מיכה פרק-א
{א} דבר. המורשתי. מעיר מורישה :
{ב} ויהי, בכם לעד. שנבאתי לכם בשמו והתריתי בכם :
{ג} יוצא ממקומו. מכסא רחמים לכסא הדין :
ודרך על במותי ארץ. על הרמים וגסי הרוח :
{ד} כדונג. שעוה :
מוגרים במורד. ת''י דאשידין במודרון מוגרים לשון זיבת מים וכן (איכה ג) עיני נגרה נגרות ביום אפו (איוב כ) פרץ נחל מעם גר (שם כח) ויגר מזה (תלי' עה) :
{ו} לעי השדה. ליגרי חקלן לשון גלים כמו יגר שהדותא :
והגרתי לגי אבניה. והסחבתי כמו המוגרי' במורד :
{ז} כי מאתנן זונה קבצה. כל ההון הזה :
ועד אתנן זונה ישובו. ולטמיון כשאר אתנני זונה ישובו כל קבוציה ויונתן תרגם ולבית פלחי טעותא יתמסרון כל קבוציה :
{ח} שולל. משתגע כשוטה בתמהון לב כמו (תהלים עו) אשתוללו אבירי לב (ישעיה נט) וסר מרע משתולל והתי''ו היא באה לשמש בתיבה בלשון מתפעל ונתפעל וכן הילוך תיבה שתחילת יסודה שי''ן או סמ''ך כשבאו עליו תי''ו בלשון מתפעל ונתפעל נכנסת תוך התיבה כמו משתולל אומר אני שהוא מלשון שוגג כמו (מלכים ב ד) לא תשלה אותי (שמואל ב י) על השל די יאמר שלו (דניאל ג) :
{ט} כי אנושה מכותיה. כי חולה היא במכותיה כמו ויאנש (שמואל ב יב) :
{י} בגת אל תגידו. פן ישמחו לנו פלשתים :
בבית לעפרה. עפרת אבי העזרי :
עפר התפלשי. ל' נופל על הלשון וכן יושבת שפיר עריה בשת וכן לא יצאה יושבת צאנן כולם לפי שם העיר לשון הקינה התפלשי התגלגלי פתרונו לפי עניינו התעפרי :
{יא} עברי לכם. התחיל בלשון יחידות נקבה כמדבר אל כנסיה העיר כמו שנאמר יושבת שפיר כולם בשם כנסיה אחת ואמר לכם כמדבר אל הרבים שהרי לרבים הוא אומר :
יושבת שפיר. שם העיר :
עריה בשת. גלויה בית הבשת כאשר נקראת שפיר שהוא שם נפל היוצא מרחמה של אשה :
לא יצאה יושבת צאנן. לא יפקון משזבין יתבי צאנן :
מספד בית האצל יקח מכם עמדתו. המספד שגרמתם לנגזלים שאתם גוזלים נחלתו כדי להגיש בית בבית שדה בשדה זה אצל זה הוא יקח מכם עמדתו מעמד הבניינים שבנית' והעמדתם על נחלתם, בית האצל איוטמנ''ט בלע''ז :
{יב} כי חלה לטוב. כי קיותה לטובה אותה היושבת בשלוותה וממרה ע''פ הנביאים :
כי ירד רע. הרי כי זה משמש בל' אלא היא חלה לטוב אבל מפני מרותה ירד לה רע :
{יג} רתום המרכבה לרכש. אסרו המרכבה לרכש שהוא קל לרוץ ותברחו ואמר דונש שהוא ל' ערבי :
{יד} לכן תתני שלוחים על מורשת גת. על אשר תתני שלוחים על מלכות דוד אשר הוריש אתכם גת כענין שנאמר (ד''ה א יח) ויקח דוד את גת מיד פלשתים ואתם מואסים בו כמו שנאמר (ישעיה ח) יען אשר מאס העם הזה את מי השלוח וגומר לפיכך בתי אכזיב שהיתה מארץ יהודה ונמשכו אחר פקח בן רמליהו סופן להיות לאכזב למלכי ישראל שיהרג פקח בן רמליהו ויכזבו הנסמכים עליו ובימי אחז נתנבאת נבואה זו :
לכן תתני שלוחים. פי' לכן כמו על אשר כמו (שם יז) על כן תטעי נטעי נעמנים על אשר נטעתיך נטעי נעמנים ואת נהפכת לזמורות זר :
בתי אכזיב לאכזב. ל' נופל על הלשון מאגדת חלק למדתי מדרש מקרא זה כך :
{טו} עוד היורש אביא לך. אויבים שיורישו אותך את היושבת במרשה, יורש למרשה לשון נופל על הלשון :
עד עדולם. שהוא לפני' מן הגבול יסוג אחור ויבא כבוד ישראל שיכבשו העכו''ם מגבול' עד עדולם כן ת''י עד עדולם ייתון בתחום ארעא דישראל, ומדרש אגדה שמעתיו משמו של רבי מנחם עוד היורש אביא לך ראוים היו בני עילם לירש את ארץ ישראל שהוא היה בכור לבני שם ובשביל אהבת אבותיכ' הסיבותיה לבני ארפכשד עתה אביא את כשדים ואת בני עילם עליהם :
{טז} קרחי. ראשך :
וגוזי. שערך כמו (איוב א) ויגז את ראשו לשון תלישת שער :
כנשר. כתרגומו כנשרא דנתרו גדפוהי דרך הנשר למרט רוב כנפיו :
מיכה פרק-ב
{א} ופעולי רע על משכבותם. כל הלילה גומרים בלבם איך יעשו הרעה לבקר :
{ב} ובתים ונשאו. מוסב על וחמדו חומדים בתים :
ונשאו. כמו ולקחו :
{ג} ולא תלכו רומה. ולא תהכון בקומה זקופה :
{ד} ונהה נהי נהיה. ונהה ל' עתיד כמו ועשה ופנה ונהה המקונן ואמר נהי נהיה בעולם ומהו הנהי אשר נהיה אמר שדוד נשדונו אויבינו שדדונו ולשון נשדנו שכתב בו נו''ן בתחילה ולא כתב שדונו מפני שבא לשמש שני לשונות ל' נפעלנו ולשון פעלנו אילו כתב נשדנו היה הל' מוסב על הנשדדים ולא אל השודדים ואם כתב שדונו היה מוסב אל השודדים ולא לנשדדים עכשיו מוסב לשניהם נתננו ביד אשר שדונו ובלע''ז שומי''ר דימשטיור''א נשו''ט, ד''א נשדונו אנחנו גרמנו לעצמינו ששדדונו :
חלק עמי ימיר. נחלת חלק עמי נחלף לעכו''ם :
איך ימיש לי לשובב שדינו יחלק. איך יסור אלי עוד להשיב לנו שדותינו אשר יחלק אותם העכו''ם הזה לו איך אפשר לשובב' עוד לי כל אלה דברי המקונן ונושא המשל איך ימיש לי קומ''א שדיטורנר''א אמו''י כמו סורה אלי ויסור אליו :
{ה} משליך חבל. חולק נחלה שכן דרך לחלק נחלה בחבל המדה :
{ו} אל תטיפו יטיפון. אל תנבאו להוכיחם לכם הנביאים אני אומר אשר תטיפו תמיד :
לא יסג כלמות. פן ישיגון אתכם כלימות מאתם כענין שנאמר (משלי ט) אל תוכח לץ, כל טיף לשון נבואה כמו (עמוס ז) ולא תטיף על בית ישחק, (יחזקאל כא) והטף אל דרום :
{ז} האמור בית יעקב. הזאת יאמרו בית יעקב כששומעים את הרעה אשר נביאי מתנבאים להם :
הקצר רוח ה'. שמא אין יכולת עתה לפניו להטיב ואין רוחו רחבה עליו לטוב כאשר היתה בימים הראשונים :
אם אלה מעלליו. כלו' להרע :
הלא דברי ייטיבו עם הישר הולך. אני לא קצרה רוחי ולא אלה מעללי זולתי לרשעים אך את הישר הולך היטב אטיב לו :
{ח} ואתמול עמי לאויב יקומם. המקרא מחובר לשל מעלה הימנו אני טוב ומטיב אני ואת הדבר אשר למולו ובעבורו עמי אותו יקומם לאויב לו :
ממול שלמה אדר תפשיטון. כנגד אשר אתם גוזלים השלמה ולבוש תפארת ומפשיטים מעל כל העוברים עליכם בדרך :
מעוברים בטח שובי מלחמה. ממה שהיו סבורין להיות עוברין בטח הם נהפכו להיות שובי מלחמה כבני אדם השבים מן המלחמה חסירי מבגדים ומזון שלקחו אויביהם מה שעליהם, שובי כמו (ירמיה ב) סורי הגפן נכריה (צפניה ג) נוגי ממועד :
{ט} נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה. שאתם הורגים את בעליהן והן יושבות אלמנו' או לפי שאתם נוטלין את ממון בעליהם והם יושבים ומצירים ואין משמחין את נשותיהן :
תקחו הדרי. הדר הוד ועושר שנתתי להם :
{י} קומו ולכו כי לא זאת המנוחה. קומו וגלו מן הארץ כי לא כדרך זו נתתיה לכם למנוחה :
בעבור טמאה תחבל וחבל נמרץ. כי למען טמא אותה היא עוש' חבורת חבלי רשעים, תחבל לשון אגודות כמו (שמואל א י) חבל נביאים (תהלים קיט) חבלי רשעים וכן ת''י מסתיעין עלה לשון סיעה :
וחבל נמרץ. ובעת אגודתם כבר נועצו ביניהם ופירשו למה הם מתחברים :
נמרץ. דבר מפורש באר היטב כמו (איוב ו) מה נמרצו אמרי מה ימריצך (שם טז) קללה נמרצת (מלכים א ב) :
{יא} לו איש הולך רוח. לו מוצאים איש הולך רוח איש שקר מתנבא להם שישתכרו ביין ובשכר הוא יהיה נביא מקובל לעם הזה :
{יב} אסוף אאסוף. עוד ימים באים ואקבץ אתכם :
כצאן בצרה. כצאן רבה הנתונה במבצרי גדרות צאן :
בתוך הדברו. ת''י כעדרא בגו דירא מקום שהוא מתנהג שם וכן (ישעיה ה) ורעו כבשים כדברם :
תהימנה מאדם. תהיינה הערים הומיות מרוב אדם אשר בקרבה :
{יג} עלה הפורץ. מושיעם הפורץ גדרת סירים ומסוכות חדקים ליישר לפניהם הדרך :
מיכה פרק-ג
{ב} גוזלי עורם. של בית ישראל שהם ראשים וקצינים עליהם כמו שאמר ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל :
{ג} שאר עמי. בשר עמי :
ואת עצמותיהם פצחו. פתחו להוציא המוח כמו (שם יד) פצחו רנה פתחו פה ברנה :
ופרשו כאשר בסיר. ומשברים האברים כאשר ישברו הנתחים הניתנים בסיר לבשל ופרשו לשון שבר כמו פרוש לרעב (שם נח) ולא יפרשו להם (ירמיה טז) פרשיה ציון (איכה א) :
קלחת. קלדיי''רא בלע''ז :
{ד} אז יזעקו אל ה'. אז בבא אותו העת האמור למעלה אסף אאסף יעקב יזעקו אל ה' להטיב להם ברצון עמו ושמחת גויו ולא יענה אותם :
{ה} הנושכים בשיניהם. ואוכלים בשר בהמו' פטומות המאכילים אותם עמי הטועים אחריהם :
וקראו שלום. וכאשר יאכילו יקראו ויתנבאו להם שלום :
וקדשו עליו מלחמה. והזמינו עליו למלחמה :
{ז} מענה אלהים. מענה נקוד קמץ (ר''ל ציר''י) לפי שהוא דבוק אל השם :
{יב} עיין. דגורין :
מיכה פרק-ד
{א} ונהרו. ונקבצו שם יחד כנהרו' ההולכי' אל הים :
{ג} ושפט. משפט זה לשון תוכחה הוא דשרימנ''ט בלע''ז :
{ד} כי פי ה' צבאות דבר. והיכן דבר ונתתי שלום בארץ (ויקרא כו) :
{ה} ילכו איש בשם אלהיו. ילכו לאבדון על שעבדו עכו''ם כן תירגם יונתן :
{ו} אוספה הצולעה. אכניש מטלטליא וכן ת''י, ולי נראה לשון מרפא כמו ואספתי מצרעתו (מלכים ה) :
ואשר הריעותי. ואותם שהריעותי להם בעוונם :
{ח} ואתה מגדל עדר. ת''י ואת משיחא דישראל דטמיר מן קדם חובי כנישתא דציון פי' מגדל ל' מעוז ותרגום עדר כנסת ישראל ותירגם עופל ל' אופל ויש לפרש מגדל עדר בית המקדש ועופל לשון מגדל עוז וכן עופל ובחן (ישעיה לב) :
עדיך תאתה. שארית הצולעה והנהלאה כולם יקבצו אליך :
ובאה הממשלה הראשונה. תבא הממשלה שלימה כולה אל בית דוד בירושלים כאשר היתה בתחילה עד שלא נחלקה ומה היא הממשלה הראשונ' הממלכ' לבת ירושלים :
{ט} עתה. שאת מורדת בי :
למה תריעי רע. שיתי לבך למה את צריכה לבקש רעים ואהובים מלכי מצרים ומלכי אשור לעזור :
{י} חולי. ל' חלחלה כמו (כאן) כי החזיקך חיל והלשון נופל על יולדת :
וגוחי. כרעי ושחי על גחונך וכן בלשון משנה כותל הגוחה לרשות הרבים :
תצאי מקריה. מירושלים ללכת בגולה :
ושכנת בשדה. תהי שכינתך חרושה כשדה :
{יא} האומרים תחנף. עתה תתחייב ציון בחטאתיה ויפקד עליה עוונה :
ותחז בציון עינינו. ותראינה בה עינינו מה שאוינו לראות בה :
{יב} כי קבצם כעמיר גורנה. וסופו לקבצם אל עמק יהושפט וסביבו' ירושלים למלחמ' כמו שמקבצין עמיר כדי לדושם שם אף הם חיל גוג ומגוג לרעתם נאספו ויאמר הקב''ה לכנ''י קומי ודושי בת ציון :
{יג} והחרמתי. לשון הקדש :
בצעם. מה שכנסו מגזילה וחמס :
וחילם. ונכסיהון :
{יד} עתה תתגודדי בת גדוד. עתה בעת גזרתה הרעה על העון כי גבר תתגודדי בת גדוד בת כשדים קבצי גדודין כי עתה הוא אשר תצלחי בגדוד אשר שם מצור עלינו. בשבט יכו על הלחי. מי גרם לך להצליח את אשר ישראל מלעיבי' על נביאיהם ושופטיה' ומכים אותם על הלחי כך היו עושים וכן מצינו בפסיקתא וכן ישעיה הוא אומר (ישעיה נ) גוי נתתי למכים :
מיכה פרק-ה
{א} ואתה בית לחם אפרתה. שיצא דוד משם שנאמר בו (שמואל א יז) עבדך ישי בית הלחמי ובית לחם קרוי אפרת שנאמר (בראשית מח) בדרך אפרת היא בית לחם :
צעיר להיות באלפי יהודה. ראוי היית להיות צעיר במשפחות יהודה מפני פסולת רות המואביה שבך :
ממך לי יצא. משיח בן דוד וכה''א (תהלים קיח) אבן מאסו הבונים :
ומוצאותיו מקדם. לפני שמש ינון שמו (שם) :
{ב} לכן יתנם עד עת יולדה. יתנם ביד אויביהם עד בא העת אשר חלה וילדה ציון את בניה ציון אשר החזיקה עתה חיל כיולדה ועכשיו היא קרויה יולדת ורבותינו אמרו מכאן אין בן דוד בא עד שתפשוט המלכות הרשעה ט' חדשים על כל העולם כולו אך לפי פשוטו זהו הצעה שפירשתי :
ויתר אחיו. של מלך יהודה כלומר שאר שבט יהודה :
ישובון על בית ישראל. יתחברו עם שאר השבטי' והיו לממלכה אחת ולא יחצו עוד לשתי ממלכות :
{ג} ורעה. ופרנס את ישראל :
וישובו. מן הגליות :
כי עתה יגדל. מלכם עד אפסי ארץ והביאום מנחה אליו בסוסים וברכב :
{ד} והיה זה שלום. גמור וקבוע באין הפסק עוד ולא ידמה לשאר התשועות שהיו צרות אחריהן :
אשור כי יבא. הרי כי משמש בלשון אם, אם יבא בארצנו כאשר בא עתה :
והקימונו עליו שבעה רועים. שבעה ושמונה. רבותינו פירשו שמותיהן במסכת סוכה ואיני יודע מהיכן למדו :
{ה} ורעו את ארץ אשור. וירוצצו כמו (שם ב) תרועם בשבט ברזל :
ואת ארץ נמרוד. היא בבל :
בפתחיה. בשערי מדינותיה :
{ו} כטל מאת ה'. שאין בא לעולם ע''י אדם ולא יבקשו פני אדם עליו כך לא יקוה ישראל לעזרת איש כי אם בה' :
{ז} כאריה בבהמות יער. כך יהי מלכם שליט בכל :
ורמס וטרף. רמס היא דריסת הארי כשהוא רעב ואוכלו במקומו וטרף הוא כשנושא את הטרף למעונותיו בשביל גורותיו ולבאותיו :
{ט} והכרתי סוסיך. היא עזרת מצרים שאתם נשענים עליהם להמציאכם סוסים :
{י} והכרתי ערי ארצך. ולא תצטרך לערי מבצר :
{יג} והשמדתי עריך. ואשיצי בעלי דבבך וכן (ישעיה יד) ומלאו פני תבל ערים וכן (שמואל א כח) ויהי עריך :
מיכה פרק-ו
{א} את ההרים. את האבות :
הגבעות. האמהות :
{ג} מה עשיתי לך. תן לבך להכיר מה טוב עשיתי לך :
ומה הלאתיך. בעבודתי :
ענה בי. העד בי :
{ד} כי העליתיך. אע''פ שעשיתי לך כל הטובה הזאת לא הלאתיך בעבודה גדולה ובקרבנות גדולים :
את משה אהרן ומרים. ת''י משה לאלפא מסורת דינין ואהרן לכפרא על עמא ומרים לאוראה לנשיא :
{ה} ומה ענה אותו בלעם בן בעור. מה אזעום לא זעם ה' (במדבר כג) שלא כעסתי כל אותן הימים :
מן השטים. שחטאתם לי שם דעו צדקותי שלא מנעתי טובתי ועזרתי מכם עד הבאתי אתכם לגלגל וכבשתי לפניכם שם את הארץ :
{ו} אכף. אהיה כפוף :
{ז} נחלי שמן. למנחות :
האתן בכורי. קרבן לפשעי :
{ח} הגיד. הקב''ה לך אדם מה טוב לך לעשות :
והצנע לכת. ת''י הוי צנוע למיהך בדחלא דאלהך, ד''א והצנע לכת לא כמדת הקב''ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם אדם מבייש את חבירו ובא לפייסו ואומר לו איני מתרצה לך עד שיבא פלוני ופלוני שבזיתני לפניהם אבל הקב''ה אין חפץ אלא שישוב אליו בינו לבין עצמו :
{ט} קול ה' לעיר יקרא. קל נבייא דה' על קרתא מכריזין להם תשובה :
ותושיה יראה שמך. ותושיה קורא להם הנביא אשר רואה את שמך אשר נותן לב להתבונן ולראות דרכיך ותושיה מוסב על מקרא שלמעלה הימנו :
שמעו מטה ומי יעדה. הטו אזן ושמעו מטה הפורענות אשר תרדה אתכם שהנביאים מתרים בכם ושמעו מי הוא אשר ייעד אותו הפורענות אם יכולת בידו לקיים מה שגוזר ויונתן לא כן תירגם. (ותושיה יראה שמך. מכאן שכל מי שאומר בכל יום מקרא המתחיל ומסיים כמו שמתחיל ומסיים שמו התורה מצילו מגיהנם) :
{י} עוד האש בית רשע אוצרות רשע. ה''א האש נקודה פתח לפי שהיא תמוה וכן פירושו עוד ל' אורך ימים הוא, האש כמו היש (ובד''ה א ב) מצינו אישי אבי דוד במקום ישי אף כאן אש במקום יש וכן (בשמואל ב יד) אם אש להמין ולהשמאיל אם יש להאמין ולהשמאיל, וי''ת כן האית שיעלה בלבבכם שיתקיים בית רשע לאורך ימי' ואוצרות רשע :
ואיפת רזון זעומה. מדה קטנה שעשיריכם מרמים בה העניים ומביאין אותן לידי רזון והוא זעומה באפו של הקב''ה :
{יג} החליתי הכותך. האנשתי מכותיך חזקות וחולות ואנושו' :
השמם. להשמימך על חטאתיך :
{יד} וישחך בקרבך. המאכל שתאכל אכניס בו מארה בתוך המעים ויגרום לך חולי שתהא חולה והולך שחוח וכן מפרש אותו בספרי מניין אף בתוך המעים ת''ל וישחך בקרבך בפרשת והיה עקב במדרש תמיד עיני ה' אלהיך בה ואף יונתן תירגם כן ויהי לך למרע מתא במעיך :
ותסג. את אויביך המוליכים בניך ובנותיך בשבי ולא תפלטם ואם תפלטם סופם לחרב ומשמו של ר' מנחם שמעתי ותסג לתאות תשמיש ולא תפליט לא יהי' לך כח לפלוט שכבת זרע ואם תפלטם סופה לחרב אתן אתכם וי''ת ל' הראשון :
{טז} וישתמר חוקות עמרי. וידעתי כי לא תשמעו אלי כי ישתמר על ידיכם וביניכם כל חוקות עמרי ואחאב :
וחרפת עמי תשאו. אתם תקבלון עון החרפה שהעכו''ם מחרפין את עמי שהעידה בהם תורה על כך (דברים כה) לא יהיה לך איפ' ואיפה והם אינם שומרים :
מיכה פרק-ז
{א} אללי לי. הנביא מקונן על עצמו אוי לי שהועמדתי לנביא בעת הזאת שאין בנ''א צדיקים בדור :
כאספי קיץ. נקוד חטף קמץ שאינו ל' פועל כמו יושב אומר אלא לשון מפעל כמו (ישעיה לג) אוסף החסיל כאסיפת קיץ והם סופי תאינים שהן רעות וכן תרגם יונתן כסיופי קייטא :
כעוללות בציר. ת''י כעוללן בתר קטוף :
אין אשכול לאכול. כתרגומו לית גבר דביה עובדין טבין :
בכורה. תאינה טובה המתבשלת בעתה כתרגומו לטביא חמדת נפשי :
{ב} וישר באדם אין. אדם ישר בבני אדם אין :
יצודו חרם. יצודו בחרמם ובמצודתם :
{ג} על הרע כפים להטיב. על שכר הרעת כפיכם אתם מקוים שיטיב לכם :
השר שואל. שוחד :
והשופט. הדן את הדין גם הוא בשילום אומר לשופט חבירו כשהוא גזלן ומחויב בדין שלם לי גמולי בזה ואני אזכה אותך בדין אחר :
והגדול דובר הות נפשו. המלך או הנשיא אומר בדין רצון נפשו הות נפשו דבר ההוה לרצונו ולנפשו כמו (ירמיה טו) אין נפשי אל העם הזה וכן ת''י תחמודי נפשיה :
ויעבתוה. עשאוה קליעה של חטא בין שלשתן כעבותות העגלה חטאה שהעבות משולשת היא כך מצאתי בתרגו' ירושלמי עבדנוה כקליעה דחובין :
{ד} טובם כחדק. טבא דאית בהון קשה למיפק מן ידיה כד מן חדקא קשה לצאת מידו כמו הקוצים הנסבכין בצמר :
ישר ממסוכה. ישר שבהם רע ממסוכת קוצים ומסוכה כמו (ישעיה ה) הסר מסוכתו :
יום מצפיך. יום שאתה מצפה בו לטובה תבוא פקודתך :
מבוכתם. עירבוליהון כמו (שמות יד) נבוכין הם מהומתם :
{ה} אל תאמינו בריע. כמשמעו ורבותינו פירשו כלפי מעלה אל תחטאו ותאמרו הקב''ה אוהבינו והוא ימחול לנו :
משוכבת חיקך. נשמתך היא תעיד בך :
פתחי פיך. דברי פיך פתיחות פיך :
{ז} ואני בה' אצפה. הנביא אומר כן :
{ח} אל תשמחי אויבתי. בבל ועיר החייבת רומי (ס''א בבל ופרס החייבת) :
{יא} יום לבנות גדריך. מוסב על האומרה אלי ועוד היא אומרת אלי יום לבנות גדריך שאת מצפה לו אותו היום ירחק חוקו זמנו יאריך ולא יבא לעולם :
{יב} יום הוא ועדיך יבא. הנביא אומר אותו היום שאתם מלעיגים עליו לאמר בטל והלך לו יום ההוא שמור ונצור ולא בטל עדיך יבא בבל להחריבך :
למני אשור. אשר הוא ראש למרענו :
וערי מצור. כלומר ועד ערי מצור ויונתן תרגם ודמן חורמיני רבתא :
וים מים. והיושבים על ים האחרון אשר הוא במערב :
והר ההר. כמו ויושבי ההר ויונתן לא כן תרגם :
יום לבנות גדריך. הנביא מבשרו לישראל שיש יום כמוס ומוכן לבנות גדרות חרבותיהן יום ההוא ירחק ויבטל מעליכם חק גזירות הבבליים ופרסיים :
יום הוא ועדיך יבא. בעידנא ההיא יתכנשון גלוותא דישראל דמן אתור וגו' :
{יג} והיתה הארץ. ארץ הבבליים ופרסיי' :
{יד} שוכני לבדד. שיהא שוכן בטח בדד :
יער בתוך כרמל. ת''י דהוי צדין בחורשא יתיתבון ככרמלא אותן שהיו שוממים כיערות ישכנו לבדד בתוך כרמל שהוא מקום מיושב ויש לפרש שוכני לבדד ביערים לא יראו מחיות השדה כבתוך כרמל :
{יז} כזוחלי ארץ. הם נחשים הזוחלי' על גחונם בעפר הארץ :
ירגזו ממסגרותיהם. יחרדו מרוב דוחק איסוריהם ומסגר כלאם :
{כ} תתן אמת ליעקב. ת''י תתיהב קושטיה דיעקב לבנוהי כמה דקיימתא ליה בבית אל טבות אברהם לזרעיה בתרוהי כמה דקיימתא ליה בין בתריא תדכר לנא עקידת יצחק תתן לנו באמת אשר הבטחת ליעקב האמת לנו דבריך אשר הבטחת ליעקב כי לא אעזבך (בראשית כט) :
חסד לאברהם. שכר חסד אשר לאברהם אשר צוה לבניו לשמור דרך ה' לעשו' צדקה ומשפט ולכך לא נאמר וחסד אלא חסד האמת שתאמת לנו את הבטחת יעקב היא תהיה תשלום גמול חסדו של אברהם :
אשר נשבעת. בעקידתו של יצחק בי נשבעתי נאם ה' יען אשר עשית וגומר :