יואל פרק-א
{א} דבר יהוה אשר היה אל יואל בן פתואל:
{ב} שמעו זאת הזקנים והאזינו כל יושבי הארץ ההיתה זאת בימיכם ואם בימי אבתיכם:
{ג} עליה לבניכם ספרו ובניכם לבניהם ובניהם לדור אחר:
{ד} יתר הגזם אכל הארבה ויתר הארבה אכל הילק ויתר הילק אכל החסיל:
{ה} הקיצו שכורים ובכו והיללו כל שתי יין על עסיס כי נכרת מפיכם:
{ו} כי גוי עלה על ארצי עצום ואין מספר שניו שני אריה ומתלעות לביא לו:
{ז} שם גפני לשמה ותאנתי לקצפה חשף חשפה והשליך הלבינו שריגיה:
{ח} אלי כבתולה חגרת שק על בעל נעוריה:
{ט} הכרת מנחה ונסך מבית יהוה אבלו הכהנים משרתי יהוה:
{י} שדד שדה אבלה אדמה כי שדד דגן הוביש תירוש אמלל יצהר:
{יא} הבישו אכרים הילילו כרמים על חטה ועל שערה כי אבד קציר שדה:
{יב} הגפן הובישה והתאנה אמללה רמון גם תמר ותפוח כל עצי השדה יבשו כי הביש ששון מן בני אדם:
(ס)
{יג} חגרו וספדו הכהנים הילילו משרתי מזבח באו לינו בשקים משרתי אלהי כי נמנע מבית אלהיכם מנחה ונסך:
{יד} קדשו צום קראו עצרה אספו זקנים כל ישבי הארץ בית יהוה אלהיכם וזעקו אל יהוה:
{טו} אהה ליום כי קרוב יום יהוה וכשד משדי יבוא:
{טז} הלוא נגד עינינו אכל נכרת מבית אלהינו שמחה וגיל:
{יז} עבשו פרדות תחת מגרפתיהם נשמו אצרות נהרסו ממגרות כי הביש דגן:
{יח} מה נאנחה בהמה נבכו עדרי בקר כי אין מרעה להם גם עדרי הצאן נאשמו:
{יט} אליך יהוה אקרא כי אש אכלה נאות מדבר ולהבה להטה כל עצי השדה:
{כ} גם בהמות שדה תערוג אליך כי יבשו אפיקי מים ואש אכלה נאות המדבר:
(ס)
יואל פרק-ב
{א} תקעו שופר בציון והריעו בהר קדשי ירגזו כל ישבי הארץ כי בא יום יהוה כי קרוב:
{ב} יום חשך ואפלה יום ענן וערפל כשחר פרש על ההרים עם רב ועצום כמהו לא נהיה מן העולם ואחריו לא יוסף עד שני דור ודור:
{ג} לפניו אכלה אש ואחריו תלהט להבה כגן עדן הארץ לפניו ואחריו מדבר שממה וגם פליטה לא היתה לו:
{ד} כמראה סוסים מראהו וכפרשים כן ירוצון:
{ה} כקול מרכבות על ראשי ההרים ירקדון כקול להב אש אכלה קש כעם עצום ערוך מלחמה:
{ו} מפניו יחילו עמים כל פנים קבצו פארור:
{ז} כגבורים ירצון כאנשי מלחמה יעלו חומה ואיש בדרכיו ילכון ולא יעבטון ארחותם:
{ח} ואיש אחיו לא ידחקון גבר במסלתו ילכון ובעד השלח יפלו לא יבצעו:
{ט} בעיר ישקו בחומה ירצון בבתים יעלו בעד החלונים יבאו כגנב:
{י} לפניו רגזה ארץ רעשו שמים שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם:
{יא} ויהוה נתן קולו לפני חילו כי רב מאד מחנהו כי עצום עשה דברו כי גדול יום יהוה ונורא מאד ומי יכילנו:
{יב} וגם עתה נאם יהוה שבו עדי בכל לבבכם ובצום ובבכי ובמספד:
{יג} וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל יהוה אלהיכם כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה:
{יד} מי יודע ישוב ונחם והשאיר אחריו ברכה מנחה ונסך ליהוה אלהיכם:
(פ)
{טו} תקעו שופר בציון קדשו צום קראו עצרה:
{טז} אספו עם קדשו קהל קבצו זקנים אספו עוללים וינקי שדים יצא חתן מחדרו וכלה מחפתה:
{יז} בין האולם ולמזבח יבכו הכהנים משרתי יהוה ויאמרו חוסה יהוה על עמך ואל תתן נחלתך לחרפה למשל בם גוים למה יאמרו בעמים איה אלהיהם:
{יח} ויקנא יהוה לארצו ויחמל על עמו:
{יט} ויען יהוה ויאמר לעמו הנני שלח לכם את הדגן והתירוש והיצהר ושבעתם אתו ולא אתן אתכם עוד חרפה בגוים:
{כ} ואת הצפוני ארחיק מעליכם והדחתיו אל ארץ ציה ושממה את פניו אל הים הקדמני וספו אל הים האחרון ועלה באשו ותעל צחנתו כי הגדיל לעשות:
{כא} אל תיראי אדמה גילי ושמחי כי הגדיל יהוה לעשות:
{כב} אל תיראו בהמות שדי כי דשאו נאות מדבר כי עץ נשא פריו תאנה וגפן נתנו חילם:
{כג} ובני ציון גילו ושמחו ביהוה אלהיכם כי נתן לכם את המורה לצדקה ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון:
{כד} ומלאו הגרנות בר והשיקו היקבים תירוש ויצהר:
{כה} ושלמתי לכם את השנים אשר אכל הארבה הילק והחסיל והגזם חילי הגדול אשר שלחתי בכם:
{כו} ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם יהוה אלהיכם אשר עשה עמכם להפליא ולא יבשו עמי לעולם:
{כז} וידעתם כי בקרב ישראל אני ואני יהוה אלהיכם ואין עוד ולא יבשו עמי לעולם:
(פ)
יואל פרק-ג
{א} והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם זקניכם חלמות יחלמון בחוריכם חזינות יראו:
{ב} וגם על העבדים ועל השפחות בימים ההמה אשפוך את רוחי:
{ג} ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותימרות עשן:
{ד} השמש יהפך לחשך והירח לדם לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא:
{ה} והיה כל אשר יקרא בשם יהוה ימלט כי בהר ציון ובירושלם תהיה פליטה כאשר אמר יהוה ובשרידים אשר יהוה קרא:
יואל פרק-ד
{א} כי הנה בימים ההמה ובעת ההיא אשר אשוב את שבות יהודה וירושלם:
{ב} וקבצתי את כל הגוים והורדתים אל עמק יהושפט ונשפטתי עמם שם על עמי ונחלתי ישראל אשר פזרו בגוים ואת ארצי חלקו:
{ג} ואל עמי ידו גורל ויתנו הילד בזונה והילדה מכרו ביין וישתו:
{ד} וגם מה אתם לי צר וצידון וכל גלילות פלשת הגמול אתם משלמים עלי ואם גמלים אתם עלי קל מהרה אשיב גמלכם בראשכם:
{ה} אשר כספי וזהבי לקחתם ומחמדי הטבים הבאתם להיכליכם:
{ו} ובני יהודה ובני ירושלם מכרתם לבני היונים למען הרחיקם מעל גבולם:
{ז} הנני מעירם מן המקום אשר מכרתם אתם שמה והשבתי גמלכם בראשכם:
{ח} ומכרתי את בניכם ואת בנותיכם ביד בני יהודה ומכרום לשבאים אל גוי רחוק כי יהוה דבר:
(פ)
{ט} קראו זאת בגוים קדשו מלחמה העירו הגבורים יגשו יעלו כל אנשי המלחמה:
{י} כתו אתיכם לחרבות ומזמרתיכם לרמחים החלש יאמר גבור אני:
{יא} עושו ובאו כל הגוים מסביב ונקבצו שמה הנחת יהוה גבוריך:
{יב} יעורו ויעלו הגוים אל עמק יהושפט כי שם אשב לשפט את כל הגוים מסביב:
{יג} שלחו מגל כי בשל קציר באו רדו כי מלאה גת השיקו היקבים כי רבה רעתם:
{יד} המונים המונים בעמק החרוץ כי קרוב יום יהוה בעמק החרוץ:
{טו} שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם:
{טז} ויהוה מציון ישאג ומירושלם יתן קולו ורעשו שמים וארץ ויהוה מחסה לעמו ומעוז לבני ישראל:
{יז} וידעתם כי אני יהוה אלהיכם שכן בציון הר קדשי והיתה ירושלם קדש וזרים לא יעברו בה עוד:
(ס)
{יח} והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וכל אפיקי יהודה ילכו מים ומעין מבית יהוה יצא והשקה את נחל השטים:
{יט} מצרים לשממה תהיה ואדום למדבר שממה תהיה מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקיא בארצם:
{כ} ויהודה לעולם תשב וירושלם לדור ודור:
{כא} ונקיתי דמם לא נקיתי ויהוה שכן בציון:
(פפפ)