יונה פרק-א

{א}  וַיְהִי דְּבַר יְהוָה אֶל יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי לֵאמֹר: {ב}  קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא עָלֶיהָ כִּי עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי:

 רש"י  וקרא עליה. את קריאתי : (רש"י)

 מצודת דוד  וקרא עליה. ר''ל שיוכיחם ויזהירם וכדרך הנביא ועדיין לא פירש לו מה יקרא : כי עלתה רעתם. הרעות שהם עושים עלתה למרום לעמוד לפני לקטרג עליהם (ולפי שננוה הוא ראש מלכות אשור שבט אפו של המקום ב''ה רצה להחזירם למוטב למען יעמדו להיות רצועה מרדות על ישראל) : (מצודת דוד)


{ג}  וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יְהוָה וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אָנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יְהוָה:

 רש"י  לברוח תרשישה. ים ששמו תרשיש והוא בחוצה לארץ אמר אברח לי הים שאין השכינה שורה בח''ל אמר לו הקב''ה חייך יש לי שלוחים כיוצא בך לשלוח אחריך ולהביאך משם משל לעבד כהן שברח מן רבו ונכנס לבית הקברות אמר לו רבו יש לי עבדים כיוצא בך לשלוח אחריך ולהביאך משם ומה ראה יונה שלא רצה לילך אל נינוה אמר העכו''ם קרובי תשובה הם אם אומר להם ויעשו תשובה נמצאתי מחייב את ישראל שאין שומעים לדברי הנביאים : ויתן שכרה. הקדים לתת שכרה ואין דרך יורדי הים לתת שכר הספינה עד שעת היציאה והוא הקדים ולא עוד אלא שנתן שכר כולה : (רש"י)

 מצודת דוד  לברוח תרשישה. הוא חוץ לארץ מקום שאין הנבואה שורה על הנביאים וז''ש מלפני ה' ור''ל מהמקום שהוא לפני ה' והוא א''י שהוא מקום קבול הנבואה כי פחד פן יבוא לו הנבואה עוד פעם ויפרש מה יקרא ויוכרח ללכת ועל כי העמדת נינוה היה רעה לישראל לכן לא היה חפץ להיות שליח בדבר כי היה טוב בעיניו שיעמדו ברשעם ויאבדו ולא יהיו לשטן לישראל, ורז''ל אמרו שחשב יונה שהנה העכו''ם קרובי תשובה הם ויחייבו את ישראל שאינם ממהרים לשוב : וירד יפו. מקום שפורשים שם הספינות : באה תרשיש. היתה מוכנת ללכת ולבוא לתרשיש : ויתן שכרה. הקדים ליתן שכרה תחילה ולא עוד אלא שנתן שכר כל הספינה למען תמהר ללכת : לבוא עמהם. עם אנשי הספינה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תרשישה. לתרשיש והוא שם מקום : יפו. שם העיר שעל הנמל : אניה. ספינה : (מצודת ציון)


{ד}  וַיהוָה הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם וַיְהִי סַעַר גָּדוֹל בַּיָּם וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר:

 רש"י  חשבה להשבר. נדמית כאלו היא נשברת : (רש"י)

 מצודת דוד  הטיל. הסיע והמשיך אל הים רוח גדולה והיה סער גדול בים : והאניה. ר''ל אנשי האניה חשבו שהאניה תשבר מחוזק הרוח המוליכה ברדיפה ונדנוד רב מהרמת הגלים וכובד משא הספינה מונע הרדיפה והוא סיבה לשבירת הספינה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הטיל. ענין הסעה כי ורוח נסע (במדבר יב) ת''א נטל : סער. הרעשת גלים מן הסערה : חשבה. מל' מחשב' : (מצודת ציון)


{ה}  וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל אֱלֹהָיו וַיָּטִלוּ אֶת הַכֵּלִים אֲשֶׁר בָּאֳנִיָּה אֶל הַיָּם לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם וְיוֹנָה יָרַד אֶל יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדַם:

 רש"י  המלחים. בני אדם המנהיגים את הספינה : איש אל אלהיו. מן שבעים אומות של עכו''ם היו שם : (רש"י)

 מצודת דוד  וייראו המלחים. מוליכי הספינה פחדו וכ''א מהם צעק להתפלל אל העכו''ם שלו : ויטילו. השליכו את הכלים מן הספינה אל הים להקל מעליהם המשא למען תוכל ללכת ברדיפה מבלי מונע : אל ירכתי. ר''ל אל אחת מהירכתים וכן ויקבר בערי גלעד (שופטים יב) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  המלחי'. כן יקראו מוליכי הספינ' וכן כל אניות הים ומלחיהם (יחזקאל כו) : ויטילו. ענין השלכה כמו והטלתי אתכם (ירמיה טז) : ירכתי. עבר וצד כמו ירך המזבח (ויקרא א) : וירדם. הוא שינה עמוקה וכן והוא נרדם ויעף (שופטי' ד) : (מצודת ציון)


{ו}  וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחֹבֵל וַיֹּאמֶר לוֹ מַה לְּךָ נִרְדָּם קוּם קְרָא אֶל אֱלֹהֶיךָ אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹהִים לָנוּ וְלֹא נֹאבֵד:

 רש"י  רב החובל. שר המלחים שאף הם נקראים חובלי הים ובלע''ז גובירניי''ל : מה לך נרדם. מה לך להיות נרדם אין עתה עת רדם : יתעשת. לשון מחשבה וכן (תהלים קמז) עשתנותיו ומלכא עשית (דניאל ז) : (רש"י)

 מצודת דוד  מה לך נרדם. מה לך שנרדמת כאומר וכי אינך מרגיש שאנו עומדים בסכנה : קרא אל אלהיך. התפלל לפניו : אולי יתעשת. ע''י התפלה אולי יחשוב האלהים לנו שלא נאבד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רב החובל. שר מנהיגי הספינה כי רב הוא שר וכן ורבי המלך (ירמיה מא) ומנהיגי הספינה יקראו חובלים על כי מושכים בחבלי הוילון להפנותה מול הרוח וכן המה חבליך (יחזקאל כז) : אולי. עניינו כמו שמא : יתעשת. ענין מחשבה כמו אבדו עשתנותיו (תהלים קמו) : לנו. עלינו : ולא נאבד. הוי''ו הוא במקום שי''ן וכן ויקחו לי תרומה (שמות כה) ור''ל שיקחו : (מצודת ציון)


{ז}  וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ לְכוּ וְנַפִּילָה גוֹרָלוֹת וְנֵדְעָה בְּשֶׁלְּמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ וַיַּפִּלוּ גּוֹרָלוֹת וַיִּפֹּל הַגּוֹרָל עַל יוֹנָה:

 רש"י  לכו ונפילה גורלות. רואים היו שאר ספינות הולכות בים בשלום ושלהם משתברת אמרו בשביל אחד ממנו הוא כן מצינו בפרקי דר' אליעזר : בשלמי. במעשיו של מי ממנו : (רש"י)

 מצודת דוד  ויאמרו. אנשי הספינה : גורלות. אמרו להפיל גורלות הרבה כי לא רצו לסמוך על גורל אחד כי פן במקרה נפל על זה אבל כשיפול פעמים מרובות על אחד יהיה נראה שאין זה מקרה : בשלמי. בעבור מי בא עלינו רעת הסכנה הזאת : הגורל. ר''ל כל גורל וגורל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לכו. ענין זרוז : בשלמי. בעבור מי : (מצודת ציון)


{ח}  וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הַגִּידָה נָּא לָנוּ בַּאֲשֶׁר לְמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ מַה מְּלַאכְתְּךָ וּמֵאַיִן תָּבוֹא מָה אַרְצֶךָ וְאֵי מִזֶּה עַם אָתָּה:

 רש"י  הגידה נא לנו באשר למי. למי חטאת אשר בשביל כן הרעה הזאת לנו : מה מלאכתך. שמא פשעת באומנותיך : ומאין תבא. שמא על אנשי אותו מקום נגזרה גזירה אפי' אין אתה בה : ואי מזה עם אתה. שמא עמך חטאו : (רש"י)

 מצודת דוד  הגידה נא לנו. הואיל וכל הגורלות נפלו עליך הגידה עתה לנו באשר למי ר''ל במה היה החטא ולמי חטאת שבסבתו בא לנו רעת הסכנה הזאת וכאלו יאמרו אם היה בדבר העושק א''כ אפשר להחזיר העושק ואם הרעות למי בדבר הגדוף וכיוצא אפשר לפייסו בממון : מה מלאכתך. ר''ל אולי יש בידך מלאכת רמיה והונית אנשים מרובים עד שלא תדע מי ומי המה להחזיר להם העושק : ומאין תבוא. ר''ל שמא עשקת במקום שבאת משם ואולי רב הדרך ואין לבוא שמה להחזיר העושק : מה ארצך. ר''ל שמא עשית דבר היפך מנהג ארצך וכאלו חטאת לכולם ומי יכול לפייס את כולם : ואי מזה עם אתה. מ''ם השמוש כמו הפוך כאלו אמר ומאי זה עם אתה ר''ל מי הוא אלהיך וכאלו יאמרו פן עשית דבר שלא כדת אלהיך ואין א''כ מקום לפייסו בממון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נא. עתה : ומאין. מאיזה מקום : (מצודת ציון)


{ט}  וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם עִבְרִי אָנֹכִי וְאֶת יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲנִי יָרֵא אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַיָּם וְאֶת הַיַּבָּשָׁה:

 מצודת דוד  עברי אנכי. כאומר אין לכם לשאול כל השאלות הללו כי לא חטאתי לבן אדם ולכן על השאלה ששאלתם באחרונה ואי מזה עם אתה ע''ז השיב עברי אנכי ולתוספת ביאור אמר ואת ה' אלהי השמים אני ירא וכאלו יגיד בזה שאליו חטא : אשר עשה את הים ואת היבשה. ר''ל כמו שעשה את היבשה כן עשה את הים ובכל מקום משלה ידו וכאלו יאמר הנה גם בים מצאה אותי יד ה' וכאלו יכריחני ללכת לנבאות על נינוה וזהו האמירה לגבוה ועל חנם ברחתי בחושבי שפה לא יבוא אלי דבר ה' והנה כאלו באה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עברי. כן יקראו בני ישראל וכן מילדי העברים (שם א) על כי מקור מחצבם מעבר הנהר : (מצודת ציון)


{י}  וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מַה זֹּאת עָשִׂיתָ כִּי יָדְעוּ הָאֲנָשִׁים כִּי מִלִּפְנֵי יְהוָה הוּא בֹרֵחַ כִּי הִגִּיד לָהֶם:

 רש"י  מה זאת עשית. למה עשית כן לברוח מן מושל כזה : (רש"י)

 מצודת דוד  וייראו וגו'. בשמעם שחטא לה' ואין א''כ מקום לפייס בממון לכן פחדו מאד : מה זאת עשית. לא אמרו כשואלים אלא כמתמיהים כאומר איך עשית דבר כזה למרוד פי ה' ולברוח ממקום הנבואה ודוגמתו מה עשית ותגנוב את לבבי (בראשית לא) שהוא ענין תימה : כי ידעו האנשים. היה נודע להם שהוא בורח מלפני ה' ממקום הנבואה : כי הגיד להם. ר''ל ע''פ הדברים שאמר הבינו אמיתת הענין כאלו הגיד להם בפה מלא : (מצודת דוד)


{יא}  וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מַה נַּעֲשֶׂה לָּךְ וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעָלֵינוּ כִּי הַיָּם הוֹלֵךְ וְסֹעֵר:

 מצודת דוד  מה נעשה לך. מה נעשה עמך שישתוק הים מעלינו ולא יוסיף להרעיש עוד בהרמת הגלים : כי וגו'. ר''ל הנה הים מרעיש בגליו בכל פעם יותר ולכן אין פנאי להתעכב ולהתיישב בדבר לזה אמור אתה מה נעשה עמך וכן יקום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וסוער. מרעיש בהרמת הגלים מן הסערה : (מצודת ציון)


{יב}  וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל הַיָּם וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעֲלֵיכֶם כִּי יוֹדֵעַ אָנִי כִּי בְשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה עֲלֵיכֶם:

 מצודת דוד  שאוני. קחו אותי והשליכו אותי אל הים ובודאי ישתוק הים מעליכם כי ידעתי שבעבורי בא הסער הגדול הזה עליכם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שאוני. ענין לקיחה : והטילוני. ענין השלכה : בשלי. בעבורי : (מצודת ציון)


{יג}  וַיַּחְתְּרוּ הָאֲנָשִׁים לְהָשִׁיב אֶל הַיַּבָּשָׁה וְלֹא יָכֹלוּ כִּי הַיָּם הוֹלֵךְ וְסֹעֵר עֲלֵיהֶם:

 רש"י  ויחתרו האנשים. יגעו ועסקו כחותר במחתרת : (רש"י)

 מצודת דוד  ויחתרו. היו משתדלים עם המשוטות להשיב הספינה אל היבשה בחשבם ששם יטלו את יונה אל היבשה והם ילכו לדרכם : הולך וסוער עליהם. ר''ל הרעשת הגלים היה עליהם מן היבשה למול פניהם להרחיק את הספינה אל תוך הים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויחתרו. ענין חפירה וכן אם יחתרו בשאול (עמוס ט) ור''ל השיטו במשוטו' בתוך הים ונדמה כאלו חופרים בים : (מצודת ציון)


{יד}  וַיִּקְרְאוּ אֶל יְהוָה וַיֹּאמְרוּ אָנָּה יְהוָה אַל נָא נֹאבְדָה בְּנֶפֶשׁ הָאִישׁ הַזֶּה וְאַל תִּתֵּן עָלֵינוּ דָּם נָקִיא כִּי אַתָּה יְהוָה כַּאֲשֶׁר חָפַצְתָּ עָשִׂיתָ:

 רש"י  בנפש האיש הזה. בעון שנשלח יד בנפשו : (רש"י)

 מצודת דוד  אל נא נאבדה. לא נהיו עתה נאבדים בעון שנשלח יד בנפש האיש הזה להשליכו אל הים : ואל תתן וגו'. ר''ל אל תחשב לנו כאילו שפכנו דם נקי : כי אתה ה'. ר''ל הלא הכל בידך ומעולם עשית כאשר חפצת ואם היה חפצך להמיתו שלא על ידינו הלא אין מעצור בידך להמית אותו לבד אלא ודאי הגזירה היא להמיתו על ידינו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אנה. ענין בקשה כמו אנא ה' הושיעה נא (תהלים קיח) : (מצודת ציון)


{טו}  וַיִּשְׂאוּ אֶת יוֹנָה וַיְטִלֻהוּ אֶל הַיָּם וַיַּעֲמֹד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ:

 מצודת דוד  ויעמוד. שתק ונח מקצף הרעשת גליו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויעמוד. ענין שתיקה כמו עמדו לא ענו עוד (איוב לב) : מזעפו. ענין קצף כמו זעף ה' אשא (מיכה ז) ועל הרעשת הגלים יאמר שנראה אז כאלו הים כועס ומתקצף : (מצודת ציון)


{טז}  וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה אֶת יְהוָה וַיִּזְבְּחוּ זֶבַח לַיהוָה וַיִּדְּרוּ נְדָרִים:

 רש"י  וידרו נדרים. שיתגיירו : (רש"י)

 מצודת דוד  ויראו וגו'. בראותם השגחת המקום ויכלתו : ויזבחו. ר''ל קבלו על עצמם לזבוח לה' בבה''מ : וידרו נדרים. לחלק צדקה לעניים : (מצודת דוד)

יונה פרק-ב

{א}  וַיְמַן יְהוָה דָּג גָּדוֹל לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת:

 רש"י  דג גדול. זכר היה והיה עומד בריוח ולא נתן לב להתפלל רמז הקב''ה לדג והקיאו לתוך פיה של נקבה שהיתה מלאה עוברי' והיה שם בדוחק ויתפלל שם שנאמר ממעי הדגה : (רש"י)

 מצודת דוד  וימן. הזמין את הדג לבלוע אותו מיד שלא יטבע במי הים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וימן. ענין הזמנה כמו וימן להם המלך (דניאל א) : (מצודת ציון)


{ב}  וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל יְהוָה אֱלֹהָיו מִמְּעֵי הַדָּגָה:

 מצודת דוד  ממעי הדגה. ארז''ל בתחילה בלעו דג זכר ועמד שם בריוח ולא נתן דעתו להתפלל ורמז המקום להדג והקיאו אל פי הדגה ושם עמד בדוחק מפני העוברים והתפלל מתוך הדחק : (מצודת דוד)


{ג}  וַיֹּאמֶר קָרָאתִי מִצָּרָה לִי אֶל יְהוָה וַיַּעֲנֵנִי מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי:

 רש"י  מבטן שאול שועתי. מבטן הדג שהוא כשאול לי : (רש"י)

 מצודת דוד  קראתי. הנה קראתי אל ה' מפני הצרה אשר עלי וידעתי כי יענני הואיל ואני קיים כל הימים הללו : מבטן שאול. היא הדגה שהיא לו כעומק השאול : שמעת קולי. מובטח אני אשר שמעת קולי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מבטן שאול. ר''ל מעומק הקבר : שועתי. ענין צעקה כמו הקשיבה לקול שועי (תהלים ט) : (מצודת ציון)


{ד}  וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצוּלָה בִּלְבַב יַמִּים וְנָהָר יְסֹבְבֵנִי כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ:

 רש"י  כל משבריך וגליך. כל נחשולוהי דימא על שם שהנחשול משבר ומפרק את הים : (רש"י)

 מצודת דוד  ותשליכני. הנה השלכת אותי במצולה בחוזק הים : ונהר יסובבני. כי שם היה המקום שמתחברים מי הנהר ומי הים : עלי עברו. כי כשעברו על הדגה עברו גם עליו בהיותו במעיה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מצולה. כן יקרא עומק המים וכן השלכת במצולות (נחמיה ט) : בלבב. ר''ל בחוזק והוא ל' מושאל על כי הלב הוא החזוק מבע''ח : משבריך. כן יקראו גלי הים ע''ש שנראה כשוברים את הים וחוזרים ונשברים וכן משברי' יתחטאו (איוב מא) וכפל המלה בשמות נרדפים ואמר וגליך וכן אדמת עפר (דניאל יב) : (מצודת ציון)


{ה}  וַאֲנִי אָמַרְתִּי נִגְרַשְׁתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ אַךְ אוֹסִיף לְהַבִּיט אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ:

 רש"י  ואני אמרתי. כשהשליכוני אל הים הנני מת ונגרשתי מנגד עיניך : אך. ראיתי שקיימתני כל אלו הימים ידעתי כי אוסיף להביט אל היכל קדשך : (רש"י)

 מצודת דוד  ואני אמרתי. כשהשליכו אותי הימה חשבתי הנה נגרשתי מנגד עיניך ר''ל העלמת עין ממני : אך אוסיף. אך עתה הואיל וקיימתני כל הימים הללו מובטח אני לצאת מזה ואוסיף עוד להביט אל היכל קדשך לבא שמה בקול תודה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נגרשתי. מל' גרושין : להביט. לראות : (מצודת ציון)


{ו}  אֲפָפוּנִי מַיִם עַד נֶפֶשׁ תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי סוּף חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי:

 רש"י  סוף חבוש לראשי. ימא דסוף תלי לעיל מן רישי, שהראהו הקב''ה ים סוף ואיך עברו ישראל בתוכו שהיו שתי עיני הדגה כמין שתי חלונות ומסתכל ורואה כל מה שבים : (רש"י)

 מצודת דוד  אפפוני מים. המים סבבו אותי עד קרוב להוצאת הנפש : תהום יסובבני. כפל הדבר במ''ש : סוף חבוש לראשי. כי כשהדגה שטה עמו בים נקשר הסוף בראש הדגה וכאלו נקשר בראשו הואיל והיה במעיה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אפפוני. ענין הקפה וסבוב כמו אפפו עלי רעות (תהלים מ) : תהום. עומק הים : סוף. מין דשא הגדל במים וכן קנה וסוף קמלו (ישעיה יט) : חבוש. ענין קשירה כמו ולנשברת לא חבשתם (יחזקאל לד) : (מצודת ציון)


{ז}  לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי יְהוָה אֱלֹהָי:

 רש"י  לקצבי הרים ירדתי. לסוף מדת ההרים הקבועים על התהום ירדתי. אני אמרתי הארץ בריחיה בעדי. כנגדי למעלה ממני סגור ולא אצא לעולם, בעדי כמו (מלכים ב ד) וסגרת הדלת בעדך וכן כל בעד שבמקרא עור בעד עור (איוב א) אבר כנגד אבר : לעולם. מוסב על מה שאמר למעלה ואני אמרתי נגרשתי ואני אמרתי הארץ בריחיה סגורים בעדי לעולם : ותעל משחת חיי. אבל כבר ראיתי כאן גיהנם ומשם העליתני והנני עתה כנגד תחת ההיכל שבירושלים כענין שנאמר אך אוסיף להביט אל היכל קדשך ותבא אליך תפילתי אל היכל קדשך : (רש"י)

 מצודת דוד  לקצבי הרים. לאחרית ההרים התקועים בים והוא קרקעית הים : ירדתי. בהיותי במעי הדגה : הארץ בריחיה. רצה לומר חשבתי שהארץ הבריח' בריחיה כנגדי עד עולם כי לא אשוב אלי' כאילו סגרה את עצמה בבריחים : ותעל. אבל הואיל וקיימתני כל הימים הללו אקוה שתעל חיי משחת הקבר הוא בטן הדגה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לקצבי. ענין אחרית וסוף והוא מל' ויקצב עץ (מ''ב ו) כי אחרית דבר החתוך הוא במקום שנחתך : בריחיה. מל' בריח והוא כעין מטה המושם לרוחב השער לסגרו : בעדי. כנגדי וכן וסגרת הדלת בעדך (שם ד) : משחת. ענין בור וחפירה כמו בשחתם נתפש (יחזקאל יט) : (מצודת ציון)


{ח}  בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי אֶת יְהוָה זָכָרְתִּי וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ:

 רש"י  בהתעטף. באשתלהיות וכן בהתעטף נפשם וכן בעטף עולל (איכה ב) : (רש"י)

 מצודת דוד  בהתעטף. כשהיה נפשי שעלי מעוטף ומעונה זכרתי את ה' להתפלל לפניו והנה בא אליך תפילתי אל היכל קדשך הוא השמי' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בהתעטף. מל' עטיפה ולבישה כי כשהאדם הוא בצרה הוא מעונה וכפוף כאלו מעוטף קצתו בקצתו וכן העטופים ברעב (איכה ב) : (מצודת ציון)


{ט}  מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי שָׁוְא חַסְדָּם יַעֲזֹבוּ:

 רש"י  משמרים הבלי שוא. אותן שעובדים לעכו''ם : חסדם יעזובו. יראת הקב''ה שכל חסדם וטובתם מאתו יעזובו אבל אני איני כן אלא בקול תודה אזבחה לך כך תרגם יונתן ופרקי דר' אליעזר דרשו כלפי המלחים שעזבו חסדם שהיו מטיבים לעכו''ם ונתגיירו : (רש"י)

 מצודת דוד  משמרים הבלי שוא. הם אנשי הספינה המשמרים הבלי שוא הוא העבודת כוכבים ידעתי שהם יעזבו חסדם ולא יקיימו מה שנדרו בעת צרה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הבלי. מל' הבל ודבר שאין בו ממש : (מצודת ציון)


{י}  וַאֲנִי בְּקוֹל תּוֹדָה אֶזְבְּחָה לָּךְ אֲשֶׁר נָדַרְתִּי אֲשַׁלֵּמָה יְשׁוּעָתָה לַיהוָה: (ס)

 רש"י  ישועתה לה'. נדרי שלמים ותודה אשלם לשם ישועות אשר לה', ישועתה כמו לישועתה וכן קומה עזרתה לנו (תהלים מד) לעזרה שלנו : (רש"י)

 מצודת דוד  ואני. אבל אני אזבחה לך זבחים בקול תודה והודאה על הנס ואשר נדרתי אשלמה בעבור הישועה של ה' : (מצודת דוד)


{יא}  וַיֹּאמֶר יְהוָה לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה: (פ)

 מצודת דוד  ויאמר. ר''ל העיר לבו להקיאו : לדג. יתכן שאחר התפלה חזרה הדגה להקיאו אל פי הדג לעמוד בריוח : ויקא. ר''ל כמו שהעיר לבו כן עשה והקיאו אל היבשה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויקא. ענין הוצאה דרך הפה כמו פן תשבענו והקאתו (משלי כה) : (מצודת ציון)

יונה פרק-ג

{א}  וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֶל יוֹנָה שֵׁנִית לֵאמֹר:

 מצודת דוד  שנית. בדבר השליחות אל נינוה : (מצודת דוד)


{ב}  קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וִּקְרָא אֵלֶיהָ אֶת הַקְּרִיאָה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ:

 מצודת דוד  אשר אנכי דובר אליך. והוא מה שקרא ואמר עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת ולא הוצרך לפרש כי מאיליו יובן : (מצודת דוד)


{ג}  וַיָּקָם יוֹנָה וַיֵּלֶךְ אֶל נִינְוֶה כִּדְבַר יְהוָה וְנִינְוֵה הָיְתָה עִיר גְּדוֹלָה לֵאלֹהִים מַהֲלַךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים:

 מצודת דוד  מהלך. כשיעור הליכת שלשה ימים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לאלהים. דרך המקרא כשרוצה להגז יל דבר בתכלית סומכו למלת אל וכן ארזי אל (תהלים פ) : (מצודת ציון)


{ד}  וַיָּחֶל יוֹנָה לָבוֹא בָעִיר מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת:

 רש"י  נהפכת. נחרבת (ולא אמר נחרבת כי נהפכת משמש שתי לשונות רע וטוב אם לא יעשו תשובה נחרבת, ואם יעשו תשובה אז נהפכת על אנשי נינוה קאי שיהפכו מרעה לטובה ויעשו תשובה הג''ה דר''ע) : (רש"י)

 מצודת דוד  ויחל. כשהתחיל לבוא בעיר מהלך יום קרא ואמר הנה יש עוד זמן ארבעים יום ואח''ז תהיה נינוה נהפכת ר''ל כמהפכת סדום ועמורה מיש לאין : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויחל. מל' התחלה : (מצודת ציון)


{ה}  וַיַּאֲמִינוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה בֵּאלֹהִים וַיִּקְרְאוּ צוֹם וַיִּלְבְּשׁוּ שַׂקִּים מִגְּדוֹלָם וְעַד קְטַנָּם:

 מצודת דוד  באלהים. ר''ל בדבר האמור בשם האלהים : ויקראו צום. הכריזו יום צום : (מצודת דוד)


{ו}  וַיִּגַּע הַדָּבָר אֶל מֶלֶך נִינְוֵה וַיָּקָם מִכִּסְאוֹ וַיַּעֲבֵר אַדַּרְתּוֹ מֵעָלָיו וַיְכַס שַׂק וַיֵּשֶׁב עַל הָאֵפֶר:

 רש"י  אדרתו. לבוש יקריה : (רש"י)

 מצודת דוד  ויגע הדבר. השמועה הגיעה לאזני המלך וקם מכסאו לשבת על הארץ והעביר מעליו לבוש מלכות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אדרתו. ת''י לבוש יקריה וכן אדרוז שנער (יהושע ז) והוא מל' אדיר : שק. יריעה עבה : (מצודת ציון)


{ז}  וַיַּזְעֵק וַיֹּאמֶר בְּנִינְוֵה מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ וּגְדֹלָיו לֵאמֹר הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה הַבָּקָר וְהַצֹּאן אַל יִטְעֲמוּ מְאוּמָה אַל יִרְעוּ וּמַיִם אַל יִשְׁתּוּ:

 רש"י  ויזעק. צוה והכריז : מטעם המלך וגדוליו. מעצת המלך וגדוליו ציוו להכריז : (רש"י)

 מצודת דוד  ויזעק. צוה להכריז בקול זעקה לאמר מעצת המלך ומעצת גדולי המלכות נגזר לאמר האדם והבהמה וגו' ובעבור עגמת נפש ציוו למנוע מאכל מבהמות למען יכנע לב האנשים : אל ירעו. מוסב על הבהמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויזעק. הכריז בקול זעקה : מטעם. ענין עצה הנאמרה בטעם וכן וטעם זקנים יקח (איוב יב) : יטעמו. מל' טעימה וענינו אכילה מועטת : מאומה. שום דבר : ירעו. מל' מרעה : (מצודת ציון)


{ח}  וְיִתְכַּסּוּ שַׂקִּים הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה וְיִקְרְאוּ אֶל אֱלֹהִים בְּחָזְקָה וְיָשֻׁבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמִן הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם:

 רש"י  ויקראו אל אלהים בחזקה. אסרו אמהות לבד והולדות לבד אמרו לפניו רבש''ע אם אין אתה מרחם עלינו אין אנו מרחמים על אלו : (רש"י)

 מצודת דוד  ויתכסו. גם זה מן הכרוז שצוה שכולם יתכסו בשקים להראות הכנעה מרובה ושהאנשים יקראו אל אלהים בכל לב וכל אחד ישוב מדרכו הרעה ומן החמס אשר עשו בכפיהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בחזקה. ר''ל בכל לב : (מצודת ציון)


{ט}  מִי יוֹדֵעַ יָשׁוּב וְנִחַם הָאֱלֹהִים וְשָׁב מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְלֹא נֹאבֵד:

 רש"י  מי יודע. עבירו' שבידו ישוב : (רש"י)

 מצודת דוד  מי יודע. גם זה מן הכרוז שאמר מי היודע דרכי התשובה ישוב לה' ואז ינחם האלהים וישוב מחרון אפו ולא נהיו נאבדים מן העולם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ונחם. ענין הפוך מחשבה וחרטה : (מצודת ציון)


{י}  וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם וְלֹא עָשָׂה:

 רש"י  וינחם האלהים. יתעשת על הרעה לשוב ממנה : (רש"י)

 מצודת דוד  כי שבו. כי כן עשו כדבר המלך ועם כי לא נזכר : וינחם. נתחרט על הגזרה : (מצודת דוד)

יונה פרק-ד

{א}  וַיֵּרַע אֶל יוֹנָה רָעָה גְדוֹלָה וַיִּחַר לוֹ:

 רש"י  וירע אל יונה. אמר עכשיו יאמרו העכו''ם שאני נבי' השקר : (רש"י)

 מצודת דוד  וירע. כי בנבואה נאמר לו שניחם ה' והיה רע בעיניו וחרה על עצמו כדרך המיצר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וירע. מל' רעה : (מצודת ציון)


{ב}  וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְהוָה וַיֹּאמַר אָנָּה יְהוָה הֲלוֹא זֶה דְבָרִי עַד הֱיוֹתִי עַל אַדְמָתִי עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה:

 רש"י  הלא זה דברי. יודע אני שאם יחזרו בתשובה לא תחריב' ואהיה שקרן בעיניהם : (רש"י)

 מצודת דוד  ויתפלל. התפלה היה מה שאמר במקרא שלאחריו קח נא את נפשי : הלוא זה דברי. התנחומין הזה היה עם מחשבותי בעוד שהייתי על אדמתי עד לא ירדתי אל הים ובעבור זה הקדמתי לברוח תרשישה טרם בא לי הנבואה פעם שנית : כי ידעתי. מאז ידעתי שאתה אל חנון וכו' ומקבל השבים ומתנחם על הרעה ולזה היה קשה עלי הנבואה הזאת כי היה טוב בעיני שלא ישובו ויאבדו בעונם ולא יהיו רצועה מרדות על ישראל ולפ''ד רז''ל יאמר הנה בזה תוסיף כעסך על ישראל בראותם כח התשובה, ואינם לוקחים מוסר וע''ז חשבתי מתחלה ולכן היה קשה עלי הנבואה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עד. בעוד וכן עד זה מדבר (שם א) : קדמתי. מל' הקדמה וזרוז : (מצודת ציון)


{ג}  וְעַתָּה יְהוָה קַח נָא אֶת נַפְשִׁי מִמֶּנִּי כִּי טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי: (ס)

 מצודת דוד  ועתה ה'. הואיל וכן הוא אבקש ממך שתקח את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי לראות באבדן בני עמי אשר ע''י באה הסבה : (מצודת דוד)


{ד}  וַיֹּאמֶר יְהוָה הַהֵיטֵב חָרָה לָךְ:

 מצודת דוד  ההיטב חרה לך. בה''א התימה וכאומר הנה אראך במופת שאין מהדין שיחרה לך וקצר בדבר המובן כי בדבר הקיקיון הנאמר בענין הראה לו זאת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ההיטב. ענין חוזק וכן שברו היטב (מ''ב י''א) : (מצודת ציון)


{ה}  וַיֵּצֵא יוֹנָה מִן הָעִיר וַיֵּשֶׁב מִקֶּדֶם לָעִיר וַיַּעַשׂ לוֹ שָׁם סֻכָּה וַיֵּשֶׁב תַּחְתֶּיהָ בַּצֵּל עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה מַה יִּהְיֶה בָּעִיר:

 מצודת דוד  עד אשר יראה וגו'. כי חשב אולי לא יעמדו בתשובתם ותחזור הגזירה למקומה : (מצודת דוד)


{ו}  וַיְמַן יְהוָה אֱלֹהִים קִיקָיוֹן וַיַּעַל מֵעַל לְיוֹנָה לִהְיוֹת צֵל עַל רֹאשׁוֹ לְהַצִּיל לוֹ מֵרָעָתוֹ וַיִּשְׂמַח יוֹנָה עַל הַקִּיקָיוֹן שִׂמְחָה גְדוֹלָה:

 רש"י  וימן. לשון הזמנה : להציל לו מרעתו. מחום השמש : קיקיון. עשב הגדל למעלה בענפים רבים ומיצל וכך שמו : (רש"י)

 מצודת דוד  וימן. הצמיח עשב קיקיון וגדלה למעלה ועלה ממעל ליונה להיות לו לצל להצילו מזריחת החמה הרעה לו כי צל הסוכה הוא דבר שאינו מתמיד כי הולך ומתייבש מחום השמש ולא כן הקיקיון היונק רטיבות הארץ : וישמח וגו'. על כי היה לו לצל מתמיד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וימן. ענין הזמנה : קיקיון. שם עשב שעליו גדולים ורוב ים : (מצודת ציון)


{ז}  וַיְמַן הָאֱלֹהִים תּוֹלַעַת בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר לַמָּחֳרָת וַתַּךְ אֶת הַקִּיקָיוֹן וַיִּיבָשׁ:

 רש"י  ותך. התולעת את הקיקיון במקום שיאמר לזכר ויך יאמר לשון נקבה ותך : (רש"י)

 מצודת דוד  בעלות השחר. בעת שעלה השחר למחרת יום שמחתו : ותך. התולעת חתכה ופסקה את הקיקיון ממקום יניקתו ולא בא לו עוד רטיבות הארץ ולכן נתייבש מחום השמש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  השחר. הוא האור הנוצץ בפאת המזרח טרם צאת השמש על הארץ : ותך. ר''ל חתכה ופסקה : (מצודת ציון)


{ח}  וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ וַיְמַן אֱלֹהִים רוּחַ קָדִים חֲרִישִׁית וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל רֹאשׁ יוֹנָה וַיִּתְעַלָּף וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי:

 רש"י  חרישית. אמרו רבותינו בשעה שמנשבת משתקת כל הרוחות מפניה והיא חמה מאד וכן ת''י שתיקא : ויתעלף. פשמיי''ר בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  רוח קדים. היא העזה שברוחות וחמה ביותר ולא היה דבר עומד בפניה כי הוא ישב במזרח העיר : חרישית. ר''ל משמיע שאון רב עד שהיה מחריש את האזנים : ותך השמש. ר''ל השמש השליך ניצוציו על ראש יונה : ויתעלף. בעבור חמימת הרוח וחום השמש : וישאל את נפשו. שאל ובקש את נפשו להפרד ממנו למען ימות : ויאמר. אמר אל נפשו טוב מותי מחיי וזהו על כי נחלה מאד מתוקף חמימות הרוח וניצוצי השמש וסבל יסורים הרבה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חרישית. מל' חרש : ותך. ר''ל זרחה והשליך ניצוציו : ויתעלף. ענין חלשות והעדר ההרגשה כמו בניך עולפו (ישעיה נא) : (מצודת ציון)


{ט}  וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יוֹנָה הַהֵיטֵב חָרָה לְךָ עַל הַקִּיקָיוֹן וַיֹּאמֶר הֵיטֵב חָרָה לִי עַד מָוֶת:

 מצודת דוד  ההיטב. בה''א השאלה ששאל לו אם מאד חרה לו על אבדן הקיקיון : עד מות. עד שאבחר המיתה בעבור זה או ר''ל עד המיתה יחרה לי ולא אנחם כל ימי עולם : (מצודת דוד)


{י}  וַיֹּאמֶר יְהוָה אַתָּה חַסְתָּ עַל הַקִּיקָיוֹן אֲשֶׁר לֹא עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ שֶׁבִּן לַיְלָה הָיָה וּבִן לַיְלָה אָבָד:

 רש"י  לא עמלת בו. בחרישה וזריעה והשקאת מים : שבן לילה. כמו בן לילה לא גדל אלא לילה אחד : (רש"י)

 מצודת דוד  אתה חסת. הנה אתה חסת ונצטערת על אבידת הקיקיון אשר אתה לא עמלת בו בחרישה ובזריעה ולא גדלת אותו להשקותו ולזבלו כי הדרך שאדם חס ומצטער על אבידת דבר שעמל בו ולא כן יחוס ויצטער על אבידת דבר שלא עמל בו : שבן לילה היה. ר''ל ועוד שבלילה אחד גדל וצמח ומיד בלילה שאחריה נאבד כי בעלות השחר הכהו התולעת עד לא זרחה השמש וכאומר הלא אין לחוס על דבר הנעשה מהר ולא עמד זמן רב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חסת. מל' חס וחמלה : עמלת. מל' עמל ויגיעה : גדלתו. ענין הצמחה : שבן. בן בחיר''ק כמו בן בסגו''ל וכן בן נון (יהושע א) ור''ל בזמן לילה וכן כבש בן שנתו (ויקרא יב) : אבד. נאבד : (מצודת ציון)


{יא}  וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה: (פפפ)

 רש"י  אשר לא ידע וגו'. קטנים : ובהמה רבה. בני אדם גדולים ודעתן כבהמה שאינם מכירים מי בראם : (רש"י)

 מצודת דוד  ואני לא אחוס. ר''ל הלא נינוה היא מעשה ידי ואיך אני לא אחוס על עיר גדולה כזאת : הרבה וגו'. ר''ל יותר משתים עשרה וגומר : אשר לא ידע. אשר כל אחד מהם אינו יודע להבחין בין ימינו לשמאלו והם הקטנים שאין לחשוב להם עון ואין בהם עונש אלא בעבור האבות וכיון שהאבות שבו הנה הם בלא עונש וכן בהמה רבה שיש בעיר שאין להם עונש ועל כל אלה ראוי לחוס ולחמול : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רבו. הוא עשרת אלפים : רבה. מרובה : (מצודת ציון)