בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט''א ולויקיטקסט על פ' הרמב''ם

משנה מסכת בכורות (מ)

 פרק א    פרק ב    פרק ג    פרק ד    פרק ה    פרק ו    פרק ז    פרק ח    פרק ט  


  פרק א
  משנה א   משנה ב   משנה ג   משנה ד   משנה ה   משנה ו   משנה ז

  פרק ב
  משנה א   משנה ב   משנה ג   משנה ד   משנה ה   משנה ו   משנה ז   משנה ח   משנה ט

  פרק ג
  משנה א   משנה ב   משנה ג   משנה ד

  פרק ד
  משנה א   משנה ב   משנה ג   משנה ד   משנה ה   משנה ו   משנה ז   משנה ח   משנה ט   משנה י

  פרק ה
  משנה א   משנה ב   משנה ג   משנה ד   משנה ה   משנה ו

  פרק ו
  משנה א   משנה ב   משנה ג   משנה ד   משנה ה   משנה ו   משנה ז   משנה ח   משנה ט   משנה י   משנה יא   משנה יב

  פרק ז
  משנה א   משנה ב   משנה ג   משנה ד   משנה ה   משנה ו   משנה ז

  פרק ח
  משנה א   משנה ב   משנה ג   משנה ד   משנה ה   משנה ו   משנה ז   משנה ח   משנה ט   משנה י

  פרק ט
  משנה א   משנה ב   משנה ג   משנה ד   משנה ה   משנה ו   משנה ז   משנה ח



פרק א


פרק א - משנה א

הַלּוֹקֵחַ עֻבַּר חֲמוֹרוֹ שֶׁל נָכְרִי, וְהַמּוֹכֵר לוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי, וְהַמִּשְׁתַּתֵּף לוֹ, וְהַמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ, וְהַנּוֹתֵן לוֹ בְקַבָּלָה {א}, פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ג), בְּיִשְׂרָאֵל, אֲבָל לֹא בַאֲחֵרִים. כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם פְּטוּרִין מִקַּל וָחֹמֶר, אִם פָּטְרוּ שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר {ה}, דִּין הוּא שֶׁיִּפְטְרוּ שֶׁל עַצְמָן:

 ר"ע מברטנורה  הַלּוֹקֵחַ עֻבַּר חֲמוֹרוֹ שֶׁל נָכְרִי. כְּשֶׁהוּא בִמְעֵי אִמּוֹ וּבְכוֹר הוּא. וּלְהָכִי נָקַט עֻבַּר חֲמוֹרוֹ, שֶׁאֵין לְךָ בְהֵמָה טְמֵאָה קְדוֹשָׁה בִּבְכוֹרָה אֶלָּא פֶּטֶר חֲמוֹר בִּלְבַד, וְאַיְדֵי דְזוּטְרָן מִלֵּיהּ דְּפֶטֶר חֲמוֹר, פָּסֵיק וְשָׁרֵי לֵיהּ {א}. וְכָל הָנָךְ פִּרְקֵי אַחֲרִינֵי מַיְרֵי בִּבְכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה: אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי. לִמְכֹּר לְנָכְרִי בְּהֵמָה גַסָּה, מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשֵׂית בָּהּ מְלָאכָה בְּשַׁבָּת {ב}: וְהַמִּשְׁתַּתֵּף לוֹ. אֲפִלּוּ חֵלֶק הַנָּכְרִי מְסֻיָּם וְיָדוּעַ, כְּגוֹן יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ שֶׁל בְּכוֹר, אוֹ שֶׁל אִמּוֹ. כָּל זְמַן שֶׁאִם יַחְתֹּךְ מִמֶּנּוּ אוֹתוֹ אֵבָר תִּשָּׁאֵר הַבְּהֵמָה בַּעֲלַת מוּם {ג} הֲרֵי זֶה שֻׁתְּפוּת נָכְרִי וּפָטוּר: וְהַמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ. שֶׁהַחֲמוֹרָה שֶׁל נָכְרִי וְיִשְׂרָאֵל מְקַבְּלָהּ וּמְטַפֵּל בָּהּ כְּדֵי שֶׁיְּהוּ חוֹלְקִין בַּוְּלָדוֹת, אֲבָל גּוּף הַבְּהֵמָה שֶׁל נָכְרִי: פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה. אוֹתוֹ עֻבָּר שֶׁקָּנָה מִן הַנָּכְרִי אוֹ שֶׁמָּכַר הוּא לַנָּכְרִי אֵינוֹ קָדוֹשׁ, הוֹאִיל וְיֵשׁ לַנָּכְרִי חֵלֶק בּוֹ אוֹ בְאִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בְּמִדְבַּר ג) הִקְדַּשְׁתִּי לִי כָל בְּכוֹר בְּיִשְׂרָאֵל, וְלֹא בְנָכְרִי: אִם פָּטְרוּ אֶת שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר. הַלְוִיִּם לֹא פָּטְרוּ בְּהֶמְתָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, דְּפֶטֶר בְּהֵמָה, בְּהֵמָה פָּטְרָה, כְּדִכְתִיב (שָׁם) וְאֶת בֶּהֱמַת הַלְוִיִּם תַּחַת בְּהֶמְתָּם. אֶלָּא הָכִי קָאָמַר, הַלְוִיִּם הִפְקִיעוּ קְדֻשַּׁת בְּכוֹרֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, כְּדִכְתִיב (שָׁם) קַח אֶת הַלְוִיִּם {ו} תַּחַת כָּל בְּכוֹר כוּ', וְאִם הִפְקִיעָה קְדֻשַּׁת הַלְוִיִּם אֶת קְדֻשָּׁתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, דִּין הוּא שֶׁתַּפְקִיעַ אֶת שֶׁל עַצְמָן, וּמֵאַחַר שֶׁלָּמַדְנוּ שֶׁהֻפְקְעָה קְדֻשַּׁת בְּכוֹרָה מֵעַצְמָן שֶׁל לְוִיִּם, לָמַדְנוּ שֶׁפִּטְרֵי חֲמוֹרֵיהֶן פְּטוּרִין מִן הַבְּכוֹרָה, דִּכְתִיב (שָׁם יח) אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה, כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּבְכוֹר אָדָם יֶשְׁנוֹ בִּבְכוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה, וְכָל שֶׁאֵינוֹ בִּבְכוֹר אָדָם אֵינוֹ בִּבְכוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה. אֲבָל מִבְּכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה לֹא נִפְטְרוּ כֹהֲנִים וּלְוִיִּם, כְּדִלְקַמָּן: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {א} וּמִיהוּ אִיכָּא נַמִּי דִּינֵי דְמִתְנְיָא בִטְהוֹרָה וְאִיתַנְהוּ נַמִּי בִטְמֵאָה, כְּגוֹן הַמְקַבֵּל צֹאן בַּרְזֶל: {ב} הֲוָה לֵיהּ לְפָרֵשׁ הַמַּסְקָנָא שֶׁהוּא שֶׁמָּא יַשְׁאִיל אוֹ יַשְׂכִּיר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ג} וְאִם תֹּאמַר הֵיכִי מַשְׁכַּחַת לַהּ שֶׁיַּחְתֹּךְ שׁוּם אֵבָר וְלֹא תִהְיֶה בַּעֲלַת מוּם כוּ'. וְיֵשׁ לוֹמַר דְּמַשְׁכַּחַת לַהּ כְּגוֹן שֶׁהָיָה יָתֵר כְּמִין אֶצְבַּע בְּיָדָיו אוֹ בְרַגְלָיו וְאֵין בּוֹ עֶצֶם, שֶׁאִם חֲתָכוֹ כָּשֵׁר. בֵּית יוֹסֵף: {ד} הַלּוֹקֵחַ כוּ'. בַּגְּמָרָא עֲבִיד צְרִיכוּתָא כָּל הָנֵי לָמָּה לִי לְמִתְנֵי: {ה} בַּמִּדְבָּר. וּלְדוֹרוֹת מְנָלָן, אָמַר קְרָא [בְּמִדְבָּר ג] וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם, וְהָיוּ בַּהֲוָיָתָן יְהוּ. גְּמָרָא: {ו} כֹּהֲנִים מְנָלָן, כִּדְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת נִקְרְאוּ כֹהֲנִים לְוִיִּם, וְזֶה אֶחָד מֵהֶן, וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק [יְחֶזְקֵאל מד]. גְּמָרָא: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  הלוקח עובר חמורו של עובד כוכבים והמוכר לו אע"פ כו' שנאמר בישראל אבל לא כו': כהנים ולוים פטורין מק"ו כו': דבר תורה ופטר חמור תפדה בשה ונאמר פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה ונאמר לאהרן ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה רמז לפטר חמור לפי שאין אוחז בכורה בבהמה טמאה אלא בחמור ומקבל ממנו הוא שיהיו החמורים של עובד כוכבים ולוקח אותם ממנו ישראל לפרנסם ולהתעסק בהן וכל מה שילדו יהיו לאמצע ובהפך זה הוא שנותן לו בקבלה והשמיענו שאין הפרש בין שקנה הבכור שיכניס אותו לקדושה או מכירת בכור לעובד כוכבים שמפקיע קדושה ממנו אין קונסין אותו וכן אם היה עיקר הבהמות שלו וילדו בשותפות עובד כוכבים פטור מן הבכורה ושיעור השותפות שיהיה לעובד כוכבים בבכור או באמו ואפי' חלק מסויים כגון ידו או רגלו ועל מנת שתהא הבהמה בעלת מום אם נחתך ממנה אותו אבר אז יהיה לו בה שותפות ויפטר מן הבכורה: ומה שאמר אם פטרו את של ישראל [במדבר ר"ל שהלוים פטרו בכורי ישראל] במדבר מן הבכורה כמו שנאמר בכתוב קח את הלוים תחת כל בכור בבני ישראל אמרו אם הפקיע קדושתן של לוים את קדושתן של ישראל במדבר דין הוא שמפקיע את של עצמן ולפי שנתאמת במאמר הזה שהלוים פטורים מבכור אדם ואינן חייבין לפדות נפטרו ג"כ מפטר חמור שנאמר אך פדה תפדה וגו' כל שישנו בבכור אדם ישנו בבכור בהמה טמאה וכל שאינו בבכור אדם אינו בבכור בהמה טמאה אבל בכור בהמה טהורה חייבים בו הלוים מה שחייבין בו ישראל ושמור זה: (רמב"ם)

פרק א - משנה ב

פָּרָה שֶׁיָּלְדָה כְּמִין חֲמוֹר, וַחֲמוֹר שֶׁיָּלְדָה כְּמִין סוּס {ז}, פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר פֶּטֶר חֲמוֹר פֶּטֶר חֲמוֹר, שְׁנֵי פְעָמִים, עַד שֶׁיְּהֵא הַיּוֹלֵד חֲמוֹר וְהַנּוֹלָד חֲמוֹר. וּמָה הֵם בַּאֲכִילָה. בְּהֵמָה טְהוֹרָה {ט} שֶׁיָּלְדָה כְּמִין בְּהֵמָה טְמֵאָה, מֻתָּר בַּאֲכִילָה. וּטְמֵאָה שֶׁיָּלְדָה כְּמִין בְּהֵמָה טְהוֹרָה, אָסוּר בַּאֲכִילָה, שֶׁהַיּוֹצֵא מֵהַטָּמֵא, טָמֵא. וְהַיּוֹצֵא מִן הַטָּהוֹר, טָהוֹר. דָּג טָמֵא שֶׁבָּלַע דָּג טָהוֹר, מֻתָּר בַּאֲכִילָה. וְטָהוֹר שֶׁבָּלַע דָּג טָמֵא, אָסוּר {יב} בַּאֲכִילָה, לְפִי שֶׁאֵינוֹ גִדּוּלָיו:

 ר"ע מברטנורה  פָּרָה שֶׁיָּלְדָה כְמִין חֲמוֹר וַחֲמוֹר שֶׁיָּלְדָה כְמִין סוּס פָּטוּר. אִי תָנָא פָּרָה שֶׁיָּלְדָה כְּמִין חֲמוֹר וְלֹא תָנָא חֲמוֹר שֶׁיָּלְדָה כְּמִין סוּס, הֲוָה אֲמֵינָא פָּרָה שֶׁיָּלְדָה כְּמִין חֲמוֹר הוּא דְּפָטוּר מִשּׁוּם דְּלֹא דָמוּ אַהֲדָדֵי כְלָל, דְּהָא יֵשׁ לָהּ קַרְנַיִם וְהָא אֵין לָהּ קַרְנַיִם, הָא פַּרְסוֹתֶיהָ סְדוּקוֹת וְהָא פַּרְסוֹתֶיהָ קְלוּטוֹת. אֲבָל חֲמוֹר שֶׁיָּלְדָה כְמִין סוּס, אֵימָא חֲמוֹר אָדֹם הוּא {ח} וְלִחַיַּב. וְאִי תָנָא סֵיפָא וְלֹא תָנָא רֵישָׁא, הֲוָה אֲמֵינָא חֲמוֹר שֶׁיָּלְדָה כְמִין סוּס הוּא דְּפָטוּר מִשּׁוּם דְּסוּס לֹא קָדוֹשׁ בַּבְּכוֹרָה, אֲבָל פָּרָה שֶׁיָּלְדָה כְּמִין חֲמוֹר דְּתַרְוַיְהוּ קַדְּשֵׁי בַּבְּכוֹרָה אֵימָא לִיחַיַּב, צְרִיכֵי: פֶּטֶר חֲמוֹר פֶּטֶר חֲמוֹר שְׁנֵי פְעָמִים. חַד בְּקַדֶּשׁ לִּי כָל בְּכוֹר, וְחַד בִּרְאֵה אַתָּה אוֹמֵר אֵלַי: מַהוּ בַאֲכִילָה. כְּלוֹמַר בְּהֵמָה שֶׁאֵין הַיּוֹלֶדֶת דּוֹמָה לַנּוֹלָד, מַהוּ בַאֲכִילָה: שֶׁהַיּוֹצֵא מֵהַטָּמֵא טָמֵא. וּדְבַשׁ דְּבוֹרִים וּצְרָעִין מֻתָּר, וְלֹא מִקְּרֵי יוֹצֵא מִן הַטָּמֵא, לְפִי שֶׁאֵין מְמַצּוֹת אוֹתוֹ מִבְּשָׂרָן אֶלָּא מַכְנִיסוֹת אוֹתוֹ לְגוּפָן, שֶׁאוֹכְלוֹת מִפִּרְחֵי הָאִילָנוֹת וּמֵהֶן נַעֲשֶׂה הַדְּבַשׁ. וַחֲלֵב הָאָדָם מֻתָּר כְּשֶׁפֵּרַשׁ {י}, אֲבָל לִינֹק מִשְּׁדֵי הָאִשָּׁה אָסוּר. וְכָל שְׁאָר חָלָב שֶׁל בְּהֵמָה וְחַיָּה טְמֵאָה, הָוֵי יוֹצֵא מִן הַטָּמֵא וְאָסוּר: דָּג טָמֵא שֶׁבָּלַע דָּג טָהוֹר. אַף עַל גַּב דְּלֹא חָזִינַן לֵיהּ שֶׁבָּלַע, כֵּיוָן דְּרֹב דָּגִים מַשְׁרִיצִים בְּמִינָן, כְּמוֹ שֶׁבָּלַע בְּפָנֵינוּ דָּמֵי {יא}: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {ז} סוּס. הָרֹא"שׁ גָּרַס כְּמִין פָּרָה, מִדְּגָרַס בְּסָמוּךְ וּמַה הֵם, וְלֹא וּמַהוּ. וְגַם מִדִּתְנַן לְקַמָּן וּטְמֵאָה שֶׁיָּלְדָה כְּמִין טְהוֹרָה. וּכְמִין סוּס בַּבְּרַיְתָא תָּנֵי לַהּ. וְגַם הַצְּרִיכוּתָא שֶׁכָּתַב הָרַ"ב אַבְּרַיְתָא נֶאֶמְרָה בַּסֻּגְיָא. וּמִיהוּ הָרַ"ב גָּרַס וּמַהוּ: {ח} סְתָם סוּסִים אֲדֻמִּים הֵם. רַשִׁ"י: {ט} טְהוֹרָה שֶׁיָּלְדָה כוּ'. בַּגְּמָרָא יָלֵיף לְהוּ מִקְּרָא. וְהָא דְקָתָנֵי שֶׁהַיּוֹצֵא כוּ', סִימָנִים בְּעָלְמָא הוּא דְּלֹא תֵחָלֵף לְךָ גִּרְסָתְךָ, דְּלֹא תֵימָא זִיל בָּתְרֵיהּ דִּידֵיהּ, וְהַאי טָהוֹר מְעַלְּיָא הוּא, וְהַאי טָמֵא מְעַלְּיָא הוּא, אֶלָּא זִיל בָּתַר אִמֵּיהּ. גְּמָרָא: {י} נַפְקָא לָן בַּגְּמָרָא, הוּא טָמֵא, וְאֵין חֲלֵב מְהַלְּכֵי שְׁתַּיִם טָמֵא.וְאָמְרִינַן עֲלַהּ, כְּשֶׁפֵּרַשׁ. אֲבָל לֹא פֵרַשׁ, אָסוּר מִדְּרַבָּנָן. וְכָתַב הָרֹא"שׁ דְּטַעֲמָא מִשּׁוּם דְּאָתֵי לְאִחַלּוֹפֵי בַּחֲלֵב בְּהֵמָה טְמֵאָה. וְכֵן בְּשַׂר אָדָם כֵּיוָן דְּאֵין דֶּרֶךְ לֶאֱכֹל בְּשַׂר אָדָם מִחַלַּף בִּבְהֵמָה טְמֵאָה: {יא} פֵּרוּשׁ, דְּדָג טָמֵא מַשְׁרִיץ בְּגוּפוֹ עֻבָּרוֹ כִּשְׁאָר בְּהֵמָה וְחַיָּה. אֶלָּא דְרֹב מַשְׁרִיץ בְּמִינוֹ, וְזֶה הִשְׁרִיץ מִין אַחֵר, כְּמוֹ שֶׁבָּלַע כוּ': {יב} אָסוּר כוּ'. תֵּימַהּ, דִּבְמַסֶּכֶת אֳהָלוֹת סוֹף פֶּרֶק י"א תְּנַן, בְּעוֹפוֹת וּבְדָגִים כְּדֵי שֶׁתִּפֹּל לָאוּר וְתִשָּׂרֵף, אַלְמָא חֲשִׁיב עִכּוּל, וְהָכָא נַמִּי לִשְׁתְּרֵי. וְיֵשׁ לְחַלֵּק בֵּין אִסּוּר לְטֻמְאָה. עוֹד יֵשׁ לוֹמַר דְּיֵשׁ לְהַחְמִיר כְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא דְּבָעֵי מֵעֵת לְעֵת, וְהָכָא בְלֹא שָׁהָה שָׁם כְּדֵי עִכּוּל. תּוֹסָפוֹת: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  פרה שילדה כמין חמור וחמור שילדה כמין אדם כו': דג טמא שבלע דג טהור מותר באכילה וטהור כו': יש בין הפרה והחמור שינוים הרבה שהיא מפרסת פרסה והקרנים ולפיכך פטור מן הבכור' אבל חמור שילדה כמין סוס הואיל ושני המינים קרובין מאד לפי שהולד יוצא משני אישים מאלו שני המינים ולפיכך שמא יעלה על הדעת שמפני כן הוא חייב בבכורה בא להשמיענו שהוא פטור ואילו זכר ג"כ זה הענין האחרון בלבד אמרנו חמור שילדה כמין סוס הוא שהוא פטור לפי שילדה מין שאין בו קדושה אבל ילדה פרה כמין חמור הואיל ויש בו קדושה ר"ל במין החמור לפי שהוא מתקדש בפטר רחם הרי הודיענו שאינו מתקדש עד שתלד החמור כמין חמור. ומה שאמר ומה הן באכילה עניינו לפי סדר המאמר הוא כך ואיך דין המין אם נולד משונה ממינו בצורתו השיב ואמר בהמה טהורה וכו': ומה שאמר שהיוצא מן הטמא וכו' ר"ל שהחלבים מצטרפין אל הנולדים כמו שזכר והביצים ג"כ מלבד חלב האדם בלבד שהוא מותר ע"מ שיחלבנו ואח"כ ישתה אותו אבל לינק אותו מן הדד אחר שיגמל הרי זה אסור כמו שנתבאר בגמרא כתובות: (רמב"ם)

פרק א - משנה ג

חֲמוֹר שֶׁלֹּא בִכְּרָה, וְיָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים, נוֹתֵן טָלֶה אֶחָד לַכֹּהֵן. זָכָר וּנְקֵבָה, מַפְרִישׁ טָלֶה אֶחָד לְעַצְמוֹ. שְׁתֵּי חֲמוֹרִים שֶׁלֹּא בִכְּרוּ, וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים, נוֹתֵן שְׁנֵי טְלָיִים לַכֹּהֵן. זָכָר וּנְקֵבָה, אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּנְקֵבָה, נוֹתֵן טָלֶה אֶחָד לַכֹּהֵן. שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת, אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם:

 ר"ע מברטנורה  נוֹתֵן טָלֶה אֶחָד לַכֹּהֵן. בְּפִדְיוֹן. דְּמִמַּה נַּפְשָׁךְ חַד מִנַּיְהוּ בְּכוֹר: זָכָר וּנְקֵבָה. וְאֵין יָדוּעַ אִם יָצָא זָכָר תְּחִלָּה וְהוּא בְכוֹר, אוֹ נְקֵבָה יָצְאָה תְחִלָּה וְאֵין כָּאן דִּין בְּכוֹרָה: מַפְרִישׁ טָלֶה. מִשּׁוּם סָפֵק, וּמַפְקִיעַ עָלָיו קְדֻשַּׁת {יג} הַפֶּטֶר חֲמוֹר: וְהוּא לְעַצְמוֹ. שֶׁהוּא עַצְמוֹ יֹאכַל הַטָּלֶה וְלֹא יִתְּנֶנּוּ לַכֹּהֵן, דְּכֹהֵן הָוֵי מוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ, וְעָלָיו הָרְאָיָה לְהָבִיא עֵדִים שֶׁהַזָּכָר יָצָא תְחִלָּה. וְאִסּוּרָא לֵיכָּא, דַּאֲפִלּוּ פֶּטֶר חֲמוֹר גָּמוּר שֶׁפְּדָאוֹ בְשֶׂה שׁוּב אֵין קְדֻשָּׁה לֹא בוֹ וְלֹא בְּפִדְיוֹנוֹ, אֶלָּא גָזֵל הוּא דְּאִיכָּא אִם אֵינוֹ נוֹתֵן טָלֶה לַכֹּהֵן, דְּמָמוֹנוֹ הוּא, וְהָכָא לֵיכָּא גָּזֵל דְּסָפֵק הוּא: שְׁתֵּי חֲמוֹרוֹת וְיָלְדוּ וְכוּ'. זָכָר וּנְקֵבָה, נוֹתֵן טָלֶה אֶחָד לַכֹּהֵן בִּשְׁבִיל הַזָּכָר. אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּנְקֵבָה, דַּחֲדָא יָלְדָה זָכָר וַחֲדָא יָלְדָה זָכָר וּנְקֵבָה אוֹ אִי נַמִּי חֲדָא יָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים וְאַחַת יָלְדָה נְקֵבָה, נוֹתְנִים טָלֶה אֶחָד לַכֹּהֵן, דְּהָא חַד זָכָר אִיכָּא וַדַּאי בְּכוֹר, וְאַאִידָךְ דַּהֲוֵי סָפֵק דְּשֶׁמָּא הַנְּקֵבָה יָצְאָה תְחִלָּה מַפְרִישׁ {יד} טָלֶה וְהוּא לְעַצְמוֹ {טו}: שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת. סָפֵק הֵן, דְּשֶׁמָּא כָּל חֲדָא יָלְדָה זָכָר וּנְקֵבָה, וְשֶׁמָּא הַנְּקֵבוֹת יָצְאוּ תְחִלָּה, הִלְכָּךְ אֵין לַכֹּהֵן כָּאן כְּלוּם, אֶלָּא מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶם שְׁנֵי טְלָאִים לְאַפְקוֹעֵי לְאִסּוּרַיְהוּ וְהֵן לְעַצְמָן, כָּךְ פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתַי. אֲבָל רַמְבַּ"ם סָבַר דְּאֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם וַאֲפִלּוּ טָלֶה לְעַצְמוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ, מִשּׁוּם דְּאִיכָּא בְכָל חַד מֵהָנָךְ סְפֵקֵי טוּבָא כְּשֶׁיָּלְדוּ שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר, שֶׁמָּא אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן יָלְדָה שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְהָאַחֶרֶת זָכָר, אוֹ שֶׁמָּא זוֹ יָלְדָה נְקֵבָה וְהָאַחֶרֶת זָכָר וְאַחֲרָיו נְקֵבָה, אוֹ נְקֵבָה וְאַחֲרֶיהָ זָכָר. וְכֵן סְפֵקוֹת הַרְבֵּה יֵשׁ בִּשְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת, הִלְכָּךְ אֲפִלּוּ טָלֶה לְעַצְמוֹ אֵינוֹ מַפְרִישׁ {טז}. וּפֵרוּשׁ רַבּוֹתַי עִקָּר {יז}: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {יג} דִּלְפֹטְרוֹ מִמִּצְוַת עֲרִיפָה לֹא הָיָה צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ מִסָּפֵק. כְּמוֹ שֶׁאֵין נוֹתֵן לַכֹּהֵן מִסָּפֵק, כְּמוֹ כֵן אֵינוֹ עוֹרְפוֹ מִסָּפֵק. תּוֹסָפוֹת. וּבַגְּמָרָא מַתְנִיתִין רַבִּי יְהוּדָה הִיא דִּסְבִירָא לֵיהּ פֶּטֶר חֲמוֹר אָסוּר בַּהֲנָיָה וַאֲפִלּוּ מֵחַיִּים. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יד} וְאַף עַל גַּב דִּלְגַבֵּי הַפְרָשַׁת טָלֶה אֶחָד הָוֵי לֵיהּ תְּרֵי סְפֵקֵי, שֶׁמָּא אַחַת יָלְדָה שְׁנֵי הַזְּכָרִים, וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר אַחַת יָלְדָה זָכָר וּנְקֵבָה, שֶׁמָּא יָצְאָה הַנְּקֵבָה תְחִלָּה, אֲפִלּוּ הָכִי כֵּיוָן דְּאֶפְשָׁר בְּתַקַּנְתָּא לֵית לֵיהּ לְמִסְמַךְ אַסְּפֵיקֵי. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {טו} וְלֹא חַשׁ לְאַדְכּוֹרֵי תַנָּא דְמַתְנִיתִין, מִשּׁוּם דִּכְבָר אַשְׁמוֹעִינַן בְּבָבָא קַמַּיְתָא דְּבִמְקוֹם הַסָּפֵק מַפְרִישׁ טָלֶה וְהוּא לְעַצְמוֹ. וּבְבָבָא דְסֵיפָא דְאַחַת בִּכְּרָה וְאַחַת לֹא בִּכְּרָה דְּתָנָא זָכָר וּנְקֵבָה מַפְרִישׁ טָלֶה וְהוּא לְעַצְמוֹ, וְלֹא תָנָא אֵין לַכֹּהֵן כְּלוּם, מִשּׁוּם דְּבָעֵי לְאַסּוֹקֵי עֲלַהּ שֶׁנֶּאֱמַר וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה. וְעוֹד כוּ'. תּוֹסָפוֹת: {טז} וְאַף עַל גַּב דִּבְזָכָר וּנְקֵבָה אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּנְקֵבָה לֹא מַמְעִיט מֵהַפְרָשַׁת טָלֶה אַף עַל גַּב דְּאִיכָּא נַמִּי תְּרֵי סְפֵקֵי, תֵּרֵץ הַכֶּסֶף מִשְׁנֶה דְּיֵשׁ לוֹמַר דְּשָׁאנֵי שְׁנֵי זְכָרִים וּנְקֵבָה דְּמִתּוֹךְ שֶׁהוּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מַעֲשֶׂה לִתֵּן טָלֶה אַחֵר לַכֹּהֵן אָמְרִינַן לֵיהּ דְּיַפְרִישׁ טָלֶה וְאַף עַל גַּב דִּתְרֵי סְפֵקֵי הוּא. אֲבָל בִּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת כֵּיוָן דְּאֵין צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה לִתֵּן שׁוּם טָלֶה לַכֹּהֵן, לֹא אָמְרִינַן שֶׁיַּפְרִישׁ טָלֶה לְעַצְמוֹ, מֵאַחַר דִּתְרֵי סְפֵקֵי הוּא: {יז} גַּם הָרַאֲבַ"ד הִשִּׂיגוֹ שֶׁהַכֹּל נִכְנָס בְּסָפֵק אֶחָד שֶׁהוּא שֶׁמָּא הַזָּכָר יָצָא אַחַר הַנְּקֵבָה: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  חמורה שלא בכרה וילדה שני זכרים נותן טלה כו': מה שאמר מפריש טלה אחד לעצמו ר"ל שהזכר הזה שהוא ספק אם הוא שקדם בשעת הלידה וצריך לפדותו בשה או נתאחר ואינו חייב לפדותו בשה ואוכל הוא עצמו אותו השה וכבר הקשו ואמרו וכיון דלעצמו הוא למה ליה לאפרושיה והיה התירוץ לאפקועיה לאיסוריה מיניה ר"ל עד שיסיר ממנו איסור הנאה לפי שהמשנה הזאת היא לר' יהודה שאומר שפטר חמור קודם שיפדה אסור בהנאה ולפיכך פודה אותו מספק וזו שאמר ר' יהודה שהוא אסור בהנאה מחיים הוא הנאת דמיו [א] הגהות הגרי"פ. עיין הנוסחא הנכונה בתוי"ט ספ"ק ד"ה וקוברו] אבל הנאת גופו אינה אסורה אלא אחר עריפה וכן הלכה: ומה שאמר בשתי נקבות וזכר (ר"ל) שני זכרים ושתי נקבות אין כאן לכהן כלום ר"ל לפי שאני אומר על ההלכה הראשונה שאחד משתיהן ילדה נקבה והשנית נקבה ואח"כ זכר ונאמר בהלכה שניה כל אחת משתיהן ילדה נקבה ואח"כ זכר ואם תאמר למה אינו מפריש בספק הזה טלה לעצמו לפי שבכל ההלכה משתי ההלכות האלה שני ספיקות ואלו הן שבהלכה הראשונה אנו אומרים שמא אחת משתיהן ילדה שתי נקבות והשנית זכר או אחת משתיהן נקבה ואח"כ זכר והשנית נקבה וכן בשניה ומפני רוב הספיקות שבכאן לא יפריש טלה: (רמב"ם)

פרק א - משנה ד

אַחַת בִּכְּרָה וְאַחַת שֶׁלֹּא בִכְּרָה וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים {יח}, נוֹתֵן טָלֶה אֶחָד לַכֹּהֵן. זָכָר וּנְקֵבָה, מַפְרִישׁ טָלֶה אֶחָד לְעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר {יט} (שמות לד), וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה, מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים, זָכָר וּנְקֵבָה, גָּדוֹל וְקָטָן, תָּמִים וּבַעַל מוּם {כ}. וּפוֹדֶה בוֹ פְּעָמִים הַרְבֵּה {כא}. נִכְנָס לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר. וְאִם מֵת, נֶהֱנִים בּוֹ:

 ר"ע מברטנורה  זָכָר וּנְקֵבָה מַפְרִישׁ טָלֶה אֶחָד לְעַצְמוֹ. דְּשֶׁמָּא אוֹתָהּ שֶׁלֹּא בִכְּרָה יָלְדָה אֶת הַנְּקֵבָה: שֶׁנֶּאֱמַר וּפֶטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה. כָּל שֶׂה בְּמַשְׁמַע, שֵׂה כְבָשִׂים אוֹ שֵׂה עִזִּים, שֶׂה זָכָר אוֹ שֶׂה נְקֵבָה וְכוּ': וּפוֹדֶה בוֹ פְעָמִים הַרְבֵּה. אִם חָזַר כֹּהֵן וּנְתָנוֹ לוֹ {כב}: נִכְנָס לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר. כְּגוֹן יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ לוֹ עֲשָׂרָה {כג} סְפֵק פִּטְרֵי חֲמוֹרִים וְהִפְרִישׁ עֲלֵיהֶן עֲשָׂרָה שֵׂיִין וְהֵן שֶׁלּוֹ, הֲרֵי אֵלּוּ נִכְנָסִים לַדִּיר לַמָּקוֹם שֶׁמַּכְנִיסִים שָׁם הַבְּהֵמוֹת לְהִתְעַשֵּׂר, וּמְעַשְּׂרָן כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּעַשְּׂרִים שְׁאָר בְּהֵמוֹת. וְהוּא הַדִּין שֶׁאִם הָיָה לוֹ סְפֵק פֶּטֶר חֲמוֹר אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם [וְהִפְרִישׁ עֲלֵיהֶם שֶׂה אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם], שֶׁנִּכְנָס לַדִּיר עִם שְׁאָר כְּבָשָׂיו לְהִתְעַשֵּׂר: וְאִם מֵת נֶהֱנִים בּוֹ. שֶׂה שֶׁהִפְרִישׁוֹ לְפִדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר, אִם מֵת בְּיַד בְּעָלִים קֹדֶם שֶׁיָּבֹא לְיַד כֹּהֵן, נֶהֱנֶה בוֹ הַכֹּהֵן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְיָדוֹ מֵחַיִּים, דְּמֵעִדָּנָא דְּאַפְרְשֵׁיהּ בִּרְשׁוּתָא דְכֹהֵן קָאֵי: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {יח} שְׁנֵי זְכָרִים. וְנִתְעָרְבוּ. הָרַמְבַּ"ם: {יט} שֶׁנֶּאֱמַר. אַרֵישָׁא קָאֵי, כְּלוֹמַר מְנָלָן דְּפִדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר בְּשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר וּפֶטֶר חֲמוֹר וְגוֹ'. רַשִׁ"י: {כ} גָּדוֹל כוּ'. תִּפְדֶּה תִּפְדֶּה, רִבָּה: {כא} וּפוֹדֶה כוּ'. מִדִּכְתִיב וְאֶת בֶּהֱמַת הַלְוִיִּם תַּחַת בְּהֶמְתָּם וְגוֹ', מַאי בְּהֵמָה תַּחַת בְּהֶמְתָּם, שְׁמַע מִנַּהּ חַד פּוֹטֵר טוּבָא. גְּמָרָא: {כב} רַשִׁ"י. דִּבְעוֹדוֹ בְיַד יִשְׂרָאֵל אִי אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ, דְּאִם כֵּן לָמָּה נוֹתֵן שְׁנֵי טְלָאִים כְּשֶׁיָּלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים כְּדִתְנַן בְּמַתְנִיתִין דִּלְעֵיל. וְהַתּוֹסָפוֹת כָּתְבוּ דְהָכָא בִסְפֵקוֹת מַיְרֵי, כְּמוֹ הַסֵּיפָא נִכְנָס לַדִּיר כוּ'. וְהַשְׁתָּא אֲפִלּוּ כְשֶׁהִיא עֲדַיִן בְּיַד יִשְׂרָאֵל: {כג} הָכִי נָקַט בַּגְּמָרָא בְּהָיָה לוֹ עֲשָׂרָה כוּ'. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת דְּלִרְבוּתָא נָקַט עֲשָׂרָה, אַף עַל גַּב שֶׁכֻּלָּן [פִּדְיוֹן] פֶּטֶר חֲמוֹר, כֻּלָּן נִכְנָסִים לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  אחת בכרה ואחת שלא בכרה וילדו שני זכרים כו': ידוע שהזכר הזה יש בו ספק אחד אם הוא בן של בכרה או בן שלא בכרה ע"כ פודה אותו בשה ואותו השה שלו כמו שזכרנו אח"כ אמר שפטר חמור פעמים באיש א' משני מיני הצאן והעזים הזכרים או מן הנקבות ואין משגיחין בו על מום אח"כ אמר ופעמים הרבה נכנס לדיר להתעשר ר"ל פדיון ספק פטר חמור שאפשר שיתעשר בו כמו שנתבאר בגמרא וזה שאם יש אצלו י' זכרים כל אחד מהן ספק פטר חמור שצריך להפריש עליו טלה א' הרי מפריש עליהן עשרה טלאים וחייבין במעשר ודיר שם מקום שמכניסין שם הבהמות לעשר כמו שיתבאר אח"כ ומוציא אחד להיות מעשר ואוכל אותו בתורת מעשר והט' אוכלן חולין: ומה שאמר פעמים הרבה ר"ל שזה קרה פעמים רבות מפני שהוא אפשר קרוב: ומה שאמר ואם מת נהנין בו הוא שב על פדיון פטר חמור האמתי לפי שאם מת ואפי' ברשות ישראל יהנה בו הכהן לפי שמאחר שהפריש אותו הרי הוא ברשות כהן ואע"פ שלא הגיע לידו: (רמב"ם)

פרק א - משנה ה

אֵין פּוֹדִים לֹא בָעֵגֶל, וְלֹא בַחַיָּה, וְלֹא בַשְּׁחוּטָה, וְלֹא בַטְּרֵפָה, וְלֹא בַכִּלְאַיִם, וְלֹא בַכּוֹי {כד}. רַבִּי אֶלְעָזָר מַתִּיר בַּכִּלְאַיִם מִפְּנֵי שֶׁהוּא שֶׂה, וְאוֹסֵר בַּכּוֹי מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק. נְתָנוֹ לַכֹּהֵן, אֵין הַכֹּהֵן רַשַּׁאי לְקַיְּמוֹ עַד שֶׁיַּפְרִישׁ שֶׂה תַחְתָּיו:

 ר"ע מברטנורה  וְלֹא בְחַיָּה. צְבִי וְאַיָּל {כה}: וְלֹא בִשְׁחוּטָה. בְּשֶׂה שָׁחוּט: וְלֹא בִטְרֵפָה. כְּגוֹן שֶׁנֶחְתְּכוּ רַגְלֶיהָ {כו} מִן הָאַרְכּוּבָה וּלְמַעְלָה: כִּלְאַיִם. תַּיִשׁ הַבָּא עַל רָחֵל: מִפְּנֵי שֶׁהוּא שֶׂה. דְּבֵין רָחֵל בֵּין עֵז קְרוּיִין שֶׂה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר: כּוֹי. בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ הִיא, סָפֵק חַיָּה סָפֵק בְּהֵמָה {כז}: נְתָנוֹ לַכֹּהֵן. הַפֶּטֶר חֲמוֹר עַצְמוֹ: עַד שֶׁיַּפְרִישׁ שֶׂה תַחְתָּיו. וְהוּא לְעַצְמוֹ. וְאַחַר כָּךְ יִשְׁתַּמֵּשׁ בַּפֶּטֶר חֲמוֹר. וּלְפִי שֶׁהַכֹּהֲנִים חֲשׁוּדִים לְעִנְיָן זֶה שֶׁלֹּא לְהַפְרִישׁ שֶׂה תַּחְתָּיו {כח}, הִלְכָּךְ יִשְׂרָאֵל הַנּוֹתֵן פֶּטֶר חֲמוֹר לַכֹּהֵן אֵינוֹ זָז מִשָּׁם עַד שֶׁיִּפְדֶּנּוּ הַכֹּהֵן בְּפָנָיו: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {כד} לֹא בְעֵגֶל כוּ'. נֶאֱמַר כָּאן שֶׂה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן בַּפֶּסַח שֶׂה, מַה לְּהַלָּן פְּרָט לְכָל הַשֵּׁמוֹת הַלָּלוּ, אַף כָּאן כוּ'. גְּמָרָא: {כה} הַיּוּ"ד קְמוּצָה. וְהוּא חַיָּה. וְכֵן הוּא בַכָּתוּב, כַּצְּבִי וְכָאַיָּל [דְּבָרִים טו]: {כו} נָקַט הָכִי, לְפִי שֶׁהִיא טַרְפוּת הַנִּרְאֶה וְנִכָּר. אֲבָל וַדַּאי אִי הֲוָה טַרְפוּת אַחֶרֶת נַמִּי הַפְּדִיָּה שֶׁפָּדָה בוֹ אֵינָהּ כְּלוּם: {כז} כְּלוֹמַר, וְלֹא הִכְרִיעוּ בוֹ חֲכָמִים אִם הוּא חַיָּה אוֹ בְהֵמָה: {כח} דְּמוֹרֶה בָהּ הֶתֵּרָא, דְּקָסָבַר כֵּיוָן דְּשֶׂה שֶׁאַפְרִישׁ תַּחְתָּיו יְהֵא שֶׁלִּי לָמָּה לִי לִפְדּוֹתוֹ: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  אין פודים לא בעגל ולא בחיה ולא בשחוטה ולא כו': נתנו לכהן רוצה לומר נתנו לכהן פטר חמור עצמו יתחייב הכהן לפדות אותו בשה לעצמו ויאכל אותו השה ואז ישתמש בחמור כשאר החמורים והכהנים חשודים על ענין זה לפי שלפעמים אינו מפריש עליו שה לפיכך אינו מותר לישראל ?לתת פטר חמור לכהן אלא אם פדה אותו הכהן בפניו ואין הלכה כר' אליעזר: (רמב"ם)

פרק א - משנה ו

הַמַּפְרִישׁ פִּדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר וּמֵת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, חַיָּבִין בְּאַחֲרָיוּתוֹ, כַּחֲמֵשׁ סְלָעִים שֶׁל בֵּן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין חַיָּבִין בְּאַחֲרָיוּתוֹ, כְּפִדְיוֹן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי צָדוֹק עַל פִּדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר שֶׁמֵּת, שֶׁאֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם. מֵת פֶּטֶר חֲמוֹר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יִקָּבֵר, וּמֻתָּר בַּהֲנָאָתוֹ שֶׁל טָלֶה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ צָרִיךְ לְהִקָּבֵר, וְהַטָּלֶה לַכֹּהֵן:

 ר"ע מברטנורה  כְּחָמֵשׁ סְלָעִים שֶׁל פִּדְיוֹן הַבֵּן. דְּחַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ: כְּפִדְיוֹן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. דְּאִם אָבַד אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ. דְּהַהִיא כֶּסֶף חַיְּבֵיהּ רַחֲמָנָא לֶאֱכֹל בִּירוּשָׁלַיִם וְהָא אֲזַל לֵיהּ. וְטַעֲמָא דְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, שֶׁכֵּן מָצִינוּ שֶׁהִקִּישׁ הַכָּתוּב פֶּטֶר חֲמוֹר לִבְכוֹר אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְגוֹ' וְכָל בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּפְדֶּה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֶת בְּכוֹר הָאָדָם וְאֶת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה, לִפְדִיָּה הִקַּשְׁתִּיו וְלֹא לְדָבָר אַחֵר {כט}: שֶׁאֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם. שֶׁאֵין חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ, כְּרַבָּנָן. וְכֵן הֲלָכָה: מֵת פֶּטֶר חֲמוֹר. לְאַחַר שֶׁהִפְרִישׁ הַפִּדְיוֹן, וַעֲדַיִן לֹא נְתָנוֹ לַכֹּהֵן: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר יִקָּבֵר. דְּהוֹאִיל וְהוּא חַיָּב בְּאַחֲרָיוּת הַטָּלֶה, כְּמַאן דְּלֹא אַפְרְשֵׁיהּ דָּמֵי: וּמֻתָּר. יִשְׂרָאֵל בַּהֲנָאָתוֹ שֶׁל טָלֶה כְּמִי שֶׁלֹּא הִפְרִישׁוֹ: אֵין צָרִיךְ לְהִקָּבֵר. דְּמֵעִדָּנָא דְּאַפְרְשֵׁיהּ לַטָּלֶה קָם לֵיהּ בִּרְשׁוּת כֹּהֵן וְהֻפְקְעָה קְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל פֶּטֶר חֲמוֹר. וְכֵן הֲלָכָה: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {כט} הָרַמְבַּ"ם. וְתֵימַהּ, דְּאִם כֵּן לְמַאי הוּקַשׁ כְּלָל, דְּלִפְדִיָּה גוּפָהּ בְּהֶדְיָא כְתִיב. וּבַגְּמָרָא מַשְׁמַע דְּבֶאֱמֶת לֵית לְהוּ לְרַבָּנָן הֶקֵּשָׁא דִפְדִיָּה כְּלָל. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  המפריש פדיון פטר חמור ומת ר' אליעזר אומר כו': חייב באחריותו הוא שיהא חייב להביא טלה ביד כהן ואם מת הטלה קודם שיגיע ליד כהן חייב לשלם טלה אחר לכהן על דעת ר' אליעזר לפי שהוא מקיש בכור חמור לבכור אדם כמו שאמר ופטר חמור תפדה בשה וגו' וכל בכור בניך תפדה וחכמים אומרים אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה לפדיה הקשתיו ולא לדבר אחר ועדות זה אמת והלכה בכולן כחכמים: (רמב"ם)

פרק א - משנה ז

לֹא רָצָה לִפְדּוֹתוֹ {ל}, עוֹרְפוֹ בְקוֹפִיץ מֵאַחֲרָיו וְקוֹבְרוֹ. מִצְוַת פְּדִיָּה קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת עֲרִיפָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג), וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ. מִצְוַת יְעִידָה קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת פְּדִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם כא), אֲשֶׁר לֹא יְעָדָהּ וְהֶפְדָּהּ. מִצְוַת יִבּוּם קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת חֲלִיצָה, בָּרִאשׁוֹנָה, שֶׁהָיוּ מִתְכַּוְּנִין לְשֵׁם מִצְוָה. וְעַכְשָׁיו שֶׁאֵין מִתְכַּוְּנִין לְשֵׁם מִצְוָה, אָמְרוּ מִצְוַת חֲלִיצָה קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת יִבּוּם. מִצְוַת גְּאֻלָּה בָּאָדוֹן הוּא קוֹדֵם לְכָל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כז), וְאִם לֹא יִגָּאֵל וְנִמְכַּר בְּעֶרְכֶּךְ:

 ר"ע מברטנורה  קוֹפִיץ. סַכִּין גָּדוֹל כְּמִין גַּרְזֶן קָטָן שֶׁהַקַּצָּבִים מְחַתְּכִים בּוֹ בָּשָׂר: וְעוֹרְפוֹ. הַיְנוּ שֶׁחוֹתֵךְ רֹאשׁוֹ מִמוּל עָרְפּוֹ: וְקוֹבְרוֹ. לְפִי שֶׁאָסוּר בַּהֲנָאָה לְאַחַר עֲרִיפָה {לא}: מִצְוַת יְעִידָה. בָּאָמָה הָעִבְרִיָּה: בָּרִאשׁוֹנָה שֶׁהָיוּ מִתְכַּוְּנִים לְשֵׁם מִצְוָה. וְהָיוּ אוֹמְרִים הַמְיַבֵּם לְשֵׁם נוֹי לְשֵׁם מָמוֹן הָוֵי פּוֹגֵעַ בָּעֶרְוָה שֶׁלֹּא בִמְקוֹם מִצְוָה. וְאֵין כֵּן הֲלָכָה, אֶלָּא הוֹאִיל וּפָקַע אִסּוּר אֵשֶׁת אָח מִנַּהּ כְּשֶׁמֵּת אָחִיו בְּלֹא בָנִים הֲרֵי הֻתְּרָה לוֹ לְגַמְרֵי וַאֲפִלּוּ יִבְּמָהּ לְשֵׁם נוֹי וּלְשֵׁם מָמוֹן: מִצְוַת גְּאֻלָּה בָּאָדוֹן. הַמַּתְפִּיס בְּהֵמָה לְבֶדֶק הַבַּיִת, מִצְוַת פְּדִיָּתָהּ בָּאָדוֹן קֹדֶם לְכָל אָדָם, שֶׁהוּא מוֹסִיף אֶת הַחֹמֶשׁ {לב}: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {ל} לִפְדּוֹתוֹ. וְלֹא לִתְּנוֹ לַכֹּהֵן. טוּר: {לא} וּכְלוֹמַר לְדִבְרֵי הַכֹּל. דְּלַהֲלָכָה אַף מֵחַיִּים אָסוּר בַּהֲנָאָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {לב} הָכִי תְּנַן בְּמִשְׁנָה ב' פֶּרֶק ח' דַּעֲרָכִין. וּפָרֵיךְ בַּגְּמָרָא דְּתֵפּוּק לֵיהּ מִמִּצְוַת גְּאֻלָּה בָּאָדוֹן. וּמְשָׁנֵי, חֲדָא וְעוֹד קָאָמַר: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  לא רצה לפדותו עורפו בקופיץ מאחריו וקוברו כו': קופיץ סכין גדול כמין גרזן שהקצבים חותכים בו הבשר: ומה שאמר קוברו להודיעך שהוא אסור בהנאה אחר העריפה והפועל הזה נגזר מעורף שאין מותר לשוחטו ולא לחנקו אלא לחתוך ראשו ממול ערפו ומה שאמר בכאן על החליצה והיבום על דעת האומר שהיבמה אינה מותרת אלא עד שיכוון היבם בבעילתו לשם מצוה אבל אם נשא אותה לשם ממון או לשם נוי הרי הוא כאילו פגע בערוה ואין זה אמת לפי שמאחר שנסתלק ממנה איסור הערוה כשמת אחיו בלא בנים הרי הוא מותר *[בה] ואפי' נתכוין שלא למצוה ולפיכך יהיה הדין על דעת זו שמצות יבום קודמת למצות חליצה בכל זמן וכן ההלכה: (רמב"ם)

פרק ב


פרק ב - משנה א

הַלּוֹקֵחַ עֻבַּר פָּרָתוֹ שֶׁל נָכְרִי, וְהַמּוֹכֵר לוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי, הַמִּשְׁתַּתֵּף לוֹ, וְהַמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ, וְהַנּוֹתֵן לוֹ בְקַבָּלָה, פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ג), בְּיִשְׂרָאֵל, אֲבָל לֹא בַאֲחֵרִים. כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם חַיָּבִין {א}. לֹא נִפְטְרוּ מִבְּכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה, (וְלֹא נִפְטְרוּ) אֶלָּא מִפִּדְיוֹן הַבֵּן וּמִפֶּטֶר חֲמוֹר:

 ר"ע מברטנורה  הַלּוֹקֵחַ עֻבַּר פָּרָתוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי. לִמְכֹּר לוֹ בְּהֵמָה גַסָּה: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {א} כֹּהֲנִים כוּ'. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּהֵן הוּא שֶׁיֹּאכַל הַבְּכוֹר, חַיָּב הוּא לְהַקְרִיבוֹ וְלֶאֱכֹל אוֹתוֹ בִּקְדֻשָּׁה. הָרַמְבַּ"ם: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  הלוקח עובר פרתו של עובד כוכבים והמוכר לו אף כו': ההלכה הזאת כולה מבוארת מהעיקרים שהקדמנו בפרק הראשון ואע"פ שהכהן הוא שיאכל הבכור חייב הוא להקריבו ולאכול אותו בקדושה כפי התנאים שזכרנו באורם בה' מזבחים ולפי שהמשא והמתן בביאור ענין פטר חמור הוא מעט הקדים אותו לפטר בהמה טהורה ואח"כ חזר לענין המסכת הראשון כדי לגמור אותה: (רמב"ם)

פרק ב - משנה ב

כָּל הַקֳּדָשִׁים שֶׁקָּדַם מוּם קָבוּעַ לְהֶקְדֵּשָׁן, וְנִפְדּוּ, חַיָּבִים בַּבְּכוֹרָה וּבַמַּתָּנוֹת, וְיוֹצְאִין לְחֻלִּין לִגָּזֵז וּלְהֵעָבֵד, וּוְלָדָן וַחֲלָבָן מֻתָּר לְאַחַר פִּדְיוֹנָן, וְהַשּׁוֹחֲטָן בַּחוּץ פָּטוּר, וְאֵין עוֹשִׂים תְּמוּרָה, וְאִם מֵתוּ יִפָּדוּ, חוּץ מִן הַבְּכוֹר וּמִן הַמַּעֲשֵׂר:

 ר"ע מברטנורה  ב-ג כָּל הַקֳּדָשִׁים שֶׁקָּדַם מוּם קָבוּעַ לְהֶקְדֵּשָׁן כוּ'. וְכֹל שֶׁקָּדַם הֶקְדֵּשָׁן אֶת מוּמָן. הָנָךְ תַּרְתֵּי בָּבֵי פֵּרַשְׁנוּ לְעֵיל בְּמַסֶּכֶת חֻלִּין {ב}: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {ב} פֶּרֶק י' מִשְׁנָה ב'. וְכָתַב רַשִׁ"י שָׁם, (דְּהָכָא) [דְּהָתָם] תָנֵי לַהּ מִשּׁוּם מַתָּנוֹת, וְהָכָא מִשּׁוּם בְּכוֹרָה: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן ונפדו כו': מום קבוע כגון חתיכת אבר והפרשתו מן הגוף ומום עובר כגון החזזית והגרב והשמטת הפרק והשבורה שאפשר להרפא ועוד יתבארו המומין כולן במסכת הזאת: ומה שאמר לאחר פדיונן אבל לפני פדיונן הרי הן אסורין בגיזה ועבודה וולדן וחלבן אסור ואותו הוולד שנולד קודם הפדיון יפדה ויצא לחולין והשוחטן בחוץ פטור ואפי' קודם שיפדו לפי שאין ראוין לבא בפנים כמו שהקדמנו באורו בסוף זבחים וכן מה שאמר אינן ראוין ואינן עושין תמורה ואפי' קודם שיפדו לפי שקדושתן אינה אלא קדושת דמים לא קדושת הגוף מחמת המום *[שקדם] הנזכר להקדש לפיכך עצמן אינן ראוין לגבי המזבח אבל דמיהם לוקחין בהם תמימים ומקריבין אותן ולפיכך אם מתו יפדו אחר מיתה לפי שהן קדושת דמים ודומה לקדושת בדק הבית אבל קדשי מזבח שהן ראויין לקרבן אחר ההקדש אם מתו יקברו כמו שיתבאר: ומ"ש חוץ מן הבכור והמעשר לפי ששנים אלו אע"פ שקדם מום קבוע להקדשן כגון שנולד הבכור בעל מום קדושה חלה עליהן ואין יוצאין לחולין כיון שנולד להגזז ולהעבד: (רמב"ם)

פרק ב - משנה ג

כֹּל שֶׁקָּדַם הֶקְדֵּשָׁן אֶת מוּמָן, אוֹ מוּם עוֹבֵר לְהֶקְדֵּשָׁן, וּלְאַחַר מִכָּאן נוֹלָד לָהֶם מוּם קָבוּעַ (וְנִפְדּוּ), פְּטוּרִין מִן הַבְּכוֹרָה וּמִן הַמַּתָּנוֹת, וְאֵינָן יוֹצְאִין לְחֻלִּין לִגָּזֵז וּלְהֵעָבֵד, וּוְלָדָן וַחֲלָבָן אָסוּר לְאַחַר פִּדְיוֹנָן, וְהַשּׁוֹחֲטָן בַּחוּץ חַיָּב, וְעוֹשִׂין תְּמוּרָה, וְאִם מֵתוּ יִקָּבֵרוּ:

 רמב"ם  כל שקדם הקדשן את מומם או מום עובר להקדשן כו': נאמר בפסולי המוקדשין ואם יהיה בו מום וגו' בשעריך תאכלנו וגו' כצבי וכאיל מה צבי ואיל פטורין מן הבכורה ומן המתנות אף פסולי המוקדשין פטורין מן הבכורה ומן המתנות וכן פסולי המוקדשין ר"ל קדשי המזבח אסורין בגיזה ועבודה אפי' לאחר פדיונן ואין מותר ליהנות מהן אלא אחר שחיטה. ומה שאמר וולדן אסור ע"מ שתתעבר קודם פדייה ותלד אחר פדיונן אבל אם נתעברה אחר פדיונה הולד תולין והשוחט בחוץ פטור לפני פדיונן לפי שאינן ראוין לפנים: ומה שאמר ועושין תמורה ואפי' לאחר שיפדו ואותה תמורה אין מקריבין אותה אבל דינה שתמות ר"ל שמניחין אותה בלא אכילה עד שתמות כמו החטאות שימותו כמו שיתבאר אבל תמורה שקנה פדיונה הרי היא נקרבת כמו שיתבאר במסכת תמורה: (רמב"ם)

פרק ב - משנה ד

הַמְקַבֵּל צֹאן בַּרְזֶל מִן הַנָּכְרִי, וְלָדוֹת פְּטוּרִין {ג}, וּוַלְדֵי וְלָדוֹת חַיָּבִין. הֶעֱמִיד וְלָדוֹת תַּחַת אִמּוֹתֵיהֶם, וַלְדֵי וְלָדוֹת פְטוּרִין, וּוַלדי וַלְדֵי וְלָדוֹת חַיָּבִין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אֲפִלּוּ עַד עֲשָׂרָה דוֹרוֹת, פְּטוּרִין, שֶׁאַחֲרָיוּתָן לַנָּכְרִי:

 ר"ע מברטנורה  הַמְקַבֵּל צֹאן בַּרְזֶל מִן הַנָּכְרִי. שֶׁשָּׁם לוֹ הַנָּכְרִי בְּהֵמוֹתָיו בְּדָמִים קְצוּבִים וְלָתֵת לוֹ אוֹתָן דָּמִים עַד עֶשֶׂר שָׁנִים בֵּין מֵתוּ בֵּין הוּזְלוּ, וְאוֹתָן וְלָדוֹת שֶׁיִּהְיוּ לָהֶן עַד אוֹתוֹ זְמַן יְהוּ בֵינֵיהֶן: וְלָדוֹת פְּטוּרִין. מִן הַבְּכוֹרָה. וַלְדוֹתֵיהֶן שֶׁל אוֹתָן צֹאן כְּשֶׁיִּגְדְּלוּ וִיבַכְּרוּ יִפָּטְרוּ מִן הַבְּכוֹרָה. דְּאִי לֹא יָהֵיב זוּזֵי לַנָּכְרִי תָּפֵיס בְּהֵמָה, וְאִי לֹא מַשְׁכַּח בְּהֵמָה תָּפֵיס וְלָדוֹת, אִשְׁתַּכַּח דְּשָׁיְכָא יַד נָכְרִי בַּוְּלָדוֹת. הִלְכָּךְ וְלָדוֹת בְּכוֹרוֹת שֶׁיִּהְיוּ לְאוֹתָן וְלָדוֹת פְּטוּרוֹת מִן הַבְּכוֹרָה, דְּכָל דְּשָׁיְכָא יַד נָכְרִי בְּאִמּוֹ הוּא פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה. אֲבָל מַה שֶּׁיְּבַכְּרוּ וַלְדֵי וְלָדוֹת, דְּהַיְנוּ רְבִיעִי לְצֹאן בַּרְזֶל, יִתְּנוּ לַכֹּהֵן, דְּכֻלֵּי הַאי לֹא שָׁיְכָא יַד נָכְרִי לְמִתְפַּס וַלְדֵי וְלָדוֹת: הָכִי גָרְסִינַן הֶעֱמִיד וְלָדוֹת תַּחַת אִמּוֹתֵיהֶן וַלְדֵי וְלָדוֹת פְּטוּרִין וַלְדֵי וַלְדֵי וְלָדוֹת חַיָּבִים. הֶעֱמִיד וְלָדוֹת תַּחַת אִמּוֹתֵיהֶן, שֶׁפָּתַח לוֹ פֶּתַח לַנָּכְרִי לִהְיוֹת לוֹ כֹּחַ בַּוְּלָדוֹת וְאָמַר לוֹ אִם יָמוּתוּ הַבְּהֵמוֹת תִּטֹּל וְלָדוֹת הַמַּגִּיעוֹת לְחֶלְקִי, הַשְׁתָּא אַלִּימָא יַד נָכְרִי טְפֵי וְשָׁיְכָא בְּדוֹר אֶחָד טְפֵי מִשֶּׁל הָרִאשׁוֹן {ד}. הִלְכָּךְ וַלְדֵי וְלָדוֹת שֶׁל בְּהֵמוֹת צֹאן בַּרְזֶל כְּשֶׁבִּכְּרוּ פְּטוּרוֹת מִן הַבְּכוֹרָה, הוֹאִיל וְשָׁיְכָא יַד הַנָּכְרִי בְּדִידְהוּ. וּוַלְדֵי וְלָדוֹת שֶׁל וְלָדוֹת כְּשֶׁיְּבַכְּרוּ, דְּהַיְנוּ חֲמִישִׁי לְצֹאן בַּרְזֶל, יִנָּתְנוּ לַכֹּהֵן: שֶׁאַחֲרָיוּתָן לַנָּכְרִי. דִּלְעוֹלָם כָּל מַה דְּמַשְׁכַּח נָכְרִי תָּפֵיס. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {ג} פְּטוּרִין. אֲפִלּוּ לְאַחַר שֶׁחָלַק עִם הַנָּכְרִי בַּוְּלָדוֹת. טוּר. כְּלוֹמַר בְּתוֹךְ יְמֵי מֶשֶׁךְ זְמַן הַשּׁוּמָא: {ד} רַשִׁ"י. וְטַעֲמָם, דְּהָא בְלֹא פָתְחוּ יֵשׁ לַנָּכְרִי שַׁיָּכוּת בַּוְּלָדוֹת, וּמִכֵּיוָן דְּפָתַח לוֹ אָתֵי לִטְפוֹיֵי לֵיהּ: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  המקבל צאן ברזל מן העובד כוכבים ולדות פטורין וולדי כו': כבר ידעת שענין צאן ברזל הקיום ר"ל שלא יפסיד העובד כוכבים כלום ויש לו הריוח ותובע הקרן שלו שלם ושלא יפחת ממנו לעולם וזה מותר עם העובד כוכבים כמו שנתבאר במציעא וכשיתבע ממנו העובד כוכבים ולא ימצא בידו ממון נוטל הבהמה שנתן לו מכלל ממונו לפי שמעיקרא היא שלו והרי יד עובד כוכבים באמצע וכל יד עובד כוכבים באמצע פטור מן הבכורה ולפיכך בולדי הבהמה הזאת יש לעובדי כוכבים שייכות ופטורה מן הבכורה ולדי וולדות חייבין בבכורה וכן אפי' העמידו וולדות תחת אמותיהן והיו הולדות כאילו הן צאן ברזל כבתחלה הרי וולדי וולדותיהן חייבין בבכורה ור"ש אומר שהוא פטור על הולדות וולדי הוולדות מפני שאחריותן עליהן ועל כל היוצא מהן ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל: (רמב"ם)

פרק ב - משנה ה

רָחֵל שֶׁיָּלְדָה כְּמִין עֵז, וְעֵז שֶׁיָּלְדָה כְּמִין רָחֵל, פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה. וְאִם יֵשׁ בּוֹ מִקְצָת סִימָנִין, חַיָּב {ו}:

 ר"ע מברטנורה  רָחֵל שֶׁיָּלְדָה כְמִין עֵז. אַף עַל גַּב דְּתַרְוַיְהוּ מִינִים חַיָּבִים בַּבְּכוֹרָה, אֲפִלּוּ הָכִי אִם אֵינוֹ דּוֹמֶה לְאִמּוֹ פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה. דִּכְתִיב אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר, עַד שֶׁיְּהֵא הוּא [שׁוֹר] וּבְכוֹרוֹ שׁוֹר {ה}: וְאִם יֶשׁ בּוֹ מִקְצָת סִימָנִים. שֶׁדּוֹמֶה לְאִמּוֹ עַד שֶׁהוּא נִכָּר בָּהֶן שֶׁהוּא מֵאוֹתוֹ הַמִּין, חַיָּב: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {ה} בַּגְּמָרָא. וּמְסַיְּמִים בָּהּ, בְּכוֹר כֶּשֶׂב, שֶׁיְּהֵא הוּא כֶשֶׂב וּבְכוֹרוֹ כֶשֶׂב. בְּכוֹר עֵז, שֶׁיְּהֵא כוּ'. יָכוֹל אֲפִלּוּ יֵשׁ בּוֹ מִקְצָת סִימָנִים, תַּלְמוּד לוֹמַר אַךְ, חִלֵּק. וּמַסִּיק מִדַּהֲוָה מָצֵי לְמִכְתַּב אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר כֶּשֶׂב וְעֵז, ג' בְּכוֹר לָמָּה לִי, אֶלָּא לְמִדְרַשׁ בְּכֻלְּהוּ כְּדַאֲמַרַן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ו} חַיָּב. הוּא הַדִּין נַמִּי בְּפָרָה שֶׁיָּלְדָה כְּמִין חֲמוֹר. אֲבָל יָלְדָה מִין סוּס, אִי נַמִּי חֲמוֹרָה שֶׁיָּלְדָה מִין סוּס, לֹא אִפְשִׁיטוּ בַגְּמָרָא: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  רחל שילדה כמין עז ועז שילדה כמין רחל פטור כו': אע"פ שכל אחד משני אלו המינין חייב בבכורה כשתלד מין דומה למין אחר פטור שנאמר אך בכור שור עד שיהא הוא ובכורו שור. ומקצת סימנין ר"ל קצת הדמיון עד שיראה להן שהוא ממין פלוני: (רמב"ם)

פרק ב - משנה ו

רָחֵל שֶׁלֹּא בִכְּרָה וְיָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים וְיָצְאוּ שְׁנֵי רָאשֵׁיהֶן כְּאֶחָד, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, שְׁנֵיהֶן לַכֹּהֵן. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג), הַזְּכָרִים לַה'. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אִי אֶפְשָׁר, אֶלָּא אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לַכֹּהֵן. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, הַכֹּהֵן בּוֹרֵר לוֹ אֶת הַיָפֶה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מְשַׁמְּנִים בֵּינֵיהֶן, וְהַשֵּׁנִי יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב. וְחַיָּב בַּמַּתָּנוֹת {ח}. רַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר. מֵת אֶחָד מֵהֶן, רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, יַחֲלוֹקוּ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. זָכָר וּנְקֵבָה, אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם:

 ר"ע מברטנורה  שֶׁנֶּאֱמַר הַזְּכָרִים לַה'. הַזְּכָרִים מַשְׁמַע שְׁנַיִם: אִי אֶפְשָׁר. לְצַמְצֵם שֶׁיֵּצְאוּ שְׁנֵי רָאשֵׁיהֶן כְּאֶחָד, אֶלָּא הָאֶחָד יָצָא תְחִלָּה וְלֹא יָדְעִינַן הֵי מִנַּיְהוּ: בּוֹרֵר לוֹ אֶת הַיָּפֶה. דְּמִסְּתָמָא הַיָּפֶה וְהַבָּרִיא נָפַק בְּרֵישָׁא: מְשַׁמְּנִים בֵּינֵיהֶן. הַבְּעָלִים וְהַכֹּהֵן אֵין לָהֶם יִתְרוֹן זֶה עַל זֶה בַּחֲלֻקָּתָן אֶלָּא הַשֻּׁמָּן, שֶׁהַיִּשְׂרָאֵל נוֹטֵל הַשָּׁמֵן וּמֵנִיחַ הַכָּחוּשׁ לַכֹּהֵן, שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא: וְהַשֵּׁנִי. שֶׁנִּשְׁאַר לְיִשְׂרָאֵל, יִרְעֶה עַד שֶׁיִּפֹּל בּוֹ מוּם וְאַחַר כָּךְ יֵאָכֵל, דִּסְפֵק בְּכוֹר הוּא, הִלְכָּךְ אֵינוֹ נִשְׁחָט תָּמִים. וּבְאוֹתוֹ שֶׁל כֹּהֵן לֹא צָרִיךְ לְמֵימַר, דְּוַדַּאי אֵינוֹ שׁוֹחֲטוֹ עַד שֶׁיְּהֵא בוֹ מוּם, דְּבַזְּמַן הַזֶּה קָמַיְרֵי {ז}: וְחַיָּב בַּמַּתָּנוֹת. הַיִּשְׂרָאֵל כְּשֶׁיִּשְׁחָטֶנּוּ יִתֵּן לַכֹּהֵן הַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה. מִמַּה נַּפְשָׁךְ, אִי בְכוֹר הוּא כֻלּוֹ לַכֹּהֵן, אִי לָאו בְּכוֹר הוּא חַיָּב בַּמַּתָּנוֹת: וְרַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר. דַּהֲוֵי כְאִלּוּ זָכָה בוֹ כֹהֵן וְהִגִּיעַ לְיָדוֹ {ט} וּכְשֶׁנָּפַל בּוֹ מוּם נְתָנוֹ לְיִשְׂרָאֵל, וְנִמְצָא שֶׁהוּא פָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת, הוֹאִיל וְחָשְׁבִינַן לֵיהּ כְּאִלּוּ בָא מִיַּד כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר יַחֲלֹקוּ. דְּהָדַר בֵּיהּ רַבִּי טַרְפוֹן מִמַּאי דְּאָמַר לְעֵיל דְּכֹהֵן בּוֹרֵר לוֹ אֶת הַיָּפֶה, וְסָבַר דְּמֵחַיִּים נַמִּי שָׁמִין אֶת שְׁנֵיהֶם בְּדָמִים וְחוֹלְקִים אֶת הַדָּמִים. דְּלִשְׁנֵיהֶן יֵשׁ חֵלֶק בִּשְׁנֵיהֶם {י}, הִלְכָּךְ מֵת אֶחָד מֵהֶם יַחְלְקוּ אֶת הַחַי: רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא: זָכָר וּנְקֵבָה אֵין לַכֹּהֵן כְּלוּם. דְּשֶׁמָּא נְקֵבָה יָצָאתָה תְחִלָּה וְהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. וְהָכָא אֲפִלּוּ רַבִּי טַרְפוֹן מוֹדֶה {יא}, דְּהָתָם הוּא דְּקָא פָלֵיג מִשּׁוּם דְּוַדַּאי הָוֵי חַד לַכֹּהֵן הִלְכָּךְ יָפֶה כֹּחוֹ לַחֲלֹק בְּשָׁוֶה, אֲבָל הָכָא הֻרַע כֹּחוֹ דְּשֶׁמָּא לֹא שָׁיְכָא בְּכוֹרָה כְלָל. וּמִיהוּ יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב וְאַחַר כָּךְ יֹאכְלֶנּוּ, דְּסָפֵק הוּא: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {ז} אִי נַמִּי בִּזְמַן הַבַּיִת, וּדְכֹהֵן לֹא חֲזִי לְהַקְרָבָה דִּסְפֵק בְּכוֹר הוּא וְאִיכָּא לְמֵיחַשׁ מִשּׁוּם חֻלִּין בָּעֲזָרָה, לְפִיכָךְ יֵאָכֵל נַמִּי בְמוּמוֹ. וְהַאי דְּנָקַט שֶׁל יִשְׂרָאֵל יִרְעֶה כוּ', מִשּׁוּם דְּבָעֵי לְמֵימַר וְחַיָּב בַּמַּתָּנוֹת, דְּאִלּוּ כֹהֵן פָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת לְגַמְרֵי, כְּדִמְפָרֵשׁ בְּחֻלִּין דַּף קל"ב כוּ'. רַשִׁ"י: {ח} וְחַיָּב כוּ'. סְתָם מִשְׁנָה הִיא זוֹ. רַשִׁ"י. וְאַף עַל גַּב דִּוְהַשֵּׁנִי יִרְעֶה דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא הֵן, מְפָרֵשׁ רַשִׁ"י לְעֵיל דְּמִשּׁוּם וְחַיָּב בַּמַּתָּנוֹת נָסֵיב לַהּ בְּיִשְׂרָאֵל. רְצוֹנוֹ לוֹמַר דְּרַבִּי שֶׁסִּדֵּר הַמִּשְׁנָיוֹת נָסֵיב בְּדִבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא וְהַשֵּׁנִי כוּ', מִשּׁוּם דְּבָעֵי לְמִתְנֵי בָתַר הָכִי וְחַיָּב בַּמַּתָּנוֹת: {ט} שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא זָכָה, עָשׂוּ שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה כְּזוֹכֶה, כַּחֲכָמִים דְּפֶרֶק ה' דְּפֵאָה מִשְׁנָה ב'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {י} דְּמַסְּקִינַן בַּסֻּגְיָא דְּנֶחְלְקוּ בִכְגוֹן שֶׁהַבְּכוֹר חַי עוֹמֵד בַּחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת וְכֹהֵן רוֹעֶה כָל בְּהֵמוֹתָיו שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. רַבִּי טַרְפוֹן סָבַר אַקְנוֹיֵי אַקְנֵי לֵיהּ בַּעַל הַבַּיִת לַכֹּהֵן מָקוֹם בַּחֲצֵרוֹ כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה הַכֹּהֵן בַּבְּכוֹרוֹת כְּשֶׁיִּוָּלְדוּ מִיָּד דְּתִקְנֵי לֵיהּ חֲצֵרוֹ, דְּנִיחָא לֵיהּ לֶאֱינַשׁ דְּתֵעָבֵד מִצְוָה בְמָמוֹנֵיהּ שֶׁיִּגְדְּלוּ בְכוֹרוֹתָיו שֶׁל כֹּהֵן בַּחֲצֵרוֹ, וַהֲוָה לֵיהּ חָצֵר שֶׁל שְׁנֵיהֶם, הִלְכָּךְ חוֹלְקִים, דְּבִרְשׁוּת שְׁנֵיהֶם עוֹמֵד. וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר, כֵּיוָן דְּאִית לֵיהּ פְּסֵדָא הֵיכָא דְאִיכָּא סְפֵקָא, דְּמַפְסִיד בַּעַל הַבַּיִת אִי קַיְמָא חָצֵר בִּרְשׁוּת כֹּהֵן, לֹא מַקְנֵי לֵיהּ מִדַּעָם: {יא} וְהַתּוֹסָפוֹת כָּתְבוּ, דְּאַף רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי מוֹדֶה וַאֲפִלּוּ יָצְאוּ שְׁנֵי רָאשֵׁיהֶם כְּאֶחָד קָאֵי, דְּכֵיוָן דִּנְקֵבָה יָצְאָה עִמּוֹ בָּטְלָה בְכוֹרָתוֹ לְגַמְרֵי כוּ': (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  רחל שלא בכרה וילדה שני זכרים ויצאו שני כו': אי אפשר ר"ל שא"א לצאת שני ראשים כאחת אלא האחד קודם ומה שאמר ר' עקיבא משמנין ביניהן אינו מענין השיעור עד שיהא נגזר משומא ושמין אבל הוא מן שמן ר"ל מענין השומן והוא שהכהן נוטל כחוש וישראל נוטל השמן ואין הפרש ביניהן אלא הטוב שישראל נוטל הטוב לפי שהמוציא מחבירו עליו הראיה והוא מה שאמר כהן נוטל כחוש והא משמנים ביניהן תנן מאי משמנין ביניהן שמן יהיה ביניהן. ויתחייב השני במתנות ממה נפשך אם בכור הוא כלו לכהן ואם אינו בכור המתנות לכהן ולר' יוסי הואיל ונסתאב כאילו הגיע ליד כהן ונתן אותו לישראל שאינו חייב במתנות כמו שנתבאר בעשירי מחולין והלכה כר"ע בכל וכר' יוסי: (רמב"ם)

פרק ב - משנה ז

שְׁתֵּי רְחֵלוֹת שֶׁלֹּא בִכְּרוּ, וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים, נוֹתֵן שְׁנֵיהֶם לַכֹּהֵן. זָכָר וּנְקֵבָה, הַזָּכָר לַכֹּהֵן. שְׁנֵי זְכָרִים וּנְקֵבָה, אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לַכֹּהֵן. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, הַכֹּהֵן בּוֹרֵר {יב} לוֹ אֶת הַיָּפֶה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מְשַׁמְּנִים בֵּינֵיהֶן, וְהַשֵּׁנִי יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב. וְחַיָּב בַּמַּתָּנוֹת. רַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר. מֵת אֶחָד מֵהֶן, רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, יַחֲלוֹקוּ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר, אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת, אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם:

 עיקר תוי"ט  {יב} בּוֹרֵר. דְּמִסְּתָמָא דְיָלְדָה חֲדָא שְׁבִיחַ טְפֵי. וּבְהָכִי עֲבִיד צְרִיכוּתָא בַּגְּמָרָא, דְּקָא מַשְׁמַע לָן דְּאַף בְּזוֹ פָלֵיג רַבִּי עֲקִיבָא: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  שתי רחלות שלא בכרו וילדו ב' זכרים נותן שניהן כו': הפירוש על זה כמו שהפירוש במה שלפניו והוא ידוע שמאחר שאמר עד שתביא ב' נקבות אנו אומרים כל אחת ילדה נקבה בתחלה ולפיכך אין לכהן כלום והלכה כר"ע: (רמב"ם)

פרק ב - משנה ח

אַחַת בִּכְּרָה וְאַחַת שֶׁלֹּא בִכְּרָה וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים, אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לַכֹּהֵן. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, הַכֹּהֵן בּוֹרֵר {יג} לוֹ אֶת הַיָּפֶה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מְשַׁמְּנִין בֵּינֵיהֶן, וְהַשֵּׁנִי יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב. וְחַיָּב בַּמַּתָּנוֹת. רַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר, שֶׁהָיָה רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כֹּל שֶׁחֲלִיפָיו בְּיַד כֹּהֵן, פָּטוּר מִן הַמַתָּנוֹת. רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּב. מֵת אֶחָד מֵהֶן, רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, יַחֲלוֹקוּ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. זָכָר וּנְקֵבָה, אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם:

 עיקר תוי"ט  {יג} בּוֹרֵר כוּ'. דְּמִסְּתָמָא הַךְ דְּלֹא בִכְּרָה שְׁבִיחַ טְפֵי. וּבְהַאי נַמִּי עֲבִיד צְרִיכוּתָא, דְּקָא מַשְׁמַע לָן דְּאַף בְּזוֹ פָלֵיג רַבִּי עֲקִיבָא: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  אחת בכרה ואחת שלא בכרה וילדו ב' זכרים כו': השמיענו מחלוקת ר' עקיבא ור' טרפון בהלכה הראשונה והוא שני זכרים מרחל אחת אבל בהלכה השניה שנתן להוולדות ג' אישים משתי רחלות היה עולה בדעתינו שהטוב והגדול הוא שנולד לבדו ויטלנו הכהן ואין ר"ע חולק על זה הודיענו שאפי' על זה ג"כ הוא אומר המוציא מחבירו עליו הראיה ואין לכהן אלא הכחוש שבהם. אח"כ השמיענו ההלכה השלישית שאמר אחת בכרה ואחת שלא בכרה שמא יעלה על הדעת שאותה שלא בכרה היא שילדה הקטן הכחוש שכן הוא ידוע ושר' טרפון אינו חולק על זה הודיענו שאפי' בזה אומר ר' טרפון כהן בורר לו את היפה ומה שאמר ר"מ מחייב ר"ל שאפי' ר"מ אינו מחייב המתנות אלא לספק בכור על הסדר הזה אבל ספק מעשר פטור מן המתנות ואפי' לר"מ וכן הלכה וכבר אמרנו שהלכה כר"ע בכל וכר' יוסי: (רמב"ם)

פרק ב - משנה ט

יוֹצֵא דֹּפֶן וְהַבָּא אַחֲרָיו, רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמִר, שְׁנֵיהֶם יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ וְיֵאָכְלוּ בְמוּמָן לַבְּעָלִים. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, שְׁנֵיהֶן אֵינָן בְּכוֹר, הָרִאשׁוֹן מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ פֶטֶר רֶחֶם, וְהַשֵּׁנִי מִשּׁוּם שֶׁקִּדְּמוֹ אַחֵר:

 ר"ע מברטנורה  יוֹצֵא דֹפֶן. שֶׁנִּקְרְעָה אִמּוֹ וְהוֹצִיאוּ הָעֻבָּר דֶּרֶךְ דָּפְנוֹתֶיהָ: וְהַבָּא אַחֲרָיו. הַנּוֹלָד אַחֲרָיו דֶּרֶךְ הָרֶחֶם: יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ. דִּמְסַפְּקָא לֵיהּ לְרַבִּי טַרְפוֹן אִי בְכוֹר לַוְּלָדוֹת קַדִּישׁ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ בְכוֹר לָרְחָמִים, כְּגוֹן יוֹצֵא דֹפֶן שֶׁהוּא הָרִאשׁוֹן שֶׁנּוֹלַד אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פָּטַר הוּא אֶת הָרֶחֶם, אִי בְכוֹר לָרְחָמִים קַדִּישׁ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ בְכוֹר לַוְּלָדוֹת, כְּגוֹן הַבָּא אַחַר יוֹצֵא דֹפֶן שֶׁהוּא הָרִאשׁוֹן שֶׁפָּטַר אֶת הָרֶחֶם אֲבָל אֵינוֹ בְכוֹר לַוְּלָדוֹת שֶׁהֲרֵי יוֹצֵא דֹפֶן קְדָמָהוּ. וּמִסְּפֵקָא שְׁנֵיהֶם יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ וְיֵאָכְלוּ בְּמוּמָן לַבְּעָלִים, דְּשֶׁמָּא תַרְתֵּי בָעִינַן, בְּכוֹר לַוְּלָדוֹת וְלָרְחָמִים, וְאֵין שׁוּם אֶחָד מֵהֶן קָדוֹשׁ, וְהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. וְרַבִּי עֲקִיבָא פְּשִׁיטָא לֵיהּ דְּתַרְוַיְהוּ בָעִינַן וְאֵין שׁוּם אֶחָד מֵהֶן קָדוֹשׁ. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא: (ר"ע מברטנורה).

 רמב"ם  יוצא דופן והבא אחריו ר' טרפון אומר שניהם ירעו כו': יוצא דופן הוא שיקרע כסל הבהמה ויצא הוולד משם ועושים זה כמו כן באשה שתקשה ללדת והגיעה לשערי מות והלכה כר"ע: (רמב"ם)

פרק ג


פרק ג - משנה א

הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מִן הַנָּכְרִי וְאֵין יָדוּעַ אִם בִּכְּרָה וְאִם לֹא בִכְּרָה, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, עֵז בַּת שְׁנָתָהּ וַדַּאי לַכֹּהֵן, מִכָּאן וְאֵילָךְ סָפֵק {א}. רָחֵל בַּת שְׁתַּיִם וַדַּאי לַכֹּהֵן, מִכָּאן וְאֵילָךְ סָפֵק. פָּרָה וַחֲמוֹר בְּנוֹת שָׁלשׁ וַדַּאי לַכֹּהֵן, מִכָּאן וְאֵילָךְ סָפֵק. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, אִלּוּ בַּוָּלָד בִּלְבַד בְּהֵמָה נִפְטֶרֶת, הָיָה כִדְבָרֶיךָ, אֶלָּא אָמְרוּ, סִימַן הַוָּלָד בִּבְהֵמָה דַקָּה, טִנוּף. וּבְגַסָּה, שִׁלְיָא. וּבְאִשָּׁה, שְׁפִיר וְשִׁלְיָא. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁיָדוּעַ שֶׁבִּכְּרָה, אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם. וְכֹל שֶׁלֹּא בִכְּרָה, הֲרֵי זֶה לַכֹּהֵן. אִם סָפֵק, יֵאָכֵל בְּמוּמוֹ לַבְּעָלִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, בְּהֵמָה גַסָּה שֶׁשָּׁפְעָה חֲרָרַת דָּם, הֲרֵי זוֹ תִקָּבֵר, וְנִפְטְרָה {ג} מִן הַבְּכוֹרָה:

 ר"ע מברטנורה  הַלּוֹקֵחַ. עֵז בַּת שְׁנָתָהּ. שֶׁיָּלְדָה בְתוֹךְ שְׁנָתָהּ: וַדַּאי. אוֹתוֹ הַוָּלָד לַכֹּהֵן, דְּקֹדֶם לָכֵן לֹא יָלְדָה: סָפֵק. יִרְעֶה עַד שֶׁיִּפֹּל בּוֹ מוּם וְיֵאָכֵל בְּמוּמוֹ לַבְּעָלִים. וְאִם סְפֵק פֶּטֶר חֲמוֹר הוּא, מַפְרִישׁ טָלֶה וְהוּא שֶׁלּוֹ: טִנּוּף. אֲבַעְבּוּעוֹת שֶׁל דָּם שֶׁפּוֹלֶטֶת הַבְּהֵמָה. וּמַרְאִים אוֹתָן לְרוֹעֶה חָכָם וּמַכִּיר בָּהֶן אִם הֵן מֵחֲמַת הֵרָיוֹן שֶׁהִפִּילָה וְשֶׁמָּא טִנְּפָה בְתוֹךְ שְׁנָתָהּ דַּהֲוֵי סְפֵק וָלָד וְנִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה, הִלְכָּךְ אֲפִלּוּ עֵז בַּת שְׁנָתָהּ סָפֵק הוּא: שִׁלְיָא. כְּמִין כִּסּוּי עַל הָעֻבָּר שֶׁהָעֻבָּר מֻנָּח בָּהּ: שָׁפִיר. לְמַעְלָה מִן הַשִּׁלְיָא קְרוּם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דָּם נִקְרָשׁ וְהוּא קָרוּי שָׁפִיר. וְרַבּוֹתַי פֵּרְשׁוּ, חֲתִיכָה שֶׁל בָּשָׂר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ צוּרַת אָדָם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְפִיכָךְ נִקְרֵאת שָׁפִיר, לְפִי שֶׁעֲשׂוּיָה כִשְׁפוֹפֶרֶת: שֶׁשָּׁפְעָה חֲרָרַת דָּם. שֶׁהִפִּילָה חֲתִיכָה דָם: הֲרֵי זוֹ תִקָּבֵר. לְהוֹדִיעַ {ב} שֶׁנִּפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה. שֶׁהָרוֹאֶה שֶׁקּוֹבְרִים אוֹתָהּ יוֹדֵעַ שֶׁהַבָּא אַחֲרָיו אֵינוֹ קָדוֹשׁ בַּבְּכוֹרָה. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא וּכְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {א} סָפֵק. וּבַגְּמָרָא, אַמַּאי סָפֵק, הָלֵךְ אַחַר רֹב בְּהֵמוֹת, וְרֹב בְּהֵמוֹת מִתְעַבְּרוֹת וְיוֹלְדוֹת בְּתוֹךְ שְׁנָתָן, וְהָא וַדַּאי מֵילָד אוֹלִיד. וּמַסִּיק רָבִינָא, כִּי אָזְלִינַן בָּתַר רֻבָּא, בְּרֻבָּא דְלָא תָלֵי בְמַעֲשֶׂה, אֲבָל רֻבָּא דְתָלֵי בְמַעֲשֶׂה כְגוֹן עִבּוּר הַבְּהֵמָה דְּתָלֵי בְּהַרְבָּעָה וְאִיכָּא לְמֵיחַשׁ שֶׁמָּא לֹא עָלָה עָלֶיהָ זָכָר, לֹא: {ב} דְּמִשּׁוּם עַצְמָהּ אֵין בָּהּ קְדֻשָּׁה, דִּסְמוֹךְ מִעוּטָא דְּנִדְמֶה לְמֶחֱצָה דִנְקֵבוֹת כוּ'. אֶלָּא הָכָא הַיְנוּ טַעֲמָא דְקוֹבְרָהּ, כְּדֵי לְפַרְסֵם לְפִי שֶׁאֵין הַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁתְּהֵא חֲרָרָה פּוֹטֶרֶת. אֲבָל שִׁלְיָא אֵינָהּ צְרִיכָה פִּרְסוּם, דְּכֵיוָן שֶׁאֵין שִׁלְיָא בְּלֹא וָלָד הַכֹּל יוֹדְעִין שֶׁנִּפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה. הָרַ"ן: {ג} וְנִפְטְרָה. שֶׁחֶזְקָתָהּ שֶׁהַוָּלָד בְּתוֹכָהּ וְרִבָּה עָלָיו הַדָּם וְהִפְסִידוֹ וּבָטַל. הָרַמְבַּ"ם: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  הלוקח בהמה מן העובד כוכבים ואין ידוע אם בכרה כו': טינוף ידוע והכוונה במקום הזה שתפיל שום דבר שיאמרו עליו רועי הבהמות שהוא הריון אלא שנפסד אע"פ שאין בו דמות כל עיקר ואמר אין טינוף פחות מל' יום והדבר הזה שמפלת ר"ל הטינוף צריך להראותו לרועה חכם ואז תפטר מן הבכורה. ויתבונן ממותרות דם הנדות ושכבת הזרע כמין כסוי על העובר בתוך הקרום שעליו ששמו שליא והעובר בתוך השליא ומעל לשליא קרום שיש בו דמות דם נקרש הוא הנקרא שפיר ופירוש ששפעה חררת דם שהפילה חתיכת דם והחתיכה הזאת אינה מטמאה בשום צד לפי שאינה שום דבר אבל היא נקברת להודיע שהיא נפטרת מן הבכורה והלכה כר' אליעזר בן יעקב וכר"ע: (רמב"ם)

פרק ג - משנה ב

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מְנִיקָה מִן הַנָּכְרִי, אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בְנָהּ שֶׁל אַחֶרֶת הָיָה. נִכְנַס לְתוֹךְ עֶדְרוֹ וְרָאָה אֶת הַמַּבְכִּירוֹת מְנִיקוֹת וְאֶת שֶׁאֵינָן מַבְכִּירוֹת מְנִיקוֹת, אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בְנָהּ שֶׁל זוֹ בָּא לוֹ אֵצֶל זוֹ, אוֹ שֶׁמָּא בְנָהּ שֶׁל זוֹ בָּא לוֹ אֵצֶל זוֹ:

 ר"ע מברטנורה  אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא בְנָהּ שֶׁל אַחֶרֶת הָיָה. שֶׁיְּהֵא הַבָּא אַחֲרָיו בְּכוֹר סָפֵק דְּנֵימָא הַךְ בְּהֵמָה לֹא יָלְדָה מֵעוֹלָם אֶלָּא שֶׁאָהֲבָה אֶת זֶה בֶּן חֲבֶרְתָּהּ, וְאִי מִשּׁוּם דְּאִית לָהּ חָלָב, הָא אִיכָּא מִעוּטָא {ד} דְּחוֹלְבוֹת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן יוֹלְדוֹת, הָא וַדַּאי לֹא אָמְרִינַן, אֶלָּא בְנָהּ הוּא וּפְטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה: מַבְכִּירוֹת. בַּחוּרוֹת שֶׁלֹּא יָלְדוּ עַד עַכְשָׁיו: אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא בְנָהּ שֶׁל זוֹ בָא לוֹ אֵצֶל זוֹ. דְּלֵחוּשׁ לְכֻלְּהוּ בִּסְפֵק בְּכוֹרוֹת, אֶלָּא וַדַּאי אוֹתָן הַכְּרוּכִין אַחַר הַמַּבְכִּירוֹת הָווּ בְּכוֹרוֹת וַדָּאִין, וְהַכְּרוּכִין אַחַר שֶׁאֵין מַבְכִּירוֹת הָווּ פְּשׁוּטִין וַדָּאִין. וַהֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {ד} וּמַשְׁמַע דְּאִיכָּא לְמֵיחַשׁ לְמִעוּטָא, אֶלָּא הָכָא לֹא אָמְרִינַן שֶׁאָהֲבָה כוּ'. וְקַשְׁיָא דְלָא קַיְמָא לָן כְּרַבִּי מֵאִיר דְּחָיֵישׁ לְמִעוּטָא כוּ'. אֶלָּא כִדְמַסְּקֵי הַתּוֹסָפוֹת וְהָרֹא"שׁ, דְּהָכָא שֶׁרְאִינוּהָ חוֹלֶבֶת קֹדֶם לֵידָה דְּוַדַּאי הֻחְזְקָה מִן הַמִּעוּט. אֲבָל וַדַּאי בִּשְׁאָר בְּהֵמוֹת חָלָב פּוֹטֵר: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  רשב"ג אומר הלוקח בהמה מניקה מן העובד כוכבים כו': המאמר הראשון הוא שהואיל ולקח אותה מניקה אומרים עליה שבנה הוא זה שמניקה אותו ומה שתלד אצלו אינו בכור והמאמר השני שהוא הנכנס לעדר הצאן והיו שם מבכירות ושאינן מבכירות ומצא המבכירות מניקות נקבות ושאינן מבכירות מניקות זכרים אינו חושש שמא הדבר בהפך היה בשעת הלידה ושהמבכירות שלא ילדו לעולם הן הן שילדו הזכרים אלא מניח הענין כפי מה שמצא אותו והלכה כרשב"ג: (רמב"ם)

פרק ג - משנה ג

רַבִּי יוֹסֵי בֶּן מְשֻׁלָּם אוֹמֵר, הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּכוֹר, עוֹשֶׂה מָקוֹם בְּקוֹפִיץ מִכָּאן וּמִכָּאן וְתוֹלֵשׁ הַשֵּׂעָר, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְזִיזֶנּוּ מִמְּקוֹמוֹ {ז}. וְכֵן הַתּוֹלֵשׁ {ח} אֶת הַשֵּׂעָר לִרְאוֹת מְקוֹם הַמּוּם:

 ר"ע מברטנורה  עוֹשֶׂה מָקוֹם בְּקוֹפִיץ. גָּרְסִינַן. וּבַגְּמָרָא [דַּף כה] מְפָרֵשׁ, תָּנֵי לְקוֹפִיץ, כְּלוֹמַר לְצֹרֶךְ מְקוֹמוֹ שֶׁל קוֹפִיץ {ה} תּוֹלֵשׁ שֵׂעָר שֶׁל צַוָּאר. וְאֵין כָּאן מִשּׁוּם לֹא תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ {ו}, דִּתְלִישָׁה בַּיָּד לָאו גְּזִיזָה הִיא. אֲבָל בִּכְלִי וַדַּאי אָסוּר: וְכֵן מֻתָּר לִתְלֹשׁ אֶת הַשֵּׂעָר. וַאֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה, לְהַרְאוֹת בּוֹ לְחָכָם מְקוֹם הַמּוּם. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי בֶּן מְשֻׁלָּם: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {ה} וְאַף עַל גַּב דִּבְמִשְׁנָה ג' פֶּרֶק ח' דִּשְׁקָלִים מוּכָח דְּאֵין רְגִילִין לִשְׁחֹט בְּקוֹפִיץ, נָקַט הָכָא קוֹפִיץ, מִשּׁוּם דְּבָעֵי עֲשִׂיַּת מָקוֹם גָּדוֹל טְפֵי מִסַּכִּין כוּ' לְפִי שֶׁאֵין קוֹפִיץ נוֹחַ לַחְתֹּךְ בְּלֹא עֲשִׂיַּת מָקוֹם. וּלְהָכָא נַמִּי נָקַט בְּכוֹר, דְּאִלּוּ שְׁאָר קָדָשִׁים נִשְׁחָטִים בָּעֲזָרָה וְיֵשׁ שָׁם סַכִּינִים מְזֻמָּנִים כוּ'. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ו} וְאִיכָּא לְמֵידַק אַמַּאי תְּנַן שֵׂעָר, דְּהָא בַצֹּאן צֶמֶר מִקְּרֵי, וְהָכִי תְנַן בְּמַתְנִיתִין דִּלְקַמָּן, צֶמֶר הַמְדֻלְדָּל. וְנִרְאֶה לִי דְמִלְּתָא אַגַּב אוֹרְחֵיהּ קָא מַשְׁמַע לָן דְּלֹא תָגֹז שַׁיָּךְ נַמִּי בִּבְכוֹר שׁוֹר, וְכִדְאִיתָא בַגְּמָרָא כוּ'. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב. וְקָשֶׁה, אִם כֵּן לָמָּה חָזַר וְתָנֵי בַמִּשְׁנָה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים שֵׂעָר. אֶלָּא נִרְאֶה לִי דְקָא מַשְׁמַע לָן רְבוּתָא אֲפִלּוּ שֵׂעָר שֶׁאֵינוֹ מְסֻבָּךְ כְּמוֹ צֶמֶר אֲפִלּוּ הָכִי שָׁרֵי. וְכֵן לְקַמָּן אַשְׁמוֹעִינַן רְבוּתָא אַף עַל גַּב דְּשֵׂעָר אֵין דֶּרֶךְ לִפֹּל מֵעַצְמוֹ כְּמוֹ צֶמֶר, גַּם אֵין דָּמָיו יְקָרִים, אֲפִלּוּ הָכִי גָּזְרוּ חֲכָמִים שֶׁמָּא יַשְׁהֶה כְּדֵי שֶׁיִּפֹּל שְׂעָרוֹ. תּוֹסָפוֹת חֲדָשִׁים: {ז} שֶׁלֹּא כוּ'. שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ גְּזִיזָה עֲבִיד בַּקָּדָשִׁים. אֶלָּא יַנִּיחֶנּוּ מְסֻבָּךְ עִם הַצֶּמֶר מִכָּאן וּמִכָּאן. רַשִׁ"י: {ח} הַתּוֹלֵשׁ. הָכִי גָרְסִינַן. וְהַיְנוּ דִצְרִיכֵי הָרַמְבַּ"ם וְהָרַ"ב לְפָרֵשׁ וַאֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  ר' יוסי בן משולם אומר השוחט את הבכור עושה כו': אמר רחמנא לא תגוז בכור צאנך ותולש לאו היינו גוזז ואינו מותר לתלשו בכלי אלא בידו: ומה שאמר בכאן בקופיץ ר"ל מקום ראוי לקופיץ וכן ביאר הגמרא: ומה שאמר וכן התולש ואפילו לכתחלה מותר לו שיתלוש להראות לו המום אבל מניח אותו דבוק בצמר כמו שזכרנו וזה מותר ביו"ט בכל הזבחים וכתוב בגמרא כל כנגדו ביו"ט מותר לפי שהוא עוקר דבר מגידולו כלאחר יד ר"ל שאין דרך הצמר לתלוש אותו כך אבל העוף שדרכו לתלוש כמו שאמרנו בכך היינו אורחיה אינו מותר לתלוש צוארו במועד בשעת שחיטה וזכרתי זה ואע"פ שאינו מכוונת המסכת לפי שרוב בני אדם עוברים עליו והלכה כר' יוסי בן משולם: (רמב"ם)

פרק ג - משנה ד

שְׂעַר בְּכוֹר בַּעַל מוּם שֶׁנָּשַׁר וְהִנִּיחוֹ בַחַלּוֹן וְאַחַר כָּךְ שְׁחָטוֹ, עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל מַתִּיר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, לֹא בָזֶה הִתִּיר עֲקַבְיָא, אֶלָּא בִשְׂעַר בְּכוֹר בַּעַל מוּם שֶׁנָּשַׁר וְהִנִּיחוֹ בַּחַלּוֹן וְאַחַר כָּךְ מֵת, בָּזֶה עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל מַתִּיר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. הַצֶּמֶר הַמְדֻבְלָל בַּבְּכוֹר, אֶת שֶׁהוּא נִרְאֶה מִן הַגִּזָּה, מֻתָּר. וְאֶת שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה מִן הַגִּזָּה, אָסוּר:

 ר"ע מברטנורה  עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל מַתִּיר. הַצֶּמֶר בַּהֲנָאָה לַכֹּהֵן: וַחֲכָמִים אוֹסְרִים. דְּאִי שָׁרֵית לֵיהּ צֶמֶר הַנּוֹשֶׁרֶת מֵחַיִּים אָתֵי לְאַשְׁהוֹיֵי לַבְּכוֹר כְּדֵי שֶׁתַּשִּׁיר צִמְרוֹ כָּל שָׁעָה, וְאָתֵי בָהּ לִידֵי תַקָּלָה שֶׁיִּגְזֹז וְיַעֲבֹד בּוֹ, וּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין אֲסִירֵי בְגִזָּה וַעֲבוֹדָה דִּכְתִיב תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָּשָׂר, תִּזְבַּח וְלֹא גִזָּה: לֹא בָזֶה הִתִּיר עֲקַבְיָא. כְּלוֹמַר לֹא בָזֶה עֲקַבְיָא מַתִּיר וַחֲכָמִים אוֹסְרִים, דְּבִשְׁחָטוֹ דִּבְרֵי הַכֹּל שָׁרֵי, דְּמִגּוֹ דִמְהַנְּיָא שְׁחִיטָה לַצֶּמֶר הַמְחֻבָּר בּוֹ לְהַתִּירוֹ לְאַחַר שְׁחִיטָה מְהַנְּיָא נַמִּי לְתָלוּשׁ וּמֻנָּח בַּחַלּוֹן. וְלֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא בְמֵת, דְּאוֹתוֹ צֶמֶר הַמְחֻבָּר בּוֹ טָעוּן קְבוּרָה, עֲקַבְיָא מַתִּיר לַצֶּמֶר שֶׁנָּשַׁר מִמֶּנּוּ כְּשֶׁהוּא בַּחַיִּים, וַחֲכָמִים אוֹסְרִים, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַשְׁהֶנּוּ כְּדֵי לֵהָנוֹת בַּצֶּמֶר שֶׁנּוֹשֵׁר מִמֶּנּוּ כָּל שָׁעָה וְאָתֵי לְמֶעֱבַד בֵּיהּ גִּזָּה וַעֲבוֹדָה. וּפְסַק הַהֲלָכָה, דַּאֲפִלּוּ לְאַחַר שְׁחִיטָה צֶמֶר שֶׁנָּשַׁר מִמֶּנּוּ בַּחַיִּים אָסוּר: צֶמֶר הַמְדֻבְלָל. שֶׁלֹּא נִתְלַשׁ לְגַמְרֵי אֲבָל מְחֻבָּר הוּא עִם הַצֶּמֶר וְאֵינוֹ נוֹפֵל: אֶת שֶׁנִּרְאֶה עִם הַגִּזָּה. כְּשֶׁיִּשְׁחָטֶנּוּ וְגוֹזְזוֹ לְאַחַר שְׁחִיטָה, וִיהֵא הַצֶּמֶר הַמְדֻבְלָל נִבְלָל עִם שְׁאָר הַגִּזָּה וְאֵינוֹ נִרְאֶה כְמֻפְרָשׁ מִמֶּנָּה, מֻתָּר כִּשְׁאָר הַגִּזָּה: וְשֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה עִם הַגִּזָּה. שֶׁיָּצָא חוּץ יוֹתֵר מִדַּאי וְנִכָּר לַכֹּל (שֶׁמְּדֻבְלָל) [שֶׁמֻּבְדָּל] מִן הַגִּזָּה: אָסוּר. כְּמִי שֶׁנָּשַׁר לְגַמְרֵי קֹדֶם שְׁחִיטָה. וּסְתָמָא כְרַבָּנָן {ט} דִּפְלִיגֵי עֲלֵיהּ דַּעֲקַבְיָא דְהִלְכָתָא כְוָתַיְהוּ: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {ט} וּכְרַבִּי יְהוּדָה דְּבַשְּׁחִיטָה פְלִיגֵי, דְּאִי כְרַבִּי יוֹסֵי וּבִשְׁחָטוֹ הָא לְכֻלֵּי עָלְמָא שָׁרֵי, וְאֶלָּא בְמֵת לְרַבָּנָן אִידִי וְאִידִי אָסוּר, וְאִי עֲקַבְיָא אִפְּכָא מִבַּעְיָא לֵיהּ, נִרְאֶה עִם הַגִּזָּה אָסוּר דְּמִיתָה קָאָסְרָה לֵיהּ וּבָעֵי קְבוּרָה וְאֵינוֹ נִרְאֶה עִם הַגִּזָּה מֻתָּר דְּמֵעִקָּרָא תָלֵישׁ. אֶלָּא רַבִּי יְהוּדָה הִיא. וְאִי בְמֵת לְכֻלֵּי עָלְמָא אִידִי וְאִידִי מֵיסָר אָסְרֵי אֶלָּא לָאו בִּשְׁחָטוֹ, וְאִי עֲקַבְיָא אִידִי וְאִידִי מִשְׁרֵי שָׁרֵי. אֶלָּא לָאו רַבָּנָן הִיא. גְּמָרָא: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  שער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון ואח"כ כו': עיקר המחלוקת האלה כמו שאני מגיד והוא שהכתוב אסר לגזוז צמר הבכור וחייב לאוכלו תוך שנתו שנולד בו כמו שיתבאר אם היה תמים ואם היה בעל מום לפי שנה בשנה וכשיפול בו מום אסור ליהנות בגיזתו כדי שלא יאחר אותו ולא ישחטהו וכשישחטהו מותר לו ליהנות בצמר שעליו אבל מה שנשר ממנו בעודו חי קודם השחיטה ר' יהודה אומר שעקביא מתיר אותו אחר שחיטתו וחכמים מעמידים אותו באיסורו ואפילו אחר שחיטה שהוא אסור בהנאה ור' יוסי אומר אפילו חכמים מתירים ליהנות ממנו אחר שחיטה [ולא שהה] ולא נחלקו אלא אם מת איך יהא דין אותו הצמר שנשר ממנו בעודו חי אחר מותו חכמים אוסרים גזירה שמא ישהה אותו שנים כדי להנות בכל מה שנשר ממנו לאחר מותו ועקביא מתיר ופסק ההלכה שמחלוקתם לאחר שחיטה אבל לאחר מיתה אפילו עקביא אוסר ומה שאמר את שהוא נראה עם הגיזה הרי הוא כאילו נשר ודינו שהוא אסור בהנאה ואפילו לאחר שחיטה על דעת חכמים. אמר היכי דמי שאינו נראה עמו כל שעיקרו הפוך כלפי ראשו והלכה כחכמים: (רמב"ם)

פרק ד


פרק ד - משנה א

עַד כַּמָּה יִשְׂרָאֵל חַיָּבִים לְהִטַּפֵּל בַּבְּכוֹר. בִּבְהֵמָה דַקָּה, עַד שְׁלשִׁים יוֹם. וּבַגַּסָּה, חֲמִשִּׁים יוֹם. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בַּדַּקָּה שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים {ד}. אָמַר לוֹ הַכֹּהֵן בְּתוֹךְ זְמַן זֶה תְּנֵהוּ לִי, הֲרֵי זֶה לֹא יִתְּנוֹ לוֹ. אִם הָיָה בַעַל מוּם, אָמַר לוֹ תֶּן לִי שֶׁאוֹכְלֶנּוּ, מֻתָּר. וּבִשְׁעַת הַמִּקְדָּשׁ, אִם הָיָה תָמִים, אָמַר לוֹ תֶּן לִי שֶׁאַקְרִיבֶנּוּ, מֻתָּר. הַבְּכוֹר נֶאֱכָל שָׁנָה בְשָׁנָה בֵּין תָּמִים בֵּין בַּעַל מוּם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו), לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ תֹאכְלֶנּוּ שָׁנָה בְשָׁנָה {ה}:

 ר"ע מברטנורה  עַד כַּמָּה. לְהִטַּפֵּל בִּבְכוֹר. לְהִתְעַסֵּק בְּגִדּוּלוֹ קֹדֶם שֶׁיִּתְּנֵהוּ לַכֹּהֵן: בְּדַקָּה עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם וּבְגַסָּה עַד חֲמִשִּׁים. בַּגְּמָרָא יָלְפִינַן לַהּ מִדִּכְתִיב (שְׁמוֹת כב) מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִי, וּסְמִיךְ לֵיהּ כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשֹׁרְךָ לְצֹאנֶךָ, וְרָמִינַן שֹׁרְךָ הַמֻּקְדָּם בַּמִּקְרָא לִמְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ שֶׁהוּא מֻקְדָּם, וְצֹאנֶךָ הַמְאֻחָר לִבְכוֹר בָּנֶיךָ שֶׁהוּא מְאֻחָר {א}, וּמְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ שֶׁהֵם הַבִּכּוּרִים {ב} קְרֵבִים לַחֲמִשִּׁים יוֹם, שֶׁהַתְּבוּאָה מְבֻשֶּׁלֶת בְּפֶסַח {ג} וְאֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים עַד עֲצֶרֶת דִּכְתִיב (שָׁם כג) וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ, וּכְמוֹ שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה לִמְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ שֶׁאֵינְךָ מְבִיאָם אֶלָּא לְסוֹף חֲמִשִּׁים יוֹם, כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשׁוֹרְךָ שֶׁלֹּא תְבִיאֶנּוּ עַד חֲמִשִּׁים יוֹם, וּכְדֶרֶךְ שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה לִבְכוֹר בָּנֶיךָ דִּכְתִיב בֵּיהּ (בְּמִדְבַּר יח) וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה, כֵּן תַּעֲשֶׂה לְצֹאנְךָ שֶׁלֹּא תְּבִיאֶנּוּ עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם: בְּדַקָּה שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים. לְפִי שֶׁטִּפּוּלָהּ מְרֻבֶּה, שֶׁשִּׁנֶּיהָ דַקּוֹת וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לֶאֱכֹל עֵשֶׂב, וְאִם לֹא תִהְיֶה עִם אִמָּהּ תָּמוּת. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: לֹא יִתְּנוֹ לוֹ. דְּכֵיוָן דְּעַל יִשְׂרָאֵל רַמְיָא לְטַפֵּל בּוֹ חֲמִשִּׁים יוֹם וְאָמַר לוֹ כֹהֵן בְּתוֹךְ זְמַן זֶה תְּנֵהוּ לִי וְאֶרְעֶנּוּ, דּוֹמֶה כְמִי שֶׁשּׂוֹכְרוֹ, שֶׁהוּא מַצִּילוֹ מִן הַטֹּרַח עַל מְנָת שֶׁיִּתְּנֶנּוּ לוֹ וְלֹא לְכֹהֵן אַחֵר, וְדוֹמֶה לְכֹהֵן הַמְסַיֵּעַ בְּבֵית הַגְּרָנוֹת לָדוּשׁ וְלִזְרוֹת כְּדֵי שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ הַתְּרוּמוֹת, וְתַנְיָא כֹהֲנִים וּלְוִיִּם הַמְסַיְּעִים בְּבֵית הַגְּרָנוֹת אֵין נוֹתְנִין לָהֶם תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת. אֲבָל אִם הָיָה בַּעַל מוּם וְאָמַר לוֹ תֵּן לִי שֶׁאֹכְלֶנּוּ, הוֹאִיל וַחֲזִי לֵיהּ לֹא הָוֵי כְּכֹהֵן הַמְסַיֵּעַ בְּבֵית הַגְּרָנוֹת: בֵּין תָּמִים בֵּין בַּעַל מוּם. בֵּין בִּזְמַן הַמִּקְדָּשׁ וּבֵין עַכְשָׁיו, כָּל שָׁנָה דִידֵיהּ רַשַּׁאי לְקַיְּמוֹ. וּבְכוֹר בַּעַל מוּם יָלְפִינַן שֶׁהוּא נִתָּן לַכֹּהֵן וְאוֹכְלוֹ בְמוּמוֹ מִדִּכְתִיב (שָׁם) וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָּךְ, לְשׁוֹן רַבִּים, אֶחָד בְּכוֹר תָּם וְאֶחָד בְּכוֹר בַּעַל מוּם: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {א} וּפָרְכִינַן, אַדְרַבָּה דִּסְמִיךְ לֵיהּ לְדִסְמִיךְ לֵיהּ. אָמַר רַבָּה אָמַר קְרָא תַּעֲשֶׂה, הוֹסִיף לְךָ הַכָּתוּב עֲשִׂיָּה אַחֶרֶת בְּשׁוֹרְךָ. וְאֵימָא שִׁיתִין. לֹא מְסָרְךָ הַכָּתוּב אֶלָּא לַחֲכָמִים. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י, הוֹאִיל וְלֹא גִלָּה לְךָ שִׁעוּר עֲשִׂיָּה שֶׁהוֹסִיף, וַדַּאי לַחֲכָמִים מְסָרְךָ שֶׁיְּפָרְשׁוּ לְךָ הַטַּעַם, וְאַחֲרֵיהֶם תֵּלֵךְ כוּ'. גְּמָרָא: {ב} אַמְּלֵאָתְךָ בִּלְחוֹד הוּא דִּמְהַדַּר. וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַ"ב בְּמִשְׁנָה ו' פֶּרֶק ג' דִּתְרוּמוֹת: {ג} קָשֶׁה, שֶׁהֲרֵי אֵין קְצִיר שְׂעֹרִים קוֹדֵם לָעֹמֶר שֶׁבְּפֶסַח וְהֵיאַךְ אֶפְשָׁר שֶׁהַחִטִּים גַּם כֵּן מְבֻשָּׁלִים בְּפֶסַח, וּמִקְרָא מָלֵא הוּא כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב וְגוֹ' וְהַחִטָּה וְגוֹ' אֲפִילוֹת הֵנָּה כוּ' [שְׁמוֹת ט]. וְלָכֵן נִרְאֶה לִי שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר כְּהַתּוֹסָפוֹת שָׁם שֶׁכָּתְבוּ שֶׁגְּמַר זְמַן בִּשּׁוּל הַתְּבוּאָה עַד הָעֲצֶרֶת שֶׁמְּבִיאִין כוּ'. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב. וְעַיֵּן תּוֹסָפוֹת חֲדָשִׁים: {ד} בְּדַקָּה כוּ'. צָרִיךְ לוֹמַר דְּרַבִּי יוֹסֵי לֵית לֵיהּ דְּרָשָׁא דִקְרָא, אֶלָּא סְבִירָא לֵיהּ דְּמִסְּבָרָא בְעָלְמָא אָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁיְּטַפְּלוּ בוֹ יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא הַנְּתִינָה דֶּרֶךְ גְּדֻלָּה וּכְדִכְתִיב [שְׁמוֹת כט] לְמָשְׁחָה בָהֶם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ה} שֶׁנֶּאֱמַר כוּ' בְשָׁנָה. וְכִי יִהְיֶה בוֹ מוּם בִּשְׁעָרֶיךָ תֹּאכֲלֶנּוּ. הָרַמְבַּ"ם: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  עד כמה ישראל חייבים להיטפל בבכור כו': לטפל ר"ל להתעסק בגידולו והוא שכל מתנות כהונה אינו מותר לתת אותן לכהנים אלא דרך גדולה וקרבה למקום כמו שנותנים המתנות למלכים הגדולים וכבר פירשנו מה שאמר רחמנא למשחה בהם לגדולה ולפיכך אין נותנים להם שום דבר שיש בו עמל וטורח אלא בדברים שאין בהן עמל ואפילו רצה הכהן ליטפל באותו הטורח כדי להקל על בני אדם לתת *[לו] המתנות אין שומעים לו דאמר בברייתא הכהנים והלוים והעניים המסייעים בבית הרועים ובבית הגרנות ובבית המטבחיים אין נותנים להן תרומות ומעשרות בשכרן ואם עשו כן חללו ועליהן הכתוב אומר שחתם ברית הלוי ולפי העיקר הזה אם אמר לו כהן בתוך זמן זה תנהו לי הרי זה לא יתנו לו אלא אם תבע אותו ממנו והוא בעל מום הואיל וראוי לשחיטה הרי זה לא יאחר אותו ודע שבעל מום הרי הוא ג"כ לכהן והכהן הוא שמוכרו או מאכילו למי שירצה וכן בספרי ובשרם יהיה לך להביא בשר בעל מום שמתנה לכהן שלא שמענו לו בכל התורה והרמז לשלשים יום בדקה וחמשים לגסה מה שנאמר מלאתך ודמעך לא תאחר ואח"כ סמוך ליה כן תעשה לשורך לצאנך וכתוב בתורה בבכור אדם מבן חדש ומעלה תפדה וכבר ידעת שהאדם אינו עובר על לא תאחר אלא כשיחול החוב עליו ופחות שהוא בין החג לחג חמשים יום שבין פסח לעצרת לפיכך נתן לו ליטפל בדקה שלשים יום ובגסה חמשים יום: ור' יוסי אומר דקה טיפולה מרובה מפני ששיניה דקות ולפיכך צריך להאכילה שיתחזקו שיניה ותוכל לטחון ואין הלכה כר' יוסי: (רמב"ם)

פרק ד - משנה ב

נוֹלַד לוֹ מוּם בְּתוֹךְ שְׁנָתוֹ {ו}, מֻתָּר לְקַיְּמוֹ כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. לְאַחַר שְׁנָתוֹ, אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַיְּמוֹ אֶלָּא עַד שְׁלשִׁים יוֹם {ז}:

 ר"ע מברטנורה  כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. מִשֶּׁנּוֹלַד: לְאַחַר שְׁנָתוֹ. כְּגוֹן בַּזְּמַן הַזֶּה דְּצָרִיךְ לְקַיְּמוֹ עַד שֶׁיִּפֹּל בּוֹ מוּם: אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַיְּמוֹ אֶלָּא עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם. מִיּוֹם שֶׁנָּפַל בּוֹ הַמּוּם: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {ו} שְׁנָתוֹ. דִּלְשָׁנָה דִידֵיהּ מָנִינַן, דְּאִם נוֹלַד בְּנִיסָן רַשַּׁאי לְקַיְּמוֹ עַד נִיסָן אַחֵר. וְלֹא אָמְרִינַן מִתִּשְׁרֵי שֶׁשָּׁלְמָה שְׁנַת מִנְיַן עוֹלָם שָׁלְמָה נַמִּי שְׁנַת הַבְּכוֹר. מְנָא הָנֵי מִלֵּי, דְּאָמַר קְרָא שָׁנָה בְשָׁנָה, אֵיזוֹהִי שָׁנָה שֶׁנִּכְנְסָה בְחַבְרוֹתֶיהָ הֱוֵי אוֹמֵר שָׁנָה שֶׁל בְּכוֹר, כְּלוֹמַר דְּכִי אָזְלַת אַחַר שְׁנַת הַבְּכוֹר הָוֵי נִכְנָס בַּחֲבֶרְתָּהּ, דְּכִי הָוֵי לַבְּכוֹר שָׁנָה אַחַת נִכְנֶסֶת שְׁנִיָּה לְמִנְיַן עוֹלָם מִתִּשְׁרֵי. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ז} שְׁלֹשִׁים יוֹם. מְפָרֵשׁ בַּבְּרַיְתָא, מִפְּנֵי הֲשָׁבַת אֲבֵדָה לַבְּעָלִים. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י דְּהַיְנוּ כֹהֵן. דְּזִמְנִין דְּלֹא מַשְׁכַּח כֹּהֵן לְמֵיתְבֵיהּ לֵיהּ, וְאִם יִשְׁחָטֶנּוּ מִיָּד יִסְרַח, לְפִיכָךְ רַשַּׁאי לְקַיְּמוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם אַחַר שְׁנָתוֹ. וְהַתּוֹסָפוֹת פֵּרְשׁוּ דְּמַיְרֵי בְיַד כֹּהֵן וְאֵין צָרִיךְ עַכְשָׁיו לַבָּשָׂר, וְנָתְנוּ לוֹ חֲכָמִים זְמַן שְׁלֹשִׁים יוֹם. אֲבָל יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם מַמְתִּין עַד שֶׁיִּמְצָא כֹהֵן. עַד כָּאן. וּבָרֵישָׁא נַמִּי דִתְנַן מֻתָּר לְקַיְּמוֹ כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, אִי נָפַל בֵּיהּ מוּם סָמוּךְ לִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ כְּגוֹן חֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם, מַשְׁלִימִין לוֹ עוֹד חֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם אַחַר שְׁנָתוֹ שֶׁיְּהֵא לוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם מִיּוֹם שֶׁנָּפַל בּוֹ מוּם, כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  נולד לו מום בתוך שנתו מותר לקיימו כל שנים עשר כו': מה שאמר לאחר שנתו אי אפשר זה בהיתר אלא בזמן שאין בהמ"ק קיים שדין הבכור לעמוד עד שיאכל במומו לבעלים: (רמב"ם)

פרק ד - משנה ג

הַשּׁוֹחֵט הַבְּכוֹר וּמַרְאֶה אֶת מוּמוֹ, רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הוֹאִיל וְהוּא נִשְׁחַט שֶׁלֹּא עַל פִּי מֻמְחֶה {ט}, אָסוּר:

 ר"ע מברטנורה  רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. בְּמוּמִין שֶׁבָּעַיִן מוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה דְּאָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִשְׁתַּנִּים לְאַחַר מִיתָה, שֶׁמִּפְּנֵי צַעַר מִיתָה הָעַיִן מִשְׁתַּנָּה, וְאַף עַל גַּב דְּהַשְׁתָּא מִתְחֲזֵי מוּם קָבוּעַ אִי הֲוָה חָזֵי לֵיהּ מֵחַיִּים הֲוָה מִתְחֲזֵי עוֹבֵר, וְלֹא שָׁרֵי אֶלָּא בְמוּמִין שֶׁבַּגּוּף שֶׁאֵינָן מִשְׁתַּנִּים. וְרַבִּי מֵאִיר סָבַר גָּזְרִינַן {ח} מוּמִין שֶׁבַּגּוּף שֶׁאֵינָן מִשְׁתַּנִּים אַטּוּ מוּמִין שֶׁבָּעַיִן שֶׁהֵן מִשְׁתַּנִּים. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {ח} וְלֹא מִשּׁוּם קְנָס. דְּהָא לֹא קָתָנֵי הוֹאִיל וּשְׁחָטוֹ, אֶלָּא הוֹאִיל וְנִשְׁחַט, מַשְׁמַע אֲפִלּוּ שְׁחָטוֹ אַחֵר, וּבְהָא לֹא שַׁיָּךְ קְנָסָא. הָרַמְבַּ"ן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ט} מֻמְחֶה. פֵּרֵשׁ הָרַ"ב בְּמַתְנִיתִין דִּלְקַמָּן, וְהַשֵּׁם נִגְזַר מִן וּמָחָה עַל כֶּתֶּף יָם [בְּמִדְבָּר לד], שֶׁהוּא לְשׁוֹן מְיֻשָּׁר: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  השוחט הבכור ומראה את מומו ר' יהודה מתיר כו': הכל מודים שאם שחט על מום שנפל בעין שאינו *צריך להראותו למומחה אחר שחיטה לפי שאותו המום משתנה אחר שחיטה ואין מחלוקתן אלא במומין שבגוף ר"ל בשאר הגוף שאינן משתנים ר' יהודה אומר הואיל ואינן משתנין רואה אותו מומחה אחר שחיטה ור"מ אומר גזרינן מומין שבשאר הגוף אטו מומין שבעין והלכה כר"מ ודע שענין מומחה זכאי ר"ל שיהא האיש ההוא כבר עמד בנסיונות וקושיות ונמצא בחכמה גדול ומובהק ואם היה מקשה עליו והמנסה אותו ב"ד הוא נקרא מומחה ב"ד: ואם נתפרסמה חכמתו אצל המון בני אדם מעצמו לא שזיכו אותו ב"ד הוא הנקרא מומחה לרבים ואע"פ שזיכו אותו ב"ד אין מותר לו להתיר בכורות עד שיטול רשות מב"ד על כך ויאמרו לו שיתיר בכורות במומין בפירוש וכבר בארנו בתחלת סנהדרין שאינו נקרא ב"ד בשם מוחלט אלא סמוך בא"י בין שיהיה סמוך מפי סמוך או הסכימו בני ארץ ישראל למנות אותו ראש ישיבה לפי שבני א"י הם הנקראים קהל והקב"ה קרא אותן כל הקהל ואפי' היו עשרה אנשים ואין משגיחין לזולתן שבחוצה לארץ כמו שבארנו בהוריות ואינו מועיל רשות ראש גליות בהיתר בכורות בלבד רק צריך בזה רשות ראש ישיבה מארץ ישראל כמו שנתבאר בגמ' לפיכך כשתשמע מומחה בהיתר בכורות בלבד או ראיית מומו תדע שהוא מומחה שנטל רשות מב"ד לראות בכורות: (רמב"ם)

פרק ד - משנה ד

מִי שֶׁאֵינוֹ מֻמְחֶה וְרָאָה אֶת הַבְּכוֹר וְנִשְׁחַט עַל פִּיו, הֲרֵי זֶה יִקָּבֵר, וִישַׁלֵּם מִבֵּיתוֹ. דָּן אֶת הַדִּין, זִכָּה אֶת הַחַיָּב וְחִיֵּב אֶת הַזַּכַּאי, טִמֵּא אֶת הַטָהוֹר וְטִהֵר אֶת הַטָּמֵא, מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי וִישַׁלֵּם מִבֵּיתוֹ. וְאִם הָיָה מֻמְחֶה לְבֵית דִּין, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם. מַעֲשֶׂה בְפָרָה שֶׁנִּטְּלָה הָאֵם שֶׁלָּהּ, וְהֶאֱכִילָהּ רַבִּי טַרְפוֹן לַכְּלָבִים, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְהִתִּירוּהָ. אָמַר תוֹדוֹס הָרוֹפֵא, אֵין פָּרָה וַחֲזִירָה יוֹצְאָה מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא עַד שֶׁהֵם חוֹתְכִין אֶת הָאֵם שֶׁלָּהּ, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֵלֵד. אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן, הָלְכָה חֲמוֹרְךָ טַרְפוֹן. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, רַבִּי טַרְפוֹן, פָּטוּר אַתָּה, שֶׁאַתָּה מֻמְחֶה לְבֵית דִּין, וְכָל הַמֻּמְחֶה לְבֵית דִּין פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם:

 ר"ע מברטנורה  מֻמְחֶה. הוּא שֶׁנָּטַל רְשׁוּת מִן הַנָּשִׂיא {י} אוֹ מִבֵּית דִּין שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְהַתִּיר בְּכוֹרוֹת. וְאַף עַל גַּב דִּבְעָלְמָא מִי שֶׁלָּמַד בַּתּוֹרָה [שֶׁבִּכְתָב וְ]שֶׁבְּעַל פֶּה וְיוֹדֵעַ לִסְבֹּר וּלְהַקִּישׁ וּלְהָבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר הוּא הַנִּקְרָא מֻמְחֶה, וּכְשֶׁהוּא נִכָּר וְיָדוּעַ וְיָצָא טִבְעוֹ אֵצֶל אַנְשֵׁי דּוֹרוֹ הוּא מֻמְחֶה לָרַבִּים, וְהוּא יָכוֹל לָדוּן יְחִידִי, וְאַף עַל גַּב דְּלֹא נָקַט רְשׁוּתָא מֵרֹאשׁ גּוֹלָה, לְעִנְיַן הֶתֵּר בְּכוֹרוֹת אֵינוֹ קָרוּי מֻמְחֶה, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַתִּיר בְּכוֹרוֹת אֶלָּא אַחַר שֶׁיִּטֹּל רְשׁוּת מִבֵּית דִּין הַסְּמוּכִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאֵין רְשׁוּת רֹאשׁ הַגּוֹלָה מוֹעִיל בָּזֶה: וִישַׁלֵּם מִבֵּיתוֹ. וּכְשֶׁהוּא מְשַׁלֵּם לַכֹּהֵן נוֹתֵן רְבִיעַ דָּמָיו אִם הִיא בְהֵמָה דַקָּה, וַחֲצִי דָמָיו אִם הִיא גַסָּה. וּמִשּׁוּם הָכִי מְשַׁלֵּם מֶחֱצָה, דְמָמוֹן הַמֻּטָּל בְּסָפֵק חוֹלְקִים {יא}, דְּאִיכָּא לְמֵימַר אַפְסְדֵיהּ, דְּאִי לֹא הֲוָה שָׁרֵי לֵיהּ הַאי הֲוָה אָתֵי מֻמְחֶה גָּמוּר וְשָׁרֵי לֵיהּ וַהֲוָה אֲכִיל לֵיהּ וְהַשְׁתָּא בָעֵי קְבוּרָה, וְאִיכָּא לְמֵימַר לָאו מִידִי אַפְסְדֵיהּ, דְּדִלְמָא לֹא הֲוָה בֵיהּ מוּמָא, וּמֻמְחֶה גָמוּר לֹא הֲוָה שָׁרֵי לֵיהּ, וְשֶׁמָּא לֹא הֲוָה נָפֵיל בֵּיהּ מוּם קָבוּעַ לְעוֹלָם עַד שֶׁיָּמוּת. וְהַאי דְּלֹא מְשַׁלֵּם פַּלְגָּא לְדַקָּה כְמוֹ לְגַסָּה, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ טֹרַח גָּדוֹל לְגַדֵּל בְּהֵמָה דַקָּה וְזֶה שֶׁהִתִּיר הַבְּכוֹר הִצִּילוֹ לַכֹּהֵן מִן הַטֹּרַח הַגָּדוֹל שֶׁהָיָה לוֹ לְהִטַּפֵּל בָּהּ, דְּשֶׁמָּא אִם הֶרְאָהוּ לְאַחֵר לֹא הָיָה מַתִּירוֹ וְהָיָה לוֹ בוֹ טִפּוּל מְרֻבֶּה עַד שֶׁיִּפֹּל בּוֹ מוּם, לְהָכִי נָגְעוּ בָהּ דְּלֹא מְשַׁלֵּם אֶלָּא רְבִיעַ. וְרַמְבַּ"ם פֵּרְשָׁהּ בְּעִנְיָן אַחֵר. וְזֶה עִקָּר: מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי וִישַׁלֵּם מִבֵּיתוֹ. לְמַאן דְּדָאִין דִּינָא דְגַרְמֵי {יב} חַיָּב לְשַׁלֵּם מִבֵּיתוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁגָּרַם הֶפְסֵד לַחֲבֵרוֹ. וּמַאן דְּלֹא דָאִין דִּינָא דְגַרְמֵי מְפָרֵשׁ מַתְנִיתִין דַּוְקָא שֶׁנָּשָׂא וְנָתַן בַּיָּד {יג}. זִכָּה אֶת הַחַיָּב מַשְׁכַּחַת לַהּ כְּגוֹן שֶׁהָיָה לוֹ מַשְׁכּוֹן לַמַּלְוֶה וְזֶה פָּטַר אֶת הַלֹּוֶה וְנָטַל אֶת הַמַּשְׁכּוֹן בְּיָדוֹ מִיַּד הַמַּלְוֶה וְהֶחֱזִירוֹ לַלֹּוֶה. וְטִמֵּא אֶת הַטָּהוֹר נַמִּי מַשְׁכַּחַת לַהּ שֶׁנָּשָׂא וְנָתַן בַּיָּד, כְּגוֹן שֶׁהֵבִיאוּ לְפָנָיו טָהֳרוֹת לִשָּׁאֵל עֲלֵיהֶן וְאָמַר טְמֵאוֹת הֵן וְנָטַל שֶׁרֶץ אֶחָד וְהִגִּיעוֹ בָהֶן כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא בָהֶן עוֹד סָפֵק וְיַעַמְדוּ דְבָרָיו. וְטִהֵר אֶת הַטָּמֵא, כְּגוֹן שֶׁלָּקַח פֵּרוֹת טְהוֹרוֹת וְעֵרְבָן עִם פֵּרוֹת אֵלּוּ שֶׁטִּהֵר הוּא שֶׁלֹּא כַדִּין וְטִמְּאָן {יד}: וְאִם הָיָה מֻמְחֶה לְבֵית דִּין. שֶׁנָּטַל רְשׁוּת מִבֵּית דִּין: פָּטוּר. דְּלֹא מָצֵי לְמֵימַר לֵיהּ אַמַּאי דָּיְנַת לֵיהּ הוֹאִיל וְלֹא בְקִיאַת בְּדִינֵי: הָאֵם שֶׁלָּהּ. רֶחֶם שֶׁלָּהּ: וְהֶאֱכִילָהּ רַבִּי טַרְפוֹן לִכְלָבִים. שֶׁשָּׁאֲלוּ לוֹ עָלֶיהָ וְאָמַר טְרֵפָה וְהֶאֱכִילָהּ לִכְלָבִים: שֶׁלֹּא תֵלֵד. מִפְּנֵי שֶׁפָּרוֹת וַחֲזִירוֹת שֶׁלָּהֶן מְעֻלִּין מְאֹד וּמוֹכְרִים אוֹתָן בְּיֹקֶר, וְרוֹצִים שֶׁלֹּא יֵלְדוּ בְּמַלְכוּת אַחֶרֶת כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ צְרִיכִים לָהֶם, וְחוֹתְכִים הָאֵם שֶׁלָּהּ וְאֵינָהּ מֵתָה, הִלְכָּךְ לָאו טְרֵפָה הִיא: הָלְכָה חֲמוֹרְךָ טַרְפוֹן. הִפְסַדְתָּ חֲמוֹרְךָ, שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לְמָכְרוֹ כְּדֵי לְשַׁלֵּם דְּמֵי הַפָּרָה לִבְעָלֶיהָ: שֶׁמֻּמְחֶה אַתָּה. חֲדָא וְעוֹד קָאָמַר לֵיהּ, חֲדָא דְטוֹעֶה בִּדְבַר מִשְׁנָה הוּא, דְּמַתְנִיתִין הִיא בְּאֵלּוּ טְרֵפוֹת נִטְּלָה הָאֵם שֶׁלָּהּ כְּשֵׁרָה, וְקַיְמָא לָן דְּטוֹעֶה בִּדְבַר מִשְׁנָה חוֹזֵר הַדִּין וְדָנִין אוֹתוֹ כָרָאוּי וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם {טו}. וְעוֹד, אִי נַמִּי בְּשִׁקּוּל הַדַּעַת טָעִיתָ דְּאִסּוּרְךָ אִסּוּר וְלֹא מָצֵית לְמִהְדַּר וְנִמְצָא שֶׁאַתָּה הִפְסַדְתּוֹ, אֲפִלּוּ הָכִי פָּטוּר אַתָּה, לְפִי שֶׁאַתָּה מֻמְחֶה. וְשִׁקּוּל הַדַּעַת, הַיְנוּ כְגוֹן תְּרֵי תַנָּאֵי אוֹ תְּרֵי אֲמוֹרָאֵי דִּפְלִיגֵי וְלֹא אִתְּמַר הִלְכָתָא לֹא כְמַר וְלֹא כְמַר, וְסוּגְיָן דְּעָלְמָא כְּחַד מִנַּיְהוּ, וַאֲזַל הוּא וַעֲבַד כְּאִידָךְ, מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי וּמְשַׁלֵּם מִבֵּיתוֹ: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {י} הוּא הָרֹאשׁ שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל: {יא} לָאו מִשּׁוּם דְּתֵיתֵי כְסוּמְכוֹס. אֶלָּא תַּקָּנַת חֲכָמִים בְּעָלְמָא הִיא. וְאַף עַל גַּב דְּאַיְרֵי בְכָל מוּם אֲפִלּוּ יָדוּעַ שֶׁיַּתִּירֶנּוּ מֻמְחֶה עַל יָדוֹ, מִכָּל מָקוֹם חֲשִׁיב לֵיהּ סָפֵק קְצָת, דְּשֶׁמָּא לֹא מַזְּקִיק לֵיהּ מֻמְחֶה. וְגַם לֹא פְלִיגֵי בֵּין מוּם לְמוּם. וְאִי הֲוָה מַיְרֵי בְּדֻקִּין שֶׁבָּעַיִן דַּוְקָא הֲוָה נִיחָא טְפֵי. תּוֹסָפוֹת: {יב} הַיְנוּ רַבִּי מֵאִיר, וְאַשְׁכְּחַן דְּקָנֵיס שׁוֹגֵג אַטּוּ מֵזִיד, בְּגִטִּין דַּף נ"ג. תּוֹסָפוֹת. וּלְפִיכָךְ חַיָּב אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָשָׂא וְנָתַן בַּיָּד. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יג} וְרֵישָׁא דְמַתְנִיתִין דְּקָתָנֵי וְנִשְׁחַט דְּלֹא מִתּוֹקְמָא בְּנָשָׂא וְנָתַן בַּיָּד, הָתָם קְנָסָא הוּא דְּקָנְסֵי רַבָּנָן דְּלֹא לֵיתֵי לְמִשְׁרֵי מִי שֶׁאֵינוֹ מֻמְחֶה, לְפִי שֶׁרְאִיַּת מוּמִין חָכְמָה יְתֵרָה הִיא, וְכִדְאִיתָא בַּגְּמָרָא. הָרֹא"שׁ: {יד} וְלָמָּה הָיָה לוֹ לַעֲשׂוֹת כָּךְ, הִלְכָּךְ הָוֵי כְּמוֹ מֵזִיד דְּמִשְׁנָה ד' פֶּרֶק ה' דְּגִטִּין. תּוֹסָפוֹת: {טו} וְכֵיוָן דְּאִי קַיְמָא פָּרָה הֲוָה מָצֵי לְמִהְדַּר בֵּיהּ וּלְמִשְׁרְיֵהּ, מִשְׁתְּכַח שֶׁמַּה שֶּׁאָמַר לָאו כְּלוּם הוּא זֶה, וְזֶה שֶׁהֶאֱכִילָהּ לַכְּלָבִים אִיהוּ דְאַפְסִיד אַנַּפְשֵׁיהּ. רַשִׁ"י. אֲבָל מִדִּבְרֵי הָרַ"ב רֵישׁ פֶּרֶק ג' דְּסַנְהֶדְרִין מַשְׁמַע אֲפִלּוּ נָשָׂא וְנָתַן בַּיָּד פָּטוּר. וְעַיֵּן מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי שָׁם: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  מי שאינו מומחה וראה את הבכור ונשחט על פיו כו': דן את הדין זיכה את החייב וחייב את כו': מעשה בפרה שניטלה האם שלה והאכילה ר"ט כו': תחלה מה שאני מבאר שהטעות יהא בדיין בשני דברים האחד במקובל הכתוב כגון שישכח אותה הלכה או שלא ידע אותה ועל זה נאמר טעה בדבר משנה והשני שיטעה בענין הקושי כגון שיהא הדבר אפשר כמו שאמר אלא שהמעשה בהפך וזהו הנקרא טעה בשיקול הדעת. וכל זה היה קודם חבור הגמרא אבל עכשיו בזמנינו זה א"א להיות כן אלא מעט מזער מפני שהדן שום דבר אם נמצא במה שכתוב בגמרא הפכו ה"ז טועה בדבר משנה ואם לא נמצא הפכו והיה הקשו כראוי כפי הקשות הדת אע"פ שהדין יוצא בהפך אין אומרים עליו שטעה מפני שהקשו אפשרי והעיקר האמיתי שכל הטועה בדבר משנה חוזר הדין ואינו חייב לשלם כל עיקר בין שיהיה הדיין מומחה או דיין אחר אפילו היה הדבר שא"א לחזור כגון דין ר' טרפון בפרה הזאת שהיא טרפה והאכילה לכלבים על דינו שהוא פטור מלשלם לפי שטעה בדבר משנה שלא היה יודע שזו אינה מכלל הטרפות ר"ל שנחתך מן הרחם שלה שום דבר ואפילו לא היה מומחה והוא מה שאמר חדא ועוד קאמר ר"ל חדא דטעה בדבר משנה ועוד אי נמי בשיקול הדעת טעית מומחה לב"ד אתה: ודע שאם הדיין טעה בשקול הדעת ולא נשא נתן ולא ביד ולא אבד אותו דבר עד שאפשר לשלם אינו חייב לשלם רק חוזר הדין אבל אם נשא ונתן ביד או דן בשום דבר שאפשר שיאבד ואבדה כגון שטמא שום דבר או אסר אותו ונתקלקל דינו ואבד בעל הממון ממונו הרי בזה יש חילוק בין הדיינים אם היה הדיין מומחה ונטל רשות אפי' לא נתרצו בו בעלי הדין או לא נתקבלה הוראתו ברצון או שהיה מומחה ולא נטל רשות אלא שנתרצו בו בעלי הדין או מקבל הוראתו ברצון הרי זה אינו חייב לשלם רק נאמר מה שעשה עשוי אם אבד הדבר אז יחזיר הדין במה שאפשר לחזור ואם היה מומחה ולא נטל רשות ולא נתרצו בו בעלי הדין או אינו מומחה אבל נתרצו בו בעלי הדין כגון שאמרו לו דון לנו דין תורה וטעה כמו שאמרנו אלו שני הדינים הן שנאמר עליהם מה שעשה עשוי וישלם מביתו אבל מי שאינו מומחה ולא נתרצו בו בעלי הדין זהו אנס ואין ראוי לדבר עליו ודינו אינו דין כל עיקר ודינו בדבר שנשא ונתן ביד דין האנס וכשמאבד שום דבר ואוסר אותו שלא כדין ג"כ הוא אנס ומשלם הכל ולא נשאר מן החלוקים אלא מי שאינו מומחה ונטל רשות זה אין צד וענין למנותו שלא יתן ב"ד רשות למי שאינו מומחה לפי שאינו מועיל כל עיקר ולא עוד אלא אותו ב"ד כאילו נטע אשרה ומקים מצבה בישראל כמו שנתבאר בגמרא סנהדרין ועוד נתבאר בחגיגה דבר מערבא שאפי' למנותו לדבר אחר אינו מותר עד שיהא חכם בכל דיני התורה אמרו אע"ג דאת אמר ממנין זקנים לדברים יחידים והוא שיהיה ראוי לכל הדברים. ונשאר עלינו לברר מי הוא הנותן רשות ולמי ראוי לתת רשות שיועילנו ואומר שהנותן רשות הוא ראש גלות הממונה בבבל ואין צריך להיות חכם וראש ישיבה ממונה בא"י אבל ראוי שיהא גדול בחכמת התורה מאד עד שלא ימצא גדול ממנו בשום פנים בא"י בזמן שממנין אותו ואם הדיין הזה נקט רשות מראש ישיבה בארץ ישראל אותו הרשות מועיל לא"י בלבד ואינו מועיל בחוצה לארץ ואם נקט רשות מראש הגולה הרי הוא המועיל בכל מקום בא"י ובח"ל לפי שדינו של ראש גלות על כל ישראל כדינה של מלכות שאונסת ומכרחת הרי קראו רחמנא שבט ואמרו ז"ל לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גליות שבבבל שרודין את ישראל בשבט ר"ל אונס ותגבורת הלא תראה שאין אנו חוששים לחכמתו אלא ליחוסו וממנים אותו בהסכמת אנשי מקומו בלבד אבל ראשי ישיבות א"י הם חכמים שנאמר ומחוקק מבין רגליו אבל האיש שמנסין אותו ואח"כ נותנין לו רשות מבבל או מא"י ומועיל לו הרשות הוא האיש מתלמידי חכמים המפורסמים בחכמת התורה כמו שיתבאר בגמ' הוריות ואם היה משותף בכל הגמרא ויש לו כח במסכתא מן המסכתות וששואלין אותו שאילה באותה מסכתא הוא משיב עליה כראוי הרי זה ראוי למנותו בעירו ונותנים לו רשות בזה וכשנותנים לו רשות הרי הוא נוטל רשות. אם היה גדול בחכמה עד שמשיב כראוי כששואלין אותו בכל הגמרא הרי זה ראוי למנותו ראש ישיבה. וענין ראש ישיבה שיעשה ישיבה בכל מקום שיהיה ודן ומלמד ושופט ואם היה מי שנתן לו רשות שיהיה ראש ישיבה הוא ראש גלות הרי הוא שופט ומלמד בכל הארץ ואם היה מי שנתן לו רשות בישיבת ב"ד של א"י הרי זה דן ומלמד בכל מקום מא"י וידין דיני קנסות ואפילו בח"ל כמו שבארנו בתחילת סנהדרין וכתוב בגמ' אי זהו תלמיד חכם כל ששואלין אותו דבר הלכה ואומר למאי הלכתא למנויה אי במסכתא באתריה אי בכולי גמרא בריש מתיבתא ואל תטעה בכל עניינים האלו שכללתי במאמרי זה אלו השמות הידועים בא"י ובארץ המערב שקורין קצת בני אדם ראש ישיבה ואחרים אב ב"ד ועושין חילוק בין ראש ישיבה גאון יעקב ובין ראש ישיבת של גולה וכותבין לבני אדם שלא ראו אותו בראש ישיבה או זולתן מן השמות לפי שאלו הדברים פטומי שמא בעלמא והולכין אחר הכנויין והייחוסין וכבר ראיתי בא"י אנשים נקראין חברים ובמקומות אחרים יש מי שנקרא ראש ישיבה ואפי' בר בי רב דחד יומא ליתיה ואין אנו מדברים בשמות אלא בעניינים וכבר בארתי שהממונה בענין זה שהוא מנוסה נותנים לו רשות כפי חכמתו: ואחזיר אל כוונת ההלכה מה שאמר הרי זה יקבר וישלם מביתו לפי שהוא אינו מומחה והמקבל דינו כבר נתרצה דינו והדבר שדן עליו כבר עבר זמנו וא"א להחזיר הרי דינו שישלם כמו שאמרנו לפי שאמרו משלם רביע לדקה ומחצה לגסה ונתנו טעם בזה לפי שהפסיד עליו בדקה שיעור מועט ישלם רביע דמיה ולפי שהפסיד עליו בגסה שיעור הרבה ישלם חצי דמיה ואין אנו מחייבין לשלם כשיעור מה שהפסיד מפני התקנה כדי שלא יגדלו בהמה דקה בא"י מפני שהוא אסור כמו שידעת משום גזל ולפיכך הקל בחיוב זה שדן בשחיטתו להחמיר על בעל הבהמה לפי שגדל בהמה דקה בא"י: (רמב"ם)

פרק ד - משנה ה

הַנּוֹטֵל שְׂכָרוֹ לִהְיוֹת רוֹאֶה בְכוֹרוֹת, אֵין שׁוֹחֲטִין עַל פִּיו, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה מֻמְחֶה כְּאִילָא בְיַבְנֶה, שֶׁהִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים לִהְיוֹת נוֹטֵל אַרְבָּעָה אִסָּרוֹת בִּבְהֵמָה דַקָּה, וְשִׁשָּׁה בַּגַּסָּה, בֵּין תָּמִים בֵּין בַּעַל מוּם:

 ר"ע מברטנורה  אֵין שׁוֹחֲטִין עַל פִּיו. דְּדִלְמָא מִשּׁוּם אַגְרָא קָא שָׁרֵי לֵיהּ: כְּאִילָא. שֵׁם חָכָם הַדָּר בְּיַבְנֶה. וְחָסִיד הָיָה וְלֹא נֶחֱשַׁד בְּכָךְ. וּבֵין אָמַר לְהוּ תָמִים וּבֵין אָמַר לְהוּ בַּעַל מוּם הָיָה נוֹטֵל כָּל שְׂכָרוֹ: אַרְבַּע אִסָּרוֹת בִּבְהֵמָה דַקָּה וּבְגַסָּה שִׁשָּׁה. גַּסָּה נְפִישׁ טִרְחָא, לְהַשְׁלִיכָהּ לָאָרֶץ וְלִכְפּוֹתָהּ וְלִבְדֹּק מוּמָהּ, הִלְכָּךְ שְׂכָרָהּ מְרֻבֶּה: בֵּין תָּמִים בֵּין בַּעַל מוּם. וְאַף עַל גַּב דְּכִי אָמַר לֵיהּ תָּם הוּא לֹא אַהֲנֵי לֵיהּ וְלֹא מִידִי, נוֹטֵל שְׂכָרוֹ, דְּאִי לֹא שָׁקֵיל אַגְרָא אָתוּ לְמִחְשְׁדֵיהּ כִּי אָמַר בַּעַל מוּם הוּא {טז}. וּמִכָּאן דָּן הָרַמְבַּ"ם עַל הַשּׁוֹחֲטִים לָרַבִּים, שֶׁרָאוּי לָהֶם אוֹ שֶׁלֹּא יִטְּלוּ שָׂכָר כְּלָל אוֹ שֶׁיִּטְּלוּ שָׂכָר עַל הַנִּמְצָאוֹת נְבֵלָה אוֹ טְרֵפָה כְּמוֹ עַל הַנִּמְצָאוֹת כְּשֵׁרָה, דּוּמְיָא דְרוֹאֵי מוּמֵי הַבְּכוֹר: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {טז} וּפָרְכִינַן בַּגְּמָרָא, אִי הָכִי כִּי אָמַר תָּם וְשָׁקֵיל אַגְרָא נַמִּי אָתוּ לְמִחְשְׁדֵיהּ דְּבַעַל מוּם הוּא, וְהַאי דְּלֹא קָשָׁרֵי, סָבַר כִּי הֵיכִי דְלִשְׁקַל אַגְרֵיהּ זִמְנָא אַחֲרִיתָא. וְאָמְרִינַן דְּלֹא תִקְּנוּ לוֹ עוֹד שָׂכָר אֶלָּא כִּי מַיְתֵי לֵיהּ בָּתַר הָכִי כַמָּה זִמְנֵי לֹא שָׁקֵיל מִידִי. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת, וְאִם תֹּאמַר אַכַּתִּי אָמְרוּ הַאי תָּם הוּא וְשָׁרֵי לֵיהּ כִּי הֵיכִי שֶׁלֹּא יַטְרִיחַ פַּעַם אַחֶרֶת. וְיֵשׁ לוֹמַר כוּ', וְעוֹד דְּבָזֶה לֹא יַחְשְׁדוּהוּ שֶׁיַּתִּיר הָאָסוּר בִּשְׁבִיל טִרְחָתוֹ שֶׁל פַּעַם שְׁנִיָּה: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  הנוטל שכרו להיות רואה בכורות אין שוחטין על כו': התקינו לו ליטול שכרו בתמים ובעל מום כדי שלא יחשדו אותו ויאמרו הבכור הזה תמים הוא אבל מה שאמר עליו שהוא בעל מום כדי שיטול שכרו היה וכן אין נותנים לו רשות ליטול שכרו אלא פעם אחת על בהמה זו כדי שלא יאמרו ג"כ שזה הוא בעל מום ולא אמר עליו שהוא תמים אלא כדי שיעמוד אצלו עד שיפול בו מום אחר ויתן לו עליו שכר שני ולפיכך אינו נוטל עליו שכר שני כל עיקר ומן ההלכה הזאת יתבאר לך שיש מן הטבחים ששוחטים בשכירות ידועה כשהשחיטה כשרה ואם היתה טרפה אינו נוטל שכר וזה אינו מן הראוי ואין דן דין זה אלא מי שאין לו חכמה לפי שהראוי מצד הדת שישחוט בלא שכר או יטול שכר על כל מה שישחוט בין נבלה בין טרפה בין כשרה כדי שלא יבא לידי חשד כמו שהתקינו חכמים ז"ל בבכור: (רמב"ם)

פרק ד - משנה ו

הַנּוֹטֵל שְׂכָרוֹ לָדוּן, דִּינָיו בְּטֵלִים {יז}. לְהָעִיד, עֵדוּתָיו בְּטֵלִין. לְהַזּוֹת וּלְקַדֵּשׁ, מֵימָיו מֵי מְעָרָה {כא} וְאֶפְרוֹ אֵפֶר מִקְלֶה. אִם הָיָה כֹהֵן וְטִמְּאָהוּ {כב} מִתְּרוּמָתוֹ, מַאֲכִילוֹ וּמַשְׁקוֹ וְסָכוֹ. וְאִם הָיָה זָקֵן, מַרְכִּיבוֹ עַל הַחֲמוֹר. וְנוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ כַּפּוֹעֵל:

 ר"ע מברטנורה  הַנּוֹטֵל שָׂכָר לָדוּן דִּינָיו בְּטֵלִים. דִּכְתִיב (דְּבָרִים ד) רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה', מָה אֲנִי בְּחִנָּם אַף אַתֶּם בְּחִנָּם {יח}. וּבְרַבָּנֵי אַשְׁכְּנַז רָאִיתִי שַׁעֲרוּרִיָּה {יט} בְּדָבָר זֶה, שֶׁלֹּא יֵבוֹשׁ הָרַב הַנִּסְמָךְ רֹאשׁ יְשִׁיבָה לִטֹּל עֲשָׂרָה זְהוּבִים כְּדֵי לִהְיוֹת חֲצִי שָׁעָה עַל כְּתִיבַת וּנְתִינַת גֵּט אֶחָד, וְהָעֵדִים הַחוֹתְמִים עַל הַגֵּט שְׁנֵי זְהוּבִים אוֹ זָהוּב לְכָל הַפָּחוֹת לְכָל אֶחָד, וְאֵין זֶה הָרַב בְּעֵינַי אֶלָּא גַזְלָן וְאַנָּס, לְפִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאֵין נוֹתְנִים בְּעִירוֹ גֵּט שֶׁלֹּא בִרְשׁוּתוֹ, וְנוֹתֵן הַגֵּט בְּעַל כָּרְחוֹ צָרִיךְ שֶׁיִּתֵּן לוֹ כָּל חֶפְצוֹ. וְחוֹשֵׁשׁ אֲנִי לְגֵט זֶה שֶׁהוּא פָּסוּל, דְּהָא תְנַן בְּמַתְנִיתִין הַנּוֹטֵל שָׂכָר לָדוּן דִּינָיו בְּטֵלִין. לְהָעִיד עֵדוּתוֹ בְּטֵלָה: לְהַזּוֹת. מִמֵּי חַטָּאת עַל טְמֵא מֵת: לְקַדֵּשׁ. לְעָרֵב {כ} אֵפֶר חַטָּאת בְּמַיִם חַיִּים אֶל כֶּלִי: אֵפֶר מִקְלֶה. אֵפֶר כִּירָה קְרוּיָה אֵפֶר מִקְלֶה. כְּלוֹמַר אֵפֶר בְּעָלְמָא שֶׁאֵין בָּהּ קְדֻשָּׁה: אֲבָל אִם הָיָה. זֶה רוֹאֶה הַבְּכוֹרוֹת, אוֹ זֶה הַדַּיָּן אוֹ הָעֵד אוֹ הַמְקַדֵּשׁ, כֹּהֵן, וְהֶעֱבִירוֹ הַמּוֹלִיכוֹ עִמּוֹ בִּמְקוֹם טֻמְאָה וְטִמְּאָהוּ מִתְּרוּמָתוֹ, וּמַפְסִידוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִקְנוֹת חֻלִּין וְלֶאֱכֹל וּדְמֵי חֻלִּין יְקָרִים מִדְּמֵי תְרוּמָה, שֶׁהַחֻלִּין רְאוּיִין לַכֹּל וּתְרוּמָה אֵינָהּ רְאוּיָה אֶלָּא לְכֹהֲנִים טְהוֹרִים: מַאֲכִילוֹ. זֶה הַמּוֹלִיכוֹ, וּמַשְׁקֵהוּ וְסָכוֹ: וְנוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ כְפוֹעֵל. אִם הָיָה רָגִיל בִּמְלָאכָה כְבֵדָה וְקָשָׁה וּמַרְוִיחַ בָּהּ הַרְבֵּה, אוֹמְדִים כַּמָּה אָדָם כָּזֶה רוֹצֶה לִטֹּל פָּחוֹת מִמַּה שֶּׁהָיָה מַרְוִיחַ בִּמְלָאכָה כְבֵדָה וּלְהִתְעַסֵּק בִּמְלָאכָה זוֹ שֶׁהִיא קַלָּה {כג}, וְכָךְ נוֹתֵן לוֹ. וְכֵן מֻתָּר לְכָל דַּיָּן לִטֹּל שְׂכַר בַּטָּלָה כְּשֶׁהַבַּטָּלָה נִכֶּרֶת וּמְפֻרְסֶמֶת, וְלוֹקֵחַ מִשְּׁנֵי בַעֲלֵי הַדִּין בְּשָׁוֶה. וְיוֹתֵר מִזֶּה אָסוּר: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {יז} דִּינָיו. וְלֹא תְנַן דִּינוֹ בָּטֵל וְעֵדוּתוֹ בָּטֵל. מַשְׁמַע דְּלֹא אוֹתוֹ עֵדוּת בִּלְבַד שֶׁיָּדוּעַ שֶׁנָּטַל בּוֹ שָׂכָר הוּא שֶׁבָּטְלָה אֶלָּא כָל עֵדֻיּוֹת שֶׁהֵעִיד וְכָל דִּינָיו שֶׁדָּן, אֶלָּא אִם כֵּן יָדוּעַ שֶׁלֹּא נָטַל בָּהֶן שָׂכָר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יח} וְעַיֵּן מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי פֶּרֶק ד' דְּאָבוֹת מִשְׁנָה ה'. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת, וְאִם תֹּאמַר וְשֹׁחַד לֹא תִקַּח דְּכָתַב רַחֲמָנָא לָמָּה לִּי, וְלָאו פִּרְכָא הוּא, דִּתְרֵי מִלֵּי נִינְהוּ, דִּבְתוֹרַת אַגְרָא הַיְנוּ שְׂכַר טָרְחוֹ, וּבְתוֹרַת שֹׁחַד הַיְנוּ לְהִשְׁתַּדֵּל לְדוּנוֹ יָפֶה וּלְהַפֵּךְ בִּזְכוּתוֹ, אֲפִלּוּ לְזַכּוֹת הַזַּכַּאי כוּ'. עַד כָּאן: {יט} וְכָל הַפּוֹסְקִים הִמְלִיצוּ בַּעֲדָם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב בַּאֲרִיכוּת. וְעַיֵּן בְּרֵאשִׁית חָכְמָה בְּפֶרֶק ג' מִשַּׁעַר הַקְּדֻשָּׁה: {כ} דְּאִלּוּ לְהָבִיא וּלְמַלְּאֹת שָׁרֵי: {כא} מְעָרָה. אֵינָם מֻתָּרִים לְקִדּוּשׁ אֶלָּא מִן הַמַּיִם חַיִּים. הָרַמְבַּ"ם: {כב} וְטִמְּאָהוּ. גְּמָרָא, אִיהוּ גוּפֵיהּ הֵיכִי אָזֵיל, הָא קָעָבַר עַל לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא. וּמְשָׁנִינַן בִּשְׁאָר טֻמְאָה דְּלֹא מֻזְהָר עֲלַיְהוּ, כְּגוֹן נְבֵלוֹת וּשְׁרָצִים: {כג} וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּמְצָא מַגִּיעַ לוֹ שָׂכָר לָדוּן, כֵּיוָן שֶׁמִּתְבַּטֵּל מִמְּלַאכְתּוֹ יָכוֹל לִטֹּל שָׂכָר. כָּךְ פָּסְקוּ הַתּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  הנוטל שכר לדון דיניו בטלים להעיד עדותיו כו': מי מערה אינן מותרים לקדוש אלא מן המים חיים לפיכך אמר מים האלו כאילו הם מי מערה ואותו האפר כאילו הוא אפר מקלה ר"ל אפר הכבשן לא אפר פרה: וענין הקדוש להשליך אפר הפרה לתוך המים וזהו שאין מותר לעשותו בשכר ואם עשה פסול להזות עליו ממי חטאת ואם נטל הדיין שכר משני בעלי הדין כאחד בפרסום נוטל כנגד מה שבטל ממלאכתו לא יותר ויהיה זה גלוי ומפורסם כגון שיהיה בעל אומנות ידים עושה כל היום ונוטל שני דרכמונים כסף בטל עמהם רביע היום נוטל משניהן חצי דרכמון רביע מזה ורביע מזה והרי זה מותר וכבר עשו כזה גדולי החכמים: ומה שאמר אם היה כהן ר"ל אם היה זה שרוצה לדון לו כהן ונמשך בדין זה עד שנטמא ונמנע מלאכול בתרומה כגון שילך עמו למקומות שנטמא בדרך באחת ממיני הטומאות כדי שיראה לו שם שום דבר מן הדברים כדי שיעשה לו הוראה באיסור או בהיתר הרי זה מותר להאכילו ולהשקותו משלו בכל הדרך ומרכיבו אם יצטרך לכך לפי שזה תשלומי התרומה שמנעו מלאכול אותה: ומה שאמר כפועל אמרו בטל באותה מלאכה ואני הנני מבאר המאמר הזה וענינו לפי ששמעתי בו דברים שאינן מתקבלין ולא עוד אלא שאין להן תכלית כוונה כל עיקר וזהו שלפעמים יהא אדם גבור ומהיר במלאכתו ומרויח בכל יום ממון הרבה אין אומרים יתן לו כנגד מה שבטל האיש הזה אלא אומדים אותה מלאכה על הרוב ורואין במה שאפשר שירויח האדם באותה מלאכה בכל יום וזהו ענין מאמרם כאותה מלאכה אבל אמרם הבטל של אותה מלאכה אומדים אותו כפי היגיעה שבמלאכה ההיא או המנוחה ההיא לפי שיש מן המלאכות שהן בעמל גדול כאומנות חרשי ברזל וחציבת צירי המתכות ולפיכך אם נמסר לאדם רשות לבחור לו לעשות המלאכה הזו המיגעת או שינוח כל היום בלי ספק יבחר לו המנוחה אע"פ שלא ירויח אלא מעט מזער יותר מהעבודה הקשה אע"פ שירויח בו השיעור הידוע אבל המלאכות הקלות שפועלים כבני הבטלנים כגון השולחני שמקבל מעות ומטבעות ונוטל שכר על כך והדומה לו זו אין הפרש גדול בין העוסק באותה המלאכה או הבטל ואם חרש הברזל דרך משל היה מרויח שני דרכמונים והשולחני שני דרכמונים והיה הדיין הזה אומן ברזל ובטלו ממלאכתו יום אחד בדינו והוראתו נותן לו חצי דרכמון לפי שאע"פ שבטל הרי זה נח מעמל גדול ואם היה שולחני נותן לו דרכמון וחצי דרך משל לפי שבטלו מדבר שלא היה בו עליו טורח והבן הענין הזה שהוא נפלא ואמתי: (רמב"ם)

פרק ד - משנה ז

הֶחָשׁוּד עַל הַבְּכוֹרוֹת, אֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ בְּשַׂר צְבָאִים וְלֹא עוֹרוֹת שֶׁאֵינָן עֲבוּדִין. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לוֹקְחִים מִמֶּנּוּ עוֹרוֹת שֶׁל נְקֵבָה, וְאֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ צֶמֶר מְלֻּבָּן וְצוֹאִי, אֲבָל לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ טָווּי וּבְגָדִים {כו}:

 ר"ע מברטנורה  הֶחָשׁוּד עַל הַבְּכוֹרוֹת. כֹּהֵן הֶחָשׁוּד לְהַטִּיל מוּם בַּבְּכוֹר: בְּשַׂר צְבָאִים. שֶׁאָדֹם הוּא וּמַחֲלִיף בִּבְשַׂר עֵגֶל, וְזִמְנִין דִּמְזַבֵּן בְּכוֹר עֵגֶל תָּמִים וְאוֹמֵר שֶׁבְּשַׂר צְבִי הוּא, דְּאֵין לָחוּשׁ לִבְכוֹרָה: וְלֹא עוֹרוֹת שֶׁאֵינָן עֲבוּדִים. אֲבָל עֲבוּדִים זָבְנִינַן מִנֵּיהּ, דְּאִי אִיתָא דִּבְכוֹר הֲוָה לֹא הֲוָה טָרַח בֵּיהּ, סָבַר שָׁמְעֵי בֵי רַבָּנָן וּמַפְסְדֵי לֵיהּ מִנַּאי {כד}: לוֹקְחִים מִמֶּנּוּ עוֹרוֹת שֶׁל נְקֵבָה. דְּמֵידַע יְדִיעֵי. וְתַנָּא קַמָּא דְּאָסַר, סָבַר דִּלְמָא חָתֵיךְ לְזַכְרוּתֵיהּ וַעֲבִיד בֵּיהּ כְּמִין נַקְבוּת, וְכִי מְשַׁיְּלֵי לֵיהּ מַה חִתּוּךְ זֶה {כה} שֶׁבִּמְקוֹם נַקְבוּת, אוֹמֵר עַכְבָּרִים אֲכָלוּהוּ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר: מְלֻבָּן וְצוֹאִי. פֵּרְשׁוּ בַגְּמָרָא דִמְלֻבָּן מִצּוֹאִי קָאָמַר, כְּלוֹמַר מְרֻחָץ מִצּוֹאָתוֹ. וְלֹא אָמְרִינַן אִי דִבְכוֹר הוּא לֹא מַפְסִיד טִרְחֵיהּ וְלֹא מְלַבֵּן לֵיהּ דְּסָבַר שָׁמְעֵי רַבָּנָן וּמַפְסְדֵי לֵיהּ מִנַּאי, דְּכֵיוָן דְּטִרְחֵיהּ זוּטָא הוּא טָרַח וּמְלַבֵּן לֵיהּ וְלֹא קָפֵיד עֲלֵיהּ: אֲבָל לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ טָווּי וּבְגָדִים. דְּאִי דִבְכוֹר הוּא כֻלֵּי הַאי לֹא טָרַח בְּהוּ, דְּקָפֵיד אַטִּרְחֵיהּ דִּלְמָא מַפְסְדֵי לֵיהּ מִנֵּיהּ: טָווּי וּבְגָדִים. לָאו בְּגָדִים מַמָּשׁ קָאָמַר. דְּהַשְׁתָּא טָווּי גְּרֵידָא לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ, בְּגָדִים אֲרוּגִים מִבַּעְיָא. אֶלָּא בְגָדִים הַיְנוּ לְבָדִים עֲשׂוּיִים מִצֶּמֶר שֶׁאֵינָן טְווּיִין: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {כד} וְיִקְנְסוּהוּ כְפִי רִשְׁעוֹ. הָרַמְבַּ"ם: {כה} לְפִי שֶׁהַחִתּוּךְ נִכָּר, וְאֵינוֹ דוֹמֶה מַמָּשׁ לְנַקְבוּת. וּבַגְּמָרָא, וְאִידָךְ בֵּי עַכְבְּרֵי מֵידָע יְדִיעַ: {כו} וּבְגָדִים. וְנֻסְחָא אַחְרִינָא וְאָרִיג. וּרְצוֹנוֹ לוֹמַר דָּבָר מְחֻבָּר דּוֹמֶה לַאֲרִיג, רְצוֹנוֹ לוֹמַר הַלְּבָדִים: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  החשוד על הבכורות אין לוקחין ממנו בשר כו': בשר צבאים דומה לבשר העגלים ומה שהתיר לקחת עורות מעובדים לפי שאין מעבדין עור בכור תם לפי שיאמר שמעיינים ביה רבנן ומפסידין לו: ועור נקבה אחז"ל שמא יחתוך מקום זכרותו ויאמר עור נקבה היא שאכלוהו עכברים וחתכוהו. ומה שאמר מלובן מצואי כך פירושו בגמרא מלובן מצואי ר"ל שרוחץ מצואותיו כ"ש שאינו רחוץ כל עיקר: ומה שאמר בארוג אינו ר"ל בגד ארוג לפי שכבר התיר לקנות הטווי ממנו ואיך ידבר על הארוג אלא ר"ל בארוג דבר מחובר דומה לארוג ר"ל הלבדים העושין מצמר ואין הלכה כר' אליעזר: (רמב"ם)

פרק ד - משנה ח

הֶחָשׁוּד עַל הַשְׁבִיעִית אֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ פִשְׁתָּן {כז} וַאֲפִלּוּ סֶרֶק, אֲבָל לוֹקְחִין מִמֶּנּוּי טָווּי וְאָרִיג {כח}:

 ר"ע מברטנורה  הֶחָשׁוּד עַל הַשְּׁבִיעִית. לִזְרֹעַ אוֹ לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה בִּסְפִיחֵי שְׁבִיעִית: סָרָק. מְתֻקָּן בְּמַסְרֵק. דְּכֵיוָן דְּטִרְחֵיהּ זוּטָא לֹא קָפֵיד: אָרִיג. לָאו אָרִיג מַמָּשׁ. דְּהַשְׁתָּא טָווּי שָׁרֵי אָרִיג מִבַּעְיָא, הֲרֵי בָא לִכְלַל טָווּי קֹדֶם לָכֵן. אֶלָּא אָרִיג הַיְנוּ כְעֵין שַׁרְשְׁרוֹת שֶׁעוֹשִׂין מִפִּשְׁתָּן שֶׁלֹּא נִטְוָה מֵעוֹלָם: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {כז} פִּשְׁתָּן. יְרוּשַׁלְמִי, וּפִשְׁתָּן לָאו קִסְמִין הוּא. אָמַר רַבִּי חִינְנָא מִפְּנֵי זַרְעָהּ: {כח} וְאָרִיג. וּפֵרוּשׁ, כְּעֵין בְּגָדִים כְּגוֹן הַגְּדִילִים שֶׁהֵן מַעֲשֵׂה עֲבוֹת מִן הַפִּשְׁתִּים עַצְמוֹ: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  החשוד על השביעית אין לוקחין ממנו פשתן כו': בגדים אלו שבכאן ר"ל כעין בגדים כגון הגדילים שהם מעשה עבות מן הפשתן עצמו לא מן הטווי לפי שהואיל והתיר לקנות הטווי כ"ש הדבר העשוי עבות: (רמב"ם)

פרק ד - משנה ט

הֶחָשׁוּד לִהְיוֹת מוֹכֵר תְּרוּמָה לְשֵׁם חֻלִּין, אֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ אֲפִלּוּ מַיִם אוֹ מֶלַח, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כּל שֶׁיֵּשׁ {כט} בּוֹ זִקַּת {ל} תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת {לא}, אֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ:

 ר"ע מברטנורה  אֲפִלּוּ מַיִם וּמֶלַח. מִשּׁוּם קְנָס: כֹּל שֶׁיֶּשׁ בּוֹ זִקַּת תְּרוּמוֹת. כָּל דָּבָר שֶׁתְּרוּמָה נוֹהֶגֶת בּוֹ. וְכָל, לַאֲתוֹיֵי קִרְבֵי דָגִים שֶׁמְּעָרְבִין בָּהֶן שֶׁמֶן זַיִת, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ זִיקַת תְּרוּמָה. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {כט} רַבִּי שִׁמְעוֹן כוּ'. טַעֲמֵיהּ נַמִּי מִשּׁוּם קְנָס הוּא, דְּהָא רָבָא דַעֲבִיד עוֹבָדָא כְוָתֵיהּ וְקָאָמַר טַעֲמָא, בְּאִסּוּרָא דְגוּפֵיהּ קָנְסִינַן לֵיהּ: {ל} זִקַּת. שַׁיָּכוּת. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ אוֹתוֹ בִּיבָמוֹת. הָרַמְבַּ"ם: {לא} תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת. וְהָרַמְבַּ"ם הֶעְתִּיק תְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר. וְכָתַב, וְכֵן הֶחָשׁוּד לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי כוּ'. וּפֵרֵשׁ הַכֶּסֶף מִשְׁנֶה, דְּהָכִי מַשְׁמַע מִדְּקָתָנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כָּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ זִקַּת תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת, דְּאַשְּׁנֵי מַעַשְׂרוֹת קָאֵי. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב שֶׁהֶאֱרִיךְ, וּמַסִּיק, לְכָךְ נִרְאֶה לִי שֶׁהָרַמְבַּ"ם לֹא נִתְכַּוֵּן אֶלָּא לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, וְהַאי וְכֵן כוּ' הוּא פֵּרוּשׁ דְּבָרָיו הָרִאשׁוֹנִים. וְהָא דְּתָנֵי מַעַשְׂרוֹת, רְצוֹנוֹ לוֹמַר דָּגָן וְתִירוֹשׁ וְיִצְהָר. וְהַשְׁתָּא נִיחָא נַמִּי גִרְסַת הַסֵּפֶר, תְּרוּמוֹת: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  החשוד להיות מוכר תרומה לשם חולין אין כו': זיקת שייכות וכבר בארנו אותו ביבמות: ור' יהודה אינו אומר אלא על דרך הגזירה והלכה כר"ש: (רמב"ם)

פרק ד - משנה י

הֶחָשׁוּד עַל הַשְּׁבִיעִית, אֵינוֹ {לב} חָשׁוּד עַל הַמַּעַשְׂרוֹת. הֶחָשׁוּד עַל הַמַּעַשְׂרוֹת, אֵינוֹ חָשׁוּד עַל הַשְּׁבִיעִית. הֶחָשׁוּד עַל זֶה וְעַל זֶה, חָשׁוּד עַל הַטָּהֳרוֹת. וְיֵשׁ שֶׁהוּא חָשׁוּד עַל הַטָּהֳרוֹת, וְאֵינוֹ חָשׁוּד לֹא עַל זֶה וְלֹא עַל זֶה {לד}. זֶה הַכְּלָל {לה}, כָּל הֶחָשׁוּד עַל הַדָּבָר, לֹא דָנוֹ וְלֹא מְעִידוֹ:

 ר"ע מברטנורה  אֵינוֹ חָשׁוּד עַל הַמַּעַשְׂרוֹת. וְלוֹקְחִים מִמֶּנּוּ תְבוּאָה בִּשְׁאָר שְׁנֵי הַשָּׁבוּעַ, וְאֵין מְעַשְּׂרִין מֵהֶן וַדַּאי אֶלָּא דְמַאי. וְטַעֲמָא דְחָשׁוּד עַל הַשְּׁבִיעִית אֵין חָשׁוּד עַל הַמַּעַשְׂרוֹת וְחָשׁוּד עַל הַמַּעַשְׂרוֹת אֵין חָשׁוּד עַל הַשְּׁבִיעִית, לְפִי שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד מֵהֶן חֹמֶר שֶׁאֵינוֹ בַּחֲבֵרוֹ, שְׁבִיעִית אֵינָהּ צְרִיכָה לְהֵאָכֵל לִפְנִים מֵחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי אֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא לִפְנִים מִן הַחוֹמָה, הִלְכָּךְ אִיכָּא דַחֲמִיר לֵיהּ עֹנֶשׁ מַעֲשֵׂר מֵעֹנֶשׁ שְׁבִיעִית. וּמַעֲשֵׂר אִית לֵיהּ פִּדְיוֹן, וּשְׁבִיעִית כֵּיוָן שֶׁנֶּאֶסְרָה אֵין לָהּ פִּדְיוֹן, הִלְכָּךְ אִיכָּא דַחֲמִיר עֲלֵיהּ שְׁבִיעִית מִמַּעֲשֵׂר: הֶחָשׁוּד עַל זֶה וְעַל זֶה. כֵּיוָן דְּחָשׁוּד אַדְּאוֹרַיְתָא כָּל שֶׁכֵּן דְּחָשׁוּד עַל הַטָּהֳרוֹת, דְּמִדְּרַבָּנָן הוּא שֶׁיְּהֵא אָדָם אוֹכֵל חֻלִּין בְּטָהֳרָה {לג}: וְיֵשׁ שֶׁחָשׁוּד עַל הַטָּהֳרוֹת. דְּרַבָּנָן, וְאֵינוֹ חָשׁוּד לִשְׁבִיעִית וּמַעַשְׂרוֹת. דְּמַאן דְּחָשׁוּד אַדְּרַבָּנָן לֹא חָשׁוּד אַדְּאוֹרַיְתָא: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {לב} אֵינוֹ כוּ'. גְּמָרָא, זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אֲבָל רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הֶחָשׁוּד עַל הַשְּׁבִיעִית חָשׁוּד עַל הַמַּעַשְׂרוֹת, דִּבְאַתְרֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה שְׁבִיעִית חֲמִירָא לְהוּ כְּדִתְנַן סוֹף פֶּרֶק ג' דִּדְמַאי: {לג} וּלְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם, כְּגוֹן טֻמְאַת אֳכָלִים וְטֻמְאַת יָדַיִם. וְזֶה לְשׁוֹנוֹ בְּפֶרֶק ח' מֵהִלְכוֹת שְׁמִטָּה, שֶׁהָאֹכֶל הַטָּמֵא הַזֶּה שֶׁמְּכָרוֹ בְּחֶזְקַת טָהוֹר, אֵינוֹ מְטַמֵּא אֲחֵרִים אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים: {לד} לֹא עַל זֶה כוּ'. לְפִי שֶׁהֶחָשׁוּד בְּמִלֵּי דְרַבָּנָן אֵין רָאוּי לַחֲשֹׁד אוֹתוֹ בְּמִלֵּי דְאוֹרַיְתָא. אֲבָל אִם נֶחֱשַׁד עַל טֻמְאָה דְאוֹרַיְתָא הֲרֵי הוּא גַם כֵּן חָשׁוּד עַל הַשְּׁבִיעִית וּמַעַשְׂרוֹת, וּלְפִיכָךְ אָמַר יֵשׁ שֶׁהוּא חָשׁוּד עַל הַטָּהֳרוֹת. [וְלֹא אָמַר הֶחָשׁוּד עַל הַטָּהֳרוֹת]. הָרַמְבַּ"ם: {לה} זֶה הַכְּלָל. קְצָת קָשֶׁה לְשׁוֹן זֶה הַכְּלָל, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ כּוֹלֵל הַשְּׁנוּיִין כְּבָר אֶלָּא מִלְּתָא אַחֲרִיתָא קָפָסֵיק וְתָנֵי. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  החשוד על השביעית אינו חשוד על כו': איסור שביעית דאורייתא ואיסור מעשרות דאורייתא ויש בכל אחד חומרא שאינה באחר לפי שמעשרות טעונין הבאת מקום ר"ל מעשר שני שעליו אנו מדברים משא"כ בשביעית ושביעית אין לה פדיון משא"כ במעשר וכבר נתבארו עיקרים אלו במקומותם ולפיכך מי שחשוד באחד מהן אינו חשוד באחר אבל חשוד בשניהם שהם מדאורייתא הרי הוא חשוד ג"כ על הטהרות ולפעמים יהא חשוד על הטהרות שהן מדרבנן כגון טומאת אוכלים וטומאת ידים וכיוצא בהן ואין ראוי שיהא חשוד על פירות שביעית ומעשרות שהן מן התורה לפי שהחשוד במילי דרבנן אין ראוי לחשוד אותו במילי דאורייתא אבל אם נחשד על טומאה דאורייתא הרי הוא ג"כ חשוד על שביעית ומעשרות ולפי הענין הזה אמר יש שהוא חשוד על הטהרות: ומה שאמר זה הכלל עניינו מה שזכרתי לך שהחשוד על שום דבר בין מדרבנן בין מדאורייתא הרי הוא חשוד ג"כ על איסור אחר שהוא כמותו באיסור או פחות ממנו אבל לא על איסור שהוא חמור ממנו בשום צד מן הצדדין כמו שנתבאר במעשר ובשביעית: (רמב"ם)

פרק ה


פרק ה - משנה א

כָּל פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין (הֲנָאָתָן לַהֶקְדֵּשׁ), נִמְכָּרִין בָּאִטְלִיז (וְנִשְׁחָטִין בָּאִטְלִיז) וְנִשְׁקָלִין בְּלִטְרָא, חוּץ מִן הַבְּכוֹר וּמִן הַמַּעֲשֵׂר {ב}, שֶׁהֲנָיָתָן לַבְּעָלִים. פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין הֲנָיָתָן לַהֶקְדֵּשׁ. וְשׁוֹקְלִין {ד} מָנֶה כְנֶגֶד מָנֶה בַּבְּכוֹר:

 ר"ע מברטנורה  כָּל פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. קָדָשִׁים שֶׁנָּפַל בָּהֶם מוּם, אִם מוֹכְרִין אוֹתָן בְּיֹקֶר, טוֹבַת הֲנָאָה לַהֶקְדֵּשׁ הוּא {א}. הִלְכָּךְ נִמְכָּרִים בָּאִטְלִיז, דְּהַיְנוּ שׁוּק שֶׁמּוֹכְרִים בּוֹ שְׁאָר בְּשַׂר חֻלִּין וְשָׁם נִמְכָּר בְּיֹקֶר: וְנִשְׁקָלִין בְּלִטְרָא. לְהִמָּכֵר כְּדֶרֶךְ שֶׁהַקַּצָּבִים מוֹכְרִים בְּשַׂר חֻלִּין. דְּמִתּוֹךְ שֶׁיְּכוֹלִים לִמְכֹּר בְּיֹקֶר מוֹסִיפִים בַּדָּמִים כְּשֶׁפּוֹדִים אוֹתָם מִן הַהֶקְדֵּשׁ: חוּץ מִן הַבְּכוֹר וּמִן הַמַּעֲשֵׂר. שֶׁאִם נִמְכָּרִים בְּיֹקֶר הֲנָאָתָן לַבְּעָלִים. בְּכוֹר הֲנָאָתוֹ לַכֹּהֵן, דִּבְשַׂר בְּכוֹר נֶאֱכָל לְכָל אָדָם וְהַכֹּהֵן מוֹכְרוֹ וְנוֹטֵל דָּמָיו, וְלַכֹּהֵן קָרֵי בְּעָלִים שֶׁל בְּכוֹר {ג}. וּמִשּׁוּם הֲנָאַת הֶדְיוֹט לֹא מְזַלְזְלִינַן בַּקָּדָשִׁים לִנְהֹג בָּהֶן מִנְהַג חֻלִּין לְמָכְרָן בָּאִטְלִיז, אֶלָּא בְּבֵיתוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יִקְפְּצוּ עֲלֵיהֶם בְּנֵי אָדָם כָּל כָּךְ. וְאֵין נִשְׁקָלִים בְּלִטְרָא אֶלָּא בְאֹמֶד, וְאִם יַפְסִיד לֵית לָן בָּהּ: וְשׁוֹקְלִין מָנָה כְנֶגֶד מָנָה בַּבְּכוֹר. שֶׁאִם יֵשׁ לוֹ חֲתִיכַת בְּשַׂר חֻלִּין שֶׁנִּשְׁקְלָה בְּלִטְרָא יָכוֹל לִשְׁקֹל בְּשַׂר בְּכוֹר כְּנֶגְדָּהּ. אֲבָל מַעֲשֵׂר אֵין שׁוֹקְלִים מָנָה כְּנֶגֶד מָנָה, דְּמֵחֲזֵי כְאִלּוּ מוֹכְרוֹ, וּבֶהֱמַת מַעֲשֵׂר אָסוּר לְמָכְרָהּ כְּלָל מִשּׁוּם דְּלֹא כְתִיב בָּהּ לֹא יִפָּדֶה כְּדֶרֶךְ שֶׁכָּתוּב בַּבְּכוֹר אֶלָּא לֹא יִגָּאֵל {ה}, וְשָׁנִינוּ בְּסִפְרִי בְּכוֹר שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ לֹא יִפָּדֶה, הוּא נִמְכָּר, מַעֲשֵׂר שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ לֹא יִגָּאֵל אֵינוֹ נִמְכָּר לֹא חַי וְלֹא שָׁחוּט {ו} וְלֹא תָמִים וְלֹא בַעַל מוּם: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {א} בַּגְּמָרָא, אֵימַת, אִילֵימָא לְאַחַר פִּדְיוֹנוֹ, הֲנָאָתָן לְהֶקְדֵּשׁ, הֲנָאָתָן לַבְּעָלִים הוּא, אֶלָּא לִפְנֵי פִדְיוֹנוֹ, נִשְׁחָטִים, הָא בָעֵי הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה. לְעוֹלָם לְאַחַר פִּדְיוֹן, וּמַאי הֲנָאָתָן לְהֶקְדֵּשׁ, אַדְּמֵעִקָּרָא, דְּכֵיוָן דְּשָׁרֵי לְהוּ מַר דְּנִמְכָּרִין בָּאִטְלִיז וְנִשְׁחָטִין בָּאִטְלִיז וְנִשְׁקָלִים בְּלִטְרָא, טָפֵי וּפָרֵיק מֵעִקָּרָא: {ב} הַמַּעֲשֵׂר. וּפָרְכִינַן בַּגְּמָרָא, דְּמַעֲשֵׂר בְּבֵיתֵיהּ מִי מִזְדְּבַן, וְהַתַּנְיָא אֵינוֹ נִמְכָּר לֹא חַי וְלֹא שָׁחוּט כוּ'. וּמְשָׁנִינַן, בְּמַעֲשַׂר בְּהֵמָה שֶׁל יְתוֹמִים עָסְקִינַן וּמִשּׁוּם הֶשֵּׁב אֲבֵדָה נָגְעוּ בְהוּ וְאוֹקְמוּהָ אַדְּאוֹרַיְתָא כוּ'. דְּשָׁחוּט רַבָּנָן הוּא דְּגָזְרוּ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ג} מְסַיֵּם רַשִׁ"י, וּמַעֲשֵׂר, הֲנִיַּת מְכִירָתוֹ בְּיֹקֶר לַבְּעָלִים יִשְׂרָאֵל הוּא, וּמִשּׁוּם הֲנָאַת הֶדְיוֹט כוּ': {ד} וְשׁוֹקְלִין כוּ'. לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם, וְכֹהֲנִים שֶׁנִּמְנוּ עַל הַבְּכוֹר מֻתָּרִין לִשְׁקֹל כוּ'. וְכָתַב הַכֶּסֶף מִשְׁנֶה, וּמִפְּשָׁטָא מַשְׁמַע דְּאָרֵישָׁא קָאֵי דְּקָתָנֵי דִּבְכוֹר בַּעַל מוּם אֵינוֹ נִשְׁקָל בְּלִטְרָא: {ה} וְגָמְרִינַן גְּאֻלָּה גְּאֻלָּה מֵחֲרָמִים: {ו} אַסְמַכְתָּא בְעָלְמָא הוּא. דְּמִדְּאוֹרַיְתָא לֹא מִתְּסַר מְכִירָתוֹ אֶלָּא תָמִים חַי, דּוּמְיָא דִתְמוּרָה. כֶּסֶף מִשְׁנֶה: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  כל פסולי המוקדשין נמכרים באיטליז כו': איטליז שם מקום מיועד למכור בו הבשר וכשאנו מתירים מכירת פסולי המוקדשים בשווקים כבשר חולין מוסיפין בדמיהן כשלוקחין אותן מן ההקדש ולפיכך יש בדבר שמוסיפים הדמים הנאה להקדש הואיל ודמיהם קדש אבל הבכור הנאכל במומיו כמו שנתבאר אינו נמכר אלא בבתים לא בשווקים. ושוקלים מנה כנגד מנה חלק בחלק כגון שיחלקו אותן ו' או ז' ונותנים חלק בכף זה וחלק בכף זה ר"ל כפות המאזנים וזה מותר בבכור בלבד אבל מעשר לא לפי שנראה כאילו הוא מוכר וכאילו הוא מחליף חלק זה בחלק זה ואתה ידעת שאין מותר למכור המעשר כל עיקר ואע"פ שנפל בו מום ונשחט במומו לא באיטליז ולא בבית כמו שאמר עליו לא יגאל ולא נאמר בו לא יפדה כמו שנאמר כבכור. כתוב בספרי בבכור שנאמר בו לא יפדה הוא נמכר ובמעשר שנאמר לא יגאל אינו נמכר לא חי ולא שחוט ולא תמים ולא בעל מום וכבר זכרנו פי' זה בתחלת מסכת מעשר שני: (רמב"ם)

פרק ה - משנה ב

בֵית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יִמָּנָה יִשְׂרָאֵל עִם הַכֹּהֵן עַל הַבְּכוֹר. בֵּית הִלֵּל מַתִּירִין, וַאֲפִלּוּ נָכְרִי. בְּכוֹר שֶׁאֲחָזוֹ דָם, אֲפִלּוּ הוּא מֵת, אֵין מַקִּיזִין לוֹ דָם, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יַקִּיז, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה בוֹ מוּם. וְאִם עָשָׂה בוֹ מוּם, הֲרֵי זֶה לֹא יִשָּׁחֵט עָלָיו. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר יַקִּיז, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בוֹ מוּם {ח}:

 ר"ע מברטנורה  לֹא יִמָּנֶה יִשְׂרָאֵל עִם הַכֹּהֵן. לֶאֱכֹל עִמּוֹ בַּחֲבוּרָה מִבְּשַׂר בְּכוֹר בַּעַל מוּם. שֶׁאֵין נִמְנִין עַל הַבְּכוֹר אֶלָּא חֲבוּרָה שֶׁכֻּלָּהּ כֹּהֲנִים, דִּכְתִיב (בְּמִדְבַּר יח) וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָּךָ כַּחֲזֵה הַתְּנוּפָה וּכְשׁוֹק הַיָּמִין, מָה חָזֶה וְשׁוֹק כֹּהֲנִים אִין יִשְׂרָאֵל לֹא, אַף בְּכוֹר בֵּין תָּמִים בֵּין בַּעַל מוּם כֹּהֲנִים אִין יִשְׂרָאֵל לֹא: וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין וַאֲפִלּוּ נָכְרִי. דִּכְתִיב (דְּבָרִים יב) כַּצְּבִי וְכָאַיָּל, מַה צְּבִי וְאַיָּל אֲפִלּוּ נָכְרִי, אַף בְּכוֹר נַמִּי. וּקְרָא דִּכְתִיב (בְּמִדְבַּר יח) וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָּךָ כַּחֲזֵה הַתְּנוּפָה וּכְשׁוֹק הַיָּמִין, בִּבְכוֹר תָּמִים דַּוְקָא מִשְׁתַּעֵי {ז}: שֶׁאֲחָזוֹ דָם. חֹלִי שֶׁהוּא מִסְתַּכֵּן בּוֹ מֵרִבּוּי הַדָּם: אֵין מַקִּיזִין לוֹ דָם. וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה בּוֹ מוּם. דְּמִתּוֹךְ שֶׁאָדָם בָּהוּל עַל מָמוֹנוֹ, אִי שָׁרֵית לֵיהּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין עוֹשֶׂה בוֹ מוּם אָתֵי לְמֶעֱבַד בְּמָקוֹם שֶׁעוֹשֶׂה בּוֹ מוּם: וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה בוֹ מוּם. שֶׁלֹּא יִסְדֹּק רֹאשׁ אָזְנוֹ אוֹ נִיב שְׂפָתָיו בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא יוּכַל לַחֲזֹר וּלְהֵרָפֵא. דְּסָבְרֵי רַבָּנָן כָּל שֶׁכֵּן דְּאִי לֹא שָׁרֵית לֵיהּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ מוּם אָתֵי לְמֶעֱבַד אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוּם: לֹא יִשָּׁחֵט עָלָיו. הוֹאִיל וְהוּא הִטִּילוֹ. עַד שֶׁיִּפֹּל בּוֹ מוּם אַחֵר: יַקִּיז. אַף בְּמָקוֹם שֶׁעוֹשֶׂה בּוֹ מוּם, אִם הוּא צָרִיךְ לְהַקִּיז מֵאוֹתוֹ אֵבָר. וְלֹא יַנִּיחֶנּוּ שֶׁיָּמוּת. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא הִטִּיל הַמּוּם בְּיָדָיו יִשָּׁחֵט עָלָיו. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {ז} וְאַף עַל גַּב דִּבְמִשְׁנָה א' פֶּרֶק ד' כָּתַב דְּמִדִּכְתִיב וּבְשָׂרָם לְשׁוֹן רַבִּים אַף בַּעַל מוּם בְּמַשְׁמַע, הָא אָמְרִינַן בַּסֻּגְיָא דְהָכָא דִּבְבַעַל מוּם כְּתִיב הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו יֹאכְלֶנּוּ, וּמַה טָּמֵא שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל בְּקָדָשִׁים קַלִּים אוֹכֵל בַּבְּכוֹר, זָר שֶׁאוֹכֵל בְּקָדָשִׁים קַלִּים אֵינוֹ דִּין שֶׁיֹּאכַל בַּבְּכוֹר. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת דְּאָתֵי קַל וָחֹמֶר וּמַפִּיק מֵהֶקֵּשָׁא וְנֶאֱכָל לְזָרִים, מֵאַחַר דְּמִתּוֹקְמָא הֶקֵּשָׁא דַחֲזֵה הַתְּנוּפָה בְּתָם: {ח} אַף עַל פִּי כוּ'. אֵין כַּוָּנָתוֹ שֶׁיֶּאֱרַע בּוֹ מוּם בִּשְׁעַת הַקָּזָה בְּהֶכְרֵחַ, לְפִי שֶׁמּוֹדֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן בִּפְסִיק רֵישֵׁיהּ וְלֹא יָמוּת, אֲבָל הוּא אוֹמֵר שֶׁאֵין חוֹשְׁשִׁים אִם יֶאֱרַע בּוֹ מוּם אַחַר הַהַקָּזָה לְפִי שֶׁהוּא דָבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּן וְלֹא נָפַל בּוֹ הַמּוּם מֵחֲמַת הַהַקָּזָה בְּהֶכְרֵחַ כְּדֵי שֶׁנְּדַמֶּה אוֹתוֹ לִפְסִיק רֵישֵׁיהּ. וּלְפִיכָךְ בֵּאֲרוּ בַּגְּמָרָא שֶׁהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ בְהָא, דְּהָא קַיְמָא לָן כְּוָתֵיהּ בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן דְּמֻתָּר. הָרַמְבַּ"ם: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  ב"ש אומרים לא ימנה ישראל עם הכהן כו': בכור שאחזו דם אפי' הוא מת אין מקיזין כו': ב"ש אומרים שאפי' בכור בעל מום לא יאכל אלא בחבורות הכהנים מצד הכתוב שנא' בו ובשרם יהיה לך וגו' והואיל והוא ממתנות כהן לא יאכל אותו אלא כהן וב"ה אומרים לא נאמר זה אלא בתמים בלבד אבל בעל מום יכול הכהן למוכרו ולהאכילו למי שירצה ואפי' לעובד כוכבים לפי שנאמר בבעל מום כצבי וכאיל: וכבר ידעת דעת ר' שמעון שדבר שאין מתכוון מותר וביארו בגמרא שהלכה כמותו ואין כוונתו במה שנאמר כאן אע"פ שהוד עושה בו מום שאירע המום בשעת הקזה בהכרח לפי שמודה ר"ש בפסיק רישיה ולא ימות וכבר פירשנו זה ובארנו אותו פעמים אבל ענין מחלוקתו בכאן שר' יהודה אומר לא יקיז כל עיקר שמא יארע בו מום אע"פ שלא נתכוון לכך דדבר שאין מתכיון אסור וחכמים אומרים שיקיז ע"מ שידע שההקזה אינו עושה מום בשום פנים ור"ש אומר יקיז ואין חוששים [למה שיארע אחר הקזה שאם אירע מום באותה הקזה אין אנו חוששין] לפי שהוא דבר שאין מתכוון ולא נפל המום מחמת ההקזה בהכרח כדי שנדמה אותו לפסיק רישיה ולא ימות ור"ש אומר ששוחטים אותו במומו שיארע בו מחמת אותה הקזה אם אירע והלכה כר"ש שיהא נשחט (עמו) *[עליו] ג"כ: (רמב"ם)

פרק ה - משנה ג

הַצּוֹרֵם בְּאֹזֶן הַבְּכוֹר, הֲרֵי זֶה לֹא יִשָּׁחֵט עוֹלָמִית, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כְּשֶׁיִּוָּלֵד לוֹ מוּם אַחֵר, יִשָּׁחֵט עָלָיו. מַעֲשֶׂה בְזָכָר שֶׁל רְחֵלִים זָקֵן וּשְׂעָרוֹ מְדֻלְדָּל, רָאָהוּ קַסְדּוֹר אֶחָד, אָמַר, מַה טִּיבוֹ שֶׁל זֶה. אָמְרוּ לוֹ, בְּכוֹר הוּא וְאֵינוֹ נִשְׁחָט אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה בּוֹ מוּם. נָטַל פִּגְיוֹן וְצָרַם בְּאָזְנוֹ, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְהִתִּירוּהוּ. רָאָה שֶׁהִתִּירוּ, וְהָלַךְ וְצָרַם בְּאָזְנֵי בְכוֹרוֹת אֲחֵרִים, וְאָסָרוּ. פַּעַם אַחַת הָיוּ תִינוֹקוֹת מְשַׂחֲקִין בַּשָּׂדֶה וְקָשְׁרוּ זַנְבוֹת טְלָאִים זֶה לָזֶה, וְנִפְסְקָה זְנָבוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם וַהֲרֵי הוּא בְכוֹר, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְהִתִּירוּהוּ. רָאוּ שֶׁהִתִּירוּ, וְהָלְכוּ וְקָשְׁרוּ זַנְבוֹת בְּכוֹרוֹת אֲחֵרִים, וְאָסָרוּ. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁהוּא לְדַעְתּוֹ, אָסוּר. וְשֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ, מֻתָּר:

 ר"ע מברטנורה  הַצּוֹרֵם. הַפּוֹגֵם. וּבְכֹהֵן אַיְרֵי, שֶׁפּוֹגֵם אֹזֶן הַבְּכוֹר כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה חֻלִּין בְּיָדוֹ: הֲרֵי זֶה לֹא יִשָּׁחֵט עוֹלָמִית. וַאֲפִלּוּ נָפַל בּוֹ מוּם אַחֵר. מִשּׁוּם קְנָס, לְפִי שֶׁעָבַר וְהִטִּיל מוּם בַּקָּדָשִׁים. שֶׁהַמַּטִּיל מוּם בַּקָּדָשִׁים סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים, וַאֲפִלּוּ עָשָׂה מוּם בְּבַעַל מוּם {ט}. דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא כב) כָּל מוּם לֹא יִהְיֶה {י} בּוֹ, קָרֵי בֵּיהּ לֹא יְהַיֶּה בּוֹ, שֶׁלֹּא יַטִּיל בּוֹ מוּם. וּמִדַּהֲוָה לֵיהּ לְמִכְתַּב מוּם וְכָתַב כָּל מוּם, לְרַבּוֹת אֲפִלּוּ בַּעַל מוּם שֶׁלֹּא יַטִּיל בּוֹ מוּם: כְּשֶׁיִּוָּלֵד לוֹ מוּם אַחֵר יִשְׁחֹט עָלָיו. וַאֲפִלּוּ בְאוֹתוֹ מוּם עַצְמוֹ, אִם מֵת הַמַּטִּיל אֶת הַמּוּם, בְּנוֹ שׁוֹחֵט אַחֲרָיו עַל אוֹתוֹ הַמּוּם. דִּלְדִידֵיהּ קָנְסוּ רַבָּנָן, לִבְרֵיהּ לֹא קָנְסוּ רַבָּנָן. וְכֵן הֲלָכָה: וּשְׂעָרוֹ מְדֻלְדָּל. לְפִי שֶׁלֹּא נִגְזַז מֵעוֹלָם: קַסְדּוֹר. מְמֻנֶּה מֵהַמֶּלֶךְ: מַה טִּיבוֹ שֶׁל זֶה. שֶׁהִנִּיחוּהוּ לְהַזְקִין כָּל כָּךְ: פִּגְיוֹן. סַכִּין שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי פִּיּוֹת קָרוּי פִּגְיוֹן: וְהִתִּירוּהוּ. אַף עַל פִּי שֶׁהַנָּכְרִי נִתְכַּוֵּן לְהַטִּיל בּוֹ מוּם, כֵּיוָן דְּשֶׁלֹּא מִדַּעַת יִשְׂרָאֵל עָשָׂה, שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיִשְׂרָאֵל {יא}: רָאָה שֶׁהִתִּירוּ וְהָלַךְ וְצָרַם בְּאָזְנֵי בְכוֹרוֹת אֲחֵרִים. כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיִשְׂרָאֵל. נַעֲשָׂה כְאִלּוּ אָמַר לוֹ יִשְׂרָאֵל שֶׁיַּעֲשֵׂהוּ וְאָסוּר: הָיוּ תִינוֹקוֹת מְשַׂחֲקִים. וּצְרִיכָא לְאַשְׁמְעִינַן קַסְדּוֹר נָכְרִי וְתִינוֹקוֹת. דְּאִי אַשְׁמוֹעִינַן קַסְדּוֹר, הֲוָה אֲמֵינָא בְנָכְרִי הוּא דְשָׁרֵי דְּלֵיכָּא לְמִגְזַר דִּלְמָא אָתֵי לְמִסְרַךְ וְלִלְמֹד לְהַטִּיל מוּם בַּקָּדָשִׁים, דְּסִרְכֵיהּ דְּנָכְרִי לֹא אִכְפַּת לָן שֶׁהֲרֵי נָהוּג הוּא בְאִסּוּרִין {יב}, אֲבָל קָטָן דְּאִי שָׁרֵית לֵיהּ אָתֵי לְמִסְרַךְ אֵימָא לֹא. וְאִי אַשְׁמוֹעִינַן תִּינוֹקוֹת הֲוָה אֲמֵינָא תִינוֹק הוּא דְּשָׁרוּ רַבָּנָן, דְּמַאן דְּחָזֵי לֹא אָתֵי לְמֵימַר נַמִּי אִי הֲוָה שָׁדֵי בֵיהּ גָּדוֹל מוּמָא הֲוָה מִשְׁתְּרֵי, דְּקָטָן בְּגָדוֹל לֹא מִחַלַּף, אֲבָל נָכְרִי גָדוֹל דְּאָתֵי לְאִחַלּוֹפֵי בְגָדוֹל יִשְׂרָאֵל אֵימָא לֹא, צְרִיכֵי: כֹּל שֶׁהוּא לְדַעְתּוֹ אָסוּר. לַאֲתוֹיֵי גְרָמָא {יג}. כְּגוֹן שֶׁיּוֹלִיךְ הַבְּהֵמָה בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בַּרְזֶל כְּדֵי שֶׁתִּכָּשֵׁל בּוֹ וְיִפֹּל בָּהּ מוּם: וְשֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ מֻתָּר. לַאֲתוֹיֵי אִם הָיָה יִשְׂרָאֵל מֵסִיחַ לְפִי תֻּמּוֹ {יד} וְאוֹמֵר בִּפְנֵי הַנָּכְרִי בְּכוֹר זֶה אִם נָפַל בּוֹ מוּם הָיִינוּ אוֹכְלִים אוֹתוֹ, וְשָׁמַע הַנָּכְרִי וְהִטִּיל בּוֹ מוּם, מֻתָּר: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {ט} מַשְׁמַע דְּלַהֲלָכָה כָתַב כֵּן, דִּלְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לֹא אִצְטְרִיךְ, דְּדִלְמָא לֹא אָמַר אֶלָּא בְתָם, וְעוֹד שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ דְּרַבָּנָן פְּלִיגֵי. וְדִבְרֵי תֵימַהּ הֵן כוּ', דְּכָל זֶה אַלִּיבָּא דְרַבִּי מֵאִיר בַּגְּמָרָא, אֲבָל רַבָּנָן דְּזֶה הַכְּלָל דְּסֵיפָא פְלִיגֵי דְדַוְקָא בְתָם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {י} כְּלוֹמַר, הַיּוּ"ד בִּשְׁבָ"א וְהַהֵ"א בְּפַתָּח. וְהוּא לְשׁוֹן צִוּוּי וְאַזְהָרָה: {יא} שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁעַל יְדֵי מוּם שֶׁיַּעֲשֶׂה בוֹ יִשָּׁחֵט, אֶלָּא אִם כֵּן נָפַל מֵאֵלָיו. רַשִׁ"י: {יב} רַשִׁ"י. וַאֲנִי תָמֵהַּ דְּמִכְּדִי הַטָּלַת מוּם בִּבְכוֹר אִסּוּר הוּא לְגַבֵּיהּ. וּבַסֻּגְיָא לֹא קָאָמַר אֶלָּא דְּלֹא אָתֵי לְמִסְרַךְ. וִיכוֹלַנִי לְפָרֵשׁ דְּסִרְכֵיהּ לֹא מִידִי הוּא, שֶׁאֵינוֹ אִסּוּר לְגַבֵּיהּ. כֵּן נִרְאֶה מִפֵּרוּשׁ הָרַמְבַּ"ם: {יג} כִּדְיָלֵיף לֵיהּ בַּגְּמָרָא מִקְּרָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יד} שֶׁלֹּא שְׁאָלָם הַקַּסְדּוֹר מַה טִּיבוֹ אֶלָּא הֵם עַצְמָם מְסִיחִים לְפִי תֻמָּם כוּ'. רַשִׁ"י: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  הצורם באוזן הבכור ה"ז לא ישחט עולמית כו': מעשה בזכר של רחלים זקן ושערו מדולדל ראהו כו': צרם נקב קסדור ממונה על ממוני המלך וכבר בארנו אותו בנשים. מה טיבו מה סבתו ועניינו ושם הסבה אצלם טוב: ופיגיון שם הכלי שבו מנקבים מקום הנזם: והשמיענו דין העובד כוכבים ודין קטני ישראל לפי שמשניהם יחד יתאמת הענין שאילו השמיענו דין העובד כוכבים לבדו אמרנו זה הוא כדי שלא ירגיל לעשותו פעם שניה אבל הקטן אי אפשר שירגיל לעשות כן ולא יהא מותר לאכול מה שעשה בו מום אפי' שלא במתכיון ואילו השמיענו דין קטנים אמרנו כדי שלא יתערב לנו קטן בגדול ולפיכך הוא מותר המום שעשאוהו שלא במתכוון אבל העובד כוכבים שהוא גדול שמא יתערב בישראל גדול ויהיה הבכור ההוא אסור ואע"פ שלא נתכוון בעליו עליו לכך הודיענו שאין הפרש ביניהן ודבר ברור שזה הקסדור לא נתכוון בנוקבו אזן הבכור הזה אלא כדי שיעשה בו מום אבל הואיל ועשה זה ממילא שלא צוינו אותו לפיכך מותר לנו לשחוט אותו וכשמתכוון לזה תמיד היינו כאילו אנו צוינו אותו להטיל המום ומה שאמר כל שהוא לדעתו אסור ואפי' ע"י סיבה כגון שהוליכו במקום שיש בו ברזל עומד כדי שיכשל בו ויעשה בו מום וכיוצא בו ושלא לדעתו מותר ואפי' אמר בתוך סיפור דבריו אילו נפל בבכור זה מום הייתי אוכלו ולא נתכוין לעשות בו מום ושמע העובד כוכבים ועשה בו מום והוא לא ידע הרי זה מותר: וראוי שתדע שמטיל מום בקדשים לוקה ובתוספתא דבכורות אמרו העושה מום בבעל מום והמסרס את המסורס והמחמץ את המחומץ לוקה את הארבעים ודע זה. ודע שאם עבר ישראל והטיל מום בבכור ומת הרי בנו שוחט את הבכור ההוא באותו המום וזהו מה שאמרו לדידיה קנסו רבנן לבריה לא קנסו רבנן ואין הלכה כר' אליעזר: (רמב"ם)

פרק ה - משנה ד

הָיָה בְכוֹר {טו} רוֹדְפוֹ, וּבְעָטוֹ וְעָשָׂה בוֹ מוּם, הֲרֵי זֶה יִשְׁחוֹט עָלָיו. כָּל הַמּוּמִין הָרְאוּיִין לָבוֹא בִידֵי אָדָם, רוֹעִים יִשְׂרָאֵל נֶאֱמָנִים, וְרוֹעִים כֹּהֲנִים אֵינָן נֶאֱמָנִים. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, נֶאֱמָן הוּא עַל שֶׁל חֲבֵרוֹ וְאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל שֶׁל עַצְמוֹ. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הֶחָשׁוּד עַל דָּבָר {כ}, לֹא דָנוֹ וְלֹא מְעִידוֹ:

 ר"ע מברטנורה  הָיָה בְכוֹר רוֹדְפוֹ כוּ' הֲרֵי זֶה יִשְׁחֹט עָלָיו. וְלֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁבְּעָטוֹ בִּשְׁעַת רְדִיפָה, אֲבָל שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת רְדִיפָה לֹא {טז}: הָרְאוּיִין לָבֹא בִידֵי אָדָם. שֶׁיֵּשׁ לוֹמַר אָדָם הִטִּילָם בּוֹ. כְּגוֹן נִסְמֵית עֵינוֹ, נִקְטְעָה יָדוֹ, נִסְדְּקָה אָזְנוֹ {יז}: רוֹעִים יִשְׂרָאֵל נֶאֱמָנִים. יִשְׂרָאֵל הָרוֹעֶה בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל כֹּהֵן נֶאֱמָן לוֹמַר עַל הַמּוּמִין שֶׁנָּפְלוּ בִּבְהֶמְתּוֹ שֶׁל כֹּהֵן שֶׁמֵאֲלֵיהֶם אֵרְעוּ וְיֹאכְלֶנּוּ בְּעָלָיו הַכֹּהֵן בְּמוּמוֹ. וְלֹא חָשְׁדִינַן לֵיהּ שֶׁמָּא עַל יְדֵי אָדָם בָּא זֶה הַמּוּם בְּכַוָּנָה וְרוֹעֶה זֶה מְשַׁקֵּר וּבָא לְהַתִּירוֹ כְּדֵי שֶׁיִּשְׁחָטֶנּוּ רַבּוֹ כֹּהֵן וְיַאֲכִילֶנּוּ מִמֶּנּוּ, שֶׁהַיִּשְׂרָאֵל מֻתָּר לֶאֱכֹל מִן הַבְּכוֹר בַּעַל מוּם כְּשֶׁהַכֹּהֵן נוֹתֵן לוֹ מִמֶּנּוּ, בְּהָכִי לֹא חָשְׁדִינַן לֵיהּ, דְּלִלְגִימָה מֻעֶטֶת כָּזוֹ לֹא חָיְשִׁינַן שֶׁיְּשַׁקֵּר הָרוֹעֶה וְיַעֲבֹר עֲבֵרָה בַּעֲבוּר הֲנָאַת לְגִימָה בִּלְבַד: רוֹעִים כֹּהֲנִים. רוֹעִים שֶׁהֵם כֹּהֲנִים: אֵין נֶאֱמָנִים. כְּשֶׁרוֹעִים בְּהֶמְתָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. דְּנֶחֱשָׁד הַאי כֹּהֵן רוֹעֶה שֶׁהוּא עַצְמוֹ הִטִּיל בּוֹ מוּם, דְּמֵימַר אָמַר הַאי רוֹעֶה, לֹא שָׁבֵיק רַבִּי לְדִידִי וְיַהֲבֵיהּ לְכֹהֵן אַחֲרִינָא. וְהוּא הַדִּין דְּכֹהֵן רוֹעֶה {יח} אֵין נֶאֱמָן לְהָעִיד עַל הַבְּכוֹר שֶׁל כֹּהֵן אַחֵר, דְּחָיְשִׁינַן לְגוֹמְלִים, דְּסָבַר אֲעִידֶנּוּ עַכְשָׁיו וִיהֵא גוֹמֵל לִי כְּשֶׁיִּתֵּן לִי יִשְׂרָאֵל בְּכוֹר תָּם וְאַטִּיל בּוֹ מוּם וְיָבֹא כֹהֵן זֶה וִיעִידֵנִי שֶׁמֵּאֵלָיו נָפַל בּוֹ מוּם: רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר נֶאֱמָן הוּא עַל שֶׁל חֲבֵרוֹ וְאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל שֶׁל עַצְמוֹ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל פָּלֵיג אַתַּנָּא קַמָּא, וְסָבַר דְּלֹא נֶחְשְׁדוּ כֹהֲנִים אֶלָּא עַל בְּכוֹר עַצְמוֹ שֶׁכְּבָר נְתָנוֹ לוֹ יִשְׂרָאֵל, אֲבָל עַל שֶׁל חֲבֵרוֹ בֵּין רַבּוֹ בֵּין אַחֵר לֹא נֶחְשְׁדוּ עָלָיו: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הֶחָשׁוּד עַל דָּבָר לֹא דָנוֹ וְלֹא מְעִידוֹ. וְאִיכָּא בֵּין רַבִּי מֵאִיר לְתַנָּא קַמָּא, דִּלְרַבִּי מֵאִיר בְּכוֹר כֹּהֵן שֶׁנָּפַל בּוֹ מוּם צָרִיךְ שְׁנַיִם מִן הַשּׁוּק לְהָעִיד עָלָיו, וְעֵד אֶחָד אֲפִלּוּ שֶׁאֵינוֹ כֹהֵן אֵין מוֹעִיל בּוֹ {יט}. וּלְתַנָּא קַמָּא דַּוְקָא כֹהֵן אֵינוֹ נֶאֱמָן לְהָעִיד עַל בְּכוֹרוֹ שֶׁל כֹּהֵן, דְּחָיְשִׁינַן לְגוֹמְלִים, אֲבָל שֶׁאֵינוֹ כֹהֵן אֲפִלּוּ אֶחָד מֵעִיד נֶאֱמָן לְהַתִּירוֹ. וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אֲפִלּוּ בָנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ שֶׁל כֹּהֵן נֶאֱמָנִים, דְּדַוְקָא אִיהוּ גוּפֵיהּ עַל שֶׁל עַצְמוֹ אֵינוֹ נֶאֱמָן. וְאִשְׁתּוֹ נַמִּי אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְגוּפוֹ. וַהֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל {כא}: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {טו} בְּכוֹר. אַיִל מְנַגֵּחַ, רוֹדְפוֹ לְאָדָם לְנַגְּחוֹ, וּבְעָטוֹ אָדָם לַבְּכוֹר וְעָשָׂה בוֹ מוּם, יִשָּׁחֵט עָלָיו וַאֲפִלּוּ הָיָה כֹהֵן, לְפִי שֶׁלְּהַצָּלָתוֹ נִתְכַּוֵּן. רַשִׁ"י: {טז} גְּמָרָא, פְּשִׁיטָא, מַהוּ דְתֵימָא צַעֲרֵיהּ [מַה שֶּׁרְדָפוֹ] הוּא דְקָא מִדְכַּר. קָא מַשְׁמַע לָן: {יז} שֶׁיֵּשׁ מוּמִין שֶׁאֵין רְאוּיִין לָבֹא בִידֵי אָדָם, כְּגוֹן בַּעַל חָמֵשׁ רַגְלַיִם אוֹ עֵינוֹ אַחַת גְּדוֹלָה כְשֶׁל עֵגֶל אוֹ קְטַנָּה כְשֶׁל אַוָּז, דַּהֲוֵי מוּם שֶׁאֵין אָדָם נֶחֱשָׁד עָלָיו. רַשִׁ"י: {יח} צָרִיךְ עִיּוּן, דְּמִידִי הוּא טַעֲמָא אֶלָּא מִשּׁוּם דְּחָיְשִׁינַן לְגוֹמְלִין, וְאִם כֵּן מַאי אִירְיָא כֹהֵן רוֹעֶה, אֲפִלּוּ שֶׁאֵין רוֹעֶה נַמִּי לֹא כוּ'. וּמִיהוּ רַשִׁ"י מְפָרֵשׁ לְקַמָּן בְּהָא, דְּאִיכָּא בֵּין תַּנָּא קַמָּא לְרַבִּי מֵאִיר דִּלְתַנָּא קַמָּא שְׁנֵי כֹהֲנִים שֶׁאֵינָם רוֹעִים נֶאֱמָנִים וּשְׁנַיִם שֶׁהֵם רוֹעִים אֵינָם נֶאֱמָנִים עַל שֶׁל רַבָּם, דְּלֹא חָיְשִׁינַן לְגוֹמְלִים אֶלָּא בְרוֹעִים דְּקָאֵי גַּבֵּיהּ וְסָבַר אָעִיד אֶת רַבִּי וְהוּא יְעִידֵנִי כְּשֶׁיִּתֵּן לִי יִשְׂרָאֵל בְּעָלְמָא בְּכוֹר. גַּם דִּבְרֵי הָרַ"ב דִּלְקַמָּן יֵשׁ לְפָרֵשׁ כָּךְ. וּלְפִיכָךְ יֵשׁ לוֹמַר דְּדִיֵּק לִכְתֹּב כֹּהֵן רוֹעֶה, לוֹמַר דְּאִיכָּא בֵּין רוֹעֶה לְאַחֵר, דְּרוֹעֶה אֲפִלּוּ שְׁנַיִם אֵינָם נֶאֱמָנִים, וְשֶׁאֵינָם רוֹעִים כְּשֶׁהֵם שְׁנַיִם נֶאֱמָנִים. וְדִיֵּק נַמִּי לִכְתֹּב לְהָעִיד עַל הַבְּכוֹר שֶׁל אַחֵר, לוֹמַר שֶׁכְּשֶׁאֵין אֶלָּא אֶחָד הַמֵּעִיד אֲפִלּוּ עַל אַחֵר שֶׁאֵינוֹ רַבּוֹ נַמִּי לֹא. וּמִמֵּילָא דַאֲפִלּוּ אֵינוֹ רוֹעֶה נַמִּי, דַּחֲשָׁשׁ דְּרוֹעֶה לֵיתָא אֶלָּא בְרַבּוֹ. כָּךְ נִרְאֶה לִי לְיַשֵּׁב דְּבָרָיו שֶׁבְּחָכְמַת לְשׁוֹנוֹ מַשְׁמִיעֵנוּ זֹאת. וּבְעִקַּר סָמַךְ עַל הַמַּסְקָנָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יט} תְּמֵהַנִי, דְּהָא לֹא אָמַר רַבִּי מֵאִיר אֶלָּא הֶחָשׁוּד. וּבַגְּמָרָא וְרַשִׁ"י וְתוֹסָפוֹת נַמִּי לֵיתָא אֶלָּא בְכֹהֲנִים. אֲבָל שֶׁאֵינוֹ כֹהֵן אֲפִלּוּ חַד מְהֵימָן: {כ} הֶחָשׁוּד כוּ'. דְּהַיְנוּ כֹהֲנִים שֶׁנֶּחְשְׁדוּ עַל הַבְּכוֹרוֹת. רַשִׁ"י. וְכָתַב הַטּוּר, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לָהֶן טֹרַח גָּדוֹל לְטַפֵּל בּוֹ עַד שֶׁיָּמוּת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב שֶׁהֶאֱרִיךְ: {כא} וְלֹא קַשְׁיָא אַהִלְכָתָא דְּסוֹף פֶּרֶק ד' דִּדְמַאי הַחַמָּרִים שֶׁנִּכְנָסִים לָעִיר כוּ' דְּחָיְשִׁינַן לְגוֹמְלִין, הָתָם שֶׁשְּׁנֵיהֶם לְפָנֵינוּ וּבִידֵיהֶם לִמְכֹּר אִיכָּא חֲשָׁשָׁא דְגוֹמְלִין, מַה שֶּׁאֵין כֵּן הָכָא דִלְמֵיחַשׁ דְּמֵעִיד עַכְשָׁיו כְּדֵי שֶׁיִּגְמֹל לוֹ לְאַחַר זְמַן כְּשֶׁיָּבֹא לְיָדוֹ בְּכוֹר וְיַטִּיל בּוֹ מוּם, לַחֲשַׁשׁ גּוֹמְלִין כִּי הַאי לֹא חָיְשִׁינַן. וְכָל שֶׁכֵּן לְפֵרוּשׁ רַשִׁ"י דְּהַהִיא דִדְמַאי בְּשֶׁכְּלֵי אֻמָּנוּת בְּיָדוֹ דְּמוּכָח דְּבָא לִמְכֹּר וְלֹא לְהַצְנִיעַ וּלְכָךְ חָיֵישׁ לְגוֹמְלִין. אַךְ בְּלֹא זֶה לֹא קָשֶׁה מִידִי, דְּלֹא פָּסַק כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אֶלָּא בִּבְכוֹר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  היה בכור רודפו ובעטו ועשה בו מום הרי כו': כל המומין הראוין לבא בידי אדם רועים כו': כבר זכרנו שהכהנים חייבין בבכור בהמה טהורה כמו שאמר לא נפטרו מבכורות בהמה טהורה ואם יפול בו מום יאכלנו בעליו הכהן בטומאה כמו שיאכל בכור ישראל שנפל בו מום ואמר שאם היה זה הרועה ישראל ורועה בהמות כהן ואמר שהמום הזה אירע בלי כוונה הרי הוא נאמן לפי שלא יגיע לו תועלת שיעשה הוא המום וא"ת שאנו חוששין שמא יעשה זה כדי שיאכיל אותו ממנו הכהן כשישחט אותו מפני שמותר לישראל לאכול מבכור בעל מום כמו שזכרנו אין חוששין לזה לפי שהוא שיעור מועט ועל שיעור מועט כזה לא יעשה עון והוא ענין מה שאמר ללגימה לא חיישינן אבל אם היה הענין בהפך כמו שהיה הרועה כהן והבהמה של ישראל אינו נאמן הרועה לפי שבכור בעל מום מתנה לכהן כמו שזכרנו באורו והרועה חושב בדעתו שלא יניח אותו ויתנהו לזולתו מן הכהנים ולפיכך אנו חוששין שמא הוא עשה בו המום בכוונה ר"ל הרועה כדי שיאכלנו במומו וכן אינו מותר להעיד כהן אחר אם נפל מום בבכור דחיישינן לגומלין זה את זה ואמר רשב"ג נאמן הוא על של חבירו ואינו נאמן על של עצמו וחלק עליו ר"מ ואמר הואיל והוא חשוד אינו נאמן לא על של חבירו ולא על של עצמו וענין מחלוקת ר"מ ות"ק שר"מ אומר בכור כהן צריך ב' מן השוק להעיד עליו ות"ק אומר אינו מעיד כהן על בכור כהן הא שלא כהן מעיד ואפי' א' ורשב"ג אומר אפי' בני ביתו של כהן ובניו נאמנים אבל אשתו לא לפי שהיא כגופו והלכה כרשב"ג: (רמב"ם)

פרק ה - משנה ה

נֶאֱמָן הַכֹּהֵן לוֹמַר הֶרְאֵיתִי בְּכוֹר זֶה וּבַעַל מוּם הוּא. הַכּל נֶאֱמָנִים עַל מוּמֵי הַמַּעֲשֵׂר. בְּכוֹר שֶׁנִּסְמֵית עֵינוֹ, שֶׁנִּקְטְעָה יָדוֹ, שֶׁנִּשְׁבְּרָה רַגְלוֹ, הֲרֵי זֶה יִשָּׁחֵט עַל פִּי שְׁלשָׁה בְנֵי הַכְּנֶסֶת, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֲפִלּוּ יֵשׁ שָׁם עֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה, לֹא יִשָּׁחֵט אֶלָּא עַל פִּי מֻמְחֶה:

 ר"ע מברטנורה  הֶרְאֵיתִי בְכוֹר זֶה. לְחָכָם, וְאָמַר לִי שֶׁמּוּם קָבוּעַ הוּא, וְשׁוֹחֲטוֹ, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ לוֹ עֵדִים שֶׁלֹּא הִטִּילוֹ בוֹ. שֶׁהַכֹּהֲנִים חֲשׁוּדִים לְהַטִּיל מוּם בַּבְּכוֹר כְּדֵי לְמָכְרוֹ וּלְהַאֲכִילוֹ כְּחֻלִּין, אֲבָל אֵין חֲשׁוּדִין לֶאֱכֹל קָדָשִׁים תְּמִימִים בַּחוּץ {כב} וְלוֹמַר עַל מוּם עוֹבֵר שֶׁהוּא קָבוּעַ. וְכֹהֵן שֶׁהוּא מֻמְחֶה נֶאֱמָן לָדוּן עַל מוּם הַבְּכוֹר שֶׁהוּא קָבוּעַ וּלְהַתִּירוֹ. וְכֵן נֶאֱמָן הַכֹּהֵן לוֹמַר בְּכוֹר זֶה נָתַן לִי יִשְׂרָאֵל {כג} בְּמוּמוֹ, שֶׁהוּא עָשׂוּי לְהִגָּלוֹת אִם נְתָנוֹ לוֹ יִשְׂרָאֵל בְּמוּמוֹ אִם לָאו, וּמִלְּתָא דַעֲבִידָא לְאִגַּלּוֹיֵי לֹא מְשַׁקְּרֵי בָהּ אֱינָשֵׁי: הַכֹּל נֶאֱמָנִים עַל מוּמֵי הַמַּעֲשֵׂר. הַכֹּהֲנִים חַיָּבִים לְהַפְרִישׁ מַעֲשַׂר בְּהֵמָה כְּיִשְׂרָאֵל. וְהַכֹּל נֶאֱמָנִים לוֹמַר עַל מוּם שֶׁנַּעֲשָׂה בְּבֶהֱמַת מַעֲשֵׂר דְּשֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה הָיָה, וַאֲפִלּוּ הַבְּעָלִים. מִגּוֹ דְאִי בָעֵי שָׁדֵי בֵיהּ מוּמָא בְכֻלֵּיהּ עֶדְרֵיהּ קֹדֶם שֶׁיְּעַשֵּׂר, וְנִמְצָא הַמַּעֲשֵׂר בַּעַל מוּם: שֶׁנִּסְמֵית עֵינוֹ שֶׁנִּקְטְעָה יָדוֹ. דְּהַיְנוּ מוּם מֻבְהָק: בְּנֵי הַכְּנֶסֶת. כְּלוֹמַר שֶׁאֵינָן חֲכָמִים. וְהָנֵי מִלֵּי בְּמָקוֹם שֶׁאֵין יָחִיד מֻמְחֶה, אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ יָחִיד מֻמְחֶה אֵינוֹ נִשְׁחָט אֶלָּא עַל פִּי מֻמְחֶה, וַאֲפִלּוּ בְּמוּם מֻבְהָק. דּוּמְיָא דַהֲפָרַת {כד} נְדָרִים שֶׁבְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ יָחִיד מֻמְחֶה אֵין שְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת מוֹעִילִים: אֲפִלּוּ הָיוּ שָׁם עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. אֲפִלּוּ הָיְתָה סַנְהֶדְרִין בַּמָּקוֹם וְאֵין שָׁם אֶחָד שֶׁנָּטַל רְשׁוּת לְהַתִּיר מוּמֵי הַבְּכוֹר, אֵינוֹ נִשְׁחָט עַל פִּיהֶם וַאֲפִלּוּ בְּמוּם מֻבְהָק, עַד שֶׁיִּהְיֶה שָׁם מֻמְחֶה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {כב} מִפְּנֵי שֶׁהוּא עֲוֹן כָּרֵת. הָרַמְבַּ"ם. וְעַיֵּן סוֹף פֶּרֶק ד': {כג} וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵּרְטוֹ בְשֵׁם לוֹמַר יִשְׂרָאֵל פְּלוֹנִי. וְאַף עַל גַּב דִּבְמִשְׁנָה ה' פֶּרֶק ד' דִּדְמַאי תְּנַן, קַח לִי מִמִּי שֶׁהוּא נֶאֱמָן כוּ' אֵינוֹ נֶאֱמָן, מֵאִישׁ פְּלוֹנִי הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן, הָתָם אִי אָמַר סְתָמָא מָצֵי לְאִשְׁתַּמּוֹטֵי לוֹמַר בְּעֵינַי הָיָה נֶאֱמָן כוּ'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {כד} וְהָכִי לִישְׁנָא דִגְמָרָא. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת, לִישְׁנָא דִקְרָא נָקַט. אֲבָל גַּבֵּי חָכָם שַׁיָּךְ לְשׁוֹן הַתָּרָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  נאמן הכהן לומר הראיתי בכור זה ובעל כו': הכל הנאמנים על מומי המעשר בכור שנסמת כו': אין הכהן חשוד אלא שמא יעשה מום בכוונה בבכור כדי שיהא מותר לו לאוכלו ולמוכרו כמו החולין אבל לאכול קדשים בחוץ אינו חשוד לפיכך אם אמר אני דנתי שזה מום ששחטו עליו הבכור הרי הוא נאמן ונאמן ג"כ לומר בכור זה נתן לי ישראל במומו לפי שהוא מילתא דעבידא לאגלויי מפני ששואלין למי שנתנו לו אם נתנו במום או בלא מום והמום הזה אירע ברשות הכהן שאין נאמן עליו כפי שזכרנו ודע שעד מפי עד כשר לעדות בכור וכן אשה מעידה שהמום הזה אירע בפניה ולא נעשית בכוונה ודע שהכהנים ג"כ מפרישין מעשר בהמה והטעם שמחמתו הכל נאמנים על מומי מעשר לומר שלא באו בכוונה ואפי' הבעלים לפי שאילו רצה אדם היה מטיל מום בכל צאנו ואח"כ מעשרם ומפריש המעשר בעל מום ואח"כ אמר שהמומין האלו הידועים שאין בהן ספק שהן מומין מעמיד עליהן ג' הדיוטות וישחט על פיהן כל זה כשאין באותה מדינה מומחה אבל אם היה שם מומחה לא ישחט אלא על פיו וכן הפרת נדרים אינו מועיל ג' הדיוטות אלא במקום שאין שם מומחה ור' יוסי אומר ואפי' היו מצוין סנהדרין ולא היה במדינה מומחה למומי בהמה לא ישחוט עד שיהא מצוי מומחה ואין הלכה כר' יוסי: (רמב"ם)

פרק ה - משנה ו

הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּכוֹר (וּמְכָרוֹ) וְנוֹדַע שֶׁלֹּא הֶּרְאָהוּ, מַה שֶּׁאָכְלוּ אָכְלוּ וְהוּא יַחֲזִיר לָהֶם אֶת הַדָּמִים. וּמַה שֶׁלֹּא אָכְלוּ, הַבָּשָׂר יִקָּבֵר וְהוּא יַחֲזִיר לָהֶם אֶת הַדָּמִים. וְכֵן הַשּׁוֹחֵט אֶת הַפָּרָה וּמְכָרָהּ וְנוֹדַע שֶׁהִיא טְרֵפָה {כה}, מַה שֶׁאָכְלוּ אָכְלוּ וְיַחֲזִיר לָהֶם אֶת הַדָּמִים. וּמַה שֶּׁלֹּא אָכְלוּ, הֵן יַחֲזִירוּ לוֹ אֶת הַבָּשָׂר וְהוּא יַחֲזִיר לָהֶם אֶת הַדָּמִים. מְכָרוּהוּ לַנָּכְרִים אוֹ הִטִּילוּהוּ לַכְּלָבִים, יְשַׁלְּמוּ לוֹ דְמֵי הַטְּרֵפָה:

 ר"ע מברטנורה  הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּכוֹר. וּמָכַר מִבְּשָׂרוֹ וְנוֹדַע לָנוּ שֶׁלֹּא הֶרְאָהוּ לְחָכָם: מַה שֶּׁאָכְלוּ. הַלּוֹקְחִים אָכְלוּ: וְיַחֲזִיר לָהֶם אֶת הַדָּמִים. מִשּׁוּם קְנָס. שֶׁהֶאֱכִילָם בְּשַׂר אִסּוּר: מְכָרוּהוּ. הַלּוֹקְחִים לְנָכְרִי, הוֹאִיל וְלֹא גָרַם לָהֶם אִסּוּרָא, יְשַׁלְּמוּ לוֹ דְמֵי טְרֵפָה כְּמוֹ שֶׁהִיא נִמְכֶּרֶת בְּזוֹל {כו}, וְהוּא יַחֲזִיר לָהֶם אֶת הַמּוֹתָר. וְגַבֵּי בְכוֹר לֹא תָנֵי מְכָרוּהוּ לְנָכְרִי, דִּבְכוֹר תָּמִים אָסוּר בַּהֲנָאָה {כז}: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {כה} טְרֵפָה. פֵּרוּשׁ שֶׁנִּטְרְפָה בְּוַדַּאי. דְּאִלּוּ מִסָּפֵק כָּל בְּהֵמָה בְּחֶזְקַת שֶׁאֵינָהּ טְרֵפָה וְאֵינָהּ צְרִיכָה בְּדִיקָה, דִּבְדִיקַת סִרְכוֹת דְּבָרֵאָה אֵינָן אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן. אֲבָל בַּבְּכוֹר תְּנַן וְנוֹדַע שֶׁלֹּא הֶרְאָהוּ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוּם, סְתָמָא בְחֶזְקַת שֶׁאֵין בּוֹ מוּם. וְעוֹד, אֲפִלּוּ נִמְצָא בוֹ מוּם כֵּיוָן שֶׁנִּשְׁחַט שֶׁלֹּא עַל פִּי מֻמְחֶה אָסוּר, כִּדְאִפְסַק הִלְכָתָא כְּרַבִּי מֵאִיר, בְּמִשְׁנָה ג' פֶּרֶק ד'. סְמַ"ע: {כו} כְּלוֹמַר, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ טְרֵפָה שֶׁנִּמְכֶּרֶת בְּזוֹל. וְהָא וַדַּאי שֶׁאִם מְכָרָהּ בְּיֹקֶר שֶׁמְּחַשֵּׁב כְּפִי הַדָּמִים שֶׁקִּבֵּל: {כז} וַאֲנִי תָמֵהַּ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאָסוּר בַּהֲנָאָה, אֵינוֹ תוֹפֵס אֶת דָּמָיו, שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁתּוֹפֵס אֶת דָּמָיו לִהְיוֹת כָּמוֹהוּ אֶלָּא עֲבוֹדָה זָרָה וּשְׁבִיעִית. אֲבָל נִרְאֶה לִי דְּהַיְנוּ טַעֲמָא דְלָא תָנֵי גַבֵּי בְכוֹר, דְּאַף עַל גַּב דִּבְמוּמוֹ שָׁרֵי אֲפִלּוּ לְנָכְרִי כְּדִתְנַן בְּמִשְׁנָה ב', מִכָּל מָקוֹם לֹא שְׁכִיחָא לְמֶעֱבַד הָכִי, לְפִי שֶׁיִּשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים הֵן וּמְחַבְּבִים דָּבָר שֶׁהָיָה עָלָיו קְדֻשָּׁה שֶׁלֹּא לְהַאֲכִילוֹ לָכֶלֶב וּלְנָכְרִי. וְאִין הָכִי נַמִּי אִי אִתְרְמֵי דִמְכָרוּהוּ דְדִינוֹ שָׁוֶה: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  השוחט את הבכור ומכרו ונודע שלא הראהו כו': ענין מה שאמר ישלמו לו את הדמים שמחשבים עמו בדמי טרפה ומנכין אותו מן הדמים שנתנו ומחזיר להן המותר: (רמב"ם)

פרק ו


פרק ו - משנה א

עַל אֵלּוּ מוּמִין שׁוֹחֲטִין אֶת הַבְּכוֹר, נִפְגְּמָה אָזְנוֹ מִן הַסְּחוּס, אֲבָל לֹא מִן הָעוֹר, נִסְדְּקָה {ד} אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חָסְרָה, נִקְּבָה מְלֹא כַרְשִׁינָה, אוֹ שֶׁיָּבָשָׁה. אֵיזוֹ הִיא יְבֵשָׁה, כֹּל שֶׁתִּנָּקֵב וְאֵינָהּ מוֹצִיאָה טִפַּת דָּם. רַבִּי יוֹסֵי בֶּן מְשֻׁלָּם אוֹמֵר, יְבֵשָׁה, שֶׁתְּהֵא נִפְרָכֶת:

 ר"ע מברטנורה  עַל אֵלּוּ מוּמִין. נִפְגְּמָה. אֵין פְּגִימָה בְּלֹא חֶסְרוֹן. אֲבָל סֶדֶק מַשְׁמַע נַמִּי בְּלֹא חֶסְרוֹן. וְשִׁעוּר פְּגִימָה, כְּדֵי שֶׁתַּחְגֹּר בָּהּ צִפֹּרֶן {א}: הַסְּחוּס. תְּנוּךְ הָאֹזֶן שֶׁקּוֹרִין טנרו"ם בְּלַעַ"ז {ב}: אֲבָל לֹא מִן הָעוֹר. דְּעוֹר הָדַר בָּרִיא וְלֹא הָוֵי מוּמָא. וְהַאי עוֹר הַיְנוּ אַלְיָה רַכָּה שֶׁל אֹזֶן {ג}: נִקְּבָה מְלֹא כַרְשִׁינָה. שֶׁיֵּשׁ בַּחֲלַל הַנֶּקֶב שִׁעוּר גַּרְגִּיר שֶׁל כַּרְשִׁינָה, בֵּין שֶׁהַנֶּקֶב אָרֹךְ בֵּין עָגֹל, אִם יֵשׁ בְּכֻלָּן כְּדֵי לְהִצְטָרֵף בַּחֲלָלוֹ כְּשִׁעוּר גַּרְגִּיר שֶׁל כַּרְשִׁינָה, הֲרֵי זֶה מוּם: שֶׁתְּהֵא נִפְרָכֶת. נַעֲשֵׂית פֵּרוּכִים וּפְתִיתִים כְּשֶׁמְּמַשְׁמְשִׁים בָּהּ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי. וְכָל הָנֵי מוּמִין דַּחֲשִׁיב בְּמַתְנִיתִין שֶׁשּׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶן אֶת הַבְּכוֹר יָלְפִינַן מִקְּרָאֵי, דִּכְתִיב (דְּבָרִים טו) וְכִי יִהְיֶה בּוֹ מוּם, כְּלָל. פִּסֵּחַ אוֹ עִוֵּר, פְּרָט. כָּל מוּם רַע, חָזַר וְכָלַל. כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל, אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְעֵין הַפְּרָט. מָה הַפְּרָט מְפֹרָשׁ מוּמִין שֶׁבְּגָלוּי וְאֵינוֹ חוֹזֵר, אַף כָּל מוּמִין שֶׁבְּגָלוּי וְאֵינוֹ חוֹזֵר {ה}: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {א} שֶׁתְּעַכֵּב בָּהּ צִפֹּרֶן. רַשִׁ"י: {ב} וְזֶה לְשׁוֹן הַתּוֹסָפוֹת, בְּדַל אֹזֶן [עָמוֹס ג] מְתֻרְגָּם הַסְּחוּס דְּאוּדְנָא. עַד כָּאן. וְאִם כֵּן הַהֵ"א שָׁרְשִׁית. אֲבָל הָרַמְבַּ"ם הֶעְתִּיק סְחוּס. וּבְפֶרֶק י"ד דִּנְגָעִים מִשְׁנָה ט' כָּתַב הָרַ"ב תְּנוּךְ זֶה גֶּדֶר הָאֶמְצָעִי שֶׁל אֹזֶן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ג} מַשְׁמַע שֶׁהוּא הָעוֹר שֶׁבְּתַחְתִּית הָאֹזֶן. וּלְשׁוֹן הַטּוּר, הָעוֹר שֶׁבִּשְׂפַת הָאֹזֶן. עַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ד} נִסְדְּקָה. תָּנוּ רַבָּנָן הַסֶּדֶק, כָּל שֶׁהוּא. גְּמָרָא: {ה} גְּמָרָא, וְאֵימָא מָה הַפְּרָט מְפֹרָשׁ כוּ' וּבוֹטֵל מִמְּלַאכְתּוֹ כוּ' אַף כָּל כוּ', אַלָּמָה תְנַן נִפְגְּמָה אָזְנוֹ. וּמְשָׁנֵי כָּל מוּם רַע רִבּוּיָא הוּא. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י וְלֹא דָרְשִׁינַן לֵיהּ בִּכְלָל וּפְרָט. וּפָרְכִינַן, אִי הָכִי מוּמִין שֶׁבַּסֵּתֶר נַמִּי, אַלָּמָה תְנַן כוּ', בָּעִינַן מוּם רַע וְלֵיכָּא. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, מוּם רַע לֹא מִקְּרֵי אֶלָּא בְגָלוּי שֶׁמְּנַוְּלוֹ כוּ': (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  על אלו מומין שוחטין את הבכור נפגמה כו': נפגמה ר"ל חסרה כגון שנחתך ממנה מגוף הסחוס לא מן הקצה העליון שהוא דומה לעור ונקרא בשם הסחוס: מלא כרשינה שיעור גרגר כרשינה ואפי' היה הנקב לאורך או על איזה צורה שיהיה שמצטרף ממנו כשיעור כרשינה הרי זה מום: נפרכת בין האצבעות ונעשית פתיתין ואין הלכה כר' יוסי: (רמב"ם)

פרק ו - משנה ב

רִיס שֶׁל עַיִן שֶׁנִּקַּב, שֶׁנִּפְגַּם, שֶׁנִּסְדַּק {ו}, הֲרֵי בְעֵינָיו דַּק, תְּבַלּוּל {ז}, חִלָּזוֹן נָחָשׁ, וְעֵנָב. וְאֵיזֶהוּ תְּבַלּוּל, לָבָן הַפוֹסֵק בַּסִּירָא וְנִכְנָס בַּשָּׁחוֹר. בַּשָּׁחוֹר וְנִכְנָס בַּלָּבָן {ח}, אֵינוֹ מוּם, שֶׁאֵין מוּמִים בַּלָּבָן:

 ר"ע מברטנורה  רִיס שֶׁל עַיִן. עַפְעַף שֶׁל עַיִן: הֲרֵי בְעֵינָיו. כְּלוֹמַר הֲרֵי שֶׁיֵּשׁ בְּעֵינָיו: דַּק. טיל"א בְּלַעַ"ז: חִלָּזוֹן נָחָשׁ. הַיְנוּ חִלָּזוֹן הַיְנוּ נָחָשׁ, וְקוֹרֵהוּ נָחָשׁ שֶׁעָשׂוּי מְנֻמָּר כְּנָחָשׁ. וְהוּא בָּשָׂר נוֹסָף הַנִּמְשָׁךְ וְחוֹפֶה קְצָת מִן הַשָּׁחֹר שֶׁבָּעַיִן, וְקוֹרִין לוֹ בַּעֲרָבִי טפר"א, כְּמוֹ שֶׁקּוֹרִין לַצִּפֹּרֶן טַפְרָא, לְפִי שֶׁהוּא חוֹפֶה אֶת הָעַיִן כְּדֶרֶךְ שֶׁהַצִּפֹּרֶן חוֹפָה בְשַׂר הָאֶצְבַּע: וְעֵנָב. שֶׁיֵּשׁ בְּעֵינוֹ כְגַרְגִּיר שֶׁל עֵנָב: לָבָן הַפּוֹסֵק בַּסִּירָא. סִירָא הַיְנוּ שׁוּרָה שֶׁבָּעַיִן סְבִיב הַשָּׁחֹר שֶׁמִּשָּׁם מַרְאִית הָעַיִן בָּאָה. וְאִם חוּט לָבָן יוֹצֵא מִן הַלָּבָן שֶׁבָּעַיִן וּפוֹסֵק אוֹתָהּ שׁוּרָה וְנִכְנָס בַּשָּׁחֹר הָוֵי מוּם: שָׁחֹר וְנִכְנָס בַּלָּבָן. אִם חוּט אֶחָד שָׁחֹר יוֹצֵא מִן הַשָּׁחֹר שֶׁבָּעַיִן וּפוֹסֵק בַּסִּירָא וְנִכְנָס בַּלָּבָן: אֵינוֹ מוּם שֶׁאֵין מוּמִין בַּלָּבָן. דְּלָאו עַיִן הוּא אֶלָּא שֻׁמַּן הָעַיִן: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {ו} שֶׁנִּקַּב כוּ'. בְּכֻלְּהוּ כָתַב הָרַמְבַּ"ם שֶׁהֵן בְּכָל שֶׁהֵן, וּשְׁלֹשָׁה מוּמִין אֵלּוּ, בִּכְלַל חָרוּץ הָאָמוּר בַּתּוֹרָה: {ז} דַּק כוּ'. כְּתִיבֵי בְמוּמֵי אָדָם. וּבְתוֹרַת כֹּהֲנִים, מִנַּיִן לָתֵת אֶת הָאָמוּר בַּבְּהֵמָה בָּאָדָם וְאֶת הָאָמוּר בָּאָדָם בַּבְּהֵמָה, תַּלְמוּד לוֹמַר גָּרָב גָּרָב לִגְזֵרָה שָׁוָה, יַלֶּפֶת יַלֶּפֶת לִגְזֵרָה שָׁוָה: {ח} בַּשָּׁחֹר כוּ'. לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם וְאִם צָמַח בַּשָּׁחֹר שׁוּם דָּבָר בַּמֶּה שֶׁנִּרְאֶה לָעַיִן וְנִמְשָׁךְ בַּלָּבָן: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  ריס של עין שנקב שנפגם שנסדק הרי בעיניו כו': ריס העין שם העפעף האחד משני עפעפי העין ושם הלבן לובן העין: ודק פירושו רושם וכבר נתבאר שכל מה שאירע בלבן לבדו אינו מום ולפיכך אם היה הרושם הזה תבלול לבן בשחור העין והיתה גומא בעין שהיא נראת שפלה הרי הוא כשר ואינו מום ואם היתה בולטת על שטח העין הרי הוא מום ואם היתה כמו גרגר שחור בולט בשחור העין הרי זה ג"כ נקרא דק אבל אינו מום ואם נעשית גומא כל שהוא בשחור העין הרי זה מום: וחלזון נחש שני שמות נגררים על ענין אחד הוא שיצמח בעין בשר מותר וימשך עד שחופה קצת משחור העין ושמו המפורסם אצל הרופאים בלשון ערב טפרא (אמר המעתיק וכן קורין לצפורן האצבע טפרא בלשון ערבי): ותבלול הוא הערבוב ונגזר מן בלול והוא שיתערב הלבן עם השחור ויש לו שר דינים והוא שאם נראה כאילו מן הלבן נכנס שום דבר בשחור העין הרי הוא מום והוא מה שאמר לבן הפוסק בסירא ונכנס בשחור ואם צמח בשחור שום דבר במה שנראה לעין ונמשך בלבן אינו מום והוא ענין מה שאמר נמשך בשחור ונכנס בלבן אינו מום: וסירא הוא שפת הלבן לפי שקרומי העין כוללין כל העין ומקיפין אותם זולתי הלבן שהוא מקיף לקרום הקרניים מכל צדדין סביב לשחור העין ר"ל סביבות המקום הנראה מן העין שמתהפך למראה השחרות או התכלת ואינו מקיף כל העין ואיני בא להגיד סיבות מאורעות התחלואין האלו ולא מקום החולי בצמצום באיזה קרום יהיה ואיזה מהן ראוי ליקרא חולי על האמת ומה הוא הנגרר אחרי החולי לפי שאין כוונתי להודיע אלא הדבר שכשרואים אותו אומרים עליו זה הוא מום וזו היא הכוונה בכאן לא לרפאות אלו התחלואים עד שנצטרך לדעת סיבותם ומקומותם ואיזה מהן חולי: (רמב"ם)

פרק ו - משנה ג

חֲוַרְוָד וְהַמַּיִם הַקְּבוּעִים. אֵיזֶהוּ חֲוַרְוָד הַקָּבוּעַ, כֹּל שֶׁשָּׁהָה שְׁמוֹנִים יוֹם. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר, בּוֹדְקִין אוֹתוֹ שְׁלשָׁה פְעָמִים בְּתוֹךְ שְׁמוֹנִים יוֹם. וְאֵלּוּ הֵם מַיִם הַקְּבוּעִים, אָכַל לַח וְיָבֵשׁ שֶׁל גְּשָׁמִים, לַח וְיָבֵשׁ שֶׁל שְׁלָחִים. אָכַל הַיָּבֵשׁ וְאַחַר כָּךְ אָכַל הַלַּח, אֵינוֹ מוּם, עַד שֶׁיֹּאכַל הַיָּבֵשׁ אַחַר הַלַּח:

 ר"ע מברטנורה  חֲוַרְוַד. כְּמִין טִפִּין לְבָנוֹת בָּעַיִן. תַּרְגּוּם לָבָן, חִיוַר: וְהַמַּיִם. הַיּוֹרְדִים אֶל הָעַיִן וּמוֹנְעִים הָרְאוּת: הַקְּבוּעִים. אַתַּרְוַיְהוּ קָאֵי, אַחֲוַרְוָד וְהַמַּיִם: בּוֹדְקִין אוֹתוֹ שְׁלֹשָׁה פְעָמִים בְּתוֹךְ שְׁמוֹנִים יוֹם. בְּכָל עֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה יוֹם שֶׁהוּא שְׁלִישׁ הַזְּמַן שֶׁל שְׁמוֹנִים יוֹם בְּקֵרוּב בּוֹדְקִים אוֹתוֹ אִם הָלַךְ הַחֲוַרְוָד. וְאִם הָלַךְ, אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר, מוֹנִין לוֹ שְׁמוֹנִים יוֹם מִיּוֹם שֶׁחָזַר. וְאֵין הַחֲוַרְוָד קָבוּעַ עַד שֶׁיַּעֲמֹד שְׁמוֹנִים יוֹם. וְאִי לֹא בְּדָקוּהוּ בְּתוֹךְ שְׁמוֹנִים יוֹם, אַף עַל פִּי שֶׁנִּמְצָא הַחֲוַרְוָד שָׁם בְּיוֹם שְׁמוֹנִים לֹא הָוֵי מוּם, דְּשֶׁמָּא בֵּינְתַיִם הָלַךְ וְחָזַר. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס: אֵלּוּ הֵן הַמַּיִם הַקְּבוּעִים. כְּלוֹמַר בְּמַאי יָדְעִינַן אִי קְבוּעִים אוֹ עוֹבְרִים: אָכַל לַח וְיָבֵשׁ שֶׁל גְּשָׁמִים. אִם הֶאֱכִילוּהוּ לִרְפוּאָה תֶּבֶן וְחָצִיר שֶׁקּוֹרִין פיינ"ו בְּלַעַ"ז: לַח. הַגָּדֵל בַּאֲדָר וַחֲצִי נִיסָן: וְיָבֵשׁ. הַגָּדֵל בֶּאֱלוּל וַחֲצִי תִשְׁרֵי: שֶׁל גְּשָׁמִים. הַיְנוּ שֶׁגָּדֵל בִּשְׂדֵה בֵית הַבַּעַל {ט}. וּמַתְנִיתִין חַסּוֹרֵי מִחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי, אָכַל לַח וְיָבֵשׁ שֶׁל גְּשָׁמִים הֲרֵי זֶה מוּם, שֶׁל בֵּית הַשְּׁלָחִין אֵינוֹ מוּם. וְדִגְשָׁמִים נַמִּי, אָכַל יָבֵשׁ וְאַחַר כָּךְ אָכַל לַח אֵינוֹ מוּם, עַד שֶׁיֹּאכַל יָבֵשׁ אַחַר הַלַּח: שֶׁל בֵּית הַשְּׁלָחִין. אֶרֶץ הַצְּרִיכָה לְהַשְׁקוֹת לֹא הָוֵי רְפוּאָה, וְלֹא בָּדְקִינַן בֵּיהּ: אָכַל יָבֵשׁ וְאַחַר כָּךְ לַח. לִרְפוּאָה, אֵין זוֹ רְפוּאָתוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְרַפֵּא בְכָךְ אֵינוֹ מוּם: עַד שֶׁיֹּאכַל יָבֵשׁ אַחַר הַלָּח. זוֹ הִיא דֶּרֶךְ רְפוּאָתוֹ, תֶּבֶן וְחָצִיר הַגָּדֵל בַּאֲדָר וַחֲצִי נִיסָן מַאֲכִילִין אוֹתוֹ בַּאֲדָר וַחֲצִי נִיסָן, וְתֶבֶן וְחָצִיר הַגָּדֵל בֶּאֱלוּל וַחֲצִי תִשְׁרֵי מַאֲכִילִין אוֹתוֹ בֶּאֱלוּל וַחֲצִי תִשְׁרֵי. דְּלֹא שָׁחְטִינַן לֵיהּ עַד שֶׁיַּעַבְרוּ עָלָיו כָּל יְמֵי הַקַּיִץ וְיִבְדֹּק בִּשְׁנֵיהֶם, וְאִם לֹא נִתְרַפֵּא הָוֵי מוּם. וְצָרִיךְ שֶׁיֹּאכַל מֵהֶם לֹא פָּחוֹת מִכַּגְּרוֹגֶרֶת בְּכָל סְעֻדָּה וּסְעֻדָּה כָּל שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים בִּתְחִלַּת הַסְּעֻדָּה וּלְאַחַר שֶׁשָּׁתָה, וְלֹא יִהְיֶה כָּפוּת בְּשָׁעָה שֶׁאוֹכֵל הָעֲשָׂבִים הַלָּלוּ לִרְפוּאָה, וְלֹא יִהְיֶה יְחִידִי אֶלָּא עִם חֲבֵרָיו, בַּשָּׂדֶה וְלֹא בְתוֹךְ הָעִיר. וְאִם שָׁלְמוּ כָּל הַתְּנָאִים הַלָּלוּ וְלֹא נִתְרַפֵּא הָוֵי מוּם וְשׁוֹחֲטִין עָלָיו: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {ט} דְּסַגִּי לֵיהּ בַּגְּשָׁמִים. רַשִׁ"י: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  חורור והמים הקבועים איזה חורור הקבוע כל כו': חורור הוא שיעור שיטרד הראות מהעצבים האלו וידוע זה כשאירע פתאום: והמים הם המים היורדים בעין המפורסם אצל בני אדם ומה שאמר הקבועים הוא שב אל המים והחורור לפעמים יתמסמס הסתום ויסורו המים ויתפזרו ולא יעמדו ולפעמים תהיה הראיה נעדרת מחמת סיבות אחרות ויבריא אחרי כן ולפיכך אמר שצריך לדעת שהחורור קבוע כשיתקיים שמונים יום שלא יראה וא"ר חנינא שצריך לבדוק אותה בכל ששה ועשרים יום ושלשים יום משעה שאנו מרגישים בו נמצא שהוא רואה וחזר שאינו רואה ממחרת יום הבדיקה דרך משל מונין לו פ' יום אחריו משעת העדר הראיה ובודקין אותו בכל שלישית מהזמן הזה ג"כ ויודע שהמים קבועים ג"כ אם עמדו זמן אחר כן הודיע הזמן ההוא והודיע שהוא הזמן ידוע מפרקי השנה ואינו כמו השמונים יום שזכרנו שהוא מנין זמן באיזו פרק מפרקי השנה שיהיה ולפיכך אמר אם אכל העשב הלח והיבש בזמן הקור ולא הבריא או אכל העשב הלח והיבש שצומח בארצות הציה ולא הבריא או אכל העשב היבש שבזמן הקיץ ואח"כ אכל העשב הלח שצומח אח"כ בתחלת החום ולא הבריא הרי הוא לא יהא בעל מום עם כל זה לפי שלא נקבע המום עדיין ואפשר שיבריא ואם אכל עשב לח החם עד אדר וניסן ועמד בענין זה שלא ראה ואכל אחר כן יתר העשב שיבש בארץ בזמן החורף אלול וחצי תשרי ולא הבריא הרי אלו מים קבועים וישחט על המום הזה ולפחות שמאכילים אותו מהן כגרוגרות וכל שמוסיפין ה"ז משובח מפני שיש להן תועלת ר"ל לעשבים האלו הלחים והיבשים בחולי זה וצריך להאכילו מן העשבים האלו בזמן הזה כגרוגרת או יותר בכל סעודה וסעודה וקודם סעודה ואחר שתיה יהיה מותר ר"ל שלא יהא כפות בשעה שיאכל הגרוגרת הזאת ויהיה עם חבירו ויהיה בשדה ולא בעיר וכשעושין כן כל הזמן הנזכר ולא הבריא הרי הן מים קבועים והלכה כר' חנינא בן אנטיגנוס: (רמב"ם)

פרק ו - משנה ד

חָטְמוֹ שֶׁנִּקַּב, שֶׁנִּפְגַּם, שֶׁנִּסְדַּק, שְׂפָתוֹ שֶׁנִּקְּבָה, שֶׁנִּפְגְּמָה, שֶׁנִּסְדְּקָה, חִטָּיו הַחִיצוֹנוֹת שֶׁנִּפְגְּמוּ אוֹ שֶׁנִּגְמְמוּ, וְהַפְנִימִיּוֹת שֶׁנֶּעֱקָרוּ {יא}. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר, אֵין בּוֹדְקִין מִן הַמַּתְאִימוֹת וְלִפְנִים, אַף לֹא אֶת הַמַתְאִימוֹת:

 ר"ע מברטנורה  חָטְמוֹ שֶׁנִּקַּב וְכוּ'. וְהוּא שֶׁנִּקְּבוּ מְחִצּוֹת הַחִיצוֹנִיּוֹת שֶׁל חֹטֶם, שֶׁהַנֶּקֶב נִרְאֶה מִבַּחוּץ. אֲבָל אֵינוֹ נִרְאֶה אֶלָּא מִבִּפְנִים כְּגוֹן שֶׁנִּקְּבָהּ מְחִצָּה הַחוֹלֶקֶת אֶת הַחֹטֶם, אֵינוֹ מוּם, שֶׁסֵּתֶר הוּא, וַאֲנַן יָלְפִינַן מִכְּלָל וּפְרָט וּכְלָל דְּמוּמִין שֶׁבַּגָּלוּי בָּעִינַן: שֶׁנִּפְגַּם. וְיֵשׁ בּוֹ חֶסְרוֹן: שֶׁנִּסְדָּק. וְאֵין בּוֹ חֶסְרוֹן. וְשִׁעוּר פְּגִימָה, כְּדֵי שֶׁתַּחְגֹּר בָּהּ צִפֹּרֶן: שְׂפָתוֹ. שׁוּרָה חִיצוֹנָה שֶׁל שָׂפָה. כְּלוֹמַר חֻדָּהּ הַחִיצוֹן: חִטָּיו הַחִיצוֹנִיּוֹת. הַשִּׁנַּיִם שֶׁבְּאֶמְצַע הַפֶּה: שֶׁנִּפְגְּמוּ. נֶחֶסְרוּ: נִגְמְמוּ. נִמּוֹקוּ {י}, וְלֹא נִשְׁאַר מֵהֶם אֶלָּא רֹשֶׁם מֻעָט, וְאֵינָן בּוֹלְטוֹת כְּמוֹ שֶׁרְגִילִים לִהְיוֹת: וְהַפְּנִימִיּוֹת. שִׁנַּיִם הַגְּדוֹלוֹת שֶׁקּוֹרִין משילא"ש, שֶׁנֶּעֶקְרוּ לְגַמְרֵי. אֲבָל נִפְגְּמוּ וְנִגְמְמוּ לֹא הָוֵי מוּם: אֵין בּוֹדְקִין מִן הַמַּתְאִימוֹת וְלִפְנִים. שִׁנַּיִם הַגְּדוֹלוֹת שֶׁאַחַת נִרְאֵית כִּשְׁתַּיִם וַעֲשׂוּיוֹת כִּתְאוֹמוֹת, מִשָּׁם וְלִפְנִים אֵינוֹ נֶחְשָׁב מוּם מִפְּנֵי שֶׁהוּא סֵתֶר. וְהֵן עַצְמָן שֶׁנֶּעֶקְרוּ לֹא הָוֵי מוּם. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {י} דְּנִגְמַם מִמֵּילָא מַשְׁמַע, וְלֹא בִידֵי אָדָם. אֲבָל הֵיכָא דִתְנַן גּוֹמֵם מְפָרֵשׁ הָרַ"ב כּוֹרֵת. כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בְּמִשְׁנָה ד' פֶּרֶק ב' דְּכִלְאַיִם. וּלְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם שֶׁנֶחְתְּכוּ, וְנִמּוּקוֹ כוּ': {יא} וְהַפְּנִימִיּוֹת כוּ'. שֶׁהֲרֵי בְעֵת שֶׁפּוֹתַחַת פִּיהָ וְצוֹוַחַת הֵן נִרְאִין חֲסֵרִין. הָרַמְבַּ"ם: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  חוטמו שנקב שנפגם שנסדק שפתו שנקבה כו': חוטיו החיצונות שנפגמו או שנגממו והפנימיות כו': וכן אם ניקב הבשר המפסיק האף לשני נקבים עד שיהא עובר בין שני הנקבים אם היה לו בחלק הנראה על פני האדמה הרי הוא מום ואם היה תחת העור ר"ל לצד העליון מן האף אינו מום: וחוטיו החיצונות הן שני החוטים הבולטים בגופו של חיך קרוב לשיפוע כובע והן נראין לעין בשעה שפותח בעל חיים את פיו וחוטיו הפנימיות הן הפיקות והן הנה שקורא ר' חנינא מתאימות מפני שהן מזדווגות ויש אומרים חוטיו שיניו וחוטיו הפנימיות הטוחנות: וכבר ידעת שהפגימה היא חסרון וסדיקת בקע: ונגממו הוא שרזו ונימקו עד שלא נשאר בהן אלא רושם מעט ואינן בולטות כמו שהיו והכל מודים שמן הפיקה ולפנים אל הגוף אין חוששין לחסרון ולא יהיה שם מום אמרו מום כלל פסח או עור פרט כל מום רע חזר וכלל כלל ופרט וכלל אין אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש מומין שבגלוי ואינן חוזרים אף כל מומין שבגלוי ואינם חוזרים לפיכך אין אנו קורין למה שאירע בפנים מבית הבליעה ובני המעים מום והמחלוקת הוא בפיקות עצמן שהחכמים אומרים אם נעקרו מעיקרן הרי הוא מום ור' חנינא אומר שהן עצמן כלפנים ואין הלכה כר' חנינא בן אנטיגנוס: (רמב"ם)

פרק ו - משנה ה

נִפְגַּם הַזּוֹבָן, אוֹ עֶרְיָה שֶׁל נְקֵבָּה בַּמֻּקְדָּשִׁים, נִפְגַּם הַזָּנָב מִן הָעֶצֶם, אֲבָל לֹא מִן הַפֶּרֶק, אוֹ שֶׁהָיָה רֹאשׁ הַזָּנָב מַפְצִיל עֶצֶם, אוֹ שֶׁיֵּשׁ (בָּשָׂר) בֵּין חֻלְיָא לְחֻלְיָא מְלֹא אֶצְבַּע:

 ר"ע מברטנורה  הַזּוֹבָן. הַנַּרְתֵּק שֶׁהַגִּיד שֶׁל בְּהֵמָה חָבוּי בּוֹ. כְּשֶׁנִּפְגַּם הָוֵי מוּם דְּלֹא הָדַר בָּרִיא, אֲבָל נִטַּל לֹא הָוֵי מוּם, דְּחוֹזֵר לְאֵיתָנוֹ {יב}: עֶרְיָה שֶׁל נְקֵבָה. בֵּית הָעֶרְוָה הַבּוֹלֵט לַחוּץ וְנִרְאֶה עַל שְׁאָר שֶׁטַח הַגּוּף: בְּמֻקְדָּשִׁים. בִּשְׁאָר קָדָשִׁים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן נְקֵבָה, כְּגוֹן שְׁלָמִים, דְּאִלּוּ בַבְּכוֹר לֵיכָּא נְקֵבָה: אֲבָל לֹא מִן הַפֶּרֶק. דְּנִפְגַּם בֵּין הַפְּרָקִים מַעֲלֶה אֲרוּכָה, כְּשֶׁלֹּא נֶחְתַּךְ כָּל הַזָּנָב: אוֹ שֶׁהָיָה רֹאשׁ הַזָּנָב מַפְצִיל עֶצֶם. הַזָּנָב הַתָּלוּי לְמַטָּה נִקְלַף הָעוֹר וּבָשָׂר וְנִשְׁאַר הָעֶצֶם מְגֻלֶּה, שׁוּב אֵין מַעֲלֶה אֲרוּכָה, הוֹאִיל וּבְרֹאשׁ הַזָּנָב הוּא: מַפְצִיל. כְּמוֹ אֲשֶׁר פִּצֵּל [בְּרֵאשִׁית ל]. פֵּרוּשׁ אַחֵר, שֶׁנֶּחֱלַק הַזָּנָב בְּקָצֵהוּ לִשְׁתֵּי זְנָבוֹת וּבְכָל אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן עֶצֶם: וּבֵין חֻלְיָא לְחֻלְיָא מְלֹא אֶצְבָּע. שֶׁחֻלְיוֹת שֶׁל זָנָב רְחוֹקוֹת זוֹ מִזּוֹ מְלֹא אֶצְבַּע, דְּהַיְנוּ רֹחַב גֻּדָל: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {יב} גְּמָרָא. וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. וְאַל תִּתְמַהּ, שֶׁהֲרֵי בִּטְרֵפוֹת אַתָּה מוֹצֵא כֵן בְּנִטַּל הַטְּחוֹל: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  נפגם הזובן או עריה של נקבה במוקדשין כו': זובן הוא העור התלוי בזכרות הבהמה שהגיד מתקשה משם ואם נחתך הכיס מעיקרו אינו מום ואם נפגם הגיד עצמו אינו מום לפי שאינו בולט בבהמה כמו שאמרנו ועל כן אין חוששין לחסרונו: ועריה כלי הנקבות הבולט ממנו על שטח הגוף נפגם: ומה שאמר במוקדשים לפי שהבכור לא יהיה אלא זכר והתועלת שיש כשנודע המום ממיוחד בנקבה הוא לשאר קדשים. מפציל עצם שיהא קצה של זנב כשתי זנבות ובכל אחד משתיהן עצם או שיהיו החוליות רחוקות זו מזו כמו שאמר: (רמב"ם)

פרק ו - משנה ו

אֵין לוֹ בֵיצִים, (אוֹ) אֵין לוֹ אֶלָּא בֵּיצָה אֶחָת. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, אִם יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי כִיסִין, יֵשׁ לוֹ שְׁתֵּי בֵיצִים. אֵין לוֹ אֶלָּא כִיס אֶחָד, אֵין לוֹ אֶלָּא בֵיצָה אֶחָת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מוֹשִׁיבוֹ עַל עַכּוּזוֹ וּמְמַעֵךְ, אִם יֵשׁ שָׁם בֵּיצָה, סוֹפָהּ לָצֵאת. מַעֲשֶׂה שֶׁמִּעֵךְ וְלֹא יָצָאת, וְנִשְׁחַט וְנִמְצֵאת דְּבוּקָה בַּכְּסָלִים, וְהִתִּיר רַבִּי עֲקִיבָא וְאָסַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי:

 ר"ע מברטנורה  אֵין לוֹ בֵיצִים אוֹ אֵין לוֹ אֶלָּא בֵיצָה אֶחָת. מַתְנִיתִין חַסּוֹרֵי מִחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי, אֵין לוֹ שְׁתֵּי בֵיצִים בִּשְׁתֵּי כִיסִין {יג} אֶלָּא בְכִיס אֶחָד, אִי נַמִּי שְׁנֵי כִיסִין וּבֵיצָה אַחַת, הֲרֵי זֶה מוּם: רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר אִם יֶשׁ לוֹ שְׁנֵי כִיסִים. אַסֵּיפָא פָלֵיג, דְּקָאָמַר תַּנָּא קַמָּא אִם אֵין לוֹ אֶלָּא בֵּיצָה אַחַת וּשְׁנֵי כִיסִין הָוֵי מוּם, לֹא הִיא, דְּכָל שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי כִיסִין בְּיָדוּעַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי בֵיצִים. אֲבָל אָרֵישָׁא מוֹדֶה דְּכִי אֵין לוֹ אֶלָּא כִיס אֶחָד כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא בֵּיצָה אַחַת דָּמֵי: רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר. בְּיָדוּעַ לֹא אָמְרִינַן, אֶלָּא מוֹשִׁיבוֹ עַל עַכּוּזוֹ גָּרְסִינַן {יד}. וְדֻגְמָתוֹ {טו} בְּפֶרֶק כֵּיצַד מְעַבְּרִין [עֵרוּבִין נד] עַכּוּזוֹ תְנַן אוֹ אַכּוּזוֹ תְנַן. עַל עַכּוּזוֹ, עַל עַגְבָתוֹ אַחַת מוֹשִׁיבִין אֶת הַבְּכוֹר שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא בֵּיצָה אַחַת בִּשְׁנֵי כִיסִין: וּמְמַעֵךְ. וּמְמַשְׁמֵשׁ בַּכִּיס וּבַכְּסָלִים: אִם יֵשׁ שָׁם בֵּיצָה אַחַת סוֹפָהּ לָצֵאת. וְאִם אֵינָהּ יוֹצְאָה הָוֵי מוּם: וְהִתִּיר רַבִּי עֲקִיבָא. דַּהֲוֵי מוּם, הוֹאִיל וְלֹא מְצָאָהּ בִּמְקוֹמָהּ כְּשֶׁמִּעֵךְ וּמִשְׁמֵשׁ. וְכֵן הֲלָכָה: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {יג} פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י, דְּכָל בְּהֵמָה יֵשׁ לָהּ לְכָל בֵּיצָה כִּיס אֶחָד, לְפִי שֶׁהַכִּיס חָלוּק בְּאֶמְצָעִיתוֹ וּמִבַּחוּץ נִכָּר שֶׁהֲרֵי בְאֶמְצַע הוּא מְשֻׁקָּע וְנִרְאֵית בּוֹ שׁוּרָה הָעֲמֻקָּה. עַד כָּאן. וְהוּא הַדִּין דְּנֶחְשָׁב בְּאִידָךְ פִּרְקִין גַּבֵּי מוּמֵי אָדָם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יד} רַשִׁ"י. וְלֹא אֲתוֹ לַאֲפוֹקֵי אַכּוּזוֹ בְאָלֶ"ף, דְּהָא אִיכָּא נַמִּי הָתָם דְּתָנֵי אַכּוּזוֹ. אֶלָּא נִרְאֶה לִי דְאָתֵי לַאֲפוֹקֵי הַגִּרְסָא שֶׁהֶעְתִּיק הָרַמְבַּ"ם דְּגָרַס הַרְגִּיזוֹ: {טו} לֹא דִיֵּק בְּלִישָׁנֵיהּ שֶׁכָּתַב וְדֻגְמָתוֹ. דְּהָא הִיא גוּפָהּ הִיא, דְּאַדְּהָכָא אִתְּמַר הָתָם: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  אין לו ביצים אין לו אלא ביצה אחת ר' ישמעאל כו': סדר המשנה הזאת כך היא אין לו ביצים בשני כיסים אלא שתי ביצים בכיס א' או שתי כיסים וביצה אחת הרי הוא בעל מום והרגיזו הוא סוף חליות השדרה ויש מי שקורא עכוזו והביא המעשה הזה ללמדך שכל זמן שמעך ולא יצאת אע"פ שמצאנו אותו בפנים הרי הוא בעל מום ומותר לאוכלו וכן הלכה: (רמב"ם)

פרק ו - משנה ז

בַּעַל חָמֵשׁ רַגְלַיִם, אוֹ שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא שָׁלשׁ, וְשֶׁרַגְלָיו קְלוּטוֹת {יז} כְּשֶׁל חֲמוֹר, וְהַשָּׁחוּל, וְהַכָּסוּל. אֵיזֶהוּ שָׁחוּל, שֶׁנִּשְׁמְטָה יְרֵכוֹ {יח}. וְכָסוּל, שֶׁאַחַת מִיַּרְכוֹתָיו גְּבוֹהָה:

 ר"ע מברטנורה  בַּעַל חָמֵשׁ רַגְלַיִם אוֹ שָׁלֹשׁ. הָא דְחָשְׁבִינַן לֵיהּ בַּעַל מוּם וְלֹא טְרֵפָה, הָנֵי מִלֵּי כְּשֶׁיָּתֵר אוֹ חָסֵר בְּיָדָיו דְּהַיְנוּ אוֹתָם שֶׁל צַד הָרֹאשׁ, אֲבָל חָסֵר רֶגֶל אוֹ יָתֵר רֶגֶל מֵרַגְלָיו הָאַחֲרוֹנִים, הַוְיָא טְרֵפָה וַאֲסוּרָה בַאֲכִילָה {טז}: קְלוּטוֹת. עֲגֻלּוֹת. וַאֲפִלּוּ הֵן סְדוּקוֹת הָוֵי מוּם, דְּפַרְסוֹת בְּהֵמָה טְהוֹרָה אֵינָן עֲגֻלּוֹת: שָׁחוּל. שֶׁנִּשְׁמְטָה יְרֵכוֹ. תַּרְגּוּם מְשִׁיתִהוּ, שְׁחַלְתֵּיהּ: וְהַכָּסוּל. דֶּרֶךְ הַבְּהֵמָה שֶׁהַיָּרֵךְ מְחֻבֶּרֶת לָאַלְיָה סָמוּךְ לַכְּסָלִים, וְלֹא לְמַעְלָה מִן הַכְּסָלִים, וְזוֹ הַיָּרֵךְ עַל גַּבֵּי הַכֶּסֶל {יח}: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {טז} דְּכָל יָתֵר כְּנָטוּל דָּמֵי. גְּמָרָא. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה זֶה הַיָּתֵר מֵרֹאשׁ עֶצֶם הַתַּחְתּוֹן וּלְמַעְלָה. טוּר: {יז} קְלוּטוֹת. וְזֶהוּ קָלוּט הָאָמוּר בַּתּוֹרָה. כִּדְתַנְיָא בַגְּמָרָא: {יח} רַשִׁ"י. וְהִנֵּה נִרְאֶה לְפִי זֶה שֶׁכְּשֶׁהַשֵּׁנִי בְתוֹךְ הַכֶּסֶל עַצְמוֹ הֲרֵי הִיא גְבוֹהָה וְהָוֵי מוּם. וְאַף בְּפֵרוּשׁ הָרַמְבַּ"ם כָּתוּב כֵּן, אָמְרוּ כָּסוּל זֶה שֶׁרַגְלוֹ אַחַת בְּתוֹךְ הַכֶּסֶל. עַד כָּאן. אֲבָל בַּגְּמָרָא אַשְׁכְּחַן דְּהָכִי תַנְיָא, כָּסוּל שֶׁרַגְלוֹ אַחַת בְּתוֹךְ הַכֶּסֶל וְרַגְלוֹ אַחַת עַל גַּבֵּי הַכֶּסֶל. וְנִרְאֶה לִי לְהַגִּיהַּ כֵּן בְּפֵרוּשׁ הָרַמְבַּ"ם. וְכָתַב עוֹד, כָּסוּל נִגְזָר מִן כְּסָלִים: {יט} שֶׁנִּשְׁמְטָה כוּ'. וּכְגוֹן דְּלֹא אִעַכּוֹל נִיבֵיהּ. דְּאִי אִעַכּוֹל נִיבֵיהּ, טְרֵפָה נַמִּי הָוֵי. רַשִׁ"י. וְכָתַב הָרַמְבַּ"ם, שֶׁזֶּה שָׂרוּעַ הָאָמוּר בַּתּוֹרָה. וְהָכִי תַנְיָא בְתוֹרַת כֹּהֲנִים, זֶה שֶׁנִּשְׁמְטָה יְרֵכוֹ. וּבַגְּמָרָא, שֶׁנִּשְׁתַּרְבְּבָה יְרֵכוֹ. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י שֶׁאַחַת מִיַּרְכוֹתָיו גְּדוֹלָה מֵחֲבֶרְתָּהּ: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  בעל חמש רגלים או שאין לו אלא שלש כו': התוספת הזו או המגרעת שאמר עליו שהוא בעל מום ויאכל עליו הוא כשהיה התוספת או המגרעת לצד הראש אבל אם יש לו רגל א' או ג' רגלים הרי היא טריפה גם כן: והכסול נגזר מן כסלים אמרו כסול זה שרגלו אחד בתוך הכסל [א] הגהות הגרי"פ ע"ג כסל כצ"ל תוי"ט ע"ש] ומה שאמר קלוטות ר"ל עגולות כדמות רגל החמור ואפי' היתה סדוקה: (רמב"ם)

פרק ו - משנה ח

נִשְׁבַּר עֶצֶם יָדוֹ, וְעֶצֶם רַגְלוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נִכָּר. מוּמִין אֵלּוּ מָנָה אִילָא בְיַבְנֶה, וְהוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים. וְעוֹד שְׁלשָׁה הוֹסִיף. אָמְרוּ לוֹ, לֹא שָׁמַעְנוּ אֶת אֵלּוּ. אֵת שֶׁגַּלְגַּל עֵינוֹ עָגוֹל כְּשֶׁל אָדָם, וּפִיו {כ} דּוֹמֶה לְשֶׁל חֲזִיר, וְשֶׁנִּטַּל רֹב הַמְדַבֵּר שֶׁל לְשׁוֹנוֹ. וּבֵית דִּין שֶׁל אַחֲרֵיהֶן אָמְרוּ, הֲרֵי אֵלּוּ מוּמִין:

 ר"ע מברטנורה  אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נִכָּר. כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד שֶׁאֵין הַשֶּׁבֶר נִרְאֶה, אֲבָל נִכָּר כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ שֶׁהוּא צוֹלֵעַ. דְּאִי אֵינוֹ נִכָּר כְּלָל לֹא הָוֵי מוּם: מוּמִין אֵלּוּ. נִשְׁבַּר עֶצֶם יָדוֹ וְעֶצֶם רַגְלוֹ שֶׁהֻזְכְּרוּ לְמַעְלָה: אִילָא. שֵׁם חָכָם: עָגֹל כְּשֶׁל אָדָם. דְּלָאו הַיְנוּ אוֹרְחָא שֶׁיְּהֵא גַלְגַּל עֵין הַבְּהֵמָה עָגֹל כְּשֶׁל אָדָם: רֹב הַמְדַבֵּר. הַיְנוּ אוֹתוֹ קְצָת הַלָּשׁוֹן שֶׁאֵינוֹ מֻדְבָּק לְמַלְקוֹחָיו: וּבֵית דִּין שֶׁל אַחֲרֵיהֶן אָמְרוּ הֲרֵי אֵלּוּ מוּמִין. וְכֵן הֲלָכָה: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {כ} וּפִיו. הַיְנוּ בַשְּׂפָתַיִם, כִּדְמַסְּקִינַן בְּמַתְנִיתִין דִּלְקַמָּן. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ חַד כְּשֶׁל חֲזִיר שֶׁהוּא חַד כְּשַׁפּוּד: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  נשבר עצם ידו ועצם רגלו אע"פ שאינו כו': אע"פ שאינו ניכר ר"ל אינו ניכר כשהוא עומד אלא כשהוא מהלך אבל כל זמן שלא יהיה ניכר אפי' בשעת הילוכו אינו מום והלכה כב"ד של אחריהם: (רמב"ם)

פרק ו - משנה ט

מַעֲשֶׂה שֶׁהַלְּחִי הַתַּחְתּוֹן עוֹדֵף עַל הָעֶלְיוֹן, וְשָׁלַח רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לַחֲכָמִים וְאָמְרוּ, הֲרֵי זֶה מוּם. אֹזֶן הַגְּדִי {כא} שֶׁהָיְתָה כְפוּלָה, אָמְרוּ חֲכָמִים, בִּזְמַן שֶׁהִיא עֶצֶם {כב} אֶחָד, מוּם. וְאִם אֵינָהּ עֶצֶם אֶחָד, אֵינָהּ מוּם. רַבִּי חֲנַנְיָא בֶן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, זְנַב הַגְּדִי שֶׁהִיא דוֹמָה לְשֶׁל חֲזִיר, וְשֶׁאֵין בָּהּ שָׁלשׁ חֻלְיוֹת, הֲרֵי זֶה מוּם:

 ר"ע מברטנורה  מַעֲשֶׂה שֶׁהַלְּחִי הַתַּחְתּוֹן. מִשּׁוּם דִּתְנַן לְעֵיל דִּבְפִיו דּוֹמֶה לַחֲזִיר פְּלִיגֵי רַבָּנָן עֲלֵיהּ דְּאִילָא, קָמַשְׁמַע לָן הַשְׁתָּא דְּלֹא פְלִיגֵי רַבָּנָן עֲלֵיהּ אֶלָּא בִשְׂפָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה עוֹדֶפֶת עַל הַתַּחְתּוֹנָה, אֲבָל שְׂפָתוֹ הַתַּחְתּוֹנָה עוֹדֶפֶת עַל הָעֶלְיוֹנָה מוֹדִים רַבָּנָן דַּהֲוֵי מוּם. וּמַעֲשֶׂה נַמִּי שֶׁהַלְּחִי הַתַּחְתּוֹן עוֹדֵף עַל הָעֶלְיוֹן וְאָמְרוּ חֲכָמִים הֲרֵי זֶה מוּם. וְהָנֵי מִלֵּי כְּשֶׁעֶצֶם הַלְּחִי הַתַּחְתּוֹן עוֹדֵף עַל הָעֶלְיוֹן, אָז הָוֵי מוּם אֲפִלּוּ בִּבְהֵמָה. אֲבָל אֵין בָּהּ עֶצֶם אֶלָּא שֶׁשְּׂפָתוֹ הַתַּחְתּוֹנָה אֲרֻכָּה וּמְקַבְּלָהּ אֶת הָעֶלְיוֹנָה, הָוֵי מוּם בָּאָדָם אֲבָל לֹא בַבְּהֵמָה: אֹזֶן הַגְּדִי שֶׁהָיְתָה כְפוּלָה. שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי אָזְנַיִם מִצַּד אֶחָד אֹזֶן בְּתוֹךְ אֹזֶן: בִּזְמַן שֶׁהִיא עֶצֶם אֶחָד. שֶׁאֵין לָהּ אֶלָּא תְנוּךְ אֶחָד, שֶׁנִּכְפַּל תְּנוּךְ הָעֶלְיוֹן לְתוֹכוֹ וְנִתְחַבֵּר לְמַטָּה, הָוֵי מוּם: וְאִם אֵינָהּ עֶצֶם אֶחָד. שֶׁהַתְּנוּכִים מֻבְדָּלִים לְמַעְלָה: אֵינוֹ מוּם. וְטַעֲמָא לֹא אִתְפָּרַשׁ {כג}. וּמִכָּל מָקוֹם לֹא דָמֵי לְבַעַל חָמֵשׁ רַגְלַיִם, דְּאֹזֶן בְּתוֹךְ אֹזֶן אֵינוֹ נִרְאֶה כָּל כָּךְ: שֶׁהִיא דוֹמָה לְשֶׁל חֲזִיר. עֲגֻלָּה כִזְנַב הַחֲזִיר, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ דַּקָּה כְמוֹתָהּ: שָׁלֹשׁ חֻלְיוֹת. דַּוְקָא בְּזָנָב שֶׁל טָלֶה הוּא דְּבָעִינַן שָׁלֹשׁ חֻלְיוֹת. אֲבָל זָנָב שֶׁל גְּדִי, חֻלְיָא אַחַת בִּלְבַד מוּם, שְׁתַּיִם אֵינוֹ מוּם. וְכֵן הֲלָכָה: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {כא} הַגְּדִי. לִרְבוּתָא נַקְטֵיהּ, דַּאֲפִלּוּ הַגְּדִי שֶׁדֶּרֶךְ אָזְנָיו לִהְיוֹת מוּטוֹת וּכְפוּלוֹת. הָרַמְבַּ"ם: {כב} עֶצֶם. לִכְאוֹרָה נִרְאֶה לְפָרֵשׁ דִּתְנוּךְ קָרוּי עֶצֶם לְפִי שֶׁהוּא גֶשֶׁם חָזָק דּוֹמֶה לְעֶצֶם. אֲבָל הָרַמְבַּ"ם כָּתַב עִנְיַן עֶצֶם הוּא גוּף אֶחָד וְגֹלֶם אֶחָד כְּמוֹ שֶׁנָּטַל גֹּלֶם אֶחָד רַךְ וּכְפָלוֹ. גָּזוּר מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר [שְׁמוֹת כד] וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר. עַד כָּאן. טַעֲמוֹ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהוּא דּוֹמֶה לְעֶצֶם, זֶה מֵחֲמַת חָזְקוֹ, אֲבָל אֵינוֹ עֶצֶם בֶּאֱמֶת: {כג} אֲבָל הָרַמְבַּ"ם כָּתַב, מִי שֶׁהָיְתָה אָזְנוֹ כְפוּלָה לִשְׁתַּיִם כוּ' וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ לוֹ שְׁנֵי סְחוּסִים, אֲבָל אִם אֵין לָהּ אֶלָּא סְחוּס אֶחָד, וַהֲרֵי הוּא כְגוּף אֶחָד שֶׁנִּכְפַּל, כָּשֵׁר. וְכָתַב בֵּית יוֹסֵף, שֶׁהוּא מְפָרֵשׁ בִּזְמַן שֶׁהוּא עֶצֶם אֶחָד הַיְנוּ לוֹמַר שֶׁהָאֹזֶן הַנּוֹסָף אֵינוֹ עֶצֶם בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  מעשה שהלחי התחתון עודף על העליון כו': אוזן הגדי שהיתה כפולה אמרו חכמים בזמן כו': ענין עצם *[אחד] הוא גוף אחד וגולם אחד כמו שנטל גולם רך וכפלו גזור ממה שנאמר וכעצם השמים לטוהר. ומה שאמר ושאין לו שלשה חוליות חוזר על זנב של טלה אבל אם היתה של גדי חוליא אחת מום שתים אינו מום והוא דברי הכל והלכה כר' חנינא בן גמליאל. (רמב"ם)

פרק ו - משנה י

רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר, אֶת שֶׁיַּבֶּלֶת בְּעֵינוֹ, וְשֶׁנִּפְגַּם עֶצֶם {כה} יָדוֹ, וְעֶצֶם רַגְלוֹ, וְשֶׁנִּפְסַק עַצְמוֹ שֶׁבְּפִיו. עֵינוֹ אַחַת גְּדוֹלָה {כו} וְאַחַת קְטַנָּה, אָזְנוֹ אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה, בְּמַרְאֶה אֲבָל לֹא בְמִדָּה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַחַת מִבֵּיצָיו גְּדוֹלָה כִּשְׁתַּיִם בַּחֲבֶרְתָּהּ, וְלֹא הוֹדוּ {כז} לוֹ חֲכָמִים:

 ר"ע מברטנורה  יַבֶּלֶת. פורו"ש בְּלַעַ"ז. וַאֲפִלּוּ הִיא בַּלֹּבֶן שֶׁבָּעַיִן, וְיֵשׁ בָּהּ שֵׂעָר {כד}, הֲרֵי זֶה מוּם: וְשֶׁנִּפְגַּם עֶצֶם יָדוֹ. שֶׁנִּכָּר הַמּוּם. וּלְעֵיל אַיְרֵי בְשֶׁנִּשְׁבַּר: וְשֶׁנִּפְסַק עַצְמוֹ שֶׁבְּפִיו. שֶׁהַשִּׁנַּיִם קְבוּעוֹת בּוֹ. וּלְמַעְלָה מִן הַחוּטִין קָא מַיְרֵי. דְּאִי חוּטִין גּוּפַיְהוּ, דְּהַיְנוּ הַשִּׁנַּיִם עַצְמָן שֶׁבְּאֶמְצַע הַפֶּה, הָא תְנַן לְעֵיל דַּאֲפִלּוּ נִפְגְּמוּ אוֹ נִגְמְמוּ הָוֵי מוּם: עֵינוֹ אַחַת גְּדוֹלָה. כְּשֶׁל עֵגֶל: וְאַחַת קְטַנָּה. כְּשֶׁל אַוָּז: בְּמַרְאֶה. שֶׁנִּרְאֶה לַכֹּל שֶׁזּוֹ גְדוֹלָה מִזּוֹ: אֲבָל לֹא בְמִדָּה. שֶׁאִם אֵינוֹ נִכָּר אֶלָּא בְמִדָּה, אֵינוֹ מוּם: וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים. לְרַבִּי יְהוּדָה. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {כד} דְּאִי לֹא תֵימָא הָכִי הָא תָנֵי בְמִשְׁנָה ב' שֶׁאֵין מוּמִין בַּלָּבָן. גְּמָרָא: {כה} עֶצֶם. כָּל עֶצֶם שֶׁבְּגָלוּי שֶׁנֶּחֱרַץ בּוֹ חָרוּץ הֲרֵי זֶה מוּם, וְהוּא בִּכְלַל חָרוּץ הָאָמוּר בַּתּוֹרָה. הָרַמְבַּ"ם: {כו} אַחַת גְּדוֹלָה כוּ'. אֲבָל שְׁתֵּיהֶן גְּדוֹלוֹת אוֹ שְׁתֵּיהֶן קְטַנּוֹת לֹא הָוֵי מוּם, דְּמֵחֲמַת בְּרִיּוּתָא יְתֵרְתָּא אוֹ כְּחִישׁוּתָא יְתֵרְתָּא הוּא דַהֲוֵי. אֲבָל אַחַת גְּדוֹלָה כוּ', אִי מֵחֲמַת בְּרִיאוּת הוּא, תַּרְוַיְהוּ בָעֵי מִיבְרָא כוּ' אוֹ תַרְוַיְהוּ בָעֵי מִיכְחַשׁ. גְּמָרָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {כז} וְלֹא כוּ'. וְעַד כַּמָּה תְהֵא [חֲבֶרְתָּהּ קְטַנָּה דְמַכְשִׁירִין], תַּנְיָא כוּ' אֲפִלּוּ אֵינָהּ בַּשְּׁנִיָּה אֶלָּא כְּפוֹל, כְּשֵׁרָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר את שיבלת כו': יבלת ידוע וכל זמן שתהא יבלת אפי' בלובן העין ויהיה בו שער הרי זה מום לדברי הכל ולדעת חכמים אפי' אזנו אחד כפולה כשר וכל זמן שתהא עינו אחת גדולה כשל עגל והשניה קטנה כשל אווז אז יהיה מום והלכה כחכמים בלבד: (רמב"ם)

פרק ו - משנה יא

זְנַב הָעֶגֶל שֶׁאֵינָהּ מַגַּעַת לָעַרְקוֹב, אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל מַרְבִּית הָעֲגָלִים כֵּן, כָּל זְמַן שֶׁהֵן מַגְדִּילִין הֵם נִמְתָּחוֹת. לְאֵיזֶה עַרְקוֹב אָמְרוּ, רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר, לָעַרְקוֹב שֶׁבְּאֶמְצַע הַיָּרֵךְ. עַל אֵלּוּ מוּמִין שׁוֹחֲטִין אֶת הַבְּכוֹר, וּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין נִפְדִּין עֲלֵיהֶן:

 ר"ע מברטנורה  לָעַרְקוֹב. לַקֶּשֶׁר הָעֶלְיוֹן שֶׁהוּא מְקוֹם חִבּוּר הַיָּרֵךְ עִם הַשּׁוֹק. וּכְנֶגְדּוֹ בַגָּמָל נִכָּר שֶׁיֵּשׁ לוֹ כְנֶגֶד אַרְכּוּבָה עֶלְיוֹנָה זוֹ עֶצֶם בּוֹלֵט לַחוּץ: כָּל מַרְבִּית הָעֲגָלִים כֵּן. כָּל תַּרְבּוּת עֲגָלִים וּמִנְהָגָן שֶׁיְּהֵא זְנָבָן מַגִּיעַ לְעַרְקוֹב [הִלְכָּךְ בְּצִיר מֵהָכִי הָוֵי מוּמָא] {כח}, וּכְשֶׁהֵן גְּדֵלוֹת נִמְתָּחוֹת עַד לְמַטָּה: שֶׁבְּאֶמְצַע הַיָּרֵךְ. הוּא הַקְּפִיץ הָעֶלְיוֹן שֶׁפֵּרַשְׁתִּי דִכְנֶגְדּוֹ בַגָּמָל נִכָּר: עַל אֵלּוּ מוּמִין שׁוֹחֲטִין אֶת הַבְּכוֹר. אַף עַל גַּב דִּתְנַן בְּרֵישׁ פִּרְקִין עַל אֵלּוּ מוּמִין שׁוֹחֲטִין אֶת הַבְּכוֹר {כט}, הָדַר תַּנְיֵהּ הָכָא. מִשּׁוּם דִּתְנַן שְׁלֹשָׁה הוֹסִיף וְכוּ' וְאָמְרוּ לוֹ לֹא שָׁמַעְנוּ אֶת אֵלּוּ, הֲדַר וְכַלְלִינְהוּ לוֹמַר שֶׁאַף עַל אֵלּוּ מוּמִין שׁוֹחֲטִים {ל}: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {כח} כָּךְ הִגַּהְתִּי מִפֵּרוּשׁ רַשִׁ"י. שֶׁאֵין לְפָרֵשׁ שֶׁדַּעְתּוֹ כְהָרַמְבַּ"ם שֶׁכָּתַב כָּל מַרְבִּית עֲגָלִים כֵּן וְאֵינוֹ מוּם לְפִי שֶׁגְּדֵלִים לְאַחַר מִכָּאן, דְּאִם כֵּן הֲוָה לֵיהּ לְהָרַ"ב לִכְתֹּב נִמְתָּחוֹת עַד לְמַטָּה דְּהַיְנוּ לְמַטָּה מִן הָעַרְקוֹב: {כט} וְאִי מִשּׁוּם סֵיפָא פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין נִפְדִּין עֲלֵיהֶן, הָא נַמִּי פְּשִׁיטָא, מִשְׁחָט שָׁחְטִינַן, מִיפְרָק פָּרְקִינַן מִבַּעְיָא. גְּמָרָא: {ל} הָרַמְבַּ"ם. וְצָרִיךְ לוֹמַר דְּלֵית לָן לְמֵימַר דְּכָלִיל טְפֵי מַהֲנֵי, מִשּׁוּם דִּבְהָנֵי דְבֵית דִּין שֶׁל אַחֲרֵיהֶן אָמְרוּ שֶׁהֵן מוּמִין. אֲבָל גִּרְסָתֵנוּ בַּגְּמָרָא, אַיְדֵי דִתְנַן שְׁלֹשָׁה הוֹסִיף וְאָמְרוּ לוֹ לֹא שָׁמַעְנוּ אֶת אֵלּוּ, וְקָתָנֵי וְאָתֵי כִיחִידָאֵי [דְּרַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס וְרַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן גַּמְלִיאֵל וְסָלְקָא דַעְתָּא פְּלִיגֵי רַבָּנָן עֲלַיְהוּ] קָא סָתֵים בְּכֻלְּהוּ עַל אֵלּוּ מוּמִין שׁוֹחֲטִים כוּ': (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  זנב העגל שאינה מגעת לערקוב אמרו חכמים כו': על אלו מומין שוחטין את הבכור כו': מה שכפל הלשון ואמר על אלו מומין שוחטין את הבכור אע"פ שאמר בתחלת הפרק על אלו מומין היה כדי לכלול עם המומין שלשה שהוסיפו. ומה שאמרו חכמים ז"ל כל מרבית עגלים כן אמת ואינו מום לפי שגדלים לאחר מכאן: (רמב"ם)

פרק ו - משנה יב

אֵלּוּ שֶׁאֵין שׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶן לֹא בַמִּקְדָּשׁ וְלֹא בַמְּדִינָה, חֲוַרְוָד וְהַמַּיִם שֶׁאֵינָם קְבוּעִין, וְחִטָּיו הַפְּנִימִיּוֹת שֶׁנִּפְגְּמוּ, (אֲבָל לֹא) שֶׁנֶּעֶקְרוּ, וּבַעַל גָּרָב, וּבַעַל יַבֶּלֶת, וּבַעַל חֲזָזִית, וְזָקֵן, וְחוֹלֶה, וּמְזֻהָם {לג}, וְשֶׁנֶּעֶבְדָה בוֹ עֲבֵרָה, וְשֶׁהֵמִית אֶת הָאָדָם {לד} (עַל פִּי עֵד אֶחָד אוֹ עַל פִּי הַבְּעָלִים), וְטֻמְטוּם, וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, לֹא בַמִּקְדָּשׁ וְלֹא בַמְּדִינָה. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, אֵין מוּם גָּדוֹל מִזֶּה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ בְכוֹר, אֶלָּא נִגְזָז וְנֶעֱבָד:

 ר"ע מברטנורה  לֹא בַמִּקְדָּשׁ. לְפִי שֶׁאֵינָן רְאוּיִין, שֶׁאֵין מַקְרִיבִין בַּמִּקְדָּשׁ אֶלָּא מִן הַמֻּבְחָר: וְלֹא בַמְּדִינָה. שֶׁאֵינָן מוּמִין קְבוּעִים לְהַפְקִיעַ קְדֻשָּׁתָן. אֶלָּא מַנִּיחִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּפֹּל בָּהֶן מוּם אַחֵר קָבוּעַ וְיִהְיוּ נִשְׁחָטִים עָלָיו: גָּרָב. מִין שְׁחִין לַח מִבַּחוּץ וּמִבִּפְנִים. וְגָרָב הָאָמוּר בַּתּוֹרָה דַּהֲוֵי מוּם, הוּא שְׁחִין יָבֵשׁ {לא}: יַבֶּלֶת. בְּלֹבֶן הָעַיִן, וְאֵין בָּהּ שֵׂעָר. וּלְעֵיל דַּחֲשִׁיב לַהּ בַּמּוּמִין שֶׁשּׁוֹחֲטִין עָלָיו, מַיְרֵי דְיֵשׁ בָּהּ שֵׂעָר: וּבַעַל חֲזָזִית. תְּרֵי גַוְנֵי חֲזָזִית הֲווּ. חֲזָזִית הַמִּצְרִית הִיא יַלֶּפֶת הַכְּתוּבָה בַתּוֹרָה שֶׁהוּא לַח מִבַּחוּץ וְיָבֵשׁ מִבִּפְנִים {לב}, וְהָוֵי מוּמָא דְּלֹא הָדַר בָּרִיא, דְּאָמַר מַר לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ יַלֶּפֶת שֶׁמְּלַפֶּפֶת וְהוֹלֶכֶת עַד יוֹם הַמִּיתָה. וַחֲזָזִית הַשְּׁנוּיָה כָאן הִיא מִין שְׁחִין שֶׁיֵּשׁ לָהּ רְפוּאָה: וּמְזֹהָם. שֶׁיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ רֵיחַ רַע: וְשֶׁנֶּעֶבְדָה בוֹ עֲבֵרָה. שֶׁרָבַע אֶת הָאִשָּׁה אוֹ שֶׁהֵמִית אֶת הָאָדָם עַל פִּי עֵד אֶחָד, שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא עֵד אֶחָד לֹא בָּרְבִיעָה וְלֹא בַנְּגִיחָה: אוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ. שֶׁאֵין שָׁם עֵד, אֶלָּא הַבְּעָלִים אָמְרוּ רְאִינוּהוּ שֶׁנִּרְבַּע אוֹ שֶׁהֵמִית. וְאֵינוֹ נִסְקָל עַל פִּיהֶם. וְאִי הֲווּ שְׁנַיִם עֵדִים כְּשֵׁרִים מְעִידִים בַּדָּבָר הָוֵי הַשּׁוֹר בִּסְקִילָה, וַאֲפִלּוּ בַּהֲנָאָה מִיתַּסַר: וְטֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס. דִּסְפֵק זָכָר הֵם וְקַדְּשֵׁי, סְפֵק נְקֵבָה וְלֹא קַדְּשֵׁי: אֵין לְךָ מוּם גָּדוֹל מִזֶּה. אַאַנְדְּרוֹגִינוֹס קָאֵי {לה}. [דִּמְקוֹם] נַקְבוּת הָוֵי כְמוּם, וְהָוֵי כִבְכוֹר בַּעַל מוּם, וְנִשְׁחָט בַּמְּדִינָה וְאָסוּר בְּגִזָּה וַעֲבוֹדָה: וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ בְכוֹר. דִּבְרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ הוּא. וְנִגְזָז וְנֶעֱבָד. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {לא} בֵּין בִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ. גְּמָרָא: {לב} וְכֵיוָן דְּיָבֵשׁ מִבִּפְנִים לֹא [מִתַּסֵּי]. רַשִׁ"י. וְנִמּוּקוֹ עִמּוֹ, שֶׁהֲרֵי יָבֵשׁ בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ נַמִּי מוּם קָבוּעַ הוּא כְדִלְעֵיל, שְׁמַע מִנַּהּ דִּיבֵשׁוּת נַמִּי לֹא יוּכַל לְהֵרָפֵא. וּמִכָּל מָקוֹם גִּרְסָתֵנוּ בַּגְּמָרָא דְמִצְרִית לַח מִבִּפְנִים וְיָבֵשׁ מִבַּחוּץ. וְכֵן כָּתַב רַשִׁ"י עַצְמוֹ בְּפֵרוּשׁ הַחֻמָּשׁ פָּרָשַׁת תָבֹא. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב. וּמוֹהֲרַ"מ שָׁם הֶעְתִּיק לְשׁוֹן רַשִׁ"י בְּהֵפֶךְ, לַח מִבַּחוּץ. תּוֹסָפוֹת חֲדָשִׁים: {לג} וְזָקֵן כוּ'. בַּגְּמָרָא יָלֵיף לְהוּ מִקְּרָא: {לד} וְשֶׁנֶּעֶבְדָה כוּ'. דְּתָנוּ רַבָּנָן מִן הַבְּהֵמָה, לְהוֹצִיא רוֹבֵעַ וְנִרְבָּע. וּמִן הַצֹּאן, לְהוֹצִיא אֶת הַנּוֹגֵחַ. וְהָרַ"ב לֹא דִּקְדֵּק בִּלְשׁוֹנוֹ, שֶׁפָּתַח בְּרוֹבֵעַ וְסִיֵּם בְּנִרְבָּע: {לה} וְכֵן רַבָּנָן נַמִּי לֹא קַיְמוּ אֶלָּא אַאַנְדְּרוֹגִינוֹס, אֲבָל טֻמְטוּם [דְּבִבְהֵמָה שֶׁאֵין זַכְרוּתוֹ וְנַקְבוּתוֹ בְּמָקוֹם אֶחָד], מֵטִיל מַיִם בִּמְקוֹם זַכְרוּת, זָכָר, וּבָעֵי לְמֵתְבֵיהּ לַכֹּהֵן [וַאֲפִלּוּ הָכִי לֹא נִשְׁחָט בַּמִּקְדָּשׁ דְּנִרְאֶה כְבַעַל מוּם. וּמֵטִיל מַיִם בִּמְקוֹם נַקְבוּת, סָפֵק, חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא נֶהְפַּךְ זַכְרוּתוֹ לְנַקְבוּתוֹ. וְאַף עַל גַּב דְּמִעוּט הוּא, כֵּיוָן דְּאִשְׁתַּנֵּי אִשְׁתַּנֵּי]. הָרֹא"שׁ: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  אלו שאין שוחטין עליהן לא במקדש ולא כו': אין שוחטין במקדש דבר שיש בו שום ענין מכל אלו לפי שהוא חסר ואין מקריבין אלא שלם בתכלית השלמות וכן לא ישחט עליהן במדינה לפי שאין מומין קבועים: ומה שאמר בעל גרב ר"ל הגרב הלח אבל היבש הרי הוא מום ועל היבש אמרה התורה או גרב: ויבלת ידועה וע"מ שיהא בהם עצם ואם אין בהם עצם הרי הן נקראים דלדולים. ומה שאמרו חכמים אינו ברור הוא על האנדרוגינוס אבל טומטום לדברי הכל הוא קדוש מספיקא ויאכל במומו לבעליו לפי שהמוציא מחבירו עליו הראייה ואין הכהן יכול להוציא מיד בעליו: ומה שאמר שנעבדה בו עבירה ושהמית את האדם זהו בעד אחד או ע"פ הבעלים אבל בשני עדים בני מות הן: ומזוהם הוא שריחו רע ואין הלכה כר' ישמעאל: (רמב"ם)

פרק ז


פרק ז - משנה א

מוּמִין אֵלּוּ, בֵּין קְבוּעִין בֵּין עוֹבְרִין, פּוֹסְלִין בָּאָדָם. יוֹתֵר עֲלֵיהֶן בָּאָדָם, הַכִּילוֹן {ב}, וְהַלַּפְתָּן, הַמַּקָּבָן, וְשֶׁרֹאשׁוֹ שָׁקוּעַ {ג}, וּשְׁקִיפָס. וּבַעֲלֵי הַחֲטוֹטֶרֶת, רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר, וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין:

 ר"ע מברטנורה  מוּמִין אֵלּוּ. הַפּוֹסְלִין בַּבְּכוֹר, פּוֹסְלִים בְּכֹהֵן לַעֲבוֹדָה, בֵּין קְבוּעִים בֵּין עוֹבְרִים כָּל זְמַן שֶׁהֵן עָלָיו {א}: הַכִּילוֹן. שֶׁרֹאשׁוֹ חַד מִלְּמַעְלָה וְרָחָב לְמַטָּה. וְדוֹמֶה לְכִסּוּי שֶׁל חָבִית שֶׁקָּרוּי אַכְלָה, לְפִיכָךְ נִקְרָא כִּילוֹן: וְהַלַּפְתָּן. שֶׁרֹאשׁוֹ דּוֹמֶה לְלֶפֶת, שֶׁרְחָבָה מִלְּמַעְלָה וְהֹלֶכֶת וְכָלָה מִלְּמַטָּה: מַקָּבָן. שֶׁדּוֹמֶה רֹאשׁוֹ לְמַקֶּבֶת, שֶׁבּוֹלֵט הַפַּדַּחַת לַחוּץ וְכֵן עָרְפּוֹ מֵאֲחוֹרָיו, וְלִצְדָעָיו שָׁוֶה רֹאשׁוֹ, וְדוֹמֶה לְפַטִּישׁ דְּהַיְנוּ מַקֶּבֶת שֶׁיּוֹצֵא מִלְּפָנָיו וּמֵאַחֲרָיו: וְרֹאשׁוֹ שָׁקוּט. גָּרְסִינַן. יֵשׁ מְפָרְשִׁים שֶׁרֹאשׁוֹ בּוֹלֵט הַרְבֵּה וְיוֹצֵא לַחוּץ כְּלַפֵּי פָּנָיו. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים שֶׁאֵינוֹ בּוֹלֵט כְּלָל לְפָנָיו, כְּעִנְיַן שְׁקִיפָס מֵאֲחוֹרָיו שֶׁאֵין רֹאשׁוֹ בּוֹלֵט מֵאֲחוֹרָיו כְּלָל, וְהוּא מְחֻסָּר, שֶׁדּוֹמֶה כְּמִי שֶׁנֶּחְתַּךְ מִמֶּנּוּ חֲתִיכָה מֵאֲחוֹרָיו. וּלְשׁוֹן שְׁקִיפָס, שְׁקֹל פִּיסָא [סַנְהֶדְרִין סד:], שֶׁנִּטְּלָה מִמֶּנּוּ חֲתִיכָה. וּבַתּוֹסֶפְתָּא מוֹנֶה גַּם כֵּן צַוָּאר שָׁקוּעַ, שֶׁרֹאשׁוֹ מֻטָּל בֵּין כְּתֵפָיו וְדוֹמֶה כְמִי שֶׁאֵין לוֹ צַוָּאר: וּבַעֲלֵי הַחֲטוֹטֶרֶת רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר. כְּשֶׁיֵּשׁ עֶצֶם בַּחֲטוֹטֶרֶת כֻּלֵּי עָלְמָא לֹא פְלִיגֵי דַהֲוָה מוּם. כִּי פְלִיגֵי בְּשֶׁאֵין בָּהּ עֶצֶם. רַבִּי יְהוּדָה סָבַר חֲתִיכַת בָּשָׂר בְּעָלְמָא הִיא, וְרַבָּנָן סָבְרֵי אָמַר קְרָא (וַיִּקְרָא כא) כָּל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם מִזֶּרַע אַהֲרֹן, הַשָּׁוֶה בְזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן יַעֲבֹד, וְשֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה בְזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן לֹא יַעֲבֹד {ד}. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {א} כָּל זֶה יָלֵיף לְהוּ בְתוֹרַת כֹּהֲנִים: {ב} יוֹתֵר כוּ'. גְּמָרָא, דְּאָמַר קְרָא כָּל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם מִזֶּרַע אַהֲרֹן, אִישׁ שֶׁשָּׁוֶה בְזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י, אִישׁ הַשָּׁוֶה בְזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן הוּא דְבָעֵי מוּמָא, הָא אֵין שָׁוֶה בְזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן בְּלֹא מוּמָא נַמִּי מִפְסַל. וּבְפֶרֶק קַמָּא כָּתַב, שָׁוֶה בְזַרְעוֹ שֶׁדּוֹמֶה לִבְנֵי אָדָם: {ג} שָׁקוּעַ. וְכֵן גָּרַס הָרַמְבַּ"ם. וּמְפָרֵשׁ, שֶׁיִּהְיֶה דְמוּת רֹאשׁוֹ כְּמוֹ שֶׁנָּתַן יָדוֹ עַל גֹּבַהּ רֹאשׁוֹ וְנִתְפַּשֵּׁט עַד שֶׁבָּלְטוּ צְדָדָיו. וּמִי שֶׁרֹאשׁוֹ כִדְמוּת זֶה קוֹרִין אוֹתוֹ בַּעֲרָבִי קוב"י. וּבְחִבּוּרוֹ כָּתַב, מִי שֶׁאֶמְצַע קָדְקֳדוֹ שׁוֹקֵעַ לְמַטָּה כְּמִי שֶׁדְּחָקוֹ בְיָדוֹ: {ד} לֹא דְרַבִּי יְהוּדָה לֹא סְבִירָא לֵיהּ הַךְ דְּרָשָׁא, דְּאִם כֵּן לִפְלוֹג בְּכֻלְּהוּ. אֶלָּא דִסְבִירָא לֵיהּ דַּחֲתִיכַת בָּשָׂר בְּעָלְמָא הוּא, וְאֵינוֹ בִּכְלַל שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה. וְכֵן הוּא בַּגְּמָרָא: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  מומין אלו בין קבועים בין עוברין פסולים כו': כילון נגזר מן אכלה והוא מה שאמרו בגמרא דרישיה דמי לאכלה ואכלה הוא כלי שיש לו צואר ארוך ששואבין בו היין מן החבית וענין הדמיון הזה שיהא אמצע ראשו בולט גבוה למעלה והלפתן נגזר מן לפת והוא שיהא ראשו על צוארו כראש הלפת על העלין שלה והוא מה שאמרו בגמרא צוארו עומד באמצע ראשו: מקב גזור מן המקבות והוא שיהא ראשו כמו מקבת ויהא קדקדו גבוה למעלה: ושראשו שקוע הוא שיהא דמות ראשו כמי שנתן ידו על גובה ראשו ונתפשט עד שבלטו צדדיו ומי שראשו כדמות זה קורין אותו בני אדם קובי: ושקיפה הוא שיהא אחורי ראשו בולט לצד ערפו כמו שבולעין הצדדין מהקובי: וחטוטרת שם ידוע באיזה ענין שיהיה השמטת החליות בין לאחריו בין לצדדיו מהן שיהיה וכן אע"פ שלא נשמטו החליות אלא שנולדה מורסא קשה על גבו כדמות חטוטרה הרי הוא פסול לדעת חכמים וכן הלכה: (רמב"ם)

פרק ז - משנה ב

הַקֵּרֵחַ, פָּסוּל. אֵיזֶהוּ קֵרֵחַ, כֹּל שֶׁאֵין לוֹ שִׁטָּה שֶׁל שֵׂעָר מַקֶּפֶת מֵאֹזֶן לְאֹזֶן. וְאִם יֵשׁ לוֹ, הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר. אֵין לוֹ גְבִּינִים, אֵין לוֹ אֶלָּא גְבִין אֶחָד, הוּא גִבֵּן הָאָמוּר בַּתּוֹרָה. רַבִּי דוֹסָא אוֹמֵר, כֹּל שֶׁגְּבִּינָיו שׁוֹכְבִין. רַבִּי חֲנִינָא בֶן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר, כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי גַבִּים וּשְׁתֵּי שִׁדְרָאוֹת:

 ר"ע מברטנורה  וְאִם יֶשׁ לוֹ הֲרֵי זֶה כָשֵׁר. וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה שִׁטַּת הַשֵּׂעָר הַמַּקֶּפֶת מֵאֹזֶן לְאֹזֶן מֵאֲחוֹרָיו, וְלֹא לְפָנָיו. דִּטְפֵי הָוֵי נוֹי כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ לַאֲחוֹרָיו וְלֹא לְפָנָיו יוֹתֵר מִכְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ סְבִיב כָּל הָרֹאשׁ וּבָאֶמְצַע קֵרֵחַ {ה}. וְכָל שֶׁכֵּן דְּיֵשׁ לוֹ לְפָנָיו וְלֹא לַאֲחוֹרָיו דְּפָסוּל: גְּבִינִים. גַּבּוֹת הָעַיִן {ו}: שֶׁגְּבִינָיו שׁוֹכְבִים. שֶׁשַּׂעֲרוֹת גְּבִינָיו אֲרֻכִּים וּמֻטָּלִים עַל עֵינָיו {ז}: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי גַבִּים וּשְׁתֵּי שִׁדְרָאוֹת. לֹא שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי גַּבִּים מַמָּשׁ, דְּהַהוּא לֹא חָיֵי. אֶלָּא כְגוֹן שֶׁשִּׁדְרָתוֹ עֲקֻמָּה וּמֵחֲזֵי כְגַבִּין וְשִׁדְרָאוֹת הַרְבֵּה. וְכֻלֵּי עָלְמָא מוֹדוּ דְּכָל הָנֵי מוּמֵי דַּחֲשִׁיבֵי הָנֵי תַּנָּאֵי הָוֵי מוּם, וּמַשְׁמָעוּת דּוֹרְשִׁים בִּלְבַד אִיכָּא בֵּינַיְהוּ, דְּכָל חַד סָבַר שֶׁהַמּוּם שֶׁהוּא מוֹנֶה הוּא גִּבֵּן הָאָמוּר בַּתּוֹרָה: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {ה} שֶׁהוּא פָּסוּל. כִּדְאִיתָא בַגְּמָרָא: {ו} מִלְּשׁוֹן גַּב הַמִּזְבֵּחַ. עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חוֹרְשִׁים. רַמְבַּ"ן: {ז} וּלְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם עַל עַפְעַפֵּי עֵינָיו: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  הקרח פסול איזה הוא קרח כל שאין לו שטה כו': אין לו גבינים אין לו אלא גבין אחד הוא גבן כו': הקרח ידוע ומה שאמר ואם יש לו כשר ע"מ שתהא שטה של שער מאחורי הראש מצד העורף ושתהא מאזן לאזן: וגבינין גבות העין. גביניו שוכבין הוא שיהא שער גביניו רב עד שהוא מגיע אל עפעפי עיניו. וענין שני גבין שיהא גבו חלוק כאילו היו שתי גבין בכל גב מהן שלשלת קשה ואין ר' דוסא ותנא קמא ור' חנינא בן אנטיגנוס חולקין אם אלו מומין או אינן מומין רק הכל מודים שהן מומין אבל מחלוקתם שאלו הג' מומין הוא גבן האמור בתורה: (רמב"ם)

פרק ז - משנה ג

הֶחָרוּם, פָּסוּל. אֵיזֶהוּ חָרוּם, הַכּוֹחֵל שְׁתֵּי עֵינָיו כְּאֶחָת {ח}. שְׁתֵּי עֵינָיו לְמַעְלָה, וּשְׁתֵּי עֵינָיו לְמַטָּה {ט}, עֵינוֹ אַחַת לְמַעְלָה, וְעֵינוֹ אַחַת לְמַטָּה, רוֹאֶה אֶת הַחֶדֶר וְאֶת הָעֲלִיָּה כְּאֶחָת, סָכֵי שֶׁמֶשׁ, זוּגְדוֹס, וְהַצִּירָן. וְשֶׁנָּשְׁרוּ רִיסֵי עֵינָיו, פָּסוּל, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעָיִן {י}:

 ר"ע מברטנורה  הַכּוֹחֵל שְׁתֵּי עֵינָיו כְּאֶחָת. שֶׁחָטְמוֹ שֶׁבֵּין עֵינָיו שָׁקוּעַ וְאֵינוֹ בּוֹלֵט כְּלָל, עַד שֶׁכְּשֶׁהוּא בָּא לְהַעֲבִיר מִכְחוֹל בְּעֵינָיו יָכוֹל לִמְשֹׁךְ הַמִּכְחוֹל בֵּין עַיִן לְעַיִן וְאֵין הַחֹטֶם מְעַכְּבוֹ: שְׁתֵּי עֵינָיו לְמַעְלָה. בְּגֹבַהּ הַמֵּצַח שֶׁלֹּא כִשְׁאָר בְּנֵי אָדָם: וּשְׁתֵּי עֵינָיו לְמַטָּה. מִן הַמָּקוֹם שֶׁנְּהוּגִים לִהְיוֹת: עֵינוֹ אַחַת לְמַעְלָה. מִן הַמָּקוֹם הַנָּהוּג: וְעֵינוֹ אַחַת לְמַטָּה. מִן הַמָּקוֹם הַנָּהוּג: רוֹאֶה אֶת הַחֶדֶר וְאֶת הָעֲלִיָּה כְאֶחָת. שֶׁעֵינָיו עוֹמְדוֹת בִּמְקוֹמָן הָרָאוּי אֲבָל עֵינוֹ אַחַת רוֹאָה לְמַעְלָה וְעֵינוֹ אַחַת לְמַטָּה, חֶדֶר לְמַטָּה וַעֲלִיָּה לְמַעְלָה. וְכָל מִי שֶׁהוּא מְעֻוַּת הָרְאוּת עוֹשֶׂה כֵן, שֶׁמְּדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ וְנִרְאֶה כְאִלּוּ מַבִּיט בִּפְנֵי אָדָם אַחֵר: סָכֵי שֶׁמֶשׁ. כְּשֶׁרוֹצֶה לְהַבִּיט אֶל הַשֶּׁמֶשׁ מְעַמֵּץ עֵינָיו וְסוֹגֵר עַפְעַפָּיו: זוּגְדוֹס. זוּג שְׁנַיִם. דּוֹס בִּלְשׁוֹן רוֹמִי שְׁנַיִם. כְּלוֹמַר, הַזּוּג שֶׁל עֵינַיִם אוֹ שֶׁל גְּבִינֵי הָעַיִן שֶׁדַּרְכָּם לִהְיוֹת שָׁוִין חָלוּק לִשְׁנֵי עִנְיָנִים. כְּגוֹן עֵינוֹ אַחַת שְׁחֹרָה וְאַחַת כְּעֵין הַתְּכֵלֶת. בְּאַחַת מִגַּבּוֹת עֵינָיו שֵׂעָר מְרֻבֶּה וּבְאַחַת מְעַט. וְכֵן בְּכָל שְׁאָר זוּגוֹת שֶׁל אֵבָרִים כָּל זוּגָא דְּלֹא שָׁווּ לַהֲדָדֵי, זַגְדוֹס קָרֵי לֵיהּ: צִירָן. שֶׁעֵינָיו זוֹלְגוֹת, דּוֹלְפוֹת וְיוֹרְדוֹת תָּמִיד דִּמְעָה: שֶׁנָּשְׁרוּ רִיסֵי עֵינָיו. שֶׁנָּפַל שֵׂעָר שֶׁבְּעַפְעַפָּיו: מִפְּנֵי מַרְאִית הָעָיִן. אֲבָל מוּם גָּמוּר לֹא הָוֵי. וְהָנֵי מִלֵּי כְּשֶׁנִּשְׁאַר בָּעַפְעַפַּיִם רֹשֶׁם שֵׂעָר, אֲבָל אִם לֹא נִשְׁאַר רֹשֶׁם לַשֵּׂעָר כָּל עִקָּר, הֲרֵי זֶה מוּם גָּמוּר. וְכֵן אִי נְפִישֵׁי שְׂעָרֵי {יא} בְּרִיסֵי הָעַיִן, הָוֵי מוּם גָּמוּר. וּשְׁלֹשָׁה דִינִים חֲלוּקִים יֵשׁ בְּמוּמֵי אָדָם. הַמּוּמִין הַשָּׁוִין בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה, כֹּהֵן שֶׁעָבַר וְעָבַד בָּהֶן לוֹקֶה וַעֲבוֹדָתוֹ מְחֻלֶּלֶת. וְהַמּוּמִין הַיְתֵרִים בָּאָדָם וְאֵינָן בַּבְּהֵמָה, לוֹקֶה אִם עָבַד {יב} וְאֵין עֲבוֹדָתוֹ מְחֻלֶּלֶת. וְהַמּוּמִין שֶׁהֵן מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן, אִם עָבַר וְעָבַד אֵינוֹ לוֹקֶה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵין עֲבוֹדָתוֹ מְחֻלֶּלֶת: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {ח} אֵיזֶהוּ כוּ'. וּלְשׁוֹן חָרוּם מִלְּשׁוֹן [וַיִּקְרָא כז] כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יָחֳרַם, וְהַחֲרַמְתִּי עָרֵיהֶם, עִנְיַן חֻרְבָּן. וְיִקָּרֵא חָרוּם כִּי הַחֹטֶם הַדְרַת פָּנִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַל פַּרְצוּף פָּנִים עִם הַחֹטֶם. וַאֲשֶׁר אֵין חָטְמוֹ כְתֹאַר בְּנֵי אָדָם צוּרָתוֹ חֲרֵבָה. הָרַמְבַּ"ם: {ט} לְמַעְלָה כוּ'. דְּתָנוּ רַבָּנָן, בְּעֵינוֹ, כָּל מַה שֶּׁבְּעֵינוֹ, מִכָּאן אָמְרוּ שְׁתֵּי עֵינָיו כוּ': {י} מִפְּנֵי כוּ'. אַנָּשְׁרוּ רִיסֵי עֵינָיו קָאֵי. רַשִׁ"י: {יא} וְדוֹחֵק זֶה לָזֶה. הָרַמְבַּ"ם: {יב} כָּךְ כָּתַב הָרַמְבַּ"ם בְּהֶדְיָא דְּלוֹקֶה. אֲבָל רַשִׁ"י כָּתַב עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה, דְּהָכִי מַשְׁמַע, הַשָּׁוֶה בְזֶרַע אַהֲרֹן וְאֵין בּוֹ מוּם הָוֵי כֹהֵן וְיַעֲבֹד, שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה לֹא יַעֲבֹד. וְלָאו הַבָּא מִכְּלָל עֲשֵׂה עֲשֵׂה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  החרום פסול איזהו חרום הכוחל שתי עיניו כו': חרום הוא שגובה חוטמו שפל מאד: ומה שאמר שתי עיניו למעלן ולמטה הוא שיהא שתי עיניו בפניו למעלה מן הראוי או למטה מן הראוי (עד) שיהיו שניהם במקום הראוי אלא שרואה את החדר ואת העלייה כולן כא' והוא המעוות והוא מ"ש שמדבר עם חבירו ואחר אומר שרואהו וזהו ענין המעוות: וסכי שמש כבר אמרו שהן שונאי השמש ר"ל שונאי השמש והירת והכוונה בזה שבשעה שרוצה להביט אל השמש או לירח או לדברים המאירים מאמץ ומקבץ עפעפי עיניו ומקטין אותן ולא יארע זה אלא למי שנתרחבה בבת עינו וידוע שיש בגוף אברים שדומים זה לזה כגון העינים והאזנים וגבות העינים וזולתן וכשיהיה בין אחד לחבירו שנוי באיזה דבר שיהא אותו שנוי כגון שיהא בגב עינו אחת שער הרבה מאד ובשני מעט מזעיר או שיהא הא' מהם שחור והשני לבן או עינו האחת שתורה והשני כעין התכלת או עינו אחת גדולה והשני קטנה או אחת משני עפעפיו לבן והשני שחור וכן בשאר האברים שהן זוגות ושאר השנויין הרי האיש ההוא בעל מום: זוגדס ויקרא זגדס ענינו בעל שנוי בשני הדברים שאין ראוין שיהא בהן שנוי וצירן מי שעיניו דומעות או שנוזלים קצת עיניו תמיד והוא מה שאמר בפירוש השם הזה דמעות זולפות. ושנשרו ריסי עיניו הוא מי שנפלו שער עפעפיו ועל זה אמר שהוא פסול מפני מראית העין כשישאר מן השער שום דבר לצד עיקרו אבל אם לא נשאר רושם לשער כל עיקר או שער העפעפים הרבה מאד ודוחק זה לזה הרי אלו שני מומים גדולים וכן אמרו בברייתא הלופן והתימר ואמרו בגמרא דלופן דנפישי זיפי תימר שתמו זיפיה וזיפי הם ריסי העין וההפרש שיש בין המומין שכוללים האדם והבהמה ובין המומין המיוחדים לאדם והמומין שנאסר להם משום מראית העין הוא זה שכל מי שיש בו מהמומין הכוללין אדם ובהמה אם עבר חלל עבודתו ומי שיש בו מום מן המיוחדים לאדם לא חלל עבודתו אבל הוא לוקה ומי שהוא פסול מפני מראית העין לא חלל ואינו לוקה ואפי' עבר ועבד: (רמב"ם)

פרק ז - משנה ד

עֵינָיו {יג} גְּדוֹלוֹת כְּשֶׁל עֵגֶל, אוֹ קְטַנּוֹת כְּשֶׁל אַוָּז, גּוּפוֹ גָּדוֹל מֵאֵבָרָיו אוֹ קָטָן מֵאֵבָרָיו, חָטְמוֹ גָּדוֹל מֵאֵבָרָיו אוֹ קָטָן מֵאֵבָרָיו, הַצִּמֵּם, וְהַצִּמֵּעַ. אֵיזֶה הוּא צִמֵּעַ, שֶׁאָזְנָיו קְטַנּוֹת {יד}. וְהַצִּמֵּם, שֶׁאָזְנָיו דּוֹמוֹת לִסְפוֹג:

 ר"ע מברטנורה  גּוּפוֹ גָדוֹל מֵאֵבָרָיו. שִׁעוּר גּוּפוֹ גָּדוֹל מִן הָרָאוּי לְפִי שִׁעוּר שְׁאָר אֵבָרָיו כְּגוֹן יָדָיו וְרַגְלָיו וְשׁוֹקָיו: חָטְמוֹ גָדוֹל. שִׁעוּר הַחֹטֶם כְּשִׁעוּר אֶצְבַּע קְטַנָּה שֶׁל יָדוֹ. וְאִם הָיָה אָרֹךְ מִכֵּן אוֹ קָצָר מִכֵּן, הֲרֵי זֶה מוּם: דּוֹמוֹת לִסְפוֹג. שֶׁכְּוֻּצוֹת וּסְתוּמוֹת {טו}: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {יג} עֵינָיו כוּ'. אַף עַל גַּב דְּבִבְהֵמָה לֹא הֲוָה מוּמָא בִּשְׁתֵּיהֶן שָׁווֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב לְעֵיל פֶּרֶק ו' מִשְׁנָה י', הָכָא מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה בְזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן מִפְּסִיל אַף בִּשְׁתֵּיהֶן שָׁוִין. גְּמָרָא: {יד} קְטַנּוֹת. אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁתֵּיהֶן קְטַנּוֹת. דּוּמְיָא דְעֵינָיו. וְזֶה לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם, מִי שֶׁשְּׁתֵּי אָזְנָיו קְטַנּוֹת הַרְבֵּה וּמִי שֶׁשְּׁתֵּי אָזְנָיו נְפוּחוֹת דּוֹמוֹת לִסְפוֹג. הָרַמְבַּ"ם: {טו} רַשִׁ"י. שֶׁהַסְּפוֹג צֶמֶר הַיָּם כוּ' כְּשֶׁשּׁוֹאֶבֶת מַיִם הִיא מִתְנַפַּחַת וּנְקָבֶיהָ מִתְרַחֲבִים, וּכְשֶׁכּוֹבְשִׁין אוֹתָהּ וּמוֹצִיאִין מִמֶּנָּה מַה שֶּׁשָּׁאֲבָה הִיא מִתְיַבֶּשֶׁת וְנִכְוֶצֶת וְכָל נְקָבֶיהָ נַעֲשִׂים צָרִים. וְאִם כֵּן דּוֹמֶה לִכְשֶׁהִיא רֵיקָנִית. וּלְהָרַמְבַּ"ם שֶׁכָּתַבְתִּי בְּסָמוּךְ, דּוֹמֶה לִכְשֶׁהִיא מְלֵאָה, דְּהַשְׁתָּא הָוֵי כְּמוֹ הֵפֶךְ מֵאָזְנָיו קְטַנּוֹת: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  עיניו גדולות כשל עגל או קטנות כשל אווז כו': העולה בידינו מזה שצריך להיות אברי גופו משוערים כשיעור הראוי לשיעור גופו קצתם אל קצתם ושיעור חוטמו אמרו שהוא כשיעור אצבע קטן שבידו לפי שחוטמו השוה באבריו הוא כאורך אצבע קטנה של יד ואם היה ארוך מכן או קצר מכן הרי זה מום וכבר נתבאר בספרא שאם נעשה בחוטם חטוטרות או שום עוות או השמטת קצהו שהוא מום: וספוג צמר הים והוא הידוע בסוג וכבר פירשנו זה פעמים: (רמב"ם)

פרק ז - משנה ה

שְׂפָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה עוֹדֶפֶת עַל הַתַּחְתּוֹנָה, וְהַתַּחְתּוֹנָה עוֹדֶפֶת עַל הָעֶלְיוֹנָה {טז}, הֲרֵי זֶה מוּם. וְשֶׁנִּטְּלוּ שִׁנָּיו, פָּסוּל, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעָיִן. דַּדָּיו שׁוֹכְבִים כְּשֶׁל אִשָּׁה, כְּרֵסוֹ צָבָה, טַבּוּרוֹ יוֹצֵא {יז}, נִכְפֶּה אֲפִלּוּ אַחַת לְיָמִים, רוּחַ קַצְרִית בָּאָה עָלָיו, הַמְאֻשְׁכָּן, וּבַעַל גֶּבֶר. אֵין לוֹ בֵיצִים, אוֹ אֵין לוֹ אֶלָּא בֵיצָה אַחַת {יח}, זֶהוּ מְרוֹחַ אָשֶׁךְ הָאָמוּר בַּתּוֹרָה. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, כּל שֶׁנִּמְרְחוּ אֲשָׁכָיו {יט}. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, כּל שֶׁרוּחַ בַּאֲשָׁכָיו {כא}. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר, כֹּל שֶׁמַּרְאָיו חֲשׁוּכִין {כב}:

 ר"ע מברטנורה  דַּדָּיו שׁוֹכְבִים. גְּדוֹלִים עַד שֶׁנִּרְאִים שׁוֹכְבִים כְּדַדֵּי אִשָּׁה: נִכְפֶּה. נוֹפֵל מֵחֲמַת חֹלִי: אֲפִלּוּ אַחַת לְיָמִים. שֶׁאֵינוֹ נוֹפֵל תָּדִיר אֶלָּא פַּעַם אַחַת לִזְמַן מְרֻבֶּה: רוּחַ קַצְרִית. שֶׁרוּחוֹ קְצָרָה מֵחֲמַת [מָרָה] הַשְּׁחֹרָה הַגּוֹבֶרֶת עָלָיו לִפְרָקִים וְנִשְׁאַר בְּלֹא הֶרְגֵּשׁ: הַמְאֻשְׁכָּן. שֶׁכִּיס שֶׁל בֵּיצִים שֶׁלּוֹ אָרֹךְ עַד שֶׁמַּגִּיעַ לָאַרְכּוּבָה. בֵּין שֶׁהוּא נָפוּחַ מֵחֲמַת רוּחַ אוֹ מֵחֲמַת לֵחָה: וּבַעַל גֶּבֶר. בַּעַל אֵבָר. שֶׁנִּתְאָרֵךְ הַגִּיד שֶׁלּוֹ וְנַעֲשָׂה גָּדוֹל עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְאַרְכֻּבּוֹתָיו: שֶׁנִּמְרְחוּ אֲשָׁכָיו. שֶׁנִּמּוֹחוּ בֵּיצָיו {כ}: שֶׁרוּחַ בַּאֲשָׁכָיו. וְעַל יְדֵי כֵּן בֵּיצָיו נְפוּחִים: שֶׁמַּרְאָיו חֲשׁוּכִין. שֶׁהוּא שָׁחֹר. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ שָׁחֹר כְּכוּשִׁי. וּלְשׁוֹן מְרוֹחַ אָשֶׁךְ, מַרְאֶה חֹשֶׁךְ. וְלָאו בְּבֵיצִים מִשְׁתַּעֵי קְרָא. וּבְעִקַּר הַדִּין לֹא פְלִיגֵי, שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם מוֹדֶה בְּמוּם שֶׁמּוֹנֶה חֲבֵרוֹ דַּהֲוֵי מוּם. וְלֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא בְּפֵרוּשׁוֹ שֶׁל מִקְרָא, וּמַשְׁמָעוּת דּוֹרְשִׁין אִיכָּא בֵּינַיְהוּ: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {טז} שְׂפָתוֹ כוּ'. וַאֲפִלּוּ אֵין בָּהּ עֶצֶם. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּבְּהֵמָה. מִשּׁוּם דַּהֲוֵי שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה כוּ': {יז} יוֹצֵא. רֹב בְּנֵי אָדָם מְקוֹם טַבּוּרָם דּוֹמֶה לְגֻמָּא בְּשֶׁטַח הַגּוּף. וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁטַּבּוּרָן בּוֹלֵט עַל שֶׁטַח הַגּוּף דּוֹמֶה לְיַבֶּלֶת: {יח} אֵין כוּ'. לֹא זְכָרָם הֵנָּה מִפְּנֵי שֶׁהֵם מְיֻחָדִים בָּאָדָם, לְפִי שֶׁכְּבָר זָכַר שֶׁהֵם גַּם כֵּן מוּמֵי בְהֵמָה. אָמְנָם זְכָרָם לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁאֵלּוּ הַמּוּמִין הֵם הַנִּקְרָאִים בַּתּוֹרָה מְרוֹחַ אָשֶׁךְ. הָרַמְבַּ"ם: {יט} רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר כוּ'. דְּאִי כְתַנָּא קַמָּא הֲוָה לֵיהּ לִכְתֹּב חֲסַר אָשֶׁךְ. גְּמָרָא: {כ} מַשְׁמַע שְׁתֵּי בֵיצָיו. וְכִדְאָמַר אֲשָׁכָיו לְשׁוֹן רַבִּים. וְהָא דְכָתַב קְרָא מְרוֹחַ אָשֶׁךְ לְשׁוֹן יָחִיד, פֵּרוּשׁ שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם אֶשֶׁךְ. וְלֹא דָמֵי לְאֵין לוֹ אֶלָּא בֵּיצָה אַחַת כוּ', דְּשָׁאנֵי הָתָם שֶׁנִּבְרָא מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ חֲסַר בֵּיצָה אַחַת. כֶּסֶף מִשְׁנֶה: {כא} רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר כוּ'. גְּמָרָא, דְּאִי כְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל מִמְּרוֹחַ אָשֶׁךְ מִבָּעֵי לֵיהּ. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י, דְּהָא מֵ"ם דִּמְרוֹחַ מְשַׁמֶּשֶׁת הִיא: {כב} רַבִּי חֲנִינָא כוּ'. גְּמָרָא, דְּאִי כְרַבִּי עֲקִיבָא רוּחַ אָשֶׁךְ מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא שֶׁמַּרְאָיו חֲשׁוּכִין, וְקָסָבַר גּוֹרְעִין וּמוֹסִיפִין וְדוֹרְשִׁין. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י, גּוֹרְעִין חֵי"ת מִמְּרוֹחַ, וְאָלֶ"ף מֵאָשֶׁךְ, וּמוֹסִיף זֶה בִּמְקוֹם זֶה וְהָוֵי מַרְאוֹ חשֶׁךְ: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  שפתו העליונה עודפת על התחתונה כו': דדיו שוכבין כשל אשה כרסו צבה טבורו יוצא כו': אין לו ביצים או אין לו אלא ביצה אחת זהו כו': כריסו צבה שבטנו גדולה עד שהיא בולטת ורוב בני אדם מקום טבורם דומה לגומא בשטח הגוף ויש מהן שטבורן בולט על שטח הגוף דומה ליבלת וזה שנקרא טבורם יוצא הוא מום: נכפה ידוע ונקרא כך לפי שמתהפך שלא ברצונו בשעה שהוא כורע: ורוח קצרית מקרה מחמת מרה השחורה כגון הנקראים בלשון ערב ממלבנין ואמדמין שגברה עליהן המרה השחורה כל כך עד שנפסדו פעולות הגוף וכחותיו: ומאושכן הוא מי שכיס הבצים שלו ארוך עד שמגיע לארכבותיו ואין הפרש בין שיהיה מלא רוח או ליחה להיות מרוח אשך או שיהיה הכיס ארוך מדולדל ואין בו רוח ולא מורסא הכל מום: ובעל גבר על משקל ארץ ולפעמים קורא גבר על משקל גובל [ב] ב] גבר על משקל גבל כדכתיב זקני גבל [יחזקאל כז ט]] והוא מי שהאבר שלו ארוך עד שמגיע לארכבותיו וזה חולי מתחלואי האבר וכבר הזהירו עליו הרופאים וזכר אותו: ומה שאמר בכאן אין לו ביצים או אין לו אלא אחת אין אומרים כן על דעת שאלו המומין הן הנקראים בתורה מרוח אשך אלא שנחלקו אלו התנאים על איזה האלו המומים הוא שאמרה עליו התורה מרוח אשך: ומראיו חשוכים ר"ל השחור ואע"פ שאינו שחור בתכלית: (רמב"ם)

פרק ז - משנה ו

הַמַּקִּישׁ בְּקַרְסֻלָּיו, וּבְאַרְכּוּבוֹתָיו, וּבַעַל פִּיקָה, וְהָעִקֵּל. אֵיזֶהוּ עִקֵּל, כֹּל שֶׁמַּקִּיף פַּרְסוֹתָיו וְאֵין אַרְכּוּבוֹתָיו נוֹשְׁקוֹת זוֹ לָזוֹ. פִּיקָה יוֹצְאָה מִגּוּדָלוֹ, עֲקֵבוֹ יוֹצֵא לַאֲחוֹרָיו, פַּרְסָתוֹ רְחָבָה כְּשֶׁל אַוָּז. אֶצְבְּעוֹתָיו {כה} מֻרְכָּבוֹת זוֹ עַל זוֹ, אוֹ קְלוּטוֹת (לְמַעְלָה) עַד הַפֶּרֶק {כו}, כָּשֵׁר. לְמַטָּה מִן הַפֶּרֶק וַחֲתָכָהּ, כָּשֵׁר. הָיְתָה בוֹ יְתֶרֶת וַחֲתָכָהּ, אִם יֵשׁ בָּהּ עֶצֶם, פָּסוּל. וְאִם לָאו, כָּשֵׁר. יָתֵר בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע {כח}, רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר, וַחֲכָמִים פּוֹסְלִים. הַשּׁוֹלֵט בִּשְׁתֵּי יָדָיו, רַבִּי פּוֹסֵל, וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִים. הַכּוּשִׁי {כט}, וְהַגִּיחוֹר, וְהַלַּבְקָן, וְהַקִּפֵּחַ, וְהַנַּנָּס, וְהַחֵרֵשׁ, וְהַשּׁוֹטֶה, וְהַשִּׁכּוֹר, וּבַעֲלֵי נְגָעִים טְהוֹרִין, פְּסוּלִין בָּאָדָם, וּכְשֵׁרִין בַּבְּהֵמָה {לא}. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, שׁוֹטָה בַבְּהֵמָה אֵינָהּ מִן הַמֻּבְחָר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף בַּעֲלֵי דִלְדּוּלִין, פְּסוּלִין בָּאָדָם, וּכְשֵׁרִין בַּבְּהֵמָה:

 ר"ע מברטנורה  הַמַּקִּישׁ בְּקַרְסֻלָּיו. שֶׁאַרְכֻּבּוֹתָיו עֲקֻמּוֹת לַחוּץ וְקַרְסֻלָּיו לִפְנִים וְנוֹקְשִׁים זֶה בָּזֶה כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ. וּמַקִּישׁ בְּאַרְכֻּבּוֹתָיו הָוֵי אִפְּכָא, שֶׁרַגְלָיו עֲקֻמִּים כְּלַפֵּי חוּץ וּמְרֻחָקִים זוֹ מִזּוֹ עַד שֶׁאַרְכֻּבּוֹתָיו לְמַעְלָה [הָעֲקֻמּוֹת] כְּלַפֵּי פְּנִים נוֹקְשׁוֹת זוֹ בְּזוֹ: בַּעַל הַפִּיקִין וְהָעִקֵּל. וְקָא פָרִישׁ עִקֵּל בְּרֵישָׁא {כג}: כֹּל שֶׁהוּא מַקִּיף פַּרְסוֹתָיו. כְּשֶׁיּוֹשֵׁב וּמְקָרֵב פַּרְסוֹת רַגְלָיו זוֹ לָזוֹ: וְאֵין אַרְכֻּבּוֹתָיו. נוֹגְעוֹת זוֹ לָזוֹ. שֶׁעֲקֻמּוֹת כְּלַפֵּי חוּץ. וּבַעַל הַפִּיקִין הוּא שֶׁפִּיקָה יוֹצֵא מִגּוּדָלוֹ, חֲתִיכַת בָּשָׂר עֲגֻלָּה כְּפִיקָה יוֹצְאָה מִגּוּדָל שֶׁל יָדוֹ אוֹ מִגּוּדָל שֶׁל רַגְלוֹ: עֲקֵבוֹ יוֹצֵא מֵאֲחוֹרָיו. כְּגוֹן שֶׁשּׁוֹקוֹ עוֹמֵד בְּאֶמְצַע רַגְלוֹ, שֶׁחֲצִי הָרֶגֶל לְפָנִים וַחֲצִי רֶגֶל לְאָחוֹר: רְחָבוֹת כְּשֶׁל אַוָּז. שֶׁקְּלוּשׁוֹת הֵן כְּשֶׁל אַוָּז וְאֵין אָרְכָּן יוֹתֵר עַל רָחְבָּן {כד}: קְלוּטוֹת. מְדֻבָּקוֹת זוֹ בָּזוֹ: עַד הַפֶּרֶק. הָאֶמְצָעִי שֶׁל אֶצְבָּעוֹת: לְמַטָּה מִן הַפֶּרֶק. דְּהַיְנוּ לְצַד הַצִּפֹּרֶן שֶׁמְּחֻבָּרִים כֻּלָּן: וַחֲתָכָהּ. שֶׁיִּהְיוּ מְחֻלָּקִים, כָּשֵׁר: הָיְתָה בוֹ יְתֵרָה. אֶצְבַּע יָתֶרֶת: אִם יֶשׁ בָּהּ עֶצֶם פָּסוּל. דְּהוֹאִיל וַחֲתָכָהּ {כז} הֲרֵי הוּא מְחֻסָּר אֵבָר שֶׁנִּמְצָא בוֹ: שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע. כְּלוֹמַר אֲפִלּוּ הָיוּ אֶצְבְּעוֹת יָדָיו וְאֶצְבְּעוֹת רַגְלָיו שָׁוִין, שֶׁבְּכָל יָד וּבְכָל רֶגֶל יֵשׁ שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ, אֲפִלּוּ הָכִי חֲכָמִים פּוֹסְלִים. וְכָל שֶׁכֵּן אִם הָיָה בְיָדוֹ אַחַת חָמֵשׁ וּבְיָדוֹ אַחַת שֵׁשׁ, דַּהֲוֵי מוּם טְפֵי. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: הַשּׁוֹלֵט בִּשְׁתֵּי יָדָיו רַבִּי פּוֹסֵל. דְּסָבַר כְּחִישׁוּתָא אִתְיְלִידָא בֵיהּ בְּיָמִין: וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין. סָבְרֵי בְּרִיאוּתָא הִיא דְּאִתְיְלִידָא לֵיהּ בִּשְׂמֹאל. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: הַכּוּשִׁי. שָׁחֹר: הַגִּיחוֹר. אָדֹם כְּאַרְגָּמָן: הַלַּבְקָן. לָבָן בְּיוֹתֵר: וְהַקִּפֵּחַ. אָרֹךְ וָדַק, שֶׁאֵינוֹ עָב לְפִי אָרְכּוֹ. וְהוּא מְכֹעָר וּמְגֻנֶּה {ל}: וְהַשִּׁכּוֹר. וְלֹא מִיַּיִן, הוּא דַּחֲשִׁיב כְּבַעַל מוּם מִן הַמּוּמִים הַיְתֵרִים בָּאָדָם, שֶׁאִם עָבַד לוֹקֶה וְאֵין עֲבוֹדָתוֹ מְחֻלֶּלֶת. אֲבָל הַשִּׁכּוֹר מִיַּיִן וְשֵׁכָר, אִם עָבַד חִלֵּל. דִּבְפָרָשַׁת שְׁתוּיֵי יַיִן כְּתִיב (וַיִּקְרָא י) וּלְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל. וְשִׁכּוֹר דְּמַתְנִיתִין אֵינוֹ אֶלָּא שֶׁשָּׁתָה חָלָב הַרְבֵּה, אוֹ רֹב דְּבַשׁ, אוֹ אָכַל דְּבֵלָה קַעִילִית, וְנִתְבַּלְבְּלָה דַעְתּוֹ. שֶׁאֵלּוּ חֲשׁוּבִים כְּבַעֲלֵי מוּמִים וְאֵין מְחַלְּלִים עֲבוֹדָה: וּבַעֲלֵי נְגָעִים טְהוֹרִים. כְּגוֹן בֹּהַק וְכֻלּוֹ הָפַךְ לָבָן. דְּאִי מִנְּגָעִים טְמֵאִים לֹא צָרִיךְ לְמֵימַר, דַּאֲפִלּוּ אַכְּנִיסַת עֲזָרָה חַיָּב כָּרֵת: דִּלְדּוּלִין. כְּמִין חֲתִיכוֹת בָּשָׂר יוֹצְאוֹת תְּלוּיוֹת בָּהֶן. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {כג} אֲבָל לְהָרַמְבַּ"ם לֹא פֵרֵשׁ בְּמַתְנִיתִין אֶלָּא עִקֵּל בִּלְבַד. דְּפִיקָה יוֹצְאָה מִגּוּדָלוֹ לֹא הָוֵי פֵּרוּשׁ דְּבַעַל פִּיקָה. וּמְפָרֵשׁ בַּעַל פִּיקָה הוּא שֶׁתְּהֵא עֲקֵבוֹ מֵאַחַר רַגְלָיו בּוֹלֶטֶת וְיוֹצֵאת יוֹתֵר מִן הָרָאוּי: {כד} בַּגְּמָרָא, לֹא תֵימָא דְטַרְפָא וְלֹא סְדִיקָה, אֶלָּא כֵּיוָן דְּטַרְפָא אַף עַל גַּב דִּסְדִיקָה. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י טַרְפָא קְלוּשָׁה. וְהֶעָרוּךְ פֵּרֵשׁ רְחָבָה וּמְשֻׁוָּה: {כה} אֶצְבְּעוֹתָיו. בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו. הָרַמְבַּ"ם: {כו} הַפֶּרֶק. פֶּרֶק רִאשׁוֹן הַסָּמוּךְ לְכַף הַיָּד. הָרַמְבַּ"ם: {כז} וְתֵימַהּ, דִּלְקַמָּן מְפָרֵשׁ הָרַ"ב כָּל שֶׁכֵּן אִם הָיָה בְיָדוֹ אַחַת חָמֵשׁ וּבְיָדוֹ אַחַת שֵׁשׁ דַּהֲוֵי מוּם כוּ', וְהָאֵיךְ תָּלֵי טַעֲמָא הָכָא בְהוֹאִיל וַחֲתָכָהּ כוּ'. וְהָרַמְבַּ"ם כָּתַב, אִם חָתַךְ אֶת הַיְתֵרָה כָּשֵׁר, וְאִם הָיָה בָהּ עֶצֶם אֲפִלּוּ חֲתָכָהּ פָּסוּל. וְלִדְבָרָיו פֵּרוּשׁ וַחֲתָכָהּ כְּלוֹמַר אֲפִלּוּ חֲתָכָהּ: {כח} עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע. לִישְׁנָא דִקְרָא נָקַט. רַשִׁ"י. וּבַגְּמָרָא עֲבִיד צְרִיכוּתָא אַקְּרָא: {כט} הַכּוּשִׁי. לְפֵרוּשׁ הָרַ"ב לְעֵיל שֶׁמַּרְאָיו חֲשׁוּכִים שָׁחֹר וְאֵינוֹ כְּכוּשִׁי, וְכֵן נִרְאֶה שֶׁפֵּרֵשׁ הָרַמְבַּ"ם, קָשֶׁה כּוּשִׁי לָמָּה לִּי, דְּכָל שֶׁכֵּן הוּא. וְרַשִׁ"י פֵּרֵשׁ הָתָם שָׁחֹר כְּכוּשִׁי. וּבַגְּמָרָא רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס לֹא תָנֵי כּוּשִׁי: {ל} וְהִשָּׁמֵר שֶׁמָּא תַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁאֵלּוּ הַשֵּׁמוֹת נֶאֶמְרוּ עַל הַגְּוָנִים, לְפִי שֶׁאֵינָן אֶלָּא שֵׁמוֹת לִבְנֵי אָדָם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן אֵלּוּ הַגְּוָנִים. הָרַמְבַּ"ם: {לא} פְּסוּלִין כוּ'. אַף עַל גַּב דִּכְבָר תָּנֵי יָתֵר עֲלֵיהֶן בָּאָדָם כוּ', מִשּׁוּם דִּבְתוֹרַת כֹּהֲנִים רָצוּ לְמֵילַף בְּקַל וָחֹמֶר אָדָם מִבְּהֵמָה עַד דִּמְרַבֵּי לֵיהּ מִקְּרָא, לְהָכִי קָאָמַר אַף עַל גַּב דִּכְשֵׁרִין בַּבְּהֵמָה פְּסוּלִין בָּאָדָם: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  המקיש בקרסוליו ובארכבובותיו ובעל פיקה כו': הכושי והגיחור והלבקן והקפח והננס והחרש כו': מקיש קרסוליו אחת בחברתה בשעת הליכתו וכן מקיש בארכבותיו ובעל פיקה הוא שתהא עקבו מאחר רגליו בולטת ויצאת יותר מן הראוי: ועיקל הוא מי ששוקיו כפופין כקשת ושיעור כפיפה זו זכרנו כבר שהוא עד שהנותן רגליו זו בצד זו לא יתחברו ארכבותיו: ופיקה יוצא מגודלו שיהא בולט מבוהן היד והרגל שום דבר או שיתעקם ג"כ והבוהן בשעת הנחתו קלוטות עד הפרק מדובקות עד שיהיו ב' האצבעות כאצבע א' ואמר ואפי' יהיו שש ושש בידיו ושש ושש ברגליו שלא ישתנה אבר מן הדומה לו הרי הוא מום אצל החכמים ואפי' היה גם באחת באלו הד' אברים שש בלבד והנשאר חמש חמש אינו מום אצל ר"י. כושי שחור: גיחור אדום. הלבקן לבן בתכלית הלובן לפי שכמו שבשחור מום כן האדום כארגמן או הלבן כחלב מום וכן באר הגמרא והשמר שמא תעלה בדעתך שאלו השמות נאמרו על הגוונים לפי שאינן אלא שמות לבני אדם שיש בהן אלו הגוונים: וקפח הוא הארוך הרבה עד שמואסים בני אדם ארכו: וננס הקצר: ובעלי הדלדולין הן שמתדלדלין מגופן עורות עד שעורותיהם דומין לדיסקיא והלכה כר"א בן יעקב: ומה שאמר שהשכור מכלל המומין המיוחדים המותרים באדם כבר זכרנו שבעלי המומים המיוחדי' באדם אינם מותרים לעבודה ולפיכך השכור אינו מותר לעבודה וזהו אמת אבל מי שנשתכר מדברים שמבלבלין המות זולתי מיין והשכר כגון ששתה חלב הרבה או אכל דבש הנקרא בלשון ערב סיכרא"ן ובלע"ז נושקימא"י אינו נדון כדין זה רק כשהוא שתוי יין או שכר הוא מחלל עבודה: (רמב"ם)

פרק ז - משנה ז

אֵלּוּ כְּשֵׁרִין בָּאָדָם, וּפְסוּלִין בַּבְּהֵמָה, אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ {לב}, וּטְרֵפָה, וְיוֹצֵא דֹפֶן, (וְשֶׁנֶּעֶבְדָה בָהֶן עֲבֵרָה {לג}, וְשֶׁהֵמִית אֶת הָאָדָם). הַנּוֹשֵׂא נָשִׁים בַּעֲבֵרָה, פָּסוּל, עַד שֶׁיַּדִּיר הֲנָיָה. הַמִּטַּמֵּא לַמֵּתִים, פָּסוּל, עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו שֶׁלֹּא יְהֵא מִטַּמֵּא לַמֵּתִים:

 ר"ע מברטנורה  אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ. אָב וּבְנוֹ כֹהֵן עוֹבְדִים עֲבוֹדָה בְּיוֹם אֶחָד וּבִזְמַן אֶחָד. וְאֵין אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ בַּבְּהֵמָה קְרֵבִין בְּיוֹם אֶחָד: וּטְרֵפָה. שֶׁנּוֹלַד בָּהּ אֶחָד מִסִּימָנֵי טְרֵפוֹת הַמְּנוּיִין בְּפֶרֶק אֵלּוּ טְרֵפוֹת, אֵינָהּ קְרֵבָה עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ: וְיוֹצֵא דֹפֶן. שֶׁקָּרְעוּ אֶת אִמּוֹ וְהוֹצִיאוּהוּ חַי. בַּבְּהֵמָה, פְּסוּלָה לְהַקְרָבָה, דְּכִי יֻלַּד כְּתִיב, פְּרָט לְיוֹצֵא דֹפֶן. וּבְכֹהֵן הַמַּקְרִיב לֹא מִפְּסִיל בְּהָכִי: הַנּוֹשֵׂא נָשִׁים בַּעֲבֵרָה. כֹּהֵן שֶׁנָּשָׂא גְּרוּשָׁה וַחֲלָלָה זוֹנָה, נוֹדֵר וְעוֹבֵד. אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא גֵרֵשׁ מֻתָּר לַעֲבֹד אַחַר שֶׁנָּדַר שֶׁלֹּא יֵהָנֶה הוּא מִמֶּנָּה וְהִיא מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיְּגָרֵשׁ. וְהוּא שֶׁיִּדֹּר עַל דַּעַת רַבִּים שֶׁאֵין לוֹ הַתָּרָה אֶלָּא לִדְבַר מִצְוָה {לד}. וְלֵיכָּא לְמֵיחַשׁ שֶׁמָּא יֵלֵךְ אֵצֶל חָכָם וְיֹאמַר דִּלְצֹרֶךְ דְּבַר מִצְוָה הוּא שׁוֹאֵל שֶׁיַּתִּירוּ לוֹ אֶת נִדְרוֹ, דְּכֵיוָן דְּקַיְמָא לָן שֶׁהַבָּא לְהַתִּיר נִדְרוֹ צָרִיךְ לְפָרֵשׁ עַל מַה נָּדַר, וַדַּאי כִּי שָׁמַע חָכָם דְּמִשּׁוּם שֶׁהִיא גְרוּשָׁה אוֹ זוֹנָה דַּאֲסוּרָה לוֹ נָדַר לֹא שָׁרֵי לֵיהּ נִדְרוֹ: עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו שֶׁלֹּא יְהֵא מִטַּמֵּא לְמֵתִים. הָכָא סַגִּי לֵיהּ בְּקַבָּלָה, וְלֹא מַדְּרִינַן לֵיהּ כְּמוֹ גַבֵּי נוֹשֵׂא נָשִׁים בַּעֲבֵרָה. מִשּׁוּם דְּהָתָם יִצְרוֹ תוֹקְפוֹ, הָכָא גַבֵּי טֻמְאָה אֵין יִצְרוֹ תוֹקְפוֹ, הִלְכָּךְ בְּקַבָּלָה גְרֵידָא סַגִּי לֵיהּ: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {לב} אוֹתוֹ כוּ'. כְּגוֹן אַהֲרֹן וּבָנָיו. וְדִכְוָתֵיהּ תַּיִשׁ וּבְנוֹ אָסוּר. וּמַתְנִיתִין חֲנַנְיָא הִיא דְאָמַר [חֻלִּין דַּף עה] נוֹהֵג אַף בִּזְכָרִים. גְּמָרָא: {לג} וְשֶׁנֶּעֶבְדָה כוּ'. לֹא גָרְסִינַן. וְאֶפְשָׁר מִשּׁוּם הָא דִבְרָכוֹת [דַּף לב], אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כָּל כֹּהֵן שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו, שֶׁנֶּאֱמַר [יְשַׁעְיָה א] יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ. וְכָל שֶׁכֵּן לָעֲבוֹדָה, וְהוּא הַדִּין לִמְגַלֶּה עֲרָיוֹת. אֶלָּא דְקָשֶׁה לִי דְּאִם כֵּן לִתְנֵי דִּפְסוּלִים בָּאָדָם. וְגַם לֹא רָאִיתִי לְהָרַמְבַּ"ם שֶׁפְּסָלָן בָּאָדָם: {לד} מִשּׁוּם דְּמִסְּתָמָא נִיחָא לְהוּ לְהָרַבִּים. תּוֹסָפוֹת: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  אלו כשרין באדם ופסולין בבהמה אותו ואת בנו כו': אותו ואת בנו ר"ל שמותר לכהן ובנו לעבוד בזמן אחד ואינו מותר להקריב אותו ואת בנו: וטרפה הוא שאירע בו חולי ממית כנקובת המרה והמעים וכיוצא בו מאשר מצינו באלו טרפות: ומפני מה הצריכו בנשיאת נשים נדר והספיקו בטומאה כשיקבל בלבד לפי ששם יצרו מתגבר עליו ולפיכך אינו נמנע אלא בנדר וע"מ שידור על דעת רבים שאין לו הפרה אלא לדבר מצוה כמו שהתבאר בגמרא ואין אנו חוששין שמא ילך אצל חכם ויאמר לו נדר נדרתי על דעת רבים אבל דבר מצוה בא לידי ואני רוצה להתיר הנדר מחמתו לפי שהחכם יאמר לו על איזה דבר נדרת לפי שהעיקר בידינו שצריך לפרוט את הנדר: (רמב"ם)

פרק ח


פרק ח - משנה א

יֵשׁ בְּכוֹר לַנַּחֲלָה וְאֵינוֹ בְכוֹר לַכֹּהֵן, בְּכוֹר לַכֹּהֵן וְאֵינוֹ בְכוֹר לַנַּחֲלָה, בְּכוֹר לַנַּחֲלָה וְלַכֹּהֵן, יֵשׁ שֶׁאֵינוֹ בְכוֹר לֹא לַנַּחֲלָה וְלֹא לַכֹּהֵן {א}. אֵיזֶהוּ בְּכוֹר לַנַּחֲלָה וְאֵינוֹ בְכוֹר לַכֹּהֵן, הַבָּא אַחַר הַנְּפָלִים שֶׁיָּצָא רֹאשׁוֹ חַי, וּבֶן תִּשְׁעָה שֶׁיָּצָא רֹאשׁוֹ מֵת, וְהַמַּפֶּלֶת כְּמִין בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁיְּהֵא בוֹ מִצּוּרַת הָאָדָם. הַמַּפֶּלֶת סַנְדָּל, אוֹ שִׁלְיָא, וּשְׁפִיר מְרֻקָּם, וְהַיּוֹצֵא מְחֻתָּךְ, הַבָּא אַחֲרֵיהֶן, בְּכוֹר לַנַּחֲלָה וְאֵינוֹ בְכוֹר לַכֹּהֵן {ד}. מִי שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ בָנִים וְנָשָׂא אִשָּׁה שֶׁכְּבָר יָלְדָה, עוֹדָהּ שִׁפְחָה וְנִשְׁתַּחְרְרָה, עוֹדָהּ נָכְרִית וְנִתְגַּיְּרָה, מִשֶּׁבָּאת לְיִשְׁרָאֵל יָלְדָה, בְּכוֹר לַנַּחֲלָה וְאֵינוֹ בְכוֹר לַכֹּהֵן {ה}. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, בְּכוֹר לַנַּחֲלָה וְלַכֹּהֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג), פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, עַד שֶׁיִּפְטְרוּ רֶחֶם מִיִּשְׂרָאֵל. מִי שֶׁהָיוּ לוֹ בָנִים וְנָשָׂא אִשָּׁה שֶׁלֹא יָלְדָה, נִתְגַּיְּרָה מְעֻבֶּרֶת, נִשְׁתַּחְרְרָה מְעֻבֶּרֶת, יָלְדָה הִיא וְכֹהֶנֶת, הִיא וּלְוִיָּה, הִיא וְאִשָּׁה שֶׁכְּבָר יָלְדָה, וְכֵן מִי שֶׁלֹּא שָׁהֲתָה אַחַר בַּעְלָהּ שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים וְנִשֵּׂאת וְיָלְדָה, וְאֵין יָדוּעַ אִם בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן, אוֹ בֶן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן, בְּכוֹר לַכֹּהֵן וְאֵינוֹ בְכוֹר לַנַּחֲלָה. אֵיזֶהוּ בְּכוֹר לַנַּחֲלָה וְלַכֹּהֵן, הַמַּפֶּלֶת שְׁפִיר מָלֵא דָם, מָלֵא מַיִם, מָלֵא גְנִינִים, הַמַּפֶּלֶת כְּמִין דָּגִים וַחֲגָבִים שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, הַמַּפֶּלֶת יוֹם אַרְבָּעִים, הַבָּא אַחֲרֵיהֶן, בְּכוֹר לַנַּחֲלָה וְלַכֹּהֵן:

 ר"ע מברטנורה  יֵשׁ בְּכוֹר לַנַּחֲלָה. לִטֹּל פִּי שְׁנַיִם: וְאֵינוֹ בְכוֹר לַכֹּהֵן. לָתֵת לַכֹּהֵן פִּדְיוֹנוֹ חֲמֵשֶׁת סְלָעִים: הַבָּא אַחַר הַנְּפָלִים. כְּגוֹן שֶׁהָיוּ תְאוֹמִים, אֶחָד מֵהֶם נֵפֶל שֶׁלֹּא כָלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו וְאֶחָד כָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו, וְהַנֵּפֶל שֶׁלֹּא כָלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו יָצָא רֹאשׁוֹ חַי וְהֶחֱזִירוֹ, וּקְדָמוֹ אָחִיו וְיָצָא. זֶה הָאַחֲרוֹן בְּכוֹר לַנַּחֲלָה, דְּרִאשׁוֹן לֹא הִפְסִידוֹ {ב}, וְאַף עַל גַּב דִּיצִיאַת הָרִאשׁוֹן חֲשִׁיבָא לֵידָה מְעַלְּיָא. וְטַעֲמָא, מִשּׁוּם דִּכְתִיב רֵאשִׁית אֹנוֹ, מִי שֶׁלֵּב אָבִיו דָּוֶה עָלָיו אִם מֵת, יָצָא נֵפֶל שֶׁהוֹצִיא רֹאשׁוֹ רִאשׁוֹן דְּלָאו בַּר קְיָמָא [הוּא] דְּאֵין לִבּוֹ דָּוֶה עָלָיו. אֲבָל לְעִנְיַן פֶּטֶר רֶחֶם פָּטוּר הַאי וָלָד [אַחֲרוֹן], דִּבְפֶטֶר רֶחֶם תָּלָה רַחֲמָנָא, וַהֲרֵי הָרִאשׁוֹן פָּטַר אֶת הָרֶחֶם: וּבֶן תִּשְׁעָה מֵת שֶׁיָּצָא רֹאשׁוֹ. וְהֶחֱזִירוֹ, וְיָצָא אָחִיו, הָוֵי בְּכוֹר לַנַּחֲלָה. דְּהָא רִאשׁוֹן לָא חֲשִׁיב, דְּאֵין לִבּוֹ דָּוֶה עָלָיו, וּלְעִנְיַן כֹּהֵן לָאו פֶּטֶר רֶחֶם הוּא. אֲבָל יָצָא רֹאשׁ בֶּן תִּשְׁעָה חַי וְאַחַר כָּךְ הֶחֱזִירוֹ וָמֵת, בְּכוֹר לַנַּחֲלָה נַמִּי לֹא הָוֵי זֶה הַבָּא אַחֲרָיו: וְכֵן הַמַּפֶּלֶת בְּהֵמָה כוּ'. לְמִפְטַר מִנַּחֲלָה לָא חֲשִׁיבֵי, דְּאֵין הַלֵּב דָּוֶה עֲלֵיהֶם, אֲבָל פֶּטֶר רֶחֶם מִיהָא הָוֵי: וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עַד שֶׁיְּהֵא בוֹ מִצּוּרַת אָדָם. לָא חֲשִׁיב פֶּטֶר רֶחֶם, וְהַבָּא אַחֲרָיו הָוֵי בְּכוֹר לַכֹּהֵן. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: סַנְדָּל. חֲתִיכַת בָּשָׂר עֲשׂוּיָה כִּדְמוּת סַנְדָּל, וְאֵין לָהּ צוּרַת אֵבָרִים, וּרְגִילָה לָבֹא עִם וָלָד. וּלְשׁוֹן סַנְדָּל יֵשׁ מְפָרְשִׁים שָׂנְאוּי וָדַל {ג}: אוֹ שִׁלְיָא. דְּאֵין שִׁלְיָא בְּלֹא וָלָד, אֶלָּא שֶׁנִּמּוֹחַ, וּמִיהוּ פֶּטֶר רֶחֶם הָוֵי: וְשָׁפִיר מְרֻקָּם. חֲתִיכָה שֶׁל בָּשָׂר שֶׁמְּרֻקָּם בָּהּ צוּרַת הָעֻבָּר. וְעַל שֵׁם שֶׁעֲשׂוּיָה כִשְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל בֵּיצָה קְרוּיָה שָׁפִיר: וְהַיּוֹצֵא מְחֻתָּךְ. שֶׁנֶּחְתַּךְ אֵבָר אֵבָר וּבְדֶרֶךְ זֶה יָצָא כֻלּוֹ. אֲבָל רֹאשׁ מְחֻתָּךְ, לֹא פָּטַר אִם קָדַם אָחִיו וְיָצָא קֹדֶם יְצִיאַת רֹב אֶבְרֵי הַמְחֻתָּךְ, וְהָוֵי נַמִּי בְּכוֹר לַכֹּהֵן: שֶׁכְּבָר יָלְדָה. דִּלְעִנְיַן נַחֲלָה דְאָב כְּתִיב רֵאשִׁית אֹנוֹ, וּלְעִנְיַן כֹּהֵן תְּלָא רַחֲמָנָא בְּפֶטֶר רֶחֶם: עוֹדָהּ שִׁפְחָה. אֲפִלּוּ עוֹדָהּ שִׁפְחָה בְּלֵידָה רִאשׁוֹנָה וְנִשְׁתַּחְרְרָה עַכְשָׁיו, אוֹ נָכְרִית וְנִתְגַּיְּרָה וּמִשֶּׁבָּאת לְיַד יִשְׂרָאֵל יָלְדָה, נַמִּי הָוֵי בְּכוֹר לַנַּחֲלָה, שֶׁהֲרֵי לֹא הָיוּ לָזֶה בָּנִים: רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר בְּכוֹר לַנַּחֲלָה וְלַכֹּהֵן. דְּבָנִים הַנּוֹלָדִים בְּנָכְרִיּוּתָהּ לֹא פָּטְרֵי. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי: נִתְגַּיְּרָה מְעֻבֶּרֶת. וּבַעְלָהּ עִמָּהּ וְיָלְדָה. הֲרֵי אוֹתוֹ וָלָד בְּכוֹר לַכֹּהֵן, דְּפֶטֶר רֶחֶם הוּא בְּיִשְׂרָאֵל. וְלֹא לַנַּחֲלָה, דְּכֵיוָן דְּהוֹרָתוֹ שֶׁלֹּא בִּקְדֻשָּׁה לָאו בַּר נַחֲלָה הוּא, דְּזֶרַע עוֹבֵד כּוֹכָבִים רַחֲמָנָא אַפְקְרֵיהּ, דִּכְתִיב (יְחֶזְקֵאל כג) וְזִרְמַת סוּסִים זִרְמָתָם: יָלְדָה הִיא וְכֹהֶנֶת. בַּת יִשְׂרָאֵל מְבַכֶּרֶת שֶׁיָּלְדָה עִם כֹּהֶנֶת מְבַכֶּרֶת וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶה וָלָד שֶׁל יִשְׂרָאֵל: אוֹ הִיא וּלְוִיָּה. דִּלְוִיָּה נַמִּי בְנָהּ פָּטוּר מֵחָמֵשׁ סְלָעִים. כְּדַאֲמַרַן בְּפֶרֶק קַמָּא: אוֹ הִיא וְאִשָּׁה שֶׁכְּבָר יָלְדָה. וְאֵין יָדוּעַ אֵיזֶה בְנָהּ: בְּכוֹר לַכֹּהֵן. וּבַעְלָהּ שֶׁל מְבַכֶּרֶת חַיָּב חָמֵשׁ סְלָעִים לַכֹּהֵן, דְּהָא בֵּן זָכָר יֵשׁ לוֹ כָל הֵיכָא דְאִיתֵיהּ: וְלֹא לַנַּחֲלָה. דְּהָא לֹא יָדַע בְּרֵיהּ דְּמַאן הוּא: וְכֵן מִי שֶׁלֹּא שָׁהֲתָה כוּ'. הוּא בְּכוֹר לַכֹּהֵן, וְהוּא יִפְדֶּה אֶת עַצְמוֹ. וְלֹא לַנַּחֲלָה, דְּהָא לֹא יָדַע מַאן יָרֵית. וַאֲפִלּוּ כְפָשׁוּט לֹא יָרֵית, דְּהַאי מַדְחֵי לֵיהּ לְגַבֵּי הַאי וְהַאי מַדְחֵי לֵיהּ לְגַבֵּי הַאי. וּמַתְנִיתִין דְּקָתָנֵי וְלֹא לַנַּחֲלָה, עַל הַבָּא אַחֲרָיו קָאָמַר, שֶׁהַבָּא אַחֲרָיו אֵינוֹ בְּכוֹר לַנַּחֲלָה, דְּשֶׁמָּא זֶה הַסָּפֵק בֵּן הָאַחֲרוֹן הוּא: מָלֵא גְנִינִים. מָלֵא גְּוָנִים הַרְבֵּה. פֵּרוּשׁ אַחֵר, תּוֹלָעִים, שֶׁהַשָּׁפִיר עָשׂוּי כֻּלּוֹ חֲתִיכוֹת קְטַנּוֹת דַּקּוֹת דּוֹמוֹת לְתוֹלָעִים: דָּגִים וַחֲגָבִים. לָאו וָלָד נִינְהוּ, דְּלֹא נֶאֶמְרָה בָּהֶן יְצִירָה כָּאָדָם: יוֹם אַרְבָּעִים. מִשֶּׁנִּתְעַבְּרָה, מַיָּא בְּעָלְמָא נִינְהוּ, וְאֵין כָּאן וָלָד עַד לְמָחֳרַת יוֹם אַרְבָּעִים. דְּאַרְבָּעִים יוֹם הָוֵי יְצִירַת הַוָּלָד: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {א} יֵשׁ כוּ'. אֵין מַאֲמָרוֹ בְאֵלּוּ הָאַרְבָּעָה חֲלָקִים עַל מִי שֶׁלֹּא קְדָמוֹ שׁוּם דָּבָר בְּשׁוּם פָּנִים שֶׁהוּא בְכוֹר, לְפִי שֶׁזֶּה דָבָר מְבֹאָר, אֲבָל עַל מִי שֶׁהוּא בְכוֹר וְאַף עַל פִּי שֶׁקָּדְמָה לוֹ לֵידָה, שֶׁאֵין חוֹשְׁשִׁין לְאוֹתָהּ קְדִימָה. הָרַמְבַּ"ם: {ב} שֶׁאֲפִלּוּ נוֹלַד הַנֵּפֶל כֻּלּוֹ אֵינוֹ מַפְקִיעַ אֶת הַבָּא אַחֲרָיו, שֶׁאֵין לִבּוֹ דָוֶה עָלָיו. וְכָל שֶׁכֵּן אִם יָצָא רֹאשׁוֹ מֵת. וְהַאי דְּנָקַט רֹאשׁוֹ, מִשּׁוּם בְּכוֹר לַכֹּהֵן נָקַט לֵיהּ, וּבִיצִיאַת רֹאשׁוֹ הָוֵי יָלוּד וּפוֹטֵר אֶת אָחִיו מִבְּכוֹר לַכֹּהֵן. רַשִׁ"י, וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ג} מַשְׁמַע דִּלְיֵשׁ מְפָרְשִׁים נַמִּי סַנְדָּל חֲתִיכַת בָּשָׂר. וְלֹא מַשְׁמַע כֵּן מִדְּבָרָיו פֶּרֶק קַמָּא דִּכְרֵתוֹת מִשְׁנָה ג'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ד} הַבָּא כוּ'. תַּנְיֵהּ מִשּׁוּם בָּבָא דְבָתְרָא דְפָלֵיג בָּהּ רַבִּי יוֹסֵי: {ה} וְאֵינוֹ כוּ'. דְּאֵינוֹ פֶּטֶר רֶחֶם. רַשִׁ"י: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  יש בכור לנחלה ואינו בכור לכהן כו': איזה בכור לנחלה ולכהן המפלת שפיר מלא כו': בכור לנחלה הולד הראשון הנולד לאדם מיהודית ואין אנו קפדים אם ילדה אמו לפניו או לא ילדה שנאמר ראשית אונו: ובכור לכהן הוא הולד הראשון שתלד האשה ואין קפדים אם נולד לאביו ולד לפניו או לאו שנאמר פטר רחם: ואין מאמרו באלו הארבעה חלקים היוצאים מב' העיקרים האלו על מי שלא קדמו שום דבר בשום פנים שהוא בכור לפי שזה דבר מבואר אבל דבריו של מי שהוא בכור ואע"פ שקדמה לו לידה שאין חוששין לאותה קדימה. ומה שאמר שיצא ראשו חי ר"ל שלא יצא לגמרי עד שמת ואפי' לא כלו לו ט' חדשים. סנדל היא צורה מבשר. ומה שאמר הבא אחריהם ר"ל אחר שיצא ראשו חי בן תשעה ואחר שהיה בו צורת האדם ושאר המנויין אחר כן הודיענו שאם ילדה האשה קודם שנתגיירה ואחר כך ילדה בישראל שהולד השני אינו נקרא פטר רחם אלא אצל ר' יוסי מטעם שזכר. ומה שאמר אח"כ נתגיירה מעוברת נשתחררה מעוברת ר"ל כך או שנתגיירה מעוברת וילדה או שנשתחררה מעוברת וילדה או אשה שלא ילדה וילדה והיא כהנת או היא לויה או היא אשה שכבר ילדה: ומה שאמר כהנת ולויה להודיעך שכהנת ולויה אפילו מעוברת מישראל שבנה פטור מחמש סלעים שנאמר פטר רחם בבני ישראל בפטר רחם תלה רחמנא ודע שהלויה המעוברת מעובד כוכבים בנה פטור מה' סלעים שהיא בקדושתה עומדת וכתוב בברייתא לויה שנשבית או שנבעלה בעילת זנות נותנים לה מן המעשר ואוכלת אבל כהנת המעוברת מעובד כוכבים בנה חייב לפי שהיא נתחללה כמו שבארנו במקומות מסדר נשים. ומה שאמר בוולד מי שלא המתינה אחר בעלה ג' חדשים שאינו בכור לנחלה אמת ועוד שאין לו ירושה כל עיקר לפי שאין אנו יודעים לו אב בודאי כמו שבארנו בי"א מיבמות ולא נתכוין בכאן אלא להבא אחריו ר"ל שהבא אחריו אינו בכור לנחלה לפי שאפשר שאותו המסופק בן האחרון הוא ואין הלכה כרבי יוסי: (רמב"ם)

פרק ח - משנה ב

יוֹצֵא דֹפֶן וְהַבָּא אַחֲרָיו, שְׁנֵיהֶם אֵינָן בְּכוֹר לֹא לַנַּחֲלָה וְלֹא לַכֹּהֵן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הָרִאשׁוֹן לַנַּחֲלָה, וְהַשֵּׁנִי לְחָמֵשׁ סְלָעִים:

 ר"ע מברטנורה  יוֹצֵא דֹפֶן וְהַבָּא אַחֲרָיו. דֶּרֶךְ רֶחֶם. כְּגוֹן שֶׁקָּרְעוּ אִשָּׁה שֶׁתְּאוֹמִים בְּבִטְנָהּ, וּלְאַחַר שֶׁהוֹצִיאוּ הָרִאשׁוֹן דֶּרֶךְ דֹּפֶן יָצָא הַשֵּׁנִי דֶּרֶךְ רֶחֶם. אֲבָל לְהוֹצִיא וָלָד מִן הָאִשָּׁה דֶּרֶךְ דֹּפֶן וְשֶׁתִּתְרַפֵּא הָאִשָּׁה וְתַחֲזֹר וְתִתְעַבֵּר וְתֵלֵד, כָּתַב רַמְבַּ"ם דְּאִי אֶפְשָׁר {ו}: שְׁנֵיהֶם אֵינָן בְּכוֹר. רִאשׁוֹן לֹא הָוֵי בְּכוֹר לַנַּחֲלָה, וְיָלְדוּ לוֹ בָּעִינַן {ז}. וְשֵׁנִי נַמִּי לֹא, רֵאשִׁית אֹנוֹ בָּעִינַן. וּבְכוֹר לַכֹּהֵן רִאשׁוֹן לֹא הָוֵי, דְּפֶטֶר רֶחֶם בָּעִינַן. וְשֵׁנִי נַמִּי לֹא הָוֵי בְּכוֹר לַכֹּהֵן, דִּבְכוֹר לָרֶחֶם וְאֵינוֹ בְּכוֹר לַוְּלָדוֹת כְּגוֹן זֶה שֶׁהָיָה וָלָד קֹדֶם לָכֵן, אֵינוֹ בְּכוֹר: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר הָרִאשׁוֹן לַנַּחֲלָה. סָבַר וְיָלְדוּ אַף יוֹצֵא דֹּפֶן בְּמַשְׁמַע {ח}: וְהַשֵּׁנִי לְחָמֵשׁ סְלָעִים. סָבַר בְּכוֹר לָרֶחֶם אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ בְּכוֹר לַוְּלָדוֹת הָוֵי בְּכוֹר. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {ו} וְנִרְאֶה עוֹד מִדְּבָרָיו שֶׁבְּהֶכְרֵחַ תָּמוּת: {ז} דֶּרֶךְ לֵידָה. רַשִׁ"י. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ח} וּסְבָרָא תְמוּהָה הִיא זוֹ, דְּמִסְתַּבְּרָא לְשׁוֹן לֵידָה מַשְׁמָעוּתוֹ כְדֶרֶךְ לֵידָה שֶׁל כָּל הָעוֹלָם. וּבַגְּמָרָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן לְטַעֲמֵיהּ דְּאָמַר תֵּלֵד לְרַבּוֹת יוֹצֵא דֹפֶן. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, לְרַבּוֹת דַּהֲוֵי לֵידָה מְעַלְּיָא וְיוֹשֶׁבֶת עָלָיו יְמֵי טֻמְאָה וְטָהֳרָה, הִלְכָּךְ גַּבֵּי וְיָלְדוּ לוֹ נַמִּי לֵידָה מְעַלְּיָא חֲשִׁיב לֵיהּ, דְּגָמְרִינַן מֵהָתָם: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  יוצא דופן והבא אחריו שניהם אינן בכור לא כו': מה שאפשר להיות בזה שתהא האשה מעוברת משני וולדות ונקרע דופנה ויצא א' מהן ואח"כ יצא השני כדרך העולם ומתה אחר שיצא השני אבל מה שאומרים המגידים שהאשה חיה אחר שקורעים דופנה ומתעברת ויולדת איני יודע לו טעם והוא ענין זר מאד ואין הלכה כרבן שמעון: (רמב"ם)

פרק ח - משנה ג

מִי שֶׁלֹּא בִכְּרָה אִשְׁתּוֹ וְיָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים, נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים לַכֹּהֵן. מֵת אֶחָד מֵהֶן בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם, הָאָב פָּטוּר. מֵת הָאָב וְהַבָּנִים קַיָּמִים, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אִם נָתְנוּ עַד שֶׁלֹּא חָלְקוּ, נָתָנוּ {י}. וְאִם לָאו, פְּטוּרִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר נִתְחַיְּבוּ נְכָסִים. זָכָר וּנְקֵבָה, אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם:

 ר"ע מברטנורה  וְיָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים. דְּאֶחָד מֵהֶן בְּכוֹר: הָאָב פָּטוּר. דְּמָצֵי לְמֵימַר הַבְּכוֹר מֵת. וּכְשֶׁמֵּת הַבֵּן קֹדֶם שְׁלֹשִׁים אֵינוֹ חַיָּב בְּפִדְיוֹן, וְעַכְשָׁיו שֶׁהַדָּבָר סָפֵק שֶׁמָּא הַבְּכוֹר מֵת וּפָטוּר, שֶׁמָּא זֶה שֶׁנִּשְׁאַר הוּא הַבְּכוֹר וְחַיָּב, הָוֵי הַכֹּהֵן מוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ, וְהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. וְהוּא הַדִּין שֶׁהַבֵּן הַנִּשְׁאָר פָּטוּר מִלִּפְדּוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּשֶׁיִּהְיֶה גָּדוֹל {ט}: מֵת הָאָב. לְאַחַר שְׁלֹשִׁים: וְאִם לָאו פְּטוּרִים. דְּסָבַר רַבִּי מֵאִיר הָאַחִין שֶׁחָלְקוּ בְּנִכְסֵי אֲבִיהֶן דִּין לָקוֹחוֹת יֵשׁ לָהֶן, לְפִי שֶׁאֵין בְּרֵרָה {יא} לְכָל אֶחָד עַל יְרֻשָּׁתוֹ, אֶלָּא הֲרֵי הֵן כְּאִלּוּ קָנוּ זֶה מִזֶּה כָּל אֶחָד חֶלְקוֹ, וְאֵלּוּ הֶחָמֵשׁ סְלָעִים הָיָה חוֹב עַל אֲבִיהֶן כְּמִלְוֶה עַל פֶּה, וּמִלְוֶה עַל פֶּה אֵינָהּ גּוֹבָה מִן הַלָּקוֹחוֹת, הִלְכָּךְ אִם חָלְקוּ עַד שֶׁלֹּא נָתְנוּ פְּטוּרִים: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר נִתְחַיְּבוּ הַנְּכָסִים. קָסָבַר הָאַחִים שֶׁחָלְקוּ יוֹרְשִׁים הֵן, דְּיֵשׁ בְּרֵרָה לוֹמַר כָּל אֶחָד זָכָה בְּחֶלְקוֹ, וּמִלְוֶה עַל פֶּה גּוֹבֶה מִן הַיּוֹרְשִׁים. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה {יב}: זָכָר וּנְקֵבָה אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם. דְּאָמַר לֵיהּ הַנְּקֵבָה יָצְאָה רִאשׁוֹנָה, וְהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {ט} וְנָקַט הָאָב מִשּׁוּם סֵיפָא דְבָעֵי לְמִתְנֵי מֵת הָאָב. רַשִׁ"י: {י} נָתְנוּ. כְּלוֹמַר כַּדִּין נָתְנוּ. שֶׁהֲרֵי כָּל שֶׁלֹּא חָלְקוּ הֲרֵי הַחוֹב עַל הַנְּכָסִים אַף לְרַבִּי מֵאִיר, וּמְחֻיָּבִים לָתֵת: {יא} וְתֵימַהּ, דְּרַבִּי מֵאִיר אִית לֵיהּ בְּרֵרָה [בִּדְמַאי פ"ז מ"ד]. וְיֵשׁ לְחַלֵּק בִּבְרֵרָה הֵיכָא דְמַתְנֵי בְּפֵרוּשׁ כְּגוֹן שְׁנֵי לֻגִּין שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יב} וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ"ם. וְאִיכָּא לְמֵידַק טוּבָא, דְּהָא בְמִשְׁנָה ו' מְפָרֵשׁ דְּרַבִּי יְהוּדָה סָבַר מִלְוֶה הַכְּתוּבָה בַּתּוֹרָה כִּכְתוּבָה בִּשְׁטָר דָּמְיָא וְטָרֵיף מִמְּשַׁעְבְּדֵי, וְאִם כֵּן אֲפִלּוּ סְבִירָא לֵיהּ כְּרַבִּי מֵאִיר דְּלָקוֹחוֹת הֵן, גָּבֵי. וְהַתּוֹסָפוֹת כָּתְבוּ דְטַעֲמָא דְרַבִּי יְהוּדָה דְהָכָא נַמִּי מִשּׁוּם דִּסְבִירָא לֵיהּ כִּכְתוּבָה בִּשְׁטָר דָּמְיָא. וְעוֹד קָשֶׁה הִלְכָתָא אַהִלְכָתָא דִדְמַאי [שָׁם] דְּבִדְאוֹרַיְתָא אֵין בְּרֵרָה. וְעוֹד קָשֶׁה דִלְקַמָּן פָּסְקוּ דְלָא כְוָתֵיהּ. לְכָךְ נִרְאֶה לִי דְוַדַּאי טַעֲמֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת. וּמִיהוּ אֲנַן דְּלֹא קַיְמָא לָן הָכִי הָא דְפָסְקִינַן הָכָא כְּרַבִּי יְהוּדָה, לָאו מִטַּעֲמֵיהּ, וְלֹא מִטַּעֲמָא שֶׁכָּתְבוּ הָרַ"ב וְהָרַמְבַּ"ם, אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרֹא"שׁ דְּבָטְלָה מַחֲלֹקֶת וְלֹא מִטַּעַם בְּרֵרָה אֶלָּא דִסְבָרָא מֻחְלֶטֶת הִיא דְיַתְמֵי כַּרְעָא דַאֲבוּהוֹן לִפְרֹעַ חוֹבוֹתָיו. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  מי שלא בכרה אשתו וילדו שני זכרים נותן כו': דף מח שמור שני השרשים האלו שעליהן נבנות כל ההלכות שנאמרו בענין הזה הא' מהן שבכור אדם אין חייבין לפדותו אלא לאחר ל' יום שנאמר ופדויו מבן חדש תפדה וכשימות הוולד קודם ל' יום אינו חייב בפדיון. והעיקר השני דכל זמן שיהא בספק אם זה בכור אם לאו לא נתחייב על אותו המסופק ה' סלעים מפני העיקר שבידינו המוציא מחבירו עליו הראיה. ומה שאמר מת האב ר"ל שמת האב אחר ל' יום וזה ענין מבואר. וסיבת מחלוקת ר"מ ור' יהודה שדעת ר"מ שהאחין שחלקו לקוחות הן ר"ל שהן כמי שלקח נכסי האב ואלו החמש סלעים דומים למלוה על פה ומלוה על פה אינו גובה מן הלקוחות ודעת ר' יהודה האחין שחלקו יורשין הן ומלוה על פה גובה מן היורשין והלכה כר' יהודה: (רמב"ם)

פרק ח - משנה ד

שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁלֹּא בִכְּרוּ וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים, נוֹתֵן עֶשֶׂר סְלָעִים לַכֹּהֵן. מֵת אֶחָד מֵהֶן בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם {יד}, אִם לְכֹהֵן אֶחָד נָתַן, יַחֲזִיר לוֹ חָמֵשׁ סְלָעִים. אִם לִשְׁנֵי כֹהֲנִים נָתַן, אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא מִיָּדָם. זָכָר וּנְקֵבָה אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּנְקֵבָה, נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים לַכֹּהֵן. שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת, אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם. אַחַת בִּכְּרָה וְאַחַת שֶׁלֹּא בִכְּרָה וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים. נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים לַכֹּהֵן. מֵת אֶחָד מֵהֶן בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם, הָאָב פָּטוּר. מֵת הָאָב וְהַבָּנִים קַיָּמִין, רַבִּי מֵאיר אוֹמֵר {טז}, אִם נָתְנוּ עַד שֶׁלֹּא חָלְקוּ, נָתָנוּ. וְאִם לָאו, פְּטוּרִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, נִתְחַיְּבוּ נְכָסִים. זָכָר וּנְקֵבָה, אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם:

 ר"ע מברטנורה  שְׁתֵּי נָשִׁים. שֶׁל אִישׁ אֶחָד, וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים בְּמַחֲבוֹא, שֶׁנִּתְעָרְבוּ {יג}: אִם לְכֹהֵן אֶחָד נָתַן. פִּדְיוֹן שְׁנֵיהֶם, יַחֲזִיר לוֹ הַכֹּהֵן חָמֵשׁ סְלָעִים, הוֹאִיל וּמֵת בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים וְאִיגַּלַּאי מִלְּתָא דְּנֵפֶל הוּא {טו} וְשֶׁלֹּא כַּדִּין שָׁקַל: אֵין יָכוֹל לְהוֹצִיא מִיָּדָם. דְּכָל חַד וְחַד מַדְּחֵי לֵיהּ וְאוֹמֵר הֲרֵינִי מַחֲזִיק בָּם בִּשְׁבִיל פִּדְיוֹן הַחַי: אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּנְקֵבָה. יָלְדוּ הַנָּשִׁים שֶׁלּוֹ בְּמַחֲבוֹא: נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים לַכֹּהֵן. דְּמִמַּה נַּפְשָׁךְ חַד הָוֵי בְּכוֹר, אִם הָאַחַת יָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים הָאֶחָד בְּכוֹר, וְאִם הָאַחַת יָלְדָה זָכָר וּנְקֵבָה, נִמְצָא שֶׁחֲבֶרְתָּהּ יָלְדָה זָכָר לְבַדּוֹ וְהוּא בְּכוֹר, וְאוֹתוֹ שֶׁעִם הַנְּקֵבָה פָּטוּר שֶׁמָּא נְקֵבָה יָצְאָה רִאשׁוֹן: אֵין לַכֹּהֵן כְּלוּם. דְּאִיכָּא לְמֵימַר הַנְּקֵבוֹת יָצְאוּ תְּחִלָּה וְאֵין כָּאן בְּכוֹר: הָאָב פָּטוּר. דְּמָצֵי לְמֵימַר בֶּן הַמְּבַכֶּרֶת מֵת: נָתְנוּ עַד שֶׁלֹּא חָלְקוּ כוּ'. כִּדְפָרֵשְׁנָא לְעֵיל. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: זָכָר וּנְקֵבָה. יֵשׁ לוֹמַר אוֹתָהּ שֶׁלֹּא בִּכְּרָה יָלְדָה הַנְּקֵבָה וְאֵין כָּאן בְּכוֹר: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {יג} וְלֹא הֻצְרַךְ לִכְתֹּב כֵּן אֶלָּא מִשּׁוּם סֵיפָא, דִּבְהוּ אִצְטְרִיךְ דְּלֹא בְרִיר לָן כוּ'. בֵּית יוֹסֵף: {יד} שְׁלֹשִׁים יוֹם. וְיוֹם אֶחָד. כְּדִתְנַן בְּסוֹף פֶּרֶק ד' דַּעֲרָכִין, דִּשְׁלֹשִׁים יוֹם דִּבְכוֹר [שְׁלֹשִׁים] וְיוֹם אֶחָד: {טו} וְכֵן פֵּרֵשׁ לְקַמָּן בְּמִשְׁנָה ו'. וְכֵן פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י. וְהַתּוֹסָפוֹת כָּתְבוּ דִּבְחִנָּם פֵּרֵשׁ כֵּן, דַּאֲפִלּוּ קִים לָן בֵּיהּ דְּכָלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו, בְּבֶן חֹדֶשׁ תָּלָה רַחֲמָנָא: {טז} רַבִּי מֵאִיר כוּ'. צָרִיךְ שׁוּם צְרִיכוּתָא אַמַּאי תָּנֵי תוּ פְלוּגְתָּא זוֹ. תּוֹסָפוֹת: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  שתי נשים שלא בכרו וילדו שני זכרים נותן כו': כל ההלכה הזאת מבוארת ע"פ שני העקרים שהקדמנו. וסבת מחלוקת ר"מ ורבי יהודה כבר נזכר והלכה כר' יהודה: (רמב"ם)

פרק ח - משנה ה

שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁל שְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא בִכְּרוּ וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים, זֶה נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים לַכֹּהֵן, וְזֶה נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים לַכֹּהֵן. מֵת אֶחָד מֵהֶן בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם, אִם לְכֹהֵן אֶחָד נָתְנוּ, יַחֲזִיר לָהֶן חָמֵשׁ סְלָעִים. אִם לִשְׁנֵי כֹהֲנִים נָתְנוּ, אֵינָן יְכוֹלִין לְהוֹצִיא מִיָּדָם. זָכָר וּנְקֵבָה, הָאָבוֹת פְּטוּרִין, וְהַבֵּן חַיָּב לִפְדּוֹת אֶת עַצְמוֹ. שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת, אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם:

 ר"ע מברטנורה  מֵת אַחַד. מִן הַוְּלָדוֹת: יַחֲזִיר לָהֶם חָמֵשׁ סְלָעִים. וְיַחֲלֹקוּ שְׁנֵי הָאָבוֹת. וְהָנֵי מִלֵּי כְּשֶׁכָּתַב אֶחָד מֵהֶן הַרְשָׁאָה לַחֲבֵרוֹ, אֲבָל אִם לֹא כָּתַב אֶחָד מֵהֶן הַרְשָׁאָה לַחֲבֵרוֹ, כִּי אָזֵיל חַד מִנַּיְהוּ לְגַבֵּי כֹּהֵן דָּחֵי לֵיהּ לוֹמַר בִּנְךָ הַחַי, וְכִי אָזֵיל אִידָךְ דָּחֵי לֵיהּ לוֹמַר בִּנְךָ הַחַי: זָכָר וּנְקֵבָה הָאָבוֹת פְּטוּרִים. דְּכָל חַד וְחַד אָמַר לֵיהּ לַכֹּהֵן הַנְּקֵבָה שֶׁלִּי הִיא: וְהַבֵּן חַיָּב לִפְדּוֹת אֶת עַצְמוֹ. דְּמִכָּל מָקוֹם בְּכוֹר הוּא: שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר. יֵשׁ לוֹמַר הָאַחַת יָלְדָה נְקֵבָה וְהָאַחֶרֶת זָכָר וּנְקֵבָה וְהַנְּקֵבָה יָצְאָה תְּחִלָּה, הִלְכָּךְ אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם. וְכֵן שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁנֵי נְקֵבוֹת: (ר"ע מברטנורה).

 רמב"ם  שתי נשים של שני אנשים שלא בכרו וילדו כו': מה שאמר אם לכהן א' נתנו יחזיר להן ה' סלעים ע"מ שיכתוב האחד משניהן לחבירו הרשאה אבל אם לא עשה כן יכול לומר לכל אחד משניהן בפני עצמו לחבירך אני חייב לתת הה' סלעים לא לך עד שיתברר שבנך הוא זה שמת: (רמב"ם)

פרק ח - משנה ו

אַחַת בִּכְּרָה וְאַחַת שֶׁלֹּא בִכְּרָה שֶׁל שְׁנֵי אֲנָשִׁים, וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים, זֶה שֶׁלֹּא בִכְּרָה אִשְׁתּוֹ, נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים לַכֹּהֵן. זָכָר וּנְקֵבָה, אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם. מֵת הַבֵּן בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם, אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן לַכֹּהֵן, יַחֲזִיר (לוֹ חָמֵשׁ סְלָעִים). לְאַחַר שְׁלשִׁים יוֹם, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן, יִתֵּן. מֵת בְּיוֹם שְׁלשִׁים, כְּיוֹם שֶׁלְּפָנָיו. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אִם נָתַן, לֹא יִטּוֹל. וְאִם לֹא נָתַן, לֹא יִתֵּן. מֵת הָאָב בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם, בְּחֶזְקַת שֶׁלֹּא נִפְדָּה, עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁנִּפְדָּה. לְאַחַר שְׁלשִׁים יוֹם, בְּחֶזִקַת שֶׁנִּפְדָּה, עַד (שֶׁיָּבִיא רְאָיָה) {יח} שֶׁלֹּא נִפְדָּה. הוּא לִפָּדוֹת וּבְנוֹ לִפָּדוֹת, הוּא קוֹדֵם אֶת בְּנוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּנוֹ קוֹדְמוֹ, שֶׁמִּצְוָתוֹ עַל אָבִיו, וּמִצְוַת בְּנוֹ עָלָיו:

 ר"ע מברטנורה  אַחַת בִּכְּרָה וְאַחַת שֶׁלֹּא בִכְּרָה וְכוּ'. אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם. דְּיֵשׁ לוֹמַר הַמְּבַכֶּרֶת יָלְדָה הַנְּקֵבָה: מֵת הַבֵּן בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם. אַבְּכוֹרוֹת וַדָּאִין דְּעָלְמָא קָאֵי: יַחֲזִיר. דְּנֵפֶל הֲוָה. וְלֹא מִחַיַּב בְּפִדְיוֹן עַד לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם: מֵת בְּיוֹם שְׁלֹשִׁים כַּיּוֹם שֶׁלְּפָנָיו. וְאַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן לוֹ יַחֲזִיר. דְּגָמְרִינַן חֹדֶשׁ חֹדֶשׁ מִמִּדְבָּר, כְּתִיב הָכָא (בְּמִדְבַּר יח) וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה, וּכְתִיב בַּמִּדְבָּר (שָׁם ג) פְּקֹד כָּל בְּכֹר זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמָעְלָה, דְּמַשְׁמַע לְאַחַר שְׁלֹשִׁים: רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אִם נָתַן לֹא יִטֹּל. מְסַפְּקָא לֵיהּ לְרַבִּי עֲקִיבָא מִדְאִצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב וָמַעְלָה גַּבֵּי עֲרָכִין, וְלֹא גָּמְרִינַן מִמִּדְבָּר, הֲווּ לְהוּ שְׁנֵי כְּתוּבִים הַבָּאִים כְּאֶחָד וְאֵין מְלַמְּדִים {יז}, הִלְכָּךְ אִם נָתַן לֹא יִטֹּל, וְאִם לֹא נָתַן לֹא יִתֵּן, דְּהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: בְּחֶזְקַת שֶׁלֹּא נִפְדָּה. דְּלָא עֲבִיד אֱינִישׁ דְּפָרֵיק תּוֹךְ שְׁלֹשִׁים: לְאַחַר שְׁלֹשִׁים בְּחֶזְקַת שֶׁנִּפְדָּה. דְּכֹהֵן [הָוֵי מוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ וְהוּרַע כֹּחוֹ]: הוּא קוֹדֵם לִבְנוֹ. הַכֹּל מוֹדִים כָּל הֵיכָא דְּלֵית לֵיהּ אֶלָּא חָמֵשׁ סְלָעִים הוּא קוֹדֵם אֶת בְּנוֹ, דְּמִצְוָה דִּידֵיהּ עָדִיף. כִּי פְּלִיגֵי דְּאִיכָּא חָמֵשׁ סְלָעִים מִמְּשַׁעְבְּדֵי וְחָמֵשׁ בְּנֵי חוֹרֵי, רַבִּי יְהוּדָה סָבַר מִלְוֶה הַכְּתוּבָה בַּתּוֹרָה כִּכְתוּבָה בִּשְׁטָר דָּמְיָא, וְחָמֵשׁ סְלָעִים דִּידֵיהּ דְּאִחַיַּב בְּהוּ אֲבוּהָ אָזֵיל כֹּהֵן וְטָרֵיף מִמְּשַׁעְבְּדִי, שֶׁהֲרֵי שִׁעְבּוּדוֹ שֶׁל כֹּהֵן קָדֵים. וְהַיְנוּ דְּקָאָמַר שֶׁמִּצְוָתוֹ עַל אָבִיו, כְּלוֹמַר שֶׁמֵּאָבִיו נִשְׁתַּעְבְּדוּ הַנְּכָסִים {יט}. וּבְהָנֵי חָמֵשׁ בְּנֵי חוֹרֵי פָּרֵיק לִבְרֵיהּ {כ} מִיָּד, דְּאִי יְהֵיב בְּנֵי חוֹרֵי מִשּׁוּם פִּדְיוֹן דִּידֵיהּ, תּוּ לֹא מִפְרִיק בְּנוֹ, דְּשֶׁמָּא {כא} שִׁעְבּוּד הַלָּקוֹחוֹת קוֹדֵם לְלֵידַת בְּנוֹ. וְרַבָּנָן סָבְרֵי מִלְוֶה הַכְּתוּבָה בַּתּוֹרָה לָאו כִּכְתוּבָה בִּשְׁטָר דָּמְיָא, וְאִי יָהֵיב בְּנֵי חוֹרֵי בִּשְׁבִיל בְּנוֹ תּוּ לֹא מִפְרִיק אִיהוּ, דְּכֹהֵן לֹא מָצֵי טָרֵיף מִלָּקוֹחוֹת, הִלְכָּךְ מִצְוָה דִּידֵיהּ עָדִיף. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {יז} אוֹ דִלְמָא, כִּי אֵין מְלַמְּדִין לְעָלְמָא [דְּלֹא מִשְׁתַּעֵי מִבְּכוֹר וְדַעֲרָכִין, כְּמוֹ אִי הֲוָה כְתִיב חֹדֶשׁ בְּמִידִי אַחֲרִינָא], אֲבָל לְגוּפַיְהוּ [כְּגוֹן בְּכוֹרֵי דוֹרוֹת מִבְּכוֹרֵי מִדְבָּר דְּאִידִי וְאִידִי בִּבְכוֹר הוּא מִשְׁתַּעֵי] מְלַמְּדִין. גְּמָרָא: {יח} שֶׁיָּבִיא רְאָיָה. וְנֻסַּח אַחֵר, שֶׁיֹּאמְרוּ לוֹ. וְזֶה לְשׁוֹן רַשִׁ"י, עַד] שֶׁיֹּאמְרוּ לוֹ לַבֵּן שֶׁצִּוָּה אָבִיו בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ שֶׁלֹּא נִפְדָּה. וּבַאֲמִירָה סַגִּי בְּלֹא עֵדוּת גְּמוּרָה כוּ'. וְלֹא שַׁיָּךְ כָּאן עַד שֶׁיָּבִיא הַכֹּהֵן רְאָיָה, דְּיָכוֹל לוֹמַר לְכֹהֵן אַחֵר יַהֲבֵיהּ אַבָּא. אִי נַמִּי לָאו בַּעַל דִּין דִּידִי אַתְּ דְּיַהֲבִינָא לְכֹהֵן אַחֵר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יט} וְרַשִׁ"י בְּפֵרוּשׁ הַמִּשְׁנָה כָּתַב, מִצְוַת פְּדִיָּתוֹ שֶׁל אָב זֶה הָיְתָה עַל אָבִיו שֶׁמֵּת: {כ} וְאִם תֹּאמַר, הֵיכִי טָרֵיף מִמְּשַׁעְבְּדִי בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בְּנֵי חוֹרִין, וַאֲפִלּוּ כִּי פָרֵיק לִבְרֵיהּ מִתְּחִלָּה אַכַּתִּי לִיהַדְּרוּ לָקוֹחוֹת אַהָנֵי חָמֵשׁ שֶׁפָּדָה בָהֶן בְּנוֹ. וְיֵשׁ לוֹמַר, דְּהָכָא מִלָּקוֹחוֹת שֶׁקָּנוּ מֵאָבִיו, לְפִיכָךְ אֵין חוֹזְרִין עַל נְכָסִים שֶׁקָּנָה הוּא. תּוֹסָפוֹת: {כא} וְהַתּוֹסָפוֹת הֶעְתִּיקוּ לְשׁוֹן רַשִׁ"י, דְּמַיְרֵי שֶׁנִּשְׁתַּעְבְּדוּ כוּ': (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  אחת בכרה ואחת שלא בכרה של שני אנשים כו': מת הבן בתוך שלשים יום אע"פ שנתן כו': מת האב בתוך שלשים יום בחזקת שלא נפדה כו': אין ספק אצל החכמים להיות יום ל' כיום כ"ט לפי שלמדנו זה משנות ערכין ששנת כ' כשנת י"ט ושנת ס' כשנת נ"ט שנאמר מבן ששים ומעלה ולר' עקיבא יום ל' אצלו ספק ולפיכך דן דינו כמו שאתה רואה והלכה כחכמים. כל זמן שאין לו אלא ה' סלעים דברי הכל הוא קודם לבנו ואין מחלוקתן אלא במי שיש בידו ה' סלעים בני חורין וה' סלעים משועבדים ר' יהודה אומר מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר הוא והכהן יטרוף ממשעבדי ונותן לו אלו הה' סלעים שבידו בשביל בנו וחכמים אומרים אינו כמלוה בשטר ואין הכהן יכול לטרוף מהן ולפיכך נותן אלו שבידו בשביל עצמו והלכה כחכמים: (רמב"ם)

פרק ח - משנה ז

חָמֵשׁ סְלָעִים שֶׁל בֵּן {כב}, בְּמָנֶה צוֹרִי. שְׁלשִׁים שֶׁל עֶבֶד, וַחֲמִשִּׁים שֶׁל אוֹנֵס וְשֶׁל מְפַתֶּה, וּמֵאָה שֶׁל מוֹצִיא שֵׁם רָע, כֻּלָּם בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ {כה}, בְּמָנֶה צוֹרִי. וְכֻלָּן נִפְדִּין בְּכֶסֶף, וּבְשָׁוֶה כֶסֶף, חוּץ מִן הַשְּׁקָלִים:

 ר"ע מברטנורה  חָמֵשׁ סְלָעִים שֶׁל בֵּן. הַסֶּלַע הָאָמוּר בַּמִּשְׁנָה הוּא הַשֶּׁקֶל הָאָמוּר בַּתּוֹרָה בְּכָל מָקוֹם. וּפְעָמִים נִקְרָא בַּתּוֹרָה כֶּסֶף, חֲמִשִּׁים כֶּסֶף, מֵאָה כֶּסֶף. וְהוּא הָיָה בִּימֵי מֹשֶׁה מִשְׁקַל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים גַּרְגִּירֵי שְׂעֹרָה, וּבְבַיִת שֵׁנִי הוֹסִיפוּ עָלָיו וְהֶעֱלוּהוּ לְמִשְׁקַל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים וְאַרְבַּע שְׂעֹרָה. וְכֵן מוֹנִים הַיּוֹם לְחָמֵשׁ סְלָעִים שֶׁל בֵּן. וְנִמְצְאוּ חָמֵשׁ סְלָעִים מִשְׁקַל אֶלֶף וּתְשַׁע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים {כג} שְׂעֹרוֹת בֵּינוֹנִיּוֹת שֶׁל כֶּסֶף מְזֻקָּק: בְּמָנֶה צוֹרִי. הַיּוֹצֵא בִּמְדִינַת צוֹר. וְכָל כֶּסֶף שֶׁל תּוֹרָה {כד}, כְּגוֹן חֲמֵשֶׁת סְלָעִים שֶׁל בֵּן, שְׁלֹשִׁים שֶׁל עֶבֶד, וַחֲמִשִּׁים שֶׁל אוֹנֵס וּמְפַתֶּה, וּמֵאָה שֶׁל מוֹצִיא שֵׁם רַע, כֻּלָּם בְּמָנֶה צוֹרִי שֶׁהוּא כֶּסֶף מְזֻקָּק. וְכָל כֶּסֶף שֶׁהוּא מִדִּבְרֵיהֶם כְּגוֹן הַקְּנָסוֹת וּכְתֻבַּת אִשָּׁה לְדִבְרֵי רַמְבַּ"ם כֻּלָּם כֶּסֶף מְדִינָה, שֶׁאֶחָד מִשְּׁמֹנָה חֲלָקִים שֶׁבָּהֶם כֶּסֶף וְשִׁבְעָה חֲלָקִים נְחֹשֶׁת. אֲבָל רַבּוֹתַי הוֹרוּ שֶׁכְּתֻבַּת בְּתוּלָה יֵשׁ לָהּ דִּין כֶּסֶף שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁכֵּן כָּתוּב כְּמֹהַר הַבְּתוּלוֹת, וּמָאתָן זוּזֵי הֵן שֶׁל כֶּסֶף נָקִי. וּמִשְׁקַל כָּל זוּז תִּשְׁעִים וְשֵׁשׁ שְׂעֹרוֹת: וְכֻלָּן נִפְדִּין. הָכִי קָאָמַר, וְכָל הַנִּפְדִּים נִפְדִּין בְּכֶסֶף וּבְשָׁוֶה כֶּסֶף, חוּץ מִן הַשְּׁקָלִים. כָּל הַנִּפְדִּין כְּגוֹן בְּכוֹר אָדָם וְהֶקְדֵּשׁוֹת, נִפְדִּין בֵּין בְּכֶסֶף בֵּין בְּשָׁוֶה כֶּסֶף, חוּץ מִן הַשְּׁקָלִים, שֶׁהַבָּא לִשְׁקֹל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל צָרִיךְ שֶׁיִּתֵּן אוֹתוֹ מִכֶּסֶף נָקִי מַטְבֵּעַ מְצֻיָּר וְלֹא שָׁוֶה כֶּסֶף. וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי נַמִּי {כו} אֵין נִפְדֶּה אֶלָּא בְּמַטְבֵּעַ שֶׁל כֶּסֶף שֶׁיֵּשׁ עָלָיו צוּרָה וְלֹא בְּשָׁוֶה כֶּסֶף, דִּכְתִיב (דְּבָרִים יד) וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ, כֶּסֶף שֶׁיֵּשׁ עָלָיו צוּרָה: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {כב} חָמֵשׁ כוּ'. אָשָׁם בְּכֶסֶף שְׁקָלִים וַעֲרָכִין, לֹא אִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְמִתְנֵי, דִּבְהֶדְיָא כְתִיב בְּהוּ בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. תּוֹסָפוֹת: {כג} שֶׁהֲרֵי בְרֵישׁ פֶּרֶק קַמָּא דְּקִדּוּשִׁין כָּתַב שֶׁהַפְּרוּטָה מִשְׁקַל חֲצִי שְׂעֹרָה. וְשָׁם בַּסֻּגְיָא דַּף י"ב, שֶׁמֵּאָה תִשְׁעִים וּשְׁתַּיִם פְּרוּטוֹת בְּדִינָר, וְכָל סֶלַע אַרְבָּעָה דִינָרִין, מֵעַתָּה צֵא וַחֲשֹׁב: {כד} שֶׁהֵן קְצוּבִין. גְּמָרָא: {כה} בְּשֶׁקֶל כוּ'. אַף עַל גַּב דִּכְבָר תָּנֵי בְמָנֶה צוֹרִי, אִיצְטְרִיכָא לְמִתְנֵי תוּ, מִשּׁוּם אוֹנֵס וּמוֹצִיא שֵׁם רַע דְּלֹא כְתִיב בְּהוּ שֶׁקֶל, וְסָלְקָא דַעְתָּךְ אֲמֵינָא דְהָא דְתָנֵי רֵישָׁא בְמָנֶה צוֹרִי כָּל חַד וָחַד כִּי דִּינֵיהּ קָאָמַר, דְּהֵיכָא דִכְתִיב שְׁקָלִים יָהֵיב שְׁקָלִים צוֹרִי, וְהֵיכָא דְלָא כְתִיב שְׁקָלִים יָהֵיב זוּזֵי בְעָלְמָא, קָא מַשְׁמַע לָן דְּמֵילָף יָלְפֵי מֵהֲדָדֵי בְכֶסֶף קָצוּב מִכֶּסֶף קָצוּב. גְּמָרָא: {כו} שִׁיֵּר נַמִּי רֵאָיוֹן, דִּלְבֵית שַׁמַּאי שְׁתֵּי כֶסֶף וּלְבֵית הִלֵּל מָעָה כֶסֶף, וְתָנֵי רַב יוֹסֵף, שֶׁלֹּא יָבִיא סוּגָה לָעֲזָרָה: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  חמש סלעים של בן במנה צורי שלשים של כו': כבר בארנו פעמים רבות שהסלע הנאמר בתורה קראו הי"ת שקל ונקרא ג"כ כסף כמו שנאמר חמשים כסף ומאה כסף ונאמר כסף שלשים שקלים הוא משקלו כ"ד דרכמונים ומשקל דרכמון ט"ז גרגיר ואלו הן גופי הגמרא ואין ספק בהן וקבלה בידי מאבא מרי זכרונו לברכה שקבל הוא מאביו ומזקנו איש מפי איש ז"ל שהגרגיר הזה שמשערין בו המשקל הזה הוא גרגיר שעורין ואינו יודע לו שום טעם ולפיכך יהיה משקל הסלע ג' מאות ופ"ד גרגרין ומצאתי משקל הדרכמון המצרי בגרגרי השעורים ס"א *[ולא] גרגרים זה יהא משקל הסלע מדרכמוני מצרים ששה דרכמונים וחלק מט' בקרוב ואמר לי אבא מורי ז"ל שעמד על תשובת גאון מראשי ישיבת בבל וכתוב בה שחמשה סלעים שלהן הן ל"ג דרכמונים וחצי דרכמון זאת היתה כוונת התשובה ולא ביאר באיזה דרכמון ולא כמה הוא משקל הדרכמון ואין ספק שאמר על משקל דרכמון בבל אבל משקל חמש סלעים שלנו מדרכמוני מצרים כמו שאמרנו הם ל"א דרכמונים וחצי דרכמון ושלשים של עבד יהיו מהדרכמונים האלו ק"צ *(ושלשים) דרכמונים וחצי דרכמון פחות שמינית דרכמון שלא בצמצום וכן נ' של מפתה שט"ו דרכמון פחות רביע דרכמון שלא בצמצום וכל המשקלים האלו כסף מזוקק שאין בו תערובת כלל ודע לך זה שהעיקר בידינו בשל תורה שהוא במנה צורי וכל אלו הנזכרים בכאן הן כסף של תורה ושל דבריהם כגון כתובת אשה ולקנסות כסף מדינה ר"ל שהוא אותו השיעור מהדרכמון ממטבע ירושלים שהיו שמיניות ר"ל השמיניות כסף והז' חלקים נחשת וזה ג"כ קבלה בידי מאבי שקבל מרבו ז"ל. ומה שאמר שכולן נפדין כך סדורו וכל הנפדין [נפדין] בכסף או בשוה כסף זולתי מחצית השקל שהוא כסף מזוקק מצויר מטבע כמו שנתבאר בשקלים ודע כי מה שאמר בשקל הקדש ר"ל שיהא משקל אלו הדברים שקל הקדש כמו שבארנו: ומה שאמר ובמנה צורי ר"ל שיהא הדבר נשקל בשקל במטבע צור ואנחנו לא נדע איך היה מטבע צור באותו זמן ולפיכך אנו אומרים שכולן ר"ל אלו המשקלים מן המובחר שאפשר להיות מן הכסף: (רמב"ם)

פרק ח - משנה ח

אֵין פּוֹדִין לֹא בַעֲבָדִים, וְלֹא בִשְׁטָרוֹת, וְלֹא בְקַרְקָעוֹת, וְלֹא בְהֶקְדֵּשׁוֹת {כז}. כָּתַב לַכֹּהֵן שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ חָמֵשׁ סְלָעִים, חַיָּב לִתֵּן לוֹ וּבְנוֹ אֵינוֹ פָדוּי, לְפִיכָךְ אִם רָצָה הַכֹּהֵן לִתֵּן לוֹ מַתָּנָה, רַשַּׁאי. הַמַּפְרִישׁ פִּדְיוֹן בְּנוֹ וְאָבַד, חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יח), יִהְיֶה לָּךְ וּפָדֹה תִפְדֶּה:

 ר"ע מברטנורה  אֵין פּוֹדִין. בְּכוֹר אָדָם: לֹא בַעֲבָדִים. אַף עַל גַּב דַּאֲמַרַן לְעֵיל בְּכֶסֶף וּבְשָׁוֶה כֶּסֶף, אֵין פּוֹדִין לֹא בַּעֲבָדִים: וְלֹא בִשְׁטָרוֹת. שֶׁאִם יֵשׁ לוֹ שְׁטָר עַל חֲבֵרוֹ בְּחָמֵשׁ סְלָעִים וּנְתָנוֹ לַכֹּהֵן שֶׁיִּגְבֶּה אוֹתוֹ חוֹב בְּפִדְיוֹן בְּנוֹ, אֵין בְּנוֹ פָּדוּי: וְלֹא בְהֶקְדֵּשׁוֹת. כְּלוֹמַר, וְלֹא הַהֶקְדֵּשׁוֹת נַמִּי אֵין פּוֹדִין אוֹתָן לֹא בַּעֲבָדִים וְלֹא בִּשְׁטָרוֹת וְלֹא בְּקַרְקָעוֹת: כָּתַב לַכֹּהֵן שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ חָמֵשׁ סְלָעִים. מִשּׁוּם פִּדְיוֹן בְּנוֹ: חַיָּב לִתֵּן לוֹ וּבְנוֹ אֵינוֹ פָדוּי. דְּבַר תּוֹרָה בְּנוֹ פָּדוּי לִכְשֶׁיִּתֵּן. וּמַה טַּעַם אָמְרוּ יִתֵּן וּבְנוֹ אֵינוֹ פָּדוּי, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֹאמְרוּ פּוֹדִין בִּשְׁטָרוֹת: לְפִיכָךְ. דְּאָמְרִינַן שֶׁחַיָּב לִתֵּן לוֹ חָמֵשׁ סְלָעִים אֲחֵרִים לְפִדְיוֹן בְּנוֹ: אִם רָצָה הַכֹּהֵן. לְהַחֲזִירָם וְלִתְּנָם לוֹ בְּמַתָּנָה: רַשָּׁאי. אֲבָל תַּקָּנָה אַחֶרֶת לֵיכָּא. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּהֵן רַשַּׁאי לְהַחֲזִיר וְלִתֵּן הֶחָמֵשׁ סְלָעִים בְּמַתָּנָה לַאֲבִי הַבְּכוֹר, אִם דַּעַת אֲבִי הַבֵּן סוֹמֶכֶת בְּוַדַּאי שֶׁיַּחֲזִיר לוֹ הַכֹּהֵן הֶחָמֵשׁ סְלָעִים, אֵין הַבֵּן פָּדוּי, בֵּין הֶחֱזִיר הַכֹּהֵן בֵּין לֹא הֶחֱזִיר. כָּךְ נִרְאֶה מִן הַגְּמָרָא: שֶׁנֶּאֱמַר יִהְיֶה לָךְ וּפָדֹה תִפְדֶּה. כְּשֶׁיִּהְיֶה לְךָ הַפִּדְיוֹן אָז בְּנוֹ פָּדוּי. וְהַאי קְרָא לְאַהֲרֹן נֶאֱמַר: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {כז} לֹא כוּ'. בַּגְּמָרָא וּבְתוֹרַת כֹּהֲנִים יָלֵיף לְהוּ מִקְּרָאֵי. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  אין פודין לא בעבדים ולא בשטרות ולא כו': אין דעתו במה שאמר הקדשות שבכור אדם לא יפדה בהקדשות לפי שזה מבואר אבל ר"ל שדין זה ג"כ בהקדשות שאין נפדין לא בעבדים ולא בשטרות ולא בקרקעות אלא בשוה כסף מן המטלטלין חוץ מן העבדים וכבר זכרנו פעמים עיקרי כל זה ועוד נחזור לשנות עיקריהן: (רמב"ם)

פרק ח - משנה ט

הַבְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּנִכְסֵי הָאָב, וְאֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּנִכְסֵי הָאֵם. וְאֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בַּשֶּׁבַח, וְלֹא בָרָאוּי כְּבַמֻּחְזָק {כט}. וְלֹא הָאִשָּׁה בִּכְתֻבָּתָהּ, וְלֹא הַבָּנוֹת בִּמְזוֹנוֹתֵיהֶן, וְלֹא הַיָּבָם. וְכֻלָּן אֵין נוֹטְלִין בַּשֶּׁבַח, וְלֹא בָרָאוּי כְּבַמֻּחְזָק:

 ר"ע מברטנורה  וְלֹא בְּנִכְסֵי הָאֵם. נִכְסֵי מְלוֹג שֶׁל הָאֵם. דִּכְתִיב (דְּבָרִים כא) כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה, מַשְׁמַע דְּאַדִּידֵיהּ קָאֵי, כְּלוֹמַר בִּנְכָסָיו מִשְׁפַּט הַבְּכוֹרָה וְלֹא בְּנִכְסֵי אִשְׁתּוֹ: וְאֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בַּשֶּׁבַח. אִם הִשְׁבִּיחוּ הַנְּכָסִים לְאַחַר מִיתַת הָאָב קֹדֶם שֶׁחָלְקוּ, אֵין הַבְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בַּשֶּׁבַח. אֶלָּא שָׁמִין אֶת הַנְּכָסִים מַה הֵן שָׁוִין בִּשְׁעַת מִיתַת אֲבִיהֶן, וְהַבְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בָּהֶן בִּלְבַד {כח}, שֶׁנֶּאֱמַר (שָׁם) בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ, לָאָב בִּשְׁעַת מִיתָה: בָּרָאוּי. בִּנְכָסִים שֶׁלֹּא הָיָה אֲבִיהֶן מֻחְזָק בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ אֲבָל רְאוּיִין הָיוּ לִפֹּל לוֹ בִּירֻשָּׁה וְנָפְלוּ לָהֶן לְאַחַר זְמַן, אֵין הַבְּכוֹר נוֹטֵל בָּהֶן פִּי שְׁנַיִם: וְלֹא הָאִשָּׁה בִּכְתֻבָּתָהּ. בַּשֶּׁבַח שֶׁהִשְׁבִּיחוּ. אִם אֵין שָׁוִין הַנְּכָסִים בִּשְׁעַת מִיתַת בַּעְלָהּ כְּדֵי שִׁעוּר כְּתֻבָּתָהּ וְאַחַר כָּךְ הִשְׁבִּיחוּ, אֵינָהּ נוֹטֶלֶת כְּתֻבָּתָהּ אֶלָּא כַּמָּה שֶׁהָיוּ שָׁוִין. וְאַף עַל גַּב דִּבְעָלְמָא בַּעַל חוֹב גּוֹבֶה הַשֶּׁבַח, מִקֻּלֵּי כְּתֻבָּה שָׁנוּ כָּאן. וְכֵן אֵינָהּ נוֹטֶלֶת בָּרָאוּי כְּבַמֻּחְזָק: וְלֹא הַבָּנוֹת. נוֹטְלוֹת מְזוֹנוֹת לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן בִּתְנַאי כְּתֻבָּה, וּבְנָן נוּקְבִין דִּי יֶהֶוְיָין לִיכִי מִנַּאי יֶהֶוְיָין יָתְבָן בְּבֵיתִי וּמִתַּזְּנָן מִנִּכְסַי, לֹא מִן הַשֶּׁבַח שֶׁהִשְׁבִּיחוּ הַנְּכָסִים וְלֹא מִן הָרָאוּי לָבֹא לְאַחַר מִיתָה. כֵּיוָן דִּמְזוֹנוֹת הַבָּנוֹת מִתְּנָאֵי כְּתֻבָּה הֵן כַּכְּתֻבָּה דָּמוּ: וְלֹא הַיָּבָם. הַנּוֹטֵל חֵלֶק הַמֵּת שֶׁיִּבֵּם אֶת אִשְׁתּוֹ, אֵינוֹ נוֹטֵל חֵלֶק אָחִיו לֹא מִן הַשֶּׁבַח {ל} וְלֹא מִן הָרָאוּי {לא} לָבֹא. מַאי טַעֲמָא, דִּבְכוֹר קַרְיֵהּ רַחְמָנָא (דְּבָרִים כה), וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד, כַּבְּכוֹר, מַה בְּכוֹר אֵינוֹ נוֹטֵל בַּשֶּׁבַח וְלֹא בָּרָאוּי לָבֹא, אַף יָבָם אֵין נוֹטֵל לֹא בַּשֶּׁבַח וְלֹא בָּרָאוּי לָבֹא: וְכֻלָּן אֵינָן נוֹטְלִין בַּשֶּׁבַח. הֲדַר תָּנָא לֵיהּ, לַאֲתוֹיֵי שְׁבָחָא דְמִמֵּילָא, כְּגוֹן תְּבוּאָה שֶׁהָיְתָה שַׁחַת כְּשֶׁמֵּת אָבִיו וְעַכְשָׁיו נַעֲשׂוּ שִׁבֳּלִים, אוֹ תְּמָרִים סְמָדַר וְנַעֲשׂוּ עַכְשָׁיו תְּמָרִים גְּדוֹלִים. דְּאִי מֵרֵישָׁא, הֲוָה אֲמֵינָא כִּי אֵין בְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בַּשֶּׁבַח הָנֵי מִלֵּי בַּשֶּׁבַח שֶׁטָּרַח בּוֹ אָחִיו כְּגוֹן זִבּוּל שָׂדוֹת וְקִשְׁקוּשׁ וְעִדּוּר: וְלֹא בָרָאוּי כְּבַמֻּחְזָק. לַאֲתוֹיֵי אִם הָיָה אֲבִי אֲבִיהֶם חַי בִּשְׁעַת מִיתַת אֲבִיהֶם וְהָיוּ נְכָסִים רְאוּיִים לִפֹּל לָהֶם כְּשֶׁיָּמוּת, אַף עַל גַּב דְּוַדַּאי עֲתִידִים לִפֹּל לָהֶם וַאֲפִלּוּ יֵשׁ לוֹ בֵּן אַחֵר יִטְּלוּ אֵלּוּ חֵלֶק אֲבִיהֶן, וְסָלְקָא דַעְתָּךְ אֲמֵינָא דִּכְמֻחְזָק דָּמֵי, קָמַשְׁמַע לָן. דְּאִי מֵרֵישָׁא, הֲוָה אֲמֵינָא רָאוּי דְּקָתָנֵי רֵישָׁא שֶׁאֵין הַבְּכוֹר נוֹטֵל בּוֹ, כְּגוֹן שֶׁנָּפְלוּ לָהֶן נִכְסֵי אֲחִי אֲבִיהֶן שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ בָּנִים בִּשְׁעַת מִיתַת אֲבִיהֶן, וְאֵין רְאוּיִין אֶלָּא מִסָּפֵק דְּשֶׁמָּא לֹא יִהְיֶה לוֹ זֶרַע: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {כח} וְלֹא כִדְמַשְׁמַע דְּשִׁעוּר הַשֶּׁבַח יַנִּיחַ בַּקַּרְקַע לַפָּשׁוּט, אֶלָּא כִדְכָתַב רַשִׁ"י וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, אֶלָּא שָׁמִין מַה שֶּׁהָיוּ שָׁוִין בִּשְׁעַת מִיתַת אֲבִיהֶן, וְהַבְּכוֹר שֶׁנָּטַל שְׁנֵי חֲלָקִים בַּקַּרְקָעוֹת יִתֵּן מָעוֹת לְפִי מַה שֶּׁשָּׁוָה שְׁבַח חֵלֶק הַשֵּׁנִי שֶׁנָּטַל בִּשְׁבִיל הַבְּכוֹרָה, וְאוֹתָן מָעוֹת יְחַלְּקוּ בֵּין כֻּלָּם. עַד כָּאן. וְהִיא מֵימְרָא דְרַב נַחְמָן בְּבָבָא קַמָּא דַּף צ"ה: {כט} כְּבַמֻּחְזָק. לֹא יָדַעְתִּי לְמַאי נַפְקָא מִנַּהּ תְּנַן כְּבַמֻּחְזָק: {ל} פֵּרוּשׁ, בַּשֶּׁבַח שֶׁשָּׁבְחוּ נִכְסֵי הָאָב אַחַר מִיתַת הָאָח. וּכְגוֹן שֶׁמֵּת יַעֲקֹב בְּחַיֵּי רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן וְלֵוִי בָּנָיו וְלֹא הִסְפִּיקוּ לַחֲלֹק בַּנְּכָסִים עַד שֶׁמֵּת רְאוּבֵן וְיִבֵּם שִׁמְעוֹן אֶת אִשְׁתּוֹ, כְּשֶׁבָּא שִׁמְעוֹן לַחֲלֹק עִם לֵוִי בְּנִכְסֵי הָאָב נוֹטֵל שְׁנֵי חֲלָקִים בַּקֶּרֶן, לֹא בַשֶּׁבַח. וְזֶה מֻכְרָח לְפָרֵשׁ. שֶׁאֵין לְפָרֵשׁ דִּרְצוֹנוֹ לוֹמַר בְּשֶׁבַח דְּנִכְסֵי הָאָח, דִּבְנִכְסֵי הָאָח אֵינוֹ חוֹלֵק עִם אָחִיו אֶלָּא הַכֹּל שֶׁלּוֹ בֵּין קֶרֶן בֵּין שֶׁבַח כוּ'. כֵּן כָּתַב הַמַּגִּיד: {לא} כְּגוֹן שֶׁמֵּת אָחִיו וְאַחַר כָּךְ אֲבִיהֶם, לֹא יִטֹּל חֵלֶק אָחִיו. שָׁם: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  הבכור נוטל פי שנים בנכסי האב ואינו נוטל כו': כבר בארנו ביבמות שהיבם נקרא בכור ועל היבם נאמר והיה הבכור אשר תלד ובארנו בתשיעי מבתרא שבכור אינו נוטל בראוי כבמוחזק אלא בדבר הנמצא בעין ביום המיתה שנאמר בכל אשר ימצא לו ולפיכך אין היבם נוטל בשבח שהשביחו נכסים אחר מיתת אחיו אלא (אם) היה דינם דין הראוי שהוא משותף לכל האחים וכן האשה לא תגבה כתובתה משבח שהשביחו הנכסים אחר מיתת בעלה ואין הבנות נוטלות מזונות אחר מיתת אביהן משבח שהשביחו הנכסים אחר מיתת אביהן ואלו הן מקולי כתובה ומה שחזר ושנה אין נוטלין משבח אפילו היה השבח דאתי ממילא כגון שהיו פירות פגים והבשילו והדומה לזה: ומה שחזר ושנה ג"כ ולא בראוי כבמוחזק כגון שימות האב ואחר כך ימות אבי האב סמוך למיתתו הרי הבנים יורשים אביהם ואבי אביהם שיעלה על הדעת שהבכור נוטל פי שנים בנכסי אבי אביו לפי שהיו ראוי לאביו ומחמת אביו הוא יורש והרי הנכסים כולם מצויין בא להשמיענו שאינו נוטל פי שנים אלא בנכסי אביו בלבד הואיל ולא נפטר זקנו אלא אחר פטירת אביו וכן יבם ואשה ובנות וכל זה כפי התקנה הראשונה ר"ל כתובת אשה ומזון הבנות לא יהא אלא מן הקרקע וכן בארנו בכתובות שהמעשה בידינו היום לגבות הכתובה ולהוציא על הבנות מן המטלטלים ולפיכך נוטלות מן השבח ומן הראוי: (רמב"ם)

פרק ח - משנה י

אֵלּוּ שֶׁאֵינָן חוֹזְרִין בַּיּוֹבֵל, הַבְּכוֹרָה, וְהַיּוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, וְהַמְיַבֵּם אֶת אֵשֶׁת אָחִיו, וְהַמַּתָּנָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מַתָּנָה כְּמֶכֶר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כֻּלָּן חוֹזְרִין בַּיּוֹבֵל. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר, הַיּוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, יַחֲזִיר לִבְנֵי מִשְׁפָּחָה וִינַכֶּה לָהֶם מִן הַדָּמִים:

 ר"ע מברטנורה  הַבְּכוֹרָה. אֵינָהּ חוֹזֶרֶת בַּיּוֹבֵל דִּכְתִיב (דְּבָרִים כא) פִּי שְׁנַיִם, מֵקִישׁ שְׁנֵי חֲלָקָיו זֶה לָזֶה, מַה חֵלֶק פְּשִׁיטוּתוֹ אֵינוֹ חוֹזֶרֶת בַּיּוֹבֵל דִּירֻשָּׁה הִיא כְּדִכְתִיב (שָׁם) וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו, אַף חֵלֶק בְּכוֹרָתוֹ יְרֻשָּׁה: וְהַיּוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ. דְּהַאי תַּנָּא סָבַר דְּאוֹרַיְתָא הִיא, לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ וְיָרַשׁ אֹתָהּ (בְּמִדְבַּר כז), מִכָּאן שֶׁהַבַּעַל יוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ: וְהַמְיַבֵּם אֶת אֵשֶׁת אָחִיו. וְנָטַל חֵלֶק אָחִיו, יְרֻשָּׁה גְּמוּרָה הִיא וְאֵינוֹ מַחֲזִיר לִשְׁאָר אֶחָיו בַּיּוֹבֵל. דִּבְכוֹר קַרְיֵהּ רַחְמָנָא, וְהָיָה הַבְּכוֹר, וְהַבְּכוֹרָה אֵינָהּ חוֹזֶרֶת בַּיּוֹבֵל כִּדְיָלְפִינַן: וְהַמַּתָּנָה כְּדִבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. דְּמֶכֶר הוּא דְּאָמַר רַחְמָנָא לֶיהְדַּר בַּיּוֹבֵל, יְרֻשָּׁה וּמַתָּנָה לֹא: וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מַתָּנָה כְּמֶכֶר. כְּדִכְתִיב (וַיִּקְרָא כה) בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ, וּקְרָא יְתֵרָא הוּא דְּהָא כְּבָר נֶאֱמַר (שָׁם) וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ, אֶלָּא לְרַבּוֹת אֶת הַמַּתָּנָה הוּא דְּאָתָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר כֻּלָּן חוֹזְרִין בַּיּוֹבֵל. סָבַר לַהּ כְּרַבָּנָן דְּאָמְרֵי תָּשׁוּבוּ לְרַבּוֹת אֶת הַמַּתָּנָה, וְהָנֵי כֻּלְּהוּ מַתָּנָה נִינְהוּ. בְּכוֹר לָתֵת לוֹ פִּי שְׁנַיִם מַתָּנָה קַרְיֵהּ רַחְמָנָא. וְהַיּוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, יְרֻשַּׁת הַבַּעַל דְּרַבָּנָן. וְהַמְיַבֵּם אֶת אֵשֶׁת אָחִיו, בְּכוֹר קַרְיֵהּ רַחְמָנָא, מַה בְּכוֹרָה חוֹזֶרֶת אַף יָבָם חוֹזֵר: הַיּוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ יַחֲזִיר לִבְנֵי מִשְׁפָּחָה. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה סְבִירָא לֵיהּ יְרֻשַּׁת הַבַּעַל אֶת אִשְׁתּוֹ דְּאוֹרַיְתָא הִיא, וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁהוֹרִישָׁתוֹ אִשְׁתּוֹ בֵּית הַקְּבָרוֹת. וּמִשּׁוּם פְּגַם מִשְׁפָּחָה אָמְרוּ רַבָּנָן לִשְׁקֹל דְּמֵי וְלִיהַדַּר הַקְּבָרוֹת לִבְנֵי מִשְׁפָּחָה {לב}: וִינַכֶּה לָהֶם מִן הַדָּמִים. דְּמֵי קֶבֶר אִשְׁתּוֹ. דְּהוּא מִיהַת חַיָּב בִּקְבוּרָתָהּ. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים דְּמַתָּנָה כְּמֶכֶר, וּכְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה דְּבַעַל שֶׁהוֹרִישָׁתוֹ אִשְׁתּוֹ בֵּית הַקְּבָרוֹת {לג} שָׁקֵיל דְּמֵי וּמַהְדַּר בֵּית הַקְּבָרוֹת לִבְנֵי מִשְׁפָּחָה, וּמְנַכֶּה לָהֶם מִן הַדָּמִים דְּמֵי קֶבֶר אִשְׁתּוֹ: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {לב} תֵּימַהּ, דְּאִם כֵּן מַאי אִירְיָא בַּיּוֹבֵל, אֲפִלּוּ בְלֹא יוֹבֵל נַמִּי כוּ'. וְצָרִיךְ לוֹמַר דְּלֵיכָּא פְּגַם מִשְׁפָּחָה עַד הַיּוֹבֵל שֶׁאָז כָּל הַיְרֻשּׁוֹת חוֹזְרוֹת וְזוֹ אֵינָהּ חוֹזֶרֶת וְנִכָּר שֶׁהֵם קְבוּרִים בְּשֶׁל אֲחֵרִים. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {לג} אֲבָל שְׁאָר יְרֻשַּׁת אִשְׁתּוֹ אֵינָהּ חוֹזֶרֶת. וְאַף עַל גַּב דְּפָסַק הָרַ"ב בְּפֶרֶק ט' דִּכְתֻבּוֹת דִּירֻשַּׁת הַבַּעַל דְּרַבָּנָן הִיא, הָא מַסְּקִינַן הָתָם שֶׁחֲכָמִים עָשׂוּ לָהּ חִזּוּק כְּשֶׁל תּוֹרָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  אלו שאינן חוזרין ביובל הבכור והיורש את כו': חכמים אומרים שחלק הבכורה ירושה היא לפי שהוקש לפשוט: ויבם בכור קריא רחמנא והבעל יורש את אשתו מדאורייתא ולפיכך אין הדברים האלו חוזרים ביובל: ור' אלעזר אומר חלק בכורה מתנה הוא שנאמר לתת לו פי שנים ולא נאמר להוריש לו והיבם כמו בכור וירושת הבעל לאשתו דרבנן ולפיכך חוזרים הדברים ביובל ור' יוחנן בן ברוקה דעתו כדעת חכמים. ומה שהוא אומר בכאן אינו אלא במי שיורש מאשתו אחוזת קבר שהוא פגם משפחה להוציא אותה מידם ולפיכך חוזרת להן אחוזת קבריהן ונותנים לו דמי שווים ומנכין לו מכלל דמיה דמי הקבר שקבר בו את אשתו לפי שהוא חייב בקבורתה וזהו ענין ינכה להן מן הדמים והלכה כחכמים ור' יוחנן בן ברוקה: (רמב"ם)

פרק ט


פרק ט - משנה א

מַעְשַׂר בְּהֵמָה נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִפְּנֵי הַבַּיִת, בַּחֻלִּין אֲבָל לֹא בַמֻּקְדָּשִׁין. וְנוֹהֵג בַּבָּקָר וּבַצֹּאן, וְאֵינָן מִתְעַשְּׂרִים מִזֶּה עַל זֶה. בַּכְּבָשִׂים וּבָעִזִּים, וּמִתְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶּה. בֶּחָדָשׁ, וּבַיָּשָׁן, וְאֵינָן מִתְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶּה. שֶׁהָיָה בַּדִּין, מָה אִם הֶחָדָשׁ וְהַיָּשָׁן שֶׁאֵינָן כִּלְאַיִם זֶה בָזֶה, אֵין מִתְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה. הַכְּבָשִׂים וְהָעִזִּים שֶׁהֵם כִּלְאַיִם זֶה בָזֶה, אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא יִתְעַשְּׂרוּ מִזֶּה עַל זֶה, תַּלְמוּד לוֹמַר (ויקרא כז), וָצֹאן, מִשְׁמָע כָּל צֹאן, אֶחָד:

 ר"ע מברטנורה  מַעְשַׂר בְּהֵמָה. כָּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשֵּׁבֶט הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹדֶשׁ. וּמַקְרִיבִים חֶלְבּוֹ וְדָמוֹ, וּשְׁאָר הַבָּשָׂר נֶאֱכָל לַבְּעָלִים טְהוֹרִים בִּירוּשָׁלַיִם כְּדִין שְׁלָמִים. וְאִם בַּעַל מוּם הוּא, אוֹכְלִים אוֹתוֹ בְּטֻמְאָה בְּכָל מָקוֹם: בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת. וְהָאִידְנָא אַמּוּר רַבָּנָן דְּלֹא לִיפְרְשׁוּ מַעֲשַׂר בְּהֵמָה, מִשּׁוּם תַּקָּלָה, דְּאֵין לָנוּ בַּיִת לְהַקְרִיבָהּ וְצָרִיךְ לְשַׁהוֹיַהּ עַד שֶׁתִּפֹּל בָּהּ מוּם וְאָתֵי בָּהּ לִידֵי תַּקָּלָה {א} דְּגִזָּה וַעֲבוֹדָה, אוֹ שֶׁמָּא יִשְׁחָטֶנָּה בְּלֹא מוּם: אֲבָל לֹא בְמֻקְדָּשִׁין. כְּגוֹן קָדָשִׁים קַלִּים, דְּאִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר מָמוֹן בְּעָלִים נִינְהוּ, סָלְקָא דַעְתָּךְ אֲמֵינָא לִיעַשַּׂר, קָא מַשְׁמַע לָן וְהָיָה קֹדֶשׁ אָמַר רַחְמָנָא, וְלֹא שֶׁכְּבָר קָדוֹשׁ: בַּכְּבָשִׂים וְעִזִּים. כְּלוֹמַר וְנוֹהֵג בַּכְּבָשִׂים וּבָעִזִּים: וּמִתְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶּה. מִדְּרַבֵּי רַחְמָנָא וָצֹאן, דְּמַשְׁמַע כָּל צֹאן מִין אֶחָד חֲשִׁיב לֵיהּ {ב} לְעִנְיַן מַעֲשֵׂר: בֶּחָדָשׁ. שֶׁנּוֹלְדוּ לְאַחַר רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל שֶׁהוּא רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעֲשַׂר בְּהֵמָה: וּבַיָּשָׁן. שֶׁנּוֹלְדוּ קֹדֶם אֱלוּל: וְאֵין מִתְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה. מִן הֶחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן וּמִן הַיָּשָׁן עַל הֶחָדָשׁ. דִּכְתִיב עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר, בִּשְׁתֵּי מַעַשְׂרוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אֶחָד מַעֲשַׂר בְּהֵמָה וְאֶחָד מַעֲשַׂר דָּגָן, מַה מַּעֲשַׂר דָּגָן מֵחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן לֹא דְּהָא כְּתִיב (דְּבָרִים יד) שָׁנָה שָׁנָה, דְּמַשְׁמַע וְלֹא מִשָּׁנָה זוֹ עַל שָׁנָה אַחֶרֶת, אַף מַעֲשַׂר בְּהֵמָה מֵחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן לֹא: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {א} דִּבְשֵׁב וְלֹא תַעֲשֶׂה מָצֵי לְמִעֲקַר דְּבַר תּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּרֵישׁ פֶּרֶק י' דִּיבָמוֹת. וְעוֹד, דְּאֵין אִסּוּר אֲכִילָה קֹדֶם עִשּׂוּר, אֶלָּא חֲכָמִים קָבְעוּ זְמַן כְּדִלְקַמָּן מִשְׁנָה ו'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ב} שֶׁשְּׁנֵיהֶם נִקְרָאִים שֶׂה. הָרַמְבַּ"ם. וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַ"ב בְּפֶרֶק קַמָּא מִשְׁנָה ד': (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  מעשר בהמה נוהג בארץ ובחוצה לארץ כו': כבר זכרנו פעמים רבות שהמעשר בהמה מקריבין ממנו חלבו ודמו ואוכלין אותו הבעלים בירושלים ואם אירע בו מום יאכל בטומאה בכל מקום. ומה שאמר בכאן שהוא נוהג בפני הבית ושלא בפני הבית הוא דין תורה אבל משום תקלה אמרו אינו נוהג אלא בפני הבית גזירה שמא לא יהא שם מקדש ויאכל חוצה לארץ בלא מום. ומ"ש אבל לא במוקדשין ואפי' היו קדשים קלים ואפי' על דעת האומרים קדשים קלים ממון בעלים הוא. וחדש הוא הנולד באותה שנה וישן הוא הנולד בשנה שלפניה אמר רחמנא עשר תעשר וגו' אמרו בשני מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן וכמו שמעשר דגן אין מעשרין מן הישן על החדש ולא מן החדש על הישן לפי שנאמר היוצא השדה שנה שנה כך מעשר בהמה לא יהא אלא שנה שנה ר"ל אין מעשרין משנה לחברתה: (רמב"ם)

פרק ט - משנה ב

מַעְשַׂר בְּהֵמָה מִצְטָרֵף כִּמְלֹא רֶגֶל בְּהֵמָה רוֹעָה. וְכַמָּה הִיא רֶגֶל בְּהֵמָה רוֹעָה, שִׁשָּׁה עָשָׂר מִיל. הָיָה בֵּין אֵלּוּ לְאֵלּוּ שְׁלשִׁים וּשְׁנַיִם מִיל, אֵינָן מִצְטָרְפִין. הָיָה לוֹ בָאֶמְצָע, מֵבִיא וּמְעַשְּׂרָן בָּאֶמְצָע. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הַיַּרְדֵּן מַפְסִיק {ד} לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה:

 ר"ע מברטנורה  כִּמְלֹא רֶגֶל בְּהֵמָה רוֹעָה. כְּמוֹ שֶׁיְּכוֹלוֹת לְהִשְׁתַּמֵּר בְּרוֹעֶה אֶחָד כְּשֶׁהַבְּהֵמוֹת רוֹעוֹת מִתְרַחֲקוֹת זוֹ מִזּוֹ. וְהַיְנוּ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה מִיל, דִּבְהָכִי שָׁלְטָא עֵינָא דְּרוֹעֶה. וְאִם יֵשׁ לוֹ חָמֵשׁ בְּהֵמוֹת בִּכְפָר זֶה וְחָמֵשׁ בִּכְפָר אַחֵר רָחוֹק זֶה מִזֶּה שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה מִיל, מְבִיאָן לְתוֹךְ דִּיר אֶחָד וּמְעַשְּׂרָן. וְאִם רְחוֹקוֹת יוֹתֵר, פְּטוּרוֹת. דְּאָמַר קְרָא (יִרְמְיָה לג) תַּעֲבֹרְנָה הַצֹּאן עַל יְדֵי מוֹנֶה, מַשְׁמַע אִם יְכוֹלוֹת לְהִמָּנוֹת בְּרוֹעֶה אֶחָד מִקְּרֵי צֹאן, וְתַעֲבֹרְנָה תַּחַת הַשֵּׁבֶט לְהִתְעַשֵּׂר, וְאִי לֹא לֹא: שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם מִיל אֵינָן מִצְטָרְפִין. מִשּׁוּם דְּבָעֵי לְמַתְנֵי בְּסָמוּךְ שֶׁאִם הָיָה לוֹ עֵדֶר בְּאֶמְצַע, אוֹתָן הָאֶמְצָעִיּוֹת מְצָרְפוֹת אֶת הַצְּדָדִים, לְהָכִי תָּנֵי שֶׁאִם הַצְּדָדִים רְחוֹקוֹת זוֹ מִזּוֹ שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם מִיל אֵין הָאֶמְצָעִי מְצָרְפָן {ג}: מֵבִיא וּמְעַשְּׂרָן בָּאֶמְצָע. לָאו [מֵבִיא] בָּאֶמְצַע מַמָּשׁ קָאָמַר: הַיַּרְדֵּן מַפְסִיק. שֶׁאִם הָיוּ לוֹ חָמֵשׁ בְּהֵמוֹת מִכָּאן וְחָמֵשׁ בְּהֵמוֹת מִכָּאן וְיַרְדֵּן בְּאֶמְצַע, אֵין מִצְטָרְפִין וּפְטוּרוֹת. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {ג} כְּלוֹמַר, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ אֶמְצָעִי, כְּגוֹן הָרוֹעֶה עַצְמוֹ אוֹ כֵלָיו שֶׁל רוֹעֶה, אֵין מְצָרְפָן, שֶׁאֵין מְצָרֵף אֶלָּא עֵדֶר כוּ'. וּמִיהוּ מַה שֶּׁכָּתַב הָרַ"ב אוֹתָן הָאֶמְצָעִיּוֹת, לָאו דַּוְקָא שֶׁיִּהְיוּ דַוְקָא הַרְבֵּה בָּאֶמְצַע, דַּאֲפִלּוּ אֶחָד בָּאֶמְצַע וְתִשְׁעָה מִכָּאן וְתִשְׁעָה מִכָּאן מִצְטָרְפוֹת, כֵּיוָן שֶׁהָאֶמְצָעִי עִם כָּל אֶחָד מֵהַצְּדָדִין רָאוּי לְמִנְיַן עֲשָׂרָה כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא: {ד} הַיַּרְדֵּן כוּ'. יָלֵיף לֵיהּ מִקְּרָא בַּגְּמָרָא: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  מעשר בהמה מצטרף במלוא רגל בהמה רועה כו': מה שאמר אם היו בין שני העדרים שלשים ושנים מיל אין מצטרפין לפי שכבר ביאר שלא יהא צירוף ביותר מששה עשר מיל ואמר זה להודיענו שאם היה בינם עדר שלישי רחוק משתי הקצוות רחוק שוה שהוא מצרף שלשתן ואין הלכה כר"מ: (רמב"ם)

פרק ט - משנה ג

הַלָּקוּחַ אוֹ שֶׁנִּתַּן לוֹ מַתָּנָה, פָּטוּר מִמַּעְשַׂר בְּהֵמָה. הָאַחִים הַשֻּׁתָּפִין שֶׁחַיָּבִין בַּקָּלְבּוֹן, פְּטוּרִין מִמַּעְשַׂר בְּהֵמָה. וְשֶׁחַיָּבִין בְּמַעְשַׂר בְּהֵמָה, פְּטוּרִין מִן הַקָּלְבּוֹן. קָנוּ מִתְּפוּסַת הַבַּיִת, חַיָּבִין. וְאִם לָאו, פְּטוּרִין. חָלְקוּ וְחָזְרוּ וְנִשְׁתַּתְּפוּ, חַיָּבִּין בַּקָּלְבּוֹן וּפְטוּרִין מִמַּעְשַׂר בְּהֵמָה:

 ר"ע מברטנורה  הַלָּקוּחַ אוֹ שֶׁנִּתַּן לוֹ מַתָּנָה פָּטוּר מִמַּעְשַׂר בְּהֵמָה. בַּגְּמָרָא יָלְפִינַן לֵיהּ מִדִּכְתִיב (שְׁמוֹת כב) בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִי כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשֹׁרְךָ לְצֹאנֶךָ, מַה בָּנֶיךָ אֵינָם בְּלָקוּחַ וּמַתָּנָה, דְּלֹא שַׁיָּךְ בְּהוּ לְקִיחָה וּמַתָּנָה אֶלָּא אֶצְלוֹ נוֹלְדוּ, אַף צֹאנְךָ וּבְקָרְךָ אֵינָן בְּלָקוּחַ וּמַתָּנָה. וְאַף עַל גַּב דְּהַאי קְרָא בִּבְכוֹר הוּא דִּכְתִיב וַאֲנַן יָלְפִינַן מַעֲשֵׂר מִנֵּיהּ, הַיְנוּ מִשּׁוּם דִּכְתִיב כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשֹׁרְךָ, וַעֲשִׂיָּה וַדַּאי לֹא מָצֵית מוֹקְמַת בִּבְכוֹר {ה} דְּהָא מֵרֶחֶם קָדוֹשׁ וְלֹא בָּעֵי עֲשִׂיָּה שֶׁיַּקְדִּישֶׁנּוּ הָאִישׁ, אִם אֵינוֹ עִנְיָן לִבְכוֹר תְּנֵהוּ עִנְיָן לְמַעֲשַׂר בְּהֵמָה: הָאַחִים הַשֻּׁתָּפִין. הָאַחִין שֶׁחָלְקוּ בִּירֻשַּׁת אֲבִיהֶן וְאַחַר כָּךְ נִשְׁתַּתְּפוּ {ו}: כְּשֶׁחַיָּבִין בַּקָּלְבּוֹן. כְּשֶׁמְּבִיאִין שִׁקְלֵיהֶן מְבִיאִין שְׁנֵי חֲצָאֵי שְׁקָלִים וְנוֹתְנִים שְׁנֵי קָלְבּוֹנוֹת. וְהַקָּלְבּוֹן הוּא לְשׁוֹן הֶכְרֵעַ, שֶׁחַיָּבִין לְהַכְרִיעַ שִׁקְלֵיהֶן. וְאִם נָתְנוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם שֶׁקֶל שָׁלֵם נוֹתְנִים שְׁנֵי קָלְבּוֹנוֹת, שֶׁהָיָה לָהֶם לִשְׁקֹל לַחֲצָאִין: וּפְטוּרִים מִמַּעְשַׂר בְּהֵמָה. מִכָּל הַנּוֹלָדִים לָהֶם כָּל יְמֵי הַשֻּׁתָּפוּת. שֶׁהַשֻּׁתָּפוּת פּוֹטֵר מִמַּעֲשַׂר בְּהֵמָה, דִּכְתִיב אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ, וְלֹא שֶׁל שֻׁתָּפוּת. וְאַף עַל גַּב דְּהַאי קְרָא בִּבְכוֹר הוּא דִּכְתִיב, אִם אֵינוֹ עִנְיָן לִבְכוֹר דְּהָא שָׁמְעִינַן דְּאִיתֵיהּ בְּשֻׁתָּפוּת דִּכְתִיב (דְּבָרִים יב) וּבְכֹרֹת בְּקַרְכֶם וְצֹאנְכֶם {ז}, תְּנֵהוּ עִנְיָן לְמַעֲשַׂר בְּהֵמָה: וּכְשֶׁחַיָּבִין בְּמַעְשַׂר בְּהֵמָה. כְּגוֹן אִם לֹא חָלְקוּ מֵעוֹלָם, שֶׁתְּפוּסַת הַבַּיִת קַיֶּמֶת, דְּהַיְנוּ שֶׁיְּרֻשַּׁת אֲבִיהֶן עוֹמֶדֶת, חַיָּבִין בְּמַעֲשַׂר בְּהֵמָה לְעַשֵּׂר הַנּוֹלָדִים לָהֶם כָּל יְמֵי שֻׁתָּפוּתָם. דְּהָכִי אָמְרִינַן בַּבְּרַיְתָא, יָכוֹל אֲפִלּוּ קָנוּ בִּתְפוּסַת הַבַּיִת, תַּלְמוּד לוֹמַר יִהְיֶה, דְּמַשְׁמַע מִכָּל מָקוֹם: פְּטוּרִים מִן הַקָּלְבּוֹן. לְגַמְרֵי, שֶׁשּׁוֹקְלִין בֵּין שְׁנֵיהֶם שֶׁקֶל שָׁלֵם. שֶׁמָּמוֹן אֲבִיהֶם בְּחֶזְקָתוֹ עוֹמֵד, וְהָאָב שֶׁשּׁוֹקֵל עַל בָּנָיו אוֹ עַל אֶחָד מִבְּנֵי עִירוֹ וּפוֹטֵר בְּשֶׁלּוֹ, פָּטוּר מִן הַקָּלְבּוֹן. דִּתְנַן בִּשְׁקָלִים, הַשּׁוֹקֵל בִּשְׁבִיל הֶעָנִי אוֹ בִּשְׁבִיל שְׁכֵנוֹ אוֹ בִּשְׁבִיל בֶּן עִירוֹ פָּטוּר מִן הַקָּלְבּוֹן. וּבָנָיו נַמִּי אֵין מִצְוַת שִׁקְלֵיהֶם עָלָיו וְהָוֵי לֵיהּ כִּשְׁכֵנוֹ וּבֶן עִירוֹ: קָנוּ מִתְּפוּסַת הַבַּיִת חַיָּבִין. בְּמַעֲשַׂר בְּהֵמָה. כִּדְאָמְרִינַן תַּלְמוּד לוֹמַר יִהְיֶה דְּמַשְׁמַע מִכָּל מָקוֹם שֶׁיִּהְיֶה. וּבְפֵרוּשֵׁי רַבּוֹתַי מָצָאתִי, דְּהַאי קָנוּ לֹא שֶׁלָּקְחוּ בְּמָעוֹת, אֶלָּא שֶׁנָּפְלוּ לָהֶם בְּהֵמוֹת מִירֻשַּׁת אֲבִיהֶם: חָלְקוּ וְחָזְרוּ וְנִשְׁתַּתְּפוּ. הֲווּ כְּשֻׁתָּפִים דְּעָלְמָא: וּפְטוּרִים מִמַּעְשַׂר בְּהֵמָה. וְחַיָּבִין בַּקָּלְבּוֹן: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {ה} כָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת, תֵּימַהּ, דִּבְרֵישׁ פֶּרֶק ד' דָרְשִׁינַן לֵיהּ לְהָנֵי קְרָאֵי לְעִנְיַן בְּכוֹר. וְיֵשׁ לוֹמַר דְּהָא דְדָרְשִׁינַן לֵיהּ בִּבְכוֹר, מִשּׁוּם דִּכְתִיב בִּבְכוֹר, אֲבָל מֵאַחַר דְּאַפְּקֵיהּ רַחֲמָנָא בִלְשׁוֹן עֲשִׂיָּה דָרְשִׁינַן לֵיהּ לְמַעֲשֵׂר, מִשּׁוּם דְּבִבְכוֹר לֹא שַׁיָּךְ עֲשִׂיַּת קְדֻשָּׁה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ו} וְזֶה לְשׁוֹן רַשִׁ"י, הָאַחִים שֶׁהֵן שֻׁתָּפִין, כְּשֶׁהֵן חַיָּבִין בַּקָּלְבּוֹן, כְּדִמְפָרֵשׁ לְקַמָּן שֶׁחָלְקוּ בְנִכְסֵי אֲבִיהֶם וְאַחַר כָּךְ נִשְׁתַּתְּפוּ: {ז} דְּאִפְּכָא לֵיכָּא לְמֵימַר, לִפְטֹר בְּכוֹר מִשֻּׁתָּפוּת מִדִּכְתִיב יִהְיֶה לְךָ, וּלְחַיֵּב מַעֲשֵׂר בְּשֻׁתָּפוּת מִדִּכְתִיב בְּקַרְכֶם כוּ' וְאִם אֵינוֹ עִנְיָן כוּ', דְּכֵיוָן דְּהָנֵי קְרָאֵי תַרְוַיְהוּ בַּבְּכוֹר כְתִיבֵי, אֵין לָנוּ לְקַיֵּם בּוֹ הַכָּתוּב הַמֵּקֵל וְלִתֵּן הַכָּתוּב הַמַּחְמִיר בְּאִם אֵינוֹ עִנְיָן כוּ'. וְעוֹד, דְּהָא בְכוֹר חָמוּר מִמַּעֲשֵׂר, דְּקַדִּישׁ מֵרֶחֶם וְכֻלּוֹ לַכֹּהֵן: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  הלקוח או שניתן לו במתנה פטור ממעשר כו': דע לך שהדינין האלו הנזכרים בכאן במעשר סמכו אותן לפסוקים שנאמר בבכור ואמרו אם אינו ענין לבכור תנהו ענין למעשר וכולן מפי הקבלה כגון שהבהמות הנקחות אין מוציאין מהן עצמן מעשר וכן אם נשתתפו שני שותפין בבהמות כגון שיהיו לזה עשרה ולזה עשרה ומשתתפין יחד לפטמם ולהתעסק בהם לרעותם והכל ביניהן בשוה הרי אלו העשרים עצמן אינם חייבין במעשר אבל לכשילדו ברשותן אע"פ שהולדות משותפין ביניהן ג"כ הרי אותן הולדות מוציאין מהן מעשר וכן אם לקחו שני השותפים מממון השותפות בהמה מה שתלד אותה בהמה חייב במעשר והוא ענין מה שאמר קנו מתפוסת הבית חייבים ר"ל חייבים במעשר בהמה. ותפוסת הבית נקרא הממון המשותף בין האחים קודם שיחלקו ירושת אביהן: ומה שאמר ואם לאו פטורים ר"ל שלא נולדו הבהמות האלו אחר השתוף רק נשתתפו בבהמות כמו שאמרנו או ירשו מאביהם בהמה והיא משותפת ביניהם פטורים והפך זה הדין הוא בקולבון לפי שהממון שנשתתפו בו שני השותפים כשיטול זה דינרים וזה דינרים וחזרו שניהם וערבו אותן לכשיתנו מהכל חצי שקל על כל א' וא' חייבין בקולבון הואיל והממון עומד בעין אבל אם נשאו ונתנו בהן ומכרו ולקחו עד שיהא הממון שבידם כאילו הוא דבר נולד אחר השותפות ונתנו ממנו חצי שקל אז יהיו פטורים מן הקולבון וכן מה שירשו בעצמן לפי שאין שום א' מהן מכיר חלקו הרי הם פטורים בו מן הקולבון הפך מה שחייב במעשר בהמה וע"פ העיקרים האלו אמר אילו חזרו ונשתתפו חייבין בקולבון ופטורים ממעשר בהמה ענין המאמר הזה שהאחים או השותפים שאמרנו שהן חייבין במעשר בהמה על מה שנולד ברשותן כשמחלקים הממון והבהמות וחזרו ונשתתפו בו כמו שהיו הרי הן בשעת חזרתן קודם שישתנה הממון חייבים בקולבון ופטורים ממעשר בהמה על אותן הבהמות עד שילדו בשתופן ואז יהיו חייבים על הנולד ברשותם והוא פירוש ההלכה הזאת בדיוק וגמר הענין וכבר פרשנו אותה בתחלת שקלים ותחלת חולין כפי הצריך למקום ההוא וכאן השלמנו עניינם כראוי למקום הזה ג"כ: (רמב"ם)

פרק ט - משנה ד

הַכֹּל נִכְנָס לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר, חוּץ מִן הַכִּלְאַיִם, וְהַטְּרֵפָה, וְיוֹצֵא דֹפֶן, וּמְחֻסַּר זְמָן, וְיָתוֹם {י}. אֵיזֶהוּ יָתוֹם, כּל שֶׁמֵּתָה אִמּוֹ אוֹ שֶׁנִּשְׁחָטָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אֲפִלּוּ נִשְׁחֲטָה אִמּוֹ וְהַשֶּׁלַח קַיָּם, אֵין זֶה יָתוֹם:

 ר"ע מברטנורה  הַכֹּל נִכְנָס לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר. הַכֹּל לַאֲתוֹיֵי רוֹבֵעַ וְנִרְבָּע וּמֻקְצֶה שֶׁהִפְרִישׁוּהוּ לְהַקְרִיבוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְנֶעֱבָד שֶׁעָבְדוּ הַבְּהֵמָה עַצְמָהּ, וְאֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב וְטֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס. שֶׁכָּל אֵלּוּ אַף עַל פִּי שֶׁהֵם פְּסוּלִים לְקָרְבָּן {ח} נִכְנָסִין לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר, דְּכֵיוָן דְּלֹא הִקְפִּידָה תּוֹרָה בְּבַעַל מוּם לְגַבֵּי מַעֲשֵׂר כְּדִכְתִיב (וַיִּקְרָא כז) לֹא יְבַקֵּר בֵּין טוֹב לָרַע, לֹא הִקְפִּידָה נַמִּי בְּכָל הָנָךְ פְּסוּלִין: חוּץ מִן הַכִּלְאַיִם וְהַטְּרֵפָה וְיוֹצֵא דֹפֶן כוּ'. דְּתָנוּ רַבָּנָן, שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב (שָׁם כב), פְּרָט לְכִלְאַיִם, דְּהַיְנוּ הַבָּא מִתַּיִשׁ וְרָחֵל. אוֹ עֵז, פְּרָט לְנִדְמֶה {ט}, שֶׁבָּא מֵאַיִל וְרָחֵל וְדוֹמֶה לְעֵז. כִּי יִוָּלֵד, פְּרָט לְיוֹצֵא דֹפֶן. וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים, פְּרָט לִמְחֻסַּר זְמַן. תַּחַת אִמּוֹ, פְּרָט לְיָתוֹם שֶׁמֵּתָה אִמּוֹ כְּשֶׁיְּלָדַתּוּ. דְּכָל הָנֵי פְּסוּלִים לַקָּדָשִׁים. וּמַעֲשַׂר בְּהֵמָה יָלֵיף מִקָּדָשִׁים בִּגְזֵרָה שָׁוָה, נֶאֱמַר כָּאן (שָׁם כז) תַּחַת הַשָּׁבֶט, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן תַּחַת אִמּוֹ. מַה לְּהַלָּן פְּרָט לְכָל הַשֵּׁמוֹת הַלָּלוּ, אַף כָּאן פְּרָט לְכָל הַשֵּׁמוֹת הַלָּלוּ. וּטְרֵפָה נַמִּי אֵינָהּ נִכְנֶסֶת לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר, דִּכְתִיב (שָׁם) כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר, פְּרָט לִטְרֵפָה שֶׁאֵינָהּ עוֹבֶרֶת, כְּגוֹן שֶׁנֶחְתְּכוּ רַגְלֶיהָ מִן הָאַרְכֻּבָּה וּלְמַעְלָה, שֶׁהִיא אַחַת מִן הַטַּרְפֻיּוֹת, וְהוּא הַדִּין לְכָל שְׁאָר מִינֵי טַרְפֻיּוֹת: וְהַשֶּׁלַח קַיָּם. הָעוֹר קַיָּם. תַּרְגּוּם וְהִפְשִׁיט, וְיַשְׁלַח: אֵין זֶה יָתוֹם. לְפִי שֶׁיֵּשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁכְּשֶׁהַבְּהֵמָה מֵתָה מֵחֲמַת לֵידָה מַפְשִׁיטִין אוֹתָהּ וּמַלְבִּישִׁים בְּעוֹרָה אֶת הַחַיָּה [אֶת] הַוָּלָד {יא} כְּדֵי שֶׁיִּתְחַמֵּם, וּמְעַלֵּי לֵיהּ כְּאִלּוּ הָיְתָה אִמּוֹ חַיָּה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {ח} וְיֵאָכְלוּ בְמוּמָן לַבְּעָלִים. רַשִׁ"י. וּבַגְּמָרָא, דִּכְתִיב כִּי מָשְׁחָתָם בָּהֶם מוּם בָּם וְגוֹ'. וְתָנֵי דְבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ הַשְׁחָתָה אֵינוֹ אֶלָּא עֶרְוָה וַעֲבוֹדָה זָרָה כוּ', וְכָל שֶׁאֵין הַמּוּם פּוֹסֵל בּוֹ אֵין דְּבַר עֶרְוָה וַעֲבוֹדָה זָרָה פּוֹסְלִין כוּ'. וּמְחִיר אִתַּקַּשׁ לְאֶתְנָן. וְטֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס סְפֵקָא הוּא, הִלְכָּךְ מִמַּה נַּפְשָׁךְ מִעַשְּׂרוּ. וְקָשֶׁה דִּבְסוֹף פֶּרֶק ו' פָּסַק הָרַ"ב [דְּאַנְדְּרוֹגִינוֹס] בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ הוּא. וְאֶפְשָׁר דְּאִין הָכִי נַמִּי דְלַהֲלָכָה אֵינוֹ נִכְנָס לַדִּיר, וְאֵין לְמֵדִין מִן הַכְּלָלוֹת אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן חוּץ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ט} וּבְכָל מָקוֹם דַּחֲשִׁיב בַּמִּשְׁנָה כִלְאַיִם רָגִיל לְדַלֵּג נִדְמֶה כְּאִלּוּ הוּא בִּכְלַל כִּלְאַיִם. תּוֹסָפוֹת: {י} וְיָתוֹם. תֵּימַהּ, דְּכֵיוָן דְּמִקָּדָשִׁים יָלְפִינַן, אַמַּאי לֹא תְנַן לֵיהּ בְּשׁוּם דּוּכְתָּא כוּ'. וּבְכֶסֶף מִשְׁנֶה בְּשֵׁם הָרִ"י קוֹרְקוּס תֵּרֵץ, דְּבִכְלַל יוֹצֵא דֹפֶן הוּא. דְּבַגְּמָרָא אוֹקְמִינַן לַהּ, בְּזֶה פֵּרֵשׁ לְמִיתָה וְזֶה לְחַיִּים, וְקַיְמָא לָן דְּאִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם. אִם כֵּן אִם נוֹלַד לְאַחַר מִיתָה אֵין זֶה יָלוּד. וּלְכָךְ הִשְׁמִיטוֹ הָרַמְבַּ"ם. עַד כָּאן. וְהַתַּנָּא נַקְטֵיהּ בְּחַד דּוּכְתָּא מִשּׁוּם דְּהָא אִיתֵיהּ עַל כָּל פָּנִים. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יא} כָּךְ הִגַּהְתִּי. דְּבַבְּרַיְתָא תָנֵי אֶת הַחַיָּה, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, זֶהוּ הַוָּלָד. וּמְסַיֵּם דְּכֵיוָן דְּעוֹר מַהֲנֵי לַוָּלָד דּוֹמֶה כְמוֹ שֶׁאִמּוֹ קַיֶּמֶת: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  הכל נכנסין לדיר להתעשר חוץ מן הכלאים כו': מה שאמר הכל ואפי' רובע ונרבע ומוקצה ונעבד ומחיר ואתנן וטומטום ואנדרוגינוס לפי שכל אלו אינם אסורים אלא לדבר שאין ראוי לו בבעל מום ומעשר בהמה הואיל ואין חוששין בו למום שנאמר לא יבקר בין טוב לרע לפיכך אין חוששין בו לכל אלו והוציא מכללן כלאים ומחיר ומחוסר זמן וכו' כפי מה שעלה בידינו מספרא והוא מה שנאמר שור או כשב פרט לכלאים או עז פרט לנדמה ר"ל שתלד דומה למין אחר כי יולד פרט ליוצא דופן והיה שבעת ימים פרט למחוסר זמן תחת אמו פרט ליתום והפסוק הזה נאמר בקדשים ולמדנו ממנו ממעשר בהמה בגזירה שוה לפי שנאמר בכאן תחת אמו ונאמר במעשר תחת השבט ואמרנו ג"כ טריפה אינו נכנס לדיר להתעשר לפי שנאמר במעשר כל אשר יעבור תחת השבט פרט לטריפה שאינה עוברת לפי שהיא חולה ואין הלכה כר' יהושע: (רמב"ם)

פרק ט - משנה ה

שָׁלשׁ גְּרָנוֹת לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה, בִּפְרוֹס הַפֶּסַח, בִּפְרוֹס הָעֲצֶרֶת, בִּפְרוֹס הֶחָג, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר, בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בַּאֲדָר, בְּאֶחָד בְּסִיוָן, בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בְאָב. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, בְּאֶחָד בְּנִיסָן, בְּאֶחָד בְּסִיוָן, בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶאֱלוּל. וְלָמָּה אָמְרוּ בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶאֱלוּל וְלֹא אָמְרוּ בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם טוֹב, וְאִי אֶפְשָׁר לְעַשֵּׂר בְּיוֹם טוֹב, לְפִיכָךְ הִקְדִּימוּהוּ בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶאֱלוּל. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל {יג} רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר, הָאֱלוּלִיִּין מִתְעַשְּׂרִין בִּפְנֵי עַצְמָן:

 ר"ע מברטנורה  שָׁלֹשׁ גְּרָנוֹת לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. בִּשְׁלֹשָׁה פְּרָקִים בַּשָּׁנָה הַבְּהֵמוֹת מִתְעַשְּׂרוֹת. וּלְשׁוֹן גְּרָנוֹת, כִּתְבוּאַת גֹּרֶן שֶׁהִיא טְבוּלָה לְמַעֲשֵׂר וְאֵין אוֹכְלִים מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיְּעַשְּׂרוּ, כָּךְ בִּשְׁלֹשָׁה פְּרָקִים הַלָּלוּ אֵין אוֹכְלִים מִן הַבְּהֵמוֹת וְלֹא מוֹכְרִים מֵהֶן עַד שֶׁיְּעַשְּׂרוּ אוֹתָן: פְּרֹס הַפֶּסַח. חֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם קֹדֶם הַפֶּסַח דְּהַיְנוּ יוֹם אַחֲרוֹן שֶׁל אֲדָר. וּלְשׁוֹן פְּרֹס, פַּלְגָּא, חֲצִי הַזְּמַן שֶׁשּׁוֹאֲלִין בְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח, דְּתַנְיָא שׁוֹאֲלִין בְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח קֹדֶם לַפֶּסַח שְׁלֹשִׁים יוֹם. וְכֵן פְּרֹס עֲצֶרֶת חֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם קֹדֶם. וְכֵן פְּרֹס הֶחָג דְּהַיְנוּ יוֹם אַחֲרוֹן שֶׁל אֱלוּל. וְקָבְעוּ הָנָךְ תְּלָתָא זִמְנֵי שֶׁיִּהְיוּ קוֹבְעוֹת לְמַעֲשַׂר בְּהֵמָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ בְּהֵמוֹת מְצוּיוֹת לְעוֹלֵי רְגָלִים, דְּאַף עַל גַּב דִּתְנַן בְּמַתְנִיתִין שֶׁעַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַן הַגֹּרֶן מֻתָּר לִמְכֹּר וְלִשְׁחֹט, דְּגֹרֶן הוּא הַקּוֹבֵעַ לַמַּעֲשֵׂר, אֲפִלּוּ הָכִי לֹא שָׁחֲטֵי לְהוּ אֱינָשֵׁי עַד שֶׁמְּעַשְּׂרִין, דְּנִיחָא לֵיהּ לֶאֱינַשׁ לִקְיּוּמֵי מִצְוָה בְּמָמוֹנֵיהּ בְּדָבָר שֶׁאֵין חָסֵר בּוֹ כְּלוּם, כְּגוֹן מַעֲשַׂר בְּהֵמָה שֶׁהוּא עַצְמוֹ מַקְרִיב מַעֲשֵׂר וְאוֹכְלוֹ שְׁלָמִים, וְאִם לֹא הָיוּ מְעַשְּׂרִים בִּשְׁלֹשָׁה פְּרָקִים הַלָּלוּ הָיוּ הַרְבֵּה נִמְנָעִים לִמְכֹּר לְפִי שֶׁלֹּא עִשְּׂרוּ, וְלֹא הָיוּ בְּהֵמוֹת מְצוּיוֹת לְעוֹלֵי רְגָלִים: בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר בְּתִשְׁעָה וְעֶשְׂרִים בַּאֲדָר. דְּהַיְנוּ חֲמִשָּׁה עָשָׂר יָמִים קֹדֶם הַפֶּסַח. אֶלָּא דְּרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר אֲדָר הַסָּמוּךְ לְנִיסָן פְּעָמִים חָסֵר פְּעָמִים מָלֵא, וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם קֹדֶם הַפֶּסַח פְּעָמִים מַתְחִילִים בְּתִשְׁעָה וְעֶשְׂרִים בַּאֲדָר פְּעָמִים בִּשְׁלֹשִׁים בַּאֲדָר, הִלְכָּךְ לֹא קָבַע לֵיהּ זְמַן. וּבֶן עַזַּאי סָבַר אֲדָר הַסָּמוּךְ לְנִיסָן לְעוֹלָם חָסֵר, וּתְחִלַּת פְּרֹס הַפֶּסַח הָוֵי לְעוֹלָם בְּכ"ט בַּאֲדָר: בְּאֶחָד בְּסִיוָן. מִתּוֹךְ שֶׁמִּעוּט בְּהֵמוֹת יוֹלְדוֹת מִנִּיסָן וְעַד עֲצֶרֶת, אִי מַקְדִּים וּמְעַשֵּׂר לְהוּ חֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם קֹדֶם עֲצֶרֶת כֻּלָּן יִהְיוּ נֶאֱכָלִין קֹדֶם עֲצֶרֶת וְלֹא תְּהֵא בְּהֵמָה מְצוּיָה לְעוֹלֵי רְגָלִים: בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בְאָב. בֶּן עַזַּאי לְטַעֲמֵיהּ, דְּאָמַר לְקַמָּן הָאֱלוּלִיִּין מִתְעַשְּׂרִין בִּפְנֵי עַצְמָן וְאֵין מִצְטָרְפִין עִם אוֹתָן שֶׁנּוֹלְדוּ קֹדֶם אֱלוּל, דְּשֶׁמָּא בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעֲשַׂר בְּהֵמָה וַהֲווּ לְהוּ חָדָשׁ וְיָשָׁן, וּמְסַפְּקָא לֵיהּ אֵימַת הָוֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, אוֹ אֱלוּל אוֹ תִּשְׁרֵי, הִלְכָּךְ לֹא קָבַע זְמַן גָּרְנָן שֶׁל קַיְטֵי בְּכ"ט בֶּאֱלוּל, דְּלֹא לֵיתֵי לְצָרוֹפֵי הַנּוֹלָדִים בֶּאֱלוּל בַּהֲדַיְהוּ: בְּאֶחָד בְּנִיסָן. סָבְרֵי כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל דְּאָמַר שׁוֹאֲלִים בְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח קֹדֶם לַפֶּסַח שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת, וְהַיְנוּ נַמִּי בְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח דִּמְעַשְּׂרִינַן לַבְּהֵמוֹת כִּי הֵיכִי דְּלִיתְחֲזוּ בָּרֶגֶל: בְּאֶחָד בְּסִיוָן. כְּדַאֲמַרַן טַעֲמָא דְּבֶן עַזַּאי, לְפִי שֶׁמִּעוּט בְּהֵמוֹת יוֹלְדוֹת מִנִּיסָן וְעַד עֲצֶרֶת: וְלֹא אָמְרוּ בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי. וְאַף עַל גַּב דְּהוּא יוֹם שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת: מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם טוֹב. חֲדָא וְעוֹד קָאָמַר, חֲדָא מִשּׁוּם דְּבָעֵי הֶכֵּרָא בְּחָדָשׁ וְיָשָׁן, דְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי הוּא רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעֲשֵׂר, וְאַף עַל גַּב דְּלֹא אָתֵי לְצָרוֹפֵי דְּתִשְׁרֵי בַּהֲדַיְהוּ דְּהָא אַכַּתִּי לֹא נוֹלַד שׁוּם טָלֶה הַיּוֹם, וְאִי נוֹלַד מְחֻסַּר זְמַן הוּא, אֲפִלּוּ הָכִי לֹא מְעַשְּׂרִינַן הַהוּא יוֹמָא מִשּׁוּם דְּבָעִינַן לְמֶעֱבַד הֶכֵּרָא בֵּין חָדָשׁ לְיָשָׁן דְּלֵידְעוּ אֱינָשֵׁי דְּלֹא לִיצְטָרְפוּ הֶחָדָשׁ עִם הַיָּשָׁן. וְעוֹד, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם טוֹב, מִשּׁוּם סִקַּרְתָּא צֶבַע אָדֹם שֶׁצּוֹבֵעַ בּוֹ הָעֲשִׂירִי כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִכָּר, וְאָסוּר לִצְבֹּעַ בְּיוֹם טוֹב {יב}: הָאֱלוּלִיִּין מִתְעַשְּׂרִין בִּפְנֵי עַצְמָן. כִּדְפָרֵשְׁנָא לְעֵיל דִּמְסַפְּקָא לֵיהּ אִי הָוֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעֲשַׂר בְּהֵמָה אֶחָד בֶּאֱלוּל אוֹ אֶחָד בְּתִשְׁרֵי, הִלְכָּךְ אֵין מִתְעַשְּׂרִין הָאֱלוּלִיִּין עִם הַנּוֹלָדִים מִתִּשְׁרֵי וָאֵילָךְ, מִשּׁוּם דְּלֹא לִצְטָרְפוּ יָשָׁן בְּחָדָשׁ: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {יב} וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת, וְתֵפּוּק לֵיהּ דְּאֵין מַקְדִּישִׁין בְּיוֹם טוֹב. וּמַסְּקֵי, כֵּיוָן דַּעֲשִׂירִי קָדוֹשׁ אֲפִלּוּ לֹא קָרָא עֲשִׂירִי כְדִלְקַמָּן בְּסוֹף פִּרְקִין, לֹא מִתַּסַר הֶקְדֵּשׁוֹ בְּיוֹם טוֹב: {יג} בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל. וְטַעֲמֵיהּ כָּתַב הָרַ"ב בְּרֵישׁ פֶּרֶק קַמָּא דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְיֵרָאֶה דִלְדִידֵיהּ נַמִּי בְכ"ט בְּאָב מְעַשְּׂרִין, דְּהָא בָעִינַן הֶכֵּרָא. דְּמִשּׁוּם הָכִי אָמְרִינַן בַּגְּמָרָא דַּחֲדָא וְעוֹד קָאָמַר כוּ'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  שלש גרנות למעשר בהמה בפרס הפסח כו': מה שהוא קורא לפרקים האלו גרנות הוא דרך דומיא לפי שהבהמה הנולדה בשנה זו שהיא דומה לדבר הצומח בשנה זו הואיל והגיע לפרק הזה הרי היא כתבואה שהגיע לגורן שנטבלה למעשר ואין אוכלים ממנה עד שיוציאו המעשרות ג"כ אם הגיע זמן זה אינו מותר לאכול הבהמה ולא למוכרה עד שתתעשר: ופרס הוא הפרק וזמנו ט"ו יום בכל פרק מהג' פרקים וייחדו הזמנים האלה במעשר בהמה כדי שתהא בהמה מצויה לעולי רגלים שאין נכון לבני אדם למכור קודם שיוציא המעשר אע"פ שהוא מותר ואינו אסור אלא בהגיע הפרק מדרבנן כמו שזכרנו ג"כ: ולפי ששמע בן עזאי דברי התנאים ומחלוקתם אחד בחודש אלול אם הוא מסוף הגורן. והב' כמו שאמר ר' אלעזר ור"ש ט"ו מן אלול. השלישי כמו שמגיד ר"מ. אומר דרך ההצלה שיוציא מעשר מכל הנולדים באלול בפני עצמן [מפני עולי רגלים] והלכה כר"ע: (רמב"ם)

פרק ט - משנה ו

כָּל הַנּוֹלָדִים מֵאֶחָד בְּתִשְׁרֵי עַד עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל, הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין. חֲמִשָּׁה לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וַחֲמִשָּׁה לְאַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה, אֵינָן מִצְטָרְפִין. חֲמִשָּׁה לִפְנֵי הַגֹּרֶן וַחֲמִשָּׁה לְאַחַר הַגֹּרֶן, הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר שָׁלשׁ גְּרָנוֹת לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה, שֶׁעַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ הַגֹּרֶן, מֻתָּר לִמְכּוֹר וְלִשְׁחוֹט. הִגִּיעַ הַגֹּרֶן, לֹא יִשְׁחוֹט. וְאִם שָׁחַט, פָּטוּר:

 ר"ע מברטנורה  כָּל הַנּוֹלָדִים. הַךְ סְתָמָא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן: חֲמִשָּׁה לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה. אַגַּב דְּבָעֵי לְמִתְנֵי חֲמִשָּׁה לִפְנֵי הַגֹּרֶן וַחֲמִשָּׁה לְאַחַר הַגֹּרֶן מִצְטָרְפִין, תָּנָא נַמִּי הַאי: לֹא יִשְׁחֹט. שֶׁהַגֹּרֶן קוֹבְעוֹ לְמַעֲשֵׂר מִדְּרַבָּנָן: וְאִם שָׁחַט פָּטוּר. וּבְהֵמָה שָׁרְיָא בַּאֲכִילָה. דְּלֹא אַשְׁכְּחַן בְּטֵבֶל דְּמַעֲשַׂר בְּהֵמָה לֹא לָאו וְלֹא מִיתָה: (ר"ע מברטנורה).

 רמב"ם  כל הנולדים מאחד בתשרי עד עשרים ותשעה כו': כל זה מבואר ומה שאמר פטור כדי שלא תחשוב שחלה עליו קדושה ואינו מותר לשוחטו ואם שחט תהא שחיטתו פסולה לפיכך דבר בשחיטה ולא דבר במכירה הואיל והוא דבר מבואר שהוא פטור: (רמב"ם)

פרק ט - משנה ז

כֵּיצַד מְעַשְּׂרָן, כּוֹנְסָן לַדִּיר וְעוֹשֶׂה לָהֶן פֶּתַח קָטָן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ שְׁנַיִם יְכוֹלִין לָצֵאת כְּאַחַת, וּמוֹנֶה בַשֵּׁבֶט, אֶחָד, שְׁנַיִם, שְׁלשָׁה, אַרְבָּעָה, חֲמִשָּׁה, שִׁשָּׁה, שִׁבְעָה, שְׁמוֹנָה, תִּשְׁעָה, וְהַיוֹצֵא עֲשִׂירִי סוֹקְרוֹ בְסִקְרָא וְאוֹמֵר הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר. לֹא סְקָרוֹ בְסִקְרָא וְלֹא {יד} מְנָאָם בַּשֵּׁבֶט, אוֹ שֶׁמְּנָאָם רְבוּצִים, אוֹ עוֹמְדִים, הֲרֵי אֵלּוּ מְעֻשָּׂרִים, הָיָה לוֹ מֵאָה וְנָטַל עֲשָׂרָה, עֲשָׂרָה וְנָטַל אֶחָד, אֵין זֶה מַעֲשֵׂר. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר, קָפַץ (אֶחָד) מִן הַמְּנוּיִין לְתוֹכָן, הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין. מִן הַמְעֻשָּׂרִים לְתוֹכָן, כֻּלָּן יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ, וְיֵאָכְלוּ בְמוּמָן לַבְּעָלִים:

 ר"ע מברטנורה  לְדִיר. מָקוֹם מֻקָּף אֲבָנִים אוֹ קָנִים שֶׁמַּכְנִיסִים בּוֹ הַצֹּאן: הָיָה לוֹ מֵאָה וְנָטַל עֲשָׂרָה. בְּלֹא שׁוּם מִנְיָן: אוֹ עֲשָׂרָה וְנָטַל אֶחָד. בְּלֹא מִנְיָן: אֵין זֶה מַעֲשֵׂר. דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא כז) הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹּדֶשׁ, וְאֵין זֶה עֲשִׂירִי: רַבִּי יוֹסֵי בְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר. דְּסָבַר רַבִּי יוֹסֵי כְּשֵׁם שֶׁתְּרוּמָה גְּדוֹלָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר נִטָּלִים בְּאֹמֶד וּבְמַחֲשָׁבָה דִּכְתִיב (בְּמִדְבַּר יח), וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֶם, בְּמַחֲשָׁבָה הַוְיָא תְּרוּמָה {טו}, כָּךְ מַעֲשֵׂר נִטָּל בְּאֹמֶד וּבְמַחֲשָׁבָה, דְּמַעֲשֵׂר תְּרוּמָה קַרְיֵהּ רַחְמָנָא, דִּכְתִיב (שָׁם) כִּי אֶת מַעְשַׂר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ לַה' תְּרוּמָה. וְאִתַּקַּשׁ מַעֲשַׂר בְּהֵמָה לְמַעֲשַׂר דָּגָן {טז}, מַה מַּעֲשַׂר דָּגָן נִטָּל בַּמַּחֲשָׁבָה, אַף מַעֲשַׂר בְּהֵמָה נִטָּל בַּמַּחֲשָׁבָה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: קָפַץ אַחַד מִן הַמְּנוּיִין. שֶׁמָּנָה עֲשָׂרָה שֶׁיָּצְאוּ מִן הַפֶּתַח וְנָטַל הָעֲשִׂירִי וְנִפְטְרוּ הַתִּשְׁעָה, וְקָפַץ אֶחָד מִן הַתִּשְׁעָה לְתוֹךְ הַדִּיר. כָּל אוֹתָן שֶׁבַּדִּיר פְּטוּרִים {יז}, אִם אֵינוֹ נִכָּר אֵיזֶה הוּא. דְּשֶׁמָּא זֶה יָצָא עֲשִׂירִי וְהוּא אֵינוֹ רָאוּי לְכָךְ שֶׁכְּבָר נִפְטַר {יח}. אִי נַמִּי כָּל אֶחָד מֵהֶן סָפֵק אִם הוּא מָנוּי כְּבָר וְנִפְטַר, וְכָל סְפֵקָא לָאו בַּר עִשּׂוּרֵי הוּא {יט}: מִן הַמְעֻשָּׂרִים. מִן הַעֲשִׂירִיִּים שֶׁכְּבָר קָדְשׁוּ, קָפַץ אֶחָד לְתוֹךְ הַדִּיר, הֲווּ כֻּלְּהוּ סְפֵק מַעֲשֵׂר וְיִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ, דְּכָל זְמַן שֶׁהֵן תְּמִימִים אָסוּר לְשָׁחְטָן בַּחוּץ. וּלְאַחַר שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ יֵאָכֵלוּ בְּמוּמָן לַבְּעָלִים: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {יד} וְלֹא כוּ'. דְּתָנוּ רַבָּנָן, תַּחַת הַשָּׁבֶט, מִצְוָה לִמְנוֹתָן בְּשֵׁבֶט. לֹא מְנָאָן בְּשֵׁבֶט אוֹ שֶׁמְּנָאָן רְבוּצִין אוֹ עוֹמְדִין מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר עֲשִׂירִי קֹדֶשׁ מִכָּל מָקוֹם: {טו} וְלֵית לֵיהּ לְהַאי תַּנָּא הַמַּרְבֶּה בְמַעַשְׂרוֹת מַעַשְׂרוֹתָיו מְקֻלְקָלִין. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {טז} וְקָשֶׁה, דְּאִם כֵּן הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף כִּפְשׁוּטוֹ, מַה מַּעֲשַׂר דָּגָן נִטָּל אֶחָד מֵעֲשָׂרָה בְלֹא הַעֲבָרַת שֵׁבֶט. וְיֵשׁ לוֹמַר, דְּמִסְּתָמָא אֵין דֶּרֶךְ לִהְיוֹת כֻּלָּם שָׁוִים וְאֵינוֹ דוֹמֶה לְמַעֲשַׂר דָּגָן כָּל כָּךְ. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יז} מִדִּבְרֵי הָרַ"ב נִרְאֶה דְגָרַס כֻּלָּן פְּטוּרִין. וְהַוְיָא דוּמְיָא דְסֵיפָא כֻּלָּן יִרְעוּ: {יח} וְתֵימַהּ, דִּלְהָקֵל לֹא הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר, דְּלֹא בָטְלֵי בְּרֻבָּא. תּוֹסָפוֹת: {יט} עֲשִׂירִי וַדַּאי אָמַר רַחֲמָנָא, וְלֹא עֲשִׂירִי סָפֵק. גְּמָרָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  כיצד מעשרן כונסן לדיר ועושה להן פתח כו': דיר הוא מקום המוקף שמכניסין בו הצאן והבקר בשעת מעשר ולפעמים יהא מוקף בנין או קנים וכיוצא בו: וסיקרא סם ידוע לצבע אדום שקורין בלעז פידדה שנגוני"ה וכבר נתבאר בתוספתא שאם יותר ממנין הבהמות פחות מעשרה בתוך הדיר מניחן והן מתעשרין לשנה הבאה כשמניחין אותן עם האחרות וחייב להכניס הכל לדיר בהכרח ומה שיותר ישאר לשנה הבאה: אח"כ אמר אם קפץ אחד מן המנויין והן שנמנו בשעת יציאתן מן הדיר לתוך הטלאים שבדיר שלא נמנו עדיין הרי הן פטורין ר"ל שאינן חייבין כל מה שבדיר מעשר לפי שכל אחד מהן ספק אם הוא מנוי שאינו חייב במעשר לפי שאינו נמנה שתי פעמים או מן הצאן שבדיר שחייב במעשר והעיקר בידינו כמו שנתבאר במציעתא כל ספיקא לאו בני עשורי נינהו: ומה שאמר מן המעושרין ר"ל מן הטלאים שהיו מעושרים אם קפץ מהן אפי' אחר לתוך הדיר שכולן ירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומן לבעלים והוא מה שאמרו בתיקון מה שאמר מעושרין מאי מעושרים עשורים ואין הלכה כר' יוסי בר' יהודה: (רמב"ם)

פרק ט - משנה ח

יָצְאוּ שְׁנַיִם כְּאֶחָד, מוֹנֶה אוֹתָן שְׁנַיִם שְׁנָיִם. מְנָאָן אֶחָד, תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי מְקֻלְקָלִין. יָצְאוּ תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי כְּאַחַת, תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי מְקֻלְקָלִין {כ}. קָרָא לַתְּשִׁיעִי עֲשִׂירִי וְלָעֲשִׂירִי תְּשִׁיעִי וּלְאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי, שְׁלָשְׁתָּן מְקֻדָּשִׁין. הַתְּשִׁיעִי נֶאֱכָל בְּמוּמוֹ, וְהָעֲשִׂירִי מַעֲשֵׂר, וְאַחַד עָשָׂר קָרֵב שְׁלָמִים {כא} וְעוֹשֶׂה תְמוּרָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, וְכִי יֵשׁ תְּמוּרָה עוֹשָׂה תְמוּרָה. אָמְרוּ מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר, אִלּוּ הָיָה תְמוּרָה, לֹא הָיָה קָרֵב. קָרָא לַתְּשִׁיעִי עֲשִׂירִי וְלָעֲשִׂירִי עֲשִׂירִי וּלְאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי, אֵין אַחַד עָשָׂר {כג} מְקֻדָּשׁ. זֶה הַכְּלָל {כד}, כֹּל שֶׁלֹּא נֶעֱקַר שֵׁם עֲשִׂירִי מִמֶּנּוּ, אֵין אַחַד עָשָׂר מְקֻדָּשׁ:

 ר"ע מברטנורה  הָכִי גָּרְסִינַן יָצְאוּ שְׁנַיִם כְּאֶחָד מוֹנֶה אוֹתָן שְׁנַיִם שְׁנָיִם. מְנָאָן אֶחָד, תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי מְקֻלְקָלִין. יָצְאוּ שְׁנַיִם כְּאֶחָד זֶה אֵצֶל זֶה בְּרֹחַב הַפֶּתַח וּמָנָה אוֹתָן זוּג אֶחָד, מוֹנֶה כֻּלָּן שְׁנַיִם שְׁנַיִם זוּג זוּג, וְהַזּוּג הָעֲשִׂירִי קָדוֹשׁ בִּקְדֻשַּׁת מַעֲשֵׂר. וְהוּא הַדִּין אִם מְנָאָן שְׁלֹשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה: מְנָאָן אֶחָד. לַשְּׁנַיִם הָרִאשׁוֹנִים שֶׁיָּצְאוּ מָנָה אֶחָד, וְלַשְּׁלִישִׁי שֵׁנִי וְלָרְבִיעִי שְׁלִישִׁי: תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי מְקֻלְקָלִים. לְפִי שֶׁהַתְּשִׁיעִי בְּחֶשְׁבּוֹנוֹ הוּא עֲשִׂירִי בֶּאֱמֶת, וַעֲשִׂירִי בְּחֶשְׁבּוֹנוֹ הוּא אַחַד עָשָׂר, וּמִשּׁוּם הָכִי הֲווּ מְקֻלְקָלִים וְיִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ. וְלֹא דָּמוּ לְקָרָא לָעֲשִׂירִי תְּשִׁיעִי וּלְאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי, דַּעֲשִׂירִי מַעֲשֵׂר וְאַחַד עָשָׂר קָרֵב שְׁלָמִים, דְּהָתָם נְפַק אֶחָד אֶחָד וְכִי מָטֵי עֲשִׂירִי וְקַרְיֵהּ תְּשִׁיעִי וְלָאַחַד עָשָׂר קָרָא עֲשִׂירִי מִבְּרִיר לְכֻלֵּי עָלְמָא שֶׁהַתְּשִׁיעִי לְחֶשְׁבּוֹנוֹ הוּא עֲשִׂירִי לַבְּהֵמוֹת, וְהָעֲשִׂירִי אַחַד עָשָׂר, וְאִיהוּ הוּא דְּשִׁנָּה וְטָעָה, הִלְכָּךְ הָעֲשִׂירִי מַעֲשֵׂר גָּמוּר, וְהָאַחַד עָשָׂר קָרֵב שְׁלָמִים מִגְּזֵרַת מֶלֶךְ, כְּדִמְפָרֵשׁ לְקַמָּן. אֲבָל הָכָא דְּיָצְאוּ שְׁנַיִם בִּתְחִלָּה בְּיַחַד וְלֹא מִבְּרִיר עֲשִׂירִי, שֶׁהוּא קוֹרֵא תְּשִׁיעִי דִּלְהָוֵי עֲשִׂירִי, לָאו מַעֲשֵׂר גָּמוּר הוּא מֵאֵלָיו, וְכִדְאָמַר אִיהוּ נַמִּי לֹא הָוֵי, הִלְכָּךְ מְקֻלְקָלִים: שְׁלָשְׁתָּן מְקֻדָּשִׁים. דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא כז) וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר, לְרַבּוֹת תְּשִׁיעִי וְאַחַד עָשָׂר. יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אַף שְׁמִינִי וּשְׁבִיעִי, אָמַרְתְּ, הוֹאִיל וְהוּא קָדוֹשׁ וְטָעוּתוֹ מְקֻדֶּשֶׁת, מַה הוּא אֵינוֹ קָדוֹשׁ אֶלָּא בְּסָמוּךְ לוֹ, כְּלוֹמַר הָעֲשִׂירִי עַצְמוֹ הַסָּמוּךְ אֵצֶל גּוּפוֹ, אַף טָעוּתוֹ אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת אֶלָּא בְּסָמוּךְ לָעֲשִׂירִי, דְּהַיְנוּ תְּשִׁיעִי מִלְּפָנָיו וְאַחַד עָשָׂר מֵאַחֲרָיו: וְכִי יֵשׁ תְּמוּרָה עוֹשָׂה תְמוּרָה. סָבַר רַבִּי יְהוּדָה דְּהַאי אַחַד עָשָׂר הָוֵי תְּמוּרָה, דְּהַאי דְּקַרְיֵהּ עֲשִׂירִי כְּמַאן דְּאָמַר תְּהֵא תַּחַת הָעֲשִׂירִי דָּמֵי, וְאֵין תְּמוּרָה עוֹשָׂה תְּמוּרָה דִּכְתִיב (שָׁם) וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ, וְלֹא תְּמוּרַת תְּמוּרָתוֹ: אָמְרוּ מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר. אֵינָהּ תְּמוּרָה. אֵין הָאַחַד עָשָׂר תְּמוּרַת הָעֲשִׂירִי, שֶׁאִם הָיָה תְּמוּרָה לֹא הָיָה קָרֵב, דִּתְמוּרַת מַעֲשֵׂר אֵינָהּ קְרֵבָה, דִּכְתִיב (בְּמִדְבַּר יח) לֹא תִפְדֶּה קֹדֶשׁ הֵם, הֵם קְרֵבִין וְלֹא תְּמוּרָתָן, וּבִבְכוֹר כְּתִיב, וְיָלְפִינַן מַעֲשֵׂר מִנֵּיהּ. וַהֲלָכָה שֶׁאֵין הָאַחַד עָשָׂר עוֹשֶׂה תְּמוּרָה {כב}: כֹּל שֶׁלֹּא נֶעֱקַר שֵׁם עֲשִׂירִי מִמֶּנּוּ. דְּכָל הֵיכָא דְּקָרָא לָעֲשִׂירִי עֲשִׂירִי, תּוּ לֹא מִקְדַּשׁ אַחַד עָשָׂר בְּמַאי דְּקָרֵי לֵיהּ עֲשִׂירִי: (ר"ע מברטנורה).

 עיקר תוי"ט  {כ} מְקֻלְקָלִין. דְּאִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם, כֵּיוָן דְּאֵין יָכוֹל לְהַכִּיר אֵיזֶה קָדַם מַשֶּׁהוּ לַחֲבֵרוֹ, וְנִתְכַּוֵּן לִקְרוֹת שְׁנֵיהֶם עֲשִׂירִי וּבְבַת אַחַת קְרָאָם, לֹא דָמֵי לְקָרָא עֲשִׂירִי עֲשִׂירִי וְאַחַר כָּךְ הָאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי. תּוֹסָפוֹת: {כא} שְׁלָמִים. יָלֵיף לֵיהּ בַּגְּמָרָא מִקְּרָא: {כב} דִּתְמוּרַת בְּכוֹר קְרֵבָה. כְּדִתְנַן בְּסוֹף פֶּרֶק ג' דִּתְמוּרָה. וּלְפִיכָךְ הָאַחַד עָשָׂר עַצְמוֹ הוּא תְמוּרָה וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה תְמוּרָה: {כג} אַחַד עָשָׂר כוּ'. אֲבָל תְּשִׁיעִי נֶאֱכָל בְּמוּמוֹ, דְּאַכַּתִּי לֹא אִבָּרַר לֵיהּ עֲשִׂירִי. גְּמָרָא. וְעַיֵּן עוֹד: {כד} הַכְּלָל. לַאֲתוֹיֵי יָצָא עֲשִׂירִי וְלֹא דִבֵּר, דַּעֲשִׂירִי מֵאֵלָיו קֹדֶשׁ. גְּמָרָא: (עיקר תוי"ט).

 רמב"ם  יצאו שנים כאחת מונה אותן שנים שנים מנאן כו': אמר שאם יצאו שנים ראשונים מן הדיר מונה אותן כולן ב' ב' ויהיה הזוג העשירי מעשר וכן אפילו מנאן ג' ג' או ד' ד' יהא הכלל העשירי מעשר ואם לא מנאן ב' ב' אלא השנים שיצאו ראשונה מנאן לאחד ויוצא השלישי ואמר עליו שנים לפי שהוא יוצא בפעם השניה הרי הוא הולך ומונה כן יהיה תשיעי ועשירי במניינו מקולקלים לפי שמי שאמר עליו תשיעי הוא עשירי על האמת לפי ששנים יצאו ראשונה ומה שאמר עליו עשירי הוא י"א וכבר ביאר שאם אמר על הי"א י' שקדושה חלה עליו וכן אם יצא תשיעי ועשירי כאחד ואמר עליהן עשירי הרי שניהן מקולקלין: וענין מקולקלין אינן קרבין ואינן נאכלין אלא עומדים עד שיפול בהן מום ויאכלו במומן לבעלים. ודע שאם יצא תשיעי ועשירי יחד ואמר עליהם תשיעי או אמר עליהן עשירי או אם יצא העשירי והאחד עשר ואמר על שניהם ביחד עשירי או אמר עליהן י"א הרי הן בכל הדרכים האלו שניהן מקודשים ויאכלו במומן לבעלים לפי מה שאמר בהלכה הזאת לעשירי ולי"א עשירי אין י"א מקודש אינו אלא בזה אחר זה לפי שמאחר שקרא העשירי על האמת עשירי בפני עצמו אח"כ יצא הי"א וקראו עשירי אינו מקודש י"א מפני שלא נעקר שם עשירי ממנו אבל אם יצאו שניהן בבת אחת שניהם מקודשים: ומה שאמר זה הכלל כל שלא נעקר שם עשירי ממנו לאתויי יצא עשירי לבדו לפי שמאחר שיצא לבדו אע"פ שלא קראו עשירי וחזר וקרא האחד עשר עשירי לא נתקדש הי"א לפי שהעשירי מאליו נתקדש אע"פ שלא קראו ומפשט המשנה יתבאר לך שאינו מתקדש בטעות במעשר אלא הסמוך לעשירי לפניו ולאחריו כמו שנתן דמיון לפי שכן בא בקבלה אבל אם קרא השמיני ומה שלפניו או הי"ב ומה שלאחריו קודש אינו קדוש ר' יהודה אומר שטעות מעשר דינו ודין החמורה אחד ומחמת התמורה מתקדש ולפיכך חלק ואמר וכי יש תמורה עושה תמורה לפי שהכל מודים שאין תמורה עושה תמורה כמו שיתבאר בתמורה ודעת ר"מ שתמורת מעשר מתה ולפיכך אמר לפי דעתו אילו היה תמורה לא היה קרב וכל זה אם היה הטועה הזה בעל הנכסים אבל אם עשה אדם שליח להפריש לו מעשר בהמה וטעה בשום דבר מהדברים האלו אינו מתקדש אותו שטעה בו לפי שהוא אומר לשלוחו לא איבעי לך למיטעי והלכה כר' יהודה במה שאמר אינו עושה תמורה:?

סליק פירוש המשניות להרמב"ם ממסכת בכורות (רמב"ם)