מלאכי פרק-א

{א}  מַשָּׂא דְבַר יְהוָה אֶל יִשְׂרָאֵל בְּיַד מַלְאָכִי:

 רש"י  משא דבר ה'. פורפור''ט בלע''ז דבר הנמסר למלאכי לשאת אותו אל בני ישראל : ביד מלאכי. כבר היה מסור בידו זה ימים רבים מכאן דרשו רבותינו בברייתא דמכילתא שכל הנביאים עמדו על הר סיני ושם נמסרו להם הנבואות וכן (ישעיה מח) אומר מעת היותה שם אני ועתה ה' אלהים שלחני : (רש"י)

 מצודת דוד  ביד מלאכי. הנשלח ביד מלאכי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  משא. נבואה ולתוספת ביאור אמר דבר ה' : (מצודת ציון)


{ב}  אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר יְהוָה וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה אֲהַבְתָּנוּ הֲלוֹא אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב נְאֻם יְהוָה וָאֹהַב אֶת יַעֲקֹב:

 רש"י  ואוהב את יעקב. לתת לו את ארץ חמדה צבי צבאות גוים (ירמיה ג) ארץ שצבין כל צבאות העכו''ם בה : (רש"י)

 מצודת דוד  ואמרתם. ר''ל ואם תאמרו במה אהבת אותנו מפאת עצמינו כלומר עם כי עשית עמנו הרבה חסד אין זה מפאת אהבת עצמינו כ''א מפאת אהבת האבות והאמהות : הלוא אח וגו'. כאומר ע''ז אשיב לכם הלוא אח עשו ליעקב מן האב ומן האם ויחס אחד להם עם האבות והאמהות ועכ''ז אהבתי את יעקב לבד : (מצודת דוד)


{ג}  וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי וָאָשִׂים אֶת הָרָיו שְׁמָמָה וְאֶת נַחֲלָתוֹ לְתַנּוֹת מִדְבָּר:

 רש"י  ואת עשו שנאתי. לדוחפו אל ארץ שעיר מפני יעקב אחיו ומנהג שבעולם מי שיש לו שני בנים לבכור הוא בורר לו מנה יפה : ואשים את הריו שממה. אינן דומין להרי ישראל : לתנות מדבר. מעון תנים : (רש"י)

 מצודת דוד  ואת עשו שנאתי. ואם היה מפאת אהבת האבות והאמהות לבדה היה לי לאהוב גם את עשו אבל האמת הוא שאהבתי אתכם גם מפאת עצמיכם בצרוף אהבתי לכם מפאת האבות והאמהות : ואשים וגו'. עכשיו מפרש במה שנא את עשו ואמר ראו עתה כי שניכם גליתם ע''י נ''נ והנה אתם הלא שבתם לארציכם ואת יושבי שעיר אשים עוד שממה ונחלתו יהיה למדור לתנות המצויות במדבר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לתנות. מלשון תנין והוא מין נחש : (מצודת ציון)


{ד}  כִּי תֹאמַר אֱדוֹם רֻשַּׁשְׁנוּ וְנָשׁוּב וְנִבְנֶה חֳרָבוֹת כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת הֵמָּה יִבְנוּ וַאֲנִי אֶהֱרוֹס וְקָרְאוּ לָהֶם גְּבוּל רִשְׁעָה וְהָעָם אֲשֶׁר זָעַם יְהוָה עַד עוֹלָם:

 רש"י  כי תאמר אדום רוששנו. ואם יאמ' מחריבי המקדש' מתחלתינו רשים היינו אבל מעתה שהעשרנו מביזת ירושלים נשוב ונבנה חרבות שלנו, כה אמר ה' וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  כי תאמר אדום. אם יאמרו מחריבי המקדש הנה עתה אנו רשים ודלים וארצנו חרבה אבל נשוב עוד ונבנה החרבות כי יאמרו אין זה בא מפאת שנאת ה' אותנו להיות החורבן מתמדת כי במקרה בא וכאשר בא כן תלך : המה יבנו. ר''ל באמת המה יבנו החרבות וימשלו ממשל רב אבל בסוף הדבר אהרוס אני מכל וכל ולא תשובנה עוד לקדמותן : וקראו להם. מהפלגת חרבונם יכירו הכל שמה' באה על שהרשיעו לו ויקרא להם גבול והעם אשר זעם את ה' ועד עולם יקראו כן כי לא תשוב עוד להתכונן : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רששנו. מלשון רש ועני וכן מתרושש והון רב (משלי י''ג) : גבול. ענין מחוז : זעם. ענין כעס : (מצודת ציון)


{ה}  וְעֵינֵיכֶם תִּרְאֶינָה וְאַתֶּם תֹּאמְרוּ יִגְדַּל יְהוָה מֵעַל לִגְבוּל יִשְׂרָאֵל:

 רש"י  יגדל ה' מעל לגבול ישראל. יראה גדולתו מעל לגבולינו להודיע כי אנחנו עמו וי''ת יסגא יקרא דה' ואפתי ית תחו' ארעא דישראל : (רש"י)

 מצודת דוד  ועיניכם תראינה. בהפלגת חרבונה : ואתם תאמרו וגו'. ר''ל כשתהיו מעל לגבול ישראל בזמן הגאולה העתידה אז תאמרו עתה יגדל ה' בעשות נפלאות מתמיד : (מצודת דוד)


{ו}  בֵּן יְכַבֵּד אָב וְעֶבֶד אֲדֹנָיו וְאִם אָב אָנִי אַיֵּה כְבוֹדִי וְאִם אֲדוֹנִים אָנִי אַיֵּה מוֹרָאִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת לָכֶם הַכֹּהֲנִים בּוֹזֵי שְׁמִי וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה בָזִינוּ אֶת שְׁמֶךָ:

 רש"י  בן. יש עליו לכבד אב וכן עבד אדוניו ואתם קרויין בנים ועבדים ועתה אם אב אני לכם איה כבודי : אמר ה' צבאות לכם. אתם הכהנים הבוזים את שמי : ואמרתם במה בזינו. כלומר ידעתי שתאמרו לי במה בזינו הרי הבזיון : (רש"י)

 מצודת דוד  בן יכבד. מוסב למעלה לומר הואיל וכן הוא שאני אוהב אתכם מפאת עצמיכם הלא דרך הבן לכבד אביו על כי אביו אהבו ואמרתם. ואם תאמרו בדבר מה אנו מתעבים ומטנפים קרבנך : באמרכם. ר''ל אשיב לכם במה שאתם אומרים שלחן ה' והוא המזבח שמסדרים עליו הקרבן לגבוה הוא נבזה כי נזרק עליו הדם ונקטר עליו החלב שנפשו של אדם קצה בהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אדונים. דרך המקרא להזכיר שם אדנות בלשון רבים וכן אדוני יוסף (בראשית ל''ט) : (מצודת ציון)


{ז}  מַגִּישִׁים עַל מִזְבְּחִי לֶחֶם מְגֹאָל וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה גֵאַלְנוּךָ בֶּאֱמָרְכֶם שֻׁלְחַן יְהוָה נִבְזֶה הוּא:

 רש"י  מגישים על מזבחי וגו' : ואמרתם. כלומר ואם תאמרון במה גאלנוך גאלנו לך את לחם מזבחך אני משיב לכם כי בזאת גאלתם אותי באמרכם שלחן ה' נבזה הוא בוזים היו לחלוק איש באחיו במנחות ובקדשים ואומר מאחר שהוא אסור לנו לחלוק מנחה כנגד מנחה וזבח כנגד זבח וטורח ועמל הוא לחלוק כל מנחה ומנחה בשביל כזית או כפול המגיע לכל אחד ואחד : (רש"י)

 מצודת ציון  מגישים. מקריבים : לחם. כן יקרא כל הקרב על המזבח וכן את קרבני לחמי (במדבר כח) : מגואל. מתועב ומטונף כמו מוראה ונגאלה (צפניה ג) : גאלנוך. ר''ל גאלנו ותעבנו קרבניך : שלחן. ר''ל המזבח שמסדרין עליו הקרבן לה' כעין שמסדרין על השולחן וכמ''ש וידבר אלי זה השלחן וגו' (יחזקאל מ''א) : (מצודת ציון)


{ח}  וְכִי תַגִּשׁוּן עִוֵּר לִזְבֹּחַ אֵין רָע וְכִי תַגִּישׁוּ פִּסֵּחַ וְחֹלֶה אֵין רָע הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת:

 רש"י  אין רע. וכי אין דבר זה רע : (רש"י)

 מצודת דוד  וכי תגישון. ובעבור זה גם כי תגישון עור לזבוח אין רע בעיניכם הואיל והמזבח הוא מבוזה בעיניכם וכאומר הנה בזה אתם מתעבים קרבני וזהו בזיון שמי : הקריבהו. בחון אתה הדבר והקרב מאחת מאלה לדורון לפחתך האם יהיה מרוצה לך בזה הדורון להעביר ממך אשמתך אשר פשעת למולו או אם ישא פניך לכבדך בעבור מתן כזה אם תביא לו מבלי הקדמת פשע : אמר ה'. ר''ל כן אמר ה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פסח. חגר וצולע : לפחתך. ענין שר ושליט כמו פחת יהודה (חגי א) : הישא פניך. זה הלשון יאמר על הכבוד וכן זקן ונשוא פנים (ישעיה ג) : (מצודת ציון)


{ט}  וְעַתָּה חַלּוּ נָא פְנֵי אֵל וִיחָנֵנוּ מִיֶּדְכֶם הָיְתָה זֹּאת הֲיִשָּׂא מִכֶּם פָּנִים אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת:

 רש"י  ועתה חלו נא פני. ועתה אתם הכהנים העושים הרע הזאת איך יעלה בלבבכם להיות שלוחי ישראל לבקש עליהם רחמים הרי מידכם היתה זאת הרעה : הישא. את פניכם לשמוע תפלה מפיכם ולחון את שולחיכם : (רש"י)

 מצודת דוד  ועתה חלו נא. עשו בחינה והעתירו בעדינו אל ה' אם יחנן אותנו בעבור תפלתכ' הלא המאר' המשתלחת באה היא בעבורכ' וכי מחמתכ' ישא לנו פנים הלא אין קטגור נעשה סנגור : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חלו. ענין תפלה כמו ויחל משה (שמות לב) : ויחננו. מלשון חנינה וחמלה : (מצודת ציון)


{י}  מִי גַם בָּכֶם וְיִסְגֹּר דְּלָתַיִם וְלֹא תָאִירוּ מִזְבְּחִי חִנָּם אֵין לִי חֵפֶץ בָּכֶם אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת וּמִנְחָה לֹא אֶרְצֶה מִיֶּדְכֶם:

 רש"י  מי גם בכם ויסגור דלתים. הלואי ויקום איש טוב בכם שיסגור דלתי מקדשי לבלתי הביא שם קרבן מתועבה הזאת : ולא תאירו מזבחי חנם. באישים שאיני מתרצה בהם שהרי אין לי חפץ בכם ורבותינו דרשו בתורת כהנים אדם אומר לחבירו הגף לי את הדלת הזו אין תובע עליה שכר הדליק לי את הנר הזה אין שואל עליה שכר ואתם מי בכם שסגר דלתי חנם ולא הארתם מזבחי חנם ק''ו שלא עשיתם חנם דברים שדרכן לעשותן בשכר לפיכך אין לי חפץ בכם : (רש"י)

 מצודת דוד  מי גם בכם. הלואי ימצא מי גם בכם ויסגור דלתי בית המקדש שלא יבוא מי שמה לרמוס חצר : ולא תאירו. לא תבעירו אש על מזבחי בחנם : אין לי חפץ בכם. לבוא להראות לפני בבית המקדש והיה אם כן מהראוי לסגור דלתות בית המקדש : לא ארצה. לא אקבלם מידכם ברצון וכאומר ולמה א''כ תבעירו אש על מזבחי בחנם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תאירו. תבעירו כמו נשים באות מאירות אותה (ישעיה כז) : חפץ. ענין רצון : ומנחה. כן יקראו כל הקרבנות שבאים למנחה ולדורון וכן וערבה לה' מנחת (לקמן ג) : (מצודת ציון)


{יא}  כִּי מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וְעַד מְבוֹאוֹ גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם וּבְכָל מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי וּמִנְחָה טְהוֹרָה כִּי גָדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת:

 רש"י  גדול שמי בגוים. אמרו רבותינו דקרו לי' אלהא דאלהיא אפילו מי שיש לו עכו''ם יודע (שיש אלוה) שהוא על כולם ובכל מקום מתנדבים לשמי אף העכו''ם ורבותינו פירשו אלו תלמידי חכמים העוסקים בהלכות עבודה בכל מקום וכן כל תפלות ישראל שמתפללין בכל מקום הרי הן לי כמנחה טהורה וכן תרגם יונתן וכל עידן דאתון עבדין רעותי אני מקבל צלותכון ושמי רבא מתקדש על ידיכון וצלותכן כקרבן דכי קדמי וכן פירש המקרא ולמה אתם מחללין שמי והלא גדול הוא בגוים ואני אהבתי וחיבתי עליכם שבכל מקום שאתם מתפללין לפני ואף בגולה מוקטר ומוגש הוא לשמי : ומנחה טהורה. הוא לי כי על ידכם שמי נורא בגוים ואתם מחללין אותי ואת שמי : (רש"י)

 מצודת דוד  כי ממזרח שמש. אשר ממקום זריחת השמש עד מקום שקיעתו גדול שמי בין העכו''ם כי כולם מודים בו יתברך שהוא הסיבה הראשונה המשפעת בכולם רק איזה מהם יחשבו שהנהגת העולם השפל בא הכל ממערכת השמים : ובכל מקום מוקטר מגש לשמי. ת''ל מה שהעובדי עכו''ם מקטירים למערכת השמים להתרצות לפניהם כוונתם הוא שבזה יכבדו ויעבדו את סבתם הראשונה ובזה באמת יטעו כי לא נגה עליהם אור התורה והנבואה : ומנחה טהורה. ומה שמביאים לקרבן ותשורה היא טהורה ונקיה לפי דעתם הנראה בעיניהם : כי גדול שמי בגוים. ולכן לפי טעותם יקריבו למערכות השמים מנחה טהורה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מבואו. ענין שקיעה כמו כי בא השמש (ראשית כא) : מקטר. מל' הקטרה : מגש. ענין הקרבה : (מצודת ציון)


{יב}  וְאַתֶּם מְחַלְּלִים אוֹתוֹ בֶּאֱמָרְכֶם שֻׁלְחַן אֲדֹנָי מְגֹאָל הוּא וְנִיבוֹ נִבְזֶה אָכְלוֹ:

 רש"י  וניבו נבזה אכלו. ניבו של מזבח השגור בשפתותיכ' זהו תמיד נבזה אכלו אתם אומרי' עליו כלומ' כבר הוצאת' עליו דבה זו וניב זה החזקתם למזבחי : אכלו. מאכלו : (רש"י)

 מצודת דוד  ואתם. אבל אתם מחללים את ה' במה שאתם אומרים שלחן ה' והוא המזבח מתועב הוא על כי נזרק עליו הדם ונקטר עליו החלב דברים שנפש האדם קצה בהם ובעבור זה תקריבו גם בעלי מומין כמ''ש למעלה : וניבו. ר''ל ניב אמרי המזבח השגור בפיכם לדבר בו הוא לומר הנה מאכלו ההושם עליו הוא נבזה ומתועב והוא כפל ענין בע''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וניבו. ענין אמירה כמו בורא ניב שפתים (ישעיה נז) : אכלו. מאכלו : (מצודת ציון)


{יג}  וַאֲמַרְתֶּם הִנֵּה מַתְּלָאָה וְהִפַּחְתֶּם אוֹתוֹ אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת וַהֲבֵאתֶם גָּזוּל וְאֶת הַפִּסֵּחַ וְאֶת הַחוֹלֶה וַהֲבֵאתֶם אֶת הַמִּנְחָה הַאֶרְצֶה אוֹתָהּ מִיֶּדְכֶם אָמַר יְהוָה: (ס)

 רש"י  ואמרתם הנה מתלאה. בהמה כחושה ואנו עניים ואין יכולת להשיג למבחר נדרים וכן ת''י הא דאייתינא מליאותנא : והפחתם אותו. זו אחת מי''ח תיבות של תיקון סופרי' הפחתם אותו אותי נכתב אלא שכינה הכתוב וכתבו אותו והפחתם והדאבת' לשון מפח נפש (איוב י''א) : אותי. ואת שולחני : (רש"י)

 מצודת דוד  ואמרתם הנה מתלאה. ר''ל כאשר תביאו לקרבן כבש כחוש ורז תכחשו לומר הנה נעשיתי נלאה ועיף ממשא הכבש שנשאתי על כתפי כי הוא שמן ובעל בשר ודבריכם המה למפח נפש למקום ב''ה כי תעיזו לשקר לפניו : והפחתם אותו. הוא תקון סופרים והראוי אותי ובלא תקון יאמר שאמר הנה איננו בעל בשר וכבד במשא כי הוא כחוש וקל במשא עד שתוכלו לנדנדו בהפחת רוח הפה והוא ענין גוזמא : והבאתם. גם אתם מביאים לפני קרבן גזול ופסח וחולה : והבאתם את המנחה. ר''ל הואיל ומאחת מאלה תביאו את הקרבן והתשורה וכי אקבלה ברצון מידכם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מתלאה. ענין עיפות ויגיעה כמו את כל התלאה (שמות יח) : והפחתם. ענין דאבון ותוגה כמו מפח נפש (איוב יא) או הוא מל' הפחה ונשיבת רוח : (מצודת ציון)


{יד}  וְאָרוּר נוֹכֵל וְיֵשׁ בְּעֶדְרוֹ זָכָר וְנֹדֵר וְזֹבֵחַ מָשְׁחָת לַאדֹנָי כִּי מֶלֶךְ גָּדוֹל אָנִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת וּשְׁמִי נוֹרָא בַגּוֹיִם:

 רש"י  נוכל. מתנכל במרמה בדברי שקר לפני לאמר אין לי טובה מזו : ויש בעדרו זכר. איל ההגון לעולה והוא נודר: וזובח משחת. בעל מום כמו (ויקרא כ''ב) משחתם בהם : (רש"י)

 מצודת דוד  וארור נוכל. ארור המערים לומר שאין בידו יותר מובחר להקרבה ממה שהביא אבל באמת יש בעדרו זכר מובחר וטוב הראוי לעולה : ונודר. והוא מנדר וזובח לה' שה נשחת וכחוש : כי מלך גדול אני. ומהראוי א''כ להקריב לפני מן המובחר : ושמי נורא בגוים. כל העכו''ם יראים מלפני : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וארור. ענין קללה : נוכל. ענין ערמימות כמו ויתנכלו אותו (בראשית לז) : (מצודת ציון)

מלאכי פרק-ב

{א}  וְעַתָּה אֲלֵיכֶם הַמִּצְוָה הַזֹּאת הַכֹּהֲנִים:

 רש"י  אליכם. הכהנים אני מצוה המצוה הזאת שלא תקריבו אלה על מזבחי : (רש"י)

 מצודת דוד  ועתה אליכם. אליכם הכהנים אצוה המצוה הזאת לבל תקבלו קרבן נשחת וכחוש : (מצודת דוד)


{ב}  אִם לֹא תִשְׁמְעוּ וְאִם לֹא תָשִׂימוּ עַל לֵב לָתֵת כָּבוֹד לִשְׁמִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת וְשִׁלַּחְתִּי בָכֶם אֶת הַמְּאֵרָה וְאָרוֹתִי אֶת בִּרְכוֹתֵיכֶם וְגַם אָרוֹתִיהָ כִּי אֵינְכֶם שָׂמִים עַל לֵב:

 רש"י  וארותי. וקללתי את ברכותיכם מה שצריך לברך לכם הדגן והתירוש והיצהר : וגם ארותיה. ובאמת אין לתלות הדבר על תנאי שתליתי באם לא ישמע כי ידעתי שלא תשמעו לפיכך אני מעתה ארותיה : (רש"י)

 מצודת דוד  לתת כבוד לשמי. לבל לחללו בקרבן שאין ראוי לי : ושלחתי בכם. בכהנים ובהעם : וארותי את ברכותיכם. ר''ל את הברכה שברכתי אתכם מעת הוסד היכל ה' כמ''ש בחגי אהפך לקללה : וגם ארותיה. ר''ל גם המארה המשמשת עתה איננה במקרה כי אני ארותיה כי אינכם שמים על לב להזהר בכבודי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  המארה וארותי. מל' ארירה וקללה : (מצודת ציון)


{ג}  הִנְנִי גֹעֵר לָכֶם אֶת הַזֶּרַע וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם וְנָשָׂא אֶתְכֶם אֵלָיו:

 רש"י  וזריתי פרש. של בהמות חגיכם על פניכם כלומ' לא תקבלו שכר מאתי כי אם לרעה לבושת ואגעור לכם את זרע השדה : ונשא אתכם אליו. פרש בהמות קרבנותיכם ישאו אתכם אליו להיות זוללים ונבזים כמוהו : (רש"י)

 מצודת דוד  הנני גוער לכם. בעבורכם אגער את הזרע לבל תצמח : וזריתי. אפזר זבל על פניכם וחוזר ומפרש זבל מהבהמות שאתם מקריבים לפני שהוא הדבר היותר נמאס בבהמה אותו אפזר לבזות אתכם בו כדרך שאתם מבזים שמי : ונשא. העון הזה שבידכם ישא אתכם אל הבזיון הזה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גוער. ענין זעקת נזיפה : וזריתי. אפזר כמו מזרה ישראל (ירמיה לא) : פרש. זבל וצואה כמו וקרבו ופרשו (ויקרא ד) : חגיכם. כן יקראו הקרבנות לפי שרובם באים בחג וכן אסרו חג בעבותים (תהלים קיח) : (מצודת ציון)


{ד}  וִידַעְתֶּם כִּי שִׁלַּחְתִּי אֲלֵיכֶם אֵת הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִהְיוֹת בְּרִיתִי אֶת לֵוִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת:

 רש"י  להיות בריתי את לוי. שאני חפץ שתתקיימו (אתי) בברי' שכרתי לשבט לוי : (רש"י)

 מצודת דוד  וידעתם. דעו לכם אשר שלחתי אליכם המצוה הזאת להיות נזהרים בכבודי הוא למען תקבלו גמול טוב להיות מתקיים הברית אשר כרתי עם שבט לוי ר''ל עם אהרן ראש השבט כי עמו כרתי הברית להיות הכהונה לו ולזרעו אחריו : (מצודת דוד)


{ה}  בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם וָאֶתְּנֵם לוֹ מוֹרָא וַיִּירָאֵנִי וּמִפְּנֵי שְׁמִי נִחַת הוּא:

 רש"י  החיים והשלום. שנאמר לפנחס את בריתי שלום (במדב' כ''ה) והובטח לו ולזרעו אחריו הרי שיהא זרעו בחיים : ואתנם לו. שיקבלם במורא וכן עשה וייראני : נחת. לשון חתת נתירא : (רש"י)

 מצודת דוד  בריתי היתה אתו. הברית שהיתה לי עמו הוסיפה לו החיים והשלום : ואתנם לו מורא וייראני. ר''ל את אלה נתתים לו בעבור המורא שהיה בלבו ויירא מפני וכפל המלות לחוזק הענין : נחת הוא. היה מתפחד ונרעד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נחת. ענין פחד כמו ויהי חתת אלהים (בראשית לה) : (מצודת ציון)


{ו}  תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן:

 רש"י  בשלום ובמישור הלך אתי. אהרן ואלעזר ופנחס וכן במעשה העגל השיבו כל שבטיהם מעון שנאמר ויאספו אליו כל בני לוי (שמות ל''ב) : (רש"י)

 מצודת דוד  תורת. למד תורה עם העם ולא נטה מדרך האמת : ועולה וגו'. כפל הדבר במ''ש : הלך אתי. ר''ל בעבור מצותי היה רודף לעשות שלום בין הבריות ולהדריכם בדרך מישור : ורבים. ע''י תוכחותיו השיב בני אדם מרובים לכל יעשו העון אשר חשבו לעשות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ובמישור. מל' ישר : (מצודת ציון)


{ז}  כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ יְהוָה צְבָאוֹת הוּא:

 רש"י  כי שפתי כהן. עליהם מוטל לשמור דעת למה שהרי תורה יבקשו מפיהו שכבר דבר זה מסור להם יורו משפטיך ליעקב (דברים ל''ג) : כי מלאך. שלוחו של הקב''ה כמלאכי השרת לשרת לפניו וליכנס לפנים במחיצתו : (רש"י)

 מצודת דוד  כי שפתי כהן. ר''ל הנה כל זה ראוי לכל כהן כי שפתי כהן ראוים שישמרו את הדעת לדבר בם והראוי הוא שכל בני ישראל יבקשו תורה מפיהו ושהוא ילמדם : כי מלאך. כי הוא שלוחו של מקום להורותם הדרך הישר וכמ''ש וללוי אמר וגו' יורו משפטיך ליעקב (דברים לג) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מלאך. שליח כמו ויאמר חגי מלאך ה' (חגי א) : (מצודת ציון)


{ח}  וְאַתֶּם סַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ הִכְשַׁלְתֶּם רַבִּים בַּתּוֹרָה שִׁחַתֶּם בְּרִית הַלֵּוִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת:

 מצודת דוד  ואתם סרתם מן הירך. ר''ל מן הדרך הנזכר הראוי אל הכהנים : הכשלתם. לא די שלא השיבותם מעון אלא שעוד הכשלתם רבים בדיני התורה : שחתם ברית הלוי. מה שכרתי ברית עם אהרן ראש שבט הלוי לשרת בשמי ולכבדני הנה אתם שחתם אותו כי בזיתם אותו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  סרתם. מל' הסרה : הכשלתם. מל' מכשול : (מצודת ציון)


{ט}  וְגַם אֲנִי נָתַתִּי אֶתְכֶם נִבְזִים וּשְׁפָלִים לְכָל הָעָם כְּפִי אֲשֶׁר אֵינְכֶם שֹׁמְרִים אֶת דְּרָכַי וְנֹשְׂאִים פָּנִים בַּתּוֹרָה: (פ)

 מצודת דוד  וגם אני. ר''ל גם אני אשחית הברית כי אתן אתכם נבזים ושפלים בעיני העם וזהו הפוך החיים והשלום כי חיי הבזיון לאדם נכבד לא יקרא חיים ואין שלום בנפשו : כפי. כשיעור העון אשר אינכם וגו' כשיעור הזה יהיה לכם בזיון ושפלות : ונושאים פנים בתורה. נושאים פנים לעשירי העם להחניפם במשפטי התורה ומטים הדין : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כפי. כשיעור כמו איש כפי אכלו (שמות יב) : ונושאים פנים. זה הלשון יאמר על הכבוד והחנופה וכן ופני רשעים תשאו (תהלים פב) : (מצודת ציון)


{י}  הֲלוֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ הֲלוֹא אֵל אֶחָד בְּרָאָנוּ מַדּוּעַ נִבְגַּד אִישׁ בְּאָחִיו לְחַלֵּל בְּרִית אֲבֹתֵינוּ:

 רש"י  לחלל ברית אבותינו. ברית שכרת הקב''ה עם אבותינו בסיני : (רש"י)

 מצודת דוד  הלוא אב אחד לכולנו. עתה חזר להוכיחם עוד בדבר אחר שבה הוא סבה שלא יתרצה ה' בקרבנותיה' והוא הבגידה שבגדו בנשותיהם הכשרות כאשר יאמר בענין ופתח ואמר הלא אב אחד לכלנו כי כלנו בני אדם הראשון אנחנו ויש לנו קירבה מפאת הגוף והלא אל אחד בראנו ר''ל הלא נפשות הישרים אצולות מאתו ממקור מחצבת הקדש ויש א''כ לנו קורבה מפאת הנפש : מדוע. ר''ל ובהיות כן מדוע נבגד איש באחיו ר''ל באשתו שיש לו אחוה עמה מפאת הגוף ומפאת הנפש כי כשעלו מן הגולה שזפתן השמש ונשחרו ונמאסו בעיני בעליהן ונשאו עליהן נשים נכריות והוכיחם הנביא על זה ואמר מדוע נבגד בהן לחלל עוד בהבגידה ההיא את ברית אלהינו כי התורה אסרה זאת הדבר הזה קבלנו בברית בכללות כל דברי התורה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נבגד. ענין פשע ומרד : באחיו. ענינו אחוה וקורבה : לחלל. ענין הבטול וההפרה : (מצודת ציון)


{יא}  בָּגְדָה יְהוּדָה וְתוֹעֵבָה נֶעֶשְׂתָה בְיִשְׂרָאֵל וּבִירוּשָׁלִָם כִּי חִלֵּל יְהוּדָה קֹדֶשׁ יְהוָה אֲשֶׁר אָהֵב וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר:

 רש"י  כי חלל יהודה. את עצמו שהיה קדש לה' ראשית תבואתו (ירמי' ב') : ובעל בת אל נכר. שנשאו נשים נכריות בבבל ואפילו הכהנים כמו שמפורש בספר (עזרא ט) ורבותינו אמרו מלאכי זה עזר' : (רש"י)

 מצודת דוד  בגדה יהודה. הנה יהודה עשה דבר בגידה והתועבה נעשתה בישראל בהיותו יושב בתוך עמו כי עם היה נפרד מישראל ללכת לעם אחר ולקחת שם אשה לא היה המעשה רע כ''כ כמו שהוא בתוך עמו ונושא עכו''ם : ובירושלים. ר''ל ועוד הוסיפו אשמה לעשות זאת בירושלי' עיר הקדש : כי חלל יהודה קדש ה'. ר''ל כי חלל את עצמו שהיה קדש לה' ועתה נתחלל במה שאהב ונשא בת עכו''ם : (מצודת דוד)


{יב}  יַכְרֵת יְהוָה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂנָּה עֵר וְעֹנֶה מֵאָהֳלֵי יַעֲקֹב וּמַגִּישׁ מִנְחָה לַיהוָה צְבָאוֹת: (פ)

 רש"י  ער ועונה. ער בתלמידים ועונה בחכמים, ער ל' אדם חריף : ומגיש מנחה. ואם כהן הוא לא יהי' לו בן מגיש מנחה : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר יעשנה. הדבר הזאת : ער ועונה מאהלי יעקב. שלא יהיה לו באהלי יעקב הם בתי מדרשות שם לא יהיה לו לא ער ולא עונה ער הוא תלמיד המעורר לשאול לרבו ספקותיו ועונה הוא חכם ועונה ומשיב על שאלות הספקות : ומגיש מנחה. רצה לומר ואם העושה זאת הוא כהן יכרת מזרעו מי המקריב קרבנות לפני המקום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ער. מל' התעוררות : ועונה. מל' עליה ותשובה : מאהלי. ר''ל מאהלי תורה : ומגיש. מקריב : מנחה. תשורה וקרבן : (מצודת ציון)


{יג}  וְזֹאת שֵׁנִית תַּעֲשׂוּ כַּסּוֹת דִּמְעָה אֶת מִזְבַּח יְהוָה בְּכִי וַאֲנָקָה מֵאֵין עוֹד פְּנוֹת אֶל הַמִּנְחָה וְלָקַחַת רָצוֹן מִיֶּדְכֶם:

 רש"י  שנית תעשו. הראשונה שהוכחתי הרב' היא קשה שנשא נכריות ואפי' הוא פנוי וזאת שנית קש' ממנ' שהנשוי ישראלי' נשאו עליהם את הנכריות לפי שנתפחמו הישראלי' ברעב ובגול' ונתגנו עליהם והיה מושיבה בביתו צרורה כאלמנות חיות והנכרית היתה גברת : כסות דמעה את מזבח. שהיו באות לפני מזבח ה' ובוכות לפניו ואומרו' מה חטאנו ומה מצאו אנשינו בנו עול הננו לפני המזב' להבדק כסוטות : מאין עוד פנות וגו'. עד שאינכם כדי שאפנה אל מנחתכם ולקחת ריצוי מידכם : ואנקה. לשון אנחה שאדם מצטער בלבו דמוניש''א בלע''ז ואב לכולם האנק דום (יחזקאל כ''ד) ואם אנקה לשון צעקה היכן הדממה ותרגומו דמדנקין וכן תרגם (שם כ''ד) ונקוטתם בפניכם ותדנקון ל' אדם הנוהם ומצטער בעצמו : (רש"י)

 מצודת דוד  וזאת שנית תעש. רצה לומר מלבד הבזיון שעשיתם למזבח לקראו שלחן מגואל ונבזה שהוא סיבה למאס בקרבנותיכ' תוסיפו לעשות עוד דבר שנית בבזיון המזבח במה שעל ידיכם מכסה דמעה את מזבח ה' והדמעה בא מבכי ואנקה לפי שלפעמים יזלו דמעה משמחת השחוק וכדומה לכן אמר שהדמעה באה היא מבכי ואנקה מה שהנשים עומדות סביב למזבח ובוכות על עלבונן : מאין עוד. מבלי אין עוד מצוא צד זכות לשאפנה אל המנחה שאתם מקריבים על המזבח ולקחת מידכם דבר מה ברצון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כסות. מל' כסוי : ואנקה. ענין צעקת אנחה כמו אנקת אסיר (תלים קב) : פנות. מל' הפנה וסבוב : (מצודת ציון)


{יד}  וַאֲמַרְתֶּם עַל מָה עַל כִּי יְהוָה הֵעִיד בֵּינְךָ וּבֵין אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בָּגַדְתָּה בָּהּ וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ:

 מצודת דוד  ואמרתם. ואם תאמרו על מה יצא הקצף כי תכחשו לומר שמצאתם בהן ערות דבר : על כי ה'. ר''ל ע''ז אשיב לכם שזהו על כי ה' הוא לעד בינך ובין אשתך שנשאת בימי נעוריך אשר אתה לבדך בגדת בה אבל היא מתחברת לך והיא אשת בריתך כי מקיימת הברית שכרת עמה להיות לך לאשה כי אינה פונה אל מול הזרים ואין האמת אתך : (מצודת דוד)


{טו}  וְלֹא אֶחָד עָשָׂה וּשְׁאָר רוּחַ לוֹ וּמָה הָאֶחָד מְבַקֵּשׁ זֶרַע אֱלֹהִים וְנִשְׁמַרְתֶּם בְּרוּחֲכֶם וּבְאֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ אַל יִבְגֹּד:

 רש"י  ולא אחד עשה. הקב''ה לאדם וחוה תחילה : ושאר. הרוחות והנפשות לי היו מאדם הראשון יצאו כולם : ומה האחד מבקש. האחד שבזוג מבקש למצוא עלילות לאשתו שהיא בת זוגו שהוא זרע אלהים מה הוא תועבה שמבזה אותה וזהו ל' תרגום של יונתן אלא שי''ת ומה האחד מבקש כי אם זרע אלהי' והפירוש נכון אם לא שהא' נקוד בטעם זקף נותק טעם הזקף את תיבת מבקש מלהתחבר עם ומה האחד וסמכו אצל זרע אלהי' ויש פתרון על פי האגדה שנתקבצו נושאי העכו''ם אל הנביא אמרו לו ולא אברהם עשה כן שנשא הגר על אשתו ואמר להם ושאר רוח לו לא דעתו כדעתכם לא נתן בה עיניו דעת אחרת הית' לו אמרו לו ומה האחד מבקש מה היתה דעתו אמר להם להיות לו זרע אלהים ותרגום של יונתן הוכשר בעיני שלא מצינו לא במקרא ולא במשנה שאר משמש לשון אחר אלא במקום שאדם יכול לפרשו בלשון שיריים כמו (דניאל ז') אכלה ומדקה ושארה ברגלה רפסה ובלשון משנה ושאר חייבי מיתות חוץ מאותן שפירש אבל ל' שאחר משמש אין שאר משמש : ונשמרתם ברוחכם. ובאשת נעוריך אל יבגד רוחך : (רש"י)

 מצודת דוד  ולא אחד עשה. ר''ל ואם תשיבו לומר וכי אברהם הקרוי אחד כמ''ש אחד היה אברהם (יחזקאל ל''ג) וכי הוא לא עשה כזאת הלא גם הוא נשא הגר המצרית על שרה אשתו : ושאר רוח לו. אף כי היה לו יתרון רוח חכמה ויראת ה' ומעלה נפלאה : ומה האחד מבקש. רצה לומר על זה אשיב לכם ומה היה הזה האחד מבקש בעשות זאת וכי עשה זאת למלאות תאותו הלא הכוונה היה להוליד זרע קדוש ירא אלהים משרה אשתו וכמו שאמר' היא אולי אבנה ממנה (בראשית י') : ונשמרתם. לכן תהיו נשמרים ברצונכם לכבשו בחזקה : ובאשת נעוריך אל יבגוד. ר''ל הטו הרצון לאהבת אשת נעוריך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ושאר. הנה יתרון מעלה כי כמו שמלת יותר היא משותפת להשארה וליתרון מעלה כמ''ש יתר מדעהו צדיק (משלי יב) כן מלת שאר משותפ' לשניה' : רוח. ר''ל רוח חכמה ויראת ה' : ברוחכם. ענין רצון, כמו הנני נותן בו רוח (ישעיה לז) : (מצודת ציון)


{טז}  כִּי שָׂנֵא שַׁלַּח אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְכִסָּה חָמָס עַל לְבוּשׁוֹ אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת וְנִשְׁמַרְתֶּם בְּרוּחֲכֶם וְלֹא תִבְגֹּדוּ: (פ)

 רש"י  כי שנא שלח. ורבותינו חלוקין בה במס' גיטין יש מהם אומרים אם שנאת שלח אותה בגט ותנשא לאחר : וכסה חמס על לבושו. אבל זאת כלום הוגנת לעשות שתפרוס עליה טליתך להחזיקה לך כאשתך והחמס פרוש על אותה טלית שבלבך עליה שנאה ואתה מקניטה ומצערה תמיד : (רש"י)

 מצודת דוד  כי שנא שלח. אם שנאת אותה עד שלא תוכל להטות רצונך אל האהבה שלח אותה וגרשה ותנשא לאחר אשר תמצא חן בעיניו : וכסה וגו'. ר''ל או יכסה החמס על לבושו ממעל כלומר לא יסתיר החמס תחת לבושו שתהא אשתו יושבת תחתיו ולבו בל עמה אלא יגלה החמס והשנאה ויגרשנה או תהיו נשמרים ברצונכם לכבשו בחזקה להסיר השנאה ולא תבגדו בהן לעשות להן עלבון בקחת עליהן נשים נכריות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חמס. ענין מחשבה רעה ושנאה : (מצודת ציון)


{יז}  הוֹגַעְתֶּם יְהוָה בְּדִבְרֵיכֶם וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה הוֹגָעְנוּ בֶּאֱמָרְכֶם כָּל עֹשֵׂה רָע טוֹב בְּעֵינֵי יְהוָה וּבָהֶם הוּא חָפֵץ אוֹ אַיֵּה אֱלֹהֵי הַמִּשְׁפָּט:

 רש"י  באמרכם כל עושה רע וגו' : או איה אלהי המשפט. לפי שאתם רואים דרך רשעים צלחה וצדיקים מעונים ונכשלים אומרים אתם בלבבכם אחת מב' דרכים הללו כל עושה רע טוב בעיניו או אין דין ואין דיין ליפרע וכן פתרון ל' המקר' כל עוש' רע טוב בעיניו לכך הוא מצליח אותם או אם אין זאת איה אלהי המשפט שאינו נפרע מהם : (רש"י)

 מצודת דוד  הוגעתם וגו'. אתם מייגעים לפני המקום בדבריכם ודבר הכתוב בלשון בני אדם כי האל יתברך לא ייעף ולא יגע : ואמרתם. ואם תאמרו בדבר מה אנו מייגעים לפניו : באמרכם. ר''ל אשיב לכם במה שאתם אומרים כל עושה הרע הוא טוב בעיני ה' והוא חפץ בהם : או איה אלהי המשפט. ר''ל או איה אינו כן כי אין טוב בעיניו עושה רע איה אלהי המשפט למה אינו עושה בהם משפט וכאלו יאמרו או אין הרע שנואה לו או אינו משגיח : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הוגעתם. מל' יגיעה ועייפות : חפץ. ענין רצון : (מצודת ציון)

מלאכי פרק-ג

{א}  הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת:

 רש"י  הנני שולח מלאכי. לבער את הרשעים : ומלאך הברית. נוקם נקם ברית : ופנה דרך. מן הרשעים : האדון אשר אתם מבקשים. אלהי המשפט : (רש"י)

 מצודת דוד  הנני שולח מלאכי. מוסב למעלה להשיב על תלונותן שאמרו איה אלהי המשפט ויאמר הנה בזמן הגאולה העתידה אשלח אני מלאך מן השמים והוא יפנה הדרך לפני ר''ל הוא יבער מן העולם הפושעים והמורדים לטהר את הארץ לפני בואי להשרות שכינתי בארץ : האדון וגו'. זהו מלך המשיח אשר עין כל אדם מצפה ומייחל לו ומבקש ביאתו : ומלאך הברית. כן יקרא אליהו הנביא כי הוא קנא על ברית המילה שמנעה מלכות אפרים כן ארז''ל : אשר אתם חפצים. שיבא לבשר הגאולה ולהחיות המתים כי הוא מעותד על הבשורה הזאת ועל התחיה כמ''ש בסוף הספר הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא וכו' : הנה בא. אמר בלשון עבר כי כאשר יבא המשיח יהיה אליהו כבר בא כי הוא יקדים לבוא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ופנה. ענין הסרה ובעור כמו פנית לפניה (תהלים פ) : (מצודת ציון)


{ב}  וּמִי מְכַלְכֵּל אֶת יוֹם בּוֹאוֹ וּמִי הָעֹמֵד בְּהֵרָאוֹתוֹ כִּי הוּא כְּאֵשׁ מְצָרֵף וּכְבֹרִית מְכַבְּסִים:

 רש"י  ומי מכלכל. ומי יכיל : ומי העומד. שיוכל לעמוד : וכבורית מכבסים. כבורית של מכבסים שמעביר את כל הכתם כן יעביר כל הרשעה, בורית עשב הוא שמעביר את הכתם בלע''ז שנייר''א ולשון בורית ידבר המצחצח ומטהר כמו (תהלים ע''ג) לברי לבב : (רש"י)

 מצודת דוד  ומי מכלכל. ומי יוכל לסבול את יום בוא המלאך המפנה הדרך ומי היוכל להתקיים ביום שיהיה נראה ונגלה המלאך ההוא והוא כפל ענין במ''ש : כי הוא. כי המלאך ההוא יהיה כאש המצרף את הכסף ושורף את הסיג וכבורית של המכבסים שמסיר כתמי הבגדים כי כן הוא ישמיד ויכלה כל הפושעים והמורדים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מכלכל. יסבול כמו ומי יכילנו (יואל ב) : מצרף. ענין זכוך מהסיג כמו צרפתיך ולא בכסף (ישעיה מח) : וכבורית. שם עשב המנקה וכן ותרבי לך בורית (ירמיה ב) : מכבסים. מלשון כבוס : (מצודת ציון)


{ג}  וְיָשַׁב מְצָרֵף וּמְטַהֵר כֶּסֶף וְטִהַר אֶת בְּנֵי לֵוִי וְזִקַּק אֹתָם כַּזָּהָב וְכַכָּסֶף וְהָיוּ לַיהוָה מַגִּישֵׁי מִנְחָה בִּצְדָקָה:

 רש"י  וישב מצרף. יפנה מכל עסקיו להיות כצורף המצרף ומטהר כסף : (רש"י)

 מצודת דוד  וישב מצרף. אמר בלשון הנהוג בבן אדם שהמלאך ההוא ישב כשופט להיות מצרף ומטהר כמו שמצרפין ומטהרין את הכסף מן הסיג והוא יטהר את בני לוי הם הכהני' בני לוי הנגשי' אל ה' אותם יטהר להסיר מהם בוזי שם ה' ויזקק אותם כזהב וככסף להיות נקיים מאנשי רשע והם יהיו לה' להגיש לפניו קרבן ותשורה בצדקה כדת וכראוי לא כמו עכשיו שמגישים על המזבח לחם מגואל ומתועב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כסף. כמו ככסף : וזקק. ענין זכוך וצרוף כמו מזוקק שבעתים (תהלים יב) : מגישי. ענין הקרבה : מנחה. ר''ל תשורה וכל הקרבנות בכלל : בצדקה. ר''ל כדת וכראוי : (מצודת ציון)


{ד}  וְעָרְבָה לַיהוָה מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת:

 מצודת דוד  וערבה לה'. אז יערב לה' תשורת יהודה כימי עולם הם ימי משה וכשנים קדמוניות הם ימי שלמה שקבל המקום קרבנותיהם ברצון וירדה אש מן השמים ואכלה על המזבח : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וערבה. ענין מתיקות וכן ושנתי ערבה לי (ירמיה לא) : קדמוניות. מלשון קודם : (מצודת ציון)


{ה}  וְקָרַבְתִּי אֲלֵיכֶם לַמִּשְׁפָּט וְהָיִיתִי עֵד מְמַהֵר בַּמְכַשְּׁפִים וּבַמְנָאֲפִים וּבַנִּשְׁבָּעִים לַשָּׁקֶר וּבְעֹשְׁקֵי שְׂכַר שָׂכִיר אַלְמָנָה וְיָתוֹם וּמַטֵּי גֵר וְלֹא יְרֵאוּנִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת:

 מצודת דוד  וקרבתי. ואז אקרב אליכם לעשות משפט לשלם גמול מעשה האיש : והייתי עד ממהר. ר''ל לא יתמהמה המשפט עד יחקרו את העדים כי אני בעצמי אהיה עד ממהר לענות במכשפים וגו' : ובעושקי שכר. של שכירות אלמנה ויתום ולא ישלמו שכרם : ומטי גר. מטים משפט הגר לחייבו בחנם : ולא יראוני. ר''ל את כל אלה עשו כי אין פחד אדם לנגדם כי הכשוף והנאוף נעשה בלאט ובסתר ואין מי רואה ושבועת השקר אין מי יודע שנשבע על שקר ועשיקת שכר שכירות אלמנה ויתום והטיית משפט גר הלא יעשום על כי אין פחדם מוטלת עליו כי הם תשושי כח וחלפה עזרתם והנה גם מה' לא ייראו עם כי הוא רואה הכל ויודע תעלומות לב וידו בכל משלה ולכן אשלם להם גמול המעשה ובזה בא להשיב להם על מה שאמרו ראה איה אלהי המשפט כי בזה ישיב לומר הנה אז יקבלו משפט וגמול : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ובעושקי. ענין גזל : ומטי. מל' הטייה : (מצודת ציון)


{ו}  כִּי אֲנִי יְהוָה לֹא שָׁנִיתִי וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם:

 רש"י  כי אני ה' לא שניתי. אע''פ שאני מאריך אפי לא שינה דעתי עלי מבראשונה לאהוב את הרע ולשנוא את הטוב : ואתם בני יעקב. אע''פ שמתים אתם ברעתכם ולא גביתי מן הרשעי' בחיים : לא כליתם. אינכם כלים מלפני והנחתי לי הנפשות לגבות מהם דיני בגיהנם וכן ת''י ואתון דבית יעקב דמאן דמית בעלמא הדין דיניה פסוק כלומר אתם סבורים לומר דיני בטל שאין עוד ליפרע ממנו ורבותינו פירשוהו לא שניתי לא הכיתי את מי ושניתי לו אבל אתכם העמדתי אחר פורענות הרבה וחיצי כלים ואתם אינכם כלים : (רש"י)

 מצודת דוד  כי אני ה' לא שניתי. לא נשתנה דעתי ממה שהיה מאז לאהוב את הרע לא כמו שאמרתם כל עושי רע טוב בעיני ה' : ואתם בני יעקב לא כליתם. אבל אתם לא כליתם מפני ואף כי תמותו ברשע מבלי משפט גמול הנה לעתיד כאשר תעמדו בתחיה הנכם גם אז בידי ואז תקבלו הגמול הראוי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שניתי. מלשון השתנות וחלוף : כליתם. מל' תכלית וסוף : (מצודת ציון)


{ז}  לְמִימֵי אֲבֹתֵיכֶם סַרְתֶּם מֵחֻקַּי וְלֹא שְׁמַרְתֶּם שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה נָשׁוּב:

 מצודת דוד  למימי אבותיכם. מן ימי אבותיכ' וכו' : שובו אלי. לשמור מצותי : ואשובה אליכם. להיטיב עמכם כמאז : ואמרתם. והנה תעיזו פניכם ותאמרו במה נשוב ר''ל בעבור מה נשוב במה חטאנו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  למימי. הלמ''ד נוספת : (מצודת ציון)


{ח}  הֲיִקְבַּע אָדָם אֱלֹהִים כִּי אַתֶּם קֹבְעִים אֹתִי וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה קְבַעֲנוּךָ הַמַּעֲשֵׂר וְהַתְּרוּמָה:

 רש"י  היקבע אדם. רבותינו דרשו לשון גזילה ולשון ארמי הוא : המעשר והתרומה. שאתם גוזלים מן הכהנים ומן הלוים היא גזילתי : (רש"י)

 מצודת דוד  היקבע. האם הגון הדבר שיעשוק אדם את אלהים אשר אתם עושקים אותי : ואמרתם. ואם תאמרו בדבר מה אנו עושקים אותך : המעשר. ר''ל על זה אשיב שאתם עושקים ממני המעשר והתרומה כי אינכם נותנים אותם אל הכהנים והלוים משרתי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  היקבע. ענין עושק כמו וקבע את קבעיהם נפש (משלי כד) : (מצודת ציון)


{ט}  בַּמְּאֵרָה אַתֶּם נֵאָרִים וְאֹתִי אַתֶּם קֹבְעִים הַגּוֹי כֻּלּוֹ:

 רש"י  במארה אתם נארים. על עון זה שאני שולח קללה במעשה ידיכם ואעפ''כ אותי אתם קובעים : (רש"י)

 מצודת דוד  במארה. הלא בעבור זה אתם מקוללים בקללה כי אין הארץ נותנת יבולה ועכ''ז לא תקחו מוסר ואתם עושקים אותי : הגוי כלו. כי אין א' מכם שיתן המעשר והתרומה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  במארה. נארים. מל' ארירה וקללה : (מצודת ציון)


{י}  הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי:

 רש"י  ויהי טרף. יהי מזון מצוי לשמשי : (רש"י)

 מצודת דוד  הביאו. לכן הביאו מעתה את כל המעשר אל בית האוצר העשוי לכך בבה''מ כמ''ש בנחמיה : ויהי טרף בביתי. למען יהיה מזון מצוי לאנשי ביתי הם הכהנים והלוים : ובחנוני. בחנו אותי בהמצוה הזאת אם אני משלם גמול המצוה : אם לא. הוא ענין שבועה כמו אם לא בתים רבים וגו' (ישעיה ה') ור''ל הריני נשבע שאפתח לכם בשכר זה את ארובות השמים ואשפוך דרך שם לכם ברכה והוא ענין גוזמא והפלגה : עד בלי די. ר''ל כ''כ ירבו התבואות עד שלא יהיו הגרנות די להם להחזיק את הכל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  טרף. ענין מזון והוא מושאל ממזון החיה הבאה ע''י טריפה : ובחנוני. מל' בחינה ונסיון : נא. עתה : ארובות. חלונות כמו וארובות השמים נפתחו (ראשית ז) : והריקותי. ענין הזלה ושפיכה כמו על הארץ יריקו (קהלת יא) : בלי. הוא כמו אל ולא : די. ענין הספוק : (מצודת ציון)


{יא}  וְגָעַרְתִּי לָכֶם בָּאֹכֵל וְלֹא יַשְׁחִת לָכֶם אֶת פְּרִי הָאֲדָמָה וְלֹא תְשַׁכֵּל לָכֶם הַגֶּפֶן בַּשָּׂדֶה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת:

 רש"י  וגערתי לכם באוכל. בחסיל וגזם האוכל לכם את תבואת השדה והגפן : (רש"י)

 מצודת דוד  וגערתי לכם. בעבורכם אגער בהארבה האוכל התבואה ולא ישחית עוד וכו' : ולא תשכיל. ר''ל הגפן לא תחסיר לכם את פריה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וגערתי. ענין זעקת נזיפה : תשכל. ענין חסרון הפרי והוא מושאל ממחוסר בנים הנקרא שכול : (מצודת ציון)


{יב}  וְאִשְּׁרוּ אֶתְכֶם כָּל הַגּוֹיִם כִּי תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: (פ)

 רש"י  ארץ חפץ. ארץ שחפצי בה : (רש"י)

 מצודת דוד  ואשרו וגו'. ישבתו אתכם לפי מרבית ההצלחה : כי תהיו אתם ארץ חפץ. ר''ל ארצכם תהיה ארץ הממלאת חפץ ורצון יושביה כי לא תחסר כל בה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואשרו. ענין הלול ושבח כמו אשרי האיש (ת''א) : ארץ. ר''ל בארץ : חפץ. ענין רצון : (מצודת ציון)


{יג}  חָזְקוּ עָלַי דִּבְרֵיכֶם אָמַר יְהוָה וַאֲמַרְתֶּם מַה נִּדְבַּרְנוּ עָלֶיךָ:

 מצודת דוד  חזקו וגו'. ר''ל דבריכם חזקים וקשים עלי : ואמרתם. ואם תאמרו מה נדברנו עליך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חזקו. ענין קושי : (מצודת ציון)


{יד}  אֲמַרְתֶּם שָׁוְא עֲבֹד אֱלֹהִים וּמַה בֶּצַע כִּי שָׁמַרְנוּ מִשְׁמַרְתּוֹ וְכִי הָלַכְנוּ קְדֹרַנִּית מִפְּנֵי יְהוָה צְבָאוֹת:

 רש"י  שוא עבוד אלהים. על חנם נעבדנו כי לא נקבל שכר : קדורנית. בשפל רוח : (רש"י)

 מצודת דוד  אמרתם. ר''ל אשיב לכם זהו מה שאמרתם דבר שוא הוא לעבוד את האלהים כי לפי רוב רוממותו לא יחשב בעיניו עבודת האדם אשר בעפר יסודו : ומה בצע. או מה תועלת בא לנו אשר שמרנו הדברים שצוה לשמור ואשר הלכנו קדורנית שחות ובהכנעה מפני ה' וכאלו יאמרו או אינו משגיח בשפלים או אינו משלם גמול המעשה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שוא. ענין חנם : בצע. ענין תועלת כמו מה בצע בדמי (שם ל) : קדורנית. ענין שחרות כמו שמש וירח קדרו (יואל ד) ור''ל שחוח ובהכנעה : (מצודת ציון)


{טו}  וְעַתָּה אֲנַחְנוּ מְאַשְּׁרִים זֵדִים גַּם נִבְנוּ עֹשֵׂי רִשְׁעָה גַּם בָּחֲנוּ אֱלֹהִים וַיִּמָּלֵטוּ:

 רש"י  ועתה אנחנו מאשרים וגו'. אנחנו עבדנוהו ושמרנו משמרתו ועתה רואים אלו הרשעי' מצליחים עד כי מאשרי' אנו אותם על מעשה רשעם : גם בחנו אלהים. לומר נראה מה יוכל לעשות לנו וימלטו מן הרעה ולא נכשלו : (רש"י)

 מצודת דוד  ועתה. ר''ל הואיל ועתה ראינו שאין תועלת לשמור משמרת המקום הנה אנחנו משבחים את האנשים הזדים שלא חששו על משמרת התורה : גם נבנו. ר''ל טובה כפולה בא לעושי הרשעה כי גם המה קיימים כבנין וגם בחנו את אלהים לדעת אם יוכל תת עונש על עון והנה נמלטו מן העונש ולא השיגם והמה א''כ בטובה ועמדו על החקירה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מאשרים. משבחים : נבנו. מלשון בנין : בחנו. מלשון בחינה ונסיון : וימלטו. ענין הצלה : (מצודת ציון)


{טז}  אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְהוָה אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב יְהוָה וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְהוָה וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ:

 רש"י  אז נדברו וגו'. אני משיב על דבריכם אז בעשות הרשעים רשעם והטובים הלכו קדורני' מפני שנדברו יראי ה' שלא לידבק במעשיהם הרעים ואני לא נשכחו דבריכ' מלפני ואע''פ שאיני ממהר להשיב גמול כי הקשבתי ושמעתי וצויתי לכתוב להם ספר זכרון והיו לי דבריה' מקוימים : (רש"י)

 מצודת דוד  אז נדברו יראי ה'. בזה ישיב על אמריהם לומר הנה דעו כי אז כששמעו יראי ה' דברי הרשעי' ההם המעוררים ספיקות ותלונות נדברו גם הם איש אל רעהו כנושאים ונותנים בדברים האלה עד שמצאו בדעתם כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול וה' הטה אוזן להקשיב אמריהם ושמעם ויכתבם על ספר להיות זכרון לפניו ליראי ה' ולאותן החושבים רוממות שמו למען לא יקופח שכרם לעתיד וכמ''ש ובעת ההיא ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר (דניאל י''ב) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויקשב. ענין האזנה : ספר. מגילה : ולחושבי. מל' מחשבה : (מצודת ציון)


{יז}  וְהָיוּ לִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת לַיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה סְגֻלָּה וְחָמַלְתִּי עֲלֵיהֶם כַּאֲשֶׁר יַחְמֹל אִישׁ עַל בְּנוֹ הָעֹבֵד אֹתוֹ:

 רש"י  ליום אשר אני עושה סגולה. אשר אצרתי והנחתי לשלם בו גמולי שם אראה אתכם מה בין צדיק לרשע : סגולה. אוצר איישטו''י בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  והיו לי. אמריהם יהיו שמורים אצלי על היום אשר אני עושה עליו סגולה הוא יום הגמול שעל היום ההוא יאצור מעשה בני אדם לשלם לכל איש כמפעלו : וחמלתי. אז אחמול על יראי ה' כאשר יחמול איש על בנו הנזהר בעבודתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  סגלה. ענין אוצר כמו וסגולת מלכים (קהלת ב) : וחמלתי. ענין רחמנות : (מצודת ציון)


{יח}  וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ: (פ)

 מצודת דוד  ושבתם. ר''ל עם כי עתה רואים הזדים בשלום ולא כן עובדי אלהים הנה אז תשובו ותראו ההפרש בין צדיק לרשע : בין עובד וגו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)


{יט}  כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כָל זֵדִים וְכָל עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֲשֶׁר לֹא יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף:

 רש"י  כי הנה היום בא. יום זה לשון שמש הוא שכך אמרו חכמי' אין גיהנם לעתיד לבא אלא הקב''ה מוציא חמה מנרתיקה ורשעים נדונים בה וצדיקים מתרפאין בה וזהו שנאמ' וזרחה לכם יראי וגו' : שורש וענף. ברא ובר ברא : (רש"י)

 מצודת דוד  כי הנה היום בא. יום המשפט הבא יבער כתנור אש לעשות כליה ברשעים ויהיו נוחים להשרף כקש ולהבת אש היום הבא תלהט אותם עד אשר לא ישאיר מהם שורש וכנף ר''ל לא ישאיר מהם זכרון מה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בוער. ענין שרפה : קש. הוא התבן הדק : ולהט. ענין שרפה והתלהבות כמו אש לוהט (תהלים קד) : לא יעזוב. לא יניח : (מצודת ציון)


{כ}  וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק:

 רש"י  ופשתם. לשון שומן כמו (ירמיה כ') כי תפושו כעגלה דשה : מרבק. הנכנסת לרבקה לפטם קופיל''א בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  וזרחה לכם. אבל לכם יראי שמי תזרח שמש צדקה ר''ל הצדקה שעשיתם יאיר לכם כשמש והוא ענין משל לומר מצות הצדקה בעצמה תשלם לכם גמול טוב : ומרפא בכנפיה. בזריחתה יהיה לכם רפואה ותענוג ודמה פרישת האור וזריחתה לפרישת הכנפים כי השמש יפרוש אורו על הארץ בכנפים הפרושות וכן נאמר כשחר פרוש על ההרים (יואל ב') : ויצאתם. בכל מקום שתצאו ותבואו תתענגו בטוב ותתרבו בבשר ושומן כעגלים המפוטמים במרבק והוא הדיר שלהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ופשתם. ענין רבוי ור''ל רבוי הבשר וכן כי תפושו כעגלה דשה (ירמיה ג) : מרבק. כן יקרא דיר העגלים מקום שמתפטמים שם וכן ועגלים מתוך מרבק (עמוס ו) : (מצודת ציון)


{כא}  וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּי יִהְיוּ אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם בַּיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: (פ)

 רש"י  ועסותם. וכבשתם לשון מיעוך ודומה לו ושם עשו דדי בתוליהון (יחזקאל כ''ג) : (רש"י)

 מצודת דוד  ועסותם רשעים. אתם תמעכו ותכתשו את הרשעים כי הם יהיו לאפר מונח תחת כפות רגליכ' ותרמסו אותם : ביום אשר אני עושה. זה יהיה ביום הגמול אשר אני מייעד אותו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ועסותם. ענין מיעוך וכתישה וכן מעסיס רמוני (ש''ה ה) והוא המיץ מן הרמונים אשר יקרא כן ע''ש שממעכים וכותשים הרמונים להוציא המיץ : כפות. כמו ששטחית היד נקרא כף היד כן שטחית הרגל נקרא כף הרגל : (מצודת ציון)


{כב}  זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל כָּל יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים:

 מצודת דוד  זכרו תורת משה עבדי. ר''ל הואיל ותקבלו גמול טוב לכן בכל דור ודור זכרו התורה שמסרה לכם משה עבדי כי בשמירתה תקבלו הגמול : אשר צויתי אותו. ולא מלבו אמרה : על כל ישראל. ר''ל לא אותו לבד צויתי התורה כ''א על כל ישראל שיקיימוה כולם בין החוקים הם הדברים שלא נודע טעמן והשטן משיב עליהן בין המשפטים והם הדברים הנודעים בטעמם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בחורב. הוא הר סיני : על כל ישראל. בעבור כל ישראל : (מצודת ציון)


{כג}  הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא:

 מצודת דוד  הנה אנכי שולח. ר''ל בזכות התורה אשלח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא הוא יום הגמול : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לפני. קודם : (מצודת ציון)


{כד}  וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם: (פפפ)

 רש"י  והשיב לב אבות. להקב''ה : על בנים. ע''י בנים יאמר לבנים דרך אהבה ורצון לכו ודברו אל אבותיכם לאחוז בדרכי המקום וכן ולב בנים על אבותם כך שמעתי משמו של ר' מנחם ור''ד במס' עדיות לשום שלום בעולם : (רש"י)

 מצודת דוד  והשיב. הוא ישיב לב האבות למקום ע''י הבנים וכו' כי תה''מ יהיה על ידו וכמ''ש רז''ל וכשיחיו בני האבות אשר הם חיים וקיימים בזמן ההוא אז הבנים ההם אשר יעמדו בתחיה יספרו לאבותם אמתת גמול הנפשי ועי''ז ישיבם הנביא אל ה' וכן ישיב לה הבנים ע''י אבותם העומדים בתחיה כי הם יספרו לבניהם אמתת הגמול ובזה ישיב אותם לה'. או ר''ל שישיב האבות עם הבנים והבנים עם האבות כולם יחד וכפל הדבר לחזק הענין : פן אבוא. ר''ל לזה אשלח את אליהו לפני בוא יום ה' כי פן כשאבוא אני ביום ההוא לשלם גמול ועדיין לא שבו אכה את כל יושבי הארץ בחרם ואבדון לכן אשלח מקודם את אליהו להשיב אותם אלי להיות נכונים לקבל הגמול הטוב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והשיב. מל' תשובה : על בנים. ר''ל על ידי בנים, או על הוא כמו עם : חרם. ענין כריתה ואבדון כמו וחרם לא יהיה עוד וישבה ירושלים לבטח (זכריה י''ד) : (מצודת ציון)