משנה מסכת יבמות (מ)

פרק א - משנה א

חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה {א} נָשִׁים פּוֹטְרוֹת {ב} צָרוֹתֵיהֶן {ג} וְצָרוֹת צָרוֹתֵיהֶן מִן הַחֲלִיצָה {ה} וּמִן הַיִּבּוּם {ו} עַד סוֹף הָעוֹלָם. וְאֵלּוּ הֵן, בִּתּוֹ, וּבַת בִּתּוֹ, וּבַת בְּנוֹ, בַּת אִשְׁתּוֹ, וּבַת בְּנָהּ, וּבַת בִּתָּהּ, חֲמוֹתוֹ {ח} וְאֵם חֲמוֹתוֹ, וְאֵם חָמִיו, אֲחוֹתוֹ מֵאִמּוֹ, וַאֲחוֹת אִמּוֹ, וַאֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, וְאֵשֶׁת אָחִיו מֵאִמּוֹ, וְאֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְעוֹלָמוֹ, וְכַלָּתוֹ, הֲרֵי אֵלּוּ פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן וְצָרוֹת צָרוֹתֵיהֶן מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם עַד סוֹף הָעוֹלָם. וְכֻלָּן אִם מֵתוּ, אוֹ מֵאֲנוּ, אוֹ נִתְגָּרְשׁוּ, אוֹ שֶׁנִּמְצְאוּ אַיְלוֹנִיּוֹת, צָרוֹתֵיהֶן מֻתָּרוֹת. וְאִי אַתָּה יָכוֹל לוֹמַר בַּחֲמוֹתוֹ וּבְאֵם חֲמוֹתוֹ וּבְאֵם חָמִיו שֶׁנִּמְצְאוּ אַיְלוֹנִיּוֹת אוֹ שֶּׁמֵּאֵנוּ:

ר"ע מברטנורה חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה נָשִׁים פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן. שֶׁאִם הָיְתָה אַחַת מֵהֶן נְשׂוּאָה לְאָחִיו וְלוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים וּמֵת בְּלֹא בָנִים, שְׁתֵּיהֶן פְּטוּרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (וַיִּקְרָא יח) וְאִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ לֹא תִקַּח לִצְרֹר לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ עָלֶיהָ, שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר עָלֶיהָ, אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֲפִלּוּ יְבִמְתּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (דְּבָרִים כה) יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ, אִם הִיא אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ, לֹא תִקַּח. וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר עֲרָיוֹת {ד} שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כָּרֵת. וְאֵין לִי אֶלָּא הִיא, צָרָתָהּ מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר לִצוֹר. צָרַת צָרָתָהּ מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר לִצְרֹר. דְּמַשְׁמַע לֹא תִקַּח לֹא הִיא וְלֹא צָרָתָהּ וְלֹא צָרַת צָרָתָהּ: בִּתּוֹ וּבַת בִּתּוֹ וְכוּ'. בְּבִתּוֹ מֵאֲנוּסָתוֹ, וְכֵן בַּת בִּתּוֹ וּבַת בְּנוֹ, דְּאִלּוּ בִּתּוֹ מֵאִשְׁתּוֹ הַיְנוּ בַּת אִשְׁתּוֹ. דְּכֵיוָן דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא יח) עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ, לֹא שְׁנָא הֵימֶנּוּ וְלֹא שְׁנָא מֵאִישׁ אַחֵר. אֲבָל בִּתּוֹ מֵאֲנוּסָתוֹ לֹא נָפֵיק מֵהַאי קְרָא, דְּאִשָּׁה עַל יְדֵי קִדּוּשִׁין מַשְׁמַע, אֶלָּא נָפְקָא מֵעֶרְוַת בַּת בִּנְךָ אוֹ בַּת בִּתְּךָ {ז} (שָׁם): חֲמוֹתוֹ וְאֵם חֲמוֹתוֹ וְאֵם חָמִיו. כָּל אֵלּוּ אֲסוּרוֹת לוֹ מִשּׁוּם עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא תְגַלֶּה אֶת בַּת בְּנָהּ וְאֶת בַּת בִּתָּהּ, וְיֵשׁ בִּכְלַל זֶה חֲמוֹתוֹ וְאֵם חֲמוֹתוֹ וְאֵם חָמִיו: אֲחוֹתוֹ מֵאִמּוֹ. שֶׁנִּשֵּׂאת לְאָחִיו מֵאָבִיו וּמֵת. וְכֵן אֲחוֹת אִמּוֹ. שֶׁאֵין יִבּוּם אֶלָּא בְּאָחִיו מִן הָאָב, דְּיָלְפִינַן אַחֲוָה אַחֲוָה מִבְּנֵי יַעֲקֹב {ט}, מַה לְּהַלָּן מִן הָאָב אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מִן הָאֵם, הָכָא נַמִּי לֹא שְׁנָא: וְאֵשֶׁת אָחִיו מֵאִמּוֹ. שֶׁמֵּת וּנְשָׂאָהּ אָחִיו מֵאָבִיו, שֶׁהָיְתָה נָכְרִית אֶצְלוֹ, וּמֵת בְּלֹא בָנִים וְנָפְלָה לְפָנָיו לְיִבּוּם. וַאֲסוּרָה לוֹ לְפִי שֶׁהָיְתָה תְּחִלָּה אֵשֶׁת אָחִיו מֵאִמּוֹ וַאֲסוּרָה לוֹ עוֹלָמִית, דִּכְתִיב (שָׁם) עֶרְוַת אֵשֶׁת אָחִיךָ, וְדָרְשִׁינַן אָחִיךָ בֵּין מִן הָאָב בֵּין מִן הָאֵם: וְאֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְעוֹלָמוֹ. כְּגוֹן רְאוּבֵן שֶׁמֵּת בְּלֹא בָנִים, וְנוֹלַד לוֹ אָח לְאַחַר מִיתָה וּשְׁמוֹ לֵוִי {י}, וְיִבֵּם שִׁמְעוֹן אֶת אִשְׁתּוֹ וְלוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת, וּמֵת בְּלֹא בָנִים, וְנָפְלוּ שְׁתֵּיהֶן לִפְנֵי לֵוִי, שְׁתֵּיהֶן פְּטוּרוֹת, לְפִי שֶׁאֵשֶׁת רְאוּבֵן שֶׁנִּשֵּׂאת לְשִׁמְעוֹן אֲסוּרָה לְלֵוִי בְּכָרֵת, לְפִי שֶׁמִּעֲטָהּ הַכָּתוּב מִיִּבּוּם לֵוִי, שֶׁנֶּאֱמַר (דְּבָרִים כה) כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו, שֶׁהָיְתָה לָהֶם יְשִׁיבָה אַחַת בָּעוֹלָם {יא}. הִלְכָּךְ כְּשֶׁמֵּת רְאוּבֵן, נֶאֶסְרָה עַל לֵוִי אִסּוּר עוֹלָם כְּאֵשֶׁת אָח שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּנִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁעַתָּה נָפְלָה מִכֹּחַ נִשּׂוּאֵי שִׁמְעוֹן שֶׁהָיָה בְּעוֹלָמוֹ, אֲסוּרָה לוֹ מֵחֲמַת רְאוּבֵן. וּכְשֵׁם שֶׁהִיא אֲסוּרָה, כָּךְ צָרָתָהּ אֲסוּרָה: וְכַלָּתוֹ. שֶׁמֵּת בְּנוֹ, וּנְשָׂאָהּ אָחִיו. וְכַלָּתוֹ אֲסוּרָה עָלָיו אִסּוּר עוֹלָם וַאֲפִלּוּ אַחַר שֶׁמֵּת בְּנוֹ: וְכֻלָּן אִם מֵתוּ. כְּגוֹן שֶׁמֵּתָה בִּתּוֹ קֹדֶם מִיתַת אָחִיו אוֹ שֶׁמֵּאֲנָה בּוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין מֵאוּן אֶלָּא בִּיתוֹמָה קְטַנָּה שֶׁהִשִּׂיאוּהָ אִמָּהּ וְאַחֶיהָ, מַשְׁכַּחַת לָהּ שֶׁמֵּאֲנָה בְּחַיֵּי אָבִיהָ, כְּגוֹן שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ לְאַחֵר וְנִתְגָּרְשָׁה בְּעוֹדָהּ קְטַנָּה, שֶׁשּׁוּב אֵין לְאָבִיהָ רְשׁוּת בָּהּ, וְנִשֵּׂאת לַאֲחִי אָבִיהָ בְּעוֹדָהּ קְטַנָּה, אָז יוֹצְאָה בְּמֵאוּן, דְּקָרִינַן לָהּ לְקַמָּן יְתוֹמָה בְּחַיֵּי הָאָב. וְאִם מֵאֲנָה בְּאָחִיו אוֹ נִתְגָּרְשָׁה מִמֶּנּוּ, אוֹ נִמְצְאָה אַיְלוֹנִית שֶׁמִּקְחָהּ מֶקַּח טָעוּת וּכְאִלּוּ לֹא הָיְתָה אֵשֶׁת אָחִיו מֵעוֹלָם {יב}, צָרָתָהּ מִתְיַבֶּמֶת: אַיְלוֹנִית. לְשׁוֹן אַיִל, הַזָּכָר מִן הַצֹּאן. וְסִימָנֶיהָ מְפֹרָשִׁים, שֶׁאֵין לָהּ שָׁדַיִם כְּנָשִׁים, וְאֵין לָהּ סִימָנִים, וְקוֹלָהּ עָבֶה כְּאִישׁ, וְאֵין לָהּ שִׁפּוּלֵי מֵעַיִם כְּנָשִׁים, כְּלוֹמַר שֶׁאוֹתוֹ מָקוֹם אֵינוֹ בּוֹלֵט מִגּוּפָהּ כְּעֶרְוַת שְׁאָר הַנָּשִׁים: וְאִי אַתָּה יָכוֹל לוֹמַר וְכוּ'. שֶׁכְּבָר יָלְדוּ מֵאַחֵר קֹדֶם שֶׁנִּשְּׂאוּ לְאָחִיו, הִלְכָּךְ לָאו אַיְלוֹנִיּוֹת נִינְהוּ. וּמֵאוּן נַמִּי לֵיכָּא, שֶׁהֲרֵי גְּדוֹלוֹת הֵן, וְאֵין מְמָאֶנֶת אֶלָּא קְטַנָּה. וְתַנָּא דִּידַן דְּלֹא חָשִׁיב אִמּוֹ בִּכְלָל הַנָּשִׁים שֶׁפּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן, סָבַר לָהּ כְּמַאן דְּאָמַר שֶׁאֵין אָדָם נוֹשֵׂא אֲנוּסַת אָבִיו וּמְפֻתַּת אָבִיו. אֲבָל לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר נוֹשֵׂא אָדָם אֲנוּסַת אָבִיו וּמְפֻתַּת אָבִיו, וְהִיא הֲלָכָה, אֶפְשָׁר שֶׁתִּנָּשֵׂא אִמּוֹ לְאָחִיו מֵאָבִיו, וּכְשֶׁיָּמוּת בְּלֹא בָנִים נִמְצֵאת אִמּוֹ נוֹפֶלֶת לִפְנֵי בְּנָהּ לְיִבּוּם, וְנִמְצְאוּ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה נָשִׁים פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן, וְאִמּוֹ אַחַת מֵהֶן. וְכֵן הֲלָכָה: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {א} חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה כוּ'. מִנְיָנָא דְּהָכָא וְכֵן דְּסֵיפָא הֲרֵי אֵלּוּ כוּ', לְמִעוּטֵי צָרַת אַיְלוֹנִית שֶׁהִכִּיר בָּהּ, אוֹ צָרַת קְטַנָּה מְמָאֶנֶת בְּיָבָם, גְּזֵרָה מִשּׁוּם צָרַת בִּתּוֹ מְמָאֶנֶת אוֹ צָרַת מַחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ. גְּמָרָא: {ב} פּוֹטְרוֹת. לֹא תָּנֵי אוֹסְרוֹת, אַף עַל גַּב דְּוַדַּאי אִסּוּרָא אִיכָּא לְיַבֵּם, וְלַחְלֹץ נַמִּי שַׁיָּךְ לְמֵיסַר, שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר חוֹלֶצֶת אָתֵי לְמֵימַר דְּתִתְיַבֵּם, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁכֵּיוָן דְּבִמְקוֹם מִצְוָה הִיא דַּאֲסוּרָה וְשֶׁלֹּא בִּמְקוֹם מִצְוָה כְּגוֹן נָכְרִי שֶׁנַּעֲשָׂה חֲתָנוֹ וְלוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת וּמֵת מֻתֶּרֶת אִשְׁתּוֹ לְחָמִיו כְּדִתְנַן בְּמִשְׁנָה ג', מִשּׁוּם הָכִי תָּנֵי פּוֹטְרוֹת, דְּאִי תָּנֵי אוֹסְרוֹת מַשְׁמַע שֶׁהַבַּת אוֹסַרְתָּהּ עָלָיו לִקַּח, וְהוּא הַדִּין שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם מִצְוָה. גְּמָרָא: {ג} פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן. דְּאִלּוּ הֵן עַצְמָן דִּפְטוּרוֹת מִלְּתָא דִּפְשִׁיטָא הִיא וְלֹא אִיצְטְרִיךְ לְמִתְנֵי, דְּוַדַּאי דְּלֹא אָתֵי עֲשֵׂה דְּיִבּוּם וְדוֹחֶה לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּרֵת. וְהָא דִּכְתִיב עָלֶיהָ כְּדִמְפָרֵשׁ הָרַ"ב מִשּׁוּם דְּרָשָׁא דְּלִצוֹר דְּאִיצְטְרִיךְ לֵיהּ. גְּמָרָא: {ד} דְּאָמַר קְרָא כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכָּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה וְנִכְרְתָה, הֻקְשׁוּ כָּל הָעֲרָיוֹת כֻּלָּן לַהֲדָדֵי. גְּמָרָא: {ה} מִן הַחֲלִיצָה. שֶׁנֶּאֱמַר וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה וְגוֹ' מֵאֵן יַבְּמִי וְגוֹ' וְחָלְצָה נַעֲלוֹ, כָּל הָעוֹלֶה לְיִבּוּם עוֹלֶה לַחֲלִיצָה, וְכָל שֶׁאֵינוֹ עוֹלֶה לְיִבּוּם אֵינוֹ עוֹלֶה לַחֲלִיצָה אֶלָּא תִפָּטֵר: {ו} וּמִן הַיִּבּוּם. לְהָכִי לֹא סַגִּי לֵיהּ לְמִתְנֵי מִן הַחֲלִיצָה לְחֻדֵּיהּ, לְאַשְׁמְעִינַן דְּמִצְוַת חֲלִיצָה קוֹדֶמֶת. גְּמָרָא: {ז} בְּקַל וָחֹמֶר כוּ'. וְאַף דְּאֵין עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין, הָכָא גִּלּוּי מִלְּתָא הִיא. אִי נַמִּי אַתְיָא הֵנָּה הֵנָּה וְאַתְיָא זִמָּה זִמָּה, וְטַעַם הַסֵּדֶר דְּלֹא כַּכָּתוּב עַיֵּן בַּגְּמָרָא: {ח} חֲמוֹתוֹ. שֶׁמֵּת בַּעֲלָהּ וּנְשָׂאָהּ אָחִיו וּמֵת בְּלֹא בָּנִים. רַשִׁ"י: {ט} דִּכְתִיב הָכָא כִּי יֵּשְׁבוּ אַחִים, וְהָתָם כְּתִיב שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים. וְלֹא יָלְפִינַן מִלּוֹט דִּכְתִיב כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנַחְנוּ, דִּלְהָכִי כְּתִיב יַחְדָּו (הַמְּיֻחָדִים בְּנַחֲלָה). וְאִי כְּתִיב יַחְדָּו לְחוּד הֲוָה אֲמִינָא עַד דִּמְיַחֲדֵי בְּאַבָּא וּבְאִמָּא. גְּמָרָא: {י} וְלֹא נָקְטָה בְּדִיּוּקָא, אֶלָּא דְּבָעֵי לְפֵרוּשֵׁי לְדִבְרֵי הַכֹּל. מִיהוּ אַלִּיבָּא דְּהִלְכָתָא קַיְמָא לָן כְּרַבָּנָן דְּפֶרֶק ב' מִשְׁנָה ב' דַּאֲסוּרָה עָלָיו בֵּין שֶׁנּוֹלַד וְאַחַר כָּךְ יִבֵּם וּבֵין שֶׁיִּבֵּם וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד. נִמּוּקֵי יוֹסֵף: {יא} מִיֵּשְׁבוּ יָלְפִינַן, דְּיַחְדָּו הָא אִיצְטְרִיךְ לְעֵיל. וְאֵין לְהַקְשׁוֹת דְּלָמָּה אִיצְטְרִיךְ דְּרָשָׁא דְּיֵשְׁבוּ, הָא גַּבֵּי בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא מָצִינוּ אַחִים אֶלָּא כְּשֶׁהָיוּ בָּעוֹלָם כְּאֶחָד, דִּפְשִׁיטָא דַּאֲפִלּוּ הָכִי אַחִין מִקְרוּ. תּוֹסָפוֹת: {יב} מִשּׁוּם דְּלִישְׁנָא דְּנִמְצְאוּ הָכִי דַיִּק, וְכָךְ מְפָרֵשׁ רַב אַסִי בַּגְּמָרָא דַּף י"ב. אֲבָל רָבָא פָּסַק הִלְכָתָא אֲפִלּוּ הִכִּיר בָּהּ אָחִיו וְקִיְּמָהּ וְהַוְיָא אִשְׁתּוֹ לֹא מִתְּסְרָא צָרָתָהּ מִשּׁוּם צָרַת הַבַּת. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י דְּכִי אָסַר רַחֲמָנָא צָרַת עֶרְוָה בִּמְקוֹם מִצְוָה הוּא דַּאֲסָרָהּ, וְהָא כֵּיוָן דְּאַיְלוֹנִית הִיא דִּבְלָאו עֶרְוָה נַמִּי לֹא חַזְיָא לְיִבּוּם כְּדִתְנַן בְּמִשְׁנָה ה' פֶּרֶק ח', הַוְיָא צָרָתָהּ צָרַת עֶרְוָה שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם מִצְוָה. וְאֶלָּא הָא דְּקָתָנֵי שֶׁנִּמְצְאוּ, תָּנֵי שֶׁהָיוּ: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן כו': אקדים עקרים לזאת המסכתא ומיד אתחיל בפירוש ואומר כי העקרים אשר צריך שתדעם קודם העיון בכלל הבבות והדינין הבאים בזאת המסכתא ד' עקרים אחד מהם כשימות אח האדם מאביו ועכ"פ שימות בלא זרע והניח נשים רבות אין לו שיחלוץ או לייבם חוץ מאחת מהן שנאמר אשר לא יבנה את בית אחיו בית אחד הוא בונה ואינו בונה שני בתים וכשחלץ לאחת מהם או ייבם הותרו השאר בלא חליצה ובלא יבום וכמו כן אם הניח המת אחים רבים ואשה אחת או נשים רבות אחד מן האחים לבד ייבם או יחלוץ לאחת מהן מן הטעם שזכרנו. והעיקר השני כשמת האח והניח אשה והיתה זאת האשה אסורה על האחים או על אחד מן האחים הזוקקים לחליצה או לייבום כגון שתהיה אשת המת בת זה האח החי או אחות אשת זה האח שהיא אסורה עליו משום ערוה לא ייבם אותה שנא' ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עליה ואמר יבמה יבא עליה והוא כאילו אמר באמת יבמה יבא עליה אם תהיה אחות אשתו לא תקח לצרור ולמדנו שאר עריות מאחות אשה. והעיקר הג' כשמת האח והניח נשים רבות ואחת מהן ערוה על האח החי בענין שאינו יכול ליבם זאת האסורה כמו כן לא ייבם לשאר הצרות שנאמר אשר לא יבנה בית אחיו ובא בקבלה בית שהוא בונה את כולו בונה מקצתו ומי שאינו בונה את כולו אינו בונה את מקצתו. והעיקר הד' שכל מי שיכולה להתייבם מה"ת היא כמו כן זקוקה לחליצה וכל מי שאינה יכולה להתייבם מן התורה כגון שתהיה ערוה כמו שזכרנו גם כן היא אינה צריכה חליצה שנאמר ועלתה יבמתו השערה וגו' מאן יבמי וגו' וחלצה נעלו ובא בקבלה כל העולה לייבום עולה לחליצה וכל שאינה עולה לייבום אינה עולה לחליצה אלא תפטר. ואחר ידיעת אלו העקרים אתחיל בפירוש. ידוע ומבואר שאפשר להיות באלו ט"ו נשים כולם המנויות שתהיה כל אחת מהן אשת אחיו שלא בעבירה. ואילונית דוכרניתא המיוחסת לאיל והוא זכר הצאן והיא לא תלד מצד המזג שלה וסימניה שאין לה שדים כמו שדי הנשים ולא יצמח השער בשטח גופה כנשים וקולה עבה עד שאין הפרש בין קולה וקול האנשים ואותו מקום אינו בולט מגופה על שטח הגוף כמו שאר הנשים וע"ז הענין פירשו באמרו אין לה שיפולי מעים כנשים ומצינו מי שטעה בזה וחשב בו מה שאינו מסימני האילונית אבל הוא דבר נמצא ברוב הנשים וקשה עליה תשמיש האדם ולא תמצא בזה תוהא וכשתהיה האשה קטנה והשיאוה קרוביה ורצתה היא בנשואי עצמה הרשות בידה שתצא מזה הבעל כל זמן שלא הביאה שתי שערות שהם סימני הנערות בלא גט לפי שהנשואים אינם גמורין למיעוט שנותיה ויציאתה בלא גט נקראת מיאון לפי שאינה רוצה להשאר עמו ואם תפסו הקדושין רוצה לומר שקיבל אביה קדושיה אפילו היתה בת יום אחד הרי היא א"א ואינה יכולה למאן אבל תתגרש בגט עכ"פ. ולמיאון דינים וחלוקים הרבה נבארם במקומם בזאת המסכתא ואמנם זכרנו מן המיאון כאן שיעור מה שיובן הענין אשר נופל עליו זה השם ולכך יש להקשות איך אפשר שתמאן בתו והרי אביה קיים שהרי הוא לא הוציא מכלל ט"ו נשים זולת חמותו ואם חמותו ואם חמיו שיש להם בנים ולכך א"א שימאנו לפי שבנים כסימנין ואמנם בתו אפשר שתמאן לפי הנראה מזה המאמר והענין כך הוא כי מחלקי המיאון שהאדם כשהשיא בתו והיא קטנה ונתגרשה בגט ועדיין היא קטנה נעשית יתומה בחיי האב וכשנשאת פעם שנית בחיי אביה והיא קטנה הרי היא יכולה למאן כל זמן שלא תביא שתי שערות ועל פי התנאים אשר נתבארו במקומם לפי שאין דינה מסור באביה כל זמן שהיא נערה אלא כל זמן שלא נשאת אבל כשהשיאה פעם שנית כבר נסתלק דינו כמו שיתבאר ודע שהאדם כשאנס אשה או פתה אותה זאת האשה הרי היא מותרת שתנשא עם בן האונס אותה לפי סברת חכמים ועל זה אפשר שתהיה אמו אשת אחיו ותהיה אמו ג"כ פוטרת צרתה ומפני כן לא מנה אמו בכאן בזאת המשנה לפי שהיא אליבא דרבי יהודה וסברתו שאדם אסור באנוסת אביו ומפותת אביו והיא במדרגת אשת אב ואין הלכה כרבי יהודה: (רמב"ם)

פרק א - משנה ב

כֵּיצַד פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן. הָיְתָה בִּתּוֹ אוֹ אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת הָאֵלּוּ נְשׂוּאָה לְאָחִיו, וְלוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת, וָמֵת, כְּשֵׁם שֶׁבִּתּוֹ פְּטוּרָה, כָּךְ צָרָתָהּ פְּטוּרָה. הָלְכָה צָרַת בִּתּוֹ וְנִשֵּׂאת לְאָחִיו הַשֵּׁנִי, וְלוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת, וָמֵת, כְּשֵׁם שֶׁצָּרַת בִּתּוֹ פְּטוּרָה, כָּךְ צָרַת צָרָתָהּ פְּטוּרָה, אֲפִלּוּ הֵן מֵאָה. כֵּיצַד אִם מֵתוּ צָרוֹתֵיהֶן מֻתָּרוֹת, הָיְתָה בִתּוֹ אוֹ אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת הָאֵלּוּ נְשׂוּאָה לְאָחִיו, וְלוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת, מֵתָה בִתּוֹ {יג} אוֹ נִתְגָּרְשָׁה, וְאַחַר כָּךְ מֵת אָחִיו, צָרָתָהּ מֻתֶּרֶת. וְכָל הַיְכוֹלָה לְמָאֵן וְלֹא מֵאֲנָה, צָרָתָהּ חוֹלֶצֶת {יד} וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:

ר"ע מברטנורה כְּשֵׁם שֶׁבִּתּוֹ פְּטוּרָה. שֶׁהֲרֵי אֲסוּרָה לוֹ, וְאֵין שָׁם אָח אֶלָּא הוּא, כָּךְ צָרָתָהּ פְּטוּרָה: הָלְכָה צָרַת בִּתּוֹ וְנִשֵּׂאת לְאָחִיו הַשֵּׁנִי. הֵיכָא דְּיֵשׁ אָח אַחֵר שֶׁשְּׁתֵּיהֶן מֻתָּרוֹת לוֹ, וְאֵינָן פְּטוּרוֹת, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ כָּאן מִצְוַת יִבּוּם, וּמִתְיַבֶּמֶת הָאַחַת וְהַשְּׁנִיָּה פְּטוּרָה, דִּכְתִיב (דְּבָרִים כה) אֶת בֵּית אָחִיו, בַּיִת אֶחָד הוּא בּוֹנֶה וְאֵין בּוֹנֶה שְׁתֵּי בָּתִּים. וְאִם יִבֵּם אָחִיו הַשֵּׁנִי אֶת צָרַת בִּתּוֹ וְלוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת וּמֵת בְּלֹא בָנִים וְחָזְרוּ וְנָפְלוּ לְפָנָיו: כְּשֵׁם שֶׁצָּרַת בִּתּוֹ פְּטוּרָה. שֶׁנֶּאֶסְרָה עָלָיו מִשְּׁעַת נְפִילַת אָחִיו הָרִאשׁוֹן, כָּךְ צָרַת צָרָתָהּ, אֵשֶׁת אָחִיו הַשֵּׁנִי הָאַחֶרֶת, פְּטוּרָה, שֶׁזּוֹ פּוֹטַרְתָּהּ, שֶׁצָּרַת עֶרְוָה פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ: וַאֲפִלּוּ הֵם מֵאָה. אַחִים, וְהָלְכָה צָרַת צָרָתָהּ שֶׁל בִּתּוֹ וְנִתְיַבְּמָה לְאָחִיו הַשְּׁלִישִׁי, וְלוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת וּמֵת בְּלֹא בָּנִים, שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת עַל זֶה. וְכֵן לְעוֹלָם: צָרָתָהּ מֻתֶּרֶת. לְהִתְיַבֵּם. שֶׁהֲרֵי בִּשְׁעַת זִקַּת יִבּוּם אֵינָהּ צָרָתָהּ: וְכָל הַיְּכוֹלָה לְמָאֵן. שֶׁהִיא קְטַנָּה הָעֶרְוָה, וִיכוֹלָה לְמָאֵן וְלֹא מֵאֲנָה, וּמֵת אָחִיו, הוֹאִיל וְקִדּוּשֶׁיהָ אֵינָן אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן וְזִקָּה שֶׁלָּהּ אֵינָהּ אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן, אֵינָהּ פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ מִן הַחֲלִיצָה. וּלְהִתְיַבֵּם אֲסוּרָה, שֶׁנִּרְאֵית כְּצָרַת עֶרְוָה: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יג} מֵתָה כוּ'. הָא דְּלֹא נָקַט מֵאֲנָה אוֹ שֶׁנִּמְצֵאת אַיְלוֹנִית, מִשּׁוּם דְּמַתְנִיתִין אַתְיָא לְאַשְׁמְעִינַן אֲפִלּוּ כָּנַס וּלְבַסּוֹף גֵּרֵשׁ, וּבְמֵאֲנָה וְאַיְלוֹנִית אֵין שׁוּם חִדּוּשׁ, דְּבַטְלֵי לְהוּ קִדּוּשֵׁי קַמָּאִי כוּ'. אִי נַמִּי מִשּׁוּם דְּקָאֵי אַאַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת הָאֵלּוּ, וּמֵאֲנָה וְאַיְלוֹנִית לֹא שַׁיָּךְ בְּכָל הָעֲרָיוֹת הָאֵלּוּ. תּוֹסָפוֹת: {יד} חוֹלֶצֶת כוּ'. וּבְרֵישׁ פֶּרֶק י"ג תְּנַן בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים מְמָאֶנֶת בַּיָּבָם, וְשָׁם מִשְׁנָה ז' אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְלַמְּדִין שֶׁתְּמָאֵן, וְכֵן פָּסַק הָרַ"ב שָׁם. וּלְכֻלֵּי עָלְמָא אִם מֵאֲנָה מֵאֲנָה, אֲפִלּוּ הָכִי תְּנַן הָכָא דִּלְעוֹלָם צָרָתָהּ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת, וְאֵין לָהּ תַּקָּנָה בְּמֵאוּן כְּדִמְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא, מִשּׁוּם דְּמִשְּׁעַת נְפִילָה נִרְאֵית כְּצָרַת בִּתּוֹ, וְהִלְכָּךְ גָּזְרוּ שֶׁלֹּא תְּמָאֵן לְיִבּוּמֵי צָרָתָהּ, דְּלֹא לְזִלְזוּלֵי בְּצָרַת עֶרְוָה דִּלְמָא אָתֵי לְמִשְׁרֵי: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כיצד פוטרות צרותיהן היתה בתו או אחת כו': וכל היכולה למאן ר"ל כגון שימות אחיו והניח שתי נשים אחת מהן ערוה על זה היבם והיא קטנה שיכולה למאן אבל לא מיאנה קודם מיתת בעלה לכך צרתה חולצת ולא מתייבמת לפי שזאת הערוה אילו היתה גדולה והיו נשואיה גמורין היתה צרתה פטורה מן החליצה ומן היבום כמו שבארנו ואילו גם כן מיאנה היתה צרתה ראויה לחליצה או ליבום ואם אפשר שתמאן ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתייבמת: (רמב"ם)

פרק א - משנה ג

שֵׁשׁ עֲרָיוֹת חֲמוּרוֹת מֵאֵלּוּ, מִפְּנֵי שֶׁנְּשׂוּאוֹת לַאֲחֵרִים, צָרוֹתֵיהֶן מֻתָּרוֹת. אִמּוֹ, וְאֵשֶׁת אָבִיו, וַאֲחוֹת אָבִיו, אֲחוֹתוֹ מֵאָבִיו, וְאֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, וְאֵשֶׁת אָחִיו מֵאָבִיו:

ר"ע מברטנורה שֵׁשׁ עֲרָיוֹת חֲמוּרוֹת מֵאֵלּוּ. וּמַה הִיא חֻמְרָא שֶׁלָּהֶן, שֶׁנְּשׂוּאוֹת לַאֲחֵרִים, וְאֵינָן יְכוֹלוֹת לְהִנָּשֵׂא לְאָחִיו שֶׁל זֶה מֵאָבִיו, וְאִם מֵתוּ בַּעֲלֵיהֶן שֶׁהֵן נָכְרִים אֵצֶל זֶה, צָרוֹתֵיהֶן מֻתָּרוֹת לִנָּשֵׂא לָזֶה, שֶׁאֵין צָרַת עֶרְוָה אֲסוּרָה אֶלָּא בְּנוֹפֶלֶת לְפָנָיו לְיִבּוּם מֵאָחִיו {טו}. וְרַבֵּנוּ מֹשֶׁה בַּר מַיְמוֹן פֵּרֵשׁ, אִם נִשְּׂאוּ בַּעֲבֵרָה לְאָחִיו, וּמֵת בְּלֹא בָנִים וְנָפְלוּ לְיִבּוּם לְפָנָיו, צָרוֹתֵיהֶן מֻתָּרוֹת, שֶׁאֵין אֵלּוּ צָרוֹת עֶרְוָה, הוֹאִיל וְלֹא הָיוּ קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין לְאָחִיו בְּאוֹתָן עֲרָיוֹת: אִמּוֹ. אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִנָּשֵׂא לְאָחִיו מֵאָבִיו, שֶׁהֲרֵי הִיא לוֹ אֵשֶׁת הָאָב, לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר שֶׁאֲנוּסַת אָבִיו אֲסוּרָה. וּלְעֵיל פֵּרַשְׁתִּי שֶׁאֵין כֵּן הֲלָכָה, אֶלָּא אִמּוֹ פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ, שֶׁהִיא יְכוֹלָה לְהִנָּשֵׂא לְאָחִיו מֵאָבִיו: אֵשֶׁת אָבִיו, אֵשֶׁת אָחִיו מֵאָבִיו. [שֶׁהָיָה לוֹ בָּנִים] וַאֲחוֹת אָבִיו, כֻּלָּן אֲסוּרוֹת לְאָחִיו כְּמוֹ שֶׁאֲסוּרוֹת עָלָיו, וְאֵין בָּהֶם צַד יִבּוּם עַל זֶה לְעוֹלָם. וְאִם נְשָׂאוּם אֲחֵרִים וְלָהֶם נָשִׁים אֲחֵרוֹת וּמֵתוּ, צָרוֹתֵיהֶן מֻתָּרוֹת לִנָּשֵׂא לָזֶה. וְכֵן אִם נָשָׂא אוֹתָהּ אָחִיו בַּעֲבֵרָה וּמֵת בְּלֹא בָנִים, צָרוֹתֵיהֶן מֻתָּרוֹת: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {טו} וְהָנֵי חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה דִּלְעֵיל נַמִּי כְּשֶׁנִּשְּׂאוּ לַאֲחֵרִים צָרוֹתֵיהֶן מֻתָּרוֹת, וְאֵלּוּ חֲמוּרוֹת דַּאֲסוּרוֹת וְצָרוֹתֵיהֶן מֻתָּרוֹת: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם שש עריות חמורות מאלו מפני שנשואות לאחרים כו': אמרו חמורות מאלו ר"ל מחמש עשרה נשים הנזכרות לפי שאלו ט"ו אפשר שישא אותם אחיו מאביו ואמנם אלו הששה עריות א"א שישא אותם אחיו מאביו לפי שהן עריות על אחיו ואין קידושין תופסין בעריות ואמנם יש להן קדושין על אחרים כמו שאמר מפני שהן נשואות לאחרים ולפיכך אם עבר אחיו ונשא אחת משש עריות צרתה או חולצת או מתיבמת לפי שעל דרך האמת היא אינה צרתה לפי שאין אלו נשואין אבל הוא זנות ועבירה וכ"ש אם היתה אחת מהן נשואה לאיש אחר בנשואין גמורין כפי הראוי ויש לה צרות הנה אלו הצרות מותרות לפי שהעיקר אצלנו אין צרה אלא מאח וכבר בארנו במה שקדם מן האפשר הוא שתהיה אמו נשואה לאחיו מאביו שלא בעבירה לפי סברת חכמים והוא האמת: (רמב"ם)

פרק א - משנה ד

בֵּית שַׁמַּאי מַתִּירִין הַצָּרוֹת לָאַחִים, וּבֵית הִלֵּל אוֹסְרִים. חָלְצוּ, בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין מִן הַכְּהֻנָּה, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִים {טז}. נִתְיַבְּמוּ {יז}, בֵּית שַׁמַּאי מַכְשִׁירִים, וּבֵית הִלֵּל פּוֹסְלִין. אַף עַל פִּי שֶׁאֵלּוּ אוֹסְרִין וְאֵלּוּ מַתִּירִין, אֵלּוּ פּוֹסְלִין וְאֵלּוּ מַכְשִׁירִין, לֹא נִמְנְעוּ {יח} בֵּית שַׁמַּאי מִלִּשָּׂא נָשִׁים מִבֵּית הִלֵּל, וְלֹא בֵית הִלֵּל מִבֵּית שַׁמַּאי. כָּל {יט} הַטָּהֳרוֹת וְהַטֻּמְאוֹת שֶׁהָיוּ אֵלּוּ מְטַהֲרִין וְאֵלּוּ מְטַמְּאִין, לֹא נִמְנְעוּ עוֹשִׂין {כ} טָהֳרוֹת אֵלּוּ עַל גַּבֵּי אֵלּוּ:

ר"ע מברטנורה בֵּית שַׁמַּאי מַתִּירִין. צָרַת עֶרְוָה לְהִתְיַבֵּם לְאָחִיו. דְּלֵית לְהוּ הַךְ דְּרָשָׁה דְּלִצְרֹר: חָלְצוּ. הַצָּרוֹת מִן הָאַחִין: בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין. הַצָּרוֹת מִן הַכְּהֻנָּה, שֶׁחֲלִיצָתָן חֲלִיצָה: וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין. שֶׁחֲלִיצָתָן שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ הָיְתָה, וַהֲרֵי הִיא כְּחוֹלֶצֶת מִן נָכְרִי: נִתְיַבְּמוּ. לָאַחִין: בֵּית שַׁמַּאי מַכְשִׁירִין. אוֹתָן לַכֹּהֲנִים אִם נִתְאַלְמְנוּ מִיְבָמֵיהֶם: וּבֵית הִלֵּל פּוֹסְלִים. שֶׁנִּבְעֲלוּ לָאָסוּר לָהֶם, וְהַנִּבְעֶלֶת לָאָסוּר לָהּ עֲשָׂאָהּ זוֹנָה, וְזוֹנָה אֲסוּרָה לְכֹהֵן: לֹא נִמְנְעוּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּנֵי הַצָּרוֹת שֶׁנִּתְיַבְּמוּ כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי מַמְזֵרִים הֵם לְבֵית הַלֵּל, שֶׁהֲרֵי בְּאִסּוּר אֵשֶׁת אָח הֵם עֲלֵיהֶם וְאֵשֶׁת אָח בְּכָרֵת, וּבְנֵי חַיָּבֵי כְּרִיתוּת מַמְזֵרִים הֵם, אַף עַל פִּי כֵן לֹא נִמְנְעוּ בֵּית הִלֵּל מִלִּשָּׂא נָשִׁים מִבֵּית שַׁמַּאי, לְפִי שֶׁהָיוּ מוֹדִיעִים לָהֶם אוֹתָן הַבָּאוֹת מִן הַצָּרוֹת וּפוֹרְשִׁין מֵהֶן: אֵלּוּ עַל גַּבֵּי אֵלּוּ. מַשְׁאִילִים כְּלֵיהֶם אֵלּוּ לְאֵלּוּ. וּבַגְּמָרָא פָּרֵיךְ אֲהָא דִּתְנַן בֵּית שַׁמַּאי מַתִּירִין אֶת הַצָּרוֹת לָאַחִים וּבֵית הִלֵּל אוֹסְרִים, קָרֵי כָּאן לֹא תִתְגּוֹדְדוּ, לֹא תַעֲשׂוּ אֲגוּדוֹת אֲגוּדוֹת {כא}. וּמְשָׁנֵי, כְּגוֹן בֵּית דִּין אֶחָד בְּעִיר אַחַת, פְּלַג מוֹרִים כְּבֵית שַׁמַּאי וּפְלַג מוֹרִים כְּבֵית הִלֵּל. אֲבָל שְׁנֵי בָּתֵּי דִּינִים בְּעִיר אַחַת, וְכָל שֶׁכֵּן שְׁנֵי בָּתֵּי דִּינִים בִּשְׁתֵּי עֲיָרוֹת, לֵית לָן בָּהּ: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {טז} וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִים. פְּשִׁיטָא. לַאֲפוֹקֵי דְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי דְּאָמַר בֹּאוּ וּנְתַקֵּן לָהֶם לַצָּרוֹת שֶׁיִּהְיוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת, קָא מַשְׁמַע לָן דְּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין, דַּאֲפִלּוּ תַּקַּנְתָּא דְּרַבָּנָן לֵית לְהוּ בְּצָרוֹת דִּלְחַלְּצוּ. גְּמָרָא: {יז} נִתְיַבְּמוּ וְכוּ'. הָא תוּ לָמָּה לִי, אַיְּדִי דְּתָנֵי חָלְצוּ תָּנֵי נַמִּי נִתְיַבְּמוּ. גְּמָרָא: {יח} לֹא נִמְנְעוּ בֵּית שַׁמַּאי כוּ'. לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לַצָּרָה עַצְמָהּ, דִּלְדִידְהוּ אֲסוּרָה לַשּׁוּק בְּלֹא תִהְיֶה וְגוֹ', דְּאִלּוּ בְּנֵי הַצָּרוֹת לֹא שַׁיָּךְ לְאִמְנוּעֵי, דִּבְנֵי חַיָּבֵי לָאוִין נִינְהוּ וּכְשֵׁרִים: {יט} כָּל כוּ'. מֵהָכָא שָׁמְעִינָא דְּמוֹדִיעֵי לְהוּ, דְּאִי מֵרֵישָׁא אִיכָּא לְמֵימַר דְּלֹא מוֹדִיעֵי, וְהָא דְּלֹא נִמְנְעוּ דְּצָרָה קָלָא אִית לָהּ וַהֲוֵי יָדְעֵי. גְּמָרָא: {כ} עוֹשִׂין כוּ'. לְבֵית הִלֵּל נַמִּי דְּאִיצְטְרִיךְ, דְּאַשְׁכְּחָן נַמִּי דְּמַחְמְרֵי בְּטֻמְאָה כְּדִתְנַן בְּמַסֶּכֶת עֵדֻיּוֹת. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {כא} לָאו אַפְּלוּגְתַיְהוּ פָּרְכִינַן, דְּעַד כָּאן לֹא נִשְׁנֵית פְּלֻגְתָּא, וְאַמַּאי לֹא פַּרְכַת עַלָהּ. אֶלָּא כִּי פָּרֵיךְ עַל לֹא נִמְנְעוּ וְכוּ' דְּאֵלּוּ עָשׂוּ כְּדִבְרֵיהֶם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם ב"ש מתירין הצרות לאחים וב"ה אוסרין כו': אם חלץ לצרת ערוה תהיה זאת הצרה פסולה לכהונה לפי דעת ב"ש מפני שהיא חלוצה וב"ה מכשירין לפי שאינה אצלם בת חליצה ואם יבא אדם ויגרש אשה שאינה אשתו בגט אינה נקראת גרושה לפי שאמרו ואשה גרושה מאישה ולא מאיש שאינו אישה וכמו כן זאת היא חלוצה ממי שאין לו עליה זיקה ואם יבם צרת ערוה ב"ה פוסלין זאת הצרה לכהונה לפי שהיא זונה אחר שנבעלה בעילת זנות ומה שחייב שלא נמנעו אחת מהכתות אלו העניינים הנזכרים לפי שלא היו חושדין אלו מאלו שיכניסו עליהן חשש בשום דבר שסברתו לאסור ואע"פ שהאחרים סברתם להיתר אחר שהסברא הביאם להחמיר או להקל: (רמב"ם)

פרק ב

פרק ב - משנה א

כֵּיצַד אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְעוֹלָמוֹ. שְׁנֵי אַחִים, וּמֵת אֶחָד מֵהֶם, וְנוֹלַד לָהֶן אָח, וְאַחַר כָּךְ יִבֵּם הַשֵּׁנִי אֶת אֵשֶׁת אָחִיו, וָמֵת, הָרִאשׁוֹנָה יוֹצֵאת מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְעוֹלָמוֹ, וְהַשְּׁנִיָּה מִשּׁוּם צָרָתָהּ. עָשָׂה בָהּ מַאֲמָר {א} וָמֵת, הַשְּׁנִיָּה חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:

ר"ע מברטנורה כֵּיצַד אֵשֶׁת אָחִיו וְכוּ'. פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ: וְנוֹלַד לָהֶן אָח. וּמְצָאָהּ זְקוּקָה לְיָבָם, וְעָלָיו אֲסוּרָה מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְּעוֹלָמוֹ: וְאַחַר כָּךְ יִבֵּם הַשֵּׁנִי אֶת אֵשֶׁת אָחִיו. וְלוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת: וָמֵת. בְּלֹא בָנִים: הָרִאשׁוֹנָה. הִיא אֵשֶׁת הָרִאשׁוֹן, שֶׁנָּפְלָה לְפָנָיו כְּבָר פַּעַם אַחַת, יוֹצֵאת מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְּעוֹלָמוֹ: עָשָׂה בָהּ. זֶה שֶׁמֵּת: מַאֲמָר. פֵּרוּשׁ שֶׁקִּדְּשָׁהּ בְּכֶסֶף {ב}. וּבִיבָמָה קִדּוּשִׁין שֶׁל כֶּסֶף אֵינָם קִדּוּשִׁין גְּמוּרִים אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, שֶׁאֵין הַיְּבָמָה נִקְנֵית לַיָּבָם לִהְיוֹת כְּאֵשֶׁת אִישׁ גְּמוּרָה עַד שֶׁיָּבֹא עָלֶיהָ, וְזֶה לֹא הִסְפִּיק לְכָנְסָהּ עַד שֶׁמֵּת: שְׁנִיָּה חוֹלֶצֶת. וְלֹא מַפְטְרָה מִשּׁוּם צָרַת עֶרְוָה, דְּלָאו צָרָתָהּ מַמָּשׁ הִיא: וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. מִשּׁוּם דְּמַאֲמָר קוֹנֶה מִקְצָת וְהַוְיָא לָהּ צָרַת עֶרְוָה בְּמִקְצָת. וְכָל מָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם קִדּוּשִׁין גְּמוּרִים חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {א} מַאֲמָר כוּ'. לְמַאי דְּפָסְקִינַן כְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא דְּמִשְׁנָה ט' פֶּרֶק ד' דְּיֵשׁ זִקָּה, כְּלוֹמַר דְּמִשָּׁעָה שֶׁמֵּת בַּעֲלָהּ נַעֲשֵׂית שׁוֹמֶרֶת יָבָם וּזְקוּקָה לוֹ וַחֲשׁוּבָה כַּאֲרוּסָתוֹ, מְפָרֵשׁ הָכִי בַּגְּמָרָא הוּא הַדִּין אַף עַל גַּב דְּלֹא עָבֵיד בָּהּ מַאֲמָר שְׁנִיָּה מִחְלָץ חָלְצָה יִבּוּמִי לֹא מְיַבְּמָהּ, וְהָא דְּקָתָנֵי מַאֲמָר לַאֲפוֹקֵי מִדְּבֵית שַׁמַּאי דְּמִשְׁנָה ה' פֶּרֶק ג' דְּמַאֲמָר קוֹנֶה קִנְיָן גָּמוּר וְתִפָּטֵר אַף בְּלֹא חֲלִיצָה, קָא מַשְׁמַע לָן דְּאֵינוֹ אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן: {ב} וְנִקְרָא מַאֲמָר לְפִי שֶׁאֵין קִדּוּשִׁין אֶלָּא בַּאֲמִירָה וְלֹא בִּשְׁתִיקָה כוּ', אֲבָל יִבּוּם אֲפִלּוּ בְּשׁוֹגֵג דְּקָסָבַר אִשָּׁה אַחֶרֶת הִיא קַנְיָא, וְהָא דְּנָקַט בְּכֶסֶף הוּא הַדִּין בִּשְׁטָר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כיצד אשת אחיו שלא היה בעולמו כו': למדנו איסור אשת אחיו שלא היה בעולמו ממה שנאמר כי ישבו אחים יחדיו פרט לאשת אחי שלא היה בעולמו ומאמר הוא הקדושין ודין הקדושין באלו המקומות וכיוצא בהן במדרגת קדושין שאינן גמורין וצריך לדון בהן להחמיר ואני אפרש בכאן זה הענין על דרך משל להקיש עליו שאר הדינין אשר ימצא בהן זה הענין ונאמר על דרך משל ראובן היתה לו אשה ושמה לאה ואח"כ מת שמעון אחיו והניח אשה ואחר מיתת שמעון נולד לוי ואחר שנולד לוי קדש ראובן רחל שהיא יבמתו ומת הדין נותן שיחלוץ לוי ללאה ולא ייבם אותה וזה מפני שאם ראובן לא קדש רחל היה לו ללוי שיבם ללאה אם ירצה או יחלוץ ועוד אילו ראובן כנס רחל היתה לאה פטורה מן החליצה ומן הייבום מפני שהיא צרת ערוה לפי שרחל ערוה על לוי ומפני שקידשה והיו שם קצת קדושין (אין) דנין על לאה שלא תתייבם וגם כן אינה מותרת בלא חליצה וזה חומרא משני צדדין ואפילו היו הקדושין גמורין אין הפסד בחליצה לפי שנחשוב אותה כאילו לא היתה ואם אלו הקדושין לא גמרו הנשואין הרי חלץ לאה וכן תבין לעולם כל זמן שתראה בדברי זאת המסכתא חולצת ולא מתייבמת בבעלת מאמר או גבי צרתה ולא נצטרך להחזיר לך זה הענין תדיר: (רמב"ם)

פרק ב - משנה ב

שְׁנֵי אַחִים וּמֵת אֶחָד מֵהֶן, וְיִבֵּם הַשֵּׁנִי אֶת אֵשֶׁת אָחִיו, וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד {ג} לָהֶן אָח, וָמֵת, הָרִאשׁוֹנָה יוֹצֵאת מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְעוֹלָמוֹ, וְהַשְּׁנִיָּה מִשּׁוּם צָרָתָהּ. עָשָׂה {ד} בָהּ מַאֲמָר, וָמֵת, הַשְּׁנִיָּה חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מְיַבֵּם לְאֵיזוֹ מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה, אוֹ חוֹלֵץ {ו} לְאֵיזוֹ מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה:

ר"ע מברטנורה וָמֵת. הַמְיַבֵּם: מְיַבֵּם לְאֵיזוֹ שֶׁיִּרְצֶה. וּפוֹטֶרֶת חֲבֶרְתָּהּ. וְלָאו אַעָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר קָאֵי, אֶלָּא אַרֵישָׁא קָאֵי דְּקָתָנֵי הָרִאשׁוֹנָה אֲסוּרָה וְכוּ', וְקָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן כֵּיוָן שֶׁכְּשֶׁנּוֹלַד כְּבָר נִתְיַבְּמָה, וְלֹא הָיְתָה עַל זֶה בְּזִיקַת נִשּׂוּאֵי אָחִיו הָרִאשׁוֹן מֵעוֹלָם, מֻתֶּרֶת לוֹ {ה}. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ג} וְאַחַר כָּךְ כוּ'. אֲפִלּוּ הָכִי קְרָא קָאָמַר וְיִבְּמָהּ, עֲדַיִן יִבּוּמֵי הָרִאשׁוֹנִים עָלֶיהָ: {ד} עָשָׂה כוּ'. לֹא אִיצְטְרִיךְ, דְּמֵרֵישָׁא שָׁמְעִינַן לַהּ, אֶלָּא דְּאַיְּדִי דְּמַתְנִי לַהּ בְּרֵישָׁא מַתְנֵי לַהּ נַמִּי בְּסֵיפָא. תּוֹסָפוֹת: {ה} וּבָרֵישָׁא לֹא פָּלֵיג. וְלֹא קַשְׁיָא אִם כֵּן רֵישָׁא לֹא אִיצְטְרִיךְ דְּמִסֵּיפָא שָׁמַעְתְּ לַהּ, דְּכָל שֶׁכֵּן הוּא, דְּלֹא זוֹ אַף זוֹ קָתָנֵי. גְּמָרָא: {ו} חוֹלֵץ. לְפִי שֶׁהַיָּבָם מְסַיֵּעַ בַּחֲלִיצָה שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּתְכַּוֵּן לַחְלֹץ, תָּנֵי שַׁפִּיר חוֹלֵץ בְּכֻלָּהּ מְכִילְתִּין לְבַד מִמִּשְׁנָה ד' פֶּרֶק י"ב, וְעַיֵּן שָׁם: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם שני אחין ומת א' מהן וייבם השני את אשת אחיו כו': מה שאמר ר"ש חוזר על שני המאמרים לפי סברתו כשייבם ואח"כ נולד להם אח אינה אשת אחיו שלא היה בעולמו לפי שהוא מצאה ברשות אחיו השני ונשואי הראשון כאילו לא היו ואין הלכה כר' שמעון: (רמב"ם)

פרק ב - משנה ג

כְּלָל אָמְרוּ בַיְבָמָה. כָּל שֶׁהִיא אִסּוּר עֶרְוָה, לֹא חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. אִסּוּרָהּ אִסּוּר מִצְוָה, וְאִסּוּר קְדֻשָּׁה, חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. אֲחוֹתָהּ שֶׁהִיא יְבִמְתָּהּ, חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת:

ר"ע מברטנורה לֹא חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. צָרָתָהּ, וְכָל שֶׁכֵּן הִיא. וְכֵן אַיְלוֹנִית {ז}, דִּכְתִיב (דְּבָרִים כה) אֲשֶׁר תֵּלֵד, פְּרָט לְאַיְלוֹנִית. וְכֵן אֵשֶׁת סְרִיס חַמָּה וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, לֹא חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (שָׁם) וּבֵן אֵין לוֹ, פְּרָט לְאֵלּוּ שֶׁאֵין רָאוּי לִהְיוֹת לָהֶם בָּנִים. וְאֵשֶׁת גֵּר וְאֵשֶׁת עֶבֶד מְשֻׁחְרָר, לֹא חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת, שֶׁאֵין אַחֲוָה לַגֵּרִים וְלֹא לָעֲבָדִים. אֲבָל עֲקָרָה וּזְקֵנָה, אוֹ חוֹלְצוֹת אוֹ מִתְיַבְּמוֹת: אֲחוֹתָהּ. שֶׁל עֶרְוָה: כְּשֶׁהִיא יְבִמְתָּהּ. כְּגוֹן שֶׁנָּפְלוּ לוֹ שְׁתֵּי אֲחָיוֹת מִשְּׁנֵי אֶחָיו, וְהָאַחַת אֲסוּרָה עָלָיו מִשּׁוּם עֶרְוָה, כְּגוֹן שֶׁהִיא חֲמוֹתוֹ אוֹ כַּלָּתוֹ {ח}: חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת. דְּהַשְׁתָּא לֹא פָּגַע בַּאֲחוֹת זְקוּקָתוֹ, מִשּׁוּם דְּעֶרְוָה לָאו זְקוּקָתוֹ הִיא: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ז} נִרְאֶה לִי לְפָרֵשׁ דְּאַהִיא קָאֵי וְלֹא אַצָּרָתָהּ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ח} וְאַף בְּבִתּוֹ מֵאֲנוּסָתוֹ מַשְׁכַּחַת לָהּ אֶלָּא דִּבְנִשּׂוּאִין קָמַיְרֵי: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כלל אמרו ביבמה כל שהיא איסור ערוה כו': איסור ערוה הן וצרותיהן וצרות צרותיהן וכן אילונית לא חולצת ולא מתייבמת שנאמר והיה הבכור אשר תלד פרט לאילונית שאינה יולדת וכן אשת סריס חמה וכן אנדרוגינוס לא חולצת ולא מתייבמת שנאמר ומת אחד מהן ובן אין לו מי שראוי להיות לו בן פרט לאלו שאינן ראויים להיות להם בן וכך אשת גר ואשת עבד משוחרר לפי שאין אחוה לעובד כוכבים ולא לעבדים. איסור מצוה ואיסור קדושה חולצת ולא מתייבמת אבל עקרה וזקנה או חולצת או מתייבמת אע"פ שאינן ראויות לילד וכל אשה מתייבמת ולא חולצת או חולצת ולא מתייבמת או חולצת ומתייבמת חוץ מצרת ערוה וצרות צרותיהן שלא תחלוץ ולא תתייבם כמו שבארנו. ואמרם אחותה שהיא יבמתה בארנו בפרק הסמוך לזה (הלכה ג): (רמב"ם)

פרק ב - משנה ד

אִסּוּר מִצְוָה, שְׁנִיּוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. אִסּוּר קְדֻשָּׁה {יז}, אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה {יח} וַחֲלוּצָה {יט} לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, וּבַת יִשְׂרָאֵל לְנָתִין וּמַמְזֵר:

ר"ע מברטנורה שְׁנִיּוֹת. לָעֲרָיוֹת. שֶׁגָּזְרוּ סוֹפְרִים עֲלֵיהֶם. וְנִקְרְאוּ אִסּוּר מִצְוָה, שֶׁמִּצְוָה לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי חֲכָמִים. וְאֵלּוּ הֵן, אֵם אִמּוֹ וְאֵין לָהּ הֶפְסֵק {ט}, וְאֵם אֲבִי אִמּוֹ בִּלְבַד, וְאֵם אָבִיו וְאֵין לָהּ הֶפְסֵק {י}, [וְאֵם אֲבִי אָבִיו], וְאֵשֶׁת אֲבִי אָבִיו וְאֵין לָהּ הֶפְסֵק {יא}, וְאֵשֶׁת אֲבִי אִמּוֹ בִּלְבַד {יב}, וְאֵשֶׁת אֲחִי הָאָב מִן הָאֵם, וְאֵשֶׁת אֲחִי הָאֵם בֵּין מִן הָאֵם בֵּין מִן הָאָב {יג}, וְכַלַּת בְּנוֹ {יד} וְאֵין לָהּ הֶפְסֵק, וְכַלַּת בִּתּוֹ {טו}, וּבַת בַּת בְּנוֹ, וּבַת בַּת בִּתּוֹ, וּבַת בֶּן בְּנוֹ, וּבַת בֶּן בִּתּוֹ, וּבַת בַּת בֶּן אִשְׁתּוֹ {טז}, וּבַת בַּת בַּת אִשְׁתּוֹ, וְאֵם אֵם אֲבִי אִשְׁתּוֹ, וְאֵם אֵם אֵם אִשְׁתּוֹ, וְאֵם אַב אֵם אִשְׁתּוֹ, וְאֵם אַב אֲבִי אִשְׁתּוֹ: אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל. שֶׁמֵּת אָחִיו הַהֶדְיוֹט וְנָפְלָה אִשְׁתּוֹ לְפָנָיו: גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט. כְּגוֹן שֶׁעָבַר אָחִיו הַמֵּת וְנָשָׂא גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה, וּכְשֶׁמֵּת צְרִיכָה חֲלִיצָה, שֶׁהֲרֵי תָּפְסוּ לוֹ בָּהּ קִדּוּשִׁין מִשּׁוּם דְּקִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בְּחַיָּבֵי לָאוִין. אֲבָל יִבּוּמֵי לֹא, שֶׁהֲרֵי הִיא אֲסוּרָה לוֹ. וּלְפָטְרָהּ בְּלֹא כְלוּם אִי אֶפְשָׁר, דְּלֹא אַלִּים לָאו לְמִפְטְרָה, דְּיָלְפִינַן לָהּ מֵאֲחוֹת אִשָּׁה שֶׁהִיא בְּכָרֵת: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ט} גְּמָרָא. מִשּׁוּם דְּשַׁיְּכָא בְּדוֹרוֹתֶיהָ עֶרְוָה דְּאוֹרַיְתָא שֶׁהִיא אִמּוֹ: {י} טַעֲמָא דְּגָזְרוּ מִשּׁוּם אֵם אִמּוֹ כוּ' מִשּׁוּם דְּתַרְוַיְהוּ אִמָּא רַבְּתָא קָרֵי לְהוּ: {יא} מִשּׁוּם דְּיֵשׁ בְּדוֹרוֹתֶיהָ עֶרְוָה דְּאוֹרַיְתָא דְּהַיְנוּ אֵשֶׁת אָב: {יב} דְּלֹא חָיְשִׁינַן דְּמִחֲלְפָה בְּאֵשֶׁת אֲבִי הָאָב, דְּאָדָם רָגִיל וּשְׁכִיחַ דְּאָזִיל לְמִשְׁפַּחַת אָבִיו וְיוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ שָׁם קִרְבָה יוֹתֵר מֵאִמּוֹ, הִלְכָּךְ לֹא מִחַלְפֵי: {יג} כֻּלָּם בִּלְבַד מַשְׁמַע: {יד} הוֹאִיל וְשַׁיְּכֵי בְּדוֹרוֹתֶיהָ אִסּוּר כַּלָּה דְּאוֹרַיְתָא שֶׁהִיא אֵשֶׁת בְּנוֹ: {טו} הַיְנוּ בִּלְבַד, דְּאֵין דּוֹרוֹתֶיהָ אִסּוּר דְּאוֹרַיְתָא: {טז} נִרְאֶה שֶׁסּוֹבֵר גַּם בָּזֶה דְּיֵשׁ לָהֶם הֶפְסֵק (וְכֵן בְּכֻלְּהוּ עַד סוֹפָן), וְכֵן דַּעַת הָרַמְבַּ"ם. וְרַבִּים חוֹלְקִים: {יז} קְדֻשָּׁה כוּ'. וְקָרֵי לְהוּ אִסּוּר קְדֻשָּׁה דִּכְתִיב קְדֹשִׁים יִהְיוּ לֵאלֹהֵיהֶם. גְּמָרָא. וּבְאַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל כְּתִיב כִּי אֲנִי ה' מְקַדְּשׁוֹ. וְהוֹאִיל וְאֵינָן אֶלָּא אִסּוּרֵי לָאוִין, כָּלִיל לְגַבַּיְהוּ מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה שֶׁאֵינָן גַּם כֵּן אֶלָּא בְּלָאו, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִמְצָא בָּהֶם קְדֻשָּׁה: {יח} אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל וּגְרוּשָׁה כוּ'. דְּאַף עַל גַּב דְּאָתֵי עֲשֵׂה וְדָחֵי לֹא תַעֲשֶׂה, דְּמִצְוַת יִבּוּם גְּדוֹלָה מֵחֲלִיצָה, גְּזֵרָה בִּיאָה רִאשׁוֹנָה אָטוּ בִּיאָה שְׁנִיָּה, דִּכְבָר קִיֵּם הָעֲשֵׂה. גְּמָרָא. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת דְּלָאו דַּוְקָא נָקַט, דְּהָא אֲפִלּוּ גְּמַר בִּיאָה רִאשׁוֹנָה אָסוּר, דִּיבָמָה נִקְנֵית בְּהַעֲרָאָה, וַהֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר אָטוּ גְּמַר בִּיאָה. תּוֹסָפוֹת חֲדָשִׁים: {יט} וַחֲלוּצָה. פֵּרֵשׁ הָרַ"ב בְּמִשְׁנָה ג' פֶּרֶק ט' דְּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים הִיא, וְהָא דִּשְׁנָאוּהָ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת עִם הַגְּרוּשָׁה בִּדְבָרִים שֶׁהֵן מֵהַתּוֹרָה לָאו בְּדַוְקָא, אֶלָּא אַשִּׁגְרַת לִישָׁנָא הִיא. תּוֹסְפוֹת, וְכֵן כָּתַב בֵּית יוֹסֵף: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם איסור מצוה שניות מדברי סופרים כו': איסור מצוה מצוה לשמוע דברי חכמים ואיסור קדושה שנאמר קדושים יהיו לאלהיהם. והשניות עשרים ואלו הן אם אמו ואין לה הפסק ואם אבי אמו בלבד ואם אביו ואין להן הפסק [ואם אבי אביו בלבד] ואשת אבי אביו ואין לה הפסק ואשת אבי אמו ואשת אחי האב מן האם ואשת אחי האם בין מן האם בין מן האב וכלת בנו ואין לה הפסק ר"ל כלת בן בנו עד סוף כל הדורות וכלת בתו ובת בת בנו ובת בת בתו ובת בן בנו ובת בן בתו ובת בן אשתו ובת בת אשתו ואם אם אבי אשתו ואם אם [אם] אשתו ואם אב אם אשתו ואם אב אבי אשתו: (רמב"ם)

פרק ב - משנה ה

מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ אָח מִכָּל מָקוֹם, זוֹקֵק אֶת אֵשֶׁת אָחִיו לְיִבּוּם, וְאָחִיו לְכָל דָּבָר, חוּץ מִמִּי שֶׁיֶּשׁ לוֹ מִן הַשִּׁפְחָה וּמִן הַנָּכְרִית. מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ בֵּן מִכָּל מָקוֹם, פּוֹטֵר {כד} אֵשֶׁת אָבִיו מִן הַיִּבּוּם, וְחַיָּב עַל מַכָּתוֹ {כה} וְעַל קִלְלָתוֹ, וּבְנוֹ הוּא לְכָל דָּבָר, חוּץ מִמִּי שֶׁיֶּשׁ לוֹ מִן הַשִּׁפְחָה וּמִן הַנָּכְרִית:

ר"ע מברטנורה אָח מִכָּל מָקוֹם. וַאֲפִלּוּ מַמְזֵר {כ}: אָחִיו לְכָל דָּבָר. לְיוֹרְשׁוֹ וְלְהִטָּמֵא לוֹ {כא}: שִׁפְחָה וְנָכְרִית. וְלָדָהּ בַּתְרָהּ אָזִיל, דִּכְתִיב בְּשִׁפְחָה (שְׁמוֹת כא) הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ. וּבְנָכְרִית כְּתִיב (דְּבָרִים ז) כִּי יָסִיר {כב} אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי, וּמִדְּלֹא כְתִיב כִּי תָסִיר, שְׁמַע מִנָּה הָכִי קָאָמַר, בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ, כִּי יָסִיר בַּעַל בִּתְּךָ אֶת בִּנְךָ שֶׁתֵּלֵד לוֹ בִּתְּךָ מֵאַחֲרַי, אֲבָל אַבִּתּוֹ לֹא תִּקַּח לְבִנְךָ לֹא מְהַדַּר, שֶׁאֵין הַבֵּן הַבָּא מִן הַנָּכְרִית קָרוּי בִּנְךָ אֶלָּא בְּנָהּ {כג}: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {כ} דְּמִמַּתְנִיתִין דִּלְעֵיל בְּבַת יִשְׂרָאֵל לְנָתִין וּלְמַמְזֵר דְּחוֹלֶצֶת לֹא שָׁמַעְנוּ, דַּהֲוָה אֲמִינָא כְּשֶׁשְּׁנֵיהֶם מַמְזֵרִים, אֲבָל כְּשֶׁאָחִיו הַמֵּת כָּשֵׁר אֵין אָחִיו מַמְזֵר זוֹקֵק אֶת אִשְׁתּוֹ, קָא מַשְׁמַע לָן. תּוֹסָפוֹת. וְטַעֲמָא מַאי, הוֹאִיל וְהוּא בְּנוֹ לְפוֹטְרוֹ מִן הַיִּבּוּם כְּדִלְקַמָּן, הִלְכָּךְ מִזְקָק נַמִּי זָקִיק: {כא} גְּמָרָא. וְקָאָמְרִינַן דְּסָלְקָא דַּעְתָּךְ הוֹאִיל וְאֵינוֹ מִטַּמֵּא לְאִשְׁתּוֹ פְּסוּלָה הָכִי נַמִּי לֹא לִטָּמֵא לְאָח פָּסוּל, קָא מַשְׁמַע לָן, דְּשָׁאנֵי הָתָם דִּלְאַפּוּקֵי קַיְמָא, הָכָא אָחִיו הוּא: {כב} וּפָרֵיךְ בַּגְּמָרָא הַאי בְּשִׁבְעָה אֻמּוֹת כְּתִיב, וּמְשָׁנֵי כִּי יָסִיר לְרַבּוֹת כָּל הַמְסִירִים מֵאַחֲרֵי ה', דִּלְגוּפֵיהּ לֹא אִיצְטְרִיךְ טַעֲמָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {כג} וְהִלְכָּךְ בְּנָהּ לֵיכָּא בֵּיהּ מִשּׁוּם הֲסָרָה, וְכָל הָאִסּוּר מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה נַעֲשֶׂה, שֶׁהוּא מוֹצִיא זַרְעוֹ מִכַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, אֲבָל אַחַר שֶׁנּוֹלַד אֵין הֲסָרָתוֹ כְּלוּם, דְּעוֹבֵד כּוֹכָבִים גָּמוּר הוּא. הָרַ"ן. וּצְרִיכִין תְּרֵי קְרָאֵי, חַד לְשִׁפְחָה וְחַד לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים, דְּאִי מִשִּׁפְחָה הֲוָה אֲמִינָא דְּאֵין לָהּ חַיִּס כְּלָל וְאִלּוּ עוֹבֵד כּוֹכָבִים יֵשׁ לוֹ חַיִּס דִּכְתִיב בַּלְאֲדָן בֶּן בַּלְאֲדָן כוּ', וְאִי מֵעוֹבֵד כּוֹכָבִים הֲוָה אֲמִינָא מִשּׁוּם דְּלֹא שַׁיְכָא בְּמִצְוֹת אֲבָל שִׁפְחָה אִתְקִישׁ לְאִשָּׁה. גְּמָרָא: {כד} פּוֹטֵר כוּ'. דְּאָמַר קְרָא וּבֵן אֵין לוֹ, עַיֵּן עָלָיו. דַּהֲוֵי מָצֵי לְמִכְתָּב אֵן בְּלֹא יוּ"ד, כְּמוֹ מֵאֵן יַבְּמִי, מֵאֵן בְּלָעָם. גְּמָרָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {כה} מַכָּתוֹ כוּ'. אִם הִכָּה אוֹ קִלֵּל אֶת אָבִיו חַיָּב מִיתָה. רַשִׁ"י. בַּגְּמָרָא מוֹקֵי לַהּ כְּשֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה, דְּאִם לֹא כֵן הָא כְּתִיב וְנָשִׂיא בְּעַמְּךָ לֹא תָאֹר. וְאַף דַּהֲוֵי מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן (עַיֵּן פֶּרֶק קַמָּא דַּחֲגִיגָה מִשְׁנָה ו'), הַיְנוּ דַּעֲוֹנוֹ נִזְכַּר הוֹאִיל וְהַמַּמְזֵר קַיָּם, אֲבָל עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה עַמְּךָ מִקְרֵי כֵּיוָן שֶׁשָּׁב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם מי שיש לו אח מכל מקום זוקק את אשת אחיו כו': אמר אח מ"מ ואפילו ממזר שהוא פסול ואמרו לכל דבר ליורשו ולהטמא לו ואפילו היה אח פסול וכן הבן אפילו היה ממזר. ואשר חייב שלא נחשב בן שפחה ועובדת כוכבים מיוחס אל האב שנאמר האשה וילדיה תהיה לאדוניה וכבר נתבאר שבן שפחה אחר אמו נמשך והוא כמותה ואמר ג"כ כי יסיר את בנך מאחרי ונתבאר שהוא יסור מאחרי ה' וימשך עם אמו וכן בא בקבלה האמיתית בנך הבא מן הישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן בת עובדת כוכבים קרוי בנך אלא בנה שנאמר כי יסיר את בנך מאחרי: (רמב"ם)

פרק ב - משנה ו

מִי שֶׁקִּדֵּשׁ אַחַת מִשְּׁתֵּי אֲחָיוֹת {כו} וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ {כז} אֵיזוֹ מֵהֶן קִדֵּשׁ, נוֹתֵן גֵּט לָזוֹ וְגֵט לָזוֹ. מֵת, וְלוֹ אָח אֶחָד, חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן. הָיוּ לוֹ שְׁנַיִם, אֶחָד חוֹלֵץ וְאֶחָד מְיַבֵּם. קָדְמוּ וְכָנְסוּ {כט}, אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָם:

ר"ע מברטנורה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ קִדֵּשׁ. וְאָסוּר בִּשְׁתֵּיהֶן, מִשּׁוּם דְּכָל חֲדָא וַחֲדָא אִיכָּא לְמֵימַר זוֹ אֲחוֹת אִשָּׁה: חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן. דְּלֹא יָדַע אֵיזוֹ הִיא יְבִמְתּוֹ. וּמִחְלַץ לַחֲדָא וּלְיִבּוּמֵי לְאִידָךְ, לֹא אֶפְשָׁר, דַּאֲחוֹת חֲלוּצָתוֹ הִיא, וַאֲסוּרָה לוֹ מִדְּרַבָּנָן בְּחַיֶּיהָ. וְיִבּוּמֵי בְּרֵישָׁא נַמִּי לֹא, דְּדִלְמָא לֹא זוֹ הִיא יְבִמְתּוֹ וְקָפָגַע בַּאֲחוֹת זְקוּקָתוֹ דְּהַוְיָא כְּאִשְׁתּוֹ: הָיוּ לוֹ שְׁנַיִם, אֶחָד חוֹלֵץ. תְּחִלָּה לָאַחַת, וְהַשֵּׁנִי אִם רָצָה לְיַבֵּם לַשְּׁנִיָּה מְיַבֵּם, שֶׁאִם זוֹ יְבִמְתּוֹ שַׁפִּיר, וְאִם אֲחוֹתָהּ הִיא, לֹא פָּגַע בַּאֲחוֹת זְקוּקָתוֹ, מִשּׁוּם דַּחֲלִיצָה דְּהַךְ אַפְקַעְתָּא לַזִּקָּה: קָדְמוּ וְכָנְסוּ. קֹדֶם שֶׁנִּמְלְכוּ בְּבֵית דִּין {כח}: אֵין מוֹצִיאִין אוֹתָן מִיָּדָם. מִשּׁוּם דְּכָל חַד וְחַד אָמַר, אֲנָא שַׁפִּיר נַסְבֵי. וְאִי נַמִּי הֲוֵי אִיפְּכָא, שֶׁהָרִאשׁוֹן שֶׁכָּנַס לְיִבּוּם כָּנַס אֲחוֹת זְקוּקָתוֹ, הַהִיא שַׁעְתָּא הוּא דְּעָבַד אִסּוּרָא, וּמִשֶּׁבָּא אָחִיו וְיִבֵּם אֶת הַשְּׁנִיָּה שֶׁהִיא יְבִמְתּוֹ, פַּקְעָא זִקָּתָהּ לְמַפְרֵעַ מֵאִידָךְ: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {כו} מִשְּׁתֵּי אֲחָיוֹת. וְהוּא הַדִּין בִּשְׁתַּיִם אֲחֵרוֹת שֶׁאַחַת עֶרְוָה עִם הָאַחֶרֶת, אֶלָּא דְּהַסָּפֵק שְׁכִיחַ יוֹתֵר בִּשְׁתֵּי אֲחָיוֹת, שֶׁבְּקַל אֵינָן נִכָּרוֹת, מַה שֶּׁאֵין כֵּן אִשָּׁה וּבִתָּהּ וְכָל שֶׁכֵּן בַּת בִּתָּהּ וְכוּ', מִשּׁוּם הָכִי נָקַט אֲחָיוֹת: {כז} וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ כוּ'. אֲפִלּוּ לֹא הֻכְּרוּ בִּשְׁעַת הַקִּדּוּשִׁין, שֶׁנִּמְצָא שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיָּבֹא עַל אַחַת מֵהֶן, אֲפִלּוּ הָכִי שְׁתֵּיהֶן צְרִיכוֹת גֵּט כַּמְּפֹרָשׁ בְּמִשְׁנָה ז' פֶּרֶק ב' דְּקִדּוּשִׁין, דְּאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַשְׁמַע נַמִּי אֵינוֹ יָדוּעַ כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת: {כח} שֶׁאִם נִמְלְכוּ בְּבֵית דִּין וְעָבְרוּ יוֹצִיאוּ, כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ עַל דִּבְרֵי בֵית דִּין. הָרֹא"שׁ: {כט} קָדְמוּ וְכָנְסוּ. אֲפִלּוּ בְּקִדּוּשִׁין, דְּזִקָּה דְּרַבָּנָן הִיא וְתָפְסֵי קִדּוּשִׁין בַּאֲחוֹתָהּ, אֶלָּא שֶׁאוֹמְרִים לוֹ הַמְתֵּן עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה אָחִיךָ הַגָּדוֹל מַעֲשֶׂה כְּדִתְנַן בְּמִשְׁנָה ט' פֶּרֶק ד'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם מי שקידש אחת משתי אחיות כו': מן העקרים שצריכים שמירה זקוקה ליבם אינו מותר ליבמה לישא אחת מקרובותיה כגון אמה ואחותה ובתה ולפיכך אם הניח שני אחים אחד חולץ בתחילה ואחר כך ייבם השני אחותה לפי שהיא מותרת לו על אי זה צד שיהיה אם היתה אשת אחיו הרי ייבם אותה ואם היא אחות מקודשת אחיו היא מותרת לו לפי שאשת אחיו כבר נחלצה אבל לייבם אחת תחלה לא שמא זאת שייבם היא אחות מקודשת אחיו ופגע באחות זקוקתו: (רמב"ם)

פרק ב - משנה ז

שְׁנַיִם שֶׁקִּדְּשׁוּ שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, זֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ קִדֵּשׁ, וְזֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ קִדֵּשׁ, זֶה נוֹתֵן שְׁנֵי גִטִּין, וְזֶה נוֹתֵן שְׁנֵי גִטִּין. מֵתוּ, לָזֶה אָח, וְלָזֶה אָח, זֶה חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן, וְזֶה חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן. לָזֶה אֶחָד וְלָזֶה שְׁנַיִם, הַיָּחִיד חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן, וְהַשְּׁנַיִם, אֶחָד חוֹלֵץ וְאֶחָד מְיַבֵּם {ל}, קָדְמוּ וְכָנְסוּ, אֵין מוֹצִיאִין {לא} מִיָּדָם. לָזֶה שְׁנַיִם {לב} וְלָזֶה שְׁנַיִם, אָחִיו שֶׁל זֶה חוֹלֵץ לְאַחַת, וְאָחִיו שֶׁל זֶה חוֹלֵץ לְאַחַת, אָחִיו שֶׁל זֶה מְיַבֵּם חֲלוּצָתוֹ שֶׁל זֶה, וְאָחִיו שֶׁל זֶה מְיַבֵּם חֲלוּצָתוֹ שֶׁל זֶה. קָדְמוּ שְׁנַיִם וְחָלְצוּ, לֹא יְיַבְּמוּ הַשְּׁנַיִם, אֶלָּא אֶחָד חוֹלֵץ וְאֶחָד מְיַבֵּם. קָדְמוּ וְכָנְסוּ, אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָם:

ר"ע מברטנורה שְׁנַיִם שֶׁקִּדְּשׁוּ שְׁתֵּי אֲחָיוֹת. וְהֵם נָכְרִים: זֶה חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן כוּ'. מִשּׁוּם דְּכָל חַד מִנַּיהוּ אָסוּר לְיִבּוּמֵי, דְּדִלְמָא כָּל חַד וְחַד פָּגַע בַּאֲחוֹת זְקוּקָתוֹ: הַיָּחִיד חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן. שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְיַבֵּם, לֹא קֹדֶם חֲלִיצָה שֶׁל שְׁנִיָּה מִשּׁוּם אֲחוֹת זְקוּקָה, וְלֹא לְאַחַר חֲלִיצָה מִשּׁוּם אֲחוֹת חֲלוּצָה. לְפִיכָךְ הוֹאִיל וְאָסוּר לְיַבֵּם יַחְלֹץ תְּחִלָּה לִשְׁתֵּיהֶן, כְּדֵי לְהוֹצִיא אוֹתָהּ שֶׁהִיא יְבִמְתּוֹ מֵאִסּוּר יְבָמָה לַשּׁוּק: וְהַשְּׁנַיִם אֶחָד חוֹלֵץ. לְאַפְקוּעֵי זִקָּה מֵאָחִיו אִם זוֹ יְבִמְתּוֹ, וְתִשְׁתְּרֵי אֲחוֹתָהּ לַשֵּׁנִי מִמַּה נַּפְשָׁךְ, אִי יְבִמְתּוֹ הִיא, שַׁפִּיר, וְאִי אֲחוֹתָהּ הִיא, הָא פָּקְעָה זִקַּת הַיְּבָמָה מִנֵּיהּ בַּחֲלִיצַת אָחִיו: אָחִיו שֶׁל זֶה מְיַבֵּם חֲלוּצָתוֹ שֶׁל זֶה. מִמַּה נַּפְשָׁךְ, אִם זוֹ יְבִמְתּוֹ שַׁפִּיר נָסִיב, שֶׁהֲרֵי אָחִיו לֹא חָלַץ לְזוֹ אֶלָּא לַאֲחוֹתָהּ שֶׁלֹּא הָיְתָה יְבִמְתּוֹ וְאֵינָהּ כְּלוּם. וְאִי לָאו יְבִמְתּוֹ הִיא שַׁפִּיר נָסִיב, נָכְרִיָּה הִיא, דְּאִי מִשּׁוּם אֲחוֹת זְקוּקָה לֵיכָּא, שֶׁהֲרֵי חָלַץ אָחִיו אֶת אֲחוֹתָהּ שֶׁהִיא יְבִמְתּוֹ וּפָקְעָה זִקָּה. וְאִי מִשּׁוּם יְבָמָה לַשּׁוּק, הֲרֵי חָלְצָה זוֹ מֵאֲחִי בַּעֲלָהּ: קָדְמוּ שְׁנֵי אַחִין. שֶׁל אֶחָד וְחָלְצוּ לִשְׁתֵּיהֶן מִשּׁוּם דְּלֹא יָדְעֵי אֵיזוֹ הִיא יְבִמְתּוֹ: לֹא יְיַבְּמוּ. שְׁנֵי אַחִים הָאֲחֵרִים זֶה אֶת זוֹ וְזֶה אֶת זוֹ, מִשּׁוּם דְּקַמָּא דְּנָסִיב אִית לֵיהּ לְמֵימַר זוֹ הִיא אֲחוֹת זְקוּקָתוֹ: אֶלָּא אֶחָד חוֹלֵץ. תְּחִלָּה, לָאַחַת: וְאֶחָד מְיַבֵּם. לַשְּׁנִיָּה, מִמַּה נַּפְשָׁךְ, אִי יְבִמְתּוֹ הִיא שַׁפִּיר, וְאִי לָאו, בַּאֲחוֹת זְקוּקָה לֹא פָּגַע, שֶׁהֲרֵי חָלַץ אָחִיו לִיבִמְתּוֹ. וִיבָמָה לַשּׁוּק לֹא הֲוֵי, שֶׁהֲרֵי חָלְצָה מֵאֲחִי בַּעֲלָהּ: וְאִם קָדְמוּ. אֵלּוּ שְׁנַיִם אַחֲרוֹנִים וְכָנְסוּ אַחַר חֲלִיצַת שְׁנַיִם הָאֲחֵרִים וְלֹא בָּאוּ לִמָּלֵךְ בְּבֵית דִּין, אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָן, כְּדִפְרִישִׁית, שֶׁהֲרֵי אֵין כָּאן אֶלָּא סְפֵק אִסּוּר אֲחוֹת זְקוּקָה בְּנִשּׂוּאֵי רִאשׁוֹנָה, וְאִיכָּא לְמֵימַר קַמָּא דְּנָסִיב יְבִמְתּוֹ הִיא וְשַׁפִּיר נָסִיב, וּבַתְרָא נַמִּי שַׁפִּיר נָסִיב נָכְרִיָּה, וְאִי נַמִּי הֲוֵי אִינְסִיבָא אִיפְּכָא וְקַמָּא פָּגַע בַּאֲחוֹת זְקוּקָה, כֵּיוָן שֶׁבָּא שֵׁנִי וְיִבֵּם פָּקְעָה זִקָּתָהּ מֵאָחִיו וְהֻתְּרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ, וְאִסּוּרָא דְּעָבַד עָבַד: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ל} וְאֶחָד מְיַבֵּם. צְרִיכָא, דְּמַהוּ דְּתֵימָא לִגְזֹר דְּהָנֵי תְּרֵי לֹא יְיַבֵּם חַד מִנַּיְהוּ אַטּוּ אָח יְחִידִי, קָא מַשְׁמַע לָן. וְדַוְקָא מִחְלָץ וְהָדָר יִבּוּמֵי, אֲבָל יִבּוּמֵי בְּרֵישָׁא לֹא, דְּהָא פָּגַע בִּיבָמָה לַשּׁוּק. גְּמָרָא: {לא} אֵין מוֹצִיאִין. אֲפִלּוּ הֵם כֹּהֲנִים, דְּהָא סְתָמָא וַדַּאי קָתָנֵי, וְטַעֲמָא דַּחֲלוּצָה לְכֹהֵן דְּרַבָּנָן הִיא וְסָפֵק לֹא גָּזְרוּ. גְּמָרָא: {לב} שְׁנַיִם. צְרִיכָא, דְּמַהוּ דְתֵימָא כֵּיוָן דִּלְבַסּוֹף תַּרְוַיְהוּ מִתְיַבְּמִין, הַךְ לְהַאי בֵּיתָא וְהַךְ לְהַאי בֵּיתָא, אָתוּ לְמֵימַר מַה לָּנוּ וְלַחֲלִיצָה, וְדִּלְמָא מְיַבְּמוּ בְּלֹא חֲלִיצָה, קָא מַשְׁמַע לָן. גְּמָרָא: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם שנים שקדשו שתי אחיות זה אינו יודע אי זו קידש כו' זה כולו מבואר כשתבין מה שקדם ואתה כבר הסכמתה שהאחד קידש אחת משתיהן ואין ידוע איזו מהם קידש וכמו כן תסכים לשני כך שהוא קידש אחת משתיהן ואין ידוע אי זו מהן קידש כמו שבארנו והחליצה לעולם קודמת ליבום בכל הדומה לאלו הענינים מן הצד שזכרנו ואמר קדמו שנים וחלצו ר"ל אפילו אחי אחד מן המתים שנפל בהם מן הספק ואמרו ולא ייבמו שנים מבואר שמא יהיה הראשון מהם פוגע באחות זקוקתו כמו שבארנו אלא אחד חולץ ברישא והדר מייבם השני ממה נפשך אם המקודשת לאחיו היא אותה שנחלץ תחלה לכך מותר לו לישא אחותה ואם המקודשת לאחיו היא אותה שייבם הרי ייבם אותה: (רמב"ם)

פרק ב - משנה ח

מִצְוָה בַגָּדוֹל לְיַבֵּם. וְאִם קָדַם הַקָּטָן, זָכָה. הַנִּטְעָן עַל הַשִּׁפְחָה וְנִשְׁתַּחְרְרָה, אוֹ עַל הַנָּכְרִית וְנִתְגַּיְּרָה, הֲרֵי זֶה לֹא יִכְנוֹס. וְאִם כָּנַס {לה} אֵין מוֹצִיאִין {לו} מִיָּדוֹ. הַנִּטְעָן עַל אֵשֶׁת אִישׁ, וְהוֹצִיאוּהָ מִתַּחַת יָדוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁכָּנַס, יוֹצִיא:

ר"ע מברטנורה מִצְוָה בַגָּדוֹל לְיַבֵּם. דְּדָרְשִׁינַן וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ וְהָיָה הַבְּכוֹר, הַמְיַבֵּם יְהֵא בְּכוֹר {לג}. אֲשֶׁר תֵּלֵד, וְאוֹתָהּ יְבָמָה תְּהֵא רְאוּיָה לֵילֵד, פְּרָט לְאַיְלוֹנִית. יָקוּם הַבְּכוֹר {לד} הַיָּבָם עַל שֵׁם אָחִיו לִנְחֹל אוֹתוֹ, וְלֹא יַחְלְקוּ אֶחָיו עִמּוֹ: הַנִּטְעָן עַל אֵשֶׁת אִישׁ. הֶחָשׁוּד עַל אֵשֶׁת אִישׁ {לז}: וְהוֹצִיאוּהָ. בֵּית דִּין מִתַּחַת בַּעֲלָהּ, בִּשְׁבִיל זֶה שֶׁאֲסָרָהּ עָלָיו, וְהָלַךְ זֶה וּנְשָׂאָהּ: יוֹצִיא. דְּמִדְּאוֹרַיְתָא אֲסוּרָה נַמִּי לוֹ כְּמוֹ שֶׁאֲסוּרָה לַבַּעַל, כִּדְדָרְשִׁינַן מִנִּטְמָאָה נִטְמָאָה שְׁתֵּי פְּעָמִים, אֶחָד לַבַּעַל וְאֶחָד לַבּוֹעֵל. וְדַוְקָא הַנִּטְעָן עַל אֵשֶׁת אִישׁ, אֲבָל נִטְעָן עַל הַפְּנוּיָה, נִרְאֶה דְּמִצְוָה לִכְנֹס, כִּדְאַשְׁכְּחָן גַּבֵּי אוֹנֵס (דְּבָרִים כב) וְלוֹ תִּהְיֶה לְאִשָּׁה: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {לג} וְיָלְפִינַן בַּגְּמָרָא מִדִּכְתִיב כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו, הוּקְשָׁה יְשִׁיבַת אַחִים זֶה לָזֶה לְעִנְיַן יִבּוּם, וְאִם קָדַם הַקָּטָן זָכָה. וּמִשּׁוּם הָכִי בְּכוֹר נַמִּי לָאו דַּוְקָא, וְאִם אֵין שָׁם בְּכוֹר הַגָּדוֹל שֶׁבָּאַחִין כוּ', וְהַיְנוּ דִּתְנַן מִצְוָה בְּגָדוֹל וְלֹא תְנַן מִצְוָה בַּבְּכוֹר וְקָרֵי לֵיהּ בְּכוֹר שֶׁאֵינוֹ נוֹטֵל בָּרָאוּי כִּבְכוֹר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {לד} מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא מִגְּזֵרָה שָׁוָה דְּנֶאֱמַר כָּאן יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו וְנֶאֱמַר לְהַלָּן עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם, אַף עַל גַּב דִּבְכָל הַתּוֹרָה אֵין מִקְרָא יוֹצֵא מִידֵי פְּשׁוּטוֹ הָכָא אָתֵי גְּזֵרָה שָׁוָה וְאַפַקְתֵּיהּ לְגַמְרֵי, דְּאֵין צָרִיךְ לִקְרוֹת לִבְנוֹ בְּשֵׁם אָחִיו כְּלָל. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {לה} וְאִם כָּנַס. דַּעַת הָרַשְׁבָּ"א שֶׁאֲפִלּוּ לֹא כָּנַס בְּנִשּׂוּאִין אֶלָּא שֶׁקִּדֵּשׁ אֵין מוֹצִיאִין מִתַּחַת יָדוֹ, שֶׁכָּל הַצְּרִיכָה גֵּט מוֹצִיאִין קָרִינַן בֵּיהּ, וְאֵין מוֹצִיאִין בְּדִיעֲבַד. וְיֵשׁ חוֹלְקִין: {לו} אֵין מוֹצִיאִין. דְּבִרְנָנָה לֹא מַפְקִי אִשָּׁה מִתּוּתֵי בַּעֲלָהּ דִּכְתִיב דְּרָכֶיהָ דַּרְכֵי נֹעַם כוּ', וְלָאו דַּוְקָא רְנָנָה אֶלָּא אֲפִלּוּ בָּא עַל הַשִּׁפְחָה וְעַל הַנָּכְרִית בְּוַדַּאי. וּבַתּוֹסֶפְתָּא קָתָנֵי לָהּ בְּהֶדְיָא. נִמּוּקֵי יוֹסֵף: {לז} כְּלוֹמַר שֶׁטּוֹעֲנִין עָלָיו דִּבְרֵי לַעַז. רַשִׁ"י: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם מצוה בגדול ליבם ואם קדם הקטן זכה כו': הנטען על השפחה ונשתחררה כו': זה לפי שנאמר והיה הבכור אשר תלד ר"ל אשר תלד אם המת ותלד במקום ילדה ובא העתיד במקום עבר. ונטען הוא החשוד ודין נטען על א"א כמו שאומר וזה אם הוא נטען עליה שהעידו עדים בדבר קרוב להיות כמו שראו אדם יוצא מביתה והיא חוגרת אזורה או שראו אדם שפירש מן המקום והיא עומדת מעל המטה וכל כיוצא בזה מן הדברים שנקראים דבר מכוער ה"ז לא ישאנה האדם ואם כנס לא יוציא ואם יצא קול בעיר כשאירע הדבר מכוער ורננו אנשי המדינה על זה יום וחצי דינו שיוציא אלא אם יהיו לו בנים ממנה שלא יוציא אע"פ שמרננין אנשי המדינה כדי שלא יוציא לעז על בניו ואם העידו עדים שראו דבר ערוה ראיה ברורה אם כנס יוציא אפילו יהיו לו בנים ממנה לפי שהעיקר אצלנו טמאה לבעל טמאה לבועל: (רמב"ם)

פרק ב - משנה ט

הַמֵּבִיא גֵט מִמְּדִינַת הַיָּם, וְאָמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם, לֹא יִשָּׂא אֶת אִשְׁתּוֹ. מֵת, הֲרַגְתִּיו, הֲרַגְנוּהוּ, לֹא יִשָּׂא אֶת אִשְׁתּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הֲרַגְתִּיו, לֹא תִנָּשֵׂא אִשְׁתּוֹ. הֲרַגְנוּהוּ, תִּנָּשֵׂא אִשְׁתּוֹ:

ר"ע מברטנורה הַמֵּבִיא גֵט מִמְּדִינַת הַיָּם. צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם. וְטַעְמָא מְפֹרָשׁ בְּגִטִּין, לְמַר מִשּׁוּם שֶׁאֵין בְּקִיאִין לִשְׁמָהּ, וּלְמַר שֶׁאֵין עֵדִים מְצוּיִין לְקַיְּמוֹ: לֹא יִשָּׂא אֶת אִשְׁתּוֹ. מִשּׁוּם דְּאַדִּבּוּרֵיהּ סָמְכִינַן {לח}: מֵת הֲרַגְתִּיו וְכוּ'. הוֹאִיל וְעַל עֵדוּתוֹ נִשֵּׂאת, אִיכָּא לְזוּת שְׂפָתַיִם, שֶׁמָּא עֵינָיו נָתַן בָּהּ וְהֵעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר עָלֶיהָ. אֲבָל תִּנָּשֵׂא לְאַחֵר, דְּאִשָּׁה נִשֵּׂאת בְּעֵד אֶחָד {לט}: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הֲרַגְתִּיו לֹא תִנָּשֵׂא אִשְׁתּוֹ. בְּעֵדוּתוֹ אֲפִלּוּ לְאַחֵר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא רָשָׁע, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה אַל תָּשֵׁת רָשָׁע עֵד. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּקַיְמָא לָן אֵין אָדָם מֵשִׂים עַצְמוֹ רָשָׁע, דְּאָדָם קָרוֹב אֵצֶל עַצְמוֹ. וּמְהֵימְנִינַן לֵיהּ שֶׁנֶּהֱרַג, אֲבָל לֹא מְהֵימְנִינַן לֵיהּ בְּמַאי דְּאָמַר שֶׁהוּא הֲרָגוֹ. וְהִלְכָּךְ אֲפִלּוּ כִּי אָמַר הֲרַגְתִּיו תִּנָּשֵׂא אִשְׁתּוֹ: הֲרַגְנוּהוּ תִּנָּשֵׂא אִשְׁתּוֹ. מְפֹרָשׁ בַּגְּמָרָא, בְּאוֹמֵר אֲנִי הָיִיתִי עִם הוֹרְגָיו {מ} אֲבָל אֲנִי לֹא הֲרַגְתִּיו: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {לח} וְאִם תֹּאמַר מַאי שְׁנָא מֵאוֹתָן נָשִׁים שֶׁאֵין נֶאֱמָנוֹת לוֹמַר מֵת בַּעֲלָהּ וְאַף עַל פִּי כֵן נֶאֱמָנוֹת לְהָבִיא אֶת גִּטָּהּ כוּ' מִשּׁוּם דְּאִיכָּא כְּתָבָא, יֵשׁ לוֹמַר דְּהָתָם כֵּיוָן דְּמִשּׁוּם אֵיבָה בִּלְחוּד הוּא דְּחָיְשִׁינַן לֹא מְעַיְלָא נַפְשָׁהּ לִשְׁקוּרֵי, כֵּיוָן דְּאֶפְשָׁר דְּאָתֵי בַּעֲלָהּ וּמַכְחִישׁ לָהּ חָיְשָׁה וּמִרְתְּתָה, אֲבָל הָכָא דְּחָיְשִׁינַן שֶׁמָּא יִצְרוֹ תְּקָפוֹ מְשַׁקֵּר וַדַּאי כֵּיוָן דַּעֲלֵיהּ סָמְכִינַן. נִמּוּקֵי יוֹסֵף: {לט} לְקַמָּן בְּרֵישׁ פֶּרֶק י', וְשָׁם מְפֹרָשׁ טַעֲמָא: {מ} דְּאַף עַל גַּב דְּאָמַר הֲרַגְנוּהוּ נַעֲשֶׂה כְּאוֹמֵר אֲנִי הָיִיתִי עִם הוֹרְגָיו. תּוֹסָפוֹת: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם המביא גט ממדינת הים כו': העיקר אצלנו אין אדם משים עצמו רשע לפיכך אם אמר הרגתיו תנשא [אשתו] לאחר אבל הוא לא ישאנה גזרה שכל מי שיחשוק א"א יהרוג בעלה וישאנה רבי יהודה אומר אדם משים עצמו רשע לפיכך אם אמר הרגתיו לא תנשא אשתו ואמרו הרגנוהו אינו ר"ל אני הייתי אחד מהרוצחים דהיינו הרגנוהו היינו הרגתיו אבל ר"ל אני הייתי עם הורגיו ואין הלכה כר"י: (רמב"ם)

פרק ב - משנה י

הֶחָכָם שֶׁאָסַר אֶת הָאִשָּׁה בְּנֶדֶר עַל בַּעְלָהּ, הֲרֵי זֶה לֹא יִשָּׂאֶנָּה. מֵאֲנָה, אוֹ שֶׁחָלְצָה בְפָנָיו, יִשָּׂאֶנָּה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בֵית דִּין. וְכֻלָּן שֶׁהָיוּ {מב} לָהֶם נָשִׁים, וָמֵתוּ {מג}, מֻתָּרוֹת לִנָּשֵׂא לָהֶם. וְכֻלָּן שֶׁנִּשְּׂאוּ לַאֲחֵרִים וְנִתְגָּרְשׁוּ אוֹ שֶׁנִּתְאַלְמְנוּ, מֻתָּרוֹת לִנָּשֵׂא לָהֶן. וְכֻלָּן מֻתָּרוֹת לִבְנֵיהֶם {מה} אוֹ לַאֲחֵיהֶן:

ר"ע מברטנורה בְּנֶדֶר. שֶׁנָּדְרָה הֲנָאָה מִבַּעֲלָהּ וְלֹא הֵפֵר לָהּ, וּבָאת לְחָכָם לְהַתִּיר לָהּ וְלֹא מָצָא פֶּתַח לַחֲרָטָה: לֹא יִשָּׂאֶנָּה. מִשּׁוּם חֲשָׁד: שֶׁהוּא בֵית דִּין. כְּלוֹמַר, מֵאוּן אוֹ חֲלִיצָה לֹא עָשָׂה חָכָם זֶה בִּיחִידִי, מִשּׁוּם דְּקַיְמָא לָן חֲלִיצָה וּמֵאוּנִים בִּשְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה {מא} לֹא חֲשִׁידֵי. אֲבָל הֶתֵּר נְדָרִים בְּיָחִיד מֻמְחֶה: וְכֻלָּן. הֶחָכָם וְהַמֵּבִיא גֵּט וְהַמֵּעִיד עַל הָאִשָּׁה לְהַשִּׂיאָהּ, דִּתְנַן בְּהוּ לֹא יִכְנֹס, אִם הָיוּ לָהֶן נָשִׁים בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה, וָמֵתוּ אַחַר כָּךְ, מֻתָּרוֹת לְהִנָּשֵׂא לָהֶם דְּהַשְׁתָּא לֵיכָּא חֲשָׁד: וְכֻלָּן. הַנָּשִׁים הַלָּלוּ: שֶׁנִּשְּׂאוּ לַאֲחֵרִים. כְּשֶׁאֲסָרָהּ הֶחָכָם אוֹ כְּשֶׁהֵעִיד הָעֵד שֶׁמֵּת בַּעֲלָהּ, וּמֵתוּ הַבְּעָלִים הַשְּׁנִיִּים: מֻתָּרוֹת לִנָּשֵׂא. לֶחָכָם וְלָעֵד {מד} וְלַמֵּבִיא גֵּט: וְכֻלָּן מֻתָּרוֹת לִבְנֵיהֶם וְלַאֲחֵיהֶן. שֶׁל אֵלּוּ הַמַּתִּירִים אוֹתָן. וְאֵינָן אֲסוּרוֹת אֶלָּא לָהֶם לְבַדָּם, דְּאֵין אָדָם חוֹטֵא בִּשְׁבִיל בְּנוֹ אוֹ בִּשְׁבִיל אָחִיו. וְכָל הָנֵי דְּאָמְרִינַן לֹא יִכְנֹס, אִם כָּנַס אֵינוֹ מוֹצִיא {מו}, חוּץ מֵהַנִּטְעָן עַל אֵשֶׁת אִישׁ, שֶׁאִם הוֹצִיאוּהָ בֵּית דִּין מִתַּחַת בַּעֲלָהּ בְּעֵדִים וּרְאָיָה בְּרוּרָה {מז}, אֲפִלּוּ אִם כָּנַס יוֹצִיא. וְאִם בָּאוּ עֵדֵי דָּבָר מְכֹעָר בִּלְבַד, כְּגוֹן שֶׁרָאוּ אָדָם יוֹצֵא וְהִיא חוֹגֶרֶת בְּסִנָּר אוֹ אָדָם יוֹצֵא וְהִיא עוֹמֶדֶת מֵעַל הַמִּטָּה וְכַיּוֹצֵא בָזֶה, אִם כָּנַס לֹא יוֹצִיא. וְאִם לְאַחַר שֶׁבָּאוּ עֵדֵי דָּבָר מְכֹעָר יָצָא קָלָא וְלֹא פָּסִיק, שֶׁעָמַד הַקּוֹל יוֹם וָחֵצִי, אִם כָּנַס יוֹצִיא, אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ לוֹ בָּנִים מִמֶּנָּה {מח}, שֶׁאָז אֵינוֹ מוֹצִיא כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא לַעַז עַל בָּנָיו: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {מא} בַּגְּמָרָא מְפָרֵשׁ דְּהָא דְּקָתָנֵי מִפְּנֵי שֶׁהוּא בֵּית דִּין, לֹא דִּתְלָתָא מְהֵימְנִי הָא תְּרֵי לֹא, דִּתְרֵי נַמִּי מְהֵימְנֵי, אֶלָּא אַשְׁמְעִינַן דְּאֵין מֵאוּן פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה, לַאֲפוֹקֵי מִמַּאן דְּאָמַר בְּפֶרֶק קַמָּא דְּסַנְהֶדְרִין מֵאוּן בִּשְׁנַיִם. וּלְפִי זֶה צָרִיךְ לוֹמַר בְּהָרַ"ב דְּקַיְמָא לָן כוּ' בִּשְׁלֹשָׁה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {מב} שֶׁהָיוּ כוּ'. דְּלֹא לִשָּׂא אֶת זוֹ נִתְכַּוֵּן. רַשִׁ"י: {מָג} וָמֵתוּ. דְּאִלּוּ נִתְגָּרְשׁוּ וְהַבְּעָלִים גָּרְמוּ הַגֵּרוּשִׁין אֲסוּרוֹת כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא: {מד} מְפָרֵשׁ בַּשַּׁ"ס דִּלְעֵד הַמֵּעִיד עַל בַּעֲלָהּ שֶׁמֵּת לֹא תִנָּשֵׂא אֶלָּא כְּשֶׁנִּתְגָּרְשָׁה, אֲבָל כִּי נִתְאַלְמְנָה קַיְמָא לָן דְּהַוְיָא קַטְלָנִית וַאֲסוּרָה לִנָּשֵׂא: {מה} לִבְנֵיהֶם. כָּל שֶׁכֵּן לַאֲבִיהֶן דְּמֻתָּרִים, דְּלֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא יִזְנֶה מַתִּיר זֶה עִמָּהּ מִשּׁוּם שֶׁהַבֵּן בּוֹשׁ מֵאָבִיו: {מו} וּבְעֵד אֶחָד שֶׁאָמַר מֵת צָרִיךְ לוֹמַר בְּהָיְתָה אוֹמֶרֶת בָּרִי לִי שֶׁמֵּת. דְּאִי לֹא תֵימָא הָכִי הִיא קַיֶּמֶת בְּאָשָׁם תָּלוּי שֶׁהֲרֵי סָפֵק הוּא לָהּ. גְּמָרָא כְּתֻבּוֹת דַּף כ"ב וּלְקַמָּן פֶּרֶק ט"ו מִשְׁנָה ה': {מז} דְּאָז נֶאֶסְרָה עַל הַבּוֹעֵל מִדְּאוֹרַיְתָא, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּכֻלְּהוּ, וְהַיְנוּ טַעֲמָא דְּאִם בָּאוּ עֵדֵי כִּעוּר בִּלְבַד שֶׁאִם כָּנַס לֹא יוֹצִיא, שֶׁלֹּא נֶאֶסְרָה לַבּוֹעֵל, וַאֲפִלּוּ בַּהֲדֵי קָלָא דְּלֹא פָסִיק: {מח} נִרְאִין דְּבָרָיו כְּדִבְרֵי הָרִי"ף וְהָרַמְבַּ"ם דְּבַנִּטְעָן קָאָמְרֵי, וְלֹא כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י דִּמְפָרֵשׁ שֶׁיֵּשׁ לָהּ בָּנִים מִבַּעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם החכם שאסר את האשה בנדר כו': וכולם שהיו להם נשים כו': אדם שהוא מומחה יכול להפר נדרים לבדו ויאסור לבדו ואמרו וכולם ר"ל כל אלו האנשים אשר נאמר בהן לא ישאנה מותר לאחיו או לאביו או לשאר קרוביו שישאנה שהעיקר אצלנו אין אדם חוטא ולא לו וכלם אם כנס לא יוציא חוץ מא"א על הצד שזכרנו במה שקדם: (רמב"ם)

פרק ג

פרק ג - משנה א

אַרְבָּעָה אַחִין {א}, שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת {ב}, וּמֵתוּ הַנְּשׂוּאִים אֶת הָאֲחָיוֹת, הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת. וְאִם קָדְמוּ וְכָנְסוּ, יוֹצִיאוּ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים יְקַיְּמוּ, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים יוֹצִיאוּ:

ר"ע מברטנורה אַרְבָּעָה אַחִין. חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת. דְּכֵיוָן דְּתַרְוַיְהוּ זְקוּקִין לְהַאי וּלְהַאי, קַמָּא דִּמְיַבֵּם פָּגַע בַּאֲחוֹת זְקוּקָתוֹ דְּהַוְיָא כְּאִשְׁתּוֹ {ג}: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים יְקַיְּמוּ וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים יוֹצִיאוּ. בַּגְּמָרָא מַפְּכִינַן לָהּ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים יוֹצִיאוּ וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים יְקַיְּמוּ. דִּבְכָל מָקוֹם בֵּית שַׁמַּאי לְחֻמְרָא וּבֵית הִלֵּל לְקֻלָּא חוּץ מֵהַמְּקוֹמוֹת הַיְדוּעִים מִקֻּלֵּי בֵּית שַׁמַּאי וּמֵחֻמְרֵי בֵּית הִלֵּל. וְהָכִי אָמְרִינַן בְּעָלְמָא, בֵּית שַׁמַּאי בִּמְקוֹם בֵּית הִלֵּל אֵינָהּ מִשְׁנָה, כְּלוֹמַר, כָּל הֵיכָא דְּאַשְׁכְּחָן בַּמִּשְׁנָה בֵּית שַׁמַּאי מְקִילִין, וּבֵית הִלֵּל הוּא שֶׁדַּרְכָּן לְהָקֵל וְנִמְצְאוּ עַתָּה בֵּית שַׁמַּאי עוֹמְדִים בִּמְקוֹם בֵּית הִלֵּל, אֵינָהּ מִשְׁנָה וּמְשַׁבַּשְׁתָּא הִיא וְצָרִיךְ לְהָפְכָהּ, אֶלָּא אִם כֵּן הִיא מֵהַמִּשְׁנָיוֹת הַיְּדוּעוֹת שֶׁהֵם מִקֻּלֵּי בֵּית שַׁמַּאי וּמֵחֻמְרֵי בֵּית הִלֵּל. וּבְמַסֶּכֶת עֵדֻיּוֹת מָנֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִקֻּלֵּי בֵּית שַׁמַּאי וּמֵחֻמְרֵי בֵּית הִלֵּל: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {א} אַרְבָּעָה אַחִין. לֹא מִבַּעְיָא שְׁלֹשָׁה אַחִין שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת וּמֵתוּ, דְּתַרְוַיְהוּ עֲלֵיהּ רַמְיָא וְזִקָּתוֹ חֲמוּרָה כוּ', אֶלָּא אֲפִלּוּ אַרְבַּע דְּנָפְלֵי קָמֵי תְּרֵי אַחֵי, דְּלֹא אַלִּימָא זִיקָתָא דְּקַמָּא דִּמְיַבֵּם, דְּמָצִינוּ לְמֵימַר הַאִיךְ הִיא דְרַמְיָא עֲלֵיהּ וַאֲחוֹתָהּ עַל אָחִיו, אֲפִלּוּ הָכִי אֲסִירֵי. רַשִׁ"י: {ב} שְׁתֵּי אֲחָיוֹת. אוֹ אִשָּׁה וּבִתָּהּ אוֹ אִשָּׁה וּבַת בִּתָּהּ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ. עִנְיַן הַדְּבָרִים שֶׁהֵם שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁהָאַחַת מֵהֶן עֶרְוָה עִם הָאַחֶרֶת וְאִי אֶפְשָׁר לִשָּׂא שְׁתֵּיהֶן מִשּׁוּם עֶרְוָה. הָרַמְבַּ"ם. וְנָקַט אֲחָיוֹת מִשּׁוּם דְּמִנַּיְהוּ יָלְפִינַן (עַיֵּן רֵישׁ פֶּרֶק קַמָּא בְּהָרַ"ב): {ג} וְלֵיכָּא לְמֵימַר דְּכִי חָלִיץ חַד לַחֲדָא דִּלְיַבֵּם אִידָךְ לְאִידָךְ, דְּכָל יְבָמָה שֶׁנֶּאֶסְרָה שָׁעָה אַחַת עַל יְבָמָהּ הֲרֵי הִיא כְּאֵשֶׁת אָח שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּנִים וַאֲסוּרָה לְעוֹלָם. וְלֹא דָּמֵי לְמִשְׁנָה ז' פֶּרֶק ב', דְּהָתָם לָאו יְבָמָה הִיא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם ארבעה אחין ב' מהן נשואין ב' אחיות כו': מן העקרים גם כן שנמשכין אחריהן בבות זאת המסכתא שכל זמן שנפלו שתי עריות לפני אחים הראויות להם הרי אלו חולצות ולא מתייבמות לפי שזיקת כל אח ואח נפלה על שתיהן והן כמו צרות ולפיכך אינן מתיבמות לפי שכל אחת מהן ראויה לאחד מן האחים ואמרו כאן יקיימו לדברי ב"ש אמנם אין זה דעת ב"ה והעיקר אצלנו ב"ש במקום ב"ה אינה משנה רצונו לומר כל זמן שתמצא ב"ש מקילין וב"ה מחמירין וזה הפך המפורסם מסברתם לפיכך תדע שהמשנה מוטעת ושהדבר מיוחס לבית שמאי אמנם הוא חוץ מן המקומות המנויין שהם מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל ולפיכך פסק ההלכה בכאן יקיימו: (רמב"ם)

פרק ג - משנה ב

הָיְתָה אַחַת {ד} מֵהֶן אֲסוּרָה עַל הָאֶחָד אִסּוּר עֶרְוָה, אָסוּר בָּהּ וּמֻתָּר בַּאֲחוֹתָהּ, וְהַשֵּׁנִי אָסוּר בִּשְׁתֵּיהֶן {ה} אִסּוּר מִצְוָה {ו} וְאִסּוּר קְדֻשָּׁה, חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:

ר"ע מברטנורה אִסּוּר עֶרְוָה. כְּגוֹן חֲמוֹתוֹ וְאֵם חֲמוֹתוֹ: וּמֻתָּר בַּאֲחוֹתָהּ. דְּלָאו אֲחוֹת זְקוּקָתוֹ הִיא, דְּעֶרְוָה לֹא רַמְיָא קַמֵּיהּ לְיִבּוּמֵי: אִסּוּר מִצְוָה. רַמְיָא קַמֵּיהּ מִדְּאוֹרַיְתָא, הִלְכָּךְ אָסוּר בַּאֲחוֹתָהּ, דַּאֲחוֹת זְקוּקָתוֹ הִיא: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ד} אַחַת כוּ'. בַּגְּמָרָא, הָא תָּנֵי חֲדָא זִמְנָא בְּמִשְׁנָה ג' פֶּרֶק ב' אֲחוֹתָהּ שֶׁהִיא יְבִמְתָּהּ כוּ', וּמְשָׁנֵי צְרִיכָא, דְּאִי מֵהָתָם מִשּׁוּם דְּלֵיכָּא לְמִגְזָר מִשּׁוּם שֵׁנִי, דְּהָתָם לֵיכָּא אֶלָּא חַד אַחָא, אֲבָל הָכָא דְּאִיכָּא לְמִגְזָר דִּלְמָא שֵׁנִי אָתֵי לְיִבּוּמֵי כְּאָחִיו אֵימָא לִגְזֹר, קָא מַשְׁמַע לָן. וְאִי מֵהָכָא, מִשּׁוּם דְּאִיכָּא שֵׁנִי וְלֹא מְיַבֵּם קָא מוּכָח דַּאֲחוֹת זְקוּקָתוֹ אֲסוּרָה וְלֹא אָתֵי לְמִשְׁרֵי בְּעָלְמָא, אֶלָּא יָדְעִינַן מִדְּהַאי מְיַבֵּם וְהַאי לֹא מְיַבֵּם דְּטַעֲמָא מִשּׁוּם דְּעֶרְוָה לֹא רַמְיָא קַמֵּיהּ, אֲבָל הֵיכָא דְּלֵיכָּא אֶלָּא חַד אַחָא אֵימָא לִגְזֹר דִּלְמָא אָתֵי לְמִשְׁרֵי אֲחוֹת זְקוּקָתוֹ בְּעָלְמָא, צְרִיכָא: {ה} אָסוּר בִּשְׁתֵּיהֶן. מוֹקֵי בַּגְּמָרָא כְּגוֹן דְּנָפְלָה הָךְ דְּאֵינָהּ חָמוֹת בְּרֵישָׁא, דְּכִי נָפְלָה הֶחָמוֹת בְּרֵישָׁא וְאָזַל חָתָן וְיִבֵּם הָךְ דְּאֵינָהּ חָמוֹת, הַוְיָא חָמוֹת לְגַבֵּי אִידָךְ יְבָמָה שֶׁהֻתְּרָה וְנֶאֶסְרָה וְחָזְרָה וְהֻתְּרָה, דְּתַחְזֹר לְהֶתֵּרָהּ הָרִאשׁוֹן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ו} אִסּוּר מִצְוָה. בַּגְּמָרָא הָא תָּנִינָא חֲדָא זִמְנָא בְּמִשְׁנָה ג' פֶּרֶק ב' אִסּוּר מִצְוָה כוּ'. וּמְשָׁנֵי הָתָם אִסּוּר מִצְוָה לְחוּדָא, הָכָא אִסּוּר מִצְוָה וַאֲחוֹתָהּ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אֲמִינָא מִשּׁוּם מִצְוָה עָבוּד רַבָּנָן שֶׁתִּתְקַיֵּם מִצְוַת יִבּוּם וְלֹא הֶעֱמִידוּ אִסּוּר זִקָּה דְּמִדִּבְרֵיהֶם לֶאֱסֹר אֶת אֲחוֹתָהּ הֵיכָא דְּהַוְיָא עָלָיו אִסּוּר מִצְוָה, קָא מַשְׁמַע לָן: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם היתה אחת מהן אסורה על האחד איסור ערוה כו': זה כולו מבואר לפי שכשאחת מהן ערוה אין זיקה נופלת על הערוה ואינה ראויה לו ולפיכך ייבם אחותה: (רמב"ם)

פרק ג - משנה ג

הָיְתָה אַחַת {ז} מֵהֶן אֲסוּרָה עַל זֶה אִסּוּר עֶרְוָה, וְהַשְּׁנִיָּה אֲסוּרָה עַל זֶה אִסּוּר עֶרְוָה, הָאֲסוּרָה לָזֶה מֻתֶּרֶת לָזֶה, וְהָאֲסוּרָה לָזֶה מֻתֶּרֶת לָזֶה. וְזוֹ {ח} הִיא שֶׁאָמְרוּ, אֲחוֹתָהּ כְּשֶׁהִיא יְבִמְתָּהּ, אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת:

ר"ע מברטנורה אֲחוֹתָהּ כְּשֶׁהִיא יְבִמְתָּהּ. אֲחוֹתָהּ שֶׁל עֶרְוָה כְּשֶׁהִיא יְבִמְתָּהּ אֵשֶׁת אֲחִי בַּעֲלָהּ, כְּשֶׁנּוֹפֶלֶת עִמָּהּ לְיִבּוּם: אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת. דְּלָאו אֲחוֹת זְקוּקָתוֹ הִיא, דְּעֶרְוָה לֹא רַמְיָא קַמֵּיהּ: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ז} אַחַת. בַּגְּמָרָא הָא תוּ לָמָּה לִי הַיְנוּ הַךְ מַה לִּי לְחַד מַה לִּי לִתְרֵי. צְרִיכָא. דְּאִי אַשְׁמוֹעִינַן הָתָם מִשּׁוּם דְּאִיכָּא שֵׁנִי דְּמוּכָח, אֲבָל הָכָא דְּלֵיכָּא שֵׁנִי דְּקָמוּכָח שֶׁהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן מִתְיַבְּמוֹת וְאָתוּ לְמִשְׁרֵי אֲחוֹת זְקוּקָה, וְאֵימָא לֹא לְיַבְּמָן, קָא מַשְׁמַע לָן. וְאִי אַשְׁמוֹעִינַן הָכָא אַדְּרַבָּא תַּרְוַיְהוּ מוֹכְחֵי אַהֲדָדֵי שֶׁזֶּה לֹא יוּכַל לִשָּׂא אֶת הָאַחֶרֶת, וְכֵן זֶה, מוּכָח מִלְּתָא שֶׁזּוֹ אֲסוּרָה עַל זֶה וְזוֹ עַל זֶה, לְפִיכָךְ לֵיכָּא אֲחוֹת זְקוּקָה, אֲבָל אִידָךְ לֹא, צְרִיכָא: {ח} וְזוֹ כוּ'. גְּמָרָא זוֹ לְמִעוּטֵי אִסּוּר מִצְוָה לָזֶה וְאִסּוּר מִצְוָה לָזֶה. וּצְרִיכָא, דְּמַהוּ דְּתֵימָא כִּי לֹא אָמְרִינַן אוֹקֵי אִסּוּר מִצְוָה בִּמְקוֹם אִסּוּר עֶרְוָה לְהִתְיַבֵּם אֲחוֹתָהּ הֵיכָא דְּאֵין אִסּוּר מִצְוָה אֶלָּא בָּאַחַת וְלַשֵּׁנִי שְׁתֵּיהֶן זְקוּקוֹת, דְּאִיכָּא לְמִגְזָר מִשּׁוּם שֵׁנִי, אֲבָל הֵיכָא דְּלֵיכָּא לְמִגְזָר מִשּׁוּם שֵׁנִי אֵימָא לְהַאי אוֹקִימְנָא אִסּוּר מִצְוָה בִּמְקוֹם אִסּוּר עֶרְוָה, וְכֵן לְהַאי וְלִיַבְּמוּ, קָא מַשְׁמַע לָן. וְאָתֵי נַמִּי שַׁפִּיר דְּלֹא תָּנֵי וְזוֹ כוּ' בְּמַתְנִיתִין דִּלְעֵיל, דְּאִם כֵּן לֹא אָתֵי לְמִעוּטֵי מִידֵי דְּאִסּוּר מִצְוָה בְּהֶדְיָא קָתָנֵי לָהּ הָתָם. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם היתה אחת מהן אסורה על זה איסור ערוה כו': זאת היא המשנה אשר רמז אליה בפרק הקודם לזה (הלכה ג): (רמב"ם)

פרק ג - משנה ד

שְׁלֹשָׁה אַחִין, שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, אוֹ אִשָּׁה וּבִתָּהּ {ט}, אוֹ אִשָּׁה וּבַת בִּתָּהּ, אוֹ אִשָּׁה וּבַת בְּנָהּ, הֲרֵי {י} אֵלּוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. הָיְתָה אַחַת {יב} מֵהֶן אֲסוּרָה עָלָיו אִסּוּר עֶרְוָה, אָסוּר בָּהּ וּמֻתָּר בַּאֲחוֹתָהּ. אִסּוּר מִצְוָה אוֹ אִסּוּר קְדֻשָּׁה, חוֹלְצוֹת {יג} וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת:

ר"ע מברטנורה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. טַעֲמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא יח) וְאִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ לֹא תִקַּח לִצְרֹר, בְּשָׁעָה שֶׁנַּעֲשׂוּ צָרוֹת זוֹ לָזוֹ {יא}, כְּגוֹן הָכָא שֶׁשְּׁתֵּיהֶן זְקוּקוֹת לוֹ לְיִבּוּם, לֹא יְהֵא לְךָ לִקּוּחִין לֹא בָזוֹ וְלֹא בָזוֹ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ט} אִשָּׁה וּבִתָּהּ. דְּהָנֵי שְׁכִיחַ טְפֵי שֶׁיִּהְיוּ נְשׂוּאוֹת לִשְׁנֵי אַחִין מִבִּתּוֹ וּבַת בִּתּוֹ הַשְּׁנוּיוֹת בַּתְּחִלָּה בְּרֵישׁ מְכִילְתִּין, לְהָכִי נַקְטִינְהוּ, וְהוּא הַדִּין לְכָל הָעֲרָיוֹת. וְהָא דְּפָרִישׁ לְהוּ תַּנָּא הָכָא נִרְאֶה לִי דְּמִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן נַקְטֵיהּ, דְּלֹא תֵימָא דַּוְקָא בְּאִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ פָּלֵיג דְּמִינָהּ יָלִיף וּבִשְׁאָר עֲרָיוֹת מוֹדֶה, דְּכֻלָּהּ מַתְנִיתִין מִשּׁוּם דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן נָקְטָה: {י} הֲרֵי כוּ'. דִּסְבִירָא לֵיהּ יֵשׁ זִקָּה, לְפִיכָךְ חוֹלְצוֹת מִדְּאוֹרַיְתָא וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת מִדְּרַבָּנָן. נִמּוּקֵי יוֹסֵף: {יא} הַיְנוּ כְּשֶׁנָּפְלוּ לִפְנֵי אָח אֶחָד, דְּנַעֲשׂוּ צָרוֹת, דִּכְשֶׁנָּפְלוּ לִפְנֵי שְׁנֵי יְבָמִין לֹא פָּלֵיג, וְהַיְנוּ טַעֲמָא דְּלֹא פָּלֵיג בְּאַרְבָּעָה אַחִין לְעֵיל. תּוֹסָפוֹת וְהָרַמְבַּ"ם: {יב} אַחַת כוּ'. מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא דְּמִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן קָתָנֵי לָהּ דְּמַהוּ דְּתֵימָא הוֹאִיל וּסְבִירָא לֵיהּ דְּזִקָּה דְּאוֹרַיְתָא לִגְזֹר בְּאַחַת מֵהֶן עֶרְוָה מִשּׁוּם אֲחָיוֹת דְּעָלְמָא וְלֹא לְיַבֵּם לַאֲחוֹתָהּ שֶׁל הָעֶרְוָה, קָא מַשְׁמַע לָן: {יג} חוֹלְצוֹת. פָּרֵיךְ בַּגְּמָרָא הָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן דְּזִקָּה דְּאוֹרַיְתָא וְלִפְטֹר בְּלֹא חֲלִיצָה כוּ', וּמְשָׁנִי גְּזֵרָה מִשּׁוּם דְּהַאי אִסּוּר מִצְוָה דְּעָלְמָא שֶׁאֵינָהּ אֲחוֹת עֶרְוָה, דְּאָתוּ לִפְטֹר נַמִּי בְּלֹא חֲלִיצָה, שֶׁיֹּאמְרוּ דְּאִסּוּר מִצְוָה הֲוֵי כְּעֶרְוָה וְיוֹצֵאת בְּלֹא חֲלִיצָה, וּבַאֲחוֹתָהּ דְּאִסּוּר מִצְוָה נַמִּי גָּזְרוּ לַחְלֹץ. וְאַף עַל גַּב דִּבְעֶרְוָה לֹא גָּזְרוּ מִשּׁוּם אֲחוֹתָהּ, שָׁאנֵי עֶרְוָה דְּכֻלֵּי עָלְמָא גְמִירֵי לָהּ וְיָדְעוּ דְּלֹא רַמְיָא קַמֵּיהּ, וַאֲחוֹתָהּ לָאו אֲחוֹת זְקוּקָתוֹ הִיא וְלֹא אָתֵי לְמִשְׁרֵי בְּעָלְמָא, אֲבָל עֶרְוָה דְּנַעֲשׂוֹת צָרוֹת לְרַבִּי שִׁמְעוֹן לָאו כֻּלֵּי עָלְמָא גְּמִירֵי לַהּ וְאִי אַתְיָא וּמַפְּקָא בְּלֹא חֲלִיצָה אָתֵי נַמִּי לְמֵיפָק אֲחוֹתָהּ שֶׁהוּא אִסּוּר מִצְוָה בְּלֹא חֲלִיצָה וְנָפֵיק מִינָהּ חוּרְבָא לְאִסּוּר מִצְוָה דְּעָלְמָא: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם ר' שמעון פוטר מן החליצה ומן היבום אחר שנפלו לפני אחד אחר נעשו צרות זו לזו ואין הלכה כר' שמעון. (רמב"ם)

פרק ג - משנה ה

שְׁלֹשָׁה אַחִין, שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְאֶחָד מֻפְנֶה, מֵת אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת, וְעָשָׂה בָהּ מֻפְנֶה מַאֲמָר, וְאַחַר כָּךְ מֵת אָחִיו הַשֵּׁנִי, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ, וְהַלָּה תֵצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְגֵט וּבַחֲלִיצָה, וְאֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה. זוֹ הִיא {יז} שֶׁאָמְרוּ, אוֹי לוֹ {יח} עַל אִשְׁתּוֹ וְאוֹי לוֹ עַל אֵשֶׁת אָחִיו:

ר"ע מברטנורה וְאֶחָד מֻפְנֶה. בְּלֹא אִשָּׁה {יד}: אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ. דְּקָסָבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי בַּעֲלַת מַאֲמָר הִיא חֲשׁוּבָה כִּכְנוּסָה {טו}, וּכְשֶׁנָּפְלָה אֲחוֹתָהּ לְאַחַר כֵּן לֹא מִתְּסְרָה מִשּׁוּם אֲחוֹת זְקוּקָה: וְהַלָּה תֵצֵא. אַף מִן הַחֲלִיצָה {טז}, מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה: מוֹצִיא אִשְׁתּוֹ בְגֵט. דְּלֹא אַלִּים מַאֲמָר לְשַׁוְיָהּ כִּכְנוּסָה, וְזוֹ אוֹסַרְתָּהּ מִשּׁוּם אֲחוֹת זְקוּקָה. וּצְרִיכָה גֵּט מִפְּנֵי הַמַּאֲמָר דַּהֲוֵי קִדּוּשִׁין בְּמִקְצָת וְלֹא פָּקְעֵי קִדּוּשִׁין בְּלֹא גֵּט, וּצְרִיכָה חֲלִיצָה דְּהוֹאִיל וְלֹא הֲוֵי מַאֲמָר קִדּוּשִׁין גְּמוּרִין עֲדַיִן זְקוּקָתוֹ הִיא וּצְרִיכָה חֲלִיצָה לְזִקָּתָהּ. וּבְרֵישָׁא יָהֵיב לָהּ גִּטָּא, וַהֲדַר חָלִיץ לָהּ. וְכֵן הֲלָכָה: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יד} וְהוּא הַדִּין בְּנָשׂוּי נָכְרִית, אֶלָּא לְאַשְׁמוֹעִינַן דְּסַגִּי לֵיהּ נַמִּי בְּמֻפְנֶה, דְּאִלּוּ בְּמַתְנִיתִין אַחֲרִינָא לֹא סַגִּי לֵיהּ בְּמֻפְנֶה. נִמּוּקֵי יוֹסֵף: {טו} וּלְשׁוֹן רַשִׁ"י כִּכְנוּסָה דַּמְיָא. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת דִּלְבֵית שַׁמַּאי אֲפִלּוּ מִדְּאוֹרַיְתָא: {טז} לְפִי שֶׁהַמַּאֲמָר דּוֹחֶה לַאֲחוֹתָהּ דְּחִיָּה גְּמוּרָה. וְהָנֵי מִילֵי בִּיבָמָה דְּחַזְיָא לְכֻלְּהוּ מִילֵי דִּיבָמָה, לְהִתְיַבֵּם וְלַחְלֹץ, כִּי הָכָא, הִלְכָּךְ חַזְיָא לְמִקְצָתַיְהוּ לְמַאֲמָר לִדְחוֹת אֲחוֹתָהּ דְּחִיָּה גְמוּרָה, אֲבָל בְּרֵישׁ פִּרְקִין דְּקֹדֶם שֶׁיַּעֲשֶׂה מַאֲמָר כְּבָר נָפְלוּ שְׁתֵּיהֶן וְלֹא חַזְיָן לְכֻלְּהוּ מִילֵי דִּיבָמָה, דְּהָא לֹא מָצֵי לְיִבּוּמֵי, הִלְכָּךְ לְמִקְצָתָהּ לְמַאֲמָר נַמִּי לֹא חַזְיָא שֶׁתִּדְחֶה אֶת אֲחוֹתָהּ דְּחִיָּה גְּמוּרָה, וּמִשּׁוּם הָכִי תְּנַן הָתָם בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים יְקַיְּמוּ דַּוְקָא בְּדִיעֲבַד, אֲבָל לְכַתְּחִלָּה לֹא מָצֵי חַד לַעֲשׂוֹת מַאֲמָר וְתִדָּחֶה אֲחוֹתָהּ וְהַלָּה יַכְנִיסֶנָּה, מִשּׁוּם דְּלֹא חַזְיָא לְכֻלְּהוּ לֹא חַזְיָא לְמִקְצָתָהּ, כַּמְּפֹרָשׁ בַּגְּמָרָא: {יז} זוֹ הִיא כוּ'. לְמַעֵט הַךְ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דִּבְמִשְׁנָה ז' פֶּרֶק י"ג דְּקָאָמַר נַמִּי אוֹי לוֹ כוּ', אֶלָּא אִי כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל אִי כְּרַבִּי מֵאִיר דִּפְלִיגֵי הָתָם. גְּמָרָא: {יח} אוֹי לוֹ כוּ'. כְּלוֹמַר רָאוּי לוֹ לְהִצְטַעֵר שֶׁהִפְסִיד אִשְׁתּוֹ בְּלֹא פְּשִׁיעָתוֹ, וּמִשּׁוּם הָכִי בִּשְׁאָר דּוּכְתֵי בְּפֶרֶק ד' וּבְפֶרֶק י"ד דְּתָנֵי נַמִּי תֵּצֵא אִשְׁתּוֹ כוּ' לֹא קָתָנֵי אוֹי לוֹ, מִשּׁוּם דִּבְהַנְהוּ אִיהוּ דְּאַפְסִיד אֲנַפְשֵׁיהּ דְּפָשַׁע שֶׁהִכְנִיס עַצְמוֹ בְּסָפֵק. תּוֹסָפוֹת: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם שלשה אחים שנים נשואין שתי אחיות ואחד כו': מופנה הוא מי שאין לו אשה וב"ה אומרים אין הקדושין אצלה גמורים עד שישאנה ותדחה אחותה משום אחות אשה ומה שחייב שיחלוץ ויתן גט לפי שהיבמה אינה מותרת לשאר בני אדם אלא בגט ובחליצה והחליצה לא תתיר קשר הקדושין ואמנם יתיר הגט קשר הקדושין ולפיכך נותן גט וחולץ והנכון יותר שיתן גט תחלה ואח"כ יחלוץ לפי שאמר בגט ובחליצה: (רמב"ם)

פרק ג - משנה ו

שְׁלֹשָׁה אַחִין, שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְאֶחָד נָשׂוּי נָכְרִית, מֵת אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת, וְכָנַס נָשׂוּי נָכְרִית אֶת אִשְׁתּוֹ, וָמֵת, הָרִאשׁוֹנָה {יט} יוֹצְאָה מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה, וּשְׁנִיָּה מִשּׁוּם צָרָתָהּ. עָשָׂה בָהּ מַאֲמָר, וָמֵת, נָכְרִית חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. שְׁלֹשָׁה אַחִים, שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְאֶחָד נָשׂוּי נָכְרִית, מֵת הַנָּשׂוּי נָכְרִית, וְכָנַס אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת אֶת אִשְׁתּוֹ, וָמֵת, הָרִאשׁוֹנָה {כא} יוֹצְאָה מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה, וּשְׁנִיָּה מִשּׁוּם צָרָתָהּ. עָשָׂה בָהּ מַאֲמָר, וָמֵת, נָכְרִית חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:

ר"ע מברטנורה נָכְרִית. שֶׁאֵינָהּ קְרוֹבָה לֹא לְזוֹ וְלֹא לְזוֹ: נָכְרִית חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. הוּא הַדִּין אַף עַל גַּב דְּלֹא עָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר, וָמֵת, נָכְרִית מִחְלַץ חָלְצָה יִבּוּמֵי לֹא מְיַבְּמָהּ, דְּהַוְיָא לָהּ צָרַת אֲחוֹת אִשָּׁה בְּזִקָּה. וְהַאי דְּקָתָנֵי מַאֲמָר, לַאֲפוֹקֵי מִדְּבֵית שַׁמַּאי דְּאָמְרֵי מַאֲמָר קוֹנֶה קִנְיָן גָּמוּר וַאֲפִלּוּ חֲלִיצָה נַמִּי לֹא תִּבָּעֵי, קָא מַשְׁמַע לָן דִּצְרִיכָה חֲלִיצָה {כ}: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יט} הָרִאשׁוֹנָה. לַנְּפִילָה. רַשִׁ"י: {כ} וְתָמְהוּ הַתּוֹסָפוֹת דַּהֲרֵי כְּבָר תָּנֵי לַאֲפוֹקֵי מִבֵּית שַׁמַּאי, וְיֵשׁ לוֹמַר דְּאִי לָאו מִשְׁנָה יְתֵרָה הֲוָה דַּיְקִינַן מַתְנִיתִין כְּפַשְׁטָא דְּמַשְׁמַע דַּוְקָא עָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר: {כא} הָרִאשׁוֹנָה. לַנִּשּׂוּאִין. רַשִׁ"י. וְהַתּוֹסָפוֹת גָּרְסוּ הַשְּׁנִיָּה: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם שלשה אחים שנים מהם נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית מת אחד מבעלי אחיות כו': זה מבואר היטב ואמנם הביא זאת המשנה ואף על פי שהיא מבוארת לפי שהיא מוקדמת במשא ומתן ואחרונה בחבור ור"ל באמרו נכרית בכל אלו המשניות הבאות בזה הענין נכרית שאין לה קורבה עם האחרות: (רמב"ם)

פרק ג - משנה ז

שְׁלֹשָׁה אַחִים, שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְאֶחָד נָשׂוּי נָכְרִית, מֵת אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת, וְכָנַס נָשׂוּי נָכְרִית אֶת אִשְׁתּוֹ, וּמֵתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל שֵׁנִי, וְאַחַר כָּךְ מֵת נָשׂוּי נָכְרִית, הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עָלָיו עוֹלָמִית, הוֹאִיל וְנֶאֶסְרָה עָלָיו שָׁעָה אֶחָת. שְׁלֹשָׁה אַחִים, שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְאֶחָד נָשׂוּי נָכְרִית, גֵּרֵשׁ אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת אֶת אִשְׁתּוֹ, וּמֵת {כג} נָשׂוּי נָכְרִית, וּכְנָסָהּ הַמְּגָרֵשׁ, וָמֵת, זוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ, וְכֻלָּן שֶׁמֵּתוּ אוֹ נִתְגָּרְשׁוּ, צָרוֹתֵיהֶן מֻתָּרוֹת:

ר"ע מברטנורה שָׁעָה אֶחָת. בִּנְפִילָה רִאשׁוֹנָה כְּשֶׁנָּפְלָה מֵאָחִיו הָרִאשׁוֹן, שֶׁאָז הָיְתָה אִשְׁתּוֹ קַיֶּמֶת וְהָיְתָה זֹאת אֲסוּרָה עָלָיו כְּאֵשֶׁת אָח שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּנִים. וְצָרָתָהּ הַנָּכְרִית לֹא אִתְפָּרֵשׁ דִּינָהּ, וּמִסְתַּבְּרָא דְּחוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת {כב}: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {כב} וּמֵהָרַמְבַּ"ם לָמַד כֵּן, שֶׁכָּתַב לְפִי שֶׁאֲנִי מְסֻפָּק אִם אֲסוּרָה מִשּׁוּם עֶרְוָה וְתִהְיֶה צָרָתָהּ פְּטוּרָה מִן הַחֲלִיצָה כוּ' אוֹ אֲסוּרָה עָלָיו מִדְּרַבָּנָן כוּ' וְהִיא כְּמוֹ שְׁנִיָּה וְצָרַת שְׁנִיָּה אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת, וּלְפִיכָךְ תַּחְלֹץ לְהַחְמִיר. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב. וּבְחִבּוּרוֹ חָזַר בּוֹ וּפָסַק בִּפְשִׁיטוּת דְּהִיא וְצָרָתָהּ פְּטוּרוֹת מִן הַחֲלִיצָה כוּ', וְהוּא מְבֹאָר בַּגְּמָרָא דְּכָל יְבָמָה שֶׁאֵינִי קוֹרֵא בָהּ בִּשְׁעַת נְפִילָה כוּ' הֲרֵי הִיא כְּאֵשֶׁת אָח שֶׁיֵּשׁ לָהּ בָּנִים, וְכֵן כָּתְבוּ כָּל הַפּוֹסְקִים לַהֲלָכָה מְרֻוַּחַת. תּוֹסָפוֹת חֲדָשִׁים: {כג} גֵּרֵשׁ כוּ' וּמֵת כוּ'. וְקָשֶׁה, דִּבְרֵישׁ פֶּרֶק א' תְּנַן וְכֻלָּן שֶׁגֵּרְשׁוּ מֻתָּרִין, וְאִלּוּ הָכָא טַעֲמָא שֶׁגֵּרֵשׁ וְאַחַר כָּךְ מֵת נָשׂוּי נָכְרִית, אֲבָל מֵת וְאַחַר כָּךְ גֵּרֵשׁ לֹא הֻתְּרָה לְפִי שֶׁקֹּדֶם שֶׁגֵּרְשָׁהּ הָיְתָה זְקוּקָה לִשְׁנֵי אֶחָיו נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת וַהֲוָה לֵיהּ צָרַת אֲחוֹת אִשָּׁה בְּזִקָּה וְהִלְכָּךְ אֲסוּרָה עָלָיו עוֹלָמִית. וְתֵרֵץ הָרִי"ף דְּהָתָם גַּבֵּי עֶרְוָה כְּגוֹן דְּגֵרְשָׁהּ מִקַּמֵּי דְּנָפְלָה לָהּ קַמֵּי יְבָמָהּ מַהֲנֵי בָהּ גֵּרוּשִׁין, דְּכִי נָפְלָה צָרָה קַמֵּי יָבָם בְּהֶתֵּרָא נָפְלָה קַמֵּיהּ, אֲבָל הָכָא גַּבֵּי נָכְרִית כֵּיוָן דְּבִשְׁעַת נְפִילָה בְּאִסּוּר זִקָּה נָפְלָה קַמֵּיהּ לֹא מַהֲנֵי בָהּ גֵּרוּשִׁין וְלֹא מִידֵי. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת וְאִם תֹּאמַר וְהַאֵיךְ כְּנָסָהּ הַמְּגָרֵשׁ, וְהָא הֲוָה לֵיהּ צָרַת אֲחוֹת אִשָּׁה בְּזִקָּה, וְיֵשׁ לוֹמַר דְּלֹא חָשַׁב צָרַת אֲחוֹת אִשָּׁה בְּזִקָּה אֶלָּא כְּשֶׁמֵּת אָחִיו וְנָפְלוּ שְׁתֵּיהֶן לְפָנָיו, אֲבָל כְּשֶׁחַי לֹא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב שֶׁהֵבִיא דֵּעוֹת הַפּוֹסְקִים אִי בָּעִינַן כְּנָסָהּ דַּוְקָא אוֹ אֲפִלּוּ לֹא כְּנָסָהּ: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם שלשה אחים שנים מהם נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית מת הנשוי נכרית כו': זה מבואר גם כן:

שלשה אחים שנים מהם נשואין ב' אחיות כו': הטעם מפני שהיתה אחות אשתו ונפלה לפניו ליבום ואשתו קיימת וכבר נתבאר שהיא אסורה עולמית אבל צרתה ר"ל נכרית לא מצינו בה דין בגמ' ולא דבר לאחד מן הגאונים והדין אצלי בה שהיא חולצת ולא מתייבמת לפי שאני מסופק אם אסורה משום ערוה ותהיה צרתה פטורה מן החליצה ומן הייבום או אסורה עליו מדרבנן שאמרו הואיל ונאסרה עליו שעה אחת נאסרה עליו עולמית והיא כמו שנייה וצרת שנייה או חולצת או מתייבמת ולפיכך תחלוץ להחמיר:

שלשה אחים שנים מהן נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית גרש אחד מבעלי אחיות כו': אמרו זו היא שאמרו ר"ל שזאת המשנה ג"כ נכללת בזה העיקר: (רמב"ם)

פרק ג - משנה ח

וְכֻלָּן שֶׁהָיוּ בָהֶן קִדּוּשִׁין אוֹ גֵרוּשִׁין בְּסָפֵק, הֲרֵי אֵלּוּ צָרוֹת, חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת. כֵּיצַד סְפֵק קִדּוּשִׁין, זָרַק לָהּ קִדּוּשִׁין, סָפֵק קָרוֹב לוֹ סָפֵק קָרוֹב לָהּ, זֶהוּ סְפֵק קִדּוּשִׁין {כה}. סְפֵק גֵּרוּשִׁין {כו}, כָּתַב בִּכְתַב יָדוֹ וְאֵין עָלָיו עֵדִים, יֵשׁ עָלָיו עֵדִים וְאֵין בּוֹ זְמָן, יֶשׁ בּוֹ זְמָן וְאֵין בּוֹ אֶלָּא עֵד אֶחָד, זֶהוּ סְפֵק גֵּרוּשִׁין:

ר"ע מברטנורה וְכֻלָּן. חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה עֲרָיוֹת, שֶׁהָיוּ בָּהֶן לְאָחִיו קִדּוּשֵׁי סָפֵק אוֹ גֵּרוּשֵׁי סָפֵק, דְּהַוְיָא סְפֵק צָרַת עֶרְוָה: חוֹלֶצֶת. וְלֹא מִפְטְרָה בְּלֹא כְּלוּם, דְּדִלְמָא לָאו צָרַת עֶרְוָה הִיא: סָפֵק קָרוֹב לוֹ. שֶׁהָיוּ שְׁמֹנֶה אַמּוֹת מְצֻמְצָמוֹת בֵּינֵיהֶן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים {כד}, וְאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל אָדָם קוֹנוֹת לוֹ שָׁם, וּזְרָקוֹ סָפֵק בְּאַרְבַּע אַמּוֹתָיו סָפֵק בְּאַרְבַּע אַמּוֹתֶיהָ: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {כד} לְמַאי דְּפֵרֵשׁ הָרַ"ב בְּמִשְׁנָה ד' פֶּרֶק א' דְּבָבָא מְצִיעָא דְּאַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים (וְעַיֵּן פֶּרֶק ד' דְּפֵאָה מִשְׁנָה ג' בְּהָרַ"ב) לֹא תַּקִּינוּ הָא דְּקָאָמַר הָכָא בִּרְשׁוּת הָרַבִּים לָאו דַּוְקָא אֶלָּא בְּסִמְטָא אוֹ בְּצִדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים וְקָרוּ לֵיהּ רְשׁוּת הָרַבִּים לְפִי שֶׁאֵינוֹ רְשׁוּת הַיָּחִיד. הָרַ"ן: {כה} זֶהוּ כוּ'. לְמִעוּטֵי זְמָן, דְּלֵיכָּא בְּקִדּוּשִׁין כַּמְּבֹאָר בַּגְּמָרָא. וּמְסַפְּקָא לְרִ"י כָּתַב בִּכְתַב יָדוֹ וְאֵין עָלָיו עֵדִים אִי מַהֲנֵי בְּקִדּוּשִׁין אוֹ לֹא, דְּכֵיוָן דְּאֵין צָרִיךְ זְמָן מַה לָּנוּ אִם אֵין עָלָיו עֵדִים. תּוֹסָפוֹת: {כו} גֵּרוּשִׁין כוּ'. הָנֵי גִטִּין פְּסוּלִים הֵם, וְאִם נִשֵּׂאת הַוָּלָד כָּשֵׁר כְּדִתְנַן בְּמִשְׁנָה ד' פֶּרֶק ט' דְּגִטִּין, וְהַיְנוּ טַעֲמָא דְּחוֹלֶצֶת צָרָתָהּ, כֵּיוָן דְּגִטָּא הוּא, דְּאִם נִשֵּׂאת הַוָּלָד כָּשֵׁר וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת כֵּיוָן דְּלָאו גִּטָּא מְעַלְיָא הוּא, הִלְכָּךְ אִי שָׁרֵית לֵיהּ אָמְרֵי אֱינָשֵׁי צָרַת עֶרְוָה מִתְיַבֶּמֶת. וְסָפֵק גֵּרוּשִׁין דְּקָתָנֵי לָאו דַּוְקָא, דְּהָא וַדַּאי כָּשֵׁר מִדְּאוֹרַיְתָא וּפָסוּל וַדַּאי מִדְּרַבָּנָן. נִמּוּקֵי יוֹסֵף. וְזֶהוּ דְּגֵרוּשִׁין לָאו דַּוְקָא דְּלֹא אָתֵי לְמִעוּטֵי מִידֵי דְּכָל שֶׁיֵּשׁ בְּקִדּוּשִׁין יֵשׁ בְּגֵרוּשִׁין, אֶלָּא אַגַּב קִדּוּשִׁין נָקַט. גְּמָרָא: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם וכולן שהיו בהן קדושין או גירושין בספק כו': אמרו וכולם ר"ל כל העריות שהיו להן קדושין או גרושין בספק צרות חולצות ולא מתייבמות וכל זמן שקדש אחיו אשה בספק ומת מתייבמת ממה נפשך ואם גירש אחיו אשה בספק ומת היא כמו כן חולצת ולא מתייבמת ומכללי ספק גירושין שיזרוק לה גט ספק קרוב לה ספק קרוב לו והוא שיהיו שניהם בחצר שאינה שלהן כמו שנבאר: (רמב"ם)

פרק ג - משנה ט

שְׁלֹשָׁה אַחִין נְשׂוּאִין {כז} שָׁלֹשׁ נָכְרִיוֹת, וּמֵת אַחַד מֵהֶן, וְעָשָׂה בָהּ הַשֵּׁנִי מַאֲמָר, וָמֵת, הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת, שֶׁנֶאֱמַר (דברים כה), וּמֵת אַחַד מֵהֶם יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ, שֶׁעָלֶיהָ זִקַּת יָבָם אֶחָד, וְלֹא שֶׁעָלֶיהָ זִקַּת שְׁנֵי יְבָמִין. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מְיַבֵּם לְאֵיזוֹ שֶׁיִּרְצֶה, וְחוֹלֵץ לַשְּׁנִיָּה. שְׁנֵי אַחִין נְשׂוּאִין לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וּמֵת אַחַד מֵהֶן, וְאַחַר כָּךְ מֵתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל שֵׁנִי, הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עָלָיו עוֹלָמִית, הוֹאִיל וְנֶאֶסְרָה עָלָיו שָׁעָה אֶחָת:

ר"ע מברטנורה זִקַּת שְׁנֵי יְבָמִין. דְּכָל זְמַן שֶׁלֹּא כְּנָסָהּ זֶה עֲדַיִן זִקַּת רִאשׁוֹן עָלָיו, וְנִתּוֹסְפָה עָלָיו זִקַּת שֵׁנִי בִּשְׁבִיל הַמַּאֲמָר, וּכְשֶׁמֵּת נוֹתְרוּ עָלֶיהָ זִקַּת שְׁנֵי יְבָמִין: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר וְכוּ'. דְּקָסָבַר מְסַפְּקָא לָן אִי מַאֲמָר קוֹנֶה לְגַמְרֵי אוֹ לֹא קָנֵי כְּלָל, לְכָךְ מְיַבֵּם לְאֵיזוֹ שֶׁיִּרְצֶה, דְּאִי מַאֲמָר קָנֵי לֹא הֲוֵי עֲלָהּ אֶלָּא זִקַּת שֵׁנִי, וְאִי מַאֲמָר לֹא קָנִי לֹא הֲוֵי עֲלָהּ אֶלָּא זִקַּת הָרִאשׁוֹן: וְחוֹלֵץ לַשְּׁנִיָּה. דַּחֲדָא לֹא מְפַטְּרָהּ בְּבִיאַת אִידָךְ, דְּדִלְמָא מַאֲמָר לֹא קָנֵי וַהֲווֹ שְׁתֵּי יְבָמוֹת הַבָּאוֹת מִשְּׁנֵי בָּתִּים. וְיִבּוּמֵי תַּרְוַיְהוּ לֹא, דְּדִלְמָא מַאֲמָר קָנֵי וַהֲווֹ שְׁתֵּי יְבָמוֹת הַבָּאוֹת מִבַּיִת אֶחָד. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. וְאַף עַל גַּב דְּאָמְרִינַן בְּמַתְנִיתִין דְּזִיקַת שְׁנֵי יְבָמִין דְּאוֹרַיְתָא מִקְּרָא דִּיבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ, בַּגְּמָרָא מוּכָח דְּזִיקַת שְׁנֵי יְבָמִין דְּרַבָּנָן הִיא, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֹאמְרוּ שְׁתֵּי יְבָמוֹת הַבָּאוֹת מִבַּיִת אֶחָד מִתְיַבְּמוֹת {כח}: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {כז} נְשׂוּאִין. הֲוָה מָצֵי לְמִנְקַט וְאֶחָד מֻפְנֶה. תּוֹסָפוֹת: {כח} דִּתְנַן בְּמִשְׁנָה י"ח פֶּרֶק ד' דְּאַחַת פּוֹטֶרֶת כֻּלָּן, וְאִי שָׁרֵית לֵיהּ הֲוָה אֲמִינָא לַחְלֹץ לְבַעֲלַת זִקַּת שְׁנֵי יְבָמִין וּלְיַבֵּם לְאִידָךְ, חָיְשִׁינַן דִּלְמָא בִּשְׁתֵּי יְבָמוֹת הַבָּאוֹת מִבַּיִת אֶחָד אָתֵי נַמִּי לַחְלֹץ בְּרֵישָׁא וְהָדַר לְיִבּוּמֵי, וְהָא קָאֵי עֲלֵהּ בְּלֹא יִבְנֶה, כֵּיוָן שֶׁלֹּא בָּנָה שׁוּב לֹא יִבְנֶה. גְּמָרָא: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם שלשה אחין נשואין שלש נכריות ומת אחד מהן ועשה בה השני מאמר ומת כו': טעם זה אינו ממה שנאמר יבמה יבא עליה עד שיהא איסור דאורייתא אבל הוא מדרבנן גזרה שמא יאמרו שתי יבמות הבאות מבית אחד מתייבמות ואילו ייבם לשתיהן או חלץ לאחת מהן וייבם השניה יאמרו שזה ג"כ מותר בשתי יבמות הבאות מבית אחד. ואין הלכה כר"ש:

שני אחין נשואין שתי אחיות ומת אחד מהן כו': דין זאת המשנה נקדם אצל בעלי המשנה קודם הלכה השביעית מזה הפרק ואיחרה בחבור אע"פ שלא היה צריך אליה אחר כן: (רמב"ם)

פרק ג - משנה י

שְׁנַיִם שֶׁקִדְּשׁוּ שְׁתֵּי נָשִׁים, וּבִשְׁעַת כְּנִיסָתָן לַחֻפָּה הֶחֱלִיפוּ {כט} אֶת שֶׁל זֶה לָזֶה, וְאֶת שֶׁל זֶה לָזֶה, הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִים מִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ. הָיוּ אַחִין, מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָח. וְאִם הָיוּ אֲחָיוֹת, מִשּׁוּם אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ. וְאִם הָיוּ נִדּוֹת, מִשּׁוּם נִדָּה. וּמַפְרִישִׁין אוֹתָן שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, שֶׁמָּא מְעֻבָּרוֹת הֵן. וְאִם הָיוּ קְטַנּוֹת שֶׁאֵינָן רְאוּיוֹת לֵילֵד, מַחֲזִירִין אוֹתָן מִיָּד. וְאִם הָיוּ כֹהֲנוֹת, נִפְסְלוּ מִן הַתְּרוּמָה:

ר"ע מברטנורה הָיוּ אַחִין. אַף מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָח וְכוּ'. אַף עַל גַּב דְּקַיְמָא לָן אֵין אִסּוּר חָל עַל אִסּוּר, אִית לֵיהּ לְהַאי תַּנָּא דִּבְאִסּוּר כּוֹלֵל וְאִסּוּר מוֹסִיף וְאִסּוּר בַּת אַחַת כִּי הָכָא {ל}, אִסּוּר חָל עַל אִסּוּר, וְחַיָּב לְהָבִיא קָרְבָּן עַל כָּל אִסּוּר וְאִסּוּר: וּמַפְרִישִׁין אוֹתָן. שֶׁלֹּא לַחֲזֹר לְבַעֲלֵיהֶן: שֶׁמָּא מְעֻבָּרוֹת הֵן. וְהַוְּלָדוֹת מַמְזֵרִים, וּבָעִינַן הַבְחָנָה בֵּין זֶרַע כָּשֵׁר לְזֶרַע פָּסוּל, שֶׁלֹּא יִתְלוּ הָעֻבָּרִים בְּבַעֲלֵיהֶן: וְאִם הָיוּ כֹהֲנוֹת. בְּנוֹת כֹּהֲנִים {לא}: נִפְסְלוּ מִתְּרוּמָה. מִלֶּאֱכֹל בִּתְרוּמַת בֵּית אָבִיהָ אֲפִלּוּ אַחַר מִיתַת בַּעֲלָהּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֶנְסָה: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {כט} הֶחֱלִיפוּ. בַּגְּמָרָא תָּנֵי הֻחְלְפוּ. דְּאִי לֹא תֵימָא הָכִי, הָא דִתְנַן שֶׁמָּא מְעֻבָּרוֹת הֵן, הָא לָאו הָכִי שַׁרְיָן, וְאִי בְּמֵזִיד מִי שַׁרְיָא: {ל} לְשׁוֹן רַשִׁ"י, כְּשֶׁקִּדֵּשׁ רְאוּבֵן אֶת רָחֵל תְּחִלָּה נֶאֶסְרָה עַל שִׁמְעוֹן מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָח וְאֵשֶׁת אִישׁ, הַיְנוּ בַּת אַחַת. חָזַר שִׁמְעוֹן וְקִדֵּשׁ לֵאָה, מִגּוֹ דְּאָסְרוּ לֵיהּ הָנָךְ קִדּוּשִׁין בְּכֻלְּהוּ שְׁאָר אַחְוָתָא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה, אָסְרֵי לֵיהּ נַמִּי בְּאֵשֶׁת אָחִיו מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה, וְאַף עַל גַּב דַּאֲסוּרָה עֲלֵיהּ וְקַיְמָא, הַיְנוּ אִסּוּר כּוֹלֵל, וַעֲדַיִן רָחֵל זוֹ מֻתֶּרֶת לִרְאוּבֵן בַּעֲלָהּ. פֵּרְסָה נִדָּה, מִגּוֹ דְּאִתּוֹסַף אִסּוּר עֲלַהּ לְגַבֵּי בַּעֲלָהּ מִשּׁוּם נִדָּה, אִתּוֹסַף בָּהּ נַמִּי אִסּוּר לְגַבֵּי שִׁמְעוֹן, וַהֲרֵי אִסּוּר מוֹסִיף. עַד כָּאן. וְכֵן נֶאֶסְרָה לֵאָה עַל רְאוּבֵן כְּשֶׁקִּדְּשָׁהּ שִׁמְעוֹן, בְּאִסּוּר אֵשֶׁת אָח וְאֵשֶׁת אִישׁ, אַף עַל גַּב דַּאֲסוּרָה עֲלֵיהּ וְקַיְמָא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה, מִגּוֹ דְּאִתּוֹסַף בָּהּ אִסּוּר אֵשֶׁת אִישׁ לְכֻלֵּי עָלְמָא וְאִסּוּר אֵשֶׁת אָח לְגַבֵּי שְׁאָר אַחִים, אִתּוֹסַף בָּהּ נַמִּי לְגַבֵּי רְאוּבֵן: {לא} כְּלוֹמַר וּנְשׂוּאוֹת לְיִשְׂרָאֵל, דְּהַשְׁתָּא לֹא מַהֲנֵי זְנוּת דְּאֹנֶס לְאוֹסְרָהּ עַל בַּעֲלָהּ, אֲפִלּוּ הָכִי נִפְסְלוּ מִן הַתְּרוּמָה לְאַחַר מִיתַת בַּעֲלָהּ, וְכֵן לִנָּשֵׂא לְכֹהֵן: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם שנים שקידשו שתי נשים כו': טעם היותו כולל יחד אלו האסורין לפי שהן שוגגין ולפיכך יביאו קרבן על כל אחת מאלו העריות אע"פ שהעיקר אצלנו אין איסור חל על איסור סברתנו שיתחייב באיסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור בת אחת ובאלו השלשה עקרים יתחייב קרבנות הרבה ועוד נבאר אלו העקרים כולם בפ"ג (הלכה ה) מכריתות וטעם היותם פסולות מן הכהונה לפי שנבעלו בעילת זנות (ולפי) [אפילו] שהן שוגגין נפסלו מן הכהונה אפילו היו ישראליות לפי שהעיקר אצלנו אשת ישראל שנאנסה אע"פ שהיא מותרת לבעלה פסולה מן הכהונה ואמרו בכאן אם היו כהנות נפסלו מן התרומה בארוהו אם היו כהנות נשואות לישראל נפסלו מן התרומה ר"ל שזאת הכהנת לא תאכל בתרומה לעולם ואפילו גרשה זה הישראלי לפי שהיא זונה: (רמב"ם)

פרק ד

פרק ד - משנה א

הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ, וְנִמְצֵאת {א} מְעֻבֶּרֶת וְיָלָדָה, בִּזְמַן שֶׁהַוָּלָד שֶׁל קְיָמָא, הוּא מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו, וְלֹא פְסָלָהּ מִן הַכְּהֻנָּה. אֵין הַוָּלָד שֶׁל קְיָמָא, הוּא אָסוּר {ב} בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא אֲסוּרָה בִקְרוֹבָיו, וּפְסָלָהּ מִן הַכְּהֻנָּה:

ר"ע מברטנורה הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ. הוּא מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ. דְּלָאו חֲלִיצָה הִיא, דְּהָא לֹא בַּעְיָא חֲלִיצָה. וּקְרוֹבוֹת וּקְרוֹבִים דְּמַתְנִיתִין הַיְנוּ הָנָךְ דְּנֶאֱסָרוֹת עַל הָאִישׁ מֵחֲמַת אִשְׁתּוֹ וּקְרוֹבִים הַנֶּאֱסָרִים עַל אִשָּׁה מֵחֲמַת בַּעֲלָהּ: אִם אֵין הַוָּלָד שֶׁל קְיָמָא. שֶׁהוּא נֵפֶל: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {א} וְנִמְצֵאת. לֹא בָּעֵי לְמֵימַר הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ מְעֻבֶּרֶת, מִשּׁוּם דְּלָאו אֹרַח אַרְעָא, וְכָל שֶׁכֵּן בַּסֵּיפָא דְּהַכּוֹנֵס שֶׁהוּא רָשָׁע אִי מַכְנִיס לְאֵשֶׁת אָחִיו מְעֻבֶּרֶת, דְּרֻבָּן יוֹלְדוֹת וָלָד שֶׁל קַיָּמָא. נִמּוּקֵי יוֹסֵף: {ב} אָסוּר. אַף עַל גַּב דִּתְנַן לְקַמָּן מִשְׁנָה י' דְּלֹא תַחְלֹץ עַד שֶׁיְּהֵא לָהּ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, וְהָכָא בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים כֵּיוָן שֶׁנִּמְצֵאת מְעֻבֶּרֶת קָתָנֵי, מִכָּל מָקוֹם בְּדִיעֲבַד הֲוֵי חֲלִיצָה. תּוֹסָפוֹת: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת כו': זה מבואר לפי שאם יהיה הולד של קיימא איגלאי מילתא שזאת החליצה אינה צריכה והיא כאילו לא היתה כלל: (רמב"ם)

פרק ד - משנה ב

הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ, וְנִמְצֵאת מְעֻבֶּרֶת וְיָלָדָה, בִּזְמַן שֶׁהַוָּלָד שֶׁל קְיָמָא, יוֹצִיא וְחַיָּבִין בַּקָּרְבָּן. וְאִם אֵין הַוָּלָד שֶׁל קְיָמָא, יְקַיֵּם. סָפֵק בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן, סָפֵק בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן, יוֹצִיא וְהַוָּלָד כָּשֵׁר, וְחַיָּבִין בְּאָשָׁם תָּלוּי {ג}:

ר"ע מברטנורה וְחַיָּבִין בַּקָּרְבָּן. שֶׁבָּעַל אֵשֶׁת אָח שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם מִצְוָה. וְהַוָּלָד כָּשֵׁר מִמַּה נַּפְשָׁךְ: וְחַיָּבִין אָשָׁם תָּלוּי. שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת, חַיָּבִין עַל לֹא הוֹדַע שֶׁלּוֹ אָשָׁם תָּלוּי: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ג} וְחַיָּבִין כוּ'. אַף עַל גַּב דְּלֹא אִקְבַּע אִסּוּרָא וְאֶפְשָׁר שֶׁאֵין כָּאן אִסּוּר כְּלָל אֲבָל בְּפֶרֶק ד' דִּכְרִיתוּת מְפָרֵשׁ הָרַ"ב דְּבָעִינַן דַּוְקָא דְּאִקְבַּע אִסּוּרָא: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת כו': העיקר אצלנו כל שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת חייבין על לא הודע שלו אשם תלוי אבל לדמיון הספק שיתחייב עליו אשם תלוי מחלוקת יתבאר בכריתות (פ"ד הלכה א) ואחר ידיעת אותם העקרים יתבאר שפסק הלכה הוא שאינו חייב כאן אשם תלוי וכל כיוצא בזה הספק: (רמב"ם)

פרק ד - משנה ג

שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁנָּפְלוּ לָהּ נְכָסִים, מוֹדִים בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל שֶׁמּוֹכֶרֶת, וְנוֹתֶנֶת, וְקַיָּם. מֵתָה, מַה יַּעֲשׂוּ בִכְתֻבָּתָהּ וּבַנְּכָסִים הַנִּכְנָסִים וְיוֹצְאִין עִמָּהּ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יַחֲלֹקוּ יוֹרְשֵׁי {ז} הַבַּעַל עִם יוֹרְשֵׁי הָאָב {ח}. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, נְכָסִים בְּחֶזְקָתָן, כְּתֻבָּה בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל, נְכָסִים הַנִּכְנָסִים וְיוֹצְאִים עִמָּהּ בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הָאָב:

ר"ע מברטנורה שׁוֹמֶרֶת יָבָם. שֶׁהִיא מַמְתֶּנֶת וּמְצַפָּה {ד} לְיָבָם: שֶׁנָּפְלוּ לָהּ נְכָסִים. מִבֵּית אָבִיהָ: מַה יַּעֲשׂוּ בִכְתֻבָּתָהּ. מָנֶה וּמָאתַיִם וְתוֹסֶפֶת וּנְדוּנְיָא שֶׁהִכְנִיסָה לוֹ וְקִבֵּל עָלָיו אַחֲרָיוּת {ה}: וּבַנְּכָסִים הַנִּכְנָסִים וְיוֹצְאִים. נִכְסֵי מְלוֹג, שֶׁכְּשֶׁהִיא נִכְנֶסֶת נִכְנָסִין עִמָּהּ וּכְשֶׁיּוֹצֵאת מִבַּעֲלָהּ יוֹצְאִין עִמָּהּ: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים יַחֲלֹקוּ יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל עִם יוֹרְשֵׁי הָאָב. דְּסָפֵק נְשׂוּאָה הִיא {ו}, וְזוֹכֶה הַיָּבָם בַּחֲצִי יְרֻשָּׁתָהּ מִסָּפֵק, שֶׁהַבַּעַל יוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, וְזֶה שֶׁסָּפֵק נְשׂוּאָה הִיא אֶצְלוֹ זוֹכֶה בְפַלְגָּא: נְכָסִים בְּחֶזְקָתָן. נִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל, בְּחֶזְקָתָן. וְלֹא פֵּרְשׁוּ בֵּית הִלֵּל אִי בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הָאִשָּׁה שֶׁהָיוּ הַנְּכָסִים שֶׁלָּהּ, אִי בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל שֶׁאַחֲרָיוּתָם עָלָיו {ט}. וּלְעִנְיַן דִּינָא יַחֲלֹקוּ אֲפִלּוּ לְדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ד} כְּמוֹ וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר: {ה} וְהֵן נִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל, וְנִקְרָאִין כְּתֻבָּה מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּתוּבִין בָּהּ. נִמּוּקֵי יוֹסֵף: {ו} מוֹקֵי בַּגְּמָרָא דְּסֵיפָא מַיְרֵי בְּעָשָׂה בָהּ מַאֲמָר, וְלֹא אָמְרֵי בֵּית שַׁמַּאי בְּמִשְׁנָה ה' לְעֵיל אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ כוּ' אֶלָּא מִשּׁוּם דְּסָבְרֵי דְּמַאֲמָר עוֹשֶׂה וַדַּאי אֲרוּסָה לִדְחוֹת בַּצָּרָה, וּמִיהוּ לֹא כְּוַדַּאי נְשׂוּאָה מַשְׁוֵי לָהּ לְמִקְנֵי יָבָם יְרֻשָּׁה אֶלָּא כְּסָפֵק נְשׂוּאָה, וְיַחְלֹקוּ. וְדַוְקָא מֵתָה, אֲבָל מֵחַיִּים לֹא, אַף עַל גַּב דְּעָבוּד בָּהּ מַאֲמָר, מִשּׁוּם דְּמֵחַיִּים אִיהוּ וַדַּאי וְאִינְהוּ סָפֵק. וּמִכָּל מָקוֹם רֵישָׁא לֹא מוֹקֵי בְּעָבִיד מַאֲמָר, דְּלֹא אַלִּים וַדַּאי שֶׁלָּהּ לִמְכֹּר לְכַתְּחִלָּה. תּוֹסָפוֹת. וּמִכָּל מָקוֹם לְבֵית הִלֵּל לֹא נָפְקָא מִנָּהּ מִידֵי בֵּין עָבַד מַאֲמָר אוֹ לֹא עָבַד: {ז} יוֹרְשֵׁי כוּ'. דַּיְקִינַן בַּגְּמָרָא דְּלֹא אָמְרוּ בֵּית שַׁמַּאי יַחֲלֹקוּ אֶלָּא בַּנְּכָסִים הַנִּכְנָסִים וְיוֹצְאִים עִמָּהּ, מִדְּקָתָנֵי יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל עִם יוֹרְשֵׁי הָאָב וְלֹא קָתָנֵי לְהֶפֶךְ, וְהָכִי קָאָמַר מַה יַּעֲשׂוּ בִּכְתֻבָּתָהּ, וְשָׁבְקָהּ עַד שֶׁפֵּרֵשׁ דִּינָא בְּדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל, וְהוּא הַדִּין לְבֵית שַׁמַּאי דְּלֹא פְּלִיגֵי בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל בְּנִכְסֵי מְלוֹג בִּלְבַד: {ח} יוֹרְשֵׁי הָאָב. שֶׁמֵּאָבִיהָ בָּאוּ לָהּ. וְהָא דְּלֹא קָתָנֵי יוֹרְשֵׁי הָאִשָּׁה כִּדְקָתָנֵי בְּפֶרֶק מִי שֶׁמֵּת, מִשּׁוּם דְּהָכָא אֵין יָדוּעַ אִם הַיָּבָם יוֹרְשָׁהּ אוֹ בְּנֵי מִשְׁפַּחְתָּהּ. נִמּוּקֵי יוֹסֵף: {ט} וְלֹא קַשְׁיָא אִם כֵּן לִיתְנִי לְהוּ בַּהֲדֵי נִכְסֵי מְלוֹג דְּלֹא שָׁווּ לְהוּ מַמָּשׁ, דְּנִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל אַחֲרָיוּתָן עַל הַבַּעַל, מַה שֶּׁאֵין כֵּן נִכְסֵי מְלוֹג, וּמִשּׁוּם הָכִי נַמִּי לֹא יָדְעֵי אִי בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל קָאָמַר. וְלֹא קַשְׁיָא דְּאִם כֵּן לִתְנֵי בְּהֶדְיָא כְּתֻבָּה, דְּלֹא הֻשְׁווּ לִכְתֻבָּה, דְּנִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל הִיא הֱבִיאָתָם מִבֵּיתָהּ, אֲבָל מָנֶה וּמָאתַיִם הוּא נוֹתֵן. תּוֹסָפוֹת: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם שומרת יבם שנפלו לה נכסים כו': מה שאמרו ב"ה נכסים בחזקתם כונתם בנכסי צאן ברזל וכתובה היא מנה מאתים עם התוספת שהוסיף הבעל ונכסים הנכנסים ויוצאים הם נכסי מלוג ונכסי צאן ברזל הם הנכסים שהכניסה לבעלה בנדוניא ומקבלם עליו בחוב כמו שיתבאר אחר כן ונכסי מלוג הפחת והתוספת שלה. ומה שאמרו ב"ה בנכסי צאן ברזל בחזקתם לא ביארו בחזקת מי אם בחזקת הבעל או בחזקת האשה. ופסק ההלכה בנכסי צאן ברזל שיחלוקו ואפילו לדעת בית הלל: (רמב"ם)

פרק ד - משנה ד

כְּנָסָהּ {י}, הֲרֵי הִיא כְאִשְׁתּוֹ לְכָל דָּבָר, וּבִלְבַד {יא} שֶׁתְּהֵא כְתֻבָּתָהּ עַל נִכְסֵי בַעְלָהּ הָרִאשׁוֹן:

ר"ע מברטנורה כְּאִשְׁתּוֹ לְכָל דָּבָר. שֶׁמְּגָרְשָׁהּ בְּגֵט וְלֹא בַּעְיָא חֲלִיצָה, וּמַחְזִירָהּ כְּשֶׁיִּרְצֶה וְלֹא מִתְּסְרָא עֲלֵיהּ: עַל נִכְסֵי בַעְלָהּ הָרִאשׁוֹן. שֶׁיִּהְיוּ קַרְקָעוֹת שֶׁל בַּעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן אַחֲרָאִין וְעַרְבָאִין עַל כְּתֻבָּתָהּ. וְאִי לֵית לָהּ כְּתֻבָּה מִבַּעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן כּוֹתֵב לָהּ הַיָּבָם כְּתֻבָּה עַל נְכָסָיו, וְהִיא מָנֶה בִּלְבַד {יב}: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {י} כְּנָסָהּ. שֶׁבָּא עָלֶיהָ כְּדִכְתִיב יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ. נִמּוּקֵי יוֹסֵף: {יא} וּבִלְבַד כוּ'. כְּלוֹמַר וּבִלְבַד לָעִנְיָן הַזֶּה אֵינָהּ כְּאִשְׁתּוֹ, שֶׁאֵין כְּתֻבָּתָהּ עַל נְכָסָיו אֶלָּא עַל נִכְסֵי בַּעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן. וּבַגְּמָרָא. מַאי טַעֲמָא, אִשָּׁה הִקְנוּ לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם: {יב} וְכֵן כָּתְבוּ הַטּוּר וְהָרַמְבַּ"ם. וּבָזֶה נִסְתַּלֵּק מַה שֶּׁהִקְשׁוּ הַתּוֹסָפוֹת מַה מַּרְוִיחַ הַיָּבָם בְּכָךְ כֵּיוָן דְּאִי לֵית לָהּ מֵרִאשׁוֹן תְּקִּינוּ לָהּ מִשֵּׁנִי. וּלְפֵרוּשָׁם לֹא קַשְׁיָא, דְּמַתְנִיתִין סְתָמָא קָתָנֵי, וּמִן הַסְּתָם הִיא אַלְמָנָה מִן הַנִּשּׂוּאִין. אֲבָל וַדַּאי הֵיכָא דַּהֲוָה שׁוֹמֶרֶת יָבָם מִן הָאֵרוּסִין וַדַּאי דְּאִית לָהּ מָאתַיִם כְּדִתְנַן מִשְׁנָה ב' פֶּרֶק א' דִּכְתֻבּוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר כו': אמרו כאשתו לכל דבר ר"ל שיכול לגרשה ולהחזירה תדיר כאשתו. ואמרו כתובתה על נכסי בעלה הראשון ענינו שיהיה קרקע בעלה עומד תחת שיעבוד כתובתה ואם אין לה כתובה מראשון יכתוב לה היבם כתובה על כל פנים והוא מנה בלבד: (רמב"ם)

פרק ד - משנה ה

מִצְוָה בַגָּדוֹל לְיַבֵּם. לֹא רָצָה {יג}, מְהַלְּכִין עַל כָּל הָאַחִין. לֹא רָצוּ, חוֹזְרִין אֵצֶל גָּדוֹל וְאוֹמְרִים לוֹ, עָלֶיךָ מִצְוָה, אוֹ חֲלֹץ אוֹ יַבֵּם:

ר"ע מברטנורה מִצְוָה בַגָּדוֹל לְיַבֵּם. כִּדְיָלְפִינַן מִוְּהָיָה הַבְּכוֹר: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יג} לֹא רָצָה. מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא לֹא רָצָה לְיַבֵּם אֶלָּא לַחְלֹץ, הוֹלְכִים עַל כָּל הָאַחִין כוּ', דְּנוֹחַ לָנוּ בַּיִּבּוּם שֶׁל הַקָּטָן מֵחֲלִיצַת הַגָּדוֹל. וְקָטָן הַיְנוּ קָטָן שֶׁבָּאַחִים, וְאֵינוֹ פָּחוֹת מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד וְהֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. נִמּוּקֵי יוֹסֵף: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם אין פירוש (רמב"ם)

פרק ד - משנה ו

תָּלָה בַקָּטָן עַד שֶׁיַּגְדִּיל {יד}, אוֹ בַגָּדוֹל עַד שֶׁיָּבֹא מִמְּדִינַת הַיָּם, אוֹ בַחֵרֵשׁ, אוֹ בַשּׁוֹטֶה, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, אֶלָּא אוֹמְרִים לוֹ, עָלֶיךָ מִצְוָה, אוֹ חֲלֹץ אוֹ יַבֵּם:

ר"ע מברטנורה וּבַגָּדוֹל. שֶׁהָיָה גְּדוֹל הָאַחִים בִּמְדִינַת הַיָּם, וְתָלָה גְּדוֹל הָאַחִין שֶׁלְּפָנֵינוּ בּוֹ לוֹמַר הַמְתִּינוּ לוֹ, שֶׁהוּא גָּדוֹל מִמֶּנִּי: וּבַחֵרֵשׁ וּבַשּׁוֹטֶה. עַד שֶׁיַּבְרִיאוּ. אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ: עָלֶיךָ מִצְוָה. אַף עַל פִּי שֶׁאָחִיךָ שֶׁבִּמְדִינַת הַיָּם הוּא גָּדוֹל מִמְּךָ, כֵּיוָן שֶׁאַתָּה גְּדוֹל הָאַחִין שֶׁלְּפָנֵינוּ עָלֶיךָ מִצְוָה, דְּשִׁהוּיֵי מִצְוָה לֹא מַשְׁהִינַן: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יד} תָּלָה כוּ'. וְנִמָּלֵךְ בּוֹ וְאִם לֹא יִרְצֶה אֲנִי אֲיַבֵּם אוֹ אֶחְלֹץ. הָרַמְבַּ"ם: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם ר"ל באמרו בחרש ובשוטה שמא יאמר המתינו לזה החרש או לזה השוטה עד שיבריאו אין שומעין לו: (רמב"ם)

פרק ד - משנה ז

הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ, הֲרֵי הוּא כְאֶחָד מִן הָאַחִין לַנַּחֲלָה. וְאִם יֶשׁ שָׁם אָב {טו}, נְכָסִים שֶׁל אָב. הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ, זָכָה בַנְּכָסִים שֶׁל אָחִיו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, אִם יֶשׁ שָׁם אָב, נְכָסִים שֶׁל אָב. הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ, הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא אֲסוּרָה בִקְרוֹבָיו. הוּא אָסוּר בְּאִמָּהּ, וּבְאֵם אִמָּהּ, וּבְאֵם אָבִיהָ, וּבְבִתָּהּ, וּבְבַת בִּתָּהּ, וּבְבַת בְּנָהּ, וּבַאֲחוֹתָהּ בִּזְמַן שֶׁהִיא קַיֶּמֶת. וְהָאַחִין מֻתָּרִין. וְהִיא אֲסוּרָה בְאָבִיו, וּבַאֲבִי אָבִיו {טז}, וּבִבְנוֹ, וּבְבֶן בְּנוֹ, בְּאָחִיו, וּבְבֶן אָחִיו. מֻתָּר אָדָם בִּקְרוֹבַת צָרַת חֲלוּצָתוֹ, וְאָסוּר בְּצָרַת קְרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ:

ר"ע מברטנורה הֲרֵי הוּא כְאֶחָד מִן הָאַחִין. וְלֹא הִפְסִיד חֶלְקוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁחָלַץ. דְּסָלְקָא דַּעְתָּךְ אֲמִינָא לִקְנְסֵיהּ הוֹאִיל וְהִפְסִידָהּ מִיִּבּוּם, שֶׁפְּסָלָהּ עַל הָאַחִים: זָכָה בְּנִכְסֵי אָחִיו. וַאֲפִלּוּ גֵּרְשָׁהּ לְמָחָר, דְּיָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו אָמַר רַחֲמָנָא, וַהֲרֵי קָם: נְכָסִים שֶׁל אָב. דִּכְתִיב וְהָיָה הַבְּכוֹר, מַה בְּכוֹר אֵין לוֹ בְּחַיֵּי הָאָב, אַף יָבָם אֵין לוֹ בְּחַיֵּי הָאָב. וְאֵין כֵּן הֲלָכָה, אֶלָּא הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ זָכָה בְּנִכְסֵי אָחִיו וַאֲפִלּוּ בִּמְקוֹם אָב: אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ. כְּאִלּוּ הִיא אִשְׁתּוֹ, וְכָל קְרוֹבוֹת הַנֶּאֱסָרוֹת מֵחֲמַת אִשָּׁה גְּמוּרָה אֲסוּרוֹת מִדְּרַבָּנָן בַּחֲלוּצָה: בִּזְמַן שֶׁהִיא קַיֶּמֶת. אַאֲחוֹתָהּ קָאֵי וְלֹא אַשְּׁאָר עֲרָיוֹת: מֻתָּר אָדָם בִּקְרוֹבַת צָרַת חֲלוּצָתוֹ. וְלֹא אָמְרִינַן צָרָה כַּחֲלוּצָה שֶׁיְּהֵא אָסוּר בַּאֲחוֹת צָרַת חֲלוּצָתוֹ כְּמוֹ שֶׁהוּא אָסוּר בַּאֲחוֹת חֲלוּצָתוֹ: וְאָסוּר בְּצָרַת קְרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ. רְאוּבֵן חָלַץ לְלֵאָה, וְרָחֵל נְשׂוּאָה לְנָכְרִי {יז} וְלָהּ צָרָה, וּמֵת הַנָּכְרִי, אֲסוּרָה אוֹתָהּ צָרָה לִרְאוּבֵן. וְטַעְמָא הֲוֵי, שֶׁבִּזְמַן שֶׁלֵּאָה חוֹלֶצֶת, מוֹלִיכָה רָחֵל אֲחוֹתָהּ עִמָּהּ לְבֵית דִּין, וְכֻלֵּי עָלְמָא לֹא יָדְעֵי לְהֵי מִנַּיהוּ חָלִיץ, וְאִיכָּא דְּסָבְרֵי דִּלְרָחֵל חָלִיץ, וְכִי נָסִיב צָרַת רָחֵל דְּהַיְנוּ צָרַת קְרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ אָמְרֵי צָרַת חֲלוּצָתוֹ נָסִיב, דְּאִינְהוּ סָבְרֵי שֶׁרָחֵל וְצָרָתָהּ נְשֵׁי אָחִיו הָיוּ, שֶׁהֲרֵי חָלַץ לְרָחֵל. אֲבָל אֵין הַיְבָמָה מוֹלִיכָה צָרָתָהּ עִמָּהּ בִּזְמַן שֶׁחוֹלֶצֶת, הִלְכָּךְ כִּי נָסִיב אֲחוֹת הַצָּרָה לֹא אָמְרֵי אֲחוֹת חֲלוּצָה נָסִיב: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {טו} אָב. דְּאָמַר מַר וְהָאָב קוֹדֵם לְכָל יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ. גְּמָרָא: {טז} וּבַאֲבִי אָבִיו. מִשּׁוּם כַּלַּת בְּנוֹ, אַף עַל גַּב דִּבְאִשְׁתּוֹ גְּמוּרָה אֵינוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, דְּהָא כַּלַּת בְּנוֹ מֵהַשְּׁנִיּוֹת דְּרַבָּנָן הִיא, אֲפִלּוּ הָכִי גָּזְרוּהָ רַבָּנָן נַמִּי בַּחֲלִיצָה, וְהַיְנוּ לְמַסְקָנָא דִּגְמָרָא דְּגָזְרוּ שְׁנִיּוֹת בַּחֲלִיצָה. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת, וְהָא דְּלֹא תָּנֵי בְּמַתְנִיתִין אֲבִי אִמּוֹ וּבֶן בִּתּוֹ, מִשּׁוּם דְּתָנָא וְשִׁיֵּר: {יז} וְתָמְהוּ בַּתּוֹסָפוֹת, דְּהָא תָּנֵי בְּמַתְנִיתִין וּבַאֲחוֹתָהּ בִּזְמַן שֶׁהִיא קַיֶּמֶת, הָא מֵתָה שַׁרְיָא, וּתְנַן נַמִּי לְקַמָּן חָלַץ לָהּ וּמֵתָה מֻתָּר בַּאֲחוֹתָהּ, וְאַמַּאי הָא סָבְרֵי שֶׁחָלַץ לַאֲחוֹתָהּ דַּאֲפִלּוּ צָרַת אֲחוֹת הַנְּשׂוּאָה אָסְרִינַן מֵהַאי טַעֲמָא, וְעוֹד דִּתְנַן הָאַחִים מֻתָּרִים, אַף עַל גַּב דְּאָזְלֵי בְּהֶדְיָא לְבֵי דִּינָא. אֶלָּא נִרְאֶה דְּמַיְרֵי דַּוְקָא כְּשֶׁנְּשׂוּאָה לָאַחִין, וְהַיְנוּ טַעֲמָא הַאי דְּאִתְעֲבִיד בָּהּ מַעֲשֶׂה שֶׁנֶּחְלְצָה וְדַמְיָא טְפֵי לַגְּרוּשָׁה אָסְרוּ גַּם צָרַת קְרוֹבָתָהּ כְּשֶׁנְּשׂוּאָה לָאַחִין, דְּדַמְיָא לְצָרַת עֶרְוָה, אֲבָל צָרַת חֲלוּצָתוֹ דְּלֹא אִתְעֲבִיד בָּהּ מַעֲשֶׂה לֹא דַמְיָא לִגְרוּשָׁה הִלְכָּךְ קְרוֹבָתָהּ שַׁרְיָא. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב. וְזֶה לְשׁוֹן הַתּוֹסָפוֹת, אֲבָל כְּשֶׁחוֹלֶצֶת צָרַת לֵאָה וְלֹא לֵאָה לֹא דַמְיָא לֵאָה לִגְרוּשָׁה, דְּלֹא אִתְעַבִיד בָּהּ מַעֲשֶׂה, וַאֲפִלּוּ רָחֵל שֶׁהִיא קְרוֹבַת צָרַת חֲלוּצָה שַׁרְיָא. תּוֹסָפוֹת חֲדָשִׁים: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם החולץ ליבמתו הרי הוא כאחד מן האחין לנחלה כו': החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותיה כו': העיקר בזה כשחלץ אדם לאשת אחיו הרי הוא כאילו היתה אשתו וגרשה וכל החיובין שהם בקרובות אשה כשגרשה הם בקרובות חלוצתו וכמו כן תאסר עליו צרת קרובת חלוצתו לפי שקרובת חלוצתו כערוה וכבר בארנו (פ"א הלכה א) שצרת ערוה אסורה: (רמב"ם)

פרק ד - משנה ח

הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ, וְנָשָׂא אָחִיו אֶת אֲחוֹתָהּ, וָמֵת, חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. וְכֵן הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, וְנָשָׂא אָחִיו אֶת אֲחוֹתָהּ, וָמֵת, הֲרֵי זוֹ פְּטוּרָה מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם:

ר"ע מברטנורה וְכֵן הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְכוּ'. בַּגְּמָרָא פָּרֵיךְ, וְכֵן סָלְקָא דַּעְתָּךְ. אֶלָּא אֵימָא אֲבָל הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְכוּ', שֶׁאֲחוֹת גְּרוּשָׁה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וּלְכָךְ פְּטוּרָה מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם, וַאֲחוֹת חֲלוּצָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וּלְכָךְ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת: (ר"ע מברטנורה).

רמב"ם החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה כו': אמרו כאן שנה רבי אחות גרושה מדברי תורה ולכך פטורה מן החליצה ומן היבום ואחות חלוצתו מד"ס ולכך חולצת ולא מתייבמת כמו שהעיקר אצלנו שניות חולצות ולא מתייבמות: (רמב"ם)

פרק ד - משנה ט

שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁקִּדֵּשׁ {יח} אָחִיו אֶת אֲחוֹתָהּ, מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתֵירָא אָמְרוּ, אוֹמְרִים לוֹ, הַמְתֵּן עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה אָחִיךָ הַגָּדוֹל {יט} מַעֲשֶׂה. חָלַץ לָהּ אָחִיו, אוֹ כְנָסָהּ, יִכְנֹס אֶת אִשְׁתּוֹ. מֵתָה הַיְּבָמָה, יִכְנֹס אֶת אִשְׁתּוֹ. מֵת יָבָם, יוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְגֵט, וְאֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה {כ}:

ר"ע מברטנורה שׁוֹמֶרֶת יָבָם. מַמְתֶּנֶת לַיָּבָם: שֶׁקִּדֵּשׁ. אֶחָד מִן הָאַחִים אֶת אֲחוֹתָהּ אַחַר שֶׁנָּפְלָה זוֹ לִפְנֵיהֶן וְהֻזְקְקָה לְכֻלָּן: הַמְתֵּן. מִלִּכְנֹס, דְּקָא פָּגַעְתָּ בַּאֲחוֹת זְקוּקָה: עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה אָחִיךָ מַעֲשֶׂה. שֶׁיִּכְנֹס אָחִיךָ אֶת הַיְבָמָה אוֹ יַחְלֹץ לָהּ וְיַעֲקֹר אֶת זִקָּתָהּ מֵעָלֶיךָ: מֵתָה הַיְּבָמָה יִכְנֹס אֶת אִשְׁתּוֹ. דַּאֲפִלּוּ כְּנָסָהּ וּמֵתָה מֻתָּר בַּאֲחוֹתָהּ: מֵת הַיָּבָם. וְלֹא נוֹתַר אָח אֶלָּא זֶה שֶׁקִּדֵּשׁ אֶת אֲחוֹתָהּ: מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְגֵט וְאֶת אֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה. אֲבָל יִבּוּמֵי לֹא, מִשּׁוּם דַּאֲחוֹת גְּרוּשָׁתוֹ הִיא. וּבַגְּמָרָא פָּסִיק הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יח} שֶׁקִּדֵּשׁ כוּ'. דַּעַת הַנִּמּוּקֵי יוֹסֵף דְּדַוְקָא בְּמַעֲשֵׂה אָחִיו בִּיבִמְתּוֹ הוּא דְּפָקְעָה זִקָּתָהּ מִנֵּיהּ, אֲבָל מִשּׁוּם נִשּׂוּאִין דַּאֲחוֹתָהּ (שֶׁנִּכְנְסָה לַחֻפָּה) לֹא פָּקְעָה, וּלְפִיכָךְ יַמְתִּין. וְכֵן נִרְאֶה סְבָרַת רַשִׁ"י וְהָרַ"ב פֶּרֶק ב' מִשְׁנָה ו'. וְדַעַת הַתּוֹסָפוֹת וְהָרֹא"שׁ דְּדַוְקָא קִדֵּשׁ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יט} הַגָּדוֹל. אָמְרוּ הַגָּדוֹל עַל עִקַּר הַנִּקְדָּם מִצְוָה בַּגָּדוֹל לְיַבֵּם. הָרַמְבַּ"ם. כְּלוֹמַר וְגָדוֹל דְּנָקַט לָאו דַּוְקָא: {כ} בַּחֲלִיצָה. שֶׁאֵינָהּ נִפְטֶרֶת מֵחֲמַת שֶׁהִיא אֲחוֹת גְּרוּשָׁתוֹ, הוֹאִיל וְזִקָּתָהּ קָדְמָה לְקִדּוּשֵׁי הַגְּרוּשָׁה: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה כו': אמרו הגדול על העיקר הנקדם מצוה בגדול לייבם ובהיות היבמה זקוקה לגדול קידש הוא את אחותה והלכה כרבי יהודה בן בתירא: (רמב"ם)

פרק ד - משנה י

הַיְבָמָה לֹא תַחֲלֹץ וְלֹא תִתְיַבֵּם, עַד שֶׁיֶּשׁ לָהּ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים. וְכֵן כָּל שְׁאָר הַנָּשִׁים לֹא יִתְאָרְסוּ וְלֹא יִנָּשְׂאוּ, עַד שֶׁיִּהְיוּ לָהֶן שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים. אֶחָד בְּתוּלוֹת {כב} וְאֶחָד בְּעוּלוֹת, אֶחָד גְּרוּשׁוֹת וְאֶחָד אַלְמָנוֹת, אֶחָד נְשׂוּאוֹת וְאֶחָד אֲרוּסוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַנְּשׂוּאוֹת יִתְאָרְסוּ, וְהָאֲרוּסוֹת יִנָּשְׂאוּ, חוּץ מִן הָאֲרוּסוֹת שֶׁבִּיהוּדָה, מִפְּנֵי שֶׁלִּבּוֹ גַּס בָּהּ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל הַנָּשִׁים יִתְאָרְסוּ, חוּץ מִן הָאַלְמָנָה, מִפְּנֵי הָאִבּוּל:

ר"ע מברטנורה לֹא תַחֲלֹץ וְכוּ'. מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא טַעֲמָא, דִּכְתִיב (דְּבָרִים כה) וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ וְגוֹ', הָא אִם יַחְפֹּץ יְיַבֵּם, כָּל הָעוֹלֶה לְיִבּוּם עוֹלֶה לַחֲלִיצָה וְכָל שֶׁאֵינוֹ עוֹלֶה לְיִבּוּם אֵינוֹ עוֹלֶה לַחֲלִיצָה {כא}: בְּתוּלוֹת. גָּזְרִינַן אַטּוּ בְּעוּלוֹת, וַאֲרוּסוֹת אַטּוּ נְשׂוּאוֹת, וְכֵן הֲלָכָה. וְהָנָךְ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים הֵם תִּשְׁעִים יוֹם חוּץ מִיּוֹם שֶׁמֵּת בּוֹ בַּעֲלָהּ אוֹ שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה בּוֹ וְחוּץ מִיּוֹם שֶׁנִּתְאָרְסָה בּוֹ: הַנְּשׂוּאוֹת יִתְאָרְסוּ. דְּטַעֲמָא דַּאֲסוּרָה כְּדֵי לְהַבְחִין בֵּין זֶרַע רִאשׁוֹן לְזֶרַע שֵׁנִי {כג}, שֶׁלֹּא תֵלֵד בֵּן סָפֵק בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן סָפֵק בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן, וּבָאֲרוּסוֹת לֵיכָּא לְמֵימַר הָכִי: וְהָאֲרוּסוֹת יִנָּשְׂאוּ. דְּהָא לֹא אִיעַבּוּר מֵרִאשׁוֹן: חוּץ מֵאֲרוּסָה שֶׁבִּיהוּדָה. שֶׁהָיוּ מְיַחֲדִין אֶת הַכַּלָּה וְאֶת הֶחָתָן בִּיהוּדָה קֹדֶם כְּנִיסָתָן לַחֻפָּה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה רָגִיל וּמְשַׂחֵק עִמָּהּ וְלֹא יִהְיוּ בֹּשִׁים זֶה מִזֶּה בִּבְעִילַת מִצְוָה, לְכָךְ חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא בָּעַל: כָּל הַנָּשִׁים יִתְאָרְסוּ. מִשּׁוּם דְּרַבִּי יְהוּדָה לֹא מַפְלִיג בֵּין אַלְמָנָה לִגְרוּשָׁה וּמַתִּיר לָאַלְמָנָה לֵאָרֵס אֲפִלּוּ תּוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם שֶׁל יְמֵי אֶבְלָהּ, אָתָא רַבִּי יוֹסֵי לְאִפְלוּגֵי עֲלֵיהּ בְּהָא, וְאָסַר לָאַלְמָנָה לֵאָרֵס תּוֹךְ שְׁלֹשִׁים שֶׁל יְמֵי אֶבְלָהּ: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {כא} וְכָל הָנָךְ דְּחוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת, כְּגוֹן אֲחוֹת חֲלוּצָתוֹ וַאֲחוֹת זְקוּקָתוֹ וְסָפֵק צָרַת עֶרְוָה, הָתָם מִשּׁוּם דְּלֹא אֶפְשָׁר הוּא, דְּאִם כֵּן לְעוֹלָם תֵּאָסֵר, הִלְכָּךְ כֵּיוָן דְּמִדְּאוֹרַיְתָא בַּת יִבּוּם הִיא, חָלְצָה. אֲבָל הָכָא דְּאֶפְשָׁר לְשִׁהוּיֵי מַשְׁהִינַן, וְיֵצֵא הַדָּבָר בְּהֶתֵּר. רַשִׁ"י. וְקִדֵּשׁ אַחַת מִשְּׁתֵּי אֲחָיוֹת (לְעֵיל פ"ב מ"ו) דְּמִדְּאוֹרַיְתָא חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת אָמְרִינַן טַעֲמָא בַּגְּמָרָא מִשּׁוּם דְּבַת יִבּוּם הִיא אִם יָבֹא אֵלִיָּהוּ כוּ', מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים אֲפִלּוּ אִם יָבֹא אֵלִיָּהוּ וְיֹאמַר זֹאת אֵינָהּ מְעֻבֶּרֶת לֹא תִּתְיַבֵּם, דְּלֹא פְּלוּג. וְאַלְמָנָה מִן הַנִּשּׂוּאִין לְכֹהֵן גָּדוֹל דְּחוֹלֶצֶת מִדְּאוֹרַיְתָא, הָתָם רַבְּיֵהּ קְרָא. גְּמָרָא דַּף כ'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {כב} אֶחָד בְּתוּלוֹת כוּ'. הָכִי קָאָמַר, אֶחָד בְּתוּלוֹת וְאֶחָד בְּעוּלוֹת שֶׁנִתְאַרְמְלוּ אוֹ שֶׁנִּתְגָּרְשׁוּ, בֵּין מִן הָאֵרוּסִין דְּהַיְנוּ בְּתוּלוֹת, בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין דְּהַיְנוּ בְּעוּלוֹת. גְּמָרָא: {כג} וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה אֶלָּא עַל הַוַּדַּאי שֶׁזַּרְעוֹ מְיֻחָס אַחֲרָיו: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיש לה כו': אלו השלשה חדשים הם תשעים יום חוץ מיום שנתגרשה בו או מת בעלה וחוץ מיום שקבלה הקדושין ואין הלכה כרבי יהודה אלא כרבי יוסי: (רמב"ם)

פרק ד - משנה יא

אַרְבָּעָה אַחִין נְשׂוּאִין אַרְבַּע נָשִׁים, וָמֵתוּ {כה}, אִם רָצָה הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם לְיַבֵּם אֶת כֻּלָּן, הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי לִשְׁתֵּי נָשִׁים, וָמֵת, בִּיאָתָהּ אוֹ חֲלִיצָתָהּ שֶׁל אַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ. הָיְתָה אַחַת כְּשֵׁרָה, וְאַחַת פְּסוּלָה, אִם הָיָה חוֹלֵץ, חוֹלֵץ לַפְּסוּלָה. וְאִם הָיָה מְיַבֵּם, מְיַבֵּם לַכְּשֵׁרָה {כז}:

ר"ע מברטנורה אַרְבָּעָה אַחִים וְכוּ'. הוּא הַדִּין אֲפִלּוּ נָשֵׁי טוּבָא נַמִּי, אִם אֶפְשָׁר בְּסִפּוּקַיְהוּ, הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ לִכְנֹס אֶת כֻּלָּן. וְהַאי דְּנָקַט אַרְבַּע, עֵצָה טוֹבָה קָמַשְׁמַע לָן, אַרְבַּע אִין טְפֵי לֹא, כִּי הֵיכִי דְּנִמְטַיְהוּ עוֹנָה בְּחֹדֶשׁ {כד}: בִּיאָתָהּ אוֹ חֲלִיצָתָהּ שֶׁל אַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ. וְלֹא מְיַבֵּם לְתַרְוַיְהוּ, דִּכְתִיב (דְּבָרִים כה) אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו, בַּיִת אֶחָד הוּא בּוֹנֶה וְאֵינוֹ בּוֹנֶה שְׁנֵי בָּתִּים. וְלֹא חָלִיץ לְתַרְוַיְהוּ, שֶׁכָּל שֶׁאֵינוֹ עוֹלֶה לְיִבּוּם אֵינוֹ עוֹלֶה לַחֲלִיצָה {כו}, וְהוֹאִיל וְתַרְוַיְהוּ כִּי הֲדָדֵי לֹא סָלְקֵי לְיִבּוּם כִּדְאָמְרִינַן בַּיִת אֶחָד הוּא בּוֹנֶה, הָכִי נַמִּי לֹא סָלְקֵי לַחֲלִיצָה: חוֹלֵץ לַפְּסוּלָה. וְלֹא יִפְסֹל אֶת הַכְּשֵׁרָה לִכְהֻנָּה, שֶׁהַחֲלוּצָה פְּסוּלָה לִכְהֻנָּה, וְלֹא יִשְׁפֹּךְ אָדָם מֵי בּוֹרוֹ וַאֲחֵרִים צְרִיכִין לָהֶן: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {כד} פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י עוֹנַת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת. וְכָתַב נִמּוּקֵי יוֹסֵף דְּאַף עַל גַּב דְּמִסְּתָמָא בְּכָל אָדָם מַיְרֵי וְלֹא סַגִּי לְכָל חֲדָא וַחֲדָא עוֹנָה בְּחֹדֶשׁ, הָכָא בִּיבָמָה שָׁאנֵי שֶׁאִשָּׁה הִקְנוּ לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם וַאֲפִלּוּ בְּפָחוֹת מִזֶּה סַגִּי לָהּ, אֶלָּא דְּמִשּׁוּם עֵצָה טוֹבָה אָמְרִינַן דְּלֵית לֵיהּ לִגְרֹעַ בְּפָחוֹת מֵעוֹנָה בְּחֹדֶשׁ (וְטַעְמָא נִרְאֶה לִי שֶׁלֹּא יְצַעֲרָהּ כְּשֶׁיַּשְׁהֶנָּה בְּלֹא בַּעֲלָהּ יוֹתֵר מֵחֹדֶשׁ וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ פֶּרֶק י"ג מִשְׁנָה י"ב בְּאִישׁ). אֲבָל כְּשֶׁנּוֹשֵׂא נָשִׁים דְּעָלְמָא חַיָּב לַעֲשׂוֹת עוֹנָה עִם כָּל אַחַת וְאַחַת כְּדִין הַמְּפֹרָשׁ בִּכְתֻבּוֹת דַּף ס"ה: {כה} וָמֵתוּ. הָכִי קָאָמַר, אַרְבָּעָה מֵאַחִין כוּ' דְּאִי לֹא תֵּימָא הָכִי, וָמֵתוּ, כִּי מֵתוּ כֻּלָּם מַאן מְיַבֵּם. גְּמָרָא: {כו} וּמֵהַאי טַעֲמָא לֹא מְיַבֵּם לְחַד וְחָלִיץ לְאִידָךְ. וְלַחְלֹץ לְחַד וּלְיַבֵּם לְחַד נַמִּי לֹא, כֵּיוָן דְּחָלִיץ אִי אֶפְשָׁר לְיַבֵּם לַשְּׁנִיָּה, כֵּיוָן דְּאֵינָהּ עוֹלָה לַחֲלִיצָה דַּהֲרֵי אֵינוֹ חוֹלֵץ שְׁנֵי בָתִּים. תּוֹסָפוֹת: {כז} לַכְּשֵׁרָה. כְּלוֹמַר רַשַּׁאי לְיַבֵּם לַכְּשֵׁרָה. וּלְהָרַמְבַּ"ם מְיַבֵּם לְאֵיזוֹ שֶׁיִּרְצֶה: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם ארבעה אחין נשואין ארבע נשים ומתו כו': השיעור באמרו ארבעה אחים וכונתו לארבעה עצה טובה קמ"ל שלא ישא אדם יותר מארבע נשים והטעם לפי שא"א לו לאדם לעמוד בעונתן על היותר. ואמרו אם היה חולץ חולץ לפסולה ר"ל לאותה שהיא פסולה לכהונה כדי שלא יפסול הכשרה ויחזירנה חלוצה ותאסר לכהונה. ואמרו כאן שנה רבי לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים להם: (רמב"ם)

פרק ד - משנה יב

הַמַּחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ, וְהַנּוֹשֵׂא חֲלוּצָתוֹ, וְהַנּוֹשֵׂא קְרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ, יוֹצִיא, וְהַוָּלָד מַמְזֵר, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין הַוָּלָד מַמְזֵר. וּמוֹדִים {ל} בְּנוֹשֵׂא קְרוֹבַת גְּרוּשָׁתוֹ, שֶׁהַוָּלָד מַמְזֵר:

ר"ע מברטנורה הַמַּחְזִיר אֶת גְּרוּשָׁתוֹ. מִשֶּׁנִּשֵּׂאת {כח}: וְהַנּוֹשֵׂא אֶת חֲלוּצָתוֹ. דְּקַיְמָא עֲלֵיהּ בְּלָאו דְּלֹא יִבְנֶה, כֵּיוָן שֶׁלֹּא בָּנָה שׁוּב לֹא יִבְנֶה: וְהַנּוֹשֵׂא קְרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ. דְּקָסָבַר רַבִּי עֲקִיבָא דַּחֲלוּצָתוֹ כְּאִשְׁתּוֹ, שֶׁהַכָּתוּב קְרָאָהּ בֵּיתוֹ {כט}, דִּכְתִיב (שָׁם) בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל. וְקָסָבַר נַמִּי רַבִּי עֲקִיבָא יֵשׁ מַמְזֵר מֵחַיָּבֵי לָאוִין. וְאֵינָהּ הֲלָכָה: קְרוֹבַת גְּרוּשָׁתוֹ. דִּגְרוּשָׁתוֹ כְּאִשְׁתּוֹ. וְאִמָּהּ וַאֲחוֹתָהּ חַיָּבֵי כְּרִיתוּת נִינְהוּ: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {כח} כֵּן פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י, וּכְפַשְׁטֵיהּ דִּקְרָא כוּ'. וּבְסוֹף פֶּרֶק ב' דְּסוֹטָה כָּתַב הָרַ"ב דִּבְקִדּוּשִׁין תָּלָה רַחֲמָנָא: {כט} גְּמָרָא. וְלֵית לֵיהּ סְתָמָא דְּמַתְנִיתִין הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ וְנָשָׂא אָחִיו אֶת אֲחוֹתָהּ וּמֵת חוֹלֶצֶת, דִּלְרַבִּי עֲקִיבָא פְּטוּרָה לְגַמְרֵי. רַשִׁ"י: {ל} וּמוֹדִים כוּ'. וְקָא מַשְׁמַע לָן דְּלֹא פְּלִיגֵי, אֶלָּא בְּחַיָּבֵי לָאוִין, אֲבָל בְּחַיָּבֵי כְּרִיתוּת מוֹדוּ, וְלֹא בָּעֵי חַיָּבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם המחזיר גרושתו והנושא חלוצתו כו': סברתו של ר"ע יש ממזר מחייבי לאוין. ואין הלכה: (רמב"ם)

פרק ד - משנה יג

אֵיזֶהוּ מַמְזֵר, כָּל שְׁאֵר בָּשָׂר שֶׁהוּא בְלֹא יָבֹא {לא} דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. שִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי אוֹמֵר, כָּל שֶׁחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת בִּידֵי שָׁמַיִם. וַהֲלָכָה כִדְבָרָיו. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, כָּל שֶׁחַיָּבִים עָלָיו מִיתַת בֵּית דִּין. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי, מָצָאתִי מְגִלַּת יֻחֲסִין בִּירוּשָׁלַיִם וְכָתוּב בָּהּ, אִישׁ פְּלוֹנִי מַמְזֵר מֵאֵשֶׁת אִישׁ {לד}, לְקַיֵּם דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ {לה}. אִשְׁתּוֹ שֶׁמֵּתָה, מֻתָּר בַּאֲחוֹתָהּ. גֵּרְשָׁהּ וָמֵתָה, מֻתָּר בַּאֲחוֹתָהּ. נִשֵּׂאת לְאַחֵר וָמֵתָה, מֻתָּר בַּאֲחוֹתָהּ. יְבִמְתּוֹ {לו} שֶׁמֵּתָה, מֻתָּר בַּאֲחוֹתָהּ. חָלַץ לָהּ וָמֵתָה, מֻתָּר בַּאֲחוֹתָהּ:

ר"ע מברטנורה כָּל שְׁאֵר בָּשָׂר שֶׁהוּא בְלֹא יָבֹא. כָּל קִרְבָה שֶׁהִיא בְּלָאו {לב}, וַאֲפִלּוּ אֵין בָּהּ כָּרֵת: כָּל חַיָּבֵי כָּרֵת. אֲבָל לֹא חַיָּבֵי לָאוִין. וְכֵן הֲלָכָה {לג}, שֶׁכָּל שֶׁאִסּוּרוֹ אִסּוּר כָּרֵת הַוָּלָד מַמְזֵר, חוּץ מִן הַנִּדָּה. אֲבָל מֵחַיָּבֵי לָאוִין אֵין הַוָּלָד מַמְזֵר: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {לא} בְּלֹא יָבֹא כוּ'. כֻּלְּהוּ יָלְפִינַן לְהוּ בַּגְּמָרָא מִקְּרָאֵי: {לב} רַשִׁ"י. וְקַשְׁיָא לִי דְּהָא מַחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ דְּלָאו קֻרְבָה הוּא וְאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא לְעֵיל הַוָּלָד מַמְזֵר. וּלְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם שִׁעוּר דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא כָּל שְׁאֵר בָּשָׂר וְכָל שֶׁהוּא בְּלֹא יָבֹא: {לג} דִּתְנַן סְתָמָא כְּוָתֵיהּ בְּסוֹף פֶּרֶק ג' דְּקִדּוּשִׁין. וְעַיֵּן מַה שֶּׁכָּתַבְנוּ מִשְׁנָה ו' פֶּרֶק ג' דְּפֵאָה: {לד} מֵאֵשֶׁת אִישׁ. תֵּימַהּ דְּלֹא נָקַט חַיָּבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין סְתָם, וְאִי מִשּׁוּם דְּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה אִם כֵּן מְנָא לֵיהּ דַּהֲוֵי כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וְיֵשׁ לוֹמַר דְּנָקַט אֵשֶׁת אִישׁ לִרְבוּתָא דְּאַף עַל פִּי שֶׁהִיא בְּחֶנֶק וְקִיל מִשְּׁאָר חַיָּבֵי מִיתוֹת וְיֵשׁ לָהּ הֶתֵּר בְּחַיֵּי אוֹסְרָהּ. תּוֹסָפוֹת: {לה} לְקַיֵּם כוּ'. לֹא הָיָה כָּתוּב בַּמְּגִלָּה, אֶלָּא אַרֵישָׁא קָאֵי, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי, לְקַיֵּם דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. רַשִׁ"י: {לו} יְבִמְתּוֹ כוּ'. אָמְרִינַן בַּגְּמָרָא דְּמִשְׁנָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה הִיא, וּפֵרְשׁוּ הַתּוֹסָפוֹת דְּאָתֵי בְּמִכָּל שֶׁכֵּן דְּאִשְׁתּוֹ: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא כו': שיעור דברי ר"ע כל שאר בשר וכל שהוא בלא יבא לפי שעיקר דעתו כל שאין לו ביאה בקהל הולד ממזר ואפילו הוא מחייבי לאוין והלכה כשמעון התימני אבל הבא על הנדה אין הולד ממזר:

אשתו שמתה מותר באחותה כו': אמרו כאן שנה רבי משנה שאינה צריכה: (רמב"ם)

פרק ה

פרק ה - משנה א

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אֵין גֵּט אַחַר גֵּט, וְלֹא מַאֲמָר אַחַר מַאֲמָר, וְלֹא בְעִילָה אַחַר בְּעִילָה, וְלֹא חֲלִיצָה אַחַר חֲלִיצָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יֵשׁ גֵּט {א} אַחַר גֵּט, וְיֵשׁ מַאֲמָר אַחַר מַאֲמָר, אֲבָל לֹא אַחַר בְּעִילָה וְלֹא אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם:

ר"ע מברטנורה רַבָּן גַּמְלִיאֵל. אֵין גֵּט אַחַר גֵּט. שְׁתֵּי יְבָמוֹת לְיָבָם אֶחָד מֵאָח אֶחָד, וְנָתַן גֵּט לָרִאשׁוֹנָה וְחָזַר וְנָתַן גֵּט לַשְּׁנִיָּה, לֹא נֶאֶסְרוּ קְרוֹבוֹת הַשְּׁנִיָּה עָלָיו לְמֵהֲוֵי כִּגְרוּשָׁתוֹ, דִּמְכִי יָהֵיב גֵּט לָרִאשׁוֹנָה פָּקְעָה זִקַּת שְׁתֵּיהֶן מֵעָלָיו, דְּגֵט מַהֲנֵי בִּיבָמָה לְמֵיקַם עֲלֵהּ בְּלֹא יִבְנֶה, וְשׁוּב לֹא יְיַבֵּם לֹא הוּא וְלֹא שְׁאָר הָאַחִים לֹא לַיְּבָמָה שֶׁקִּבְּלָה הַגֵּט וְלֹא לְצָרָתָהּ, הִלְכָּךְ כִּי הֲדַר וְיָהִיב גֵּט שֵׁנִי לַשְּׁנִיָּה אֵין בְּמַעֲשָׂיו כְּלוּם וַהֲוֵי כְּנוֹתֵן גֵּט לְאִשָּׁה נָכְרִית דְּעָלְמָא. וְכֵן שְׁנֵי יְבָמִין לִיבָמָה אַחַת וְנָתַן זֶה גֵּט וְזֶה גֵּט, הָאַחֲרוֹן אֵינוֹ כְּלוּם וּמֻתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ: וְלֹא מַאֲמָר אַחַר מַאֲמָר. בֵּין שְׁנֵי יְבָמִין לִיבָמָה אַחַת בֵּין בְּיָבָם אֶחָד וּשְׁתֵּי יְבָמוֹת, הָאַחֲרוֹן אֵינוֹ כְּלוּם וְאֵינָהּ צְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵּט וּמֻתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ: יֵשׁ גֵּט אַחַר גֵּט. דְּקַמָּא לֹא דָּחָה זִקָּתָהּ לְגַמְרֵי, דְּהָא בַּעְיָא חֲלִיצָה, הִלְכָּךְ אַכַּתִּי אִיכָּא פַּלְגָא זִקָּה וְאַהֲנֵי גֵּט שֵׁנִי לַשְּׁנִיָּה לְמֵהֲוֵי גְּרוּשָׁתוֹ וְאָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ. וְכֵן הֲלָכָה {ב}: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {א} יֵשׁ גֵּט כוּ'. מִדְּרַבָּנָן. וְטַעְמָא דְּגָזְרוּ מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא: {ב} לֹא קָאֵי אֶלָּא אַגֵּט וּמַאֲמָר, וְלֹא אַבְּעִילָה וַחֲלִיצָה, כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בְּמִשְׁנָה ג': (עיקר תוי"ט).

רמב"ם רבן גמליאל אומר אין גט אחר גט כו': העקרים שצריך שיהיו מזומנים בלבך בזה הפרק מה שאגיד והוא שהיבמה לא יהיו גרושיה גמורים ואינה מותרת לאחרים אלא בחליצה ולא תשלם קנינה ותסתלק מדין יבמה ותחזור כא"א בעלמא אלא בבעילה והמאמר הוא נתינת הקדושין בפרוטה או בשוה פרוטה בלבד וקונה קצת קנין וכמו כן הגט ביבמה מגרש קצת גרושין וקשר הקדושין לא יתירנו אלא הגט ולפיכך מי שנתן גט ליבמתו צריך על כל פנים שיחלוץ לה ומיד יסתלק זיקת היבם ומי שעשה מאמר צריך על כל פנים ליתן גט לסלק ממנה קשר המאמר ויחלוץ אם ירצה להתירה לאחרים ויסלק זיקת היבום כמו שיתבאר וסברתו של ר"ג שב' יבמות ליבם אחד כשנתן גט לזו ואחר כך לזו או בעל שתיהן או קדש לזו ואח"כ לזו או חלץ לשתיהן מעשיו האחרונים בטלים וכאילו לא עשה כלום וכשנתן גט לזו וגט לזו חולץ לראשונה ומותר בקרובות שנייה לפי שהגט השני כאילו לא היה וכן אם קדש לשתיהן זו אחר זו חולץ לראשונה ונותן לה גט מחמת המאמר ומותר בקרובות שנייה וחכ"א כי גט אחר גט עושה רושם כלומר קצת מעשה ושהוא אסור בקרובות שנייה וכמו כן יש מאמר אחר מאמר ובעלת המאמר השני צריכה גט ואסור בקרובותיה והלכה כחכמים: (רמב"ם)

פרק ה - משנה ב

כֵּיצַד. עָשָׂה מַאֲמָר בִּיבִמְתּוֹ, וְנָתַן לָהּ גֵּט, צְרִיכָה הֵימֶנּוּ חֲלִיצָה. עָשָׂה מַאֲמָר וַחֲלִיצָה, צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵט. עָשָׂה מַאֲמָר וּבָעַל, הֲרֵי זוֹ כְמִצְוָתָהּ {ג}:

ר"ע מברטנורה כֵּיצַד. לָאו אַפְּלֻגְתָּא קָאֵי אֶלָּא מִלְּתָא בְּאַנְפֵּי נַפְשָׁהּ, וְאַיָּבָם אֶחָד וִיבָמָה אַחַת קָאֵי. וְהָכִי קָאָמַר, כֵּיצַד דִּין יָבָם אֶחָד וִיבָמָה אַחַת: צְרִיכָה הֵימֶנּוּ חֲלִיצָה. וְאִם רָצָה לִכְנֹס לֹא יִכְנֹס, דְּכֵיוָן דְּהִתְחִיל בְּגֵרוּשִׁין קַיְמָא עֲלֵיהּ בְּלֹא יִבְנֶה: צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט. דַּחֲלִיצָה אַפְקַעְתָּא לַזִּקָּה, וְגֵט בָּעֵי לְאַפְקוּעֵי קִדּוּשִׁין דִּילֵיהּ, דַּחֲלִיצָה לֹא מַפְקְעָא קִדּוּשִׁין: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ג} כְּמִצְוָתָהּ. דְּהָכִי תַקִּינוּ רַבָּנָן, שֶׁלֹּא יָבֹא עָלֶיהָ עַד שֶׁיְּקַדְּשֶׁהָ קִדּוּשִׁין גְּמוּרִים, וְאִם בָּעַל וְלֹא קִדֵּשׁ קָנָה, וְלוֹקֶה מַכּוֹת מַרְדּוּת עַל שֶׁנָּהַג קַלּוּת רֹאשׁ בְּעַצְמוֹ, כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כיצד עשה מאמר ביבמתו ונתן לה גט כו': אמרו כיצד ר"ל כיצד לא לאחר בעילה ולא לאחר חליצה כלום. ואלו המשניות כולם מבוארות ומפורשות כמו שקדמנו בעקרים. ואמרו נתן גט ובעל צריכה גט וחליצה אמנם צורך הגט מבואר לפי שהיא נקנית בבעילה וחזרה אשת איש וחייבנוה חליצה אף על פי שנבעלה מפני הגט שקדם לבעילה שאין אנו אומרים בעילה קונה קנין גמור ואין אחריה כלום אלא כשהיתה בעילה כשירה אבל זאת שהיא בעילה פסולה צריך אחריה חליצה. ואמרו אין אחר חליצה כלום יורה שלא יועיל המאמר בחליצתו ואמנם זהו דעת ר"ע דס"ל אין קדושין תופסין בחלוצתו לפי שכשנחלץ חזרה ערוה כמו שהיתה קודם מיתת אחיו ואין הלכה כר"ע: (רמב"ם)

פרק ה - משנה ג

נָתַן גֵּט וְעָשָׂה מַאֲמָר, צְרִיכָה גֵט וַחֲלִיצָה. נָתַן גֵּט וּבָעַל, צְרִיכָה גֵט וַחֲלִיצָה. נָתַן גֵּט וְחָלַץ, אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְלוּם. חָלַץ {ו} וְעָשָׂה מַאֲמָר, נָתַן גֵּט, וּבָעַל, אוֹ בָעַל {ז} וְעָשָׂה מַאֲמָר, נָתַן גֵּט וְחָלַץ, אֵין אַחַר חֲלִיצָה {ח} כְלוּם. אַחַת יְבָמָה אַחַת לְיָבָם אֶחָד, וְאַחַת שְׁתֵּי יְבָמוֹת לְיָבָם אֶחָד:

ר"ע מברטנורה נָתַן גֵּט וְעָשָׂה בָהּ מַאֲמָר צְרִיכָה גֵט וַחֲלִיצָה. דְּגֵט דָּחִי קְצָת {ד} וְשִׁיֵּר קְצָת, וּמַאֲמָר קָנִי שְׁיוּרָא דְּגֵט, הִלְכָּךְ צְרִיכָה גֵּט לְמַאֲמָרוֹ וַחֲלִיצָה לְזִקָּתוֹ: נָתַן גֵּט וּבָעַל. אָסוּר לְקַיְּמָהּ, שֶׁמִּשָּׁעָה שֶׁנָּתַן גֵּט קַיְמָא עֲלֵיהּ בְּלֹא יִבְנֶה {ה}, וּצְרִיכָה גֵּט לְבִיאָתוֹ וַחֲלִיצָה לְזִקָּתוֹ: אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְלוּם. הָא מַתְנִיתִין רַבִּי עֲקִיבָא הִיא דְּאָמַר אֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בְּחַיָּבֵי לָאוִין. וְאֵינָהּ הֲלָכָה, אֶלָּא הֲלָכָה כַּחֲכָמִים, שֶׁאוֹמְרִים יֵשׁ אַחַר חֲלִיצָה כְלוּם, וְאִם קִדְּשָׁהּ אַחַר חֲלִיצָה {ט} צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט: אַחַת יְבָמָה אַחַת לְיָבָם אֶחָד וְאַחַת שְׁתֵּי יְבָמוֹת לְיָבָם אֶחָד. שָׁוִין הֵן שֶׁיֵּשׁ אַחַר גֵּט רִאשׁוֹן אוֹ אַחַר מַאֲמָר רִאשׁוֹן כְּלוּם וְאֵין אַחַר בִּיאָה שֶׁבַּתְּחִלָּה כְּלוּם וְאֵין אַחַר חֲלִיצָה כְלוּם: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ד} וּמֵהַאי טַעֲמָא אֲפִלּוּ רַבָּן גַּמְלִיאֵל מוֹדֶה דְּיֵשׁ מַאֲמָר אַחַר גֵּט וְיֵשׁ גֵּט אַחַר מַאֲמָר, וְכֵן בִּיאָה יֵשׁ אַחַר מַאֲמָר וְכֵן אַחַר גֵּט כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא: {ה} וּמִכָּל מָקוֹם לֹא הֲוֵי גֵּט כַּחֲלִיצָה לְאַפְקוּעֵיהּ כֻּלָּהּ זִקָּה, הִלְכָּךְ לֹא עָמְדָה עֲלֵיהּ בְּלָאו גָּמוּר, וַאֲפִלּוּ לְרַבִּי עֲקִיבָא דְּמַתְנִיתִין כְּוָתֵיהּ מוֹדֶה דְּקִדּוּשִׁין תַּפְסֵי בָּהּ: {ו} חָלַץ כוּ'. אוֹ אוֹ קָתָנֵי, וְעָשָׂה מַאֲמָר אוֹ נָתַן גֵּט אוֹ בָּעַל. וְגֵט דִּלְאַחַר חֲלִיצָה לֹא הֲוָה צָרִיךְ לְמַתְנִיתִין לְאַשְׁמוֹעִינַן דְּלָאו כְּלוּם, דִּלְמַאי אַהֲנֵי, לִתְּסַר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ הָא מִתְּסָר וְקָאֵי מֵחֲמַת חֲלִיצָה. אֶלָּא אַיְּדִי דְּבָעֵי לְמִתְנֵי גֵּט דְּאַחַר בְּעִילָה לְאַשְׁמוֹעִינַן דְּאֵין לְאַחַר בִּיאָה כְּלוּם תָּנָא נַמִּי גֵּט דְּאַחַר חֲלִיצָה, וְהָכִי מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא. רַשִׁ"י: {ז} אוֹ בָעַל כוּ'. (הָכִי נַמִּי אוֹ אוֹ קָתָנֵי) וּמַאֲמָר דְּאַחַר בִּיאָה לֹא הֲוָה צָרִיךְ לְמִתְנֵי, דַּאֲפִלּוּ אַחַר מַאֲמָר בִּיבָמָה אַחַת מַאי מַהֲנֵי, אֶלָּא אַיְּדִי דְּתָנֵי רֵישָׁא חָלַץ וְעָשָׂה מַאֲמָר דְּאִיצְטְרִיךְ לְאַשְׁמְעִינַן כְּרַבִּי עֲקִיבָא דְּאֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין כוּ', וְהָכִי מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא. רַשִׁ"י: {ח} אֵין אַחַר חֲלִיצָה כוּ'. אַרֵישָׁא אַחָלַץ וְעָשָׂה מַאֲמָר כוּ' קָאֵי, וְאַלִּישְׁנָא דְּסֵיפָא אוֹ בָּעַל כוּ' הֲוָה שַׁיָּךְ לְמִתְנֵי אֵין אַחַר בִּיאָה כְּלוּם. וְלִישָׁנָא קְלִילָא הוּא לְמִתְנֵי חֲדָא, וְהַתָּרַת יְבָמָה לַשּׁוּק עֲדִיפָא לֵיהּ לְמִתְנֵי. גְּמָרָא: {ט} וְכֵן בְּהָא דְּאֵין אַחַר בִּיאָה כְּלוּם לְרַבָּנָן נַמִּי מַשְׁכַּחַת לָהּ דְּיֵשׁ אַחֲרֶיהָ, בִּשְׁתֵּי יְבָמוֹת וְיָבָם אֶחָד, אִי נַמִּי בִּשְׁנֵי יְבָמִים, שֶׁאִם בָּעַל הָאַחַת וְקִדֵּשׁ הוּא אוֹ אָחִיו הַשְּׁנִיָּה תָּפִיס כִּדְמַסְקֵי הָרִי"ף וְהָרֹא"שׁ דְּלֹא הֲוָה צָרָה אַחַר בְּעִילָה אֶלָּא עֲשֵׂה דְּבַיִת אֶחָד כוּ' וְלָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה עֲשֵׂה. וּלְגִרְסַת הַתּוֹסָפוֹת דַּף י"א בְּלָאו. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם ( ראה משנה ב' ) (רמב"ם)

פרק ה - משנה ד

כֵּיצַד {י}. עָשָׂה מַאֲמָר בָּזוֹ וּמַאֲמָר בָּזוֹ, צְרִיכוֹת שְׁנֵי גִטִּין {יא} וַחֲלִיצָה. מַאֲמָר בָּזוֹ וְגֵט בָּזוֹ, צְרִיכָה גֵט וַחֲלִיצָה. מַאֲמָר בָּזוֹ וּבָעַל אֶת זוֹ, צְרִיכוֹת שְׁנֵי גִטִּין וַחֲלִיצָה {יב}. מַאֲמָר בָּזוֹ וְחָלַץ לָזוֹ, הָרִאשׁוֹנָה צְרִיכָה גֵט. גֵּט לָזוֹ וְגֵט לָזוֹ, צְרִיכוֹת הֵימֶנּוּ חֲלִיצָה {יג}. גֵּט לָזוֹ וּבָעַל אֶת זוֹ, צְרִיכָה גֵט וַחֲלִיצָה. גֵּט לָזוֹ וּמַאֲמָר בָּזוֹ, צְרִיכָה גֵט וַחֲלִיצָה. גֵּט לָזוֹ וְחָלַץ לָזוֹ, אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם:

ר"ע מברטנורה צְרִיכוֹת שְׁנֵי גִטִּין. לִשְׁתֵּי יְבָמוֹת. כְּרַבָּנָן דְּיֵשׁ מַאֲמָר אַחַר מַאֲמָר: וַחֲלִיצָה. לְאַחַת מֵהֶן, וּפוֹטֶרֶת צָרָתָהּ: מַאֲמָר לָזוֹ וְגֵט לָזוֹ. פָּסַל גֵּט שֶׁל אַחֲרוֹנָה אֶת הָרִאשׁוֹנָה, דְּקָם לֵיהּ בְּלֹא יִבְנֶה, וּצְרִיכָה גֵּט לְמַאֲמָרוֹ וַחֲלִיצָה לְזִקָּתוֹ: מַאֲמָר לָזוֹ וּבָעַל לָזוֹ צְרִיכוֹת שְׁנֵי גִטִּין. זוֹ גֵּט לְמַאֲמָרוֹ וְזוֹ גֵּט לְבִיאָתוֹ: וַחֲלִיצָה. לְאַחַת מֵהֶן וּפוֹטֶרֶת צָרָתָהּ: גֵּט לָזוֹ וּבָעַל לָזוֹ צְרִיכָה גֵּט וַחֲלִיצָה. וְאָסוּר לְקַיְּמָהּ, דְּקָם עֲלֵיהּ בְּלֹא יִבְנֶה מִשּׁוּם גֵּט רִאשׁוֹן, וּבְגֵט לְחוּדָא לֹא נַפְקָה בַּעֲלַת בִּיאָה, דְּבִיאָה פְּסוּלָה הִיא: אֵין לְאַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם. וְאִי הֲדַר מְקַדֵּשׁ לָהּ {יד} אוֹ לְצָרָתָהּ לֹא תָּפְסֵי בָהּ קִדּוּשִׁין, כְּרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר אֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בְּחַיָּבֵי לָאוִין. וְאֵינָהּ הֲלָכָה: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {י} כֵּיצַד. בִּשְׁתֵּי יְבָמוֹת לְיָבָם אֶחָד. רַשִׁ"י: {יא} שְׁנֵי גִטִּין. וְיִבּוּמֵי לֹא. דְּהֵיכִי לִיְעַבַד, אִי לְיִבּוּמֵי לְתַרְוַיְהוּ הֲוָה לֵיהּ שְׁנֵי בָתִּים, וְאִי לַחֲדָא הוֹאִיל וַחֲבֶרְתָּהּ בֵּיהּ אֲגִידָא הֲוָה לֵיהּ בּוֹנֶה שְׁנֵי בָתִּים. רַשִׁ"י. וּמִכֵּיוָן דְּיָהִיב גִּטָּא לַחֲדָא קָם עֲלֵיהּ בְּלֹא יִבְנֶה אַף לַשְּׁנִיָּה: {יב} שְׁנֵי גִטִּין וַחֲלִיצָה. דִּבְגֵט לְחוּדָא לֹא נָפְקָא בַּעֲלַת בִּיאָה, דְּבִיאָה פְּסוּלָה הִיא וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַ"ב בְּסָמוּךְ, וּפְסוּלָה לֹא סַגִּי לָהּ בְּגֵט, וְטַעֲמָא מְפֹרָשׁ בַּגְּמָרָא: {יג} חֲלִיצָה. הַיְנוּ חֲלִיצָה אַחַת, וּפוֹטֶרֶת צָרָתָהּ. וּמַאי צְרִיכוֹת, צְרִיכוֹת דְּעָלְמָא. גְּמָרָא: {יד} דְּלֵיכָּא לְמִגְזָר בַּחֲלִיצָה פְּסוּלָה כְּמוֹ בְּבִיאָה פְּסוּלָה כְּדִמְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כיצד עשה מאמר בזו ומאמר בזו כו': כל אלו המשניות כולם מבוארות על העקרים אשר הקדמנו וכבר בארנו כי באמרו אין אחר חליצה כלום הוא דעת ר"ע ואין הלכה כמותו וכמו כן אין הלכה כרבי נחמיה ואמנם משפט העקרים כך הוא כשנבעלה היבמה בתחילה או אחר מאמר שהיא בעילה כשרה ר"ל שיתן לה קדושין ואח"כ יבעול אותה הרי נשלם קנינה וכמו כן כשנחלצה נסתלק זיקת היבם ממנה ובעילה פסולה אינה קונה קנין גמור וא"א בלא גט לכל מי שקבלה קדושין ואז יגמרו גרושיה וכל יבמה שלא נבעלה בעילה כשרה צריכה חליצה וכבר נתבאר לך שחליצה פסולה תתיר היבמה לשוק והוא מה שאמר גט לזו וחלץ לזו אין אחר חליצה כלום וכשיהיו שני יבמים ושתי יבמות הבאות מבית אחד וחלץ אחד מהן לאחת מן היבמות חליצה פסולה הותרה אבל צרתה לא הותרה לשוק עד שיחלצו כל האחים לזו שנחלצה חליצה פסולה או תחלוץ זו הצרה לפי שהעיקר אצלנו חליצה מעולה בעינן למיפטר צרה וענין שלמותה כמו שזכר חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחים כולם ומיד הותרה צרתה לשוק: (רמב"ם)

פרק ה - משנה ה

חָלַץ וְחָלַץ, אוֹ חָלַץ וְעָשָׂה מַאֲמָר, נָתַן גֵּט וּבָעַל, אוֹ בָעַל וּבָעַל, אוֹ בָעַל וְעָשָׂה מַאֲמָר, נָתַן גֵּט וְחָלַץ, אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְלוּם, בֵּין יָבָם אֶחָד לִשְׁתֵּי יְבָמוֹת, בֵּין שְׁנֵי יְבָמִין {טו} לִיבָמָה אֶחָת:

ר"ע מברטנורה חָלַץ וְחָלַץ. מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹת שְׁנִיָּה, שֶׁאֵין אַחַר חֲלִיצָה רִאשׁוֹנָה שׁוּם זִקַּת יְבָמִין, וַחֲלִיצָה בַּתְרַיְתָא לָאו כְּלוּם הִיא, וַאֲפִלּוּ לִכְהֻנָּה אֵינָהּ פְּסוּלָה. וְכֵן חָלַץ לְזוֹ וּמַאֲמָר לְזוֹ, וְכֵן נָתַן גֵּט לְזוֹ אַחַר הַחֲלִיצָה שֶׁל זוֹ, אוֹ אִם בָּעַל לְזוֹ אַחַר הַחֲלִיצָה שֶׁל זוֹ, אֵין מַעֲשֶׂה הָאַחֲרוֹן כְּלוּם. אוֹ אִם בָּעַל תְּחִלָּה וְחָזַר וּבָעַל לַשְּׁנִיָּה, אוֹ בָּעַל תְּחִלָּה וְעָשָׂה מַאֲמָר בַּשְּׁנִיָּה, אוֹ נָתַן גֵּט לַשְּׁנִיָּה אוֹ חָלַץ לַשְּׁנִיָּה, אֵין אַחַר בִּיאָה כְּלוּם, וּמַעֲשֶׂה אַחֲרוֹן לֹא חָשִׁיב וּמֻתָּר בִּקְרוֹבוֹת הַשְּׁנִיָּה: אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְלוּם. אַרֵישָׁא קָאֵי. וְאַסֵּיפָא צָרִיךְ לְמֵימַר אֵין אַחַר בִּיאָה כְּלוּם: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {טו} שְׁנֵי יְבָמִין כוּ'. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בִּשְׁנֵי יְבָמִין לִשְׁתֵּי יְבָמוֹת, דְּאִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר בַּגְּמָרָא דְּצָרָה עַל הָאַחִין בְּכָרֵת דְּכִדְקַיְמָא קַיְמָא: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם ( ראה משנה ד' ) (רמב"ם)

פרק ה - משנה ו

חָלַץ וְעָשָׂה מַאֲמָר, נָתַן גֵּט וּבָעַל, אוֹ בָעַל וְעָשָׂה מַאֲמָר, וְנָתַן גֵּט וְחָלַץ, אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְלוּם, בֵּין בַּתְּחִלָּה, בֵּין בָּאֶמְצַע, בֵּין בַּסּוֹף. וְהַבְּעִילָה, בִּזְמַן שֶׁהִיא בַתְּחִלָּה, אֵין אַחֲרֶיהָ כְלוּם. בָּאֶמְצַע וּבַסּוֹף, יֵשׁ אַחֲרֶיהָ כְלוּם. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, אַחַת בְּעִילָה {יט} וְאַחַת חֲלִיצָה, בֵּין בַּתְּחִלָּה, בֵּין בָּאֶמְצַע, בֵּין בַּסּוֹף, אֵין אַחֲרֶיהָ כְלוּם:

ר"ע מברטנורה חָלַץ וְעָשָׂה מַאֲמָר נָתַן גֵּט וּבָעַל. אַיָּבָם אֶחָד וִיבָמָה אַחַת קָאֵי {טז}. וְאַף עַל גַּב דְּתָנָא לְעֵיל, הֲדַר תַּנְיָא הָכָא מִשּׁוּם סֵיפָא דְּבָעֵי לְאִפְלוּגֵי בֵּין בִּיאָה לַחֲלִיצָה, דַּחֲלִיצָה בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין בָּאֶמְצַע בֵּין בַּסּוֹף אֵין אַחֲרֶיהָ כְּלוּם, וְהַבִּיאָה דַּוְקָא בִּזְמַן שֶׁהִיא בַּתְּחִלָּה. וּלְאַשְׁמוֹעִינַן נַמִּי פְּלֻגְתָּא דְּרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן: בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין בָּאֶמְצַע. כְּגוֹן גֵּט לְזוֹ וְחָלַץ לְזוֹ וְחָזַר וְעָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר אוֹ בְּבַעֲלַת הַגֵּט, לֹא מַהֲנֵי הַמַּאֲמָר {יז} וְלֹא בָּעִינַן גֵּט לְמַאֲמָרוֹ: בַּסּוֹף. אַחַר מַאֲמָר וְגֵט חָלַץ: אֵין אַחֲרֶיהָ כְלוּם. וַחֲלִיצָה גְּמוּרָה הִיא, וְאִי הֲדַר וְעָבֵיד מַאֲמָר לֹא בַּעְיָא גֵּט, מִשּׁוּם דַּחֲלִיצָה גֵּרוּשִׁין גְּמוּרִים נִינְהוּ, וְאַף עַל גַּב דְּהִיא חֲלִיצָה פְּסוּלָה: הַבִּיאָה בָּאֶמְצַע. כְּגוֹן גֵּט לְזוֹ וּבָעַל לְזוֹ וְחָזַר וְעָשָׂה מַאֲמָר בַּשְּׁלִישִׁית, אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ {יח}: בַּסּוֹף. גֵּט לְזוֹ וּמַאֲמָר לְזוֹ וְחָזַר וּבָא (עָלֶיהָ) עַל [הָאַחַת], יֵשׁ אַחַר בִּיאָה זוֹ זִקַּת יְבָמִין, וְכִי מַפִּיק לָהּ בָּעֵי חֲלִיצָה וְלֹא סַגִּי לָהּ בְּגֵט: אֵין אַחֲרֶיהָ כְלוּם. וְנָפְקָא בְּגֵט בְּלֹא חֲלִיצָה. וְאִי הֲדַר וְקִדֵּשׁ לְאִידָךְ אַחַר בִּיאָה אֵין בְּמַעֲשָׂיו כְּלוּם: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {טז} מִשּׁוּם דְּהַאי לִישָׁנָא מִתַּנְיָא בְּמִשְׁנָה ג' בְּיָבָם אֶחָד וִיבָמָה אַחַת, קָא מְפָרֵשׁ הָכִי, אֲבָל לְקוּשְׁטָא דְּמִלְּתָא קָא מְהַדְּרֵי אַכֻּלְּהוּ, דְּכֻלְּהוּ שָׁוִים בֵּין בְּיָבָם אֶחָד וִיבָמָה אַחַת בֵּין שְׁתֵּי יְבָמוֹת. וְהַיְנוּ טַעֲמָא דַּהֲדַר אַסְבְּרָא לְהוּ בִּשְׁתֵּי יְבָמוֹת כְּגוֹן גֵּט לְזוֹ כוּ', וְלֹא בָּא לוֹמַר אֶלָּא דְּאֵין זֶה דִּין חָדָשׁ: {יז} וּלְעֵיל בְּמִשְׁנָה ב' בְּעָשָׂה מַאֲמָר וַחֲלִיצָה לֹא תְּנַן אֵין אַחֲרָיו כְּלוּם, כֵּיוָן שֶׁצְּרִיכָה מַעֲשֵׂה דְּגֵט אַחֲרָיו עַל הַמַּאֲמָר שֶׁקְּדָמוֹ. תּוֹסָפוֹת: {יח} וַהֲוָה מָצֵי לְמֵימַר וְעָשָׂה מַאֲמָר בְּבַעֲלַת הַגֵּט, דְּהָא תְּנַן לְעֵיל גֵּט וּמַאֲמָר בְּאַחַת שֶׁצְּרִיכָה גֵּט וַחֲלִיצָה, אֶלָּא מִשּׁוּם אִסּוּר קְרוֹבוֹת נָקַט בַּשְּׁלִישִׁית, דְּאִלּוּ בַּעֲלַת גֵּט בְּלָאו הָכִי מִשּׁוּם גִּטָּא נֶאֶסְרוּ הַקְּרוֹבוֹת: {יט} אַחַת בְּעִילָה כוּ'. טַעֲמֵיהּ מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם ( ראה משנה ד' ) (רמב"ם)

פרק ו

פרק ו - משנה א

הַבָּא עַל יְבִמְתּוֹ, בֵּין בְּשׁוֹגֵג, בֵּין בְּמֵזִיד, בֵּין בְּאֹנֶס {ב}, בֵּין בְּרָצוֹן {ג}, אֲפִלּוּ הוּא שׁוֹגֵג וְהִיא מְזִידָה, הוּא מֵזִיד וְהִיא שׁוֹגֶגֶת, הוּא אָנוּס וְהִיא לֹא אֲנוּסָה {ד}, הִיא אֲנוּסָה וְהוּא לֹא אָנוּס, אֶחָד הַמְעָרֶה וְאֶחָד הַגּוֹמֵר, קָנָה {ה}, וְלֹא חָלַק בֵּין בִּיאָה לְבִיאָה:

ר"ע מברטנורה הַבָּא עַל יְבִמְתּוֹ. שׁוֹגֵג. כְּסָבוּר אִשָּׁה אַחֶרֶת הִיא {א}: מֵזִיד. לְשֵׁם זְנוּת וְלֹא לְמִצְוַת יִבּוּם: אֲפִלּוּ הוּא שׁוֹגֵג וְהִיא מְזִידָה. לֹא מִבַּעְיָא הֵיכָא דְּהִיא מִכַּוְּנָה לְמִצְוָה, אֶלָּא אֲפִלּוּ הֵיכָא דְּתַרְוַיְהוּ לֹא מְכַוְּנֵי לְמִצְוָה, כְּגוֹן שֶׁהוּא מְכַוֵּן לְאִשָּׁה אַחֶרֶת וְהִיא נִתְכַּוְּנָה לְשֵׁם זְנוּת, קָנָה, דְּאָמַר קְרָא (דְּבָרִים כה) יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ, מִכָּל מָקוֹם: הַמְּעָרֶה. שֶׁלֹּא גָּמַר בִּיאָתוֹ אֶלָּא הִכְנִיס עֲטָרָה בִּלְבַד. וּפְגִיעַת עֲטָרָה בְּלֹא הַכְנָסָה קְרוּיָה נְשִׁיקָה: קָנָה. וְזָכָה בַּנַּחֲלָה, וְיוֹצֵאת בְּגֵט אִם בָּא לְהוֹצִיאָהּ: לֹא חָלַק בֵּין בִּיאָה לְבִיאָה. בֵּין בִּיאָה כְּדַרְכָּהּ לְבִיאָה שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ, דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא כ) מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה {ו}, מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁשְּׁתֵּי מִשְׁכָּבוֹת יֵשׁ בְּאִשָּׁה: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {א} וַאֲפִלּוּ אֵינָהּ אִשְׁתּוֹ, שֶׁנִּמְצָא שֶׁנִּתְכַּוֵּן גַּם כֵּן לִזְנוּת, אֶלָּא מִיהוּ אֵינוֹ מֵזִיד בִּיבִמְתּוֹ וְשׁוֹגֵג בָּהּ מִקְרֵי, וְתֵדַע דַּהֲרֵי לְגַבָּהּ לֹא מַשְׁכַּחַת בְּעִנְיָן אַחֵר: {ב} בְּאֹנֶס. מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא כְּגוֹן שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְאִשְׁתּוֹ וְנִתְקַשָּׁה וּתְקָפַתּוֹ יְבִמְתּוֹ, אִי נַמִּי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים הִדְבִּיקוּהוּ בִּיבִמְתּוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ: {ג} בְּרָצוֹן. הַיְנוּ לְמִצְוַת יִבּוּם, וְאַף עַל גַּב דִּפְשִׁיטָא הִיא קָתָנֵי לָהּ, דְּהָכִי אוֹרְחֵיהּ בְּכָל דּוּכְתָּא. תּוֹסָפוֹת: {ד} לֹא אֲנוּסָה. אֲבָל מְזִידָה אוֹ שׁוֹגֶגֶת. תּוֹסָפוֹת: {ה} קָנָה. בַּגְּמָרָא יָלְפִינַן לֵיהּ מִקְּרָאֵי, וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ"ם, וְהוּא מִגְּמָרָא סַנְהֶדְרִין דַּף נ"ד. צָרִיךְ עִיּוּן דְּהָתָם לֹא יָלְפִינַן מִצְוָה דִּקְנִיָּה יְבָמָה מִמַתְנִיתִין, וּבַגְּמָרָא דְּהָכָא לָמְדוּהָּ מֵוּלְקָחָהּ: {ו} וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ"ם. וּבְרַיְתָא הוּא בְּפֶרֶק ז' דְּסַנְהֶדְרִין דַּף נ"ד וּבְזָכָר הוּא דִּכְתִיב, וְאָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הֲרֵי זֶה בָּא לְלַמֵּד וְנִמְצָא לָמֵד. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י הֲרֵי זֶה בָא לְלַמֵּד עַל זָכָר שֶׁחַיָּב אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ וְנִמְצָא לָמֵד, דִּלְמִשְׁכַּב זָכָר לֹא אִיצְטְרִיךְ קְרָא דִּפְשִׁיטָא דְּשֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ הוּא. אֶלָּא הַאי מִשְׁכְּבֵי לְאַשְׁמְעִינַן אָתָא דְּהַבָּא עַל אִשָּׁה בֵּין כְּדַרְכָּהּ בֵּין שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ חַיָּב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם הבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד כו': היבמה אינה צריכה קדושין מן התורה לפי שאשה הקנו לו מן השמים וקדושי יבמה מדרבנן ולפיכך הבא על יבמתו באי זה צד שיהיה קנה קנין גמור והעראה הוא הכנסת העטרה ומפגיעת העטרה היא נקראת נשיקה עד הכנסת העטרה כולה אמנם הוא שמוש דרך אברים וגומר הוא הכנסת האבר כולו. ואמרו לא חלק בין ביאה לביאה ר"ל לא חלק הכתוב בין ביאה כדרכה לביאה שלא כדרכה והוא אמרו במשכב זכור משכבי אשה מגיד הכתוב ששתי משכבות יש באשה: (רמב"ם)

פרק ו - משנה ב

וְכֵן הַבָּא עַל אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת {ז} שֶׁבַּתּוֹרָה, אוֹ פְסוּלוֹת, כְּגוֹן אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין, פָּסַל. וְלֹא חָלַק בֵּין בִּיאָה לְבִיאָה:

ר"ע מברטנורה וְכֵן הַבָּא עַל אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת. בְּאַחַת מִכָּל הַבִּיאוֹת הָאֵלּוּ: אוֹ עַל הַפְּסוּלוֹת כְּגוֹן אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל וְכוּ'. פְּסָלָהּ לִכְהֻנָּה מִשּׁוּם זוֹנָה {ח}. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵשֶׁת יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֶנְסָה מֻתֶּרֶת לְבַעֲלָהּ, פְּסוּלָה הִיא לִכְהֻנָּה. וּגְרוּשָׁה נַמִּי, אִי בַּת כֹּהֵן הִיא מִפְסְלָה בְּהַךְ בִּיאָה מִתְּרוּמָה דְּבֵי נַשָּׁא {ט}: מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל. לָאו אַפְּסוּלָה לִכְהֻנָּה קָאֵי, דְּהָא פְּסוּלָה וְקַיְמָא, אֶלָּא לְעִנְיַן הַעֲרָאָה נָקַט לֵיהּ, לְמִלְקֵי עֲלָהּ בְּהַעֲרָאָה כִּגְמַר בִּיאָה: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ז} הָעֲרָיוֹת כוּ'. כֻּלְּהוּ יָלְפִינַן לְהוּ בַּגְּמָרָא מִקְּרָאֵי: {ח} דִּבְרֵי תֵימַהּ הֵן, שֶׁלֹּא מָצָאנוּ מִי שֶׁסּוֹבֵר כֵּן. וִיבֹאַר בְּמִשְׁנָה ה'. וְהָרַמְבַּ"ם כָּתַב דְּנַעֲשֵׂית חֲלָלָה: {ט} וְטַעְמָא, דְּכֵיוָן דְּאַשְׁכְּחָן בְּאֵשֶׁת כֹּהֵן דַּאֲפִלּוּ בְּאֹנֶס אֲסוּרָה, אֵין לָנוּ לְחַלֵּק בֵּין אֹנֶס לְרָצוֹן לְעִנְיַן תְּרוּמָה וּכְהֻנָּה אֲפִלּוּ אֵשֶׁת יִשְׂרָאֵל: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם ובן הבא על אחת מכל העריות שבתורה כו': אמרו וכן ר"ל כל הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה בין באונס בין ברצון בין בשוגג בין במזיד פסלה מן הכהונה בין שבא עליה כדרכה בין שלא כדרכה לפי שעשאה זונה אע"פ שהיא מותרת לבעלה אם היתה אנוסה והיא אשת ישראל לפי שהעיקר אצלנו אונס בישראל משרא שרי מ"מ נפסלה מן הכהונה וכמו כן בת ישראל לממזר ולנתין נעשית זונה וכמו כן אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט נעשית חללה אפילו באונס או בשגגה: (רמב"ם)

פרק ו - משנה ג

אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מִן הָאֵרוּסִין לֹא יֹאכְלוּ בַתְּרוּמָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁירִין. נִתְאַרְמְלוּ אוֹ נִתְגָּרְשׁוּ, מִן הַנִּשּׂוּאִין פְּסוּלוֹת, מִן הָאֵרוּסִין כְּשֵׁרוֹת:

ר"ע מברטנורה מִן הָאֵרוּסִין לֹא יֹאכְלוּ בַתְּרוּמָה. מִפְּנֵי שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה קִדּוּשֵׁי עֲבֵרָה נִפְסְלָה מִתְּרוּמָה דְּבֵית אָבִיהָ אִם בַּת כֹּהֵן הִיא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁירִין. עַד שֶׁתִּבָּעֵל וְתֵעָשֶׂה חֲלָלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (וַיִּקְרָא כא) וְלֹא יְחַלֵּל {י}, שְׁנֵי חִלּוּלִין, אֶחָד לָהּ וְאֶחָד לְזַרְעָהּ. וְלֵית הִלְכָתָא כְּוָתַיְהוּ, אֶלָּא אַף מִן הָאֵרוּסִין לֹא יֹאכְלוּ בַתְּרוּמָה: נִתְאַרְמְלוּ אוֹ נִתְגָּרְשׁוּ. מִן הַכֹּהֲנִים הַלָּלוּ: מִן הַנִּשּׂוּאִין פְּסוּלוֹת. דְּשַׁוְּיוּהָ חֲלָלָה בְּבִיאָתָן: מִן הָאֵרוּסִין כְּשֵׁרוֹת. דַּאֲפִלּוּ תַּנָּא קַמָּא לֹא פָּסַל מִן הָאֵרוּסִין אֶלָּא בְּחַיֵּיהֶן, שֶׁהִיא מִשְׁתַּמֶּרֶת לְבִיאָה פְּסוּלָה, אֲבָל מֵתוּ לֹא: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {י} מִדְּלֹא כְּתִיב וְלֹא יַחֵל: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט כו': מן האירוסין לא יאכלו בתרומה לפי שהן משמרות לביאה פסולה ולפיכך לא יאכלו. ור"א ור"ש אומרים שתאכל עד שתבעל ואז תפסל ואם נתאלמנו או נתגרשו אלו הנשים הכהנות מן הנשואין פסולות לאכול בתרומה לפי שנתחללו בבעילה שנבעלו. על העיקר שלנו אין חלל אלא מאיסורי כהונה. מן האירוסין כשרות לאכול בתרומה לפי שלא נבעלו ולא נתחללו. ואין הלכה לא כר"א ולא כר"ש: (רמב"ם)

פרק ו - משנה ד

כֹּהֵן גָּדוֹל לֹא יִשָּׂא אַלְמָנָה, בֵּין אַלְמָנָה מִן הָאֵרוּסִין {יא}, בֵּין אַלְמָנָה מִן הַנִּשּׂוּאִין, וְלֹא יִשָּׂא אֶת הַבּוֹגֶרֶת {יג}. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁירִין {יד} בְּבוֹגֶרֶת. לֹא יִשָּׂא אֶת מֻכַּת עֵץ. אֵרֵס אֶת הָאַלְמָנָה, וְנִתְמַנָּה לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל, יִכְנֹס {טו}. וּמַעֲשֶׂה בִיהוֹשֻׁעַ בֶּן גַּמְלָא שֶׁקִּדֵּשׁ אֶת מָרְתָא בַת בַּיְתוֹס, וּמִנָּהוּ הַמֶּלֶךְ לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל, וּכְנָסָהּ. שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁנָּפְלָה לִפְנֵי כֹהֵן הֶדְיוֹט, וְנִתְמַנָּה לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל, אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה בָהּ מַאֲמָר, הֲרֵי זֶה לֹא יִכְנֹס {טז}. כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁמֵּת אָחִיו, חוֹלֵץ {יז} וְלֹא מְיַבֵּם:

ר"ע מברטנורה לֹא יִשָּׂא אֶת הַבּוֹגֶרֶת. דִּכְתִיב (שָׁם) וְהוּא אִשָּׁה בִּבְתוּלֶיהָ יִקָּח, פְּרָט לְבוֹגֶרֶת שֶׁכָּלוּ {יב} בְּתוּלֶיהָ: רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁירִין. וְלֵית הִלְכָתָא כְּוָתַיְהוּ: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יא} מִן הָאֵרוּסִין כוּ'. בַּגְּמָרָא יָלְפִינַן לְהוּ מִקְּרָאֵי: {יב} לָאו דַּוְקָא כָּלוּ, אֶלָּא כְּלוֹמַר נִתְמַעֲטוּ קְצָת. תּוֹסָפוֹת: {יג} בּוֹגֶרֶת. נִקְרֵאת הַבְּתוּלָה כְּשֶׁיִּהְיֶה לָהּ שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים אַחַר הֲבָאַת סִימָנֵי נַעֲרוּת. וְהַסִּימָנִים הֵם שֶׁתָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת אַחַר שֶׁנִּשְׁלְמוּ לָהּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לְפִי שֶׁקֹּדֶם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה אֵינָם סִימָנִים אֶלָּא שׁוּמָא. וְכֵן כָּל זְמַן שֶׁלֹּא תָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת אֲפִלּוּ אַחַר הַשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה הִיא קְטַנָּה עַד שֶׁתַּשְׁלִים עֶשְׂרִים שָׁנָה. הָרַמְבַּ"ם: {יד} מַכְשִׁירִין. בַּגְּמָרָא מְפָרֵשׁ טַעֲמַיְהוּ: {טו} יִכְנֹס. דִּכְתִיב בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה, וְהַאי אִשָּׁה לֹא אִיצְטְרִיךְ אֶלָּא לִדְרָשָׁא. גְּמָרָא: {טז} לֹא יִכְנֹס. דְּאִשָּׁה אָמַר קְרָא, וְלֹא יְבָמָה. גְּמָרָא: {יז} חוֹלֵץ כוּ'. וְאִם תֹּאמַר מֵרֵישָׁא שָׁמְעִינַן לַהּ דְּקָתָנֵי שׁוֹמֶרֶת יָבָם כוּ', וְאוֹמֵר רִ"י דְּחוֹלֵץ אָתָא לְאַשְׁמְעִינַן, דְּסָלְקָא דַּעְתָּךְ מִשּׁוּם בִּזָּיוֹן דְּכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁרוֹקֶקֶת בְּפָנָיו לֹא תַּחְלֹץ, אַף עַל גַּב דִּתְנַן לָהּ לְעֵיל. תּוֹסָפוֹת: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כהן גדול לא ישא אלמנה כו': כתוב בתורה והוא אשה בבתוליה יקח ואמרו חכמים פרט לבוגרת שכלו בתוליה ובוגרת נקראת הבתולה כשיהיה לה ששה חדשים אחר הבאת סימני נערות וסימני נערות הם שתביא שתי שערות אחר שנשלמו לה שתים עשרה שנה לפי שהבאת ב' שערות בתוך זמן משתים עשרה שנה אינם סימנים אבל הם שומא וג"כ כל זמן שלא תביא שתי שערות אפילו אחר השתים עשרה שנה היא קטנה עד שתשלים עשרים שנה כמו שיתבאר בזאת המסכתא ואין הלכה כר"א ור"ש:

לא ישא את מוכת עץ אירס את האלמנה ונתמנה להיות כ"ג יכנוס כו': זה כולו מבואר ומפורש: (רמב"ם)

פרק ו - משנה ה

כֹּהֵן הֶדְיוֹט לֹא יִשָּׂא אַיְלוֹנִית, אֶלָּא אִם כֵּן יֶשׁ לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים {יט}. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף עַל פִּי שֶׁיֶּשׁ לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים, לֹא יִשָּׂא אַיְלוֹנִית, שֶׁהִיא זוֹנָה {כ} הָאֲמוּרָה בַתּוֹרָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין זוֹנָה אֶלָּא גִיּוֹרֶת וּמְשֻׁחְרֶרֶת {כא} וְשֶׁנִּבְעֲלָה בְעִילַת זְנוּת:

ר"ע מברטנורה כֹּהֵן הֶדְיוֹט לֹא יִשָּׂא אַיְלוֹנִית וְכוּ'. וְהוּא הַדִּין לְיִשְׂרָאֵל {יח}. וְלֹא נָקַט כֹּהֵן אֶלָּא מִשּׁוּם פְּלֻגְתָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר דְּכֹהֵן אֲפִלּוּ יֵשׁ לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים לֹא יִשָּׂא אַיְלוֹנִית, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּיִשְׂרָאֵל. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: וְשֶׁנִּבְעֲלָה בְּעִילַת זְנוּת. כְּגוֹן חַיָּבֵי לָאוִין אוֹ חַיָּבֵי עֲשֵׂה {כב}, וְכָל שֶׁכֵּן חַיָּבֵי כְּרִיתוּת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין. אֲבָל הַבָּא עַל הַפְּנוּיָה לֹא עֲשָׂאָהּ זוֹנָה: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יח} דְּמִידֵי הוּא טַעֲמָא אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁאֵינָהּ בַּת בָּנִים, יִשְׂרָאֵל לֹא מִפְקְדוּ אַפְּרִיָּה וּרְבִיָּה. גְּמָרָא. וְהוּא הַדִּין זְקֵנָה וְשֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֵילֵד: {יט} אִשָּׁה כוּ'. אוֹ אִשָּׁה לִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת עִמָּהּ אוֹ בָּנִים שֶׁקִּיֵּם בָּהֶם פְּרוּ וּרְבוּ. הָרַמְבַּ"ם: {כ} זוֹנָה. דִּכְתִיב [הוֹשֵׁעַ ד] הִזְנוּ וְלֹא יִפְרֹצוּ, כָּל בִּיאָה שֶׁאֵין בָּהּ פִּרְצָה, פֵּרוּשׁ גִּדּוּל בָּנִים, אֵינָהּ אֶלָּא בְּעִילַת זְנוּת. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת קְטַנָּה אַתְיָא לִכְלַל פִּרְצָה לִכְשֶׁתִּגְדַּל, וְלֹא מְמַעֵט אֶלָּא הֵיכָא דְּלֹא אַתְיָא לְעוֹלָם לִכְלַל פִּרְצָה: {כא} גִּיּוֹרֶת וּמְשֻׁחְרֶרֶת. לְפִי שֶׁהָעוֹבְדֵי גִּלוּלִים שְׁטוּפֵי זִמָּה הֵן וּבְנֵיהֶם יַלְדֵי זְנוּנִים הֵמָהּ, וּלְפִיכָךְ סְתָם תְּנַן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִבְעֲלָה, אֲפִלּוּ פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד. הָרַמְבַּ"ם וְהָרֹא"שׁ. וְהָא דְּהֻצְרְכוּ בֵּית דִּין שֶׁל חַשְׁמוֹנַאי לִגְזֹר מִשּׁוּם זְנוּת כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בְּפֶרֶק קַמָּא דְּשַׁבָּת, הַיְנוּ קֹדֶם שֶׁנִּתְגַּיְּרָה דְּלֹא שַׁיָּךְ בָּהּ קִיחָה וְחִלּוּל: {כב} פֵּרוּשׁ חַיָּבֵי עֲשֵׂה שְׁלֹשָׁה הֵן מִצְרִי וֶאֱדוֹמִי רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי, דְּאַתְיָן מִכְּלָל עֲשֵׂה דְּדוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא, וְכֵן בְּעוּלָה לַכֹּהֵן גָּדוֹל אַתְיָא מִכְּלָל עֲשֵׂה דְּבִּבְתוּלֶיהָ יִקָּח, וְלָאו הַבָּא מִכְּלָל עֲשֵׂה עֲשֵׂה. אֲבָל הָרַמְבַּ"ם בֵּאֵר שֶׁאֵין חַיָּבֵי לָאוִין וַעֲשִׂין עוֹשִׂין זוֹנָה אֶלָּא הַשָּׁוִים בַּכֹּל, וְחָשִׁיב נַמִּי חָלָל. וְיֵשׁ לִתְמֹהַּ עַל הָרַמְבַּ"ם וְהָרַ"ב מִמִּשְׁנָה ב' דְּלֹא חָשִׁיב אֶלָּא חַיָּבֵי כְּרִיתוּת וּפְסוּלֵי כְּהֻנָּה (וְעַיֵּן פֶּרֶק ז' מִשְׁנָה ה'). וְהָרַאֲבַ"ד וְתוֹסָפוֹת וְהָרֹאשׁ סוֹבְרִים דְּאֵין זוֹנָה אֶלָּא מֵחַיָּבֵי כְּרִיתוּת אוֹ כּוּתִי וְעֶבֶד שֶׁאֵין בָּהֶן קִדּוּשִׁין. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כהן הדיוט לא ישא אילונית כו': אין הפרש בין כהן לישראל במצות פו"ר ולפיכך אינו מותר לישראל ולא לכהן ולא ללוי לישא את האילונית אא"כ יש לו אשה ובנים והאי דנקט כהן הדיוט לאשמועינן מחלוקת רבי יהודה שאינו מתיר לו בשום פנים ובעילת זנות היא שתבעל בעילה שהיא בכרת או במלקות דאורייתא או בעשה דאורייתא בין שתהיה באונס בין ברצון נעשית זונה כמו שנקדם בזה הפרק (הלכה ב) אבל ישראל כשבא על מי שאינה אשת איש ולא משאר עריות ולא מחייבי לאוין לא נעשית זונה ואין הלכה כרבי יהודה: (רמב"ם)

פרק ו - משנה ו

לֹא יִבָּטֵל אָדָם מִפְּרִיָּה וּרְבִיָּה, אֶלָּא אִם כֵּן יֶשׁ לוֹ בָנִים. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׁנֵי זְכָרִים. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, זָכָר וּנְקֵבָה, שֶׁנֶּאֱמַר, (בראשית ה) זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם {כג}. נָשָׂא אִשָּׁה, וְשָׁהָה עִמָּהּ עֶשֶׂר שָׁנִים, וְלֹא יָלְדָה, אֵינוֹ רַשַּׁאי לִבָּטֵל. גֵּרְשָׁהּ, מֻתֶּרֶת לִנָּשֵׂא לְאַחֵר {כז}. וְרַשַּׁאי הַשֵּׁנִי לִשְׁהוֹת עִמָּהּ עֶשֶׂר שָׁנִים. וְאִם הִפִּילָה, מוֹנֶה מִשָּׁעָה שֶׁהִפִּילָה. הָאִישׁ מְצֻוֶּה עַל פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, אֲבָל לֹא הָאִשָּׁה. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר, עַל שְׁנֵיהֶם הוּא אוֹמֵר (בראשית א), וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ:

ר"ע מברטנורה בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים שְׁנֵי זְכָרִים. דְּיָלְפִינַן מִמֹּשֶׁה שֶׁפֵּרֵשׁ מִן הָאִשָּׁה לְאַחַר שֶׁנּוֹלְדוּ לוֹ שְׁנֵי זְכָרִים: וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים זָכָר וּנְקֵבָה שֶׁנֶּאֱמַר זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם. וּמִמֹּשֶׁה אֵין רְאָיָה, שֶׁעַל פִּי הַדִּבּוּר עָשָׂה {כד}: וְשָׁהָה עִמָּהּ עֶשֶׂר שָׁנִים וְכוּ'. כִּדְאַשְׁכְּחָן בְּאַבְרָהָם, לְאַחַר שֶׁשָּׁהָה עֶשֶׂר שָׁנִים עִם שָׂרָה וְלֹא יָלְדָה נָשָׂא הָגָר {כה}. וְיָמִים שֶׁיָּשַׁב עִמָּהּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ לֹא עָלוּ מִן הַמִּנְיָן, דְּדִלְמָא יְשִׁיבַת חוּץ לָאָרֶץ גָּרְמָה. וְכָל הַיָּמִים שֶׁהָאִישׁ אוֹ הָאִשָּׁה חוֹלִים אוֹ חֲבוּשִׁים בְּבֵית הָאֲסוּרִים וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה מִדְּבָרִים שֶׁמּוֹנְעִים הַתַּשְׁמִישׁ, אֵין עוֹלִין לְמִנְיַן עֶשֶׂר שָׁנִים: גֵּרְשָׁהּ מֻתֶּרֶת לִנָּשֵׂא לְאַחֵר. דְּשֶׁמָּא לָאו מִנָּהּ הֲוֵי אֶלָּא מִנֵּיהּ. וּכְשֶׁהוּא מְגָרְשָׁהּ נוֹתֵן לָהּ כְּתֻבָּתָהּ אִם טוֹעֶנֶת דְּמִנֵּיהּ הוּא {כו} שֶׁאֵינוֹ יוֹרֶה כְּחֵץ, וּמַטִּילִין חֵרֶם עָלֶיהָ אִם יוֹדַעַת שֶׁהוּא יוֹרֶה כְּחֵץ וְטוֹעֶנֶת עָלָיו טַעֲנַת שֶׁקֶר: הָאִישׁ מְצֻוֶּה עַל פְּרִיָּה וּרְבִיָּה וְלֹא הָאִשָּׁה. דִּכְתִיב (בְּרֵאשִׁית א) פְּרוּ וּרְבוּ וְגוֹ' וְכִבְשׁוּהָ, וְכִבְשָׁהּ כְּתִיב חָסֵר וָי"ו, הָאִישׁ שֶׁדַּרְכּוֹ לִכְבֹּשׁ אֶת הָאִשָּׁה הוּא מְצֻוֶּה עַל פְּרִיָּה וּרְבִיָּה: רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר וְכוּ'. וְלֵית הִלְכָתָא כְּוָתֵיהּ: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {כג} זָכָר כוּ'. וּבֵית שַׁמַּאי אֵין דָּנִין אֶפְשָׁר מִשֶּׁאִי אֶפְשָׁר, דְּאִי לֹא אִבְרָאִי חַוָּה לֹא הֲוָה נְקֵבָה אַחֲרִיתִי, אֲבָל הָכָא מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי זְכָרִים, נְקֵבוֹת הַרְבֵּה בָּעוֹלָם. גְּמָרָא וְרַשִׁ"י: {כד} שֶׁנֶּאֱמַר לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי. גְּמָרָא: {כה} וְיִצְחָק שֶׁשָּׁהָה עֶשְׂרִים שֶׁהֲרֵי בֶּן אַרְבָּעִים הָיָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה וּבֶן שִׁשִּׁים בְּלֶדֶת אוֹתָם, תֵּרֵץ בַּגְּמָרָא דְּיִצְחָק עָקָר הָיָה וְיוֹדֵעַ שֶׁמֵּחֲמַת עַצְמוֹ הוּא. וְרַשִׁ"י בַּחֻמָּשׁ עַל פִּי הַבְּרַיְתָא, דְּבַת שָׁלֹשׁ נְשָׂאָהּ וְשָׁהָה עֶשֶׂר עַד שֶׁתִּהְיֶה רְאוּיָה לֵילֵד וְאַחַר כָּךְ עוֹד עֶשֶׂר כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה אָבִיו: {כו} לְפִי שֶׁכָּל שֶׁאֵין טוֹעֵן בְּבָרִיא אֵין מַשְׁבִּיעִין אֲפִלּוּ הֶסֵּת. אֲבָל מִתַּקָּנַת הַגְּאוֹנִים לְהַחְרִים סְתָם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {כז} לְאַחֵר. לְשֵׁנִי אִין, לִשְׁלִישִׁי לֹא. וּמַתְנִיתִין מַנִּי, רַבִּי הִיא: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם לא יבטל אדם מפריה ורביה כו': נשא אשה ושהה עמה עשר שנים כו': האיש מצווה על פריה ורביה כו': ב"ש מביאים ראיה ממשה וב"ה סברי משה שנמנע מן האשה לפי שהנבואה שורה עליו תמיד ואין מביאים ממנו ראיה לאחרים אבל המצוה זכר ונקבה שבהם יתקיים המין ר"ל בזכרים ובנקבות והסבות המונעות ההריון הם רבות והם ידועות אצל הרופאים ואפשר שתהיה סבה זה מן האיש לבדו או מן האשה לבדה או משניהם יחד ולפיכך כשגרשה ישאנה אחר ואינה מותרת להנשא לשלישי לפי שכבר הוחזקה. וטעם עשר שנים אמרו מקץ עשר שנים לשבת אברם ומיד נתאמת לשרה שהיא עקרה ונתנה לו הגר וצריך שיהיו כל העשר שנים מתמידים בתשמיש כדי שיעלו לחשבון ולפיכך ימי חוליים או פרידת אחד מהם שהלכו בדרך אינם עולים מכלל העשר שנים וכשיהיה הענין כך מיד אינו מותר לו להשאר עמה ויוציא ויתן כתובה אם היא אומרת שהסבה ממנו שאינו יורה כחץ ואין פוטרו מלפרוע הכתובה אלא הודעתה שהוא יורה כחץ ולפיכך הוא יכול להחרים חרם סתם בשם מי שיודע שאני יורה כחץ ולא תודיע הדבר ואם הוא יטעון שהיא הפילה בתוך עשר שנים כדי שיעמוד עמה ותאמר היא שלא הפילה יוציא ויתן כתובה לפי שהיא אינה חשודה לאחזוקי נפשה בעקרה ואין הלכה כרבי יוחנן בן ברוקה: (רמב"ם)

פרק ז

פרק ז - משנה א

אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, הִכְנִיסָה לוֹ עַבְדֵי מְלוֹג וְעַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל, עַבְדֵי מְלוֹג לֹא יֹאכְלוּ בַתְּרוּמָה, עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל יֹאכֵלוּ. וְאֵלּוּ הֵן עַבְדֵי מְלוֹג, אִם מֵתוּ, מֵתוּ לָהּ, וְאִם הוֹתִירוּ, הוֹתִירוּ לָהּ. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתָן, הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכְלוּ בַתְּרוּמָה. וְאֵלּוּ הֵן עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל, אִם מֵתוּ, מֵתוּ לוֹ, וְאִם הוֹתִירוּ, הוֹתִירוּ לוֹ. הוֹאִיל וְהוּא חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן, הֲרֵי אֵלּוּ יֹאכְלוּ בַתְּרוּמָה:

ר"ע מברטנורה אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל. עַבְדֵי מְלוֹג. מַה שֶּׁהָאִשָּׁה מְשַׁיֶּרֶת לְעַצְמָהּ וְאֵינָהּ כּוֹתֶבֶת בִּכְתֻבָּתָהּ, נִקְרָאִים נִכְסֵי מְלוֹג, שֶׁהַבַּעַל מוֹלֵג אוֹתָם נְכָסִים כִּמְלִיגַת הַתַּרְנְגוֹלִים, מִפְּנֵי שֶׁהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת אוֹתָן נְכָסִים, וְאִם פָּחֲתוּ פָּחֲתוּ לָהּ וְאִם הוֹתִירוּ הוֹתִירוּ לָהּ. וְנִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל הֵם הַנְּכָסִים שֶׁהִכְנִיסָה לוֹ וּמַה שֶּׁהוֹסִיף הוּא לָהּ וְכָתְבוּ בַּכְּתֻבָּה סַךְ הַכֹּל קִבֵּל עָלָיו פְּלוֹנִי כָּךְ וְכָךְ בִּכְתֻבָּתָהּ. וּלְכָךְ נִקְרָאִים צֹאן בַּרְזֶל, שֶׁהַקֶּרֶן קַיָּם כְּבַרְזֶל, שֶׁאִם מֵתוּ כֻּלָּן, חַיָּב הַבַּעַל לְשַׁלֵּם. וּלְפִי שֶׁהָיוּ רְגִילִים לָשׁוּם הַצֹּאן בְּשׁוּמַת כָּךְ וְכָךְ, וְהָיָה הָרוֹעֶה חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן כְּפִי הַשּׁוּמָא אֲפִלּוּ אִם מֵתוּ כָּל הַצֹּאן, לְכָךְ נִקְרְאוּ הַנְּכָסִים שֶׁהַבַּעַל מְקַבֵּל עָלָיו אַחֲרָיוּתָן נִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל: עַבְדֵי מְלוֹג לֹא יֹאכְלוּ. לְפִי שֶׁהֵן שֶׁלָּהּ וְהִיא חֲלָלָה {א}: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {א} דְּאִי לָאו שֶׁהִיא חֲלָלָה הָיוּ אוֹכְלִין אַף עַל פִּי שֶׁהֵן שֶׁלָּהּ, כְּדִמְפָרֵשׁ בְּמַתְנִיתִין דִּלְקַמָּן: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט כו': אע"פ שהאישות היא בעבירה יהיו עבדי צאן ברזל כדין עבדיו שלקחם אחר שהוא חייב באחריותן: (רמב"ם)

פרק ז - משנה ב

בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּסֵּת לְכֹהֵן וְהִכְנִיסָה לוֹ עֲבָדִים, בֵּין עַבְדֵי מְלוֹג, בֵּין עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל, הֲרֵי אֵלּוּ יֹאכְלוּ בַתְּרוּמָה. וּבַת כֹּהֵן שֶׁנִּסֵּת לְיִשְׂרָאֵל, וְהִכְנִיסָה לוֹ, בֵּין עַבְדֵי מְלוֹג, בֵּין עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל, הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכְלוּ בַתְּרוּמָה:

ר"ע מברטנורה בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן. אֲפִלּוּ עַבְדֵי מְלוֹג יֹאכְלוּ, מִשּׁוּם דַּהֲוֵי קִנְיָן כֹּהֵן שֶׁקָּנָה קִנְיָן, כְּלוֹמַר הָאִשָּׁה שֶׁהִיא קִנְיָנוֹ שֶׁל כֹּהֵן קָנְתָה אֵלּוּ הָעֲבָדִים, וּכְתִיב (וַיִּקְרָא כב) וְכֹהֵן כִּי יִקְנֶה נֶפֶשׁ קִנְיַן כַּסְפּוֹ, שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר קִנְיַן כַּסְפּוֹ, אֶלָּא לְמִדְרָשׁ הָכִי, וְכֹהֵן כִּי יִקְנֶה קִנְיַן כַּסְפּוֹ נֶפֶשׁ, שֶׁעַבְדּוֹ שֶׁל כֹּהֵן קָנָה נֶפֶשׁ, הוּא יֹאכַל בּוֹ {ב}: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ב} אַף עַל גַּב דִּבְאִשְׁתּוֹ שֶׁכְּנָסָהּ אַיְרִינַן, מִיהוּ עֶבֶד שֶׁקָּנָה נַמִּי יָלְפִינַן בִּבְרַיְתָא, דְּמַאי שְׁנָא, הַךְ אִיתְּתָא קִנְיָנוֹ וְהַךְ עֶבֶד קִנְיָנוֹ. וְכָתַב רַשִׁ"י וְאִם תֹּאמַר מַה שֶּׁקָּנָה עֶבֶד קָנָה רַבּוֹ וּלְמַאי אִיצְטְרִיךְ קְרָא, יֵשׁ לוֹמַר כְּגוֹן שֶׁנָּתְנוּ לָעֶבֶד מַתָּנָה עַל מְנָת שֶׁאֵין לְרַבּוֹ רְשׁוּת בּוֹ: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם בת ישראל שניסת לכהן והכניסה לו עבדים כו': דברי רבי יוסי מפני חלקו של עובר ר"ל כשיניח המת בנים רבים מאשתו בת ישראל והניחה מעוברת הדין נותן שלא יאכלו עבדיה בתרומה לפי שהם ירושה מכל האחין ועובר במעי זרה זר הוא ובשביל חלק העובר לא יאכלו עבדיה בתרומה. והרחיקו חכמים זה ואמרו לו אם אתה אומר שחלקו של עובר פוסל ושהוא קונה כמו כן בת כהן לכהן כשהניח בנים והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה שהעיקר ילוד מאכיל [שאינו ילוד אינו מאכיל]. ויהיה שיעור קושייתם עליו כך מאחר שהעדת בנו על בת ישראל לכהן כך אתה צריך להעיד על בת כהן לכהן ומת והניחה מעוברת ואמנם סברת חכמים הוא כיון שיש לו בנים יאכלו עבדיה בתרומה אע"פ שהיא מעוברת והעיקר אצלנו אין קנין לעובר. והלכה כחכמים: (רמב"ם)

פרק ז - משנה ג

בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּסֵּת לְכֹהֵן, וּמֵת, וְהִנִּיחָהּ מְעֻבֶּרֶת, לֹא יֹאכְלוּ עֲבָדֶיהָ בַּתְּרוּמָה, מִפְּנֵי חֶלְקוֹ שֶׁל עֻבָּר, שֶׁהָעֻבָּר פּוֹסֵל וְאֵינוֹ מַאֲכִיל, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי. אָמְרוּ לוֹ, מֵאַחַר שֶׁהֵעַדְתָּ לָנוּ עַל בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן, אַף בַּת כֹּהֵן לְכֹהֵן, וּמֵת, וְהִנִּיחָהּ מְעֻבֶּרֶת, לֹא יֹאכְלוּ עֲבָדֶיהָ בַתְּרוּמָה, מִפְּנֵי חֶלְקוֹ שֶׁל עֻבָּר:

ר"ע מברטנורה וְהִנִּיחָהּ מְעֻבֶּרֶת. אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהּ בָּנִים מִמֶּנּוּ וְהִיא אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה, לֹא יֹאכְלוּ עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל בַּתְּרוּמָה, לְפִי שֶׁהֵן שֶׁל יוֹרְשִׁין וְיֵשׁ לָעֻבָּר חֵלֶק בָּהֶן, וְאֵין לָעֻבָּר כֹּחַ לְהַאֲכִילָם בַּתְּרוּמָה, אִי מִשּׁוּם דְּקָסָבַר עֻבָּר בִּמְעֵי זָרָה זָר הוּא, אִי מִשּׁוּם דְּקָסָבַר יָלוּד מַאֲכִיל, שֶׁאֵינוֹ יָלוּד אֵינוֹ מַאֲכִיל, דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא כב) וִילִיד בֵּיתוֹ הֵם יֹאכְלוּ, וְקָרֵי בֵּיהּ הֵם יַאֲכִילוּ: שֶׁהָעֻבָּר פּוֹסֵל. אִם בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל הִיא וְהִנִּיחָהּ מְעֻבֶּרֶת וְאֵין לָהּ בֵּן אַחֵר, פּוֹסְלָהּ מִלָּשׁוּב לְבֵית אָבִיהָ: וְאֵינוֹ מַאֲכִיל. שֶׁאִם הָיְתָה בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן וְהִנִּיחָהּ מְעֻבֶּרֶת אֵין בָּעֻבָּר כֹּחַ לְהַאֲכִילָהּ, וְהוּא הַדִּין לַעֲבָדָיו: אַף בַּת כֹּהֵן לְכֹהֵן כוּ'. כֵּיוָן דְּאָמַרְתְּ שֶׁאֵינוֹ יָלוּד אֵינוֹ מַאֲכִיל {ג}, אַף בַּת כֹּהֵן לְכֹהֵן אֵין הָעֲבָדִים אוֹכְלִים בַּתְּרוּמָה מִפְּנֵי חֶלְקוֹ שֶׁל עֻבָּר, שֶׁהֲרֵי עֲבָדָיו הֵן וְאֵינָן אוֹכְלִין אֶלָּא בִּשְׁבִילוֹ {ד}, וְהוּא אֵין בּוֹ כֹּחַ לְהַאֲכִיל. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ג} דְּרַבָּנָן הֲווּ סָבְרֵי דְּטַעֲמָא מִשּׁוּם דְּיָלוּד מַאֲכִיל וְלֹא סָבְרֵי דְּטַעֲמֵיהּ מִשּׁוּם עֻבָּר בִּמְעֵי זָרָה כוּ'. תּוֹסָפוֹת: {ד} רַשִׁ"י. וּמַשְׁמַע דִּרְצוֹנוֹ לוֹמַר דְּלָאו דַּוְקָא מִפְּנֵי חֶלְקוֹ שֶׁל עֻבָּר, וּמַיְרֵי בְּיֵשׁ לוֹ אַחִים, וּבְהָא הוּא דִּפְלִיגֵי עֲלֵיהּ רַבָּנָן לוֹמַר דְּוַדַּאי אֵין לוֹ זְכִיָּה הֵיכָא דְּאִיכָּא אַחִים, אֲבָל כִּי לֵיכָּא אַחִים כְּלָל מוֹדוּ רַבָּנָן דְּיֵשׁ לוֹ זְכִיָּה וְשֶׁאֵינוֹ יָלוּד אֵינוֹ מַאֲכִיל. אֶלָּא רַבָּנָן אֲפִלּוּ בְּאֵין לוֹ אַחִים שֶׁאֵין אוֹכְלִים בִּשְׁבִיל אַחִים סָבְרֵי דְּאֵין לָעֻבָּר קִנְיָן בָּעֲבָדִים וְאוֹכְלִים, וְחוֹלְקִים עַל רַבִּי יוֹסֵי וְתָמְהוּ עָלָיו שֶׁאִם כֵּן אַף בַּת כֹּהֵן לְכֹהֵן כוּ' וְאֵין כָּאן אֶלָּא עֻבָּר לִדְבָרֶיךָ לֹא יֹאכְלוּ, אֶלָּא אוֹכְלִים הֵם לְפִי שֶׁאֵין לָעֻבָּר קִנְיָן בָּהֶם, וְאוֹכְלִים בִּשְׁבִיל הַמִּשְׁפָּחָה, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁלֹּא נוֹלַד הָעֻבָּר זוֹכֶה הַקָּרוֹב לִירֻשַּׁת כֹּהֵן וְאוֹכְלִים בְּגִינוֹ כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא. וְזוֹהִי דַּעַת הָרִי"ף. אֲבָל בְּמִשְׁנָה ג' פֶּרֶק ה' דְּנִדָּה מְפָרֵשׁ הָרַ"ב דְּהָא דְּעֻבָּר אֵין לוֹ זְכִיָּה בְּיֵשׁ לוֹ אַחִים, וּמַשְׁמַע דְּאִי אֵין לוֹ אַחִים יֵשׁ לוֹ זְכִיָּה, וְזוֹהִי דַּעַת הָרֹא"שׁ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם בת ישראל שניסת לכהן ומת כו': דברי רבי יוסי מפני חלקו של עובר ר"ל כשיניח המת בנים רבים מאשתו בת ישראל והניחה מעוברת הדין נותן שלא יאכלו עבדיה בתרומה לפי שהם ירושה מכל האחין ועובר במעי זרה זר הוא ובשביל חלק העובר לא יאכלו עבדיה בתרומה. והרחיקו חכמים זה ואמרו לו אם אתה אומר שחלקו של עובר פוסל ושהוא קונה כמו כן בת כהן לכהן כשהניח בנים והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה שהעיקר ילוד מאכיל [שאינו ילוד אינו מאכיל]. ויהיה שיעור קושייתם עליו כך מאחר שהעדת בנו על בת ישראל לכהן כך אתה צריך להעיד על בת כהן לכהן ומת והניחה מעוברת ואמנם סברת חכמים הוא כיון שיש לו בנים יאכלו עבדיה בתרומה אע"פ שהיא מעוברת והעיקר אצלנו אין קנין לעובר. והלכה כחכמים: (רמב"ם)

פרק ז - משנה ד

הָעֻבָּר, וְהַיָּבָם, וְהָאֵרוּסִין, וְהַחֵרֵשׁ, וּבֶן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, פּוֹסְלִין וְלֹא מַאֲכִילִין. סָפֵק שֶׁהוּא {י} בֶן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד סָפֵק שֶׁאֵינוֹ, סָפֵק הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת סָפֵק שֶׁלֹּא הֵבִיא, נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל בַּת אָחִיו וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶה מֵת רִאשׁוֹן, צָרָתָהּ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:

ר"ע מברטנורה הָעֻבָּר. הַאי עֻבָּר, אִי בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל הִיא, פּוֹסֵל, דִּכְתִיב בִּנְעוּרֶיהָ, פְּרָט לִמְעֻבֶּרֶת {ה}. אִי בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן הִיא, לֹא מַאֲכִיל, דְּשֶׁאֵינוֹ יָלוּד אֵינוֹ מַאֲכִיל: וְהַיָּבָם. אִי בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל הִיא, פּוֹסֵל לָהּ, וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כְּתִיב (שָׁם), פְּרָט לְשׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לָשׁוּב, שֶׁהִיא אֲגוּדָה בִּיבָמָהּ. וְאִי בַת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן, לֹא מַאֲכִיל לָהּ, קִנְיַן כַּסְפּוֹ אָמַר רַחֲמָנָא וְזוֹ קִנְיַן אָחִיו הִיא {ו}: וְהָאֵרוּסִין. אִי בַת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל הִיא, פָּסִיל לָהּ, דְּקָנֵי לָהּ בַּהֲוָיָה, וּמִשְּׁעַת הֲוָיָה אִפְסִילָה לָהּ, כְּדִכְתִיב (שָׁם) וּבַת כֹּהֵן כִּי תִּהְיֶה לְאִישׁ זָר. אִי בַת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן, לֹא מַאֲכִיל לָהּ, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִמְזְגוּ לָהּ כּוֹס יַיִן שֶׁל תְּרוּמָה בְּבֵית אָבִיהָ וְתַשְׁקֶה לְאַחֶיהָ וּלְאַחְיוֹתֶיהָ: וְהַחֵרֵשׁ. אִי בַת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל הִיא, פָּסַל לָהּ, דְּהָא קְנָאָה בְּתַקַּנְתָּא דְּרַבָּנָן. וְאִי בַת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן הִיא, לֹא מַאֲכִיל לָהּ, דְּקִנְיַן כַּסְפּוֹ אָמַר רַחֲמָנָא וְחֵרֵשׁ מִדְּאוֹרָיְתָא לֹא קָנִי: וּבֶן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד וְכוּ'. אֶחָד מִן הַפְּסוּלִים לַכְּהֻנָּה שֶׁהוּא בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד וּבָא עַל הַכֹּהֶנֶת אוֹ עַל הַלְוִיָּה אוֹ עַל בַּת יִשְׂרָאֵל, פְּסָלָהּ מִלֶּאֱכֹל בַּתְּרוּמָה {ז}, שֶׁבֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד בִּיאָתוֹ בִּיאָה וְנִתְחַלְּלָה בִּבְעִילָתוֹ {ח}. וְאִי בַת יִשְׂרָאֵל נִשֵּׂאת לְכֹהֵן בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, אֵינוֹ מַאֲכִילָהּ בַּתְּרוּמָה, שֶׁאֵין קִנְיָנוֹ קִנְיַן גָּמוּר {ט}: וְכֵן סָפֵק בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְכוּ'. דִּינוֹ כְּבֶן תֵּשַׁע וַדַּאי וּפוֹסֵל: סָפֵק הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת סָפֵק לֹא הֵבִיא. קָטָן שֶׁקִּדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה, סָפֵק הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת סָפֵק לֹא הֵבִיא וְקִדּוּשֶׁיהָ קִדּוּשֵׁי סָפֵק, אִשְׁתּוֹ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת {יא}: נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל בַּת אָחִיו. שֶׁהִיא אִשְׁתּוֹ. סָפֵק הוּא מֵת רִאשׁוֹן וְנָפְלוּ שְׁתֵּיהֶן לְיִבּוּם לִפְנֵי אָחִיו וּפְטוּרָה צָרָתָהּ מִשּׁוּם צָרַת הַבַּת, סָפֵק הִיא מֵתָה רִאשׁוֹנָה וּבִשְׁעַת נְפִילָה לְיִבּוּם לֹא הֲוַאי צָרָתָהּ צָרַת עֶרְוָה כְּדִתְנַן וְכֻלָּן אִם מֵתוּ אוֹ מֵאֲנוּ וְכוּ' צָרוֹתֵיהֶן מֻתָּרוֹת. צָרָתָהּ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. וְאַיְּדֵי דְּאַיְרֵי בִּסְפֵקֵי לְחֻמְרָא תָּנֵי לְהָא בַּהֲדַיְהוּ: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ה} דְּבִנְעוּרֶיהָ מַשְׁמַע בִּזְמַן שֶׁהִיא דּוֹמָה לִנְעוּרֶיהָ. רַשִׁ"י: {ו} וּמִיהוּ דַּוְקָא כְּשֶׁשּׁוֹמֶרֶת לַיָּבָם אֲבָל אַחַר שֶׁיִּבְּמָהּ הֲרֵי הִיא כְּאִשְׁתּוֹ לְכָל דָּבָר: {ז} בַּגְּמָרָא יָלְפִינַן לְהוּ מִקְּרָאֵי: {ח} כְּלוֹמַר וּפְסוּלָה לְהִנָּשֵׂא לִכְהֻנָּה, וְקַל וָחֹמֶר מִגְּרוּשָׁה, מַה גְּרוּשָׁה שֶׁמֻּתֶּרֶת בַּתְּרוּמָה אֲסוּרָה לִכְהֻנָּה, זוֹ שֶׁאֲסוּרָה בַּתְּרוּמָה אֵינוֹ דִּין שֶׁפְּסוּלָה לִכְהֻנָּה: {ט} דְּנִשּׂוּאֵי קָטָן אֵינוֹ כְלוּם. נִמּוּקֵי יוֹסֵף: {י} סָפֵק כוּ'. וְלֹא מוֹקְמִינַן לֵיהּ אַחֲזָקָה אֲפִלּוּ לִתְרוּמָה, דְּמַיְרֵי כְּגוֹן דְּהַשְׁתָּא דְּאָתָא קַמָּן הֲוֵי וַדַּאי בֶּן תֵּשַׁע, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה סָפֵק כְּשֶׁבָּא עָלֶיהָ, לֹא מוֹקְמִינַן אַחֲזָקָה קַמַּיְתָא אֶלָּא אַזְלִינַן בָּתַר הַשְׁתָּא שֶׁהוּא וַדַּאי בֶּן תֵּשַׁע, דַּחֲזָקָה קַמַּיְתָא אִתְרַע לָהּ. תּוֹסָפוֹת: {יא} וְתֵימַהּ דְּמִמַּה נַּפְשָׁךְ תִּתְיַבֵּם, אִי קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין הֲרֵי מִצְוָה לְיַבְּמָהּ, וְאִי לֹא הֲווּ קִדּוּשִׁין לֹא הָיְתָה אֵשֶׁת אָחִיו מֵעוֹלָם. וְרַשִׁ"י פֵּרֵשׁ לְעִנְיַן שֶׁפּוֹסֵל בַּת כֹּהֵן הַמְּאֹרֶסֶת לוֹ מִלֶּאֱכֹל בַּתְּרוּמָה. וְהָרַמְבַּ"ם פֵּרֵשׁ בְּחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ וְנָפַל הַסָּפֵק אִם הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת כוּ' חוֹלֶצֶת כוּ'. וְהַקָּרוֹב אֵלַי שֶׁבְּדִבְרֵי הָרַ"ב יֵשׁ טָעוּת סוֹפֵר: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם העובר והיבם והאירוסין והחרש כו': פוסלין ולא מאכילין ענינו אם היתה בת ישראל מעוברת מכהן או שומרת יבם לכהן או מאורסת מכהן או בעלה כהן חרש או כהן בן תשע שנים ויום אחד לא תאכל בתרומה לפי שהם אינם קונין קנין גמור ואם היתה בת כהן מעוברת מישראל ושאר הענינים הנזכרים נפסלה מלאכול בתרומה לפי שהם קונים קצת קנין וכוון באמרו בן תשע שנים ויום אחד לפי שמעקרינו הוא בן תשע שנים ויום אחד ביאתו ביאה וכבר באר בש"ס שאמרם בכאן בן תשע שנים ויום אחד פוסל אמנם זה בפסול כהונה כמו אם יהיה חלל בן ט' שנים ויום אחד ובא על הכהנת פסלה מלאכול בתרומה או תהיה גרושה וחלוצה ובא עליה בן תשע שנים ויום אחד שהיא ג"כ נתחללה ונפסלה לכהונה ואם נפל הספק אם הוא בן תשע שנים ויום אחד או פחות מבן תשע פוסל מן התרומה ומן הכהונה כמו שפירשנו אע"פ שהוא ספק וכמו כן אם כשבא על יבמתו ונפל הספק אם הוא בן תשע שנים ויום אחד קנה כמו שיתבאר או הוא פחות ואין ביאתו ביאה או אם חלץ האיש ליבמתו ונפל הספק אם הביא ב' שערות והחליצה גמורה או לא הדין בכל זה לחומרא והוא מ"ש חולצת ולא מתייבמת וכשהיה שם אחד מאלו הענינים תדין בזה הדין. ואח"כ חזר למין ממיני הספק והוא אמרו נפל הבית עליו ועל בת אחיו שאין אנו יודעין מי מהם מת תחלה שאילו ידענו שבת אחיו מתה בתחלה היתה צרתה מותרת לאחיו כאשר הקדים לנו באמרו וכולן שמתו וכו' ואילו ידענו שהוא מת בתחלה היתה צרתה פטורה מן החליצה ומן היבום ומפני שנתחדש הספק חולצת ולא מתיבמת: (רמב"ם)

פרק ז - משנה ה

הָאוֹנֵס, וְהַמְפַתֶּה, וְהַשּׁוֹטֶה {יב}, לֹא פוֹסְלִים וְלֹא מַאֲכִילִים {יג}. וְאִם {יד} אֵינָם רְאוּיִין לָבֹא בְיִשְׂרָאֵל, הֲרֵי אֵלּוּ פוֹסְלִין. כֵּיצַד, יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּא עַל בַּת כֹּהֵן, תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. עִבְּרָה {טו}, לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה. נֶחְתַּךְ הָעֻבָּר בְּמֵעֶיהָ, תֹּאכַל. כֹּהֵן שֶׁבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל, לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה. עִבְּרָה, לֹא תֹאכַל. יָלְדָה, תֹּאכַל {טז}. נִמְצָא כֹּחוֹ שֶׁל בֵּן גָּדוֹל מִשֶּׁל אָב. הָעֶבֶד פּוֹסֵל {יז} מִשּׁוּם בִּיאָה, וְאֵינוֹ פוֹסֵל מִשּׁוּם זָרַע. כֵּיצַד, בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן, בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל, וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בֵן, וְהָלַךְ הַבֵּן וְנִכְבַּשׁ עַל הַשִּׁפְחָה, וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בֵן, הֲרֵי זֶה עֶבֶד. הָיְתָה אֵם אָבִיו בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן {יט} לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה. בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל, תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. מַמְזֵר פּוֹסֵל {כ} וּמַאֲכִיל. כֵּיצַד, בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן, וּבַת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל, וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בַת, וְהָלְכָה הַבַּת וְנִשֵּׂאת לְעֶבֶד, אוֹ לְגוֹי, וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בֵן, הֲרֵי זֶה מַמְזֵר {כא}. הָיְתָה אֵם אִמּוֹ בַת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן, תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל, לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה:

ר"ע מברטנורה וְהַשּׁוֹטֶה. אֲפִלּוּ עַל יְדֵי חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין לֹא פּוֹסֵל וְלֹא מַאֲכִיל, שֶׁאֵין קִנְיָנוֹ קִנְיָן: נֶחְתַּךְ הָעֻבָּר שֶׁבְּמֵעֶיהָ תֹּאכַל. מִיָּד. וְהוּא הַדִּין אִם יְלָדַתּוּ וָמֵת: עִבְּרָה לֹא תֹאכַל. שֶׁהָעֻבָּר אֵינוֹ מַאֲכִיל: גָּדוֹל מִשֶּׁל אָב. שֶׁהַבּוֹעֵל אֵינוֹ מַאֲכִיל, לְפִי שֶׁלֹּא בָּא עָלֶיהָ לְשֵׁם קִדּוּשִׁין וְלָאו קִנְיָנוֹ הִיא, וּבְנוֹ מַאֲכִיל: הָעֶבֶד פּוֹסֵל מִשּׁוּם בִּיאָה. אִם בָּא עַל הַכֹּהֶנֶת פְּסָלָהּ מִלֶּאֱכֹל בַּתְּרוּמָה: וְאֵינוֹ פוֹסֵל מִשּׁוּם זָרַע. אִם יֵשׁ לָהּ זֶרַע לְבַת כֹּהֵן {יח} מִיִּשְׂרָאֵל כָּשֵׁר: נִכְבַּשׁ. נִדְחַק וּבָא עָלֶיהָ: הֲרֵי זֶה עֶבֶד. שֶׁוְּלַד שִׁפְחָה כָּמוֹהָ: הָיְתָה אֵם אָבִיו בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. אִם מֵת אָבִיו, אַף עַל גַּב דְּהַוָּלָד קַיָּם וּבְעָלְמָא וָלָד פּוֹסֵל, הַאי לֹא פָּסִיל, דְּלָאו בָּתַר אֲבוּהּ שָׁדִינַן לֵיהּ, דְּלָאו זַרְעוֹ הוּא: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יב} וְהַשּׁוֹטֶה. הָא דְּלֹא תְנַן קָטָן בַּהֲדַיְהוּ דְּלֹא תַקִּינוּ לֵיהּ רַבָּנָן נִשּׂוּאִין, הַיְנוּ מִשּׁוּם דְּבָעֵי לְמִתְנֵי סֵיפָא וְיָלְדָה, לֹא מַתְנֵי לֵיהּ לְקָטָן. תּוֹסָפוֹת: {יג} לֹא פוֹסְלִין וְלֹא מַאֲכִילִין. לֹא אִיצְטְרִיךְ לְאַשְׁמְעִינַן בְּאוֹנֵס וּמְפַתֶּה דְּאֵין מַאֲכִילִין, וּמִשּׁוּם לֹא פּוֹסְלִין נַקְטֵיהּ. תּוֹסָפוֹת: {יד} וְאִם כוּ'. תָּנָא סֵיפָא דְּהָכָא לְגִלּוּיֵי רֵישָׁא דִּלְעֵיל בֶּן תֵּשַׁע וְיוֹם אֶחָד דְּמוֹקְמִינַן לָהּ בִּפְסוּלֵי כְּהֻנָּה, שֶׁלֹּא תֹּאמַר רֵישָׁא פְּסוּלֵי קָהָל דַּוְקָא. תּוֹסָפוֹת: {טו} עִבְּרָה כוּ'. אֲבָל סָפֵק לֹא אָמְרִינַן שֶׁמָּא עִבְּרָה, דְּבִזְנוּת לֹא חָשְׁשׁוּ. גְּמָרָא. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י דְּקַיְמָא לָן אִשָּׁה מְזַנָּה מִתְהַפֶּכֶת כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְעַבֵּר, הִלְכָּךְ לֵיכָּא סָפֵק. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת דְּהוּא הַדִּין בְּשׁוֹטֶה: {טז} תֹּאכֵל. כְּדִמְרַבִּינַן לְקַמָּן אֲפִלּוּ מַמְזֵר: {יז} פּוֹסֵל כוּ'. בַּגְּמָרָא יָלְפִינַן לֵיהּ מִקְּרָא: {יח} שֶׁהוּא עֶבֶד מִיִּשְׂרָאֵל כָּשֵׁר, וּמֵת בַּעֲלָהּ יִשְׂרָאֵל וְנִשְׁאַר זֶה כוּ'. לְשׁוֹן רַשִׁ"י: {יט} בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן. וּמֵת בְּנָהּ מִכֹּהֵן, וּבְנוֹ בֶּן בְּנָהּ קַיָּם דְּהוּא עֶבֶד. רַשִׁ"י: {כ} מַמְזֵר פּוֹסֵל. בַּגְּמָרָא יָלִיף לָהּ מִקְּרָא. וְהוּא הַדִּין לְזֶרַע זַרְעָהּ בְּבַת יִשְׂרָאֵל מִכֹּהֵן, שֶׁמַּאֲכִיל: {כא} מַמְזֵר. זֹאת הַהֲלָכָה עַל דַּעַת מִי שֶׁאָמַר כּוּתִי וְעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל הַוָּלָד מַמְזֵר, וְהַרְבֵּה בַּגְּמָרָא נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בָּזֶה, וּפָסְקוּ דְּהַוָּלָד כָּשֵׁר בֵּין בִּפְנוּיָה בֵּין בְּאֵשֶׁת אִישׁ בֵּין בְּאֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן. הָרַמְבַּ"ם: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם האונס והמפתה והשוטה לא פוסלין כו': אמרו פוסל משום ביאה כשבא על אשה עשאה זונה ופסלה מן הכהונה לפי שאינו ראוי לבוא בישראל ולכך בעילתו בעילת זנות ואין פוסל משום זרע כמו שאמר לפי שהעיקר אצלנו אין יחס לעבדים:

ממזר פוסל ומאכיל כיצד בת ישראל לכהן כו': זאת ההלכה על דעת מי שאמר עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר והרבה בש"ס נושא ונותן בזה ופסקו עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר בין בפנויה בין באשת איש בין באונס בין ברצון: (רמב"ם)

פרק ז - משנה ו

כֹּהֵן גָּדוֹל פְּעָמִים שֶׁהוּא פוֹסֵל. כֵּיצַד, בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל, וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בַת, וְהָלְכָה הַבַּת וְנִסֵּת לְכֹהֵן, וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בֵן, הֲרֵי זֶה רָאוּי לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, מַאֲכִיל אֶת אִמּוֹ {כב} וּפוֹסֵל אֶת אֵם אִמּוֹ, וְזֹאת אוֹמֶרֶת, לֹא כִבְנִי כֹּהֵן גָּדוֹל, שֶׁהוּא פּוֹסְלֵנִי מִן הַתְּרוּמָה:

ר"ע מברטנורה וּפוֹסֵל אֶת אֵם אִמּוֹ. דְּאִי לָאו הוּא, הָיְתָה אֵם אִמּוֹ חוֹזֶרֶת לִתְרוּמָה דְּבֵית אָבִיהָ לְאַחַר מִיתַת בִּתָּהּ. וְכָל זְמַן שֶׁזֶּה קַיָּם אֵינָהּ חוֹזֶרֶת לִתְרוּמָה דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא כב) וְזֶרַע אֵין לָהּ, עַיֵּן עָלֶיהָ, אוֹ בַּת בַּת הַבַּת, אוֹ בֶּן בֶּן הַבֵּן, אוֹ בַּת בַּת הַבֵּן עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת: לֹא כִבְנִי כֹּהֵן גָּדוֹל. כְּלוֹמַר לֹא יִרְבּוּ כְּמוֹתוֹ בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא פּוֹסְלֵנִי מִן הַתְּרוּמָה: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {כב} אֶת אִמּוֹ. לְאַחַר מִיתַת אָבִיו. רַשִׁ"י: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כה"ג פעמים שהוא פוסל כיצד בת כהן לישראל כו': ומן העקרים שלנו שכל זמן שיהיה לכהנת זרע מישראל בין שיהיו זכרים או נקבות לא תאכל בתרומה ולשון ספרא ובן אין לה אין לי אלא בנה בתה ובת בנה ובת בתה ובן בתה ובן בת בתה מניין ת"ל וזרע אין לה עיין עליה ר"ל תדין על הזרע וזרע זרע עד שיכלה. ועל זה הדמיון בעצמו אם היתה ישראלית לכהן כל זמן שיהיה לה ממנו זרע או זרע הזרע עד סוף כל הדורות תאכל בתרומה: (רמב"ם)

פרק ח

פרק ח - משנה א

הֶעָרֵל וְכָל הַטְּמֵאִים {ב}, לֹא יֹאכְלוּ בַתְּרוּמָה. נְשֵׁיהֶן וְעַבְדֵּיהֶן, יֹאכְלוּ בַתְּרוּמָה. פְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה, הֵן וְעַבְדֵיהֶן יֹאכְלוּ, וּנְשֵׁיהֶן לֹא יֹאכֵלוּ. וְאִם לֹא יְדָעָהּ מִשֶּׁנַּעֲשָׂה פְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה, הֲרֵי אֵלּוּ {ד} יֹאכֵלוּ:

ר"ע מברטנורה הֶעָרֵל. כֹּהֵן עָרֵל שֶׁמֵּתוּ אֶחָיו מֵחֲמַת מִילָה {א}: אֵינוֹ אוֹכֵל בַּתְּרוּמָה. דְּיָלְפִינַן מִפֶּסַח דִּכְתִיב בֵּיהּ (שְׁמוֹת יב) וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ: נְשֵׁיהֶם וְעַבְדֵיהֶם יֹאכְלוּ. דְּהָא מִשּׁוּם עָרְלָה וְטֻמְאָה לֹא נָפְקֵי מִכְּלַל כֹּהֲנִים, אֶלָּא דְּאִינְהוּ גּוּפַיְהוּ מְחֻסָּרִים תַּקָּנָה: נְשֵׁיהֶם לֹא יֹאכֵלוּ. דְּשַׁוְיָהּ חֲלָלָה בְּבִיאָתוֹ, דְּנִבְעֲלָה לַפָּסוּל לָהּ: וְאִם לֹא יְדָעָהּ. שֶׁהָיְתָה נְשׂוּאָה לוֹ קֹדֶם לָכֵן וְלֹא בָּא עָלֶיהָ {ג} לְאַחַר שֶׁנַּעֲשָׂה פְּצוּעַ דַּכָּא: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {א} אֲבָל עָרְלָה שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ מִבָּעֵי לָן בַּגְּמָרָא אִי הֲוָה עָרְלָה: {ב} וְכָל הַטְּמֵאִים. בַּגְּמָרָא יָלִיף לְהוּ מִקְּרָא: {ג} הוּא מִלְּשׁוֹן וְהָאָדָם יָדַע [בְּרֵאשִׁית ד]: {ד} הֲרֵי אֵלּוּ כוּ'. וּבִנְשׂוּאָה לוֹ קֹדֶם שֶׁנַּעֲשָׂה פְּצוּעַ דַּכָּא דְּהוֹאִיל וּכְבָר אָכְלָה, וַאֲפִלּוּ לְתַנָּא קַמָּא דְּמִשְׁנָה ג' פֶּרֶק ו' דִּסְבִירָא לֵיהּ מִשְׁתַּמֶּרֶת לְבִיאָה פְּסוּלָה לֹא תֹּאכַל, הָכָא שָׁאנֵי שֶׁכְּבָר אָכְלָה. וְלֹא דָּמֵי נַמִּי לְבַת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּסֵּת לַכֹּהֵן וּמֵת, דְּהָתָם פָּקַע קִנְיָנֵיה, הָכָא לֹא פָּקַע קִנְיָנֵיה. גְּמָרָא: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם הערל וכל הטמאים לא יאכלו בתרומה כו': הטעם בהיות הכהן ערל לא יאכל בתרומה וקדשים מה שנאמר בפסח תושב ושכיר לא יאכל בו ואמר בתרומה תושב כהן ושכיר לא יאכל וכמו שהערל אינו אוכל פסח לאמרו וכל ערל לא יאכל בו כמו כן לא יאכל הערל בתרומה וקדשים וכבר ידעת שפצוע דכא וכרות שפכה בעילתן בעילת זנות. (רמב"ם)

פרק ח - משנה ב

אֵיזֶהוּ פְצוּעַ דַּכָּא, כֹּל שֶׁנִּפְצְעוּ הַבֵּיצִים שֶׁלּוֹ, וַאֲפִלּוּ אַחַת מֵהֶן. וּכְרוּת שָׁפְכָה, כֹּל שֶׁנִּכְרַת הַגִּיד. וְאִם נִשְׁתַּיֵּר מֵהָעֲטָרָה אֲפִלּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה, כָּשֵׁר. פְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה, מֻתָּרִין בְּגִיּוֹרֶת {ה} וּמְשֻׁחְרֶרֶת, וְאֵינָן אֲסוּרִין אֶלָּא מִלָּבֹא בַקָּהָל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג), לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה בִּקְהַל ה':

ר"ע מברטנורה וְאִם נִשְׁתַּיֵּר מֵהָעֲטָרָה. שֶׁנֶּחְתַּךְ מֵהָעֲטָרָה וְאֵילָךְ, כָּשֵׁר, שֶׁאֵין גִּיד אֶלָּא מֵהָעֲטָרָה וּלְמַעְלָה לְצַד הַגּוּף. עֲטָרָה הִיא שׁוּרַת בָּשָׂר הַמַּקֶּפֶת בִּמְקוֹם הַמִּילָה. וּבֵין שֶׁנִּפְצַע הַגִּיד כְּמִין מַכַּת חֶרֶב וְסַכִּין, בֵּין שֶׁנִּתְמַעֵךְ וְהֻקְטַן מֵאֵלָיו, בֵּין שֶׁנִּכְרַת, בֵּין בַּגִּיד בֵּין בַּבֵּיצִים בֵּין בְּחוּטֵי הַבֵּיצִים, כֻּלָּם פְּסוּלִים. וְהָנֵי מִילֵי בִּידֵי אָדָם, אֲבָל מֵחֲמַת חֹלִי הַכֹּל כָּשֵׁר: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ה} בְּגִיּוֹרֶת. הָא בִּנְתִינָה אֲסוּרִין, אֵימָא סֵיפָא אֵינָן אֲסוּרִין כוּ' הָא בִּנְתִינָה שָׁרוּ, אֶלָּא מֵהָא לֵיכָּא לְמִשְׁמָע מִנָּהּ. גְּמָרָא. וּלְעֵיל מִזֶּה בִּבְרַיְתָא דְּשָׁרוּ בִּנְתִינָה: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם איזהו פצוע דכא כל שנפצעו הביצים שלו כו': התשובה שאפשר להם להשיב בה לר"ש שיאמרו לו מה לעמון ומואב שכן נתפרש טעמן על דבר אשר לא קדמו אתכם האיש דרכו לקדם ולא האשה תאמר במצרי ואדומי שלא תלה ריחוקם בשלשה דורות בדבר בעולם ואין הלכה כר"ש: (רמב"ם)

פרק ח - משנה ג

עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי, אֲסוּרִים, וְאִסּוּרָן {ו} אִסּוּר עוֹלָם, אֲבָל נְקֵבוֹתֵיהֶם מֻתָּרוֹת מִיָּד. מִצְרִי וַאֲדוֹמִי אֵינָם אֲסוּרִים אֶלָּא עַד שְׁלֹשָׁה דוֹרוֹת, אֶחָד זְכָרִים וְאֶחָד נְקֵבוֹת {ז}. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר אֶת הַנְּקֵבוֹת מִיָּד. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, קַל וָחֹמֶר הַדְּבָרִים, וּמָה אִם בִּמְקוֹם שֶׁאָסַר אֶת הַזְּכָרִים אִסּוּר עוֹלָם, הִתִּיר אֶת הַנְּקֵבוֹת מִיָּד, מְקוֹם שֶׁלֹּא אָסַר אֶת הַזְּכָרִים אֶלָּא עַד שְׁלֹשָׁה דוֹרוֹת, אֵינוֹ דִין שֶׁנַּתִּיר אֶת הַנְּקֵבוֹת מִיָּד. אָמְרוּ לוֹ, אִם הֲלָכָה נְקַבֵּל, וְאִם לַדִּין, יֵשׁ תְּשׁוּבָה. אָמַר לָהֶם, לֹא כִי, הֲלָכָה אֲנִי אוֹמֵר {ט}. מַמְזֵרִין {י} וּנְתִינִין, אֲסוּרִין, וְאִסּוּרָן אִסּוּר עוֹלָם, אֶחָד זְכָרִים, וְאֶחָד נְקֵבוֹת:

ר"ע מברטנורה וְאִם לַדִּין. שֶׁאַתָּה דּוֹרֵשׁ קַל וָחֹמֶר מֵעַצְמְךָ: יֵשׁ תְּשׁוּבָה. לְהָשִׁיב, מַה לְּעַמּוֹן וּמוֹאָב שֶׁכֵּן נִתְפָּרֵשׁ טַעֲמָן, עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ, וְהָאִשָּׁה אֵין דַּרְכָּהּ לְקַדֵּם, תֹּאמַר בְּמִצְרִי וַאֲדוֹמִי שֶׁלֹּא נִתְפָּרֵשׁ טַעֲמָן: לֹא כִי. אֲפִלּוּ אִם הָיִיתִי דָּן קַל וָחֹמֶר אֵין לָכֶם תְּשׁוּבָה {ח}. וּמִכָּל מָקוֹם הֲלָכָה אֲנִי אוֹמֵר. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: נְתִינִים. גִּבְעוֹנִים שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ וּנְתוּנִים לְחוֹטְבֵי עֵצִים וְשׁוֹאֲבֵי מַיִם {יא}: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ו} אֲסוּרִים וְאִסּוּרָן כוּ'. נִרְאֶה לִי דְּתַנָּא לִישְׁנָא דִּקְרָא נָקַט לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי כוּ' לֹא יָבֹא לָהֶם כוּ', וְכֵן לְקַמָּן גַּבֵּי מַמְזֵר נַמִּי קָתָנֵי כֶּפֶל לָשׁוֹן, שֶׁכֵּן גַּם הוּא בַּכָּתוּב תְּרֵי זִימְנִי לֹא יָבֹא: {ז} וְאֶחָד נְקֵבוֹת. תַּנְיָא אָמַר רַבִּי יְהוּדָה הֲרֵי הוּא אוֹמֵר בָּנִים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לָהֶם, הַכָּתוּב תְּלָאָן בַּלֵּדָה. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י כָּל הַנּוֹלָדִים לָהֶם אֲפִלּוּ נְקֵבָה. לִישָׁנָא אַחֲרִינָא תָּלָה הַבָּנִים בָּאֵם שֶׁיּוֹלֶדֶת אוֹתָם, שֶׁהָאֵם רִאשׁוֹנָה וְהַבֵּן שֵׁנִי, וְאִי לָאו דִּנְקֵבוֹת אֲסוּרוֹת לְמַאי הִלְכָתָא תְּלָאָן בַּלֵּדָה: {ח} דְּהָיָה לָהֶם לְהַקְדִּים נָשִׁים לִקְרַאת נָשִׁים. וַחֲכָמִים סָבְרֵי כָּל כְּבוּדָּה בַּת מֶלֶךְ פְּנִימָה, אִי נַמִּי דִּכְתִיב וַיֹאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתְּךָ וְגוֹ'. גְּמָרָא: {ט} הֲלָכָה כוּ'. לָאו הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי קָאָמַר, דְּאִם כֵּן אַמַּאי פְּלִיגֵי עֲלֵיהּ, אֶלָּא הָכִי קָאָמַר, הֲלָכָה אֲנִי אוֹמֵר כָּךְ קִבַּלְתִּי מֵרַבּוֹתַי. תּוֹסָפוֹת: {י} מַמְזֵרִין. בַּגְּמָרָא יָלִיף לֵיהּ: {יא} זֶהוּ פֵּרוּשׁ הַשֵּׁם דְּמִקְרוּ נְתִינִים, וְלֹא בָּא לוֹמַר בְּאִסוּרַיְהוּ דְּמִיְּהוֹשֻׁעַ הוּא, דְּהָא סוֹבֵר הָרַ"ב דִּנְתִינִים דְּאוֹרַיְתָא אַסִּירֵי, וְכֵן כָּתַב נִמּוּקֵי יוֹסֵף. וּקְרָאָם נְתִינִים עַל שֵׁם וַיִּתְּנֵם יְהוֹשֻׁעַ וְגוֹ', וַאֲפִלּוּ נִתְגַּיְּרוּ כְּתִיב בְּהוּ לֹא תִתְחַתֵּן בָּם, וְכֵיוָן דְּלֹא כְּתִיב בְּהוּ דּוֹרוֹת יָלְפִינַן לְהוּ מִמַּמְזֵרִים. אֲבָל יֵשׁ חוֹלְקִים בָּזֶה כְּמוֹ שֶׁאֶכְתֹּב בְּרֵישׁ פֶּרֶק ג' דְּמַכּוֹת: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם עמוני ומואבי אסורין ואיסורן איסור עולם כו': ממזרין ונתינין אסורין ואיסורן איסור עולם אחד זכרים ואחד נקבות כו': התשובה שאפשר להם להשיב בה לר"ש שיאמרו לו מה לעמון ומואב שכן נתפרש טעמן על דבר אשר לא קדמו אתכם האיש דרכו לקדם ולא האשה תאמר במצרי ואדומי שלא תלה ריחוקם בשלשה דורות בדבר בעולם ואין הלכה כר"ש: (רמב"ם)

פרק ח - משנה ד

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שָׁמַעְתִּי שֶׁהַסָּרִיס חוֹלֵץ, וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, וְהַסָּרִיס לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, וְאֵין לִי לְפָרֵשׁ. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אֲנִי אֲפָרֵשׁ. סְרִיס אָדָם {יב} חוֹלֵץ וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכֹּשֶׁר. סְרִיס חַמָּה לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכֹּשֶׁר {טו}. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֹא כִי, אֶלָּא סְרִיס חַמָּה חוֹלֵץ, וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיֶּשׁ לוֹ רְפוּאָה. סְרִיס אָדָם לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ רְפוּאָה. הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָא עַל בֶּן מְגוּסַת שֶׁהָיָה בִירוּשָׁלַיִם סְרִיס אָדָם, וְיִבְּמוּ אֶת אִשְׁתּוֹ, לְקַיֵּם {טז} דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא:

ר"ע מברטנורה שֶׁהַסָּרִיס. יֵשׁ סָרִיס שֶׁחוֹלֵץ וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ: וְהַסָּרִיס לֹא חוֹלֵץ וְכוּ'. דִּכְתִיב (דְּבָרִים כה) וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ, פְּרָט לָזֶה שֶׁשְּׁמוֹ מָחוּי: אֵין לִי לְפָרֵשׁ. אֵינִי יוֹדֵעַ לְפָרֵשׁ אֵיזֶה סָרִיס בֶּן חֲלִיצָה וְאֵיזֶה פָּטוּר: סְרִיס אָדָם. שֶׁנִּסְתָּרֵס לְאַחַר שֶׁנּוֹלַד: סְרִיס חַמָּה. מִמְּעֵי אִמּוֹ שֶׁלֹּא רָאָה חַמָּה אֶלָּא כְּשֶׁהוּא סָרִיס. וְסִימָנָיו מְפֹרָשִׁין, כָּל שֶׁאֵין לוֹ זָקָן, וּשְׂעָרוֹ לָקוּי, וּבְשָׂרוֹ מַחְלִיק, וְאֵין מֵימֵי רַגְלָיו מַעֲלִין רְתִיחָה, וּכְשֶׁמֵּטִיל מַיִם אֵינוֹ עוֹשֶׂה כִּפָּה שֶׁאֵין קִלּוּחַ הַשֶּׁתֶן הוֹלֵךְ לְמֵרָחוֹק עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה עִגּוּל כְּמִין כִּפָּה, וְשִׁכְבַת זַרְעוֹ דֵּהָה, וְאֵין מֵימֵי רַגְלָיו מַחְמִיצִין, וְרוֹחֵץ בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים וְאֵין בְּשָׂרוֹ מַעֲלֶה הֶבֶל {יג}, וְקוֹלוֹ לָקוּי וְאֵינוֹ נִכָּר בֵּין אִישׁ לְאִשָּׁה. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁאוֹמֵר סְרִיס אָדָם חוֹלֵץ וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ וּמְיַבְּמִין לְאִשְׁתּוֹ {יד}. אֲבָל הוּא אֵינוֹ מְיַבֵּם, שֶׁהֲרֵי פָּסוּל לָבֹא בַּקָּהָל: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יב} סְרִיס אָדָם כוּ'. מַסְקִין בַּגְּמָרָא דְּתַנָּאֵי נִינְהוּ אַלִּיבָּא דְּרַבִּי עֲקִיבָא, וְהַאי תַּנָּא סָבַר אַלִּיבֵּיהּ דִּמְחַיָּבֵי לָאוִין דִּשְׁאֵר הֲוֵי מַמְזֵר, מֵחַיָּבֵי לָאוִין גְּרֵידָא לֹא הֲוֵי מַמְזֵר, דְּאִי לְתַנָּא דְאַלִּיבֵּיהּ בְּסוֹף פֶּרֶק ד' הָא סְבִירָא לֵיהּ דַּאֲפִלּוּ מִלָּאו גְּרֵידָא הֲוֵי מַמְזֵר כְּמוֹ מֵחַיָּבֵי כְּרִיתוּת, וְחַיָּבֵי כְּרִיתוּת לָאו בְּנֵי חֲלִיצָה וְיִבּוּם נִינְהוּ: {יג} וּפֵרְשָׁן רַשִׁ"י, לָקוּי, רַךְ, מַחְלִיק, חָלָק כִּבְשַׂר אִשָּׁה. דֶּרֶךְ בְּשַׂר אִישׁ לִהְיוֹת שָׂעִיר. כִּפָּה, קִלּוּחַ אָרֹךְ לְמֵרָחוֹק. דֵּהָה, שֶׁאֵינָהּ קְשׁוּרָה אֶלָּא צְלוּלָה כְּמַיִם. מַחְמִיצִין, מַסְרִיחִין כְּשֶׁשּׁוֹהִין בִּכְלִי. הֶבֶל, חֲמִימוּת כְּעֵין עָשָׁן: {יד} וְאָמְנָם אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא חוֹלֵץ תְּשׁוּבָה לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁלֹּא דִּבֵּר אֶלָּא בַּחֲלִיצָה. הָרַמְבַּ"ם. וְתֵּימַהּ מַאי קוּשְׁיָא, דְּהָא אִי אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיֹּאמַר אֶלָּא חוֹלֵץ כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מְיַבֵּם כוּ', וְהָכִי הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר דְּלֹא קָתָנֵי מְיַבְּמִין אַיְּדִי דְּנָקַט בְּדִידֵיהּ חוֹלֵץ. וְכֵן פָּסַק הַבֵּית יוֹסֵף: {טו} שֶׁלֹּא כוּ'. וְלֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא הִבְרִיא בֵּינְתַּיִם כִּדְחָיְשִׁינַן לְעִנְיַן מוּם בְּמִשְׁנָה ג' פֶּרֶק ו' דִּבְכוֹרוֹת, דְּשָׁאנֵי הָתָם דִּלְחָד אֵבָר הִלְכָּךְ חָיְשִׁינַן, אֲבָל הָכָא דְּמֵחֲמַת חֹלִי כָּל הַגּוּף הוּא לֹא חָיְשִׁינַן. גְּמָרָא: {טז} לְקַיֵּם כוּ'. עֵדוּת זוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָא לְקַיֵּם דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא הֵעִיד. רַשִׁ"י: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם אמר ר' יהושע שמעתי שהסריס חולץ כו': הלכה כר"ע שאמר סריס אדם חולץ וחולצין לאשתו וכמו כן לדעתו מייבמין לאשתו ואמנם א"ר עקיבא חולץ תשובה לרבי יהושע שלא דיבר אלא בחליצה. ומבואר הוא שסריס אדם אינו מייבם לפי שהוא אסור לבוא בקהל ורוצים לומר באמרם סריס חמה שלא ראה חמה מעולם אלא הוא סריס ר"ל משעת יציאתו לעולם יצא סריס ר"ל מבוטל מתשמיש: (רמב"ם)

פרק ח - משנה ה

הַסָּרִיס לֹא חוֹלֵץ וְלֹא מְיַבֵּם. וְכֵן אַיְלוֹנִית לֹא חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. הַסָּרִיס שֶׁחָלַץ לִיבִמְתּוֹ, לֹא פְסָלָהּ {יח}. בְּעָלָהּ, פְּסָלָהּ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא בְעִילַת זְנוּת {יט}. וְכֵן אַיְלוֹנִית שֶׁחָלְצוּ לָהּ אַחִין, לֹא פְסָלוּהָ. בְּעָלוּהָ, פְּסָלוּהָ, מִפְּנֵי שֶׁבְּעִילָתָהּ בְּעִילַת זְנוּת:

ר"ע מברטנורה סָרִיס. חַמָּה {יז}, אֵינוֹ לֹא חוֹלֵץ וְלֹא מְיַבֵּם, וְלֹא חוֹלְצִין וּמְיַבְּמִין לְאִשְׁתּוֹ: אַיְלוֹנִית. סִימָנֶיהָ פֵּרַשְׁנוּ בְּפֶרֶק קַמָּא: בְּעָלוּהָ פְּסָלוּהָ. שֶׁהוֹאִיל וְהִיא פְּטוּרָה מִן הַיִּבּוּם עוֹמֶדֶת עֲלֵיהֶם בְּאִסּוּר אֵשֶׁת אָח {כ}: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יז} דְּדוּמְיָא דְּאַיְלוֹנִית דְּבִידֵי שָׁמַיִם. סְתָמָא כְּרַבִּי עֲקִיבָא. גְּמָרָא: {יח} לֹא פְסָלָהּ. מִן הַכְּהֻנָּה, שֶׁאֵין חֲלִיצָתָהּ חֲלִיצָה. רַשִׁ"י: {יט} זְנוּת. שֶׁהֲרֵי הִיא עָלָיו בְּאִסּוּר אֵשֶׁת אָח שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם מִצְוָה. וְהָרַ"ב לֹא פֵּרֵשׁ כֵּן אֶלָּא בַּסֵּיפָא, לְשִׁיטָתֵיהּ בְּפֶרֶק ו' מִשְׁנָה ה' דְּחַיָּבֵי לָאוִין עוֹשִׂין זוֹנָה, וְתֵיפּוּק לֵיהּ מִשּׁוּם לָאו דְּלֹא יָבֹא: {כ} דְּלֹא כְּרַבִּי יְהוּדָה דְּמִשְׁנָה ה' פֶּרֶק ו', וּמַיְרֵי בְּהִכִּיר בָּהּ הָאָח דְּאִם לֹא כֵן הֲוֵי קִדּוּשֵׁי טָעוּת וְלֹא הָיְתָה אֵשֶׁת אָח מֵעוֹלָם: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם הסריס לא חולץ ולא מיבם כו': זה הסריס הוא סריס חמה כרבי עקיבא לפי שהוא דומיא דאילונית שאינו בידי אדם והיות בעילתה בעילת זנות אינו בשביל שהיא אילונית אלא בשביל שאינה בת יבום ובעלוה אחין והיא אסורה עליהן: (רמב"ם)

פרק ח - משנה ו

סְרִיס חַמָּה כֹּהֵן שֶׁנָּשָׂא בַת יִשְׂרָאֵל, מַאֲכִילָהּ בַּתְּרוּמָה {כא}. רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, אַנְדְּרוֹגִינוֹס {כב} כֹּהֵן שֶׁנָּשָׂא בַת יִשְׂרָאֵל, מַאֲכִילָהּ בַּתְּרוּמָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, טֻמְטוּם שֶׁנִּקְרַע וְנִמְצָא זָכָר, לֹא יַחֲלֹץ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְסָרִיס. אַנְדְּרוֹגִינוֹס נוֹשֵׂא, אֲבָל לֹא נִשָּׂא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַנְדְּרוֹגִינוֹס חַיָּבִים עָלָיו סְקִילָה, כְּזָכָר:

ר"ע מברטנורה רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים כוּ'. דִּסְבִירָא לְהוּ אַנְדְּרוֹגִינוֹס כְּזָכָר. וַהֲדַר בֵּיהּ רַבִּי יוֹסֵי וְאָמַר בַּבְּרַיְתָא שֶׁאַנְדְּרוֹגִינוֹס בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְלֹא הִכְרִיעוּ בּוֹ חֲכָמִים אִם זָכָר אִם נְקֵבָה, הִלְכָּךְ אֵינוֹ מַאֲכִיל בַּתְּרוּמָה: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כוּ'. וְלֵית הִלְכָתָא כְּוָתֵיהּ, דְּהָא קַיְמָא לָן לְעֵיל סְרִיס אָדָם חוֹלֵץ וְחוֹלְצִים לְאִשְׁתּוֹ, וְטֻמְטוּם שֶׁנִּקְרַע הֲוֵי כִּסְרִיס אָדָם: אַנְדְּרוֹגִינוֹס נוֹשֵׂא אֲבָל לֹא נִשָּׂא. מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּזָכָר, וְהַשּׁוֹכֵב עִמּוֹ הֲוֵי בָּא עַל הַזָּכוּר {כג} בֵּין בְּזַכְרוּת שֶׁלּוֹ בֵּין בְּנַקְבוּת שֶׁלּוֹ: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר חַיָּבִין עָלָיו סְקִילָה כְּזָכָר. דַּוְקָא בִּמְקוֹם זַכְרוּת שֶׁלּוֹ {כד} וְלֹא בְּנַקְבוּת שֶׁלּוֹ. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {כא} מַאֲכִילָהּ כוּ'. דִּסְרִיס חַמָּה כָּשֵׁר לָבֹא בַּקָּהָל כִּדְיָלְפִינַן בַּגְּמָרָא דַּף ע"ה, מִדְּלֹא כְּתִיב הַפָּצוּעַ דַּהֲוֵי מַשְׁמַע מֵעִקָּרוֹ מִמְּעֵי אִמּוֹ. וּבַבְּרַיְתָא יָלִיף לָהּ מִגְּזֵרָה שָׁוָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {כב} אַנְדְּרוֹגִינוֹס. הִיא מִלָּה יְוָנִית אנדר"ו אִישׁ. גינו"ס אִשָּׁה. תִּשְׁבִּי: {כג} דִּכְתִיב וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה, אֵיזֶהוּ זָכָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי מִשְׁכָּבוֹת הֲוֵי אוֹמֵר זֶה אַנְדְּרוֹגִינוֹס, כְּלוֹמַר זָכָר כָּל זְכָרִים בְּמַשְׁמַע, בְּמִשְׁכָּבֵי לְרַבּוֹת מִשְׁכָּב שֵׁנִי שֶׁל אַנְדְּרוֹגִינוֹס. וְעַיֵּן בְּפֶרֶק ו', וְהָתָם מֵאִשָּׁה יָלִיף. גְּמָרָא: {כד} כְּלוֹמַר מֵאַחֲרָיו. נִמּוּקֵי יוֹסֵף. וּבַגְּמָרָא, דִּסְבִירָא לֵיהּ דְּהָכִי קָאָמַר קְרָא, אֶת זָכָר וְגוֹ', אֶת זַכְרוּת שֶׁל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁנֵי מִשְׁכָּבוֹת לֹא תִשְׁכַּב. וְזָכָר גְּרֵידָא נָפְקָא לֵיהּ מִוְּאֶת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם סריס חמה כהן שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה כו': דברי רבי יוסי ור"ש בכאן שאנדרוגינוס שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה יורה שהוא זכר אצלם. אח"כ חזר רבי יוסי מזאת הסברא בברייתא ואמר אנדרוגינוס בריה בפני עצמו ולא הכריעו בו אם זכר אם נקבה והלכה כרבי יוסי כפי מה שנתבארו דבריו בברייתא ולכך הדין הוא שאינו מאכיל בתרומה לפי שהוא ספק וספיקא דאיסורא לחומרא. ואחר שנתקיים אצלנו שסריס אדם חולץ וחולצין לאשתו אין הלכה כרבי יהודה והלכה כר"א באמרו חייבין עליו סקילה כזכר כששכב אותו משכב זכור אבל אם שכב אותו במקום נקבותו אין חייבין עליו סקילה כזכר: (רמב"ם)

פרק ט

פרק ט - משנה א

יֵשׁ מֻתָּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לִיְבָמֵיהֶן, מֻתָּרוֹת לִיְבָמֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן, מֻתָּרוֹת לָאֵלּוּ וְלָאֵלּוּ, וַאֲסוּרוֹת לָאֵלּוּ וְלָאֵלּוּ. וְאֵלוּ מֻתָּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לִיְבָמֵיהֶן, כֹּהֵן הֶדְיוֹט שֶׁנָּשָׂא אֶת הָאַלְמָנָה וְיֶשׁ לוֹ אָח כֹּהֵן גָּדוֹל, חָלָל {א} שֶׁנָּשָׂא כְשֵׁרָה וְיֶשׁ לוֹ אָח כָּשֵׁר, יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא בַת יִשְׂרָאֵל וְיֶשׁ לוֹ אָח מַמְזֵר, מַמְזֵר שֶׁנָּשָׂא מַמְזֶרֶת וְיֶשׁ לוֹ אָח יִשְׂרָאֵל, מֻתָּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לִיְבָמֵיהֶן:

ר"ע מברטנורה יֵשׁ מֻתָּרוֹת. כֹּהֵן הֶדְיוֹט שֶׁנָּשָׂא אַלְמָנָה. וְהוּא הַדִּין בְּתוּלָה, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁמֵּת נַעֲשֵׂית אַלְמָנָה. וְנָקַט אַלְמָנָה מִשּׁוּם דְּבָעֵי לְמִתְנֵי סֵיפָא כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנָּשָׂא אַלְמָנָה: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {א} חָלָל כוּ'. כֵּן גִּרְסַת רַשִׁ"י, וְהֶחָלָל מֻתָּר בָּהּ וְהִיא מֻתֶּרֶת בּוֹ, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁבָּא עָלֶיהָ נִתְחַלְּלָה לַכְּהֻנָּה. וְהָרַמְבַּ"ם גָּרַס כְּגִרְסַת הַיְרוּשַׁלְמִי, וּפָשֵׁיט מִנָּהּ דְּהֻזְהֲרָה כְּשֵׁרָה לְהִנָּשֵׂא לַפְּסוּלִים. וּלְפִי גְּמָרָא דִּידָן אִי אֶפְשָׁר לִגְרֹס כֵּן, דְּדַיְקִינַן דְּלֹא הֻזְהֲרוּ. נִמּוּקֵי יוֹסֵף: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם יש מותרת לבעליהן ואסורות ליבמיהן כו': אמרו כשר וכשרה ר"ל כהן כשר וכהנת כשרה והנראה מזאת המשנה שכהנת כשרה אסורה לחלל וזה מאמר דחוי לפי שעיקר אצלנו לא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין אלא מותר חלל בכהנת כשרה: (רמב"ם)

פרק ט - משנה ב

וְאֵלּוּ מֻתָּרוֹת לִיְבָמֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן. כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁקִּדֵּשׁ {ב} אֶת הָאַלְמָנָה וְיֶשׁ לוֹ אָח כֹּהֵן הֶדְיוֹט, כָּשֵׁר שֶׁנָּשָׂא חֲלָלָה וְיֶשׁ לוֹ אָח חָלָל, יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא מַמְזֶרֶת וְיֶשׁ לוֹ אָח מַמְזֵר, מַמְזֵר שֶׁנָּשָׂא בַת יִשְׂרָאֵל וְיֶשׁ לוֹ אָח יִשְׂרָאֵל, מֻתָּרוֹת לִיְבָמֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן. אֲסוּרוֹת לָאֵלּוּ וְלָאֵלּוּ, כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנָּשָׂא אֶת הָאַלְמָנָה וְיֶשׁ לוֹ אָח כֹּהֵן גָּדוֹל אוֹ כֹהֵן הֶדְיוֹט, כָּשֵׁר שֶׁנָּשָׂא חֲלָלָה וְיֶשׁ לוֹ אָח כָּשֵׁר, יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא מַמְזֶרֶת וְיֶשׁ לוֹ אָח יִשְׂרָאֵל, מַמְזֵר שֶׁנָּשָׂא בַת יִשְׂרָאֵל וְיֶשׁ לוֹ אָח מַמְזֵר, אֲסוּרוֹת לָאֵלּוּ וְלָאֵלּוּ. וּשְׁאָר {ג} כָּל הַנָּשִׁים, מֻתָּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן וְלִיְבָמֵיהֶן:

ר"ע מברטנורה כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁקִּדֵּשׁ אֶת הָאַלְמָנָה. אֲבָל נְשָׂאָהּ נִתְחַלְּלָה בְּבִיאָתוֹ וַאֲסוּרָה לַבַּעַל וְלַיָּבָם: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ב} שֶׁקִּדֵּשׁ. כָּאן שָׁנָה רַבִּי שֶׁדִּין יִבּוּם מִן הָאֵרוּסִין: {ג} וּשְׁאָר כוּ'. לָאו דַּוְקָא, דְּהָא אִיכָּא פְּצוּעַ דַּכָּא וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה עֲרָיוֹת שֶׁמֻּתָּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לִיבָמֵיהֵן (וְכֵן בָּרֵישָׁא תָּנָא וְשִׁיֵּר. גְּמָרָא). נִמּוּקֵי יוֹסֵף: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם ואלו מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן כו': מה שחייב לומר כאן קידש ולא אמר נשא לפי שאלו נשא תהיה חללה ואסורה אפילו לכהן הדיוט ותהיה אסורה לזה ולזה:

ואלו אסורות לאלו ולאלו כ"ג שנשא את האלמנה כו': (רמב"ם)

פרק ט - משנה ג

שְׁנִיּוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, שְׁנִיָּה לַבַּעַל וְלֹא שְׁנִיָּה לַיָּבָם, אֲסוּרָה לַבַּעַל וּמֻתֶּרֶת לַיָּבָם. שְׁנִיָּה לַיָּבָם וְלֹא שְׁנִיָּה לַבַּעַל, אֲסוּרָה לַיָּבָם וּמֻתֶּרֶת לַבָּעַל. שְׁנִיָּה לָזֶה וְלָזֶה, אֲסוּרָה לָזֶה וְלָזֶה. אֵין לָהּ לֹא כְתֻבָּה, וְלֹא פֵרוֹת, וְלֹא מְזוֹנוֹת, וְלֹא בְלָאוֹת, וְהַוָּלָד כָּשֵׁר {י}, וְכוֹפִין {יא} אוֹתוֹ לְהוֹצִיא. אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְנָתִין וּלְמַמְזֵר, יֵשׁ לָהֶן כְּתֻבָּה:

ר"ע מברטנורה שְׁנִיָּה לַבַּעַל וְלֹא שְׁנִיָּה לַיָּבָם. אֵם אִמּוֹ {ד} שֶׁל בַּעַל וְלֹא שֶׁל יָבָם, כְּגוֹן אַחִים מִן הָאָב וְלֹא מִן הָאֵם: אֵין לָהּ כְּתֻבָּה. מָנֶה וּמָאתַיִם שֶׁהֵם עִקַּר כְּתֻבָּה הוּא דְּלֵית לָהּ לַשְּׁנִיָּה, אֲבָל תּוֹסֶפֶת יֵשׁ לָהּ {ה}: וְלֹא פֵרוֹת. אֵין מְשַׁלֵּם לָהּ פֵּרוֹת נִכְסֵי מְלוֹג שֶׁאָכַל {ו} שֶׁלָּהּ, וְאַף עַל גַּב דְּפֵרוֹת תַּקִּינוּ רַבָּנָן תַּחַת פִּרְקוֹנָהּ, וְזוֹ אֵין חַיָּב לִפְדּוֹתָהּ דְּלֹא קָרִינַן בָּהּ וְאוֹתְבִינָךְ לִי לְאִינְתּוּ, וּלְפִיכָךְ הָיָה רָאוּי שֶׁיְּשַׁלֵּם לָהּ מַה שֶּׁאָכַל מִפֵּרוֹת נִכְסֵי מְלוֹג שֶׁלָּהּ, אֲפִלּוּ הָכִי קְנָסוּהָ רַבָּנָן דְּלֹא תִגְבֵּי מִנֵּיהּ פֵּרוֹת שֶׁאָכַל בִּתְנַאי כְּתֻבָּה, כִּי הֵיכִי דִּקְנָסוּהָ דְּלֹא תִּגְבֵּי מִנֵּיהּ עִקַּר כְּתֻבָּה, דִּתְנַאי כְּתֻבָּה כִּכְתֻבָּה דָּמֵי {ז}: וְלֹא מְזוֹנוֹת. אֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ חַיָּב לָזוּן אוֹתָהּ בְּעוֹדָהּ תַּחְתָּיו, דְּהָא בַּעֲמֹד וְהוֹצֵא קָאֵי, אֶלָּא אֲפִלּוּ הָלַךְ לִמְדִינַת הַיָּם וְלָוְתָה וְאָכְלָה לֹא מְשַׁלֵּם {ח}, דְּאִלּוּ בְּאִשָּׁה כְּשֵׁרָה אִם לָוְתָה וְאָכְלָה חַיָּב הַבַּעַל לְשַׁלֵּם, שֶׁהַמַּלְוֶה תּוֹבֵעַ אוֹתָהּ מַה שֶּׁהִלְוָה לָהּ וְהִיא תּוֹבַעַת לְבַעֲלָהּ, דְּדַוְקָא בְּמִי שֶׁפִּרְנְסָהּ שֶׁלֹּא בְּדֶרֶךְ הַלְוָאָה אָמְרִינַן בִּכְתֻבּוֹת הֲלָכָה כְּחָנָן דְּאָמַר מִי שֶׁהָלַךְ לִמְדִינַת הַיָּם וְעָמַד אֶחָד וּפִרְנֵס אֶת אִשְׁתּוֹ הִנִּיחַ מְעוֹתָיו עַל קֶרֶן הַצְּבִי, דְּכֵיוָן שֶׁבִּשְׁבִיל בַּעֲלָהּ פִּרְנְסָהּ וְלֹא הִלְוָה לָהּ כְּלוּם לְמַאן קָא תָּבַע, הִיא לֹא לָוְתָה וְהַבַּעַל לֹא בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיְּפַרְנְסָהּ, הִלְכָּךְ מִצְוָה הוּא דְּעָבַד, אֲבָל אִם הִלְוָה לָהּ, חַיָּב הַבַּעַל לְשַׁלֵּם אִם הִיא כְּשֵׁרָה, וְאִם הִיא מִן הַשְּׁנִיּוֹת אֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּם: וְלֹא בְלָאוֹת. אִם נִשְׁתַּמֵּשׁ הַבַּעַל בְּנִכְסֵי מְלוֹג שֶׁלָּהּ {ט} עַד שֶׁבָּלוּ אֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּם, דְּסָלְקָא דַּעְתֵּךְ אֲמִינָא הוֹאִיל וְאֵין לָהּ כְּתֻבָּה, אִם אָכַל הַבַּעַל נִכְסֵי מְלוֹג שֶׁלָּהּ חַיָּב לְשַׁלֵּם מַה שֶּׁאָבַד וּבָלָה מֵהֶם, קָא מַשְׁמַע לָן דִּקְנָסוּהָ רַבָּנָן שֶׁלֹּא יְשַׁלֵּם הַבַּעַל הַבְּלָאוֹת. אֲבָל מַה שֶּׁיִּמָּצֵא מֵהֶן קַיָּמִים נוֹטַלְתָּן: אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל וְכוּ'. יֵשׁ לָהֶן כְּתֻבָּה וּפֵרוֹת, דִּמְשַׁלֵּם לָהֶן הַבַּעַל פֵּרוֹת שֶׁאָכַל מִנִּכְסֵי מְלוֹג שֶׁלָּהֶן. וּמְזוֹנוֹת יֵשׁ לָהֶן, שֶׁנִּזּוֹנוֹת מִנְּכָסָיו, וְדַוְקָא לְאַחַר מִיתָה, אֲבָל בְּחַיָּיו אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לְזוּנָן, דְּהָא קַיְמֵי עֲלֵיהּ בַּעֲמֹד וְהוֹצֵא. וְאִם לָוְתָה אַחַת מֵהֶן לִמְזוֹנוֹתֶיהָ בְּחַיֵּי בַּעֲלָהּ, אֵין חַיָּב הַבַּעַל לְשַׁלֵּם לַמַּלְוֶה. וּבְלָאוֹת נַמִּי יֵשׁ לָהֶן, שֶׁחַיָּב לְהַחֲזִיר מַה שֶּׁבָּלָה וְאָבַד מִנִּכְסֵי מְלוֹג שֶׁלָּהֶן. וְהָנֵי מִילֵי כְּשֶׁהִכִּיר בָּהֶן, אֲבָל לֹא הִכִּיר בָּהֶן אֵין לָהֶן לֹא כְּתֻבָּה וְלֹא פֵּרוֹת וְלֹא מְזוֹנוֹת וְלֹא בְּלָאוֹת, אֲבָל יֵשׁ לָהֶן תּוֹסֶפֶת וּבְלָאוֹת דְּאִיתְנְהוּ בְּעֵינַיְהוּ. וְהַאי דִּשְׁנִיּוֹת אֵין לָהֶן כְּתֻבָּה וְלֹא פֵּרוֹת וְלֹא מְזוֹנוֹת וְלֹא בְּלָאוֹת וְאַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט וְכוּ' יֵשׁ לָהֶן כְּתֻבָּה וּפֵרוֹת וּמְזוֹנוֹת וּבְלָאוֹת, לְפִי שֶׁהַלָּלוּ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וּצְרִיכִים חִזּוּק, וְהַלָּלוּ מִדִּבְרֵי תוֹרָה וְאֵין צְרִיכִים חִזּוּק. וּבְפֶרֶק אֵלּוּ הֵן הַלּוֹקִין מוּכָח דַּחֲלוּצָה לְכֹהֵן גָּדוֹל דְּאוֹרַיְתָא הִיא {יב}. וְאַף עַל גַּב דַּחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט הִיא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, עֲשָׂאוּהָ כְּשֶׁל תּוֹרָה לְדִין זֶה: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ד} רַשִׁ"י. וְנָקְטוּ קַמַּיְתָא דְּמַתְנֵי בַּבְּרַיְתָא, דְּמַשְׁכַּחַת טְפֵי, וַאֲפִלּוּ בְּתוּלוֹת דְּמֻתָּרוֹת לַבַּעַל וַאֲסוּרוֹת לַיָּבָם: {ה} דְּמַתָּנָה בְּעָלְמָא יָהֵיב לָהּ מִשּׁוּם חִבַּת בִּיאָה. רַשִׁ"י: {ו} כֵּן כָּתַב רַשִׁ"י. וְהִקְשׁוּ בַּתּוֹסְפוֹת דְּמַאי קָא מַשְׁמַע לָן בְּפֵרוֹת, דְּהָא קֶרֶן גּוּפֵיהּ אִם אֲכָלוֹ אֵין לָהּ כְּדִתְנַן וְלֹא בְּלָאוֹת, אֶלָּא אֵין לָהּ פֵּרוֹת שֶׁלִּקֵּט וְהֵם עֲדַיִן בְּעַיִן כוּ'. וְלִי נִרְאֶה דְּמִכָּל מָקוֹם נְקָטָהּ הַתַּנָּא בְּהֶדְיָא מִשּׁוּם סֵיפָא דְּאַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, דַּהֲוֵי רְבוּתָא, דַּאֲפִלּוּ פֵּרוֹת שֶׁאָכַל יֵשׁ לָהּ (וְעַיֵּן רַשִׁ"י סוֹף פֶּרֶק י"א דִּכְתֻבּוֹת): {ז} וּמִשּׁוּם הָכִי הוּא הַדִּין לְכָל תְּנַאי כְּתֻבָּה, אֶלָּא דְּפֵרוֹת אִיצְטְרִיךְ, דְּסָלְקָא דַּעְתָּךְ אֲמִינָא דְּמִשּׁוּם פִּרְקוֹנָהּ וְכֵן מְזוֹנוֹת אִיצְטְרִיךְ, דְּסָלְקָא דַּעְתָּךְ אֲמִינָא דְּאִי אֶפְשָׁר לָהּ בְּלֹא מְזוֹנוֹת וְלִחַיַּב בָּהּ, וּמִכָּל מָקוֹם קָשֶׁה דְּלֹא תָּנֵי לְאִידָךְ דִּינֵי דְּרֵישׁ פֶּרֶק י'. וְנִמּוּקֵי יוֹסֵף הֵבִיא לֹא זַכָּאִין בִּמְצִיאָתָהּ כוּ' בְּשֵׁם תּוֹסֶפְתָּא: {ח} וְתֵּימַהּ דְּהָא בְּכִי הָא אֲפִלּוּ אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל לֵית לָהּ כִּדְפֵרֵשׁ הָרַ"ב בְּסָמוּךְ כוּ'. וְהַתּוֹסָפוֹת מְפָרְשִׁים דִּלְאַחַר מִיתָה אַיְרִינַן: {ט} וְדִין נִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל פֵּרֵשׁ בְּסוֹף פֶּרֶק י"א דִּכְתֻבּוֹת: {י} כָּשֵׁר. וַאֲפִלּוּ מְזֹהָם לַכְּהֻנָּה לֹא הֲוֵי, מִדְּאָמְרִינַן בַּגְּמָרָא שֶׁהִיא מַרְגִּילָתוֹ, אַלְמָא לֹא פָּסִיל לָהּ וְלֹא לְזַרְעָהּ כְּלָל. נִמּוּקֵי יוֹסֵף: {יא} וְכוֹפִין כוּ'. אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהּ בָּנִים וְאִיכָּא לַעַז עֲלֵיהֶם בִּיצִיאָתָהּ, הָכָא לֹא חָיְשִׁינַן. נִמּוּקֵי יוֹסֵף: {יב} עַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב שֶׁהָרַ"ב סוֹתֵר דְּבָרָיו, דִּבְהֶדְיָא אָמְרִינַן בַּגְּמָרָא דְּהָכָא וּדְפֶרֶק ב' דַּחֲלוּצָה דְּרַבָּנָן אֶלָּא דְּאַסְמְכוּהָ אַקְּרָא, וְהָכָא טַעֲמָא כִּדְמַסִּיק בַּגְּמָרָא זֶה הוּא מַרְגִּילָהּ וְזוֹ הִיא מַרְגִּילָתוֹ: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם ר"ל באמרו בשניה אין לה כתובה עיקר כתובה והוא מנה לבעולה ומאתים לבתולה בין הכיר בה בין לא הכיר בה אבל תוספת יש לה ואפילו לא הכיר בה ולא מזונות ר"ל בשלותה ואכלה במזונותיה והיה בעלה במדינת הים כשיבא בעלה לא יחייבוהו לפרוע זה החוב כמו שיחייבוהו בנשואין גמורין בלא עבירה. ובלאות מה שנשתמש בבגדיה ובכליה עד שבלו ונאבדו כולם לא תוציאם ממנו ומה שאנו אומרים שאין לה בלאות בלאות של נכסי מלוג אבל של נכסי צאן ברזל יש לה וזה הדין אמנם הוא קנס לשניה על העבירה לפי שהדעת נוטה אחר שאין לה כתובה שלא יהיו לבעל חוקי הנשואין ולא יהנה מנכסי מלוג אבל מצד הקנס עשינו נכסי מלוג שלה כנכסי שאר הנשים והעיקר אצלנו בכל מי שיש לו נכסי מלוג מה שאמרו עיילא ליה גלימא פירא הוי ומכסי ביה עד דבלאי והיא הלכה פסוקה ולכך לא יתחייב הבעל בבלאות נכסי מלוג בשום צד ונשתנה בזה הענין דין השניה כדין זולתה וזה כולו בשאין בלאותיה קיימין כמו שפירשנו אבל כשבלאותיה קיימין אידי ואידי אית לה ר"ל בלאות של נכסי מלוג ושל נכסי צאן ברזל וענין שאמרו אין לה פירות שהיא לא תוציא מיד הבעל מה שאכל מן הפירות לא מנכסי מלוג ולא מנכסי צאן ברזל לפי שיעלה על הדעת אחר שהנשואין בעבירה שאין לו פירות והיא תוציאם ממנו. ובאמרו באלמנה לכ"ג וחברותיה יש להן כתובה וכן בלאות ומזונות ופירות ר"ל ושהיא תוציא ממנו פירות שאכל ותזון מנכסיו אחר מותו אבל בחייו אין לה מזונות לפי שיש לנו להכריח' על הגירושין ואין לנו לסבב להם שום צד שיתקיימו יחד וזה כולו כשהכירו בהם אבל לא הכירו בהם אין להם לא כתובה ולא פירות ולא בלאות ולא מזונות אבל תוספת יש להם. מה שאמרו באלמנה לכ"ג וחברותיה כשלא הכיר בהם אין להם בלאות במה שנאבד ונפסד מנכסי צאן ברזל לפי שהם ברשות הבעל קיימו ולכך לא תוציאם ממנו אפילו נאבדו בעין אבל נכסי מלוג דברשות האשה כל מה שנאבד מן הבלאות חייב בהם וזה כולו בדליתנהו בעינייהו אבל איתנהו בעינייהו לבלאות אידי ואידי שקלא ואית לה וטעם שאין לשניה כתובה וחייבי לאוין מה"ת יש להן כתובה לפי שהללו דברי סופרים וצריכין חזוק והללו ד"ת ואין צריכין חזוק: (רמב"ם)

פרק ט - משנה ד

בַּת יִשְׂרָאֵל מְאֹרֶסֶת לְכֹהֵן, מְעֻבֶּרֶת מִכֹּהֵן, שׁוֹמֶרֶת יָבָם לְכֹהֵן, וְכֵן בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל, לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה. בַּת יִשְׂרָאֵל מְאֹרֶסֶת לְלֵוִי, מְעֻבֶּרֶת מִלֵּוִי, שׁוֹמֶרֶת יָבָם לְלֵוִי, וְכֵן בַּת לֵוִי לְיִשְׂרָאֵל, לֹא תֹאכַל בַּמַּעֲשֵׂר. בַּת לֵוִי מְאֹרֶסֶת לְכֹהֵן, מְעֻבֶּרֶת מִכֹּהֵן, שׁוֹמֶרֶת יָבָם לְכֹהֵן, וְכֵן בַּת כֹּהֵן לְלֵוִי, לֹא תֹאכַל לֹא בַתְּרוּמָה וְלֹא בַמַּעֲשֵׂר:

ר"ע מברטנורה לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה. כְּדִתְנַן בְּפֶרֶק אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, הָעֻבָּר וְהַיָּבָם וְהָאֵרוּסִין פּוֹסְלִין וְלֹא מַאֲכִילִין: לֹא תֹאכַל בַּמַּעֲשֵׂר. כֻּלָּהּ מַתְנִיתִין רַבִּי מֵאִיר הִיא דְּאָמַר מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן אָסוּר לְזָרִים, וְאֵינָהּ הֲלָכָה: בַּת כֹּהֵן לְלֵוִי לֹא תֹאכַל לֹא בַתְּרוּמָה וְלֹא בַמַּעֲשֵׂר. הָכִי קָאָמַר, אֵין חוֹלְקִין תְּרוּמָה וְלֹא מַעֲשֵׂר בְּבֵית הַגְּרָנוֹת לֹא לְבַת כֹּהֵן וְלֹא לְבַת לֵוִי, גְּזֵרָה מִשּׁוּם גְּרוּשָׁה בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא אֲסוּרָה לֶאֱכֹל בַּמַּעֲשֵׂר, וְאִם יְחַלְּקוּ לְאִשָּׁה מַעֲשֵׂר בְּבֵית הַגְּרָנוֹת יָבֹאוּ לַחְלֹק לְבַת יִשְׂרָאֵל אַחַר שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה מִלֵּוִי, שֶׁאֵין הַכֹּל יוֹדְעִין שֶׁבִּשְׁבִיל בַּעֲלָהּ הָיוּ מְחַלְּקִין לָהּ, לְפִיכָךְ גָּזַר רַבִּי מֵאִיר שֶׁלֹּא תַחֲלֹק אִשָּׁה בְּבֵית הַגְּרָנוֹת אֲפִלּוּ בַּת כֹּהֵן וּבַת לֵוִי. וְהָא דִּתְנַן בַּת לֵוִי הַמְּאֹרֶסֶת לְכֹהֵן וְכוּ' לֹא תֹאכַל לֹא בַּתְּרוּמָה וְלֹא בַמַּעֲשֵׂר, הוּא הַדִּין אֲפִלּוּ נְשׂוּאָה, וּמִשּׁוּם רֵישָׁא דְּתָנֵי בַּת יִשְׂרָאֵל הַמְּאֹרֶסֶת לְכֹהֵן דְּהָתָם דַּוְקָא מְאֹרֶסֶת שֶׁאִם הָיְתָה נְשׂוּאָה תֹּאכַל, תָּנָא נַמִּי בַּסֵּיפָא גַּבֵּי בַּת לֵוִי מְאֹרֶסֶת: (ר"ע מברטנורה).

רמב"ם בת ישראל מאורסת לכהן מעוכרת מכהן כו': כבר נתבאר שהעובר והיבם והארוסין פוסלין ולא מאכילין ואלו המשניות אמנם הם דעת ר"מ שאומר מעשר ראשון אסור לזרים אבל הנראה מן הש"ס שמעשר ראשון מותר לזרים ומ"ש ר"מ בכאן כי בת כהן לא תאכל בתרומה ולא במעשר ר"ל אין חולקין לה מעשר בבית הגרנות גזירה משום גרושה בת ישראל שהיא אסורה לאכול מעשר לדעת ר"מ אחר שנתגרשה מן הלוי וכשחלקה בבית הגרנות בעודה עם הלוי לא יודע לבני האדם שבשביל בעלה היא אוכלת אבל יחשבוה לויה ולכך לא תחלוק אשה לדעת ר"מ בבית הגרנות כלל בין שתהיה לויה או כהנת גזרה משום גרושה בת ישראל. ואמרו בכאן מאורסת כמו כן אפילו היתה נשואה בת לוי לכהן או בת כהן ללוי אין חולקין לה בבית הגרנות אבל אמר מאורסת לפי שאמר במה שקדם בבת ישראל לכהן מאורסת לכהן שהיא מאורסת דוקא לפי שאם היתה נשואה תאכל: (רמב"ם)

פרק ט - משנה ה

בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּסֵּת לְכֹהֵן, תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. מֵת, וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵן, תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. נִסֵּת לְלֵוִי, תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר. מֵת, וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵן, תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר. נִסֵּת לְיִשְׂרָאֵל, לֹא תֹאכַל לֹא בַתְּרוּמָה, וְלֹא בַמַּעֲשֵׂר. מֵת, וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵן, לֹא תֹאכַל לֹא בַתְּרוּמָה וְלֹא בַמַּעֲשֵׂר. מֵת בְּנָהּ מִיִּשְׂרָאֵל, תֹּאכַל {יד} בַּמַּעֲשֵׂר. מֵת בְּנָהּ מִלֵּוִי, תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. מֵת בְּנָהּ מִכֹּהֵן, לֹא תֹאכַל לֹא בַתְּרוּמָה וְלֹא בַמַּעֲשֵׂר:

ר"ע מברטנורה מֵת וְלָהּ מִמֶּנּוּ בֵן תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא כב) וִילִיד בֵּיתוֹ הֵם יֹאכְלוּ בְּלַחְמוֹ, קָרֵי בֵּיהּ יַאֲכִילוּ. וְכָל זְמַן שֶׁבְּנָהּ קַיָּם מַאֲכִילָהּ בַּתְּרוּמָה: נִשֵּׂאת לְלֵוִי. אַחַר שֶׁיָּלְדָה מִכֹּהֵן: אוֹכֶלֶת בַּמַּעֲשֵׂר. וְלֹא בַּתְּרוּמָה, וְאַף עַל גַּב דְּיֵשׁ לָהּ בֵּן מִכֹּהֵן, דְּהַדְרָא הַוְיָא לָהּ זָרָה: מֵת וְלָהּ מִמֶּנּוּ בֵן אוֹכֶלֶת בַּמַּעֲשֵׂר. בִּשְׁבִיל בְּנָהּ מִלֵּוִי, אֲבָל לֹא בַּתְּרוּמָה בִּשְׁבִיל בְּנָהּ מִכֹּהֵן, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לָהּ זֶרַע מִן הַזָּר {יג}: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יג} וְאַף עַל גַּב דִּקְרָא וְזֶרַע אֵין לָהּ וְשָׁבָה בְּבַת כֹּהֵן כְּתִיב, מְרַבִּינַן מִנֵּיהּ לְקַמָּן בַּת יִשְׂרָאֵל הָאוֹכֶלֶת בִּשְׁבִיל בְּנָהּ כֹּהֵן וְנִסֵּת לְזָר. רַשִׁ"י: {יד} תֹּאכַל. דְהָדְרָא אָכְלָה יָלְפִינַן מִוּבַת כֹּהֵן וְגוֹ' דְּכֻלָּא וּבַת יְתֵרָא: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם בת ישראל שניסת לכהן תאכל בתרומה כו': כל זמן שיהיה לישראלית זרע מכהן כפי מה שפרשתי בפ"ז (ה"ז) תאכל בתרומה וחזה ושוק וכן פירשו היא בתרומת הקדשים תאכל [*) *)כאן שגו המעתיקים והשתבשו הכתוב (ויקרא כ"ב) לקשרו עם כוונת הענין וראוי להשיב הפסוק על כנו למשנה הנמשכת לזו בבת כהן שנשאת לאיש זר וצ"ל שם ואינה חוזרת לחזה ושוק וכן פירשו היא בתרומת הקדשים לא תאכל וכו' שגם בחבורו תרומות פ"ו הלכה ו' ט' הביא שני לימודים ע"ש וצע"ג: ] במורם מן הקדשים תאכל: (רמב"ם)

פרק ט - משנה ו

בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל, לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה. מֵת וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵן, לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה. נִשֵּׂאת לְלֵוִי, תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר. מֵת, וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵן, תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר. נִשֵּׂאת לְכֹהֵן, תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. מֵת, וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵן, תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. מֵת בְּנָהּ מִכֹּהֵן, לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה. מֵת בְּנָהּ מִלֵּוִי, לֹא תֹאכַל בַּמַּעֲשֵׂר. מֵת בְּנָהּ מִיִּשְׂרָאֵל, חוֹזֶרֶת לְבֵית אָבִיהָ. וְעַל זוֹ נֶאֱמַר (ויקרא כב), וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל:

רמב"ם בת כהן שניסת לישראל לא תאכל בתרומה כו': כתוב בתורה מלחם אביה תאכל ואמרו חכמים מלחם ולא כל לחם ובא בקבלה חוזרת היא לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק וכבר הודעתיך שמעשר ראשון מותר לזרים: (רמב"ם)

פרק י

פרק י - משנה א

הָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָאוּ וְאָמְרוּ לָהּ, מֵת בַּעְלֵךְ, וְנִסֵּת, וְאַחַר כָּךְ בָּא בַעְלָהּ, תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וּצְרִיכָה גֵט מִזֶּה וּמִזֶּה. וְאֵין לָהּ כְּתֻבָּה {ג} וְלֹא פֵרוֹת {ד} וְלֹא מְזוֹנוֹת {ה} וְלֹא בְלָאוֹת, לֹא עַל זֶה וְלֹא עַל זֶה. אִם נָטְלָה מִזֶּה וּמִזֶּה, תַּחֲזִיר {ו}. וְהַוָּלָד מַמְזֵר מִזֶּה וּמִזֶּה. וְלֹא זֶה וָזֶה {ט} מִטַּמְּאִין לָהּ, וְלֹא זֶה וָזֶה זַכָּאִין לֹא בִמְצִיאָתָהּ וְלֹא בְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, וְלֹא בַהֲפָרַת נְדָרֶיהָ. הָיְתָה בַת יִשְׂרָאֵל, נִפְסְלָה מִן הַכְּהֻנָּה, וּבַת לֵוִי מִן הַמַּעֲשֵׂר, וּבַת כֹּהֵן מִן הַתְּרוּמָה. וְאֵין יוֹרְשִׁים שֶׁל זֶה וְיוֹרְשִׁים שֶׁל זֶה יוֹרְשִׁים אֶת כְּתֻבָּתָהּ. וְאִם מֵתוּ, אָחִיו שֶׁל זֶה וְאָחִיו שֶׁל זֶה חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר {טו}, כְּתֻבָּתָהּ עַל נִכְסֵי בַעְלָהּ הָרִאשׁוֹן. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, הָרִאשׁוֹן זַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, וּבַהֲפָרַת נְדָרֶיהָ. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, בִּיאָתָהּ אוֹ חֲלִיצָתָהּ מֵאָחִיו שֶׁל רִאשׁוֹן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ, וְאֵין הַוָּלָד מִמֶּנּוּ מַמְזֵר. וְאִם נִסֵּת שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת, מֻתֶּרֶת לַחֲזֹר לוֹ:

ר"ע מברטנורה הָאִשָּׁה. וְאָמְרוּ לָהּ מֵת בַּעְלֵךְ. שֶׁאָמַר לָהּ עֵד אֶחָד מֵת בַּעֲלֵךְ וְנִשֵּׂאת עַל פִּי עֵד אֶחָד {א}. וּלְפִיכָךְ תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה כְּדִין אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁזִּנְתָה שֶׁאֲסוּרָה לַבַּעַל וַאֲסוּרָה לַבּוֹעֵל, דְּלָאו אֲנוּסָה הִיא. וְאַף עַל גַּב דְּהֵימְנוּהוּ רַבָּנָן לְעֵד אֶחָד בְּאִשָּׁה מִשּׁוּם עֲגוּנָה, טַעֲמָא מַאי, מִשּׁוּם דְּהִיא גּוּפָה דַּיְקָא וּמִנָּסְבָא {ב}, וְהַךְ דְּלֹא דַּיְקָא קָנְסִינַן לָהּ. אֲבָל נִשֵּׂאת עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים שֶׁאָמְרוּ לָהּ מֵת בַּעֲלֵךְ, הָא אָמְרִינַן בְּסֵיפָא נִשֵּׂאת שֶׁלֹּא עַל פִּי בֵּית דִּין כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא הָיְתָה צְרִיכָה לְהֶתֵּר בֵּית דִּין כֵּיוָן שֶׁהָיוּ שְׁנֵי עֵדִים מְעִידִין בַּדָּבָר, מֻתֶּרֶת לַחֲזֹר לְבַעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן, דַּאֲנוּסָה הִיא, דְּמַאי הֲוָה לָהּ לְמֶעֱבַד. וּבַגְּמָרָא מוּכָח דְּלֵית הִלְכָתָא הָכִי, אֶלָּא לֹא שְׁנָא נִשֵּׂאת עַל פִּי בֵּית דִּין בְּעֵד אֶחָד וְלֹא שְׁנָא נִשֵּׂאת עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים, אִם בָּא בַּעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וְכָל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ: וּצְרִיכָה גֵט מִזֶּה וּמִזֶּה. טַעֲמָא דְּבָעְיָא גֵּט מִשֵּׁנִי, שֶׁכְּשֶׁרוֹאִים אֶת הָרִאשׁוֹן חַי סְבוּרִים שֶׁגֵּרְשָׁהּ וְעַל יְדֵי כֵן נְשָׂאָהּ שֵׁנִי וְאִשְׁתּוֹ גְּמוּרָה הִיא, וְאִם מוֹצִיאָהּ בְּלֹא גֵּט נִמְצֵאת אֵשֶׁת אִישׁ יוֹצְאָה בְּלֹא גֵּט: וְלֹא בְלָאוֹת. שֶׁנֶּאֶבְדוּ, אֲבָל בְּלָאוֹתֶיהָ הַקַּיָּמִים לֹא הִפְסִידָה: וְהַוָּלָד מַמְזֵר מִזֶּה וּמִזֶּה. אִם יָלְדָה מִן הַשֵּׁנִי, מַמְזֵר גָּמוּר. וְאִם הֶחְזִירָהּ הָרִאשׁוֹן {ז} וְיָלְדָה, הֲוֵי מַמְזֵר מִדִּבְרֵיהֶם {ח}: לֹא זֶה וָזֶה זַכָּאִין בִּמְצִיאָתָהּ. דְּטַעֲמָא מַאי אָמוּר רַבָּנָן מְצִיאַת אִשָּׁה לְבַעֲלָהּ, מִשּׁוּם אֵיבָה, הָכָא תַהֲוֵי לָהּ אֵיבָה וְאֵיבָה {י}: וְלֹא בְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ. דְּטַעֲמָא מַאי אָמוּר רַבָּנָן מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ לְבַעֲלָהּ, מִשּׁוּם מְזוֹנֵי, וְהָכָא דִּמְזוֹנֵי לֵית לָהּ, מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ לָאו דִּילֵיהּ: וְלֹא בַהֲפָרַת נְדָרֶיהָ. דְּטַעֲמָא מַאי בַּעַל מֵפֵר נִדְרֵי אִשְׁתּוֹ, כִּי הֵיכִי דְּלֹא תִּתְגַּנֶּה עַל בַּעֲלָהּ, הָכָא תִּתְגַּנֶּה וְתִתְגַּנֶּה: נִפְסְלָה מִן הַכְּהֻנָּה. דְּזוֹנָה הִיא {יא}: מִן הַמַּעֲשֵׂר. קְנָסָא הִיא, דְּבַת לֵוִי שֶׁזִּנְּתָה לֹא נִפְסְלָה מִן הַמַּעֲשֵׂר {יב}: מִן הַתְּרוּמָה. אֲפִלּוּ תְּרוּמָה דְּרַבָּנָן {יג}: יוֹרְשִׁים כְּתֻבָּתָהּ. כְּתֻבַּת בְּנִין דִּכְרִין {יד}: חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין. אָחִיו שֶׁל רִאשׁוֹן חוֹלֵץ מִדְּאוֹרַיְתָא, וְרַבָּנָן גָּזוּר דְּלֹא לְיַבֵּם, וְאָחִיו שֶׁל שֵׁנִי חוֹלֵץ מִדְּרַבָּנָן כִּי הֵיכִי דְּבַעְיָא גֵּט מִשֵּׁנִי מִדְּרַבָּנָן: בִּיאָתָהּ אוֹ חֲלִיצָתָהּ. אַרֵישָׁא פָּלֵיג דְּקָתָנֵי וְלֹא מְיַבְּמִין {טז}: וְאֵין הַוָּלָד מִמֶּנּוּ מַמְזֵר. אִם הֶחְזִירָהּ רִאשׁוֹן. וְלֵית הִלְכָתָא לֹא כְּרַבִּי יוֹסֵי וְלֹא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְלֹא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: נִשֵּׂאת שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת. בֵּית דִּין, כְּגוֹן שֶׁאָמְרוּ לָהּ שְׁנֵי עֵדִים מֵת בַּעֲלִיךְ, שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְהֶתֵּר בֵּית דִּין: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {א} אַף עַל גַּב דְּקָתָנֵי וְאָמְרוּ לָהּ לְשׁוֹן רַבִּים, מָצִינוּ דְּנִשְׁנָה אֲפִלּוּ בִּשְׁבִיל חַד בְּרֵישׁ פֶּרֶק ג' דִּכְרִיתוּת. נִמּוּקֵי יוֹסֵף. וְאֶפְשָׁר דְּאַשְׁמוֹעִינַן דַּאֲפִלּוּ הָיְתָה הָאֲמִירָה עַל יְדֵי רַבִּים, כְּגוֹן עֵד מִפִּי עֵד, אֲפִלּוּ הָכִי תִּנָּשֵׂא כְּדִתְנַן בְּסוֹף מְכִילְתִּין: {ב} וְאֵין זֶה עוֹקֵר דָּבָר מִן הַתּוֹרָה כוּ', וְטַעְמָא דְּמִלְּתָא דַעֲבִידָא לְגִלּוּיֵי, וְשֶׁהֶחְמַרְתָּ עָלֶיהָ בְּסוֹפָהּ כָּל כָּךְ וַדַּאי קוּשְׁטָא קָא מַסְהִיד, וְכִי דַּיְקָא וּמִנָּסְבָא שַׁפִּיר מִנָּסְבָא וַאֲנַן סַהֲדֵי בְּמִלְּתָא, וּפִרְסוּם כָּזֶה נֶחְשָׁב בְּכָל מָקוֹם כְּעֵדוּת גְּמוּרָה אֲפִלּוּ מִדְּאוֹרַיְתָא, וְהַכָּתוּב מְסָרוֹ לַחֲכָמִים לָדַעַת אֵיזֶה דָּבָר מְפֻרְסָם וְנִכָּרִים דִּבְרֵי אֱמֶת שֶׁיִּהְיֶה חָשׁוּב כְּעֵדוּת. וְהָא דְּקָאָמַר מִשּׁוּם עֲגוּנָה, הָכִי קָאָמַר, חֲכָמִים שֶׁהֵן מַחְמִירִין בְּכָל מָקוֹם הֵקֵלּוּ בָּזֶה וְחָשְׁבוּ פִּרְסוּם וּלְדוּנוֹ כְּעֵדוּת בָּרוּר. נִמּוּקֵי יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרא"ה. אֲבָל הַתּוֹסָפוֹת כָּתְבוּ דְּתַקָּנַת חֲכָמִים הִיא וְלֹא הֲוָה עוֹקֵר דָּבָר מִן הַתּוֹרָה, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ בַּדָּבָר קְצָת טַעַם וָסֶמֶךְ: {ג} וְאֵין לָהּ כְּתֻבָּה. מָנֶה וּמָאתַיִם וְתוֹסֶפֶת וּנְדוּנְיָא, דְּהָא עוֹבֶרֶת עַל דָּת הִיא, וּבָעוֹבֶרֶת עַל דָּת וְחַבְרוֹתֶיהָ אָמְרִינַן בִּכְתֻבּוֹת שֶׁאֵין לָהּ תּוֹסֶפֶת, וְזוֹ וַדַּאי אַף נְדוּנְיָא אֵין לָהּ. נִמּוּקֵי יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרִיטְבָּ"א. עַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ד} פֵּרוֹת. מִשֵּׁנִי, מַה שֶּׁאָכַל קֹדֶם שֶׁבָּא רִאשׁוֹן. נִמּוּקֵי יוֹסֵף: {ה} מְזוֹנוֹת. וַאֲפִלּוּ מַה שֶּׁלָּוְתָה וְאָכְלָה תַּחְתָּיו. רַשִׁ"י: {ו} תַּחֲזִיר. גְּמָרָא, פְּשִׁיטָא, מַהוּ דְּתֵימָא כֵּיוָן דְּתָפְסָה לֹא מַפְקִינַן מִנָּהּ, קָא מַשְׁמַע לָן, וַאֲפִלּוּ תָּפְסָה שֶׁלֹּא בְּעֵדִים, דְּלֹא מַהֲנֵי לָהּ שׁוּם מִגּוֹ. וּפֵרֵשׁ בַּיְרוּשַׁלְמִי דְּדַוְקָא מַה שֶּׁנָּטְלָה לְאַחַר שֶׁבָּא הָרִאשׁוֹן, אֲבָל מַה שֶּׁתָּפְסָה קֹדֶם לָכֵן לֹא תַּחְזִיר, וַאֲפִלּוּ תָּפְסָה בְּעֵדִים, וּמְסַיֵּם בַּיְרוּשַׁלְמִי כְּמוֹ דְּלֹא מַפְקָא מִנֵּיהּ כָּךְ לֹא מַפִּיק מִנָּהּ, עַד כָּאן. כְּלוֹמַר הִשְׁווּ הַמִּדּוֹת, דִּלְפִי הַסְּבָרָא הָיְתָה מְחֻיֶּבֶת לְהַחֲזִיר, שֶׁתָּפְסָה קֹדֶם שֶׁבָּא רִאשׁוֹן, דְּלֹא יָדְעָה שֶׁאֲסוּרָה לוֹ: {ז} קֹדֶם שֶׁגֵּרֵשׁ הַשֵּׁנִי. הָרַמְבַּ"ם. וְטַעְמָא דְּאַחַר שֶׁגֵּרְשָׁהּ הַשֵּׁנִי אֲפִלּוּ הָיָה כְּמַחְזִיר גְּרוּשָׁתוֹ אַחַר שֶׁנִּשֵּׂאת, הָא קַיְמָא לָן שֶׁאֵין מַמְזֵר מֵחַיָּבֵי לָאוִין וְלֹא קָנְסוּ בּוֹ חֲכָמִים. הַמַּגִּיד מִשְׁנֶה: {ח} לוֹמַר שֶׁאָסוּר בְּמַמְזֶרֶת: {ט} זֶה וָזֶה כוּ'. דִּכְתִיב לֹא יִטַּמָּא בַּעַל בְּעַמָּיו לְהֵחַלּוֹ לְלַמֵּד שֶׁאֵינוֹ מִטַּמֵּא עַל אִשְׁתּוֹ פְּסוּלָה. גְּמָרָא. וְזוֹ פְּסוּלָה לוֹ, דְּאֵשֶׁת כֹּהֵן אֲפִלּוּ שֶׁנֶּאֶנְסָה אֲסוּרָה לְבַעֲלָהּ: {י} וְהַיְנוּ הָרִאשׁוֹן אֲבָל הַשֵּׁנִי מִדִּינָא לֵית לֵיהּ: {יא} דְּאַף עַל פִּי שֶׁהִיא אֵשֶׁת יִשְׂרָאֵל וּמֻתֶּרֶת לְבַעֲלָהּ כְּשֶׁנֶּאֶנְסָה, פְּסוּלָה מִיהַת לַכְּהֻנָּה: {יב} וְנִסְתַּפְּקוּ הַתּוֹסָפוֹת אִי מַתְנִיתִין רַבִּי מֵאִיר כְּדִלְעֵיל אֲבָל לְרַבָּנָן לֹא גָּרְעָה מִזָּרָה אַחֶרֶת, אִי נַמִּי אֲפִלּוּ כְּרַבָּנָן וְקָנְסוּהָ שֶׁלֹּא לִתֵּן לָהּ מַעֲשֵׂר אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתֶּרֶת לְאָכְלוֹ. וּלְהָרַמְבַּ"ם מִפְשַׁט פְּשִׁיטָא לֵיהּ דְּקָנְסוּהָ: {יג} דְּאִלּוּ בִּתְרוּמָה דְּאוֹרַיְתָא לֹא אִיצְטְרִיךְ לְמִתְנֵי, דְּכֵיוָן דְּקָנְסוּהָ אַמַּעֲשֵׂר כָּל שֶׁכֵּן אַתְּרוּמָה: {יד} וּצְרִיכָא לְאַשְׁמוֹעִינַן דַּאֲפִלּוּ לְזַרְעָהּ קָנְסוּ רַבָּנָן. גְּמָרָא: {טו} רַבִּי יוֹסֵי כוּ' וְרַבִּי שִׁמְעוֹן. בַּגְּמָרָא פְּלִיגֵי, אִיכָּא מַאן דְּאָמַר דְּבַתְרָאֵי מוֹדוּ לְקַמָּאֵי, רַבִּי שִׁמְעוֹן מוֹדֶה לְרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאִי לֹא קָנִיס בְּבִיאָה דְּעִקַּר אִסּוּרָא, כָּל שֶׁכֵּן בְּמָמוֹנָא, וְרַבִּי אֶלְעָזָר לֹא מוֹדֶה לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּאִסּוּרָא, וְתַרְוַיְהוּ מוֹדוּ לְרַבִּי יוֹסֵי דִּבְיָתְבָה תּוּתֵיהּ לֹא קָנְסוּ, כָּל שֶׁכֵּן בִּכְתֻבָּה דִּלְמִשְׁקַל וּמֵפָק, וְרַבִּי יוֹסֵי לֹא מוֹדֶה לְהוּ בְיָתְבָה תּוּתֵיהּ. וְרַב יוֹחָנָן אָמַר קַמָּאֵי מוֹדוּ לְבַתְרָאֵי, רַבִּי יוֹסֵי מוֹדֶה לְרַבִּי אֶלְעָזָר, כְּתֻבָּה דְּמִדִּידֵיהּ לְדִידֵיהּ לֹא קָנִיס, כָּל שֶׁכֵּן בְּמִדִּידָה לְדִידֵיהּ, וְרַבִּי אֶלְעָזָר לֹא מוֹדֶה לְרַבִּי יוֹסֵי בְּמִדִּידֵיהּ לְדִידָהּ, וְתַרְוַיְהוּ מוֹדוּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן דִּבְמֵחַיִּים לֹא קָנְסוּ, כָּל שֶׁכֵּן לְאַחַר מִיתָה, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן לֹא מוֹדֶה בְּמֵחַיִּים: {טז} וְכֵן הוּא לְשׁוֹן רַשִׁ"י. וְנִרְאֶה לִי שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר דְּפָלֵיג וְסָבַר דַּאֲפִלּוּ בַּתְּחִלָּה מְיַבֵּם. וְהָא דִּתְנַן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ, מִשּׁוּם דְּאַשְׁכְּחָן בְּפֶרֶק י"ג דְּיֵשׁ נָשִׁים שֶׁאֵין פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן, קָא מַשְׁמַע לָן דְּזוֹ פּוֹטֶרֶת: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם האשה שהלך בעלה למדינת הים כו': מן העקרים שהם אצלנו שכל מי שזנתה אשתו תחתיו אסורה עליו ועל מי שזנתה עמו לפי שנאמר בסוטה נטמאה נטמאה ב' פעמים ובא בקבלה טמאה לבעל וטמאה לבועל ולפיכך חייבנו בכאן תצא מזה ומזה אע"פ שהיא שוגגת לפי שהיא נעשית זונה. וחיוב הגט מן הראשון מבואר ואמנם מן השני גזרה שמא יאמרו אשת איש יוצאה בלא גט. ולא יתחייב אחד מהם בכתובה ולא תנאי כתובה לפי שהדין הכריח שניהם לגרשה ואין דינה כדין אשת כהן שנשבית שבעלה חייב בכתובתה. ואחזור למה שאמרו ולא בלאות ר"ל לא מה שנאבד ונפסד מנכסי צאן ברזל ולא מנכסי מלוג אין מוציאין מהם ואם היו הבלאות בעין היא תקחם בלא ספק שהעיקר אצלנו שהיא לא הפסידה בלאותיה הקיימין. ולא פירות שאין מוציאין מהם מה שהגיע אצלם מפירות נכסיה וכמו כן אין לה תוספת כתובתה. ואמרו הולד ממזר מזה ומזה ר"ל אם כשבא עליה הראשון שנית והיא תחת השני קודם שתקבל ממנו גט הולד ממזר והוא ממזר מדרבנן והולד משני ממזר מדאורייתא ולכך הולד מראשון אסור בממזרת ואסור בבת ישראל. ומן העקרים שבת לוי שזינתה לא נפסלה מן המעשר אבל נפסלה בכאן משום קנס. ואין הפרש בין נשאת ברשות ב"ד בין שלא ברשות ב"ד ואפילו העידו ב' עדים במיתתו ולא נאמר מאי הוה לה למיעבד אלא כל זמן שיבא בעלה הראשון תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה. ואין הלכה כרבי יוסי ולא כר"א ולא כר"ש: (רמב"ם)

פרק י - משנה ב

נִסֵּת עַל פִּי בֵית דִּין, תֵּצֵא, וּפְטוּרָה מִן הַקָּרְבָּן. לֹא נִסֵּת עַל פִּי בֵית דִּין, תֵּצֵא, וְחַיֶּבֶת בַּקָּרְבָּן. יָפֶה כֹּחַ בֵּית דִּין, שֶׁפּוֹטְרָהּ מִן הַקָּרְבָּן. הוֹרוּהָ בֵית דִּין לִנָּשֵׂא, וְהָלְכָה וְקִלְקְלָה {יח}, חַיֶּבֶת בַּקָּרְבָּן, שֶׁלֹּא הִתִּירוּהָ אֶלָּא לִנָּשֵׂא:

ר"ע מברטנורה וּפְטוּרָה מִן הַקָּרְבָּן. דְּיָחִיד שֶׁעָשָׂה בְּהוֹרָאַת בֵּית דִּין פָּטוּר מִן הַקָּרְבָּן: שֶׁלֹּא עַל פִּי בֵית דִּין. אֶלָּא בִּשְׁנֵי עֵדִים, חַיֶּבֶת בַּקָּרְבָּן, דְּשׁוֹגֶגֶת הִיא. וְלֵית הִלְכָתָא כִּי הָא מַתְנִיתִין, אֶלָּא בֵּין נִשֵּׂאת עַל פִּי בֵּית דִּין בְּעֵד אֶחָד בֵּין עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים, חַיָּבִין בַּקָּרְבָּן הִיא וּבַעֲלָהּ הַשֵּׁנִי {יז}: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יז} וְטַעְמָא שֶׁאֵין זוֹ הוֹרָאַת בֵּית דִּין אֶלָּא טָעוּת: {יח} וְקִלְקְלָה. מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא כְּגוֹן אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה כוּ', דִּלְהָכִי לֹא שַׁרְיוּהָ. אֲבָל זִנְּתָה לֹא, מַאי טַעֲמָא, אַתּוּן הוּא דְּשַׁוִּיתוּן פְּנוּיָה: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם ניסת ע"פ ב"ד תצא ופטורה מן הקרבן כו': זאת ההלכה דחויה אבל היא חייבת קרבן מכל הצדדין לפי שהעיקר אשר הוא אצלנו בעושה בהוראת ב"ד שהוא פטור מן הקרבן יש לו תנאים רבים כמו שיתבאר בתחלת הוריות ובהתקבץ אלו התנאים יהיה העושה פטור ואלו התנאים אין בכאן מהם גם אחד ולכך האשה ובעלה השני חייבין בקרבן לפי שהם שוגגין וזה הקרבן חטאת נקבה מן הצאן: (רמב"ם)

פרק י - משנה ג

הָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעֲלָהּ וּבְנָהּ {יט} לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָאוּ וְאָמְרוּ לָהּ, מֵת בַּעְלֵךְ וְאַחַר כָּךְ מֵת בְּנֵךְ, וְנִשֵּׂאת, וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ לָהּ {כ}, חִלּוּף הָיוּ הַדְּבָרִים, תֵּצֵא, וְהַוָּלָד רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן מַמְזֵר. אָמְרוּ לָהּ, מֵת בְּנֵךְ וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעְלֵךְ, וְנִתְיַבְּמָה, וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ לָהּ, חִלּוּף הָיוּ הַדְּבָרִים, תֵּצֵא, וְהַוָּלָד רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן {כא} מַמְזֵר {כב}. אָמְרוּ לָהּ, מֵת בַּעְלֵךְ, וְנִסֵּת, וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ לָהּ, קַיָּם הָיָה וּמֵת, תֵּצֵא {כג}, וְהַוָּלָד רִאשׁוֹן {כד} מַמְזֵר, וְהָאַחֲרוֹן {כה} אֵינוֹ מַמְזֵר. אָמְרוּ לָהּ, מֵת בַּעְלֵךְ, וְנִתְקַדְּשָׁה, וְאַחַר כָּךְ בָּא בַעְלָהּ, מֻתֶּרֶת לַחֲזֹר לוֹ. אַף עַל פִּי {כו} שֶׁנָּתַן לָהּ אַחֲרוֹן גֵּט, לֹא פְסָלָהּ מִן הַכְּהֻנָּה. אֶת זוֹ דָרַשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן מַתְיָא, וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ (ויקרא כא), וְלֹא מֵאִישׁ שֶׁאֵינוֹ אִישָׁהּ:

ר"ע מברטנורה וְאַחַר כָּךְ מֵת בְּנֵךְ. וְלֹא הֻזְקְקָה לְיִבּוּם: וְנִשֵּׂאת. לַשּׁוּק: רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן. רִאשׁוֹן שֶׁלִּפְנֵי הַשְּׁמוּעָה, וְאַחֲרוֹן שֶׁלְּאַחַר הַשְּׁמוּעָה. וּכְרַבִּי עֲקִיבָא מִתּוֹקְמָא דְּאָמַר יֵשׁ מַמְזֵר מֵחַיְּבֵי לָאוִין, וְאֵינָהּ הֲלָכָה: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יט} וּבְנָהּ. יֵשׁ לוֹמַר דְּאוֹ בְּנָהּ קָאָמַר, דְּכֵיוָן שֶׁזֶּה שֶׁהוּא בְּכָאן אָנוּ יוֹדְעִים אֵימָתַי מֵת, וּכְשֶׁאוֹמֵר אַחַר כָּךְ שֶׁאוֹתוֹ שֶׁבִּמְדִינַת הַיָּם מֵת בְּיוֹם פְּלוֹנִי, מִמֵּילָא יָדְעִינַן עַל מִי שֶׁהֵעִידוּ שֶׁמֵּת רִאשׁוֹן: {כ} אָמְרוּ לָהּ. שְׁנַיִם אֲחֵרִים הֵזִימוּ לָרִאשׁוֹנִים, וְהַתּוֹרָה הֶאֱמִינָה לַמְּזִימִין יוֹתֵר מִן הָרִאשׁוֹנִים. נִמּוּקֵי יוֹסֵף: {כא} רִאשׁוֹן כוּ'. הֲוָה לֵיהּ לְמִתְנֵי סְתָם וְהַוָּלָד מַמְזֵר, אֶלָּא מִשּׁוּם סֵיפָא דִּמְחַלֵּק בֵּין רִאשׁוֹן לָאַחֲרוֹן תָּנֵי נַמִּי הָכִי בָּרֵישָׁא. גְּמָרָא: {כב} מַמְזֵר. אַלִּיבָּא דְּכֻלֵּי עָלְמָא, שֶׁהֲרֵי פּוֹגֵעַ הוּא בְּאֵשֶׁת אָחִיו כֵּיוָן שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן כְּשֶׁמֵּת, וְאֵשֶׁת אָחִיו בְּכָרֵת. נִמּוּקֵי יוֹסֵף: {כג} תֵּצֵא. דְּקָנְסִינַן לָהּ אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר מֵת, מִשּׁוּם דְּאִיבָּעֵי לָהּ לְאַמְתּוּנֵי וְלַחְקֹר הָאֱמֶת, וְלֵית לָהּ כְּתֻבָּה וְלֹא תְּנַאי כְּתֻבָּה: {כד} רִאשׁוֹן. דְּלִפְנֵי הַשְּׁמוּעָה, שֶׁנּוֹלַד בְּעוֹד שֶׁבַּעֲלָהּ חַי, מַמְזֵר: {כה} וְהָאַחֲרוֹן. דִּלְאַחַר שְׁמוּעָה, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא רָצָה הַיָּבָם לְגָרְשָׁהּ, אֵינוֹ מַמְזֵר מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן, דְּקָנְסוּהָ. נִמּוּקֵי יוֹסֵף. וּמַה שֶּׁכָּתַב שֶׁלֹּא רָצָה, שֶׁלֹּא בְּדִקְדּוּק כָּתַב כֵּן, דְּאַטּוּ בִּרְשִׁיעֵי מַיְרֵי: {כו} אַף עַל פִּי כוּ'. לְפִי שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה גֵּט, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יֹאמְרוּ אֵשֶׁת אִישׁ יוֹצֵאת בְּלֹא גֵּט כִּדְאָמְרִינַן בְּנִשֵּׂאת, דְּתָלוּ לְמֵימַר דִּבְטָעוּת הֲווּ קִדּוּשִׁין שֶׁהָיְתָה סְבוּרָה שֶׁמֵּת בַּעֲלָהּ וְלֹא הָיָה אֱמֶת, וְהוֹאִיל וְלֹא עָבְדָא אִסּוּרָא לֹא קָנְסִינַן לָהּ, אֲבָל בְּנִשֵּׂאת דְּעָבְדָא אִסּוּרָא קָנְסִינַן לָהּ. גְּמָרָא. וְכֵיוָן שֶׁנִּכְנְסָה לַחֻפָּה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִבְעֲלָה עָבְדָא אִסּוּרָא קָרִינַן לָהּ, דְּהָא לֹא שָׁרִינַן אֶלָּא בְּנִתְקַדְּשָׁה לְבָד. נִמּוּקֵי יוֹסֵף. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם האשה שהלך בעלה ובנה למדינת הים כו': ר"ל באמרו הראשון ואחרון אשר נולד לפני שמועה ולאחר שמועה וזה דעת ר"ע דסבר יש ממזר מחייבי לאוין שהיבמה איסור לאו בה הוא שנאמר לא תהיה אשת המת החוצה ואין הלכה כר"ע:

אמרו לה מת בנך ואח"כ מת בעליך כו': כל מה שאמר הולד הראשון ואחרון ממזר ר"ל שנולד לפני שמועה ולאחר שמועה כמו שזכרנו במה שקדם ומאמר ר"א אמיתי ובזה הפסיק ענין אחר והוא כשיכתוב אדם גט לאשתו ויבאר בו שהוא מגרש אותה ממנו והניחה אסורה על שאר בנ"א כגון שיאמר לה הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם בלא ספק הגט הוא פסול והוא חספא בעלמא אבל היא אסורה לכהן בזה הגט ואינה מותרת להנשא עד שיכתוב לה גט כשר לפי שנאמר גרושה מאישה אפילו לא נתגרשה אלא מאישה וזהו ריח הגט שפוסל בכהונה: (רמב"ם)

פרק י - משנה ד

מִי שֶׁהָלְכָה אִשְׁתּוֹ לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָאוּ וְאָמְרוּ לוֹ {כז}, מֵתָה אִשְׁתְּךָ, וְנָשָׂא אֶת אֲחוֹתָהּ, וְאַחַר כָּךְ בָּאת אִשְׁתּוֹ, מֻתֶּרֶת לַחֲזֹר לוֹ. הוּא מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹת שְׁנִיָּה, וּשְׁנִיָּה מֻתֶּרֶת {ל} בִּקְרוֹבָיו. וְאִם מֵתָה רִאשׁוֹנָה, מֻתָּר {לא} בַּשְּׁנִיָּה. אָמְרוּ לוֹ, מֵתָה אִשְׁתְּךָ, וְנָשָׂא אֶת אֲחוֹתָהּ, וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ לוֹ, קַיֶּמֶת הָיְתָה, וּמֵתָה, הַוָּלָד רִאשׁוֹן מַמְזֵר, וְהָאַחֲרוֹן אֵינוֹ מַמְזֵר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל שֶׁפּוֹסֵל עַל יְדֵי אֲחֵרִים, פּוֹסֵל עַל יְדֵי עַצְמוֹ. וְכָל שֶׁאֵין פּוֹסֵל עַל יְדֵי אֲחֵרִים, אֵינוֹ פוֹסֵל עַל יְדֵי עַצְמוֹ:

ר"ע מברטנורה מֻתֶּרֶת לַחֲזֹר לוֹ. דְּקִדּוּשֵׁי שְׁנִיָּה אֵינָן כְּלוּם, וּבִזְנוּת בָּא עָלֶיהָ. וְאָמְרִינַן בַּגְּמָרָא וְשָׁכַב אִישׁ אוֹתָהּ (בְּמִדְבָּר ח), שְׁכִיבָתָהּ אוֹסַרְתָּהּ וְאֵין שְׁכִיבַת אֲחוֹתָהּ אוֹסַרְתָּהּ {כח}: וּמֻתָּר בִּקְרוֹבוֹת הַשְּׁנִיָּה. לִשָּׂא בִּתָּהּ {כט}, דְּקַיְמָא לָן נוֹשְׂאִים עַל הָאֲנוּסָה וְעַל הַמְּפֻתָּה: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כָּל שֶׁפּוֹסֵל עַל יְדֵי אֲחֵרִים פּוֹסֵל עַל יְדֵי עַצְמוֹ. רַבִּי יוֹסֵי שַׁמְעֵיהּ לְתַנָּא קַמָּא דְּקָאָמַר לֹא שְׁנָא דְּאָזְלֵי אִשְׁתּוֹ וְגִיסוֹ שֶׁהוּא בַּעַל אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ לִמְדִינַת הַיָּם וְלֹא שְׁנָא דְּאָזְלֵי אֲרוּסָתוֹ וְגִיסוֹ, וּבָאוּ וְאָמְרוּ לוֹ מֵתָה אִשְׁתְּךָ וּמֵת גִּיסְךָ, וְנָשָׂא אֶת אֲחוֹתָהּ, וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ אִשְׁתּוֹ וְגִיסוֹ, אֵשֶׁת גִּיסוֹ אֲסוּרָה עַל גִּיסוֹ, וְאִשְׁתּוֹ מֻתֶּרֶת לוֹ. וְאָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי, אֲרוּסָתוֹ וְגִיסוֹ דְּאִיכָּא לְמֵימַר תְּנָאָה הֲוֵי בַּקִּדּוּשִׁין וְהַאי דְּנָסִיב לַאֲחוֹתָהּ שַׁפִּיר קָנָסִיב, וּבָעֲיָא גֵּט מִנֵּיהּ דְּלֹא לֵימְרוּ אֵשֶׁת אִישׁ יוֹצֵאת בְּלֹא גֵּט, דְּפָסִיל לָהּ עַל יְדֵי אֲחֵרִים דְּהַיְנוּ גִּיסוֹ, דְּכֵיוָן דְּנָפְקָא מִנֵּיהּ בְּגִטָּא אִפְסְלָא לָהּ מִבַּעֲלָהּ, פּוֹסֵל נַמִּי עַל יְדֵי עַצְמוֹ וְאִתְּסְרָא לֵיהּ אִתְּתֵיהּ עֲלֵיהּ דְּהַוְיָא אֲחוֹת גְּרוּשָׁתוֹ, אֲבָל הֵיכָא דְּאָזְלֵי אִשְׁתּוֹ וְגִיסוֹ לִמְדִינַת הַיָּם וְקָא נָסִיב לָהּ לַאֲחוֹתָהּ, דְּלֵיכָּא לְמֵימַר תְּנָאָה הֲוָה לֵיהּ בַּנִּשּׂוּאִין {לב} וְשַׁפִּיר קָנָסִיב לָהּ לְהַאי כִּדְאִיכָּא לְמֵימַר בְּאֵרוּסִין, וְלֹא בַּעְיָא גֵּט מִנֵּיהּ וְלֹא קָפָסִיל עַל יְדֵי אֲחֵרִים, דְּהָא לֹא פָּסְלָה אֵשֶׁת גִּיסוֹ אַגִּיסוֹ, אֵינוֹ פּוֹסֵל עַל יְדֵי עַצְמוֹ, וְשַׁרְיָא לֵיהּ אִתְּתֵיהּ שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ אֲחוֹת גְּרוּשָׁתוֹ: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {כז} וְאָמְרוּ לוֹ כוּ'. הַיְנוּ דַּוְקָא בְּשֶׁאָמְרוּ לוֹ שְׁנֵי עֵדִים שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ, אֲבָל כְּשֶׁאָמַר לוֹ עֵד אֶחָד עַל מִיתַת אִשְׁתּוֹ, אֵין יָכוֹל לִשָּׂא אֲחוֹתָהּ. תּוֹסָפוֹת: {כח} דַּהֲוָה אֲמִינָא דְּקַל וָחֹמֶר הִיא, וּמַה בִּמְקוֹם שֶׁבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ דְּיֵשׁ הֶתֵּר בְּחַיָּיו עַל יְדֵי גֵּט נֶאֱסָר בַּעֲלָהּ הָאוֹסְרָהּ, מְקוֹם שֶׁבָּא עַל אִסּוּר חָמוּר כְּגוֹן אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, שֶׁאִשְׁתּוֹ אוֹסֶרֶת אֲחוֹתָהּ כָּל יָמֶיהָ, אֵינוֹ דִּין שֶׁנֶּאֶסְרָה אִשְׁתּוֹ הָאוֹסֶרֶת אֲחוֹתָהּ, קָא מַשְׁמַע לָן וְשָׁכַב [וְגוֹ'], דְּמֵזִיד לֹא אָסְרָה, הִלְכָּךְ בְּשׁוֹגֵג כִּי מַתְנִיתִין לֹא גָּזְרוּ בָּהּ רַבָּנָן. גְּמָרָא: {כט} וְהוּא הַדִּין לְכָל הַקְּרוֹבוֹת: {ל} מֻתֶּרֶת כוּ'. דְּנוֹשֵׂא אָדָם אֲנוּסַת אָבִיו כוּ'. וּמַתְנִיתִין דְּלֹא כְּרַבִּי יְהוּדָה דְרֵישׁ פֶּרֶק כְּדִלְקַמָּן: {לא} מֻתָּר. דְּפָקַע לָהּ אִסּוּר אֲחוֹת אִשָּׁה, וְכָל שֶׁכֵּן דְּאִם מֵתָה הַשְּׁנִיָּה דְּמֻתָּר בָּרִאשׁוֹנָה. בֵּית יוֹסֵף: {לב} פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י דְּהָא כֻּלֵּי עָלְמָא יָדְעֵי דְּאֵין אָדָם מֵשִׂים בְּעִילָתוֹ בְּעִילַת זְנוּת, הִלְכָּךְ קִים לְהוּ דְּנִשׂוּאֵי שְׁנִיָּה אֵינָם כְּלוּם וְלֹא בַּעְיָא גֵּט כוּ'. וּלְתַנָּא קַמָּא טַעֲמָא דְּהַנִּסֵּת בְּעֵד אֶחָד אֲסוּרָה לַחֲזֹר לֹא מִשּׁוּם שֶׁמָּא יֹאמְרוּ זֶה מַחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ אֶלָּא מִשּׁוּם דְּלֹא דַּיְקָא שַׁפִּיר, הִלְכָּךְ מַאן דְּנַסְבָהּ פָּסְלָהּ אַקַּמָּא: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם מי שהלכה אשתו למדינת הים כו': ידוע הוא שאין קדושין תופסין בעריות ונאמר בסוטה ושכב איש אותה ובא בקבלה שכיבתה אוסרתה ואין שכיבת אחרת אוסרתה וזה מן הדין כי האדם כשזינה עם קרובות אשתו לא תאסר עליו אשתו. ומאמר רבי יוסי צריך ביאור גדול שת"ק ביאר דבריו כפי מה ששמע רבי יוסי ממנו שאם היה יעקב וישמעאל נשואים לאה ורחל ויעקב בעל לאה והלך ישמעאל ולאה למד"ה ושמע יעקב שמתו שניהם ונשא יעקב לרחל אח"כ באו ישמעאל ולאה וידוע הוא שרחל אסורה על ישמעאל בעלה בלא ספק לפי שהיא צריכה גט מיעקב וכל הדרכים האלו בה כמו שנקדם אבל לאה מותרת ליעקב בעלה בין שהיתה לאה מאורסת ליעקב או נשואה לפי שאין שכיבת אחותה אוסרתה וחלק רבי יוסי על זה ואמר שאם תהיה לאה מאורסת ליעקב בלבד תיאסר עליו לפי שאפשר שתנאי היה לו בקידושין ולא נתקיים התנאי ונשואין גמורים היו נשואי אחותה רחל וצריכה רחל ממנו גט ונפסלה לבעלה וכמו שפסל על ידי אחרים פסל ע"י עצמו אבל אם היתה לאה נשואה ליעקב ידוע הוא שאין קדושין תופסין באחותה ואינה צריכה רחל גט ולכך מותרת שתחזור לישמעאל בעלה ולא תיאסר עליו לפי שלא קבלה גט וכמו שלא פסל רחל על בעלה לא פסל אשתו והלכה כרבי יוסי במה שאסר חזרת הארוסה ליעקב בלבד: (רמב"ם)

פרק י - משנה ה

אָמְרוּ לוֹ, מֵתָה אִשְׁתְּךָ, וְנָשָׂא אֲחוֹתָהּ מֵאָבִיהָ, מֵתָה, וְנָשָׂא אֲחוֹתָהּ מֵאִמָּהּ, מֵתָה, וְנָשָׂא אֲחוֹתָהּ מֵאָבִיהָ, מֵתָה, וְנָשָׂא אֲחוֹתָהּ מֵאִמָּהּ, וְנִמְצְאוּ כֻלָּן קַיָּמוֹת, מֻתָּר בָּרִאשׁוֹנָה, בַּשְּׁלִישִׁית, וּבַחֲמִישִׁית, וּפוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן, וְאָסוּר בַּשְּׁנִיָּה וּבָרְבִיעִית, וְאֵין בִּיאַת אַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ. וְאִם בָּא עַל הַשְּׁנִיָּה לְאַחַר מִיתַת הָרִאשׁוֹנָה, מֻתָּר בַּשְּׁנִיָּה וּבָרְבִיעִית, וּפוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן, וְאָסוּר בַּשְּׁלִישִׁית וּבַחֲמִישִׁית, וְאֵין בִּיאַת אַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ:

ר"ע מברטנורה אָמְרוּ לוֹ מֵתָה אִשְׁתְּךָ וְנָשָׂא אֲחוֹתָהּ מֵאָבִיהָ. שֶׁלֹּא מֵאִמָּהּ, וְחָזְרוּ וְאָמְרוּ לוֹ מֵתָה הַשְּׁנִיָּה, וְנָשָׂא אֲחוֹתָהּ שֶׁל הַשְּׁנִיָּה מֵאִמָּהּ וְלֹא מֵאָבִיהָ, וְנִמְצֵאת זוֹ הַשְּׁלִישִׁית נָכְרִיָּה אֵצֶל הָרִאשׁוֹנָה, וְחָזְרוּ וְאָמְרוּ לוֹ מֵתָה זוֹ הַשְּׁלִישִׁית, וְנָשָׂא אֲחוֹתָהּ שֶׁל שְׁלִישִׁית זוֹ מֵאָבִיהָ וְלֹא מֵאִמָּהּ, נִמְצֵאת רְבִיעִית רְחוֹקָה מִן הַשְּׁנִיָּה וְכָל שֶׁכֵּן מִן הָרִאשׁוֹנָה, וְחָזְרוּ וְאָמְרוּ לוֹ מֵתָה זֹאת הָרְבִיעִית: וְנָשָׂא אֲחוֹתָהּ מֵאִמָּהּ. וְהִיא רְחוֹקָה מִן הַשְּׁלִישִׁית וְכֵן מִן הָרִאשׁוֹנָה וּמִן הַשְּׁנִיָּה, וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ לוֹ כֻּלָּן קַיָּמוֹת: מֻתָּר בָּרִאשׁוֹנָה, בַּשְּׁלִישִׁית וּבַחֲמִישִׁית. שֶׁאֵינָן קְרוֹבוֹת זוֹ לָזוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַשְּׁלִישִׁית אֲחוֹת הַשְּׁנִיָּה, שַׁרְיָא, דְּקִדּוּשֵׁי שְׁנִיָּה לֹא תָּפְסֵי, דַּאֲחוֹת אִשָּׁה הִיא לָרִאשׁוֹנָה שֶׁלְּקָחָהּ מִקֹּדֶם, וְהַוְיָא לָהּ כַּאֲנוּסָה וּמְפֻתָּה, וְתַנְיָא, אָנַס אִשָּׁה מֻתָּר לִשָּׂא בִּתָּהּ, דְּלֹא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא אֲחוֹת אִשָּׁה בִּלְבַד, וְהֵיכָא דְּלֹא תָּפְסֵי קִדּוּשִׁין לָאו אֲחוֹת אִשָּׁה הִיא. וְכֵן הַחֲמִישִׁית אַף עַל פִּי שֶׁהִיא אֲחוֹת הָרְבִיעִית, מֻתֶּרֶת, דְּהוֹאִיל וְתָפְסֵי קִדּוּשִׁין בַּשְּׁלִישִׁית נִמְצֵאת בִּיאַת רְבִיעִית שֶׁהִיא אֲחוֹת שְׁלִישִׁית בִּיאַת זְנוּת וְלֹא נֶאֶסְרָה חֲמִישִׁית עָלָיו: וּפוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן. אִם מֵת וּבָא יָבָם וְיִבֵּם אַחַת מֵהֶן, פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ: וְאָסוּר בַּשְּׁנִיָּה. מִפְּנֵי הָרִאשׁוֹנָה. וּבָרְבִיעִית מִפְּנֵי הַשְּׁלִישִׁית: וְאִם בָּא עַל הַשְּׁנִיָּה לְאַחַר מִיתַת הָרִאשׁוֹנָה. שֶׁאֱמֶת הָיוּ הַדְּבָרִים שֶׁל רִאשׁוֹנָה, וּשְׁאָר הַדְּבָרִים שֶׁקֶר הָיוּ, אָסוּר בַּשְּׁלִישִׁית מִפְּנֵי הַשְּׁנִיָּה וּבַחֲמִישִׁית מִפְּנֵי הָרְבִיעִית: (ר"ע מברטנורה).

רמב"ם אמרו לו מתה אשתך ונשא אחותה מאביה כו': אמרו מתה מתה ר"ל אמרו לו מתה. ומן המבואר כשתהיה לאה אחות רחל מן האב בלבד ורחל אחות רבקה מן האם בלבד שהזיווג בלאה ורבקה מותר לפי שאין ביניהן קורבה כלל ועל זה הענין תתבאר ההלכה בקלות: (רמב"ם)

פרק י - משנה ו

בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, הוּא פוֹסֵל עַל יְדֵי {לג} אַחִין, וְהָאַחִים פּוֹסְלִין עַל יָדוֹ, אֶלָּא שֶׁהוּא פוֹסֵל תְּחִלָּה, וְהָאַחִין פּוֹסְלִין תְּחִלָּה וָסוֹף. כֵּיצַד, בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ, פָּסַל עַל יְדֵי אַחִין {לו}. בָּאוּ עָלֶיהָ אַחִין, וְעָשׂוּ בָהּ מַאֲמָר, נָתְנוּ גֵט אוֹ חָלְצוּ, פָּסְלוּ עַל יָדוֹ:

ר"ע מברטנורה בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד פּוֹסֵל. אֶת הַיְבָמָה לָאַחִין אִם בָּא עָלֶיהָ {לד}, דְּבִיאָתוֹ בִּיאָה. אוֹ אִם נָתַן גֵּט אוֹ עָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר, שֶׁיֵּשׁ לוֹ גֵּט וְיֵשׁ לוֹ מַאֲמָר {לה}, אֲבָל אֵינוֹ גֵּט גָּמוּר וְלֹא מַאֲמָר גָּמוּר: אֶלָּא שֶׁהוּא פוֹסֵל תְּחִלָּה. בַּגְּמָרָא מְפָרֵשׁ דִּבְמַאֲמָר הוּא פּוֹסֵל תְּחִלָּה וְלֹא בַּסּוֹף, שֶׁאִם אָחִיו הַגָּדוֹל עָשָׂה מַאֲמָר וְאַחַר כָּךְ עָשָׂה מַאֲמָר זֶה שֶׁהוּא בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד לֹא פְּסָלָהּ מֵאָחִיו, אֲבָל בְּבִיאָה פּוֹסֵל בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין בַּסּוֹף. וּמַתְנִיתִין חִסּוּרֵי מִחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי, אֶלָּא הוּא פּוֹסֵל תְּחִלָּה וְהֵן פּוֹסְלִין תְּחִלָּה וָסוֹף. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּמַאֲמָר, אֲבָל בִּיאָה אֲפִלּוּ בַּסּוֹף נַמִּי פָּסִיל, כֵּיצַד, בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד הַבָּא עַל יְבִמְתּוֹ וְכוּ': (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {לג} עַל יְדֵי. עֲלֵיהֶן. נִמּוּקֵי יוֹסֵף: {לד} דַּוְקָא לְעִנְיַן יִבּוּם, [וּכְמַאֲמָר]: {לה} כֵּן כָּתַב הָרַמְבַּ"ם. וַחֲלִיצָה לֹא, כִּדְאִיתָא לְקַמָּן מִשְׁנָה ד' פֶּרֶק י"ב דִּלְרַבָּנָן אֵין בַּחֲלִיצַת קָטָן כְּלוּם. וְקָשְׁיָא דְּאִם חֲלִיצָה בַּיְבָמָה לֵית לֵיהּ כָּל שֶׁכֵּן גֵּט דְּלֵית לֵיהּ דְּהָא בְּגָדוֹל לֹא אָתֵי גֵּט אֶלָּא מִכֹּחַ חֲלִיצָה. וְכֵן חָזַר הָרַמְבַּ"ם בְּחִבּוּרוֹ דְּאֵין לוֹ גֵּט. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {לו} עַל יְדֵי אַחִין. שֶׁעָשׂוּ בָּהּ מַאֲמָר תְּחִלָּה, דְּהָא כֵּיצַד אַבַּסּוֹף קָאֵי. רַשִׁ"י: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם בן תשע שנים ויום אחד הוא פוסל ע"י אחין כו': בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו כו': מן העקרים הוא שבן תשע שנים ויום אחד ביאתו ביאה ויש לו גט ויש לו מאמר אבל אינו גט גמור ואינו מאמר גמור. ואמרו בכאן פוסל תחלה ר"ל במאמר לפי שאם נתן אחיו הגדול מאמר ביבמתו ואח"כ נתן הוא מאמר אינו פוסל על ידי אחיו הגדול אבל הוא כאילו לא נתן שום דבר אבל בביאה הוא פוסל לעולם בין בתחלה בין בסוף והעיקר אצלנו עשו ביאת בן תשע שנים ויום אחד כמאמר בגדול וכבר ידעת מן הפרק החמישי דין מאמר אחר מאמר ועל זה תעשה היקש ואין הלכה כר"ש: (רמב"ם)

פרק י - משנה ז

בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ, וְאַחַר כָּךְ בָּא עָלֶיהָ אָחִיו שֶׁהוּא בֶן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, פָּסַל עַל יָדוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, לֹא פָסַל:

ר"ע מברטנורה פָּסַל עַל יָדוֹ. דַּהֲוֵי לֵיהּ כְּמַאֲמָר אַחַר מַאֲמָר, דִּשְׁנֵיהֶם תּוֹפְסִין בָּהּ: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לֹא פָסַל. דְּבִיאַת בֶּן תֵּשַׁע לְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָפֵק קַנְיָא סָפֵק לֹא קַנְיָא, אִי קַנְיָא קַנְיָא לְגַמְרֵי וְלֹא מַהֲנְיָא בִּיאַת אָחִיו, וְאִי לֹא קַנְיָא הֲוָה לֵיהּ כְּמִי שֶׁלֹּא בָּעַל לֹא הוּא וְלֹא אָחִיו, הִלְכָּךְ לֹא פָּסַל. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: (ר"ע מברטנורה).

רמב"ם ראו בסוף פירוש הרמב"ם למשנה הקודמת. (רמב"ם)

פרק י - משנה ח

בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ, וְאַחַר כָּךְ בָּא עַל צָרָתָהּ, פָּסַל עַל יְדֵי עַצְמוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, לֹא פָסָל {לז}. בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ, וּמֵת, חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. נָשָׂא אִשָּׁה וּמֵת, הֲרֵי זוֹ פְטוּרָה:

ר"ע מברטנורה בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ וּמֵת חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ זִקַּת שְׁנֵי יְבָמִין, שֶׁבְּבִיאָתוֹ שֶׁל זֶה הַקָּטָן שֶׁהוּא כְּמַאֲמָר בְּגָדוֹל לֹא יָצָאת מִידֵי זִקַּת נְפִילָה רִאשׁוֹנָה, וְחָלָה עָלֶיהָ זִקַּת נְפִילָה שְׁנִיָּה, וּתְנַן בְּפֶרֶק אַרְבָּעָה אַחִים, מִי שֶׁעָלֶיהָ זִקַּת יָבָם אֶחָד וְלֹא שֶׁעָלֶיהָ זִקַּת שְׁנֵי יְבָמִין: נָשָׂא אִשָּׁה. שֶׁאֵינָהּ יְבִמְתּוֹ, וּמֵת וְלוֹ אַחִים: הֲרֵי זוֹ פְטוּרָה. דְּאַף עַל גַּב דְּבִיאָתוֹ בִּיאָה אֵין קִנְיָנוֹ קִנְיַן כְּלוּם {לח} עַד שֶׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, אֲבָל בִּיבָמָה הוֹאִיל וּזְקוּקָה לוֹ עָשׂוּ אוֹתָהּ רַבָּנָן כְּמַאֲמָר: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {לז} לֹא פָסַל. דִּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָפֵק קַנְיָא כוּ' וּמֻתָּר לְקַיֵּם הָרִאשׁוֹנָה, אֲבָל שְׁנִיָּה לֹא מְקַיֵּם דְּדִלְמָא בִּיאָתוֹ קַנְיָא בָּרִאשׁוֹנָה וְקַיְמָא שְׁנִיָּה עֲלֵיהּ בְּאִסּוּר שְׁנֵי בָתִּים. רַשִׁ"י: {לח} כְּלוֹמַר אֲפִלּוּ מִדְּרַבָּנָן דְּלֹא תִקְּנוּ לוֹ נִשּׂוּאִין כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא רֵישׁ פֶּרֶק י"ד, כֵּיוָן דְּאָתָא לִכְלַל נִשּׂוּאִין וְאַף עַל גַּב דְּבִקְּטַנָּה תִּקְּנוּ מִשּׁוּם שֶׁלֹּא יִנְהֲגוּ בָּהּ מִנְהַג הֶפְקֵר: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם בן ט' שנים ויום א' שבא על יבמתו ואח"כ בא על צרתה כו': כבר בארנו שמאמר גדול כביאת בן ט' שנים ויום אחד ומעקרנו ג"כ אשת קטן ואשת שוטה פטורות מן החליצה ומן הייבום ולפיכך נשא אשה ומת פטורה מן החליצה ומן הייבום: (רמב"ם)

פרק י - משנה ט

בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ, וּמִשֶּׁהִגְדִּיל נָשָׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת וּמֵת, אִם לֹא יָדַע אֶת הָרִאשׁוֹנָה מִשֶּׁהִגְדִּיל, הָרִאשׁוֹנָה חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת, וְהַשְּׁנִיָּה אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת {לט}. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מְיַבֵּם לְאֵיזוֹ שֶׁיִּרְצֶה, וְחוֹלֵץ לַשְּׁנִיָּה. אֶחָד שֶׁהוּא בֶן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, וְאֶחָד שֶׁהוּא בֶן עֶשְׂרִים {מג} שָׁנָה שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת:

ר"ע מברטנורה אִם לֹא יָדַע הָרִאשׁוֹנָה מִשֶּׁהִגְדִּיל, רִאשׁוֹנָה חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. דְּזִקַּת שְׁנֵי יְבָמִין עָלֶיהָ הוֹאִיל וְלֹא יְדָעָהּ מִשֶּׁהִגְדִּיל לֹא יָצָאת יְדֵי נְפִילָה רִאשׁוֹנָה: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מְיַבֵּם לְאֵיזוֹ שֶׁיִּרְצֶה. דְּלֵית לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן זִקַּת שְׁנֵי יְבָמִין {מ}. וְהָכִי נַמִּי אָמְרִינַן בְּפֶרֶק אַרְבָּעָה אַחִים {מא}: וְחוֹלֵץ לַשְּׁנִיָּה. דְּהָא לָאו צָרוֹת נִינְהוּ לְאִפְטוּרֵי חֲדָא בְּיִבּוּם חֲבֶרְתָּהּ. וְיִבּוּמֵי תַּרְוַיְהוּ לֹא, הוֹאִיל וְהַוְיָא צָרָתָהּ בְּמִקְצָת מַאֲמָר דְּרַבָּנָן, מֶחֱזוּ כִּשְׁתֵּי יְבָמוֹת הַבָּאוֹת מִבַּיִת אֶחָד {מב}: אֶחָד בֶּן תֵּשַׁע וְאֶחָד בֶּן עֶשְׂרִים. שְׁנֵיהֶן שָׁוִין לְכָל הָאָמוּר לְמַעְלָה, דְּכָל כַּמָּה דְּלֹא אַיְתִי שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת קָטָן הוּא, עַד שֶׁיִּהְיֶה בֶּן שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה, וְאִם הִגִּיעַ לְחָמֵשׁ וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְלֹא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִרְאוּ בּוֹ סִימָנֵי סָרִיס הַמְּפֹרָשִׁים לְמַעְלָה {מד}, הֲרֵי זֶה סְרִיס חַמָּה: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {לט} אוֹ מִתְיַבֶּמֶת. וּפְלִיגָא אַמִּשְׁנָה ט' דְּפֶרֶק ג' דִּתְנַן חוֹלֶצֶת וְלֹא כוּ', מִשּׁוּם דְּמַאֲמָר דּוֹחֶה אֲפִלּוּ לְצָרַת בַּעֲלַת זִקַּת שְׁנֵי יְבָמִין וְהָכִי נַמִּי הֲרֵי עָשׂוּ בִּיאַת קָטָן כְּמַאֲמָר בְּגָדוֹל, אֶלָּא הַהוּא תַּנָּא גָּזַר מִשּׁוּם שְׁתֵּי יְבָמוֹת הַבָּאוֹת מִבַּיִת אֶחָד וְאָיְּרֵי בְּגָדוֹל וְהוּא הַדִּין לְקָטָן. וְתַנָּא דְּהָכָא לֹא גָּזַר וְאָיְּרֵי בְּקָטָן וְהוּא הַדִּין לְגָדוֹל. וְהוּא הַדִּין דְּתַנָּא דְּהָכָא פָּלֵיג אַמַּתְנִיתִין ח' [בְּפִרְקִין]: {מ} וְכֵן כָּתַב רַשִׁ"י. וּרְצוֹנוֹ לוֹמַר דְּלֹא מַשְׁכַּחַת אַלִיבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן זִקַּת שְׁנֵי יְבָמִין מִשּׁוּם דִּמְסַפְּקָא לֵיהּ אִי קָנִי לְגַמְרֵי אִי לֹא קָנִי כְּלָל: {מא} כְּלוֹמַר בְּמַאֲמָר בְּגָדוֹל דְּפָלֵיג רַבִּי שִׁמְעוֹן הָתָם. וְצָרִיךְ עִיּוּן דְּלֹא אִיכְפָּל רַבִּי לְאַשְׁמְעִינַן נַמִּי בַּסֵּיפָא דְּמִשְׁנָה ח' כִּי הֵיכִי דְּאִיכְפָּל לְאַשְׁמְעִינַן דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן לֹא פָּסַל: {מב} וְכֵן לְשׁוֹן רַשִׁ"י. וְהַלָּשׁוֹן אֵינוֹ מְדֻקְדָּק. וּבְפֶרֶק ד' אַחִין כָּתַב וְיִבּוּמֵי תַּרְוַיְהוּ לֹא, דְּדִלְמָא מַאֲמָר קָנִי וַהֲווּ שְׁתֵּי יְבָמוֹת הַבָּאוֹת מִבַּיִת אֶחָד: {מג} וְאֶחָד כוּ'. וְלֹא נִרְאוּ בּוֹ סִימָנֵי סָרִיס: {מד} בְּפֶרֶק ח' מִשְׁנָה ד': (עיקר תוי"ט).

רמב"ם בן תשע שנים ויום א' שבא על יבמתו ומשהגדיל כו': היות הראשונה חולצת ולא מתייבמת לפי שביאת בן תשע שנים כמאמר בגדול וכבר נקדם לך שאם נתן גדול מאמר ליבמתו ומת חולצת ולא מתייבמת ובן כ' שנה שלא הביא ב' שערות אם נראו בו סימני סריס הוא סריס חמה ואם לא נראו בו הרי הוא במדרגת קטן לכל המצות ודינו בענייני התשמיש כדין בן תשע שנים ויום אחד עד שיגיע לחמש ושלשים שנה וכשיהיה לו יותר על חמש ושלשים שנה ולא הביא שתי שערות הרי הוא סריס חמה אע"פ שלא נראו בו סימני סריס וסימני סריס הם כל שאין לו זקן ושערו לקוי ר"ל שערות ראשו דקים חלושים מאד ובשרו מחליק ואין מימי רגליו מעלין רתיחה ומטיל מים ואינו עושה כיפה ר"ל העדר קלוח השתן ושכבת זרעו דוהה ר"ל שמראיתו כהה ואין מימי רגליו מחמיצין ורוחץ בימות הגשמים ואין בשרו מעלה הבל כשאר הבריאים וקולו דק עד שאינו ניכר בין קולו לקול הנשים. וכשיראו בו אחד מאלו הסימנים ונשלמו לו כ' שנה ולא הביא שתי שערות הרי הוא סריס חמה ובתנאי שלא יהיו בזקנו ב' שערות או יותר לפי שכשיהיו בזקנו אפילו שתי שערות לא יהיה סריס עד שיהיו בו הסימנים כולן [ויהיה בן עשרים שנה] או עד שיהיה בן ל"ה שנים ויום אחד ומכאן יתבאר לך ששתי שערות הנזכרות בכל מקום באיש ובאשה אינו ר"ל שיצמחו באי זה מקום שיהיו בגוף אלא מתנאי השערות שיצמחו למטה בגוף במקומות הידועים שהשער צומח בו ודע זה: (רמב"ם)

פרק יא

פרק יא - משנה א

נוֹשְׂאִין עַל הָאֲנוּסָה וְעַל הַמְפֻתָּה. הָאוֹנֵס וְהַמְפַתֶּה עַל הַנְּשׂוּאָה, חַיָּב. נוֹשֵׂא אָדָם אֲנוּסַת אָבִיו וּמְפֻתַּת אָבִיו, אֲנוּסַת בְּנוֹ וּמְפֻתַּת בְּנוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר בַּאֲנוּסַת אָבִיו וּמְפֻתַּת אָבִיו:

ר"ע מברטנורה נוֹשְׂאִין עַל הָאֲנוּסָה. לְאַחַר שֶׁאָנַס אוֹ פִּתָּה אִשָּׁה מֻתָּר לִשָּׂא בִּתָּהּ אוֹ אִמָּהּ אוֹ אֲחוֹתָהּ {א}, דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא כ) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אִשָּׁה וְאֶת אִמָּהּ, בְּכֻלָּן נֶאֱמַר שְׁכִיבָה וְכָאן נֶאֶמְרָה לְקִיחָה, לוֹמַר לָךְ דֶּרֶךְ לְקִיחָה אָסְרָה תּוֹרָה {ב}: רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר. דִּכְתִיב (דְּבָרִים כג) לֹא יִקַּח אִישׁ אֶת אֵשֶׁת אָבִיו וְלֹא יְגַלֶּה כְּנַף אָבִיו, כָּנָף שֶׁרָאָה אָבִיו לֹא יְגַלֶּה {ג}. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה. אֲבָל חֲכָמִים אָסְרוּ {ד} לְנִטְעָן מִן הָאִשָּׁה לִשָּׂא בִּתָּהּ אוֹ אֲחוֹתָהּ אוֹ אִמָּהּ אוֹ אַחַת מִקְּרוֹבוֹתֶיהָ {ה}, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְצוּיָה אֶצְלָם תָּמִיד וְאָתוּ לִידֵי הֶרְגֵּל עֲבֵרָה {ו}. וְאִם עָבַר וְנָשָׂא אַחַת מִקְּרוֹבוֹת אֲנוּסָתוֹ וּמְפֻתָּתוֹ אוֹ מִקְּרוֹבוֹת הָאִשָּׁה שֶׁנֶּחְשַׁד עָלֶיהָ אֵין מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִיָּדוֹ. וּמַתְנִיתִין דְּקָתָנֵי נוֹשְׂאִין עַל הָאֲנוּסָה דְּמַשְׁמַע אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה, מַיְרֵי לְאַחַר מִיתַת הָאֲנוּסָה וְהַמְּפֻתָּה, דְּהַשְׁתָּא לֵיכָּא לְמֵיחַשׁ שֶׁמָּא לְאַחַר שֶׁיִּשָּׂא בִּתָּהּ יִזְנֶה עִם הָרִאשׁוֹנָה: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {א} וְהוּא הַדִּין וְכָל שֶׁכֵּן בִּשְׁאָר קְרוֹבוֹת דְּשָׁרֵי: {ב} פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שֶׁהָיְתָה הָרִאשׁוֹנָה לָקוּחָתוֹ חַיָּב עַל הַשְּׁנִיָּה כְּשֶׁבָּא עָלֶיהָ, דְּבַשְּׁנִיָּה לֵיכָּא לְמֵימַר לִקּוּחִין דְּהָא לֹא תַּפְסֵי בָּהּ קִדּוּשִׁין. וְכָתַב נִמּוּקֵי יוֹסֵף וּמִיהוּ קָשֶׁה דִּלְמָא כָּל הֵיכָא דְּאִית בָּהּ לִקּוּחִין אָסְרָה תּוֹרָה, וּבֵין בַּשְּׁנִיָּה בֵּין בָּרִאשׁוֹנָה. וְיֵשׁ לוֹמַר דְּמַשְׁמָעוּת קְרָא הָכִי הוּא שֶׁהַקִּיחָה הִיא בָּרִאשׁוֹנָה, דְּהָכִי אָסְרָה תּוֹרָה לִשְׁכַּב בָּאַחַת אַחַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ הָאַחֶרֶת. וְאִם הָרִאשׁוֹנָה אֲנוּסָה לְבַד בִּשְׁבִיל זֶה אֵינָהּ שֶׁלּוֹ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ג} וּמְנָלָן דְּבַאֲנוּסָה. דִּכְתִיב מֵעִלָּוֵיה דִּקְרָא וְנָתַן הָאִישׁ כוּ' לַאֲבִי הַנַּעֲרָה כוּ'. וְרַבָּנָן הָא לֹא סָמִיךְ לֵיהּ, אֶלָּא כִּי אָתָא קְרָא לְשׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁל אָבִיו וְכָנָף הָרָאוּי לְאָבִיו הוּא אַף עַל גַּב דַּהֲוָה לֵיהּ דּוֹדָתוֹ וִיבָמָה לַשּׁוּק וְלַעֲבֹר עָלֶיהָ בִּשְׁלֹשָׁה לָאוִין כוּ'. גְּמָרָא: {ד} קָאֵי אַרֵישָׁא דְּמַתְנִיתִין נוֹשְׂאִין עַל הָאֲנוּסָה כוּ'. וְהָא דְּאָסְרֵי לְנִטְעָן וְלֹא אָסְרוּ לִבְנֵיהֶן שֶׁל הַמַּתִּירִין דְּסוֹף פֶּרֶק ב', נַשֵׁי לְגַבֵּי נַשֵׁי שְׁכִיחִין, גַּבְרֵי לְגַבֵּי גַּבְרֵי לֹא שְׁכִיחִין. אִי נַמִּי נַשֵׁי דְּלֹא מִתְּסְרָא מִשְּׁכִיבַת הַמְזַנֶּה בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ לֹא קַפְּדֵי אַהֲדָדֵי, גַּבְרָא דְּמִתְּסְרָא עָלָיו אִשְׁתּוֹ הַמְזַנָּה קַפְּדִי אַהֲדָדֵי. גְּמָרָא: {ה} שֶׁנֶּאֶסְרָה הַבִּיאָה עִמָּהֶם אִם הָיְתָה אִשְׁתּוֹ. הָרַמְבַּ"ם: {ו} וַהֲוֵי אוֹנֵס וּמְפַתֶּה עַל הַנְּשׂוּאָה. רַשִׁ"י: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם נושאין על האנוסה ועל המפותה כו': הדין בזאת ההלכה לפי מה שאגיד וזה כי האדם כשנחשד עם אשה על הצד שנקדם לנו בענין הנטען מן השפחה ונתאמת החשד עמה אין הדין נותן שיניחו לו לישא אשה מקרובות זאת האשה שנתברר עליו החשד עמה ר"ל באמרו הקרובות הם הקרובות שנאסרה הביאה עמהם אם היתה אשתו וכמו כן כשאנס אדם אשה או פתה אין לו רשות להנשא עם הקרובות המיוחדות באנוסתו ומפותתו שאינו מותר לו לבא עליהן וזאת המניעה מדרבנן והסבה שלא נחזיק בעוברי עבירה לפי שאם ישא קרובותיה יתגבר עליה ואם נשא קרובת אנוסתו או מפותתו שנטען עליה אין מוציאין אותה ממנו ואם מתה מפותתו או אנוסתו מותר לו לישא קרובותיה לפי שנסתלקה הסבה. ואמרו נושאין על האנוסה ר"ל אחר מותה ורבי יהודה מביא ראיה ממה שנאמר לא יגלה כנף אביו כנף שראה אביו לא יגלה ואין הלכה כרבי יהודה: (רמב"ם)

פרק יא - משנה ב

הַגִּיּוֹרֶת שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ בָנֶיהָ עִמָּהּ, לֹא חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין, אֲפִלּוּ הוֹרָתוֹ {ח} שֶׁל רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא בִקְדֻשָּׁה וְלֵדָתוֹ בִקְדֻשָּׁה, וְהַשֵּׁנִי הוֹרָתוֹ וְלֵדָתוֹ בִקְדֻשָּׁה. וְכֵן שִׁפְחָה שֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ בָנֶיהָ עִמָּהּ:

ר"ע מברטנורה לֹא חוֹלְצִין. דְּאַחֲוָה מִן הָאָב בָּעִינַן, וְגֵרִים אֵין לָהֶם שְׁאֵר מִן הָאָב {ז}: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ז} וְהָא דִּתְנַן הַגִּיּוֹרֶת, מִשּׁוּם סֵיפָא דְּלֵדָתוֹ בִּקְדֻשָּׁה. וְהָא דִּתְנַן לֹא חוֹלְצִין וְאִינְהוּ לָאו אַחִין נִינְהוּ כְּלָל, אֶלָּא קָא מַשְׁמַע לָן אֲפִלּוּ מִדְּרַבָּנָן אֵינָן בְּתוֹרַת יִבּוּם וַחֲלִיצָה, וְאִי בָּעֵי לְמִנְסָב נַשֵׁי דַּהֲדָדֵי לְאַחַר מִיתָה אֲפִלּוּ יֵשׁ לָהֶם בָּנִים נַסְבֵי, וּבַגְּמָרָא שָׁקְלֵי וְטָרוּ בָּהּ. נִמּוּקֵי יוֹסֵף. וּמַסְקָנַת הַפּוֹסְקִים דִּכְשֶׁנְּשָׂאוּם לְאַחַר שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ, דְּאִסּוּרָא מִדְּרַבָּנָן לְמִנְסָב כוּ': {ח} אֲפִלּוּ כוּ'. דְּאַף עַל גַּב דְּהוֹרָתוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא בִּקְדֻשָּׁה וְכִשְׁתֵּי אִמָּהוֹת דַּמְיָא, וְאִיכָּא לְמֵימַר דְּתֶהֱוֵי עֲלֵיהּ כְּנָכְרִית וְאִי בָּעֵי לְיִבּוּמֵי מְיַבֵּם, אֲפִלּוּ הָכִי אֲסִירִי וְקַיְּמִי עֲלֵיהּ בְּאֵשֶׁת אָח. גְּמָרָא. וְאִי גַּם לֵדָתוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא בִּקְדֻשָּׁה, יָכוֹל לִהְיוֹת דְּשָׁרֵי. תּוֹסָפוֹת: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם הגיורת שנתגיירו בניה עמה כו': זה מבואר לפי שדיני הקורבה אינו נוהג בקורבת העובדי כוכבים ועבדים: (רמב"ם)

פרק יא - משנה ג

חָמֵשׁ נָשִׁים שֶׁנִּתְעָרְבוּ וַלְדוֹתֵיהֶן, הִגְדִּילוּ הַתַּעֲרֹבוֹת וְנָשְׂאוּ נָשִׁים וּמֵתוּ, אַרְבָּעָה חוֹלְצִין לְאַחַת, וְאֶחָד מְיַבֵּם אוֹתָהּ. הוּא וּשְׁלשָׁה חוֹלְצִים לְאַחֶרֶת, וְאֶחָד מְיַבֵּם. נִמְצְאוּ אַרְבַּע חֲלִיצוֹת וְיִבּוּם לְכָל אַחַת וְאֶחָת:

ר"ע מברטנורה שֶׁנִּתְעָרְבוּ וַלְדוֹתֵיהֶן. וְיֵשׁ לְכָל אַחַת מֵהֶן בֵּן וַדַּאי, שֶׁלֹּא נִתְעָרֵב: אַרְבָּעָה חוֹלְצִין לְאַחַת. בֵּן וַדַּאי שֶׁל כָּל אַחַת מִן הָאַרְבַּע חוֹלֵץ לְאַחַת מֵהֶן, דְּכָל אַחַת מְסַפֵּק לָהּ לְאֵשֶׁת אָח. וּבֶן הַחֲמִישִׁית יִשָּׂאֶנָּה מִמַּה נַּפְשָׁךְ, אִם אֵשֶׁת אָחִיו הִיא הֲרֵי מְיַבֵּם לָהּ, וְאִם לָאו הֲרֵי חָלַץ לָהּ יְבָמָהּ: הוּא וּשְׁלֹשָׁה. זֶה שֶׁיִּבֵּם חוֹלֵץ לָאַחֶרֶת וּשְׁלֹשָׁה עִמּוֹ. וְהַחֲמִישִׁי מְיַבֵּם מִמַּה נַּפְשָׁךְ. וְחוֹזְרִין הַשְּׁנַיִם הַלָּלוּ וְחוֹלְצִין לַשְּׁלִישִׁית וּשְׁנַיִם עִמָּהֶם וְהַחֲמִישִׁי מְיַבֵּם, וְכֵן כֻּלָּם: אַרְבַּע חֲלִיצוֹת. תְּחִלָּה, לְפִי שֶׁאֵין אֶחָד מֵהֶם רַשַּׁאי לְיַבֵּם עַד שֶׁיַּחְלְצוּ לָהּ הָאַרְבָּעָה, כִּי הֵיכִי דְּלֹא לִפְגַּע בִּיבָמָה לַשּׁוּק. וְהוּא הַדִּין דְּמָצוּ הָאַרְבָּעָה לְמֶחְלַץ לְכֻלְּהוּ וְהָאֶחָד כּוֹנֵס אֶת כֻּלָּן, אֶלָּא דְּהָכִי שַׁפִּיר טְפֵי, דִּלְמָא לְכָל חַד וְחַד מִתְרַמִּי דִּילֵיהּ {ט} וּמִתְקַיְּמָא מִצְוַת יִבּוּם: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ט} דְּאִי מִשּׁוּם דְּלֹא מִתְרַמְיָא לְכָל חַד עוֹנָה בְּחֹדֶשׁ כְּדִלְעֵיל, הָא לֹא הֲוֵי אֶלָּא עֵצָה טוֹבָה, וְהוּא הַדִּין דִּטְפֵי נַמִּי: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם חמש נשים שנתערבו ולדותיהן הגדילו כו': עיקר זאת המשנה שיהיה לכל אחת מאלו הנשים בן ידוע ואחר כן הולידו חמשה בנים אחרים ונתערבו ומתו התערובות ונשארו החמשה הידועים דינם כמו שאגיד וזה כל זמן שיחלצו ארבעה לאחת מהם ישאנה החמישי והוא מותר ממה נפשך אם היתה זאת אשת אחיו עליו ליבם אותה ואם היא אשת ממי שאינו אחיו כבר חלץ לה אחי בעלה לפי שכבר חלץ כל אחד מד' וכל אחת מהן יחלוץ לה ד' אחים תחלה ואחר ישאנה החמישי אחר השלמת חליצות הארבעה ואחר יחזור זה שנשא ויהיה מכלל הארבעה שחולצין לשניה וייבם אותה אחר מי שחלצו לראשונה ועל דרך זה עד שתהיינה החמש נשים אצל החמשה אחים וזה לפי שיהיה כל אחד מן האחים מקיים מצות יבום וזה מותר ואם חלצו כולם לכל אחת מהן אין צ"ל שהן הותרו להנשא לאחרים: (רמב"ם)

פרק יא - משנה ד

הָאִשָּׁה שֶׁנִּתְעָרֵב וְלָדָהּ בִּוְלַד כַּלָּתָהּ, הִגְדִּילוּ הַתַּעֲרֹבוֹת, וְנָשְׂאוּ נָשִׁים, וּמֵתוּ, בְּנֵי הַכַּלָּה חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין, שֶׁהוּא סְפֵק אֵשֶׁת אָחִיו סְפֵק אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו. וּבְנֵי הַזְּקֵנָה, אוֹ חוֹלְצִין אוֹ מְיַבְּמִין {י}, שֶׁהוּא סְפֵק אֵשֶׁת אָחִיו וְאֵשֶׁת בֶּן אָחִיו. מֵתוּ הַכְּשֵׁרִים, בְּנֵי הַתַּעֲרֹבוֹת לִבְנֵי הַזְּקֵנָה חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין, שֶׁהוּא סְפֵק אֵשֶׁת אָחִיו וְאֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, וּבְנֵי הַכַּלָּה, אֶחָד חוֹלֵץ וְאֶחָד מְיַבֵּם:

ר"ע מברטנורה מֵתוּ הַכְּשֵׁרִים. הַוַּדָּאִין: אֶחָד חוֹלֵץ. תְּחִלָּה, וַהֲדַר מְיַבֵּם אִידָךְ, מִמַּה נַּפְשָׁךְ, אִי הַאי דְּחָלַץ הוּא בֶּן הַכַּלָּה וְחָלַץ לְאֵשֶׁת אָחִיו, הָא אִשְׁתַּרְיָא לָהּ בְּהַךְ חֲלִיצָה וְשַׁפִּיר נָסִיב לָהּ אִידָךְ שֶׁהוּא בֶּן הַזְּקֵנָה, דְּאֵשֶׁת בֶּן אָחִיו מֻתֶּרֶת לוֹ. וְאִי הַאי דְּחָלַץ הוּא בֶּן הַזְּקֵנָה וְאֵשֶׁת בֶּן אָחִיו חָלַץ, הַוְיָא לָהּ כְּחוֹלֶצֶת מִן הַנָּכְרִי, וּבֶן הַכַּלָּה כִּי מְיַבֵּם לָהּ שַׁפִּיר קָמְיַבֵּם: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {י} אוֹ מְיַבְּמִין. פֵּרוּשׁ, אַחַר שֶׁבְּנֵי הַכַּלָּה חָלְצוּ תְּחִלָּה. הָרַמְבַּ"ם: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם האשה שנתערב ולדה בולד כלתה כו': אמרו הכשרים ר"ל הודאין ואמרו אחד חולץ ואחד מיבם מבואר לפי שאם הוא זה שחלץ בן הכלה וחלץ אשת אחיו הרי השני הוא בן הזקנה מותר לישא אשת בן אחיו אחר החליצה ואם היה מי שחלץ בן הזקנה ואשת בן אחיו חלץ הרי לא הוסיף לה החליצה כלום ואינה חליצה והשני שהוא בן הכלה ייבם אשת אחיו והתנאי בכאן כמו כן להקדים החליצה: (רמב"ם)

פרק יא - משנה ה

כֹּהֶנֶת שֶׁנִּתְעָרֵב וְלָדָּהּ בִּוְלַד שִׁפְחָתָהּ, הֲרֵי אֵלּוּ אוֹכְלִים בַּתְּרוּמָה, וְחוֹלְקִים חֵלֶק אֶחָד בַּגֹּרֶן, וְאֵינָן מִטַּמְּאִין לְמֵתִים, וְאֵין נוֹשְׂאִין נָשִׁים, בֵּין כְּשֵׁרוֹת בֵּין פְּסוּלוֹת. הִגְדִּילוּ הַתַּעֲרֹבוֹת, וְשִׁחְרְרוּ {יב} זֶה אֶת זֶה, נוֹשְׂאִין נָשִׁים רְאוּיוֹת לַכְּהֻנָּה, וְאֵינָן מִטַּמְּאִין לְמֵתִים. וְאִם נִטְמְאוּ, אֵינָן סוֹפְגִין אֶת הָאַרְבָּעִים. וְאֵינָן אוֹכְלִים בַּתְּרוּמָה. וְאִם אָכְלוּ, אֵינָן מְשַׁלְּמִין {יג} קֶרֶן וָחֹמֶשׁ. וְאֵינָן חוֹלְקִין {יד} עַל הַגֹּרֶן. וּמוֹכְרִין אֶת הַתְּרוּמָה, וְהַדָּמִים שֶׁלָּהֶם. וְאֵינָן חוֹלְקִים בְּקָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ, וְאֵין נוֹתְנִין לָהֶם קָדָשִׁים, וְאֵין מוֹצִיאִין שֶׁלָּהֶם מִיָּדָם, וּפְטוּרִין מִן הַזְּרֹעַ וּמִן הַלְּחָיַיִם וּמִן הַקֵּבָה, וּבְכוֹרוֹ {יז} יְהֵא רוֹעֶה {יח} עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב, וְנוֹתְנִין עָלָיו חֻמְרֵי כֹהֲנִים וְחֻמְרֵי יִשְׂרְאֵלִים:

ר"ע מברטנורה אוֹכְלִים בַּתְּרוּמָה. דְּאֶחָד כֹּהֵן וְאֶחָד עֶבֶד כֹּהֵן אוֹכְלִין בַּתְּרוּמָה: וְחוֹלְקִים חֵלֶק אֶחָד. מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא דְּהָכִי קָאָמַר, וְחוֹלְקִים חֵלֶק כְּאֶחָד, אִם בָּאוּ שְׁנֵיהֶם עַל הַגֹּרֶן כְּאֶחָד נוֹתְנִים לָהֶם, אֲבָל זֶה בְּלֹא זֶה אֵין חוֹלְקִין לָהֶם, דְּקָסָבַר הַאי תַּנָּא {יא} אֵין חוֹלְקִים תְּרוּמָה לָעֶבֶד אֶלָּא אִם כֵּן רַבּוֹ עִמּוֹ: בֵּין כְּשֵׁרוֹת בֵּין פְּסוּלוֹת. דְּכָל אֶחָד מֵהֶם סְפֵק כֹּהֵן סְפֵק עֶבֶד, כְּשֵׁרוֹת אֲסוּרוֹת לָעֶבֶד וּפְסוּלוֹת אֲסוּרוֹת לַכֹּהֵן, וּסְפֵק אִסּוּרָא לְחֻמְרָא: אֵין סוֹפְגִין אֶת הָאַרְבָּעִים. דְּכָל חַד אָמַר אֲנָא לָאו כֹּהֵן אֲנָא: אֵין מְשַׁלְּמִין. דְּכָל חַד אָמַר כֹּהֵן אֲנָא, וְלֹא מַפְקִינַן מָמוֹנָא מִסְּפֵיקָא: וּמוֹכְרִין הַתְּרוּמָה. תְּרוּמַת תְּבוּאָתָן אֵין נוֹתְנִין אוֹתָהּ לַכֹּהֵן כְּשֶׁמַּפְרִישִׁין אוֹתָהּ, דְּכָל חַד אָמַר אַיְתִי רְאָיָה דְּלָאו כֹּהֵן אֲנָא, וּמִכָּל מָקוֹם אִי אֶפְשָׁר לָהֶן לְאָכְלָהּ, אֶלָּא מוֹכְרִין אוֹתָהּ לַכֹּהֵן וְהַדָּמִים שֶׁלָּהֶן: וְאֵין חוֹלְקִים בְּקָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ. כְּגוֹן עוֹרוֹת קָדָשִׁים, דִּלְכָל חַד מִנַּיְהוּ אָמְרִינַן אַיְתִי רְאָיָה דְּכֹהֵן אַתְּ וּשְׁקֹל: וְאֵין נוֹתְנִין לָהֶם קָדָשִׁים. לְהַקְרִיב {טו}: וְאֵין מוֹצִיאִין שֶׁלָּהֶם. כְּגוֹן אִם נוֹלַד לָהֶם בְּכוֹר {טז} אֵין מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִיָּדָן, וְיִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב: חֻמְרֵי יִשְׂרָאֵל וְחֻמְרֵי כֹהֲנִים. מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא שֶׁמִּנְחָתָן נִקְמֶצֶת כְּמִנְחַת יִשְׂרָאֵל וְקָרֵב בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְאֵין שְׁיָרֶיהָ נֶאֱכָלִין כְּמִנְחַת יִשְׂרָאֵל אֶלָּא נִשְׂרֶפֶת {יט} כְּמִנְחַת כֹּהֲנִים שֶׁהִיא כָּלִיל: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יא} כְּלוֹמַר וְלֹא קַיְמָא לָן כְּוָתֵיהּ, דְּהַאי תַּנָּא רַבִּי יְהוּדָה הוּא וּלְטַעֲמֵיהּ דִּסְבִירָא לֵיהּ מַעֲלִין מִתְּרוּמָה לְיוֹחֲסִין, וְלֹא קַיְמָא לָן הָכִי כְּמוֹ שֶׁתְּנַן מִשְׁנָה ח' פֶּרֶק ב' דִּכְתֻבּוֹת: {יב} וְשִׁחְרְרוּ. בַּגְּמָרָא, אֵימָא, כּוֹפִין אוֹתָם וּמְשַׁחְרְרִין זֶה אֶת זֶה, דְּלִשָּׂא שִׁפְחָה אֵינוֹ יָכוֹל בַּת חוֹרִין אֵינוֹ יָכוֹל: {יג} אֵינָן מְשַׁלְּמִין כוּ'. אֲבָל צְרִיכִין לְהַפְרִישׁ מִשּׁוּם כַּפָּרָה. תּוֹסָפוֹת: {יד} וְאֵינָן חוֹלְקִים כוּ'. שֶׁהַמְשֻׁחְרָר יִשְׂרָאֵל הוּא. רַשִׁ"י. וַאֲפִלּוּ יָבֹאוּ שְׁנֵיהֶם עַל הַגֹּרֶן וְיִהְיוּ מַתְנִין אִם כֹּהֵן אֲנִי תְּנוּ לִי בִּשְׁבִילִי וְאִם חֲבֵרִי כֹּהֵן תְּנוּ לוֹ בִּשְׁבִילוֹ, אֲפִלּוּ הָכִי אֵין חוֹלְקִין כֵּיוָן דְּאֵין אוֹכְלִין, דִּלְמָא אָתֵי לִידֵי תַּקָּלָה. תּוֹסָפוֹת: {טו} וּמִלְּתָא דִּפְשִׁיטָא הִיא שֶׁאֲסוּרִים לְהַקְרִיב. אֶלָּא צָרִיךְ לוֹמַר דְּהָכִי קָאָמַר, שֶׁאֵין נוֹתְנִים כוּ' וְשֶׁהֵם יִתְּנוּ אַחַר כָּךְ לְכָל כֹּהֵן שֶׁיִּרְצוּ אֲפִלּוּ שֶׁאֵינוֹ בַּמִּשְׁמָר: {טז} כֵּן פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י בְּלָשׁוֹן אַחֵר. וּלְאוֹתוֹ פֵּרוּשׁ מְפָרֵשׁ נַמִּי וְאֵין נוֹתְנִים לָהֶם בַּבְּכוֹר. אֲבָל לְפֵרוּשׁ קַמָּא שֶׁפֵּרֵשׁ הָרַ"ב לְהַקְרִיב, מְפָרֵשׁ וְאֵין מוֹצִיאִין כוּ' אִם הָיוּ חַיָּבִים חַטָּאת כוּ' אֵין כּוֹפִין אוֹתָם לְתִתָּם לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר וְלִהְיוֹת עֲבוֹדָתָם וְעוֹרָם לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר, דְּכָל חַד אָמַר אֲנָא כֹּהֵן, וְכֹהֵן מַקְרִיב בְּכָל שָׁעָה שֶׁיִּרְצֶה וַאֲפִלּוּ בְּמִשְׁמָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, אֶלָּא אוֹ יַקְרִיבוּ לָהֶם קָרְבְּנוֹתֵיהֶן וְיַחְזִירוּ לָהֶם הַבָּשָׂר וְהָעוֹר וְיִתְּנוּם לְכָל מִי שֶׁיִּרְצוּ, אוֹ אֵלּוּ יַעֲשׂוּ שָׁלִיחַ לְכָל כֹּהֵן שֶׁיִּרְצוּ לְהַקְרִיב כוּ'. וְהָכִי הֲוָה לֵיהּ לְהָרַ"ב לְפָרֵשׁ (וְעַיֵּן בַּתּוֹסָפוֹת) רֵישָׁא וְסֵיפָא בַּחֲדָא מַחֲתָא: {יז} וּבְכוֹרוֹ כוּ'. הַשְׁתָּא אוֹרֵי לָהּ מַאי עָבֵיד בִּבְכוֹר שֶׁלּוֹ. רַשִׁ"י: {יח} יְהֵא רוֹעֶה. אֲפִלּוּ בִּזְמַן הַבַּיִת, דְּהָא לֹא מָצֵי לְמִכְפִּינְהוּ לִתֵּן לַכֹּהֲנִים לְאַקְרוּבֵי וְלֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרוֹ, וְאִינְהוּ נַמִּי לֹא מָצֵי לְמִתְבֵיהּ לַכֹּהֵן וּלְהַחְזִיר לָהֶן הַבָּשָׂר, דִּבְכוֹר תַּם אֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא לַכֹּהֲנִים, הִלְכָּךְ יִרְעֶה [עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב], וּמֻתָּר לְשָׁחֲטוֹ בַּמְּדִינָה וְיֹאכְלוּהוּ הֵם, דִּבְכוֹר בַּעַל מוּם אֵין בּוֹ מִשּׁוּם זָרוּת אֶלָּא מִשּׁוּם גֶּזֶל דְּמַתְּנוֹת כְּהֻנָּה, וְהָכָא גֶּזֶל לֵיכָּא דְּהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. רַשִׁ"י: {יט} וַאֲפִלּוּ הָכִי צָרִיךְ קְמִיצָה, דְּמִנְחָה שֶׁלֹּא נִקְמְצָה פְּסוּלָה כְּזֶבַח שֶׁלֹּא נִשְׁחַט. רַשִׁ"י: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה כו': אלו הדינים כולם בנוים על שלשה עקרים. אחד מהם ספקא דאיסורא לחומרא. והשני המוציא מחברו עליו הראיה. והשלישי הוא שלא נחייב לשום אדם בעונש מן העונשים מספק ואמרו חולקין חלק אחד ר"ל חולקין בחלק האחד שלקחו מן הגורן לפי שהם נותנים להם עכ"פ חלק אחד. וחומרי ישראל וחומרי כהנים בקרבנות לפי שמנחת כהן נאמר בה לא תאכל באש תשרף ומנחת ישראל נשרף ממנה הקומץ והשאר נאכל וכשהביא אחד מהם מנחה נקמצת כמנחת ישראל וקמצה קרב בפני עצמו ושיריה נשרפים: (רמב"ם)

פרק יא - משנה ו

מִי שֶׁלֹּא שָׁהֲתָה אַחַר בַּעְלָה שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְנִשֵּׂאת, וְיָלְדָה, וְאֵין יָדוּעַ אִם בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן אִם בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן. הָיוּ לָהּ בָּנִים מִן הָרִאשׁוֹן וּבָנִים מִן הַשֵּׁנִי, חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין. וְכֵן הוּא לָהֶם, חוֹלֵץ וְלֹא מְיַבֵּם. הָיוּ לוֹ אַחִים מִן הָרִאשׁוֹן וְאַחִים מִן הַשֵּׁנִי שֶׁלֹּא מֵאוֹתָהּ הָאֵם, הוּא חוֹלֵץ וּמְיַבֵּם, וְהֵם, אֶחָד חוֹלֵץ וְאֶחָד מְיַבֵּם:

ר"ע מברטנורה הֵן חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין. לְאִשְׁתּוֹ שֶׁל סָפֵק. וְאֶחָד מִבְּנֵי הָרִאשׁוֹן חוֹלֵץ שֶׁמָּא בֶּן אֲבִיהֶם הָיָה. וְלֹא מְיַבְּמִין, שֶׁמָּא בֶּן הָאַחֲרוֹן הוּא וַהֲרֵי הוּא אֲחִיהֶן מִן הָאֵם וְלֹא מִן הָאָב וְאִשְׁתּוֹ עֲלֵיהֶן בְּכָרֵת. וְכֵן בְּנֵי הָאַחֲרוֹן. וְכֵן הוּא חוֹלֵץ לִנְשׁוֹתֵיהֶן וְלֹא מְיַבֵּם: הָיוּ לוֹ אַחִים מִן הָרִאשׁוֹן וּמִן הָאַחֲרוֹן. שֶׁלֹּא מֵאוֹתָהּ הָאֵם: הוּא אוֹ חוֹלֵץ אוֹ מְיַבֵּם. לְאֵשֶׁת בֶּן הָרִאשׁוֹן, אִם אָחִיו הוּא הֲרֵי טוֹב, וְאִם לָאו, נָכְרִית הִיא אֶצְלוֹ, וּכְגוֹן שֶׁאֵין שָׁם אָח אֶלָּא הוּא, דְּלֵיכָּא לְסַפּוּקֵי בִּיבָמָה לַשּׁוּק. וְכֵן לְאֵשֶׁת בֶּן הָאַחֲרוֹן: הֵם אֶחָד חוֹלֵץ וְאֶחָד מְיַבֵּם. אוֹ בֶּן הָרִאשׁוֹן אוֹ בֶּן הָאַחֲרוֹן חוֹלֵץ לָהּ וַחֲבֵרוֹ מְיַבֵּם. אִם יְבִמְתּוֹ הִיא הֲרֵי טוֹב, וְאִם לָאו, נָכְרִית הִיא. וּמִשּׁוּם יְבָמָה לַשּׁוּק לֵיכָּא לְמֵיחַשׁ שֶׁהֲרֵי חָלַץ לָהּ יְבָמָהּ: (ר"ע מברטנורה).

רמב"ם מי שלא שהתה אחר בעלה נ' חדשים כו': זה כולו מבואר על העיקר המפורסם שאשת אחיו מאמו אסורה לעולם ולפיכך חולץ ולא מיבם וכמו כן הם חולצים לה ולא מייבמים. ואמרו הוא או חולץ או מייבם ר"ל כשמת האח שאין בו ספק ובתנאי שאין לו אח ודאי זולת זה יחלוץ או ייבם אבל ממ"נ כשמת האחד מן האחים שהם מאחד מן האבות חולץ ואחד מן האחים שהם מן האב השני מייבם ובתנאי שתקדים החליצה כמו שבארנו כמה פעמים: (רמב"ם)

פרק יא - משנה ז

הָיָה אֶחָד יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד כֹּהֵן, נוֹשֵׂא אִשָּׁה רְאוּיָה לְכֹהֵן, וְאֵינוֹ מִטַּמֵּא לְמֵתִים, וְאִם נִטְמָא, אֵינוֹ סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים. וְאֵינוֹ אוֹכֵל בַּתְּרוּמָה, וְאִם אָכַל, אֵינוֹ מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחֹמֶשׁ. וְאֵינוֹ חוֹלֵק עַל הַגֹּרֶן. וּמוֹכֵר הַתְּרוּמָה, וְהַדָּמִים שֶׁלּוֹ. וְאֵינוֹ חוֹלֵק בְּקָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ, וְאֵין נוֹתְנִים לוֹ אֶת הַקָּדָשִׁים, וְאֵין מוֹצִיאִין אֶת שֶׁלּוֹ מִיָּדוֹ. וּפָטוּר מִן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה. וּבְכוֹרוֹ יְהֵא רוֹעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב. וְנוֹתְנִין עָלָיו חֻמְרֵי כֹהֲנִים וְחֻמְרֵי יִשְׂרְאֵלִים. הָיוּ שְׁנֵיהֶם כֹּהֲנִים, הוּא אוֹנֵן עֲלֵיהֶם, וְהֵם אוֹנְנִים עָלָיו. הוּא אֵינוֹ מִטַּמֵּא לָהֶם, וְהֵם אֵינָן מִטַּמְּאִין לוֹ. הוּא אֵינוֹ יוֹרֵשׁ אוֹתָן, אֲבָל הֵם יוֹרְשִׁין {כב} אוֹתוֹ. וּפָטוּר {כג} עַל מַכָּתוֹ וְעַל קִלְלָתוֹ שֶׁל זֶה וְשֶׁל זֶה, וְעוֹלֶה בְמִשְׁמָרוֹ שֶׁל זֶה וְשֶׁל זֶה, וְאֵינוֹ חוֹלֵק. אִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם בְּמִשְׁמָר אֶחָד {כה}, נוֹטֵל חֵלֶק אֶחָד:

ר"ע מברטנורה הָיָה אֶחָד יִשְׂרָאֵל. אֶחָד מִן הַבְּעָלִים יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד כֹּהֵן: הוּא אוֹנֵן עֲלֵיהֶם. שֶׁמָּא זֶה אָבִיו וּבְיוֹם מִיתָתוֹ אָסוּר לֶאֱכֹל בְּקָדָשִׁים: וְהֵם אוֹנְנִים עָלָיו. וּבְיוֹם מוֹתוֹ אֲסוּרִים שְׁנֵיהֶם בְּקָדָשִׁים {כ}. וּמַשְׁכַּחַת לָהּ דְּרוֹאֶה בְּמִיתַת שְׁנֵיהֶן וְכֹהֵן כָּשֵׁר הוּא {כא} דְּהָא אֵינוֹ מִטַּמֵּא לָהֶן, כְּגוֹן שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה קִדּוּשֵׁי טָעוּת עַל תְּנַאי וְלֹא נִתְקַיֵּם, דְּנָפְקָא מִנֵּיהּ בְּלֹא גִּטָּא, וְנִשֵּׂאת תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה, וּבִכְהַאי גַּוְנָא מַשְׁכַּחַת לֵהּ דְּרוֹאֶה בְּמִיתַת שְׁנֵיהֶם וְכֹהֵן כָּשֵׁר הוּא, לְפִיכָךְ אֵינוֹ מִטַּמֵּא לָהֶן: הוּא לֹא יוֹרֵשׁ אוֹתָן. דְּיוֹרְשִׁין מַדְחִין אוֹתוֹ אֵלּוּ אֵצֶל אֵלּוּ: וְהֵן יוֹרְשִׁין אוֹתוֹ. דְּמִי מְעַכֵּב עַל יָדָן, וְחוֹלְקִים הַמָּמוֹן בֵּין שְׁנֵיהֶן: וְעוֹלֶה בְמִשְׁמָרוֹ. לַעֲבֹד, וְאֵין בְּנֵי מִשְׁמָר מְעַכְּבִין עָלָיו {כד}. אֲבָל אֵינוֹ חוֹלֵק, דְּכָל בְּנֵי מִשְׁמָר דָּחוּ לֵיהּ גַּבֵּי חַבְרֵיהּ: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {כ} וְכֵן אָסוּר בַּעֲבוֹדָה, כִּדְאִיתָא רֵישׁ פֶּרֶק ב' דִּזְבָחִים: {כא} דְּאִלּוּ חָלָל אֵינוֹ מֻזְהָר עַל הַטֻּמְאָה. וּמִהוּא אוֹנֵן עֲלֵיהֶם לֹא מָצִינַן לְמֵידָק, דְּמָצִינוּ לְמֵימַר בְּמִיתָתוֹ דְּשֵׁנִי וְלִקּוּט עֲצָמוֹת דְּקַמָּא. עַיֵּן סוֹף פֶּרֶק ח' דִּפְסָחִים. וְלֹא מוֹקִים לָהּ שֶׁבָּאוּ עָלֶיהָ שְׁנֵיהֶם בִּזְנוּת דְּלֹא נַעֲשָׂה זַרְעָהּ חָלָל בְּכָךְ, מִשּׁוּם דַּחֲכָמִים גָּזְרוּ שֶׁמְּשַׁתְּקִין אוֹתוֹ מִדִּין כְּהֻנָּה הוֹאִיל וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אָבִיו הַוַּדָּאִי, שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיְתָה לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, עַד שֶׁיִּהְיֶה זַרְעוֹ מְיֻחָס אַחֲרָיו. גְּמָרָא: {כב} יוֹרְשִׁין אוֹתוֹ. בְּשֶׁלֹּא הִנִּיחַ זֶרַע. הָרַמְבַּ"ם: {כג} וּפָטוּר כוּ'. כְּשֶׁהִכָּה זֶה בִּזְמַן אֶחָד וְזֶה בִּזְמַן אַחֵר, דְּאִיכָּא שְׁתֵּי הַתְרָאוֹת וְכָל חֲדָא הִיא הַתְרָאַת סָפֵק, אֲבָל שְׁנֵיהֶם בְּיַחַד אוֹ שֶׁקִּלֵּל אוֹתָם בְּדִבּוּר אֶחָד, חַיָּב. הָרַמְבַּ"ם: {כד} וְתֵימַהּ לָמָּה לֹא יוּכְלוּ לְעַכֵּב וְלִדְחֹתוֹ מִן הָעֲבוֹדָה כְּמוֹ מִן הַחֲלֻקָּה. וּבַגְּמָרָא דַּיְקִינַן עוֹלֶה בְּעַל כָּרְחוֹ וְלֹא בְּעַל כָּרְחָם, דְּאַף עַל גַּב דְּאֵינוֹ חוֹלֵק עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד, שְׁתֵּי הַמִּשְׁפָּחוֹת כָּיְיפִין לֵיהּ לַעֲבֹד מִשּׁוּם פְּגָמָם כוּ': {כה} בְּמִשְׁמָר אֶחָד. וּבֵית אָב אֶחָד. גְּמָרָא. וְעַיֵּן מִשְׁנָה ז' פֶּרֶק ב' דְּתַעֲנִית: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם היה אחד ישראל ואחד כהן נושא אשה ראויה לכהן כו': אמרו אחד ישראל ואחד כהן ר"ל בעל ראשון ובעל שני. ואונן נקרא האדם שמת לו מי שיתחייב עליו אבילות כמו שבארנו בפסחים [פ"ח ה"ו] והתועלת בזה שאונן אסור באכילת קדשים ואינו רשאי שישרת בקרבן כמו שיתבאר בפרק אחרון מן הוריות [הלכה ה]. ואמרו אינו יורש אותם על העיקר שזכרנו המע"ה ולכל אחד מהן יורשים ודאים. ואמרו והן יורשים אותו בשלא הניח זרע לפי שירושתו לאביו ושניהם ספק אביו ולכך חולקים לפי שהוא ממון המוטל בספק והוא פטור על מכתו ועל קללתו של זה ושל זה כשהכה זה בזמן אחד וזה בזמן אחר אבל כשהכה שניהם ביחד או שקלל אותם בדבור אחד חייב. ואמרו נוטל חלק אחד בזמן שיהיו ג"כ האנשים שנפל בהם הספק אי זה מהם הוא אביו ממשמר אחד מבית אב אחד: (רמב"ם)

פרק יב

פרק יב - משנה א

מִצְוַת חֲלִיצָה בִּשְׁלֹשָׁה דַיָּנִין, וַאֲפִלּוּ שְׁלָשְׁתָּן הֶדְיוֹטוֹת {א}. חָלְצָה בְמִנְעָל, חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה. בְּאַנְפִּילִין, חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. בְּסַנְדָּל שֶׁיֶּשׁ לוֹ עָקֵב {ב}, כָּשֵׁר. וְשֶׁאֵין לוֹ עָקֵב, פָּסוּל. מִן הָאַרְכֻּבָּה וּלְמַטָּה {ג}, חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה. מִן הָאַרְכֻּבָּה וּלְמַעְלָה, חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה:

ר"ע מברטנורה מִצְוַת חֲלִיצָה. וַאֲפִלּוּ שְׁלָשְׁתָּן הֶדְיוֹטוֹת. וְהָא דְּקָרִי לְהוּ דַּיָּנִים, שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ יוֹדְעִים לְהַקְרוֹת הַפְּסוּקִים כְּעֵין דַּיָּנִים. וְאַף עַל גַּב דִּתְנַן מִצְוַת חֲלִיצָה בִּשְׁלֹשָׁה, צְרִיכִין לְצָרֵף עִמָּהֶן שְׁנַיִם אֲחֵרִים, שֶׁתִּהְיֶה חֲלִיצָה בַּחֲמִשָּׁה לְפִרְסוּמֵי מִלְּתָא. וְהַשְּׁנַיִם הַלָּלוּ שֶׁמּוֹסִיפִים עַל הַשְּׁלֹשָׁה, אֲפִלּוּ אֵין יוֹדְעִים לְהַקְרוֹת: מִנְעָל. שֶׁל עוֹר רַךְ, חֲלִיצָתוֹ כְּשֵׁרָה, אֲבָל לְכַתְּחִלָּה לֹא, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַחְלֹץ בְּמִנְעָל קָרוּעַ מִלְּמַעְלָה, דַּאֲפִלּוּ כִּי קָרוּעַ מֵיתַב אַכַּרְעֵיהּ הוֹאִיל וְהוּא רַךְ, וַאֲנַן מִידֵי דְּמֵגִין בָּעִינַן וְהָא לֵיכָּא. אֲבָל סַנְדָּל שֶׁהוּא שֶׁל עוֹר קָשֶׁה וְכִי קָרוּעַ לֹא מֵיתַב אַכַּרְעֵיהּ, לֵיכָּא לְמִגְזָר שֶׁמָּא יַחְלֹץ בְּסַנְדָּל קָרוּעַ, הִלְכָּךְ עִקַּר חֲלִיצָה בְּסַנְדָּל הִיא: בְּאַנְפְּלִיאוֹת. כְּמִין בָּתֵּי רַגְלַיִם שֶׁל בֶּגֶד: חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. דְּמִידֵי דְּמֵגִין בָּעִינַן, כְּתִיב הָכָא (דְּבָרִים כה) נַעֲלוֹ וּכְתִיב הָתָם (יְחֶזְקֵאל טז) וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ, וְהוּא עוֹר: מִן הָאַרְכֻּבָּה וּלְמַעְלָה חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. שֶׁהָיוּ רְצוּעוֹת הַמִּנְעָל קְשׁוּרוֹת לְמַעְלָה מִן הָאַרְכֻּבָּה: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {א} הֶדְיוֹטוֹת. יָלִיף בַּגְּמָרָא מִזִּקְנֵי דִּמְיֻתָּר: {ב} עָקֵב. פֵּרְשׁוּ הָרַ"ב בְּמִשְׁנָה ד' פֶּרֶק כ"ו דְּכֵלִים עוֹר שֶׁל סַנְדָּל הַמְּכַסֶּה אֶת גֹּבַהּ הָרֶגֶל שֶׁכְּנֶגֶד שׁוֹקוֹ מֵאֲחוֹרָיו, וּמַיְרֵי שֶׁאֵין לוֹ שולו"א וַאֲפִלּוּ הָכִי כָּשֵׁר הוֹאִיל וְיֵשׁ לוֹ עָקֵב הוּא מְעַכֵּב הָרֶגֶל שֶׁלֹּא יֵצֵא חוּצָה, אֲבָל לְכַתְּחִלָּה בָּעִינַן שֶׁיְּהֵא לוֹ גַּם כֵּן שולו"א. אֲבָל לְפֵרוּשׁ רַשִׁ"י דְּעָקֵב הַיְנוּ שולו"א כוּ' קָשֶׁה, דְּכָשֵׁר מַשְׁמַע דִּיעֲבַד אֲבָל לְכַתְּחִלָּה לֹא, וְאֶלָּא אֵיזֶהוּ שֶׁחוֹלְצִין בּוֹ לְכַתְּחִלָּה: {ג} וּלְמַטָּה כוּ'. בַּגְּמָרָא יָלִיף לֵיהּ מִקְּרָא: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם מצות חליצה בשלשה דיינין כו': הדיוטות אינן חכמים אלא שיודעין קריאת הלשון והחליצה מותרת בהן בשעת הדחק ואף על פי שמצות חליצה בשלשה על כל פנים צריך שישלים למנין חמשה לפרסומי מילתא ואין קפידא באותן השנים המשלימין למנין החמשה אם הם תלמידים או עמי הארץ. ואנפליא הוא צורת מנעל מפשתן ארוג. ואמרו מן הארכובה ולמעלה מן הארכובה ולמטה שיקשור רצועות המנעל למעלה מן הארכובה או למטה אבל אם נחתכה רגלו או נעקמה ויצאה ממקומה עד שאינו יכול לנעוץ עקבו בארץ כמו אלו שהולכין על אצבעות רגליהם והדומים להם אין החליצה מועלת לפי שהעיקר אצלנו צריך לתרוצי לכרעיה: (רמב"ם)

פרק יב - משנה ב

חָלְצָה בְסַנְדָּל שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ {ד}, אוֹ בְסַנְדָּל שֶׁל עֵץ, אוֹ בְשֶׁל שְׂמֹאל בַּיָּמִין, חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה. חָלְצָה בְגָדוֹל שֶׁהוּא יָכוֹל לַהֲלוֹךְ בּוֹ, אוֹ בְקָטָן שֶׁהוּא חוֹפֶה אֶת רֹב רַגְלוֹ, חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה. חָלְצָה בַלַּיְלָה {ו}, חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל. בַּשְּׂמֹאל {ז}, חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַכְשִׁיר:

ר"ע מברטנורה בְּסַנְדָּל שֶׁל עֵץ כְּשֵׁרָה. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה מְחֻפֶּה עוֹר: חָלְצָה בְגָדוֹל. שֶׁהָיָה הַסַּנְדָּל גָּדוֹל מִמִּדַּת רַגְלוֹ, אִם יָכוֹל לַהֲלֹךְ בּוֹ חֲלִיצָתוֹ כְּשֵׁרָה: אוֹ בְקָטָן. מִמִּדַּת רַגְלוֹ, אִם חוֹפֶה אֶת רֹב רַגְלוֹ חֲלִיצָתוֹ כְּשֵׁרָה. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּמַה שֶּׁפּוֹסֵל חֲלִיצָה בַּלַּיְלָה {ה}, וְאֵין הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ בְּמַה שֶּׁמַּכְשִׁיר חֲלִיצָה בִּשְׂמֹאל: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ד} שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. בַּגְּמָרָא יָלִיף לְהוּ מִקְּרָא: {ה} כֵּן כָּתַב הָרַמְבַּ"ם. וְטַעְמֵיהּ מִשּׁוּם דְּבַגְּמָרָא מַסִּיק בְּחַד לִישָׁנָא דַּחֲלִיצַת לַיְלָה דִּכְשֵׁרָה יְחִידָאָה הִיא: {ו} בַּלַּיְלָה. מַר סָבַר חֲלִיצָה כִּתְחִלַּת דִּין דַּמְיָא, וּמַר סָבַר כִּגְמַר דִּין דַּמְיָא. וַחֲלִיצָה דִּינֵי מָמוֹנוֹת הִיא, דְּגוֹבָה כְּתֻבָּתָהּ, וְדִינֵי מָמוֹנוֹת דָּנִין בַּיּוֹם וְגוֹמְרִין בַּלַּיְלָה. נִמּוּקֵי יוֹסֵף: {ז} בַּשְּׂמֹאל. תַּנָּא קַמָּא יָלִיף רֶגֶל רֶגֶל מִמְּצֹרָע. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר קָאָמַר דְּאֵין מֻפְנֶה אֶלָּא מִצַּד אֶחָד וּמְשִׁיבִין כוּ'. גְּמָרָא: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם חלצה בסנדל שאין שלו או בסנדל של עץ כו': חלצה בלילה חליצתה כשרה ור"א פוסל בשמאל חליצתה פסולה ור' אליעזר מכשיר כו': בשל עץ ע"מ שיהיה מחופה עור וזה כולו בדיעבד אבל לכתחילה אינו מותר ואין הלכה כת"ק באמרו חלצה בלילה חליצתה כשרה ולא כר"א בהיותו מכשיר בשמאל: (רמב"ם)

פרק יב - משנה ג

חָלְצָה וְרָקְקָה, אֲבָל לֹא קָרְאָה, חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה. קָרְאָה וְרָקְקָה, אֲבָל לֹא חָלְצָה, חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. חָלְצָה וְקָרְאָה, אֲבָל לֹא רָקְקָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, כָּכָה יֵעָשֶׂה (דברים כה), כָּל דָּבָר שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה, מְעַכֵּב. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, מִשָּׁם רְאָיָה, כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ, כָּל דָּבָר שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה בָאִישׁ:

ר"ע מברטנורה חָלְצָה וְלֹא קָרְאָה חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה. דְּכִי כָּתַב רַחֲמָנָא כָּכָה דְּמַשְׁמַע עִכּוּבָא, אַמַּעֲשֶׂה הוּא דִּכְתִיב (דְּבָרִים כה) כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ, וּקְרִיאָה דִּבּוּר בְּעָלְמָא הוּא: דָּבָר שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה בָאִישׁ. כְּגוֹן חֲלִיצָה שֶׁהָאִשָּׁה עוֹשָׂה מַעֲשֶׂה בְּגוּפוֹ שֶׁל אִישׁ, לַאֲפוֹקֵי רְקִיקָה דְּלָאו מַעֲשֶׂה בְּגוּפוֹ שֶׁל אִישׁ הוּא: (ר"ע מברטנורה).

רמב"ם חלצה ורקקה אבל לא קראה חליצתה כשירה כו': הלכה כרבי עקיבא: (רמב"ם)

פרק יב - משנה ד

הַחֵרֵשׁ שֶׁנֶּחֱלַץ {ח} וְהַחֵרֶשֶׁת שֶׁחָלְצָה, וְהַחוֹלֶצֶת לַקָּטָן, חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. קְטַנָּה שֶׁחָלְצָה {יא}, תַּחֲלֹץ מִשֶּׁתַּגְדִּיל. וְאִם לֹא חָלְצָה, חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה:

ר"ע מברטנורה הַחֵרֵשׁ שֶׁנֶּחֱלַץ חֲלִיצָתוֹ פְסוּלָה. שֶׁאֵינוֹ פּוֹטְרָהּ בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ אָח אַחֵר כָּשֵׁר {ט}: וְהַחֵרֶשֶׁת שֶׁחָלְצָה פְסוּלָה. שֶׁהִיא עַצְמָהּ אֵינָהּ נִפְטֶרֶת בַּחֲלִיצָתָהּ, וְאֵין לָהּ תַּקָּנָה אֶלָּא בְּיִבּוּם, וְאִם רָצָה אַחַר כָּךְ לְהוֹצִיא יוֹצִיא בְּגֵט: וְהַחוֹלֶצֶת לַקָּטָן חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. כָּל הֵיכָא דְּתָנִינַן בְּפִרְקִין חֲלִיצָה פְּסוּלָה, אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִתְיַבֵּם אַחַר אוֹתָהּ חֲלִיצָה וּצְרִיכָה חֲלִיצָה אַחֶרֶת מְעַלְיָתָא לְהַתִּירָהּ לְעָלְמָא. וְהַאי תַּנָּא דְּקָרֵי לַחֲלִיצַת קָטָן חֲלִיצָה פְּסוּלָה דְּמַשְׁמַע שֶׁפּוֹסְלָהּ מִלְּהִתְיַבֵּם, רַבִּי מֵאִיר הִיא, דְּאִלּוּ רַבָּנָן אָמְרֵי אֵין בַּחֲלִיצַת קָטָן כְּלוּם וְלֹא נִפְסְלָה מִלְּהִתְיַבֵּם {י}. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ח} שֶׁנֶּחֱלַץ. לֹא נֶאֱמַר הַלָּשׁוֹן מִזֶּה בְּדִקְדּוּק בְּכֻלָּהּ מְכִילְתִּין, דִּבְכָל דּוּכְתָּא אָמְרִינַן הַחוֹלֵץ גַּבֵּי יָבָם. וְנִרְאֶה טַעַם הַדָּבָר מִפְּנֵי שֶׁהַיָּבָם מְסַיֵּעַ בַּחֲלִיצָה כֵּיוָן שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּתְכַּוֵּן לַחְלֹץ כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא דַּף ק"ו, וְגַבֵּי חֵרֵשׁ דְּלָאו בַּר כַּוָּנָה נִקְרָא שֶׁנֶּחֱלַץ. נִמּוּקֵי יוֹסֵף: {ט} מַשְׁמַע דְּאִלּוּ אֵין כָּאן אָח אֶלָּא הוּא דְּנִתֶּרֶת לַשּׁוּק, וְלֵיתָא, דְּהָא דִּין יִבּוּם יֵשׁ לוֹ כְּדִתְנַן סוֹף פֶּרֶק י"ד, וְאִם כֵּן אֵינָהּ נִפְטֶרֶת אֶלָּא בְּיִבּוּם, הֲוָה לְהוּ לְמִכְתַּב כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ בְּחֵרֶשֶׁת: {י} גְּמָרָא. וּמַשְׁמַע דִּלְעִנְיַן חֵרֵשׁ וְחֵרֶשֶׁת חֲלִיצָה פְּסוּלָה הִיא מִדְּפֵרֵט קָטָן, וְזֶה דַּעַת הָרַמְבַּ"ן וְהָרַשְׁבָּ"א. אֲבָל הָרַמְבַּ"ם פּוֹסֵק דְּשָׁוִין לַקָּטָן וְאֵין בַּחֲלִיצָתָן כְּלוּם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יא} קְטַנָּה כוּ'. בַּגְּמָרָא דְּמַקְשִׁינַן אִשָּׁה לְאִישׁ, דְּאִישׁ כְּתִיב בַּפָּרָשָׁה, וְלֹא מְרַבִּינְהוּ בַּהֲדֵי אִינָךְ מִשּׁוּם דְּבִקְּטַנָּה פָּלֵיג רַבִּי יוֹסֵי בַּגְּמָרָא. וְאִם תֹּאמַר כֵּיוָן דְּתָנֵי פְּסוּלָה אַמַּאי תָּנֵי שֶׁתַּחֲלֹץ מִשֶׁתַּגְדִּיל, וְיֵשׁ לוֹמַר דַּהֲוָה אֲמִינָא דַּחֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה רַק מִדְּרַבָּנָן, דְּהַהֶקֵּשׁ אֵינוֹ מִן הַתּוֹרָה, לְהָכִי תָּנֵי יִתּוּר לָשׁוֹן לְאַשְׁמוֹעִינַן דַּחֲלִיצַת קְטַנָּה אֵינָהּ כְּלוּם כְּמוֹ קָטָן. וּמִיהוּ לְגִרְסַת הַיְּרוּשַׁלְמִי מַשְׁמַע דִּלְרַבִּי מֵאִיר מִדְּרַבָּנָן הוּא, וּלְרַבִּי יוֹסֵי תַּחְלֹץ לְכַתְּחִלָּה. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם החרש שנחלץ והחרשת שחלצה כו': אמרו שנחלץ ולא אמר חלץ לפי שהוא חרש ואינו שלם בדעת כדי שיתיחס לו המעשה. ודין חליצה פסולה הנזכרת בכל זה הפרק שא"א בה יבום אחר כך ואינה מותרת לאחרים אלא אחר חליצה שניה כהלכתה. וזאת המשנה לרבי מאיר אבל דעת חכמים חליצת קטן אינה כלום ואינה פוסלת והלכה כחכמים: (רמב"ם)

פרק יב - משנה ה

חָלְצָה בִשְׁנַיִם, אוֹ בִשְׁלֹשָׁה, וְנִמְצָא אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָסוּל, חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר מַכְשִׁירִין {יב}. וּמַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁחָלַץ בֵּינוֹ לְבֵינָהּ בְּבֵית הָאֲסוּרִין, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא וְהִכְשִׁיר:

ר"ע מברטנורה חָלְצָה בִשְׁנַיִם. כְּשֵׁרִים: אוֹ בִשְׁלֹשָׁה. וְהָיָה אֶחָד מֵהֶם קָרוֹב אוֹ פָּסוּל, דְּלֹא נִשְׁתַּיְּרוּ כִּי אִם שְׁנַיִם כְּשֵׁרִים: חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. וְכֵן הֲלָכָה שֶׁאֵין חֲלִיצָה כְּשֵׁרָה בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יב} מַכְשִׁירִין. וְעַל כָּל פָּנִים בִּשְׁנַיִם דְּבָעִינַן עֵדִים, וְהַהִיא מַעֲשֶׂה מוֹקְמִינַן בַּגְּמָרָא דְּעֵדִים רוֹאִין אוֹתָן מִבַּחוּץ, וְטַעְמָא דְּאַף דְּמוֹדִים וְיִהְיוּ נֶאֱמָנִים אֶצְלֵנוּ אֵין זֶה כְּלוּם, דְּאֵין דָּבָר שֶׁבְּעֶרְוָה פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם. נִמּוּקֵי יוֹסֵף: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם חלצה בשנים או בשלשה ונמצא אחד מהן קרוב כו': היה זה המעשה בבית האסורים והיה כמו כן ר"ע בבית האסורים והיו שם עדים העידו בראיית החליצה. ופסק ההלכה שאי אפשר מבלתי שלשה דיינים לפי מה שנקדם ואז תהיה חליצה כשרה. (רמב"ם)

פרק יב - משנה ו

מִצְוַת חֲלִיצָה. בָּא הוּא וִיבִמְתּוֹ לְבֵית דִּין, וְהֵן מַשִּׂיאִין לוֹ עֵצָה הַהוֹגֶנֶת לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, (דברים כה) וְקָרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ וְדִבְּרוּ אֵלָיו. וְהִיא אוֹמֶרֶת, מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל, לֹא אָבָה יַבְּמִי. וְהוּא אוֹמֵר, לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ. וּבִלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ הָיוּ אוֹמְרִים. וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה בְּפָנָיו, רֹק הַנִּרְאֶה לַדַּיָּנִים. וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו, עַד כָּאן הָיוּ מַקְרִין. וּכְשֶׁהִקְרָא רַבִּי הֻרְקְנוֹס תַּחַת הָאֵלָה בִּכְפַר עֵיטָם וְגָמַר אֶת כָּל הַפָּרָשָׁה, הֻחְזְקוּ לִהְיוֹת גּוֹמְרִין כָּל הַפָּרָשָׁה. וְנִקְרָא {טז} שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל. מִצְוָה בַדַּיָּנִין, וְלֹא מִצְוָה בַתַּלְמִידִים {יז}. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִצְוָה עַל כָּל הָעוֹמְדִים {יח} שָׁם לוֹמַר, חֲלוּץ {יט} הַנָּעַל, חֲלוּץ הַנָּעַל, חֲלוּץ הַנָּעַל:

ר"ע מברטנורה עֵצָה הַהוֹגֶנֶת לוֹ. אִם הוּא יֶלֶד וְהִיא זְקֵנָה, הוּא זָקֵן וְהִיא יַלְדָּה, אוֹמְרִים לוֹ מַה לְּךָ אֵצֶל יַלְדָּה מַה לְּךָ אֵצֶל זְקֵנָה כַּלֵּךְ אֵצֶל שֶׁכְּמוֹתְךָ {יג}: קוֹרְאָה מֵאֵן יְבָמִי. וְקוֹרֵא, לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ. חוֹלֶצֶת וְרוֹקֶקֶת וְקוֹרְאָה, כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ {יד}. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה {טו} דְּאָמַר מִצְוָה עַל כָּל הָעוֹמְדִים שָׁם לוֹמַר חֲלוּץ הַנָּעַל חֲלוּץ הַנָּעַל חֲלוּץ הַנָּעַל: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יג} רַשִׁ"י. וּמְסַיֵּם אַל תַּכְנִיס קְטָטָה לְתוֹךְ בֵּיתְךָ. וְהָרַמְבַּ"ם כָּתַב וְאִם הָיְתָה הוֹגֶנֶת לוֹ מִצַּד שְׁנוֹתָם יוֹעֲצִים לוֹ שֶׁיְּיַבֵּם יוֹתֵר מִשֶׁיַּחְלֹץ: {יד} גִּרְסָא מֻטְעֵת נִזְדַּמְּנָה לוֹ בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י, שֶׁלֹּא נִרְשַׁם תֵּבַת גְּמָרָא קֹדֶם קוֹרְאָה, וְהָיָה סָבוּר הָרַ"ב לְפוּם רִיהֲטָא שֶׁכֵּן גָּרַס רַשִׁ"י בַּמִּשְׁנָה וְלֹא כֵן הוּא אֶלָּא שֶׁהוּא קָאֵי אַדְּרַבִּי יְהוּדָא בַּגְּמָרָא, עַיֵּן שָׁם: {טו} וְטַעְמָא, שֶׁכֵּן עָשָׂה רַבִּי טַרְפוֹן מַעֲשֶׂה וּמַעֲשֶׂה רַב: {טז} וְנִקְרָא. זֶהוּ גּוֹמְרִין הַפָּרָשָׁה דְּאָמְרָן: {יז} בַּתַּלְמִידִים. הַיּוֹשְׁבִים שָׁם לִפְנֵי רַבָּן בִּשְׁעַת הַחֲלִיצָה. רַשִׁ"י: {יח} הָעוֹמְדִים. רְצוֹנוֹ לוֹמַר כָּל הַנִּמְצָאִים שָׁם, וּבֵין עוֹמְדִין וּבֵין יוֹשְׁבִין. טוּר: {יט} חֲלוּץ כוּ'. כָּתַב רַבֵּנוּ בְּגוּר אַרְיֵה פָּרָשַׁת תֵּצֵא, לָמָּה לֹא תִהְיֶה הַקְּרִיאָה בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל כַּכָּתוּב, וְיֵשׁ לוֹמַר דְּאִי הָכִי הֲוָה לֵיהּ לְמִכְתָּב וְיִקְרְאוּ בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל, וְנִקְרָא פֵּרוּשׁוֹ כִּי הַקְּרִיאָה הָיְתָה חֲלוּץ הַנָּעַל, וְכַאֲשֶׁר יִקְרְאוּ חֲלוּץ הַנָּעַל אִם כֵּן נִקְרָא הַבַּיִת בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל מֵעַצְמוֹ, וְשַׁיָּךְ בָּזֶה וְנִקְרָא כֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיְתָה הַקְּרִיאָה רַק חֲלוּץ הַנָּעַל וְנִקְרָא הַבַּיִת מֵעַצְמוֹ בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם מצות חליצה בא הוא ויבמתו לב"ד כו': פירוש עצה ההוגנת לו שאם היה הוא קטן בשנים והיא זקנה או הוא זקן והיא קטנה יועצין לו שיחלוץ ולא ייבם ואם היתה הוגנת לו מצד שנותם יועצים לו שייבם יותר משיחלוץ. והלכה כרבי יהודה: (רמב"ם)

פרק יג

פרק יג - משנה א

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מְמָאֲנִין אֶלָּא אֲרוּסוֹת {א}. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֲרוּסוֹת וּנְשׂוּאוֹת. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בַּבַּעַל וְלֹא בַיָּבָם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּבַּעַל וּבַיָּבָם. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בְּפָנָיו. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, בְּפָנָיו וְשֶׁלֹּא בְפָנָיו. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בְּבֵית דִּין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, בְּבֵית דִּין וְשֶׁלֹּא בְבֵית דִּין. אָמְרוּ לָהֶן {ב} בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי, מְמָאֶנֶת וְהִיא קְטַנָּה, אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים. אָמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי, אֵין בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הֶפְקֵר, אֶלָּא מְמָאֶנֶת וּמַמְתֶּנֶת עַד שֶׁתַּגְדִּיל, וּתְמָאֵן וְתִנָּשֵׂא:

ר"ע מברטנורה בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין מְמָאֲנִין אֶלָּא אֲרוּסוֹת. יְתוֹמָה שֶׁהִשִּׂיאוּהָ אִמָּהּ וְאַחֶיהָ, אֵינָהּ מְמָאֶנֶת אֶלָּא מִן הָאֵרוּסִין: בַּבַּעַל. אֲבָל אִם מֵת וְלֹא מֵאֲנָה בּוֹ וְנָפְלָה לִפְנֵי יָבָם, אֵינָהּ יוֹצְאָה בְּמֵאוּן, אֶלָּא תַמְתִּין עַד שֶׁתַּגְדִּיל וְתַחְלֹץ: אֵין בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הֶפְקֵר. וַאֲפִלּוּ מִן הָאֵרוּסִין לֹא תְּמָאֵן וְתֵאָרֵס לְאַחֵר וְתַחְזֹר וּתְמָאֵן. אֶלָּא מְמָאֶנֶת בְּזֶה וְתַמְתִּין מִלֵּאָרֵס לְאַחֵר עַד שֶׁתַּגְדִּיל: תְּמָאֵן וְתִנָּשֵׂא. לָאו לְמַהְדַּר וּלְמָאֵן זִמְנָא אַחֲרִיתִי, אֶלָּא הָכִי קָאָמַר, מְמָאֶנֶת וּמַמְתֶּנֶת מִלֵּאָרֵס לְאַחֵר עַד שֶׁתַּגְדִּיל, אוֹ אִם רוֹצָה לְהִנָּשֵׂא מְמָאֶנֶת בְּבַעֲלָהּ וְתִנָּשֵׂא מִיָּד, דְּתוּ לֹא מְמָאֶנֶת לְבֵית שַׁמַּאי, דִּנְשׂוּאָה הִיא: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {א} אֲרוּסוֹת. מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא מִשּׁוּם שֶׁאֵין אָדָם טוֹרֵחַ בִּסְעוּדָה וּמַפְסִידָהּ וְאִי אָמַרְתְּ תְּמָאֵן, מִמְנְעֵי וְלֹא נַסְבֵי. וּבֵית הִלֵּל תַּרְוַיְהוּ נִיחָא לְהוּ דְּלֵיפוּק עֲלַיְהוּ קָלָא דְּאִישׁוּת כוּ' וְהִלְכָּךְ לֹא מִמְנְעֵי: {ב} אָמְרוּ כוּ'. מִשּׁוּם דְּבֵית שַׁמַּאי יַהֲבֵי טַעֲמָא לְמִלְתַיְהוּ נָקַט לְהוּ בִּלְשׁוֹן אָמְרוּ לָהֶן: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם ב"ש אומרים אין ממאנין אלא ארוסות כו': שיעורו או תמאן ותנשא ר"ל כשממאנת לא תתארס עד שתגדיל או תמאן ותנשא מיד ובאה הוי"ו במקום או אבל שתמאן ותתארס והיא קטנה אין מתירין אותה ב"ש לפי שא"א לה המיאון פעם שניה לפי שסברתם אין ממאנים אלא ארוסות כמו שנקדם מדבריהם: (רמב"ם)

פרק יג - משנה ב

אֵיזוֹ הִיא קְטַנָּה שֶׁצְּרִיכָה לְמָאֵן {ג}, כֹּל שֶׁהִשִּׂיאוּהָ {ד} אִמָּהּ וְאַחֶיהָ {ה} לְדַעְתָּהּ {ו}. הִשִּׂיאוּהָ שֶׁלֹּא לְדַעְתָּהּ, אֵינָהּ צְרִיכָה לְמָאֵן. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר, כָּל תִּינוֹקֶת שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לִשְׁמֹר {ז} קִדּוּשֶׁיהָ, אֵינָהּ צְרִיכָה {ח} לְמָאֵן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֵין מַעֲשֵׂה קְטַנָּה כְלוּם, אֶלָּא כִמְפֻתָּה {ט}. בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן, לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה. בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל, תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה:

ר"ע מברטנורה אֵין מַעֲשֵׂה קְטַנָּה אֶלָּא כִמְפֻתָּה. דִּכְמִי שֶׁלֹּא נִשֵּׂאת דָּמֵי. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וַהֲלָכָה כְּרַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס. וּפְחוּתָה מִבַּת שֵׁשׁ בְּחֶזְקַת שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת לִשְׁמֹר קִדּוּשֶׁיהָ וְאֵינָהּ צְרִיכָה לְמָאֵן. וְיוֹתֵר מִבַּת עֶשֶׂר בְּחֶזְקַת שֶׁיּוֹדַעַת לִשְׁמֹר קִדּוּשֶׁיהָ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא סְכָלָה בְּיוֹתֵר {י}. וּמִבַּת שֵׁשׁ וְעַד בַּת עֶשֶׂר צְרִיכָה בְּדִיקָה אִם יוֹדַעַת לִשְׁמֹר קִדּוּשֶׁיהָ אִם לָאו. וּמְמָאֶנֶת הַבַּת וְהוֹלֶכֶת עַד שֶׁתְּהֵא בַּת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד וְתָבִיא סִימָנִים. לְאַחַר מִכָּאן אֵינָהּ מְמָאֶנֶת, אֲפִלּוּ לֹא בָּא עָלֶיהָ. וְאִם בָּא עָלֶיהָ לְאַחַר שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֵבִיאָה סִימָנִים, חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא נָשְׁרוּ הַסִּימָנִים וּקְנָאָהּ {יא}: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ג} לְמָאֵן. וְאֵיזֶהוּ מֵאוּן, אָמְרָה אִי אֶפְשִׁי בִּפְלוֹנִי בַּעֲלִי אוֹ אִי אֶפְשִׁי בַּקִּדּוּשִׁין שֶׁקִּדְּשׁוּנִי אִמִּי וְאָחִי, אֲפִלּוּ הָיוּ אוֹרְחִין מְסֻבִּין בְּבֵית בַּעֲלָהּ וְהִיא עוֹמֶדֶת וּמַשְׁקָה עֲלֵיהֶן וְאָמְרָה אִי אֶפְשִׁי בִּפְלוֹנִי בַּעֲלִי, הֲרֵי זֶה מֵאוּן. גְּמָרָא: {ד} שֶׁהִשִּׂיאוּהָ כוּ'. שֶׁהִכְנִיסוּהָ לַחֻפָּה אַף עַל פִּי שֶׁקִּבְּלוּ הֵם הַקִּדּוּשִׁין, אֲבָל קִדְּשׁוּהָ אִמָּהּ וְאַחֶיהָ אֲפִלּוּ לְדַעְתָּהּ אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת כְּלָל וְאֵינָהּ צְרִיכָה מֵאוּן, לְפִי שֶׁלֹּא מָצִינוּ שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים שְׁלִיחוּת לְקָטָן. וְכָל הָנֵי דְּמוּכְחָן דַּאֲרוּסָה צְרִיכָה לְמָאֵן, דַּוְקָא כְּשֶׁקִּבְּלָה הִיא קִדּוּשֶׁיהָ וּפֵרְשָׁה אִי אֶפְשִׁי בַּקִּדּוּשִׁין שֶׁקִּדְּשׁוּנִי אִמִּי וְאֶחָי, כְּלוֹמַר הֵם פִּתּוּנִי לְקַבֵּל הַקִּדּוּשִׁין. נִמּוּקֵי יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַמְבַּ"ן זַ"ל: {ה} וְאַחֶיהָ. אוֹ אַחֶיהָ. טוּר: {ו} לְדַעְתָּהּ. עָבְדִין לָהּ גְּנָנָא וּמַלְבִּישִׁין לָהּ קוּזְמָרִין וּמַדְכִּירִין לָהּ גְּבָר. שֶׁלֹּא לְדַעְתָּהּ עָבְדִין לָהּ גְּנָנָא כוּ' וְלֹא מַדְכִּירִין לָהּ גְּבָר. יְרוּשַׁלְמִי: {ז} לִשְׁמֹר כוּ'. וְשֶׁהֵן קִדּוּשִׁין. לֹא שֶׁתִּשְׁמֹר אוֹתָן כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּשַׁמֶּרֶת הָאֱגוֹז וּתְמָרָה. הָרַמְבַּ"ם: {ח} אֵינָהּ צְרִיכָה. בִּפְנֵי שְׁנַיִם, אֶלָּא תֵּלֵךְ וְתַעֲשֶׂה רְצוֹנָהּ. הָרַמְבַּ"ם: {ט} כִּמְפֻתָּה. כִּדְקָתָנֵי בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן כוּ'. רַשִׁ"י. וְלֹא שֶׁסּוֹבֵר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֵינָהּ צְרִיכָה מֵאוּן, שֶׁהֲרֵי מָצִינוּ לוֹ מְלַמְּדִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן בּוֹ לְקַמָּן בְּמִשְׁנָה ז', אֶלָּא כְּדִמְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר כוּ' וְאֵין בַּעֲלָהּ זַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ כוּ' וְאֵינוֹ מִטַּמֵּא לָהּ, כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר אֵינָהּ כְּאִשְׁתּוֹ לְכָל דָּבָר אֶלָּא שֶׁצְּרִיכָה מֵאוּן. וְהָא דִּלְרַבָּנָן בַּעֲלָהּ זַכַּאי בְּכֻלְּהוּ, מְפָרֵשׁ רַשִׁ"י דְּרַבָּנָן אַפְקִרוּהוּ גַּבֵּיהּ וְהֶפְקֵר בֵּית דִּין הֶפְקֵר, וְהָא דְּמִטַּמֵּא לָהּ אִם כֹּהֵן הוּא וְאַף עַל גַּב דְּנִשּׂוּאֶיהָ דְּרַבָּנָן, כֵּיוָן דְּיָרִית לָהּ הַוְיָא כְּמֵת מִצְוָה שֶׁאֵין לָהּ מִי שֶׁיִּקְבְּרֶנָּה. גְּמָרָא: {י} לָאו לְמֵימְרָא שֶׁעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה שְׁטוּת, דְּאִם כֵּן הַוְיָא כְּשׁוֹטָה וְאֵין קִדּוּשֶׁיהָ קִדּוּשִׁין כְּלָל, אֶלָּא הַיְנוּ לוֹמַר שֶׁאֵינָהּ חֲרִיפָה כְּלָל, וּמִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁהִיא בַּת עֶשֶׂר חֲזָקָה עַל הָרֹב שֶׁהִיא יוֹדַעַת לִשְׁמֹר קִדּוּשֶׁיהָ. כֶּסֶף מִשְׁנֶה: {יא} לְפִי שֶׁכְּבָר נִקְנֵית בְּקִדּוּשִׁין דְּאוֹרַיְתָא, רְצוֹנוֹ לוֹמַר הַבִּיאָה. הָרַמְבַּ"ם: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם איזו היא קטנה שצריכה למאן כו': ענין אמרו אינה צריכה למאן שהיא אינה צריכה למאן בפני ב' אלא שתלך ותעשה רצונה. וזאת שאינה יודעת לשמור היא שתהיה בת שש שנים או פחות ויש לנו לבדוק אותה לפי אומד דעתה ופתיותה אחר השש שנים עד תשלום עשר שנים אבל לאחר העשר שנים הרי היא צריכה למאן אפילו היא סכלה ביותר. והלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס ואין הלכה כר"א אלא שהעיקר אצלנו נושא קטנה הרי היא כאשתו לכל דבר אלא שיוצאה במיאון בלא גט. וממה שאתה צריך לידע שהבת ממאנת עד שתביא שתי שערות לאחר י"ב שנה ויום אחד לפי שקודם הזמן הזה היא שומא או עד שיודע שהיא איילונית זה הוא כשלא בא עליה בעלה אחר שתים עשרה שנה אבל אם נבעלה לאחר שתים עשרה שנה אינה יכולה למאן ואע"פ שלא מצינו שתי שערות לפי שנוכל לומר שמא נשרו לפי שכבר נקנית בקדושין דאורייתא רצה לומר הביאה כמו שיתבאר בקדושין [פ"א ה"א]: (רמב"ם)

פרק יג - משנה ג

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, כָּל עַכָּבָה שֶׁהִיא מִן הָאִישׁ, כְּאִלּוּ הִיא אִשְׁתּוֹ. וְכָל עַכָּבָה שֶׁאֵינָהּ מִן הָאִישׁ, כְּאִלּוּ אֵינָהּ אִשְׁתּוֹ:

ר"ע מברטנורה כָּל עַכָּבָה שֶׁהִיא מִן הָאִישׁ. נָתַן לָהּ גֵּט, זוֹ הִיא עַכָּבָה שֶׁהִיא מִן הָאִישׁ, דְּכֵיוָן דְּלֹא מֵאֲנָה גִּלְּתָה דַּעְתָּהּ שֶׁכָּל מַה שֶּׁהָיְתָה מִתְעַכֶּבֶת אֶצְלוֹ הָיָה בִּשְׁבִילוֹ. מֵאֲנָה בּוֹ, זוֹ הִיא עַכָּבָה שֶׁאֵינָהּ מִן הָאִישׁ, שֶׁלֹּא נִתְעַכְּבָה אֶצְלוֹ מִשּׁוּם אִישׁוּת. וּמַתְנִיתִין מְפָרֵשׁ לָהּ וְאָזֵיל: (ר"ע מברטנורה).

רמב"ם ר"א בן יעקב אומר כל עכבה שהיא מן האיש כו': ר"ל ר"א אומר במאמרו כשעכב האיש והוציאה בגט הרי היא כאשתו ואסור בקרובותיה וכשמיאנה ולא היה לאיש שום עכבה הרי זו כאילו אינה אשתו ומותר בקרובותיה וכבר באר זה על דרך הדמיון: (רמב"ם)

פרק יג - משנה ד

הַמְמָאֶנֶת בָּאִישׁ, הוּא מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו, וְלֹא פְסָלָהּ מִן הַכְּהֻנָּה. נָתַן לָהּ גֵּט, הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא אֲסוּרָה בִקְרוֹבָיו, וּפְסָלָהּ מִן הַכְּהֻנָּה. נָתַן לָהּ גֵּט וְהֶחֱזִירָהּ, מֵאֲנָה בוֹ וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר וְנִתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה, מֻתֶּרֶת לַחֲזֹר לוֹ. מֵאֲנָה בוֹ וְהֶחֱזִירָהּ, נָתַן לָהּ גֵּט וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר וְנִתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה, אֲסוּרָה לַחֲזֹר לוֹ. זֶה הַכְּלָל, גֵּט אַחַר מֵאוּן, אֲסוּרָה לַחֲזֹר לוֹ. מֵאוּן אַחַר גֵּט, מֻתֶּרֶת לַחֲזֹר לוֹ:

ר"ע מברטנורה מֻתֶּרֶת לַחֲזֹר לוֹ. אַף עַל גַּב דְּאִם לֹא הֶחֱזִירָהּ וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר מִתּוֹךְ הַגֵּרוּשִׁין וְנִתְאַרְמְלָה, אֲסוּרָה לָרִאשׁוֹן, אֲפִלּוּ הָכִי כִּי הֶחֱזִירָהּ וּמֵאֲנָה בּוֹ אָתֵי מֵאוּן וְגַלִּי עֲלָהּ דִּקְטַנָּה הִיא וּבַטְּלֵיהּ לְגִטָּא, וְלֹא הֲוֵי בַּחֲזָרָה שְׁנִיָּה כְּמַחְזִיר גְּרוּשָׁתוֹ מִשֶּׁנִּשֵּׂאת לְאַחֵר: זֶה הַכְּלָל. כְּלוֹמַר אֲפִלּוּ פְּעָמִים הַרְבֵּה גֵּרְשָׁהּ וְהֶחֱזִירָהּ וּמֵאֲנָה בּוֹ, אִם נִשֵּׂאת לְאַחֵר מִתּוֹךְ גֵּט אֲסוּרָה לַחֲזֹר לוֹ, וּמִתּוֹךְ מֵאוּן מֻתֶּרֶת לַחֲזֹר לוֹ: (ר"ע מברטנורה).

רמב"ם הממאנת באיש הוא מותר בקרובותיה כו': ר"ל ר"א אומר במאמרו כשעכב האיש והוציאה בגט הרי היא כאשתו ואסור בקרובותיה וכשמיאנה ולא היה לאיש שום עכבה הרי זו כאילו אינה אשתו ומותר בקרובותיה וכבר באר זה על דרך הדמיון: (רמב"ם)

פרק יג - משנה ה

הַמְמָאֶנֶת בָּאִישׁ וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר וְגֵרְשָׁהּ, לְאַחֵר וּמֵאֲנָה בוֹ, לְאַחֵר וְגֵרְשָׁהּ, לְאַחֵר וּמֵאֲנָה בוֹ, כֹּל שֶׁיָּצָאת הֵימֶנּוּ בְגֵט, אֲסוּרָה לַחֲזֹר לוֹ. בְּמֵאוּן, מֻתֶּרֶת לַחֲזֹר לוֹ:

ר"ע מברטנורה לְאַחֵר וּמֵאֲנָה בוֹ. כְּלוֹמַר חָזְרָה וְנִשֵּׂאת לַשְּׁלִישִׁי וּמֵאֲנָה בּוֹ: כָּל שֶׁיָּצְתָה מִמֶּנּוּ בְגֵט אֲסוּרָה לַחֲזֹר לוֹ. אַף עַל גַּב שֶׁיָּצְתָה מִשֶּׁל אַחֲרָיו בְּמֵאוּן, לֹא בַּטְלֵיהּ לְגִטָּא דִּידֵיהּ {יב}: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יב} כִּדְמַסִּיק בַּגְּמָרָא. דְּמֵאוּן דְּחַבְרֵיהּ לֹא מְבַטֵּל גִּטָּא דִּידֵיהּ, וְתַנָּא דְּהָכָא פָּלֵיג אַדִּלְעֵיל. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם הרמב"ם לא פירש משנה זו. (רמב"ם)

פרק יג - משנה ו

הַמְגָרֵשׁ אֶת הָאִשָּׁה וְהֶחֱזִירָהּ, מֻתֶּרֶת לַיָּבָם. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר. וְכֵן הַמְגָרֵשׁ אֶת הַיְתוֹמָה וְהֶחֱזִירָהּ, מֻתֶּרֶת לַיָּבָם. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר. קְטַנָּה שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ וְנִתְגָּרְשָׁה, כִּיתוֹמָה בְחַיֵּי הָאָב. הֶחֱזִירָהּ, דִּבְרֵי הַכֹּל, אֲסוּרָה לַיָּבָם:

ר"ע מברטנורה מֻתֶּרֶת לַיָּבָם. וְלֹא אָמְרִינַן נִשּׂוּאִין הָרִאשׁוֹנִים מַפִּילִין הַיְבָמָה לִפְנֵי הַיָּבָם וּמִשָּׁעָה שֶׁגֵּרְשָׁהּ אָחִיו קַיְמָא עֲלֵיהּ בְּאִסּוּר אֵשֶׁת אָח דְּהַוְיָא לַהּ גְּרוּשַׁת אָחִיו: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר. דְּגָזַר כָּל הָנֵי אָטוּ יְתוֹמָה בְּחַיֵּי הָאָב דְּאָמְרִינַן לְקַמָּן בְּמַתְנִיתִין דִּלְאַחַר חֲזָרָתָהּ הֲרֵי הִיא כִּגְרוּשָׁה אֲפִלּוּ לְרַבָּנָן. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר: כִּיתוֹמָה בְחַיֵּי הָאָב. אַף עַל פִּי שֶׁהָאָב חַי הֲרֵי הִיא כִּיתוֹמָה לְעִנְיַן קִדּוּשִׁין, דְּשׁוּב אֵין לָאָב כֹּחַ לְקַבֵּל קִדּוּשֶׁיהָ. וְאִם הֶחְזִירָהּ בְּקַטְנוּתָהּ, אֲסוּרָה לַיָּבָם אִם מֵת בְּקַטְנוּתָהּ {יג}, דְּקִדּוּשֵׁי חֲזָרָה אֵינָן כְּלוּם הוֹאִיל וּפָקַע רְשׁוּת אָב מִנָּהּ וְהִיא אֵין לָהּ יָד, וְהַוְיָא כִּגְרוּשָׁה וְעוֹמֶדֶת: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יג} דְּאִלּוּ נִתְגַּדְּלָה אֶצְלוֹ, סְתָם בִּיאָה רִאשׁוֹנָה מִשֶּׁגָּדְלָה קִדּוּשִׁין הֵן, וּכְדִּלְעֵיל בְּפֵרוּשׁ מִשְׁנָה ב'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם המגרש את האשה והחזירה מותרת לייבם כו': אמרו החזירה אסורה ליבם ר"ל כשהחזירה כשהיא קטנה ומת ועדיין היא קטנה לפי שגרושיה גרושין גמורין והחזרתה אינה גמורה אבל אם החזירה והיא גדולה או היא קטנה וגדלה אצלו ואח"כ מת מותרת ליבם. ואין הלכה כרבי אליעזר: (רמב"ם)

פרק יג - משנה ז

שְׁנֵי אַחִין נְשׂוּאִין לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת יְתוֹמוֹת קְטַנּוֹת, וּמֵת בַּעְלָהּ שֶׁל אַחַת מֵהֶן, תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה. וְכֵן שְׁתֵּי חֵרְשׁוֹת {יד} גְדוֹלָה וּקְטַנָּה, מֵת בַּעְלָהּ שֶׁל קְטַנָּה, תֵּצֵא הַקְּטַנָּה מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה. מֵת בַּעְלָהּ שֶׁל גְּדוֹלָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מְלַמְּדִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן בּוֹ. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אִם מֵאֲנָה, מֵאֲנָה. וְאִם לָאו, תַּמְתִּין עַד שֶׁתַּגְדִּיל, וְתֵצֵא הַלָּזוּ מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אִי {טז} לוֹ עַל אִשְׁתּוֹ, וְאִי לוֹ עַל אֵשֶׁת אָחִיו. מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְגֵט, וְאֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה:

ר"ע מברטנורה תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה. וּפְטוּרָה מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם: מֵת בַּעְלָהּ שֶׁל גְּדוֹלָה. וְנָפְלָה לִפְנֵי בַּעַל הַקְּטַנָּה, זִקָּתָהּ שֶׁל גְּדוֹלָה שֶׁהִיא מִן הַתּוֹרָה, אוֹסֶרֶת קְטַנָּה עָלָיו מִשּׁוּם דְּנִשּׂוּאֶיהָ דְּרַבָּנָן, וְהַוְיָא לָהּ אֲחוֹת זְקוּקָתוֹ, וּמַה יַּעֲשׂוּ: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מְלַמְּדִים הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן בּוֹ. וְתַעֲקֹר נִשּׂוּאֶיהָ, וִיהֵא מְיַבֵּם אֶת הַגְּדוֹלָה. וְהִלְכָתָא כְּוָתֵיהּ: רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אֵין זִקַּת גְּדוֹלָה אוֹסֶרֶת אֶת הַקְּטַנָּה, דְּסָבַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל דְּלֹא אַלִּימָא זִקָּה לֶאֱסֹר אֶת אִשְׁתּוֹ עָלָיו, הִלְכָּךְ אִם מֵאֲנָה מוּטָב וְתִתְיַבֵּם הַגְּדוֹלָה, וְאִם לָאו, תַּמְתִּין הַקְּטַנָּה אֶצְלוֹ עַד שֶׁתַּגְדִּיל וְיִהְיוּ נִשּׂוּאֶיהָ דְּאוֹרַיְתָא {טו} וְאַחַר כָּךְ תֵּצֵא הַגְּדוֹלָה מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה. אֲבָל לַחֲלֹץ לַגְּדוֹלָה לֹא, דְּפָסַל אֶת הָרִאשׁוֹנָה עָלָיו מִשּׁוּם אֲחוֹת חֲלוּצָה: אִי לוֹ. אוֹי לוֹ. שֶׁמּוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְּגֵט, וְאֵין מְלַמְּדִין אוֹתָהּ לְמָאֵן, דְּאָמְרִינַן שֶׁיִּתְרַחֵק אָדָם מִן הַמֵּאוּנִים {יז}: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יד} חֵרְשׁוֹת. דְּאֵין לְחֵרֶשֶׁת נִשּׂוּאִין מִדְּאוֹרַיְתָא, דְּלָאו בַּת דַּעַת הִיא, אֶלָּא רַבָּנָן תַּקִּינוּ לָהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשָּׁאֵר פְּנוּיָה לְעוֹלָם. גְּמָרָא: {טו} לְעֵיל מִשְׁנָה ב' כָּתַב אִם בָּא עָלֶיהָ, וּמִיהוּ בַּגְּמָרָא דְּהָכָא אִיפְלְגֵי אָמוֹרָאֵי אִי בָּעִינַן שֶׁבָּעַל אוֹ לֹא, וְלֹא אִפְסִיק הִלְכָתָא וּסְפֵקָא לְחֻמְרָא. הָרִי"ף: {טז} אִי. כְּדִכְתִיב [קֹהֶלֶת ד] וְאִי לוֹ הָאֶחָד שֶׁיִּפֹּל: {יז} וּמֵיתָב נַמִּי לֹא יָתְבָא תּוּתֵיהּ, דְּקָסָבַר יֵשׁ זִקָּה. וְטַעְמָא דְּיִתְרַחֵק כוּ' בַּגְּמָרָא דִּלְמָא גָּדְלָה וּמִחַרְטָה בָהּ, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סְבִירָא לֵיהּ מֵאוּן דְּמִצְוָה שָׁאנֵי: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם שני אחין נשואין לשתי אחיות קטנות כו': והלכה כרבי אליעזר: (רמב"ם)

פרק יג - משנה ח

מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי לִשְׁתֵּי יְתוֹמוֹת קְטַנּוֹת, וּמֵת, בִּיאָתָהּ אוֹ חֲלִיצָתָהּ שֶׁל אַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ. וְכֵן שְׁתֵּי חֵרְשׁוֹת. קְטַנָּה וְחֵרֶשֶׁת, אֵין בִּיאַת אַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ. פִּקַּחַת וְחֵרֶשֶׁת, בִּיאַת {יט} הַפִּקַּחַת פּוֹטֶרֶת אֶת הַחֵרֶשֶׁת, וְאֵין בִּיאַת הַחֵרֶשֶׁת פּוֹטֶרֶת אֶת הַפִּקַּחַת. גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה, בִּיאַת הַגְּדוֹלָה פוֹטֶרֶת אֶת הַקְּטַנָּה, וְאֵין בִּיאַת הַקְּטַנָּה פוֹטֶרֶת אֶת הַגְּדוֹלָה:

ר"ע מברטנורה לִשְׁתֵּי יְתוֹמוֹת. נָכְרִיּוֹת: אוֹ חֲלִיצָתָהּ. לְאַחַר שֶׁתַּגְדִּיל: וְכֵן שְׁתֵּי חֵרְשׁוֹת. כְּלוֹמַר כְּשֵׁם שֶׁשְּׁתֵּי קְטַנּוֹת בִּיאַת אַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ, כָּךְ בִּשְׁתֵּי חֵרְשׁוֹת. אֲבָל חֲלִיצָה לֵיכָּא לְמֵימַר בְּחֵרֶשֶׁת, דְּלָאו בַּת חֲלִיצָה הִיא: אַחַת קְטַנָּה וְאַחַת חֵרֶשֶׁת. אַף עַל גַּב דִּשְׁתֵּיהֶן אֵין נִשּׂוּאֵיהֶן נִשּׂוּאִין גְּמוּרִין, מִכָּל מָקוֹם לֹא יָדְעִינַן בְּהֵי מִנַּיְהוּ נִיחָא לֵיהּ {יח} וְהִיא חֲשִׁיבָא אִשְׁתּוֹ טְפֵי: בִּיאַת הַגְּדוֹלָה פּוֹטֶרֶת אֶת הַקְּטַנָּה. דְּבִיאַת מִי שֶׁנִּשּׂוּאֶיהָ נִשּׂוּאִין גְּמוּרִין פּוֹטֶרֶת אוֹתָהּ שֶׁאֵין נִשּׂוּאֶיהָ גְּמוּרִין. אֲבָל אִיפְּכָא לֹא: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יח} אִי בִּקְטַנָּה דְּאַתְיָא לִכְלַל דַּעַת אִי בְּחֵרֶשֶׁת דִּגְדוֹלָה וּבַת בִּיאָה הִיא. גְּמָרָא: {יט} בִּיאַת. וְהוּא הַדִּין חֲלִיצָתָהּ, אֶלָּא מִשּׁוּם דְּלֹא מָצֵי לְמִנְקַט וְאֵין חֲלִיצַת הַחֵרֶשֶׁת, דְּלָאו בַּת חֲלִיצָה כְּלָל הִיא: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם מי שהיה נשוי לשתי יתומות קטנות ומת כו': העקרים אשר נבנו עליהם אלו המשניות הם כשאדם יש לו נשים רבות ונשאו כל אחת מהן נשואין גמורין ביאת אחת מהן או חליצתה פוטרת צרותיה ואם היתה כל אחת מהן נשואות נשואין שאינן גמורין וחסרון נשואיהן שוה בכולן כגון שתהיה כל אחת מהן קטנה או כל אחת מהן חרשת ביאת אחת מהן פוטרת צרתה שהחליצה א"א לפי שחרשת לא תחלוץ ואמרו וכן שתי חרשות ר"ל ששתי חרשות ביאת אחת מהן פוטרת צרתה והוא ענין מאמרם מאי וכן אביאה ואם היתה אחת מהן קטנה ואחת חרשת אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה לחלוק צדדי גרעון הנשואין ואם היו לו לאדם נשים מהן בנשואין גמורין ומהן בנשואין שאין גמורין ביאת הנשואה נשואין גמורין או חליצתה פוטרת צרותיהן וביאת מי שאין נשואיה נשואין גמורין או חליצתה אינה פוטרת צרתה שנשואיה נשואין גמורין אבל תפטור למי שנשואיה נשואין שאינן גמורין שהיא כמותה כמו שבארנו ומן הדמיון שאמרנו נתבאר לך שקטנה וחרשת אין נשואיהן נשואין גמורין: (רמב"ם)

פרק יג - משנה ט

מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי לִשְׁתֵּי יְתוֹמוֹת קְטַנּוֹת, וּמֵת, בָּא יָבָם עַל הָרִאשׁוֹנָה, וְחָזַר וּבָא עַל הַשְּׁנִיָּה, אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַשְּׁנִיָּה, לֹא פָסַל אֶת הָרִאשׁוֹנָה. וְכֵן שְׁתֵּי חֵרְשׁוֹת. קְטַנָּה וְחֵרֶשֶׁת, בָּא יָבָם עַל הַקְּטַנָּה, וְחָזַר וּבָא עַל הַחֵרֶשֶׁת, אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַחֵרֶשֶׁת, לֹא פָסַל אֶת הַקְּטַנָּה. בָּא יָבָם עַל הַחֵרֶשֶׁת, וְחָזַר וּבָא עַל הַקְּטַנָּה, אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַקְּטַנָּה, פָּסַל אֶת הַחֵרֶשֶׁת:

ר"ע מברטנורה לֹא פָסַל אֶת הָרִאשׁוֹנָה. שֶׁהֲרֵי בִּיאָתָן שָׁוָה. וְאִי רִאשׁוֹנָה קְנוּיָה הִיא, הֲרֵי הִיא אִשְׁתּוֹ וּבִיאַת הָאַחֲרוֹנָה בְּעִילַת זְנוּת. וְאִי לָאו קְנוּיָה הִיא, הֲרֵי שְׁתֵּיהֶן נָכְרִיּוֹת אֶצְלוֹ שֶׁלֹּא הָיוּ קְנוּיוֹת לְאָחִיו, וּמְקַיֵּם אֶת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלֹּא נִפְסְלָה עָלָיו, אֲבָל אַחֲרוֹנָה לֹא, דִּלְמָא קְנוּיוֹת הֲווּ וּמִשֶּׁבָּא עַל הָרִאשׁוֹנָה קַיְמָא הִיאַךְ עֲלֵיהּ בְּאִסּוּר שְׁנֵי בָתִּים: פָּסַל אֶת הַחֵרֶשֶׁת. דְּשֶׁמָּא קְטַנָּה קְנוּיָה כֻּלָּהּ וְקִנְיַן הַחֵרֶשֶׁת מְשֻׁיָּר, וַהֲוָה לֵיהּ שְׁנֵי בָתִּים, דְּהָכִי מַסְקִינַן בַּגְּמָרָא דִּקְטַנָּה סָפֵק אִם הִיא קְנוּיָה לְגַמְרֵי הוֹאִיל וּרְאוּיָה לְבִיאָה לְאַחַר זְמַן, סָפֵק אִם אֵינָהּ קְנוּיָה כְּלָל {כ}. וְחֵרֶשֶׁת קְנוּיָה וּמְשֻׁיֶּרֶת, כְּלוֹמַר קְנוּיָה בְּמִקְצָת וְאֵינָהּ קְנוּיָה קִנְיָן גָּמוּר. וַאֲפִלּוּ הָכִי אִם בָּא עַל הַחֵרֶשֶׁת אַחַר שֶׁבָּא עַל הַקְּטַנָּה לֹא פָּסַל אֶת הַקְּטַנָּה, מִמַּה נַּפְשָׁךְ, אִי קְטַנָּה קְנוּיָה לְגַמְרֵי הֲרֵי קְנָאָהּ וּבִיאַת הַחֵרֶשֶׁת שֶׁאַחַר כֵּן לָאו כְּלוּם הִיא, וְאִי אֵינָהּ קְנוּיָה כְּלָל, אַף לְאָחִיו לֹא הָיְתָה קְנוּיָה וְנָכְרִית הִיא. אֲבָל אִם בָּא תְּחִלָּה עַל הַחֵרֶשֶׁת וְאַחַר כָּךְ עַל הַקְּטַנָּה, פָּסַל אֶת הַחֵרֶשֶׁת, דְּשֶׁמָּא קִנְיַן הַקְּטַנָּה קִנְיַן גָּמוּר הוּא, וּפָסַל קִנְיַן הַחֵרֶשֶׁת שֶׁהוּא קִנְיַן מְשֻׁיָּר. וְאִית סְפָרִים דְּגָרְסֵי, אִם בָּא עַל הַקְּטַנָּה וְחָזַר וּבָא עַל הַחֵרֶשֶׁת פָּסַל אֶת הַקְּטַנָּה, דְּגָזְרִינַן אָטוּ כְּשֶׁבָּא עַל הַחֵרֶשֶׁת וְחָזַר וּבָא עַל הַקְּטַנָּה: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {כ} וַאֲפִלּוּ לְרַבָּנָן דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּמִשְׁנָה ז' פֶּרֶק י' דִּבְקָטָן לֹא תִקְּנוּ נִשּׂוּאִין כְּלָל כוּ' אֲבָל קְטַנָּה תִּקְּנוּ לָהּ נִשּׂוּאִין כְּדֵי שֶׁלֹּא יִנְהֲגוּ בָּהּ מִנְהַג הֶפְקֵר, כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם מי שהיה נשוי לשתי יתומות קטנות ומת כו': ביאת הקטנה פוסלת לביאת החרשת לפי שהיא ראויה לאחר זמן: (רמב"ם)

פרק יג - משנה י

פִּקַּחַת וְחֵרֶשֶׁת, בָּא יָבָם עַל הַפִּקַּחַת, וְחָזַר וּבָא עַל הַחֵרֶשֶׁת, אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַחֵרֶשֶׁת, לֹא פָסַל אֶת הַפִּקַּחַת. בָּא יָבָם עַל הַחֵרֶשֶׁת וְחָזַר וּבָא עַל הַפִּקַּחַת, אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַפִּקַּחַת, פָּסַל אֶת הַחֵרֶשֶׁת:

רמב"ם פקחת וחרשת בא יבם על הפקחת כו': מבואר הוא שביאת הפקחת קונה יותר לפי שנישואיה יותר גמורין מביאת החרשת: (רמב"ם)

פרק יג - משנה יא

גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה, בָּא יָבָם עַל הַגְּדוֹלָה, וְחָזַר וּבָא עַל הַקְּטַנָּה, אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַקְּטַנָּה, לֹא פָסַל אֶת הַגְּדוֹלָה. בָּא יָבָם עַל הַקְּטַנָּה, וְחָזַר וּבָא עַל הַגְּדוֹלָה, אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַגְּדוֹלָה, פָּסַל אֶת הַקְּטַנָּה. רַבִּי אֶלְעָזָר {כא} אוֹמֵר, מְלַמְּדִין הַקְּטַנָּה {כג} שֶׁתְּמָאֵן בּוֹ:

ר"ע מברטנורה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בְּכֻלָּן {כב} מְלַמְּדִין. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {כא} רַבִּי אֶלְעָזָר. הָכִי גָּרְסִינַן בְּלֹא יו"ד, וְהוּא בֶּן שָׁמוּעַ הַכֹּהֵן. וּלְעֵיל מִשְׁנָה ז' גָּרִיס בְּיוֹ"ד הוּא בֶּן הוֹרְקָנוּס: {כב} וּכְבָר נֶחְלְקוּ בָּזֶה אֲבוֹת הָעוֹלָם, הָרַאֲבַ"ד סוֹבֵר דְּלֹא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר דִּמְלַמְּדִין אֶלָּא בִּגְדוֹלָה וּקְטַנָּה כְּדֵי לְקַיֵּם יִבּוּם דְּאוֹרַיְתָא, אֲבָל בְּחֵרֶשֶׁת וּקְטַנָּה דְּתַרְוַיְהוּ מִדְּרַבָּנָן וְהָא קִיֵּם לָהּ בְּבִיאָה רִאשׁוֹנָה לֹא אָמַר אֶלָּא לְעוֹלָם יִתְרַחֵק אָדָם מִן הַמֵּאוּנִין, וְכָתַב, דִּבְנֻסְחָתוֹ לֹא גָּרְסִינַן בְּכֻלָּן. וְהָרַמְבַּ"ן כָּתַב שֶׁנִּמְצָא בַּנֻּסְחָאוֹת בְּכֻלָּן, וְכֵן הוּא בַּתּוֹסֶפְתָּא, וְקָאֵי אַף אַחֵרֶשֶׁת וּקְטַנָּה, דְּמִידֵי הוּא טַעֲמָא דְּמִתְרַחֲקִין מִן הַמֵּאוּנִים דְּדִלְמָא גָּדְלָה וּמִיחַרְטָא בָּהּ, וְזוֹ יוֹצֵאת עַל כָּל פָּנִים לָמָּה תִּתְעַגֵּן וְתַמְתִּין עַד שֶׁתַּגְדִּיל וְתַחְלֹץ וְתִפָּסֵל מִן הַכְּהֻנָּה, שׁוֹפֵךְ מֵי בּוֹרוֹ וַאֲחֵרִים צְרִיכִין לוֹ, וְתֶאֱסֹר חֵרֶשֶׁת עַל בַּעֲלָהּ שֶׁכְּנָסָהּ בְּהֶתֵּר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {כג} הַקְּטַנָּה. אֲבָל חֵרֶשֶׁת לֹא, לְפִי שֶׁלֹּא תִקְּנוּ לְחֵרֶשֶׁת שׁוּם מֵאוּן כְּלָל, וְטַעְמָא בַּגְּמָרָא מִשּׁוּם דְּמִמְנְעֵי וְלֹא נַסְבֵי לָהּ הוֹאִיל וּלְעוֹלָם יְכוֹלָה לְמָאֵן מִפְּנֵי חֵרְשׁוּתָהּ, אֲבָל קְטַנָּה גְּבוּל יֵשׁ לָהּ וְסָבַר מְפַיְסִינָא לָהּ כָּל שַׁעְתָּא עַד שֶׁיַּעֲבֹר זְמַן מֵאוּנָהּ: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם גדולה וקטנה בא יבם על הגדולה כו': והלכה כרבי אליעזר: (רמב"ם)

פרק יג - משנה יב

יָבָם קָטָן {כד} שֶׁבָּא עַל יְבָמָה קְטַנָּה, יִגְדְּלוּ זֶה עִם זֶה. בָּא עַל יְבָמָה גְדוֹלָה, תְּגַדְּלֶנּוּ. הַיְבָמָה שֶׁאָמְרָה בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם, לֹא נִבְעָלְתִּי, כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחֲלֹץ לָהּ. לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם, מְבַקְשִׁים הֵימֶנּוּ שְׁיַּחֲלֹץ לָהּ. וּבִזְמַן שֶׁהוּא מוֹדֶה, אֲפִלּוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחֲלֹץ לָהּ:

ר"ע מברטנורה יִגְדְּלוּ זֶה עִם זֶה. וְאֵינוֹ יָכוֹל לְגָרְשָׁהּ עַד שֶׁיַּגְדִּיל, דְּגֵט קָטָן אֵינוֹ גֵּט: הַיְבָמָה שֶׁאָמְרָה בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם. שֶׁכְּנָסָה הַיָּבָם, לֹא נִבְעַלְתִּי לַיָּבָם, וְהוּא אוֹמֵר בְּעַלְתִּיךְ וְדַיֵּךְ בְּגֵט, כּוֹפִין אוֹתוֹ לַחֲלֹץ, דְּהִיא נֶאֱמֶנֶת, דְּעַד תְּלָתִין יוֹמִין מוֹקֵי אִינִישׁ נַפְשֵׁיהּ וְלֹא בָּעִיל: לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם. הוּא נֶאֱמָן, דְּלֹא מוֹקֵי אִינִישׁ נַפְשֵׁיהּ מִלִּבְעֹל יוֹתֵר מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם. וּמִיהוּ אִיהִי לֹא מִשְׁתַּרְיָא, דְּשַׁוִּיתָהּ אֲנַפְשָׁהּ חֲתִיכָה דְּאִסּוּרָא, וּבַעְיָא חֲלִיצָה, וּמְבַקְּשִׁים מִמֶּנּוּ שֶׁיַּחְלֹץ, אֲבָל לֹא כּוֹפִין, דְּהָא הוּא אוֹמֵר שֶׁבָּעַל. וְהָא דְּכוֹפִין אוֹתוֹ לַחְלֹץ תּוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם וּמְבַקְּשִׁין אוֹתוֹ לַחְלֹץ לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם וְאֵין כּוֹפִין וּמְבַקְּשִׁים לְיַבֵּם, מוֹקֵי בַּגְּמָרָא כְּגוֹן שֶׁגֵּט יוֹצֵא מִתַּחַת יָדָהּ {כה}, שֶׁכֵּיוָן שֶׁנָּתַן גֵּט לְזִקָּתוֹ נִפְסְלָה עָלָיו {כו}, וּמִיהוּ בַּעְיָא חֲלִיצָה לְמִשָּׁרְיָהּ לְעָלְמָא. וְאִי אָמְרָה הִיא נִבְעַלְתִּי וְהוּא אוֹמֵר לֹא בָּעַלְתִּי, אֵין חוֹשְׁשִׁים לִדְבָרָיו {כז} וְלֹא בַּעְיָא חֲלִיצָה: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {כד} יָבָם קָטָן. גְּמָרָא, קָרֵי כָּאן לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם, וְהָא לָאו בָּר הָכִי הוּא, וּמַסִּיק אָמַר קְרָא [דְּבָרִים כה] כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו, הָא אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְּעוֹלָמוֹ לֹא, מִכְּלָל שֶׁאִם הָיָה בְּעוֹלָמוֹ, אֲפִלּוּ בֶּן יוֹם אֶחָד: {כה} וְאִם תֹּאמַר כֵּיוָן דְּלִדְבָרָיו כְּבָר נִפְטְרָה מִמֶּנּוּ, שֶׁהֲרֵי אָמַר שֶׁבָּא אֵלֶיהָ וּפְטוּרָה מִמֶּנּוּ בְּגֵט, מַאי אִכְפַּת לֵיהּ בַּחֲלִיצָה שֶׁיִּצְטָרֵךְ כְּפִיָּה יֵשׁ לוֹמַר שֶׁהוּא מִתְבַּיֵּשׁ בְּבֵית דִּין לַחְלֹץ לָהּ שֶׁתִּרֹק בְּפָנָיו. תּוֹסָפוֹת. וְהַנִּמּוּקֵי יוֹסֵף תֵּרֵץ מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לִטְעֹן אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַתִּי לָהּ גֵּט אֵינָהּ אֲסוּרָה עָלַי בַּחֲזָרָה וְאוּלַי תִּתְפַּיֵּס וְתַחְזֹר לִי, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּחֲלִיצָה: {כו} וְאִם תֹּאמַר דְּכֵיוָן שֶׁנִּפְסְלָה עָלָיו, אִם כֵּן לְאַחַר שְׁלֹשִׁים הֵיאַךְ אָמְרִינַן דְּלֹא מוֹקֵי אַנַּפְשֵׁיהּ, וַהֲרֵי הִיא בְּאִסּוּר עָלָיו, יֵשׁ לוֹמַר דְּהַגֵּט הַזֶּה נָתַן עַכְשָׁיו, דְּאִי קֹדֶם כְּנִיסָה אֲפִלּוּ לְאַחַר שְׁלֹשִׁים הָיְתָה הִיא נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר שֶׁלֹּא בָּא אֵלַי, דְּכֵיוָן דְּאִיכָּא אִסּוּרָא מוֹקֵי נַפְשֵׁיהּ מִלִּבְעֹל. הַמַּגִּיד. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {כז} שֶׁאֵין זֶה נֶאֱמָן לְאוֹסְרָהּ עַל כָּל אָדָם אַחַר שֶׁכְּנָסָהּ. הָרַמְבַּ"ם. נִרְאֶה שֶׁהוּא מְפָרְשָׁהּ אֲפִלּוּ תּוֹךְ שְׁלֹשִׁים, וְזֶהוּ שֶׁכָּתַב אַחַר שֶׁכְּנָסָהּ וְלֹא כָּתַב אַחַר שְׁלֹשִׁים. אֲבָל רַשִׁ"י זַ"ל פֵּרֵשׁ דַּוְקָא לְאַחַר שְׁלֹשִׁים, וְדִבְרֵי רַבֵּנוּ נִרְאֶה לִי עִקָּר. הַמַּגִּיד: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם יבם קטן שבא על יבמה קטנה כו': זה שאמרנו כופין אותו שיחלוץ לה דוקא כשגרשה בגט אבל אם לא כתב לה גט הרשות בידו שיבעיל ויתנהג כמנהג האנשים עם נשותיהם או יכתוב גט ויחלוץ ואם אמרה נבעלתי והוא אומר לא בעלתי אין חוששין לדבריו ואינה צריכה חליצה: (רמב"ם)

פרק יג - משנה יג

הַנּוֹדֶרֶת הֲנָאָה מִיְבָמָהּ בְּחַיֵּי בַעְלָהּ, כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחֲלֹץ לָהּ. לְאַחַר מִיתַת בַּעְלָהּ, מְבַקְשִׁין הֵימֶנּוּ שֶׁיַּחֲלֹץ לָהּ. וְאִם נִתְכַּוְּנָה לְכָךְ, אֲפִלּוּ בְחַיֵּי בַעְלָהּ, מְבַקְשִׁין הֵימֶנּוּ שֶׁיַּחֲלֹץ לָהּ:

ר"ע מברטנורה הַנּוֹדֶרֶת הֲנָאָה מִיְבָמָהּ בְּחַיֵּי בַעְלָהּ כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחֲלֹץ לָהּ. דְּלֹא אַסְקָא דַּעְתָּהּ שֶׁיָּמוּת בַּעֲלָהּ וְתִפֹּל לְפָנָיו לְיִבּוּם. וְנוֹטֶלֶת כְּתֻבָּתָהּ: אֲבָל לְאַחַר מִיתַת בַּעְלָהּ. הַוְיָא מוֹרֶדֶת, וְקַיְמָא לָן כּוֹתְבִין אִגֶּרֶת מֶרֶד עַל שׁוֹמֶרֶת יָבָם: מְבַקְשִׁים מִמֶּנּוּ לַחֲלֹץ. וְיִתֵּן כְּתֻבָּתָהּ אִם יִרְצֶה, וְאִם לֹא רָצָה לַחְלֹץ וְהִיא מוֹרֶדֶת בּוֹ וּבָאָה לְהַפְסִיד כְּתֻבָּתָהּ, כּוֹפִין אוֹתוֹ לַחֲלֹץ: (ר"ע מברטנורה).

רמב"ם הנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה כו': כל מקום שאמרו כופין ר"ל ותטול כתובתה ומן העקרים האמתיים שתסמוך עליהם שכותבין אגרת מרד על היבמה ואם מרדה ותבעה חליצה תצא בלא כתובה הלכה למעשה בכל בתי דיני ישראל ועל זה העיקר צריך לדון בכל העניינים הנופלות בין היבם והיבמה ועכ"פ כופין אותו כשמרדה. ואמרו בכאן מבקשין אמנם הוא בשביל שתטול כתובתה אם רצה בזה מוטב ואם אינו רוצה כופין אותו לחלוץ ותצא בלא כתובה כמו שבארנו וזה אמת ותסמוך עליו: (רמב"ם)

פרק יד

פרק יד - משנה א

חֵרֵשׁ שֶׁנָּשָׂא פִקַּחַת, וּפִקֵּחַ שֶׁנָּשָׂא חֵרֶשֶׁת, אִם רָצָה יוֹצִיא, וְאִם רָצָה יְקַיֵּם {א}. כְּשֵׁם שֶׁהוּא כוֹנֵס בִּרְמִיזָה, כָּךְ הוּא מוֹצִיא בִרְמִיזָה. פִּקֵּחַ שֶׁנָּשָׂא פִקַּחַת, וְנִתְחָרְשָׁה, אִם רָצָה יוֹצִיא, וְאִם רָצָה יְקַיֵּם. נִשְׁתַּטֵּית, לֹא יוֹצִיא. נִתְחָרֵשׁ הוּא אוֹ נִשְׁתַּטָּה, אֵינוֹ מוֹצִיא עוֹלָמִית. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי, מִפְּנֵי מָה {ד} הָאִשָּׁה שֶׁנִּתְחָרְשָׁה יוֹצְאָה, וְהָאִישׁ שֶׁנִּתְחָרֵשׁ אֵינוֹ מוֹצִיא. אָמְרוּ לוֹ, אֵינוֹ דוֹמֶה הָאִישׁ הַמְגָרֵשׁ לְאִשָּׁה מִתְגָּרֶשֶׁת, שֶׁהָאִשָּׁה יוֹצְאָה לִרְצוֹנָהּ וְשֶׁלֹּא לִרְצוֹנָהּ, וְהָאִישׁ אֵינוֹ מוֹצִיא אֶלָּא לִרְצוֹנוֹ:

ר"ע מברטנורה חֵרֵשׁ. כְּשֵׁם שֶׁכּוֹנֵס בִּרְמִיזָה. כְּלוֹמַר כְּקִדּוּשִׁין כָּךְ גֵּרוּשִׁין {ב}. וְכֵן פִּקֵּחַ בְּחֵרֶשֶׁת בִּרְמִיזָה כָּנַס, שֶׁרָמַז לָהּ עַד שֶׁנִּתְרַצֵּית לוֹ, וּבִרְמִיזָה יוֹצִיא אִם רָצָה לְהוֹצִיא: וְנִתְחָרְשָׁה. אַף עַל פִּי שֶׁקִּדּוּשִׁין גְּמוּרִים הָיוּ, שֶׁפִּקַּחַת הָיְתָה בְּאוֹתוֹ זְמַן: אִם רָצָה לְהוֹצִיא יוֹצִיא. דְּלֹא בָּעִינַן דַּעַת הָאִשָּׁה: נִשְׁתַּטֵּית לֹא יוֹצִיא. וְאַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדַעַת לִשְׁמֹר גִּטָּהּ וּמִתְגָּרֶשֶׁת מִן הַתּוֹרָה {ג}, תִּקְּנוּ חֲכָמִים שֶׁלֹּא יְגָרְשֶׁנָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִנְהֲגוּ בָּהּ מִנְהַג הֶפְקֵר: נִתְחָרֵשׁ הוּא. לְאַחַר קִדּוּשִׁין, הוֹאִיל וְהָיוּ קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין גְּמוּרִים לֹא יוֹצִיא עוֹלָמִית, שֶׁאֵין גֵּרוּשִׁין שֶׁאֵינָן גְּמוּרִים מַפְקִיעִין קִדּוּשִׁין גְּמוּרִים: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {א} יְקַיֵּם. הָא פְּשִׁיטָא, אֶלָּא אַגַּב דְּתָנֵי יוֹצִיא תָּנָא יְקַיֵּם. תּוֹסָפוֹת: {ב} מַה טַּעַם קָאָמַר, כְּלוֹמַר כְּקִדּוּשִׁין. רַשִׁ"י וְנִמּוּקֵי יוֹסֵף: {ג} וְהַיְנוּ טַעֲמָא דְּהָכָא לֹא קָתָנֵי עוֹלָמִית כְּמוֹ בְּנִשְׁתַּטָּה הוּא דְּקָתָנֵי עוֹלָמִית. גְּמָרָא. וְכָתַב נִמּוּקֵי יוֹסֵף לְפִי שֶׁאֵין גֵּרוּשָׁיו כְּלוּם מִן הַתּוֹרָה קָתָנֵי הַאי לִישָׁנָא, שֶׁאֵין לַגֵּרוּשִׁין תַּקָּנָה עוֹלָמִית, שֶׁאֲפִלּוּ נִשֵּׂאת בְּגֵט זֶה וְיֵשׁ לָהּ בָּנִים תֵּצֵא, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּחֵרֶשֶׁת דִּבְדִיעֲבַד אִם נִשֵּׂאת לֹא תֵּצֵא וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָהּ בָּנִים. וְאֶפְשָׁר שֶׁאִם נִתְגָּרְשָׁה תִּנָּשֵׂא אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה. הָרִיטְבָּ"א וְנִמּוּקֵי יוֹסֵף: {ד} מִפְּנֵי מָה כוּ'. מְפָרֵשׁ בִּגְמָרָא דִּלְדִבְרֵיהֶם קָאָמַר, לְדִידִי כִּי הֵיכִי דְּאִישׁ לֹא מָצֵי מְגָרֵשׁ, אִשָּׁה לֹא מָצֵי מְגָרְשָׁהּ, אֶלָּא לְדִידְכוּ מַאי שְׁנָא אִשָּׁה וּמַאי שְׁנָא אִישׁ: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם חרש שנשא פקחת ופקח שנשא חרשת כו': אמרו נשתטה לא יוציא ואפילו היא יודעת לשמור גיטה וטעם זה לפי שהיא בקלות דעתה תפקיר עצמה לזנות ולכך לא יגרשנה ואל תפשע באלו המשניות כולם בעיקר שהקדמתי לך והוא כשהנשואין גמורין והגרושין אינן גמורין מפני כך אינו מקיים אלא הדין הוא שלא יוציא עולמית:

א"ר יוחנן בן נורי מפני מה האשה שנתחרשה כו': רבי יוחנן בן נורי אין הפרש אצלו בין אשה שנתחרשה לאיש שנתחרש ולא יוציא ולכך שאל בתמיהה ע"ז ההפרש שעשו חכמים בין איש לאשה ואמרו טעם בזה. ואין הלכה כרבי יוחנן בן נורי: (רמב"ם)

פרק יד - משנה ב

הֵעִיד {ה} רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן גֻּדְגְּדָה עַל הַחֵרֶשֶׁת שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ, שֶׁהִיא יוֹצְאָה בְגֵט. אָמְרוּ לוֹ, אַף זוֹ כַיּוֹצֵא בָהּ:

ר"ע מברטנורה שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ. בְּקַטְנוּתָהּ {ו}, וְקִבֵּל קִדּוּשֶׁיהָ, וְהָיוּ קִדּוּשִׁין גְּמוּרִים אַף עַל פִּי שֶׁהִיא חֵרֶשֶׁת, שֶׁעַל דַּעַת אָבִיהָ נִתְקַדְּשָׁה וְלֹא עַל דַּעְתָּהּ: יוֹצְאָה בְגֵט. אֲפִלּוּ לְאַחַר שֶׁגָּדְלָה וּפָקַע כֹּחַ אָב מְקַבֶּלֶת הִיא אֶת גִּטָּהּ: אַף זוֹ. פִּקַּחַת שֶׁנִּתְחָרְשָׁה, כַּיּוֹצֵא בָהּ: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ה} הֵעִיד כוּ'. רַבָּנָן הֱבִיאוּהָ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ לְהָבִיא רְאָיָה לְדִבְרֵיהֶן, וְאָמְרוּ לוֹ אַף זוֹ כַּיּוֹצֵא בָּהּ. תּוֹסָפוֹת: {ו} וּרְצוֹנוֹ לוֹמַר כְּשֶׁעֲדַיִן לֹא בָּגְרָה, דְּהָא אַף בְּנַעֲרוּתָהּ יָכוֹל אָבִיהָ לְקַדְּשָׁהּ: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם העיד ר' יוחנן בן גודגדא על החרשת כו': 22 (שם) ר"ל אף נושא פקחת ונתחרשה כיוצא בה לפי שכמו שנשואי הפקחת נשואין גמורין כך כשמשיא האב את בתו החרשת נשואין גמורין ואע"פ שהיא חרשת לפי שהיא בדעת אביה נתקדשה ולא בדעתה וכמו שזו יוצאה בגט כך זו יוצאה בגט וזה אמת: (רמב"ם)

פרק יד - משנה ג

שְׁנֵי אַחִים חֵרְשִׁים, נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת חֵרְשׁוֹת, אוֹ לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת פִּקְחוֹת, אוֹ לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת, אַחַת חֵרֶשֶׁת וְאַחַת פִּקַּחַת, אוֹ שְׁתֵּי אֲחָיוֹת חֵרְשׁוֹת נְשׂוּאוֹת לִשְׁנֵי אַחִים פִּקְחִים, אוֹ לִשְׁנֵי אַחִים חֵרְשִׁין {ז} אוֹ לִשְׁנֵי אַחִין, אֶחָד חֵרֵשׁ וְאֶחָד פִּקֵּחַ, הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרוֹת מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם. וְאִם הָיוּ נָכְרִיּוֹת, יִכְנֹסוּ, וְאִם רָצוּ לְהוֹצִיא, יוֹצִיאוּ:

ר"ע מברטנורה הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרוֹת. דְּהוֹאִיל וּשְׁנֵיהֶן חֵרְשִׁים אוֹ שְׁתֵּיהֶן חֵרְשׁוֹת, כְּקִדּוּשֵׁי זוֹ כָּךְ קִדּוּשֵׁי זוֹ, וְאָתוּ קִדּוּשִׁין דְּאִשְׁתּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן גְּמוּרִים, וּמַפְקְעֵי זִקַּת יְבִמְתּוֹ, שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ זִקָּה גְּמוּרָה: יִכְנֹסוּ. שֶׁאֵין חֲלִיצָה בְּחֵרֵשׁ וְחֵרֶשֶׁת, שֶׁאֵינָן בִּוְאָמַר וְאָמְרָה {ח}. וְאַחַר כָּךְ אִם רָצוּ לְהוֹצִיא יוֹצִיא בְּגֵט, דְּאָתֵי גֵּט בִּרְמִיזָה וּמַפְקָע נִשּׂוּאִין דִּידֵיהּ וְזִקַּת אָחִיו דְּהַוָאִי בִּרְמִיזָה {ט}: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ז} לִשְׁנֵי כוּ'. הַיְנוּ רֵישָׁא שְׁנֵי אַחִים חֵרְשִׁים כוּ' לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת חֵרְשׁוֹת, אֶלָּא דְּתָנֵי כֻּלֵּי גַּוְנֵי בְּדִידֵיהּ וּבְדִידָהּ: {ח} וְאַף עַל גַּב דִּקְרִיאָה אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת כְּדִתְנַן בְּפֶרֶק י"ב מִשְׁנָה ג', כָּל הָרָאוּי לְבִלָּה אֵין בִּלָּה מְעַכֶּבֶת בּוֹ וְכָל שֶׁאֵין רָאוּי לְבִלָּה בִּלָּה מְעַכֶּבֶת בּוֹ: {ט} רַשִׁ"י. וְהָכִי קָאָמַר, דְּמַפְקָע נִשּׂוּאִין דִּידֵיהּ שֶׁהָיוּ מִכֹּחַ זִקַּת אָחִיו דְּהַוְיָא בִּרְמִיזָה, אֲבָל זִקָּה עַצְמָהּ אֵין גֵּט דּוֹחֶה: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם שני אחין חרשין נשואין לשתי אחיות חרשות כו': העקרים אשר יתבארו בהם טעם אלו המשניות הנקדמות כלם שלשה עקרים. האחד מהם שהחרש והחרשת מיבמים ולא חולצים. והשני שהחרש כשכנס אינו מוציא לעולם לפי שהנשואין גמורין לפי שהוא ראוי ליבם כמו שאמרנו וגרושיו גרועין מפני שהוא חרש וכבר ידעת שהחרש והחרשת נשואיהן גרועין וגרושי החרש כמו כן גרועין. והעיקר הג' כי האדם כשיש לו אשה ויש בנשואיה חסרון כגון שתהיה חרשת ונפלה אחותה לפניו לייבום הדין נותן בזה שתאסר עליו אשתו ויבמתו לפי שהן ב' אחיות שנשתתפו בקנינו אחר שאין נשואי אשתו גמורין שאילו היו נשואין גמורין תהיה אחותה יוצאה משום אחות אשה ולפיכך מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה ואם החליצה נמנעת ממנו כגון שיהיה חרש תהיה אשת אחיו אסורה לעולם: (רמב"ם)

פרק יד - משנה ד

שְׁנֵי אַחִים, אֶחָד חֵרֵשׁ וְאֶחָד פִּקֵּחַ, נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת פִּקְחוֹת, מֵת חֵרֵשׁ בַּעַל הַפִּקַּחַת, מַה יַּעֲשֶׂה פִקֵּחַ בַּעַל הַפִּקַּחַת, תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה. מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּקַּחַת, מַה יַּעֲשֶׂה חֵרֵשׁ בַּעַל פִּקַּחַת, מוֹצִיא אִשְׁתּוֹ בְגֵט, וְאֵשֶׁת אָחִיו אֲסוּרָה לְעוֹלָם. שְׁנֵי אַחִים פִּקְחִים נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת, אַחַת חֵרֶשֶׁת וְאַחַת פִּקַּחַת, מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל חֵרֶשֶׁת, מַה יַּעֲשֶׂה פִקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת, תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה. מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת, מַה יַּעֲשֶׂה פִקֵּחַ בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת, מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְגֵט, וְאֶת אֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה. שְׁנֵי אַחִים, אֶחָד חֵרֵשׁ וְאֶחָד פִּקֵּחַ, נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת, אַחַת חֵרֶשֶׁת וְאַחַת פִּקַּחַת, מֵת חֵרֵשׁ בַּעַל חֵרֶשֶׁת, מַה יַּעֲשֶׂה פִקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת, תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה. מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת, מַה יַּעֲשֶׂה חֵרֵשׁ {י} בַּעַל חֵרֶשֶׁת, מוֹצִיא אִשְׁתּוֹ בְגֵט, וְאֵשֶׁת אָחִיו אֲסוּרָה לְעוֹלָם. שְׁנֵי אַחִים, אֶחָד חֵרֵשׁ וְאֶחָד פִּקֵּחַ, נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי נָכְרִיּוֹת פִּקְחוֹת, מֵת חֵרֵשׁ בַּעַל פִּקַּחַת, מַה יַּעֲשֶׂה פִקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת, אוֹ חוֹלֵץ אוֹ מְיַבֵּם. מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת, מַה יַעֲשֶׂה חֵרֵשׁ בַּעַל פִּקַּחַת, כּוֹנֵס, וְאֵינוֹ מוֹצִיא לְעוֹלָם. שְׁנֵי אַחִים פִּקְחִים נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי נָכְרִיּוֹת, אַחַת פִּקַּחַת וְאַחַת חֵרֶשֶׁת, מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל חֵרֶשֶׁת, מַה יַּעֲשֶׂה פִקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת, כּוֹנֵס. וְאִם רָצָה לְהוֹצִיא, יוֹצִיא. מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּקַּחַת, מַה יַּעֲשֶׂה פִקֵּחַ בַּעַל חֵרֶשֶׁת, אוֹ חוֹלֵץ אוֹ מְיַבֵּם. שְׁנֵי אַחִים, אֶחָד חֵרֵשׁ וְאֶחָד פִּקֵּחַ, נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי נָכְרִיּוֹת, אַחַת חֵרֶשֶׁת וְאַחַת פִּקַּחַת, מֵת חֵרֵשׁ בַּעַל חֵרֶשֶׁת, מַה יַּעֲשֶׂה פִקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת, כּוֹנֵס. וְאִם רָצָה לְהוֹצִיא, יוֹצִיא. מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת, מַה יַּעֲשֶׂה חֵרֵשׁ בַּעַל חֵרֶשֶׁת, כּוֹנֵס, וְאֵינוֹ מוֹצִיא לְעוֹלָם:

ר"ע מברטנורה מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְגֵט. דְּזִקַּת אֲחוֹתָהּ הַבָּא מִכֹּחַ קִדּוּשִׁין גְּמוּרִים אוֹסַרְתָּהּ עָלָיו, וְאֵין כֹּחַ בְּקִדּוּשִׁין דִּידֵיהּ לִדְחוֹת הַיְבָמָה מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ: וְאֵשֶׁת אָחִיו אֲסוּרָה לְעוֹלָם. דְּחֵרֵשׁ לֹא חָלִיץ. וְלִכְנֹס אִי אֶפְשָׁר מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה: כּוֹנֵס וְאֵינוֹ מוֹצִיא לְעוֹלָם. דְּלֹא אָתֵי גֵּט דִּידֵיהּ וּמַפְקָע זִקַּת יִבּוּמֵי אָחִיו הָרִאשׁוֹן {יא}: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {י} מַה יַּעֲשֶׂה חֵרֵשׁ כוּ'. וּפָרְכִינַן בַּגְּמָרָא וְתֵיתֵב גַּבֵּיהּ, קָטָן אוֹכֵל אִסּוּרִין הוּא, וְאֵין בֵּית דִּין מְצֻוִּין לְהַפְרִישׁוֹ. וּמְשָׁנֵי, גְּזֵרָה מִשּׁוּם הַתָּרַת יְבָמָהּ לַשּׁוּק שֶׁיֹּאמְרוּ נִפְטְרָה מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה, וְלֹא יָדְעֵי אֱנָשֵׁי דְּטַעֲמָא מִשּׁוּם קָטָן אוֹכֵל אִסּוּרִין הוּא: {יא} רַשִׁ"י. וּרְצוֹנוֹ לוֹמַר דְּלֹא מֻפְקָע נִשּׂוּאָיו שֶׁהָיוּ מִכֹּחַ זִקָּה כוּ': (עיקר תוי"ט).

רמב"ם ( ראה משנה ג' ) (רמב"ם)

פרק טו

פרק טו - משנה א

הָאִשָּׁה שֶׁהָלְכָה הִיא וּבַעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, שָׁלוֹם {א} בֵּינוֹ לְבֵינָהּ וְשָׁלוֹם בָּעוֹלָם, וּבָאתָה וְאָמְרָה, מֵת בַּעְלִי, תִּנָּשֵׂא {ב}. מֵת בַּעְלִי, תִּתְיַבֵּם. שָׁלוֹם בֵּינוֹ לְבֵינָהּ וּמִלְחָמָה בָעוֹלָם, קְטָטָה {ג} בֵינוֹ לְבֵינָהּ וְשָׁלוֹם בָּעוֹלָם, וּבָאתָה וְאָמְרָה, מֵת בַּעְלִי, אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לְעוֹלָם אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת, אֶלָּא אִם כֵּן בָּאתָה בוֹכָה וּבְגָדֶיהָ קְרוּעִין. אָמְרוּ לוֹ {ד}, אַחַת זוֹ וְאַחַת זוֹ, תִּנָּשֵׂא:

ר"ע מברטנורה הָאִשָּׁה. שָׁלוֹם בֵּינוֹ לְבֵינָהּ. שֶׁאִם הָיְתָה קְטָטָה בֵּינוֹ לְבֵינָהּ דִּלְמָא מֵחֲמַת שִׂנְאָה מְכַוְּנָהּ לֶאֱסֹר עַצְמָהּ עָלָיו: וְשָׁלוֹם בָּעוֹלָם. שֶׁאִם הָיָה שְׁעַת חֵרוּם דִּלְמָא כְּשֶׁרָאֲתָה שֶׁשָּׁהָה הַרְבֵּה זְמַן וְלֹא חָזַר אָמְרָה וַדַּאי לִסְטִים הֲרָגוּהוּ. אִי נַמִּי, רָאֲתָה אוֹתוֹ מֻכֶּה בַּמִּלְחָמָה וְסָבְרָה וַדַּאי יָמוּת. אֲבָל כְּשֶׁשָּׁלוֹם בָּעוֹלָם אִי לֹא חֲזִיתֵיהּ דְּמִית וַדַּאי חַיְשָׁא לְקִלְקוּלָא, שֶׁמָּא יָבֹא לְאַחַר שֶׁתִּנָּשֵׂא וּתְהֵא מְקֻלְקֶלֶת: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כוּ'. וְלֵית הִלְכָתָא כְּוָתֵיהּ: אָמְרוּ לוֹ. לְרַבִּי יְהוּדָה, פִּקַּחַת תִּנָּשֵׂא שׁוֹטָה לֹא תִּנָּשֵׂא {ה}, אֶלָּא אַחַת זוֹ וְאַחַת זוֹ תִּנָּשֵׂא: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {א} שָׁלוֹם כוּ'. גְּמָרָא, תָּנָא שָׁלוֹם כוּ' מִשּׁוּם סֵיפָא קְטָטָה בֵּינוֹ לְבֵינָהּ, מִלְחָמָה בָּעוֹלָם. וּפֵרְשׁוּ הַתּוֹסָפוֹת דִּסְתָמָא דְּמִלְּתָא הָכִי הוּא דְּשָׁלוֹם בֵּינוֹ לְבֵינָהּ וְשָׁלוֹם בָּעוֹלָם. וְזֶה לְשׁוֹן הַמַּגִּיד מִשְׁנֶה, פֵּרוּשׁ שֶׁאֵין אָנוּ צְרִיכִין לֵידַע בְּבֵרוּר שֶׁיֵּשׁ שָׁלוֹם בֵּינוֹ וּבֵינָהּ וְשֶׁיֵּשׁ שָׁלוֹם בָּעוֹלָם אֶלָּא סְתָמָא דְּמִלְּתָא הָכִי הוּא: {ב} תִּנָּשֵׂא. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּרֵישׁ פֶּרֶק י' בַּטַּעַם שֶׁתִּנָּשֵׂא עַל פִּי עֵד אֶחָד: {ג} קְטָטָה כוּ'. מְפָרְשִׁים בַּגְּמָרָא בְּאוֹמֶרֶת לְבַעֲלָהּ גֵּרַשְׁתָּנִי בִּפְנֵי פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וְאָמְרוּ לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם: {ד} אָמְרוּ לוֹ. אֵין לְהַקְשׁוֹת הַיְנוּ תַּנָּא קַמָּא, דְּהָא מֵעִקָּרָא לֹא פֵּרֵשׁ אִי מַיְרֵי אֲפִלּוּ בְּלֹא בּוֹכָה, וְהָכָא מְפָרֵשׁ לֵיהּ. תּוֹסָפוֹת: {ה} בַּגְּמָרָא. וְנִרְאֶה לִי דְּהָכִי פֵּרוּשׁוֹ, פִּקַּחַת יוֹדַעַת שֶׁיֵּשׁ לָבֹא לְבֵית דִּין בַּאֲמִתַּת דְּבָרִים וּלְכָךְ תִּתְחַכֵּם לְאַמֵּת אֶת דְּבָרֶיהָ וְתָבֹא בִּבְכִי וּקְרִיעַת בְּגָדִים, אֲבָל הַשּׁוֹטָה אַף עַל פִּי שֶׁתִּבְכֶּה עַל מִיתַת בַּעֲלָהּ כִּי רַע לָהּ מִכָּל מָקוֹם בְּבֹאָהּ לְבֵית דִּין אֵינָהּ נוֹתֶנֶת לֵב לְאַמֵּת דְּבָרֶיהָ עַל יְדֵי בְּכִיָּה: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים כו': כשתהיה מלחמה בעולם ניחוש שמא הוכה וכשראתה שנפל גוזרת עליו המיתה ואפשר שיתרפא מן המכה וכמו כן כשיש בינו לבינה קטטה ומריבה מפני שנאתה בו גוזרת עליו המיתה ואע"פ שיש בו תקנה שהוא חי ולכך אינה נאמנת ואין הלכה כרבי יהודה: (רמב"ם)

פרק טו - משנה ב

בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֹא שָׁמַעְנוּ אֶלָּא בְּבָאָה מִן הַקָּצִיר, וּבְאוֹתָהּ מְדִינָה, וּכְמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. אָמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי, אַחַת הַבָּאָה מִן הַקָּצִיר, וְאַחַת הַבָּאָה מִן הַזֵּיתִים, וְאַחַת הַבָּאָה מִן הַבָּצִיר, וְאַחַת הַבָּאָה מִמְּדִינָה לִמְדִינָה. לֹא דִבְּרוּ חֲכָמִים בַּקָּצִיר אֶלָּא בַהֹוֶה. חָזְרוּ בֵית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּבֵית שַׁמָּאי:

ר"ע מברטנורה בְּבָאָה מִן הַקָּצִיר. כְּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה שֶׁהָלְכוּ בְּנֵי אָדָם לִקְצֹר חִטִּין וּנְשָׁכוֹ נָחָשׁ לְאֶחָד מֵהֶם וּמֵת, וּבָאָה וְהוֹדִיעָה בְּבֵית דִּין וְשָׁלְחוּ וּמָצְאוּ כִּדְבָרֶיהָ. וְלֹא הִתִּירוּ חֲכָמִים אֶלָּא דֻּגְמָתוֹ, שֶׁיְּהֵא הַדָּבָר קָרוֹב, אֲבָל מִמְּדִינַת הַיָּם {ו} אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת: אֶלָּא בַהֹוֶה. מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה, וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר מְקוֹמוֹת: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ו} רַשִׁ"י. וּמַשְׁמַע דְּלֹא קַפְּדֵי בֵּית הִלֵּל אֶלָּא שֶׁיִּהְיֶה מִמָּקוֹם קָרוֹב. וְהַתּוֹסָפוֹת הֵבִיאוּ יְרוּשַׁלְמִי, לָמָּה קָצִיר, וּמְשָׁנֵי, דְּאֻנְסָא דִּשְׁכִיחַ הוּא, מַשְׁמַע דִּבְדַוְקָא נַקְטֵי קָצִיר וּבִדְדָמֵי לֵיהּ שֶׁהוּא שְׁכִיחַ. וּבְתוֹסָפוֹת חֲדָשִׁים מְפָרֵשׁ דְּהַתּוֹסָפוֹת מְפָרְשֵׁי דְּהַיְרוּשַׁלְמִי אֲסֵּיפָא קָאֵי וְהָכִי פֵּרוּשָׁא דְּמַתְנִיתִין, דִּבְּרוּ חֲכָמִים בְּהֹוֶה וְרָגִיל וּשְׁכִיחַ, וּבֵית הִלֵּל קֹדֶם חֲזָרָה הֲוֵי סְבִירָא לְהוּ דַּוְקָא קָצִיר כְּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה וְלֹא בִּדְדָמִי לֵיהּ: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם ב"ה אומרים לא שמענו אלא בבאה מן הקציר כו': זה מבואר לפי שהוא נתן לה רשות כשתנשא תטול כתובתה לפי שמתנאי הכתובה כשתנשא לאחר תטלי מה שכתוב ליכי: (רמב"ם)

פרק טו - משנה ג

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, תִּנָּשֵׂא וְתִטֹּל כְּתֻבָּתָהּ. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, תִּנָּשֵׂא וְלֹא תִטֹּל כְּתֻבָּתָהּ. אָמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי, הִתַּרְתֶּם עֶרְוָה חֲמוּרָה, לֹא תַתִּירוּ אֶת מָמוֹן הַקַּל. אָמְרוּ לָהֶן בֵּית הִלֵּל, מָצִינוּ שֶׁאֵין הָאַחִים נִכְנָסִים לַנַּחֲלָה עַל פִּיהָ. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי, וַהֲלֹא מִסֵּפֶר כְּתֻבָּתָהּ נִלְמֹד, שֶׁהוּא כוֹתֵב לָהּ, שֶׁאִם תִּנָּשְׂאִי לְאַחֵר, תִּטְּלִי מַה שֶׁכָּתוּב לִיכִי. וְחָזְרוּ בֵית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמָּאי:

ר"ע מברטנורה שֶׁאֵין הָאַחִים נִכְנָסִים. לְנַחֲלַת בַּעֲלָהּ, דְּרַחֲמָנָא אָמַר (דְּבָרִים יז) עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים. וְגַבֵּי נִשּׂוּאִין דִּידָהּ הוּא דְּאַקִילוּ רַבָּנָן מִשּׁוּם עִגּוּנָהּ: מִסֵּפֶר כְּתֻבָּתָהּ. מִנֻּסַּח הַכָּתוּב בִּשְׁטַר כְּתֻבָּה, כְּשֶׁתִּנָּשְׂאִי לְאַחֵר, וַהֲרֵי הִיא נִשֵּׂאת, וְאִם כֵּן תִּטֹּל כְּתֻבָּתָהּ: (ר"ע מברטנורה).

רמב"ם ב"ש אומרים תנשא ותטול כתובתה כו': זה מבואר לפי שהוא נתן לה רשות כשתנשא תטול כתובתה לפי שמתנאי הכתובה כשתנשא לאחר תטלי מה שכתוב ליכי: (רמב"ם)

פרק טו - משנה ד

הַכֹּל נֶאֱמָנִים לַהֲעִידָהּ, חוּץ מֵחֲמוֹתָהּ, וּבַת חֲמוֹתָהּ, וְצָרָתָהּ, וִיבִמְתָּהּ, וּבַת בַּעְלָהּ. מַה בֵּין גֵּט לְמִיתָה, שֶׁהַכְּתָב מוֹכִיחַ. עֵד אוֹמֵר מֵת, וְנִשֵּׂאת, וּבָא אַחֵר וְאָמַר לֹא מֵת, הֲרֵי זוֹ לֹא תֵצֵא. עֵד אוֹמֵר מֵת, וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא מֵת, אַף עַל פִּי שֶׁנִּשֵּׂאת {יב}, תֵּצֵא. שְׁנַיִם אוֹמְרִים מֵת, וְעֵד אוֹמֵר לֹא מֵת, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִשֵּׂאת, תִּנָּשֵׂא:

ר"ע מברטנורה חוּץ מֵחֲמוֹתָהּ. טַעֲמָא דְּכֻלְּהוּ, מִפְּנֵי שֶׁשּׂוֹנְאוֹת אוֹתָהּ וּמִתְכַּוְּנוֹת לְקַלְקְלָהּ. חֲמוֹתָהּ שׂוֹנַאֲתָהּ, שֶׁאוֹמֶרֶת בְּלִבָּהּ זֹאת תֹּאכַל כָּל עֲמָלִי. בַּת חֲמוֹתָהּ אוֹמֶרֶת זֹאת תִּירַשׁ כָּל עֲמַל {ז} אָבִי וְאִמִּי. יְבִמְתָּהּ יְרֵאָה שֶׁמָּא סוֹפָהּ לִהְיוֹת צָרָתָהּ {ח}. בַּת בַּעֲלָהּ אוֹמֶרֶת זֹאת בָּאָה בִּמְקוֹם אִמִּי וְתֹאכַל כָּל עֲמָלָהּ: מַה בֵּין גֵּט לְמִיתָה. דְּאָמְרִינַן אַף הַנָּשִׁים שֶׁאֵין נֶאֱמָנוֹת לוֹמַר מֵת בַּעֲלָהּ, נֶאֱמָנוֹת לְהָבִיא גִּטָּהּ: שֶׁהַכְּתָב מוֹכִיחַ. דְּסַמְכִינַן עִקָּרָא עַל הַגֵּט. וְאַף עַל גַּב דַּעֲלַיְהוּ נַמִּי סָמְכִינַן, שֶׁצְּרִיכוֹת לוֹמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם: עֵד אֶחָד אוֹמֵר מֵת וְנִשֵּׂאת. לָאו דַּוְקָא נִשֵּׂאת, אֶלָּא הִתִּירוּהָ לְהִנָּשֵׂא {ט} אַף עַל גַּב שֶׁלֹּא נִשֵּׂאת, וְאַחַר כָּךְ בָּא עֵד אֶחָד וְאוֹמֵר לֹא מֵת, לֹא תֵּצֵא מֵהֶתֵּרָהּ הָרִאשׁוֹן: עֵד אֶחָד אוֹמֵר מֵת וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא מֵת. כְּגוֹן שֶׁהֵם פְּסוּלֵי עֵדוּת {י}. וְאַשְׁמוֹעִינַן הוֹאִיל וְהֶאֱמִינָה תּוֹרָה עֵד אֶחָד אֵין כָּאן תּוֹרַת עֵדוּת, וְכִי הֵיכִי דְּחַד חָשִׁיב, פְּסוּלֵי עֵדוּת נַמִּי חֲשִׁיבֵי, הִלְכָּךְ הַלֵּךְ אַחַר רֹב דֵּעוֹת, בֵּין כְּשֵׁרִים {יא} בֵּין פְּסוּלִים: שְׁנַיִם אוֹמְרִים מֵת וְאֶחָד אוֹמֵר לֹא מֵת וְכוּ'. הָא קָא מַשְׁמַע לָן דְּאָזְלִינַן אַחַר רֹב דֵּעוֹת בִּפְסוּלֵי עֵדוּת, בֵּין לְקֻלָּא {יג} בֵּין לְחֻמְרָא: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ז} לוֹמַר דְּלָאו דַּוְקָא בַּת חֲמוֹתָהּ אֶלָּא הוּא הַדִּין בַּת חָמִיהָ שֶׁאֵינָהּ בַּת חֲמוֹתָהּ: {ח} וְאִם תֹּאמַר וַהֲלֹא כְּשֶׁמְּעִידָה עַל יְבָמָהּ שֶׁמֵּת שֶׁמָּא יְיַבְּמֶנָּה בַּעֲלָהּ וּתְהֵא צָרָתָהּ לְאַלְתַּר, יֵשׁ לוֹמַר שֶׁאֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת בְּכָךְ כֵּיוָן שֶׁיּוֹדַעַת שֶׁבַּעֲלָהּ חַי וְיַחְזֹר וּלְבַסּוֹף יְקַלְקְלֶנָּה. תּוֹסָפוֹת: {ט} דְּכָל מָקוֹם שֶׁהֶאֱמִינָה תּוֹרָה עֵד אֶחָד הֲרֵי כָּאן שְׁנַיִם, וְאֵין דְּבָרָיו שֶׁל אֶחָד בִּמְקוֹם שְׁנַיִם. גְּמָרָא. וּמִכָּל מָקוֹם הִתִּירוּהָ בָּעִינַן, דְּאִי לָאו הָכִי כֵּיוָן שֶׁעֲדַיִן לֹא סַמִיכְנָא עֲלֵיהּ לֹא חָשְׁבִינַן לֵיהּ כִּתְרֵי, וּכְפֵרוּשׁ רַשִׁ"י: {י} דְּאִי לָאו הָכִי פְּשִׁיטָא דְּאֵין דְּבָרָיו שֶׁל אֶחָד בִּמְקוֹם שְׁנַיִם, וְעוֹד דְּאוֹקֵי תְּרֵי לְבַהֲדֵי תְּרֵי, אֶלָּא מַיְרֵי בִּפְסוּלֵי עֵדוּת, וּבֵין הָעֵד הַבָּא רִאשׁוֹן וּבֵין הַשְּׁנַיִם הַבָּאִים אַחַר שֶׁהִתִּירוּהָ כֻּלָּם פְּסוּלִים, וְאַשְׁמוֹעִינַן הוֹאִיל וְהֶאֱמִינָה תּוֹרָה כוּ': {יא} בְּחִנָּם נַקְטֵיהּ. אֲבָל עֵד כָּשֵׁר הַבָּא בַּתְּחִלָּה וְהִתִּירוּהָ וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ הַפְּסוּלִים, לֹא תֵצֵא, דִּשְׁתֵּי נָשִׁים בְּאִישׁ אֶחָד כְּפַלְגָא וּפַלְגָא דָּמֵי כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יב} שֶׁנִּשֵּׂאת. כֵּיוָן שֶׁנִּשֵּׂאת וְעַבְדָא אִסּוּרָא, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִבְעֲלָה תֵּצֵא. כֶּסֶף מִשְׁנֶה: {יג} גְּמָרָא. וְכָתַב הָרֹא"שׁ דַּאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא הִתִּירוּהָ עֲדַיִן לִנָּשֵׂא, תִּנָּשֵׂא: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם הכל נאמנין להעידה חוץ מחמותה כו': ואין הלכה כר"מ: (רמב"ם)

פרק טו - משנה ה

אַחַת אוֹמֶרֶת מֵת וְאַחַת אוֹמֶרֶת לֹא מֵת, זוֹ שֶׁאוֹמֶרֶת מֵת תִּנָּשֵׂא וְתִטֹּל כְּתֻבָּתָהּ. וְזוֹ שֶׁאוֹמֶרֶת לֹא מֵת לֹא תִנָּשֵׂא {יד} וְלֹא תִטֹּל כְּתֻבָּתָהּ. אַחַת אוֹמֶרֶת מֵת וְאַחַת אוֹמֶרֶת נֶהֱרָג, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר {טו}, הוֹאִיל וּמַכְחִישׁוֹת זוֹ אֶת זוֹ, הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יִנָּשֵׂאוּ. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, הוֹאִיל וְזוֹ וָזוֹ מוֹדוֹת שֶׁאֵינוֹ קַיָּם, יִנָּשֵׂאוּ. עֵד אוֹמֵר מֵת וְעֵד אוֹמֵר לֹא מֵת, אִשָּׁה {טז} אוֹמֶרֶת מֵת וְאִשָּׁה {יז} אוֹמֶרֶת לֹא מֵת, הֲרֵי זוֹ לֹא תִנָּשֵׂא {יח}:

ר"ע מברטנורה אַחַת אוֹמֶרֶת מֵת. שְׁתֵּי צָרוֹת הַבָּאוֹת מִמְּדִינַת הַיָּם, אַחַת אוֹמֶרֶת מֵת בַּעֲלִי וְאַחַת אוֹמֶרֶת לֹא מֵת: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר הוֹאִיל וּמַכְחִישׁוֹת כוּ'. וְלֵית הִלְכָתָא כְּוָתֵיהּ: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יד} לֹא תִנָּשֵׂא. פְּשִׁיטָא כוּ', הָא קָא מַשְׁמַע לָן דְּמַהוּ דְּתֵימָא כֵּיוָן דַּאֲתָאֵי וּמְעַרְעְרָהּ גַּלְיָא דַּעְתָּהּ דְּלִצְעוּרֵי לַצָּרָה קָא עַבְדָה וְתָמוּת נַפְשָׁהּ עִם פְּלִשְׁתִּים כוּ', הִלְכָּךְ אִם חָזְרָה בָהּ וְנָתְנָה אֲמַתְלָא לִדְבָרֶיהָ אֲפִלּוּ הִיא תִּשְׁתְּרֵי, וְלֹא אָמְרִינַן לְעֵיל דְּאֵין צָרָה מְעִידָה לַחֲבֶרְתָּהּ אֶלָּא כִּי שָׁתְקָה הַשְּׁנִיָּה, קָא מַשְׁמַע לָן. גְּמָרָא: {טו} רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כוּ'. וְקָאָמְרִינַן בַּגְּמָרָא דְּרַבִּי מֵאִיר פָּלֵיג נַמִּי בָּרֵישָׁא, וּמִשּׁוּם דַּהֲוָה אֲמִינָא דִּבְסֵיפָא מוֹדֶה נָקַט פְּלוּגְתַיְהוּ בַּסֵּיפָא. תּוֹסָפוֹת: {טז} אִשָּׁה. וַאֲפִלּוּ צָרָתָהּ בְּמַשְׁמַע, וּסְתָמָא כְּרַבִּי מֵאִיר. גְּמָרָא: {יז} וְאִשָּׁה. אֲבָל עֵד פָּסוּל וְעֵד כָּשֵׁר אַף עַל גַּב דִּבְבַת אַחַת, כִּי הֵיכִי דְּהוּרַע כֹּחַ שְׁתֵּי נָשִׁים לְגַבֵּי עֵד כָּשֵׁר כְּדִלְעֵיל, הָכִי נַמִּי הוּרַע כֹּחַ אִשָּׁה אַחַת לְגַבֵּי עֵד כָּשֵׁר, דְּאִי לֹא תֵימָא הָכִי לִתְנִי רְבוּתָא עֵד אוֹמֵר מֵת וְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת לֹא מֵת. הָרַמְבַּ"ם. אֲבָל בַּיְרוּשַׁלְמִי אָמְרוּ תָּנֵי דְּבֵי רַבִּי כֵּן, וְיֵשׁ פּוֹסְקִים כְּוָתֵיהּ: {יח} לֹא תִנָּשֵׂא. וּמִדְּלֹא קָתָנֵי וְאִם נִשֵּׂאת תֵּצֵא כִּדְקָתָנֵי לְעֵיל אַף עַל פִּי שֶׁנִּשֵּׂאת תֵּצֵא, דִּקְדֵּק הָרַמְבַּ"ם שֶׁאִם נִשֵּׂאת לְאוֹתוֹ שֶׁאָמַר מֵת לֹא תֵצֵא: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם אחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת כו': ואין הלכה כר"מ: (רמב"ם)

פרק טו - משנה ו

הָאִשָּׁה שֶׁהָלְכָה הִיא וּבַעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָאָה וְאָמְרָה מֵת בַּעְלִי, תִּנָּשֵׂא וְתִטֹּל כְּתֻבָּתָהּ, וְצָרָתָהּ אֲסוּרָה. הָיְתָה בַת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן, תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה, דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵין זוֹ דֶרֶךְ מוֹצִיאַתָּה מִידֵי עֲבֵרָה, עַד שֶׁתְּהֵא אֲסוּרָה לִנָּשֵׂא, וַאֲסוּרָה מִלֶּאֱכֹל בַּתְּרוּמָה:

ר"ע מברטנורה הָיְתָה בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן. אִם הָיְתָה צָרָתָהּ בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן, תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה בְּחֶזְקַת שֶׁבַּעֲלָהּ קַיָּם, וְאֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת לְעֵדוּת צָרָתָהּ, שֶׁהוֹאִיל וְאֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת לְהַשִּׂיאָהּ אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת לְפוֹסְלָהּ. וְכֵן הֲלָכָה: (ר"ע מברטנורה).

רמב"ם האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים כו': והלכה כרבי טרפון: (רמב"ם)

פרק טו - משנה ז

אָמְרָה מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת חָמִי, תִּנָּשֵׂא וְתִטֹּל כְּתֻבָּתָהּ, וַחֲמוֹתָהּ אֲסוּרָה. הָיְתָה בַת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן, תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה, דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵין זוֹ דֶרֶךְ מוֹצִיאַתָּה מִידֵי עֲבֵרָה, עַד שֶׁתְּהֵא אֲסוּרָה לִנָּשֵׂא, וַאֲסוּרָה לֶאֱכֹל בַּתְּרוּמָה. קִדֵּשׁ אַחַת {כא} מֵחָמֵשׁ נָשִׁים וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ קִדֵּשׁ, כָּל אַחַת אוֹמֶרֶת אוֹתִי קִדֵּשׁ, נוֹתֵן גֵּט לְכָל אַחַת וְאֶחָת, וּמַנִּיחַ כְּתֻבָּה בֵּינֵיהֶן וּמִסְתַּלֵּק {כב}, דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵין זוֹ דֶרֶךְ מוֹצִיאַתּוּ מִידֵי עֲבֵרָה, עַד שֶׁיִּתֵּן גֵּט וּכְתֻבָּה לְכָל אַחַת וְאֶחָת. גָּזַל אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה וְאֵין יוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה גָזַל, כָּל אֶחָד אוֹמֵר אוֹתִי גָזַל, מַנִּיחַ גְּזֵלָה בֵּינֵיהֶן וּמִסְתַּלֵּק, דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵין זוֹ דֶרֶךְ מוֹצִיאַתּוּ מִידֵי עֲבֵרָה, עַד שֶׁיְּשַׁלֵּם גְּזֵלָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד:

ר"ע מברטנורה אָמְרָה מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת חָמִי. חֲמוֹתָהּ אֲסוּרָה, שֶׁאֵין כַּלָּה מְעִידָה עַל חֲמוֹתָהּ {יט}. וְאַף עַל גַּב דְּאָמְרָה בָּרֵישָׁא מֵת בַּעֲלִי דְּתוּ אֵינָהּ כַּלָּתָהּ וְהַוְיָא נָכְרִית, אֲפִלּוּ הָכִי לֹא מְהֵימְנָה {כ}: הָיְתָה בַת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. וּבְהָא נַמִּי הֲלָכָה כְּרַבִּי טַרְפוֹן. אֲבָל בְּקִדֵּשׁ אַחַת מֵחָמֵשׁ נָשִׁים וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶן קִדֵּשׁ, וְכֵן גָּזַל אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶן גָּזַל, בְּתַרְוַיְהוּ הֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יט} דִּכְמוֹ דַּחֲמוֹתָהּ אֵינָהּ מְעִידָה לַכַּלָּה וְטַעְמָא שֶׁשּׂוֹנְאָהּ, הָכִי נַמִּי כַּלָּה שׂוֹנְאָהּ לַחֲמוֹתָהּ דְּכַמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם [מִשְׁלֵי כז]. גְּמָרָא: {כ} מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן לֹא בַּעֲלָהּ מַיִית לֹא חָמִיהָ מַיִית, וְהָא דְּקָאָמְרָה הָכִי לְקִלְקוּלָא לַחֲמוֹתָהּ הִיא דְּקָא מְכַוְּנָהּ, סָבְרָה, לְבָתַר שַׁעְתָּה כְּשֶׁיָּשׁוּב בַּעֲלִי וּבַעֲלָהּ תִּדָּחֶה לַחֲרָפוֹת וְלֹא תֵּיתֵי לְטָרְדָן. וְאִיצְטְרִיךְ לְאַשְׁמוֹעִינַן בְּצָרָה וּבַחֲמוֹתָהּ כוּ' כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא: {כא} קִדֵּשׁ כוּ' גָּזַל. אוֹקִימְנָא בַּגְּמָרָא דַּוְקָא קִדֵּשׁ בְּבִיאָה דְּאִסּוּרָא דְּרַבָּנָן עָבַד, בְּהָא סָבַר רַבִּי עֲקִיבָא דְּקָנְסוּהוּ רַבָּנָן, אֲבָל קִדֵּשׁ שֶׁלֹּא בְּבִיאָה מוֹדֶה. וְגָזַל נַמִּי דַּוְקָא הוֹאִיל וְאִסּוּרָא עָבֵיד, אֲבָל לָקַח מִקָּח מוֹדֶה. וְתָנָא קִדֵּשׁ לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחוֹ דְּרַבִּי עֲקִיבָא כוּ', וְגָזַל לְהוֹדִיעְךָ כֹּחוֹ דְּרַבִּי טַרְפוֹן, דְּאַף עַל גַּב דְּאִסוּרָא דְּאוֹרַיְתָא לֹא קָנִיס: {כב} וּמִסְתַּלֵּק. לָאו דַּוְקָא בֵּינֵיהֶן דְּשַׁקְלֵי לְהוּ כֻּלְּהוּ וְאַזְלֵי דְּהָא לְדִידָן מְסַפְּקָא לָן לְמִי הִיא הַכְּתֻבָּה וַהֲוֵי כִּסְפֵק הִנוּחַ דְּלֹא יִטֹּל אֶלָּא יָנִיחַ עַד שֶׁיִּתְבָּרֵר מִי הֵם הַבְּעָלִים. גְּמָרָא: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם קידש אחת מחמש נשים ואין יודע אי זו קידש כו': והלכה כרבי עקיבא:

גזל אחד מחמשה ואין יודע כו': במשנה הראשונה לפי שאנו יודעין שיש לה בן ומשום כך היא אסורה ליבם לכך לא נאמין אותה כשהיא אומרת מת בני ואח"כ מת בעלי כדי שתהיה מותרת ליבם לפי שהאיש שהוא ברור אצלנו שהיא אסורה עליו באיזה ענין שיהיה לא נאמין אותה שנסתלק האיסור בדיבורה ולכך חוששין לדבריה כמו שנזכר ובמשנה השניה לפי שאין אנו יודעין לה בן ויצתה מכאן והיא מותרת ליבם הרי היא נאמנת כשאומרת הרי אני בחזקתי הראשונה ומותרת ליבם ותתיבם וכשאומרת ניתן לי בן ומת בחיי בעלי הפה שאסר הוא הפה שהתיר אבל אם אמרה הבן שנולד לי מת לאחר מיתת בעלי אינה נאמנת לפי שהיא רוצה לפטור עצמה מן החליצה ומן הייבום במה שאומרת ואנו ידענו אותה בזמן שאם ימות בעלה תהיה זקוקה לייבום לפיכך מדרך האיסור חוששין לדבריה כמו שזכרנו: (רמב"ם)

פרק טו - משנה ח

הָאִשָּׁה שֶׁהָלְכָה הִיא וּבַעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם וּבְנָהּ עִמָּהֶם, וּבָאָה וְאָמְרָה מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בְּנִי, נֶאֱמֶנֶת. מֵת בְּנִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעְלִי, אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת, וְחוֹשְׁשִׁים לִדְבָרֶיהָ, וְחוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:

ר"ע מברטנורה מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בְּנִי נֶאֱמֶנֶת. הוֹאִיל וְהָיָה לָהּ בֵּן וְלֹא הָיְתָה בְּחֶזְקַת זְקוּקָה לְיָבָם כְּשֶׁיָּצְאָה, הַשְׁתָּא נַמִּי כִּי אָמְרָה מֵת בַּעֲלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בְּנִי, שֶׁאֵין בָּהּ זִקַּת יָבָם, מְהֵימְנָא. אֲבָל כִּי אָמְרָה מֵת בְּנִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעֲלִי וְרוֹצָה לְהִתְיַבֵּם, לֹא מְהֵימְנָא, וְאִם בָּאָה לְהִנָּשֵׂא לַשּׁוּק, חוֹשְׁשִׁים לִדְבָרֶיהָ, דְּשַׁוִיתָה לְנַפְשָׁהּ חֲתִיכָה דְּאִסּוּרָא לְעָלְמָא, וְחוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת: (ר"ע מברטנורה).

רמב"ם האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים כו': במשנה הראשונה לפי שאנו יודעין שיש לה בן ומשום כך היא אסורה ליבם לכך לא נאמין אותה כשהיא אומרת מת בני ואח"כ מת בעלי כדי שתהיה מותרת ליבם לפי שהאיש שהוא ברור אצלנו שהיא אסורה עליו באיזה ענין שיהיה לא נאמין אותה שנסתלק האיסור בדיבורה ולכך חוששין לדבריה כמו שנזכר ובמשנה השניה לפי שאין אנו יודעין לה בן ויצתה מכאן והיא מותרת ליבם הרי היא נאמנת כשאומרת הרי אני בחזקתי הראשונה ומותרת ליבם ותתיבם.

וכשאומרת ניתן לי בן ומת בחיי בעלי הפה שאסר הוא הפה שהתיר אבל אם אמרה הבן שנולד לי מת לאחר מיתת בעלי אינה נאמנת לפי שהיא רוצה לפטור עצמה מן החליצה ומן הייבום במה שאומרת ואנו ידענו אותה בזמן שאם ימות בעלה תהיה זקוקה לייבום לפיכך מדרך האיסור חוששין לדבריה כמו שזכרנו: (רמב"ם)

פרק טו - משנה ט

נִתַּן לִי בֵן בִּמְדִינַת הַיָּם, וְאָמְרָה מֵת בְּנִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעְלִי, נֶאֱמֶנֶת. מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בְּנִי, אֵינָהּ {כג} נֶאֱמֶנֶת, וְחוֹשְׁשִׁים לִדְבָרֶיהָ, וְחוֹלֶצֶת {כד} וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:

ר"ע מברטנורה נִתַּן לִי בִמְדִינַת הַיָּם. וּמֵת בְּנִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעֲלִי, דְּלֹא מַפְקָא נַפְשָׁהּ מֵחֲזָקָה קַמַּיְתָא, שֶׁאוֹמֶרֶת עֲדַיִן הִיא צְרִיכָה לְיָבָם, נֶאֱמֶנֶת וּמֻתֶּרֶת לְהִתְיַבֵּם: אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. לְהִנָּשֵׂא לַשּׁוּק בְּלֹא חֲלִיצָה, דְּכִי הֵימְנוּהָ רַבָּנָן לָאִשָּׁה, גַּבֵּי בַּעֲלָהּ הֵימְנוּהָ, מִשּׁוּם דְּדַיְקָא וּמִנָּסְבָה, אֲבָל לְאַפּוּקֵי נַפְשָׁהּ מִיָּבָם לֹא הֵימְנוּהָ, מִשּׁוּם דְּזִמְנִין דְּסַנְיָא לֵיהּ: וְחוֹשְׁשִׁין לִדְבָרֶיהָ. דְאַפְקָא נַפְשָׁהּ מִיָּבָם, וְחוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {כג} אֵינָהּ כוּ'. וְלֹא מְהֵימְנָא בְּמִגּוֹ דַּעֲדַיִן קַיָּם דְּהָא רֹב נָשִׁים מִתְעַבְּרוֹת וְיוֹלְדוֹת, מִשּׁוּם דְּאִיכָּא מִעוּט דְּמַפִּילוֹת וַחֲזָקָה דְּקַיֶּמֶת לְיִבּוּם כְּנֶגֶד הָרֹב: {כד} וְחוֹלֶצֶת. וּבְרֵישׁ פֶּרֶק דִּלְקַמָּן בַּגְּמָרָא מוֹקְמִינַן לְמַתְנִיתִין בִּגְרוּשָׁה דִּפְסוּלָה לַכְּהֻנָּה, אִי נַמִּי בְּאָמְרָה אֲנִי וְהוּא נֶחְבֵּאנוּ בַּמְּעָרָה וְאֵין אִישׁ עִמָּנוּ לָבֹא וּלְהָעִיד, דְּאִם לֹא כֵן לֹא תַחְלֹץ אֶלָּא תִּתְעַגֵּן: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם הרמב"ם פירש משנה זו בחצי השני של פירושו למשנה הקודמת. (רמב"ם)

פרק טו - משנה י

נִתַּן לִי יָבָם בִּמְדִינַת הַיָּם, אָמְרָה מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת יְבָמִי, יְבָמִי וְאַחַר כָּךְ בַּעְלִי, נֶאֱמֶנֶת. הָלְכָה הִיא וּבַעְלָהּ וִיבָמָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, אָמְרָה מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת יְבָמִי, יְבָמִי וְאַחַר כָּךְ בַּעְלִי, אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. שֶׁאֵין {כה} הָאִשָּׁה נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר מֵת יְבָמִי, שֶׁתִּנָּשֵׂא. וְלֹא, מֵתָה אֲחוֹתִי, שֶׁתִּכָּנֵס לְבֵיתוֹ. וְאֵין הָאִישׁ נֶאֱמָן לוֹמַר מֵת אָחִי, שֶׁיְּיַבֵּם אִשְׁתּוֹ. וְלֹא, מֵתָה אִשְׁתִּי, שֶׁיִּשָּׂא אֲחוֹתָהּ:

ר"ע מברטנורה נִתַּן לִי יָבָם בִּמְדִינַת הַיָּם. שֶׁיָּלְדָה חֲמוֹתָהּ בִּמְדִינַת הַיָּם, וְהִיא הָלְכָה בְּחֶזְקַת שֶׁאֵין לָהּ יָבָם: מֵת בַּעֲלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת יְבָמִי וְכוּ'. דְּתַרְוַיְהוּ קָא שַׁרְיָא נָפְשָׁה לַשּׁוּק, נֶאֱמֶנֶת וּמֻתֶּרֶת לַשּׁוּק בְּחֶזְקָתָהּ הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {כה} שֶׁאֵין כוּ'. כִּדְפֵרֵשׁ הָרַ"ב בַּמִּשְׁנָה דִּלְעֵיל וְלֹא מֵתָה אֲחוֹתִי כוּ' דְּלֹא מִקַּלְקְלָה בְּהָכִי, הִלְכָּךְ לֹא דַּיְקָא וּמִנָּסְבָא. וְכָתַב הָרַמְבַּ"ם שֶׁלֹּא הֶאֱמִינוּ עֵד אֶחָד אֶלָּא מִשּׁוּם הַתָּרַת עֲגוּנָה. (עַד כָּאן), וְטַעְמָא דְּאִיתְּתָא דַּיְקָא הוּא: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם ניתן לי יבם במדינת הים אמרה מת בעלי כו': זה כולו מבואר ממה שהקדמנו והוא הולך על העיקר הידוע שהפה שאסר הוא הפה שהתיר: (רמב"ם)

פרק טז

פרק טז - משנה א

הָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ וְצָרָתָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָאוּ וְאָמְרוּ לָהּ מֵת בַּעְלֵךְ, לֹא תִנָּשֵׂא {א} וְלֹא תִתְיַבֵּם, עַד שֶׁתֵּדַע שֶׁמָּא מְעֻבֶּרֶת הִיא צָרָתָהּ {ב}. הָיְתָה לָהּ חָמוֹת, אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת. יָצְתָה מְלֵאָה {ג} חוֹשֶׁשֶׁת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת:

ר"ע מברטנורה הָאִשָּׁה. לֹא תִנָּשֵׂא. הוֹאִיל וּבְלֹא בָּנִים יָצָא בַּעֲלָהּ: וְלֹא תִתְיַבֵּם. שֶׁמָּא יָלְדָה צָרָתָהּ. וְאִם תֹּאמַר תַּחֲלֹץ וְאַחַר כָּךְ תִּנָּשֵׂא לַשּׁוּק מִמַּה נַּפְשָׁךְ, תֵּרְצוּ בַּגְּמָרָא מִשּׁוּם דַּחֲלוּצָה פְּסוּלָה לִכְהֻנָּה, וְאִם תַּחְלֹץ וְיִמָּצֵא אַחַר כָּךְ שֶׁיָּלְדָה צָרָתָהּ וָלָד שֶׁל קַיָּמָא וַחֲלִיצָתָהּ אֵינָהּ כְּלוּם, צְרִיכִים לְהַכְרִיז עָלֶיהָ שֶׁהִיא כְּשֵׁרָה לִכְהֻנָּה וְלֹא נִפְסְלָה מֵחֲמַת אוֹתָהּ חֲלִיצָה, וּמִי שֶׁנִּמְצָא בִּשְׁעַת חֲלִיצָתָהּ וְלֹא נִמְצָא בְּשָׁעָה שֶׁהִכְרִיזוּ עַל הַחֲלִיצָה דְּלָאו כְּלוּם הִיא וְלֹא נִפְסְלָה לַכְּהֻנָּה עַל יָדָהּ כְּשֶׁיִּרְאֶה אוֹתָהּ נְשׂוּאָה אַחַר כָּךְ לְכֹהֵן יֹאמַר שֶׁחֲלוּצָה מֻתֶּרֶת לַכֹּהֵן: הָיְתָה לָהּ חָמוֹת. בִּמְדִינַת הַיָּם: אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת. שֶׁמָּא נִתַּן לָהּ יָבָם, אַף עַל גַּב דְּחָיְשִׁינַן לְעֵיל שֶׁמָּא יָלְדָה צָרָתָהּ, הָתָם הוּא דְּכָל מַה דְּיָלְדָה צָרָתָהּ בֵּין זָכָר בֵּין נְקֵבָה מַפִּיק לָהּ לְהִיאַךְ מְיַבֵּם, אֲבָל חָמוֹת דְּאִי נַמִּי יָלְדָה לֹא זָקִיק לָהּ לְהִיאַךְ אֶלָּא אִם כֵּן יָלְדָה זָכָר, אִיכָּא לְמֵימַר שֶׁמָּא הִפִּילָה, וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר לֹא הִפִּילָה שֶׁמָּא נְקֵבָה הָיְתָה: יָצְתָה מְלֵאָה. מְעֻבֶּרֶת: חוֹשֶׁשֶׁת. שֶׁמָּא נִתַּן לָהּ יָבָם. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּאָמַר אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {א} לֹא תִנָּשֵׂא. דְּאַף עַל גַּב דְּרֹב נָשִׁים מִתְעַבְּרוֹת וְיוֹלְדוֹת וְאִם כֵּן שֶׁיָּלְדָה צָרָתָהּ וָלָד שֶׁל קַיָּמָא מֻתֶּרֶת אִשָּׁה זוֹ לַשּׁוּק, מִכָּל מָקוֹם אִיכָּא מִעוּט דְּמַפִּילוֹת, וַחֲזָקָה שֶׁאֲסוּרָה לַשּׁוּק דִּבְחֶזְקַת יִבּוּם קַיְמָא כֵּיוָן דְּאִית לָהּ יָבָם, וּסְמֹךְ מִעוּטָא לַחֲזָקָה וַהֲוָה לֵיהּ פַּלְגָא וּפַלְגָא, דַּחֲזָקָה לֹא עָדִיף כִּי רֻבָּא, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר דְּאַתְיָא כְּרַבִּי מֵאִיר דְּחַיִשׁ לְמִעוּטָא. נִמּוּקֵי יוֹסֵף. וְכֵן נִרְאֶה דַּעַת הָרַ"ב: {ב} הִיא צָרָתָהּ. צָרָתָהּ מְיֻתָּר הוּא. וּמְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא הָא קָא מַשְׁמַע לָן לְהָא צָרָתָהּ הוּא דְּחָיְשִׁינַן, לְצָרָה אַחֲרִיתָא לֹא חָיְשִׁינַן. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת שֶׁמָּא אִשָּׁה אַחֶרֶת נָשָׂא: {ג} מְלֵאָה. דְּכֵיוָן שֶׁיָּצְאָה מְלֵאָה וְעָבַר זְמַן לֵדָתָהּ אֵין אוֹמְרִים שֶׁמָּא הִפִּילָה, דַּהֲוָה לֵיהּ כְּמִיתָה, וַאֲסִיקְנָא בְּפֶרֶק כָּל הַגֵּט דִּלְמָא מֵת לֹא חָיְשִׁינַן, וְכֵיוָן שֶׁנִּסְתַּלֵּק מִעוּט מַפִּילוֹת וַחֲזָקָה [דַּאֲסוּרָה לַשּׁוּק] לֹא נִשְׁאָר כָּאן אֶלָּא סָפֵק דְּמֶחֱצָה זְכָרִים וּמֶחֱצָה נְקֵבוֹת, וּלְפִיכָךְ חוֹשֶׁשֶׁת. נִמּוּקֵי יוֹסֵף: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים כו': וכמו כן אינה חולצת לעולם עד שיודע לה בודאי שצרתה לא ילדה וטעם זה לפי שהחליצה פסולה לכהן כמו שנתבאר במה שנקדם בזאת המסכת [פ"ז ה"א] וכשנחלצה ונפסלה לכהונה ואח"כ (ידוע) [יודע] לנו שצרתה ילדה נמצאת שזו החליצה אינה צריכה ולא תפסל לכהונה ואנחנו נצטרך לפרסם להודיע שזאת החליצה לא היתה צריכה ושהיא מותרת לכהונה ולכך לא תחלוץ עד שיתבאר הדבר אם היא צריכה חליצה אם לא ואמרו אינה חוששת ר"ל אינה חוששת שמא נולד לה יבם ור"ל באמרו מליאה שהיתה מעוברת. ואין הלכה כרבי יהושע: (רמב"ם)

פרק טז - משנה ב

שְׁתֵּי יְבָמוֹת, זוֹ אוֹמֶרֶת מֵת בַּעְלִי וְזוֹ אוֹמֶרֶת מֵת בַּעְלִי, זוֹ אֲסוּרָה מִפְּנֵי בַעְלָהּ שֶׁל זוֹ וְזוֹ אֲסוּרָה מִפְּנֵי בַעְלָהּ שֶׁל זוֹ. לָזוֹ עֵדִים {ד} וְלָזוֹ אֵין עֵדִים, אֶת שֶׁיֶּשׁ לָהּ עֵדִים, אֲסוּרָה. וְאֶת שֶׁאֵין לָהּ עֵדִים, מֻתֶּרֶת. לָזוֹ בָנִים וְלָזוֹ אֵין בָּנִים, אֶת שֶׁיֶּשׁ לָהּ בָּנִים, מֻתֶּרֶת. וְאֶת שֶׁאֵין לָהּ בָּנִים, אֲסוּרָה. נִתְיַבְּמוּ {ה} וּמֵתוּ {ו} הַיְבָמִין, אֲסוּרוֹת לְהִנָּשֵׂא. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, הוֹאִיל {ז} וְהֻתְּרוּ לַיְבָמִין, הֻתְּרוּ לְכָל אָדָם:

ר"ע מברטנורה שְׁתֵּי יְבָמוֹת. נְשֵׁי שְׁנֵי אַחִים: מִפְּנֵי בַעְלָהּ שֶׁל זוֹ. שֶׁמָּא הוּא חַי וּזְקוּקָה לוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁאִשְׁתּוֹ אוֹמֶרֶת מֵת, אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת לְהַתִּיר זוֹ לַשּׁוּק עַל פִּיהָ, שֶׁאֵין יְבָמָה מְעִידָה לַחֲבֶרְתָּהּ: לָזוֹ עֵדִים. שֶׁמֵּת בַּעֲלָהּ, וְלָזוֹ אֵין לָהּ עֵדִים: זוֹ שֶׁיֶּשׁ לָהּ עֵדִים אֲסוּרָה. לִנָּשֵׂא לַשּׁוּק, מִפְּנֵי יְבָמָהּ, שֶׁאֵין עֵדִים שֶׁמֵּת: וְזוֹ שֶׁאֵין לָהּ עֵדִים מֻתֶּרֶת. שֶׁהֲרֵי בִּשְׁבִיל בַּעֲלָהּ אֵינָהּ נֶאֱסֶרֶת, שֶׁהִיא נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר מֵת בַּעֲלִי, וּבִשְׁבִיל יְבָמָהּ נַמִּי לֹא מִתְסְרָא, שֶׁהֲרֵי בָּאוּ עֵדִים שֶׁמֵּת: לָזוֹ בָּנִים וְלָזוֹ אֵין בָּנִים. וְאֵין עֵדִים לֹא לָזוֹ וְלֹא לָזוֹ, אֶת שֶׁיֵּשׁ לָהּ בָּנִים מֻתֶּרֶת, וְאֶת שֶׁאֵין לָהּ בָּנִים אֲסוּרָה: נִתְיַבְּמוּ. שֶׁהָיוּ לָהֶן כָּאן שְׁנֵי יְבָמִין וְנִתְיַבְּמוּ וּמֵתוּ הַיְּבָמִים, אֲסוּרוֹת לְהִנָּשֵׂא לַשּׁוּק, זוֹ מִפְּנֵי בַּעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן שֶׁל זוֹ וְזוֹ מִפְּנֵי בַּעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן שֶׁל זוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ שְׁתֵּיהֶן נְשׂוּאוֹת לִיבָמֵיהֵן בְּחֶזְקַת שֶׁמֵּתוּ בַּעֲלֵיהֶן, עַל פִּי עַצְמָן נִשְּׂאוּ, וְהָיוּ נֶאֱמָנוֹת, שֶׁהָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה מֵת בַּעֲלִי תִּתְיַבֵּם. אֲבָל עַכְשָׁיו שֶׁתִּהְיֶינָה נְשׂוּאוֹת לַשּׁוּק לֹא, שֶׁאִם יִנָּשְׂאוּ לַשּׁוּק נִמְצָא עֵדוּתָהּ שֶׁל זוֹ מוֹעִיל לָזוֹ וְעֵדוּתָהּ שֶׁל זוֹ מוֹעִיל לָזוֹ, וְאֵין הַיְּבָמוֹת מְעִידוֹת זוֹ לָזוֹ: הוֹאִיל וְהֻתְּרוּ לַיְבָמִין. בְּחֶזְקַת שֶׁמֵּתוּ בַּעֲלֵיהֶן, הֻתְּרוּ לִנָּשֵׂא לַשּׁוּק, דְּתוּ לֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא הֵם בַּחַיִּים. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ד} עֵדִים. פֵּרוּשׁ בְּעֵדוּת הַמּוֹעִיל לָהּ, וְהַיְנוּ עֵד אֶחָד: {ה} נִתְיַבְּמוּ. אַרֵישָׁא קָאֵי, שֶׁאֵין לָהֶם לֹא עֵדִים וְלֹא בָנִים. רַשִׁ"י: {ו} וּמֵתוּ. דְּאִלּוּ נִתְגָּרְשָׁה מֻתֶּרֶת לְזָר. הָרַמְבַּ"ם. שֶׁאֲפִלּוּ הָיָה בַּעַל חֲבֶרְתָּהּ קַיָּם אֲסוּרָה לוֹ מִפְּנֵי שֶׁהִיא גְּרוּשַׁת אָחִיו, וּמַיְרֵי שֶׁמֵּתוּ בְּלִי בָנִים, דְּאִי לָאו הָכִי מֻתֶּרֶת לְעָלְמָא מֵהַאי טַעֲמָא גּוּפֵיהּ. הַמַּגִּיד: {ז} הוֹאִיל כוּ'. דְּהוֹאִיל וְאִנְסִיבָא לֹא מְקַלְקְלָא נַפְשָׁהּ, וְלֹא פָּלֵיג בְּפֶרֶק דִּלְעֵיל מִשְׁנָה ז', דְּהָתָם בָּאָה לְהָעִיד עַל חֲבֶרְתָּהּ, אֲבָל הָכָא עִקַּר עֵדוּתָהּ עַל עַצְמָהּ וּמִמֵּילָא נֶאֱמֶנֶת אַצָּרָתָהּ. תּוֹסָפוֹת: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם ב' יבמות זו אומרת מת בעלי וזו אומרת מת בעלי בו': כבר הקדמנו בפ' שלפני זה [ה"ג] הכל נאמנים להעידה חוץ מחמותה ויבמתה ולכך כשאמרה יבמתה מת בעלי אינה נאמנת על יבמתה שיש לנו לומר שמא לא מת אבל רוצה שתנשא יבמתה והיא זקוקה ליבום מפני שתאסר על בעלה ואע"פ שהיא עצמה כמו כן אסורה על בעלה אם תנשא עם כל זה ניחוש שמא סברה ואמרה תמות נפשי עם פלשתים ורוצה בקלקול עצמה מפני קלקול יבמתה ולכך אסורה מפני בעלה של זו ר"ל מפני יבמה שאין עדות במיתתו אלא יבמתה והיא אינה נאמנת וזו אסורה מפני בעלה של זו שהיא יבמה ואם יש עדים לאחת מהן שמת בעלה יבמתה מותרת לפי שיש לנו עדים שהעידו במיתת היבם והיא עצמה נאמנת לומר מת בעלי כמו שנקדם לנו וזאת שהעידה במיתת בעלה אסורה לפי שיבמתה בלבד היא שהעידה במיתת יבמה ואינה נאמנת. ואמרו מתייבמת ר"ל שתאמר זאת מת בעלי ויש להם יבמים אחרים הרי אלו מתייבמות בלי ספק לפי שאין שם מקום חשש ואם מתו היבמים אסורות להנשא לשאר ב"א. ואין הלכה כר"א: (רמב"ם)

פרק טז - משנה ג

אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַל פַּרְצוּף {ח} פָּנִים עִם הַחֹטֶם, אַף עַל פִּי {ט} שֶׁיֵּשׁ סִימָנִין בְּגוּפוֹ וּבְכֵלָיו {י}. אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ, וַאֲפִלּוּ רָאוּהוּ מְגֻיָּד, וְצָלוּב {יב}, וְהַחַיָּה אוֹכֶלֶת בּוֹ. אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא אוֹמֵר, לֹא כָל הָאָדָם וְלֹא כָל הַמָּקוֹם וְלֹא כָל הַשָּׁעוֹת שָׁוִין:

ר"ע מברטנורה פַּרְצוּף פָּנִים עִם הַחֹטֶם. אִם לֹא רָאָהוּ בְּפַרְצוּף פָּנָיו, אוֹ שֶׁנִּטַּל חָטְמוֹ, אֵין מְעִידִין לְהַשִּׂיא אֶת אִשְׁתּוֹ, שֶׁמָּא אֵינוֹ הוּא: מְגֻיָּד. מְנֻתָּח {יא}. כְּמוֹ גֹּדוּ אִלָּנָא (דָּנִיֵּאל ד): אוֹ חַיָּה אוֹכֶלֶת בּוֹ. דַּוְקָא בְּמָקוֹם שֶׁאֵין נַפְשׁוֹ יוֹצְאָה, אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁנַּפְשׁוֹ יוֹצְאָה, מֵעִיד עָלָיו שֶׁהוּא מֵת: אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים. אִם לֹא רָאוּהוּ עַד לְאַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים לְמִיתָתוֹ אֵין מְעִידִין עָלָיו, דְּחָיְשִׁינַן שֶׁמָּא נִשְׁתַּנּוּ מַרְאִית פָּנָיו וְאֵינוֹ זֶה שֶׁהֵם סְבוּרִים: רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא אוֹמֵר לֹא כָל אָדָם וְכוּ'. יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁמְּמַהֵר לְהִנָּפֵּחַ, כְּגוֹן אָדָם שָׁמֵן. וְיֵשׁ מָקוֹם שֶׁאָדָם מְמַהֵר לְהַסְרִיחַ וּלְהִשְׁתַּנּוֹת בּוֹ כְּגוֹן מְקוֹם חַמָּה. וְיֵשׁ לְךָ שָׁעָה שֶׁהָעוֹלָם חַם וְאָדָם מְמַהֵר לְהַסְרִיחַ וּלְהִשְׁתַּנּוֹת. וְהַכֹּל לְפִי הָאָדָם וְהַמָּקוֹם וְהַשָּׁעָה, בֵּין לְקֻלָּא בֵּין לְחֻמְרָא. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ח} פַּרְצוּף. הֵם הַלְּחָיַיִם עַצְמָם. וְאֵין מַשְׁגִּיחִין לֹא עַל הָעֵינַיִם וְלֹא עַל הַפֶּה. רַבֵּנוּ יְרֻחָם: {ט} אַף עַל פִּי כוּ'. פֵּרוּשׁ שֶׁאֵינוֹ סִימָן מֻבְהָק בְּיוֹתֵר, כְּגוֹן קָטָן אוֹ אָרֹךְ אוֹ חִוֵּר וְסֻמָּק וַאֲפִלּוּ שׁוּמָא. אֲבָל בְּסִימָן הַמֻּבְהָק בְּיוֹתֵר, כְּגוֹן שֶׁהָיָה לוֹ חָסֵר אוֹ יָתֵר בְּאֶחָד מֵאֵבָרָיו, מְעִידִין עָלָיו. פּוֹסְקִים: {י} וּבְכֵלָיו. אֲפִלּוּ סִימָן מֻבְהָק לֹא, דְּחָיְשִׁינַן לִשְׁאֵלָה: {יא} וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִחְיוֹת, דְּחָיְשִׁינַן שֶׁמָּא בְּסַכִּין מְלֻבֶּנֶת הָיָה, שֶׁמִּתּוֹךְ הַמִּכְוָה מִתְרַפֵּא. גְּמָרָא: {יב} וְצָלוּב. וְתָלִיתָ אוֹתוֹ עַל עֵץ [דְּבָרִים כא] תַּרְגּוּם וְתִצְלֹב יָתֵיהּ עַל צְלִיבָא: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם כו': פרצוף צורה. וכשנשאר המת שלשה ימים לא יעידו על צורת פניו לפי שמשתנה ודומה לאחר. ואמרו חיה אוכלת ממנו כשאוכלת אבר שאם נחתך לא ימות אדם ממנו אבל אם ראה אותה אוכלת מוחו או בשר לבו מעיד שהוא מת ור' יהודה מפריש הענינים כמו שתראה ונפקא לן מהפרש הענינים פעם להקל פעם להחמיר לפי דברי חכמים. ומים שיש להם סוף בור או מערה של מים כשאדם עומד עליו אפשר לו לאדם לראות כל סביביו ומים שאין להם סוף מים שא"א לו לאדם לראות כל סביביו ולר"מ אין הפרש ביניהם וחכ"א מים שאין להם סוף אשתו אסורה שיש לנו לומר שמא יצא ממקום שאין אנו רואים אותו ומים שיש להם סוף אם שהה שם שיעור שא"א לו לאדם לחיות (בשעה זו) [בשיעור זה] בתוך המים אשתו מותרת. ור"מ חולק על זה והביא ראיה מאדם אחד שנפל לבור גדול ועלה לאחר שלשה ימים והוא מים שיש להם סוף ועמד שם שיעור גדול וחכמים אומרים אין מביאים ראיה ממעשה נסים. ודין מים שאין להם סוף אשתו אסורה כמו שבארנו אבל אם נשאת לא תצא והלכה כחכמים בכל הדברים וכמו שזכר רבי יוסי כמו כן: (רמב"ם)

פרק טז - משנה ד

נָפַל לְמַיִם, בֵּין שֶׁיֵּשׁ לָהֶן סוֹף, בֵּין שֶׁאֵין לָהֶן סוֹף, אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁנָּפַל לְבוֹר הַגָּדוֹל, וְעָלָה לְאַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מַעֲשֶׂה בְסוּמָא שֶׁיָּרַד לִטְבֹּל בִּמְעָרָה, וְיָרַד מוֹשְׁכוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁהוּ כְדֵי שֶׁתֵּצֵא נַפְשָׁם, וְהִשִּׂיאוּ נְשׁוֹתֵיהֶם. וְשׁוּב מַעֲשֶׂה בְעַסְיָא בְּאֶחָד שֶׁשִּׁלְשְׁלוּהוּ לַיָּם, וְלֹא עָלָה בְיָדָם אֶלָּא רַגְלוֹ {יד}, אָמְרוּ חֲכָמִים, מִן הָאַרְכֻּבָּה וּלְמַעְלָה, תִּנָּשֵׂא {טו}. מִן הָאַרְכֻּבָּה וּלְמַטָּה, לֹא תִנָּשֵׂא:

ר"ע מברטנורה מַיִם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סוֹף. שֶׁנִּרְאִים כָּל אַרְבַּע רוּחוֹת שֶׁסְּבִיב הַמַּיִם. וּמַיִם שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף, שֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל לִרְאוֹת כָּל סְבִיבָיו. וְרַבִּי מֵאִיר לֹא מַפְלִיג בֵּין מַיִם שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף לְמַיִם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סוֹף. אֲבָל חֲכָמִים פְּלִיגֵי בִּבְרַיְתָא {יג}, וְאָמְרֵי, מַיִם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סוֹף אִשְׁתּוֹ מֻתֶּרֶת אִם שָׁהָה שָׁם שִׁעוּר שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּחְיֶה כְּשִׁעוּר זֶה בְּתוֹךְ הַמַּיִם, וּמַיִם שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה, דְּשֶׁמָּא לְאַחַר שֶׁעָלָה מִשָּׁם יָצָא וְהָלַךְ לוֹ, כִּדְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּמַתְנִיתִין. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: וְעָלָה לְאַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים. דִּסְבִירָא לֵיהּ לְרַבִּי מֵאִיר אָדָם חַי בְּתוֹךְ הַמַּיִם יָמִים רַבִּים, וּמִשּׁוּם הָכִי אֲפִלּוּ בְּמַיִם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סוֹף דְּאִי נָפֵיק הֲוָה חָזֵי לֵיהּ, חַיִישׁ דִּלְמָא נָפֵיק בָּתַר יָמִים רַבִּים וְלֹא חָזוּ לֵיהּ. וְרַבִּי יוֹסֵי פָּלֵיג עֲלֵיהּ וְאָמַר מַעֲשֶׂה בְּסוּמָא שֶׁיָּרַד לִטְבֹּל בַּמְּעָרָה וְכוּ', וּמְעָרָה מַיִם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סוֹף, וְשָׁהוּ עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשָׁם וְהִשִּׂיאוּ אֶת נְשׁוֹתֵיהֶן: מִן הָאַרְכֻּבָּה וּלְמַטָּה. הוֹאִיל וְיָכוֹל לִחְיוֹת, לֹא תִנָּשֵׂא, שֶׁמָּא יָצָא וְלֹא רָאוּהוּ, דְּמַיִם שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף הֵן: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יג} וְאָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי מֵאִיר אֵין מַזְכִּירִין מַעֲשֵׂה נִסִּים, דְּמִדְּלֹא נִים שְׁלֹשָׁה יָמִים אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִחְיוֹת. וְרַבִּי מֵאִיר אֶפְשָׁר דְּמִיסְרָךְ בָּאֲבָנִים שֶׁבַּמַּיִם וְנִים פּוּרְתָּא. גְּמָרָא: {יד} רַגְלוֹ. פֵּרוּשׁ שֶׁקְּשָׁרוּהוּ בְּרַגְלוֹ וְשִׁלְשְׁלוּהוּ, דְּאִם לֹא כֵן חוֹשְׁשִׁין זֶה הָלַךְ לוֹ מִמָּקוֹם זֶה וְרֶגֶל זֶה מֵאָדָם אַחֵר. הָרַשְׁבָּ"א. וְאִי מַיְרֵי בְּשֶׁיֵשׁ לָהֶם סִימָן מֻבְהָק בְּרַגְלוֹ, לֹא בָּעִינַן קְשָׁרוּהוּ בְּרַגְלוֹ, וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {טו} תִּנָּשֵׂא. לְפִי שֶׁנַּעֲשֶׂה טְרֵפָה בְּכָךְ וְאֵינוֹ יָכוֹל לִחְיוֹת. וְלֹא הִתִּירוּהָ אֶלָּא לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, לְפִי שֶׁטְּרֵפָה אֵינוֹ חַי שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. הָרַמְבַּ"ן וְהָרַשְׁבָּ"א. עַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם נפל למים בין שיש להן סוף בין שאין להם סוף כו': פרצוף צורה. וכשנשאר המת שלשה ימים לא יעידו על צורת פניו לפי שמשתנה ודומה לאחר. ואמרו חיה אוכלת ממנו כשאוכלת אבר שאם נחתך לא ימות אדם ממנו אבל אם ראה אותה אוכלת מוחו או בשר לבו מעיד שהוא מת ור' יהודה מפריש הענינים כמו שתראה ונפקא לן מהפרש הענינים פעם להקל פעם להחמיר לפי דברי חכמים. ומים שיש להם סוף בור או מערה של מים כשאדם עומד עליו אפשר לו לאדם לראות כל סביביו ומים שאין להם סוף מים שא"א לו לאדם לראות כל סביביו ולר"מ אין הפרש ביניהם וחכ"א מים שאין להם סוף אשתו אסורה שיש לנו לומר שמא יצא ממקום שאין אנו רואים אותו ומים שיש להם סוף אם שהה שם שיעור שא"א לו לאדם לחיות (בשעה זו) [בשיעור זה] בתוך המים אשתו מותרת. ור"מ חולק על זה והביא ראיה מאדם אחד שנפל לבור גדול ועלה לאחר שלשה ימים והוא מים שיש להם סוף ועמד שם שיעור גדול וחכמים אומרים אין מביאים ראיה ממעשה נסים. ודין מים שאין להם סוף אשתו אסורה כמו שבארנו אבל אם נשאת לא תצא והלכה כחכמים בכל הדברים וכמו שזכר רבי יוסי כמו כן: (רמב"ם)

פרק טז - משנה ה

אֲפִלּוּ שָׁמַע מִן הַנָּשִׁים אוֹמְרוֹת, מֵת אִישׁ פְּלוֹנִי, דַּיּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֲפִלּוּ שָׁמַע מִן הַתִּינוֹקוֹת אוֹמְרִים, הֲרֵי אָנוּ הוֹלְכִין לִסְפֹּד וְלִקְבֹר אֶת אִישׁ פְּלוֹנִי, בֵּין שֶׁהוּא מִתְכַּוֵּן {יז} וּבֵין שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן. רַבִּי יְהוּדָה בֶן בָּבָא אוֹמֵר, בְּיִשְׂרָאֵל עַד שֶׁיְּהֵא מִתְכַּוֵּן. וּבְגוֹי, אִם הָיָה מִתְכַּוֵּן {יח}, אֵין עֵדוּתוֹ עֵדוּת:

ר"ע מברטנורה אֲפִלּוּ שָׁמַע מִן הַנָּשִׁים. שֶׁאֵין מִתְכַּוְּנוֹת לְהָעִיד, יָכוֹל לֵילֵךְ לְהָעִיד לְהַשִּׂיא אֶת אִשְׁתּוֹ: הֲרֵי אָנוּ הוֹלְכִים לִסְפֹּד וְלִקְבֹּר אֶת אִישׁ פְּלוֹנִי. בַּגְּמָרָא מוֹקֵי שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיֹּאמְרוּ אָנוּ בָּאִים מִלִּסְפֹּד וְלִקְבֹּר אֶת אִישׁ פְּלוֹנִי {טז}. וְצָרִיךְ נַמִּי שֶׁיִּשְׁמַע אוֹתָם מְסַפְּרִים מֵעִנְיְנֵי הַהֶסְפֵּד, כָּךְ וְכָךְ רַבָּנָן הֲווּ הָתָם, כָּךְ וְכָךְ סַפְדָנֵי הֲווּ הָתָם, מִפְּנֵי שֶׁדֶּרֶךְ תִּינוֹקוֹת לְשַׂחֵק וּלְהַעֲלוֹת שֵׁמוֹת, וְשֶׁמָּא נְמָלָה אוֹ חָגָב קָבְרוּ וּמְכַנִּים אוֹתוֹ בְּשֵׁם אִישׁ פְּלוֹנִי: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {טז} וּמַתְנִיתִין הָכִי פֵּרוּשָׁא, הֲרֵי אָנוּ הוֹלְכִים לְבָתֵּינוּ, שֶׁבָּאנוּ מִלִּסְפֹּד. תּוֹסָפוֹת: {יז} מִתְכַּוֵּן. לְשׁוֹן רַשִׁ"י לְעֵדוּת. וְכֵן כָּתַב נִמּוּקֵי יוֹסֵף. וּמַשְׁמַע דְּאִלּוּ נִתְכַּוֵּן לְהַתִּיר לֹא. וְצָרִיךְ עִיּוּן: {יח} מִתְכַּוֵּן. בֵּין לְהַתִּיר, שֶׁאָמַר אִישׁ פְּלוֹנִי מֵת הַשִּׂיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ, וּבֵין לְהָעִיד, שֶׁאָמַר מֵת סְתָם, אֶלָּא הֵיכִי מַשְׁכַּחַת לָהּ דְּנֶאֱמָן דְּהָא קָתָנֵי אִם כוּ', בְּמֵסִיחַ לְפִי תֻּמּוֹ, כִּי הַהוּא דַּהֲוָה קָאָמַר וְאָזִיל מַאן אִיכָּא בֵּי חִיוָאִי שָׁכִיב חִיוָאִי. גְּמָרָא: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם אפילו שמע מן הנשים אומרות מת איש פלוני דיו כו': נאמנים דברי התינוקות אצל רבי יהודה בשני תנאים. האחד שיאמרו הרי באנו מלספוד ומלקבור פלוני. והב' שישמע אותם מסיחים בקצת עניני ההספד שיאמרו כך וכך ספדנים היו שם והיה שם פלוני ועשה פלוני כך ואמר פלוני כך וכך וכל כיוצא בזה ונאמן העובד כוכבים כשאמר מת פלוני אם הוא מסיח לפי תומו. והלכה כרבי יהודה ור' יהודה בן בבא: (רמב"ם)

פרק טז - משנה ו

מְעִידִין לְאוֹר הַנֵּר {יט} וּלְאוֹר הַלְּבָנָה, וּמַשִּׂיאִין עַל פִּי בַת קוֹל. מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁעָמַד עַל רֹאשׁ הָהָר וְאָמַר, אִישׁ פְּלוֹנִי בֶן פְּלוֹנִי מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי מֵת, הָלְכוּ וְלֹא מָצְאוּ שָׁם אָדָם, וְהִשִּׂיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ. וְשׁוּב מַעֲשֶׂה בְצַלְמוֹן בְּאֶחָד שֶׁאָמַר, אֲנִי אִישׁ פְּלוֹנִי {כא} בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי, נְשָׁכַנִי נָחָשׁ, וַהֲרֵי אֲנִי מֵת, וְהָלְכוּ וְלֹא הִכִּירוּהוּ, וְהִשִּׂיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ:

ר"ע מברטנורה וּמַשִּׂיאִים עַל פִּי בַת קוֹל. [אִם] שָׁמְעוּ קוֹל צִוְחַת {כ} פְּלוֹנִי מֵת: בְּצַלְמוֹן. שֵׁם מָקוֹם: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יט} לְאוֹר כוּ'. שֶׁלֹּא רָאוּהוּ אֶלָּא לְאוֹר הַנֵּר אוֹ לְאוֹר הַלְּבָנָה. נִמּוּקֵי יוֹסֵף: {כ} רַשִׁ"י. וְנִרְאֶה לִי שֶׁהוּא שֵׁם מֻשְׁאָל מִבַּת קוֹל שֶׁנִּזְכַּר הַרְבֵּה פְּעָמִים בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁהוּא קוֹל שֶׁנִּשְׁתַּמְּשׁוּ בּוֹ לְאַחַר שֶׁפָּסְקָה הַנְּבוּאָה. וְלִי נִרְאֶה שֶׁנִּקְרָא בַּת קוֹל לְפִי שֶׁאֵינוֹ קוֹל לוֹ קוֹל אֵלָיו וְהוּא בְּמַדְרֵגָה לְמַטָּה, וּלְכָךְ קְרָאוּהוּ בַּת קוֹל, שֶׁהִיא כְּבַת לְאָבִיה., וּלְפִי שֶׁהָלְכוּ וְלֹא מָצְאוּ אָדָם שָׁם הִשְׁאִילוּ לוֹ שֵׁם זֶה, אֲבָל לְפִי הָאֱמֶת אָנוּ דָּנִין שֶׁהָיָה שָׁם אָדָם וְהָלַךְ לוֹ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {כא} אֲנִי כוּ'. נִרְאֶה לִי דְּהָכִי נַמִּי בָּעִינַן שֶׁיֹּאמַר גַּם כֵּן מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי כְּמוֹ רֵישָׁא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם מעידין לאור הנר ולאור הלבנה כו': בת קול הוא אשר באר במעשה באחד ומעשה בצלמון: (רמב"ם)

פרק טז - משנה ז

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, כְּשֶׁיָּרַדְתִּי לִנְהַרְדְּעָא לְעַבֵּר הַשָּׁנָה, מָצָאתִי נְחֶמְיָה אִישׁ בֵּית דְּלִי, אָמַר לִי, שָׁמַעְתִּי שֶׁאֵין מַשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה בְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַל פִּי עֵד אֶחָד, אֶלָּא רַבִּי יְהוּדָה בֶן בָּבָא. וְנוּמֵתִי לוֹ, כֵּן הַדְּבָרִים. אָמַר לִי, אֱמֹר לָהֶם מִשְּׁמִי, אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁהַמְּדִינָה מְשֻׁבֶּשֶׁת בִּגְיָסוֹת, מְקֻבְּלָנִי מֵרַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן, שֶׁמַּשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה עַל פִּי עֵד אֶחָד. וּכְשֶׁבָּאתִי וְהִרְצֵיתִי {כג} הַדְּבָרִים לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, שָׂמַח לִדְבָרַי, וְאָמַר, מָצָאנוּ חָבֵר לְרַבִּי יְהוּדָה בֶן בָּבָא. מִתּוֹךְ הַדְּבָרִים נִזְכַּר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, שֶׁנֶּהֶרְגוּ הֲרוּגִים בְּתֵל אַרְזָא, וְהִשִּׂיא רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן נְשׁוֹתֵיהֶם עַל פִּי עֵד אֶחָד, וְהֻחְזְקוּ לִהְיוֹת מַשִּׂיאִין עַל פִּי עֵד אֶחָד. וְהֻחְזְקוּ לִהְיוֹת מַשִּׂיאִין עֵד מִפִּי עֵד, מִפִּי עֶבֶד, מִפִּי אִשָּׁה, מִפִּי שִׁפְחָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמְרִים, אֵין מַשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה עַל פִּי עֵד אֶחָד. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לֹא עַל פִּי אִשָּׁה, וְלֹא עַל פִּי עֶבֶד וְלֹא עַל פִּי שִׁפְחָה, וְלֹא עַל פִּי קְרוֹבִים. אָמְרוּ לוֹ, מַעֲשֶׂה בִבְנֵי לֵוִי שֶׁהָלְכוּ לְצֹעַר עִיר הַתְּמָרִים, וְחָלָה אַחַד מֵהֶם בַּדֶּרֶךְ, וֶהֱבִיאוּהוּ בְפֻנְדָּק, וּבַחֲזָרָתָם אָמְרוּ לַפֻּנְדָּקִית אַיֵּה חֲבֵרֵנוּ, אָמְרָה לָהֶם מֵת וּקְבַרְתִּיו, וְהִשִּׂיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ. אָמְרוּ לוֹ, וְלֹא תְהֵא כֹהֶנֶת כַּפֻּנְדָּקִית. אָמַר לָהֶם, לִכְשֶׁתְּהֵא פֻּנְדָּקִית נֶאֱמֶנֶת. הַפֻּנְדָּקִית הוֹצִיאָה לָהֶם מַקְלוֹ {כה} וְתַרְמִילוֹ וְסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁהָיָה בְיָדוֹ:

ר"ע מברטנורה וְנוּמֵתִי לוֹ. אָמַרְתִּי לוֹ {כב}: כֵּן הַדְּבָרִים. שֶׁכָּל חֲבֵרָיו חוֹלְקִים עָלָיו: מְשֻׁבֶּשֶׁת בִּגְיָסוֹת. וְאֵינִי יָכוֹל לֵילֵךְ אֶצְלְכֶם לְהָעִיד מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי, אֶלָּא אֱמֹר לָהֶם אַתָּה זֶה הָעֵדוּת בִּשְׁמִי: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמְרִים כוּ' וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר כוּ'. וְלֵית הִלְכָתָא כְּחַד מִנַּיְהוּ. אֶלָּא הֲלָכָה מַשִּׂיאִים עַל פִּי אִשָּׁה וְעַל פִּי קְרוֹבִים חוּץ מֵחָמֵשׁ נָשִׁים דִּתְנַן בְּמַתְנִיתִין, וְעֵד מִפִּי עֵד, מִפִּי אִשָּׁה, מִפִּי עֶבֶד, מִפִּי שִׁפְחָה, כָּשֵׁר לְעֵדוּת אִשָּׁה: לֹא תְּהֵא כֹהֶנֶת כַּפֻּנְדָּקִית. כְּלוֹמַר מְיֻחֶסֶת לֹא תְהֵא נֶאֱמֶנֶת כְּפֻנְדָּקִית גּוֹיָה, בִּתְמִיהַּ, וְאִם הֶאֱמִינוּ הַפּוּנְדָּקִית גּוֹיָה מֵסִיחָה לְפִי תֻּמָּהּ {כד}, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיַּאֲמִינוּ בְּאִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית: לִכְשֶׁתְּהֵא פֻּנְדָּקִית נֶאֱמֶנֶת. כְּלוֹמַר שֶׁגַּם הַפֻּנְדָּקִית אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {כב} וְנִרְאֶה לִי שֶׁהִיא מִלְּשׁוֹן נְאוּם, כְּמוֹ וּנְאוּמְתִּי, וְהָאָלֶ"ף נִבְלָע כְּדִין אוֹתִיּוֹת יהו"א: {כג} וְהִרְצֵיתִי. לְשׁוֹן הִרְצָה דְּבָרִים לִפְנֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי. וְנִרְאֶה לִי שֶׁהַמִּלָּה אֲרַמִּית, מִלְּשׁוֹן [מִשְׁלֵי ו] וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְּשִׂיחֶךָ, תַּרְגּוּם תֶּהֱוֵי רָצְיָךְ: {כד} דְּגוֹיָה הָיְתָה, וְשֶׁהָיְתָה בּוֹכָה כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתָם קֹדֶם שֶׁאָמְרוּ לָהּ אַיֵּה חֲבֵרֵנוּ, דְּאִי לָאו הָכִי לֹא הֲוָה לְפִי תֻמָּהּ. גְּמָרָא: {כה} מַקְלוֹ כוּ'. הֲרֵי שֶׁלֹּא עָלֵיהּ סָמְכוּ, אֶלָּא לְפִי תֻמָּהּ הֵסִיחָה וְהֵבִיאָה לָהֶם מַקְּלוֹ וְתַרְמִילוֹ. רַשִׁ"י: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם א"ר עקיבא כשירדתי לנהרדעא לעבר השנה כו': אמרו שהמדינה הזאת משובשת בגייסות הוא התנצלות שלא יכול להגיע שיגיד העדות אצלם וא"ל מסיבת שיבוש הדרכים לרבוי הגייסות לא הייתי יכול להגיע להם אבל הגד להם בשמי זה העדות. ואין הלכה לא כר"א ולא כרבי יהושע ולא כר"ע אלא הדין אצלנו משיאים ע"פ אשה וע"פ קרובים חוץ מן הנשים המנויות ועד מפי עד מפי אשה מפי עבד מפי שפחה כשר לעדות אשה. וזאת הפונדקית היתה עובדת כוכבים ומסיחה לפי תומה ולכך אמרו לא תהא כהנת כפונדקית שאנו מקבלים עדותה לפי מה שבארנו שהעובד כוכבים המסיח לפי תומו כשר:

סליק פירוש המשניות להרמב"ם ממסכת יבמות (רמב"ם)