הלכות יום טוב
סימן תצה - מלאכות האסורות והמותרות
ביו''ט
סימן תצה ס''ד - דין
מוקצה ביו''ט
סימן תצו - דין
יו''ט שני של גלויות
סימן תצז - דיני הכנה ביו''ט
סימן תצח - דיני שחיטה
ביו''ט
סימן תקב - דיני האש
ביום טוב
סימן תקג - שלא להכין
מיום טוב לחבירו - עירובי תבשילין
סימן תקד - דין תבלין ביום
טוב
סימן תקה - סחיטה וחליבה
ביום טוב
סימן תקו - דיני לישה
ביום טוב
סימן תקט-תקי - פרטי
דינים בהלכות יום טוב
סימן תקיא - הנאה השוה לכל
נפש
סימן תקיב - שלא לבשל
לצורך גוי
סימן תקיג - דין ביצה
שנולדה ביום טוב
סימן תקיד - שלא
לכבות ביום טוב
סימן תקיד - דיני
הדלקת נרות יום טוב
סימן תקיח - דין הוצאה ושמחה ביום
טוב
סימן תקכז - הלכות
עירובי תבשילין
סימן תקכט -
קידוש ביום טוב
סימן תקכט - תפלה
ביום טוב
הלכות יום טוב
סימן תצה -
מלאכות האסורות והמותרות ביו''ט
א כתוב
בתורה: כל מלאכה לא יעשה בהם בימים טובים
, אך אשר
יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם, והטעם שציותה התורה על שבתון בימים טובים, בכדי
שיזכרו ישראל הניסים הגדולים שעשה להם ה' יתברך, ויודיעום לזרעם אחריהם, ואילו היו
מותרים בעשיית מלאכה היה כל אחד פונה לעסקיו, וכבוד הרגל ושמחת החג היו נשכחים מעם
ישראל, ועל ידי השבתון יהיו פנויים להתקבץ בבתי מדרשות לשמוע דברי תורה דעת ותבונה,
מפי חכמי ישראל בהלכות ובאגדות, וכפי מה שאמרו: משה תיקן להם לישראל שיהיו דורשים
הלכות חג בחג. וכן אמרו חז''ל, לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהם בדברי
תורה. ולכן נצטוינו על שבתון מוחלט, זולת מלאכת אוכל נפש. וכך שנו חכמים: אין בין
יו''ט לשבת אלא מלאכת אוכל נפש בלבד. ומכל מקום יש לחלק את שעות היום של החג,
מחציתם לבית הכנסת ובית המדרש, ומחציתם לאכילה ושתיה ולשמחת החג.
ילקו''י ה/תנב
ב אוכל נפש
שאינו מפיג טעם כלל אילו נעשה מערב יו''ט לצורך יו''ט, אף על פי כן מותר לעשותו
ביו''ט, ומכל מקום נכון להחמיר לכתחילה לעשותו מערב יו''ט. ולכן עוגה שאפשר לאפותה
מערב יו''ט, וכן בישול פירות יבשים קומפוט
, ועשיית
מיני מרקחת ריבה
, נכון להכינם מערב יו''ט. ואם לא
עשאם מבעוד יום, אף על פי שמן הדין מותר לעשותם ביו''ט כאמור, אם אפשר לעשותם
ביו''ט על ידי שינוי נכון שישנה בהם. ילקו''י
ה/תנב
ג המבשל
ביו''ט לצורך אכילה גסה, כגון שהיה שבע כבר מאכילתו, ואחר כך בישל ביו''ט ואכל
אכילה גסה עד שקץ במזונו, עשה איסור בבישולו, דלא חשיב אכילה כלל. אבל אם אכל אכילה
גסה שעדיין נהנה מאכילתו, הוי בכלל אוכל נפש דשרי. יבי''א
ח/מז
ד אסרו חכמים
לקצור שדהו או לבצור כרמו ביו''ט, אפילו לצורך אוכל נפש, מפני שאדם רגיל לקצור שדהו
ולבצור כרמו כאחד, ונמצא כל היום טרוד במלאכתו וימנע משמחת יו''ט. וכן מלאכת עימור,
ודישת התבואה, וסחיטת פירות העומדים לסחיטה, וברירה, וטחינה, והרקדה. וחז''ל הסמיכו
זאת על הפסוקים, אך אשר יאכל לבל נפש הוא לבדו יעשה לכם, וסמיך לה ושמרתם את המצות,
לא התרתי לך מלאכת אוכל נפש אלא משימור ואילך, וזאת מהלישה והלאה בעת שהקמח בא במגע
עם המים ועלול להחמיץ ללא שימור מיוחד, ולכן מלאכות שלפני הלישה אסורות ביו''ט. ילקו''י ה/תנו
סימן תצה ס''ד - דין
מוקצה ביו''ט
א מוקצה אסור ביו''ט
אפילו מה שמותר בשבת, כגון קליפות של פירות
שראויים למאכל בהמה ועוף. ועצמות הראויות לכלבים, שמותר לטלטלן בשבת, אף על פי כן
אסור לטלטלן ביו''ט. ולא יניחם בצלחת ריקה, שהוא כמבטל כלי מהיכנו, שאסור לטלטל
הכלי עם הקליפות שבתוכו במשך כל היום, אלא יניח תחילה בצלחת חתיכת פרי או פרוסת פת,
ואח''כ יתן לתוכה הקליפות או העצמות. אבל קליפות שאינם ראויות למאכל בהמה, כגון
קליפי אגוזים ושקדים אסורים בטלטול גם בשבת. ומותר לטלטל אח''כ הכלי שבתוכו הפרי או
הפרוסה עם הקליפות והעצמות כדי להשליכן לאשפה, שהכלי נעשה בסיס גם לדבר המותר. ילקו''י ה/תנו
ב פירות העומדים
לסחורה כגון אצל סוחר סיטונאי שדרכו למכור ארגזים שלימים או שקים שלמים המלאים
פירות, ואין דרכו ליקח מהם לאכילה, נחשבים למוקצים, ואסור לקחת מהם ביו''ט, אף על
פי שמותר לקחת מהם בשבת. אבל מותר לקחת פירות וביצים ושמן ויין מחנוני קמעונאי
ביו''ט, מבלי להזכיר סכום המקח. ילקו''י ה/תנז
ג אם חל יו''ט בשבת,
כיון שהוא חמור בעיני כל אדם מפני קדושת השבת המצורפת עמו, אין להחמיר במוקצה יותר
משאר שבתות. ילקו''י ה/תנז
ד מותר לטלטל מוקצה
לצורך אוכל נפש, ולכן אם הניחו אבנים או ארנק של כסף על פירות, מותר להוציא המוקצה
כדי ליקח הפירות מתחתיהם. וכן מותר לגרוף גחלים ואפר מהתנור כדי לאפות בו, אף שהוא
גם מכבה הגחלים, שמותר לכבות לצורך אוכל נפש. ילקו''י
ה/תנט
ה ראוי להחמיר שלא
לטלטל ביו''ט צנצנת שיש בה דגי נוי וזהב, או צפורי דרור ותוכים שבכלוב, מאחר
שעומדים לנוי ולא לאכילה. ובדגים טהורים צריך להתנות עליהם מבעוד יום, שרוצה
לאוכלם, הא לאו הכי אסור. יבי''א ה/כו סק''ג
סימן תצו - דין יו''ט
שני של גלויות
א בן חו''ל העולה
לארץ ישראל, ודעתו לחזור לחו''ל, ואינו רווק
, חייב
לנהוג יו''ט שני של גלויות, ואסור בעשיית מלאכה, ואינו מניח תפילין, ככל יו''ט,
ועליו לנהוג כיו''ט בין לחומרא בין לקולא. יבי''א ו/מ סק''ג. יחו''ד
א/כו
ב בני חו''ל הנמצאים
בארץ ישראל, ודעתם לחזור, אסור להם להשאיל את בהמתם ביו''ט שני של גלויות לאחרים,
שיעשו בה מלאכה, משום איסור שביתת בהמתו. יבי''א ו/מ
סק''ו
ג בחור רווק העולה
לארץ ישראל מחו''ל, ללמוד תורה בישיבות הקדושות במשך תקופה של שנה או יותר, ודעתו
לחזור לחו''ל, והוא עצמאי שאינו סומך על דעת הוריו, יש לו לעשות יו''ט אחד בלבד,
שיש לקוות שימצא אשה ויקבע דירתו בארץ ישראל. אבל כשאומר שדעתו סומכת על אביו ואמו
לחזור לחו''ל, יעשה שני ימים טובים. ומכל מקום נכון להודיעו שגם אם הוא סומך בדרך
כלל על דעת הוריו, אם תזדמן לו בת זוג מתאימה עם מוהר ומתן, באופן שיוכל להסתדר
בארץ ישראל, אפילו אם יתנגדו הוריו, שורת הדין שאינו צריך לשמוע להם, ואז אם ישתכנע
ואומר שהוא מוכן לכך, יש לו לעשות יו''ט אחד בלבד. אבל אם יענה שבכל זאת לא יתננו
לבו לעזוב את הוריו, ולעולם דעתו סומכת עליהם בכל אשר יאמרו כי הוא זה, יש לו לעשות
שני ימים טובים, כמנהג תושבי חו''ל. יבי''א ו/מ יחו''ד
א/כו
ד תושב חו''ל שיש לו
בית חרושת או חנות בארץ ישראל, ויש לו פועלים תושבי הארץ, אין להם לעבוד ביו''ט שני
של גלויות. ונכון להחמיר שבן חו''ל לא יאמר לתושב הארץ לעשות לו מלאכה ביו''ט שני. ילקו''י ה/תסא. וע''ע בילקו''י ח''ד שבת כרך ג', עמוד ריח.
ע''ש.
ה תושב ארץ ישראל
היוצא לחו''ל על מנת לחזור מיד, ושוהה שם חודש או חודשיים, והוא אדם עצמאי שיוצא
לסחורה או בשליחות מוסד ללא הגבלת זמן, עליו לנהוג בדין יו''ט שני של גלויות כבני
ארץ ישראל, לענין תפלה, וכן לענין הנחת תפילין בצינעא, ורק לענין עשיית מלאכה עליו
להחמיר ואפילו בצינעא. יחו''ד ג/לה סק''ב
ו תושב ארץ ישראל
השוהה בחו''ל, ודעתו לחזור לארץ, מותר לו להקדים את הציבור בבית הכנסת בתפלת שמונה
עשרה של לחש בשחרית של יו''ט שני של גלויות, שמאחר שהוא מתפלל תפלה של חול הארוכה
יותר מתפלת יו''ט, מותר לו להקדימם בתפלת שמונה עשרה, כדי שיסיים עמהם. יבי''א ב/ז סק''ב
ז שליחי מוסדות
מהארץ הנמצאים בחו''ל באופן זמני, ודעתם לחזור בתום תקופת שליחותם לארץ ישראל,
והדבר ידוע מראש שתקופת שליחותם נמשכת שנה או יותר, כל עוד הם נמצאים בחו''ל, עליהם
להתנהג לגמרי כבני חוצה לארץ, לענין קדושת יו''ט שני של גלויות, בין להקל בין
להחמיר, בין בצינעא ובין בפרהסיא. ולכן עליהם להתפלל עם תושבי חו''ל תפלת יו''ט.
וכן אסורים להניח תפילין אפילו ביו''ט האחרון שהוא חול לבני ארץ
ישראל
. וכן קוראים בתורה כמנהג בני חו''ל, ועושים סדר ליל פסח
בליל יו''ט שני. כללו של דבר חייבים להתנהג ממש כתושבי חו''ל, ואין צריך לומר שאסור
להם לאכול חמץ ביום שמיני של פסח, ופשוט מאד שאסור להם לחלל יו''ט שני של גלויות
בנסיעה ברכב, וכיוצא. וגם אם הסתיים המועד שהוסכם עליו מראש לתקופת שירותם בחו''ל,
אלא שעודם משתהים שם, משום שלא הספיקו להתכונן לחזור לארץ ישראל, או מכל סיבה אחרת,
עליהם לנהוג כבני חו''ל לכל דבר. ואם חל יו''ט שני של גלויות בערב שבת, צריכים
לעשות עירובי תבשילין בברכה כדי לבשל מיו''ט לשבת, כבני חו''ל. יחו''ד ג/לה. ילקו''י ה/תסב
ח בן ארץ ישראל שיצא
לחו''ל ודעתו לחזור, אינו רשאי לקדש לבני חו''ל בליל יו''ט שני של גלויות, כיון
שאצלו הוא חול גמור. וגם אינו רשאי לברך על ההלל בבית הכנסת להוציא הקהל ידי חובתם,
כיון שאצלו הוא חול גמור, ויש לחוש בזה לאיסור ברכ ה לבטלה.
ט בן חוץ לארץ הנמצא
בארץ ישראל, ודעתו לחזור, יש אומרים שמותר לו לומר לבן ארץ ישראל שיעשה לו מלאכה
ביום טוב שני של גלויות. ויש חולקים. וכן עיקר. ולכן בן חוץ לארץ שיש לו בית חרושת
או חנות בארץ ישראל, אין להם לעבוד ביום טוב שני של גלויות.
סימן תצז - דיני הכנה
ביו''ט
א אין צדין דגים מבריכות
המים שנמצאים שם. ואם הניחם מערב יו''ט במקום שאינם מחוסרים צידה, כגון אמת המים,
וסכר את אמת המים בכניסה וביציאה, מותר ליקח ממנה דגים ביו''ט כיון שהם ניצודים
ועומדים שם. וכן אם היו המים צלולים שרואים בהם את הדגים מותר ליקח מהם ביו''ט. ילקו''י ה/תסב
ב דגים שמחוסרים צידה שהם
מוקצים, אין נותנים לפניהם מזונות סמוך להם ממש, שמא יבוא ליקח מהם ביו''ט. וכל מה
שאסור לאכול או להשתמש בו אסור לטלטלו ביו''ט. ומכל מקום מה שנוהגים לקנות דגים
מערב יו''ט ולהניחם בכלי מלא מים, מותר לתת לפניהם מזונות. ילקו''י
ה/תסג
ג וכן המחזיקים אקווריום
בביתם שבתוכו דגי נוי מותר לתת להם מזונות ביו''ט, כיון שאין להם מזונות ממקום אחר. יבי''א ה/כו
. וכן תרנגולת המטילה ביצים שנמצאת
בלול מותר לתת לפניה מזונות. ילקו''י ה/תסג
סימן תצח - דיני שחיטה
ביו''ט
א שחיטת בהמות אף על פי
שהיא צורך אוכל נפש, ומותרת ביו''ט מעיקר ההלכה, המנהג בזמן הזה ברוב תפוצות ישראל
שלא לשחוט שום בהמה ביו''ט, וכן ראוי להנהיג בכל מקום, מפני ריבוי התקלות הנגרמות
על ידי זה בשיווק הבשר ומכירתו, שבאים לידי חילול יו''ט, ובפרט בזמן הזה שכל
האיטליזים משתמשים במקררים חשמליים, והבשר שנשחט בערב יו''ט נשאר טרי כיום הילקחו,
לא כהתה עינו ולא נס ליחו. יבי''א א/ל. ילקו''י
ה/תסג
ב במה דברים אמורים בבהמה
העומדת לאכילה, אבל בהמה העומדת לחליבה ולגדל ולדות הרי היא מוקצה, ואסור מן הדין
לשוחטה ביום טוב, אלא אם כן הזמינה לשחיטה מערב יום טוב. ואם לא הזמינה וחלתה ביום
טוב וחושש פן תמות יעשה שאלת חכם. ילקו''י ה/תסג
ג אסור אף מעיקר הדין
לשחוט בהמות מיום טוב לחול, על ידי הערמה באכילת כזית מכל בהמה. יבי''א א/ל
ד מותר מעיקר הדין לשחוט
ביום טוב בהמה השייכת לגוי, על סמך שישראל יקנה אותה אחר שחיטה, אם תמצא כשירה,
ובלאו הכי בזמן הזה אין שוחטין בהמות ביום טוב. שם ס ק י ''
ח
ה אם שחט את האם של הבהמה
בערב יום טוב, מותר מעיקר הדין לשחוט את הבהמה ביום טוב עצמו, ואין בזה כל חשש של
איסור אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד. יחו''ד
ב/סד
ו שחיטת עופות מותרת גם
בזמן הזה, ובלבד שיהיו עופות המוכנים לאכילה, אבל תרנגולת העומדת להטיל ביצים או
לדגירה אסור לשוחטה ביום טוב מבלי שיזמין אותה לשחיטה מערב יום טוב. ולכן תרנגולות
המטילות שמצויות במשקי הלול השונים אסור ליקח מהם ביום טוב לשחיטה, אלא אם כן
הזמינם מערב יום טוב. וכיצד הוא הזימון ? אומר זה וזה אני נוטל למחר לשחיטה, ועושה
בהם סימן או טביעת עין כדי שיכירם למחר, ולא יתחלפו לו באחרות. אבל אם אמר ''מכאן''
אני נוטל למחר לשחיטה, אסור ליטול מהם ביום טוב לשחיטה. וכן אם זימן את כל הלול
שלפניו, והוא אינו צריך אלא לתרנגולת אחת או שתים, אינו נחשב זימון ובאיסורם הם
עומדים. ובמקרה שחלו התרנגולות, יש מקום להתירם בשחיטה ביום טוב אפילו לא זימנם. ילקו''י ה/תסה
ז אין לשחוט עוף ביום טוב
אלא אם הכין עפר מערב יום טוב כדי שיוכל לכסות את דמו. וצריך להיות עפר מוכן על ידי
שיזמינו בפיו לצורך כיסוי הדם. וכן צריך להשחיז הסכין ולהעמידה לשחיטה מערב יום
טוב, אבל ביום טוב אסור להשחיז את הסכין אף שהוא לצורך אוכל נפש. ומכל מקום יש
אומרים שמותר לשפשף את הסכין ביום טוב על כף ידו או בגדו, כדי לחדדה ולחתוך בה ביום
טוב, ומיהו לכתחלה ראוי להחמיר ביום טוב גם בזה. יבי''א ו/לה סק
''ה
ח צריך לבדוק את הסכין
קודם השחיטה ביום טוב, ולאחריה, כדי להעמיד הדבר על בוריו בהכשרת השחיטה. ויזהרו
שלא למרוט הנוצות מצוואר העוף ביום טוב לפני השחיטה כמעשהו בחול. ואם אי אפשר לשחוט
בלי זה יש להקל, וכן המנהג. יבי''א ד/מד
ט אין לשחוט עופות לאחר
חצות היום ביום טוב, שהוא כמכין מיום טוב לחול, או ליום טוב שני. ילקו''י ה/תסו
י מותר לשחוט עוף ביום טוב
לצורך אכילה של פחות מכזית, כגון לצורך קטן, דבהכי חשיב שפיר צורך אוכל נפש. יבי''א ח/מז
סימן תקב - דיני האש ביום
טוב
א אסור להוליד אש ביום
טוב, לפיכך אין מוציאין אש מן האבנים או מן העצים, שלא הותר ביום טוב להבעיר אלא
מאש מצויה. ולכן אסור להדליק גפרורים ביום טוב על ידי חיכוך בקופסת הגפרורים, שהרי
הוא כמוליד אש ביום טוב. ילקו''י ה/תסו
ב אין לגפרורים דין מוקצה
ביום טוב, כיון שראוי להשתמש בהם על ידי הדלקה מאש מצויה. יבי''א
ב/כז סק''ד. יחו''ד א/לג
ג מותר להדליק גפרור
מגחלים עמומות שאין בהם שלהבת כלל, אבל להדליקו מאפר רמץ
חם, שאין שם אש כלל, יש להחמיר. ילקו''י ה/תסז
ד מותר להדליק גפרור מראש
הזכוכית של מנורת נפט לאמפא
, אף על פי שאינו נוגע
ממש בראש השלהבת. יבי''א ב/כז
ה יש להתיר להדליק סיגריה
ביום טוב על ידי שאיפה בפה מראש מנורת נפט, אף על פי שאין הדלקת הסיגריה נעשית מהאש
עצמו. והוא הדין להדלקת כירים של גז. אבל אסור בהחלט להשתמש במצית חשמלי או
אלקטרוני ביום טוב, הן להדלקת הגז או להדלקת סיגריה. יחו''ד
א/לג
ו ראוי להחמיר שלא לקחת
ביום טוב נייר שכתוב בו אותיות ולהדליק ממנו מאש לאש באופן שאפשר להדליק בלא זה.
ויש אומרים שאין בזה משום מוחק האותיות. יבי''א ה/לט סק''ה
ז אסור להדליק חשמל ביום
טוב, מפני שהוא כמוליד אש ביום טוב, וכמו כן אסור לכבות החשמל ביום טוב. ומכל מקום
במקומות שנוהגים להדליק החשמל ביום טוב, על פי הוראת רבותיהם, אין למחות בידם
בחוזקה, אלא ראוי ונכון להסביר להם בלשון רכה ונעימה, שלא להדליק ולכבות החשמל ביום
טוב. ובאופן שאין אפשרות אחרת מותר לומר לגוי להדליק לו החשמל ביום טוב, אולם אין
להתיר לומר לו לכבות החשמל. ובמקומות שאין מנהג להדליק חשמל ביום טוב, אם יש כאלה
שמקילין בדבר יש למחות בידם לבטל מנהגם. יבי''א ב/כו. א/יט סק''ז.
ג/טו סק''ג. כט סק''ו יחו''ד א/לב
ח אין ספק שמצוה רבה
להזהיר את הרבים מחומרת האיסור של נהיגה ברכב או באופנים גם ביום טוב, הן לנהג והן
לנוסעים ברכב, שיש בזה כמה איסורים. יחו''ד ג/לו
ט יש אומרים שמי ששכח
להכין אש מערב יום טוב, גם אם יכל לעשות כן, מותר לו לומר לגוי להדליק עבורו אש
ביום טוב. ויש חולקים. ומכל מקום אין להתיר לומר לו לכבות האש ביום טוב. יבי''א ב/כו סק''ג
י כבר נתבאר שאין להתיר
עריכת הגרמופון בשבת או ביום טוב, וכן פתיחת הרדיו אסורה אף ביום טוב, אף אם מכין
ההדלקה על ידי שעון שבת. יבי''א ג/כט
יא אסור להשמיע קול שיר
מטייפ ביום טוב. וכן אסור להקליט במכונת ההקלטה, אפילו אם היתה המכונה ערוכה מערב
יום טוב. יבי''א ד/מו
יב פשט המנהג להתיר
להשתמש בפרימוס ביום טוב, ולא חוששין שיבוא לנפח ולהגביר האש. יבי''א א/לא סקי''א ג/כ סק''י
יג אין נופחים במפוח של
אומנים להבעיר הגחלים, אלא ינפח בשפופרת. ונהגו היתר במפוח של בעלי בתים על ידי
שינוי להפכו מלמעלה למטה. ומפוח הקבוע במכונת בישול פרימוס
מותר לנפח בו, שאינו נראה כעושה מלאכת
אומן, הואיל ויד כל אדם שווה בו לצורך בישול. והוא הדין למפוח של פנס לוקס
. ילקו''י
ה/תע
סימן תקג -
שלא להכין מיום טוב לחבירו - עירובי תבשילין
א אסור
לאפות או לבשל מיום טוב לחול, ואפילו למוצאי יום טוב אסור, ואפילו מיום טוב לשבת
אסור לבשל בלי עירובי תבשילין, וכן אסור לבשל מיום טוב ראשון ליום טוב שני, אפילו
בשני ימים טובים של ראש השנה, ואפילו דבר שאינו מלאכה, רק טירחא בעלמא כגון הדחת
קערות וצלחות. ילקו''י ה/תע
ב מותר
לאשה לבשל קדירה מלאה בשר או דגים קודם סעודת הצהרים, אף על פי שאינה צריכה אלא
לחתיכה אחת, ואף על פי שעיקר כוונתה לצורך החול. ומכל מקום לכתחלה צריכה להזהר שלא
תאמר בפירוש שעושה לצורך חול. אבל אחר סעודת צהרים אסור לה לבשל לצורך הלילה על מנת
שתאכל כזית אחת מן הקדרה, שאין זה אלא הערמה. ילקוט יוסף חלק ה',
מועדים, עמוד תע
ג אשה
שעבדה ובישלה מיום טוב לחול, בין שעשתה כן במזיד, בין שעשתה כן בשוגג, לצורך חול
בלבד, בין שעשתה על ידי הערמה, התבשיל מותר באכילה. שם
סימן תקד - דין תבלין ביום
טוב
א מותר לדוך תבלין ביום
טוב כדרכן, שהרי אם ידוך אותם מערב יום טוב יפוג טעמם, אבל מלח אינו נדוך ביום טוב
אלא אם כן היטה המכתשת בכדי שישנה ממנהגו בחול, שהרי אין המלח שנדוך מאתמול מפיג
טעם. ואין שוחקים פלפלים שלהם, שדומה למעשה חול, אלא ידוכן כדרכו במדוכה אפילו בלא
שישנה במדוכה. ילקו''י ה/תעא
ב מותר לדוך הקפה במדוכה
בלי שינוי ביום טוב, מפני שהקפה מפיג טעם ודינו כתבלין, ונחלקו האחרונים אם מותר
לשחוק הקפה בריחים שלהם, והעיקר להתיר בריחים קטנות המצויות אצל בעלי בתים, אך לא
בריחים גדולות של בעלי הטחנות לתעשיית הקפה. והמחמיר לכותשו במכתשת, תע''ב. יבי''א ג/כג סקי''ז
ג אף על פי שיש אומרים
שהטוחן קפה בריחים גדולות המצויות אצל בעלי הטחנות, חייב משום טוחן, במקום צורך
גדול, כגון שכואב לו הראש, מותר לומר לגוי לטחון לו קפה בריחים שלהם. יבי''א ג/כג סקי''ז
ד מותר למדוד תבלין לפני
נתינתן לקדרת הבישול בכדי שלא יקדיח תבשילו, והוא הדין למלח, אבל לשקול בשר אפילו
בביתו לדעת כמה יבשל, ואפילו אינו שוקל במשקל הרגיל אלא שוקל לעומתו כף או סכין
אסור. אבל אם שוקל לצורך מצוה כגון שרוצה לשקול הכזיתות של המצה והמרור בליל פסח
וכדומה, יש להתיר לשקול ביום טוב. וכן אין מודדין אורז כדי לבשל אלא יקח באומד
הדעת. ילקו''י ה/תעא
ה מותר להשתמש בתרופות
ביום טוב גם למיחוש בעלמא, חוץ ממשחה שאין למשוח ביום טוב. ילקו''י
שבת ד/ד עמ' קלח
סימן תקה - סחיטה
וחליבה ביום טוב
א אסור לסחוט זיתים
וענבים ביום טוב, שהוא כמפרק דהוי תולדה של מלאכת דש. וכן אסור לסחוט תותים
ורמונים, תפוחי זהב, ואשכוליות, וכל שאר פירות העומדים למשקים, אבל
לימונים מותר לסחוט
. ואפילו לסחוט תפוז על סוכר אסור. אבל לסחוט
על אוכלים באופן שרוב המשקה נבלע באכל מותר, שמשקה הבא לאוכל נחשב כאוכל. ילקו''י חלק ה' עמוד תעב
ב בהמה העומדת לאכילה
מותר לחלוב אותה לתוך כלי שיש בו אוכלים, כגון אורז, באופן שרוב החלב נבלע באוכל.
אבל אסור לחלוב מלוא הכלי על פרוסה אחת או שתים. אבל בהמה שעומדת לחליבה או לגדל
ולדות אסור לחולבה ביום טוב אף על גבי אוכלים, אלא יאמר לגוי שיחלוב אותה ביום טוב,
או שיחלוב אותה באופן שהחלב הולך לאבוד. ילקו''י
ה/תעג
ג במקום שחולבים על
ידי מכונת חליבה חשמלית, נראה שמותר להלביש הצינור בעת תנועת החשמל בדדי הבהמה
באופן שהחלב ילך לאבוד זמן מועט, ואחר כך יעמיד כלי תחת הדד לקבל החלב. שם
ד מותר לדוך שקדים
ביום טוב, להוציא החלב שלהם, כיון שמפיגים טעם, ואין דרך לעשות מהם הרבה בבת אחת. שם
סימן תקו - דיני לישה ביום
טוב
א מותר לקחת קמח מהכלי
ביום טוב אף על פי שעושה גומא בלקיחתו, שאין לחשוש לעשיית גומא אלא בעפר, ולא
באוכלים, והוא הדין לסוכר ושאר מיני אוכלים. וכן בטבק הרחה מותר לקחת מהכלי הרבה
בבת אחת, ואין לחוש בו משום גומא. ילקו''י ה/תעג
ב אסור לרקד הקמח ביום
טוב על ידי נפה ואפילו על ידי שנוי, אבל אם הרקיד הקמח בנפה מערב יום טוב ורוצה
לרקדו שנית ביום טוב כדי שתהיה הפת נאה יותר, מותר לרקדו על ידי שינוי, שאין זו
הרקדה האסורה ביום טוב, שהלא רואים שאינו בורר הקמח מתוך הסובין אלא הכל יוצא דרך
נקבי הנפה. ומכל מקום כדי שלא יבוא להתחלף לו בהרקדת הקמח לכתחילה ביום טוב,
הצריכוהו שינוי. ילקו''י חלק ה' עמוד תעד
ג כיצד ישנה, אם היה רגיל
לרקד בחול על גבי עריבה ירקדנו על גבי שולחן בנתינת נייר על
השלחן
, ואם היה רגיל לרקד על גבי שולחן יעשה שינוי אחר, כגון
שירקד הקמח על גבי ספסל או כסא וכיוצא בזה. שם
ד אם לאחר שניפה את הקמח
מערב יום טוב, נפל בו צרור או קיסם, מותר לרקדו שנית ביום טוב אפילו בלי שינוי. שם
ה אסור למדוד הקמח ביום
טוב בכלי המיוחד למידה כדי ללוש, אלא יקח באומד הדעת, או יוסיף על המידה מעט, או
יפחות מעט. ילקו''י ה/תעד
ו הלש עיסה ביום טוב יכול
להפריש ממנה חלה בברכה כשיש בה שיעור חיוב חלה, דהיינו חמש מאות ועשרים דרה''ם קמח,
שעולה למשקל ק''ג אחד וחמש מאות וששים גרם. והלש עיסה עם סוכר לעוגה חייב גם כן
להפריש חלה בברכה, כשיש בה שיעור חלה. ובתנאי שהוא אופה אותה מעשה אופה, מה שאין כן
אם מטגן את העיסה בדבש שאז פטורה מן החלה. שם
ז החלה שמפרישים ביום טוב
בזמן הזה אסור לשורפה ביום טוב אלא יניחנה עד מוצאי יום טוב וישרפנה. ילקו''י חלק ה' עמוד תעה
ח עיסה שנילושה בערב יום
טוב אין מפרישין עליה חלה ביום טוב, הואיל ואפשר היה ליטול החלה מערב יום טוב,
ומשום שנחשב כמתקן, וכן אין מפרישין תרומות ומעשרות ביום טוב משום שנחשב כמתקן. שם
ט הלש עיסה ביום טוב אסור
לו לחקוק בדפוס בעיסה איזו צורה או אותיות, ואפילו ביד אסור לעשות צורת עוף וכדומה. שם
י עוגה שנאפתה מערב יום
טוב ויש עליה צורות ואותיות מותר לאכול ממנה ביום טוב, ואין לחוש בזה משום מוחק,
שאפילו בשבת יש להתיר וכל שכן ביום טוב. יבי''א
ד/לח
סימן תקט-תקי -
פרטי דינים בהלכות יום טוב
א מותר לגרד
גבינה במורג חרוץ ובמגרדה המיוחדת לכך, ונכון לשנות קצת מפני שאפשר היה לגרד הגבינה
מערב יום טוב, מבלי שתפיג טעם, אבל צנון וכן גזר שאם היה גורדם מערב יום טוב היו
מפיגים טעם, מותר לגורדם ביום טוב בלי שינוי, וכן מותר לטחון בשר ביום טוב במכונה
המיוחדת לכך, ומותר לנקותה אחר הטחינה. ילקו''י
ה/תעה
ב מותר לזלף
ולרסס פליט בבית להבריח זבובים ויתושים, ובלבד שיזהר היטב שלא יזלף מול הזבובים
ממש, אלא באויר, וגם ישאיר חלון פתוח, בכדי שתהיה אפשרות לזבובים לצאת מן הבית,
דכיון שאינו מתכוין להורגם ואינו בגדר פסיק רישיה מותר. יבי''א ג/כ.
ד/לז
ג מותר לעשות
מי סודה ביום טוב, וכן מותר להשתמש בסיפולוקס להבריג הבלונים ולהזרים גז לתוך המים
להופכם למי סודה. יבי''א ג/כא. ד/לב
ד פשט המנהג
ביום טוב כשרוצים למלאת נפט במנורת הלאמפ''א או בפתיליה של בישול, שמפרקים את
הכיסוי המהודק בחריצים, ואחר שנותנים הנפט חוזרים ומרכיבים הכיסוי ומהדקים אותו
שנית על ידי החריצים. יבי''א חלק ג' סי' כא סק''ז
ה מותר להקציף
חלבון ביצה ביום טוב. ואין לעשות שוקולד ביום טוב, הואיל ואפשר לעשותו מערב יום
טוב. אך המיקל על ידי שינוי יש לו על מה שיסמוך. ילקו''י
ה/תעו
ו מותר למרוח
חמאה או שוקולד על פרוסת לחם, שאין ממרח באוכלים. ילקו''י
ה/תעז
ז אין עושים
גבינה ביום טוב, שעל ידי נתינת האבקה לגבן, הוא מפריש בזה את הקרום מן החלב, ויש
בזה משום איסור בורר, ועוד חששות. שם
ח ומכל מקום
מותר לעשות לבן ביום טוב, הואיל וכולו נקפה כאחד, ואין בו סרך מלאכה כלל. שם
ט מותר להקפות
מים במקרר חשמלי בפריז'ר
ולהופכם לקרח. וכן מותר
לעשות גלידה ביום טוב, וכן מותר להקפות ג'לי ביום טוב. ילקו''י
ה/תעח
י עופות
שממלאים אותם חתיכות בשר ואורז וכדומה, מותר לתופרן ביום טוב שנחשב צורך אוכל נפש,
ובלבד שיתקן את החוט מערב יום טוב ולא יחתכנו ביום טוב. ואם נתנו החוט במחט מערב
יום טוב ובמקרה הושמט משם, מותר ליתנו ביום טוב. ואם יש לו לתפור הרבה עופות יכין
כמה מחטים ויתלה בהם החוטים מערב יום טוב, ואם לא היה לו הרבה מחטים או לא היה לו
חוט בערב יום טוב, מותר לחתוך חוט ביום טוב ולתלותו בו ביום. ואחר שתפר החוט יכול
לחתוך מה שנשאר עודף על התפירה. ועופות ממולאים וכן גדיים מבושלים מותר לחתוך חוט
תפירתן בין ביד בין בכלי, ואפילו בשבת מותר. ילקו''י
ה/תפ
יא כשם
שהותרה תפירה ביום טוב לצורך אוכל נפש, כמו כן מותר לקשור דלי לדלות מים מן הבור
לצורך יום טוב. והנכון שיכוין בדעתו להתיר הקשר במוצאי יום טוב, כדי שלא יהיה קשר
של קיימא, ויתירנו במוצאי יום טוב. ילקו''י חלק ה' עמוד
תפא
יב מותר
לברור ביום טוב לצורך בו ביום, אף על פי שאינו לצורך לאלתר. וכאשר המאכל מרובה
והפסולת מועטת, יברור הפסולת מתוך האוכל. וכאשר הפסולת מרובה, יברור אוכל מתוך
פסולת, כדי למעט בטירחא ביו''ט. ואפילו היה אפשר לו לברור מערב יום טוב ולא בירר,
מותר לברור ביו''ט. וכל זה ביד, אבל בכלי כגון בטבלא או בנפה או בכברה אסור לברור. שם
יג הבורר
ביום טוב אוכל מתוך פסולת על דעת לאוכלו ביום טוב, ונמלך אחר כך והניחו לאחר יום
טוב, אינו מתחייב משום איסור בורר, דגם ביום טוב אזלינן בזה בתר מחשבתו בעת הברירה.
ולפיכך אם חשב בעת הברירה לברור על דעת לאוכלו לאחר יום טוב אף אם הוא אוכל מתוך
פסולת אף שיאכל את המאכל ביום טוב, כבר עשה את האיסור בעת שברר על דעת לאוכלו לאחר
יום טוב. ומכל מקום יאכל לאלתר שמא מתקן האיסור. יבי''א ב/כו ס ק ''
ט
יד מי שהיה
שבע מאכילתו, ובישל ביום טוב, ואכל אכילה גסה, יש אומרים שעשה בזה איסור, ויש
אומרים דפטור.
סימן תקיא - הנאה השוה לכל
נפש
א הנאה השוה לכל נפש
מותרת ביום טוב כאוכל נפש עצמו, ולכן מותר לעשות מדורה להתחמם כנגדה, בזמן הקור.
ומטעם זה מותר גם כן לחמם מים חמים לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו, שהיא הנאה השוה
''לכל נפש'' אבל לרחוץ כל גופו אסור, שאין זו הנאה השוה ''לכל'' נפש. ומים שהוחמו
בערב יום טוב מותר לרחוץ בהם כל גופו כאחד, שלא גזרו בזה אלא בשבת, ודוקא חוץ למרחץ
אבל בבית המרחץ אסור. ובאמבטיה פרטית שנמצאת בדירתו יש להקל. ילקו''י חלק ה' עמוד תפב. וראה עוד בילקו''י חלק ד' שבת כרך ד' עמוד
נח
ב מוגמר אסור ביום טוב,
והיינו לפזר אבקת בשמים על גבי גחלים להריח, או לגמר כלים. אבל אם עושה כדי לתת ריח
טוב בפירות למתקם לאכילה, מותר. ואפילו אם הם טובים וראויים לאכילה בלא זה, אלא שעל
ידי כך ממתקם יותר, מותר. שאין דין מוליד ריחא באוכלים. ומטעם זה מותר גם כן לתת מי
ורדים בכוס מים או יין ושאר משקים. וכן מותר לשפוך מי ורדים לתוך טבק הרחה. אבל
אסור לשפוך מי ורדים ושאר מיני בשמים על מטפחת כיס. ורק בידים ובפנים מותר. ילקו''י ה/תפג
ג מותר לעשן סיגריות ביום
טוב, ואף על פי שיש פוסקים שאוסרים, כבר פשט המנהג להתיר בזה, ובפרט למי שמניעת
העישון גורמת לו צער בהיותו רגיל לעשן. אולם אדם שלא הורגל בעישון כל כך ומכבדים
אותו בסיגריה ביום טוב, נכון שימנע מלקבל הסיגריה לעשנה ביום טוב. יבי''א ה/לט
ד יש להתיר לעשן סיגריות
ביום טוב גם כשמודפסות עליהם אותיות שונות. ואף על פי שהוא מוחק את האותיות בעת
שמעשן במקום האותיות ונשרפות האותיות על ידי כך. שם
ה יש שנוהגים להחמיר שלא
להסיר את האפר שנשרף מהסיגריה ביום טוב, מחשש שיהיו ניצוצות אש ניתזין עמו, ומכל
מקום אין זה מעיקר הדין. יבי''א ה/לח סק''א
ו יש אומרים שמי שאינו
רגיל לעשן, שאסור לו גם לטלטל את הסיגריות לצורך חבירו המעשן ביום טוב. והעיקר
לדינא דמותר לו לטלטל הסיגריות ביום טוב, דעל כל פנים סיגריות אלו מאחר וראויים
לחבירו אינן מוקצה. יבי''א א/לג סקי''ב ב/כז סק''ה
סימן תקיב - שלא לבשל
לצורך גוי
א אסור לבשל לצורך גוי
ביום טוב, שנאמר אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה ''לכם'', לכם ולא לגויים. ואסור
לבשל גם לצורך קראים ביום טוב. וכן אסור לבשל לצורך ישראל שמחלל שבת בפרהסיא. ואם
בא גוי או קראי או מחלל שבת בפרהסיא לבקרו ביום טוב מותר לעשות קפה הרבה בבת אחת,
באופן שישתה עימו גם בעל הבית. ילקו''י חלק ה' עמוד
תפו
ב עכו''ם שהביא לישראל
ביום טוב דבר שיש במינו במחובר, או מחוסר צידה, שיש לחשוש שמא תלשם ביום טוב, וטעה
הישראל ובירך עליו כדי לאוכלו, אף על פי שהוא מוקצה יש לו לטעום מעט מהפרי, כדי שלא
תהיה ברכתו ברכה לבטלה. ואם היה בתוך הסעודה שאין כאן ברכה, וטעה הישראל ונתנו לתוך
פיו ולעסו, אסור לו לבלעו. יבי''א ב/ה סק''ג
חיו''ד
סימן תקיג - דין
ביצה שנולדה ביום טוב
א ביצה שנולדה
ביום טוב אסור לטלטלה, ומכל שכן שאסור לאוכלה, עד מוצאי יום טוב. אבל מותר לכפות
עליה כלי כדי שלא תישבר, ובלבד שהכלי לא יגע בה. ואם נתערבה באלף ביצים כולם
אסורות, ואפילו ספק אם נולדה בחול או ביום טוב אסורה מספק, ואף אם ביצה זו שספק אם
נולדה ביום טוב נתערבה באחרות אינה בטילה אפילו באלף. ילקו''י
ה/תפז
ב כשיום טוב חל
סמוך לשבת, ונולדה ביום טוב, אסור לטלטלה גם בשבת, ומכל שכן שאסור לגומעה בשבת. שם
ג פירות שנשרו מן
העץ ביום טוב אסור לטלטלם או לאוכלם. וכשיום טוב סמוך לשבת ונשרו ביום טוב אסורים
באכילה ובטלטול עד מוצאי שבת. ואם נתערבו בפירות המותרים באכילה אפילו באלף אינם
בטלים. וספיקם אסור. שם
ד גוי שהביא מגדים
לישראל ביום טוב מחוץ לתחום, דרך אניה בלב ים, יש לאסור ליהנות מפירות אלה, גזירה
שמא יאמר לו להביא.
ה לפיכך גוי שהביא
לישראל פירות או ירקות, שאפשר להסתפק בהם שמא נתלשו ביום טוב מן המחובר, אסור
לאוכלם עד למוצאי יום טוב, בכדי שיעשו, כדי שלא יהנה ממלאכת גוי שנעשית לצורך ישראל
ביום טוב. וביום טוב הסמוך לשבת אסורים עד למוצאי שבת בכדי שיעשו. שם
ו השוחט תרנגולת
ונמצא בה ביצים גמורות מותרות. שם
ז מותר לתת ביצה
ביום טוב במקום שהתרנגולת מטילה ביצתה. שם
סימן תקיד - שלא לכבות
ביום טוב
א אסור לכבות ביום טוב,
ואפילו מקצת כיבוי כגון להוריד ולהנמיך את הפתילה של מנורת הנפט או של הגז, אסור.
אבל מותר להנמיך את האש של הפרימוס על ידי פתיחת המלחצת לזמן קצר, בכדי לבשל יפה את
התבשיל שעליו, ושלא יקדיח את תבשילו. וכן בכירים של גז, מותר מעיקר הדין להקטין את
האש כשעושה כן כדי שהתבשיל לא ישרף ולא יתקלקל. ואפילו אם יכול להדליק אש אחרת קטנה
מזו, מותר להנמיך אש זו. אבל להנמיך את האש לצודך הפסד הגז אסור. ואסור להנמיך
פתילה דולקת אף אם כוונתו למנוע שריפת האוכל. ילקו''י ה/תפח. יבי''א
א/לא
ב ראוי ונכון להחמיר שלא
לכבות את הפרימוס ביום טוב משום הפסד הנפט, ומכל מקום אין למחות במי שרוצה להקל
לכבות הפרימוס משום הפסד הנפט. אולם אפשר להורות להקל להוריד קצת את השלהבת לצורך
התבשיל, בכדי שיתבשל יפה. יבי''א א/לא
ג אף על פי שאסור לכבות
הגז ביום טוב, מותר לכבות הגז על ידי גרמא, באופן שימלא קומקום קטן של מים על כל
גדותיו, ויניחנו על האש עד שירתח, ויגלשו המים על ידי רתיחתם וישפכו על האש ויכבוה.
ולאחר הכיבוי יכול לסגור הכפתור של הגז או את ברז הבטחון למנוע זדימת והתפשטות הגז.
וכן יוכל לפתוח את מלחצת הפרימוס לאחר שיכבה. וכן יש להתיר כיבוי הגז על ידי שעון
מעורר המכוון לשעה מסויימת, ובשעת צלצולו יורד הכפתור של הגז ומכבהו. אבל אין להתיר
לסגור את ברז מיכל הגז, כדי שלא יוסיף לזרום גז אל תנור הגז. והמים שרתחו לאחר
כיבוי הגז ישתמש בהם לשתיית קפה או תה וכיוצא, כדי שיהיה בישולם לצורך אוכל נפש. יבי''א א/לא ג/ל יחו''ד א/לד
ד מותר להשתמש ביום טוב
במיתקן לכיבוי הגז שהומצא לאחרונה על ידי מכון מדעי טכנולוגי, שהוא מכשיר המבוסס על
שעון שבת, ונעשה על ידי גרמא בלבד. יחו''ד ב/סו
ה נרגילה שהטבק נשרה
במים ובמגעו הראשון עם הגחלים הוא גורם לכיבויין, אין להצריך שירטיבו את הטבק מערב
יו''ט דוקא, ויש להתיר את העישון בנרגילה זו ביו''ט. ילקו''י
ה/תצ
ו הנוהגים להקל לגרום
לכיבוי החשמל ביום טוב שני של גלויות, יש להם על מה שיסמוכו, אך לכתחלה אין לעשות
כן. יבי''א א/לא
ז מותר להכין השעון
מעורר ביום טוב שחל בערב שבת, ולכוונו באופן שיכבה את החשמל בליל שבת בשעה מסויימת,
היות ואין זה אלא גרמא בעלמא. אבל אסור לגרום כיבוי לנר שעוה הדולק ביום טוב על ידי
שיתן סביבו דבר המונע הדלקתו, בענין שיכבה כשיגיע לשם, או לחתוך קצת ממנו למטה, ורק
אם עושה כן לפני שידליקנו מותר. ילקו''י ה/תצא
ח אסור להעמיד נר דולק
במקום שמנשבת שם רוח כדי שיכבה, ואפילו אם בעת שמניחו אין הרוח נושבת, אלא לאחר זמן
הנחתו. יבי''א ג/יז סקי''ח. יח סק''ו
ט במקום צורך גדול יש
מתירים לתחוב נר ביו''ט למים שיכבה כשיגיע לשם. יבי''א
ג/ל
י יש להיזהר שאחר שסיים
להדליק מגפרור בוער שהודלק בהיתר מאש מצויה
לא
ישליכנו בתנופה הגורמת בודאי כיבוי ביו''ט לגפרור, אלא יניחנו בנחת על הרצפה. והוא
הדין לסיגריה בוערת שלא ישליכנה בתנופה הגורמת לכיבויה לאחר שגמר לעשן ממנה. ילקו''י ה/תצב
יא אסור לחמם נר שעוה
להדביק בפמוט או במנורה, משום איסור ממרח. וצריך להשגיח על זה במיוחד בליל חג
השבועות, שהרבה מדלת העם באים ללמוד וחושבים לעשות מצוה בהדלקת נרות נשמה בבית
הכנסת, בעת הלימוד ונכשלים באיסור מירוח. ילקו''י
ה/תצב
יב שפורפרת או פמוט
שנסתמו בשעוה ונקפאה שם, מותר לנקותה בסכין וכדומה, ואין בזה משום תיקון כלי ביום
טוב. שם
יג בעצם יום החג יש
אוסרים להדליק נר נשמה, ביום פקודת השנה, או בתוך שנת הפטירה, הואיל ואין צריך
להנאת אורו. ויש מתירים הואיל ויש בו מצוה על כל פנים. ונכון להדליק את הנר נשמה
ביום טוב בתוך בית הכנסת, שלכל הדעות יש מצוה להרבות בנרות בבית כנסת, שנאמר:
''באורים כבדו ה''' והמדקדקים נזהרים להדליק את נרות הנשמה סמוך לשולחנות הלומדים
כדי לקרות לאורן. יבי''א חלק ג' סי' ט' חלק יורה דעה אות
ד'
סימן תקיד - דיני
הדלקת נרות יום טוב
א מצוה להדליק נרות
בליל יום טוב. וצריך לברך לפני ההדלקה. ''להדליק נר של יום טוב''. וגם ביום טוב
הברכה קודמת להדלקה. יחו''ד א/כז
ב אשה מיוצאי תימן
שנהגה כשאר בנות עדתה בחוץ לארץ, שלא לברך על הדלקת הנרות בליל יום טוב, ובאה לשכון
כבוד בארץ ישראל לצמיתות, הנכון הוא שתנהג ככל תושבי ארץ ישראל, לברך על הדלקת נרות
בליל יום טוב. יחו''ד א/כז
ג נשים שנהגו לברך
שהחיינו בעת הדלקת הנרות של יום טוב, אין למנהגם זה כל יסוד בהלכה, ומן הראוי
שיפסיקו לנהוג כן, ויכוונו לצאת ידי חובת ברכת שהחיינו בקידוש של יום טוב כתקנת
חכמים. ואם קדמו הנשים ובירכו שהחיינו בעת הדלקת הנרות, יש להזהירן שלא יענו אמן על
ברכת שהחיינו בעת הקידוש. ובליל פסח, רשאות מן הדין לענות אמן באופן שקדמו ובירכו
שהחיינו בהדלקת הנרות. ומכל מקום אין למחות בחזקה בנשים הנוהגות לברך שהחיינו בעת
הדלקת הנרות, רק שיברכו ברכה זו אחר שידליקו לפחות נר אחד, כדי שלא יהיה הפסק בין
ברכת הדלקת הנרות למצות ההדלקה. יבי''א ד/כד סק''י יחו''ד ג/לד
חזו''ע ב/קלב
ד יש מהדרים להדליק
נרות של יום טוב מערב יום טוב, כשם שצריכים להיזהר להדליק נרות שבת מבעוד יום, אבל
לא נהגו להקפיד על זה, אלא המנהג להדליק נרות יום טוב אחר שתחשך לפני הקידוש שעל
הכוס, ויש להם על מה שיסמוכו. והרוצות להחמיר ולהדליק הנרות מבעוד יום, תבוא עליהן
ברכת טוב. יחו''ד א/כח
סימן תקיח - דין
הוצאה ושמחה ביום טוב
א הוצאה מרשות
היחיד לרשות הרבים, וכן העברה ברשות הרבים מותרת ביום טוב, שמתוך שהותרה לצורך אוכל
נפש הותרה גם שלא לצורך אוכל נפש. אבל צריך שיהיה קצת צורך בדבר. ומותר להוציא שעון
מרשות לרשות ביום טוב בין שעון יד בין שעון כיס. ילקו''י
ה/תצג
ב אף הנשים חייבות
בשמחת יום טוב, והחיוב הוא על הנשים עצמן לשמוח ביום טוב, ולא על הבעלים לשמחן. אלא
שאם יש באפשרותם צריכים לקנות להם בגדים כדי לשמחן. יבי''א ד/כה
סק''ג חיו''ד
ג גם בזמן הזה
מצוה מן התורה לקיים מצות ''ושמחת בחגך'' באכילת בשר ושתיית יין. ואף על פי שעיקר
המצוה בבשר בהמה, מי שאינו יכול לאכול בשר בהמה מטעמי בריאות או כשרות, יכול לקיים
מצות שמחה בבשר עוף. ומצוה לשמח את הנשים בראוי להן, דהיינו בבגדים ותכשיטים נאים,
ואת הקטנים בראוי להם, בקליות ואגוזים מגדנות וממתקים. יחו''ד
ו/לג
ד אסור לטפח ולרקד
ביו''ט, זולת בשמחת תורה שהתירו לכבוד התורה. יבי''א ג/כב
סק''ה
ה יו''ט שחל בשבת,
יש נוהגים שלא לומר לכה דודי. ומנהגינו לאומרו. ילקו''י
ה/תצה
סימן תקכז - הלכות
עירובי תבשילין
א יום טוב שחל להיות
בערב שבת אסרו חז''ל לבשל בקדרה בפני עצמה, או לאפות לצורך השבת, אלא על ידי עירוב
תבשילין, דהיינו שיניח פת ותבשיל מערב יום טוב לשבת, בכדי שיהיה ניכר שאינו מתחיל
בבישול ובאפייה שאינם לצורך יום טוב בעיצומו של היום, אלא הוא רק כגומר מלאכת אוכל
נפש, לאחר שהתחיל בה מערב יום טוב. ולכן צריך להניח לכתחילה פת ותבשיל מערב יום
טוב, ובדיעבד אם לא הניח לצורך העירוב אלא תבשיל בלבד, מותר לאפות ולבשל ביום טוב
לצורך השבת. אבל אם הניח פת בלבד, יש אומרים שאפילו לאפות ביום טוב אינו רשאי. ויש
מתירים על כל פנים לאפות ילקו''י ה/תצה
ב שיעור התבשיל שמניח
לצורך העירוב הוא כזית כ - 27 גרם
. ואפילו בני
המשפחה מרובים די בכזית תבשיל לצורך העירוב. ואם הניח תבשיל בשיעור 18 גרם בדיעבד
יוכל לסמוך על זה. ילקו''י ה/תצו
ג שנים או שלשה בעלי
בתים שגרים בדירה אחת, צריכים לעשות כל אחד עירוב בפני עצמו. אבל בני ביתו הסמוכים
על שולחנו, אפילו אם הם נשואים אינם צריכים לערב באופן נפרד. ואם הם חלוקים בעיסתם,
וכל אחד סועד על חשבון עצמו, כל אחד יערב בפני עצמו, וטוב להחמיר להניח פת העירוב
בשיעור כביצה. שם
ד לכתחלה צריך להניח
העירוב דוקא מליל ערב יום טוב עד שקיעת החמה של ערב יום טוב. ואם הניחו קודם ערב
יום טוב, יחזור ויטלנו בערב יום טוב ויאמר שהוא סומך עליו לשם מצות עירוב, לאפות
ולבשל מיום טוב לשבת. ואם לא עשה כן בכל זאת מותר לאפות ולבשל על סמך העירוב הזה. ילקו''י ה/תצו
ה התבשיל של העירוב
יוכל להיות צלי או שלוק או כבוש או מעושן, ואפילו תפוח מבושל, ובלבד שיהיה ראוי
ללפת בו את הפת. ולכן אין לערב בדייסה ושאר מיני קטניות שאין רגילים ללפת בהם הפת.
ואין לערב בדג מלוח, ובמקומות החמים נוהגים לקחת ביצה שלוקה שמחזיקה מעמד ואינה באה
לידי סירחון כשאר מיני ליפתן. שם
ו אחר שהכין כל צורכי
שבת ביום טוב יוכל לאכול את הפת והתבשיל של העירוב, ואפילו ביום טוב עצמו, וטוב
לאוכלו בליל שבת. שם
ז אין לעשות עירוב
תבשילין בדגים מלוחים הנקראים הירינג. יחו''ד ו/לא
ח אף על פי שהכין
עירוב תבשילין כדת, ישתדל להקדים לבשל ביום טוב את צורכי השבת בשעות המוקדמות של
היום, כדי שיסיים האפייה והבישול בעוד היום גדול, שאילו יזדמנו לו אורחים ביום טוב
יוכל להגיש התבשילים לפניהם. ומכל מקום אם נתעכב מפני איזה אונס רשאי להמשיך ולבשל
ביום טוב עד סמוך לשקיעת החמה. ילקו''י ה/תצז
ט בשעה שמניח העירוב
בערב יום טוב מברך ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קידשנו במצותיו וציונו על מצות
עירוב, ויסיים: ''בדין עירובא יהא שרי לנא לאפויי ולבשולי ולאדלוקי שרגא ולמעבד כל
צרכנא מיום טוב לשבת''. בעירוב זה יהיה מותר לנו לאפות ולבשל
ולהדליק הנר ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת
, וצריך שיבין מה
שאומר, ואם אינו מבין בארמית או בלשון הקודש, יאמר הנוסח הנ''ל בלועזית בשפה שמבין. ילקו''י ה/תצח
י לכתחלה צריך להניח
עירוב תבשילין מבעוד יום בערב יום טוב, וכמבואר, ומכל מקום מי ששכח להניח ונזכר אחר
שקיעת החמה בתוך זמן בין השמשות, יניח העירוב ויברך עליו ויוצא בו ידי חובתו. ואם
ענה ''ברכו'' יניח העירוב. יחו''ד ו/לא
יא מי ששכח להניח
עירוב ונזכר בבואו לבית הכנסת לפני תפלת ערבית של יום טוב, יש אומרים שיוכל לעשות
עירוב בבהכ''נ, שיחשוב על איזה תבשיל שבביתו ויאמר שבזה העירוב יהא מותר לו לאפות
ולבשל ולהדליק הנר. ויש אומרים שאינו יכול לסמוך על פת שלא לפניו. ובשעת הדחק שאין
שהות שילך לביתו לעשות העירוב, יסמוך על המתירים, אך לא יברך אפילו
עדיין לא שקעה חמה
. ויאמר שבתבשיל פלוני שיש לי בביתי יהיה מותר
לי לבשל ולאפות ולהדליק הנר מיום טוב לשבת. ילקו''י
ה/תצט
יב חובה על כל אחד
מישראל להניח עירוב תבשילין מערב יום טוב כדת. ואם חל ראש השנה בימים חמישי ושישי,
אסור לשחוט ולאפות ולבשל מיום חמישי, שהוא יום טוב הראשון לצורך השבת, אף על פי
שעירב עירוב תבשילין, אלא יבשל לצורך שבת ביום טוב שני שהוא יום שישי. ואפילו במקום
שיש אונס שלא יוכל לעשות צורכי שבת ביום ששי, מאיזו סיבה שהיא, אסור לעשותם ביום
חמישי. יחו''ד ו/לב
יג מי שעבר ובישל
מיום טוב הראשון ליום טוב השני, בדיעבד מותר לאכול מתבשיל זה. יחו''ד ו/י סק''ג
יד מצוה על גדול העיר
או רב השכונה, לערב על בני עירו או שכונתו, שיזכה את עירובו על ידי אדם אחר, בהגבהת
טפח, לזכותם של בני העיר או השכונה. ואחר שיזכה להם העירוב, יטול העירוב בידו
ויברך, ויסיים בסוף אמירתו ''לנו ולכל בני העיר הזאת''. ונכון לכתחילה שהאדם הזוכה
לא יהיה מבני ביתו של בעל העירוב, אף על פי שהם גדולים, כל שהם סמוכים על שולחנו.
וכן לא יעשה זאת על ידי אשתו. ואם קשה לו לחפש אדם זר, יכול לזכות אפילו על ידי
אשתו. ואם היה רגיל לערב לאחרים, ושכח לזכות העירוב תחילה על ידי אדם אחר, יכולים
לסמוך עליו בדיעבד. וכל אדם חייב לכתחלה לעשות עירוב תבשילין, ולא יסמוך על גדול
העיר, ורק אם שכח או נאנס ולא עירב יסמוך על גדול העיר, שמערב לכל בני עירו. ואם
שכח בשני רגלים רצופים, יש אומרים שנחשב לפושע, ואינו יכול לסמוך על עירוב של גדול
העיר, ומכל מקום בזמן הזה כוונת הרב המערב עירובי תבשילין לזכות גם אנשים כאלה
הקרובים לפשיעה, ולכן יכולים לסמוך עליו בדיעבד, ולבשל מיום טוב לשבת. ילקו''י ה/תק
טו גם הנשים חייבות
לעשות עירובי תבשילין, ולכן אם אין בעלה בעיר, או שהיא מתגוררת לבדה, צריכה לעשות
עירוב תבשילין בברכה. ואם אינה בקיאה לעשות עירוב, תבקש מהשכן שיעשה העירוב בשבילה.
ומועיל לעשות עירוב על ידי שליח. [ודלא כמו שכתב בשו''ת באר משה
שטרן שלא מועיל לעשות עידוב תבשילין על ידי שליח,
ואין דבריו נכונים כלל, כמ''ש בספר אוצר דינים לאשה ולבת, הלכות יום טוב
ע''ש]
טז יכול אדם לערב
עירוב תבשילין לשכנו עם הארץ, שאינו יודע לעשות זאת, או לשכנתו אלמנה שאינה בקיאה
בזה. וילמדם הברכה מילה במילה, ואחר כך יאמר: בדין עירובא יהא שרי לבעל הבית הזה או לבעלת הבית הזה
, לאפויי ולבשולי וכו'. ומצוה
לעשות כן לזכות את אחרים. ויש אומרים שהוא עצמו רשאי לברך להם ברכת העירוב כשאינם
יודעים לברך. ומנהג קדום בירושלים ת''ו, שגדולי הרבנים היו שולחים ת''ח מבית לבית
לזכות את אלה שאינם בקיאים, ולעשות להם עירובי תבשילין, וברוך מחזיר עטרה ליושנה. ילקו''י ה/תקא
יז אפילו מי שמתענה
ביום טוב מפני תענית חלום, רשאי לבשל לצורך אחרים, ולצורך השבת כשחל יום טוב בעדב
שבת, ויש אוסרים, והרוצה לסמוך על המקילים, יש לו אילנות גדולים לסמוך עליהם. שם
יח וכן אשה שאכלה
ביום טוב מאכלי בשר אפילו בשעות של אחר הצהרים רשאית לבשל אחר כך מאכלי חלב לצורך
השבת, וכן לצורך אחרים.
יט וכן יש להתיר לבשל
אורז ביום שביעי של פסח שחל בערב שבת, לצורך השבת, אף לאלה שנוהגים להחמיר שלא
לאוכלו בפסח. שם
כ אם הכין כל צרכיו
מערב יום שבת, וגם צורכי יום טוב, ואינו מבשל ביום טוב כלל, אפילו הכי יעשה עירוב
תבשילין, לצורך הדלקת הנר במוצאי שבת, שהוא ליל יום טוב. וכיון שיש מחלוקת אם צריך
לעשות עירוב תבשילין לצורך ההדלקה בלבד, או לא, לפיכך אין לו לברך על העירוב, אלא
יעשה אותו בלי ברכה. אוצר דינים לאשה ולבת עמו'
קסו
סימן תקכט - קידוש ביום
טוב
א ראוי ונכון להחמיר בקידוש
ליל יו''ט בקידוש של ליל שבת, שהוא מן התורה, שפוסקים רבים סבירא להו שהקידוש בליל
יו''ט הוא מן התורה, כמו הקידוש בליל שבת. חזו''ע
א/ב
ב כבר פשט המנהג בכל תפוצות
ישראל לעשות קידושא רבא בשחרית, ביום טוב, כמ שעושים בשבת. ואין לשנות. יחו''ד א/כ
ג הנוהגים לברך בקידוש היום
ביום טוב, של פסח
ברכת אשר בחר בנו מכל עם וכו',
עליהם לבטל מנהגם, ויש ללמדם שלא לברך בקידוש היום אלא ברכת הגפן בלבד, ואינם רשאים
להוסיף דבר על ברכה זו. יחו''ד א/כ
ד העיקר לדינא להחמיר שלא
לטעום כלום קודם הקידוש בבוקר ביום טוב, וכל שכן שיש להחמיר בזה בליל יום טוב. יבי''א ב/יט סק''ד ח. חזו''ע א/ב
ה בן ארץ ישראל הנמצא בחוץ
לארץ ודעתו לחזור, אינו רשאי לקדש לבני חוץ לארץ בליל יום טוב שני של גלויות, וגם
אינו רשאי לברך על ההלל להוציא ידי חובתו את בני חוץ לארץ. ויש לחוש בזה לאיסור
ברכה לבטלה.
ו מצות יום טוב לחלקו חציו
לבית המדרש וחציו לאכילה ושתיה. ואל יצמצם בהוצאות יום טוב, וצריך לכבדו ולענגו כמו
בשבת. וחייב לבצוע על ב' ככרות. ובגדי יום טוב יהיו יותר טובים משל שבת. ולא נהגו
לעשות בו סעודה שלישית. ועל הרבנים להזהיר שלא יתערבו נשים ואנשים בשמחת יום טוב,
שמא יבואו לידי עבירה.
ז חייב אדם לאכול פת ביום
טוב בלילה וביום, ולכן אם טעה בברכת המזון ולא אמר יעלה ויבוא, אם נזכר כשאמר ברוך
אתה ה' לפני שיחתום בונה ירושלים, יסיים למדני חוקיך, ויחזור לומר יעלה ויבוא. ואם
נזכר לאחר שסיים ''בונה ירושלים'', יאמר שם בשם ומלכות נוסח ברכה זו. ברוך אתה ה'
אלקינו מלך העולם אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל לששון ולשמחה, את יום חג פלוני
הזה, את יום טוב מקרא קדש הזה, ברוך אתה ה'
מקדש ישראל והזמנים. ואם התחיל ברכת הטוב והמטיב בהזכרת שם ומלכות, ונזכר שלא אמר
יעלה ויבוא מיד לאחר שאמר ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, יסיים: אשר נתן ימים טובים
לעמו ישראל וכו'. ואם לא נזכר עד שהתחיל בגוף הברכה. לעד האל אבינו מלכנו וכו', שוב
אינו חוזר, ויסיים ברכת הטוב והמטיב. והעושה כדעת מרן וחוזר בכל יום טוב להזכיר
יעלה ויבוא, אין מזניחין אותו. ובליל יום טוב ראשון של פסח וליל ראשון של סוכות
צריך לחזור לראש ברכת המזון, כששכח יעלה ויבוא, ונזכר בסוף ברכת המזון, הואיל ומצוה
מן התורה לאכול כזית מצה בליל פסח וכזית דגן בליל סוכות. ובליל פסח אין חילוק בין
איש שטעה לבין אשה שטעתה בזה, אבל בליל סוכות אם שכחה האשה לומר יעלה ויבוא בברכת
המזון, אינה חוזרת. ואם חל יום טוב בשבת, ושכח גם רצה והחליצנו וגם יעלה ויבוא,
וחתם כבר ברכת בונה ירושלים, כולל שבת ויום טוב בברכת אשר נתן ימים טובים ושבתות
למנוחה וכו' באמצע הברכה ובחתימה. יבי''א ו/כח סק''ז. יחו''ד
ה/לו
ח מי שלא הבדיל במוצאי יום
טוב, יש לו תשלומין ויכול להבדיל גם במוצאי יום אסרו חג. וכן בן ארץ ישראל הנמצא
בחוץ לארץ ודעתו לחזור, ולא השיג יין להבדלה במוצאי יום טוב, יש לו תשלומין ויבדיל
במוצאי יום טוב שני של גלויות. יבי''א ז/מז
סימן תקכט - תפלה ביום
טוב
א מי שהתפלל ביום טוב, ובאמצע
ברכת מודים עלה בליבו ספק אם אחר יעלה ויבוא אמר והשיאנו וחתם, או שאחר יעלה ויבוא
המשיך ואתה ברחמיך, כמנהגו בראש חדש וחול המועד, חייב לחזור לוהשיאנו, ולחתום
הברכה. ואם סיים תפלתו ואחר כך התעורר הספק בליבו, טוב שיחזור להתפלל בתנאי דנדבה. יבי''א ב/ט סקי''ד חזו''ע ב/קח)
ב המתפלל ביום טוב והשמיט את
שם החג בפרטות מהתפלה, וחתם מקדש ישראל והזמנים, יצא ידי חובה. אבל אם טעה והזכיר
חג אחר, לא יצא ידי חובת התפלה. יבי''א ד/נא
סקי''ד
