משנה מסכת אהלות (מ)

פרק א - משנה א

שְׁנַיִם טְמֵאִים בְּמֵת, אֶחָד טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה וְאֶחָד טָמֵא טֻמְאַת עָרֶב. שְׁלשָׁה טְמֵאִין בְּמֵת, שְׁנַיִם טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה וְאֶחָד טָמֵא טֻמְאַת עָרֶב. אַרְבָּעָה טְמֵאִין בְּמֵת, שְׁלשָׁה טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה וְאֶחָד טָמֵא טֻמְאַת עָרֶב. כֵּיצַד שְׁנַיִם. אָדָם הַנּוֹגֵעַ בְּמֵת, טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה. וְאָדָם הַנּוֹגֵע בּוֹ, טָמֵא טֻמְאַת עָרֶב:

ר"ע מברטנורה שְׁנַיִם טְמֵאִים בְּמֵת אֶחָד טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה. כֻּלַּהּ מַתְנִיתִין מְפָרֵשׁ לַהּ וְאָזֵיל: אָדָם הַנּוֹגֵעַ בְּמֵת, טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה. דִּכְתִיב (בְּמִדְבַּר יט) הַנּוֹגֵעַ בְּמֵת לְכָל נֶפֶשׁ אָדָם וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים, לְפִי שֶׁהוּא נַעֲשֶׂה אַב הַטֻּמְאָה, שֶׁהַמֵּת אֲבִי אֲבוֹת הַטֻּמְאָה הוּא: אָדָם הַנּוֹגֵעַ בּוֹ טָמֵא טֻמְאַת עָרֶב. דִּכְתִיב (שָׁם) וְהַנֶּפֶשׁ הַנּוֹגַעַת תִּטְמָא עַד הָעָרֶב, לְפִי שֶׁהוּא נַעֲשֶׂה וְלַד הַטֻּמְאָה, וְכָל וְלַד הַטֻּמְאָה אֵין בּוֹ אֶלָּא טֻמְאַת עֶרֶב. אֲבָל חֲכָמִים גָּזְרוּ עַל הַנּוֹגֵעַ בִּטְמֵא מֵת בְּעוֹדוֹ מְחֻבָּר לַמֵּת שֶׁיִּהְיֶה טָמֵא שִׁבְעָה {א}: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {א} וְהָא דִּכְתִיב [בְּמִדְבָּר יט] וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַטָּמֵא יִטְמָא, טֻמְאַת עֶרֶב קָאָמַר, כְּדִכְתִיב תִּטְמָא עַד הָעָרֶב. כֶּסֶף מִשְׁנֶה. וּבְבָבָא קַמָּא יָלֵיף מִקְּרָא דְּכָל טֻמְאָה שֶׁל מֵת הַוְיָא שִׁבְעָה, הָתָם וְכִבַּסְתֶּם בִּגְדֵיכֶם כְּתִיב וְהַיְנוּ כֵּלִים, אֲבָל בָּאָדָם לֹא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם אמר ה' בטומאת מת (במדבר יט) והנפש הנוגעת תטמא עד הערב ואמרו בספרי [צ"ל או יהיה] (איזה) אדם מקבל טומאה מן המת לטמא חבירו טומאת ז' ת"ל והנפש הנוגעת תטמא עד הערב אולם האדם אשר יגע במת שהוא טמא טומאת ז' הנה זה לשונו (שם) הנוגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים וזה הדין הוא דין תורה ומדברי סופרים שהוא כאשר נגע במת ונגע באדם אחר קודם הבדלו מן המת הנה השני ג"כ טמא ז' ימים מדבריהן ודע זה: (רמב"ם)

פרק א - משנה ב

כֵּיצַד שְׁלשָׁה. כֵּלִים הַנּוֹגְעִים בְּמֵת, וְכֵלִים בַּכֵּלִים, טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה. הַשְּׁלִישִׁי, בֵּין אָדָם וּבֵין כֵּלִים, טְמֵאִין טֻמְאַת עָרֶב:

ר"ע מברטנורה כֵּלִים הַנּוֹגְעִים בְּמֵת וֽכוּ'. בֵּין כְּלֵי מַתָּכוֹת בֵּין כְּלֵי שֶׁטֶף {ב} וּבְגָדִים מִטַּמְּאִין כַּמֵּת עַצְמוֹ, דִּכְתִיב (שָׁם) בַּחֲלַל חֶרֶב אוֹ בְמֵת, חֶרֶב הֲרֵי הוּא כַּמֵּת {ג}, וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר כָּל הַכֵּלִים. הִלְכָּךְ כֵּלִים הַנּוֹגְעִים בְּמֵת נַעֲשִׂים אֲבִי אֲבוֹת, וְכֵלִים בְּכֵלִים אַב הַטֻּמְאָה, דִּלְעוֹלָם אֵין הַכֵּלִים שְׁנִיִּים נַעֲשִׂים כָּרִאשׁוֹנִים: הַשְּׁלִישִׁי בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים. נַעֲשִׂים רִאשׁוֹנִים וּמִטַּמְּאִין טֻמְאַת עֶרֶב: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ב} כְּלוֹמַר חוּץ מִכְּלֵי חֶרֶס: {ג} דְּאֵין הֶבְדֵּל בֵּין חֲלַל חֶרֶב אוֹ חֲלַל אֶבֶן אוֹ עֵץ, וְאָמְנָם יִרְצֶה שֶׁכָּל מַה שֶּׁיִּגַּע בַּחֶרֶב שֶׁנֶּהֱרַג בּוֹ הַמֵּת יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים. הָרַמְבַּ"ם: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם אמר יתברך בטומאת מת (שם) וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב או במת או בעצם אדם או בקבר יטמא שבעת ימי' ובאה הקבלה (נזיר דף נג:) שאמרו בחלל חרב הכונה בו שהחרב והחלל שוה שאין הבדל בין חלל חרב או חלל אבן או חלל עץ ואמנם ירצה בזה שכל מה שיגע בחרב אשר נהרג בו המת יטמא ז' ימים וכן שאר כלי מתכות וכלי שטף בהיקש אל החרב לפי מה שביארנו בפתיחת זה הסדר והתבאר מזה שהכלים הנזכרים אשר נגעו במת והכלים השניים אשר יגעו באלו הכלים טמאים טומאת ז' וכבר ביארנו בהלכה אשר לפני זאת שכל מה שהוא טמא טומאת ז' הפחות מה שיעשה מן הטומאות שישים כל מה שיגע בו טמא טומאת ערב והוא אמרו (במדבר יט) והנפש הנוגעת תטמא עד הערב ולזה אמר השלישי בין אדם בין כלים טמא טומאת ערב: (רמב"ם)

פרק א - משנה ג

כֵּיצַד אַרְבָּעָה. כֵּלִים נוֹגְעִין בְּמֵת, וְאָדָם בַּכֵּלִים, וְכֵלִים בָּאָדָם, טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה. הָרְבִיעִי, בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים, טָמֵא טֻמְאַת עָרֶב. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, יֶשׁ לִי חֲמִישִׁי, הַשַּׁפּוּד הַתָּחוּב בָּאֹהֶל, הָאֹהֶל וְהַשַּׁפּוּד וְאָדָם הַנּוֹגֵעַ בַּשַּׁפּוּד וְכֵלִים בָּאָדָם, טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה. הַחֲמִישִׁי, בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים, טָמֵא טֻמְאַת עָרֶב. אָמְרוּ לוֹ, אֵין הָאֹהֶל מִתְחַשֵּׁב:

ר"ע מברטנורה כֵּיצַד אַרְבָּעָה. כֵּלִים הַנּוֹגְעִים בְּמֵת, אֲבִי אֲבוֹת כְּמוֹתוֹ. וְאָדָם בַּכֵּלִים, אַב הַטֻּמְאָה. וְכֵלִים בָּאָדָם, נַמִּי אַב הַטֻּמְאָה כָּאָדָם עַצְמוֹ, דִּכְתִיב (בְּמִדְבַּר לא) וְכִבַּסְתֶּם בִּגְדֵיכֶם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וּטְהַרְתֶּם, הָא לָמַדְתָּ שֶׁכָּל אָדָם הַטָּמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה מְטַמֵּא הַכֵּלִים טֻמְאַת שִׁבְעָה: הָרְבִיעִי בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים. נַעֲשִׂים רִאשׁוֹנִים. וְהוּא הַדִּין דִּבְכֵיצַד שְׁלֹשָׁה הֲוָה מָצֵי לְמִתְנֵי אָדָם הַנּוֹגֵעַ בְּמֵת וְכֵלִים בָּאָדָם טְמֵאִים טֻמְאַת שִׁבְעָה, הַשְּׁלִישִׁי בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים טְמֵאִין טֻמְאַת עֶרֶב. אֶלָּא מִסֵּיפָא אַרְבָּעָה טְמֵאִין בְּמֵת שָׁמְעִינַן לַהּ, דַּאֲפִלּוּ אָדָם בְּכֵלִים שֶׁנָּגְעוּ בְּמֵת וְכֵלִים בָּאָדָם קָתָנֵי טֻמְאַת שִׁבְעָה {ד}, כָּל שֶׁכֵּן אָדָם בַּמֵּת עַצְמוֹ וְכֵלִים בְּאָדָם דְּאִיכָּא טֻמְאַת שִׁבְעָה: שַׁפּוּד. כְּמִין עַמּוּד שֶׁל מַתֶּכֶת תָּקוּעַ בְּאֶמְצַע הָאֹהֶל וּבְרֹאשׁוֹ קוֹשְׁרִין הָאֹהֶל: אֵין הָאֹהֶל מִתְחַשֵּׁב. לְפִי שֶׁאֵין הָאֹהֶל מְטַמֵּא הַשַּׁפּוּד, לְפִיכָךְ אֵינוֹ נֶחֱשָׁב בְּמִנְיַן סֵדֶר הַטֻּמְאוֹת, אֶלָּא כָּל הַמֻּנָּח בְּאֹהֶל הַמֵּת כְּנוֹגֵעַ בַּמֵּת עַצְמוֹ, וְאֵין כָּאן אֶלָּא אַרְבָּעָה. אִי נַמִּי, אֲפִלּוּ אֵין הַשַּׁפּוּד בְּתוֹךְ הָאֹהֶל אֶלָּא שֶׁנּוֹגֵעַ בָּאֹהֶל מִבַּחוּץ אֲפִלּוּ הָכִי אֵין הָאֹהֶל מִתְחַשֵּׁב בְּמִנְיַן סֵדֶר מִשְׁנָתֵנוּ. וְהָכִי מוּכָח לְקַמָּן בְּפֶרֶק סָגוֹס עָבֶה בְּמִשְׁנַת טַבְלָיוֹת שֶׁל עֵץ: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ד} אֲבָל לֹא שָׁמְעִינַן מִנַּהּ כֵּלִים בְּמֵת וְכֵלִים בַּכֵּלִים בְּמִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁאָדָם בְּאֶמְצַע דְּמִטַּמְּאִין הַכֵּלִים מִמֶּנּוּ כָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁאֵינוֹ בְּאֶמְצַע שֶׁיִּטַּמְּאוּ הַכֵּלִים מִן הַכֵּלִים, דַּהֲוָה אֲמֵינָא דְאֵין כְּלִי מִתְטַמֵּא מִן הַכְּלִי טֻמְאַת שִׁבְעָה, דִּכְשֶׁאָדָם בְּאֶמְצַע שָׁאנֵי, דִּכְתִיב וְכִבַּסְתֶּם בִּגְדֵיכֶם, וְזָב דְּמִשְׁנָה ה' יוֹכִיחַ: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כבר בארנו שהכלי' הנוגעי' במת וכל מה שנגע באלו הכלים טמאים טומאת ז' ואם היה אשר נגע בכלים הנוגעים במת אדם הנה זה האדם ג"כ יטמא הכלים טומאת ז' ומופת זה שהכלים הנוגעים במת למדנו מן החרב לפי שהפסוק חייב הנוגע בחלל או בחרב לפי מה שבאה בו הקבלה (במדבר יט) טמא טומאת ז' שיכבס בגדיו ביום הז' וזה ראיה שהוא מטמא בגדים טומאת ז' ונבין מזה שהחרב והאדם אשר נגע בחרב והבגדים אשר נגעו באדם שלשתן טמאים טומאת ז' וזהו ענין אמרו בספרי הא למדנו לכלים ואדם ר"ל כבר למדנו שהכלים הנוגעי' במת ואדם בכלים טמאין טומאת ז' מאמרו בחלל חרב כמו שבארנו כלים ואדם וכלים מנין ת"ל (שם לא) וכבסתם בגדיכם ביום השביעי. אולם אמרו הרביעי בין אדם בין כלים טמא טומאת ערב וזה הולך על השרש הקדום מאמרו והנפש הנוגעת תטמא עד הערב ומבואר הוא שאמרו בכאן השלישי והרביעי האיש השלישי והאיש הרביעי מהאישי' אשר יביאו להם הטומאה מן המת אם מאיזה איש מהם יתחיל המספר (לפני) [לפי] המדרגה ויקרא ראשון לטומאה ושני ושלישי ורביעי ויחייב כל מדרגה ממנו מהדיני' (מה) [מהם] שיבא ביאורו במס' טהרות וזולתו כמו שבארנו ופירשנו בפתיחת זה הספר ובפ"א מכלים. ויורה הענין שכל מה שיטמא במת טומאת ז' הנה הוא אב הטומאה וכל מה שיטמא מן המת טומאת ערב הוא ולד הטומאה והוא הנקרא ראשון וממנו יתחיל המספר בשני ושלישי ורביעי וכבר בארנו זה כולו בפתיחה הנזכרת אולם ר"ע יש לו חמישי השפוד התחוב באהל האהל והשפוד אדם הנוגע בשפוד וכלים באדם טמאים טומאת ז'. והחמישי בין אדם בין כלים טמאים טומאת ערב. אמרו לו הנה אין האהל מתחשב. ביאור המלה תחוב תקוע קיים. ושפוד התקוע באהל הוא המרכז אשר באמצע האהל דומה לעמוד אם היה של מתכת ומנהו ר' עקיבא שני לאהל והיה האהל נטמא במת והיו כלים הנוגעים במת לפי מה שביארנו בפתיחה וזה השפוד כאילו הוא נגע באהל וחכמים אומרים שהוא מכלל האהל וחלק מחלקיו והוא אמרם בברייתא האהל והשפוד שם אחד הוא והוא ענין אמרם בכאן אין אהל מתחשב אבל השפוד עצמו הוא אשר יהיה כלים הנוגעים במת ואין האהל הוא אשר טמאתו אבל הוא והוא דבר אחד: (רמב"ם)

פרק א - משנה ד

אָדָם וְכֵלִים מִטַּמְּאִין בְּמֵת. חֹמֶר בָּאָדָם מִבַּכֵּלִים וְכֵלִים מִבָּאָדָם. שֶׁהַכֵּלִים שְׁלשָׁה וְהָאָדָם שְׁנָיִם. חֹמֶר בָּאָדָם, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהוּא בָאֶמְצַע, הֵן אַרְבָּעָה. וְשֶׁאֵינוֹ בָאֶמְצַע, הֵן שְׁלשָׁה {ה}:

ר"ע מברטנורה שֶׁהַכֵּלִים שְׁלֹשָׁה. כְּגוֹן כֵּלִים שֶׁנָּגְעוּ בְּמֵת וְכֵלִים בַּכֵּלִים וְעוֹד כֵּלִים שְׁלִישִׁים בַּשְּׁנִיִּים, כֻּלָּן טְמֵאִין: וְהָאָדָם שְׁנָיִם. כְּגוֹן אָדָם בְּמֵת וְאָדָם שֵׁנִי בְּזֶה הָאָדָם שֶׁנִּטְמָא בַּמֵּת. אֲבָל אָדָם הַשְּׁלִישִׁי בַּשֵּׁנִי, טָהוֹר: שֶׁהוּא בָאֶמְצַע. כְּגוֹן כֵּלִים וְאָדָם וְכֵלִים, דְּהָרְבִיעִי בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים מִטַּמֵּא טֻמְאַת עֶרֶב, כִּדְשָׁמְעִינַן מִמַּתְנִיתִין דִּלְעֵיל: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ה} שְׁלֹשָׁה. וְאַף עַל גַּב דְּלִכְאוֹרָה הָא דְאָדָם בְּאֶמְצַע חֻמְרָא דְכֵלִים הִיא, שֶׁהֵן נָגְעוּ בַמֵּת וַהֲווּ אֲבִי אֲבוֹת, אֲבָל כְּשֶׁאָדָם הוּא תְחִלָּה שֶׁנָּגַע בַּמֵּת, לֹא הָוֵי אֶלָּא אָב, מִכָּל מָקוֹם חֻמְרָא דְּאָדָם חֲשִׁיב לֵיהּ, דְּעוֹשֶׂה כַיּוֹצֵא בוֹ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּכֵלִים. מַהֲרַ"ם: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כאשר הבנת המאמר בזאת המשנה היא מבוארת לפי שכבר ביארנו שכלים הנוגעים במת וכלים בכלים טמאים טומאת ז' והשלישי בין אדם בין כלים טמא טומאת ערב הנה כבר הכינה הטומאה אלו ג' כפלים בכלים ובאדם שנים לבד כמו שביארנו תחלה ואם נגעו כלים במת ואדם באותם הכלים וכלים שניים באותו האדם אשר היה האדם אמצעי בין הכלים הנה השלשה כפלים טמאים טומאת ז' והמדרגה הרביעית טמאה טומאת ערב וכבר זכרנו אלו השרשים כולן. ומה שראוי שנעיר עליו בכאן שהאדם אשר יגע במת כאשר נגע בכלים הנה הוא (יטמאהו) [יטמאם] טומאת ז' ולמדנו זה בק"ו לפי שכבר ביארנו שכלים הנוגעי' באדם שנגע בכלים שנגעו במת טמאים טומאת שבעה ר"ל הכלים השניים וכאשר היה זה כן הנה היותר ראוי והיותר נראה שיהיו הכלים הנוגעים באדם שנגע במת בלא אמצעי טמאים טומאת ז' וכן התבאר בסיפרי אבל יהיה לך זה השרש והוא שהאדם שנטמא במת יטמא הכלים טומאת ז' ויטמא חבירו טומאת ערב וכבר הפלגנו בביאור זה השרש וזולתו בפתיחת זה הסדר ושם התבאר שהכלים הרמוז להן באלו הדינים בטומאת מת לבד הוא כלי מתכות ובגדים וכן שאר כלי שטף כמו שיראה למבין מאלו הפסוקים הנזכרים בסיפרי: (רמב"ם)

פרק א - משנה ה

אָדָם וּבְגָדִים מִטַּמְּאִים בְּזָב. חֹמֶר בָּאָדָם מִבַּבְּגָדִים, וּבַבְּגָדִים מִבָּאָדָם. שֶׁהָאָדָם הַנּוֹגֵעַ בְּזָב מְטַמֵּא בְגָדִים, וְאֵין בְּגָדִים הַנּוֹגְעִין בְּזָב מְטַמְּאִין בְּגָדִים. חֹמֶר בַּבְּגָדִים, שֶׁהַבְּגָדִים הַנּוֹשְׂאִין אֶת הַזָּב מְטַמְּאִין אָדָם, וְאֵין אָדָם הַנּוֹשֵׂא אֶת הַזָּב מְטַמֵּא אָדָם:

ר"ע מברטנורה מְטַמֵּא בְגָדִים. כָּל זְמַן שֶׁלֹּא פֵרַשׁ, דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא טו) וְהַנֹּגֵעַ בִּבְשַׂר הַזָּב יְכַבֵּס בְּגָדָיו, אַלְמָא שֶׁהוּא מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ בַּזָּב: וְאֵין בְּגָדִים הַנּוֹגְעִים בְּזָב מְטַמְּאִין בְּגָדִים. לְפִי שֶׁהַזָּב אַב הַטֻּמְאָה וְהַבְּגָדִים הַנּוֹגְעִים בּוֹ נַעֲשִׂים רִאשׁוֹן וְאֵין מְטַמְּאִין בְּגָדִים אֲחֵרִים, שֶׁאֵין אָדָם וְכֵלִים מְקַבְּלִים טֻמְאָה אֶלָּא מֵאַב הַטֻּמְאָה: שֶׁהַבְּגָדִים הַנּוֹשְׂאִין אֶת הַזָּב מְטַמְּאִין אָדָם. כְּגוֹן מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב שֶׁל זָב מְטַמְּאִין אָדָם, לְפִי שֶׁהֵן נַעֲשִׂים אַב הַטֻּמְאָה כַּזָּב עַצְמוֹ, דִּכְתִיב (שָׁם) וְכָל הַנּוֹגֵעַ בְּכָל אֲשֶׁר יִהְיֶה תַּחְתָּיו יִטְמָא עַד הָעָרֶב {ו}: וְאֵין אָדָם הַנּוֹשֵׂא אֶת הַזָּב מְטַמֵּא אָדָם. וַאֲפִלּוּ בְשָׁעָה שֶׁהוּא נוֹשֵׂא אוֹתוֹ קֹדֶם שֶׁפֵרַשׁ {ז}, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה, וְאֵין רִאשׁוֹן מְטַמֵּא אָדָם: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ו} הַהוּא בְמֶרְכָּב אַיְרֵי, וְכָל שֶׁכֵּן בְּמִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב דַּחֲמִירֵי: {ז} וְאָמְנָם שְׁאָר כֵּלִים הוּא מְטַמֵּא. הָרַמְבַּ"ם: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם ידוע שהזב אב הטומאה והאדם אשר יגע בו הוא ראשון לטומאה אבל הוא בשעת מגעו מטמא בגדים לפי מה שהתבאר בפ' אחרון מזבין והוא אמרו יתברך (ויקרא טו) והנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו ירצה בזה שהוא מטמא בגדים בשעת מגעו כמו שהתבאר בפ"א מכלים אולם כלים הנוגעים בזב הנה הוא ראשון ולא יטמא בגדים אלא כל ולד הטומאות אינו מטמא כלים כמו שביארנו בפתיחה אולם כלים הנושאים את הזב הנה הן אב הטומאה לפי שהן משכב או מושב וכולן מטמאין אדם כמו שביארנו בפתיחה ולשון התורה (שם) וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא עד הערב אולם אדם הנושא את הזב הנה הוא לא יטמא אדם בשום פנים לפי שהוא ולד הטומאה כמו שהשרשנו בראש זה הסדר ואפילו בשעת נשיאתו קודם שיפרוש ממטמאיו אינו מטמא לא אדם ולא כלי חרס ואמנם שאר כלים יטמא והנה נבאר זה בסוף זבים: (רמב"ם)

פרק א - משנה ו

אָדָם אֵינוֹ מְטַמֵּא, עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ. וַאֲפִלּוּ מְגֻיָּד, וַאֲפִלּוּ גוֹסֵס. זוֹקֵק לַיִּבּוּם וּפוֹטֵר מִן הַיִּבּוּם, מַאֲכִיל בַּתְּרוּמָה וּפוֹסֵל בַּתְּרוּמָה. וְכֵן בְּהֵמָה וְחַיָּה אֵינָן מְטַמְּאִין, עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשָׁם. הֻתְּזוּ רָאשֵׁיהֶם {ט}, אַף עַל פִּי שֶׁמְּפַרְכְּסִים, טְמֵאִים, כְּגוֹן זָנָב שֶׁל לְטָאָה {י} שֶׁהִיא מְפַרְכָּסֶת:

ר"ע מברטנורה עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ. דִּכְתִיב (בְּמִדְבַּר יט) כָּל הַנּוֹגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם אֲשֶׁר יָמוּת. לִמֶּדְךָ הַכָּתוּב שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא עַד שֶׁיָּמוּת {ח}: מְגֻיָּד. מְחֻתָּךְ. לְשׁוֹן גֹּדּוּ אִילָנָא (דָּנִיֵּאל ד): זוֹקֵק לַיִּבּוּם. כָּל זְמַן שֶׁהוּא גּוֹסֵס יְבִמְתּוֹ אֲסוּרָה לְהִנָּשֵׂא: וּפוֹטֵר מִן הַיִּבּוּם. אִם מֵת וְהִנִּיחַ בֵּן גּוֹסֵס, אִשְׁתּוֹ פְּטוּרָה מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם: וּמַאֲכִיל בַּתְּרוּמָה. אֶת אִמּוֹ, אִם הִיא בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן: וּפוֹסֵל. אֶת אִמּוֹ מִן הַתְּרוּמָה, אִם בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל הִיא: וְכֵן בְּהֵמָה וְחַיָּה אֵין מְטַמְּאִין. טֻמְאַת נְבֵלוֹת, עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשָׁם: כִּזְנַב הַלְּטָאָה. כְּלוֹמַר לְמָה פִּרְכּוּס זֶה דוֹמֶה, לִזְנַב הַלְּטָאָה: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ח} מִכָּאן אַתָּה דָן לְשֶׁרֶץ בְּקַל וָחֹמֶר כוּ'. סִפְרִי. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ט} רָאשֵׁיהֶם. אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן מְעֹרֶה בְעוֹר הַגּוּף. הָרַמְבַּ"ם. דְּאִם לֹא כֵן, פְּשִׁיטָא. כֶּסֶף מִשְׁנֶה. כְּלוֹמַר, דְּאַף עַל פִּי שֶׁמְּפַרְכְּסִין אֵינָהּ רְבוּתָא כְלָל: {י} לְטָאָה. הוּא שֵׁם הַשֶּׁרֶץ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם אמר יתברך (במדבר יט) הנוגע במת בנפש האדם אשר ימות הנה ביאר בזה הפסוק שהוא לא יטמא עד שימות ואם היה [אולי צ"ל בענייננו. ור"ל מגוייד או גוסס] בענינו לא יטמא בו בחיותו וכאשר היה המת אשר טומאתו חמורה לא יטמא עד שימות כל שכן הנבלה והשרץ:

ומגוייד. חתוך או נדקר. וגוסס הוא אשר הוא בפרק המות:

זוקק ליבום. אם היה מת האדם ועזב אח בזה הענין הנה אשת המת זקוקה ליבם ויחייב עליה כל דיני זקוקה ליבם וכן אם עזב ולד בזה הענין הנה אשת המת פטורה מן היבום ומן החליצה והאשה ישראלית אשר לה ולד מכהן והיה הולד על זה הענין הנה אוכלת בתרומה בשבילו עד שימות וכן הכהנת אשר לה ולד מישראל והוא בזה הענין הנה אין ראוי לה לאכול בתרומה עד שימות:

וביאור הותזו ראשיהן נבדלו ראשיהן:

מפרכסין. מתנועעים והתנועה אשר ינועו האברים אחר המות יקרא פרכוס:

הלטאה. הוא שם השרץ וזה הבעל חי יתנועע זנבו מאד מאד אחר חתוכו ואמנם יקרה זה לקצת מיני בעלי חיים כאשר לא יהיה הכח המתנועע מתפשט בכלל האיברים משורש והתחלה אחת אבל תהיה מתפרדת בכל הגוף: (רמב"ם)

פרק א - משנה ז

הָאֵבָרִין אֵין לָהֶן שִׁעוּר, אֲפִלּוּ פָּחוֹת מִכַּזַּיִת מִן הַמֵּת, וּפָחוֹת מִכַּזַּיִת מִן הַנְּבֵלָה, וּפָחוֹת מִכָּעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ, מְטַמְּאִין טֻמְאָתָן:

ר"ע מברטנורה הָאֵבָרִים. צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בָּהֶם בָּשָׂר וְגִידִים וַעֲצָמוֹת, וּבְכָךְ הוּא נֶחֱשָׁב אֵבָר. וּמַיְרֵי בֵּין בְּאֵבָר שֶׁנִּתְלַשׁ מִן הַחַי בֵּין בְּאֵבָר מִן הַמֵּת: (ר"ע מברטנורה).

רמב"ם אמר שזה השיעור לא ירצה באבר האחד בכללו כי יטמא ואפילו פחות מכשיעור כשיהיה אבר שלם הנה הוא יטמא וזהו אמת ודעהו: (רמב"ם)

פרק א - משנה ח

מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה אֵבָרִים בָּאָדָם, שְׁלשִׁים בְּפִסַּת הָרֶגֶל, שִׁשָּׁה בְכָל אֶצְבַּע {יא}, עֲשָׂרָה בַקֻּרְסָל, שְׁנַיִם בַּשּׁוֹק, חֲמִשָּׁה בָאַרְכֻּבָּה {יב}, אֶחָד בַּיָּרֵךְ, שְׁלשָׁה בַקַּטְלִית, אַחַת עֶשְׂרֵה צְלָעוֹת, שְׁלשִׁים בְּפִסַּת הַיָּד, שִׁשָּׁה בְכָל אֶצְבַּע, שְׁנַיִם בַּקָּנֶה, וּשְׁנַיִם בַּמַּרְפֵּק, אֶחָד בַּזְּרוֹעַ, וְאַרְבָּעָה בַכָּתֵף. מֵאָה וְאֶחָד מִזֶּה וּמֵאָה וְאֶחָד מִזֶּה. וּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה חֻלְיוֹת בַּשִּׁדְרָה, תִּשְׁעָה בָרֹאשׁ, שְׁמֹנָה בַצַּוָּאר, שִׁשָּׁה בַמַּפְתֵּחַ שֶׁל לֵב, וַחֲמִשָּׁה בִנְקָבָיו. כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְטַמֵּא בְמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל. אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶן בָּשָׂר כָּרָאוּי. אֲבָל אִם אֵין עֲלֵיהֶן בָּשָׂר כָּרָאוּי {יג}, מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא, וְאֵין מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל:

ר"ע מברטנורה פִּסַּת הָרֶגֶל. כַּף הָרֶגֶל הִיא הַפַּרְסָה: שִׁשָּׁה בְכָל אֶצְבַּע. לְחָמֵשׁ אֶצְבָּעוֹת, הַיְנוּ שְׁלֹשִׁים: קֻרְסָל. תַּרְגּוּם כְּרָעַיִם, קַרְסוּלִין. מְקוֹם חִבּוּר הָרֶגֶל וְהַשּׁוֹק: קַטְלִית. לְמַעְלָה בְּרֹאשׁ הַיָּרֵךְ: בַּקָּנֶה. עֶצֶם הַמְחֻבָּר לַיָּד. מִלְּשׁוֹן קְנֵה הַמִּדָּה, שֶׁבּוֹ מוֹדְדִים הָאַמָּה: מַרְפֵּק. קוד"ו בְּלַעַ"ז: מֵאָה וְאֶחָד מִזֶּה. שֶׁכָּל מַה שֶּׁמָּנָה עַד עַכְשָׁיו מִצַּד אֶחָד מֵהַגּוּף הוּא, כְּגוֹן יָד אֶחָד וְרֶגֶל אֶחָד וְדֹפֶן אַחַת: מַפְתֵּחַ שֶׁל לֵב. הוּא הֶחָזֶה. שֶׁמִּפְּנֵי תְנוּעַת הֶחָזֶה מְנַשֵּׁב הָרֵאָה עַל הַלֵּב, נִמְצָא הֶחָזֶה פּוֹתֵחַ דֶּרֶךְ שֶׁמִּמֶּנּוּ יִכָּנֵס הָאֲוִיר וְיֵצֵא לַלֵּב: בִּנְקָבָיו. הַבֵּיצִים וְגִיד הָאַמָּה: בָּשָׂר כָּרָאוּי. כְּדֵי שֶׁיַּעֲלֶה אֲרוּכָה וְיַבְרִיא, אִם הָיָה מְחֻבָּר בְּאָדָם חַי: וְאֵין מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל. לְפִי שֶׁטֻּמְאַת אֹהֶל אֵינָהּ אֶלָּא אוֹ בְאָדָם שָׁלֵם כְּדִכְתִיב (בְּמִדְבַּר יט) אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל, אוֹ בְּאֵבָר הַדּוֹמֶה לְאָדָם כְּדִכְתִיב (שָׁם) בְּעֶצֶם אָדָם, מָה אָדָם יֵשׁ בּוֹ בָּשָׂר וְגִידִים וַעֲצָמוֹת וּמְטַמֵּא בְאֹהֶל, אַף אֵבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בָּשָׂר וְגִידִים וַעֲצָמוֹת מְטַמֵּא בְאֹהֶל: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יא} בְּכָל אֶצְבַּע. כִּי פִסַּת הָרֶגֶל וְהַיָּד הַכֹּל חִבּוּרֵי אֶצְבָּעוֹת עַד הַקָּנֶה: {יב} אַרְכֻּבָּה. מְקוֹם חִבּוּר הַשּׁוֹק בַּיָּרֵךְ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יג} כָּרָאוּי. שֶׁהוּא פָּחוֹת מִכַּזַּיִת: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם בעבור שקדם לנו הדין שהאבר יטמא ואפילו בפחות מכשיעור הנה ראוי שיודיענו אלו האברים מה הם. פיסת היד ופיסת הרגל מפרק היד ומפרק הרגל וכאשר היה ברגל שלשים פרקים הנה בכל אצבע ו' פרקים וקורסל העקוב תרגום כרעים קרסולים:

ושוק וארכובה וירך. ידועים: וקטלית. הוא כף הירך ומה שידבקו בו למעלה: צלעות. הצדדין: ואסרו שנים בקנה. בקנה הזרוע: ומרפק. הוא הקובדו:

וחוליות השדרה. הן חוליות הגב ושם הבנין בכללו השדרה:

ומפתח הלב הוא החזה לפי שבתנועת החזה ינשב הריאה על הלב והנה הוא לו כמו מפתח שיפתח דרך יכנס ממנו האויר ויצא העשן. ונקבים הן הן כלי ההולדה והאמה. ומה שיתחייב שתבינהו שהמת בעצמו יטמא במגע ובמשא ובאהל אולם טומאת מגע ואהל הנה הוא בפסוק כמו שאמר (במדבר יט) הנוגע במת ואמר (שם) כל הבא אל האהל יטמא וטומאת משא הוציא אותם הקבלה מטומאת נבלה אשר היא טומאה קלה והיא מטמאה במשא כמו שבא הכתוב (ויקרא יא) והנושא את נבלתה וכ"ש המת שמטמא במשא וכמו שהנבלה אשר מגעה בטומאת ערב משאה בטומאת ערב כן המת אשר מגעו טומאת ז' משאו ג"כ טומאת ז' וזה מבואר בספרי ואמר יתברך (במדבר יט) בחלל חרב או במת ואין ספק שחלל חרב הוא [בד"י הגי' הוא המת] כמת ובא הקבלה (נזיר דף נג:) שענין זה שמה שהבדילתו הסייף הוא כמו המת וזהו אבר מן החי וכן אבר מן המת כמו שהתבאר והוא אמרם לעשות את הפורש ממנו כמוהו. ואם היה אשר הובדל מן המת או מן החי אבר עליו מהבשר והעצמות והגידים מה שאפשר שיחיה כלל הבשר ויבריא אם היה מחובר באדם והוא חי הנה האבר אשר הוא באותו ענין יטמא כמו שיטמא המת בכללו וזה מאמר השם (שם) או בעצם אדם ייחס העצם לאדם עד שיהיה בו עצם ובשר כמו כלל גשם האדם ואז יהיה דינו כדין המת בכללו אולם אם לא יהיה עליו בשר או היה עצם כשעורה ואפי' לא יהיה מן הפרקים המנויים הנה הוא יטמא במגע לאמרו ית' צ"ל ועל. וכל הנוגע בעצם גי' יעב"ץ או בעצם. (או עצם) וכן ג"כ יטמא במשא על הפנים אשר זכרנו מנבלה ולא יטמא באהל לפי שטומאת אהל אמנם באה באדם לבד כמו שאמר (שם) אדם כי ימות באהל או באבר מן האדם דומה לאדם לאמרו בעצם אדם אמרו מה המת בשר ועצמות וגידים אף אבר מן החי כברייתו בשר וגידים ועצמות ואמרו (שם) ג"כ שני עצמות נאמרו בענין או בעצם אדם זה אבר מן החי צ"ל ועל. וכל הנוגע בעצם זה עצם כשעורה ושמור אלו השרשים כלם ולא תבקש ממני לכופלם בעתיד: (רמב"ם)

פרק ב

פרק ב - משנה א

אֵלּוּ מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל. הַמֵּת, וְכַזַּיִת מִן הַמֵּת, וְכַזַּיִת נֶצֶל {ב}, וּמְלֹא תַרְוָד רָקָב {ג}, הַשִּׁדְרָה, וְהַגֻּלְגֹּלֶת {ד}, אֵבָר מִן הַמֵּת וְאֵבָר מִן הַחַי שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶן בָּשָׂר כָּרָאוּי, רֹבַע עֲצָמוֹת מֵרֹב הַבִּנְיָן אוֹ מֵרֹב הַמִּנְיָן {ה}. וְרֹב בִּנְיָנוֹ וְרֹב מִנְיָנוֹ שֶׁל מֵת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶם רֹבַע, טְמֵאִין. כַּמָּה הוּא רֹב מִנְיָנוֹ, מֵאָה וְעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה {ז}:

ר"ע מברטנורה אֵלּוּ מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל, הַמֵּת וְכַזַּיִת מִן הַמֵּת. וְאִי קַשְׁיָא, כַּזַּיִת מִן הַמֵּת מְטַמֵּא מֵת עַצְמוֹ לֹא כָל שֶׁכֵּן, הָא מִלְּתָא מִתָּרְצָה בַּגְּמָרָא בְּנָזִיר [דַּף נט], לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לְנֵפֶל {א} שֶׁלֹּא נִתְקַשְּׁרוּ אֵבָרָיו בְּגִידִין שֶׁאֵין בּוֹ כַזַּיִת בָּשָׂר: נֶצֶל. בְּשַׂר הַמֵּת שֶׁנִּמּוֹחַ וְנַעֲשָׂה כְמִין לֵחָה סְרוּחָה: מְלֹא תַרְוָד. כַּף. וְשִׁעוּרוֹ מְלֹא חָפְנַיִם: רָקָב. גּוּפוֹ שֶׁל מֵת כְּשֶׁכָּלָה לַחוּתוֹ וְנַעֲשָׂה כְמִין עָפָר. וְאֵין מְלֹא תַרְוַד רָקָב מְטַמֵּא אֶלָּא מִן הַמֵּת שֶׁנִּקְבַּר עָרֹם בְּאָרוֹן שֶׁל שַׁיִשׁ וּמְכֻסֶּה בְּכִסּוּי שֶׁל שַׁיִשׁ, עַד שֶׁנּוֹדַע בְּוַדַּאי שֶׁאֵין בּוֹ תַּעֲרֹבֶת רִקָּבוֹן שֶׁל בֶּגֶד אוֹ שֶׁל עֵץ אוֹ עָפָר אַחֵר. אֲבָל מֵת שֶׁנִּקְבַּר בִּכְסוּתוֹ אוֹ בְאָרוֹן שֶׁל עֵץ אוֹ בֶעָפָר, אֵין לוֹ רָקָב. וְכֵן מֵת שֶׁנִּקְבַּר חֲסַר אֵבָר אֵין לוֹ רָקָב: הַשִּׁדְרָה וְהַגֻּלְגֹּלֶת. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶם בָּשָׂר מְטַמְּאִים בְּאֹהֶל, לְפִי שֶׁצּוּרַת אָדָם נִכֶּרֶת בָּהֶם, דִּכְתִיב בְּעֶצֶם אָדָם, עֶצֶם שֶׁנִּכָּר בּוֹ שֶׁהוּא שֶׁל אָדָם: אֵבָר מִן הַמֵּת וְאֵבָר מִן הַחַי. דִּכְתִיב (בְּמִדְבַּר יט) בַּחֲלַל חֶרֶב אוֹ בְמֵת, אֵבָר שֶׁהִבְדִּילַתּוּ הַחֶרֶב מִן הַחַי הֲרֵי הוּא כְמֵת: וְרֹבַע עֲצָמוֹת. רֹבַע הַקַּב שֶׁל עֲצָמוֹת: מֵרֹב הַמִּנְיָן אוֹ מֵרֹב הַבִּנְיָן. רַבּוֹתַי פֵרְשׁוּ, שֶׁהֵן מֻעָטִין מִהְיוֹת בָּהֶן רֹב מִנְיָן וְרֹב בִּנְיָן, דְּאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן לֹא רֹב הַמִּנְיָן וְלֹא רֹב הַבִּנְיָן מְטַמְּאִין: וְרֹב בִּנְיָנוֹ וְרֹב מִנְיָנוֹ. רֹב בִּנְיַן הַגּוּף, אוֹ רֹב מִנְיַן הָעֲצָמוֹת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רֹב בִּנְיַן הַגּוּף, מְטַמְּאִין, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן רֹבַע. וְרֹב בִּנְיָנוֹ, כְּגוֹן הַשּׁוֹקַיִם וְהַיְרֵכַיִם וְהַצְּלָעוֹת [וְהַשִּׁדְרָה] {ו}. וְרֹב מִנְיָנוֹ, כְּגוֹן רָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹת הַיָּדַיִם וְהָרַגְלַיִם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ מֵאָה עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֵבָרִים, מְטַמְּאִים: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {א} וְלֹא סַגִּי לְמֵימַר לְשֶׁאֵין עָלָיו כַּזַּיִת בָּשָׂר, מִשּׁוּם דְּאַכַּתִּי קָשֶׁה אִם עַל אֵבָר מְגַלֵּחַ עַל מֵת עַצְמוֹ לֹא כָּל שֶׁכֵּן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ב} נֶצֶל. לְשׁוֹן הֶפְרֵשׁ. כְּמוֹ וַיַּצֵּל אֱלֹהִים [בְּרֵאשִׁית לא]. רַשִׁ"י: {ג} רָקָב. עַיֵּן סוֹף מִשְׁנָה ב' וּבְפֵרוּשׁ הָרַ"ב דְּאֵין בּוֹ אֶלָּא טֻמְאַת מַשָּׂא: {ד} וְהַגֻּלְגֹּלֶת. אוֹ אוֹ קָתָנֵי. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ה} רֹבַע כוּ'. לְפִי שֶׁבְּכָל אֵלּוּ הַשִּׁעוּרִין נִכָּר שֶׁהֵן עֶצֶם אָדָם: {ו} פֵּרוּשׁ, הֵן בִּנְיָנוֹ שֶׁל אָדָם. וְרֹב בִּנְיָנוֹ הֵן שְׁתֵּי שׁוֹקַיִם וְיָרֵךְ אֶחָד: {ז} מֵאָה וְעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה. וְכִי מִנְיָנָא אָתָא לְאַשְׁמוֹעִינַן. אֶלָּא דְקָא מַשְׁמַע לָן אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חָסֵר אוֹ יָתֵר בְּאֵבָרָיו אֵין מַשְׁגִּיחִין עָלָיו אֶלָּא עַל מִנְיַן רֹב כָּל אָדָם, אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה אֶצְבַּע שֶׁיֵּשׁ בָּהּ צִּפֹּרֶן אוֹ שֶׁנִּסְפֶּרֶת עַל גַּבֵּי הַיָּד, שֶׁהִיא עוֹלָה לְמִנְיָן. גְּמָרָא: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כבר הודעתיך הרבה פעמים כי שיעורין הלכה למשה מסיני:

ונצל הוא הבשר שנמוח ונעשה ליחה סרוחה כאשר התחיל הבשר להתעפש:

ותרווד הוא הכף וכבר ביארנו בי"ז מכלים שהוא מלא חפני:

ורקב הוא העפר אשר ישאר מגוף המת כאשר יכלה לחותו יתרקבו העצמות והוא דומה לעפר ומתנאיו ואז יטמא בזה השיעור שיהיה המת נקבר ערום בלי בגד בתיבת אבן קשה או שיש והדומה להם והושם עליו כסוי שיש עד שלא יתערב בו דבר מהעפר ולא מן העצים ולא מן הבגדים וכן אמרו נקבר בכסותו או בארון של עץ ע"ג עפר אין לו רקב וכן אם נקבר המת והיה חסר ממנו אבר מאיבריו אמרו מת שחסר אין לו רקב וכבר ביארנו זה בנזירות (פ"ז מ"ב) והשדרה תטמא ואע"פ שאין עליה בשר כלום וכן הגולגולת אע"פ שאין עליה בשר הנה כל אחד מהן יטמא באהל להיות בשני אלו נראית תמונת אדם והוא מושג באמרו עצם אדם:

ורובע הוא רובע הקב:

ורוב הבנין גודל הגוף:

ורוב המנין רוב מנין האיברים והם קכ"ה פרקים ואלו העצמות ג"כ אין עליהן בשר בשום פנים הנה אלו שלשה שיעורים בעצמות הערומין מן הבשר אחד מהן שיהיו אלו העצמות בו עם האדם אשר הוא עצמו ויהיה מרובע ומעלה והב' שיהיה בו רוב המנין והוא קכ"ה פרקים ויהיה בו מרובע ולמעלה והג' שיהיו הקכ"ה אברים ולמעלה יהיה בהן רוב בנין ויתקבצו בו שני הענינים יחד רוב בנין ורוב מנין הנה אלו העצמות נטמאו באהל ואם לאו לא ואפשר זה בנפל וכבר ביארנו ששרש זה כולו אמר' יתברך (במדבר יט) בעצם אדם ואלו השיעורין הג' יראו בכל אחד מהן שהוא עצם אדם [ואם אין] זה בו טהור: (רמב"ם)

פרק ב - משנה ב

רְבִיעִית דָּם, וּרְבִיעִית דַּם תְּבוּסָה מִמֵּת אֶחָד. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מִשְּׁנֵי מֵתִים. דַּם קָטָן שֶׁיָּצָא כֻלּוֹ, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, כָּל שֶׁהוּא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, רְבִיעִית. כַּזַּיִת רִמָּה, בֵּין חַיָּה בֵּין מֵתָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַמֵּא כִבְשָׂרוֹ, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִים. אֵפֶר שְׂרוּפִים, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, שִׁעוּרוֹ בְרֹבַע, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. מְלֹא תַרְוָד וְעוֹד עֲפַר קְבָרוֹת, טָמֵא, רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר. מְלֹא תַרְוָד רָקָב שֶׁגְּבָלוֹ בְמַיִם, אֵינוֹ חִבּוּר לְטֻמְאָה:

ר"ע מברטנורה רְבִיעִית דָּם. שֶׁיָּצָא כֻּלּוֹ לְאַחַר מִיתָה: וּרְבִיעִית דַּם תְּבוּסָה. שֶׁיָּצָא מִקְצָת רְבִיעִית מֵחַיִּים וּמִקְצָת לְאַחַר מִיתָה. וּלְקַמָּן בְּפֶרֶק ג' [מִשְׁנָה ה'] מְפָרֵשׁ לַהּ: תְּבוּסָה. לְשׁוֹן מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ (יְחֶזְקֵאל טז). וּרְבִיעִית דָּם שֶׁיָּצָא כֻלּוֹ לְאַחַר מִיתָה, דְּאוֹרַיְתָא, דִּכְתִיב בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ {ח}. אֲבָל דַּם תְּבוּסָה אֵינוֹ אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן. וְתָנֵי דְּאוֹרַיְתָא וְתָנֵי דְרַבָּנָן: מִמֵּת אֶחָד. וְלֹא מִשְּׁנֵי מֵתִים. קָסָבְרֵי רַבָּנָן יֵשׁ אֵם לַמָּסֹרֶת וְעַל כָּל נַפְשׁוֹת מֵת לֹא יָבֹא (וַיִּקְרָא כא), נַפְשֹׁת {ט} כְּתִיב חָסֵר: רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר מִשְּׁנֵי מֵתִים. חֲצִי רְבִיעִית מִמֵּת זֶה וַחֲצִי רְבִיעִית מִמֵּת אַחֵר, מְטַמֵּא בְּאֹהֶל. דְּסָבַר יֵשׁ אֵם לַמִּקְרָא, נַפְשׁוֹת מֵת, מַשְׁמַע שְׁתֵּי נְפָשׁוֹת וְשִׁעוּר אֶחָד, מִדְּלֹא קָאָמַר נַפְשׁוֹת מֵתִים. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא: רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר כָּל שֶׁהוּא. כְּשֵׁם שֶׁטָּמֵא בָּעֲצָמוֹת רֹב מִנְיָן וְרֹב בִּנְיָן אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ רֹבַע הַקַּב שֶׁהוּא שִׁעוּר הַמְיֻחָד לָעֲצָמוֹת, כָּךְ טָמֵא בְדָם הַקָּטָן שֶׁיָּצָא כֻלּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ רְבִיעִית שֶׁהוּא שִׁעוּר הַמְיֻחָד לַדָּם: וַחֲכָמִים אוֹמְרִים רְבִיעִית. אִם אָמַרְתָּ בָּעֲצָמוֹת שֶׁבְּיָדוּעַ שֶׁכֻּלּוֹ לְפָנֶיךָ, תֹּאמַר בַּדָּם שֶׁאֲנִי אוֹמֵר נִשְׁתַּיְּרָה מִמֶּנָּה טִפָּה כָּל שֶׁהִיא וְלֹא יָצָא כֻלּוֹ. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: כַּזַּיִת רִמָּה. שֶׁנּוֹלְדָה בִּבְשַׂר הַמֵּת: מְטַמֵּא כִבְשָׂרוֹ. דְּרִמָּה הַיּוֹצְאָה מִן הַמֵּת אֲפִלּוּ חַיָּה, כִּבְשַׂר הַמֵּת הִיא חֲשׁוּבָה, מִשּׁוּם דְּאָדָם מֵחַיִּים אִקְּרֵי רִמָּה, דִּכְתִיב (אִיּוֹב כח) אַף כִּי אֱנוֹשׁ רִמָּה: וַחֲכָמִים מְטַהֲרִים. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: אֵפֶר שְׂרוּפִים. אָדָם שֶׁנִּשְׂרַף וְנַעֲשָׂה אֵפֶר וְלֹא נִתְעָרֵב בּוֹ מֵאֵפֶר עֵצִים, שִׁעוּרוֹ בְּרֹבַע קַב אֵפֶר, מְטַמֵּא: וַחֲכָמִים מְטַהֲרִים. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: עֲפַר קְבָרוֹת. עָפָר שֶׁמְּעֹרָב בּוֹ דָּם וְלֵחָה שֶׁל מֵת. וּמְלֹא תַרְוָד וְעוֹד טָמֵא, לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִמְלֹא תַרְוָד וְעוֹד שֶׁלֹּא יִהְיֶה בוֹ מְלֹא תַרְוַד רָקָב דְּאָמַר לְעֵיל שֶׁהוּא טָמֵא. וְהָכִי נַמִּי מַיְרֵי בְמֵת שֶׁנִּקְבַּר עָרֹם בְּאָרוֹן שֶׁל שַׁיִשׁ שֶׁאֵין עָפָר אַחֵר מְעֹרָב בּוֹ {י}: רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: אֵינוֹ חִבּוּר לְטֻמְאָה. וְאִם הֶאֱהִיל עַל מִקְצָתוֹ אֵינוֹ כְאִלּוּ הֶאֱהִיל עַל כֻּלּוֹ. וְכֵן לְעִנְיַן מַגָּע {יא}: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ח} אֲבָל אִי לָאו קְרָא לֹא הֲוֵי מְטַמְּאִינַן בְּדָם, דְּגִזְעוֹ מַחֲלִיף. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ט} וְקָשֶׁה, תְּרֵי קְרָאֵי בַדָּם לָמָּה לִּי, בְּנֶפֶשׁ וְנַפְשֹׁת. תּוֹסָפוֹת: {י} וְדַרְכָּן הָיָה לָטוּחַ הַכּוּכִין בְּסִיד וּמִיָּד שֶׁנִּתְרַקֵּב הָיָה הַתַּרְוָד מִמֶּנּוּ טָמֵא. וְאַחַר כָּךְ נָפַל מִן הַסִּיד לְתוֹךְ הָרָקָב שֶׁכְּבָר הָיָה טָמֵא וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יְהֵא תַרְוָד מֵרָקָב קֹדֶם שֶׁנִּתְעָרֵב בּוֹ עָפָר. תּוֹסָפוֹת: {יא} אַף עַל גַּב שֶׁגְּבָלוֹ. דְּאֵין חִבּוּרֵי אָדָם חִבּוּר. מַהֲרַ"ם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם אמר יתברך (שם) כל הנוגע במת בנפש האדם ונפש האדם הוא הדם כאומרו כי הדם הוא הנפש ועם היות אלו השיעורים ג"כ הם מן השיעורים שהם הלכה למשה מסיני ושמו זה כמו טעם אמרו שהמעט שיהיה באדם מדם בתחלת ברייתו רביעית ובגמרא אמרו (שבת דף ל:) רביעית דם נתתי לכם על עסקי דם הזהרתי אתכם ור' עקיבא אמר שאע"פ שבא משני מתים והוציא זה מאמרו ועל כל נפשות מת שתי נפשות ושיעור אחד (סנהדרין דף ד.) שלא אמר נפשות מתים:

ודם תבוסה הוא דם ההכאה והערבוב אשר יגיר מההרוג בין החיים והמות כמו שיתבאר בפרק אשר אחר זה נגזר מאמרו מתבוססת בדמיך (יחזקאל טז.) ורבי עקיבא יעמיד דם הקטן לפי עצמו ואמר כי כמו שיטמא רוב בנינו ורוב מניינו ואפילו לא יהיה בו השיעור המוגבל לעצמות ג"כ כלל דמו יטמא ואפילו לא יהיה בו שיעור הדם והוא רביעית:

ורמה. הוא התולעת המתילד בבשר המת כאשר יתחיל להתעפש וירום תולעים:

ואפר שרופין. האפר אשר ישרפו מהאדם כאשר לא התערב בו מאפר העצים וחכמים שמו זה האפר במדרגת הגוף כי כאשר נשרף יצא מדין המתים:

ועפר קברות הנזכר בכאן הנמצא בקבר עפר בו לחות המת ודמו נראית ואינו יודע אם הוא הרקב הנזכר שהוא מטמא באהל שהוא עפר שנתערב בו הליחה והדם והוא אמרם בתוספתא מלא תרווד רקב ועוד תבוסה שנמצאת בקבר ואין ידוע מה טיבה זו עפר קברות:

ואמרו אינו חבור לטומאה. ענינו כי כאשר יולש זה הרקב לא יהיה כולו מתדבק להיות גשם אחד עד שיהיה מטמא מי שנגע בקצה זאת הלישה אבל מי שנגע בזאת העיסה טהור לפי שחלקיו נבדלין קצתן מקצתן והלישה לא יועילהו ולא ישימהו גוף אחד וזהו כמו שאמר בש"ס (שבת דף יח.) אפר לאו בר גיבול הוא ולזה לא יחשב עירובו לישה ובכאן יתבאר לך שמלא תרווד רקב לא יטמא במגע האדם לעולם לפי שאי אפשר לו ליגע בכולו לפי שחלקיו מפורדים אי אפשר חבורם ואמנם יטמא במשא ובאהל לבד וכן התבאר בש"ס (בנזירות) [חולין] (דף קכו:) ואין הלכה לא כר"ע ולא כר"א ולא כר"ש: (רמב"ם)

פרק ב - משנה ג

אֵלּוּ מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וְאֵינָן מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל. עֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה, וְאֶרֶץ הָעַמִּים, וּבֵית הַפְּרָס, אֵבָר מִן הַמֵּת, וְאֵבָר מִן הַחַי שֶׁאֵין עֲלֵיהֶן בָּשָׂר כָּרָאוּי, הַשִּׁדְרָה וְהַגֻּלְגֹּלֶת שֶׁחָסָרוּ {טו}. כַּמָּה הוּא חֶסְרוֹן בַּשִּׁדְרָה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׁתֵּי חֻלְיוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֲפִלּוּ חֻלְיָה אֶחָת. וּבַגֻּלְגֹּלֶת, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, כִּמְלֹא מַקְדֵּחַ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כְּדֵי שֶׁיִּנָּטֵל מִן הַחַי וְיָמוּת. בְּאֵיזֶה מַקְדֵּחַ אָמְרוּ, בַּקָּטָן שֶׁל רוֹפְאִים {יז}, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בַּגָּדוֹל שֶׁל לִשְׁכָּה:

ר"ע מברטנורה עֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה. מְטַמֵּא בְמַגָּע וּבְמַשָּׂא. דִּכְתִיב (בְּמִדְבַּר יט) וְעַל הַנּוֹגֵעַ וְגוֹ', וְשָׁם לֹא נֶאֱמַר בְּעֶצֶם אָדָם. לְלַמֵּד עַל עֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה שֶׁמְּטַמֵּא בְמַגָּע אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נִכָּר שֶׁהוּא שֶׁל אָדָם. אֲבָל בְּאֹהֶל, אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל כְּתִיב. וּבְעֶצֶם לְעִנְיַן טֻמְאַת אֹהֶל, בָּעִינַן שֶׁיְּהֵא נִכָּר שֶׁהוּא שֶׁל אָדָם {יב}, שֶׁהֲרֵי בְּמָקוֹם אַחֵר הוּא אוֹמֵר בְּעֶצֶם אָדָם: וְאֶרֶץ הָעַמִּים. כָּל חוּץ לָאָרֶץ קָרֵי אֶרֶץ הָעַמִּים. וְהָכָא מַיְרֵי בְגוּשׁ עָפָר שֶׁבָּא מִחוּץ לָאָרֶץ שֶׁהוּא מְטַמֵּא בְמַגָּע וּבְמַשָּׂא וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְאֹהֶל. אֲבָל הַנִּכְנָס לְאֶרֶץ הָעַמִּים, אֲפִלּוּ לֹא נָגַע וְלֹא נָשָׂא, כְּגוֹן שֶׁהָיָה רוֹכֵב עַל סוּס, טָמֵא, דְּעַל אֲוִירָה שֶׁל אֶרֶץ הָעַמִּים נַמִּי גָזְרוּ {יג}: בֵּית הַפְּרָס. שָׂדֶה שֶׁנֶּחֱרַשׁ בָּהּ קֶבֶר {יד} וְנִשְׁבְּרוּ עַצְמוֹת הַמֵּת וְנָדוֹשׁוּ בַעֲפַר אוֹתוֹ שָׂדֶה. וּפְרָס מִלְּשׁוֹן פְּרוּסָה. הֲלֹא פָּרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ (יְשַׁעְיָה נח): כַּמָּה הוּא חֶסְרוֹן בַּשִּׁדְרָה. וְלֹא יְטַמֵּא בְאֹהֶל, אֶלָּא בְמַגָּע וּבְמַשָּׂא: כִּמְלֹא מַקְדֵּחַ. מְלֹא רֹחַב הַנֶּקֶב שֶׁנּוֹקְבִין בְּמַרְצֵעַ: כְּדֵי שֶׁיִּנָּטֵל מִן הַחַי וְיָמוּת. וְשִׁעֲרוּ חֲכָמִים בְּחֶסְרוֹן כְּסֶלַע {טז}: בַּקָּטָן שֶׁל רוֹפְאִים. בְּמַרְצֵעַ קָטָן שֶׁהָרוֹפְאִים פּוֹתְחִים בּוֹ הַנְּגָעִים: בַּגָּדוֹל שֶׁל לִשְׁכָּה. וְשִׁעֲרוּ חֲכָמִים שֶׁהוּא נֶקֶב כְּפוּנְדְיוֹן: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יב} וּלְאַפּוֹקֵי נַמִּי שִׁדְרָה וְגֻלְגֹּלֶת שֶׁחָסְרוּ: {יג} וּמִכָּל מָקוֹם אֵינוֹ שָׁוֶה, דְּמִגּוּשָׁהּ טָמֵא שִׁבְעָה וְצָרִיךְ הַזָּיָה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן מֵאֲוִירָהּ: {יד} אֲבָל שָׂדֶה שֶׁאָבַד בָּהּ קֶבֶר מְטַמֵּא בְאֹהֶל. וְהָא דְּלֹא תְנִינְהוּ בְרֵישָׁא, יֵשׁ לוֹמַר תָּנֵי וְשִׁיֵּר, וְשִׁיֵּר נַמִּי אֶרֶץ הָעַמִּים בִּמְקוֹמָהּ. מַהֲרַ"ם: {טו} שֶׁחָסָרוּ. וְאֵין בָּהֶם רֹבַע. הָרַמְבַּ"ם: {טז} שֶׁהוּא שְׁלִישׁ טֶפַח: {יז} בַּקָּטָן כוּ'. וּכְסֶלַע דְּבֵית הִלֵּל זוּטַר, וַהֲווּ בֵית שַׁמַּאי לְחֻמְרָא, וּמִשּׁוּם הָכִי לֹא תְנַן לַהּ בְּעֵדֻיּוֹת. גְּמָרָא: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כבר בארנו שעצם כשעורה מטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באהל ונתנו טעם בזה וכן כל עצם שאין עליו דמיון אנושי בזאת הסבה בעצמה: וארץ העמים. כל הארצות חוץ מא"י שהם להתרשלותם עם המתים וקוברין אותן בכל מקום [צ"ל שפטנו] שפשטו על ארצותם בזאת הטומאה וזה בגזירה מדרבנן לפי מה שבארנו בפתיחה לפי שאנו נאמר שיהיה בכל חלק מעפרה עצם כשעורה: ובית הפרס הנזכר בכאן הוא המקום היה בו קבר ונחרש ונשברו עצמות ונתפזרו במקום ההוא ונאמר ג"כ שכבר יהיה בכל חלק ממנו עצם כשעורה ויקרא בית הפרס בעבור שנידש ונתפשטו העצמות על כל הארץ ההוא ורוב בלשון חכמים פורשים שענינו התפשטות: ומקדח הוא המקבת: קטן של רופאין. הוא מקבת קטנה יפתחו בה הנגעים והמורסות: וגדול. של לשכה כבר התבאר בכלים (פי"ז מי"ב) ששיעור הנקב אשר ינקוב הוא כפונדיון: וכדי שינטל מן החי וימות. כבר התבאר בש"ס (בכורות דף לז:) שהוא כסלע וכבר בארנו שיעור הסלע והפונדיון בריש קדושין (דף יב:) ומחלוקת ר"מ וחכמים אמנם הוא לדעת ב"ש הנדחה: (רמב"ם)

פרק ב - משנה ד

הַגּוֹלֵל וְהַדּוֹפֵק מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וּבְאֹהֶל, וְאֵינָן מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא {כא}. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אִם יֵשׁ תַּחְתֵּיהֶן עֲפַר קְבָרוֹת, מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא. וְאִם לָאו, אֵינָן מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא. אֵיזֶהוּ הַדּוֹפֵק, אֶת שֶׁהַגּוֹלֵל נִשְׁעָן עָלָיו. אֲבָל דּוֹפֵק דּוֹפְקִין, טָהוֹר:

ר"ע מברטנורה הַגּוֹלֵל. אֶבֶן גְּדוֹלָה וּרְחָבָה שֶׁסּוֹתְמִים בָּהּ פִּי הַקֶּבֶר מִלְּמַעְלָה. מִלְּשׁוֹן וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן (בְּרֵאשִׁית כט): וְהַדּוֹפֵק. שְׁתֵּי אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת אַחַת מִצַּד זֶה וְאַחַת מִצַּד זֶה שֶׁהַגּוֹלֵל נִשְׁעָן עֲלֵיהֶן {יח}: מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וּבְאֹהֶל. דִּכְתִיב (בְּמִדְבַּר יט) וְעַל הַנּוֹגֵעַ בָּעֶצֶם אוֹ בֶחָלָל אוֹ בַמֵּת אוֹ בַקָּבֶר, מַה מֵּת מְטַמֵּא בְמַגָּע וּבְאֹהֶל, אַף קֶבֶר {יט} מְטַמֵּא בְמַגָּע וּבְאֹהֶל: וְאֵינָן מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא. דְּדָרְשִׁינַן וְכָל אֲשֶׁר יִגַּע עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה (שָׁם), לְרַבּוֹת גּוֹלֵל וְדוֹפֵק, וּכְתִיב וְכָל אֲשֶׁר יִגַּע, מִשּׁוּם מַגָּע הוּא מְטַמֵּא וְאֵינוֹ מְטַמֵּא מִשּׁוּם מַשָּׂא {כ}: אִם יֵשׁ תַּחְתֵּיהֶן עֲפַר קְבָרוֹת. מְטַמֵּא כְּשֶׁמְּסִיטָן, מִשּׁוּם עָפָר הַנִּסָּט עִמָּהֶן דִּמְטַמֵּא בְּמַשָּׂא מִשּׁוּם תְּפוּסָה שֶׁל מֵת. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: דּוֹפֵק דּוֹפְקִין. אֵצֶל אֶבֶן הַדּוֹפֵק מַנִּיחִין לִפְעָמִים אֶבֶן אַחֶרֶת לְהַחֲזִיקָהּ וְאֵין הַגּוֹלֵל נִשְׁעָן עָלֶיהָ, וְהִיא נִקְרֵאת דּוֹפֵק דּוֹפְקִין: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יח} אָמְנָם רַשִׁ"י פֵּרֵשׁ גּוֹלֵל הוּא כִּסּוּי הָאָרוֹן, וְדוֹפֵק הָאָרוֹן עַצְמוֹ, וְנִלְמְדוּ מֵעַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה, שֶׁמְּטַמֵּא כְשֶׁפֵּרַשׁ, אֲבָל כְּשֶׁהוּא טָמוּן הוּא בָּטֵל אַגַּב קַרְקַע: {יט} הָרַמְבַּ"ם. וּמְפָרֵשׁ כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י דְּקָאֵי עַל הָאָרוֹן. אֲבָל לְפֵרוּשׁ הָרַ"ב לֵיכָּא לְמִשְׁמַע לְהוּ מֵאוֹ בַקָּבֶר. וְעוֹד אַמַּאי אִצְטְרִיךְ לִקְרָא דְּכָל אֲשֶׁר יִגַּע, דְּאִי לְמַגָּע, הָא בְהַךְ קְרָא לֹא כְתִיב נַמִּי אֶלָּא הַנּוֹגֵעַ. וּבְחֻלִּין סְבִירָא לֵיהּ לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּהִלְכָתָא גְמִירֵי לַהּ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {כ} וְקָשֶׁה, דְּאִם כֵּן אֲפִלּוּ בְאֹהֶל לֹא יְטַמֵּא. וְהָרַאֲבַ"ד פֵּרֵשׁ, מַגָּע מֵאֲשֶׁר יִגַּע, אֹהֶל מֵעַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה, דְּמַשְׁמַע אֲוִיר, וּמַשָּׂא אֵין בָּהֶם. וְהַתּוֹסָפוֹת כָּתְבוּ, מִשּׁוּם דְּהַךְ קְרָא מוֹקְמֵי לֵיהּ בְּנָזִיר בְּאֹהֶל, וּמִדְּאַפְּקֵיהּ בִּלְשׁוֹן נְגִיעָה שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁמְּטַמֵּא בְמַגָּע, וּבְמַשָּׂא לֹא מָצִינוּ: {כא} בְּמַשָּׂא. אִיכָּא לְמֵימַר דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִלְכָתָא גְמִירָא לְהוּ כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, אֶלָּא דִלְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לֹא גָמַר לְמַשָּׂא, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר גָּמַר אַף לְמַשָּׂא. וְאִי נַמִּי, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דָּרֵישׁ לֵיהּ מִקְּרָא וְלֹא סְבִירָא לֵיהּ לְחַלֵּק בֵּין טֻמְאָה לְטֻמְאָה: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם גולל. הוא הכסוי אשר יכסו בו המתים יהיה מאבן או מעץ אי מזולת זה: ודופק הוא צדדי הקברות אשר עליהן יהיה הכסוי יהיה גם כן מעץ או מאבן או זולתו: ודופק דופקים. הוא שיסמכו עליהם אלו הצדדין והם כמו יסודות הקיר הנבנית בארץ והם בהתיחסם אל הכסוי יקרא ג"כ דופק דופקים ואולם היות הגולל והדופק מטמאים במגע הנה זה לשון התורה (במדבר יט) [צ"ל ועל הנוגע] וכל נוגע בעצם או בחלל או במת או בקבר ושם דין הקבר כדין המת כמו שהמת עצמו מטמא במגע ובאהל כן הקבר בכללו עליונו והקפו מטמא במגע ובאהל ולא יטמא במשא לפי שטומאת משא במת עצמו אמנם הוא מק"ו [מנבלה] כמו שביארנו [בס"פ שלמעלה מזה] הנה תכלית כל מה שבארנו הקבר יש בו מהטומאה מה שהוא במת עצמו והועתק אליו זה הדין לסבת ההיקש ור"א יעתיק אליו כל דיני טומאת מת. ור' יהושע יאמר כי צדדי הקבר בלתי מדובקי בארץ הנראית אבל יהיו תחת הצדדין עפר קברו' הנה זה הקבר יטמא במשא ויקראו צדדי הקבר דופקים להיותן דוחקים המת לשון (בראשית לג) ודפקום יום אחד ויקרא כסוי הקבר גולל להיותו אצלו מאבן מתגלגלת על פי הקבר מאמרו אבן גלל ענינו מתגלגלת: (רמב"ם)

פרק ב - משנה ה

אֵלּוּ שֶׁאִם חָסְרוּ טְהוֹרִין. כַּזַּיִת מִן הַמֵּת, וְכַזַּיִת נֶצֶל, וּמְלֹא תַרְוָד רָקָב, וּרְבִיעִית דָּם, וְעֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה, וְאֵבָר מִן הַחַי שֶׁחָסַר עַצְמוֹ:

ר"ע מברטנורה וְאֵלּוּ אִם חָסְרוּ טְהוֹרִים. דְּלֵית בָּהֶן כַּשִּׁעוּר: כַּזַּיִת מִן הַמֵּת. שֶׁכֵּן הוּא תְחִלַּת יְצִירָתוֹ שֶׁל אָדָם, בְּכַזַּיִת {כב}: וּרְבִיעִית דָּם. הוֹאִיל וּבִתְחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל קָטָן אֵין בּוֹ פָּחוֹת מֵרְבִיעִית דָּם: וְאֵבָר מִן הַחַי שֶׁחָסַר עַצְמוֹ. אֲפִלּוּ קוּלִית גְּדוֹלָה שֶׁחָסַר מִמֶּנָּה עֶצֶם כָּל שֶׁהוּא לֹא מְטַמֵּא מִשּׁוּם אֵבָר מִן הַחַי. אֲבָל אִם חָסַר מִבְּשָׂרוֹ, לְעוֹלָם הוּא מְטַמֵּא עַד שֶׁיֶּחֱסַר מִכְּדֵי לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה. וְאֵבָר מִן הַמֵּת, כַּזַּיִת בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ, טָמֵא. וְעֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ נַמִּי טָמֵא: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {כב} שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהַשִּׁעוּרִין כֻּלָּן הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי הֵן, אָמְרוּ חֲכָמִים תְּחִלַּת כוּ'. הָרַמְבַּ"ם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם זה כלו מבואר והתנו באבר מן החי שיחסר עצמו לא אמר ג"כ שחסר בשרו לפי שאם חסר בשרו ונשאר עליו כדי לעלות ארוכה הוא מטמא לפי מה שקדם בזה הפרק אולם אם נחסרו קצת העצמות מזה האבר ואע"פ שנשאר בשרו בכללו ובזה הבשר יותר מכזית הנה הוא לא יטמא מין ממיני הטומאה ואפילו הנשאר מן עצם האבר [אולי צ"ל יש בו כשעורה אין לדמהו לעצם כו'] לדמותו עצם כשעורה מן המת וזהו ההפרש בין אבר מן החי ובין אבר מן המת לפי שאבר מן המת כזית בשר הפורש ממנו טמא ועצם כשעורה הפורש ממנו טמא לפי מה שהשרשנו בששי מעדיות וכבר ביארנוהו שם על התכלית: (רמב"ם)

פרק ב - משנה ו

הַשִּׁדְרָה וְהַגֻּלְגֹּלֶת מִשְּׁנֵי מֵתִים, וּרְבִיעִית דָּם מִשְּׁנֵי מֵתִים, וְרֹבַע עֲצָמוֹת מִשְּׁנֵי מֵתִים, וְאֵבָר מִן הַמֵּת מִשְּׁנֵי מֵתִים, וְאֵבָר מִן הַחַי מִשְּׁנֵי אֲנָשִׁים, רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא {כג}, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין:

ר"ע מברטנורה הַשִּׁדְרָה וְהַגֻּלְגֹּלֶת מִשְּׁנֵי מֵתִים. חֲצִי חֻלְיוֹת הַשִּׁדְרָה מִמֵּת זֶה וַחֲצִי חֻלְיוֹת הַשִּׁדְרָה מִמֵּת אַחֵר. וְכֵן הַגֻּלְגֹּלֶת: וְאֵבָר מִן הַחַי מִשְּׁנֵי אֲנָשִׁים. חֲצִי אֵבָר נִתְלַשׁ מֵחַי זֶה וַחֲצִי אֵבָר כָּזֶה נִתְלַשׁ מֵחַי אַחֵר, וְנִרְאִין כְּאֵבָר אֶחָד: וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. מִטֻּמְאַת אֹהֶל. אֲבָל מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא מִשּׁוּם עֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה {כד}. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {כג} מְטַמֵּא. כְּמוֹ שֶׁיָּלֵיף בְּדָם מִנַּפְשׁוֹת מֵת, לָמַד מִמֶּנּוּ שְׁאָר הַשִּׁעוּרִין שֶׁהוּא כַּאֲשֶׁר הֻשְׁלַם וַאֲפִלּוּ מִשְּׁנֵי מֵתִים. הָרַמְבַּ"ם: {כד} וְלֹא אָמְרוּ אֶלָּא בְשֶׁל מֵתִים, אֲבָל בְּאֵבָר מִן הַחַי, עֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ טָהוֹר. וְכֵן הָא דִּתְנַן לְקַמָּן אֵבָר מִן הַחַי שֶׁנֶּחֱלַק טָהוֹר, הַיְנוּ לְגַמְרֵי: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם מבואר הוא שאלו השעורין משני מתים כמו שיהיו קצת חוליות משדרה אחת וקצת חוליות משדרה אחרת ויושלמו בהן כל חוליות השדרה וכן אבר מן המת ואבר מן החי יהיה קצתו מאבר איש אחד וישלם זה מאבר איש אחר וממה שראוי שתדעהו ותתעורר עליו שמאמר החכמים באבר מב' מתים טהור בתנאי שלא יהיה בו עצם כשעורה ולא כזית בשר לפי שכבר קדם לך שהאברים אין להן שיעור אולם כאשר היה כזית בשר מן המת או עצם כשעורה ממנו הנה הוא טמא בלא ספק ואע"פ שזה קצת האבר וכבר בארנו שראיית ר' עקיבא בדם מאמרו נפשות מת (סנהדרין דף ד.) ולמוד ממנו שאר השעורין שהוא כאשר הושלם ואפילו מב' מתים הנה הוא יטמא טומאתו ואין הלכה כר' עקיבא: (רמב"ם)

פרק ב - משנה ז

עֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה שֶׁנֶּחֱלַק לִשְׁנַיִם {כה}, רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא {כו}, וְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי מְטַהֵר. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי, לֹא אָמְרוּ עֲצָמוֹת כַּשְּׂעֹרָה, אֶלָּא עֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה. רֹבַע עֲצָמוֹת שֶׁנִּדַּקְדְּקוּ וְאֵין בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד עֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה, רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר, וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין. אֵבָר מִן הַחַי שֶׁנֶּחֱלַק לִשְׁנַיִם, טָהוֹר. רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא. וּמוֹדֶה שֶׁאִם נִטַּל חֲצָאִים שֶׁהוּא טָהוֹר:

ר"ע מברטנורה שֶׁנִּדַּקְדְּקוּ. שֶׁנִּשְׁחֲקוּ. לְשׁוֹן וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק (שְׁמוֹת ל): רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר. מִכָּל טֻמְאָה. וְאֵינָם מְטַמְּאִין לֹא בְמַגָּע וְלֹא בְמַשָּׂא וְלֹא בְאֹהֶל: וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין. בִּשְׁלָשְׁתָּן, דְּהָא אִיכָּא רֹבַע: אֵבָר מִן הַחַי שֶׁנֶּחֱלַק לִשְׁנַיִם טָהוֹר. וַאֲפִלּוּ חָזַר וְחִבְּרוֹ. דְּאֵין חִבּוּרֵי אָדָם חִבּוּר: נִטַּל חֲצָאִים. שֶׁנִּטַּל מִן הַחַי לַחֲצָאִים וְלֹא נִטַּל מִמֶּנּוּ אֵבָר שָׁלֵם כְּאֶחָד, דְּלֹא הֲוָה בֵּיהּ שִׁעוּרָא מֵעוֹלָם. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {כה} לִשְׁנַיִם. לֹא תָנֵי לְהוּ בַהֲדֵי דִּלְעֵיל, דְּהָכָא יָחִיד פָּלֵיג וְהָתָם רַבָּנָן פְּלִיגֵי. הָרַ"שׁ: {כו} מְטַמֵּא. הַיְנוּ בְמַשָּׂא. הָרַמְבַּ"ם. אֲבָל בְּמַגָּע לֹא. כֶּסֶף מִשְׁנֶה: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם ניטל חצאים. הוא שיחתוך מהאדם קצת זה האבר ונבדל ממנו עוד נחתך הנשאר מזה האבר ג"כ יהיה האבר כלו נבדל הנה הוא לא יטמא לדברי הכל ואין הלכה לא כרבי יוחנן בן נורי ולא כרבי שמעון ולא כרבי יוסי: (רמב"ם)

פרק ג

פרק ג - משנה א

כָּל הַמְטַמְּאִין בְּאֹהֶל שֶׁנֶּחְלְקוּ וְהִכְנִיסָן לְתוֹךְ הַבַּיִת, רַבִּי דוֹסָא בֶן הַרְכִּינַס מְטַהֵר, וַחֲכָמִים מְטַמְּאִים. כֵּיצַד. הַנּוֹגֵעַ בְּכִשְׁנֵי חֲצָיֵי זֵיתִים מִן הַנְּבֵלָה אוֹ נוֹשְׂאָן. וּבַמֵּת, הַנּוֹגֵעַ בְּכַחֲצִי זַיִת וּמַאֲהִיל עַל כַּחֲצִי זַיִת, אוֹ נוֹגֵע בְּכַחֲצִי זַיִת וְכַחֲצִי זַיִת מַאֲהִיל עָלָיו, מַאֲהִיל עַל כִּשְׁנֵי חֲצָיֵי זֵיתִים {ב}, מַאֲהִיל עַל כַּחֲצִי זַיִת וְכַחֲצִי זַיִת מַאֲהִיל עָלָיו, רַבִּי דוֹסָא בֶן הַרְכִּינַס מְטַהֵר, וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין. אֲבָל הַנּוֹגֵעַ בְּכַחֲצִי זַיִת וְדָבָר אַחֵר מַאֲהִיל עָלָיו וְעַל כַּחֲצִי זַיִת, אוֹ מַאֲהִיל עַל כַּחֲצִי זַיִת וְדָבָר אַחֵר מַאֲהִיל עָלָיו וְעַל כַּחֲצִי זַיִת, טָהוֹר {ג}. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, אַף בָּזֶה רַבִּי דוֹסָא בֶן הַרְכִּינַס מְטַהֵר, וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין. הַכֹּל טָמֵא, חוּץ מִן הַמַּגָּע עִם הַמַּשָּׂא, וְהַמַּשָּׂא עִם הָאֹהֶל {ה}. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁהוּא מִשֵּׁם אֶחָד, טָמֵא. מִשְּׁנֵי שֵׁמוֹת, טָהוֹר:

ר"ע מברטנורה כָּל הַמְטַמְּאִין בְּאֹהֶל. הָאֲמוּרִים לְעֵיל בְּרֵישׁ פֶּרֶק ב': שֶׁנֶּחְלְקוּ. שִׁעוּרֵיהֶן לַחֲצָאִין: וְהִכְנִיסָן. כְּשֶׁהֵן מְחֻלָּקִים: לְתוֹךְ הַבַּיִת. דְּהַיְנוּ לְתוֹךְ אֹהֶל אֶחָד: רַבִּי דוֹסָא בֶן הַרְכִּינַס מְטַהֵר. דְּסָבַר לֹא מִצְטָרְפֵי לְכַשִּׁעוּר: הַנּוֹגֵעַ בְּכִשְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים מִן הַנְּבֵלָה. פָּתַח בְּאֹהֶל וּמְפָרֵשׁ בִּנְבֵלָה, לוֹמַר לָךְ דְּכִי הֵיכִי דִסְבִירָא לֵיהּ לְרַבִּי דוֹסָא שֶׁאֵין מִצְטָרְפִין לְטֻמְאַת אֹהֶל, הָכִי נַמִּי סְבִירָא לֵיהּ דְּאֵין מִצְטָרְפִין לְטֻמְאַת מַגָּע וּמַשָּׂא, בֵּין בְּמֵת בֵּין בִּנְבֵלָה: הַנּוֹגֵעַ בְּכַחֲצִי זַיִת וּמַאֲהִיל עַל כַּחֲצִי זַיִת. שֶׁהַמַּאֲהִיל עַל הַמֵּת, טָמֵא כְּאִלּוּ הָיָה עִם הַמֵּת בָּאֹהֶל. וּבַגְּמָרָא בְּפֶרֶק הָעוֹר וְהָרֹטֶב מוֹקֵי הָנָךְ מַאֲהִיל דְּרֵישָׁא בְטֻמְאָה רְצוּצָה, שֶׁאֵין בֵּין הַטֻּמְאָה וּבֵין הָאֹהֶל פּוֹתֵחַ טֶפַח, וּמִשּׁוּם הָכִי חֲכָמִים מְטַמְּאִין, דְּכֻלָּהּ נְגִיעָה הִיא. וְסֵיפָא דְּאָמַר אֲבָל הַנּוֹגֵעַ בְּכַחֲצִי זַיִת וְדָבָר אַחֵר מַאֲהִיל עָלָיו וֽכוּ' דְּמוֹדוּ רַבָּנָן דְּטָהוֹר, מַיְרֵי כְשֶׁיֵּשׁ פּוֹתֵחַ טֶפַח {א} בֵּין הַטֻּמְאָה וּבֵין הָאֹהֶל, דִּבְהָא מוֹדוּ רַבָּנָן דְּאֵין מִצְטָרְפִין, דִּנְגִיעָה וְאֹהֶל שְׁנֵי שֵׁמוֹת הֵן, וְכָל שֶׁהֵן מִשְּׁנֵי שֵׁמוֹת אֵין מִצְטָרְפִין. וְרַבִּי דוֹסָא סָבַר דַּאֲפִלּוּ בְטֻמְאָה רְצוּצָה אֵין מִצְטָרְפִין, וְלֹא אֲפִלּוּ לְמַגָּע וּמַשָּׂא. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי דוֹסָא: אָמַר רַבִּי מֵאִיר אַף בְּזוֹ רַבִּי דוֹסָא מְטַהֵר וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין. רַבִּי מֵאִיר פָּלֵיג אַתַּנָּא קַמָּא דְּאָמַר דִּכְשֶׁיֵּשׁ פּוֹתֵחַ טֶפַח בֵּין הַטֻּמְאָה וְאֹהֶל מוֹדוּ רַבָּנָן דְּטָהוֹר וְאֵין מִצְטָרְפִין, וְאָמַר אִיהוּ דְּאַף בְּזוֹ פְלִיגֵי רַבָּנָן עַל רַבִּי דוֹסָא וְאָמְרֵי דִּנְגִיעָה וְאֹהֶל חַד שְׁמָא הוּא {ד}, הִלְכָּךְ מִצְטָרְפִין לְכַשִּׁעוּר וּמְטַמְּאִין. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר: חוּץ מִן הַמַּגָּע עִם הַמַּשָּׂא. כְּגוֹן שֶׁנָּגַע בַּחֲצִי זַיִת וְהֵסִיט חֲצִי זַיִת: וְהַמַּשָּׂא עִם הָאֹהֶל. שֶׁהֵסִיט חֲצִי זַיִת וְהֶאֱהִיל עַל חֲצִי זַיִת: מִשֵּׁם אֶחָד. כְּגוֹן מַגָּע וּמַגָּע, מַשָּׂא וּמַשָּׂא, אֹהֶל וְאֹהֶל {ו}: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {א} דִּלְהָכִי שִׁנָּה מֵעִנְיָנָא דְרֵישָׁא. דְּאֵין דָּבָר אַחֵר מַאֲהִיל עָלָיו וְעַל כַּחֲצִי זַיִת אֶלָּא אִם כֵּן אֵינָהּ רְצוּצָה, וּמִכְּלַל דְּרֵישָׁא דְּלֹא קָתָנֵי הָכִי, דִּרְצוּצָה הִיא. מַהֲרַ"ם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ב} מַאֲהִיל כוּ'. יֵשׁ לִתְמֹהַּ דְּלֹא תְנַן נַמִּי אוֹ כִשְׁנֵי חֲצָיֵי זֵיתִים מַאֲהִילִים עָלָיו כוּ'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ג} אוֹ כוּ' טָהוֹר. תֵּימַהּ, הָא חַד שְׁמָא דְאֹהֶל הוּא. וּמַהֲרַ"ם פֵּרֵשׁ, דְּהַאי מַאֲהִיל עַל כַּחֲצִי זַיִת נַמִּי בִרְצוּצָה אַיְרֵי, וְהָוֵי נְגִיעָה וְאֹהֶל. וְזֶה דֹּחַק. וְנִרְאֶה לִי דְּהָרַ"ב לֹא גָרַס לֵיהּ וְכֵן בִּדְפוּס הַגְּמָרָא דְּעֵדֻיּוֹת לֹא גָרַס לֵיהּ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ד} וְיִתָּכֵן דְּטַעֲמוֹ דַּחֲזִינַן לְאֹהֶל כְּמַאן דְּמָלֵי טֻמְאָה, מֵאַחַר שֶׁגְּזֵרַת הַכָּתוּב הוּא שֶׁכָּל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל טָמֵא: {ה} הַכֹּל כוּ'. מַסְקָנָא דְּרַבָּנָן הִיא. מַהֲרַ"ם: {ו} וּלְתַנָּא קַמָּא הוּא שֶׁפֵּרֵשׁ כֵּן. דִּלְרַבִּי מֵאִיר אִיתָא נַמִּי מַגָּע וְאֹהֶל, דְּחַד שְׁמָא נִינְהוּ: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם בעבור שקדם מאמר רבי דוסא שלא יתחברו אצלו החלקים הנבדלים להשלים בהן שיעור לטמא בטומאת אהל התחייב דרך משל שילמדך בו שזהו סברתו גם כן בכל מיני הטומאות ר"ל טומאת מגע וטומאת משא במת ונבלה ודע שהאדם החי כאשר האהיל על המת כבר נטמא כמו שהתבאר בזאת המסכתא ובזאת המשנה בתחלת הענין וזה שאמר שאם נגע בכחצי זית ומאהיל על כחצי זית או נגע בכחצי זית וכחצי זית מאהיל עליו או יהיה עמו באהל כמו שיהיה האדם וחצי זית תחת האהל ויוציא אבר מאיבריו חוץ מן האהל ונגע בחצי זית הנה זה הוא טמא אצל חכמי' ויורה זה שנוגע ומאהיל הוא דבר אחד אצלם שאלו שני מינים משם אחד הוא. עוד אמר אחר זה אבל הנוגע בכחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית טהור וזה יורה שנוגע ומאהיל אינו משם אחד וביאורו בש"ס זה והבדילו הדין בו וזה שנוגע ומאהיל שני שמות כמו שאמר אבל הנוגע בכחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית טהור אמנם אמרו תחלה ובמת נוגע בכחצי זית ומאהיל על כחצי זית שהוא טמא וזה בתנאי זכרנו שם והוא שיהיה טמון על גבו חצי זית מן המת והטמנה שניה למעלה וביניהם פחות מגובה טפח וההטמנה העליונה מאהיל על זאת החצי זית עוד נגע חצי זית אחד מן המת וזהו ההפרש בין אבר מן החי ובין אבר מן המת בזאת ההטמנה העליונה שהוא יטמא לפי שיתחבר חצי זית שנגע בו לחצי זית שהאהיל עליו וכאילו נגע בו כזית מן המת ואמנם היה זה להיותו גבוה על זה החצי זית בפחות מטפח אשר הוא פחות משיעור האהל כמו שהתבאר לך וחשבנו ששני חצאי זיתים נגעו בו אולם אם היה בין שני אלו ההטמנות פותח טפח אשר הוא שיעור האהל לא יהיה טמא לפי שנוגע ומאהיל שני שמות וכן אמרו בש"ס (חולין דף קכה:) בטומאה רצוצה בין ב' מגדלין עסקינן ואין בהן פותח טפח וכן אם נגע ג"כ חצי זית בהטמנה השפלה ויהיה חצי זית אחר למעלה ממנו ר"ל תקועה בקרקעית המגדל העליון וביניהן פחות מטפח הנה הוא גם כן תטמא על אלו הפנים אשר זכרנו בהיותנו חושבים הכל נגיעה בקורבתה פחות מטפח לחצי זית אחד מהדבר אשר האהיל או הוא איהל עליו אולם מאהיל ונוגע הנה לא יצטרף אצל החכמים כמו שעשו דמיון ואמרו אבל הנוגע בכחצי זית וכו' וחלק רבי מאיר על תנא קמא ואמר שחכמים ג"כ יסברו שאהל ונגיעה מצטרפים ואין הלכה כרבי מאיר והבן מכל זה שנוגע בחצי זית ומאהיל על חצי זית טהור ואם היה בין הטומאה והדבר אשר האהיל עליו פחות מטפח הנה הוא כאילו נגעה בו ונחשבה נגיעה להתחברו עם זולתו לפי מה שקדם ביאורו אצל החכמים אולם ר' דוסא שאומר הנה הוא טהור ידמה אותו בדמיון נוגע ומאהיל ואצל החכמים כנוגע בשני חצאי זיתים בבת אחת והלכה כחכמים: (רמב"ם)

פרק ג - משנה ב

מְלֹא תַרְוָד רָקָב שֶׁנִּתְפַּזֵּר בְּתוֹךְ הַבַּיִת, הַבַּיִת טָמֵא. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר. רְבִיעִית דָּם שֶׁנִּבְלְעָה בְתוֹךְ הַבַּיִת, הַבַּיִת טָהוֹר {ט}. נִבְלְעָה בִכְסוּת, אִם מִתְכַּבֶּסֶת וְיוֹצֵא מִמֶּנָּה רְבִיעִית דָּם, טְמֵאָה. וְאִם לָאו, טְהוֹרָה {יא}, שֶׁכֹּל הַבָּלוּעַ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לָצֵאת {יב}, טָהוֹר:

ר"ע מברטנורה מְלֹא תַרְוָד רָקָב. דְַּאֲמַרַן לְעֵיל בְּרֵישׁ פֶּרֶק ב' שֶׁהוּא מְטַמֵּא בְאֹהֶל: שֶׁנִּתְפַּזֵּר לְתוֹךְ הַבַּיִת {ז}. וְנִתְעָרֵב בּוֹ עָפָר כָּל שֶׁהוּא: וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר. דְּסָבַר סוֹפוֹ כִּתְחִלָּתוֹ, מַה תְּחִלָּתוֹ אִם נִקְבַּר הַמֵּת בְּתַכְרִיכִים אוֹ בְאָרוֹן שֶׁל עֵץ, אֵין לוֹ רָקָב, דְּבָעִינַן שֶׁלֹּא יִהְיֶה דָבָר נִגְלָל {ח} עִמּוֹ, אַף סוֹפוֹ לְאַחַר שֶׁנַּעֲשָׂה רָקָב אִם נִתְעָרֵב עִמּוֹ דָּבָר אַחֵר אֵינוֹ מְטַמֵּא. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: אִם מִתְכַּבֶּסֶת הַכְּסוּת וְיוֹצֵא מִמֶּנָּה רְבִיעִית דָּם. וְכֵיצַד מְשַׁעֲרִין אוֹתָהּ, מֵבִיא מַיִם בְּמִדָּה וּמְכַבְּסָהּ בָּהֶן, וּמֵבִיא מַיִם אֲחֵרִים כְּמִדָּתָן וְנוֹתֵן בָּהֶן רְבִיעִית דָּם {י}, אִם הָיָה מַרְאֵיהֶן שָׁוֶה הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה, וְאִם לָאו טְהוֹרָה: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ז} וְלִרְבוּתָא דְרַבָּנָן נָקַט כֵּן, דְּאַף שֶׁנִּתְפַּזֵּר וְגַג שֶׁכְּנֶגֶד זֶה מַאֲהִיל עַל חֲצִי שִׁעוּר וְכֵן כְּנֶגֶד זֶה וּשְׁנֵי אֳהָלוֹת הֵן, אֲפִלּוּ הָכִי מִצְטָרְפִין. רַשִׁ"י: {ח} לִישְׁנָא דִגְמָרָא. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, כְּלוֹמַר, הַמְגַלְגֵּל זֶה לָזֶה וְנִתְעָרֵב זֶה עִם זֶה: {ט} טָהוֹר. כְּלוֹמַר, הַכֵּלִים הַבָּאִים אַחַר הַבְּלִיעָה לְתוֹךְ הַבַּיִת, אֵינָם מִטַּמְּאִין: {י} תּוֹסֶפְתָּא. וּבְמַיִם רִאשׁוֹנִים בִּלְבַד לֹא יוּכַל לְשַׁעֵר, שֶׁאֲפִלּוּ אִם לֹא יִמְצְאוּ רְבִיעִית יוֹתֵר, יֵשׁ לוֹמַר שֶׁיָּצָא רְבִיעִית דָּם וְנִשְׁאַר בַּבֶּגֶד מִן הַמַּיִם. אַךְ קָשֶׁה, דִּבְלֹא מְדִידַת מַיִם רִאשׁוֹנִים נַמִּי יָכוֹל לֵידַע, שֶׁיִּסְחֹט הַמַּיִם מִן הַכְּסוּת וְיִמְדֹּד אוֹתוֹ, וְיָבִיא מַיִם אֲחֵרִים עִם רְבִיעִית דָּם שֶׁיִּהְיֶה בֵּין הַכֹּל כְּשִׁעוּר הַמַּיִם שֶׁיָּצָא מִן הַכְּסוּת, וְאִם מַרְאֵיהֶן שָׁוֶה טְמֵאָה כוּ'. וְיֵשׁ לוֹמַר דְּאִין הָכִי נַמִּי, וּמַה שֶּׁהֻצְרְכוּ לְמִדָּה הַיְנוּ שֶׁאִם יִמְצְאוּ רְבִיעִית יוֹתֵר שֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ לְמַיִם אֲחֵרִים כוּ'. אֲבָל אִם לֹא מָצָא רְבִיעִית אֲזַי מֵבִיא אֲחֵרִים כְּמִדָּתָן, רוֹצֶה לוֹמַר כַּמִּדָּה שֶׁמָּצָא אַחַר הַכְּבִיסָה, אֶלָּא שֶׁנּוֹתֵן בָּהֶם רְבִיעִית דָּם וְעִם הָרְבִיעִית דָּם הוּא שֶׁיִּהְיֶה כְּמִדַּת הַמַּיִם מִן הַכְּבִיסָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יא} טְהוֹרָה. אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּאֹהֶל, וַהֲרֵי הִיא כִּכְסוּת שֶׁנָּגְעָה בַמֵּת. הָרַמְבַּ"ם. וְכֵן פֵּרְשׁוּ רַשִׁ"י וְתוֹסָפוֹת. וּמַהֲרַ"ז וָורְמַיְזָ"א הוֹכִיחַ דִּלְדַעַת הָרַ"ב דְּכֵלִים שֶׁנִּטְמְאוּ בְמֵת מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל, צָרִיךְ לִדְחוֹת כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת דְּמַיְרֵי שֶׁקֹּדֶם שֶׁנָּפַל רְבִיעִית נִבְלַע בַּכְּסוּת מַה שֶּׁאֵינוֹ יָכוֹל לָצֵאת וְנִתְבַּטֵּל בַּבֶּגֶד וְלֹא הָיָה רְבִיעִית שָׁלֵם מֵעוֹלָם: {יב} שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לָצֵאת. פֵּרוּשׁ, עַל יְדֵי כְּבִיסָה סְתָם, אַף עַל פִּי שֶׁעַל יְדֵי סַם יָכוֹל לָצֵאת. דְּאֵין דֶּרֶךְ לְהַקְפִּיד בִּכְהַאי גַּוְנָא. וּמֵהַאי טַעֲמָא לֹא קָשֶׁה מֵרֵישׁ פֶּרֶק ג' דְּעָרְלָה, בֶּגֶד שֶׁצְּבָעוֹ כוּ', דְּהָתָם בְּחָזוּתָא נֶהֱנֶה, אֲבָל בְּטֻמְאָה בִּקְפֵידָא תַּלְיָא מִלְּתָא. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כבר קדם בפ' השני שמלא תרווד רקב ורביעית דם מטמאין באהל ואופן בחינת הבגד לידע אם יצא ממנו רביעית דם ויטמא באהל אשר יהיה בו תחלה כמו שביארו בתוספתא וזה שירחצו הכסות בשיעור ידוע מהמים עוד נקח כזה השיעור ממים יחובר אליו רביעית דם הנה אם היה מראיהן אחד באדמימות או יהיה מה שהורחץ בו הבגד טמא יותר אדום הנה נדע שיצא ממנו רביעית דם ויהיה זה הבגד מטמא באהל ואין הלכה כר' שמעון: (רמב"ם)

פרק ג - משנה ג

נִשְׁפַּךְ בָּאֲוִיר, אִם הָיָה מְקוֹמוֹ קְטַפְרֵס וְהֶאֱהִיל עַל מִקְצָתוֹ, טָהוֹר. הָיָה אַשְׁבֹּרֶן, אוֹ שֶׁקָּרַשׁ, טָמֵא. נִשְׁפַּךְ עַל הָאַסְקֻפָּה וְהִיא קְטַפְרֵס {יד}, בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ, וְהַבַּיִת מַאֲהִיל עָלָיו, טָהוֹר. הָיָה אַשְׁבֹּרֶן אוֹ שֶׁקָּרַשׁ, טָמֵא. כֹּל שֶׁבַּמֵּת, טָמֵא, חוּץ מִן הַשִּׁנַּיִם וְהַשֵּׂעָר וְהַצִּפֹּרֶן. וּבִשְׁעַת חִבּוּרוֹ, הַכֹּל טָמֵא:

ר"ע מברטנורה נִשְׁפַּךְ בָּאֲוִיר. בְּתוֹךְ הַבַּיִת {יג}: אִם הָיָה מְקוֹמוֹ קְטַפְרֵס. אִם הַמָּקוֹם שֶׁנִּשְׁפַּךְ בּוֹ הַדָּם הָיָה מִדְרוֹן: וְהֶאֱהִיל. אָדָם עַל מִקְצָתוֹ: טָהוֹר. דִּקְטַפְרֵס אֵינוֹ חִבּוּר: הָיָה אַשְׁבֹּרֶן. מָקוֹם הַמְכֻנָּס כְּמוֹ בְתוֹךְ גֻּמָּא: אוֹ שֶׁקָּרַשׁ. הַדָּם וַאֲפִלּוּ קְטַפְרֵס, הָוֵי חִבּוּר וְטָמֵא, וַאֲפִלּוּ הֶאֱהִיל עַל קְצָתוֹ: נִשְׁפַּךְ עַל הָאַסְקֻפָּה. כְּמִין אִצְטַבָּא שֶׁלִּפְנֵי פֶּתַח הַבַּיִת: וְהִיא קְטַפְרֵס בֵּין מִבִּפְנִים. שֶׁמְּשַׁפֵּעַ לְצַד פְּנִים: בֵּין מִבַּחוּץ. שֶׁמְּשַׁפֵּעַ לְצַד חוּץ {טו}: וְהַבַּיִת מַאֲהִיל. עַל מִקְצָתוֹ: טָהוֹר. כָּל מַה שֶּׁבַּבַּיִת מִטֻּמְאַת אֹהֶל, אַף עַל פִּי שֶׁסּוֹפוֹ שֶׁל דָּם לֵירֵד לִפְנִים, דְּאֵינוֹ חִבּוּר: חוּץ מִן הַשִּׁנַּיִם וְהַשֵּׂעָר וְהַצִּפֹּרֶן. דִּכְתִיב (בְּמִדְבַּר יט) בְעֶצֶם, מָה עֶצֶם שֶׁנִּבְרָא עִמּוֹ וְאֵין גִּזְעוֹ מַחֲלִיף, אַף כָּל שֶׁנִּבְרָא עִמּוֹ וְאֵין גִּזְעוֹ מַחֲלִיף. יָצְאוּ שִׁנַּיִם שֶׁלֹּא נִבְרְאוּ עִמּוֹ, יָצְאוּ שֵׂעָר וְצִפֹּרֶן שֶׁגִּזְעָן מַחֲלִיף {טז}: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יג} וְקָשֶׁה, הֲרֵי הַבַּיִת מַאֲהִיל עַל הָאָדָם וְעַל הַטֻּמְאָה כֻלָּהּ וִיטַמְּאֵהוּ לָאָדָם כוּ'. וְהָרַמְבַּ"ם סִיֵּם, וְהֶאֱהִיל הַבַּיִת כוּ' וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַ"ב בְּבָבָא שְׁנִיָּה. וּמַהֲרַ"ם פֵּרֵשׁ בְּחָצֵר שֶׁאֵין עָלָיו גַּג: {יד} קְטַפְרֵס. וְאַסְקֻפָּה דְּנָקַט, מִשּׁוּם כֵּלִים דְּקֹדֶם שְׁפִיכָה, שֶׁאִם נִשְׁפַּךְ בְּתוֹךְ הַבַּיִת טְמֵאִים. אֲבָל עַל הָאַסְקֻפָּה אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא נִכְנַס כֻּלּוֹ בְּחִבּוּר אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת. הָרַאֲבַ"ד. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {טו} וְהָוֵי זוֹ וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר זוֹ. וְהָרֹא"שׁ פֵּרֵשׁ, בֵּין מַה שֶּׁיֵּשׁ מִן אַסְקֻפָּה לְתַחַת תִּקְרַת הַבַּיִת בֵּין מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּחוּץ כֻּלָּהּ מְקוֹם מִדְרוֹן וְהַדָּם נִשְׁפָּךְ בְּכֻלָּהּ, נִמְצָא מִקְצָתוֹ תַּחַת הָאֹהֶל וּמִקְצָתוֹ חוּץ לָאֹהֶל, הַבַּיִת טָהוֹר, דְּאֵין קְטַפְרֵס חִבּוּר: {טז} וְאַף דְּבָשָׂר נַמִּי מַחֲלִיף, מִכָּל מָקוֹם נִכָּר בּוֹ חָרִיץ אוֹ גֻמָּא. גְּמָרָא. מַה שֶּׁאֵין כֵּן שֵׂעָר וְצִפֹּרֶן: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם אמרו באויר ירצה בו בתוך הבית ואמרו והאהיל רמז אל הבית ר"ל כאשר האהיל הבית למקצתו הבית טהור וידוע כי כאשר אמרנו הבית טהור הכונה בו שלא יטמא מה שבתוכו מהאדם וכלים: וקטפרס הוא מקום משופע אשר לא ינוח בו הדבר אבל יתגלגל וירד: ואשבורן המקום אשר יהיה בו קרקע כאשר ירד בו דבר יעמוד וינוח: ושקרש. נקפה: ואסקופה היא כמו מצבה קטנה לפני הבתים בין המזוזו' ואמר שאם היתה האסקופה [אולי צ"ל משופעת לפנים] מיוחסת לפנים מהבית או לחוץ והיו [מזוזות] הבית מסודרות על זאת האסקופה ונשפך עליה רביעית דם הנה זה הבית טהור ואע"פ שהוא מאהיל על המקום אשר נשפך עליו רביעית דם כי גם שם לא ינוח לו והוא כמו שנבלע בתוך הבית אשר הבית טהור ואם היה באסקופה קרקעית ועמד הדם בו ולא היה יורד נראה דצ"ל או שנקפה. אבל נקפה הדם עליו אצל שפיכותו כל הבית טמא: (רמב"ם)

פרק ג - משנה ד

כֵּיצַד. הַמֵּת מִבַּחוּץ וּשְׂעָרוֹ בִפְנִים, הַבַּיִת טָמֵא. עֶצֶם שֶׁיֵּשׁ עָלָיו כַּזַּיִת בָּשָׂר, הִכְנִיס מִקְצָתוֹ מִבִּפְנִים וְהַבַּיִת מַאֲהִיל עָלָיו, טָמֵא. שְׁנֵי עֲצָמוֹת וַעֲלֵיהֶן כִּשְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים בָּשָׂר {יח}, הִכְנִיס מִקְצָתָם מִבִּפְנִים וְהַבַּיִת מַאֲהִיל עֲלֵיהֶם, טָמֵא. הָיוּ תְחוּבִים בִּידֵי אָדָם, טָהוֹר, שֶׁאֵין חִבּוּרֵי אָדָם חִבּוּר:

ר"ע מברטנורה הַבַּיִת טָמֵא. כָּל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ טָמֵא, שֶׁהֲרֵי מַאֲהִיל עַל הַשֵּׂעָר הַמְחֻבָּר לַמֵּת: עֶצֶם שֶׁיֵּשׁ עָלָיו כַּזַּיִת בָּשָׂר. הָעֶצֶם נֶחֱשָׁב יָד לַבָּשָׂר {יז}: תְּחוּבִים בִּידֵי אָדָם. שֶׁלֹּא הָיָה הַבָּשָׂר מְחֻבָּר לָעֶצֶם מֵעִקָּרוֹ, אֶלָּא אָדָם תְּחָבוֹ לְשָׁם כְּדֶרֶךְ שֶׁתּוֹחֲבִים הַבָּשָׂר בַּשַּׁפּוּד: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יז} וְיָד לְמֵת יָלֵיף לֵיהּ בַּגְּמָרָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יח} כִּשְׁנֵי כוּ'. וּסְבִירָא לֵיהּ יֵשׁ יָד לְפָחוֹת מִכַּזַּיִת. אִי נַמִּי בְּעֶצֶם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מֹחַ וּמִשּׁוּם שׁוֹמֵר. מַהֲרַ"ם: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם תחובים בידי אדם. שיהי' זה הבשר תחבו אדם בעצם כמו שיקח חצי זית מבשר המת ונקב אותו בעצם ג"כ מן המת כמו שיתחב הבשר בשפוד אם לא שיהיה הבשר מתחבר בעצם חבור טבעי: (רמב"ם)

פרק ג - משנה ה

אֵיזֶהוּ דַם תְּבוּסָה {יט}. הַמֵּת שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ שְׁמִינִית בְּחַיָּיו וּשְׁמִינִית בְּמוֹתוֹ {כ}, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, רְבִיעִית בְּחַיָּיו וּרְבִיעִית בְּמוֹתוֹ, נִטַּל מִזֶּה וּמִזֶּה רְבִיעִית. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, זֶה וָזֶה כַמָּיִם. אֵיזֶהוּ דַם תְּבוּסָה. צָלוּב שֶׁדָּמוֹ שׁוֹתֵת {כא} וְנִמְצָא תַחְתָּיו רְבִיעִית דָּם, טָמֵא. אֲבָל הַמֵּת שֶׁדָּמוֹ מְנַטֵּף וְנִמְצָא תַחְתָּיו רְבִיעִית דָּם, טָהוֹר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא כִי, אֶלָּא הַשּׁוֹתֵת, טָהוֹר. וְהַמְנַטֵּף, טָמֵא:

ר"ע מברטנורה אֵיזֶהוּ דַם תְּבוּסָה. אַמַּתְנִיתִין דִּלְעֵיל דְּפֶרֶק ב' [מִשְׁנָה ב'] קָאֵי, דְּקָתָנֵי רְבִיעִית דַּם תְּבוּסָה טָמֵא, וְקָמְפָרֵשׁ הָכָא אֵיזֶהוּ דַּם תְּבוּסָה: שְׁמִינִית בְּחַיָּיו וּשְׁמִינִית בְּמוֹתוֹ. מִצְטָרְפִים לִרְבִיעִית: רְבִיעִית בְּחַיָּיו וּרְבִיעִית בְּמוֹתוֹ. שֶׁנִּתְעָרְבוּ וְנָטַל מִן הַתַּעֲרֹבֶת רְבִיעִית, זֶהוּ דַם תְּבוּסָה. אֲבָל שְׁמִינִית בְּחַיָּיו וּשְׁמִינִית בְּמוֹתוֹ, לֹא: זֶה וָזֶה. דְּרַבִּי עֲקִיבָא וּדְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל: כַּמָּיִם. וְאֵינָן מְטַמְּאִין: וְאֵיזֶהוּ דַם תְּבוּסָה. שֶׁטָּמֵא: צָלוּב שֶׁדָּמוֹ שׁוֹתֵת. וְיוֹרֵד בְּלֹא הֶפְסֵק, מִפְּנֵי שֶׁטִּפָּה שֶׁל מִיתָה מְעֹרֶבֶת בּוֹ {כב}. אֲבָל נוֹטֵף, שֶׁיּוֹרֵד טִפָּה אַחַר טִפָּה, קַמָּא קַמָּא בָּטֵל וְטָהוֹר: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא כִי. כְּלוֹמַר לֹא כֵן הַדָּבָר: אֶלָּא הַשּׁוֹתֵת טָהוֹר. שֶׁאֲנִי אוֹמֵר אוֹתָהּ טִפָּה שֶׁהַנְּשָׁמָה תְלוּיָה בָהּ עָמְדָה לָהּ עַל גַּבֵּי הָעֵץ {כג} שֶׁהוּא תָלוּי בּוֹ, וְאֵין בְּדָם זֶה אוֹתָהּ טִפָּה אַחֲרוֹנָה שֶׁל מִיתָה: וְהַמְנַטֵּף טָמֵא. וְלֹא אָמְרִינַן קַמָּא קַמָּא בָּטֵל, דְּסָבַר רַבִּי יְהוּדָה אֵין דָּם מְבַטֵּל דָּם. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יט} דַּם תְּבוּסָה. הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי דַּם הַמֵּת בִּרְבִיעִית, וְהַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלָיו, וְחַיָּבִין עָלָיו עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו. וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים הוֹסִיפוּ דַּם תְּבוּסָה לְמַשָּׂא וּמַגָּע וְאֹהֶל לְבַד: {כ} שְׁמִינִית כוּ'. כְּלוֹמַר לַאֲפוֹקֵי רֻבּוֹ בְחַיָּיו, דְּלֹא גָזְרוּ בָזֶה. רַשִׁ"י: {כא} שֶׁדָּמוֹ שׁוֹתֵת. כְּלוֹמַר, שֶׁדֶּרֶךְ הַצָּלוּב שֶׁיְּהֵא דָּמוֹ שׁוֹתֵת. וְכֵן אֲבָל הַמֵּת כוּ', מִסְּתָמָא שֶׁדָּמוֹ מְנַטֵּף: {כב} דְּלֹא מִיבְטָל הַהוּא דִּלְאַחַר מִיתָה שֶׁהָיָה הַרְבֵּה. אֲבָל נוֹטֵף, קַמָּא קַמָּא בָּטֵל, וַאֲפִלּוּ הוּא מְרֻבֶּה בְּטֵלָה, שֶׁלֹּא נָפַל בְּיַחַד. רַשִׁ"י: {כג} אֲבָל מֵת מְטַמֵּא בִּמְנַטֵּף אֲפִלּוּ מֻנָּח בְּמִטָּה, דְּשָׁאנֵי מִטָּה דְּהוּא חָלוּל וְהַדָּם בּוֹקֵעַ וְיוֹרֵד וּמִתְאַסֵּף יַחַד. גְּמָרָא: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כבר קדם בפ' השני דם תבוסה מטמא באהל. ושמינית חצי הרביעית וכבר ביארנו שיעור רביעית. ודע שהדם אשר יגיר מהאדם והוא כמו דם ההקזה והנגע והדומה לו הנה הוא טהור לדברי הכל והוא כמים. ואשר יגיר מן המת הוא כמו המת עצמו ובתנאי שיהיה רביעית כמו שהתבאר וכאשר הגיר קצת מרביעית והוא חי וקצתו והוא מת ולא נדע אם רוב הרביעית נגר אחר המות או לפניו או היה חצי בחיים וחצי אחר המות זהו דם תבוסה והוא יותר קל בדיני הטומאה מדם המת לפי מה שהתבאר [צ"ל בפ"י דנדה דף עא] בז' מנזירות: וניטל מזה ומזה רביעית. ירצה בו שרביעית מאלו השני רביעיות המעורבות הוא אשר יטמא באהל ור' אלעזר בן יהודה אמר שזה שאמר ר' ישמעאל עם מה שאמר ר' עקיבא לא יטמא אחד מהן ואמנם הוא כמים ואמנם דם תבוסה אצלו מה שיגיע מהתלוי אצל תלייתו: ושותת. הוא הדבר אשר נגר והוא הדם שהנפש יוצאה בו: ומנטף. הוא הדם הנוטף טפה טפה כמו שיקרה אחר יציאת רוב הדם מהעורקים הנה הדם יוצא טפה אחר טפה ור' יהודה עיין עיון אחר ואמר שהדם הנגר הוא באדם חי אצל יציאתו ולזה לא יטמא והדם המנטף אמנם יצא כן אצל יציאתו ובעת המות והלכה כר"ע: (רמב"ם)

פרק ג - משנה ו

כַּזַּיִת מִן הַמֵּת, פִּתְחוֹ בְטֶפַח, וְהַמֵּת, פִּתְחוֹ בְאַרְבָּעָה טְפָחִים, לְהַצִּיל הַטֻּמְאָה עַל הַפְּתָחִים. אֲבָל לְהוֹצִיא הַטֻּמְאָה, בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. גָּדוֹל מִכַּזַּיִת, כַּמֵּת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הַשִּׁדְרָה וְהַגֻּלְגֹּלֶת, כַּמֵּת {כה}:

ר"ע מברטנורה כַּזַּיִת מִן הַמֵּת פִּתְחוֹ בְטֶפַח. הַמֵּת בְּבַיִת וְלוֹ פְּתָחִים הַרְבֵּה, כָּל הַכֵּלִים הַמֻּנָּחִים בַּחֲלַל הַפְּתָחִים תַּחַת הַמַּשְׁקוֹף שֶׁל פֶּתַח מִבַּחוּץ, אַף עַל פִּי שֶׁהַפְּתָחִים נְעוּלִים וְיֵשׁ הֶפְסֵק בֵּין אֹהֶל הַמֵּת לְאֹהֶל הַכֵּלִים, כֻּלָּן טְמֵאִין. דְּגָזְרוּ חֲכָמִים טֻמְאָה עַל הַמָּקוֹם שֶׁהוּא דֶרֶךְ יְצִיאַת טֻמְאָה שֶׁסּוֹפוֹ שֶׁל מֵת לָצֵאת דֶּרֶךְ שָׁם, וּכְשֶׁאֵין יוֹדְעִים בְּאֵיזֶה מָקוֹם יוֹצִיאוּהוּ, כֻּלָּן טְמֵאִין. וְאִם יֵשׁ כַּזַּיִת מִן הַמֵּת בְּבַיִת וְחָשַׁב לְהוֹצִיאוֹ בְּחַלּוֹן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח, מַצִּיל עַל כָּל הַפְּתָחִים הַנְּעוּלִים, כֵּיוָן שֶׁיּוֹדֵעַ הַמָּקוֹם שֶׁסּוֹפָהּ שֶׁל טֻמְאָה לָצֵאת דֶּרֶךְ שָׁם. וְאִם הוּא מֵת שָׁלֵם וְחָשַׁב לְהוֹצִיא דֶּרֶךְ חַלּוֹן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעָה, מַצִּיל עַל כָּל הַפְּתָחִים הַנְּעוּלִים, דִּבְשִׁעוּר אַרְבָּעָה טְפָחִים שִׁעֲרוּ חֲכָמִים שֶׁרָאוּי לְהוֹצָאַת הַמֵּת: אֲבָל לְהוֹצִיא אֶת הַטֻּמְאָה בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. אֲפִלּוּ מֵת שָׁלֵם טֻמְאָה יוֹצְאָה דֶרֶךְ חַלּוֹן כָּל זְמַן שֶׁהוּא פָּתוּחַ, וּמְטַמֵּא הַכֵּלִים שֶׁבַּבַּיִת שֶׁבְּצִדּוֹ {כד} אִם יֵשׁ בַּחַלּוֹן פּוֹתֵחַ טֶפַח: גָּדוֹל מִכַּזַּיִת כַּמֵּת. דַּוְקָא כַּזַּיִת מְצֻמְצָם פִּתְחוֹ בְטֶפַח. אֲבָל יוֹתֵר מִכַּזַּיִת דִּינוֹ כְּאִלּוּ הָיָה מֵת שָׁלֵם, וְאֵין מַצִּיל עַל הַפְּתָחִים הַנְּעוּלִים עַד שֶׁיְּהֵא בּוֹ אַרְבָּעָה: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר הַשִּׁדְרָה וְהַגֻּלְגֹּלֶת. שֶׁבַּבַּיִת, דִּינוֹ כְמֵת שָׁלֵם, וְאִם חָשַׁב לְהוֹצִיאָן דֶּרֶךְ חַלּוֹן, אֵין מַצִּיל עַל הַפְּתָחִים הַנְּעוּלִים עַד שֶׁיְּהֵא בוֹ אַרְבָּעָה. וְכֵן הֲלָכָה {כו}: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {כד} וְהוּא הַדִּין דַּהֲוָה מָצֵי לְפָרֵשׁ בְּכֵלִים שֶׁמֻּנָּחִים בַּחֲלַל הַחַלּוֹן אוֹ הַפֶּתַח: {כה} הַשִּׁדְרָה כוּ'. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין כַּזַּיִת בָּשָׂר: {כו} אוּלַי שֶׁסּוֹבֵר דְּרַבִּי יוֹסֵי לֹא פָלֵיג. אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ מִנַּיִן לוֹ. וְהָרַמְבַּ"ם כָּתַב שֶׁאֵינוֹ הֲלָכָה: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם השרש אצלנו אם היה המת בבית ולזה הבית שערים רבים מכל הצדדים והיה משקוף הבית יוצא על השערי' כמו המשקופו' היוצאין חוץ מהבתים הנה כל מי שישב חוץ מהבית תחת זה המשקוף היוצא מן הבית הנה הוא טמא מפני השער ואע"פ שהשער נעול ר"ל כל שערי הבית ואם היו כולן נעולו' הנה הבית מטמא כל סביביו ואם פתח פתח אחד מהן שיצא ממנו הנה הפתח לבד טמא וישאר הבית כולו מחוץ טהור ואפי' היושבים תחת המשקופים היוצאים מחוץ מכל הפתחים טהורים כאשר הפתחים נעולים וזהו ענין מציל על הפתחים ואם היה המת בכללו בבית הנה יצטרך שיהיה בפתח המציל על הפתחים ארבעה טפחים ואם מה שבבית הוא כזית מן המת יצטרך שיהיה בפתח המציל על הפתחים טפח וזה כולו אשר אמר על הפתחים אם היו אלו הפתחים כולן נעולים אולם אם היו פתוחים אע"פ שהוא יחשוב על אחד מהן לבד שיצא ממנו המת הנה כל מי שישב תחת המשקוף המחובר בבית הוא טמא אע"פ שלא יהיה בזה הפתח הפתוח זולת טפח על טפח וזהו ענין אמרו אבל להוציא את הטומאה בפותח טפח:

ואמר גדול מכזית כמת ר"ל שיצטרך פתח מד' ואז יציל על הפתחים וכן סברת רבי יוסי בשדרה וגולגולת ואינו הלכה: (רמב"ם)

פרק ג - משנה ז

טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח, מְרֻבָּע, מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה, וְחוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה. כֵּיצַד. בִּיב שֶׁהוּא קָמוּר תַּחַת הַבַּיִת, יֶשׁ בּוֹ פוֹתֵחַ טֶפַח וְיֵשׁ בִּיצִיאָתוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח, טֻמְאָה בְתוֹכוֹ, הַבַּיִת טָהוֹר. טֻמְאָה בַבַּיִת, מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ טָהוֹר, שֶׁדֶּרֶךְ הַטֻּמְאָה לָצֵאת וְאֵין דַּרְכָּהּ לְהִכָּנֵס. יֶשׁ בּוֹ פוֹתֵחַ טֶפַח וְאֵין בִּיצִיאָתוֹ פוֹתֵחַ טֶפַח, הַטֻּמְאָה בְתוֹכוֹ, הַבַּיִת טָמֵא. טֻמְאָה בַבַּיִת, מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ טָהוֹר, שֶׁדֶּרֶךְ הַטֻּמְאָה לָצֵאת וְאֵין דַּרְכָּהּ לְהִכָּנֵס. אֵין בּוֹ פוֹתֵחַ טֶפַח וְאֵין בִּיצִיאָתוֹ פוֹתֵחַ טֶפַח, טֻמְאָה בְתוֹכוֹ, הַבַּיִת טָמֵא. טֻמְאָה בַבַּיִת, מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ טָמֵא. אֶחָד חוֹר שֶׁחֲרָרוּהוּ מַיִם אוֹ שְׁרָצִים, אוֹ שֶׁאֲכָלַתּוּ מַלַּחַת, וְכֵן מִרְבָּךְ שֶׁל אֲבָנִים, וְכֵן סְוָאר שֶׁל קוֹרוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל אֹהֶל שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי בִּידֵי אָדָם, אֵינוֹ אֹהֶל. וּמוֹדֶה בִשְׁקִיפִים וּבִסְלָעִים:

ר"ע מברטנורה טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח. דַּף שֶׁהוּא רָחָב טֶפַח עַל טֶפַח וְגָבֹהַּ מִן הָאָרֶץ טֶפַח {כז}, וּמַאֲהִיל עַל כַּזַּיִת מִן הַמֵּת וְעַל הַכֵּלִים, מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה עַל הַכֵּלִים: מְרֻבָּע. שֶׁאִם הָיָה רָחְבּוֹ פָּחוֹת מִטֶּפַח אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה אָרְכּוֹ שְׁנֵי טְפָחִים, לֹא אָמְרִינַן שִׂים מַה שֶּׁיָּתֵר עַל אָרְכּוֹ בְרָחְבּוֹ וְרַבְּעֵהוּ, לְהָכִי קָתָנֵי מְרֻבָּע, שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיְּהֵא בְרָחְבּוֹ טֶפַח וּבְאָרְכּוֹ טֶפַח: כֵּיצַד. כְּלוֹמַר כֵּיצַד חוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה: בִּיב שֶׁהוּא קָמוּר. חֲפִירָה בַּקַּרְקַע וּמְקֹרָה, וְהַיְנוּ קָמוּר, וְשָׁם יוֹרְדִים שְׁפָכִים שֶׁבַּבַּיִת וּמִשָּׁם יוֹצְאִים לִרְשׁוּת הָרַבִּים: יֶשׁ בּוֹ פוֹתֵחַ טֶפַח. דְּהַיְנוּ טֶפַח עַל טֶפַח בְּרוּם טֶפַח בַּבִּיב עַצְמוֹ: וּבִיצִיאָתוֹ. בְּפֶתַח הַבִּיב שֶׁמִּמֶּנּוּ יוֹצְאִין הַמַּיִם לִרְשׁוּת הָרַבִּים: טֻמְאָה בְתוֹכוֹ. כַּזַּיִת מִן הַמֵּת בְּתוֹךְ הַבִּיב. דְּכַזַּיִת מִן הַמֵּת פִּתְחוֹ בְּטֶפַח: הַבַּיִת טָהוֹר. שֶׁהַטֻּמְאָה יוֹצְאָה דֶּרֶךְ פֶּתַח הַבִּיב הַיּוֹצֵא לִרְשׁוּת הָרַבִּים. וְהַיְנוּ דְּקָתָנֵי חוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה: טֻמְאָה בַבַּיִת מַה שֶּׁבְּתוֹךְ הַבִּיב טָהוֹר. דְּאֵין דֶּרֶךְ טֻמְאָה לְהַכְנִיסָהּ דֶּרֶךְ פֶּתַח הַבִּיב, שֶׁדֶּרֶךְ הַטֻּמְאָה לְהוֹצִיאָהּ דֶּרֶךְ פֶּתַח הַבַּיִת וְלֹא לְהַכְנִיסָהּ לַבִּיב: וְאֵין בִּיצִיאָתוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח טֻמְאָה בְתוֹכוֹ הַבַּיִת טָמֵא. דְּטֻמְאָה עוֹלָה מִן הַבִּיב לַבַּיִת כֵּיוָן שֶׁאֵין לָהּ דֶּרֶךְ לָצֵאת דֶּרֶךְ פֶּתַח הַבִּיב הַיּוֹצֵא לִרְשׁוּת הָרַבִּים, דְּכָל פָּחוּת מִטֶּפַח אֵין הַטֻּמְאָה יוֹצְאָה: אֵין בּוֹ פוֹתֵחַ טֶפַח וְאֵין בִּיצִיאָתוֹ פוֹתֵחַ טֶפַח. לְחִנָּם נָקַט וְאֵין בִּיצִיאָתוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח, דְּכֵיוָן דְּאֵין בּוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח, עַל יְצִיאָתוֹ לֹא חָיְשִׁינַן, דִּכְאִלּוּ אֵין שָׁם חָלָל כְּלָל דָּמֵי וַהֲרֵי הַבִּיב נֶחְשָׁב כְּקַרְקַע הַבַּיִת, וְאָמְרוּ חֲכָמִים כָּל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל יִטְמָא, לְרַבּוֹת קַרְקָעִיתוֹ שֶׁל בַּיִת כָּמוֹהוּ עַד הַתְּהוֹם {כח}: אֶחָד חוֹר שֶׁחֲרָרוּהוּ מַיִם. הַאי פּוֹתֵחַ טֶפַח שֶׁמֵּבִיא אֶת הַטֻּמְאָה {כט}, לֹא שְׁנָא אִם נַעֲשָׂה הַחוֹר הַזֶּה עַל יְדֵי מַיִם אוֹ שֶׁנִּקְּבוּהוּ שְׁרָצִים: אוֹ שֶׁאֲכָלַתּוּ מַלַּחַת. לְשׁוֹן אֶרֶץ מְלֵחָה. כְּמִין עָפָר לָבָן דּוֹמֶה לְמֶלַח וּמִתְאַכֵּל וְנוֹפֵל וְנַעֲשָׂה חוֹר מֵאֵלָיו: מִרְבָּךְ שֶׁל אֲבָנִים. אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת עֲרוּכוֹת וּסְדוּרוֹת זוֹ עַל זוֹ, וּפְעָמִים שֶׁהָאַחַת סְדוּרָה עַל גַּבֵּי שְׁתַּיִם וְהַתַּחְתּוֹנוֹת מְפֹרָדוֹת זוֹ מִזּוֹ וְיֵשׁ שָׁם אֹהֶל טֶפַח: סְוָאר שֶׁל קוֹרוֹת. קוֹרוֹת עֲרוּכוֹת זוֹ עַל זוֹ וְעוֹמְדוֹת לְבִנְיָן, וּפְעָמִים שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶן אֹהֶל טֶפַח: כָּל אֹהֶל שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי בִּידֵי אָדָם אֵינוֹ אֹהֶל. דְּיָלֵיף אֹהֶל אֹהֶל מִמִּשְׁכָּן {ל}, מַה לְּהַלָּן בִּידֵי אָדָם אַף כָּאן בִּידֵי אָדָם: בִּשְׁקִיפִים. תַּרְגּוּם סְעִיפֵי הַסְּלָעִים, שְׁקִיפֵי כֵיפָא: וּבִסְלָעִים. בִּנְקִיקֵי הַסְּלָעִים. וּשְׁקִיפֵי וּנְקִיקֵי הַסְּלָעִים אֶחָד הֵן, אֶלָּא שֶׁזֶּה נַעֲשָׂה עַל יְדֵי מָטָר וְזֶה נַעֲשָׂה מֵאֵלָיו. וְאַף עַל גַּב דְּלֹא נַעֲשׂוּ בִידֵי אָדָם מוֹדֶה בָהֶם רַבִּי יְהוּדָה, דְּלֹא יָלֵיף גְּזֵרָה שָׁוָה דְּאֹהֶל אֹהֶל מִמִּשְׁכָּן אֶלָּא לְפוֹתֵחַ טֶפַח בִּלְבַד, אֲבָל בְּיוֹתֵר מִטֶּפַח, כְּגוֹן מְלֹא אֶגְרוֹף, אָמְרִינַן בְּסֻכָּה [רֵישׁ] פֶּרֶק הַיָּשֵׁן דְּמוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה שֶׁאֲפִלּוּ נַעֲשָׂה מֵאֵלָיו מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה. וְכֵן בִּשְׁקִיפִים וּבִסְלָעִים {לא}. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {כז} וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא הֶחָלָל פָּנוּי טֶפַח, שֶׁאִם לֹא כֵן דְּהַטֻּמְאָה מְמַעֶטֶת אֶת הֶחָלָל טֶפַח, טֻמְאָה רְצוּצָה הִיא. הָרַ"א: {כח} פֵּרוּשׁ, בַּטָּמוּן בְּתוֹךְ הַקַּרְקַע. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {כט} הָרַמְבַּ"ם. וְאָתֵי שַׁפִּיר דִּמְפָרֵשׁ נַמִּי לַמֵּבִיא אֶת הַטֻּמְאָה. וְהָרַ"שׁ שֶׁמְּפָרֵשׁ כֵּיצַד אַחוֹצֵץ וְלֹא אַמֵּבִיא כוּ', לֹא סִיֵּם כָּאן לַמֵּבִיא כוּ'. וְהָרַ"ב הִרְכִּיב שְׁנֵי הַפֵּרוּשִׁים וְלֹא דָק: {ל} סֻכָּה רֵישׁ פֶּרֶק ב'. וְעַיֵּן שָׁם בְּתוֹסָפוֹת: {לא} כְּלוֹמַר שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם חוֹר גָּדוֹל. גְּמָרָא: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם ביב. היא החפירה אשר יעשו ביסודות הבתים והדירות להגרת המים וילך תחת הארץ ויצא למקום אחר:

וקמור מכוסה וכבר בארנו זה בעירובין [בפ"ח]:

ואמר יש בו פותח טפח. ירצה בו בזאת החפירה אשר תקרא ביב ויציאתו הוא פתח זה הביב אשר יצאו ממנו המים הנגרים בו ויתבאר מזה כי כאשר היה בפתח הביב פותח טפח וביציאתו פותח טפח והיתה הטומאה בזה הביב הבית טהור לפי שהטומאה תצא דרך יציאת הביב אשר בו טפח ולא תכנס לבית וכן אם היתה הטומאה בבית הנה לא יטמא מה שבביב לפי שהטומאה לא תכנס מפתח הביב כאשר בו טפח וכבר השרשנו לך שטפח על טפח חוצץ בפני הטומאה ודרך טומאה לצאת ואין דרכה להכנס אולם אם היה בפתח הביב טפח ולא תהיה ביציאה טפח ותהיה טומאה בתוך הביב הנה היא תצא מפתח הביב לבית אם לא אפשר יציאתו מיציאת הביב לפי שאין בו טפח והטומאה לא תצא בפחות מטפח כמו שהשרשנו שם באמרו טפח על טפח מביא את הטומאה ואם היתה טומאה בבית הנה הדבר אשר בביב לא יטמא לפי שהטומאה לא תכנס לביב מקערורית הבית אחר שבמקום הטומאה יש בו טפח על טפח וכבר חצץ בפני הטומאה וחלק לה מקום אולם אם היה בפתח הביב אשר בקרקע הבית פחות מטפח על טפח הנה הוא כמו מקום קערורית בקרקע הבית אשר דינו ודין הבית שוה לפי שכל מה שבקרקעית הבית טמא אם לא יהיה בזה המקום טפח על טפח הנה הוא יטמא אמרו (במדבר יט) וכל אשר באהל לעשות קרקעיתו של בית כמוהו עד התהום כמו שהתבאר:

ואמרו טפח על טפח מרובע. כדי שלא תטעה ותחשוב שפתח הוא במדידת טפח על טפח איך שתהיה תמונתו כמו אמרם בשיעור מקוה אמה על אמה ומה שדומה לזה ולזה התנה באמרו מרובע אולם אם היה פתח ברחבו דרך משל חצי טפח ובארכו שלשה טפחים או ארבעה הנה זה הפתח אינו מביא את הטומאה אף על פי שיש בשיעורו יותר מטפח על טפח וזהו ענין אמרו מרובע והבן זה:

ואמרו אחד חור שחררוהו מים. ר"ל כל בקיעה בו טפח על טפח הנה הוא אהל ומביא את הטומאה בין נעשה ע"י אדם או חררו אותו מים אי אחד מבעלי חיים או שנתבקעה הארץ מעצמה עד שהשאיר שם חפירה וזה מה שיתחדש תמיד:

ומרבך של אבנים. אבנים מסודרין קצתן על קצתן וכן תרגום ג"כ מורבכת תביאנה (ויקרא ו) שהוא מענין הסדור:

וסואר של קורו'. (כמו) [פירוש] חבילות קורות ונקרא סואר של קורות. ואמר שכל טפח על טפח בזאת התכונה והדומה לה אהל הוא ואע"פ שלא יכוין בו לעשות אהל ור' יהודה אומר שלא נשים טפח על טפח אהל אא"כ עשאו אדם בכוונת אהל אולם אם היה נעשה על ידי אחד משאר בעלי חיים או עשאו אדם בבלתי כונה כמו שיקרה במרבך של אבנים וסואר של קורות הנה הוא אינו אהל אצל ר' יהודה אא"כ היה שיעורו מלא אגרוף וכן התבאר בש"ס ולזה הוא מודה בשקיפין ובסלעים אשר הם גדולי הסכוך והסככות היוצאות מן הבנין והדומה להן תרגום (ישעיה ב) ובסעיפי הסלעי' ובשקיפי (סלעיא) [כיפא] והוא מענין הנקיבה והוציאה מן הנשקפה וכן אמרו סלעים ירצו בו האבנים הבולטין היוצאי' מעצם הקורו' ואין הלכה כר"י: (רמב"ם)

פרק ד

פרק ד - משנה א

מִגְדָּל שֶׁהוּא עוֹמֵד בָּאֲוִיר, טֻמְאָה בְתוֹכוֹ, כֵּלִים שֶׁבְּעָבְיוֹ טְהוֹרִים {א}. טֻמְאָה בְעָבְיוֹ, כֵּלִים שֶׁבְּתוֹכוֹ טְהוֹרִים. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה. הָיָה עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַבַּיִת, טֻמְאָה בְתוֹכוֹ, הַבַּיִת טָמֵא. טֻמְאָה בַבַּיִת, מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ טָהוֹר {ג}, שֶׁדֶּרֶךְ הַטֻּמְאָה לָצֵאת וְאֵין דַּרְכָּהּ לְהִכָּנֵס. כֵּלִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין הָאָרֶץ, שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין הַכֹּתֶל, שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין הַקּוֹרוֹת, אִם יֶשׁ שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח, טְמֵאִין. וְאִם לָאו, טְהוֹרִין {ה}. טֻמְאָה שָׁם, הַבַּיִת טָמֵא:

ר"ע מברטנורה מִגְדָּל שֶׁהוּא עוֹמֵד בָּאֲוִיר. מִגְדַּל עֵץ שֶׁיֵּשׁ לוֹ דְפָנוֹת וְהַדְּפָנוֹת עַצְמָן יֵשׁ חָלָל בְּעָבְיָן כְּגוֹן חוֹרִין הַמְפֻלָּשִׁין פְּתוּחִים לִפְנִים וְלַחוּץ אֶלָּא שֶׁאֵין בָּהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח, וּרְגִילִים לְהַצְנִיעַ שָׁם מְחָטִין וְצִנּוֹרִיּוֹת וְכֵלִים קְטַנִּים: שֶׁהוּא עוֹמֵד בָּאֲוִיר. תַּחַת אֲוִיר הַשָּׁמַיִם, כְּגוֹן דְּקָאֵי בֶחָצֵר: טֻמְאָה בְתוֹכוֹ. בַּחֲלַל הַמִּגְדָּל עַצְמוֹ: כֵּלִים שֶׁבְּעָבְיוֹ. בָּעֳבִי חֲלַל הַדְּפָנוֹת: מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה. מֵחֶצְיוֹ שֶׁל עֳבִי מִגְדָּל וְלִפְנִים כִּלְפָנִים, מֵחֶצְיוֹ וְלַחוּץ כְּלַחוּץ {ב}. בֵּין שֶׁהַטֻּמְאָה בַּמִּגְדָּל וְכֵלִים בְּעָבְיוֹ, בֵּין שֶׁהַטֻּמְאָה בְּעָבְיוֹ וְכֵלִים בַּמִּגְדָּל. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: טֻמְאָה בְתוֹכוֹ. בְּתוֹךְ הַמִּגְדָּל: הַבַּיִת טָמֵא. אַף עַל פִּי שֶׁדַּלְתוֹתָיו מְגוּפוֹת. כְּדִמְפָרֵשׁ טַעֲמָא שֶׁדֶּרֶךְ הַטֻּמְאָה לָצֵאת מִשָּׁם לַבַּיִת: טֻמְאָה בַבַּיִת מַה שֶּׁבְּתוֹךְ הַמִּגְדָּל טָהוֹר. וְהוּא שֶׁדַּלְתוֹתָיו מְגוּפוֹת. דְּאִי פְּתוּחוֹת, לֹא גָּרַע מֵחַלּוֹן שֶׁבֵּין שְׁנֵי בָּתִּים. וְטַעֲמָא דְמַה שֶּׁבְּתוֹךְ הַמִּגְדָּל טָהוֹר, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לַטֻּמְאָה שֶׁבַּבַּיִת לְהַכְנִיסָהּ בַּמִּגְדָּל: אִם יֶשׁ שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח. בֵּין שׁוּלֵי הַמִּגְדָּל לָאָרֶץ אוֹ בֵּין דֹּפֶן הַמִּגְדָּל לַכֹּתֶל אוֹ בֵּין גַּג הַמִּגְדָּל לְתִקְרַת הַבַּיִת {ד}: טְמֵאִים. מֵחֲמַת טֻמְאָה שֶׁבַּבַּיִת. אֲבָל אֵין שָׁם טֶפַח הָוֵי מִגְדָּל כְּלָבוּד וְאֵין טֻמְאַת הַבַּיִת נִכְנֶסֶת שָׁם: טֻמְאָה שָׁם הַבַּיִת טָמֵא. אִם הָיְתָה טֻמְאָה בֵּין שׁוּלֵי הַמִּגְדָּל לְקַרְקַע הַבַּיִת, אוֹ בֵּין גַּג הַמִּגְדָּל לְגַג הַבַּיִת, אוֹ בֵּין דָּפְנוֹת הַמִּגְדָּל לְכָתְלֵי הַבַּיִת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בֵּינֵיהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח, הַבַּיִת טָמֵא, שֶׁאֵין הַמִּגְדָּל מַצִּיל עַל הַטֻּמְאָה שֶׁתַּחְתָּיו בְּתוֹךְ הַבַּיִת שֶׁלֹּא תְטַמֵּא כָּל אֲשֶׁר בַּבַּיִת {ו}: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {א} טְהוֹרִים. דְּשָׁדִינַן לְעָבְיוֹ בָּתַר הָאֲוִיר לְקֻלָּא, וְלֹא בָתַר הַמִּגְדָּל לְחֻמְרָא. אֲבָל עוֹמֵד בַּבַּיִת, טְמֵאִים מִמַּה נַּפְשָׁךְ. וְסֵיפָא טֻמְאָה בְתוֹכוֹ הַבַּיִת טָמֵא, מַיְרֵי בֵּין בְּתוֹךְ חֲלָלוֹ בֵּין בְּתוֹךְ עָבְיוֹ, שֶׁדֶּרֶךְ טֻמְאָה לָצֵאת. מַהֲרַ"ם: {ב} דַּהֲוֵי לֵיהּ כְּכֹתֶל שֶׁהוּא לָאֲוִיר דִּלְקַמָּן בְּפֶרֶק ו' מִשְׁנָה ג' דְּנִדּוֹן מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה. וְרַבִּי יוֹסֵי מְדַמֵּי לֵיהּ לְכֹתֶל שֶׁבֵּין חָצֵר לַבַּיִת, וְרַבָּנָן לֹא מְדַמּוּ. וְעַיֵּן שָׁם. וַאֲפִלּוּ הָכִי מוֹדוּ הָתָם מִשּׁוּם דְּהַבַּיִת וְהֶחָצֵר חֲשׁוּבִין הֵן וְהַמְחִצָּה לְצֹרֶךְ שְׁנֵיהֶם, אֲבָל מְחִצַּת הַמִּגְדָּל לֹא נַעֲשָׂה בִּשְׁבִיל הֶחָצֵר וְהַבַּיִת, לְהָכִי לֹא שָׁדִינַן לֵיהּ בְּסֵיפָא בָּתַר בַּיִת לְטַמֵּא כֵּלִים שֶׁבְּעָבְיוֹ כִּי אִיכָּא טֻמְאָה בַּבַּיִת, דְּקָתָנֵי מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ טָהוֹר, וּמַשְׁמַע אֲפִלּוּ שֶׁבְּעָבְיוֹ. וּבָתַר מִגְדָּל נַמִּי לֹא שָׁדִינַן לֵיהּ, דְּמִגְדָּל לָא חֲשִׁיב מִשּׁוּם דְּמִטַּלְטֵל. וּבְתוֹךְ הָאֲוִיר דְּנָקַט, מִשּׁוּם רְבוּתָא דְּרַבִּי יוֹסֵי דְּכָל שֶׁכֵּן בַּבַּיִת דְּשָׁדִינַן בָּתַר בַּיִת דַּחֲשִׁיב טְפֵי מֵחָצֵר. מַהֲרַ"מ: {ג} טָהוֹר. וּבְפֶרֶק י' דְּכֵלִים דַּחֲשִׁיב כְּלֵי עֵץ הַבָּאִים בְּמִדָּה דְּבָעֵי צָמִיד פָּתִיל, הָנֵי מִלֵּי כְּשֶׁמְּכֻסֶּה בִכְלִי, אֲבָל כְּשֶׁדַּלְתוֹתָיו מְגוּפוֹת אוֹ מְכֻסֶּה בְנֶסֶר לֹא בָּעֵי צָמִיד פָּתִיל. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ד} וְאֵין הַפֵּרוּשׁ שָׁוֶה. שֶׁבֵּינוֹ לָאָרֶץ וּלְבֵין הַקּוֹרוֹת אַף שֶׁאֵין פּוֹתֵחַ טֶפַח רַק בְּאֶחָד מֵהֶן, אִם יֵשׁ פּוֹתֵחַ טֶפַח בֵּינוֹ לְבֵין הַקּוֹרוֹת הַטֻּמְאָה בּוֹקַעַת עַד כְּנֶגֶד הַמִּגְדָּל לְתַחְתָּיו, דְּאָדָם וְכֵלִים אֵינָן נַעֲשִׂים אֹהָלִים לְהַפְסִיק וּלְטַהֵר. וְכֵן כְּשֶׁיֵּשׁ פּוֹתֵחַ טֶפַח תַּחְתָּיו וְהַכֵּלִים לְמַעְלָה, בּוֹקַעַת לְמַעְלָה. אֲבָל שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין הַכֹּתֶל אִם אֵין שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח אַף עַל גַּב דְּאִיכָּא פּוֹתֵחַ טֶפַח בֵּינוֹ לָאָרֶץ וְלַקּוֹרוֹת, טְהוֹרִין: {ה} טְהוֹרִין. וְקָשֶׁה, אַמַּאי טְהוֹרִים כֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו, לֶהֱוֵי כְבִיב שֶׁהוּא קָמוּר תַּחַת הַבַּיִת. יֵשׁ לוֹמַר, שָׁאנֵי בִּיב שֶׁהוּא קָבוּעַ וּמְשַׁמֵּשׁ אֶת הַבַּיִת, לְכָךְ בָּטֵל לְגַבֵּי הַבַּיִת. מַהֲרַ"מ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ו} דְּאֹהֶל בְּתוֹךְ אֹהֶל וְהַטֻּמְאָה תַחַת אֹהֶל הַפְּנִימִי, אֹהֶל הַחִיצוֹן טָמֵא, דְּצָמִיד פָּתִיל וְאֹהָלִים מַצִּילִים עַל הַטְּהוֹרִים מִלִּטַּמֵּא וְאֵין מַצִּילִים עַל הַטְּמֵאִין מִלְּטַמֵּא. הָרַמְבַּ"ם. וְדַוְקָא כְשֶׁהָאֹהֶל כֻּלּוֹ בְּתוֹךְ אֹהֶל. אֲבָל כְּשֶׁפִּי הָאֹהֶל חוּצָה, אֵין הַטֻּמְאָה נִכְנֶסֶת בָּאֹהֶל הַשֵּׁנִי: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם ענין אמרו עומד באויר שלא יהיה המגדל תחת אהל אבל מגולה לשמים והיו בו חדרים עוברים בעוביו בין שני לוחות האלו וא"ר יוסי מחצה למחצה עניני אם היתה טומאה בעוביו כלי שבתוך הבית אשר ימשך לחצי אשר בו הטומאה טמאים ואשר ימשך לחצי האחר טהורין וכן אם היתה טומאה בתוכו הנה חצי עוביו טמא ממה שימשך לתוכו:

עוד אמר כי כאשר היה זה המגדל בתוך הבית הנה הוא כמו בית בבית וכלים שבינו לבין הכותל לא יטמאו אם לא היה שם פותח טפח וכן בינו לבין הקורו'. ונוסחת התוספתא שאנו רואים את הקורות כאילו הן יורדות וסותמות. דבר אחר אין טומאה נכנסת לאהל ואין יוצאה ממנו אם לא בפותח טפח. ואמרו טומאה שם ר"ל בין הכותל ואחורי המגדל או בין גג הבית וגג המגדל או בין קרקעות המגדל ובין הארץ הנה הבית כלו טמא על אי זה פנים שיהיה לפי שהטומאה ההיא בתוך הבית ולא יציל האהל על הטומאה שתחתיו לפי שהשרש אצלינו אם היה אהל לתוך אהל והיתה הטומאה תחת אהל הפנימי הנה אהל החיצון טמא וכבר קדם לנו זכרון זה השרש בשמיני מכלים והוא מאמר התוספתא צ"פ ואהלים מצילין על הטהורים מלטמא ואין מצילין על הטמאים מלטמא ושמור זה השורש שהוא עיקר גדול ובעבור שאומר בכאן אם היתה הטומאה ואפילו תחת המגדל או אחוריו נטמא כל הבית ואין הלכה כר' יוסי: (רמב"ם)

פרק ד - משנה ב

תֵּבַת הַמִּגְדָּל, יֶשׁ בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח וְאֵין בִּיצִיאָתָהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח, טֻמְאָה בְתוֹכָהּ, הַבַּיִת טָמֵא. טֻמְאָה בַבַּיִת, מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ טָהוֹר, שֶׁדֶּרֶךְ הַטֻּמְאָה לָצֵאת וְאֵין דַּרְכָּהּ לְהִכָּנֵס. רַבִּי יוֹסֵי מְטַהֵר {ז}, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לְהוֹצִיאָהּ לַחֲצָאִים אוֹ לְשָׂרְפָהּ בִּמְקוֹמָהּ:

ר"ע מברטנורה תֵּבַת הַמִּגְדָּל. רְגִילִים לַעֲשׂוֹת תֵּבוֹת קְטַנּוֹת בְּתוֹךְ מִגְדָּל שֶׁל עֵץ, כְּדֵי לְהַצְנִיעַ בָּהֶם כֵּלִים וָאֳכָלִין וּמַשְׁקִים: שֶׁיֵּשׁ בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח. שֶׁיֵּשׁ בַּחֲלָלָהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח, דְּלֹא הַוְיָא טֻמְאָה טְמוּנָה: וְאֵין בִּיצִיאָתָהּ. בְּחוֹר פִּתְחָהּ אֵין בּוֹ טֶפַח: טֻמְאָה בְתוֹכָהּ הַבַּיִת טָמֵא. וְאַף עַל פִּי שֶׁפִּתְחָהּ קָטָן. כְּדִמְפָרֵשׁ טַעֲמָא, מִפְּנֵי שֶׁדֶּרֶךְ טֻמְאָה לָצֵאת, עַל כָּרְחָךְ סוֹפָהּ לָצֵאת דֶּרֶךְ פֶּתַח זֶה, לְפִיכָךְ מְטַמֵּא מִיָּד דֶּרֶךְ יְצִיאָתָהּ: מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ טָהוֹר. הוֹאִיל וְאֵין בִּיצִיאָתָהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה: וְאֵין דֶּרֶךְ טֻמְאָה לִכָּנֵס. שֶׁאֵין סוֹפוֹ לְהַכְנִיס לָהּ מֵת: וְרַבִּי יוֹסֵי מְטַהֵר. דְּשֶׁמָּא אֵין סוֹפוֹ לָצֵאת דֶּרֶךְ פֶּתַח זֶה שֶׁיְּהֵא בָהּ שִׁעוּר טֻמְאָה, שֶׁהֲרֵי יָכוֹל לְהוֹצִיאָהּ לַחֲצָאִים אוֹ לְשָׂרְפָהּ בִּמְקוֹמָהּ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ז} מְטַהֵר. וְנִרְאֶה דְמוֹדֶה בְהָא דְפֶרֶק ז' מִשְׁנָה ג' הַמֵּת בַּבַּיִת כוּ', דְּהָתָם בְּמֵת שָׁלֵם דְּאֵין דֶּרֶךְ לְשָׂרְפוֹ וּלְנַתְּחוֹ פָּחוֹת מִכַּזַּיִת. תּוֹסָפוֹת. וְנִרְאֶה דְכָל זֶה בִּדְלָתוֹת נְעוּלִים. אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ פּוֹתֵחַ טֶפַח פָּתוּחַ, מוֹדֶה אֲפִלּוּ בְכַזַּיִת, וּכְדִתְנַן פֶּרֶק ג' מִשְׁנָה ו' וּבְפֶרֶק י"ג. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם תיבת המגדל. הוא ארון ישימו אותן במגדל וזה צורתה . א"ר יוסי שאפי' היתה הטומאה בתוך זה הארון הנה הבית טהור ולא נאמר תצא טומאה דרך פתחו אשר בו טפח שכבר אפשר שתצא הטומאה מזאת התיבה מבלתי זה הפתח אשר בו טפח אשר תצא ממנו הטומאה וזה כשיוציאה חלקים חלקים מדרך יציאתה אשר אין בו טפח ולא תצא ממנו טומאה או ישרוף אותו תוך הארון ולעולם לא תצא טומאה מפתח זאת התיבה לבית ואין הלכה כר' יוסי: (רמב"ם)

פרק ד - משנה ג

הָיָה עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַפֶּתַח וְנִפְתַּח לַחוּץ, טֻמְאָה בְתוֹכוֹ, הַבַּיִת טָהוֹר. טֻמְאָה בַבַּיִת, מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ טָמֵא {ט}, שֶׁדֶּרֶךְ הַטֻּמְאָה לָצֵאת וְאֵין דַּרְכָּהּ לְהִכָּנֵס. הָיְתָה מוּכְנִי שֶׁלּוֹ מְשׁוּכָה לַאֲחוֹרָיו שָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת, טֻמְאָה שָׁם כְּנֶגֶד הַקּוֹרוֹת, הַבַּיִת טָהוֹר. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּזְמַן שֶׁיֶּשׁ שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח, וְאֵינָהּ יוֹצְאָה, וְהַמִּגְדָּל בָּא בְמִדָּה:

ר"ע מברטנורה הָיָה. הַמִּגְדָּל עוֹמֵד כֻּלּוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת, אֶלָּא שֶׁפֶּתַח הַתֵּבָה {ח} לַחוּץ: טֻמְאָה בְתוֹכָהּ הַבַּיִת טָהוֹר. דְּמִשּׁוּם מַאי אִיכָּא לְטַמּוֹיֵהּ, הָא טֻמְאָה לֵיכָּא, דְּיֵשׁ בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח וְלָאו טְמוּנָה הִיא, וּמִשּׁוּם יְצִיאָה שֶׁל טֻמְאָה נַמִּי לֹא מִטַּמְּיָא, דְּהָא אֵין יְצִיאָתָהּ לִפְנִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת: טֻמְאָה בַבַּיִת מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ טָהוֹר. שֶׁאֵין דֶּרֶךְ טֻמְאָה לִכָּנֵס שָׁם: מוּכְנִי. גַּלְגַּל הֶעָשׂוּי לַמִּגְדָּל לְהוֹלִיכוֹ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם: מְשׁוּכָה לַאֲחוֹרָיו. מְרֻחֶקֶת מֵאֲחוֹרֵי הַמִּגְדָּל לְצַד הַבַּיִת. שֶׁהַמִּגְדָּל עוֹמֵד עַל הַפֶּתַח וְהַמּוּכְנִי מְשׁוּכָה מֵאַחֲרָיו לְצַד הַבַּיִת בִּפְנִים, וְטֻמְאָה שָׁם בְּתוֹךְ הַמּוּכְנִי כְּנֶגֶד קוֹרוֹת הַבַּיִת. אַף עַל פִּי שֶׁהַבַּיִת מַאֲהִיל עָלָיו: הַבַּיִת טָהוֹר. דְּנֶחֱשָׁב מוּכְנִי כַּמִּגְדָּל, וַהֲרֵי הַמִּגְדָּל עוֹמֵד בַּפֶּתַח וְנִפְתָּח לַחוּץ. וּשְׁלֹשָׁה אֶצְבָּעוֹת דְּנָקַט, לְמַעוֹטֵי אִם הָיְתָה מְשׁוּכָה טְפֵי מִשָּׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, דְּלֹא הֲוֵי כַמִּגְדָּל, דְּאֵין דֶּרֶךְ לְהַרְחִיק הַמּוּכְנִי מִן הַמִּגְדָּל כֻּלֵּי הַאי: בִּזְמַן שֶׁיֶּשׁ שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח. דַּחֲלַל הַמּוּכְנִי שֶׁהַטֻּמְאָה בּוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח, שֶׁלֹּא תְהֵא טֻמְאָה רְצוּצָה דְבוֹקַעַת וְעוֹלָה: וְאֵינָהּ יוֹצְאָה. שֶׁאֵין הַמּוּכְנִי נִשְׁמֶטֶת לְגַמְרֵי מִן הַמִּגְדָּל: וְהַמִּגְדָּל בָּא בְמִדָּה. שֶׁמַּחֲזִיק אַרְבָּעִים סְאָה בַּלַּח שֶׁהֵם כּוֹרַיִם בַּיָּבֵשׁ. שֶׁכְּשֶׁהוּא בְמִדָּה זוֹ אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, וְחוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה. אֲבָל בְּפָחוֹת מִמִּדָּה זוֹ, הָוֵי כִשְׁאָר כֵּלִים הַמְקַבְּלִים טֻמְאָה, וְאֵינוֹ חוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה. וְכָל מִגְדָּל דִּתְנִינַן בְּפִרְקִין, בְּמִגְדָּל הַבָּא בְמִדָּה מַיְרֵי: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ח} פָּתַח בְּמִגְדָּל וְסִיֵּם בְּתֵבָה. וְאֶפְשָׁר שֶׁרְצוֹנוֹ לוֹמַר תֵּבַת הַמִּגְדָּל. וְלֹא יָדַעְתִּי לָמָּה צָרִיךְ לְדַחוֹקֵי בְהָכִי. וְנִרְאֶה דְהָכִי נַמִּי אַשְׁמְעִינַן לְעִנְיַן מִקָּח וּמִמְכָּר: {ט} טָמֵא. פֵּרוּשׁ, שֶׁהַמִּגְדָּל מְמַלֵּא כָּל הַפֶּתַח וְאֵין בּוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח מִכָּל צַד לְמַעְלָה וּלְמַטָּה וּמִן הַצְּדָדִין, נִמְצָא שֶׁאֵין מָקוֹם לָצֵאת, הִלְכָּךְ הַטֻּמְאָה בּוֹקַעַת וְיוֹצֵאת דֶּרֶךְ דָּפְנֵי הַמִּגְדָּל, מִידִי דַהֲוֵי אַפִּתְחֵי בַיִת בִּזְמַן שֶׁהֵם נְעוּלִים. כֶּסֶף מִשְׁנֶה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם בעבור שאמר שאם היתה טומאה בתוך המגדל והוא על זה המצב הבית טהור אמר אם היתה הטומאה ג"כ בגלגל אשר בזאת המגדל הוא יקרא מוכני כמו שביארנו בי"ח מכלים והנה זה המוכני חוץ מאחורי המגדל בתוך הבית ג' אצבעות אשר תביא הטומאה וזה תחת קורות הבית הנה הבית טהור שזאת הטומאה אמנם תצא בטפח וזה ג' אצבעות לבד והתנה בזה ג' תנאים. אחד מהם שיהיה בגובה חלל המוכני טפח לפי שאנחנו לא נצטרך פותח טפח ליציאת הטומאה אא"כ היה בתוך חלל טפח אמנם אם היה בפחות מחלל טפח הנה אינה במקום תצטרך ליציאה ממנו אבל הרי זו יוצאה ומונחת ושמור זה שכבר הרחבנו בביאורו. והתנאי הב' שיהיה זה המוכני אי אפשר יציאתו מאחר המגדל בכללו עד שיהיה נטמא מאחוריו אבל יהיה לו בעיקר עשייתו מה שעקרו מהיציאה אלא פחות מטפח כמו שביארנו. והתנאי הג' שיהיה המגדל בא במדה ר"ל שיחזיק מ' סאה בלח שהם כוריים ביבש כמו שביארנו בי"ח מכלים ולזה יהיה חוצץ בפני הטומאה זה המוכני הנדבק בו כמו שנזכר אולם כאשר היה פחות מזה הנה הוא יטמא כשאר הכלים המקבלים טומאה וכאשר היתה טומאה בתוך הבית טמא וכן כל מה שנזכר מגדל בזה הענין מזו המסכת אין הדיבור אלא באהל מגדל הבא במדה ואע"פ שכל מה שביארט הוא מבואר עשינו צורה זו להוסיף ביאורו: (רמב"ם)

פרק ה

פרק ה - משנה א

תַּנּוּר שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַבַּיִת וְעֵינוֹ קְמוּרָה {א} לַחוּץ, וְהֶאֱהִילוּ עָלָיו קוֹבְרֵי הַמֵּת, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, הַכֹּל טָמֵא. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, הַתַּנּוּר טָמֵא וְהַבַּיִת טָהוֹר {ב}. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אַף הַתַּנּוּר טָהוֹר:

ר"ע מברטנורה תַּנּוּר שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַבַּיִת וְעֵינוֹ קְמוּרָה. נֶקֶב הֶעָשׂוּי בַּתַּנּוּר שֶׁהֶעָשָׁן יוֹצֵא מִמֶּנּוּ מֻנָּח חוּץ לַבַּיִת: וְהֶאֱהִילוּ עָלָיו נוֹשְׂאֵי הַמֵּת. כְּשֶׁהָיוּ נוֹשְׂאִים אֶת הַמֵּת לְקָבְרוֹ הֶאֱהִיל הַמֵּת עַל הָעַיִן: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הַכֹּל טָמֵא. קָסָבְרֵי טֻמְאָה נִכְנֶסֶת לַתַּנּוּר דֶּרֶךְ עֵינוֹ וְיוֹצְאָה דֶרֶךְ פִּיהָ לַבַּיִת: הַתַּנּוּר טָמֵא וְהַבַּיִת טָהוֹר. הַתַּנּוּר שֶׁהֶאֱהִיל הַמֵּת עַל מִקְצָתוֹ טָמֵא, וְהַבַּיִת טָהוֹר, שֶׁאֵין הַטֻּמְאָה יוֹצְאָה דֶרֶךְ פִּיהָ: רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אַף הַתַּנּוּר טָהוֹר. דְּכֵיוָן דְּלֹא הֶאֱהִיל עַל הַתַּנּוּר אֶלָּא עַל הָעַיִן הַיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ, אֵין הַתַּנּוּר טָמֵא. וַהֲלָכָה כְּבֵית הִלֵּל: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {א} קְמוּרָה. מְקֻבֶּבֶת. הָרַמְבַּ"ם. וְזֶה לְשׁוֹן כַּף נַחַת, דֶּרֶךְ עוֹשֵׂי תַנּוּרִים לְכַסּוֹת הַנֶּקֶב שֶׁל עָשָׁן מִלְּמַעְלָה וּלְפָתְחוֹ מִצְּדָדִין מִפְּנֵי הָרוּחַ וְהַגֶּשֶׁם: {ב} בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים כוּ'. וּמַיְרֵי בְּאֵין בָּעַיִן פּוֹתֵחַ טֶפַח, דְּאִי לָאו הָכִי לָמָּה לֹא תִכָּנֵס לַבַּיִת. דְּלֹא דָמֵי לַפֶּרֶק דִּלְעֵיל דְּאָמְרִינַן אֵין דֶּרֶךְ טֻמְאָה לִכָּנֵס, דְּהָכָא הֲרֵי נִכְנְסָה, אֶלָּא בִּדְלֵית לֵיהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח מַיְרֵי. הָרַ"שׁ. וּמַיְרֵי נַמִּי בְּיֵשׁ בָּעַיִן טֶפַח עַל טֶפַח, דְּאִי לָאו הָכִי, אֲפִלּוּ טֻמְאָה בָּעַיִן טָהוֹר הַתַּנּוּר. וְנִרְאֶה לִי דְּמִדְּאוֹרַיְתָא לֹא עָיְלָא טֻמְאָה אֶלָּא דֶּרֶךְ פֶּתַח כְּלִי הֶעָשׂוּי לְהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא, וְהָעַיִן אֵינוֹ עָשׂוּי לְהַכְנִיס, אֶלָּא דְרַבָּנָן גָּזְרוּ. וְסָבְרֵי בֵית שַׁמַּאי דִּכְעֵין דְּאוֹרַיְתָא תַקּוּן. וּבֵית הִלֵּל סָבְרֵי דְּלֹא גַזּוּר כֻּלֵּי הַאי. וּלְרַבִּי עֲקִיבָא לֵית לֵיהּ גְּזֵרָה זוֹ כְּלָל. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כבר ביארנו שעין התנור הוא הנקב אשר בשפלות מהארץ אשר ישליכו ממנו האש ומוציאין ממנו האפר: וקמורה מקובבת והוא שיהי' התנור כלו תוך הבית והנקב הקמור בולט חוץ לבית עוד האהילו נושאי המת במת על זה הקבוב ואמרו ב"ש כבר נדבק האהל בזאת הקבוב ונכנסה הטומא' לבית מעליוני התנור כמו אם הית' טומאה תחת זה הקבוב ובה"א שהתנור לבד הוא אשר יטמא כי האהיל המת על מקצתו ור"ע אומר שהתנור טהור שאין האהל על עצם התנור אבל על הקבוב היוצא ממנו ואין הל' כר"ע ודע כי כאשר תמצא האהילו עליו קוברי המת הנה הכונה בזה שתהיה הטומאה מאהלת על זה הדבר לפי שטומאת אהל תכלול ג' עניינים כמו שהתבאר בראש פ"ק מכלים והוא שיהיה הדבר אשר האהיל על הטומאה או האהילה הטומאה עליו ושמור זה ולא יצטרך לכופלו בזאת המסכת: (רמב"ם)

פרק ה - משנה ב

אֲרֻבָּה שֶׁבֵּין הַבַּיִת לָעֲלִיָּה, וּקְדֵרָה נְתוּנָה עָלֶיהָ וּנְקוּבָה בְכוֹנֵס מַשְׁקֶה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, הַכֹּל טָמֵא. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, הַקְּדֵרָה טְמֵאָה, וַעֲלִיָּה טְהוֹרָה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אַף הַקְּדֵרָה טְהוֹרָה:

ר"ע מברטנורה אֲרֻבָּה. כְּמִין חַלּוֹן שֶׁבְּגַג הַבַּיִת שֶׁהוּא קַרְקָעִית הָעֲלִיָּה: בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה. כְּשֶׁמְּשִׂימִים הַכְּלִי עַל הַמַּשְׁקִים נִכְנָסִים הַמַּשְׁקִין לְתוֹכוֹ דֶּרֶךְ אוֹתוֹ הַנֶּקֶב: הַכֹּל טָמֵא. אִם יֵשׁ טֻמְאָה בַּבַּיִת, הַקְּדֵרָה וְכָל מַה שֶּׁבָּעֲלִיָּה טָמֵא. שֶׁאֵין הַקְּדֵרָה מַצֶּלֶת, וְטֻמְאָה עוֹלָה דֶרֶךְ אֲרֻבָּה שֶׁיֵּשׁ לָהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח: וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים הַקְּדֵרָה טְמֵאָה. חֻמְרָא בְּעָלְמָא הִיא שֶׁמַּחְמִירִין בֵּית הִלֵּל לְטַמֵּא אֶת הַקְּדֵרָה, דִּכְרַבִּי עֲקִיבָא סְבִירָא לְהוּ שֶׁהַקְּדֵרָה מַצֶּלֶת עַל הַטֻּמְאָה, וּכְגוֹן שֶׁגַּב הַקְּדֵרָה פּוֹנֶה לְמַטָּה אֵצֶל הַטֻּמְאָה, שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶס מְקַבֵּל טֻמְאָה מִגַּבּוֹ. וַהֲלָכָה כְּבֵית הִלֵּל: (ר"ע מברטנורה).

רמב"ם כבר בארנו בפ"ח מכלים שכונס משקה הוא שתשים הכלי על המשקה ויכנס המשקה בתוכו מזה הנקב ולא יצטרך בכאן להיות נקב הקדרה טפח על טפח להיות הארובה עצמה בה טפח על טפח והקדרה לא יתחבר לה להיותה בכונס משקה והיתה הארובה פתוחה ולזה כאשר היתה טומאה בבית נטמאה עליה והוא ענין אמרם הכל טמא ור"ע סבר שהקדרה כבר סתמה הנקב ומנעה הטומאה מעבור שנקב הקדרה קטן ואין בו פותח טפח ופי הקדרה ממה שימשך משקוף העליה ולזה הקדרה טהורה שכלי חרס אינו מטמא מגבו כמו שהשרשנו ובית הלל אומרים שזאת הקדרה תטמא מזה הנקב ואין הלכה כר' עקיבא: (רמב"ם)

פרק ה - משנה ג

הָיְתָה שְׁלֵמָה, בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, מַצֶּלֶת עַל הַכֹּל {ג}. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵינָהּ מַצֶּלֶת אֶלָּא עַל הָאֳכָלִים וְעַל הַמַּשְׁקִים וְעַל כְּלֵי חָרֶס. חָזְרוּ בֵית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמָּאי:

ר"ע מברטנורה מַצֶּלֶת עַל הַכֹּל. עַל כָּל מַה שֶּׁבָּעֲלִיָּה. שֶׁהִיא חוֹצֶצֶת בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה: אֵינָהּ מַצֶּלֶת אֶלָּא עַל הָאֳכָלִים וְעַל הַמַּשְׁקִים וְעַל כְּלֵי חָרֶס. בִּקְדֵרָה שֶׁל עַם הָאָרֶץ מַיְרֵי. וְטַעֲמַיְהוּ דְבֵית שַׁמַּאי מִשּׁוּם דְּכֵלָיו שֶׁל עַם הָאָרֶץ טְמֵאִין הֵם אֵצֶל חָבֵר, וְכָל כְּלִי טָמֵא אֵינוֹ חוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה. וּלְפִי שֶׁעַם הָאָרֶץ מַחֲזִיק הַכֵּלִים שֶׁלּוֹ בְטָהוֹר, אָמְרִינַן לֵיהּ שֶׁהוּא מַצִּיל עַל אֳכָלִים וּמַשְׁקִין וּכְלֵי חֶרֶס שֶׁבָּעֲלִיָּה, דִּלְנַפְשֵׁיהּ בִּלְבַד הוּא דִּמְטַהֲרִינַן לְהוּ, שֶׁהֲרֵי הַחֲבֵרִים בְּדֵלִים מֵהֶם וּמִמַּגָּעָם וּבְלָאו הָכִי נַמִּי כָל מַאֲכָלָם טָמֵא. אֲבָל שְׁאָר כֵּלִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם טָהֳרָה בְּמִקְוֶה, אִם תְּטַהֲרֵם הֲרֵי הוּא מַשְׁאִילָם לְחָבֵר וְיִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם בִּטְבִילָה לְחוֹדַהּ בְּלֹא הַזָּאָה שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ג} מַצֶּלֶת וְכוּ'. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם צָמִיד פָּתִיל סְבִיבָהּ, דְּכֵלִים מַצִּילִים בְּצָמִיד פָּתִיל, וְאֹהָלִים בְּכִסּוּי. הָרַמְבַּ"ם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם מצלת על הכל. ר"ל כל מה שבעליה ההיא הוא טהור לפי שהקדרה השלימה חצצה בפני הטומאה וב"ש אומרים שכל מה שבעליה הוא כמו הדבר שיהיה בכלי המוקף צמיד פתיל ונתון באהל המת ותהיה זאת הקדרה וכל מה שבעליה בדמיון דברים אשר הם בכלי חרס מוקף צמיד פתיל ונתון באהל המת שהוא אינו מציל אלא על האוכלים ועל המשקין ועל כלי חרס ולזה אם יהיה בעליה ההיא אוכלין ומשקין וכלי חרס הנה הם טהורים ומה שהוא זולת זה הוא טמא לפי זאת סברת ב"ש בכלי חרס המוקף צמיד פתיל ונתון באהל המת שהוא אינו מציל אלא על אוכלים ומשקים ועל כלי חרס ובית הלל אומרים מציל על הכל ולזה אמר בכאן בקדרה שהיא מצלת על כל מה שבעליה וכבר חזרו בית הלל לדעת ב"ש בכלי חרס המוקף צמיד פתיל ולזה חזרו בכאן לענין כל מה שבעליה והיות זאת הקדרה תציל כל מה שבעליה בהיותה סותמת הנקב לבד ואע"פ שאין שם צמיד פתיל סביבה להיותה חוצצת בין אהל לאהל וזה השרש הוא מבואר בסיפרי באמרם כלים מצילין בצמיד פתיל באהל המת ואהלים בכיסוי ושמור זה השרש בכל מה שיבא לך בזה הפרק וזולתו וכבר בארנו טעם מחלוקת בית שמאי ובית הלל בזה הכלי חרס בהלכה האחרונה מהפרק הראשון מעדיות ובעשירי מכלים וביארנו כל זה השרש: (רמב"ם)

פרק ה - משנה ד

לָגִין שֶׁהוּא מָלֵא מַשְׁקִין טְהוֹרִין, הַלָּגִין טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה, וְהַמַּשְׁקִין טְהוֹרִין. וְאִם פִּנָּן בִּכְלִי אַחֵר, טְמֵאִין. הָאִשָּׁה שֶׁהִיא לָשָׁה בָעֲרֵבָה, הָאִשָּׁה וְהָעֲרֵבָה טְמֵאִים טֻמְאַת שִׁבְעָה, וְהַבָּצֵק טָהוֹר. וְאִם פִּנַּתּוּ לִכְלִי אַחֵר, טָמֵא. חָזְרוּ בֵית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמָּאי:

ר"ע מברטנורה לָגִין. שֶׁל עֵץ אוֹ שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁמֻּנָּח בַּעֲלִיָּה זוֹ שֶׁהַקְּדֵרָה מֻנַּחַת עַל פִּי אֲרֻבָּה שֶׁלָּהּ: הַלָּגִין טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה. שֶׁאֵין הַקְּדֵרָה מַצֶּלֶת עַל כְּלֵי עֵץ וּכְלֵי מַתָּכוֹת כְּדַאֲמַרַן: וְהַמַּשְׁקִים טְהוֹרִים. שֶׁהַקְּדֵרָה מַצֶּלֶת עַל אֳכָלִים וּמַשְׁקִים: וְאִם פִּנָּה. הַמַּשְׁקִים הַלָּלוּ לִכְלִי אַחֵר שֶׁבְּאוֹתָהּ עֲלִיָּה, הַכְּלִי הָאַחֵר מְטַמְּאָן, שֶׁכָּל הַכֵּלִים שֶׁבָּעֲלִיָּה טְמֵאִים, חוּץ מִכְּלֵי חֶרֶס. אֲבָל הַכְּלִי הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיוּ הַמַּשְׁקִין בְּתוֹכוֹ אֵינוֹ מְטַמְּאָן אַף עַל פִּי שֶׁהוּא טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה, שֶׁאִם אָמַרְתָּ כֵּן, אִם כֵּן אֵין הַקְּדֵרָה שֶׁבָּאֲרֻבָּה מַצֶּלֶת עַל הַמַּשְׁקִין לְעוֹלָם, וַאֲנַן אָמְרִינַן שֶׁהִיא מַצֶּלֶת עַל אֳכָלִין וּמַשְׁקִין: הָאִשָּׁה וְהָעֲרֵבָה טְמֵאִים. שֶׁאֵין הַקְּדֵרָה שֶׁל חֶרֶס מַצֶּלֶת עֲלֵיהֶן: וְהַבָּצֵק טָהוֹר. שֶׁהַקְּדֵרָה מַצֶּלֶת עַל הָאֳכָלִים. וְדַוְקָא כָּל זְמַן שֶׁלֹּא פֵרְשָׁה מִמֶּנָּה, אֲבָל אִם הִגְבִּיהָה שְׁתֵּי יָדֶיהָ מִמֶּנָּה וְחָזְרָה וְלָשָׁה, הֲרֵי זוֹ מְטַמְּאָה אֶת הַבָּצֵק: (ר"ע מברטנורה).

רמב"ם זאת ההלכה דומה דרך משל לדין הקודם וזה שכבר קדם שכל מה שבעליה הוא כמו הדברים אשר הם בתוך צמיד פתיל באהל המת וכאשר היתה הקדרה אשר היא כלי חרס בזאת הארובה והיו בעליה כלי נחשת או כסף או הדומה לו מכלי מתכות ובזה הכלי משקין טהורין הנה המשקים טהורים לפי שהקדרה מצלת עליהם והלגין עצמו טמא לפי שהקדרה אינה מצלת עליו להיותה של חרס לפי מה שהשרשנו זה לפי דעת בית שמאי אולם לדעת ב"ה המשקים והלגים טהורים ואם נריק אלו המשקים מזה הכלי [בדפו"י שהן בו] (שאין בו) לכלי אחר מהכלים אשר היו בזאת העליה הנה המשקים יטמאו בהגעתן בכלי טמא לפי שכל הכלים אשר בעליה לבד כלי חרס יטמאו לפי השרש ולא נאמר שהכלי אשר היו בו בעצמו יטמאם לפי שאם היה כן אי אפשר שהצילו המשקים שכבר השרשנו שהוא מציל על האוכלים ועל המשקין וזה הדין בעצמו באשה שהיתה לשה בעריבה של עץ בתוך העליה שהקדרה בארובה שלה שהאשה והעריבה טמאין טומאת ז' שהקדרה של חרס אינה מצלת עליהן והבצק טהור מפני שהוא אוכל והקדרה מצלת על האוכלים כבר ביארו בתוספתא שהבצק טהור כ"ז שהיא עוסקת בבצק ולא נפרדת ממנו ועזבה אותו אולם אם תגביה שתי ידיה יחד מהבצק וחזרה ולשה הנה היא תטמא הבצק בהיותה נוגעת בו והיא טמאה וזה כולו לדעת ב"ש ואולם ב"ה אומרים שהאשה והעריבה והבצק טהורים: (רמב"ם)

פרק ה - משנה ה

הָיוּ כְלֵי גְלָלִים, כְּלֵי אֲבָנִים, כְּלֵי אֲדָמָה, הַכֹּל טָהוֹר. הָיָה כְלִי טָהוֹר לַקֹּדֶשׁ וְלַחַטָּאת, הַכֹּל טָהוֹר, שֶׁהַכֹּל נֶאֱמָנִין עַל הַחַטָּאת {ה}, מִפְּנֵי שֶׁהַכֵּלִים טְהוֹרִין וּכְלֵי חֶרֶס טְהוֹרִין וּמַצִּילִין עִם דָּפְנוֹת אֹהָלִים:

ר"ע מברטנורה כְּלֵי גְלָלִים. שֶׁל צְפִיעֵי בָקָר: כְּלֵי אֲבָנִים וּכְלֵי אֲדָמָה. כָּל הָנָךְ כֵּלִים, אֲפִלּוּ בְיַד עַם הָאָרֶץ טְהוֹרִים. וְאִם מֻנָּחִים עַל פִּי אֲרֻבָּה, מַצִּילִין עַל הַכֹּל אֲפִלּוּ עַל כְּלֵי שֶׁטֶף: הָיָה כְלִי טָהוֹר לַקֹּדֶשׁ וְלַחַטָּאת. דְּהֵמְנִינְהוּ רַבָּנָן לְעַמֵּי הָאֲרָצוֹת עַל הַקֹּדֶשׁ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא כָּל אֶחָד הוֹלֵךְ וּבוֹנֶה בָּמָה לְעַצְמוֹ, הִלְכָּךְ הַכְּלִי הַטָּהוֹר לַקֹּדֶשׁ מַצִּיל עַל הַכֹּל אֲפִלּוּ לְבֵית שַׁמַּאי. וְכֵן הֵן נֶאֱמָנִין עַל הַחַטָּאת שֶׁל אֵפֶר פָּרָה, דִּכְתִיב (בְּמִדְבַּר יט) וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת {ד}, הַכֹּל נֶאֱמָנִים עַל שְׁמִירָתָהּ: מִפְּנֵי שֶׁהַכֵּלִים טְהוֹרִים. כְּגוֹן כְּלֵי גְּלָלִים וּכְלֵי אֲבָנִים וּכְלֵי אֲדָמָה שֶׁהֵן טְהוֹרִים מִלְּקַבֵּל טֻמְאָה. וְכֵן כְּלֵי חֶרֶס שֶׁהֵן טְהוֹרִין כְּשֶׁהֵן לַקֹּדֶשׁ וְלַחַטָּאת {ו}. אַף עַל פִּי שֶׁהֵן שֶׁל עַם הָאָרֶץ, נֶאֱמָן, שֶׁעַם הָאָרֶץ נֶאֱמָן לַקֹּדֶשׁ וְלַחַטָּאת כְּדַאֲמַרַן. כָּל אֵלּוּ מַצִּילִין: עִם דָּפְנוֹת אֹהָלִים. כְּלוֹמַר חוֹצְצִין בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה כְּשֶׁהֵם מֻנָּחִים בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ דְּפָנוֹת לָאֹהָלִים, וְהַאי אֲרֻבָּה שֶׁבֵּין בַּיִת לָעֲלִיָּה כְּדָפְנוֹת אֹהָלִים חֲשִׁיבָא. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁאֵין דְּפָנוֹת, אֵין מַצִּילִים, כְּדִמְפָרֵשׁ וְאָזֵיל: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ד} אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא הוּא, שֶׁכָּל מַה שֶּׁעַם הָאָרֶץ אֵינוֹ נֶאֱמָן הוּא מִדְּרַבָּנָן: {ה} הַחַטָּאת. וְקָשֶׁה לָמָּה לֹא תְנַן נַמִּי עַל הַקֹּדֶשׁ כוּ', יֵשׁ לוֹמַר לְפִי שֶׁהַטַּעַם תָּלוּי בַּחַטָּאת שֶׁלֹּא יְהֵא כָּל אֶחָד שׂוֹרֵף פָּרָה לְעַצְמוֹ. אִי נַמִּי רְבוּתָא נָקַט דַּאֲפִלּוּ לַחַטָּאת נֶאֱמָנִים. מַהֲרַ"ם: {ו} וְקָשֶׁה, דְּהָא בְכָל הַכֵּלִים מְקַדְּשִׁים, וְאַמַּאי נָקַט כְּלֵי חֶרֶס. וְלַקֹּדֶשׁ פְּשִׁיטָא דְּכָל הַכֵּלִים שָׁוִים. וְנִרְאֶה לִי, דִּשְׁכִיחַ יוֹתֵר לְקַדֵּשׁ בִּכְלֵי חֶרֶס כִּדְמַשְׁמַע בְּכָל מַסֶּכֶת פָּרָה. אִי נַמִּי, לִרְבוּתָא נָקַט דְּאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ טָהֳרָה בְּמִקְוֶה אֲפִלּוּ הָכִי נֶאֱמָנִים. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם אמר שאם היה בזאת הארובה שבין בית לעליה כלי גללים או כלי אבנים וכלי אדמה הנה הם יצילו על כל מה שבעליה בין אדם בין כלים בין אוכלין ומשקין וכלי חרס לפי שאלו אינן מקבלין טומאה כלל כמו שהתבאר בעשירי מכלים ולזה תציל בצמיד פתיל על הכלים ואולם אמרנו בכלי חרס שהוא אינו מציל בצמיד פתיל אלא על האוכלים ועל המשקים ועל כלי חרס לבד מהיותו טמא ע"ג עם הארץ כמו שבארנו שם בי' מכלים ולזה נאמר בכאן כי כאשר היתה בזאת הארובה כלי שהוא טהור לקדש או לחטאת הנה מציל על כל מה שבעליה ואע"פ שהוא כלי חרס לפי שהסבה אשר בעבורה אמרנו שכלי חרס אינו מציל על הכל כבר הוסרה וביאר הסרת הסבה ואמר שהכל נאמנים על החטאת ר"ל על טהרת פרה אדומה שייחדו זה הכלי לחטאת הנה הוא אמרו בו שהוא טהור ואע"פ שהוא עם הארץ הוא נאמן וסמכו בזה לאמרו יתברך (במדבר יט) והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה חטאת היא אמרו הכל נאמנים על שמירתה וכן אם היה זה הכלי חרס טהור לקדש הנה מעלת הקדש לא ימנע בזה שלא יהיה נאמן בו אפילו עם הארץ כמו שהתבאר בסוף חגיגה (דף כד:) באמרם הכל נאמנים על טהרת יין ושמן של קדש כל ימות השנה וכאשר אמרנו או כלי קדש או חטאת אפי' היה של חרס הנה הוא טהור אצל עם הארץ אמרנו שהוא הציל בזאת העליה לפי שהוא כלי טהור וזה מה שאמרנו כלי טמא אינו חוצץ ואמר בכאן מפני שכלי חרס טהורים שיעור זה על צד הביאור כן מפני מה מצילין על הכל מפני שהכלים של אבן ושל אדמה ושל גללים טהורי' וכן כלי חרס טהורי' לקדש ולחטאת בחזקת טהורים ואפי' מעם הארץ. עוד חזר לדין אחר ואמר ומצילין עם דפנות אהלים ר"ל שכמו שיצילו הכלים בעליוני האהל בכסוי לבד כמו שביאר במשנה בארובה שבין בית לעליה כן ג"כ יצילו הכלים כאשר היו פיות אלו הכלי' מכוסי' בדפנות אהלי' ולקח המשל בזה ואמר: (רמב"ם)

פרק ה - משנה ו

כֵּיצַד. הַבּוֹר וְהַדּוּת שֶׁבַּבַּיִת, וּכְפִישָׁה נְתוּנָה {ז} עָלָיו, טָהוֹר. אִם הָיְתָה בְאֵר חֲלָקָה, אוֹ כַוֶּרֶת פְּחוּתָה, וּכְפִישָׁה נְתוּנָה עָלֶיהָ, טָמֵא. אִם הָיָה נֶסֶר חָלָק, אוֹ סְרִידָה {ט} שֶׁאֵין לָהּ גַּפַּיִם, טָהוֹר, שֶׁאֵין הַכֵּלִים מַצִּילִים עִם דָּפְנוֹת אֹהָלִים עַד שֶׁיְּהֵא לָהֶן דְּפָנוֹת. וְכַמָּה תְהֵא הַדֹּפֶן, טֶפַח {יא}. הָיָה לָהּ חֲצִי טֶפַח מִכָּאן וַחֲצִי טֶפַח מִכָּאן, אֵינָהּ דֹּפֶן, עַד שֶׁיְּהֵא לָהּ טֶפַח מִמָּקוֹם אֶחָד:

ר"ע מברטנורה הַבּוֹר וְהַדּוּת שֶׁבַּבַּיִת. וְהַמֵּת בַּבַּיִת וְכֵלִים בַּבּוֹר וּבַדּוּת, וְיֵשׁ גֹּבַהּ מְחִצּוֹת סְבִיבוֹתֵיהֶן. בּוֹר וְדוּת שְׁנֵיהֶן בַּקַּרְקַע אֶלָּא שֶׁבּוֹר בַּחֲפִירָה וְדוּת בְּבִנְיָן: וּכְפִישָׁה. סַל גָּדוֹל שֶׁכּוֹבְשִׁים בּוֹ הַזֵּיתִים לְכָמְרָן, וְהוּא מַחֲזִיק אַרְבָּעִים סְאָה אוֹ יוֹתֵר, וְאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, וּנְתוּנָה עַל פִּי הַבּוֹר וְהַדּוּת: טָהוֹר. כָּל מַה שֶּׁבְּתוֹכָן, הוֹאִיל וְיֵשׁ שָׁם מְחִצּוֹת: בְּאֵר חֲלָקָה. שֶׁפִּי הַבְּאֵר שָׁוֶה לְקַרְקַע הַבַּיִת וְאֵין לוֹ מְחִצָּה סָבִיב, דְּהַשְׁתָּא לֵיכָּא דְפָנוֹת: אוֹ כַוֶּרֶת פְּחוּתָה. כְּגוֹן כַּוֶּרֶת גְּדוֹלָה שֶׁמַּחְזֶקֶת אַרְבָּעִים סְאָה, שֶׁאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. וּפְחוּתָה, שֶׁאֵינָהּ פְּקוּקָה בְקַשׁ {ח}: וּכְפִישָׁה נְתוּנָה עָלֶיהָ. עַל פִּי הַבּוֹר אוֹ עַל פִּי הַכַּוֶּרֶת: טָמֵא. דְּאֵין מַצִּילִים אֶלָּא עִם דָּפְנוֹת אֹהָלִים, וּבִבְאֵר אֵין דְּפָנוֹת, וְדָפְנוֹת הַכַּוֶּרֶת לָאו דָּפְנוֹת אֹהָלִים הֵן: הָיָה נֶסֶר חָלָק. דְּאֵין זֶה כְלִי: אוֹ סְרִידָה שֶׁאֵין לָהּ גַּפַּיִם. שֶׁאֵין לָהּ מְחִצּוֹת, דְּלָא חֲשִׁיבָא כְלִי: טָהוֹר. אִם נְתוּנִים עַל בְּאֵר חֲלָקָה אוֹ עַל גַּבֵּי כַּוֶּרֶת פְּחוּתָה {י}, מַצִּילִים וְטָהוֹר, דְּדַוְקָא כְפִישָׁה שֶׁהִיא כְלִי אֵינָהּ מַצֶּלֶת אֶלָּא עִם דָּפְנוֹת אֹהָלִים, אֲבָל נֶסֶר וּסְרִידָה שֶׁאֵין לָהּ גַּפַּיִם, דְּלָאו כֵּלִים נִינְהוּ, מַצִּילִים בְּלֹא דָפְנוֹת אֹהָלִים. סְרִידָה, כְּמִין עֲרֵבָה קְטַנָּה שֶׁל עֵץ שֶׁהַנַּחְתּוֹם מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ. גַּפַּיִם, אֳגָנִים וְאָזְנַיִם: חֲצִי טֶפַח מִכָּאן וַחֲצִי טֶפַח מִכָּאן. הָא דְּאֵין כְּלִי מַצִּיל בִּבְאֵר חֲלָקָה הַיְנוּ בִכְלִי שֶׁאֵין לוֹ דְפָנוֹת טֶפַח {יב}, אֲבָל אִם יֵשׁ לַכְּלִי דְּפָנוֹת טֶפַח מַצִּיל עַל הַבּוֹר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין דָּפְנוֹתָיו בּוֹלְטִים כְּלָל, וְהַשְׁתָּא קָאָמַר דַּחֲצִי טֶפַח דִּכְלִי וַחֲצִי טֶפַח דְּדָפְנֵי הַבּוֹר אֵין מִצְטָרְפִים. וּכְפִישָׁה דַּאֲמַרַן לְעֵיל שֶׁאִם הִיא נְתוּנָה עַל בְּאֵר חֲלָקָה אֵינָהּ מַצֶּלֶת מַיְרֵי שֶׁאֵין בָּהּ דְּפָנוֹת טֶפַח {יג}: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ז} נְתוּנָה. פֵּרוּשׁ, כְּפוּיָה. הָרַמְבַּ"ם: {ח} כְּלוֹמַר דְּאִלּוּ פְּקוּקָה לֹא הַוְיָא דוּמְיָא דִבְאֵר חֲלָקָה, וּמִשּׁוּם הָכִי לֹא מָצֵי לְמִתְנֵי וּפְקוּקָה. אֲבָל אֵין רוֹצֶה לוֹמַר דְּהַוְיָא כִשְׁלֵמָה דְּדִינָא כְדוּת שֶׁעַל הָאָרֶץ, דְּלֵיתָא, כְדִתְנַן בְּפֶרֶק ט' מִשְׁנָה ג' וְז' וְי"ב: {ט} סְרִידָה. שֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים מַיְרֵי. דְּשֶׁל נַחְתּוֹמִין טָמֵא: {י} וְקָשֶׁה, כֵּיוָן דְּהַכַּוֶּרֶת פְּחוּתָה הַאֵיךְ מַצִּיל הַנֶּסֶר שֶׁעָלָיו, וַהֲרֵי הַטֻּמְאָה נִכְנֶסֶת בַּמָּקוֹם שֶׁהִיא פְּחוּתָה הוֹאִיל וְאֵינָהּ פְּקוּקָה: {יא} טֶפַח. וְכָל שֶׁכֵּן יוֹתֵר מִטֶּפַח. הָרַ"שׁ: {יב} וְשִׁעוּר לְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה כָּךְ הוּא, שֶׁהַכֵּלִים אֵין מַצִּילִין אֶלָּא עִם דָּפְנוֹת אֹהָלִים עַד שֶׁיְּהֵא לָהֶן דְּפָנוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יג} וְרַק מִפְּנֵי אָרְכּוֹ וְרָחְבּוֹ הוּא בָא בְמִדָּה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כבר ביארנו פעמי' שבור בחפירה ודות בבנין ואין הבדל בין הדות והכוורת השלימה כי כאשר תניח כוורת שלימה בשטח הבית הנה הוא כמו סהר בנוי וידוע ומבואר שהמאמר אמנם הוא בכורת המקבל מ' סאה בלח שהיא טהורה ואינה מקבלת טומאה כמו שהתבאר בט"ו (מ"א) מכלים:

וחלק הוא בסיס שאין לו דפנות:

וסרידה שאין לה גפיים הוא נסר בלתי אוגניים כמו שהתבאר בכלים (פ"ח מ"ג):

וכפישה הוא כלי אשר לו שפה נצבת על השטח שהוא אמר בזאת המשנה שאם היה זה הסהר החפור בבית אשה בו הטומאה לו צדדין גבוהים על שטח הבית כמו שבונים סביב הבארות זר וכפו ע"ז הזר כלי לו צדדין הנה הוא יציל על כל מה שבסהר החפור או הבנוי כאשר לו צדדין גבוהים על הארץ ומבואר הוא שזה הכלי אשר כפו אותו שהוא יציל על מה שתחתיו אמנם יהי' כלי טהור מכלי גללים ואבני' ואדמה לפי מה שהשרשנו בעשירי מכלים וכמו שזכרנו בזה הפ' ואם לא יהיה לסהר החפור צדדין גבוהים אצל חפירה בארץ לבד וכפו על פי זאת החפירה כלי לו אוגנים הנה כל מה שבזה הסהר טמא ולא יציל זה הכלי באהל המת מה שיהיה תחתיו והוא אמרו אם היתה באר חלקה. וכוורת פתוחה ר"ל שלא תהיה פקוקה וכפישה נתונה עליו טמא ואם כסה זה הסהר אשר אין לו אוגן גבוה על הארץ או הכוורת החלולה בכסוי פשוט אין לו צד הנה יציל על כל מה שבתוכו כאשר לא יכסהו בכלי ואין כלי מציל והוא אמרו אם היה נסר חלק וכו' לפי שהנסר אינו כלי והראה סבות זה ואומר שאין הכלים מצילין וכו' ר"ל שהכלי אשר הוא כלי בהיותו בעל דופן לא יציל אלא אם דבק לדופן אהל כמו אוגן הסהר או הבור או [צ"ל הגת] הגב אולם אם לא יהיה לאהל דופן גבוה לא יציל הכלי בסמיכתו לזה ואמרו חצי טפח מיכן וחצי טפח מיכן הוא שוהא בגובה אוגן הסהר על הסהר ועל הארץ חצי טפח וגובה שפת הכלי אשר כפו עליו חצי טפח הנה לא יציל ואמרו שיהיה לה טפח מורה שאם היה בגובה דופן הכלי טפח יציל כאשר (אמר) כפו אותו על פי הבור ואע"פ שלא יהיה לבור אוגן גבוה ויהיה אמרו שהכפישה לא תציל באשר הושמה ע"פ הבאר חלקה בתנאי שלא יהיה בגובה דופן כפישה טפח וכן בארו בתוספתא (פ"ו) ואמרו כשם שהכלים מצילין על אהלים שיש להן דפנות כן מצילין על אהלים שאין להן דפנות בד"א בכלי שיש בו טפח אבל בכלי שאין בו טפח אינו מציל ונדע מזה כי כאשר היה צד הכלי טפח הנה הוא יציל עכ"פ וכאשר היה בגובה צד הבית ג"כ טפח הנה הוא יציל על כל מה שבנסר חוץ מכפית הכלי ואם לא היה בגבהו טפח ר"ל בגובה צדדיו אם כסהו בנסר ומה שדומה לו הציל ואם כסהו בכלי לא הציל אלא אם היה בו גובה טפח ר"ל בשפת הכלי ולא יתנגד זה שאמרנו בעשירי מכלים היו כפויים על פיהן מצילין כל שתחתיהם לפי שזה יהיה בכלי שיש בו טפח ר"ל בגבהו לפי שהוא יהיה בדמיון אהל כמו שבארנו שם: (רמב"ם)

פרק ה - משנה ז

כְּשֵׁם שֶׁמַּצִּילִין מִבִּפְנִים, כָּךְ מַצִּילִין מִבַּחוּץ. כֵּיצַד, כְּפִישָׁה שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל הַיְתֵדוֹת {יד} מִבַּחוּץ, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ, כֵּלִים שֶׁבַּכְּפִישָׁה טְהוֹרִים. אִם הָיָה כֹתֶל חָצֵר אוֹ כֹתֶל גִּנָּה, אֵינוֹ מַצִּיל. קוֹרָה {יז} שֶׁהָיְתָה נְתוּנָה מִכֹּתֶל לְכֹתֶל וּקְדֵרָה תְלוּיָה בָהּ, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ, כֵּלִים שֶׁבַּקְּדֵרָה, רַבִּי עֲקִיבָא מְטַהֵר, וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין:

ר"ע מברטנורה כְּשֵׁם שֶׁמַּצִּילִים מִבִּפְנִים. עִם דָּפְנוֹת אֹהָלִים, כָּךְ מַצִּילִים מִבַּחוּץ עִם דָּפְנוֹת אֹהָלִים, כְּדִמְפָרֵשׁ וְאָזֵיל: עַל יְתֵדוֹת מִבַּחוּץ. סָמוּךְ לַכֹּתֶל, שֶׁלֹּא תְהֵא מְשׁוּכָה מִן הַכֹּתֶל [טֶפַח] {טו}, וְאָז חֲשׁוּבָה אֹהֶל לְהַפְסִיק בֵּין טֻמְאָה שֶׁתַּחְתֶּיהָ לְכֵלִים שֶׁעַל גַּבָּהּ {טז}. וְדַוְקָא בְכֹתֶל בַּיִת שֶׁנַּעֲשָׂה כֹּתֶל זֶה לְאֹהֶל נֶחֱשֶׁבֶת הַכְּפִישָׁה גַם הִיא אֹהֶל לְהַפְסִיק, אֲבָל בְּכֹתֶל חָצֵר וְגִנָּה שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה לְאֹהֶל לֹא תֵחָשֵׁב הַכְּפִישָׁה אֹהֶל לְהַפְסִיק: וּקְדֵרָה תְלוּיָה בָהּ. מוּכָח בַּתּוֹסֶפְתָּא שֶׁאִם שִׂפְתֵי הַקְּדֵרָה מְשׁוּכִים מִשְּׂפַת הַקּוֹרָה וְלַחוּץ בְּפוֹתֵחַ טֶפַח כֻּלֵּי עָלְמָא לֹא פְלִיגֵי דְאֵינָהּ מַצֶּלֶת, וְכֵלִים שֶׁבַּקְּדֵרָה טְמֵאִים, וְאִי פִי הַקְּדֵרָה מֻדְבָּק בַּקּוֹרָה, כֻּלֵּי עָלְמָא לֹא פְלִיגֵי דְמַצֶּלֶת וּטְהוֹרִים. כִּי פְלִיגֵי הֵיכָא דִמְשׁוּכָה מִן הַקּוֹרָה וְלֵיכָּא פּוֹתֵחַ טֶפַח. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר מַצֶּלֶת וּטְהוֹרִים, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינָהּ מַצֶּלֶת וּטְמֵאִים. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יד} הַיְתֵדוֹת. מִשּׁוּם טֻמְאָה שֶׁתַּחְתֶּיהָ נָקַט הָכִי: {טו} וְזֶה לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם, וְיִתְדַּבֵּק בְּשִׁוּוּי פִּיו עִם צִדְדֵי הַבַּיִת אוֹ הָאֹהֶל. וְעַיֵּן סוֹף פֶּרֶק י': {טז} וְלִרְבוּתָא, דְּלֹא תֵימָא דַוְקָא מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ מַצֶּלֶת, דְּכֵיוָן דְּמִשּׁוּם אֹהֶל הִיא אַף עַל גַּבָּהּ מַצֶּלֶת: {יז} קוֹרָה. שֶׁיֵּשׁ בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח. הָרַמְבַּ"ם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם מבחוץ. ר"ל חוץ לאהל ודמיון זה כשנעמיד יתדות בארץ בצד האהל וירכיב הכלי אשר לו צד בגובה טפח על אלו היתדות ויתדבק בשווי פיו עם צדדי הבית או האהל הנה היא תציל על כל מה שבתוכו ואפי' הית' טומאה תחתיה על זו הצורה אולם אם התדבק פי זה הכלי עם שטח החצר או הגינה אשר הוא מגולה לשמים ואין הכותל אהל ולא יקיף בבית הנה זה הכלי לא יציל אבל יהיו הכלים אשר בו וכל מה שבתוכו כבר האהילו על הטומאה לפי שזה הכותל לא יעשה לחוץ בפני הטומאה כמו כותל הבית ואמנם נעשה בזאת הקדרה התלויה מהקורה כאשר התבאר בתוספתא שאם היתה קורה דבוקה ע"פ הקדרה הנה אין לחלוק שהיא מצלת על כל מה שבתוכה ואם היה בין פי הקדרה והקורה פותח טפח הנה אין מחלוקת ג"כ שכל מה שתחת הקדרה טמאה בעבור הטומא' אשר תחתי' והיות הקדרה תחת אהל לפי שהיא תחת הקור' ואם היה בין הקדרה והקירה פחות מטפח הנה בזה יאמר ר"ע שאין שם פותח טפח מצלת וחכמים אומרים שאם לא יתדבק עם הקורה אינה מצלת והלכה כחכמים: (רמב"ם)

פרק ו

פרק ו - משנה א

אָדָם וְכֵלִים נַעֲשִׂין אֹהָלִין לְטַמֵּא, אֲבָל לֹא לְטַהֵר. כֵּיצַד. אַרְבָּעָה נוֹשְׂאִין אֶת הַנִּדְבָּךְ {א}, טֻמְאָה תַחְתָּיו, כֵּלִים שֶׁעַל גַּבָּיו טְמֵאִין {ב}. טֻמְאָה עַל גַּבָּיו, כֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו טְמֵאִים {ג}. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר {ד}. נָתוּן עַל אַרְבָּעָה כֵלִים, אֲפִלּוּ כְלֵי גְלָלִים, כְּלֵי אֲבָנִים, כְּלֵי אֲדָמָה {ה}, טֻמְאָה תַחְתָּיו, כֵּלִים שֶׁעַל גַּבָּיו טְמֵאִים. טֻמְאָה עַל גַּבָּיו, כֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו טְמֵאִים. נָתוּן עַל אַרְבָּעָה אֲבָנִים, אוֹ עַל דָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים, טֻמְאָה תַחְתָּיו, כֵּלִים שֶׁעַל גַּבָּיו טְהוֹרִין. טֻמְאָה עַל גַּבָּיו, כֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו טְהוֹרִין:

ר"ע מברטנורה אָדָם וְכֵלִים נַעֲשִׂין אֹהָלִים לְטַמֵּא. אֹהֶל שֶׁנִּסְמָךְ עַל יְדֵי אָדָם אוֹ עַל יְדֵי כֵּלִים נֶחְשָׁב אֹהֶל לְטַמֵּא כֵלִים שֶׁתַּחְתָּיו אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא כְנֶגֶד הַטֻּמְאָה, כְּאִלּוּ נְתוּנִים בְּאֹהֶל הַמֵּת: אֲבָל לֹא לְטַהֵר. דְּאֵין נֶחְשָׁבִים אֹהֶל לַחוֹץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה: נִדְבָּךְ. אֶבֶן גְּדוֹלָה וּרְחָבָה. לְשׁוֹן נִדְבָּכִין דִּי אֶבֶן גְּלָל: כֵּלִים שֶׁעַל גַּבָּיו טְמֵאִין. שֶׁאֵינוֹ חוֹצֵץ וּכְמַאן דְּלֵיתֵיהּ דָּמֵי, דְּאֵין עָשׂוּי אֹהֶל לְטַהֵר: כֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו טְמֵאִים. דִּלְטַמֵּא נַעֲשִׂים אֹהָלִים: וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר. בְּתַרְוַיְהוּ. דְּסָבַר נַעֲשֶׂה אֹהֶל לְטַהֵר וְחוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר: נָתוּן עַל אַרְבָּעָה כֵלִים. אִם הָיָה הַנִּדְבָּךְ נָתוּן עַל אַרְבָּעָה כֵלִים, אֲפִלּוּ כְלֵי גְלָלִים שֶׁאֵין מְקַבְּלִים טֻמְאָה: עַל אַרְבָּעָה אֲבָנִים. שֶׁאֵינָן כֵּלִים, נֶחְשָׁב אֹהֶל לַחוֹץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה: דָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים. חוּץ מֵאָדָם: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {א} נוֹשְׂאִים כוּ'. כֻּלַּהּ מַתְנִיתִין מַיְרֵי בְנוֹשְׂאִים בָּאֲוִיר וְלֹא בְּתוֹךְ הַבַּיִת. הָרַ"שׁ: {ב} טְמֵאִים. וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא כְנֶגֶד הַטֻּמְאָה. הָרַמְבַּ"ם. דְּכֵיוָן שֶׁנַּעֲשׂוּ אֹהֶל הָוֵי כְמַאן דְּמָלֵי טֻמְאָה, שֶׁהֲרֵי מְטַמֵּא לְכָל הַכֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו, וַהֲרֵי כָל מַה שֶּׁעָלָיו הוּא כְנֶגֶד הַטֻּמְאָה: {ג} טְמֵאִים. דְּכֵיוָן שֶׁאֵינוֹ חוֹצֵץ וְהַטֻּמְאָה יוֹרֶדֶת שׁוּב נַעֲשֶׂה אֹהֶל עָלֶיהָ לְטַמֵּא כָּל מַה שֶּׁתַּחְתָּיו: {ד} מְטַהֵר. הַיְנוּ בְנָתוּן עַל מוֹט שֶׁאֵינוֹ כָעֳבִי הַמַּרְדֵּעַ, שֶׁלֹּא הֻזְקְקוּ הַנּוֹשְׂאִים לַטֻּמְאָה. הָרַ"שׁ. וּמִסְתַּבְּרָא דְפָלֵיג נַמִּי בְנָתוּן עַל אַרְבָּעָה כֵלִים. וּמַהֲרַ"מ כָּתַב דִּבְאַרְבָּעָה כֵלִים אֲפִלּוּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מוֹדֶה, וּבְאַרְבָּעָה אֲבָנִים רַבָּנָן מוֹדוּ דְחוֹצֵץ, אֶלָּא בָאָדָם פְּלִיגֵי. רַבָּנָן סָבְרֵי כֵּיוָן דִּמְקַבֵּל טֻמְאָה הָוֵי כְּמוֹ כְלִי, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְדַמֶּה לֵיהּ לִבְהֵמָה כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים: {ה} כְּלֵי גְלָלִים כוּ'. שֶׁאֵינָם בָּאִים בְּמִדָּה. דְּאִי לָאו הָכִי אֵינָן כְּכֵלִים אֶלָּא כְאֹהָלִים וְחוֹצְצִים. הָרַמְבַּ"ם: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם ידוע שהאהל כמו שיביא הטומאה ויטמא כל מה שבתוכו כן יחוץ בפני הטומאה ולא יטמא כל מה שחוץ ממנו ולא יטמא גם כן מה שיהיה בתוכו מן הטומאה ולא יטמא דבר ממה שבעליה ולא יטמא גם כן אשר הוא חוצה לו והמשל בזה בית ועליה הנה אם היתה טומאה בבית תחת משקוף הבית הגיע הטומאה ויטמא כל מה שתחתיו כן חוצץ בפני הטומאה ולא יטמא דבר ממה שבעליה ולא יטמא גם כן מה שבבית אם היתה טומאה בעליה על משקוף הבית. ואמר בכאן שאדם וכלים מביאין ואין חוצצין ואפילו היו כלי גללים ואבנים ואדמה אשר הם כלים טהורים ואינם מקבלין טומאה כלל הנה האהל אשר יעשה מהם לא נחשבהו להציל מה שהוא חוץ ממנו ולא יציל גם כן כלים שתחתיו: ונדבך. הוא הלוח והמשל כלו מבואר: וזה שאמרנו כלים שתחתיו טמאים. מורה זה שהוא חשוב כאהל שאם לא יהיה חשוב כאהל לא יטמא מכלים שתחתיו אלא מה שיגבילהו טומאה שעל גביו לבד ואמר טומאה תחתיו כלים שעל גביו טמאים מורה זה שאינו חשוב כאהל לפי שאם היה אהל יהיו כלים שעל גביו טהורין כמו בית ועליה הנה שם אותו אהל לטמא אבל לא לטהר: ואמרו דבר שיש בו רוח חיים. ר"ל חוץ מהאדם איזה מין שיהיה ממיני הבעלי חיים ואין הלכה כרבי אליעזר: (רמב"ם)

פרק ו - משנה ב

קוֹבְרֵי הַמֵּת שֶׁהָיוּ עוֹבְרִים בְּאַכְסַדְרָה, וְהֵגִיף אַחַד מֵהֶן אֶת הַדֶּלֶת וּסְמָכוֹ בַמַּפְתֵּחַ, אִם יָכוֹל הַדֶּלֶת לַעֲמֹד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, טָהוֹר. וְאִם לָאו, טָמֵא. וְכֵן חָבִית שֶׁל גְּרוֹגָרוֹת אוֹ קֻפָּה שֶׁל תֶּבֶן שֶׁהֵן נְתוּנוֹת בְּחַלּוֹן, אִם יְכוֹלִין הַגְּרוֹגָרוֹת וְהַתֶּבֶן לַעֲמֹד בִּפְנֵי עַצְמָן, טְהוֹרִין. וְאִם לָאו, טְמֵאִין. בַּיִת שֶׁחֲצָצוֹ בְקַנְקַנִּים וְטָח בְּטִיחַ, אִם יָכוֹל הַטִּיחַ לַעֲמֹד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, טָהוֹר. וְאִם לָאו, טָמֵא:

ר"ע מברטנורה אַחַד מֵהֶן. מֵאוֹתָם הַמְלַוִּים אֶת הַמֵּת לְקָבְרוֹ וְלֹא מִנּוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה {ו}. וְהוּא הַדִּין אִם הֵגִיף אֶת הַדֶּלֶת אָדָם אַחֵר, אֶלָּא אוֹרְחָא דְמִלְּתָא נָקַט: הֵגִיף אֶת הַדֶּלֶת. כְּדֵי שֶׁלֹּא תִכָּנֵס הַטֻּמְאָה לַבַּיִת בְּשָׁעָה שֶׁיַּעַבְרוּ דֶרֶךְ אַכְסַדְרָה שֶׁלִּפְנֵי הַבַּיִת, דְּיֵשׁ תִּקְרָה עַל גַּבָּהּ: אִם יָכוֹל הַדֶּלֶת לַעֲמֹד. בְּלֹא סְמִיכַת מַפְתֵּחַ, הֲוָה לֵיהּ מַפְתֵּחַ כְּמַאן דְּלֵיתֵיהּ וְהַדֶּלֶת חוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה: וְאִם לָאו טָמֵא. דְּכָל דָּבָר הַנִּסְמָךְ בְּכֵלִים אֵינוֹ חוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה, כְּדַאֲמַרַן דְּאֵין אָדָם וְכֵלִים נַעֲשִׂים אֹהָלִים לְטַהֵר. וְהַיְנוּ טַעֲמָא דְתֶבֶן, וְהַיְנוּ טַעֲמָא דִגְרוֹגָרוֹת, וְהַיְנוּ טַעֲמָא דְטִיחַ, מִשּׁוּם דַּעֲמִידָתָן עַל יְדֵי כֵלִים שֶׁהֵם חָבִית וְקֻפָּה וְקַנְקַנִּים: שֶׁהֵן נְתוּנִים בְּחַלּוֹן. שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טֶפַח עַל טֶפַח שֶׁמֵּבִיא אֶת הַטֻּמְאָה מִבַּיִת לְבַיִת: אִם יְכוֹלִים הַגְּרוֹגָרוֹת וְהַתֶּבֶן לַעֲמֹד בְּעַצְמָן. בְּלֹא חָבִית וְקֻפָּה: טְהוֹרִים. שֶׁהַכֵּלִים כְּמוֹ שֶׁאֵינָן, וְהַגְּרוֹגָרוֹת וְהַתֶּבֶן מַצִּילִים. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ הַגְּרוֹגָרוֹת שֶׁהִסְרִיחוּ וְאֵינָן רְאוּיוֹת לַאֲכִילָה {ז}, וְכֵן הַתֶּבֶן מֻסְרָח וְאֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילַת בְּהֵמָה {ח} וּמְבַטֵּל לְהוּ וְאֵין דַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתָן, וּמִשּׁוּם הָכִי חַיְצֵי, דְּכָל הֵיכָא דְאֵין הַתֶּבֶן וְהַגְּרוֹגָרוֹת סוֹתְמִים הַכֹּל, כְּגוֹן הָכָא דְאִיכָּא מְקוֹם קֻפָּה וְחָבִית, אִי לֹא מְבַטֵּל לְהוּ לֹא חַיְצֵי: וְאִם לָאו טְמֵאִין. וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא הֶחָבִית אִם הִיא שֶׁל חֶרֶס פִּיהָ כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה וּלְפִיכָךְ אֵינָהּ מַצֶּלֶת, שֶׁכָּל דָּבָר הַמְקַבֵּל טֻמְאָה אֵינוֹ חוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה. אֲבָל אִם גַּב הֶחָבִית כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה, חוֹצֶצֶת בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה {ט}, שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶס מְקַבֵּל טֻמְאָה מִגַּבּוֹ: בַּיִת שֶׁחֲצָצוֹ בְקַנְקַנִּים. וּפִיהֶן כְּלַפֵּי הַטֻּמְאָה, דְּעַכְשָׁיו אֵין מַצִּילִים: וְטָח בְּטִיחַ. בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ: אִם יָכוֹל הַטִּיחַ לַעֲמֹד בִּפְנֵי עַצְמוֹ טָהוֹר. שֶׁהַטִּיחַ חוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ו} דְּאִי מִנּוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה מִכֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס הַמֵּת תַּחַת הַקּוֹרָה כְּבָר נִכְנְסָה הַטֻּמְאָה לְפֶתַח הַבַּיִת כוּ'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ז} וְצָרִיךְ גַּם כֵּן שֶׁלֹּא יִהְיוּ מֻכְשָׁרִים: {ח} וְאִית בֵּיהּ קוֹצִים, דְּלֹא חֲזִי לְטִינָא לִדְרֹס בָּרֶגֶל, וְהוּא לַח, דְּלֹא חֲזִי לְהַסָּקָה. גְּמָרָא: {ט} וְאַף בְּלֹא בִטּוּל, כֵּיוָן דְּסוֹתֵם כָּל הַחַלּוֹן. וְדַעַת הָרַמְבַּ"ם נִרְאֶה דַּאֲפִלּוּ הָכִי בָּעֵי בִּטּוּל. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כבר הקדמנו שאכסדרה הוא כבית שער לבית ואמר כי כאשר נכנסו קוברי המת ר"ל נושאי המת תחת האכסדרה והיה שער הבית קצתו (פתוח) [נעול] והחזיק א' מהנושאים לנעול שער הבית במפתח אשר בו כדי שלא יפתח ותכנס הטומאה בבית [כיון] שהמשקוף יוצא [ר"ל שהתקרה יוצא ובהרבה מקומות בנוסחת א"י מוגה הגג במקום המשקוף] אם היה הפתח אפשר להתקיים נעול על ענינו ולא יפתח ואפי' הסיר זה המחזיק ידו מן המפתח הנה הבית טהור וכבר נבדל מהאכסדרה בזה השער הנעול ואם כאשר יסיר זה ידו יפתח השער הנה הוא טמא לפי שכבר היה זה האדם הנושא למת הוא אשר חצץ בפני הטומאה ואדם אינו חוצץ יהיה מי שיהיה ואמנם אמר בכאן אחד מהם על הידוע והוא ההקש אפי' היה אדם מתוך הבית ומחזיק הפתח ודע זה: וכן אם היה חלון בין שני הבתים יהיה בו טפח על טפח ומעלה והטומאה באחד משני הבתים הנה הבית האחר יהיה טמא בלא ספק לפי השרש הנזכר לפי שטפח על טפח מביא את הטומא' ואם היה זה החלון נעול בכלים הנה לא תחוץ בפני הטומאה ואם היה בזה החלון חבית מלאה מתאנים הנה לא תהיה חוצצת להיותה כלי הנה היא תטמא וכל מה שיטמא אינו חוצץ בפני הטומאה כמו שהתבאר וזה אם היה פי החבית ממה שימשך לבית אשר בו הטומאה לפי שכלי חרס אינו מטמא מגבו כמו שביארנו פעמים ולזה אם היה שולי החבית ממה שימשך לבית טמא הנה זאת החבית חוצצת לפי שלא תטמא מגבה כמו שקדם בקדירה שבארובה וכן ביאר הש"ס בזה בבתרא (דף יט:) ושם התבאר שאמרו בכאן שהתאנים חוצצים בתנאי שיהיו בלתי מוכשרים ואף על פי שכבר נפסלו ואינן נאותות לאכילה אשר אין דעתו לפנותן ולזה יחוץ בפני הטומאה וכן התבן גם כן שיהיה מתנאי שתהיה נפסד אינו נאות לאכילת הבהמה עד שלא יהיה ראוי [אולי צ"ל אפילו לטיט ועי' שם ובדברירבינו בחיבורו פט"ו מ"ה טו"מ הל"ב]. אלא לטיט ענינו שאלו שני התנאים מחוייבים בכל מה שיבדיל בין המקום הטהור ובין הטומאה והוא שיהיה זה הדבר אינו מקבל טומאה ואין דעתו לפנותו ואם היה אפשר חזרת החבית והקופה ישארו אלו התאנים או זה התבן עומדים בעצמם סותמין כל החלון ותשען עליו ויחוץ בפני הטומאה ואם לא אפשר זה הנה זה השרש והנשען על הקופה ועל החבית והם כלים יטמאו ולא יחוץ ויהיה הבית השני טמא וזה הדין בעצמו בבית נחלק בחלוקה בקנקני חרש הונחו קצתן על קצתן והוטח עליו הטיח וכבר גי' יעב"ץ נזכר. נעשה שהקנקנים כלים ואינן חוצצין ובתוספתא (פ"ז) בית שחצצו בקנקנים טהורות ופיהן כלפי הטהרה מצילות כלפי הטומאה אינן מצילות טחן בטיט בין מבפנים בין מבחוץ אם יכול הטיח לעמוד בפני עצמו מציל ואם לאו אינו מציל: (רמב"ם)

פרק ו - משנה ג

כֹּתֶל הַמְשַׁמֵּשׁ אֶת הַבַּיִת, יִדּוֹן מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה. כֵּיצַד. כֹּתֶל שֶׁהוּא לָאֲוִיר וְהַטֻּמְאָה בְתוֹכוֹ {יא}, מֵחֶצְיוֹ וְלִפְנִים, הַבַּיִת טָמֵא, וְהָעוֹמֵד מִלְמַעְלָן טָהוֹר. מֵחֶצְיוֹ וְלַחוּץ, הַבַּיִת טָהוֹר, וְהָעוֹמֵד מִלְמַעְלָן טָמֵא. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, הַבַּיִת טָמֵא. וְהָעוֹמֵד מִלְמַעְלָן, רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל הַכֹּתֶל לַבָּיִת:

ר"ע מברטנורה כֹּתֶל שֶׁהוּא לָאֲוִיר. שֶׁצִּדּוֹ אֶחָד אֲוִיר הָעוֹלָם, וְצִדּוֹ הָאַחֵר מְשַׁמֵּשׁ אֶת הַבַּיִת, כְּגוֹן כֹּתֶל שֶׁמַּפְסִיק בֵּין בַּיִת לֶחָצֵר אוֹ בֵין בַּיִת לַגִּנָּה {י}: וְהַטֻּמְאָה בְתוֹכוֹ. שֶׁנִּסְדַּק הַכֹּתֶל {יב} וְיֵשׁ טֻמְאָה בַּחֲלָלוֹ בְּתוֹךְ הַסֶּדֶק: מֵחֶצְיוֹ וְלִפְנִים. אִם הַטֻּמְאָה מִן הַחֲצִי שֶׁל כֹּתֶל לְצַד הַבַּיִת: הַבַּיִת טָמֵא. כְּאִלּוּ הָיְתָה בְּתוֹךְ הַבַּיִת, דְּהַהוּא פַלְגָּא בָּתַר בַּיִת שָׁדִינַן לֵיהּ. וְהָעוֹמֵד בַּכֹּתֶל לְמַעְלָה אֲפִלּוּ עוֹמֵד כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה: טָהוֹר. דְּלָאו כְּטֻמְאָה רְצוּצָה חֲשִׁיבָה, וְאֵינָהּ בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, דְּהָא חָשְׁבִינַן לַהּ כְּמֻנַּחַת בָּאֹהֶל: מֵחֶצְיוֹ וְלַחוּץ. לְצַד הָאֲוִיר, לֹא שָׁדִינַן לֵיהּ בָּתַר בַּיִת, וּלְפִיכָךְ הָעוֹמֵד מִלְּמַעְלָה טָמֵא כֵּיוָן דְּלָאו כְּמֻנַּחַת בָּאֹהֶל הִיא הֲרֵי הִיא טֻמְאָה רְצוּצָה וּבוֹקַעַת וְעוֹלָה: מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה. שֶׁהַטֻּמְאָה בְּאֶמְצַע: רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא. דְּשָׁדִינַן לֵיהּ לַכֹּתֶל בָּתַר בַּיִת וּבָתַר אֲוִיר לְחֻמְרָא: וַחֲכָמִים מְטַהֲרִים. דִּלְגַמְרֵי שָׁדִינַן לֵיהּ בָּתַר בַּיִת. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: כָּל הַכֹּתֶל לַבָּיִת. אֲפִלּוּ עוֹמֶדֶת הַטֻּמְאָה בַּחֲצִי שֶׁל צַד הָאֲוִיר הֲרֵי הִיא כְאִלּוּ מֻנַּחַת בְּתוֹךְ הַבַּיִת: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {י} וְהוּא הַדִּין בֵּין בַּיִת לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ לְמָבוֹי, אֶלָּא נָקַט כַּאֲשֶׁר הָיוּ בָתֵּיהֶם בִּזְמַן הַמִּשְׁנָה שֶׁהָיוּ חֲצֵרוֹת לִפְנֵיהֶם וְגִנּוֹת לַאֲחוֹרֵיהֶם: {יא} בְּתוֹכוֹ. וְהִיא רְצוּצָה: {יב} הָרַ"שׁ. וְנִרְאֶה דִרְצוֹנוֹ לוֹמַר שֶׁסָּדוּק וּפָתוּחַ קְצָת לַבַּיִת, וְעַיֵּן רֵישׁ פֶּרֶק ז'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כותל שהוא לאויר. שיהיה עובי הכותל פתוח לשמים והמשקוף מורכב בקיר לא עליו (כזה) הנה אם היתה הטומאה [נראה דצ"ל בתוכו בחציו שלפנים כל מה שבבית יטמא וכל כו'] בבית יטמא הנה כל מה שזולת זה טהור לפי שנחשוב הטומאה שהיה תוך הבית ולזה אשר עמד על ראש הכותל טהור כמו מי שיעמוד על משקוף הבית ואם הית' הטומאה בחצי היוצא הנה לא יראה פועל הטומא' בבית ויהיה הכותל כלו בדמיון קבר. ר' יהודה אומר שהכותל כולו מהבית יחשב ואע"פ שהטומאה מחציו ולחוץ הבית טמא והעומד על הכותל טהור ואין הלכה כר' יהודה. והלכה כחכמים: (רמב"ם)

פרק ו - משנה ד

כֹּתֶל שֶׁבֵּין שְׁנֵי בָתִּים וְהַטֻּמְאָה בְתוֹכוֹ, בַּיִת הַקָּרוֹב לַטֻּמְאָה, טָמֵא. וְהַקָּרוֹב לַטָּהֳרָה, טָהוֹר. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, שְׁנֵיהֶם טְמֵאִין. טֻמְאָה בְאַחַד מֵהֶן וְכֵלִים בַּכֹּתֶל, מֵחֶצְיוֹ וּכְלַפֵּי טֻמְאָה, טְמֵאִין {יג}. מֵחֶצְיוֹ וּכְלַפֵּי טָהֳרָה, טְהוֹרִין. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, הֲרֵי הֵן טְמֵאִין. מַעֲזִיבָה שֶׁבֵּין הַבַּיִת לָעֲלִיָּה, טֻמְאָה בְתוֹכָהּ, מֵחֶצְיָהּ וּלְמַטָּן, הַבַּיִת טָמֵא וַעֲלִיָּה טְהוֹרָה. מֵחֶצְיָהּ וּלְמַעְלָן, הָעֲלִיָּה טְמֵאָה וְהַבַּיִת טָהוֹר. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין {יד}. טֻמְאָה בְאַחַד מֵהֶן וְכֵלִים בַּמַּעֲזִיבָה, מֵחֶצְיָהּ וּכְלַפֵּי טֻמְאָה, טְמֵאִין. מֵחֶצְיָהּ וּכְלַפֵּי טָהֳרָה, טְהוֹרִין. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, הֲרֵי הֵן טְמֵאִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל הַמַּעֲזִיבָה לָעֲלִיָּה:

ר"ע מברטנורה כֹּתֶל שֶׁבֵּין שְׁנֵי בָתִּים. כֹּתֶל הַמַּפְסִיק בֵּין שְׁנֵי בָתִּים: טֻמְאָה בְאַחַד מֵהֶן. בְּאֶחָד מִן הַבָּתִּים: מַעֲזִיבָה. תִּקְרָה הַמַּפְסֶקֶת בֵּין בַּיִת לָעֲלִיָּה: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר וֽכוּ'. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יג} בַּכֹּתֶל כוּ' טְמֵאִין. דְּאֵין מַצִּיל מֵהַטֻּמְאָה אֶלָּא צָמִיד פָּתִיל אוֹ אֹהֶל אַחֵר, אֲבָל בְּלוּעִים בַּבִּנְיָן לֹא. הָרַמְבַּ"ם: {יד} טְמֵאִין. קָשֶׁה, מַאי שְׁנָא מִדִּלְעֵיל הַטֻּמְאָה בַכֹּתֶל מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה דַּחֲכָמִים מְטַהֲרִים הָעוֹמֵד מִלְּמַעְלָן. וְנִרְאֶה לִי דִטְפֵי שַׁיָּךְ לוֹמַר בַּכֹּתֶל שֶׁתִּכָּנֵס טֻמְאָה לַבַּיִת וְלֹא תִּתְפַּשֵּׁט לְמַעְלָה [שֶׁהַכֹּתֶל בָּנוּי לְצֹרֶךְ הַבַּיִת לְבַד] מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּמַעֲזִיבָה שֶׁבְּנוּיָה נַמִּי לַעֲלִיָּה. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם זאת ההלכה כולה מבוארת הענין ולא תצטרך לפירוש ואל תתמה היות הכלים יתטמאו בבית טמא ואף על פי שהן בתוך הבנין לפי שאין היותן תחת הטיט יצילם מן הטומאה ואמנם יצילם מן הטומאה היות' תחת צמיד פתיל או באהל אחר לפי מה שקדם אולם היותן בלועין בבנין הנה לא יצילם וכבר קדם לך זה השרש בתשיעי מכלים וביארנוהו שם ואין הלכה כר' יהודה: (רמב"ם)

פרק ו - משנה ה

טֻמְאָה בֵין הַקּוֹרוֹת וְתַחְתֶּיהָ כִקְלִפַּת הַשּׁוּם, אִם יֶשׁ שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח, הַכֹּל טָמֵא. אִם אֵין שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח, רוֹאִין אֶת הַטֻּמְאָה כְּאִלּוּ הִיא אֹטֶם. הָיְתָה נִרְאֵית בְּתוֹךְ הַבַּיִת, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, הַבַּיִת טָמֵא {יט}:

ר"ע מברטנורה טֻמְאָה בֵין הַקּוֹרוֹת. בֵּין קוֹרוֹת הַתִּקְרָה שֶׁהַנְּסָרִים עֲלֵיהֶן וְהַמַּעֲזִיבָה עַל גַּבָּן. וּמַתְנִיתִין כְּרַבִּי יְהוּדָה {טו} דְּאָמַר כָּל מַעֲזִיבָה לָעֲלִיָּה. וְהַשְׁתָּא קָאָמַר שֶׁאִם הָיְתָה טֻמְאָה בַּקּוֹרוֹת שֶׁתַּחַת הַמַּעֲזִיבָה וּמְחִצָּה שֶׁהִיא דַקָּה כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם חוֹצֶצֶת בֵּין הַטֻּמְאָה לַבַּיִת, שֶׁאֵין הַטֻּמְאָה נִרְאֵית בַּבַּיִת: אִם יֶשׁ בִּמְקוֹם הַטֻּמְאָה פּוֹתֵחַ טֶפַח. הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ חֲלַל טֶפַח בִּמְקוֹם הַטֻּמְאָה: הַכֹּל טָמֵא. הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה {טז}: רוֹאִים אֶת הַטֻּמְאָה כְּאִלּוּ הִיא אֹטֶם. וְאֵין יוֹצְאָה הַטֻּמְאָה לַבַּיִת אֶלָּא בּוֹקַעַת וְעוֹלָה {יז}: הָיְתָה נִרְאֵית לְתוֹךְ הַבַּיִת. שֶׁאֵין תַּחְתֶּיהָ כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם {יח}: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ. בֵּין יֵשׁ בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח בֵּין אֵין בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {טו} דְּאִי אֶפְשָׁר לְיַשֵּׁב כְּרַבָּנָן, דְּהַשְׁתָּא בְמַעֲזִיבָה מֵחֶצְיָהּ וּלְמַטָּה הַבַּיִת טָמֵא, כָּל שֶׁכֵּן בֵּין הַקּוֹרוֹת. הָרַ"שׁ. וְעַל כָּל פָּנִים גַּם לְרַבִּי יְהוּדָה צָרִיךְ לְחַלֵּק בֵּין קוֹרוֹת לְמַעֲזִיבָה, דְּלֹא אָמְרִינַן בְּמַעֲזִיבָה רְצוּצָה כֵּיוָן דַּעֲשׂוּיָה לִסָּתֵר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {טז} דִּיֵּק מִלְּשׁוֹן הַכֹּל, וְלֹא קָתָנֵי בַיִת, מִכְּלָל דְּאַתַּרְוַיְהוּ שָׁדִינַן לַהּ. הָרַ"שׁ: {יז} כְּנֶפֶשׁ אֲטוּמָה דְּפֶרֶק ז', דְּמִן הַצְּדָדִים טָהוֹר, אֶלָּא דְבוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת, וְהָכָא נַמִּי חֲדָא מִתַּרְתֵּי נָקַט. וְאֵין לוֹמַר כְּשֶׁיּוֹרֶדֶת נִמְצָא הַבַּיִת מַאֲהִיל וּמְמַלֵּא כָל הַבַּיִת, דְּהָא הָאֹהֶל חוֹצֵץ לְטַהֵר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יח} וְקָשֶׁה, דְּמַתְנִיתִין הֲוָה לַהּ לְפָרֵשׁ כֵּן בְּהֶדְיָא. וְהָרַמְבַּ"ם פֵּרֵשׁ, בִּמְחִצָּה שֶׁל זְכוּכִית. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יט} טָמֵא. וַעֲלִיָּה טְהוֹרָה. הָרַ"שׁ: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם תחת הקורות. הוא שתהיה הטומאה בעצם הקורה לא בעצם הבנין ואמרו כקליפת השום הוא הפלגה והכונה שאפילו המחיצה דקה מאד ימנע בינה ובין הבית כאשר לא יהיה בעמידתו טע"ט ולא תטמא הבית אבל נחשוב הטומא' כאילו הוא במקו' סתום אשר לא תטמא זולת מה שירא' לבד בעליונו' ושפלות כמו שיתבאר עתה ואמנם התחייב זה הדין להיות הטומאה בתוך אמנם אם הית' בעצם הבנין הדין בו מחצה על מחצה כמו שקדם בהלכה אשר לפני זאת וכן (לא) היתה הטומאה בתוך האבן יהיה הדין בה כמו היותה בתוך הקורה ואע"פ שהמשקוף אשר בין הבית והעלייה הוא סלע או הדומה לו מן האבנים ובתוספת' (פ"ז) אמרו של בנין ידון מחצה על מחצה ושל סלע כקליפת השום. וענין נראין שיהי' זאת המחיצה אשר על הטומאה ספיריים כמו הזכוכית והשוהם והדומה להם כל הבית טמא ואפי' לא יהיה במקום הטומאה טפח על טפח: (רמב"ם)

פרק ו - משנה ו

בַּיִת הַמְשַׁמֵּשׁ אֶת הַכֹּתֶל, יִדּוֹן כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם. כֵּיצַד. כֹּתֶל שֶׁבֵּין שְׁנֵי כוּכִין, אוֹ בֵין שְׁתֵּי מְעָרוֹת, טֻמְאָה בַבָּתִּים וְכֵלִים בַּכֹּתֶל וַעֲלֵיהֶם כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם, טְהוֹרִין. טֻמְאָה בַכֹּתֶל וְכֵלִים בַּבָּתִּים וְעָלֶיהָ כִקְלִפַּת הַשּׁוּם, טְהוֹרִין. טֻמְאָה תַחַת הָעַמּוּד, טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת:

ר"ע מברטנורה בַּיִת הַמְשַׁמֵּשׁ אֶת הַכֹּתֶל. הַמְּעָרוֹת שֶׁתַּחַת הַקַּרְקַע כְּשֶׁחוֹפְרִים כּוּךְ לְמֵת מִצַּד זֶה וְכוּךְ לְמֵת מִצַּד הַשֵּׁנִי נִמְצָא הַכֹּתֶל עָשׂוּי מֵאֵלָיו, מִשּׁוּם הָכִי קָרֵי לֵיהּ בַּיִת הַמְשַׁמֵּשׁ אֶת הַכֹּתֶל, שֶׁעַל יְדֵי הַחֲפִירָה נַעֲשָׂה הַכֹּתֶל, אֲבָל בִּנְיָן שֶׁעַל גַּבֵּי קַרְקַע, הַכֹּתֶל גּוֹרֵם לַבַּיִת שֶׁיִּהְיֶה בַּיִת, וּמִשּׁוּם הָכִי קָרֵי לֵיהּ [לְעֵיל מִשְׁנָה ג'] כֹּתֶל הַמְשַׁמֵּשׁ אֶת הַבַּיִת: טֻמְאָה בַבָּתִּים. בַּכּוּכִין וּבַמְּחִלּוֹת: וַעֲלֵיהֶן כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם טְהוֹרִין. דְּמַפְסִיק לַטֻּמְאָה, וְאֵין דִּינָם כְּדִין כֹּתֶל שֶׁבֵּין שְׁנֵי בָתִּים {כ}: טֻמְאָה תַחַת הָעַמּוּד. אִם יֵשׁ עַמּוּד בְּתוֹךְ הַכּוּךְ אוֹ בְתוֹךְ הַמְּעָרָה וְטֻמְאָה תַחְתָּיו וְהִיא רוֹצֶצֶת שֶׁאֵין בָּהּ טֶפַח עַל טֶפַח בְּרוּם טֶפַח {כא}: טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת. וְכָל שֶׁכְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה לְמַעְלָה וּלְמַטָּה טָמֵא כְדִין כָּל טֻמְאָה מְכֻסָּה, וּמִן הַצְּדָדִים טָהוֹר, וְהוּא הַדִּין לְעַמּוּד שֶׁבַּבַּיִת: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {כ} מִשּׁוּם דְּנַעֲשָׂה מֵאֵלָיו. מַהֲרַ"ם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {כא} אֲבָל אִם יֵשׁ בִּמְקוֹם הַטֻּמְאָה טֶפַח עַל טֶפַח בְּרוּם טֶפַח הָוֵי כְּקֶבֶר סָתוּם וּמְטַמֵּא כָל סְבִיבָיו. תּוֹסֶפְתָּא: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם יחפרו בארץ מקום גדול לקבור בו מתים רבים ויחפרו בתוך זאת החפירה לקבור לפי שיעור האיש אשר יקברו בו איש בכל קבר והקבר אשר הוא על שיעור האיש יקרא כוך והמקום הגדול והמקבץ הכוכין יקרא מערה וכבר ביארנו זה בב"ב (סוף פ"ו) וההפרש אשר בין בית המשמש את הכותל וכותל המשמש את הבית הוא כמו שאספר וזה שהכותלי' אם היו עומדי' על שטח הארץ הנה יקרא הכותל ממנו כותל המשמש את הבית לפי שזה הכותל שם הבית בית אולם אם חפר בארץ שתי חפירות אחד בצד השני הנה הכותל אשר ישאר ביניהם לא יקראו לו כותל המשמש את הבית לפי שאין זאת החפירה שם אותו בית כאשר נעשה בו דבר אבל החפירה שם אותו כותל ויאמר שזאת החפירה בית המשמש את הכותל: ואמרו תחת העמוד הוא שתהיה הטומא' תחת המחיצה זו אשר חוצצת בין שני הכוכין או בין שתי מערות ותהיה הטומאה נראית שם ויהיה טמא כל מה שכנגדו עד הרקיע וכל מה שכנגדה עד התהום וזהו ענין אמרו בוקעת ועולה בוקעת ויורדת כמו שתשמעהו וזה השרש בכל המסכתא כי כאשר תהיה הטומאה אטומה ר"ל שהוא במקום מקיף בו דבק ואין שם חלל טפח הנה כל מה שיהי' נכחיי לטומא' בין למעלה בין למטה טמא ולא יועיל בזה גובה הבנין עליו וכן אפי' הוא עמוד בתוך הבית והטומא' בתוך העמוד יהי' הדין כמו שזכרנו ולשון התוספתא עמוד שהוא עומד בתוך הבית וטומאה תחתיו והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ואם יש במקו' הטומאה טע"ט על רום טפח הרי הוא כקבר התהום ומטמא כל סביביו ושמור זה השרש ולא אצטרך שאכפלהו: (רמב"ם)

פרק ו - משנה ז

כֵּלִים שֶׁתַּחַת הַפֶּרַח, טְהוֹרִים. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי מְטַמֵּא {כג}. הַטֻּמְאָה וְהַכֵּלִים שֶׁתַּחַת הַפֶּרַח, אִם יֶשׁ שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח, טְמֵאִין. וְאִם לָאו, טְהוֹרִין {כד}. שְׁנֵי פַרְדַּסְקִים זֶה בְצַד זֶה, אוֹ זֶה עַל גַּב זֶה, נִפְתַּח אַחַד מֵהֶן, הוּא וְהַבַּיִת טָמֵא, וַחֲבֵרוֹ טָהוֹר {כו}. וְרוֹאִין אֶת הַפַּרְדַּסְקִין כְּאִלּוּ הוּא אֹטֶם, יִדּוֹן מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה לְהָבִיא אֶת הַטֻּמְאָה לַבָּיִת:

ר"ע מברטנורה פֶּרַח. דָּבָר בּוֹלֵט וְרָחָב שֶׁיּוֹצֵא בְּרֹאשׁ הָעַמּוּד אוֹ בְאֶמְצָעוֹ: כֵּלִים שֶׁתַּחַת הַפֶּרַח טְהוֹרִים. הָכָא אַיְרֵי בְעַמּוּד הָעוֹמֵד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים {כב} אוֹ בְּגִנָּה וְטֻמְאָה תַחְתָּיו, וְהַפֶּרַח בּוֹלֵט מִן הָעַמּוּד טֶפַח לַחוּץ וּמַאֲהִיל עַל הַכֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו: טְהוֹרִים. דְּטֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, וְכָל שֶׁבַּצְּדָדִים טָהוֹר: רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי מְטַמֵּא. דְּפֶרַח כָּעַמּוּד, וּכְשֶׁהַטֻּמְאָה בּוֹקַעַת חוֹזֶרֶת עַל הַכֵּלִים שֶׁהַפֶּרַח מַאֲהִיל עֲלֵיהֶם. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: הַטֻּמְאָה וְהַכֵּלִים שֶׁתַּחַת הַפֶּרַח. כְּגוֹן שֶׁהַפֶּרַח מַאֲהִיל עַל הַטֻּמְאָה וְעַל הַכֵּלִים: פּוֹתֵחַ טֶפַח. שֶׁבּוֹלֵט הַפֶּרַח חוּץ לָעַמּוּד טֶפַח: פַּרְדַּסְקִים. עַמּוּדִים חֲלוּלִים נְתוּנִים בְּכֹתֶל הַבַּיִת וּבָהֶן חַלּוֹנוֹת חַלּוֹנוֹת וְיֵשׁ לָהֶן דְּלָתוֹת, וְטֻמְאָה תַּחַת אוֹתָן עַמּוּדִים: נִפְתַּח אַחַד מֵהֶן הוּא וְהַבַּיִת טָמֵא. שֶׁהַטֻּמְאָה בּוֹקַעַת בְּתוֹכוֹ וְיוֹצְאָה לַבַּיִת. וַאֲפִלּוּ הַטֻּמְאָה מֵחֶצְיוֹ שֶׁל כֹּתֶל וְלַחוּץ דְּאֵינוֹ נִדּוֹן כַּבַּיִת. אֲפִלּוּ הָכִי הַבַּיִת טָמֵא {כה}: וְרוֹאִין אֶת הַפַּרְדַּסְקִין כְּאִלּוּ הֵן אֹטֶם. כְּלוֹמַר אִם הַדֶּלֶת נָעוּל וְלֹא נִפְתָּח רוֹאִין אוֹתָן כְּאִלּוּ אֵין שָׁם חָלָל כְּלָל, וְאִם טֻמְאָה תַחְתֵּיהֶן נִדּוֹן הַכֹּתֶל מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה, כְּכָל הָנֵי דִּתְנַן לְעֵיל מֵחֶצְיוֹ וְלִפְנִים הַבַּיִת טָמֵא מֵחֶצְיוֹ וּלְחוּץ הַבַּיִת טָהוֹר: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {כב} וְקָשֶׁה, דְּהָא לְעֵיל בְּעַמּוּד הָעוֹמֵד בְּתוֹךְ כּוּךְ וּמְעָרָה אָמְרִינַן דְּבוֹקַעַת וְעוֹלָה, וּפְשִׁיטָא דְהֵם מְקֹרִים. וְעוֹד שֶׁהָרַ"ב כָּתַב לְעֵיל דְּהוּא הַדִּין לְעַמּוּד שֶׁבַּבַּיִת: {כג} מְטַמֵּא. אַף דִּבְכַמָּה דוּכְתֵּי מַשְׁמַע דְּטֻמְאָה תַחַת הַכְּלִי וּרְצוּצָה אֵינָהּ בּוֹקַעַת אֶלָּא כְנֶגֶד הַטֻּמְאָה, נִרְאֶה לִי דְהָכָא מַיְרֵי שֶׁהַטֻּמְאָה מְמַלְּאָה כָּל תַּחַת הָעַמּוּד, וְהַפֶּרַח בָּטֵל לְגַבֵּי עַמּוּד לְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. מַהֲרַ"ם: {כד} טְהוֹרִין. שֶׁאֵין מְקוֹם הַפֶּרַח שֶׁאֵין שָׁם טֻמְאָה בָּטֵל לִקְצָתוֹ שֶׁיֵּשׁ שָׁם הַטֻּמְאָה כְּמוֹ שֶׁבָּטֵל לְגַבֵּי עַמּוּד. מַהֲרַ"ם: {כה} וְלֹא דָמֵי לְדִלְעֵיל מִשְׁנָה ה' טֻמְאָה בֵּין הַקּוֹרוֹת כוּ' כְּאִלּוּ הִיא אֹטֶם וּבוֹקַעַת כוּ' וְלֹא אָמְרִינַן הַכֹּל טָמֵא שֶׁתִּתְפַּשֵּׁט בְּכָל הָעֲלִיָּה אוֹ הַבַּיִת לְאַחַר שֶׁבּוֹקַעַת, דְּשָׁאנֵי הָכָא דְכֹתֶל בַּיִת בָּתַר בַּיִת שָׁדִינַן לֵיהּ וְלָא חֲשִׁיבָה רְצוּצָה לְגַבֵּי בַּיִת, כְּדִלְעֵיל מִשְׁנָה ג', עַיֵּן שָׁם. וְדַוְקָא נִפְתַּח, אֲבָל לֹא נִפְתַּח לֹא שַׁיָּךְ בְּטֻמְאָה רְצוּצָה לוֹמַר סוֹף טֻמְאָה לָצֵאת דֶּרֶךְ הַבַּיִת כוּ'. מַהֲרַ"ם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {כו} וַחֲבֵרוֹ טָהוֹר. כֵּיוָן דְּבַיִת גּוּפֵיהּ לֹא מִטַּמֵּא מִגּוּפֵיהּ אֶלָּא מִכֹּחַ פַּרְדַּסְקִים שֶׁאֶצְלוֹ, דַּי לָנוּ אִם נְטַמֵּא הַבַּיִת וְלֹא הַכֹּתֶל. מַהֲרַ"ם: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם פרח. הוא הדבר הבולט מהקירות והעמודי' בעת העשיה כמו מה שהוא בבנין הגבוה מטיחו' הטיח והסיד [צ"ל והכיורות] והכאות והוא מאמרו פרח שושן ואומר כי כאשר היה עמוד וטומאה בתוכו כמו שהתבאר והיה מזה העמוד פרח יוצא והיו כלים תחת זה הפרח והאהיל הפרח עליהם הנה אלו הכלים טהורים לפי שטומאה בוקעת ועולה כמו שהתבאר לא תטמא אלא מה שיהיה נכחי אליו לבד וכן התבאר בתוספתא שפרח הנאמר בכאן שאם היתה טומאה באחד מאלו הכלים אשר תחת הפרח והיו הכלים אחרים תחת זה הפרח אם היה גבוה הפרח אשר תחתיו הטומאה והכלים טפח או יותר הנה כבר האהיל על הכל ונטמאו הכלים כולם באהל המת ואם היתה פחות מטפח הנה אינו אהל כמו שקדם ואמנם יטמא מה שנגעה בו הטומאה ממנו לבד: ופרדסקין הוא מחבא החפירה בתוך קיר הבית כמו אוצר קטן ולו מנעול ופותחת ואם היה באחד מקירות הבתים שני חדרים זו ע"ג זו והיתה טומאה באחד מהן ונפתח ונשאר החדר השני נעול השערים הנה זה החדר אשר בו הטומאה עם כל הבית טמא והחדר הסגור טהור אם היתה טומאה שומה בחדר אולם אם היתה טמונה בתוך קמורת החדר או בעליונו או בשפלתו או בצדדיו הנה נחשוב החדר כאילו סתום והוא אמרו כאילו הוא אוטם והיתה הטומאה בתוך הקיר מקשיי אין חלל בו ונעיין אם הטומאה בעביי' אשר ימשך לבית או בחצי האחר ויהיה הבית טהור לפי מה שהשרשנו בזה הפרק והמשל בזה שיהיה בעובי הקיר ארבעה זרתות ובעמק החדר ב' זרתות ישאר מעובי הקיר שני זרתות תהיה הטומאה טמונה בו על מרחק וכאשר עיינו מרחק הטומאה מחלל הבית שני זרתות וטפח וזה מחצי הכותל הנה יהיה הבית טהור זה התועלת כאשר חשבנו החדרים אטומים לענין הבאת הטומאה לבית אמנם לענין הטמאות אחד מהם מהאחר הנה כאשר חשבנום אטומים כולן הטומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ותטמא כל מה שיהיה נכחו לחדר האחר וזה כולו יתבאר בתוספתא שם אמרו פרדסקין שהוא פתוח לבית הטומאה בקרקעו או בכותל שלפנים ממנו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ורואים את הפרדסקין כאילו הוא אטום מחצה על מחצה להביא את הטומאה לבית ג' פרדסקין זה בצד זה או זה אחר זה או זה ע"ג זה וטומאה תחתיהם או ביניהן או על גביהם טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ורואים את הפרדסקים כאילו הם אטומים ונדונים מחצה על מחצה להביא את הטומאה לבית וזה כולו מבואר במה שכבר ביארנוהו מכאן בזאת ההלכה ואין הלכה כר' יוחנן בן נורי: (רמב"ם)

פרק ז

פרק ז - משנה א

הַטֻּמְאָה בַכֹּתֶל, וּמְקוֹמָהּ טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח, כָּל הָעֲלִיּוֹת שֶׁעַל גַּבָּהּ, אֲפִלּוּ הֵן עֶשֶׂר, טְמֵאוֹת. הָיְתָה עֲלִיָּה אַחַת עַל גַּבֵּי שְׁנֵי בָתִּים {ב}, הִיא טְמֵאָה, וְכָל הָעֲלִיּוֹת שֶׁעַל גַּבָּהּ, טְהוֹרוֹת. כֹּתֶל שָׁנִית, טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת. נֶפֶשׁ אֲטוּמָה, הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִן הַצְּדָדִין, טָהוֹר, מִפְּנֵי שֶׁטֻּמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת. אִם הָיָה מְקוֹם הַטֻּמְאָה טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח, הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִכָּל מָקוֹם, טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְקֶבֶר סָתוּם. סָמַךְ לָהּ סֻכּוֹת, טְמֵאוֹת. רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר:

ר"ע מברטנורה הַטֻּמְאָה. שֶׁעַל גַּבָּהּ. שֶׁעַל גַּבֵּי הַכֹּתֶל: טְמֵאוֹת. שֶׁהַכֹּתֶל מְשַׁמֵּשׁ לָהֶן, וְרָאשֵׁי קוֹרוֹת הָעֲלִיָּה תְּחוּבוֹת בַּכֹּתֶל וְהַכֹּתֶל גָּבוֹהַּ וְהָוֵי מְחִצָּה לְכָל הָעֲלִיּוֹת שֶׁזּוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ. וְדַוְקָא כְּשֶׁמְּקוֹם הַטֻּמְאָה טֶפַח עַל טֶפַח, דְּנֶחְשָׁב כָּל הַכֹּתֶל כְּקֶבֶר סָתוּם {א} וּמֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה לְכָל הָעֲלִיּוֹת, אֲבָל אֵין שָׁם טֶפַח עַל טֶפַח, בּוֹקַעַת כְּנֶגְדָּהּ, וְהַצְּדָדִים טְהוֹרִים. וְאֵין הַכֹּתֶל נִדּוֹן מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה כֵּיוָן דַּאֲפִלּוּ סֶדֶק לֵיכָּא לְצַד הָעֲלִיּוֹת: עֲלִיָּה אַחַת בְּנוּיָה עַל גַּבֵּי שְׁנֵי בָתִּים. [שֶׁכֹּתֶל זֶה מַפְסִיק בֵּין שְׁנֵי הַבָּתִּים] וַעֲלִיָּה בְּנוּיָה עַל גַּבֵּי שְׁנֵיהֶם: הִיא טְמֵאָה. עֲלִיָּה הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁהַכֹּתֶל הַהוּא מַגִּיעַ עַד הַמַּעֲזִיבָה וְהַטֻּמְאָה בּוֹקַעַת בָּהּ: וְכָל הָעֲלִיּוֹת שֶׁעַל גַּבָּהּ טְהוֹרוֹת. דְּמַעֲזִיבָה שֶׁעָלֶיהָ חוֹצֶצֶת: כֹּתֶל הַשּׁוּנִית. כֹּתֶל הַבָּנוּי בְּמָקוֹם שֶׁהַיָּם מַגִּיעַ שָׁם בְּעֵת שֶׁהוֹלֵךְ וְסוֹעֵר {ג}: טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה. אִם יֵשׁ טֻמְאָה תַחְתָּיו אֵין הַכֹּתֶל הַהוּא מְטַמֵּא כָּל סְבִיבָיו, לְפִי שֶׁאֵין שָׁם חֲלַל טֶפַח: נֶפֶשׁ אֲטוּמָה. צִיּוּן שֶׁבּוֹנִים עַל הַקֶּבֶר, וְהוּא אָטוּם שֶׁבָּנוּי עַל הַטֻּמְאָה עַצְמָהּ וְאֵין הַמֵּת קָבוּר בְּאָרוֹן כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בוֹ חֲלַל טֶפַח: כְּקֶבֶר סָתוּם. דִּמְטַמֵּא כָל סְבִיבָיו בְּמַגָּע: סָמַךְ לָהּ סֻכּוֹת. אַנֶּפֶשׁ אֲטוּמָה דִּלְעֵיל קָאֵי, דְּאָמְרִינַן הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִן הַצְּדָדִים טָהוֹר, וְאִם עָשָׂה לְצִיּוּן זֶה הָאָטוּם סֻכּוֹת כְּעֵין מַשְׁקוֹף {ד}, הַסֻּכָּה הַזּוֹ טְמֵאָה, לְפִי שֶׁהִיא דוֹמָה לְאֹהֶל הַמֵּת: וְרַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר. כֵּיוָן שֶׁהִיא מִן הַצְּדָדִים. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {א} דְּמַה שֶּׁכָּתוּב בַּסֵּיפָא מִפְּנֵי כוּ', קָאֵי נַמִּי אַרֵישָׁא, אֶלָּא דְּנָטַר עַד לְבַסּוֹף. מַהֲרַ"ם: {ב} בָּתִּים. שֶׁכֹּתֶל זֶה מַפְסִיק בֵּין שְׁנֵי הַבָּתִּים. הָרַ"שׁ: {ג} דְּאִי אֶפְשָׁר שֶׁיְּהֵא בָהּ חָלָל טֶפַח, שֶׁלֹּא תִתְקַיֵּם מִפְּנֵי זַעֲפַת הַיָּם. וְאוֹרְחָא דְמִלְּתָא נָקַט. וְכֹתֶל חָזָק בְּיוֹתֵר קוֹרֵא לָהּ שׁוּנִית. וְכֵן בְּסֵיפָא הֲוָה לֵיהּ לְמִתְנֵי נֶפֶשׁ שֶׁאֵין בָּהּ טֶפַח עַל טֶפַח, אֶלָּא שֶׁכָּךְ קוֹרֵא לָהּ נֶפֶשׁ אֲטוּמָה. מַהֲרַ"ם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ד} וְהִקְשָׁה מַהֲרַ"ז וָורְמַיְזָ"א, מַאי שְׁנָא מִסּוֹף פֶּרֶק ו', כֵּלִים שֶׁתַּחַת הַפֶּרַח טְהוֹרִין. וּמַהֲרַ"ם פֵּרֵשׁ, שֶׁכֹּתֶל הַנֶּפֶשׁ הוּא כֹּתֶל הַסֻּכָּה מִצַּד אֶחָד, טְמֵאוֹת, כֵּיוָן דְּכָל כֹּתֶל הַנֶּפֶשׁ הוּא מִן הַקֶּבֶר וְחָשׁוּב כְּקֶבֶר סָתוּם וְהוּא דֹפֶן לַסֻּכָּה, אִם כֵּן נִכְנֶסֶת הַטֻּמְאָה לַסֻּכָּה. וְלִדְבָרָיו מַשְׁמַע דְּקָאֵי אַאִם הָיָה מְקוֹם הַטֻּמְאָה טֶפַח עַל טֶפַח: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם שרש אשר ראוי שיהיה נזכר תמיד שהטומאה אם היתה בלתי אטומה בתוך הבנין אבל יהיה על גבה חלל טפח הנה זהו קבר ויטמא כל מה שיגיע וכל מה שעליו יטמא כל מה שיוסיף בגובה בנין זה הקבר ואפי' היה גבוה זה הבנין תכלית מה שאפשר ולזה כל העליות שעל גבה טמאות אם היו זו למעלה מזו ולזה הכותל אשר בו הטומאה משותפת לכל כזאת הצורה ואם לא יהי' על הטומאה חלל והיה הכותל על גוף הטומאה הנה היא תטמא מה שלמעלה ממנו ומה שלמטה הנכחי אליו לבד ולא תטמא צדדי הקיר ולא מה שאינו נכחי לטומאה למעלה או למטה: ואמרו היתה עליה על גבי שני בתים הוא שתהיה הטומאה בתוך כותל שבין שני הבתים עד שתהיה העליה מאהלת על הכותל שבו הטומאה ועל זאת העליה עליה אחרת הנה הכותל שבין שני הבתים הוא קבר כמו שהשרשנו והעליה אשר עליה טמאה להיות הקבר בה ואשר למעלה ממנה טהורה או המעזיבה חוצצת כמו שקדם שהאהל מציל גם כן מן הטומאה ואם היה זה כולו מבואר בצורה הקודמת הנה אוסיף צורה אחרת לבאר זה. וכותל שנית יקרא כותל שנתנוהו סמוך לכותל אחר והיו שם כתלים קרובים מאד והיתה הטומאה ביניהן דחוקה. ונפש הוא הבנין הבונים על הקבר גבוה על שטח הארץ ושמו מפורסם במצרים שוכ"ה אל קבר וכבר ביארנו שאוטם הוא הדבר המקשיי אשר אין חלל בתוכו ולא פתח: ואמרו נפש [צ"ל אטומה] הטומאה ירצה בו שיהיה זה הבנין על עצם הטומאה ולא יהיה המת בארון עד שיהיה שם חלל טפח: ואמרו סמך לה סוכות חוזר על נפש אטומה אמר כי כאשר שם הבנין כותל ושם עליו המשקוף לסוכה הנה זאת הסוכה טמאה ודומה לאהל המת. ורבי יהודה מטהר שהנוגע בצדדים טהור לפי מה שקדם ואין הלכה כרבי יהודה: (רמב"ם)

פרק ז - משנה ב

כָּל שִׁפּוּעֵי אֹהָלִין, כָּאֹהָלִין. אֹהֶל שֶׁהוּא שׁוֹפֵעַ וְיוֹרֵד, וְכָלֶה עַד כְּאֶצְבַּע, טֻמְאָה בָאֹהֶל, כֵּלִים שֶׁתַּחַת הַשִּׁפּוּעַ, טְמֵאִים. טֻמְאָה תַחַת הַשִּׁפּוּעַ, כֵּלִים שֶׁבָּאֹהֶל, טְמֵאִין. טֻמְאָה מִתּוֹכוֹ, הַנּוֹגֵעַ בּוֹ מִתּוֹכוֹ, טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה {ה}. וּמֵאֲחוֹרָיו, טָמֵא טֻמְאַת עָרֶב. טֻמְאָה מֵאֲחוֹרָיו, הַנּוֹגֵעַ בּוֹ מֵאֲחוֹרָיו, טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה. מִתּוֹכוֹ, טָמֵא טֻמְאַת עָרֶב. כַּחֲצִי זַיִת מִתּוֹכוֹ וְכַחֲצִי זַיִת מֵאֲחוֹרָיו, הַנּוֹגֵעַ בּוֹ, בֵּין מִתּוֹכוֹ בֵּין מֵאֲחוֹרָיו, טָמֵא טֻמְאַת עָרֶב. מִקְצָתוֹ מְרֻדָּד עַל הָאָרֶץ, טֻמְאָה תַחְתָּיו אוֹ עַל גַּבָּיו, טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת {ז}. אֹהֶל שֶׁהוּא נָטוּי בָּעֲלִיָּה, מִקְצָתוֹ מְרֻדָּד עַל הָאֲרֻבָּה שֶׁבֵּין בַּיִת לָעֲלִיָּה, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מַצִּיל {ח}. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֵינוֹ מַצִּיל, עַד שֶׁיְּהֵא נָטוּי כִּנְטִיַּת הָאֹהֶל:

ר"ע מברטנורה כָּל שִׁפּוּעֵי אֹהָלִים כָּאֹהָלִים. שֶׁאִם הָיְתָה טֻמְאָה תַּחַת הַשִּׁפּוּעַ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ תַּחַת הַגַּג שֶׁל הָאֹהֶל, טָמֵא, כְּאִלּוּ הָיְתָה מֻנַּחַת תַּחַת הַגַּג: וְכָלֶה עַד כְּאֶצְבַּע. מִלְּמַעְלָה לְצַד הַגַּג. דְּלֹא חָיְשִׁינַן בְּאֹהֶל שֶׁל טֻמְאָה אֶלָּא שֶׁיְּהֵא בְתוֹכוֹ אֲוִיר כְּשִׁעוּר טֶפַח עַל טֶפַח בְּרוּם טֶפַח מְרֻבָּע: טֻמְאָה בָאֹהֶל. רֹחַב הַגַּג שֶׁאֵינוֹ מְשֻׁפָּע קָרוּי אֹהֶל: הַנּוֹגֵעַ בּוֹ מִתּוֹכוֹ וֽכוּ'. וְטַעֲמָא דְצַד פְּנִימִי שֶׁל אֹהֶל וְצַד חִיצוֹן שֶׁלּוֹ כִּשְׁנֵי כֵלִים חֲשִׁיב לְהוּ, וְצַד שֶׁכְּלַפֵּי הַטֻּמְאָה כִּכְלִי הַנּוֹגֵעַ בַּמֵּת עַצְמוֹ, וְצַד שֵׁנִי כְּכֵלִים הַנּוֹגְעִים בְּכֵלִים. הִלְכָּךְ, טֻמְאָה בְתוֹכוֹ, הַנּוֹגֵעַ מִתּוֹכוֹ טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה, דַּהֲוֵי לֵיהּ אָדָם שֶׁנָּגַע בְּכֵלִים שֶׁנָּגְעוּ בְמֵת דִּתְנַן בְּרֵישׁ פֶּרֶק קַמָּא דְּטָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה: אֲבָל הַנּוֹגֵעַ מֵאֲחוֹרָיו טָמֵא טֻמְאַת עָרֶב. כְּדִתְנַן (לְעֵיל פ"א מ"ב) כֵּלִים בְּכֵלִים טְמֵאִים טֻמְאַת שִׁבְעָה, הַשְּׁלִישִׁי, בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים טְמֵאִים טֻמְאַת עֶרֶב. וּבְטֻמְאָה מֵאֲחוֹרָיו הָוֵי אִפְּכָא, דְּצַד חִיצוֹן כְּכֵלִים הַנּוֹגְעִים בְּמֵת, וְצַד פְּנִימִי כְּכֵלִים בְּכֵלִים. וְטַעֲמָא דְצַד פְּנִימִי וְצַד חִיצוֹן נֶחְשָׁבִים כִּשְׁנֵי כֵלִים, דִּכְשֶׁהַטֻּמְאָה בְתוֹכוֹ כֵּיוָן דְּמַצִּיל מִלִּהְיוֹת הַטֻּמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה אֵין לוֹ כֹּחַ לְטַמֵּא הַנּוֹגֵעַ בַּחוּץ טֻמְאַת שִׁבְעָה, וּכְשֶׁהַטֻּמְאָה בַּחוּץ כֵּיוָן דְּמַצִּיל מִלִּהְיוֹת הַטֻּמְאָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת אֵין לוֹ כֹּחַ לַפְּנִימִי לְטַמֵּא הַנּוֹגֵעַ בּוֹ טֻמְאַת שִׁבְעָה. וּמִכָּל מָקוֹם הָאֹהֶל עַצְמוֹ בֵּין בִּפְנִים בֵּין בַּחוּץ טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה, דַּהֲוֵי לֵיהּ כֵּלִים בְּכֵלִים. וְכֻלַּהּ מַתְנִיתִין מַיְרֵי לְאַחַר שֶׁיָּצָא הַמֵּת מִן הָאֹהֶל {ו}: כַּחֲצִי זַיִת מִתּוֹכוֹ וְכַחֲצִי זַיִת מֵאֲחוֹרָיו. הָאֹהֶל טָמֵא מִמַּה נַּפְשָׁךְ טֻמְאַת שִׁבְעָה, שֶׁמִּצְטָרֵף חֲצִי זַיִת שֶׁבְּתוֹכוֹ עִם הַחֲצִי זַיִת שֶׁבַּאֲחוֹרָיו. אֲבָל הַנּוֹגֵעַ בֵּין מִתּוֹכוֹ בֵּין מֵאֲחוֹרָיו אֵין בּוֹ אֶלָּא טֻמְאַת עֶרֶב, דְּכֵיוָן דְּלֵיכָּא כַּזַּיִת בְּמָקוֹם אֶחָד אִי אֶפְשָׁר לְכָל צַד לֵחָשֵׁב אֶלָּא כְּכֵלִים בְּכֵלִים, הִלְכָּךְ הַנּוֹגֵעַ טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב: מִקְצָתוֹ מְרֻדָּד עַל הָאָרֶץ. לְאַחַר שֶׁפֵּרְשׂוּ הָאֹהֶל, סֶרַח הָעוֹדֵף בִּירִיעוֹת הָאֹהֶל פֵּרְשׂוּ אוֹתָם בָּאָרֶץ: מְרֻדָּד. תַּרְגּוּם וַיְרַקְּעוּ אֶת פַּחֵי הַזָּהָב (שְׁמוֹת לט) וְרַדִּידוּ: טֻמְאָה תַחְתָּיו. תַּחַת אוֹתוֹ רִדּוּד: אוֹ עַל גַּבָּיו. עַל גַּבֵּי הָרִדּוּד: בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת. וְנִטְמָא הָאֹהֶל. אֲבָל הַנִּכְנָס לְתוֹכוֹ טָהוֹר אִם לֹא נָגַע בּוֹ: מִקְצָתוֹ. שֶׁל אֹהֶל: מְרֻדָּד עַל אֲרֻבָּה שֶׁבֵּין בַּיִת לָעֲלִיָּה. וְטֻמְאָה בַּבַּיִת: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מַצִּיל. עַל הָעֲלִיָּה: כִּנְטִיַּת הָאֹהֶל. שֶׁהָאֲרֻבָּה בַּאֲוִיר הָאֹהֶל, אָז מַצִּיל עַל כָּל הָעֲלִיָּה שֶׁחוּץ לָאֹהֶל: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ה} הַנּוֹגֵעַ כוּ'. בְּאֹהֶל שֶׁל פִּשְׁתָּן אַיְרֵי, שֶׁמִּטַּמֵּא טֻמְאַת אֹהָלִים. הָרַ"שׁ. וּכְלוֹמַר לַאֲפוֹקֵי שְׁאָר דְּבָרִים הַיּוֹצְאִין מִן הָעֵץ: {ו} דְּאִי לָאו הָכִי, אֲפִלּוּ הַנּוֹגֵעַ מֵאֲחוֹרָיו טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה, דְּאֵין הָאֹהֶל מִתְחַשֵּׁב. הָרַ"שׁ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ז} וְיוֹרָדֶת. וְכֵלִים שֶׁתַּחַת הָרִדוּד טְמֵאִים, כֵּיוָן דְּאֵין אֹהֶל טֶפַח מַפְסִיק בֵּינָם לַטֻּמְאָה. מַהֲרַ"ם: {ח} מַצִּיל. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין גַּגּוֹ עַל הָאֲרֻבָּה, שֶׁהָאֹהֶל מַצִּיל בְּכִסּוּי. הָרַמְבַּ"ם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם אמרו מתוכו ומאחוריו הוא כנוי השיפוע לא האהל: וכן אמרו מקצתו מרודד ירצה בו מקצת השיפוע והוא שיהיה קצת הבימה שטוחה על הארץ תרגום וירקעו ורדידו כאשר היתה הטומאה שטוחה על הארץ ממעל מקצה הבימה או נתונה בין הארץ ומקצת הבימה הנה טומאה בוקעת ועולה לפי מה שהשרשנו ובתוספתא זכרו זו החלוקה אשר יהיה בו הטומאה תחת השיפוע או מאחוריו לאמרו כחצי זית מתוכו כחצי זית מאחוריו הנוגע בו בין מתוכו בין מאחוריו טמא טומאת ערב ואמר על כל זה והאהל עצמו טמא טומאת ז' ולימדך בכאן שהדבור אמנם הוא על השיפוע והוא ענין שופע ויורד שיתחדד מן גג הקובה נופל על זוית לרחבה ולא תסור זאת הרחבה להוסיף עד שיהיה הזוית החדה. מקצת הבימה על הארץ בתכלית החדוד והוא כונתו באמרו וכלה עד כאצבע וזהו צורתו ואע"פ שהוא בעצמו: [אהל] שהוא נטוי בעלייה וכו'. רבי יוסי אומר שאחר שזאת המחיצה כבר נסתמה בכסוי האהל השטוח עליו והיה חלל האהל מקיף בארובה העליה טהורה. רבי שמעון אומר שהעליה טמאה בסבות הארובה ואין הבדל בין האהל שטוח עליו או נסתם בבגד אינו חוצץ כמו שקדם ואמנם תהיה העליה טהורה כאשר היתה תחת גג האהל (כזה): (רמב"ם)

פרק ז - משנה ג

הַמֵּת בַּבַּיִת וּבוֹ פְתָחִין הַרְבֵּה, כֻּלָּן טְמֵאִין. נִפְתַּח אַחַד מֵהֶן {ט}, הוּא טָמֵא וְכֻלָּן טְהוֹרִים. חָשַׁב {י} לְהוֹצִיאוֹ בְאַחַד מֵהֶן, אוֹ בְחַלּוֹן שֶׁהוּא אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה טְפָחִים, הִצִּיל עַל כָּל הַפְּתָחִים. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יַחְשֹׁב עַד שֶׁלֹּא יָמוּת הַמֵּת. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, אַף מִשֶּׁמֵּת. הָיָה סָתוּם וְנִמְלַךְ לְפָתְחוֹ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, כְּשֶׁיִּפְתַּח אַרְבָּעָה טְפָחִים. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כְּשֶׁיַּתְחִיל. וּמוֹדִים בְּפוֹתֵחַ בַּתְּחִלָּה, שֶׁיִּפְתַּח אַרְבָּעָה טְפָחִים:

ר"ע מברטנורה כֻּלָּן טְמֵאִים. כָּל הַכֵּלִים הַמֻּנָּחִים תַּחַת הַמַּשְׁקוֹף שֶׁל פֶּתַח בַּחֲלַל הַפְּתָחִים מִבַּחוּץ כֻּלָּן טְמֵאִים אַף עַל פִּי שֶׁהַפְּתָחִים נְעוּלִים, דְּגָזְרוּ חֲכָמִים טֻמְאָה עַל הַמָּקוֹם שֶׁהוּא דֶּרֶךְ יְצִיאַת טֻמְאָה, שֶׁסּוֹפוֹ שֶׁל מֵת לָצֵאת דֶּרֶךְ שָׁם: חָשַׁב לְהוֹצִיאוֹ בְאַחַד מֵהֶן. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִפְתַּח: אוֹ בְחַלּוֹן שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אַרְבָּעָה. דִּבְהָכִי שִׁעֲרוּ חֲכָמִים שֶׁרָאוּי לְהוֹצָאַת הַמֵּת: הִצִּיל עַל כָּל הַפְּתָחִים. הַנְּעוּלִים: יַחְשֹׁב עַד שֶׁלֹּא יָמוּת הַמֵּת. דְּמִשֶּׁיָּרְדָה תּוֹרַת טֻמְאָה לַפְּתָחִים בְּמִיתַת הַמֵּת שׁוּב אֵינָהּ עוֹלָה מֵהֶן בְּמַחֲשָׁבָה אֶלָּא עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה כְגוֹן נִפְתַּח: וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אַף מִשֶּׁמֵּת. דְּמַחְשָׁבָה מַפְקַעַת תּוֹרַת טֻמְאָה מִן הַפְּתָחִים מִכָּאן וּלְהַבָּא. אֲבָל כֵּלִים שֶׁהָיוּ בַּפְּתָחִים קֹדֶם מַחְשָׁבָה מוֹדוּ בֵית הִלֵּל שֶׁהֵם טְמֵאִים {יא}: הָיָה. אֶחָד מִן הַפְּתָחִים סָתוּם בַּאֲבָנִים: כְּשֶׁיִּפְתַּח אַרְבָּעָה טְפָחִים. הֻצְּלוּ שְׁאָר פְּתָחִים: כְּשֶׁיַּתְחִיל. לִפְתֹּחַ מִיָּד הֻצְּלוּ שְׁאָר פְּתָחִים: בְּפוֹתֵחַ בַּתְּחִלָּה. כְּגוֹן כֹּתֶל שֶׁאֵין בּוֹ פֶּתַח וּבָא לַעֲשׂוֹת פֶּתַח חָדָשׁ, לֹא הֻצְּלוּ הַפְּתָחִים עַד שֶׁיִּפְתַּח אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ט} נִפְתַּח כוּ'. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חִשֵּׁב עָלָיו. תּוֹסֶפְתָּא: {י} חָשַׁב. הַיְנוּ בְדִבּוּר: {יא} דְּלֵית לְהוּ בְּרֵרָה. וְהָא דְכָתַב הָרַ"ב לְעֵיל דִּגְזֵרַת חֲכָמִים מַה שֶּׁמְּטַמֵּא כָּל הַפְּתָחִים, לָאו דַּוְקָא, דְּאִם לֹא כֵן הָא קַיְמָא לָן בִּדְרַבָּנָן יֵשׁ בְּרֵרָה, אֶלָּא רָצָה לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ מְפֹרָשׁ בַּכָּתוּב אֶלָּא הוּא הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כאשר היו הפתחים כולם נעולים הנה יהיה הבית כולו כקבר וזה יטמא כל מה שיגע בו וזה לשונם בית סתום מטמא כל סביביו וכאשר נפתח אחד מן הפתחים או חשב להוציא את המת מפתח ידוע ואף על פי שלא נפתח עדיין או שהיה בכלל הפתחים פתח בנוי יכול להוציא בו את המת לאברים ואף על פי שהוא אסור הנה הציל על כל הפתחים כולן וכאשר היה בהן פתח נעול הנה אשר ישב תחת המשקוף היוצא על זה הפתח לא יטמא וזהו ענין היות הפתח כבר הציל מן הטומאה כמו שכבר ביארנו בפרק הג' וסבות זה היות הבית היוצא מדין קבר ונשאר בית ואינו מטמא כל סביביו והבן זה מאד: וענין פותח בתחלה לפתוח פתח באחד הכתלים במקום שלא היה שם פתח ויחשוב להוציא בו וכבר קדם בפרק הג' שהמת פתחו בארבעה: (רמב"ם)

פרק ז - משנה ד

הָאִשָּׁה שֶׁהִיא מַקְשָׁה לֵילֵד וְהוֹצִיאוּהָ מִבַּיִת לְבַיִת, הָרִאשׁוֹן טָמֵא בְסָפֵק, וְהַשֵּׁנִי בְּוַדָּאי. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁהִיא נִטֶּלֶת בַּגַּפַּיִם. אֲבָל אִם הָיְתָה מְהַלֶּכֶת, הָרִאשׁוֹן טָהוֹר {יב}, שֶׁמִּשֶּׁנִּפְתַּח הַקֶּבֶר אֵין פְּנַאי לְהַלֵּךְ. אֵין לַנְּפָלִים פְּתִיחַת הַקֶּבֶר, עַד שֶׁיַּעְגִּילוּ רֹאשׁ כְּפִיקָה:

ר"ע מברטנורה וְהוֹצִיאוּהָ מִבַּיִת לְבַיִת. וּבְבַיִת שֵׁנִי יָלְדָה וָלָד מֵת, וּמְסַפְּקָא לָן אִם [יָצָא הַוָּלָד מֵת מִן הַבַּיִת] הָרִאשׁוֹן: בִּזְמַן שֶׁהִיא נִטֶּלֶת בַּגַּפַּיִם. שֶׁחַבְרוֹתֶיהָ נוֹטְלוֹת אוֹתָהּ בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ, שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לֵילֵךְ, חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא יָצָא הַוָּלָד מֵת מִן הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן: הַקֶּבֶר. רֶחֶם הָאִשָּׁה שֶׁנִּפְתָּח כְּשֶׁהַוָּלָד יוֹצֵא: אֵין לַנְּפָלִים פְּתִיחַת הַקֶּבֶר וֽכוּ'. סִיּוּמָא דְמִלְּתָא דְרַבִּי יְהוּדָה הִיא. וְהָכִי קָאָמַר, הָא דְַאֲמַרַן שֶׁמִּשֶּׁנִּפְתַּח הַקֶּבֶר אֵין פְּנַאי לְהַלֵּךְ לֹא אֲמַרַן אֶלָּא בְּנֵפֶל שֶׁעִגֵּל רֹאשׁ כַּפִּיקָה, כְּלוֹמַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ עִגּוּל רֹאשׁ גָּדוֹל כַּפֶּלֶךְ הַזֶּה שֶׁהַנָּשִׁים טוֹוֹת בּוֹ הַחוּט שֶׁל שְׁתִי, אֲבָל אִם לֹא הָיָה לַנֵּפֶל עִגּוּל רֹאשׁ כְּפִיקָה אֶלָּא קָטָן מִזֶּה, אַף עַל פִּי שֶׁנִּפְתַּח הַקֶּבֶר וְיָצָא רֹאשׁ הַוָּלָד לַחוּץ, יֵשׁ לָהּ פְּנַאי לְהַלֵּךְ וְחָיְשִׁינַן שֶׁמָּא יָצָא רֹאשׁוֹ מִן הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה {יג}: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יב} טָהוֹר. אֲפִלּוּ מֵת וְלָדָהּ בְּתוֹךְ מֵעֶיהָ, אֵינוֹ מְטַמֵּא עַד שֶׁיֵּצֵא לַחוּץ. הָרַ"שׁ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב שֶׁהֶאֱרִיךְ בָּזֶה: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם מקשה לילד קושי ההולדה וזה הדין הוא במי שמת הולד בגופה והתחילה להתקשות מהבית אשר היתה שם והעתיקוה לבית שני וילדה שם הולד המת הנה הבית אשר התחיל לה בו הקושי טמא בספק לפי שנאמר אולי נפתח הרחם שם ויצא הולד מת ונטמא הבית: ואמר ר' יהודה אם היתה בה ההעתקה בעת החולשה עד שלא יכלה לילך עד שסמכו אותה בארבות ידיה הנה כבר אפשר שנפתח הרחם ויצא הולד: ואמרו נפתח הקבר כנוי לפתיחת הרחם וכן הכנוי מזה הענין בכל הגמרא ואומר שמאז שנפתח לא יכלה לילך ואם הלכה ברגליה הנה הבית הראשון טהור: ואמר שאין לנפלים פתיחת הקבר עד שיתעגל ראשם כמו הפלך וכבר התבאר בתוספתא שאמרו בכאן פיקה הוא כוש הטויה אמרו כפיקה של שתי וכאשר נתקשית בבית אחת ויצאה ונתקשה עוד בבית שני והפילה בו נפל ואין לו ראש כפיק' אלא פחו' מזה הנה הבית הראשון טמא בספק ואע"פ שהיא הלכה על רגליה מבית לבית לפי שאנחנו נאמר אולי יצא הולד בבית הראשון ולקטנות ראשו אפשר שהלכה אחר יציאתו וזה ענין אמרו אין לנפלים פתיחת קבר אשר נאמר שיעכב לה ההליכה כאשר נפתחו והלכה כרבי יהודה: (רמב"ם)

פרק ז - משנה ה

יָצָא הָרִאשׁוֹן מֵת וְהַשֵּׁנִי חַי, טָהוֹר. הָרִאשׁוֹן חַי וְהַשֵּׁנִי מֵת, טָמֵא. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, בְּשָׁפִיר אֶחָד, טָמֵא. בִּשְׁנֵי שְׁפִירִים, טָהוֹר:

ר"ע מברטנורה יָצָא הָרִאשׁוֹן מֵת. הַוָּלָד הָרִאשׁוֹן יָצָא מֵת וְהַוָּלָד הַשֵּׁנִי יָצָא חַי: טָהוֹר. הַשֵּׁנִי הַחַי {יד} מִטֻּמְאַת מֵת, אִם הוֹצִיאוּ הַמֵּת מִן הַבַּיִת קֹדֶם לֵידַת הַשֵּׁנִי. דִּבְעוֹדוֹ בִמְעֵי אִמּוֹ לֹא נִטְמָא אַף עַל פִּי שֶׁנִּפְתַּח הַקֶּבֶר, דְּטָהֳרָה {טו} בְּלוּעָה אֵינָהּ מִטַּמְּאָה: הָרִאשׁוֹן חַי וְהַשֵּׁנִי מֵת טָמֵא. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוֹצִיאוּ הַחַי מִן הַבַּיִת קֹדֶם שֶׁנּוֹלַד הַמֵּת. דְּמִכֵּיוָן שֶׁיָּצָא הַחַי נִפְתַּח הַקֶּבֶר וְנִטְמָא מִיָּד, דְּסוֹף טֻמְאָה לָצֵאת: בְּשָׁפִיר אֶחָד טָמֵא. כְּלוֹמַר אִם יָצְאוּ שְׁנֵיהֶם כְּעֵין שָׁפִיר אֶחָד {טז}, שֶׁיָּצְאוּ בְּבַת אַחַת, טָמֵא. שָׁפִיר, שִׁלְיָא שֶׁהַוָּלָד נָתוּן בָּהּ: בִּשְׁנֵי שְׁפִירִין. כְּלוֹמַר כְּעֵין שְׁנֵי שְׁפִירִין זֶה אַחַר זֶה, אֲפִלּוּ רִאשׁוֹן חַי וְשֵׁנִי מֵת: טָהוֹר. דְּסָבַר רַבִּי מֵאִיר אַף עַל פִּי שֶׁנִּפְתַּח הַקֶּבֶר אֵין מְטַמֵּא עַד שֶׁיֵּצֵא לַאֲוִיר הָעוֹלָם {יז}. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יג} שֶׁאֵימָתַי לְפָרֵשׁ הוּא: {יד} וְקָשֶׁה, דַּהֲרֵי הָאִשָּׁה טְמֵאָה וּתְטַמֵּא אֶת הַוָּלָד טֻמְאַת עֶרֶב, וְהַיְנוּ שְׁנַיִם טְמֵאִים בְּמֵת דִּתְנַן בְּפֶרֶק קַמָּא. וְעוֹד טָמֵא מִמַּגַּע אִמּוֹ שֶׁהִיא טְמֵאָה טֻמְאַת לֵידָה. הָרַאֲבַ"ד. וְקֻשְׁיָא הַשְּׁנִיָּה יֵשׁ לוֹמַר, מַאי טָהוֹר, מִטֻּמְאַת מֵת. כֶּסֶף מִשְׁנֶה. וְקֻשְׁיָא הָרִאשׁוֹנָה, יֵשׁ לוֹמַר, מַאי טָהוֹר, מִטֻּמְאַת מַגָּע מֵת שֶׁהוּא טֻמְאַת שִׁבְעָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {טו} לְשׁוֹן הָרַ"שׁ, דְּאֵין דֶּרֶךְ טֻמְאָה לִכָּנֵס, וְעוֹד דְּטָהֳרָה כוּ'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {טז} וְטַעֲמָא, דְּשָׁפִיר אֵינוֹ מַעֲלֶה וְלֹא מוֹרִיד, שֶׁאִם יָצְאוּ בְּבַת אַחַת אַף עַל פִּי שֶׁיִּהְיוּ בִּשְׁנֵי שְׁפִירִים מִכָּל מָקוֹם נוֹגְעִים זֶה בָּזֶה. וְאֵין טַעַם לוֹמַר שֶׁהַשְּׁפִירִים מַפְסִיקִים: {יז} עַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב שֶׁהֶאֱרִיךְ כָּאן מִסֻּגְיָא דְּחֻלִּין דַּף ע"ב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם אמרו טהור וטמא ירצה בו הנולד חי וההפרש בין יציאת החי תחלה או יציאת המת תחלה הוא מה שאספר לך אחר שתדע תחלה כי כאשר נגע בו בתוך הגוף לא יטמאהו אא"כ נגע בו משיצא לאויר העולם וזה שהולד החי ידחה עצמו ויחזור ביציאתו וקודם זה יחזיקהו הטבע עד שישלם והמת כבר עזב אותו הטבע ולא החזיקהו אבל ידחהו כאשר יכבד עליו ויצירהו וכאשר יצא הולד הראשון מת הנה נאמר הטבע דחהו ולא ידחה החי ליציאה ולא נגע במת בענין יציאתו ואם קדם החי ביציאה הנה זה המת ימשכהו בלי ספק לפי שהכח לא יחזיקהו אמנם יצא אצל פתיחת הרחם נמשך לחי ודבק אליו ולזה יטמאהו אצל היציאה. והנה אבאר לך בנדה (פ"ה) אמרם תינוק בן יום א' מטמא במת. ושפיר שם השליא אשר יהי' בה הולד ואין הלכה כר"מ: (רמב"ם)

פרק ז - משנה ו

הָאִשָּׁה שֶׁהִיא מַקְשָׁה לֵילֵד, מְחַתְּכִין {יח} אֶת הַוָּלָד בְּמֵעֶיהָ וּמוֹצִיאִין אוֹתוֹ אֵבָרִים אֵבָרִים, מִפְּנֵי שֶׁחַיֶּיהָ קוֹדְמִין לְחַיָּיו. יָצָא רֻבּוֹ, אֵין נוֹגְעִין בּוֹ, שֶׁאֵין דּוֹחִין נֶפֶשׁ מִפְּנֵי נָפֶשׁ:

ר"ע מברטנורה יָצָא רֻבּוֹ. שֶׁל וָלָד. וּמִשֶּׁיָּצָא רֹב רֹאשׁוֹ שֶׁהוּא מִשֶּׁתֵּצֵא פַדַּחְתּוֹ אֵין נוֹגְעִים בּוֹ: שֶׁאֵין דּוֹחִים נֶפֶשׁ. הַוָּלָד: מִפְּנֵי נָפֶשׁ. הָאִשָּׁה: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יח} מְחַתְּכִין כוּ'. דְּכָל זְמַן שֶׁלֹּא יָצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם, לָאו נֶפֶשׁ הוּא וְנִתָּן לְהָרְגוֹ וּלְהַצִּיל אֶת אִמּוֹ. רַשִׁ"י: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם זה כולו פשוט אין צריך ביאור: (רמב"ם)

פרק ח

פרק ח - משנה א

יֵשׁ מְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה וְחוֹצְצִין, מְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה וְלֹא חוֹצְצִין, חוֹצְצִין וְלֹא מְבִיאִין, לֹא מְבִיאִין וְלֹא חוֹצְצִין. אֵלּוּ מְבִיאִין וְחוֹצְצִין, הַשִּׁדָּה וְהַתֵּבָה וְהַמִּגְדָּל, כַּוֶּרֶת הַקַּשׁ, כַּוֶּרֶת הַקָּנִים, וּבוֹר סְפִינָה אֲלֶכְּסַנְדְּרִית, שֶׁיֶּשׁ לָהֶן שׁוּלַיִם וְהֵן מַחֲזִיקִים אַרְבָּעִים סְאָה בְלַח, שֶׁהֵם כּוֹרַיִם בְּיָבֵשׁ. וִירִיעָה, וּסְקוֹרְטְיָא, וּקְטָבֹלְיָא, וְסָדִין, וּמַפָּץ, וּמַחֲצֶלֶת, שֶׁהֵן עֲשׂוּיִין אֹהָלִים, וְעֵדֶר בְּהֵמָה טְמֵאָה וּטְהוֹרָה, וּמְכוֹנוֹת חַיָּה וָעוֹף, וְהָעוֹף שֶׁשָּׁכַן, וְהָעוֹשֶׂה מָקוֹם לְבֵנָה בַּשִּׁבֳּלִים, הָאֵירוּס וְהַקִּסּוֹם, וְיַרְקוֹת חֲמוֹר, וּדְלַעַת יְוָנִית, וְאֳכָלִים טְהוֹרִים {ו}. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי לֹא הָיָה מוֹדֶה בְּאֳכָלִים טְהוֹרִין, חוּץ מִן הָעִגּוּל שֶׁל דְּבֵלָה:

ר"ע מברטנורה יֵשׁ מְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה. שֶׁאִם הֶאֱהִילוּ עַל הַטֻּמְאָה וְאָדָם וְכֵלִים מְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה עַל הָאָדָם וְהַכֵּלִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגְעוּ בַטֻּמְאָה: וְחוֹצְצִים. אִם הַטֻּמְאָה תַחְתֵּיהֶן מַצִּילִין אָדָם וְכֵלִים שֶׁעַל גַּבָּן, לְפִי שֶׁהֵן חוֹצְצִים בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה. וְכֵן אִם טֻמְאָה עַל גַּבָּן מִבַּחוּץ, מַצִּילִין כֵּלִים שֶׁתַּחְתֵּיהֶן: שִׁדָּה. תֵּבָה גְדוֹלָה {א} שֶׁל עֵץ כְּמִין אָרוֹן: תֵּבָה. קְטַנָּה כְעֵין שֻׁלְחָנִים: מִגְדָּל. שֶׁל עֵץ עָשׂוּי לְאוֹצָר: כַּוֶּרֶת הַקַּשׁ. קֻפּוֹת גְּדוֹלוֹת עֲשׂוּיוֹת מִקַּשׁ אוֹ מֵעֲרָבָה אוֹ כַפּוֹת תְּמָרִים: כַּוֶּרֶת הַקָּנִים. כְּמִין סַלִּים עֲשׂוּיִין מִקָּנִים: וּבוֹר סְפִינָה אֲלֶכְּסַנְדְּרִית. הַסְּפִינוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁמַּפְלִיגִים בָּהֶם בַּיָּם הַגָּדוֹל, עוֹשִׂין בְּתוֹכָן כְּלִי גָדוֹל שֶׁל עֵץ כְּמִין בּוֹר שֶׁמְּשִׂימִים בּוֹ הַמַּיִם הַמְּתוּקִין הָרְאוּיִין לִשְׁתִיָּה: וְהֵן מַחֲזִיקִים אַרְבָּעִים סְאָה בְלַח. דְּכֵיוָן שֶׁהֵן גְּדוֹלִים בְּמִדָּה זוֹ שׁוּב אֵינָן מְקַבְּלִים טֻמְאָה, וְחוֹצְצִים בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה: סְקוֹרְטְיָא. עוֹר שֶׁלּוֹבְשִׁים הָעַבְּדָנִים בִּשְׁעַת מְלַאכְתָּן: קְטָבֹלְיָא. עוֹר שֶׁמַּצִּיעִין לְמִטָּה וְשׁוֹכְבִין עָלָיו, וְקוֹרִין לוֹ בַּעֲרָבִי נט"ע: שֶׁהֵן עֲשׂוּיִין אֹהָלִים. נְטוּיִין כְּעֵין אֹהֶל. וְאַף עַל גַּב דִּירִיעָה וּסְקוֹרְטְיָא וּקְטָבֹלְיָא וְסָדִין וּמַפָּץ וּמַחֲצֶלֶת כֵּלִים נִינְהוּ וּמְקַבְּלֵי טֻמְאָה, מִכָּל מָקוֹם כְּשֶׁהֵן נְטוּיִין כְּאֹהָלִים {ב} חוֹצְצִים בִּפְנֵי טֻמְאָה, דְּאֹהֶל אַף עַל גַּב דִּמְקַבֵּל טֻמְאָה חוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה: וְעֵדֶר בְּהֵמוֹת. כְּשֶׁהֵן עוֹמְדוֹת וְלֹא מְהַלְּכוֹת וְרֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה בֵּין רַגְלָיו שֶׁל זֶה: וּמְכוֹנוֹת חַיָּה וָעוֹף. קִנֵּי חַיָּה וָעוֹף {ג}. לְשׁוֹן מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ (שְׁמוֹת טו): וְהָעוֹף שֶׁשָּׁכַן. שֶׁהָיָה קָשׁוּר עַל הַכֹּתֶל אוֹ עַל הָאִילָן: וְהָעוֹשֶׂה מָקוֹם לְבֵנָה בַּשִּׁבֳּלִים. שֶׁמְּחַפֶּה לַשִּׁבֳּלִים {ד} מָקוֹם דּוֹמֶה לְבַיִת: הָאֵירוּס וְהַקִּסּוֹם וּדְלַעַת יְוָנִית וְיַרְקוֹת חֲמוֹרִים. כָּל אֵלּוּ מִינֵי יְרָקוֹת שֶׁעָלִים שֶׁלָּהֶן רְחָבִים {ה}: חוּץ מִן הָעִגּוּל שֶׁל דְּבֵלָה. לְפִי שֶׁתַּחַת צֵל עִגּוּל שֶׁל דְּבֵלָה הָיוּ רְגִילִים לֵישֵׁב יוֹתֵר מִשְּׁאָר אֳכָלִים. וְהָכִי תַנְיָא בַּתּוֹסֶפְתָּא. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {א} וּבְמָקוֹם אַחֵר מְפָרֵשׁ עֲגָלָה: {ב} וְהוּא הַדִּין שִׁדָּה תֵּבָה כוּ' שֶׁאֵין מַחֲזִיקִין אַרְבָּעִים סְאָה כְּשֶׁנַּעֲשׂוּ אֹהָלִים. וְלֹא נַקְטֵיהּ מִשּׁוּם דְּאֵין דֶּרֶךְ לִקְבֹּעַ אוֹתָם לְאֹהֶל. וְהָא דְחוֹצְצִין נַמִּי כְּשֶׁמַּחֲזִיקִין אַרְבָּעִים סְאָה, דַּוְקָא עִם דְּפָנוֹת אֹהָלִים, כְּדִלְעֵיל פֶּרֶק ה' מִשְׁנָה ה'. מַהֲרַ"ם: {ג} וּבִתְנַאי גַּם כֵּן שֶׁיִּהְיוּ אֵלּוּ הַחַיּוֹת עוֹמְדוֹת דְּבוּקוֹת. הָרַמְבַּ"ם: {ד} הָרַמְבַּ"ם. וּבְנֻסְחַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁיַּחְפֹּר בַּשִּׁבֳּלִים. וְזֶה לְשׁוֹנוֹ בְּחִבּוּרוֹ, הַחוֹטֵט בַּשִּׁבֳּלִים מָקוֹם לְקָטָן לְהַצִּילוֹ מִן הַשֶּׁמֶשׁ. עַד כָּאן. וּמַתְנִיתִין נָקְטָה בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה, נִרְאֶה לִי שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַנָּשִׁים לַעֲשׂוֹת כֵּן, וּלְפִי זֶה הַגִּרְסָא לִבְנָהּ. וְגִרְסַת הָרַ"ב לְבֵנָה, וּפֵרֵשׁ בַּעַל כַּף נַחַת, מְשִׂימִים לְבֵנָה עַל גַּבֵּי הַשִּׁבֳּלִים שֶׁלֹּא יוֹלִיכֵם הָרוּחַ, וּכְשֶׁמְּסִירָהּ נִשְׁאָר מְקוֹמָהּ כְּמוֹ אֹהֶל. וְהָרַ"ב לֹא דָק, שֶׁהֶעְתִּיק לְבֵנָה וּמְפָרֵשׁ כְּפֵרוּשׁ הָרַמְבַּ"ם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ה} וְהָרַמְבַּ"ם כָּתַב, שֶׁמִּתְקַיְּמִים בִּימוֹת הַחַמָּה וְהַגְּשָׁמִים וּלְפִיכָךְ הֵם כְּמוֹ הַסְּכָכוֹת אִילָן שֶׁהוּא מֵסֵךְ עַל הָאָרֶץ: {ו} טְהוֹרִים. שֶׁלֹּא הֻכְשְׁרוּ. הָרַ"שׁ: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם הבאת הטומאה הוא שיאהיל דבר ממה שנזכר על הטומאה ועל אדם וכלים וחציצה בפני הטומאה הוא שיחוץ אחד מן הדברים בין המקום אשר בו הטומאה ובין מקום אחר עד שלא תעבור לה הטומאה וכבר התבאר ג"כ שהאהל מציל מן הטומאה לפי שהוא חוצץ בפני הטומאה להוצאתו ממנו ויציל כל מה שתחתיו מכלים ואדם מאלו הכלים אשר התנו בהם שהם מחזיקים מ' סאה כבר קדם זכרונם אחד אחד והתבאר סבת היותם שלא יקבלו טומאה בט"ו מכלים: וכבר התבאר סקורטיא שהיא כסוי עור אשר ישכבו בה: וקטבליא. העור אשר יאכלו עליו. וביאור מפץ ומה הוא ומה דינו בעשרים וארבעה מכלים. ואמר שהן עשויין אהלים לפי מה שביארנו פעמים שהאהל מביא את הטומאה למה שתחתיו עם הטומאה וחוצץ בפני הטומאה למה שהוא יוצא ממנה וכן אם היתה טומאה בבית והלכה בתוך הבית הנה כל מה שבתוך האהל טהור שהאהל חוצץ בפני הטומאה ודע זה וזהו ענין אמרו עשויין אהלים לפי שהן אם לא יהיו אהלין הרי הן ככלים ויטמאו ולא יחוצו בפני הטומאה כמו שקדם: ועדר בהמה. הוא שיהיה ראש כל בהמה בין רגלי האחרת ויתחברו כולם ויהיו עומדות לא הולכות וכן יתבאר בתוספתא: ומכונות חיה. קבוץ החיות המדבריות וכמו שיאמר לכלל בעלי חיים הבייתות עדר כן יאמר לכלל החיות [המדבריות] מכונות ובתנאי ג"כ שיהיו אלו החיות עומדות דבוקות: והעוף ששכן. שיהיה קשור על כותל או על אילן: והעושה מקום לבנה בשבלים. שיחפה לשבלים מקום דומה לבית: ואירוס. הסנבר. וקיסוס אלבלב: וירקות חמור. אמרו שהם קתא אלחמאר והוא אלתקם ואמרו שהוא יאכלו אותו החמורים והכונה בזה שהוא עשב לא יאכלנו האדם למזון: ואוכלים טהורים. לפי שהטמאים לא יחוצו בפני הטומאה וידוע שהאוכלין לא יטמאו אלא אחר הכשר כמו שהתבאר פעמים: ועגול של דבילה. תאנים מדובקים כדמיון עוגה ואין הלכה כר"י ב"נ. (רמב"ם)

פרק ח - משנה ב

הַזִּיזִין, וְהַגִּזְרִיּוֹת, וְהַשּׁוֹבָכוֹת, וְהַשְּׁקִיפִים, וְהַסְּלָעִים, וְהַגְּהָרִים, וְהַשְּׁנָנִים, וְהַסְּכָכוֹת, וְהַפְּרָעוֹת, שֶׁהֵן יְכוֹלִים לְקַבֵּל מַעֲזִיבָה רַכָּה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מַעֲזִיבָה בֵינוֹנִית. אֵלּוּ הֵן הַסְּכָכוֹת, אִילָן שֶׁהוּא מֵסֵךְ עַל הָאָרֶץ. וְהַפְּרָעוֹת, הַיּוֹצְאוֹת מִן הַגָּדֵר:

ר"ע מברטנורה הַזִּיזִין. עֵץ אוֹ אֶבֶן יְחִידִי הַיּוֹצֵא מִן הַכֹּתֶל קָרוּי זִיז: גִּזְרִיּוֹת. כְּמוֹ גְּזוּזְטְרָאוֹת. בִּנְיָן שֶׁל אֲבָנִים אוֹ שֶׁל עֵצִים הַיּוֹצֵא מִן הַכֹּתֶל: וְהַשּׁוֹבָכוֹת. שֶׁל יוֹנִים: וְהַשְּׁקִיפִים וְהַסְּלָעִים. פֵּרַשְׁנוּ לְעֵיל סוֹף פֶּרֶק ג': גְּהָרִים. מִין חוֹרִים שֶׁמִּשָּׁם בָּא הָאוֹר. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים מִין מְעָרוֹת וַחֲוָחִים: וְהַשְּׁנָנִים. שִׁנֵּי הַסֶּלַע: מַעֲזִיבָה רַכָּה. כְּגוֹן שֶׁעוֹשִׂים מֵעֲרָבָה וּמִקָּנִים וּמְשִׂימִים עֲלֵיהֶם טִיט מֻעָט: מַעֲזִיבָה בֵינוֹנִית. אֲבָל אִם אֵינָן יְכוֹלִים לִסְבֹּל אֶלָּא מַעֲזִיבָה רַכָּה, אֵין מְבִיאִים אֶת הַטֻּמְאָה וְלֹא חוֹצְצִים. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: אִילָן הַמֵּסֵךְ. לְשׁוֹן סוֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם: וְהַפְּרָעוֹת הַיּוֹצְאוֹת מִן הַגָּדֵר. דֶּרֶךְ גָּדֵר שֶׁנּוֹתְנִים בְּרֹאשׁוֹ קוֹצִים וּבַרְקָנִים {ז}, וְעוֹדְפִים עַל הַגָּדֵר וּבוֹלְטִים לַחוּץ. וּפְרָעוֹת, לְשׁוֹן גַּדֵּל פֶּרַע: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ז} וּלְפִי זֶה צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁמִּצְטָרְפִין לְטֶפַח, שֶׁאֵין אֹהֶל פָּחוֹת מִטֶּפַח. וּמִשּׁוּם הָכִי צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ יְכוֹלִין לְקַבֵּל מַעֲזִיבָה שֶׁלֹּא יִפֹּל דֶּרֶךְ אֲוִיר שֶׁבֵּינֵיהֶם. וְכָל זֶה מִדְּרַבָּנָן הוּא, דְּמִדְּאוֹרַיְתָא אֵין מִצְטָרְפִין כוּ'. הָרַ"שׁ. וְקָשֶׁה, לָמָּה עָרְבִינְהוּ בַהֲדֵי אִינָךְ דְּמִדְּאוֹרַיְתָא. לָכֵן נִרְאֶה כְפֵרוּשׁ הָרַמְבַּ"ם, דְּטַעֲמָא דְמַעֲזִיבָה הוּא מִפְּנֵי שֶׁאֹהֶל הַמֵּבִיא וְחוֹצֵץ צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא חָזָק וּבָרִיא, וְאָז מֵבִיא וְחוֹצֵץ מִדְּאוֹרַיְתָא. וְנִרְאֶה דִסְבִירָא לֵיהּ דְּמַיְרֵי שֶׁיֵּשׁ בְּכָל עָנָף פּוֹתֵחַ טֶפַח. וְכֵן הוּא נַמִּי דַעַת הָרַ"ב, שֶׁכֵּן בְּפֶרֶק ז' דְּנָזִיר מִשְׁנָה ג' פֵּרֵשׁ, אֲבָנִים וְעֵצִים הַבּוֹלְטִים. וְכֵן בְּסוֹף פֶּרֶק ב' דְּנִדָּה כָּתַב, אֲבָנִים פְּרוּעוֹת. וְאֶפְשָׁר שֶׁיֵּשׁ נַמִּי קוֹצִים וּבַרְקָנִים רְחָבִים טֶפַח, כִּי גִדּוּלֵי כָל הָאֲרָצוֹת אֵינָם שָׁוִים. וְאָתֵי שַׁפִּיר נַמִּי מַה שֶּׁכָּתַב אֲבָל אִם אֵינָם יְכוֹלִים לִסְבֹּל, הַיְנוּ מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ חָזָק וּבָרִיא, וְלֹא כְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי לְעֵיל לְהָרַ"שׁ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפֹּל דֶּרֶךְ אֲוִיר, שֶׁאִם בִּיכוֹלָה לְקַבֵּל בֵּינוֹנִית מְבִיאִין, כָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁיְּכוֹלָה לְקַבֵּל הַרְבֵּה [צָרִיךְ לוֹמַר הָרַכָּה. בֵּית דָּוִד]. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם זיזין וגזריות. הם [גי' יעב"ץ אריחים] הבריחים או אבנים הבולטים היוצאים מן הכותל ותרגום יציע זיזא וגזיריות מאמר הבנין והגזרה והזיז לה תוספת ממה שימשך לארץ כזה והגזרה ממה שימשך לשמים כזה ושובכות. קיני היונים היוצאי' מן הכותל: ושקיפים. תוספת ההרים ותרגום (ישעיה ב) סעיפי הסלעים שקיפי (סלעיא) [כפיא]. והסלעים. האבנים הבולטות מכתלים: והגהרים. הוא תוספת הכותל מן ויגהר ארצה (מ"א י"ח): והשננים. קבוץ שן הסלע והוא קצה ההר: וסככות ופרעות. כבר בארנוה וסככות לקוח מן סוככים בכנפיהם ופרעות מן גדל פרע שער ראשו: והתנה בזה כולו שיהיה לו מן הכח והאפשרות שיוכל לסבול גג ומעזיבה כאשר ישימו עליו קצות נסרי הגג ולא תפול ואז תחוץ בפני הטומאה ותביא את הטומאה כמו שקדם אולם אם היה הדבר הזה הבולט חלוש עד שכאשר ישימו עליו מעזיבה לא יסבלוהו אבל תפול הנה לא יחוץ בפני הטומאה: והמעזיבה. תתחלף כי יש גג שעושין אותו מנסרים עבים אפילו הכתלים לא תסבול אותם וכבר יעשו גג מדקי הערבה או מקנים וישימו עליו טיט מעט וזה קל המשא ואמר רבי מאיר כי כאשר תסבול זה המשא הקל תביא את הטומאה וחכמים אומרים עד שתסבול מעזיבה ממוצעת בין כבדות לקלות ואין הלכה כרבי מאיר: (רמב"ם)

פרק ח - משנה ג

אֵלּוּ מְבִיאִין וְלֹא חוֹצְצִין. הַשִּׁדָּה, וְהַתֵּבָה, וְהַמִּגְדָּל, כַּוֶּרֶת הַקַּשׁ, כַּוֶּרֶת הַקָּנִים, וּבוֹר סְפִינָה אֲלֶכְּסַנְדְּרִית, שֶׁאֵין לָהֶם שׁוּלַיִם וְאֵינָן {ח} מַחֲזִיקִים אַרְבָּעִים סְאָה בְלַח, שֶׁהֵם כּוֹרַיִם בְּיָבֵשׁ. וִירִיעָה, וּסְקוֹרְטְיָא, וּקְטָבֹלְיָא, וְסָדִין, וּמַפָּץ, וּמַחֲצֶלֶת, שֶׁאֵין עֲשׂוּיִין אֹהָלִים, וּבְהֵמָה וְחַיָּה שֶׁמֵּתוּ, וְאֳכָלִים טְמֵאִים {ט}. מוּסָף {י} עֲלֵיהֶם, הָרֵחַיִם שֶׁל אָדָם:

ר"ע מברטנורה וְאֵין מַחֲזִיקִים אַרְבָּעִים סְאָה בְלַח. דְּכֵיוָן דִּמְקַבְּלֵי טֻמְאָה, אֵין חוֹצְצִין: שֶׁאֵין עֲשׂוּיִין אֹהָלִים. אֵין נְטוּעִים כְּעֵין אֹהֶל, אֶלָּא מְרֻדָּדִים עַל פִּי אֲרֻבָּה: מוּסָף עֲלֵיהֶם הָרֵחַיִם שֶׁל אָדָם. הַיְנוּ רֵחַיִם דְּיָד, שֶׁהֵן מִטַּלְטְלִין וּמְקַבְּלִים טֻמְאָה. לְמַעוֹטֵי רֵחַיִם שֶׁל בְּהֵמָה דְּלֹא מִטַּלְטְלִין וְלֹא מְקַבְּלֵי טֻמְאָה: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ח} וְאֵינָן. אוֹ אוֹ קָתָנֵי. הָרַמְבַּ"ם: {ט} טְמֵאִים. פֵּרוּשׁ, מֻכְשָׁרִים. לְפִי שֶׁכַּאֲשֶׁר הָיוּ בַחַלּוֹן אוֹ שֶׁנַּעֲשָׂה מֵהֶן מְחִצָּה מִטַּמְּאוּ בְמֵת. הָרַמְבַּ"ם: {י} מוּסָף. לְפִי שֶׁאֵלּוּ כֻלָּן הֵן הֵן מֵאוֹתָן דְּרֵישָׁא שֶׁמְּבִיאִים וְחוֹצְצִים, מַה שֶּׁאֵין כֵּן רֵחַיִם דְּלֹא תָנֵי בְּרֵישָׁא. הָרַמְבַּ"ם. וְהָא דְלָא תָנָא בְרֵישָׁא רֵיחַיִם שֶׁל בְּהֵמָה, יֵשׁ לוֹמַר דְּתָנֵי וְשִׁיֵּר, אַף דְּתָנֵי אֵלּוּ. אִי נַמִּי יֵשׁ לוֹמַר דְּבִכְלַל שִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל הֵם, וְשֶׁל אָדָם לֹא דָמוּ לְשִׁדָּה כוּ', דִּפְחוּתִים מֵאַרְבָּעִים סְאָה, לְהָכִי תַנְיֵהּ בְּסֵיפָא. מַהֲרַ"מ: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם אמרו שאין להם שולים ואין מחזיקים. אין ענינן שיהיו שוות הקצוות יחד אבל שתהיה עודפת האחת על האחרת לפי מה שהשרשנו בחמשה עשר מכלים: ואמר שאין עשויין אהלים. כמו שיהיו שטוחין על חלון שבין בית לעליה או בין גגה הוא דקיימא לן שיריעה וסדין שפרוסה בין שני בתים [אינה] חוצצת. ועשויים כאהלים היא שנויה לקמן בהלכה חמישית בפט"ו שהם אז (לא) יחוצו. וכן אם נתפשטו על הטומאה ועל הכלים שם יטמאו הכלים ולא יחוצו למה שלמעלה מהם אפילו היה אהל בשווי ממנו על הארץ: ובהמה וחיה שמתו ואוכלים טמאים. כולן טמאים וכבר ביארנו שהשרש אצלנו שדבר טמא אינו חוצץ ואין רצונו באמרו אוכלים טמאים שכבר נטמאו קודם אבל אם היו מוכשרים הנה הם מביאין ואינם חוצצין לפי שכאשר היו בחלון או נעשה מהן מחיצה יתטמאו במת וטמא אינו חוצץ כמו שקדם: ואמרו מוסף עליהן הרחים של אדם. ר"ל שהן נוספים על הפך הדברים אשר נאמר בהן מביאין וחוצצין לפי שהוא [בד"י הגי' הפכיים] הפסד להן להשתנות הענין בו והוא מביא ולא חוצץ ונוסף רחים של אדם ר"ל של יד שהוא ג"כ אם היה על ארובה שבין בית לעליה או בחלון שבין שני בתים שהוא אינו חוצץ אם לא שם אותו כמו אבן מהאבנים שהן חוצצין לפי שמתנאי הדברים החוצצים שלא יהיה דעתו לפנותו כמו שביארנו בששי מזאת המסכתא: (רמב"ם)

פרק ח - משנה ד

אֵלּוּ חוֹצְצִים וְלֹא מְבִיאִין. מַסֶּכֶת פְּרוּסָה, וַחֲבִילֵי הַמִּטָּה, וְהַמִּשְׁפָּלוֹת וְהַסְּרִיגוֹת שֶׁבַּחֲלוֹנוֹת:

ר"ע מברטנורה מַסֶּכֶת פְּרוּסָה. חוּטֵי הַשְּׁתִי כְּמוֹ שֶׁהֵן פְּרוּסִים בִּכְלִי הָאוֹרֵג קֹדֶם שֶׁיֶּאֱרֹג הַבֶּגֶד, אִם הָיוּ פְּרוּסִים עַל פְּנֵי אֲרֻבָּה שֶׁבֵּין בַּיִת לָעֲלִיָּה וְטֻמְאָה תַחְתֶּיהָ, מַצֶּלֶת עַל הַכֵּלִים שֶׁלְּמַעְלָה. אֲבָל אִם מַאֲהֶלֶת עַל הַמֵּת וְעַל הַכֵּלִים אֵין מְבִיאָה אֶת הַטֻּמְאָה, דְּלָא חֲשִׁיבָא אֹהֶל עַד שֶׁתֵּאָרֵג {יא}: וַחֲבִילֵי הַמִּטָּה. חֲבָלִים שֶׁל מִטָּה כְּשֶׁהִיא מְסֹרֶגֶת: וְהַמִּשְׁפָּלוֹת. קֻפּוֹת שֶׁמּוֹצִיאִים בָּהֶן אֶת הַזֶּבֶל: וְהַסְּרִיגוֹת שֶׁבַּחֲלוֹנוֹת. סְבָכוֹת שֶׁעוֹשִׂים בַּחַלּוֹנוֹת, חוֹצְצִים, שֶׁאֵין הַטֻּמְאָה עוֹבֶרֶת לְצַד אַחֵר. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְכֻלָּן נֶקֶב כְּפוֹתֵחַ טֶפַח, שֶׁנֶּקֶב פּוֹתֵחַ טֶפַח מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יא} דְּגָמְרִינַן אֹהֶל אֹהֶל מִמִּשְׁכָּן: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם מסכת פרוסה. היא מחצלת הפשוטה: וחבילי המטה. כמו אריגת חבלים נמשכים מארובה לארובה: ומשפלת. היא הקופה אשר ישאו בה הבהמות הזבלים והוא כמו סבכה מחבלים אבל אין בכל נקב ונקב כי אם פחות מטפח: והסריגות שבחלונות. הסבכות אשר בחלונות תרגום שבכה סריגה ובתנאי שלא יהיה בנקבי הסבכות נקב טפח על טפח ואז יחוץ ודע זה: (רמב"ם)

פרק ח - משנה ה

אֵלּוּ לֹא מְבִיאִין וְלֹא חוֹצְצִין. הַזְּרָעִים וְהַיְרָקוֹת הַמְחֻבָּרִים לַקַּרְקַע, חוּץ מִן הַיְרָקוֹת שֶׁמָּנוּ, וְכִפַּת הַבָּרָד, וְהַשֶּׁלֶג, וְהַכְּפוֹר, וְהַגְּלִיד, וְהַמֶּלַח, וְהַדּוֹלֵג מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְהַקּוֹפֵץ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְהָעוֹף הַפּוֹרֵחַ {יג}, וְטַלִּית הַמְנַפְנֶפֶת, וּסְפִינָה שֶׁהִיא שָׁטָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם. קָשַׁר אֶת הַסְּפִינָה בְּדָבָר שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַעֲמִידָהּ, כָּבַשׁ אֶת הָאֶבֶן עַל גַּבֵּי הַטַּלִּית, מְבִיאָה אֶת הַטֻּמְאָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הַבַּיִת שֶׁבַּסְּפִינָה אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה:

ר"ע מברטנורה יְרָקוֹת שֶׁמָּנוּ. הָנָךְ דִּתְנַן בְּרֵישׁ פִּרְקִין, אֵירוּס וְקִסּוֹם וְיַרְקוֹת חֲמוֹרִים וּדְלַעַת יְוָנִית. וְהַנְהוּ בִמְחֻבָּרִים. דְּאִי בִתְלוּשִׁים, אִי בְּשֶׁהֻכְשְׁרוּ לְקַבֵּל טֻמְאָה, לֹא חַיְצֵי, דְּדָבָר הַמְקַבֵּל טֻמְאָה אֵינוֹ חוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה. וְאִי בְשֶׁלֹּא הֻכְשְׁרוּ, הַיְנוּ אֳכָלִים טְהוֹרִים: כִּפַּת הַבָּרָד. חֲתִיכַת הַבָּרָד. לְשׁוֹן מַשְׁלִיךְ קַרְחוֹ כְפִתִּים (תְּהִלִּים קמז). אִי נַמִּי, בָּרָד הֶעָשׂוּי כְּכִפָּה. ארקוול"ט בְּלַעַ"ז: וְהַכְּפוֹר. מַיִם הַנּוֹזְלִים וְיוֹרְדִים שֶׁקָּפְאוּ: גְּלִיד. מֵי נְהָרוֹת קְפוּאִים: וְהַמֶּלַח. כָּל הָנֵי אֵין מְבִיאִים וְלֹא חוֹצְצִים. לְפִי שֶׁהֵן נִמּוֹחִים וְאֵינָם מִתְקַיְּמִים: דּוֹלֵג. בְּהֵמָה וְחַיָּה. וְקוֹפֵץ, בָּאָדָם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, דּוֹלֵג וְקוֹפֵץ תַּרְוַיְהוּ בָּאָדָם {יב}, אֶלָּא דוֹלֵג שֶׁרַגְלוֹ אַחַת מֻנַּחַת בָּאָרֶץ וְדוֹלֵג בַּשְּׁנִיָּה, וְקוֹפֵץ, בִּשְׁתֵּי רַגְלָיו: וְהַטַּלִּית הַמְנַפְנֶפֶת. שֶׁמְּנִיפָתָהּ הָרוּחַ וְעוֹמֶדֶת בָּאֲוִיר כְּמוֹ קֻבָּה: כָּבַשׁ אֶת הָאֶבֶן עַל גַּבֵּי הַטַּלִּית. שֶׁהָיְתָה אֶבֶן מֻנַּחַת בְּקָצֶה אֶחָד שֶׁל טַלִּית וְהֵנִיף הָרוּחַ הַקָּצֶה הַשֵּׁנִי וְנַעֲשָׂה כְמִין אֹהֶל: מְבִיאָה אֶת הַטֻּמְאָה. אִם הֶאֱהִילָה עַל הַמֵּת וְעַל הַכֵּלִים מְבִיאָה אֶת הַטֻּמְאָה עַל הַכֵּלִים: הַבַּיִת שֶׁבַּסְּפִינָה. כְּגוֹן שֶׁהַבַּיִת בְּרֹאשׁ הַסְּפִינָה וּמַאֲהֶלֶת עַל הַכֵּלִים שֶׁבַּסְּפִינָה וְעַל הַמֵּת שֶׁבַּיָּם {יד} בְּשָׁעָה שֶׁהִיא מְהַלֶּכֶת. פֵּרוּשׁ אַחֵר, הַבַּיִת שֶׁבַּסְּפִינָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד בְּרוּחַ מְצוּיָה, אֲפִלּוּ הֶאֱהִיל עַל הַמֵּת וְהַכֵּלִים שֶׁבַּסְּפִינָה אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה, דְּלָא חֲשִׁיב אֹהֶל. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יב} וּמִכָּל מָקוֹם בִּכְלַל דּוֹלֵג יֵשׁ בְּהֵמָה וְחַיָּה, דְּאִם לֹא כֵן אַדְּתָנֵי עוֹף הַפּוֹרֵחַ אַמַּאי לֹא תָנֵי כְהַאי גַּוְנָא בִּבְהֵמָה וְחַיָּה: {יג} הַפּוֹרֵחַ. וְקָשֶׁה, לְמַאי דְּפֵרֵשׁ הָרַ"ב לְעֵיל וְהָעוֹף דַּוְקָא קָשׁוּר, אִם כֵּן אֲפִלּוּ אֵינוֹ פּוֹרֵחַ נַמִּי. וְאֵין לוֹמַר דְּאֵינוֹ קָשׁוּר וְאֵינוֹ פּוֹרֵחַ מֵבִיא וְאֵינוֹ חוֹצֵץ, דְּאִם כֵּן הֲוָה לֵיהּ לְמִתְנֵי בְמַתְנִיתִין ג'. וְאֵין לוֹמַר דְּאִין הָכִי נַמִּי דְּהָכָא אֲפִלּוּ כְשֶׁאֵינוֹ פּוֹרֵחַ, כְּמוֹ בְּטַלִּית וּסְפִינָה דַּהֲוֵי לָאו דַּוְקָא מִדְּתָנֵי סֵיפָא קָשַׁר כָּבַשׁ כוּ', הָתָם שָׁאנֵי, דְּתָנֵי בְהֶדְיָא קָשַׁר כָּבַשׁ, אֲבָל בְּעוֹף דְּלֹא תָנֵי לְעֵיל הַקָּשׁוּר יֵשׁ לוֹמַר דְּדַוְקָא הוּא, דְּשָׁכַן אֲפִלּוּ שֶׁאֵינוֹ קָשׁוּר מֵבִיא וְחוֹצֵץ, וְכִי פּוֹרֵחַ דַּוְקָא הוּא שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא וְאֵינוֹ חוֹצֵץ: {יד} דְּאִי הַמֵּת נַמִּי בַּבַּיִת, מַאי טַעֲמָא דְרַבִּי יוֹסֵי. דְּדֹחַק לוֹמַר דְּבָעֵי אֹהֶל בַּיַּבָּשָׁה דּוּמְיָא דְמִשְׁכָּן. הָרַ"שׁ: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם חוץ מן הירקות שמנו. ר"ל המנויות למעלה והם אירוס וקיסוס וירקות חמור ודלעת יונית שאלו המנויות אין להם השארות וקיום בזמן הקיץ וישיגם מה שכבר קדם הדין בהן שהן מביאין וחוצצין ואע"פ שהן מחוברי' כמו שאמר (מו"ק דף ה:). הסככות אילן שהוא מיסך על הארץ. וכיפה של ברד ושלג וכפור וגליד ומלח. אם נעשה אהל מאחד מאלו הדברים הנה אלו אינם אהל לפי שאלו כולן אין קיום להן והן במהירות ההתכה: וכפור הוא מה שיקפה מהמים היורדים כטל ולזה יהיה דק: וגליד. הוא מה שיקפה מהמימות בנהרות ויתקבצו המים מחוזק הקור: ודולג. הוא שיהיה רגלו אחת קיימת בארץ וידלג בשניה למקום אחר: וקופץ. הוא שיסיר ב' רגליו יחד מהארץ ויקפוץ למקום אחר: וטלית המנפנפת. [בד"י הגי' שתחזירה] שתחזיקה הרוח באויר כמו קובה: כבש את האבן על גבי הטלית. הוא שתהיה האבן על קצת הטלית עוד תנשב הרוח שם ותגביה אמציעתו ותהיה אהל: ובית הספינה. הוא אשר יקרא אהל הספינה ואמר רבי יוסי שהיות כלל הספינה בלתי מחובר בארץ אבל עוברת במים יהיה דינה כדין טלית המנפנפת וזאת הספינה אשר על המים אין קיום לה ואין הלכה כרבי יוסי: (רמב"ם)

פרק ח - משנה ו

שְׁתֵּי חָבִיּוֹת {טו} וּבָהֶן כִּשְׁנֵי חֲצָיֵי זֵיתִים, מֻקָּפוֹת צָמִיד פָּתִיל וּמֻנָּחוֹת בְּתוֹךְ הַבַּיִת, הֵן טְהוֹרוֹת, וְהַבַּיִת טָמֵא. נִפְתְּחָה אַחַת מֵהֶן, הִיא וְהַבַּיִת טְמֵאִים וַחֲבֶרְתָּהּ טְהוֹרָה. וְכֵן שְׁנֵי חֲדָרִים שֶׁהֵן פְּתוּחִין לַבָּיִת:

ר"ע מברטנורה כִּשְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים. חֲצִי זַיִת בְּזוֹ וַחֲצִי בְזוֹ: הַבַּיִת טָמֵא. דְּאֵין צָמִיד פָּתִיל מַצִּיל עַל הַטֻּמְאָה שֶׁתַּחְתָּיו שֶׁלֹּא תְטַמֵּא הַבַּיִת, וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן בִּשְׁתֵּי חָבִיּוֹת, הוֹאִיל וּשְׁתֵּיהֶן בַּבַּיִת מִצְטָרְפִים לְכַשִּׁעוּר לְטַמֵּא הַבַּיִת. וְהֶחָבִיּוֹת טְהוֹרוֹת, דְּאֵין טֻמְאַת חֲצִי זַיִת שֶׁבַּחֲבֶרְתָּהּ נִכְנֶסֶת לְתוֹכָהּ הוֹאִיל וּמֻקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל: וְכֵן שְׁנֵי חֲדָרִים שֶׁהֵן פְּתוּחִים לַבָּיִת. וְדַלְתוֹתֵיהֶן נְעוּלוֹת, וַחֲצִי זַיִת בְּחֶדֶר זֶה וַחֲצִי זַיִת בְּחֶדֶר זֶה. הַבַּיִת טָמֵא, דְּסוֹף טֻמְאָה לָצֵאת. וַחֲדָרִים טְהוֹרִים, דְּאֵין דֶּרֶךְ טֻמְאָה לִכָּנֵס: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {טו} חָבִיּוֹת. שֶׁל חֶרֶס. אִי נַמִּי כְאוֹתָן דְּרֵישׁ פֶּרֶק י' דְּכֵלִים: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כבר קדם לך שחצי שיעור לא יטמא וכבר קדם לך כי כאשר יהיה בבית כזית מן המת בין שיהיה נחתך לחתיכות או יהיה הגוף אחד הנה הבית טמא ויטמא כל מה שבו אלא אם כן היה מוקף צמיד פתיל לפי תנאו וכבר ביארנו בשמיני מכלים כי כאשר היתה הטומא' תחת צמיד פתיל הנה היא תטמא הבית ואף על פי שהוא צמיד פתיל לטומאה ואם תהיה זכור אלו השרשים הנה דברו בשתי חביות מבואר. ואולם אומרו בשני חדרים והוא מקום ספוק לפי מה שאבאר לך וזה שאמר כמו שבאלו שתי חביות יצטרף חצי זית אשר בזה החבית לחצי זית אשר בחבית האחרת לטמא מה שהוא חוץ מהן לא לטמא הכלי אשר בו חצי זית כן הדין בחדר שבבית אם היה חצי שיעור בחדר וחצי שיעור בבית יתחבר חצי שיעור אשר בחדר לחצי שיעור אשר בבית לטמא הבית אשר הוא חוץ מהחדר לא לטמא החדר כמו שאמרנו כאן הבית טמא והחבית טהורה ולשון התוספתא בזה הענין הוא שאם היו שלשה בתים זה לפנים מזה וזה לפנים מזה כחצי זית בפנימי או באמצעי וכחצי זית בחיצון החיצון טמא והפנימי והאמצעי טהורים כחצי זית בפנימי וכחצי זית באמצעי הפנימי טהור והחיצון והאמצעי טמאים. הנה כבר התבאר כל מה שזכרנו: (רמב"ם)

פרק ט

פרק ט - משנה א

כַּוֶּרֶת שֶׁהִיא בְתוֹךְ הַפֶּתַח וּפִיהָ לַחוּץ, כַּזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ אוֹ עַל גַּבָּהּ מִבַּחוּץ, כֹּל שֶׁהוּא כְנֶגֶד הַזַּיִת, תַּחְתֶּיהָ וְגַבָּהּ טָמֵא. וְכֹל שֶׁאֵינוֹ כְנֶגֶד הַזַּיִת, תּוֹכָהּ, וְהַבַּיִת, טָהוֹר. בַּבַּיִת, אֵין טָמֵא אֶלָּא הַבַּיִת. בְּתוֹכָהּ, הַכֹּל טָמֵא:

ר"ע מברטנורה כַּוֶּרֶת. שֶׁיֵּשׁ לָהּ שׁוּלַיִם, וּמַחְזֶקֶת אַרְבָּעִים סְאָה בְּלַח שֶׁהֵן כּוֹרַיִם בְּיָבֵשׁ שֶׁאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה {א}, וּמֻטָּה עַל צִדָּהּ בְּתוֹךְ הַפֶּתַח וּמִקְצָתָהּ בַּחוּץ {ב} וּמִקְצָתָהּ בַּבַּיִת: וּפִיהָ לַחוּץ. וְשׁוּלֶיהָ לִפְנִים: כַּזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ. מִבַּחוּץ: כֹּל שֶׁהוּא כְנֶגֶד הַזַּיִת. אִם הַזַּיִת תַּחְתֶּיהָ וְכֵלִים עַל גַּבָּהּ כְּנֶגְדּוֹ, אוֹ הַזַּיִת עַל גַּבָּהּ וְכֵלִים תַּחְתֶּיהָ כְנֶגְדּוֹ: תַּחְתֶּיהָ וְגַבָּהּ טָמֵא. אֲבָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ טָהוֹר. דְּאַף עַל פִּי שֶׁהַכַּוֶּרֶת מַצֶּלֶת עַל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ, אֵינָהּ מַצֶּלֶת עַל מַה שֶּׁתַּחְתֶּיהָ וְגַבָּהּ כְּנֶגֶד הַזַּיִת שֶׁל טֻמְאָה. דְּעַל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ דִּין הוּא שֶׁתַּצִּיל, דַּאֲפִלּוּ מֻנַּחַת בְּאֹהֶל הַמֵּת מַצֶּלֶת בְּצָמִיד פָּתִיל {ג}, כֵּיוָן שֶׁאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה, אֲבָל מַה שֶּׁתַּחְתֶּיהָ וְשֶׁעַל גַּבָּהּ אֵינָהּ מַצֶּלֶת כֵּיוָן דִּכְלִי הִיא, כְּדִתְנַן לְעֵיל פֶּרֶק ו' {ד} אָדָם וְכֵלִים נַעֲשִׂים אֹהָלִים לְטַמֵּא אֲבָל לֹא לְטַהֵר: וְכֹל שֶׁאֵינוֹ כְנֶגֶד הַזַּיִת תּוֹכָהּ וְהַבַּיִת טָהוֹר. הָכִי קָאָמַר, כֵּלִים שֶׁתַּחְתֶּיהָ וְגַבָּהּ שֶׁאֵינָן כְּנֶגֶד הַזַּיִת שֶׁל טֻמְאָה, וְתוֹכָהּ כְּלוֹמַר כֵּלִים שֶׁבְּתוֹכָהּ וַאֲפִלּוּ הֵן כְּנֶגֶד הַזַּיִת, וְכֵלִים נַמִּי שֶׁבַּבַּיִת, הַכֹּל טָהוֹר: בַּבַּיִת אֵין טָמֵא אֶלָּא הַבַּיִת. אִם הַכַּזַּיִת בַּבַּיִת אֵין טָמֵא אֶלָּא הַבַּיִת, אֲבָל הַכֵּלִים שֶׁבְּתוֹךְ הַכַּוֶּרֶת טְהוֹרִים {ה}, דְּפִיהָ לַחוּץ: בְּתוֹכָהּ הַכֹּל טָמֵא. אִם הַכַּזַּיִת בְּתוֹךְ הַכַּוֶּרֶת, הַכֹּל טָמֵא. דִּבְכַוֶּרֶת שֶׁהִיא נְקוּבָה מִן הַדְּפָנוֹת בְּפוֹתֵחַ טֶפַח עָסְקִינַן, כִּדְבָעִינַן לְמֵימַר לְקַמָּן [מִשְׁנָה ג'], אֶלָּא שֶׁהַנְּקָבִים פְּקוּקִים בְּקַשׁ וְאֵין הַסְּתִימָה מְהֻדֶּקֶת, וְדֶרֶךְ הַנְּקָבִים יוֹצְאָה הַטֻּמְאָה לַבַּיִת כֵּיוָן דְּלֹא מִהַדְּקֵי {ו}, וַאֲפִלּוּ כֵּלִים שֶׁתַּחְתֶּיהָ וְשֶׁעַל גַּבָּהּ מִבַּחוּץ טְמֵאִים, דְּכֵיוָן שֶׁהַזַּיִת בְּתוֹכָהּ רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִלּוּ הִיא מְלֵאָה טֻמְאָה, וְאֵין כְּלִי מַצִּיל עַל מַה שֶּׁתַּחְתָּיו וְעַל גַּבָּיו. אֲבָל כְּשֶׁהַטֻּמְאָה בַּבַּיִת, אֲמַרַן לְעֵיל דְּאֵין טָמֵא אֶלָּא הַבַּיִת, שֶׁאֵין הַטֻּמְאָה נִכְנֶסֶת בַּכַּוֶּרֶת דֶּרֶךְ נְקָבִים אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח, הוֹאִיל וְהֵן פְּקוּקִים, וְדֶרֶךְ פִּיהָ אֵינָהּ נִכְנֶסֶת שֶׁהֲרֵי פִּיהָ לַחוּץ: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {א} וּלְכָךְ חוֹצֶצֶת בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה. מַהֲרַ"ם: {ב} בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ בֶחָצֵר. מַהֲרַ"ם. וְכָתַב עוֹד, וְאַרְבָּעָה חִלּוּקִים תָּנֵי בָהּ בְּמֻטָּה עַל צִדָּהּ בַּפֶּתַח וּפִיהָ לַחוּץ. אֶחָד בִּשְׁלֵמָה וּמְחֻלְחֶלֶת וְאֵינָהּ גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח. ב' בִּשְׁלֵמָה וּמְחֻלְחֶלֶת וּגְבוֹהָה טֶפַח. ג' בִּפְחוּתָה וְאֵינָהּ מְחֻלְחֶלֶת וְאֵינָהּ גְּבוֹהָה טֶפַח. ד' בִּפְחוּתָה וְאֵינָהּ מְחֻלְחֶלֶת וּגְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח. וְאַחַר כָּךְ שׁוֹנֶה אַרְבַּע בָּבוֹת כָּאֵלּוּ בְּפִיהָ לִפְנִים, (וּבָבָא אַחַת בִּמְמַלְּאָה כָל הַבַּיִת וְאַחַת בְּעוֹמֶדֶת בְּתוֹךְ הַפֶּתַח. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב) וְאַרְבַּע בָּבוֹת בְּמֻטָּה עַל צִדָּהּ בָּאֲוִיר. וְאַרְבַּע בָּבוֹת בְּיוֹשֶׁבֶת עַל שׁוּלֶיהָ: {ג} כִּדְקָתָנֵי הָכָא בְּסֵיפָא טֻמְאָה בַּבַּיִת אֵין טָמֵא אֶלָּא הַבַּיִת וְלֹא הַכַּוֶּרֶת. מַהֲרַ"ם. וְהָכָא אַף עַל גַּב דְּאֵינָהּ צְמוּדָה פָּתִיל, הוֹאִיל וְאֵין לָהּ אֹהֶל מַאֲהִיל עַל פִּיהָ וְעַל הַטֻּמְאָה, מַצֶּלֶת כְּמוֹ בְּצָמִיד פָּתִיל: {ד} וּתְנַן נַמִּי לְעֵיל פֶּרֶק ה' מִשְׁנָה ה', הַכֵּלִים מַצִּילִין עִם דָּפְנוֹת אֹהָלִים, אֲבָל בְּלֹא דְפָנוֹת לֹא. הָרַ"שׁ. וְסִיֵּם מַהֲרַ"ם, כְּגוֹן זֹאת הַכַּוֶּרֶת שֶׁמֻּנַּחַת בְּתוֹךְ הַפֶּתַח וְלֹא אֵצֶל הַדֹּפֶן. וְכָל שֶׁכֵּן כְּשֶׁאֵינָהּ גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח. דַּאֲפִלּוּ אֵצֶל הַדֹּפֶן לֹא מַצֶּלֶת, דְּאֵין אֹהֶל פָּחוֹת מִטֶּפַח. וּלְדַעַת הָרַמְבַּ"ם [עַיֵּן רֵישׁ פֶּרֶק ו' אוֹת ה']. דְּבָאִין בְּמִדָּה מַצִּילִין בְּלֹא דָפְנוֹת אֹהָלִים, צָרִיךְ לְחַלֵּק דְּהָכָא שֶׁהִיא מְחֻלְחֶלֶת מִגְרָע גָּרַע וְנִשְׁתַּוָּה לִכְלֵי גְלָלִים שֶׁאֵינָם בְּמִדָּה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ה} מַשְׁמַע דְּכֵלִים שֶׁתַּחְתֶּיהָ בְתוֹךְ הַבַּיִת טְמֵאִים, וַאֲפִלּוּ הַטֻּמְאָה שֶׁלֹּא תַּחַת הַכַּוֶּרֶת, דְּכֵיוָן דְּטֻמְאָה מִתְפַּשֶּׁטֶת בַּבַּיִת עַל גַּבֵּי כָּל הַכַּוֶּרֶת שֶׁבִּפְנִים, בּוֹקַעַת כָּל תַּחְתֶּיהָ שֶׁבִּפְנִים, דְּאָדָם וְכֵלִים נַעֲשִׂים אֹהָלִים לְטַמֵּא וְלֹא לְטַהֵר. וְאַף עַל גַּב דִּתְנַן בְּפֶרֶק ד' מִשְׁנָה א' דְּכֵלִים שֶׁתַּחַת הַמִּגְדָּל הַכֵּלִים טְהוֹרִים, דְּשָׁאנֵי הָכָא שֶׁהַכַּוֶּרֶת מֻנַּחַת בַּפֶּתַח וְכֵיוָן שֶׁסּוֹף טֻמְאָה לָצֵאת דֶּרֶךְ שָׁם וְיֵשׁ פּוֹתֵחַ טֶפַח בֵּין הַכַּוֶּרֶת לַקּוֹרוֹת הָוֵי לֵיהּ כְּאִלּוּ הַטֻּמְאָה עַל הַכַּוֶּרֶת. מַהֲרַ"ם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ו} וְדִיֵּק לִכְתֹּב הַנְּקָבִים, הַכֹּל בִּלְשׁוֹן רַבִּים, דִּמְחֻלְחֶלֶת פֵּרוּשׁוֹ שֶׁנְּקוּבָה לְפָחוֹת מִשְּׁתֵּי רוּחוֹתֶיהָ זֶה כְנֶגֶד זֶה כִּדְאִיתָא בַתּוֹסֶפְתָּא. וְנִרְאֶה לִי דְהָכִי גְמִירֵי לַהּ הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם תחלת מה שתבין בזה הפרק שהדבור הוא בכוורת גדולה המחזקת מ' סאה או יותר אשר כבר קדם המאמר בה שהיא לא תטמא ושהיא חוצצת בפני הטומאה וכאשר (תטמא) יאמר הנה תוכה טמא או גבה טמא או הכל טמא לא תחשוב שענין זה הטמאותה בעצמה אמנם ענין זה הטמאות הכלים אשר בתוכה או על גבה ולא נצטרך להשיב זה הענין בכל הלכה והלכה והוא שיאמר שכל מה שיהיה נכחי לטומאה הנה הוא טמא וכן כל מה שתחתיה וכל מה שעל גבה הנה הוא טמא לפי שעל גבה הוא ע"ג הטומאה וכל מה שלא יהיה נכחי לטומאה מכלל חללה טהור לפי מה שבתוכה כולה טהור אם לא מה שיהיה נכחי לטומאה וכן הבית כולו טהור לפי שהטומאה מבחוץ אולם אם היתה הטומאה בבית הנה לא יטמא תוך הכוורת לפי שפיה לחוץ ואם היתה הטומאה תוך הכוורת הנה יטמא הבית וכל מה שבכוורת כי הכוורת חללה בתוך הבית והטומאה מגעת בחלל הבית ולא ימנענה הכוורת שיטמא הבית לפי מה שהשרשנו וכמו שביארנו מרביעי מזאת המסכת: (רמב"ם)

פרק ט - משנה ב

הָיְתָה גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ אוֹ בַבַּיִת אוֹ עַל גַּבָּהּ, הַכֹּל טָמֵא, אֶלָּא תוֹכָהּ. בְּתוֹכָהּ, הַכֹּל טָמֵא:

ר"ע מברטנורה הָיְתָה גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח. דְּעַכְשָׁיו יֵשׁ תַּחְתֶּיהָ אֹהֶל טֶפַח: הַכֹּל טָמֵא. דִּמְבִיאָה טֻמְאָה לַבַּיִת כֵּיוָן דִּגְבוֹהָה טֶפַח, וְכֵלִים שֶׁעַל גַּבָּהּ אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה נַמִּי טְמֵאִין וַאֲפִלּוּ בַּחוּץ, דְּתַחְתֶּיהָ כְּמַאן דְּמָלְיָא טֻמְאָה. וְאֵין מַצֶּלֶת עַל גַּבָּהּ, דְּאֵין כְּלִי מַצִּיל. וְכֵן אִם טֻמְאָה בַּבַּיִת נַמִּי הַכֹּל טָמֵא מֵהַאי טַעֲמָא, דְּאֹהֶל הַבַּיִת מֵבִיא טֻמְאָה לְתַחְתֶּיהָ וְאֵין מַצֶּלֶת עַל גַּבָּהּ. וְאִם טֻמְאָה עַל גַּבָּהּ, כֵּיוָן דְּאֵין מַצֶּלֶת עַל מַה שֶּׁתַּחְתֶּיהָ, רוֹאִים תַּחְתֶּיהָ כְּמַאן דְּמָלְיָא טֻמְאָה {ז}, הִלְכָּךְ מַה שֶּׁבַּבַּיִת וּמַה שֶּׁתַּחְתֶּיהָ וּמַה שֶּׁעַל גַּבָּהּ הַכֹּל טָמֵא: אֶלָּא תוֹכָהּ. כְּלוֹמַר הַכֹּל טָמֵא חוּץ מִמַּה שֶּׁבְּתוֹכָהּ שֶׁטָּהוֹר: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ז} וְעַיֵּן מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי בְּרֵישׁ פֶּרֶק ו' [אוֹת ב']: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם מבואר הוא כי כאשר היתה גבוה מן הארץ טפח תהיה אהל ותאהיל על הטומאה ותביא טומאה לבית וכן אם היתה טומאה על גבה הנה כאילו היא תחת מקצת האהל כי היתה היא והבית דבר אחד אולם תוכה הנה הוא טהור לפי שפיה לחוץ ואמרו הכל טמא ר"ל כל מה שיהיה בבית וכל מה שיהיה בתוכו הנה היא תטמא: (רמב"ם)

פרק ט - משנה ג

בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּזְמַן שֶׁהִיא כְלִי מְחֻלְחָלֶת. הָיְתָה פְחוּתָה {ט} וּפְקוּקָה בְקַשׁ אוֹ אֲפוּצָה, אֵיזוֹ הִיא אֲפוּצָה, כֹּל שֶׁאֵין לָהּ טֶפַח מִמָּקוֹם אֶחָד, כַּזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ, כְּנֶגְדּוֹ עַד הַתְּהוֹם טָמֵא. עַל גַּבָּהּ, כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא. בַּבַּיִת, אֵין טָמֵא אֶלָּא הַבַּיִת {יד}. בְּתוֹכָהּ, אֵין טָמֵא אֶלָּא תוֹכָהּ {טו}:

ר"ע מברטנורה בִּזְמַן שֶׁהִיא כְלִי. שֶׁלֹּא נִפְחֲתָה וְלֹא נִתְבַּטְּלָה מִתּוֹרַת כְּלִי: מְחֻלְחָלֶת. שֶׁהַדְּפָנוֹת נְקוּבוֹת בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. שֶׁרְגִילִים לַעֲשׂוֹת נְקָבִים בְּדָפְנוֹת הַכַּוֶּרֶת כְּדֵי שֶׁיִּכָּנְסוּ הַדְּבוֹרִים וְיֵצְאוּ, וּפְעָמִים שֶׁהַנְּקָבִים פְּקוּקִים בְּקַשׁ, אֶלָּא דְהַפְּקָק לֹא מִהַדַּק {ח}: הָיְתָה פְחוּתָה. שֶׁנִּפְחֲתָה וְנִתְבַּטְּלָה מִתּוֹרַת כְּלִי: וּפְקוּקָה בְקַשׁ. בִּמְקוֹם הַפְּחִיתָה. וְדָפְנוֹתֶיהָ שְׁלֵמוֹת {י} שֶׁאֵינָהּ מְחֻלְחֶלֶת: אוֹ אֲפוּצָה. אוֹ אֲפִלּוּ אֵין דָּפְנוֹתֶיהָ שְׁלֵמוֹת {יא} אֶלָּא שֶׁאֲפוּצָה, כְּלוֹמַר סְתוּמָה בַּמָּקוֹם שֶׁהִיא מְחֻלְחֶלֶת וְאֵין בָּהּ חִלְחוּל טֶפַח: כְּנֶגְדּוֹ עַד הַתְּהוֹם טָמֵא. וְכָל הַשְּׁאָר טָהוֹר. דְּכֵיוָן דְּלָאו כְּלִי הוּא חֲשׁוּב כְּאֹהֶל לְהַצִּיל תּוֹכָהּ וְעַל גַּבָּהּ {יב}: עַל גַּבָּהּ. אִם כַּזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן עַל גַּבָּהּ: כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא. וְכָל הַשְּׁאָר טָהוֹר, דְּמַצֶּלֶת תּוֹכָהּ וְתַחְתֶּיהָ. כֵּיוָן דְּלָאו כְּלִי הִיא {יג}: בַּבַּיִת. אִם כַּזַּיִת מִן הַמֵּת בַּבַּיִת: אֵין טָמֵא אֶלָּא הַבַּיִת. וְכָל הַשְּׁאָר טָהוֹר, דְּפִיהָ לַחוּץ: בְּתוֹכָהּ. אִם כַּזַּיִת מִן הַמֵּת בַּבַּיִת: אֵין טָמֵא אֶלָּא תוֹכָהּ. וְכָל הַשְּׁאָר טָהוֹר. דְּאֵין טֻמְאָה נִכְנֶסֶת לַבַּיִת כֵּיוָן דְּאֵינָהּ מְחֻלְחֶלֶת וּפִיהָ לַחוּץ. וּמַצֶּלֶת נַמִּי עַל מַה שֶּׁתַּחְתֶּיהָ וְעַל גַּבָּהּ, כֵּיוָן דְּלָאו כְּלִי הִיא: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ח} כְּלוֹמַר וּבְהָכִי מַיְרֵי מַתְנִיתִין. וּלְשׁוֹן מְחֻלְחֶלֶת פֵּרֵשׁ הָרַ"שׁ כְּמוֹ מְחֻלְחֶלֶת דְּפֶרֶק י' מִשְׁנָה ג' דְּכֵלִים. וְכָתַב מַהֲרַ"ם דְּאָתְיָא אֲפִלּוּ כְרַבָּנָן דְּהָתָם, דְּעַד כָּאן לֹא אָמְרֵי רַבָּנָן הָתָם דְּאֵינָהּ מַצֶּלֶת אֶלָּא בְחָבִית שֶׁל חֶרֶס שֶׁכֻּלָּהּ בַּבַּיִת וְאֵין לָהּ פֶּתַח אֶלָּא דֶרֶךְ הַמְּגוּפָה, הִלְכָּךְ לָא חֲשִׁיבָא סְתוּמָה מִלִּהְיוֹת טֻמְאָה קוֹדֶמֶת לְפִתְחָהּ כֵּיוָן דִּמְחֻלְחֶלֶת הִיא, אֲבָל הָכָא מוֹדוּ כֵיוָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ פֶּתַח אַחֵר שֶׁהוּא עִקָּר. אִי נַמִּי, שָׁאנֵי חֶרֶס דְּיֵשׁ בּוֹ גֻמּוֹת וְאֵין פִּי הַמְּגוּפָה חָלָק כְּמוֹ כַוֶּרֶת שֶׁהוּא כְּלִי עֵץ שֶׁנִּסְתָּמִים יָפֶה וּמַצֶּלֶת לְכֻלֵּי עָלְמָא: {ט} פְּחוּתָה. בְּשׁוּלֶיהָ. מַהֲרַ"ם: {י} וְקָשֶׁה, מַאי נַפְקָא מִנַּהּ בְּמַאי שֶׁהַדְּפָנוֹת שְׁלֵמוֹת, אַכַּתִּי נַפְקָא הַטֻּמְאָה בַּפְּקָק שֶׁבְּשׁוּלֶיהָ דְּהָא לֹא מִהַדַּק, דְּמִהַדַּק אֲפוּצָה מִקַּרְיָא, וְאִם כֵּן הֵיכִי קָתָנֵי בְתוֹכָהּ אֵין טָמֵא אֶלָּא תוֹכָהּ. וְיֵשׁ לוֹמַר לְפִי מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי לְעֵיל [אוֹת ו] דְּצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא לְפָחוֹת שְׁנֵי נְקָבִים זֶה כְנֶגֶד זֶה, וּבְשׁוּלֶיהָ אֵין שְׁנֵי הַנְּקָבִים זֶה כְנֶגֶד זֶה דְּהַפֶּה הוּא לַחוּץ וְאֵינוֹ מַכְנִיס הַטֻּמְאָה אַדְּרַבָּה פִּיהָ לַחוּץ מְהַנְּיָא לְשֶׁלֹּא תִכְנֹס, וּלְפִיכָךְ סַגִּי הָכָא בִּפְקָק בְּעָלְמָא אַף עַל גַּב דְּאֵינוֹ מִהַדַּק, וְאֵין הַטֻּמְאָה נִכְנֶסֶת מִמֶּנָּה לַבַּיִת: {יא} הָרַ"שׁ. וְקָשֶׁה, דְּזֶה לֹא נִזְכָּר בַּמִּשְׁנָה. וּלְפִי מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי לְעֵיל (אוֹת ד) דְּהַחִלְחוּל מַפְּקָא לַהּ מִתּוֹרַת אֹהֶל, אָתֵי שַׁפִּיר, דְּהָכִי קָאָמַר, בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בִּזְמַן שֶׁהִיא כְלִי מְחֻלְחֶלֶת, אֲבָל פְּחוּתָה דְלָאו כְּלִי הִיא, יֵשׁ לָהּ דִּין אֹהֶל, וּמִכָּל מָקוֹם דָּפְנוֹתֶיהָ שְׁלֵמוֹת בָּעִינַן, שֶׁלֹּא תִכָּנֵס הַטֻּמְאָה מִתּוֹכָהּ לַבַּיִת. וְקָאָמַר אוֹ אֲפוּצָה, כְּלוֹמַר אִי נַמִּי שֶׁאֵינָהּ פְּחוּתָה וְהִיא כְלִי אֲבָל אֵינָהּ מְחֻלְחֶלֶת אֶלָּא פְקוּקָה, דְּהַשְׁתָּא הָדְרָא לְדִין כְּלִי הַבָּאָה בְּמִדָּה שֶׁיֵּשׁ לָהּ דִּין אֹהֶל. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יב} וְצָרִיךְ טַעַם לָמָּה אֵינָהּ בּוֹקַעַת לְמַעְלָה כִּלְמַטָּה, שֶׁהֲרֵי הִיא רְצוּצָה. וְיֵשׁ לוֹמַר, דַּהֲוֵי דוּמְיָא דְאָדָם, שֶׁצַּד הָעֶלְיוֹן מַאֲהִיל כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ בַּחֲלָלוֹ טֶפַח, וְהוּא הַדִּין הָכָא. וְאַף עַל גַּב דִּבְאָדָם אֵינוֹ חוֹצֵץ, הַיְנוּ מִשּׁוּם דְּיֵשׁ לוֹ דִין כְּלֵי גְלָלִים דְּלֹא נַעֲשׂוּ אֹהֶל לְטַהֵר, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּכַוֶּרֶת פְּחוּתָה דְהָכָא, דְּהוֹאִיל וּפְחוּתָה נַעֲשֵׂית אֹהֶל אַף לְטַהֵר, וּמִכָּל מָקוֹם לֹא נַפְקָא מִידֵי מַה שֶּׁהָיְתָה כְשֶׁהִיא כְלִי שֶׁהָיְתָה מַצֶּלֶת עַל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יג} לְפִי מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי לְעֵיל [אוֹת ד] אֵין צָרִיךְ לָזֶה, דְּכִי הַוְיָא נַמִּי כְלִי יֵשׁ לָהּ כָּל הַדִּינִין הַלָּלוּ. וְכֵן בְּכָל דּוּכְתָּא דִּתְנִינַן כְּהַאי גַּוְנָא: {יד} הַבַּיִת. אֲפִלּוּ מַה שֶּׁתַּחַת הַכַּוֶּרֶת. וְהָכָא לֹא שַׁיָּךְ הַטַּעַם דִּלְעֵיל אוֹת ה', דְּהָכָא לָאו כְּלִי הוּא. אֶלָּא הַטַּעַם, שֶׁתַּחְתֶּיהָ שֶׁבַּבַּיִת בָּטֵל לְגַבֵּי הַבַּיִת וְהָוֵי כְּמוֹ בִּיב שֶׁהוּא קָמוּר תַּחַת הַבַּיִת דְּאֵין בּוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח וְאֵין בִּיצִיאָתוֹ טֶפַח, בְּמִשְׁנָה ז' פֶּרֶק ג'. מַהֲרַ"ם: {טו} תּוֹכָהּ. עַיֵּן מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי לְעֵיל אוֹת י'. וּמַהֲרַ"ם הוֹסִיף וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, תַּחְתֶּיהָ וְגַבָּהּ טְהוֹרִין כְּמוֹ בִּיב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ וּבִיצִיאָתוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח, דְּהַבַּיִת טָהוֹר, וְתַחְתֶּיהָ שֶׁאֵין גְּבוֹהִים מִן הָאָרֶץ טֶפַח נַמִּי טְהוֹרִין. וְלֹא דָמִי [פֵּרוּשׁ, מַה שֶּׁתַּחַת הַכַּוֶּרֶת] לְבִיב [פָּחוֹת מִטֶּפַח] דְּטֻמְאָה בַּבַּיִת מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ טָמֵא, שֶׁבָּטֵל לְגַבֵּי בַּיִת הַקָּבוּעַ, אֲבָל הָכָא לֹא אָמְרִינַן דְּלִבַּטֵּל לְגַבֵּי תוֹכוֹ שֶׁל כַּוֶּרֶת הַמִּטַּלְטֶלֶת: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כלי מחולחלת. ירצה חלול בכלי שלם הצדדין תרגום נבוב לוחות חליל לוחין (שמות כז) אולם אם היתה פחותה וסתם זה המקום בקש או אפוצה והוא שתהיה שלמה אבל מלאה קש והדומה לה עד שלא ישאר בה חלל טפח הנה היא אז בדמיון חתיכה מן הארץ והיות הטומאה תחתיה או בתוכו כמו אם היתה קבורה בארץ ולזה לא תביא את הטומאה לבית: (רמב"ם)

פרק ט - משנה ד

הָיְתָה גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ אוֹ בַבַּיִת, תַּחְתֶּיהָ וְהַבַּיִת טָמֵא, תּוֹכָהּ וְגַבָּהּ טָהוֹר. בְּתוֹכָהּ, אֵין טָמֵא אֶלָּא תוֹכָהּ. עַל גַּבָּהּ, כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא:

ר"ע מברטנורה תַּחְתֶּיהָ וְהַבַּיִת טָמֵא. דִּמְבִיאִין טֻמְאָה מִזֶּה לָזֶה: תּוֹכָהּ טָהוֹר. מַה שֶּׁבִּפְנִים, כֵּיוָן דְּפִיהָ לַחוּץ. וְגַבָּהּ נַמִּי טָהוֹר, דְּמַצֶּלֶת עַל מַה שֶּׁבַּחוּץ כֵּיוָן דְּלָאו כְּלִי הִיא: בְּתוֹכָהּ. אִם הַטֻּמְאָה בְתוֹכָהּ: אֵין טָמֵא אֶלָּא תוֹכָהּ. וְכָל הַשְּׁאָר טָהוֹר: (ר"ע מברטנורה).

רמב"ם זה הדין בכוורת פקוקה או אפוצה אשר אינה כלי ואינה אהל כמו שזכרנו להיותה כאשר האהילה על הטומאה תביא טומאה לבית ואם היתה הטומאה על גבה לא יטמא הבית כי הטומאה מבחוץ ואינה חלולה ונחשוב הטומאה כאילו הגיע תחת קצה האהל כמו שהקדמנו ואמנם היות הטומאה על גבה כמו היותה על שטח הארץ כמו שביארנו ולזה כנגדו עד הרקיע טמא ולא יטמא זולת זה: (רמב"ם)

פרק ט - משנה ה

בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּזְמַן שֶׁפִּיהָ לַחוּץ. הָיָה פִיהָ לִפְנִים, וְכַזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ אוֹ עַל גַּבָּהּ מִבַּחוּץ, כֹּל שֶׁהוּא כְנֶגֶד הַזַּיִת, תַּחְתֶּיהָ וְגַבָּהּ וְתוֹכָהּ טָמֵא. וְכֹל שֶׁאֵינוֹ כְנֶגֶד הַזַּיִת, תּוֹכָהּ וְהַבַּיִת טָהוֹר. בְּתוֹכָהּ אוֹ בַבַּיִת, הַכֹּל טָמֵא:

ר"ע מברטנורה הָיָה פִיהָ לִפְנִים. שֶׁהָיְתָה מֻטָּה עַל צִדָּהּ וְשׁוּלֶיהָ לַחוּץ וּפִיהָ בִּפְנִים. וְהַשְׁתָּא מַיְרֵי בִּזְמַן שֶׁהִיא כְּלִי מְחֻלְחֶלֶת {טז} וְאֵינָהּ גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח. וְאֵין חִלּוּק בֵּין פִּיהָ לַחוּץ לְפִיהָ לִפְנִים, אֶלָּא דְפִיהָ לַחוּץ קָתָנֵי לְעֵיל בַּבַּיִת אֵין טָמֵא אֶלָּא הַבַּיִת, וְהָכָא דְּפִיהָ לִפְנִים קָתָנֵי הַכֹּל טָמֵא, מִשּׁוּם דְּנִכְנֶסֶת טֻמְאָה דֶּרֶךְ פִּיהָ: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {טז} הָרַ"שׁ. לִישְׁנָא דְמַתְנִיתִין ז' נָקְטֵי. וְעַיֵּן שָׁם דִּמְחֻלְחֶלֶת לָאו דַּוְקָא. וְעַיֵּן מַה שֶּׁאֶכְתֹּב אוֹת י"ז: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם אם היה פיה לפנים הנה יתחבר חללה בחלל הבית ותכלול הטומא' לכל מה שיהיה להן יחד וזה הדין גם כן בכוורת מחולחלת כמו שהתנה אחר זה: (רמב"ם)

פרק ט - משנה ו

הָיְתָה גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ אוֹ בַבַּיִת אוֹ בְתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ, הַכֹּל טָמֵא:

ר"ע מברטנורה הָיְתָה גְבוֹהָה. לְעֵיל דְּפִיהָ לַחוּץ קָתָנֵי טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ אוֹ בַבַּיִת [אוֹ עַל גַּבָּהּ, הַכֹּל טָמֵא אֶלָּא תוֹכָהּ], וְהָכָא דְפִיהָ לִפְנִים, הַכֹּל טָמֵא: (ר"ע מברטנורה).

רמב"ם ענין הכל טמא כל מה שיהיה בבית או בכוורת ומה שתחתיה ומה שלמעלה ממנה אולם הכוורת עצמה הנה לא תטמא כמו שהשרשנו: (רמב"ם)

פרק ט - משנה ז

בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּזְמַן שֶׁהִיא כְלִי מְחֻלְחָלֶת. הָיְתָה פְחוּתָה וּפְקוּקָה בְקַשׁ אוֹ אֲפוּצָה, אֵיזוֹהִי אֲפוּצָה, כֹּל שֶׁאֵין לָהּ טֶפַח מִמָּקוֹם אֶחָד, כַּזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ, כְּנֶגְדּוֹ עַד הַתְּהוֹם טָמֵא. עַל גַּבָּהּ, כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא. בְּתוֹכָהּ אוֹ בַבַּיִת, תּוֹכָהּ וְהַבַּיִת טְמֵאִים:

ר"ע מברטנורה בִּזְמַן שֶׁהִיא כְלִי מְחֻלְחָלֶת. בְּחִנָּם נָקַט מְחֻלְחֶלֶת {יז}, דְּלֹא מַהֲנֵי מְחֻלְחֶלֶת אֶלָּא בְּפִיהָ לַחוּץ לְעִנְיַן הוֹצָאַת טֻמְאָה מִתּוֹכָהּ לַבַּיִת, וְהָכָא דְּפִיהָ לִפְנִים הֲרֵי יוֹצְאָה דֶּרֶךְ פִּיהָ. אֶלָּא אַיְדֵי דְתָנָא רֵישָׁא מְחֻלְחֶלֶת בַּהֲדֵי כְלִי נַקְטֵיהּ נַמִּי הָכָא: כְּנֶגְדּוֹ עַד הַתְּהוֹם טָמֵא. וְהַשְּׁאָר טָהוֹר. וּבְשֶׁאֵינָהּ גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח אַיְרֵי: בְּתוֹכָהּ אוֹ בַבַּיִת תּוֹכָהּ וְהַבַּיִת טְמֵאִים. מִשּׁוּם דְּפִיהָ לִפְנִים. אֲבָל לְעֵיל דְּפִיהָ לַחוּץ קָתָנֵי טֻמְאָה בַּבַּיִת {יח} אֵין טָמֵא אֶלָּא הַבַּיִת וְהַשְּׁאָר טָהוֹר: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יז} וּמִמֵּילָא דִבְחִנָּם נָקַט נַמִּי אוֹ אֲפוּצָה. וּלְמַה שֶּׁכָּתַבְתִּי דִמְחֻלְחֶלֶת מוֹצִיאוֹ מִדִּין תּוֹרַת אֹהֶל דְּאִי לָאו הָכִי הָיְתָה חוֹצֶצֶת, אִם כֵּן בְּדַוְקָא קָתָנֵי מְחֻלְחֶלֶת, וְכֵן אוֹ אֲפוּצָה שֶׁעַל יְדֵי שֶׁהִיא אֲפוּצָה יֵשׁ לָהּ תּוֹרַת אֹהֶל וְחוֹצֶצֶת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יח} הָרַ"שׁ. וַהֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר נַמִּי וְכֵן בְּטֻמְאָה בְתוֹכָהּ: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כבר ביארנו שתוכה ותוך הבית דינם אחד מפני היות פיה בתוך הבית וענין אמרו שאין לה טפח ממקום אחד מצד אחד ובתוספתא כל שאין לה טפח מרוח אחד: (רמב"ם)

פרק ט - משנה ח

הָיְתָה גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ אוֹ בַבַּיִת אוֹ בְתוֹכָהּ, הַכֹּל טָמֵא, אֶלָּא גַבָּהּ {יט}. עַל גַּבָּהּ, כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא:

ר"ע מברטנורה אֶלָּא גַבָּהּ. וְתוֹכָהּ טָמֵא כְּשֶׁהַטֻּמִאָה בַּבַּיִת {כ}, מִשּׁוּם דְּפִיהָ לִפְנִים. אֲבָל לְעֵיל דְּפִיהָ לַחוּץ, תּוֹכָהּ וְגַבָּהּ טָהוֹר: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יט} גַּבָּהּ. מַה שֶּׁהוּא מִבַּחוּץ: {כ} אוֹ תַחְתֶּיהָ: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כבר ביארנו שהיא כאשר היתה אפוצה הנה היא כמו חתיכה מן הארץ ולזה כנגדו עד לרקיע טמא וכאשר היתה טומאה בתוכה הבית טמא להיות פיה לפנים וגבה טהור לפי שיצא בה הטומאה דרך פיה לבית ולזה יטמא הבית ונשאר גבה טהור לפי מה שהשרשנו בפ' הששי שהטומאה כאשר תראה במקום מה שחוץ מזה טהור: (רמב"ם)

פרק ט - משנה ט

הָיְתָה מְמַלְּאָה אֶת כָּל הַבַּיִת {כא} וְאֵין בֵּינָהּ לְבֵין הַקּוֹרוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח, טֻמְאָה בְתוֹכָהּ, הַבַּיִת טָמֵא. טֻמְאָה בַבַּיִת, מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ טָהוֹר, שֶׁדֶּרֶךְ טֻמְאָה לָצֵאת וְאֵין דַּרְכָּהּ לְהִכָּנֵס, בֵּין עוֹמֶדֶת בֵּין מֻטָּה עַל צִדָּהּ, בֵּין אַחַת בֵּין שְׁתָּיִם:

ר"ע מברטנורה הָיְתָה מְמַלְּאָה אֶת כָּל הַבַּיִת. שֶׁכֻּלָּהּ בְּתוֹךְ הַבַּיִת לִפְנִים וְיוֹשֶׁבֶת עַל שׁוּלֶיהָ וּפִיהָ מַגִּיעַ לִשְׁמֵי קוֹרָה, שֶׁאֵין בֵּינָהּ לַתִּקְרָה פּוֹתֵחַ טֶפַח: טֻמְאָה בְתוֹכָהּ הַבַּיִת טָמֵא טֻמְאָה בַּבַּיִת מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ טָהוֹר. מִידִי דַּהֲוָה אַבִּיב שֶׁהוּא קָמוּר תַּחַת הַבַּיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח וְאֵין בִּיצִיאָתוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח דִּתְנַן לְעֵיל בְּפֶרֶק ג': בֵּין עוֹמֶדֶת. כְּלוֹמַר, דִּין זֶה נוֹהֵג בֵּין עוֹמֶדֶת וּמַגַּעַת לַקּוֹרוֹת בֵּין מֻטָּה עַל צִדָּהּ וְאֵין בֵּין פִּיהָ לְדֹפֶן הַבַּיִת פּוֹתֵחַ טֶפַח: בֵּין אַחַת בֵּין שְׁתָּיִם. זוֹ עַל זוֹ וְאֵין בֵּין פִּי הַשְּׁנִיָּה לַקּוֹרוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח, וְכֵן אֵין בֵּין שׁוּלֵי הַשְּׁנִיָּה לְפִיהָ שֶׁל רִאשׁוֹנָה פּוֹתֵחַ טֶפַח: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {כא} הָיְתָה כוּ'. הָכָא וּמַתְנִיתִין דִּלְקַמָּן בֵּין בִּשְׁלֵמָה בֵּין בִּפְחוּתָה בֵּין גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח בֵּין אֵינָהּ גְּבוֹהָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם זה אמנם הוא בתוך הבית ופיה לצד הגג ובינה ובין הגג פחות מטפח אשר הוא שיעור הבאת הטומאה כמו שהתבאר לך:

בין אחת בין שתים. ירצה בו בין שהיתה כוורת או אחת או שתים זו ע"ג זו והעליונה אין בינה לבין הקורות פותח טפח כן ביאר בתוספתא. (רמב"ם)

פרק ט - משנה י

הָיְתָה עוֹמֶדֶת בְּתוֹךְ הַפֶּתַח וְאֵין בֵּינָהּ לְבֵין הַמַּשְׁקוֹף פּוֹתֵחַ טֶפַח, טֻמְאָה בְתוֹכָהּ, הַבַּיִת טָהוֹר. טֻמְאָה בַבַּיִת, מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ טָמֵא, שֶׁדֶּרֶךְ הַטֻּמְאָה לָצֵאת וְאֵין דַּרְכָּהּ לְהִכָּנֵס:

ר"ע מברטנורה הַבַּיִת טָהוֹר. שֶׁהַמַּשְׁקוֹף יוֹרֵד וְסוֹתֵם אֶת פִּי הַכַּוֶּרֶת. וּבְכַוֶּרֶת שֶׁאֵינָהּ מְחֻלְחֶלֶת אַיְרֵי. דְּאִי בִמְחֻלְחֶלֶת, דֶּרֶךְ הַחִלְחוּל הָיְתָה טֻמְאָה יוֹצְאָה לַבַּיִת כְּכָל הָנֵי דִּלְעֵיל: טֻמְאָה בַבַּיִת מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ טָהוֹר. גָּרְסִינַן. שֶׁהַטֻּמְאָה יוֹצְאָה לַחוּץ וְאֵינָהּ נִכְנֶסֶת לַכַּוֶּרֶת. וּבְרֹב סְפָרִים גּוֹרְסִין, מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ טָמֵא {כב}, לְפִי שֶׁהַטֻּמְאָה יוֹצְאָה מִן הַבַּיִת דֶּרֶךְ פִּתְחָהּ וּמְטַמֵּא מַה שֶּׁבַּכַּוֶּרֶת, וְהִיא עוֹמֶדֶת בְּתוֹךְ הַפֶּתַח: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {כב} וְעַיֵּן מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי סוֹף פֶּרֶק ד' בְּכַיּוֹצֵא בָזֶה. וְהוּא הַדִּין הָכָא. וְכֵן כָּתַב הַכֶּסֶף מִשְׁנֶה: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם שקוף. הוא המשקוף העליון אשר קראו הכתוב משקוף היתה הטומאה תוך הכוורת תחת המשקוף פותח טפח הנה הטומאה תצא חוץ לבית לפי שאין בינה לבין המשקוף טפח אולם אם היתה טומאה בבית הנה כל מה שתוך הכוורת טמא לפי שהטומאה תצא מן הבית דרך פתחו ותטמא מה שבכוורת וטעמו לפי שדרך הטומאה לצאת: (רמב"ם)

פרק ט - משנה יא

הָיְתָה מֻטָּה עַל צִדָּהּ בָּאֲוִיר וְכַזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ אוֹ עַל גַּבָּהּ, כֹּל שֶׁהוּא כְנֶגֶד הַזַּיִת, תַּחְתֶּיהָ וְגַבָּהּ, טָמֵא. וְכֹל שֶׁאֵינוֹ כְנֶגֶד הַזַּיִת, תּוֹכָהּ {כד}, טָהוֹר. בְּתוֹכָהּ, הַכֹּל {כה} טָמֵא:

ר"ע מברטנורה בָּאֲוִיר. בְּחָצֵר אוֹ בְגִנָּה שֶׁאֵין שָׁם אֹהֶל, וְדִינָהּ כְּדִין כַּוֶּרֶת שֶׁהִיא לְתוֹךְ הַפֶּתַח וּפִיהָ לַחוּץ כְּדִתְנַן בְּרֵישׁ פִּרְקִין. וְכֵן נַמִּי גְּבוֹהָה טֶפַח דְּהָכָא כִגְבוֹהָה טֶפַח דְּרֵישׁ פִּרְקִין, אֶלָּא דְּכָאן אֵין שַׁיָּךְ לְהַזְכִּיר בַּיִת {כג}, דִּבְעוֹמֶדֶת תַּחַת הָאֲוִיר עָסְקִינַן: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {כג} וְלֹא קָתָנֵי נַמִּי הָכָא תוֹכָהּ וְהָאֲוִיר טָהוֹר, דְּהָא פְּשִׁיטָא, כֵּיוָן דְּלֵיכָּא הָתָם אֹהֶל. מַהֲרַ"ם: {כד} תּוֹכָהּ. פֵּרוּשׁ, וְתוֹכָהּ: {כה} הַכֹּל. כָּל מַה שֶּׁהֻזְכַּר בְּרֵישָׁא. אֲבָל הָאֲוִיר שֶׁלֹּא כְנֶגֶד הַכַּוֶּרֶת לֹא הֲוֵי בִּכְלָל. מַהֲרַ"ם: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם עוד נעתיק מהיות זאת הכוורת בבית על חלוף מצב והוא היותה באויר והוא שתהיה מגולה לשמים. ואמר שהיא אם היתה מוטה על צדה והוא שתהיה דבוקה בארץ והיא מגולה הנה דינה בזה ובזה וזה הדין בעצמו כבר נקדם בהלכה ראשונה מזה הפרק לבד שבראש זה הפרק דן בו סמוך אל הבית ובכאן דן בו והוא באויר: (רמב"ם)

פרק ט - משנה יב

הָיְתָה גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ אוֹ עַל גַּבָּהּ, הַכֹּל טָמֵא, אֶלָּא תוֹכָהּ. בְּתוֹכָהּ, הַכֹּל טָמֵא. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּזְמַן שֶׁהִיא כֶלִי. הָיְתָה פְחוּתָה וּפְקוּקָה {כז} בְקַשׁ, אוֹ מַחֲזֶקֶת אַרְבָּעִים סְאָה, כְּדִבְרֵי חֲכָמִים, כַּזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ, כְּנֶגְדּוֹ עַד הַתְּהוֹם טָמֵא. עַל גַּבָּהּ, כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ, טָמֵא. בְּתוֹכָהּ, אֵין טָמֵא אֶלָּא תוֹכָהּ. הָיְתָה גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ, טָמֵא. בְּתוֹכָהּ, תּוֹכָהּ טָמֵא. עַל גַּבָּהּ, כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא:

ר"ע מברטנורה בִּזְמַן שֶׁהִיא כֶלִי. הֵיכָא דְעוֹמֶדֶת בָּאֲוִיר אֵין שַׁיָּךְ לְהַזְכִּיר מְחֻלְחֶלֶת {כו}, וּמִשּׁוּם הָכִי לֹא תָנָא הָכָא אוֹ אֲפוּצָה כִּדְתָנֵי לְעֵיל, דְּאֵין שַׁיָּךְ אֲפוּצָה אֶלָּא בִּמְחֻלְחֶלֶת: אוֹ מַחֲזֶקֶת אַרְבָּעִים סְאָה כְּדִבְרֵי חֲכָמִים. דִּפְלִיגֵי אַתַּנָּא קַמָּא וְסָבְרֵי דְּמַחְזֶקֶת אַרְבָּעִים סְאָה, כְּנִפְחֲתָה וְנִתְבַּטְּלָה מִתּוֹרַת כְּלִי דָמְיָא, וּמַצֶּלֶת {כח} אַתַּחְתֶּיהָ וְאַתּוֹכָהּ וְעַל גַּבָּהּ: כַּזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ. דִּינָהּ כְּנִפְחֲתָה וְאֵינָהּ גְּבוֹהָה וּפִיהָ לַחוּץ דִּתְנַן לְעֵיל: הָיְתָה גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח. הַךְ נַמִּי דִּינָהּ כְּדִין כַּוֶּרֶת שֶׁפִּיהָ לַחוּץ וּפְחוּתָה וּפְקוּקָה וּגְבוֹהָה טֶפַח דִּתְנַן לְעֵיל: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {כו} וּלְפִי מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי לְעֵיל דִּמְחֻלְחֶלֶת דַּוְקָא, הָכָא נַמִּי דַוְקָא. וְלֹא תַנְיֵהּ כֵּיוָן דִּכְבָר שָׁנָה לְעֵיל. וְהָרַמְבַּ"ם גָּרַס לֵיהּ בְּמִשְׁנָתֵנוּ גַם כֵּן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {כז} וּפְקוּקָה. אֵין חִלּוּק בֵּין פְּקוּקָה אוֹ לֹא, כֵּיוָן שֶׁמֻּנַּחַת בָּאֲוִיר. אֶלָּא לִרְבוּתָא נָקַט דַּאֲפִלּוּ הָכִי לֹא חָזְרָה לִהְיוֹת לָהּ תּוֹרַת כְּלִי. הָרַמְבַּ"ם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {כח} וְזֶה לְשׁוֹן הָרַ"שׁ, כֻּלֵּיהּ פִּרְקִין נַמִּי בְמַחֲזֶקֶת אַרְבָּעִים סְאָה אַיְרֵי, אֶלָּא דְהַשְׁתָּא אַשְׁמְעִינַן דְּרַבָּנָן פְּלִיגֵי וְסָבְרֵי. וְיֵשׁ לְדַקְדֵּק, מַאי שְׁנָא דְתָנָא הָכָא וּבְסָמוּךְ כְּדִבְרֵי חֲכָמִים, וּבְכָל הָנֵי דִלְעֵיל לֹא תָנֵי. עַד כָּאן. וְתֵרֵץ הַכֶּסֶף מִשְׁנֶה בְּשֵׁם הָרֹא"שׁ, דְּהָתָם בְּלָאו הָכִי תָנֵי תַרְתֵּי, פְּחוּתָה וַאֲפוּצָה, וְהָכָא דְלָא תָנֵי אֲפוּצָה תָנָא מַחֲזֶקֶת לְמִתְנֵי תַרְתֵּי דוּמְיָא דִלְעֵיל. אֲבָל מַהֲרַ"ם כָּתַב, דְּדַוְקָא כִּי מַנְּחָא בָּאֲוִיר פְּלִיגֵי חֲכָמִים, אֲבָל בַּבַּיִת לֹא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם זאת החלוקה היא אשר הקדים בתחילת הפרק זולת שהיא הפרידה מן הבית ולזה כפל זכרה ולא אמר בכאן כלי מחולחלת ואפוצה ולזה לא יאמר בכאן ג"כ אם אפוצה והתנה בהיותה מחזקת ארבעים סאה לפי דעת חכמים ואע"פ שהיא פחותה לפי שהדין אחד ומבואר הוא ההבדל בין אמרו תחתיה ובין אמרו כנגדו עד התהום טמא שאמרו כנגדו עד תהום טמא ירצה בו שהוא יטמא מה שהוא נכחי לבד וטומאה בוקעת ויורדת ואמרו תחתיה טמא ירצה בו שהיא תהיה כאהל ויטמא כל מה שיהיה תחתיה ושמור זה: (רמב"ם)

פרק ט - משנה יג

הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת עַל שׁוּלֶיהָ וְהִיא כְלִי {כט}, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ, בְּתוֹכָהּ, אוֹ עַל גַּבָּהּ, טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת. הָיְתָה גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח, אוֹ מְכֻסָּה {לא}, אוֹ כְפוּיָה עַל פִּיהָ, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ, בְּתוֹכָהּ, אוֹ עַל גַּבָּהּ, הַכֹּל טָמֵא:

ר"ע מברטנורה הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת עַל שׁוּלֶיהָ וֽכוּ' טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ אוֹ בְתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ. כָּל עַל גַּבָּהּ שֶׁשָּׁנִינוּ גַּבֵּי כַּוֶּרֶת {ל} כְּשֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת עַל שׁוּלֶיהָ וּפִיהָ לְמַעְלָה, הַיְנוּ שֶׁהַטֻּמְאָה מַאֲהִיל חוּצָה [לָהּ] לְמַעְלָה מִפִּיהָ: בּוֹקַעַת וְעוֹלָה. אַף עַל גַּב דִּלְעֵיל בְּמֻטָּה עַל צִדָּהּ וְטֻמְאָה תַחְתֶּיהָ אוֹ עַל גַּבָּהּ מַצֶּלֶת עַל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ, הָכָא דְפִיהָ לְמַעְלָה מֵאַחַר דְּאֵין מַצֶּלֶת עַל מַה שֶּׁחוּצָה לָהּ אֵין מַצֶּלֶת עַל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ, כֵּיוָן דְּאֵין הֶפְסֵק בֵּין אֲוִיר שֶׁבְּתוֹכָהּ לָאֲוִיר שֶׁל מַעְלָה בְּחוּצָה לָהּ. וְדַוְקָא כְנֶגֶד הַזַּיִת טָמֵא וְלֹא מִן הַצְּדָדִים, כֵּיוָן דִּפְחוּתָה וְאֵין גְּבוֹהָה טֶפַח, שֶׁאֵין שָׁם אֹהֶל לְהָבִיא אֶת הַטֻּמְאָה לַצְּדָדִין. אֲבָל הָיְתָה גְבוֹהָה טֶפַח אוֹ מְכֻסָּה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ גְּבוֹהָה טֶפַח. אוֹ כְפָאָהּ עַל פִּיהָ. שֶׁיֵּשׁ אֹהֶל לְהָבִיא טֻמְאָה: הַכֹּל טָמֵא. וְאֵין הַכִּסּוּי חָשׁוּב לְהַפְסִיק בֵּין אֲוִיר תּוֹכָהּ לָאֲוִיר שֶׁלְּמַעְלָה, דְּלֹא דָמֵי כְלָל לְמֻטָּה עַל צִדָּהּ. וְדַוְקָא דִמְכֻסָּה בִכְפִישָׁה {לב} אוֹ בִשְׁאָר כְּלִי אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, אֲבָל מְכֻסָּה בְנֶסֶר, אַף עַל פִּי שֶׁטֻּמְאָה עַל גַּבָּהּ אֵין הַטֻּמְאָה בּוֹקַעַת אֶת הַנֶּסֶר, כְּדִתְנַן לְעֵיל פֶּרֶק ה' [מִשְׁנָה ו'] גַּבֵּי כַוֶּרֶת שֶׁהִיא בְּתוֹךְ הַבַּיִת: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {כט} כְּלִי. אֵין רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁהִיא שְׁלֵמָה, דְּהָא קָתָנֵי בְסֵיפָא בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁהִיא כְלִי, וְלֹא אִצְטְרִיךְ תּוּ לְמִתְנֵי הָכָא כְמוֹ בְּבָבֵי דִלְעֵיל, אֶלָּא כְלִי דְהָכָא פֵּרוּשׁוֹ שֶׁיְּכוֹלָה לֵישֵׁב שֶׁלֹּא מְסֻמֶּכֶת, אֲבָל אִם אֵינָהּ יְכוֹלָה לֵישֵׁב אָז דִּינָהּ כְּמֻטָּה עַל צִדָּהּ וְאֵין טֻמְאָה נִכְנֶסֶת לָהּ. מַהֲרַ"ם. וְקָשֶׁה, דְּעַד הַשְׁתָּא נַמִּי לֹא אָיְרִינַן אֶלָּא בְּיֵשׁ לָהּ שׁוּלַיִם דְּהָא הָכִי קָתָנֵי בְּרֵישׁ פֶּרֶק דִּלְעֵיל בְּכֻלְּהוּ כֵּלִים הַבָּאִים בְּמִדָּה, וְכֵן בְּרֵישׁ פֶּרֶק ט"ו דְּכֵלִים, וְשָׁם פֵּרֵשׁ הָרַ"ב שֶׁיְּכוֹלִין לֵישֵׁב. אֲבָל בְּהָרַ"מ מַשְׁמַע דִּבְשִׁדָּה לֹא בָעִינַן אֶלָּא שֶׁיַּחֲזִיקוּ אַרְבָּעִים סְאָה לְפִי שֶׁהֵן עֲשׂוּיִין לְנַחַת וְלֹא הָוֵי דוּמְיָא דְשַׂק דְּמִטַּלְטֵל וְכוּ'. וּתְנַאי דְּיֵשׁ לָהֶן שׁוּלַיִם הוּא בִסְתָם כֵּלִים שֶׁכְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶם שׁוּלַיִם וּמַחֲזִיקִים אַרְבָּעִים סְאָה חֶזְקָתָן שֶׁעֲשׂוּיִים לְנַחַת וְאִי לָאו הָכִי לֹא: {ל} וּלְקַמָּן גַּבֵּי חָבִית וְגַבֵּי קְדֵרָה. הָרַ"שׁ: {לא} מְכֻסָּה. וְאַף עַל גַּב דִּלְעֵיל בְּכַוֶּרֶת שֶׁמֻּטָּה עַל צִדָּהּ וְאֵין גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח לֹא אָמְרִינַן דְּדֹפֶן הָעֶלְיוֹן חָשׁוּב אֹהֶל הֵיכָא דְּהַכַּוֶּרֶת שְׁלֵמָה, יֵשׁ לוֹמַר דְּהָתָם כֵּיוָן דְּדֹפֶן הַתַּחְתּוֹן פָּחוֹת מִטֶּפַח מִן הַקַּרְקַע חֲשִׁיב נַמִּי דֹפֶן הָעֶלְיוֹן כְּאִלּוּ הוּא פָּחוֹת מִטֶּפַח, כֵּיוָן דִּשְׁנֵיהֶם מִכְּלִי אֶחָד, אֲבָל הָכָא הַכְּפִישָׁה אֵינָהּ מִן הַכַּוֶּרֶת. וּכְפוּיָה עַל פִּיהָ נַמִּי אַף עַל פִּי שֶׁפִּיהָ פָּחוֹת מִטֶּפַח מִן הַקַּרְקַע, מִכָּל מָקוֹם שׁוּלֶיהָ הֵם לְמַעְלָה מִטֶּפַח וּמְבִיאִין הַטֻּמְאָה. וְכֵן כְּשֶׁהַטֻּמְאָה עַל גַּבָּהּ בּוֹקַעַת תַּחְתֶּיהָ וּמִתְפַּשֵּׁט מִתַּחְתֶּיהָ תַּחַת כָּל הָאֹהֶל, דְּנַעֲשֵׂית אֹהֶל לְטַמֵּא וְחוֹזֶרֶת וּבוֹקַעַת כְּנֶגֶד כֻּלָּהּ, דְּאֵינָהּ מַפְסֶקֶת, דְּאֵינָהּ נַעֲשֵׂית אֹהֶל לְטַהֵר. מַהֲרַ"ם: {לב} הָרַ"שׁ וּמַהֲרַ"ם. וְקָשֶׁה דִּבְפֶרֶק ה' מִשְׁנָה ו' תָּנֵי וְכַוֶּרֶת פְּחוּתָה וּכְפִישָׁה כוּ' טָמֵא, מַשְׁמַע דְּבִשְׁלֵמָה מַהֲנֵי כְפִישָׁה, וְהָא הָכָא מַיְרֵי בִּשְׁלֵמָה וְלֹא מַהֲנֵי הַכְּפִישָׁה. וּלְפִי מַה שֶּׁפֵּרַשְׁתִּי דְּהָכָא מַיְרֵי בִמְחֻלְחֶלֶת וּבְהָכִי נַפְקָא מִדִּין תּוֹרַת אֹהֶל, נִיחָא, דְּהָא דְתָנֵי הָתָם פְּחוּתָה לַאֲפוֹקֵי שְׁלֵמָה לְגַמְרֵי אֲבָל לֹא לַאֲפוֹקֵי שְׁלֵמָה בְשׁוּלֶיהָ וּמְחֻלְחֶלֶת בְּדָפְנוֹתֶיהָ: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כל מה שקדם מהמאמר בזאת הכוורת אשר הנחנוה באויר הוא שתהיה מצבה מוטה על צדה שיהי' פיה אל אחד מארבע רוחות העולם והשוליי' לצד המת נגד לו בעוד הניחה על מצב אחד והוא שתהיה יושבת על שוליה ופיה ממה שימשך לשמים ואמר שדין הטומאה שכאשר היתה ממנה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ולא תטמא מצדדים שיהיה נכחי אליה בצד העליון והשפל כמו שהשרשתי לך בהנחת הטומאה שזהו ענין בוקעת ועולה בוקעת ויורדת שתעבור למעלה ולמטה ולא תתפשט בכל הצדדין אולם אם היתה גבוהה מהארץ טפח וטומאה תחתיה או בתוכה או על גבה או היתה יושבת על הארץ וטומא' בתוכה אבל הית' מכוסה על פיה אשר היא כקבר סתום אשר יטמא מכל צד או שהיתה הטומאה בארץ והכוורת הפוכה על פיה על הארץ ושוליה לשמים הנה היא ג"כ כבר היתה לפי משפט הטומאה כקבר סתום ותטמא מצדדין ממעלה וממטה וזהו אמרו הכל טמא: (רמב"ם)

פרק ט - משנה יד

בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּזְמַן שֶׁהִיא כֶלִי {לג}. הָיְתָה פְחוּתָה וּפְקוּקָה בְקַשׁ, אוֹ מַחֲזֶקֶת אַרְבָּעִים סְאָה כְּדִבְרֵי חֲכָמִים, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ, בְּתוֹכָהּ, אוֹ עַל גַּבָּהּ, טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, אֵין טֻמְאָה עוֹלָה לָהּ {לד}, אַף לֹא יוֹרֶדֶת מִמֶּנָּה. הָיְתָה גְבוֹהָה {לה} מִן הָאָרֶץ טֶפַח, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ, תַּחְתֶּיהָ טָמֵא. בְּתוֹכָהּ, אוֹ עַל גַּבָּהּ, כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא:

ר"ע מברטנורה הָיְתָה פְחוּתָה. שֶׁנִּפְחֲתָה וּבָטְלָה מִתּוֹרַת כְּלִי: כְּדִבְרֵי חֲכָמִים. דִּפְלִיגֵי אַתַּנָּא קַמָּא וּמַשְׁווּ מַחְזֶקֶת אַרְבָּעִים סְאָה לִפְחוּתָה וּפְקוּקָה בְקַשׁ: אֵין טֻמְאָה עוֹלָה לָהּ. בִּזְמַן שֶׁהַטֻּמְאָה תַחְתֶּיהָ אֵינָהּ עוֹלָה לְתוֹכָהּ: אַף לֹא יוֹרֶדֶת מִמֶּנָּה. בִּזְמַן שֶׁהַטֻּמְאָה לְתוֹכָהּ אֵינָהּ יוֹרֶדֶת תַּחְתֶּיהָ: תַּחְתֶּיהָ טָמֵא. וְתוֹכָהּ וְגַבָּהּ טָהוֹר {לו}: כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא. אֲבָל תַּחְתֶּיהָ טָהוֹר: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {לג} בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים כוּ'. לֹא נַקְטֵיהּ לְרַבָּנָן מִשּׁוּם דִּינָא דְהַךְ בָּבָא, דִּלְדִידְהוּ בְאֵינָהּ גָּבוֹהַּ שָׁוֶה פְּחוּתָה וּפְקוּקָה לְבִזְמַן שֶׁהִיא כְלִי, אֶלָּא מִשּׁוּם דִּפְלִיגֵי הָכָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, נַקְטֵיהּ. אִי נַמִּי, מִשּׁוּם דִּבְהָיְתָה גְבוֹהָה יֵשׁ חִלּוּק כִּדְתָנֵי בְאִידָךְ בָּבָא. הָרַ"שׁ: {לד} אֵין כוּ'. בֵּין בִּפְחוּתָה וּבֵין בִּשְׁלֵמָה וּמַחֲזֶקֶת אַרְבָּעִים סְאָה. מַהֲרַ"ם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב שֶׁהֶאֱרִיךְ בְּטַעֲמַיְהוּ: {לה} גְּבוֹהָה. לְתַנָּא קַמָּא בִּפְחוּתָה, וּלְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אַף בִּשְׁלֵמָה. מַהֲרַ"ם: {לו} כֵּיוָן דְּיֵשׁ אֹהֶל טֶפַח. וַאֲפִלּוּ פְּחוּתָה, כֵּיוָן דִּפְקוּקָה בְקַשׁ, קַשׁ נַמִּי חֲשִׁיב אֹהֶל כְּמוֹ כַוֶּרֶת הַקַּשׁ, רֵישׁ פֶּרֶק ח', וְכֵן הָעוֹשֶׂה מְקוֹם לְבֵנָה בַּשִּׁבֳּלִים. מַהֲרַ"ם: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כבר ביארנו פעמים כי כאשר היתה פחותה ופקוקה בקש שהיא כמו חתיכה מן הארץ והדבור כולו מבואר אחר הבנת כל מה שקדם: וענין אמרם שאין טומאה עולה לה כי כאשר היתה הטומאה תחתיה לא נטמא לא תוכה ולא למעלה ממנה לפי שהיא בהיותה יושבת על שוליה חצצה בפני הטומאה בתוכה לא יטמא מה שתחתיה וזה כולו אם לא יהיה בינה לבין הארץ טפח אולם אם היה שם חלל טפח הנה כבר יהיה אהל ולזה יטמא כל מה שתחתיו יהיה הטומאה תחתיה אולם אם היתה הטומאה בתוכה או על גבה הנה היא כמו אם היתה קבורה בתוך הארץ או על הארץ אשר תטמא עד לרקיע כל מה שיהיה נכחי אליה לפי מה שקדם להיותה אינה ככלי ואין הלכה כרבי אלעזר ורבי שמעון: (רמב"ם)

פרק ט - משנה טו

אָרוֹן שֶׁהִיא רְחָבָה מִלְּמַטָּן וְצָרָה מִלְמַעְלָן וְהַמֵּת בְּתוֹכָהּ, הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִלְּמַטָּן, טָהוֹר. וּמִלְמַעְלָן, טָמֵא. רְחָבָה מִלְמַעְלָן וְצָרָה מִלְּמַטָּן, הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִכָּל מָקוֹם, טָמֵא. הָיְתָה שָׁוָה, הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִכָּל מָקוֹם, טָמֵא, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, מִטֶּפַח וּלְמַטָּן, טָהוֹר {לט}. מִטֶּפַח וּלְמַעְלָן, טָמֵא. הָעֲשׂוּיָה כְמִין קַמְטְרָא, הַנּוֹגֵע בָּהּ מִכָּל מָקוֹם, טָמֵא. כְּמִין גְּלוֹסְקוֹס, הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִכָּל מָקוֹם, טָהוֹר, חוּץ מִמְּקוֹם פְּתִיחָתָהּ:

ר"ע מברטנורה אָרוֹן שֶׁהִיא רְחָבָה. הַאי אָרוֹן הוּא שֵׁן סֶלַע שֶׁבּוֹלֵט מִן הָהָר, וְנֶחְצַב בּוֹ קֶבֶר רָחָב מִלְּמַטָּה וְצַר מִלְּמַעְלָה וּפִיו לְמַעְלָה: הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִלְּמַטָּן טָהוֹר. דְּמַה שֶּׁכְּנֶגֶד פִּיו נֶחְשָׁב כְּאָרוֹן, אֲבָל שֶׁבַּצְּדָדִים לֹא {לז}: רָחָב מִלְּמַעְלָה וְצַר מִלְּמַטָּה. אוֹ שֶׁהָיָה שָׁוֶה, הַנּוֹגֵעַ בּוֹ מִכָּל מָקוֹם טָמֵא {לח}, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. שֶׁהַכִּסּוּי מְבַקֵּעַ הַטֻּמְאָה בְכֻלּוֹ, שֶׁהַטֻּמְאָה עוֹלָה עַד הַכִּסּוּי וְחוֹזֶרֶת וְיוֹרֶדֶת עַל פְּנֵי כֻלָּהּ: רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְטַהֵר מִטֶּפַח וּלְמַטָּה. דְּאֵין נֶחְשָׁב כְּאָרוֹן אֶלָּא טֶפַח הַסָּמוּךְ לַחֲלַל הָאָרוֹן, הִלְכָּךְ אֵינָהּ בּוֹקַעַת מִטֶּפַח וּלְמַטָּה: הָעֲשׂוּיָה כְמִין קַמְטְרָא. הוּא כְלִי שֶׁכִּסּוּיוֹ מְכַסֶּה עֳבִי הַדְּפָנוֹת {מ}. תַּרְגּוּם לַאֲשֶׁר עַל הַמֶּלְתָּחָה (מְלָכִים ב י), לְדִמְמַנָּא עַל קֻמְטְרַיָּא: הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִכָּל מָקוֹם טָמֵא. דְּכָל שֶׁכְּנֶגֶד הַכִּסּוּי טָמֵא, וְכִסּוּיוֹ מְכַסֶּה אֶת כֻּלּוֹ: כְּמִין גְּלוֹסְקוֹס הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִכָּל מָקוֹם טָהוֹר. אֵין כִּסּוּי שֶׁלּוֹ אֶלָּא כְנֶגֶד חֲלָלוֹ {מא}, כְּיָתֵד הַתָּחוּב בְּנֶקֶב בְּדֹחַק: חוּץ מִמְּקוֹם פְּתִיחָתָהּ. בַּכִּסּוּי שֶׁכְּנֶגֶד חֲלָלָהּ: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {לז} וְקָשֶׁה, אִי מַיְרֵי בִמְכֻסָּה כִּדְמוֹכַח סֵיפָא הָעֲשׂוּיָה כְמִין קַמְטְרָא, אִם כֵּן כְּמַאן דְּמָלֵי טֻמְאָה דָמְיָא וּתְהֵא בוֹקַעַת עַד הַתְּהוֹם כְּנֶגֶד כָּל הֶחָלָל. וְאֶפְשָׁר, כֵּיוָן דְּאַיְרֵי בְאָרוֹן הַבּוֹלֵט מִן הָהָר, חֲשִׁיב זֶה שֶׁאֵינוֹ כְנֶגֶד פִּיו כְּאִלּוּ הוּא מִן הָהָר, מִידִי דַהֲוֵי אַמַּעֲזִיבָה דְפֶרֶק ו' מִשְׁנָה ד', וּכְנֶגֶד פִּיו חָשׁוּב מִן הָאָרוֹן, וְטַעֲמָא מִשּׁוּם גּוֹלֵל וְדוֹפֵק, וּטְפֵי לֹא. וּבְסֵיפָא [דְּקָתָנֵי הָעֲשׂוּיָה כְּמִין קַמְטְרָא הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִכָּל מָקוֹם] טָמֵא, מַיְרֵי שֶׁנּוֹגֵעַ בַּחוּץ בַּדְּפָנוֹת, וְטָמֵא מִשּׁוּם גּוֹלֵל וְדוֹפֵק, כֵּיוָן דְּהַכִּסּוּי מְכַסֶּה כָּל עֳבִי הַדְּפָנוֹת, שַׁיָּךְ לָאָרוֹן וְלֹא לָהָר. מַהֲרַ"ם: {לח} הָרַ"שׁ. נִרְאֶה מִדִּבְרֵיהֶם דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פָּלֵיג אַף אַרְחָבָה ִלְּמַעְלָה. וְהָכִי מִסְתַּבֵּר, דְּצָרָה מִלְּמַטָּן לֹא עֲדִיפָא מִהָיְתָה שָׁוָה. וְקָשֶׁה, דְּלֹא הֲוָה לֵיהּ לְתַנָּא לְחַלְּקוֹ לִשְׁתֵּי בָּבוֹת. וּלְפֵרוּשׁ הָרַמְבַּ"ם, רֵישָׁא דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא [וְכֵן פֵּרֵשׁ הָרֹא"שׁ]. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {לט} מִטֶּפַח כוּ'. כְּלוֹמַר, מִסּוֹף טֶפַח הַסָּמוּךְ לְקַרְקָעִית הָאָרוֹן וּלְמַטָּה מִמֶּנָּה, טָהוֹר. וּמִטֶּפַח פֵּרוּשׁוֹ וְכָל אוֹתָהּ טֶפַח דְּהַיְנוּ מִסּוֹף טֶפַח הַסָּמוּךְ לְקַרְקָעִית הָאָרוֹן וּלְמַעְלָה שֶׁהוּא כָּל הַטֶּפַח הַסָּמוּךְ לְקַרְקָעִית הָאָרוֹן, טָמֵא, [וְכָל שֶׁכֵּן לְמַעְלָה הֵימֶנּוּ שֶׁהוּא צִדֵּי הָאָרוֹן]. וְכַיּוֹצֵא בְזֶה הַלָּשׁוֹן עוֹד לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּסוֹף פֶּרֶק י"ב. וּבַתּוֹסֶפְתָּא מְסַיֵּם, שֶׁאֵין מַעֲלִין עוֹלוֹת גָּבֹהַּ מִן הָאָרֶץ טֶפַח. וְכָתַב הָרַ"שׁ בְּמַסֶּכֶת זְבָחִים, דְּדָרְשִׁינַן מִזְבַּח אֲדָמָה, שֶׁיְּהֵא מְחֻבָּר בָּאֲדָמָה, וְאִם הָיָה חָלָל טֶפַח תַּחְתָּיו חֲשִׁיב כְּמִלְּתָא אַחֲרִיתִי וְלֹא כִמְחֻבָּר: {מ} וַאֲפִלּוּ רְחָבָה מִלְמַטָּן וְצָרָה מִלְמַעְלָן וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ [אוֹת לח]. וְנִרְאֶה דְדִבְרֵי הַכֹּל הִיא. וְכֵן הַהִיא דִּגְלוֹסְקוֹס: {מא} וְרֵישָׁא מַיְרֵי שֶׁמִּקְצָת הַכִּסּוּי עַל מִקְצָת הַדְּפָנוֹת. וְקָשֶׁה לִי, אַמַּאי תָּנֵי הָכָא חוּץ מִמְּקוֹם פְּתִיחָתָהּ וְלֹא תָנֵי מִלְּמַעְלָן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כבר נתבאר בתוספתא שהמאמר בכאן אמנם הוא. בארון חקוק בסלע אשר הוא כאילו הוא ארון של אבן שיש חקוק בסלע ומכוסה הנוגע בו בכל מקום טהור ואינו טמא אלא כנגד כסוי בלבד הא למה זה דומה לבור גדול מלא מתים ואבן גדולה על פיו שאינו טמא אלא כנגד חללו ולזה השרש אמרנו כי כאשר היתה רחבה מלמטה וצרה מלמעלה כזה כמין קמטרא. כבר קדם לנו ביאור קמטרא שהוא מפורסמות אצלנו ר"ל במצרים באלקמטרא ותרגום (מ"ב י) המלתחה קמטרא והוא אשר יהדקו בו הבגדים בארון: ואמר גלוסקוס הוא כמו נגר וצורתו מפורסמת אצלנו אבל אשר יתאמת אצלי לפי הענין שזאת התמונה היא כמו תיבה ופתח מן הצד כאילו הוא נקב בעצם האבן מקום יכנס ממנו המת ונועל זה השער ולזה כנגד פתיחת' טמא על דמיון מה שביארה התוספתא בבור מלא מתים לפי שזאת התמונה הוא בור על הצד הזה וזה צורתו : (רמב"ם)

פרק ט - משנה טז

חָבִית שֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת עַל שׁוּלֶיהָ בָאֲוִיר וְכַזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ אוֹ בְתוֹכָהּ כְּנֶגֶד קוּרְקוּרָתָהּ, טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת, וְהֶחָבִית טְמֵאָה. תַּחַת דָּפְנָהּ מִבַּחוּץ, טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת, וְהֶחָבִית טְהוֹרָה. בְּתוֹכָהּ וְתַחַת דָּפְנָהּ, אִם יֵשׁ בַּדְּפָנוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח, הַכֹּל טָמֵא, וּכְנֶגֶד פִּיהָ, טָהוֹר. וְאִם לָאו, טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּטְהוֹרָה. אֲבָל אִם הָיְתָה טְמֵאָה אוֹ גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח אוֹ מְכֻסָּה {מג} אוֹ כְפוּיָה עַל פִּיהָ, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ, בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ, הַכֹּל טָמֵא:

ר"ע מברטנורה חָבִית שֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת. חָבִיּוֹת שֶׁלָּהֶן צָרוֹת לְמַעְלָה לְצַד פִּיהֶן, וּלְמַטָּה לְצַד הַשּׁוּלַיִם, וּרְחָבוֹת בְּאֶמְצָעָן, וּכְמִין בֶּטֶן רָחָב בּוֹלֵט מֵהֶן בְּאֶמְצָעָן מִבַּחוּץ: בָּאֲוִיר. הַיְנוּ בַּאֲוִיר הָעוֹלָם. לַאֲפוֹקֵי תַחַת הָאֹהֶל: קוּרְקוּרָתָהּ. כְּמוֹ קַרְקָעִיתָהּ, וְהֵן הַשּׁוּלַיִם: בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת. וְכָל כֵּלִים שֶׁכְּנֶגֶד הַזַּיִת טְמֵאִים, בֵּין תַּחְתֶּיהָ בֵּין עַל גַּבָּהּ בֵּין בְּתוֹכָהּ, מִידִי דַהֲוֵי אַכַּוֶּרֶת דִּלְעֵיל [מִשְׁנָה י"ג] הַיּוֹשֶׁבֶת עַל שׁוּלֶיהָ. אֲבָל שֶׁבַּצְּדָדִים שֶׁלֹּא כְנֶגֶד הַזַּיִת טְהוֹרִים: וְהֶחָבִית טְמֵאָה. לֹא שֶׁתְּהֵא הֶחָבִית עַצְמָהּ טְמֵאָה, דְּהָא הָכָא בְחָבִית שֶׁאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה עָסְקִינַן כִּדְמוֹכַח בְּסֵיפָא, אֶלָּא הֶחָבִית טְמֵאָה כְּלוֹמַר אַף כֵּלִים שֶׁבְּתוֹךְ הֶחָבִית כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה טְמֵאִים, מִשּׁוּם דִּסְתָם חָבִית פִּיהָ רָחָב כְּשִׁעוּר קוּרְקוּרָתָהּ, וְכֵיוָן שֶׁאֵין הֶפְסֵק בֵּין אֲוִיר תּוֹכָהּ לָאֲוִיר שֶׁעַל גַּבָּהּ לְמַעְלָה חוּצָה לָהּ, מִתּוֹךְ שֶׁאֵינָהּ מַצֶּלֶת חוּצָה לָהּ אֵין מַצֶּלֶת בְּתוֹכָהּ: תַּחַת דָּפְנָהּ מִבַּחוּץ טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת. וְטָמֵא חוּץ לֶחָבִית כָּל שֶׁכְּנֶגֶד הַזַּיִת: וְהֶחָבִית טְהוֹרָה. הַיְנוּ מַה שֶּׁבְּתוֹךְ הֶחָבִית אֲפִלּוּ כְּנֶגֶד הַזַּיִת. דְּדָפְנֵי הֶחָבִית בּוֹלְטוֹת בָּאֶמְצַע, וּכְשֶׁיֵּשׁ כַּזַּיִת תַּחַת הַדֹּפֶן דָּמֵי דָפְנָהּ לְכַוֶּרֶת שֶׁהִיא מֻטָּה עַל צִדָּהּ דְּתוֹכָהּ טָהוֹר, לְפִי שֶׁיֵּשׁ הֶפְסֵק בֵּין אֲוִיר תּוֹכָהּ שֶׁכְּנֶגֶד הַזַּיִת לָאֲוִיר שֶׁחוּצָה לָהּ כְּנֶגֶד הַזַּיִת: בְּתוֹכָהּ וְתַחַת דָּפְנָהּ. כְּלוֹמַר בִּפְנִים בַּחֲלַל דָּפְנָהּ. וְקָרֵי לַהּ תַּחַת דָּפְנָהּ, לְפִי שֶׁהַדֹּפֶן הוֹלֵךְ וְצַר לְצַד פִּיהָ. וְלַאֲפוֹקֵי עַל שׁוּלֶיהָ הַמְכֻוָּן כְּנֶגֶד פִּיהָ: אִם יֵשׁ בַּדְּפָנוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח. שֶׁבֶּטֶן הֶחָבִית בּוֹלֵט כָּל כָּךְ לַחוּץ שֶׁיֵּשׁ שָׁם בְּמָקוֹם אֶחָד עַד כְּנֶגֶד פִּיהָ שֶׁל חָבִית טֶפַח עַל טֶפַח בְּרוּם טֶפַח: הַכֹּל טָמֵא. שֶׁהָאֹהֶל מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה בְּכָל הֶחָבִית חוּץ מִכְּנֶגֶד פִּיהָ שֶׁאֵין שָׁם אֹהֶל, הִלְכָּךְ כְּנֶגֶד פִּיהָ טָהוֹר: וְאִם לָאו. דְּאֵין שָׁם טֶפַח: טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה. וְאֵין טָמֵא אֶלָּא כְּנֶגֶד הַזַּיִת: בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּטְהוֹרָה. בְּחָבִית שֶׁאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה {מב}: אֲבָל אִם הָיְתָה טְמֵאָה. כְּגוֹן סְתָם חָבִית שֶׁנִּצְרְפָה בְּכִבְשָׁן שֶׁהִיא מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה: אוֹ גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח אוֹ מְכֻסָּה אוֹ כְפוּיָה. וַאֲפִלּוּ הִיא טְהוֹרָה: וְטֻמְאָה תַחְתֶּיהָ אוֹ בְתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ, הַכֹּל טָמֵא. דְּאִי בַּת קַבּוֹלֵי טֻמְאָה הִיא וְיוֹשֶׁבֶת עַל שׁוּלֶיהָ וְטֻמְאָה תַחְתֶּיהָ אוֹ בְתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶס מִטַּמֵּא מִגַּבּוֹ נִטְמֵאת כָּאן הֶחָבִית עַצְמָהּ, מִידִי דַהֲוֵי אַכֵּלִים שֶׁבְּתוֹכָהּ, מֵאַחַר שֶׁאֵינָהּ מֻקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל, דְּאֵין כְּלִי מַצִּיל אֲפִלּוּ עַל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ אֶלָּא עִם דָּפְנוֹת אֹהָלִים בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הֶפְסֵק מֵאֲוִיר תּוֹכוֹ לָאֲוִיר שֶׁחוּצָה לוֹ. וְהַאי תַּחְתֶּיהָ הַיְנוּ תַּחַת שׁוּלֶיהָ, דְּלֹא תָנֵי תַחַת דָּפְנָהּ מִבַּחוּץ. וְנִטְמֵאת הֶחָבִית עַצְמָהּ, וְכֵיוָן דְּחָבִית עַצְמָהּ טְמֵאָה הִיא נִטְמְאוּ כָּל כֵּלִים שֶׁבְּתוֹכָהּ אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא כְנֶגֶד הַטֻּמְאָה, דְּאַף עַל גַּב דְּקַיְמָא לָן דְּאֵין אָדָם וְכֵלִים מִטַּמְּאִין מֵאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס, הָכָא כָּל זְמַן שֶׁהַזַּיִת תַּחְתֶּיהָ מִטַּמְּאִין מִטַּעַם חִבּוּרִים {מד}, מֵאַחַר דְּחָבִית עַצְמָהּ טְמֵאָה. וְכֵן גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח אֲפִלּוּ טְהוֹרָה חֲזִינַן תַּחְתֶּיהָ כְּאִלּוּ הוּא מָלֵא טֻמְאָה, וַאֲפִלּוּ טֻמְאָה עַל גַּבָּהּ {מה}. וְהַשְׁתָּא כָּל הָנֵי אֵין דִּינָם שָׁוֶה, דְּאִם הֶחָבִית מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה, מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא כְנֶגֶד הַטֻּמְאָה טָמֵא. וְהַמַּאֲהִיל עַל גַּבָּהּ, כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה טָמֵא, שֶׁלֹּא כְנֶגֶד הַטֻּמְאָה טָהוֹר. אֲבָל גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח אוֹ מְכֻסָּה אוֹ כְפוּיָה עַל פִּיהָ, הַמַּאֲהִיל עַל גַּבָּהּ אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא כְנֶגֶד הַטֻּמְאָה טָמֵא. וְאֵין לִתְמֹהַּ, כְּפוּיָה עַל פִּיהָ וְטֻמְאָה עַל גַּבָּהּ תַּצִּיל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ כְּכֵלִים טְהוֹרִים הַמֻּקָּפִים צָמִיד פָּתִיל, דְּשָׁאנֵי הָכָא דְלֵיכָּא מֵרוּחַ: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {מב} כִּי הַהִיא דִתְנַן בְּפֶרֶק ב' דְּכֵלִים מִשְׁנָה ג' הַטְּהוֹרִים שֶׁבִּכְלֵי חֶרֶס. אִי נַמִּי, בִּסְתָם חָבִית שֶׁלֹּא הֻסְּקָה. הָרַ"שׁ: {מג} מְכֻסָּה. פֵּרוּשׁ, כְּמוֹ בְּמִשְׁנָה י"ג דְּהַיְנוּ בִכְפִישָׁה, וְהָכָא נַמִּי אַף דִּבְחָבִית שֶׁאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה אַיְרֵי, מִכָּל מָקוֹם אֵין לָהּ דִּין אֹהֶל הוֹאִיל וְאֵינָהּ בָּאָה בְמִדָּה: {מד} וְתֵימַהּ, דְּהָא כְבָר פֵּרֵשׁ דְּאֵין כְּלִי מַצִּיל, וְאִם כֵּן אֵין צָרִיךְ לְטַעֲמָא דִבְחִבּוּרִין. וְעַל הַמַּהֲרַ"ם קָשֶׁה יוֹתֵר, שֶׁמְּסַיֵּם וְדַוְקָא כֵלִים בְּתוֹכָהּ שֶׁלֹּא כְנֶגֶד הַטֻּמְאָה שֶׁנּוֹגְעוֹת בָּהּ, אֲבָל כֵּלִים שֶׁאֵין נוֹגְעִין בְּגוּפָהּ שֶׁל חָבִית אֶלָּא בְכֵלִים שֶׁנּוֹגְעִין בָּהּ טְהוֹרִים. וְקָשֶׁה, אַמַּאי אֵין כָּל הַכֵּלִים מְקַבְּלִים טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁהַטֻּמְאָה עַצְמָהּ מִתְפַּשֶּׁטֶת עֲלֵיהֶם שֶׁנִּכְנֶסֶת לְתוֹךְ פִּיהָ: {מה} כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַ"ב לְעֵיל מִשְׁנָה ב': (עיקר תוי"ט).

רמב"ם אמרו כנגד קורקרותה ירצה בו שתהיה הטומאה תחתיה ממה שימשך לחללה לא שתהיה תחת עובי השפתות אף על פי שזה הענין מבואר אעשה צורתו וכבר ביארנו ענין אמרו בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ואף על פי שזה לא יהיה אלא אצל צרות הטומאה בפחות מטפח ואמר [עי' העתקת הכ"מ] היתה טומאה כנגד קורקורתה אין לפי מה שהשרשנו שיהיה כל מה שיהיה נכחי לטומאה מאויר החבית טמא להיותה כלי חרס (לא) לפי שכלי חרס [לא] יטמא מגבו אבל להיותו מטמא מאוירו וזו החבית כבר נטמאה אוירה בזה המין מן הטומאה אשר יטמא כל מה שיהיה נכחי אליו והבן זה כי הוא מדקות הענין וחמור לא יפול עליו השכל אולם אם היתה הטומאה בתוכה הנה זה מבואר שהחבית טמאה ואם היתה הטומאה (בתוכה) תחת דפנה מבחוץ והוא שתהיה תחת עובי הגג ולא יהיה ממנו כלל תחת שוליה ממה שימשך לאוירה הנה החבית טהורה שכלי חרס אינו מטמא מגבו כמו שביארנו בשני מכלים והטומאה בעת שעברה בעליונה לא תכנס באוירה לפי שהיא תחת הדופן ואמרו בתוכה ותחת דפנה הוא שתהיה מקצת הטומאה תחת דפנה ומקצתה תחת קוקורתה לשון התוספתא [פ"י] כזית מן המת מקצתו נתין תחת דפנה ומקצתו נתון תחת קורקורתה כל שכנגד הטומאה בין מלמעלה בין מלמטה [טמא וכל שאינו כנגד הטומאה בין מלמעלה בין מלמטה טהור כצ"ל וכ"א לפנינו וכן הביאה הר"ש]. (טהור) ואם יש בדפנה פותח טפח הכל טמא וענין הכל טמא שיהיה כל מה שיגע בחבית טמא ואפילו מה שלא יהיה נכחי לטומאה אבל בהיות עובי גגה ממנו כבר התפשטה הטומאה בכולה ר"ל כל מקיפה ולזה היה כנגד פיה טהור ר"ל ממה שימשך לאוירה לפי שהטומאה כבר התפשטה והראה פעולתה ברוב כמו שהשרשנו בפרק שביעי עוד שב וביאר שזה כולו אם היתה החבית טהורה דבוקה בארץ אולם אם היתה כבר נטמאה מקודם באחת הטומאות שיהיה כלי טמא וכלי טמא אינו חוצץ כמו שהשרשנו בעשירי מכלים או יהיה גבוה על הארץ טפח שהוא אהל או יהיה הטומאה תוכה ועליה כסוי שיהיה כמו קבר סתום או תהיה כפויה על המטה הנה כל מה שיגע באיזה חלק שיגע ממנו באחד מאלו הענינים טמא והוא אמרו הכל טמא ר"ל תוכה וגבה ודפנה ובכלל כל מי שיגע בו הטומאה הוא טמא לאופן אשר זכרנו והבן זה: (רמב"ם)

פרק י

פרק י - משנה א

אֲרֻבָּה שֶׁהִיא בְתוֹךְ הַבַּיִת וְיֶשׁ בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח, טֻמְאָה בַבַּיִת, כְּנֶגֶד אֲרֻבָּה טָהוֹר. טֻמְאָה כְנֶגֶד אֲרֻבָּה, הַבַּיִת טָהוֹר. הַטֻּמְאָה בֵּין בַּבַּיִת וּבֵין כְּנֶגֶד אֲרֻבָּה, נָתַן אֶת רַגְלוֹ {א} מִלְמַעְלָן, עֵרֵב אֶת הַטֻּמְאָה {ב}. מִקְצָת טֻמְאָה בַבַּיִת וּמִקְצָתָהּ כְּנֶגֶד אֲרֻבָּה, הַבַּיִת טָמֵא, וּכְנֶגֶד הַטֻּמְאָה טָמֵא:

ר"ע מברטנורה אֲרֻבָּה שֶׁהִיא בְתוֹךְ הַבַּיִת. וּמְגֻלָּה לָאֲוִיר, שֶׁאֵין עָלֶיהָ גַּג מִלְּמַעְלָה: כְּנֶגֶד אֲרֻבָּה טָהוֹר. כֵּלִים הַמֻּנָּחִים לְמַטָּה בָּאָרֶץ כְּנֶגֶד הָאֲרֻבָּה וְרוֹאִים פְּנֵי הָרָקִיעַ, טְהוֹרִים: מִלְמַעְלָן. עַל פִּי הָאֲרֻבָּה: עֵרֵב אֶת הַטֻּמְאָה. וְהַכֹּל טָמֵא. הַבַּיִת טָמֵא וְהַנּוֹתֵן רַגְלוֹ גַּם כֵּן טָמֵא: וּכְנֶגֶד הַטֻּמְאָה טָמֵא. שֶׁהַזַּיִת נִמְשַׁךְ לְכָאן וּלְכָאן: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {א} רַגְלוֹ. לָאו דַּוְקָא רַגְלוֹ דַּהֲוֵי דָבָר הַמְקַבֵּל טֻמְאָה, דְּהוּא הַדִּין דָּבָר שֶׁאֵין מְקַבֵּל טֻמְאָה עֵרֵב אֶת הַטֻּמְאָה. וּמִשּׁוּם סֵיפָא דְּאֵין בָּאֲרֻבָּה כוּ' דְּהָתָם יֵשׁ חִלּוּק בֵּין רַגְלוֹ כוּ', נַקְטֵיהּ נַמִּי בְרֵישָׁא. מַהֲרַ"ם: {ב} עֵרֵב כוּ'. שֶׁאָדָם נַעֲשָׂה אֹהֶל לְטַמֵּא. הָרַמְבַּ"ם: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם אמרו ארובה שהיא בתוך הבית ר"ל בגג הבית ממה שימשך לשמים כמו שתהיה זאת הארובה מגולה לא יהיה עליה צל וכאשר היתה הטומאה תחת גג הבית הנה הבית כולו טמא מפני הגג אשר יכללהו לבד המקום מהבית אשר יהיה נכחו לארובה המגולה לשמים שהוא טהור וכן אם היתה הטומאה תחת הארובה הנה כל הבית כולו טהור לפי שאין הטומאה תחת אהל ואם שם אחד ידו או רגלו על זאת הארובה הנה כבר הגיע לגג וכאילו אין שם ארובה שאדם נעשה אהל לטמא לפי מה שהשרשנו בפרק ששי מזאת המסכתא ולזה כאשר היתה הטומא' הבית כולו טמא וזה האיש ג"כ טמא וזהו ענין אמרו עירב את הטומאה. ואמרו מקצתה בבית מקצתה כנגד ארובה שיהיה קצת השיעור אשר יטמא תחת הגג וקצתו תחת הארובה יטמא הבית כולו ר"ל כל מה שתחת הגג ולא נאמר חצי שיעור לבד נכנס לתוך הבית וכן כל מה שיהי' נכחו לחצי שיעור אשר תחת הארובה מחלל לארובה טמא ולא נחשוב זה ג"כ בדמיון חצי שיעור מונח באויר אשר לא יטמא ואמנם יתחייב זה להתחבר השיעור כלו להיותו גשם אחד על דמיון מה שהתבאר בג' [מ"ד] מזאת המס': (רמב"ם)

פרק י - משנה ב

אֵין בָּאֲרֻבָּה פּוֹתֵחַ טֶפַח, טֻמְאָה בַבַּיִת, כְּנֶגֶד אַרֻבָּה טָהוֹר. טֻמְאָה כְנֶגֶד אֲרֻבָּה, הַבַּיִת טָהוֹר. הַטֻּמְאָה בַבַּיִת, נָתַן אֶת רַגְלוֹ מִלְמַעְלָן, טָהוֹר. הַטֻּמְאָה כְנֶגֶד אֲרֻבָּה, נָתַן אֶת רַגְלוֹ מִלְמַעְלָן, רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אִם טֻמְאָה קָדְמָה אֶת רַגְלוֹ, טָמֵא. אִם רַגְלוֹ קָדְמָה אֶת הַטֻּמְאָה, טָהוֹר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁתֵּי רַגְלַיִם, זוֹ עַל גַּב זוֹ, שֶׁקָּדְמוּ אֶת הַטֻּמְאָה, מָשַׁךְ הָרִאשׁוֹן אֶת רַגְלוֹ וְנִמְצָא רַגְלוֹ שֶׁל שֵׁנִי שָׁם, טָהוֹר, מִפְּנֵי שֶׁקָּדְמָה רַגְלוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן אֶת הַטֻּמְאָה:

ר"ע מברטנורה אֵין בָּאֲרֻבָּה פּוֹתֵחַ טֶפַח. הָא קָא מַשְׁמַע לָן דַּאֲפִלּוּ בְּפָחוֹת מִטֶּפַח לֹא אָמְרִינַן בְּטֻמְאָה לָבוּד {ג}: נָתַן אֶת רַגְלוֹ. טָהוֹר הַנּוֹתֵן, דִּכְסָתוּם דָּמִי לְגַבֵּיהּ. שֶׁאֵין טֻמְאָה נִכְנֶסֶת לְאֹהֶל וְלֹא יוֹצְאָה מִמֶּנּוּ בְּפָחוֹת מִפּוֹתֵחַ טֶפַח: אִם טֻמְאָה קָדְמָה אֶת רַגְלוֹ טָמֵא. שֶׁהֲרֵי בְעֵת שֶׁנָּתַן רַגְלוֹ הֶאֱהִיל עַל הַטֻּמְאָה: וְאִם רַגְלוֹ קָדְמָה אֶת הַטֻּמְאָה טָהוֹר. שֶׁקֹּדֶם שֶׁבָּאָה הַטֻּמְאָה כְּבָר נַעֲשָׂה אֹהֶל סָתוּם, וּבְשָׁעָה שֶׁנִּכְנָס בּוֹ הַטֻּמְאָה אֵין שָׁם בָּאֲרֻבָּה פּוֹתֵחַ טֶפַח כְּדֵי שֶׁתֵּצֵא מִמֶּנָּה הַטֻּמְאָה: שְׁתֵּי רַגְלַיִם זוֹ עַל גַּב זוֹ. שֶׁל שְׁנֵי אֲנָשִׁים, וְנָתַן הָרִאשׁוֹן רַגְלוֹ עַל פִּי אֲרֻבָּה וְרֶגֶל שֶׁל שֵׁנִי מֻנָּח עַל רַגְלוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן, וְאַחַר כָּךְ נִכְנְסָה טֻמְאָה בַבַּיִת תַּחַת הָאֲרֻבָּה, וְאַחַר כָּךְ הֵסִיר הָרִאשׁוֹן אֶת רַגְלוֹ וְנִמְצֵאת רֶגֶל הַשֵּׁנִי מֻנַּחַת עַל פִּי הָאֲרֻבָּה, אַף עַל פִּי שֶׁשֵּׁנִי זֶה הֶאֱהִיל עַל הַטֻּמְאָה כְּשֶׁהֵסִיר הָרִאשׁוֹן אֶת רַגְלוֹ, הַשֵּׁנִי טָהוֹר, מִפְּנֵי שֶׁקָּדְמָה רַגְלוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן אֶת הַטֻּמְאָה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן וְלֹא כְרַבִּי מֵאִיר: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ג} דְּהָכִי גְמִירֵי לְהוּ. גְּמָרָא סֻכָּה דַּף י"ח: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם אמנם יתחייב זה שיהיה האיש אשר נתן רגלו מלמעלה טהור לפי שהארובה פחות מטפח על טפח ולא תצא טומאה מן הבית פחות מטפח כמו שכפלנו פעמים ול' התוספתא אין הטומאה נכנסת לאהל ולא יוצאה ממנו אלא בפותח טפח: אחר זה אמר אם טומאה קדמה את רגלו הוא טמא לפי שהטומא' תטמא כל מה שיגבילהו כמו שקדם ובעת שנתן רגלו האהיל על הטומא' ואם רגלו קדמה את הטומאה יהיה כמו גג ויתחבר הגג ולא יטמא זה האדם לפי שאין שם פותח טפח תצא ממנו הטומאה ולא האהיל על הטומאה בעת שהאהיל: והפליג ר"ש בזה הדין ואמר שאם באו שני אנשים ושם הראשון מהם רגלו בארובה ושם השני רגלו על רגל הראשון ואח"כ נכנסה טומאה תחת ארובה אחר (סר) [כן הסיר] הראשון רגלו והיה (רגלו) [רגל] השני על הטומאה והיה קודם הטומאה נכחו לזה המקום ואע"פ שהוא אמנם האהיל על הטומאה אחר הגעת הטומאה שם הוא טהור ואין הלכה לא כר"מ ולא כר"ש: (רמב"ם)

פרק י - משנה ג

מִקְצָת טֻמְאָה בַבַּיִת וּמִקְצָתָהּ כְּנֶגֶד אֲרֻבָּה, הַבַּיִת טָמֵא, וּכְנֶגֶד הַטֻּמְאָה טָמֵא, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַבַּיִת טָמֵא, כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה טָהוֹר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם יֵשׁ בַּטֻּמְאָה כְדֵי שֶׁתֵּחָלֵק וּתְטַמֵּא אֶת הַבַּיִת וּתְטַמֵּא כְנֶגֶד הַטֻּמְאָה, טָמֵא. וְאִם לָאו, הַבַּיִת טָמֵא, כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה טָהוֹר:

ר"ע מברטנורה כְּנֶגֶד אֲרֻבָּה. בַּאֲרֻבָּה שֶׁאֵין בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח: וּכְנֶגֶד הַטֻּמְאָה טָמֵא. הַיְנוּ הַמַּאֲהִיל עַל הַטֻּמְאָה: כְּדֵי שֶׁתֵּחָלֵק. שֶׁיִּהְיֶה בְּמִקְצָת הַטֻּמְאָה שִׁעוּר כְּדֵי לְטַמֵּא בְּאֹהֶל, דְּהַיְנוּ כְשֶׁיִּהְיֶה בְכֻלָּהּ שְׁנֵי זֵיתִים אוֹ יוֹתֵר. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי {ד}: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ד} וְצָרִיךְ לוֹמַר דִּכְנֶגֶד הַטֻּמְאָה טָמֵא כְשֶׁקָּדְמָה הַטֻּמְאָה אֶת רַגְלוֹ, דְּלֹא תִקְשֶׁה הִלְכָתָא אַהִלְכָתָא: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כדי שתחלק הוא שאם תחלק והוא על מצבו יהיה מגיע ממנו תחת גג הבית כשיעור ומגיע תחת הארובה אשר אין בו פותח טפח כשיעור והלכה כרבי יוסי: (רמב"ם)

פרק י - משנה ד

אֲרֻבּוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ, וְיֵשׁ בָּהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח, טֻמְאָה בַבַּיִת, כְּנֶגֶד אֲרֻבּוֹת טָהוֹר. טֻמְאָה כְנֶגֶד אֲרֻבּוֹת, הַבַּיִת טָהוֹר. הַטֻּמְאָה בֵּין בַּבַּיִת בֵּין כְּנֶגֶד אֲרֻבּוֹת, נָתַן דָּבָר שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה, בֵּין מִלְמַעְלָן בֵּין מִלְּמַטָּן, הַכֹּל טָמֵא. וְדָבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, מִמֶּנּוּ וּלְמַטָּן, טָמֵא {ו}. מִמֶּנּוּ וּלְמַעְלָן, טָהוֹר:

ר"ע מברטנורה אֲרֻבּוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ. כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ אֲרֻבָּה בֵּין בַּיִת לָעֲלִיָּה וְיֵשׁ עוֹד אֲרֻבָּה אַחֶרֶת בְּגַג הָעֲלִיָּה מְכֻוֶּנֶת כְּנֶגְדָּהּ, וּבְכָל אַחַת וְאַחַת פּוֹתֵחַ טֶפַח: בֵּין מִלְמַעְלָן. בָּאֲרֻבָּה הָעֶלְיוֹנָה: בֵּין מִלְּמַטָּן. בָּאֲרֻבָּה הַתַּחְתּוֹנָה: הַכֹּל טָמֵא. אֲפִלּוּ מַה שֶּׁבָּעֲלִיָּה, אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן בַּתַּחְתּוֹנָה וְלֹא בָּעֶלְיוֹנָה. דְּכֵיוָן דְּדָבָר הַמְקַבֵּל טֻמְאָה הוּא וְאֵין חוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה שֶׁבַּבַּיִת, רוֹאִין אוֹתוֹ כְאִלּוּ הוּא נָתוּן בְּפִי הָאֲרֻבָּה הָעֶלְיוֹנָה וְעֵרֵב אֶת הַטֻּמְאָה {ה}: מִמֶּנּוּ וּלְמַטָּן טָמֵא. דְּנַעֲשָׂה אֹהֶל סָתוּם וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ טָמֵא: מִמֶּנּוּ וּלְמַעְלָן טָהוֹר. דְּחוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ה} קָשֶׁה, דְּמִי עָדִיף מִשֶּׁאִם הָיְתָה הַטֻּמְאָה בָעֲלִיָּה עַצְמָהּ כְּנֶגֶד אֲרֻבָּה. וְנִרְאֶה לְפָרֵשׁ, דְּהַכֹּל טָמֵא בֵּין מַה שֶּׁתַּחַת הַמַּאֲהִיל בֵּין מַה שֶּׁלְּמַעְלָה כְנֶגֶד אֲרֻבָּה. אִי נַמִּי, בֵּין מִלְּמַעְלָן וּבֵין מִלְּמַטָּן פֵּרוּשׁ שֶׁנְּתָנָן בִּשְׁתֵּיהֶן, וּלְכָךְ אַף עַל פִּי שֶׁטֻּמְאָה בַּבַּיִת גַּם עֲלִיָּה טְמֵאָה, דְּאֵין דָּבָר טָמֵא חוֹצֵץ וַהֲרֵי נִסְתְּמָה אֲרֻבָּה עֶלְיוֹנָה וּמְעָרֶבֶת אֶת הַטֻּמְאָה. הָרַ"שׁ: {ו} טָמֵא. הָכָא לֹא תָנֵי בֵּין לְמַעְלָה וּבֵין לְמַטָּה כְּמוֹ בְסֵיפָא, וְתָנֵי נַמִּי הָכָא מִמֶּנּוּ וּלְמַטָּה, וּבְסֵיפָא תָנֵי אֵין טָמֵא אֶלָּא תַחְתּוֹן. וְנִרְאֶה לִי דְּלֹא מָצֵי לְמִתְנֵי בֵּין, שֶׁיֵּשׁ בְּמַשְׁמַע שֶׁנָּתַן בִּשְׁתֵּיהֶן, וְאִם כֵּן הֵיכִי לִתְנֵי עֲלַהּ מִמֶּנּוּ וּלְמַטָּה טָמֵא וְלֹא יָדְעִינַן אִי מִתַּחְתּוֹן אִי מֵעֶלְיוֹן, אֲבָל הַשְׁתָּא דְתָנֵי סְתָמָא, נִיחָא, דְּפֵרוּשׁ, אִי נָתַן רַק בְּאֶחָד מֵאוֹתָן שְׁתֵּי מְקוֹמוֹת שֶׁשָּׁנִינוּ בְּרֵישָׁא וּבַאֲרֻבָּה שְׁנִיָּה לֹא נָתַן כְּלוּם, מִמֶּנָּה (מֵאוֹתָהּ שֶׁנָּתַן), אִם מִתַּחְתּוֹנָה וְאִם מֵעֶלְיוֹנָה, מִמֶּנּוּ וּלְמַטָּה טָמֵא. וּבְסֵיפָא לֹא מָצֵי לְמִתְנֵי מִמֶּנּוּ וּלְמַטָּן טָמֵא, מִשּׁוּם דַּאֲפִלּוּ נָתַן רַק בָּעֶלְיוֹנָה אֵין טָמֵא אֶלָּא תַחְתּוֹן, דְּכֵיוָן דְּאֵינָהּ בְּפוֹתֵחַ טֶפַח, אֲפִלּוּ טֻמְאָה כְנֶגֶד אֲרֻבָּה דַּי לָנוּ בָזֶה, דְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה שֶׁבָּעֶלְיוֹנָה מְעָרֵב הַטֻּמְאָה בְּכָל הַבַּיִת הַתַּחְתּוֹן בַּמָּקוֹם שֶׁטֻּמְאָה מֻנַּחַת שָׁם, אֲבָל לֹא חֲזִינַן כְּאִלּוּ הַטֻּמְאָה נַמִּי בָּעֲלִיָּה. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּדָבָר הַמְקַבֵּל טֻמְאָה דַּחֲזִינַן כְּאִלּוּ הַטֻּמְאָה בָעֲלִיָּה, דְּדָבָר טָמֵא אֵינוֹ חוֹצֵץ. מַהֲרַ"ם: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם אלו הארובות הוא כשתהיה בית ועליה ותהיה ארובה בגג הבית וארובה בגג העליה זו כנגד זו עד כי כאשר היתה הטומאה תחת הארובות הבית תהי' מגולה לשמים. וכבר קדם שכלי טמא אינו חוצץ וכאשר היתה הטומאה ובגגה פותח טפח הנה העליה טמאה להוציא הטומאה לה ולזה כאשר נתן הדבר שהוא מקבל טומאה על ארובה אשר בגג הבית הנה כבר נטמא זה הכלי ונטמא הבית וכאשר הבית כולו טמא ובגגה פותח טפח יצאה הטומאה מן זאת הארובה ונטמאה העליה גם כן לפי שזה הכלי לא יחוץ בין הבית והעליה להיותו כלי טמא אולם אם שם זה הכלי על הארובה העליונה אשר בגג העליה הנה הוא מבואר שהוא יטמא העליה והבית ואם היה כלי שאינו מקבל טומאה הנה הוא חוצץ בפני הטומאה ולזה אם שמהו על הארובה אשר בגג הבית יהיה הבית טמא והעליה טהורה ואם שמהו על הארובה אשר בעליה הנה הבית והעליה טמאים וכל מה שיהיה נכחי לזאת הארובה ממעל עד לשמים טהור: (רמב"ם)

פרק י - משנה ה

אֵין בָּאֲרֻבּוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח, טֻמְאָה בַבַּיִת, כְּנֶגֶד אֲרֻבּוֹת טָהוֹר. טֻמְאָה כְנֶגֶד אֲרֻבּוֹת, הַבַּיִת טָהוֹר. הַטֻּמְאָה בַבַּיִת, נָתַן בֵּין דָּבָר שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה, בֵּין דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, בֵּין מִלְמַעְלָן בֵּין מִלְּמַטָּן, אֵין טָמֵא אֶלָּא הַתַּחְתּוֹן. הַטֻּמְאָה כְנֶגֶד אֲרֻבּוֹת, נָתַן דָּבָר שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה, בֵּין מִלְמַעְלָן בֵּין מִלְּמַטָּן, הַכֹּל טָמֵא {ז}. וְדָבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, בֵּין מִלְמַעְלָן בֵּין מִלְּמַטָּן, אֵין טָמֵא אֶלָּא תַחְתּוֹן:

ר"ע מברטנורה אֵין טָמֵא אֶלָּא הַתַּחְתּוֹן. דְּכֵיוָן דְּטֻמְאָה בַּבַּיִת שֶׁלֹּא כְנֶגֶד אֲרֻבָּה, אֵין טֻמְאָה יוֹצְאָה בְּפָחוֹת מִטֶּפַח, וּטְהוֹרָה הָעֲלִיָּה אַף עַל פִּי שֶׁאֲרֻבָּה שֶׁל עֲלִיָּה סְתוּמָה: הַכֹּל טָמֵא. דְּכֵיוָן דְּטֻמְאָה כְנֶגֶד אֲרֻבּוֹת וְדָבָר טָמֵא אֵינוֹ חוֹצֵץ, רוֹאִין אוֹתוֹ כְאִלּוּ הוּא נָתוּן בְּפִי הָאֲרֻבָּה הָעֶלְיוֹנָה וְעֵרֵב אֶת הַטֻּמְאָה: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ז} הַכֹּל כוּ'. וּכְרַבִּי מֵאִיר דְּמִשְׁנָה ב'. הָרַ"שׁ. וְעוֹד יֵשׁ לוֹמַר כְּשֶׁקָּדְמָה הַטֻּמְאָה. וְכֵן מַשְׁמַע לִישְׁנָא דְמַתְנִיתִין הַטֻּמְאָה כוּ', נָתַן כוּ': (עיקר תוי"ט).

רמב"ם זה כולו מבואר ממה שקדם ביאורו כאשר הבנת השרש והוא שאין טומאה נכנסת לאהל ולא יוצאה ממנו אלא בפותח טפח: (רמב"ם)

פרק י - משנה ו

אֲרֻבָּה שֶׁהִיא בְתוֹךְ הַבַּיִת וּקְדֵרָה נְתוּנָה תַחְתֶּיהָ, שֶׁאִם תַּעֲלֶה, אֵין שִׂפְתוֹתֶיהָ נוֹגְעוֹת בָּאֲרֻבָּה, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ, בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ, טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת {ט}. הָיְתָה גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ, אוֹ בַבַּיִת, תַּחְתֶּיהָ וְהַבַּיִת, טָמֵא. תּוֹכָהּ וְגַבָּהּ, טָהוֹר. בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ, הַכֹּל טָמֵא:

ר"ע מברטנורה אֲרֻבָּה. שֶׁהִיא רוֹאָה אֶת הָאֲוִיר: וּקְדֵרָה נְתוּנָה תַחְתֶּיהָ. בָּאָרֶץ כְּנֶגֶד הָאֲרֻבָּה. וְאֵינָהּ רְחָבָה כָּל כָּךְ שֶׁאִם תַּעֲלֶה כְנֶגֶד הָאֲרֻבָּה שֶׁיִּהְיוּ שִׂפְתוֹתֶיהָ נוֹגְעוֹת בָּאֲרֻבָּה, אֶלָּא יוֹצֵאת וְנִכְנֶסֶת בְּרֶוַח: טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה. וְהַבַּיִת טָהוֹר, וְכָל הַמַּאֲהִיל עָלֶיהָ שֶׁלֹּא כְנֶגֶד הַטֻּמְאָה טָהוֹר. אֲבָל כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה טָמֵא, דְּאַף עַל גַּב דְּאֵין כְּלִי חֶרֶס מִטַּמֵּא מִגַּבּוֹ, הָכָא דְטֻמְאָה בּוֹקַעַת תּוֹכָהּ נַמִּי טָמֵא, אַף עַל גַּב דְּטֻמְאָה תַחְתֶּיהָ. וְכָל מַה שֶּׁבַּקְּדֵרָה טָמֵא וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא כְנֶגֶד הַטֻּמְאָה {ח}: תַּחְתֶּיהָ וְהַבַּיִת טָמֵא. שֶׁהַקְּדֵרָה מַאֲהֶלֶת עַל הַטֻּמְאָה, הוֹאִיל וּגְבוֹהָה טֶפַח: תּוֹכָהּ וְגַבָּהּ טָהוֹר. שֶׁהַקְּדֵרָה חוֹצֶצֶת בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה וּמַצֶּלֶת עִם דָּפְנוֹת אֹהָלִים {י}: בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ הַכֹּל טָמֵא. תּוֹכָהּ וְגַבָּהּ וְתַחְתֶּיהָ וְהַבַּיִת. דְּטֻמְאָה שֶׁעַל גַּבָּהּ בּוֹקַעַת תַּחְתֶּיהָ, וַהֲרֵי גְּבוֹהָה טֶפַח, וְשׁוּב אֵין מַצֶּלֶת כֵּיוָן דִּקְדֵרָה טְמֵאָה: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ח} מִטַּעַם חִבּוּרִין כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַ"ב בְּסוֹף פֶּרֶק דִּלְעֵיל, וְעַיֵּן שָׁם. וְהָא דְתָנֵי בּוֹקַעַת וְעוֹלָה דְּמַשְׁמַע דְּשֶׁלֹּא כְנֶגֶד הַטֻּמְאָה טָהוֹר, הַיְנוּ בְּמַה שֶּׁחוּץ לַקְּדֵרָה. הָרַ"שׁ: {ט} וְיוֹרֶדֶת. לֹא שֶׁיּוֹרֶדֶת עַד הַתְּהוֹם, שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ רְצוּצָה, אֶלָּא רְצוֹנוֹ לוֹמַר תַּחְתֶּיהָ עַד הָאָרֶץ, שֶׁאֵין כְּלִי טָמֵא חוֹצֵץ. וּמִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁאֵין עַל גַּבָּהּ טֶפַח עַל טֶפַח שֶׁהֲרֵי פְּתוּחָה לָאֲוִיר, אֵינוֹ מֵבִיא הַטֻּמְאָה לַצְּדָדִין. הָרַאֲבַ"ד. וְאִם תֹּאמַר, כְּשֶׁהַטֻּמְאָה תַחְתֶּיהָ הַוְיָא לַהּ רְצוּצָה וְתֵרֵד עַד הַתְּהוֹם. וְיֵשׁ לוֹמַר, כֵּיוָן דְּאֵין כְּלִי טָמֵא חוֹצֵץ הָוֵי לַהּ כְּאִלּוּ הִיא מְגֻלָּה. כֶּסֶף מִשְׁנֶה: {י} הָרַ"שׁ. וּלְשִׁיטְתַיְהוּ אָזְלֵי דְּמִשְׁנָה ה' פֶּרֶק ה'. אֲבָל הוּא דֹּחַק. וְעוֹד קָשֶׁה, דְּעַד כָּאן לֹא אָמְרִינַן הָתָם אֶלָּא בְכֵלִים הַטְּהוֹרִים אֲבָל לֹא בִמְקַבְּלֵי טֻמְאָה. וּמַהֲרַ"ם כָּתַב דְּגַב כְּלִי חֶרֶס מַצִּיל עִם דָּפְנוֹת אֹהָלִים, וַאֲרֻבָּה שֶׁבְּאֶמְצַע הַבַּיִת מִקְּרֵי דָפְנוֹת אֹהָלִים כִּדְמַשְׁמַע לְעֵיל פֶּרֶק ה'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם שאם תעלה ואין שפתיה נוגעות בארובה ענינו שיהיה הכלי נכחי לארובה ותהיה הארובה גדולה מעצם הקדרה עד חשבנו שהכלי יעלה על עמוד נצב יצא מן הארובה ולא יגע בצדדים בשום פנים וכאשר היתה הקדרה על זה המצב והיתה הטומאה באיזה שיהיה מן הקדרה הנה תטמא כל מה שיהיה נכחי אליה לבד ולמעלה או למטה להיות הטומאה רצוצה ואינה תחת אהל אחד או מגולה לשמים ולא [בד"ן הגי' יתפשט] יתפשנה מעשיה ולא יראה כמו שביארנו בענין בוקעת ועולה ואם היה גובה הקדירה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה הנה כבר האהיל על הטומאה ויטמא הבית בכללו וכבר קדם לך בזה הפרק בהיות הטומאה תחת הארובה שהוא אם נתן רגלו מלמעלה עירב את הטומאה וכל מה שיהיה בתוכה או על גבה הנה הוא טהור לפי שאינו תחת אהל מגולה מפני שהוא כנגד ארובה ואם היתה הטומאה בתוכו או על גבה והיתה זאת הקדירה גבוהה טפח כמו שזכרנו הכל טהור ר"ל הבית כלו טהור לפי שהטומאה כנגד הארובה וכן תחת הקדירה טהור לפי שהוא אהל להיותה גבוהה טפח לפי מה שהשרשנו ואמנם יטמא כנגד הטומאה לבד עד לרקיע: (רמב"ם)

פרק י - משנה ז

הָיְתָהּ נְתוּנָה בְצַד הָאַסְקֻפָּה שֶׁאִם תַּעֲלֶה הִיא נוֹגַעַת בַּמַּשְׁקוֹף פּוֹתֵחַ טֶפַח, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ, בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ, טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת. הָיְתָה גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ אוֹ בַבַּיִת, תַּחְתֶּיהָ וְהַבַּיִת טָמֵא, תּוֹכָהּ וְגַבָּהּ טָהוֹר. בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ, הַכֹּל טָמֵא. שֶׁאִם תַּעֲלֶה אֵינָהּ נוֹגַעַת בַּשְּׁקוֹף פּוֹתֵחַ טֶפַח, אוֹ מֻדְבֶּקֶת בַּשְּׁקוֹף, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ, אֵין טָמֵא אֶלָּא תַחְתֶּיהָ:

ר"ע מברטנורה הָיְתָה נְתוּנָה. אַקְּדֵרָה קָאֵי: בְּצַד הָאַסְקֻפָּה. שֶׁהָיְתָה מֻנַּחַת עַל הָאַסְקֻפָּה מִבַּחוּץ וּמְשׁוּכָה לִפְנִים כָּל כָּךְ שֶׁאִם תַּעֲלֶה יֵשׁ מִמֶּנָּה טֶפַח תַּחַת הַמַּשְׁקוֹף. וּכְגוֹן שֶׁהַקְּדֵרָה רְחָבָה מִלְּמַטָּה הַרְבֵּה וְצָרָה מִלְּמַעְלָה כְלַפֵּי פִּיהָ, דְּכִי קַיְמָא טֶפַח תַּחַת הַמַּשְׁקוֹף עֲדַיִן כָּל פִּיהָ לַחוּץ: טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ. בִּרְצוּצָה אַיְרֵי: בּוֹקַעַת וְעוֹלָה. וְהַבַּיִת טָהוֹר. וּכְגוֹן שֶׁהַטֻּמְאָה מִן הַמַּשְׁקוֹף וְלַחוּץ, דְּאִי בְטֶפַח הַמָּשׁוּךְ לִפְנִים הָיָה הַבַּיִת טָמֵא: תַּחְתֶּיהָ וְהַבַּיִת טָמֵא. כֵּיוָן דְּאִיכָּא טֶפַח מִמֶּנָּה לִפְנִים שֶׁמֵּבִיא אֶת הַטֻּמְאָה לַבַּיִת: תּוֹכָהּ וְגַבָּהּ טָהוֹר. דְּנִצּוֹלֶת עִם דֹּפֶן הַבַּיִת: הַכֹּל טָמֵא. דְּנִטְמְאָה הַקְּדֵרָה וְאֵינָהּ חוֹצֶצֶת, וְרוֹאִין אֶת הַטֻּמְאָה כְאִלּוּ הִיא תַחְתֶּיהָ, וְהַבַּיִת טָמֵא: אוֹ מֻדְבֶּקֶת. שֶׁאֵין הַקְּדֵרָה תַחַת הַמַּשְׁקוֹף כְּלָל אֶלָּא לְמַעְלָה דְּבוּקָה בְצַד הַמַּשְׁקוֹף, וְאֵין רֹחַב דְּבִיקָתָהּ טֶפַח {יא}: אֵין טָמֵא אֶלָּא תַחְתֶּיהָ. כֵּיוָן דְּלֵיכָּא טֶפַח תַּחַת הַמַּשְׁקוֹף אֵין מֵבִיא טֻמְאָה לַבַּיִת, וְהַבַּיִת וְתוֹכָהּ וְגַבָּהּ הַכֹּל טָהוֹר: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יא} קָשֶׁה, דִּלְמַאי קָתָנֵי לַהּ, דְּמֵהֵיכִי תֵיתֵי דְתֶהֱוֵי עֲדִיפָא מִכְּשֶׁתַּעֲלֶה וְאֵין בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח. וּמַהֲרַ"ם כָּתַב דְּסָלְקָא דַעְתָּךְ אֲמֵינָא דִּכְשֶׁיֵּשׁ מִמֶּנָּה תַּחַת הַשְּׁקוֹף וְאֵינָהּ בְּפוֹתֵחַ טֶפַח אֵינָהּ מְבִיאָה הַטֻּמְאָה מֵאֹהֶל עֲרַאי לְאֹהֶל קֶבַע, אֲבָל הָכָא נִרְאֶה כְמוֹסִיף עָלָיו וְהָוֵי כִמְחֻבָּר לַשְּׁקוֹף וְהַכֹּל אֹהֶל אֶחָד, קָא מַשְׁמַע לָן דְּלֹא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם הכל מבואר וא"צ פי': (רמב"ם)

פרק יא

פרק יא - משנה א

הַבַּיִת שֶׁנִּסְדַּק, טֻמְאָה בַחוּץ, כֵּלִים שֶׁבִּפְנִים טְהוֹרִין. טֻמְאָה בִפְנִים, כֵּלִים שֶׁבַּחוּץ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, עַד שֶׁיְּהֵא בַסֶּדֶק אַרְבָּעָה טְפָחִים. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, כָּל שֶׁהוּא. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִשּׁוּם בֵּית הִלֵּל, פּוֹתֵחַ טָפַח:

ר"ע מברטנורה הַבַּיִת שֶׁנִּסְדַּק. גַּג הַבַּיִת שֶׁנֶּחֱלַק עַל פְּנֵי כֻלּוֹ לִשְׁנֵי חֲלָקִים: טֻמְאָה בַחוּץ. לַצַּד הַחִיצוֹן שֶׁבּוֹ הַפֶּתַח: כֵּלִים שֶׁבִּפְנִים טְהוֹרִים. שֶׁאֵין דֶּרֶךְ טֻמְאָה לִכָּנֵס אֶלָּא לָצֵאת: וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים כָּל שֶׁהוּא. בַּתּוֹסֶפְתָּא מְפָרֵשׁ כָּל שֶׁהוּא דְבֵית הִלֵּל וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא כְּחוּט הַמִּשְׁקֹלֶת {א}. וַהֲלָכָה כְּבֵית הִלֵּל: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {א} צָרִיךְ לוֹמַר דְּאֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל מַעֲזִיבָה בֵּינוֹנִית. דְּאִי יָכוֹל לְקַבֵּל, אֲפִלּוּ סְכָכוֹת וּפְרָעוֹת מְבִיאִין טֻמְאָה לְרַבָּנָן דְּפֶרֶק ח' מִשְׁנָה ב'. מַהֲרַ"ם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כבר נכפל פעמים שדרך טומאה לצאת ואין דרכה להכנס וכאשר נסדק הבית וזה כשנסדק הגג כולו והכתלים הנושאין הגג עד הארץ והיתה הטומאה בחצי הפנימי משני חלקי הבית והוא החלק אשר כנגד לפתח והכלים בחלק האחר אשר ימשך לחוץ בית שמאי אומרים עד שיהיה רחב הסדיקה ארבעה טפחים ואז לא יטמאו אלו הכלים שאנחנו לא נצטרך בפותח טפח לבד בכאן להיות הטומאה בפנים וכלים בחלק החיצוני שדרך טומאה לצאת וב"ה אומרים שלא יצטרך לפותח טפח להיות הגג בכלל הבית וכבר התבאר בתוספתא באמרם כל שהוא הוא שיהיה הסדק שיעור חוט המשקולת ור' יוסי אומר פותח טפח על השרש והלכה כבית הלל: (רמב"ם)

פרק יא - משנה ב

אַכְסַדְרָה שֶׁנִּסְדְּקָה, טֻמְאָה בְצַד זֶה, כֵּלִים שֶׁבַּצַּד הַשֵּׁנִי טְהוֹרִים {ב}. נָתַן אֶת רַגְלוֹ אוֹ קָנֶה מִלְמַעְלָן {ג}, עֵרֵב אֶת הַטֻּמְאָה. נָתַן אֶת הַקָּנֶה בָאָרֶץ, אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה, עַד שֶׁיִּהְיֶה גָבֹהַּ מִן הָאָרֶץ פּוֹתֵחַ טָפַח {ד}:

ר"ע מברטנורה אַכְסַדְרָה שֶׁנִּסְדְּקָה. תִּקְרַת הָאַכְסַדְרָה שֶׁנֶּחְלְקָה לִשְׁנַיִם: כֵּלִים שֶׁבַּצַּד הַשֵּׁנִי טְהוֹרִים. שֶׁאֲוִיר הַסֶּדֶק מַפְסִיק, וְגוֹרֵם שֶׁאֵין הַטֻּמְאָה עוֹבֶרֶת לַצַּד הַשֵּׁנִי: עֵרֵב אֶת הַטֻּמְאָה. לְפִי שֶׁנִּסְתַּם הָאֲוִיר: בָּאָרֶץ. בְּרִצְפַּת הָאַכְסַדְרָה כְּנֶגֶד הַסֶּדֶק שֶׁבַּתִּקְרָה: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ב} אַכְסַדְרָה כוּ'. כָּל אַכְסַדְרָה הִיא פְּרוּצָה מֵרוּחַ רְבִיעִית וּסְתוּמָה מִשָּׁלֹשׁ רוּחוֹת, וְנִסְדְּקָה הַתִּקְרָה מֵהָרוּחַ הַפָּרוּץ עַד הַכֹּתֶל הַפְּנִימִי. כֶּסֶף מִשְׁנֶה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ג} נָתַן. נִרְאֶה דְקָאֵי נַמִּי אַבַּיִת, דְּמַאי שְׁנָא: {ד} טֶפַח. דְּאִי גָבֹהַּ טֶפַח אָמְרִינַן גּוּד אַסִּיק הַקָּנֶה בַּסֶּדֶק וְעֵרֵב הַטֻּמְאָה, אֲבָל הַשְׁתָּא הַוְיָא לַהּ טֻמְאָה רְצוּצָה. מַהֲרַ"ם: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם זה הסדק אמנם הוא בגג האכסדרה והוא אלפרנד"ל וכבר ידעת צורת' ושהיא לשער הבית וכאשר נקרע הגג שלה על הארץ כולו הנה היו שני חצאי ימין ושמאל וכבר קדם לך בפרק אשר לפני זה עירוב הטומאה מלמעלה אצל הסדיקה או מלמטה שיהיה נכחי כאשר היה בדבר אשר יקבילהו הסדק גבוה טפח מהארץ או יותר כמו שהתבאר בארובה שבתוך הבית: (רמב"ם)

פרק יא - משנה ג

סָגוֹס עָבֶה וְכֹפֶת עָבֶה אֵינָן מְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה עַד שֶׁיִּהְיוּ גְבוֹהִים מִן הָאָרֶץ פּוֹתֵחַ טֶפַח. קְפוּלִים, זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ, אֵינָן מְבִיאוֹת אֶת הַטֻּמְאָה עַד שֶׁתְּהֵא הָעֶלְיוֹנָה גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ פּוֹתֵחַ טֶפַח. הָיָה אָדָם נָתוּן שָׁם, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אָדָם חָלוּל הוּא, וְהַצַּד הָעֶלְיוֹן מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה:

ר"ע מברטנורה סָגוֹס. בֶּגֶד צֶמֶר עָב מְאֹד: וְכֹפֶת. קוֹרָה עָבָה. אַף עַל פִּי שֶׁגֹּבַהּ עָבְיָן יוֹתֵר מִטֶּפַח: אֵינָן מְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה. אִם נְתָנָן בָּאָרֶץ כְּנֶגֶד הַסֶּדֶק שֶׁבְּתִקְרַת הָאַכְסַדְרָה, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ תַּחְתֵּיהֶן חָלָל טֶפַח: קְפוּלִין. כְּמוֹ טַלִּית מְקֻפֶּלֶת. בְּגָדִים הַרְבֵּה מְקֻפָּלִים זוֹ עַל זוֹ: עַד שֶׁתִּהְיֶה הָעֶלְיוֹנָה גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַבְּגָדִים נְתוּנִים תַּחְתֶּיהָ הָעֶלְיוֹנָה מְבִיאָה אֶת הַטֻּמְאָה, הוֹאִיל וּגְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח: הָיָה אָדָם נָתוּן שָׁם. בָּאָרֶץ כְּנֶגֶד הַסֶּדֶק: חָלוּל. חֲלַל הַגּוּף נֶחֱשָׁב חָלָל אַף עַל פִּי שֶׁבְּנֵי מֵעָיו לְתוֹכוֹ: (ר"ע מברטנורה).

רמב"ם סגוס וכופת הם כלים כמו שבארנו בכ' מכלים (מ"ב): ועבה הוא שיהיה גבוה מטפח ולמעלה: וקפולין בגד מקופל קצתו על קצתו ואמר שאם היתה הטומאה באחד מצדדי האכסדרה הנחלקת והיה בגד עבה או בגד כרוך תחת הסדק הנה לא נאמר כי כאשר יהיה גבוה ובגבהותו טפח נחשוב בכל מה שתחת בגד העליון או השטח העליון והדומה לו עד הארץ ונחשוב שיהיה אהל תחת הסדק גבוה טפח אבל נדון אותו כאילו נתן את הקנה בהארץ ולא עירב את הטומאה עד שיהיה תחת הסדק אהל בו חלול כמו שהתנה כמו שביארנו שרש זה כולו: ואמרו עד שתהיה העליונה גבוהה מהארץ טפח ענינו שיהיה תחתיו חלל טפח ואם היה אדם נתון תחת סדק של אכסדרה בית שמאי אומרים שהוא לא עירב את הטומאה ואף על פי שגובה גשמו יותר מטפח כדין סגוס וכופה ובית הלל אומרים הסגוס והכופה מקשיים והאדם חלול והצד העליון ממנו כולו הוא אהל על הארץ ויביא את הטומאה לצד שני של אסקופה: (רמב"ם)

פרק יא - משנה ד

הָיָה מַשְׁקִיף בְּעַד הַחַלּוֹן {ה} וְהֶאֱהִיל עַל קוֹבְרֵי הַמֵּת, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה. וּמוֹדִים, שֶׁאִם הָיָה לָבוּשׁ בְּכֵלָיו, אוֹ שֶׁהָיוּ שְׁנַיִם זֶה עַל גַּבֵּי זֶה, שֶׁהֵם מְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה:

ר"ע מברטנורה וְהֶאֱהִיל עַל קוֹבְרֵי הַמֵּת. הַיְנוּ שֶׁהֶאֱהִיל עַל הַמֵּת: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה. בֵּית שַׁמַּאי לְטַעֲמַיְהוּ, דַּחֲלַל גּוּפוֹ לָא חֲשִׁיב חָלָל, הִלְכָּךְ אֵין מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה לַבַּיִת. וּבֵית הִלֵּל לְטַעֲמַיְהוּ דְחָשְׁבֵי לֵיהּ חָלָל, הִלְכָּךְ אַף עַל פִּי שֶׁגּוּפוֹ דָבוּק בַּחַלּוֹן, צַד עֶלְיוֹן שֶׁבּוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה לַבַּיִת, דְּהָא אִיכָּא חֲלַל גּוּפוֹ דַהֲוֵי טֶפַח: וּמוֹדִים. בֵּית שַׁמַּאי בְּאָדָם לָבוּשׁ: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ה} מַשְׁקִיף בְּעַד הַחַלּוֹן. פֵּרוּשׁ, הָיָה אָדָם מַבִּיט מִן הַחַלּוֹן לְמַטָּה: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם לא יצטרך לבאר כאשר אמרו קוברי המת ר"ל נושאי המת עד שיהיה המת עצמו הוא אשר האהיל על הדבר אהל וענין מביא את הטומאה בכאן שיביא לבית ויטמא הבית אשר ישקיף ממנו וטעם זה אצל ב"ה היות האדם חלול והצד העליון מביא את הטומא' לפי שהוא כמו אהל קצתו על המת וקצתו תוך הבית וזה האהל בינו ובין גופו גובה טפח ויותר לפי שהאדם חלול: (רמב"ם)

פרק יא - משנה ה

הָיָה מֻטָּל עַל הָאַסְקֻפָּה וְהֶאֱהִילוּ עָלָיו קוֹבְרֵי הַמֵּת, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה {ו}. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה {ז}:

ר"ע מברטנורה הָיָה מֻטָּל עַל הָאַסְקֻפָּה. מִקְצָתוֹ בְתוֹךְ הַבַּיִת וּמִקְצָתוֹ חוּץ לַבַּיִת: אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה. דְּאֵין כָּאן חָלָל: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ו} אֵינוֹ כוּ'. וְלֹא אָמְרִינַן כֵּיוָן דְּטֻמְאָה עַל גַּבָּיו אֵינוֹ מַפְסִיק בֵּין הַטֻּמְאָה וּבָאָה טֻמְאָה תַחְתָּיו דְּאָדָם אֵינוֹ נַעֲשָׂה אֹהֶל לְטַהֵר וְיָבִיא הַטֻּמְאָה לַבַּיִת, לֹא אָמְרִינַן כֵּן, דַּחֲלַל גּוּפוֹ לָא חֲשִׁיב חָלָל. מַהֲרַ"ם: {ז} מֵבִיא כוּ'. דְּכֵיוָן שֶׁמַּאֲהִילָה טֻמְאָה עָלָיו הֲרֵי זֶה כְמַאֲהִיל עָלֶיהָ. הָרַמְבַּ"ם: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם היה מוטל על האסקופה קצתו בבית וקצתו על האסקופה ב"ה סומכין על דעתן באמרם אדם חלול הוא ולזה יביא את הטומאה לבית לפי מה שקדם בקדרה כאשר היתה גבוהה טפח ונוגעת בשקוף הפותח טפח הנה הטומאה כאשר היתה על גבה הבית טמא: (רמב"ם)

פרק יא - משנה ו

הַטֻּמְאָה בַבַּיִת וְהֶאֱהִילוּ עָלָיו טְהוֹרִין, בֵּית שַׁמַּאי מְטַהֲרִין, וּבֵית הִלֵּל מְטַמְּאִין:

ר"ע מברטנורה וְהֶאֱהִילוּ עָלָיו טְהוֹרִים. עַל מִקְצָת גּוּפוֹ שֶׁבַּחוּץ: בֵּית שַׁמַּאי מְטַהֲרִין. דְּאֵין בָּאָה תַחְתָּיו טֻמְאָה שֶׁבַּבַּיִת, דְּאֵין כָּאן חָלָל: וּבֵית הִלֵּל מְטַמְּאִין. דְּסָבְרֵי אָדָם חָלוּל הוּא וּבָאָה תַחְתָּיו טֻמְאָה, וְאוֹתָן שֶׁהֶאֱהִילוּ עָלָיו בַּחוּץ נִטְמְאוּ: (ר"ע מברטנורה).

רמב"ם אמר כי כאשר היתה הטומאה בבית ואדם מוטל על האסקופה וקצתו בבית והאהילו טהורים על קצת זה האדם אשר באסקופה הנה למי שיאמר אדם חלול יביא את הטומאה כאילו הם האהילו על הטומאה: (רמב"ם)

פרק יא - משנה ז

כֶּלֶב שֶׁאָכַל בְּשַׂר הַמֵּת וּמֵת הַכֶּלֶב וּמֻטָּל עַל הָאַסְקֻפָּה, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אִם יֵשׁ בְּצַוָּארוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח, מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה. וְאִם לָאו, אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, רוֹאִין אֶת הַטֻּמְאָה, מִכְּנֶגֶד הַמַּשְׁקוֹף וְלִפְנִים, הַבַּיִת טָמֵא. מִכְּנֶגֶד הַמַּשְׁקוֹף וְלַחוּץ, הַבַּיִת טָהוֹר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, פִּיו לִפְנִים, הַבַּיִת טָהוֹר. פִּיו לַחוּץ, הַבַּיִת טָמֵא, שֶׁהַטֻּמְאָה יוֹצֵאת דֶּרֶךְ שׁוּלָיו. רַבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתֵירָא אוֹמֵר, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, הַבַּיִת טָמֵא. כַּמָּה תִשְׁהֶה בְמֵעָיו. שְׁלשָׁה יָמִים מֵעֵת לְעֵת. בְּעוֹפוֹת וּבְדָגִים, כְּדֵי שֶׁתִּפֹּל לָאוּר וְתִשָּׂרֵף, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. רַבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתֵירָא אוֹמֵר, בְּעוֹפוֹת וּבְדָגִים, מֵעֵת לְעֵת:

ר"ע מברטנורה וּמֵת הַכֶּלֶב. דְּאִלּוּ חַי אֲפִלּוּ כֻלּוֹ בַבַּיִת, הַבַּיִת טָהוֹר, דְּטֻמְאָה בְּלוּעָה בְּבַעֲלֵי חַיִּים אֵינָהּ מְטַמְּאָה: וּמֻטָּל עַל הָאַסְקֻפָּה. וְצַוָּארוֹ לִפְנִים: אִם יֵשׁ בְּצַוָּארוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח. רֹחַב הַצַּוָּאר טֶפַח. וּמְשַׁעֲרִין אוֹתוֹ עַל יְדֵי חוּט הַמַּקִּיף אֶת הַצַּוָּאר. דְּכָל שֶׁיֵּשׁ בְּרָחְבּוֹ טֶפַח יֵשׁ בְּהֶקֵּפוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים: מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה. דְּצַד הָעֶלְיוֹן שֶׁבּוֹ מַאֲהִיל עַל הַטֻּמְאָה {ח} וּמַמְשִׁיךְ אֶת הַטֻּמְאָה לַבַּיִת: וְאִם לָאו. דְּאֵינוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח: אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה. דִּלְעִנְיַן הֲבָאַת טֻמְאָה בָּעִינַן פּוֹתֵחַ טֶפַח: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר רוֹאִים אֶת הַטֻּמְאָה. בּוֹדְקִים בְּגוּפוֹ שֶׁל כֶּלֶב אֶת מְקוֹם הַטֻּמְאָה. אִם הִיא מִן הַמַּשְׁקוֹף וְלִפְנִים, הַבַּיִת טָמֵא אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בְּצַוָּארוֹ רֹחַב טֶפַח, דְּטֻמְאָה טְמוּנָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, וְנִמְצָא שֶׁהַבַּיִת הֶאֱהִיל עַל הַטֻּמְאָה. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: פִּיו לִפְנִים. וְנֶקֶב זְנָבוֹ מִבַּחוּץ: הַבַּיִת טָהוֹר. אִם טֻמְאָה מִבַּחוּץ {ט}. דְּמִשּׁוּם הַמְשָׁכָה לֹא מְטַמְּאִינַן לֵיהּ, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ מַאֲכָל לָצֵאת דֶּרֶךְ פִּיו אֶלָּא דֶרֶךְ נֶקֶב בֵּית הָרְעִי: פִּיו לַחוּץ. וְשׁוּלָיו לִפְנִים: הַבַּיִת טָמֵא. שֶׁהֲרֵי דֶרֶךְ פֶּתַח קָטָן זֶה הָיָה סוֹפָהּ לָצֵאת: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ. בֵּין פִּיו לִפְנִים בֵּין פִּיו לַחוּץ, בֵּין טֻמְאָה מִכְּנֶגֶד הַמַּשְׁקוֹף וְלִפְנִים בֵּין טֻמְאָה לַחוּץ, בֵּין יֵשׁ בְּצַוָּארוֹ טֶפַח בֵּין אֵין בְּצַוָּארוֹ טֶפַח, בְּכָל עִנְיָן הַבַּיִת טָמֵא, דְּטֻמְאָה יוֹצְאָה בֵּין דֶּרֶךְ כְּנִיסָתָהּ בֵּין דֶּרֶךְ יְצִיאָתָהּ: כַּמָּה תִשְׁהֶה. בְּשַׂר הַמֵּת: בְּמֵעָיו. שֶׁל כֶּלֶב קֹדֶם שֶׁיָּמוּת הַכֶּלֶב וְשׁוּב לֹא יְטַמֵּא מִפְּנֵי שֶׁיִּהְיֶה חָשׁוּב כִּמְעֻכָּל: שְׁלֹשָׁה יָמִים מֵעֵת לְעֵת. מִשָּׁעָה שֶׁאֲכָלָהּ. כִּדְאָמְרִינַן [שַׁבָּת דַּף קנה] גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁמְּזוֹנוֹתָיו שֶׁל כֶּלֶב מֻעָטִין, לְפִיכָךְ מַשְׁהֶה אֲכִילָתוֹ בְתוֹךְ מֵעָיו שְׁלֹשָׁה יָמִים: בְּעוֹפוֹת וּבְדָגִים. אִם אָכְלוּ בְשַׂר הַמֵּת, כְּדֵי שֶׁתִּפֹּל לָאוּר וְתִשָּׂרֵף: רַבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתֵירָא אוֹמֵר וֽכוּ'. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ח} וְאַף עַל גַּב שֶׁאֵין לוֹ אֹהֶל שֶׁחֲלָלוֹ טֶפַח, סָבַר רַבִּי מֵאִיר דְּמַמְשִׁיךְ הוֹאִיל (וְיֵשׁ בּוֹ) [וְרָחְבּוֹ] טֶפַח. רַשִׁ"י. אִי נַמִּי רַבִּי מֵאִיר לְטַעֲמֵיהּ דִּסְבִירָא לֵיהּ חוֹקְקִין לְהַשְׁלִים. תּוֹסָפוֹת: {ט} כְּדֵי לְמַעֵט בְּמַחֲלֹקֶת כָּתַב כֵּן. דְּאִי טֻמְאָה בִּפְנִים מוֹדֶה לְרַבִּי יוֹסֵי. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם לשון הברייתא כלב שאכל בשר המת ונכנס לבית הבית טהור ואמר יטמא כמו כן מה שהגיע בגופו בעבור שמת הכלב והיה זה הדבר במעיו: ואמרו מוטל על האסקופה הוא גם כן שיהיה קצתו בבית ורבי יוסי מדקדק מקום הטומאה ר"ל איצטומכת הבעלי חיים אם היה מקום האצטומכא תוך הבית הנה הבית טמא להגעת הטומאה. וזה אשר תראה הטומא' כבר הגיע אצלם מאיחור עיכול הטומאה באצטומכת הכלב אולי זה בבשר המת לבד וזה לא יתאמת והלכה כרבי יוסי והלכה כרבי יהודה בן בתירא באמרו בעופות ובדגים מעת לעת: (רמב"ם)

פרק יא - משנה ח

הֶחָדוּת שֶׁבַּבַּיִת וּמְנוֹרָה בְתוֹכוֹ, וְהַפֶּרַח שֶׁלָּהּ יוֹצֵא {י} וּכְפִישָׁה נְתוּנָה עָלָיו, שֶׁאִם תִּנָּטֵל הַמְּנוֹרָה וּכְפִישָׁה עוֹמֶדֶת עַל פִּי הֶחָדוּת, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, הֶחָדוּת {יא} טָהוֹר, וּמְנוֹרָה טְמֵאָה. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, אַף הַמְּנוֹרָה טְהוֹרָה {יג}. וּמוֹדִים, שֶׁאִם תִּנָּטֵל הַמְּנוֹרָה וּכְפִישָׁה נוֹפֶלֶת, הַכֹּל טָמֵא:

ר"ע מברטנורה הֶחָדוּת. כְּמוֹ הַדּוּת. וְהַיְנוּ בּוֹר וְהַיְנוּ דּוּת, אֶלָּא שֶׁבּוֹר בַּחֲפִירָה וְדוּת בְּבִנְיָן: וּמְנוֹרָה בְתוֹכוֹ. בְּתוֹךְ הַדּוּת: וְהַפֶּרַח שֶׁל מְנוֹרָה יוֹצֵא וּכְפִישָׁה נְתוּנָה עָלָיו גָּרְסִינַן. כְּלוֹמַר עַל הַפֶּרַח. וּפֶרַח הוּא הָרָחָב שֶׁבְּרֹאשׁ הַמְּנוֹרָה שֶׁהַנֵּר יוֹשֵׁב עָלָיו. וּכְפִישָׁה, סַל גָּדוֹל שֶׁכּוֹבְשִׁים בּוֹ הַזֵּיתִים לְכָמְרָן: עַל פִּי הֶחָדוּת. שֶׁאֵינָהּ נוֹפֶלֶת לְתוֹכוֹ: טָהוֹר. דְּנִצּוֹל עִם דָּפְנֵי הָאֹהֶל, כִּדְאָמְרִינַן לְעֵיל בְּפֶרֶק ה' [מִשְׁנָה ו']: וְהַמְּנוֹרָה טְמֵאָה. מִפְּנֵי הַפֶּרַח הַיּוֹצֵא מִן הַדּוּת וְאֵין הַכְּפִישָׁה מַצֶּלֶת עָלָיו. וְאִם תֹּאמַר, כֵּיוָן דִּמְנוֹרָה טְמֵאָה הֵיאַךְ הַדּוּת טָהוֹר, וַהֲלֹא הִיא מְטַמְּאָה כַמֵּת עַצְמוֹ דְחֶרֶב הֲרֵי הוּא כֶּחָלָל. יֵשׁ לוֹמַר, דְּמַיְרֵי כְגוֹן דְּלֵיכָּא מֵת בַּבַּיִת {יב} אֶלָּא חֶרֶב שֶׁנָּגַע בַּמֵּת, וְעַל יָדוֹ מִטַּמֵּא הַבַּיִת וְהַמְּנוֹרָה, וְקַיְמָא לָן דְּאֵין כְּלִי עוֹשֶׂה כְלִי אַחֵר כַּיּוֹצֵא בוֹ, כִּדְפָרֵישְׁנָא בְּפֶרֶק קַמָּא: אַף הַמְּנוֹרָה טְהוֹרָה. דְּבָתַר דִּידַהּ אָזְלִינַן וְלֹא בָתַר פִּרְחָהּ, וְהִיא בְּתוֹךְ הַדּוּת קַיְמָא וְנִצּוֹלֶת עִם הַדּוּת: הַכֹּל טָמֵא. בֵּין הַדּוּת בֵּין הַמְּנוֹרָה. כֵּיוָן דְּאִם תִּנָּטֵל מְנוֹרָה כְּפִישָׁה נוֹפֶלֶת לְתוֹךְ הַדּוּת: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {י} יוֹצֵא. וּמְכַסֶּה פִּי הֶחָדוּת. הָרַמְבַּ"ם: {יא} הֶחָדוּת. פֵּרוּשׁ, כָּל מַה שֶׁבֶּחָדוּת. הָרַ"מ: {יב} אִי נַמִּי, בִּמְנוֹרָה שֶׁל חֻלְיוֹת דְּלֹא הָוֵי חִבּוּר מִדְּאוֹרַיְתָא אֶלָּא דְרַבָּנָן גָּזְרוּ, וּלְכָךְ נִיחָא טַעֲמָא דְבֵית הִלֵּל דְּלֹא מַיְתֵי לַהּ הַפֶּרַח טֻמְאָה דְּיֵשׁ יָד לְהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא, כֵּיוָן דְּשֶׁל פְּרָקִים הוּא לֹא גַזּוּר בִּכְהַאי גַּוְנָא כְשֶׁהִיא בֶחָדוּת. מַהֲרַ"ם. וּלְהָרַמְבַּ"ם בְּלָאו הָכִי לֹא קָשֶׁה מִידִי, דִּסְבִירָא לֵיהּ דִּבְגָדִים שֶׁנָּגְעוּ בְמֵת אֵינָן כַּמֵּת לְטַמֵּא בְאֹהֶל וּבְמַשָּׂא אֶלָּא לְטַמֵּא שִׁבְעָה בְמַגָּע. וְנָתַן טַעַם, שֶׁהַמַּשָּׂא בַמֵּת עַצְמוֹ אֵינוֹ מְפֹרָשׁ, וּבְאֹהֶל כְּתִיב אָדָם: {יג} אַף כוּ'. אַף עַל פִּי שֶׁנִּרְאֵית בֵּין הַכִּסּוּי וְהֶחָדוּת. הָרַמְבַּ"ם: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כבר קדם לך בפרק החמישי מזאת המסכתא כי כאשר יכפה כפישה ע"פ החדות שהיא תציל כל מה שיש שם ואמר כי כאשר היתה מנורה בזה הסהר והפרח אשר עליו תשים הנר על שפתו עם הסהר וזה יקרא פרח כמו שבארנו בכ"א מכלים והיתה הכפישה כפויה על הפרח עד שתשים שפת הפרח בין הכפישה והחדות הנה בזה מחלוקת בית שמאי ובית הלל אם תציל המנורה בכללה מה שבתוך הסהר אם לא: (רמב"ם)

פרק יא - משנה ט

כֵּלִים שֶׁבֵּין שִׂפְתֵי כְפִישָׁה {יד} לְבֵין שִׂפְתֵי הֶחָדוּת, אֲפִלּוּ עַד הַתְּהוֹם, טְהוֹרִים. טֻמְאָה שָׁם, הַבַּיִת טָמֵא. טֻמְאָה בַבַּיִת, כֵּלִים שֶׁבְּכָתְלֵי הֶחָדוּת, אִם יֵשׁ בִּמְקוֹמָן טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח, טְהוֹרִים. וְאִם לָאו, טְמֵאִים. אִם הָיוּ כָתְלֵי הֶחָדוּת רְחָבִים מִשֶּׁל בַּיִת, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ טְהוֹרִים:

ר"ע מברטנורה טֻמְאָה שָׁם. בְּתוֹךְ הַדּוּת, אַף עַל פִּי שֶׁהַכְּפִישָׁה עַל גַּבָּיו: הַבַּיִת טָמֵא. דְּאֵין צָמִיד פָּתִיל לַטֻּמְאָה {טו}: טֻמְאָה בַבַּיִת. הַשְׁתָּא מַיְרֵי בְדוּת פָּתוּחַ שֶׁאֵין עָלָיו כְּפִישָׁה {טז}: טְהוֹרִים. הַכֵּלִים. כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ בִּמְקוֹמָן טֶפַח עַל טֶפַח בְּרוּם טֶפַח, דְּנִצּוֹלִין שָׁם כְּבִיב שֶׁהוּא קָמוּר תַּחַת הַבַּיִת דִּתְנַן לְעֵיל בְּפֶרֶק ג' [מִשְׁנָה ז'] טֻמְאָה בַּבַּיִת מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ טָהוֹר: רְחָבִים מִשֶּׁל בַּיִת. כְּגוֹן שֶׁחֲלַל הַדּוּת מַרְחִיב וְהוֹלֵךְ תַּחַת כֹּתֶל הַבַּיִת וְכֹתֶל הַדּוּת בָּנוּי מִחוּץ לְכֹתֶל הַבַּיִת וְהַכֵּלִים שָׁם: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ. דַּאֲפִלּוּ דְאֵין בִּמְקוֹמָן טֶפַח עַל טֶפַח בְּרוּם טֶפַח טְהוֹרִין: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יד} כְּפִישָׁה. פֵּרוּשׁ, שֶׁהַכְּפִישָׁה מְכַסָּה חֲלַל הֶחָדוּת, וּשְׂפָתָהּ מְכַסָּה עֳבִי הַכְּתָלִים, וְהַשְׁתָּא קָאָמַר דְּכֵלִים שֶׁעַל עֳבִי הַכֹּתֶל אוֹ שֶׁבָּעֳבִי כְתָלָיו עַד הַתְּהוֹם טְהוֹרִים, וְקָמַשְׁמַע לָן דְּאַף עַל גַּב דְּאֵין בָּהֶם טֶפַח עַל טֶפַח בַּמָּקוֹם שֶׁמֻּנָּחִים הַכֵּלִים, לֹא אָמְרִינַן דַּהֲוֵי כְבִיב שֶׁאֵין בּוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח, דְּשָׁאנֵי הָכָא כֵיוָן שֶׁיֵּשׁ טֶפַח בַּדּוּת וְטָהוֹר, אִינְהוּ נַמִּי בָטְלֵי לְגַבֵּי דוּת וּטְהוֹרִים, וּלְהָכִי לֹא תָנֵי סְתָמָא טְהוֹרִים, דְּסָלְקָא דַעְתָּךְ דַּוְקָא כֵלִים שֶׁבִּכְתָלָיו טְהוֹרִים דְּהַכְּתָלִים בָּטְלֵי לְגַבֵּי חֲלַל הַדּוּת, אֲבָל כֵּלִים שֶׁתַּחַת הַכֹּתֶל שֶׁאֵינָן כְּנֶגֶד חֲלָלוֹ יִהְיוּ טְמֵאִים דְּטֻמְאָה בוֹקַעַת עַד הַתְּהוֹם כוּ', קָא מַשְׁמַע לָן דְּכֵיוָן דְּאֵינָהּ בּוֹקַעַת בַּכֹּתֶל אֵינָהּ בּוֹקַעַת תַּחְתָּיו. מַהֲרַ"ם: {טו} פֵּרוּשׁ, שֶׁאֵין צָמִיד פָּתִיל מַצִּיל מֵהַטֻּמְאָה שֶׁלֹּא תֵצֵא. אֲבָל קָשֶׁה, מָה עִנְיַן צָמִיד פָּתִיל לְכָאן. וּלְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם, שֶׁאֵין הָאֹהֶל שֶׁבְּתוֹךְ הַבַּיִת מוֹנֵעַ הַטֻּמְאָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {טז} וּמַהֲרַ"ם פֵּרֵשׁ, בִּמְכֻסָּה בִכְפִישָׁה, וַאֲפִלּוּ הָכִי כֵלִים שֶׁבְּכֹתֶל הַדּוּת טְמֵאִים, וְלֹא דָמֵי לְמִגְדָּל בְּתוֹךְ הַבַּיִת דְּטֻמְאָה בַּבַּיִת כֵּלִים שֶׁבְּתוֹכוֹ וְשֶׁבִּכְתָלָיו טְהוֹרִים, דְּשָׁאנֵי הָכָא דְכָתְלֵי הַדּוּת הֵן קַרְקַע הַבַּיִת וּלְכָךְ כֵּלִים שֶׁבִּכְתָלָיו טְמֵאִים כְּמוֹ כֵלִים שֶׁתַּחַת שְׁאָר קַרְקָעִית הַבַּיִת שֶׁאֵין בִּמְקוֹמָן טֶפַח עַל טֶפַח: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם טומאה שם הבית טמא. ר"ל כאשר היתה הטומאה בין שפת החדות לשפתי הכפישה הבית טמא לפי שכבר ביארנו פעמים במה שקדם שכל מה שיציל באהל המת על דברים הטהורים עד שלא יטמא הנה הם לא יצילו על הטמאי' מלטמא. וכבר ידעת שהדות בבנין והוא סהר גבוה על הארץ וכאשר היו כלים בצדדיו והיה מקומו טפח על טפח נפרד מהבית והיה בדין הדות כמו שיציל לכל מה שבתוכה ג"כ יציל מה שבצדדיו אולם אם היו צדדיו יותר רחבים מכתלי הבית הנה הכלים אשר יהיו בתוך כתלי הדות טהורים ואפילו לא יהיו מקומו טפח על טפח ולא נדון בו מחצה על מחצה לפי מה שהתבאר בששי מזאת המס' ובתוספתא (פי"ב) אמרו שבכתלי הדות טהורי' ושבכתלי הבית נדון מחצה על מחצה זה להיות כתלי הדות יותר רחבים כאילו לא יכנס בדין כתלי הבית כלל אבל הוא כלי בעצמו: (רמב"ם)

פרק יב

פרק יב - משנה א

נֶסֶר שֶׁהוּא נָתוּן עַל פִּי תַנּוּר חָדָשׁ וְעוֹדֵף מִכָּל צְדָדָיו בְּפוֹתֵחַ טֶפַח, טֻמְאָה תַחְתָּיו, כֵּלִים שֶׁעַל גַּבָּיו טְהוֹרִים {א}. טֻמְאָה עַל גַּבָּיו, כֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו טְהוֹרִים. וּבְיָשָׁן, טָמֵא. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי מְטַהֵר. נָתוּן עַל פִּי שְׁנֵי תַנּוּרִים, טֻמְאָה בֵינֵיהֶם, הֵם טְמֵאִים {ד}. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי מְטַהֵר:

ר"ע מברטנורה נֶסֶר שֶׁהוּא נָתוּן עַל פִּי תַנּוּר חָדָשׁ. שֶׁלֹּא הֻסַּק, דְּלֹא מְקַבֵּל טֻמְאָה. וּבְתַנּוּר הָעוֹמֵד בֶּחָצֵר אוֹ בַגִּנָּה אַיְרֵי: בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. שֶׁהַנֶּסֶר רָחָב וְיוֹצֵא חוּץ לַתַּנּוּר טֶפַח סָבִיב מִכָּל צְדָדָיו: שֶׁעַל גַּבָּיו. שֶׁעַל גַּבֵּי הַנֶּסֶר: טְהוֹרִים. דְּכֵיוָן שֶׁהַתַּנּוּר טָהוֹר, נִצּוֹלִים הַכֵּלִים. וְכֵן אִם טֻמְאָה עַל גַּבֵּי הַנֶּסֶר וְכֵלִים תַּחַת הַנֶּסֶר: וּבְיָשָׁן. כְּגוֹן שֶׁהֻסַּק הַתַּנּוּר דִּמְקַבֵּל טֻמְאָה: טָמֵא. הַתַּנּוּר {ב}. שֶׁאֵין הַנֶּסֶר מַצִּילוֹ. וְכָל שֶׁכֵּן כֵּלִים שֶׁתַּחַת הַנֶּסֶר וְשֶׁעַל הַנֶּסֶר. וְטַעֲמָא דְמַתְנִיתִין, דְּכֵלִים נַעֲשִׂים אֹהָלִים לְטַמֵּא אֲבָל לֹא לְטַהֵר, הִלְכָּךְ חָדָשׁ דְּלָאו כְּלִי הוּא מַצִּיל, יָשָׁן דִּכְלִי הוּא אֵינוֹ מַצִּיל: וְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי מְטַהֵר {ג}. דַּוְקָא בְתַנּוּר. אֲבָל בְּכֵלִים מוֹדֶה דִּטְמֵאִין. וְהָכִי אִיתָא בַּתּוֹסֶפְתָּא: נָתוּן עַל שְׁנֵי תַנּוּרִים. רֹאשׁ הַנֶּסֶר עַל תַּנּוּר זֶה וְרֹאשׁוֹ הַשֵּׁנִי עַל תַּנּוּר אַחֵר וְטֻמְאָה בֵּין שְׁנֵי הַתַּנּוּרִים. וּבְתַנּוּרִים יְשָׁנִים אַיְרֵי. וְאָזְדוּ רַבָּנָן לְטַעֲמַיְהוּ וְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי לְטַעֲמֵיהּ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {א} שֶׁעַל גַּבָּיו כוּ'. אֲבָל שֶׁבְּתוֹךְ הַתַּנּוּר (וְכָל שֶׁכֵּן תַּחְתָּיו) טְמֵאִים, מִידִי דַהֲוָה אַאֳכָלִין שֶׁגִּבְּלָן בְּטִיט. מַהֲרַ"ם: {ב} דִּכְהַאי גַוְנָא שֶׁהַטֻּמְאָה מִתְפַּשֶּׁטֶת סָבִיב לַתַּנּוּר מִכָּל צַד, אָמְרִינַן אֲפִלּוּ מִן הַצַּד אָדָם וְכֵלִים כְּמַאן דְּלֵיתַנְהוּ דָמֵי לְטַמֵּא וְלֹא לְטַהֵר, וּמִתְפַּשֶּׁטֶת הַטֻּמְאָה כָּל תַּחַת הַנֶּסֶר אֲפִלּוּ כְנֶגֶד פִּי הַתַּנּוּר, וְכֵיוָן שֶׁהַתַּנּוּר פָּתוּחַ נִכְנֶסֶת הַטֻּמְאָה לְתוֹכוֹ. מַהֲרַ"ם: {ג} כֵּיוָן דְּאֵין בֵּין פִּי הַתַּנּוּר לַנֶּסֶר טֶפַח, הָוֵי לֵיהּ כְּמִגְדָּל וְכַוֶּרֶת שֶׁבַּפֶּתַח וְאֵין בֵּין פִּיהֶם לַשְּׁקוֹף טֶפַח, דְּאֵין טֻמְאָה נִכְנֶסֶת לָהֶם, וְלֹא בָעֵי צָמִיד פָּתִיל אֶלָּא הֵיכָא דְאִיכָּא טֶפַח בֵּין פִּי הַכְּלִי לַגַּג שֶׁעָלָיו. אֲבָל בְּכֵלִים מוֹדֶה דְנַעֲשָׂה אֹהֶל לְטַמֵּא. וְתַנָּא קַמָּא סְבִירָא לֵיהּ דְּגָזְרוּ גַם בְּתַנּוּר, דְּלֹא לֵימְרוּ הַתַּנּוּר מַפְסִיק בֵּין הַטֻּמְאָה שֶׁלֹּא לַעֲבֹר לְצַד אַחֵר. מַהֲרַ"ם: {ד} טְמֵאִים. הַתַּנּוּרִים. וְכָל שֶׁכֵּן כֵּלִים שֶׁתַּחַת הַנֶּסֶר, דִּבְעוֹדֵף טֶפַח מַיְרֵי. הָרַאֲבַ"ד: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כבר קדם בששי מזאת המס' שהכלים נעשים אהלים לטמא אבל לא לטהר וביארנו זה היטב: ותנור ישן הוא כדמיון כלי ולזה כאשר היתה טומאה תחת הנסר וכלים על גביו או טומאה ע"ג וכלים תחתיו הכל טמא כאשר היה התנור ישן כמו שהתבאר בזה הפרק אולם אם היה תנור חדש הנה הוא ישים הנסר אהל ויבדיל מה שלמעלה ממנו ממה שתחתיו ואין הלכה כרבי יוחנן בן נורי: (רמב"ם)

פרק יב - משנה ב

סְרֵידָה שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל פִּי הַתַּנּוּר מֻקָּף צָמִיד פָּתִיל, טֻמְאָה תַחְתָּיו אוֹ עַל גַּבָּיו, הַכֹּל טָמֵא {ו}. כְּנֶגֶד אֲוִירוֹ שֶׁל תַּנּוּר, טָהוֹר. טֻמְאָה כְנֶגֶד אֲוִירוֹ שֶׁל תַּנּוּר {ז}, כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא:

ר"ע מברטנורה סְרֵידָה. כְּמִין שְׂבָכָה שֶׁל חֶרֶס. תַּרְגּוּם מַעֲשֵׂה רֶשֶׁת, עוֹבַד סְרַדְתָּא. וְהִיא חֲלָקָה {ה} וְעוֹדֶפֶת חוּץ לַתַּנּוּר טֶפַח מִכָּל צַד: הַכֹּל טָמֵא. כֵּלִים שֶׁתַּחְתֶּיהָ וְשֶׁעַל גַּבָּהּ חוּץ מִכֵּלִים שֶׁעַל גַּבָּהּ כְּנֶגֶד אֲוִירוֹ שֶׁל תַּנּוּר, לְפִי שֶׁהָאֹהֶל מֵבִיא טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ כָּל סְבִיב הַתַּנּוּר וְחוֹזֶרֶת וּבוֹקַעַת לְמַעְלָה. וְאַף כְּשֶׁהַטֻּמְאָה לְמַעְלָה, בּוֹקַעַת לְמַטָּה וְנִמְשֶׁכֶת סָבִיב וְחוֹזֶרֶת וּבוֹקַעַת לְמַעְלָה: כְּנֶגֶד אֲוִירוֹ שֶׁל תַּנּוּר טָהוֹר. שֶׁהֲרֵי הוּא מֻקָּף צָמִיד פָּתִיל וּמַפְסִיק: כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא. אֲבָל מַה שֶּׁתַּחְתָּיו טָהוֹר: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ה} וְטַעֲמָא, דִּכְשֶׁיֵּשׁ לָהּ לִזְבֵּז הוּא דַחֲשִׁיבָא לַחוֹץ וְחוֹצֶצֶת, אֲבָל כְּשֶׁאֵין לָהּ לִזְבֵּז לָא חֲשִׁיבָא וְאֵינָהּ חוֹצֶצֶת. הָרַ"שׁ. וְקָשֶׁה דִּבְמִשְׁנָה ו' פֶּרֶק ה' שָׁמְעִינַן דִּסְרִידָה שֶׁאֵין לָהּ גַּפַּיִם חוֹצֶצֶת וְלֹא כְשֶׁיֵּשׁ לָהּ גַּפַּיִם. וּמַהֲרַ"ם כָּתַב עַל פִּי הַתּוֹסֶפְתָּא, דְּמַיְרֵי בִסְרִידָה שֶׁאֵין לָהּ לִזְבֵּז דְּחַזְיָא לִשְׁכִיבָה, וְכָל הַמִּטַּמֵּא מִדְרָס מִטַּמֵּא טְמֵא מֵת, לְכָךְ אֵינָהּ חוֹצֶצֶת, אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ לָהּ לִזְבֵּז (וְלֹא בְאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ, דְּאִם לֹא כֵן טָמֵא מִטַּעַם כְּלִי קִבּוּל) דְּלֹא חַזְיָא לִשְׁכִיבָה, חוֹצֶצֶת, וְכֵיוָן דְּהַתַּנּוּר מֻקָּף צָמִיד פָּתִיל דָּמֵי לְנִדְבָּךְ הַנָּתוּן עַל גַּבֵּי אֲבָנִים דְּרֵישׁ פֶּרֶק ו'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ו} הַכֹּל כוּ'. כְּלוֹמַר, הַכֹּל טָמֵא חוּץ מִכְּנֶגֶד אֲוִירוֹ שֶׁל תַּנּוּר. מַהֲרַ"ם: {ז} אֲוִירוֹ כוּ'. כְּלוֹמַר, עַל הַסְּרֵידָה אֲשֶׁר עַל אֲוִיר הַתַּנּוּר. לֹא עַל אֲוִיר הָעִגּוּל הַיּוֹצֵא מִפִּי הַתַּנּוּר. הָרַמְבַּ"ם: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כבר התבאר בתוספתא (פי"ג) שזאת הסרידה עודפת ע"פ התנור כל שהוא ובתנאי שיהי' לה שפה עגולה עד שיהיה לה בית קיבול וכן התנה בתוספת' שיהיה לה בית קבול ואמר שם ואם היתה חלקה הרי היא כנסר וצריכה פותח טפח ואז תבדיל אשר על גבה מאשר תחתיו: ואמר כנגד אוירו של תנור הוא שתהיה הטומאה על הסרידה אשר על אויר התנור לא על אויר העגול היוצא מפי התנור ומבואר שזאת הסרידה היא של חרס וכבר ביארנו זה בח' מכלים: (רמב"ם)

פרק יב - משנה ג

נֶסֶר שֶׁהוּא נָתוּן עַל פִּי תַנּוּר יָשָׁן, יוֹצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה טֶפַח אֲבָל לֹא מִן הַצְּדָדִים, טֻמְאָה בְצַד זֶה, כֵּלִים שֶׁבַּצַּד הַשֵּׁנִי טְהוֹרִים. רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא. הַבְּטַח אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה. הָיָה בוֹ זִיז, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, רוֹאִים אֶת הַבְּטַח כְּאִלּוּ אֵינוֹ, וְהַזִּיז הָעֶלְיוֹן מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה:

ר"ע מברטנורה נֶסֶר. שֶׁהוּא אָרֹךְ וָצַר, וּכְשֶׁהוּא נָתוּן עַל פִּי הַתַּנּוּר יוֹצֵא טֶפַח מִן הַמִּזְרָח וְטֶפַח מִן הַמַּעֲרָב, וְדָרוֹם וְצָפוֹן אֵינוֹ יוֹצֵא: טֻמְאָה בְצַד זֶה. תַּחַת הַנֶּסֶר בַּמִּזְרָח אוֹ בַמַּעֲרָב: כֵּלִים שֶׁבַּצַּד הַשֵּׁנִי טְהוֹרִים. דְּאֵין מָקוֹם לַטֻּמְאָה לַעֲבֹר, שֶׁאֵין הַנֶּסֶר עוֹדֵף מִן הַצָּפוֹן וּמִן הַדָּרוֹם: וְרַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא. קָסָבַר אֵין תַּנּוּר מַפְסִיק. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: הַבְּטַח. יֵשׁ סְפָרִים שֶׁגּוֹרְסִים אַבְּטַח. וְהוּא בִּנְיָן עָשׂוּי כְּעֵין אַמְבַּטִי שֶׁבַּמֶּרְחֲצָאוֹת שֶׁנּוֹתְנִים בָּהֶן מַיִם לְרַחֲצָה, וְנֶסֶר נָתוּן עָלָיו לְתִקְרָה, וְהַנֶּסֶר עוֹדֵף מִשְּׁנֵי צְדָדִים. וְאִם הַטֻּמְאָה מִצַּד זֶה אֵין יוֹצְאָה לְצַד אַחֵר, לְפִי שֶׁהַבְּטַח חוֹצֵץ: הָיָה בוֹ זִיז. הָיְתָה קוֹרָה יוֹצְאָה לְמַעְלָה מִן הַבְּטַח מִן הַמִּזְרָח לְמַעֲרָב: רוֹאִין אֶת הַבְּטַח כְּאִלּוּ אֵינוֹ. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהַבְּטַח חוֹצֵץ בַּנֶּסֶר, גַּבֵּי זִיז אֵינוֹ חוֹצֵץ {ח}. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ח} כֵּיוָן דְּהַזִּיז עָשׂוּי לְהַחֲזִיק חֹם הָאַמְבַּטִי, בָּטֵל הָאַמְבַּטִי לְגַבֵּיהּ טְפֵי מִלְּגַבֵּי נֶסֶר. מַהֲרַ"ם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם בטח הוא בנין יוצא מהכותל לפני החלון כי כאשר יעלה העולה מהארובה יסמך ע"ז הבנין ולזה יקרא בטח ואמר כי כאשר היתה טומאה תחתיו לא יטמא הבית לפי שלא יגיע הטומאה תחת אהל מחובר בזה הבית ואם היה שם זיז יוצא מזה הבנין בתוך הבית הנה הבית ג"כ טהור אצל ר"א להיות הטומאה תחת הבטח לא תחת הזיז ורבי יהושע אומר שאנחנו נחשוב הבטח נפרד ויהי' הזיז העליוני המחובר באויר הבית בלא שפה והנני עתיד לבאר לך דיני הזיזין בהבאת הטומאה איך היא ואיך צורת הזיזין והלכה כר' יהושע: (רמב"ם)

פרק יב - משנה ד

סַנְדָּל שֶׁל עֲרִיסָה שֶׁפְּחָתוֹ בְתוֹךְ הַבַּיִת, אִם יֶשׁ בּוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח, הַכֹּל טָמֵא {י}. וְאִם לָאו, מוֹנִין בּוֹ כְדֶרֶךְ שֶׁמּוֹנִין בְּמֵת {יא}:

ר"ע מברטנורה סַנְדָּל שֶׁל עֲרִיסָה. עֲרִיסָה שֶׁל תִּינוֹק רְגִילִים לְהַנִּיחַ תַּחַת רַגְלֶיהָ כְּמִין סַנְדָּל שֶׁל מַתֶּכֶת לְנוֹי אוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יֵרָקְבוּ: שֶׁפְּחָתוֹ בְתוֹךְ הַבַּיִת. שֶׁנִּפְחַת הַגַּג שֶׁל עֲלִיָּה {ט} שֶׁהָעֲרִיסָה נְתוּנָה עָלָיו וְנִרְאֶה סַנְדַּל הָעֲרִיסָה בְּתוֹךְ הַבַּיִת מִן הַפְּחָת שֶׁבַּגַּג, וְטֻמְאָה בְּתוֹךְ הַבַּיִת: אִם יֶשׁ. בִּמְקוֹם הַפְּחָת פּוֹתֵחַ טֶפַח, מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה מִן הַבַּיִת לָעֲלִיָּה: וְאִם לָאו. שֶׁאֵין שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח: מוֹנִין בּוֹ כְדֶרֶךְ שֶׁמּוֹנִין בְּמֵת. שֶׁהַסַּנְדָּל וְהָעֲרִיסָה טְמֵאִים טֻמְאַת שִׁבְעָה כְדִין כֵּלִים בְּכֵלִים, וְהַתִּינוֹק טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב, כְּדִתְנַן בְּפֶרֶק קַמָּא, הַשְּׁלִישִׁי בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים טְמֵאִים טֻמְאַת עֶרֶב: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ט} מַשְׁמַע שֶׁנִּפְחַת מֵאֵלָיו. וְקָשֶׁה, דִּבְרֵישׁ פֶּרֶק דִּלְקַמָּן מְחַלְּקִין בֵּין עוֹשֶׂה לְנַעֲשָׂה. וְהָרַמְבַּ"ם וְהָרַ"שׁ כָּתְבוּ, סַנְדָּל שֶׁפָּחַת הַמַּעֲזִיבָה, שִׁעוּרוֹ בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. נִפְחַת מֵאֵלָיו, שִׁעוּרוֹ בִּמְלֹא אֶגְרוֹף. וְכֵן כָּתַב מַהֲרַ"ם דְּמַתְנִיתִין דַּוְקָא בְּפָחַת וְלֹא בְנִפְחַת: {י} הַכֹּל כוּ'. הָעֲלִיָּה וְכָל מַה שֶּׁבָּהּ מִכֵּלִים. הָרַ"ם: {יא} מוֹנִין כוּ'. וְקָשֶׁה, דְּהָא תְנַן בְּפֶרֶק י' מִשְׁנָה ב' גַּבֵּי אֲרֻבָּה שֶׁאֵין בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח, טֻמְאָה בַּבַּיִת נָתַן אֶת רַגְלוֹ טְהוֹרָה. יֵשׁ לוֹמַר דְּמַיְרֵי כְשֶׁהַסַּנְדָּל נָתוּן בִּפְחַת מַעֲזִיבָה בְּחֶצְיָהּ שֶׁל מַטָּה, דְּנִדּוֹנֶת מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה כְּדִלְעֵיל בְּפֶרֶק ו' מִשְׁנָה ד', וַאֲפִלּוּ הַטֻּמְאָה כְנֶגֶד הַנֶּקֶב לֹא אָמְרִינַן עֵרֵב אֶת הַטֻּמְאָה, שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁנִּכְנַס בָּעֳבִי הַמַּעֲזִיבָה וּמְמַלֵּא הַפְּחָת וְיוֹשֵׁב שָׁם, מֵהַתִּקְרָה הוּא חָשׁוּב, וְאֵין אוֹמְרִים בּוֹ עֵרֵב אֶת הַטֻּמְאָה. כֶּסֶף מִשְׁנֶה בְּשֵׁם הָרִי"ק. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם אמר בכאן בתוך הבית בגג הבית כמו שאמר במה שקדם ארובה שהיא בתוך הבית וכן התבאר בתוספת' ושם נאמר סנדל של עריסה שפוחת מעזיבה שיעורו בפותח טפח נפחת הבית מאליו שיעורו מלא אגרוף וערס הוא המטה הנה ערשו ערש ברזל (דברים ג) וסנדל של עריסה הוא דומה לעטרה של פתח אשר יעשה מברזל וזה שיעשה מברזל טבעת יכנס בו רגל המטה והוא יקרא סנדל ואמר כי כאשר היה מטה בעלי' ונקב בגג הבית עד שיעבור אל אויר הבית נקב ונכנס בו סנדל של עריס' ר"ל כי כאשר הרכיב שם רגל המטה עד שתהי' זאת הסנדל אשר תחת רגל המטה נראה בגג הבית ויהי' זה הסנדל מאהיל על הטומאה הנה אם היה זה הנקב אשר נעל אותו הסנדל טע"ט הכל טמא ר"ל העליה וכל מה ששם מכלי' לפי מה שקדם בפ"י ואם לא יהי' בו טע"ט העליה טהורה וזה הסנדל לבדו הוא אשר יטמא ככופה המאהיל על הטומאה וכבר היה חלק מהאהל ויקרא אב הטומאה והמטה הסמוכה עליה ראשון לטומאה והדבר אשר יגע למטה שני לפי מה שהשרשנו וביארנו בפתיחת זה הסדר והוא ענין אומרו מונין בו כדרך שמונין במת וכן כל כלי מתכות כזה הסנדל או בגדים שהם שמים אותו אב על דין טומאת הכלים כמת כמו שהתבאר בראש מס' זו: (רמב"ם)

פרק יב - משנה ה

קוֹרוֹת הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה שֶׁאֵין עֲלֵיהֶן מַעֲזִיבָה {יב} וְהֵן מְכֻוָּנוֹת, טֻמְאָה תַחַת אַחַת מֵהֶן, תַּחְתֶּיהָ טָמֵא. בֵּין הַתַּחְתּוֹנָה לָעֶלְיוֹנָה, בֵּינֵיהֶן טָמֵא. עַל גַּבֵּי הָעֶלְיוֹנָה, כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא. הָיוּ הָעֶלְיוֹנוֹת כְּבֵין הַתַּחְתּוֹנוֹת, טֻמְאָה תַחַת אַחַת מֵהֶן, תַּחַת כֻּלָּם טָמֵא. עַל גַּבֵּיהֶן, כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא:

ר"ע מברטנורה מַעֲזִיבָה. טִיט וּצְרוֹרוֹת שֶׁרְגִילִים לָשׂוּם עַל גַּבֵּי קוֹרוֹת: וּמְכֻוָּנוֹת. קוֹרָה הָעֶלְיוֹנָה כְנֶגֶד הַתַּחְתּוֹנָה וְכָל אַחַת יֵשׁ בָּהּ רֹחַב טֶפַח: תַּחְתֶּיהָ טָמֵא. וְשֶׁעַל גַּבָּהּ טָהוֹר, שֶׁהַקּוֹרָה חוֹצֶצֶת. וְהָנֵי מִלֵּי כְּשֶׁיֵּשׁ בַּקּוֹרוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח שֶׁהֵן רְחָבוֹת טֶפַח, אֲבָל אֵין רְחָבוֹת טֶפַח לֹא מְבִיאוֹת טֻמְאָה וְלֹא חוֹצְצוֹת וּכְמַאן דְּלֵיתַנְהוּ דָמֵי, וְנִמְצָא טֻמְאָה כְאִלּוּ עוֹמֶדֶת בָּאֲוִיר: בֵּינֵיהֶן טָמֵא. וְשֶׁתַּחַת הַתַּחְתּוֹנָה וְשֶׁעַל הָעֶלְיוֹנָה טְהוֹרִים, דִּשְׁתֵּיהֶן חוֹצְצוֹת: כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא. וְשֶׁתַּחַת כֻּלָּן טָהוֹר: כְּבֵין הַתַּחְתּוֹנוֹת. כְּנֶגֶד אֲוִיר הַתַּחְתּוֹנוֹת. וְרָחְבָּן כְּשִׁעוּר אֲוִיר שֶׁבֵּינֵיהֶן, שֶׁאִם תַּעֲלֶה אֶת הַתַּחְתּוֹנוֹת אוֹ תוֹרִיד אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת נִמְצָא הַכֹּל סָתוּם {יג}: תַּחַת כֻּלָּן טָמֵא. כְּאִלּוּ הָיְתָה תִקְרָה שָׁוָה. וְעַל גַּבָּן טָהוֹר: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יב} מַעֲזִיבָה. וְלֹא נְסָרִים. אֶלָּא דַחֲדָא נָקַט. רַשִׁ"י. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יג} שֶׁגּוּד אַסִּיק וְגוּד אַחִית הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, וּבִתְנַאי שֶׁיְּהֵא רֹחַב הַקּוֹרָה טֶפַח וּבֵינֵיהֶן אֲוִיר טֶפַח. הָרַמְבַּ"ם: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם מכוונות. שתהיה אחת נכח השנית והעליונות כבין התחתונות הוא שתהיה כל קורה מהעליונות נגד החלל אשר בין כל שתי הקורות התחתונות וכבר קדם לך בשבת (דף קא.) וסוכה (דף ד:) ועירובין (דף פז.) שמן השרשים שנאמ' גוד אחית מחיצה וגוד אסיק מחיצה ושזה הלכה למשה מסיני וענין זה שנחשוב המחיצות יורדות מלמעלה למטה ועולו' מלמטה למעלה וכבר התבאר בתוספת' שזה כולו בשני תנאין שיהי' ברוחב כל קורה פותח טפח וביניהן אויר גם כן פותח טפח ואז נחשוב הקורה העליונה שהיא כאילו ירדה למה שבין הקורה התחתונה וישים הכל גג א' וכן נחשוב הקורה התחתונה כאילו עלתה בין הקורה העליונה וישים הכל גג אחד ולזה כאשר היתה טומאה תחת קורות הבית הבית והעליה טמאין אולם כאשר היה ברוחב כל קורה פחות מטפח הנה הדין כמו שהתבאר בתוספתא וזה שבהלכה הראשונה אשר הוא שיהיו הקורות מכוונות אם היתה הטומאה תחתיהן או ביניהן או על גביהן טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת לפי מה שהשרשנו מהשרשין ובהלכה שניה ג"כ אמנם אם היתה הטומאה הנה היא בוקעת ועולה בוקעת ויורדת אם לא שתהיה הטומאה תחת אהל טפח שכל שהוא ממעל לאהל טהור כמו שקדם: (רמב"ם)

פרק יב - משנה ו

קוֹרָה שֶׁהִיא נְתוּנָה מִכֹּתֶל לְכֹתֶל וְטֻמְאָה תַחְתֶּיהָ, אִם יֶשׁ בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח, מְבִיאָה אֶת הַטֻּמְאָה תַחַת כֻּלָּהּ {יד}. וְאִם לָאו, טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת. כַּמָּה יִהְיֶה בְהֶקֵּפָהּ וִיהֵא בָהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח. בִּזְמַן שֶׁהִיא עֲגֻלָּה, הֶקֵּפָהּ שְׁלשָׁה טְפָחִים. בִּזְמַן שֶׁהִיא מְרֻבַּעַת, אַרְבָּעָה {טז}, שֶׁהַמְרֻבָּע יָתֵר עַל הֶעָגוֹל רְבִיעַ {יז}:

ר"ע מברטנורה תַּחַת כֻּלָּהּ. כָּל כֵּלִים שֶׁתַּחְתֶּיהָ טְמֵאִים, דִּמְבִיאָה טֻמְאָה לְכֻלָּהּ. וְשֶׁעַל גַּבָּהּ טְהוֹרִים, דְּחוֹצֶצֶת בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה: וְאִם לָאו. שֶׁאֵינָהּ רְחָבָה טֶפַח: בּוֹקַעַת וְעוֹלָה. דְּאִם טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ כֵּלִים שֶׁעַל גַּבָּהּ כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה טְמֵאִים: בּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת. דְּאִם טֻמְאָה עַל גַּבָּהּ, כֵּלִים שֶׁתַּחְתֶּיהָ כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה טְמֵאִים: הֶקֵּפָהּ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. דְּכָל שֶׁיֵּשׁ בְּרָחְבּוֹ טֶפַח יֵשׁ בְּהֶקֵּפוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (ב ד) בַּיָּם {טו} שֶׁעָשָׂה שְׁלֹמֹה עֶשֶׂר בָּאַמָּה מִשְּׂפָתוֹ אֶל שְׂפָתוֹ עָגוֹל סָבִיב וְקָו שְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה יָסֹב אֹתוֹ סָבִיב: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יד} כֻּלָּהּ. אַף עַל פִּי שֶׁקְּצָתָהּ פְּחוּתָה מִטֶּפַח, מִפְּנֵי שֶׁקְּצָתָהּ מִקְצָת אֹהֶל הוּא. הָרַמְבַּ"ם. דְּאִם לֹא כֵן, לִתְנֵי מְבִיאָה אֶת הַטֻּמְאָה וְתוּ לֹא. כֶּסֶף מִשְׁנֶה: {טו} מִשּׁוּם דְּלֹא סַגִּי בְטַעֲמָא שֶׁהַמְרֻבָּע כוּ', דְּאִיהוּ גוּפֵיהּ קָשֶׁה מְנָלָן, לְכָךְ מֵבִיא מִקְּרָא. אַךְ תְּמֵהַנִי דְּהָיָה לוֹ לַהֲבִיאוֹ מִמְּלָכִים א' ז' כ"ג דְּקָדֵים: {טז} אַרְבָּעָה. וְקָשֶׁה, דִּלְגוּפֵיהּ לֹא אִצְטְרִיךְ, דִּכְשֶׁמָּדַד צַד אֶחָד לָמָּה לֵיהּ לִמְדֹּד עוֹד הַשְּׁלֹשָׁה צְדָדִים. וּלְאַשְׁמְעִינַן דִּמְרֻבָּע יָתֵר כוּ' אֵינוֹ בְמַשְׁמַע, דְּאִם כֵּן הֲרֵי זֶה בָּא לְלַמֵּד וְנִמְצָא לָמֵד: {יז} רְבִיעַ. דְּהָא כָל עִגּוּל שֶׁרָחְבּוֹ אַמָּה, הֶקֵּפוֹ שָׁלֹשׁ, וּמְרֻבָּע שֶׁל אַמָּה הֶקֵּפוֹ אַרְבַּע. רַשִׁ"י. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כבר כפל הרבה זה השרש והוא שהטומאה כאשר לא יתפשט דינה תחת אהל הנה היא תטמא כל הנוכחי אליה למטה ולמעל' וכבר ביארנו ביחס המרובע לעיגול מה שיש בו די בריש עירובין ועיין אותו שם: (רמב"ם)

פרק יב - משנה ז

עַמּוּד שֶׁהוּא מֻטָּל לָאֲוִיר, אִם יֵשׁ בְּהֶקֵּפוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה טְפָחִים, מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה תַחַת דָּפְנוֹ. וְאִם לָאו, טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת:

ר"ע מברטנורה עַמּוּד שֶׁהוּא מֻטָּל לָאֲוִיר. עַמּוּד עָגֹל שֶׁמֻּשְׁלָךְ בָּאָרֶץ וְשׁוֹכֵב עַל עִגּוּלוֹ. בָּאֲוִיר, כְּגוֹן בֶּחָצֵר אוֹ בַגִּנָּה. וּבְאֶמְצַע הָעִגּוּל הוּא מַתְחִיל לְהַאֲהִיל עַל הָאָרֶץ וְהוֹלֵךְ וּמִתְקַצֵּר מִכָּאן וּמִכָּאן עַד תַּחְתִּיתוֹ שֶׁסָּמוּךְ לָאָרֶץ, וּלְעִנְיַן הֲבָאַת טֻמְאָה בָּעִינַן טֶפַח עַל טֶפַח בְּרוּם טֶפַח מְרֻבָּע, וְאִם יֵשׁ כָּאן לְצַד הַחוּץ מִתַּחְתָּיו רוּם טֶפַח {יח} אַף עַל פִּי שֶׁלְּמַטָּה בְּסָמוּךְ בִּמְקוֹם שְׁכִיבָתוֹ לָאָרֶץ אֵין רוּם טֶפַח כֻּלּוֹ מִטַּמֵּא בְּאֹהֶל, דְּנִדּוֹן כְּשִׁפּוּעֵי אֹהָלִים {יט}. וְעַמּוּד עָגֹל כְּשֶׁיֵּשׁ בְּהֶקֵּפוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה טְפָחִים נִמְצָא רָחְבּוֹ שְׁמֹנָה טְפָחִים, דְּכָל שֶׁיֵּשׁ בְּרָחְבּוֹ טֶפַח יֵשׁ בְּהֶקֵּפוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, וְנִמְצָא דְיָכוֹל אָדָם לְרַבֵּעַ תַּחַת דָּפְנוֹ שֶׁמִּכָּאן וּמִכָּאן טֶפַח עַל טֶפַח בְּרוּם טֶפַח, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁיֵּשׁ כָּאן רִבּוּעַ שֶׁל שְׁמֹנָה עַל שְׁמֹנָה אִם תַּעֲשֶׂה בְּתוֹכוֹ עִגּוּל שֶׁל שְׁמֹנָה, נִמְצָא הַזָּוִיּוֹת עוֹדְפִים שְׁמֹנָה חֳמָשִׁים לְכָל קֶרֶן וְקֶרֶן, דְּכָל אַמְּתָא בְרִבּוּעַ אַמְּתָא וּתְרֵי חֻמְשֵׁי בַאֲלַכְסוֹנָהּ, נִמְצָא הָאֲלַכְסוֹן עוֹדֵף עַל הָרֹחַב שִׁשָּׁה עָשָׂר חֳמָשִׁין, תֵּן מֵהֶם מֶחֱצָה לְקֶרֶן זֶה וּמֶחֱצָה לְקֶרֶן זֶה, הֲרֵי לְכָל אֶחָד שְׁמֹנָה חֳמָשִׁין, וְאִם בָּאתָ לַעֲשׂוֹת בְּקֶרֶן זָוִית שֶׁחוּץ לָעִגּוּל רִבּוּעַ שֶׁל טֶפַח עַל טֶפַח, נִמְצָא אֲלַכְסוֹנוֹ עוֹדֵף עַל רָחְבּוֹ שְׁנֵי חֳמָשִׁים, וְנִמְצָא מִדַּת אֲלַכְסוֹנוֹ שִׁבְעָה חֳמָשִׁים, לֹא נִשְׁתַּיֵּר לָנוּ יוֹתֵר עַל הַצֹּרֶךְ אֶלָּא חֹמֶשׁ אֶחָד, וּמִשּׁוּם חֹמֶשׁ אֶחָד לֹא דָק {כ}. וְעוֹד, דְּכָל אַמְּתָא בְרִבּוּעַ אַמְּתָא וּתְרֵי חֻמְשֵׁי בַאֲלַכְסוֹנָהּ אֵינוֹ מְכֻוָּן לְגַמְרֵי, שֶׁחָסֵר מִמֶּנּוּ מְעַט: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יח} כְּלוֹמַר, מִמְּקוֹם אֶמְצָעוֹ שֶׁמִּשָּׁם מִתְקַצֵּר וְהוֹלֵךְ וְנַעֲשֶׂה מָקוֹם חָלוּל: {יט} כְּלוֹמַר, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַטֻּמְאָה אֵינוֹ בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ טֶפַח עַל טֶפַח: {כ} צָרִיךְ לוֹמַר דִּרְצוֹנוֹ לוֹמַר דְּהַתַּנָּא לֹא דָק, אֲבָל לְדִינָא אֵין צָרִיךְ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מַמָּשׁ, רַק שֶׁיּוּכַל לְרַבֵּעַ תַּחְתָּיו טֶפַח עַל טֶפַח. דְּאִם לֹא כֵן הֵיכִי אָמְרִינַן לֹא דָק לְהָקֵל בְּשֶׁל תּוֹרָה. וְלַחֶשְׁבּוֹן הַמְדֻיָּק שֶׁל הָרַמְבַּ"ם אָתֵי שַׁפִּיר דִּבְדַוְקָא הוּא. עַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם ידוע שהשטח אשר בו טפח על טפח יקיף בו ארבעה טפחים וכמו שקדם אמרו בזמן שהיא מרובעת ד' וידוע שהתמונה אשר בו טפח על טפח על רום טפח מביא את הטומא' ושכל שיש בו רחב טפח יש בו בהיקפו ג"ט וכל שיש בו טע"ט יש באלכסונו טפח ושני חומשים וכאשר היו אלו השרשים כולן ידועין התחייב מהן כי כאשר היה עמוד עגול על תמונת (האסתומכ') [האסטוונא] ובהיקף כל עגולה משתי עגולות כ"ד טפחים והיה עגול על שטח עד שיהיו שתי עגולות תושבות ושוכבות על הארץ ממשמשות לשטחי' על אורכה ומונחת על הארץ הנה זה החלל כולו אשר תחת דופן העמוד אשר בין שטח העמוד ובין שטח הממשמש לא יהיה בו טפח על טפח מרובע על שיעור אורך העמוד וזה לך הצורה מבוארת ולמדנו בכאן שאם היה טפח על טפח ברום טפח לא ימשך ברביעי על תכלית שטח העמוד הנה הוא יביא את הטומאה תחת כל העמוד וזה התועלת אשר למדנו בזה הדין ושמור אותו שהוא ענין נפלא מאד: (רמב"ם)

פרק יב - משנה ח

כַּזַּיִת מִן הַמֵּת מֻדְבָּק לָאַסְקֻפָּה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַמֵּא אֶת הַבָּיִת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְטַהֵר. הָיָה נָתוּן תַּחַת הָאַסְקֻפָּה, יִדּוֹן מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה. מֻדְבָּק לַמַּשְׁקוֹף, הַבַּיִת טָמֵא. רַבִּי יוֹסֵי מְטַהֵר. הָיָה נָתוּן בְּתוֹךְ הַבַּיִת, הַנּוֹגֵעַ בַּמַּשְׁקוֹף, טָמֵא. הַנּוֹגֵעַ בָּאַסְקֻפָּה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַמֵּא. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, מִטֶּפַח וּלְמַטָּן, טָהוֹר. מִטֶּפַח וּלְמַעְלָן, טָמֵא {כב}:

ר"ע מברטנורה מֻדְבָּק לָאַסְקֻפָּה. שֶׁהָאַסְקֻפָּה רְחָבָה וְטֻמְאָה מֻדְבֶּקֶת בָּאַסְקֻפָּה מִן הַשְּׁקוֹף וְלַחוּץ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר חֲשִׁיב כָּל הָאַסְקֻפָּה כַּבַּיִת, הִלְכָּךְ מְטַמֵּא אֶת הַבַּיִת. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סָבַר מִן הַשְּׁקוֹף וְלַחוּץ אֵין הָאַסְקֻפָּה חֲשׁוּבָה כַּבַּיִת. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: יִדּוֹן מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה. מֵחֶצְיָהּ שֶׁל אַסְקֻפָּה וְלִפְנִים כְּלִפְנִים וְהַבַּיִת טָמֵא, מֵחֶצְיָהּ וְלַחוּץ כְּלַחוּץ וְהַבַּיִת טָהוֹר, מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה הַבַּיִת טָמֵא: מֻדְבָּק לַמַּשְׁקוֹף. תַּחַת הַמַּשְׁקוֹף מִן הַשְּׁקוֹף וְלַחוּץ: הַבַּיִת טָמֵא. דַּאֲפִלּוּ מִן הַשְּׁקוֹף וְלַחוּץ חָשׁוּב בַּיִת: וְרַבִּי יוֹסֵי מְטַהֵר. דְּלָא חֲשִׁיב לֵיהּ כַּבַּיִת {כא}. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַמֵּא. דַּחֲשִׁיב כָּל הָאַסְקֻפָּה כַּבַּיִת: מִטֶּפַח וּלְמַטָּן טָהוֹר. דִּכְקַרְקַע דָּמֵי: מִטֶּפַח וּלְמַעְלָן טָמֵא. וְאַף עַל גַּב דִּכְשֶׁמֻּדְבָּק לָאַסְקֻפָּה מְטַהֵר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַבַּיִת, הָכָא כְשֶׁהַטֻּמְאָה בַּבַּיִת מְטַמֵּא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בָּאַסְקֻפָּה מִטֶּפַח וּלְמַעְלָה, מִשּׁוּם דְּדֶרֶךְ טֻמְאָה לָצֵאת וְלֹא לִכָּנֵס. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {כא} וּכְשִׁיטְתֵיהּ בְּפֶרֶק י"א מִשְׁנָה ז'. וְרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּחֲדָא שִׁיטָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {כב} מִטֶּפַח כוּ'. וְכַיּוֹצֵא בָזֶה מָצָאנוּ לוֹ בְּפֶרֶק ט' מִשְׁנָה ט"ו. וְעַיֵּן שָׁם: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כבר קדם במקומות מזו המסכת שהטומאה כאשר היתה גבוהה מן הארץ הנה היא כקבר סתום ומטמא כל סביביו והבית כולו טמא להיות מאהלת: ואמרו ידון מחצה למחצה שהוא כאשר נעיין מקום הטומאה אם היה בחצי רחב האסקופה אשר ימשך חוץ לבית הבית טהור כמו אם היתה הטומאה בתוך כתלי הבית לפי מה שהתבאר מזו המס' ומזו ההלכה יתבאר לך שמי שנכנס קצת גופו באהל המת נטמא ולשון ספרי (במדבר יט) כל הבא אל האהל זה שבא מקצתו וכל אשר באהל (שם) זה שבא כולו והלכה כרבי יהושע ואין הלכה כרבי יוסי: (רמב"ם)

פרק יג

פרק יג - משנה א

הָעוֹשֶׂה מָאוֹר בַּתְּחִלָּה, שִׁעוּרוֹ מְלֹא מַקְדֵּחַ גָּדוֹל שֶׁל לִשְׁכָּה. שְׁיָרֵי הַמָּאוֹר, רוּם אֶצְבָּעַיִם עַל רֹחַב הַגּוּדָל. אֵלּוּ הֵן {א} שְׁיָרֵי הַמָּאוֹר, חַלּוֹן שֶׁסְּתָמָהּ וְלֹא הִסְפִּיק לְגָמְרָהּ. חֲרָרוּהוּ מַיִם אוֹ שְׁרָצִים אוֹ שֶׁאֲכָלַתּוּ מַלַּחַת, שִׁעוּרוֹ מְלֹא אֶגְרוֹף. חָשַׁב עָלָיו לְתַשְׁמִישׁ, שִׁעוּרוֹ פוֹתֵחַ טֶפַח. לְמָאוֹר, שִׁעוּרוֹ מְלֹא מַקְדֵּחַ. הַסְּרִיגוֹת וְהָרְפָפוֹת מִצְטָרְפוֹת כִּמְלֹא מַקְדֵּחַ, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, עַד שֶׁיְּהֵא בְמָקוֹם אֶחָד מְלֹא מַקְדֵּחַ. לְהָבִיא הַטֻּמְאָה וּלְהוֹצִיא הַטֻּמְאָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, לְהָבִיא הַטֻּמְאָה, אֲבָל לְהוֹצִיא אֶת הַטֻּמְאָה בְּפוֹתֵחַ טָפַח:

ר"ע מברטנורה הָעוֹשֶׂה מָאוֹר. חַלּוֹן הֶעָשׂוּי לְאוֹרָה: בַּתְּחִלָּה. מִשּׁוּם דְּבָעֵי לְמִתְנָא סֵיפָא שְׁיָרֵי הַמָּאוֹר תָּנָא רֵישָׁא בִתְחִלָּה: מַקְדֵּחַ גָּדוֹל שֶׁל לִשְׁכָּה. הוּא כְפוּנְדְיוֹן הָאִטַּלְקִי וּכְסֶלַע נֵרוֹנִית וְיֶשְׁנוֹ כִמְלֹא נֶקֶב שֶׁל עוֹל. אִם יֵשׁ בַּחַלּוֹן כַּשִּׁעוּר הַזֶּה, מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה לְצַד אַחֵר: שְׁיָרֵי הַמָּאוֹר. אִם נִשְׁאַר מִן הַחַלּוֹן שֶׁלֹּא נִסְתַּם: חֲרָרוּהוּ מַיִם. שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה הַחוֹר עַל יְדֵי אָדָם אֶלָּא עַל יְדֵי מְרוּצַת הַמַּיִם: אוֹ שְׁרָצִים. כְּגוֹן הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר: אוֹ שֶׁאֲכָלַתּוּ מַלַּחַת. שֶׁהָאָרֶץ מְלֵחָה וּמִתְבַּקַּעַת מֵאֵלֶיהָ: מְלֹא אֶגְרוֹף. אֶגְרוֹפוֹ שֶׁל בֶּן אֲבַטִּיחַ. אָדָם גָּדוֹל שֶׁהָיָה הָאֶגְרוֹף שֶׁלּוֹ כְרֹאשׁ גָּדוֹל שֶׁל כָּל {ב} אָדָם: חָשַׁב עָלָיו לְתַשְׁמִישׁ. חַלּוֹן שֶׁחֲרָרוּהוּ מַיִם אוֹ שְׁרָצִים, שֶׁחִשֵּׁב לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ וּלְהַנִּיחַ שָׁם חֲפָצָיו: לְמָאוֹר. לְהַכְנִיס אוֹרָה: הַסְּרִיגוֹת. מְחִצָּה כְמִין סְבָכָה מְסֹרֶגֶת שֶׁעוֹשִׂים בַּחַלּוֹנוֹת שֶׁל אוֹצָרוֹת: וְהָרְפָפוֹת. מְחִצָּה מְסֹרֶגֶת שֶׁעוֹשִׂים בַּחַלּוֹנוֹת שֶׁל בָּתֵּי הַקַּיִץ שֶׁיּוֹשְׁבִים שָׁם לְהִתְקָרֵר: מִצְטָרְפוֹת כִּמְלֹא מַקְדֵּחַ. אֲוִיר שֶׁבֵּין הַסְּרִיגוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בְּמָקוֹם אֶחָד כִּמְלֹא מַקְדֵּחַ מִצְטָרְפִין בֵּין כֻּלָּם לְכִמְלֹא מַקְדֵּחַ: לְהָבִיא אֶת הַטֻּמְאָה וּלְהוֹצִיא אֶת הַטֻּמְאָה. לָאו אַפְּלוּגְתָּא דְבֵית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל קָאֵי, אֶלָּא אַשִּׁעוּרִים דְּרֵישָׁא קָאֵי. וְהָכִי קָאָמַר, מְלֹא מַקְדֵּחַ וּמְלֹא אֶגְרוֹף וּפוֹתֵחַ טֶפַח דַּאֲמַרַן, כָּל הַשִּׁעוּרִין הַלָּלוּ בֵּין לְהָבִיא אֶת הַטֻּמְאָה לַבַּיִת בֵּין לְהוֹצִיא אֶת הַטֻּמְאָה מִן הַבַּיִת. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פָּלֵיג, וְסָבַר בֵּין לְהָבִיא בֵּין לְהוֹצִיא {ג} כֻּלָּן שִׁעוּרָן בְּפוֹתֵחַ טֶפַח, וְלֵית לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן שִׁעוּר שֶׁל מְלֹא מַקְדֵּחַ וּמְלֹא אֶגְרוֹף כְּלָל. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {א} הֵן. מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה גַּוְנֵי בְלֹא הִסְפִּיק כִּדְאִיתָא בַתּוֹסֶפְתָּא, שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ טִיט לְגָמְרָהּ אוֹ שֶׁקְּרָאוֹ חֲבֵרוֹ אוֹ שֶׁחָשְׁכָה לֵילֵי שַׁבָּת, לְכָךְ נָקַט לְשׁוֹן רַבִּים. נִרְאֶה לִי: {ב} אֵינוֹ נָכוֹן, דְּאֵין כָּל רָאשֵׁי אָדָם שָׁוִין: {ג} וְנִרְאֶה דְּלֹא גָרַס אֲבָל לְהוֹצִיא, אֶלָּא הָכִי גָרַס, וּלְהוֹצִיא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כבר התבאר בי"ז מכלים שמלא אגרוף כראש הגדול של אדם ושמלא מקדח גדול שבלשכה כפונדיון ומאור הוא ארובה אשר יכנס ממנה האורה ואמר שמי שפתח הארובה להכנס ממנ' אורה אם היה כפונדיון או יותר תביא את הטומאה אם לא שיהיה בה טפח על טפח לפי מה שקדם בהלכות מזו המסכת ואם זאת הארובה נפתחה מעצמה ר"ל מבלי פועל אדם אבל בשאר מהסבות אשר זכר או זולתם הנה זאת הארובה תקרא מאור שלא נעשה בידי אדם הנה הוא לא תצא ממנו הטומאה ויכנס בבית אחר אלא א"כ היה ממלא אגרוף ולמעלה וזה כאשר לא כוון על זאת הארובה אשר נפתחה בלי כוונה לענין מן הענינים אבל אם ספק אם כוונו עליו לענין מה הנה הוא ישאר בשיעור הראשון ואע"פ שלא נעשה בידי אדם ולזה אם חשב על זה החלון אשר פתח אותו המים או זולתו להשאר להשתמש בו שיעורו כפותח טפח ואם חשב עליו להשאר בעבור האור שיכנס בו שיעורו מלא מקדח כמו שאם פתחה מתחלה לכך הנה התבאר זאת ההלכה על השלימות והתאמת לך שלארובה ארבעה שעורים היותר קטן מלא מקדח והנמשך אליו אצבעיים על רוחב גודל ואשר ימשך אליו טפח על טפח והיותר גדול מלא אגרוף והתבאר הדין את אשר יצטרך בו לכל שיעור מהן: סריגות. הן השבכות הארוגות מקנים וזולתם ושם הקנה הדק סריג וכן רפפות מין מן השבכות ויעשו חלונות גדולות בהם להכנס בהם האורה: עוד יעשו על החלונות בכללה שבכה יעשה מעץ ערבה או מחריות של דקל או בנין או זולת זה ואומרים ב"ש כי אם היתה בנקבי זאת השבכה מלא מקדח יביא את הטומאה כי האורה יכנס בו ולזה כוון: עוד חזר במאמר לפי כוונת ההלכה ואמר שזה אשר שמנו שיעור למאור מלא מקדח הוא להביא את הטומאה לבית שהיא תכנס מזה הנקב כאשר היתה שם טומאה או תחת אהל מחובר בזה המאור לפי מה שקדם ביאורו וכן הוציאה את הטומאה שכאשר היתה טומאה בבית תצא מזה המאור הקטן ויטמא כנגדו וחלק רבי שמעון ואמר ואפילו מן המאור לא תצא טומאה בפחות מטפח ואין הלכה כר' שמעון: (רמב"ם)

פרק יג - משנה ב

חַלּוֹן שֶׁהִיא לַאֲוִיר, שִׁעוּרָהּ מְלֹא מַקְדֵּחַ. בָּנָה בַיִת חוּצָה לָהּ, שִׁעוּרָהּ בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. נָתַן אֶת הַתִּקְרָה {ד} בְאֶמְצַע הַחַלּוֹן, הַתַּחְתּוֹן בְּפוֹתֵחַ טֶפַח, וְהָעֶלְיוֹן מְלֹא מַקְדֵּחַ:

ר"ע מברטנורה חַלּוֹן הֶעָשׂוּי לַאֲוִיר. לְהַכְנִיס בּוֹ אֲוִיר הָעוֹלָם, וְהַיְנוּ חַלּוֹן הֶעָשׂוּי לְמָאוֹר. וּמִשּׁוּם דְּבָעֵי לְמִתְנֵי בָּנָה בַּיִת חוּצָה לָהּ, הֲדַר תַּנְיֵהּ: בָּנָה בַיִת חוּצָה לָהּ. כְּנֶגֶד הַחַלּוֹן, וְנִתְבַּטֵּל אֲוִיר שֶׁל חַלּוֹן: שִׁעוּרָהּ בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. כְּחַלוֹן הֶעָשׂוּי לְתַשְׁמִישׁ: נָתַן אֶת הַתִּקְרָה בְאֶמְצַע הַחַלּוֹן. שֶׁנִּמְצָא הַחַלּוֹן חֶצְיוֹ לְמַעְלָה מִן הַתִּקְרָה וְחֶצְיוֹ לְמַטָּה: הַחַלּוֹן הַתַּחְתּוֹן בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. כְּדִין חַלּוֹן הֶעָשׂוּי לְתַשְׁמִישׁ, דְּהָא אֵין כָּאן אֲוִיר: וְהָעֶלְיוֹן מְלֹא מַקְדֵּחַ. דִּלְמַעְלָה מִן הַתִּקְרָה הוּא לַאֲוִיר: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ד} הַתִּקְרָה. פֵּרוּשׁ, תִּקְרַת הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה חוּצָה לָהּ. הָרַמְבַּ"ם: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כאשר בנה בית חוצה לה נעשה חלון בין שני בתים ואינו אז לאורה שהרי לא יכנס ממנו אור ואולם נשארה לשמוש לבד ולזה שעורה בפותח טפח ואם שם קורות זה הבית אשר בצד זה הבית אשר בנה חוץ לחלון בקצת גובה הארובה היה מה שממנו תחת הגג לשמוש ואשר למעלה מהגג לאורה לפי שהיא מגולה לשמים ויכנס ממנו האור: (רמב"ם)

פרק יג - משנה ג

הַחוֹר שֶׁבַּדֶּלֶת, שִׁעוּרוֹ מְלֹא אֶגְרוֹף, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. שִׁיֵּר בָּהּ הֶחָרָשׁ מִלְּמַטָּן אוֹ מִלְמַעְלָן, הֱגִיפָהּ וְלֹא מֵרְקָהּ, אוֹ שֶׁפְּתָחַתּוּ הָרוּחַ, שִׁעוּרוֹ מְלֹא אֶגְרוֹף:

ר"ע מברטנורה הַחוֹר שֶׁבַּדֶּלֶת. בְּאֶמְצַע הַדֶּלֶת, דְּאֵינוֹ עָשׂוּי לַאֲוִיר: שִׁיֵּר בּוֹ הֶחָרָשׁ. הָאֻמָּן שֶׁתִּקֵּן אֶת הַדֶּלֶת: מִלְּמַטָּן. כְּגוֹן שֶׁשִּׁיֵּר סָמוּךְ לָאַסְקֻפָּה: אוֹ מִלְמַעְלָן. סָמוּךְ לַמַּשְׁקוֹף: הֱגִיפָהּ. סְגָרָהּ: וְלֹא מֵרְקָהּ. לֹא גְמָרָהּ: אוֹ שֶׁפְּתָחַתּוּ הָרוּחַ. כְּלוֹמַר, אוֹ שֶׁמֵּרַק אֶת הַסְּגִירָה אֶלָּא שֶׁבָּאתָה הָרוּחַ וּפְתָחַתּוּ: שִׁעוּרוֹ מְלֹא אֶגְרוֹף. דְּכֵיוָן דְּנִפְתַּח מִמֵּילָא הָוֵי כַּחֲרָרוּהוּ מַיִם אוֹ שְׁרָצִים. וּבְהַךְ סֵיפָא לֹא פָלֵיג רַבִּי טַרְפוֹן, מִשּׁוּם דְּחוֹר שֶׁבָּאֶמְצַע עָשָׂה הֶחָרָשׁ בְּמִתְכַּוֵּן, וְלֹא מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לַחוֹר אֶלָּא קְצָרִים הָיוּ הַדַּפִּין שֶׁנַּעֲשָׂה מֵהֶן הַדֶּלֶת וְעָלְתָה בְדַעְתּוֹ לְהַנִּיחַ הַנֶּקֶב בָּאֶמְצַע יוֹתֵר מִלְּהַנִּיחַ לְמַטָּה אוֹ לְמַעְלָה, וְדָמֵי לְעָשָׂה בְמִתְכַּוֵּן, אֲבָל כְּשֶׁהִנִּיחוֹ מִלְּמַטָּה אוֹ מִלְּמַעְלָה אֵין זֶה כְעוֹשֶׂה בַיָּדַיִם, אֶלָּא מֵחֲמַת שֶׁהַנְּסָרִים קְצָרִים וְלֹא נִתְמַלֵּא הַנֶּקֶב: (ר"ע מברטנורה).

רמב"ם כאשר זה הנקב בפתח הבית אמר ר' עקיבא שהוא כמו מאור שלא נעשה בידי אדם שאע"פ שלא יכוין להכנס בו האורה הנה יכנס ממנה האורה ולזה ישער אותו כמלא אגרוף ורבי טרפון אומר שהוא ישתמש ממנו להכניס איזה דבר להביא או להוציא ויהיה לתשמיש ולזה שיעורו בפותח טפח עוד אמר שאם היה שער זה יותר קצר מפתח השער עד שישאר חלל ויכנס ממנו אורה בעת שהפתח נעול אם מלמעלה ממה שימשך למשקוף אם מלמטה ממה שימשך לארץ או שסתם אדם הפתח ולא השלים סתימתו ונשאר סדק הבית פתוח בין שני שערים או בין שער אחד או היטיב סתימתו ופתחו הרוח שאלו הפתחים כולם הוא כמו מאור שלא נעשה בידי אדם לדברי הכל שיעורו מלא אגרוף ואז תצא טומאה מהבית או תכנוס לו מזה החלל והלכה כר"ע: (רמב"ם)

פרק יג - משנה ד

הָעוֹשֶׂה מָקוֹם לְקָנֶה, וּלְאִסְפָּתִי, וּלְנֵר, שִׁעוּרוֹ כָּל שֶׁהוּא {ו}, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. לָזוּן אֶת עֵינָיו, וּלְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ, וּלְתַשְׁמִישׁ, בְּפוֹתֵחַ טָפַח:

ר"ע מברטנורה הָעוֹשֶׂה מָקוֹם. שֶׁנִּקֵּב נֶקֶב מְפֻלָּשׁ {ה} בַּכֹּתֶל לְהַנִּיחַ שָׁם קָנֶה שֶׁל אוֹרְגִים: וּלְאִסְפָּתִי. חֶרֶב בִּלְשׁוֹן יָוָן קוֹרִין אִסְפְּתִי. וְיֵשׁ לָאוֹרְגִים כְּלִי כְּתַבְנִית חֶרֶב: שִׁעוּרוֹ בְכָל שֶׁהוּא. לְהָבִיא אֶת הַטֻּמְאָה לַצַּד הָאַחֵר: לָזוּן אֶת עֵינָיו. לְהִסְתַּכֵּל מִשָּׁם לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ לֶחָצֵר: וּלְתַשְׁמִישׁ. לְהַצְנִיעַ שָׁם חֲפָצָיו {ז}: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ה} וְקָשֶׁה, דְּלָמָּה יַעֲשֵׂהוּ מְפֻלָּשׁ. וְהָרַ"שׁ כָּתַב, שֶׁעוֹשֶׂה חוֹר בַּדֶּלֶת לְהַדְלִיק בּוֹ אֶת הַנֵּר וּלְהוֹצִיא מֵאוֹתוֹ הַחוֹר קָנֶה. וּלְשׁוֹן מַהֲרַ"ם, לְהוֹשִׁיט קָנֶה שֶׁל גַּרְדִי לַחֲבֵרוֹ: {ו} כָּל שֶׁהוּא. כְּשִׁעוּר תַּשְׁמִישׁ שֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בּוֹ. מַהֲרַ"ם: {ז} חוּץ מִקָּנֶה כוּ' הַנִּזְכָּרִים לְמַעְלָה. הָרַ"שׁ: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם יאמר שמי שנקב בכותל נקב עובר להגביה בו קנה לענין מה או מסמר ינעול בו הפתח הוא אשר יקרא אספתי לכל השערים או לשום שם כלי ישימו עליו הנר או להשקיף ממנו מי שילך ויצא מביתו או לקרות ממנו מי שירצה הנה שיעור זה הנקב בפותח טפח: (רמב"ם)

פרק יג - משנה ה

אֵלּוּ מְמַעֲטִין אֶת הַטֶּפַח. פָּחוֹת מִכַּזַּיִת בָּשָׂר מְמַעֵט עַל יְדֵי {ח} רֹבַע עֲצָמוֹת, וּפָחוֹת מֵעֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה מְמַעֵט עַל יְדֵי כַזַּיִת בָּשָׂר. פָּחוֹת מִכַּזַּיִת מִן הַמֵּת, פָּחוֹת מִכַּזַּיִת מִן הַנְּבֵלָה, פָּחוֹת מִכָּעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ, פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה אֳכָלִים, הַתְּבוּאָה שֶׁבַּחַלּוֹן, וְכָכַי שֶׁיֶּשׁ בָּהּ מַמָּשׁ, וְנִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר שֶׁלֹּא חִשַּׁב עָלֶיהָ {יב}, וְנִבְלַת עוֹף הַטָּמֵא שֶׁחִשַּׁב עָלֶיהָ וְלֹא הִכְשִׁירָהּ, אוֹ הִכְשִׁירָהּ וְלֹא חִשַּׁב עָלֶיהָ:

ר"ע מברטנורה אֵלּוּ מְמַעֲטִים אֶת הַטֶּפַח. חַלּוֹן שֶׁשִּׁעוּרוֹ בְּפוֹתֵחַ טֶפַח וְהָיָה אֶחָד מִכָּל הָנֵי דַּחֲשִׁיב הָכָא מֻנָּח בּוֹ וּמְמַעֵט אֶת הָאֲוִיר מִטֶּפַח, חוֹצֵץ, שֶׁאֵין הַטֻּמְאָה עוֹבֶרֶת לְצַד אַחֵר: עַל יְדֵי רֹבַע עֲצָמוֹת. אִם יֵשׁ בַּבַּיִת רֹבַע עֲצָמוֹת דִּמְטַמֵּא בְאֹהֶל, וּפָחוֹת מִכַּזַּיִת מִבְּשַׂר הַמֵּת מֻנָּח בַּחַלּוֹן, מְמַעֵט. וְדַוְקָא פָּחוֹת מִכַּזַּיִת, דְּאִלּוּ כַּזַּיִת, הוּא עַצְמוֹ מְטַמֵּא בְאֹהֶל. וְדַוְקָא עַל יְדֵי רֹבַע עֲצָמוֹת, אֲבָל אִי אִיכָּא בַּבַּיִת כַּזַּיִת בָּשָׂר מִן הַמֵּת, אֵין פָּחוֹת מִכַּזַּיִת זֶה מְמַעֵט, דְּאַדְּרַבָּה בָּשָׂר מִצְטָרֵף עִם בָּשָׂר. וְהַיְנוּ טַעֲמָא נַמִּי דְדַוְקָא בָשָׂר מְמַעֵט עַל יְדֵי עֲצָמוֹת וְלֹא עֲצָמוֹת עַל יְדֵי עֲצָמוֹת, דַּעֲצָמוֹת אַעֲצָמוֹת מִצְטָרְפֵי: פָּחוֹת מֵעֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה. אֲבָל עֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה לֹא מְמַעֵט, מִשּׁוּם דִּמְטַמֵּא בְמַגָּע וּבְמַשָּׂא: פָּחוֹת מִכַּזַּיִת מִן הַמֵּת. הַשְׁתָּא הֲדַר תַּנְיֵהּ אַף עַל גַּב דְּתָנָא לֵיהּ רֵישָׁא, לְאַשְׁמוֹעִינַן דִּמְמַעֵט עַל יְדֵי כָּל הַמְטַמְּאִין בְּאֹהֶל, כְּגוֹן רְבִיעִית דָּם וּמְלֹא תַרְוַד רָקָב וְכָל אוֹתָן הַשְּׁנוּיִין בְּפֶרֶק ב' {ט}: פָּחוֹת מִכַּזַּיִת מִן הַנְּבֵלָה וֽכוּ'. כָּל הָנֵי דַּחֲשִׁיב מִכָּאן וָאֵילָךְ, מְמַעֲטֵי בֵּין עַל יְדֵי עֲצָמוֹת בֵּין עַל יְדֵי בָּשָׂר: וּפָחוֹת מִכַּבֵּיצָה אֳכָלִים. שֶׁאֵין אֹכֶל פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה מְטַמֵּא אֲחֵרִים וְלֹא מְקַבֵּל טֻמְאָה מִן הַתּוֹרָה {י}, הִלְכָּךְ מְמַעֵט וְחוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה: וְהַתְּבוּאָה. שֶׁהִשְׁרִישָׁה רָחוֹק {יא} מִן הַכֹּתֶל וְנִתְפַּשְּׁטוּ עֲנָפֶיהָ וְסָגְרוּ אֶת הַחַלּוֹן, דִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע הִיא: כָּכַי שֶׁיֶּשׁ בָּהֶן מַמָּשׁ. קוּרֵי עַכָּבִישׁ נִקְרָאִים כָּכַי. וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי כְמִין קוּרֵי עַכָּבִישׁ נִמְצָא בְתוֹךְ הַקָּנֶה. וּפְעָמִים שֶׁהוּא דַק מְאֹד וְהוּא כָּכַי שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ, וּפְעָמִים שֶׁהוּא כְּעֵין אֲרִיגַת בֶּגֶד וְהוּא כָּכַי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁ: וְנִבְלַת עוֹף טָהוֹר שֶׁלֹּא חִשַּׁב עָלֶיהָ. שֶׁנִּבְלַת עוֹף טָהוֹר אֵינָהּ מְטַמְּאָה עַד שֶׁיַּחֲשֹׁב עָלֶיהָ לַאֲכִילָה, וְאָז מְטַמְּאָה טֻמְאַת אֳכָלִים בְּכַבֵּיצָה וְאֵינָהּ צְרִיכָה הֶכְשֵׁר: נִבְלַת עוֹף טָמֵא שֶׁחִשַּׁב עָלֶיהָ וְלֹא הִכְשִׁירָהּ. דְּנִבְלַת עוֹף טָמֵא צְרִיכָה מַחֲשָׁבָה וּצְרִיכָה הֶכְשֵׁר, כְּלוֹמַר שֶׁיָּבֹא עָלֶיהָ מַיִם אוֹ אֶחָד מִשִּׁבְעָה מַשְׁקִין, וְאִם חָסֵר מַחֲשָׁבָה אוֹ הֶכְשֵׁר, טְהוֹרָה, וּמְמַעֶטֶת וְחוֹצֶצֶת בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ח} עַל יְדֵי. פֵּרוּשׁ, עַל כֹּחַ. כְּמוֹ עַל יָד מִפְּקִידָה כוּ': {ט} וְאִם כֵּן לִהֲדַר נַמִּי פָּחוֹת מֵעֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה. וְשֶׁמָּא הֲדַר תַּנְיָא לְמִחְשְׁבֵיהּ בַּהֲדֵי שֶׁרֶץ וּנְבֵלָה. וּמַהֲרַ"ם כָּתַב לְאַשְׁמְעִינַן דְּאִם לֵית בַּחֲדָא כַּשִּׁעוּר לְמַעֵט, כֻּלְּהוּ מִצְטָרְפִים לְמַעֵט וְלֹא אָמְרִינַן דְּמֵת וּנְבֵלָה מִצְטָרְפִים לְטַמֵּא וְלֹא לְמַעֵט, קָא מַשְׁמַע לָן דְּכָל שֶׁטֻּמְאָתוֹ וְשִׁעוּרוֹ שָׁוֶה, מִצְטָרֵף. טֻמְאָתוֹ וְלֹא שִׁעוּרוֹ, שִׁעוּרוֹ וְלֹא טֻמְאָתוֹ, אֵין מִצְטָרֵף: {י} הָרַ"שׁ. אֲבָל דַּעַת הָרַמְבַּ"ם דִּלְקַבֵּל טֻמְאָה אֵין שִׁעוּר אַף מִדְּאוֹרַיְתָא. וּלְהָכִי כָתַב בְּחִבּוּרוֹ פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה שֶׁאֵינָן מֻכְשָׁרִים: {יא} שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. וְאַף דִּתְנַן פֶּרֶק ח' מִשְׁנָה ה' אֵלּוּ לֹא חוֹצְצִין הַזְּרָעִים וְהַיְרָקוֹת, יֵשׁ לוֹמַר דִּלְעִנְיַן אֹהֶל שָׁאנֵי, דְּאֵין נַעֲשֶׂה אֹהֶל כֵּיוָן דְּהָרוּחַ מְנַשְּׁבוֹ. תּוֹסָפוֹת: {יב} שֶׁלֹּא כוּ'. וּבַכְּפָרִים. כְּדִתְנַן בְּמִשְׁנָה ג' פֶּרֶק ג' דָּעֳקָצִין: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם ענין זה המאמר כי כאשר היה חלון בין שני בתים דרך משל בו טפח על טפח מצומצם אשר יביא את הטומאה כמו שקדם והיה באחד משני בתים טומאה מהטומאות אשר תטמא באהל המת וכבר קדם ממנו בזאת המסכת ובארנו שמכללם זית בשר ורובע עצמות והיה בזה החלון מעט דבר טהור אשר הוא כבר חסר שיעור החלון יהיה פחות מטפח ולא יטמא הבית השני והתנה בזה כשלא יהיה הדבר אשר מיעט החלון מין מן הטומאה אשר בבית כמו שיהיה בבית כזית בשר מן המת ובחלון פחות מכזית מבשר המת ואף על פי שפחות מכזית טהור או שיהיה בבית רובע עצמות ובחלון פחות מעצם כשעורה לפי שכאשר היה הדבר אשר בחלון מין מן הטומאה אשר בבית הנה הוא יצטרף עמו וכן כל מה שזכר מאלו התנאים וחזר למנות הדברים אשר ימעטו את הטפח כאשר יהיו לו התנאים וכבר ביארנו בששי מזאת המסכת שמתנאי הדברים שחוצצין בפני הטומאה שלא יהיה דעתו לפנותו וכבר ביארנו פעמים שטומאת אוכלין בכביצה ומה שיהיה פחות מכביצה לא יטמא טומאת אוכלין (טמאין) ולזה נחשבו כדבר טהור כמו שהתבאר בראש מסכת טהרות: והתבואה שבחלון כאשר תצמח שם וכל דבר מחובר בארץ הוא טהור וכבר התבאר בהש"ס (ב"ב דף כ.) שיהיה זה הצמח מהשרש רחוק מן הכותל ונכנס וסתם החלון בקצת לפי שאם היה בתוך הכותל יהיה דעתו לפנותו שאם יעזבהו יפסיד הכותל וכבר בארנו בה' מזאת המסכת שמתנאי הדבר החוצץ שלא יהיה דעתו לפנותו ומבואר הוא כי כאשר יהיה בחלון דרך משל כמו ד"ט ותהיה זאת התבואה כבר סתמה ממנו יותר על ג' הנה הטפח נתמעט ולא תצא הטומאה מזה החלון: וכבר התבאר בי"ז מכלים שהככי הוא האריג הדק הלבן אשר ימצא בתוך הקנה הגדול והוא כמו אריגת העכביש והוא יקרא ככי וממנו דבר דק מאד יותר דק מחוט המשי וזהו ככי שאין בו ממש וממנו אריג הוא דומה לבגד חזק הבהירות והלובן וזהו ככי שיש בו ממש והנה התבאר בראש מסכת טהרות שנבלת העוף הטהור צריכה מחשבה ואז תטמא טומאת אוכלים בכביצה ולא יצטרך הכשר ושנבלת עוף הטמא צריכה מחשבה והכשר ואז תטמא טומאת אוכלים בכביצה וענין המחשבה שיכוין עליה שתהיה מאכל אדם לפי מה שיתבאר בסוף עוקצין והכשר הוא שינתן עליה ברצון אחד מהז' משקין כמו שיתבאר במכשירין (פ"ז מ"ד) ואלו המנויים כולן טהורים ולזה ימעטו: (רמב"ם)

פרק יג - משנה ו

אֵלּוּ שֶׁאֵינָן מְמַעֲטִים. אֵין הָעֶצֶם מְמַעֵט עַל יְדֵי עֲצָמוֹת, וְלֹא בָשָׂר עַל יְדֵי בָשָׂר, וְלֹא כַזַּיִת מִן הַמֵּת {יג}, וְלֹא כַזַּיִת מִן הַנְּבֵלָה, וְלֹא כָעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ, וְלֹא כַבֵּיצָה אֳכָלִים {יד}, וְלֹא תְבוּאָה שֶׁבַּחַלּוֹנוֹת, וְלֹא כָכַי שֶׁאֵין בָּהּ מַמָּשׁ, וְלֹא נִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר שֶׁחִשַּׁב עָלֶיהָ, וְלֹא נִבְלַת עוֹף הַטָּמֵא שֶׁחִשַּׁב עָלֶיהָ וְהִכְשִׁירָהּ, וְלֹא הַשְּׁתִי וְהָעֵרֶב הַמְנֻגָּעִים, וְלֹא לְבֵנָה מִבֵּית הַפְּרָס, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הַלְּבֵנָה מְמַעֶטֶת, מִפְּנֵי שֶׁעֲפָרָהּ טָהוֹר. זֶה הַכְּלָל, הַטָּהוֹר מְמַעֵט, וְהַטָּמֵא אֵינוֹ מְמַעֵט:

ר"ע מברטנורה וְלֹא תְבוּאָה שֶׁבַּחַלּוֹן. שֶׁהִשְׁרִישָׁה בַּחַלּוֹן מַמָּשׁ. מִשּׁוּם דְּדַעְתּוֹ לְפַנּוֹתָהּ שֶׁהִיא מְקַלְקֶלֶת אֶת הַכֹּתֶל, וְכָל דָּבָר שֶׁדַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתוֹ אֵינוֹ מְמַעֵט בַּחַלּוֹן. וּלְעֵיל אַיְרֵי שֶׁהִשְׁרִישָׁה רָחוֹק מִן הַכֹּתֶל, דְּהַשְׁתָּא אֵין דַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתָהּ: הַשְּׁתִי וְהָעֵרֶב הַמְנֻגָּעִים. דִּשְׁתִי וָעֵרֶב מִטַּמֵּא בִנְגָעִים, וְדָבָר טָמֵא אֵינוֹ מְמַעֵט: וְלֹא לְבֵנָה מִבֵּית הַפְּרָס. הַלְּבֵנָה הָעֲשׂוּיָה מֵעֲפַר בֵּית הַפְּרָס. רַבִּי מֵאִיר סָבַר שֶׁהִיא טְמֵאָה כְּמוֹ שֶׁעֲפַר בֵּית הַפְּרָס טָמֵא, הִלְכָּךְ אֵינָהּ מְמַעֶטֶת בַּחַלּוֹן. וְרַבָּנָן סָבְרֵי לֹא טִמְּאוּ אֶלָּא גוּשׁ כִּבְרִיָּתוֹ הַבָּא מִבֵּית הַפְּרָס, וְלֹא הֶעָפָר אֲפִלּוּ לְאַחַר שֶׁגִּבְּלוֹ {טו}. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים. וְשִׁעוּר הַגּוּשׁ, כְּפִיקָה גְדוֹלָה שֶׁל סַקָּאִים, שֶׁהוּא כְּחוֹתַם הַמַּרְצוּפִין: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יג} הַמֵּת. קָשֶׁה, פְּשִׁיטָא, דִּבְלָאו טֻמְאָה שֶׁבַּבַּיִת אִיהוּ גוּפֵיהּ מֵבִיא הַטֻּמְאָה לַבַּיִת שֶׁאֶצְלוֹ. וְנִרְאֶה לִי כְּגוֹן שֶׁהַזַּיִת מֻנָּח בִּכְלִי חֶרֶס וּפוּמֵיהּ לְצַד הַבַּיִת שֶׁהַטֻּמְאָה בְתוֹכוֹ, וּכְלִי חֶרֶס גּוּפֵיהּ לֹא מְבַטֵּל לֵיהּ וְאֵינוֹ מְמַעֵט, וְסָלְקָא דַעְתָּךְ אֲמֵינָא דְהַכַזַּיִת יְמַעֵט כוּ'. מַהֲרַ"ם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יד} אֳכָלִים. וְקָשֶׁה, אַמַּאי לֹא תָנֵי בְרֵישָׁא בַּהֲדֵי מְמַעֲטִין, כַּבֵּיצָה [אֳכָלִים] שֶׁלֹּא הֻכְשְׁרוּ. וּבְסֵיפָא לִתְנֵי אֵין מְמַעֲטִין אֳכָלִין שֶׁהֻכְשְׁרוּ, כְּמוֹ דְתָנֵי בְנִבְלַת עוֹף טָמֵא שֶׁהִכְשִׁירָהּ. וְשֶׁמָּא דָבָר פָּשׁוּט הוּא. וּבְנִבְלַת עוֹף טָמֵא אִצְטְרִיךְ לְאַשְׁמְעִינַן דְּלֹא הָוֵי כְנִבְלַת עוֹף טָהוֹר דְּלֹא בָעֵי הֶכְשֵׁר. מַהֲרַ"ם: {טו} כְּלוֹמַר, וְעַל יְדֵי כֵן חָזַר לִהְיוֹת כְּמוֹ גוּשׁ: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם לשון התורה בין בשתי בין בערב שיטמא בצרעת אמר יתברך (ויקרא יג) או בשתי או בערב. ולבינ' מבית הפרס גוש מגוש עפר הנעש' מבית הפרס וידוע שבית הפרס טמא להיותם אומרים בתוספתא לא אמרו אלא גוש כברייתו והנה יתבאר כל דיניו בזאת המסכת ואמרו הטמא אינו ממעט וכלל הדבר אשר הוא טמא בעצמו כמו כזית מן הנבילה וכעדשה מן השרץ או הדבר אשר יטמא בהיותו בחלון כמו כביצת אוכלים כשרים או הדומה להן והלכה כחכמים: (רמב"ם)

פרק יד

פרק יד - משנה א

הַזִּיז מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה כָּל שֶׁהוּא {א}. הַגִּזְרָה וְהַגַּבְלִית, בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. אֵיזֶהוּ הַזִּיז, שֶׁפָּנָיו לְמַטָּה. וְהַגִּזְרָה, שֶׁפָּנֶיהָ לְמָעְלָה. וּבַמָּה אָמְרוּ הַזִּיז מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה כָל שֶׁהוּא, בְּזִיז שֶׁהוּא גָבוֹהַּ מִן הַפֶּתַח שְׁלשָׁה נִדְבָּכִין, שֶׁהֵם שְׁנֵים עָשָׂר טֶפַח. יָתֵר מִכָּאן, מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה בְפוֹתֵחַ טֶפַח. הָעֲטָרוֹת וְהַפִּתּוּחִים מְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה בְפוֹתֵחַ טָפַח:

ר"ע מברטנורה הַזִּיז. שֶׁפָּנָיו לְמַטָּה. כְּמִין לוּחַ יוֹצֵא מִן הַכֹּתֶל לַחוּץ וְרֹאשׁוֹ כָפוּף לְמַטָּה לָאָרֶץ לְצַד הַפֶּתַח, הִלְכָּךְ מִצְטָרֵף אָהֳלוֹ עִם הַפֶּתַח וּמֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה בְּכָל שֶׁהוּא וַחֲשִׁיב כְּאִלּוּ יֵשׁ בּוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח, וְאִם טֻמְאָה תַחְתָּיו הַבַּיִת טָמֵא, שֶׁרוֹאִין רֹאשׁוֹ הַכָּפוּף לְמַטָּה כְּאִלּוּ הִגִּיעַ לָאָרֶץ, וּמֵבִיא טֻמְאָה שֶׁתַּחְתָּיו לְצַד הַבַּיִת: וְגִזְרָה. שֶׁפָּנֶיהָ לְמַעְלָה. רֹאשָׁהּ כָּפוּף לְמַעְלָה וְאֵין אֹהֶל שֶׁלָּהּ מִצְטָרֵף עִם הַפֶּתַח, הִלְכָּךְ בָּעְיָה פּוֹתֵחַ טֶפַח: וְגַבְלִית. מְפָרֵשׁ בַּתּוֹסֶפְתָּא כְּלִי שֶׁמֵּנִיקָה {ב} מִכָּאן וּמִכָּאן וּמְשַׁיֵּר מִן הָאֶמְצַע: שְׁנֵים עָשָׂר טְפָחִים. דְּשִׁעוּר כָּל נִדְבָּךְ אַרְבָּעָה טְפָחִים. וְנִדְבָּךְ הוּא שׁוּרָה שֶׁל בִּנְיַן אֲבָנִים: וְהָעֲטָרוֹת. אֲבָנִים סְדוּרוֹת בְּעִגּוּל בּוֹלְטוֹת מִן הַקִּיר לְמַעְלָה מִן הַפֶּתַח כְּעֵין כִּפָּה לְנוֹי, וְהַיְנוּ עֲטָרָה: וְהַפִּתּוּחִים. שֶׁעוֹשִׂים מֵאֶבֶן עַל הַפֶּתַח אוֹ עַל הַחַלּוֹן לְנוֹי, וּפְעָמִים שֶׁבּוֹלְטִים מִן הַחַלּוֹן וּמִן הַפֶּתַח טֶפַח אוֹ יוֹתֵר: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {א} כָּל שֶׁהוּא. בָּרוּר דְּכָל הֲבָאַת טֻמְאָה כָזוֹ שֶׁאֵינָהּ בְּאֹהֶל טֶפַח הַבָּרִיא, אֵינוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם. הָרַמְבַּ"ם: {ב} הָרַ"שׁ. וּבֶעָרוּךְ הֶעְתִּיק, כָּל שֶׁמְּעֻקָּם מִכָּאן. וּפֵרוּשׁ גַּבְלִית, אוֹצָר: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם זה הזיז אשר יביא את הטומאה בכל שהוא כבר התבאר לך את צורתו ואת תנאו וזה שיהיה לו תוספת אל מה שימשך לארץ כזה יהיה בינו ובין הארץ גובה י"ב טפחים והוא יוצא מצד פתח הבית ונחשוב זה הקצה הנוסף שהוא כבר הגיע לארץ וכל הטומאה אשר תחתיו לצד הבית ואלו השיעורים כולן הלכה למשה מסיני: ונדבכים. קבוץ מנדבך וכבר ביארנו בברכות (פ"ב) זה השם על מה יורה: ועטרות. הכתרים ר"ל היוצא מהבנין: והפתוחין. יהיו ג"כ בולטין ורוב מה שיעשו זה בבניינו אבן או הגף: (רמב"ם)

פרק יד - משנה ב

זִיז שֶׁעַל גַּבֵּי הַפֶּתַח, מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה בְפוֹתֵחַ טֶפַח. שֶׁעַל גַּבֵּי הַחַלּוֹן, רוּם אֶצְבָּעַיִם, שֶׁעַל גַּבֵּי מְלֹא מַקְדֵּחַ, כָּל שֶׁהוּא. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מְלֹאוֹ:

ר"ע מברטנורה זִיז שֶׁעַל גַּבֵּי הַפֶּתַח וֽכוּ'. הָכָא מַיְרֵי שֶׁנִּסְתַּם הַפֶּתַח {ג}, וּמִשּׁוּם הָכִי בָּעִינַן שֶׁיְּהֵא בַזִּיז פּוֹתֵחַ טֶפַח. וְהָכִי מַשְׁמַע בַּתּוֹסֶפְתָּא: וְשֶׁעַל גַּבֵּי הַחַלּוֹן רוּם אֶצְבָּעַיִם. כְּלוֹמַר בֵּין חַלּוֹן שֶׁשִּׁעוּרוֹ רוּם אֶצְבָּעַיִם כְּגוֹן שְׁיָרֵי הַמָּאוֹר, בֵּין חַלּוֹן שֶׁשִּׁעוּרוֹ מְלֹא מַקְדֵּחַ כְּגוֹן הָעוֹשֶׂה מָאוֹר בִּתְחִלָּה, זִיז שֶׁעַל גַּבֵּי שְׁנֵיהֶם בְּכָל שֶׁהוּא: וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מְלֹאוֹ. חַלּוֹן שֶׁשִּׁעוּרוֹ רוּם אֶצְבָּעַיִם, זִיז שֶׁלּוֹ שִׁעוּרוֹ בְאֶצְבָּעַיִם. וְחַלּוֹן שֶׁשִּׁעוּרוֹ מְלֹא מַקְדֵּחַ זִיז שֶׁלּוֹ נַמִּי מְשַׁעֲרִינַן בִּמְלֹא מַקְדֵּחַ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ג} וְלֹא שֶׁיָּבִיא אֶת הַטֻּמְאָה לַבַּיִת, אֶלָּא שֶׁמֵּבִיא הַטֻּמְאָה שֶׁתַּחְתָּיו אֶל הַכֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו. וְקָא מַשְׁמַע לָן דְּלֹא אָמְרִינַן דְּזִיז בְּכָל שֶׁהוּא לְכָל דָּבָר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם ע"ג הפתח. ר"ל שיהיה יוצא מהמשקוף ולהיותו למעלה מי"ב טפחים יצטרך שיהיה בו פותח טפח ואז יביא את הטומאה לבית: עוד אמר שעל גבי החלון שאם הוא ע"ג רום אצבעיים שאז יביא את הטומאה והתבאר בתוספתא שיצטרך שיהיה רחב זה הזיז רחב אגודל הזה אם החלון הוא עשוי לתשמיש אשר שיעורו טפח על טפח כמו שקדם אולם העשוי למאור אשר שיעורו מלא מקדח הנה באיזה שיעור שיהיה הזיז ובאיזה גובה שיהיה יביא את הטומאה וכאילו הוא יאמר שעל גבי החלון העשוי למאור ששיעורו מלא מקדח כל שהוא ור' יוסי אומר שיצטרך שיהיה גבוה זה הזיז גם כן מלא מקדח ואין הלכה כרבי יוסי: (רמב"ם)

פרק יד - משנה ג

קָנֶה שֶׁעַל גַּבֵּי הַפֶּתַח, אֲפִלּוּ גָבֹהַּ מֵאָה אַמָּה, מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה כָל שֶׁהוּא, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, אַל יַחְמוֹר זֶה מִן הַזִּיז:

ר"ע מברטנורה אֲפִלּוּ גָבֹהַּ מֵאָה אַמָּה. אַף עַל גַּב דְּזִיז שִׁעוּר גָּבְהוֹ מִן הַפֶּתַח שְׁנֵים עָשָׂר טְפָחִים, בְּקָנֶה הֶחְמִירוּ מִשּׁוּם דְּמִטַּלְטֵל. וְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי סָבַר דְּאֵין לְהַחֲמִיר בְּקָנֶה יוֹתֵר מִן הַזִּיז, וּלְמַעְלָה מִשְּׁנֵים עָשָׂר טְפָחִים שִׁעוּרוֹ בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: (ר"ע מברטנורה).

רמב"ם אומר רבי יהושע להיות הקנה משוך על ארכו ודבוק לכותל אע"פ שהוא למעלה מי"ב טפחים הנה הוא יביא את הטומאה לבית בכל שהוא ואמר רבי יוחנן בן נורי שלא תהיה זו חמורה מהזיז אשר לא יביא את הטומאה כאשר היה למעלה מי"ב טפחים אלא בפותח טפח כמו שקדם והלכה כרבי יוחנן בן נורי: (רמב"ם)

פרק יד - משנה ד

זִיז שֶׁהוּא סוֹבֵב אֶת כָּל הַבַּיִת וְאוֹכֵל בַּפֶּתַח שָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת {ד}, טֻמְאָה בַבַּיִת, כֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו טְמֵאִים. טֻמְאָה תַחְתָּיו {ה}, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַמֵּא אֶת הַבַּיִת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְטַהֵר. וְכֵן בְּחָצֵר שֶׁהִיא מֻקֶּפֶת אַכְסַדְרָה:

ר"ע מברטנורה זִיז. שֶׁהוּא רָחָב טֶפַח וְסוֹבֵב אֶת כָּל כָּתְלֵי הַבַּיִת מִבַּחוּץ, וּכְנֶגֶד הַפֶּתַח אוֹכֵל שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת וְעַל שְׁאָר הַפֶּתַח אֵין זִיז. שֶׁאִם הָיָה אוֹכֵל כְּנֶגֶד הַפֶּתַח טֶפַח הָיָה הַבַּיִת טָמֵא לְדִבְרֵי הַכֹּל: כֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו טְמֵאִים. בְּהָא לֹא פָלֵיג רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ כִּדְפָלֵיג בְּסֵיפָא, לְפִי שֶׁדֶּרֶךְ טֻמְאָה לָצֵאת: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַמֵּא אֶת הַבַּיִת. כֵּיוָן דְּזִיז חָמוּר שֶׁמְּטַמֵּא בְּכָל שֶׁהוּא, מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה לַבַּיִת בְּשָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת: וְכֵן בְּחָצֵר שֶׁהִיא מֻקֶּפֶת אַכְסַדְרָה. וְהָאַכְסַדְרָה אוֹכֶלֶת בַּפֶּתַח שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, טֻמְאָה בַּבַּיִת, כֵּלִים שֶׁבָּאַכְסַדְרָה טְמֵאִים. טֻמְאָה בָאַכְסַדְרָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַמֵּא הַבַּיִת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְטַהֵר. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ד} שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת. כְּלוֹמַר פָּחוֹת מִטֶּפַח: {ה} תַּחְתָּיו. בְּזִיז שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִשְּׁנֵים עָשָׂר טְפָחִים. הָרַאֲבַ"ד. דְּאִם לֹא כֵן הָיָה מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה בְּכָל שֶׁהוּא. כֶּסֶף מִשְׁנֶה: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם [זיז.] דמיון תא סיבב את כל הבית בד' כתליו ויצא ממנו בחלל הפתח ג' אצבעות: ואמרו וכן בחצר שהיא מוקפת אכסדרה ירצה בו כי כאשר היה הבית מוקף באכסדרה והיתה טומאה בבית הנה כל מה שתחת אלו האכסדראו' טמא לפי שהטומאה תצא מהבית ותתפשט תחת המשקוף כולו אולם אם היתה טומאה בחצר הנה אין ספק שהכלים שבאכסדרה טהורים לפי שהטומאה מגולה לאויר ואם היתה הטומאה באה מאכסדרי הבית לדברי הכל טמא לפי שגג האכסדרה כבר כלל כל פתח הבית ואמנם חלקו להיות אוכל בשיעור ג' אצבעו' לבד ואמר רבי אליעזר שבזיז חומרא בהיותו טמא בכל שהוא כמו שקדם כן יביא טומאה לבית בג' אצבעות אולם אם היה אוכל מפתח הבית טפח יהיה הבית טמא לדברי הכל והלכה כרבי יהושע: (רמב"ם)

פרק יד - משנה ה

שְׁנֵי זִיזִין זֶה עַל גַּבֵּי זֶה וְיֵשׁ בָּהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח וּבֵינֵיהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח, טֻמְאָה תַחְתֵּיהֶן, תַּחְתֵּיהֶן טָמֵא. בֵּינֵיהֶם, בֵּינֵיהֶן טָמֵא. עַל גַּבֵּיהֶן, כְּנֶגְדּוֹ עַד לָרָקִיעַ טָמֵא. הָיָה הָעֶלְיוֹן עוֹדֵף עַל הַתַּחְתּוֹן פּוֹתֵחַ טֶפַח, טֻמְאָה תַחְתֵּיהֶן אוֹ בֵינֵיהֶן, תַּחְתֵּיהֶן וּבֵינֵיהֶן טָמֵא. עַל גַּבֵּיהֶן, כְּנֶגְדּוֹ עַד לָרָקִיעַ טָמֵא. הָיָה הָעֶלְיוֹן עוֹדֵף עַל הַתַּחְתּוֹן פָּחוֹת מִטֶּפַח, טֻמְאָה תַחְתֵּיהֶן, תַּחְתֵּיהֶן וּבֵינֵיהֶן טָמֵא. בֵּינֵיהֶן אוֹ תַחַת הַמּוֹתָר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, תַּחְתֵּיהֶן וּבֵינֵיהֶן טָמֵא. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, בֵּינֵיהֶן וְתַחַת הַמּוֹתָר, טָמֵא, וְתַחְתֵּיהֶן, טָהוֹר:

ר"ע מברטנורה שְׁנֵי זִיזִין זֶה עַל גַּבֵּי זֶה. וּמְכֻוָּנִים זֶה כְנֶגֶד זֶה: יֵשׁ בָּהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח. שֶׁכָּל אֶחָד מִן הַזִּיזִים רָחְבּוֹ טֶפַח עַל טֶפַח: וּבֵינֵיהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח. הַתַּחְתּוֹן גָּבֹהַּ מִן הָאָרֶץ טֶפַח וְהָעֶלְיוֹן גָּבֹהַּ מִן הַתַּחְתּוֹן טֶפַח: וְטֻמְאָה תַחְתֵּיהֶן. תַּחַת הַתַּחְתּוֹן. כָּל מַה שֶּׁתַּחְתָּיו טָמֵא וּמַה שֶּׁעַל גַּבָּיו טָהוֹר, דְּחוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה: בֵּינֵיהֶן. אִם טֻמְאָה בֵּין תַּחְתּוֹן לָעֶלְיוֹן כָּל מַה שֶּׁבֵּינֵיהֶן טָמֵא, אֲבָל מַה שֶּׁתַּחַת הַתַּחְתּוֹן וְשֶׁעַל הָעֶלְיוֹן, טָהוֹר, דְּחוֹצְצִים: עַל גַּבֵּיהֶן. עַל גַּבֵּי הָעֶלְיוֹן. כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה עַד הָרָקִיעַ, טָמֵא, וְכָל הַשְּׁאָר טָהוֹר: הָיָה הָעֶלְיוֹן עוֹדֵף עַל הַתַּחְתּוֹן וֽכוּ' תַּחְתֵּיהֶן וּבֵינֵיהֶן טָמֵא. דְּבֵין שֶׁהַטֻּמְאָה תַחַת הַתַּחְתּוֹן בֵּין שֶׁהַטֻּמְאָה בֵינֵיהֶן, אוֹתוֹ הָעֹדֶף שֶׁהָעֶלְיוֹן יָתֵר עַל הַתַּחְתּוֹן טֶפַח מְעָרֵב אֶת הַטֻּמְאָה בְּכָל מָקוֹם. אֲבָל מַה שֶּׁעַל הָעֶלְיוֹן טָהוֹר, דְּחוֹצֵץ: עַל גַּבֵּיהֶן. עַל גַּבֵּי הָעֶלְיוֹן: הָיָה הָעֶלְיוֹן עוֹדֵף עַל הַתַּחְתּוֹן וֽכוּ' טֻמְאָה תַחְתֵּיהֶן. תַּחַת הַתַּחְתּוֹן: תַּחְתֵּיהֶן וּבֵינֵיהֶן טָמֵא. דְּאוֹתוֹ עֹדֶף מְעָרֵב אֶת הַטֻּמְאָה בֵּינֵיהֶן וּמֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה לְמַה שֶּׁתַּחְתָּיו: בֵּינֵיהֶן. אִם הַטֻּמְאָה בֵּינֵיהֶן אוֹ לְמַטָּה בָּאָרֶץ תַּחַת הַמּוֹתָר, דְּהַיְנוּ כְנֶגֶד הָעֹדֶף וְלֹא תַחַת הַתַּחְתּוֹן: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר תַּחְתֵּיהֶן וּבֵינֵיהֶן טָמֵא. דְּאַף עַל גַּב דְּלֵיכָּא טֶפַח בָּעֹדֶף מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה לְתַחַת הַתַּחְתּוֹן, הוֹאִיל וְעוֹדֵף עָלָיו {ו}: בֵּינֵיהֶן וְתַחַת הַמּוֹתָר טָמֵא. מַה שֶּׁבֵּין שְׁנֵי הַזִּיזִין וּמַה שֶּׁתַּחְתֵּיהֶן בָּאָרֶץ כְּנֶגֶד הַמּוֹתָר, טָמֵא: וְתַחְתֵּיהֶן טָהוֹר. מַה שֶּׁתַּחַת הַתַּחְתּוֹן. דְּכֵיוָן דְּאֵין בַּמּוֹתָר טֶפַח אֵין הַטֻּמְאָה בָאָה תַחַת הַתַּחְתּוֹן. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ו} דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְטַעֲמֵיהּ דְּאָמַר לְעֵיל טֻמְאָה תַחַת הַזִּיז הַבַּיִת טָמֵא אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. הָרַ"שׁ. וּכְלוֹמַר, וְהָכִי נַמִּי מַחֲמִיר כָּאן בִּשְׁנֵי זִיזִין זֶה עַל גַּבֵּי זֶה, דְּהָא לְעֵיל פֵּרֵשׁ דְּהַתַּחְתּוֹן גָּבֹהַּ מִן הָאָרֶץ טֶפַח, וְאִם כֵּן לָאו בְּזִיז שֶׁעַל גַּבֵּי הַפֶּתַח מַיְרֵי. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם דע שכל מה שיאמר תחתיהן הנה ענין זה תחת התחתון כמו בינו ובין הארץ וכל מה שיאמר על גביהן עניינו על גב העליון וכאשר היה העליון עודף טפח אין הבדל בין היות הטומאה תחת הזיז התחתון או תחת הנוסף אשר יוסיף לעליון או ע"ג זיז התחתון אשר יביא הטומאה ביניהן כל מה שתחת העליון טמא בכל אלו המצבות אשר תביא הטומאה ביניהן ושרש זה כבר הוכפל פעמים ולזה אמר תחתיהן וביניהן טמא והלכה כרבי יהושע: (רמב"ם)

פרק יד - משנה ו

יֵשׁ בָּהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח וְאֵין בֵּינֵיהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח, טֻמְאָה תַחְתֵּיהֶן, תַּחְתֵּיהֶן טָמֵא. בֵּינֵיהֶן אוֹ עַל גַּבֵּיהֶן, כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא:

ר"ע מברטנורה וְאֵין בֵּינֵיהֶם פּוֹתֵחַ טֶפַח. שֶׁאֵין הַתַּחְתּוֹן גָּבֹהַּ מִן הָאָרֶץ טֶפַח וְאֵין הָעֶלְיוֹן גָּבֹהַּ מִן הַתַּחְתּוֹן טֶפַח: בֵּינֵיהֶן וְתַחְתֵּיהֶן טָמֵא. דְּאֵין הַתַּחְתּוֹן חוֹצֵץ, כֵּיוָן דְּאֵין תַּחְתָּיו פּוֹתֵחַ טֶפַח וְלֹא עַל גַּבָּיו פּוֹתֵחַ טֶפַח {ז}, וְהָעֶלְיוֹן מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה לְכָל מַה שֶּׁתַּחְתָּיו וְתַחַת הַתַּחְתּוֹן, וְחוֹצֵץ לְמַה שֶּׁעַל גַּבָּיו, כֵּיוָן דְּעֶלְיוֹן גָּבֹהַּ מִן הָאָרֶץ טֶפַח: כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא. וּמַה שֶּׁתַּחְתָּיו טָהוֹר. דְּאַף עַל גַּב דְּאֵין גָּבֹהַּ מֵחֲבֵרוֹ טֶפַח, הֲרֵי גָּבֹהַּ מִן הָאָרֶץ טֶפַח וְחוֹצֵץ: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ז} פֵּרוּשׁ, בֵּין הַתַּחְתּוֹן לָעֶלְיוֹן, לְכָךְ בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב פֵּרוּשׁ לַגִּרְסָא הַשְּׁנִיָּה: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כאשר היתה טומאה ביניהן והיה ביניהן פחות מגובה טפח הנה אין זאת הטומאה באהל ואמנם היא דחוקה והיא אשר תקרא בש"ס טומאה רצוצה ולזה כנגדו עד הרקיע טמא וכאילו היה על גביהן ואשר ראוי שלא תטמא ג"כ תחתיהן להיות בתחתון פותח טפח והוא גבוה מן הארץ גובה רב לפי שהמאמר הוא בזיז והוא כמו שקדם: (רמב"ם)

פרק יד - משנה ז

אֵין בָּהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח, בֵּין שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח בֵּין שֶׁאֵין בֵּינֵיהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח, טֻמְאָה תַחְתֵּיהֶן, בֵּינֵיהֶן אוֹ עַל גַּבֵּיהֶן, טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת. וְכֵן שְׁתֵּי יְרִיעוֹת שֶׁהֵן גְּבוֹהוֹת מִן הָאָרֶץ פּוֹתֵחַ טָפַח {ט}:

ר"ע מברטנורה אֵין בָּהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח. שֶׁהַזִּיזִין אֵין בְּרָחְבָּן טֶפַח {ח}, הִלְכָּךְ בֵּין שֶׁהַטֻּמְאָה לְמַטָּה בֵּין שֶׁהַטֻּמְאָה לְמַעְלָה לֹא חַיְצֵי כְּלָל: וְכֵן שְׁתֵּי יְרִיעוֹת שֶׁהֵן גְּבוֹהוֹת מִן הָאָרֶץ בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. וּגְבוֹהוֹת זוֹ מִזּוֹ טֶפַח, דִּינָן כִּשְׁנֵי זִיזִין: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ח} וּלְפִי מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְטַעֲמֵיהּ מַתְנִיתִין דְּהָכָא כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: {ט} וְכֵן וְכוּ'. וְכֵן בְּכָל הַחֲלֻקּוֹת הַשְּׁנוּיוֹת לְעִנְיַן הַזִּיזִין: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם זה מבואר ממה שקדם ודין השתי יריעות זו על גב זו כדין שני זיזין: (רמב"ם)

פרק טו

פרק טו - משנה א

סָגוֹס עָבֶה וְכֹפֶת עָבֶה, אֵינָן מְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה, עַד שֶׁיְּהוּ גְבוֹהִין מִן הָאָרֶץ פּוֹתֵחַ טֶפַח. קְפוּלִין זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ, אֵינָן מְבִיאוֹת אֶת הַטֻּמְאָה, עַד שֶׁתְּהֵא הָעֶלְיוֹנָה גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ פּוֹתֵחַ טֶפַח. טַבְלָיוֹת שֶׁל עֵץ זוֹ עַל גַּב זוֹ אֵינָן מְבִיאוֹת אֶת הַטֻּמְאָה, עַד שֶׁתְּהֵא הָעֶלְיוֹנָה גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ פּוֹתֵחַ טֶפַח. וְאִם הָיוּ שֶׁל שַׁיִשׁ, טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת:

ר"ע מברטנורה סָגוֹס עָבֶה. הַךְ מַתְנִיתִין פֵּרַשְׁנוּהָ לְעֵיל {א} בְּפֶרֶק הַבַּיִת שֶׁנִּסְדַּק [מִשְׁנָה ג']. וְאַיְדֵי דְבָעֵי לְמִתְנֵי טַבְלָיוֹת, הֲדַר תַּנְיֵהּ הָכָא: וְאִם הָיוּ שֶׁל שַׁיִשׁ. אֲפִלּוּ עֶלְיוֹנָה גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח לָא חֲשִׁיבֵי אֹהֶל לְהָבִיא אֶת הַטֻּמְאָה, כֵּיוָן דְּהַתַּחְתּוֹנָה מְמַעֶטֶת אֶת הָאֲוִיר לְפִי שֶׁהֵן נֶחְשָׁבוֹת כָּאָרֶץ. אֲבָל טַבְלָאוֹת שֶׁל עֵץ אֵינָן חֲשׁוּבוֹת כְּקַרְקַע בִּזְמַן שֶׁהָעֶלְיוֹנָה גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח, אַף עַל פִּי שֶׁהַתַּחְתּוֹנָה מְמַעֶטֶת אֶת הָאֲוִיר, הָעֶלְיוֹנָה מְבִיאָה אֶת הַטֻּמְאָה: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {א} וּמִיהוּ הָתָם לְעִנְיַן נְתוּנִים תַּחַת הַסֶּדֶק, וְאַשְׁמְעִינַן דְּלֹא אָמְרִינַן כְּאִלּוּ הַסָּגוֹס קָלִישׁ וְחָלוּל תַּחְתָּיו וְגוּד אַסִּיק. וְהָכָא לָאו בְּהָכִי מַיְרֵי אֶלָּא כְשֶׁטֻּמְאָה רְצוּצָה תַחְתֵּיהֶן אוֹ בֵינֵיהֶן, וְאַשְׁמְעִינַן דַּאֲפִלּוּ קָלִישׁ לְחוּד נַמִּי לֹא אָמְרִינַן. וְלֹא זוֹ אַף זוֹ קָתָנֵי. מַהֲרַ"ם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כבר ביארנו בפי"א (מ"ג) ענין אמרו אין מביאין את הטומאה וביארנו שם סגוס ושם כופת. וטבלאות לוחות: וענין אמר בכאן עד שיהיו גבוהין מן הארץ פותח טפח לפי מה שאספר וזה כאשר היה סגוס או כופת או טבלא או בגד מושם אחד למעלה מהשני עד שיהיה בגבהו טפח עוד היתה הטומאה למעלה מזאת הטבלא דרך משל אשר היתה גבוה מן הארץ והיתה טבלא שניה ממעל לטומאה דבוקה בה הנה זאת הטבלא העליונה מביאה את הטומאה ותטמא כל הטבלאות ומה שביניהם מן הכלים וזה הדין בעצמו בסגוס ובדומה לו בזה הדבר נחלקו טבלאות של שיש לפי שהן נחשבות כארץ ואם היו שיש על שיש והיה בין השיש העליון אשר תחתיו הטומאה ובין הארץ גבוה אלף אמה לא נחשוב מהשיש כאילו הוא נעדר אבל נאמר שהיא תחתיו טומאה רצוצה ובוקעת ועולה בוקעת ויורדת ולשון התוספתא בביאור אלו הענינים כן טבלאות של שיש חלקה זו על גבי זו וטומאה תחת אחת מהן אפי' גבוהות מן הארץ אלף אמה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת: (רמב"ם)

פרק טו - משנה ב

טַבְלָיוֹת שֶׁל עֵץ שֶׁהֵן נוֹגְעוֹת זוֹ בָזוֹ בְקַרְנוֹתֵיהֶם וְהֵן גְּבוֹהוֹת מִן הָאָרֶץ פּוֹתֵחַ טֶפַח, טֻמְאָה תַחַת אַחַת מֵהֶן, הַנּוֹגֵעַ בַּשְּׁנִיָּה, טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה, כֵּלִים שֶׁתַּחַת הָרִאשׁוֹנָה טְמֵאִים, וְשֶׁתַּחַת הַשְּׁנִיָּה טְהוֹרִין. הַשֻּׁלְחָן אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה, עַד שֶׁיְּהֵא בוֹ רִבּוּעַ בְּפוֹתֵחַ טָפַח:

ר"ע מברטנורה טַבְלָיוֹת שֶׁל עֵץ. שֶׁהֵן סְמוּכוֹת זוֹ אֵצֶל זוֹ וְכָל אַחַת מֵהֶן גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח וְנוֹגְעוֹת בְּקַרְנוֹתֵיהֶן כָּל אַחַת בַּחֲבֶרְתָּהּ שֶׁאֶצְלָהּ, וְדֶרֶךְ קַרְנֵי הַטַּבְלָאוֹת שֶׁאֵין בְּרָחְבָּן טֶפַח, הִלְכָּךְ כֵּלִים שֶׁתַּחַת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהַטֻּמְאָה תַחְתֶּיהָ, טְמֵאִים, וְשֶׁתַּחַת הַשְּׁנִיָּה טְהוֹרִים: הַנּוֹגֵעַ בַּשְּׁנִיָּה טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה. וְאַף עַל גַּב דִּתְנַן בְּפֶרֶק קַמָּא כֵּלִים הַנּוֹגְעִים בְּמֵת וְכֵלִים בְּכֵלִים טְמֵאִים טֻמְאַת שִׁבְעָה, הַשְּׁלִישִׁי בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים טְמֵאִים טֻמְאַת עֶרֶב {ב}, הָא תְנַן הָתָם אֵין הָאֹהֶל מִתְחַשֵּׁב, הִלְכָּךְ טַבְלָא שֶׁהַטֻּמְאָה תַחְתֶּיהָ אֵינָהּ מִן הַמִּנְיָן: עַד שֶׁיְּהֵא בוֹ רִבּוּעַ בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. כְּמִין תֵּבָה פְּרוּצָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ אַרְבַּע דְּפָנוֹת הָיוּ עוֹשִׂים לַשֻּׁלְחָן שֶׁהַשֻּׁלְחָן יוֹשֵׁב עָלֶיהָ, וְאוֹתָהּ תֵּבָה פְּרוּצָה קָרוּי רִבּוּעַ. וּפְעָמִים שֶׁהַשֻּׁלְחָן בּוֹלֵט וְיוֹצֵא חוּץ מֵאוֹתוֹ רִבּוּעַ טֶפַח אוֹ פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר, וְהַשְׁתָּא קָאָמַר דְּצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא הַשֻּׁלְחָן בּוֹלֵט חוּץ מֵאוֹתוֹ רִבּוּעַ בְּפוֹתֵחַ טֶפַח, דְּמַה שֶּׁבְּתוֹךְ הָרִבּוּעַ אֵינוֹ מִצְטָרֵף. וְאִם טֻמְאָה נַמִּי בְתוֹךְ הָרִבּוּעַ מִבִּפְנִים, הָרִבּוּעַ חוֹצֵץ וּמוֹנֵעַ הַטֻּמְאָה מִלַּעֲבֹר לַחוּץ: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ב} וּפֵרוּשׁ, מִשּׁוּם חִבּוּרִין נַמִּי לֵיכָּא, דַּהֲוֵי דְיִקְרַב לִדְיִקְרַב דְּטָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב. וְאִם תֹּאמַר וְהָא כָל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵינוֹ מִטַּמֵּא טֻמְאַת אֹהָלִים כוּ'. דְּהָתָם לְשֶׁיְּהֵא אֹהֶל טָמֵא בְעַצְמוֹ אַף לְאַחַר שֶׁהוֹצִיאוּ הַמֵּת, וְהָכָא שֶׁהַמֵּת בְּתוֹכוֹ דַּהֲוֵי כְמָלֵא טֻמְאָה: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם נוגעות בקרנותיהן. על זאת הצורה הנוגע בשניה טמא טומאת ז'. לפי שהוא חלק מאהל המת וכלים שתחתיה טהורין לפי שלא יגיע בינה ובין הטבלא אשר תחתיה הטומאה פותח טפח עד שתביא לה טומאה ואמנם ימשש זוית לזוית לבד כמו שביארנו והבן זה הענין והקש עליו ואמר עד שיהיה בו רבוע פותח טפח לפי שכבר יהיה מעט הגובה או מעט הרוחב הנה לא יביא טומאה תחתיו עד שיהא בו טפח על טפח על רום טפח: (רמב"ם)

פרק טו - משנה ג

חָבִיּוֹת שֶׁהֵן יוֹשְׁבוֹת עַל שׁוּלֵיהֶן אוֹ מֻטּוֹת עַל צִדֵּיהֶן, בָּאֲוִיר, וְהֵן נוֹגְעוֹת זוֹ בָזוֹ בְּפוֹתֵחַ טֶפַח {ג}, טֻמְאָה תַחַת אַחַת מֵהֶן, טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּטְהוֹרוֹת. אֲבָל אִם הָיוּ טְמֵאוֹת אוֹ גְבוֹהוֹת מִן הָאָרֶץ פּוֹתֵחַ טֶפַח, טֻמְאָה תַחַת אַחַת מֵהֶן, תַּחַת כֻּלָּם טָמֵא:

ר"ע מברטנורה חָבִיּוֹת. שׁוּרוֹת הַרְבֵּה שֶׁל חָבִיּוֹת, זוֹ אַחַר זוֹ וְזוֹ עַל זוֹ: שֶׁהֵן יוֹשְׁבוֹת עַל שׁוּלֵיהֶן. וּפִיהֶן לְמַעְלָה: אוֹ מֻטּוֹת עַל צִדֵּיהֶן. וּפִיהֶן מִן הַצַּד: בָּאֲוִיר. בַּגִּנָּה אוֹ בֶחָצֵר: בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. בְּרֹחַב טֶפַח נוֹגְעוֹת זוֹ בָזוֹ: טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה. לַצְּדָדִין קָתָנֵי לַהּ. דְּמֻטּוֹת עַל צִדֵּיהֶן אֲפִלּוּ כְנֶגֶד הַטֻּמְאָה אֵין טָמֵא אֶלָּא מַה שֶּׁתַּחְתֵּיהֶן וְעַל גַּבֵּיהֶן, אֲבָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָן טָהוֹר, כֵּיוָן דְּאֵין כְּלִי חֶרֶס מִטַּמֵּא מִגַּבּוֹ, עַל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ מַצִּיל. וּמַה שֶּׁאֵינוֹ כְנֶגֶד הַטֻּמְאָה אֲפִלּוּ שֶׁתַּחְתֵּיהֶן וְעַל גַּבֵּיהֶן טָהוֹר. וּבְיוֹשְׁבוֹת עַל שׁוּלֵיהֶן אֲפִלּוּ עַל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ אֵין מַצִּילוֹת, כֵּיוָן שֶׁאֵין הֶפְסֵק מֵאֲוִיר תּוֹכוֹ לָאֲוִיר שֶׁחוּצָה לוֹ, וְחָבִית עַצְמָהּ נִטְמְאָה וְנִטְמְאוּ כָל כֵּלִים שֶׁבְּתוֹכָהּ וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא כְנֶגֶד הַטֻּמְאָה, כִּדְאָמְרִינַן טַעֲמָא בְּסוֹף פֶּרֶק כַּוֶּרֶת: בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּטְהוֹרוֹת. דְּכֵיוָן דִּטְהוֹרוֹת הֵן דָּמוּ לְטַבְלָאוֹת שֶׁל שַׁיִשׁ שֶׁהַתַּחְתּוֹנוֹת סוֹתְמוֹת אֶת חֲלַל טֶפַח וְטֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה: אֲבָל אִם הָיוּ טְמֵאוֹת. אֲפִלּוּ אֵין גְּבוֹהוֹת מִן הָאָרֶץ, הָעֶלְיוֹנוֹת שֶׁגְּבוֹהוֹת מִן הָאָרֶץ טֶפַח מְבִיאוֹת אֶת הַטֻּמְאָה, שֶׁאֵין הַתַּחְתּוֹנוֹת סוֹתְמוֹת כֵּיוָן דִּטְמֵאוֹת מִידִי דַהֲוֵי אַקְּפוּלִין זוֹ עַל זוֹ וְטַבְלָאוֹת זוֹ עַל זוֹ {ד}: אוֹ גְבוֹהוֹת מִן הָאָרֶץ פּוֹתֵחַ טֶפַח. מְבִיאוֹת אֶת הַטֻּמְאָה, וַאֲפִלּוּ טְהוֹרוֹת, כֵּיוָן דְּנוֹגְעוֹת זוֹ בָזוֹ בְּרֹחַב טֶפַח נֶחְשָׁבוֹת כֻּלָּן כְּאֹהֶל אֶחָד: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ג} טֶפַח. וּמִשּׁוּם סֵיפָא נָקַט. דִּלְגוּפֵיהּ לֹא אִצְטְרִיךְ, דְּכֵיוָן שֶׁתַּחַת עַצְמָהּ אֵינָהּ מְבִיאָה הַטֻּמְאָה אֶלָּא בוֹקַעַת, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁאֵינָהּ מְבִיאָה אֶל הֶחָבִית שֶׁאֶצְלָהּ וַאֲפִלּוּ נוֹגַעַת בְּפוֹתֵחַ טֶפַח: {ד} וְהַתַּחְתּוֹנָה כְמַאן דְּלֵיתָא דָמֵי, וְאוֹתָהּ שֶׁעַל גַּבֶּיהָ מְבִיאָה הַטֻּמְאָה לְכָל מַה שֶּׁתַּחְתֶּיהָ וּבוֹקַעַת כְּנֶגְדָּהּ עַד לָרָקִיעַ, דְּאָדָם וְכֵלִים נַעֲשׂוּ אֹהָלִים לְטַמֵּא וְלֹא לְטַהֵר, וּלְכָךְ מֵבִיא הַטֻּמְאָה לְכָל שֶׁתַּחְתֵּיהֶן וְחוֹזֶרֶת וּבוֹקַעַת לְמַעְלָה, דְּאֵין נַעֲשִׂים אֹהָלִים לְהַפְסִיק. וְהָא דְלָא תָנֵי בְּמַתְנִיתִין לְמַעְלָה מֵהֶן, מִשּׁוּם דְּבִטְהוֹרוֹת נַמִּי שֶׁגְּבוֹהוֹת טֶפַח אַיְרֵי, דְּחוֹצְצוֹת, דִּבְחָבִיּוֹת שֶׁל שַׁיָּטִין וְכַיּוֹצֵא בָהֶן אַיְרֵי שֶׁסְּתוּמִין וּטְהוֹרִים לְגַמְרֵי, וְדָמֵי לְטַבְלָיוֹת שֶׁל שַׁיִשׁ דִּלְעֵיל וְלֹא לַכֵּלִים הַטְּהוֹרִים הָעֲשׂוּיִין לְקַבָּלָה דְּנַעֲשׂוּ אֹהָלִים לְטַמֵּא וְלֹא לְטַהֵר. מַהֲרַ"ם: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כבר ידעת איך הוא תמונת החביות וזה שבטניהם בולטים ושוליהן וראשיהן מחודדים וכאשר יתחבר חבית מהחבית הנה כבר ימשש שטח זה לשטח זה טפח על טפח או יותר מטפח וכאשר תמשש אחת חבירתה והתחברו כולן אחת (תחת א') בין שהיו יושבות על שוליהן או על צידיהן והיו כולן גבוהות מן הארץ טפח הנה היו כולן אהל אחד ולזה כאשר טומאה תחת אחת מהן תחת כלן טמא. והוסיף בזה החביות דין ואמר כי כאשר התחברו כמו שספרנו בפותח טפח והם כבר נטמאו במין ממיני הטומאות והיתה טומאה תחת אחת מהן תחת כלן טמא אף על פי שאין שם חלל טפח ולזה להיותה בעלת בטן ולה חלל הרבה ואנחנו נאמר הצד עליון מביא את הטומאה לפי מה שקדם מאמר בטומאת אלו החביות כולן טמאות ואוירן טמא אולם אם היו טהורות למה שיתפשט זה המאמר לפי שהצד העליון לא תגיעהו הטומאה לפי שכלי חרס אינו מטמא מגבו כאשר השרשנו: (רמב"ם)

פרק טו - משנה ד

בַּיִת שֶׁחֲצָצוֹ בִנְסָרִים אוֹ בִירִיעוֹת, מִן הַצְּדָדִים אוֹ מִן הַקּוֹרוֹת, טֻמְאָה בַבַּיִת, כֵּלִים שֶׁבַּחֲצָץ {ה} טְהוֹרִים. טֻמְאָה בַחֲצָץ, כֵּלִים שֶׁבַּבַּיִת טְמֵאִין. כֵּלִים שֶׁבַּחֲצָץ, אִם יֶשׁ שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח, טְמֵאִים. וְאִם לָאו, טְהוֹרִים:

ר"ע מברטנורה שֶׁחֲצָצוֹ. שֶׁעָשָׂה בוֹ מְחִצָּה: מִן הַצְּדָדִין. שֶׁהַיְרִיעוֹת וְהַנְּסָרִים נְתוּנוֹת כְּנֶגֶד הַכְּתָלִים שֶׁל הַבַּיִת: אוֹ מִן הַקּוֹרוֹת. שֶׁנְּתוּנוֹת תַּחַת תִּקְרַת הַבַּיִת: כֵּלִים שֶׁבַּחֲצָץ טְהוֹרִים. דִּירִיעוֹת וּנְסָרִים חוֹצְצִים, וְנֶחְשָׁבִים כְּכֵלִים שֶׁעַל הַגַּג וּכְכֵלִים שֶׁחוּץ לַכֹּתֶל: כֵּלִים שֶׁבַּבַּיִת טְמֵאִים. דְּאֵין חֲצִיצָה לַטֻּמְאָה, מִידִי דַהֲוָה אַכְּלִי חֶרֶס הַמֻּקָּף צָמִיד פָּתִיל, דְּאִם טֻמְאָה בַּבַּיִת מַצִּיל עַל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ, וְאִם טֻמְאָה בְתוֹכוֹ אֵין צָמִיד פָּתִיל לַטֻּמְאָה: כֵּלִים שֶׁבַּחֲצָץ. הַכְּלִי שֶׁעִם הַטֻּמְאָה בְּתוֹךְ הַמְּחִצָּה: אִם יֶשׁ שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח. שֶׁיֵּשׁ שָׁם חָלָל רָחָב טֶפַח: וְאִם לָאו טְהוֹרִים. הַכֵּלִים שֶׁבַּחֲצָץ. אֲבָל בַּיִת מִיהָא טָמֵא: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ה} שֶׁבַּחֲצָץ. פֵּרוּשׁ, שֶׁבַּאֲחוֹרֵי הַחֲצָץ. אֲבָל שֶׁבְּתוֹךְ הַחֲצָץ צָרִיךְ פּוֹתֵחַ טֶפַח: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כלים שבחצץ. ר"ל שיהיה בתוך המחיצה ואם היה במקומה חלל טפח על טפח הנה היא תטמא בין היתה טומאה בבית בין היתה טומאה אחורי המחיצה ואלו היריעות יחוצו בפני הטומאה לפי שהוא שם אהל לפי מה שהתבאר בח' מזאת המסכת: (רמב"ם)

פרק טו - משנה ה

חֲצָצוֹ מֵאַרְצוֹ, טֻמְאָה בַחֲצָץ, כֵּלִים שֶׁבַּבַּיִת טְמֵאִים. טֻמְאָה בַבַּיִת, כֵּלִים שֶׁבַּחֲצָץ, אִם יֵשׁ בִּמְקוֹמָן טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח, טְהוֹרִים. וְאִם לָאו, טְמֵאִין, שֶׁאַרְצוֹ שֶׁל בַּיִת כָּמוֹהוּ עַד הַתְּהוֹם:

ר"ע מברטנורה חֲצָצוֹ מֵאַרְצוֹ. שֶׁכִּסָּה קַרְקָעִית הַבַּיִת בִּנְסָרִים אוֹ יְרִיעוֹת: טֻמְאָה בַחֲצָץ. אֲפִלּוּ יֵשׁ בּוֹ טֶפַח עַל טֶפַח בְּרוּם טֶפַח: כֵּלִים שֶׁבַּבַּיִת טְמֵאִים. כְּבִיב שֶׁהוּא קָמוּר תַּחַת הַבַּיִת, דִּתְנַן לְעֵיל בְּפֶרֶק ג', יֵשׁ בּוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח וְאֵין בִּיצִיאָתוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח, טֻמְאָה בְתוֹכוֹ הַבַּיִת טָמֵא, טֻמְאָה בַּבַּיִת מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ טָהוֹר: שֶׁאַרְצוֹ שֶׁל בַּיִת כָּמוֹהוּ. כְּשֶׁאֵין בּוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח: (ר"ע מברטנורה).

רמב"ם כלים שבחצץ. אין בהם הבדל בין בהיותן בתוך המחיצה או בתוך החצץ והארץ גובה טפח הנה זאת המחיצה נעדרת ויהיו הכלים טמונים בתוך הארץ אשר תטמא שארצו של בית כמוהו עד התהום ולשון ספרי כל אשר באהל (במדבר יט) לעשות קרקע הבית כמוהו עד התהום ובזה הענין מן הצדדין או כנגד הקורות לפי שלא יצטרך שם חלל טפח וכבר התבאר לך שאלו המחיצות מצילין על הטהורים מלהטמא ולא מצילין על הטומאה עד שלא תטמא כמו צמיד פתיל לפי מה שבארנו בח' מכלים ואל הענין הזה רמז בתוספתא באמרם צמיד פתיל ואהלים מצילין על הטהורים מליטמא ואין מצילין על הטמאים מלטמא ושמור זה: (רמב"ם)

פרק טו - משנה ו

בַּיִת שֶׁהוּא מָלֵא תֶבֶן וְאֵין בֵּינוֹ לְבֵין הַקּוֹרוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח, טֻמְאָה בִפְנִים, כֵּלִים שֶׁכְּנֶגֶד יְצִיאָה טְמֵאִים. טֻמְאָה בַחוּץ, כֵּלִים שֶׁבִּפְנִים, אִם יֵשׁ בִּמְקוֹמָם טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח, טְהוֹרִים. וְאִם לָאו, טְמֵאִים. אִם יֵשׁ בֵּין תֶּבֶן לַקּוֹרוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ טְמֵאִים:

ר"ע מברטנורה טֻמְאָה בִפְנִים. בִּמְקוֹם הַתֶּבֶן: שֶׁכְּנֶגֶד הַיְצִיאָה. מָקוֹם פָּנוּי יֵשׁ כְּרֹחַב אַמָּה מִן הַפֶּתַח עַד כֹּתֶל שֶׁכְּנֶגְדּוֹ שֶׁנִּכְנָסִים וְיוֹצְאִים דֶּרֶךְ שָׁם לְהוֹצִיא הַתֶּבֶן וּלְהַכְנִיס. וְכֵלִים שֶׁבְּאוֹתוֹ מָקוֹם הַפָּנוּי טְמֵאִים, מִידִי דַהֲוָה אַטֻּמְאָה בַּחֲצָץ דְּכֵלִים שֶׁבַּבַּיִת טְמֵאִים: טֻמְאָה בַחוּץ. הַיְנוּ בַּמָּקוֹם הַפָּנוּי מִן הַפֶּתַח עַד כֹּתֶל שֶׁכְּנֶגְדּוֹ: כֵּלִים שֶׁבִּפְנִים. בִּמְקוֹם הַתֶּבֶן: אִם יֵשׁ בִּמְקוֹמָן טֶפַח עַל טֶפַח בְּרוּם טֶפַח טְהוֹרִים וְאִם לָאו טְמֵאִים. דְּבַחֲצָץ נַמִּי אִם טֻמְאָה בַּבַּיִת כֵּלִים שֶׁבַּחֲצָץ שֶׁאֵין בִּמְקוֹמָן טֶפַח טְמֵאִים: וְאִם יֵשׁ בֵּין הַתֶּבֶן וְלַקּוֹרוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח. לֹא נִתְבַּטֵּל הַתֶּבֶן הַהוּא לֵחָשֵׁב כַּחֲצָץ וַהֲרֵי הוּא כִשְׁאָר חֲפָצִים שֶׁבַּבַּיִת, וְאֵין מַצִּיל עַל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ בֵּין יֵשׁ בִּמְקוֹמוֹ טֶפַח בֵּין אֵין בִּמְקוֹמוֹ טֶפַח: (ר"ע מברטנורה).

רמב"ם טומאה מבפנים. בתוך הבית בין שיהיה בתוך התבן בין שיהיה בין התבן לקורות וכלים שכנגד היציאה ירצה בו הכלים אשר תוכן בפתח הבית בכלל הבית ול' התוספת' (פט"ו) כלים שכנגד יציאת הטומא' במלואו של פתח טמא. ואמרו טומאה בחוץ ירצה בו חוץ לתבן במלואו של פתח ואשר יציל על הכלים ואע"פ שמקומן טפח על טפח בתוך התבן כאשר היה בין התבן לקורות פותח טפח לפי שסתם תבן דעתו לפנותו ואינו חוצץ: (רמב"ם)

פרק טו - משנה ז

בַּיִת שֶׁמִּלְאוֹ עָפָר אוֹ צְרוֹרוֹת, וּבִטְּלוֹ {ו}, וְכֵן כְּרִי שֶׁל תְּבוּאָה, אוֹ גַל שֶׁל צְרוֹרוֹת, אֲפִלּוּ כְגַלּוֹ שֶׁל עָכָן, וַאֲפִלּוּ טֻמְאָה בְצַד הַכֵּלִים, טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת:

ר"ע מברטנורה וְכֵן כְּרִי שֶׁל תְּבוּאָה. שֶׁבִּטְּלוֹ: אֲפִלּוּ טֻמְאָה בְצַד הַכֵּלִים. שֶׁהָיְתָה הַטֻּמְאָה בְּתוֹךְ הַגַּל, וְכֵלִים שָׁם סְמוּכִים לַטֻּמְאָה בְּתוֹךְ הַגַּל אֲבָל אֵינָן נוֹגְעִים בַּטֻּמְאָה: טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה. וּמַה שֶּׁבְּצִדָּהּ טָהוֹר. וְאִם יֵשׁ בִּמְקוֹם הַטֻּמְאָה טֶפַח עַל טֶפַח בְּרוּם טֶפַח, הֲרֵי הוּא כְקֶבֶר סָתוּם וּמְטַמֵּא כָּל סְבִיבָיו: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ו} וּבִטְּלוֹ. וְאִם לֹא בִטְּלוֹ הָוֵי כִשְׁאָר חֲפָצִים הַמֻּנָּחִים בָּאֹהֶל. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם בטלו. ר"ל בטל דין הבית ואם היה בתוך זה העפר כלים ובמקום אחר ממנו טומאה הנה לא יטמאו אלו הכלים באהל שדין האהל כבר בטל להיות בית נהרס וכן כרי של תבואה וגל של אבנים ואע"פ ששם טומאה בצד הכלים ולא תהיה שם נגיעת הכלים לפי שטומאה רצוצה לא תטמא אם לא בנכחיות כמו שהשרשנו ואם היתה טומאה בזה הכרי כולו הוא כמו קבר סתום ומטמא מכל סביביו ול' התוספתא (שם) כרי של תבואה וטומאה בתוכו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ואם יש במקום הטומאה טפח על טפח הרי הוא כקבר סתום ומטמא מכל סביביו: (רמב"ם)

פרק טו - משנה ח

חֲצַר הַקֶּבֶר, הָעוֹמֵד בְּתוֹכָהּ טָהוֹר, עַד שֶׁיְהֵא בָהּ אַרְבַּע אַמּוֹת, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, אַרְבָּעָה טְפָחִים. קוֹרָה שֶׁעֲשָׂאָהּ גּוֹלֵל לְקֶבֶר, בֵּין עוֹמֶדֶת בֵּין מֻטָּה עַל צִדָּהּ, אֵין טָמֵא אֶלָּא כְנֶגֶד הַפֶּתַח. עָשָׂה רֹאשָׁהּ גּוֹלֵל לְקֶבֶר, אֵין טָמֵא אֶלָּא עַד אַרְבָּעָה טְפָחִים. וּבִזְמַן שֶׁהוּא עָתִיד לָגֹד, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כֻּלָּהּ חִבּוּר:

ר"ע מברטנורה חֲצַר הַקֶּבֶר. חָצֵר הַמֻּקֶּפֶת מֵאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ אַרְבַּע מְעָרוֹת שֶׁל קְבָרוֹת: טָהוֹר עַד שֶׁיְהֵא בָהּ אַרְבַּע אַמּוֹת. כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אַרְבַּע אַמּוֹת טָהוֹר הָעוֹמֵד בָּהּ {ז}. אֲבָל פְּחוּתָה מֵאַרְבַּע אַמּוֹת, טָמֵא הָעוֹמֵד בָּהּ. וְאִם אֵין שָׁם אֶלָּא שָׁלֹשׁ מְעָרוֹת מִשָּׁלֹשׁ רוּחוֹת וְרוּחַ רְבִיעִית שֶׁל חָצֵר פְּתוּחָה לַאֲוִיר הָעוֹלָם, אֲפִלּוּ אֵינוֹ מְרֻחָק מִפֶּתַח הַמְּעָרָה אֶלָּא כָּל שֶׁהוּא, טָהוֹר, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִגַּע לַמַּשְׁקוֹף שֶׁל פֶּתַח הַמְּעָרָה. וְהָנֵי מִלֵּי חֲצַר הַקֶּבֶר דִּמְסַיְּמָא מְחִצָּתָהּ, אֲבָל מֵת בְּעָלְמָא תּוֹפֵס אַרְבַּע אַמּוֹת לְטֻמְאָה {ח}: גּוֹלֵל לְקֶבֶר. כִּסּוּי עַל פֶּתַח הַקֶּבֶר: אֶלָּא כְנֶגֶד הַפֶּתַח. שֶׁל הַקֶּבֶר. וְהַנּוֹגֵעַ בַּקָּצֶה הַמֻּנָּח חוּץ לַקֶּבֶר, טָהוֹר: עָשָׂה רֹאשָׁהּ גּוֹלֵל לְקֶבֶר. וַהֲרֵי הִיא עוֹמֶדֶת עַל הַקֶּבֶר כְּמוֹ אִילָן {ט}. הַנּוֹגֵעַ מִמֶּנָּה בְּאַרְבָּעָה טְפָחִים סָמוּךְ לַקֶּבֶר, טָמֵא מִשּׁוּם גּוֹלֵל, וּמֵאַרְבָּעָה וּלְמַעְלָה טָהוֹר: בִּזְמַן שֶׁהוּא עָתִיד לָגֹד. לָקֹץ. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִצֵּץ עֲדַיִן. לָגֹד, כְּמוֹ גֹּדּוּ אִילָנָא (דָּנִיֵּאל ד): כֻּלָּהּ חִבּוּר. כָּל זְמַן שֶׁלֹּא קִצֵּץ, וְאַף עַל פִּי שֶׁעָתִיד לָקֹץ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ז} וְצָרִיךְ לוֹמַר דְּאָזֵיל בְּשִׁדָּה תֵבָה וּמִגְדָּל. דְּאִי לָאו הָכִי, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ אַרְבַּע מְעָרוֹת לְאַרְבַּע רוּחוֹת, כְּבָר נִטְמָא. הָרַשְׁבַּ"ם: {ח} דְּגָזְרוּ כְּדֵי שֶׁלֹּא יַרְגִּילוּ אוֹכְלֵי טָהֳרוֹת לִקְרַב אֶצְלוֹ וְיִפְשֹׁט יָדוֹ וְיַאֲהִיל וְלָאו אַדַּעְתֵּיהּ. אֲבָל בַּחֲצַר הַקֶּבֶר יֵשׁ הֶכֵּר. רַשִׁ"י. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב שֶׁהֶאֱרִיךְ בָּזֶה כְּפִי מַסְקָנַת הַגְּמָרָא: {ט} וְקָשֶׁה, דְּאִם כֵּן הַיְנוּ עוֹמֶדֶת. אֶלָּא סֵיפָא שֶׁהַקּוֹרָה שׁוֹכֶבֶת וְרֹאשָׁהּ נִכְנָס לְתוֹךְ הַקֶּבֶר נַעֲשֶׂה לוֹ גוֹלֵל, וְרֵישָׁא שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת אוֹ מֻטָּה וְסוֹמֶכֶת עַל הַקֶּבֶר, כָּל הַקּוֹרָה צְרִיכָה לְרֹאשָׁהּ הַתַּחְתּוֹן שֶׁהוּא גוֹלֵל, לְפִיכָךְ כָּל שֶׁהוּא כְנֶגֶד הַקֶּבֶר, טָמֵא. דְּמֻטָּה פֵּרוּשׁ זְקוּפָה קְצָת. אֲבָל כְּשֶׁהִיא שׁוֹכֶבֶת אֵינוֹ כֵן, וּמַה שֶּׁעָתִיד לָקֹץ אֵינוֹ חִבּוּר. הָרַאֲבַ"ד. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כבר התבאר שזה החצר מקורה ופתח המערות אשר בם הקברות פתוח אצל זה החצר והוא אשר תקרא חצר הקבר ומי שעמד בה הוא טהור לפי שאם היה בו פחות מארבע אמות על ארבע אמות הנה הוא אז מתקרב אל פי המערה ויטמא ולפי דעת בית הלל הוא טהור עד שיהיה בחצר ד' על ד' ואם היה זה החצר מגולה הנכנס לתוכה טהור באי זה ענין אם לא שיגע בפתח המערה ובתוספתא בזמן שהיא פתוחה לאויר אפי' מרוחק מן השקוף כל שהוא הנכנס לתוכה טהור ובלבד שלא יגע בשקוף: ואמרו אין טמא אלא כנגד הפתח ר"ל פתח הקבר: עוד אמר שאם העמיד הקורה נצבת על פי הקבר ושמוה כנגדו אם היה גבוה ארבעה טפחים לבד יטמא משום גולל ובלבד שיתכוין לחתוך הנוסף על ד' טפחים ורבי יהודה אומר אפי' כולה היא גולל: לגוד. לחתוך. מן גודו אילנא (דניאל ד) ואין הלכה כרבי יהודה: (רמב"ם)

פרק טו - משנה ט

חָבִית שֶׁהִיא מְלֵאָה מַשְׁקִים טְהוֹרִים וּמֻקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל, וַעֲשָׂאָהּ גּוֹלֵל לְקֶבֶר, הַנּוֹגֵעַ בָּהּ, טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה, וְהֶחָבִית וְהַמַּשְׁקִין טְהוֹרִין. בְּהֵמָה {יא} שֶׁעֲשָׂאָהּ גּוֹלֵל לְקֶבֶר, הַנּוֹגֵעַ בָּהּ, טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כֹּל שֶׁיֶּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים אֵינוֹ מְטַמֵּא מִשּׁוּם גּוֹלֵל:

ר"ע מברטנורה הַנּוֹגֵעַ בָּהּ. כָּל זְמַן שֶׁהִיא גוֹלֵל {י}: טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה. דִּכְתִיב (בְּמִדְבַּר יט) וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה, לְרַבּוֹת גּוֹלֵל וְדוֹפֵק: וְהֶחָבִית וְהַמַּשְׁקִין טְהוֹרִים. דִּכְלִי חֶרֶס הַמֻּקָּף צָמִיד פָּתִיל טָהוֹר מִלִּטַּמֵּא בְאֹהֶל הַמֵּת, שֶׁנֶּאֱמַר (שָׁם) וְכֹל כְּלִי פָתוּחַ אֲשֶׁר אֵין צָמִיד פָּתִיל עָלָיו טָמֵא הוּא, הָא יֵשׁ צָמִיד פָּתִיל עָלָיו טָהוֹר, וּבִכְלִי חֶרֶס הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה מִגַּבּוֹ: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר וֽכוּ'. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר, אֶלָּא אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים וּמְטַמֵּא, חוּץ מֵאָדָם, מִכָּל מָקוֹם מְטַמְּאִים הֵן מִשּׁוּם גּוֹלֵל כָּל זְמַן שֶׁהֵן גּוֹלֵל לַקֶּבֶר: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {י} כָּל זְמַן שֶׁהוּא מְחֻבָּר לַקֶּבֶר. וּבְמִשְׁנָה ז' פֶּרֶק קַמָּא דְעֵרוּבִין פֵּרֵשׁ הָרַ"ב דְּאַף לְאַחַר שֶׁפֵּרֵשׁ מְטַמֵּא: {יא} בְּהֵמָה. שֶׁכְּפָתָהּ. דְּאִם לֹא כֵן הֲרֵי הִיא הוֹלֶכֶת וְאֵין כָּאן גּוֹלֵל. כֶּסֶף מִשְׁנֶה: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כבר ידעת שכלי חרס המוקף צמיד פתיל לא יטמא בטומאת מת וכן הבהמות והחיות לא יטמאו במין ממיני הטומאות כמו שהשרשנו בפתיחה וכאשר עשה ממנו גולל לקבר הנה היא תטמא משום גולל לא שיהא תטמא בהיותה חלק מהקבר אשר יגע בה כאילו נגע בקבר אבל היא תטמא במגע כל זמן שהיא על הקבר (וכאשר נשארה טהורה הוסרה מן הקבר בעצמה) ואין הלכה כרבי מאיר: (רמב"ם)

פרק טו - משנה י

הַנּוֹגֵעַ בְּמֵת וְהַנּוֹגֵעַ בְּכֵלִים, הַמַּאֲהִיל עַל הַמֵּת וְהַנּוֹגֵעַ בְּכֵלִים, טְמֵאִין. מַאֲהִיל עַל הַמֵּת וּמַאֲהִיל עַל הַכֵּלִים, הַנוֹגֵעַ בְּמֵת וּמַאֲהִיל עַל הַכֵּלִים, טְהוֹרִים {יג}. אִם יֵשׁ בְּיָדוֹ פוֹתֵחַ טֶפַח, טְמֵאִין. שְׁנֵי בָתִּים וּבָהֶן כִּשְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים, פָּשַׁט אֶת שְׁתֵּי יָדָיו לָהֶן, אִם יֵשׁ בְּיָדָיו פּוֹתֵחַ טֶפַח {יד}, מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה. וְאִם לָאו, אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה:

ר"ע מברטנורה הַמַּאֲהִיל עַל הַמֵּת וְנוֹגֵעַ בְּכֵלִים. הַכֵּלִים טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה מִטַּעַם חִבּוּרִים {יב}, כְּגוֹן דִּבְשָׁעָה שֶׁנָּגַע בַּמֵּת אוֹ מַאֲהִיל עָלָיו, נוֹגֵעַ כְּמוֹ כֵן בַּכֵּלִים: וְאִם יֵשׁ בְּיָדָיו פּוֹתֵחַ טֶפַח טְמֵאִים. כֵּיוָן דְּיָדָיו מַאֲהִילוֹת עַל הַמֵּת וְעַל הַכֵּלִים, מְבִיאוֹת אֶת הַטֻּמְאָה: שְׁנֵי בָתִּים. וּפִתְחֵיהֶן מְכֻוָּנִים זֶה כְנֶגֶד זֶה: מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה. וְנִשְׁאֲרוּ שְׁנֵי הַבָּתִּים טְמֵאִים. דְּאֹהֶל שֶׁל יָדָיו מְצָרֵף אֶת הַטֻּמְאָה כְּאִלּוּ שְׁנֵי הַחֲצָאִים מֻנָּחִים בָּזֶה וּבָזֶה: וְאִם לָאו. דְּאֵין בְּיָדָיו פּוֹתֵחַ טֶפַח, גַּבְרָא מִיהָא טָמֵא הָוֵי, כְּדִתְנַן לְקַמָּן וְעַל עַצְמָן בְּכָל שֶׁהֵן, אֲבָל שְׁנֵי הַבָּתִּים טְהוֹרִים: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יב} וְרֵישׁ פֶּרֶק דִּלְקַמָּן מְפָרֵשׁ אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְחִבּוּרִין. וְהָרַמְבַּ"ם כָּתַב, כְּשֶׁנִּטְמָא הָאָדָם בְּמֵת עַל יְדֵי אֹהֶל אוֹ עַל יְדֵי נְגִיעָה, וְנָגַע אַחַר כָּךְ בְּכֵלִים, טְמֵאִים. אֲבָל אִם הֶאֱהִיל עַל הַכֵּלִים אֵין מְטַמֵּא אוֹתָן, אִם לֹא שֶׁהֶאֱהִיל בְּיָדוֹ אַחַת כוּ': {יג} טְהוֹרִים. וְאַף עַל גַּב דְּהָאָדָם טָמֵא, דְּכֻלָּן מְבִיאִין טֻמְאָה עַל עַצְמָן בְּכָל שֶׁהוּא, מִיהוּ אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה בְּפָחוֹת מִטֶּפַח. מַהֲרַ"ם: {יד} אִם כוּ'. לְפִי שֶׁקָּטָן בֶּן יוֹמוֹ מִטַּמֵּא טְמֵא מֵת, וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה נַעַר קָטָן. הָרַמְבַּ"ם. וּכְלוֹמַר דְּפוֹתֵחַ טֶפַח בְּאָדָם בֵּינוֹנִי מְשַׁעֲרִינַן: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כבר קדם לך בפרק הראשון מזאת המסכתא שהאדם כאשר נטמא במת ונגע בכלים יטמא אותן טומאת ז' ולזה כאשר נטמא אדם במת אם נגע בו או האהיל עליו ואחר נגע בכלים הנה אלו הכלים טמאים אבל אם נגע במת או האהיל עליו עוד האהיל על הכלים הנה לא יטמא אותן לפי שטמא מת אינו מטמא באהל אמנם יטמא במגע אם לא שהאהיל בידו אחת על הטומאה ובידו השנית על הכלי יחד ושיהא בידו פותח טפח אשר היא שיעור הבאת הטומאה ואז יהיו אלו הכלים טמאים להגעתן עם הטומאה תחת אהל אחד וכבר קדם לך בו' מזאת המסכתא שהאדם נעשה אהל לטומאה וכן אם היו שני בתים קרובים ובהן כשני חצאי זיתים ופשט (שם) [שתי] ידיו לשני הבתי' יחד הנה אם הי' פותח טפח בכל יד כבר הגיעה הטומאה ביניהן ונטמא הוא ושני הבתים והיה כבית אחד והיה כזית מן המת תחת אהל מחובר ולא תסתור אומרו פותח טפח לפי שכבר הקדמנו שקטן בן יומו מטמא טמא מתו יהיה נער קטן: (רמב"ם)

פרק טז

פרק טז - משנה א

כָּל הַמִּטַּלְטְלִין {א} מְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה כָּעֳבִי הַמַּרְדֵּעַ. אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן, אֲקַפַּח אֶת בָּנַי שֶׁזּוֹ הֲלָכָה מְקֻפַּחַת, שֶׁשָּׁמַע הַשּׁוֹמֵעַ, וְטָעָה, שֶׁהָאִכָּר עוֹבֵר וְהַמַּרְדֵּעַ עַל כְּתֵפוֹ, וְהֶאֱהִיל צִדּוֹ אֶחָד עַל הַקֶּבֶר, וְטִמְּאוּהוּ מִשּׁוּם כֵּלִים הַמַּאֲהִילִים עַל הַמֵּת. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אֲנִי אֲתַקֵּן שֶׁיְּהוּ דִבְרֵי חֲכָמִים קַיָּמִין, שֶׁיְּהוּ כָל הַמִּטַּלְטְלִין מְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה עַל אָדָם הַנּוֹשְׂאָן בָּעֳבִי הַמַּרְדֵּעַ, וְעַל עַצְמָן בְּכָל שֶׁהֵן, וְעַל שְׁאָר אָדָם וְכֵלִים בְּפוֹתֵחַ טָפַח:

ר"ע מברטנורה כָּל הַמִּטַּלְטְלִין מְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה. מִשּׁוּם אֹהֶל. שֶׁאִם הֶאֱהִיל רֹאשׁוֹ אֶחָד עַל הַמֵּת וְרֹאשׁוֹ אֶחָד עַל הַכֵּלִים, מֵבִיא לָהֶם הַטֻּמְאָה: כָּעֳבִי הַמַּרְדֵּעַ. אֲפִלּוּ אֵין בּוֹ רֹחַב טֶפַח אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ בְּהֶקֵּפוֹ טֶפַח, דְּחוּט שֶׁל טֶפַח מַקִּיפוֹ, דְּגָזְרוּ עַל הֶקֵּפוֹ מִשּׁוּם עָבְיוֹ: אֲקַפַּח אֶת בָּנַי. אֶקְבְּרֵם. קִפּוּחַ לְשׁוֹן כְּרִיתָה וְחִתּוּךְ. וּשְׁבוּעָה הִיא, אֲקַפַּח אֶת בָּנַי אִם אֵין דָּבָר זֶה אֱמֶת שֶׁהֲלָכָה זוֹ מְקֻפַּחַת קְטוּעָה וּמְחֻתֶּכֶת, דְּהָא פּוֹתֵחַ טֶפַח בָּעִינַן: שֶׁשָּׁמַע הַשּׁוֹמֵעַ. כְּשֶׁנִּשְׁאֲלָה שְׁאֵלָה עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וְשָׁמַע שֶׁטִּמְּאוּהוּ וְלֹא יָדַע מִשּׁוּם מָה טִמְּאוּהוּ. הֵם טִמְּאוּ אֶת הַמַּרְדֵּעַ מִשּׁוּם כֵּלִים הַמַּאֲהִילִים עַל הַמֵּת, שֶׁהַכְּלִי עַצְמוֹ הַמַּאֲהִיל עַל הַמֵּת טָמֵא בְּכָל שֶׁהוּא, דְּלֹא בָעִינַן פּוֹתֵחַ טֶפַח אֶלָּא לְהָבִיא אֶת הַטֻּמְאָה תַּחַת רֹאשׁוֹ הַשֵּׁנִי {ב}, וְטִמְּאוּ אֶת הָאִכָּר אוֹ מִטַּעַם חִבּוּרִים {ג} אוֹ מִשּׁוּם דַּהֲוֵי לֵיהּ כֵּלִים שֶׁנָּגְעוּ בַמֵּת וְאָדָם בַּכֵּלִים וְטָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה {ד}. וְהַשּׁוֹמֵעַ טָעָה לוֹמַר דְּטִמְּאוּהוּ מִטַּעַם שֶׁהַמַּרְדֵּעַ מֵבִיא עָלָיו טֻמְאָה מִדִּין אֹהֶל: שֶׁיְּהוּ דִבְרֵי חֲכָמִים מְקֻיָּמִים. שֶׁאוֹמְרִים דְּמַרְדֵּעַ מֵבִיא טֻמְאָה עַל הָאָדָם הַנּוֹשְׂאָן. זִמְנִין דְּאָדָם הַנּוֹשְׂאָן אֵין עָלָיו כִּי אִם טֻמְאַת עֶרֶב, שֶׁבִּגְדוֹ מַפְסִיק בֵּין כְּתֵפוֹ לַמַּרְדֵּעַ וַהֲוֵי לֵיהּ דְּיִקְרַב בִּדְיִקְרַב לִדְיִקְרַב {ה}, וְהָרוֹאֶה שֶׁמְּטַמְּאִים אוֹתוֹ טֻמְאַת עֶרֶב יִטְעֶה לוֹמַר מִשּׁוּם אֹהֶל טִמְּאוּהוּ לְפִי שֶׁיֵּשׁ בְּהֶקֵּפוֹ טֶפַח, וְאָתֵי לְמֵימַר דְּטֻמְאַת אֹהֶל אֵין בָּהּ כִּי אִם טֻמְאַת עֶרֶב. הִלְכָּךְ גָּזְרוּ עָלָיו בָּעֳבִי הַמַּרְדֵּעַ לִטַּמֵּא טֻמְאַת שִׁבְעָה מִדִּבְרֵיהֶם מִשּׁוּם אֹהֶל: וְעַל עַצְמָן בְּכָל שֶׁהֵן. דִּכְלִי הַמַּאֲהִיל עַל הַמֵּת טָמֵא אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא: וְעַל שְׁאָר אָדָם וְכֵלִים. שֶׁתַּחַת הַמַּרְדֵּעַ. בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. כֵּיוָן דְּאֵין לָהֶם טֻמְאָה כְּלָל אֵין שַׁיָּךְ לִגְזֹר עַל הֶקֵּפוֹ מִשּׁוּם עָבְיוֹ: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {א} הַמִּטַּלְטְלִין. נָקַט מִטַּלְטְלִין מִשּׁוּם שֶׁלֹּא גָזְרוּ אֶלָּא עַל הָאָדָם הַנּוֹשְׂאָן. אֲבָל בְּפוֹתֵחַ טֶפַח אֲפִלּוּ מְחֻבָּרִין נַמִּי, כְּמוֹ אִילָן הַמֵּסֵךְ. וְהָא דִזְרָעִים כוּ' אֵין מְבִיאִין, מִשּׁוּם דְּאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ דַּהֲוֵי כְמוֹ כִּפַּת הַבָּרָד כוּ'. תּוֹסָפוֹת: {ב} לְהָבִיא טֻמְאָה עַל אֲחֵרִים. רַשִׁ"י: {ג} וּמַרְדֵּעַ בַּר קִבּוּלֵי טֻמְאָה, וְלֹא הָוֵי כִפְשׁוּטֵי כְלֵי עֵץ, דְּיֵשׁ בּוֹ דָּרְבָן מִצַּד אֶחָד וּבְרֹאשׁוֹ הַשֵּׁנִי יֵשׁ בּוֹ חַרְחוּר. הָרַ"שׁ. וְזֶה לְשִׁיטַת רַבֵּנוּ תָּם דְּחֶרֶב הֲרֵי הוּא כְּחָלָל דַּוְקָא מַתָּכוֹת, אֲבָל שְׁאָר כֵּלִים דַּוְקָא בְּחִבּוּרִין שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנָּגְעוּ בַמֵּת נָגַע בָּהֶן הָאָדָם. וְכָתַב הָרַ"שׁ, וּמִיהוּ אִי אָמְרִינַן חֶרֶב כוּ' לְטַמֵּא בְאֹהֶל, הָיָה הָאִכָּר רָאוּי לִטַּמֵּא מִשּׁוּם דְּמַרְדֵּעַ מַאֲהִיל עָלָיו. רַק דְּלִישָׁנָא לֹא מַשְׁמַע הָכִי. וְעוֹד, דְּאִי מִשּׁוּם אֹהֶל, מַאי קָאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא עַל הָאָדָם בָּעֳבִי הַמַּרְדֵּעַ, הָא אֲפִלּוּ בְּכָל שֶׁהוּא טָמֵא מִן הַתּוֹרָה, דְּחֶרֶב הֲרֵי הוּא כְּחָלָל וְעֵץ הַמְשַׁמֵּשׁ אֶת הַמַּתָּכוֹת טָמֵא כַּמַּתָּכוֹת. וְאֶפְשָׁר דְּכָאן לֹא הָיָה בוֹ דָרְבָן וְלֹא חַרְחוּר, וּמַרְדֵּעַ מְקַבְּלֵי כְלֵי עֵץ הוּא, שֶׁדָּרְבָן מִטַּלְטֵל וְדֶרֶךְ לַהֲסִירוֹ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ד} זֶהוּ לְשִׁיטַת הָרִ"י מֵסמפונ"ט (וְכֵן סָתַם הָרַ"ב בְּפֶרֶק קַמָּא מִשְׁנָה ב' כְּהָרַמְבַּ"ם) דְּחֶרֶב כוּ' לָאו דַּוְקָא כְּלֵי מַתָּכוֹת, וְאִם כֵּן אֵין צָרִיךְ חִבּוּרִין. אַךְ קֻשְׁיַת הָרַ"שׁ בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת, דַּהֲוָה לֵיהּ לִטַּמֵּא מִטַּעַם אֹהֶל. וְגַם לְרַבִּי עֲקִיבָא לָמָּה לֵיהּ כָּעֳבִי הַמַּרְדֵּעַ וּמִשּׁוּם גְּזֵרָה כוּ' כַּנַּ"ל, הָא בְכָל שֶׁהוּא סַגִּי. וְצָרִיךְ עִיּוּן: {ה} דְּמִדְּאוֹרַיְתָא יִקְרַב בִּדְיִקְרַב טָמֵא שִׁבְעָה, כְּדִכְתִיב וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַטָּמֵא יִטְמָא, וּסְתָמוֹ שִׁבְעָה, וְהַיְנוּ בְחִבּוּרִין. וְיִקְרַב בִּדְיִקְרַב לִדְיִקְרַב שֶׁהוּא הַשְּׁלִישִׁי, הוּא טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב, כְּדִכְתִיב וְהַנֶּפֶשׁ הַנֹּגַעַת תִּטְמָא עַד הָעָרֶב. וְהָרוֹאֶה כוּ' לְפִי שֶׁאֵינוֹ פָּשׁוּט כָּל כָּךְ טֻמְאָה בְּחִבּוּרִין, וְיֹאמְרוּ שֶׁהוּא מִשּׁוּם אֹהֶל כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ בְּהֶקֵּפָהּ טֶפַח, אֲבָל בְּפָחוֹת מִכֵּן לֹא יֹאמְרוּ שֶׁהוּא מִשּׁוּם אֹהֶל וְיִשְׁאֲלוּ הַטַּעַם. וְזֶהוּ גַם כֵּן לְשִׁיטַת רַבֵּנוּ תָּם. אֲבָל לְשִׁיטַת הָרַמְבַּ"ם [וְהִיא שִׁיטַת הָרִ"י מִסמפונ"ט] הוּא טָמֵא מִשּׁוּם נוֹגֵעַ וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְחִבּוּרִין. וְעַיֵּן עוֹד דַּעַת הָרַמְבַּ"ם בְּרֵישׁ פֶּרֶק קַמָּא: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם מרדע. הוא המחרישה וכבר קדם לך בט"ז מכלים שמרדע בינוני הוא אשר הקיפו טפח הנה ברחבו אצבע ושליש וזה שליש הטפח בקירוב וכבר ביארנו בש"ס (שבת דף יז.) שרבי טרפון חשב כאשר שמע זה המאמר שהמרדע או כל מה שהוא כעובי המרדע כאשר האהיל על הטומאה ועל הכלים נטמאו אלו הכלים ותביא להם טומאה ותמה על זה ואמר שיקפח את בניו אם לא תהיה בזה הדין טעות וזאת ההלכה נעדרת האמת והוא ענין אמרו ההלכה מקופחת היא ומזה אמרם (פסחים דף קיח.) אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה שלא יעדיר אותו ממנו אבל ימציא תועלתו וכן אמרו (שם דף פז:) אוי לה לרבנות שמקברת את בעליה אין לך כל נביא שלא קיפח ד' מלכים ר"ל שהם נעדרו והוא נשאר אחריהם עוד ביאר מקום הטעות ואמר שנפילת הטעות בעבור ששמע השומע שהחורש כאשר הלך והמרדע על כתיפו והאהיל קצה זה העץ על הקבר הנה כבר נטמא המרדע ונטמא החורש הנושאו וחשב השומע שסיבת טומאת החורש הנושא המרדע אמנם הוא היותו אז עם המת או הקבר תחת צל אחד והוא צל המרדע וחתך ואמר שכל המטלטלים מביאין את הטומאה בעובי המרדע ואין הענין כן ואמנם סבת טומאתו היותו נוגע במרדע והמרדע כבר האהיל על הטומאה והנוגע בכלים המאהילים על המת כבר יטמא כמו שבארנו בפתיחת זה הסדר ואולם הבאת הטומאה הנה לא תהיה בפחות מפותח טפח ולפי זה הדעת כאשר האהיל עובי המרדע על האדם ועל הטומאה ולא יגע האדם בזה המאהיל לא יטמא זה האדם. ותיקן ר"ע מאמר ר"ט ומה שחשב ר"ט ממאמר המשנה כמו שתראה. והלכה כר"ע לפי שמאמר המשנ' כל המטלטלין מביאין את הטומא' בעובי המרדע אמנם רצה בזה על האד' הנושאן לבד והוא מכלל י"ח דבר שגזרו כמו שזכרנו בתחלת שבת: (רמב"ם)

פרק טז - משנה ב

כֵּיצַד. כּוּשׁ שֶׁהוּא תָחוּב בַּכֹּתֶל, כַּחֲצִי זַיִת מִתַּחְתָּיו וְכַחֲצִי זַיִת מֵעַל גַּבָּיו, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן מְכֻוָּנִין, טָמֵא. נִמְצָא מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה לְעַצְמוֹ {ו} בְּכָל שֶׁהוּא. הַקַּדָּר שֶׁהוּא עוֹבֵר וְהַסַּל עַל כְּתֵפוֹ וְהֶאֱהִיל צִדּוֹ אַחַת עַל הַקֶּבֶר, הַכֵּלִים שֶׁבַּצַּד הַשֵּׁנִי טְהוֹרִין. אִם יֵשׁ בַּסַּל פּוֹתֵחַ טֶפַח, טְמֵאִים {ז}. הַתְּלוּלִיּוֹת הַקְּרוֹבוֹת בֵּין לָעִיר בֵּין לַדֶּרֶךְ, אֶחָד חֲדָשׁוֹת {ט} וְאֶחָד יְשָׁנוֹת, טְמֵאוֹת. הָרְחוֹקוֹת, חֲדָשׁוֹת טְהוֹרוֹת וִישָׁנוֹת טְמֵאוֹת. אֵיזוֹ הִיא קְרוֹבָה, חֲמִשִּׁים אַמָּה. וִישָׁנָה, שִׁשִּׁים שָׁנָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, קְרוֹבָה, שֶׁאֵין קְרוֹבָה מִמֶּנָּה {יא}. וִישָׁנָה, שֶׁאֵין אָדָם זוֹכְרָהּ:

ר"ע מברטנורה כּוּשׁ. פֶּלֶךְ שֶׁהַנָּשִׁים טוֹוֹת בּוֹ. וְאַף עַל גַּב דִּפְשׁוּטֵי כְּלִי עֵץ הוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה, מִשּׁוּם צִנֹּרֶת שֶׁל מַתֶּכֶת הַקְּבוּעָה בּוֹ: אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן מְכֻוָּנִין. שֶׁאֵין שְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים מְכֻוָּנִים זֶה כְּנֶגֶד זֶה: טָמֵא. הַכּוּשׁ. דְּמֵבִיא הַטֻּמְאָה עַל עַצְמוֹ בְּכָל שֶׁהוּא: הַקַּדָּר. מוֹכֵר הַקְּדֵרוֹת: וְהַסַּל. הַמּוֹט שֶׁנּוֹשֵׂא בּוֹ אֶת הַקְּדֵרוֹת. וּבְמַסֶּכֶת כֵּלִים קוֹרֵהוּ אֵסֶל, דִּתְנַן הָתָם [פי"ז מט"ז] הָאֵסֶל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל מָעוֹת: וְאִם יֵשׁ בַּסַּל פּוֹתֵחַ טֶפַח. מֵבִיא טֻמְאָה עַל הַקְּדֵרוֹת שֶׁתַּחְתָּיו לַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁתְּלוּיוֹת בּוֹ: הַתְּלוּלִיּוֹת. לְשׁוֹן תֵּל: הַקְּרוֹבוֹת בֵּין לָעִיר. הַסְּמוּכָה לְבֵית הַקְּבָרוֹת: בֵּין לַדֶּרֶךְ. הַסָּמוּךְ לְבֵית הַקְּבָרוֹת {ח}: אֶחָד חֲדָשׁוֹת וְאֶחָד יְשָׁנוֹת טְמֵאוֹת. מִפְּנֵי שֶׁהַנָּשִׁים קוֹבְרוֹת שָׁם נִפְלֵיהֶן, דְּעַד חֲמִשִּׁים אַמָּה אָזְלָא אִשָּׁה לְחוֹדַהּ {י} וְקוֹבֶרֶת שָׁם הַנֵּפֶל שֶׁלָּהּ. אֲבָל רְחוֹקוֹת לֹא אָזְלָא לְחוֹדַהּ לִקְבֹּר בַּתֵּל, וְהוֹאִיל וּצְרִיכָה לְאִישׁ שֶׁיֵּלֵךְ עִמָּהּ, הוֹלֶכֶת לְבֵית הַקְּבָרוֹת וְאֵינָהּ קוֹבֶרֶת בַּתֵּל. וְהָא דִמְטַמְּאִינַן בִּישָׁנוֹת וַאֲפִלּוּ רְחוֹקוֹת, דְּחָיְשִׁינַן שֶׁמָּא קְרוֹבוֹת הָיוּ מִתְּחִלָּתָן וְחָרְבָה הָעִיר וְנִשְׁתַּכַּח הַדָּבָר: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כוּ'. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ו} לְעַצְמוֹ. וְלֹא לַנּוֹגֵעַ בּוֹ, כְּדִתְנַן סוֹף מִשְׁנָה ב' פֶּרֶק ז': {ז} טְמֵאִים. דְּאָדָם הַמְקַבֵּל טֻמְאָה אֵינוֹ חוֹצֵץ. מַהֲרַ"ם: {ח} דְּאִי לָאו הָכִי מִסְּפֵקָא לֹא מַחְזְקִינַן טֻמְאָה. גְּמָרָא: {ט} חֲדָשׁוֹת. שֶׁאֵין זְמַן רָחוֹק שֶׁלֹּא הָיָה כָּאן תֵּל, וְאִיכָּא לְמֵימַר אִי נִקְבַּר שָׁם מֵת מִדְכַּר לֵיהּ. רַשִׁ"י. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {י} וּבְדֶרֶךְ טַעֲמָא כִּדְאִיתָא בַגְּמָרָא, דְּזִמְנִין דְּמִתְרְמֵי בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת וּמִקְּרוּ וְקָבְרוּ בַתֵּל. וְהוֹאִיל וְהַטַּעַם פָּשׁוּט לֹא הֻצְרַךְ לְפָרְשׁוֹ: {יא} שֶׁאֵין כוּ'. אֲבָל אִם יֵשׁ קְרוֹבָה הֵימֶנָּה, אֲפִלּוּ הִיא בְתוֹךְ חֲמִשִּׁים אַמָּה הָוֵי כִּרְחוֹקָה וַחֲדָשָׁה דִּטְהוֹרָה, דְּאִם אִיתָא דְּהָלְכָה כוּ' לֹא שָׁבְקָה קְרוֹבָה הֵימֶנָּה וְאָזְלָא לְהַךְ. רַשִׁ"י: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם אסל. שם העץ אשר יעתיקו בו הכתפים המשא והדומה לו וכאשר היו הקדרות תלויות מקצה האסל אחורי גב הנושא והקצה האחר מאהיל על הטומאה והיה בעץ פותח טפח יטמאו אלו הקדרות אשר בקצה השני וזהו ענין אמרו ועל שאר אדם וכלים בפותח טפח: ותלוליות קבוץ תל ושמו ג"כ בערבי תלי וזאת העיר בתנאי שתהי' עיר קרובה לבית הקברות וזהו הדרך אשר זכר ג"כ דרך ביה"ק ואמנם נדין על אלו התלוליות מחשבה ביארה הש"ס (כתובות דף כ:) שהנשים יקברו בהן הנפלים ובעלי המומין איבריהם כאשר יפרדו מהם ואמנם דנינו על התלוליות הישנות (הקדימה) [הטומאה] ואפילו היו רחוקות (השנים) [הטעם] לפי שהם פעמים יהיו קרובים מן המדינה והיו אנשי זאת המדינה יקברו שם מה שזכרנו ונחרבה המדינה ההיא והלכה כרבי יהודה: (רמב"ם)

פרק טז - משנה ג

הַמּוֹצֵא מֵת בַּתְּחִלָּה מֻשְׁכָּב כְּדַרְכּוֹ, נוֹטְלוֹ וְאֶת תְּבוּסָתוֹ. מָצָא שְׁנַיִם, נוֹטְלָן וְאֶת תְּבוּסָתָן. מָצָא שְׁלשָׁה, אִם יֵשׁ בֵּין זֶה לָזֶה מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעַד שְׁמֹנֶה כִּמְלֹא מִטָּה וְקוֹבְרֶיהָ, הֲרֵי זוֹ שְׁכוּנַת קְבָרוֹת. בּוֹדֵק מִמֶּנּוּ וּלְהַלָּן עֶשְׂרִים אַמָּה. מָצָא אֶחָד בְּסוֹף עֶשְׂרִים אַמָּה, בּוֹדֵק מִמֶּנּוּ וּלְהַלָּן עֶשְׂרִים אַמָּה, שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר. שֶׁאִלּוּ מִתְּחִלָּה מְצָאוֹ, נוֹטְלוֹ וְאֶת תְּבוּסָתוֹ:

ר"ע מברטנורה הַמּוֹצֵא מֵת בַּתְּחִלָּה. שֶׁלֹּא הָיָה יָדוּעַ שֶׁהָיָה שָׁם קֶבֶר. וְהָכִי אָמְרִינַן בַּגְּמָרָא בְּנָזִיר [דַּף סד] הַמּוֹצֵא, וְלֹא שֶׁהָיָה מָצוּי. מֵת, פְּרָט לְהָרוּג, דְּהָרוּג אֵין לוֹ תְבוּסָה וְאֵין לוֹ שְׁכוּנַת קְבָרוֹת, וְהָכִי גְמִירֵי לַהּ. מֻשְׁכָּב, וְלֹא שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב: כְּדַרְכּוֹ. וְלֹא שֶׁהָיָה רֹאשׁוֹ מֻנָּח בֵּין יַרְכוֹתָיו. דְּכָל הָנֵי חָיְשִׁינַן לְהוּ שֶׁמָּא נָכְרִים הֵן, שֶׁאֵין דַּרְכָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל לִקְבֹּר מֵתִים כָּךְ: נוֹטְלוֹ וְאֶת תְּפוּסָתוֹ. מֻתָּר לְפַנּוֹתוֹ מִשָּׁם וּלְקָבְרוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר. וְצָרִיךְ שֶׁיִּטֹּל מִן הֶעָפָר שֶׁל הַקֶּבֶר עִמּוֹ, כְּדֵי תְפִיסָה, שֶׁהוּא כָּל הֶעֲפַר תִּחוֹחַ שֶׁתַּחְתָּיו, וְחוֹפֵר בְּקַרְקַע בְּתוּלָה שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת. דִּכְתִיב (בְּרֵאשִׁית מז) וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם, שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר מִמִּצְרַיִם, אֶלָּא הָכִי קָאָמַר, מֵעָפָר שֶׁל מִצְרַיִם טֹל עִמִּי. וְרַמְבַּ"ם גָּרֵיס תְּבוּסָתוֹ, הֶעָפָר הַמְעֹרָב מִדָּם וְלֵחָה שֶׁל הַמֵּת. לְשׁוֹן מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ (יְחֶזְקֵאל טז): מָצָא שְׁלֹשָׁה. אִם יֵשׁ בֵּין זֶה לָזֶה מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעַד שְׁמֹנֶה. כְּלוֹמַר מִקֶּבֶר רִאשׁוֹן עַד שְׁלִישִׁי אֵין פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְלֹא יוֹתֵר עַל שְׁמֹנֶה: הֲרֵי זֶה שְׁכוּנַת קְבָרוֹת. וְנִכָּר שֶׁלְּשֵׁם קְבוּרָה נְתָנוּם שָׁם, וְאָסוּר לְפַנּוֹתָם, דְּקָנוּ מְקוֹמָם. וַאֲפִלּוּ מֵת אֶחָד אִם נִכָּר שֶׁלְּשֵׁם קְבוּרָה נְתָנוּהוּ שָׁם אָסוּר לְפַנּוֹתוֹ. אֶלָּא שֶׁבְּאֶחָד אוֹ בִשְׁנַיִם אָנוּ תוֹלִים שֶׁלֹּא נִקְבְּרוּ שָׁם אֶלָּא לְפִי שָׁעָה וְהָיָה דַעְתָּם לְפַנּוֹתָם, אֲבָל בִּשְׁלֹשָׁה מוּכָח שֶׁזֶּה מָקוֹם מְיֻחָד לִקְבָרוֹת. וְאֹרֶךְ הַמְּעָרָה דַּרְכָּהּ לִהְיוֹת שֵׁשׁ וְרָחְבָּהּ אַרְבַּע וַאֲלַכְסוֹנָהּ עוֹדֵף שְׁתֵּי אַמּוֹת דְּהַיְנוּ שְׁמֹנֶה, וּמִשּׁוּם הָכִי תְנַן מֵאַרְבָּעָה וְעַד שְׁמֹנֶה: כִּמְלֹא מִטָּה וְקוֹבְרֶיהָ. לֹא גָרְסִינַן לַהּ הָכָא: בּוֹדֵק מִמֶּנּוּ וּלְהַלָּן עֶשְׂרִים אַמָּה. שֶׁהַמְּעָרָה אַרְבַּע אַמּוֹת רֹחַב עַל שֵׁשׁ אֹרֶךְ, וְהֶחָצֵר שֶׁהַמְּעָרוֹת פְּתוּחוֹת לוֹ מִכָּאן וּמִכָּאן, שֵׁשׁ עַל שֵׁשׁ, דְּהָכִי סְבִירָא לְהוּ לְרַבָּנָן בְּבָבָא בַתְרָא פֶּרֶק הַמּוֹכֵר פֵּרוֹת [דַּף קא], נִמְצָא אֹרֶךְ שְׁתֵּי מְעָרוֹת וְחָצֵר שֶׁבֵּינֵיהֶן שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה אַמּוֹת, וּלְפִי שֶׁפְּעָמִים חוֹפְרִים מְעָרָה אַחַת בַּאֲלַכְסוֹנָהּ, וַאֲלַכְסוֹן שֶׁל מְעָרָה עוֹדֵף עַל רִבּוּעָהּ שְׁתֵּי אַמּוֹת, נִמְצְאוּ עֶשְׂרִים אַמָּה, שְׁמֹנֶה דִּמְעָרָה רִאשׁוֹנָה בַאֲלַכְסוֹנָהּ וְשֵׁשׁ דְּחָצֵר שֶׁבֵּין שְׁתֵּי הַמְּעָרוֹת וְשֵׁשׁ דִּמְעָרָה שְׁנִיָּה, דְּחַד אֲלַכְסוֹן אָמְרִינַן תְּרֵי אֲלַכְסוֹנֵי לֹא אָמְרִינַן, וְהַיְנוּ דְקָתָנֵי עֶשְׂרִים. וְעוֹד צָרִיךְ לִבְדֹּק מִלְּמַעְלָה וּמִלְּמַטָּה עֶשְׂרִים אַמָּה, דְּהַיְנוּ אַרְבָּעִים אַמָּה, דְּשֶׁמָּא זוֹ הִיא מְעָרָה שֶׁבְּמִזְרַח הֶחָצֵר וְיֵשׁ עֲדַיִן אַחֶרֶת כְּנֶגְדָּהּ בְּמַעֲרַב הֶחָצֵר, אִי נַמִּי זוֹ הִיא שֶׁבְּמַעֲרַב הֶחָצֵר וְיֵשׁ עֲדַיִן אַחֶרֶת בְּמִזְרַח הֶחָצֵר: מָצָא מֵת אֶחָד בְּסוֹף עֶשְׂרִים בּוֹדֵק הֵימֶנּוּ וּלְהַלָּן עֶשְׂרִים אַמָּה. דְּמִי יֵימַר דְּמִבֵּית הַקְּבָרוֹת זֶה הַוְיָא הַהִיא מְעָרָה, שֶׁמָּא קֶבֶר אַחֵר הוּא וְחָצֵר אַחֶרֶת שֶׁל אָדָם אַחֵר, וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת גַּם לְשָׁם כָּל בְּדִיקוֹת דִּלְעֵיל, דִּכְמוֹ שֶׁיֵּשׁ שָׁם קֶבֶר כְּמוֹ כֵן יֵשׁ אֲחֵרִים: שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר. אַחֲרֵי שֶׁנִּמְצָא כְּבָר בְּשָׂדֶה זוֹ שְׁכוּנַת קְבָרוֹת: שֶׁאִלּוּ מִתְּחִלָּה מְצָאוֹ. לְקֶבֶר זֶה קֹדֶם שֶׁמָּצָא הַשְּׁלֹשָׁה הָרִאשׁוֹנִים, הָיָה נוֹטְלוֹ וְאֶת תְּפוּסָתוֹ, כְּדִתְנַן בָּרֵישָׁא הַמּוֹצֵא מֵת בִּתְחִלָּה כוּ' נוֹטְלוֹ וְאֶת תְּפוּסָתוֹ: (ר"ע מברטנורה).

רמב"ם כבר ביארנו בסוף נזירות (דף סה.) שאמרו מת לא הרוג מושכב לא יושב כדרכו לא ראשו בין יריכותיו לפי שהוא כאשר יהיה על אחד מאלו הענינים אינו עושה שכונת קברות וכן אמרו המוצא שמצאהו אחר חקירה ודרישה ושם התבאר ג"כ שמת [שחסר] שאין לו תבוסה ולא שכונת קברות וכאשר תמצא מת באלו התנאים ונרצה שיראה זה המקום ובהסרתו יסיר העפר אשר התערב בו דמו ולחותו וזה העפר יקרא תבוסה להתערב חומרו שם כמו שביארנו בענין תבוסה כמו שקדם וזה כשיסיר כל מה שתחתיו מהעפר התיחוח עד שלא יצטרך חפירה ויחפור בארץ הקשה עומק שלש אצבעות וסמך זה למאמר יעקב אבינו ע"ה (בראשית מז) ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם אמר לו טול עמי מעפר מצרים לפי שבו חומר למת וכאשר ימצא מתים רבים במקום אחד נפגשים קצתם על קצתם הנה הם דמיון איש אחד ונוטלן ואת תבוסתן ואם ימצא אותם על אלו התנאים ובקצתות הנזכרין הנה אלו המקומות בחזקת בית הקברות וכבר התבאר בפרק הששי מבתרא (דף קא.) שאצל החכמים כל מערה מהמערות אשר יקברו בה המתים אינה בפחות מו' אמות על ד' אמות וכל חצר אשר לפני המערה ו' על ו' ויהיה ארך שתי מערות וחצר שביניהן י"ח אמות ואמנם הצריך הנה לומר עשרים אמה לפי שאם יחפרו פעמים על הקבר על ארך צלע שתי מערות והחצר ולזה השיב הש"ס כאשר אמר תמני סרי הויין והשיבו אימר באלכסונה בדק והוא טעם ג"כ באמרנו מד' אמות עד ח' לפי שהמערה אמנם היא ארבע על ששה אבל אלכסונה של מערה יותר משבע אמות ולכן לקח הוא ח' לחומרא וכאשר תמצאם בהם במת הח' אמות אולי זאת המערה וזאת בית הקברות. שאילו מתחלה ר"ל זה אשר מצא בסוף עשרים אמה אם מצאו בתחלת הענין היה הרוג או יושב או מושכב שלא כדרכו אינו בודק עשרים אמה אלא נוטלו ואת תבוסתו בלבד שחזקתן עובד כוכבים: (רמב"ם)

פרק טז - משנה ד

הַבּוֹדֵק, בּוֹדֵק אַמָּה עַל אַמָּה וּמַנִּיחַ אַמָּה {יב}, עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְסֶלַע אוֹ לִבְתוּלָה. הַמוֹצִיא אֶת הֶעָפָר מִמְּקוֹם טֻמְאָה, אוֹכֵל בְּדִמְעוֹ. הַמְפַקֵּחַ בַּגַּל, אֵינוֹ אוֹכֵל בְּדִמְעוֹ:

ר"ע מברטנורה הַבּוֹדֵק. הָא דִתְנַן וּבוֹדֵק הֵימֶנּוּ וּלְהַלָּן עֶשְׂרִים אַמָּה, אֵין צָרִיךְ לַחְפֹּר אֶת כֻּלָּן, אֶלָּא חוֹפֵר אַמָּה עַל אַמָּה וּמַנִּיחַ אַמָּה שֶׁאֵינוֹ חוֹפֵר, וְעוֹשֶׂה כֵן עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְסוֹף עֶשְׂרִים. וְאוֹתָהּ אַמָּה שֶׁהוּא חוֹפֵר צָרִיךְ לַחְפֹּר עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְסֶלַע, אוֹ לִבְתוּלָה, שֶׁהִיא קַרְקַע שֶׁלֹּא נֶחְפְּרָה מֵעוֹלָם: הַמּוֹצִיא אֶת הֶעָפָר מִמְּקוֹם הַטֻּמְאָה. מֵאוֹתָם הָאַמּוֹת שֶׁהוּא חוֹפֵר: אוֹכֵל בְּדִמְעוֹ. אִם כֹּהֵן הוּא אוֹכֵל בִּתְרוּמָתוֹ. לְשׁוֹן מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ {יג} לֹא תְאַחֵר (שְׁמוֹת כב). וְאַף עַל גַּב דְּאֵין כֹּהֲנִים רַשָּׁאִין לִבְדֹּק שֶׁהֲרֵי הֵן מֻזְהָרִין עַל הַטֻּמְאָה, מִכָּל מָקוֹם אִי אִתְרְמֵי כֹּהֵן {יד} וּבָדַק אֵינוֹ אָסוּר לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָה הֵיכָא דְּלֹא אִתְחַזַּק שָׁם טֻמְאָה: הַמְפַקֵּחַ אֶת הַגַּל. שֶׁל אֲבָנִים שֶׁנָּפַל עַל הָאָדָם וָמֵת, אִם כֹּהֵן הוּא אֵינוֹ אוֹכֵל בְּדִמְעוֹ, דְּכֵיוָן דְּהֻחְזְקָה שָׁם טֻמְאָה חָיְשִׁינַן דִּלְמָא הֶאֱהִיל, וַאֲפִלּוּ סָפֵק חַי סָפֵק מֵת חָיְשִׁינַן: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יב} בּוֹדֵק אַמָּה כוּ'. לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם, פָּחוֹת מַה שֶּׁיִּהְיֶה בֵּין קֶבֶר לְקֶבֶר אַמָּה אַחַת כוּ'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יג} הָרַ"שׁ וְהָרַמְבַּ"ם. אֲבָל הָרַאֲבַ"ד פֵּרֵשׁ, תְּרוּמָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בְחֻלִּין, וְלֹא בִתְרוּמָה וַדַּאי: {יד} אִי נַמִּי בְּעֶבֶד אוֹ בְאֵשֶׁת כֹּהֵן וּבַת כֹּהֵן, דְּאוֹכְלִים וְאֵין מֻזְהָרִים עַל הַטֻּמְאָה. מַהֲרַ"ם: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם בעבור שאמר בודק ממנו ולהלן עשרים אמה ביאר לנו איך תהיה הבדיקה ופחות מה שיהיה בין קבר לקבר אמה אחת ולזה כאשר ימצא זה המת השלישי קבור כמו שספרנו [צ"ל יעזוב] ועזב לפניו אמה לפי שהוא פחות מה שימצא בין שני קברות ויחפור באמה השניה לפי שפעמים יש שם קבר אחר ולא יצטרך לחפור על אורך הקבר אלא רוחב אמה כשיעור אורך אמה כ"ה בתוי"ט. (כשיעור אורך אמה אלא רוחב אמה) ג"כ והוא אמרו אמה על אמה לפי שאם יהיה שם מת יראה ואז יצטרך שיגלה מגופו וכן עד עשרים אמה יעזוב רחב אמה ויחפור אמה על אמה עוד ביאר שיעור עומק החפירה כמה יהיה לפי שכבר יהיה הקבר בו בתכלית העומק ואמר עד שהוא מגיע לסלע או לבתולה ובתולה ירצו בה ארץ אשר לא יראה בה אותות היישוב לא תיחוח ולא עפר ולא מה שדומה לזה אבל ארץ קשה נדמה כבתולת אדם: ואמר המוציא את העפר ירצה בו אשר יעתיק זה העפר ודומה לו מותר לו אכילת תרומה ובתנאי שלא יכנס במקום הטומאה אבל יוציא העפר וישליכהו וידוע ששם התרומה דמע מלאתך ודמעך לא תאחר (שמות כב): ומפקח בגל הוא שיגלה ויחפש הבנין הנופל ויהרוס אותו ולא יודע אם שם מת ואם הוא עומד במקום טומאה או עומד במקום טהרה וזה אינו ידוע עד שיגלה המקום ובעבור זה אינו אוכל בתרומה: (רמב"ם)

פרק טז - משנה ה

הָיָה בוֹדֵק, הִגִּיעַ לְנַחַל אוֹ לִשְׁלוּלִית, אוֹ לְדֶרֶךְ הָרַבִּים, מַפְסִיק. שָׂדֶה שֶׁנֶּהֶרְגוּ בָהּ הֲרוּגִים, מְלַקֵּט עֶצֶם עֶצֶם וְהַכֹּל טָהוֹר. הַמְפַנֶּה קִבְרוֹ מִתּוֹךְ שָׂדֵהוּ, מְלַקֵּט עֶצֶם עֶצֶם וְהַכֹּל טָהוֹר {טז}. בּוֹר שֶׁמַּטִּילִים לְתוֹכוֹ נְפָלִים אוֹ הֲרוּגִים, מְלַקֵּט עֶצֶם עֶצֶם וְהַכֹּל טָהוֹר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אִם הִתְקִינוֹ לְקֶבֶר מִתְּחִלָּה, יֶשׁ לוֹ תְבוּסָה:

ר"ע מברטנורה הָיָה בוֹדֵק. לְהַשְׁלִים עֶשְׂרִים אַמָּה: לְנַחַל. נָהָר: לִשְׁלוּלִית. אַמַּת הַמַּיִם שֶׁמְּחַלֶּקֶת שָׁלָל לַאֲגַפֶּיהָ שֶׁאַמּוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁל מַיִם שׁוֹתוֹת מִמֶּנָּה: אוֹ לְדֶרֶךְ הָרַבִּים. שֶׁאֵין קוֹבְרִים בָּהּ אֶת הַמֵּת: מַפְסִיק. וְאֵינוֹ בוֹדֵק עוֹד לְהַשְׁלִים עֶשְׂרִים אַמָּה: וְהַכֹּל טָהוֹר. וְאֵין לָהֶם תְּפוּסָה {טו}. אֶלָּא מְלַקֵּט הָעֲצָמוֹת בִּלְבַד וְאֵין צָרִיךְ לִטֹּל יוֹתֵר: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כוּ'. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {טו} וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאֵין לָהֶם שְׁכוּנַת קְבָרוֹת. וְטַעֲמָא, הוֹאִיל וְלֹא נִתְקְנָה לְקֶבֶר. הָרַ"שׁ: {טז} הַמְפַנֶּה כוּ'. בַּתּוֹסֶפְתָּא, הַמְפַנֶּה קִבְרוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְהָלַךְ לְשָׁם אָדָם, מְפַנֶּה עֶצֶם כוּ': (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כבר ביארנו בשני מפיאה ששלולית היא אמת המים אשר תצא מן הנהר להשקות בו הגנות והפרדסים ודרד הרבים לא יקבר אדם בו ולזה לא יצטרך בדיקה ולכן כאשר הגיע לזה כבר סיים שכונת קברות ולא יצטרך להשלים כ' אמה ואין הלכה כר"ש: (רמב"ם)

פרק יז

פרק יז - משנה א

הַחוֹרֵשׁ אֶת הַקֶּבֶר, הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה בֵית הַפְּרָס {א}. עַד כַּמָּה הוּא עוֹשֶׂה. מְלֹא מַעֲנָה {ב} מֵאָה אַמָּה, בֵּית אַרְבַּעַת סְאִים. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בֵּית חָמֵשׁ {ג}, בְּמוֹרָד. וּבְמַעֲלֶה, נוֹתֵן רֹבַע כַּרְשִׁינִים עַל בֹּרֶךְ הַמַּחֲרֵשָׁה {ד}, עַד מְקוֹם שֶׁיִּצְמְחוּ שְׁלשָׁה כַרְשִׁינִין {ה} זוֹ בְצַד זוֹ, עַד שָׁם הוּא עוֹשֶׂה בֵית הַפְּרָס. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בְּמוֹרָד וְלֹא בְמַעֲלֶה:

ר"ע מברטנורה הַחוֹרֵשׁ. בֵּית הַפְּרָס. מָקוֹם שֶׁהַטֻּמְאָה פְּרוּשָׂה וּמִתְפַּשֶּׁטֶת שָׁם. וְרַבּוֹתַי פֵרְשׁוּ, פְּרָס לְשׁוֹן דָּבָר פָּרוּס וְשָׁבוּר, שֶׁעֲצָמוֹת שֶׁל מֵת [שְׁלֵמוֹת] נִפְרְסוּ שָׁם. וּמִפִּי אֲחֵרִים שָׁמַעְתִּי, עַל שֵׁם שֶׁפַּרְסוֹת בְּנֵי אָדָם נִמְנָעִים לָלֶכֶת שָׁם מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה: מְלֹא מַעֲנָה. שֶׁל הַמַּחֲרֵשָׁה. מִמְּקוֹם הַקֶּבֶר שֶׁהִתְחִיל לַחֲרֹשׁ בּוֹ עַד מֵאָה אַמָּה בְּאֹרֶךְ הַשָּׂדֶה עַל מֵאָה בְּרֹחַב, חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא הוֹלִיכָה הַמַּחֲרֵשָׁה מִמֶּנּוּ עֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה. וְאִם הָיָה חוֹרֵשׁ וְהוֹלֵךְ חוּץ לְמֵאָה אַמָּה, מִמֵּאָה אַמָּה וְלַחוּץ טָהוֹר, שֶׁאֵין הַמַּחֲרֵשָׁה מוֹלֶכֶת עַצְמוֹת הַקֶּבֶר אֶלָּא עַד מֵאָה אַמָּה: בֵּית אַרְבַּעַת סְאִין. מֵאָה אַמָּה אֹרֶךְ עַל מֵאָה אַמָּה רֹחַב הוּא מְקוֹם זְרִיעַת אַרְבַּע סְאִין, שֶׁהֲרֵי חֲצַר הַמִּשְׁכָּן שֶׁהָיָה מֵאָה עַל חֲמִשִּׁים הוּא בֵית סָאתַיִם, כִּדְאָמְרִינַן בְּעֵרוּבִין [כג:], נִמְצָא מֵאָה עַל מֵאָה בֵּית אַרְבַּע סְאִין: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בֵּית חָמֵשׁ סְאִין. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: וּבְמוֹרָד. כְּלוֹמַר, שִׁעוּר זֶה שֶׁאָמַרְנוּ לְתַנָּא קַמָּא וּלְרַבִּי יוֹסֵי לְמַר כִּדְאִית לֵיהּ וּלְמַר כִּדְאִית לֵיהּ, הָנֵי מִלֵּי כְשֶׁמּוֹלִיךְ הַמַּחֲרֵשָׁה בְּמוֹרָד, דִּמְגַלְגַּלְתּוֹ לְמֵרָחוֹק, וְהוּא הַדִּין כְּשֶׁהַקַּרְקַע שָׁוָה בְּמִישׁוֹר. אֲבָל בְּמַעֲלֶה, כְּשֶׁחוֹרֵשׁ וְעוֹלֶה, לְדִבְרֵי תַנָּא קַמָּא נוֹתֵן רֹבַע קַב כַּרְשִׁינִין עַל בֹּרֶךְ הַמַּחֲרֵשָׁה, הוּא עֵץ חָלוּל כָּפוּף עָשׂוּי כְעֵין בֶּרֶךְ שֶׁהַמַּחֲרֵשָׁה תְּקוּעָה בוֹ, וְעוֹשֶׂה בְּשׁוּלָיו נֶקֶב קָטָן כְּשִׁעוּר שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנּוּ גַּרְעִין אֶחָד מִגַּרְעִינֵי הַכַּרְשִׁינִים, וּמוֹלִיךְ הַמַּחֲרֵשָׁה וְהַגַּרְעִינִים נוֹפְלִים מְעַט מְעַט, וּבְמָקוֹם שֶׁכָּלוּ הַכַּרְשִׁינִים שֶׁאֵין נוֹפֵל מֵהֶם הַרְבֵּה בְּיַחַד אֶלָּא שְׁלֹשָׁה גַרְעִינִים זֶה בְּצַד זֶה {ו}, שָׁם כָּלֶה בֵּית הַפְּרָס: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בְּמוֹרָד וְלֹא בְמַעֲלֶה. לֹא אָמְרוּ דִין בֵּית הַפְּרָס אֶלָּא בְמוֹרָד, אֲבָל כָּשֶׁהַמַּחֲרֵשָׁה עוֹלָה בַּגֹּבַהּ אֵין שָׁם בֵּית הַפְּרָס כְּלָל, שֶׁמִּיָּד הַמַּחֲרֵשָׁה נִנְעֶרֶת וְאִם יֵשׁ שָׁם עֶצֶם נוֹפֵל. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {א} בֵּית הַפְּרָס. וְטֻמְאָתָהּ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. הָרַמְבַּ"ם: {ב} מַעֲנָה. מִלְּשׁוֹן הַכָּתוּב [תְּהִלִּים קכט] הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָם. הָרַמְבַּ"ם: {ג} חָמֵשׁ. וְהוּא מֵאָה וְאַחַת עֶשְׂרֵה אַמָּה וּשְׁלֹשׁ רְבִיעֵי אַמָּה [בְּרִבּוּעַ] בְּקֵרוּב. הָרַמְבַּ"ם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ד} עַל כוּ'. וְגִרְסַת מַהֲרַ"ם עַד בֹּרֶךְ כוּ'. וְכָתַב, נִרְאֶה לִי עַד עֹמֶק בֹּרֶךְ כוּ', שֶׁהוּא עֹמֶק שְׁלֹשָׁה טְפָחִים וּכְדִלְקַמָּן פֶּרֶק י"ח מִשְׁנָה ה'. וְלָאֹרֶךְ עַד כוּ' נוֹתֵן רֹבַע הַקַּב כַּרְשִׁינִין בַּקַּרְקַע וּמְגַלְגֵּל הַמַּחֲרֵשָׁה עֲלֵיהֶן וְהִיא מוֹלִיכָה הַכַּרְשִׁינִים עִמָּהּ, וְיֵשׁ מָקוֹם שֶׁמֻּעָטִין: {ה} שְׁלֹשָׁה כוּ'. דְּשִׁעוּר שְׂעֹרָה שְׁלֹשָׁה כַּרְשִׁינִין. הָרַ"שׁ: {ו} לֹא שֶׁמִּתְּחִלָּה נוֹפְלִים זֶה עַל זֶה כוּ', אֶלָּא בָּא לוֹמַר דִּשְׁלֹשָׁה יִפְּלוּ זֶה בְצַד זֶה וְלֹא יוֹתֵר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כבר זכרנו בפתיחת דברינו בזה הסדר שבית הפרס טמא והוא מדרבנן ושהוא ב' מינים וזה אחד מהן והוא החורש את הקבר והוא אשר יקרא בית הפרס להתפשטות הקבר על כלו תרגום (שמות מ) ויפרוש את האהל [על צ"ל המשכן ופרס ית פרסא על משכנא] ופרסיה למשכנא ואמר שמי שחרש במקום שבו קבר הנה הוא ישים בית הפרס מזה המקום אשר בו הקבר בארך מאה אמה מזה הארץ אשר חרש והפכה וזהו אורך מענה ומענה הוא הקו אשר יקוה אותו המחרישה על ארך השדה אמר הנביא (תהלים קכט) על גבי חרשו חורשים האריכו למעניתם וכן ישים בית הפרס מאה אמות ברוחב ומקום בן מאה אמה על מאה אמה הוא בית ארבע סאין לפי שבית סאה נ' על נ' כמו שביארנו פעמים: ורבי יוסי אמר שאם היה זה המקום הנחרש בלתי שוה אבל בו מעלות ומורדות הנה הוא ישים בית הפרס בית חמש סאין וזה מאה וי"א אמות וג' רביעי אמה בריבוע בקירוב ותנא קמא אמר בית ארבעה סאין היה מקום שוה או בלתי שוה עוד נתן אלינו תנא קמא אות נדע בו שיעור ארבע סאין כמה הוא כאשר היה המקום בלתי שוה השטחים אמר שישימו רובע קב כרשינין על תוספת המחרישה והוא אשר תקרא בורך המחרישה לפי שהוא דומה לארכובת האיש והיה המקום אשר בו אלו הגרעינים ינקבו שיעור שיצא ממנו גרעין א' מגרעיני אלו הכרשינין עוד ילך החורש עם המחרישה והגרעינין יפלו עד שיעברו אלו כולן ובלא ספק כי כאשר ישאר השארות מועט מאלו הגרעינים הנה הם לא יפלו בצד א' אלא אחר נענוע הרבה אבל יהו הגרעינים בסוף המחרישה רחוקים קצתן מקצתן ואמר כי כאשר יצמחו שלשה גרעינים זה בצד זה שם יכלה בית הפרס והוא שיעור ד' סאין וכבר ביארה התוספתא ענין מאמר ר' יוסי במורד אבל לא במעלה ואמר שר' יוסי יאמר כי כאשר נחרש הקבר עם מקום גבוה אינו עושה בית הפרס כמו שיהיה הקבר למטה ויתחיל בחרישה עם עליונות זה ההר או המדבר ואין הלכה כר' יוסי בשני המאמרים: (רמב"ם)

פרק יז - משנה ב

הָיָה חוֹרֵשׁ וְהִטִּיחַ בְּסֶלַע אוֹ בְגָדֵר אוֹ שֶׁנִּעֵר הַמַּחֲרֵשָׁה, עַד שָׁם הוּא עוֹשֶׂה בֵית הַפְּרָס. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, בֵּית פְּרָס עוֹשֶׂה בֵית פְּרָס. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, פְּעָמִים עוֹשֶׂה, פְּעָמִים אֵינוֹ עוֹשֶׂה. כֵּיצַד. חָרַשׁ חֲצִי מַעֲנָה, וְחָזַר וְחָרַשׁ חֶצְיָהּ {ח}, וְכֵן הַצְּדָדִין, הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה בֵית פְּרָס. חָרַשׁ מְלֹא מַעֲנָה, חָזַר וְחָרַשׁ מִמֶּנָּה וְלַחוּץ, אֵינוֹ עוֹשֶׂה בֵית פְּרָס:

ר"ע מברטנורה וְהִטִּיחַ בְּסֶלַע. הִכָּה הַמַּחֲרֵשָׁה בְּסֶלַע וּמִתּוֹךְ כָּךְ נִנְעֲרָה הַמַּחֲרֵשָׁה: אוֹ שֶׁנִּעֵר אֶת הַמַּחֲרֵשָׁה. מִן הֶעָפָר שֶׁעָלֶיהָ. וְהָא קָא מַשְׁמַע לָן דְּלֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא לֹא נִעֵר יָפֶה: עַד שָׁם הוּא עוֹשֶׂה בֵית הַפְּרָס. וְלֹא יוֹתֵר, וַאֲפִלּוּ תוֹךְ שֵׁשׁ אַמּוֹת אוֹ חָמֵשׁ {ז}: בֵּית פְּרַס עוֹשֶׂה בֵית פְּרָס. הַמַּתְחִיל לַחֲרֹשׁ בְּסוֹף בֵּית הַפְּרָס אוֹ בְאֶמְצַע. מוֹנֶה מֵאָה אַמָּה מִמָּקוֹם שֶׁהִתְחִיל לַחֲרֹשׁ, וְהוּא נַעֲשָׂה בֵּית הַפְּרָס כְּאִלּוּ חָרַשׁ מִמְּקוֹם הַקֶּבֶר: חָרַשׁ חֲצִי מַעֲנָה. חֲמִשִּׁים אַמָּה מִמְּקוֹם הַקֶּבֶר, וְחָזַר אַחַר כָּךְ וְחָרַשׁ מִשָּׁם עוֹד חֲמִשִּׁים אַמָּה אֲחֵרוֹת, כָּל הַמֵּאָה נַעֲשׂוּ בֵּית פְּרָס. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ז} וְלֹא יָדַעְנָא לָמָּה כָתַב שֵׁשׁ, כֵּיוָן דַּאֲפִלּוּ חָמֵשׁ סַגִּי: {ח} וְחָזַר כוּ'. כְּלוֹמַר, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חָרַשׁ בְּפַעַם אַחַת, כְּשֶׁהִשְׁלִים חֲרִישָׁתוֹ נַעֲשָׂה בֵּית הַפְּרָס. וּכְשֶׁחָזַר אַחַר כָּךְ וְהִשְׁלִים עַד מֵאָה, נִמְצָא שֶׁבֵּית הַפְּרָס שֶׁהָיָה כְבָר, עוֹשֶׂה עוֹד בֵּית הַפְּרָס. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם הטיח בסלע או בגדר או שניער המחרישה בסלע או בגדר או שנתש אותה מן העפר הנה שם יכלה הבדל בית הפרס אולם אם משך את המחרישה ולא הבדיל בה הנה תהיה בית הפרס עד מאה אמה והנשאר טהור כמו שהקדמנו לפי שבאותן מאה אמה יכלה כל עצמות המת ובשרו ויאבד שם רבי אליעזר אומר בית הפרס עושה בית הפרס ענינו כי כאשר חרש ג"כ בית הפרס הנה הוא ישים מאה אמה מהמקום אשר התחיל בו החרישה בית הפרס כמו אם נחרש הקבר ור' יהושע יאמר שזה אמנם יהיה כאשר נחרש הקבר ולא ישלים מאה אמה עוד נחרש מקצה בית הפרס ונשלמו הק' אמות ויהיה לכולן דין בית הפרס אולם אם שם קו מן ק' אמה הוא מלא מענה המבואר בו שכבר יהיה שם דין בית הפרס ושחרישתו והארכת החרישה חוץ ממנו הנה לא יעשה בית הפרס ואין הלכה כר' אליעזר: (רמב"ם)

פרק יז - משנה ג

הַחוֹרֵשׁ מְלָטַמְיָא, מִצְּבִירַת הָעֲצָמוֹת, מִשָּׂדֶה שֶׁאָבַד הַקֶּבֶר בְּתוֹכָהּ, אוֹ שֶׁנִּמְצָא בָהּ קֶבֶר, הַחוֹרֵשׁ אֶת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, וְכֵן נָכְרִי שֶׁחָרַשׁ {י}, אֵינוֹ עוֹשֶׂה אוֹתָהּ בֵּית פְּרָס, שֶׁאֵין בֵּית פְּרָס לַכּוּתִיִּים:

ר"ע מברטנורה מְלָטַמְיָא. כְּמוֹ מָלֵא טַמְיָא. חֲפִירָה מְלֵאָה מֵתִים זֶה עַל גַּבֵּי זֶה. טַמְיָא בְלָשׁוֹן אֲרַמִּי עֲצָמוֹת שֶׁל מֵתִים: וּמִצְּבִירַת הָעֲצָמוֹת. מִמָּקוֹם שֶׁהָעֲצָמוֹת צְבוּרִים שָׁם {ט}. דְּזֶה דָבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי שֶׁיִּהְיֶה אָדָם חוֹרֵשׁ עַל חֲפִירָה שֶׁהִיא מְלֵאָה מֵתִים וְעַל צְבִירַת עֲצָמוֹת גְּלוּיִים, וְלֹא גָזְרוּ אֶלָּא בְקֶבֶר שֶׁנֶּחֱרַשׁ שֶׁהוּא דָבָר הַמָּצוּי: וּמִשָּׂדֶה שֶׁאָבַד בָּהּ קֶבֶר. דַּהֲוֵי לֵיהּ סְפֵק סְפֵקָא, שֶׁמָּא לֹא חָרַשׁ בִּמְקוֹם הַקֶּבֶר, וְאִם תִּמְצֵי לוֹמַר חָרַשׁ שֶׁמָּא לֹא הוֹלִיךְ מִמֶּנָּה עֶצֶם: אוֹ שֶׁנִּמְצָא בָהּ קֶבֶר. שֶׁחָרַשׁ וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא. דְּבֵית הַפְּרָס דְּרַבָּנָן, וְלֹא קָנְסוּ לֵיהּ כֵּיוָן דְּלֹא יָדַע: הַחוֹרֵשׁ אֶת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. לֹא קָנְסוּ רַבָּנָן לְמִהְוֵי אַרְעָא דְחַבְרֵיהּ בֵּית הַפְּרָס. וְכֵן נָכְרִי לֹא שַׁיָּךְ בֵּיהּ קְנָס: שֶׁאֵין בֵּית הַפְּרָס לַכּוּתִיִּים. כְּלוֹמַר, שֶׁהֲרֵי אַף עַל הַכּוּתִיִּים לֹא קָנְסוּ, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא קָנְסוּ עַל הַנָּכְרִי: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ט} כְּלוֹמַר, וְאֵינָם בַּחֲפִירָה: {י} שֶׁחָרַשׁ. קֶבֶר בְּשָׂדֵהוּ. הָרַמְבַּ"ם: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם טימיא שם עצמות המת ומאמר החכמים [רש"י בברכות נט. הביא זה בשם ב"ר (פע"ח) וכן כתב רש"י פרשת במדבר ה' ב' בשם ב"ר] (גיטין דף נ.) אנדרינוס שחיק טמיא ענינו שחיק עצמו' ומלטמיא מורכב מלא טמיא והכונה חפירה מלאה עצמות. שדה שאבד קבר בתוכה ולא התאמת מקומו או שדה שנמצא בו קבר הנה כבר אפשר שהי' שם קבר אחר ונחרש או לא היה או מי שחרש ארץ שאינה שלו או עובד כוכבי' שחרש הנה אלו כלן אין בהן דין משום בית הפרס לפי שבית הפרס הוא דרבנן ולא גזרו על אלו ואמנם היה שרש הגזרה על שדה שנחרש בה קבר ידוע ובתנאי' הקודמים: ואמרו שאין בית הפרס לעובדי כוכבים טעם לאמרו עובד כוכבים שחרש צ"ל אינו עושה. או שעשה בית הפרס לפי שכאשר יהיה כותי אינו עושה בית הפרס כל שכן עובד כוכבים לפי שלא גזרו עליהן: (רמב"ם)

פרק יז - משנה ד

שְׂדֵה בֵית הַפְּרָס עַל גַּבֵּי טְהוֹרָה, שָׁטְפוּ גְשָׁמִים מִבֵּית פְּרָס לַטְּהוֹרָה, אֲפִלּוּ אֲדֻמָּה וְהִלְבִּינוּהָ אוֹ לְבָנָה וְהֶאְדִּימוּהָ, אֵין עוֹשִׂין אוֹתָהּ בֵּית הַפְּרָס:

ר"ע מברטנורה עַל גַּבֵּי טְהוֹרָה. שֶׁשְּׂדֵה בֵּית הַפְּרָס לְמַעְלָה וּטְהוֹרָה לְמַטָּה: אֲפִלּוּ אֲדֻמָּה. שֶׁהָיְתָה עֲפָרָהּ שֶׁל טְהוֹרָה אֲדֻמָּה: וְהִלְבִּינוּהָ. מֵחֲמַת עֲפַר בֵּית הַפְּרָס שֶׁהָיָה לָבָן: אֵין עוֹשִׂין אוֹתָהּ בֵּית הַפְּרָס. שֶׁלֹּא גָזְרוּ טֻמְאָה אֶלָּא עַל גּוּשׁ כִּבְרִיָּתוֹ, וְלֹא גָזְרוּ עַל הֶעָפָר הַנִּשְׁטָף עִם הַמַּיִם: (ר"ע מברטנורה).

רמב"ם על גבי טהורה. ר"ל שהיתה עליונה ממנה וסבת זה מה שזכרנו לא אמרו אלא גוש כברייתו ג"כ לא גזרו על זה הניגר עם המים: (רמב"ם)

פרק יז - משנה ה

שָׂדֶה שֶׁאָבַד קֶבֶר בְּתוֹכָהּ {יא}, וּבָנָה בָהּ בַּיִת וַעֲלִיָּה עַל גַּבָּיו, אִם הָיְתָה פִתְחָהּ שֶׁל עֲלִיָּה מְכֻוָּן כְּנֶגֶד פִּתְחוֹ שֶׁל בַּיִת, עֲלִיָּה טְהוֹרָה. וְאִם לָאו, עֲלִיָּה טְמֵאָה. עֲפַר בֵּית הַפְּרָס וַעֲפַר חוּצָה לָאָרֶץ שֶׁבָּא בְיָרָק, מִצְטָרְפִין כְּחוֹתַם הַמַּרְצוּפִים, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁיִּהְיֶה בְמָקוֹם אֶחָד כְּחוֹתַם הַמַּרְצוּפִין. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מַעֲשֶׂה שֶׁהָיוּ אִגְּרוֹת בָּאוֹת מִמְּדִינַת הַיָּם לִבְנֵי כֹהֲנִים גְּדוֹלִים, וְהָיוּ בָהֶם כִּסְאָה וּכְסָאתַיִם חוֹתָמוֹת, וְלֹא חָשׁוּ לָהֶם חֲכָמִים מִשּׁוּם טֻמְאָה:

ר"ע מברטנורה עֲלִיָּה טְהוֹרָה. מִמַּה נַּפְשָׁךְ, אִם הַקֶּבֶר בְּתוֹךְ הַבַּיִת, הַבַּיִת טָמֵא וְהָעֲלִיָּה טְהוֹרָה {יב}. וְאִם הַקֶּבֶר תַּחַת אַסְקֻפַּת {יג} פֶּתַח הַבַּיִת, טֻמְאָה נִכְנֶסֶת לַבַּיִת וַעֲלִיָּה טְהוֹרָה. אֲבָל כְּשֶׁאֵין פֶּתַח הָעֲלִיָּה מְכֻוָּן {יד} כְּנֶגֶד פֶּתַח הַבַּיִת, חָיְשִׁינַן דִּלְמָא קָאֵי קֶבֶר תַּחַת הַכֹּתֶל מְכֻוָּן כְּנֶגֶד פִּתְחָהּ שֶׁל עֲלִיָּה, וּבוֹקַעַת הַטֻּמְאָה עַד שֶׁמַּגַּעַת לְפִתְחָהּ שֶׁל עֲלִיָּה, וְנִכְנֶסֶת לָעֲלִיָּה דֶּרֶךְ הַפֶּתַח: וַעֲפַר חוּצָה לָאָרֶץ. כְּלוֹמַר אוֹ עֲפַר חוּץ לָאָרֶץ. דְּאֶרֶץ הָעַמִּים וּבֵית הַפְּרָס תַּרְוַיְהוּ מְטַמּוּ בְמַגָּע וּבְמַשָּׂא: שֶׁבָּא בְיָרָק. כְּגוֹן אֲגֻדָּה שֶׁל יָרָק שֶׁיֵּשׁ בָּהּ קְלָחִים הַרְבֵּה שֶׁנֶּעֶקְרוּ בְגוּשֵׁיהֶן, וּבְכָל קֶלַח בִּפְנֵי עַצְמוֹ לֵיכָּא עָפָר כְּחוֹתַם הַמַּרְצוּפִין שֶׁהוּא שִׁעוּר הַגּוּשׁ לְטַמֵּא: חוֹתַם הַמַּרְצוּפִין. אַמְתָּחוֹת שֶׁל עוֹר כְּעֵין שַׂקִּין שֶׁהוֹלְכֵי דְרָכִים נוֹתְנִים כְּלֵיהֶם בְּתוֹכָם וְחוֹתְמִים עֲלֵיהֶם בְּחוֹתָם שֶׁל טִיט: כִּסְאָה וּכְסָאתַיִם חוֹתָמוֹת. שֶׁל טִיט. וְהַאי עֻבְדָּא מַיְתֵי רַבִּי יְהוּדָה לְסַיּוֹעֵי לְרַבָּנָן דְּלִסְאָה וְסָאתַיִם מֵעָפָר שֶׁבָּא מִחוּצָה לָאָרֶץ לֹא חָשְׁשׁוּ, הוֹאִיל וְלֹא הָיָה בְחוֹתָם אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ כְּחוֹתַם הַמַּרְצוּפִין. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יא} שָׂדֶה כוּ'. טָמֵא בְמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל: {יב} וְהָא דְרֵישׁ פֶּרֶק ז' דְּהָעֲלִיוֹת טְמֵאוֹת כוּ', הָתָם הַטֻּמְאָה בַכֹּתֶל, וְהָכָא תַחַת הַכֹּתֶל. הָרַמְבַּ"ם בְּנֻסְחַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל: {יג} הִנֵּה מַשְׁקוֹף הַבַּיִת מַאֲהִיל עָלָיו וְיִהְיֶה מַשְׁקוֹף הָעֲלִיָּה אֹהֶל עַל אֹהֶל. הָרַמְבַּ"ם: {יד} לֹא אָתָא לַאֲפוֹקֵי אֶלָּא אִם פֶּתַח עֲלִיָּה עוֹדֵף עַל פֶּתַח הַבַּיִת, אֲבָל אִם פֶּתַח הַבַּיִת רָחָב הַרְבֵּה יוֹתֵר מִשֶּׁל עֲלִיָּה לְכָל צַד, הָכִי נַמִּי עֲלִיָּה טְהוֹרָה לְכָל צַד. מַהֲרַ"ם: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כאשר היה פתח העליה על שיעור פתח הבית בשוה ונכחי אליו הנה העליה טהורה בהכרח לפי שאמנם היה הקבר כבר הגיע בדין הבית לפי שאם היה תוך הבית הנה העליה טהורה ואם היה תחת כותל מכתלי הבית הנה העליה ג"כ טהורה לפי שהבית הוא אהל על הקבר והעליה אהל אחר למעלה מזה האהל ואם היה הקבר תחת פתת הבית הנה המשקוף אשר לבית יאהיל עליו ויהיה משקוף העליה אהל על אהל אולם אם לא יהיה הפתח על יושר פתח העליה הנה העליה טמאה לפי שכבר אפשר שיהיה הקבר תחת הכותל אשר עליונו פתח עליה ויהיה משקוף העליה מאהיל על הקבר ותהיה העליה טמאה וזה מבואר וכבר קדם לך שעפר בית הפרס ועפר חוצה לארץ מטמאין במגע ובמשא או כאשר יתלה בקצה הירק כאשר ישרשו אותו מעפר בית הפרס והיה כשיעור חותם המרצופין יהיה טמא לדעת ר' אליעזר: ומרצופים הם כמו נודים מעור ישימו בו הולכי ארח בגדיהם וכליהם וינעלו אותם ויחתמו אותם בחותם מטיט וכבר יעשו חותם לכתבים גם כן מזה הטיט וכבר זכר בתוספתא שרבי אליעזר אמנם חלק עם חכמים בעפר חוצה לארץ לבד והשיב רבי יהודה דבר לחזק בו דעת חכמים ואמר שכבר נתקבץ מעפר חוצה לארץ כסאה וכסאתים ולא חשו להם משום טומאה אם אין בכל חותם מהם כחותם המרצופין והלכה כחכמים: (רמב"ם)

פרק יח

פרק יח - משנה א

כֵּיצַד בּוֹצְרִים בֵּית הַפְּרָס. מַזִּים עַל הָאָדָם וְעַל הַכֵּלִים, וְשׁוֹנִים וּבוֹצְרִים וּמוֹצִיאִים חוּץ לְבֵית הַפְּרָס, וַאֲחֵרִים מְקַבְּלִים מֵהֶם וּמוֹלִיכִים לַגָּת. אִם נָגְעוּ אֵלּוּ בָאֵלּוּ, טְמֵאִים, כְּדִבְרֵי בֵית הִלֵּל. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אוֹחֵז אֶת הַמַּגָּל בְּסִיב, אוֹ בוֹצֵר בְּצוֹר וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַכְּפִישָׁה וּמוֹלִיךְ לַגָּת. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּכֶרֶם הַנַּעֲשָׂה בֵית הַפְּרָס. אֲבָל נוֹטֵעַ בֵּית הַפְּרָס, יִמָּכֵר לַשּׁוּק:

ר"ע מברטנורה כֵּיצַד בּוֹצְרִין בֵּית הַפְּרָס. וְיִהְיוּ הָעֲנָבִים שֶׁגָּדְלוּ בוֹ טְהוֹרִים: מַזִּין עַל הָאָדָם וְעַל הַכֵּלִים. בַּשְּׁלִישִׁי: וְשׁוֹנִין. בַּשְּׁבִיעִי: וּמוֹצִיאִין חוּץ לְבֵית הַפְּרָס. וְאַף עַל גַּב דְּהַבּוֹצֵר לַגַּת הֻכְשַׁר לְקַבֵּל טֻמְאָה וְהוּא מִשְּׁמֹנָה עָשָׂר דָּבָר שֶׁגָּזְרוּ בוֹ בַיּוֹם, הָנֵי מִלֵּי לְטֻמְאָה דְאוֹרַיְתָא, אֲבָל לְטֻמְאַת בֵּית הַפְּרָס דְּרַבָּנָן הִיא לֹא חָשְׁבִינַן לַהּ הֶכְשֵׁר. וּמִשּׁוּם הָכִי נָקַט וְתָנֵי מַזִּין עַל הָאָדָם וְעַל הַכֵּלִים, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ טְהוֹרִים מִטֻּמְאָה דְאוֹרַיְתָא {א}, וְאַף עַל פִּי שֶׁחוֹזְרִין וּמִטַּמְּאִין בְּבֵית הַפְּרָס בִּשְׁעַת בְּצִירָה, תּוּ לֹא מִטַּמּוּ עֲנָבִים בִּנְגִיעָתָם מִשּׁוּם טֻמְאַת בֵּית הַפְּרָס כָּל כַּמָּה דְּלֹא הֻכְשַׁר הֶכְשֵׁר גָּמוּר: וַאֲחֵרִים. שֶׁלֹּא נִכְנְסוּ בְּבֵית הַפְּרָס: מְקַבְּלִין. מִן הַבּוֹצְרִים: וּמוֹלִיכִין לַגָּת. בְּכֵלִים אֲחֵרִים. אֲבָל הַבּוֹצְרִים אֵין מוֹלִיכִין אוֹתָם לַגַּת, לְפִי שֶׁהַגַּת מָלֵא מַשְׁקִין וּמִתְכַּשְּׁרֵי בְהוּ הֶכְשֵׁר גָּמוּר: וְאִם נָגְעוּ אֵלּוּ וָאֵלּוּ {ב}. הַבּוֹצְרִים נָגְעוּ בַּאֲחֵרִים הַמְקַבְּלִין: טְמֵאִים. הַמְקַבְּלִים וּמְטַמְּאִין כָּל הָעֲנָבִים. שֶׁהָאָדָם שֶׁנִּטְמָא בְּבֵית הַפְּרָס נַעֲשָׂה אַב הַטֻּמְאָה וּמְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אוֹחֵז אֶת הַמַּגָּל. דְּסָבְרֵי הַבּוֹצֵר לַגַּת הֻכְשַׁר אֲפִלּוּ לְטֻמְאַת בֵּית הַפְּרָס, וּמִשּׁוּם הָכִי צָרִיךְ שֶׁיֹּאחַז הַמַּגָּל שֶׁהוּא בוֹצֵר בּוֹ בְּסִיב שֶׁל דֶּקֶל דְּלֹא מְקַבֵּל טֻמְאָה: אוֹ בוֹצֵר בְּצוֹר. וְהוּא אֶבֶן חַדָּה, דְּלָאו כְּלִי הִיא: וְנוֹתֵן לְתוֹךְ כְּפִישָׁה. כְּלִי גָדוֹל שֶׁכּוֹבְשִׁים בּוֹ זֵיתִים, דְּלָאו בַּת קַבּוֹלֵי טֻמְאָה הוּא: וּמוֹלִיךְ לַגָּת. אֲפִלּוּ הוּא עַצְמוֹ. דְּכֵיוָן דְּזָהִיר וְאִית לֵיהּ הֶכֵּרָא שֶׁמַּנִּיחַ בִּכְפִישָׁה לֹא נָגַע: בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בְּכֶרֶם הַנַּעֲשָׂה בֵית הַפְּרָס. שֶׁהָיוּ גְּפָנִים וְאִילָנוֹת נְטוּעִים בּוֹ קֹדֶם שֶׁנַּעֲשָׂה בֵּית הַפְּרָס: אֲבָל הַנּוֹטֵעַ. לְכַתְּחִלָּה בְּבֵית הַפְּרָס: יִמָּכֵר לַשּׁוּק. דְּקָנְסִינַן לֵיהּ {ג}, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ לִטַּע בְּבֵית הַפְּרָס. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {א} לְשׁוֹן הָרַ"שׁ, שֶׁאִם הָיוּ טְמֵאִים טֻמְאָה דְאוֹרַיְתָא כוּ'. מַשְׁמַע דִּטְהוֹרִים אֵין צְרִיכִים הַזָּיָה כְלָל. וּמַתְנִיתִין לֹא מַשְׁמַע הָכִי. אֲבָל לְהָרַמְבַּ"ם מַזִּין אַף עַל הַטְּהוֹרִים, וְטַעֲמָא, כְּדֵי לְהַכִּיר שֶׁאֵין מְקִלִּין בְּטֻמְאַת בֵּית הַפְּרָס אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ב} כָּךְ הִיא גִרְסַת הָרַ"שׁ. אֲבָל כָּתַב דְּאֵין לְפָרֵשׁ שֶׁנָּגְעוּ בוֹצְרִים בַּמְּקַבְּלִים, דְּאִם כֵּן פְּשִׁיטָא. [וְזֶה לֹא קַשְׁיָא, דְּטוּבָא קָמַשְׁמַע לָן דְּאַף עַל פִּי שֶׁנְּחַשְּׁבֵם כְּאִלּוּ אֵינָם מֻכְשָׁרִין וְרַשָּׁאִין לְבָצְרָן, כְּשֶׁיֵּצְאוּ חוּץ לְבֵית הַפְּרָס נְחַשְּׁבֵם מֻכְשָׁרִין. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב]. וְעוֹד, דַּהֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר אֵלּוּ בְאֵלּוּ. וּפֵרֵשׁ הוּא, שֶׁנָּגְעוּ זֶה בְמַה שֶּׁבָּצַר זֶה. וְדָמֵי לְהָא דְאִיתָא בַתּוֹסֶפְתָּא, בָּצַר בֵּית הַפְּרָס זֶה לֹא יִבְצֹר בֵּית הַפְּרָס אַחֵר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ג} כְּלוֹמַר, שֶׁלֹּא יוּכַל לְבָצְרָן בְּטָהֳרָה. אֲבָל כְּשֶׁמוֹכְרָן לַשּׁוּק, וַדַּאי טְהוֹרִים הֵן, שֶׁלֹּא גָזְרוּ אֶלָּא עַל הַבּוֹצֵר לַגַּת: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כבר ידעת שהאוכלים לא יטמאו אלא אחר שהוכשרו באחד מז' משקין וכבר הודעתיך בשבת (פרק א) שמכלל י"ח דבר שגזרו הבוצר לגת הוכשר לטומאה והתבאר בגמרא שבת (יז.) סבת זה ובכלל הטעמים לפי שפעמים יבדוק אדם כרמו כאשר ירצה לבצור אותה ויקח אשכול אחד ויעצור אותו בידו לראות אם הוא מבושל אחר ישליך אותו על הענבים הנחתכים אולם בוצר לצמק אינו מוכשר וכאשר היה כרם בבית הפרס בזאת הגזרה להיות טומאת בית הפרס דרבנן כמו שהתבאר ויאמר שאם נטהרו האנשים והכלים בהזאת שלישי ושונין בשביעי עד שלא יהיה שם טומאת מת אמיתי כדי שלא יהיה חושב שהוא יבצור בזה הפרס עצמו טמא אחר יחתוך ויוציא הענבים חוץ לבית הפרס וישאו אותם אנשים אחרים טהורים לפי שהם יטמאו באהל בהכרח לפי שמעת שיכנסו לבית הפרס יטמאו ואמרו אלו הענבים בלתי מוכשרין כל זמן שיהיו בבית הפרס וכאשר יצאו חוץ לבית הפרס הוסר ההכרח ונשאר בהכשר כמו שגזרו על בוצר לגת ולזה כאשר יגעו הטהורים אשר ישאו הענבים לגת וכאשר יבצרו אשר הם יטמאו טומאת בית הפרס נטמאו ויטמאו הענבים שהן מוכשרין כמו שביארנו ובית שמאי אומרים שאין תקנת בצירה לגזירת בוצר לגת כלל אלא אם הבוצר לא יגע בכלי שלא יטמאהו ויטמא הכלי לענבים ואמנם יחבר חבור על המגל ואז יבצור בו בכלי טהור שלא יקבל טומאה או יבצור הענבים באבן אשר לא יקבל טומאה וישימהו בכפישה וכבר אמרנו שהוא כלי לו אוגן גבוה והאמת אצלי שהיא לא תקבל טומאה שהיא בלא ספק מכלי אבנים והדומה לזה ולזה תציל באהל המת כמו שהתבאר בה' מזאת המסכתא: ואמר רבי יוסי שזה הדין אשר זכר ב"ה אמנם הוא בכרם נטוע בבית הפרס שאין תקנה בבצירה אבל כאשר יבצור לגת הנה הוא מוכשר להטמא אבל יבצור למכור לשוק לאכילה אשר אינו מוכשר ואין הלכה כר' יוסי: וכבר הקדמנו בפתיחת זה הספר שהאדם אשר יטמא בבית הפרס הוא אב הטומאה ולזה יטמא אדם וכלים כמו שהשרשנו שם: (רמב"ם)

פרק יח - משנה ב

שְׁלשָׁה בֵית פְּרָסוֹת הֵן, הַחוֹרֵשׁ אֶת הַקֶּבֶר {ה}, נִטַּעַת כָּל נֶטַע {ו}, וְאֵינָהּ נִזְרַעַת כָּל זֶרַע, חוּץ מִזֶּרַע הַנִּקְצָר. וְאִם עֲקָרוֹ, צוֹבֵר אֶת גָּרְנוֹ לְתוֹכוֹ וְכוֹבְרוֹ בִשְׁתֵּי כְבָרוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הַתְּבוּאָה בִּשְׁתֵּי כְבָרוֹת, וְהַקִּטְנִיּוֹת בְּשָׁלשׁ כְּבָרוֹת. וְשׂוֹרֵף אֶת הַקַּשׁ וְאֶת הֶעָצָה, וּמְטַמֵּא בְמַגָּע וּבְמַשָּׂא, וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְאֹהֶל:

ר"ע מברטנורה שְׁלֹשָׁה בֵית הַפְּרָס הֵן. כִּדְקָא חֲשִׁיב לְהוּ וְאָזֵיל. שָׂדֶה שֶׁנֶּחְרַשׁ בָּהּ קֶבֶר, וְשָׂדֶה שֶׁאָבַד בָּהּ קֶבֶר, וּשְׂדֵה בוֹכִים {ד}: נִטַּעַת כָּל נֶטַע. נוֹטֵעַ בָּהּ כָּל אִילָנוֹת שֶׁיִּרְצֶה. וּמַתְנִיתִין דְּלֹא כְרַבִּי יוֹסֵי דְּאָסַר לְעֵיל. וְאִיכָּא לְמֵימַר דְּאַף רַבִּי יוֹסֵי לֹא אָסַר אֶלָּא לִטַּע בָּהּ כֶּרֶם בִּלְבַד, מִשּׁוּם דְּהַבּוֹצֵר לַגַּת הֻכְשַׁר, אֲבָל לֹא שְׁאָר אִילָנוֹת: חוּץ מִזֶּרַע הַנִּקְצָר. אֲבָל זֶרַע הַנֶּעֱקָר עִם שָׁרָשָׁיו חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא יָבִיא עֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה עִם הֶעָפָר הָעוֹלֶה עִם הַשָּׁרָשִׁים הַנֶּעֱקָרִים: וְאִם עֲקָרוֹ. אוֹתוֹ זֶרַע הַנִּקְצָר: צוֹבֵר אֶת גָּרְנוֹ לְתוֹכוֹ. לְתוֹךְ הַשָּׂדֶה עַצְמָהּ. וְדָשׁ אוֹתוֹ שָׁם. וְלֹא יְבִיאֶנּוּ לַבַּיִת עַד אַחַר דִּישָׁה, שֶׁלֹּא לְהַרְבּוֹת אֶת הַטֻּמְאָה: וְכוֹבְרוֹ בִשְׁתֵּי כְבָרוֹת. זוֹ אַחַר זוֹ. שֶׁמָּא נִתְעָרֵב עִמּוֹ עֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה: וְהַקִּטְנִיּוֹת בְּשָׁלֹשׁ. לְפִי שֶׁהַקִּטְנִיּוֹת יֵשׁ בָּהֶן עָפָר יוֹתֵר מִבַּתְּבוּאָה, מִשּׁוּם הָכִי חָיְשֵׁי בְהוּ טְפֵי. אֲבָל טְהוֹרִין הֵן {ז}, שֶׁהֲרֵי לֹא הֻכְשְׁרוּ. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: וְשׂוֹרֵף אֶת הַקַּשׁ וְאֶת הֶעָצָה. בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה. שֶׁמָּא יֵשׁ בָּהֶן עֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה {ח}: קַשׁ. תֶּבֶן שֶׁל תְּבוּאָה {ט}: עָצָה. תֶּבֶן שֶׁל קִטְנִיּוֹת: וּמְטַמְּאָה בְמַגָּע וּבְמַשָּׂא. שְׂדֵה בֵּית הַפְּרָס שֶׁאָמַרְנוּ: וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה בְאֹהֶל. דְּכָל טֻמְאָתָהּ מִשּׁוּם עֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה וְעֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה אֵינוֹ מְטַמֵּא בְאֹהֶל: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ד} לֹא הָיָה רָאוּי לִמְנוֹת עִמָּהֶם שְׂדֵה בּוֹכִים, דְּטָהוֹר גָּמוּר הוּא, אֶלָּא מִשּׁוּם דְּשַׁיָּךְ בָּהּ דִּין זְרִיעָה וּנְטִיעָה, קָא חֲשִׁיב לֵיהּ. הָרַ"שׁ: {ה} הַקֶּבֶר כוּ'. הוּא בֵּית הַפְּרָס דְּרֵישׁ פִּרְקִין [דִּלְעֵיל], שֶׁשִּׁעוּרוֹ מְלֹא הַמַּעֲנָה. הָרַ"שׁ: {ו} נִטַּעַת כוּ'. שֶׁהַנּוֹטֵעַ אֵין דַּעְתּוֹ לַעֲקֹר, וְאִם תִּהְיֶה טֻמְאָה טְמוּנָה תַחְתָּיו אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. הָרַאֲבַ"ד. וְהָרַמְבַּ"ם כָּתַב, לְפִי שֶׁהַשָּׁרָשִׁין יוֹרְדִים לְמַטָּה מִשְּׁלֹשָׁה וּלְכָךְ טָהוֹר כְּדִלְקַמָּן מִשְׁנָה ה': {ז} כְּלוֹמַר, הַתְּבוּאָה וְהַקִּטְנִיּוֹת: {ח} מִפְּנֵי שֶׁהֵם רַב וּמִסְתַּבְּכִין בְּיַחַד וְאִי אֶפְשָׁר לְבָדְקָן. אֲבָל הָרַמְבַּ"ם כָּתַב, אִם תַּתִּיר לוֹ בַהֲנָיָה, מוֹצִיאוֹ לְמָכְרוֹ וְנִמְצָא מַרְגִּיל אֶת הַטֻּמְאָה: {ט} וְקָשֶׁה, דִּבְכַמָּה דוּכְתֵּי תְנַן הַתֶּבֶן וְהַקַּשׁ. וְהָרַ"שׁ כָּתַב, קַשׁ הֵם הַשִּׁבֳּלִים יָדוֹת שֶׁל תְּבוּאָה. וְכֵן עָצָה, יָדוֹת [שֶׁל קִטְנִיּוֹת]: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כאשר נחרש הקבר הנה כבר נתפזר על פני כל הארץ ולזה יטעו בו האילן להמשך שרשו תחת הארץ ולא תזרע בו הזרע לפי שהיא תהיה מחוברת לעפר העליון אשר בו נתפזרו העצמו' וכאשר יתלש זה נתלש עמו מן העפר אשר בו העצמות ושארית הבשר ואם היה הדבר אשר זרע מה שאין דרכו שיתלש אשר לא יצא שרשו מן הארץ הנה זה מותר כמו החטה והשעורה ואם זרע מה שדרכו שיקצר ואח"כ תלש אותו הנה העפר אשר נתלש עמו כמו שזכרנו בדין בית הפרס עצמו והוא ענין אמרו ואם עקרו צובר גרנו לתוכו אחר יכברהו בכברה פעם אחר פעם עד שלא ישאר שם עצם כשעורה: ותבואה היא חמשת המינים וקטניות הן הפולים והאפונים שיתחבר בהם עפר רב: וקש הוא התבן מחמשת המינים: ועצה הוא תבן הקטניות. עוד אמר שזה בית הפרס הנזכר מטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באהל וזהו בית הפרס הנמנה בשני מזאת המסכתא והלכה כחכמים: (רמב"ם)

פרק יח - משנה ג

שָׂדֶה שֶׁאָבַד {י} קֶבֶר בְּתוֹכָהּ, נִזְרַעַת כָּל זֶרַע, וְאֵינָהּ נִטַּעַת כָּל נֶטַע. וְאֵין מְקַיְּמִין בָּהּ אִילָנוֹת, חוּץ מֵאִילַן סְרָק שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה פֵרוֹת. וּמְטַמֵּא {יב} בְמַגָּע וּבְמַשָּׂא {יג} וּבְאֹהֶל {יד}:

ר"ע מברטנורה נִזְרַעַת כָּל זֶרַע. הָכִי גָרְסִינַן בְּרֹב הַסְּפָרִים. אֲבָל בַּתּוֹסֶפְתָּא קָתָנֵי אֵינָהּ נִזְרַעַת כָּל זֶרַע. וְכֵן הִיא בְעֵינַי {יא}: וְאֵינָהּ נִטַּעַת כָּל נֶטַע. וְלֹא מִבַּעְיָא דְּאֵין נוֹטְעִין לְכַתְּחִלָּה, אֶלָּא אַף הַנָּטוּעַ לֹא יְקַיֵּם, שֶׁלֹּא לְהַרְגִּיל בְּנֵי אָדָם לְשָׁם, מִשּׁוּם דִּמְטַמְּאָה בְאֹהֶל אַחְמוּר בָּהּ טְפֵי: חוּץ מֵאִילַן סְרָק. דְּמֻתָּר לִטַּע בָּהּ. וּמַהוּ אִילַן סְרָק, שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה פֵּרוֹת: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {י} שֶׁאָבַד. נִרְאֶה דְּאָבַד בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד דְּאוֹרַיְתָא כְּבִקְעָה בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. וְהָא דְאָמְרִינַן בְּכָל דּוּכְתֵּי בֵּית הַפְּרָס דְּרַבָּנָן, הַיְנוּ בְנֶחֱרַשׁ. וְאָבַד נַמִּי בִרְשׁוּת הָרַבִּים. וְהֶחֱמִירוּ בוֹ יוֹתֵר מִבִּקְעָה בִּימוֹת הַחַמָּה, דְּהָתָם הַטֻּמְאָה יְדוּעָה וְלֵיכָּא סְפֵקָא אֶלָּא לָזֶה שֶׁנִּכְנַס, אֲבָל אָבַד הַסְּפֵקָא, לְכָל אָדָם. הָרַ"שׁ: {יא} דְּהֵיכִי יַחֲרֹשׁ וְיִזְרַע, הָא מִטַּמֵּא בְהֶסֵּט. הָרַ"שׁ. וּמַהֲרַ"ם כָּתַב דְּלֹא קַשְׁיָא, דְּהָא תְנַן בְּמִשְׁנָה ג' דְּאֵינָהּ עוֹשָׂה בֵּית הַפְּרָס. וְכֵן הוּא גִרְסַת הָרַמְבַּ"ם. וּמְפָרֵשׁ, לְפִי שֶׁאֵין שָׁרְשֵׁי הַזְּרָעִים מַגִּיעִין עַד לַקֶּבֶר, מַה שֶּׁאֵין כֵּן שָׁרְשֵׁי הָאִילָנוֹת: {יב} וּלְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם, עֲפָרָהּ מְטַמֵּא: {יג} וּבְמַשָּׂא כוּ'. כְּבֵית הַפְּרָס. שֶׁמָּא נָדוֹשׁ הַקֶּבֶר בָּהּ וְיִהְיוּ עֲצָמוֹת כַּשְּׂעֹרָה בַעֲפָרָהּ. הָרַמְבַּ"ם. וְנִיחָא הַשְׁתָּא דְמִקְרֵי בֵּית הַפְּרָס, לְפִי שֶׁשַּׁיָּךְ בּוֹ גַּם כֵּן פְּרִיסַת הָעֲצָמוֹת כוּ'. וְהַתּוֹסָפוֹת נִדְחֲקוּ בָזֶה: {יד} וּבְאֹהֶל. לְפִי שֶׁאוּלַי עַל זֶה הַקֶּבֶר הֶאֱהִיל כוּ', וּכְבָר הָיְתָה בוֹ טֻמְאָה קְבוּעָה. הָרַמְבַּ"ם: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם זהו בית הפרס השני בעבור שלא יודע מקום הקבר לא יטעו בו אילן מאכל לפי שאוכל על זה הקבר הנה זה האילן ימשך תחת הארץ ויתחבר במת אבל מותר לזרעה לפי שלא ימשכו שרשי הזרעים תחת הקבר וזה בית הפרס מטמא באהל לפי שאולי בזה הקבר האהיל כאשר לא נדע מקומו איה אבל ידענו באמת שבזה השדה קבר כבר היתה בו טומאה קבועה: ואמרו חוץ מאילן סרק שאינו עושה פירות ולא נבין מזה שיש אילן סרק עושה פירות לפי שהוא ביאר ואמר שהסבה בהתר נטיעת אילן סרק לפי שאינו עושה פירות ואין בו דבר שנחוש לו שמא יטמא: (רמב"ם)

פרק יח - משנה ד

שְׂדֵה בוֹכִין, לֹא נִטַּעַת, וְלֹא נִזְרַעַת, וַעֲפָרָהּ טָהוֹר, וְעוֹשִׂין מִמֶּנָּה תַנּוּרִים לַקֹּדֶשׁ. וּמוֹדִים בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל שֶׁבּוֹדְקִים לְעוֹשֶׂה פֶסַח, וְאֵין בּוֹדְקִין לִתְרוּמָה. וּלְנָזִיר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בּוֹדְקִין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵין בּוֹדְקִין. כֵּיצַד הוּא בוֹדֵק. מֵבִיא אֶת הֶעָפָר שֶׁהוּא יָכוֹל לַהֲסִיטוֹ וְנוֹתֵן לְתוֹךְ כְּבָרָה שֶׁנְּקָבֶיהָ דַקִּים, וּמְמַחֶה, אִם נִמְצָא שָׁם עֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה, טָמֵא:

ר"ע מברטנורה שְׂדֵה בוֹכִים. מָקוֹם רָחוֹק מִבֵּית הַקְּבָרוֹת שֶׁמּוֹשִׁיבִין שָׁם הַמִּטָּה שֶׁל הַמֵּת וּמִתְוַעֲדִין וּבוֹכִין שָׁם: לֹא נִטַּעַת וְלֹא נִזְרַעַת. בְּפֶרֶק קַמָּא דְּמוֹעֵד קָטָן בַּגְּמָרָא, מְפָרֵשׁ דְּמִשּׁוּם יֵאוּשׁ בְּעָלִים נָגְעוּ בָהּ, דְּכֵיוָן שֶׁכֵּן הוּא {טו}, מִתְיָאֲשִׁים הַבְּעָלִים מִמֶּנָּה וְהָוֵי לֵיהּ כְּמֵצַר שֶׁהֶחֱזִיקוּ בוֹ רַבִּים וְאָסוּר לְקַלְקְלוֹ. וְדַוְקָא כְשֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים, שֶׁהֶחֱזִיקוּ בוֹ הָרַבִּים כַּדִּין. אֲבָל לֹא נִתְיָאֲשׁוּ, דְּהַשְׁתָּא שֶׁלֹּא כַדִּין הֶחֱזִיקוּ בוֹ, מֻתָּר לְקַלְקְלוֹ: וַעֲפָרָהּ טָהוֹר. דְּלֹא מַחְזְקִינַן בָּהּ טֻמְאָה כְּלָל: וְעוֹשִׂים מִמֶּנּוּ תַנּוּרִים לַקֹּדֶשׁ. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּשְׁנֵי בֵית הַפְּרָס הָרִאשׁוֹנִים: שֶׁבּוֹדְקִים לְעוֹשֶׂה פֶסַח. אַשָּׂדֶה שֶׁנֶּחֱרַשׁ בָּהּ קֶבֶר קָאֵי. דְּאִם הוֹלֵךְ שָׁם אָדָם וְצָרִיךְ לִשְׁחֹט אֶת פִּסְחוֹ, בּוֹדְקִים אוֹתָהּ כְּדִמְפָרֵשׁ בְּסֵיפָא, וְאִם לֹא נִמְצָא שָׁם עֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה הוֹלֵךְ וְעוֹשֶׂה אֶת פִּסְחוֹ: וְאֵין בּוֹדְקִין לִתְרוּמָה. דְּדַוְקָא לְפֶסַח סוֹמֵךְ אַבְּדִיקָה זוֹ, מִשּׁוּם דְּטֻמְאַת בֵּית הַפְּרָס דְּרַבָּנָן, וַחֲכָמִים לֹא הֶעֱמִידוּ דִבְרֵיהֶם בִּמְקוֹם כָּרֵת, שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ מַקְרִיב קָרְבַּן פֶּסַח בְּמוֹעֲדוֹ חַיָּב כָּרֵת. אֲבָל בִּתְרוּמָה דְּאֵין בַּאֲכִילָתָהּ כִּי אִם עֲשֵׂה {טז}, הֶעֱמִידוּ דִבְרֵיהֶם בִּמְקוֹם עֲשֵׂה וְאֵין מוֹעֶלֶת בְּדִיקָה זוֹ לְהַתִּירוֹ בַּתְּרוּמָה: וּלְנָזִיר. שֶׁהָלַךְ שָׁם: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים בּוֹדְקִין. וְאִם לֹא נִמְצָא שָׁם עֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה אֵינוֹ מְגַלֵּחַ: וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵין בּוֹדְקִין. דְּבֵין נִמְצָא וּבֵין לֹא נִמְצָא מְגַלֵּחַ וּמֵבִיא קָרְבָּן {יז}: אֶת הֶעָפָר שֶׁהוּא יָכוֹל לַהֲסִיטוֹ. כְּגוֹן עָפָר תִּחוֹחַ: וּמְמַחֶה. עוֹשֵׂהוּ דַּק דַּק בְּיָדוֹ כְּדֵי שֶׁיִּרְאֶה אִם יֵשׁ בּוֹ עֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {טו} פֵּרוּשׁ, כֵּיוָן שֶׁכָּךְ הוּא דֶרֶךְ זֶה הַשָּׂדֶה שֶׁבּוֹכִים בּוֹ סוֹף שֶׁמִּתְיָאֲשִׁים, אֲבָל לֹא וַדַּאי שֶׁמִּתְיָאֲשִׁים. וְהַיְנוּ דְכָתַב דְּדַוְקָא שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ. וּלְפִי זֶה אֵינוֹ עִנְיָן לְטֻמְאָה אֶלָּא מִשּׁוּם דְּשַׁיָּךְ בֵּיהּ זְרִיעָה וּנְטִיעָה קָחֲשִׁיב לֵיהּ. וְהָרַמְבַּ"ם כָּתַב, אֵין נוֹטְעִים כוּ', שֶׁלֹּא לְהַרְגִּיל בְּנֵי אָדָם לְשָׁם, שֶׁמָּא יֵשׁ שָׁם טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא קָרוֹב לְבֵית הַקְּבָרוֹת כוּ', וַעֲפָרָהּ טָהוֹר כוּ', לְפִיכָךְ אֶפְשָׁר שֶׁיָּבֹא אָדָם וְיִקְבֹּר בּוֹ כוּ', שֶׁהֲרֵי לֹא הֻחְזְקָה שָׁם טֻמְאָה. וּכְעֵין זֶה כָּתַב רַשִׁ"י [וְתוֹסָפוֹת]. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {טז} שֶׁכָּל אֲכִילַת קָדָשִׁים מִצְוַת עֲשֵׂה הִיא. הָרַמְבַּ"ם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יז} וְדִינוֹ כִּסְפֵק נָזִיר טָמֵא וּסְפֵק נָזִיר טָהוֹר. וְהַךְ מִשְׁנָה אֵינָהּ הֲלָכָה, דְּבֵית שַׁמַּאי בִּמְקוֹם בֵּית הִלֵּל אֵינָהּ מִשְׁנָה כְלָל. וּרְאָיָה, דִּבְפֶרֶק ז' דְּנָזִיר מִשְׁנָה ג' תְּנַן דְּעַל בֵּית הַפְּרָס אֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם זהו בית הפרס השלישי הוא מקום רחוק מבית הקברות וקרוב למדינה יעברו בו המתים ויספדו בו ואינו מוחזק בטומאה והיה עפרו טהור ואמנם מנעו בו הנטיעה והזריעה כדי שלא ישתמשו בו האנשים שם בשביל ששם טומאה והוא אמרם שלא להרגיל רגל אדם להכנס לשם ולא נעשה זה הבית הפרס כראשון לפי שכל מי שיכנס לשם טמא לפי שהוא מטמא במגע ובמשא כמו שקדם מרוב השמוש אשר בו אולם זה השלישי אשר כל מי שיכנס בו טהור וכבר אפשר שיהיה בו טומאה מנעו להכנס בו ולהשתמש שם: ומודים שבודקים לעשות פסח. ענין זה שההולך לשחוט את פסחו ויצטרך שיעבור לבית הפרס יקח זה העפר אשר הלך עליו וינפחהו כמו שזכר ואם מצא בו עצם כשעורה הנה הוא טמא ואינו עושה פסח ואם לא ימצא שם טומאה הנה הוא טהור ועושה פסחו וכן אם נכנס לבית הפרס לענין מהענינים ואחר הפגשו פרק הפסח בודק ועושה פסחו ולא יעשה זה לתרומה אבל הנכנס לבית הפרס כבר נטמא לתרומה ואינו בודק כלל וסבת זה שטומאת בית הפרס דרבנן ופסח בזמנו בכרת ולא העמידו דבריהן במקום כרת בכל הדברים ואין בגזירה דרבנן ביטול קרבן במועדו אבל יעשה אותו כמו שנזכר בזה המקום אבל אכילת תרומה הנה אין בה זולת מצות עשה שכל אכילת קדשים מצות עשה הוא ובמקום עשה העמידו דבריהם והנזיר כאשר נכנס לבית הפרס אם נטמא ולא יצטרך בדיקה או יבדוק בזה מה שיטמאהו אם לא זהו מחלוקת בית שמאי ובית הלל. ועפר שהוא יכול להסיטו כל מה שהוא יכול לדקותו ולהוציא בכברה יעשה: וממחה. הוא שיניח ידו בכברה כל מה שיוכל על התכלית: (רמב"ם)

פרק יח - משנה ה

כֵּיצַד מְטַהֲרִין בֵּית הַפְּרָס. נוֹטְלִין מִמֶּנּוּ שְׁלשָׁה טְפָחִים, אוֹ נוֹתֵן עַל גַּבָּיו שְׁלשָׁה טְפָחִים. אִם נָטַל מֵחֶצְיוֹ אֶחָד שְׁלשָׁה טְפָחִים, וְנָתַן {יח} עַל גַּבֵּי חֶצְיוֹ אַחֵר שְׁלשָׁה טְפָחִים, טָהוֹר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֲפִלּוּ נָטַל מִמֶּנּוּ טֶפַח וּמֶחֱצָה, וְנָתַן עָלָיו טֶפַח וּמֶחֱצָה מִמָּקוֹם אַחֵר, טָהוֹר. הָרוֹצֵף בֵּית הַפְּרָס בַּאֲבָנִים שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַהֲסִיטָן, טָהוֹר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף הָעוֹזֵק בֵּית הַפְּרָס, טָהוֹר:

ר"ע מברטנורה כֵּיצַד מְטַהֲרִין בֵּית הַפְּרָס. אַבֵּית הַפְּרָס הָרִאשׁוֹן קָאֵי, שֶׁהוּא שָׂדֶה שֶׁנֶּחֱרַשׁ בּוֹ קֶבֶר: נוֹטְלִין מִמֶּנּוּ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. כְּשִׁעוּר עֹמֶק הַמַּחֲרֵשָׁה שֶׁמְּגַלְגֶּלֶת הָעֲצָמוֹת: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כוּ'. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: הָרוֹצֵף. לְשׁוֹן רִצְפָּה שֶׁל אֲבָנִים: טָהוֹר. כֵּיוָן דְּאֵין יָכוֹל לַהֲסִיטָן. שֶׁאִם הָיָה מְהַלֵּךְ עַל גַּבָּן וְנִסָּטוֹת, אִיכָּא לְמֵיחַשׁ אַהֶסֵּט עֶצֶם שֶׁתַּחְתֵּיהֶן: אַף הָעוֹזֵק. הַחוֹפֵר וּמַשְׁלִיךְ הָאֲבָנִים, אִם עָשָׂה כֵן בְּכָל בֵּית הַפְּרָס, טָהוֹר {יט}. עוֹזֵק, לְשׁוֹן וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ (יְשַׁעְיָה ה). וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יח} וְנָתַן כוּ'. מִדִּבְרֵי הָרַ"שׁ דִּלְקַמָּן מַשְׁמַע דְּאוֹתָן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים שֶׁנּוֹטֵל הוּא שֶׁנּוֹתֵן עַל גַּבֵּי חֶצְיוֹ הָאַחֵר, מִדְּלֹא תְנַן מִמָּקוֹם אַחֵר, וְעוֹד דִּפְשִׁיטָא הוּא. וְצָרִיךְ לוֹמַר דִּסְבָרַת רַ"שׁ דְּאֵין לָחֹשׁ עוֹד לְשֶׁיִּגַּע בְּעֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַהֲסִיטָם כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ עָפָר טֶפַח וּמֶחֱצָה עַל גַּבָּם, וּמַיְרֵי שֶׁבָּדַק קֹדֶם שֶׁנָּתַן. אֲבָל מַהֲרַ"ם כָּתַב, וְנָתַן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים כוּ', פֵּרוּשׁ, מִמָּקוֹם אַחֵר, וְקָא מַשְׁמַע לָן דְּלֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא יִפֹּל הֶעָפָר מִן הַגָּבֹהַּ לַנָּמוּךְ וְיַחֲזֹר לְטֻמְאָתוֹ, דְּכֵיוָן שֶׁטָּהֵר שָׁעָה אַחַת תּוּ לֹא מְטַמְּאִים לֵיהּ. וְרַ"שׁ סָבַר, אֲפִלּוּ חֶצְיָן בִּנְתִינָה וְחֶצְיָן בִּנְטִילָה מִצְטָרְפִין: {יט} דְּדָמֵי לָרֵישָׁא שֶׁנּוֹטֵל מִכָּאן וְנוֹתֵן עַל חֶצְיָהּ הָאַחֵר, אֶלָּא שֶׁעוֹשֶׂה כָךְ בְּכָל הַשָּׂדֶה מְקוֹמוֹת מְקוֹמוֹת. הָרַ"שׁ. וְצָרִיךְ לוֹמַר דְּהָכָא חָיְשִׁינַן יוֹתֵר שֶׁמָּא לֹא בָּדַק יָפֶה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּעוֹשֶׂה כֵן מִמַּחֲצִיתוֹ לְמַחֲצִיתוֹ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם הרוצף. מן רצפה ענינו שירצפו באבנים אבן לצד אבן ויהיו האבנים גדולות שלא יוכל להניען ביד כאשר יתמידו ללכת בו: ועוזק. בלשון ערב אל תעזיק והוא שמסלק האבנים ומנקה אותו עד שיהיה שוה ובתוספתא פסקו אין לך בדיקה גדולה מזו והוא מאמר הפסוק (ישעיה ה) ויעזקהו ויסקלהו ואין הלכה כר"ש בשני המאמרים: (רמב"ם)

פרק יח - משנה ו

הַמְהַלֵּךְ בְּבֵית הַפְּרָס עַל אֲבָנִים שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַהֲסִיטָן, עַל הָאָדָם {כ} וְעַל הַבְּהֵמָה שֶׁכֹּחָן יָפֶה, טָהוֹר. עַל אֲבָנִים שֶׁהוּא יָכוֹל לַהֲסִיטָן, עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה שֶׁכֹּחָן רָע {כא}, טָמֵא. הַמְהַלֵּךְ בְּאֶרֶץ הָעַמִּים, בֶּהָרִים וּבַסְּלָעִים, טָמֵא. בַּיָּם וּבַשּׁוּנִית, טָהוֹר. וְאֵיזֶהוּ הַשּׁוּנִית, כָּל מָקוֹם שֶׁהַיָּם עוֹלֶה בְזַעְפּוֹ:

ר"ע מברטנורה הַמְהַלֵּךְ בְּבֵית הַפְּרָס. בְּשָׂדֶה שֶׁנֶּחֱרַשׁ בָּהּ קֶבֶר: עַל אֲבָנִים שֶׁהוּא יָכוֹל לַהֲסִיטָן. כְּגוֹן עַל גַּבֵּי אֲבָנִים שֶׁאֵינָן תְּקוּעוֹת וּקְבוּעוֹת בָּאָרֶץ וְהֵן נִסָּטוֹת מֵחֲמַת הָעוֹבֵר עֲלֵיהֶן, וְעֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה נִסָּט מִכֹּחוֹ. וְרוֹכֵב עַל גַּבֵּי אָדָם אוֹ בְּהֵמָה [שֶׁכֹּחָן] רַע וְהוֹלִיכוּהוּ עֲלֵיהֶן, טָמֵא הָרוֹכֵב, דְּכֵיוָן דְּכֹחַ הַתַּחְתּוֹן רַע, מֵחֲמַת מַשָּׂא הָעֶלְיוֹן נִסְּטוּ וְהָוֵי כְּאִלּוּ הוּא מֵסִיט הָעֶצֶם. אֲבָל אִם הָיָה כֹּחַ הַנִּרְכָּב יָפֶה, לָא חֲשִׁיב הָרוֹכֵב כְּמֵסִיט הָעֶצֶם. וְהֵיכִי דָּמֵי אָדָם שֶׁכֹּחוֹ רַע, כָּל שֶׁרוֹכְבוֹ וְאַרְכֻּבּוֹתָיו נוֹקְשׁוֹת. וּבְהֵמָה שֶׁכֹּחָהּ רַע, כָּל שֶׁרוֹכְבָהּ וּמַטִּילָה גְּלָלִים: בֶּהָרִים וּבַסְּלָעִים. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין קוֹבְרִין שָׁם מֵת: טָמֵא. מִפְּנֵי עֲפַר אֶרֶץ הָעַמִּים שֶׁמִּתְגַּלְגֵּל שָׁם: בַּיָּם וּבַשּׁוּנִית טָהוֹר. מִטֻּמְאַת גּוּשָׁהּ. שֶׁגָּזְרוּ עַל גּוּשָׁהּ שֶׁל אֶרֶץ הָעַמִּים לִשְׂרֹף תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים שֶׁנָּגְעוּ בַּעֲפָרָהּ {כב} וְאֵין שׂוֹרְפִים תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים שֶׁבָּאוּ בַיָּם וּבַשּׁוּנִית, שֶׁאֵין קוֹבְרִים שָׁם מֵת, אֲבָל טֻמְאַת אֲוִירָהּ שֶׁל אֶרֶץ הָעַמִּים יֵשׁ בָּהֶן, שֶׁגָּזְרוּ עַל אֲוִירָהּ לִתְלוֹת, שֶׁתְּרוּמָה וְקָדָשִׁים שֶׁנִּכְנְסוּ לַאֲוִיר אֶרֶץ הָעַמִּים וְלֹא נָגְעוּ בְגוּשָׁהּ, לֹא אוֹכְלִין וְלֹא שׂוֹרְפִין: בְּזַעְפּוֹ. כְּשֶׁהַיָּם הוֹלֵךְ וְסוֹעֵר: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {כ} הָאָדָם. וְקָשֶׁה, הֲלֹא יְטַמֵּא הַתַּחְתּוֹן לָעֶלְיוֹן. וְעוֹד, טֻמְאָה בְחִבּוּרִין הוּא וְטָמֵא שִׁבְעָה, וְיֵשׁ לוֹמַר, כְּגוֹן שֶׁהַתַּחְתּוֹן נָכְרִי, שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, וְטָהוֹר הָעֶלְיוֹן מִטֻּמְאָה דְאוֹרַיְתָא. אִי נַמִּי, כְּגוֹן שֶׁלָּבוּשׁ לְבוּשִׁים הַרְבֵּה, דְּטֻמְאָה בְחִבּוּרִין לֹא מְטַמֵּא אֶלָּא אָדָם אֶחָד אוֹ בֶגֶד אֶחָד, אֲבָל שֵׁנִי אֵינוֹ טָמֵא אֶלָּא טֻמְאַת עֶרֶב, וְאֵין מְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים. וַאֲפִלּוּ יִטַּמֵּא טֻמְאָה דְרַבָּנָן, מִכָּל מָקוֹם הַשְּׁלִישִׁי לֹא הָוֵי אֶלָּא רִאשׁוֹן וְלֹא יְטַמֵּא אָדָם. תּוֹסָפוֹת [בָּבָא מְצִיעָא דַּף קה]: {כא} רָע. אֲפִלּוּ נִשְׁמַר וְלֹא נִדְנֵד. הָרַמְבַּ"ם: {כב} וְכֵן הִצְרִיכוּהוּ הַזָּיָה שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי. וְלֹא כֵן לְנִטְמָא מֵאֲוִירָהּ דְּאֵין צָרִיךְ [אֶלָּא] טְבִילָה וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ. הָרַמְבַּ"ם: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כבר התבאר בש"ס (ב"מ דף קה:) שאדם שכחו רע הוא שיהיה רגלו מתנועע ומתרעד בעת העתקו ובהמה שכחה רע שתהיה בהמה חלושה שכאשר ירכב עליה תטיל גללים וכאשר היה הנושא מתנועע הנה כאילו הוא עצמו הולך בבית הפרס וידענו שכח זאת הגזירה שגזרו על הארץ העמים טומאה אינו על הרריה ועל אבניה כי לא יקברו שם מת כלל אבל הוא טמא להשתפך בהן עפר ארץ העמים: וכבר התבאר ששונית הוא המקום אשר יעלה אליו הים אצל מלואה ובאלו גושה טהור לפי שהיא לא תתישב ואיך יקברו בו המתים ולזה לא יטמא ההולך שם בהיותו נוגע בארץ העמים אבל אלו המקומות כמו אויר שאר ארץ העמים ואחר גזרה זו גזרו על ארץ העמים שיטמא גושה ואמרו ענין זה שהיא תטמא במגע ובמשא כמו שקדם ויטמא מי שיעמוד באוירה ואפי' לא נגע בארץ ולשון התוספת' הכניס ראשו ורובו לארץ העמים טמא וכן בגמרא גיטין (דף ח.) שהימים אשר בארץ העמים והאויר הוא כמו ארץ העמים וכאשר היה זה כן אמר בכאן שהוא טהור להולך בים והדומה לו אמנם הוא לפי הגזרה הראשונה אשר גזרו על גושה לבד ולא על אוירה כמו שהתבאר בגמ' שבת (דף טו:) או יהיה הענין אמרו טהור שלא תחייבהו דיני טומאת מת ר"ל הזאת שלישי וז' ואין שורפין תרומה וקדשים שנכנסו לשם לפי שזהו דין אוירה רצה לומר שהגזרה היא אגושה לשרוף ואאוירה לתלות ואינו צריך טביל' ולא הערב שמש וזהו האמת אצלי: (רמב"ם)

פרק יח - משנה ז

הַקּוֹנֶה שָׂדֶה בְסוּרְיָא, סְמוּכָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אִם יָכוֹל לְהִכָּנֵס לָהּ בְּטָהֳרָה, טְהוֹרָה, וְחַיֶּבֶת בַּמַּעַשְׂרוֹת וּבַשְּׁבִיעִית. וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהִכָּנֵס לָהּ בְּטָהֳרָה, טְמֵאָה, וְחַיֶּבֶת בַּמַּעַשְׂרוֹת וּבַשְּׁבִיעִית. מְדוֹרוֹת הַגּוֹיִם, טְמֵאִין. כַּמָּה יִשְׁהֶא בְתוֹכָן וִיהֵא צָרִיךְ בְּדִיקָה, אַרְבָּעִים יוֹם, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עִמּוֹ אִשָּׁה. וְאִם הָיָה עֶבֶד אוֹ אִשָּׁה מְשַׁמְּרִים אוֹתוֹ {כו}, אֵינוֹ צָרִיךְ בְּדִיקָה:

ר"ע מברטנורה הַקּוֹנֶה שָׂדֶה בְסוּרְיָא. אֲרַם נַהֲרַיִם וַאֲרַם צוֹבָה שֶׁכָּבַשׁ דָּוִד. וַעֲפָרָהּ טָמֵא כְּחוּצָה לָאָרֶץ {כג}, וְחַיֶּבֶת בַּמַּעַשְׂרוֹת וּבַשְּׁבִיעִית כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל: אִם יָכוֹל לְהִכָּנֵס לָהּ בְּטָהֳרָה. שֶׁאֵין אֶרֶץ הָעַמִּים מַפְסִיק בֵּין אוֹתָהּ שָׂדֶה שֶׁקָּנָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל: טְהוֹרָה. אוֹתָהּ שָׂדֶה. וַאֲפִלּוּ אַגּוּשָׁהּ דִּידַהּ לֹא גָזְרוּ, כֵּיוָן שֶׁהִיא שֶׁל יִשְׂרָאֵל, דְּמִשּׁוּם הָכִי קָתָנֵי הַקּוֹנֶה שָׂדֶה. אֲבָל אִם הָיָה רֹחַב טֶפַח מֵאֶרֶץ הָעַמִּים אוֹ מִבֵּית הַקְּבָרוֹת מַפְסִיק בֵּין אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לַשָּׂדֶה שֶׁקָּנָה בְסוּרְיָא, דְּהַשְׁתָּא אֵין יָכוֹל לִכָּנֵס בָּהּ בְּטָהֳרָה, עֲפָרָהּ שֶׁל אוֹתָהּ שָׂדֶה טָמֵא כְּחוּצָה לָאָרֶץ: מְדוֹרוֹת הַגּוֹיִם. שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל: טְמֵאִים. שֶׁקּוֹבְרִין נִפְלֵיהֶן בְּבָתֵּיהֶן {כד}: אַרְבָּעִים יוֹם. כְּשִׁעוּר יְצִירַת הַוָּלָד: אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עִמּוֹ אִשָּׁה. דְּנָכְרִים פְּרוּצִים בַּעֲרָיוֹת וּמְבִיאִין נָשִׁים לְבָתֵּיהֶן בַּלַּיְלָה: עֶבֶד. שֶׁל יִשְׂרָאֵל {כה}: אוֹ אִשָּׁה. יִשְׂרְאֵלִית: מְשַׁמְּרִין. הַמָּדוֹר שֶׁל הַנָּכְרִים, שֶׁלֹּא יִקְבְּרוּ שָׁם: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {כג} אֲבָל אַאֲוִירָהּ לֹא גָזְרוּ. גְּמָרָא: {כד} וְהֵם מְטַמְּאִים אַף בְּאֹהֶל לְרַבָּנָן. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי נַמִּי מוֹדֶה דִּבְמַגָּע וּבְמַשָּׂא מְטַמֵּא. רַשִׁ"י. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {כה} וּלְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם, עֶבֶד מִיִּשְׂרָאֵל. וְאֵין רְצוֹנָם לוֹמַר עֶבֶד עִבְרִי, דִּפְשִׁיטָא, אֶלָּא רְצוֹנוֹ לוֹמַר עֶבֶד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁנִּמְכַּר לְגֵר תּוֹשָׁב אוֹ לְעֵקֶר מִשְׁפָּחַת גֵּר. וְקָא מַשְׁמַע לָן דְּנֶאֱמָן לִשְׁמֹר. וְהָא דְלָא פֵּרְשׁוּ בְעֶבֶד כְּנַעֲנִי, מִדְּתָנֵי בַתּוֹסֶפְתָּא הַכֹּל עוֹשִׂין מָדוֹר אֲפִלּוּ עֶבֶד, וְאֵיךְ יְהֵא נֶאֱמָן עָלָיו לְשָׁמְרוֹ. הָרַ"שׁ: {כו} מְשַׁמְּרִים כוּ'. אֲפִלּוּ יוֹצֵא וְנִכְנָס. הָרַ"שׁ. מִידִי דַּהֲוֵי אַשְּׁמִירַת יַיִן: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם סוריא. היא הארץ שכבש דוד חוץ מארץ ישראל והיא דמשק וחלופו. וכבר התבאר בפ"ו (מי"א) ממס' דמאי שהיא אינה כארץ ישראל בכל דיניה ולא כמו חו"ל וביארנו שם סבת זה ובתוספתא דכלים (פ"א) בשלשה שוה סוריא לא"י ובשלשה לחוצה לארץ עפרה טמא כחוצה לארץ המביא גט מסוריא כמביא מחוצה לארץ המוכר עבדו לסוריא כמוכר לחוצה לארץ וג' כארץ ישראל הקונה בסוריא כקונה בפרווד שבירושלים וחייבת במעשרות ובשביעית ואם יכול להכנס לה בטהרה טהורה וכבר נכפל פעמים בזרעים שאשר יהיה לו קרקע לבד בסוריא הוא אשר יחייבהו שיוציא ממנו ר"ל ממה שיצמח בזה הקרקע המעשר והוא ענין אמרם כקונה בפרווד שבירושלים כמו שביארנו בסוף חלה: וענין להכנס לה בטהרה. שתהי' דבוקה לא"י גבול בגבול לא תבדיל ביניהם ארץ אחרת ולא מקום טמא. ובתוספתא כמה תהא סמוכה ויהא יכול להכנס לה בטהרה רבי שמעון בן גמליאל אומר תלם אחד מפסיק ר"ל אפילו אם היה ביניהם מארץ העמים או מארץ טמאה כמו בית הקברות דומה לו רוחב תלם אחד וזהו טפח הנה הוא יבדילנה ולא תהיה טהורה כמו ארץ ישראל: ומדורות העובד כוכבים ר"ל כאשר עמדו במקום מארץ ישראל אע"פ שאין עמו אשה [שתשב עמו [טמאים] גזירה משום מדור שתהיה בו אשה כצ"ל] (כשרה גזרה משום שתשב עמו) שאנחנו לא נכוין לפי טומאת הישובין רק בלבד לטומאת מת וכאשר היתה עמו אשה נאמר אולי הרתה והפילה וקברה הנפל בזה המקום ולא יהיה נפל בפחות מארבעים יום כמו שביארנו בכריתות (פ"א) אולם אם אין עמו אשה הנה בהיקש יתחייב שאינו צריך בדיקה ואמנם יעשה זה כמו שביארנו ואם היה שם מי שישמרהו שלא יקברו שם דבר אינו צריך בדיקה: (רמב"ם)

פרק יח - משנה ח

אֶת מַה הֵם בּוֹדְקִים, אֶת הַבִּיבִים הָעֲמֻקִּים וְאֶת הַמַּיִם הַסְּרוּחִים. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אַף הָאַשְׁפַּתּוֹת וְעָפָר הַתִּחוֹחַ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כָּל מְקוֹם שֶׁהַחֲזִיר וְהַחֻלְדָּה יְכוֹלִים לְהַלֵּךְ בּוֹ, אֵינוֹ צָרִיךְ בְּדִיקָה:

ר"ע מברטנורה הַבִּיבִין הָעֲמֻקִּים. צִנּוֹרוֹת שֶׁמְּקַלְּחִין מֵהֶן הַשְּׁפָכִים לִרְשׁוּת הָרַבִּים. וְיֵשׁ סְפָרִים שֶׁכָּתוּב בָּהֶם הַכּוּכִים, לְשׁוֹן כּוּךְ, מְעָרָה שֶׁתַּחַת הַקַּרְקַע: וְעָפָר הַתִּחוֹחַ. דְּאִיכָּא לְמֵיחַשׁ דְּמֵחֲמַת הַנֵּפֶל שֶׁקָּבְרוּ שָׁם נַעֲשָׂה הֶעָפָר תִּחוֹחַ: חֲזִיר וּבַרְדְּלָס. דַּרְכָּן לַחְפֹּר וּלְחַפֵּשׂ תַּחַת הַקַּרְקַע, וְאִם יִמְצְאוּ נֵפֶל קָבוּר יוֹצִיאוּהוּ מִשָּׁם. בַּרְדְּלָס, חַיָּה שֶׁקּוֹרִין לָהּ בַּעֲרָבִי אלצב"ע: (ר"ע מברטנורה).

רמב"ם כבר ביארנו שביב הוא הצנור שיגירו בו המימות וקבוצו ביבין: כל מקום שהחזיר וחולדה יכולין להלך בו אינו צריך בדיקה. לפי שאלו הבעלי חיים מחפשים על זה הדבר הנקבר ויאכלו אותו ועפר תיחוח הוא העפר הבלתי קשה שהקשה אי אפשר לבעלי חיים הנזכרים שיחפרו בידיהם ויוציאו מה שקברו בו: (רמב"ם)

פרק יח - משנה ט

הָאִצְטְוָנִיּוֹת, אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם מְדוֹר הַגּוֹיִם. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, עִיר גּוֹיִם שֶׁחָרְבָה, אֵין בָּהּ מִשּׁוּם מְדוֹר גּוֹיִם. מִזְרַח קִסְרִין וּמַעֲרַב קִסְרִין, קְבָרוֹת. וּמִזְרַח עַכּוֹ הָיָה סָפֵק, וְטִהֲרוּהוּ חֲכָמִים. רַבִּי וּבֵית דִּינוֹ נִמְנוּ עַל קֵינִי וְטִהֲרוּהוּ:

ר"ע מברטנורה אִצְטַבָּא. עֲשׂוּיָה לְנוֹי לִפְנֵי הַבָּתִּים. וְאֵין קוֹבְרִים שָׁם נְפָלִים: עִיר גּוֹיִם שֶׁחָרְבָה. עָרֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁדָּרוּ בָּהּ נָכְרִים וְחָרְבָה מִן הַנָּכְרִים: אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם מְדוֹר גּוֹיִם. שֶׁחַיּוֹת מְצוּיוֹת שָׁם וּמוֹצִיאוֹת כָּל הַנְּפָלִים שֶׁנִּקְבְּרוּ שָׁם. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל {כז}: קְבָרוֹת. כְּלוֹמַר יָדוּעַ שֶׁהֵם קְבָרוֹת: הָיָה סָפֵק. אִם מֵאֶרֶץ הָעַמִּים אִם מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל: וְטִהֲרוּהוּ. דַּחֲשָׁבוּהוּ כְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אִי נַמִּי, הָיָה סָפֵק אִם הָיוּ שָׁם קְבָרוֹת אִם לָאו, וְטִהֲרוּהוּ שֶׁהֵעִידוּ שֶׁאֵין שָׁם קְבָרוֹת: קֵינִי. שֵׁם מָקוֹם וְהָיוּ נוֹהֲגִים בּוֹ טֻמְאָה מִסָּפֵק, עַד שֶׁנִּמְנוּ עָלָיו רַבִּי וּבֵית דִּינוֹ וְטִהֲרוּהוּ: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {כז} דִּכְלָלָא דְכָל מָקוֹם שֶׁשָּׁנָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל כוּ', דְּלֹא אֲמָרוּם עַל נְגָעִים וָאֳהָלוֹת וְכַיּוֹצֵא בָהֶן שֶׁאֵין נוֹהֲגִים. מַהֲרִי"ק: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם האצטווניות. הוא מקום [בד"נ הגי' הוא מקום כרמלית ואין לו כותל] אבל הוא נוטה מרה"ר ואין לו כותל והוא מין ממיני הכרמלית אמרו הים והבקעה והאצטווניות אינו לא כרשות היחיד ולא כרשות הרבים וכבר ביארנו זה בשבת (דף ו:): ואמרו עיר עובדי כוכבים שחרבה רוצה בו שתהיה מדינה מא"י החזיקו בה עובד כוכבים ואחר כן נחרבה אמר רבן שמעון בן גמליאל שהבעלי חיים יחפרו בה תמיד ויוציאו מה שיש שם ולשון התוספתא אין מדור העובדי כוכבים ובית הפרס בחוצה לארץ לפי שחוצה לארץ נפרדה בטומאתה בגזירה דרבנן כמו שביארנו: אחר הודיענו מקומות בא"י היו שם קברות ומקומות היו ספק עוד העידו שהוא טהור וטהרוהו חכמים: וקיני מקום היה ספק והיה נחשב בו טומאה אצל ההמון ובזמן רבינו הקדוש התאמת ענינו וטיהרוהו ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל: (רמב"ם)

פרק יח - משנה י

עֲשָׂרָה מְקוֹמוֹת אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם מְדוֹר גּוֹיִם. אָהֳלֵי הָעַרְבִיִּים, וְהַסֻּכּוֹת, וְהַצְּרִיפִין, וְהַבֻּרְגָּנִין, וְהָאַלְקְטִיּוֹת, וּבֵית שַׁעַר, וַאֲוִירָהּ שֶׁל חָצֵר, וְהַמֶּרְחָץ, וּמְקוֹם הַחִצִּים, וּמְקוֹם הַלִּגְיוֹנוֹת:

ר"ע מברטנורה אָהֳלֵי עַרְבִיִּים. אֵינָן קְבוּעִים בְּמָקוֹם אֶחָד, וּמִשּׁוּם דְּלֹא קְבִיעֵי לֹא קָבְרֵי בֵיהּ {כח}. אִי נַמִּי, לְפִי שֶׁנּוֹסְעִים וְחוֹנִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם לֹא רָצוּ לְהַחֲזִיק טֻמְאָה: וְהַסֻּכּוֹת. שֶׁל שׁוֹמְרֵי פֵּרוֹת: וְהַצְּרִיפִים. מְדוֹרוֹת שֶׁאֵין לָהֶם גַּג, אֶלָּא הַדְּפָנוֹת נוֹגְעוֹת בְּרָאשֵׁיהֶן זוֹ לָזוֹ. וְדִירוֹת שֶׁל צַעַר הֵן וְלֹא קְבִיעֵי: בֻּרְגָּנִין. סֻכּוֹת עֲשׂוּיוֹת בַּשָּׂדֶה לְהַכְנִיס בָּהֶן פֵּרוֹת מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים: אַלְקְטִיּוֹת. גַּג עוֹמֵד עַל אַרְבָּעָה עַמּוּדִים לְהִתְקָרֵר בּוֹ בַקַּיִץ, שֶׁהָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת בּוֹ מִכָּל צְדָדָיו. וּלְשׁוֹן אַלְקְטִיּוֹת, בָּתֵּי הַקַּיִץ, תַּרְגּוּם קַיִץ, קַיְטָא: מְקוֹם הַחִצִּים. מָקוֹם שֶׁבְּנֵי הָעִיר מַנִּיחִין בּוֹ חִצִּים לִשְׁמֹר לְעֵת מִלְחָמָה: מְקוֹם לִגְיוֹנוֹת. שֶׁחוֹנִים בּוֹ חֵילוֹת שֶׁל מֶלֶךְ: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {כח} וְנִרְאֶה, לְפִי שֶׁדַּרְכָּם לְהַסְתִּיר הַקֶּבֶר לְבַל יִוָּדַע לְאִישׁ שֶׁזָּנְתָה אִשָּׁה עִמּוֹ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם צריפין. מין ממיני האהלים מיוחסים אל תמונתו והוא מחודד ואין לו גג ונקרא בלשון הדבר שהוא נעשה ממנו והוא ממין (הטמא) [הגומא] כן יקרא צריפא ובהש"ס (סוכה דף יג:) צריפא דאורבני: בורגנים. סוכות והוא עשוי להצניע בו פירות והדומה להן: ואלקטיות. גג בלתי כתלים עומד על עמודים יכנס בו הרוח מכל צד ויעמדו בו בקיץ ושם הקיץ קייטא: ומקום החצים. המקומות אשר יעשו בו חצים וכלי מלחמה: ולגיונות. מרוצות הפרשים לפי שאלו המקומות אין בהן ישוב תמיד ולא יקברו בו ואמנם יעמדו בו בזמן מן הזמנים מעט ולזה לא גזרו עליהן ולא הצריכוהו בדיקה אלא הן בחזקתן: (רמב"ם)