הושע פרק-א
{א} דבר יהוה אשר היה אל הושע בן בארי בימי עזיה יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל:
{ב} תחלת דבר יהוה בהושע
(פ) ויאמר יהוה אל הושע לך קח לך אשת זנונים וילדי זנונים כי זנה תזנה הארץ מאחרי יהוה:
{ג} וילך ויקח את גמר בת דבלים ותהר ותלד לו בן:
{ד} ויאמר יהוה אליו קרא שמו יזרעאל כי עוד מעט ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא והשבתי ממלכות בית ישראל:
{ה} והיה ביום ההוא ושברתי את קשת ישראל בעמק יזרעאל:
{ו} ותהר עוד ותלד בת ויאמר לו קרא שמה לא רחמה כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל כי נשא אשא להם:
{ז} ואת בית יהודה ארחם והושעתים ביהוה אלהיהם ולא אושיעם בקשת ובחרב ובמלחמה בסוסים ובפרשים:
{ח} ותגמל את לא רחמה ותהר ותלד בן:
{ט} ויאמר קרא שמו לא עמי כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם:
(פ)
הושע פרק-ב
{א} והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי:
{ב} ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ כי גדול יום יזרעאל:
{ג} אמרו לאחיכם עמי ולאחותיכם רחמה:
{ד} ריבו באמכם ריבו כי היא לא אשתי ואנכי לא אישה ותסר זנוניה מפניה ונאפופיה מבין שדיה:
{ה} פן אפשיטנה ערמה והצגתיה כיום הולדה ושמתיה כמדבר ושתה כארץ ציה והמתיה בצמא:
{ו} ואת בניה לא ארחם כי בני זנונים המה:
{ז} כי זנתה אמם הבישה הורתם כי אמרה אלכה אחרי מאהבי נתני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי:
{ח} לכן הנני שך את דרכך בסירים וגדרתי את גדרה ונתיבותיה לא תמצא:
{ט} ורדפה את מאהביה ולא תשיג אתם ובקשתם ולא תמצא ואמרה אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה:
{י} והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן והתירוש והיצהר וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל:
{יא} לכן אשוב ולקחתי דגני בעתו ותירושי במועדו והצלתי צמרי ופשתי לכסות את ערותה:
{יב} ועתה אגלה את נבלתה לעיני מאהביה ואיש לא יצילנה מידי:
{יג} והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה וכל מועדה:
{יד} והשמתי גפנה ותאנתה אשר אמרה אתנה המה לי אשר נתנו לי מאהבי ושמתים ליער ואכלתם חית השדה:
{טו} ופקדתי עליה את ימי הבעלים אשר תקטיר להם ותעד נזמה וחליתה ותלך אחרי מאהביה ואתי שכחה נאם יהוה:
(ס)
{טז} לכן הנה אנכי מפתיה והלכתיה המדבר ודברתי על לבה:
{יז} ונתתי לה את כרמיה משם ואת עמק עכור לפתח תקוה וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלתה מארץ מצרים:
{יח} והיה ביום ההוא נאם יהוה תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי:
{יט} והסרתי את שמות הבעלים מפיה ולא יזכרו עוד בשמם:
{כ} וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חית השדה ועם עוף השמים ורמש האדמה וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן הארץ והשכבתים לבטח:
{כא} וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים:
{כב} וארשתיך לי באמונה וידעת את יהוה:
(פ)
{כג} והיה ביום ההוא אענה נאם יהוה אענה את השמים והם יענו את הארץ:
{כד} והארץ תענה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר והם יענו את יזרעאל:
{כה} וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את לא רחמה ואמרתי ללא עמי עמי אתה והוא יאמר אלהי:
(פ)
הושע פרק-ג
{א} ויאמר יהוה אלי עוד לך אהב אשה אהבת רע ומנאפת כאהבת יהוה את בני ישראל והם פנים אל אלהים אחרים ואהבי אשישי ענבים:
{ב} ואכרה לי בחמשה עשר כסף וחמר שערים ולתך שערים:
{ג} ואמר אליה ימים רבים תשבי לי לא תזני ולא תהיי לאיש וגם אני אליך:
{ד} כי ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך ואין שר ואין זבח ואין מצבה ואין אפוד ותרפים:
{ה} אחר ישבו בני ישראל ובקשו את יהוה אלהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל יהוה ואל טובו באחרית הימים:
(פ)
הושע פרק-ד
{א} שמעו דבר יהוה בני ישראל כי ריב ליהוה עם יושבי הארץ כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלהים בארץ:
{ב} אלה וכחש ורצח וגנב ונאף פרצו ודמים בדמים נגעו:
{ג} על כן תאבל הארץ ואמלל כל יושב בה בחית השדה ובעוף השמים וגם דגי הים יאספו:
{ד} אך איש אל ירב ואל יוכח איש ועמך כמריבי כהן:
{ה} וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה ודמיתי אמך:
{ו} נדמו עמי מבלי הדעת כי אתה הדעת מאסת ואמאסאך מכהן לי ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני:
{ז} כרבם כן חטאו לי כבודם בקלון אמיר:
{ח} חטאת עמי יאכלו ואל עונם ישאו נפשו:
{ט} והיה כעם ככהן ופקדתי עליו דרכיו ומעלליו אשיב לו:
{י} ואכלו ולא ישבעו הזנו ולא יפרצו כי את יהוה עזבו לשמר:
{יא} זנות ויין ותירוש יקח לב:
{יב} עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו כי רוח זנונים התעה ויזנו מתחת אלהיהם:
{יג} על ראשי ההרים יזבחו ועל הגבעות יקטרו תחת אלון ולבנה ואלה כי טוב צלה על כן תזנינה בנותיכם וכלותיכם תנאפנה:
{יד} לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה כי הם עם הזנות יפרדו ועם הקדשות יזבחו ועם לא יבין ילבט:
{טו} אם זנה אתה ישראל אל יאשם יהודה ואל תבאו הגלגל ואל תעלו בית און ואל תשבעו חי יהוה:
{טז} כי כפרה סררה סרר ישראל עתה ירעם יהוה ככבש במרחב:
{יז} חבור עצבים אפרים הנח לו:
{יח} סר סבאם הזנה הזנו אהבו הבו קלון מגניה:
{יט} צרר רוח אותה בכנפיה ויבשו מזבחותם:
(פ)
הושע פרק-ה
{א} שמעו זאת הכהנים והקשיבו בית ישראל ובית המלך האזינו כי לכם המשפט כי פח הייתם למצפה ורשת פרושה על תבור:
{ב} ושחטה שטים העמיקו ואני מוסר לכלם:
{ג} אני ידעתי אפרים וישראל לא נכחד ממני כי עתה הזנית אפרים נטמא ישראל:
{ד} לא יתנו מעלליהם לשוב אל אלהיהם כי רוח זנונים בקרבם ואת יהוה לא ידעו:
{ה} וענה גאון ישראל בפניו וישראל ואפרים יכשלו בעונם כשל גם יהודה עמם:
{ו} בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את יהוה ולא ימצאו חלץ מהם:
{ז} ביהוה בגדו כי בנים זרים ילדו עתה יאכלם חדש את חלקיהם:
(ס)
{ח} תקעו שופר בגבעה חצצרה ברמה הריעו בית און אחריך בנימין:
{ט} אפרים לשמה תהיה ביום תוכחה בשבטי ישראל הודעתי נאמנה:
{י} היו שרי יהודה כמסיגי גבול עליהם אשפוך כמים עברתי:
{יא} עשוק אפרים רצוץ משפט כי הואיל הלך אחרי צו:
{יב} ואני כעש לאפרים וכרקב לבית יהודה:
{יג} וירא אפרים את חליו ויהודה את מזרו וילך אפרים אל אשור וישלח אל מלך ירב והוא לא יוכל לרפא לכם ולא יגהה מכם מזור:
{יד} כי אנכי כשחל לאפרים וככפיר לבית יהודה אני אני אטרף ואלך אשא ואין מציל:
{טו} אלך אשובה אל מקומי עד אשר יאשמו ובקשו פני בצר להם ישחרנני:
הושע פרק-ו
{א} לכו ונשובה אל יהוה כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו:
{ב} יחינו מימים ביום השלישי יקמנו ונחיה לפניו:
{ג} ונדעה נרדפה לדעת את יהוה כשחר נכון מוצאו ויבוא כגשם לנו כמלקוש יורה ארץ:
{ד} מה אעשה לך אפרים מה אעשה לך יהודה וחסדכם כענן בקר וכטל משכים הלך:
{ה} על כן חצבתי בנביאים הרגתים באמרי פי ומשפטיך אור יצא:
{ו} כי חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלהים מעלות:
{ז} והמה כאדם עברו ברית שם בגדו בי:
{ח} גלעד קרית פעלי און עקבה מדם:
{ט} וכחכי איש גדודים חבר כהנים דרך ירצחו שכמה כי זמה עשו:
{י} בבית ישראל ראיתי שעריריה שם זנות לאפרים נטמא ישראל:
{יא} גם יהודה שת קציר לך בשובי שבות עמי:
(פ)
הושע פרק-ז
{א} כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים ורעות שמרון כי פעלו שקר וגנב יבוא פשט גדוד בחוץ:
{ב} ובל יאמרו ללבבם כל רעתם זכרתי עתה סבבום מעלליהם נגד פני היו:
{ג} ברעתם ישמחו מלך ובכחשיהם שרים:
{ד} כלם מנאפים כמו תנור בערה מאפה ישבות מעיר מלוש בצק עד חמצתו:
{ה} יום מלכנו החלו שרים חמת מיין משך ידו את לצצים:
{ו} כי קרבו כתנור לבם בארבם כל הלילה ישן אפהם בקר הוא בער כאש להבה:
{ז} כלם יחמו כתנור ואכלו את שפטיהם כל מלכיהם נפלו אין קרא בהם אלי:
{ח} אפרים בעמים הוא יתבולל אפרים היה עגה בלי הפוכה:
{ט} אכלו זרים כחו והוא לא ידע גם שיבה זרקה בו והוא לא ידע:
{י} וענה גאון ישראל בפניו ולא שבו אל יהוה אלהיהם ולא בקשהו בכל זאת:
{יא} ויהי אפרים כיונה פותה אין לב מצרים קראו אשור הלכו:
{יב} כאשר ילכו אפרוש עליהם רשתי כעוף השמים אורידם איסרם כשמע לעדתם:
(ס)
{יג} אוי להם כי נדדו ממני שד להם כי פשעו בי ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים:
{יד} ולא זעקו אלי בלבם כי יילילו על משכבותם על דגן ותירוש יתגוררו יסורו בי:
{טו} ואני יסרתי חזקתי זרועתם ואלי יחשבו רע:
{טז} ישובו לא על היו כקשת רמיה יפלו בחרב שריהם מזעם לשונם זו לעגם בארץ מצרים:
הושע פרק-ח
{א} אל חכך שפר כנשר על בית יהוה יען עברו בריתי ועל תורתי פשעו:
{ב} לי יזעקו אלהי ידענוך ישראל:
{ג} זנח ישראל טוב אויב ירדפו:
{ד} הם המליכו ולא ממני השירו ולא ידעתי כספם וזהבם עשו להם עצבים למען יכרת:
{ה} זנח עגלך שמרון חרה אפי בם עד מתי לא יוכלו נקין:
{ו} כי מישראל והוא חרש עשהו ולא אלהים הוא כי שבבים יהיה עגל שמרון:
{ז} כי רוח יזרעו וסופתה יקצרו קמה אין לו צמח בלי יעשה קמח אולי יעשה זרים יבלעהו:
{ח} נבלע ישראל עתה היו בגוים ככלי אין חפץ בו:
{ט} כי המה עלו אשור פרא בודד לו אפרים התנו אהבים:
{י} גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך שרים:
{יא} כי הרבה אפרים מזבחת לחטא היו לו מזבחות לחטא:
{יב} אכתוב לו רבו תורתי כמו זר נחשבו:
{יג} זבחי הבהבי יזבחו בשר ויאכלו יהוה לא רצם עתה יזכר עונם ויפקד חטאותם המה מצרים ישובו:
{יד} וישכח ישראל את עשהו ויבן היכלות ויהודה הרבה ערים בצרות ושלחתי אש בעריו ואכלה ארמנתיה:
(פ)
הושע פרק-ט
{א} אל תשמח ישראל אל גיל כעמים כי זנית מעל אלהיך אהבת אתנן על כל גרנות דגן:
{ב} גרן ויקב לא ירעם ותירוש יכחש בה:
{ג} לא ישבו בארץ יהוה ושב אפרים מצרים ובאשור טמא יאכלו:
{ד} לא יסכו ליהוה יין ולא יערבו לו זבחיהם כלחם אונים להם כל אכליו יטמאו כי לחמם לנפשם לא יבוא בית יהוה:
{ה} מה תעשו ליום מועד וליום חג יהוה:
{ו} כי הנה הלכו משד מצרים תקבצם מף תקברם מחמד לכספם קמוש יירשם חוח באהליהם:
{ז} באו ימי הפקדה באו ימי השלם ידעו ישראל אויל הנביא משגע איש הרוח על רב עונך ורבה משטמה:
{ח} צפה אפרים עם אלהי נביא פח יקוש על כל דרכיו משטמה בבית אלהיו:
{ט} העמיקו שחתו כימי הגבעה יזכור עונם יפקוד חטאותם:
(ס)
{י} כענבים במדבר מצאתי ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם המה באו בעל פעור וינזרו לבשת ויהיו שקוצים כאהבם:
{יא} אפרים כעוף יתעופף כבודם מלדה ומבטן ומהריון:
{יב} כי אם יגדלו את בניהם ושכלתים מאדם כי גם אוי להם בשורי מהם:
{יג} אפרים כאשר ראיתי לצור שתולה בנוה ואפרים להוציא אל הרג בניו:
{יד} תן להם יהוה מה תתן תן להם רחם משכיל ושדים צמקים:
{טו} כל רעתם בגלגל כי שם שנאתים על רע מעלליהם מביתי אגרשם לא אוסף אהבתם כל שריהם סררים:
{טז} הכה אפרים שרשם יבש פרי בלי יעשון גם כי ילדון והמתי מחמדי בטנם:
{יז} ימאסם אלהי כי לא שמעו לו ויהיו נדדים בגוים:
(ס)
הושע פרק-י
{א} גפן בוקק ישראל פרי ישוה לו כרב לפריו הרבה למזבחות כטוב לארצו היטיבו מצבות:
{ב} חלק לבם עתה יאשמו הוא יערף מזבחותם ישדד מצבותם:
{ג} כי עתה יאמרו אין מלך לנו כי לא יראנו את יהוה והמלך מה יעשה לנו:
{ד} דברו דברים אלות שוא כרת ברית ופרח כראש משפט על תלמי שדי:
{ה} לעגלות בית און יגורו שכן שמרון כי אבל עליו עמו וכמריו עליו יגילו על כבודו כי גלה ממנו:
{ו} גם אותו לאשור יובל מנחה למלך ירב בשנה אפרים יקח ויבוש ישראל מעצתו:
{ז} נדמה שמרון מלכה כקצף על פני מים:
{ח} ונשמדו במות און חטאת ישראל קוץ ודרדר יעלה על מזבחותם ואמרו להרים כסונו ולגבעות נפלו עלינו:
(פ)
{ט} מימי הגבעה חטאת ישראל שם עמדו לא תשיגם בגבעה מלחמה על בני עלוה:
{י} באותי ואסרם ואספו עליהם עמים באסרם לשתי עינתם
{יא} ואפרים עגלה מלמדה אהבתי לדוש ואני עברתי על טוב צוארה ארכיב אפרים יחרוש יהודה ישדד לו יעקב:
{יב} זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד נירו לכם ניר ועת לדרוש את יהוה עד יבוא וירה צדק לכם:
{יג} חרשתם רשע עולתה קצרתם אכלתם פרי כחש כי בטחת בדרכך ברב גבוריך:
{יד} וקאם שאון בעמך וכל מבצריך יושד כשד שלמן בית ארבאל ביום מלחמה אם על בנים רטשה:
{טו} ככה עשה לכם בית אל מפני רעת רעתכם בשחר נדמה נדמה מלך ישראל:
הושע פרק-יא
{א} כי נער ישראל ואהבהו וממצרים קראתי לבני:
{ב} קראו להם כן הלכו מפניהם לבעלים יזבחו ולפסלים יקטרון:
{ג} ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועתיו ולא ידעו כי רפאתים:
{ד} בחבלי אדם אמשכם בעבתות אהבה ואהיה להם כמרימי על על לחיהם ואט אליו אוכיל:
{ה} לא ישוב אל ארץ מצרים ואשור הוא מלכו כי מאנו לשוב:
{ו} וחלה חרב בעריו וכלתה בדיו ואכלה ממעצותיהם:
{ז} ועמי תלואים למשובתי ואל על יקראהו יחד לא ירומם:
{ח} איך אתנך אפרים אמגנך ישראל איך אתנך כאדמה אשימך כצבאים נהפך עלי לבי יחד נכמרו נחומי:
{ט} לא אעשה חרון אפי לא אשוב לשחת אפרים כי אל אנכי ולא איש בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר:
{י} אחרי יהוה ילכו כאריה ישאג כי הוא ישאג ויחרדו בנים מים:
{יא} יחרדו כצפור ממצרים וכיונה מארץ אשור והושבתים על בתיהם נאם יהוה:
(ס)
הושע פרק-יב
{א} סבבני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל ויהודה עד רד עם אל ועם קדושים נאמן:
{ב} אפרים רעה רוח ורדף קדים כל היום כזב ושד ירבה וברית עם אשור יכרתו ושמן למצרים יובל:
{ג} וריב ליהוה עם יהודה ולפקד על יעקב כדרכיו כמעלליו ישיב לו:
{ד} בבטן עקב את אחיו ובאונו שרה את אלהים:
{ה} וישר אל מלאך ויכל בכה ויתחנן לו בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו:
{ו} ויהוה אלהי הצבאות יהוה זכרו:
{ז} ואתה באלהיך תשוב חסד ומשפט שמר וקוה אל אלהיך תמיד:
{ח} כנען בידו מאזני מרמה לעשק אהב:
{ט} ויאמר אפרים אך עשרתי מצאתי און לי כל יגיעי לא ימצאו לי עון אשר חטא:
{י} ואנכי יהוה אלהיך מארץ מצרים עד אושיבך באהלים כימי מועד:
{יא} ודברתי על הנביאים ואנכי חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה:
{יב} אם גלעד און אך שוא היו בגלגל שורים זבחו גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי:
{יג} ויברח יעקב שדה ארם ויעבד ישראל באשה ובאשה שמר:
{יד} ובנביא העלה יהוה את ישראל ממצרים ובנביא נשמר:
{טו} הכעיס אפרים תמרורים ודמיו עליו יטוש וחרפתו ישיב לו אדניו:
הושע פרק-יג
{א} כדבר אפרים רתת נשא הוא בישראל ויאשם בבעל וימת:
{ב} ועתה יוספו לחטא ויעשו להם מסכה מכספם כתבונם עצבים מעשה חרשים כלה להם הם אמרים זבחי אדם עגלים ישקון:
{ג} לכן יהיו כענן בקר וכטל משכים הלך כמץ יסער מגרן וכעשן מארבה:
{ד} ואנכי יהוה אלהיך מארץ מצרים ואלהים זולתי לא תדע ומושיע אין בלתי:
{ה} אני ידעתיך במדבר בארץ תלאבות:
{ו} כמרעיתם וישבעו שבעו וירם לבם על כן שכחוני:
{ז} ואהי להם כמו שחל כנמר על דרך אשור:
{ח} אפגשם כדב שכול ואקרע סגור לבם ואכלם שם כלביא חית השדה תבקעם:
{ט} שחתך ישראל כי בי בעזרך:
{י} אהי מלכך אפוא ויושיעך בכל עריך ושפטיך אשר אמרת תנה לי מלך ושרים:
{יא} אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי:
(פ)
{יב} צרור עון אפרים צפונה חטאתו:
{יג} חבלי יולדה יבאו לו הוא בן לא חכם כי עת לא יעמד במשבר בנים:
{יד} מיד שאול אפדם ממות אגאלם אהי דבריך מות אהי קטבך שאול נחם יסתר מעיני:
{טו} כי הוא בן אחים יפריא יבוא קדים רוח יהוה ממדבר עלה ויבוש מקורו ויחרב מעינו הוא ישסה אוצר כל כלי חמדה:
הושע פרק-יד
{א} תאשם שמרון כי מרתה באלהיה בחרב יפלו עלליהם ירטשו והריותיו יבקעו:
(פ)
{ב} שובה ישראל עד יהוה אלהיך כי כשלת בעונך:
{ג} קחו עמכם דברים ושובו אל יהוה אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו:
{ד} אשור לא יושיענו על סוס לא נרכב ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו אשר בך ירחם יתום:
{ה} ארפא משובתם אהבם נדבה כי שב אפי ממנו:
{ו} אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה ויך שרשיו כלבנון:
{ז} ילכו ינקותיו ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון:
{ח} ישבו ישבי בצלו יחיו דגן ויפרחו כגפן זכרו כיין לבנון:
{ט} אפרים מה לי עוד לעצבים אני עניתי ואשורנו אני כברוש רענן ממני פריך נמצא:
{י} מי חכם ויבן אלה נבון וידעם כי ישרים דרכי יהוה וצדקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם:
(פפפ)