משנה מסכת מגילה (מ)

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט''א ולויקיטקסט על פ' הרמב''ם

משנה מסכת מגילה (מ)

פרק א

פרק ב

פרק ג

פרק ד

פרק א

משנה א משנה ב משנה ג משנה ד משנה ה משנה ו משנה ז משנה ח משנה ט משנה י משנה יא

פרק ב

משנה א משנה ב משנה ג משנה ד משנה ה משנה ו

פרק ג

משנה א משנה ב משנה ג משנה ד משנה ה משנה ו

פרק ד

משנה א משנה ב משנה ג משנה ד משנה ה משנה ו משנה ז משנה ח משנה ט משנה י

פרק א

פרק א - משנה א

מְגִלָּה נִקְרֵאת בְּאַחַד עָשָׂר, בִּשְׁנֵים עָשָׂר, בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר, לֹא פָחוֹת וְלֹא יוֹתֵר. כְּרַכִּין הַמֻּקָּפִין חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, קוֹרִין בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר. כְּפָרִים {ב} וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת {ג}, קוֹרִין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, אֶלָּא שֶׁהַכְּפָרִים מַקְדִּימִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה:

ר"ע מברטנורה מְגִלָּה נִקְרֵאת בְּאַחַד עָשָׂר, בִּשְׁנֵים עָשָׂר. פְּעָמִים בָּזֶה וּפְעָמִים בָּזֶה, כְּדִמְפָרֵשׁ וְאָזֵיל: מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן קוֹרִין בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר. דִּכְתִיב (אֶסְתֵּר ט) עַל כֵּן הַיְּהוּדִים הַפְּרָזִים עוֹשִׂים אֶת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר, וּמִדִּפְרָזִים בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר שְׁמַע מִנָּה דְּמֻקָּפִין בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר. וּמִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ, נַפְקָא לָן גְּזֵרָה שָׁוָה מִפְּרָזִי פְּרָזִי, כְּתִיב הָכָא הַיְּהוּדִים הַפְּרָזִים וּכְתִיב הָתָם {א} (דְּבָרִים ג) לְבַד מֵעָרֵי הַפְּרָזִי, מַה לְּהַלָּן מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ אַף כָּאן מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ. וְתִקְּנוּ שֶׁהַכְּרַכִּים הַמֻּקָּפִים חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָהֶם חוֹמָה עַכְשָׁיו יִקְרְאוּ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר כְּמוֹ שׁוּשָׁן, כְּדֵי לַחֲלֹק כָּבוֹד לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיְתָה חֲרֵבָה בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ קוֹרִין כִּבְנֵי שׁוּשָׁן וְיֵחָשְׁבוּ כְּאִלּוּ הֵם כְּרַכִּים הַמֻּקָּפִים אַף עַל פִּי שֶׁהֵם עַתָּה חֲרֵבִין, וְיִהְיֶה זִכָּרוֹן לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּנֵס זֶה. וּלְפִי שֶׁיְּהוֹשֻׁעַ הִתְחִיל לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק תְּחִלָּה וּכְתִיב (שְׁמוֹת יז) כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ, לְפִיכָךְ הִזְכִּירוּ מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ: אֶלָּא שֶׁהַכְּפָרִים מַקְדִּימִין. כְּלוֹמַר מֵאַחַר שֶׁמֻּקָּפִין קוֹרִין בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר וְשֶׁאֵין מֻקָּפִין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, הַכֹּל בִּכְלָל, וְהֵיכִי מַשְׁכַּחַת תּוּ אַחַד עָשָׂר שְׁנֵים עָשָׂר וּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר, אֶלָּא שֶׁהַכְּפָרִים נָתְנוּ לָהֶם רְשׁוּת לְהַקְדִּים קְרִיאָתָן לְיוֹם הַכְּנִיסָה, יוֹם שֵׁנִי בְּשַׁבָּת שֶׁלִּפְנֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר, אוֹ חֲמִישִׁי בְּשַׁבָּת, שֶׁהֵן יוֹם הַכְּנִיסָה שֶׁהַכְּפָרִים מִתְכַּנְּסִים בָּעֲיָרוֹת לְמִשְׁפָּט, לְפִי שֶׁבֵּית דִּין יוֹשְׁבִים בְּשֵׁנִי וַחֲמִישִׁי בְּתַקָּנַת עֶזְרָא, אִי נַמִּי מִתְכַּנְּסִין הַכְּפָרִים לָעֲיָרוֹת בַּשֵּׁנִי וַחֲמִישִׁי לִשְׁמֹעַ קְרִיאַת הַתּוֹרָה, וְהַכְּפָרִים אֵינָם בְּקִיאִים כָּל כָּךְ לִקְרוֹת וּצְרִיכִים שֶׁיִּקְרָאֶנָּה לָהֶם אֶחָד מִבְּנֵי הָעִיר, וְלֹא הִטְרִיחוּם חֲכָמִים לַחֲזֹר וְלָבֹא בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ פְּנוּיִים {ד} בְּיוֹם פּוּרִים לְהַסְפִּיק צָרְכֵי סְעֻדַּת פּוּרִים לִבְנֵי הָעֲיָרוֹת. וּמָצְאוּ לְדָבָר זֶה רֶמֶז מִן הַמִּקְרָא, דִּכְתִיב (אֶסְתֵּר ט) לְקַיֵּם אֶת יְמֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם, וְאִי לֹא תַּקּוּן מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר אֶלָּא אַרְבָּעָה עָשָׂר וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר הַכְּתוּבִים בַּמִּקְרָא, לֵימָא קְרָא בִּזְמַנָּם {ה}, מַאי זְמַנֵּיהֶם, שְׁמַע מִנָּהּ עוֹד שְׁנֵי זְמַנִּים {ו} אֲחֵרִים חוּץ מֵאוֹתָן הַכְּתוּבִים בַּמְּגִלָּה. וּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר לֹא צָרִיךְ קְרָא לְרִבּוּיֵי שֶׁיְּהֵא רָאוּי לִקְרִיאָה, שֶׁעִקַּר הַנֵּס בּוֹ הָיָה, שֶׁבּוֹ נִקְהֲלוּ לְהִנָּקֵם מֵאוֹיְבֵיהֶם בֵּין בְּשׁוּשַׁן בֵּין בִּשְׁאָר מְדִינוֹת, עַל כָּרְחֲךָ לֹא רַבֵּי קְרָא אֶלָּא אַחַד עָשָׂר וּשְׁנֵים עָשָׂר. וְאֵין לוֹמַר דְּרַבֵּי שִׁשָּׁה עָשָׂר וְשִׁבְעָה עָשָׂר שֶׁלְּאַחַר אַרְבָּעָה עָשָׂר וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר הַכְּתוּבִים בַּמְּגִלָּה, דְּאָמַר קְרָא (שָׁם) וְלֹא יַעֲבֹר: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {א} בְּבִיאַת הָאָרֶץ בִּימֵי מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ. רַשִׁ"י. וְהוֹאִיל וְנִכְתַּב בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים סָמוּךְ לִפְטִירַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם חָשְׁבִינַן לֵיהּ מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ: {ב} כְּפָרִים בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. דִּכְתִיב הַפְּרָזִים עוֹשִׂים אֶת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר, וְעִיר שֶׁאֵין מֻקֶּפֶת חוֹמָה נִקְרֵאת פָּרוּז, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁאֵין לָהּ חוֹמָה יְשִׁיבָתָהּ נָפוּץ וּפָרוּז וּמְרֻחָקִים מִשְּׁכוּנָה לִשְׁכוּנָה. רַשִׁ"י: {ג} וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת. נַמִּי אֵינָן מֻקָּפוֹת, דְּהָא בִּכְלָל פְּרָזִים הֵם, אֶלָּא שֶׁהֵן גְּדוֹלוֹת: {ד} הָכִי אִיתָא בַּגְּמָרָא. אֲבָל רָמֵי עַלָּהּ מִדִּתְנַן בְּמִשְׁנָה ג' מְקוֹם שֶׁאֵין נִכְנָסִין כוּ' אֵין קוֹרִין אֶלָּא בִּזְמַנָּהּ, וְאִי סַלְקָא דַּעְתָּךְ תַּקַּנְתָּא דִּכְרַכִּים הִיא הַאֵיךְ מַפְסְדִינַן לְתַקַּנְתָּא דִּידְהוּ, אֶלָּא אֵימָא מִפְּנֵי שֶׁמַּסְפִּיקִין כוּ' שָׂכָר הִיא לָהֶם בִּשְׁבִיל שֶׁהֵם מַסְפִּיקִים. הִלְכָּךְ הֵיכָא דְּאֵין נִכְנָסִים כוּ', לֹא קֻלָּא הִיא גַּבַּיְהוּ וְאֵין כָּאן שָׂכָר. רַשִׁ"י: {ה} מִשּׁוּם דְּאָמְרָן דְּלֹא זְמַנּוֹ שֶׁל זֶה כִּזְמַנּוֹ שֶׁל זֶה, מִדִּכְתִיב לְשׁוֹן רַבִּים, לְהָכִי אָמְרִינַן דְּאַכַּתִּי לֵימָא בִּזְמַנָּם: {ו} דִּזְמַנִּים טוּבָא לֵיכָּא לְמֵימַר דְּיוּ"ד וְהֵ"א דִּמְיֻתָּרִים בִּזְמַנֵּיהֶם דָּרְשִׁינַן דּוּמְיָא דְּעִקַּר זְמַנָּם דְּתַרְתֵּי. גְּמָרָא: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם מגילה נקראת באחד עשר בשנים עשר בי"ג כו' : אמרו ז"ל (מגילה ב.): "לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם" (אסתר ט לא) — זמנים הרבה תקנו להם חכמים. ואמר: "על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות" (אסתר ט יט).וכשהיו אנשי הפרזים עושים יום י"ד, היו אנשי הכרכים עושים בחמשה עשר. ואם הייתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, אפילו נפלה החומה ונהרסה — לא נחוש לזה. והטעם שסמכו עליו לכרכים המוקפים חומה, מה שזכרו בירושלמי, והוא אמרם: (ירושלמי מגילה פרק א הלכה א): "חלקו כבוד לארץ ישראל שהייתה חרֵבה באותן הימים ותלו אותו בימות יהושע בן נון". ואנשי שושן קורין אותה יום ט"ו, אע"פ שהיא מחודשת, לפי שעיקר הנס היה שם, ועיקר חיבור המגילה: "ונוח בט"ו בו" (אסתר ט יח).ויום הכניסה : הוא יום שני ויום חמישי, לפי שאנשי הכפרים מתכנסים בהם לשמוע ספר תורה. ואסור לקרות המגילה בשבת והטעם מה שבארנו בשופר ובלולב. וקריאתה בימים חלוקים היה בזמן שהייתה ידינו פשוטה ותקיפה לקיים המצוות בשלימותן. אבל, בזמן הזה, רוצה לומר מיום שנתחבר הגמרא עד שיבוא משיח במהרה בימינו, אין קורין אותה אלא בזמנה. והוא יום ארבעה עשר וחמשה עשר כמו שביארנו. והמגילה — חובה לקרותה בלילה ולשנותה ביום:

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה. (רמב"ם)

פרק א - משנה ב

כֵּיצַד. חָל לִהְיוֹת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר {ז} בַּשֵּׁנִי, כְּפָרִים וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת קוֹרִין בּוֹ בַיּוֹם, וּמֻקָּפוֹת חוֹמָה לְמָחָר. חָל לִהְיוֹת בַּשְּׁלִישִׁי אוֹ בָּרְבִיעִי, כְּפָרִים מַקְדִּימִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת קוֹרִין בּוֹ בַיּוֹם, וּמֻקָּפוֹת חוֹמָה לְמָחָר. חָל לִהְיוֹת בָּחֲמִישִׁי, כְּפָרִים וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת קוֹרִין בּוֹ בַיּוֹם, וּמֻקָּפוֹת חוֹמָה לְמָחָר. חָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת, כְּפָרִים מַקְדִּימִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה, וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת וּמֻקָּפוֹת חוֹמָה קוֹרִין בּוֹ בַיּוֹם {ט}. חָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת {יב}, כְּפָרִים וַעֲיָרוֹת {יג} גְּדוֹלוֹת מַקְדִּימִין וְקוֹרִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה, וּמֻקָּפוֹת חוֹמָה לְמָחָר. חָל לִהְיוֹת אַחַר הַשַּׁבָּת, כְּפָרִים מַקְדִּימִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה, וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת קוֹרִין בּוֹ בַיּוֹם, וּמֻקָּפוֹת חוֹמָה לְמָחָר:

ר"ע מברטנורה חָל לִהְיוֹת אַרְבָּעָה עָשָׂר בְּעֶרֶב שַׁבָּת. עֲיָרוֹת וּמֻקָּפִין קוֹרִין בּוֹ בַּיּוֹם, שֶׁאֵין קְרִיאַת מְגִלָּה בְּשַׁבָּת, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִטְּלֶנָּה בְּיָדוֹ וְיַעֲבִירֶנָּה אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים {ח}, וְאִם יְאַחֲרֶנָּה עַד אֶחָד בְּשַׁבָּת הֲוָה לֵיהּ שִׁשָּׁה עָשָׂר, וְאָמַר קְרָא וְלֹא יַעֲבֹר. וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּנֵי הַכְּרַכִּים קוֹרִין הַמְּגִלָּה בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר כְּשֶׁחָל חֲמִשָּׁה עָשָׂר לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, מִכָּל מָקוֹם אֵין קוֹרִין וַיָּבֹא עֲמָלֵק אֶלָּא בְּשַׁבָּת שֶׁהוּא יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר וּמַפְטִירִים פָּקַדְתִּי, וְשׁוֹאֲלִין וְדוֹרְשִׁין בְּהִלְכוֹת פּוּרִים כָּל אוֹתָהּ שַׁבָּת {י}. וּסְעֻדַּת פּוּרִים אִית דְּאָמְרֵי דְּעָבְדִי לַהּ בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁבּוֹ קוֹרִין אֶת הַמְּגִלָּה, וְאִית דְּאָמְרֵי דִּמְאַחֲרִין אוֹתָהּ לְאַחַר הַשַּׁבָּת. וְהָכִי מַשְׁמַע בַּיְּרוּשַׁלְמִי דִּסְעֻדַּת פּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת מְאַחֲרִין וְלֹא מַקְדִּימִין. וּלְכֻלֵּי עָלְמָא אֵין עוֹשִׂים אוֹתָהּ בְּשַׁבָּת {יא}: חָל לִהְיוֹת. אַרְבָּעָה עָשָׂר: בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת כְּפָרִים מַקְדִּימִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה. דַּהֲוָה לֵיהּ אַחַד עָשָׂר. וְהָנֵי מִלֵּי שֶׁהֵקֵלּוּ חֲכָמִים לִבְנֵי הַכְּפָרִים לְהַקְדִּים לְיוֹם הַכְּנִיסָה, בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל שְׁרוּיִין עַל אַדְמָתָן וּשְׁלוּחֵי בֵּית דִּין יוֹצְאִים לְהוֹדִיעַ מָתַי קִדְּשׁוּ בֵּית דִּין הַחֹדֶשׁ וּמָתַי הַפֶּסַח נִקְבַּע. אֲבָל בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁהָעָם מִסְתַּכְּלִין בִּקְרִיאַת הַמְּגִלָּה וּמוֹנִים מִמֶּנָּה שְׁלֹשִׁים יוֹם לְפֶסַח, אִם יַקְדִּימוּ הַכְּפָרִים קְרִיאָתָן הֲרֵי יַעֲשׂוּ הַפֶּסַח לְסוֹף שְׁלֹשִׁים יוֹם שֶׁל קְרִיאָה, וְנִמְצְאוּ אוֹכְלִין חָמֵץ בְּיָמִים אַחֲרוֹנִים שֶׁל פֶּסַח, לְפִיכָךְ אֵין קוֹרִין אוֹתָהּ אֶלָּא בִּזְמַנָּהּ: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ז} יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר. שֶׁהוּא עִקָּר, לְפִי שֶׁרֹב הָעוֹלָם קוֹרִין בּוֹ, וּמִשּׁוּם הָכִי קָתָנֵי לֵיהּ סְתָמָא. וְשֵׁנִי בְּשַׁבָּת יוֹם הַכְּנִיסָה הוּא. הָרַ"ן: {ח} וְקַשְׁיָא לִי אִם כֵּן לָמָּה קוֹרִין בְּסֵפֶר תּוֹרָה בְּשַׁבָּת. וְנִיחָא לִי כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בְּטוּר אֹרַח חַיִּים דְּהַקּוֹרֵא בַּפָּרָשָׁה צָרִיךְ לְסַדֵּר אוֹתָהּ תְּחִלָּה וְאִם כֵּן כָּל הַקּוֹרְאִין בְּקִיאִין הֵן. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב. וְהַתּוֹסָפוֹת חֲדָשִׁים הִקְשָׁה עַל זֶה וְתֵרֵץ דְּשָׁאנֵי קְרִיאַת סֵפֶר תּוֹרָה דְּאֵינוֹ אֶלָּא בְּצִבּוּר וְרַבִּים מַדְכְּרֵי אַהֲדָדֵי: {ט} בּוֹ בַיּוֹם. דִּכְתִיב בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, מַה כָּל שָׁנָה וְשָׁנָה אֵין מֻקָּפִין קוֹדְמִין לָעֲיָרוֹת, אַף כָּאן אֵין מֻקָּפִין קוֹדְמִין לִקְרוֹת עִם הַכְּפָרִים בְּיוֹם הַכְּנִיסָה. גְּמָרָא: {י} בַּגְּמָרָא מַשְׁמַע דְּאִיצְטְרִיךְ לְאַשְׁמְעִינַן דְּלֹא תֵּימָא נִגְזֹר דְּרָשָׁא אֲטוּ קְרִיָּה. וְהָרַמְבַּ"ם כָּתַב כְּדֵי לְהַזְכִּיר שֶׁהוּא פּוּרִים: {יא} דְּלַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה כְּתִיב [אֶסְתֵּר ט], אֶת שֶׁשִּׂמְחָתוֹ תְּלוּיָה בְּבֵית דִּין, יָצָא זֶה שֶׁשִּׂמְחָתוֹ בִּידֵי שָׁמַיִם וְאֵינוֹ מִתַּקָּנָת מָרְדְּכַי: {יב} בְּשַׁבָּת. בִּזְמַן שֶׁמְּקַדְּשִׁין עַל פִּי הָרְאִיָּה. דְּעַל פִּי הַחֶשְׁבּוֹן אִי אֶפְשָׁר. הַמַּגִּיד מִשְׁנֶה: {יג} וַעֲיָרוֹת כוּ'. דְּכֵיוָן דְּאִדְחוּ מִיּוֹמֵיהּ יִדָּחוּ לְיוֹם הַכְּנִיסָה. גְּמָרָא: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כיצד חל להיות יום י"ד בשני כו': כבר בארנו כי יום הכניסה הוא יום ב' וה' ושהמגילה אינה נקראת בשבת ולפיכך כשיחול יום י"ד להיות בשבת שאי אפשר לקרותה בו ידחו עיירות גדולות ליום הכניסה שהוא יום חמישי ואין קורין אותה בערב שבת לפי שנאמר הואיל ונדחו ידחו ליום הכניסה: (רמב"ם)

פרק א - משנה ג

אֵיזוֹ הִיא עִיר גְּדוֹלָה, כֹּל שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲשָׂרָה בַטְלָנִים. פָּחוֹת מִכָּאן, הֲרֵי זֶה כְפָר. בָּאֵלּוּ אָמְרוּ מַקְדִּימִין וְלֹא מְאַחֲרִין. אֲבָל זְמַן עֲצֵי כֹהֲנִים וְתִשְׁעָה בְאָב, חֲגִיגָה וְהַקְהֵל, מְאַחֲרִין וְלֹא מַקְדִּימִין. אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ מַקְדִּימִין וְלֹא מְאַחֲרִין, מֻתָּרִין בְּהֶסְפֵּד וּבְתַעֲנִיּוֹת וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים {יט}. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי, מְקוֹם שֶׁנִּכְנָסִין בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי. אֲבָל מְקוֹם שֶׁאֵין נִכְנָסִין לֹא בְּשֵׁנִי וְלֹא בַחֲמִישִׁי, אֵין קוֹרִין אוֹתָהּ אֶלָּא בִזְמַנָּהּ:

ר"ע מברטנורה עֲשָׂרָה בַטְלָנִין. שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת, שֶׁבְּטֵלִים מִמְּלַאכְתָּן וְנִזּוֹנִים מִשֶּׁל צִבּוּר, כְּדֵי לִהְיוֹת מְצוּיִין תָּמִיד בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת: בָּאֵלּוּ אָמְרוּ. בִּזְמַנִּים שֶׁל מְגִלָּה {יד} אָמְרוּ מַקְדִּימִין אִם חָל זְמַן קְרִיאָתָהּ בְּשַׁבָּת: אֲבָל זְמַן עֲצֵי הַכֹּהֲנִים וְהָעָם. שֶׁהָיוּ מִשְׁפָּחוֹת לְיִשְׂרָאֵל שֶׁקְּבוּעִים לָהֶם יָמִים בְּכָל שָׁנָה לְהָבִיא עֵצִים לַמִּקְדָּשׁ לְצֹרֶךְ הַמַּעֲרָכָה, וּמְבִיאִין קָרְבַּן עֵצִים עִמָּהֶם עוֹלוֹת נְדָבָה, אִם חָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת מְאַחֲרִים לְיוֹם מָחָר: וְתִשְׁעָה בְאָב. וְהוּא הַדִּין שְׁאָר תַּעֲנִיּוֹת {טו} אִם חָל אֶחָד מֵהֶן לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת: וַחֲגִיגָה. אִם חָל יוֹם טוֹב בְּשַׁבָּת דּוֹחִין שַׁלְמֵי חֲגִיגָה לְמָחָר, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לָהּ תַּשְׁלוּמִין כָּל שִׁבְעָה. וְכֵן הַקְהֵל אֶת הָעָם, שֶׁהָיָה הַמֶּלֶךְ קוֹרֵא בְּסֵפֶר מִשְׁנֵה תּוֹרָה, וְכָל הָעָם חַיָּבִין לָבֹא וּלְהָבִיא אֶת טַפָּם, כְּדִכְתִיב (דְּבָרִים לא) הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, וּבְשַׁבָּת אִי אֶפְשָׁר {טז} וְדוֹחִין אוֹתוֹ לְמָחָר: וְלֹא מַקְדִּימִין. דְּאַכַּתִּי לֹא מָטֵי זְמַן חִיּוּבַיְהוּ {יז}. וְתִשְׁעָה בְּאָב, דְּאַקְדּוֹמֵי פֻּרְעָנוּתָא לֹא מַקְדְּמִינַן {יח}: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יד} רְצוֹנוֹ לוֹמַר אַרְבָּעָה עָשָׂר וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר. וְהָרִי"ף פֵּרֵשׁ עַל פִּי הַיְרוּשַׁלְמִי, בָּאֵלּוּ, רְצוֹנוֹ לוֹמַר בִּמְגִלָּה וּתְרוּמַת שְׁקָלִים, דִּבְאֶחָד בַּאֲדָר מַשְׁמִיעִין וְלֹא בְּאֶחָד בְּנִיסָן: {טו} וְהַאי דְּנָקַט תִּשְׁעָה בְּאָב מִשּׁוּם דְּהֻכְפְּלוּ בּוֹ צָרוֹת וְהַכֹּל מִתְעַנִּין בּוֹ, אֲבָל שְׁאָר צוֹמוֹת אָמְרִינַן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה דַּף י"ח רָצוּ מִתְעַנִּין רָצוּ אֵין מִתְעַנִּין. רַשִׁ"י: {טז} וְאַף עַל גַּב דְּנוֹשֵׂא חַי פָּטוּר, הָא אָמְרִינַן דְּכָל פְּטוּרֵי שַׁבָּת פָּטוּר אֲבָל אָסוּר. עַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יז} גְּמָרָא. וּפֵרֵשׁ הָרַ"ן הַקְהֵל קֹדֶם זְמַנּוֹ (דְּהוּא בָּרִאשׁוֹן דְּחֹל הַמּוֹעֵד) לֹא אֶפְשָׁר, [דִּזְמָנוֹ] בְּיוֹם רִאשׁוֹן דְּחֹל הַמּוֹעֵד, מִשּׁוּם בִּימָה וְאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ בְּיוֹם טוֹב. וּזְמַן עֲצֵי כֹּהֲנִים מִפְּנֵי חֲבֵרוֹ שֶׁהוּא מַסְפִּיק, דְּאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהִכָּנֵס בִּתְחוּמוֹ. וַחֲגִיגָה כוּ' אִם אֵין חַג מַאי חֲגִיגָה שָׁיְכָא: {יח} בַּגְּמָרָא. וְטַעֲמָא דְּאִיצְטְרִיךְ לְכָךְ, מִשּׁוּם דְּמִכֵּיוָן דְּמִשִּׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז הֻבְקְעָה הָעִיר, נִמְצָא דַּהֲוָה זְמַן תַּעֲנִית בְּכָל אֵלּוּ הַיָּמִים הַקּוֹדְמִים, וְעוֹד דְּבִשְׁבִיעִי בְּאָב נִכְנְסוּ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים לַהֵיכָל: {יט} וּמַתָּנוֹת כוּ'. רְצוֹנוֹ לוֹמַר כִּי מִי שֶׁנָּתַן בְּאוֹתָן הַיָּמִים אַחַד עָשָׂר שְׁנֵים עָשָׂר וּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. הָרַמְבַּ"ם. אֲבָל מִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אֵינוֹ אֶלָּא בִּזְמַן סְעוּדָה, דְּמָנוֹת מִידֵי דְּמֵיכַל הוּא: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם איזו היא עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנים כו': י' בטלנים הוא שיהיה בבהכ"נ י' בני אדם שלא תהיה להם שום מלאכה אלא עסקי צבור ות"ת וקביעותם בבהכ"נ וכשיחול יום ט' באב יום שבת מתענין יום ראשון כי אקדומי פורענותא לא מקדמינן וכן כשיחול יום חגיגה ביום שבת נקריב ביום ראשון כמו שיתבאר במסכת חגיגה וכשיחול יום הקהל ביום השבת תהיה הקריאה ביום (שמיני) [צ"ל ראשון] וזמן עצי כהנים כבר קדם לך גדרו בסוף תעניות וכשיחול אחד מאלו הימים ביום שבת יהיה הקרבן יום ראשון וכל אלו מאחרין לפי דלא מטא זמן חיובייהו. ואמרו מתנות לאביונים ר"ל כי מי שנתן באותן הימים ר"ל יום אחד עשר שנים עשר ושלשה עשר מתנות לאביונים יצא ידי חובתו ורבי יהודה יפרש דברי חכמים שקדם זכרם: (רמב"ם)

פרק א - משנה ד

קָרְאוּ אֶת הַמְּגִלָּה בַּאֲדָר הָרִאשׁוֹן וְנִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה, קוֹרִין אוֹתָהּ בַּאֲדָר הַשֵּׁנִי, אֵין בֵּין אֲדָר הָרִאשׁוֹן לַאֲדָר הַשֵּׁנִי אֶלָּא קְרִיאַת הַמְּגִלָּה {כ} וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים {כא}:

ר"ע מברטנורה אֵין בֵּין אֲדָר רִאשׁוֹן לַאֲדָר שֵׁנִי וְכוּ'. הָכִי קָאָמַר, אֵין בֵּין אַרְבָּעָה עָשָׂר וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר שֶׁל אֲדָר רִאשׁוֹן לְאַרְבָּעָה עָשָׂר וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר שֶׁל אֲדָר שֵׁנִי, אֶלָּא מִקְרָא מְגִלָּה וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים, הָא לְעִנְיַן הֶסְפֵּד וְתַעֲנִית זֶה וָזֶה שָׁוִין: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {כ} קְרִיאַת הַמְּגִלָּה. כְּלוֹמַר שֶׁאִם עֲשָׂאָהּ בָּרִאשׁוֹן לֹא יָצָא. רַשִׁ"י. וְטַעֲמָא בַּגְּמָרָא, דְּמִסְמַךְ גְּאֻלַּת פּוּרִים לִגְאֻלַּת פֶּסַח עָדִיף: {כא} וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים. וְהוּא הַדִּין מִשְׁלוֹחַ מָנוֹת דְּלֵיתַנְהוּ אֶלָּא בַּשֵּׁנִי, אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּקְדִימִין לִקְרוֹת נוֹתְנִין מַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים בְּיוֹם קְרִיאָתָן וְאֵין שׁוֹלְחִים מָנוֹת, שָׁאנֵי הָתָם דְּלֹא עַבְדֵי סְעוּדָה. הָרַ"ן: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה כו': שיעור זאת המשנה כך אין בין ארבעה עשר וחמשה עשר ימים של אדר ראשון לאדר שני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים אבל אלו ואלו אסורים בהספד ובתענית: (רמב"ם)

פרק א - משנה ה

אֵין בֵּין יוֹם טוֹב לְשַׁבָּת אֶלָּא אֹכֶל נֶפֶשׁ בִּלְבָד. אֵין בֵּין שַׁבָּת לְיוֹם הַכִּפּוּרִים אֶלָּא שֶׁזֶּה זְדוֹנוֹ בִּידֵי אָדָם וְזֶה זְדוֹנוֹ בְּכָרֵת {כב}:

ר"ע מברטנורה אֵין בֵּין יוֹם טוֹב לְשַׁבָּת אֶלָּא אֹכֶל נֶפֶשׁ בִּלְבָד. מַתְנִיתִין בֵּית שַׁמַּאי הִיא דְּאָמְרֵי [בֵּיצָה יב.] אֵין מוֹצִיאִין אֶת הַקָּטָן וְלֹא אֶת הַלּוּלָב וְלֹא אֶת הַסֵּפֶר תּוֹרָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים כֵּיוָן שֶׁאֵין בָּהֶם צֹרֶךְ אֹכֶל נֶפֶשׁ. וְאֵין כֵּן הֲלָכָה, אֶלָּא כְּדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל דְּאָמְרֵי מִתּוֹךְ שֶׁהֻתְּרָה הוֹצָאָה לְצֹרֶךְ אֲכִילָה הֻתְּרָה נַמִּי שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ אֲכִילָה. וְאִיכָּא נַמִּי מִלֵּי אַחֲרִינָא שֶׁאֲסוּרִים בְּשַׁבָּת וּמֻתָּרִים בְּיוֹם טוֹב אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם צֹרֶךְ אֹכֶל נֶפֶשׁ, כְּגוֹן מַשִּׁילִין פֵּרוֹת דֶּרֶךְ אֲרֻבָּה בְּיוֹם טוֹב, אֲבָל לֹא בְּשַׁבָּת: שֶׁזֶּה זְדוֹנוֹ בִּידֵי אָדָם. שַׁבָּת יֵשׁ בָּהּ מִיתַת בֵּית דִּין: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {כב} בְּכָרֵת. פֵּרוּשׁ עִקַּר חֹמֶר זְדוֹנוֹ בְּכָרֵת. וּמִיהוּ אִם הִתְרוּ בּוֹ וְלָקָה בִּידֵי אָדָם פָּטוּר, כְּדִתְנָן כָּל חַיָּבֵי כְּרִיתוֹת שֶׁלָּקוּ נִפְטְרוּ כוּ'. גְּמָרָא: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד כו': כבר בארנו בסוף ביצה כי אלו דברי בית שמאי אבל בית הלל יש להם דברים אחרים מלבד אוכל נפש שהם מותרין לעשותן בי"ט ואסורין בשבת כמו שבארנו שם: (רמב"ם)

פרק א - משנה ו

אֵין בֵּין הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ לַמֻּדָּר מִמֶּנּוּ מַאֲכָל אֶלָּא דְּרִיסַת הָרֶגֶל וְכֵלִים שֶׁאֵין עוֹשִׂין בָּהֶן אֹכֶל נֶפֶשׁ. אֵין בֵּין נְדָרִים לִנְדָבוֹת אֶלָּא {כה} שֶׁהַנְּדָרִים חַיָּב {כו} בְּאַחֲרָיוּתָן, וּנְדָבוֹת אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן:

ר"ע מברטנורה אֵין בֵּין הַמֻּדָּר הֲנָאָה. אֵין מֻדָּר הֲנָאָה חָמוּר מִמֻּדָּר מַאֲכָל אֶלָּא דְּרִיסַת הָרֶגֶל, שֶׁמֻּדָּר הֲנָאָה אָסוּר לוֹ לִכָּנֵס בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ וּמֻדָּר מַאֲכָל מֻתָּר: וְכֵלִים שֶׁאֵין עוֹשִׂין בָּהֶן אֹכֶל נֶפֶשׁ. מֻתָּר לְהַשְׁאִילָן לְמֻדָּר מַאֲכָל. וְדַוְקָא בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מַשְׂכִּירִין כַּיּוֹצֵא בָהֶם, אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁמַּשְׂכִּירִין כַּיּוֹצֵא בָהֶם, אָסוּר, דְּכָל הֲנָאָה הַמְּבִיאָה לִידֵי מַאֲכָל שֶׁאִם לֹא הֶהֱנָהוּ זֶה מְחֻסָּר בָּהּ שְׁוֵה פְּרוּטָה, הֲנָאַת מַאֲכָל הוּא, שֶׁהֲרֵי רְאוּיָה אוֹתָהּ פְּרוּטָה לִקְנוֹת בָּהּ מַאֲכָל {כג}: נֶדֶר. הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי עוֹלָה, וּלְאַחַר זְמַן הִפְרִישָׁהּ וְנֶאֶבְדָה, חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָהּ: נְדָבָה. הָאוֹמֵר הֲרֵי זוֹ עוֹלָה {כד}, וְנֶאֶבְדָה, אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָהּ, שֶׁהֲרֵי לֹא קִבְּלָהּ עָלָיו. אֲבָל לְעִנְיַן בַּל תְּאַחֵר זֶה וָזֶה שָׁוִין, דִּכְתִיב (דְּבָרִים כג) כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ לַה' אֱלֹהֶיךָ נְדָבָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּפִיךָ, הֲרֵי נֶדֶר וּנְדָבָה אֲמוּרִים בָּעִנְיָן: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {כג} וְהוּא הִדִּירוֹ הֲנָאָה הַמְבִיאָה לִידֵי מַאֲכָל: {כד} וּפָשׁוּט דְּהוּא הַדִּין לִשְׁאָר דְּבָרִים שֶׁאֵינָן בָּאִין חוֹבָה וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ"ם עוֹלָה אוֹ שְׁלָמִים אוֹ מִנְחָה: {כה} אֶלָּא כוּ'. הִקְשׁוּ בַּתּוֹסָפוֹת וְהָאִיכָּא דְּנֵדֶר אֵינוֹ בָּא מִן הַמַּעֲשֵׂר וּנְדָבָה בָּא מֵהַמַּעֲשֵׂר, וְיֵשׁ לוֹמַר דְּהָכָא מַיְרֵי בְּקָרְבָּנוֹת שֶׁהֻפְרְשׁוּ כְּבָר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {כו} חַיָּב. בַּגְּמָרָא יָלֵיף לְהוּ מִקְּרָאֵי: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם אין בין המודר הנאה מחבירו כו': נדר הוא שיאמר אדם הרי עלי עולה או שלמים. ונדבה היא שיאמר הרי זו עולה או שלמים. ואם מת או נגנב קרבן נדבה אינו חייב באחריותו לפי שהוא יחדו והפרישו והוא עובר בבל תאחר על שניהם כמו שאמר השם יתברך (דברים כג) מוצא שפתיך תשמור ועשית וגו' ואמרו בפירוש כאשר נדרת זה נדר לה' אלהיך אלו חטאות ואשמות עולות ושלמים נדבה כמשמעה אשר דברת אלו קדשי בדק הבית בפיך זו צדקה: (רמב"ם)

פרק א - משנה ז

אֵין בֵּין זָב הָרוֹאֶה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת לְרוֹאֶה שָׁלֹשׁ אֶלָּא קָרְבָּן. אֵין בֵּין מְצֹרָע מֻסְגָּר לִמְצֹרָע מֻחְלָט אֶלָּא פְרִיעָה וּפְרִימָה {כח}. אֵין בֵּין טָהוֹר מִתּוֹךְ הֶסְגֵּר לְטָהוֹר מִתּוֹךְ הֶחְלֵט אֶלָּא תִגְלַחַת וְצִפֳּרִים:

ר"ע מברטנורה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת. בֵּין בְּיוֹם אֶחָד בֵּין בִּשְׁנֵי יָמִים רְצוּפִים. וְכֵן שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת בֵּין בְּיוֹם אֶחָד בֵּין בִּשְׁלֹשָׁה יָמִים רְצוּפִים, אוֹ שְׁתַּיִם בְּיוֹם אֶחָד וְאַחַת לְמָחָר: אֶלָּא קָרְבָּן. שֶׁזָּב הָרוֹאֶה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת אֵינוֹ טָעוּן קָרְבָּן. אֲבָל לְעִנְיַן לַעֲשׂוֹת מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב אַב הַטֻּמְאָה וַאֲפִלּוּ לֹא נָגַע בָּהֶן, וּסְפִירַת שִׁבְעָה מִשֶּׁיִּפְסֹק מִזּוֹבוֹ, שֶׁצָּרִיךְ לִמְנוֹת שִׁבְעָה נְקִיִּים קֹדֶם שֶׁיִטְבֹּל, זֶה וָזֶה שָׁוִים: אֵין בֵּין מְצֹרָע מֻסְגָּר. שֶׁטָּעוּן הֶסְגֵּר כְּדִכְתִיב (וַיִּקְרָא יג) וְהִסְגִּירוֹ הַכֹּהֵן שִׁבְעַת יָמִים: לִמְצֹרָע מֻחְלָט. שֶׁטִּמְּאוֹ הַכֹּהֵן לְגַמְרֵי {כז}: אֶלָּא פְרִיעָה וּפְרִימָה. הָא לְעִנְיַן שִׁלּוּחַ וְטֻמְאָה זֶה וָזֶה שָׁוִין: אֵין בֵּין טָהוֹר מִתּוֹךְ הֶסְגֵּר לְטָהוֹר מִתּוֹךְ הֶחְלֵט אֶלָּא תִגְלַחַת וְצִפֳּרִים. דְּגַבֵּי תִּגְלַחַת וְצִפֳּרִים כְּתִיב (שָׁם יד) וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע הַצָּרַעַת מִן הַצָּרוּעַ, יָצָא מֻסְגָּר שֶׁצָּרָעְתּוֹ תְּלוּיָה בַּיָּמִים, שֶׁאֲפִלּוּ נִרְפָּא צָרִיךְ לִהְיוֹת מֻסְגָּר שִׁבְעָה יָמִים. אֲבָל לְעִנְיַן טָהֳרָה בְּמִקְוֶה זֶה וָזֶה שָׁוִין, דִּבְטָהוֹר מִתּוֹךְ הֶסְגֵּר נַמִּי כְּתִיב (שָׁם יג) וְכִבֵּס בְּגָדָיו וְטָהֵר. וְאַף עַל גַּב דְּאִיכָּא נַמִּי קָרְבְּנוֹת אָשָׁם וְלֹג שֶׁמֶן, מִיהוּ הָכָא בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וּרְפוּאָתוֹ הוּא דְּקָתָנֵי, וְלֹא אַיְרֵי בַּקָּרְבָּנוֹת שֶׁהֵן בַּשְּׁמִינִי: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {כז} תַּרְגּוּם לַצְּמִיתוּת (וַיִּקְרָא כה) לַחֲלוּטִין. הָרַמְבַּ"ם: {כח} פְּרִיעָה וּפְרִימָה. בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרוּמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָּרוּעַ (שָׁם יג), וּבִמְצֹרָע מֻחְלָט כְּתִיב. וְהוּא הַדִּין לְעִנְיַן וְעַל שָׂפָם יַעֲטֶה, וּמַתְנִיתִין רֵישָׁא דִּקְרָא נָקְטָה. אֲבָל לְעִנְיַן וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא דִּכְתִיב בְּהַהוּא קְרָא שָׁוִים הֵם, דְּכֵן מְרַבֶּה בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים לְכָל הַמְטַמְּאִים, לֹא מְצֹרָעִים בִּלְבַד: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם אין בין זב הרואה שתי ראיות לרואה שלש כו': אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט כו': כבר בארנו בפרק שמיני של פסחים (הל' ה') מענין זב בעל שתי ראיות או בעל שלש ראיות כל מה שצריך בהבנת זה הדבר ועוד יתבארו כל משפטי הזבות במקומן והדבר שהן שוין בו הוא טומאה וספירת שבעה כמו שבארנו שם. ומצורע מוסגר הוא אותו שאמר בו הש"י והסגירו הכהן. ומוחלט הוא אותו שאמר בו הש"י וטמאו הכהן. ענין מוחלט שנצמת דינו ופסקו עליו לטומאה תרגום לצמיתות לחלוטין ונשתוו שניהם לטומאה ושלוח מחוץ למחנה וטהור מתוך ההסגר אינו צריך תגלחת וצפרין למה שאמר הש"י ויצא הכהן אל מחוץ למחנה וראה הכהן והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע ובאה הקבלה אע"פ שהדבר ברור מי שצרעתו תלויה ברפואתו הוא שצריך תגלחת וצפרים יצא מוסגר שצרעתו תלויה בימים והוא אמרו והסגירו שבעת ימים ואחר יטהר אפילו נשאר אותו סימן כמו שנתבאר בפירוש במסכת נגעים ונשתוו שניהן בטהרה במים לפי שנאמר בטהור מתוך הסגר וכבס בגדיו וטהר: (רמב"ם)

פרק א - משנה ח

אֵין בֵּין סְפָרִים {כט} לִתְפִלִּין וּמְזוּזוֹת אֶלָּא {ל} שֶׁהַסְּפָרִים נִכְתָּבִין בְּכָל לָשׁוֹן, וּתְפִלִּין וּמְזוּזוֹת אֵינָן נִכְתָּבוֹת אֶלָּא אַשּׁוּרִית {לא}. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף בַּסְּפָרִים לֹא הִתִּירוּ {לב} שֶׁיִּכָּתְבוּ אֶלָּא יְוָנִית:

ר"ע מברטנורה נִכְתָּבִין בְּכָל לָשׁוֹן. בִּכְתָב שֶׁל כָּל אֻמָּה וּבְלָשׁוֹן שֶׁל כָּל אֻמָּה: אֵין נִכְתָּבִין אֶלָּא יְוָנִית. וְטַעְמָא דְּשָׁרוּ סְפָרִים בִּיוָנִית יוֹתֵר מִשְּׁאָר לְשׁוֹנוֹת, דְּאָמַר קְרָא (בְּרֵאשִׁית ט) יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם, יְפֵיפוּתוֹ שֶׁל יֶפֶת, כְּלוֹמַר הַלָּשׁוֹן הַיָּפָה שֶׁבְּכָל בְּנֵי יֶפֶת, יִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם, וְאֵין לְךָ לָשׁוֹן יָפָה בְּכָל בְּנֵי יֶפֶת כִּלְשׁוֹן יְוָנִי. וַהֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. מִיהוּ בַּזְּמַן הַזֶּה כְּבָר אָבַד אוֹתוֹ לְשׁוֹן יְוָנִי וְנִשְׁתַּבֵּשׁ, לְפִיכָךְ אֵין כּוֹתְבִין סְפָרִים בַּזְּמַן הַזֶּה אֶלָּא בִּכְתַב הַקֹּדֶשׁ וּבִלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {כט} סְפָרִים. תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים. רַשִׁ"י: {ל} אֶלָּא כוּ'. הָא לְתוֹפְרָן בְּגִידִין וּלְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם זֶה וְזֶה שָׁוִין. גְּמָרָא: {לא} אַשּׁוּרִית. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. וְטַעֲמָא בַּגְּמָרָא, דְּבִתְפִלִּין וּמְזוּזוֹת כְּתִיב וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, בַּהֲוָיָתָן יִהְיוּ (וְעַיֵּן לְקַמָּן בְּפֶרֶק ב' אוֹת ה'): {לב} לא הִתִּירוּ. לָשׁוֹן אַחֵר חוּץ מִלְּשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ אֶלָּא יְוָנִית. רַשִׁ"י: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם אין בין ספרים לתפילין ומזוזות כו': רצו באמרם בכל לשון בכתב כל אומה ובלשון כל אומה וספרים ותפילין ומזוזות שתנאי כתיבתם כולם שוין כמו שנתבאר במנחות. והלכה כרבן שמעון בן גמליאל: (רמב"ם)

פרק א - משנה ט

אֵין בֵּין כֹּהֵן מָשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה לִמְרֻבֶּה בְגָדִים אֶלָּא פַּר {לג} הַבָּא עַל כָּל הַמִּצְוֹת. אֵין בֵּין כֹּהֵן מְשַׁמֵּשׁ לְכֹהֵן שֶׁעָבַר אֶלָּא פַּר יוֹם הַכִּפּוּרִים וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה:

ר"ע מברטנורה לִמְרֻבֶּה בִבְגָדִים. כֹּהֲנִים שֶׁשִּׁמְּשׁוּ בְּבַיִת שֵׁנִי, וְאַף בְּבַיִת רִאשׁוֹן מִן יֹאשִׁיָּהוּ וְאֵילָךְ שֶׁנִּגְנְזָה צְלוֹחִית שֶׁל שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה בְּיָמָיו, וְלֹא הָיוּ כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים אֶלָּא בִּלְבִישַׁת הַבְּגָדִים בִּלְבַד: פַּר הַבָּא עַל כָּל הַמִּצְוֹת. כֹּהֵן מָשׁוּחַ שֶׁהוֹרָה הֶתֵּר בְּדָבָר שֶׁזְּדוֹנוֹ כָּרֵת, וְעָשָׂה כְּהוֹרָאָתוֹ, מֵבִיא פָּר, כְּדִכְתִיב (וַיִּקְרָא ד) וְאִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ: כֹּהֵן הַמְשַׁמֵּשׁ. כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁאֵרַע בּוֹ פְסוּל וּמִנּוּ אַחֵר תַּחְתָּיו וְעָבַר פְּסוּלוֹ וְחָזַר לַעֲבוֹדָתוֹ, וְהֶעֱבִירוּ הַבָּא תַּחְתָּיו, הָרִאשׁוֹן קָרוּי מְשַׁמֵּשׁ, וְהַשֵּׁנִי עָבַר: אֶלָּא פַּר יוֹם הַכִּפּוּרִים. שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִיא שְׁנַיִם. וְכֵן עֲשִׂירִית הָאֵיפָה חֲבִיתֵי כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁבְּכָל יוֹם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִיא שְׁתַּיִם. הָא לְכָל שְׁאָר דְּבָרִים זֶה וָזֶה שָׁוִין, אִם בָּא לְהַקְטִיר אוֹ לַעֲבֹד שׁוּם עֲבוֹדָה מְשַׁמֵּשׁ בִּשְׁמֹנָה בְּגָדִים, וּשְׁנֵיהֶם מְצֻוִּין עַל הַבְּתוּלָה, וּמֻזְהָרִים עַל הָאַלְמָנָה, וּמַקְרִיבִין אוֹנְנִין {לד}: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {לג} אֶלָּא פַּר כוּ'. הָא לְעִנְיַן פַּר יוֹם הַכִּפּוּרִים וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה זֶה וְזֶה שָׁוִין. גְּמָרָא: {לד} שַׁיַּר טוּבָא דִּתְנָן בְּמִשְׁנָה ד' פֶּרֶק ג' דְּהוֹרָיוֹת: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם אין בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה כו': מרובה בגדים הוא כהן בבית שני שלא היה להם שמן המשחה אבל היה כהן גדול בלבישתו בגדי כהונה גדולה. ופר הבא על כל המצות הוא מה שאמר הש"י אם הכהן המשיח. ונשתוו שניהן בפר יוה"כ ועשירית האיפה. וכהן שעבר הוא כשאירע פסול בכ"ג ביה"כ ומינו אחר תחתיו כמו שביאר ביומא שאחר יוה"כ ישוב הראשון לגדולתו ויעבור השני שנתמנה ונשתוו שניהן שהן מצווין על הבתולה ואסורין באלמנה ושאר דיני כה"ג חובה על שניהן מלבד אלו שזכרנו: (רמב"ם)

פרק א - משנה י

אֵין בֵּין בָּמָה גְדוֹלָה לְבָמָה קְטַנָּה אֶלָּא פְסָחִים. זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁהוּא נִדָּר וְנִדָּב, קָרֵב בַּבָּמָה {לז}. וְכֹל שֶׁאֵינוֹ לֹא נִדָּר וְלֹא נִדָּב, אֵינוֹ קָרֵב בַּבָּמָה:

ר"ע מברטנורה אֵין בֵּין בָּמָה גְדוֹלָה. בִּשְׁעַת הֶתֵּר הַבָּמוֹת מַיְרֵי. בָּמָה גְּדוֹלָה הִיא בָּמַת צִבּוּר שֶׁהָיְתָה בְּנֹב וְגִבְעוֹן {לה}: לְבָמָה קְטַנָּה. שֶׁל כָּל יָחִיד וְיָחִיד, שֶׁכָּל אֶחָד הָיָה עוֹשֶׂה בָּמָה לְעַצְמוֹ: אֶלָּא פְסָחִים. וְכָל שֶׁהוּא כְּעֵין פְּסָחִים {לו}, דְּהַיְנוּ הַחוֹבוֹת שֶׁקָּבוּעַ לָהֶן זְמַן כַּפֶּסַח, כְּגוֹן תְּמִידִים וּמוּסָפִים. אֲבָל חוֹבוֹת שֶׁאֵין קָבוּעַ לָהֶם זְמַן, כְּגוֹן פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר וּשְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה, אַף בְּבָמָה גְּדוֹלָה לֹא הָיוּ קְרֵבִין: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {לה} אַף עַל פִּי שֶׁמִּזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיָה שָׁם, הָכְתִיב (מְלָכִים א ג) וַיֵּלֵךְ הַמֶּלֶךְ גִּבְעוֹנָהּ לִזְבֹּחַ שָׁם כִּי הִיא הַבָּמָה הַגְּדוֹלָה: {לו} דְּהָא קָתָנֵי סֵיפָא כָּל שֶׁאֵינוֹ כוּ' אֵינוֹ קָרֵב בְּבָמָה קְטַנָּה, הָא בַּגְּדוֹלָה קָרֵב, וְהַיְנוּ דְּאָתֵי בְּזֶה הַכְּלָל. וּמִשּׁוּם דְּמִפְּסָחִים יָלֵיף (בִּזְבָחִים קיג) לְהָכִי נָקִיט פְּסָחִים טְפֵי מֵאִינָךְ: {לז} בַּבָּמָה. קְטַנָּה. רַשִׁ"י: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם אין בין במה גדולה לבמה קטנה כו': במה גדולה היא במת צבור כמו שאמר הכתוב היא הבמה הגדולה ואמרו אינו קרב בבמה ר"ל בבמה. קטנה שהיא במת יחיד וכ"ז בשעה שהותרו הבמות כמו שיתבאר בפרק האחרון מזבחים (הל' ט'): (רמב"ם)

פרק א - משנה יא

אֵין בֵּין שִׁילֹה לִירוּשָׁלַיִם אֶלָּא שֶׁבְּשִׁילֹה אוֹכְלִים קָדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּכָל הָרוֹאֶה, וּבִירוּשָׁלַיִם לִפְנִים מִן הַחוֹמָה. וְכָאן וְכָאן קָדְשֵׁי קָדָשִׁים נֶאֱכָלִים לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים. קְדֻשַּׁת שִׁילֹה יֵשׁ אַחֲרֶיהָ הֶתֵּר, וּקְדֻשַּׁת יְרוּשָׁלַיִם אֵין אַחֲרֶיהָ הֶתֵּר:

ר"ע מברטנורה בְּכָל הָרוֹאֶה. בְּכָל מָקוֹם שֶׁיָּכוֹל לִרְאוֹת מִשָּׁם אֶת שִׁילֹה: יֵשׁ אַחֲרֶיהָ הֶתֵּר. כְּשֶׁחָרְבָה שִׁילֹה הֻתְּרוּ הַבָּמוֹת: (ר"ע מברטנורה).

רמב"ם אין בין שילה לירושלים כו': בכל הרואה ר"ל שהיו אוכלין בכל מקום שהיה יכול לראות את שילה. ואמר יש אחריה היתר רוצה לומר כי אחר שגדל השם יתברך לשילה *כשחרב התיר לנו ההקרבה בבמות. ומאחר שבחר בירושלים אין מקריבין בשום מקום זולתו לעולם ואע"פ שחרב אסור להקריב בבמה. ועוד יתבארו עיקרי אלו הדינים כולם וראיותיהם בסוף זבחים: (רמב"ם)

פרק ב

פרק ב - משנה א

הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִלָּה לְמַפְרֵעַ, לֹא יָצָא. קְרָאָהּ עַל פֶּה, קְרָאָהּ תַּרְגּוּם, בְּכָל לָשׁוֹן, לֹא יָצָא. אֲבָל קוֹרִין אוֹתָהּ לַלּוֹעֲזוֹת {ד} בְּלַעַז. וְהַלּוֹעֵז שֶׁשָּׁמַע אַשּׁוּרִית, יָצָא:

ר"ע מברטנורה הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִלָּה לְמַפְרֵעַ לֹא יָצָא. דִּכְתִיב (אֶסְתֵּר ט) וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים, מָה עֲשִׂיַּת הַיָּמִים אִי אֶפְשָׁר לְמַפְרֵעַ, דְּאִי אֶפְשָׁר שֶׁיְּהֵא חֲמִשָּׁה עָשָׂר קֹדֶם אַרְבָּעָה עָשָׂר, אַף זְכִירָה שֶׁהִיא קְרִיאַת הַמְּגִלָּה, לְמַפְרֵעַ לֹא {א}: קְרָאָהּ עַל פֶּה. לֹא יָצָא. כְּתִיב הָכָא נִזְכָּרִים, וּכְתִיב הָתָם (שְׁמוֹת יז) כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר: קְרָאָהּ תַּרְגּוּם בְּכָל לָשׁוֹן לֹא יָצָא. הָכִי קָאָמַר, עִבְרִי שֶׁקְּרָאָהּ תַּרְגּוּם וְאֵינוֹ מֵבִין בִּלְשׁוֹן תַּרְגּוּם, אוֹ בְּכָל שְׁאָר לָשׁוֹן {ב} שֶׁאֵינוֹ מֵבִין, לֹא יָצָא: אֲבָל קוֹרִין אוֹתָהּ לַלּוֹעֲזוֹת בְּלַעַז. בְּאוֹתוֹ לָשׁוֹן שֶׁהֵם מְבִינִים. וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא כְּתוּבָה בְּאוֹתוֹ לָשׁוֹן {ג}, שֶׁלֹּא יְהֵא קוֹרֵא עַל פֶּה: וְהַלּוֹעֵז שֶׁשָּׁמַע אַשּׁוּרִית יָצָא. וִיוָנִית הֲרֵי הוּא כְּאַשּׁוּרִית לְדִין זֶה. אֶלָּא שֶׁכְּבָר אָבַד אוֹתוֹ לְשׁוֹן הַיְּוָנִי וְנִשְׁתַּכַּח כִּדְכָתְבִינַן לְעֵיל: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {א} בַּגְּמָרָא מִמַּאי דְּהַאי זְכִירָה בִּקְרִיאָה, דִּלְמָא עִיּוּן בְּעַלְמָא כוּ', כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר לֹא תִּשְׁכָּח הֲרֵי שִׁכְחַת הַלֵּב אָמוּר, הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּם זָכוֹר, בַּפֶּה: {ב} וְזוֹ וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר זוֹ קָתָנֵי. רַשִׁ"י בַּגְּמָרָא: {ג} מַתְנִיתִין אֲפִלּוּ לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל בְּפֶרֶק קַמָּא מִשְׁנָה ח' דַּהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ. וְטַעֲמָא דְּכֵיוָן דְּעִקַּר קְרִיאַת מְגִלָּה מִשּׁוּם פִּרְסוּמֵי נִיסָא, עִקַּר פִּרְסוּם הַנֵּס תָּלוּי בַּיְדִיעָה, וְכָל שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶלָּא גִּפְטִית עִקַּר פִּרְסוּמָא בְּגִפְטִית, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַסְּפָרִים נִכְתָּבִים בּוֹ. הָרַ"ן: {ד} לַלּוֹעֲזוֹת. כָּל שֶׁאֵינוֹ לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ נִקְרָא לַעַז. רַשִׁ"י. וְכֵן כְּתִיב בְּהַלֵּל מֵעַם לוֹעֵז. וְעַל מִצְרַיִם נֶאֱמַר כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַדַ"ק: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם הקורא את המגילה למפרע כו' : כתוב במגילה "נזכרים ונעשים": כמו שאי אפשר לאדם לעשות מלאכה בזמן שעבר אם לא עשאה, כמו-כן אין ראוי לקרות את המגילה אחר זמן קריאתה.ואסור לקרותה על פה לאמרו "נזכרים", ואמר "כתוב זאת זכרון בספר" (שמות יז יד).ושיעור זו המשנה ופירושה כך: עברי שקראה תרגום בכל לשון לא יצא, חוץ מלשון יווני. אבל – קורין אותה ללועזות בלע"ז, והוא שתהיה כתובה בלע"ז, כדי שלא תהא קריאתו על פה. ומה שנשתנה לשון יווני משאר הלשונות, לפי שהיה מובן אצלם, הלא תראה מה שאמר במה שקדם: "אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית" (משנה מגילה א ח). והטעם, מפני שהם פרשו התורה בלשון יוון לתלמי המלך ונתפרסמה אצלם אותה העתקה עד שהיתה אצלם אותו הלשון כמו לשונם, וכאילו היתה אשורית. וכן אמר: "לשון יוני לכל כשר" (מגילה יח.). ומוסיף על זה, כי זה הלשון היה משובח אצלם; "רבינו הקדוש אומר: מה לי לשון תרסי! או לשון עברי, או לשון יווני".והלועז ששמע אשורית יצא , לפי שאע"פ שאינו יודע פי' כל מילה ומילה – יודע הוא כל המעשה:

פרק ב - משנה ב

קְרָאָהּ סֵרוּגִין, וּמִתְנַמְנֵם, יָצָא. הָיָה כוֹתְבָהּ, דּוֹרְשָׁהּ, וּמַגִּיהָהּ, אִם כִּוֵּן לִבּוֹ, יָצָא. וְאִם לָאו, לֹא יָצָא. הָיְתָה כְּתוּבָה בְּסַם, וּבְסִקְרָא, וּבְקוֹמוֹס וּבְקַנְקַנְתּוֹם, עַל הַנְּיָר וְעַל הַדִּפְתְּרָא, לֹא יָצָא, עַד שֶׁתְּהֵא כְּתוּבָה אַשּׁוּרִית {ה}, עַל הַסֵּפֶר {ו} וּבִדְיוֹ {ז}:

ר"ע מברטנורה סֵרוּגִין. שֶׁקָּרָא מְעַט וְשָׁהָא, וְחָזַר וְקָרָא מְעַט וְשָׁהָא, אֲפִלּוּ שָׁהָא יוֹתֵר מִכְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ, יָצָא: הָיָה כוֹתְבָהּ כוּ'. כְּגוֹן דִּכְתִיבָא כֻּלָּהּ וּמַנְּחָא קַמֵּיהּ וְקָרִי פְּסוּקָא פְּסוּקָא בִּמְגִלְּתָא דְּמַנְחָא קַמֵּיהּ וְכָתַב לָהּ, דְּלֹא נָפֵיק יְדֵי חוֹבָתֵיהּ אֶלָּא כְּשֶׁקּוֹרֵא בִּמְגִלָּה שֶׁהִיא כְּתוּבָה כֻּלָּהּ: אִם כִּוֵּן לִבּוֹ. לָצֵאת בִּקְרִיאָה זוֹ: בְּסַם. שֹׁרֶשׁ עֵשֶׂב שֶׁקּוֹרִין לוֹ סַמָּא: בְּסִקְרָא. אֶבֶן שֶׁצּוֹבְעִים בָּהּ אָדֹם: קוֹמוֹס. מִין שְׂרָף, וּבְלַעַ"ז גֹּמֶא: קַנְקַנְתּוֹם. ודריאול"ו בְּלַעַ"ז, וּבְעַרְבִי זא"ג: נְיָר. עָשׂוּי מֵעֲשָׂבִים עַל יְדֵי דֶּבֶק וְכוֹתְבִים עָלָיו: דִּפְתְּרָא. עוֹר שֶׁלֹּא נִשְׁלַם תִּקּוּנוֹ, דִּמְלִיחַ וּקְמִיחַ וְלֹא עֲפִיץ: עַל הַסֵּפֶר. עַל הַקְּלָף: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ה} אַשּׁוּרִית. מְפָרֵשׁ רַשִׁ"י כְּתַב אַשּׁוּרִית הוּא כְּתָב שֶׁלָּנוּ. וּמִלִּישְׁנָא דְּעַד שֶׁתְּהֵא כְּתוּבָה מַשְׁמַע דַּאֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד מְעַכֵּב, וְצָרִיךְ לוֹמַר דִּטְפֵי קַפְּדִינַן אַכְּתָב מֵאַלָּשׁוֹן, וְדִלְעוֹלָם צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא הַכְּתָב אַשּׁוּרִית אַף עַל פִּי שֶׁהַלָּשׁוֹן תַּרְגּוּם אוֹ לָשׁוֹן אַחֶרֶת. וְאֶפְשָׁר דְּלֹא קַפְּדִינַן טְפֵי אַכְּתָב מֵאַלָּשׁוֹן, וְהָכִי קָאָמַר שֶׁיְּהֵא אַשּׁוּרִית כְּשֶׁהַלָּשׁוֹן אַשּׁוּרִית, וּמִשּׁוּם דְּמִסְתָּמָא בִּלְשׁוֹן אַשּׁוּרִית הִיא כְּתוּבָה לְפִי שֶׁבּוֹ יוֹצְאִין אַף הַלּוֹעֲזִים, וְהוּא הַדִּין בְּלָשׁוֹן אַחֶרֶת שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיְּהֵא בְּאוֹתוֹ כְּתָב עַצְמוֹ, וּבְהָכִי מִיהַת מְעַכֵּב אֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד כִּדְמַשְׁמַע לִישְׁנָא דְּעַד שֶׁיִּכְתְּבֶנָּהּ. וְטַעֲמָא דִּסְבִירָא לְהוּ כִּכְתָבָם וְכִלְשׁוֹנָם, שֶׁיְּהֵא כְּתָבָם כִּלְשׁוֹנָם, וְלֹא שֶׁיְּהֵא כְּתָב אֲרַמִּית וְהַלָּשׁוֹן עֵילָמִית. כֵּן נִרְאֶה בְּעֵינַי. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב. וְעַיֵּן עוֹד: {ו} עַל הַסֵּפֶר. כְּתִיב הָכָא וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, וּכְתִיב (יִרְמְיָה לו) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בָּרוּךְ וְגוֹ' וַאֲנִי כּוֹתֵב עַל הַסֵּפֶר בַּדְּיוֹ. גְּמָרָא: {ז} וּבִדְיוֹ. שֶׁהוּא מֵעָשָׁן שֶׁל שְׁמָנִים אוֹ שֶׁל זֶפֶת וְשַׁעֲוָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וְגוֹבְלִין אוֹתָן בִּשְׂרַף הָאִילָן וּבִמְעַט דְּבַשׁ, וְלוֹתְתִין אוֹתוֹ הַרְבֵּה, וְדָכִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֵּעָשֶׂה רְקִיקִין, וּמַצְנִיעִין אוֹתָן, וּבִשְׁעַת כְּתִיבָה שׁוֹרֵהוּ בְּמֵי עַפְצָא וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וְכוֹתֵב בּוֹ. הָרַמְבַּ"ם: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם קראה סירונין ומתנמנם יצא כו': (שם) סירוגין פיסקי פיסקי ואפילו שהה כדי לגמור את כולה ומתנמנם הוא שהתחיל לישן אבל לא נשתקע בשינה כמו שדקדקנו בסוף פסחים. ואמר כותבה בתנאי שתהיה כוונתו על הקריאה שהוא קורא במגילה שכותב ממנה שהיא שלימה ולא על קריאתו באותה שניה שהוא כותב לפי שאינו יוצא ידי חובתו עד שיקרא בספר שלם. סם שם העיקר. סקרא הוא כמו אבן שצובעים בו צבע אדום. קומוס מין עפר ירוק והוא מסמני הדיו ובערבי אלזא"ג. וקנקנתום ממיני הקומוס. נייר הוא הנקרא בערבי נאגד. דיפתרא הוא העור שאינו מעובד כל צרכו: (רמב"ם)

פרק ב - משנה ג

בֶּן עִיר שֶׁהָלַךְ לִכְרַךְ וּבֶן כְּרַךְ שֶׁהָלַךְ לְעִיר, אִם עָתִיד לַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ, קוֹרֵא כִמְקוֹמוֹ {יד}. וְאִם לָאו, קוֹרֵא עִמָּהֶן. וּמֵהֵיכָן קוֹרֵא אָדָם אֶת הַמְּגִלָּה וְיוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כֻּלָּהּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מֵאִישׁ יְהוּדִי {טו} (אסתר ב). רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מֵאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה (אסתר ג):

ר"ע מברטנורה בֶּן עִיר. שֶׁזְּמַנּוֹ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר: שֶׁהָלַךְ לִכְרַךְ. שֶׁזְּמַנּוֹ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר: אִם עָתִיד לַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ. אִם הוּא בֶּן כְּרַךְ שֶׁהָלַךְ לְעִיר וְעָתִיד לָצֵאת מִן הָעִיר בְּלֵיל אַרְבָּעָה עָשָׂר קֹדֶם עַמּוּד הַשַּׁחַר {ח}, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בַּלַּיְלָה בָּעִיר {ט}, הוֹאִיל וּבַיּוֹם לֹא יִהְיֶה בָּעִיר אֵין זֶה אֲפִלּוּ פָּרוּז לְיוֹמוֹ, הִלְכָּךְ קוֹרֵא כִּמְקוֹמוֹ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר. אֲבָל אִם אֵינוֹ עָתִיד לָצֵאת מִשָּׁם הַלַּיְלָה {י}, דְּהַשְׁתָּא הֲוֵי פְּרוּז לְאוֹתוֹ הַיּוֹם, אַף עַל פִּי שֶׁעָתִיד לַחְזֹר לְמָחָר אוֹ לְיוֹם אַחֵר, נִקְרָא פָּרוּז {יא} וְקוֹרֵא עִמָּהֶם. וְהוּא הַדִּין לְבֶן עִיר שֶׁהָלַךְ לִכְרַךְ, אִם עָתִיד לַחְזֹר בְּלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר {יב} לֹא הֲוֵי מֻקָּף לְיוֹמוֹ, וְקוֹרֵא בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא בַּכְּרַךְ. אֲבָל אִם אֵין עָתִיד לַחְזֹר בְּלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר {יג}, אֵינוֹ קוֹרֵא בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלָּא מַמְתִּין וְקוֹרֵא עִמָּהֶן. וְהָכִי מְפָרְשֵׁי לַהּ לְמַתְנִיתִין בַּגְּמָרָא: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כֻּלָּהּ. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ח} דְּמִכֵּיוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר אִם קָרָא יָצָא כְּדִתְנַן לְקַמָּן: {ט} כְּלוֹמַר אֲפִלּוּ הָכִי אֵינוֹ קוֹרֵא עִמָּהֶן בַּלַּיְלָה, שֶׁחַיָּב לִקְרוֹת בַּלַּיְלָה: {י} אֶלָּא לְהִתְעַכֵּב כָּאן בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר: {יא} מִדִּכְתִיב הַפְּרָזִים כוּ' הַפְּרָזוֹת, הָא קָא מַשְׁמַע לָן פָּרוּז בֶּן יוֹמוֹ נִקְרָא פָּרוּז, וְהוּא הַדִּין מֻקָּף בֶּן יוֹמוֹ נִקְרָא מֻקָּף. וּמִשּׁוּם הָכִי הִקְדִּים הָרַ"ב לְפָרֵשׁ בֶּן כְּרַךְ: {יב} שֶׁלֹּא יְהֵא שָׁם בְּיוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר. רַשִׁ"י: {יג} וּקְצָת מִן הַיּוֹם: {יד} כִּמְקוֹמוֹ. כְּחוֹבַת מְקוֹמוֹ: {טו} מֵאִישׁ יְהוּדִי. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְכֻלָּן מִקְּרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ כוּ'. גְּמָרָא: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר כו': כשדעתו לחזור למקומו ליל י"ד ולא חזר קורא כמקומו ואם לא היה כן קורא עמהם. והלכה כר"מ: (רמב"ם)

פרק ב - משנה ד

הַכֹּל כְּשֵׁרִין לִקְרוֹת אֶת הַמְּגִלָּה, חוּץ מֵחֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה, וְקָטָן. רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר בְּקָטָן {יז}. אֵין קוֹרִין אֶת הַמְּגִלָּה, וְלֹא מָלִין, וְלֹא טוֹבְלִין, וְלֹא מַזִּין, וְכֵן שׁוֹמֶרֶת יוֹם {כב} כְּנֶגֶד יוֹם לֹא תִטְבֹּל, עַד שֶׁתָּנֵץ הַחַמָּה. וְכֻלָּן שֶׁעָשׂוּ מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, כָּשֵׁר:

ר"ע מברטנורה הַכֹּל כְּשֵׁרִים לִקְרוֹת אֶת הַמְּגִלָּה. הַכֹּל לַאֲתוֹיֵי נָשִׁים: חוּץ מֵחֵרֵשׁ. מַתְנִיתִין רַבִּי יוֹסֵי הִיא דְּאָמַר הַקּוֹרֵא וְלֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנָיו לֹא יָצָא {טז}: רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר בְּקָטָן. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: אֵין קוֹרִין אֶת הַמְּגִלָּה. שֶׁחַיָּב אָדָם לִקְרוֹת אֶת הַמְּגִלָּה בַּלַּיְלָה וְלַחְזֹר וּלְקָרְאָהּ בַּיּוֹם {יח}. וּקְרִיאָה שֶׁל יוֹם לֹא תְּהֵא אֶלָּא לְאַחַר הָנֵץ הַחַמָּה, דִּכְתִיב (אֶסְתֵּר ט) וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים: וְלֹא מָלִין. דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא יב) וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל {יט}: וְלֹא טוֹבְלִין וְלֹא מַזִּין. דִּכְתִיב בְּהַזָּאָה (בְּמִדְבָּר יט) וְהִזָּה הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וְהֻקְּשָׁה טְבִילָה לְהַזָּאָה {כ}. וְדַוְקָא כְּשֶׁטּוֹבֵל בַּשְּׁבִיעִי אָמְרִינַן דְּאֵין טוֹבְלִין אֶלָּא בַּיּוֹם, וְלֹא אָמְרִינַן מִשֶּׁחֲשֵׁכָה בִּתְחִלַּת שְׁבִיעִי רָאוּי לִטְבֹּל, אַף עַל גַּב דְּלַיְלָה תְּחִלַּת הַיּוֹם הוּא. אֲבָל מִשֶּׁעָבַר יוֹם שְׁבִיעִי מֻתָּר לִטְבֹּל בַּלַּיְלָה {כא}: שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם. בְּאַחַד עָשָׂר יָמִים שֶׁבֵּין נִדָּה לְנִדָּה, אִם רָאֲתָה יוֹם אֶחָד שׁוֹמֶרֶת יוֹם מָחֳרָתוֹ, וְטוֹבֶלֶת בְּאוֹתוֹ יוֹם עַצְמוֹ מִשֶּׁתָּנֵץ הַחַמָּה: מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר כָּשֵׁר. דְּמִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר אִקְרֵי יוֹם, דִּכְתִיב בְּסֵפֶר עֶזְרָא (נְחֶמְיָה ד) וַאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים בַּמְּלָאכָה [וְגוֹ'] מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר וְעַד צֵאת הַכּוֹכָבִים, וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ וְהָיָה לָנוּ הַלַּיְלָה מִשְׁמָר וְהַיּוֹם לִמְלָאכָה. וְלֹא אָמְרוּ עַד הָנֵץ הַחַמָּה אֶלָּא כְּדֵי לָצֵאת מִסְּפֵק לַיְלָה, לְפִי שֶׁאֵין הַכֹּל בְּקִיאִין כְּשֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {טז} כְּלוֹמַר רַבִּי יוֹסֵי דְּמִשְׁנָה ג' פֶּרֶק ב' דִּבְרָכוֹת. וְאֵין הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יז} בְּקָטָן. פֵּרְשׁוּ הַתּוֹסָפוֹת שֶׁהִגִּיעַ לְחִנּוּךְ, דְּאִי לָאו הָכִי הָתְנַן סוֹף פֶּרֶק ג' דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כָּל שֶׁאֵינוֹ מְחֻיָּב בַּדָּבָר אֵינוֹ מוֹצִיא הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן, וַאֲפִלּוּ הָכִי פּוֹסֵל תַּנָּא קַמָּא, וְאַף עַל גַּב דְּגַם בְּגָדוֹל אֵינוֹ אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן, מִשּׁוּם דְּכֵיוָן דְּקָטָן אֵינוֹ חַיָּב בִּשְׁאַר מִצְוֹת אֶלָּא דְּרַבָּנָן, הֲוֵי קָטָן תַּרְתֵּי, וְלֹא אָתֵי וּמַפִּיק חַד דְּרַבָּנָן: {יח} גְּמָרָא, שֶׁנֶּאֱמַר לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָּבוֹד [בַּיּוֹם] וְלֹא יִדֹּם [בַּלַּיְלָה], וְהַאי קְרָאִי נִדְרָשׁ בְּמָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר. רַשִׁ"י: {יט} גְּמָרָא. וְעַיֵּן בַּתּוֹסָפוֹת: {כ} דִּבְסֵיפָא דִּוְהִזָּה כְּתִיב וְרָחַץ בַּמַּיִם, וְהוּא הַדִּין לְזָב וְזָבָה. רַשִׁ"י: {כא} וְהַיְנוּ דִּתְנַן בְּסוֹף פָּרָה אֲבָל הוּא עַצְמוֹ טוֹבֵל בַּלַּיְלָה, כְּפֵרוּשׁ הָרַ"ב שָׁם, אֶלָּא דְּאִם כֵּן הֲוָה לֵיהּ לְהַקְדִּים מַזִּין, דְּהַהַזָּאָה צָרִיךְ לִהְיוֹת קֹדֶם לַטְּבִילָה כוּ', עַל כָּרְחֲךָ לוֹמַר כְּפֵרוּשׁ הַתּוֹסָפוֹת דְּאַטְּבִילַת אֵזוֹב קָאֵי, וְלֹא תָּנֵי טְבִילַת אָדָם מִשּׁוּם דִּבְהֶדְיָא כְּתִיב וְהִזָּה וְהָדַר וְרָחַץ, וְכֵיוָן דְּהַזָּאָה אֵינָהּ אֶלָּא בַּיּוֹם מִמֵּילָא אֵין הַטְּבִילָה אֶלָּא בַּיּוֹם: {כב} שׁוֹמֶרֶת יוֹם. אִיצְטְרִיךְ לְמִתְנֵי שׁוֹמֶרֶת יוֹם (טְפֵי מִכָּל חַיְבֵי טְבִילוֹת, תּוֹסָפוֹת לַפֵּרוּשׁ דִּבְסָמוּך), דַּהֲוָה אֲמִינָא דְּלִעֲבַד מִקְצַת לַיְלָה שִׁמּוּר וְתִטְבֹּל, קָא מַשְׁמַע לָן כֵּיוָן דְּבָעֲיָא סְפִירָה, סְפִירָה בִּימָמָא הִיא דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא טו) וְסָפְרָה לָהּ שִׁבְעַת יָמִים. גְּמָרָא: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם הכל כשרין לקרות את המגילה כו': אין קורין את המגילה ולא מלין כו': הכל אפי' אשה וכבר בארנו (פ"א ה"א) כי המגילה נקראת ליל פורים ויום פורים ועל קריאת היום אמרו אין קורין עד שתנץ החמה לאמרם והימים האלה נזכרים ונעשים ואמר במילה וביום השמיני וגו' ואמר בהזאה והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום השביעי וגו' הקיש טבילה להזאה כי בשביעי טובל כמו שביאר הכתוב. ושומרת יום כנגד יום כבר בארנו דינה בפסחים (פ"ח ה"ה) ועוד יתבאר בשלימות במס' נדה ומה שנאמר שנחשוב יום מעת עלות השחר לאמרו בעזרה (נחמיה ד') מעלות השחר עד צאת הכוכבים וקרא אותו הזמן יום והוא אמרם והיה לנו הלילה למשמר והיום למלאכה. ומה שאמר וכולם שעשו משעלה עמוד השחר כשר למי שעבר ועשה בעת הצורך הגדול אבל המעשה הגמור הוא אחר הנץ החמה ואין הלכה כר"י: (רמב"ם)

פרק ב - משנה ה

כָּל הַיּוֹם כָּשֵׁר לִקְרִיאַת הַמְּגִלָּה {כג}, וְלִקְרִיאַת הַהַלֵּל, וְלִתְקִיעַת שׁוֹפָר, וְלִנְטִילַת לוּלָב, וְלִתְפִלַּת הַמּוּסָפִין {כד}, וְלַמּוּסָפִין {כה}, וּלְוִדּוּי הַפָּרִים, וּלְוִדּוּי הַמַּעֲשֵׂר, וּלְוִדּוּי יוֹם הַכִּפּוּרִים, לַסְּמִיכָה, לַשְּׁחִיטָה, לַתְּנוּפָה, לַהַגָּשָׁה, לַקְּמִיצָה וְלַהַקְטָרָה, לַמְּלִיקָה, וְלַקַּבָּלָה, וְלַהַזָּיָה, וּלְהַשְׁקָיַת סוֹטָה, וְלַעֲרִיפַת הָעֶגְלָה, וּלְטַהֲרַת הַמְּצֹרָע {כו}:

ר"ע מברטנורה וּלְוִדּוּי הַפָּרִים. פָּר כֹּהֵן מָשִׁיחַ, וּפַר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר, שֶׁמִּתְוַדִּים עֲלֵיהֶם חֶטְאָם שֶׁהֱבִיאוּם עָלָיו: וּלְוִדּוּי מַעֲשֵׂר. בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת: לַסְּמִיכָה. וְסָמַךְ אֶת יָדוֹ עַל רֹאשׁ הָעוֹלָה: לַהַגָּשָׁה. מַגִּישׁ אֶת הַמִּנְחָה תְּחִלָּה בְּקֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית שֶׁל מִזְבֵּחַ, וְאַחַר כָּךְ קוֹמֵץ: וְלַקְּמִיצָה וְלַהַקְטָרָה. בְּהַקְטָרַת קֹמֶץ קָאָמַר, שֶׁהוּא בְּמִנְחָה כְּנֶגֶד זְרִיקַת דָּם בַּזְּבָחִים, וְאֵינָהּ כְּשֵׁרָה אֶלָּא בַּיּוֹם. אֲבָל הֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים כָּשֵׁר כָּל הַלַּיְלָה כְּדִתְנַן בְּמַתְנִיתִין: לַקַּבָּלָה. קַבָּלַת הַדָּם בְּמַזְרֵק: לַהַזָּיָה. הַזָּיַת פָּרִים הַנִּשְׂרָפִים וְכָל חַטָּאוֹת הַפְּנִימִיּוֹת. וּזְרִיקַת דָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ נַמִּי קָרֵי הַזָּיָה: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {כג} לִקְרִיאַת כוּ'. כֻּלְּהוּ מִקְּרָאֵי יָלֵיף לְהוּ בַּגְּמָרָא: {כד} וְלִתְפִלַּת כוּ'. כְּמוּסָפִין שָׁוִינְהוּ רַבָּנָן. גְּמָרָא: {כה} וְלַמּוּסָפִין. דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ. גְּמָרָא. וְצָרִיךְ עִיּוּן דְּתֵפּוּק לֵיהּ מִבְּיוֹם צַוֹּתוֹ כִּדְיָלֵיף מִנֵּיהּ קְמִיצָה וְכוּ', וְכֵן הוּא בַּיְרוּשַׁלְמִי אַדְּהָכָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב טַעַם סִדּוּרָן זֶה אַחַר זֶה: {כו} וּלְטַהֲרַת הַמְּצֹרָע. בְּצִפֳּרִים וְעֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תּוֹלַעַת. רַשִׁ"י: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כל היום כשר לקריאת מגילה כו': וידוי המעשר כבר בארתי אותו במס' מע"ש (פ"ה ה"י) ובאה אחר זאת הפרשה היום הזה ה' אלהיך וגו' ודרשינן סמוכין היום נאמר בהלל זה היום עשה ה' ובשופר יום תרועה יהיה לכם. ובמוספים דבר יום ביומו. ובתפלת המוספין כמו המוספין. וידוי פרים הוא הוידוי הנאמר על פר כהן המשיח ופר העלם דבר של צבור ועוד יתבאר עניינם בהוריות. ומיני העבודה כולם שזכר לא יהיו אלא ביום לאמרו ביום צותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם ביום ולא בלילה. וכבר בארנו בשלישי מר"ה (הלכה א') כי הדינים לא יהיו אלא ביום. ואמרי' בסוטה ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת ואמר על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט מה משפט ביום אף השקאת סוטה ביום ואמר בעגלה ערופה ונכפר להם הדם ולפי שבא בהם לשון כפרה כקדשים לא יהיו אלא ביום כמו שהקדשים לא יקרבו אלא ביום כמו שזכרנו. וטהרת מצורע הוא בפירוש ביום טהרתו: (רמב"ם)

פרק ב - משנה ו

כָּל הַלַּיְלָה כָּשֵׁר לִקְצִירַת הָעֹמֶר {כז} וּלְהֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים. זֶה הַכְּלָל, דָּבָר שֶׁמִּצְוָתוֹ בַיּוֹם {כט}, כָּשֵׁר כָּל הַיּוֹם. דָּבָר שֶׁמִּצְוָתוֹ בַלַּיְלָה, כָּשֵׁר כָּל הַלָּיְלָה:

ר"ע מברטנורה וּלְהֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים. מוֹתְרֵי תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, דִּכְתִיב בְּהוּ (וַיִּקְרָא ו) הִיא הָעוֹלָה עַל מוֹקְדָהּ עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה: זֶה הַכְּלָל דָּבָר שֶׁמִּצְוָתוֹ בַּיּוֹם כָּשֵׁר כָּל הַיּוֹם. לַאֲתוֹיֵי סִדּוּר שְׁתֵּי בְּזִיכֵי לְבוֹנָה {כח} שֶׁנּוֹתְנִים עַל לֶחֶם הַפָּנִים: וְדָבָר שֶׁמִּצְוָתוֹ בַלַּיְלָה כָּשֵׁר כָּל הַלַּיְלָה. לַאֲתוֹיֵי אֲכִילַת פְּסָחִים שֶׁכָּשֵׁר כָּל הַלַּיְלָה. וְלֹא אָמְרוּ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת אֶלָּא כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵרָה: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {כז} לִקְצִירַת הָעֹמֶר. יָלְפִינַן לַהּ בְּמִשְׁנָה ג' פֶּרֶק י' דִּמְנָחוֹת: {כח} גְּמָרָא. וְהוּא הַדִּין לְסִדּוּר הַלֶּחֶם, וְנָקִיט בְּזִיכֵי לְבוֹנָה שֶׁהִיא נִקְטֶרֶת עַל הַמִּזְבֵּחַ וּמַתִּירָה אֶת הַלֶּחֶם: {כט} בַּיּוֹם כוּ'. פֵּרוּשׁ בַּיּוֹם סְתָם, אֲבָל תְּמִידִין וּפְסָחִים כְּבָר פֵּרֵשׁ בָּהֶן הַכָּתוּב שָׁעָה מְיֻחֶדֶת. הָרַ"ן: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כל הלילה כשר לקצירת העומר כו': קצירת העומר אינו אלא בלילה והוא קבלה ועוד יתבאר ענין קצירת העומר בעשירי ממנחות. והקטר חלבים ואברים הם מותר תמיד של בין הערבים והוא אמרו היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה. ואמר דבר שמצותו ביום כשר כל היום לאתויי סידור בזיכים והם שני בזיכי לבונה שנותנין על לחם הפנים כמו שיתבאר במנחות (פי"א) ודבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה לאתויי אכילת פסחים וכבר ידעת כי אכילת פסח אין מותר לאכלו אלא עד חצות אבל גזרה היא כדי להרחיק את האדם מן העבירה: (רמב"ם)

פרק ג

פרק ג - משנה א

בְּנֵי הָעִיר שֶׁמָּכְרוּ רְחוֹבָהּ {א} שֶׁל עִיר, לוֹקְחִין בְּדָמָיו בֵּית הַכְּנֶסֶת. בֵּית הַכְּנֶסֶת, לוֹקְחִין תֵּבָה {ג}. תֵּבָה, לוֹקְחִין מִטְפָּחוֹת {ד}. מִטְפָּחוֹת, לוֹקְחִין סְפָרִים. סְפָרִים, לוֹקְחִין תּוֹרָה. אֲבָל אִם מָכְרוּ תוֹרָה, לֹא יִקְחוּ {ה} סְפָרִים. סְפָרִים, לֹא יִקְחוּ מִטְפָּחוֹת. מִטְפָּחוֹת, לֹא יִקְחוּ תֵבָה. תֵּבָה, לֹא יִקְחוּ בֵית הַכְּנֶסֶת. בֵּית הַכְּנֶסֶת, לֹא יִקְחוּ אֶת הָרְחוֹב. וְכֵן בְּמוֹתְרֵיהֶן. אֵין מוֹכְרִין אֶת שֶׁל רַבִּים לְיָחִיד, מִפְּנֵי שֶׁמּוֹרִידִין אוֹתוֹ מִקְּדֻשָּׁתוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. אָמְרוּ לוֹ, אִם כֵּן {ו}, אַף לֹא מֵעִיר גְּדוֹלָה לְעִיר קְטַנָּה:

ר"ע מברטנורה בְּנֵי הָעִיר. רְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר. יֵשׁ בָּהּ קְדֻשָּׁה, שֶׁמִּתְפַּלְּלִין בָּהּ בַּתַּעֲנִיּוֹת. וַחֲכָמִים פְּלִיגֵי עַל סְתָם מַתְנִיתִין וְאָמְרֵי רְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר אֵין בָּהּ מִשּׁוּם קְדֻשָּׁה, הוֹאִיל וְאֵין מִתְפַּלְּלִין בָּהּ אֶלָּא בְּאַקְרַאי בְּעָלְמָא. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: בֵּית הַכְּנֶסֶת לוֹקְחִים תֵּבָה. וְדַוְקָא בֵּית הַכְּנֶסֶת דִּכְפָרִים הוּא דְּמָצוּ מְזַבְּנֵי לַהּ, אֲבָל בֵּית הַכְּנֶסֶת דִּכְרַכִּים כֵּיוָן דְּמֵעָלְמָא קָא אָתוּ לַהּ {ב}, הַוְיָא דְּרַבִּים וְלֹא מָצוּ מְזַבְּנֵי לַהּ: סְפָרִים. נְבִיאִים וּכְתוּבִים: אֲבָל אִם מָכְרוּ תּוֹרָה לֹא יִקְחוּ סְפָרִים. דְּמַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְאֵין מוֹרִידִין: וְכֵן בְּמוֹתְרֵיהֶן. מָכְרוּ סְפָרִים וְלָקְחוּ מִמִּקְצָת הַדָּמִים תּוֹרָה, לֹא יִקְּחוּ מִן הַמּוֹתָר דָּבָר שֶׁקְּדֻשָּׁתוֹ פְּחוּתָה. וְלֹא נֶאֶמְרוּ כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ אֶלָּא כְּשֶׁלֹּא מָכְרוּ שִׁבְעָה טוֹבֵי הָעִיר בְּמַעֲמַד אַנְשֵׁי הָעִיר, אֲבָל אִם מָכְרוּ שִׁבְעָה טוֹבֵי הָעִיר בְּמַעֲמַד אַנְשֵׁי הָעִיר, אֲפִלּוּ לִקְנוֹת בַּדָּמִים שֵׁכָר לִשְׁתּוֹת מֻתָּר. וְדַוְקָא בְּשֶׁל כְּפָרִים כִּדְאָמְרִינַן: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {א} רְחוֹבָהּ. אַיְדֵי דְּתָנֵי קְרִיאַת הַמְגִלָּה רָאָה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ לְסַדֵּר עִמָּהֶם קְרִיאַת סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁגַּם הוּא מִתַּקָּנַת הַנְּבִיאִים, וּלְפִי שֶׁקְּרִיאָתָם בְּצִבּוּר וּבְבֵית הַכְּנֶסֶת רָאָה לְסַדֵּר תְּחִלָּה קְדֻשַּׁת בֵּית הַכְּנֶסֶת וְדִינֶיהָ: {ב} פֵּרוּשׁ שֶׁרַבִּים בָּאִים לְהִתְפַּלֵּל שָׁמָּה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין נוֹתְנִין כְּלוּם בְּבִנְיָנוֹ, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן דְּעַל דַּעַת אוֹתָן רַבִּים נַעֲשֵׂית, חֲמוּרָה קְדֻשָּׁתָהּ וְאֵין יְכוֹלִין לְמוֹכְרָהּ: {ג} תֵּבָה. מָקוֹם שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁאָנוּ קוֹרִין אָרוֹן. וְהוּא קָדוֹשׁ יוֹתֵר מִבֵּית הַכְּנֶסֶת. הָרַ"ן: {ד} מִטְפָּחוֹת. סֵפֶר תּוֹרָה, דְּקַדִּישֵׁי טְפֵי. הָרַ"ן: {ה} לֹא יִקְחוּ. וְכָתַב הַכֶּסֶף מִשְׁנֶה דִּלְהָרַמְבַּ"ם רֵישָׁא דְּמַתְנִיתִין דַּוְקָא, דְּכָל מִידֵי דְּאֶפְשָׁר לְעַלּוֹיֵה מַעֲלִינַן וְאֵין לוֹקְחִין בְּדָמָיו דָּבָר הַשָּׁוֶה לוֹ. וְהַתּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב הִקְשָׁה עָלָיו מִסּוֹף דִּבְרֵי הָרַמְבַּ"ם, עַיֵּן שָׁם, וּמַסִּיק שֶׁמִּשּׁוּרַת הַדִּין מֻתָּר בְּשָׁוִים, אֲבָל הָא וַדַּאי דִּטְפֵי עָדִיף לְכַתְּחִלָּה לְהַעֲלוֹת מִלְּהַשְׁווֹת: {ו} אִם כֵּן כוּ'. וְתַנָּא קַמָּא מֵעִקָּרָא קַדִּישָׁא הַשְׁתָּא נַמִּי קַדִּישָׁא, מֵרַבִּים לַיָּחִיד לֵיכָּא קְדֻשָּׁה, שֶׁאֵין אוֹמְרִים דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה. וְרַבָּנָן אִי אִיכָּא לְמֵיחָשׁ כְּהַאי גַּוְנָא נַמִּי אִיכָּא לְמֵיחָשׁ, מִשּׁוּם בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ וְלֹא מַשְׁכַּחַת מְכִירָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם בני העיר שמכרו רחובה של עיר כו': זו המשנה היא לרבי מנחם בר יוסי שהוא נותן לרחובה של עיר קדושה מאחר שמתפללין בו בתעניות ובמעמדות ואינה הלכה לפי שלא יחדוה לתפלה והתפלה בו עראי והעיקר בכל זה מעלין בקדש ולא מורידין ואסור למכור בית הכנסת אלא בכפרים אבל בית הכנסת של כרכים אי אפשר למוכרו לפי שהרבים יש להם בה זכות:

אין מוכרין את של רבים ליחיד כו': ואין הלכה כרבי יהודה: (רמב"ם)

פרק ג - משנה ב

אֵין מוֹכְרִין בֵּית הַכְּנֶסֶת, אֶלָּא עַל תְּנַאי שֶׁאִם יִרְצוּ {ז} יַחֲזִירוּהוּ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מוֹכְרִים אוֹתוֹ מִמְכַּר עוֹלָם, חוּץ מֵאַרְבָּעָה דְּבָרִים, לְמֶרְחָץ וּלְבֻרְסְקִי וְלִטְבִילָה וּלְבֵית הַמָּיִם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מוֹכְרִין אוֹתוֹ לְשֵׁם חָצֵר, וְהַלּוֹקֵחַ מַה שֶּׁיִּרְצֶה יַעֲשֶׂה:

ר"ע מברטנורה אֶלָּא עַל תְּנַאי. וַאֲפִלּוּ מִשֶּׁל רַבִּים לָרַבִּים אָסוּר לִמְכֹּר מְכִירָה חֲלוּטָה, דְּדֶרֶךְ בִּזָּיוֹן הוּא, כְּלוֹמַר אֵינוֹ בְּעֵינֵינוּ כְּלוּם. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר: מִמְכַּר עוֹלָם. וַאֲפִלּוּ לְיָחִיד, וַאֲפִלּוּ לְכָל תַּשְׁמִישִׁין חוּץ מֵאַרְבָּעָה דְּבָרִים, דִּלְאוֹתָם אַרְבָּעָה דְּבָרִים לֹא יִמְכֹּר: בֵּית הַמָּיִם. לִכְבִיסָה. אִי נַמִּי לְמֵי רַגְלַיִם: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מוֹכְרִין אוֹתוֹ לְשֵׁם חָצֵר וְכוּ'. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ז} שֶׁאִם יִרְצוּ. וּבַגְּמָרָא דַּיְקִינַן לוֹקֵחַ הֵיכִי דַּיָּר בָּהּ, שֶׁהֲרֵי אִם רָצָה לְהַחְזִיר נִמְצָא מִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ בֵּינְתַיִם בִּשְׂכַר מְעוֹתָיו וַהֲוֵי רִבִּית. וּמְשָׁנִינַן רַבִּי מֵאִיר סְבִירָא לֵיהּ צַד אֶחָד בְּרִבִּית מֻתָּר. אִי נַמִּי דְּמַיְרֵי שֶׁמַּתְנִין לְהַחְזִיר שְׂכִירוּת בֵּית הַכְּנֶסֶת וּסְבִירָא לֵיהּ רִבִּית עַל מְנַת לְהַחְזִיר מֻתָּר: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם אין מוכרים בית הכנסת אלא על תנאי כו': זהו כשלא מכרו אותו אנשי הכפר כולם בהסכמה אבל אם מכרוהו זקני המקום כולם במעמד אנשי המקום כולם יכולים למכור ואפילו לעשות ממנו דירה לשתות בו יין תמיד. ואין הלכה כרבי מאיר ולא כרבי יהודה: (רמב"ם)

פרק ג - משנה ג

וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁחָרַב, אֵין מַסְפִּידִין {ח} בְּתוֹכוֹ, וְאֵין מַפְשִׁילִין בְּתוֹכוֹ חֲבָלִים, וְאֵין פּוֹרְשִׂין לְתוֹכוֹ מְצוּדוֹת, וְאֵין שׁוֹטְחִין עַל גַּגּוֹ פֵרוֹת, וְאֵין עוֹשִׂין אוֹתוֹ קַפַּנְדַּרְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו), וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם, קְדֻשָּׁתָן אַף כְּשֶׁהֵן שׁוֹמֵמִין. עָלוּ בוֹ עֲשָׂבִים, לֹא יִתְלֹשׁ, מִפְּנֵי עָגְמַת נָפֶשׁ:

ר"ע מברטנורה וְאֵין מַפְשִׁילִין. גּוֹדְלִים וּפוֹתְלִים. וְהוּא הַדִּין לְכָל שְׁאָר מְלָאכוֹת, אֶלָּא הַפְשָׁלַת חֲבָלִים צָרִיךְ מָקוֹם רְחַב יָדַיִם, וּבֵית הַכְּנֶסֶת בַּיִת גָּדוֹל הוּא וְרָאוּי לְכָךְ וַהֲוֵי אוֹרְחֵיהּ: קַפַּנְדַּרְיָא. לְקַצֵּר הִלּוּכוֹ דֶּרֶךְ בֵּית הַכְּנֶסֶת. וּלְשׁוֹן קַפַּנְדַּרְיָא, אַדְּמַקִּיפְנָא דָּרֵי אָעוּל בְּהָא, כְּלוֹמַר בְּעוֹד שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְהַקִּיף שׁוּרוֹת בָּתִּים אֲקַצֵּר מַהֲלָכִי וְאֶכָּנֵס דֶּרֶךְ כָּאן: מִפְּנֵי עָגְמַת נֶפֶשׁ. שֶׁיִּזְכְּרוּ יְמֵי בִּנְיָנוֹ וְיִתְּנוּ לֵב לִבְנוֹתוֹ אִם יוּכְלוּ, אוֹ יְבַקְּשׁוּ עָלָיו רַחֲמִים שֶׁיַּחְזֹר. לְפִיכָךְ אֵין אָסוּר אֶלָּא לִלְקֹט עֲשָׂבִים וּלְהַאֲכִיל לַבְּהֵמָה אוֹ לְאַבְּדָם [לְגַמְרֵי], אֲבָל לִלְקֹט וּלְהַנִּיחָם בִּמְקוֹמָם מֻתָּר, דְּאִיכָּא עָגְמַת נֶפֶשׁ: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ח} אֵין מַסְפִּידִין. הֶסְפֵּד שֶׁל יָחִיד, אֲבָל מַסְפִּידִין הֶסְפֵּד שֶׁל רַבִּים. גְּמָרָא. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י תַּלְמִיד חָכָם שֶׁמֵּת צְרִיכִין לְהִתְאַסֵּף וּלְהַסְפִּידוֹ, וּבֵית הַכְּנֶסֶת רָאוּי לְכָךְ לְפִי שֶׁהוּא בַּיִת גָּדוֹל: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם ועוד א"ר יהודה בהכ"נ שחרב אין מספידין בתוכו כו': עגמת נפש רוצה לומר שיכאב הלב כשיש בו עשבים וישתדלו בבנינו אם יוכלו או תכנע נפשם וישובו אל ה' אם אין בהם יכולת לבנותו ולפיכך מותר לתלוש העשבים ולהריחם במקומם. אבל לא יתלוש ויאכיל או יאבדם לגמרי ודברי ר' יהודה אלו כולם אמת: (רמב"ם)

פרק ג - משנה ד

רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר {ט} שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, קוֹרִין בְּפָרָשַׁת שְׁקָלִים (שמות ל). חָל לִהְיוֹת בְּתוֹךְ הַשַּׁבָּת, מַקְדִּימִין לְשֶׁעָבַר וּמַפְסִיקִין לְשַׁבָּת אַחֶרֶת. בַּשְּׁנִיָּה {יא}, זָכוֹר (דברים כה). בַּשְּׁלִישִׁית, פָּרָה אֲדֻמָּה (במדבר יט). בָּרְבִיעִית, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם (שמות יב). בָּחֲמִישִׁית, חוֹזְרִין לִכְסִדְרָן. לַכֹּל מַפְסִיקִין, בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, בַּחֲנֻכָּה וּבְפוּרִים, בַּתַּעֲנִיּוֹת {טז} וּבַמַּעֲמָדוֹת וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים {יז}:

ר"ע מברטנורה קוֹרִין פָּרָשַׁת שְׁקָלִים. כִּי תִשָּׂא {י}, לְהוֹדִיעַ שֶׁיָּבִיאוּ שִׁקְלֵיהֶם בַּאֲדָר, כְּדֵי שֶׁיַּקְרִיבוּ בְּאֶחָד בְּנִיסָן מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה: מַקְדִּימִין לְשֶׁעָבַר. קוֹרִין פָּרָשַׁת שְׁקָלִים בַּשַּׁבָּת שֶׁלִּפְנֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ. וַאֲפִלּוּ חָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר בְּעֶרֶב שַׁבָּת מַקְדִּימִין לַשַּׁבָּת שֶׁעָבְרָה: וּמַפְסִיקִין בַּשַּׁבָּת הַבָּאָה. מִלּוֹמַר פָּרָשָׁה שְׁנִיָּה, כְּדֵי שֶׁתִּקָּרֵא פָּרָשַׁת זָכוֹר בַּשַּׁבָּת הַסְּמוּכָה לְפוּרִים, לִסְמֹךְ מְחִיַּת עֲמָלֵק לִמְחִיַּת הָמָן: בַּשְּׁלִישִׁית פָּרָה אֲדֻמָּה. לְהַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל לְטַהֵר עַצְמָם כְּדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ פִּסְחֵיהֶם בְּטָהֳרָה. וְאֵיזוֹ הִיא שַׁבָּת שְׁלִישִׁית, כָּל שֶׁסְּמוּכָה לְפוּרִים מֵאַחֲרֶיהָ. וּכְשֶׁחָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, הַוְיָא לַהּ שַׁבָּת שְׁלִישִׁית שַׁבָּת הַסְּמוּכָה לְרֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן {יב}. כְּדֵי לִסְמֹךְ אַזְהָרַת טָהֳרַת טְמֵאֵי מֵתִים לִפְסָחִים {יג}: בָּרְבִיעִית הַחֹדֶשׁ הַזֶּה. שֶׁשָּׁם פָּרָשַׁת הַפֶּסַח: לִכְסִדְרָן. לְסֵדֶר הַהַפְטָרוֹת {יד}. שֶׁעַד הֵנָּה מַפְטִירִין מֵעֵין אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת. פָּרָשַׁת שְׁקָלִים בֶּן שֶׁבַע שָׁנִים. פָּרָשַׁת זָכוֹר פָּקַדְתִּי אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק. פָּרָשַׁת פָּרָה וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים. פָּרָשַׁת הַחֹדֶשׁ בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ. מִכָּאן וָאֵילָךְ חוֹזֵר לְהַפְטִיר מֵעֵין פָּרָשַׁת הַיּוֹם: לַכֹּל מַפְסִיקִין. שֶׁאֵין מַפְטִירִין מֵעֵין הַפָּרָשָׁה אֶלָּא מֵעֵין הַמְּאֹרָע {טו}: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ט} רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר. לְפִי דִּמְכִילְתִּין בִּמְגִלָּה הַנִּקְרֵאת בַּאֲדָר, הִתְחִיל גַּם כֵּן בְּדִינֵי קְרִיאַת הַתּוֹרָה בַּקְּרִיאָה דְּתַלְיָא בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר: {י} מִשּׁוּם דְּשָׁלֹשׁ פְּעָמִים כְּתִיב תְּרוּמָה בְּהַהִיא פָּרָשָׁה, אֶחָד לָאֲדָנִים וְאֶחָד לְבֶדֶק הַבַּיִת, וְאֶחָד לַמִּזְבֵּחַ, הַהוּא דִּכְתִיב בֵּיהּ לְכַפֵּר עַל נַפְשׁוֹתֵיכֶם: {יא} בַּשְּׁנִיָּה. לִשְׁקָלִים אוֹ לַהַפְסָקָה. הָרַ"ן: {יב} דְּאָז אִיכָּא שָׁלֹשׁ שַׁבָּתוֹת מִפּוּרִים לְרֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן עִם שַׁבַּת רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן. וְכֵן אִם חָל בָּאֶחָד בְּשַׁבָּת יֵשׁ שָׁלֹשׁ שַׁבָּתוֹת, וְלֹא פֵּרֵשׁ בּוֹ הָרַ"ב, מִשּׁוּם דְּעַל כָּל פָּנִים הֲוָה לֵיהּ סְמוּכָה לְפוּרִים דְּמֻקָּפִים. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יג} שֶׁבְּאֶחָד בְּנִיסָן הוּקַם הַמִּשְׁכָּן וּבַשֵּׁנִי נִשְׂרְפָה הַפָּרָה, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיוּ יְכוֹלִין לִשְׂרֹף אֶת הַפָּרָה עַד שֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן, וְנִמְצֵאת פָּרָה מְאֻחֶרֶת לְרֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן, אֶלָּא שֶׁהִקְדִּימוּהָ מִפְּנֵי שֶׁהִיא טָהֳרָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְכֵיוָן שֶׁכֵּן אֵין רָאוּי לְהַפְסִיק בֵּין פָּרָה לְהַחֹדֶשׁ כְּדֵי שֶׁלֹּא תַּקְדִּים כָּל כָּךְ מֵאַחַר שֶׁהָיְתָה רְאוּיָה לִהְיוֹת מְאֻחֶרֶת. יְרוּשַׁלְמִי. הָרַ"ן: {יד} טַעֲמָא דְּהַפְטָרוֹת, שֶׁאַנְטִיּוֹכוּס גָּזַר עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יִקְרְאוּ בַּתּוֹרָה בָּרַבִּים. מֶה עָשׂוּ יִשְׂרָאֵל, לָקְחוּ פָּרָשָׁה אַחַת מִנְּבִיאִים שֶׁעִנְיָנָהּ דּוֹמֶה לְעִנְיַן מַה שֶּׁכָּתוּב בַּפָּרָשָׁה שֶׁל שַׁבָּת הַהִיא. וְאַף עַל פִּי שֶׁבָּטְלָה הַגְּזֵרָה, הַמִּנְהָג לֹא בָּטַל. תִּשְׁבִּי. וְנִקְרֵאת הַפְטָרָה מִלְּשׁוֹן שֵׁנִי שֶׁפֵּרֵשׁ הָרַ"ב בְּפֶרֶק י' דִּפְסָחִים מִשְׁנָה ח' [לְשׁוֹן הַנִּפְטָר מֵחֲבֵרוֹ כוּ']: {טו} בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁחָל בְּשַׁבָּת מַפְטִיר וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ כוּ'. וְתוּ בַּגְּמָרָא דִּבְתַעֲנִיּוֹת וּמַעֲמָדוֹת דִּבְשַׁבָּת לֵיכָּא, הֲוֵי מַפְסִיקִין לְעִנְיַן הַפָּרָשָׁה: {טז} בַּתַּעֲנִיּוֹת. בַּגְּמָרָא פָּרֵיךְ כֵּיוָן דְּקוֹרִין בְּמִנְחָה לָמָּה יַפְסִיקוּ בְּשַׁחֲרִית, וּמְשָׁנֵי דִּבְתַעֲנִיּוֹת בְּשַׁחֲרִית לֹא קָרִינַן כְּלָל, אֶלָּא מְעַיְּנֵי בְּמִילֵי דְּמָתָא וּמְתַקְּנִינְהוּ: {יז} וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים. אַיְרֵי בְּמִנְחַת יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. דְּלֵיכָּא לְמֵימָר דְּאַיְרֵי בְּשַׁחֲרִית, דְּאִם כֵּן אַמַּאי נַקְטֵיה [מִשְּׁאָר] כָּל הַמּוֹעֲדוֹת. תּוֹסָפוֹת. וּלְהָכִי נַקְטֵיה בַּסּוֹף. וְאַכַּתִּי לֹא נִיחָא אַמַּאי לֹא תָּנִי כָּל הַמּוֹעֲדוֹת. וּלְכָךְ נִרְאֶה כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י וְהָרַ"ן דְּהָכִי קָאָמַר, לְכָל הַמּוֹעֲדוֹת מַפְסִיקִין בַּפָּרָשָׁה, וְכֵן לְרֹאשׁ חֹדֶשׁ כוּ' בַּהַפְטָרָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם ר"ח אדר שחל להיות בשבת קורין בפרשת שקלים כו': שבת ראשונה היא שבכלל ימותיה היא ראש חדש אדר והוא כשיתחיל ראש חדש אדר יום ראשון או שני או שלישי או רביעי או חמישי או ששי קוראין פרשה ראשונה והיא פרשת שקלים יום שבת שהוא שבת האחרון של שבט וכשתדע שבת ראשון ושניה ושלישית ורביעית יתבארו לך שבתות ההפסקה ואני אבארם שבת שניה היא השבת שבכלל ימיה פורים על הדרך שבארנו בשבת ראשונה ושבת שלישית היא השבת הבאה אחר פורים או קודם ראש חדש ניסן אם יחול ראש חדש ניסן בשבת ושבת רביעית היא שיחול ראש חדש ניסן בתוכה על הדרך שקדם. ומה שאמרתי בראש חדש אדר שאפשר להיותו בכל יום מימי השבוע על עיקר הצווי ר"ל הראייה ופרשת שקלים היא כי תשא עד סוף הפרשה ואמרו חוזרין לכסדרן רוצה לומר סדר ההפטרות כי בכל שבת קורין ההפטרה מענין הסדר ובזמן אלו הפרשיות והמועדים הן הפטרות מענין הפרשה לא מענין הסדר כי בשבת ראשונה מפטיר ביהוידע הכהן ובשניה פקדתי את אשר עשה לך עמלק ובשלישית וזרקתי עליכם מים טהורים וברביעית בראשון באחד לחדש וכן בראשי חדשים וחנוכה יהו הפטרות מענין הזמן ומפסיק ענין הסדר כמו שיתבאר וזהו ענין אמרם לכל מפסיקין: (רמב"ם)

פרק ג - משנה ה

בְּפֶסַח קוֹרִין בְּפָרָשַׁת מוֹעֲדוֹת שֶׁל תּוֹרַת כֹּהֲנִים (ויקרא כב). בַּעֲצֶרֶת, שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת (דברים טז). בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ (ויקרא כג). בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, אַחֲרֵי מוֹת (שם טז). בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג קוֹרִין בְּפָרָשַׁת מוֹעֲדוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים (ויקרא כג), וּבִשְׁאָר כָּל יְמוֹת הֶחָג בְּקָרְבְּנוֹת הֶחָג (במדבר כט):

ר"ע מברטנורה בְּפָרָשַׁת מוֹעֲדוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים. שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז. וּבְיוֹמָא קַמָּא מַיְרֵי. וְהָאִידְנָא נָהוּג עַלְמָא שֶׁקּוֹרִין בְּיוֹם רִאשׁוֹן מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם, וּמַפְטִירִין בְּפֶסַח גִּלְגָּל. בַּשֵּׁנִי שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב, וּמַפְטִירִין בְּפֶסַח יֹאשִׁיָּהוּ. בַּשְּׁלִישִׁי קַדֵּשׁ לִי כָּל בְּכוֹר {יח}. בָּרְבִיעִי אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה. בָּחֲמִישִׁי פְּסָל לְךָ. בַּשִּׁשִּׁי וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפֶּסַח בְּמוֹעֲדוֹ. בַּשְּׁבִיעִי שִׁירַת הַיָּם, וּמַפְטִירִין וַיְדַבֵּר דָּוִד {יט}. בַּשְּׁמִינִי שֶׁהוּא יוֹם טוֹב אַחֲרוֹן שֶׁל גָּלֻיּוֹת קוֹרִין כָּל הַבְּכוֹר {כ}, וּמַפְטִירִין עוֹד הַיּוֹם {כא} בְּנֹב לַעֲמֹד. בָּעֲצֶרֶת, בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי, וּמַפְטִירִין בַּמֶּרְכָּבָה שֶׁל יְחֶזְקֵאל {כב}. בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁל גָּלֻיּוֹת קוֹרִין כָּל הַבְּכוֹר {כג}, וּמַפְטִירִין בַּחֲבַקּוּק. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה, דִּבְרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִפְקְדָה שָׂרָה, וּמַפְטִירִין בְּחַנָּה שֶׁגַּם הִיא נִפְקְדָה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי בָּעֲקֵדָה {כד}, וּמַפְטִירִין הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם {כה}. בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שַׁחֲרִית קוֹרִין בְּאַחֲרֵי מוֹת {כו}, וּמַפְטִירִין כֹּה אָמַר רָם וְנִשָּׂא {כז}. בְּמִנְחָה קוֹרִין בָּעֲרָיוֹת {כח}, וּמַפְטִירִין בְּיוֹנָה {כט}. בִּשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל חָג קוֹרִין שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז, וּמַפְטִירִין בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן הִנֵּה יוֹם בָּא לַה' {ל}, וּבְיוֹם טוֹב שֵׁנִי וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ {לא}. וּשְׁאָר כָּל יְמוֹת הֶחָג קוֹרִין בְּקָרְבְּנוֹת הֶחָג. כֵּיצַד, יוֹם שְׁלִישִׁי שֶׁהוּא יוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל חֹל הַמּוֹעֵד, כֹּהֵן קוֹרֵא וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי {לב}, לֵוִי קוֹרֵא וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי {לג}, יִשְׂרָאֵל קוֹרֵא וּבַיּוֹם הָרְבִיעִי, וְהָרְבִיעִי חוֹזֵר וְקוֹרֵא וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי {לד}. וּבַיּוֹם הָרְבִיעִי כֹּהֵן קוֹרֵא וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, לֵוִי קוֹרֵא וּבַיּוֹם הָרְבִיעִי, יִשְׂרָאֵל קוֹרֵא וּבַיּוֹם הַחֲמִישִׁי, וְהָרְבִיעִי חוֹזֵר וְקוֹרֵא וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הָרְבִיעִי. וְכֵן כֻּלָּם. בְּיוֹם טוֹב אַחֲרוֹן שֶׁל חָג, כָּל הַבְּכוֹר, וּמַפְטִירִין וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה {לה}. וּלְמָחָר {לו} קוֹרִין וְזֹאת הַבְּרָכָה {לז}, וּמַפְטִירִין וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה. וְשַׁבָּת שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, בֵּין בְּפֶסַח בֵּין בְּסֻכּוֹת, קוֹרִין רְאֵה אַתָּה אוֹמֵר אֵלַי {לח}, וּמַפְטִירִין, בְּפֶסַח, הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת, וּבְסֻכּוֹת, בְּיוֹם בֹּא גּוֹג. שֶׁמָּסֹרֶת בְּיָדֵינוּ דִּתְחִיַּת הַמֵּתִים עֲתִידָה לִהְיוֹת בְּפֶסַח, וּמִלְחֲמוֹת גּוֹג וּמָגוֹג בְּסֻכּוֹת: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יח} מִשּׁוּם דְּבַשֵּׁנִי אִית לָן לְמִקְרֵי שׁוֹר אוֹ כֶשֶׁב, מִשּׁוּם דִּכְתִיב בֵּיהּ וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, וּבַשֵּׁנִי מַתְחִילִין לִסְפֹּר אֶת הָעֹמֶר. וּבַשְּׁבִיעִי אִית לָן לְמִקְרֵי וַיְהִי בְּשַׁלַּח, שֶׁבַּשְּׁבִיעִי אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל שִׁירָה עַל הַיָּם. וְהַשְּׁאָר כֻּלָּן נִקְרָאוֹת כְּסֵדֶר כְּתִיבָתָן בַּתּוֹרָה, וְכָתוּב בָּהֵן מֵעִנְיָנוֹ שֶׁל פֶּסַח. הָרַ"ן. וּמִיהוּ אִם חָל יוֹם שְׁלִישִׁי שֶׁל פֶּסַח בְּשַׁבָּת, דְּקוֹרִין רְאֵה כוּ', יִשְׁתַּנֶּה הַסֵּדֶר, וּבְיוֹם רְבִיעִי חֲמִישִׁי וְשִׁשִּׁי דְּפֶסַח שֶׁהוּא רִאשׁוֹן שֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי דְּשַׁבָּת יִקְרְאוּ קַדֵּשׁ, אִם כֶּסֶף, וְיַעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. תּוֹסָפוֹת: {יט} שֶׁהִיא שִׁירָה כְּמוֹתָהּ וּמְדַבֵּר בָּהּ מִיְּצִיאַת מִצְרַיִם, עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ וַיִּשְׁלַח חִצָּיו וַיְּפִיצֵם. רַשִׁ"י: {כ} נִרְאֶה לִי מִשּׁוּם דִּכְתִיב בֵּיהּ וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם, אֶלָּא הָבֵא עוֹלַת רְאִיָּה וְשַׁלְמֵי חֲגִיגָה, וּמִי שֶׁלֹּא חַג בַּיּוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן חוֹגֵג אֶת כָּל הָרֶגֶל וְתוּ לֹא, לְפִיכָךְ מַזְהִירִין אֶת הָעָם לָחוֹג עֲדַיִן. וְהָאִידְנָא עוֹשִׂין זֵכֶר לַמִּקְדַּשׁ, וְעוֹד דְּמִי שֶׁלֹּא קִיֵּם מִצְוַת שִׂמְחָה בֶּחָג יְקַיְּמֶהָ עֲדַיִן: {כא} לְפִי שֶׁמַּפַּלְתּוֹ שֶׁל סַנְחֵרִיב בְּלֵיל פֶּסַח הָיָה. רַשִׁ"י: {כב} עַל שֵׁם שֶׁנִּגְלָה בְּסִינַי בְּרִבּוֹ רְבָבוֹת אַלְפֵי שִׁנְאָן [תְּהִלִּים סח]: {כג} אַף עַל גַּב דַּעֲצֶרֶת יֵשׁ לוֹ תַּשְׁלוּמִין כָּל שִׁבְעָה, מִכָּל מָקוֹם קוֹרִין בַּשֵּׁנִי, לְפִי שֶׁאַחַר כָּךְ יְמֵי הַחֹל וְאֵין הָעָם מִתְאַסְּפִין לִקְרוֹת בְּצִבּוּר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {כד} כְּדֵי שֶׁיִּזְכֹּר לָנוּ עֲקֵדַת יִצְחָק הַיּוֹם בַּמִּשְׁפָּט. רַשִׁ"י: {כה} מִשּׁוּם זָכוֹר אֶזְכְּרֶנּוּ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ. רַשִׁ"י. וְחוֹבַת הַיּוֹם לְהַזְכִּיר זִכְרוֹנוֹת. הָרַ"ן: {כו} שֶׁמְּדַבֵּר בַּעֲבוֹדַת הַיּוֹם. הָרַ"ן: {כז} שֶׁמְּדַבֵּר בְּמִדַּת הַתְּשׁוּבָה. הֲלֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ. רַשִׁ"י. וּכְתִיב בֵּיהּ וְלִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד, וְדָּרְשִׁינַן זֶה יוֹם הַכִּפּוּרִים. רַ"ן: {כח} לְפִי שֶׁהָעֲרָיוֹת עֲבֵרָה מְצוּיָה, שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם מְחַמְּדָתָן וְיִצְרוֹ תּוֹקְפוֹ. רַשִׁ"י. וּכְלוֹמַר וְכָל מִי שֶׁנִּכְשַׁל בְּאַחַת מֵהֶן יִזְכֹּר וְיִכָּלֵם וְיַחְזֹר בִּתְשׁוּבָה. הָרַמְבַּ"ם: {כט} שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִתְּשׁוּבַת אַנְשֵׁי נִינְוֵה וְשֶׁקִּבֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תְּשׁוּבָתָם וְנִחַם עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֵּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם וְלֹא עָשָׂה: {ל} דִּכְתִיב בֵּיהּ לָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת. רַשִׁ"י: {לא} עַל שֵׁם שֶׁחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ הָיְתָה בְּאוֹתָהּ אֲסֵפָה וּבְחַג הַסֻּכּוֹת. רַשִׁ"י: {לב} אֲבָל בְּיוֹם שֵׁנִי אֵין קוֹרִין בּוֹ וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי לְהַרְאוֹת שֶׁהוּא סָפֵק יוֹם שֵׁנִי, דִּגְנַאי הוּא לִקְרוֹת יוֹם טוֹב בִּסְפֵק חֹל. רַשִׁ"י: {לג} שֶׁאֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁלֹשָׁה פְּסוּקִים לְכָל אֶחָד וְאֶחָד: {לד} לְפִי שֶׁהוּא נוֹסָף בִּשְׁבִיל חֹל הַמּוֹעֵד, לְפִיכָךְ הוּא קוֹרֵא אֶת סְפֵקֵי הַיּוֹם. רַשִׁ"י: {לה} עַל שֵׁם בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שָׁלַח אֶת הָעָם. רַשִׁ"י: {לו} רְצוֹנוֹ לוֹמַר בַּגּוֹלָה: {לז} לְפִי שֶׁהוּא סוֹף כָּל הַמּוֹעֲדוֹת חוֹתְמִין בְּבִרְכַּת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁבֵּרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל. וּמַפְטִיר אַחֲרֵי מוֹת, לְפִי שֶׁחָתַמְנוּ בִּפְטִירָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, מַפְטִיר בְּמַה שֶּׁצִּוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַחַר שֶׁנִּפְטָר לִיהוֹשֻׁעַ תַּלְמִידוֹ. הָרַ"ן: {לח} שֶׁיֵּשׁ שָׁם מִצְוַת שַׁבָּת וּרְגָלִים וְחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, דִּכְתִיב אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר, וּמִכָּאן לָמַדְנוּ אִסּוּר מְלֶאכֶת חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד בְּמַסֶּכֶת חֲגִיגָה. רַשִׁ"י: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם בפסח קורין בפרשת מועדות כו': זה הדבר מבואר וסדר הקריאה באלו הזמנים הוא מנהג פשוט בכל ישראל מה שאומר לך. יום ראשון של פסח [קורין] משכו וקחו לכם והפטרה בפסח גלגל. יום שני שור או כשב והפטרה פסח יאשיהו. יום שלישי קדש לי. יום רביעי אם כסף תלוה את עמי. וביום חמישי פסל לך. ויום ששי ויעשו בני ישראל. ביום שביעי ויהי בשלח הפטרה וידבר דוד. ביום שמיני כל הבכור הפטרה עוד היום. ושבת שבתוך הפסח קורין ראה אתה אומר אלי הפטרה העצמות היבשות. וביום ראשון של עצרת קורין בחדש השלישי הפטרה ויהי בשלשים שנה וביום שני כל הבכור הפטרה תפלה לחבקוק וביום ראשון מראש השנה קורא וה' פקד את שרה והפטרה ויהי איש אחד מן הרמתים וביום שני והאלהים נסה הפטרה מצא חן במדבר ובצום כפור בשחרית קורין אחרי מות הפטרה כה אמר רם ונשא ובמנחה פרשת עריות הפטרה בנבואת יונה וביום ראשון וביום שני מסוכות קורין שור או כשב הפטרה ביום ראשון הנה יום בא ביום שני ויקהלו אל המלך שלמה ושאר ימות החג קורין בקרבנות החג וביום שמיני כל הבכור הפטרה ויהי ככלות שלמה ובתשיעי קורין וזאת הברכה הפטרה ויהי אחרי מות ושבת שבתוך החג קורין ראה אתה אומר אלי הפטרה ביום בא גוג: (רמב"ם)

פרק ג - משנה ו

בַּחֲנֻכָּה, בַּנְּשִׂיאִים {לט} (שם ז). בְּפוּרִים, וַיָּבֹא עֲמָלֵק (שמות יז). בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם (במדבר כח). בַּמַּעֲמָדוֹת, בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית (בראשית א). בַּתַּעֲנִיּוֹת {מ}, בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת (ויקרא כו). אֵין מַפְסִיקִין {מב} בַּקְּלָלוֹת, אֶלָּא אֶחָד קוֹרֵא {מג} אֶת כֻּלָּן. בַּשֵּׁנִי {מד} וּבַחֲמִישִׁי וּבְשַׁבָּת בַּמִּנְחָה, קוֹרִין כְּסִדְרָן, וְאֵין עוֹלִין לָהֶם מִן הַחֶשְׁבּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג), וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי יְיָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִצְוָתָן {מה} שֶׁיְּהוּ קוֹרִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּזְמַנּוֹ:

ר"ע מברטנורה בַּמַּעֲמָדוֹת בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. שֶׁבִּשְׁבִיל הַקָּרְבָּנוֹת נִתְקַיְּמוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ. וְסֵדֶר קְרִיאָתָן מְפֹרָשׁ בְּמַסֶּכֶת תַּעֲנִית בְּפֶרֶק אַחֲרוֹן: בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת. אִם בְּחֻקֹּתַי {מא}. לְהוֹדִיעַ שֶׁעַל עִסְקֵי הַחֵטְא בָּאָה פֻּרְעָנוּת לָעוֹלָם, וְיַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה וְיִנָּצְלוּ מִצָּרָתָם: כְּסִדְרָן. בְּסֵדֶר פָּרָשַׁת הַיּוֹם: וְאֵין עוֹלִין לָהֶם מִן הַחֶשְׁבּוֹן. כְּשֶׁיַּגִּיעַ יוֹם שַׁבָּת יַחְזְרוּ וְיִקְרְאוּ מַה שֶּׁקָּרְאוּ בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי וּבְשַׁבָּת בְּמִנְחָה: שֶׁנֶּאֱמַר וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה. אַכֻּלָּהּ מַתְנִיתִין קָאֵי, לִלְמֹד מִכָּאן שֶׁמִּצְוָה לִקְרוֹת בְּכָל הַמּוֹעֵד מֵעִנְיַן הַמּוֹעֵד: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {לט} בַּנְּשִׂיאִים. דַּהֲוָה נַמִּי חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ. רַשִׁ"י. וְעוֹד מִשּׁוּם שֶׁנִּשְׁלַם מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן בְּכ"ה בְּכִסְלֵו. טוּר. וְעוֹד שֶׁכְּשֶׁכָּבְשׁוּ הַחַשְׁמוֹנָאִים לַמּוֹקְדוֹנִים מָצְאוּ הַמִּזְבֵּחַ מְשֻׁקָּץ, וְסָתְרוּ אוֹתוֹ וּבְנָאוּהוּ מֵחָדָשׁ, וְחָנְכוּ אוֹתוֹ בְּכ"ה בְּכִסְלֵו. בְּסֵפֶר מַכַּבִּי: {מ} בַּתַּעֲנִיּוֹת. שֶׁגּוֹזְרִין אוֹתוֹ הַצִּבּוּר מִפְּנֵי הַצָּרוֹת כְּגוֹן בַּצֹּרֶת כוּ', אֲבָל בִּשְׁאָר תַּעֲנִיּוֹת קוֹרֵא וַיְּחַל. הָרַמְבַּ"ם: {מא} דְּאֵלּוּ שֶׁל מִשְׁנֶה תּוֹרָה מַסְקִינַן בַּגְּמָרָא דְּכֵיוָן שֶׁהֵן בִּלְשׁוֹן יָחִיד וּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם מִפִּי עַצְמוֹ אֲמָרָן [וּבְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ. תּוֹסָפוֹת], מַפְסִיקִין בָּהֵן: {מב} אֵין מַפְסִיקִין כוּ'. בַּגְּמָרָא, דְּאָמַר קְרָא [מִשְׁלֵי ג] מוּסַר ה' בְּנִי אַל תִּמְאַס [וְהַמַּפְסִיק בָּהֶן מַרְאֶה עַצְמוֹ שֶׁקָּשֶׁה לוֹ לִקְרוֹת]. אִי נַמִּי לְפִי שֶׁאֵין בְּרָכָה עַל הַפֻּרְעָנֻיּוֹת, וְכָתַב הָרַ"ן וְאִלּוּ הָיָה מַפְסִיק הָיָה אוֹתוֹ שֶׁבָּא לִקְרוֹת חַיָּב לְבָרֵךְ עַל הַקְּלָלוֹת, וְאַף עַל גַּב דִּתְנַן חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם כוּ', הַהִיא כְּעֵין הַצְדָּקַת דִּין הוּא. אֶלָּא הֵיכִי עָבֵיד, הַקּוֹרֵא בַּקְּלָלוֹת מַתְחִיל לִפְנֵיהֶם וּמְסַיֵּם לְאַחֲרֵיהֶם: {מג} קוֹרֵא כוּ'. וּשְׁנַיִם הָרִאשׁוֹנִים דִּבְתַעֲנִיּוֹת קוֹרִין פָּרָשַׁת בְּרָכוֹת. רַשִׁ"י: {מד} בַּשֵּׁנִי כוּ'. לְפִי שֶׁקּוֹרִין כְּסִדְרָן וְחוֹזְרִין וְקוֹרִין וְאֵין עוֹלִין מִן הַחֶשְׁבּוֹן, הִלְכָּךְ תְּנַן לְהוּ בַּסּוֹף. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {מה} מִצְוָתָן כוּ'. דְּלָמָּה הֻצְרַךְ לִכְתֹּב כָּאן וַיְּדַבֵּר מֹשֶׁה, וְכִי כָּל הַמִּצְווֹת כֻּלָּן לֹא אֲמָרָן מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל. רַשִׁ"י: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם בחנוכה בנשיאים בפורים ויבא עמלק כו': שבת שבתוך חנוכה מפטירין בנרות בזכריה ואם חל יום ראשון מחנוכה ביום שבת שיהו בחנוכה שתי שבתות שבת ראשון מפטירין בנרות דזכריה ושניה בנרות שלמה ואם חל יום פורים בשבת תהיה ההפטרה פקדתי את אשר עשה עמלק וכן אם יחול ר"ח בשבת מפטיר והיה מדי חדש בחדשו ואם יחול ביום ראשון הפטרה מחר חדש וזהו ענין אמרו לכל מפסיקין לראשי חדשים לחנוכה ולפורים וכן לתעניות ולמעמדות מפטירין מענין תעניות ומעמדות לא מענין סדר אותה שבת ובתשעה באב קורין כי תוליד בנים ומפטיר אסוף אסיפם ונהגו העם לקרות בזה הגלות הפטרה קודם תשעה באב מענין התוכחות לא מענין הסדרים וכן אחר תשעה באב מפטיר בנחמות עד השבת שקודם ראש השנה שהיא ההפטרה מענין התשובה וההפטרות שקודם תשעה באב דברי ירמיהו שמעו דבר ה' חזון ישעיהו איכה היתה לזונה ואחר תשעה באב נחמו נחמו ותאמר ציון עניה סוערה אנכי אנכי הוא מנחמכם רני עקרה קומי אורי שוש אשיש שובה ישראל וקורין ברכות וקללות בתעניות לאומרם מוסר ה' בני אל תמאס. ואמר ואינו עולה להם מן החשבון שאינה עולה להם אותה הקריאה שקורין בב' ובה' לקריאת יום שבת ולא נאמר שיחשבו השלשה שקראו ויקראו ד' ביום שבת ממקום שפסקו בו השלשה לקריאתה וישלימו לחשבון שבעה אלא חוזרין לראש הפרשה כמו שהוא גלוי ומפורסם: (רמב"ם)

פרק ד

פרק ד - משנה א

הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִלָּה עוֹמֵד וְיוֹשֵׁב {א}. קְרָאָהּ אֶחָד, קְרָאוּהָ שְׁנַיִם, יָצְאוּ {ב}. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְבָרֵךְ, יְבָרֵךְ. וְשֶׁלֹּא לְבָרֵךְ, לֹא יְבָרֵךְ. בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי וּבְשַׁבָּת בַּמִּנְחָה, קוֹרִין שְׁלֹשָׁה {ד}, אֵין פּוֹחֲתִין וְאֵין מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן, וְאֵין מַפְטִירִין בַּנָּבִיא. הַפּוֹתֵחַ וְהַחוֹתֵם {ה} בַּתּוֹרָה, מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ {ו}:

ר"ע מברטנורה הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִלָּה עוֹמֵד וְיוֹשֵׁב. רָצָה עוֹמֵד רָצָה יוֹשֵׁב: קְרָאוּהָ שְׁנַיִם. בְּיַחַד: יָצְאוּ. וְלֹא אָמְרִינַן שְׁנֵי קוֹלוֹת אֵין נִשְׁמָעִין כְּאֶחָד, דְּכֵיוָן דַּחֲבִיבָא לְהוּ {ג} יַהֲבֵי דַּעְתַּיְהוּ: מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְבָרֵךְ. אַחֲרֶיהָ, יְבָרֵךְ. אֲבָל לְפָנֶיהָ חַיָּב לְבָרֵךְ בְּכָל מָקוֹם שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת, עַל מִקְרָא מְגִלָּה, וְשֶׁעָשָׂה נִסִּים, וְשֶׁהֶחֱיָנוּ. בֵּין בַּלַּיְלָה בֵּין בַּיּוֹם. דִּקְרִיאָה שֶׁל יוֹם עִקָּר, דִּכְתִיב (אֶסְתֵּר ט) וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים. וְאִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר דְּכֵיוָן שֶׁבֵּרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ בַּלַּיְלָה לֹא יְבָרֵךְ בַּיּוֹם שֶׁהֶחֱיָנוּ. וְהָכִי מִסְתַּבְּרָא: וְאֵין מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן. שֶׁלֹּא יִקְשֶׁה לַצִּבּוּר, מִפְּנֵי שֶׁהֵן יְמֵי מְלָאכָה. וְשַׁבָּת בַּמִּנְחָה נַמִּי סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה הוּא, שֶׁהֲרֵי כָּל הַיּוֹם הָיוּ רְגִילִים לִדְרֹשׁ. וּמֵהַאי טַעְמָא נַמִּי אֵין מַפְטִירִין: הַפּוֹתֵחַ וְהַחוֹתֵם בַּתּוֹרָה מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ. הַמַּתְחִיל לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה רִאשׁוֹן, מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ. וְהָאַחֲרוֹן, הַחוֹתֵם שֶׁהוּא הַמַּשְׁלִים, מְבָרֵךְ לְאַחֲרֶיהָ. וְכָל שְׁאָר הַקּוֹרִין בַּתּוֹרָה אֵין מְבָרְכִין לֹא לְפָנֶיהָ וְלֹא לְאַחֲרֶיהָ {ז}. וְהָאִידְנָא נְהִיגֵי עַלְמָא דְּכֻלְּהוּ מְבָרְכִין לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ, גְּזֵרָה מִשּׁוּם הַנִּכְנָסִים וְלֹא שָׁמְעוּ הָרִאשׁוֹן שֶׁבֵּרֵךְ לְפָנֶיהָ וְיֹאמְרוּ אֵין בְּרָכָה בַּתּוֹרָה לְפָנֶיהָ, וּמִשּׁוּם הַיּוֹצְאִים וְלֹא יִשְׁמְעוּ הַחוֹתֵם מְבָרֵךְ לְאַחֲרֶיהָ וְהָרִאשׁוֹנִים לֹא בֵּרְכוּ, וְיֹאמְרוּ אֵין בְּרָכָה בַּתּוֹרָה לְאַחֲרֶיהָ: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {א} וְיוֹשֵׁב. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּתּוֹרָה, דְּאָמַר קְרָא [דְּבָרִים ה] וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי, כִּבְיָכוֹל אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ בַּעֲמִידָה, וְהַקּוֹרֵא וּמַשְׁמִיעָהּ הוּא כְּדֶרֶךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהִשְׁמִיעַ הַתּוֹרָה: {ב} יָצְאוּ. הַקּוֹרְאִין וְהַשּׁוֹמְעִין מִפִּי הַקּוֹרְאִין: {ג} דַּחֲדָשָׁה הִיא לוֹ. וְהִלְכָּךְ תַּנְיָא בַּגְּמָרָא מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא יְהֵא קוֹרֵא אֶלָּא אֶחָד: {ד} שְׁלֹשָׁה. כְּנֶגֶד תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים. אִי נַמִּי כְּנֶגֶד כֹּהֲנִים לְוִיִּים וְיִשְׂרְאֵלִים הָרְאוּיִין לִקְרוֹת בָּהּ. הָרַ"ן: {ה} וְהַחוֹתֵם. נִרְאֶה לִי דְּמִשֶּׁוּם כָּךְ נָהֲגֵי עַלְמָא לְמִקְרֵי אָדָם חָשׁוּב בָּאַחֲרוֹנָה, כְּדֵי שֶׁהוּא יִזְכֶּה בִּבְרָכָה אַחֲרוֹנָה. וְאַף עַל גַּב דְּהָאִידְנָא כֻּלְּהוּ מְבָרְכִין, מִכָּל מָקוֹם לְפִי תַּקָּנָה הַקְּדוּמָה לֹא בֵּרַךְ לָאַחֲרוֹנָה אֶלָּא הַחוֹתֵם שֶׁהוּא אַחֲרוֹן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ו} וּלְאַחֲרֶיהָ. וְלֹא תַּלְיָא בְּמִנְהָג כְּמוֹ בִּמְגִלָּה, אֶלָּא חַיָּב הוּא לְבָרֵךְ. הָרַ"ן: {ז} מִשּׁוּם דִּקְרִיאַת הַתּוֹרָה חֲשִׁיבָא חֲדָא מִצְוָה, וְכֻלְּהוּ הֲווּ כְּחַד גַּבְרָא. הָרַ"ן: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם הקורא את המגילה עומד ויושב כו': אמרו מקום שנהגו לברך יברך רוצה לומר אחר קריאת המגילה אבל לפניה על כל פנים צריך לברך לפי שהוא מצוה והעיקר אצלנו כל המצות כולם מברך עליהם עובר לעשייתם ויברך לפניה שלש ברכות על מקרא מגלה ושעשה נסים ושהחיינו ואחריה נהגו לברך הרב את ריבנו. וזכור אלו הדברים והוא שלא יקראו על ראש הצבור פחות מג' בני אדם ולא יקרא אדם אחד בספר פחות מג' פסוקים ולפיכך אם קראו י"ג פסוקים יקרא האחד מהם ד' פסוקים ולא יתחיל בפרשה פחות מג' פסוקים ואז יהיה ראוי לו שיפסיק הקריאה וירד ולא יניח מן הפרשה פחות מן ג' פסוקים ואז יהיה מותר לו להפסיק. כל אלו הם עקרים בקריאה על ראש בני אדם. והמתחיל לקרות בס"ת הוא חייב לברך אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו וחותם נותן התורה והקורא אחרון שהוא משלים יברך לאחריו אשר נתן לנו תורתו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו וחותם נותן התורה. ומה שסדרנו שבזמן הזה יברך כל אחד ואחד לפניה ולאחריה מפני הנכנסים בבהכ"נ שלא ראו אותו שבירך תחלה וכשרואין איש אחד שעולה וקורא בלא ברכה יחשבו כי הקורא בתורה אינו צריך ברכה לפניה וכמו כן הנמצאים בבהכ"נ שראו הראשון שירד ולא בירך ויצאו ולא ראו אחרון שבירך לאחריה יחשבו כי אין צריך לברך אחר קה"ת: (רמב"ם)

פרק ד - משנה ב

בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּבְחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, קוֹרִין אַרְבָּעָה {ח}, אֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶן וְאֵין מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן, וְאֵין מַפְטִירִין בַּנָּבִיא. הַפּוֹתֵחַ {י} וְהַחוֹתֵם בַּתּוֹרָה, מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ. זֶה הַכְּלָל {יא}, כָּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוּסָף וְאֵינוֹ יוֹם טוֹב, קוֹרִין אַרְבָּעָה. בְּיוֹם טוֹב, חֲמִשָּׁה. בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שִׁשָּׁה. בְּשַׁבָּת, שִׁבְעָה. אֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶן, אֲבָל מוֹסִיפִין {יב} עֲלֵיהֶן, וּמַפְטִירִין בַּנָּבִיא. הַפּוֹתֵחַ וְהַחוֹתֵם בַּתּוֹרָה, מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ:

ר"ע מברטנורה וְאֵין מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן. דִּבְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּבְחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד נַמִּי אִיכָּא בִּטּוּל מְלָאכָה, דִּמְלֶאכֶת דָּבָר הָאָבֵד מֻתֶּרֶת {ט}: בְּיוֹם טוֹב חֲמִשָּׁה. דְּכָל דִּטְפֵי לֵיהּ מִלְּתָא מֵחַבְרֵיהּ, טָפֵי לֵיהּ גַּבְרָא. הִלְכָּךְ בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּבַמּוֹעֵד דְּאִיכָּא קָרְבַּן מוּסָף קוֹרִין אַרְבָּעָה. יוֹם טוֹב דְּאִיכָּא בִּטּוּל מְלָאכָה קוֹרִין חֲמִשָּׁה. וְיוֹם הַכִּפּוּרִים דְּעָנוּשׁ כָּרֵת קוֹרִין שִׁשָּׁה. שַׁבָּת דְּחִיּוּב סְקִילָה קוֹרִין שִׁבְעָה: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ח} אַרְבָּעָה. וּלְפִי שֶׁלֹּא יִפְחַת לְכָל אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה פְּסוּקִים כְּדִתְנַן לְקַמָּן, מִשּׁוּם הָכִי מַתְחִיל מִפָּרָשַׁת צַו שֶׁגַּם הִיא סִדְרָהּ שֶׁל יוֹם, שֶׁהֲרֵי מַקְרִיבִין תְּמִידִין בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ. וְאֵין מְדַלְּגִין וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת (כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּדַלְּגִין בַּתַּעֲנִיּוֹת הַוַיְחַל), שֶׁהֲרֵי לִפְעָמִים שֶׁהוּא בָּא בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ. הָרַ"ן: {ט} וּבְרֹאשׁ חֹדֶשׁ הַנָּשִׁים אֵינָן עוֹשׂוֹת מְלָאכָה כוּ' וְלֹא חָמִיר מֵחֹל הַמּוֹעֵד דְּאָסוּר לַכֹּל. וּמְסַיֵּם רַשִׁ"י וְאֵין מַפְטִיר בַּנָּבִיא מֵהַאי טַעֲמָא גּוּפֵיה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {י} הַפּוֹתֵחַ כוּ'. מִשּׁוּם הָכִי הֲדַר תָּנֵי לַהּ הָכָא וְכֵן לְקַמָּן, דַּהֲוָה סַלְקָא דַּעְתָּךְ דְּכָל דִּטְפֵי מִלְּתָא מֵחַבְרֵיה מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ, מִשּׁוּם הָכִי אִצְטְרִיךְ לְמִתְנֵי לְכֻלְּהוּ. תּוֹסָפוֹת: {יא} זֶה הַכְּלָל. סִימָנָא בְּעַלְמָא יָהִיב, דְּלֹא תֵּימָא יוֹם טוֹב וְחֹל הַמּוֹעֵד כִּי הֲדָדֵי נִינְהוּ, אֶלָּא נְקֹט הַאי כְּלָלָא בְּיָדְךָ כָּל דִּטְפֵי לֵיהּ מִלְּתָא מֵחַבְרֵיהּ טָפֵי לֵיהּ גַּבְרָא. גְּמָרָא: {יב} מוֹסִיפִין כוּ'. אַכֻּלְּהוּ קָאֵי, דְּכֵיוָן שֶׁאֲסוּרִין בִּמְלָאכָה מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן, דְּלֵיכָּא לְמֵיחָשׁ מִשּׁוּם בִּטּוּל מְלָאכָה. וַאֲחֵרִים מְפָרְשִׁים דִּנְהִי דְּאֵין פּוֹחֲתִין קָאֵי אַכֻּלְּהוּ, אֲבָל מוֹסִיפִין אַשַּׁבָּת קָאֵי בִּלְחוּד. הָרַ"ן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם בראשי הדשים ובחולו של מועד קורין ארבעה כו': אמרו זה הכלל סימן בעלמא לפי שאין לנו יום שיש בו מוסף ואינו י"ט אלא מה שנזכר וכל זה מבואר ואמת. ובכ"מ שיאמר מברך לפניה ולאחריה רוצה לומר על דרך החיוב כמו שבארנו: (רמב"ם)

פרק ד - משנה ג

אֵין פּוֹרְסִין אֶת שְׁמַע, וְאֵין עוֹבְרִין לִפְנֵי הַתֵּבָה, וְאֵין נוֹשְׂאִין אֶת כַּפֵּיהֶם {טז}, וְאֵין קוֹרִין {יז} בַּתּוֹרָה, וְאֵין מַפְטִירִין בַּנָּבִיא, וְאֵין עוֹשִׂין מַעֲמָד וּמוֹשָׁב, וְאֵין אוֹמְרִים בִּרְכַּת אֲבֵלִים {כ} וְתַנְחוּמֵי אֲבֵלִים וּבִרְכַּת חֲתָנִים, וְאֵין מְזַמְּנִין בַּשֵּׁם, פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה. וּבַקַּרְקָעוֹת, תִּשְׁעָה וְכֹהֵן. וְאָדָם, כַּיּוֹצֵא בָּהֶן:

ר"ע מברטנורה אֵין פּוֹרְסִין עַל שְׁמַע. עֲשָׂרָה {יג} שֶׁבָּאוּ לְבֵית הַכְּנֶסֶת אַחַר שֶׁקָּרְאוּ צִבּוּר אֶת שְׁמַע, עוֹמֵד אֶחָד וְאוֹמֵר קַדִּישׁ וּבָרְכוּ וּבְרָכָה רִאשׁוֹנָה {יד} שֶׁלִּפְנֵי קְרִיאַת שְׁמַע. פּוֹרְסִין, לְשׁוֹן פְּרוּסָה, כְּלוֹמַר חֲצִי דָּבָר, מִשְּׁתֵּי בְּרָכוֹת שֶׁלִּפְנֵי קְרִיאַת שְׁמַע אוֹמֵר בְּרָכָה אַחַת: וְאֵין עוֹבְרִין לִפְנֵי הַתֵּבָה. שְׁלִיחַ צִבּוּר {טו}: וְאֵין נוֹשְׂאִין כַּפֵּיהֶן. לְבָרֵךְ בִּרְכַּת כֹּהֲנִים: וְאֵין קוֹרִין בַּתּוֹרָה. בְּצִבּוּר. וְכָל הָנֵי אֵין נַעֲשִׂים בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה, דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא כב) וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כָּל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה לֹא יְהֵא בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה, כְּתִיב הָכָא בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּכְתִיב הָתָם (בְּמִדְבָּר טו) הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת, מַה לְּהַלָּן עֲשָׂרָה, שֶׁאֵין עֵדָה פְּחוּתָה מֵעֲשָׂרָה {יח}, אַף כָּאן עֲשָׂרָה: וְאֵין עוֹשִׂין מַעֲמָד וּמוֹשָׁב. לְמֵת, כְּשֶׁנּוֹשְׂאִין אֶת הַמֵּת לְקָבְרוֹ הָיוּ יוֹשְׁבִים שֶׁבַע פְּעָמִים לִכְבוֹד הַמֵּת {יט}, וְאוֹמְרִים עַל כָּל פֶּרֶק וּפֶרֶק שֶׁל הֶסְפֵּד עִמְדוּ יְקָרִים עֲמֹדוּ, שְׁבוּ יְקָרִים שֵׁבוּ. וּבְבָצִיר מֵעֲשָׂרָה לַאו אֹרַח אַרְעָא: בִּרְכַּת אֲבֵלִים. בִּרְכַּת רְחָבָה. שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים בְּרָכָה כְּנֶגֶד אֲבֵלִים, וּבְרָכָה כְּנֶגֶד הַמְּנַחֲמִים כוּ', כְּדִמְפֹרָשׁ בְּפֶרֶק קַמָּא דִּכְתֻבּוֹת [דַּף ח]: וְתַנְחוּמֵי אֲבֵלִים. עוֹמְדִים בְּשׁוּרָה כְּשֶׁחוֹזְרִין מִן הַקֶּבֶר וּמְנַחֲמִין אֶת הָאֲבֵלִים, וְאֵין שׁוּרָה פְּחוּתָה מֵעֲשָׂרָה: וּבִרְכַּת חֲתָנִים. שֶׁבַע בְּרָכוֹת שֶׁאוֹמְרִים לֶחָתָן: וְאֵין מְזַמְּנִין. כֵּיוָן דְּבָעֵי לְמֵימַר נְבָרֵךְ אֱלֹהֵינוּ, בָּצִיר מֵעֲשָׂרָה לָאו אֹרַח אַרְעָא: וְהַקַּרְקָעוֹת. שֶׁל הֶקְדֵּשׁ, הַבָּא לִפְדּוֹתָן צָּרִיךְ עֲשָׂרָה וְאֶחָד מֵהֶן כֹּהֵן, דַּעֲשָׂרָה כֹּהֲנֵי {כא} כְּתוּבִים בְּפָרָשַׁת הֶקְדֵּשׁוֹת, שְׁלֹשָׁה בַּעֲרָכִין וּשְׁלֹשָׁה בַּבְּהֵמָה וְאַרְבָּעָה בַּקַּרְקָעוֹת: וְאָדָם כַּיּוֹצֵא בָּהֶן. אִם אָמַר דָּמַי עָלַי, שָׁמִין אוֹתוֹ כְּעֶבֶד {כב}, וְעֶבֶד אִתְקַשׁ לַקַּרְקָעוֹת, דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא כה) וְהִתְנַחַלְתֶּם אוֹתָם לִבְנֵיכֶם {כג}. וְכִי הֵיכִי דִּבְקַרְקָעוֹת בָּעִינַן עֲשָׂרָה וְחַד מִנַּיְהוּ כֹּהֵן, הָכִי נַמִּי בָּאָדָם: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יג} שֶׁהִתְפַּלְּלוּ כָּל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ. הָרַ"ן: {יד} מִפְּנֵי קְדֻשָּׁה שֶׁבָּהּ, שֶׁאֵינָם רַשָּׁאִים לְאָמְרָהּ בְּיָחִיד. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּיָחִיד רַשַּׁאי לְאָמְרָהּ, שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא סִפּוּר הַאֵיך הַמַּלְאָכִים מַקְדִּישִׁים כוּ', וְהָכָא הַיְנוּ טַעֲמָא דְּכֵיוָן שֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אוֹמֵר בָּרְכוּ עַל כָּל פָּנִים צְרִיכִין לְבָרֵךְ שׁוּם בְּרָכָה, שֶׁאִם לֹא כֵּן הָיוּ נִרְאִים כְּאִלּוּ הֵם כּוֹפְרִים חַס וְשָׁלוֹם שֶׁאוֹמֵר לָהֶם לְבָרֵךְ וְאֵינָם חֲפֵצִים, וּלְכָךְ אוֹמְרִים בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב טַעַם מִנְהָגֵנוּ: {טו} לִכְאוֹרָה מִכָּאן רְאָיָה לְדִסְבִירָא לֵיהּ דְּבִקְדֻשָּׁה דִּבְיוֹצֵר אוֹר יָחִיד רַשַּׁאי לְאָמְרָהּ, וּלְכָךְ אַשְׁמְעִינַן דְּבִשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה דְּבִלְשׁוֹן נְקַדֵּשׁ בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה לֹא. וְהָרַ"ן פֵּרֵשׁ בְּדֶרֶךְ אַחֵר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {טז} אֶת כַּפֵּיהֶם. דִּכְתִיב וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרֲכֵם, וּכְתִיב כֹּה תְּבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲשָׂרָה מַשְׁמַע, כִּדְיָלְפִינַן מִוְּנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וּמִיהוּ הָנֵי כֻּלְּהוּ אַסְמַכְתָּא בְּעַלְמָא נִינְהוּ, דְּסֵדֶר תְּפִלָּה גּוּפָא מִדְּרַבָּנָן. הָרַ"ן: {יז} קוֹרִין כוּ' מַפְטִירִין כוּ'. דְּתַקַּנְתָּא דְּרַבָּנָן הוּא, וְלֹא תִּקְּנוּ אֶלָּא בְּצִבּוּר. הָרַ"ן. וְזֶה שֶׁכָּתַב דְּרַבָּנָן הַיְנוּ שֶׁאֵינָן מִדִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, אֲבָל יֵשׁ מֵהֶן שֶׁהוּא תַּקַּנְתָּא דְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם: {יח} שֶׁנֶּאֱמַר גַּבֵּי מְרַגְּלִים עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת, שֶׁהָיוּ שְׁנֵים עָשָׂר, וְיָצְאוּ יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב. גְּמָרָא: {יט} וְהָרוֹצֶה לְסָפְדוֹ יִסְפֹּד. רַשִׁ"י. וְהָרַשְׁבַּ"ם כָּתַב לְנַחֵם אֲבֵלִים אוֹ לְהַרְבּוֹת צַעַר בְּכִי וְלָתֵת אֶל לִבּוֹ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה כוּ': {כ} בִּרְכַּת אֲבֵלִים. בַּגְּמָרָא בִּרְכַּת אֲבֵלִים בַּעֲשָׂרָה וְאֵין אֲבֵלִים מִן הַמִּנְיָן. בִּרְכַּת חֲתָנִים בַּעֲשָׂרָה וַחֲתָנִים מִן הַמִּנְיָן: {כא} וְלַכֹּהֵן תִּהְיֶה אֲחֻזָּתוֹ לֹא מָנִינַן, דְּלָאו בְּשׁוּמָא כְּתִיב. אֶלָּא וְהֶעֱרִיךְ הַכֹּהֵן, כְּעֶרְכְּךָ הַכֹּהֵן כוּ' וּכְיוֹצֵא בָּהֶן. רַשִׁ"י: {כב} כַּמָּה הוּא יָפֶה לִמְכֹּר בַּשּׁוּק, וּרְצוֹנוֹ לוֹמַר עֶבֶד עִבְרִי, דְּזֶה הוּא שָׁוֶה לְהִמָּכֵר: {כג} לָרֶשֶׁת אֲחֻזָּה. גְּמָרָא. וְהִקְשׁוּ בַּתּוֹסָפוֹת דִּקְרָא בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי כְּתִיב, וּמְנָלָן דְּעֶבֶד עִבְרִי אִתְקָשׁ: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם אין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה כו': אמר השם ונקדשתי בתוך בני ישראל. ובאה הקבלה כל דבר שבקדושה לא יהיה פחות מעשרה. ופורסין על שמע היא הפריסה וההצעה שהיא קידם קריאת שמע רוצה. לומר שיסדר אדם אחד יוצר ואהבה. ועוברין לפני התיבה הוא שיתמנה אחד להתפלל בקהל. ומעמד ומושב הוא כשהיו מתקבצים בני אדם ללוות את המת ובאין לסופדו שהיה אדם אחד ספדן ואומר להם בפרק מפרקי ההספד עמדו יקרים עמדו שבו יקרים שבו ואין מטריחין כל זה הטורח אא"כ היו עשרה או יותר. וכשיאמר אדם ערכי עלי והערכים פסוקים וידועים הם כבר בלשון התורה ואין לו לזה המעריך מה שיתן אלא אחוזתו הכהן הממונה על ההקדשות יקח מאותה אחוזה דמי הערך שנתחייב בו לפני עשרה מישראל ואחד מהם כהן שיסכימו כולם שזו שוה זה הערך ואז ירד לתוכה וכן כשאמר דמי ערכי עלי שהוא חייב במה שישומו אותו כעבד הנמכר בשוק ויתן דמיו כמו שיתבאר בערכין ג"כ צריך זה שישומו אותו י' בני אדם ואחד מהם כהן ויתן כפי שומתן וזה ענין באמרם ואדם כיוצא בהם ענינו כקרקעות וזה שאמרו תשעה וכהן אינו תנאי אבל הוא רשות כי אם הם ט' מישראל דיו לפי שפרשת ערכים נשנית בה מלת כהן י' פעמים ובאה הקבלה כי כהן אחד בלבד יספיק לנו וכל מה שנשנה כהן הוא רבוי אחר רבוי למעט ואפילו ישראל: (רמב"ם)

פרק ד - משנה ד

הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה לֹא יִפְחֹת מִשְּׁלֹשָׁה פְסוּקִים {כד}. לֹא יִקְרָא לַמְּתֻרְגְּמָן {כה} יוֹתֵר מִפָּסוּק אֶחָד, וּבַנָּבִיא שְׁלֹשָׁה. הָיוּ שְׁלָשְׁתָּן שָׁלֹשׁ פָּרָשִׁיּוֹת, קוֹרִין אֶחָד אֶחָד. מְדַלְּגִין בַּנָּבִיא וְאֵין מְדַלְּגִין בַּתּוֹרָה {כו}. וְעַד כַּמָּה הוּא מְדַלֵּג, עַד כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְסֹק הַמְּתֻרְגְּמָן:

ר"ע מברטנורה וְלֹא יִקְרָא לַמְּתֻרְגְּמָן יוֹתֵר מִפָּסוּק אֶחָד. שֶׁלֹּא יִטְעֶה הַמְּתֻרְגְּמָן, שֶׁמְּתַרְגֵּם עַל פֶּה: וּבַנָּבִיא שְׁלֹשָׁה. אִם יִרְצֶה. וְלֹא אִכְפַּת לָן אִם יִטְעֶה, דְּלֹא נַפְקָא לָן הוֹרָאָה מִנַּיְהוּ: וְאִם שְׁלָשְׁתָּן שָׁלֹשׁ פָּרָשִׁיּוֹת. כְּגוֹן כִּי כֹה אָמַר ה' חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם, כִּי כֹּה אָמַר ה' מִצְרַיִם יָרַד עַמִּי בָּרִאשׁוֹנָה, וְעַתָּה מַה לִּי פֹה נְאֻם ה', הֵם שָׁלֹשׁ פָּרָשִׁיּוֹת בִּשְׁלֹשָׁה מִקְרָאוֹת רְצוּפִים: מְדַלְּגִין בַּנָּבִיא. מִפָּרָשָׁה לְפָרָשָׁה, וַאֲפִלּוּ מֵעִנְיָן לְעִנְיָן: וְאֵין מְדַלְּגִין בַּתּוֹרָה. בִּשְׁנֵי עִנְיָנִים. אֲבָל בְּעִנְיָן אֶחָד מְדַלְּגִין, כְּמוֹ שֶׁהָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל קוֹרֵא בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים פָּרָשַׁת אַחֲרֵי מוֹת, וּמְדַלֵּג וְקוֹרֵא אַךְ בֶּעָשׂוֹר: עַד שֶׁלֹּא יַפְסִיק הַתֻּרְגְּמָן. הַמְדַלֵּג בֵּין בַּתּוֹרָה בְּעִנְיָן אֶחָד, בֵּין בַּנָּבִיא וַאֲפִלּוּ בִּשְׁנֵי עִנְיָנִים, לֹא יִשְׁהֶא אֶלָּא בִּכְדֵי שֶׁיַּשְׁלִים הַמְּתֻרְגְּמָן לְתַרְגֵּם {כז} מַה שֶּׁהוּא צָּרִיךְ לְתַרְגֵּם, שֶׁאֵין כָּבוֹד לַצִּבּוּר לַעֲמֹד שָׁם בִּשְׁתִיקָה: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {כד} מִשְּׁלֹשָׁה פְסוּקִים. כְּנֶגֶד תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים: {כה} לַמְּתֻרְגְּמָן. מִימוֹת עֶזְרָא נָהֲגוּ שֶׁיְּהֵא שָׁם תֻּרְגְּמָן מְתַרְגֵּם לָעָם מַה שֶּׁהַקּוֹרֵא קוֹרֵא בַּתּוֹרָה, כְּדֵי שֶׁיָּבִינוּ עִנְיַן הַדְּבָרִים. הָרַמְבַּ"ם. וְנָפְקָא לֵיהּ מִגְּמָרָא דְּסוֹטָה וַיִּקְרְאוּ בְּסֵפֶר זֶה מִקְרָא, מְפֹרָשׁ זֶה תַּרְגּוּם. כֶּסֶף מִשְׁנֶה: {כו} בַּתּוֹרָה. שֶׁהַשּׁוֹמֵעַ אֶת הַקּוֹפֵץ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם אֵין לִבּוֹ מְיֻשָּׁב לִשְׁמֹעַ. רַשִׁ"י: {כז} הָרַמְבַּ"ם. וְהָרַאֲבָ"ד כָּתַב דִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה אֵינוֹ כֵּן, דְּלִדְבָרָיו הֲוָה לֵיהּ לְמֵימָר עַד כְּדֵי שֶׁיִּפְסֹק הַתֻּרְגְּמָן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם הקורא בתורה לא יפחות מג' פסוקים כו': אם היו שלשתן ג' פרשיות כמו הפרשה שבישעיה (נ"ב) כה אמר ה' חנם. כה אמר ה' אלהים מצרים. ועתה מה לי פה וגו'. כמו אלו הג' פסוקים לא יקראם כולם לתורגמן ואח"כ יתרגם אבל קורא אותם אחד אחד ואין מדלגין בתורה בשני ענינים אבל בענין אחד כמו באחרי מות ואך בעשור לחדש מדלגין ובנביאים אפילו מענין לענין והתנאי בשניהם שלא ישהה אלא כדי שישלים התורגמן לתרגם הפסוק שהיא מתרגם או הג' פסוקים אם הוא מתרגם בנביא: (רמב"ם)

פרק ד - משנה ה

הַמַּפְטִיר בַּנָּבִיא, הוּא פּוֹרֵס עַל שְׁמַע, וְהוּא עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה, וְהוּא נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו. וְאִם הָיָה קָטָן, אָבִיו אוֹ רַבּוֹ {ל} עוֹבְרִין {לא} עַל יָדוֹ:

ר"ע מברטנורה הַמַּפְטִיר בַּנָּבִיא. מִי שֶׁרָגִיל לְהַפְטִיר בַּנָּבִיא {כח}, תִּקְּנוּ חֲכָמִים שֶׁיְּהֵא הוּא פּוֹרֵס עַל שְׁמַע בָּרַבִּים: וְהוּא עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה. לְהוֹצִיא אֶת הָרַבִּים בִּקְדֻשַּׁת הַשֵּׁם בַּתְּפִלָּה, הוֹאִיל וּמַמְצִיא אֶת עַצְמוֹ לְהַפְטִיר דַּהֲוֵי דָּבָר שֶׁאֵינוֹ כְּבוֹדוֹ {כט}, תִּקְּנוּ לוֹ אֶת זוֹ לִכְבוֹדוֹ: וְאִם הָיָה קָטָן. שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲבֹר לִפְנֵי הַתֵּבָה, וְלֹא לִפְרֹס עַל שְׁמַע: אָבִיו אוֹ רַבּוֹ. עוֹבְרִים לִפְנֵי הַתֵּבָה: עַל יָדוֹ. בִּשְׁבִילוֹ: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {כח} כְּלוֹמַר מִי שֶׁעָתִיד לְהַפְטִיר, דְּמִסְתָּמָא פְּרִיסַת שְׁמַע קֹדֶם שֶׁקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה הוּא, שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּרְצֶה לָבֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת כְּבָר בָּא לוֹ. וְתֵדַע דְּמֵהַאי טַעֲמָא הָאִידְנָא אֵין פּוֹרְסִין כְּלָל בְּיוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַפְטָרָה, לְפִי שֶׁכְּבָר בָּאוּ הַכֹּל: {כט} דְּלֹא חַשְׁבֵי לֵיהּ עַלְמָא לִקְרֹא, מִשּׁוּם דְּאִיתָא אֲפִלּוּ בְּקָטָן. הָרַ"ן: {ל} אָבִיו אוֹ רַבּוֹ כוּ'. וְיִהְיֶה כְּאִלּוּ הוּא עַצְמוֹ מַפְטִיר בַּנָּבִיא, כֵּיוָן שֶׁהוּא תַּלְמִידוֹ אוֹ בְּנוֹ וְהַכֹּל שָׁוֶה. הָרַמְבַּ"ם: {לא} עוֹבְרִין. פּוֹרְסִין אֶת שְׁמַע וְעוֹבְרִין לִפְנֵי הַתֵּבָה. הָרַ"ן: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם המפטיר בנביא הוא פורס על שמע כו': משום כבוד עצמו תקנו לו חכמים זה מאחר שהוא ממציא עצמו להפטיר ראוי הוא שיעשו על ידיו אלו המעשים המשובחים וכשהמפטיר בנביא קטן שאי אפשר לו לעבור לפני התיבה עד שיתמלא זקנו אביו או רבו יורדין במקומו לאלו הדברים ויהיה כאלו הוא עצמו מפטיר בנביא כיון שהוא תלמידו או בנו והכל שוה: (רמב"ם)

פרק ד - משנה ו

קָטָן קוֹרֵא בַּתּוֹרָה וּמְתַרְגֵּם, אֲבָל אֵינוֹ פּוֹרֵס עַל שְׁמַע, וְאֵינוֹ עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה, וְאֵינוֹ נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו. פּוֹחֵחַ {לב} פּוֹרֵס אֶת שְׁמַע וּמְתַרְגֵּם, אֲבָל אֵינוֹ קוֹרֵא בַתּוֹרָה וְאֵינוֹ עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה וְאֵינוֹ נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו. סוּמָא {לג} פּוֹרֵס אֶת שְׁמַע וּמְתַרְגֵּם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כֹּל שֶׁלֹּא רָאָה מְאוֹרוֹת מִיָּמָיו, אֵינוֹ פּוֹרֵס עַל שְׁמַע:

ר"ע מברטנורה קָטָן קוֹרֵא בַּתּוֹרָה. וְיֵשׁ מִן הַגְּאוֹנִים שֶׁאָמְרוּ דַּוְקָא מִשְּׁלִישִׁי וָאֵילָךְ: אֲבָל אֵינוֹ פּוֹרֵס עַל שְׁמַע. לְפִי שֶׁהוּא בָּא לְהוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן, וְכָל שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בַּדָּבָר אֵינוֹ מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן: וְאֵינוֹ נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו. אִם הוּא כֹּהֵן, שֶׁאֵין כָּבוֹד לַצִּבּוּר שֶׁיִּהְיוּ כְּפוּפִין לְבִרְכָתוֹ: פּוֹחֵחַ. בְּגָדָיו קְרוּעִים וּזְרוֹעוֹתָיו נִרְאִים מִבַּחוּץ. עָרֹם וְיָחֵף, מְתַרְגְּמִינַן פּוֹחֵחַ וְיָחֵף: פּוֹרֵס עַל שְׁמַע. שֶׁהֲרֵי הוּא מְחֻיָּב בַּדָּבָר: אֲבָל אֵינוֹ קוֹרֵא בַתּוֹרָה. מִפְּנֵי כְּבוֹד הַתּוֹרָה. וְכֵן לִפְנֵי הַתֵּבָה וְכֵן לִנְשִׂיאַת כַּפַּיִם, מִפְּנֵי שֶׁגְּנַאי הוּא לַצִּבּוּר: סוּמָא פּוֹרֵס עַל שְׁמַע. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה מְאוֹרוֹת יֵשׁ לוֹ הֲנָאָה מִן הַמְּאוֹרוֹת, שֶׁבְּנֵי אָדָם רוֹאִין אוֹתוֹ וּמַצִּילִין אוֹתוֹ מִן הַמִּכְשׁוֹלִים: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כֹּל מִי שֶׁלֹּא רָאָה מְאוֹרוֹת מִיָּמָיו לֹא יִפְרֹס. שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ הֲנָאָה מֵהֶם לְעוֹלָם. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {לב} פּוֹחֵחַ כוּ'. שֶׁלֹּא הָיוּ עוֹבְרִין לִפְנֵי הַתֵּבָה בִּפְרִיסַת שְׁמַע. וְכֵן רַשַּׁאי לְתַרְגֵּם דְּתַרְגּוּם לָאו חֲשִׁיבוּתָא, כֻּלֵּי הַאי, דְּקָטָן מְתַרְגֵּם. הָרַ"ן: {לג} סוּמָא כוּ'. אַף עַל פִּי שֶׁבִּכְלָלָהּ שֶׁל הַפְּרִיסָה הִיא בִּרְכַּת הַמְּאוֹרוֹת כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַ"ב לְעֵיל בְּמִשְׁנָה ג': (עיקר תוי"ט).

רמב"ם קטן קורא בתורה ומתרגם כו': קטן קורא בתורה אמר אחד מן הגאונים האחרונים כי זה אחר השלישי. ופוחח הוא שיהיה הבגד שעליו נקרע העליון ממנו עד שכתפיו ולבו נראין ערומין דמתרגמינן ערום ויחף פחח ויחף. ואין הלכה כר' יהודה באמרו כי מי שלא ראה מאורות מימיו לא יפרוס על שמע שאע"פ שלא נהנה מאורם שיראה נהנה מפעולתם בעולם ר"ל הפעולות הבאים מאורם בעוה"ז: (רמב"ם)

פרק ד - משנה ז

כֹּהֵן שֶׁיֵּשׁ בְּיָדָיו מוּמִין {לד}, לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף מִי שֶׁהָיוּ יָדָיו צְבוּעוֹת אִסְטִיס {לו} וּפוּאָה, לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו, מִפְּנֵי שֶׁהָעָם מִסְתַּכְּלִין {לז} בּוֹ:

ר"ע מברטנורה כֹּהֵן שֶׁיֵּשׁ בְּיָדָיו מוּמִין. וְכֵן בְּפָנָיו אוֹ בְּרַגְלָיו: לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו. שֶׁאֵין הַכֹּהֲנִים רַשָּׁאִין לַעֲלוֹת בְּסַנְדְּלֵיהֶן לַדּוּכָן {לה}, וְאִם יֵשׁ מוּמִין בְּרַגְלָיו יִסְתַּכְּלוּ בּוֹ, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יָבֹאוּ לְהִסְתַּכֵּל בְּיָדָיו, וְהַמִּסְתַּכֵּל בַּכֹּהֲנִים כְּשֶׁנּוֹשְׂאִים כַּפֵּיהֶן עֵינָיו כֵּהוֹת, [חֲגִיגָה ט"ז ע"א], לְפִי שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בֵּין יְדֵיהֶם: אִסְטִיס. צִבְעוֹ דּוֹמֶה לַתְּכֵלֶת: פּוּאָה. שָׁרָשִׁים אֲדֻמִּים שֶׁצּוֹבְעִים בָּהֶם אָדֹם. וּמַסִּיק בַּגְּמָרָא שֶׁאִם הָיָה דָּשׁ בְּעִירוֹ, כְּלוֹמַר רָגִיל עִמָּהֶם וְכֻלָּם יוֹדְעִים בַּמּוּמִין שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אוֹ בַּצֶּבַע שֶׁבְּיָדָיו, אוֹ שֶׁרֹב אַנְשֵׁי הָעִיר מְלַאכְתָּן בְּכָךְ, מֻתָּר, דְּשׁוּב אֵין מִסְתַּכְּלִים בּוֹ: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {לד} מוּמִין. כְּגוֹן שֶׁהֵן בּוֹהַקָנִיּוֹת אוֹ עֲקֻמּוֹת אוֹ עֲקוּשׁוֹת. גְּמָרָא. וּפֵרוּשׁ בּוֹהַקָנִיּוֹת מִלְּשׁוֹן בֹּהַק דִּקְרָא, וַעֲקֻמּוֹת פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י כְּפוּפוֹת, וַעֲקוּשׁוֹת לְצִדְדֵיהֶן. רַשִׁ"י. וְהָרַ"ן פֵּרֵשׁ עֲקֻמּוֹת שֶׁנִּתְעַקְּמָה יָדוֹ אֲחוֹרַנִּית, וַעֲקוּשׁוֹת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַחְלֹק אֶצְבְּעוֹתָיו: {לה} שֶׁכֵּן תִּקֵּן רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְטַעֲמָא בַּגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה [דַּף מ], דִּלְמָא אַפְסִיק לֵיהּ רְצוּעָה וְאָזֵיל לֵיהּ לְמִקְשָׁר, וְיֹאמְרוּ דִּלְהָכִי אָזֵיל לֵיהּ שֶׁהוּא בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶּן חֲלוּצָה: {לו} אִסָּטִיס. וְכֵן כָּל דָּבָר שֶׁצּוֹבֵעַ הַיָּדַיִם. הָרַמְבַּ"ם: {לז} מִסְתַּכְּלִין. נִרְאֶה לִי דְּקָאֵי אַכֻּלָּהּ מַתְנִיתִין, דְּהָא טַעֲמָא דְּתַנָּא קַמָּא נַמִּי מִשּׁוּם הָכִי הוּא כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַ"ב, וְלֹא פְּלִיגֵי אֶלָּא דְּתַנָּא קַמָּא אָמַר מוּמִין וְרַבִּי יְהוּדָה אָמַר צֶבַע: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כהן שיש בידו כו': ואסטיס צבע כדמות תכלת ובערבי פל"ג. ופואה שרשים דקים אדומים שצובעין בהם אודם ובערבי פוו"ה. וכמו כן כל דבר שצובע הידים. אמנם אם היו רוב בני אותה העיר צובעי ידים מפני שמתעסקים באותו צבע מותר לו לישא את כפיו שהרי נסתלק טעם מפני שהעם מסתכלין בו: (רמב"ם)

פרק ד - משנה ח

הָאוֹמֵר אֵינִי עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה בִצְבוּעִין, אַף בִּלְבָנִים לֹא יַעֲבֹר. בְּסַנְדָּל {לח} אֵינִי עוֹבֵר, אַף יָחֵף לֹא יַעֲבֹר. הָעוֹשֶׂה תְפִלָּתוֹ עֲגֻלָּה, סַכָּנָה וְאֵין בָּהּ מִצְוָה. נְתָנָהּ עַל מִצְחוֹ אוֹ עַל פַּס יָדוֹ, הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ הַמִּינוּת. צִפָּן זָהָב, וּנְתָנָהּ עַל בֵּית אֻנְקְלִי שֶׁלּוֹ, הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ הַחִיצוֹנִים:

ר"ע מברטנורה אַף בִּלְבָנִים לֹא יַעֲבֹר. חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא מִינוּת נִזְרְקָה בּוֹ, דְּעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה מַקְפִּידִין בְּכָךְ: הָעוֹשֶׂה תְּפִלִּין שֶׁבְּרֹאשׁוֹ עֲגֻלּוֹת. כֶּאֱגוֹז אוֹ כְּבֵיצָה: סַכָּנָה. שֶׁלֹּא תִּכָּנֵס בְּרֹאשׁוֹ {לט}: וְאֵין בָּהּ מִצְוָה. דִּתְפִלִּין מְרֻבָּעוֹת הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי: הֲרֵי זֶה דֶּרֶךְ מִינוּת. שֶׁבּוֹזִים דִּבְרֵי חֲכָמִים וְהוֹלְכִים אַחַר מַשְׁמָעוּת הַמִּקְרָא, וְאוֹמְרִים בֵּין עֵינֶיךָ מַמָּשׁ, עַל יָדְךָ מַמָּשׁ. וַחֲכָמִים לָמְדוּ בִּגְזֵרָה שָׁוָה {מ} בֵּין עֵינֶיךָ, בִּמְקוֹם שֵׂעָר שֶׁבָּרֹאשׁ, מְקוֹם שֶׁמֹּחוֹ שֶׁל תִּינוֹק רוֹפֵס {מא}. עַל יָדְךָ, בְּגֹבַהּ הַיָּד, קִבֹּרֶת {מב} בְּרֹאשׁ הַזְּרוֹעַ, שֶׁתְּהֵא כְּנֶגֶד הַלֵּב: צִפָּן זָהָב וְכוּ'. וְהַכָּתוּב אוֹמֵר (שְׁמוֹת יג) לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ, מִן הַמֻּתָּר בְּפִיךָ, שֶׁיְּהֵא הַכֹּל מֵעוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה וְלֹא מִזָּהָב: וּנְתָנָהּ עַל בֵּית אֻנְקְלִי. עַל בֵּית יָד {מג} הַמַּלְבּוּשׁ מִבַּחוּץ. וְהַכָּתוּב אוֹמֵר לְךָ לְאוֹת, וְלֹא לָאֲחֵרִים לְאוֹת: הֲרֵי זֶה דֶּרֶךְ הַחִיצוֹנִים. בְּנֵי אָדָם הַהוֹלְכִים אַחַר דַּעְתָּם {מד} חוּץ מִדַּעַת הַחֲכָמִים: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {לח} בְּסַנְדָּל. שֶׁדֶּרֶךְ אֶפִּיקוֹרְסִים הָיָה לְהַקְפִּיד בְּכָךְ, וּמִשּׁוּם הָכִי אַף יָחֵף לֹא יַעֲבֹר. אִי נַמִּי כֵּיוָן שֶׁאֵין דַּרְכָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְהַקְפִּיד חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא הִרְהוּרִים שֶׁל שְׁטוּת עָלוּ בְּלִבּוֹ וְנִזְרְקָה בּוֹ אֶפִּיקוֹרְסִיּוּת. הָרַ"ן: {לט} זוֹ לְשׁוֹן הֶעָרוּךְ, פְּעָמִים שֶׁנּוֹפֵל עַל פָּנָיו בְּרַחוּם וְחַנּוּן וְיִרְצְצוּ אֶת מֹחוֹ. וְרַשִׁ"י כָּתַב סַכָּנָה שֶׁיִּכָּנֵס בַּפֶּתַח וְיַכֶּה רֹאשׁוֹ בָּאַסְקֻפָּה שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ הַתְּפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ: {מ} מְנָחוֹת דַּף ל"ז: {מא} בְּרַיְתָא שָׁם. וְהַמְכֻוָּן שֶׁמִּבֵּין עֵינֶיךָ, מְקוֹם הַתְחָלַת הַשֵּׂעָר, בְּכָל מָקוֹם שֶׁמֹּחַ שֶׁל תִּינוֹק רוֹפֵס הוּא מְקוֹם תְּפִלִּין. וּפֵרוּשׁ רוֹפֵס מִתְרַכֵּךְ. וְנִרְאָה לִי שֶׁהוּא מִלְּשׁוֹן הִתְרַפֵּס וּרְהַב רֵעֶיךָ [מִשְׁלֵי ו], שֶׁעִנְיָנוֹ הַהַכְנָעָה וְהָרְכִיכוּת בִּדְבָרִים רַכִּים: {מב} פֵּרוּשׁ לְשׁוֹן קְבוּצַת בָּשָׂר, כְּמוֹ [בָּבָא בַּתְרָא ה.] קִבּוֹרָא דַּאֲהִינִי. תּוֹסָפוֹת: {מג} וְעַבְדֵי הָכִי מִשּׁוּם דִּכְתִיב לְאוֹת עַל יָדֶךָ, וְכֵיוָן שֶׁהֵם לְאוֹת סְבוּרִין הֵן שֶׁרָאוּי שֶׁיֵּרָאוּ לַכֹּל, וְלֹא דָּרְשׁוּ וְהָיוּ לְךָ כוּ'. וּמִשּׁוּם הָכִי לֹא פֵּרֵשׁ אֶלָּא בֵּית יָד, דְּאִלּוּ בְּשֶׁל רֹאשׁ אַדְּרַבָּה כְּתִיב [דְּבָרִים כח] וְרָאוּ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ, וְאָמְרוּ זוּ תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ. הָרַ"ן.: {מד} וְזֶה לְשׁוֹן הָרַ"ן, קָרוֹב לְאֶפִּיקוֹרְס הוּא, אֲבָל אֶפִּיקוֹרֶס גָּמוּר לֹא הֲוֵי, דְּהָא לֹא עָקַר גְּזֵרָה שָׁוָה, דְּהָא מְנִיחָהּ בִּמְקוֹם הַקִּבֹּרֶת: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם האומר איני עובר לפני התיבה בצבועין כו': על מצחו או על פס ידו פי' שישים של ראש על מצחו או של יד על פס ידו ה"ז דרך טועים לפי שהוא הולך אחר לשון התורה ממש לפי דעתו. על בית אונקלי שיתלה אותם על זרועו או כתפו או שיתן אותה בחיקו. והחיצונים הם הכופרים בתורה בכל ואינם מאמינים ממנה לא תורה שבכתב ולא תורה שבע"פ. ואין ראוי לומר יברכוך טובים לפי שהשם יתברך מברכים אותו טובים ורעים כמו שכתוב מי לא יראך מלך הגוים. ועל קן צפור יגיעו רחמיך לפי שהטעם אינו צד רחמניות מהשם יתברך באומרו לא תקח האם על הבנים אבל היא גזרת הכתוב. ועל טוב יזכר שמך מפני ששמו נזכר על טוב ועל רע כמו שאמרו מברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. ואם אמר מודים מודים משתקין אותו מפני שנראה כאלו ההודאה לשתי רשויות וההודאה אינה אלא לאחד והמכנה בעריות הוא שיכנה וישים כנוי הנסתר במקום כינוי הנוכח ויאמר במקום אביך ואמך ואחותך אביו ואמו ואחותו. ואם תרגם מזרעך לא תתן להעביר למולך ומזרעך לא תתן לארמיותא הנה הפך הלשון ממשמעותן בכל וכוונת הפסוק לשם איסור עבודת המולך: (רמב"ם)

פרק ד - משנה ט

הָאוֹמֵר יְבָרְכוּךָ טוֹבִים, הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ הַמִּינוּת. עַל קַן צִפּוֹר יַגִּיעוּ רַחֲמֶיךָ, וְעַל טוֹב יִזָּכֵר שְׁמֶךָ, מוֹדִים מוֹדִים, מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ. הַמְכַנֶּה בָעֲרָיוֹת, מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ {מה}. הָאוֹמֵר {מו}, וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ (ויקרא יח), וּמִזַרְעָךְ לֹא תִתֵּן לְאַעְבָּרָא בְּאַרְמָיוּתָא, מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ בִנְזִיפָה:

ר"ע מברטנורה יְבָרְכוּךָ טוֹבִים הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ מִינוּת. שֶׁצְּרִיכִין יִשְׂרָאֵל לְצָרֵף עִמָּהֶם פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בַּאֲגֻדַּת תַּעֲנִיּוֹתֵיהֶם, שֶׁהֲרֵי חֶלְבְּנָה רֵיחָהּ רַע וּמְנָּאָה הַכָּתוּב עִם סַמְמָנֵי הַקְּטֹרֶת: עַל קַן צִפּוֹר יַגִּיעוּ רַחֲמֶיךָ. כְּמוֹ שֶׁהִגִּיעוּ רַחֲמֶיךָ עַל קַן צִפּוֹר וְגָזַרְתָּ לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים (דְּבָרִים כב), כֵּן חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ. מַשְׁתִּיקִין אוֹתוֹ, שֶׁעוֹשֶׂה מִצְוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רַחֲמִים, וְהֵם אֵינָן אֶלָּא גְּזֵרוֹת: וְעַל טוֹב יִזָּכֵר שְׁמֶךָ. עַל טוֹבָתְךָ נוֹדֶה לְךָ. מַשְׁתִּיקִין אוֹתוֹ, שֶׁאָנוּ חַיָּבִים לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁמְּבָרְכִין עַל הַטּוֹבָה: מוֹדִים מוֹדִים. דְּמֵחֲזֵי כִּשְׁתֵּי רְשֻׁיּוֹת, כְּמוֹדֶה וּמְקַבֵּל עָלָיו שְׁנֵי אֱלֹהוּת: הַמְּכַנֶּה בָעֲרָיוֹת. שֶׁדּוֹרֵשׁ פָּרָשָׁה שֶׁל עֲרָיוֹת בִּלְשׁוֹן כִּנּוּי, שֶׁאוֹמֵר דְּלֹא בָּעֲרָיוֹת מַמָּשׁ דִּבֵּר הַכָּתוּב אֶלָּא שֶׁלֹּא יְגַלֶּה קְלוֹן אָבִיו וּקְלוֹן אִמּוֹ בָּרַבִּים: וּמִזַּרְעָךְ לֹא תִתֵּן לְאַעְבָּרָא בְּאַרְמָיוּתָא. לֹא תָּבֹא עַל הַגּוֹיָה וְתוֹלִיד בֵּן לַעֲבוֹדָה זָרָה: מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ בִנְזִיפָה. שֶׁעוֹקֵר הַכָּתוּב מִמַּשְׁמָעוּתוֹ, וְנוֹתֵן כָּרֵת לַבָּא עַל הַגּוֹיָה, וּמְחַיְּבוֹ חַטָּאת עַל הַשּׁוֹגֵג: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {מה} מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְגַלֶּה פָּנִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה. הָרַ"ן: {מו} הָאוֹמֵר. וּלְעֵיל תָּנֵי הַמְכַנֶּה, מִשּׁוּם דִּלְעֵיל כָּלַל לְכָל הָעֲרָיוֹת בַּהֲדָדֵי וְלֹא רָצָה לְהַאֲרִיךְ וּלְבָאֵר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם האומר יברכוך טובים הרי זה דרך הצדוקים כו': על מצחו או על פס ידו פי' שישים של ראש על מצחו או של יד על פס ידו ה"ז דרך טועים לפי שהוא הולך אחר לשון התורה ממש לפי דעתו. על בית אונקלי שיתלה אותם על זרועו או כתפו או שיתן אותה בחיקו. והחיצונים הם הכופרים בתורה בכל ואינם מאמינים ממנה לא תורה שבכתב ולא תורה שבע"פ. ואין ראוי לומר יברכוך טובים לפי שהשם יתברך מברכים אותו טובים ורעים כמו שכתוב מי לא יראך מלך הגוים. ועל קן צפור יגיעו רחמיך לפי שהטעם אינו צד רחמניות מהשם יתברך באומרו לא תקח האם על הבנים אבל היא גזרת הכתוב. ועל טוב יזכר שמך מפני ששמו נזכר על טוב ועל רע כמו שאמרו מברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. ואם אמר מודים מודים משתקין אותו מפני שנראה כאלו ההודאה לשתי רשויות וההודאה אינה אלא לאחד והמכנה בעריות הוא שיכנה וישים כנוי הנסתר במקום כינוי הנוכח ויאמר במקום אביך ואמך ואחותך אביו ואמו ואחותו. ואם תרגם מזרעך לא תתן להעביר למולך ומזרעך לא תתן לארמיותא הנה הפך הלשון ממשמעותן בכל וכוונת הפסוק לשם איסור עבודת המולך: (רמב"ם)

פרק ד - משנה י

מַעֲשֵׂה רְאוּבֵן {מז} (בראשית לה), נִקְרָא וְלֹא מִתַּרְגֵּם. מַעֲשֵׂה תָמָר (שם), נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם. מַעֲשֵׂה עֵגֶל הָרִאשׁוֹן {מט} (שמות לב), נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם. וְהַשֵּׁנִי (שם), נִקְרָא וְלֹא מִתַּרְגֵּם. בִּרְכַּת כֹּהֲנִים (במדבר ו), מַעֲשֵׂה דָּוִד (שמואל ב יא) וְאַמְנוֹן {נב} (שם יג), לֹא נִקְרָאִין וְלֹא מִתַּרְגְּמִין. אֵין מַפְטִירִין בַּמֶּרְכָּבָה {נג} (יחזקאל א), וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֵין מַפְטִירִין בְּהוֹדַע אֶת יְרוּשָׁלַיִם (שם טז):

ר"ע מברטנורה מַעֲשֵׂה אַמְנוֹן וְתָמָר {מח} נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם. וְלֹא חָיְשִׁינַן לִיקָרֵיהּ דְּדָוִד. וְהוּא, דְּלֹא כְּתִיב אַמְנוֹן בֶּן דָּוִד, כִּדְבָעִינַן לְמֵימַר לְקַמָּן: מַעֲשֵׂה עֵגֶל הָרִאשׁוֹן נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם. וְלֹא חָיְשִׁינַן לִיקָרָא דְּיִשְׂרָאֵל: מַעֲשֵׂה עֵגֶל הַשֵּׁנִי. מִן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן עַד וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת הָעָם וְגוֹ', וּפָסוּק וַיִּגֹּף ה' אֶת הָעָם, כָּל אֵלוּ נִקְרָאִים וְלֹא מִתַּרְגְּמִין, מִשּׁוּם יְקָרָא דְּאַהֲרֹן: בִּרְכַּת כֹּהֲנִים. נִקְרָאִים וְלֹא מִתַּרְגְּמִין {נ} מִשּׁוּם דְּאִית בֵּיהּ יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹשֵׂא פָּנִים, וְהֵן אֵינָן יוֹדְעִים שֶׁכְּדַאי הֵן יִשְׂרָאֵל לָשֵׂאת לָהֶם פָּנִים {נא}: מַעֲשֵׂה דָּוִד וְאַמְנוֹן. לֹא נִקְרָאִים בַּהַפְטָרָה, וְלֹא מִתַּרְגְּמִין, כָּל אוֹתָן פְּסוּקִים שֶׁכָּתוּב בָּהֶם אַמְנוֹן בֶּן דָּוִד. אֲבָל אוֹתָן שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן אַמְנוֹן סְתָם, הָא אָמְרִינַן לְעֵיל מַעֲשֵׂה אַמְנוֹן וְתָמָר נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם: אֵין מַפְטִירִין בַּמֶּרְכָּבָה. דִּלְמָא אָתֵי לְשַׁיּוֹלֵי וּלְעִיּוּנֵי בָּהּ: וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר {נד}. וַהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ: אֵין מַפְטִירִין בְּהוֹדַע אֶת יְרוּשָׁלַיִם (יְחֶזְקֵאל טז), מִשּׁוּם יִקְרָא דִּירוּשָׁלַיִם. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {מז} מַעֲשֵׂה רְאוּבֵן. וַיִשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו [בְּרֵאשִׁית לה], נִקְרָא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְלֹא מִתַּרְגֵּם, דְּחַיְּשִׁינַן לִגְנוּתוֹ. רַשִׁ"י. וְהָרַ"ן כָּתַב מִשּׁוּם כְּבוֹד יַעֲקֹב: {מח} הִקְשָׁה עַל זֶה שֶׁהֲרֵי אַמְנוֹן עָשָׂה הַמַּעֲשֶׂה וְתָמָר אֲנוּסָה הָיְתָה כוּ', וּלְכָךְ נִרְאָה מַעֲשֵׂה תָּמָר וִיהוּדָה, וְטַעֲמָא בַּגְּמָרָא, דִּשְׁבָחֵיהּ הוּא דְּאוֹדֵי. וְלֹא קַשְׁיָא דְּלֹא נָקַט יְהוּדָה, מִשּׁוּם דַּהֲוָה אֲמִינָא עֻבְדָּא דְּיוֹסֵף. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {מט} רִאשׁוֹן כוּ'. דְּנִיחָא לְהוּ, דַּהֲוָיָא לְהוּ כַּפָּרָה. גְּמָרָא: {נ} בְּוַדַּאי דִּבְבִרְכַּת כֹּהֲנִים אִי אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ דְּאֵין נִקְרָאִין, דְּאֵין סְבָרָא לוֹמַר שֶׁתְּהֵא הַתּוֹרָה נִקְרֵאת בְּצִבּוּר שֶׁלֹּא בִּשְׁלֵמוּתָהּ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּהַפְטָרוֹת דִּבְלָאו הָכִי אֵין הַנְּבִיאִים נִקְרָאִין בִּשְׁלֵמוּתָן. וּמֵהָרַמְבַּ"ם נִרְאֶה דְּגָרַס וְכֵן בִּרְכַּת כֹּהֲנִים. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {נא} כִּדְאָמְרִינַן בִּבְרָכוֹת דַּף כ', לֹא כְּדַאי הֵן יִשְׂרָאֵל לָשֵׂאת לָהֶן פָּנִים, אֲנִי אָמַרְתִּי וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ, וְהֵן מַחְמִירִין עַל עַצְמָן עַד כַּזַּיִת וְעַד כַּבֵּיצָה. רַשִׁ"י: {נב} דָּוִד וְאַמְנוֹן. אֲבָל מַעֲשֵׂה דְּבַת שֶׁבַע נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם, דִּשְׁבָחֵיהּ הוּא דְּאוֹדֵי: {נג} בַּמֶּרְכָּבָה. כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁאֲלוּ הֶהָמוֹן כְּשֶׁיִּשְׁמְעוּ אוֹתָהּ וְלֹא יוֹסִיף לָהֶם אֶלָּא סָפֵק. הָרַמְבַּ"ם: {נד} שֶׁכֵּן מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם. וְטַעֲמָא דְּמִלְּתָא דְּאִם הוּא חָכָם יוֹדֵעַ שֶׁדְּבָרִים אֵלּוּ לֵב הַמַּשְׂכִּיל לֹא יַשִּׂיגֵם וּשְׁתִיקָתוֹ יָפָה מִדִּבּוּרוֹ, וְאִי לָאו בַּר הָכִי הוּא הָכִי נַמִּי אֱוִיל מַחֲרִישׁ חָכָם יֵחָשֵׁב, וְהַחֵרֵשׁ יַחֲרִישׁ בְּאִוַּלְתּוֹ וְלֹא יִשְׁאַל בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ, שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁאֵינוֹ כְּדַאי שֶׁיָּשִׁיבוּ לוֹ שׁוּם מַעֲנֶה: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם כו': ענין עגל השני הוא מה שנשנה מענינו והוא מפסוק ויאמר משה אל אהרן עד פסוק וירא משה את העם וגו' וכמו כן ויגוף ה' את העם וגו'. ואלו הפסוקים אינן מתרגמין על ראש הצבור מפני כבוד אהרן. ואין מתרגמין ברכת כהנים מפני שאומרים בה ישא השם פניו אליך ויראה להמון הפך מה שאמר אשר לא ישא פנים. ואמר מעשה דוד ואמנון לא נקראין ולא מתרגמין אינה קושיא למה שאמר מעשה תמר נקרא ומתרגם כי כל מה שזוכר אמנון סתם נקרא ומתרגם ומה שזכר אמנון בן דוד אינו נקרא ואינו מתרגם משום כבוד דוד וטעם האומר אין מפטירין במרכבה כדי שלא ישאלו ההמון כשישמעו אותה ולא יוסיף להם אלא ספק וטעם ר"א הוא כבוד לירושלים ולישראל. והלכה כרבי יהודה ואין הלכה כר"א:

סליק פירוש המשניות להרמב"ם ממסכת מגילה (רמב"ם)