סימן תצד - הלכות חג השבועות

א בששה בסיון חל יום חג השבועות, לאחר ימי ספירת העומר שנמשכו ארבעים ותשעה ימים, שהם שבעה שבועות, ולכן נקרא חג השבועות. ואמרו חז''ל: למה תלה הכתוב יום חג שבועות בספירה, מה שאין כן בשאר מועדות, לפי שכאשר נתבשרו ישראל לצאת ממצרים נתבשרו שהם עתידים לקבל התורה לסוף חמשים יום ליציאתם, שנאמר בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה, נ' יתרה של ''תעבדון'' במקום תעבדו, לרמז שמקץ נ' יום לצאתם יקבלו התורה בהר חורב, ובצאת ישראל ממצרים מרוב חיבה היו מונים בכל יום ויום: הרי עבר יום אחד, הרי עברו שני ימים, וכן הלאה, מפני שהיה נראה להם כזמן ארוך מתוך חיבתם הגדולה, והיו מצפים ומייחלים לקבלת התורה, לכך נקבעה הספירה לדורות. ילקו''י ה/תלו

ב יש אומרים שבליל חג השבועות אין לקדש על הכוס עד שיהיה ודאי לילה, שהוא כעשרים דקות לאחר שקיעת החמה שאם יקדש מבעוד יום הרי הוא כמחסר קצת מיום מ''ט לספירה. ויש חולקים, ושכן פשט המנהג לקדש אף מבעוד יום. ולכן לכתחילה נכון להמתין מלקדש עד לאחר שעברו עשרים דקות מהשקיעה, ובפרט במקומות אלו שאפשר לחשוש לדברי האחרונים ולהמתין עד הלילה, שנכון לעשות כן. ומכל מקום בשעת הצורך הרוצה לסמוך על המקילים, ולקדש על הכוס מבעוד יום. ולהוסיף מחול על הקודש יש לו על מה שיסמוך. ובפרט בארצות אירופה וכדומה, שהשקיעה מתאחרת מאד בימי הקיץ, ובני הבית מצטערים לשבת ולהמתין עד הלילה, וגם זה גורם הפרעה לסדר לימוד הלילה בספר קריאי מועד, כפי שנוהגים על פי האר''י ז''ל, שיש להקל להם לקדש ולסעוד מבעוד יום. ואם אפשר טוב שימתינו עד תחילת השקיעה, באופן שהשמש מתכסית מעינינו, ואז יקדשו ויסעדו. וטוב שיאכלו כזית לחם בצאת הכוכבים, ועליהם תבוא ברכת טוב. יחו''ד ו/ל. חזו''ע א/א. יבי''א ה/ו סק''ה

ג מותר להתפלל ערבית בשבועות מבעוד יום לפני הלילה, כנהוג בכל יום, ואין צריך להזהר בזה להתפלל רק לאחר צאת הכוכבים. שם

ד הדבר ברור שמי ששכח לברך בחג השבועות ברכת שהחיינו, אינו יכול לברך ברכה זו לאחר החג, אף לא בתוך שבעה ימים שאחר החג. חזו''ע ב/קלד

ה בליל חג השבועות, מותר לאכול הפת עם סלט ירקות ומיני חמוצים. ואין בזה קפידא. יחו''ד ד/לז סק''ג

ו פשט המנהג להיות ניעורים בליל חג השבועות ולעסוק בתורה, עד עלות השחר. והטעם למנהג זה בליל חג השבועות, לפי שבשעת קבלת התורה היו ישראל נרדמים כל הלילה. והוצרך הקב''ה להעירם משינתם על ידי קולות וברקים שהיו לפני מעמד הר סיני. ולכן צריכים לתקן הדבר על ידי שנעסוק בתורה כל הלילה. ואין מנהג זה אלא לאנשים ולא לנשים. ילקו''י ה/תלח

ז מהיות טוב נכון לחוש לדברי רבותינו המקובלים, וללמוד בליל שבועות את התיקון שנדפס בספר קריאי מועד, בכנופיא ובחבורה, ולהעדיף סדר לימוד זה על פני לימוד בתלמוד ובפוסקים. ומכל מקום בני ישיבות שחשקה נפשם לעסוק בגמרא בלילה הזה בשקידה ובהתמדה, אין למחות בידם, שיש להם על מה שיסמוכו. ויש שנהגו ללמוד בספר המצוות להרמב''ם. ואם רוב הציבור קוראים התיקון אין ראוי ליחידים לפרוש מהם וללמוד תלמוד או רמב''ם. ילקו''י ה/תלט. יחו''ד ג/לב

ח יש להזהר מלדבר דברים בטלים בלילה הזה, ולא יאבד זמן יקר זה בשיחה בטילה. ויושב בטל כישן דמי. ועל פי הקבלה אין לקרות משנה בלילה זו. ולפני נקודת חצות הלילה יש לקרות קריאת שמע, בפרט לאלה שהתפללו ערבית מבעוד יום. ואם יש תלמיד חכם בין החבורה טוב ונכון שיבאר לקהל דברי הגמרא והמדרש ותרי''ג מצות, דבר דבור על אופניו, בדברי אגדה המושכים את הלב, כדי שלא יבואו להתנמנם. ילקו''י ה/חמ

ט אין לברך ברכות התורה אלא עד עלות השחר. שהוא שבעים ושתים דקות קודם הנץ. ושיעור זה משערים בשעות זמניות, ומה שנכתב באיזה לוחות זמני עלות השחר, אינו מכוון לדעת מרן. ילקו''י א/קלז שארית יוסף א/תפב

י מנהגינו שגם הניעורים בלילי שבועות מברכים ברכות התורה. יבי''א ה/ו. יחו''ד ג/לג

יא מנהגינו לברך כל ברכות השחר, חוץ מברכת על נטילת ידים ואשר יצר. ואם הוצרך לנקביו מברך אשר יצר. ילקו''י ה/תמא

יב יתגבר כארי בשחרית לבל יתן שינה לעיניו ולעפעפיו תנומה, שלא יצא שכרו בהפסדו אם יישן בשעת קריאת שמע ותפלה. וכן יזהר בשעת קריאת התורה, שהיא פרשת עשרת הדברות, לבל תחטפנו שינה, וכבר אמרו חז''ל: אמר הקב''ה לישראל, בני היו קוראים פרשת עשרת הדברות בכל שנה ושנה בחג השבועות, ואני מעלה עליכם כאילו אתם עומדים לפני הר סיני ומקבלים את התורה. ויש נוהגים לעמוד על עומדם בשעת קריאת עשרת הדברות, ואין זה מנהג נכון, כי יש לחוש פן יאמרו שדוקא תורה זו מן השמים ולא השאר ח''ו. ויש למחות בנוהגים כן. ומכל שכן במקום שתלמידי חכמים יושבים בעת הקריאה, שיש למחות במי שעומד. ואם העולה לקרות בתורה הוא אביו או רבו, יעמוד מיד עם עלותו לתורה. ואין לגבאי העורך את מכירת המצוות להכריז במכירה ''שזו פרשה חשובה''. יבי''א ב/טז סק''ג חיו''ד יחו''ד א/כט. ו/ח

יג יחיד שנמצא בבית הכנסת שנוהגים בו שהקהל עומד על רגליו בשעת קריאת עשרת הדברות, ואין לאל ידו לשנות מנהגם, יקדים לעמוד בתחילת קריאת הפרשה, או לכל הפחות יעמוד בתחלת קריאת העולה לספר תורה שהוזמן לקרוא בעשרת הדברות, כדי שלא יהיה יושב בין העומדים, וכמזלזל ח''ו בקדושת עשרת הדברות. יחו''ד ו/ח

יד אין לשליח ציבור ספרדי לברך בבית הכנסת של האשכנזים על מגילת רות ברכת על מקרא מגילה, רק אחר יברך והוא יקרא להוציא. אבל ספרדי שנזדמן בבית כנסת של אשכנזים בתענית ציבור במנחה, והזמינוהו לעליית שלישי שצריך להפטיר לפי מנהגם, אף על פי שנכון להתחמק מלעלות לספר תורה, אם כבר קראוהו בשמו, יעלה ויפטיר בברכות. יבי''א א/כט

טו נוהגים לשטוח עשבי בשמים ושושנים בבתי הכנסת ובבתים, לכבוד חג השבועות, זכר למה שאמרו חז''ל: כל דיבור שיצא מפי הקב''ה נתמלא העולם כולו בשמים. וכן נוהגים להעמיד ענפי אילנות בבית הכנסת ובבתים, לרמוז למה שאמרו חז''ל, בעצרת נדונין על פירות האילן. ואף על פי שיש מפקפקים על המנהג בזה, הנח להם לישראל שמנהגם תורה ונזכר בדברי רבותינו. יבי''א ג/כד חיו''ד. יחו''ד ד/לג

טז נוהגים לאכול מאכלי חלב בחג השבועות, וכן יש נוהגים לאכול דבש וחלב, לרמוז על מתן תורתינו שנמשלה לדבש וחלב. ויש נותנים טעם למנהג מאכלי חלב בחג השבועות, מפני שבעשרת הדברות נתגלו לאבותינו כל מצוות התורה, וכשירדו מההר אל בתיהם לא מצאו מה לאכול תיכף, זולת מאכלי חלב, כי לבשר היו צריכים הכנה רבה, שחיטה בסכין בדוק, ניקור החלב והגיד, מליחה והדחה, ובישול בכלים חדשים. ולכן היו זקוקים למאכלי חלב, ואנו עושים זכר לזה. וצריכים להזהר שלא לאכול מאכלי חלב אחר בשר כי אם כעבור שש שעות. ומנהגינו לאכול תחלה מאכלי חלב, ואחר קינוח והדחה אוכלים מאכלי בשר. ילקו''י ה/תמד

יז מצוה לאכול ביו''ט בשר בהמה לקיים בזה מצות שמחת החג, שאין שמחה אלא בבשר בהמה. וכן ישתה יין לשמחת החג, אבל אל יימשך יותר מדאי אחר הבשר והיין. וכן ימנע משחוק וקלות ראש, לפי שאין השחוק והקלות ראש שמחה, אלא הוללות, ולא נצטוינו אלא על שמחה שיש בה עבודת היוצר יתברך שמו. יחו''ד ו/לג

יח אין מרקדין ואין מספקין ביו''ט. גזירה שמא יתקן כלי שיר. וכל שכן שאסור להשמיע קול שיר בכלי נגינה, או להשמיע תקליטים של שירים ומנגינות. מטייפ, או מחשב. אפילו היו ערוכים ומוכנים מערב יו''ט. ויש למחות במי שמיקל בזה, כי אין לו על מה שיסמוך. ילקו''י ה/תמה וראה עוד בילקו''י ח''ד שבת ד/א פה, ובשו''ת יבי''א ג/כט

יט ישתדל ביותר לעסוק בתורה ביום החג, וכמו שאמרו, חציו לה' וחציו לכם. ויותר נכון ללמוד בספר המצוות להרמב''ם, מצוות עשה ומצוות לא תעשה, דסלקי אליבא דהלכתא. ונכון גם כן לקרות בספר תהלים, כי פטירת דוד המלך היתה בשבועות. וכן מנהג לקרות מגילת רות בחג השבועות בלי ברכה. ילקו''י ה/תמה

כ אסור להתענות ביום אסרו חג של שבועות, וכן אסור להספיד בו. ויש אומרים שהוא הדין בכל אסרו חג. ויש מקומות שנוהגים שלא לעשות מלאכה ביום אסרו חג. ואין מנהגינו כן. ונוהגים להרבות קצת באכילה באסרו חג. שם

כא מנהג הספרדים שלא לומר תחנון ונפילת אפים, ומזמור יענך ה' ביום צרה, ומזמור תפלה לדוד, מיום ר''ח סיון עד יום י''ב בו, ועד בכלל. ילקו''י ה/תמו

כב הנותן ספר תורה לבית הכנסת ביום חג השבועות, הרי הוא כאילו מקריב מנחה חדשה לה' בזמנה. ומותר להוציאו מרשות היחיד שלו, להעבירו ברשות הרבים, בשמחה וברוב עם אפילו במקום שאין שם עירוב לרשות הרבים, הואיל ויש בזה צורך מצוה. וטוב שיקראו בו בבית הכנסת לפחות פסוק אחד, כדי שתהיה ההוצאה לצורך. שם

כג ישתדל לחדש איזה חידוש בתורה בביאור דברי הראשונים, והוא סימן טוב להתחיל לחדש ביום מתן תורה לכל השנה. ואם אינו בר הכי, ישתדל לשמוע חידוש שלא ידע קודם. ויש להזהיר את ההמון שלא יעבירו את היום בשינה, ויקבעו זמן ללמוד גם ביו''ט עצמו, אחר שינוחו מהלימוד של הלילה. שם

כד במקום שנוהגים בחג השבועות שהשמש של ביהכ''נ מחלק עשבים הנותנים ריח לכל אחד ואחד, לאחר שהתחילו כבר בברוך שאמר, אין מנהג זה נכון על פי ההלכה, ועל כן יריחו בהם רק לאחר סיום התפלה. ילקוט יוסף ח''ה עמוד תמו