משנה מסכת ערכין (מ)

פרק א - משנה א

הַכֹּל מַעֲרִיכִין {א} וְנֶעֱרָכִין, נוֹדְרִים וְנִדָּרִים, כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים, נָשִׁים וַעֲבָדִים {ו}. טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, נוֹדְרִים וְנִדָּרִים וּמַעֲרִיכִין, אֲבָל לֹא נֶעֱרָכִין, שֶׁאֵינוֹ נֶעֱרָךְ אֶלָּא זָכָר וַדַּאי וּנְקֵבָה וַדָּאִית. חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן, נִדָּרִין וְנֶעֱרָכִין, אֲבָל לֹא נוֹדְרִין וְלֹא מַעֲרִיכִין, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶם דָּעַת. פָּחוּת מִבֶּן חֹדֶשׁ, נִדָּר אֲבָל לֹא נֶעֱרָךְ:

ר"ע מברטנורה הַכֹּל מַעֲרִיכִין. הַכֹּל לַאֲתוֹיֵי בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד {ב} וְלֹא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, שֶׁהוּא מַעֲרִיךְ. וְהוּא מֻפְלָא הַסָּמוּךְ לְאִישׁ. וּמֻפְלָא אִקְּרֵי לֵיהּ לְפִי שֶׁבּוֹדְקִים אוֹתוֹ אִם יוֹדֵעַ לְהַפְלוֹת וּלְפָרֵשׁ לְשֵׁם מִי נָדַר וּלְשֵׁם מִי הִקְדִּישׁ. אַף עַל גַּב דְּאִישׁ כִּי יַפְלִיא כְתִיב (וַיִּקְרָא כז), כְּשֶׁהוּא סָמוּךְ לְפִרְקוֹ קָרוּי אִישׁ לְעִנְיָן זֶה. וְהַכֹּל דְּקָאֵי נַמִּי עַל נֶעֱרָכִים, לַאֲתוֹיֵי מְנֻוָּל וּמֻכֶּה שְׁחִין, שֶׁאֵין שָׁוִין דָּמִים, דְּסָלְקָא דַעְתָּךְ אֲמֵינָא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ כְּתִיב (שָׁם), כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְדָמִים יֶשְׁנוֹ בַעֲרָכִין, וְכָל שֶׁאֵינוֹ בְדָמִים אֵינוֹ בַעֲרָכִין, קָמַשְׁמַע לָן {ג}. וְהַכֹּל דְּקָאֵי עַל נוֹדְרִים, מִשּׁוּם נִדָּרִים נָקַט לֵיהּ. וְנִדָּרִים גּוּפֵיהּ אִצְטְרִיךְ, לַאֲתוֹיֵי פָּחוּת מִבֶּן חֹדֶשׁ שֶׁהוּא נִדָּר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נֶעֱרָךְ {ד}: מַעֲרִיכִין. אִם אָמַר עַל אֶחָד, עֵרֶךְ פְּלוֹנִי עָלָי, נוֹתֵן עֵרֶךְ אוֹתוֹ פְּלוֹנִי כְּפִי שָׁנָיו כְּמוֹ שֶׁקָּצוּב בְּפָרָשַׁת עֲרָכִין, שֶׁהָעֵרֶךְ נוֹתֵן לְפִי שָׁנִים שֶׁל נֶעֱרָכִין: וְנֶעֱרָכִין. אִם אָמַר אַחֵר עָלָיו עֵרֶךְ פְּלוֹנִי זֶה עָלָי, אוֹ אָמַר הוּא עַצְמוֹ עֶרְכִּי עָלָי: נוֹדְרִים. אָמַר דְּמֵי פְּלוֹנִי עָלָי, צָרִיךְ שֶׁיִּתֵּן כְּמוֹ שֶׁהוּא יָפֶה לִמָּכֵר בַּשּׁוּק: וְנִדָּרִין. אָמַר אַחֵר עָלָיו דְּמֵי פְּלוֹנִי עָלָי, אוֹ אָמַר הוּא עַצְמוֹ דָּמַי עָלָי: כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם. כֹּהֲנִים אִצְטְרִיכָא לֵיהּ לְאַשְׁמְעִינַן דְּנֶעֱרָכִין, דְּסָלְקָא דַעְתָּךְ אֲמֵינָא הוֹאִיל וּכְתִיב (שָׁם) וְהֶעֱמִידוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֵן וְהֶעֱרִיךְ אוֹתוֹ הַכֹּהֵן {ה}, יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי כֹהֵן וְלֹא כֹהֵן לִפְנֵי כֹהֵן, הִלְכָּךְ כֹּהֵן לֵיתֵיהּ בַּעֲרָכִין, דְּאִי עָנִי הוּא לֹא קָרֵינָא בֵּיהּ וְהֶעֱמִידוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֵן, קָמַשְׁמַע לָן דְּכֹהֲנִים אִיתַנְהוּ בְתוֹרַת עֲרָכִין. וְאַיְדֵי דִתְנַן כֹּהֲנִים, תְּנַן לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים: נָשִׁים וַעֲבָדִים. וְהָאִשָּׁה מְשַׁלֶּמֶת כְּשֶׁתִּתְאַלְמֵן אוֹ תִּתְגָּרֵשׁ, וְהָעֶבֶד כְּשֶׁיִּשְׁתַּחְרֵר {ז}: טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס נוֹדְרִים וְנִדָּרִים. שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לָהֶם דָּמִים: וּמַעֲרִיכִין. אֶת אֲחֵרִים, אִם אָמְרוּ עֵרֶךְ פְּלוֹנִי עָלָי, נוֹתְנִים עֵרֶךְ אוֹתוֹ פְּלוֹנִי: אֲבָל לֹא נֶעֱרָכִין. אִם אָמַר עֶרְכִּי עָלָי, אוֹ אָמַר אַחֵר עָלֵיהֶם עֵרֶךְ פְּלוֹנִי עָלָי, לֹא אָמַר כְּלוּם. דְּזָכָר וּנְקֵבָה אֲמוּרִים בְּפָרָשַׁת עֲרָכִין, עַד שֶׁיִּהְיֶה זָכָר וַדָּאִי אוֹ נְקֵבָה וַדָּאִית: פָּחוּת מִבֶּן חֹדֶשׁ נִדָּר. אִם אָמַר דָּמָיו עָלָי. שֶׁהֲרֵי שָׁוֶה דָּמִים כָּל שֶׁהֵן: אֲבָל לֹא נֶעֱרָךְ. שֶׁלֹּא נֶאֱמַר עֵרֶךְ בַּפָּרָשָׁה אֶלָּא מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמַעְלָה: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {א} מַעֲרִיכִין כוּ'. וְהָעֲרָכִין כֻּלָּן וְהַדָּמִים, הַכֹּל סְתָמָן לְבֶדֶק הַבַּיִת, וְיִפְּלוּ הַכֹּל לַלִּשְׁכָּה שֶׁהָיְתָה בַמִּקְדָּשׁ מוּכֶנֶת לְקָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת. הָרַמְבַּ"ם: {ב} וְנִרְאֶה שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה וְיוֹם אֶחָד. וְכֵן הוּא בַּתּוֹסָפוֹת. וּכְדִתְנַן בְּמִשְׁנָה ו' פֶּרֶק ה' דְּנִדָּה. וְהָתָם בַּגְּמָרָא דָרְשִׁינַן לַהּ בְּמֻפְלָא הַסָּמוּךְ לְאִישׁ: {ג} נְפָשׁוֹת כָּל דְּהוּ. גְּמָרָא: {ד} וְתָנֵי וַהֲדַר מְפָרֵשׁ. גְּמָרָא. וְהוּא הַדִּין נַמִּי דְּמָצֵי לְמִנְקַט טֻמְטוּם כוּ' חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן וְנָכְרִי, אֶלָּא חֲדָא מִתַּרְתֵּי וּתְלַת נָקַט כוּ'. רַשִׁ"י. וְעַיֵּן עוֹד: {ה} הַאי קְרָא בְּמַעֲרִיךְ כְּתִיב, וּלְפִיכָךְ הָיָה נִרְאֶה לִי לְהַגִּיהַּ לְאַשְׁמְעִינַן דְּמַעֲרִיכִין. וְיֵשׁ לוֹמַר דְּלִישְׁנָא דְמִשְׁנָה ג' דִּלְקַמָּן נָקַט. וְעַיֵּן שָׁם: {ו} וַעֲבָדִים. אַף עַל גַּב דְּגַבֵּי מִצְוֹת יֵשׁ לוֹ דִּין אִשָּׁה, לְפִי עֶרֶךְ זָכָר הוּא נֶעֱרָךְ, דְּלֹא אִשְׁתְּמִיט תַּנָּא דְלֵימָא אִם הָיָה נֶעֱרָךְ כְּאִשָּׁה. תּוֹסָפוֹת: {ז} אִי נַמִּי כְגוֹן שֶׁנָּתְנוּ לָהֶם עַל מְנָת שֶׁאֵין לָרַב אוֹ לַבַּעַל רְשׁוּת בָּהֶן. תּוֹסָפוֹת: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם הכל מעריכין ונערכין נודרין ונידרים כהנים ולוים כו': פחות מבן חדש נידר אבל לא נערך כו': הערך הוא שיאמר ערכי עלי או ערך פלוני עלי כשיש לאותו פלוני ערך וכבר ידעת שהתורה פסקה מבן חדש ועד בן ה' שנים ערך הזכר ה' שקלים וערך הנקבה ג' שקלים ומה' ועד כ' שנים ערך הזכר כ' שקלים וערך הנקבה י' שקלים ומכ' ועד ס' שנה ערך הזכר נ' שקלים וערך הנקבה ל' שקלים ומס' ומעלה עד סוף ימי האדם הזכר חמשה עשר שקלים והנקבה י' שקלים אלו השיעורים אין מוסיפין עליהן ואין משגיחין בענין הנערך אלא לשניו בלבד: והנדר הוא שיאמר דמי עלי או דמי פלוני עלי הרי זה נוטל מה ששוה אותו הנידר כאילו הוא עבד נמכר בשוק: ומה שאמר הכל מעריכין ואפילו לא הגיע לפרק אלא סמוך לפרקו ואע"פ שאמרה רחמנא איש כי יפליא נדר כשיהא סמוך לפרקו איש קרינן ליה לענין ערכין: ומה שאמר ג"כ נערכים ואפילו היה מצורע או נתעכלו אבריו. ומה שאמר ג"כ הכל נודרים ואפי' פחות מבן חדש כמו שיתבאר אחרי כן והואיל ולמדנו ממה שאמר הכל תועלת לנערך ומעריך ונידר כמו שבארנו אמר ג"כ הכל נודרים ואע"פ שלא בא להודיענו בו שום תועלת: ואמרו כהנים לוים כדי שלא תחשוב שאינן חייבין בערכין הואיל ואינן חייבין בפדיון הבן שנאמר ופדויו מבן חדש תפדה בערכך שמא נאמר כל שישנו בפדיון הבן ישנו בערכים הודיענו שאין הדבר כן לפי שאיש כתוב בפרשה איזה איש שיהיה: (רמב"ם)

פרק א - משנה ב

הַנָּכְרִי, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר נֶעֱרָךְ אֲבָל לֹא מַעֲרִיךְ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מַעֲרִיךְ אֲבָל לֹא נֶעֱרָךְ. זֶה וָזֶה מוֹדִים, שֶׁנּוֹדְרִין {י} וְנִדָּרִין:

ר"ע מברטנורה הַנָּכְרִי רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר נֶעֱרָךְ. תְּרֵי קְרָאֵי כְתִיבֵי בְּפָרָשַׁת עֲרָכִין, חַד רִבּוּי וְחַד מִעוּט. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִעֵט אֶת הַנָּכְרִים. אִישׁ כִּי יַפְלִיא, רִבָּה כָל אִישׁ וַאֲפִלּוּ נָכְרִי בְּמַשְׁמַע. רַבִּי מֵאִיר סָבַר נָכְרִי נֶעֱרָךְ וְלֹא מַעֲרִיךְ, שֶׁכֵּן מָצִינוּ שֶׁרִבָּה הַכָּתוּב בַּנֶּעֱרָכִים יוֹתֵר מִבַּמַּעֲרִיכִים {ח}, שֶׁהֲרֵי חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן נֶעֱרָכִין, אֲבָל לֹא מַעֲרִיכִין, הִלְכָּךְ שְׁדֵי מִעוּטָא לַמַּעֲרִיךְ וְרִבּוּיָא לַנֶּעֱרָךְ: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר נָכְרִי מַעֲרִיךְ וְלֹא נֶעֱרָךְ. שֶׁכֵּן מָצִינוּ טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס מַעֲרִיכִים וְלֹא נֶעֱרָכִים. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה {ט}. הִלְכָּךְ נָכְרִי שֶׁאָמַר עֵרֶךְ יִשְׂרָאֵל פְּלוֹנִי עָלָי, חַיָּב לִתֵּן כְּפִי שָׁנָיו הָעֵרֶךְ הַקָּצוּב בַּפָּרָשָׁה. וְיִשְׂרָאֵל שֶׁאָמַר עֵרֶךְ נָכְרִי פְּלוֹנִי עָלָי, אוֹ נָכְרִי שֶׁאָמַר עֶרְכִּי עָלָי, לֹא אָמַר כְּלוּם: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ח} וְאַף עַל גַּב דְּאִישׁ בְּמַעֲרִיךְ כְּתִיב, אִם אֵינוֹ עִנְיָן לַמַּעֲרִיךְ תְּנֵהוּ עִנְיָן לַנֶּעֱרָךְ. תּוֹסָפוֹת: {ט} וּתְמֵהַנִי דִּבְמִשְׁנָה ה' פֶּרֶק קַמָּא דִּשְׁקָלִים תְּנַן סְתָמָא, וְאֵין מְקַבְּלִין מִנָּכְרִי לְבֶדֶק הַבַּיִת, שֶׁכֵּן מְפֹרָשׁ עַל יְדֵי עֶזְרָא לֹא לָכֶם וְלָנוּ לִבְנוֹת בַּיִת לֵאלֹקֵינוּ [עֶזְרָא ד]. וּבַגְּמָרָא דְּהָכָא אָמְרִינַן דְּהִלְכָתָא כְרַבִּי מֵאִיר מִסְתַּבְּרָא דִּכְתִיב לֹא לָכֶם וְלָנוּ. וּבְנֻסְחַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּפֵרוּשׁ הָרַמְבַּ"ם מָצָאתִי, וַהֲלָכָה כְרַבִּי מֵאִיר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {י} שֶׁנּוֹדְרִין. כָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת, וְצָרִיךְ עִיּוּן דְּהָא לְרַבִּי מֵאִיר אֵין נָכְרִים מִתְנַדְּבִים לְבֶדֶק הַבַּיִת כוּ'. וְשֶׁמָּא הָדַר בֵּיהּ רָבָא מֵהָא דְאָמַר דַּהֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר מִקְּרָא דְלֹא לָכֶם וְגוֹ'. אֲבָל הָרַמְבַּ"ם כָּתַב, נָכְרִי שֶׁאָמַר דָּמַי כוּ' נוֹתֵן כְּפִי נִדְרוֹ וְאֵינוֹ נוֹפֵל לַלִּשְׁכָּה, שֶׁאֵין מְקַבְּלִין [מִן הַנָּכְרִי נְדָבָה אוֹ נֶדֶר] לְחַזֵּק אֶת בֶּדֶק הַבַּיִת אוֹ בֶּדֶק יְרוּשָׁלַיִם שֶׁנֶּאֱמַר לֹא לָכֶם וְגוֹ'. וּמַה יֵּעָשֶׂה בָּהֶן, יִבָּדֵק הַנָּכְרִי עַל דַּעַת מִי נָדַר, אִם נָדַר עַל דַּעַת יִשְׂרָאֵל יוֹצִיאוּהוּ [בֵּית דִּין] בַּמֶּה שֶׁיֵּרָאֶה לָהֶן חוּץ מִבֶּדֶק הַבַּיִת וִירוּשָׁלַיִם, וְאִם אָמַר לַשָּׁמַיִם נָדַרְתִּי, יִגָּנְזוּ: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם העובד כוכבים ר"מ אומר נערך אבל לא מעריך כו': אמרה רחמנא בתחלת פרשת ערכין דבר אל בני ישראל איש כי יפליא ומה שאמר בני ישראל למעט עובד כוכבים ומה שאמר איש הוא רבוי אי זה איש שיהיה ואפילו עובד כוכבים שהכל מודים שהעובד כוכבים לענין ערכים נתרבו מצד אחד ונתמעטו מצד אחר רבי מאיר אומר נערך ריבה שהרי ריבה בנערכים יתר מן המעריכין שהרי חרש שוטה וקטן נערכין ולא מעריכין ורבי יהודה אומר מעריך ריבה שהרי ריבה במעריכין יתר מן הנערכין שהרי טומטום ואנדרוגינוס מעריכין ולא נערכין והלכה כרבי יהודה: (רמב"ם)

פרק א - משנה ג

הַגּוֹסֵס {יא}, וְהַיּוֹצֵא לֵהָרֵג, לֹא נִדָּר וְלֹא נֶעֱרָךְ. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן עֲקַבְיָא אוֹמֵר, נֶעֱרָךְ, מִפְּנֵי שֶׁדָּמָיו קְצוּבִין, אֲבָל אֵינוֹ נִדָּר, מִפְּנֵי שֶׁאֵין דָּמָיו קְצוּבִין. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, נוֹדֵר וּמַעֲרִיךְ וּמַקְדִּישׁ. וְאִם הִזִּיק, חַיָּב בַּתַּשְׁלוּמִין:

ר"ע מברטנורה הַגּוֹסֵס. לֹא נִדָּר, דְּלָאו בַּר דָּמִים הוּא, דִּלְמִיתָה הוּא עוֹמֵד: וְהַיּוֹצֵא לֵהָרֵג. שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ בְּבֵית דִּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל {יב}. אֲבָל יוֹצֵא לֵהָרֵג עַל פִּי הַמַּלְכוּת, לֹא שְׁנָא מַלְכוּת יִשְׂרָאֵל, וְלֹא שְׁנָא מַלְכוּת שֶׁל נָכְרִים, דִּבְרֵי הַכֹּל מַעֲרִיךְ וְנֶעֱרָךְ {יג}: לֹא נִדָּר. דְּלָאו בַּר דָּמִים הוּא: וְלֹא נֶעֱרָךְ. דִּכְתִיב וְהֶעֱמִידוֹ וְהֶעֱרִיכוֹ, וְהַאי לָאו בַּר הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה הוּא {יד}: וְלֹא נֶעֱרָךְ. דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא כז) כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יָחֳרַם מִן הָאָדָם לֹא יִפָּדֶה {טו}. וְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן עֲקַבְיָא דְּאָמַר נֶעֱרָךְ, מוֹקֵי לְהַאי קְרָא דְּכָל חֵרֶם אֲשֶׁר יָחֳרַם לִדְרָשָׁא אַחֲרִיתִי {טז}: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כוּ'. רַבִּי יוֹסֵי וְתַנָּא קַמָּא לֹא פְלִיגֵי בְנוֹדֵר וּמַעֲרִיךְ וּמַקְדִּישׁ. כִּי פְלִיגֵי בְאִם הִזִּיק {יז}. תַּנָּא קַמָּא סָבַר, אִם הִזִּיק פָּטוּר מִן הַתַּשְׁלוּמִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַמַּזִּיק חַיָּב בְּתַשְׁלוּמִין מִן הַתּוֹרָה, מִלְוָה הַכְּתוּבָה בַּתּוֹרָה לָאו כִּכְתוּבָה בִשְׁטָר דָּמְיָא, אֶלָּא כְמִלְוָה עַל פֶּה, וּמִלְוָה עַל פֶּה אֵינוֹ גוֹבֶה מִן הַיּוֹרְשִׁים. וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר, מִלְוָה הַכְּתוּבָה בַּתּוֹרָה כְּמִלְוָה הַכְּתוּבָה בִשְׁטָר דָּמְיָא, וְגוֹבֶה מִן הַיּוֹרְשִׁים. וַהֲלָכָה כְתַנָּא קַמָּא. אֲבָל לְאַחַר שֶׁתִּקְּנוּ דְמִלְוָה עַל פֶּה גוֹבֶה מִן הַיּוֹרְשִׁים {יח}, בֵּית דִּין גּוֹבִין מִמָּמוֹנוֹ וּמְשַׁלְּמִים מַה שֶּׁהִזִּיק: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יא} הַגּוֹסֵס. יָדוּעַ. וְהוּא שֶׁקּוֹל גְּרוֹנוֹ נִשְׁמָע בִּשְׁעַת הַמִּיתָה. הָרַמְבַּ"ם. וְנִרְאֶה לִי, שֶׁהוּא מִלְּשׁוֹן מְגִיסָה בִקְדֵרָה, שֶׁהַלֵּחָה מִתְהַפֵּךְ בִּגְרוֹנוֹ, כְּמוֹ הַמֵּגִיס בִּקְדֵרָה שֶׁמְּהַפֵּךְ מַה שֶּׁבַּקְּדֵרָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יב} אַף עַל גַּב דְּאָמַר בְּסַנְהֶדְרִין פֶּרֶק ו' שֶׁהָיָה אֶחָד רוֹכֵב עַל סוּס וְסוּדָרִין בְּיָדוֹ, מָצְאוּ לוֹ זְכוּת הָיָה הַלָּה מֵנִיף בַּסּוּדָרִין, מִכָּל מָקוֹם לֹא שְׁכִיחַ. תּוֹסָפוֹת: {יג} דְּהַיּוֹצֵא לֵהָרֵג עַל פִּי בֵּית דִּין הוּא עִנְיָן שֶׁאֵינוֹ תָלוּי בִּרְצוֹנֵנוּ אֶלָּא הַתּוֹרָה מְמִיתָה אוֹתוֹ, אֲבָל הַמֶּלֶךְ לִפְעָמִים מִתְמַלֵּא רַחֲמִים וּמוֹחֵל. הָרַמְבַּ"ם: {יד} וְצָרִיךְ עִיּוּן מְנָלָן לוֹמַר מִקְּרָא גַּבֵּי מַעֲרִיךְ שֶׁלֹּא יְהֵא נֶעֱרָךְ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {טו} מִי שֶׁהוּא רָאוּי לֵחָרֵם וְלֵהָרֵג אֵינוֹ בִכְלַל פִּדְיוֹן. רַשִׁ"י: {טז} אֲבָל בְּגוֹסֵס מוֹדֶה רַבִּי חֲנִינָא. רַשִׁ"י: {יז} וּבְאִם הִקְדִּישׁ לֹא פְלִיגֵי שֶׁמִּיָּד שֶׁהִקְדִּישׁ חָל הַהֶקְדֵּשׁ, וְלֹא דָמְיָא לְמִלְוָה. אֲבָל יֵשׁ לְהַקְשׁוֹת אַמַּאי לֹא פְלִיגֵי בְּאִם נָדַר וְהֶעֱרִיךְ. וְשֶׁמָּא בְּנוֹדֵר וּמַעֲרִיךְ יָחוּל מִיָּד. תּוֹסָפוֹת: {יח} תְּמֵהַנִי מַאי תַּקָּנָה אִיכָּא, הָא קַיְמָא לָן כְּרַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה בְּמִשְׁנָה ג' פֶּרֶק ח' דִּבְכוֹרוֹת דְּמִלְוָה עַל פֶּה גוֹבֶה מִן הַיּוֹרְשִׁים, וְאִם כֵּן הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר אֲבָל הָאִידְנָא קַיְמָא לָן הֲלָכָה כוּ'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם הגוסס והיוצא ליהרג לא נידר ולא נערך כו': גוסס ידוע והוא שקול גרונו נשמע בשעת המיתה: והיוצא ליהרג רוצה לומר מיתת ב"ד שהוא ענין שאינו תלוי ברצוננו אלא התורה ממיתה אותו אבל אם היה יוצא ליהרג במצות המלך מעריך ונערך לדברי הכל שלפעמים חוזר המלך מדבורו ומחלוקת ר' יוסי ותנא קמא בו אם הזיק שרבי יוסי אומר נוטלין ממונו כנגד מה שהזיק לפי שמאחר שדין תורה שמי שהזיק ישלם ה"ז מלוה הכתובה בשטר וגובה מן היורשין ות"ק סבר מלוה הכתובה בתורה לא ככתובה בשטר דמיא ואינו גובה מן היורשין והלכה כת"ק וכל זה לדעת האומר מלוה על פה אינו גובה מן היורשין וכבר ידעת שפסק ההלכה הוא שע"פ המעשה בידינו היום שמלוה על פה גובה מן היורשין ולפי זה אם הזיק נוטלין כנגד הנזק מעזבונו: (רמב"ם)

פרק א - משנה ד

הָאִשָּׁה שֶׁהִיא יוֹצְאָה לֵהָרֵג, אֵין מַמְתִּינִין לָהּ עַד שֶׁתֵּלֵד. יָשְׁבָה עַל הַמַּשְׁבֵּר {יט}, מַמְתִּינִין לָהּ עַד שֶׁתֵּלֵד. הָאִשָּׁה שֶׁנֶּהֶרְגָה, נֶהֱנִין בִּשְׂעָרָהּ. בְּהֵמָה שֶׁנֶּהֶרְגָּה, אֲסוּרָה בַהֲנָיָה {כא}:

ר"ע מברטנורה אֵין מַמְתִּינִין לָהּ עַד שֶׁתֵּלֵד. דְּמַהוּ דְתֵימָא וְלָדוֹת מָמוֹנָא דְבַעַל הֵן כְּדִכְתִיב (שְׁמוֹת כא) כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה, וְלֹא נַפְסְדִּינְהוּ מִנֵּיהּ, קָמַשְׁמַע לָן דִּכְתִיב (דְּבָרִים כב) וּמֵתוּ גַּם שְׁנֵיהֶם, גַּם לְרַבּוֹת אֶת הַוָּלָד: יָשְׁבָה עַל הַמַּשְׁבֵּר. מְקוֹם מוֹשַׁב הָאִשָּׁה הַיּוֹלֶדֶת קָרוּי מַשְׁבֵּר: מַמְתִּינִין לָהּ עַד שֶׁתֵּלֵד. דְּכֵיוָן דְּנֶעֱקַר לָצֵאת, גּוּפָא אַחֲרִינָא הוּא וְאֵינוֹ כְגוּף אִמּוֹ: נֶהֱנִין בִּשְׂעָרָהּ. לָאו שְׂעָרָהּ מַמָּשׁ קָאָמַר, אֶלָּא פֵּאָה שֶׁהָיְתָה לָהּ מִשְּׂעַר אִשָּׁה אַחֶרֶת קְשׁוּרָה לִשְׂעָרָהּ. וְדַוְקָא כְּשֶׁאָמְרָה תְנוּ אוֹתָהּ לְבִתִּי אוֹ לִפְלוֹנִית, דְּכֵיוָן דְּאָמְרָה תְנוּ גַּלְיָא דַעְתָּהּ דְּלֹא נִיחָא לַהּ דְּתֶהֱוֵי כְגוּפָה לְאִתְּסוֹרֵי, וְכִנְטוּלָה מֵחַיִּים דָּמְיָא. אֲבָל בְּעִנְיָן אַחֵר אָסוּר, שֶׁנּוֹיֵי הַמֵּת אֲסוּרִים בַּהֲנָאָה {כ}: בְּהֵמָה שֶׁנֶּהֶרְגָה אֲסוּרָה בַהֲנָאָה. אֲפִלּוּ שְׂעָרָהּ {כב}: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יט} יָשְׁבָה כוּ'. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י, קֹדֶם שֶׁנִּגְמַר דִּינָהּ. וְלֵיתָא, דְּאַיּוֹצֵא לֵהָרֵג קָאֵי, וְכָל הַיּוֹצֵא לֵהָרֵג לְאַחַר גְּמַר דִּין. וְהַיְנוּ טַעֲמָא דְרֵישָׁא דְאֵין מַמְתִּינִין מִשּׁוּם עִנּוּי הַדִּין, דְּלֵיכָּא עִנּוּי הַדִּין אֶלָּא לְאַחַר גְּמַר דִּין. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {כ} גְּמָרָא. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י מֵת אָסוּר בַּהֲנָאָה, דִּכְתִיב וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם [בְּמִדְבָּר כ], וְגָמַר שָׁם שָׁם מֵעֶגְלָה עֲרוּפָה. וְכֵיוָן שֶׁהַמֵּת אָסוּר בַּהֲנָאָה, כָּל נוֹיָיו מִתַּסְרֵי נַמִּי בַהֲנָאָה. וְהָא דִתְנַן שֶׁנֶּהֶרְגָה, רְבוּתָא קָא מַשְׁמַע לָן דִּגְמַר דִּינָהּ אוֹסַרְתָּהּ קֹדֶם שֶׁתָּמוּת. עַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {כא} אֲסוּרָה כוּ'. כִּדְקַיְמָא לָן וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי, כְּאָדָם שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ יָצָא פְלוֹנִי נָקִי מִנְּכָסָיו וְאֵין לוֹ בָהֶן הֲנָיָה שֶׁל כְּלוּם. רַשִׁ"י: {כב} וְתֵימַהּ, מַאי אֲפִלּוּ, דְּהָא בְאִשָּׁה נַמִּי שְׂעָרָהּ מִתְּסַר. וְהָרַמְבַּ"ם לֹא סִיֵּם אֲפִלּוּ שְׂעָרָהּ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם האשה שהיתה יוצאת ליהרג אין ממתינין לה עד כו': משבר שם המקום שמכינין לאשה שתלד עליו: וזה מה שאמרו נהנים בשערה על מנת שתאמר בעודה בחיים תנו שער לפלונית לפי שהוא מובדל ממנה כאילו אמרה לתת שום דבר ממה שיש לה אבל אם נהרגה ולא אמרה כלום שערה אסור בהנייה וכן כל בהמה שתהרג במיתת בית דין הרי זו (היא) אסורה בהנאה כשור הנסקל: (רמב"ם)

פרק ב

פרק ב - משנה א

אֵין בָּעֲרָכִין פָּחוּת מִסֶּלַע, וְלֹא יָתֵר עַל חֲמִשִּׁים סָלַע. כֵּיצַד, נָתַן סֶלַע וְהֶעֱשִׁיר, אֵינוֹ נוֹתֵן כְּלוּם. פָּחוֹת מִסֶּלַע {ב} וְהֶעֱשִׁיר, נוֹתֵן חֲמִשִּׁים סָלַע. הָיָה בְיָדָיו חָמֵשׁ סְלָעִים, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אֵינוֹ נוֹתֵן אֶלָּא אֶחָת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, נוֹתֵן אֶת כֻּלָּם. אֵין {ג} בָּעֲרָכִין פָּחוּת מִסֶּלַע, וְלֹא יָתֵר עַל חֲמִשִּׁים סֶלַע. אֵין פֶּתַח בַּטּוֹעָה פָּחוּת מִשִּׁבְעָה, וְלֹא יָתֵר עַל שִׁבְעָה עָשָׂר. אֵין בַּנְּגָעִים פָּחוּת מִשָּׁבוּעַ אֶחָד, וְלֹא יָתֵר עַל שְׁלשָׁה שָׁבוּעוֹת:

ר"ע מברטנורה אֵין בַּעֲרָכִין פָּחוּת מִסֶּלַע. אֲפִלּוּ עָנִי שֶׁהֶעֱרִיךְ וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת אֵינוֹ נִדּוֹן בְּפָחוּת מִסֶּלַע, דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא כז) וְכָל עֶרְכְּךָ יִהְיֶה בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, כָּל עֲרָכִין שֶׁאַתָּה מַעֲרִיךְ לֹא יִהְיוּ פְּחוּתִים מִשֶּׁקֶל: וְלֹא יוֹתֵר עַל חֲמִשִּׁים. דְּזֶהוּ גָדוֹל שֶׁבָּעֲרָכִים דִּכְתִיבֵי בַּפָּרָשָׁה: נָתַן סֶלַע וְהֶעֱשִׁיר. בֶּן עֶשְׂרִים שֶׁעֶרְכּוֹ חֲמִשִּׁים וְהָיָה עָנִי {א} וְנָתַן סֶלַע בְּעֶרְכּוֹ, דְּעָנִי נִדּוֹן בְּהַשָּׂגַת יָדוֹ, וְהֶעֱשִׁיר, פָּטוּר: פָּחוֹת מִסֶּלַע. נָתַן פָּחוֹת מִסֶּלַע: וְהֶעֱשִׁיר נוֹתֵן חֲמִשִּׁים. דְּבִנְתִינָה קַמַּיְתָא לֹא יָצָא יְדֵי עֶרְכּוֹ וַעֲדַיִן עֶרְכּוֹ עָלָיו: הָיוּ בְיָדָיו חָמֵשׁ סְלָעִים. עָנִי בֶּן עֶשְׂרִים שֶׁהֶעֱרִיךְ עַצְמוֹ, וְהָיוּ לוֹ חָמֵשׁ סְלָעִים: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אֵינוֹ נוֹתֵן אֶלָּא אֶחָת. דְּסָבַר רַבִּי מֵאִיר אוֹ נוֹתֵן כָּל הַחֲמִשִּׁים שֶׁעָלָיו אוֹ אֵינוֹ נוֹתֵן אֶלָּא שֶׁקֶל: וַחֲכָמִים אוֹמְרִים נוֹתֵן כָּל מַה שֶּׁבְּיָדוֹ. דִּקְרָא דִכְתִיב וְכָל עֶרְכְּךָ יִהְיֶה בְּשֶׁקֶל, לַפָּחוּת שֶׁבַּעֲרָכִין הוּא דַאֲתָא, שֶׁאֲפִלּוּ עָנִי שֶׁבָּעֲנִיִּים לֹא יִתֵּן פָּחוֹת. וּמִיהוּ הֵיכָא דְאִית לֵיהּ טְפֵי יָהֵיב, דִּכְתִיב (שָׁם) עַל פִּי אֲשֶׁר תַּשִּׂיג. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: אֵין פֶּתַח בַּטּוֹעָה פָּחוּת מִשִּׁבְעָה. אַיְדֵי דְאַיְרֵי בְאֵין בַּעֲרָכִין פָּחוּת וְלֹא יוֹתֵר, תָּנָא נַמִּי לְכָל הָנָךְ דְּאִית בְּהוּ אֵין פָּחוּת וְלֹא יוֹתֵר: פֶּתַח. תְּחִלַּת נִדּוּת. שֶׁדִּין נִדָּה דְאוֹרַיְתָא הוּא. אִם הִתְחִילָה וְרָאֲתָה הַיּוֹם, מוֹנָה שִׁשָּׁה וְהוּא. רָאֲתָה שְׁנַיִם, מוֹנָה חֲמִשָּׁה וְהֵם. רָאֲתָה שְׁלֹשָׁה, מוֹנָה אַרְבָּעָה וְהֵם. [וַאֲפִלּוּ] רָאֲתָה כָל שִׁבְעָה וּפָסְקָה לָעֶרֶב, טוֹבֶלֶת וּמְשַׁמֶּשֶׁת. וּמִיּוֹם שְׁבִיעִי וָאֵילָךְ הָוְיָן יְמֵי זִיבָה אַחַד עָשָׂר יוֹם, שֶׁאִם רָאֲתָה בָהֶן יוֹם אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם וְטוֹבֶלֶת. וְאִם רָאֲתָה בָהֶן שְׁלֹשָׁה רְצוּפִים, הַוְיָא זָבָה גְדוֹלָה שֶׁטְּעוּנָה שִׁבְעָה נְקִיִּים וְקָרְבָּן. וְאִם מָשְׁכוּ יְמֵי זִיבָה חֹדֶשׁ אוֹ שָׁנָה, אֵינָהּ חוֹזֶרֶת לִתְחִלַּת נִדּוּת עַד שֶׁתֵּשֵׁב שִׁבְעָה נְקִיִּים. וּכְשֶׁיָּשְׁבָה שִׁבְעָה נְקִיִּים וְרָאֲתָה, הַוְיָא תְחִלַּת נִדָּה וּמוֹנָה שִׁשָּׁה וְהוּא, וְחוֹזֶרֶת לְעִנְיָנָהּ כְּכָל הַמְפֹרָשׁ. וְאִם לֹא רָאֲתָה בְאוֹתָן אַחַד עָשָׂר יוֹם שְׁלֹשָׁה רְצוּפִים, אֵינָהּ זָבָה. וּכְשֶׁתִּרְאֶה אַחֲרֵיהֶן, בֵּין שֶׁהִיא רוֹאָה סָמוּךְ בֵּין שֶׁהִרְחִיקָה רְאִיָּתָהּ הָוֵי תְחִלַּת נִדָּה. וַאֲפִלּוּ תִרְאֶה שְׁלֹשָׁה רְצוּפִים, אֵינָהּ מוֹנָה אֶלָּא אַרְבָּעָה וְהֵם, שֶׁאֵין יְמֵי זוֹב אֶלָּא אוֹתָן אַחַד עָשָׂר יוֹם שֶׁבֵּין סוֹף נִדּוּת זֶה לִתְחִלַּת נִדּוּת הַבָּא: אֵין פֶּתַח בַּטּוֹעָה פָּחוּת מִשִּׁבְעָה. טוֹעָה [שֶׁרָאֲתָה] הַיּוֹם וְאֵינָהּ יוֹדַעַת אִם בִּימֵי נִדּוּתָהּ עוֹמֶדֶת, אוֹ בְאוֹתָן אַחַד עָשָׂר יוֹם שֶׁל יְמֵי זוֹב, אֵינָהּ חוֹזֶרֶת לְפֶתַח נִדּוּתָהּ בְּפָחוֹת מִשִּׁבְעָה נְקִיִּים וְלֹא יוֹתֵר עַל שִׁבְעָה עָשָׂר נְקִיִּים. כֵּיצַד, טוֹעָה שֶׁאָמְרָה יוֹם אֶחָד טָמֵא רָאִיתִי הַיּוֹם, וְאֵינָהּ יוֹדַעַת אִם בִּימֵי נִדּוּת הִיא וּצְרִיכָה לִמְנוֹת שִׁשָּׁה וְהוּא, אִם בְּאוֹתָן אַחַד עָשָׂר יוֹם שֶׁל יְמֵי זִיבָה וְאֵינָהּ צְרִיכָה לִשְׁמֹר, אֶלָּא יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם, פִּתְחָהּ שִׁבְעָה עָשָׂר, שֶׁאִם לֹא תִרְאֶה עַד לְאַחַר שִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לְבַד מִיּוֹם זֶה, חוֹזֶרֶת לְפֶתַח נִדּוּתָהּ. דְּאִם יוֹם זֶה שֶׁרָאֲתָה תְּחִלַּת יְמֵי זִיבָה הוּא, כֵּיוָן שֶׁכָּלוּ אַחַד עָשָׂר שָׁלְמוּ יְמֵי זִיבָה וְהִרְחִיקָה רְאִיָּתָהּ שֶׁלֹּא רָאֲתָה עַד לְאַחַר שִׁבְעָה עָשָׂר וּתְחִלַּת נִדָּה הִיא. וַאֲפִלּוּ אִם תֹּאמַר שֶׁיּוֹם זֶה תְּחִלַּת נִדָּה הוּא, אַף עַל פִּי כֵן יָצְתָה מִימֵי הַזּוֹב לְסוֹף יוֹם שִׁבְעָה עָשָׂר לְבַד מִיּוֹם זֶה. אֲבָל אִם תִּרְאֶה יוֹם שִׁבְעָה עָשָׂר לֹא יָצְאָה מִן הַסָּפֵק אִם יוֹם נִדָּה הוּא אוֹ יוֹם זִיבָה הוּא, דְּיֵשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא יוֹם זֶה שֶׁרָאֲתָה תְּחִלַּת יְמֵי נִדָּה הֲוָה, וְיוֹם שִׁבְעָה עָשָׂר שֶׁרָאֲתָה בּוֹ, סוֹף אַחַד עָשָׂר שֶׁבֵּין נִדָּה לְנִדָּה הוּא, אוֹ שֶׁמָּא יוֹם רִאשׁוֹן מִימֵי הַזּוֹב הוּא, וּכְשֶׁכָּלוּ אַחַד עָשָׂר יָצְתָה מִימֵי הַזּוֹב, וְיוֹם שִׁבְעָה עָשָׂר שֶׁרָאֲתָה בוֹ תְּחִלַּת נִדָּה הִיא. וְכָל שֶׁכֵּן אִם תִּרְאֶה קֹדֶם יוֹם שִׁבְעָה עָשָׂר, שֶׁלֹּא יָצְאָה מִן הַסָּפֵק. וְכָל זְמַן שֶׁתְּהֵא בִּסְפֵקָהּ זוֹ, מְקֻלְקֶלֶת הִיא, שֶׁלְּעוֹלָם נַחְמִיר עָלֶיהָ מִסָּפֵק. שֶׁכְּשֶׁתִּרְאֶה יוֹם אֶחָד, נֹאמַר תְּחִלַּת נִדָּה הִיא וּצְרִיכָה שִׁשָּׁה וְהוּא. וּכְשֶׁתִּרְאֶה שְׁלֹשָׁה רְצוּפִים, נֹאמַר יְמֵי זוֹב הֵן וּצְרִיכָה שִׁבְעָה נְקִיִּים וְקָרְבָּן {ד}. אֲבָל לְאַחַר שִׁבְעָה עָשָׂר אֵין לְהַחֲמִיר, דְּוַדַּאי תְּחִלַּת נִדָּה הִיא, וַאֲפִלּוּ תִרְאֶה שְׁלֹשָׁה יָמִים רְצוּפִים תִּמְנֶה אַרְבָּעָה וְהֵם וְטוֹבֶלֶת וּטְהוֹרָה: אֵין בַּנְּגָעִים פָּחוּת מִשָּׁבוּעַ אֶחָד. לְהֶסְגֵּר. דְּיֵשׁ בְּנִגְעֵי אָדָם שֶׁנִּבְרָרִים לְשָׁבוּעַ אֶחָד אִם לְטַהֵר אִם לַחְלֹט: וְלֹא יוֹתֵר עַל שְׁלֹשָׁה שָׁבוּעוֹת. נִגְעֵי בָתִּים. דְּתַנְיָא בְתוֹרַת כֹּהֲנִים, מִנַּיִן שֶׁאִם עָמַד בְּעֵינָיו בְּשָׁבוּעַ רִאשׁוֹן וּבְשָׁבוּעַ שֵׁנִי שֶׁחוֹלֵץ וְקוֹצֶה וְטָח וְנוֹתֵן לוֹ שָׁבוּעַ שְׁלִישִׁי, תַּלְמוּד לוֹמַר (וַיִּקְרָא יד) וּבָא הַכֹּהֵן וְאִם בֹּא יָבֹא כוּ': (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {א} וְכֵן לְקַמָּן כָּתַב עָנִי בֶּן עֶשְׂרִים שֶׁהֶעֱרִיךְ עַצְמוֹ כוּ'. וְלָאו דַּוְקָא, דְּהוּא הַדִּין הֶעֱרִיךְ לְאַחֵר, אֶלָּא חֲדָא מִתַּרְתֵּי נָקַט: {ב} פָּחוֹת כוּ'. לָאו דַּוְקָא פָּחוֹת מִסֶּלַע, אֶלָּא אֲפִלּוּ נָתַן כָּל הָעֵרֶךְ חוּץ מִסֶּלַע אֶחָד מְגַלְגְּלִין עָלָיו אֶת הַכֹּל. תּוֹסָפוֹת. עַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ג} אֵין כוּ'. הָא תוּ לָמָּה לִי, הָא קָא מַשְׁמַע לָן פָּחוּת מִסֶּלַע הוּא דְלֵיכָּא, הָא יָתֵר עַל סֶלַע אִיכָּא [אַף עַל גַּב דְּלֵיכָּא חֲמִשִּׁים סְלָעִים, דְּאִם הָיוּ בְיָדוֹ חֲמִשָּׁה סְלָעִים נוֹתֵן כֻּלָּם, דְּהַיְנוּ יָתֵר עַל סֶלַע וּפָחוּת מֵחֲמִשִּׁים]. יָתֵר עַל חֲמִשִּׁים הוּא דְלֵיכָּא, הָא פָּחוּת מֵחֲמִשִּׁים אִיכָּא [כְּדַאֲמַרַן]. וּסְתָמָא כְּרַבָּנָן. גְּמָרָא: {ד} [וּמְסַיֵּם] וּצְרִיכָה שִׁבְעָה נְקִיִּים וְקָרְבָּן, פֵּרוּשׁ עוֹלָה בָּאָה עַל תְּנַאי, וְהַחַטָּאת אֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת. וְזֶה לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם, וְאִם אָמְרָה שְׁנֵי יָמִים רָאִיתִי, נֹאמַר כָּאן פִּתְחָהּ שִׁבְעָה עָשָׂר, לְפִי שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים אֶפְשָׁר שֶׁאֵלּוּ הַשְּׁנֵי יָמִים יוֹם אֶחָד מֵהֶן קֹדֶם עֵת נִדָּתָהּ וְיוֹם אֶחָד מִתְּחִלַּת עֵת נִדָּתָהּ וְנִשְׁאֲרוּ מִן הַתְּקוּפָה [שֶׁיֵּשׁ בֵּין תְּחִלַּת נִדָּה לִתְחִלַּת נִדָּה] שִׁבְעָה עָשָׂר יָמִים. וְכֵן אִם אָמְרָה שְׁלֹשָׁה יָמִים רָאִיתִי, אֶפְשָׁר שֶׁשְּׁנֵי יָמִים קֹדֶם כוּ' וְיוֹם אֶחָד מִתְּחִלַּת כוּ' נִשְׁאֲרוּ מִן הַתְּקוּפָה שִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם, הֲרֵי הִיא גַּם כֵּן פִּתְחָהּ שִׁבְעָה עָשָׂר, אֶלָּא שֶׁהִיא סְפֵק זָבָה, לְפִי שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁשְּׁלֹשָׁה יָמִים אֵלּוּ שֶׁרָאֲתָה עַל הַסֵּדֶר בְּלֹא עֵת נִדָּתָהּ הֵם. וְאִם אָמְרָה אַרְבָּעָה יָמִים, גַּם כֵּן הִיא סָפֵק כוּ', לְפִי שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה יָמִים שְׁנַיִם קֹדֶם נִדָּתָהּ וּשְׁנַיִם מִימֵי נִדָּתָהּ וְלֹא תְהֵא זָבָה. וּכְשֶׁאָנוּ מְשַׁעֲרִין הַסָּפֵק הַזֶּה, יְהֵא פִתְחָה שִׁשָּׁה עָשָׂר יוֹם, לְפִי שֶׁאִם נֹאמַר שֶׁשְּׁנֵי יָמִים מֵאֵלּוּ הָאַרְבָּעָה, מִתְּחִלַּת עֵת נִדָּתָהּ, יִשָּׁאֲרוּ עִם הַאֶחָד עָשָׂר יָמִים שֶׁהִיא תְקוּפָה קְטַנָּה חֲמִשָּׁה יָמִים שֶׁהֵם עִם הָאַחַד עָשָׂר שִׁשָּׁה עָשָׂר יוֹם. וְאִם אָמְרָה חֲמִשָּׁה יָמִים רָאִיתִי נֹאמַר שֶׁשְּׁלֹשָׁה מֵאֵלּוּ הַחֲמִשָּׁה מִתְּחִלַּת עֵת נִדָּתָהּ, וְיִשָּׁאֲרוּ מִן הַתְּקוּפָה חֲמִשָּׁה עָשָׂר כוּ'. וְכֵן אִם אָמְרָה הָאַחַד עָשָׂר יוֹם הִיא גַּם כֵּן סָפֵק זָבָה, לְפִי שֶׁנֹּאמַר, שְׁנֵי יָמִים הֵן מִסּוֹף הָאַחַד עָשָׂר, וְשִׁבְעָה יְמֵי נִדָּה, וּשְׁנֵי יָמִים שְׁאֵרִית הָאַחַד עָשָׂר שֶׁרָאֲתָה, וּפִתְחָהּ תִּשְׁעָה. וְאִם אָמְרָה שְׁנֵים עָשָׂר יָמִים רָאִיתִי, פִּתְחָהּ שְׁמֹנָה, וְהִיא זָבָה וַדָּאִית. לְפִי שֶׁאִם תֹּאמַר שֶׁשְּׁנֵי יָמִים מִזְּמַן רְאִיַּת הַדָּם קֹדֶם עֵת נִדָּתָהּ, וְשִׁבְעָה שֶׁל נִדָּה, וּשְׁלֹשָׁה אַחַר הַנִּדָּה, הֲרֵי הִיא זָבָה, לְפִי שֶׁכְּבָר רָאֲתָה שְׁלֹשָׁה יָמִים רְצוּפִין אַחַר זְמַן הַנִּדּוּת. וְאִם נֹאמַר שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיְּהֵא מִכְּלָלָם שְׁלֹשָׁה יָמִים קֹדֶם עֵת נִדָּתָהּ, שִׁבְעָה שֶׁל נִדָּה, וּשְׁנַיִם אַחַר הַנִּדָּה, הֲרֵי הִיא גַּם כֵּן זָבָה, לְפִי שֶׁכְּבָר קָדְמָה זִיבוּת לְנִדּוּת. וְכֵן אִם רָאֲתָה שְׁלֹשָׁה עָשָׂר יוֹם, פִּתְחָהּ לְפִי הַהֶקֵּשׁ הַזֶּה בְּעַצְמוֹ כוּ'. וְזֶה שֶׁאָמַרְנוּ פִתְחָהּ שִׁבְעָה עָשָׂר אוֹ פָּחוֹת, אֵין הַכַּוָּנָה שֶׁתְּהֵא כָל הַזְּמַן הַזֶּה אֲסוּרָה עַל בַּעֲלָהּ, אֶלָּא הָעִנְיָן שֶׁזָּכַרְנוּ שֶׁאַחַר אוֹתוֹ הַזְּמַן תִּקְבַּע לָהּ וֶסֶת לְנִדָּתָהּ כוּ'. וְאֵין הֶפְרֵשׁ בֵּין שְׁלֹשָׁה עָשָׂר יוֹם וְיוֹתֵר מִזֶּה, שֶׁאֵין לָהּ פֶּתַח פָּחוּת מִשִּׁבְעָה, לְפִי שֶׁהִיא זָבָה וַדָּאִית: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם אין בערכין פחות מסלע ולא יתר על נ' סלע כו': אין פתח בטועה פחות משבעה כו': אין בנגעים פחות משבוע אחד כו': כבר ידעת מד"ת שגדול שבערכים נ' סלעים ופחות שבהן ג' סלעים זהו למי שידו משגת לתת אותו ערך שנתחייב אבל אם היה עני זה שהעריך פוסקין לו כאשר תשיג ידו שנאמר ואם מך הוא מערכך וגו' אבל אין פוסקין על שום אדם בערך פחות משקל ואפילו היה בתכלית העניות שנאמר וכל ערכך יהיה בשקל הקודש ולפיכך מי שפסקו לו סלע ונתן סלע ואפי' היה הערך שחייב גדול שבערכין והוא חמשים והשיגה ידו אחר כך שוב אינו חייב לשלם כל עיקר אבל אם נתן פחות מסלע הרי הוא כאילו לא נתן כלום והערך נשאר עליו ולפיכך אם השיגה ידו נותן הערך שיהיה עליו משלם ולפי שפחות מסלע בערכים אינו פוטר מיד ערך אח"כ רצה התנא להעמיד לנו סתם על דעת חכמים שהם אומרים נותן את כלם ואפי' הוא עני ואין לו זולתם הואיל והוא חייב בהן גובין אותו ממנו לפיכך אמר שאין בערכין פחות מסלע ולא יותר על חמשים כדי שלא תחשוב שמי שאין ידו משגת לכל הערך העיקר שעליו אלא שהוא משיג מקצת וגובין ממנו סלע בלבד הודיעך שגובים ממנו כל מה שידו משגת כגון שיש עליו דרך משל ערך חמשים והיו כל נכסיו מ"ט שגובין ממנו מ"ט: אח"כ התחיל בעניינים הדומין לענין זה ואמר אין פתח בטועה וכו' והלכה זו צריך להקדים בה עיקרים שכבר זכרנו קצתם במס' (ביצה) פסחים ועוד יתבארו כל עיקרים במסכת נדה ועתה שמע מה שצריך מהם במקום הזה והוא שהאשה כשתראה דם הרי היא טמאה ז' ימים ואין הפרש בין שראתה הדם יום אחד או ז' ימים תקרא נדה ואם ראתה הדם בלא עת נדתה ר"ל אחר ז' ימים היא נקראת זבה ואם ראתה יום אחד או ב' תקרא זבה קטנה או שומרת יום כנגד יום ואינה חייבת בקרבן זיבות ואם ראתה ג' ימים זה אחר זה תוך הזמן שבין נדות לנדות תקרא זבה גדולה וחייבת בקרבן זיבות והזמן שיש בין נדות לנדות למיעוט הוא י"א יום והוא קבלה והוא מה שאמר י"א יום שבין נדות לנדות הלכה למשה מסיני לפיכך כל דם שהאשה רואה כל הז' ימים שקבעה לה ווסת והוא עת נדתה הוא דם נדה וכל מה שהיא רואה תוך הי"א יום שאחרי הז' הוא דם זבה ומה שהיא רואה ביום י"ב ומה שאחריו הוא דם נדה לפי שהוא זמן נדה ר"ל ווסת שניה הנה התבאר שמתחלת יום ראשון מן הנדות עד הנדות השני י"א יום לא פחות מיכן. והרי זה עיקר אחד וזכור אותו. והעיקר האחר שכל אשה נולד בה ספק אם היא זבה גדולה אם לא שהיא מביאה קרבן זיבות ואינו נאכל. ועיקר אחר שהאשה שאנו מסופקין בעת נדתה כל זמן שעמדה אחר שפסק הדם ז' ימים וטהורה הרי היא מותרת לבעלה ולהתעסק בתרומה שאפי' היתה זבה הנה עמדה ז' ימים נקיים. ופתח נקרא הזמן שהאשה עומדת אחר שפסק הדם ואז תבא ווסת שניה ר"ל זמן נדה הידוע. אמר שהאשה הטועה ר"ל שטעתה בעת נדתה ולא ידעה באיזה זמן היא וראתה דם והיא אינה יודעת אם העת הזה שראתה בו הדם עת נדתה הוא כדי שיהא דם נדה או בלא עת נדתה ראתה הדם והוא דם זיבות הרי זו משנה זמן הפתח כפי שינויי מספר הימים שראתה בהן דם וזהו חלוקו כפי מה שחלקוהו בברייתא כשהיא אומרת יום א' ראיתי דם בלבד אנו אומרים שמא הוא תחלת דם נדה ונשאר עליה מן התקופה שיש בין נדה לנדה י"ז יום ו' ימים משארית הנדה והי"א יום שבין נדה לנדה כמו שבארנו הרי האשה הזאת פתחה י"ז יום אם ראתה דם לאחר הי"ז יום הרי הוא דם נדה לפי שהוא בעת נדתה ואם אמרה ב' ימים ראיתי דם נאמר פתחה גם כן י"ז לפי שאנו אומרים אפשר שאלו ב' הימים יום א' מהן קודם עת נדתה ויום אחד מתחלת עת נדתה ונשארו מן התקופה עד כאן י"ז ימים וכן אם אמרה ג' ימים ראיתי נאמר אפשר ששני ימים מהן קודם עת נדתה ויום אחד מתחלת שבעה ימי נדה נשארו מן התקופה שבעה עשר יום הרי היא גם כן פתחה שבעה עשר אלא שהיא ספק זבה לפי שראתה שלשה ימים על הסדר ואינה יודעת עת נדתה ואפשר שאלו השלשה ימים בלא עת נדתה הם ואם אמרה ארבע ימים ראיתי נאמר בה גם כן שהיא ספק זבה וקרבנה אינה נאכל לפי שאפשר שיהיו אלו הארבע ימים שנים קודם עת נדתה וב' מימי נדתה ולא תהא זבה וכשאנו משערין הספק הזה יהא פתחה ט"ז יום לפי שאם נאמר ששני ימים מאלו הד' מתחלת עת נדתה ישארו מן הי"א ימים שהיא תקופה קטנה ט"ז יום ואם אמרה ה' ימים ראיתי על הדרך הזה בעצמו נאמר ג' מאלו הה' מתחלת עת נדתה וישארו (מן) התקופה חמשה עשר וכן אמר בברייתא ה' ימים ראיתי פתחה חמשה עשר והיא ג"כ ספק זבה ולא יסור הדבר מהיות כן כל זמן שמוסיף זמן ראיית הדם יום יחסר מזמן הפתח יום והיא בכל זה ספק זבה עד שתאמר י"א יום ראיתי פתחה ט' והיא גם כן ספק זבה לפי שנאמר יום א' מאלו הי"א יום קודם עת נדתה וז' של נדה וב' ימים שארית הי"א שראתה פתחה ט' ואם אמרה י"ב ימים ראיתי דם פתחה ח' והיא זבה ודאית לפי שאם תאמר ששני ימים מזמן ראיית הדם קודם עת נדתה וז' של נדה וג' אחר זמן הנדה הרי היא זבה לפי שכבר ראתה ג' ימים רצופין אחר זמן הנדות ואמר שאלו הי"ב יום שראתה בכלן הדם אפשר שיהא מכללם ג' ימים קודם עת נדתה וז' של נדה וב' אחר הנדה הרי היא ג"כ זבה לפי שכבר קדמה זיבות לנדות וכן אם ראתה הדם י"ג יום פתחה ז' לפי ההיקש הזה בעצמו על מנת שיהו מן הי"ג יום שני ימים קודם הנדה והי"א הנשארים מכל התקופה ז' ימים וזהו ג"כ זבה ודאית כמו שבארנו במה שלפני' ולפי ענין זה נכתב בברייתא כפי מה שתיקן הגמ' כל הזבות הטועות מביאות קרבן ואינו נאכל חוץ מפתח הז' ומפתח ח' שמביאין קרבן ונאכל לפי ששתיהן זבות ודאות כמו שפירשנו ולפיכך תאכל חטאתה וזה שאמרנו פתחה י"ז או פחות מי"ז אין הכוונה שתהא כל הזמן הזה אסורה על בעלה אלא כענין שזכרנו שאחר אותו הזמן תקבע לה ווסת לנדתה והוא הפחות שאפשר כמו שבארנו והוא מה שאמר בגמ' למה לי כולי האי תמני ז' ותשתרי והיתה התשובה לבעלה ולטהרות לא קאמרינן כי קאמרינן לתקוני נדה (וכתב זה) [ופתחה] ר"ל לסיים לה זמן הנדות ויעלה בידה התקופה שיש בין נדות לנדות ואין הפרש בין מי שראתה דם שלשה עשר ימים והיא טועה כמו שאמרנו תחלה ובין מי שראתה דם זמן אתר שאין לה פחות מפתח שבעה לפי שהיא זבה ודאית כמו שבארנו וצריכה לספור שבעה ימים נקיים ולפיכך נמצא שאי אפשר לה למעוט לשום התחלת זמן הנדות אלא אחר ז' ימי הספירה. ומן הכתוב יתבאר לך שנגעי האדם לפחות שיהא בהן הסגר שבעה ימים ונגעי בתים לכל היותר שיהא בהן ההסגר ג' שבועות כמו שמפורש בשלישי מנגעים: (רמב"ם)

פרק ב - משנה ב

אֵין פּוֹחֲתִין מֵאַרְבָּעָה חֲדָשִׁים הַמְעֻבָּרִים בְּשָׁנָה, וְלֹא נִרְאֶה יָתֵר עַל שְׁמֹנָה. שְׁתֵּי הַלֶּחֶם נֶאֱכָלוֹת אֵין פָּחוּת מִשְּׁנַיִם וְלֹא יָתֵר עַל שְׁלשָׁה. לֶחֶם הַפָּנִים נֶאֱכָל אֵין פָּחוּת מִתִּשְׁעָה וְלֹא יָתֵר עַל אַחַד עָשָׂר. קָטָן נִמּוֹל אֵין פָּחוּת מִשְּׁמֹנָה וְלֹא יָתֵר עַל שְׁנֵים עָשָׂר:

ר"ע מברטנורה אֵין פּוֹחֲתִין מֵאַרְבָּעָה חֳדָשִׁים מְעֻבָּרוֹת. שֶׁל שְׁלֹשִׁים יוֹם לְשָׁנָה. דְּלֹא עָבְדִינַן טְפֵי מִשְּׁמֹנָה חֲסֵרִים. אֲבָל שְׁמֹנָה חֲסֵרִים עָבְדִינַן: וְלֹא נִרְאֶה יוֹתֵר עַל שְׁמֹנָה. כְּלוֹמַר, וְלֹא נִרְאֶה לַחֲכָמִים לְעַבֵּר בְּשָׁנָה יוֹתֵר עַל שְׁמֹנָה חֳדָשִׁים. שֶׁחָדְשָׁהּ שֶׁל לְבָנָה עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה יוֹם וָחֵצִי, וּשְׁתֵּי יְדוֹת שָׁעָה, וְשִׁבְעִים וּשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים {ה}, הֲרֵי לִשְׁנֵי חֳדָשִׁים חֲמִשִּׁים וְתִשְׁעָה יָמִים, חֹדֶשׁ אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה, וְחֹדֶשׁ אֶחָד מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם {ו}. חֹדֶשׁ שֶׁל עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה הוּא חָסֵר, וְחֹדֶשׁ שֶׁל שְׁלֹשִׁים קָרוּי מָלֵא אוֹ מְעֻבָּר. וּבְדִין הָיָה שֶׁיִּהְיוּ כָּל חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה אֶחָד מָלֵא וְאֶחָד חָסֵר, אֶלָּא מִפְּנֵי יִתְרוֹת הַשְּׁתֵּי יְדוֹת שָׁעָה וְשִׁבְעִים וּשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים שֶׁיֵּשׁ בְּכָל חֹדֶשׁ וְחֹדֶשׁ, צְרִיכִים פְּעָמִים לַעֲשׂוֹת שְׁמֹנָה חֳדָשִׁים מֵחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה מְלֵאִים וְאַרְבָּעָה חֲסֵרִים, פְּעָמִים שְׁמֹנָה חֲסֵרִים וְאַרְבָּעָה מְלֵאִים {ז}: אֵין פָּחוּת מִשְּׁנַיִם. לְיוֹם שֵׁנִי לַאֲפִיָּתָן: וְלֹא יוֹתֵר עַל שְׁלֹשָׁה. וְיוֹם שְׁלִישִׁי לַאֲפִיָּתָן נֶאֱכָלִין, וְתוּ לֹא. כֵּיצַד, חָל יוֹם טוֹב שֶׁל עֲצֶרֶת בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת, נֶאֱפוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, שֶׁאֵין אֲפִיָּתָן דּוֹחָה לֹא שַׁבָּת וְלֹא יוֹם טוֹב, וְנֶאֱכָלוֹת בְּיוֹם טוֹב לְאַחַר תְּנוּפָתָן, דְּהַיְנוּ לְיוֹם שְׁלִישִׁי. וּכְשֶׁחָל עֲצֶרֶת בִּשְׁאָר יְמֵי שָׁבוּעַ, נֶאֱפוֹת בְּעֶרֶב יוֹם טוֹב וְנֶאֱכָלוֹת בְּיוֹם טוֹב שֶׁהוּא שֵׁנִי לַאֲפִיָּתָן: לֶחֶם הַפָּנִים נֶאֱכָל אֵין פָּחוּת מִתִּשְׁעָה. שֶׁהוּא נֶאֱפֶה בְעֶרֶב שַׁבָּת וְנֶאֱכָל לְשַׁבָּת אַחֶרֶת שֶׁהוּא יוֹם תְּשִׁיעִי לַאֲפִיָּתוֹ. חָלוּ שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לִהְיוֹת בַּחֲמִישִׁי בְּשַׁבָּת וְשִׁשִּׁי בְּשַׁבָּת, אוֹפִין לֶחֶם הַפָּנִים בִּרְבִיעִי בְּשַׁבָּת, וּמְסַדְּרִים אוֹתוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן בְּשַׁבָּת, וְנֶאֱכָל לְשַׁבָּת שְׁנִיָּה שֶׁהוּא יוֹם אַחַד עָשָׂר לַאֲפִיָּתוֹ: וְלֹא יָתֵר עַל שְׁנֵים עָשָׂר. כֵּיצַד, נוֹלַד בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת, אֵינוֹ נִמּוֹל בְּשַׁבָּת, דְּשֶׁמָּא תְשִׁיעִי הוּא. דְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת סְפֵק יוֹם סְפֵק לַיְלָה, וְאִם יוֹם הוּא נִמְצָא שַׁבָּת יוֹם תְּשִׁיעִי, וּמִילָה שֶׁלֹּא בִזְמַנָּהּ אֵינָהּ דּוֹחָה לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת יוֹם טוֹב. וְאִם חָלוּ שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה אַחַר אוֹתָהּ שַׁבָּת, אֵינוֹ נִמּוֹל עַד יוֹם שְׁלִישִׁי שֶׁהוּא שְׁנֵים עָשָׂר לְלֵידָתוֹ: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ה} שֶׁכָּל חֵלֶק, אֶחָד מֵאֶלֶף וּשְׁמוֹנִים לְשָׁעָה. וְהַשְּׁתֵּי יָדוֹת הֵם שְׁנֵי שְׁלִישִׁיּוֹת. עַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ו} לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁרֹאשׁ חֹדֶשׁ יִהְיֶה בְמִקְצָת הַיּוֹם, עַד שֶׁיִּהְיֶה מִקְצָת הַיּוֹם מֵחֹדֶשׁ הֶעָבָר וּמִקְצָתוֹ מֵהַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר עַד חֹדֶשׁ יָמִים [בְּמִדְבָּר יא], מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁיָּמִים אַתָּה מְחַשֵּׁב לְחֹדֶשׁ, וְאֵין אַתָּה מְחַשֵּׁב שָׁעוֹת. הָרַמְבַּ"ם: {ז} לְפִי שֶׁלֹּא יִתְקַבְּצוּ הַיִּתְרוֹת שֶׁיִּהְיוּ בְשִׁוּוּי מַשְׁלִימִים שְׁנַיִם מְלֵאִים, וּלְפִיכָךְ לְשָׁנָה הַבָּאָה יֶחְסְרוּ: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם אין פוחתין מארבעה חדשים המעוברין בשנה כו': ידוע שחדשינו חדשי הלבנה וכן ידוע ששנת הלבנה שנ"ד יום ותשע שעות פחות חומש שעה שלא בצמצום וכשאנו עושים חדשי השנה מל' יום והוא הנקרא מעובר ונקרא ג"כ מלא וחדש כ"ט יום והוא הנקרא חסר עד שתהא השנה ו' חדשים חסרים וששה חדשים מעוברין והיה מספר ימי אותו שנה שנ"ד יום וישאר בידינו משנת הלבנה אותן השעות ומפני קבוץ אלו המותרות אנו צריכין להוסיף בקצת השנים יום או יומים עד שיהיו באותה שנה ח' חדשים מעוברין ולפעמים יהיו המותרות שיעלו בידינו פחות מהימים שהוספנו ותהיה סבה לחסר השנה הבאה משנ"ד עד שיהיו בה חסרים יותר מששה וזו היא אחד מהסבות הראשונות להיות חסרים ושלמין וכסדרן ואין כוונתינו בכאן לדבר על כל אותן הסבות ולא על טעם מניינם לפי שהענין הזה (שמא) יצטרך חבור בפני עצמו וכבר חבר זולתנו בספרד בזה הענין וזולתו מהמון הזה חיבור נאה מאד שאין בינו ובין החבורין שחברו במזרח בענייני העבור דומיא בשום צד וכבר נתבאר בטעיות אותן החבורין מה שהוא מספיק אבל זכרנו בכאן בזה דבר מועט כפי כוונת החבור: ומה שאמר לא נראה בארו בגמרא שעניינו שלא נראה להן כפי העיקרים שבידיהן שראוי להיות מעוברים מהן יותר מח' חדשים. ושתי הלחם ולחם הפנים כבר בארנו זה בי"א ממנחות וקטן נמול נתבאר ג"כ בי"ט משבת: (רמב"ם)

פרק ב - משנה ג

אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֶשְׂרִים וְאַחַת תְּקִיעוֹת בַּמִּקְדָּשׁ וְלֹא מוֹסִיפִין עַל אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה. אֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁנֵי נְבָלִין וְלֹא מוֹסִיפִין עַל שִׁשָּׁה. אֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁנֵי חֲלִילִין וְלֹא מוֹסִיפִין עַל שְׁנֵים עָשָׂר. וּבִשְׁנֵים עָשָׂר יוֹם בַּשָּׁנָה {ח} הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ. בִּשְׁחִיטַת פֶּסַח רִאשׁוֹן, וּבִשְׁחִיטַת פֶּסַח שֵׁנִי, וּבְיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, וּבְיוֹם טוֹב שֶׁל עֲצֶרֶת, וּבִשְׁמוֹנַת יְמֵי הֶחָג, וְלֹא הָיָה מַכֶּה בְּאַבּוּב שֶׁל נְחשֶׁת אֶלָּא בְּאַבּוּב שֶׁל קָנֶה, מִפְּנֵי שֶׁקּוֹלוֹ עָרֵב. וְלֹא הָיָה מַחֲלִיק אֶלָּא בְאַבּוּב יְחִידִי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַחֲלִיק יָפֶה:

ר"ע מברטנורה אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֶשְׂרִים וְאַחַת תְּקִיעוֹת בַּמִּקְדָּשׁ. בְּמַסֶּכֶת סֻכָּה פֶּרֶק הֶחָלִיל [דַּף נג] הֵן מְפֹרָשִׁים. וְהָא דִתְנַן וְלֹא מוֹסִיפִין עַל אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה, לָאו דַּוְקָא, דְּזִמְנִין דְּמוֹסִיפִין עַד שִׁבְעָה וַחֲמִשִּׁים תְּקִיעוֹת, כְּשֶׁחָל עֶרֶב פֶּסַח לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, וּמִשּׁוּם דְּלֹא שְׁכִיחַ כֻּלֵּי הַאי לָא חֲשִׁיב לֵיהּ: שְׁנֵי נְבָלִים. לִשְׁנֵי לְוִיִּם: וְלֹא מוֹסִיפִים עַל שִׁשָּׁה. לֹא אִתְפָּרֵשׁ טַעֲמָא: חֲלִילִין. מִין כְּלִי זֶמֶר שֶׁקּוֹלוֹ נִשְׁמָע לְמֵרָחוֹק. צלמילי"ש בְּלַעַ"ז, וּבַעֲרָבִי מזמאר"י: וְלֹא מוֹסִיפִין עַל שְׁנֵים עָשָׂר. כְּנֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר יוֹם בַּשָּׁנָה שֶׁהֶחָלִיל מַכֶּה בָהֶן לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ. וּלְשׁוֹן מַכֶּה נוֹפֵל בֶּחָלִיל, לְפִי שֶׁהוּא עָשׂוּי נְקָבִים וּמַכֶּה בְאֶצְבָּעוֹ עַל הַנְּקָבִים לְהַנְעִים הַקּוֹל: בִּשְׁחִיטַת הַפֶּסַח. בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בְּנִיסָן שֶׁהָיוּ קוֹרִין הַהַלֵּל בָּעֲזָרָה בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה, כִּדְאָמַר בְּפֶרֶק תָּמִיד נִשְׁחָט [דַּף סד]: אַבּוּב. הַקָּנֶה הַדַּק שֶׁבְּרֹאשׁ הֶחָלִיל. וּבַגְּמָרָא מוּכָח דְּחָלִיל גּוּפֵיהּ קָרוּי אַבּוּב {ט}: שֶׁקּוֹלוֹ עָרֵב. כְּשֶׁהוּא שֶׁל קָנֶה, יוֹתֵר מִשֶּׁל נְחֹשֶׁת. וְדַוְקָא חָלִיל שֶׁמַּכֶּה לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ עַל הַקָּרְבָּן הוּא שֶׁדּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת {י} וְכָל שֶׁכֵּן יוֹם טוֹב. אֲבָל חָלִיל שֶׁל בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה לֹא הָיָה דּוֹחֶה לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת יוֹם טוֹב, כִּדְמוּכָח בְּסֻכָּה פֶּרֶק הֶחָלִיל: לֹא הָיָה מַחֲלִיק אֶלָּא בְּאַבּוּב יְחִידִי. כְּשֶׁהָיָה מַגִּיעַ לְסַיֵּם הַנְּעִימָה הָיָה אֶחָד מִן הַחֲלִילִים מַאֲרִיךְ לְאַחַר שֶׁסִּיְּמוּ הָאֲחֵרִים, שֶׁזֶּהוּ חִלּוּק יָפֶה יוֹתֵר מִשֶּׁאִלּוּ יְסַיְּמוּ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד. וְחִלּוּק הַיְנוּ סִיּוּם הַשְׁמָעַת קוֹל הַנְּעִימָה {יא}. וּבִשְׁעַת הַהַקְרָבָה הָיָה שִׁיר זֶה, וְהָיוּ הַלְוִיִּם מְשׁוֹרְרִים בַּפֶּה אֶת הַהַלֵּל בְּאוֹתָן שְׁנֵים עָשָׂר יָמִים, וְהַחֲלִילִים הָיוּ מְחַלְּלִים. אֲבָל בִּשְׁאָר יָמִים הָיוּ מְהַלְּלִים בְּצִלְצָל וְכִנּוֹרוֹת {יב}. וְהַשִּׁיר הָיָה הַשִּׁיר שֶׁהָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, בָּרִאשׁוֹן הָיוּ אוֹמְרִים לַה' הָאָרֶץ וּמְלֹאָהּ וְכָל הַמִּזְמוֹר, בַּשֵּׁנִי גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד וְגוֹ', וְכֵן כֻּלָּם: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ח} וּבִשְׁנֵים עָשָׂר כוּ'. שֶׁבְּאֵלּוּ הַיָּמִים גּוֹמְרִין אֶת הַהַלֵּל, לְפִי שֶׁחֲלוּקִין בְּקָרְבְּנוֹתֵיהֶן. מַה שֶּׁאֵין כֵּן יְמֵי הַפֶּסַח. וּבְשַׁבָּת לֹא, מִשּׁוּם דְּלֹא אִקְּרֵי מוֹעֵד. וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ דְּאִקְּרֵי מוֹעֵד, לֹא אִקַּדִּישׁ בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה, דִּכְתִיב הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֵּשׁ חַג [יְשַׁעְיָה ל], לַיְלָה הַמְקֻדָּשׁ לְחַג טָעוּן שִׁירָה. רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים דְּאִקְּרֵי מוֹעֵד וְאִקַּדּוּשׁ בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה, אֶפְשָׁר מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא הַדִּין וְסִפְרֵי חַיִּים וְסִפְרֵי מֵתִים פְּתוּחִים לְפָנָיו וְיִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים שִׁירָה. וַחֲנֻכָּה שָׁאנֵי, דְּאַף עַל גַּב דְּלֹא הָכִי וְלֹא הָכִי, אוֹמְרִין מִשּׁוּם נִיסָא. [אֲבָל אֵין בּוֹ חָלִיל, שֶׁאֵין לוֹ קָרְבָּן מְיֻחָד. נִרְאֶה לִי]. וּפוּרִים, אִיכָּא דְאָמְרֵי מִכֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ אֵין אוֹמְרִים שִׁירָה עַל נֵס שֶׁבְּחוּץ לָאָרֶץ. וְאִיכָּא דְאָמְרֵי, מִכֵּיוָן שֶׁגָּלוּ חָזְרוּ לְהֶתֵּרָן וּקְרִיָּתָהּ זוֹ הִיא הַלֵּילָא: {ט} וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ חָלִיל, דַּחֲלִי קָלֵיהּ. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י, מָתוֹק קוֹלוֹ לִשְׁמֹעַ: {י} דְּהָא אִי אֶפְשָׁר לִשְׁמוֹנַת יְמֵי הַחַג בְּלֹא שַׁבָּת. וּבַגְּמָרָא יָלְפִינַן מִקְּרָאֵי דְקָרְבָּן טָעוּן שִׁירָה. וַאֲפִלּוּ לְמַאן דְּאָמַר עִקַּר שִׁירָה בַפֶּה דוֹחֶה מִשּׁוּם דְּאֵין שְׁבוּת בַּמִּקְדָּשׁ. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יא} וּלְשׁוֹן רַשִׁ"י, חִלּוּק הַיְנוּ סִיּוּם, שֶׁמְּחַלֵּק בֵּין נְעִימָה לִנְעִימָה: {יב} וְרַשִׁ"י כָּתַב נְבָלִים גַּם כֵּן: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעות במקדש כו': נבל כלי כדמות *נאד ויש לו יתרין ומנגנין בו: וחליל הוא כלי מפורסם אצל הכל נקרא בערב מזמאר"י: ואבוב הוא קנה של חליל ר"ל הקנה הדקה שבראשו. ואבוב של קנה הוא הקנה הקטן שבראש החליל: ואבוב יחידי ר"ל שיש לו נקב אחד: ומחליק הוא הזמר שמזמר המזמר מעין הענין האמור קודם שיתחיל המשורר לשורר שכנגדו בנגון הנבל נקרא בערבי אלתושי"ה כן פרשוהו לנו תמיד אבל מה שיעלה בידינו מן הגמרא שאבוב וחלול דבר אחד וזה החלול הנזכר בכאן הוא חליל של קרבן שדוחה את השבת אבל חליל של בית השואבה אינו דוחה לא שבת ולא יו"ט כמו שבארנו בסוף מסכת סוכה: (רמב"ם)

פרק ב - משנה ד

וְעַבְדֵי הַכֹּהֲנִים הָיוּ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מִשְׁפְּחוֹת בֵּית הַפְּגָרִים וּבֵית צְפָרְיָא וּמֵאֶמָּאוֹם הָיוּ מַשִּׂיאִין לַכְּהֻנָּה. רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר, לְוִיִּם הָיוּ:

ר"ע מברטנורה וְעַבְדֵי כֹּהֲנִים הָיוּ. אוֹתָן הַמַּכִּים בֶּחָלִיל. דִּסְבִירָא לֵיהּ לְרַבִּי מֵאִיר אֵין מַעֲלִים מִן הַדּוּכָן לְיוֹחֲסִים וְלֹא לְמַעַשְׂרוֹת, הִלְכָּךְ לֹא אִכְפַּת לָן אִם הָיוּ עֲבָדִים: בֵּית הַפְּגָרִים וּבֵית צְפָרְיָא. שֵׁם מִשְׁפָּחוֹת מְיֻחָסוֹת: וּמֵאֶמָּאוֹם. שֵׁם מָקוֹם: מַשִּׂיאִין לַכְּהֻנָּה. כֹּהֲנִים הָיוּ נוֹשְׂאִים אֶת בְּנוֹתֵיהֶן, שֶׁמִּשְׁפָּחוֹת מְיֻחָסוֹת שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל הָיוּ. וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר דְּמַעֲלִין מִן הַדּוּכָן לְיוֹחֲסִים, הִלְכָּךְ אִי לָאו דִּמְיֻחָסִין הָיוּ לֹא הִנִּיחוּם לְנַגֵּן עַל הַדּוּכָן: רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר לְוִיִּם הָיוּ. רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס סָבַר מַעֲלִין מִן הַדּוּכָן לְמַעַשְׂרוֹת {יג}, הִלְכָּךְ לְוִיִּם הָיוּ. וְלֹא פְלִיגֵי אֶלָּא בִמְנַגְּנִים בִּכְלֵי זֶמֶר, אֲבָל בְּשִׁיר שֶׁבַּפֶּה כֻלֵּי עָלְמָא מוֹדוּ דְּאֵין אוֹמְרִים שִׁיר בַּפֶּה עַל הַקָּרְבָּן אֶלָּא לְוִיִּם, דִּכְתִיב גַּבֵּי לְוִיִּם (דְּבָרִים יח) וְשֵׁרֵת בְּשֵׁם ה' אֱלֹהָיו, אֵיזֶהוּ שֵׁרוּת שֶׁהוּא בְּשֵׁם ה', הֱוֵי אוֹמֵר זֶה הַשִּׁיר {יד}. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יג} וּבַגְּמָרָא, מַאן דְּאָמַר לְוִיִּם הָיוּ, קָסָבַר מַעֲלִין לַדּוּכָן בֵּין לְיוֹחֲסִין בֵּין לְמַעַשְׂרוֹת: {יד} פַּשְׁטֵיהּ דִּקְרָא בְכֹהֵן מְדַבֵּר כִּדְמוּכְחֵי קְרָאֵי וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב רַשִׁ"י בַּחֻמָּשׁ. וְהַיְנוּ דְּפָרֵיךְ בַּגְּמָרָא, וְאֵימָא נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם. וּמְשָׁנֵי, מִדִּכְתִיב לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ [דְּבָרִים י], מִכְּלַל דְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים לָאו שֵׁרוּת הוּא: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם ועבדי הכהנים היו דברי ר"מ כו': ר' מאיר מתיר להיות עבדים לפי שהוא אומר אין מעלין מן הדוכן לא ליוחסין ולא למעשרות ור' יוסי אומר לא יהיו עבדים לפי שמעלין מן הדוכן ליוחסין ור' חנינא אומר מעלין מדוכן למעשרות ולפיכך לא יהיו אלא לוים. והכל מודים שהשיר אין אומרים אותן אלא לוים ואין מחלוקת אלא במנגנים על השיר לפי שעיקר שירה בפה ואמר רחמנא בלוי ושרת בשם ה' אלהיו איזהו שרות שהוא בשם ה' הוי אומר זו שירה והלכה כרבי יוסי: (רמב"ם)

פרק ב - משנה ה

אֵין פּוֹחֲתִין מִשִּׁשָּׁה טְלָאִים הַמְבֻקָּרִין בְּלִשְׁכַּת הַטְּלָאִים, כְּדַי לַשַּׁבָּת וְלִשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וּמוֹסִיפִין עַד לְעוֹלָם. אֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת {טו}, וּמוֹסִיפִין עַד לְעוֹלָם. אֵין פּוֹחֲתִין מִתִּשְׁעָה כִנּוֹרוֹת, וּמוֹסִיפִין עַד לְעוֹלָם. וְהַצִּלְצָל לְבָד:

ר"ע מברטנורה אֵין פּוֹחֲתִין מִשִּׁשָּׁה טְלָאִים הַמְבֻקָּרִים. הַאי תַּנָּא סָבַר דִּכְבָשִׂים שֶׁל תְּמִידִין טְעוּנִים בִּקּוּר מִמּוּם אַרְבָּעָה יָמִים קֹדֶם שְׁחִיטָתָן, דּוּמְיָא דְפֶסַח מִצְרַיִם שֶׁהָיָה מִקָּחוֹ מִבֶּעָשׂוֹר וּשְׁחִיטָתוֹ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, דְּיָלֵיף מוֹעֲדוֹ הָאָמוּר בַּתְּמִידִים (בְּמִדְבַּר כח) תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ, מִמּוֹעֲדוֹ הָאָמוּר בַּפֶּסַח (שָׁם ט) אֶת הַפֶּסַח בְּמוֹעֲדוֹ. הִלְכָּךְ, קֹדֶם יוֹם חִנּוּךְ אַרְבָּעָה יָמִים מְבַקְּרִין שְׁמֹנָה טְלָאִים וְנוֹתְנִין בְּלִשְׁכַּת הַטְּלָאִים, וּבְיוֹם חִנּוּךְ נוֹטְלִים שְׁנַיִם לִתְמִידִין וְנִשְׁאֲרוּ שָׁם שִׁשָּׁה מְבֻקָּרִים, וּלְאַחַר כֵּן קֹדֶם הַלַּיְלָה מְבַקְּרִים שְׁנַיִם וְנוֹתְנִים שָׁם. וּמִשּׁוּם דְּהָנָךְ לֵיתַנְהוּ אַכַּתִּי בִּשְׁעַת נְטִילַת הַשְּׁנַיִם, לָא חֲשִׁיב לְהוּ. וְכֵן לְעוֹלָם נוֹטְלִין שְׁנַיִם וְנוֹתְנִים שְׁנַיִם. וְאֵלּוּ הַשְּׁנַיִם שֶׁנּוֹתְנִים נוֹטְלִים אוֹתָם לַחֲמִישִׁי שֶׁל יוֹם נְתִינָתָן: כְּדֵי לַשַּׁבָּת וְלִשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה. סִימָנָא בְעָלְמָא נָקַט, דְּכִי הֵיכִי דְּאִי מִקַּלְעֵי שַׁבָּת וּשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה בַּהֲדֵי הֲדָדֵי הָיָה צָרִיךְ לְהַקְדִּים וּלְבַקֵּר הַהוּא דִּשְׁלִישִׁי בְּשַׁבָּת מֵעֶרֶב שַׁבָּת, דְּהָא לֹא מָצֵי קֹדֶם הַיּוֹם לֵילֵךְ וּלְבַקֵּשׁ טָלֶה וּלְבַקֵּר, וְהַוְיָא לְקִיחָה אַרְבָּעָה יָמִים קֹדֶם שְׁחִיטָה, הָכִי נַמִּי לְעוֹלָם בָּעִינַן אַרְבָּעָה יָמִים קֹדֶם שְׁחִיטָה: וּמוֹסִיפִין עַד לְעוֹלָם. אִם רָצוּ לְהוֹסִיף טְלָאִים מְבֻקָּרִים בְּלִשְׁכַּת הַטְּלָאִים, מוֹסִיפִים כְּמוֹ שֶׁיִּרְצוּ: מִשְּׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת. כְּשֶׁתּוֹקְעִין בַּחֲצוֹצְרוֹת אֵין פּוֹחֲתִים מִשְּׁתַּיִם: וּמוֹסִיפִין עַד לְעוֹלָם. בַּגְּמָרָא מְפָרֵשׁ עַד מֵאָה וְעֶשְׂרִים. שֶׁנֶּאֱמַר (דִּבְרֵי הַיָּמִים ב ה) וְעִמָּהֶם הַכֹּהֲנִים לְמֵאָה וְעֶשְׂרִים מְחַצְּרִים בַּחֲצוֹצְרוֹת {טז}: וְהַצִּלְצָל לְבַד. צִלְצָל אֶחָד הָיָה שָׁם וְלֹא יוֹתֵר. דְּאָמַר קְרָא (דִּבְרֵי הַיָּמִים א טז) וְאָסָף בַּמְּצִלְתַּיִם לְהַשְׁמִיעַ. וְאַף עַל גַּב דִּמְצִלְתַּיִם כְּתִיב לְשׁוֹן רַבִּים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת רְחָבוֹת שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁמַּכִּין זוֹ עַל זוֹ {יז}, וּמִיהוּ חֲדָא עֲבִידְתָּא עֲבִיד, שֶׁאֵין אֶחָד מֵהֶם מוֹעִיל בְּלֹא חֲבֵרוֹ, וְחַד גַּבְרָא עֲבִיד בְּהוּ: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {טו} אֵין כוּ' חֲצוֹצְרוֹת. לֹא אִתְפָּרֵשׁ טַעֲמָא. וְאֶפְשָׁר דִּתְקַעְתֶּם בַּחֲצוֹצְרוֹת תַּרְתֵּי בְמַשְׁמַע. אִי נַמִּי דוּמְיָא דְשֶׁל מֹשֶׁה דִּכְתִיב עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת [בְּמִדְבָּר י]: {טז} דְּכֵיוָן דְּאַשְׁכְּחַן בַּקְּרָא שֶׁחִפְּשׂוּ אַחֲרֵי מֵאָה וְעֶשְׂרִים כֹּהֲנִים לִתְקֹעַ בַּחֲצוֹצְרוֹת וְלֹא יוֹתֵר, שְׁמַע מִנַּהּ דְּעַד מֵאָה עֶשְׂרִים הָוֵי הִדּוּר מִצְוָה וְאֵין צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ יוֹתֵר אַחַר כֹּהֲנִים. אִי נַמִּי, דְּהָא פְּשִׁיטָא דְּאֵין מוֹסִיפִין עַד עוֹלָם, שֶׁאִם יוֹסִיפוּ יוֹתֵר, עַרְבּוּב קָלָא. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יז} וְאֵין רְצוֹנוֹ לוֹמַר הַהַקָּשָׁה הַהֲמוֹנִית שֶׁיָּקִישׁוּ חֲתִיכָה נְחֹשֶׁת עַל חֲתִיכָה כָּמוֹהָ בְּלִי לִמּוּד מְלָאכוּתִי, אֲבָל הִיא כְמוֹ הַחֲצוֹצְרוֹת שֶׁל נְחֹשֶׁת שֶׁיִּתְקְעוּ בָּהּ בַּפֶּה וְגַם בְּמִשְׁמוּשׁ יָדַיִם כְּדֶרֶךְ כְּלֵי שִׁיר. שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם אין פוחתין מששה טלאים המבוקרין בלשכת כו': המשנה הזאת היא לבן בג בג ודעתו שהתמיד צריך שיהיה מוכן קודם שחיטתו ארבעה ימים ולמדנו זה מפסח מצרים שהיתה משיכתו מבעשור ושחיטתו בי"ד לפי שנאמר בפסח במועדו ונאמר בתמיד תשמרו להקריב לי במועדו: ופי' מבוקרים ר"ל שבקרו אותן ופשפשו במומין להכין אותן לשחיטה: ומה שאמר כדי לשבת ולימים טובים אין דעתו לומר ששה טלאים צריך לשבת ולשני ימים טובים לפי שיותר מכאן צריך באלו הג' ימים אבל ר"ל שהשש טלאים שהיו מוכנין קודם עת הצורך כל ימי השבת אחר שפותחין מהן שבת וב' ימים טובים שהן ג' ימים הרי הנשאר מימי השבוע ד' ימים והוא ענין מה שאמרנו סימנא בעלמא נקט: (רמב"ם)

פרק ב - משנה ו

אֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁנֵים עָשָׂר לְוִיִּם עוֹמְדִים עַל הַדּוּכָן, וּמוֹסִיפִין עַד לְעוֹלָם. אֵין קָטָן נִכְנָס לָעֲזָרָה לַעֲבוֹדָה אֶלָּא בְשָׁעָה שֶׁהַלְוִיִּם עוֹמְדִים בַּשִּׁיר {יט}. וְלֹא הָיוּ אוֹמְרִים בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר אֶלָּא בַפֶּה, כְּדֵי לִתֵּן תְּבַל בַּנְּעִימָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, אֵין עוֹלִין לַמִּנְיָן, וְאֵין עוֹמְדִים עַל הַדּוּכָן, אֶלָּא בָאָרֶץ הָיוּ עוֹמְדִין, וְרָאשֵׁיהֶן מִבֵּין רַגְלֵי הַלְוִיִּם, וְצוֹעֲרֵי הַלְוִיִּם הָיוּ נִקְרָאִין:

ר"ע מברטנורה אֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁנֵים עָשָׂר לְוִיִּם. תִּשְׁעָה לְתִשְׁעָה כִּנּוֹרוֹת, וּשְׁנַיִם לִשְׁתֵּי נְבָלִים, וְאֶחָד לְצִלְצָל {יח}: דּוּכָן. כְּמִין אִצְטַבָּא שֶׁהַלְוִיִּם עוֹמְדִים עָלֶיהָ: אֵין קָטָן נִכְנָס. אֵין לֵוִי קָטָן נִכְנָס לָעֲזָרָה לְשׁוּם עֲבוֹדָה, כְּגוֹן לְכַבֵּד אֶת הָעֲזָרָה וּלְהָגִיף אֶת הַדְּלָתוֹת: אֶלָּא בְשָׁעָה שֶׁהַלְוִיִּם עוֹמְדִים. עַל הַדּוּכָן בַּשִּׁיר, אָז נִכְנָסִים לְוִיִּם קְטַנִּים לְשׁוֹרֵר עִמָּהֶם: וְלֹא הָיוּ. אוֹתָם קְטַנִּים אוֹמְרִים בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר, אֶלָּא בַּפֶּה: כְּדֵי לִתֵּן תְּבַל. לִתֵּן תַּבְלִין בִּנְעִימַת הַלְוִיִּם. לְפִי שֶׁקּוֹל הַקְּטַנִּים דַּק וְצָלוּל וּמְתַבֵּל אֶת קוֹל הַגְּדוֹלִים: לֹא עוֹלִין. אוֹתָן קְטַנִּים לְמִנְיַן שְׁנֵים עָשָׂר לְוִיִּם הַצְּרִיכִים לַדּוּכָן {כ}: וְאֵין עוֹלִין. עַל הָאִצְטַבָּא הַמּוּכֶנֶת לַדּוּכָן. אֶלָּא בָּאָרֶץ הָיוּ עוֹמְדִים: וְצוֹעֲרֵי הַלְוִיִּם הָיוּ נִקְרָאִים. שֶׁהָיוּ מְצַעֲרִים אֶת הַלְוִיִּם הַגְּדוֹלִים, שֶׁאֵין יְכוֹלִים לְבַסֵּם וּלְהַנְעִים קוֹלָם כְּמוֹתָם: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יח} אֲבָל חֲצוֹצְרוֹת, כֹּהֲנִים הָיוּ מְחַצְצְרִים, כִּדְמוּכַח קְרָא דִלְעֵיל כוּ'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יט} אֶלָּא כוּ'. בַּגְּמָרָא יָלֵיף לֵיהּ מִקְּרָא: {כ} וּמֵהָכָא מֻכְרָח דְּהָא דְפֵרֵשׁ הָרַ"ב לְעֵיל שְׁנֵים עָשָׂר לְוִיִּם לַכִּנּוֹרוֹת [שֶׁהֵם הָיוּ אוֹמְרִים בַּפֶּה גַם כֵּן, דְּהָא עִקַּר שִׁירָה בַּפֶּה], וְלֹא פֵּרֵשׁ כֵּן אֶלָּא כְּלוֹמַר כְּנֶגֶד אֵלּוּ שֶׁהָיוּ מְנַגְּנִים בְּכֵלִים וְלֹא בַפֶּה, דְּאִם לֹא כֵן מַאי קָאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב שֶׁאֵין עוֹלִים לַמִּנְיָן, הָא תַנָּא קַמָּא כְּבָר אָמַר כֵּן שֶׁהַקְּטַנִּים לֹא הָיוּ אוֹמְרִים בִּכְלִי, וְאִם כֵּן אֵינָם מִמִּנְיַן אֵלּוּ הָאוֹמְרִים בִּכְלִי. וְהָרַמְבַּ"ם מְפָרֵשׁ דְּאוֹתָן הַשְּׁנֵים עָשָׂר שֶׁמְּנַגְּנִים בִּכְלִי וְלֹא בַפֶּה אֵין עוֹלִין לְמִנְיַן הַשְּׁנֵים עָשָׂר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם אין פוחתין משנים עשר לוים עומדין על הדוכן כו': אבל הי"ב לוים כנגד ט' כנורות ושני נבלים וצלצל ואי אפשר להיות פחות מהן ודע שהחצוצרת מוסיפין על מניינם עד ק"כ ולא יותר וזולתן מן החצוצרות שאמרו עד לעולם אין להם קצב: ונבל וכנור מכלי היתרים ומשתנים בשינוי המיתרים אם מעט ואם הרבה וכבר אמרנו שעיקר השירה בפה: ותבל בנעימה ר"ל להנעים הקול ולמשוך אותו: אח"כ אמר רבי אליעזר בן יעקב שהאומרים השיר על הכלים ואין אומרים בפה אינן עולין ממנין י"ב לוים ואין עומדים עם לוים על הדוכן אלא בארץ היו עומדין וראשיהם מבין רגלי הלוים וצעירי הלוים היו נקראין נגזר מן צער רצוני לומר שהיו [מצערין להן] ומצטערים אותן לפי שניגון כליהם היה מסתיר יופי נעימות שיר הלוים שהיו אומרים שירה בפה: ומה שאמר אין קטן רצונו לומר שבתחלת הכנסו לעבודה לא יתחיל אלא בשעת שהלוים אומרים שירה: (רמב"ם)

פרק ג

פרק ג - משנה א

יֵשׁ בָּעֲרָכִין לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר, בִּשְׂדֵה אֲחֻזָּה לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר, בְּשׁוֹר הַמּוּעָד שֶׁהֵמִית אֶת הָעֶבֶד לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר, בָּאוֹנֵס וּבַמְּפַתֶּה וּבַמּוֹצִיא שֵׁם רָע לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר. יֵשׁ בָּעֲרָכִין לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר. כֵּיצַד. אֶחָד שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הַנָּאֶה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל {א} וְאֶת הַכָּעוּר שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, נוֹתֵן חֲמִשִּׁים סָלַע. וְאִם אָמַר הֲרֵי דָמָיו עָלָי, נוֹתֵן אֶת שָׁוְיוֹ:

ר"ע מברטנורה יֵשׁ בַּעֲרָכִין לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר וְכוּ'. כֻּלְּהוּ מְפָרֵשׁ לְהוּ וְאָזֵיל לְקַמָּן בְּפִרְקִין: אֶת הַנָּאֶה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל. אֲפִלּוּ שָׁוֶה מֵאָה מָנֶה אֵינוֹ נוֹתֵן אֶלָּא חֲמִשִּׁים סֶלַע, וְהַיְנוּ לְהָקֵל. וּלְהַחֲמִיר, שֶׁהַמַּעֲרִיךְ אֶת הַכָּעוּר שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ אֵין שָׁוֶה אֶלָּא חָמֵשׁ סְלָעִים, נוֹתֵן חֲמִשִּׁים סְלָעִים אִם הַנֶּעֱרָךְ מִבֶּן עֶשְׂרִים וְעַד בֶּן שִׁשִּׁים: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {א} שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל. אֲפִלּוּ תֵימָא רַבִּי מֵאִיר דְּמִשְׁנָה ב' פֶּרֶק קַמָּא דְאָמַר הַנָּכְרִי נֶעֱרָךְ. וְהָא דְאִתְנֵי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, מִלְּתָא אַגַּב אוֹרְחָא קָא מַשְׁמַע לָן כוּ' דְּאָסוּר לָאָדָם לוֹמַר כַּמָּה נָאֶה נָכְרִי זֶה כוּ'. גְּמָרָא: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם יש בערכין להקל ולהחמיר בשדה אחוזה כו': ענין להקל ולהחמיר בכאן הוא שלפעמים נותן אדם יותר ממה שהוא חייב או פחות אילו היה מסתכל לערך הדבר שנדר בו על עצמו או לערך המעשה שעשה אבל ענינים הם שפסקה בהן התורה ואינו מסור לערך. וכעור ידוע והיא הכעור בצורתו ונאה הנאה בצורתו ונתכוון אל הגדול שבערכין ולפיכך אמר רחמנא חמשים סלע: (רמב"ם)

פרק ג - משנה ב

בִּשְׂדֵה אֲחֻזָּה לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר. כֵּיצַד. אֶחָד הַמַּקְדִּישׁ בְּחוֹלַת הַמָּחוֹז וְאֶחָד הַמַּקְדִּישׁ בְּפַרְדְּסוֹת סְבַּסְטִי, נוֹתֵן בְּזֶרַע חֹמֶר שְׂעֹרִים חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף. וּבִשְׂדֵה מִקְנָה, נוֹתֵן אֶת שָׁוְיוֹ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֶחָד שְׂדֵה אֲחֻזָּה וְאֶחָד שְׂדֵה מִקְנָה. מַה בֵּין שְׂדֵה אֲחֻזָּה לִשְׂדֵה מִקְנָה. אֶלָּא שֶׁבִּשְׂדֵה אֲחֻזָּה נוֹתֵן חֹמֶשׁ {ב}, וּבִשְׂדֵה מִקְנָה אֵינוֹ נוֹתֵן חֹמֶשׁ:

ר"ע מברטנורה בְּחוֹלַת הַמָּחוֹז. סְבִיבוֹת הָעִיר, שֶׁאֵינָהּ מְשֻׁבַּחַת כָּל כָּךְ מִפְּנֵי מִדְרַס הָרַגְלַיִם: חוֹלוֹת. סְבִיבוֹת. כְּמוֹ מְחוֹל הַכֶּרֶם [כִּלְאַיִם פּ"ד]: מָחוֹז. עִיר. פֵּרוּשׁ אַחֵר מָחוֹז שֵׁם מָקוֹם שֶׁלֹּא הָיוּ שְׂדוֹתֵיהֶן חֲשׁוּבִים: בְּפַרְדְּסוֹת. מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַרְבֵּה אִילָנוֹת נְטוּעִים: סְבַסְטִי. שֵׁם מָקוֹם. וְהָאִילָנוֹת שָׁם מְעֻלִּים מְאֹד: נוֹתֵן. מִי שֶׁפּוֹדֶה אוֹתָן מִן הַהֶקְדֵּשׁ, בֵּין בְּעָלִים בֵּין אִישׁ אַחֵר: בֵּית זֶרַע חֹמֶר שְׂעֹרִים בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף. אִם תְּחִלַּת הַיּוֹבֵל הִיא. וְאִם לָאו, מְגָרֵעַ מִשָּׁנִים שֶׁעָבְרוּ סֶלַע וּפֻנְדְיוֹן לְשָׁנָה. בֵּית זֶרַע חֹמֶר שְׂעֹרִים, מָקוֹם רָאוּי לִזְרִיעַת כּוֹר, דְּהַיְנוּ שְׁלֹשִׁים סְאָה שֶׁל שְׂעֹרִים. וְהוּא גָּדוֹל מִמְּקוֹם זְרִיעַת כּוֹר שֶׁל חִטִּין. וְהַמַּקְדִּישׁ שְׂדֵה אֲחֻזָּה מְלֵאָה אִילָנוֹת, כְּשֶׁהוּא פּוֹדָן פּוֹדֶה הָאִילָנוֹת בְּשָׁוְיָן, וְחוֹזֵר וּפוֹדֶה אֶת הַקַּרְקַע בֵּית זֶרַע חֹמֶר שְׂעֹרִים בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף: וּבִשְׂדֵה מִקְנָה נוֹתֵן אֶת שָׁוְיוֹ. דְּבִשְׂדֵה מִקְנָה כְתִיב (וַיִּקְרָא כז) וְחִשַּׁב לוֹ הַכֹּהֵן אֶת מִכְסַת הָעֶרְכְּךָ, וְאֵין מִכְסַת אֶלָּא מִנְיַן דָּמִים, דְּהַיְנוּ כְפִי מַה שֶּׁהוּא שָׁוֶה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (בְּמִדְבַּר לא) וַהֲרֵמֹתָ מֶכֶס: אֶחָד שְׂדֵה אֲחֻזָּה וְאֶחָד שְׂדֵה מִקְנָה. שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בִּשְׂדֵה אֲחֻזָּה וְחִשַּׁב, וְנֶאֱמַר בִּשְׂדֵה מִקְנָה וְחִשַּׁב, מַה בִּשְׂדֵה אֲחֻזָּה דָּבָר קָצוּב, אַף שְׂדֵה הַמִּקְנָה דָּבָר קָצוּב, דְּהַיְנוּ זֶרַע חֹמֶר שְׂעֹרִים בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף: וּבִשְׂדֵה מִקְנָה אֵינוֹ נוֹתֵן חֹמֶשׁ. דְּבִשְׂדֵה מִקְנָה כְתִיב מִכְסַת הָעֶרְכְּךָ, הִקִּישׁוֹ הַכָּתוּב לַעֲרָכִין, מַה עֲרָכִין אֵין מוֹסִיף חֹמֶשׁ, אַף שְׂדֵה מִקְנָה אֵין מוֹסִיף חֹמֶשׁ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ב} חֹמֶשׁ כוּ'. וְהוּא הַדִּין דַּהֲוָה מָצֵי לְמֵימַר חִלּוּק אַחֵר, שֶׁבִּשְׂדֵה אֲחֻזָּה אִם הִקְדִּישׁוֹ וְגוֹאֲלוֹ אַחֵר, מִתְחַלֵּק לַכֹּהֲנִים בַּיּוֹבֵל. וּבִשְׂדֵה מִקְנָה אִם הִקְדִּישׁוֹ וְגוֹאֵל אַחֵר, חוֹזֵר לַבְּעָלִים בַּיּוֹבֵל. וְלֹא נָחֵית לְפָרוֹשֵׁי אֶלָּא חִלּוּק דְּשַׁיָּךְ כְּשֶׁהוּא עַצְמוֹ פוֹדֵהוּ. תּוֹסָפוֹת: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם בשדה אחוזה להקל ולהחמיר כיצד אחד כו': אמר רחמנא על שדה האחוזה והיא הארץ שהיא ירושה בידו ואם משדה אחוזתו יקדיש איש לה' וגו' בין שהיתה הארץ הזאה משובחת שבא"י או רעה שבא"י ויש לך לדעת שמי שמקדש שדה מלא אילנות משדה אחוזה מחשבין האילנות בשוויין ומודדים האדמה ומעריכים זרע חמר שעורים בחמשים שקל כסף ובשדה מקנה אמר ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו יקדיש לה' וחשב לו הכהן את מכסת הערכך ומכסת הוא דמים והוא מה שאמר אין מכסת אלא דמים וכן הוא אומר והרמות מכס לה' ורבי אליעזר אומר הואיל ונאמר בשדה אחוזה וחשב ובשדה מקנה וחשב נדון אותו בג"ש שדה מקנה כשדה אחוזה זולתי בתוספת חומש בשדה אחוזה לבדה ואינו חייב בו בשדה מקנה. וכבר ידעת שחומר הוא כור והכור ל' סאה וכבר בארנו שיעור הסאה במנחות וזולתו ומה שאמר זרע חומר שעורים ר"ל מקום לזריעה שהוא ל' סאה משעורים והוא גדול יותר מזריעת ל' סאה של חטים וא"ה כר"א: (רמב"ם)

פרק ג - משנה ג

בְּשׁוֹר הַמּוּעָד שֶׁהֵמִית אֶת הָעֶבֶד לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר. כֵּיצַד. אֶחָד שֶׁהֵמִית אֶת הַנָּאֶה שֶׁבָּעֲבָדִים וְאֶת הַכָּעוּר שֶׁבָּעֲבָדִים, נוֹתֵן שְׁלשִׁים סֶלַע. הֵמִית בֶּן חוֹרִין, נוֹתֵן אֶת שָׁוְיוֹ. חָבַל בָּזֶה וּבָזֶה, מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם {ג}:

ר"ע מברטנורה הֵמִית בֶּן חוֹרִין נוֹתֵן אֶת שָׁוְיוֹ. דִּכְתִיב (שְׁמוֹת כא) אִם כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו וְנָתַן פִּדְיוֹן נַפְשׁוֹ, דְּמֵי נֶזֶק: חָבַל בָּזֶה וּבָזֶה. בֵּין בְּעֶבֶד בֵּין בְּבֶן חוֹרִין, וְלֹא הֱמִיתוֹ. מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ג} שָׁלֵם. אֲפִלּוּ תֵימָא רַבִּי עֲקִיבָא דְּמִשְׁנָה ח' פֶּרֶק ג' דְּבָבָא קַמָּא, דְּאָמַר אַף תָּם שֶׁחָבַל בְּאָדָם מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם. וְהָא דִּתְנַן בְּשׁוֹר הַמּוּעָד, מִשּׁוּם הֵמִית עֶבֶד כוּ' דְּלֹא מַשְׁכַּחַת בְּתָם. גְּמָרָא: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם ובשור המועד שהמית את העבד להקל ולהחמיר כו': כבר נתבאר בקמא ששור מועד שהרג את האדם שהוא משלם את הכופר והוא משלם נזק שלם לפי שהוא מועד: (רמב"ם)

פרק ג - משנה ד

בָּאוֹנֵס וּבַמְפַתֶּה לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר. כֵּיצַד. אֶחָד שֶׁאָנַס וּפִתָּה אֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּכְּהֻנָּה וְאֶת הַקְּטַנָּה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, נוֹתֵן חֲמִשִּׁים סֶלַע. וְהַבּשֶׁת וְהַפְּגָם {ד}, הַכֹּל לְפִי הַמְבַיֵּשׁ {ה} וְהַמִּתְבַּיֵּשׁ:

ר"ע מברטנורה פְּגָם. שָׁמִין כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִתֵּן בֵּין שִׁפְחָה בְּתוּלָה לְשִׁפְחָה בְּעוּלָה לְהַשִּׂיאָהּ לְעַבְדּוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ קוֹרַת רוּחַ הֵימֶנּוּ: לְפִי הַמְבַיֵּשׁ וְהַמִּתְבַּיֵּשׁ. אָדָם נִקְלֶה שֶׁבִּיֵּשׁ, בָּשְׁתּוֹ מְרֻבָּה. וְהַמִּתְבַּיֵּשׁ, לְפִי חֲשִׁיבוּתוֹ בָּשְׁתּוֹ: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ד} וְהַפְּגָם. דְּאָמַר קְרָא, וְנָתַן הָאִישׁ הַשּׁוֹכֵב עִמָּהּ וְגוֹ', הֲנָאַת שְׁכִיבָה חֲמִשִּׁים, מִכְּלָל דְּאִיכָּא מִלְּתָא אַחֲרִיתִי, וּמַאי נִיהוּ בֹשֶׁת וּפְגָם. גְּמָרָא: {ה} לְפִי כוּ'. אַבֹּשֶׁת קָאֵי. וְלֹא קָתָנֵי בּשֶׁת וּפְגָם אֶלָּא לוֹמַר דַּחֲמִשִּׁים כֶּסֶף לָאו לְכֻלָּהּ מִלְּתָא נִינְהוּ. וְצָרִיךְ עִיּוּן לָמָּה לֹא מְפָרֵשׁ נַמִּי דִּין הַפְּגָם: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם ובאונס ובמפתה להקל ולהחמיר כיצד כו': כל זה מבואר וכבר אמרנו בפירושו בג' מכתובות: (רמב"ם)

פרק ג - משנה ה

בַּמּוֹצִיא שֵׁם רָע לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר. כֵּיצַד. אֶחָד שֶׁהוֹצִיא שֵׁם רַע עַל הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּכְּהֻנָּה וְעַל הַקְּטַנָּה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, נוֹתֵן מֵאָה סֶלַע. נִמְצָא הָאוֹמֵר {ו} בְּפִיו יָתֵר מִן הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה. שֶׁכֵּן מָצִינוּ, שֶׁלֹּא נֶחְתַּם גְּזַר דִּין עַל אֲבוֹתֵינוּ בַמִּדְבָּר אֶלָּא עַל לָשׁוֹן הָרַע {ז}, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יד), וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי:

ר"ע מברטנורה נִמְצָא הָאוֹמֵר בְּפִיו יָתֵר מִן הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה. שֶׁהָאוֹמֵר לֹא מָצָאתִי בְתוּלִים נוֹתֵן מֵאָה, וְהָאוֹנֵס דְּמוֹצִיא בְתוּלִים עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה נוֹתֵן חֲמִשִּׁים: גְּזַר דִּין. שֶׁלֹּא לִכָּנֵס לָאָרֶץ: זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים. גַּבֵּי מְרַגְּלִים כְּתִיב, דְּמַשְׁמַע עַל זֶה נִתְחַתֵּם גְּזַר דִּין {ח}: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ו} הָאוֹמֵר כוּ'. מִמַּאי [דְּמִשּׁוּם לָשׁוֹן הָרַע בִּלְבַד קָא יָהֵיב לָהּ], דִּלְמָא מִשּׁוּם דְּקָא גָּרִים לָהּ קְטָלָא דִּכְתִיב וְאִם אֱמֶת וְגוֹ', אָמַר קְרָא כִּי הוֹצִיא שֵׁם רַע, עַל שֵׁם רַע שֶׁהוֹצִיא. גְּמָרָא: {ז} לָשׁוֹן הָרַע. וְהוּא מַה שֶּׁנֶּאֱמַר וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ [בְּמִדְבָּר יג]. הָרַמְבַּ"ם: {ח} וְלֹא מִשּׁוּם צֵרוּף דְּאַחֲרִינֵי. רַשִׁ"י: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם במוציא שם רע להקל ולהחמיר כיצד כו': רומז על מי ששם אותה בלא בתולים במעשהו. רוצה לומר אונס ומפתה נותן חמשים כסף והאומר עליה שאינה בתולה נותן ק' ולוקה והביא ראיה ממה שאמר יתברך וינסו אותי להודיעך שהיה להן עונות קדמו לענין המרגלים ואעפ"כ לא נחתם גזר דינם למות במדבר אלא בעון לשון הרע והוא מה שנאמר ויוציאו דבת הארץ: (רמב"ם)

פרק ד

פרק ד - משנה א

הֶשֵּׂג יָד, בַּנּוֹדֵר. וְהַשָּׁנִים, בַּנִּדָּר. וְהָעֲרָכִים, בַּנֶּעֱרָךְ, וְהָעֵרֶךְ, בִּזְמַן הָעֵרֶךְ. הֶשֵּׂג יָד בַּנּוֹדֵר, כֵּיצַד. עָנִי שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הֶעָשִׁיר, נוֹתֵן עֵרֶךְ עָנִי. וְעָשִׁיר שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הֶעָנִי, נוֹתֵן עֵרֶךְ עָשִׁיר:

ר"ע מברטנורה הֶשֵּׂג יָד בַּנּוֹדֵר. תּוֹרַת דִּין הַשָּׂגַת יָד, שֶׁעָנִי נִדּוֹן בַּעֲרָכִין כְּפִי הֶשֵּׂג יָדוֹ, בָּתַר נוֹדֵר אָזְלִינַן, וְלֹא בָתַר נִדָּר, כְּדִמְפָרֵשׁ לְקַמָּן: וְהַשָּׁנִים בַּנִּדָּר. יֶלֶד שֶׁהֶעֱרִיךְ עֵרֶךְ זָקֵן, נוֹתֵן עֵרֶךְ זָקֵן, דְּלֹא אָזְלִינַן בָּתַר שָׁנִים דְּנוֹדֵר. וְתַנָּא דְּקָרֵי לְמַעֲרִיךְ נוֹדֵר, לִישְׁנָא דִּקְרָא נָקַט, דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא כז) עַל פִּי אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יַד הַנּוֹדֵר יַעֲרִיכֶנּוּ הַכֹּהֵן. וְאַיְדֵי דְאָמַר הֶשֵּׂג יָד בַּנּוֹדֵר אָמַר נַמִּי הַשָּׁנִים בַּנִּדָּר: וְהָעֲרָכִים בַּנֶּעֱרָךְ. קְצַב הָעֵרֶךְ דְּזָכָר וּנְקֵבָה, בָּתַר נֶעֱרָךְ אָזֵיל, וְלֹא בָּתַר מַעֲרִיךְ, כְּדִמְפָרֵשׁ לְקַמָּן דְּאִישׁ שֶׁאָמַר עֵרֶךְ אִשָּׁה פְלוֹנִית עָלָי נוֹתֵן עֵרֶךְ אִשָּׁה: וְהָעֵרֶךְ בִּזְמַן הָעֵרֶךְ. כְּדִמְפָרֵשׁ לְקַמָּן, שֶׁאִם הֶעֱרִיךְ עַצְמוֹ כְשֶׁהָיָה פָּחוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים דַּהֲוֵי עֵרֶךְ קָטָן, וְקֹדֶם נְתִינָתוֹ הָיָה בֶּן עֶשְׂרִים, אֵינוֹ נוֹתֵן אֶלָּא כְּשָׁעָה שֶׁהֶעֱרִיךְ: (ר"ע מברטנורה).

רמב"ם השג יד בנודר והשנים בנידר והערכין כו': השג יד בנודר הוא מה שאמר רחמנא על פי אשר תשיג יד הנודר ומה שאמרו כיצד הוא ביאור הענין הראשון וקרא למעריך נודר בכאן ולפי שכן קראו הכתוב לפי שהוא נודר ודאי והוא מבאר כל ענין וענין מן ההלכה הזו אח"כ:

היה עני והעשיר או עשיר והעני נותן כו': אין בין רבי וחכמים מחלוקת אלא מבאר לנו איך יהיה הערך ג"כ דומה לקרבן כמו שאמר ור' יהודה שאומר שמי שהעריך והיה עני ואח"כ העשיר ואח"כ העני שהוא נותן ערך עשיר הואיל ונתחייב בערך בשום זמן ובזמן ההוא היה עשיר ומביא ראיה ממה שנאמר ואם מך הוא מערכך עד שיהא מך מתחלתו ועד סופו וחכ"א הואיל והיה עני בשעת הערך והעשיר בזמן שנותן הערך הרי הוא נותן ערך עני והלכה כחכמים: (רמב"ם)

פרק ד - משנה ב

אֲבָל בַּקָּרְבָּנוֹת אֵינוֹ כֵן. הֲרֵי שֶׁאָמַר, קָרְבָּנוֹ שֶׁל מְצֹרָע זֶה עָלָי. אִם הָיָה מְצֹרָע עָנִי, מֵבִיא קָרְבַּן עָנִי {א}. עָשִׁיר, מֵבִיא קָרְבַּן עָשִׁיר {ב}. רַבִּי אוֹמֵר, אוֹמֵר אֲנִי אַף בָּעֲרָכִין כֵּן. וְכִי מִפְּנֵי מָה עָנִי שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הֶעָשִׁיר נוֹתֵן עֵרֶךְ עָנִי, שֶׁאֵין הֶעָשִׁיר חַיָּב כְּלוּם. אֲבָל הֶעָשִׁיר שֶׁאָמַר עֶרְכִּי עָלָי, וְשָׁמַע הֶעָנִי וְאָמַר, מַה שֶּׁאָמַר זֶה עָלָי, נוֹתֵן עֵרֶךְ עָשִׁיר. הָיָה עָנִי וְהֶעֱשִׁיר אוֹ עָשִׁיר וְהֶעֱנִי, נוֹתֵן עֵרֶךְ עָשִׁיר {ד}. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֲפִלּוּ עָנִי וְהֶעֱשִׁיר וְחָזַר וְהֶעֱנִי, נוֹתֵן עֵרֶךְ עָשִׁיר:

ר"ע מברטנורה אוֹמֵר אֲנִי אַף בַּעֲרָכִין כֵּן. אִלּוּ מִתְרְמֵי אַף בַּעֲרָכִין דּוּמְיָא דְקָרְבָּנוֹת, הָוֵי כְקָרְבָּנוֹת, דְּהָא דְאָמַרְתְּ דַּעֲרָכִין אֵינָן כְּקָרְבָּנוֹת, מִשּׁוּם דְּלֹא דָמוּ אַהֲדָדֵי, דְּמִפְּנֵי מָה עָנִי שֶׁהֶעֱרִיךְ עָשִׁיר נוֹתֵן עֵרֶךְ עָנִי לְפִי הֶשֵּׂג יָד, לְפִי שֶׁאֵין הֶעָשִׁיר חַיָּב כְּלוּם, וְלֹא דָמִי לִמְצֹרָע. וְזֶה שֶׁאָמַר עַל הֶעָשִׁיר, לֹא נִתְכַּוֵּן אֶלָּא לְפִי מִדַּת שְׁנוֹתָיו שֶׁל עָשִׁיר שֶׁפְּחוּתִים אוֹ יְתֵרִים עַל שְׁנוֹתָיו שֶׁלּוֹ, הִלְכָּךְ נִדּוֹן בְּהֶשֵּׂג יָד. אֲבָל עָשִׁיר שֶׁאָמַר עֶרְכִּי עָלָי דַּהֲוֵי חַיָּב עֵרֶךְ שָׁלֵם, דּוּמְיָא דִמְצֹרָע [עָשִׁיר], וְשָׁמַע הֶעָנִי וְאָמַר מַה שֶּׁאָמַר זֶה עָלָי, נוֹתֵן עֵרֶךְ עָשִׁיר: הָכִי גָּרְסִינַן הָיָה עָנִי וְהֶעֱשִׁיר אוֹ עָשִׁיר וְהֶעֱנִי מְשַׁלֵּם עֵרֶךְ עָשִׁיר. הָיָה עָנִי וְהֶעֱשִׁיר קֹדֶם נְתִינָה {ג}, מְשַׁלֵּם עֵרֶךְ עָשִׁיר, אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יַד הַנּוֹדֵר אָמַר רַחֲמָנָא, וַהֲרֵי יָדוֹ מַשֶּׂגֶת. עָשִׁיר וְהֶעֱנִי נַמִּי תַּשִּׂיג יַד הַנּוֹדֵר כְּתִיב, וַהֲרֵי הָיְתָה מַשֶּׂגֶת בְּעֵת שֶׁנָּדַר: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֲפִלּוּ עָנִי וְהֶעֱשִׁיר וְחָזַר וְהֶעֱנִי נוֹתֵן עֵרֶךְ עָשִׁיר. דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא כז) וְאִם מָךְ הוּא {ה} מֵעֶרְכְּךָ, עַד שֶׁיְּהֵא בְמָכוּתוֹ מִתְּחִלָּתוֹ וְעַד סוֹפוֹ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {א} עָנִי. וְאַף עַל גַּב דְּמַדִּירוֹ עָשִׁיר. גְּמָרָא: {ב} עָשִׁיר. וְאַף עַל פִּי דְּמַדִּירוֹ עָנִי. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ג} וְנִרְאֶה לִי דְּרוֹצֶה לוֹמַר קֹדֶם שֶׁיַּעֲרִיכֶנּוּ הַכֹּהֵן, דְּהָא קְרָא דַאֲשֶׁר תַּשִּׂיג דְּיָלְפִינַן מִנֵּיהּ, יַעֲרִיכֶנּוּ כְתִיב בֵּיהּ. וְכֵן בַּבְּרַיְתָא לְקַמָּן גַּבֵּי דָמִים דְּתָנֵי שְׁעַת נְתִינָה, פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י עַד שָׁעָה שֶׁהוּא בָּא לְבֵית דִּין. וּבַעֲרָכִין בִּיאָתוֹ לַכֹּהֵן בִּמְקוֹם בִּיאָתוֹ לְבֵית דִּין בְּדָמִים הוּא: {ד} עָשִׁיר. שֶׁלּוֹקְחִין מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁיָּדוֹ מַשֶּׂגֶת, וְיִשָּׁאֵר שְׁאָר הָעֵרֶךְ עָלָיו עַד שֶׁיַּעֲשִׁיר וְיַשְׁלִים הָעֵרֶךְ שֶׁעָלָיו. הָרַמְבַּ"ם: {ה} וְרַבָּנָן דָּרְשֵׁי לֵיהּ בְּפֶרֶק ו' מִשְׁנָה ג' לִדְרָשָׁא אַחֲרִיתִי כְּמוֹ שֶׁכָּתַב שָׁם הָרַ"ב. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם אבל בקרבנות אינו כן הרי שאמר כו': אין בין רבי וחכמים מחלוקת אלא מבאר לנו איך יהיה הערך ג"כ דומה לקרבן כמו שאמר ור' יהודה שאומר שמי שהעריך והיה עני ואח"כ העשיר ואח"כ העני שהוא נותן ערך עשיר הואיל ונתחייב בערך בשום זמן ובזמן ההוא היה עשיר ומביא ראיה ממה שנאמר ואם מך הוא מערכך עד שיהא מך מתחלתו ועד סופו וחכ"א הואיל והיה עני בשעת הערך והעשיר בזמן שנותן הערך הרי הוא נותן ערך עני והלכה כחכמים: (רמב"ם)

פרק ד - משנה ג

אֲבָל בַּקָּרְבָּנוֹת אֵינוֹ כֵן, אֲפִלּוּ אָבִיו מֵת וְהִנִּיחַ לוֹ רִבּוֹא, סְפִינָתוֹ בַיָּם וּבָאוּ בְרִבּוֹאוֹת, אֵין לַהֶקְדֵּשׁ בָּהֶן כְּלוּם:

ר"ע מברטנורה אֲפִלּוּ אָבִיו מֵת. בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְחַיֵּב זֶה בְּקָרְבָּן הָיָה אָבִיו גּוֹסֵס וְנוֹטֶה לָמוּת, וּמֵת וְיָרַשׁ מִמֶּנּוּ רִבּוֹא קֹדֶם שֶׁהֵבִיא קָרְבָּנוֹ, אֵינוֹ מֵבִיא אֶלָּא קָרְבַּן עָנִי, כְּמוֹ שֶׁהָיָה בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְחַיֵּב בַּקָּרְבָּן: סְפִינָתוֹ בַיָּם. לֹא שֶׁהָיְתָה סְפִינָתוֹ טְעוּנָה מִסְּחוֹרוֹת שֶׁלּוֹ בְּרִבּוֹא, דְּאִם כֵּן עָשִׁיר הוּא. אֶלָּא שֶׁהָיְתָה סְפִינָתוֹ מֻשְׂכֶּרֶת לַאֲחֵרִים בְּרִבּוֹא שָׂכָר, וְהוּא אֵין בְּיָדוֹ אֶלָּא אוֹתָהּ סְפִינָה. וּמִשּׁוּם שְׂכָרָהּ לָאו עָשִׁיר הוּא, דְּאֵין שְׂכִירוּת מִשְׁתַּלֶּמֶת אֶלָּא בְּסוֹפָהּ, וְנִמְצָא שֶׁעַכְשָׁיו עָנִי הוּא. וּמִשּׁוּם הַסְּפִינָה עַצְמָהּ לָאו עָשִׁיר הוּא, דְּהַאי תַּנָּא סָבַר כְּמַאן דְּאָמַר לְקַמָּן שֶׁאִם הָיָה הַמַּעֲרִיךְ חַמָּר נוֹתֵן לוֹ הַכֹּהֵן חֲמוֹרוֹ וְאֵינוֹ נוֹטְלוֹ לַהֶקְדֵּשׁ, וְאִם הָיָה אִכָּר מַנִּיחַ לוֹ צֶמֶד בְּקָרוֹ דְּהִיא פַּרְנָסָתוֹ, וְהָכִי נַמִּי מַנִּיחַ לוֹ סְפִינָתוֹ: (ר"ע מברטנורה).

רמב"ם אבל בקרבנות אינו כן אפי' אביו מת והניח לו כו': מה שאמר אפי' אביו מת ר"ל שאם היה אביו נוטה למות וא"א לחיות ויורש ממנו נכסים אבל היה עני באותו הפרק שנתחייב בקרבן הרי זה יביא קרבן עני ואפי' אחר שהגיעו לרשותו הנכסים: ומה שאמר ספינה אין דעתו שיהיה בתוכה מיני סחורות שא"כ הרי עשיר נקרא אלא שהיא טעונה מושכרת ברבואות הרי הוא נחשב עני עד שהגיעה הספינה לפי ששכירות אינה משתלמת אלא בסוף ואין אנו אומרים עליו עשיר מחמת היותו בעל ספינה לפי שאין בידו מחיה אלא בשכירתה והמשנה הזאת היא לר' אליעזר שאומר אין אנו מחמירים בערכים אלא כחמור ששוכר אותו להסתפק מחייתו משכירתו וכדי שלא נתבטל מחייתו כמו שיתבאר דעתו בששי מהמסכתא הזאת ואינה הלכה: (רמב"ם)

פרק ד - משנה ד

שָׁנִים בַּנִּדָּר כֵּיצַד, יֶלֶד שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הַזָּקֵן, נוֹתֵן עֵרֶךְ זָקֵן. וְזָקֵן שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הַיֶּלֶד, נוֹתֵן עֵרֶךְ יֶלֶד. וַעֲרָכִים בַּנֶּעֱרָךְ כֵּיצַד, אִישׁ שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הָאִשָּׁה, נוֹתֵן עֵרֶךְ אִשָּׁה. וְאִשָּׁה שֶׁהֶעֱרִיכָה אֶת הָאִישׁ, נוֹתֶנֶת עֵרֶךְ אִישׁ. וְהָעֵרֶךְ בִּזְמַן הָעֵרֶךְ כֵּיצַד, הֶעֱרִיכוֹ פָּחוּת מִבֶּן חָמֵשׁ וְנַעֲשָׂה יוֹתֵר עַל בֶּן חָמֵשׁ, פָּחוּת מִבֶּן עֶשְׂרִים וְנַעֲשָׂה יוֹתֵר עַל בֶּן עֶשְׂרִים, נוֹתֵן כִּזְמַן הָעֵרֶךְ. יוֹם שְׁלֹשִׁים, כִּלְמַטָּה מִמֶּנּוּ. שְׁנַת חָמֵשׁ וּשְׁנַת עֶשְׂרִים, כִּלְמַטָּה מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כז), וְאִם מִבֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וָמַעְלָה אִם זָכָר, הֲרֵי אָנוּ לְמֵדִים בְּכֻלָּם מִשְּׁנַת שִׁשִּׁים. מַה שְּׁנַת שִׁשִּׁים כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה, אַף שְׁנַת חָמֵשׁ וּשְׁנַת עֶשְׂרִים כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה. הֵן. אִם עָשָׂה שְׁנַת שִׁשִּׁים כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה לְהַחֲמִיר, נַעֲשֶׂה שְׁנַת חָמֵשׁ וּשְׁנַת עֶשְׂרִים כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה לְהָקֵל. תַּלְמוּד לוֹמַר, שָׁנָה שָׁנָה, לִגְזֵרָה שָׁוָה. מַה שָּׁנָה הָאֲמוּרָה בִשְׁנַת שִׁשִּׁים, כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה, אַף שָׁנָה הָאֲמוּרָה בִשְׁנַת חָמֵשׁ וּשְׁנַת עֶשְׂרִים, כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה, בֵּין לְהָקֵל בֵּין לְהַחֲמִיר {ז}. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, עַד שֶׁיִּהְיוּ יְתֵרוֹת עַל הַשָּׁנִים חֹדֶשׁ וְיוֹם אֶחָד:

ר"ע מברטנורה יֶלֶד. מִבֶּן עֶשְׂרִים וְעַד בֶּן שִׁשִּׁים, דַּהֲוֵי עֶרְכּוֹ חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים: נוֹתֵן כִּזְמַן הָעֵרֶךְ. דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא כז) כְּעֶרְכְּךָ יָקוּם {ו}, אֵינוֹ נוֹתֵן אֶלָּא כִּזְמַן הָעֵרֶךְ: יוֹם שְׁלֹשִׁים כִּלְמַטָּה. אִם אָמַר עֵרֶךְ פְּלוֹנִי קָטָן עָלָי, וְאוֹתוֹ קָטָן הָיָה בְּאוֹתוֹ יוֹם בֶּן שְׁלֹשִׁים, הָוֵי כִלְמַטָּה וְלֹא אָמַר כְּלוּם. דְּאֵין עֵרֶךְ לְפָחוּת מִבֶּן חֹדֶשׁ. דְּהָכִי כְּתִיב [שָׁם] וְאִם מִבֶּן חֹדֶשׁ: מִבֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וָמַעְלָה. מַשְׁמַע שֶׁשָּׁלְמָה שְׁנַת שִׁשִּׁים וְאָז הוּא נִדּוֹן כְּשִׁשִּׁים, אֲבָל בִּשְׁנַת שִׁשִּׁים נִדּוֹן כְּיֶלֶד: הֵן אִם עָשִׂינוּ. בִּתְמִיהָה. כְּלוֹמַר, וְכִי כֵן הוּא, אִם עָשִׂינוּ [שְׁנַת] שִׁשִּׁים כִּלְמַטָּה לְהַחֲמִיר דְּעֵרֶךְ גָּדוֹל יֵשׁ לְפָחוּת מִבֶּן שִׁשִּׁים חֲמִשִּׁים סֶלַע, וּלְיוֹתֵר מִבֶּן שִׁשִּׁים אֵינוֹ אֶלָּא חֲמִשָּׁה עָשָׂר: כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה לְהָקֵל. דְּעֵרֶך יוֹתֵר עַל בֶּן עֶשְׂרִים, גָּדוֹל הוּא מִפָּחוּת מִבֶּן עֶשְׂרִים. וְכֵן בְּבֶן חָמֵשׁ. כְּדִכְתִיבֵי בִקְרָאֵי: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר. לְעוֹלָם שְׁנַת חָמֵשׁ וּשְׁנַת עֶשְׂרִים וּשְׁנַת שִׁשִּׁים כִּלְמַטָּה, עַד שֶׁתִּשְׁלַם כָּל הַשָּׁנָה וְחֹדֶשׁ וְיוֹם אֶחָד מִשָּׁנָה הָאַחֶרֶת. דְּיָלֵיף גְּזֵרָה שָׁוָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה מִבְּכוֹר, נֶאֱמַר כָּאן מִבֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וָמַעְלָה, וְנֶאֱמַר בִּבְכוֹר אָדָם (בְּמִדְבַּר יח) וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמַעְלָה {ח}, מַה לְּהַלָּן חֹדֶשׁ וְיוֹם אֶחָד, שֶׁאֵין בְּכוֹר נִפְדֶּה פָּחוּת מִבֶּן חֹדֶשׁ וְיוֹם אֶחָד, אַף כָּאן עַד שֶׁיּוֹסִיף עַל שִׁשִּׁים חֹדֶשׁ וְיוֹם אֶחָד {ט}. וּשְׁנַת חָמֵשׁ וּשְׁנַת עֶשְׂרִים יָלְפִינַן בִּגְזֵרָה שָׁוָה שָׁנָה שָׁנָה מִשְּׁנַת שִׁשִּׁים, כִּדְיָלֵיף תַּנָּא קַמָּא לְעֵיל. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ו} תְּמִיהָה לִי, דְּהַאי קְרָא לָאו בְּעֵרֶךְ נְפָשׁוֹת כְּתִיב, אֶלָּא בְּעֵרֶךְ מַקְדִּישׁ שְׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ, וּבִשְׂדֵה אֲחֻזָּה אֵין דִּין הַשָּׂגַת יָד אֶלָּא גִרְעוֹן כֶּסֶף. וְנִרְאֶה לִי דְמִשּׁוּם דִּכְעֶרְכְּךָ יָקוּם כֻּלַּהּ מְיֻתָּר הוּא כוּ', וְאִם אֵינוֹ עִנְיָן כוּ' תְּנֵהוּ עִנְיָן לְמַעֲרִיךְ נְפָשׁוֹת: {ז} בֵּין כוּ'. כְּלוֹמַר הַשָּׁנִים הָאֲמוּרִים בָּעִנְיָן כֻּלָּם כִּלְמַטָּה הֵימֶנּוּ, בֵּין כוּ', שֶׁשְּׁנַת חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים לְהָקֵל, וּשְׁנַת שִׁשִּׁים לְהַחֲמִיר. אֲבָל לֹא קָאֵי עַל הַנִּלְמָדִים בִּלְבַד, דִּבְהוּ אֵין חֲלֻקָּה לְהַחֲמִיר: {ח} בַּגְּמָרָא. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת, וְחִפַּשְׂנוּ אַחַר מִקְרָא זֶה וְלֹא מְצָאנוּהוּ, כִּי אִם וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה. וְשֶׁמָּא דָרֵישׁ הָכִי מִדִּכְתִיב מִבֶּן חֹדֶשׁ דְּמַשְׁמַע וָמַעְלָה, מִדְּלֹא כְתִיב בֶּן חֹדֶשׁ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ט} וּבַגְּמָרָא, וְאֵימָא כִּי הָתָם, מַה הָתָם חַד יוֹמָא אַף הָכָא חַד יוֹמָא. אִם כֵּן גְּזֵרָה שָׁוָה מַאי אַהֲנֵי. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י, בְּלֹא גְזֵרָה שָׁוָה יְדַעְנָא דְחַד יוֹמָא בָעִינַן, דְּהָא וָמַעְלָה כְתִיב. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם השנים בנידר כיצד ילד שהעריך את הזקן נותן כו': יום שלשים כלמטה ממנו שנת חמשים כו': מן הכתוב בתורה יתבאר לך כל זה וכבר זכרנו אותו בתחלת המסכת שערך בן חמשה פחות מן עשרים וערך בן עשרים פחות מערך בן ששים וערך מי שעבר ששים פחות ערך ממי שלא הגיע לששים ולפיכך כשאנו אומרים ששנת ששים כלמטה הימנה הרי זה מוסיף בערך לפי שהוא נ' שקלים והענין יתבאר לך כשתעיין מה שזכרנו בתחלת המסכת ור' אליעזר אומר נאמר בשנת ששים ומעלה ונאמר בפדיון בכור מבן חדש ומעלה כמו שהוא שם חודש ויום א' שבחדש ויום אחד חייב בפדיון בלי ספק לדברי הכל כמו שנתבאר בשמיני מבכורות כן מעלה הנאמר בשנת ששים עד שיוסיף על ששים חדש ויום אחד ולמד שנת חמש ושנת עשרים משנת ששים בג"ש כמו שעשה ת"ק ואין הלכה כר' אליעזר: (רמב"ם)

פרק ה

פרק ה - משנה א

הָאוֹמֵר, מִשְׁקָלִי עָלָי, נוֹתֵן מִשְׁקָלוֹ. אִם כֶּסֶף, כֶּסֶף. אִם זָהָב, זָהָב. מַעֲשֶׂה בְּאִמָּהּ שֶׁל יִרְמַטְיָה שֶׁאָמְרָה, מִשְׁקַל בִּתִּי עָלָי, וְעָלְתָה לִירוּשָׁלַיִם, וּשְׁקָלוּהָ וְנָתְנָה מִשְׁקָלָהּ זָהָב. מִשְׁקַל יָדִי עָלָי, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מְמַלֵּא חָבִית מַיִם וּמַכְנִיסָהּ עַד מַרְפֵּקוֹ, וְשׁוֹקֵל בְּשַׂר חֲמוֹר וְגִידִין וַעֲצָמוֹת וְנוֹתֵן לְתוֹכָהּ עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, וְכִי הֵיאַךְ אֶפְשָׁר לְכַוֵּן בָּשָׂר כְּנֶגֶד בָּשָׂר וַעֲצָמוֹת כְּנֶגֶד עֲצָמוֹת. אֶלָּא שָׁמִין אֶת הַיָּד כַּמָּה הִיא רְאוּיָה לִשְׁקֹל:

ר"ע מברטנורה הָאוֹמֵר מִשְׁקָלִי עָלָי כוּ', אִם כֶּסֶף כֶּסֶף. אִם פֵּרֵשׁ כֶּסֶף נוֹתֵן מִשְׁקָלוֹ כֶּסֶף, וְאִם פֵּרֵשׁ זָהָב, נוֹתֵן מִשְׁקָלוֹ זָהָב. וְהָא קָמַשְׁמַע לָן דְּאִם לֹא פֵּרֵשׁ אֶלָּא אָמַר סְתָם מִשְׁקָלִי עָלָי, פָּטַר נַפְשֵׁיהּ בְּכָל דְּהוּ, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיֶה דָבָר שֶׁכְּמוֹתוֹ רָגִיל לִהְיוֹת נִשְׁקָל בַּמָּקוֹם הַהוּא. וַאֲפִלּוּ זֶפֶת וַאֲפִלּוּ בְּצָלִים וּרְגִילִים אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְמָכְרָם בְּמִשְׁקָל, וְאָמַר אֶחָד מֵאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם הַהוּא מִשְׁקָלִי עָלָי סְתָם וְלֹא פֵּרֵשׁ, הֲרֵי זֶה נוֹתֵן מִשְׁקָלוֹ זֶפֶת אוֹ בְצָלִים וְנִפְטָר: וּמַעֲשֶׂה בְאִמָּהּ שֶׁל יִרְמַטְיָה. מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא דְּמַתְנִיתִין חַסּוֹרֵי מְחַסְרָא וְהָכִי קָתָנֵי, וְאִם אָדָם חָשׁוּב הוּא, אַף עַל גַּב דְּלֹא פֵרֵשׁ אָמְדִינַן לֵיהּ לְפִי כְבוֹדוֹ, וּמַעֲשֶׂה נַמִּי בְּאִמָּהּ שֶׁל יִרְמַטְיָה, אִשָּׁה שֶׁשְּׁמָהּ כָּךְ, שֶׁאָמְרָה מִשְׁקַל בִּתִּי עָלָי וְעָלְתָה לִירוּשָׁלַיִם, וּשְׁקָלוּהָ וְנָתְנָה מִשְׁקָלָהּ זָהָב, לְפִי שֶׁהָיְתָה אֲמוּדָה בְעֹשֶׁר: מִשְׁקַל יָדִי עָלָי. הֵיאַךְ הוּא שׁוֹקֵל יָדוֹ, דְּאִם רוֹצֶה מַכְבִּיד וְאִם רוֹצֶה מֵקֵל: וּמַכְנִיסָהּ עַד מַרְפְּקוֹ. קוד"ו בְּלַעַ"ז {א}. מִשּׁוּם דְּבִנְדָרִים הַלֵּךְ אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם, וּבְאוֹתוֹ זְמַן הָיוּ קוֹרִין יָד לַזְּרוֹעַ עַד הַמַּרְפֵּק. וּכְשֶׁמַּכְנִיס הַיָּד לְתוֹךְ חָבִית מְלֵאָה מַיִם יִשָּׁפְכוּ מִן הַמַּיִם שֶׁבֶּחָבִית כְּפִי מְקוֹם הַיָּד שֶׁהִכְנִיס בְּתוֹכָהּ עַד הַמַּרְפֵּק, וְחוֹזֵר וּמַכְנִיס בֶּחָבִית בָּשָׂר וְגִידִין וַעֲצָמוֹת שֶׁל חֲמוֹר, שֶׁמִּשְׁקָל בְּשַׂר חֲמוֹר כְּמִשְׁקַל בְּשַׂר אָדָם {ב}, וִיהֵא בְּאוֹתוֹ בָשָׂר גִּידִין וַעֲצָמוֹת כְּפִי מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּיָּד, שֶׁאֵין מִשְׁקַל עֲצָמוֹת וְגִידִין שָׁוֶה לְמִשְׁקַל בָּשָׂר, וְנוֹתֵן לְתוֹכָהּ עַד שֶׁתַּחְזֹר וְתִתְמַלֵּא כְמוֹ שֶׁהָיְתָה, דְּהַשְׁתָּא אִיכָּא נֶפַח כְּשִׁעוּר יָדוֹ, וְשׁוֹקֵל הַבָּשָׂר וְהָעֲצָמוֹת וְהַגִּידִים הָהֵם וְהוּא מִשְׁקַל יָדוֹ {ג}: הֵיאַךְ אֶפְשָׁר לְכַוֵּן בָּשָׂר כְּנֶגֶד בָּשָׂר. שֶׁמָּא יֵשׁ בִּבְשַׂר חֲמוֹר שֶׁנּוֹתֵן לְתוֹךְ הֶחָבִית יוֹתֵר גִּידִים וַעֲצָמוֹת מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ בַּיָּד, אוֹ פָּחוֹת, וְנִמְצָא שֶׁאֵין הַמִּשְׁקָל מְכֻוָּן. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {א} וְנִקְרָא בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז עלינבוגי"ן: {ב} וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר זֵכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר [יְחֶזְקֵאל כג] אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם. בַּגְּמָרָא: {ג} פֵּרוּשׁ לְפֵרוּשׁוֹ, שֶׁבַּתְּחִלָּה אוֹמְדִין לִקַּח כְּשִׁעוּר הַיָּד כוּ', וּמְמַלְּאִין בּוֹ הֶחָבִית דְּשֶׁמָּא לֹא כִוְּנוּ הָאֹמֶד וְיִצְטָרֵךְ לְהוֹסִיף אוֹ לִגְרֹעַ, וּלְפִיכָךְ שׁוֹקְלִין אַחַר כָּךְ כְּשֶׁכְּבָר נִתְמַלֵּא הֶחָבִית מִמַּה שֶּׁהָיָה חָסֵר עַל יְדֵי הַיָּד, שֶׁעַכְשָׁיו אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁלָּקַחְנוּ הַשִּׁעוּר בְּשָׁוֶה. וְכֵן פֵּרֵשׁ הָרַמְבַּ"ם, שֶׁיִּטֹּל כוּ' וְיִתֵּן לְתוֹךְ הֶחָבִית כוּ' וְאַחַר כָּךְ שׁוֹקֵל. וְיִתָּכֵן שֶׁמְּפָרֵשׁ וְשׁוֹקֵל דְּמַתְנִיתִין מִלְּשׁוֹן שְׁקַל קָלָא פְּתַק בֵּיהּ שֶׁעִנְיָנוֹ נְטִילָה. אֲבָל הַמִּשְׁקָל לֹא תְנֵינָא לֵיהּ בְּמַתְנִיתִין אֶלָּא דְמִמֵּילָא הָכִי עָבְדִינַן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם האומר משקלי עלי נותן משקלו אם כסף כו': כל מה שיש במאמר הזה הוא משא ומתן בדיני מי שאמר משקלי עלי וביאר מאיזה מין יהיה וביאר כי מה שאמר משקלי עלי סתם ולא פירש משקלו מאיזה דבר ואמר שהמפרש יתן כפי מה שפירש אם כסף כסף ואם זהב זהב וכשאינו מפרש אלא משקלי עלי סתם הרי אנו רואין ענין האדם ההוא אם הוא עשיר גדול מפורסם הרי זה לא נתכוון אלא לערך גדול ולפיכך נוטלין ממנו משקלו מן המעולה שבמתנות ר"ל הזהב והביא ראיה ע"ז מאמו של ירמטייה ואם לא היה מפורסם בעושר נוטלין משקלו ממה שנהגו אנשי אותו המקום לשקול אותו ואפי' מהפחות שדרך אנשי אותו המקום שנדר לקחת ולמכור אותו במשקל כשהן בזול לפי שמאחר שאין אנו יודעין לו עושר נותן פחות שבמשקלים במקום ההוא. ומרפק ידוע אע"פ שהיד ודאי היא עד פרק הזרוע אבל העיקר מה שזכרתי לך בנדרים והוא מה שאמר בנדרים הלך אחר ל' בנ"א והיו קורין ליד ולזרוע יד ולפיכך מכניס ידו עד מרפקו במים והמים בלי ספק ישפכו לפי שמוציא מהן שיעור מקום היד והזרוע אח"כ מוציא ידו מן החבי' ותשאר חסירה ואז יטול בשר ועצמות כמו שזכר ויתן לתוך החבית שצפין המים וממלאין הכלי כמות שהיה קודם שיכניס ידו במים ואח"כ שוקל הבשר ההוא והעצמות שבחבית והוא משקל ידו ודאי אילו היה הבשר דומה לבשר במין ובשיעור וכן העצמות והלכה כרבי יוסי: ומן הראוי לך לדעת כי מה שאמר האומר קומתי עלי נותן שרביט שאינו נכפף מלא קומתו נותן שרביט הנכפף ויהא שרביט ההוא מן המין שפירש ואם אמר סתם אומדים ממונו כמו שנתבאר בהלכה הזאת: (רמב"ם)

פרק ה - משנה ב

דְּמֵי יָדִי עָלָי, שָׁמִין אוֹתוֹ, כַּמָּה הוּא שָׁוֶה בְּיָד, וְכַמָּה הוּא שָׁוֶה בְּלֹא יָד. זֶה חֹמֶר בַּנְּדָרִים מִבָּעֲרָכִין. וְחֹמֶר בָּעֲרָכִין מִבַּנְּדָרִים, כֵּיצַד. הָאוֹמֵר, עֶרְכִּי עָלָי, וָמֵת, יִתְּנוּ הַיּוֹרְשִׁין. דָּמַי עָלָי, וָמֵת, לֹא יִתְּנוּ הַיּוֹרְשִׁים, שֶׁאֵין דָּמִים לַמֵּתִים {ה}. עֵרֶךְ יָדִי וְעֵרֶךְ רַגְלִי עָלָי, לֹא אָמַר כְּלוּם {ו}. עֵרֶךְ רֹאשִׁי וְעֵרֶךְ כְּבֵדִי עָלָי, נוֹתֵן עֵרֶךְ כֻּלּוֹ. זֶה הַכְּלָל, דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה תְלוּיָה בוֹ, נוֹתֵן עֵרֶךְ כֻּלּוֹ:

ר"ע מברטנורה וְכַמָּה הוּא שָׁוֶה בְלֹא יָד. מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא, שֶׁאֵין שָׁמִין אוֹתוֹ כַּמָּה יָפֶה כְשֶׁנִּקְטְעָה יָדוֹ וְכַמָּה הָיָה שָׁוֶה כְּשֶׁשְּׁתֵּי יָדָיו שְׁלֵמוֹת. שֶׁמִּי שֶׁנִּקְטְעָה יָדוֹ, כְּשֶׁבָּאִים לְשׁוּמוֹ כַּמָּה הָיָה שָׁוֶה תְחִלָּה אֵין שָׁמִין אוֹתוֹ אֶלָּא בְּזוֹל, לְפִי שֶׁרוֹאִים אוֹתוֹ מְזֻלְזָל, וְזֶה הָאוֹמֵר דְּמֵי יָדִי עָלָי הֲרֵי לֹא נִקְטְעָה יָדוֹ. לְכָךְ מְפָרֵשׁ, כַּמָּה הוּא שָׁוֶה בְלֹא יָד, כְּגוֹן אִם מְכָרוֹ רַבּוֹ כֻלּוֹ חוּץ מִיָּדוֹ, שֶׁיָּדוֹ אַחַת מֻכְתֶּבֶת לְרַבּוֹ רִאשׁוֹן, וְשָׁמִין כַּמָּה הוּא יָפֶה כְּשֶׁרַבּוֹ מוֹכֵר כֻּלּוֹ וְלֹא שִׁיֵּר מִמֶּנּוּ לְעַצְמוֹ כְּלוּם. וְכַמָּה שָׁוֶה פָּחוֹת אִם שִׁיֵּר רַבּוֹ יָדוֹ אַחַת שֶׁלֹּא מְכָרָהּ, דְּהַשְׁתָּא אֵינוֹ מְזֻלְזָל, וְכָךְ הוּא נוֹתֵן לַהֶקְדֵּשׁ: זֶה חֹמֶר בַּנְּדָרִים מִבָּעֲרָכִין. דְּאִלּוּ אָמַר בָּעֲרָכִים עֵרֶךְ יָדִי וְרַגְלִי עָלָי, לֹא אָמַר כְּלוּם, אֶלָּא אִם כֵּן אָמַר בְּדָבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה תְּלוּיָה בוֹ: עֶרְכִּי עָלָי וָמֵת יִתְּנוּ הַיּוֹרְשִׁים. דְּעֵרֶךְ דָּבָר קָצוּב הוּא. וְדַוְקָא כְשֶׁעָמַד בַּדִּין קֹדֶם שֶׁמֵּת, לְפִי שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בָּעֵרֶךְ אֶלָּא אַחַר שֶׁיַּעֲמֹד לִפְנֵי הַכֹּהֵן, כְּדִכְתִיב (וַיִּקְרָא כז) וְהֶעֱמִידוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֵן {ד}. אֲבָל דָּמַי עָלָי דְּאֵינוֹ אֶלָּא מַה שֶׁיְּשׁוּמוּהוּ בְּבֵית דִּין וַהֲרֵי לֹא בָּא לִידֵי כָּךְ שֶׁהֲרֵי מֵת, אַף עַל פִּי שֶׁעָמַד בַּדִּין הוּא מְחֻסָּר אֻמְדָּנָא וְלֹא יִתְּנוּ הַיּוֹרְשִׁים: נוֹתֵן עֵרֶךְ כֻּלּוֹ. דְּעֵרֶךְ נְפָשׁוֹת כְּתִיב: זֶה הַכְּלָל. לַאֲתוֹיֵי שְׁאָר אֵבָרִים שֶׁהַנְּשָׁמָה תְלוּיָה בָהֶם: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ד} הָרַמְבַּ"ם. וְקָשֶׁה לִי, דְּהַךְ קְרָא לֹא כְתִיב אֶלָּא בְּאִם מָךְ הוּא מֵעֶרְכֶּךָ, וְאִם כֵּן כְּשֶׁאֵינוֹ מָךְ לֹא בָעֵי הַעֲמָדָה לִפְנֵי הַכֹּהֵן כְּלָל. וּבַגְּמָרָא, יִתְּנוּ הַיּוֹרְשִׁים, שְׁמַע מִנַּהּ מִלְוָה עַל פֶּה גּוֹבֶה מִן הַיּוֹרְשִׁים כוּ'. הָכָא בְמַאי עָסְקִינַן כְּשֶׁעָמַד בַּדִּין. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י, וְחִיְּבוּהוּ קֹדֶם מוֹתוֹ דַּהֲוָה לֵיהּ כְּמִלְוָה בִּשְׁטָר, וְכָתַב הָרַאֲבַ"ד, עֲמִידָה בַדִּין שֶׁהֻזְכְּרָה בַּגְּמָרָא לֹא בָאוּ לָהּ מִדֶּרֶךְ הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה, שֶׁהֲרֵי רָאוּי הָיָה לָזֶה בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר כוּ', אֲבָל הֻזְכְּרָה לְחִיּוּב הַיּוֹרְשִׁים מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִלְוָה עַל פֶּה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ה} שֶׁאֵין כוּ'. [נִרְאֶה לִי דְּטַעֲמָא לְפִי שֶׁהַמֵּת אָסוּר בַּהֲנָאָה, וּמִשּׁוּם הָכִי אֵין אוֹמְרִים כָּךְ בִּבְהֵמָה]. וְהָא דְּתַנְיָא בְּבָבָא קַמָּא וְנָתַן פִּדְיוֹן נַפְשׁוֹ דְמֵי נִזָּק [פֵּרוּשׁ שֶׁשָּׁמִין אוֹתוֹ לְאַחַר מִיתָה כַּמָּה הָיָה שָׁוֶה מֵחַיִּים. תּוֹסָפוֹת], הָתָם הוּא טַעֲמָא מִשּׁוּם דְּמִשַּׁעְתָּא דְאַזִּיק רָמֵי עָלֵיהּ לְשִׁלּוּמֵי כִשְׁעַת הַהֶזֵּק, וְהַהִיא שַׁעְתֵּיהּ דְּאַזְּקֵיהּ חַי הוּא, אֲבָל דָּמַי עָלָי שֶׁאֵינוֹ נוֹדֵר אֶלָּא מַה שֶּׁיְּשׁוּמוּהוּ בֵית דִּין, וַהֲרֵי לֹא בָא לִידֵי כָךְ שֶׁהֲרֵי מֵת, לֹא יִתְּנוּ הַיּוֹרְשִׁין. רַשִׁ"י: {ו} לֹא כוּ'. בַּגְּמָרָא יָלֵיף דַּהֲוָה לֵיהּ לִכְתֹּב בְּעֵרֶךְ וּכְתִיב בְּעֶרְכְּךָ, עֵרֶךְ כֻּלּוֹ הוּא נוֹתֵן וְלֹא עֵרֶךְ אֵבָרִים. וְקֻשְׁיַת רַשִׁ"י בַּחֻמָּשׁ לָמָּה הֻכְפַּל כַּמָּה זִמְנֵי בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה, עַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם דמי ידי עלי שמין אותו כמה הוא שוה ביד וכמה כו': וחומר בערכין מבנדרים כיצד כו': אומדים זהו שאומדים כמה הוא שוה זה כמו שהוא עכשיו וכמה ישוה אילו היתה ידו זו של רבו כגון שמכרו ושייר בו לעצמו החלק הזה ורואים כמה יש בין שני הערכין ונותן אבל מי שאמר ערך ידי עלי אינו חייב כלום שלא נתן הקב"ה ערך לאברים אלא לכל גוף החי וזהו החומר שבנדרים יותר מבערכין: ומה שאמר יתנו היורשים ערכו ע"מ שעמד כבר בדין לפי שאינו חייב בערך אלא אחר שיעמוד לפני הכהן כמו שאמר רחמנא והעמידו לפני הכהן אבל בנדרים אפי' עמד בדין ומת קודם שמשערין דמיו לא יתנו היורשים לפי שהערך דמיו קצובין והנודר אין דמיו קצובין. ומה שאמר זה הכלל לכלול כל אבר שא"א לאדם להתקיים אם נטל ממנו כשאומר ערכי עלי נותן ערך כולו: (רמב"ם)

פרק ה - משנה ג

חֲצִי עֶרְכִּי עָלָי, נוֹתֵן חֲצִי עֶרְכּוֹ. עֵרֶךְ חֶצְיִי עָלָי, נוֹתֵן עֵרֶךְ כֻּלּוֹ. חֲצִי דָמַי עָלָי, נוֹתֵן חֲצִי דָמָיו. דְּמֵי חֶצְיִי עָלָי, נוֹתֵן דְּמֵי כֻלּוֹ. זֶה הַכְּלָל, דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה תְלוּיָה בוֹ, נוֹתֵן עֵרֶךְ כֻּלּוֹ {ט}:

ר"ע מברטנורה חֶצְיִי עָלָי. הָוֵי כְּעֵרֶךְ רֹאשִׁי וְעֵרֶךְ כְּבֵדִי, דַּהֲוֵי דָבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה תְלוּיָה בוֹ: דְּמֵי חֶצְיִי עָלָי נוֹתֵן דְּמֵי כֻלּוֹ. דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא כז) נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשׁוֹת, הִקִּישׁ נֶדֶר לְעֵרֶךְ, מַה עֵרֶךְ אָמַר עֵרֶךְ חֶצְיִי עָלָי נוֹתֵן עֵרֶךְ כֻּלּוֹ, אַף נֶדֶר אָמַר דְּמֵי חֶצְיִי עָלָי נוֹתֵן כֻּלּוֹ {ז}: זֶה הַכְּלָל. לַאֲתוֹיֵי כָל הָאֵבָרִים שֶׁהַנְּשָׁמָה תְלוּיָה בָהֶם, שֶׁאִם אָמַר דְּמֵי חֲצִי אוֹתוֹ אֵבָר עָלָי, כְּגוֹן שֶׁאָמַר דְּמֵי חֲצִי לִבִּי {ח} עָלָי, אוֹ דְמֵי חֲצִי כְבֵדִי עָלָי, נוֹתֵן דְּמֵי כֻלּוֹ: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ז} וְאִפְּכָא לֵיכָּא לְאַקוּשֵׁי לְחַיֵּב לַמַּעֲרִיךְ אֲפִלּוּ אוֹמֵר עֵרֶךְ יָדִי עָלָי, דְּהָא מְמַעֲטִינַן מִדִּכְתִיב עֶרְכְּךָ וְלֹא כְתִיב עֵרֶךְ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ח} וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ"ם. וְלֹא אֵדַע לָמָּה שִׁנָּה מִלְּשׁוֹן הַמִּשְׁנָה דִּלְעֵיל עֵרֶךְ רֹאשִׁי כוּ': {ט} עֵרֶךְ כֻּלּוֹ. הָרַמְבַּ"ם. דִּכְמוֹ דְזֶה הַכְּלָל לַאֲתוֹיֵי אוֹמֵר דְּמֵי חֲצִי אֵבָר, הָכִי נַמִּי מַיְתִינַן לְאוֹמֵר עֵרֶךְ חֲצִי אֵבָר כוּ'. אֲבָל הָרַ"ב דְּלֹא כָתַב אֶלָּא אוֹמֵר דְּמֵי חֶצְיִי גָּרַס דְּמֵי כֻלּוֹ. עַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם חצי ערכי עלי נותן חצי ערכו כו': ידוע הוא שא"א לאדם להתקיים אם נטל חציו לפיכך אמר ערך חציו או דמי חציו נותן ערך כלו או דמי כלו: ומה שאמר זה הכלל לכלול כל אבר שא"א לאדם להתקיים אם נטל מקצתו כשאומר על האבר ההוא ערך חציו עלי או דמי חציו עלי חייב בכולן כגון מי שאמר ערך חצי לבי עלי או ערך חצי כבדי עלי הרי זה חייב דמי כלו: (רמב"ם)

פרק ה - משנה ד

הָאוֹמֵר, עֶרְכּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי עָלָי, מֵת הַנּוֹדֵר וְהַנִּדָּר, יִתְּנוּ הַיּוֹרְשִׁין. דָּמָיו שֶׁל פְּלוֹנִי עָלָי, מֵת הַנּוֹדֵר, יִתְּנוּ הַיּוֹרְשִׁין. מֵת הַנִּדָּר, לֹא יִתְּנוּ הַיּוֹרְשִׁין, שֶׁאֵין דָּמִים לַמֵּתִים:

ר"ע מברטנורה מֵת הַנּוֹדֵר וְהַנִּדָּר יִתְּנוּ הַיּוֹרְשִׁים. וְהוּא שֶׁעָמַד בַּדִּין קֹדֶם שֶׁמֵּת, כִּדְפָרֵישְׁנָא לְעֵיל {י}. וְסֵיפָא אִצְטְרִיכָא לֵיהּ: דָּמָיו שֶׁל פְּלוֹנִי עָלָי, מֵת הַנּוֹדֵר יִתְּנוּ הַיּוֹרְשִׁים. דְּמַהוּ דְתֵימָא אַף עַל גַּב דְּעָמַד בַּדִּין, הוֹאִיל וּמֵת הַנּוֹדֵר קֹדֶם שֶׁיָּשׁוּמוּ הַנִּדָּר, לֹא אִשְׁתַּעְבּוּד נִכְסֵיהּ, קָמַשְׁמַע לָן אֻמְדָּנָא גִּלּוּי מִלְּתָא בְעָלְמָא הוּא, וְהוֹאִיל וְנִדָּר קַיָּם אָמְדִינַן לֵיהּ: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {י} פֵּרוּשׁ, הַנֶּעֱרָךְ עָמַד בַּדִּין קֹדֶם שֶׁמֵּת. אֲבָל מֵת הַנֶּעֱרָךְ קֹדֶם שֶׁיַּעֲמֹד בַּדִּין, אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּעֲרִיךְ קַיָּם הֲרֵי זֶה פָּטוּר שֶׁאֵין עֵרֶךְ לַמֵּת, וְהַנֶּעֱרָךְ צָרִיךְ עֲמִידָה בַדִּין. הָרַמְבַּ"ם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם האומר ערכו של פלוני עלי מת הנודר והנידר כו': כל זה מבואר אחר שעמד בדין ומת קודם שיפסקו דמי הנידר כמו שזכרנו פירושו: (רמב"ם)

פרק ה - משנה ה

שׁוֹר זֶה עוֹלָה, בַּיִת זֶה קָרְבָּן, מֵת הַשּׁוֹר וְנָפַל הַבַּיִת, אֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּם. דְּמֵי שׁוֹר זֶה עָלָי {יג} עוֹלָה, אוֹ דְּמֵי בַיִת זֶה עָלָי קָרְבָּן, מֵת הַשּׁוֹר וְנָפַל הַבַּיִת, חַיָּב לְשַׁלֵּם:

ר"ע מברטנורה בַּיִת זֶה קָרְבָּן. לְבֶדֶק הַבַּיִת {יא}: וְנָפַל הַבַּיִת. קֹדֶם שֶׁהֶחְזִיק בּוֹ גִּזְבָּר {יב}: מֵת הַשּׁוֹר וְכוּ' חַיָּב לְשַׁלֵּם. וְלֹא אָמְרִינַן אֵין דָּמִים לַמֵּתִים אֶלָּא בְאָדָם בִּלְבַד: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יא} וְתָנֵי קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ וְתָנֵי קָדְשֵׁי בֶדֶק הַבַּיִת: {יב} אַסֵּיפָא קָאֵי. וּבְדִין הֲוָה לֵיהּ לְהַקְדִּים הַדִּבּוּר שֶׁאַחֲרָיו מֵת הַשּׁוֹר כוּ'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יג} עָלָי. בַּגְּמָרָא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא דְאָמַר דְּמֵי כוּ', אֲבָל אָמַר שׁוֹר זֶה כוּ', אַף עַל גַּב דְּאָמַר עָלָי, כֵּיוָן דְּאָמַר זֶה וָמֵת, אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ, עָלָי לְהָבִיאוֹ קָאָמַר, פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י, עָלָי לְהָבִיאוֹ, לִטְרֹחַ עַד שֶׁיִּתְקָרֵב. אֲבָל כִּי אָמַר דְּמֵי, אִם אָבַד הַשּׁוֹר הַדָּמִים לֹא אָבְדוּ, דְּהָא לֹא אָמַר דָּמִים הַלָּלוּ וְלֹא הָיוּ בְעֵין. וְרֵישָׁא נַמִּי דְאָמַר דְּמֵי. דְּאִם לֹא כֵן, אֲפִלּוּ אָמַר עָלָי. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם שור זה עולה ובית זה קרבן מת השור (או) ונפל כו': הענין הזה מבואר מאליו ולא אמר אותו אלא כדי שלא תדמה שאם מת השור שאינו חייב כלום לפי שאין דמים למתים לפיכך הודיעך שמשערין כמה הוא שוה כשהוא מת שאין אנו אומרים אין דמים למתים אלא במין אדם בלבד: (רמב"ם)

פרק ה - משנה ו

חַיָּבֵי עֲרָכִים {יד}, מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן. חַיָּבֵי חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת, אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן. חַיָּבֵי עוֹלוֹת וּשְׁלָמִים, מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מִתְכַּפֵּר לוֹ עַד שֶׁיִּתְרַצֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא א), לִרְצוֹנוֹ {טז}, כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר, רוֹצֶה אָנִי. וְכֵן אַתָּה אוֹמֵר בְּגִטֵּי נָשִׁים, כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר {יז}, רוֹצֶה אָנִי:

ר"ע מברטנורה מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן. גִּזְבָּר נִכְנָס לְבֵיתָם וְנוֹטֵל בְּעַל כָּרְחָם: חַיָּבֵי חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת. כֵּיוָן דִּלְכַפָּרָה אָתוּ לֹא מַשְׁהֵי לְהוּ, וְאֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן. וְחַטַּאת נָזִיר, הוֹאִיל וְלָאו לְכַפָּרָה אָתְיָא וְאֵינָהּ מְעַכַּבְתּוֹ מִלִּשְׁתּוֹת יַיִן {טו}, שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּזְרַק הַדָּם שֶׁל אֶחָד מִן הַקָּרְבָּנוֹת הֻתַּר הַנָּזִיר לִשְׁתּוֹת יַיִן וּלְהִטָּמֵא לַמֵּתִים, זִמְנִין דְּפָשַׁע וּמַשְׁהֵי לַהּ, הִלְכָּךְ מְמַשְׁכְּנִין אוֹתוֹ עַל חַטָּאתוֹ: חַיָּבֵי עוֹלוֹת וּשְׁלָמִים. אַף עַל גַּב דְּעוֹלָה מְכַפֶּרֶת עַל עֲשֵׂה וְעַל לָאו הַנִּתָּק לַעֲשֵׂה, הוֹאִיל וְלָאו חוֹבָה הִיא לָא חֲשִׁיב לַהּ כַּפָּרָה וְאָתֵי לְשִׁהוּיֵי, הִלְכָּךְ מְמַשְׁכְּנִים אוֹתָן. וְיֵשׁ מֵחַיָּבֵי עוֹלוֹת שֶׁאֵין מְמַשְׁכְּנִים אוֹתָן, כְּגוֹן עוֹלַת מְצֹרָע, לְפִי שֶׁהִיא מְעַכֶּבֶת טָהֳרָתוֹ, לֹא אָתֵי לְשִׁהוּיֵהּ: כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר רוֹצֶה אֲנִי. הֵיכָא דְּבֵית דִּין מְמַשְׁכְּנִים אוֹתוֹ צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר רוֹצֶה אֲנִי: וְכֵן אַתָּה אוֹמֵר בְּגִטֵּי נָשִׁים. כָּל מִי שֶׁדִּינוֹ שֶׁכּוֹפִין אוֹתוֹ לְגָרֵשׁ, וְלֹא רָצָה לְגָרֵשׁ, בֵּית דִּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל מַכִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר רוֹצֶה אֲנִי, וְנוֹתֵן הַגֵּט וְהוּא כָּשֵׁר: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יד} חַיָּבֵי כוּ'. לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם בְּחִבּוּרוֹ, חַיָּבֵי עֲרָכִין וְדָמִים: {טו} [וְלֹא כָתַב] וּמִלְּהִטָּמֵא לַמֵּתִים, אַף עַל גַּב שֶׁגַּם בָּזֶה אֵינוֹ מִתְעַכֵּב וְכִדְמַסִּיק. וְהָרַמְבַּ"ם כָּתַב לִשְׁנֵיהֶן. וְכֵן הוּא בַגְּמָרָא. אֲבָל הָרַ"ב יִשֵּׁב בָּזֶה קֻשְׁיָה גְדוֹלָה, דְּיֵשׁ לְהַקְשׁוֹת, אַמַּאי לֹא קָאָמַר נַמִּי וַאֲשַׁם נָזִיר טָמֵא כְשֶׁמְּגַלֵּחַ, שֶׁאֵין אֲשָׁמוֹ מְעַכַּבְתּוֹ מִלִּמְנוֹת נְזִירוּת טָהֳרָה כַּחֲכָמִים דְּפֶרֶק ג' דְּנָזִיר כוּ', אֶלָּא דְדַוְקָא מַה שֶּׁאֵין מְעַכְּבוֹ מִלִּשְׁתּוֹת יַיִן אָתֵי לְשִׁהוּיֵי, מַה שֶּׁאֵין כֵּן אִלּוּ לֹא הֻתַּר בִּשְׁתִיַּת יַיִן אַף עַל גַּב שֶׁהֻתַּר לְהִטָּמֵא לַמֵּתִים לֹא אָתֵי לְשִׁהוּיֵי. וְהָכִי נַמִּי אֲשַׁם נָזִיר טָמֵא, מַה שֶּׁאֵין מְעַכְּבוֹ מִלִּמְנוֹת, מִשּׁוּם הָכִי לֹא אָמְרִינַן דְּאָתֵי לְשִׁהוּיֵי. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {טז} לִרְצוֹנוֹ. וְנֶאֱמַר גַּם כֵּן יַקְרִיב, דְּמַשְׁמַע בְּעַל כָּרְחוֹ. הָא כֵיצַד, כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר רוֹצֶה אֲנִי. גְּמָרָא: {יז} שֶׁיֹּאמַר. וְלֹא קָתָנֵי עַד שֶׁיִּתֵּן, דַּיֵּק מִנַּהּ בַּגְּמָרָא דְלָא סַגִּי בִנְתִינָה, דְּדִלְמָא מָסַר מוֹדָעָא, וּבִנְתִינָה בְעָלְמָא אֵין זֶה בִּטּוּל, הִלְכָּךְ צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר. [כְּלוֹמַר דְּלִבָּטֵל לַמּוֹדָעָא]: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם חייבי ערכין ממשכנין אותן חייבי חטאות כו': זה שאין אנו ממשכנין חייבי חטאות ואשמות הוא מפני שהן מעצמן זהירים להביאם לפי שאין להן כפרה עד שמקריבים אותם אבל העולות ושלמים הואיל ואין בהן כפרה לפעמים מתעצלין בהן ולפיכך ממשכנין אותן ואין זה נוהג בכולן אלא ברובן לפי שיש שם חטאת שצריך להכריחו עליו והוא חטאת נזיר לפי שאינה מעכבת אותו מלשתות יין ומלטמא למתים כמו שבארנו בששי מנזירות ואין עליו החטאת כאוכל חלב וכדומה לו לכפרה ולפיכך ממשכנין עליהן ויש עולות שאין ממשכנין עליהן כגון עולת מצורע לפי שלא עלתה לו טהרה עד שמקריב כל קרבנותיו והרי הוא נחפז מעצמו להבאתם: (רמב"ם)

פרק ו

פרק ו - משנה א

שׁוּם הַיְתוֹמִים, שְׁלשִׁים יוֹם, וְשׁוּם הַהֶקְדֵּשׁ, שִׁשִּׁים יוֹם {א}, וּמַכְרִיזִין בַּבֹּקֶר וּבָעָרֶב. הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְהָיְתָה עָלָיו כְּתֻבַּת אִשָּׁה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כְּשֶׁיְּגָרְשֶׁנָּה, יַדִּיר {ז} הֲנָאָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אֵינוֹ צָרִיךְ. כַּיוֹצֵא בוֹ אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, אַף {ט} הֶעָרֵב לָאִשָּׁה בִכְתֻבָּתָה וְהָיָה בַעְלָהּ מְגָרְשָׁהּ, יַדִּיר הֲנָאָה, שֶׁמָּא יַעֲשֶׂה קְנוּנְיָא עַל נְכָסָיו שֶׁל זֶה וְיַחֲזִיר אֶת אִשְׁתּוֹ:

ר"ע מברטנורה שׁוּם הַיְתוֹמִים. בֵּית דִּין הַיּוֹרְדִים לְנִכְסֵי יְתוֹמִים לְמָכְרָן לְהַגְבּוֹת לְבַעַל חוֹב, שָׁמִין אֶת הַקַּרְקַע וּמַכְרִיזִין שְׁלֹשִׁים יוֹם רְצוּפִים זֶה אַחַר זֶה, כָּל הָרוֹצֶה לִקַּח יָבֹא וְיִקַּח. וְאִי בָעוּ, מַכְרִיזִין שִׁשִּׁים יוֹם כָּל שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי, וְהָכִי עָדִיף טְפֵי. וְאַף עַל גַּב דְּכִי חָשַׁבְתְּ כָּל שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי שֶׁבְּשִׁשִּׁים יוֹם מִתְּחִלַּת יוֹם שֵׁנִי שֶׁל הַכְרָזָה רִאשׁוֹנָה לֹא מַשְׁכַּחַת לְהוּ אֶלָּא תַמְנֵי סְרֵי יוֹמֵי, מִכָּל מָקוֹם הָכִי עָדִיף, כֵּיוָן דְּמָשְׁכָא מִלְּתָא טוּבָא יָדְעֵי וְשָׁמְעֵי: וְשׁוּם הַהֶקְדֵּשׁ. הַמַּקְדִּישׁ שְׂדֵה מִקְנָה, שֶׁהִיא נִפְדֵּית בְּדָמִים כְּמוֹ שֶׁהִיא שָׁוָה: בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב. בִּשְׁעַת הוֹצָאַת פּוֹעֲלִים וּבִשְׁעַת הַכְנָסַת פּוֹעֲלִים. דְּאִי אִיכָּא דְבָעֵי לְמִזְבַּן אָמַר לְהוּ לַפּוֹעֲלִים בִּשְׁעַת יְצִיאָתָן רְאוּ לִי שָׂדֶה פְּלוֹנִית אִם הִיא יָפָה, וּבִשְׁעַת הַכְנָסַת פּוֹעֲלִים כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ הַהַכְרָזָה נִזְכָּר וְהוֹלֵךְ וְשׁוֹאֲלָן. וּכְשֶׁהֵן מַכְרִיזִין, אוֹמְרִים, שָׂדֶה פְּלוֹנִית שֶׁכָּךְ וְכָךְ סִימָנֶיהָ, וְכָךְ וְכָךְ מְצָרֶיהָ, כָּךְ הִיא עוֹשָׂה תְּבוּאָה וְכָךְ שָׁמְאוּהָ בֵּית דִּין. וְאִם מוֹכְרִים אוֹתָהּ לִכְתֻבַּת אִשָּׁה, אוֹמְרִים, הַלּוֹקֵחַ יִקַּח עַל מְנָת שֶׁיִּתֵּן הַמָּעוֹת לִכְתֻבַּת אִשָּׁה. וְאִם מוֹכְרִים אוֹתָהּ בִּשְׁבִיל בַּעַל חוֹב, אוֹמְרִים, עַל מְנָת שֶׁיִּתֵּן הַמָּעוֹת לְבַעַל חוֹב. מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לוֹקֵחַ דְּנִיחָא לֵיהּ לִקַּח כְּדֵי לִפְרֹעַ לְאִשָּׁה דְנַסְבָּא פּוּרְתָּא פּוּרְתָּא, וְאִיכָּא דְנִיחָא לֵיהּ טְפֵי לִפְרַע לְבַעַל חוֹב שֶׁנּוֹטֵל זוּזִים חֲסֵרִים וּשְׁבוּרִים, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ סוֹחֲרִים לְהַקְפִּיד בְּכָךְ. אַף עַל גַּב דְּקַיְמָא לָן דְּאֵין בֵּית דִּין נִזְקָקִים לְנִכְסֵי יְתוֹמִים לְמָכְרָן, וְהָכָא תְנַן שׁוּם הַיְתוֹמִים וְכוּ' דְּמַשְׁמַע שֶׁבֵּית דִּין מוֹכְרִים נִכְסֵי יְתוֹמִים, הָא אָמְרִינַן דְּעַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים בִּלְבַד {ב} בֵּית דִּין נִזְקָקִים לִמְכֹּר בְּנִכְסֵי יְתוֹמִים, עַל בַּעַל חוֹב נָכְרִי שֶׁהָיָה אֲבִיהֶם חַיָּב לוֹ וְהָיְתָה רִבִּית אוֹכֶלֶת בָּהֶן {ג}, וְעַל כְּתֻבַּת אִשָּׁה מִשּׁוּם דְּאִיכָּא רַוְחָא לַיְתוֹמִים כְּשֶׁתִּגְבֶּה כְּתֻבָּתָהּ, דְּכָל זְמַן שֶׁלֹּא גָּבְתָה כְּתֻבָּתָהּ יֵשׁ לָהּ מְזוֹנוֹת מִן הַיְתוֹמִים {ד}, גָּבְתָה כְּתֻבָּתָהּ שׁוּב אֵין לָהּ מְזוֹנוֹת. וְעַל חוֹב שֶׁהוֹדָה אֲבִיהֶן בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ שֶׁיֵּשׁ לִפְלוֹנִי אֶצְלוֹ מָנֶה, אוֹ שֶׁנִּדּוּהוּ בֵּית דִּין עַל חוֹב זֶה וּמֵת בְּנִדּוּיוֹ, אוֹ שֶׁלֹּא הִגִּיעַ עֲדַיִן זְמַן פְּרִיעַת הַחוֹב כְּשֶׁמֵּת, דְּלָא עֲבִיד אֱינַשׁ דְּפָרַע בְּגוֹ זִמְנֵיהּ. וּכְשֶׁבֵּית דִּין נִזְקָקִים לְנִכְסֵי יְתוֹמִים עַל שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ, מַעֲמִידִים לָהֶם אַפּוֹטְרוֹפּוֹס וּמוֹכְרִים בְּהַכְרָזָה, כְּדִתְנַן בְּמַתְנִיתִין. וְהָנֵי מִלֵּי בְקַרְקָעוֹת. אֲבָל בְּמִטַּלְטְלִין, הַשְׁתָּא דְקַיְמָא לָן מִטַּלְטְלֵי דְיַתְמֵי מִשְׁתַּעְבְּדֵי לְבַעַל חוֹב, הֲרֵי בַּעַל חוֹב נִשְׁבָּע {ה} וְגוֹבֶה חוֹבוֹ מִן הַמִּטַּלְטְלִין וְאֵין צְרִיכִין הַכְרָזָה, שֶׁאֵין מַכְרִיזִים לֹא עַל הָעֲבָדִים וְלֹא עַל הַשְּׁטָרוֹת וְלֹא עַל הַמִּטַּלְטְלִין {ו}: יַדִּירֶנָּה הֲנָאָה. עַל דַּעַת רַבִּים, נֶדֶר שֶׁאֵין לוֹ הַתָּרָה, שֶׁלֹּא יַחֲזִירֶנָּה לְעוֹלָם. דְּשֶׁמָּא בְעָרְמָה מְגָרֵשׁ לָהּ כְּדֵי שֶׁתִּגְבֶּה כְּתֻבָּתָהּ מִן הַהֶקְדֵּשׁ: רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ. לֹא פְלִיגֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הָכָא אִם אָדָם עוֹשֶׂה קְנוּנְיָא עַל הַהֶקְדֵּשׁ אִי לֹא, דְּבִשְׁכִיב מֵרַע תַּרְוַיְהוּ מוֹדוּ דִבְוַדַּאי לְעוֹלָם אֵינוֹ עוֹשֶׂה קְנוּנְיָא עַל הַהֶקְדֵּשׁ, דְּאֵין אָדָם חוֹטֵא וְלֹא לוֹ. וּבְבָרִיא תַּרְוַיְהוּ מוֹדוּ דְּעוֹשֶׂה קְנוּנְיָא עַל הַהֶקְדֵּשׁ. כִּי פְלִיגֵי, בִּשְׁאֵלָה {ח}, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר אֵין נִשְׁאָלִין עַל הַהֶקְדֵּשׁ, אֲפִלּוּ אוֹמֵר לוֹ לֶחָכָם לֹא לְדַעַת כֵּן נָדַרְתִּי וְהֶקְדֵּשׁ טָעוּת הוּא, אֲפִלּוּ הָכִי אֵין חָכָם מַתִּיר נִדְרוֹ, דְּסָבַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הֶקְדֵּשׁ בְּטָעוּת הָוֵי הֶקְדֵּשׁ, וּלְפִי שֶׁהַמַּקְדִּישׁ הַזֶּה אֵינוֹ מוֹצֵא חָכָם שֶׁיַּתִּירֶנּוּ לְכָךְ עוֹשֶׂה קְנוּנְיָא זוֹ. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סָבַר נִשְׁאָלִין עַל הַהֶקְדֵּשׁ, וְכִי אָמַר לֹא לְדַעַת כֵּן נָדַרְתִּי וְטָעִיתִי, מַתִּירִין לוֹ, דְּהֶקְדֵּשׁ שֶׁבְּטָעוּת לֹא הָוֵי הֶקְדֵּשׁ. הִלְכָּךְ אֵין צָרִיךְ לִדּוֹר הֲנָאָה, דְּאִי מִשּׁוּם קְנוּנְיָא עֲבִיד, הֲוָה מִתְּשִׁיל עַל נִדְרֵיהּ וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לְגָרְשָׁהּ. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: הֶעָרֵב לָאִשָּׁה בִּכְתֻבָּתָהּ. וְאֵין לַבַּעַל נְכָסִים, וְצָרִיךְ הֶעָרֵב לִפְרֹעַ כְּתֻבָּתָהּ. לֹא יִפְרַע הֶעָרֵב הַכְּתֻבָּה עַד שֶׁיַּדִּירֶנָּה הַבַּעַל תְּחִלָּה שֶׁלֹּא יוּכַל לְהַחֲזִיר אוֹתָהּ. דְּחָיְשִׁינַן שֶׁמָּא דַעְתּוֹ לְהַחְזִירָהּ וְלֶאֱכֹל כְּתֻבָּתָהּ לְאַחַר שֶׁתִּגְבֶּה מִן הֶעָרֵב. וּפְסַק הַהֲלָכָה בְּדִין הֶעָרֵב בִּכְתֻבָּה מְפֹרָשׁ בְּסוֹף בָּבָא בַּתְרָא: קְנוּנְיָא. עָרְמָה: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {א} שִׁשִּׁים יוֹם. רְצוּפִים בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב. הָרַמְבַּ"ם.: {ב} וּמַשְׁכַּחַת לַהּ נַמִּי בְּשׁוֹר הַמּוּעָד כְּדִמְפֹרָשׁ בְּמִשְׁנָה ד' פֶּרֶק קַמָּא דְּבָבָא קַמָּא. וְעַיֵּן שָׁם: {ג} וְאִם תֹּאמַר כֵּיוָן שֶׁרִבִּית אוֹכֶלֶת בָּהֶן לֹא יַכְרִיזוּ, דְּשֶׁמָּא יַפְסִידוּ בְהַאֲרָכַת הַזְּמַן יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁיַּרְוִיחוּ. וְכִי תֵימָא כְגוֹן שֶׁקִּבֵּל עָלָיו לָדוּן בְּדִין יִשְׂרָאֵל, אִי הָכִי רִבִּית נַמִּי לֹא לִשְׁקוֹל. תֵּרְצוּ בַּגְּמָרָא שֶׁקִּבֵּל לְזוֹ וְלֹא קִבֵּל לְזוֹ. וּפֵרֵשׁ הָרַ"ן שֶׁקִּבֵּל עָלָיו לְזוֹ לְהַמְתִּין יְמֵי הַהַכְרָזָה וּבְלֹא רִבִּית, וְלֹא קִבֵּל עָלָיו שֶׁאִם לֹא יִרְצוּ לְהַגְבּוֹתוֹ שֶׁלֹּא יַעֲלֶה לוֹ חוֹבוֹ רִבִּית: {ד} וְאִם תֹּאמַר בְּסוֹף פֶּרֶק ד' דִּכְתֻבּוֹת פָּסַק דְּלֹא הִפְסִידָה אֶלָּא אִם כֵּן שֶׁתָּבְעָה, וּמִכֵּיוָן שֶׁתָּבְעָה הֲרֵי הִפְסִידָה וְתוּ לֹא נִזְקַק לָהּ. תֵּרְצוּ בַגְּמָרָא, כֵּיוָן דְּאִיזְקַקְנוּ לָהּ מֵעִקָּרָא בִּתְחִלַּת תְּבִיעַת כְּתֻבָּתָהּ לְהַפְסִידָהּ מְזוֹנוֹתֶיהָ, מִזְדַּקְּקִינַן לַהּ לְבַסּוֹף לְהַגְבּוֹתָהּ כְּתֻבָּתָהּ. וְכָתַב הָרַ"ן, כְּלוֹמַר שֶׁאִם אֵין אָנוּ נִזְקָקִים הֲרֵי הִיא נִמְנַעַת מִתְּחִלָּה לָבֹא, וְנִמְצֵאת מַפְסִדְתָּם מְזוֹנוֹת: {ה} וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ"ם. וּתְמִיהָה טוּבָא, דְּמַה מָּקוֹם לִשְׁבוּעָה זוֹ, כֵּיוָן שֶׁעַל יְדֵי הוֹדָאַת הָאָב אוֹ מֵחֲמַת חֲזָקָה מַגְבִּין, מַה צָּרִיךְ לִשְׁבוּעָה. וְהָרַמְבַּ"ם בְּחִבּוּרוֹ כָתַב, שֶׁכָּל אֵלּוּ גוֹבִין בְּלֹא שְׁבוּעָה, וְלֹא חִלֵּק בֵּין מְקַרְקְעֵי לְמִטַּלְטְלִין. וְכֵן פָּסַק הַטּוּר: {ו} עֲבָדִים שֶׁמָּא יִשְׁמְעוּ וְיִבְרְחוּ. מִטַּלְטְלִין וּשְׁטָרוֹת, שֶׁמָּא יִגָּנְבוּ, פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י, כְּשֶׁנֶּאֱסָפִין לִרְאוֹתָם כְּדֵי לְלָקְחָם: {ז} יַדִּיר כוּ'. תֵּימַהּ, וְכִי מַה הוּא עוֹשֶׂה וַהֲלֹא אֵינוֹ רוֹצֶה שֶׁתִּגְבֶּה מִן הַהֶקְדֵּשׁ, וְאַדְּרַבָּה לָאִשָּׁה הֲוָה לָן לְקוֹנְסָהּ שֶׁגּוֹבָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ. וְיֵשׁ לוֹמַר כֵּיוָן דְּחָיְשִׁינַן שֶׁמָּא עָשָׂה קְנוּנְיָא עַל הַהֶקְדֵּשׁ אוֹ עַל הֶעָרֵב שֶׁהִכְנִיס בַּעֲרֵבוּת כוּ', לְדִידָהּ לֹא קָנְסוּהָ רַבָּנָן, וְלוֹ רָאוּי לִדּוֹר כְּדֵי לֵידַע אִם כַּוָּנָתוֹ לְהַעֲרִים וְלֹא תוֹעִיל לוֹ כַוָּנָתוֹ שֶׁהִדִּירוּהוּ. תּוֹסָפוֹת: {ח} וְהֵן הֵן דִּבְרֵי בֵית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל דְּרֵישׁ פֶּרֶק ה' דְּנָזִיר. גְּמָרָא: {ט} אַף. אֲבָל הָרַ"ב לֹא גָּרַס לֵיהּ, וּלְכָךְ פָּסַק כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דַּאֲתָא כְבֵית הִלֵּל. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב שֶׁהֶאֱרִיךְ: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם שום היתומים שלשים יום ושום ההקדש ס' יום כו': המקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה כו': כבר ידעת ששום הוא השומא ואמר שאם היה קרקע של יתומים ונצטרכו ב"ד למכרו כמו שביאר או הקדיש אחד שדה מקנה שהיא נפדית בדמים שהיה שוה כמו שזכרנו אין מוכרין אלו הקרקעות עד שמכריזין עליהן במספר הימים הנזכרים בבקר ובערב שהן זמן קבוץ בעלי אומנות במעמדות ויהיו אותן הימים רצופים יום אתר יום וכשמכריזים על נכסי יתומים שלשים וששים יום שני וחמישי ושני ה"ז משובח והיא הנאה והוא מה שאמרו אע"פ דכי חשיב ליומי דהכרזה לא הוה אלא תמניסר יומא כיון דמשכא עילתא טובא אפשר דשמעי וצריך לפרושי בהכרזה המקום במצריו וכמה שוה ומחמת איזה דבר מוכרים אותו רוצה לומר שהוא יאמר כך הלוקח אותו על דעת כן יקחהו שיפרע דמיו בחוב פלוני או בכתובה פלונית לפי שמחמת כך מוכרין נכסי היתומים ודע שהעיקר הידוע שעל פיו אנו עושין הוא שאין נזקקים לנכסי יתומים ואע"פ שאמרו יתמי דאכלו דלא דידהו ליזלו בתר שבקייהו אבל פסק ההלכה אין נזקקין לנכסי יתומים ואין מוכרין אותן אלא על אחד משלשה דברים בלבד לכתובת אשה לפי שיש להם בזה תועלת גדולה מפני שכ"ז שלא תגבה משלם ניזונית מנכסי יתומים כמו שנתבאר בי"א מכתובות או לחוב עובד כוכבים שיש עליהן ברבית ותהיה רבית אוכלת בנכסיהן לפיכך מוכרים קרקעותיהן כדי לפרוע החוב שהוא תועלת להן או כשנדע באמת שהחוב זה שתובעין מהן נשאר אצל אביהם בין שהודה אביהן בשעת מיתתו שיש לפלוני אצלו או שהיה ב"ד כבר שמתוהו עד שיפרע חובו ומת בנידויו או שהיה החוב לזמן ידוע ולא הגיע זמנו לפי שהעיקר בידינו חזקה לא עביד אינש דפרע בגו זמנו ולכשירצו ב"ד למכור על אחת מאלו הג' דברים יעמידו להן אפוטרופוס עכ"פ ויכריזו כמו שזכרנו ומדקדקין ופשוט הוא שבזה הענין השלישי שהוא ודאי אצלנו שנשאר החוב שהוא אחד מג' העניינים שזכרנו יתפרע בעל החוב בלא שבועה ואם אמר המת מנה זה לפלוני הרי ב"ד עושין על פיו ואין צריך שיעמידו אפוטרופוס וכן אם באו עדים על נכסי יתומים שהן גזל ביד אביהם עושים בזה כפי עדות העדים ואין צריך להעמיד להן אפוטרופוס לטעון בעדם ועכ"פ צריך בכל מכירה הכרזה וכבר נתבאר בכתובות ב"ד שמכרו בלא הכרזה נעשו כמי שטעו בדבר משנה וחוזרין וכל מה שאמר במשנה הבא ליפרע מנכסי היתומים וכו' ואין נפרעין מנכסי היתומים אלא מן הזיבורית וכו' שזה מורה על שפרעון החוב מנכסי היתומים לא העמידו דבריהן בגמ' אלא בכתובת אשה או בע"ח עובד כוכבים שקבל עליו לדון בדיני ישראל ויש לו רבית כמו שאמרנו וכשחייב מודה. והחזיק אצלי והתבאר לי בגוף הגמ' ואני אומר שהוא האמת שכל המאמר הזה נאמר על עיקר זה והוא שבע"ח לא יגבה אלא מן הקרקע וקרקע יתומים הוא שאין נזקקין לו כל עיקר אלא ע"פ העניינים שזכרנו אבל המטלטלין הואיל ונתבאר שמטלטלין משתעבדי לב"ח ה"ז א] נשבע ונוטל חובו מן המטלטלין וא"צ בזה הכרזה לפי שכבר נתבאר בגמ' כתובות מה שאמרו אלו הדברים שאין מכריזין עליהן העבדים והשטרות והמטלטלין עבדים ישמעו ויברחו שטרות ומטלטלין שמא יגנבו ואמרו עוד מטלטלין של יתומים שמין אותן ומוכרין אותן לאלתר אבל אפשר שלא יעמידו עליהן אפוטרופוס לדון על זה שתובע החוב ודע כל העיקרין האלו יעשה על פיהם שאין בהם ספק ולא פקפוק ולא תשובה: ואחזור להשלים פירוש ההלכה הזאת קנוניא היא תחבולה והסכמה שתהא בין התובע והנתבע לאבד ממון שאינו שלהם והכל מודים ששכיב מרע אינו עושה קנוניא על ההקדש מפני שהוא נוטה למות ואין אדם חוטא ולא לו ואין חולק שהבריא יעשה קנוניא על ההקדש ומחלוקת ר"א ור' יהושע הוא שר' אליעזר אומר אין שאלה בהקדש והואיל והקדיש אינו חוזר לעולם ואפי' היה הקדש בטעות על דעת ב"ש כמו שנתבאר בה' מנזירות ור' יהושע אומר לפעמים ישאל לחכם על הקדש כמו שישאל על הנדר לפי שאפשר שיקדיש בטעות ואינו הקדש כב"ה ולפיכך א"ר אליעזר לפי עיקר דעתו שזה שגירש ידיר הנאה כדי שלא ישוב לקחתה שמא ישוב לקחתה ותהא תחבולה ליטול נכסי ההקדש שאין לו דרך ליטול הנכסים האלו אלא בענין זה ור' יהושע אומר לפי עיקר דעתו ג"כ שאינו צריך לתחבולה זו לפי שהוא יכול שישאל לחכם ויחזירו לו נכסיו והואיל ויכול לעשות ואינו עושה רק גירש אין מטריחין אותו שיהא מדיר הנאה והלכה כר' יהושע ודברי רבן שמעון בן גמליאל כבר פירשנו אותן בסוף בתרא: (רמב"ם)

פרק ו - משנה ב

הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְהָיְתָה עָלָיו כְּתֻבַּת אִשָּׁה וּבַעַל חוֹב, אֵין הָאִשָּׁה יְכוֹלָה לִגְבּוֹת כְּתֻבָּתָהּ מִן הַהֶקְדֵּשׁ, וְלֹא בַעַל חוֹב אֶת חוֹבוֹ, אֶלָּא הַפּוֹדֶה פוֹדֶה עַל מְנָת לִתֵּן לָאִשָּׁה כְּתֻבָּתָהּ וּלְבַעַל חוֹב אֶת חוֹבוֹ {יב}. הִקְדִּישׁ תִּשְׁעִים מָנֶה וְהָיָה חוֹבוֹ מֵאָה מָנֶה, מוֹסִיף {יד} עוֹד דִּינָר וּפוֹדֶה בוֹ אֶת הַנְּכָסִים הַלָּלוּ, עַל מְנָת לִתֵּן לָאִשָּׁה כְּתֻבָּתָהּ וּלְבַעַל חוֹב אֶת חוֹבוֹ:

ר"ע מברטנורה וְהָיְתָה עָלָיו כְּתֻבַּת אִשָּׁה. כְּגוֹן שֶׁקָּדְמוּ גֵרוּשִׁין לַהֶקְדֵּשׁ, דְּעַכְשָׁיו לֵיכָּא קְנוּנְיָא: אֶלָּא הַפּוֹדֶה פוֹדֶה. בַּעֲלָהּ פּוֹדֶה אוֹתָן מִן הַהֶקְדֵּשׁ בְּזוֹל בְּדָבָר מֻעָט {י} כְּדֵי לִפְרֹעַ לָאִשָּׁה כְתֻבָּתָהּ, דְּוַדַּאי לֹא חָיֵל עָלַיְהוּ הֶקְדֵּשׁ {יא} שֶׁהֲרֵי אֵינָן שֶׁלּוֹ. וְהַאי דָּבָר מֻעָט, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֹאמְרוּ הֶקְדֵּשׁ יוֹצֵא לְחֻלִּין בְּלֹא פִּדְיוֹן: הִקְדִּישׁ תִּשְׁעִים וְהָיָה חוֹבוֹ מֵאָה. אַף עַל גַּב דְּחוֹבוֹ יוֹתֵר עַל הֶקְדֵּשׁוֹ, לֹא אָמְרִינַן הַאי לָאו אַדַּעְתָּא דְהָנֵי נִכְסֵיהּ אוֹזְפֵיהּ אֶלָּא הֵימוֹנֵי הֵימְנֵיהּ הִלְכָּךְ לֹא גָבֵי מֵהֶקְדֵּשׁ, אֶלָּא אָמְרִינַן אַדַּעְתָּא דְהָנֵי נִכְסֵי אוֹזְפֵיהּ, וְגָבֵי מִנַּיְהוּ. וְעַד כַּמָּה, עַד פַּלְגָּא. אֲבָל אִם הַנְּכָסִים שֶׁהִקְדִּישׁ אֵין שָׁוִין חֲצִי הַחוֹב, לֹא גָבֵי מִנַּיְהוּ, דְּוַדַּאי לָאו אַדַּעְתָּא דְהָנֵי נִכְסֵי אוֹזְפֵיהּ, דְּאֵין אָדָם עָשׂוּי לִקְנוֹת קַרְקַע בְּיוֹתֵר מִפִּי שְׁנַיִם מִמַּה שֶּׁהִיא שָׁוָה {יג}: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {י} וְטַעֲמָא דִבְדָבָר מֻעָט סַגִּי, מִשּׁוּם דְּאֵין אוֹנָאָה לְהֶקְדֵּשׁוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יא} כֵּיוָן דְּאֵינָן קְדֻשַּׁת הַגּוּף אֶלָּא קְדֻשַּׁת דָּמִים, אֵינוֹ מַפְקִיעַ מִידֵי שִׁעְבּוּד: {יב} לִתֵּן כוּ'. אַחַר שֶׁיִּשָּׁבְעוּ, כְּדִין הַבָּא לִפָּרַע מִמְּשֻׁעְבָּדִים. הָרַמְבַּ"ם. וְהוּא גְמָרָא בִשְׁבוּעוֹת דַּף מ"ב, דְּחָיְשִׁינַן לִקְנוּנְיָא אַף בְּהֶקְדֵּשׁ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יג} אֲבָל פִּי שְׁנַיִם קוֹנֶה. וּמִכָּאן יֵשׁ לְהִסְתַּיֵּעַ לַסְּבָרָא שֶׁכָּתַבְתִּי בְּמִשְׁנָה ה' פֶּרֶק י"א דִּכְתֻבּוֹת, דְּדַוְקָא בְיָתֵר מִפַּלְגָּא יֵשׁ אוֹנָאָה: {יד} מוֹסִיף. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י, בַּעַל חוֹב יוֹסִיף לְהַלְווֹתוֹ דִינָר וּפוֹדֶה הַנְּכָסִים הָאֵלּוּ. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת, מַשְׁמַע לְפֵרוּשׁוֹ שֶׁהַבַּעַל חוֹב עַצְמוֹ פּוֹדֶה. וְאֵין לְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה מַשְׁמַע כֵּן, דְּקָתָנֵי עַל מְנָת לִתֵּן כוּ'. לָכֵן נִרְאֶה לְפָרֵשׁ, שֶׁהַלֹּוֶה יוֹסִיף לִלְווֹת עוֹד דִּינָר וּפוֹדֶה הַנְּכָסִים הָאֵלּוּ כְּדֵי לִתֵּן כוּ'. וְלִי נִרְאֶה דְגַם רַשִׁ"י הָכִי קָאָמַר, הַלֹּוֶה פּוֹדֶה כוּ', וּכְמוֹ שֶׁאִיתָא בָרֵישָׁא הַבַּעַל פּוֹדֶה, וְהָא דְכָתַב בַּעַל חוֹב, מִשּׁוּם דְּלֹא שְׁכִיחַ שֶׁיַּלְוֵהוּ אַחֵר שֶׁהֲרֵי כָּל נְכָסָיו הִקְדִּישׁ וְאֵין לוֹ עוֹד, וּלְכָךְ מְפָרֵשׁ דְּמוֹסִיף בְּבַעַל חוֹב אַף עַל גַּב דְּפוֹדֶה הַלֹּוֶה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם המקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה ובעל כו': אמר אף על פי שהדבר שהקדיש שוה צ' והחוב ק' צריך הפודה להוסיף כל שהוא על שיעור שוויו ואפי' דינר עד שיהא אומר דרך משל הקרקע הזה הריני נותן בו להקדש ע"מ שאפרע לבע"ח צ' וסיבת זה שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון ואין אומרים הואיל וקדם החוב אין זה יכול להקדיש ולא יחול הקדש על הקרקע הזה לפי שהעיקר שאין בו פקפוק שחרור חמץ והקדש מפקיעין מידי שעבוד ואם היה החוב כפול ממה ששוה הדבר שהקדיש אין פודים אותו בתנאי בשום פנים אלא מפקיעין החוב מעיקרו מעל קרקע וזהו מה שאמרו בגמרא עד מחצה אינה פודה: (רמב"ם)

פרק ו - משנה ג

אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ, חַיָּבֵי עֲרָכִין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן, נוֹתְנִין לוֹ מְזוֹן שְׁלשִׁים יוֹם וּכְסוּת שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וּמִטָּה מֻצַּעַת וְסַנְדָּלִין וּתְפִלִּין. לוֹ, אֲבָל לֹא לְאִשְׁתּוֹ וְלֹא לְבָנָיו {טו}. אִם הָיָה אֻמָּן, נוֹתְנִין לוֹ שְׁנֵי כְלֵי אֻמָּנוּת מִכָּל מִין וָמִין. חָרָשׁ, נוֹתְנִין לוֹ שְׁנֵי מַעֲצָדִין וּשְׁתֵּי מְגֵרוֹת {טז}. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אִם הָיָה אִכָּר, נוֹתְנִין לוֹ אֶת צִמְדּוֹ. חַמָּר, נוֹתְנִין לוֹ אֶת חֲמוֹרוֹ:

ר"ע מברטנורה מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן. גִּזְבָּר נִכְנָס לְבָתֵּיהֶם וְנוֹטֵל בְּעַל כָּרְחָן: מָזוֹן וּכְסוּת וּמִטָּה סַנְדָּלִים וּתְפִלִּין. עַל כֻּלָּן מְשַׁיְּרִים לוֹ מָעוֹת לִקְנוֹתָן אִם אֵין לוֹ. דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא כז) וְאִם מָךְ הוּא מֵעֶרְכְּךָ, וְדָרְשֵׁי רַבָּנָן לִקְרָא הָכִי, וְאִם מָךְ, תַּעֲשֶׂה שֶׁיִּשָּׁאֵר הוּא, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הֲוָיָה וְחִיּוּת, מֵעֶרְכְּךָ, מִדְּמֵי הָעֵרֶךְ. וּמַשְׁמַע הוּא יֵשׁ לוֹ הֲוָיָה וְחִיּוּת מִדְּמֵי הָעֵרֶךְ, אֲבָל לֹא לְאִשְׁתּוֹ וְלֹא לְבָנָיו: מִכָּל מִין וָמִין. מִכָּל אֻמָּנוּת שֶׁצְּרִיכָה אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה כֵּלִים: מַעֲצָדִים. דולדור"א בְּלַעַ"ז. שֶׁמַּחְלִיקִים בָּהּ פְּנֵי הַלּוּחַ: מְגֵרָה. כְּעֵין סַכִּין אָרֹךְ מָלֵא פְּגִימוֹת. וּלְשׁוֹן מִקְרָא, מַשּׂוֹר, סיג"א בְּלַעַ"ז: צִמְדּוֹ. צֶמֶד בָּקָר. שֶׁאֵלּוּ הֵן כְּלֵי אֻמָּנוּתוֹ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּצֶמֶד בָּקָר וַחֲמוֹר נְכָסִים נִינְהוּ, וְלָא חֲשִׁיבֵי כְּלֵי אֻמָּנוּת: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {טו} לֹא כוּ'. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתָן וּבִכְסוּתָן. הָרַמְבַּ"ם: {טז} חָרָשׁ כוּ'. נִרְאֶה לִי, דְּהָא דִתְנַן שְׁנֵי מַעֲצָדִין כוּ', לָאו דַּוְקָא אֵלּוּ בִלְחוֹד, אֶלָּא לְסִימָנָא בְעָלְמָא, וְכֵן לְכָל הַכֵּלִים שֶׁצָּרִיךְ לְאֻמָּנוּתוֹ זֹאת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם אע"פ שאמרו חייבי ערכין ממשכנין אותן כו': סיבת זה הוא מה שאמר רחמנא ואם מך הוא מערכך אומדין אותו כך ואם מך הוא ואין לו אלא כנגד הסך על עצמו תן לו מערכך: ומעצד ידוע: ומגרה משור ואין הלכה כרבי אליעזר לפי שאלו נכסים הן לא כלים ר"ל הבקר והחמור: (רמב"ם)

פרק ו - משנה ד

הָיָה מִין אֶחָד מְרֻבֶּה וּמִין אֶחָד מֻעָט, אֵין אוֹמְרִים לוֹ לִמְכֹּר מִן הַמְרֻבֶּה וְלִקַּח לוֹ מִן הַמֻּעָט, אֶלָּא נוֹתְנִין לוֹ שְׁנֵי מִינִין מִן הַמְרֻבֶּה וְכֹל שֶׁיֶּשׁ לוֹ מִן הַמֻּעָט. הַמַּקְדִּישׁ אֶת נְכָסָיו {יח}, מַעֲלִין לוֹ אֶת תְּפִלָּיו:

ר"ע מברטנורה מִין אֶחָד מְרֻבֶּה וּמִין אֶחָד מֻעָט. כְּגוֹן שְׁלֹשָׁה מַעֲצָדִים וּמְגֵרָה אַחַת: נוֹתְנִים לוֹ שְׁנַיִם מִן הַמְרֻבֶּה. וְהַשְּׁלִישִׁי נוֹטֵל הַגִּזְבָּר: וְכֹל שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִן הַמֻּעָט. מַנִּיחִים לוֹ, וְלֹא זָבְנִינַן לֵיהּ אַחֲרִיתִי. דְּכִי הֵיכִי דְּעַד הַשְׁתָּא סַגִּי לֵיהּ בְּהָכִי, הַשְׁתָּא נַמִּי תִסְגֵּי לֵיהּ {יז}. דְּמַהוּ דְּתֵימָא עַד הַשְׁתָּא הָווּ אֱינָשֵׁי מוֹשְׁלֵי לֵיהּ, מִשּׁוּם דַּהֲוָה לֵיהּ מִין אֶחָד מְרֻבֶּה לְאוֹשׁוֹלֵי לְאַחֲרִינֵי, הַשְׁתָּא שֶׁהַגִּזְבָּר לָקַח הַמְרֻבֶּה לֹא מַשְׁכַּח מַאן דְּמוֹשִׁיל לֵיהּ, הִלְכָּךְ נְזָבֵין לֵיהּ אַחֲרִיתִי, קָמַשְׁמַע לָן: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יז} וְלֹא דָמִי לְמָזוֹן וּכְסוּת דִּמְשַׁיְּרִינַן לוֹ מָעוֹת לִקְנוֹתָן, מִשּׁוּם דְּלֹא סַגִּי לֵיהּ בְּלָאו הָכִי: {יח} נְכָסָיו. תְּפִלִּין בִּכְלַל נְכָסָיו. וּמַעֲלִין לוֹ אֶת תְּפִלָּיו וּפוֹדֶה אוֹתָן. רַשִׁ"י. וּבְפֶרֶק ט' דְּבָבָא קַמָּא כָּתַב מַעֲלִין, שָׁמִין וְלֹוֶה הַמָּעוֹת וְיִתֵּן בִּשְׁבִילָם לַהֶקְדֵּשׁ. וְהָרַמְבַּ"ם בְּנֻסַּח אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כָּתַב, מַה שֶּׁאָנוּ מַעֲלִין לוֹ תְפִלָּיו רְצוֹנוֹ לוֹמַר שֶׁאֲפִלּוּ תְפִלָּיו אֵין מַנִּיחִין לוֹ אֶלָּא הַכֹּל הֶקְדֵּשׁ. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בָּעֲרָכִין שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ תְפִלָּיו. עַד כָּאן. וְנִרְאֶה לִי דִלְשׁוֹן מַעֲלִין לִדְבָרָיו לְשׁוֹן סִלּוּק. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם היה לו מין אחד מרובה ומין אחד מועט כו': יש לנו לומר שהוא יכול לשאול מאחרים כלים ולפיכך יש לו מהמין הזה כלים מועטין עכשיו ולפי שנתפרסם שאין לו אין משאילין לו שום דבר ולפיכך מוכרין מן הכלים שהן מרובין ומשלימים לו כפי צרכיו מהמין הזה מן הכלים שאין לו כדי ספוקו הודיענו שאין עזשין כן: (רמב"ם)

פרק ו - משנה ה

אֶחָד הַמַּקְדִּישׁ אֶת נְכָסָיו, וְאֶחָד הַמַּעֲרִיךְ אֶת עַצְמוֹ, אֵין לוֹ, לֹא בִכְסוּת אִשְׁתּוֹ, וְלֹא בִכְסוּת בָּנָיו, וְלֹא בַצֶּבַע {יט} שֶׁצְּבָעָן לִשְׁמָן, וְלֹא בְסַנְדָּלִים חֲדָשִׁים שֶׁלְּקָחָן לִשְׁמָן. אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ, עֲבָדִים נִמְכָּרִים בִּכְסוּתָן לְשֶׁבַח, שֶׁאִם תִּלָּקַח לוֹ כְסוּת בִּשְׁלֹשִׁים דִּינָר, מַשְׁבִּיחַ הוּא מָנֶה, וְכֵן פָּרָה, אִם מַמְתִּינִים אוֹתָהּ לָאִטְלִיס, מַשְׁבַּחַת הִיא, וְכֵן מַרְגָּלִית, אִם מַעֲלִין אוֹתָהּ לַכְּרָךְ, מַשְׁבַּחַת הִיא, אֵין לַהֶקְדֵּשׁ אֶלָּא מְקוֹמוֹ {כא} וְשַׁעְתּוֹ {כב}:

ר"ע מברטנורה אֵין לוֹ בִכְסוּת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו. שֶׁאֵין אֵלּוּ נְכָסִים שֶׁלּוֹ: שֶׁצְּבָעָן לִשְׁמָן. לְשֵׁם אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו {כ}: וְלֹא בְסַנְדָּלִים חֲדָשִׁים. רְבוּתָא אַשְׁמוֹעִינַן דְּאַף עַל גַּב דַּעֲדַיִן לֹא נָעֲלוּ אוֹתָן הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקָתָן מִשְּׁעַת לְקִיחָה: אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ עֲבָדִים נִמְכָּרִים בִּכְסוּתָן לְשֶׁבַח. כְּסוּת יָפָה שֶׁלָּהֶן מְשַׁבְּחָם וּמַעֲלֶה אֶת דְּמֵיהֶן. כְּגוֹן גַּבֵּי נִכְסֵי יְתוֹמִים שֶׁאִם תִּלָּקַח לְעֶבֶד כְּסוּת בִּשְׁלֹשִׁים דִּינָר הוּא מַשְׁבִּיחַ מָנֶה עַל דָּמִים שֶׁשָּׁוֶה עַכְשָׁיו: לָאִטְלִיס. לְיוֹם הַשּׁוּק: לַכְּרָךְ. שֶׁדֶּרֶךְ סוֹחֲרִים לָבֹא שָׁם וְקוֹנִים הַמַּרְגָּלִיּוֹת בְּיֹקֶר: אֵין לַהֶקְדֵּשׁ אֶלָּא מְקוֹמוֹ. בְּמַרְגָּלִית: וּשְׁעָתוֹ. בְּעֶבֶד, דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא כז) וְנָתַן אֶת הָעֶרְכְּךָ בַּיּוֹם הַהוּא, שֶׁלֹּא יַשְׁהֶה. קֹדֶשׁ לַה', מַשְׁמַע כָּל דָּבָר שֶׁהוּא קֹדֶשׁ לַה' כְּגוֹן סְתָם הֶקְדֵּשׁוֹת שֶׁהֵן לְבֶדֶק הַבַּיִת, כֻּלָּן יִהְיוּ נוֹתְנִים בַּיּוֹם הַהוּא מִיָּד, שֶׁלֹּא יַשְׁהֶה אוֹתָן. וְטַעֲמָא כָּתַב הָרַמְבַּ"ם דְּזִמְנִין דְּאָתוּ לְאַשְׁהוֹיִנְהוּ כְּדֵי לְהַשְׁבִּיחַ וְאָתוּ לִידֵי פְּסֵידָא, וּמֵהַאי טַעֲמָא נַמִּי אֵין מִשְׂתַּכְּרִים בְּשֶׁל הֶקְדֵּשׁ {כג}: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יט} בַּצֶּבַע. לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם, וְלֹא בְגָדִים שֶׁצְּבָעָן. וְיֵרָאֶה דִבְגָדִים צְבוּעִים קְרוּיִים צֶבַע בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {כ} וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא לְבָשׁוּם עֲדַיִן. רַשִׁ"י: {כא} מְקוֹמוֹ כוּ'. שֶׁהַמַּעֲרִיךְ עַצְמוֹ וּמָךְ הוּא נִדּוֹן בְּהֶשֵּׂג יָד וּלְפִי מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ נוֹתֵן לַהֶקְדֵּשׁ, וְהָיָה לוֹ עֶבֶד כוּ', אֵין אוֹמְרִים רוֹאִין כְּאִלּוּ לוֹקְחִין לוֹ כְּסוּת כוּ' וְכָךְ יִתֵּן זֶה לַהֶקְדֵּשׁ, אֶלָּא לְפִי שְׁעָתוֹ שָׁמִין אוֹתוֹ. וְכֵן פָּרָה וְכֵן מַרְגָּלִית בַּכְּפָר, אֵין שָׁמִין אוֹתָן אֶלָּא לְפִי מְקוֹמָן כוּ' לְפִי מַה שֶּׁשָּׁוְיָן כָּאן שָׁמִין. וְזֶה מַשְׁהֶא אוֹתָהּ וְיִמְכְּרֶנָּה כַּמָּה שֶׁיִּרְצֶה. וּלְפִי דָמִים שֶׁשָּׁמְאוּהָ יִתֵּן, שֶׁהֲרֵי בִזְמַן שֶׁהֶעֱרִיכוֹ הַכֹּהֵן לֹא הֲוָה לֵיהּ יוֹתֵר. רַשִׁ"י. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {כב} וּשְׁעָתוֹ. הָכָא מַיְרֵי בְמִטַּלְטְלִין דְּאֵין מַכְרִיזִין עָלָיהֶן שֶׁמָּא יִגָּנְבוּ. אֲבָל בְּרֵישׁ פִּרְקִין דְּמַצְרִיךְ הַכְרָזָה שִׁשִּׁים יוֹם, מַיְרֵי בְקַרְקָעוֹת. תּוֹסָפוֹת: {כג} אֶלָּא אִם כֵּן רָצָה שֶׁיְּהֵא הֶפְסֵד שֶׁלּוֹ וְשָׂכָר לַהֶקְדֵּשׁ, מֻתָּר: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם אחד המקדיש את נכסיו ואחד המעריך את עצמו כו': אמר רחמנא ונתן את הערכך ביום ההוא בלא איחור ונאמר קדש לה' ר"ל כל דבר שהוא קדש לה' והוא סתם הקדשות שהן לבדה"ב דינו שאין ממתינין להם שום זמן ואין מעתקין אותן לשום הנאה לפי שהשבח הזה שאמר בהן אינו ודאי אבל הוא על הספק ולפעמים אנו משתדלין להוסיף במה שאנו עושין ויהיה מעשינו סיבה לחסר מדמיהם ולפיכך עלה בידינו עיקר אין משתכרין בשל הקדש אף לא בשל עניים: (רמב"ם)

פרק ז

פרק ז - משנה א

אֵין מַקְדִּישִׁין לִפְנֵי הַיּוֹבֵל פָּחוֹת מִשְּׁתֵּי שָׁנִים. וְלֹא גוֹאֲלִין לְאַחַר הַיּוֹבֵל פָּחוֹת מִשָּׁנָה. אֵין מְחַשְּׁבִין חֳדָשִׁים לַהֶקְדֵּשׁ. אֲבָל הַהֶקְדֵּשׁ מְחַשֵּׁב חֳדָשִׁים. הַמַּקְדִּישׁ אֶת שָׂדֵהוּ בִשְׁעַת הַיּוֹבֵל, נוֹתֵן בְּזֶרַע חֹמֶר {ז} שְׂעֹרִים חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כָּסֶף. הָיוּ שָׁם נְקָעִים עֲמֻקִּים עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ סְלָעִים גְּבוֹהִים עֲשָׂרָה טְפָחִים, אֵין נִמְדָּדִים עִמָּהּ. פָּחוֹת מִכָּאן, נִמְדָּדִים עִמָּהּ. הִקְדִּישָׁהּ שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלשׁ שָׁנִים לִפְנֵי הַיּוֹבֵל, נוֹתֵן סֶלַע וּפֻנְדְיוֹן לְשָׁנָה. אִם אָמַר הֲרֵינִי נוֹתֵן דְּבַר שָׁנָה בְשָׁנָה, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, אֶלָּא נוֹתֵן אֶת כֻּלּוֹ כְּאֶחָד:

ר"ע מברטנורה אֵין מַקְדִּישִׁין. שְׂדֵה אֲחֻזָּה {א}: פָּחוֹת מִשְּׁתֵּי שָׁנִים. דִּכְתִיב בְּמַקְדִּישׁ שְׂדֵה אֲחֻזָּה (וַיִּקְרָא כז) עַל פִּי הַשָּׁנִים הַנּוֹתָרוֹת, וְאֵין שָׁנִים פָּחוֹת מִשְּׁתַּיִם. הַמַּקְדִּישׁ שְׂדֵה אֲחֻזָּה בְּשָׁנָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל יוֹבֵל וּבָא לְגָאֲלָהּ, נוֹתֵן בְּבֵית כּוֹר חֲמִשִּׁים סֶלַע, כְּדִכְתִיב (שָׁם) זֶרַע חֹמֶר שְׂעֹרִים וְגוֹ'. וְאִם הִקְדִּישָׁהּ עֶשֶׂר שָׁנִים אוֹ עֶשְׂרִים אַחַר הַיּוֹבֵל, מְחַשְּׁבִים הַשָּׁנִים הַנּוֹתָרוֹת עַד יוֹבֵל הַבָּא, וְנוֹתֵן סֶלַע וּפֻנְדְיוֹן לְכָל שָׁנָה, כְּדִכְתִיב (שָׁם) וְאִם אַחַר הַיּוֹבֵל יַקְדִּישׁ שָׂדֵהוּ וְחִשַּׁב לוֹ וְגוֹ' וְנִגְרַע מֵעֶרְכֶּךָ, וְהַיְנוּ גֵרוּעַ, שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן חֲמִשִּׁים שְׁלֵמִים. וְהַמַּקְדִּישׁ שְׁתֵּי שָׁנִים לִפְנֵי הַיּוֹבֵל, פּוֹדֶה אוֹתָהּ בִּשְׁתֵּי סְלָעִים וּשְׁנֵי פֻנְדְיוֹנִים, כְּדִכְתִיב עַל פִּי הַשָּׁנִים הַנּוֹתָרוֹת, וְכָךְ הַחֶשְׁבּוֹן עוֹלֶה שֶׁל גְּאֻלַּת שְׂדֵה אֲחֻזָּה לְכָל שָׁנָה סֶלַע וּפֻנְדְיוֹן, שֶׁהֲרֵי אִם הִקְדִּישָׁהּ בְּשָׁנָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל אַחַר הַיּוֹבֵל הָיָה פוֹדֶה בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל {ב}, צֵא מֵהֶן לְאַרְבָּעִים וְתֵשַׁע שָׁנִים הַבָּאִים עַד יוֹבֵל הַבָּא אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע סְלָעִים, נִמְצָא סֶלַע לְכָל שָׁנָה וְסֶלַע יוֹתֵר, וְזֶה הַסֶּלַע הַיּוֹתֵר חִלְּקוּהוּ לְפֻנְדְיוֹנִים, שֶׁיֵּשׁ בְּכָל סֶלַע אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה פֻּנְדְיוֹנִין, הֲרֵי סֶלַע וּפֻנְדְיוֹן לְשָׁנָה פָּחוֹת פֻּנְדְיוֹן. וּמַה שֶׁהִצְרִיכוּהוּ לִתֵּן סֶלַע וּפֻנְדְיוֹן לְשָׁנָה, לְמ"ט שָׁנִים מ"ט סְלָעִים וּמ"ט פֻּנְדְיוֹנִין וְיֵשׁ כָּאן פֻּנְדְיוֹן אֶחָד יוֹתֵר עַל חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל שֶׁאָמְרָה תוֹרָה, אוֹתוֹ הַפֻּנְדְיוֹן הוּא קַלְבּוֹן לִפְרוֹטְרוֹט, כְּלוֹמַר בִּשְׁבִיל הַהֶכְרֵעַ שֶׁצָּרִיךְ לִתֵּן לְכָל שֶׁקֶל וְשֶׁקֶל בִּפְנֵי עַצְמוֹ {ג}. אִי נַמִּי, אַף עַל פִּי שֶׁהַסֶּלַע אֵינוֹ אֶלָּא אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה פֻּנְדְיוֹנוֹת, חַיָּב לִתֵּן אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה, דְּהַיְנוּ סֶלַע וּפֻנְדְיוֹן לְאַרְבָּעִים וְתֵשַׁע שָׁנָה, לְפִי שֶׁהַנּוֹתֵן פֻּנְדְיוֹנִים לִקַּח סֶלַע מִן הַשֻּׁלְחָנִי נוֹתֵן אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה פֻּנְדְיוֹנִים, וְהַיְנוּ קַלְבּוֹן לִפְרוֹטְרוֹט. וְהַמַּקְדִּישׁ שְׂדֵה אֲחֻזָּה פָּחוֹת מִשְּׁתֵּי שָׁנִים לִפְנֵי הַיּוֹבֵל אֵין כָּאן גֵּרוּעַ, וְאִם בָּא לְגָאֲלָהּ נוֹתֵן חֲמִשִּׁים שְׁלֵמִים, דְּגַבֵּי גֵרוּעַ כְּתִיב עַל פִּי הַשָּׁנִים הַנּוֹתָרוֹת וְנִגְרַע, וּמִעוּט שָׁנִים שְׁנַיִם. וְעֵצָה טוֹבָה קָמַשְׁמַע לָן {ד} מַתְנִיתִין שֶׁיְּהֵא אָדָם חָס עַל נְכָסָיו וְלֹא [יַקְדִּישׁ] פָּחוֹת מִשְּׁתֵּי שָׁנִים, שֶׁלֹּא יַפְסִיד אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה סְלָעִים: וְלֹא גוֹאֲלִין אַחַר הַיּוֹבֵל. לָאו אַחַר הַיּוֹבֵל סָמוּךְ לַיּוֹבֵל קָאָמַר, אֶלָּא הַאי אַחַר אֲפִלּוּ אַחַר עֶשְׂרִים אוֹ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה קָאֵי. וְהָכִי קָאָמַר, הַבָּא לִגְאֹל בְּאֶמְצַע הַיּוֹבֵל וְלִתֵּן סֶלַע וּפֻנְדְיוֹן לְשָׁנִים הַבָּאִים, וְהָיָה עוֹמֵד בְּנִיסָן שֶׁהוּא אֶמְצַע שָׁנָה, לֹא יֹאמַר חֲצִי סֶלַע וַחֲצִי פֻנְדְיוֹן אֲנִי נוֹתֵן מִשָּׁנָה זוֹ, אֶלָּא נוֹתֵן סֶלַע וּפֻנְדְיוֹן שָׁלֵם. וְהַיְנוּ דְּקָאָמַר אֵין גּוֹאֲלִין פָּחוֹת מִשָּׁנָה, דְּכַמָּה דְלָא נַפְקָא לַהּ כֻּלַּהּ שַׁתָּא לֹא מִגָּרְעָא לַהּ כְּלָל וְלֹא יָהֵיב גְּאֻלַּת חֲצִי שָׁנָה אֶלָּא גְאֻלַּת שָׁנָה שְׁלֵמָה. וּמַה טַּעַם, לְפִי שֶׁאֵין מְחַשְּׁבִים חֳדָשִׁים עִם הַהֶקְדֵּשׁ. הַבָּא לִגְאֹל שָׂדֵהוּ חָמֵשׁ שָׁנִים וָחֵצִי לִפְנֵי הַיּוֹבֵל, אֵין מְחַשְּׁבִין אוֹתָן שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים שֶׁיָּצְאוּ מִשָּׁנָה שִׁשִּׁית, אֶלָּא נוֹתֵן שֵׁשׁ סְלָעִים וְשִׁשָּׁה פֻנְדְיוֹנִים, דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא כז) וְחִשַּׁב לוֹ הַכֹּהֵן אֶת הַכֶּסֶף עַל פִּי הַשָּׁנִים הַנּוֹתָרוֹת, שָׁנִים אַתָּה מְחַשֵּׁב וְאִי אַתָּה מְחַשֵּׁב חֳדָשִׁים, כְּלוֹמַר כָּל מַה שֶׁנּוֹתַר חִשּׁוּב שָׁנִים, לַעֲשׂוֹת חֹדֶשׁ הַנּוֹתַר שָׁנָה, וְאִי אַתָּה מְחַשֵּׁב הֶחֳדָשִׁים שֶׁיָּצְאוּ, לִגְרֹעַ מִן הַשֶּׁקֶל וּפֻנְדְיוֹן בִּשְׁבִילָם: אֲבָל הֶקְדֵּשׁ מְחַשֵּׁב חֳדָשִׁים. כְּלוֹמַר, אִם רֶוַח שֶׁל הֶקְדֵּשׁ הוּא שֶׁנַּחְשֹׁב אוֹתָהּ יְצִיאַת חֲצִי שָׁנָה שֶׁיָּצְאָה, כְּגוֹן דִּמְקַדְּשָׁהּ {ה} בְּפַלְגָא דְאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה לַיּוֹבֵל, דְּאִי חָשְׁבַת לְהַהוּא יְצִיאָה הָוֵי לֵיהּ פָּחוֹת מִשְּׁתֵּי שָׁנִים לִפְנֵי הַיּוֹבֵל וְלֹא מִפַּרְקָא בְגֵרוּעַ אֶלָּא בַחֲמִשִּׁים, וְאִי אָמַרְתְּ דְּאֵין מְחַשְּׁבִים אוֹתָן חֳדָשִׁים שֶׁיָּצְאוּ, הֲוָה הָכָא שְׁתֵּי שָׁנִים לִפְנֵי הַיּוֹבֵל, וְאִיכָּא פְסֵידָא דְהֶקְדֵּשׁ דְּלֹא שָׁקֵיל אֶלָּא שְׁתֵּי סְלָעִים וּשְׁנֵי פֻנְדְיוֹנִים, הָכָא וַדַּאי מְחַשְּׁבִין אוֹתָן כִּיצִיאָה גְמוּרָה וְאֵין כָּאן שְׁתֵּי שָׁנִים לִפְנֵי הַיּוֹבֵל, וְלֹא מִפַּרְקָא בְגֵרוּעַ אֶלָּא בַחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל, דִּכְתִיב וְחִשַּׁב לוֹ הַכֹּהֵן, מִכָּל מָקוֹם: בִּשְׁעַת הַיּוֹבֵל. בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג {ו}. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁאֵין הַיּוֹבֵל נוֹהֵג, פּוֹדֶה אוֹתָהּ בְּשָׁוְיָהּ כִּשְׁאָר הֶקְדֵּשׁוֹת: זֶרַע חֹמֶר שְׂעֹרִים. מָקוֹם שֶׁיְּכוֹלִים לִזְרֹעַ בּוֹ כּוֹר שְׂעֹרִים כְּשֶׁזּוֹרְעִים בְּמַפֹּלֶת יָד וּבִזְרִיעָה בֵּינוֹנִית, לֹא שֶׁיִּהְיֶה הַזֶּרַע מְקֻבָּץ בְּיוֹתֵר וְלֹא מְפֻזָּר וּמְפֹרָד הַרְבֵּה: נְקָעִים עֲמֻקִּים וְכוּ'. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ מְלֵאִים מַיִם שֶׁאֵין רְאוּיִין לִזְרִיעָה {ח}. אֲבָל אִם אֵינָן מְלֵאִים מַיִם, הוֹאִיל וַחֲזוּ לְמִידִי, אַף עַל גַּב דְּאֵין נִמְדָדִין עִמָּהּ מִתְחַשְּׁבִין בְּאַפֵּי נַפְשַׁיְהוּ, וְנִפְדִּין לְפִי חֶשְׁבּוֹן חֲמִשִּׁים סְלָעִים לְבֵית כּוֹר {ט}: פָּחוֹת מִכָּאן נִמְדָּדִין עִמָּהּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְלֵאִים מַיִם וְלֹא חֲזוּ לִזְרִיעָה, הוֹאִיל וְאֵין עֲמֻקִּים עֲשָׂרָה. וְכֵן סְלָעִים הוֹאִיל וְאֵין גְּבוֹהִים עֲשָׂרָה עַל שֵׁם הַקַּרְקַע הֵן נִקְרָאִין וְאֵינָן חֲשׁוּבִים בִּפְנֵי עַצְמָן: אֶלָּא נוֹתֵן אֶת כֻּלּוֹ כְּאֶחָד. דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא כז) וְחִשַּׁב לוֹ הַכֹּהֵן אֶת הַכֶּסֶף, עַד שֶׁיְּהֵא כֻלּוֹ כֶּסֶף כְּאֶחָד {י}: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {א} וְהִיא שָׂדֶה שֶׁיָּרַשׁ הָאָדָם מִמּוֹרִישָׁיו. הָרַמְבַּ"ם: {ב} כְּדִכְתִיב אִם מִשְּׁנַת הַיּוֹבֵל יַקְדִּישׁ שָׂדֵהוּ וְגוֹ', מִשְּׁנַת וְלֹא שְׁנַת הַיּוֹבֵל בִּכְלָל, אַלְמָא בַּשָּׁנָה שֶׁלְּאַחַר הַיּוֹבֵל קָאֵי קְרָא, וְקָאָמַר יִתֵּן חֲמִשִּׁים: {ג} וְתֵימַהּ, דְּפֻנְדְיוֹן הוּא חֲצִי מָעָה, וּתְנַן בְּסוֹף פֶּרֶק קַמָּא דִּשְׁקָלִים דִּלְמַחֲצִית שֶׁקֶל קַלְבּוֹן מָעָה כֶּסֶף וַחֲכָמִים אוֹמְרִים חֲצִי. וּמִפְּנֵי כֵן כָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת דְּלָאו דַּוְקָא נָקַט הָכָא לְשׁוֹן קַלְבּוֹן, וְאֵינוֹ אֶלָּא לְהַשְׁווֹת הַשָּׁנִים שֶׁיִּהְיֶה סֶלַע וּפֻנְדְיוֹן לְאַרְבָּעִים וְתֵשַׁע שָׁנִים שֶׁל יוֹבֵל שֶׁחָסֵר מֵהֶם פֻּנְדְיוֹן אֶחָד. וְשֶׁמָּא כְשֶׁנּוֹתֵן חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל בְּיַחַד, אָז אֵינוֹ נוֹתֵן פֻּנְדְיוֹן וְלֹא שַׁיָּךְ שָׁם הֶכְרֵעַ, דַהֲוֵי כְעֵין מִקָּח וּמִמְכָּר, וְלֹא שַׁיָּךְ הַכְרָעָה אֶלָּא כְּשֶׁמַּחְלִיפִים מָעוֹת לַשֻּׁלְחָנִי: {ד} לְפִי שֶׁאִם הִקְדִּישׁ, מֻקְדֶּשֶׁת בְּלִי סָפֵק, וַאֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד לִפְנֵי הַיּוֹבֵל. הָרַמְבַּ"ם: {ה} גְּמָרָא. וְלָאו דַּוְקָא נָקַט דְּאַקְדְּשָׁא, דְּלֹא בַהֶקְדֵּשׁ תַּלְיָא מִלְּתָא כִּי אִם בַּגְּאֻלָּה. תּוֹסָפוֹת: {ו} שֶׁהַמַּקְדִּישׁ שָׂדֵהוּ בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל אֵינָהּ מֻקְדֶּשֶׁת. וּבְרֹב סְפָרִים גָּרְסִינַן בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ז} חֹמֶר. הָכִי כְתִיב קְרָא. וּפֵרֵשׁ הַתּוֹסָפוֹת חֲדָשִׁים, דְּקָשֶׁה לוֹ אַמַּאי נָקַט תַּנָּא חֹמֶר. הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר כּוֹר כְּלִישְׁנָא דְרַבָּנָן: {ח} גְּמָרָא, דּוּמְיָא דִסְלָעִים. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י מִשּׁוּם דְּזֶרַע כְּתִיב: {ט} תֵּימַהּ, דִּלְמַאי נַפְקָא מִנַּהּ מִתְחַשְּׁבִין בְּאַפֵּי נַפְשַׁיְהוּ כוּ'. אֲבָל הָרַמְבַּ"ם כָּתַב וּמְחַשְּׁבִין לָהּ מַה שֶּׁרָאוּי לָהֶם כוּ'. וּלְפִיכָךְ נִרְאֶה לִי לְהַגִּיהַּ בְּדִבְרֵי הָרַ"ב וְנִפְדִּין בְּשָׁוְיָן וְהַשְּׁאָר לְפִי חֶשְׁבּוֹן. וְעוֹד יֵשׁ לוֹמַר, דְּדַעְתּוֹ כְדַעַת הַתּוֹסָפוֹת דְּהַנָּפְקָא מִנַּהּ שֶׁלֹּא חָשְׁבִינַן לְהוּ הַמִּדְרוֹן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {י} פֵּרוּשׁ, הַכֶּסֶף שֶׁהוּא רוֹצֶה לִתֵּן בַּפִּדְיוֹן חִיְּבוֹ הַכָּתוּב לִתְּנוֹ כְאֶחָד. אֲבָל אִם לֹא יִרְצֶה לִפְדּוֹת כָּל הַשָּׂדֶה, רַשַּׁאי, דְּגוֹאֵל לַחֲצָאִין כְּדִתְנַן בְּפֶרֶק ט' מִשְׁנָה ב': (עיקר תוי"ט).

רמב"ם אין מקדישין לפני היובל פחות משתי שנים ולא גואלין כו': המקדיש את שדהו בשעת היובל נותן בזרע כו': דין החשבון והעיקר שבו יתפרש כל מה שיש בפ' הזה הוא מה שאומר לך והוא שהמקדיש שדה אחוזה כבר באר השם שדמי זרע חומר שעורים בנ' שקל כסף לסוף מ"ט שנה שהן שני היובל לפי ששנת היובל אינה מן המנין העולה בידינו שהראוי לזרע חומר שעורים בכל שנה סלע ופונדיון בקרוב לפי שכבר בארנו פעמים רבות שהפונדיון חלק אחד ממ"ח מן הסלע וכתוב בסיפרא והלא סלע של הקדש אינו אלא מ"ח פונדיות ומה טיבו של פונדיון זה קולבון לפרוטרוט ר"ל שהנותן פונדיון לשלחני לקחת בהן סלע יתן מ"ט פונדיון וכבר בארנו פעמים רבות שהקלבון תוספת בחליפין ופרוטרוט גזור מפרוטה ר"ל הפרוטה הקטנה וכשמקדיש שום דבר משדה אחוזתו צריך למוד אותו ולדעת כמה זרע שעורים יש בו ע"מ שתהא הזריעה במפולת יד ותהיה ג"כ זריעה בינונית לא שיהא הזרע מפוזר ביותר ולא מקובץ ביותר ופוסק על כל חומר סלע ופונדין לשנה ואם ירצה אדם לפדותה מן ההקדש רואין כמה שנים נשארו ליובל מאותו זמן שרוצה לפדותה ואם נשארו עד היובל כ' שנה נותן כ' סלעים וב' פונדיונות לכל חומר וזהו מה שאמר רחמנא ע"פ השנים הנותרות ולפיכך מי שהקדיש פתות משתי שנים לפני היובל א"א לו לפדות כן לפי שאם הקדישה דרך משל ולא נשארה עד היובל אלא שנה אתת א"א לתת סלע ופונדיון לכל זרע חומר ולפדות אותה שנאמר השנים הנותרות עד שישארו שנים מזמן פדיונה ואין פחות משתים זו היא כוונתו במה שאמר אין מקדישין לפני היובל ר"ל אין ראוי לאדם לעשות כן לפי שא"א לפדותה ע"פ השנים וזו היא עצה טובה לפי שאם הקדיש מוקדשת בלי ספק ואפי' יום א' לפני היובל ואפי' בשנת היובל עצמה אם רצה לפדות אותה נותן חמשים סלע לכל זרע חומר הואיל ונשאר עד היובל פחות משתי שנים שאין מחשבין עמו על מה שנשאר והטעם במה שאמר ולא גואלין אחר היובל כבר בארט אותו לפי שאין מחשבין חדשים להקדש מפני ששנים אמר רחמנא אבל ההקדש מחשב חדשים ובארו זה בל' הזה מנין שאם רצה הקדש לעשות חדשים שנה עושה כגון דאקדשה בפלגא דארבעים ותמניא ת"ל וחשב לו הכהן מכל מקום ופי' המאמר הזה ועניינו שאם הקדיש שדהו בתוך שנת מ"ח יהא הנשאר עד היובל שנה וחדשים בלי ספק ואין המקדיש יכול לומר לו תחשוב עמי כפי מה שראוי לשנה זו ולחדשים וטול פדיונה כמו שבארנו לפי שאין מחשבין חדשים להקדש אבל אם רצה הגזבר לחשב השנה וחדשים שני שנים ונוטלו מן הרוצה לפדותה שני סלעים ושני פונדיונות על כל זרע חומר ה"ז מותר לו לפי שמחשבו על שתי שנים ואע"פ שהן פחות משתי שנים ומה שאמר נקעים והם המקומות העמוקים אין נמדדין עמה ע"מ שיהיו מלאים מים לפי שאינן ראוים לשום דבר אבל אם היתה ארץ בלא מים הרי היא מתקדשת בפני עצמה ואף ע"פ שאינה נמדדת על כלל הקרקע הרי היא נמדדת בפ"ע ופוסק לה דמים בפ"ע והטעם שמחמתו נתחייב שיהא חשבון כל השנים כאחד מה שאמר רחמנא וחשב לו הכהן שיהא כולו כאחד: (רמב"ם)

פרק ז - משנה ב

אֶחָד הַבְּעָלִים, וְאֶחָד כָּל הָאָדָם. מַה בֵּין הַבְּעָלִים לְבֵין כָּל הָאָדָם, אֶלָּא שֶׁהַבְּעָלִים נוֹתְנִים חֹמֶשׁ, וְכָל אָדָם אֵינוֹ נוֹתֵן חֹמֶשׁ:

ר"ע מברטנורה וְאֶחָד כָּל הָאָדָם. פּוֹדֶה בֵית כּוֹר בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל, בֵּין שֶׁהוּא שָׁוֶה אֶלֶף שְׁקָלִים בֵּין שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה אֶלָּא חֲמִשָּׁה שְׁקָלִים: שֶׁהַבְּעָלִים נוֹתְנִים חֹמֶשׁ. כְּדִכְתִיב (שָׁם) וְאִם גָּאֹל יִגְאַל אֶת הַשָּׂדֶה הַמַּקְדִּישׁ אוֹתוֹ וְגוֹ': (ר"ע מברטנורה).

רמב"ם אחד הבעלים ואחד כל אדם מה בין כו': אמרה תורה ואם גאל יגאל את השדה לפיכך אם נשארו דרך משל עד היובל ח' שנים ורצה לפדות אותה לעצמו נותן י' סלעים וי' פונדיונות לכל חומר שעורים ועל הדרך הזה מקישים: (רמב"ם)

פרק ז - משנה ג

הִקְדִּישָׁהּ וּגְאָלָהּ, אֵינָהּ יוֹצְאָה מִיָּדוֹ בַּיּוֹבֵל. גְּאָלָהּ בְּנוֹ, יוֹצְאָה לְאָבִיו בַּיּוֹבֵל. גְּאָלָהּ אַחֵר אוֹ אֶחָד מִן הַקְּרוֹבִים וּגְאָלָהּ מִיָּדוֹ, אֵינָהּ יוֹצְאָה {יא} מִיָּדוֹ בַּיּוֹבֵל. גְּאָלָהּ אֶחָד מִן הַכֹּהֲנִים וַהֲרֵי הִיא תַּחַת יָדוֹ, לֹא יֹאמַר {יב} הוֹאִיל וְהִיא יוֹצְאָה לַכֹּהֲנִים בַּיּוֹבֵל וַהֲרֵי הִיא תַּחַת יָדִי, הֲרֵי הִיא שֶׁלִּי, אֶלָּא יוֹצְאָה לְכָל אֶחָיו הַכֹּהֲנִים:

ר"ע מברטנורה אֵינָהּ יוֹצְאָה מִיָּדוֹ בַּיּוֹבֵל. לִהְיוֹת מִתְחַלֶּקֶת לַכֹּהֲנִים כִּי הֵיכִי דְּאִי הֲוָה פָרִיק לַהּ אֱינַשׁ אַחֲרִינָא דַּהֲוָה נַפְקָא בַּיּוֹבֵל וּמִתְחַלֶּקֶת לַכֹּהֲנִים כְּדִכְתִיב (שָׁם) וְהָיָה הַשָּׂדֶה בְּצֵאתוֹ בַיֹּבֵל קֹדֶשׁ לַה': גְּאָלָהּ בְּנוֹ יוֹצְאָה לְאָבִיו בַּיּוֹבֵל. וְלֹא לַכֹּהֲנִים. דִּכְתִיב (שָׁם) וְאִם מָכַר אֶת הַשָּׂדֶה לְאִישׁ אַחֵר לֹא יִגָאֵל עוֹד. לְאִישׁ אַחֵר, וְלֹא לַבֵּן: גְּאָלָהּ אֶחָד מִקְּרוֹבָיו. שֶׁל מַקְדִּישׁ מִיַּד הַגִּזְבָּר, וּבָא הַמַּקְדִּישׁ וּגְאָלָהּ מִיַּד קְרוֹבוֹ, אֵינָהּ יוֹצְאָה מִיַּד הַמַּקְדִּישׁ בַּיּוֹבֵל לְהִתְחַלֵּק לַכֹּהֲנִים: גְּאָלָהּ כֹּהֵן. מִיַּד גִּזְבָּר: לֹא יֹאמַר הוֹאִיל. וְאִם גְּאָלָהּ יִשְׂרָאֵל יוֹצְאָה לִי וְלַחֲבֵרַי בַּיּוֹבֵל, עַכְשָׁיו שֶׁהִיא תַּחַת יָדִי שֶׁגְּאַלְתִּיהָ אֵין לְךָ כֹהֵן רָאוּי לָהּ יוֹתֵר מִמֶּנִּי: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יא} יוֹצְאָה כוּ'. הָכִי גָרְסִינַן בַּמִּשְׁנָה בַּגְּמָרָא. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י כִּי הֵיכִי דַהֲוָה נָפֵיק מִיָּד דְּהַהוּא קָרוֹב דְּאָתֵי הַאי מֵחֲמָתֵיהּ. רַשִׁ"י, וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יב} לֹא כוּ'. וְדִין הוּא, בְּשֶׁל אֲחֵרִים אֲנִי זוֹכֶה [אִלְמָלֵא גְאָלָהּ יִשְׂרָאֵל הָיְתָה יוֹצְאָה מִיָּדוֹ וַאֲנִי זוֹכֶה בָהּ עִם שְׁאָר אֶחָי], בְּשֶׁל עַצְמִי לֹא כָּל שֶׁכֵּן. תַּלְמוּד לוֹמַר אֲחֻזָּתוֹ [לַכֹּהֵן תִּהְיֶה אֲחֻזָּתוֹ], אֲחֻזָּה שֶׁלּוֹ [שֶׁיָּרַשׁ מֵאָבִיו תְּהֵא שֶׁלּוֹ], וְאֵין זוֹ שֶׁלּוֹ. הָא כֵיצַד, יוֹצְאָה מִתַּחַת יָדוֹ וּמִתְחַלֶּקֶת לְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים. גְּמָרָא: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם הקדישה וגאלה אינה יוצאה מידו ביובל כו': ביאור הדין הזה דרך קצרה שהמקדיש שדה אחוזה אם רצה גואל אותה הוא או בנו ואם גאל אותה אחר או שאר קרובים מיד ההקדש וחזר הוא וגאל אותה מיד הקרוב ההוא או הזר הרי זו תתקיים בידו קרקע שלו בכל אלו הד' פנים ואם לא פדה אותו לא הוא ולא בנו אלא עמדה בלא פדיון עד שהגיע היובל או גאל אותה זר או שאר קרובים ולא גאל אותה הוא מידם אלא עמדה תחת יד הזר ההוא או הקרוב עד שהגיע היובל הרי זו אינה חוזרת לבעליה ואינה מתחלטת ביד הזר ההוא או הקרוב ההוא אלא תצא להקדש ודבר תורה ואם לא יגאל את השדה ואם מכר את השדה לאיש אחר לא יגאל עוד והיה השדה בצאתו ביובל קדש וגו' וכתוב בסיפרא ואם לא יגאל את השדה בעליו ואם מכר את השדה גזבר לאיש אחר וזהו עיקר כל מה שהקדמנו למעלה: (רמב"ם)

פרק ז - משנה ד

הִגִּיעַ הַיּוֹבֵל וְלֹא נִגְאֲלָה, הַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לְתוֹכָהּ {יג} וְנוֹתְנִים אֶת דָּמֶיהָ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, נִכְנָסִין, אֲבָל לֹא נוֹתְנִין. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לֹא נִכְנָסִין וְלֹא נוֹתְנִין, אֶלָּא נִקְרֵאת שְׂדֵה רְטוּשִׁים, עַד הַיּוֹבֵל הַשֵּׁנִי. הִגִּיעַ הַיּוֹבֵל הַשֵּׁנִי וְלֹא נִגְאֲלָה, נִקְרֵאת רְטוּשֵׁי רְטוּשִׁין עַד הַיּוֹבֵל הַשְּׁלִישִׁי. לְעוֹלָם אֵין הַכֹּהֲנִים נִכְנָסִין לְתוֹכָהּ, עַד שֶׁיִּגְאָלֶנָּה אַחֵר:

ר"ע מברטנורה וְלֹא נִגְאֲלָה. לֹא גְאָלוּהָ מִיַּד הַהֶקְדֵּשׁ, לֹא הַבְּעָלִים וְלֹא אַחֵר: הַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לָהּ. כֹּהֲנִים שֶׁל מִשְׁמָר שֶׁהַיּוֹבֵל פּוֹגֵעַ בּוֹ הֵן נִכְנָסִים לְתוֹכָהּ, וְהִיא חֲלוּטָה בְיָדָם: וְנוֹתְנִים אֶת דָּמֶיהָ. לַהֶקְדֵּשׁ. דְּגָמַר קֹדֶשׁ קֹדֶשׁ מִמַּקְדִּישׁ בַּיִת, כְּתִיב הָכָא בִּשְׂדֵה אֲחֻזָּה בְּצֵאתוֹ בַּיּוֹבֵל קֹדֶשׁ, וּכְתִיב בְּמַקְדִּישׁ בַּיִת (שָׁם) וְאִישׁ כִּי יַקְדִּישׁ אֶת בֵּיתוֹ קֹדֶשׁ, מַה בַּיִת לֹא תֵצֵא מִיַּד הֶקְדֵּשׁ בְּלֹא דָמִים כְּדִכְתִיב הָתָם וְהֶעֱרִיכוֹ הַכֹּהֵן, דְּבַיִת לֹא נַפְקָא לַכֹּהֲנִים אֶלָּא נִפְדֶּה בְדָמִים {יד}, אַף שְׂדֵה אֲחֻזָּה לֹא תֵצֵא מִיַּד הֶקְדֵּשׁ בְּלֹא דָמִים. הִלְכָּךְ כִּי פָרִיק לָהּ אַחֵר, הָווּ דָמִים לְבֶדֶק הַבַּיִת הֶקְדֵּשׁ, וְכִי מָטֵי יוֹבֵל נַפְקָא בְּחִנָּם לַכֹּהֲנִים, וְאִם לֹא נִגְאֲלָה יָהֲבֵי כֹהֲנִים דְּמֵי חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים וְשָׁקְלֵי לָהּ: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר נִכְנָסִין אֲבָל לֹא נוֹתְנִין. דְּגָמַר קֹדֶשׁ קֹדֶשׁ מִכִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת, דִּכְתִיב בְּהוּ (וַיִּקְרָא כג) קֹדֶשׁ יִהְיוּ לַה' לַכֹּהֵן, מַה הָתָם בְּחִנָּם {טו} אַף כָּאן בְּחִנָּם. וְנִיחָא לֵיהּ דְּנֵילַף שְׂדֵה אֲחֻזָּה מִכִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת, דְּתַרְוַיְהוּ מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה, וְלֹא נֵילַף מִמַּקְדִּישׁ בֵּיתוֹ דְּאֵינוֹ נִתָּן לַכֹּהֲנִים לְעוֹלָם. וְרַבִּי יְהוּדָה נִיחָא לֵיהּ דְּנֵילַף שְׂדֵה אֲחֻזָּה מִמַּקְדִּישׁ בֵּיתוֹ, דְּתַרְוַיְהוּ קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת, וְלֹא נֵילַף מִכִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת שֶׁהֵם קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: שְׂדֵה רְטוּשִׁין. שָׂדֶה עֲזוּבָה. כְּמוֹ [הוֹשֵׁעַ י] אֵם עַל בָּנִים רֻטָּשָׁה {טז}: עַד שֶׁיִּגְאָלֶנָּה אַחֵר. וּכְשֶׁתֵּצֵא מִיָּדוֹ בַּיּוֹבֵל יִכָּנְסוּ בָּהּ כֹּהֲנִים. וְטַעֲמָא דְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דִּכְתִיב וְהָיָה הַשָּׂדֶה בְּצֵאתוֹ בַיֹּבֵל קֹדֶשׁ, מַשְׁמַע כְּשֶׁתֵּצֵא מִיַּד הַגּוֹאֵל כְּדִין שְׁאָר אָדָם הַקּוֹנֶה קַרְקַע שֶׁיּוֹצְאָה בַּיּוֹבֵל, בְּהַהוּא קָאָמַר קְרָא דְּתֶהֱוֵי לַכֹּהֲנִים, אֲבָל בְּצֵאתוֹ מִיַּד הֶקְדֵּשׁ לֹא מַשְׁמַע, דְּאַכַּתִּי לֹא אַשְׁמוֹעִינַן קְרָא דְּהֶקְדֵּשׁ פָּקַע מִכֹּחוֹ בַּיּוֹבֵל: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יג} הַכֹּהֲנִים כוּ'. דְּהָכִי כְתִיב וְאִם לֹא יִגְאַל אֶת הַשָּׂדֶה וְאִם מָכַר אֶת הַשָּׂדֶה וְגוֹ' וְהָיָה הַשָּׂדֶה בְּצֵאתוֹ בַיֹּבֵל וְגוֹ' לַכֹּהֵן תִּהְיֶה אֲחֻזָּתוֹ, וְהָכִי קָאָמַר, שֶׁאִם לֹא יִגְאַל דְּהַיְנוּ הַבְּעָלִים אוֹ אִם מָכַר וְגוֹ', בִּשְׁנֵי דְרָכִים אֵלּוּ, לֹא יִגָּאֵל עוֹד, אֶלָּא וְהָיָה בְּצֵאתוֹ בַיֹּבֵל וְגוֹ' לַכֹּהֵן. תּוֹסָפוֹת: {יד} וְאִם לֹא יִפְדֶּה יָקוּם הַבַּיִת לַהֶקְדֵּשׁ. הָרַמְבַּ"ם: {טו} רָצָה לוֹמַר, שֶׁאֵין נוֹתְנִין הַכֹּהֲנִים לַהֶקְדֵּשׁ דָּמִים. הָרַמְבַּ"ם: {טז} בְּבָבָא מְצִיעָא דַּף ל"ט כוּ' מְפָרְשִׁינַן, נְטוּשִׁין, בְּעַל כָּרְחֵיהּ, שֶׁנִּשְׁבָּה אוֹ שֶׁבָּרַח מֵחֲמַת סַכָּנָה. רְטוּשִׁין, מִדַּעְתָּן, דִּכְתִיב [הוֹשֵׁעַ י] אֵם עַל בָּנִים רֻטָּשָׁה כוּ'. וְהָכָא אַף עַל גַּב דִּבְעַל כָּרְחֵיהּ נִשְׁאֲרָה בְיַד הֶקְדֵּשׁ, לֹא מָצֵי קָרֵי לְהוּ נְטוּשִׁין, כֵּיוָן דְּמִתְּחִלָּה אַקְדְּשַׁהּ מִדַּעְתֵּיהּ. וְטַעֲמָא שֶׁנִּקְרֵאת בְּשֵׁם זֶה, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא יְדוּעָה לַכֹּל, וְלִכְשֶׁיָּבֹא אֶחָד וְיִגְאָלֶנָּה וְיַגִּיעַ אַחַר כָּךְ יוֹבֵל תְּהֵא לַכֹּהֲנִים: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם הגיע היובל ולא נגאלה הכהנים נכנסים לתוכה כו': המאמר הזה הוא במי שהקדיש שדה אחוזה ולא גאלה לא הוא ולא אחר אלא עמדה ביד ההקדש עד שהגיע היובל רבי יהודה אומר נותנים הכהנים דמיה להקדש ואז תהיה אחוזה לכהנים ולמד זה בגזרה שוה ממקדיש ביתו ששמין כמה שוה ואם נתן דמיו ותוספת החומש להקדש ישוב אליו ביתו ואם לא נתן להקדש דמים יקום הבית להקדש ואמר נאמר בשדה אחוזה קדש ונאמר במקדיש ביתו קדש מה להלן בדמים אף כאן בדמים לפי שלא תצא זו מיד הקדש בלא פדיון כל עיקר ור"ש למד מכבשי עצרת שהם ממתנות כהונה כמו ששדה אחוזה ממתנות כהונה ונאמר בכבשי עצרת קדש יהיו לה' לכהן מה להלן בחנם אף כאן בחנם ר"ל שאין נותנין הכהנים להקדש דמים: ור' אליעזר אומר בצאתו ביובל קדש לה' אינו קדש עד שיצא מיד אחר רוצה לומר שיפדה אוחו אחר מיד ההקדש ויצא מיד האחר ביובל כמו שבארנו כבר ואז יקום לכהנים אתוזה והלכה כר' יהודה: (רמב"ם)

פרק ז - משנה ה

הַלּוֹקֵחַ שָׂדֶה מֵאָבִיו, מֵת אָבִיו וְאַחַר כָּךְ הִקְדִּישָׁהּ, הֲרֵי הִיא כִּשְׂדֵה אֲחֻזָּה. הִקְדִּישָׁהּ וְאַחַר כָּךְ מֵת אָבִיו, הֲרֵי הִיא כִּשְׂדֵה מִקְנָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, כִּשְׂדֵה אֲחֻזָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כז), וְאִם אֶת שְׂדֵה מִקְנָתוֹ אֲשֶׁר לֹא מִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ, שָׂדֶה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לִהְיוֹת שְׂדֵה אֲחֻזָּה, יוֹצֵאת זוֹ, שֶׁהִיא רְאוּיָה לִהְיוֹת שְׂדֵה אֲחֻזָּה {יח}. שְׂדֵה מִקְנָה {יט} אֵינָהּ יוֹצְאָה לַכֹּהֲנִים בַּיּוֹבֵל, שֶׁאֵין אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ {כא}. כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם מַקְדִּישִׁים לְעוֹלָם, וְגוֹאֲלִין לְעוֹלָם, בֵּין לִפְנֵי הַיּוֹבֵל, בֵּין לְאַחַר הַיּוֹבֵל:

ר"ע מברטנורה הַלּוֹקֵחַ שָׂדֶה מֵאָבִיו, מֵת אָבִיו וְאַחַר כָּךְ הִקְדִּישָׁהּ הֲרֵי הִיא כִשְׂדֵה אֲחֻזָּה. שֶׁהֲרֵי עַד שֶׁלֹּא הִקְדִּישָׁהּ נָפְלָה לוֹ בִּירֻשָּׁה. הִלְכָּךְ אִם בָּא לִפְדּוֹתָהּ, פּוֹדֶה בֵּית כּוֹר בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כִּשְׂדֵה אֲחֻזָּה, וְאִם לֹא גְאָלָהּ הוּא וּגְאָלָהּ אַחֵר {יז}, יוֹצְאָה לַכֹּהֲנִים בַּיּוֹבֵל: הֲרֵי הִיא כִשְׂדֵה מִקְנָה. דְּבָתַר שָׁעָה שֶׁהִקְדִּישָׁהּ אָזְלִינַן. וְאִם בָּא לִפְדּוֹתָהּ, פּוֹדֶה שָׂדֶה בְשָׁוְיָהּ כְּדִין שְׂדֵה מִקְנָה, וְאִם לֹא גְאָלָהּ הוּא וּגְאָלָהּ אַחֵר, חוֹזֶרֶת לוֹ בַּיּוֹבֵל. שֶׁהֲרֵי בְּשָׁעָה שֶׁהִקְדִּישָׁהּ לֹא הָיָה גוּפָהּ שֶׁלּוֹ, דַּעֲתִידָה הָיְתָה לַחֲזֹר לְאָבִיו בַּיּוֹבֵל כְּדִין שְׁאָר מְכִירוֹת, וְכִשְׁאָר מַקְדִּישׁ שְׂדֵה מִקְנָה הוּא שֶׁהַגּוֹאֲלָהּ מִיַּד הַגִּזְבָּר מַחֲזִירָהּ בַּיּוֹבֵל לַאֲשֶׁר לוֹ אֲחֻזַּת הָאָרֶץ, דְּהַיְנוּ לְאָבִיו שֶׁל זֶה, וְזֶה יוֹרֵשׁ אֶת כֹּחַ אָבִיו. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר: שְׂדֵה מִקְנָה. שֶׁהִקְדִּישָׁהּ וּגְאָלָהּ אַחֵר {כ}, אֵינָהּ יוֹצְאָה לַכֹּהֲנִים בַּיּוֹבֵל, שֶׁאֵין אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, וְקַרְקַע לֹא הָיְתָה שֶׁלּוֹ אֶלָּא עַד הַיּוֹבֵל: כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם מַקְדִּישִׁים לְעוֹלָם. וַאֲפִלּוּ בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל עַצְמָהּ. אֲבָל יִשְׂרָאֵל שֶׁהִקְדִּישׁ שָׂדֵהוּ בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל עַצְמָהּ, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת: וְגוֹאֲלִין לְעוֹלָם. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁאֵינוֹ פּוֹדֶה לְאַחַר הַיּוֹבֵל, כְּדִכְתִיב (וַיִּקְרָא כז) וְאִם מָכַר אֶת הַשָּׂדֶה לְאִישׁ אַחֵר לֹא יִגָּאֵל עוֹד. אֲבָל כֹּהֵן אוֹ לֵוִי שֶׁהִקְדִּישׁ קַרְקַע שֶׁיָּרַשׁ מֵאֲבוֹתָיו הֲרֵי זֶה גוֹאֵל לְעוֹלָם, וַאֲפִלּוּ עָבַר עָלֶיהָ הַיּוֹבֵל וְלֹא נִפְדֵּית גּוֹאֲלָהּ לְאַחַר הַיּוֹבֵל, כְּדִכְתִיב (שָׁם כה) גְּאֻלַּת עוֹלָם תִּהְיֶה לַלְּוִיִּם: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יז} לָאו דַּוְקָא גְאָלָהּ אַחֵר וְשֶׁאִם לֹא גְאָלָהּ אַחֵר לֹא, דְּאִם כֵּן אָתְיָא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְאֵין הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ. אֶלָּא הָכִי קָאָמַר, וְאִם לֹא גְּאָלָהּ הוּא וְאִי נַמִּי גְאָלָהּ אַחֵר: {יח} יָצָאת כוּ'. דְּאִי לֹא רַבִּי לָן קְרָא אֶלָּא מֵת אָבִיו וְאַחַר כָּךְ הִקְדִּישָׁהּ, לִכְתֹּב קְרָא אֲשֶׁר לֹא שְׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ, אִי נַמִּי אֲשֶׁר לֹא שְׂדֵה אֲחֻזָּה, וּמִתְרַבְּיָא הָא דְרַבִּי מֵאִיר דְּדָרְשִׁינַן יָצְאָה זוֹ שֶׁהִיא כְּבָר אֲחֻזָּה. מַאי מִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ, שָׂדֶה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה כוּ'. גְּמָרָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יט} מִקְנָה. שָׂדֶה שֶׁלְּקָחָהּ אוֹ זָכָה בָהּ, הִיא נִקְרֵאת שְׂדֵה מִקְנָה. הָרַמְבַּ"ם: {כ} וְרַשִׁ"י בְּפֵרוּשׁ הַחֻמָּשׁ כָּתַב, דַּאֲפִלּוּ לֹא גְאָלָהּ אַחֵר אֶלָּא שֶׁעֲדַיִן הִיא בְּיַד הַגִּזְבָּר, תֵּצֵא בְּחִנָּם בַּיּוֹבֵל לַבְּעָלִים הָרִאשׁוֹנִים אֲשֶׁר לוֹ אֲחֻזַּת הָאָרֶץ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {כא} שֶׁאֵין כוּ'. אַף עַל גַּב דִּקְרָא כְתִיב בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל יָשׁוּב הַשָּׂדֶה לַאֲשֶׁר קָנָהוּ מֵאִתּוֹ וְגוֹ', אִצְטְרִיךְ לְטַעֲמָא, מִשּׁוּם דְּבִקְרָא לֹא מַיְרֵי אֶלָּא בְמַקְדִּישׁ וּפוֹדֵהוּ, דְּהָכִי כְתִיב וְחִשַּׁב הַכֹּהֵן וְגוֹ' וְנָתַן אֶת הָעֶרְכְּךָ בַּיּוֹם הַהוּא קֹדֶשׁ לַה' בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל יָשׁוּב הַשָּׂדֶה וְגוֹ', וַאֲנַן אָיְרִינַן בִּגְאֲלָהּ אַחֵר, וְאִי נַמִּי לֹא נִגְאֲלָה כְלָל: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם הלוקח שדה מאביו מת אביו ואח"כ הקדישה כו': כבר בארנו בזאת המסכתא ההפרש שיש בין שדה אחוזה ובין שדה מקנה: ומה שאמר לפי שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו לפי ששדה מקנה אין בו אלא פירות ובשנת היובל תשוב למוכר הראשון כמו שבאר הכתוב ולפי שנתבאר לישראל אינו פודה עד היובל אבל אם עבר עליו היובל כמו שהקדמנו ביאורו לא תגאל עוד: ואמר כהנים ולוים גואלים או מקדישין ואע"פ שאין זה מיוחד להן שישראל ג"כ מקדישים לעולם ואפי' בשנת היובל עצמה כמו שבארנו בתחלת הפרק ואין הלכה כרבי מאיר: (רמב"ם)

פרק ח

פרק ח - משנה א

הַמַּקְדִּישׁ אֶת שָׂדֵהוּ בְּשָׁעָה שֶׁאֵינָהּ יוֹבֵל, אוֹמְרִים לוֹ פְּתַח אַתָּה רִאשׁוֹן, שֶׁהַבְּעָלִים נוֹתְנִים חֹמֶשׁ, וְכָל אָדָם אֵינוֹ נוֹתֵן חֹמֶשׁ. מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁהִקְדִּישׁ אֶת שָׂדֵהוּ מִפְּנֵי רָעָתָהּ, אָמְרוּ לוֹ, פְּתַח אַתָּה רִאשׁוֹן. אָמַר, הֲרֵי הִיא שֶׁלִּי בְאִסָּר. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, לֹא אָמַר זֶה אֶלָּא בְּכַבֵּיצָה, שֶׁהַהֶקְדֵּשׁ נִפְדֶּה בְכֶסֶף וּבְשָׁוֶה כָסֶף. אָמַר לוֹ, הִגִּיעָתְךָ, נִמְצָא מַפְסִיד אִסָּר {ה}, וְשָׂדֵהוּ לְפָנָיו:

ר"ע מברטנורה הַמַּקְדִּישׁ. בְּשָׁעָה שֶׁאֵינָהּ יוֹבֵל. בִּזְמַן שֶׁאֵין יוֹבֵל נוֹהֵג: פְּתַח אַתָּה רִאשׁוֹן. בְּכַמָּה אַתָּה רוֹצֶה לִפְדּוֹתָהּ. וּמִפְּנֵי רֶוַח שֶׁל הֶקְדֵּשׁ שׁוֹאֲלִים לוֹ תְחִלָּה, שֶׁהַבְּעָלִים מוֹסִיפִים חֹמֶשׁ. וּלְהָכִי נָקַט בְּשָׁעָה שֶׁאֵין הַיּוֹבֵל נוֹהֵג, דְּבִזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג אֵין צָרִיךְ לְשׁוֹאֲלוֹ בְּכַמָּה תִפְדֶּנָהּ, שֶׁהֲרֵי דָמֶיהָ קְצוּבִים בֵּית כּוֹר בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל. וּבִזְמַן שֶׁאֵין יוֹבֵל נוֹהֵג, כְּגוֹן לְאַחַר שֶׁגָּלוּ שֵׁבֶט רְאוּבֵן וְגָד {א} דְּבָטְלוּ יוֹבְלוֹת דִּכְתִיב (שָׁם) וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יוֹשְׁבֶיהָ, בִּזְמַן שֶׁכָּל יוֹשְׁבֶיהָ עָלֵיהָּ וְלֹא בִזְמַן שֶׁגָּלוּ מִתּוֹכָהּ, שֶׁאָז הִיא נִפְדֵּית בְּשָׁוְיָהּ: שֶׁהַבְּעָלִים נוֹתְנִים אֶת הַחֹמֶשׁ. כָּל דְּמֵי שָׁוְיָהּ וּרְבִיעַ יוֹתֵר. וְכֵן כָּל חֹמֶשׁ {ב} הָאָמוּר בַּתּוֹרָה, שֶׁיְּהֵא הַקֶּרֶן וְחֻמְשׁוֹ חֲמִשָּׁה. וּמִפְּנֵי שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים {ג} אוֹמְרִים לַבְּעָלִים פְּתַח אַתָּה רִאשׁוֹן. הָאַחַת, שֶׁהַבְּעָלִים מוֹסִיפִים אֶת הַחֹמֶשׁ, כִּדְקָתָנֵי בְמַתְנִיתִין. וְהַשֵּׁנִי, שֶׁמִּצְוַת גְּאֻלָּה בָּאָדוֹן, דִּכְתִיב (שָׁם כז) אִם לֹא יִגְאַל, אַלְמָא מִצְוַת גְּאֻלָּה קוֹדֶמֶת לִמְכִירָה. וְהַשְּׁלִישִׁי, שֶׁהוּא מוֹסִיף וְנוֹתֵן בְּפִדְיוֹנָהּ יוֹתֵר מִשְּׁאָר בְּנֵי אָדָם, דְּרוֹצֶה אָדָם בְּקַב שֶׁלּוֹ: מִפְּנֵי רָעָתָהּ. שֶׁהַהוֹצָאָה שֶׁבָּהּ יְתֵרָה עַל הַשֶּׁבָח: אִסָּר. שְׁמֹנֶה פְּרוּטוֹת: לֹא אָמַר זֶה אֶלָּא בְּכַבֵּיצָה. כְּלוֹמַר לֹא כָּךְ הָיָה מַעֲשֶׂה, שֶׁלֹּא אָמַר בְּאִסָּר, אֶלָּא בְּבֵיצָה. וְאָמַר לוֹ הַגִּזְבָּר הִגִּיעָתְךָ, הֲרֵי הִיא שֶׁלְּךָ בְּבֵיצָה. וּפְלֻגְתָּא דְּתַנָּא קַמָּא וְרַבִּי יוֹסֵי, דְּרַבָּנָן סָבְרֵי אֵין פּוֹדִין הֶקְדֵּשׁ בְּפָחוֹת מֵאַרְבַּע פְּרוּטוֹת {ד}, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא בְחֻמְשׁוֹ פְּרוּטָה. וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר פּוֹדִין הֶקְדֵּשׁ בְּכָל שֶׁהוּא, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בְּחֻמְשׁוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה. וַהֲלָכָה כְּתַנָּא קַמָּא: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {א} וְנִיחָא הַשְׁתָּא דְמַיְרֵי בִזְמַן הַבַּיִת דְּאִיכָּא רַוְחָא לְהֶקְדֵּשׁ. דְּאִי שֶׁלֹּא בִּזְמַן הַבַּיִת מְחַלְּלוֹ אִם יִרְצֶה אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה עַל שָׁוֶה פְּרוּטָה, לְפִי שֶׁאֵין בּוֹ רֶוַח לַהֶקְדֵּשׁ דִּלְאִבּוּד אָזֵיל. תּוֹסָפוֹת. וּמַה שֶּׁכָּתְבוּ שָׁוֶה פְּרוּטָה, לָאו דַּוְקָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַ"ב לְקַמָּן בְּמִשְׁנָה ו'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ב} וְיָסַף חֲמִשִּׁיתוֹ עָלָיו, שֶׁיְּהֵא הוּא וְחֻמְשׁוֹ חֲמִשָּׁה. גְּמָרָא: {ג} וּמַתְנִיתִין חֲדָא וְעוֹד קָאָמַר. גְּמָרָא: {ד} דְּלֵיכָּא לְמֵימַר דְּסָבְרֵי אֵין פּוֹדִין בְּשָׁוֶה כֶסֶף, דְּהָא קַיְמָא לָן דְּשָׁוֶה כֶסֶף כְּכֶסֶף. גְּמָרָא: {ה} נִמְצָא כוּ'. סְתָמָא כְרַבָּנָן. גְּמָרָא: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם המקדיש את שדהו בשעה שאינה יובל כו': יש במקצת הנוסחאות המקדיש שדהו בשעה שאין היובל נוהג והענין אחד אבל הנוסח האמיתי הוא מה שכתבנו תחלה: וכתוב בסיפרא וקראתם דרור בארץ לכל יושביה בזמן שיושביה עליה לא בזמן שגלו מתוכה והם מעורבין שבט יהודה בבנימין ושבט בנימין ביהודה יכול יהא יובל נוהג ת"ל יושביה לכל יושביה נמצאת אומר כיון שגלו שבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה בטלו יובלות לפיכך בזמן שאין שם יובל למה פודין שדה זו הואיל ואין שם יובל שתצא בו לכהנים לפיכך מכריחים את בעליה ומטריחים אותו לתת בה דמים ושיהא הוא פותח ראשון מפני טעמים הרבה הא' שהוא נותן חומש והשני שמצות גאולה באדון והג' שהוא חפץ ורוצה בה יותר מזולתו: וכבר בארנו פעמים שהחומש הוא רביע דמי שויה וכן כל חומש הנזכר בתורה הכוונה בו שיהא הוא וחומשו חמשה: ואיסר יש בו ח' פרוטות: ומחלוקת ר' יוסי וחכמים שחכמים אומרים אין פודין הקדש בפחות ממה שיהא תוספת חומש שלו פרוטה ולפיכך אין פודים הקדש לדעת חכמים בפחות מד' פרוטות ור' יוסי אומר אין חוששין לענין זה ולפיכך דעתו שיפדה אפילו כביצה ואע"פ שאינו שוה ארבע פרוטות ואין הלכה כרבי יוסי: (רמב"ם)

פרק ח - משנה ב

אָמַר אֶחָד, הֲרֵי הִיא שֶׁלִּי בְעֶשֶׂר סְלָעִים, וְאֶחָד אוֹמֵר בְּעֶשְׂרִים, וְאֶחָד אוֹמֵר בִּשְׁלשִׁים, וְאֶחָד אוֹמֵר בְּאַרְבָּעִים, וְאֶחָד אוֹמֵר בַּחֲמִשִּׁים. חָזַר בּוֹ שֶׁל חֲמִשִּׁים, מְמַשְׁכְּנִין {ו} מִנְּכָסָיו עַד עָשֶׂר. חָזַר בּוֹ שֶׁל אַרְבָּעִים, מְמַשְׁכְּנִין מִנְּכָסָיו עַד עָשֶׂר. חָזַר בּוֹ שֶׁל שְׁלשִׁים, מְמַשְׁכְּנִין מִנְּכָסָיו עַד עָשֶׂר. חָזַר בּוֹ שֶׁל עֶשְׂרִים, מְמַשְׁכְּנִים מִנְּכָסָיו עַד עָשֶׂר. חָזַר בּוֹ שֶׁל עֶשֶׂר, מוֹכְרִים אוֹתָהּ בְּשָׁוְיָהּ וְנִפְרָעִים מִשֶּׁל עֶשֶׂר אֶת הַמּוֹתָר. הַבְּעָלִים אוֹמְרִים בְּעֶשְׂרִים, וְכָל אָדָם אוֹמְרִים בְּעֶשְׂרִים, הַבְּעָלִים קוֹדְמִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מוֹסִיפִין חֹמֶשׁ:

ר"ע מברטנורה מְמַשְׁכְּנִים מִנְּכָסָיו עַד עֶשֶׂר וְכוּ'. וְהָנֵי מִלֵּי כְּשֶׁחָזְרוּ זֶה אַחַר זֶה. אֲבָל חָזְרוּ כֻּלָּן כְּאֶחָד, מְשַׁלְּשִׁים בֵּינֵיהֶן בְּשָׁוֶה. כֵּיצַד, אָמַר הָרִאשׁוֹן הֲרֵי הוּא שֶׁלִּי בְּעֶשֶׂר וְאָמַר הַשֵּׁנִי בְּעֶשְׂרִים וְאָמַר הַשְּׁלִישִׁי בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע {ז}, וְחָזְרוּ בָּהֶן הַשְּׁלִישִׁי וְהַשֵּׁנִי כְּאֶחָד, נוֹתְנִים אוֹתוֹ לָרִאשׁוֹן בְּעֶשֶׂר, וּמְמַשְׁכְּנִים מִנִּכְסֵי הַשֵּׁנִי בְּשֶׁבַע וּמִנִּכְסֵי הַשְּׁלִישִׁי בְּשֶׁבַע וְנִמְצָא הַהֶקְדֵּשׁ גּוֹבֶה עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע. וְכֵן אִם חָזְרוּ שְׁלָשְׁתָּן כְּאֶחָד וְנִמְכָּר מֵהֶקְדֵּשׁ בְּשָׁלֹשׁ, מְמַשְׁכְּנִים בְּנִכְסֵי כָּל אֶחָד מִשְּׁלָשְׁתָּן שִׁבְעָה סְלָעִים. וְכֵן עַל דֶּרֶךְ זֶה לְעוֹלָם: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ו} מְמַשְׁכְּנִין. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה כָאן אֶלָּא דִבּוּר: {ז} וְהָכִי אַסְבְּרַהּ לַהּ הָרַמְבַּ"ם. וְנִרְאֶה, דְּאַשְׁמְעִינַן אַף עַל גַּב דְּהַשֵּׁנִי נוֹתֵן פָּחוֹת מִמַּה שֶּׁמַּפְסִיד הַהֶקְדֵּשׁ בַּחֲזָרָתוֹ וְהַשְּׁלִישִׁי נוֹתֵן יוֹתֵר: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם אמר אחד הרי היא שלי בעשר סלעים ואחד אומר כו': כל זה אם חזרו בדיבורם ראשון ראשון אבל אם נתן דרך משל הראשון ארבעים ונתן השני מ"ה ונתן השלישי נ"ה אחר כך חזרו השני והשלישי כאחד ר"ל בבת אחת נוטלים מן הראשון עשרה ומן השני ט' ומן השלישי ח' ועל דרך זה תקיש וזהו ענין מה שאמרו לא שנו אלא שכל אחד עומד במקומו אבל אין כל א' עומד במקומו משלשין ביניהן וכתוב בברייתא חזרו כולן בבת אחת משלשין ביניהן: (רמב"ם)

פרק ח - משנה ג

אָמַר אֶחָד, הֲרֵי הִיא שֶׁלִּי בְעֶשְׂרִים וְאַחַת, הַבְּעָלִים נוֹתְנִים {ח} עֶשְׂרִים וְשֵׁשׁ. בְּעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם, הַבְּעָלִים נוֹתְנִים עֶשְׂרִים וְשֶׁבַע. בְּעֶשְׂרִים וְשָׁלשׁ, הַבְּעָלִים נוֹתְנִים עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנֶה. בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע, הַבְּעָלִים נוֹתְנִים תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים. בַּחֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים, הַבְּעָלִים נוֹתְנִים שְׁלֹשִׁים, שֶׁאֵין מוֹסִיפִין חֹמֶשׁ עַל עִלּוּיוֹ שֶׁל זֶה. אָמַר אֶחָד, הֲרֵי הִיא שֶׁלִּי בְּעֶשְׂרִים וָשֵׁשׁ, אִם רָצוּ הַבְּעָלִים לִתֵּן שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד וְדִינָר, הַבְּעָלִים קוֹדְמִים. וְאִם לָאו, אוֹמְרִים, הִגִּיעָתְךָ:

ר"ע מברטנורה אָמַר אֶחָד הֲרֵי הִיא שֶׁלִּי בְּעֶשְׂרִים וְאַחַת. לְאַחַר שֶׁאָמְרוּ הַבְּעָלִים בְּעֶשְׂרִים: הַבְּעָלִים נוֹתְנִים. בְּעַל כָּרְחָן: עֶשְׂרִים וְשֵׁשׁ. דִּלְהַאי לֹא יָהֲבִינַן לֵיהּ, הוֹאִיל וְאָמְרוּ הַבְּעָלִים עֶשְׂרִים וְעָלָה הַחֶשְׁבּוֹן עִם הַחֹמֶשׁ בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ, וְאִי יָהֲבִינַן לֵיהּ לְהַאִיךְ בְּעֶשְׂרִים וְאַחַת נִמְצָא הֶקְדֵּשׁ מַפְסִיד. וּבְעָלִים בְּעַל כָּרְחָן יִתְּנוּ אוֹתוֹ סֶלַע שֶׁהוֹסִיף זֶה עַל הַקֶּרֶן וְעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ דִּידְהוּ, אֲבָל עַל סֶלַע שֶׁהוֹסִיף זֶה לֹא יוֹסִיפוּ חֹמֶשׁ: אָמַר אֶחָד בַּחֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים הַבְּעָלִים נוֹתְנִים שְׁלֹשִׁים. בְּעַל כָּרְחָן. וּבַגְּמָרָא פָּרֵיךְ אַמַּאי כּוֹפִין אֶת הַבְּעָלִים, בִּשְׁלָמָא עַד הַשְׁתָּא חַיְּבִינַן לְהוּ דְהָא לֹא מָצִינַן לְמֵיתְבָא לְהָנָךְ, מִשּׁוּם דְּקֶרֶן דִּידְהוּ לֹא הָוֵי כְּקֶרֶן וְחֹמֶשׁ דְּאָמְרוּ בְּעָלִים בָּרֵישָׁא, הִלְכָּךְ עַל כָּרְחֲךָ מְהַדְּרִינַן אַבְּעָלִים, וְכֵיוָן דִּמְהַדְּרִינַן עָלַיְהוּ בָעוּ לְמֵיתַב קַרְנָא כַּמָּה דְּשַׁיְמוּהָּ אַחֲרִינֵי, וְחוּמְשָׁא דִידְהוּ. אֲבָל הַשְׁתָּא דְאָמַר אֶחָד בַּחֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים, לִתְּנוֹ לְהַאִיךְ, דְּהָא קֶרֶן דִּידְהוּ הָוֵי כְקֶרֶן וְחֹמֶשׁ דְּאַמּוּר בְּעָלִים בָּרֵישָׁא, וְלֵימְרוּ בְּעָלִים הֲרֵי בָּא אַחֵר בִּמְקוֹמֵנוּ שֶׁרוֹצֶה לִתֵּן חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים סְלָעִים כְּמוֹתֵינוּ. וּמְתָרֵץ, כְּגוֹן דְּאַמּוּר בְּעָלִים בָּרֵישָׁא פְּרוּטָה יוֹתֵר עַל עֶשְׂרִים סְלָעִים, דְּמָטֵי חוּשְׁבְּנָא דְקֶרֶן וְחֹמֶשׁ לַחֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים וּפְרוּטָה, וְאִי יָהֲבִינַן לֵיהּ לְהַאי, אִיכָּא פְסֵידָא לַהֶקְדֵּשׁ. הִלְכָּךְ מְהַדְּרִינַן אַבְּעָלִים בְּעַל כָּרְחַיְהוּ. וְהָא דְלָא תָנָא בָרֵישָׁא הַבְּעָלִים אוֹמְרִים בְּעֶשְׂרִים וּפְרוּטָה, דְּבִפְרוּטוֹת לֹא דָק תַּנָּא וְלֹא חָשׁ לְמִיתְנִינְהוּ: אִם רָצוּ הַבְּעָלִים לִתֵּן שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד וְדִינָר. כְּגוֹן דְּמֵעִקָּרָא כְּשֶׁפָּתְחוּ הַבְּעָלִים רִאשׁוֹן אָמְרוּ בְּעֶשְׂרִים וְאַחַת סְלָעִים דַּהֲוֵי בֵּין קֶרֶן וָחֹמֶשׁ עֶשְׂרִים וְשֵׁשׁ סְלָעִים וְדִינָר, שֶׁהַסֶּלַע אַרְבָּעָה דִינָרִים, וְחֹמֶשׁ הוּא רְבִיעִית הַמָּמוֹן כְּדַאֲמַרַן, וְעִלּוּיוֹ שֶׁל זֶה הֵם חָמֵשׁ, הֲרֵי שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד וְדִינָר: הַבְּעָלִים קוֹדְמִין. דְּאִי הֲוָה יָהֲבִינַן לֵיהּ לְהַאי הֲוָה מַפְסִיד הֶקְדֵּשׁ דִּינָר מִמַּאי דְּאַמּוּר בְּעָלִים בָּרֵישָׁא, הִלְכָּךְ מְהַדְּרִינַן אַבְּעָלִים עַל כָּרְחַיְהוּ {ט}: וְאִם לָאו. שֶׁלֹּא פָּתְחוּ הַבְּעָלִים תְּחִלָּה אֶלָּא בְעֶשְׂרִים, וְזֶה אוֹמֵר חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים: אוֹמְרִים לָזֶה הִגִּיעָתְךָ. הֲרֵי הוּא שֶׁלְּךָ, וְלֹא מְהַדְּרִינַן אַבְּעָלִים. מִשּׁוּם דְּאָמְרֵי בְעָלִים בָּא אַחֵר בִּמְקוֹמֵנוּ שֶׁנּוֹתֵן עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה כְמוֹתֵנוּ. וְהָא דִתְנַן בְּמַתְנִיתִין שֶׁאֵין הַבְּעָלִים מוֹסִיפִין חֹמֶשׁ אֶלָּא עַל מַה שֶּׁפָּתְחוּ הֵם תְּחִלָּה וְלֹא עַל עִלּוּיוֹ שֶׁל זֶה, הָנֵי מִלֵּי הֵיכָא דְלָא שָׁמוּ בְנֵי אָדָם אֶת הַקַּרְקַע כְּמוֹ שֶּׁאָמַר זֶה הָאַחֵר, אֲבָל אִם שָׁמוּהוּ שְׁלֹשָׁה בְנֵי אָדָם כִּדְבָרָיו שֶׁל זֶה, מוֹסִיפִין בְּעָלִים חֹמֶשׁ בְּעִלּוּיוֹ בְּעַל כָּרְחָן. וְכֻלַּהּ מַתְנִיתִין לֹא אַיְרֵי אֶלָּא בִשְׂדֵה אֲחֻזָּה בִּזְמַן שֶׁאֵין הַיּוֹבֵל נוֹהֵג, כְּדִתְנַן בְּרֵישׁ פִּרְקִין: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ח} הַבְּעָלִים כוּ'. וּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי לֹא עָבְדִינַן הָכִי, כְּדִתְנַן שָׁם בְּפֶרֶק ד' מִשְׁנָה ג'. וְעַיֵּן שָׁם: {ט} וְאִם רָצוּ, אַמֵּעִקָּרָא קָאֵי. גְּמָרָא: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם אמר אחד הרי היא שלי בעשרים ואחת הבעלים כו': כל שעולים בדמים מוסיפים הבעלים עליהם חומש שהוא חומש העשרים שנתנו ראשונה כמו שיפדנו עד שיהא הוא וחומשו חמשה ואין אנו חייבים להטריחם להוסיף חומש על מה שנתן זולתן וזה בזמן שאין שמין אותו ג' בקיאין ויאמרו כך וכך דמים אבל אם אמרו הבקיאים שהוא שוה ששה ועשרים שהוא תכלית הדמים הרי הם חייבים לתת שלשים ושנים וחצי וכל זה בשדה אחוזה בזמן שאין היובל נוהג שמטריחים הבעלים לתת בהם דמים על כל פנים כמו שהקדמנו ולפיכך אמר נותנים שהוא מורה על שמטריחים אותן לכך אבל מה שאינו שדה אחוזה בזמן שאין היובל נוהג אין בו שום דבר מהמין הזה רק הבעלים רצו לוקחים רצו אינם לוקחים ומ"ש אם רצו הבעלים כו' כבר באר אותו הגמ' וכן סידורן אם רצו מעיקרא לתת החשבון המגיע לשלשים וא' ודינר הבעלים קודמים אם לאו אומרים לו הגעתיך ופירוש זה שהתוס' שמוסיפין על אלו הכ"ו סלע שהוא תכלית הדמים עד שהיו ל"א ודינר הוא ה' סלעים ודינר והסך שהבעלים נותנים שנתחייבו מחמתו תוספת ה' סלעים ודינר הוא כ"א סלעים נמצאת כוונתו במ"ש כ"ז שנותנים הבעלים כ' סלע כמו שהקדמנו אחר כך באה התוספת עד שהגיעו הדמים לתכליתם שהוא כ"ו אם רצו לתת כ"א הן קודמים למי שנותן כ"ו לפי שהואיל ונתנו כ"א הוסיפו סלע על מה שהיו נותנים תחלה ונתחייבו לתת כ"ו ודינר לפי שהסלע ארבע דינרים ומחמת הדינר הזה שהוסיפו קדמו לו והן כ"ו ואילו לא הוסיפו סלע ולא נתנו כ"א רק עמדו על מה שהיו נותנים תחלה והוא כ"ו היו חייבין לתת ל"א מפני זה שהיה נותן כ"ו כמו שזכרנו והרי היא כמי שאומר שהרשות בידם אם רצו נותנין כ"ו ורביע ולא תהא שם לתוספת על תכלית הדמים אלא רביע מפני שהוסיפו על הקרן סלע כמו שבארנו ואם רצו נותנים ל"א הואיל ולא הוסיפו על הכ"א כולן כמו שהקדמנו ביאורו וכבר נתבאר הענין הזה ונתפרש תכלית הפי': ומה שאמר הגעתיך ר"ל שאין הבעלים חייבין להוסיף חומש על הכ"ד שנתחייב זה בהן: (רמב"ם)

פרק ח - משנה ד

מַחֲרִים אָדָם מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ, מֵעֲבָדָיו וּמִשִּׁפְחוֹתָיו הַכְּנַעֲנִים, וּמִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ. וְאִם הֶחֱרִים אֶת כֻּלָּן, אֵינָן מֻחְרָמִין, דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה {יב}, מָה אִם לַגָּבֹהַּ, אֵין אָדָם רַשַּׁאי לְהַחֲרִים אֶת כָּל נְכָסָיו, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיְּהֵא אָדָם חַיָּב לִהְיוֹת חָס עַל נְכָסָיו:

ר"ע מברטנורה מַחֲרִים אָדָם מִצֹּאנוֹ. מִקְצָת צֹאנוֹ. אוֹמֵר הֲרֵי הֵן חֵרֶם וְנוֹתְנָן לַכֹּהֵן {י}: וְאִם הֶחְרִים אֶת כֻּלָּן. שֶׁלֹּא שִׁיֵּר לְעַצְמוֹ כְּלוּם: אֵינָן מֻחְרָמִין. דְּאָמַר קְרָא (וַיִּקְרָא כז) מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ מֵאָדָם וּמִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ {יא}. מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ, אֵלּוּ מִטַּלְטְלִין, וְלֹא כָּל מִטַּלְטְלִין. מֵאָדָם, אֵלּוּ עֲבָדָיו וְשִׁפְחוֹתָיו כְּנַעֲנִים וְלֹא כֻלָּן. וּמִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ, וְלֹא כֻּלָּהּ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, אֶלָּא לְכַתְּחִלָּה לֹא יַחְרִים אֶת כֻּלָּן, אֲבָל אִם הֶחְרִים, מֻחְרָמִים: לִהְיוֹת חָס עַל נְכָסָיו. שֶׁלֹּא יְבַזְבְּזֵם לַהֶדְיוֹט: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {י} כַּחֲכָמִים דְּמִשְׁנָה ו'. אִי נַמִּי דְּהָכָא הַךְ קְרָא מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ דְּיָלְפִינַן מִנֵּיהּ כְּדִלְקַמָּן, בְּחֶרְמֵי הַכֹּהֲנִים הוּא דִּכְתִיב: {יא} אַף עַל גַּב דְּבַקְּרָא כְּתִיב נַמִּי בְּהֵמָה, הִשְׁמִיטוֹ הָרַ"ב מִשּׁוּם דְּלֹא צְרִיכָא אֶלָּא לְמַעוֹטֵי הָנֵי דִבְמַתְנִיתִין דִּלְקַמָּן, אֲבָל לְהָנָךְ תְּלָתָא דִבְמַתְנִיתִין דִּילָן עֲבִיד צְרִיכוּתָא בַּגְּמָרָא. עַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יב} אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. אִיכָּא בֵינַיְהוּ דְרַב אִילָא כוּ' בְּאוּשָׁא הִתְקִינוּ הַמְבַזְבֵּז [לַעֲנִיִּים] אַל יְבַזְבֵּז יוֹתֵר מֵחֹמֶשׁ [דְּגָמְרִינַן מִיַּעֲקֹב דִּכְתִיב בֵּיהּ תְּרֵי עִשּׂוּרִין]. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אִית לֵיהּ דְּרַב אִילָא דְּהָא אֲתָא לְאַשְׁמְעִינַן שֶׁיְּהֵא אָדָם חָס עַל נְכָסָיו, רַבִּי אֶלְעָזָר לֵית לֵיהּ דְּרַב אִילָא דְּאִי בִזְבֵּז טוּבָא לֹא אִכְפַּת לָן, אֶלָּא שֶׁיְּשַׁיֵּר לְעַצְמוֹ קְצָת דּוּמְיָא דְחֵרֶם. וְהָרַמְבַּ"ם פָּסַק כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. וּבְדִבְרֵי הָרַ"ב נִרְאֶה לִי לְהַגִּיהַּ שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר, וְלִמְחֹק בֶּן עֲזַרְיָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם מחרים אדם מצאנו ומבקרו ומעבדיו ומשפחותיו כו': אמר רחמנא מכל אשר לו מאדם ובהמה ומשדה אחוזתו ומן מורה על מקצת לפיכך אין ראוי להחרים אלא מקצת ואם עבר והחרים הכל מוחרם כתנא קמא א]: (רמב"ם)

פרק ח - משנה ה

הַמַּחֲרִים בְּנוֹ וּבִתּוֹ, עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים, וּשְׂדֵה מִקְנָתוֹ, אֵינָן מֻחְרָמִים, שֶׁאֵין אָדָם מַחֲרִים דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ {יג}. כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם אֵינָן מַחֲרִימִין, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַכֹּהֲנִים אֵינָן מַחֲרִימִין, שֶׁהַחֲרָמִים שֶׁלָּהֶם. הַלְוִיִּם מַחֲרִימִים, שֶׁאֵין הַחֲרָמִים שֶׁלָּהֶן. רַבִּי אוֹמֵר, נִרְאִים דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה בַּקַּרְקָעוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה), כִּי אֲחֻזַּת עוֹלָם הוּא לָהֶם, וְדִבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּמִטַּלְטְלִים, שֶׁאֵין הַחֲרָמִים שֶׁלָּהֶם:

ר"ע מברטנורה שֶׁאֵין אָדָם מַחֲרִים דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. וּבִתּוֹ נְהִי דְּיָכוֹל לְמָכְרָהּ בְּקַטְנוּתָהּ, אֵינוֹ יָכוֹל לְמָכְרָהּ בְּנַעֲרוּתָהּ: שֶׁהַחֲרָמִים שֶׁלָּהֶם. דִּכְתִיב (בְּמִדְבַּר יח) כָּל חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל לְךָ יִהְיֶה, וְכֵיוָן דְּדִידֵיהּ הָוֵי, מַה הֲנָאָה בְכָךְ אִם הָיָה מַחְרִים, אִיהוּ גוּפֵיהּ זָכִי בֵּיהּ וְלֹא יָהֵיב לֵיהּ לְכֹהֵן אַחֵר: נִרְאִין דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. הָכִי קָאָמַר, נִרְאִין דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּמוֹדֶה לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן לְרַבִּי יְהוּדָה וְסוֹבֵר כְּמוֹתוֹ בְקַרְקָעוֹת {יד}, וְלֹא דִבֵּר רַבִּי שִׁמְעוֹן אֶלָּא בְּמִטַּלְטְלִין, לְפִי שֶׁאֵין הַחֲרָמִים שֶׁל לְוִיִּם. וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר, הֻקְשׁוּ מִטַּלְטְלִין לִשְׂדֵה אֲחֻזָּה, דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא כז) מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ מֵאָדָם וּבְהֵמָה וּמִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ, מַה שְּׂדֵה אֲחֻזָּה אֵין הַלְּוִיִּם מַחְרִימִים כְּדִכְתִיב כִּי אֲחֻזַּת עוֹלָם הִיא לָהֶם, אַף מִטַּלְטְלִין אֵין לְוִיִּם מַחְרִימִים. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן לֵית לֵיהּ הַאי הֶקֵּשָׁא. וּמִדְּנָחֵית רַבִּי לְפָרוֹשֵׁי מִלְּתֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּמֶּה מוֹדֶה לְרַבִּי יְהוּדָה וּבַמֶּה נֶחְלָק עָלָיו, שְׁמַע מִנַּהּ דַּהֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יג} שֶׁאֵינוֹ כוּ'. דִּבְהֵמָה כְּתִיב, וְלֹא אִצְטְרִיךְ לוֹמַר מַה בְּהֵמָה יֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לְמָכְרָהּ לְעוֹלָם אַף כָּל כוּ'. גְּמָרָא: {יד} דְּהָא אֲחֻזַּת עוֹלָם כְּתִיב. גְּמָרָא: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם המחרים בנו ובתו ועבדו ושפחתו העברים ושדה כו': רבי יהודה מקיש מטלטלים לשדה אחוזה לפי שנאמר מכל אשר לו מאדם ובהמה ומשדה אחוזתו ולפיכך אומר אין מחרימים ואפי' מטלטלים ורבי שמעון לא יקיש אלא אומר מחרימים מטלטלים וכבר נתבאר בגמרא שר' שמעון אינו חולק בקרקעות וסדר דברי רבי כך הוא נראין דברי ר' יהודה לר' שמעון בקרקעות ורבי לא ביאר דעתו במאמר הזה ולפיכך אין הלכה כר' יהודה ב]: (רמב"ם)

פרק ח - משנה ו

חֶרְמֵי כֹהֲנִים אֵין לָהֶם פִּדְיוֹן, אֶלָּא נִתָּנִים לַכֹּהֲנִים. רַבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתֵירָא אוֹמֵר, סְתָם חֲרָמִים {טו} לְבֶדֶק הַבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר (שם כז), כָּל חֵרֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַה'. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, סְתָם חֲרָמִים לַכֹּהֲנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שם), כִּשְׂדֵה הַחֵרֶם לַכֹּהֵן תִּהְיֶה אֲחֻזָּתוֹ {יז}. אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר כָּל חֵרֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַה'. שֶׁהוּא חָל עַל קָדְשֵׁי קָדָשִׁים וְעַל קָדָשִׁים קַלִּים:

ר"ע מברטנורה חֶרְמֵי כֹּהֲנִים. חֲרָמִים שֶׁהֶחְרִימוּם כְּדֵי לְתִתָּם לַכֹּהֲנִים: אֵין לָהֶם פִּדְיוֹן. כְּדִכְתִיב (שָׁם) לֹא יִמָּכֵר וְלֹא יִגָּאֵל. אֲבָל חֶרְמֵי בֶּדֶק הַבַּיִת יֵשׁ לָהֶם פִּדְיוֹן, דְּאַדַּעְתָּא דְהָכִי אַחְרְמִינְהוּ, דְּהָא אֵין רָאוּי לְבֶדֶק הַבַּיִת אֶלָּא מָעוֹת: וַחֲכָמִים אוֹמְרִים סְתָם חֲרָמִים לַכֹּהֲנִים. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים. וְהַמַּחְרִים מִטַּלְטְלִים בַּזְּמַן הַזֶּה, וְכֵן הַמַּחְרִים קַרְקָעוֹת בְּחוּץ לָאָרֶץ שֶׁדִּינָם כְּמִטַּלְטְלִין לְעִנְיָן זֶה, נוֹתְנָם לַכֹּהֲנִים. וְהַמַּקְדִּישׁ לְבֶדֶק הַבַּיִת בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁאֵין שָׁם בַּיִת, פּוֹדֶה אוֹתָן לְכַתְּחִלָּה בְּדָבָר מֻעָט {טז}, וְלֹא יִפְחֹת לְכַתְּחִלָּה מֵאַרְבָּעָה זוּזִים אוֹ קָרוֹב לָזֶה, אֲבָל לֹא בְּשָׁוֶה פְּרוּטָה לְבַד אוֹ כַיּוֹצֵא בָזֶה, מִשּׁוּם דְּלֵיכָּא פִּרְסוּמֵי מִלְּתָא: שֶׁהוּא חָל עַל קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. כְּדִמְפָרֵשׁ וְאָזֵיל, מַחְרִים אָדָם אֶת קָדָשָׁיו כוּ': (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {טו} חֲרָמִים. וְאַל יַעֲלֶה עַל דַּעְתָּךְ שֶׁיֵּשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּין אָמְרָם קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת וּבֵין אָמְרָם חֶרְמֵי בֶּדֶק הַבַּיִת, לְפִי שֶׁהַשֵּׁמוֹת מְשֻׁנִּין וְהָעִנְיָן אֶחָד. וְאָמְרוּ, לֹא שְׁנָא דְאַפִּיק לְהוּ [בִּלְשׁוֹן קֹדֶשׁ וְלֹא שְׁנָא בִּלְשׁוֹן חֵרֶם]. הָרַמְבַּ"ם: {טז} וּמַשְׁלִיךְ הַמָּעוֹת בַּנָּהָר: {יז} שֶׁנֶּאֱמַר כוּ'. וְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא מַאי עֲבִיד לֵיהּ, מִבַּעְיָא לֵיהּ לְכֹהֵן שֶׁהִקְדִּישׁ שְׂדֵה חֶרְמוֹ שֶׁלֹּא יֹאמַר הוֹאִיל וְיוֹצֵא לַכֹּהֲנִים וְכוּ' כְּדִתְנַן בְּמִשְׁנָה ג' פֶּרֶק דִּלְעֵיל. וְאִידָךְ כוּ', וְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא קָדְשֵׁי קָדָשִׁים וְקָדָשִׁים קַלִּים מְנָא לֵיהּ, סְבִירָא לֵיהּ כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל דִּבְמַתְנִיתִין דִּלְקַמָּן: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם חרמי כהנים אין להם פדיון אלא נותנין לכהנים כו': ר' יהודה בן בתירא מפרש מה שאמר לכהן תהיה אחוזתו שבא להודיענו העיקר שהקדמנו בפרק שלפני זה והוא מה שאמר לא יאמר הואיל והיא יוצאה לכהנים הרי היא תתת ידי וכו' לפי שנאמר תהיה אחוזתו ר"ל שהוא כמו שדה אחוזה שיוצא מתתת יד לוקח ביובל כן תצא מתחת יד כהן זה שלקחה לכל אחיו הכהנים וחכמים למדין דין זה ממה שנאמר כשדה החרם ולא נאמר כשדה חרם ור' יהודה בן בתירא לא דריש ה"א הידיעה ודעת ר' יהודה שהוא חל על הקדשים מתוך מה שאמר רבי ישמעאל אח"כ והלכה כחכמים: וכן מי שהחרים בזמן הזה מטלטלים סתם הרי הן לכהנים ומקרקעי בחוצה לארץ דינם כדין המטלטלים ר"ל שהם לכהנים אבל מי שהקדיש לבדק הבית מותר לו לפדותה בדבר מועט לכתחלה ומשליך אותן דמים לים אבל נתנו שיעור שלא יהא הדבר המועט פרוטה אלא כמו שאמרו ד' זוזי והקרוב להן לפרסומי מילתא ולא התרנו זה אלא לכתחלה בזמן הזה שאין בית המקדש קיים: (רמב"ם)

פרק ח - משנה ז

מַחֲרִים אָדָם אֶת קָדָשָׁיו, בֵּין קָדְשֵׁי קָדָשִׁים וּבֵין קָדָשִׁים קַלִּים. אִם נֶדֶר, נוֹתֵן אֶת הַדָּמִים {יח}. אִם נְדָבָה, נוֹתֵן אֶת טוֹבָתוֹ. שׁוֹר זֶה עוֹלָה, אוֹמְדִים כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִתֵּן בְּשׁוֹר זֶה לְהַעֲלוֹתוֹ עוֹלָה, שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי. הַבְּכוֹר, בֵּין תָּמִים בֵּין בַּעַל מוּם, מַחֲרִימִין אוֹתוֹ. כֵּיצַד פּוֹדִין אוֹתוֹ. הַפּוֹדִין אוֹמְדִים כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִתֵּן בִּבְכוֹר זֶה, לִתְּנוֹ לְבֶן בִּתּוֹ אוֹ לְבֶן אֲחוֹתוֹ. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר תַּקְדִּישׁ, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר אַל תַּקְדִּישׁ. אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר תַּקְדִּישׁ, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר אַל תַּקְדִּישׁ, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר אַל תַּקְדִּישׁ, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר תַּקְדִּישׁ. אֱמוֹר מֵעַתָּה, מַקְדִּישׁוֹ אַתָּה הֶקְדֵּשׁ עִלּוּי, וְאֵין אַתָּה מַקְדִּישׁוֹ הֶקְדֵּשׁ מִזְבֵּחַ:

ר"ע מברטנורה אִם נֶדֶר. אִם אָמַר הֲרֵי עָלָי עוֹלָה וְהִפְרִישׁ בְּהֵמָה לְנִדְרוֹ וְאַחַר כָּךְ הֶחְרִימָהּ, הוֹאִיל וְהוּא חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָהּ אִם מֵתָה אוֹ נִגְנְבָה, נִמְצֵאת שֶׁלּוֹ הִיא, וְנוֹתֵן כָּל דָּמֶיהָ לַכֹּהֵן, וְאֶת הַבְּהֵמָה יַקְרִיב לְנִדְרוֹ, דְּהָא וַדַּאי יֵשׁ לָהּ פִּדְיוֹן: וְאִם נְדָבָה הִיא. דְּאֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָהּ אִם מֵתָה, הָא וַדַּאי לֹא חָיֵל בָּהּ חֵרֶם, דְּלָאו דִּידֵיהּ הִיא אֶלָּא בִכְדֵי טוֹבָתָהּ, וְטוֹבָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּהּ יִתֵּן לַכֹּהֵן. כֵּיצַד, שׁוֹר זֶה עוֹלָה וְהֶחְרִימוֹ, אוֹמְדִים כַּמָּה אָדָם שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בְּעוֹלָה רוֹצֶה לִתֵּן אִם יִמְצָא עוֹלָה בְּזוֹל כְּדֵי לְהַקְרִיב דּוֹרוֹן לְקוֹנוֹ, וּכְאוֹתָן דָּמִים יִתֵּן זֶה, שֶׁזּוֹ הִיא טוֹבַת הֲנָאָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּהּ. שֶׁהֲרֵי אִם מֵתָה אוֹ נִגְנְבָה אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָהּ, וּמִשֶּׁהִפְרִישָׁהּ יָצָא יְדֵי חוֹבָתָהּ, וּמֵעַתָּה אֵינוֹ מְאַבֵּד וְאֵינוֹ מַפְסִיד אֶלָּא שֶׁלֹּא הִקְרִיב דּוֹרוֹן לְקוֹנוֹ: שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי. שֶׁאֵינוֹ חַיָּב. תַּרְגּוּם נוֹשֶׁה רַשְׁיָא: כֵּיצַד פּוֹדִין אוֹתוֹ. דְּהַבְּכוֹר גּוּפוֹ אֵינוֹ מוּחְרָם, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ שֶׁלּוֹ אֶלָּא לַכֹּהֵן. אֶלָּא אוֹמְדִים כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִתֵּן לְבַעַל הַבַּיִת שֶׁיִּתֵּן בְּכוֹרוֹ לְבֶן בִּתּוֹ כֹהֵן אוֹ לְבֶן אֲחוֹתוֹ, וְאוֹתָהּ טוֹבָה דְּיָהֵיב, יִתֵּן בַּעַל הַבַּיִת זֶה לַכֹּהֵן בִּשְׁבִיל הַחֵרֶם. וְדַוְקָא נָקַט בֶּן בִּתּוֹ אוֹ בֶּן אֲחוֹתוֹ כֹהֵן, דְּאִלּוּ כֹהֵן גּוּפוֹ לֹא מָצֵי לְמִתַּן טוֹבַת הֲנָאָה לְבַעַל הַבַּיִת כְּדֵי שֶׁיִּתֵּן הַבְּכוֹר לוֹ אוֹ לְכֹהֵן אַחֵר, דְּכֵיוָן דִּבְכוֹר חֲזִי לֵיהּ, מֵחֲזֵי כְּכֹהֵן הַמְסַיֵּעַ בְּבֵית הַגְּרָנוֹת לָדוּשׁ וְלִזְרוֹת כְּדֵי שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ תְרוּמוֹת בִּשְׂכָרוֹ, וְאִשְׁתְּכַּח דְּלֹא שָׁקֵיל לֵיהּ בְּתוֹרַת תְּרוּמָה אֶלָּא בְּתוֹרַת שָׂכָר: כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר תַּקְדִּישׁ. גַּבֵּי בְּכוֹר כְּתִיב (דְּבָרִים טו) כָּל הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד תַּקְדִּישׁ: וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר אַל תַּקְדִּישׁ. (וַיִּקְרָא כז) אַךְ בְּכוֹר אֲשֶׁר יְבֻכַּר לַה' בַּבְּהֵמָה לֹא יַקְדִּישׁ אִישׁ אוֹתוֹ: הֶקְדֵּשׁ עִלּוּי. לְהַעֲלוֹתוֹ בְדָמִים, שֶׁיִּתֵּן טוֹבַת הֲנָאָתוֹ כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִתֵּן בּוֹ לְהַעֲלוֹתוֹ עוֹלָה {יט} שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בָּהּ אֶלָּא כְּדֵי לַעֲשׂוֹת דּוֹרוֹן לְקוֹנוֹ: וְאִי אַתָּה מַקְדִּישׁוֹ הֶקְדֵּשׁ מִזְבֵּחַ. שֶׁיְּהֵא שֵׁם [זֶבַח] אַחֵר חָל עָלָיו. וְרַבָּנָן דְּנַפְקָא לְהוּ הַךְ דְּרָשָׁא לְעֵיל מִכָּל חֵרֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, אַל תַּקְדִּישׁ מִבָּעֵי לְהוּ לְלָאו, שֶׁאִם מַתְפִּיסוֹ לְשֵׁם זֶבַח אַחֵר עוֹבֵר בְּלָאו, וְתַקְדִּישׁ מִבָּעֵי לְהוּ לוֹמַר שֶׁמִּצְוָה לְהַקְדִּישׁוֹ וְלוֹמַר זֶה קָדוֹשׁ לִבְכוֹרָה, וְאַף עַל גַּב דְּמֵאֵלָיו הוּא קָדוֹשׁ. וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל לֵית לֵיהּ הַךְ דְּרָשָׁא. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יח} נוֹתֵן כוּ'. דְּהוּא עַצְמוֹ אֵינוֹ מִשְׁתַּנֶּה לְהֶקְדֵּשׁ אַחֵר: {יט} וְלֹא דָּק. דַּהֲוָה לֵיהּ לְפָרֵשׁ כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִתֵּן בּוֹ כְּדֵי לְתִתּוֹ לְבֶן בִּתּוֹ: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם מחרים אדם את קדשיו בין קדשי קדשים כו': ר' ישמעאל אומר כתוב אחד אומר תקדיש כו': כבר ידעת שהאומר שור זה עולה הרי הוא נדבה ואם החרימו אח"כ שמין אותו כמו שזכר וכן אם החרים הבכור פודין אותו בטובת הנאה לפי שהוא מתנה לכהן בין תמים בין בעל מום כמו שזכרנו ביאורו בבכורות ואין אדם נהנה ממנו עד שיתן בו דמים זולת שהוא נותנו לקרוב כהן וזכר הקורבה היתירה שהיא בין ישראל וכהן והוא שיהא הכהן בן בתו או בן אחותו: וא"ר ישמעאל שהבכור נאמר עליו לא יקדיש איש אותו ונאמר ג"כ כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש וענין הקדש עילוי הקדש שהוסיף בדמים לפי שאם החרים הבכור נוטלין עליו תוספת דמים כמו שהקדמנו ביאורו ואותן דמים הן הקדש וישאר הבכור לכהנים כמות שהיה וחכמים שלמדין ענין זה ממה שנאמר כל חרם קדש קדשים הוא לה' כמו שזכרנו אומרים בבכור לא תקדיש כדי שיתחייב המקדיש לאו ויהיה עובר על לא תעשה ובתוספתא תמורה אומר המקדיש תמימים לבדק הבית תייב בל"ת ומה שאמר בו תקדיש הוא שאם נולד לו בכור בעדרו מצוה להקדישו ולומר זה קדוש ויהיה בכור כמות שהוא והסכימו שאפי' לא אמר זה קדוש הרי הוא מתקדש מרחם: (רמב"ם)

פרק ט

פרק ט - משנה א

הַמּוֹכֵר אֶת שָׂדֵהוּ בִּשְׁעַת הַיּוֹבֵל, אֵינוֹ מֻתָּר לִגְאוֹל פָּחוּת מִשְּׁתֵּי שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה), בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכָּר לָךְ. הָיְתָה שְׁנַת שִׁדָּפוֹן וְיֵרָקוֹן {ב} אוֹ שְׁבִיעִית, אֵינָהּ עוֹלָה מִן הַמִּנְיָן. נָרָהּ אוֹ הוֹבִירָהּ, עוֹלָה לוֹ מִן הַמִּנְיָן. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, מְכָרָהּ לוֹ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְהִיא מְלֵאָה פֵרוֹת, הֲרֵי זֶה אוֹכֵל מִמֶּנָּה שָׁלשׁ תְּבוּאוֹת {ג} לִשְׁתֵּי שָׁנִים:

ר"ע מברטנורה הַמּוֹכֵר אֶת שָׂדֵהוּ בִּשְׁעַת הַיּוֹבֵל. בְּשָׁעָה שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג. אֲבָל בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל עַצְמָהּ אֵינוֹ רַשַּׁאי לִמְכֹּר {א}, וְאִם מָכַר, הַמֶּכֶר בָּטֵל וּמַחֲזִיר הַדָּמִים: אֵינוֹ מֻתָּר לִגְאֹל. וַאֲפִלּוּ נִתְרַצָּה לוֹקֵחַ, אֵין שׁוֹמְעִים לוֹ, דִּכְתִיב (שָׁם כה) בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל תִּקְנֶה, שֶׁתְּהֵא קְנוּיָה לוֹ שְׁתֵּי שָׁנִים. וְאִם מְהַדֵּר לַהּ מִקָּמֵי הָכִי, עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה. וּמוֹכֵר נַמִּי עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה אִם גּוֹאֲלָהּ קֹדֶם שְׁתֵּי שָׁנִים, דִּכְתִיב בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכָּר לָךְ. אֲבָל לְאַחַר שְׁתֵּי שָׁנִים אִם רָצָה לִפְדּוֹתָהּ פּוֹדֶה אוֹתָהּ בְּעַל כָּרְחוֹ שֶׁל לוֹקֵחַ וְנוֹתֵן לוֹ לְפִי מַה שֶּׁמְּכָרָהּ, כְּדִכְתִיב (שָׁם) וְחִשַּׁב לוֹ אֶת שְׁנֵי מִמְכָּרוֹ, שֶׁמְּחַשֵּׁב כַּמָּה שָׁנִים מִשֶּׁמְּכָרָהּ עַד הַיּוֹבֵל, וּמְחַלֵּק הַדָּמִים לְפִי הַשָּׁנִים. כְּגוֹן אִם מְכָרָהּ עֶשֶׂר שָׁנִים לִפְנֵי הַיּוֹבֵל בְּמָנֶה, נִמְצָא שֶׁמָּכַר פֵּרוֹת כָּל שָׁנָה וְשָׁנָה בַּעֲשִׂירִית מָנֶה, שֶׁהֲרֵי סְתָם מְכִירָה אֵינָהּ אֶלָּא עַד הַיּוֹבֵל, שָׁהֲתָה בְיַד הַלּוֹקֵחַ חָמֵשׁ שָׁנִים וְאַחַר כָּךְ בָּא מוֹכֵר לְגָאֲלָהּ, מְנַכֶּה לוֹ לוֹקֵחַ חֲצִי מָנֶה: אֵינָהּ עוֹלָה מִמִּנְיָן. שְׁתֵּי שָׁנִים. דְּהָא שְׁנֵי תְבוּאֹת כְּתִיב, שְׁתֵּי שָׁנִים הָרְאוּיִין לִתְבוּאָה תִשְׁהֶא בְיַד הַלּוֹקֵחַ. אֲבָל הָיְתָה שָׁנָה הָרְאוּיָה לִתְבוּאָה, וְנָרָהּ הַיְנוּ שֶׁחֲרָשָׁהּ וַעֲשָׂאָהּ שְׂדֵה נִיר וְלֹא זְרָעָהּ, אוֹ הוֹבִירָהּ שֶׁהִנִּיחָהּ בּוּר וַאֲפִלּוּ נִיר לֹא עָשָׂה בָּהּ, אִיהוּ דְּאַפְסִיד אַנַּפְשֵׁיהּ, וְעוֹלָה לוֹ בְּמִנְיַן שְׁתֵּי שָׁנִים: שָׁלֹשׁ תְּבוּאוֹת לִשְׁתֵּי שָׁנִים. אוֹתָהּ תְּבוּאָה הָעוֹמֶדֶת בָּהּ בִּשְׁעַת קְנִיָּה, וּשְׁתֵּי תְבוּאוֹת בִּשְׁתֵּי שָׁנִים שֶׁתַּעֲמֹד בְּיָדוֹ. וְרַבִּי אֶלְעָזָר לֹא פָלֵיג אַתַּנָּא קַמָּא בְהָא אֶלָּא דִבְרֵי הַכֹּל הִיא: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {א} קַל וָחֹמֶר וּמַה מְּכוּרָה כְבָר יוֹצֵאת, שֶׁאֵינָהּ מְכוּרָה אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא תִּמָּכֵר. גְּמָרָא: {ב} שִׁדָּפוֹן כוּ'. מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא שֶׁהַשִּׁדָּפוֹן וְהַיֵּרָקוֹן הָיָה כְּמוֹ כֵן בְּכָל הָעוֹלָם. דְּאִי הַשִּׁדָּפוֹן בְּבָאגָא, בְּהָכִי לֹא תְנַן דְּעוֹלָה לוֹ מִן הַמִּנְיָן. דַּיְקָא נַמִּי דְקָתָנֵי דוּמְיָא דִשְׁבִיעִית שֶׁאָסוּר לִזְרֹעַ בּוֹ (בְּכָל הָעוֹלָם). תּוֹסָפוֹת: {ג} שָׁלֹשׁ וְכוּ'. מַפִּיק לַהּ בַּגְּמָרָא מִקְּרָא: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם המוכר את שדהו בשעת היובל אינו מותר כו': דין מוכר שדה אחוזה כפי מה שנתבאר בתורה הוא כמו שאני מגיד והוא שאם מכר אדם משדה אחוזתו בימים ידועים מחלק אותן הדמים לפי מנין השנים שנשארו עד היובל וידע כמה יגיע לכל שנה ושנה ולפי החשבון שישאר ביד הלוקח פוחתין לו מעיקר הממון כגון שאם מכר דרך משל שמעון לראובן קרקע במאה דינרין ונשארו עד היובל מזמן המכירה י' שנים ועמד בתוכה ראובן ואכל פירותיהם ד' שנים אח"כ רצה שמעון לפדות קרקע שלו הרי זה מחזיר לראובן ס' דינרין וזהו גרעון כסף ועד"ז תקיש והוא מחשב כשרוצה לפדות הקרקע שלו כל הזמן שאכל פירותיו חדשים וימים כפי מה שאפשר ליחשב: ומה שאמר בשעת היובל ר"ל בשעה שהיובל נוהג אבל בשנת היובל עצמה אינו מותר למכור ואם מכר הרי הוא חוזר בממכרו ונותן הדמים לבעלים ומי שמכר שנה אחת קודם היובל הרי הלוקח אוכל פירות השנה שנשארה עד היובל ושנה אחרת אחר היובל לפי שאי אפשר פחות מב' תבואות כמו שאמר הכתוב: ומה שאמר אינו מותר בא להודיענו שיש בו איסור ואפי' נתרצה הלוקח בכך אין שומעין לו לפי שנאמר במספר שנים אחר היובל תקנה הרי הצריך ללוקח שנים כמו שהצריך למוכר: ומה שאמר עולה לו כינוי ללוקח ורבי אליעזר אינו חולק על שום אדם אלא בא להודיעך שאינו חייב ר"ל הלוקח להניחה לפני בעליה מליאה פירות כמו שלקח אותה אלא אוכל ג' תבואות בב' שנים ואין חולק ע"ז: (רמב"ם)

פרק ט - משנה ב

מְכָרָהּ לָרִאשׁוֹן בְּמָנֶה, וּמָכַר הָרִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי בְּמָאתַיִם, אֵינוֹ מְחַשֵּׁב אֶלָּא עִם הָרִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר, לָאִישׁ אֲשֶׁר מָכַר לוֹ. מְכָרָהּ לָרִאשׁוֹן בְּמָאתַיִם, וּמָכַר הָרִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי בְּמָנֶה, אֵינוֹ מְחַשֵּׁב אֶלָּא עִם הָאַחֲרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (שם), לָאִישׁ, לָאִישׁ אֲשֶׁר בְּתוֹכָהּ {ד}. לֹא יִמְכֹּר בְּרָחוֹק וְיִגְאֹל בְּקָרוֹב, בְּרָע וְיִגְאֹל בְּיָפֶה. לֹא יִלְוֶה וְיִגְאַל, וְלֹא יִגְאַל לַחֲצָאִים. וּבַהֶקְדֵּשׁ מֻתָּר בְּכֻלָּן. זֶה חֹמֶר בַּהֶדְיוֹט מִבַּהֶקְדֵּשׁ:

ר"ע מברטנורה אֵינוֹ מְחַשֵּׁב. הַמּוֹכֵר כְּשֶׁבָּא לְגָאֲלָהּ: אֶלָּא עִם הָרִאשׁוֹן. וְאוֹתוֹ חֶשְׁבּוֹן יְנַכֶּה לוֹ כָּל שָׁנָה וְשָׁנָה שֶׁאֲכָלָהּ, וְהַמּוֹתָר יְשַׁלֵּם לוֹ: אֲשֶׁר מָכַר לוֹ. בְּגוֹאֵל שְׂדֵה מִמְכָּרוֹ כְּתִיב, וְהֵשִׁיב אֶת הָעֹדֵף לָאִישׁ אֲשֶׁר מָכַר לוֹ: לָאִישׁ אֲשֶׁר בְּתוֹכָהּ. שֶׁהוּא מוֹצֵא עַתָּה בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה כְּשֶׁבָּא לִפְדּוֹתָהּ. וּמְנָלָן דְּדָרְשִׁינַן לְקֻלָּא גַּבֵּי מוֹכֵר וְלֹא דָּרְשִׁינַן לְחֻמְרָא, גָּמְרִינַן גְּאֻלָּה גְּאֻלָּה מֵעֶבֶד עִבְרִי, בִּשְׂדֵה אֲחֻזָּה כְּתִיב (וַיִּקְרָא כה) וּמָצָא כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ, וּבְעֶבֶד עִבְרִי כְּתִיב (שָׁם) גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לוֹ, מַה לְּהַלָּן לְהָקֵל אַף כָּאן לְהָקֵל. וְהָתָם מְנָלָן דִּלְהָקֵל, דְּתַנְיָא, נִמְכַּר בְּמָנֶה וְהִשְׁבִּיחַ וְעָמַד בְּמָאתַיִם, מִנַּיִן שֶׁאֵין מְחַשְּׁבִים אֶלָּא בְמָנֶה וּכְמוֹ שֶׁהִגִּיעַ מֵאוֹתוֹ מָנֶה לְכָל שָׁנָה כָּךְ מְנַכֶּה לוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר מִכֶּסֶף מִקְנָתוֹ. וּמִנַּיִן שֶׁאִם נִמְכַּר בְּמָאתַיִם וְהִכְסִיף וְעָמַד עַל מָנֶה שֶׁאֵין מְחַשְּׁבִים אֶלָּא בְמָנֶה, תַּלְמוּד לוֹמַר כְּפִי שָׁנָיו, כְּלוֹמַר כְּפִי מַה שֶּׁהוּא שָׁוֶה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה {ה}: לֹא יִמְכֹּר. שָׂדֶה רְחוֹקָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּגְאַל שָׂדֶה זוֹ שֶׁהִיא בְּקָרוֹב {ו}. וְכֵן לֹא יִמְכֹּר בְּרַע כְּדֵי שֶׁיִּגְאַל שָׂדֶה זוֹ שֶׁהִיא יָפָה. וְלֹא יִלְוֶה מֵאֲחֵרִים כְּדֵי שֶׁיִּגְאַל. וְאֵינוֹ גּוֹאֵל חֲצִי הַשָּׂדֶה שֶׁמָּכַר אֶלָּא אוֹ גּוֹאֵל כֻּלָּהּ אוֹ לֹא כְּלוּם. וְכָל הָנֵי יָלְפִינַן מִקְּרָא דִּכְתִיב (שָׁם) וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ וּמָצָא כְּדֵי גְּאֻלָּתוֹ. וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ מֵעַצְמוֹ, וְלֹא שֶׁיִּלְוֶה וְיִגְאַל. וּמָצָא, מַשְׁמַע שֶׁיִּמְצָא דָבָר שֶׁלֹּא הָיָה מָצוּי לוֹ בְּשָׁעָה שֶׁמָּכַר, פְּרָט לְמוֹכֵר בְּרָחוֹק כְּדֵי לִגְאֹל בְּקָרוֹב, בְּרַע כְּדֵי לִגְאֹל בְּיָפֶה, שֶׁהָיָה מָצוּי לוֹ בְּשָׁעָה שֶׁמָּכַר. כְּדֵי גְּאֻלָּתוֹ, [כְּדֵי גְּאֻלָּה] הוּא גּוֹאֵל וְאֵינוֹ גּוֹאֵל לַחֲצָאִים: וּבַהֶקְדֵּשׁ מֻתָּר בְּכֻלָּן. הַמַּקְדִּישׁ שָׂדֵהוּ מֻתָּר לִמְכֹּר שָׂדֶה אַחֶרֶת אוֹ לִלְווֹת כְּדֵי לְגָאֲלָהּ, וְאִם אֵינוֹ מַסְפִּיק לִגְאֹל כֻּלָּהּ יִגְאַל חֶצְיָהּ, וּכְשֶׁתַּשִּׂיג יָדוֹ יִגְאַל כֻּלָּהּ: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ד} בְּתוֹכָהּ. דַּהֲוָה מָצֵי לְמִכְתַּב לַאֲשֶׁר מָכַר לוֹ, לָאִישׁ לָמָּה לִי, אֶלָּא לָאִישׁ כְּלוֹמַר הָאָדוֹן בַּעַל הַשָּׂדֶה שֶׁהוּא עַכְשָׁיו בְּתוֹכָהּ. כְּפֵרוּשׁ אִישִׁי כֹהֵן גָּדוֹל, אֲדוֹנִי: {ה} וְאַכַּתִּי תִקְשֵׁי, וּבְעֶבֶד עִבְרִי גוּפֵיהּ מְנָלָן. וּבַגְּמָרָא דָרֵישׁ לֵיהּ מִקְּרָא: {ו} הוּא הַדִּין אִפְּכָא דְלָא. אֶלָּא אוֹרְחָא דְמִלְּתָא נָקַט. תּוֹסָפוֹת: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם מכרה לראשון במנה ומכר הראשון לשני במאתים כו': נתן למוכר מנה יפה לפי שהוא רחוק אח"כ אומר שאם רצה למכור קרקע רחוק מן העיר או שמכר הפחות להציל המעולה אין שומעין לו שנאמר והשיגה ידו ומצא פרט למצוי עד שימצא דבר שאינו מצוי לו בשעה שמכר ומה שאמר כדי גאולתו ר"ל יותר מהדמים שנמכרה בהן או הוסיפו ופחתו דמיה שג"כ נותנין ללוקח הפחות ולמוכר היפה כמו שהקדמנו במה שאמר מכרה ראשון לשני: (רמב"ם)

פרק ט - משנה ג

הַמּוֹכֵר בַּיִת בְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה, הֲרֵי זֶה גוֹאֵל מִיָּד, וְגוֹאֵל כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, הֲרֵי זֶה כְּמִין רִבִּית וְאֵינָהּ רִבִּית. מֵת הַמּוֹכֵר, יִגְאַל בְּנוֹ {ז}. מֵת הַלּוֹקֵחַ, יִגְאַל מִיַּד בְּנוֹ. אֵינוֹ מוֹנֶה לוֹ שָׁנָה אֶלָּא מִשָּׁעָה שֶׁמָּכַר לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם), עַד מְלֹאת לוֹ שָׁנָה תְמִימָה. וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר תְּמִימָה, לְהָבִיא חֹדֶשׁ הָעִבּוּר. רַבִּי אוֹמֵר, יִתֵּן לוֹ שָׁנָה וְעִבּוּרָהּ:

ר"ע מברטנורה הֲרֵי זֶה גּוֹאֵל מִיָּד. וְאֵין דִּינוֹ כְדִין שְׂדֵה אֲחֻזָּה שֶׁאֵינוֹ גּוֹאֵל פָּחוֹת מִשְּׁתֵּי שָׁנִים: הֲרֵי זֶה כְמִין רִבִּית. שֶׁכְּשֶׁמַּחְזִיר לוֹ מְעוֹתָיו בְּתוֹךְ שָׁנָה וְאֵין זֶה מְנַכֶּה לוֹ כְלוּם נִמְצָא שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּבֵיתוֹ בִּשְׂכַר הַמְתָּנַת מְעוֹתָיו: וְאֵינָהּ רִבִּית. גְּמוּרָה. דְּרִבִּית לֹא מִקַּרְיָא אֶלָּא עַל יְדֵי הַלְוָאָה שֶׁוַּדַּאי בָּאָה לִידֵי רִבִּית, שֶׁאֵינָהּ נֶחְלֶטֶת לְעוֹלָם, וְלֹא עַל יְדֵי מֶכֶר, שֶׁהֲרֵי אִם לֹא יִגְאָלֶנָּה וְתַחְלֹט לוֹ אֵין כָּאן רִבִּית: יִגְאַל בְּנוֹ. בְּתוֹךְ שָׁנָה אִם יִרְצֶה. אֲבָל אַחַר שָׁנָה, נֶחְלַט וְאֵינוֹ נִגְאָל עוֹד, כְּדִכְתִיב וְאִם לֹא יִגָּאֵל עַד מְלֹאת לוֹ שָׁנָה תְּמִימָה וְגוֹ': מִשָּׁעָה שֶׁמָּכַר לוֹ. שֶׁאִם מְכָרָהּ רְאוּבֵן לְשִׁמְעוֹן בְּנִיסָן וְשִׁמְעוֹן לְלֵוִי בְּאִיָּר, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ נִיסָן הוּא נֶחְלָט {ח}, וְאֵין מוֹנִין לְמֶכֶר שֵׁנִי אֶלָּא לָרִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר עַד מְלֹאת לוֹ, דְּמַשְׁמַע לָזֶה שֶׁהָיְתָה שֶׁלּוֹ: לְהָבִיא חֹדֶשׁ הָעִבּוּר. שֶׁאִם הָיְתָה שָׁנָה מְעֻבֶּרֶת אֵינָהּ נֶחְלֶטֶת עַד שְׁלֹשָׁה עָשָׂר חֹדֶשׁ: שָׁנָה וְעִבּוּרָהּ. בֵּין בְּשָׁנָה פְּשׁוּטָה בֵּין בְּשָׁנָה מְעֻבֶּרֶת נוֹתְנִים לוֹ שְׁנַת לְבָנָה שֶׁהִיא שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וְאַרְבָּעָה יוֹם, וְיָמִים שֶׁיְתֵרִים שְׁנַת חַמָּה עַל שְׁנַת לְבָנָה אַחַד עָשָׂר יוֹם שֶׁבְּעִבּוּרָן אָנוּ מְעַבְּרִים הַשָּׁנָה. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ז} בְּנוֹ. פְּשִׁיטָא. מַהוּ דְתֵימָא אִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשָׁב וְהַאי לֹא מָכַר, קָא מַשְׁמַע לָן וְהָיְתָה גְּאֻלָּתוֹ מִכָּל מָקוֹם. מִיַּד בְּנוֹ, פְּשִׁיטָא. מַהוּ דְתֵימָא לַקּוֹנֶה אוֹתוֹ אָמַר רַחֲמָנָא, וְהַאי לֹא קָנָה, קָא מַשְׁמַע לָן וְהָיְתָה גְּאֻלָּתוֹ מִכָּל מָקוֹם. גְּמָרָא: {ח} לַשֵּׁנִי. דְּמַה מָּכַר רִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי כָּל זְכוּת שֶׁתָּבֹא לְיָדוֹ. גְּמָרָא: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם המוכר בית בבתי ערי חומה הרי זה גואל מיד כו': רבי אומר כי מה שנאמר בתורה שנה תמימה היא שנת חמה שהיא שס"ה יום ואין חוששין לשעות בדינין האלו ואם היתה מעוברת נותנין לו חדש העבור ואף על פי שימי השנה המעוברת ש"פ ואחד וחכ"א כי מה שאמר רחמנא שנה הוא י"ב חדש מיום ליום ומה שנאמר תמימה להביא חדש העבור והלכה כחכמים: (רמב"ם)

פרק ט - משנה ד

הִגִּיעַ יוֹם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְלֹא נִגְאַל, הָיָה חָלוּט {ט} לוֹ, אֶחָד הַלּוֹקֵחַ וְאֶחָד שֶׁנִּתַּן לוֹ מַתָּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר לַצְּמִיתוּת {י}. בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה נִטְמָן יוֹם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, שֶׁיְּהֵא חָלוּט לוֹ. הִתְקִין הִלֵּל הַזָּקֵן, שֶׁיְּהֵא חוֹלֵשׁ אֶת מְעוֹתָיו בַּלִּשְׁכָּה, וִיהֵא שׁוֹבֵר אֶת הַדֶּלֶת וְנִכְנָס {יא}. אֵימָתַי שֶׁיִּרְצֶה הַלָּה, יָבֹא וְיִטֹּל אֶת מְעוֹתָיו:

ר"ע מברטנורה וְאֶחָד. הַנּוֹתֵן בְּמַתָּנָה. אִם רָצָה לִגְאֹל בְּתוֹךְ שְׁנָתוֹ, יִגְאַל, וְאִם לָאו חָלוּט לוֹ: הָיָה נִטְמָן. לוֹקֵחַ, בְּיוֹם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמְצְאֵהוּ מוֹכֵר לִתֵּן אֶת מְעוֹתָיו וִיהֵא נֶחְלָט לוֹ: שֶׁיְּהֵא חוֹלֵשׁ. שֶׁיְּהֵא מֵטִיל מְעוֹתָיו לְלִשְׁכַּת הֶקְדֵּשׁ שֶׁבָּעֲזָרָה: וִיהֵא שׁוֹבֵר אֶת הַדֶּלֶת. שֶׁל בַּיִת שֶׁמָּכַר. וְנִכְנָס. חוֹלֵשׁ, כְּמוֹ חוֹלֵשׁ עַל גּוֹיִם (יְשַׁעְיָה יד): (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {ט} חָלוּט. תַּרְגּוּם לַצְּמִיתוּת, לַחֲלוּטִין. וְהוּא גַם כֵּן לְשׁוֹן עִבְרִי, וַיַּחְלְטוּ הֲמִמֶּנּוּ [מְלָכִים א כ], עִנְיָנוֹ קִבְּלוּ הָעִנְיָן וְשָׂמוּ אוֹתוֹ דִּין פָּסוּק וְחָתוּךְ. הָרַמְבַּ"ם: {י} לַצְּמִיתוּת. גְּמָרָא, מַאי טַעֲמָא, צָמִית צְמִיתוּת: {יא} הִתְקִין כוּ'. דְּהֶפְקֵר בֵּית דִּין הֶפְקֵר: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם הגיע יום שנים עשר חדש ולא נגאלה היתה כו': בראשונה היה נטמן יום י"ב חדש כו': תרגום לצמיתות לחלוטין והוא דומה לעברי לפי שהוא ל' עברי ג"כ ויחלטוה ממנו עניינו חלטו הענין ושמו אותו דין פסוק וחתום: וחולש את מעותיו אפשר שיהא מענין ויחלש יהושע ויהא פירושו שמראה מעותיו בלשכה ואפשר שהוא ל' מיוחד לנתינת המעות: (רמב"ם)

פרק ט - משנה ה

כֹּל שֶׁהוּא לִפְנִים מִן הַחוֹמָה, הֲרֵי הוּא כְבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה, חוּץ מִן הַשָּׂדוֹת. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף הַשָּׂדוֹת. בַּיִת הַבָּנוּי בַּחוֹמָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר {יב}, אֵינוֹ כְבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כֹּתֶל הַחִיצוֹן הִיא חוֹמָתוֹ:

ר"ע מברטנורה כֹּל שֶׁהוּא לִפְנִים מִן הַחוֹמָה. כְּגוֹן בָּתֵּי הַבַּדִּים שֶׁעוֹשִׂין בָּהֶן שֶׁמֶן וּבָתֵּי מֶרְחֲצָאוֹת וּמִגְדָּלִים וּבוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת. דִּכְתִיב אֲשֶׁר בָּעִיר, לְרַבּוֹת כָּל שֶׁבְּתוֹךְ הָעִיר. יָכוֹל שֶׁאֲנִי מַרְבֶּה אֶת הַשָּׂדוֹת, תַּלְמוּד לוֹמַר הַבַּיִת, פְּרָט לְשָׂדוֹת שֶׁאֵינָן דּוֹמִים כְּלָל לְבַיִת: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אַף הַשָּׂדוֹת. לָאו שָׂדוֹת מַמָּשׁ קָאָמַר רַבִּי מֵאִיר, דְּהָא בַיִת כְּתִיב, וְשָׂדוֹת לֹא דָמוּ לְבַיִת. אֶלָּא קַרְקַע שֶׁל סְלָעִים וּמְצוּלָה שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִזְרִיעָה וַעֲשׂוּיִין לְבִנְיַן הַבַּיִת. מְקוֹם סְלָעִים, לִטֹּל מִשָּׁם אֲבָנִים לְבִנְיָן. וּמְצוּלָה, לִטֹּל מִשָּׁם חֹל לְבִנְיָן. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר: אֵינוֹ כְבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה. לִהְיוֹת נֶחְלָט בְּסוֹף שָׁנָה: כֹּתֶל הַחִיצוֹן הִיא חוֹמָתוֹ. וְנִדּוֹן כְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יב} רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כוּ'. גְּמָרָא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וּשְׁנֵיהֶם מִקְּרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ. כוּ': (עיקר תוי"ט).

רמב"ם כל שהוא לפנים מן החומה הרי הוא כבתי ערי כו': ר' יהודה מביא ראיה ממה שנאמר ובחומה היא יושבת בחומה ולא בעיר החומה והלכה כר' יהודה ולא כר"מ: (רמב"ם)

פרק ט - משנה ו

עִיר שֶׁגַּגּוֹתֶיהָ חוֹמָתָהּ {יג}, וְשֶׁאֵינָהּ מֻקֶּפֶת חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, אֵינָהּ כְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה. וְאֵלּוּ הֵן בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה, שָׁלשׁ חֲצֵרוֹת שֶׁל שְׁנֵי שְׁנֵי {טו} בָתִּים, מֻקָּפוֹת חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ {טז} בִּן נוּן, כְּגוֹן {יז} קַצְּרָה הַיְשָׁנָה שֶׁל צִפּוֹרִים, וְחַקְרָה שֶׁל גּוּשׁ חָלָב, וְיוֹדְפַת הַיְשָׁנָה, וְגַמְלָא, וּגְדוֹד, וְחָדִיד, וְאוֹנוֹ, וִירוּשָׁלַיִם, וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָהֶן:

ר"ע מברטנורה שֶׁגַּגּוֹתֶיהָ חוֹמָתָהּ. שֶׁלֹּא הִקִּיפוּהָ חוֹמָה אֶלָּא הִקִּיפוּהָ בָּתִּים וּתְכִיפַת הַבָּתִּים זוֹ לְזוֹ הֵן כְּחוֹמָה: וְשֶׁאֵינָהּ מֻקֶּפֶת חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן. אֲבָל הַמֻּקֶּפֶת חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָהּ חוֹמָה עַכְשָׁיו, נִדּוֹן כְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה. דְּלוֹא חוֹמָה כְּתִיב, מָלֵא בְּוָי"ו וְאָלֶ"ף {יד}, דְּמַשְׁמַע לוֹ וּמַשְׁמַע לֹא, כְּלוֹמַר אֵין לוֹ עַכְשָׁיו וְהָיָה לוֹ חוֹמָה קֹדֶם לָכֵן, הָוֵי נַמִּי בַּיִת חָלוּט בָּהּ: אֵינָהּ כְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה. דְּחוֹמָה כְּתִיב וְלֹא שֶׁגַּגּוֹתֶיהָ חוֹמָתָהּ: שָׁלֹשׁ חֲצֵרוֹת. שֶׁבְּכָל אַחַת וְאַחַת שְׁנֵי בָּתִּים, מִקְּרֵי עִיר: כְּגוֹן קַצְּרָה. שֵׁם עִיר קְטַנָּה שֶׁהָיְתָה מִחוּץ לְצִפּוֹרִי: וְחַקְרָה שֶׁבְּגוּשׁ חָלָב וְכוּ'. כָּל הָנָךְ דַּחֲשִׁיב בְּמַתְנִיתִין, יְדוּעִים שֶׁהָיוּ מֻקָּפוֹת מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן. וִירוּשָׁלַיִם דְּקָחֲשִׁיב בְּמַתְנִיתִין, קַיְמָא לָן דְּאֵין בַּיִת חָלוּט בִּירוּשָׁלַיִם {יח}, הִלְכָּךְ אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר בַּגְּמָרָא דְּתַרְתֵּי יְרוּשָׁלַיִם הָווּ וְאֵין זוֹ יְרוּשָׁלַיִם הַקְּדוֹשָׁה שֶׁאֵין הַבַּיִת חָלוּט בָּהּ, אֶלָּא יְרוּשָׁלַיִם אַחֶרֶת שֶׁהָיְתָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְגַם הִיא מֻקֶּפֶת חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ, וְהָיָה הַבַּיִת חָלוּט בָּהּ כִּשְׁאָר בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יג} שֶׁגַּגּוֹתֶיהָ כוּ'. וְצָרִיךְ עִיּוּן, שֶׁהֲוָה לֵיהּ לְמִתְנֵי שֶׁכָּתְלֵי בָּתִּים חוֹמָתָהּ: {יד} וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת, שֶׁאֵינוֹ כֵן בְּחֻמָּשִׁים מְדֻיָּקִים. כְּתִיב בְּוָי"ו, וְלֹא קְרֵי בְּאָלֶ"ף. עַד כָּאן. וּבְחֻמָּשִׁים מְדֻיָּקִים שֶׁלָּנוּ כְּתִיב לֹא בְּאָלֶ"ף, וּקְרִי לוֹ בְּוָי"ו. וְכֵן נִמְסַר בַּמְּסוֹרָה: {טו} שְׁנֵי. אוֹ יוֹתֵר. הָרַמְבַּ"ם: {טז} מִימוֹת. בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, אִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה, יָכוֹל הִקִּיפוּהָ חוֹמָה מִכָּאן וּלְהַבָּא, תַּלְמוּד לוֹמַר בֵּית מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה, מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בֶּן נוּן: {יז} כְּגוֹן כוּ'. תַּנְיָא כוּ' לָמָּה מָנוּ חֲכָמִים אֶת אֵלּוּ, שֶׁכְּשֶׁעָלוּ בְנֵי הַגּוֹלָה מָצְאוּ אֵלּוּ וְקִדְּשׁוּם, אֲבָל רִאשׁוֹנוֹת בָּטְלוּ מִשֶּׁבָּטְלָה קְדֻשַּׁת הָאָרֶץ. קָסָבַר קְדֻשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִדְּשָׁה לְשַׁעְתָּא וְלֹא קִדְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא. גְּמָרָא. וְסִיֵּם הָרַמְבַּ"ם, וְלָזֶה אֵין סוֹמְכִין בְּבַיִת שֵׁנִי אֶלָּא שֶׁהָיָה מֻקָּף כְּשֶׁעָלָה עֶזְרָא: {יח} מִשּׁוּם דִּכְתִיב לַקּוֹנֶה אוֹתוֹ לְדוֹרוֹתָיו, וְקָסָבַר לֹא נֶחְלְקָה יְרוּשָׁלַיִם לִשְׁבָטִים, וּמַאן קָא מַקְנֵי לֵיהּ. רַשִׁ"י: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם עיר שגגותיה חומתה ושאינה מוקפת חומה כו': ראוי שתדע שמי שהיה מוקף חומה כשנכנס יהושע אע"פ שאינו מוקף עכשיו הרי דינו כדין המוקף ומי שלא היה מוקף מימות יהושע אע"פ שהוא עכשיו מוקף על שדה הארץ יחשב: (רמב"ם)

פרק ט - משנה ז

בָּתֵּי הַחֲצֵרִים, נוֹתְנִים לָהֶם כֹּחַ הַיָּפֶה שֶׁבְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה וְכֹחַ הַיָּפֶה שֶׁבַּשָּׂדוֹת. נִגְאָלִין מִיָּד, וְנִגְאָלִין כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ כַּבָּתִּים, וְיוֹצְאִים בַּיּוֹבֵל {כ} וּבְגִרְעוֹן כֶּסֶף כַּשָּׂדוֹת. וְאֵלּוּ הֵן בָּתֵּי חֲצֵרִים, שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת שֶׁל שְׁנֵי שְׁנֵי בָתִּים, אַף עַל פִּי שֶׁמֻּקָּפִין חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, הֲרֵי אֵלּוּ כְבָתֵּי חֲצֵרִים:

ר"ע מברטנורה בָּתֵּי הַחֲצֵרִים. שֶׁאֵין לָהֶם לָעֲיָרוֹת חוֹמָה {יט}: כֹּחַ יָפֶה. כְּדִמְפָרֵשׁ: וְנִגְאָלִים מִיָּד. שֶׁאֵין צָרִיךְ לְשָׁהוֹתוֹ שְׁתֵּי שָׁנִים בְּיַד הַלּוֹקֵחַ כְּשָׂדוֹת. דִּכְתִיב בְּהוּ גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לוֹ, דְּמַשְׁמַע מִיָּד יִגְאָלֶנּוּ אִם יִרְצֶה, וְהַיְנוּ כְבָתִּים שֶׁל עָרֵי חוֹמָה: וּבְגִרְעוֹן כֶּסֶף. שֶׁמְּנַכֶּה לוֹ הַלּוֹקֵחַ לְפִי שָׁנִים שֶׁשָּׁהוּ בְיָדוֹ, כַּשָּׂדוֹת. דִּבְבָתֵּי הַחֲצֵרִים כְּתִיב עַל שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב, שֶׁיּוֹצְאִים בְּגִרְעוֹן כֶּסֶף כַּשָּׂדוֹת: שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת שֶׁל שְׁנֵי שְׁנֵי בָתִּים. עִיר שֶׁאֵין בָּהּ אֶלָּא שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מֻקֶּפֶת חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ, נֶחְשָׁבִין כְּבָתֵּי הַחֲצֵרִים {כא}: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {יט} וְכֵן הוּא בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י. וְנִרְאֶה לִי שֶׁהוּא טָעוּת סוֹפֵר. וְצָרִיךְ לִהְיוֹת שֶׁאֵין לָהֶם חוֹמָה כַּעֲיָרוֹת: {כ} בַּיּוֹבֵל. בְּהֶדְיָא כְתִיב, וּבַיּוֹבֵל יֵצֵא. וּבַגְּמָרָא מַצְרִיךְ לֵיהּ, דִּלְגוּפֵיהּ לֹא אִצְטְרִיךְ, דְּהֻקְשׁוּ לִשְׂדֵה אֲחֻזָּה. לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְמַקְדִּישׁ וּגְאָלוֹ אַחֵר מִיַּד הֶקְדֵּשׁ וְהִגִּיעַ יוֹבֵל וְלֹא נִגְאַל, חוֹזֵר לַבְּעָלִים בַּיּוֹבֵל: {כא} הָכִי יָלֵיף לַהּ בַּגְּמָרָא מִקְּרָא: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם בתי החצרים נותנים להם כח היפה שבבתי ערי כו': ואלו הן בתי החצרים שתי חצרים של שני כו': כבר בארנו אותו בתחלת הפרק ודין זה בבתי החצרים למדנו ממה שנאמר גאולה תהיה לו וביובל יצא ר"ל שהוא יגאל מיד ואם לא יגאל יצא ביובל והואיל ויוצא ביובל הרי הוא יוצא בגרעון כסף וזה דבר מבואר מאד והכרחי כפי מה שהקדמנו מן הדינים: (רמב"ם)

פרק ט - משנה ח

יִשְׂרָאֵל שֶׁיָּרַשׁ אֲבִי אִמּוֹ לֵוִי, אֵינוֹ גוֹאֵל כַּסֵּדֶר הַזֶּה. וְכֵן לֵוִי שֶׁיָּרַשׁ אֶת אֲבִי אִמּוֹ יִשְׂרָאֵל, אֵינוֹ גוֹאֵל כַּסֵּדֶר הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה), כִּי בָתֵּי עָרֵי הַלְוִיִּם, עַד שֶׁיְהֵא לֵוִי וּבְעָרֵי הַלְוִיִּם, דִּבְרֵי רַבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין הַדְּבָרִים אֲמוּרִים אֶלָּא בְעָרֵי הַלְוִיִּם. אֵין עוֹשִׂים שָׂדֶה מִגְרָשׁ וְלֹא מִגְרָשׁ שָׂדֶה, וְלֹא מִגְרָשׁ עִיר וְלֹא עִיר מִגְרָשׁ. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בְּעָרֵי הַלְוִיִּם. אֲבָל בְּעָרֵי יִשְׂרָאֵל, עוֹשִׂין שָׂדֶה מִגְרָשׁ {כג} וְלֹא מִגְרָשׁ שָׂדֶה, מִגְרָשׁ עִיר וְלֹא עִיר מִגְרָשׁ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחֲרִיבוּ אֶת עָרֵי יִשְׂרָאֵל. הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם מוֹכְרִים לְעוֹלָם וְגוֹאֲלִים לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שם), גְּאֻלַּת עוֹלָם תִּהְיֶה לַלְוִיִּם {כה}:

ר"ע מברטנורה יִשְׂרָאֵל שֶׁיָּרַשׁ. בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה מֵאֲבִי אִמּוֹ לֵוִי: אֵינוֹ גּוֹאֵל כַּסֵּדֶר הַזֶּה. בַּגְּמָרָא אָמְרוּ, תָּנֵי אֵינוֹ גּוֹאֵל אֶלָּא כַּסֵּדֶר הַזֶּה. וְהָכִי קָאָמַר, אֵינוֹ גּוֹאֵל כִּלְוִיִּם דִּכְתִיב בְּהוּ גְּאֻלַּת עוֹלָם תִּהְיֶה לַלְּוִיִּם, אֶלָּא כַּסֵּדֶר הַזֶּה הָאָמוּר בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁתְּהֵא נֶחְלֶטֶת בְּסוֹף שָׁנָה: וְכֵן לֵוִי שֶׁיָּרַשׁ אֶת אֲבִי אִמּוֹ יִשְׂרָאֵל. אַף הוּא אֵינוֹ גּוֹאֵל כְּלֵוִי, אֶלָּא כַסֵּדֶר הַזֶּה הָאָמוּר בְּיִשְׂרָאֵל. דִּלְעוֹלָם אֵינוֹ גוֹאֵל כְּלֵוִי, עַד שֶׁיְּהֵא לֵוִי וּבְעָרֵי הַלְוִיִּם. דִּתְרֵי קְרָאֵי כְתִיבֵי, כְּתִיב (וַיִּקְרָא כה) כִּי בָתֵּי עָרֵי הַלְוִיִּם הִיא אֲחֻזָּתָם, דְּמַשְׁמַע דִּבְעָרֵי הַלְוִיִּם תָּלָה רַחֲמָנָא, לַאֲפוֹקֵי בֶּן לֵוִי שֶׁיָּרַשׁ אֲבִי אִמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וּכְתִיב (שָׁם) וַאֲשֶׁר יִגְאַל מִן הַלְוִיִּם, דְּמַשְׁמַע לְמִקְצָת לְוִיִּם נָתַתִּי רְשׁוּת לִגְאֹל וְלֹא כֻלָּם, לַאֲפוֹקֵי בֶּן לֵוִי הַבָּא מִן הַמַּמְזֶרֶת וּמִן הַנְּתִינָה שֶׁאֵינוֹ גּוֹאֵל לְעוֹלָם, וְכָל שֶׁכֵּן יִשְׂרָאֵל שֶׁיָּרַשׁ אֶת אֲבִי אִמּוֹ לֵוִי, דְּיִשְׂרָאֵל גָּמוּר הוּא, שֶׁאֵינוֹ גּוֹאֵל לְעוֹלָם: אֵין הַדְּבָרִים אֲמוּרִים. אֵין הַדְּבָרִים הַלָּלוּ דִּגְאֻלַּת עוֹלָם אֲמוּרִים אֶלָּא בְעָרֵי הַלְוִיִּם. אֲבָל עַד שֶׁיְּהֵא לֵוִי לֹא בָעִינַן. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: מִגְרָשׁ. מָקוֹם פָּנוּי מִכְּלוּם, אֵין בּוֹ בַּיִת וְלֹא זוֹרְעִים אוֹתוֹ אֶלָּא נוֹי הוּא לָעִיר: אֵין עוֹשִׂין שָׂדֶה מִגְרָשׁ וְכוּ'. דִּכְתִיב (שָׁם) וּשְׂדֵה מִגְרַשׁ עָרֵיהֶם לֹא יִמָּכֵר {כב}, מַאי לֹא יִמָּכֵר, אִילֵימָא לֹא יִמָּכֵר כְּלָל, הָא מִדִּכְתִיב גְּאֻלַּת עוֹלָם תִּהְיֶה לַלְוִיִּם, מִכְּלַל דְּמִזְדְּבַן, אֶלָּא מַאי לֹא יִמָּכֵר, לֹא יִשְׁתַּנֶּה: כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחֲרִיבוּ. אֶת יִשּׁוּב הָאָרֶץ: מוֹכְרִים לְעוֹלָם. וְלֹא כְיִשְׂרָאֵל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִמְכֹּר פָּחוֹת מִשְּׁתֵּי שָׁנִים קֹדֶם הַיּוֹבֵל, דִּכְתִיב בְּהוּ (שָׁם) בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכָּר לָךְ, אֲבָל אֵלּוּ מוֹכְרִים אֲפִלּוּ סָמוּךְ לַיּוֹבֵל {כד}: וְגוֹאֲלִים לְעוֹלָם. אִם בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה מָכְרוּ, אֵינָן נֶחְלָטִים בְּסוֹף שָׁנָה כְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְאִם שָׂדוֹת מָכְרוּ, אֵין צְרִיכִין לַעֲמֹד בְּיַד הַלּוֹקֵחַ שְׁתֵּי שָׁנִים, אֶלָּא גוֹאֲלִים מִיָּד אִם יִרְצוּ: (ר"ע מברטנורה).

עיקר תוי"ט {כב} נִרְאֶה דִמְפָרֵשׁ לְתַנָּא קַמָּא דְאַיְרֵי בַלְוִיִּם, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְפָרוֹשֵׁי אֲתָא. אֲבָל הָרַמְבַּ"ם פֵּרֵשׁ דְּהַתַּנָּא קַמָּא אַיְרֵי בְעָרֵי יִשְׂרָאֵל. וְכֵן פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {כג} עוֹשִׂין כוּ'. כְּשֶׁיֵּשׁ נוֹי לָעִיר הַרְבֵּה קוֹפְצִים לָדוּר בְּתוֹכָהּ וּמִתְיַשֶּׁבֶת: {כד} אֲבָל לֹא בִשְׁנַת הַיּוֹבֵל עַצְמָהּ. דְּהָא אִיכָּא קַל וָחֹמֶר, וּמַה מְּכוּרָה כְבָר יוֹצְאָה עַכְשָׁיו שֶׁאֵינָהּ מְכוּרָה אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא תִמָּכֵר. כֶּסֶף מִשְׁנֶה: {כה} לַלְוִיִּם. וְכֹהֲנִים נַמִּי בְנֵי לֵוִי הֵם. כְּדִכְתִיב וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק [יְחֶזְקֵאל מד]: (עיקר תוי"ט).

רמב"ם ישראל שירש את אבי אמו לוי אינו גואל כסדר כו': אין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה כו': אינו גואל כסדר הזה הוא מאמר שיש לו סדר וכן סדורו אינו גואל כסדר הלוים אבל יגאל כסדר הזה רוצה לומר כפי כל מה שהקדמנו שכן הוא גואל וישראל הוא וענין מה שאמרו חכמים ז"ל אימא אינו גואל אלא כסדר הזה עד שיהא לוי ובערי הלוים וחכ"א לערי הלוים בלבד אנו נזקקין לא שיהא לוי ולפיכך דעתם שישראל שירש את אבי אמו לוי גואל כלוים. אחר כן בירר גאולת הלוים היאך הוא ואמר מוכרים לעולם ואפילו סמוך ליובל ואין אנו צריכין שני תבואות כמו בישראל וכן יגאל ואפילו אחר מכירת חדש מה שאינו יכול לעשות כך בישראל כמו שהקדמנו וממה שאמר מכירת חדש הוא דרך משל וכן פודה מיד ההקדש ואפילו אחר היובל כמו שהקדמנו וכן בתי ערי חומה גואל ואפילו אחר שנה ומגרש הוא היישוב הקרוב לעיר והוא שקוראין אצלנו שבילים החיצונים יושבים בהם הרועים והאיכרים השדה הוא חוץ למגרש והכל מודים שהלוים אינן משנין העיר והמגרש והשדה שיש להם לפי שנאמר ושדה מגרש עריהם לא ימכר ואמרו תכמים ז"ל שעניינו לא ישונה ר"ל שאינם משנין שום דבר ממה שהיה אז והלכה כחכמים ואין הלכה כר' אליעזר:

סליק פירוש המשניות להרמב"ם ממסכת ערכין (רמב"ם)