חבקוק פרק-א

{א}  הַמַּשָּׂא אֲשֶׁר חָזָה חֲבַקּוּק הַנָּבִיא:

 רש"י  המשא אשר חזה. מטל נבואתא מה שנשא וקבל ברוח הקדש : (רש"י)

 מצודת דוד  המשא. ר''ל זו היא הנבואה אשר חזה וגו' : (מצודת דוד)


{ב}  עַד אָנָה יְהוָה שִׁוַּעְתִּי וְלֹא תִשְׁמָע אֶזְעַק אֵלֶיךָ חָמָס וְלֹא תוֹשִׁיעַ:

 רש"י  עד אנה ה'. צופה היה ברוה''ק שעתיד נבוכדנצר למלוך בכיפה ולהיות מיצר לישראל כענין שנאמר בנבואתו כי הנני מקים את הכשדים וגו' ועל זאת היה מתאונן ומתפלל: אזעק אליך חמס. אזכיר לפניך חמס העשוי לי ואינך מושיע: (רש"י)

 מצודת דוד  עד אנה. הנביא היה מתלונן על שלוות בבל וגודל ממשלתה ואמר עד מתי אצעק אליך ואינך שומע : אזעק וגו'. אזעק על החמס אשר עושה נ''נ ולא תושיע : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שועתי. ענין צעקה : חמס. ענין עושק : (מצודת ציון)


{ג}  לָמָּה תַרְאֵנִי אָוֶן וְעָמָל תַּבִּיט וְשֹׁד וְחָמָס לְנֶגְדִּי וַיְהִי רִיב וּמָדוֹן יִשָּׂא:

 רש"י  און. ביזה וחמס: ועמל תביט. עמל זה אתה מביט ואינך עוזר: ויהי ריב ומדון ישא. וזה נבוכדנצר הנושא ריב ומדון הווה ומתקיים ומצליח, ויהי, ויתקיים אותו אשר ריב ומדון ישא כן תרגום יונתן : (רש"י)

 מצודת דוד  למה תראני וגו'. במראה הנבואה ראה עונות נסתרות של ישראל כדרך שראה יחזקאל וגם ראה גמול תשלומיהן ואריכת ממשלת בבל הנפרע מהם ולכן אמר למה תראה לי האון והעמל של ישראל מה שאתה מביט הנסתרות מבני אדם ולמה שמת לנגד עיני לראות השוד והחמס המעותד לבוא עליהם והתקיימות הנפרע מהם הנושא עליהם ריב ומדון וכאומר מה לי בצער הגדול הזה להודיעני כל אלה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  און ועמל. ענין מעשים רעים שאינם צודקים : תביט. ענין הסתכלות : ושוד וחמס. גזל ועושק : ויהי. ר''ל מתקיים ודוגמתו אהי מלכך אפוא (הושע יג) : ומדון. מל' דין ומריבה : (מצודת ציון)


{ד}  עַל כֵּן תָּפוּג תּוֹרָה וְלֹא יֵצֵא לָנֶצַח מִשְׁפָּט כִּי רָשָׁע מַכְתִּיר אֶת הַצַּדִּיק עַל כֵּן יֵצֵא מִשְׁפָּט מְעֻקָּל:

 רש"י  על כן תפוג תורה. על זה שישראל רואין הצלחתו שלו תפיג ותעבור תורה מהם וישמעו לו וישתחוו לצורה בבקעת דורא : ולא יצא לנצח משפט. הדת להמיתו : מכתיר. סובב כמו (תהלים כב) אבירי בשן כתרוני : (רש"י)

 מצודת דוד  על כן תפוג תורה. הואיל שיצליח נ''נ תחלש התורה ותפול ולא יעשה משפט לנצח ר''ל זמן רב כל ימי ממשלתו כי יאמרו הכל לפי המקרה ואין משגיח : כי רשע. על כי נ''נ מכתיר את הצדיק להצר לו בכל עבריו כי אף כי חטאו ישראל נחשבים המה לצדיקים למולו : על כן. בעבור זה מעקמים את המשפט ולא יעשוה על צד היושר כי חושבים שאין דין ואין דיין (ואף כי חטאו ובע''כ נפרע מהם מתלונן שהיה להם לפול ביד ה' ולא בידו) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תפוג. ענין רפיון וחלשות כמו נפוגותי ונדכיתי (תהלים לח) : מכתיר. מסבב ככתר המסבב את הראש וכן אבירי בשן כתרוני (שם כב) : מעוקל. ענין עקום כמו ארחות עקלקלות (שופטים ה) : (מצודת ציון)


{ה}  רְאוּ בַגּוֹיִם וְהַבִּיטוּ וְהִתַּמְּהוּ תְּמָהוּ כִּי פֹעַל פֹּעֵל בִּימֵיכֶם לֹא תַאֲמִינוּ כִּי יְסֻפָּר:

 רש"י  לא תאמינו כי יסופר. זאת לכם אשר אני מקים את הכשדים העם אשר לא היה כדאי להבראות כמו שנאמר (ישעיה כג) זה העם לא היה הם אחד משלשה דברים שהקב''ה כביכול מתחרט על בריאתם ועתה יקום ויהיה מר ונמהר לרוץ וללכת למרחבי ארצות כל הגוים : (רש"י)

 מצודת דוד  ראו בגוים. ראו הממשלה והנצחון הנעשה בעכו''ם אלו על אלו והביטו ממשלתו והנצחון שלו ותתמהו מאד מאד כי אין להעריך נצחון כל העכו''ם לנצחון שלו : כי פועל פועל. כי דבר נצחון שלו תהיה בימיכם ותראו אותה ותתמהו אז כי הן ידעתי לא תאמינו אם יסופר כי הוא דבר היוצא מהיקש הטבעי שקשה להאמין : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כי יסופר. אם יסופר : (מצודת ציון)


{ו}  כִּי הִנְנִי מֵקִים אֶת הַכַּשְׂדִּים הַגּוֹי הַמַּר וְהַנִּמְהָר הַהוֹלֵךְ לְמֶרְחֲבֵי אֶרֶץ לָרֶשֶׁת מִשְׁכָּנוֹת לֹּא לוֹ:

 מצודת דוד  כי הנני מקים. ר''ל משפלותם אקים את הכשדים שהוא גוי מר נפש ואכזרי ונמה' במעשיו מבלי ישוב הדעת : למרחבי ארץ. בכל מרחב העולם ילך לרשת מקומות שאינם שלו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מקים. ענין רוממות : המר. מר נפש ור''ל אכזרי : והנמהר. מל' מהירות. משכנות. מקומות ששוכנים שם בני אדם : (מצודת ציון)


{ז}  אָיֹם וְנוֹרָא הוּא מִמֶּנּוּ מִשְׁפָּטוֹ וּשְׂאֵתוֹ יֵצֵא:

 רש"י  ממנו משפטו ושאתו יצא. ממנו שופטים ממנו מלכים המטילין משא ואימה על הכל משפטים יושטיצי''א בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  איום ונורא הוא. הוא מאויים ומפחיד את הבריות : ממנו משפטו וגו'. המשפט שיעשה בעכו''ם ונשיאת הממשלה שיהיה בו יצא ממנו ומעצמו כי לא יצטרך לעזרת עם אחר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  איום. מל' אימה ופחד : ושאתו. מל' התנשאות ורוממות : (מצודת ציון)


{ח}  וְקַלּוּ מִנְּמֵרִים סוּסָיו וְחַדּוּ מִזְּאֵבֵי עֶרֶב וּפָשׁוּ פָּרָשָׁיו וּפָרָשָׁיו מֵרָחוֹק יָבֹאוּ יָעֻפוּ כְּנֶשֶׁר חָשׁ לֶאֱכוֹל:

 רש"י  ופשו פרשיו. רבו פרשיו : (רש"י)

 מצודת דוד  וקלו. למהר לרוץ במלחמה : וחדו. הכשדים עצמם יחדו שניהם לטרף טרף במהירות רב יותר מן הזאבים הטורפים בערב הממהרים לטרוף בעבור הרעבון שלא אכלו כל היום : ופשו פרשיו. פרשיו מתרבים בכל יום ואינם מתמעטים כי אין מי מהם נופל במלחמה : ופרשיו מרחוק יבואו. ר''ל עם היות שפרשיו באו ממקום רחוק לא יגעו ולא ייעפו בדרך אבל יעופו כמו הנשר הממהר לעוף להשיג האוכל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מנמרים. שם חיה קלת המרוץ : וחדו. ענין שנון וחריפות כמו כחרב חדה (ישעי' מט) : ופשו. ענין ריבוי כמו כי תפושו (ירמיה ג) : פרשיו. הם הרגילים לרכוב על הסוסים : יעפו. מל' עפיפה ופריחה : חש. ענין מהירות כמו חשתי ולא התמהמתי (תהלים קיט) : (מצודת ציון)


{ט}  כֻּלֹּה לְחָמָס יָבוֹא מְגַמַּת פְּנֵיהֶם קָדִימָה וַיֶּאֱסֹף כַּחוֹל שֶׁבִי:

 רש"י  לחמס יבוא. לשלול ולבוז : מגמת פניהם. לשון הגמיאיני נא (בראשית כד) יגמא ארץ (איוב לט) רץ במרוצה לשעה קלה כברת ארץ כאלו גמא ושתה הארץ שלפניו ואף כאן מגמת פניהם גמיאת שאיפת פניהם דומה לרוח הקדים עזה שברוחות כן תירגם יונתן : (רש"י)

 מצודת דוד  כלה לחמס יבא. הגוי הזה כולו בא בעבור החמס לשלול שלל ולבוז בז אינם נלחמים בעבור כבוד הנצחון ולזה אינם משאירים שארית : מגמת פניהם קדימה. ר''ל כל מחשבותם לשלול שלל ולשוב מיד לארצם שהיא לצד קדימה במזרחי' צפונית וע''ז שורפים ומחריבים את הערי' שכבשו ואינם מניחים שארית ולא כן יעשו אלו שמחשבת' להשאר בהערים שכבשו כי מניחים שארית מה לתועלתם : ויאסוף. מאסף שבי הרבה כחול הים ולא ישאיר מאומה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לחמס. ענין עושק : מגמת. ענין המחשבה והחשק ואין לו דומה ויתכן שהוא מלשון הגמיאיני נא (בראשית כד) וכמו שמלת שאף משותף לבליעה כמ''ש כי שאפני אנוש (תהלים נו) ולחשק כמ''ש ישאף צל (איוב ז') כז יהיה מלת גמא משותף לשניהם : (מצודת ציון)


{י}  וְהוּא בַּמְּלָכִים יִתְקַלָּס וְרֹזְנִים מִשְׂחָק לוֹ הוּא לְכָל מִבְצָר יִשְׂחָק וַיִּצְבֹּר עָפָר וַיִּלְכְּדָהּ:

 רש"י  והוא במלכים יתקלס. מתלוצץ בהם וכל לשון קלסה ל' דבור הנדברים בו יש לטוב יש לרע פרלרי''ץ בלע''ז : משחק. כמו שחוק כמו משמר מסתר : לכל מבצר ישחק. אם אויבו במבצר חזק ישחוק לו : ויצבור עפר. עליו ברוב חיילותיו כל אחד נושא משא עפר והרי היא לפני החומה תל גבוה ונלחמים בה על העיר והיא שפיכת סוללה כי כולן מתורגמות ויצבור עלה מליתא ואף היא ל' מילוא שהיה בעיר דוד הוא תל גבוה ונלחמים בה שעל ראשה מגדל בנוי ושיפועו משפע לצדדין וסביבות מרגלותיו חומה נמוכה להחזיק העפר מליפול : (רש"י)

 מצודת דוד  והוא במלכים יתקלס. הוא מהתל ומלעיג במלכים לבזותם בבזיון נפלא ורוזנים המה לו למשחק כי יתלוצץ בהם בדברי גדוף : לכל מבצר ישחק. מלעיג הוא על כל ערי מבצר באמרו שבקלות רב יכבשם וכן הוא האמת כי יצבור עפר הרבה לעשות תל גבוה מול המבצר ומשם ילחום עליה וילכדה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יתקלס. ענין לעג והתול כמו לקלס אתנן (יחזקאל טז) : ורוזנים. שרים. משחק. מל' שחוק ולעג : ויצבור. ענין עשיית תל כמו שני צבורים (מ''ב י) : (מצודת ציון)


{יא}  אָז חָלַף רוּחַ וַיַּעֲבֹר וְאָשֵׁם זוּ כֹחוֹ לֵאלֹהוֹ:

 רש"י  אז חלף רוח. אז בראותו דרכו צלחה רוח חולפת ועוברת עליו רוח אשמה ומהו הרוח זה כחו לאלוהו הכח הזה הוא נותן לאלוהו ואמר אלהי עשה לי כל החיל הזה אמר הנביא ואתה למה תחריש לכל זאת הלא אתה מקדם אלהי קדושי וכו' וזה שכתוב לא נמות אחד מתיקוני סופרים שבמקרא הוא שכינה הכתוב וכן (מלאכי א) והפחתם אותו וכן הרבה המפורשים בספרי ולפי תיקון הסופרים זה פירושו הלא אתה אלהי מקדם קדושי אל תתני למות בידו : (רש"י)

 מצודת דוד  אז חלף רוח. בראות עצמו בכ''כ ממשלה מחליף דעתו ויעבור מן האמת ויאשם באמרו זו הכח הנתון בו מיוחס לאלהיו כי העכו''ם שלו השליטו ולא ה' פעל כל זאת כי יודע הוא בעצמו שלא ישרו מעשיו בעיני ה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חלף. ענין תמורה : רוח. ענין דעה ומחשבה : ואשם. ענין רשע : (מצודת ציון)


{יב}  הֲלוֹא אַתָּה מִקֶּדֶם יְהוָה אֱלֹהַי קְדֹשִׁי לֹא נָמוּת יְהוָה לְמִשְׁפָּט שַׂמְתּוֹ וְצוּר לְהוֹכִיחַ יְסַדְתּוֹ:

 רש"י  ה' למשפט שמתו. ידעתי כי לא העמדתו לזה אלא לשפוט את המורדים בך ומכל מקום כל זה למה יתקיים הלא טהור עינים אתה מראות ברע : (רש"י)

 מצודת דוד  הלוא אתה מקדם. הן ידעתי שאתה מעולם אלהי קדושי המרחם עלינו ובודאי לא נמות ביד נ''נ להיות כלים בידו כי אתה האל שמתו אותו לעשות בנו משפט ואתה צור עולמים יסדת לייסר אותנו ע''י ואין זה ענין אל הכליון כאומר אין אני מתרעם בחשבו שנהיה כלים בידו כי בודאי לא כן יהיה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וצור. על האל יאמר שהוא צור עולמים ר''ל חוזק העולמות : להוכיח. ענין גמול יסורים כמו ויוכח עליהם מלכים (תהלים קה) : יסדתו. מל' יסוד : (מצודת ציון)


{יג}  טְהוֹר עֵינַיִם מֵרְאוֹת רָע וְהַבִּיט אֶל עָמָל לֹא תוּכָל לָמָּה תַבִּיט בּוֹגְדִים תַּחֲרִישׁ בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ:

 רש"י  והביט. כמו ולהביט אל עמל : צדיק ממנו. שהוא מסמא את עיני צדקיהו : (רש"י)

 מצודת דוד  טהור עינים. ר''ל אולם תלונתי היא על כי הלא אתה טהור עינים לבל לראות דבר רע ולא תוכל להביט אל דבר עמל ולמה א''כ תביט ותשגיח בבוגדים לתת להם ממשלה מרובה ולמה תחריש בעת שהרשע משחית את הצדיק ממנו וכאומר אם אמנם חטא ישראל למה מסרתו בידו הלא עכ''פ הוא טוב ממנו והיה לך א''כ לפרוע מישראל באופן אחר לא על ידו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עמל. דבר שאינו הגון : תחריש. תשתוק : בבלע. ענין השחתה כמו בלע ה' (איכה ב) : (מצודת ציון)


{יד}  וַתַּעֲשֶׂה אָדָם כִּדְגֵי הַיָּם כְּרֶמֶשׂ לֹא מֹשֵׁל בּוֹ:

 רש"י  ותעשה אדם. לפני נבוכדנצר הפקר כדגי הים שכל הרוצה לצוד צודה מהם : (רש"י)

 מצודת דוד  ותעשה אדם. למה הפקרת לו כל בני אדם כדגי הים שהמה מופקרים לכל וכרמש האדמה שאין מי מושל בו למנעו מיד הבא לקחתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כרמש. הם בריות קטנות קצרי הרגל כמו רמש האדמה (בראשית ו) : (מצודת ציון)


{טו}  כֻּלֹּה בְּחַכָּה הֵעֲלָה יְגֹרֵהוּ בְחֶרְמוֹ וְיַאַסְפֵהוּ בְּמִכְמַרְתּוֹ עַל כֵּן יִשְׂמַח וְיָגִיל:

 רש"י  כלה בחכה העלה. כל האדם זה נבוכדנצר העלה בחכה שלו : יגורהו. לשון אגרה בקציר (משלי י) נהרסו ממגורות (יואל א) : (רש"י)

 מצודת דוד  כלה. כל אנשי הארץ מעלה בחכה ולפי שהמשילם לדגי הים אמר ל' הנופל בדגי הים שמעלים אותם מן הים ע''י החכה : יגורהו. מאסף את הכל בחרמו : ויאספהו. כפל הדבר במ''ש : על כן. הואיל ושעתו מצלחת לו ישמח ויגיל ואינו דואג מגמול המעשה ואוחז דרכו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בחכה. שם כלי צדיה כמו תמשוך לויתן בחכה (איוב מ) : העלה. מלשון עליה : יגורהו. ענין אסיפה כמו אגרה בקציר (משלי ז) : בחרמו. במכמרתו. מיני פח ורשת כמו משטח חרמים (יחזקאל כו) וכמו ופרשי מכמורת (ישעיה יט) : (מצודת ציון)


{טז}  עַל כֵּן יְזַבֵּחַ לְחֶרְמוֹ וִיקַטֵּר לְמִכְמַרְתּוֹ כִּי בָהֵמָּה שָׁמֵן חֶלְקוֹ וּמַאֲכָלוֹ בְּרִאָה:

 רש"י  יזבח לחרמו. לעכו''ם שהוא אומר שהיא כובשת הכל לפניו : בהמה. כמו בהם בשבילם : בריאה. שמנה : (רש"י)

 מצודת דוד  על כן יזבח לחרמו. ר''ל אינו תולה הצלחתו בה' להודות לו ולזבח ולקטר לפניו כי תולה הצלחתו בחרמו ר''ל בכחו ובתחבולותיו וכאלו יזבח ויקטר אל עצמו אל כחו ותחבולותיו והוא ענין מליצה, או ר''ל להעכו''ם יזבח בחשבו שהיא הנותנת בו כח לצוד הכל ולפי שנא' בעכו''ם שקץ וגו' כי חרם הוא (דברים ז) לכן אחז לשון חרם לצחות המליצה : כי בהמה. כי חושב שבחרמו ובמכמרתו ר''ל בעבור רוב כוחו ותחבולותיו או בעבור כח אליליו יש לו חלק שמן ומאכלו מאכל בריאה ושמנה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בהמה. בהם ר''ל על ידם : בריאה. מאכל בריאה ר''ל שמנה וכן ועגלון איש בריא (שופטים ד) : (מצודת ציון)


{יז}  הַעַל כֵּן יָרִיק חֶרְמוֹ וְתָמִיד לַהֲרֹג גּוֹיִם לֹא יַחְמוֹל: (ס)

 רש"י  העל כן יריק חרמו. יש תמיהות הרבה המתקיימת כמו הנגלה נגליתי דעלי (ש''א ב) הרואה אתה (שם ב טו) אף כאן הנראה בעיניך שעל כן הוא מצליח כל שעה שיריק חרמו על הכל ולצוד ציד, יריק כמו (תהלים לה) הרק חנית, וירק את חניכיו (בראשית יד) מזדיין בחרמו : (רש"י)

 מצודת דוד  העל כן. וכי בהיות כן ירוקן את חרמו לשלח את הנלכדים בה בתמיה ר''ל וכי כשרואה הצלחתו ינחם על מעשיו למנוע חרבו מדם הלא באמת לא כן היא כי אדרבה יאחז דרכו ויתמיד להרוג העכו''ם ולא יחמול עליהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יריק. מל' ריקות : (מצודת ציון)

חבקוק פרק-ב

{א}  עַל מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמֹדָה וְאֶתְיַצְּבָה עַל מָצוֹר וַאֲצַפֶּה לִרְאוֹת מַה יְדַבֶּר בִּי וּמָה אָשִׁיב עַל תּוֹכַחְתִּי:

 רש"י  על משמרתי אעמדה. עג עוגה חבקוק ועמד בתוכה ואמר לא אזוז מכאן עד שאשמע מה ידבר בי על שאלתי זאת למה הוא מביט ורואה בהצלחתו של רשע ומה אשיב אל הבאים להתווכח לפני : על תוכחתי. שהם מוכיחים אותי בפני שיש להרהר על מדת הדין. תוכחת מונאיפרובמנ''ט בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  על משמרתי אעמודה. עמדתי על משמרתי ונצבתי על המצור ר''ל כמו השומר בזמן משמרתו אינו זז ממקומו וכמו הצרים על עיר מבצר לכבשה אינם זזים ממנה כן לא זזתי אני לפסוק מן התלונה : ואצפה. הסתכלתי לראות מה ידבר בי ה' ומה אשיב אלי על הויכוח שלי אם מי יבוא ויתווכח עמדי לשאול שאלתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  משמרתי. דבר המוטל על הרבה בני אדם לעשות כ''א בזמנו קרוי בלשון משמרת וכן משמרות כהונה ולויה : מצור. כן יקרא עיר מבצר על כי אין לכבשה בזולת המצור. ואצפה. ענין הבטה כמו צפה דרך (נחום ב) : תוכחתי. מל' ויכוח : (מצודת ציון)


{ב}  וַיַּעֲנֵנִי יְהוָה וַיֹּאמֶר כְּתוֹב חָזוֹן וּבָאֵר עַל הַלֻּחוֹת לְמַעַן יָרוּץ קוֹרֵא בוֹ:

 רש"י  ויענני ה' ויאמר כתוב : לך חזון. הנגלה לך ובארהו על הלוחות היטב אשר ירוץ הקורא בו לקרותו מהר שלא יכשל וזהו החזון אשר תכתוב : (רש"י)

 מצודת דוד  כתוב חזון. כתוב הנבואה אשר אני דובר אליך ובאר אותה על הלוחות ומפורש ולא בחידות למען ירוץ קורא בו ר''ל שיוכל הקורא לקרות בו במהירות במעט התבוננות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ובאר. תפרש : הלוחות. כעין נסרים ועשוים המה לכתוב עליהם : ירוץ. מל' ריצה ורדיפה ואמר בדרך שאלה : (מצודת ציון)


{ג}  כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ כִּי בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר:

 רש"י  כי עוד חזון למועד. עוד עתיד לקום נביא לקץ שנים שיתגלה לו חזון למתי יהיה מועד מפלת בבל וגאולת ישראל : ויפח לקץ. ודיבר שיאמ' לו על הקץ של בבל לפי מלאת לבבל שבעים שנה, ויפח ל' דבור הוא והרבה יש בספר משלי ועל שם שהדבור אינו אלא רוח היוצא מן הפה קורהו פיח וקורהו רוח כגון וברוח פיו כל צבאם (תהלים לג) : ולא יכזב אם יתמהמה. לבוא שיאריך לכם אותו מועד חכה לו כי לא יאחר אחר השבעים כלום, ועוד יש לפרש אם יתמהמה הנביא לבא והוא היה ירמיה, וי''ת כתיבא נבואתא ומפרשא על ספרא דאורייתא תרגם כתב כמו כתיב כבר נרמז (בתורה) אז תרצה הארץ את שבתותיה שבעים שמיטות קלקלו ישראל ולא שמטו וכנגדן גלו ממנה שבעי' שנה וכן הוא אומ' (בדברי הימים בסוף ב') עד רצתה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה למלאות שבעים שנה וכן אתה מוצא (ביחזקאל ד) ואני נתתי לך את שני עונם שלש מאות ותשעים יום יום לשנה נתתיו לך ואומר ואתה שכב לך על צדך השמאלית וגומ' נמצאת אתה אומר הכעיסו ישראל ש''צ שנה עד שגלו עשרת השבטים ושבט יהודה קילקלו ארבעים ומשגלו עשרת השבטי' עד חרבות ירושלים הם עשרי' ושתים של מנשה ושאר שנותיו בתשובה שהרי נאמר בו (מלכים ב כא) ויעש הרע ככל אשר עשה אחאב כמנין שנותיו של אחאב והוא מלך עשרים ושתים שנה שתים של אמון בנו ואחת עשרה של יהויקים ואחת עשרה של צדקיהו הרי ארבעים וששה ונבואה זו נאמרה ליחזקאל בשנה החמשי' לצדקיהו מכל מקום נמצאו ימי קלקולם ארבע מאות ושלשים וששה שנים שלאחר נבואה זו שהוסיף ו' שנים ת' שנים עושים ח' יובלות וכל יובל ז' שמטות הרי נ''ו שמטות וח' שנים המוקדשות ליובל הרי ס''ד ובל' ושש שנה יש ה' שמטות הרי ס''ט שנים מקודשות ושנת יובל זה האחרון נחשב אף הוא במנין שבעונם לא נגמר וכאן ככה אמר לו הקב''ה לחבקוק כבר כתוב חזון בתורה אבל סתום הוא הוסיף אתה ובאר על הלוחות כי עוד יתגלה חזון למועד זה : (רש"י)

 מצודת דוד  כי עוד חזון למועד. כי מלבד החזון של מפלת בבל והכרתת זרעו יש עוד חזון על זמן קבוע והחזון הזה ידבר על קץ הגאולה שלא יהיה אחרים שעבוד ולא יכזב החזון ההוא אף אם יתמהמה זמן רב עכ''ז אתה ישראל חכה לו ולא תתייאש ממנו כי בודאי יבוא בזמן הקבוע לא יאחר עוד לעבור את הזמן הקבוע וכאומר לזאת צויתיך לבאר הנבואה של מפלת בבל למען ידעו בבואה שמה' נעשה ועי''ז יאמינו בגאולה העתידה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  למועד. לזמן קבוע כמו העביר המועד (ירמיה מו) : ויפח. ענין דבור כמו יפיח אמונה (משלי יב) : יתמהמה. ענין התעכבות כמו חשתי ולא התמהמהתי (תהלים קיט) : חכה. ענין תקוה כמו וחכיתי לה' (ישעיה ח) : יאחר. מל' איחור והמתנה : (מצודת ציון)


{ד}  הִנֵּה עֻפְּלָה לֹא יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה: (ס)

 רש"י  הנה עופלה. נפש שלו תמיד היא בכעס ובתאוה שואף לבלוע ולא שבע עופלה ל' עזות כמו (מדבר יד) ויעפילו וכן עופל ובוחן (ישעיה לב) : לא ישרה נפשו בו. אין רוחו מתקררת עליו לומר די במה שקניתי כבר לכן יבא עליו הפורענות. וצדיק באמונתו יחיה. יכניה המלך שעתיד זה להגלותו יעמוד לו צדקו וביום שיושלך זה מקברו ישא אויל מרודך את ראש יהויכין וישם את כסאו מעל לכסא המלכים : (רש"י)

 מצודת דוד  הנה עופלה. עתה בא לבאר החזון בדבר מפלת בבל והכרתת זרעו ואמר הנה כל המתחזק ומתגאה אין ישרות בנפשו אשר בו ואפילו צדיק יהיה הוא במה שמאמין בהאל לחשוב שהכל בא ממנו בחפצו ולא יתלה הדבר בזכות עצמו וכח זרועו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עופלה. ענין התחזקות וכן ויעפילו לעלות (במדבר יד) : ישרה. מל' יושר : (מצודת ציון)


{ה}  וְאַף כִּי הַיַּיִן בּוֹגֵד גֶּבֶר יָהִיר וְלֹא יִנְוֶה אֲשֶׁר הִרְחִיב כִּשְׁאוֹל נַפְשׁוֹ וְהוּא כַמָּוֶת וְלֹא יִשְׂבָּע וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם וַיִּקְבֹּץ אֵלָיו כָּל הָעַמִּים:

 רש"י  ואף כי היין בוגד. ואף כשיבא בלשצר בן בנו של זה שיבגוד בו יינו דלקביל אלפא חמרא שתי (דניאל ה) : גבר יהיר. הוא : ולא ינוה. לא יתקיים מדורו ונוהו שנתגאה ואמר בטעם חמרא להביא כלי בית המקדש ושתה בהם והיא תגרם לו שיהרג ויכלה זרעו כי גבר יהיר לץ לא ינוה לא יתקיים הוא ונוהו : אשר הרחיב. נבוכדנצר. כשאול נפשו. להשיג כל תאותו ברחב לב : והוא כמות. כמלאך המות שאינו שבע מלהמית כך זה אינו שבע בכל קניינו : (רש"י)

 מצודת דוד  ואף כי היין בוגד. ומכל שכן איש היין הבוגד בשכרותו והוא גבר יהיר וגס רוח ואינו יושב במדורו להחזיק בשלו כי ילך לרשת עוד משכנות לא לו : אשר הרחיב וגו'. ר''ל מתאוה לכבוש כל העולם תחתיו כמו שאול הקבר הבולע כל הבריות ודומה הוא אל המות הבא על בעלי חי ולא ישבע כמוהו : ויאסוף וגו'. להיות כולם נכנעים לו ותחת ממשלתו וכאומר הלא כל המתחזק ומתגאה עם שהוא צדיק עכ''ז אין ישרות בנפשו ומכ''ש אשר כל אלה יעשה איך ינקה מן הגמול הראוי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואף כי. עניינו כמו כ''ש וק''ו וכן ואף כי אש אכלתהו (יחזקאל טו) : היין. איש היין וכן לץ היין (משלי כ) : בוגד. ענין רשע : גבר. איש : יהיר. גס רוח כמו זד יהיר (שם כא) : ינוה. מל' נוה ומדור וכן נוה משולח (ישעיה נז) : (מצודת ציון)


{ו}  הֲלוֹא אֵלֶּה כֻלָּם עָלָיו מָשָׁל יִשָּׂאוּ וּמְלִיצָה חִידוֹת לוֹ וְיֹאמַר הוֹי הַמַּרְבֶּה לֹּא לוֹ עַד מָתַי וּמַכְבִּיד עָלָיו עַבְטִיט:

 רש"י  הלא אלה. אשר אסף אליו לעובדו כולם עליו משל ישאו ומליצה ישאו בפיהם בלשון חידות בשבילו, לו כמו עליו : ויאמר. האומר את מליצת החידה : הוי המרבה לא לו. זו היא המליצה חבל על המרבה הון ומלכות ולא לו כי יבאו מלכי מדי ויטלו את הכל : עד מתי. יהיה הולך ומרבה ואינו אלא מכביד עליו משא עון כעב של טיט עב הוא לשון קורה כבידה כמו שמצינו במשכנא (דיחזקאל מא) צלעות הבית והעבים, ועב עץ (שם) : (רש"י)

 מצודת דוד  הלא אלה. ר''ל באמת יבוא יומו וכל אלה העכו''ם שאסף ישאו עליו קול משל ואמרי מליצה אשר החידות שבה יהיה בעבורו וכה יאמר כ''א אוי אל המרבה בממשלות ולא יהיה לו ולזרעו וכי עד מתי תשאר בידו הלא מהר תלך ממנו והוא רק מכביד על עצמו פשע רב כמשא עבה של טיט : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ישאו. ענין הרמה : ומליצה. כן יקראו אמרים צחים : חידות. דבר סתום וקשה ההבנה : הוי. כמו אוי : עבטיט. כמו עב טיט ר''ל משא עבה של טיט : (מצודת ציון)


{ז}  הֲלוֹא פֶתַע יָקוּמוּ נֹשְׁכֶיךָ וְיִקְצוּ מְזַעְזְעֶיךָ וְהָיִיתָ לִמְשִׁסּוֹת לָמוֹ:

 רש"י  ויקצו. כמו ויקוצו : (רש"י)

 מצודת דוד  הלא פתע. הלא פתאום יקימו הנושכים אותך והמזעזעים אותך יעורו משנתם לבוא עליך הם מלכי פרס ומדי : והיית. ואתה תהיה להם למשיסה כי ירמסו אותך ברגליהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פתע. הוא כמו פתאום : נושכיך. מל' נשיכה וחתוך עם השינים : ויקצו. מל' הקצה והערה מן השינה : מזעזעיך. ענין רתת ורעדה כמו לזעוה ולבז (יחזקאל כג) : למשסות. ענין רמיסה כמו והיו שוסיך למשסה (ירמיה ל) : למו. להם : (מצודת ציון)


{ח}  כִּי אַתָּה שַׁלּוֹתָ גּוֹיִם רַבִּים יְשָׁלּוּךָ כָּל יֶתֶר עַמִּים מִדְּמֵי אָדָם וַחֲמַס אֶרֶץ קִרְיָה וְכָל יֹשְׁבֵי בָהּ: (פ)

 רש"י  שלות גוים רבים. השלכתם ונשלתם ממקומ' : ישלוך כל יתר. פליטת העכו''ם : מדמי אדם. בנקמת דמי ישראל הקרוי' אדם שנא' (שם לד) אדם אתם : וחמס ארץ. ארץ ישראל : קריה. היא ירושלים : (רש"י)

 מצודת דוד  כי אתה שלות. בעבור שאתה שללת עכו''ם רבים לכן ישללו אותך יתר העכו''ם אשר נשארו ולא כליתם : מדמי אדם. כל זה בא מסבת דמי אדם אשר שפך דם ישראל : וחמס ארץ. מסבת החמס שעשה בא''י ובקריה היא ירושלים ובכל אנשים היושבים בה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שלות. ישלוך. מל' שלל ובזה : וחמס. עושק : קריה. עיר : (מצודת ציון)


{ט}  הוֹי בֹּצֵעַ בֶּצַע רָע לְבֵיתוֹ לָשׂוּם בַּמָּרוֹם קִנּוֹ לְהִנָּצֵל מִכַּף רָע:

 רש"י  הוי בוצע בצע רע לביתו. אונס ממון שהוא רע לו ולביתו לבנות לו בית : לשום במרום קנו. כדכתיב בספר (דניאל ד) הלא דא היא בבל רבתא דאנא בניתה לבית מלכו בתקוף חסני וגומר ובשעה שיצא דבר זה מפיו נטרד מן הבריות שנאמר (שם) עוד מלתא בפום מלכא בענין זה : (רש"י)

 מצודת דוד  הוי בוצע. אוי על הבוצע ועושק בצע שהוא רע לביתו כי בעבור הבצע יוכרת ביתו וזרעו : לשום במרום קנו. ר''ל אשר העושק היה לבנות מבצרים להיות לו למשגב כאלו שם מדורו בשמי מרום להנצל שם מכף האויב הבא להרע לו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בצע. ענין גזל וכן בעון בצעו (ישעי' נז) : במרום. בשמים הרמים : קנו. מדורו וכן בין כוכבים שים קנך (עובדיה א) : (מצודת ציון)


{י}  יָעַצְתָּ בֹּשֶׁת לְבֵיתֶךָ קְצוֹת עַמִּים רַבִּים וְחוֹטֵא נַפְשֶׁךָ:

 רש"י  יעצת בושת לביתך. אשר יעצת לקצות עמים רבים והפסדת עצמך : קצות. לשון שליפה וקילוף כמו הקצות את הבית (ויקרא יד) : וחוטא נפשך. כמו (משלי כ) מתעבר וחוטא נפשו חוטא לאבד נפשו פורפיי''ט שארמ''א בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  יעצת בשת לביתך. מה שיעצת לעשוק הון לבנות מבצרים זה יהיה לבושת לביתך כי עי''ז יכלה זרעך מן העולם והנה הכרת עכו''ם רבים וחטאת נפשך ר''ל הכאבת לכל העכו''ם וגם נפשך החסרת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קצות. ענין חתוך וכריתה כמו וקצותה את כפה (דברים כה) : וחוטא. ענין חסרון כמו והייתי אני ובני שלמה חטאים (מ''א א') : (מצודת ציון)


{יא}  כִּי אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה: (פ)

 רש"י  כי וגו'. כי האבנים אשר גזלת תזעקנה מן הקיר : וכפיס מעץ יעננה. אל האבן בקול לנגדה שניהם צועקים : וכפיס מעץ יעננה. ת''י ושיפא מגו מרישא שיפא ל' קיסם שפאין בלשון חכמים דלדור''ש בלע''ז מריש הוא הקורה : (רש"י)

 מצודת דוד  כי אבן. כל אבן תזעק לומר גזולה אני ביד הבונה והכפים מן העץ יענה אל האבן ויאמר גם אני מגזילה והוא ענין מליצה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מקיר. מכותל : וכפיס. כן יקרא חתיכת עץ מן הקורה ואין לו דומה ובדרז''ל גויל גזית כפיסים (ב''ב ב) אולם שם יאמר על הלבנים ויתכן שהיה דרכם להשים גם עצים בבנין כזה וקראהו רז''ל ע''ש העצים : יעננה. מלי עניה ותשובה : (מצודת ציון)


{יב}  הוֹי בֹּנֶה עִיר בְּדָמִים וְכוֹנֵן קִרְיָה בְּעַוְלָה:

 מצודת דוד  הוי בונה וגו'. עתה בא לומר החזון האמור על קץ הגאולה ומפלת המחריב הבית ואמר אוי על הבונה עיר בדמים כי רצח נפש וירש הון ובנה כרך גדול וגו' : וכונן וגו'. וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בדמים. בשפיכת דמים : וכונן. מל' הכנה : (מצודת ציון)


{יג}  הֲלוֹא הִנֵּה מֵאֵת יְהוָה צְבָאוֹת וְיִיגְעוּ עַמִּים בְּדֵי אֵשׁ וּלְאֻמִּים בְּדֵי רִיק יִעָפוּ:

 רש"י  הלא הנה מאת ה'. נשתלם פורענות לעושי רשעה : וייגעו עמים בדי אש. כאשר תבואם חמתו כאש עד שיה' דיים, בדי אש איישי''ץ בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  מאת ה'. יבוא לו הגמול ולא במקרה : וייגעו עמים. הבבליים יגעו בהרבה אש ר''ל מה שיגעו להתחזק יהיה תכליתם למאכולת אש : ולאומים. הלאומים ההם יעפו בהרבה ריק ר''ל כל מה שישתדלו ביגיעה ועייפות לעמוד ולהתחזק יהיה לריק כי אין חכמה וגבורה נגד ה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בדי אש. בהרבה אש וכן בדי ריק וכמו בדי שופר יאמד האח (איוב לט) : (מצודת ציון)


{יד}  כִּי תִּמָּלֵא הָאָרֶץ לָדַעַת אֶת כְּבוֹד יְהוָה כַּמַּיִם יְכַסּוּ עַל יָם: (פ)

 מצודת דוד  כי תמלא. ר''ל בעבור שבני ישראל אנשי הארץ ההיא ימלאו אז דעת את כבוד ה' כמים יכסו על ים, מקום המים קרוי ים והמים הם הממלאים את המקום ומכסים אותו ואמר שכמו כן יהיו ממולאים לדעת את כבוד ה' : (מצודת דוד)


{טו}  הוֹי מַשְׁקֵה רֵעֵהוּ מְסַפֵּחַ חֲמָתְךָ וְאַף שַׁכֵּר לְמַעַן הַבִּיט עַל מְעוֹרֵיהֶם:

 רש"י  משקה רעהו. יין, ובאותה השקאה הוא מספח ואוסף את חמתו עליו ואף משכרהו בחמתו וכל זה הוא עושה למען הביט על מעוריהם על גלויים ולראות את ערותם זה נ''נ שהיה משקה את המלכים יין ומשכרם ושוכב עמם משכבי אשה כדאמרינן במסכת שבת, ד''א הוי משקה רעהו בסדר עולם דורשו כלפי בלשצר שהשקה את השרים בכלי בית המקדש ובהם נספחו ונשתכרו בחמתו של הקב''ה ובו בלילה נהרג : על מעוריהם. להגלות קלונם וראו שונאיהם בניוולם : (רש"י)

 מצודת דוד  הוי משקה רעהו. אוי על הבבליים שהרעו לישראל : רעהו. כי מתחלה התחבר באהבה וריעות ואחר זה קם עליו להחרימו והשקהו יין תרעלה מאסיפת וקבוצת החימה שהיה לו עליו מאז ואף השכירו ר''ל הרבה להרע לו ובלבל דעתו כשכור בשכרותו : למען וגו'. ר''ל אין הכונה היתה לטובתו לרשת ארצם כ''א למען יסתכל על ערוותם וקלונם משנאתו בם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מספח. ענין הקבוץ והדבוק כמו תחת חרול יספחו (שם ל) : חמתך. מל' חמה וכעס : מעוריהם. הוא מל' גלוי ערוה כמו והראתי גוים מערך (נחום ג) והוא ענין קלון ובזיון : (מצודת ציון)


{טז}  שָׂבַעְתָּ קָלוֹן מִכָּבוֹד שְׁתֵה גַם אַתָּה וְהֵעָרֵל תִּסּוֹב עָלֶיךָ כּוֹס יְמִין יְהוָה וְקִיקָלוֹן עַל כְּבוֹדֶךָ:

 רש"י  והערל. ה''א משמשת בתיבה זו בלשון התפעל כמו (דברים לב) האסף אל עמך אף כאן הערל האטם בשממון ובתמהון לב כל ערלה לשון אוטם הוא כמו ערלה אזנם (ירמיה ו) ערלי לב וערלי בשר (יחזקאל מד) וי''ת ואתערטל לשון ערום ועריה (שם) : (רש"י)

 מצודת דוד  שבעת וגו'. ר''ל יותר היית נהנה ושבע מן הקלון הבא לו ממה שהיית נהנה מן הכבוד של נצחון המלחמה : שתה. לכן שתה גם אתה כוס התרעלה ותהיה ערל באוטם הלב ובלבול הדעת : תסוב וגו'. מימין ה' תסובב עליך כוס התרעלה ר''ל המקום ילחם בך : וקיקלון על כבודך. על הכבוד שאתה בו יבוא קיא וקלון ר''ל תהיה נמאס בקיא ומכוסה בקלון ולפי שהמשיל הפורענות לשתיית היין אמר לשון קיא כי דרך השכור להקיא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והערל. ענין אוטם וסתימה כמו ערלה אזנם (ירמיה ו) : וקיקלון. כמו קיא קלון וקיא הוא מלשון הקאה והוא המאכל החוזר דרך הפה : (מצודת ציון)


{יז}  כִּי חֲמַס לְבָנוֹן יְכַסֶּךָּ וְשֹׁד בְּהֵמוֹת יְחִיתַן מִדְּמֵי אָדָם וַחֲמַס אֶרֶץ קִרְיָה וְכָל יֹשְׁבֵי בָהּ:

 רש"י  חמס לבנון. בית מקדשא : ושוד בהמות יחיתן. שוד בהמותיך ואוכלוסיך אשר שדדו את עמי ישראל הוא ישברם : מדמי אדם. מחמס דמי ישראל : וחמס ארץ. ארץ ישראל : קריה. ירושלים : (רש"י)

 מצודת דוד  כי חמס לבנון. החמס שעשית ללבנון שהוא א''י החמס הזה יכסה אותך ותשוב בראשך : ושוד בהמות. השוד שעשית אל הבהמות ועל ישראל יאמר ולפי שהמשיל את א''י ליער הלבנון המשיל אנשים לבהמות המצויות ביער ואמר השוד הזה ישבר אותם ר''ל עליהם תבוא שוד כמו השוד שעשו לישראל : מדמי אדם. כל זה יבוא מסבת דמי אדם ששפך דם ישראל : וחמס ארץ. מסבת החמס שעשה בא''י ובקרים היא ירושלים ובכל אנשים היושבים בה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לבנון. כן נקרא א''י כמ''ש ההר הטוב הזה והלבנון (דברים ג) : ושוד. מל' שדידה ועושק : יחיתן. מל' חתת ושבר וכן וחתו גבוריך תימן (עובדיה א') : (מצודת ציון)


{יח}  מָה הוֹעִיל פֶּסֶל כִּי פְסָלוֹ יֹצְרוֹ מַסֵּכָה וּמוֹרֶה שָּׁקֶר כִּי בָטַח יֹצֵר יִצְרוֹ עָלָיו לַעֲשׂוֹת אֱלִילִים אִלְּמִים: (ס)

 רש"י  מה הועיל. לבבל פסל : כי בטח. האדם היוצר ויוצרו של אלוהו זה : עליו. על יצירתו זאת הוא בוטח שיעזור לו אשר בא לעשות אלילים אלמים : (רש"י)

 מצודת דוד  מה הועיל פסל. אם כל אלה יבוא עליו מה א''כ הואיל לו הפסל אשר פסלו ועשהו האומן היוצרו ומתקנו : מסכה. וכן המסכה מה הועיל וכן המלמד השקר הוא כהן הפסל המלמד דרכי עבודתו : כי בטח. אשר בטח האומן ואפי' זה האומן עצמו שעשה אותו יבטח על פסל מעשה ידיו להספיק בידו לעשות אלילים אלמים אשר הדבור אין בהם ר''ל האומן המתעסק בו ובוטח עליו מה תועלת מצא בו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הועיל. מל' תועלת : פסלו. ענין החלקת והשואת הצורה וכן ויפסלו בוני שלמה (מ''א ה) : יוצרו. מל' יצירה ור''ל מתקנו ועושהו : מסכה. צורה הניתך ממתכת : ומורה. ענין למוד כמו את מי יורה דעה (ישעיה כח) : אלילים. מל' אל ולא ר''ל דבר מבלי תועלת : אלמים. מל' אלם : (מצודת ציון)


{יט}  הוֹי אֹמֵר לָעֵץ הָקִיצָה עוּרִי לְאֶבֶן דּוּמָם הוּא יוֹרֶה הִנֵּה הוּא תָּפוּשׂ זָהָב וָכֶסֶף וְכָל רוּחַ אֵין בְּקִרְבּוֹ:

 רש"י  הוא יורה. בתמיה : (רש"י)

 מצודת דוד  הוי אומר וגו'. אוי לאומר אל הפסל העשוי מעץ הקיצה משנתך ושמע אלי ולאבן דומם אומר עורי : הוא יורה. וכי הוא יוכל ללמד אתכם דבר מה בתמיה הנה הוא מחופה ופרוש עם כסף וזהב ויפה הוא למראה העין אבל אין בקרבו שום רוח אפי' רוח החיוני כבהמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הקיצה עורי. מל' הערה והקצה מן השינה : דומם. מושתק כמו וידום אהרן (ויקרא י) : יורה. ילמד : תפוש. ענין שטוח ופרישה כמו פשה הנגע (שם יג) : וכל רוח. שום רוח וכן כל מלאכה לא תעשו (שם כ''ג) : (מצודת ציון)


{כ}  וַיהוָה בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ הַס מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ: (ס)

 רש"י  וה' בהיכל קדשו. מוכן ליפרע : הס מפניו כל הארץ. הס לשון שיתוק ודמימת חורבן : (רש"י)

 מצודת דוד  וה'. אבל ה' עם שהוא בהיכל קדשו בשמים ממעל עכ''ז כל יושבי ארץ שותקים מפני אימתו כי ידו בכל משלה ואין מי ידבר למולו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הס. ענין שתיקה כמו ויהס כלב (במדבר יג) : (מצודת ציון)

חבקוק פרק-ג

{א}  תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא עַל שִׁגְיֹנוֹת:

 רש"י  על שגיונות. יש פותרו כתרגומו ולפי משמעו בקש רחמים על עצמו שהטיח דברים כמו (לעיל א) ע''כ תפוג תורה ותעשה אדם כדגי הים קנתר אחר מדת הדין : (רש"י)

 מצודת דוד  על שגיונות. ר''ל תפלתו היתה בעבור ששגג והתרעם מול ה' ולכן חזר להתפלל לפניו ולספר בשבחו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שגיונות. מלשון שגיאה וכן שגיון לדוד (תהלים ז) : (מצודת ציון)


{ב}  יְהוָה שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי יְהוָה פָּעָלְךָ בְּקֶרֶב שָׁנִים חַיֵּיהוּ בְּקֶרֶב שָׁנִים תּוֹדִיעַ בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר:

 רש"י  שמעתי שמעך. אשר מעולם שנפרעת תמיד ממכעיסיך ואת הרשע הזה אתה סובל : יראתי. אמרתי איך נשתנית מדת הדין בעון ישראל : פעלך בקרב שנים חייהו. פעלך הראשון שהייתה נפרע לנו מאויבינו בקרב שני הצרה שאנו שרויים בה חייהו כלומר עוררהו והשיבהו ובקרב שנים הללו תודיעהו : ברוגז. שתקצוף על הרשעים : רחם תזכור. רחם כמו לרחם : (רש"י)

 מצודת דוד  שמעתי שמעך. שמעתי מה שאמרת לי והשמעת לאזני מהגלות וארכו והנה יראתי עד מאד : ה' פעלך. לכן אבקש ממך אתה ה' אשר בקרב השנים האלה לא יכלו והעמד בחיים את ישראל הנקרא פועל ידך כמ''ש על בני ועל פועל ידי (ישעיה מה) : בקרב שנים תודיע. בקרב השנים האלה תודיע שברוגז רחם תזכור ר''ל שאף בזמן הרוגז והגלות תזכור לרחם עליהם וכמ''ש ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם וגו' וזכרתי להם ברית ראשונים (ויקרא כו) : (מצודת דוד)


{ג}  אֱלוֹהַ מִתֵּימָן יָבוֹא וְקָדוֹשׁ מֵהַר פָּארָן סֶלָה כִּסָּה שָׁמַיִם הוֹדוֹ וּתְהִלָּתוֹ מָלְאָה הָאָרֶץ:

 רש"י  אלוה מתימן יבוא. עכשיו הוא מזכיר לפניו פעלו הראשון שהוא מבקש לפניו לעוררהו ופועל (ס''א פועל) חיבתן של ישראל ופורענו' דורו' הראשוני' כשבאת ליתן את התורה חזרת על עשו וישמעאל ולא קבלוה : תימן. עשו : פארן. ישמעאל כדאמר וישב במדבר פארן (בראשית כא) : כסה שמים הודו. בסיני לישראל : (רש"י)

 מצודת דוד  אלוה מתימן יבא. הנה כשבא אלוה לפני ישראל כשעברו את תימן הוא ארץ אדום כי אז התחילו להלחם בסיחון ועוג : וקדוש מהר פארן סלה. הוא כמו הפוך וקדוש סלה מהר פארן ור''ל כשבא ה' הקדוש מעולם כשעברו הר פארן שהוא סמוך לארץ אדום כמ''ש בהררם שעיר עד איל פארן (בראשית יד) והר שעיר הוא ארץ אדום והוא תימן וכפל הדבר במ''ש : כסה שמים הודו. אז כשכבשו ישראל ארץ סיחון ועוג כסה שמים הודו ר''ל אז מלאה הודו על שמים ממעל וזהרו מלא הארץ כי אז נתפרסם גבורות ה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מתימן. הוא ארץ אדום שהוא בדרומה של א''י : סלה. לעולם : הודו. ענין הדר ופאר : ותהלתו. ענין הארה וזוהר כמו בהלו נרו (איוב כ''ט) : (מצודת ציון)


{ד}  וְנֹגַהּ כָּאוֹר תִּהְיֶה קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ וְשָׁם חֶבְיוֹן עֻזֹּה:

 רש"י  ונוגה. אותו היום : כאור תהיה. כאור המיוחד של שבעת ימי בראשית היה וכן ת''י : קרנים. לשון מאור כשהוא נוקב וזורח דרך הנקב נראה כמין קרנים בולטין וכן (שמות לד) כי קרן עור פניו : מידו. מידו של הקב''ה באו להם : ושם חביון עזו. כתרגומו שם נגלה עזו שהיה חבוי למפרע בסתר עליון : (רש"י)

 מצודת דוד  ונגה כאור תהיה. הנוגה של עמוד האש שהוליך לפני ישראל היתה מאירה כאור היום : קרנים וגו'. מיד ה' בא לישראל קרן ממשלה והתגברות : ושם וגו'. במחנה ישראל הלך חביון עוזו הם הלוחות שהיו מאז חבויים וגנוזים במרום הנתונים בארון הנקרא עז כמ''ש אתה וארון עזך (תהלים קלב) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ונגה. ענין הארה וזריחה כמו מנוגה נגדו (תהלים יח) : קרנים. הושאל על הממשלה והתחזקות ע''ש שבע''ח בעלי הקרן יתחזקו בהם : חביון. מל' חבוי וגנוז כמו חבי כמעט רגע (ישעיה כו) : עזו. ענין חוזק ועל הארון יאמר שהוא חזקו של ישראל : (מצודת ציון)


{ה}  לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּבֶר וְיֵצֵא רֶשֶׁף לְרַגְלָיו:

 רש"י  לפניו ילך דבר. מצאתי במדרש אגדה בשעה שנתן הקב''ה תורה לישראל טורדו למלאך המות להפליגו לדברים אחרים שלא יעמוד לקנתר ולומר אומה שעתידה לכפור בך לסוף ארבעי' יום ואתה נותן להם את התור' : ויצא רשף לרגליו. מלאכי רשף באו עמו לסיני : (רש"י)

 מצודת דוד  לפניו. לפני הארון הלך הדבר להרוג את הכנענים ועם ביאתו יצא רשפי אש לשרוף אותם ר''ל ע''י הארון ההולך עמהם למלחמה כבשו את הכנענים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  דבר. מגפה : רשף. גחלי אש כמו רשפיה רשפי אש (ש''ה ח) : לרגליו. ר''ל עם ביאתו וכן ויברך ה' אותך לרגלי (בראשית ל) : (מצודת ציון)


{ו}  עָמַד וַיְמֹדֶד אֶרֶץ רָאָה וַיַּתֵּר גּוֹיִם וַיִּתְפֹּצְצוּ הַרְרֵי עַד שַׁחוּ גִּבְעוֹת עוֹלָם הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ:

 רש"י  עמד וימודד ארץ. המתין לדקדק בדין דור המבול למדוד להם מדה כנגד מדה ומדד עומד כדאמר נצב ה' ועומד לדין עמים (ישעיה ג) ממתין ומדקדק בדינם : וימודד ארץ. ברותחים קילקלו וברותחים נדונו : ראה. בדור הפלגה שעל ידי שהיו שפה אחת באו כולם בעצה כדכתיב ויהי כל הארץ שפה אחת (בראשית יא) : ויתר גוים. הקפיצם לשבעים לשון כדאמר ויתר ממקומו (איוב לו) לנתר בהם (ויקרא יא) : הררי עד. שרי העכו''ם : הליכות עולם לו. הראה להם שכל מהלכו של עולם שלו הוא : (רש"י)

 מצודת דוד  עמד וימודד ארץ. כאשר עמד הארון בארץ כבשו אותה וחלקוה לשבטים במדה בחבל : ראה. כאשר הארון שם עינו בארץ היה מעתיק את הכנענים לגרשם מארצם : ויתפוצצו. ההרים הקבועים מעולם היו מתפוצצים ומשתברים והושפלו הגבעות הקבועות מימות העולם ר''ל שרי הכנענים כרעו ונפלו : הליכות עולם לו. ד''ל וזהו היה לפי שכל מוליכי ומנהיגי העולם שרי מעלה ושרי מטה המה הכל של המקום ב''ה לעשות בהם כרצונו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויתר. ענין דלוג והעתק כמו ויתר ממקומו (איוב לז) : ויתפוצצו. ענין הפיזור עם השבר והריצוץ וכן ככלי יוצר תנפצם (תהלים ב) : עד. עניינו כמו עולם : שחו. ענין השפלה כמו וישח אדם (ישעיה ב) : הליכות. ענין הנהגה : (מצודת ציון)


{ז}  תַּחַת אָוֶן רָאִיתִי אָהֳלֵי כוּשָׁן יִרְגְּזוּן יְרִיעוֹת אֶרֶץ מִדְיָן:

 רש"י  תחת און. שנמצא בישראל : ראיתי אהלי כושן. שעומדים בגלוי ומחבלים את ישראל ובהתכנע' לפניך ירגזון יריעות וגו' הכל כתרגומו : (רש"י)

 מצודת דוד  תחת און. בעבור האון ראיתי אהלי כושן רשעתים עומדים בארצות ישראל למשול בהם כאומר לא מקוצר יד לא הושיע למו כ''א בגמול העון הניחם בידו : ירגזון יריעות ארץ מדין. ר''ל כי הלא בקראם אליו ירגזון יריעות ארץ מדין וזהו בימי גדעון שבא ביניהם חרדה והרגו זה את זה כמ''ש בשופטים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תחת. בעבור : און. ענין שקר ודבר שאינו הגון : ירגזון. ענין חרדה. יריעות. ר''ל יריעות האוהל : (מצודת ציון)


{ח}  הֲבִנְהָרִים חָרָה יְהוָה אִם בַּנְּהָרִים אַפֶּךָ אִם בַּיָּם עֶבְרָתֶךָ כִּי תִרְכַּב עַל סוּסֶיךָ מַרְכְּבֹתֶיךָ יְשׁוּעָה:

 רש"י  הבנהרים. יש תמיהות שהן קיימות הראינו שכל אלה עשה ופירוש המקרא כתרגומו : מרכבותיך. לנו ישועה : (רש"י)

 מצודת דוד  הבנהרים חרה ה'. כשקרע המקום את הירדן לפני ישראל וכי חרה אפו בו להחריב מימיו בתמיה : אם בנהרים. הוא כפל ענין לחוזק : אם בים עברתך. כשקרע את הים וכי נתמלא עליו עברה להחריב מימיו : כי תרכב. אלא שהיתה הסבה לפי שרכבת על סוסיך במרכבותיך של ישועה להושיע לעמך ולכן בקעתם ללכת דרך הבקיעה והוא ענין מליצה לומר שזה נעשה בעבור תשועת ישראל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עברתך. מל' עברה וזעם : (מצודת ציון)


{ט}  עֶרְיָה תֵעוֹר קַשְׁתֶּךָ שְׁבֻעוֹת מַטּוֹת אֹמֶר סֶלָה נְהָרוֹת תְּבַקַּע אָרֶץ:

 רש"י  עריה תעור קשתך. נגלה נגלית גבורתך : שבועות מטות. שבועות שנשבעת לשבטים : אומר סלה. מאמר המקוים לעולם, אומר נקוד פתח (ר''ל סגול) וטעמו למעלה שהוא שם דבר : נהרות תבקע ארץ. כתרגומו : (רש"י)

 מצודת דוד  עריה תעור קשתך. נגלה נגלתה קשתך ללחום מול הכנעני והיה זה כי השבועות שנשבעת לאבות לתת הארץ למטות ישראל אותו האומר של השבועה עומד לנצח ולא תבוטל ולכן הנהרות בקעו הארץ להנביע מים למען ימצאו לשתות במדבר לבל ימותו בצמא ויבואו בארץ לרשתה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עריה תעור. ענין גלוי כמו ואת ערום ועריה (יחזקאל טז) : מטות. שבטי ישראל : (מצודת ציון)


{י}  רָאוּךָ יָחִילוּ הָרִים זֶרֶם מַיִם עָבָר נָתַן תְּהוֹם קוֹלוֹ רוֹם יָדֵיהוּ נָשָׂא:

 רש"י  ראוך יחילו הרים. הרי נחלי ארנון שנדבקו זה עם זה : זרם מים עבר. בעברם בירדן תמו נכרתו המים ועבר קילוח שטף המים לשפולו של נהר והבאים מלמעלה קמו עמדו : נתן תהום קולו. שבחוהו יושבי הארץ : רום ידיהו נשא. צבא השמי' הודו לו : (רש"י)

 מצודת דוד  ראוך. כאשר ראוך הרי ארנון עובר לפני ישראל חלו ורעדו ממך ונתקרבו זה לזה והרגו את הנסתרים בבקיעי ההרים : זרם מים עבר. זרם מי הבאר עבר בין ההרים והעלה מאברי ההרוגים להודיע הנס לישראל : נתן תהום קולו. עומק מי הבאר השמיע קולו לפרסם הנס ר''ל על ידו נודע הנס : רום ידיהו נשא. רוממות כח יד המקום נשא אז עד למעלה כי כולם הכירו בנפלאותיו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יחילו. מל' חיל וחלחלה : זרם. ענין מרוצת המים כמו כזרם מים (ישעיה כח) : נתן. ר''ל השמיע : תהום. עומק המים : נשא. ענין הרמה : (מצודת ציון)


{יא}  שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבֻלָה לְאוֹר חִצֶּיךָ יְהַלֵּכוּ לְנֹגַהּ בְּרַק חֲנִיתֶךָ:

 רש"י  עמד זבולה. במדוריהון כל תיבה שצריכה למ''ד בתחלתה הטיל לה ה''א בסופה ופירשוה על מלחמת גבעון כתרגומו : לאור חציך יהלכו. ישראל : (רש"י)

 מצודת דוד  שמש ירח עמד זבלה. בימי יהושע עמד כ''א מהם במדורה ולא הלכה מהלכה כמ''ש וידום השמש וירח עמד (יהושע י) : לאור חציך יהלכו. יהושע ועמו הלכו לאור ברזל חצי המקום ב''ה המבהיק ביותר ר''ל הצליחו בכח זרועך : לנוגה וגו'. הוא כפל ענין במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  זבולה. ענין מדור כמו בית זבול (מ''א מ) : לנוגה. ענין הארה : ברק. כן יקרא ברזל החנית כי אחר הלטוש יצהיר כברק וכן ברק חרבי (דברים לב) : (מצודת ציון)


{יב}  בְּזַעַם תִּצְעַד אָרֶץ בְּאַף תָּדוּשׁ גּוֹיִם:

 רש"י  בזעם תצעד ארץ. לגרש שבע' עכו''ם : (רש"י)

 מצודת דוד  תצעד ארץ. רמסת יושבי הארץ : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תצעד. ענין דריכת הרגל כמו ויהי כי צעדו (ש''ב ו) : תדוש. מל' דישה : (מצודת ציון)


{יג}  יָצָאתָ לְיֵשַׁע עַמֶּךָ לְיֵשַׁע אֶת מְשִׁיחֶךָ מָחַצְתָּ רֹּאשׁ מִבֵּית רָשָׁע עָרוֹת יְסוֹד עַד צַוָּאר סֶלָה: (פ)

 רש"י  לישע את משיחך. שאול ודוד : ערות יסוד. חומות עכו''ם : עד צואר. הוא גובה החומות והמגדלים : (רש"י)

 מצודת דוד  יצאת. מעולם יצאת להושיע את עמך ולהושיע את משיחך ועל חזקיהו מלך יהודה יאמר על התשועה מסנחריב מלך אשור : מחצת. ראש. אז מחצת ורצצת כל ראש מבית רשע ר''ל הרגת כל אנשי סנחריב ע''י המלאך המכה בהם : ערות יסוד. גלית את היסוד להוציאו ממקומו עד הצואר גליתו ר''ל עד עיקר החוזק שהוא הצואר שהחיות תלוי בו כלומר האבדת כל המחנה ועד עולם סלה כי עוד לא יוסיפו לקום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מחצת. ענין הכאה ורציצה כמו מחץ ראש (תהלים קי) : ערות. ענין גלוי כמו עריה בושת (מיכה א) : (מצודת ציון)


{יד}  נָקַבְתָּ בְמַטָּיו רֹאשׁ (פרזו) פְּרָזָיו יִסְעֲרוּ לַהֲפִיצֵנִי עֲלִיצֻתָם כְּמוֹ לֶאֱכֹל עָנִי בַּמִּסְתָּר:

 רש"י  נקבת במטיו ראש. סנחריב וסיעתו שהיו סוערים ברוח סערה להפיצני והוא הי' מטה שהיית רודה בו את העכו''ם וכשבא וסער להפיצני נקבת ראשי גייסותיו במטיו שהי' בא לרדות בהם : ראש פרזיו. ראשי עריו וטירותיו כמו פרזות תשב ירושלים (זכריה ב) ערי הפרזי (דברים ג) : עליצותם. היו כשהיו יכולים לאכול עני במסתר ישראל הקרואים עם עני : (רש"י)

 מצודת דוד  נקבת במטיו. במטה של סנחריב שבא לרדות בו נקבת כל ראש אנשיו היושבים בערי הפרזי כי לגודל רבויים כאלו לא יכילם מקום מוקף חומה ור''ל כפי מה שחשב לעשות לישראל נעשה בו וביאתו לירושלים לאבד את אנשיה היתה לרעתו כי שם נפל וכאילו נקב ראשם במטהו : יסערו להפיצני. אשר באו ברוח סערה להפיצני בארצות אחרות כי כן היה חפצו להוציאם מארצם ולזרותם בארצות אחרות כמ''ש (במ''ב ובישעיה) : עליצותם. סוף שמחת הצלחתם היה כמו אלו שחשבו לאכול את ישראל שהיו מעונים בידם אשר רצו לכלותם במסתר הוא המדבר ור''ל כמו מצרים שרדפו לכלות את ישראל והיה לרעתם כי שם נטבעו כן ביאת אשור על ירושלים היה לרעתם כי שם נפלו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נקבת. מל' נקב וחור : פרזיו. עיר שאינה מוקפת חומה נקראה פרוז כמו פרזות תשב ירושלים (זכריה ב) : יסערו. מל' רוח סערה : להפיצני. מל' הפצה ופיזור : עליצותם. ענין שמחה כמו עלץ לבי (ש''א ב) : עני. ר''ל מעונה : (מצודת ציון)


{טו}  דָּרַכְתָּ בַיָּם סוּסֶיךָ חֹמֶר מַיִם רַבִּים:

 רש"י  דרכת בים. בחיילותיו הכבדים כחול הים : חומר. ת''י בדגור ל' חמרים חמרים (שמות ח) : (רש"י)

 מצודת דוד  דרכת. כי אז כשבא מצרים בים דרכת שם בסוסיך הם העננים עליהם דרכת בים ובצבור מים רבים להלחם עמהם ולאבדם והיה א''כ הרדיפה לרעתם וכן היה ביאת אשור לרעתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  דרכת. ענין רמיסה והילוך : חומר. ענין תל וצבור כמו חמרים חמרים (שמות ח) : (מצודת ציון)


{טז}  שָׁמַעְתִּי וַתִּרְגַּז בִּטְנִי לְקוֹל צָלֲלוּ שְׂפָתַי יָבוֹא רָקָב בַּעֲצָמַי וְתַחְתַּי אֶרְגָּז אֲשֶׁר אָנוּחַ לְיוֹם צָרָה לַעֲלוֹת לְעַם יְגוּדֶנּוּ:

 רש"י  שמעתי ותרגז בטני. ת''י אמרת בבל שמעית וזעו מלכיא מן קדם דינא די אתדנו מצראי : לקול צללו שפתי. לקול השמועה אחזני רעד עד ששפתי נוקשות זו לזו וקולו נשמע : צללו. לשון מצילות הסוס (זכרי' יד) טינטי''ר בלע''ז : ותחתי ארגז. במקומי אני מזדעזעת : אשר אנוח ליום צרה. אשר מנוחתי זאת מוכנת ליום צרה : לעלות לעם יגודנו. ליום אשר אמר להעלות מתוכו את העם אשר הוא יגודנו עקב לשוב בגדודיו לארצו : (רש"י)

 מצודת דוד  שמעתי. הנה שמעתי דבר ובעבורה תחרד בטני ר''ל הלב הנתון בבטן : לקול. בעבור קול השמועה שפתי מקישות זו בזו מרוב רעד וחרדה : יבוא רקב. מרוב הצער בא רקבון בעצמותי : ותחתי. ר''ל בכל מקום עמדי ארגז ואחרד ולא אוכל להסיח מדעתי במקום מן המקומות : אשר אנוח ליום צרה. ר''ל וזהו דבר השמועה כי שמעתי לאמר אשר אבא אל א''י מקום מנוחתי להיות מעותד שם על יום צרה וחוזר ומפרש לעלות אל העם אשר יבא גדודים הרבה ר''ל כאלו העליה לא''י תהיה אל גדודי גוג להיות נרדף מהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותרגז. ענין חרדה : צללו. ענין תנועת הרעש כמו תצלנה אזניו (ירמיה יט) : ותחתי. במקומי : אנוח. מל' מנוחה : יגודנו. מל' גדודי עם : (מצודת ציון)


{יז}  כִּי תְאֵנָה לֹא תִפְרָח וְאֵין יְבוּל בַּגְּפָנִים כִּחֵשׁ מַעֲשֵׂה זַיִת וּשְׁדֵמוֹת לֹא עָשָׂה אֹכֶל גָּזַר מִמִּכְלָה צֹאן וְאֵין בָּקָר בָּרְפָתִים:

 רש"י  כי תאנה לא תפרח. כתרגומו ויש לפתרו כמשמעו שוב אין הצלחה לכל מעשה בבל מעתה : ושדמות. שדה לבן : ממכלה. דיר הצאן : (רש"י)

 מצודת דוד  כי תאנה. כי אז עדיין לא פרחה התאנה ר''ל ישראל הנמשלים לתאנה עדיין לא קנו גבורה ואמצות הלב לעמוד במלחמה למולם : ואין יבול. עדיין לא יש פרי על הגפנים ופרי הזית עדיין הוא רזה כחוש והשדות עדיין לא הצמיחו מאכל וכ''ש הוא משל לומר עדיין אין להם אומץ הלב ואינם יודעים תכסיסי המלחמה ואיך יעמדו למולם : גזר ממכלה. הצאן נכרת ממקום כלאו כי מעטו ולא יש בקר ברפתים ור''ל הנה ישראל בהיותם בבבל נתמעטו ואיך יעמדו מול המון הרב הזה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יבול. ענין צמח פרי כמו יבול הארץ (שופטים ו) : כחש. ענין רזות כמו ובשרי כחש משמן (תהלים קט) : מעשה זית. פרי הזית : ושדמות. שדות תבואה כמו שדמות חשבון (ישעיה וז) : גזר. ענין כריתה כמו אמרתי נגזרתי (איכה ג) : ממכלה. הוא דיר הצאן כמו ממכלאות צאן (תהלים עח) : ברפתים. הוא בית הבקר ובדרז''ל מצאה ברפת (ב''ב לב) : (מצודת ציון)


{יח}  וַאֲנִי בַּיהוָה אֶעְלוֹזָה אָגִילָה בֵּאלֹהֵי יִשְׁעִי:

 רש"י  ואני. כנסת ישראל, בה' אעלוזה : (רש"י)

 מצודת דוד  ואני בה' אעלוזה. אבל עם כל זה אני אשמח במשענת ה' : באלהי ישעי. בגבורות אלהי ישעי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אעלוזה. ענין שמחה כמו ועלזו לפניו (תהלים סח) : (מצודת ציון)


{יט}  יְהוִה אֲדֹנָי חֵילִי וַיָּשֶׂם רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת וְעַל בָּמוֹתַי יַדְרִכֵנִי לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹתָי: (פפפ)

 רש"י  למנצח בנגינותי. לבן לוי המנצח בשיר ב''ה אנעי' לו בנגינותי והלוי יתן קול כנגדו בכלי השיר : למנצח. כמה דאת אמר (עזר' ג) ויעמדו הלוים מבן עשרים שנה ומעלה לנצח על מלאכת וגומר : בנגינותי. הוא לשון נעימות קול להרים ולהשפיל אורגנידור''ש בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  ה' וגו'. ר''ל עם כי אנחנו המעט הנה ה' יהיה לי במקום חיל עם רב : כאילות. קלות כאילות לרדוף אחר האויב : ועל במותי ידריכני. ר''ל עם כי לא נסיתי לדרוך בהרים לרדוף אחר האויב הנה המקום ב''ה ידריך אותי לרדוף על גבהי ההרים אשר סביבות ירושלים : למנצח בנגינותי. ר''ל התפלה הזאת נמסרה לבן לוי המנצח בשיר לנגנה בנגון אשר יחדתי לה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חילי. מל' חיל עם : כאילות. שם חיה הממהרת לרוץ : במותי. ענין גובה כמו במתי ארץ (עמוס ד) : ידריכני. מל' דרך והילוך : למנצח. בעלי השיר יקראו מנצחים כי הדרך לנצח זה את זה בהרמת הקול ובהכרעת הנעימה : בנגינותי. מל' נגון : (מצודת ציון)