שופטים פרק-א
{א} מי יעלה לנו אל הכנעני. על מקומות שהפלנו בגורל ועדיין לא נכבשו:
{ב} יהודה יעלה. שבט יהודה יעלה תחלה לכבוש את גורלו:
{ג} לשמעון אחיו. לשבט שמעון:
עלה אתי. ועזרני לכבוש את מה שנפל בגורלי. ויש פותרין: יהודה יעלה, הוא עתניאל, הוא יעבץ, שאנו אומרים במסכת תמורה (טז א): מה שמו, יהודה אחי שמעון שמו, ולשמעון אחיו אמר שילך אתו:
{ד} בבזק. שם מקום:
{ז} שבעים מלכים וגו'. מכאן אתה למד מה גדולתן ועושרן של מלכי כנען, שהרי אדני בזק לא היה כדאי למנות (יהושע יב) עם מלכי כנען בשם 'מלך', וכתוב בו כן:
ויביאהו ירושלם. שהלכו משם להלחם על ירושלים:
{ח} שלחו באש. שלחו אש בכלה:
{יג} אחי כלב. מאמו:
{יד} ותסיתהו. (תרגום:) ואמלכתיה, לשון נמלך, שמיעצין האדם ומשיאין לבו לדבר אחר, נראה לי:
ותצנח. (תרגום:) ואתרכינת, ליפול לרגלי אביה:
{טו} ארץ הנגב. אדם שביתו מנוגב מכל טוב, שאין בו אלא תורה:
גלת מים. שדה בית הבעל, (תרגום:) אתר בית שקיא דמיא:
{טז} מעיר התמרים. היא יריחו, שניתן להם דושנה של יריחו לאוכלה עד שיבנה בית המקדש, ומי שיבנה בית הבחירה בחלקו יטלנה, כדי שיהא לכל ישראל חלק בבית הבחירה, ונתנוה לבני יתרו ארבע מאות ארבעים שנה, והתלמידים שבהם הניחוה והלכו אצל עתניאל בן קנז הוא יעבץ במדבר יהודה אשר בנגב ערד ללמוד תורה:
וישב את העם. עם התלמידים היושבים לפניו. הוא בקש מאת הקדוש ברוך הוא שיזמין לו תלמידים הגונים, שנאמר (דברי הימים א ד י) ויקרא יעבץ לאלהים וגו', וזימן לו החסידים הללו:
{יט} כי לא להוריש. תרגם יונתן: בתר כן דחבו, לא יכילו לתרכא ית יתבי מישרא:
{כא} ואת היבוסי ישב ירושלם. מחוז היה בירושלים ששמו יבוסי (פרקי דרבי אליעזר לו), ומבני אבימלך היו, ולא הורישם מפני השבועה (בראשית כא כג-כד) עד שבא דוד (שמואל ב ה ו-ז), לפי שעדיין היה נכדו קיים, והוא נשבע לו ולנינו ולנכדו:
{כב} בית אל. שנפל בגורלם (יהושע טז א), ואף על פי שפסל מיכה עמהם, שהרי מיכה משבט אפרים (שופטים יז א), נאמר כאן 'וה' עמם', הוא שאמר דניאל (דניאל ט ז): לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים:
{כג} ויתירו. על ידי אחרים, (תרגום:) ושלחו מאללין, ויתורו את ארץ (במדבר יג ב) נאמר במרגלים עצמן, ואלו ששלחו מרגלים נאמר בהם ויתירו:
{כד} את מבוא העיר. שהיו נכנסים לה דרך המערה, ולוז אחד עומד על פי המערה ונכנסים דרך הלוז למערה:
{כה} ויראם. באצבעו:
{כו} לוז. שגדלו בו אגוזים דקים, קולדר''א בלע''ז:
הוא שמה עד היום. לא בלבלה סנחריב, ולא החריבה נבוכדנצר:
{כז} ולא הוריש מנשה. סיפר הכתוב בגנותו, שהתחילו למעול בהקדוש ברוך הוא שצוה אותם (במדבר לג נב): והורשתם את כל יושבי הארץ וגו':
שופטים פרק-ב
{א} ויעל מלאך ה'. שנינו ב'סדר עולם' (פרק יט): זה היה פנחס:
אל הבוכים. שם המקום:
אעלה אתכם. כך היה דעתי מתחילה להעלותכם ממצרים, וכן עשיתי על מנת להוריש את אויבי:
{ג} וגם אמרתי. עתה אמרתי באפי:
לצדים. למצדדים בצדכם בגדודים וגייסות לשלול ולבוז:
{ו} וישלח יהושע וגו'. זה המעשה היה מוקדם, אלא לפי שבא לומר (פסוק יא): ויעשו הרע, התחיל לומר כן:
יהושע. כשמת וקבלו לפניו לעבוד ה', שלחם איש לנחלתו, והם עבדו את ה' כל ימיו וכל ימי הזקנים, ואחר כך: ויעשו בני ישראל הרע:
{ז} אשר האריכו ימים וגו'. ימים האריכו, שנים לא האריכו, לפי שנתעצלו בהספדו, הוא שנאמר (פסוק ט): הר געש, שרעש עליהם ההר להורגן:
{ט} בתמנת חרס. על שם שהעמידו תמונת חרס על קברו, כלומר חבל על אדם שהעמיד החמה ומוטל בקבר:
{טו} בכל אשר יצאו יד ה' היתה בם לרעה. על אבימלך ומחלון וכליון נאמר ב'סדר עולם' (פרק יב):
{טז} ויקם ה' שפטים. תמיד מדור אל דור, כמו שהוא מונה והולך בספר הזה, שופט אחר שופט:
{יח} וכי הקים. לשון הווה, וכאשר היה מקים להם שופטים, והיה ה' עם השופט וגו':
כי ינחם. שהיה מתנחם להם על הרעה, כן תרגם יונתן:
מנאקתם. מפני נאקתם, העולה לפניו מפני אויביהם:
{יט} לא הפילו. לא הניחו דבר להיות נוכחים על כל הבא עליהם:
{כב} השומרים הם. ה''א חטף פתח הוא נקוד, לפי שהוא לשון שאלה ונסיון:
שופטים פרק-ג
{א} לנסות בם את ישראל. את דור האחר אשר לא ידעו את נסי מלחמות כנען ולא ראו את המעשה הגדול, והמרו ומעלו במקום:
{ב} רק למען דעת. רק לדבר הזה לבדו הניחם, למען דעת ולהתבונן דורות בני ישראל הבאים מה החטא גורם, כי עתה הם זקוקים ללמדם מלחמה:
רק אשר לפנים. שהיו עומדים לשרת את ה':
לא ידעום. למלחמות הללו וטכסיסיהם, ולא נצרכו להם:
{ג} חמשת סרני פלשתים. הם הגוים אשר הניח לנסות:
{י} ותהי עליו רוח ה'. דרש רבי תנחומא (מדרש תנחומא שמות כ) נסתכל בהם, שאמר הקדוש ברוך הוא למשה במצרים (שמות ג ז) ראה ראיתי את עני עמי, מה הן שתי ראיות הללו, אמר לו:
רואה אני שעתידין לטעות בעגל, ואף על פי כן 'ראיתי את עני עמי'. זו דרש עתניאל, אמר: בין זכים בין חייבים, עליו להושיעם:
{יג} את עיר התמרים. יריחו:
{טו} אטר יד ימינו. תרגם יהונתן:
גבר גמיד יד ימיניה, וכל גמיד לשון ארמי הוא, דבר כווץ מחמת חולי, ריטרי''ט בלע''ז; לא היה שולט ביד ימינו. ובלשון עברי: אטר, אטום, כמו (תהלים סט טז) ואל תאטר עלי באר פיה, אטום ביד ימינו, שלא היה שולט בה:
{טז} גומד ארכה. אמה גדומה, ובלשון אשכנז: דוימ''ן לאנ''ג, ובלשון לעז: גשקור''ט:
על ירך ימינו. לפי שבשמאלו שולט, יאחזנה בשמאלו:
{יז} איש בריא. (תרגום:) פטים:
{יח} וישלח את העם. חזר לאחוריו וליוה את חבורת ישראל אשר באו עמו לשאת את המנחה, ולווה אותם עד הגלגל:
{יט} והוא שב. יחידי:
מן הפסילים. מקום שפוסלים שם אבנים מן ההר, וכן תרגם יונתן: מן מחצביא, ובא אל עגלון ויאמר לו:
ויאמר הס. אמר עגלון: שתקו את הכל מעלי, ויונתן תרגם הס: סליק, הוציא כל איש, ואף על פי כן; 'הס', לשון שתוק:
{כ} בעלית המקרה. (תרגום:) בעלית בית קיטא, שהיתה לאויר וצוננת:
דבר אלהים לי אליך. וצריך אתה לעמוד:
ויקם מעל הכסא. לכך זכה ויצאה ממנו רות:
{כב} הנצב. הוא הברזל שהשנון תחוב לתוכו, שקורין הול''ט בלע''ז, הוא המעמיד החרב על פי תערה:
הלהב. הוא השנון שקורין ברונ''ט בלע''ז, ובלע''ז למ''א:
ויסגור החלב. שמנו, שהיה שמן מאד, וכסה את כל אורך החרב:
ויצא הפרשדנה. תרגם יונתן:
ונפק אוכליה שפיך, עשאן כשתי תיבות ושי''ן משמשת לשתיהן, ויצא הפרש, שדונה, בשפיכה. שפך, 'שדא' כתרגומו:
{כג} ויצא אהוד המסדרונה. מן העליה אל המסדרונה, תרגם יונתן: לאכסדרא:
ונעל. במפתח:
{כד} והוא יצא. אהוד יצא, ועבדיו של עגלון באו:
מסיך רגליו. (תרגום:) עביד צורכיה, הם נקבים הגדולים:
{כה} עד בוש. עד עיכוב, כלומר זמן ארוך:
{כו} נמלט. ברח, אישקימוצייר בלע''ז:
עד התמהמהם. כמו (שיר השירים א יב) עד שהמלך במסבו, (שם ב ז) את האהבה עד שתחפץ, בעוד ששנינו חפצים בה:
השעירתה. יער דק ועב, שקורין ברוצ''ש בלע''ז, וטוב הוא להחבא. והרבה יש בסדר זרעים שענפי אילנות דקים קרויין שער (כלאים ד ט) הופך את השער, (פאה ב ג) ואם היה השער כותש:
{כז} ויהי בבואו. שעבר את הירדן ובא למקומו בארץ כנען:
בהר אפרים. שהיה בארץ כנען בעבר הירדן המערבי, וארץ מואב היתה בעבר הירדן במזרחו, מתוך ששלטו בישראל ועברו את הירדן, ירשו את יריחו, כמו שכתוב למעלה (פסוק יג) ונתנו את סרניהם ושליטיהם על ישראל:
{כח} רדפו. להרוג את כל מואב שבעבר הירדן שלנו:
וילכדו את מעברות הירדן. שלא יעברו מואב לנוס ולשוב אל ארצם:
{כט} כל שמן. (תרגום:) כל גבר אימתן:
{לא} מלמד. הוא דרבן, מרדע, אגויילו''ן בלע''ז:
שופטים פרק-ד
{ב} בחרושת הגוים. שם עיר, על שם שהיתה חזקה ושולטת:
{ג} לחץ את בני ישראל בחזקה. דרש רבי תנחומא (צו ב): בגידופין, וכן הוא אומר (מלאכי ג יג): חזקו עלי דבריכם:
{ד} אשת לפידות. שהיתה עושה פתילות למקדש:
{ה} תחת תומר. תמרים היו לה ביריחו:
בין הרמה ובין בית אל בהר אפרים. לפי תרגומו של יונתן יש ללמוד שאין מקרא זה כמשמעו, ואין אלו סימני מקום ישיבתה, אלא למדנו שאשה עשירה היתה ומן המקומות האלו היתה פרנסתה, והיא יושבת בעירה, עטרות שמה:
תחת תומר. תמרים היו לה ביריחו, וכרמים ברמה, וזיתים בבקעת בית אל, שהוא מקום שמן, ועפר חיוור בהר אפרים, (תרגום:) 'בטור מלכא', אומר אני שמוכרין אותה ליוצרי חרש. ויש פותרין: 'עפר חיוור', שדה זרע, כמו (שביעית ב א): שדה הלבן:
{ו} הלא צוה. ביד משה (דברים כ יז): כי החרם תחרימם, כך שנויה במכילתא (בא יב):
{י} ויעל ברגליו. עמו:
{יא} אילון בצעננים. (תרגום:) מישר אגניא, מקום מישר של בצעים, מריש''ק בלע''ז והוא אגניא גבים, כמין גומות שהמים נקבצים שם, 'אגני דארעא מקרון' (קידושין סא א):
{יג} מחרושת הגוים אל נחל קישון. הזעיקם שילכו אל נחל קישון מחרושת הגוים שהוא יושב שם:
{יח} בשמיכה. תרגם יונתן: בגונכא, ופירש רב האי (שבת נא א): גונכא - גלופקרין, קוט''א בלע''ז:
{יט} נאד החלב. שהחלב מכביד את הגוף להיות נרדם:
{כ} עמוד פתח האהל. זרזי עצמך בדבר. ויש פותרים: 'עמוד', כמו לעמוד:
{כא} יתד האהל. קבילי''ל בלע''ז, שתוקעין בארץ עם שיפולי האהל לפושטו:
המקבת. (תרגום:) ארזפתא, מרטי''ל בלע''ז:
בלאט. (תרגום:) ברז, חרש:
ותצנח בארץ. (תרגום:) ונעצת בארעא:
{כב} ברקתו. (תרגום:) בצידעיה, ניל''ה טימפי''ה בלע''ז, ותחבה ברקתו ובארץ:
שופטים פרק-ה
{ב} בפרע פרעות בישראל בהתנדב עם. כשבאו פרצות על ישראל שפרצו בהם אויביהם על עזבם את ה', והתנדב העם לשוב בתשובה, מעתה ברכו את ה' על התשועות שעשה:
{ג} אנכי. אנכי. כפול, שמעתי מדרש אגדה (ילקוט שמעוני ב מז) לא קפח הקדוש ברוך הוא שכר תבור וכרמל, שבאו למתן תורה לתת עליהם את התורה וחזרו בבשת הפנים, אמר להם הקדוש ברוך הוא, סוף שאני פורע לכם כפלים, נאמר בסיני (שמות כ ב) אנכי ה' אלהיך, בתבור יאמר:
אנכי... אנכי, נאמר בסיני (שם) אנכי ה' אלהיך, בכרמל יאמר, כפול (מלכים א יח לט) ה' הוא האלהים, ה' הוא האלהים, בימי אליהו:
{ד} ה' בצאתך משעיר. זה מתן תורה, כמה שנאמר (דברים לג ב) וזרח משעיר למו, ומה עניינה לכאן, כך אמרה דבורה: קשה היא התורה לפרוש ממנה וטובה היא לדבק בה, שהרי במורא ובגבורה נתנה, ולכך נמסרו ישראל ביד אויביהם על פרישתם הימנה וכשהתנדבו לעסוק בה נושעו, כל זה יש ללמוד מתרגומו של יונתן:
נטפו. הזילו טל תחיה:
{ה} הרים נזלו. כמים נוזלים נמוגו:
זה סיני. כבר מפורש (שמות יט, כ) מה נראה בו: עשן כולו, וקול, ולפידים ואש מפני ה', והרי זה מקרא קצר 'זה סיני', מה אירע בו, מפני אשר ירד עליו ה':
{ו} בימי שמגר בן ענת בימי יעל. מלמד שאף יעל שפטה את ישראל בימיה:
חדלו ארחות. היו יראים ישראל לצאת לדרכם מפני האויבים והיו הולכים דרך עקלתון בהחבא:
{ז} חדלו פרזון. ערי הפרזי שאין להם חומה חדלו מהיות יושבים בהם מפני אויביהם, ונאספו אל ערי המבצר:
עד שקמתי. כמו שקמתי, וכן (שופטים ו יז): שאתה מדבר עמי:
{ח} יבחר אלהים חדשים אז לחם שערים. כשבחר לו ישראל אלהים חדשים, אז הוזקקו למלחמה בשעריהם, ראו עתה בהתנדבם, אם יראה בישראל מגן ורומח, שצריך להלחם בארבעים אלף ראשי גייסות שהביא הגוי עליהם, וכולם הממם המקום במלחמת הכוכבים (פסוק כא) ונחל קישון גרפם:
שערים. כמו (דברים יז ב) כי ימצא בקרבך באחד שעריך, עיירות:
{ט} לבי. אני דבורה לחוקקי ישראל, לאהוב את חכמי ישראל שהתנדבו בעם, לאמר: ברכו את ה' ושובו אליו:
{י} רכבי אתנות צחורות. הסוחרים והשרים שירכבו מעתה על אתונות לבנות החשובות, מבלי יראה ודאגת אויביהם, ואותן שיושבין על מדין, לשון דיינים, שהיו יראים לעשות משפט בפרהסיא, וכן תרגם יונתן: דהוו מתחברין למיתב על דינא, ואותן שהולכין רגלי על דרך, שיחו וספרו את התשועה הזאת, אשר מקול המחצצים אתכם, אורבים, ליסטים ומוכסין, היושבין גדודים במערכות לארוב בעברי המים, שם יתנו עתה רוכבי האתונות והולכי על דרך את צדקות ה', ומה הן הצדקות (פסוק יא) צדקות פרזנו בישראל שהשקיט את ישראל, לשכון פרזון ולצאת מפוזרים ביחידי, שלא באסיפת עם:
{יא} מחצצים. פתר מנחם: עורכי מלחמה וסודרי קרב, וחברו עם (משלי ל כז):
מלך אין לארבה ויצא חצץ כולו, לשון גדודים. דבר אחר:
מקול מחצצים בין משאבים. כשהייתם הולכים בין משאבים לשאוב מים, הייתם יראים מקול אבנים, חלוקי הנחל, קיזל''ש בלע''ז, שהעובר עליהם נשמע קולם, והייתם יראים שלא ירגישו בכם אויביכם, מעכשיו אין לחוש על זאת, ומשום הכי מצוה עליכם ליתן הודיה לשמו:
מחצצים. לשון אבני חלוקי הנחל, כמו (איכה ג טז) ויגרס בחצץ:
אז ירדו לשערים. חזרו לערי מושבותם שברחו מהם ליאסף אל ערי המבצר:
{יב} עורי עורי דבורה. לשון שבח כפשוטו, התגברי בשירתך. ורבותינו אמרו (פסחים סו ב) מפני שנתהללה ואמרה (פסוק ז) עד שקמתי דבורה, נסתלקה הימנה רוח הקודש:
{יג} אז ירד שריד לאדירים. ירד - ירדה, כמו (ישעיהו מה א) לרד לפניו גוים, שרידי ישראל רדו באדירי הגוים:
ה' ירד לי בגבורים. ירדה לי את גבורי הגוים:
{יד} מני אפרים. מן אפרים יצא שורש יהושע בן נון, לרדות בעמלק לחלש אותו לפי חרב, ומחובר מקרא זה לעליון, לפרש: ה' ירד לי בגבורים, את יהושע הקים לרד בעמלק:
אחריך. יקום משבט בנימין שאול בן קיש שיגרמנו ויעמם אותו כגחלים עוממות. ויש לפתור: 'בעממיך', בחיל של מאתים אלף רגלי שבא שאול עליהם:
מני מכיר ירדו מחקקים. שרים גדולים שכבשו את האמורי, אשר כבשו (דברים ג ד) ששים עיר כל חבל ארגוב שכבש יאיר:
{טו} ושרי ביששכר. שרים שביששכר, הם סנהדראות עוסקין בתורה, (דברי הימים א יא לב) יודעי בינה לעתים, הם תמיד עם דבורה ללמד בישראל חק ומשפט:
ושרי ביששכר. יו''ד זו טפילה היא ואינה משמשת כלום, והרי היא כיו''ד (תהלים ח ח) בהמות שדי, (ירמיהו כב יד) וקרע לו חלוני:
ויששכר כן ברק. ושאר העם של יששכר, כן הם עם ברק לכל אשר יצוה:
בעמק שלח ברגליו. שלחם בכל שליחותו, ולאסוף את העם ולכל צרכי המלחמה:
בפלגות ראובן. אבל בחילוקי לבו של ראובן רבו:
חקקי לב. (תרגום:) נכלי ליבא, ערמומית, ומה היא ערמומיתו, ישב לו בין משפתי המלחמה לשמוע מי נוצח ויהיה עמו:
{טז} שרקות עדרים. לשמוע קול עדרי המלחמה, למי קול ענות גבורה ולמי קול ענות חלושה:
{יז} בעבר הירדן שכן. ולא בא אל המלחמה, וכן דן הכניס ממונו בספינות לעמוד ולברוח:
ועל מפרציו. לשמור פרצות ארצו:
{יח} זבלון עם חרף וגו'. בזה נפשו והפקיר עצמו למות במלחמה עם ברק, וכן נפתלי על מרומי שדה. על הר תבור:
{יט} בתענך על מי מגדו. תרגם יונתן: בתענך הוו שרן ומטן על מי מגדו, ראש המחנה בתענך ומגיע עד מי מגידו:
בצע כסף לא לקחו. חנם באו לעזרת סיסרא, לא בקשו ממנו שכר:
{כ} מן שמים נלחמו. ואף הקדוש ברוך הוא שלח בם צבאיו שאינם רוצים שום שכר:
ממסלותם. ראש הכוכב בשמים וסופו בארץ, מכאן אמרו (תנחומא בראשית ה) עוביו של רקיע כאויר שבין שמים לארץ, שהכוכב תקוע ברקיע כמין נגר בדלת, מדת ארכו כעביו של רקיע, ומן המקרא שמעיד 'ממסילותם נלחמו', אנו שומעין שעוביו של רקיע כגובה שמים מן הארץ:
{כא} גרפם. טאטם מן העולם, כמגרפה זו שגורפת את האפר מן הכירה:
נחל קדומים. שנעשה ערב לים על זה מימות מצרים, כדאיתא בפסחים (קיח ב):
תדרכי נפשי. ברגלים את עוז גבורי כנען:
{כב} הלמו עקבי סוס. נשתלפו טלפי סוסיהם, שהיה חום הכוכב מרתיח את הטיט והציפורן נשמטה, כמו שמולגין את הרגלים ברותחין והטלפים נשמטים, מתוך שנשתלפו נהלמו הרגלים:
מדהרות דהרות אביריו. שהיו מרקידים את סוסיהם במלחמה, כמו (נחום ג ב) וסוס דהר, הוא לשון הרקדת הסוס:
{כג} אורו מרוז. אמרי לה כוכבא הוה, ואמרי לה גברא חשיבא הוה (מועד קטן טז א), והיה סמוך למקום המלחמה ולא בא:
אמר מלאך ה'. אמר ברק בשליחותו של הקדוש ברוך הוא:
יושביה. היושבים בארבע אמות שלו (שם) בארבע מאות שפורי שמתיה ברק למרוז:
לעזרת ה'. כביכול, שמי שהוא עוזר את ישראל, כעוזר את השכינה:
{כד} מנשים באהל. שרה, שנאמר בה (בראשית יח ט) הנה באהל. רבקה, שנאמר בה (שם כד סז) ויביאה יצחק האהלה. רחל ולאה, שנאמר בהן (שם לא לג) ויצא מאהל לאה וגו':
מנשים באהל תבורך. יעל. למה - הן ילדו וגידלו, ואם לא יעל הרי הרשע הזה בא ומאבדן, כך הוא בבראשית רבה (מח טו). דבר אחר, אף יעל היתה יושבת אהלים, לפיכך הזכיר אותה בברכת אהלים:
{כה} חלב נתנה. לדעת אם לבו עליו שיבין בין טעם מים לטעם חלב, כן תרגם יונתן:
בספל אדירים. בספל ששותין בו מים, שהמים נקראו 'אדירים', שנאמר (שמות טו י) במים אדירים:
{כו} להלמות עמלים. סיסרא, שהיה עמל ויגע:
מחקה. לשון חיקוי:
ומחצה. לשון מחץ:
וחלפה. יוצא מצד אחר:
{כח} ותיבב. לשון דבור, כמו (ישעיהו יז יט) ניב שפתים. ורבותינו פירשוהו (ראש השנה לג ב) לשון גניחה, כתרועה, דמתרגמינן 'יבבא' (ויקרא כג כד). ואני אומר: לשון ראייה, כמו (זכריה ב ב) בבת עיני, וכן חברו מנחם:
אשנב. חלון:
{כט} חכמות שרותיה תענינה. החכמות שבשרותיה, לכך נקוד חי''ת פת''ח, חכמות שהוא שם דבר נקוד חט''ף קמ''ץ, כמו (משלי יד א) ראמות לאויל חכמות, וזה נקוד חכמות, וכן (שם יד א) חכמות נשים בנתה ביתה, חכמות שבנשים:
תענינה. דגשות של נו''ן משמשת במקום נו''ן שלישית, ופתרונו תענינה אותה, דגשות נו''ן משמשת במקום 'אותה', כמו (ויקרא ו יד) מרבכת תביאנה:
אף היא תשיב אמריה. תנחומין לעצמה: מה אני מתמה תמיה על עכוב בני:
{ל} הלא ימצאו יחלקו שלל. והוא מעכבן:
רחמתים לראש גבר. מענים נשים יפות בישראל, וכל איש מהם יש לו במטתו שתים ושלש נשים:
{לא} כן יאבדו. דבורה אמרה: תנחומין של הבל הן לה, כן יאבדו כל אויביך ה', כאשר אבד הוא:
ואהביו כצאת השמש בגברתו. לעתיד לבא, (ישעיהו ל כו) שבעתים כאור שבעת הימים, שהיא על אחת שלש מאות וארבעים ושלש כמספר ארבעים ותשע שביעיות:
ותשקט הארץ. אין זה מדברי דבורה אלא מדברי כותב הספר:
שופטים פרק-ו
{א} ויעשו הרע. עד כאן נאמר 'ויוסיפו', שהיה נצבר חטא על חטא, אבל בשירה זו נמחל להם כל אשר עשו, ועכשיו מתחילין לחטוא, כך נדרש באגדת תהלים (מדרש תהלים יח ו):
{ב} המנהרות. (תרגום:) מטמוריתא, ובלשון לע''ז: וודו''ש, ועל שם שעושין בהם מאור קטן במקום שאין ניכר קוראן מנהרות, לויישיט''ש בלע''ז:
מערות. גרוטי''ה בלע''ז:
מצדות. פליישדי''ץ בלע''ז, על שם שעושים ביערים על ידי הפלת האילנות סביב סביב:
{ה} הם ומקניהם. לרעות את התבואה:
{ח} איש נביא. זה הנביא הוא פנחס, ב''סדר עולם'' (פרק ב):
{יא} אבי העזרי. מבני אביעזר בן גלעד בן מנשה:
וגדעון בנו. אביו היה חובטן והוא כוברן, אמר לו: אבא, זקן אתה ואם יבאו המדינים לא תוכל לנוס, לך אתה ואני אחבט:
בגת. בקורות בית הבד:
{יב} ה' עמך גבור החיל. שנתן לך כח כזה:
{יג} ויש ה' עמנו. ואם יש ה' עמנו, למה מצאתנו וגו':
אשר ספרו לנו אבותינו. פסח היה, אמר לו: אמש הקרני אבא את ההלל, ושמעתיו שהיה אומר (תהלים קיד א): בצאת ישראל ממצרים, 'ועתה נטשנו', אם צדיקים היו אבותינו, יעשה לנו בזכותם, ואם רשעים היו, כשם שעשה להם נפלאותיו חנם כן יעשה לנו, ואיה כל נפלאותיו:
{יד} ויפן אליו. הקדוש ברוך הוא בעצמו:
בכחך זה. בכח הזכות הזה שלמדת סניגוריא על בני, כך דרש רבי תנחומא (מדרש תנחומא שופטים ד):
{טו} הנה אלפי. האלף שאני נמנה בו להיות תחת שר האלף, הוא האלף הדל בכל אלפי מנשה:
{יז} שאתה. כמו שאתה:
{יט} קמח מצות. למדנו שפסח היה, יום תנופת העומר, לכך נאמר (לקמן ז יג) והנה צליל לחם שעורים מתהפך וגו':
והמרק. והרוטב:
{כב} אהה. לשון דאגה, כלומר מה תהא עלי:
כי על כן ראיתי. כי על אשר ראיתי מלאך ה', לכך אני דואג וצועק 'אהה':
{כד} ויקרא לו. גדעון למזבח:
ה' שלום. ה' הוא שלומנו:
{כה} פר השור. פר הבחור, שהשור בן יומו קרוי שור:
ופר השני. (תרגום:) ותורא תנינא:
שבע שנים. (תרגום:
) דאיתפטם שבע שנין לעבודה זרה. שמונה דברים הותרו אותו הלילה: מוקצה, אשרה, ולילה, ובמה וכו', כדאיתא בתמורה (כח ב):
{כו} ראש המעוז. ראש הסלע:
{לא} האתם תריבון לבעל. בשביל הבעל:
תושיעון אותו. תנקמו נקמתו, וכן (שמואל א כה לב): והושיעה ידי לי, דדוד בנבל:
אשר יריב לו. בשבילו:
עד הבקר. עד הבקר המתינו:
אם אלהים הוא. יריב הוא לעצמו ריבו ונקמתו, וכדי לדחותם עד שיברח גדעון היה אומר כן:
{לב} ירב בו. בגדעון. אצל ריב נופל עם, או את, או בו, כמו (בראשית לא לו): וירב בלבן, אבל 'לו' אינו נופל על הלשון, וכל 'לו' הכתובים כאן 'בשביל' הם:
{לד} רוח ה'. רוח גבורה:
ויזעק אביעזר. כל המשפחה:
{לח} ויהי כן. שהיה טל על הגזה לבדה יותר מבשאר מקומות, כמו שהוא אומר (פסוק לז): מלא הספל מים, אבל 'על כל הארץ חורב' לא נתקיים, שהברית כרותה לטל שאינו נעצר (תענית ג א):
ויזר. לשון מכבש, וכן (ישעיהו א ו): לא זורו ולא חובשו, לא נחבשו להוציא הלחה:
שופטים פרק-ז
{א} מגבעת המורה בעמק. (תרגום:
) דמסתכיא למישרא. המורה, לשון הוראה וראיה, כמו (משלי ו יג) מורה באצבעותיו, שמשם צופים ורומזים בעמק:
{ב} יתפאר. וונטי''ר בלע''ז:
{ג} ויצפר. בבקר, לשון ארמי: צפרא:
{ה} כל אשר ילוק בלשונו וגו' וכל אשר יכרע על ברכיו לשתות. תציג אותו לבד חוץ מסיעתך, כי הם לא ילכו עמך, שכך הם למודים לכרוע לפני עבודת גלולים:
{ו} המלקקים בידם. אין זה דרך כריעה כלוקק בלשונו:
{יב} נפלים בעמק. שוכנים בעמק:
{יג} צליל; צלול' כתיב, שהיה הדור צלול מן הצדיקים: צליל לחם שערים. (תרגום:) חרר דלחם שעורים, חררה שאופין על הגחלים:
לחם שערים. הוא זכות העומר הקרב בפסח:
ויכהו ויפל. האהל:
ויהפכהו. האהל מלמטה למעלה, ונפל האהל:
{טו} את מספר החלום. את סיפור החלום, (תרגום:) ית שועית חלמא וית פשריה:
ואת שברו. ואת ממכרו, כלומר: ואת פתרונו:
{טז} שופרות ולפדים. להזכיר זכות מתן תורה. ופשוטו: לילה היה, כמו שכתוב (פסוק ט) והיה חשך, לפיכך נשאו שם לפידים להאיר להם ונתנום בכדים כדי שלא יבינו בלפידים:
{יז} ממני תראו. את אשר אני עושה, ראו ועשו כן:
{יח} אנכי וכל אשר אתי. אחד מן הראשים, ומאה איש היה עמו (פסוק ט):
לה' ולגדעון. (תרגום:) חרבא דמקטלא מן קדם ה' ונצחנא על ידי גדעון:
{יט} הקם הקימו. כבר בני החיל את השומרים שהיתה משמרתם באשמורת התיכונה, שכן דרך בני גייסות להעמיד שומרים, אלו ישמרו שליש הלילה הראשון ואלו שליש השני, ואלו שליש האחרון:
ונפוץ הכדים. ולשבור הכדים אשר בידם:
{כא} ויריעו. תרועת מסע וניסה:
{כד} ולכדו להם את המים. המפסיקין בין ארם לארץ כנען:
ואת הירדן. שגם הוא היה מפסיק:
{כה} הביאו אל גדעון מעבר לירדן. בבקר, כשעבר גדעון את הירדן לרדוף אחר זבח וצלמונע:
שופטים פרק-ח
{ב} מה עשיתי עתה ככם. מה חשוב מה שעשיתי בתחילתו, כמה שעשיתם אתם בסוף:
הלא טוב עללות. שבאו לידכם בסוף מתחלת הבציר שבצרנו אני ומשפחתי, שהרי בידכם נתן ה' את המלכים:
{ג} ומה יכלתי. לעשות שיהא חשוב כמעשה שלכם:
{ד} עבר הוא ושלש מאות האיש. עוברים את הירדן אחרי זבח וצלמונע שעברו את הירדן תחלה, והיו משחיתים מעבר לירדן את ארץ ראובן וגד ומנשה, ועבר שם כדי לנקום אף בהם:
{ה} לאנשי סכות. ישראל היו:
{ו} הכף זבח וצלמנע בידך. שאתה מתפאר שהצלתנו מיד מדין:
{ז} הברקנים. רונצי''ש בלע''ז:
{י} בקרקר. שם מקום:
{יא} דרך השכוני באהלים. דרך ארץ קדר וערב השוכנים במדבר באהליהם, שרועים מקנה תמיד ואין דרים בבתים:
מקדם לנבח ויגבהה. שהם ערי ישראל, ולא רצה לילך שם אלא דרך עקלתון, כדי שלא ירגישו בהם, ויהומם פתאום:
{יג} מלמעלה החרס. עד שלא שקעה השמש, בעוד החמה נראית גבוה:
{טז} וידע בהם. (תרגום:) ותבר בהון:
{יח} אחד כתאר בני המלך. יונתן תרגם:
אחד היה בהם שתוארו כתואר בני המלך. ויש לפותרו: כמוך כמוהם, תואר אחד לכם, כי כתואר בני מלכים היו:
{כ} ולא שלף הנער חרבו. להורגם, שהיה ירא מהם:
{כא} השהרנים. לוינ''ש בלע''ז, של זהב:
{כו} השהרנים והנטפות. (תרגום:) ענקיא וכלילא:
{כז} ויעש אותו גדעון לאפוד. להיות לזכרון על תשועה גדולה, לראות כמה היה חילם כבד שבנזמי חשוביהם היה כל הזהב הזה:
ויזנו כל ישראל אחריו. לאחר מיתת גדעון:
{לג} בעל ברית. כך שמו:
{לה} ולא עשו חסד וגו'. שהרגו את בניו, כמו שכתוב בענין (להלן ט ה):
שופטים פרק-ט
{ד} ופחזים. בהולים במעשיהם לעשות בלא תבונה:
{ו} עם אלון מצב. (תרגום:) מישר קמתא - מישור שהיו בו מצבות:
{ח} הלוך הלכו העצים. משל הוא:
לזית. עתניאל בן קנז (שופטים א יג), הבא משבט יהודה שנקרא זית, שנאמר (ירמיהו יא טז): זית רענן יפה פרי תואר וגו':
{ט} דשני. לשון שומן:
{י} לתאנה. דבורה:
{יא} את מתקי. דבש דבורים:
{יב} לגפן. גדעון, שהוא מזרע יוסף (שופטים ו יא), שנאמר בו (בראשית מט כב) בן פורת, (ותרגם שם אונקלוס:) כגופן דנציב וכו':
{יג} המשמח אלהים. שאין אומרים הלוים שיר של הקרבן אלא על הנסכים:
{יד} אל האטד. ספינ''ה בלע''ז:
{טו} אם באמת. שאני הגון למלכות:
{כב} וישר. על כרחם נהג רבנות ובגאוה:
{כג} רוח רעה. שנאה, שלנ''ש מלטלינ''ט בלע''ז:
{כו} געל בן עבד. מאומה אחרת היה:
{כז} ויעשו הלולים. (תרגום:) ועבדו חנגין:
{כח} מי אבימלך ומי שכם. מי אבימלך להיות שר על שכם ומי שכם להיות עבדים לאבימלך, הלא בן ירובעל היה אבימלך מן עפרת אבי העזרי (לעיל ו יא):
וזבל פקידו. וזה פקיד העיר ששמו 'זבול', פקידו של אבימלך הוא, ואדוניו אין לו משפט מלוכה בעיר ואף פקידו אינו כלום:
עבדו את אנשי חמור. אם באתם לקנות לכם אדונים, באו ועבדו את אנשי חמור, שהיה נשיא הארץ מקדם (בראשית לד ב):
ומדוע נעבדנו. לאבימלך:
{כט} ויאמר לאבימלך. ויאמר געל בפני זבול, הודיע לאבימלך:
רבה צבאך וצאה. מן המקום שאתה שם, ונראה את גדולתך:
{לא} בתרמה. כמו במרמה, בתרמית, כלומר: בלט ובסתר:
{לד} ארבע ראשים. ארבעה כתות:
{לז} מעם טבור הארץ. (תרגום:) מן תוקפא דארעא, מהר הגבוה שבכולם: אלון מעוננים (תרגום:) מישר מעוננים:
{מב} ויצא העם השדה. אנשי שכם:
ויגידו. המגידים לאבימלך, שיצאו בני העיר אל השדה לעשות חפציהם:
{מד} פתח שער העיר. שלא יוכלו ליכנס:
{מו} צריח. יער שכפו אילנות ופסגים סביב סביב, וקורין אותו פלייש''ר בלע''ז:
בית אל ברית. אותו צריח היה של בעל ברית, שם של עבודה זרה שלהם, וצלמון (פסוק מח), יער היה שם. ויש פותרין: צריח, וודוו''י בלע''ז שעושין בקרקע:
{מח} שוכת עצים. ענף עצים:
{נג} פלח רכב. חתיכת אבן של ריחים העליונה הקרויה רכב:
ותרץ. ותרוצץ:
{נד} פן יאמרו לי. פן יאמרו עלי:
שופטים פרק-י
{א} בן דודו. כך שמו:
{ד} עירים. (תרגום:) עולין, סוסים בחורים:
ושלשים עירים להם. ושלשים ערים בלא חומה להם, לכך נקראו עירים, לשון עיירות:
{ו} את הבעלים וגו'. שבע עבודות זרות נמנו כאן:
ויעזבו את ה' ולא עבדוהו. אפילו בשותפות עם אלו:
{ח} בשנה ההיא. כשמת יאיר:
אשר בעבר הירדן. ארץ ראובן וגד וחצי המנשה, שהיו שכניהם:
{יא} הלא ממצרים. שבע תשועות יש כאן, כנגד שבע עבודות זרות שהיו עובדים:
{יב} ומעון. שם אומה:
{טז} ותקצר נפשו בעמל. כביכול לא היה רחבת מקום לסבול ולכנס שם צרה שהיה לו בעמל ישראל:
{יז} ויצעקו. נאספו על ידי כרוז:
שופטים פרק-יא
{ד} וילחמו בני עמון. היא האמורה למעלה (י ט):
{יא} את כל דבריו. התנאי שביניהם:
לפני ה' במצפה. למקום שנאספו כולם, שהשכינה שורה על רוב צבור:
{טז} עד ים סוף. בדרומה של ארץ אדום, וארץ אדום בדרומה של ארץ כנען:
{יז} אעברה נא בארצך. מדרום לצפון, ליכנס לארץ כנען:
וגם אל מלך מואב. שהיתה ארצו בסוף ארץ אדום, במזרחה של אדום ובדרומה של ארץ ישראל:
ולא אבה. משה רמזה בתורה (דברים ב כט): כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים היושבים בער, כשם שאדום לא נתנום לעבור, כך מואב לא נתנום לעבור:
{יח} וילך במדבר. מן המערב למזרח, במיצר דרומי של אדום ומואב:
ויסב את ארץ אדום. כל דרומה:
ואת ארץ מואב. כל דרומה, וכשהגיע למקצוע דרומית מזרחית, פנה אל הצפון לסבוב את מיצר המזרחי:
ויבא ממזרח שמש לארץ מואב ויחנון בעבר ארנון. לסוף מזרחה של ארץ מואב, ושם התחילה ארץ סיחון ועוג, וכבשו עבר הירדן במזרח ארץ כנען ועברו הירדן, ונכנסו לה לארץ כנען דרך המזרח:
{כב} ויירשו וגו' מארנון ועד היבק. שאתה אומר שהוא שלך (פסוק יג), הם מסיחון לקחו:
ומן המדבר ועד הירדן. מדברות היו שם לפני הירדן:
{כו} על ידי ארנון. אצל ארנון, שהיו ממואב, וידעו שלא היה להם לעבור עליהם, שהרי מסיחון כבשום (במדבר כא כד), שלקחם ממלך מואב (שם שם כו):
שלש מאות שנה. משכבשו את הארץ בימי יהושע עד יפתח. מכאן יש ללמוד שנות השופטים הנזכרים עד הנה, אם שני השעבוד של כל אומה נמנים בתוך ימי השופט אם לאו. שנינו בסדר עולם (פרק יב):
יהושע פרנס את ישראל עשרים ושמונה שנה, ואין לו מקרא ממי ללמוד. עתניאל (לעיל ג יא), ארבעים שנה, ושני שעבוד של כושן רשעתים (שם שם ח), בכללם. אחריו אהוד (שם שם ל), שמונים שנה, שמונה עשרה שנים, שעבוד של עגלון (שם שם יד) בתוכם, הרי מאה ארבעים ושמונה שנה. דבורה (שם ה לא) ארבעים שנה, ושני שעבוד יבין (שם ד ג) בתוכם, הרי מאה שמונים ושמונה. אחריו, שבע שנים של שעבוד מדין (שם ו א), וארבעים של גדעון (שם ח כח), ושלש של אבימלך (שם ט כב), הרי מאתים שלשים ושמונה שנים. אחריו, עשרים ושלש של תולע (שם י ב), ועשרים ושתים של יאיר (שם י ג), אלא שעלתה שנה אחת לשניהם, ושמונה עשרה של בני עמון (שם שם ח) עד שלא בא יפתח, הרי שלש מאות:
{כט} עבר בני עמון. אל בני עמון:
{לג} אבל כרמים. (תרגום:) מישר כרמיא:
{לה} הכרע הכרעתני. לשון נקבה, ודומה לו (שיר השירים ד ט): לבבתני אחותי כלה:
היית בעוכרי. כל דמי נעכר, קפחת את רגלי:
{לז} וירדתי על ההרים. לשון יללה הוא, ודוגמתו (ישעיהו טו ג):
על גגותיה וברחובותיה כולה ייליל ירד בבכי, המתעצב בבכי עד שגופו משתבר. ובמדרש אגדה דורש רבי תנחומא (בחוקותי ה):
על ההרים. לפני סנהדרין, שמא ימצאו פתח לנדרך:
{לח} ותבך על בתוליה. מדלא כתיב על בתולותיה, משמע בתולים ממש:
{לט} ותהי חק. גזרו שלא יעשה אדם עוד כן, שאלו הלך אצל פנחס, או הוא בא אצלו, היה מתיר לו נדרו, עמדו בגדולתן, ומבין שניהם אבדה, ונפרע מהם, פנחס נסתלקה שכינה הימנו, שנאמר בדברי הימים (א ט כ): לפנים ה' עמו, למדנו שבסופו אינו עמו, ויפתח הוכה בשחין וניפול אברים, שנאמר (לקמן יב ז):
ויקבר בערי גלעד. ויש עוד לפתור:
ותהי חק בישראל. מחובר למקרא שלאחריו:
{מ} מימים ימימה תלכנה וגו'. הדבר הזה קבעו עליהם לחוק:
לתנות. לקונן:
שופטים פרק-יב
{א} ויעבור צפונה. ויעבור את הירדן, והלכו לצפון עבר הירדן, אל הגלעד:
{ד} כי אמרו פליטי אפרים אתם גלעד. פחותים שבאפרים היו מבזים את הגלעד, ואומרים להם: מה אתם גלעד חשובים בתוך אפרים ובתוך מנשה, כן תרגם יונתן:
{ה} וילכוד גלעד את מעברות וגו'. היו שומרים במקום המעברות:
{ו} אמר נא שבולת. שבולת הנהר הזה אעבור:
ולא יכין לדבר כן. שהיו מגמגמים בלשונם:
{ח} אבצן. זה בועז:
שופטים פרק-יג
{ד} יין ושכר. (תרגום:) חמר חדת ועתיק:
{ה} ומורה. תער, על שם שמורה ומשליך את השער:
ואל תאכלי כל טמאה. דברים האסורים לנזיר:
{ח} לנער היולד. העתיד להוולד:
{יא} אחרי אשתו. אחר עצתה:
{יב} מה יהיה משפט הנער ומעשהו. (תרגום:) מה חזי למעבד לעולימא ומה נעביד ליה:
{טו} נעצרה נא אותך. נאסוף אותך אל הבית:
{יז} כי יבא דברך. אם יבא לנו שליחות דבר מאתך, משנדע ונכיר את שמך:
וכבדנוך. ונעשה מה שתשלח לנו:
{יח} והוא פלאי. מכוסה, תמיד הוא משתנה ואין ידוע למה משתנה היום (ספרי נשא מב):
{כג} וכעת. הזאת:
לא השמיענו כזאת. לא היה משמיענו בשורה זו אם ראויים אנו למות:
{כה} לפעמו. לבא בקרבו לפעמים:
שופטים פרק-יד
{ד} כי תואנה הוא מבקש. עלילה להתגרות בם:
{ז} וידבר לאשה. על האשה, דבר לקרוביה, כן תרגם יונתן:
{ח} עדת דבורים. (תרגום:) קינא דדברייתא, כניסת דבורים:
{ט} וירדהו. לשון הבדלת דיבוק של כל דבר הנדבק, וכן לענין פת הנדבקת בתנור, נקראת הבדלתו רדייה, (שבת קיז ב): הרודה פת מן התנור, (בבא מציעא סד א): הרודה את כוורתו, על שם שהדבש עשוי על ידי חלות שעושה מדובק בדופני הכלי בכל צדדין מדופן אל דופן, כמדת עוגל הכלי, וכן תרגם יונתן: וירדהו, ונסחיה:
{י} וירד אביהו אל האשה. (תרגום:) על עסקי איתתא:
{יא} מרעים. חברים לשושבינות:
{טו} ויהי ביום השביעי. לימות השבת, ולא שביעי למשתה, והוא רביעי לימי המשתה:
הלירשנו קראתם לנו הלא. תרגם יונתן: הלמסכנותנא קריתון יתנא הלכא:
{יז} שבעת הימים. הנותרים משבעת הימים, מרביעי ואילך:
{יח} בטרם יבא החרסה. לפני שקיעת החמה, שעדיין היה להם שהות עד הערב:
חרשתם בעגלתי. משל הוא (תרגום:) אילולפון בדקתון באתתי:
{יט} רוח ה'. (תרגום:) רוח גבורה מן קדם ה':
חליצותם. מלבושים שחלץ מעליהן:
{כ} למרעהו. לאחד משושביניו נתנה:
שופטים פרק-טו
{ג} נקיתי הפעם. בדין אעשה להם הרעה:
{ד} ויפן. את הזנבות זנב אל זנב. ויפן, משמע הוא עצמו פנה (שמות לב טו);. ויפן, משמע הפנה את אחרים, וכן שימוש כל תיבה שפעל שלה בה''א; (שמות א כ): וירב העם; (איכה ב ה): וירב בבת יהודה תאניה; (מלכים ב כה כא): ויגל יהודה מעל אדמתו, הגלה; (שם ב: יח יא): ויגל מלך אשור את ישראל אשורה, ויגלה:
{ו} חתן התמני. חתן הפלשתי אשר בתמנה (לעיל יד א):
{ז} אם תעשון כזאת. ושמא רגילין אתם בכך, לתת אשתו של זה לזה:
{ח} שוק על ירך. (תרגום:) פרשין עם רגלאין, רוכב סוס אינו נשען על ירכו כי אם על שוקו, רגל אחד נתון בברזל התלוי במרכבת:
בסעיף. בנקרת סלע עיטם, וחברו (ישעיהו נז ה): סעיפי הסלעים, (שם י לג): מסעף פארה:
{ט} וינטשו. ויתפזרו:
בלחי. שם מקום:
{י} למה עליתם עלינו. הלא עבדים אנחנו לכם:
לאסור את שמשון. שתאסרוהו ותסגירוהו לנו:
{יג} לא כי אסור נאסרך. לא נהרוג אותך, כי אם אסור נאסרך:
{יד} רוח ה'. (תרגום:) רוח גבורה מן קדם ה':
אסוריו. קשוריו:
{טו} טריה. לחה, וראיתי בספר רפואות שקורא ללחה שיוצא מן המכה: 'טריה':
{טז} חמור חמרתים. בלחי החמור לצבור צברים רבים, (תרגום:) בלועא דחמרא רמיתינון דגורין:
{יט} את המכתש. גומא שהשן יושבת בה, עשויה כעין מכתשת:
עין הקורא. מעין שבא על ידי זעקת הקורא אל ה':
שופטים פרק-טז
{ב} לעזתים לאמר. לאנשי עזה נאמר:
ויתחרשו. נהגו עצמן בשתיקה:
{ג} ויסעם. ויעקרם ממקומם:
{ז} יתרים. חבלים דקים. (ט) ולא נודע כחו. לא הוצרך להתחזק בנתקו אותם:
{יא} בעבותים. חבלים גסים:
{יג} מחלפות. קווצות, פלוני''ש בלע''ז:
עם המסכת. עץ שהגרדי מיסך בו את השתי, ושם העץ אנשובל''א. מסכת, אורטר''א בלע''ז:
{טז} ותאלצהו. דחקתו, ואין לו דמיון:
{יח} ותרא דלילה כי הגיד לה. ניכרין דברי אמת:
{יט} ותקרא לאיש. לשלוחן של סרנים:
{כא} ויורידו אותו עזתה. מקום תחלת קלקולו:
ויהי טוחן. בריחים, מלאכה כבדה. ורבותינו (סוטה י א) פירשו מה שפירשו:
{כה} בין העמודים. אשר הבית נכון עליהם:
{כו} והמישני. פאלפא''ר בלע''ז, כמו (בראשית כז יב): אולי ימושני:
{כח} זכרני נא. זכור עשרים שנה ששפטתי את ישראל, ולא אמרתי לאחד מהם העבר לי מקל זה ממקום למקום:
נקם אחת משתי עיני. ושכר עין השנית הנח לי לעולם הבא, וכאן פרע לי שכר אחת מהן:
{כט} וילפת. ויאחז, אינברצ''א בלע''ז, כמו (רות ג ח): ויחרד האיש וילפת, נאחז בזרועות האשה:
שופטים פרק-יז
{א} ויהי איש מהר אפרים. אף על פי שנכתבו שתי פרשיות הללו בסוף הספר, של מיכה ושל פלגש בגבעה, בתחלת השופטים היה, בימי עתניאל בן קנז, שנאמר (לקמן יח לא): וישימו להם את פסל מיכה וגו' כל ימי היות בית אלהים בשילה, למדנו שכל ימי שילה היה דמות של מיכה, ובפלגש בגבעה נאמר על יבוס שבירושלים (שם יט יב): לא נסור אל עיר נכרי, למדנו שעדיין לא כבשו את ירושלים:
{ב} אשר לקח לך. אשר נגנב ממך, ויש לו דומה (שמואל א כא ו): כי אשה עצורה לנו, עצורה ממנו:
ואת אלית. קללת כל מי שגנבו, וגם אמרת הקללה באזני:
הנה הכסף. אני מודה לך עליו שהוא בידי שאני לקחתיו:
{ג} וישב את אלף ומאה הכסף לאמו. אמר להחזירו לה, ובמקום שהוא שם הרי הוא ברשותך:
הקדש הקדשתי את הכסף מידי לבני. קבלתי עלי למסרו מידי לידך לשם דמות ומסכה, תנהו לי עתה ומידי אני אשיבנו אליך. יש אומרים שהאשה הזאת היא דלילה, לפי שכתוב (לעיל טז ה): אלף ומאה כסף, וטעות הוא בידם, שהרבה שנים קדם מיכה לשמשון, אך הפרשיות נסמכו על הכסף הרע ששוה כאן וכאן, וכסף של פורענות היו שניהם:
{ה} בית אלהים. בית עבודה זרה, וכן כל 'אלהים' האמורים בפרשה זו חול, חוץ מזה (להלן יח לא): כל ימי היות בית אלהים בשילה (שבועות לה ב):
וימלא את יד אחד. חנכו לעבודת הדמות להיות כהן לפניו, כל חינוך דבר שאדם נכנס בו לשם גדולה קרוי מילוי ידים, רישוושטי''ר בלע''ז; וכשנותנין פקידות לאדם, קורין למתן רישוישטי''ר בלע''ז:
{ז} ממשפחת יהודה. והוא לוי מן האם. ורבותינו אמרו (בבא בתרא קט ב): לפי שעשה מעשה מנשה שבא מיהודה, קראו ממשפחת יהודה, והוא לוי בן גרשום בן משה רבינו היה, כמו שמפורש בענין (לקמן יח ל): ויהונתן בן גרשום וגו':
{ח} לעשות דרכו. דרך הליכתו:
{ט} באשר אמצא. פרנסתי להשתכר:
{י} לימים. לסוף שנה:
וערך בגדים. זוג חליפת בגדים שהם ערך וסדר לכל בני אדם כפי הראוי להם לשנה:
וערך בגדים. אפרליימנ''ט בלע''ז:
ומחיתך. ומזונותיך:
וילך הלוי. אחר עצתו:
שופטים פרק-יח
{א} כי לא נפלה לו. ירושה כפי הראוי להם בארץ מכובשת, כמו שנאמר ביהושע (יט מז): ויצא גבול בני דן מהם, ואף מכאן יש ללמוד שהיה מעשה זה בתחלת השופטים מיד:
{ג} מי הביאך הלם. יש כאן תמיהות הרבה, (בבא בתרא קי ב) לא מזרעו של משה רבינו אתה, שנאמר בו (שמות ג ה): אל תקרב הלם, (שם ד יא): מי שם פה לאדם, (שם שם ב): מה זה בידך:
{ה} שאל נא באלהים. בתרפים שמדברים על ידי מכשפות:
{ו} נוכח ה' דרככם. נוכח הקדוש ברוך הוא גלוי, כי זה אין בו ממש:
{ז} ואין מכלים דבר. אין אחד מהם צריך לחבירו שיחזירנו ריקם ויכלימנו, כמו שנאמר בסוף הענין (פסוק י): אין מחסור כל דבר, כך שמעתי:
יורש עצר. יורשים מועטים, שאם יהרגו את אלו, אין עוד עוררין נלחמים עם המחזיקים בנחלה:
ורחוקים המה. מעזרת צידונים:
ודבר אין להם עם אדם. שום ברית כרותה שיבאו לעזרתם לעת הצורך:
{ח} מה אתם. כלומר מה אתם משיבים דבר, מה מצאתם במקום שנפל לנו גורלנו, מה העם, החזק הוא הרפה:
{ט} ואתם מחשים. מתעצלים:
{כא} ואת הכבודה. משאות, כל דבר שהוא כבד בהליכתו שאינו יכול לרוץ אם ירדפו בני המקום אחריהם:
הכבודה. פיזנטו''מא בלע''ז:
{כג} ויסבו פניהם. בני דן אל הקוראים אליהם:
{כד} ומה לי עוד. ומה נשאר לי עוד:
{כה} אנשים מרי נפש. כעסנים שיש בסיעתנו:
{כז} ליש. שם העיר, ובספר יהושע (יט מז) קורא שמה 'לשם', על שם שמצאו שם אבן טובה ששמה 'לשם', והיא היתה על החשן לשבט דן, שמו כתוב על 'לשם', וידעו שבאמת היא נחלתם:
{ל} בן מנשה. מפני כבודו של משה כתוב נו''ן לשנות את השם, ונכתב תלויה לומר שלא היה מנשה אלא משה:
עד יום גלות הארץ. בימי סנחריב בגלות ראשונה:
שופטים פרק-יט
{ב} ותזנה עליו פילגשו. זנתה מביתו אל החוץ. כל לשון זנות אינו אלא לשון 'יוצאת' (תרגום אונקלוס בראשית לד לא): נפקת ברא, יוצאת מבעלה לאהוב את אחרים:
{ו} הואל נא ולין. הלילה:
{ט} רפה. השמש מגבורתו ונטה לערוב:
הנה חנות היום. עת שכל הולכי דרכים נוטים לחנות בבית:
{יב} עד גבעה. גבעת בנימן:
{יג} ולנו. כמו ולננו, דגשות הנו''ן במקום נו''ן שניה:
{יח} ואת בית ה'. לשילה אני הולך:
{כא} ויבל לחמורים. ויתן יבול לחמורים, 'ויבל' אפרוונד''ר בלע''ז:
{כב} ונדענו. משכב זכור:
{כח} ואין עונה. כי מתה:
שופטים פרק-כ
{ב} פנות כל העם. (תרגום:) רישי כל עמא:
{ה} דמו להרוג. כוונו להרוג, אנישמינט''ו בלע''ז:
{י} לעשות לבואם. לביאתם זו לגבעת בנימין 'ככל הנבלה' וגו':
{יא} חברים. שוים בעצה אחת:
{יב} בכל שבטי בנימן. עשרה שבטים נחשבו עשרה משפחותיו, שיהיו מרחל שנים עשר שבטים:
{טז} אטר יד ימינו. גמודי יד ימינם, לא היו שולטים בה כאילו היתה אטומה, כמו (תהלים סט טז): אל תאטר עלי באר פיה:
כל זה. שבע מאות איש הללו:
אל השערה. לחוט השער:
ולא יחטיא. לא ישגה:
{יח} יהודה בתחלה. אבל לא בחנו לשאול אם לנצח אם לינצח, ובאחרונה שבחנו, אמר (פסוק כח): עלו כי מחר אתננו בידך, השכימו והשלימו דבריהם:
{כא} וישחיתו. נענשו על שלא קנאו כמו כן במעשה דמות מיכה שהיה כבר:
{לג} בבעל תמר. במישר יריחו:
מגיח. נמשך, כמו (איוב מ כג): יגיח ירדן אל פיהו; (תהלים כב י): גחי מבטן:
ממערה גבע. ממקום צר, ערותה וגלויה של גבעת בנימין, מקום תורפה שלה שהיא נוחה ליכבש משם, כמו (בראשית מב ט): לראות את ערות הארץ באתם:
{לו} ויתנו איש ישראל. אשר בשדה, מקום לבנימן לברוח אל הגבעה, כי סמכו ישראל על האורב שיצאו לקראתם:
{לז} וימשוך האורב. משך בשופר; דבר אחר: משך בשופר העם אשר אתו, אל העיר:
{לח} והמועד היה. מתחלה היה אות בין ישראל ובין האורב, להיות האורב מרבה להעלות עשן העיר, ויבינו ישראל אשר לכד האורב את הגבעה:
משאת העשן. גובה העשן:
{לט} ויהפך איש ישראל. עכשיו חוזר לתחלת הדברים ושונה ומפרש, עשרים וחמשה אלף שכתבנו למעלה (פסוק לה), כיצד נפלו והיכן נפלו:
{מב} ואשר מהערים. האורב שנכנס בעיר, משחיתים אותו בתוך השבט, בתוך העיר:
{מג} כתרו את בנימן. הקיפו את בנימן ככתר המקיף את הראש, וכן (תהלים כב ג): אבירי בשן כתרוני, וכן (חבקוק א ד): כי רשע מכתיר את הצדיק, וכן גם בלשון עטרה נקראת הקפה (שמואל א כג כו): ושאול ואנשיו עוטרים אל דוד ואל אנשיו לתפשם:
הרדיפוהו. קוראים אחריו רדיפה, צועקים זה לזה לרדוף:
מנוחה הדריכוהו. אצל הערים שהם נוחים בהם, שם הדביקוהו:
הדריכוהו. השיגוהו, ויש דוגמתו בלשון גמרא (כתובות ס ב): רהט בתריה פרסא בחלא ולא אדרכיה:
עד נוכח הגבעה. ממזרחה של גבעה:
{מד} ויפלו מבנימן שמונה עשר אלף. בשדה בתוך המלחמה:
{מה} ויעוללהו. הריגה אחר הריגה, כעוללות שאחר הבציר:
חמשת אלפים איש. הרי עשרים ושלשה אלף:
עד גדעום. שם מקום:
ויכו ממנו אלפים איש. הרי עשרים וחמשה אלף האמור למעלה (פסוק לה), והמאה הכתובים למעלה (שם), לא פירש היכן נפלו:
{מח} שבו אל בני בנימן. בכל הערים:
מעיר מתם. התמו כל יושבי הערים:
ועד בהמה. ואנשים בכלל 'מתום' היו, ש'מתום' לשון כליה הוא. ויש לתמוה על אלף היכן הם, שהרי עשרים וששה אלף התפקדו מן הערים, ומן הגבעה שש מאות, וכאן מנה בנופלים עשרים וחמשה אלף ומאה איש, ושש מאות נמלטו אל סלע הרמון, והאלף ברחו אל הערים ונפלו למחרת כששבו בני ישראל אל ערי בנימין להחרים הנשים והטף:
שופטים פרק-כא
{ג} להפקד. להגרע:
{ו} וינחמו. שבו לחשוב עליהם מחשבת פליטה:
{יב} ארבע מאות. נערה בתולה. הושיבום על פי חביות של יין, בעולה ריחה נודף, בתולה אין ריחה נודף:
{יד} ולא מצאו להם. לא ספקו להם:
{יז} ירושת פליטה. נחלת השבט נשארה ריקנית, הבו עצה שיולידו בנים ויחזיקו בנחלתם הפליטה הנשארת, ולא ימחה שבט מישראל:
{יט} מזרחה השמש למסלה. במזרחה של מסילה, שילה בצפונה של בית אל ובדרומה של לבונה, ובמזרחה של מסילה העולה מבית אל שכמה:
{כב} לריב אלינו. ללכת אלינו במלחמה:
ואמרנו אליהם חנונו אותם. רחמנו עליהם כי אינם יודעים מה לעשות, 'כי לא לקחנו איש אשתו במלחמה' של יבש גלעד אלא לארבע מאות איש מהם, ואם על השבועה אתם מקפידים, לא עון לכם בדבר 'כי לא אתם נתתם להם' את בנותיכם שתהא לכם אשמה בדבר ושלום לכם אל תיראו: