נחום פרק-א
{א} משא נינוה ספר חזון נחום האלקשי:
{ב} אל קנוא ונקם יהוה נקם יהוה ובעל חמה נקם יהוה לצריו ונוטר הוא לאיביו:
{ג} יהוה ארך אפים וגדול כח ונקה לא ינקה יהוה בסופה ובשערה דרכו וענן אבק רגליו:
{ד} גוער בים ויבשהו וכל הנהרות החריב אמלל בשן וכרמל ופרח לבנון אמלל:
{ה} הרים רעשו ממנו והגבעות התמגגו ותשא הארץ מפניו ותבל וכל ישבי בה:
{ו} לפני זעמו מי יעמוד ומי יקום בחרון אפו חמתו נתכה כאש והצרים נתצו ממנו:
{ז} טוב יהוה למעוז ביום צרה וידע חסי בו:
{ח} ובשטף עבר כלה יעשה מקומה ואיביו ירדף חשך:
{ט} מה תחשבון אל יהוה כלה הוא עשה לא תקום פעמים צרה:
{י} כי עד סירים סבכים וכסבאם סבואים אכלו כקש יבש מלא:
{יא} ממך יצא חשב על יהוה רעה יעץ בליעל:
(ס)
{יב} כה אמר יהוה אם שלמים וכן רבים וכן נגזו ועבר וענתך לא אענך עוד:
{יג} ועתה אשבר מטהו מעליך ומוסרתיך אנתק:
{יד} וצוה עליך יהוה לא יזרע משמך עוד מבית אלהיך אכרית פסל ומסכה אשים קברך כי קלות:
נחום פרק-ב
{א} הנה על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום חגי יהודה חגיך שלמי נדריך כי לא יוסיף עוד לעבור בך בליעל כלה נכרת:
{ב} עלה מפיץ על פניך נצור מצרה צפה דרך חזק מתנים אמץ כח מאד:
{ג} כי שב יהוה את גאון יעקב כגאון ישראל כי בקקום בקקים וזמריהם שחתו:
{ד} מגן גבריהו מאדם אנשי חיל מתלעים באש פלדות הרכב ביום הכינו והברשים הרעלו:
{ה} בחוצות יתהוללו הרכב ישתקשקון ברחבות מראיהן כלפידם כברקים ירוצצו:
{ו} יזכר אדיריו יכשלו בהלכותם ימהרו חומתה והכן הסכך:
{ז} שערי הנהרות נפתחו וההיכל נמוג:
{ח} והצב גלתה העלתה ואמהתיה מנהגות כקול יונים מתפפת על לבבהן:
{ט} ונינוה כברכת מים מימי היא והמה נסים עמדו עמדו ואין מפנה:
{י} בזו כסף בזו זהב ואין קצה לתכונה כבד מכל כלי חמדה:
{יא} בוקה ומבוקה ומבלקה ולב נמס ופק ברכים וחלחלה בכל מתנים ופני כלם קבצו פארור:
{יב} איה מעון אריות ומרעה הוא לכפרים אשר הלך אריה לביא שם גור אריה ואין מחריד:
{יג} אריה טרף בדי גרותיו ומחנק ללבאתיו וימלא טרף חריו ומענתיו טרפה:
{יד} הנני אליך נאם יהוה צבאות והבערתי בעשן רכבה וכפיריך תאכל חרב והכרתי מארץ טרפך ולא ישמע עוד קול מלאככה:
(פ)
נחום פרק-ג
{א} הוי עיר דמים כלה כחש פרק מלאה לא ימיש טרף:
{ב} קול שוט וקול רעש אופן וסוס דהר ומרכבה מרקדה:
{ג} פרש מעלה ולהב חרב וברק חנית ורב חלל וכבד פגר ואין קצה לגויה יכשלו בגויתם:
{ד} מרב זנוני זונה טובת חן בעלת כשפים המכרת גוים בזנוניה ומשפחות בכשפיה:
{ה} הנני אליך נאם יהוה צבאות וגליתי שוליך על פניך והראיתי גוים מערך וממלכות קלונך:
{ו} והשלכתי עליך שקצים ונבלתיך ושמתיך כראי:
{ז} והיה כל ראיך ידוד ממך ואמר שדדה נינוה מי ינוד לה מאין אבקש מנחמים לך:
{ח} התיטבי מנא אמון הישבה ביארים מים סביב לה אשר חיל ים מים חומתה:
{ט} כוש עצמה ומצרים ואין קצה פוט ולובים היו בעזרתך:
{י} גם היא לגלה הלכה בשבי גם עלליה ירטשו בראש כל חוצות ועל נכבדיה ידו גורל וכל גדוליה רתקו בזקים:
{יא} גם את תשכרי תהי נעלמה גם את תבקשי מעוז מאויב:
{יב} כל מבצריך תאנים עם בכורים אם ינועו ונפלו על פי אוכל:
{יג} הנה עמך נשים בקרבך לאיביך פתוח נפתחו שערי ארצך אכלה אש בריחיך:
{יד} מי מצור שאבי לך חזקי מבצריך באי בטיט ורמסי בחמר החזיקי מלבן:
{טו} שם תאכלך אש תכריתך חרב תאכלך כילק התכבד כילק התכבדי כארבה:
{טז} הרבית רכליך מכוכבי השמים ילק פשט ויעף:
{יז} מנזריך כארבה וטפסריך כגוב גבי החונים בגדרות ביום קרה שמש זרחה ונודד ולא נודע מקומו אים:
{יח} נמו רעיך מלך אשור ישכנו אדיריך נפשו עמך על ההרים ואין מקבץ:
{יט} אין כהה לשברך נחלה מכתך כל שמעי שמעך תקעו כף עליך כי על מי לא עברה רעתך תמיד:
(פפפ)