עובדיה פרק-א
{א} חזון עבדיה כה אמר אדני יהוה לאדום שמועה שמענו מאת יהוה וציר בגוים שלח קומו ונקומה עליה למלחמה:
{ב} הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד:
{ג} זדון לבך השיאך שכני בחגוי סלע מרום שבתו אמר בלבו מי יורדני ארץ:
{ד} אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאם יהוה:
{ה} אם גנבים באו לך אם שודדי לילה איך נדמיתה הלוא יגנבו דים אם בצרים באו לך הלוא ישאירו עללות:
{ו} איך נחפשו עשו נבעו מצפניו:
{ז} עד הגבול שלחוך כל אנשי בריתך השיאוך יכלו לך אנשי שלמך לחמך ישימו מזור תחתיך אין תבונה בו:
{ח} הלוא ביום ההוא נאם יהוה והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו:
{ט} וחתו גבוריך תימן למען יכרת איש מהר עשו מקטל:
{י} מחמס אחיך יעקב תכסך בושה ונכרת לעולם:
{יא} ביום עמדך מנגד ביום שבות זרים חילו ונכרים באו שערו ועל ירושלם ידו גורל גם אתה כאחד מהם:
{יב} ואל תרא ביום אחיך ביום נכרו ואל תשמח לבני יהודה ביום אבדם ואל תגדל פיך ביום צרה:
{יג} אל תבוא בשער עמי ביום אידם אל תרא גם אתה ברעתו ביום אידו ואל תשלחנה בחילו ביום אידו:
{יד} ואל תעמד על הפרק להכרית את פליטיו ואל תסגר שרידיו ביום צרה:
{טו} כי קרוב יום יהוה על כל הגוים כאשר עשית יעשה לך גמלך ישוב בראשך:
{טז} כי כאשר שתיתם על הר קדשי ישתו כל הגוים תמיד ושתו ולעו והיו כלוא היו:
{יז} ובהר ציון תהיה פליטה והיה קדש וירשו בית יעקב את מורשיהם:
{יח} והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשו כי יהוה דבר:
{יט} וירשו הנגב את הר עשו והשפלה את פלשתים וירשו את שדה אפרים ואת שדה שמרון ובנימן את הגלעד:
{כ} וגלת החל הזה לבני ישראל אשר כנענים עד צרפת וגלת ירושלם אשר בספרד ירשו את ערי הנגב:
{כא} ועלו מושעים בהר ציון לשפט את הר עשו והיתה ליהוה המלוכה:
(פפפ)