בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל J. Alan Groves Center - בתנאי רשיון CC-2.5

הושע - ללא ניקוד


  א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד



הושע פרק-א

{א} דבר יהוה אשר היה אל הושע בן בארי בימי עזיה יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל: {ב}  תחלת דבר יהוה בהושע (פ) ויאמר יהוה אל הושע לך קח לך אשת זנונים וילדי זנונים כי זנה תזנה הארץ מאחרי יהוה: {ג} וילך ויקח את גמר בת דבלים ותהר ותלד לו בן: {ד} ויאמר יהוה אליו קרא שמו יזרעאל כי עוד מעט ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא והשבתי ממלכות בית ישראל: {ה} והיה ביום ההוא ושברתי את קשת ישראל בעמק יזרעאל: {ו} ותהר עוד ותלד בת ויאמר לו קרא שמה לא רחמה כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל כי נשא אשא להם: {ז} ואת בית יהודה ארחם והושעתים ביהוה אלהיהם ולא אושיעם בקשת ובחרב ובמלחמה בסוסים ובפרשים: {ח} ותגמל את לא רחמה ותהר ותלד בן: {ט} ויאמר קרא שמו לא עמי כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם: (פ)

הושע פרק-ב

{א} והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי: {ב} ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ כי גדול יום יזרעאל: {ג} אמרו לאחיכם עמי ולאחותיכם רחמה: {ד} ריבו באמכם ריבו כי היא לא אשתי ואנכי לא אישה ותסר זנוניה מפניה ונאפופיה מבין שדיה: {ה} פן אפשיטנה ערמה והצגתיה כיום הולדה ושמתיה כמדבר ושתה כארץ ציה והמתיה בצמא: {ו} ואת בניה לא ארחם כי בני זנונים המה: {ז} כי זנתה אמם הבישה הורתם כי אמרה אלכה אחרי מאהבי נתני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי: {ח} לכן הנני שך את דרכך בסירים וגדרתי את גדרה ונתיבותיה לא תמצא: {ט} ורדפה את מאהביה ולא תשיג אתם ובקשתם ולא תמצא ואמרה אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה: {י} והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן והתירוש והיצהר וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל: {יא} לכן אשוב ולקחתי דגני בעתו ותירושי במועדו והצלתי צמרי ופשתי לכסות את ערותה: {יב} ועתה אגלה את נבלתה לעיני מאהביה ואיש לא יצילנה מידי: {יג} והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה וכל מועדה: {יד} והשמתי גפנה ותאנתה אשר אמרה אתנה המה לי אשר נתנו לי מאהבי ושמתים ליער ואכלתם חית השדה: {טו} ופקדתי עליה את ימי הבעלים אשר תקטיר להם ותעד נזמה וחליתה ותלך אחרי מאהביה ואתי שכחה נאם יהוה: (ס) {טז} לכן הנה אנכי מפתיה והלכתיה המדבר ודברתי על לבה: {יז} ונתתי לה את כרמיה משם ואת עמק עכור לפתח תקוה וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלתה מארץ מצרים: {יח} והיה ביום ההוא נאם יהוה תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי: {יט} והסרתי את שמות הבעלים מפיה ולא יזכרו עוד בשמם: {כ} וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חית השדה ועם עוף השמים ורמש האדמה וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן הארץ והשכבתים לבטח: {כא} וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים: {כב} וארשתיך לי באמונה וידעת את יהוה: (פ) {כג} והיה ביום ההוא אענה נאם יהוה אענה את השמים והם יענו את הארץ: {כד} והארץ תענה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר והם יענו את יזרעאל: {כה} וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את לא רחמה ואמרתי ללא עמי עמי אתה והוא יאמר אלהי: (פ)

הושע פרק-ג

{א} ויאמר יהוה אלי עוד לך אהב אשה אהבת רע ומנאפת כאהבת יהוה את בני ישראל והם פנים אל אלהים אחרים ואהבי אשישי ענבים: {ב} ואכרה לי בחמשה עשר כסף וחמר שערים ולתך שערים: {ג} ואמר אליה ימים רבים תשבי לי לא תזני ולא תהיי לאיש וגם אני אליך: {ד} כי ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך ואין שר ואין זבח ואין מצבה ואין אפוד ותרפים: {ה} אחר ישבו בני ישראל ובקשו את יהוה אלהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל יהוה ואל טובו באחרית הימים: (פ)

הושע פרק-ד

{א} שמעו דבר יהוה בני ישראל כי ריב ליהוה עם יושבי הארץ כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלהים בארץ: {ב} אלה וכחש ורצח וגנב ונאף פרצו ודמים בדמים נגעו: {ג} על כן תאבל הארץ ואמלל כל יושב בה בחית השדה ובעוף השמים וגם דגי הים יאספו: {ד} אך איש אל ירב ואל יוכח איש ועמך כמריבי כהן: {ה} וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה ודמיתי אמך: {ו} נדמו עמי מבלי הדעת כי אתה הדעת מאסת ואמאסאך מכהן לי ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני: {ז} כרבם כן חטאו לי כבודם בקלון אמיר: {ח} חטאת עמי יאכלו ואל עונם ישאו נפשו: {ט} והיה כעם ככהן ופקדתי עליו דרכיו ומעלליו אשיב לו: {י} ואכלו ולא ישבעו הזנו ולא יפרצו כי את יהוה עזבו לשמר: {יא} זנות ויין ותירוש יקח לב: {יב} עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו כי רוח זנונים התעה ויזנו מתחת אלהיהם: {יג} על ראשי ההרים יזבחו ועל הגבעות יקטרו תחת אלון ולבנה ואלה כי טוב צלה על כן תזנינה בנותיכם וכלותיכם תנאפנה: {יד} לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה כי הם עם הזנות יפרדו ועם הקדשות יזבחו ועם לא יבין ילבט: {טו} אם זנה אתה ישראל אל יאשם יהודה ואל תבאו הגלגל ואל תעלו בית און ואל תשבעו חי יהוה: {טז} כי כפרה סררה סרר ישראל עתה ירעם יהוה ככבש במרחב: {יז} חבור עצבים אפרים הנח לו: {יח} סר סבאם הזנה הזנו אהבו הבו קלון מגניה: {יט} צרר רוח אותה בכנפיה ויבשו מזבחותם: (פ)

הושע פרק-ה

{א} שמעו זאת הכהנים והקשיבו בית ישראל ובית המלך האזינו כי לכם המשפט כי פח הייתם למצפה ורשת פרושה על תבור: {ב} ושחטה שטים העמיקו ואני מוסר לכלם: {ג} אני ידעתי אפרים וישראל לא נכחד ממני כי עתה הזנית אפרים נטמא ישראל: {ד} לא יתנו מעלליהם לשוב אל אלהיהם כי רוח זנונים בקרבם ואת יהוה לא ידעו: {ה} וענה גאון ישראל בפניו וישראל ואפרים יכשלו בעונם כשל גם יהודה עמם: {ו} בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את יהוה ולא ימצאו חלץ מהם: {ז} ביהוה בגדו כי בנים זרים ילדו עתה יאכלם חדש את חלקיהם: (ס) {ח} תקעו שופר בגבעה חצצרה ברמה הריעו בית און אחריך בנימין: {ט} אפרים לשמה תהיה ביום תוכחה בשבטי ישראל הודעתי נאמנה: {י} היו שרי יהודה כמסיגי גבול עליהם אשפוך כמים עברתי: {יא} עשוק אפרים רצוץ משפט כי הואיל הלך אחרי צו: {יב} ואני כעש לאפרים וכרקב לבית יהודה: {יג} וירא אפרים את חליו ויהודה את מזרו וילך אפרים אל אשור וישלח אל מלך ירב והוא לא יוכל לרפא לכם ולא יגהה מכם מזור: {יד} כי אנכי כשחל לאפרים וככפיר לבית יהודה אני אני אטרף ואלך אשא ואין מציל: {טו} אלך אשובה אל מקומי עד אשר יאשמו ובקשו פני בצר להם ישחרנני:

הושע פרק-ו

{א} לכו ונשובה אל יהוה כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו: {ב} יחינו מימים ביום השלישי יקמנו ונחיה לפניו: {ג} ונדעה נרדפה לדעת את יהוה כשחר נכון מוצאו ויבוא כגשם לנו כמלקוש יורה ארץ: {ד} מה אעשה לך אפרים מה אעשה לך יהודה וחסדכם כענן בקר וכטל משכים הלך: {ה} על כן חצבתי בנביאים הרגתים באמרי פי ומשפטיך אור יצא: {ו} כי חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלהים מעלות: {ז} והמה כאדם עברו ברית שם בגדו בי: {ח} גלעד קרית פעלי און עקבה מדם: {ט} וכחכי איש גדודים חבר כהנים דרך ירצחו שכמה כי זמה עשו: {י} בבית ישראל ראיתי שעריריה שם זנות לאפרים נטמא ישראל: {יא} גם יהודה שת קציר לך בשובי שבות עמי: (פ)

הושע פרק-ז

{א} כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים ורעות שמרון כי פעלו שקר וגנב יבוא פשט גדוד בחוץ: {ב} ובל יאמרו ללבבם כל רעתם זכרתי עתה סבבום מעלליהם נגד פני היו: {ג} ברעתם ישמחו מלך ובכחשיהם שרים: {ד} כלם מנאפים כמו תנור בערה מאפה ישבות מעיר מלוש בצק עד חמצתו: {ה} יום מלכנו החלו שרים חמת מיין משך ידו את לצצים: {ו} כי קרבו כתנור לבם בארבם כל הלילה ישן אפהם בקר הוא בער כאש להבה: {ז} כלם יחמו כתנור ואכלו את שפטיהם כל מלכיהם נפלו אין קרא בהם אלי: {ח} אפרים בעמים הוא יתבולל אפרים היה עגה בלי הפוכה: {ט} אכלו זרים כחו והוא לא ידע גם שיבה זרקה בו והוא לא ידע: {י} וענה גאון ישראל בפניו ולא שבו אל יהוה אלהיהם ולא בקשהו בכל זאת: {יא} ויהי אפרים כיונה פותה אין לב מצרים קראו אשור הלכו: {יב} כאשר ילכו אפרוש עליהם רשתי כעוף השמים אורידם איסרם כשמע לעדתם: (ס) {יג} אוי להם כי נדדו ממני שד להם כי פשעו בי ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים: {יד} ולא זעקו אלי בלבם כי יילילו על משכבותם על דגן ותירוש יתגוררו יסורו בי: {טו} ואני יסרתי חזקתי זרועתם ואלי יחשבו רע: {טז} ישובו לא על היו כקשת רמיה יפלו בחרב שריהם מזעם לשונם זו לעגם בארץ מצרים:

הושע פרק-ח

{א} אל חכך שפר כנשר על בית יהוה יען עברו בריתי ועל תורתי פשעו: {ב} לי יזעקו אלהי ידענוך ישראל: {ג} זנח ישראל טוב אויב ירדפו: {ד} הם המליכו ולא ממני השירו ולא ידעתי כספם וזהבם עשו להם עצבים למען יכרת: {ה} זנח עגלך שמרון חרה אפי בם עד מתי לא יוכלו נקין: {ו} כי מישראל והוא חרש עשהו ולא אלהים הוא כי שבבים יהיה עגל שמרון: {ז} כי רוח יזרעו וסופתה יקצרו קמה אין לו צמח בלי יעשה קמח אולי יעשה זרים יבלעהו: {ח} נבלע ישראל עתה היו בגוים ככלי אין חפץ בו: {ט} כי המה עלו אשור פרא בודד לו אפרים התנו אהבים: {י} גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך שרים: {יא} כי הרבה אפרים מזבחת לחטא היו לו מזבחות לחטא: {יב} אכתוב לו רבו תורתי כמו זר נחשבו: {יג} זבחי הבהבי יזבחו בשר ויאכלו יהוה לא רצם עתה יזכר עונם ויפקד חטאותם המה מצרים ישובו: {יד} וישכח ישראל את עשהו ויבן היכלות ויהודה הרבה ערים בצרות ושלחתי אש בעריו ואכלה ארמנתיה: (פ)

הושע פרק-ט

{א} אל תשמח ישראל אל גיל כעמים כי זנית מעל אלהיך אהבת אתנן על כל גרנות דגן: {ב} גרן ויקב לא ירעם ותירוש יכחש בה: {ג} לא ישבו בארץ יהוה ושב אפרים מצרים ובאשור טמא יאכלו: {ד} לא יסכו ליהוה יין ולא יערבו לו זבחיהם כלחם אונים להם כל אכליו יטמאו כי לחמם לנפשם לא יבוא בית יהוה: {ה} מה תעשו ליום מועד וליום חג יהוה: {ו} כי הנה הלכו משד מצרים תקבצם מף תקברם מחמד לכספם קמוש יירשם חוח באהליהם: {ז} באו ימי הפקדה באו ימי השלם ידעו ישראל אויל הנביא משגע איש הרוח על רב עונך ורבה משטמה: {ח} צפה אפרים עם אלהי נביא פח יקוש על כל דרכיו משטמה בבית אלהיו: {ט} העמיקו שחתו כימי הגבעה יזכור עונם יפקוד חטאותם: (ס) {י} כענבים במדבר מצאתי ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם המה באו בעל פעור וינזרו לבשת ויהיו שקוצים כאהבם: {יא} אפרים כעוף יתעופף כבודם מלדה ומבטן ומהריון: {יב} כי אם יגדלו את בניהם ושכלתים מאדם כי גם אוי להם בשורי מהם: {יג} אפרים כאשר ראיתי לצור שתולה בנוה ואפרים להוציא אל הרג בניו: {יד} תן להם יהוה מה תתן תן להם רחם משכיל ושדים צמקים: {טו} כל רעתם בגלגל כי שם שנאתים על רע מעלליהם מביתי אגרשם לא אוסף אהבתם כל שריהם סררים: {טז} הכה אפרים שרשם יבש פרי בלי יעשון גם כי ילדון והמתי מחמדי בטנם: {יז} ימאסם אלהי כי לא שמעו לו ויהיו נדדים בגוים: (ס)

הושע פרק-י

{א} גפן בוקק ישראל פרי ישוה לו כרב לפריו הרבה למזבחות כטוב לארצו היטיבו מצבות: {ב} חלק לבם עתה יאשמו הוא יערף מזבחותם ישדד מצבותם: {ג} כי עתה יאמרו אין מלך לנו כי לא יראנו את יהוה והמלך מה יעשה לנו: {ד} דברו דברים אלות שוא כרת ברית ופרח כראש משפט על תלמי שדי: {ה} לעגלות בית און יגורו שכן שמרון כי אבל עליו עמו וכמריו עליו יגילו על כבודו כי גלה ממנו: {ו} גם אותו לאשור יובל מנחה למלך ירב בשנה אפרים יקח ויבוש ישראל מעצתו: {ז} נדמה שמרון מלכה כקצף על פני מים: {ח} ונשמדו במות און חטאת ישראל קוץ ודרדר יעלה על מזבחותם ואמרו להרים כסונו ולגבעות נפלו עלינו: (פ) {ט} מימי הגבעה חטאת ישראל שם עמדו לא תשיגם בגבעה מלחמה על בני עלוה: {י} באותי ואסרם ואספו עליהם עמים באסרם לשתי עינתם {יא} ואפרים עגלה מלמדה אהבתי לדוש ואני עברתי על טוב צוארה ארכיב אפרים יחרוש יהודה ישדד לו יעקב: {יב} זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד נירו לכם ניר ועת לדרוש את יהוה עד יבוא וירה צדק לכם: {יג} חרשתם רשע עולתה קצרתם אכלתם פרי כחש כי בטחת בדרכך ברב גבוריך: {יד} וקאם שאון בעמך וכל מבצריך יושד כשד שלמן בית ארבאל ביום מלחמה אם על בנים רטשה: {טו} ככה עשה לכם בית אל מפני רעת רעתכם בשחר נדמה נדמה מלך ישראל:

הושע פרק-יא

{א} כי נער ישראל ואהבהו וממצרים קראתי לבני: {ב} קראו להם כן הלכו מפניהם לבעלים יזבחו ולפסלים יקטרון: {ג} ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועתיו ולא ידעו כי רפאתים: {ד} בחבלי אדם אמשכם בעבתות אהבה ואהיה להם כמרימי על על לחיהם ואט אליו אוכיל: {ה} לא ישוב אל ארץ מצרים ואשור הוא מלכו כי מאנו לשוב: {ו} וחלה חרב בעריו וכלתה בדיו ואכלה ממעצותיהם: {ז} ועמי תלואים למשובתי ואל על יקראהו יחד לא ירומם: {ח} איך אתנך אפרים אמגנך ישראל איך אתנך כאדמה אשימך כצבאים נהפך עלי לבי יחד נכמרו נחומי: {ט} לא אעשה חרון אפי לא אשוב לשחת אפרים כי אל אנכי ולא איש בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר: {י} אחרי יהוה ילכו כאריה ישאג כי הוא ישאג ויחרדו בנים מים: {יא} יחרדו כצפור ממצרים וכיונה מארץ אשור והושבתים על בתיהם נאם יהוה: (ס)

הושע פרק-יב

{א} סבבני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל ויהודה עד רד עם אל ועם קדושים נאמן: {ב} אפרים רעה רוח ורדף קדים כל היום כזב ושד ירבה וברית עם אשור יכרתו ושמן למצרים יובל: {ג} וריב ליהוה עם יהודה ולפקד על יעקב כדרכיו כמעלליו ישיב לו: {ד} בבטן עקב את אחיו ובאונו שרה את אלהים: {ה} וישר אל מלאך ויכל בכה ויתחנן לו בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו: {ו} ויהוה אלהי הצבאות יהוה זכרו: {ז} ואתה באלהיך תשוב חסד ומשפט שמר וקוה אל אלהיך תמיד: {ח} כנען בידו מאזני מרמה לעשק אהב: {ט} ויאמר אפרים אך עשרתי מצאתי און לי כל יגיעי לא ימצאו לי עון אשר חטא: {י} ואנכי יהוה אלהיך מארץ מצרים עד אושיבך באהלים כימי מועד: {יא} ודברתי על הנביאים ואנכי חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה: {יב} אם גלעד און אך שוא היו בגלגל שורים זבחו גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי: {יג} ויברח יעקב שדה ארם ויעבד ישראל באשה ובאשה שמר: {יד} ובנביא העלה יהוה את ישראל ממצרים ובנביא נשמר: {טו} הכעיס אפרים תמרורים ודמיו עליו יטוש וחרפתו ישיב לו אדניו:

הושע פרק-יג

{א} כדבר אפרים רתת נשא הוא בישראל ויאשם בבעל וימת: {ב} ועתה יוספו לחטא ויעשו להם מסכה מכספם כתבונם עצבים מעשה חרשים כלה להם הם אמרים זבחי אדם עגלים ישקון: {ג} לכן יהיו כענן בקר וכטל משכים הלך כמץ יסער מגרן וכעשן מארבה: {ד} ואנכי יהוה אלהיך מארץ מצרים ואלהים זולתי לא תדע ומושיע אין בלתי: {ה} אני ידעתיך במדבר בארץ תלאבות: {ו} כמרעיתם וישבעו שבעו וירם לבם על כן שכחוני: {ז} ואהי להם כמו שחל כנמר על דרך אשור: {ח} אפגשם כדב שכול ואקרע סגור לבם ואכלם שם כלביא חית השדה תבקעם: {ט} שחתך ישראל כי בי בעזרך: {י} אהי מלכך אפוא ויושיעך בכל עריך ושפטיך אשר אמרת תנה לי מלך ושרים: {יא} אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי: (פ) {יב} צרור עון אפרים צפונה חטאתו: {יג} חבלי יולדה יבאו לו הוא בן לא חכם כי עת לא יעמד במשבר בנים: {יד} מיד שאול אפדם ממות אגאלם אהי דבריך מות אהי קטבך שאול נחם יסתר מעיני: {טו} כי הוא בן אחים יפריא יבוא קדים רוח יהוה ממדבר עלה ויבוש מקורו ויחרב מעינו הוא ישסה אוצר כל כלי חמדה:

הושע פרק-יד

{א} תאשם שמרון כי מרתה באלהיה בחרב יפלו עלליהם ירטשו והריותיו יבקעו: (פ) {ב} שובה ישראל עד יהוה אלהיך כי כשלת בעונך: {ג} קחו עמכם דברים ושובו אל יהוה אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו: {ד} אשור לא יושיענו על סוס לא נרכב ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו אשר בך ירחם יתום: {ה} ארפא משובתם אהבם נדבה כי שב אפי ממנו: {ו} אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה ויך שרשיו כלבנון: {ז} ילכו ינקותיו ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון: {ח} ישבו ישבי בצלו יחיו דגן ויפרחו כגפן זכרו כיין לבנון: {ט} אפרים מה לי עוד לעצבים אני עניתי ואשורנו אני כברוש רענן ממני פריך נמצא: {י} מי חכם ויבן אלה נבון וידעם כי ישרים דרכי יהוה וצדקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם: (פפפ)