בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט''א ולויקיטקסט על פ' הרמב''ם

משנה מסכת יומא (מ)

 פרק א    פרק ב    פרק ג    פרק ד    פרק ה    פרק ו    פרק ז    פרק ח  


  פרק א
  משנה א   משנה ב   משנה ג   משנה ד   משנה ה   משנה ו   משנה ז   משנה ח

  פרק ב
  משנה א   משנה ב   משנה ג   משנה ד   משנה ה   משנה ו   משנה ז

  פרק ג
  משנה א   משנה ב   משנה ג   משנה ד   משנה ה   משנה ו   משנה ז   משנה ח   משנה ט   משנה י   משנה יא

  פרק ד
  משנה א   משנה ב   משנה ג   משנה ד   משנה ה   משנה ו

  פרק ה
  משנה א   משנה ב   משנה ג   משנה ד   משנה ה   משנה ו   משנה ז

  פרק ו
  משנה א   משנה ב   משנה ג   משנה ד   משנה ה   משנה ו   משנה ז   משנה ח

  פרק ז
  משנה א   משנה ב   משנה ג   משנה ד   משנה ה

  פרק ח
  משנה א   משנה ב   משנה ג   משנה ד   משנה ה   משנה ו   משנה ז   משנה ח   משנה ט



פרק א


פרק א - משנה א

שִׁבְעַת יָמִים קֹדֶם יוֹם הַכִּפּוּרִים מַפְרִישִׁין כֹּהֵן גָּדוֹל מִבֵּיתוֹ {א} לְלִשְׁכַּת פַּלְהֶדְרִין, וּמַתְקִינִין לוֹ כֹהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו, שֶׁמָּא יֶאֱרַע בּוֹ פְסוּל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף אִשָּׁה אַחֶרֶת מַתְקִינִין לוֹ, שֶׁמָּא תָמוּת אִשְׁתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טז) וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ. בֵּיתוֹ, זוֹ אִשְׁתּוֹ. אָמְרוּ לוֹ, אִם כֵּן, אֵין לַדָּבָר סוֹף {ב}:

 ר"ע מברטנורה  שִׁבְעַת יָמִים. מַפְרִישִׁין כֹּהֵן גָּדוֹל. שֶׁכָּל עֲבוֹדוֹת יוֹם הַכִּפּוּרִים אֵין כְּשֵׁרוֹת אֶלָּא בּוֹ, [יוֹמָא לב: וּבְכַמָּה מְקוֹמוֹת]. שֶׁנֶּאֱמַר גַּבֵּי יוֹם הַכִּפּוּרִים (וַיִּקְרָא טז) וְכִפֵּר הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִמְשַׁח אוֹתוֹ. וְהַפְרָשָׁה זוֹ, נָפְקָא לָן מִדִּכְתִיב בְּשִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים (שָׁם ח) וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵּצְאוּ שִׁבְעַת יָמִים, וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ (שָׁם) כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בַּיּוֹם הַזֶּה צִוָּה ה' לַעֲשׂוֹת לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, לַעֲשׂוֹת, זֶה מַעֲשֵׂה פָּרָה, לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, זֶה מַעֲשֵׂה יוֹם הַכִּפּוּרִים. שֶׁהַכֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה וְהַכֹּהֵן הָעוֹבֵד בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שְׁנֵיהֶם טְעוּנִים הַפְרָשָׁה מִבֵּיתָם שִׁבְעַת יָמִים כְּמוֹ שֶׁהָיוּ טְעוּנִים אַהֲרֹן וּבָנָיו בְּשִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים: לְלִשְׁכַּת פַּלְהֶדְרִין. פְּקִידֵי הַמֶּלֶךְ נִקְרָאִים פַּלְהֶדְרִין. וּמִתּוֹךְ שֶׁהַכֹּהֲנִים הַגְּדוֹלִים שֶׁהָיוּ בְּבַיִת שֵׁנִי אַחַר שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיוּ נוֹתְנִים מָמוֹן כְּדֵי לְשַׁמֵּשׁ בִּכְהֻנָּה גְּדוֹלָה, וּמִתּוֹךְ שֶׁרְשָׁעִים הָיוּ לֹא הָיוּ מַשְׁלִימִין שְׁנָתָן וְהָיוּ מִתְחַלְּפִין כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ כִּפְקִידֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁהַמֶּלֶךְ מַחְלִיפָן כָּל שָׁנָה, לְכָךְ נִקְרֵאת לִשְׁכָּה זוֹ לִשְׁכַּת פַּלְהֶדְרִין: וּמַתְקִינִין לוֹ. וּמַזְמִינִין כֹּהֵן אַחֵר לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל תַּחְתָּיו, אִם יֶאֱרַע לוֹ קֶרִי אוֹ שְׁאָר טֻמְאָה: אִם כֵּן אֵין לַדָּבָר סוֹף. אִם כֵּן דְּחָיְישַׁת לְמִיתָה אֵין לַדָּבָר סוֹף, שֶׁמָּא גַּם זוֹ תָּמוּת. אֶלָּא לְטֻמְאָה דִּשְׁכִיחָא חָיְשִׁינַן, לְפִיכָךְ מַתְקִינִים לוֹ כֹּהֵן אַחֵר, לְמִיתָה דְּלֹא שְׁכִיחָא שֶׁיָּמוּת מֵת בְּפֶתַע פִּתְאֹם לֹא חָיְישִׁינַן הִלְכָּךְ אֵין מַתְקִינִין לוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {א} מִבֵּיתוֹ. פֵּרֵשׁ הָרַמְבַּ"ם מֵאִשְׁתּוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּמָּצֵא נִדָּה וְיִהְיֶה הוּא טָמֵא שִׁבְעָה יָמִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב [וַיִּקְרָא טו] וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו וְטָמֵא שִׁבְעָה יָמִים. וְהָכִי פֵּרוּשׁוֹ, שֶׁלֹּא תִּמְצָא אַחַר בִּיאָה דָּם עַל הַסָּדִין שֶׁקִּנְּחָה בּוֹ וְאֵין יָדוּעַ אִם בִּשְׁעַת בִּיאָה הָיָה הַדָּם אוֹ אַחַר כֵּן, וְיִהְיֶה בְּתוֹךְ כְּדֵי שֶׁתֵּרֵד מִן הַמִּטָּה וְתָדִיחַ, דְּבִכְהַאי גַּוְנָא אַף לְתַנָּא קַמָּא דְּמִשְׁנָה ג' פֶּרֶק ב' דְּנִדָּה מְטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ. גְּמָרָא: {ב} אֵין לַדָּבָר סוֹף. אֲבָל בְּטֻמְאָה, כֹּהֵן גָּדוֹל זָרִיז הוּא וְנִשְׁמָר מֵהַטֻּמְאָה, וְלֹא מַתְקִינִין לוֹ כֹּהֵן אַחֵר אֶלָּא מִשּׁוּם דְּכִי עָבְדִינַן לֵיהּ צָרָה כָּל שֶׁכֵּן דְּמִזָּרִיז טְפֵי. גְּמָרָא: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  שבעת ימים קודם יוה"כ מפרישין כהן גדול כו': אמר ה' יתברך בשבעת ימי המלואים [ויקרא ח] ומפתח אהל מועד לא תצאו וגו' ואחר כך אמר כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם. ובאה הקבלה לעשות זה מעשה פרה. לכפר עליכם זה מעשה יום הכפורים לפיכך כהן השורף את הפרה וכהן גדול העובד ביום הכפורים מפרישין אותו שבעת ימים ומפרישין אותו מאשתו כדי שלא תמצא נדה ויהיה הוא טמא שבעת ימים כמו שאמר הכתוב בבא על נדה [שם טו] ותהי נדתה עליו וטמא שבעת ימים. וחכמים אומרים טומאה שכיחא מיתה לא שכיחא ואם תחוש למיתה אין לדבר סוף לפי שאנו אומרים שמא תמות זאת השניה וכן השלישית וכן הרביעית וענין באמרם מיתה לא שכיחא ר"ל שהמיתה בפתע פתאום אינה נמצאת אלא לעתים רחוקים ואין הלכה כרבי יהודה: (רמב"ם)

פרק א - משנה ב

כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים הוּא זוֹרֵק אֶת הַדָּם וּמַקְטִיר אֶת הַקְּטֹרֶת וּמֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת {ג} וּמַקְרִיב אֶת הָרֹאשׁ {ד} וְאֶת הָרֶגֶל. וּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים, אִם רָצָה לְהַקְרִיב, מַקְרִיב, שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל מַקְרִיב חֵלֶק בָּרֹאשׁ וְנוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ:

 ר"ע מברטנורה  הוּא זוֹרֵק אֶת הַדָּם. שֶׁל תְּמִידִים, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא רָגִיל בַּעֲבוֹדָה: וּמֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת. מְדַשְּׁנָן מִן הָאֵפֶר שֶׁל הַפְּתִילוֹת שֶׁכָּבוּ: וּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים. אִם יִרְצֶה לְהַקְרִיב כָּל קָרְבָּן שֶׁיִּרְצֶה מַקְרִיב, וְאֵין אַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר יְכוֹלִין לְעַכֵּב עַל יָדוֹ: מַקְרִיב חֵלֶק בָּרֹאשׁ. רֹאשׁ הוּא לְהַקְרִיב כָּל חֵלֶק שֶׁיִּבְחַר: וְנוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ. בַּחֲלֻקַּת הַקָּדָשִׁים נוֹטֵל מָנָה יָפָה שֶׁיִּבְחַר לוֹ. וְהָנֵי מִלֵּי בְּקָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ, אֲבָל בְּקָדְשֵׁי גְּבוּל אֶחָד כֹּהֵן גָּדוֹל וְאֶחָד כֹּהֵן הֶדְיוֹט חוֹלְקִים בְּשָׁוֶה: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {ג} הַנֵּרוֹת. פֵּרוּשׁ הֲטָבַת שְׁתֵּי נֵרוֹת. אֲבָל הֲטָבַת חָמֵשׁ נֵרוֹת קוֹדְמִין לִקְטֹרֶת, שֶׁכֵּן בְּפֶרֶק ב' מִשְׁנָה ג' דְּפַיִס דְּמִי מְדַשֵּׁן הַמְּנוֹרָה קֹדֶם לַקְּטֹרֶת, אֶלָּא הָתָם בְּחָמֵשׁ נֵרוֹת וְהָכָא בִּשְׁתֵּי נֵרוֹת. גְּמָרָא. וְהָא דְּלֹא תְנַן הָכָא הֲטָבַת חָמֵשׁ נֵרוֹת, מִשּׁוּם דְּלֹא הָוְיָן בְּכֹהֵן גָּדוֹל. תּוֹסָפוֹת: {ד} הָרֹאשׁ כוּ'. נָקַט הָאֵבָרִים הָרִאשׁוֹנִים בְּהַעֲלָאָה [וְהוּא הַדִּין לְכֻלְּהוּ]: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  כל שבעת הימים הוא זורק את הדם ומקטיר וכו': היה מרגיל עצמו בעבודה כל אלו השבעה ימים כדי שתהא נוחה עליו יום צום כפור: ומקריב חלק בראש ענינו שיקריב הוא ראשון לכל המקריבין ויקריב איזה קרבן שירצה וכמו כן יאכל מן הקרבנות הנאכלות איזה שיעור שירצה. ויקח חלקו בראש. ובתוספתא [ [בתוספתא שלפנינו ליתא בבא זו דכיצד מקריב שהביא הרב אלא כיצד נוטל וכו']:] כיצד מקריב חלק בראש אומר עולה זו אני מקריב. מנחה זו אני מקריב. כיצד נוטל חלק בראש אומר חטאת זו אני אוכל. אשם זה אני אוכל. במה דברים אמורים בקדשי המקדש אבל בקדשי הגבול אחד כהן גדול ואחד כהן הדיוט חולקים בשוה: (רמב"ם)

פרק א - משנה ג

מָסְרוּ לוֹ זְקֵנִים מִזִּקְנֵי בֵית דִּין, וְקוֹרִין לְפָנָיו בְּסֵדֶר הַיּוֹם, וְאוֹמְרִים לוֹ, אִישִׁי כֹהֵן גָּדוֹל, קְרָא אַתָּה בְּפִיךָ, שֶׁמָּא שָׁכַחְתָּ אוֹ שֶׁמָּא לֹא לָמָדְתָּ. עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים שַׁחֲרִית, מַעֲמִידִין אוֹתוֹ בְּשַׁעַר מִזְרָח, וּמַעֲבִירִין לְפָנָיו פָּרִים {ה} וְאֵילִים וּכְבָשִׂים, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מַכִּיר וְרָגִיל בָּעֲבוֹדָה:

 ר"ע מברטנורה  וְקוֹרִין לְפָנָיו. כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים: בְּסֵדֶר הַיּוֹם. בְּפָרָשַׁת אַחֲרֵי מוֹת: אִישִׁי. אֲדֹנִי: שֶׁמָּא לֹא לָמָדְתָּ. בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי הָיוּ צְרִיכִין לְכָךְ, שֶׁהָיוּ מַעֲמִידִין כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים עַל פִּי הַמַּלְכוּת, דְּאִלּוּ בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן לֹא הָיוּ מַעֲמִידִין כֹּהֵן גָּדוֹל אֶלָּא הַגָּדוֹל שֶׁבַּכֹּהֲנִים בְּחָכְמָה בְּנוֹי בְּכֹחַ וּבְעֹשֶׁר, וְאִם לֹא הָיָה לוֹ עֹשֶׁר אֶחָיו הַכֹּהֲנִים מְגַדְּלִין אוֹתוֹ מִשֶּׁלָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (וַיִּקְרָא כא) וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו, גַּדְּלֵהוּ מִשֶּׁל אֶחָיו: שֶׁיְּהֵא מַכִּיר. מִתְבּוֹנֵן בַּבְּהֵמוֹת הָעוֹבְרוֹת לְפָנָיו לָתֵת אֶל לִבּוֹ הִלְכוֹת סֵדֶר הַיּוֹם: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {ה} פָּרִים כוּ'. אֲבָל שְׂעִירִים לֹא, דְּכֵיוָן דְּעַל חֵטְא דְּיִשְׂרָאֵל קָא אָתוּ חָלְשָׁא דַּעְתֵּיהּ. וּפַר דְּעַל חֵטְא דִּידֵיהּ וּדְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים קָאָתֵי, אִי אִיכָּא אֱינַשׁ בַּכֹּהֲנִים דְּאִית בֵּיהּ מִלְּתָא מֵידַע יָדַע לֵיהּ וּמְהַדֵּר לֵיהּ בִּתְשׁוּבָה. גְּמָרָא: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  מסרו לו זקנים מזקני בית דין וקורין לפניו וכו': העיקר אצלנו כי כהן גדול צריך שלא יהיה באנשי דורו מן הכהנים יותר שלם ממנו בחכמה ובאמונה וביופי ובעושר ובכח. אמר השם יתברך [שם כא] והכהן הגדול מאחיו ובאה הקבלה שיהא גדול מהם בנוי בעושר ובחכמה ואם אין לו ממון מקבצין ממון מן הכהנים ונותנין לו שיהא עשיר יותר מכל אחד מהם. אמר השם הגדול מאחיו שיגדלוהו מאחיו. אבל במקדש שני שהיו בו הדברים כלם בלי שלמים כמו שידעת והמלכים לא היו הולכים על דרך הישר היו ממנים כהנים גדולים בחזקה ואפילו שלא היו ראוים לכך. ובהם אפשר לומר שמא לא למדת. ולזה הטעם נקראת הלשכה שמושיבין בה כהנים גדולים לשכת פרהדרין וענינו בית המחשבים. רוצה לומר פוסקי השערים הממנין אותן המלכים על השוקים ומעבירין אותן לפי שעה ברצון המלכים וכך היו עושים בכהנים גדולים מי שהיה יותר קרוב למלכות ונקרב אליו בממון היה ממנה כהן גדול: (רמב"ם)

פרק א - משנה ד

כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים לֹא הָיוּ מוֹנְעִין מִמֶּנּוּ מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים עִם חֲשֵׁכָה, לֹא הָיוּ מַנִּיחִים אוֹתוֹ לֶאֱכֹל הַרְבֵּה, מִפְּנֵי שֶׁהַמַּאֲכָל מֵבִיא אֶת הַשֵּׁנָה:

 ר"ע מברטנורה  לֹא הָיוּ מַנִּיחִין אוֹתוֹ לֶאֱכֹל הַרְבֵּה. אֲפִלּוּ מִן הַמַּאֲכָלִים שֶׁאֵין מְבִיאִים לִידֵי חִמּוּם, וּמוֹנְעִים מִמֶּנּוּ לְגַמְרֵי כָּל מַאֲכָל הַמֵּבִיא לִידֵי חִמּוּם וְקֶרִי, כְּגוֹן חָלָב וּבֵיצִים וּבָשָׂר שָׁמֵן וְיַיִן יָשָׁן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן: (ר"ע מברטנורה).

 רמב"ם  כל שבעת הימים לא היו מונעין ממנו מאכל כו': וכן לא יאכל ערב יום הכפורים דבר מן המאכלים המרבים את הזרע ומוסיפין בקשיות האבר כדגים וחלב והביצים המתובלין בתבלין וכן כל מה שיש בו נפח: (רמב"ם)

פרק א - משנה ה

מְסָרוּהוּ זִקְנֵי בֵית דִּין לְזִקְנֵי כְהֻנָּה, וְהֶעֱלוּהוּ לַעֲלִיַּת בֵּית אַבְטִינָס, וְהִשְׁבִּיעוּהוּ וְנִפְטְרוּ וְהָלְכוּ לָהֶם. וְאָמְרוּ לוֹ, אִישִׁי כֹהֵן גָּדוֹל, אָנוּ שְׁלוּחֵי בֵית דִּין, וְאַתָּה שְׁלוּחֵנוּ וּשְׁלִיחַ בֵּית דִּין {ז}, מַשְׁבִּיעִין אָנוּ עָלֶיךָ בְּמִי שֶׁשִּׁכֵּן שְׁמוֹ בַבַּיִת הַזֶּה, שֶׁלֹּא תְשַׁנֶּה דָבָר מִכָּל מַה שֶּׁאָמַרְנוּ לָךְ. הוּא פוֹרֵשׁ וּבוֹכֶה, וְהֵן פּוֹרְשִׁין וּבוֹכִין:

 ר"ע מברטנורה  מְסָרוּהוּ זִקְנֵי בֵית דִּין. שֶׁקָּרְאוּ לְפָנָיו בְּסֵדֶר הַיּוֹם: לְזִקְנֵי כְּהֻנָּה. לְלַמְּדוֹ חֲפִינַת הַקְּטֹרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (שָׁם טז) וּמְלֹא חָפְנָיו קְטֹרֶת סַמִּים. וַעֲבֹדָה קָשָׁה הָיְתָה: בֵּית אַבְטִינָס. הֵם הָעֹשִׂים אֶת הַקְּטֹרֶת וְכוֹתְשִׁים אוֹתָהּ וּמְעָרְבִין סַמְמָנֶיהָ: וְהִשְׁבִּיעוּהוּ. שֶׁלֹּא יְהֵא צְדוֹקִי לְתַקֵּן הַקְּטֹרֶת עַל הַמַּחְתָּה מִבַּחוּץ וּלְהַכְנִיס מִבִּפְנִים {ו}, שֶׁהֵם דּוֹרְשִׁין כִּי בֶעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת (וַיִּקְרָא טז), כִּי בֶעָנָן עֲשַׁן הַקְּטֹרֶת יָבֹא וְאָז אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת. וְאֵין הַדָּבָר כֵּן, שֶׁהֲרֵי הַכָּתוּב אוֹמֵר (שָׁם) וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי ה': הוּא פוֹרֵשׁ וּבוֹכֶה. שֶׁחֲשָׁדוּהוּ לִצְדוֹקִי: וְהֵן פּוֹרְשִׁין וּבוֹכִין. עַל שֶׁחֲשָׁדוּהוּ. דְּאָמַר מַר [שַׁבָּת צז.] הַחוֹשֵׁד בִּכְשֵׁרִים לוֹקֶה בְּגוּפוֹ {ח}: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {ו} שֶׁבְּאוֹתוֹ שָׁעָה לֹא יוּכַל שׁוּם אָדָם לָדַעַת מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר [וַיִּקְרָא טז] וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ. הָרַמְבַּ"ם: {ז} בֵּית דִּין. הָכִי קָאָמְרוּ לֵיהּ, מַשְׁבִּיעִין אָנוּ עָלֶיךָ עַל דַּעְתֵּנוּ וְעַל דַּעַת בֵּית דִּין. גְּמָרָא. וְלֹא שֶׁהוּא שְׁלוּחָם וּשְׁלִיחַ בֵּית דִּין לְעִנְיַן עֲבוֹדָה, דְּקָיְמָא לָן דְּהָנֵי כֹּהֲנֵי שְׁלוּחֵי דְּרַחְמָנָא נִינְהוּ וְלֹא שְׁלוּחֵי בֵּית דִּין, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי בְּמִשְׁנָה ג' פֶּרֶק ד' דִּנְדָרִים: {ח} פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י דִּכְתִיב [שְׁמוֹת ד] וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי, וּכְתִיב וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג. וּפֵרוּשׁ כְּשֵׁרִים מִי שֶׁמַּעֲשָׂיו סְתוּמִים וְשֶׁמָּא אֵין בְּלִבּוֹ כְּלוּם. הָרַמְבַּ"ם: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  מסרוהו זקני ב"ד לזקני כהונה והעלוהו כו': היו מוליכין אותו לעליית בית אבטינס ללמדו חפינת הקטרת וזה לדעת האומר שהוא מן העבודות הקשות שבמקדש ועוד נבאר בתחילת מנחות כי אין הדבר כן אלא כמו שאמרו לשם מלא חפניו כדחפני אינשי. וכבר קדם לך בפרק החמישי משקלים [הל' א] בית אבטינס על מעשה הקטרת. ומשביעין אותו על דבר שאי אפשר לאדם שיראהו זולתו וזה כי הצדוקים מאמינים שהוא היה נותן הקטרת על האש בהיכל ואחר כך מכניס את המחתה לפני קדש הקדשים וראייתם על זה ממה שאמר הכתוב [שם טז] כי בענן אראה על הכפרת כי הוא לא היה נכנס אל הכפרת אלא בענן לדעתן. והקבלה האמתית באה כי אין הדבר כן אלא כמו שבאר ואמר [שם] ונתן את הקטרת על האש לפני ה' ובאותה שעה לא יוכל שום אדם לדעת מה שהוא עושה כמו שנאמר [שם] וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו ומפני זה היו משביעין אותו. והוא היה בוכה מפני שחשדוהו במינות. והם היו בוכין שחשדוהו כי אסור בתורתנו לחשוד ולחשוב מחשבה רעה על אדם שענינו מסופק אלא לצורך הכרחי כמו שתראה: (רמב"ם)

פרק א - משנה ו

אִם הָיָה חָכָם, דּוֹרֵשׁ. וְאִם לָאו, תַּלְמִידֵי חֲכָמִים דּוֹרְשִׁין לְפָנָיו. וְאִם רָגִיל לִקְרוֹת, קוֹרֵא. וְאִם לָאו, קוֹרִין לְפָנָיו. וּבַמֶּה קוֹרִין לְפָנָיו, בְּאִיּוֹב וּבְעֶזְרָא וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים. זְכַרְיָה בֶּן קְבוּטָל אוֹמֵר, פְּעָמִים הַרְבֵּה קָרִיתִי לְפָנָיו בְּדָנִיֵּאל:

 ר"ע מברטנורה  אִם הָיָה חָכָם דּוֹרֵשׁ. בִּדְבַר הֲלָכָה כָּל לֵיל יוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁלֹּא יִישַׁן וְיִרְאֶה קֶרִי. וְאִם תַּלְמִיד הוּא וְלֹא חָכָם, שֶׁיּוֹדֵעַ לְהָבִין וְלִשְׁמֹעַ דְּבַר הֲלָכָה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִדְרֹשׁ, דּוֹרְשִׁים לְפָנָיו: בְּאִיּוֹב וּבְעֶזְרָא. שֶׁהֵן דְּבָרִים הַמּוֹשְׁכִים אֶת הַלֵּב לַשּׁוֹמְעָן, וְאֵין שֵׁנָה חוֹטַפְתּוֹ: (ר"ע מברטנורה).

 רמב"ם  אם הוא היה חכם דורש ואם לאו תלמידי חכמים דורשין כו': אלו הספרים הנזכרים יש בהם ספורים וחשבונות לזמנים שעברו ישעשעו הנפש ולא יתנמנם: (רמב"ם)

פרק א - משנה ז

בִּקֵּשׁ לְהִתְנַמְנֵם, פִּרְחֵי כְהֻנָּה מַכִּין לְפָנָיו בְּאֶצְבַּע צְרֵדָה, וְאוֹמְרִים לוֹ, אִישִׁי כֹהֵן גָּדוֹל, עֲמֹד וְהָפֵג {י} אַחַת עַל הָרִצְפָּה. וּמַעֲסִיקִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן הַשְּׁחִיטָה:

 ר"ע מברטנורה  פִּרְחֵי כְהֻנָּה. בַּחוּרִים שֶׁמַּתְחִיל שְׂעַר זְקָנָם לִפְרֹחַ קְרוּיִין פִּרְחֵי: בְּאֶצְבַּע צְרֵדָה. הָאֶצְבַּע הַסְּמוּכָה לָאֲגוּדָל {ט}. וּלְשׁוֹן צְרֵדָה, צָרְתָא דְּדָא, כְּלוֹמַר צָרָתָהּ שֶׁל הָאֲגוּדָל הַסְּמוּכָה לָהּ, הָיוּ מְחַבְּרִים הָאֲגוּדָל בָּאֶצְבַּע הַסְּמוּכָה לָהּ וְשׁוֹמְטָהּ וּמַכֶּה עַל כַּפּוֹ וּמַשְׁמִיעַ קוֹל כְּדֵי שֶׁלֹּא יִישַׁן כֹּהֵן גָּדוֹל: עֲמֹד. עַל רַגְלֶיךָ: וְהָפֵג אַחַת עַל הָרִצְפָּה. שֶׁל שַׁיִשׁ, לְהָסִיר חֻמָּם, שֶׁצִּנּוּן הָרַגְלַיִם מֵסִיר הַשֵּׁנָה. וְהָפֵג לְשׁוֹן הֲסָרָה, כְּמוֹ מְפִיגִין טַעֲמָן [בֵּיצָה יד.]: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {ט} וְהַתּוֹסָפוֹת מְנָחוֹת דַּף ל"ה זֶה לְשׁוֹנָם, הַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשְׁמִיעַ קוֹל אֶלָּא כְּשֶׁמַּכֶּה בָּאֶמְצָעִי. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {י} וְהָפֵג. וְרֵיחוֹ לֹא נָמָר [יִרְמְיָה מח] מְתַרְגֵּם לֹא פָג: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  בקש להתנמנם פרחי כהונה מכין לפניו באצבע כו': מכין באצבע צרדה הוא שיכה בגודל עם האצבע האמצעי בכח והרבה עושין אותו בני אדם בעת השמחה ויעשו בו תנועות עריבות. וענין והפג אחת על הרצפה ר"ל הפשיר חמימות רגלך שתעמוד שעה אחת על הרצפה לפי שהרצפה תצנן הרגלים ותדד השינה וכשיתחממו הרגלים תבא השינה ונתבארה זו הסבה בשאלות הטבעיות והפג היא מלה עברית [בראשית מה] ויפג לבו וענינו שנפשרה חמימות לבו. והרבה משתמשים חכמים בזו המלה בזה הענין כמו [ביצה יד.] מפיגין טעמן: (רמב"ם)

פרק א - משנה ח

בְּכָל יוֹם תּוֹרְמִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ בִּקְרִיאַת הַגֶּבֶר אוֹ סָמוּךְ לוֹ, בֵּין לְפָנָיו בֵּין לְאַחֲרָיו. בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מֵחֲצוֹת, וּבָרְגָלִים מֵאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה, וְלֹא הָיְתָה קְרִיאַת הַגֶּבֶר מַגַּעַת עַד שֶׁהָיְתָה עֲזָרָה מְלֵאָה מִיִּשְׂרָאֵל:

 ר"ע מברטנורה  תּוֹרְמִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ. תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן, שֶׁהוּא חוֹתֶה מִן הַדֶּשֶׁן בְּמַחְתָּה בֵּין רַב בֵּין מְעַט, וְנוֹתְנוֹ בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ וְנִבְלָע שָׁם בִּמְקוֹמוֹ, וְהִיא הָיְתָה תְּחִלַּת הָעֲבוֹדָה בְּשַׁחֲרִית: אוֹ סָמוּךְ לוֹ. סָמוּךְ לִקְרִיאַת הַגֶּבֶר, אוֹ מִלְּפָנֶיהָ אוֹ מִלְּאַחֲרֶיהָ: בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹרֵם מֵחֲצוֹת. מִשּׁוּם חֻלְשָׁא דְּכֹהֵן גָּדוֹל, שֶׁעָלָיו לְבַדּוֹ מֻטָּל הַכֹּל, צָרִיךְ לְהַשְׁכִּים יוֹתֵר: וּבָרְגָלִים. דִּנְפִישֵׁי יִשְׂרָאֵל וּנְפִישֵׁי קָרְבָּנוֹת וְרַב הַדֶּשֶׁן בִּמְקוֹם הַמַּעֲרָכָה, וְצָרִיךְ לְהַעֲלוֹת הַדֶּשֶׁן מִן הַמַּעֲרָכָה לַמָּקוֹם שֶׁבְּאֶמְצַע הַמִּזְבֵּחַ שֶׁשְּׁמוֹ תַּפּוּחַ, שֶׁלְּשָׁם גַּל גָּדוֹל שֶׁל דֶּשֶׁן צָבוּר וּמְכֻוֶּנֶת כְּתַפּוּחַ, הָיוּ צְרִיכִים לְהַשְׁכִּים יוֹתֵר, וְהָיוּ מַשְׁכִּימִין מִן הָאַשְׁמֹרֶת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהִיא שְׁלִישׁ הַלַּיְלָה: וְלֹא הָיְתָה קְרִיאַת הַגֶּבֶר מַגַּעַת. בָּרְגָלִים: עַד שֶׁהָיְתָה עֲזָרָה מְלֵאָה מִיִּשְׂרָאֵל. הַמְּבִיאִים קָרְבְּנוֹתֵיהֶם לְהַקְרִיבָם מִיָּד אַחַר תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר: (ר"ע מברטנורה).

 רמב"ם  בכל יום תורמין את המזבח בקריאת הגבר כו': תרומת המזבח היא הסרת הדשן מן המזבח ונקרא דישון המזבח כמו לדשנו [שמות כז]: (רמב"ם)

פרק ב


פרק ב - משנה א

בָּרִאשׁוֹנָה כָּל מִי {א} שֶׁרוֹצֶה לִתְרֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ, תּוֹרֵם. וּבִזְמַן שֶׁהֵן מְרֻבִּין, רָצִין וְעוֹלִין בַּכֶּבֶשׁ, וְכָל הַקּוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ בְאַרְבַּע אַמּוֹת זָכָה. וְאִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם שָׁוִין, הַמְמֻנֶּה אוֹמֵר לָהֶם {ג} הַצְבִּיעוּ. וּמָה הֵן מוֹצִיאִין, אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם, וְאֵין מוֹצִיאִין אֲגֻדָּל בַּמִּקְדָּשׁ:

 ר"ע מברטנורה  בָּרִאשׁוֹנָה כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לִתְרֹם. כָּל כֹּהֵן שֶׁהוּא מֵאוֹתוֹ בֵּית אָב {ב} וְרוֹצֶה לִתְרֹם אֶת הַדֶּשֶׁן שַׁחֲרִית, תּוֹרֵם, וְלֹא הָיָה פַּיִס בַּדָּבָר: וּבִזְמַן שֶׁהֵם מְרֻבִּים. הַבָּאִים לִתְרֹם, זֶה אוֹמֵר אֲנִי תּוֹרֵם וְזֶה אוֹמֵר אֲנִי תּוֹרֵם, זֶה הָיָה מִשְׁפָּטָם: רָצִים וְעוֹלִים בַּכֶּבֶשׁ. הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁהוּא שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם אַמָּה אֹרֶךְ: וְכָל הַקּוֹדֵם. לִיכָּנֵס לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת עֶלְיוֹנוֹת שֶׁל כֶּבֶשׁ הַסְּמוּכוֹת לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, זָכָה לִתְרֹם. וְזֶהוּ גּוֹרָלָם: וְאִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם שָׁוִים. בִּכְנִיסָתָם, אֵין אֶחָד מֵהֶם זוֹכֶה לִתְרֹם, אֲבָל מֵעַתָּה כֻּלָּם בָּאִין לְהָטִיל גּוֹרָל. וּמַהוּ הַגּוֹרָל, הַמְּמֻנֶּה עַל הַפְּיָסוֹת אוֹמֵר לְכֻלָּם הַצְבִּיעוּ, כְּלוֹמַר הוֹצִיאוּ אֶצְבְּעוֹתֵיכֶם כָּל אֶחָד יַרְאֶה אֶצְבָּעוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאָסוּר לִמְנוֹת אֲנָשִׁים מִיִּשְׂרָאֵל לְפִיכָךְ הֻצְרְכוּ לְהוֹצִיא הָאֶצְבָּעוֹת כְּדֵי שֶׁיִּמְנוּ הָאֶצְבָּעוֹת וְלֹא הָאֲנָשִׁים. וְכֵיצַד עוֹשִׂים, מַקִּיפִים וְעוֹמְדִים בְּעִגּוּלָא, וְהַמְמֻנֶּה בָּא וְנוֹטֵל מִצְנֶפֶת מֵרֹאשׁוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם {ד} וּמִמֶּנּוּ הַפַּיִס מַתְחִיל לִמְנוֹת, וּמוֹצִיא כָּל אֶחָד אֶצְבָּעוֹ, וְהַמְּמֻנֶּה מוֹצִיא מִפִּיו {ה} סַךְ וּמִנְיָן, אוֹ מֵאָה, אוֹ שִׁשִּׁים, הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ שָׁם כֹּהֲנִים, וְאוֹמֵר מִי שֶׁיִּכְלֶה חֶשְׁבּוֹן זֶה אֶצְלוֹ יִזְכֶּה. וּמַתְחִיל לִמְנוֹת מִזֶּה שֶׁנָּטַל מֵרֹאשׁוֹ הַמִּצְנֶפֶת, וְסוֹבֵב וְהוֹלֵךְ וּמוֹנֶה הָאֶצְבָּעוֹת וְחוֹזֵר חָלִילָה עַד סוֹף הַמִּנְיָן, וּמִי שֶׁהַמִּנְיָן כָּלֶה בּוֹ הוּא הַזּוֹכֶה. וְכֵן כָּל הַפְּיָסוֹת שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ: אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם. אֶצְבַּע אֶחָד אִם הוּא בָּרִיא אוֹ שְׁנַיִם אִם הוּא חוֹלֶה. שֶׁהַחוֹלֶה אֵינוֹ יָכוֹל לִכְבֹּשׁ אֶצְבְּעוֹתָיו, וּכְשֶׁמּוֹצִיא אַחַת יוֹצְאָה חֲבֵרְתָהּ עִמָּהּ, וְאֵין הַשְּׁנַיִם נִמְנִין אֶלָּא אַחַת: וְאֵין מוֹצִיאִים אֲגֻדָּל בַּמִּקְדָּשׁ. מִפְּנֵי הָרַמָּאִים, כְּשֶׁיִּקְרַב הַמִּנְיָן לִכְלוֹת וְיָבִינוּ לְמִי יִכְלֶה, יוֹצִיא זֶה הָעוֹמֵד לְפָנָיו שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת כְּדֵי שֶׁיִּמָּנֶה לִשְׁנֵי בְנֵי אָדָם וִימַהֵר הַמִּנְיָן לִכְלוֹת בּוֹ, וְהַמְּמֻנֶּה לֹא יָבִין לְפִי שֶׁהָאָדָם יָכוֹל לְהַרְחִיק הָאֲגוּדָל מִן הָאֶצְבַּע הַרְבֵּה עַד שֶׁנִּרְאֶה כְּאֶצְבְּעוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם, מַה שֶּׁאֵין יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כֵּן בִּשְׁאָר אֶצְבָּעוֹת: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {א} כָּל מִי כוּ'. דְּמֵעִקָּרָא סָבְרֵי כֵּיוָן דְּאִיכָּא אֹנֶס שֵׁנָה לֹא אָתוּ, הִלְכָּךְ אַף עַל גַּב דְּתִקְּנוּ פַּיִס לִשְׁאָר עֲבוֹדוֹת לֹא חָזוּ לְתַקֵּן לְהַךְ עֲבוֹדָה. כֵּיוָן דְּחָזוּ דְּאָתוּ וְקָאָתוּ לִידֵי סַכָּנָה תְּקִינוּ לַהּ רַבָּנָן נַמִּי פַּיְסָא. גְּמָרָא: {ב} שֶׁהַמִּשְׁמָר נֶחְלַק לְשִׁבְעָה בָּתֵּי אָבוֹת: {ג} אוֹמֵר לָהֶם. פֵּרוּשׁ לְכָל הַכֹּהֲנִים שֶׁיֵּשׁ שָׁם, דְּכֵיוָן דְּזֶה הַגּוֹרָל שֶׁל הַמְּרוּצָה לֹא עָלְתָה, חָזְרוּ לְהָטִיל גּוֹרָל בֵּין כֻּלָּם: {ד} לִכְאוֹרָה שֶׁכָּךְ הָיָה עוֹמֵד בְּלֹא מִצְנֶפֶת עַד שֶׁפִּיְּסוּ. וְדַעַת הָרַמְבַּ"ם דְּמַחְזִירָהּ, וְעַל יְדֵי הַנְּטִילָה יַדְּעֵי מִי הוּא שֶׁמִּמֶּנּוּ מַתְחִילִין: {ה} מַשְׁמַע דִּנְטִילַת הַמִּצְנֶפֶת וַאֲמִירַת הַסָּךְ עַל יְדֵי מְמֻנֶּה אֶחָד נַעֲשֵׂית. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁנּוֹטֵל הַמִּצְנֶפֶת לֹא הָיָה יוֹדֵעַ סַךְ הַמִּנְיָן, וְהָאוֹמֵר הַמִּנְיָן לֹא הָיָה יוֹדֵעַ מִמִּי נָטַל הַמִּצְנֶפֶת: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  בראשונה כל מי שרוצה לתרום את המזבח כו': כבר הודעתיך כי תרומת המזבח היא הסרת הדשן. ואמרו כל הקודם את חבירו לתוך ארבע הוא שיקרב אל המזבח בארבע אמות. ומעשה הפייס שזכר כמו שאגיד לך ידוע כי אינו מותר אצלנו למנות אנשים מישראל בשום פנים ואפילו לדבר מצוה ומעשה דוד המלך מפורסם. אבל מונין אותם כשירצה אדם למנותם שיקחו מכל אחד מהם דבר ואחר כך מונין אותם הדברים. ומפני זה כשהיו קריבים כהנים רבים אל המזבח היה אומר להם הממונה הצביעו כלומר שישליכו האצבעות וזה אחר שיעמידם שורה ויסכימו ביניהם ממי יתחיל המנין. כיצד יסכימו על דרך הדמיון כשהיה המנין שלשים או ארבעים או חמשים או כמו שירצו מן המנין. אח"כ ישליך כל אחד מהם אצבע ([עי' לח"מ פ"ד מהל' תמידין וסיים דגי' אחרת היה להרמב"ם]) אם הוא חלש או חולה או שתי אצבעות אם הוא בריא. ויתחיל למנות אותן האצבעות אחד שנים שלשה על השורה עד שיצא המנין שיסכימו עליו בתחילה והאיש שיצא סוף המנין אצל אצבעו היה מקדים לאותה עבודה ולא יחשבו האגודל למי שהשליך גודלו לפי שהוא נח לפשטו ולקפצו ושמא יפשוט אותו [או יקפוץ אותו] כשיקרב המנין לצאת כדי שיבא הפייס אצלו. וע"ז הדרך היו הפייסות הארבעה שהיו במקדש. ודע זה והבן אותו כי אלו הפייסות לא פירשום שום גאון מן הגאונים שהיו לפנינו מאותה שעמדנו על דבריהם לפי שלשונות הגמרא לא יושג מהם מה שדומה לאדם בתחילת העיון אבל הסברא באותן הדברים הוא מה שספרנו: (רמב"ם)

פרק ב - משנה ב

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם שָׁוִין וְרָצִין וְעוֹלִין בַּכֶּבֶשׁ, וְדָחַף אֶחָד מֵהֶן אֶת חֲבֵרוֹ, וְנָפַל וְנִשְׁבְּרָה רַגְלוֹ. וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ בֵית דִּין שֶׁבָּאִין לִידֵי סַכָּנָה, הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ תוֹרְמִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא בְפַיִס. אַרְבָּעָה פְיָסוֹת הָיוּ שָׁם {ו}, וְזֶה הַפַּיִס הָרִאשׁוֹן:

 ר"ע מברטנורה  אֶלָּא בְפַיִס. זֶה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ: אַרְבָּעָה פְיָסוֹת הָיוּ שָׁם. אַרְבַּע פְּעָמִים בַּיּוֹם נֶאֱסָפִים לְפַיֵּס. וְלֹא הָיוּ מְפַיְּסִים עַל כֻּלָּם בַּאֲסֵפָה אַחַת, כְּדֵי לְהַשְׁמִיעַ קוֹל אַרְבַּע פְּעָמִים שֶׁיֵּשׁ עַם רַב בָּעֲזָרָה, וְזֶהוּ כְּבוֹדוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים נה) בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {ו} הָיוּ שָׁם. נִרְאֶה לְפָרֵשׁ שֶׁהָיוּ בְּכָל יוֹם וָיוֹם חוּץ מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁהֲרֵי כָּל עֲבוֹדַת יוֹם הַכִּפּוּרִים אֵין כְּשֵׁרוֹת אֶלָּא בְּכֹהֵן גָּדוֹל, וְכֵן מְיֻסָּד בַּסְּלִיחָה [דְּמוּסַף יוֹם כִּפּוּר] בָּטְלוּ הַפְּיָסוֹת בְּצוֹם הַמֻּבְחָר. אֲבָל בְּפַיִט הָעֲבוֹדָה הִזְכִּיר כָּל הָאַרְבַּע פְּיָסוֹת עַל סִדְרָן. וְהִשִּׂיג בָּזֶה הַבַּעַל הַמָּאוֹר. וְהָרַמְבַּ"ן מְיַשֵּׁב וּמוֹנֶה מִקְצָת מִכָּל עֲבוֹדָה שֶׁצְּרִיכִין לְפַיֵּס. עַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  מעשה שהיו שניהן שוין ורצין ועולין בכבש כו': הפייס השני מי שוחט מי זורק מי מדשן כו': אלו הדברים כולם הם בפייס אחד כמו שאדמה לך והוא כי כולם היו כמו שורה אחת או עגולה והיו מסכימין על האדם שיתחיל ממנו המנין ואחר כן היו מסכימין כי אותו שיצא אצלו המנין שיסכימו עליו כמו שבארנו הוא זורק את הדם והסמוך לו שוחט. והסמוך לו מדשן את המזבח. והסמוך לו מדשן את המנורה והסמוך לו מעלה איברים לכבש. ואותו שמעלה איברים לכבש הוא ושמונה בני אדם כמו שעומדים בשורה זכין בתמיד של שחר כל אחד מהם במה שיש לו לשאת ולהעלות על הסדר שאומר. הראשון הוא מעלה הראש והרגל. השני הסמוך לו שתי הידים. השלישי בעוקץ וברגל. הרביעי בחזה ובגרה. החמישי בשתי דפנות. הששי בקרבים. השביעי בסלת. השמיני בחביתין והם חביתי כהן גדול שאמר בהם הש"י [ויקרא ו] זה קרבן אהרן ובניו וגו' ונקראו חביתים לאומרו בהם הש"י [שם] על מחבת בשמן תעשה. ותשיעי ביין. נמצא שהפייס הזה זכין בו שלשה עשר תשעה אותם שמנינו ושוחט וזורק ומדשן מזבח ומדשן מנורה. והזורק הוא מקבל הדם כמו שבארה הגמרא והקדמנו בזה הפייס זורק על שוחט לפי שהזריקה מעולה כיון שהעיקר אצלנו שחיטה כשרה בזרים. והמדשן היה מסיר הדשן והטינופים ומקנח ומנקה כמו שיתבאר בגמרא. וכבר ידעת כי שם האפר דשן. ודרך הלוכו הוא כמו שיתבאר בברייתא הראש והרגל והחזה והגרה שתי ידים ושתי דפנות העוקץ והרגל ותנא קמא חש ליפה ולטוב והקדימו ואיחר הגרוע. ואין הלכה כבן עזאי: (רמב"ם)

פרק ב - משנה ג

הַפַּיִס הַשֵּׁנִי, מִי שׁוֹחֵט, מִי זוֹרֵק, וּמִי מְדַשֵּׁן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, וּמִי מְדַשֵּׁן אֶת הַמְּנוֹרָה, וּמִי מַעֲלֶה אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ, הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל, וּשְׁתֵּי הַיָּדַיִם, הָעֹקֶץ וְהָרֶגֶל, הֶחָזֶה וְהַגֵּרָה, וּשְׁתֵּי הַדְּפָנוֹת, וְהַקְּרָבַיִם, וְהַסֹּלֶת, וְהַחֲבִתִּין {ז}, וְהַיָּיִן. שְׁלשָׁה עָשָׂר כֹּהֲנִים זָכוּ בוֹ. אָמַר בֶּן עַזַּאי לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, דֶּרֶךְ הִלּוּכוֹ הָיָה קָרֵב:

 ר"ע מברטנורה  מִי שׁוֹחֵט. אֶת הַתָּמִיד: מִי זוֹרֵק וְכוּ'. כָּל הָעֲבוֹדוֹת הַלָּלוּ בְּפַיִס אֶחָד הֵן. שֶׁמִּי שֶׁיִּכְלֶה בּוֹ הַחֶשְׁבּוֹן כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ, זָכָה, וְהוּא זוֹרֵק אֶת הַדָּם לַמִּזְבֵּחַ אַחַר שֶׁקִּבֵּל הַדָּם בַּמִּזְרָק, שֶׁהַזּוֹרֵק הוּא הַמְקַבֵּל. וְהַסָּמוּךְ לוֹ שׁוֹחֵט. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַשְּׁחִיטָה קוֹדֶמֶת לְקַבָּלַת הַדָּם, מִכָּל מָקוֹם מִפְּנֵי שֶׁעֲבוֹדַת הַזְּרִיקָה גְּדוֹלָה מִן הַשְּׁחִיטָה, שֶׁהַשְּׁחִיטָה כְּשֵׁרָה בְּזָר מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּזְּרִיקָה, דְּמִקַּבָּלָה וָאֵילָךְ מִצְוַת כְּהֻנָּה, לְפִיכָךְ זָכָה הָרִאשׁוֹן שֶׁהִגִּיעַ לוֹ הַפַּיִס בַּזְּרִיקָה, וְהַסָּמוּךְ לוֹ בַּשְּׁחִיטָה. וְהַסָּמוּךְ לַשּׁוֹחֵט מְדַשֵּׁן אֶת הַמִּזְבֵּחַ, וְהַסָּמוּךְ לַמְדַשֵּׁן אֶת הַמִּזְבֵּחַ מְדַשֵּׁן אֶת הַמְּנוֹרָה. וְכֵן כֻּלָּם: הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל. שֶׁל יָמִין, בְּכֹהֵן אֶחָד: וּשְׁתֵּי הַיָּדַיִם. בְּכֹהֵן שֵׁנִי: הָעֹקֶץ. הוּא הַזָּנָב וְהָרֶגֶל שֶׁל שְׂמֹאל, בְּכֹהֵן שְׁלִישִׁי: הֶחָזֶה. הוּא שֻׁמַּן הֶחָזֶה הָרוֹאֶה אֶת הַקַּרְקַע, וְחוֹתְכִין אוֹתוֹ אֵילָךְ וָאֵילָךְ בְּלֹא רָאשֵׁי הַצְּלָעוֹת: וְהַגֵּרָה. מָקוֹם שֶׁהוּא מַעֲלֶה גֵּרָה, הוּא הַצַּוָּאר, וּבוֹ מְחֻבָּרִים קְנֵה הָרֵאָה עִם הַכָּבֵד וְהַלֵּב. הֶחָזֶה וְהַגֵּרָה בְּכֹהֵן רְבִיעִי. וּשְׁתֵּי הַדְּפָנוֹת בְּכֹהֵן חֲמִשִּׁי. וְהַקְּרָבַיִם בַּשִּׁשִּׁי. וְהַסֹּלֶת, עִשָּׂרוֹן לְמִנְחַת נִסְכּוֹ שֶׁל תָּמִיד בַּשְּׁבִיעִי. וְהַחֲבִתִּים, חֲצִי עִשָּׂרוֹן לְמִנְחָתוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁקְּרֵבָה עִם הַתְּמִידִים בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (וַיִּקְרָא ו) מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב, בַּשְּׁמִינִי. וְהַיַּיִן, שְׁלֹשָׁה לֻגִּין לְנֶסֶךְ הַתָּמִיד, בַּתְּשִׁיעִי: שְׁלֹשָׁה עָשָׂר כֹּהֲנִים זוֹכִין בּוֹ. בְּפַיִס זֶה, שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה עֲבוֹדוֹת שֶׁל כֹּהֲנִים הַמְּנוּיוֹת בָּהֶן כְּפִי הַסֵּדֶר הַכָּתוּב בַּמִּשְׁנָה: כְּדֶרֶךְ הִלּוּכוֹ. בְּחַיָּיו: הָיָה קָרֵב. הַתָּמִיד. תַּנָּא קַמָּא סָבַר הַטּוֹב וְהַיָּפֶה קָרֵב תְּחִלָּה {ח}, וּבֶן עֲזַאי סָבַר כְּדֶרֶךְ הִלּוּכוֹ, הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל, הֶחָזֶה וְהַגֵּרָה, וּשְׁתֵּי הַיָּדַיִם, וּשְׁתֵּי הַדְּפָנוֹת, הָעֹקֶץ וְהָרֶגֶל {ט}. וְאֵין הֲלָכָה כְּבֶן עֲזַאי: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {ז} וְהַחֲבִתִּין. פֵּרֵשׁ הָרַ"ב מִנְחָתוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנֶּאֱמַר מַחֲצִיתָהּ [וְגוֹ'], וְסָמִיךְ לֵיהּ עַל מַחֲבַת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה, לְכָךְ קְרוּיָה חֲבִתִּין. רַשִׁ"י: {ח} כְּלוֹמַר גְּדוֹל הָאֵבָרִים, וְאִיתָא נַמִּי דְּמִקְּרָא יָלְפִינַן דְּרֹאשׁ קוֹדֵם, דִּכְתִיב [וַיִּקְרָא א] אֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת פִּדְרוֹ וְעָרַךְ: {ט} וְהַקְּרָבַיִם לֹא שְׁנָאוּם, דִּלְפִי שֶׁאֵין לָהֶם תְּנוּעָה מֵעַצְמָם מוֹדֶה בֶּן עֲזַאי דִּקְרֵבִים בָּאַחֲרוֹנָה: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  (ראו פירוש רבינו למשנה ב') (רמב"ם)

פרק ב - משנה ד

הַפַּיִס הַשְּׁלִישִׁי, חֲדָשִׁים לַקְּטֹרֶת בֹּאוּ וְהָפִיסוּ. וְהָרְבִיעִי, חֲדָשִׁים עִם יְשָׁנִים, מִי מַעֲלֶה אֵבָרִים מִן הַכֶּבֶשׁ וְלַמִּזְבֵּחַ:

 ר"ע מברטנורה  חֲדָשִׁים לַקְּטֹרֶת. כָּךְ הָיוּ מַכְרִיזִין בָּעֲזָרָה. כְּלוֹמַר מִי שֶׁלֹּא זָכָה בַּקְּטֹרֶת כָּל יָמָיו יָבֹא וְיָפִיס. וְלֹא הָיוּ מַנִּיחִין לְמִי שֶׁזָּכָה בָּהּ פַּעַם אַחַת לִשְׁנוֹת בָּהּ, מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲשֶׁרֶת, דִּכְתִיב (דְּבָרִים לג) יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְכוּ' בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ {י}, וּלְפִי שֶׁכָּל כֹּהֵן הַמַּקְטִיר קְטֹרֶת הָיָה מִתְעַשֵּׁר וּמִתְבָּרֵךְ בִּשְׁבִילָהּ, לְפִיכָךְ לֹא הָיוּ מַנִּיחִין לִשְׁנוֹת בָּהּ אָדָם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַכֹּל מִתְעַשְּׁרִים וּמִתְבָּרְכִים בָּהּ: חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים. מִי שֶׁזָּכָה בַּפַּיִס פְּעָמִים אֲחֵרוֹת, וּמִי שֶׁלֹּא זָכָה בּוֹ מֵעוֹלָם, בֹּאוּ וַהֲפִיסוּ: מִי מַעֲלֶה אֵבָרִים מִן הַכֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ. כְּשֶׁהָיוּ מוֹלִיכִין הָאֵבָרִים מִבֵּית הַמִּטְבָּחַיִם לֹא הָיוּ מוֹלִיכִים אוֹתָם לַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא נוֹתְנִים אוֹתָם מֵחֲצִי כֶּבֶשׁ וּלְמַטָּה בַּמִּזְרָח, וּמְפִיסִין פַּיִס אַחֵר מִי מַעֲלֶה אוֹתָם מִמְּקוֹם הַנָּחָתָן בַּכֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ. וְהָיוּ עוֹשִׂין כֵּן מִשּׁוּם בְּרֹב עַם הַדְרַת מֶלֶךְ: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {י} וְאַף עַל גַּב דִּבְהַהוּא קְרָא כְּתִיב נַמִּי וְכָלִיל עַל מִזְבַּחֲךָ, שֶׁהוּא עוֹלָה, מִסְתַּבְּרָא דְּכִי כְּתִיב עֹשֶׁר אַדְּלָא שְׁכִיחַ כְּתִיב, דְּאִם לֹא כֵן נִמְצְאוּ הַכֹּל עֲשִׁירִים, דְּעוֹלָה שְׁכִיחֵי טוּבָא, דְּנוֹדְרִים וְנוֹדְבִין. גְּמָרָא: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  הפייס השלישי חדשים לקטרת באו והפיסו כו': היו הכהנים מתברכין בהקטרת הקטרת והיו אומרים כל מי שמקטיר קטרת היה מתעשר וממונו מתרבה למאמרו הש"י [דברים לג] ישימו קטורה באפך וכתיב [שם] ברך ה' חילו וגו' ולפיכך כל מי שהקטיר לא היו מניחין אותו להקטיר פעם שניה שישאר זולתו מן הכהנים שלא יקטירו ולא היו אוספים לפיים הקטרת אלא למי שלא הקטיר קטורת מימיו ולפיכך יאמר חדשים לקטורת באו והפיסו: (רמב"ם)

פרק ב - משנה ה

תָּמִיד קָרֵב בְּתִשְׁעָה, בַּעֲשָׂרָה, בְּאַחַד עָשָׂר, בִּשְׁנֵים עָשָׂר, לֹא פָחוֹת וְלֹא יוֹתֵר. כֵּיצַד. עַצְמוֹ בְּתִשְׁעָה. בֶּחָג, בְּיַד אֶחָד צְלוֹחִית שֶׁל מַיִם, הֲרֵי כָאן עֲשָׂרָה. בֵּין הָעַרְבַּיִם, בְּאַחַד עָשָׂר, הוּא עַצְמוֹ בְּתִשְׁעָה, וּשְׁנַיִם בְּיָדָם שְׁנֵי גְזִירֵי עֵצִים. וּבְשַׁבָּת בְּאַחַד עָשָׂר, הוּא עַצְמוֹ בְּתִשְׁעָה, וּשְׁנַיִם בְּיָדָם שְׁנֵי בְזִיכֵי לְבוֹנָה {יא} שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים. וּבְשַׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ הֶחָג, בְּיַד אֶחָד {יב} צְלוֹחִית שֶׁל מָיִם:

 ר"ע מברטנורה  תָּמִיד קָרֵב. מִשְּׁעַת הוֹלָכַת אֵבָרִים וָאֵילָךְ קָחָשֵׁיב: עַצְמוֹ. בְּכָל יוֹם תִּשְׁעָה. שִׁשָּׁה לָאֵבָרִים וְלַקְּרָבַיִם, כִּדְאָמְרִינַן לְעֵיל, וְאֶחָד לַסֹּלֶת. וְאֶחָד לַחֲבִתִּין וְאֶחָד לַיַּיִן: וּבֶחָג. שֶׁצָּרִיךְ שְׁנֵי נְסָכִין, אֶחָד שֶׁל יַיִן וְאֶחָד שֶׁל מַיִם, בְּיַד כֹּהֵן אֶחָד צְלוֹחִית שֶׁל מַיִם: שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. שֶׁבְּכָל יוֹם שְׁנַיִם בְּיָדָם שְׁנֵי גְּזִירֵי עֵצִים לְהוֹסִיף עַל עֲצֵי מַעֲרָכָה, דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא א) וְעָרְכוּ עֵצִים עַל הָאֵשׁ, אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים, תְּנֵהוּ עִנְיָן לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, שֶׁמּוֹסִיפִים שְׁנֵי גְּזִירֵי עֵצִים: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {יא} בְּזִיכֵי לְבוֹנָה. וְהָעוֹמֵד אַחַר שְׁלֹשָׁה עָשָׂר כֹּהֲנִים הָאַרְבָּעָה עָשָׂר זוֹכֶה בַּבָּזֵךְ הָאֶחָד וְהַחֲמִשָּׁה עָשָׂר בַּשֵּׁנִי. רִיטְבָ"א. וְכֵן נִרְאֶה לִי בִּצְלוֹחִית שֶׁל מַיִם דִּלְעֵיל וְדִלְקַמָּן. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יב} בְּיַד אֶחָד כוּ'. דְּאֵין מְנַסְּכִין בֶּחָג אֶלָּא בְּשֶׁל שַׁחַר, וְהִלְכָּךְ לֹא מַשְׁכַּחַת לַהּ בְּחֹל בְּתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. גְּמָרָא: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  תמיד קרב בתשעה בעשרה באחד עשר כו': אמר השם יתברך [ויקרא א] וערכו עצים על האש ובאה הקבלה כי זה נאמר בתמיד של בין הערבים כי בשל שחר כבר נאמר בו בפירוש [שם ו] ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר: (רמב"ם)

פרק ב - משנה ו

אַיִל קָרֵב בְּאַחַד עָשָׂר, הַבָּשָׂר בַּחֲמִשָּׁה, הַקְּרָבַיִם וְהַסֹּלֶת וְהַיַּיִן בִּשְׁנַיִם שְׁנָיִם {יג}:

 ר"ע מברטנורה  הַבָּשָׂר בַּחֲמִשָּׁה. כָּאֵבָרִים שֶׁל כֶּבֶשׂ כָּךְ אֵבָרִים שֶׁל אַיִל: הַסֹּלֶת. שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים הָיָה, בִּשְׁנֵי כֹּהֲנִים: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {יג} הַקְּרָבַיִם כוּ'. דְּכֶבֶשׂ בֶּן שָׁנָה וְאַיִל בֶּן שְׁתֵּי שָׁנִים. וְהַיַּיִן בַּכֶּבֶשׂ רְבִיעִית הַהִין, וּבָאַיִל שְׁלִישִׁית הַהִין, כַּכָּתוּב בְּפָרָשַׁת שְׁלַח לְךָ: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  איל קרב באחד עשר הבשר בחמשה כו': כמו שבארנו בתמיד של כל יום: (רמב"ם)

פרק ב - משנה ז

פַּר קָרֵב בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל, הָרֹאשׁ בְּאֶחָד, וְהָרֶגֶל בִּשְׁנַיִם {יד}. הָעֹקֶץ וְהָרֶגֶל, הָעֹקֶץ בִּשְׁנַיִם, וְהָרֶגֶל בִּשְׁנַיִם. הֶחָזֶה וְהַגֵּרָה, הֶחָזֶה בְּאֶחָד, וְהַגֵּרָה בִּשְׁלשָׁה. שְׁתֵּי יָדַיִם בִּשְׁנַיִם. שְׁתֵּי דְפָנּוֹת בִּשְׁנַיִם. הַקְּרָבַיִם וְהַסֹּלֶת וְהַיַּיִן בִּשְׁלשָׁה שְׁלשָׁה. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּקָרְבְּנוֹת צִבּוּר. אֲבָל בְּקָרְבַּן יָחִיד, אִם רָצָה לְהַקְרִיב, מַקְרִיב. הֶפְשֵׁטָן וְנִתּוּחָן שֶׁל אֵלּוּ וָאֵלּוּ שָׁוִין:

 ר"ע מברטנורה  בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. דְּבָעִינַן כָּל הָנֵי כֹּהֲנִים לְכָל בְּהֵמָה וּבָעִינַן פַּיִס: אִם רָצָה לְהַקְרִיב. כֹּהֵן יְחִידִי אֶת הַכֹּל וּבְלֹא פַּיִס {טו}: הֶפְשֵׁטָן וְנִתּוּחָן. שֶׁל יָחִיד וְשֶׁל צִבּוּר שָׁוִין לִהְיוֹת כְּשֵׁרִים בְּזָר, וְאֵין טְעוּנִין כֹּהֵן: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {יד} וְהָרֶגֶל בִּשְׁנַיִם. לֹא שֶׁהָיוּ מְחַלְּקִים הָאֵבָרִים לִשְׁנַיִם, דְּהָא כְּתִיב אוֹתָהּ לִנְתָחֶיהָ וְלֹא נְתָחֶיהָ לִנְתָחִים, אֶלָּא הָאֵבָר הַשָּׁלֵם הָיוּ מַקְרִיבִים אוֹתָהּ שְׁנֵי כֹּהֲנִים [וּשְׁלֹשָׁה]. הָרַמְבַּ"ם: {טו} וְקַשְׁיָא לִי אַמַּאי לֹא חָיְשִׁינַן דְּאָתֵי לְאַנְצוֹיֵי וְשֶׁיָּבֹאוּ עַל יְדֵי כֵן לִידֵי סַכָּנָה. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב. וְהַתּוֹסָפוֹת חֲדָשִׁים [כָּתַב] (מְתָרֵץ) וְנִרְאֶה לִי דְּהַבְּעָלִים הָיוּ בּוֹרְרִים בְּאֵיזֶה כֹּהֵן שֶׁיִּרְצֶה, דְּאָדָם רַשַּׁאי לַעֲשׂוֹת בְּשֶׁלּוֹ מַה שֶּׁיִּרְצֶה וְלֹא שַׁיָּךְ דְּאָתֵי לְאַנְצוֹיֵי רַק בְּקָרְבְּנוֹת צִבּוּר: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  פר קרב בעשרים וארבעה הראש והרגל כו': ענין אם רצה להקריב מקריב היא שהוא יכול להקריב באיזה מנין שירצה פחות מאלו או יתר על אלו. ורוצה באמרו הפשטן וניתוחן של אלו ושל אלו שוין שהן כשרים בזר ומותר בזר לפשוט ולשחוט ולנתח בין קרבנות ציבור בין קרבנות יחיד וכבר קדם לך זה העיקר בפסחים [פ"ה הל' ו] במקום שאמרו מקבלה ואילך מצות כהונה: (רמב"ם)

פרק ג


פרק ג - משנה א

אָמַר לָהֶם הַמְמֻנֶּה, צְאוּ וּרְאוּ אִם הִגִּיעַ זְמַן הַשְּׁחִיטָה. אִם הִגִּיעַ, הָרוֹאֶה {א} אוֹמֵר, בַּרְקַאי. מַתִּתְיָא {ב} בֶּן שְׁמוּאֵל אוֹמֵר, הֵאִיר פְּנֵי כָל הַמִּזְרָח עַד שֶׁבְּחֶבְרוֹן. וְהוּא אוֹמֵר הֵן:

 ר"ע מברטנורה  אָמַר לָהֶם הַמְּמֻנֶּה. הוּא הַסְּגָן: צְאוּ וּרְאוּ. עַל מָקוֹם גָּבוֹהַּ שֶׁהָיָה לָהֶם בַּמִּקְדָּשׁ: זְמַן הַשְּׁחִיטָה. שֶׁהַשְּׁחִיטָה פְּסוּלָה בַּלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (וַיִּקְרָא יט) בְּיוֹם זִבְחֲכֶם: בַּרְקַאי. הֵאִיר וְהִבְרִיק הַשַּׁחַר: הֵאִיר פְּנֵי הַמִּזְרָח. זְמַן זֶה אַחַר בַּרְקַאי דְּאָמַר תַּנָּא קַמָּא. וַהֲלָכָה כְּמַתִּתְיָא בֶּן שְׁמוּאֵל: עַד שֶׁבְּחֶבְרוֹן. אוֹתָן הָעוֹמְדִין לְמַטָּה שׁוֹאֲלִין לוֹ, הִגִּיעַ הָאוֹר לְחֶבְרוֹן, וְהוּא מֵשִׁיב, הֵן. וּכְדֵי לְהַזְכִּיר זְכוּת אָבוֹת מַזְכִּירִין חֶבְרוֹן: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {א} הָרוֹאֶה כוּ'. וְעֵד אֶחָד נֶאֱמָן בְּמִלְּתָא דַּעֲבִידֵי לִגְלוּיֵי. יְרוּשַׁלְמִי: {ב} מַתִּתְיָה כוּ'. זֶהוּ הַמְמֻנֶּה עַל הַפְּיָסוֹת דִּתְנַן לֵיהּ בְּרֵישׁ פֶּרֶק ה' דִּשְׁקָלִים. תּוֹסָפוֹת: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  אמר להם הממונה צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה כו': מקום גבוה היה להם במקדש שבו היה עולה הצופה. וכשהיה רואה פני המזרח מתחילין להשתנות היה אומר להם ברקאי ענינו כמו התחיל האור להבריק. והיו אומרים לו אותן שהיו בעזרה עד שהוא בחברון כלומר הגיע האור כפי ראות עיניך לחברון. והיה אומר להן הן ומיד היו שוחטין. וממה שאתה חייב לדעת כי הזמן (הזה) שזכר מתתיה בן שמואל באומרו האיר פני המזרח הוא אחר הזמן שזכר התנא קמא. והלכה כמתתיה בן שמואל: (רמב"ם)

פרק ג - משנה ב

וְלָמָה הֻצְרְכוּ לְכָךְ, שֶׁפַּעַם אַחַת עָלָה מְאוֹר הַלְּבָנָה וְדִמּוּ שֶׁהֵאִיר מִזְרָח, וְשָׁחֲטוּ אֶת הַתָּמִיד, וְהוֹצִיאוּהוּ לְבֵית הַשְּׂרֵפָה. הוֹרִידוּ כֹהֵן גָּדוֹל לְבֵית הַטְּבִילָה. זֶה הַכְּלָל הָיָה בַמִּקְדָּשׁ, כָּל הַמֵּסֵךְ אֶת רַגְלָיו טָעוּן טְבִילָה, וְכָל הַמַּטִּיל מַיִם טָעוּן קִדּוּשׁ {ג} יָדַיִם וְרַגְלָיִם:

 ר"ע מברטנורה  שֶׁפַּעַם אַחַת עָלָה מְאוֹר הַלְּבָנָה. לָאו בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים קָאָמַר, דְּאִי אֶפְשָׁר לַעֲלוֹת מְאוֹר הַלְּבָנָה סָמוּךְ לַשַּׁחַר בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁהוּא בִּשְׁלִישׁ הַחֹדֶשׁ, אֶלָּא בְּסוֹף אֶחָד מִן הֶחֳדָשִׁים כְּשֶׁהַלְּבָנָה עוֹלָה סָמוּךְ לַעֲלוֹת הַשַּׁחַר אֵרַע זֶה הַטָּעוּת, וְחָשְׁשׁוּ שֶׁמָּא בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים יֶאֱרַע טָעוּת אַחֵר כַּיּוֹצֵא בּוֹ, לְכָךְ הֻצְרְכוּ לְכָל זֶה: הוֹרִידוּ כֹהֵן גָּדוֹל. מִלְּתָא בְּאַנְפֵּי נַפְשַׁהּ הִיא. וְהַשְׁתָּא מְהַדֵּר לְהָא דִּתְנִינַן לְעֵיל עַד חֶבְרוֹן וְהוּא אוֹמֵר הֵן. וּלְאַחַר שֶׁהֵשִׁיב הָרוֹאֶה הֵן, הָיוּ מוֹרִידִין כֹּהֵן גָּדוֹל לְבֵית הַטְּבִילָה, שֶׁהָיָה טָעוּן טְבִילָה קֹדֶם שֶׁיִּשְׁחַט הַתָּמִיד: הַמֵּסֵךְ רַגְלָיו. כִּנּוּי לִנְקָבִים גְּדוֹלִים: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {ג} קִדּוּשׁ כוּ'. מִן הַכִּיּוֹר. רַשִׁ"י. וּבַגְּמָרָא בִּשְׁלָמָא רַגְלַיִם מִשּׁוּם נִיצוֹצוֹת אֶלָּא יָדַיִם מַאי טַעֲמָא, זֹאת אוֹמֶרֶת מִצְוָה לְשַׁפְשֵׁף בְּיָדוֹ הַנִּיצוֹצוֹת הַנִּתָּזִין עַל רַגְלָיו שֶׁלֹּא יֵצֵא בָּהֶן חוּץ, דְּנִרְאֶה כִּכְרוּת שָׁפְכָה וְיוֹצִיא לַעַז עַל בָּנָיו שֶׁאֵינָן שֶׁלּוֹ: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  ולמה הוצרכו לכך שפעם אחת עלה מאור הלבנה כו': ידוע כי הלבנה אינה עולה מן המזרח אלא אחר חצות החדש. ואמרו עלה מאור הלבנה ואירע בסוף חדש משאר חדשי השנה ואירע בליל צום כפור גם כן פעם אחרת ודימו שהאיר המזרח ושחטו את התמיד והוא כלל בכאן שתי המעשים ואומר פעם אחת כלומר זולת ליל צום כפור עלה מאור הלבנה מחובר למה שאירע ליל צום כפור. ועוד יתבאר כי כהן גדול טובל ושוחט התמיד בצום כפור וכאשר נפסל התמיד כמו שזכר מפני שנשחט בלילה יצטרך טבילה אחרת אחר כך שחט את התמיד. ומסיך את רגליו כינוי לנקבים גדולים:. (רמב"ם)

פרק ג - משנה ג

אֵין אָדָם נִכְנָס לָעֲזָרָה לָעֲבוֹדָה, אֲפִלּוּ טָהוֹר, עַד שֶׁיִּטְבֹּל. חָמֵשׁ טְבִילוֹת {ו} וַעֲשָׂרָה קִדּוּשִׁין טוֹבֵל כֹּהֵן גָּדוֹל וּמְקַדֵּשׁ בּוֹ בַיּוֹם, וְכֻלָּן בַּקֹּדֶשׁ עַל בֵּית הַפַּרְוָה, חוּץ מִזּוֹ בִלְבָד:

 ר"ע מברטנורה  לָעֲבוֹדָה. לָאו דַּוְקָא {ד}: עַד שֶׁיִּטְבֹּל. שֶׁהַדְּבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמַה כֹּהֵן גָּדוֹל הַמְּשַׁנֶּה מִקֹּדֶשׁ לְקֹדֶשׁ, מֵעֲבוֹדַת חוּץ לַעֲבוֹדַת פְּנִים וּמֵעֲבוֹדַת פְּנִים לַעֲבוֹדַת חוּץ, טָעוּן טְבִילָה בֵּין עֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה {ה}, זֶה הַבָּא מִבֵּיתוֹ שֶׁהוּא מֵחֹל לְקֹדֶשׁ לֹא כָּל שֶׁכֵּן שֶׁטָּעוּן טְבִילָה: עַל בֵּית הַפַּרְוָה. עַל לִשְׁכַּת בֵּית הַפַּרְוָה: חוּץ מִזּוֹ. הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁהָיְתָה בָּחֹל {ז} עַל גַּבֵּי שַׁעַר הַמַּיִם, וּבְצַד לִשְׁכָּתוֹ הָיְתָה: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {ד} אֶלָּא אֲפִלּוּ לִשְׁחִיטָה דְּלָאו עֲבוֹדָה הִיא מוּכָח לְקַמָּן דְּבָעֵי טְבִילָה, וַאֲפִלּוּ בְּלֹא עֲבוֹדָה רַק שֶׁנִּכְנָס לָעֲזָרָה. תּוֹסָפוֹת: {ה} אַף עַל פִּי שֶׁטָּבַל כְּבָר טְבִילָה חֲשׁוּבָה בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא כֹּהֵן גָּדוֹל דְּקָדוֹשׁ טְפֵי וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּטְלָה עָלָיו כָּל עֲבוֹדַת הַיּוֹם וְזָהִיר וְזָרִיז טְפֵי כוּ', אֲפִלּוּ הָכִי צָרִיךְ טְבִילָה. כָּל אֵלּוּ חֻמְרוֹת צָרִיךְ לְהַכְנִיס בַּקַּל וָחֹמֶר דְּאִי לֹא תֵּימָא הָכִי אִיכָּא לְמִפְרַךְ. תּוֹסָפוֹת: {ו} חָמֵשׁ טְבִילוֹת כוּ'. דִּכְתִיב [וַיִּקְרָא טז] בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם, לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל חֲלִיפוֹת קֹדֶשׁ בּוֹ בַּיּוֹם טָעוּן טְבִילָה. וּמִנַּיִן שֶׁכָּל טְבִילָה צְרִיכָה שְׁנֵי קִדּוּשִׁים, תַּלְמוּד לוֹמַר וּפָשַׁט כוּ' וְרָחַץ כוּ' וְלָבַשׁ כוּ', וְשָׁדִינַן וְרָחַץ אַוּפָשַׁט וְאַוְּלָבַשׁ, כְּאִלּוּ כְּתִיב וְרָחַץ תְּרֵי זִימְנֵי. גְּמָרָא: {ז} סְבָרָא הוּא, כֵּיוָן דְּאַכַּתִּי לֹא נִתְקַדֵּשׁ בְּבִגְדֵי קֹדֶשׁ, שֶׁיִּטְבֹּל בְּחֹל. תּוֹסָפוֹת: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  אין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפילו טהור עד שיטבול כו': כל טבילה מקדש ידיו ורגליו לפניה ולאחריה כאשר יתבאר ואמר חוץ מזו רוצה לומר הטבילה הראשונה והוא יגיד אותה: (רמב"ם)

פרק ג - משנה ד

פֵּרְסוּ סָדִין שֶׁל בּוּץ בֵּינוֹ לְבֵין הָעָם. פָּשַׁט, יָרַד וְטָבַל, עָלָה וְנִסְתַּפֵּג. הֵבִיאוּ לוֹ בִגְדֵי זָהָב, וְלָבַשׁ וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. הֵבִיאוּ לוֹ אֶת הַתָּמִיד. קְרָצוֹ {ט}, וּמֵרַק {י} אַחֵר שְׁחִיטָה עַל יָדוֹ. קִבֵּל אֶת הַדָּם וּזְרָקוֹ. נִכְנַס לְהַקְטִיר קְטֹרֶת שֶׁל שַׁחַר, וּלְהֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת, וּלְהַקְרִיב אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הָאֵבָרִים וְאֶת הַחֲבִתִּין וְאֶת הַיָּיִן:

 ר"ע מברטנורה  סָדִין שֶׁל בּוּץ. כְּדֵי שֶׁיַּכִּיר שֶׁעֲבוֹדַת הַיּוֹם בְּבִגְדֵי בּוּץ, לְפִי שֶׁהוּא רָגִיל לְשַׁמֵּשׁ כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ בְּבִגְדֵי זָהָב: וְנִסְתַּפֵּג. וְנִתְקַנַּח: וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. מִן הַכִּיּוֹר. שֶׁצָּרִיךְ לְכָל חֲלִיפוֹת בִּגְדֵי הַיּוֹם קִדּוּשׁ לִפְשִׁיטָה וְקִדּוּשׁ לִלְבִישָׁה. וּטְבִילָה רִאשׁוֹנָה זוֹ, שֶׁהַפְּשִׁיטָה שֶׁל בִּגְדֵי חֹל הִיא, לֹא הֻצְרַךְ קִדּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם עַל הַפְּשִׁיטָה {ח}: קְרָצוֹ. שְׁחָטוֹ בְּרֹב שְׁנֵי סִימָנִין, הֶכְשֵׁר שְׁחִיטָה בִּלְבַד: וּמֵרַק אַחֵר. וְגָמַר כֹּהֵן אַחֵר בַּשְּׁחִיטָה, לְפִי שֶׁאֵין קַבָּלַת הַדָּם כְּשֵׁרָה אֶלָּא בְּכֹהֵן גָּדוֹל וְצָרִיךְ לְמַהֵר וּלְקַבֵּל: עַל יָדוֹ. בִּשְׁבִילוֹ. אִי נַמִּי עַל יָדוֹ, אַחֲרָיו וְסָמוּךְ לוֹ, כְּמוֹ וְעַל יָדוֹ הֶחְזִיק, בְּסֵפֶר עֶזְרָא (פֶּרֶק ג): (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {ח} וְאַקְשִׁינַן בַּגְּמָרָא דְּתִשְׁעָה הָיוּ, וּלְעֵיל תְּנַן עֲשָׂרָה, וּמְשָׁנֵי קִדּוּשָׁא בַּתְרָא כִּי פָּשִׁיט בִּגְדֵי קֹדֶשׁ וְלָבַשׁ בִּגְדֵי חֹל עֲבֵיד לֵיהּ הָתָם: {ט} קְרָצוֹ. קֶרֶץ מִצָּפוֹן בָּא בָא (יִרְמְיָה מו) מְתַרְגֵּם עַמְמִין קָטוֹלִין מִצִּפּוּנָא יֵיתוּן עֲלָה. גְּמָרָא: {י} וּמֵרַק. מִלְּשׁוֹן וּמֹרַק וְשֻׁטַּף (וַיִּקְרָא ו), מִרְקוּ הָרְמָחִים (יִרְמְיָה מו), שֶׁעִנְיָנָם צִחְצוּחַ וּגְמַר כְּלִי עַל שְׁלֵמוּת צִחְצוּחוֹ: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  פרסו סדין של בוץ בינו לבין העם קידש ידיו ורגליו כו': פשט ירד וטבל עלה ונסתפג הביאו לו כו': סדין של בוץ ענינו רדיד של פשתן. קרצו כמו שחטו והוא מגזרת קרץ מצפון בא [ירמיה מו] והוא שישחוט רוב שנים כי עבודת היום לא תהיה אלא בכהן גדול. ופי' מירק אחר שחיטה על ידו השלים אחר שחיטה אחריו. ומירוק נקרא השלמת הפעולה איזו פעולה שתהיה. ונסתפג כמו נתקנח: (רמב"ם)

פרק ג - משנה ה

קְטֹרֶת שֶׁל שַׁחַר הָיְתָה קְרֵבָה בֵּין דָּם לָאֵבָרִים {יא}. שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, בֵּין אֵבָרִים לַנְּסָכִים {יב}. אִם הָיָה כֹהֵן גָּדוֹל זָקֵן אוֹ אִסְטְנִיס, מְחַמִּין לוֹ חַמִּין וּמְטִילִין לְתוֹךְ הַצּוֹנֵן, כְּדֵי שֶׁתָּפוּג צִנָּתָן:

 ר"ע מברטנורה  בֵּין דָּם לָאֵבָרִים. לָאו דַּוְקָא, דְּהָא תְּנַן לְעֵיל וְקִבֵּל אֶת הַדָּם וּזְרָקוֹ נִכְנַס לְהַקְטִיר קְטֹרֶת וּלְהֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת וּלְהַקְרִיב אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הָאֵבָרִים, אַלְמָא הָיְתָה קְטֹרֶת קְרֵבָה בֵּין דָּם לַנֵּרוֹת וְלֹא בֵּין דָּם לָאֵבָרִים. אֶלָּא לֹא בָּא הַתַּנָּא עַכְשָׁיו לוֹמַר סֵדֶר הַהַקְרָבוֹת זוֹ אַחַר זוֹ אֵיךְ הָיוּ, אֲבָל רָצָה לוֹמַר בִּלְבַד שֶׁלֹּא הָיְתָה זְרִיקַת הַדָּם וְהַקְרָבַת הָאֵבָרִים רְצוּפִים זוֹ אַחַר זוֹ, שֶׁהֲרֵי הַקְּטֹרֶת הָיְתָה מַפְסֶקֶת בֵּינֵיהֶן, וְהוּא הַדִּין נַמִּי שֶׁהֲטָבַת הַנֵּרוֹת הָיְתָה בֵּינֵיהֶן לְאַחַר הַקְּטֹרֶת קֹדֶם הַקְרָבַת הָאֵבָרִים: אִסְטְנִיס. שֶׁגּוּפוֹ מְצֻנָּן וְקַר: מְחַמִּין לוֹ חַמִּין. בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים: וּמְטִילִין. בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לְתוֹךְ חֲקַק בִּנְיָן בֵּית טְבִילָתוֹ: שֶׁתָּפוּג. לְהָסִיר צִנָּתָן בְּמִקְצָת. כְּמוֹ מְפִיגִין טַעֲמָן [בֵּיצָה דַּף יד]: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {יא} בֵּין דָּם לָאֵבָרִים. מִשּׁוּם דְּבִקְטֹרֶת כְּתִיב בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, וּבְתָמִיד חַד בַּבֹּקֶר. גְּמָרָא: {יב} בֵּין אֵבָרִים לַנְּסָכִים. דִּכְתִיב (בְּמִדְבָּר כח) כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר וּכְנִסְכּוֹ תַּעֲשֶׂה, מַה מִּנְחַת הַבֹּקֶר קְטֹרֶת קוֹדֶמֶת לִנְסָכִים אַף כָּאן כוּ', וּמִדְּלֹא כְּתִיב כְּאֵבְרֵי הַבֹּקֶר אֶלָּא כְּמִנְחַת, הִלְכָּךְ לַמִּנְחָה קָדִים וְלֹא לָאֵבָרִים. גְּמָרָא: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  קטרת של שחר היתה קריבה בין דם לאברים כו': כבר קדם לך בהלכות שלפני אלו כי קטרת של שחר היתה קריבה בין דם לנרות. ואמרם בכאן בין דם לאיברים רוצה לומר כי אין זריקת דם התמיד והקטרת איבריו מעשה תכוף כלומר שיהיה זה אחר זה אבל מבדיל בינתיים הקטורת וכמו כן בהדלקת נרות ומפני זה לא זכר בכאן הדלקת נרות לפי שלא נתכוין בזה המאמר לסדר העבודות והוא ענין אמרם בסידורין לא קא מיירי. ואיסטניס הוא מי שגופו מצונן וקר. וענין חימום המים הוא שיהיו מחמין עששיות של ברזל מערב יום הכפורים מניחין אותן באש עד למחרת ומכבין אותן במים שהיה טובל בהם והיו נפשרין המים וזו אינה מלאכה כי אין כוונתן הקשאת הברזל לחזקו כמנהג הלוטשין אבל כוונתם חימום המים והעיקר אצלנו מלאכת מחשבת אסרה תורה. ועוד עיקר אחר אצלנו אין שבות במקדש ולפיכך הותר זה המעשה וכמו כן אם הוסיפו מי חמים שהוחמו מערב הצום במים שטבל בהם מותר: (רמב"ם)

פרק ג - משנה ו

הֱבִיאוּהוּ לְבֵית הַפַּרְוָה, וּבַקֹּדֶשׁ הָיְתָה. פָּרְסוּ סָדִין שֶׁל בּוּץ בֵּינוֹ לְבֵין הָעָם, קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וּפָשַׁט. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, פָּשַׁט, קִדֵּשׁ {יג} יָדָיו וְרַגְלָיו. יָרַד וְטָבַל, עָלָה וְנִסְתַּפֵּג. הֵבִיאוּ לוֹ בִגְדֵי לָבָן, לָבַשׁ וְקִדֵּשׁ {יד} יָדָיו וְרַגְלָיו:

 ר"ע מברטנורה  לְבֵית הַפַּרְוָה. מְכַשֵּׁף אֶחָד שֶׁשְּׁמוֹ פַּרְוָה בְּנָאָהּ וְנִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ: וּבַקֹּדֶשׁ הָיְתָה. שֶׁטְּבִילָה שְׁנִיָּה זוֹ עִם כָּל שְׁאָר טְבִילוֹת, חוּץ מִן הָרִאשׁוֹנָה, טְעוּנוֹת מָקוֹם קָדוֹשׁ, כְּדִכְתִיב (וַיִּקְרָא טז) וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. פָּשַׁט תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ מְקַדֵּשׁ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר: בִּגְדֵי לָבָן. כְּתֹנֶת, וּמִכְנָסַיִם, וְאַבְנֵט, וּמִצְנֶפֶת הָאֲמוּרִים בְּפָרָשַׁת אַחֲרֵי מוֹת, שֶׁכָּל עֲבוֹדוֹת פְּנִימִיּוֹת הָיוּ בָּהֶן. וַעֲבוֹדוֹת חִיצוֹנוֹת כְּגוֹן תְּמִידִין וּמוּסָפִין הָיוּ בְּבִגְדֵי זָהָב שֶׁהוּא מְשַׁמֵּשׁ בָּהֶן כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ. וּבֵין כָּל חֲלִיפָה וַחֲלִיפָה טָעוּן טְבִילָה וּשְׁתֵּי קִדּוּשֵׁי יָדַיִם וְרַגְלַיִם מִן הַכִּיּוֹר: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {יג} פָּשַׁט קִדֵּשׁ. דִּסְבִירָא לֵיהּ דִּתְרֵי קִדּוּשֵׁי שֶׁהִצְרִיךְ הַכָּתוּב בֵּין בֶּגֶד לְבֶגֶד תַּרְוַיְהוּ מִשּׁוּם לְבִישַׁת בְּגָדִים הַמִּתְחַלְּפִים תַּחַת הָרִאשׁוֹנִים הוּא. וּלְדִידֵיהּ בְּמִשְׁנָה ד' פָּשַׁט וְקִדֵּשׁ וְיָרַד וְטָבַל כוּ' וְלָבַשׁ וְקִדֵּשׁ אֶלָּא הַהִיא מַתְנִיתִין כְּרַבָּנָן דְּהָכָא. גְּמָרָא: {יד} לָבַשׁ וְקִדֵּשׁ. הַכֹּל מוֹדִים בְּקִדּוּשׁ שֵׁנִי שֶׁלּוֹבֵשׁ וְאַחַר כָּךְ מְקַדֵּשׁ. מַאי טַעֲמָא, דְּאָמַר קְרָא [שְׁמוֹת כה] אוֹ בְּגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ, מִי שֶׁאֵינוֹ מְחֻסָּר אֶלָּא גִּישָׁה, יָצָא זֶה שֶׁמְּחֻסָּר לְבִישָׁה וְגִישָׁה. גְּמָרָא: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  הביאוהו לבית הפרוה ובקדש היתה כו': בגדי זהב הם בגדי כהונה גדולה שלובש בשאר ימי החול והם שמונה כלים והם מארגמן ושש וצמר צבוע תכלת וזהב ואבנים כמו שמפורש בתורה והם כתנת ומכנסים אבנט ומצנפת ואפוד וחשן ומעיל וציץ. ובגדי לבן הם ארבעה והם שמשתמש בהן כהן גדול העבודה המיוחדת בצום כפור והן כולם מפשתים לבן. אמר השם יתברך [ויקרא טז] כתנת בד קדש ילבש וגו' ואין הלכה כרבי מאיר: (רמב"ם)

פרק ג - משנה ז

בַּשַּׁחַר הָיָה לוֹבֵשׁ פִּלּוּסִין שֶׁל שְׁנֵים עָשָׂר מָנֶה, וּבֵין הָעַרְבַּיִם הִנְדְּוִין שֶׁל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת זוּז, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בַּשַּׁחַר {טו} הָיָה לוֹבֵשׁ שֶׁל שְׁמֹנָה עָשָׂר מָנֶה, וּבֵין הָעַרְבַּיִם שֶׁל שְׁנֵים עָשָׂר מָנֶה, הַכֹּל שְׁלשִׁים מָנֶה. אֵלּוּ מִשֶּׁל צִבּוּר. וְאִם רָצָה לְהוֹסִיף, מוֹסִיף מִשֶּׁלּוֹ:

 ר"ע מברטנורה  פִּלּוּסִין. בּוּץ דַּק וְיָפֶה הַבָּא מֵאֶרֶץ רַעַמְסֵס, תַּרְגּוּם יְרוּשַׁלְמִי רַעַמְסֵס, פִּלּוּסָא: הִנְדּוּאִין. מֵאֶרֶץ הוֹדוּ: וּבֵין הָעַרְבַּיִם. בְּגָדִים שֶׁלּוֹבֵשׁ לְהוֹצָאַת כַּף וּמַחְתָּה: הַכֹּל שְׁלֹשִׁים מָנֶה. לְהָכִי הֲדַר כְּלָלִינְהוּ וְתָנָא, לְאַשְׁמוֹעִינַן דִּשְׁלֹשִׁים מָנֶה סַךְ הַכֹּל לוֹמַר לְךָ שֶׁאִם פִּחֵת לְאוֹתָן שֶׁל שַׁחֲרִית וְרִבָּה לְאוֹתָן שֶׁל עַרְבִית לֵית לָן בָּהּ: אִם רָצָה לְהוֹסִיף מוֹסִיף מִשֶּׁלּוֹ. וּבִלְבַד שֶׁיִּתֵּן אוֹתוֹ תּוֹסֶפֶת מַתָּנָה לַהֶקְדֵּשׁ: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {טו} בַּשַּׁחַר כוּ'. דְּכֻלֵּי עָלְמָא מִיהַת דְּשַׁחַר עֲדִיפֵי, דְּאָמַר קְרָא אַרְבָּעָה זִמְנֵי בַּד בִּלְבִישַׁת בִּגְדֵי שַׁחַר. חַד לְגוּפֵיהּ, וְחַד לוֹמַר לְבַד שֶׁאֵין לוֹבֵשׁ עִמָּהֶן בִּגְדֵי זָהָב כְּמוֹ בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה, וְחַד לוֹמַר שֶׁהוּא מֻבְחָר מִבַּד שֶׁל שְׁאָר הַיָּמִים, וְחַד לוֹמַר שֶׁטּוֹב מִשֶּׁל עַרְבִית. גְּמָרָא: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  בשחר היה לובש פלוסין של שנים עשר מנה כו': פלוסים והנדוים מינים מן הבגדים ידועים אצלם בזמנם. ויש הפרש ביניהם בצורת החיתוך בלבד. אבל עצמן רוצה לומר השתי והערב שלהם הוא מפשתים הלבן כמו שבאר הכתוב. ואמרם אם רצה להוסיף מוסיף משלו ובתנאי שיתן אותו התוספת להקדש. ואין הלכה כרבי מאיר: (רמב"ם)

פרק ג - משנה ח

בָּא לוֹ אֵצֶל פָּרוֹ {טז}, וּפָרוֹ הָיָה עוֹמֵד בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, רֹאשׁוֹ לַדָּרוֹם וּפָנָיו לַמַּעֲרָב, וְהַכֹּהֵן עוֹמֵד בַּמִּזְרָח וּפָנָיו לַמַּעֲרָב, וְסוֹמֵךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו וּמִתְוַדֶּה {יז}. וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר, אָנָּא {יח} הַשֵּׁם {יט}, עָוִיתִי פָּשַׁעְתִּי חָטָאתִי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי. אָנָּא הַשֵּׁם, כַּפֶּר נָא לָעֲוֹנוֹת וְלַפְּשָׁעִים וְלַחֲטָאִים, שֶׁעָוִיתִי וְשֶׁפָּשַׁעְתִּי וְשֶׁחָטָאתִי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה עַבְדֶּךָ (ויקרא טז), כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ. וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו, בָּרוּךְ {כ} שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:

 ר"ע מברטנורה  בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ. כָּל צְפוֹן הָעֲזָרָה הָיָה כָּשֵׁר מִן הַדִּין לְהַעֲמָדַת הַפָּר, דְּכֻלָּהּ לִפְנֵי ה' הִיא, וְלֹא הָיוּ מַעֲמִידִים הַפָּר בֵּין הָאוּלָם וּלְמִזְבֵּחַ קָרוֹב לַהֵיכָל אֶלָּא מִשּׁוּם חוּלְשָׁא דְּכֹהֵן גָּדוֹל, שֶׁלֹּא יִכְבַּד עָלָיו טֹרַח מַשָּׂא מִזְרַק הַדָּם לְמֵרָחוֹק: רֹאשׁוֹ לַדָּרוֹם וּפָנָיו לַמַּעֲרָב. בְּדִין הָיָה שֶׁיִּהְיֶה רֹאשׁוֹ לַהֵיכָל, שֶׁהוּא בַּמַּעֲרָב וַאֲחוֹרָיו לַמִּזְבֵּחַ, אֶלָּא שֶׁמָּא יָטִיל גְּלָלִים וּגְנַאי הוּא לְהַרְאוֹת בֵּית הָרְעִי שֶׁלּוֹ לְצַד מִזְבֵּחַ, לְפִיכָךְ הָיָה רֹאשׁוֹ לַדָּרוֹם וּזְנָבוֹ לַצָּפוֹן דְּהָכִי שַׁפִּיר טְפֵי, וְאֶמְצַע גּוּפוֹ בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, וְעִקֵּם רֹאשׁוֹ עַד שֶׁיִּהְיוּ פָּנָיו לַמַּעֲרָב: וְהַכֹּהֵן עוֹמֵד. וַאֲחוֹרָיו לַמִּזְרָח: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {טז} פָּרוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אַל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת. וּמִשֶּׁלּוֹ הָיָה, כְּדִכְתִיב אֲשֶׁר לוֹ: {יז} וּמִתְוַדֶּה. דִּכְתִיב וְכִפֵּר בַּעֲדוֹ. וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר כַּפָּרַת דָּמִים, שֶׁעֲדַיִן לֹא נִשְׁחַט הַפָּר, אֶלָּא כַּפָּרַת דְּבָרִים דּוּמְיָא דְּשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ דִּכְתִיב גַּבֵּיהּ לְכַפֵּר עָלָיו. גְּמָרָא: {יח} אָנָּא. כְּתִיב הָכָא כַּפָּרָה וּכְתִיב בְּחוֹרֵב [שְׁמוֹת לב] אוּלַי אֲכַפְּרָה. וְנֶאֱמַר שָׁם אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה. אַף כָּאן בְּאָנָּא. גְּמָרָא: {יט} הַשֵּׁם. דְּיָלְפִינַן מִכַּפָּרָה דְּעֶגְלָה עֲרוּפָה דִּכְתִיב בֵּיהּ [דְּבָרִים כא] כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ ה', אַף כָּאן בַּה'. וּלְפִי שֶׁהוּא אָמַר הַשֵּׁם כִּכְתָבוֹ לְפִיכָךְ לֹא הִזְכִּירוֹ הַתַּנָּא אֶלָּא תָּנֵי הַשֵּׁם. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {כ} בָּרוּךְ כוּ'. תַּנְיָא רַבִּי אוֹמֵר כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹּדֶל לֵאלֹהֵינוּ, אָמַר לְהוּ מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל, בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי מַזְכִּיר שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתֶּם הָבוּ גֹּדֶל. גְּמָרָא: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  בא לו אצל פרו ופרו היה עומד בין האולם כו': כל מה שמשתמשין חכמים בכל המשנה מצורת המקדש או חלק מחלקיו ודמיון רוחותיו והעזרה והלשכות והמזבח וזולתו לא תבקש ממני לציירו לך בכל מקום לפי שאני עתיד לבארו לך ולהרבות צורותיו עד שתדמה אותו דמיון יפה ויצטייר הכל בדעתך כאילו ראית אותו בעין במסכת מדות בע"ה:

והכהנים והעם וכו' אמר הכתוב [דברים לב] כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו ובא בקבלה כי משה רבינו ע"ה אמר לישראל בזמן שאני מזכיר שמו של הקדוש ברוך הוא אתם הבו גודל לאלהינו וכן ראוי ומצוה לעשות כן תמיד: (רמב"ם)


פרק ג - משנה ט

בָּא לוֹ לְמִזְרַח הָעֲזָרָה, לִצְפוֹן {כא} הַמִּזְבֵּחַ, הַסְּגָן מִימִינוֹ וְרֹאשׁ בֵּית אָב מִשְּׂמֹאלוֹ. וְשָׁם שְׁנֵי שְׂעִירִים, וְקַלְפִּי הָיְתָה שָׁם וּבָהּ שְׁנֵי גוֹרָלוֹת. שֶׁל אֶשְׁכְּרוֹעַ הָיוּ, וַעֲשָׂאָן בֶּן גַּמְלָא שֶׁל זָהָב, וְהָיוּ מַזְכִּירִין אוֹתוֹ לְשָׁבַח:

 ר"ע מברטנורה  בָּא לוֹ לְמִזְרַח הָעֲזָרָה. שֶׁלֹּא הָיוּ מַכְנִיסִים הַשְּׂעִירִים בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ כְּשֶׁרוֹצֶה לָתֵת עֲלֵיהֶם גּוֹרָלוֹת, אֶלָּא בָּעֲזָרָה הָיוּ עַד שְׁעַת שְׁחִיטָה: וְקַלְפִּי. כְּלִי עֵץ חָלוּל: שֶׁל אֶשְׁכְּרוֹעַ. בוס"א בְּלַעַ"ז. מִין עֵץ וְחָשׁוּב הוּא: בֶּן גַּמְלָא. יְהוֹשֻׁעַ בֶּן גַּמְלָא כְּשֶׁנִּתְמַנָּה לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל עֲשָׂאָן שֶׁל זָהָב: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {כא} לִצְפוֹן. מַקְשִׁינַן בַּגְּמָרָא מִקָּדַאֲמַר לִצְפוֹן כוּ' דְּמַשְׁמַע שֶׁהֻצְרַךְ לְמָשְׁכוֹ מִכְּנֶגֶד הַמִּזְבֵּחַ וְלַצָּפוֹן, מִכְּלַל דְּמִזְבֵּחַ לָאו בַּצָּפוֹן קָאֵי, מַנִּי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב הִיא דִּסְבִירָא לֵיהּ הָכִי. וְהָא מַתְנִיתִין דִּלְעֵיל דִּתְנַן בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, מִדְּמַכְשַׁר בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ שְׁמַע מִינַּהּ דִּסְבִירָא לֵיהּ דְּמִקְצָת מִזְבֵּחַ בַּצָּפוֹן קָאֵי, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שִׁמְעוֹן הוּא. וּמְשַׁנִּינַן תָּנֵי כְּבֵין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, כְּלוֹמַר סָמוּךְ לְבֵין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ אֵצֶל מִקְצוֹעַ צְפוֹנִית שֶׁל הַמִּזְבֵּחַ, וְלֹא כְּנֶגֶד הַמִּזְבֵּחַ וּלְבֵין הָאוּלָם, דְּלָאו בַּצָּפוֹן הוּא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  בא לו למזרח העזרה לצפון המזבח הסגן מימינו כו': קלפי הוא כלי עץ חלול. אשכרוע קורין אותו בערבי בק"ס והוא בלשון עברי ברוש: (רמב"ם)

פרק ג - משנה י

בֶּן קָטִין עָשָׂה שְׁנֵים עָשָׂר דַּד לַכִּיּוֹר, שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ אֶלָּא שְׁנַיִם. וְאַף הוּא עָשָׂה מוּכְנִי לַכִּיּוֹר, שֶׁלֹּא יִהְיו מֵימָיו נִפְסָלִין {כג} בְּלִינָה. מֻנְבַּז הַמֶּלֶךְ הָיָה עוֹשֶׂה כָל יְדוֹת הַכֵּלִים {כד} שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁל זָהָב. הִילְנִי אִמּוֹ עָשְׂתָה נִבְרֶשֶׁת שֶׁל זָהָב {כו} עַל פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל. וְאַף הִיא עָשְׂתָה טַבְלָא שֶׁל זָהָב שֶׁפָּרָשַׁת סוֹטָה כְתוּבָה עָלֶיהָ. נִיקָנוֹר נַעֲשׂוּ נִסִּים לְדַלְתוֹתָיו, וְהָיוּ מַזְכִּירִין אוֹתוֹ לְשָׁבַח:

 ר"ע מברטנורה  בֶּן קָטִין. כֹּהֵן גָּדוֹל הָיָה: עָשָׂה שְׁנֵים עָשָׂר דַּד לַכִּיּוֹר. כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵים עָשָׂר כֹּהֲנִים הַזּוֹכִים בַּפַּיִס שֶׁל תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר מְקַדְּשִׁים בְּבַת אַחַת. וְאַף עַל פִּי שֶׁשְּׁלֹשָׁה עָשָׂר כֹּהֲנִים הָיוּ כִּדְאָמְרָן בְּפִרְקָא בָּרִאשׁוֹנָה, לֹא עָשָׂה דַּד לַשּׁוֹחֵט, שֶׁהַשְּׁחִיטָה כְּשֵׁרָה בְּזָר: מוּכְנִי. גַּלְגַּל לְשַׁקְּעוֹ בַּבּוֹר, שֶׁיִּהְיוּ מֵימָיו מְחֻבָּרִים בַּבּוֹר וְלֹא יִפָּסְלוּ בְּלִינָה {כב}: נִבְרֶשֶׁת. מְנוֹרָה {כה}: שֶׁפָּרָשַׁת סוֹטָה כְתוּבָה עָלֶיהָ. וְלֹא יִצְטָרֵךְ לְהָבִיא תּוֹרָה לִכְתֹּב מִמֶּנָּה פָּרָשַׁת סוֹטָה: נִיקָנוֹר. שֵׁם אָדָם: נַעֲשׂוּ נִסִּים לְדַלְתוֹתָיו. שֶׁהָלַךְ לַאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם לְהָבִיא דְּלָתוֹת, וּבַחֲזָרָתוֹ עָמַד סַעַר גָּדוֹל בַּיָּם לְטַבְּעָן, נָטְלוּ אַחַת מֵהֶן וְהֵטִילוּהָ בַּיָּם לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם, בִּקְּשׁוּ לְהָטִיל הָאַחֶרֶת, אָמַר לָהֶם הֲטִילוּנִי עִמָּהּ, מִיָּד נָח הַיָּם מִזַּעְפּוֹ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לַנָּמֵל שֶׁל עַכּוֹ הָיְתָה מְבַצְבֶּצֶת וְיָצְאָה מִתַּחַת דָּפְנֵי הַסְּפִינָה: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {כב} וְאַף עַל פִּי שֶׁאֶפְשָׁר לְשַׁלְשְׁלוֹ לַבּוֹר וְהוּא נוֹפֵל מֵאֵלָיו, אוּלַי יְרֵאִים שֶׁמָּא יִתְקַלְקֵל אוֹ יִשָּׁבֵר, אִי נַמִּי דֶּרֶךְ כָּבוֹד הוּא שֶׁלֹּא לְשַׁלְשְׁלוֹ וְשֶׁיִּפֹּל מֵאֵלָיו אֶלָּא יְגַלְגְּלוּהוּ כְּאָדָם הֶחָס עַל כֵּלָיו, כָּל שֶׁכֵּן כְּלֵי קֹדֶשׁ: {כג} נִפְסָלִין. לְפִי שֶׁקֻּדְּשׁוּ בִּכְלִי, וְלֹא כְּבוֹד קָדָשִׁים הוּא לִפְסֹל מַיִם קְדוֹשִׁים. רַשִׁ"י: {כד} יְדוֹת הַכֵּלִים. בְּאוֹתָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת עַצְמָן שֶׁל זָהָב, כְּגוֹן סַכִּינִים אוֹ קַרְדֻּמִּים, הִלְכָּךְ עֲבֵיד הַיָּדוֹת דְּזָהָב. גְּמָרָא: {כה} וְדוֹמֶה לוֹ בְּדָנִיֵּאל ה' לָקֳבֵל נֶבְרַשְׁתָּא דִּדַהֲבָא. רַשִׁ"י: {כו} זָהָב. וְתָנָא בְּשָׁעָה שֶׁהַחַמָּה זוֹרַחַת נִיצוֹצוֹת יוֹצְאִין מִמֶּנָּה וְהַכֹּל יוֹדְעִין שֶׁהִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע. גְּמָרָא: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  בן קטין עשה שנים עשר דד לכיור שלא היה לו כו': עשה לכיור שנים עשר חוטמין שהמים יוצאין משם כדי שיהו כל הכהנים המתעסקין בתמיד מקדשים ידיהם ורגליהם כאחת. והוא לא מנה שוחט כי השחיטה כשירה בזרים כמו שקדם. וזורק הוא מקבל הדם. וכבר קדם לך כי שלשה עשר היו זכין בו יחסר מהם שוחט נשארו שנים עשר. והכיור מכלל כלי שרת. וכשהיו בו מים נתקדשו ונפסלו בלינה כמו שיתבאר במקומו מקדשים וזה עשה כלי סביב לכיור והיו בו המים תמיד והיו שותתין מאותו כלי לכיור כדי הצורך ראשון ראשון ואותו הכלי היה נקרא מוכני. וכל ידות הכלים הם הקתות כלומר בית ידו של סכין או של קרדום שהיו חותכין בהם הבשר ודומיהן. ונברשת היא כמו שמשית שעושין על פתחי הבתים מזכוכית והיא עשתה אותה מזהב טוב ממורט. וכשהיה השמש זורח עליה היה לאותה השמשית אורה ונוגה בתחילת היום כעלות השמש מאופק ירושלים ואותה שעה היו קורין קריאת שמע. וניקנור היה איש מן החסידים והלך לאלכסנדריא של מצרים ועשה שם שתי דלתות של נחושת והתקין מלאכתן מאד והיה דעתו להעמידן לעזרה והביאן על הים ויהי כאשר סער הים על המלחים השליכו אחת מן הדלתות בתוך הים להקל מעליהם ומאנייתם ורצו להשליך השניה וכאשר ראה קשר עצמו בדלת ואמר להם אם רצונכם להשליך זאת הדלת אל תשליכוה אלא עמי אז עמד הים מזעפו וכאשר יצא הוא לנמל בעכו היה מצטער על הדלת שטבעה ורצה הש"י והשליך הים את הדלת האחרת שטבעה לאותו מקום שיצא זה החסיד וזהו הנס שנעשה לדלתותיו והעמידן לרוח מזרחי מן העזרה לעומת ההיכל. וענין לשבח תהלה וגדולה והמלה עברית וארמי' והענין אחד ויהללו אותה [בראשית יב] ושבחו יתה ואומר [תהלים קמז] שבחי ירושלים: (רמב"ם)

פרק ג - משנה יא

וְאֵלּוּ לִגְנַאי, שֶׁל בֵּית גַּרְמוּ לֹא רָצוּ לְלַמֵּד עַל מַעֲשֵׂה לֶחֶם הַפָּנִים. שֶׁל בֵּית אַבְטִינָס לֹא רָצוּ לְלַמֵּד עַל מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת. הֻגְרַס בֶּן לֵוִי הָיָה יוֹדֵעַ פֶּרֶק בַּשִּׁיר וְלֹא רָצָה לְלַמֵּד. בֶּן קַמְצָר לֹא רָצָה לְלַמֵּד עַל מַעֲשֵׂה הַכְּתָב. עַל הָרִאשׁוֹנִים נֶאֱמַר (משלי י), זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה. וְעַל אֵלּוּ נֶאֱמַר (שם) וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב:

 ר"ע מברטנורה  לֹא רָצוּ לְלַמֵּד עַל מַעֲשֵׂה לֶחֶם הַפָּנִים. שֶׁלֹּא הָיוּ יוֹדְעִים שְׁאָר אֻמָּנִין לִרְדּוֹתָם מִן הַתַּנּוּר שֶׁלֹּא יְהֵא נִשְׁבָּר, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה עָשׂוּי כְּמִין תֵּבָה פְּרוּצָה: לֹא רָצוּ לְלַמֵּד עַל מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת. מַכִּירִין הָיוּ בְּעֵשֶׂב אֶחָד שֶׁשְּׁמוֹ מַעֲלֶה עָשָׁן, וּכְשֶׁהָיוּ מְעָרְבִים אוֹתוֹ עִם סַמְמְנֵי הַקְּטֹרֶת הָיָה עֲשַׁן הַקְּטֹרֶת מִתַּמֵּר וְעוֹלֶה כְּמִין מַקֵּל וְלֹא הָיָה פּוֹנֶה אֵילָךְ וָאֵילָךְ: פֶּרֶק בַּשִּׁיר. הַכְרָעַת קוֹל נְעִימָה: עַל מַעֲשֵׂה הַכְּתָב. קוֹשֵׁר אַרְבָּעָה קוּלְמוֹסִים בְּאַרְבַּע אֶצְבְּעוֹתָיו, וְכוֹתֵב שֵׁם בֶּן אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת כְּאַחַת: עַל הָרִאשׁוֹנִים. בֶּן גַּמְלָא וּבֶן קָטִין, מֻנְבַּז וְהִילְנִי אִמּוֹ, וְנִיקָנוֹר: וְעַל הָאַחֲרוֹנִים. בֵּית גַּרְמוּ וּבֵית אַבְטִינָס, הֻגְרַס בֶּן לֵוִי וּבֶן קַמְצָר. וְאַף עַל גַּב דְּבֵית גַּרְמוּ וּבֵית אַבְטִינָס נָתְנוּ טַעַם לְדִבְרֵיהֶם שֶׁלֹּא רָצוּ לְלַמֵּד, שֶׁמָּא יִלְמַד אָדָם שֶׁאֵינוֹ הָגוּן וְיֵלֵךְ וְיַעֲבֹד לַעֲבוֹדָה זָרָה בְּכָךְ, לֹא קִבְּלוּ חֲכָמִים אֶת דִּבְרֵיהֶם {כז}: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {כז} וְאִית דִּמְפָרְשִׁי דְּלֹא נֶאֱמַר וְשֵׁם כוּ' אֶלָּא עַל בֶּן קַמְצָר וַחֲבֵרָיו, וְטַעֲמָא דְּאוֹתָן שֶׁמָּצְאוּ תְּשׁוּבָה לְדִבְרֵיהֶם נִתְקַבְּלוּ, וּתְשׁוּבַת בֶּן קַמְצָר לֹא נִתְקַבֵּל. עַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  ואלו לגנאי של בית גרמו לא רצו ללמד כו': גנאי הפך שבח. ולחם הפנים עב היה כמו שיתבאר במנחות אבל היו מתקנין אפייתו בדפוסים עד שהיו מקפלים אותו כמו שמקפלין הבגדים והוא היה בתכלית ההשוייה ותקון האפייה במלאכה שהיתה ידועה אצלם. ופיטום הקטורת ידוע ועוד אזכרנו במקומו במס' כריתות [פרק א הל' א]. ובכלל סממניה עשב כשנותנין אותו עם הקטרת על האש היה העשן כולו עולה מכונס לא מפוזר והיו מכירים אותו העשב ולא הודיעוהו לאדם. והיה הוגרס בן לוי מוציא אותיות בפיו בהוצאה נפלאה בשעת קריאת השיר של כל יום שהיה נותן גודלו בפיו עם לשונו בשעת הקריאה ולא הודיע לשום אדם איך היתה המלאכה בשינוי נתינת הלשון בפה ואנה היה משים בוהנו כשהיו יוצאין אותן הנעימות הערבות. ובן קמצר היה כותב בקולמוסים רבים בבת אחת ואע"פ שכל אלו נתנו אמתלא מפני מה נמנעו מלמוד מעשיהם גנה אותם כאשר תראה: (רמב"ם)

פרק ד


פרק ד - משנה א

טָרַף בַּקַּלְפִּי וְהֶעֱלָה שְׁנֵי גוֹרָלוֹת. אֶחָד כָּתוּב עָלָיו לַשֵּׁם וְאֶחָד כָּתוּב עָלָיו לַעֲזָאזֵל. הַסְּגָן בִּימִינוֹ וְרֹאשׁ בֵּית אָב מִשְּׂמֹאלוֹ. אִם שֶׁל שֵׁם עָלָה בִימִינוֹ, הַסְּגָן אוֹמֵר לוֹ, אִישִׁי {א} כֹהֵן גָּדוֹל, הַגְבֵּהַּ יְמִינֶךָ. וְאִם שֶׁל שֵׁם עָלָה בִשְׂמֹאלוֹ, רֹאשׁ בֵּית אָב אוֹמֵר לוֹ, אִישִׁי כֹהֵן גָּדוֹל, הַגְּבֵּהַּ שְׂמֹאלֶךָ. נְתָנוֹ עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים וְאוֹמֵר, לַיְיָ חַטָּאת. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר חַטָּאת, אֶלָּא לַיְיָ. וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו, בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:

 ר"ע מברטנורה  טָרַף בַּקַּלְפִּי. טָרַף חָטַף וְלָקַח פִּתְאֹם בַּחֲטִיפָה בַּקַּלְפִּי, שֶׁשָּׁנִינוּ לְמַעְלָה וְקַלְפִּי הָיְתָה שָׁם. וְלָמָּה בַּחֲטִיפָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לְהַכִּיר בְּמִשְׁמוּשׁוֹ אֵיזֶה שֶׁל שֵׁם וְיִטְּלֶנּוּ בְּיָמִין, לְפִי שֶׁסִּימָן יָפֶה הָיָה כְּשֶׁהָיָה עוֹלֶה בְּיָמִין: וְהֶעֱלָה שְׁנֵי גוֹרָלוֹת. אֶחָד בְּיָמִין וְאֶחָד בִּשְׂמֹאל. וְהַשְּׂעִירִים עוֹמְדִים אֶחָד לְיָמִין וְאֶחָד לִשְׂמֹאל, וְנָתַן גּוֹרָל שֶׁעָלָה בְּיָמִין עַל שָׂעִיר שֶׁל יָמִין וְגוֹרָל שֶׁעָלָה בִּשְׂמֹאל עַל שָׂעִיר שֶׁל שְׂמֹאל: לַה' חַטָּאת. שֵׁם הַמְפֹרָשׁ הָיָה מַזְכִּיר, וְהוּא שֵׁם שֶׁל יוּ"ד הֵ"א כְּמוֹ שֶׁהוּא נִכְתָּב: רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר לֹא הָיָה צָרִיךְ כוּ'. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל: וְהֵן עוֹנִים אַחֲרָיו. כְּשֶׁמַּזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {א} אִישִׁי. אֲדוֹנִי: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  טרף בקלפי והעלה שני גורלות כו': כל מקום שזוכר בזו המסכת שם רוצה בו שם המפורש רוצה לומר יו"ד ה"א. ואין הלכה כרבי ישמעאל: (רמב"ם)

פרק ד - משנה ב

קָשַׁר לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית בְּרֹאשׁ שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ וְהֶעֱמִידוֹ כְנֶגֶד בֵּית שִׁלּוּחוֹ, וְלַנִּשְׁחָט כְּנֶגֶד בֵּית שְׁחִיטָתוֹ. בָּא לוֹ אֵצֶל פָּרוֹ שְׁנִיָּה, וְסוֹמֵךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו וּמִתְוַדֶּה. וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר, אָנָּא הַשֵּׁם, עָוִיתִי פָּשַׁעְתִּי חָטָאתִי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי וּבְנֵי אַהֲרֹן עַם קְדוֹשֶׁיךָ. אָנָּא הַשֵּׁם, כַּפֶּר נָא לָעֲוֹנוֹת וְלַפְּשָׁעִים וְלַחֲטָאִים, שֶׁעָוִיתִי וְשֶׁפָּשַׁעְתִּי וְשֶׁחָטָאתִי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי וּבְנֵי אַהֲרֹן {ז} עַם קְדוֹשֶׁךָ, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה עַבְדֶּךָ (ויקרא טז), כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ. וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו, בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:

 ר"ע מברטנורה  לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית. צֶמֶר צָבוּעַ אָדֹם {ב}: כְּנֶגֶד בֵּית שִׁלּוּחוֹ. כְּנֶגֶד שַׁעַר שֶׁיּוֹצִיאוּהוּ בּוֹ: וְלַנִּשְׁחָט. הָיָה קוֹשֵׁר לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית כְּנֶגֶד בֵּית שְׁחִיטָתוֹ, כְּלוֹמַר בְּצַוָּארוֹ, וְהַשְׁתָּא לֹא אָתֵי לְאִתְחַלּוּפֵי בִּשְׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, שֶׁזֶּה בְּרֹאשׁוֹ וְזֶה בְּצַוָּארוֹ. וְתַרְוַיְיהוּ בִּשְׁאָר שְׂעִירִים לֹא מִתְחַלְּפֵי, שֶׁאֵלּוּ לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית קְשׁוּרָה בָּהֶם וּשְׂעִירִים אֲחֵרִים אֵין לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית קְשׁוּרָה בָּהֶם: עָוִיתִי פָּשַׁעְתִּי חָטָאתִי. מַתְנִיתִין רַבִּי מֵאִיר הִיא, דְּיָלֵיף מִקְּרָא דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא טז) וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם. אֲבָל חֲכָמִים פְּלִיגֵי עֲלֵיהּ וְאָמְרֵי עֲוֹנוֹת אֵלּוּ זְדוֹנוֹת {ג}, פְּשָׁעִים אֵלּוּ מְרָדִים {ד}, חַטָּאוֹת אֵלּוּ שְׁגָגוֹת {ה}, לְאַחַר שֶׁהִתְוַדָּה עַל הַזְּדוֹנוֹת וְעַל הַמְּרָדִים חוֹזֵר וּמִתְוַדֶּה עַל הַשְּׁגָגוֹת בִּתְמִיָּה, אֶלָּא אָמַר חָטָאתִי עָוִיתִי פָּשַׁעְתִּי. וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר (תְּהִלִּים קו) חָטָאנוּ עִם אֲבוֹתֵינוּ הֶעֱוִינוּ וְהִרְשָׁעְנוּ. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים. וּמַהוּ זֶה שֶׁאָמַר מֹשֶׁה (שְׁמוֹת לד) נוֹשֵׂא עֲוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה. כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַמָּקוֹם, בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל חוֹטְאִים וְעוֹשִׂים תְּשׁוּבָה, עֲשֵׂה לָהֶם זְדוֹנוֹת כִּשְׁגָגוֹת {ו}: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {ב} [וְלָקְחוּ] שֶׁל זְהוֹרִית, דְּאַסְמְכוּהוּ אַקְּרָא [יְשַׁעְיָה א] אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ. וּמַה שֶּׁכָּתַב וְצִבְעוֹ אָדֹם, תַּרְגּוּם וְתוֹלַעַת שָׁנִי, וּצְבַע זְהוֹרִי. הָרַמְבַּ"ם: {ג} וְכֵן הוּא אוֹמֵר [בְּמִדְבָּר טו] הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִיא עֲוֹנָהּ בָּהּ: {ד} וְכֵן הוּא אוֹמֵר [מְלָכִים ב ג] מֶלֶךְ מוֹאָב פָּשַׁע בִּי: {ה} וְכֵן הוּא אוֹמֵר [וַיִּקְרָא ו] נֶפֶשׁ כִּי תֶּחְטָא בִּשְׁגָגָה. גְּמָרָא: {ו} כֵּן הוּא בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים וּבַגְּמָרָא אַלִּיבָּא דְּרַבִּי מֵאִיר. וְהָרַמְבַּ"ם פֵּרֵשׁ דִּסְבִירָא לְהוּ לַחֲכָמִים דִּבְסִדּוּרָא לֹא קָא מַיְרֵי קְרָא, וְלֹא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לִכְלֹל מִינֵי הָעֲוֹנוֹת: {ז} וּבְנֵי אַהֲרֹן. דִּתְרֵי זִימְנֵי כְּתִיב וְכִפֵּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ, קַמָּא לַעֲוֹנוֹתָיו וַעֲוֹנוֹת בֵּיתוֹ, וְתִנְיָן עַל אֶחָיו הַכֹּהֲנִים שֶׁכֻּלָּן קְרוּיִן בֵּיתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר [תְּהִלִּים קטו] בֵּית אַהֲרֹן. וְכָךְ הוּא יָפֶה לְהִתְוַדּוֹת, בִּתְחִלָּה עָלָיו וְעַל בֵּיתוֹ, דְּמוּטָב שֶׁיָּבֹא זַכַּאי וִיכַפֵּר עַל הַחַיָּב. גְּמָרָא. וְתוּ מַקְשֵׁי בַּגְּמָרָא הֵיכִי מְכַפֵּר לֵיהּ בְּפַר דְּלָאו דִּידְהוּ, וּמְשָׁנֵי דְּרַחְמָנָא הִפְקִיר מָמוֹנוֹ שֶׁלּוֹ לְכָל אֶחָיו הַכֹּהֲנִים: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  קשר לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח כו': לשון של זהורית הוא לשון של צמר צבוע אדום תרגום ותולעת שני [שמות כה] וצבע זהורי ומשקלו שני סלעים. וכבר בארנו פעמים [בפרק בתרא דפאה ובפרק א דשקלים] משקל הסלע. והש"י אומר [ויקרא טז] וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל ולפיכך אומר בודוי ראשון אני וביתי ואומר בשני ובני אהרן לפי שהוא מכפר תחילה בעד נפשו ואחר כך בעד הכהנים ואח"כ מכפר על כל ישראל. וזה שתראה כתוב בשלשה הוידויין עון פשע וחטאה הוא דעת רבי מאיר והוא סומך על מה שאומר הכתוב [שם] והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם ואין הדבר כן לפי שכוונתו בזה אינו אלא שיכלול מיני העונות. כי עונות הם העונות שאדם עושה במזיד. וחטאים הם הנעשים בשוגג. ופשעים הם מיני הכפירה והמרד בהש"י בעשיית העונות הגדולות שעושיהן נקרא פורק עול כחילול שבת ועבודה זרה. והעיקר אצלנו מתודה על הקלות ואח"כ על החמורות ולפיכך יהיה סדר הוידויין כולם ליחיד כמו לצבור חטאנו עוינו פשענו. ואין הלכה כרבי מאיר: (רמב"ם)

פרק ד - משנה ג

שְׁחָטוֹ {ח} וְקִבֵּל בַּמִּזְרָק אֶת דָּמוֹ, וּנְתָנוֹ לְמִי שֶׁהוּא מְמָרֵס {ט} בּוֹ עַל הָרֹבֶד הָרְבִיעִי שֶׁבַּהֵיכָל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקְרֹשׁ. נָטַל מַחְתָּה וְעָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, וּפִנָּה גֶחָלִים אֵילָךְ וְאֵילָךְ, וְחוֹתֶה {יא} מִן הַמְעֻכָּלוֹת {יב} הַפְּנִימִיּוֹת, וְיָרַד וְהִנִּיחָהּ עַל הָרֹבֶד הָרְבִיעִי שֶׁבָּעֲזָרָה {יג}:

 ר"ע מברטנורה  מְמָרֵס. מֵגִיס וּמְנַעֵר וּמְעָרֵב בּוֹ, שֶׁלֹּא יִקְפֶּה כְּשֶׁיִּשְׁהֶה עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה עֲבוֹדַת הַקְּטֹרֶת: עַל הָרֹבֶד הָרְבִיעִי. כָּל שׁוּרָה וְשׁוּרָה שֶׁל אַבְנֵי הָרִצְפָּה קְרוּיָה רֹבֶד. וְאִי אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ רֹבֶד הָרְבִיעִי שֶׁבַּהֵיכָל, שׁוּרָה רְבִיעִית שֶׁבְּתוֹךְ הַהֵיכָל מִפֶּתַח הַהֵיכָל וְלִפְנִים, דְּהָא כְּתִיב (וַיִּקְרָא טז) וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד וְכוּ', אֶלָּא תָּנֵי רֹבֶד רְבִיעִי שֶׁל הֵיכָל, כְּלוֹמַר רֹבֶד הָרְבִיעִי שֶׁבָּעֲזָרָה {י}, כְּשֶׁיּוֹצֵא מִן הַהֵיכָל לָעֲזָרָה מוֹנֶה אֶת הָרְבָדִין וּמַנִּיחוֹ עַל הָרֹבֶד הָרְבִיעִי, וְשָׁם עוֹמֵד הַמְמָרֵס בּוֹ. דְּאִלּוּ בְּתוֹךְ הַהֵיכָל אִי אֶפְשָׁר כִּדְאָמְרָן: וְחוֹתֶה. אֶת הַגֶּחָלִים וּמַנִּיחַ אֶת הַמַּחְתָּה עַד שֶׁיַּחְפֹּן בְּחָפְנָיו הַקְּטֹרֶת וְיִתֵּן לְתוֹךְ הַכַּף, וְאַחַר כָּךְ יַכְנִיס כַּף וּמַחְתָּה לִפְנִים: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {ח} שְׁחָטוֹ. נִרְאֶה דְּהָכִי נַמִּי קְרָצוֹ וּמֵרֵק אַחֵר עַל יָדוֹ, כְּמוֹ בַּתָּמִיד בְּפִרְקִין דִּלְעֵיל, אֶלָּא שֶׁקִּצֵּר הַתַּנָּא בִּלְשׁוֹנוֹ וְסָמַךְ אַדִּלְעֵיל, דְּזִיל בָּתַר טַעֲמָא: {ט} מְמָרֵס. וְהַמִּלָּה עִבְרִית בִּיחֶזְקֵאל מ"ו, וְשֶׁמֶן שְׁלִישִׁית הַהִין לָרוֹס אֶת הַסֹּלֶת, וּבַאֲרַמִּית מְתֻרְגָּם מְרוֹחַ אָשֶׁךְ, דִּמְרִיס פַּחֲדִין: {י} וּמִדְּנָקַט בָּעֲזָרָה שְׁמַע מִינַּהּ תַּרְתֵּי. חֲדָא דְּאוּלָם וְהֵיכָל חֲדָא קְדֻשָּׁה, וְאוּלָם נַמִּי אֹהֶל מוֹעֵד מִקְּרֵי, וְהוּא סְבָרַת רָבָא בַּגְּמָרָא. וְעוֹד שְׁמַע מִינַהּ דְּחוּץ לָאוּלָם בְּכָל הָעֲזָרָה לֹא פָּרְשֵׁי בְּשָׁעָה שֶׁמַּקְטִירִין לִפְנַי וְלִפְנִים, כְּתַנָּא קַמָּא דְּסוֹף פֶּרֶק קַמָּא דְּכֵלִים כְּפֵרוּשׁ הָרַ"ב שָׁם. אֲבָל כְּפִי הַנִּרְאֶה מִסּוּגְיָא דִּגְמָרָא דְּהָכָא דְּלֵיכָּא פְּלֻגְתָּא בְּהָכִי, וּלְרַבִּי יוֹסֵי נַמִּי לֹא פָּרְשׁוּ בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ בְּשָׁעָה שֶׁמַּקְטִיר לִפְנַי וְלִפְנִים. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יא} וְחוֹתֶה. לָשׁוֹן עִבְרִי הוּא [יְשַׁעְיָה ל] לַחְתּוֹת אֵשׁ מִיָּקוּד. הָרַמְבַּ"ם: {יב} הַמְּעֻכָּלוֹת. כְּמוֹ הַמְּאֻכָּלוֹת בְּאָלֶ"ף שֶׁמִּתְחַלֵּף בְּעַיִ"ן שֶׁהֵם מִמּוֹצָא אֶחָד. וּפֵרֵשׁ הָרַ"ב שָׁם [בְּסוֹף פֶּרֶק קַמָּא דְתָמִיד], הַגֶּחָלִים שֶׁבְּאֶמְצַע הָאֵשׁ שֶׁנִּתְאַכְּלוּ הֵיטֵב וְהֵן קְרוֹבִים לִהְיוֹת דֶּשֶׁן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יג} שֶׁבָּעֲזָרָה. לִכְאוֹרָה הַיְנוּ דְּבֵין רֵישָׁא לַסֵּיפָא, דְּבָרֵישָׁא מוֹנֶה מִן הַהֵיכָל וְלַחוּץ, וְהָכָא מוֹנֶה מִירִידָתוֹ מִן הַכֶּבֶשׁ וְהוּא פּוֹנֶה לְמוּל הַהֵיכָל, דְּאִי לָאו הָכִי אֶלָּא דְּהָכָא נַמִּי בָּרֹבֶד דִּלְעֵיל מַיְרֵי, מַאי שְׁנָא דְּהָכָא תְּנַן שֶׁבָּעֲזָרָה וּבָרֵישָׁא תְּנַן שֶׁבַּהֵיכָל וְאָמְרִינַן תָּנֵי שֶׁל הֵיכָל. וּמִיהוּ בַּיְרוּשַׁלְמִי נִרְאֶה דְּבַחֲדָא רֹבֶד מַיְרֵי, דְּאָמַר אָרֵישָׁא כִּינֵּי מַתְנִיתִין עַל כוּ' שֶׁבָּעֲזָרָה: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  שחטו וקבל במזרק את דמו ונתנו למי שהוא כו': ממרס ענינו שמניע את הדם כדי שלא יקרוש ויקפא. רובד איצטבא: (רמב"ם)

פרק ד - משנה ד

בְּכָל יוֹם הָיָה חוֹתֶה בְּשֶׁל כֶּסֶף וּמְעָרֶה בְתוֹךְ שֶׁל זָהָב, וְהַיּוֹם חוֹתֶה בְשֶׁל זָהָב וּבָהּ הָיָה מַכְנִיס. בְּכָל יוֹם חוֹתֶה בְשֶׁל אַרְבַּעַת קַבִּין וּמְעָרֶה בְתוֹךְ שֶׁל שְׁלשֶׁת קַבִּין, וְהַיּוֹם חוֹתֶה בְשֶׁל שְׁלשֶׁת קַבִּין, וּבָהּ הָיָה מַכְנִיס. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בְּכָל יוֹם חוֹתֶה בְשֶׁל סְאָה וּמְעָרֶה בְתוֹךְ שֶׁל שְׁלשֶׁת קַבִּין, וְהַיּוֹם חוֹתֶה בְשֶׁל שְׁלשֶׁת קַבִּין, וּבָהּ הָיָה מַכְנִיס. בְּכָל יוֹם הָיְתָה כְבֵדָה, וְהַיּוֹם קַלָּה. בְּכָל יוֹם הָיְתָה יָדָהּ קְצָרָה, וְהַיּוֹם אֲרֻכָּה. בְּכָל יוֹם הָיָה זְהָבָהּ יָרוֹק, וְהַיּוֹם אָדֹם, דִּבְרֵי רַבִּי מְנַחֵם. בְּכָל יוֹם מַקְרִיב פְּרָס בְּשַׁחֲרִית וּפְרָס בֵּין הָעַרְבַּיִם, וְהַיּוֹם מוֹסִיף מְלֹא חָפְנָיו {טז}. בְּכָל יוֹם הָיְתָה דַקָּה, וְהַיּוֹם דַּקָּה מִן הַדַּקָּה {יז}:

 ר"ע מברטנורה  בְּכָל יוֹם. כְּשֶׁחוֹתֶה גֶּחָלִים מִמַּעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטֹרֶת לְהַכְנִיס עַל מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי לִקְטֹרֶת שַׁחֲרִית וְעַרְבִית: חוֹתֶה בְּשֶׁל כֶּסֶף וּמְעָרֶה בְּשֶׁל זָהָב. וְאֵינוֹ חוֹתֶה בְּשֶׁל זָהָב, שֶׁחֲתִיַּת הַגֶּחָלִים שׁוֹחֶקֶת הַכְּלִי וּמְחַסַּרְתּוֹ, וְהַתּוֹרָה חָסָה עַל מָמוֹנָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל {יד}: וְהַיּוֹם חוֹתֶה בְשֶׁל זָהָב. שֶׁלֹּא לְהַטְרִיחַ עַל כֹּהֵן גָּדוֹל לְעָרוֹת מִכְּלִי אֶל כְּלִי: כְּבֵדָה. שֶׁהָיָה דָּפְנָהּ עָבֶה: וְהַיּוֹם קַלָּה. שֶׁהָיָה דָּפְנָהּ דַּק: וְהַיּוֹם אֲרֻכָּה. כְּדֵי שֶׁתְּהֵא זְרוֹעַ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל מְסַיַּעְתּוֹ: וְהַיּוֹם אָדֹם. מִזָּהָב הַקָּרוּי זְהַב פַּרְוַיִם, עַל שֵׁם שֶׁדּוֹמֶה לְדַם פָּרִים {טו}: פְּרָס. חֲצִי מָנֶה: דַּקָּה מִן הַדַּקָּה. דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא טז) וּמְלֹא חָפְנָיו קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר (שְׁמוֹת ל) וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק, אֶלָּא לוֹמַר לְךָ שֶׁקְּטֹרֶת שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים תְּהֵא דַּקָּה מִן הַדַּקָּה: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {יד} שֶׁנֶּאֱמַר [וַיִּקְרָא יד] וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת וְגוֹ', עַל מַה חָסָה הַתּוֹרָה, עַל פַּכִּין שֶׁל כְּלֵי חֶרֶס שֶׁאֵין לָהֶם טָהֳרָה בַּמִּקְוֶה, אִם כָּךְ חָסָה עַל מָמוֹנָן הַקַּל כוּ'. גְּמָרָא: {טו} וּמִצְוַת הַיּוֹם לְהָבִיא דַּם הַפָּר לִפְנַי וְלִפְנִים וְלִפְנֵי הַפָּרֹכֶת וְעַל מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי: {טז} מְלֹא חָפְנָיו. שֶׁמַּכְנִיס לִפְנַי וְלִפְנִים, לְבַד מִפְּרָס שֶׁל שַׁחֲרִית וְשֶׁל עַרְבִית הַנִּתָּן עַל הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי. רַשִׁ"י: {יז} מִן הַדַּקָּה. זוֹ שֶׁהָיָה מַכְנִיס לִפְנַי וְלִפְנִים הָיָה מַחְזִיר עֶרֶב יוֹם כִּפּוּרִים לַמַּכְתֶּשֶׁת וּשְׁחָקָהּ הָדֵק. רַשִׁ"י: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  בכל יום היה חותה בשל כסף ומערה בתוך של זהב כו': חותה היא חתיית האש בלבד ולשון עברי הוא ולחתות אש מיקוד [ישעיה ל]. ולא היו מצריכין אותו ביום צום כיפור לערות אש ממחתה למחתה אחרת כדי שלא ייגע כהן גדול ושלא יוסיף בעמלו אלא באותה מחתה עצמה שהוא חותה האש מן המזבח. וקלה היתה כנגד המחתה של כל יום ויום. וידה ארוכה כדי שיקל משאה. וכבר ביארנו שיעור הקב והסאה וזולתם מן המדות והמשקולות בסוף מסכת פיאה: ופרס חצי המנה רוצה לומר משקל חמשים דינר ואמר השם יתברך בקטורת של כל יום ושחקת ממנה הדק [שמות ל'] ואמר ביום צום כיפור ומלא חפניו קטרת סמים דקה [ויקרא טז] ובאמרו בכאן דקה נבין שירצה לומר להוסיף לה שחיקה וזהו ענין דקה מן הדקה: (רמב"ם)

פרק ד - משנה ה

בְּכָל יוֹם כֹּהֲנִים עוֹלִים בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ וְיוֹרְדִין בְּמַעֲרָבוֹ, וְהַיּוֹם כֹּהֵן גָּדוֹל עוֹלֶה בָאֶמְצַע וְיוֹרֵד בָּאֶמְצַע. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לְעוֹלָם כֹּהֵן גָּדוֹל עוֹלֶה בָאֶמְצַע וְיוֹרֵד בָּאֶמְצַע. בְּכָל יוֹם כֹּהֵן גָּדוֹל מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַכִּיּוֹר, וְהַיּוֹם מִן הַקִּיתוֹן שֶׁל זָהָב {יט}. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לְעוֹלָם כֹּהֵן גָּדוֹל מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַקִּיתוֹן שֶׁל זָהָב:

 ר"ע מברטנורה  בְּכָל יוֹם עוֹלִין בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ. דְּאָמַר מַר כָּל פִּנּוֹת שֶׁאַתָּה פּוֹנֶה לֹא יְהוּ אֶלָּא דֶּרֶךְ יָמִין, שֶׁהוּא לַמִּזְרָח {יח}, שֶׁהֲרֵי הַכֶּבֶשׁ בַּדָּרוֹם, לְכָךְ עוֹלִין בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ, שֶׁסָּמוּךְ לִפְנוֹת לְיָמִין: וְהַיּוֹם כֹּהֵן גָּדוֹל. מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ, לְהַרְאוֹת חֲשִׁיבוּתוֹ שֶׁהוּא כְּבֶן בַּיִת וְהוֹלֵךְ בְּמָקוֹם שֶׁהוּא חָפֵץ, מַה שֶּׁאֵין שְׁאָר כֹּהֲנִים רַשָּׁאִין לַעֲשׂוֹת כֵּן: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {יח} בַּגְּמָרָא יָלֵיף לַהּ מִיָּם שֶׁעָשָׂה שְׁלֹמֹה, דִּכְתִיב [דִּבְרֵי הַיָּמִים ד] עַל שְׁנֵים עָשָׂר בָּקָר שְׁלֹשָׁה פּוֹנִים צָפוֹנָה וּשְׁלֹשָׁה פּוֹנִים יַמָּה וּשְׁלֹשָׁה פּוֹנִים נֶגְבָּה וּשְׁלֹשָׁה פּוֹנִים מִזְרָחָה, דְּמוֹנֶה וְהוֹלֵךְ הַמַּקִּיף אֶת הַיָּם וּבָא לוֹ מִצָּפוֹן לְמַעֲרָב וּמִמַּעֲרָב לְדָרוֹם וְכוּ', דְּדֶרֶךְ יָמִין מַקִּיפוֹ: {יט} זָהָב. דִּבְכָל כְּלִי שָׁרֵת מְקַדֵּשׁ, דִּכְתִיב וְרָחֲצוּ, לְרַבּוֹת שְׁאָר כְּלֵי שָׁרֵת. תּוֹסָפוֹת: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  בכל יום כהנים עולין במזרחו של כבש כו': מפני כבוד כהן גדול הטרוחו לכהנים שיהיה עלייתם וירידתם באמצע הכבש לפניו ומפני כבודו היה מקדש ג"כ ידיו ורגליו מקיתון של זהב הוא לבדו משאר כהנים. ואין הלכה כרבי יהודה: (רמב"ם)

פרק ד - משנה ו

בְּכָל יוֹם הָיוּ שָׁם אַרְבַּע מַעֲרָכוֹת, וְהַיּוֹם חָמֵשׁ {כא}, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בְּכָל יוֹם שָׁלשׁ, וְהַיּוֹם אַרְבַּע. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּכָל יוֹם שְׁתַּיִם, וְהַיּוֹם שָׁלשׁ:

 ר"ע מברטנורה  בְּכָל יוֹם הָיוּ שָׁם. בַּמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן: אַרְבַּע מַעֲרָכוֹת. שֶׁל עֵצִים שֶׁמְּבַעֲרִים עֲלֵיהֶם הָאֵשׁ, אַחַת מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה שֶׁמַּקְרִיבִין עָלֶיהָ הַתָּמִיד, וְאַחַת מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁמִּמֶּנָּה נוֹטְלִים אֵשׁ לְמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת, וְאַחַת מַעֲרָכָה שֶׁל קִיּוּם הָאֵשׁ שֶׁלֹּא תָּסוּר מִשָּׁם אֵשׁ לְעוֹלָם, וְאַחַת מַעֲרָכָה שֶׁל אֵבָרִים וּפְדָרִים שֶׁל תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם {כ} שֶׁלֹּא נִתְעַכְּלוּ מִבָּעֶרֶב וְלֹא נִשְׂרְפוּ כָּל הַלַּיְלָה, שׂוֹרְפִין אוֹתָם בְּמַעֲרָכָה זוֹ. וּמוֹסִיפִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים עוֹד מַעֲרָכָה אַחַת לִטֹּל מִמֶּנָּה גֶּחָלִים לַקְּטֹרֶת לִפְנַי וְלִפְנִים: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בְּכָל יוֹם שָׁלֹשׁ. דִּשְׁלֹשָׁה קְרָאֵי כְתִיבֵי, (וַיִּקְרָא ו) עַל מוֹקְדָהּ עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר, זוֹ מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה. (שָׁם) וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ, זוֹ מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטֹרֶת. (שָׁם) וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ לֹא תִּכְבֶּה, זוֹ מַעֲרָכָה שְׁלִישִׁית שֶׁל קִיּוּם הָאֵשׁ. וּמַעֲרָכָה רְבִיעִית לְאֵבָרִים וּפְדָרִים שֶׁלֹּא נִתְעַכְּלוּ לֵית לֵיהּ לְרַבִּי יוֹסֵי, דִּסְבִירָא לֵיהּ שֶׁאֵבָרִים וּפְדָרִים שֶׁלֹּא נִתְעַכְּלוּ, בְּצִדֵּי מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה הֵם נִשְׂרָפִים: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּכָל יוֹם שְׁתַּיִם {כב}. דְּלֵית לֵיהּ מַעֲרָכָה שְׁלִישִׁית שֶׁל קִיּוּם הָאֵשׁ. וּמִקְרָא שְׁלִישִׁי שֶׁל וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ לֹא תִּכְבֶּה דָּרֵישׁ לֵיהּ רַבִּי יְהוּדָה שֶׁהַמַּבְעִיר קִסְמִים דַּקִּים כְּדֵי לְהַצִּית הָאֵשׁ עַל הַמַּעֲרָכָה הַגְּדוֹלָה לֹא יַצִּית עַל הָרִצְפָּה וְיַעֲלֵם כְּשֶׁהֵם דּוֹלְקִים לַמִּזְבֵּחַ, אֶלָּא יַדְלִיקֵם בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {כ} וְנָפְקָא מִוְּאֵשׁ. וְרַבָּנָן וָי"ו לֹא דָּרְשִׁי. גְּמָרָא: {כא} חָמֵשׁ. נָפְקָא לַהּ מִוְּהָאֵשׁ, וַאֲפִלּוּ לְמַאן דְּלֹא דָּרֵישׁ וָי"ו, וָי"ו הֵ"א דָּרֵישׁ. גְּמָרָא: {כב} וְאִינָךְ נָפְקָא לְהוּ מִוְּנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ [וַיִּקְרָא א]. וְרַבִּי יְהוּדָה אִי מֵהָתָם הֲוָה אֲמֵינָא קָאֵי אָאַרְעָא וַעֲבֵיד מַפּוּחָא, קָא מַשְׁמַע לָן: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  בכל יום היו שם ארבע מערכות והיום חמש כו': מערכה הוא צבור האש שנעשה מן העצים המסודרין וגודשין ומבערין האש. ורבי יהודה אומר כי במזבח החיצון היו בה שתי מערכות האחת מערכה גדולה והיא שמקריבין עליה התמיד ומערכה שניה שלוקחין ממנה האש במחתה לקטרת כמו שזכרנו. ורבי יוסי אומר כי מערכה שלישית היו עושין לקיום האש לא תסור משם אש לעולם. ור"מ אומר כי רביעית היו עושין ושורפין עליה האיברים ופדרים שנשארו מן התמיד של בין הערבים שלא שלט בהם האש כל הלילה. וכולם מודים על שתי מערכות כי באה הקבלה כי אמרו [שם ו] על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר זו מערכה גדולה ואש המזבח תוקד בו זו מערכה שניה של קטרת. ואמרו אחר כך [שם] והאש על המזבח תוקד בו א"ר יוסי זו מערכה שלישית של קיום האש. ורבי יהודה אומר שהוא חוזר על המערכה הנקדמת. ורבי מאיר אומר היה מייחד מערכה לאיברים ופדרים שלא נתאכלו מבערב וזולתו אומר כי בצידי מערכה גדולה היו נשרפין והכל מודים כי על כל פנים צריך תוספת מערכה ביום צום כיפור לכבוד ולהדור בעיני העם והלכה כרבי יוסי: (רמב"ם)

פרק ה


פרק ה - משנה א

הוֹצִיאוּ לוֹ אֶת הַכַּף וְאֶת הַמַּחְתָּה {א}, וְחָפַן מְלֹא חָפְנָיו וְנָתַן לְתוֹךְ הַכַּף, הַגָּדוֹל לְפִי גָדְלוֹ, וְהַקָּטָן לְפִי קָטְנוֹ, וְכָךְ הָיְתָה מִדָּתָהּ. נָטַל אֶת הַמַּחְתָּה בִּימִינוֹ וְאֶת הַכַּף בִּשְׂמֹאלוֹ. הָיָה מְהַלֵּךְ בַּהֵיכָל, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְבֵין שְׁתֵּי הַפָּרֹכוֹת הַמַּבְדִּילוֹת בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים, וּבֵינֵיהֶן אַמָּה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לֹא הָיְתָה שָׁם אֶלָּא פָרֹכֶת אַחַת {ד} בִּלְבָד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כו), וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים. הַחִיצוֹנָה הָיְתָה פְרוּפָה מִן הַדָּרוֹם {ו}, וְהַפְּנִימִית מִן הַצָּפוֹן. מְהַלֵּךְ בֵּינֵיהֶן, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לַצָּפוֹן. הִגִּיעַ לַצָּפוֹן, הוֹפֵךְ פָּנָיו לַדָּרוֹם, מְהַלֵּךְ לִשְׂמֹאלוֹ עִם הַפָּרֹכֶת עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לָאָרוֹן. הִגִּיעַ לָאָרוֹן. נוֹתֵן אֶת הַמַּחְתָּה בֵּין שְׁנֵי הַבַּדִּים. צָבַר אֶת הַקְּטֹרֶת עַל גַּבֵּי גֶחָלִים, וְנִתְמַלֵּא כָל הַבַּיִת כֻּלּוֹ עָשָׁן {ח}. יָצָא וּבָא לוֹ בְדֶרֶךְ בֵּית כְּנִיסָתוֹ, וּמִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה בַּבַּיִת הַחִיצוֹן, וְלֹא הָיָה מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ, שֶׁלֹּא לְהַבְעִית אֶת יִשְׂרָאֵל:

 ר"ע מברטנורה  הוֹצִיאוּ לוֹ. מִלִּשְׁכַּת הַכֵּלִים: וְכָךְ הָיְתָה מִדָּתָהּ. כְּמִדָּתָהּ בַּחוּץ כָּךְ מִדָּתָהּ בִּפְנִים, מַה בַּחוּץ הָיָה חוֹפֵן בְּחָפְנָיו מַמָּשׁ וְלֹא בִּכְלִי, כָּךְ בִּפְנִים כְּשֶׁמְּעָרֶה הַקְּטֹרֶת מִן הַכַּף לְתוֹךְ חָפְנָיו לֹא הָיָה מְעָרֶה בִּכְלִי עָשׂוּי כְּמִדַּת חָפְנָיו אֶלָּא לְתוֹךְ חָפְנָיו מַמָּשׁ: נָטַל אֶת הַמַּחְתָּה בִּימִינוֹ. לְפִי שֶׁהִיא כְּבֵדָה וְחַמָּה {ב} וְכַף הַקְּטֹרֶת קַלָּה הֵימֶנָּה, לְכָךְ מַחְתָּה בִּימִינוֹ וְכַף בִּשְׂמֹאלוֹ: הָיָה מְהַלֵּךְ בַּהֵיכָל. נִכְנָס וּמְהַלֵּךְ בְּתוֹכָהּ לַמַּעֲרָב: לְבֵין שְׁתֵּי הַפָּרֹכוֹת. לְפִי שֶׁנִּסְתַּפְּקוּ בְּבַיִת שֵׁנִי אִם הַמְּחִצָּה הַמַּבְדֶּלֶת בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים שֶׁהָיְתָה בְּבַיִת רִאשׁוֹן וְהָיָה עָבְיָהּ אַמָּה {ג}, אִי אוֹתָהּ אַמָּה כְּלִפְנִים אוֹ כְּלַחוּץ, לְפִיכָךְ עָשׂוּ שְׁתֵּי פָּרֹכוֹת, אַחַת חִיצוֹנָה וְאַחַת פְּנִימִית, וּבֵינֵיהֶן אֲוִיר אַמָּה, לִקְלֹט בֵּינֵיהֶן אֲוִיר מְקוֹם הַמְּחִצָּה: הַחִיצוֹנָה פְרוּפָה מִן הַדָּרוֹם. רַבָּנָן קָאָמְרִי לַהּ, דִּפְלִיגֵי עֲלֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי וְאָמְרֵי וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בַּמִּשְׁכָּן בִּלְבַד נֶאֱמַר. פְּרוּפָה, רֹאשָׁהּ כְּפוּלָה לְצַד הַחִיצוֹן וְנֶאֱחֶזֶת בְּקֶרֶס שֶׁל זָהָב לִהְיוֹת [פְּתוּחָה] מִן הַדָּרוֹם וְעוֹמֶדֶת {ה}: מְהַלֵּךְ בֵּינֵיהֶן. נִכְנָס בִּפְרִיפַת הַדָּרוֹם וּמְהַלֵּךְ בֵּינֵיהֶם עַד שֶׁמַּגִּיעַ לִפְרִיפַת הַצָּפוֹן: הִגִּיעַ לַצָּפוֹן. מִשֶּׁנִּכְנַס לְתוֹךְ חֲלַל בֵּית קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים הָפַךְ פָּנָיו לַדָּרוֹם, לֵילֵךְ עַד בֵּין הַבַּדִּים שֶׁהוּא בְּאֶמְצַע הֶחָלָל, שֶׁהַבַּדִּים הָיוּ אֲרֻכִּין עַד הַפָּרֹכֶת, רֹאשׁוֹ אֶחָד לַמַּעֲרָב וְהַשֵּׁנִי לוֹ לַמִּזְרָח, אֶחָד בְּרֹאשׁ הָאָרוֹן לַצָּפוֹן וְאֶחָד בְּרֹאשׁוֹ לַדָּרוֹם: מְהַלֵּךְ לִשְׂמֹאלוֹ עִם הַפָּרֹכֶת. שֶׁהַמְהַלֵּךְ מִצָּפוֹן לְדָרוֹם שְׂמֹאלוֹ לַמִּזְרָח, וְהַפָּרֹכֶת הָיְתָה בַּמִּזְרָח, נִמְצָא שְׂמֹאלוֹ עִם הַפָּרֹכֶת: עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לָאָרוֹן. לִמְקוֹם אָרוֹן, וְלֹא לָאָרוֹן מַמָּשׁ, דִּבְבַיִת שֵׁנִי לֹא הָיָה שָׁם אָרוֹן {ז}: דֶּרֶךְ כְּנִיסָתוֹ. שֶׁלֹּא הָיָה מֵסֵב אֶת פָּנָיו לָצֵאת, אֶלָּא יוֹצֵא דֶּרֶךְ אֲחוֹרָיו {ט} וּפָנָיו לָאָרוֹן: וּמִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה. וְזוֹ הִיא, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי, שֶׁאִם שָׁנָה זוֹ שְׁחוּנָה, פֵּרוּשׁ חַמָּה, שֶׁתְּהֵא גְּשׁוּמָה, וְלֹא יַעֲדֵי עֲבִיד שֻׁלְטָן מִדְּבֵית יְהוּדָה, וְלֹא יִהְיוּ עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִים פַּרְנָסָה זֶה מִזֶּה וְלֹא מֵעַם אַחֵר, וְלֹא תִּכָּנֵס לְפָנֶיךָ תְּפִלַּת עוֹבְרֵי דְּרָכִים, פֵּרוּשׁ מִפְּנֵי שֶׁהֵם מִתְפַּלְּלִין שֶׁלֹּא יֵרְדוּ גְּשָׁמִים: בַּבַּיִת הַחִיצוֹן. בַּהֵיכָל: שֶׁלֹּא לְהַבְעִית אֶת יִשְׂרָאֵל. שֶׁיֹּאמְרוּ מֵת הוּא {י}: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {א} הַכַּף וְאֶת הַמַּחְתָּה. מַחְתָּה מְלֵאָה קְטֹרֶת, וּמִמֶּנָּה חָפַן כוּ'. גְּמָרָא: {ב} דְּאִי לָאו הָכִי, יַצִּיבָא בְּאַרְעָא וְגִיּוֹרָא בִּשְׁמֵי שְׁמַיָּא [בִּתְמִיהַּ] אֲבָל לֹא מִשּׁוּם דְּהוֹלָכָה בִּשְׂמֹאל פְּסוּלָה. וְהָרַמְבַּ"ם מְצָרֵף גַּם הַטַּעַם הַזֶּה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ג} וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמֹד בְּגֹבַהּ (מֵאָה) [מ'] אַמָּה. וּלְהוֹסִיף עַל עָבְיָהּ אִי אֶפְשָׁר, דִּכְתִיב (דִּבְרֵי הַיָּמִים א כה) הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד ה' עָלַי הִשְׂכִּיל: {ד} פָּרֹכֶת אַחַת. שֶׁעָבְיָהּ אַמָּה, דִּסְבִירָא לֵיהּ וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת הַיְנוּ בֵּין חָלָל לְחָלָל, דְּחָלָל שֶׁחוּצָהּ לָהּ קֹדֶשׁ וְחָלָל שֶׁלִּפְנִים הֵימֶנָּה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים. אִי נַמִּי דִּלְמָא פְּשִׁיטָא לֵיהּ דִּקְדֻשַּׁת הָאַמָּה כְּלִפְנִים, נִמְצָא דִּלְדִידֵיהּ מִתְּחִלַּת עָבְיָהּ וְלִפְנִים קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, כְּמוֹ בַּמִּשְׁכָּן. תּוֹסָפוֹת: {ה} וּרְצוֹנוֹ לוֹמַר שֶׁהַפָּרֹכֶת עַל פְּנֵי כָּל הַדְּבִיר מִכֹּתֶל הַצָּפוֹן עַד כֹּתֶל הַדָּרוֹם. וְשָׁם בְּכֹתֶל דָּרוֹם נִכְפְּלָה, רְצוֹנוֹ לוֹמַר הָיְתָה אֲרֻכָּה יוֹצֵאת לַחוּץ לְתוֹךְ הַהֵיכָל וְנֶאֱחֶזֶת בְּכֹתֶל הַדָּרוֹם בַּקֶּרֶס כוּ', וְעַל שֵׁם הַקֶּרֶס מִקְּרֵי פְּרוּפָה. קַרְסֵי זָהָב מְתַרְגֵּם פּוּרְפִין דִּדְהַב: {ו} מִן הַדָּרוֹם. וְאַף עַל גַּב דְּנִמְצָא [כְּשֶׁהוּא] מְהַלֵּךְ בַּהֵיכָל עַד שֶׁמַּגִּיעַ לִפְרוּפָה זוֹ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לִשְׂמֹאלוֹ, שֶׁהַהוֹלֵךְ מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב וְהוֹפֵךְ פָּנָיו לַדָּרוֹם פּוֹנֶה לִשְׂמֹאלוֹ, וּבְמִשְׁנָה ה' [בְּפֶרֶק דִּלְעֵיל] לְעֵיל כָּתַב הָרַ"ב דְּכָל פִּנּוֹת כוּ' לֹא יִהְיוּ אֶלָּא לְיָמִין, מִכָּל מָקוֹם כְּדֵי שֶׁכְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ עִם הַפָּרֹכֶת הַשֵּׁנִי בְּתוֹךְ הַדְּבִיר, שֶׁנִּמְצָא שְׂמֹאלוֹ עִם הַפָּרֹכֶת וִימִינוֹ מוּל אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ. אֲבָל לַעֲשׂוֹת גַּם פְּרִיפָה הָרִאשׁוֹנָה בַּצָּפוֹן לֹא בָּעוּ לְמֶיעֱבַד, דְּכָבוֹד הוּא לְקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים שֶׁלֹּא יִהְיוּ נִפְתָּחִים שְׁתֵּי הַפָּרֹכוֹת בְּצַד אֶחָד וְיִהְיוּ עֵינָיו נִזּוֹנוֹת מִיָּד מִבֵּית קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ז} כִּי בְּבַיִת רִאשׁוֹן שֶׁהָיָה שָׁם אָרוֹן לֹא הָיָה שָׁם אֶלָּא פָּרֹכֶת אַחַת, וְהוּא יְסַפֵּר בְּכָאן סֵדֶר בַּיִת שֵׁנִי שֶׁלֹּא הָיָה שָׁם אָרוֹן וְהָיוּ שָׁם שְׁתֵּי פָּרֹכוֹת. הָרַמְבַּ"ם. וּבַגְּמָרָא וְהָא קָתָנֵי לְבֵין שְׁנֵי הַבַּדִּים, אֵימָא כְּבֵין שְׁנֵי הַבַּדִּים: {ח} עָשָׁן. לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם וּמַמְתִּין שָׁם עַד שֶׁיִּתְמַלֵּא הַבַּיִת עָשָׁן וְיֵצֵא. דְּאִי לֹא תֵּימָא הָכִי מַאי לְמֵימְרָא דְּנִתְמַלֵּא כוּ': {ט} וְיָלְפִינַן לַהּ מִדְּאָמַר קְרָא (דִּבְרֵי הַיָּמִים ב כא) וַיָּבֹא שְׁלֹמֹה לַבָּמָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן יְרוּשָׁלַיִם, דַּהֲוָה לֵיהּ לְמִכְתַּב מִירוּשָׁלַיִם, אוֹ מִן הַבָּמָה כוּ' לִירוּשָׁלַיִם. אֶלָּא הָכִי קָאָמַר, וַיָּבֹא שְׁלֹמֹה הַבָּמָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן דֶּרֶךְ הֲלִיכָתוֹ, וְכֵן לִירוּשָׁלַיִם בְּשׁוּבוֹ מִגִּבְעוֹן הָיְתָה כְּבִיאָה רִאשׁוֹנָה: {י} כִּי הַרְבֵּה כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים הָיוּ מֵתִים בְּקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים אִם לֹא הָיוּ רְאוּיִין אוֹ אִם יְשַׁנֶּה דָּבָר בְּמַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת. הֲלֹא תִּרְאֶה אָמַר ה' יִתְעַלֶּה לְאַהֲרֹן [וַיִּקְרָא טז], וְלֹא יָמוּת, כִּי בֶעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת. הָרַמְבַּ"ם: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  הוציאו לו את הכף ואת המחתה וחפן כו': היה מהלך בהיכל עד שמגיע לבין שתי הפרוכת כו': החיצונה היתה פרופה מן הדרום והפנימית מן הצפון כו': משניטל הארון אבן היתה שם מימות נביאים ראשונים כו': מקדש ראשון היה בו פרוכת אחת ובמקדש שני היו שתים מפני ספק שנתחדש להם בעת הבנותו. ועוד נבאר זה במקומו במסכת מדות [פרק בתרא הל' ז] ורבי יוסי נתבאר לו אותו ספק וראה כי הפרוכת על צורתו כך וזהו ענין אמרו לא היתה שם אלא פרוכת אחת ועוד אבארהו לך במקומו. ואמרו עד שהוא מגיע לארון רוצה בו למקום ארון כי בבית ראשון שהיה שם ארון לא היה שם אלא פרוכת אחת והוא יספר בכאן סדר בית שני שלא היה שם ארון והיו שם שתי פרוכת: וענין אמרו ובא לו בדרך בית כניסתו שהיה יוצא אחורנית ופניו כלפי קדשי הקדשים ואחוריו אל הפתח וזה גדולה וכבוד למקום. וכך היו עושין כהנים בחזרתן מן העבודה ולוים בחזרתן מן הדוכן וישראל בחזרתן מן המעמד כולם היו חוזרין אחוריהם. ולשון תפלה קצרה כך יהי רצון מלפני ה' אלהינו שאם תהיה שנה זו שחונה תהיה גשומה ולא יעדי עביד שלטן מדבית יהודה ולא יהיו עמך בית ישראל צריכין לפרנסה זה לזה ואל תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים. פירוש שחונה חמה תרגום ולא יחם לו [מלכים א א] ולא שחין ליה. והיה מתפלל שישוה מזג אותה שנה וזו טובה גדולה כוללת האדם והבהמה כי כשהאויר שוה במזגו יבריאו גופות בני אדם החולים ויתמיד בריאות הבריאים והברכה הראשונה היא והסיר ה' ממך כל חולי. ואחר כך היה מתפלל בהתמדת מלכות היושר והאמונה וזהו הצריך יותר. ואח"כ היה מתפלל אחר אלו השני דברים הכלליים על דברים פרטיים לכל בני אדם שיתקן השם מעשה כל אחד ואחד שיצליח מעשיו וסחורותיו כדי שלא יצטרך לבקש ולשאול מאחר. ואחר כך היה מתפלל בירידת הגשמים והוא אמרו ואל תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים לפי שאלו לא יבקשו תמיד אלא התמדת זריחת השמש וצחות האויר ומניעת הגשם. שלא להבעית את ישראל כלומר שלא להפחיד לפי שאילו היה מתאחר היו מפחדין שמא אירעו מיתה כי הרבה כהנים גדולים היו מתים בקדש הקדשים אם לא היו ראוין או אם ישנה דבר במעשה הקטרת הלא תראה אמר יתעלה לאהרן [ויקרא טז] ולא ימות כי בענן אראה על הכפורת. ופירוש שתיה יסוד ובאמת כי מקום העבודה יסוד העולם כמו שזכרנו בתחילת אבות: (רמב"ם)

פרק ה - משנה ב

מִשֶּׁנִּטַּל {יא} הָאָרוֹן, אֶבֶן הָיְתָה שָׁם {יב} מִימוֹת נְבִיאִים רִאשׁוֹנִים {יג}, וּשְׁתִיָּה הָיְתָה נִקְרֵאת, גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ שָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת, וְעָלֶיהָ הָיָה נוֹתֵן:

 ר"ע מברטנורה  וּשְׁתִיָּה הָיְתָה נִקְרֵאת. עַל שֵׁם שֶׁמִּמֶּנָּה נִשְׁתַּת הָעוֹלָם, שֶׁבָּהּ יָסַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ. שְׁתִיָּה, יְסוֹד: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {יא} מִשֶּׁנִּטַּל. מִשֶּׁנִּגְנַז לֹא קָתָנֵי, אֶלָּא מִשֶּׁנִּטַּל תְּנַן, כְּמַאן דְּאָמַר אָרוֹן גָּלָה לְבָבֶל, דְּלֹא כְּדִתְנַן בְּמִשְׁנָה ב' פֶּרֶק ו' דִּשְׁקָלִים. גְּמָרָא: {יב} שָׁם. בְּאֶמְצַע בֵּית קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים, כִּדְאִיתָא בִּמְגִלָּה דַּף י' אָרוֹן שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה יֵשׁ לוֹ עֶשֶׂר אַמּוֹת לְכָל רוּחַ: {יג} נְבִיאִים רִאשׁוֹנִים. דָּוִד וּשְׁמוּאֵל: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  (ראו פירוש רבינו למשנה א') (רמב"ם)

פרק ה - משנה ג

נָטַל אֶת הַדָּם מִמִּי שֶׁהָיָה מְמָרֵס בּוֹ, נִכְנַס לַמָּקוֹם שֶׁנִּכְנַס, וְעָמַד בַּמָּקוֹם שֶׁעָמַד, וְהִזָּה מִמֶּנּוּ אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה {יד}, וְלֹא הָיָה מִתְכַּוֵּן לְהַזּוֹת לֹא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה, אֶלָּא כְמַצְלִיף. וְכָךְ הָיָה מוֹנֶה, אַחַת, אַחַת וְאַחַת, אַחַת וּשְׁתַּיִם, אַחַת וְשָׁלשׁ, אַחַת וְאַרְבַּע, אַחַת וְחָמֵשׁ, אַחַת וָשֵׁשׁ, אַחַת וָשֶׁבַע. יָצָא וְהִנִּיחוֹ עַל כַּן הַזָּהָב שֶׁבַּהֵיכָל:

 ר"ע מברטנורה  לַמָּקוֹם שֶׁנִּכְנַס. בְּבֵית קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים: בַּמָּקוֹם שֶׁעָמַד. בֵּין הַבַּדִּים: וְלֹא הָיָה מִתְכַּוֵּן לְהַזּוֹת לֹא לְמַעְלָה. שֶׁתְּהֵא אַחַת לְמַעְלָה בְּחֻדָּהּ שֶׁל כַּפֹּרֶת הָעֶלְיוֹן וְהַשֶּׁבַע לְמַטָּה [בְּעָבְיָהּ], שֶׁהֲרֵי לֹא עַל הַכַּפֹּרֶת נוֹגְעִים אֶלָּא לָאָרֶץ נוֹפְלִים: אֶלָּא כְמַצְלִיף. כַּמַּלְקֶה הַזֶּה {טו} שֶׁמַּתְחִיל בֵּין הַכְּתֵפַיִם וְיוֹרֵד לְמַטָּה, כָּךְ הָיָה מִתְכַּוֵּן שֶׁיִּהְיוּ שְׁמֹנֶה הַזָּאוֹת הַלָּלוּ בָּאָרֶץ כַּשּׁוּרָה, זוֹ תַּחַת זוֹ: אַחַת וְאַחַת. שֶׁאִם לֹא יִמְנֶה הַזָּאָה רִאשׁוֹנָה שֶׁלְּמַעְלָה לְעַצְמָהּ עִם כָּל שֶׁבַע שֶׁלְּמַטָּה, פְּעָמִים שֶׁיִּטְעֶה וְיִמְנֶה הַזָּאָה רִאשׁוֹנָה עִם שֶׁבַע שֶׁלְּמַטָּה, וּבַהַזָּאָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלְּמַטָּה יִמְנֶה שְׁתַּיִם. וְאֵין לוֹמַר יִמְנֶה הַזָּאָה שֶׁלְּמַעְלָה עִם שֶׁבַע שֶׁלְּמַטָּה וְיִמְנֶה עַד שְׁמֹנֶה, דְּיֵשׁ לוֹמַר מִצְוָה לְהַפְסִיק מַתָּנוֹת שֶׁלְּמַטָּה מִתּוֹךְ שִׁבְעָה וְלֹא מִתּוֹךְ שְׁמֹנָה: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {יד} אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה. דְּגַבֵּי פַּר כְּתִיב וְהִזָּה כוּ' עַל פְּנֵי כוּ' וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת יַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים, דְּגַבֵּי שָׂעִיר כְּתִיב וְהִזָּה אוֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת, הֲרֵי שֶׁבַּפָּר מְפֹרָשׁ דְּאוֹתָן דְּלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת דְּהַיְנוּ לְמַטָּה שֶׁבַע, וּבְשָׂעִיר מְפֹרָשׁ דְּאוֹתָהּ שֶׁעַל הַכַּפֹּרֶת אַחַת הִיא דִּכְתִיב וְהִזָּה אוֹתוֹ וַחֲדָא מַשְׁמַע, וּכְתִיב נַמִּי וְעָשָׂה אֶת דָּמוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְדַם הַפָּר, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה, שֶׁיִּהְיוּ כָּל עֲשִׂיּוֹתָיו שָׁווֹת, כְּשֵׁם שֶׁלְּמַטָּה בַּפָּר שֶׁבַע כָּךְ לְמַטָּה בַּשָּׂעִיר שֶׁבַע, וּכְשֵׁם שֶׁלְּמַעְלָה בַּשָּׂעִיר אֶחָד כָּךְ לְמַעְלָה בַּפָּר אַחַת. גְּמָרָא: {טו} וְכָתַב רַשִׁ"י, כְּמַצְלִיף, לֹא יָדַעְתִּי לְשׁוֹנוֹ. וּבֶעָרוּךְ הֵבִיא [תְּהִלִּים עד] יִוָּדַע כְּמֵבִיא לְמַעְלָה תַּרְגּוּמוֹ יַצְלִיף בְּקוּרְנְסָא הֵיאַךְ גְּבַר דְּמֵרִים יָדוֹהִי: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  נוטל את הדם ממי שהיה ממרס בו נכנס כו': נכנס במקום שנכנס ענינו למקום שנכנס בקטרת בין בדי הארון והיה מזה מן הדם לפני הארון. כמו שאמר הש"י [שם] על הכפרת ולפני הכפרת:

כמצליף כמי שמלקה בשוט: והיה מחזיר פעמיים מלת אחת כדי שלא יטעה במנין. והיה מונה ההזאה הראשונה מכלל שבע של מטה והש"י אמר [שם] והזה באצבעו והיא ההזאה הראשונה ואח"כ מן הדם באצבעו ז' פעמים כך באה הקבלה וכאילו הוא העיקר: (רמב"ם)


פרק ה - משנה ד

הֵבִיאוּ לוֹ אֶת הַשָּׂעִיר {טז}, שְׁחָטוֹ וְקִבֵּל בַּמִּזְרָק אֶת דָּמוֹ. נִכְנַס לִמְקוֹם שֶׁנִּכְנַס, וְעָמַד בִּמְקוֹם שֶׁעָמַד, וְהִזָּה מִמֶּנּוּ אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה, וְלֹא הָיָה מִתְכַּוֵּן לְהַזּוֹת לֹא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה, אֶלָּא כְמַצְלִיף. וְכָךְ הָיָה מוֹנֶה, אַחַת, אַחַת וְאַחַת, אַחַת וּשְׁתַּיִם, אַחַת וְשָׁלשׁ, אַחַת וְאַרְבַּע, אַחַת וְחָמֵשׁ, אַחַת וָשֵׁשׁ, אַחַת וָשֶׁבַע. יָצָא וְהִנִּיחוֹ עַל כַּן הַשֵּׁנִי שֶׁהָיָה בַהֵיכָל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא הָיָה שָׁם אֶלָּא כַּן אֶחָד {יז} בִּלְבָד. נָטַל דַּם הַפָּר וְהִנִּיחַ דַּם הַשָּׂעִיר, וְהִזָּה מִמֶּנּוּ עַל הַפָּרֹכֶת שֶׁכְּנֶגֶד הָאָרוֹן מִבַּחוּץ, אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה, וְלֹא הָיָה מִתְכַּוֵּן לְהַזּוֹת לֹא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה, אֶלָּא כְמַצְלִיף. וְכָךְ הָיָה מוֹנֶה, אַחַת, אַחַת וְאַחַת, אַחַת וּשְׁתַּיִם, אַחַת וְשָׁלשׁ, אַחַת וְאַרְבַּע, אַחַת וְחָמֵשׁ, אַחַת וָשֵׁשׁ, אַחַת וָשֶׁבַע. נָטַל דַּם הַשָּׂעִיר וְהִנִּיחַ דַּם הַפָּר, וְהִזָּה מִמֶּנּוּ עַל הַפָּרֹכֶת שֶׁכְּנֶגֶד הָאָרוֹן מִבַּחוּץ, אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה, וְלֹא הָיָה מִתְכַּוֵּן לְהַזּוֹת לֹא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה, אֶלָּא כְמַצְלִיף. וְכָךְ הָיָה מוֹנֶה, אַחַת, אַחַת וְאַחַת, אַחַת וּשְׁתַּיִם, אַחַת וְשָׁלשׁ, אַחַת וְאַרְבַּע, אַחַת וְחָמֵשׁ, אַחַת וָשֵׁשׁ, אַחַת וָשֶׁבַע. עֵרָה דַם הַפָּר לְתוֹךְ דַּם הַשָּׂעִיר, וְנָתַן אֶת הַמָּלֵא בָרֵיקָן:

 ר"ע מברטנורה  נָטַל דַּם הַפָּר וְהִנִּיחַ דַּם הַשָּׂעִיר. מַסְקָנָא דְּמִלְּתָא דְּרַבִּי יְהוּדָה הִיא {יח}, דְּאָמַר לֹא הָיָה שָׁם אֶלָּא כַּן אֶחָד, וְצָרִיךְ לִטֹּל דַּם הַפָּר תְּחִלָּה כְּדֵי לְהָנִיחַ דַּם הַשָּׂעִיר בַּכַּן שֶׁהָיָה עָלָיו דַּם הַפָּר. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: עַל הַפָּרֹכֶת. דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא טז) וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד {יט}: עֵרָה דַּם הַפָּר. דִּכְתִיב בְּמַתְּנוֹת הַמִּזְבֵּחַ (שָׁם) וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר, מִדַּם שְׁנֵיהֶם יַחַד: וְנָתַן אֶת הַמָּלֵא בָרֵיקָן. וְחוֹזֵר וּמְעָרֶה מִזְרָק מָלֵא תּוֹךְ הָרֵיקָן, כְּדֵי שֶׁיִּתְעָרְבוּ הַדָּמִים יָפֶה יָפֶה: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {טז} הַשָּׂעִיר. רְצוֹנוֹ לוֹמַר בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, בִּמְקוֹם שֶׁשָּׁחַט אֶת פָּרוֹ, כְּדִתְנַן בְּמִשְׁנָה ח' פֶּרֶק ג': {יז} כַּן אֶחָד. וּבַגְּמָרָא בָּעִינַן לְמֵימַר דְּטַעֲמֵיהּ מִשּׁוּם דְּמִחְלְפֵי. וְרַבִּי יְהוּדָה לֵית לֵיהּ תַּקַּנְתָּא דְּלִכְתַב עֲלַיְהוּ הֵי דְּפָר וְהֵי דְּשָׂעִיר, וּמַסִּיק דְּמִשּׁוּם חֻלְשָׁא דְּכֹהֵן גָּדוֹל לָאו אַדַּעְתֵּיהּ לְעִיּוּנָא בִּכְתָבָא, דְּאִי לֹא תֵּימָא הָכִי בְּלָאו הָכִי נַמִּי הַאי חִיוַּר וְהַאי סוּמַק, אֶלָּא מִשּׁוּם חוּלְשָׁא דְּכֹהֵן גָּדוֹל: {יח} כֵּן הוּא בַּסּוּגְיָא. וְטַעֲמָא נִרְאֶה לִי דְּאֵין לְפָרֵשׁ דִּכְרַבָּנָן אָתְיָא וְיִהְיֶה פֵּרוּשׁ וְהִנִּיחַ כְּלוֹמַר לַאֲפוֹקֵי מֵעֵרָה דִּבְסֵיפָא. דְּאִם כֵּן לִשְׁתֹּק לְגַמְרֵי וְלֹא לִתְנֵי כְּלָל וְהִנִּיחַ דָּם הַשָּׂעִיר. וְכֵן לְקַמָּן לֹא לִתְנֵי וְהִנִּיחַ דַּם הַפָּר: {יט} כְּשֵׁם שֶׁמַּזֶּה לִפְנַי וְלִפְנִים כָּךְ מַזֶּה בַּהֵיכָל, וּמַה לִפְנַי וְלִפְנִים אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה מִדַּם הַפָּר, כָּךְ מַזֶּה בַּהֵיכָל, וּכְשֵׁם שֶׁלִּפְנַי וְלִפְנִים אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה מִדַּם הַשָּׂעִיר, כָּךְ בַּהֵיכָל. גְּמָרָא: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  הביאו לו את השעיר שחטו וקבל במזרק כו': היה שופך דם הפר במזרק שהיה בו דם השעיר ומחזיר הכל במזרק שהיה בו דם הפר כדי שיתערבו הדמים עירוב יפה והדבר כולו מבואר: (רמב"ם)

פרק ה - משנה ה

וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי יְיָ, זֶה מִזְבַּח הַזָּהָב. הִתְחִיל מְחַטֵּא {כ} וְיוֹרֵד. מֵהֵיכָן הוּא מַתְחִיל, מִקֶּרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית {כא}, צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, דְּרוֹמִית מִזְרָחִית. מְקוֹם שֶׁהוּא מַתְחִיל בַּחַטָּאת עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, מִשָּׁם הָיָה גוֹמֵר עַל מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בִּמְקוֹמוֹ הָיָה עוֹמֵד וּמְחַטֵּא. וְעַל כֻּלָּן {כב} הָיָה נוֹתֵן מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, חוּץ מִזּוֹ שֶׁהָיְתָה לְפָנָיו, שֶׁעָלֶיהָ הָיָה נוֹתֵן מִלְמַעְלָה לְמָטָּה:

 ר"ע מברטנורה  הָיָה מְחַטֵּא וְיוֹרֵד. הַאי תַּנָּא סָבַר שֶׁהָיָה הַכֹּהֵן הוֹלֵךְ בְּרַגְלָיו לְכָל קֶרֶן וְקֶרֶן, וְכָל מַתָּנָה וּמַתָּנָה הָיְתָה בַּקֶּרֶן שֶׁלְּפָנָיו וְסָמוּךְ לוֹ. וּלְהָכִי נָקַט מְחַטֵּא וְיוֹרֵד, כְּלוֹמַר שֶׁהָיָה נוֹתֵן מַתָּנָה מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה, שֶׁאִם יִתֵּן מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה בַּקֶּרֶן שֶׁלְּפָנָיו הַדָּם זָב לְתוֹךְ בֵּית יָד שֶׁלּוֹ וּמְטַנֵּף אֶת בְּגָדָיו. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר שֶׁהַכֹּהֵן עוֹמֵד בְּקֶרֶן אַחַת וּמִשָּׁם נוֹתֵן הַמַּתָּנוֹת עַל כָּל הַקְּרָנוֹת, שֶׁהֲרֵי כָּל הַמִּזְבֵּחַ אֵינוֹ אֶלָּא אַמָּה עַל אַמָּה מְרֻבָּע, וְכֵיוָן שֶׁאֵין שְׁלֹשֶׁת הַקְּרָנוֹת סְמוּכוֹת לוֹ יָכוֹל לִתֵּן מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה וְלֹא יְטַנֵּף אֶת בְּגָדָיו, חוּץ מִקֶּרֶן זוֹ שֶׁהוּא עוֹמֵד אֶצְלָהּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְצַדֵּד רָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו לְמַטָּה אֶלָּא לְמַעְלָה, שֶׁאִם יְצַדֵּד רָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו לְמַטָּה וְיִתֵּן מַתָּנָה מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה הֲרֵי הַדָּם זָב לְתוֹךְ בֵּית יַד כְּתֹנֶת שֶׁלּוֹ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {כ} מְחַטֵּא. לְשׁוֹן יְרִידָה, כִּדְאָמְרִינַן בִּמְנָחוֹת דַּף ס"ו נוֹשֵׂא עוֹלֶה וּמִתְחַטֵּא. רַשִׁ"י. וְלִי נִרְאֶה דְּלִישְׁנָא דְּדַכּוֹיֵי הוּא, כִּדְאָמְרִינַן בְּחֻלִּין דַּף כ"ז, מִלְּשׁוֹן תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר [תְּהִלִּים נא]. וְהָכִי נַמִּי קָתָנֵי מְחַטֵּא, עַל שֵׁם שֶׁאֵלּוּ הַמַּתָּנוֹת לְטַהֵר הַמִּזְבֵּחַ נְתוּנִים נְתוּנִים הֵמָּה, כְּדִכְתִיב [וַיִּקְרָא טז] וְטִהֲרוֹ וְקִדְּשׁוֹ מִטֻּמְאוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {כא} מִזְרָחִית צְפוֹנִית. סְבִירָא לֵיהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי דְּמִשְׁנָה א' דִּלְעֵיל דְּאָמַר דְּלֹא הָיְתָה שָׁם אֶלָּא פָּרֹכֶת אַחַת וּפְרוּפָה מִן הַצָּפוֹן, וּכְשֶׁגָּמַר מַתְּנוֹת פְּנִים וְיָצָא דֶּרֶךְ הַצָּפוֹן פָּגַע תְּחִלָּה בִּצְפוֹנִית מַעֲרָבִית, וּבְהַהִיא קֶרֶן דְּפָגַע בְּרֵישָׁא לֹא עֲבֵיד, דְּאָמַר קְרָא וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ, עַד דְּנָפֵיק מִכֻּלַּהּ מִזְבֵּחַ, וּבָא לוֹ לְמִזְרָחִית צְפוֹנִית וְנוֹתֵן שָׁם, וְחוֹזֵר לִצְפוֹנִית מַעֲרָבִית דֶּרֶךְ יָמִין. רַשִׁ"י. וְדַעַת הָרַשְׁבָּ"א עַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {כב} וְעַל כֻּלָּן. אֲתָאָן לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דִּלְתַנָּא קַמָּא מְחַטֵּא וְיוֹרֵד מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה לְפֵרוּשׁ הָרַ"ב. אֲבָל לְהָרַמְבַּ"ם אָתָאן אַף לְתַנָּא קַמָּא, דְּדַוְקָא בְּמִזְרָחִית צְפוֹנִית שֶׁלְּפָנָיו בָּרִאשׁוֹנָה נוֹתֵן מִלְמַעְלָה לְמַטָּה, דִּבְאוֹתוֹ קֶרֶן אֵינוֹ יָכוֹל לִתֵּן עַד שֶׁיֵּצֵא מִכָּל הַמִּזְבֵּחַ כִּדִלְעֵיל, וְנִמְצָא שֶׁעוֹמֵד שָׁם בְּאוֹתוֹ קֶרֶן, וְהוּא לְפָנָיו. אֲבָל בְּמַעֲרָבִית צְפוֹנִית נוֹתֵן מִיָּד בִּמְקוֹמוֹ שֶׁהוּא עוֹמֵד, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲבֹר עַל מִצְוֹת וְיַשְׁהֶה הַמַּתָּנָה, וְאַחַר כָּךְ מַקִּיף בָּרֶגֶל לִצְפוֹנִית מַעֲרָבִית וּמִשָּׁם נוֹתֵן מִיָּד לְקֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, וְאַחַר כָּךְ מַקִּיף בָּרֶגֶל לְמַעֲרָבִית דְּרוֹמִית וְנוֹתֵן מִיָּד לְקֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  ויצא אל המזבח אשר לפני ה' זה מזבח הזהב כו': היה מזה בקרן שלפניו מלמעלן למטן כדי שלא יזה מן הדם על בגדיו ואין הלכה כרבי אליעזר: (רמב"ם)

פרק ה - משנה ו

הִזָּה עַל טָהֳרוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים, וּשְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, וְשֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד דְּרוֹמִי. אֵלּוּ וָאֵלּוּ מִתְעָרְבִין בָּאַמָּה וְיוֹצְאִין לְנַחַל קִדְרוֹן {כד}, וְנִמְכָּרִין לַגַּנָּנִין לְזֶבֶל, וּמוֹעֲלִין בָּהֶן {כה}:

 ר"ע מברטנורה  עַל טָהֳרוֹ. אַחַר שֶׁגָּמַר כָּל הַמַּתָּנוֹת שֶׁל קְרָנוֹת מַזֶּה עָלָיו שֶׁבַע פְּעָמִים, כְּדִכְתִיב (וַיִּקְרָא טז) וְהִזָּה עָלָיו מִן הַדָּם. טָהֳרוֹ, הַמָּקוֹם הַמְגֻלֶּה שֶׁבּוֹ {כג}, שֶׁחוֹתֶה הָאֵפֶר וְהַגֶּחָלִים אֵילָךְ וְאֵילָךְ וּמַזֶּה עַל זְהָבוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ: וְשֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן. שְׁיָרֵי דַּם הַחַטָּאוֹת הַחִיצוֹנוֹת הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד דְּרוֹמִי: אֵלּוּ וָאֵלּוּ. דָּמִים הַחִיצוֹנִיִּים וְהַפְּנִימִיִּים הַנִּשְׁפָּכִים עַל מִזְבַּח הָעוֹלָה, הָיוּ שׁוֹתְתִים וְנוֹפְלִים מִן הַיְּסוֹד לָרִצְפָּה וּמִתְעָרְבִין בָּאַמָּה סִילוֹן שֶׁבָּעֲזָרָה הַיּוֹצֵא לְנַחַל קִדְרוֹן: לַגַּנָּנִים. לְבַעֲלֵי גִּנּוֹת: וּמוֹעֲלִין בָּהֶם. אָסוּר לֵהָנוֹת מֵהֶם בְּלֹא דָּמִים: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {כג} כְּדִכְתִיב [שְׁמוֹת כב] כְּעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לַטֹּהַר. גְּמָרָא: {כד} לְנַחַל קִדְרוֹן. כְּמוֹ לְנַחַל אֵיתָן [דְּבָרִים כא], עֵמֶק. רַשִׁ"י: {כה} וּמוֹעֲלִין בָּהֶן. מִדְּרַבָּנָן, דְּאִי לֹא יָצְאוּ מִידֵי מְעִילָה מִדְּאוֹרַיְתָא הֵיאַךְ נִמְכָּרִין לְגַנָּנִין לְזֶבֶל. תּוֹסָפוֹת. וְכֵן שָׁנִינוּ בְּפֶרֶק ח' דְּחֻלִּין מִשְׁנָה ו' אֵין מוֹעֲלִין, וְהַיְנוּ מִדְּאוֹרַיְתָא: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  הזה על טהרו של מזבח ז' פעמים ושירי הדם כו': טהרו של מזבח הוא המקום המגולה ממנו. והוא כי קטרת של כל יום היה במזבח של זהב כמו שאמר השם יתברך [שמות ל] והקטיר עליו אהרן קטרת סמים וכל יום היה מוציא ממנו מותר הגחלים והדשן כמו שבארנו והיה נזהר שיזה הדם על מקום שלא יהיה בו דשן ולא גחלים אלא עצם המזבח מגולה. ואמרו בשל מזבח החיצון רוצה בו דמים הניתנים על המזבח החיצון שיריהן ניתנין על יסוד דרומי ועוד יתבאר לך ענין המעילה משלם במקומו: (רמב"ם)

פרק ה - משנה ז

כָּל מַעֲשֵׂה יוֹם הַכִּפּוּרִים הָאָמוּר עַל הַסֵּדֶר, אִם הִקְדִּים מַעֲשֶׂה לַחֲבֵרוֹ, לֹא עָשָׂה כְלוּם. הִקְדִּים דַּם הַשָּׂעִיר לְדַם הַפָּר, יַחֲזֹר וְיַזֶּה מִדַּם הַשָּׂעִיר לְאַחַר דַּם הַפָּר. וְאִם עַד שֶׁלֹּא גָמַר אֶת הַמַּתָּנוֹת שֶׁבִּפְנִים נִשְׁפַּךְ הַדָּם, יָבִיא דָם אַחֵר וְיַחֲזֹר וְיַזֶּה בַתְּחִלָּה בִּפְנִים. וְכֵן בַּהֵיכָל, וְכֵן בְּמִזְבַּח הַזָּהָב, שֶׁכֻּלָּן כַּפָּרָה בִפְנֵי עַצְמָן. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, מִמְּקוֹם שֶׁפָּסַק {כז}, מִשָּׁם הוּא מַתְחִיל:

 ר"ע מברטנורה  כָּל מַעֲשֵׂה יוֹם הַכִּפּוּרִים. כָּל עֲבוֹדוֹת שֶׁעוֹבֵד בְּבִגְדֵי לָבָן בִּפְנִים וּבַהֵיכָל {כו}: הָאָמוּר עַל הַסֵּדֶר. בְּמִשְׁנָתֵנוּ: וְכֵן בַּהֵיכָל. נָתַן מִקְצָת מַתָּנוֹת בַּפָּרֹכֶת וְנִשְׁפַּךְ הַדָּם, יָבִיא פַּר אַחֵר וְיַתְחִיל מַתְּנוֹת הַפָּרֹכֶת, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְהַתְחִיל בִּפְנִים: שֶׁכֻּלָּן כַּפָּרָה בִּפְנֵי עַצְמָן. לְפִיכָךְ כַּפָּרָה שֶׁנִּגְמְרָה נִגְמְרָה: מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק. וַאֲפִלּוּ לֹא נִגְמְרָה אוֹתָהּ כַּפָּרָה אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִתֵּן מַה שֶּׁנָּתַן. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {כו} בַּגְּמָרָא, דִּכְתִיב [וַיִּקְרָא טז] וְהָיְתָה זֹאת לָכֶם לְחֻקַּת, וְחֻקָּה עִכּוּבָה הִיא. וִכְתִיב זֹאת, מַשְׁמַע חֻקָּה עַל זֹאת כְּתוּבָה וְלֹא עַל אַחֶרֶת. וּכְתִיב נַמִּי אַחַת, חַד לְמִעוּטֵי בִּגְדֵי לָבָן בַּחוּץ, וְחַד לְמִעוּטֵי בִּגְדֵי זָהָב: {כז} מִמְּקוֹם שֶׁפָּסַק. וּשְׁנֵיהֶם מִקְּרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ, [שְׁמוֹת ל] מִדַּם חַטָּאת כוּ' אַחַת בַּשָּׁנָה. תַּנָּא קַמָּא סָבַר חַטָּאת אַחַת אָמַרְתִּי לְךָ, וְלֹא לַעֲשׂוֹת כַּפָּרָה אַחַת מִשְׁתֵּי בְּהֵמוֹת. וְרַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבְרֵי חִטּוּי אֶחָד אָמַרְתִּי לְךָ, וְלֹא לַעֲשׂוֹת שְׁנֵי חִטּוּיִין, לִשְׁנוֹת הַהַזָּאָה שְׁתֵּי פְּעָמִים. גְּמָרָא וְרַשִׁ"י: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  כל מעשה יום הכפורים האמור על הסדר אם הקדים כו': רבי שמעון ורבי אליעזר אומרים שאם הזה שלש הזאות או ארבע ונשפך הדם שישלים המנין על מה שיש לו מן ההזאות מדם אחר ואין הלכה כמותן: (רמב"ם)

פרק ו


פרק ו - משנה א

שְׁנֵי שְׂעִירֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, מִצְוָתָן שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶן שָׁוִין בְּמַרְאֶה וּבְקוֹמָה וּבְדָמִים וּבִלְקִיחָתָן כְּאֶחָד. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן שָׁוִין, כְּשֵׁרִין. לָקַח אֶחָד הַיּוֹם וְאֶחָד לְמָחָר, כְּשֵׁרִין. מֵת אֶחָד מֵהֶן, אִם עַד שֶׁלֹּא הִגְרִיל מֵת, יִקַּח זוּג לַשֵּׁנִי. וְאִם מִשֶּׁהִגְרִיל מֵת, יָבִיא זוּג אַחֵר וְיַגְרִיל עֲלֵיהֶם בַּתְּחִלָּה, וְיֹאמַר, אִם שֶׁל שֵׁם מֵת, זֶה שֶׁעָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַשֵּׁם יִתְקַיֵּם תַּחְתָּיו. וְאִם שֶׁל עֲזָאזֵל מֵת, זֶה שֶׁעָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יִתְקַיֵּם תַּחְתָּיו. וְהַשֵּׁנִי יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב, וְיִמָּכֵר וְיִפְּלוּ דָמָיו לִנְדָבָה, שֶׁאֵין חַטַּאת צִבּוּר מֵתָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, תָּמוּת. וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה {ג}, נִשְׁפַּךְ הַדָּם, יָמוּת הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. מֵת הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, יִשָּׁפֵךְ הַדָּם:

 ר"ע מברטנורה  שְׁנֵי שְׂעִירֵי. בְּמַרְאֶה. שְׁנֵיהֶם לְבָנִים אוֹ שְׁנֵיהֶם שְׁחוֹרִים. וּבְקוֹמָה וּבְדָמִים {א}. דִּתְלָתָא קְרָאֵי כְּתִיבִי. (וַיִּקְרָא טז) וּמֵאֵת עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִקַּח שְׁנֵי שְׂעִירִים. וְלָקַח אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים. וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים. וְכֵיוָן דִּשְׂעִירִים תְּרֵי מַשְׁמַע, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר שְׁנֵי שְׁנֵי שְׁנֵי תְּלָתָא זִימְנֵי, אֶלָּא שֶׁיִּהְיוּ שָׁוִים בְּמַרְאֶה וּבְקוֹמָה וּבְדָמִים: וְיֹאמַר אִם שֶׁל שֵׁם מֵת כוּ'. הָכִי מִפָּרְשָׁהּ, אִם שֶׁל שֵׁם מֵת יֹאמַר זֶה שֶׁעָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַשֵּׁם יִתְקַיֵּם תַּחְתָּיו. וְאִם שֶׁל עֲזָאזֵל מֵת יֹאמַר זֶה [שֶׁעָלָה] עָלָיו וְכוּ': וְהַשֵּׁנִי. אִם שֶׁל עֲזָאזֵל מֵת וְעַכְשָׁיו יֵשׁ כָּאן שְׁנַיִם לַשֵּׁם, אֶחָד שֶׁנִּשְׁאַר מִזּוּג רִאשׁוֹן וְאֶחָד מִזּוּג שֵׁנִי, וּבְאֶחָד מֵהֶן יִתְכַּפְּרוּ, וְהַשֵּׁנִי יִרְעֶה. וְכֵן אִם שֶׁל שֵׁם מֵת וַהֲרֵי יֵשׁ כָּאן שְׁנַיִם לַעֲזָאזֵל, הָאֶחָד יִשְׁתַּלַּח וְהַשֵּׁנִי יִרְעֶה. וְשֵׁנִי שֶׁבְּזוּג שֵׁנִי הוּא שֶׁיִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפֹּל בּוֹ מוּם, וְשֵׁנִי שֶׁבְּזוּג רִאשׁוֹן הוּא שֶׁיִּקְרַב אִם הוּא שֶׁל שֵׁם, אוֹ יִשְׁתַּלַּח אִם הוּא שֶׁל עֲזָאזֵל, שֶׁאֵין בַּעֲלֵי חַיִּים נִדְחִין {ב}, וְאִם אֵרְעָה לָהֶן שְׁעַת פְּסוּל עֲדַיִן יְכוֹלִין לְהִתַּקֵּן כְּשֶׁיִּזְדַּוֵּג לוֹ אַחֵר: שֶׁאֵין חַטַּאת צִבּוּר מֵתָה. דְּכִי גְּמִירֵי חַטָּאוֹת מֵתוֹת, בְּיָחִיד גְּמִירֵי. וּשְׂעִירֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים חַטְּאוֹת צִבּוּר הֵן, דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא טז) וּמֵאֵת עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִקַּח. וְחַטָּאת מֵתָה הוּא שֶׁמַּכְנִיסִין אוֹתָהּ לְבַיִת אֶחָד וּמַנִּיחִין אוֹתָהּ שָׁם עַד שֶׁתָּמוּת: וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה נִשְׁפַּךְ הַדָּם. שֶׁל שָׂעִיר שֶׁל הַשֵּׁם, יָמוּת הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, דְּהָא לֹא אִתְעָבִידָא מִצְוָה דְּדָם, וּבְכָל הָעֲבוֹדוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בְּבִגְדֵי לָבָן בֵּין בִּפְנִים בֵּין בַּחוּץ חֻקָּה כְּתִיב בְּהוּ לְעַכֵּב, וְצָרִיךְ לְהָבִיא דָּם אַחֵר וְאִי אֶפְשָׁר אֶלָּא בְּהַגְרָלָה, וְכֵיוָן דְּאִית לֵיהּ בַּעֲלֵי חַיִּים נִדְחִין יָמוּת הַמִּשְׁתַּלֵּחַ הָרִאשׁוֹן: מֵת הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. אַף עַל גַּב דְּשִׁלּוּחַ לֹא מְעַכֵּב לְדִבְרֵי הַכֹּל, דְּכִי כְּתִיב חֻקָּה לְעַכֵּב אַדְּבָרִים שֶׁהַכֹּהֵן עוֹשֶׂה בְּבִגְדֵי לָבָן, לֹא עַל דְּבָרִים הַנַּעֲשִׂים בְּיַד אִישׁ עִתִּי, מִכָּל מָקוֹם יָלְפִינַן מִקְּרָא דִּכְתִיב (שָׁם) יָעֳמַד חַי לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עָלָיו, עַד אֵימָתַי זָקוּק הַמִּשְׁתַּלֵּחַ לַעֲמֹד חַי, עַד שְׁעַת מַתַּן דָּמוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, הָא אִם מֵת קֹדֶם לָכֵן אֵין כַּפָּרַת הַדָּם כְּלוּם, לְכָךְ צָרִיךְ תַּשְׁלוּמִים. וּבְלֹא הַגְרָלָה אִי אֶפְשָׁר, וְזָקוּק לִשְׁנַיִם, וְרִאשׁוֹן יִדָּחֶה, דְּהַכֹּל מוֹדִים בִּשְׁחוּטִים שֶׁנִּדְחִים: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {א} וּלְקִיחָתָן כְּאֶחָד וּבְדָמִים מֵחַד קְרָא נָפְקֵי, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ. דְּמַרְאֶה וְקוֹמָה שְׁקוּלִים שֶׁשְּׁנֵיהֶם בְּגוּפָן שֶׁל הַשְּׂעִירִים, הָכִי נַמִּי דָּמִים וּלְקִיחָתָן כְּאֶחָד שְׁקוּלִים, שֶׁשְּׁנֵיהֶם דְּבָרִים שֶׁחוּץ לְגוּפָן. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ב} דְּיָלֵיף מִמּוּם עוֹבֵר, דְּאַף עַל גַּב דְּלֹא חֲזוּ הַשְׁתָּא כִּי הֲדַר מֵחֲזֵי שַׁפִּיר דָּמִי, דִּכְתִיב מָשְׁחָתָם בָּהֶם מוּם בָּם, מוּם בָּם הוּא דְּלֹא יֵרָצוּ, הָא עָבַר מוּמָן יֵרָצוּ, הָכִי נַמִּי לֹא שְׁנָא. וְהוֹאִיל וְלֹא אִדְחוּ מִצְוָה בָּרִאשׁוֹן: {ג} וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה. דְּהָא דְּאָמַר רַבִּי יְהוּדָה תָּמוּת לָאו עַל אוֹתוֹ שֶׁאָמַר תַּנָּא קַמָּא יִרְעֶה שֶׁהוּא שֵׁנִי בַּשֵּׁנִי, אֶלָּא דְּפָלֵיג עַל זֶה שֶׁאָמַר שֶׁאֵין חַטַּאת צִבּוּר מֵתָה וְקָאָמַר אִיהוּ דְּתָמוּת, וַהֲדַר קָאָמַר וְעוֹד כוּ', לְאַשְׁמְעִינַן דְּבַעֲלֵי חַיִּים נִדְחִין סְבִירָא לֵיהּ. וְתָמוּת דְּקָאָמַר בָּרֵישָׁא לָאו אַהַהִיא דְּאָמְרֵי רַבָּנָן יִרְעֶה קָאֵי, וּבְתַרְתֵּי אָתוּ לְאַפְלוּגִי. גְּמָרָא: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  שני שעירי יום הכפורים מצותן שיהיו שניהן שוין כו': החזיר מלת שני בשעירי יום הכפורים שלשה פעמים והוא אמרו [ויקרא טז] ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים. ואמר ולקח את שני השעירים. ואמר ונתן על שני השעירים גורלות. ובאה הקבלה שיהיו שניהן שוין במראה ובקומה ובדמים. ואמרו מצוה ולא אמרו חובה לפי שאמר אחר כך השעיר ולא אמר האחד יראה שרוצה בו שעיר מ"מ ואמרו בכאן ויאמר אם של שם מת ואם של עזאזל מת אינו רוצה שיאמר השני מאמרים להוציא את הספק כמו שאמרנו בפסחים אם גדי אמר לי רבי ואם טלה אמר לי רבי כי אינו ספק אצלו כיון שאחר הגורל מת אחד מהם אבל הוא מספר איך יהיה מאמרו אם של שם מת או איך יאמר אם של עזאזל מת ואמרו והשני ירעה עד שיסתאב רוצה בו השני מן השנים שהגריל עליהם בסוף כי פסק ההלכה אין בעלי חיים נדחין וענין מיתה שתאסף לבית ויניחוה עד שתמות וידוע כי שעירי יום הכפורים הם חטאת ציבור אמר השם יתברך [שם] ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת. ואין הלכה כרבי יהודה: (רמב"ם)

פרק ו - משנה ב

בָּא לוֹ אֵצֶל שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ וְסוֹמֵךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו וּמִתְוַדֶּה. וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר, אָנָּא הַשֵּׁם, עָווּ פָּשְׁעוּ חָטְאוּ לְפָנֶיךָ עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. אָנָּא בַּשֵּׁם {ד}, כַּפֶּר נָא לָעֲוֹנוֹת וְלַפְּשָׁעִים וְלַחֲטָאִים, שֶׁעָווּ וְשֶׁפָּשְׁעוּ וְשֶׁחָטְאוּ לְפָנֶיךָ עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל {ה}, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה עַבְדֶּךָ לֵאמֹר (ויקרא טז), כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ. וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם {ו} הָעוֹמְדִים בָּעֲזָרָה, כְּשֶׁהָיוּ שׁוֹמְעִים שֵׁם הַמְפֹרָשׁ שֶׁהוּא יוֹצֵא מִפִּי כֹהֵן גָּדוֹל {ז}, הָיוּ כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וְנוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם, וְאוֹמְרִים, בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:

 ר"ע מברטנורה  בָּא לוֹ אֵצֶל שָׂעִיר. לְאַחַר שֶׁגָּמַר מַתַּן דָּמִים שֶׁל פַּר וְשָׂעִיר בָּא לוֹ הַכֹּהֵן אֵצֶל שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ בַּמָּקוֹם שֶׁהֶעֱמִידוֹ שָׁם כְּנֶגֶד בֵּית שִׁלּוּחוֹ: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {ד} בַּשֵּׁם. דְּכָל הַוִּדּוּיִין שָׁוִין, הָיָה אוֹמֵר בָּרִאשׁוֹנָה הַשֵּׁם וּבַשְּׁנִיָּה בַּשֵּׁם. יְרוּשַׁלְמִי. וְנִרְאֶה לִי דְּבָרִאשׁוֹנָה כְּשֶׁמַּתְחִיל צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר בְּהֵ"א הַקְּרִיאָה, שֶׁקּוֹרֵא לְהַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ בִּשְׁמוֹ שֶׁיִּתְוַדֶּה לְפָנָיו, וּבַשְּׁנִיָּה שֶׁמְּבַקֵּשׁ הַכַּפָּרָה אוֹמֵר בַּשֵּׁם, רָצָה לוֹמַר שֶׁבַּשֵּׁם הַזֶּה יְכַפֵּר, כִּי הוּא מָקוֹר לְכָל הַשֵּׁמוֹת, שֶׁהוּא שֵׁם בֶּן אַרְבַּע. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ה} בֵּית יִשְׂרָאֵל. אֲפִלּוּ לְתַנָּא קַמָּא דְּסוֹף פֶּרֶק קַמָּא דִּשְׁבוּעוֹת דְּכֹהֲנִים מִתְכַּפְּרִים בְּשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ בִּשְׁאָר עֲבֵרוֹת, לֹא הֻצְרַךְ לְהַזְכִּיר אֲנִי וּבֵיתִי וּבְנֵי אַהֲרֹן, דְּאָטוּ כֹּהֲנִים לָאו בִּכְלַל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל נִינְהוּ. גְּמָרָא: {ו} וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם. הַשְׁתָּא מְפָרֵשׁ דְּכָל הֵיכָא דִּתְנַן וְהֵן אוֹמְרִים בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד, דִּרְצוֹנוֹ לוֹמַר הַכֹּהֲנִים וְהָעָם: {ז} שֵׁם הַמְּפֹרָשׁ כוּ' כֹּהֵן גָּדוֹל. מַשְׁמַע דְּאִלּוּ כְּשֶׁהָיוּ שׁוֹמְעִים מִפִּי שְׁאָר כֹּהֲנִים, וְאִי נַמִּי מִפִּי כֹּהֵן גָּדוֹל וּדְלֹא בְּהָנֵי דִּתְנִינַן, לֹא הָיוּ עוֹשִׂין כָּל אֵלֶּה. וְאַף עַל פִּי שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ מְבָרְכִין כִּכְתָבוֹ בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים, כְּדִתְנַן בְּמִשְׁנָה ו' פֶּרֶק ז' דְּסוֹטָה. וְאוּלַי טַעַם הַדָּבָר כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַ"מ קָרְדָּוִאירוֹ בְּסוֹף עֲבוֹדַת יוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבְּכָל יוֹם הָיוּ מַזְכִּירִין הַכֹּהֲנִים אוֹתוֹ בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים בְּנִקּוּד אָלֶ"ף דָּלֶ"ת, וּבְיוֹם זֶה הָיָה מַזְכִּיר בְּנִקּוּד חוֹלָ"ם סֶגֹ"ל קָמַ"ץ סֶגֹ"ל: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  בא לו אצל שעיר המשתלח וסומך שתי ידיו עליו כו': כבר בארתי לך [פ"ד הל' ב] כי סדר הוידוי חטא עון ופשע: (רמב"ם)

פרק ו - משנה ג

מְסָרוֹ לְמִי שֶׁהָיָה מוֹלִיכוֹ. הַכֹּל כְּשֵׁרִין {ח} לְהוֹלִיכוֹ, אֶלָּא שֶׁעָשׂוּ הַכֹּהֲנִים גְּדוֹלִים קֶבַע וְלֹא הָיוּ מַנִּיחִין אֶת יִשְׂרָאֵל לְהוֹלִיכוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מַעֲשֶׂה וְהוֹלִיכוֹ עַרְסְלָא, וְיִשְׂרָאֵל הָיָה:

 ר"ע מברטנורה  אֶלָּא שֶׁעָשׂוּ הַכֹּהֲנִים קֶבַע. לִהְיוֹת מְשַׁלְּחִין אוֹתוֹ, וְלֹא הָיוּ בֵּית דִּין שֶׁל כֹּהֲנִים מַנִּיחִין אֶת יִשְׂרָאֵל לְהוֹלִיכוֹ: עַרְסְלָא. שֵׁם הָאִישׁ: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {ח} הַכֹּל כוּ'. מַהוּ דְּתֵימָא כַּפָּרָה כְּתִיבָא בֵּיהּ וְלִבָּעֵי כֹּהֵן, קָא מַשְׁמַע לָן דְּאִישׁ כְּתִיב, לְהַכְשִׁיר אֶת הַזָּר. גְּמָרָא: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  מסרו למי שהיה מוליכו הכל כשרין להוליכו כו': באה הקבלה כי מה שאמר הש"י [שם] איש להכשיר את הזר: (רמב"ם)

פרק ו - משנה ד

וְכֶבֶשׁ עָשׂוּ לוֹ מִפְּנֵי הַבַּבְלִיִּים {ט}, שֶׁהָיוּ מְתַלְּשִׁים בִּשְׂעָרוֹ, וְאוֹמְרִים לוֹ, טֹל וָצֵא, טֹל וָצֵא. מִיַּקִּירֵי יְרוּשָׁלַיִם הָיוּ מְלַוִּין אוֹתוֹ עַד סֻכָּה הָרִאשׁוֹנָה. עֶשֶׂר סֻכּוֹת מִירוּשָׁלַיִם וְעַד צוּק, תִּשְׁעִים רִיס, שִׁבְעָה וּמֶחֱצָה לְכָל מִיל:

 ר"ע מברטנורה  וְכֶבֶשׁ. כְּמִין מַעֲלָה עָשׂוּ, שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ וְיוֹצֵא דֶּרֶךְ הַכֶּבֶשׁ חוּץ לָעֲזָרָה וְחוּץ לָעִיר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יוּכְלוּ הַבַּבְלִיִּים לִגַּע בַּמְשַׁלֵּחַ, לְפִי שֶׁהָיוּ רְגִילִין לְתָלְשׁוֹ בִּשְׂעָרוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ טֹל מַהֵר וְצֵא וְאַל תַּשְׁהֶא עֲוֹנוֹתֵינוּ אֶצְלֵנוּ עוֹד: מִיַּקִּירֵי יְרוּשָׁלַיִם. מֵחֲשׁוּבֵי יְרוּשָׁלַיִם: עַד סֻכָּה רִאשׁוֹנָה. סֻכּוֹת עָשׂוּ לוֹ בַּדֶּרֶךְ, וְהוֹלְכִין בְּנֵי אָדָם לָגוּר שָׁם לִפְנֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁמְּלַוִּין אוֹתוֹ מִסֻּכָּה לְסֻכָּה: תִּשְׁעִים רִיס. הָיוּ מִירוּשָׁלַיִם וְעַד הַצּוּק. כָּל הַר גָּבוֹהַּ וְזָקוּף קָרוּי צוּק: שִׁבְעָה וּמֶחֱצָה. רִיסִין לְכָל מִיל. אֲנִי שָׁמַעְתִּי דְּרוּס גָּרְסִינַן בְּוָי"ו. וְהֵם מָאתַיִם וְשִׁשִּׁים וְשֵׁשׁ פְּסִיעוֹת, כְּחֶשְׁבּוֹן רוּס. נִמְצְאוּ שִׁבְעָה רִיסִין וּמֶחֱצָה אַלְפַּיִם פְּסִיעוֹת פָּחוֹת חֲמִשָּׁה, קָרוֹב לְמִדַּת תְּחוּם שַׁבָּת, וְתִשְׁעִים רִיס הֵם שְׁנֵים עָשָׂר מִיל {י}: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {ט} הַבַּבְלִיִּים. לֹא בַּבְלִיִּים הָיוּ אֶלָּא אֲלֶכְּסַנְדְּרִיִּים כוּ'. גְּמָרָא: {י} פְּעָמִים נוֹתֵן שִׁעוּר בְּרִיסִין וּפְעָמִים בְּמִילִין וּפְעָמִים בְּפַרְסָה. תּוֹסָפוֹת: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  וכבש עשו לו מפני הבבליים שהיו מתלשים בשערו כו': מיקירי ירושלים היו מלוין אותו עד סוכה הראשונה כו': הריס שני חלקים מחמשה עשר מן המיל ובמיל שבעה ריסין ומחצה והיה מירושלים עד המקום ששמו צוק שנים עשר מילין והם תשעים ריסין והיה בין כל סוכה וסוכה מיל והוא אלפים אמה שהוא תחום שבת נשאר בין הסוכה האחרונה ובין הצוק שני מילין: (רמב"ם)

פרק ו - משנה ה

עַל כָּל סֻכָּה וְסֻכָּה אוֹמְרִים לוֹ, הֲרֵי מָזוֹן וַהֲרֵי מַיִם. וּמְלַוִּין אוֹתוֹ מִסֻּכָּה לְסֻכָּה, חוּץ מֵאַחֲרוֹנָה שֶׁבָּהֶן, שֶׁאֵינוֹ מַגִּיעַ עִמּוֹ לַצּוּק, אֶלָּא עוֹמֵד מֵרָחוֹק {יא} וְרוֹאֶה אֶת מַעֲשָׂיו:

 ר"ע מברטנורה  הֲרֵי מָזוֹן וַהֲרֵי מַיִם. לֹא הָיוּ אוֹמְרִים לוֹ כָּךְ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּיטַב לִבּוֹ, שֶׁמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ אֵינוֹ רָעֵב כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ, אֲבָל מֵעוֹלָם לֹא הֻצְרַךְ אָדָם לְכָךְ: וּמְלַוִּין אוֹתוֹ מִסֻּכָּה לְסֻכָּה. שֶׁמִּירוּשָׁלַיִם וְעַד סֻכָּה רִאשׁוֹנָה מִיל, וְעֶשֶׂר סֻכּוֹת, וּבֵין כָּל סֻכָּה וְסֻכָּה מִיל, הֲרֵי מִירוּשָׁלַיִם עַד סֻכָּה אַחֲרוֹנָה עֲשָׂרָה מִילִין. נִשְׁאַר מִסֻּכָּה אַחֲרוֹנָה לַצּוּק שְׁנֵי מִילִין, מְלַוִּין אוֹתוֹ מִיל כְּמִדַּת תְּחוּם שַׁבָּת, וְעוֹמְדִים מֵרָחוֹק וְרוֹאִין אֶת מַעֲשָׂיו: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {יא} מֵרָחוֹק. לֹא הָיוּ עוֹשִׂין סֻכָּה אַחַת עֶשְׂרֵה, שֶׁאִם כֵּן לֹא הָיָה מִקְּרֵי אֶרֶץ גְּזֵרָה, כֵּיוָן שֶׁמִּן הַסֻּכָּה רַשָּׁאִין לֵילֵךְ עַד לְשָׁם בּוֹ בַּיּוֹם. נִרְאֶה לִי. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  על כל סוכה וסוכה אומרים לו הרי מזון והרי מים כו': כבר ידעת כי בין כל סוכה וסוכה תחום שבת על כן היה אפשר להם ללותו מסוכה לסוכה הסמוכה לה והסוכה האחרונה שבינה ובין הצוק שני מילין וא"א להלך אלא מיל שהוא תחום שבת ולפיכך עומד מרחוק: (רמב"ם)

פרק ו - משנה ו

מֶה הָיָה עוֹשֶׂה, חוֹלֵק לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית, חֶצְיוֹ קָשַׁר בַּסֶּלַע וְחֶצְיוֹ קָשַׁר בֵּין שְׁתֵּי קַרְנָיו, וּדְחָפוֹ לַאֲחוֹרָיו {יב}, וְהוּא מִתְגַּלְגֵּל וְיוֹרֵד, וְלֹא הָיָה מַגִּיעַ לַחֲצִי הָהָר עַד שֶׁנַּעֲשָׂה אֵבָרִים אֵבָרִים. בָּא וְיָשַׁב לוֹ תַּחַת סֻכָּה אַחֲרוֹנָה עַד שֶׁתֶּחְשָׁךְ. וּמֵאֵימָתַי מְטַמֵּא בְגָדִים, מִשֶּׁיֵּצֵא חוּץ {יג} לְחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מִשְּׁעַת דְּחִיָּתוֹ לַצּוּק:

 ר"ע מברטנורה  חֶצְיוֹ קָשַׁר בַּסֶּלַע וְחֶצְיוֹ קָשַׁר בֵּין קַרְנָיו. לֹא הָיָה קוֹשֵׁר כָּל הַלָּשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית בַּסֶּלַע, שֶׁמָּא תַּלְבִּין מִיָּד קֹדֶם דְּחִיפַת הַשָּׂעִיר, וּמִשִּׂמְחַת לִבּוּן הַלָּשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית שֶׁמַּרְאֶה שֶׁכְּבָר נִתְכַּפְּרוּ הָעֲוֹנוֹת יִשְׁכַּח מִצְוַת הַדְּחִיפָה וִידַמֶּה שֶׁכְּבָר נִשְׁלְמָה הַמִּצְוָה מֵאַחַר שֶׁהִלְבִּין הַלָּשׁוֹן. וְלֹא הָיָה קוֹשֵׁר כֻּלָּהּ בֵּין קַרְנָיו, שֶׁמָּא בִּשְׁעַת דְּחִיפָה יָכֹף הַשָּׂעִיר רֹאשׁוֹ תַּחַת גּוּפוֹ כְּשֶׁיִּפֹּל לַאֲחוֹרָיו וְלֹא יוּכַל לִרְאוֹת הַלָּשׁוֹן כְּשֶׁתַּלְבִּין, וְיִהְיוּ כָּל יִשְׂרָאֵל עֲצֵבִין. לְפִיכָךְ קָשַׁר חֶצְיָהּ בַּסֶּלַע, וְהִיא לֹא תַּלְבִּין לַחֲצָאִין עַד שֶׁתִּגְמֹר מְלֶאכֶת כֻּלָּהּ. וּכְשֶׁקּוֹשֵׁר בָּאַחֲרוֹנָה חֶצְיָהּ בֵּין קַרְנָיו, אַף עַל פִּי שֶׁתַּלְבִּין מִיָּד לֹא יָנִיחַ מִלְּדָחְפוֹ, הוֹאִיל וְהוּא עָסוּק בָּהּ: בָּא וְיָשַׁב לוֹ. חוֹזֵר עַד סֻכָּה אַחֲרוֹנָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַיּוֹצֵא חוּץ לַתְּחוּם אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת חֲכָמִים אֵין לוֹ אֶלָּא אַלְפַּיִם אַמָּה מִמָּקוֹם שֶׁיָּצָא לְשָׁם בִּרְשׁוּת, לָזֶה הִתִּירוּ, לְפִי שֶׁיָּרֵא לַעֲמֹד בַּמִּדְבָּר מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ: מְטַמֵּא בְּגָדִים. דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא טז) וְהַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל יְכַבֵּס בְּגָדָיו: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כוּ'. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {יב} לַאֲחוֹרָיו. דִּכְתִיב אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה, אֵין גְּזֵרָה אֶלָּא דָּבָר הַמִּתְגַּזֵּר וְיוֹרֵד. וּמִשּׁוּם הָכִי בָּעִינַן שֶׁיְּהֵא צוּק, דְּתַרְוַיְהוּ יָלֵיף בַּבְּרַיְתָא מִדִּכְתִיב גְּזֵרָה: {יג} חוּץ. דִּוְהַמְשַׁלֵּחַ מַשְׁמַע מִשָּׁעָה שֶׁשְּׁלָחוֹ כְּבָר לְצַד הַמִּדְבָּר. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן דָּרֵישׁ וְהַמְשַׁלֵּחַ לַעֲזָאזֵל דְּחִיפָתוֹ וּזְרִיקָתוֹ הוּא שִׁלּוּחוֹ. גְּמָרָא: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  מה היה עושה חולק לשון של זהורית כו': לא היה קושר הלשון כולו בצוק שמא ילבין קודם דחיית השעיר ויחשבו כי העונות מתכפרין קודם שידחה השעיר. ומה שחייב שלא יקשור אותו כולו בין קרנותיו שמא בשעת דחייתו יכוף ראשו ולא יראה לשון של זהורית אם הלבינה ותחלוש דעתן שיחשבו שהכפרה לא נשלמה ולשון התורה במשלח השעיר שהוא מטמא בגדים אמר יתברך [שם] והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו. ואין הלכה כרבי שמעון: (רמב"ם)

פרק ו - משנה ז

בָּא לוֹ אֵצֶל פָּר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִין. קְרָעָן וְהוֹצִיא אֶת אֵמוּרֵיהֶן, נְתָנָן בְּמָגֵיס, וְהִקְטִירָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. קְלָעָן בְּמִקְלָעוֹת, וְהוֹצִיאָן {טז} לְבֵית הַשְּׂרֵפָה. וּמֵאֵימָתַי מְטַמְּאִין בְּגָדִים, מִשֶּׁיֵּצְאוּ חוּץ {יז} לְחוֹמַת הָעֲזָרָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מִשֶּׁיִּצַּת הָאוּר בְּרֻבָּן:

 ר"ע מברטנורה  בָּא לוֹ. אַחַר שֶׁמָּסַר כֹּהֵן גָּדוֹל הַשָּׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ לַמְשַׁלֵּחַ, בָּא לוֹ אֵצֶל פַּר וְשָׂעִיר הָעוֹמְדִים לִשָּׂרֵף, וּקְרָעָן וְהוֹצִיא אֵמוּרֵיהֶן: וּנְתָנָם בְּמָגֵיס. בִּקְעָרָה שֶׁל כְּלֵי שָׁרֵת: וְהִקְטִירָם. אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁהָיָה מַקְטִירָן עַכְשָׁיו, דְּהָא בְּבִגְדֵי לָבָן הוּא לָבוּשׁ וַעֲדַיִן עָלָיו לִקְרוֹת הַפָּרָשָׁה בְּבִגְדֵי לָבָן {יד}. אֶלָּא הָכִי קָאָמַר, נְתָנָם בְּמָגֵיס כְּדֵי לְהַקְטִירָן אַחַר כָּךְ כְּשֶׁיַּגִּיעַ זְמַנָּן, לְאַחַר שֶׁיִּטְבֹּל וְיִלְבַּשׁ בִּגְדֵי זָהָב: קְלָעָן בְּמִקְלָעוֹת. כְּמִין קְלִיעָה {טו}, וּשְׁלֵמִים הֵם עִם עוֹרוֹתָם וּבְשָׂרָם וּפִרְשָׁם, אֶלָּא שֶׁנִּקְרַע כְּרֵסָם לְהוֹצִיא אֵמוּרֵיהֶן: וְהוֹצִיאָן לְבֵית הַשְּׂרֵפָה. חוּץ לִירוּשָׁלַיִם: וּמֵאֵימָתַי מְטַמְּאִין בְּגָדִים. הָעֲסוּקִין בָּהֶם, כְּדִכְתִיב (וַיִּקְרָא טז) וְהַשּׂוֹרֵף אוֹתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כוּ'. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {יד} וְאַחַר כָּךְ יִטְבֹּל וְיִלְבַּשׁ בִּגְדֵי זָהָב לְאֵילוֹ וְאֵיל הָעָם. וְיִטְבֹּל שְׁנִיָּה לְהוֹצִיא כַּף וּמַחְתָּה. וְיִטְבֹּל שְׁלִישִׁית לַמּוּסָפִים וְאֵמוּרֵי חַטָּאוֹת הַלָּלוּ כוּ' [כִּדְקָתָנֵי בְּפִרְקִין דִּלְקַמָּן]. רַשִׁ"י: {טו} מְסַיֵּם רַשִׁ"י, אַרְבָּעָה בְּנֵי אָדָם נוֹשְׂאִים שְׁתֵּי מוֹטוֹת, שְׁתַּיִם לְפָנִים שְׁתַּיִם לְאָחוֹר, וּמְהַלְּכִים מוֹט אֵצֶל מוֹט, הַפָּר וְהַשָּׂעִיר נְתוּנִים עֲלֵיהֶם, מֻרְכָּבִין זֶה עַל זֶה וּכְפוּפִין זֶה תַּחַת זֶה כְּמִין קְלִיעָה: {טז} וְהוֹצִיאָן. וּמְשַׁלְּחָן בְּיַד אֲחֵרִים לְהוֹצִיאָן לְבֵית הַשְּׂרֵפָה. הָרַמְבַּ"ם: {יז} חוּץ. דִּכְתִיב יוֹצִיא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וּשְׂרָפוֹ. וּלְהַלָּן יָלְפִינַן לְפַר וְשָׂעִיר שֶׁיִּהְיוּ נִשְׂרָפִין חוּץ לִשְׁלֹשָׁה מַחֲנוֹת, כְּפַר הֶעְלֵם דָּבָר. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה דְּמַשְׁמַע מַחֲנֶה אַחַת, אֶלָּא לוֹמַר לְךָ כֵּיוָן שֶׁיָּצָא חוּץ לְמַחֲנֶה אַחַת מְטַמְּאִים בְּגָדִים, וְהַיְנוּ חוּץ לָעֲזָרָה, וְהַר הַבַּיִת הוּא מַחֲנֶה שְׁנִיָּה וִירוּשָׁלַיִם מַחֲנֶה שְׁלִישִׁית. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אִיצְטְרִיךְ הַאי מִחוּץ לַמַּחֲנֶה לְמֵילַף מִפָּרָה אֲדֻמָּה, דְּמַה לְּהַלָּן דִּכְתִיב נַמִּי בָּהּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וּשְׂרֵפָתָהּ בְּמִזְרַח יְרוּשָׁלַיִם, דִּכְתִיב בָּהּ אֶל נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד, וּפֶתַח הָאֹהֶל בַּמִּזְרָח הֲוָה, אַף כָּאן שְׂרֵפָתָם בְּמִזְרָחָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם. וְרַבָּנָן סָבְרֵי דְּנִשְׂרָפִין לִצְפוֹנָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁכָּל מַעֲשֵׂה חַטָּאת בַּצָּפוֹן. גְּמָרָא: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  בא לו אצל פר ושעיר הנשרפין קרעו והוציא כו': קלען במקלעות פירוש שירים חתיכות הבשר בלי הפשטה לאומרו יתברך [שם] את ערתם ואת בשרם ולשון התורה [שם] והשורף אותם יכבס בגדיו ואין הלכה כרבי שמעון: (רמב"ם)

פרק ו - משנה ח

אָמְרוּ לוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל, הִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר. וּמִנַּיִן הָיוּ יוֹדְעִין שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר, דַּרְכִּיּוֹת הָיוּ עוֹשִׂין, וּמְנִיפִין בַּסּוּדָרִין, וְיוֹדְעִין שֶׁהִגִּיעַ {יח} שָׂעִיר לַמִּדְבָּר. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, וַהֲלֹא סִימָן גָּדוֹל הָיָה לָהֶם, מִירוּשָׁלַיִם וְעַד בֵּית חִדּוּדוֹ {כ} שְׁלשָׁה מִילִין. הוֹלְכִין מִיל, וְחוֹזְרִין מִיל, וְשׁוֹהִין כְּדֵי מִיל, וְיוֹדְעִין שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, וַהֲלֹא סִימָן אַחֵר הָיָה לָהֶם, לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית הָיָה קָשׁוּר עַל פִּתְחוֹ {כא} שֶׁל הֵיכָל, וּכְשֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר הָיָה הַלָּשׁוֹן מַלְבִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה א), אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ:

 ר"ע מברטנורה  הִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר. שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַתְחִיל בַּעֲבוֹדָה אַחֶרֶת עַד שֶׁיַּגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר (שָׁם) וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר, וְאַחַר כָּךְ וְאֶת חֵלֶב הַחַטָּאת יַקְטִיר: דּוּרְכִּיוֹת. אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת {יט} וּגְבוֹהוֹת זוֹ עַל זוֹ, שֶׁשָּׁם הַשּׁוֹמְרִים עוֹמְדִים וּמְנִיפִים בְּסוּדָרִין: וְעַד בֵּית חִדּוּדוֹ. הוּא רֹאשׁ הַמִּדְבָּר. וּסְבִירָא לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה שֶׁמִּשֶּׁהִגִּיעַ הַשָּׂעִיר שָׁם נַעֲשֵׂית מִצְוָתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לַצּוּק. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: הוֹלְכִין מִיל. כִּדְאָמְרִינַן לְעֵיל מִיַּקִּירֵי יְרוּשָׁלַיִם מְלַוִּין אוֹתוֹ עַד סֻכָּה רִאשׁוֹנָה, וּכְשֶׁחוֹזְרִין וְשׁוֹהִין אַחַר כָּךְ כְּדֵי הִלּוּךְ מִיל כְּבָר יָדְעוּ שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {יח} שֶׁהִגִּיעַ כוּ'. וַאֲפִלּוּ הַקְּרִיאָה לֹא הָיְתָה קֹדֶם שֶׁהִגִּיעַ לַמִּדְבָּר. הָרַמְבַּ"ם: {יט} וְלִי נִרְאֶה לִגְרֹס דַּרְבִּיּוֹת בְּבֵי"ת, וְיִהְיֶה מִלְּשׁוֹן דַּרְבְּנָאֵי בִּבְכוֹרוֹת דַּף ח', שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י אוֹרְבִים וְשׁוֹמְרִים: {כ} חִדּוּדוֹ. עַל שֵׁם הַצּוּק שֶׁהוּא זָקוּף וְחָדוּד נִקְרָא הַמִּדְבָּר בֵּית חִדּוּדוֹ. אֲבָל גִּרְסַת הָרַמְבַּ"ם שֶׁמַּגִּיעַ לְבֵית חוֹרוֹן, שֶׁהוּא בַּמִּדְבָּר. (וּבִיהוֹשֻׁעַ טז) בֵּית חוֹרִין תַּחְתּוֹן: {כא} פִּתְחוֹ. וְתַנָּא קַמָּא וְרַבִּי יְהוּדָה סָבְרֵי כִּדְאִיתָא בְּדַף ס"ז דְּבָרִאשׁוֹנָה הָיוּ קוֹשְׁרִין כוּ', וּלְפִי שֶׁהָיוּ מְצִיצִין וְרוֹאִין וְאִם לֹא הִלְבִּין הָיוּ עֲצֵבִים, הִתְקִינוּ שֶׁיִּהְיוּ קוֹשְׁרִין אוֹתוֹ חֶצְיוֹ בַּסֶּלַע וְחֶצְיוֹ בֵּין קַרְנָיו, וּלְבָתַר הַךְ תַּקַּנְתָּא דַּרְבִּיּוֹת הָיוּ כוּ': (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  אמרו לו לכהן גדול הגיע שעיר למדבר כו': דרכיות הם [מצבות] גדולות שהשומרים עומדים שם ומניפין בסודרין ורבי יהודה סובר כי משהגיע שעיר למדבר נעשית מצותו אע"פ שלא הגיע לצוק ולפיכך משערין שיעור כדי שמגיע לבית חורון שהוא במדבר בלבד. ואין הלכה כרבי יהודה. (רמב"ם)

פרק ז


פרק ז - משנה א

בָּא לוֹ כֹהֵן גָּדוֹל לִקְרוֹת {א}. אִם רָצָה לִקְרוֹת בְּבִגְדֵי בוּץ, קוֹרֵא. וְאִם לֹא, קוֹרֵא בְאִצְטְלִית לָבָן מִשֶּׁלּוֹ. חַזַּן הַכְּנֶסֶת {ב} נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנוֹ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת, וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנוֹ לַסְּגָן, וְהַסְּגָן נוֹתְנוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְקַבֵּל וְקוֹרֵא עוֹמֵד, וְקוֹרֵא אַחֲרֵי מוֹת וְאַךְ בֶּעָשׂוֹר. וְגוֹלֵל סֵפֶר תּוֹרָה וּמַנִּיחוֹ בְחֵיקוֹ, וְאוֹמֵר, יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁקָּרָאתִי לִפְנֵיכֶם כָּתוּב כָּאן, וּבֶעָשׂוֹר שֶׁבְּחֻמַּשׁ הַפְּקוּדִים {ו} קוֹרֵא עַל פֶּה, וּמְבָרֵךְ עָלֶיהָ שְׁמֹנֶה בְרָכוֹת, עַל הַתּוֹרָה, וְעַל הָעֲבוֹדָה {ח}, וְעַל הַהוֹדָאָה, וְעַל מְחִילַת הֶעָוֹן, וְעַל הַמִּקְדָּשׁ בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְעַל יִשְׂרָאֵל בִּפְנֵי עַצְמָן וְעַל יְרוּשָׁלַיִם בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְעַל הַכֹּהֲנִים בִּפְנֵי עַצְמָן וְעַל שְׁאָר הַתְּפִלָּה:

 ר"ע מברטנורה  בָּא לוֹ כֹהֵן גָּדוֹל לִקְרוֹת. פָּרָשַׁת הַיּוֹם: בְּבִגְדֵי בוּץ. שֶׁעָבַד בָּהֶם עֲבוֹדַת הַיּוֹם: קוֹרֵא. שֶׁמֻּתָּר לִלְבֹּשׁ בִּגְדֵי כְּהֻנָּה אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה, דְּבִגְדֵי כְּהֻנָּה נִתְּנוּ לֵהָנוֹת בָּהֶן: בְּאִצְטְלִית. לְבוּשׁ עָשׂוּי כְּמִין חָלוּק לָבָן, מִשֶּׁלּוֹ, שֶׁקְּרִיאַת הַפָּרָשָׁה אֵינָהּ עֲבוֹדָה: חַזַּן הַכְּנֶסֶת. שַׁמָּשׁ {ג}: רֹאשׁ הַכְּנֶסֶת. עַל פִּיו נֶחְתָּכִים כָּל צָרְכֵי הַכְּנֶסֶת, מִי מַפְטִיר וּמִי פּוֹרֵס עַל שְׁמַע וּמִי עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה. וְנוֹתְנִים סֵפֶר תּוֹרָה מִזֶּה לָזֶה, מִשּׁוּם יְקָרָא דְּכֹהֵן גָּדוֹל {ד}, לְהַרְאוֹת שֶׁיֵּשׁ שְׂרָרוֹת הַרְבֵּה לְמַטָּה מִמֶּנּוּ: עוֹמֵד וּמְקַבֵּל. מִכְּלָל דְּעַד הַשְׁתָּא יוֹשֵׁב הֲוָה. נִמְצֵינוּ לְמֵדִים דִּבְעֶזְרַת נָשִׁים הָיָה קוֹרֵא {ה}, דְּאִי בְּעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל וְכָל שֶׁכֵּן בְּמָקוֹם הַמְקֻדָּשׁ יוֹתֵר מִמֶּנָּה אָסוּר לֵישֵׁב אֶלָּא לְמַלְכֵי בֵּית דָּוִד הֻתַּר לָהֶם לֵישֵׁב בָּעֲזָרָה, דִּכְתִיב (שְׁמוּאֵל ב ז) וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֵּשֵׁב לִפְנֵי ה': וְקוֹרֵא אַחֲרֵי מוֹת וְאַךְ בֶּעָשׂוֹר. שֶׁבְּפָרָשַׁת אֱמֹר. שֶׁמֻּתָּר לְדַלֵּג בַּתּוֹרָה בְּעִנְיָן אֶחָד כְּשֶׁהוּא קָרוֹב בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יַפְסִיק הַתֻּרְגְּמָן, אֲבָל אִם קֹדֶם שֶׁיִּגְלֹל סֵפֶר תּוֹרָה עַד מְקוֹם הַדִּלּוּג יַפְסִיק הַתֻּרְגְּמָן הַמְתַרְגֵּם פָּסוּק שֶׁקָּרָא הַקּוֹרֵא, אָסוּר לְדַלֵּג וְלִגְלֹל, שֶׁנִּמְצְאוּ צִבּוּר יוֹשְׁבִים וּמְצַפִּים, וְאֵין זֶה כְּבוֹד הַצִּבּוּר: יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁקָּרִיתִי לִפְנֵיכֶם כָּתוּב כָּאן. שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא לַעַז עַל סֵפֶר תּוֹרָה, כְּשֶׁרוֹאִין אוֹתוֹ קוֹרֵא פָּרָשָׁה שְׁלִישִׁית עַל פֶּה יִהְיוּ סְבוּרִים שֶׁסֵּפֶר תּוֹרָה חָסֵר אוֹתָהּ פָּרָשָׁה: וּבֶעָשׂוֹר שֶׁבְּחֻמַּשׁ הַפְּקוּדִים קוֹרֵא עַל פֶּה. שֶׁהִיא רְחוֹקָה מִפָּרָשַׁת אַחֲרֵי מוֹת וְאַךְ בֶּעָשׂוֹר יוֹתֵר מִכְּדֵי שֶׁיַּפְסִיק הַתֻּרְגְּמָן, לְפִיכָךְ אֵינוֹ יָכוֹל לִגְלֹל סֵפֶר תּוֹרָה עַד שָׁם, לְפִי שֶׁאֵין גּוֹלְלִים סֵפֶר תּוֹרָה בְּצִבּוּר מִפְּנֵי כְּבוֹד הַצִּבּוּר, וְסֵפֶר תּוֹרָה אַחֵר אֵינוֹ יָכוֹל לְהָבִיא, מִשּׁוּם פְּגָמוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ הָרִאשׁוֹן חָסֵר הוּא: עַל הַתּוֹרָה. שְׁתֵּי בְּרָכוֹת, אַחַת לְפָנֶיהָ {ז} וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָ, כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרְכִין בְּבֵית הַכְּנֶסֶת: עַל הָעֲבוֹדָה וְעַל הַהוֹדָאָה. רְצֵה וּמוֹדִים: וְעַל מְחִילַת הֶעָוֹן. סְלַח לָנוּ: וְעַל הַמִּקְדָּשׁ. שֶׁתִּשְׁרֶה בוֹ שְׁכִינָה: וְעַל הַכֹּהֲנִים. שֶׁיִּתְבָּרְכוּ וְיִהְיוּ קָרְבְּנוֹתָם לְרָצוֹן: וְעַל יִשְׂרָאֵל וְעַל שְׁאָר הַתְּפִלָּה. מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא, תְּחִנָּה רִנָּה בַּקָּשָׁה {ט} מִלְּפָנֶיךָ, שֶׁעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לְהִוָּשַׁע, בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {א} לִקְרוֹת. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י דְּיָלְפִינַן מִמִּלּוּאִים. וְאָמְרִינַן בְּפֶרֶק קַמָּא דַּף ה' מִנַּיִן שֶׁאַף מִקְרָא פָּרָשָׁה שֶׁנִּצְטַוָּה בִּוְאַתָּה תְּצַוֶּה מְעַכֵּב, תַּלְמוּד לוֹמַר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשׂוֹת, בַּעֲשִׂיַּת הַמִּלּוּאִים בְּצַו אֶת אַהֲרֹן, אֲפִלּוּ דִּבּוּר מְעַכֵּב: {ב} הַכְּנֶסֶת. בֵּית הַכְּנֶסֶת הָיָה סָמוּךְ לָעֲזָרָה, בְּהַר הַבַּיִת. רַשִׁ"י: {ג} וְנִקְרָא חַזָּן שֶׁהוּא לְשׁוֹן חוֹזֶה שֶׁצָּרִיךְ לִרְאוֹת מַה הֵם צָרְכֵי צִבּוּר: {ד} דְּלֹא תֵּימָא שֶׁזֶּה שֶׁהַסְּגָן אֵינוֹ מְקַבְּלוֹ מֵהַחַזָּן לְפִי שֶׁהַחַזָּן חוֹלֵק כָּבוֹד לַסְּגָן שֶׁיְּקַבְּלוֹ מֵרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת, וְקַיְמָא לָן דְּאֵין חוֹלְקִים כָּבוֹד לַתַּלְמִיד בִּמְקוֹם רַב אֶלָּא הֵיכָא דְּרַבֵּיהּ פָּלֵיג לֵיהּ יְקָרָא, וַאֲנַן סְתָמָא תְּנַן, דִּלְעוֹלָם הַמִּנְהָג כֵּן. תּוֹסָפוֹת: {ה} גְּמָרָא. וְנִרְאֶה טַעֲמָא, אִי מִשּׁוּם יְקָרָא דְּכֹהֵן גָּדוֹל, שֶׁלֹּא יִהְיֶה עוֹמֵד כָּל כָּךְ זְמַן רַב בְּלֹא עֲבוֹדָה מִתְּחִלַּת שִׁלּוּחַ הַשָּׂעִיר עַד הַגִּיעוֹ לִמְקוֹמוֹ, וְאִי נַמִּי מִשּׁוּם חוּלְשָׁא דְּכֹהֵן גָּדוֹל. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ו} שֶׁבְּחֻמַּשׁ הַפְּקוּדִים. סֵפֶר וַיְדַבֵּר, שֶׁמַּתְחִיל בְּמִנְיָנָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. רַשִׁ"י: {ז} וְהָרַמְבַּ"ם כָּתַב דְּהָנֵי שְׁמֹנֶה בְּרָכוֹת כֻּלָּן לְאַחֲרֵיהֶם הֵן, שֶׁכָּתַב וּמוֹסִיף לְאַחֲרֶיהָ שֶׁבַע בְּרָכוֹת: {ח} וְעַל הָעֲבוֹדָה כוּ'. מְבָרֵךְ בִּשְׁבִיל הָעֲבוֹדָה שֶׁעָבַד. וְהַהוֹדָאָה סְמוּכָה לָעֲבוֹדָה, דִּכְתִיב (תְּהִלִּים נ) זוֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי, אַחַר הָעֲבוֹדָה תּוֹדָה, וְהִיא הוֹדָאָה. רַשִׁ"י: {ט} כְּמָה דְאַת אָמַר [מְלָכִים א ח] אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה, וְתִרְגֵּם יוֹנָתָן צְלוֹתָא וּבָעוּתָא. וּבַגְּמָרָא דִּבְרָכוֹת (לא.) אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה, רִנָּה זוֹ תְּפִלָּה, פֵּרוּשׁ שֶׁבַח. וּבְיִרְמְיָה ז' מְתַרְגֵּם רִנָּה בָּעוּתָא. וּבְמִדְרָשׁ רַבָּה [רִנָּה] זוֹ קִלּוּסוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  בא לו כהן גדול לקרות אם רצה לקרות כו': אצטלית לבן משלו להודיע כי הקריאה אינה עבודה ומותר לו לקרות באיזה בגד שירצה. ואמר אם רצה בבגדי בוץ קורא הודיעך כי מותר לו ללבוש בגדי כהונה אפילו שלא בשעת עבודה כי העיקר אצלנו בגדי כהונה נתנו ליהנות שלא בשעת עבודה. והיו נותנין ספר תורה מיד ליד לתפארת וגדולה. והקריאה היתה בעזרת הנשים שמותר לאדם לישב שם כי אמרו עומד ראיה שהיה יושב קודם לכן אבל בעזרת ישראל ומה שאחריה לא ישב שום אדם כלל אלא מלכי בית דוד בלבד כמו שכתוב [ד"ה א יז] ויבא המלך דוד וישב לפני ה'. ומה שחייב שיקרא ובעשור שבחומש הפקודים על פה לפי שאין אדם אחד קורא בשני ספרי תורה משום פגם ראשון ואין ראוי לגלול ספר תורה בצבור משום כבוד צבור לפיכך לא היה גולל ספר תורה כדי שיגיע לחומש הפקודים ולא היה ג"כ קורא בספר שני משום פגם ראשון נמצא שקורא על פה. ואלו השמנה ברכות הראשונה אשר בחר בנו מכל העמים וכו' ואחר שישלים קריאתו מברך אשר נתן לנו תורת אמת וכו' והיא הברכה השנית והשלישית רצה ה' אלהינו והרביעית מודים אנחנו לך והחמישית סלח לנו והששית מתפלל בהתמדת השכינה במקדש ושיקיים השם הדרו יהודו והשביעית יתפלל שיברך השם לכהנים ויקבל קרבנותיהם וכיוצא בזה והשמינית יתפלל שיושיע השם לישראל ויצילם וחותם ברוך אתה ה' שומע תפלה: (רמב"ם)

פרק ז - משנה ב

הָרוֹאֶה כֹהֵן גָּדוֹל כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא, אֵינוֹ רוֹאֶה פַר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִים. וְהָרוֹאֶה פַר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִים, אֵינוֹ רוֹאֶה כֹהֵן גָּדוֹל כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא. וְלֹא מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי, אֶלָּא שֶׁהָיְתָה דֶרֶךְ רְחוֹקָה, וּמְלֶאכֶת שְׁנֵיהֶן שָׁוָה כְאֶחָת {י}:

 ר"ע מברטנורה  לֹא מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי. דְּמַהוּ דְּתֵימָא הָרוֹאֶה עֲבוֹדָה אַחַת אֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַנִּיחָהּ כְּדֵי לֵילֵךְ לִרְאוֹת עֲבוֹדָה אַחֶרֶת דְּאֵין מַעֲבִירִין עַל הַמִּצְוֹת, וּרְאִיַּת עֲבוֹדָה מִצְוָה הִיא מִשּׁוּם בְּרֹב עַם הַדְרַת מֶלֶךְ, קָא מַשְׁמַע לָן דְּלֹא מֵעֲבַר מִצְוָה הוּא, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ עָסוּק בָּהּ: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {י} כְּאֶחָת. וְאַף עַל גַּב דִּכְתִיב יוֹצִיא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וּשְׂרָפוֹ בָּתַר אֵילוֹ וְאֵיל הָעָם וְאֵמוּרֵי חַטָּאת, יָלֵיף בַּגְּמָרָא דִּכְתִיב נַמִּי וְהַמְשַׁלֵּחַ בָּתַר הָכִי, וּמָה הַמְשַׁלֵּחַ דְּמֵעִקָּרָא דְּאֵין עֲמִידָה שֶׁלּוֹ אֶלָּא עַד מַתַּן דָּמִים דַּחֲבֵרוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב [הָרַ"ב] בְּרֵישׁ פֶּרֶק ו', הָכִי נַמִּי וְהַשּׂוֹרֵף יְכַבֵּס דְּמֵעִקָּרָא וּקְרָאֵי דְּלֹא כְּסִדְרָן כְּדִלְקַמָּן. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  הרואה כהן גדול כשהוא קורא כו': הודיעך כי מותר לאדם שיניח מלראות עבודה לילך לראות עבודה אחרת: (רמב"ם)

פרק ז - משנה ג

אִם בְּבִגְדֵי בוּץ קוֹרֵא, קִדֵּשׁ {יא} יָדָיו וְרַגְלָיו, פָּשַׁט יָרַד וְטָבַל, עָלָה וְנִסְתַּפֵּג. הֵבִיאוּ לוֹ בִגְדֵי זָהָב, וְלָבַשׁ, וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו, וְיָצָא וְעָשָׂה אֶת אֵילוֹ וְאֶת אֵיל הָעָם, וְאֶת שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִים בְּנֵי שָׁנָה, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, עִם תָּמִיד {יג} שֶׁל שַׁחַר הָיוּ קְרֵבִין, וּפַר הָעוֹלָה וְשָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַחוּץ הָיוּ קְרֵבִין עִם תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם:

 ר"ע מברטנורה  אֵילוֹ וְאֵיל הָעָם. טַעֲמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מִשּׁוּם דְּאֵילוֹ וְאֵיל הָעָם וְאֵמוּרֵי חַטָּאת וְהוֹצָאַת כַּף וּמַחְתָּה, כָּל הָנֵי דִּכְתִיבֵי בְּרֵישָׁא בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים בְּפָרָשַׁת הַיּוֹם, עֲבֵיד לְהוּ בְּרֵישָׁא {יב}, וַהֲדַר עֲבֵיד מוּסָפִין, פַּר הָעוֹלָה וְשִׁבְעָה כְּבָשִׂים וְשָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ, כֻּלָּן עִם תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם דִּכְתִיב לְבַסּוֹף בְּחֻמַּשׁ הַפְּקוּדִים: וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר. פַּר הָעוֹלָה וְשִׁבְעָה כְּבָשִׂים שֶׁל מוּסָפִין: עִם תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר הָיוּ קְרֵבִין. דִּכְתִיב (בְּמִדְבָּר כח) מִלְּבַד עוֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעוֹלַת הַתָּמִיד וְגוֹ', אַלְמָא מוּסָפִין עִם עוֹלַת הַבֹּקֶר נַעֲשִׂים בְּסָמוּךְ לָהּ, וְאַחַר כָּךְ עֲבוֹדַת הַיּוֹם, וְאַחַר כָּךְ שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִן הַמּוּסָפִין {יד} אֵינוֹ יָכוֹל לְהַקְדִּים לַעֲבוֹדַת הַיּוֹם, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שָׁם כט) מִלְּבַד חַטַּאת הַכִּפּוּרִים, לָמַדְנוּ שֶׁשָּׂעִיר הַפְּנִימִי שֶׁהוּא מֵעֲבוֹדַת הַיּוֹם קוֹדְמוֹ, וְאַחַר כָּךְ אֵילוֹ וְאֵיל הָעָם {טו}, וְאַחַר כָּךְ אֵמוּרֵי חַטָּאת {טז}, כָּל אֵלּוּ בִּטְבִילָה שְׁלִישִׁית. וְאַחַר כָּךְ הוֹצָאַת כַּף וּמַחְתָּה {יז}, וְאַחַר כָּךְ תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם {יח}. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {יא} קִדֵּשׁ כוּ'. דְּאִלּוּ קָרָא בְּאִצְטְלִית כְּבָר קִדֵּשׁ קֹדֶם שֶׁפָּשַׁט בִּגְדֵי בּוּץ, וְאֵינוֹ צָרִיךְ עַתָּה אֶלָּא טְבִילָה וְקִדּוּשׁ. הָרֹא"שׁ: {יב} דְּאָמְרִינַן בַּגְּמָרָא דְּמַתְנִיתִין לָאו מִתַּקַּנְתָּא הוּא, דְּהָא לֹא קָאָמַר פַּר וְשָׂעִיר וְאֵמוּרֵי חַטָּאת אֵימָתַי עֲבֵיד לְהוּ, אֶלָּא כִּדְקָתָנֵי בַּבְּרַיְתָא כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַ"ב. וּפֵרְשׁוּ הַתּוֹסָפוֹת דְּמִכָּל מָקוֹם לָאו מְשַׁבַּשְׁתָּא הוּא, וְשִׁיֵּר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יג} עִם תָּמִיד כוּ'. קָאֵי אַשִּׁבְעָה כְּבָשִׂים, וּפַר הָעוֹלָה נַמִּי עִם שֶׁל שַׁחַר, וְכִדְּכָתַב הָרַ"ב מִטַּעַם הַגְּמָרָא: {יד} לְפִי שֶׁהוּא מִן הַמּוּסָפִין הָיָה רָאוּי לְהַקְדִּימוֹ, אֶלָּא דִּקְרָא קָאָמַר מִלְּבַד כוּ'. וּמִיהוּ בַּתְרֵיהּ לֹא מְאַחֲרִינַן לֵיהּ: {טו} וְהָא דְּלֹא קָתָנֵי לְהוּ מִשּׁוּם דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מוֹדֶה לוֹ דְּבִטְבִילָה שְׁלִישִׁית הָווּ: {טז} וְנִרְאֶה לִי דְּטַעֲמוֹ מִשּׁוּם דִּוְאֶת חֵלֶב הַחַטָּאת כְּתִיב בָּתַר וְיָצָא וְעָשָׂה אֶת עוֹלָתוֹ: {יז} וּרְצוֹנוֹ לוֹמַר בִּטְבִילָה רְבִיעִית וְטַעֲמָא מְפֹרָשׁ בַּגְּמָרָא דִּכְתִיב וּבָא אַהֲרֹן כוּ' וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבַּד אֲשֶׁר לָבַשׁ. כְּלוּם אָדָם פּוֹשֵׁט אֶלָּא מַה שֶּׁלָּבַשׁ, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר לָבַשׁ, שֶׁלָּבַשׁ כְּבָר. אַלְמָא זוֹ הִיא פְּשִׁיטָה שְׁנִיָּה. שְׁמַע מִינַהּ דְּיֵשׁ הַפְסָקַת חִלּוּף בְּגָדִים בֵּין עֲבוֹדַת הַיּוֹם לְהַךְ בִּיאָה כוּ', וּבְהוֹצָאַת כַּף וּמַחְתָּה אַיְרֵי. וְכֵיוָן דִּשְׁמַע מִינַהּ דְּאִיכָּא הֶפְסֵק, שְׁמַע מִינַהּ דְּהַךְ קְרָא שֶׁלֹּא כְּסִדְרוֹ, וְדִכְתִיב בַּתְרֵיהּ וְיָצָא וְעָשָׂה אֶת עוֹלָתוֹ כוּ' מֻקְדָּם לְשֶׁל זֶה: {יח} בִּטְבִילָה חֲמִשִּׁית. רַשִׁ"י. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב בַּאֲרִיכוּת: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  אם בבגדי בוץ קירא קדש ידיו ורגליו כו': רבי אליעזר סובר כי סדר הקרבת יום צום כיפור הוא על סדר הכתובים והוא שיקריב תמיד של שחר ואחריו עבודת היום כאשר קדם בו הסיפור ואחריו תמיד של בין הערבים לפי שעבודת יוה"כ בחומש ויקרא ופר העולה ושבעה כבשים בחומש הפקודים. ורבי עקיבא אומר שהסדר הוא שיקריב תמיד של שחר ואחריו פר העולה ושבעה כבשים לפי שהן קרבן מוסף והשם אמר במוספין [במדבר כט] מלבד עולת הבקר וגו' וסמך אותן לתמיד של שחר. ורבי אליעזר אומר שכן הוא אבל לא ביום העבודה. ואחר כך עבודת היום ואח"כ שעיר הנעשה בחוץ ואח"כ אילו ואיל העם ואח"כ אימורי חטאת ואח"כ תמיד של בין הערבים. והלכה כרבי עקיבא: (רמב"ם)

פרק ז - משנה ד

קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו, וּפָשַׁט וְיָרַד וְטָבַל וְעָלָה וְנִסְתַּפֵּג. הֵבִיאוּ לוֹ בִגְדֵי לָבָן, וְלָבַשׁ, וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. נִכְנַס לְהוֹצִיא אֶת הַכַּף וְאֶת הַמַּחְתָּה. קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו, וּפָשַׁט וְיָרַד וְטָבָל, עָלָה וְנִסְתַּפֵּג. הֵבִיאוּ לוֹ בִגְדֵי זָהָב וְלָבַשׁ, וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו, וְנִכְנַס לְהַקְטִיר קְטֹרֶת שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם וּלְהֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת, וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו, וּפָשַׁט. הֵבִיאוּ לוֹ בִגְדֵי עַצְמוֹ, וְלָבַשׁ. וּמְלַוִּין אוֹתוֹ עַד בֵּיתוֹ. וְיוֹם טוֹב הָיָה עוֹשֶׂה לְאוֹהֲבָיו בְּשָׁעָה שֶׁיָּצָא בְשָׁלוֹם מִן הַקֹּדֶשׁ:

 ר"ע מברטנורה  וּלְהֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת. הֲטָבָה זוֹ, הַדְלָקָה הִיא {יט}: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {יט} דְּהָא בַּשַּׁחַר מֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת, דְּהַיְנוּ דִּשּׁוּנָן וְתִקּוּן הַפְּתִילוֹת הַחֲדָשׁוֹת, אֶלָּא הֲטָבָה זוֹ הַדְלָקָה הִיא. אֲבָל הָרַמְבַּ"ם סְבִירָא לֵיהּ דְּבַשַׁחַר נַמִּי מַדְלִיקָן אַחַר שֶׁמֵּטִיבָן, וְאִם כֵּן בָּעֶרֶב הָיָה צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְתַקְּנָן וּלְהַדְלִיקָן, וּלְדִידֵיהּ שַׁפִּיר תְּנַן לְהֵטִיב: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  קדש ידיו ורגליו ופשט וירד וטבל ועלה ונסתפג כו': כהן גדול משמש בשמונה כלים וההדיוט בארבעה כו': אמרם באלו נשאלין רוצה לומר שאין נשאלין באורים ותומים אלא בכהן גדול לבוש אלו השמונה בגדים. וצורת השאלה כיון שזכרנו אותה כך היא כהן גדול היה מחזיר פניו לארון והשואל היה מחזיר פניו לאחורי הכהן והיה אומר לו האעשה כך וכך או לא והכהן היה משיבו עשה או לא תעשה כפי הנראה לו בחשן. כי בחשן יש אלפא ביתא שלימה לפי שיש שם כתוב אברהם יצחק ויעקב ושמות שנים עשר שבטים כמו שפירש הכתוב ושם כתוב אחר שמותם שבטי יה. והכהן הנשאל אינו אלא נביא כי הקבלה אצלנו כל כהן שמדבר ברוח הקודש ושכינה שורה עליו שואלין בו ושאין מדבר ברוח הקודש ואין שכינה שורה עליו אין שואלין בו. ומה שהתנה שלא ישאל אלא מלך ואב בית דין וכיונא בהם למה שאמר ביהושע שהיה מלך ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים לפני ה' [שם כז] ובאה הקבלה וכל בני ישראל זה משוח מלחמה וכל העדה זה סנהדרין וכמו כן כל מי שצורך הצבור בו נכנס תחת מאמר וכל בני ישראל אתו וכיון שזכרנו מה שהיה כתוב בחושן אודיעך איך היו שמות השבטים כתובים על אבני האפוד: וזהו צורתם ראובן שמעון לוי יהודה יששכר זבולן נפתלי דן גד אשר יהוסף בנימן תמצא מנין האותיות שהם בכל אבן ואבן חמשה ועשרים אותיות ושם יוסף כתיב יהוסף והרמז על זה באומרו (תהלים פא) עדות ביהוסף שמו ואבן שכתוב בתחילתו ראובן על כתיפו הימני ואבן שכתוב בתחילתו שמעון על כתיפו השמאלי: (רמב"ם)

פרק ז - משנה ה

כֹּהֵן גָּדוֹל מְשַׁמֵּשׁ בִּשְׁמֹנָה כֵלִים. וְהַהֶדְיוֹט בְּאַרְבָּעָה, בְּכֻתֹּנֶת וּמִכְנָסַיִם וּמִצְנֶפֶת {כ} וְאַבְנֵט. מוֹסִיף עָלָיו כֹּהֵן גָּדוֹל, חשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וָצִיץ. בְּאֵלּוּ נִשְׁאָלִין בְּאוּרִים וְתֻמִּים. וְאֵין נִשְׁאָלִין אֶלָּא לַמֶּלֶךְ וּלְבֵית דִּין וּלְמִי שֶׁהַצִּבּוּר צָרִיךְ בּוֹ:

 ר"ע מברטנורה  בְּאֵלּוּ נִשְׁאָלִים. כֹּהֵן הַנִּשְׁאָל בְּאוּרִים וְתֻמִּים צָרִיךְ לִלְבֹּשׁ שְׁמֹנָה בְּגָדִים. וְכֵיצַד שׁוֹאֲלִים בְּאוּרִים וְתֻמִּים. הַשּׁוֹאֵל פָּנָיו אֲחוֹרֵי הַכֹּהֵן הַנִּשְׁאָל {כא}, וְהַנִּשְׁאָל פָּנָיו כְּלַפֵּי הָאָרוֹן, וְהַשּׁוֹאֵל אוֹמֵר הַאֶעֱשֶׂה דָּבָר פְּלוֹנִי אוֹ לֹא אֶעֱשֶׂה. וְאֵינוֹ שׁוֹאֵל בְּקוֹל רָם וְלֹא מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ, אֶלָּא בְּקוֹל נָמוּךְ {כב}. וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ לוֹבֶשֶׁת אֶת הַכֹּהֵן וּמַבִּיט בַּחֹשֶׁן, וְרוֹאֶה אוֹתִיּוֹת בּוֹלְטוֹת בַּחֹשֶׁן כְּנֶגֶד פָּנָיו, עֲשֵׂה כָּךְ אוֹ לֹא תַּעֲשֶׂה כָּךְ, לְפִי שֶׁהָיוּ כְּתוּבִים עַל אַבְנֵי הַחֹשֶׁן שֵׁמוֹת שֶׁל שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים וְאַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וְשִׁבְטֵי יָהּ, נִמְצֵאת כָּל הָאַלְפָא בֵּיתָא שָׁם, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הָיְתָה מוֹדִיעָה לַכֹּהֵן אֵיךְ יְצָרֵף הָאוֹתִיּוֹת הַבּוֹלְטוֹת זוֹ עִם זוֹ, עַד שֶׁיָּבִין מַשְׁמָעוּתָן שֶׁל הַדְּבָרִים: אֶלָּא לַמֶּלֶךְ וְכוּ'. דִּכְתִיב (בְּמִדְבָּר כז) וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְגוֹ', הוּא, זֶה מֶלֶךְ, וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ, מִי שֶׁכָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ לָצֵאת לַמִּלְחָמָה, אַחֲרָיו, זֶה מְשׁוּחַ מִלְחָמָה, [דְּהַיְנוּ] לְמִי שֶׁצֹּרֶךְ הַצִּבּוּר בּוֹ, וְכָל הָעֵדָה, אֵלּוּ סַנְהֶדְרִי גְּדוֹלָה: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {כ} וּמִצְנֶפֶת. בַּתּוֹרָה נִקְרָא דְּשֶׁל הֶדְיוֹטוֹת מִגְבַּעַת, וּלְשׁוֹן תּוֹרָה לְחוּד וּלְשׁוֹן חֲכָמִים לְחוּד. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {כא} וְאַף עַל גַּב דְּלִישְׁנָא דִּבְרַיְתָא פָּנָיו כְּלַפֵּי הַכֹּהֵן, הָכִי פֵּרוּשׁוֹ, פָּנָיו פּוֹנוֹת לַמָּקוֹם שֶׁפּוֹנִים פְּנֵי הַנִּשְׁאָל: {כב} כְּמִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ. הָרַמְבַּ"ם. וְהַיְנוּ דְּמִתְּפִלַּת חַנָּה יָלְפִינַן: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  (ראו פירוש רבינו למשנה ד') (רמב"ם)

פרק ח


פרק ח - משנה א

יוֹם הַכִּפּוּרִים אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבִשְׁתִיָּה {ג} וּבִרְחִיצָה וּבְסִיכָה וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה. וְהַמֶּלֶךְ {ד} וְהַכַּלָּה יִרְחֲצוּ אֶת פְּנֵיהֶם, וְהֶחָיָה תִנְעֹל אֶת הַסַּנְדָּל, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין:

 ר"ע מברטנורה  יוֹם הַכִּפּוּרִים אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבִשְׁתִיָּה. אַף עַל גַּב דְּבַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה עָנוּשׁ כָּרֵת {א}, מִשּׁוּם דְּבָעֵי לְמִתְנֵי שְׁאָר עִנּוּיִין דְּלֵית בְּהוּ כָּרֵת תָּנָא אָסוּר. וְהָנֵי חֲמִשָּׁה עִנּוּיִין כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה עִנּוּיִין הַכְּתוּבִים בַּתּוֹרָה, דְּשַׁבָּת שַׁבָּתוֹן דֶּאֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים, וְשַׁבָּת שַׁבָּתוֹן דְּאַחֲרֵי מוֹת, וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ דְּחֻמַּשׁ הַפְּקוּדִים, וְאַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ דֶּאֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים, וְהָיְתָה זֹאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם דְּאַחֲרֵי מוֹת, בְּכֻלְּהוּ כְּתִיב תְּעַנּוּ וְעִנִּיתֶם {ב}. וְהָנֵי דְּמַתְנִיתִין נַמִּי חֲמִשָּׁה עִנּוּיִין נִינְהוּ, דִּשְׁתִיָּה וַאֲכִילָה אַחַת הֵן: הַמֶּלֶךְ. צָרִיךְ שֶׁיִּתְרָאֶה נָאֶה, דִּכְתִיב (יְשַׁעְיָה לג) מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ: וְהַכַּלָּה. צְרִיכָה נוֹי כְּדֵי לְחַבְּבָהּ עַל בַּעֲלָהּ. וְכָל שְׁלֹשִׁים יוֹם קְרוּיָה כַּלָּה: וְהֶחָיָה. יוֹלֶדֶת: תִּנְעֹל. מִפְּנֵי הַצִּנָּה: דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. אַכֻּלְּהוּ קָאֵי, אַמֶּלֶךְ וְכַלָּה וְחַיָּה. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {א} דִּכְתִיב וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִיא, עִנּוּי שֶׁהוּא אֲבֵדַת נֶפֶשׁ, וְאֵיזֶה זֶה אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. גְּמָרָא דַּף ע"ד: {ב} דְּכִי כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְּעֻנֶּה לֹא קָחָשֵׁיב, דְּלֹא חָשֵׁיב אֶלָּא צִוּוּיִין, אֲבָל הַאי דְּלֹא צִוּוּי לֹא קָחָשֵׁיב. תּוֹסָפוֹת: {ג} בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה דְּאִקְּרוּ עִנּוּי מְנָלָן, כְּתִיב הָכָא תְּעַנּוּ, וּכְתִיב [דְּבָרִים ח] וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִיבֶךָ, שְׁמַע מִינַהּ דִּרְעָבוֹן אִקְּרֵי עִנּוּי. רְחִיצָה, דִּכְתִיב [מְלָכִים א ב] כִּי נָשָׂאתָ כוּ' וְכִי הִתְעַנֵּיתָ בְּכָל אֲשֶׁר הִתְעַנָּה אָבִי, וּכְתִיב הָתָם (שְׁמוּאֵל ב יז) כִּי אָמְרוּ הָעָם רָעֵב וְעָיֵף וְצָמֵא, וּכְתִיב (מִשְׁלֵי כה) מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה, וְלֹא כְתִיב בְּנֶפֶשׁ, שְׁמַע מִינַהּ עָיֵף מֵרְחִיצָה הוּא. סִיכָה, דִּכְתִיב (דָּנִיֵּאל י) לֶחֶם וְגוֹ' וְסוֹך לֹא סָכְתִּי, וּכְתִיב (שָׁם) כִּי מִן הַיּוֹם וְגוֹ' וּלְהִתְעַנּוֹת. תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, דִּכְתִיב (בְּרֵאשִׁית לא) אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנוֹתַי וְאִם תִּקַּח נָשִׁים, תְּעַנֶּה מִתַּשְׁמִישׁ, תִּקַּח צָרוֹת, גְּמָרָא: {ד} וְהַמֶּלֶךְ כוּ'. דְּאִסּוּרָא דִּידְהוּ לָאו דְּאוֹרָיְתָא, וּקְרָאֵי אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הָרַמְבַּ"ם וְהָרֹא"שׁ, וְהִלְכָּךְ הֵקֵלּוּ בּוֹ, דְּהֵם אָמְרוּ וְהֵם אָמְרוּ. וְאִי נַמִּי דְּאוֹרַיְתָא, כֵּיוָן דְּלֹא פֵּרְשׁוּ בְּהֶדְיָא בִּקְרָא קִלֵּי טְפֵי, דִּמְסָרָן לַחֲכָמִים וְהֵם יְכוֹלִין לְהָקֵל וּלְהַתִּיר כְּפִי שֶׁנִּרְאֶה לָהֶם. הָרַ"ן: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  יום הכפורים אסור באכילה ובשתיה וברחיצה כו': לא בארה התורה מניעה מאלו הדברים ביום צום כפור אבל אמר הכתוב לשון עינוי חמש פעמים. אמר (ויקרא כג) שבת שבתון ואמר (שם טז) שבת שבתון ואמר (במדבר כט) ובעשור לחדש ואמר (ויקרא כג) אך בעשור לחדש ואמר (שם טז) והיתה זאת לכם ובאה הקבלה כי באו לאסור חמשה דברים מהנאת הגוף והם האכילה והשתיה והרחיצה במים וסיכה בשמן ונעילת הסנדל ותשמיש המטה. ובא בכל אחת מאלו המלות בספרים מלת עינוי לפי שהם רמזים ואסמכתות ועיקר איסורם קבלה וכולן יתחייב העושה אחת מהן מכת מרדות. וזהו ענין אמרם אסור. מלבד האכילה והשתיה שהוא חייב כרת כשאכל שיעור הנזכר. ואם אכל פחות מכשיעור הוא אסור וחייב מכת מרדות אמר הש"י בעונש העינוי (שם כג) והאבדתי את הנפש ההיא מקרב עמה ובאה הקבלה דבר שהנפש תלויה בו זו אכילה ושתיה. ואמרו המלך והכלה המלך צריך שיהיה עמו הנוי אמר (ישעיה לג) מלך ביפיו תחזינה עיניך. וכן הכלה כדי שלא תתגנה על בעלה ולפיכך התרנו להם רחיצת פניהם. וכותבת גסה תמרה גדולה אמרו כותבת הגסה שאמרו חסירה מכביצה. ופירוש גרעינתה ידוע. ומלא לוגמא הוא שישתה כל כך שכשמסלק אותו לצד אחד מפיו יהיה אותו הצד בולט ונראה. וממה שאתה חייב לזכרו תמיד כי כל השיעורים שהם בכל התורה הם הלכה למשה מסיני. והלכה כרבי אליעזר: (רמב"ם)

פרק ח - משנה ב

הָאוֹכֵל כְּכוֹתֶבֶת הַגַּסָּה, כָּמוֹהָ וּכְגַרְעִינָתָהּ {ה}, וְהַשּׁוֹתֶה מְלֹא לֻגְמָיו, חַיָּב. כָּל הָאֳכָלִין מִצְטָרְפִין לִכְכוֹתֶבֶת. כָּל הַמַּשְׁקִין מִצְטָרְפִין לִמְלֹא לֻגְמָיו. הָאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה, אֵין מִצְטָרְפִין {ט}:

 ר"ע מברטנורה  כַּכּוֹתֶבֶת. תְּמָרָה גַּסָּה. וְהִיא פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה {ו}. וְאַף עַל גַּב דְּכָל שִׁעוּרֵי אֲכִילָה בִּכְזַיִת, הַיְינוּ מִשּׁוּם דִּכְתִיב בְּהוּ אֲכִילָה, אֲבָל הָכָא דְּלֹא כְּתִיב אֶלָּא אֲשֶׁר לֹא תְּעֻנֶּה גְּמִירֵי דִּבְבָצִיר מִכְּכוֹתֶבֶת לֹא מִיַּתְבָא דַּעְתֵּיהּ וְהָוֵי מְעֻנֶּה. וּמִיהוּ קַיְמָא לָן דַּחֲצִי שִׁעוּר אָסוּר מִן הַתּוֹרָה, אֶלָּא שֶׁאֵין חַיָּבִין כָּרֵת וְלֹא לוֹקִין אֶלָּא עַל כְּשִׁעוּר: כִּמְלֹא לֻגְמָיו. כָּל שֶׁאִלּוּ יְסַלְּקֶנּוּ לְצַד אֶחָד יִהְיֶה אוֹתוֹ הַצַּד בּוֹלֵט וְנִרְאֶה, נִקְרָא מְלֹא לֻגְמָיו. וְשִׁעוּר זֶה בְּאָדָם בֵּינוֹנִי {ז} הוּא פָּחוֹת מֵרְבִיעִית {ח}: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {ה} כָּמוֹהָ וּכְגַרְעִינָתָהּ. פֵּרוּשׁ הַכּוֹתֶבֶת אֵינָהּ דְּבוּקָה לְגַרְעִינָתָהּ וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם חָלָל, וְקָא מַשְׁמַע לָן דְּצָרִיךְ לִמְעֹךְ אוֹתוֹ חָלָל לְשַׁעֵר בְּכָמוֹהָ וּכְגַרְעִינָתָהּ בִּלְבַד. תּוֹסָפוֹת וְהָרַ"ן: {ו} יֵשׁ לְכַוֵּן שֶׁאֵינָהּ פְּחוּתָה מִמֶּנָּה אֶלָּא מְעָט, דְּכֵיוָן דְּחַד אָמוֹרָא אָמַר בַּגְּמָרָא יְתֵירָה מִכְּבֵיצָה לֹא מַפְלְגִינַן מִנֵּיהּ מַאן דְּפָלֵיג עֲלֵיהּ. הָרַ"ן: {ז} הַשִּׁעוּר בְּאָדָם בֵּינוֹנִי הוּא פָּחוֹת מֵרְבִיעִית, אֲבָל בִּשְׁאָר אָדָם הַכֹּל לְפִי גָּדְלוֹ וּלְפִי קָטְנוֹ. וּמִיהוּ בַּאֲכִילָה לֹא מְפַלְגִינַן אֶלָּא אֲפִלּוּ לְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן מְחַיְּבִים בִּכְכוֹתֶבֶת, וְטַעֲמָא אָמְרִינַן בַּגְּמָרָא דְּבַאֲכִילָה קִים לְהוּ לְרַבָּנָן דִּבְהָכִי מִיַּתְבָא דַּעְתֵּיהּ. וּמִיהוּ כֻּלֵּי עָלְמָא טוּבָא וְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן פּוּרְתָא. וְהַשְּׁתִיָּה בְּדִידֵיהּ מִיַּתְבָא דַּעְתֵּיהּ, בִּדְחַבְרֵיהּ לֹא מִיַּתְבָא דַּעְתֵּיהּ. וּמִשּׁוּם הָכִי לְעִנְיַן דְּלָאו בִּיתוּבָא דַּעְתָּא הוּא, בְּשֶׁל עוֹלָם הֵן שָׁמִין בְּבֵינוֹנִית. הָרַ"נ: {ח} לֹא קָאִימְנָא שַׁפִּיר בְּהַאי פָּחוֹת כַּמָּה הֲוָה בָּצִיר מִנֵּיהּ. הָרַ"ן: {ט} אֵין מִצְטָרְפִין. דְּאַף עַל גַּב דְּחַד שְׁמָא נִינְהוּ כְּדִלְקַמָּן, הוֹאִיל וּמִשּׁוּם יִתּוּבָא דַּעְתָּא הוּא, הַאי לֹא קָמִיַּתְבָא דַּעְתֵּיהּ, כִּדְאָמַר בַּגְּמָרָא: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  (ראו פירוש רבינו למשנה א') (רמב"ם)

פרק ח - משנה ג

אָכַל וְשָׁתָה בְּהֶעְלֵם אַחַת, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אֶחָת. אָכַל וְעָשָׂה מְלָאכָה, חַיָּב שְׁתֵּי חַטָּאוֹת. אָכַל אֳכָלִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִין {יא} לַאֲכִילָה, וְשָׁתָה מַשְׁקִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִשְׁתִיָּה, וְשָׁתָה צִיר {יב} אוֹ מֻרְיָס, פָּטוּר:

 ר"ע מברטנורה  אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אֶחָת. דְּמֵחַד קְרָא נָפְקֵי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, וְחַד שְׁמָא הוּא {י}: אָכַל וְעָשָׂה מְלָאכָה. מִתְּרֵי קְרָאֵי נָפְקֵי, וּתְרֵי שֵׁמוֹת נִינְהוּ: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {י} שֶׁנֶּאֱמַר וְנָתַתָּ הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ כוּ' בַּיַּיִן וּבַשֵּׁכָר. שֵׁכָר שְׁתִיָּה הוּא, דְּיָלִיף שֵׁכָר שֵׁכָר מִנָּזִיר, וְקַרְיֵהּ רַחְמָנָא וְאָכַלְתָּ, דְּאִלּוּ מִיַּיִן אִיכָּא לְמֵימַר עַל יְדֵי אֲנִיגְרוֹן שֶׁהוּא מִין מַאֲכָל שֶׁנּוֹתְנִין בּוֹ יַיִן: {יא} שֶׁאֵינָן רְאוּיִין. כְּגוֹן עֲשָׂבִים הַמָּרִים אוֹ שְׂרָפִים הַבְּאוּשִׁין. הָרַמְבַּ"ם: {יב} צִיר. כְּגוֹן צִיר כוּ': (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  אכל ושתה בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת כו': התינוקות אין מענין אותן ביום הכפורים כו': ציר הוא מה ששותת מן הדג כששורין. אותו במלח. מורייס ידוע. מחנכין אותן כלומר מלמדין אותן מגזרת חנוך לנער (משלי כב) ומרגילין אותן להתענות קודם שיהיו חייבין בתענית בב' שנים לבריאים ובשנה אחת לחולים. ודע כי הזכרים מי"ג שנים שלימים והנקבות מי"ב שנים שלימים הם חייבין להתענות מדאורייתא אם הביאו שתי שערות כי הנקבות סובלות התענית יותר מהזכרים לפי שמזג הזכרים חם והנמס מגוף יותר והזכרים והנקבות מאחת עשרה שנה מתענים כל היום כולו מדרבנן כדי לחנכן במצות. ומתשע שנים ומעשר שנים מתענין לשעות מן היום בין זכרים בין נקבות בשוה כדי שיתחנכו במצות ואין מאכילין אותם עד שיצערם הרעב: (רמב"ם)

פרק ח - משנה ד

הַתִּינוֹקוֹת, אֵין מְעַנִּין אוֹתָן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, אֲבָל מְחַנְּכִין אוֹתָם לִפְנֵי שָׁנָה וְלִפְנֵי שְׁנָתַיִם, בִּשְׁבִיל שֶׁיִּהְיוּ רְגִילִין בַּמִּצְוֹת:

 ר"ע מברטנורה  אֵין מְעַנִּין אוֹתָם. אֵין חַיָּבִין לִמְנֹעַ מֵהֶן מַאֲכָל: מְחַנְּכִין אוֹתָן. לְשָׁעוֹת. הָיָה רָגִיל לֶאֱכֹל בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת, מַאֲכִילִין אוֹתוֹ בְּחָמֵשׁ אוֹ בְּשֵׁשׁ, כְּפִי כֹּחַ הַבֵּן: קֹדֶם לְשָׁנָה. שָׁנָה אַחַת קֹדֶם לְפִרְקוֹ, אִם הַתִּינוֹק חוֹלֶה וְתַשׁ כֹּחוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לִסְבֹּל: וְקֹדֶם לִשְׁתַּיִם. אוֹ שְׁתֵּי שָׁנִים קֹדֶם פִּרְקוֹ אִם הַתִּינוֹק בָּרִיא. וּפִרְקָן הָוֵי הַתִּינֹקֶת בַּת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ לְהָבִיא סִימָנִים עַד זְמַן זֶה, וְאָז הִיא בַּת עָנְשִׁין. וּפִרְקוֹ שֶׁל תִּינוֹק הָוֵי בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, וְקֹדֶם זֶה אֵינוֹ בַּר עָנְשִׁין: (ר"ע מברטנורה).

 רמב"ם  ( ראו פירוש רבינו למשנה ג' ) (רמב"ם)

פרק ח - משנה ה

עֻבָּרָה שֶׁהֵרִיחָה, מַאֲכִילִין אוֹתָהּ עַד שֶׁתָּשִׁיב נַפְשָׁהּ. חוֹלֶה מַאֲכִילִין אוֹתוֹ עַל פִּי בְקִיאִין. וְאִם אֵין שָׁם בְּקִיאִין, מַאֲכִילִין אוֹתוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ, עַד שֶׁיֹּאמַר דָּי:

 ר"ע מברטנורה  עֻבָּרָה שֶׁהֵרִיחָה. הָעֻבָּר {יג} מֵרִיחַ רֵיחַ הַתַּבְשִׁיל וְהִיא מִתְאַוָּה לוֹ, וְאִם אֵינָהּ אוֹכֶלֶת שְׁנֵיהֶם מְסֻכָּנִים: עַל פִּי בְקִיאִים. רוֹפְאִים מֻמְחִין בְּאֻמָּנוּתָן: אֵין שָׁם בְּקִיאִין מַאֲכִילִין אוֹתוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ. הָכִי מִפָּרְשָׁהּ מַתְנִיתִין בַּגְּמָרָא, בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים דְּסוֹמְכִין עַל דִּבְרֵי בְּקִיאִין, בִּזְמַן שֶׁהַחוֹלֶה אוֹמֵר אֵינִי צָרִיךְ {יד} אוֹ שׁוֹתֵק, אֲבָל אָמַר צָרִיךְ, אֵין שָׁם בְּקִיאִין כְּלָל, כְּלוֹמַר אֵין בְּקִיאוּתָן חֲשׁוּבָה לִכְלוּם, אֲבָל מַאֲכִילִין אוֹתוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַבְּקִיאִין אוֹמְרִים אֵינוֹ צָרִיךְ: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {יג} כָּךְ כָּתַב רַשִׁ"י. וְנִרְאֶה לִי שֶׁדִּקְדְּקוּ לְפָרֵשׁ כֵּן מֵהָנֵי עֻבְדֵּי דְּאִיתְּנְהוּ בַּגְּמָרָא. הַהִיא עֻבָּרָה דְּאַרְחָא, לְחִישׁוּ לְהוּ וְאִלְּחִישָׁה, קָרֵי עֲלֵיהּ בְּטֶרֶם אֱצָרְךָ בַּבֶּטֶן וְגוֹ' וְנָפֵיק מִינַהּ רַבִּי יוֹחָנָן. וְהַהִיא עֻבָּרָהּ דְּאַרְחָה וּלְחִישׁוּ לַהּ וְלֹא אִלְּחִישָׁא, וְקָרֵי עֲלֵיהּ זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם, וְנָפֵיק מִינַהּ שַׁבְּתַאי אוֹצֵר פְּרִי. הָא קַמָּן דְּמִצַּד הָעֻבָּר בָּא הַתַּאֲוָה, שֶׁהוּא מֵרִיחַ וּמִתְאַוֶּה, שֶׁהֲרֵי בְּיָדוֹ לַחֲזֹר בּוֹ. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יד} וְאָמְרִינַן תּוּנְבָּא, פֵּרוּשׁ שְׁטוּת נָקֵיט לֵיהּ מֵחֲמַת חָלְיוֹ, אֲבָל אָמַר צָרִיךְ כוּ', דְּלֵב יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ, וּמִשּׁוּם דִּסְפֵק נְפָשׁוֹת לְהָקֵל הִלְכָּךְ כִּי אָמַר צָרִיךְ תָּלִינַן בְּלֵב יוֹדֵעַ, וְלָאו מִשּׁוּם תּוּנְבָּא, אֶלָּא קִים לֵיהּ בְּגַוֵּיהּ טְפֵי, וְכִי אָמַר אֵינוֹ צָרִיךְ תָּלִינַן בְּתוּנְבָּא. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  עוברה שהדיחה מאכילין אותה עד שתשיב נפשה כו': וכן עוברה שהריחה בשר קדש או בשר חזיר ונתעורר טבעה ותאותה לאכול מאכילין אותה ממנו עד שיתישב נפשה. ובקיאים הם המהירים במלאכתן ורצה בו בכאן הבקיאים מן הרופאים. ובזה הענין משפטם אבארם לך והוא כי החולה כששאל לאכול אפילו כל הרופאים אומרים אינו צריך מאכילין אותו על פי עצמו עד שישבע. ואם הורה רופא בקי שהוא צריך לאכול והוא אומר איני צריך מאכילין אותו על פי רופא ואין שומעין לחולה. ואם נחלקו הרופאים ואמרו מקצתם צריך ומקצתן אין צריך שומעין לרובם. ואם הם בשוה במנין ובחכמה כפי סברתנו מאכילין אותו כי העיקר אצלנו ספק נפשות להקל: (רמב"ם)

פרק ח - משנה ו

מִי שֶׁאֲחָזוֹ בֻלְמוּס, מַאֲכִילִין אוֹתוֹ אֲפִלּוּ דְבָרִים טְמֵאִים {טו}, עַד שֶׁיֵּאוֹרוּ עֵינָיו. מִי שֶׁנְּשָׁכוֹ כֶלֶב שׁוֹטֶה, אֵין מַאֲכִילִין אוֹתוֹ מֵחֲצַר כָּבֵד שֶׁלוֹ, וְרַבִּי מַתְיָא בֶן חָרָשׁ מַתִּיר. וְעוֹד אָמַר רַבִּי מַתְיָא בֶן חָרָשׁ, הַחוֹשֵׁשׁ בִּגְרוֹנוֹ, מַטִּילִין לוֹ סַם בְּתוֹךְ פִּיו בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא סְפֵק נְפָשׁוֹת, וְכָל סְפֵק נְפָשׁוֹת {יז} דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת:

 ר"ע מברטנורה  בֻּלְמוּס. חֹלִי הָאוֹחֵז מֵחֲמַת רְעָבוֹן וּמְסֻכָּן לָמוּת, וּכְשֶׁמַּרְאִיתוֹ חוֹזֶרֶת בְּיָדוּעַ שֶׁנִּתְרַפֵּא: כֶּלֶב שׁוֹטֶה. רוּחַ רָעָה שׁוֹרָה עָלָיו. וְסִימָנִים שֶׁלּוֹ, פִּיו פָּתוּחַ, רִירוֹ נוֹטֵף, אָזְנָיו סְרוּחוֹת, וּזְנָבוֹ מוּנַחַת לוֹ בֵּין יַרְכוֹתָיו, וּמְהַלֵּךְ עַל צִדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים, וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף נוֹבֵחַ וְאֵין קוֹלוֹ נִשְׁמָע: אֵין מַאֲכִילִין אוֹתוֹ מֵחֲצַר כָּבֵד שֶׁלּוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁנָּהֲגוּ הָרוֹפְאִים בִּרְפוּאָה זוֹ, אֵינָהּ רְפוּאָה גְּמוּרָה לְהַתִּיר לוֹ אִסּוּר בְּהֵמָה טְמֵאָה עַל כָּךְ {טז}: וְרַבִּי מַתְיָא בֶן חָרָשׁ מַתִּיר. קָסָבַר רְפוּאָה גְּמוּרָה הִיא. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ: הַחוֹשֵׁשׁ בְּשִׁנָּיו. שֶׁמַּתְחִיל בְּשַׂר הַחֲנִיכַיִם לְהִתְאַכֵּל וּמִשָּׁם הוֹלֵךְ לַחֵךְ וְלַגָּרוֹן: מַטִּילִין לוֹ סַם. שֹׁרֶשׁ עֵשֶׂב לִרְפוּאָה: וְכָל סְפֵק נְפָשׁוֹת דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. כֹּל, לַאֲתוֹיֵי כְּגוֹן דִּפְשִׁיטָא לָן דִּבְשַׁבָּת זוֹ לֹא יָמוּת, אֶלָּא סָפֵק שֶׁאִם לֹא יַעֲשׂוּ לוֹ הַיּוֹם שֶׁמָּא יָמוּת לְשַׁבָּת הַבָּאָה. וּכְגוֹן דַּאֲמָדוּהוּ לִשְׁתּוֹת סַם זֶה לִתְמָנְיָא יוֹמֵי, וְיוֹמָא קַמָּא שַׁבְּתָא, מַהוּ דְּתֵימָא לְעַכְּבִינְהוּ עַד לְאוֹרְתָּא כִּי הֵיכִי דְּלֹא נֵיחוּל עֲלֵיהּ תְּרֵי שַׁבָּתָא, קָא מַשְׁמַע לָן: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {טו} דְּבָרִים טְמֵאִים. הֵם הַדְּבָרִים הָאֲסוּרִים כִּשְׁקָצִים וּרְמָשִׂים וּבְהֵמָה טְמֵאָה וְזוּלָתָם. הָרַמְבַּ"ם: {טז} זֶה אֵינוֹ מוֹעִיל אֶלָּא בְּדֶרֶךְ סְגֻלָּה, וְאֵין עוֹבְרִין עַל הַמִּצְוֹת אֶלָּא בִּרְפוּאָה בִּלְבַד, רְצוֹנוֹ לוֹמַר בִּדְבָרִים הַמְרַפְּאִים בְּטֶבַע, וְהוּא דָּבָר אֲמִתִּי הוֹצִיאוּ מִדַּעַת וְהַנִּסָּיוֹן הַקָּרוֹב לָאֱמֶת. אֲבָל לְהִתְרַפְּאוֹת בִּדְבָרִים שֶׁהֵם מְרַפְּאִים בִּסְגֻלָּתָן אָסוּר, כִּי כֹּחָם חַלָּשׁ, אֵינוֹ מִצַּד הַדַּעַת, וְנִסְיוֹנוֹ רָחוֹק, וְהִיא טַעֲנָה חֲלוּשָׁה מִן הַטּוֹעֵן: {יז} סְפֵק נְפָשׁוֹת כוּ'. דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא יח) אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם, וְלֹא שֶׁיָּמוּת בָּהֶם. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאָדָם הַמִּצְוֹת שֶׁיִּחְיֶה בָּהֶם וַדַּאי וְלֹא שָׁיְכָא בַּעֲשִׂיָּתָם לָבֹא לִידֵי סְפֵק מִיתָה, אַלְמָא מְחַלְּלִין עַל הַסָּפֵק. גְּמָרָא דַּף פ"ה: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו אפי' דברים כו': בולמוס מין ממיני החולאים שנופל בו האדם ואינו מרגיש כלל וזה החולה הוא מין ממיני החלאים הנקראים בלשון חכמים נכפין ויארע לאלו הנזכרים בכאן כמו נשיכה בפי האסטומכא וכשיאכלו יקל מעליהם ויאירו עיניהם: ודברים טמאים הם הדברים האסורים כשקצים ורמשים ובהמה טמאה וזולתם. ולאלו ולכיוצא בהם אין נותנין להם בתחילה האיסור החמור אבל נותנים להם איסור הקל יותר אם נתישבה דעתם מוטב ואם לאו נותנין להם מה שהוא אסור יותר ממנו. וחושש בפיו הוא שיתעכלו החניכים שאם יניחוהו יתעכל החיך. וסם שם העיקר איזה עיקר שיהיה. ואין הלכה כרבי מתיא בן חרש בזה שהוא מתיר להאכיל לאדם הכבד של כלב שוטה כשנשך כי זה אינו מועיל אלא בדרך סגולה. וחכמים סוברים כי אין עוברין על המצות אלא ברפואה בלבד ר"ל בדברים המרפאין בטבע והוא דבר אמתי הוציאו הדעת והנסיון הקרוב לאמת. אבל להתרפאות בדברים שהם מרפאים בסגולתן אסור כי כוחם חלוש אינו מצד הדעת ונסיונו רחוק והיא טענה חלושה מן הטועה. וזה העיקר דעהו וזכרהו כי הוא עיקר גדול. ואמרם כל ספק נפשות דוחה את השבת להזהירך ולזרז אותך להקדים ולהתחיל בזה הענין ושלא לאחרו ואפי' בשבת הראשונה מן החולי שהחולה סובל חוליו ושלא נאמר אין ספק החולי יתמיד עד לשבת האחרת ונצטרך לחלל עליו השבת על כן נניחהו היום עד למחר כדי שלא נחלל עליו שתי שבתות: (רמב"ם)

פרק ח - משנה ז

מִי שֶׁנָּפְלָה עָלָיו מַפֹּלֶת, סָפֵק הוּא שָׁם {יח} סָפֵק אֵינוֹ שָׁם, סָפֵק חַי סָפֵק מֵת, סָפֵק נָכְרִי סָפֵק יִשְׂרָאֵל, מְפַקְּחִין עָלָיו אֶת הַגַּל. מְצָאוּהוּ חַי, מְפַקְּחִין עָלָיו. וְאִם מֵת, יַנִּיחוּהוּ:

 ר"ע מברטנורה  מְפַקְּחִין עָלָיו. חוֹפְרִין אֶת הַגַּל וּמְחַפְּשִׂין אַחֲרָיו. וְאִם בָּדְקוּ עַד חָטְמוֹ, בֵּין מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה, בֵּין מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, וְלֹא מָצְאוּ בּוֹ נְשָׁמָה, בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא מֵת וְשׁוּב אֵין מְפַקְּחִין עָלָיו, דִּכְתִיב (בְּרֵאשִׁית ז) כָּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו: מְצָאוּהוּ חַי מְפַקְּחִין עָלָיו. לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא שֶׁרָאוּ בּוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּחְיֶה אֶלָּא חַיֵּי שָׁעָה וּמִיָּד הוּא מֵת, קָא מַשְׁמַע לָן דִּמְפַקְּחִין עָלָיו בִּשְׁבִיל אוֹתוֹ חַיֵּי שָׁעָה: מֵת אֵין מְפַקְּחִין עָלָיו. הָא קָא מַשְׁמַע לָן דַּאֲפִלּוּ לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר מַצִּילִין אֶת הַמֵּת מִפְּנֵי הַדְּלֵקָה, בְּהָא מוֹדֶה דְּאֵין מְפַקְּחִין. דְּגַבֵּי דְּלֵקָה הִתִּירוּ לְטַלְטֵל הַמֵּת וּלְהוֹצִיאוֹ, דְּאִי לֹא שָׁרֵית לֵיהּ אָתֵי לְכַבּוֹיֵי מִתּוֹךְ שֶׁאָדָם בָּהוּל עַל מֵתוֹ, אֲבָל הָכָא אִי לֹא שָׁרֵית לֵיהּ לְפַקֵּחַ אֶת הַגַּל מַאי אִית לֵיהּ לְמֶעְבַּד דִּתְהָוֵי אִסּוּרָא דְּאוֹרָיְתָא דְּנִשְׁרֵי הָא מִקָּמֵי הָא: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {יח} סָפֵק הוּא שָׁם. הָכִי קָאָמַר, לֹא מִיבָּעְיָא סָפֵק הוּא שָׁם סָפֵק אֵינוֹ שָׁם, דְּאִם אִיתָא דְּחַי הוּא מְפַקְּחִים עָלָיו, אֶלָּא אֲפִלּוּ סָפֵק חַי סָפֵק מֵת מְפַקְּחִין כוּ'. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת דְּהַיְנוּ טַעֲמָא דְּאֵין הוֹלְכִים בְּפִקּוּחַ נֶפֶשׁ אַחַר הָרֹב, מִשּׁוּם דִּכְתִיב וְחַי בָּהֶם וְלֹא שֶׁיָּמוּת בָּהֶם, שֶׁלֹּא יוּכַל לָבֹא בְּשׁוּם עִנְיָן לִידֵי מִיתַת יִשְׂרָאֵל: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק כו': מפקחין פירוש שחופרין ומחפשין אותו וכשמגיע לחוטמו ולא נמצא בו נשמה אז אסור לו לחפור יותר לפי שבודאי הוא מת. ואם מצאו חי אע"פ שהוא בענין שאינו יכול לחיות אלא זמן מועט וימות לפי שעה חופרין עליו ומוציאין אותו וזהו ענין אמרם מצאוהו חי מפקחין עליו. ואמרם אם מת יניחוהו כי יש מן החכמים שסובר מצילין את המת מפני הדליקה והודיענו בכאן שמניחין אותו תחת המפולת ואין על זה חולק: (רמב"ם)

פרק ח - משנה ח

חַטָּאת וְאָשָׁם וַדַּאי {יט} מְכַפְּרִין. מִיתָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפְּרִין עִם הַתְּשׁוּבָה. הַתְּשׁוּבָה מְכַפֶּרֶת עַל עֲבֵרוֹת קַלּוֹת עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה. וְעַל הַחֲמוּרוֹת הִיא תוֹלָה עַד שֶׁיָּבֹא יוֹם הַכִּפּוּרִים וִיכַפֵּר:

 ר"ע מברטנורה  חַטָּאת וְאָשָׁם וַדַּאי. מְכַפְּרִים עִם הַתְּשׁוּבָה. וְלֹא חָשׁ הַתַּנָּא לְהַזְכִּירָהּ, דְּמִסְתָּמָא כְּשֶׁהוּא מֵבִיא חַטָּאתוֹ וַאֲשָׁמוֹ כְּבָר עָשָׂה תְּשׁוּבָה, שֶׁאִם לֹא הָיָה מִתְחָרֵט {כ} לֹא הָיָה מֵבִיא קָרְבָּן: אָשָׁם וַדַּאי. כְּגוֹן אֲשַׁם גְּזֵלוֹת וַאֲשַׁם מְעִילוֹת: עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַּעֲשֶׂה. הַנִּתָּק לַעֲשֵׂה, תְּשׁוּבָה מְכַפֶּרֶת. אֲבָל לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַלְקוֹת, תְּשׁוּבָה תּוֹלָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. וּמַסְקָנָא דְּמִלְּתָא בַּגְּמָרָא, שֶׁאִם הֵזִיד בַּעֲשֵׂה וּבְלָאו הַנִּתָּק לַעֲשֵׂה, אוֹ שָׁגַג בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַלְקוֹת, וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה, אֵינוֹ זָז מִשָּׁם עַד שֶׁמּוֹחֲלִין לוֹ {כא}. וְאִם הֵזִיד בְּלָאו שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַלְקוֹת, תְּשׁוּבָה תּוֹלָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. וְאִם שָׁגַג בְּחַיָּבֵי כְּרֵתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין, הַחַטָּאת מְכַפֶּרֶת עִם הַתְּשׁוּבָה {כב}. וְאִם הֵזִיד בָּהֶם, תְּשׁוּבָה וְיוֹם כִּפּוּרִים תּוֹלִין, וְיִסּוּרִין מְמָרְקִין. וְהָנֵי מִלֵּי כְּשֶׁלֹּא חִלֵּל אֶת הַשֵּׁם, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא חָטָא וְהֶחְטִיא אֲחֵרִים, אֲבָל אִם חִלֵּל אֶת הַשֵּׁם, אֵין כַּפָּרָתוֹ נִגְמֶרֶת עַד שֶׁיָּמוּת. וְכָל זֶה בִּזְמַן שֶׁאֵין שָׁם שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, אֲבָל בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ הוּא מְכַפֵּר עַל כָּל הָעֲבֵרוֹת, קַלּוֹת וַחֲמוּרוֹת, חוּץ מֵעֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, שֶׁאֵין מִתְכַּפֵּר לוֹ עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {יט} וַדַּאי. דְּאִלּוּ אָשָׁם תָּלוּי אַף עַל גַּב דִּכְתִיב בֵּיהּ כַּפָּרָה, וְכִפֵּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל שִׁגְגָתוֹ אֲשֶׁר שָׁגַג, לֹא מְכַפֵּר כַּפָּרָה גְּמוּרָה, אֶלָּא תּוֹלֶה לְהָגֵן עָלָיו מִן הַיִּסּוּרִין עַד שֶׁיִּוָּדַע לוֹ שֶׁוַּדַּאי חָטָא וְיָבִיא חַטָּאת. אִי נַמִּי הָנָךְ אֵין אַחֵר [מְכַפֵּר כַּפָּרָתָן], דִּתְנַן בְּמִשְׁנָה ד' פֶּרֶק ו' דִּכְרֵתוֹת חַיָּבֵי חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת וַדָּאִין שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶן יוֹם הַכִּפּוּרִים חַיָּבִין, אֲשָׁמוֹת תְּלוּיִין פְּטוּרִין. גְּמָרָא: {כ} שֶׁזּוֹ עִקַּר הַתְּשׁוּבָה, וְהַתְּשׁוּבָה הִיא שֶׁיִּתְוַדֶּה אָדָם עַל עֲוֹנוֹתָיו לִפְנֵי הַשֵּׁם וְיִתְנַחֵם עַל מַה שֶּׁחָטָא וִיקַבֵּל עָלָיו שֶׁלֹּא יָשׁוּב לְאוֹתוֹ עָוֹן לְעוֹלָם. אָמַר בַּוִּדּוּי וְהַפְּרִישָׁה מִן הֶעָוֹן וּמוֹדֶה וְעוֹזֵב יְרוּחָם, וְאָמַר בַּחֲרָטָה עַל הֶעָוֹן כִּי אַחֲרֵי שׁוּבִי נִחַמְתִּי (יִרְמְיָה לא). הָרַמְבַּ"ם: {כא} דְּאַרְבָּעָה קְרָאֵי כְּתִיבִי. נֶאֱמַר (יִרְמְיָה ג) שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּא מְשׁוּבוֹתֵיכֶם, לָמַדְתָּ שֶׁיֵּשׁ עֲבֵרָה שֶׁמִּתְכַּפֶּרֶת בִּתְשׁוּבָה לְבַדָּהּ. וְנֶאֱמַר (וַיִּקְרָא טז) כִּי בַּיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לָמַדְתָּ שֶׁיֵּשׁ עֲבֵרָה שֶׁצְּרִיכָה יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְנֶאֱמַר (תְּהִלִּים פט) וּפָקַדְתִּי בְּשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם, לָמַדְתָּ שֶׁיֵּשׁ עֲבֵרָה שֶׁצְּרִיכָה יִסּוּרִין, וּמִסְתַּבְּרָא הַקַּל לַקַּלָּה וְהֶחָמוּר לַחֲמוּרָה. וְנֶאֱמַר (יְשַׁעְיָה כב) וְנִגְלָה בְּאָזְנֵי ה' צְבָאוֹת אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמוּתוּן, לָמַדְנוּ שֶׁיֵּשׁ עֲבֵרָה שֶׁאֵין עָלֶיהָ כַּפָּרָה אֶלָּא מִיתָה, וְזֶהוּ חִלּוּל הַשֵּׁם. וּפֵרֵשׁ הָרַ"ב חוֹטֵא וּמַחְטִיא אֲחֵרִים, וְכִדְפֵרֵשׁ רַשִׁ"י. וּבַגְּמָרָא מַשְׁמַע דְּכָל שֶׁעוֹשֶׂה עֲבֵרָה וַאֲחֵרִים לְמֵדִין מִמֶּנּוּ לִנְהֹג גַּם כֵּן קַלּוּת בַּדָּבָר מִקְּרֵי חִלּוּל הַשֵּׁם, דְּהַיְנוּ מַחְטִיא אֲחֵרִים. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {כב} אוֹ שֶׁחָטָא חֵטְא שֶׁהוּא חַיָּב עָלָיו אָשָׁם וַדַּאי וְהֵבִיא אֲשָׁמוֹ. הָרַמְבַּ"ם: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  חטאת ואשם ודאי מכפרין מיתה ויום הכפורים מכפרין כו': שמור אלו העיקרים וסמוך עליהם והוא כשהאדם שוגג בעשה ולא תעשה או מזיד בעשה ועשה תשובה מכפרים לו לאלתר. והתשובה הוא שיתודה אדם על עונותיו לפני השם ויתנחם על מה שחטא ויקבל עליו שלא ישוב לאותו עון לעולם אמר בוידוי והפרישה מן העון (משלי כח) ומודה ועוזב ירוחם ואמר בחרטה על העון (ירמיה לא) כי אחרי שובי נחמתי. וכשהזיד בלאו ועשה תשובה תשובה תולה ויוה"כ מכפר. וכששגג בכריתות ובמיתות בית דין במה שהוא חייב עליו חטאת או שחטא חטא שהוא חייב עליו אשם ודאי והביא אשמו וחטאתו ועשה תשובה נתכפר לו במקומו לאלתר ולשון הכתוב הוא כי מביא חטאתו צריך תשובה שנאמר (ויקרא ה) והתודה אשר חטא עליה וכשהזיד בכריתות ובמיתות בית דין ועשה תשובה תשובה ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין אז וכשימות נגמרה כפרתו הוא שנאמר אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון (ישעיה כב). וכל זה כשעבר ברצונו אבל באונס פטור וכל זה כשאין עבודת יוה"כ אבל בזמן שהיתה העבודה כבר ידעת כי בשעיר המשתלח היו מתכפרין על כל העונות כמו שנבאר בתחילת שבועות: (רמב"ם)

פרק ח - משנה ט

הָאוֹמֵר, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. אֶחֱטָא וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים {כג} מְכַפֵּר. עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אֵין {כד} יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ. אֶת זוֹ דָּרַשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ (ויקרא טז), עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין, וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם, אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לו), וְזָרַקְתִּי {כה} עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם. וְאוֹמֵר (ירמיה יז), מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יְיָ, מַה מִּקְוֶה מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים, אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל:

 ר"ע מברטנורה  אֶחֱטָא וְאָשׁוּב אֶחֱטָא וְאָשׁוּב. תְּרֵי זִימְנֵי: אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ וְכוּ'. שֶׁכֵּיוָן שֶׁעָבַר עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ שׁוּב אֵינוֹ פּוֹרֵשׁ מִמֶּנָּה, לְפִי שֶׁדּוֹמָה עָלָיו כְּהֶתֵּר: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {כג} אֵין כוּ'. כְּמוֹ אָמְרָם אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. וּלְפִיכָךְ לֹא יַעַזְרֵהוּ הַשֵּׁם שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּצוֹם כִּפּוּר מַה שֶּׁרָאוּי לוֹ לַעֲשׂוֹת כְּדֵי שֶׁיְּכַפְּרוּ לוֹ עֲוֹנוֹתָיו בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. הָרַמְבַּ"ם. וּלְפִי זֶה נִרְאֶה דְּהָכָא נַמִּי בִּתְרֵי זִימְנֵי כְּמוֹ בָּרֵישָׁא, דִּלְהָכִי אֵין מַסְפִּיקִין, דְּאֵינוֹ פּוֹרֵשׁ. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {כד} שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. [וְהָא] דִּכְתִיב [שְׁמוּאֵל א ב] אִם יֶחְטָא אִישׁ לְאִישׁ וּפִלְּלוֹ אֱלֹהִים. הָכִי קָאָמַר וּפִלְּלוֹ לְשׁוֹן פִּיּוּס, שֶׁפִּיֵּס לַחֲבֵרוֹ וְרִצָּהוּ, הָאֱלֹהִים יִמְחֹל לוֹ, וְאִם לַה' יֶחְטָא אִישׁ מִי יִתְפַּלֵּל בַּעֲדוֹ אִם אֵינוֹ שָׁב מֵעֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדוֹ. גְּמָרָא: {כה} שֶׁנֶּאֱמַר וְזָרַקְתִּי כוּ'. יֵשׁ לִתְמֹהַּ דְּלָמָּה שָׁבֵיק רַבִּי עֲקִיבָא מִקְרָא שֶׁלְּפָנָיו, לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ, מְפֹרָשׁ יוֹצֵא שֶׁה' מְטַהֵר אוֹתָנוּ, וְלָמָּה יְדַמֶּה בְּיַד הַנְּבִיאִים, הֲלֹא לְפָנֵינוּ מֵאִיר סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֹּאת. וְעוֹד יֵשׁ לְהָבִין סְמִיכוּת הַמַּאֲמָרִים אַהֲדָדֵי. וּבְחִבּוּרִי שַׁעְשׁוּעֵי יוֹם בְּסֵדֶר אַחֲרֵי הֶאֱרַכְתִּי לִדְרֹשׁ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְיַשֵּׁב, דְּהִנֵּה בֶּאֱמֶת הַמִּקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה אֵין לוֹ הֶכְרֵעַ, דְּאִם נְפָרֵשׁ דְּהַמַּאֲמָר מִכָּל חַטֹּאתֵיכֶם נִדְרַשׁ לְפָנָיו, אִם כֵּן אַדְּרַבָּה מוֹרֶה לְהִפּוּךְ, כִּי בַּיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכָּל חַטֹּאתֵיכֶם, וְקָאֵי עַל עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. וּלְזֹאת כֵּיוָן דְּהַתַּנָּא מַדְחֶה הַאי פֵּרוּשָׁא, וְסָתַם דְּמַה שֶּׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, מַמְתִּיק בִּלְשׁוֹנוֹ אֶת זוֹ דָּרַשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. דְּזֶה דָּרַשׁ וְחִדֵּשׁ דִּקְרָא לִדְרֹשׁ הַקְּרָא לְאַחֲרָיו מִכָּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה', דְּדַוְקָא מַה שֶּׁהוּא בֵּין אָדָם לַמָּקוֹם. אָמְנָם קָשֶׁה דְּבֶאֱמֶת מְנָלֵיהּ לְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הָא, דִּלְמָא הַמִּקְרָא נִדְרָשׁ לְפָנָיו וְכַפָּרָה לְכֻלָּם יִהְיוּ, לָזֶה בָּא רַבִּי עֲקִיבָא לְיַשֵּׁב בְּמַאֲמָרוֹ אַשְׁרֵיכֶם כוּ' לְהוֹכִיחַ דְּנִדְרָשׁ לְאַחֲרָיו וְאֵינוֹ מְכַפֵּר רַק עַל מַה שֶּׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם. וִידֻקְדַּק עוֹד דְּהַתְּהִלָּה אַשְׁרֵיכֶם כוּ' מְפֹרָשׁ בְּסִיּוּם הַתּוֹרָה, אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ כוּ', וְגַם הַתֹּאַר לִפְנֵי אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם גַּם כֵּן נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה, הֲלֹא הוּא אָבִיךָ. וְיֻקְדַּם דִּבְרֵי הַסִּפְרָא בְּפָרָשַׁת קְדוֹשִׁים, קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ, אִם אַתֶּם מַקְדִּישִׁים עַצְמְכֶם מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי, וְאִם אֵין אַתֶּם מַקְדִּישִׁים עַצְמְכֶם מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ לֹא כוּ', אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא אִם קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי הֲרֵינִי מְקֻדָּשׁ וְאִם לָאו אֵינִי מְקֻדָּשׁ. תַּלְמוּד לוֹמַר כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי, בִּקְדֻשָּׁתִי תָּמִיד בֵּין אַתֶּם מַקְדִּישִׁים בֵּין כוּ'. עוֹד נַקְדִּים מַה שֶׁעָלְתָה מְצֻדָּתֵנוּ בְעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּדִבְרֵי הַפִּיוּט הַיוֹם הֲרַת עוֹלָם, אִם כְּבָנִים כוּ' וְאִם כַּעֲבָדִים כוּ'. כַּאֲשֶׁר נְדַמֶּה בְּבֵן הַמֶּלֶךְ שֶׁגָּזַל מֵאוֹצְרוֹת אָבִיו וְגַם עָשָׁק וְרָצַץ לִבְנֵי הַמְּדִינָה, דִּבְוַדַאי הֲנָקֵל לוֹ לְהִתְחַטְּאֹת וּלְרַצּוֹת לְאָבִיו, וְאִם אָבִיו הַמֶּלֶךְ יִמְחֹל לִבְנוֹ, עִם כָּל זֶה בְּנֵי הַמְּדִינָה בְמִשְׁפָּט הַמֶּלֶךְ יַעַמְדוּ לִצְעֹק עַל הַעִיווּת שֶׁעָשָׂה בְנוֹ נֶגְדָּם, וְכָל זְמַן שֶׁלֹא יֵרָצֶה אֹתָם, שׁוּרַת הַדִּין גֹּבֵר כֹּחַ הַמֶּלֶךְ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְכַפֵּר עֲוֹן בְּנוֹ. אָמְנָם אִם כָּאֵלֶה יִקְרֶה לְעֶבֶד אֲשֶׁר דְּבַר הַמַּלְכוּת יָצָא עַל יָדוֹ לִלְחֹם מִלְחַמְתּוֹ וְלָשׂוּם אֹתוֹ בְמֶרְכַּבְתּוֹ, בְּוַדַּאי כְּשֶׁמְרַצֶּה אֶת הַמֶּלֶךְ וּמֵחֲמַת שֶׁהוּא חָכָם בְּנִמוּסֵי הַמְּלוּכָה מְבַטֵּל הַמֶּלֶךְ רְצוֹנוֹ, מִמֵּילֵא שֶׁהַכֹּל מָחוּל לוֹ, דַּהֲרֵי הַמֶּלֶךְ יַעֲנֶה לִבְנֵי הַמְּדִינָה, הֲלֹא אֲשֶׁר הֵשַׁבְתִּי אֹתוֹ עַל כַּנוֹ הוּא הַנֹּגֵעַ לְטֹבַת כֻּלְכֶם לְהִלָּחֵם נֶגֶד הַצַּר הַצֹּרֵר, וּבְכֹחִי לִמְחֹל גַּם עַל אֲשֶׁר קִלְקֵל נֶגְדְּכֶם, דַּהֲרֵי כֻּלְכֶם חַיָּבִים בִּכְבֹדִי הַנֹּגֵעַ לִכְבֹדְכֶם, וּבִדְבָרֵינוּ מְבֹאָר בַּאֲרִיכוּת בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. מֵעַתָּה עוֹלֶה שַׁפִּיר נֹפֶת דִּבְרֵי הַמִּשְׁנָה, דְּבַתְּחִלָּה קָאָמַר אֶת זוֹ דָּרַשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, שֶׁדּוֹרֵשׁ הַכְרָעַת הַמִּקְרָא מִכָּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה', דְּנִדְרָשׁ לְאַחֲרָיו, וּמְיַשֵּׁב רַבִּי עֲקִיבָא לְהַכְרִיעַ דְּכֵן הַהֶכְרַח שֶׁלֹּא לִדְרֹשׁ לְפָנָיו כַּמְבֹאָר. וְזֶהוּ אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל, דַּאֲשֶׁר תְּהִלָּה שֶׁהוּא לָכֶם לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִים, דְּמַעֲלֶה עֲלֵיכֶם כִּבְיָכוֹל כְּאִלּוּ קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי הוּא רַק מִי מְטַהֵר אֶתְכֶם, דְּטָהֳרָה הוּא רַק לְעַצְמְכֶם, וְאִם קִדַּשְׁתֶּם עַצְמְכֶם מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי כוּ', וְהוּא רַק בְּמַדְרֵגַת אַהֲבַת הַבֵּן, וְכִי קָדוֹשׁ ה' בֵּין אַתֶּם כוּ'. וְהַשֹּׁרֶשׁ פּוֹרֶה כוּ' שֶׁאִם אֵין אַתֶּם מַקְדִּישִׁים אֵינִי מְקֻדָּשׁ, הוּא רֹאשׁ וְלַעֲנָה, וְאִם חָטָאתָ מַה תִּפְעַל לְיוֹצֵר הָאָדָם. וְעוֹלֶה שַׁפִּיר אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, דְּהוּא בְּמַדְרֵגַת אָב כִּבְיָכוֹל וְהַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְזָרַקְתִּי כוּ' וּטְהַרְתֶּם, שֶׁאַתֶּם תִּטָּהֲרוּ. וּרְאָיָה מְפֹרֶשֶׁת עוֹד מִפָּסוּק מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל, דְּקָאֵי לְרֵישָׁא דִּקְרָא בְּיִרְמְיָה, אִם עֲוֹנֵינוּ עָנוּ בָּנוּ ה' עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ כִּי רַבּוּ מְשׁוּבוֹתֵינוּ לְךָ חָטָאנוּ. דְּבָזֶה שֶׁהָלַכְנוּ שׁוֹבָב בְּדַרְכֵי לְבָבֵנוּ לְךָ חָטָאנוּ, אֲנַחְנוּ הַחוֹטְאִים וְהַחֲסֵרִים, וּלְנַפְשֵׁנוּ הֲרֵעֹנוּ וְלֹא לְךָ יוֹצֵר הָאָדָם. וְעַל זֶה מְיַעֵד אוֹתָנוּ מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל כוּ' לְטַהֵר אוֹתָנוּ. וְכֵיוָן שֶׁכֵּן מֻכְרָח הַכְרָעַת הַפָּסוּק מִכָּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה', דַּעֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ אֵין יוֹם כִּפּוּר מְכַפֵּר עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ. לְשׁוֹן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב. לְפִי שֶׁהַדֶּרֶךְ הַיְּשָׁרָה הִיא שֶׁיָּבוֹר הָאָדָם בְּעַצְמוֹ לְהִתְקַדֵּשׁ וְלִטָּהֵר, וְאָז כְּשֶׁבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין לוֹ, וְעַל זֶה אָמַר לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִים. וּמִפְּנֵי שֶׁלִּפְעָמִים לְפִי שֶׁיֵּצֶר לֵב הָאָדָם רַע עָלָיו לֹא יוּכַל לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו לְכוּפוֹ לִטָּהֵר בִּתְשׁוּבָה, וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן יְעוֹרְרֵהוּ וּבִימִין צִדְקוֹ יִתְמְכֵהוּ לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח. וְזֶהוּ מִי מְטַהֵר אֶתְכֶם. וְנֶאֱמַר וְזָרַקְתִּי, וְזֶהוּ בְּלִי הִתְעוֹרְרוּת הָאָדָם, אֶלָּא בְּרַחֲמָיו מְטַהֲרָם. וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו יְטַהֲרֵנוּ מִכָּל טֻמְאוֹתֵינוּ, וּלְבֵית קָדְשׁוֹ יְקַבֵּץ נְפוּצוֹתֵינוּ, בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן וְאָמֵן: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב כו': האומר אחטא ויום הכפורים מכפר אין יום הכפורים מכפר כמו אמרם אין מספיקין בידו לעשות תשובה ולפיכך לא יעזרהו השם שיעשה בצום כיפור מה שראוי לו לעשות כדי שיתכפרו לו עונותיו באותו היום ושעיר המשתלח אינו מכפר עבירות שבין אדם לחבירו. (רמב"ם)