תהילים פרק-א

{א}  אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב:

 רש"י  אשרי האיש. בעשרה לשונות של זמר נאמר ספר זה, בנצוח, בנגון, במזמור, בשיר, בהלל, בתפלה, בברכה, בהודאה, באשרי, בהללויה, כנגד עשרה בני אדם שאמרוהו, אדם, מלכי צדק, אברהם, משה, דוד, שלמה, אסף, ושלשה בני קרח, וחלוקין על ידותון י''א אדם היה כמש''כ בד''ה, וי''א אין ידותון שבספר זה אלא ע''ש הדתות והדינים של גזירות שעברו עליו ועל ישראל (אשרי האיש לישפלישמנ''ץ בלעז). אשוריו של איש ותהלותיו של אדם אלו הם אשר לא הלך כי מתוך שלא הלך לא עמד ומתוך שלא עמד לא ישב : (רש"י)

 מצודת דוד  אשרי האיש. ספורי תהלות האיש המה לומר עליו בשבחו זהו אשר לא הלך בעצת רשעים ר''ל לא היה לבו נפתה ללכת בעצתם לעשות כמוהם וכל כך היה נזהר בנפשו עד שלא עמד בדרך אשר החוטאים עוברים בו בחשבו פן יפגשוהו ויסיתוהו אחרי עצתם ובהיות כן לא בא א''כ לכלל ישיבה לשבת עמהם להשריש עצתם בלבו וללכת בה ועשה א''כ משמרת למשמרת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אשרי. ענין שבח ותהלה כמו כי אשרוני בנות (בראשית ל') : לצים. מלשון מליצה כי המלעיג בבני אדם או באורח יושר דרכו להטעים אמריו במיטב הדבור להכניס בלב : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אשרי האיש, בא לבאר התנאים שבעבורם יהיה האיש מאושר, ויש הבדל בין מאושר ובין מצליח, ההצלחה הוא בענינים עולמיים בחיי העולם הזה, והאושר הוא בענינים הנפשיים בחיי העולם הבא, והנה השלמות יהיה בשלשה ענינים, שלמות הקנין, שלמות הגוף, שלמות הנפש, לכן באר שמדבר פה מאשרי האיש, האושר המיוחד אל האיש והאדם מצד שהוא אדם, לא האושר שישתתף בו עם סוגו מצד שהוא חי, רצה לומר כי שלמות הקנין ושלמות הגוף ימצא גם בשאר בע''ח, כי מצאנו כמה בע''ח שמשיגים מחייתם ומזונם ביתר נקל וביתר שאת מן האדם ולית דעתיר מחזירי, וכן יתעצמו בכח גופם יותר מן האדם, כמו הפיל והאריה, וכן בחושיהם הנשר והאיה בחוש הראות וכדומה, ואין זה אושר המיוחד אל האיש והאדם, רק שלמות המדות ותכונת הנפשיים הם המיוחדים אל האיש לבדו, ומבאר כי אשרו תלוי בראשונה במה שיזהר מחטוא, אשר לא הלך בעצת רשעים וכו', ויש הבדל בין רשעים ובין חטאים, שהרשעים הם החוטאים מצד הזדון והפשיעה בין בין אדם למקום בין בין אדם לחברו, ולכן אמר עצת רשעים, כי הם החוטאים בעצה והשכלה, מה שאין כן אצל חטאים לא יכול לאמר בעצת, כי הם אינם חוטאים בעצה, ומוסיף שאף בדרך חטאים לא עמד שהחטאים הם החוטאים מצד התאוה לבד, רצה לומר שלא יחטא מצד תאותו גם כן, ולא לבד שלא הלך בדרך חטאים היינו שאינו מתמיד בחטאים, כי גם לא עמד בדרכם אף לפי שעה, ומוסיף ובמושב לצים לא ישב, הלצים הם יושבי קרנות אינם פועלים רע אבל גם לא יעשו טוב רק רודפים רוח והבל ולצנות ואינם עוסקים בתורה :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהוָה חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה:

 רש"י  כי אם בתורת ה' חפצו. הא למדת שמושב הלצים מביאו לידי בטול תורה : ובתורתו יהגה. בתחלה היא נקראת תורת ה' ומשעמל בה היא נקראת תורתו : יהגה. כל ל' הגה בלב הוא כד''א (לקמן יט) והגיון לבי (ישעי' לג) לבך יהגה אימה, (משלי כד) כי שוד יהגה לבם : (רש"י)

 מצודת דוד  כי אם. לא סוף הדבר שחדל ונזהר מעצת רשע כ''א עשה גם את הטוב, כי כל חפצו היה בתורת ה' : ובתורתו. בכל עת יחשוב להתבונן במה שהמציא בלבו טעמים וציצים פרחים לתורה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יהגה. פעם תשמש ענין מחשבה כמ''ש והגיון לבי (לקמן י''ט) ופעם תשמש ענין דבור כמ''ש ולשוני תהגה (לקמן ל''ה) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי אם, אולם לא די במניעת הרע לבד כי מתנאי האושר שיעשה טוב, ולא שיעשה טוב נימוסי לבד כהפילוסופים שבדו דתות לעצמם, רק שישמור תורת ה' ומצותיו, וגם באר שמתנאי עשיית הטוב שיעשהו בעבור שהוא טוב ובעבור מצות ה' לבד, לא בעבור פניות אחרות שיקוה להשיג עבור עבודתו שכר ותועלת, שאז אין חפצו תורת ה' רק הערב והמועיל שמקוה שכר עבודתו, ע''כ התנה כי אם בתורת ה' חפצו, והנה שלמות הזה מתחלק לשנים, שלמות העיון ושלמות המעשה, שלמות העיוני נקרא תורת ה', כי היא תורהו דעת ה' ודרכיו ואמתתו, אבל חלק זה לא ישיגהו האדם עד תכליתו, ודי אם בתורת ה' חפצו ומאוייו ומשתדל להשיגו ודורש אחריו, הגם שלא ישיגהו ופניו לא יראו, ושלמות המעשי הוא תורת האדם, היא תלמדהו את אשר יעשה או לא יעשה, וזה נקרא תורתו, ובחלק זה יהגה יומם ולילה ללמוד על מנת לעשות :(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ:

 רש"י  שתול. פלנדי''ץ בלעז : פלגי. ראויארו''ש בלעז : ועלהו לא יבול. אפילו הפסולת שבו לצורך היא שיחתן של תלמידי חכמים לצורך היא וצריכה לימוד : לא יבול. לשון כמוש פלישטי''ר בלעז : (רש"י)

 מצודת דוד  והיה. ובעבור זה היה גמול שכרו להיות דומה לאילן הנטוע במקום המים שמגדל פירותיו בזמנו ואף העלים אינם כומשים בעבור מרבית הלחלוחית ושפע הרטיבות כי כן האיש הזה משופע ברוב טובה מבלי מחסור וכאומר הנה מגמול השכר ניכר יושר דרכו. וכל אשר יעשה. ר''ל ובכל הנטיעות אשר ינטעו ממנו יצליח להיות כמותו וכן צאצאי האיש הזה יהיו כמוהו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שתול. נטוע כמו שתולים בבית ה' (לקמן צ''ב) : על. סמוך עמו והחונים עליו (במדבר ב') : פלגי מים. אמת המים כמו נהר פלגיו (לקמן מ''ו) ע''ש שהוא מתפלג ומתפרש ללכת אילך ואילך : יבול. יכמוש כמו כאלה נובלת עליה (ישעיה א') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  והיה כעץ, אם נפנה אל האדם מצד כח הצומח שבו, אשר מצדו ישתתף בסוגו העליון עם העץ והצומח, נשכילהו כעץ אשר שרשיו נטועים ונשרשים למעלה ונופו נוטה למטה, כי המוח באדם הוא תחת השורש בעץ השדה, ממנו יוצאות כל ההרגשות אל הענפים שהם האיברים כולמו ואליו ישובון, כמו שישלח העץ לחותיו ומזונו מן השורש אל הענפים, מזה ישכיל האדם כי לא כעץ השדה הנהו, אשר חיותו ועקרו באדמה, כי שרשו ועקרו בעליונים משם יקבל שפעו וחיותו, על מוצא פי ה' יחיה האדם, ואם על הלחם לבדו יחיה ויפנה אך אל האדמה, אז ידמה כהולך הפוך, ראשו למטה ורגליו למעלה, ואמרו חכמינו זכרונם לברכה שצדיקים דומים כאילן ששרשו נטוע במקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה והרשע בהפך, ויש הבדל בין העץ והעשב, כי העשב נראהו צץ בימי האביב מוציא פרחו וזרעו למינהו, ואז יבול ואיננו, עד שנדמה שכל תכליתו אך קיום מינו לא אישו, לא כן העץ שיתקיים ימים רבים, יוציא ציץ ופרח ופרי, וזרעו בו שנה שנה, כאילו מלבד קיום מינו גם אישו יעמוד ימים רבים והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה, ומצד המשל הזה אמר באושר איש השלם ומעלותיו, (מעלה א') כי יהיה כעץ, לא כעשב לא כציץ, אשר רק מינו ישמור והוא תכליתו האחרון, וכן המון בני האדם, לא יעשו מאומה לקיום אישם רק לקיום מינם ולהניח יתרם לעולליהם, כאילו אין להם תכלית אחר רק קיום המין, אבל הוא דומה כעץ אשר מלבד קיום מינו אשר עוד ינוב בשיבה גם אישו יתקיים, ויתן פרי קדש הלולים תורה ומעשים טובים להשארת נפשו. (מעלה ב') כי הוא דומה כעץ שתול לא כעץ נטוע, כי יש הבדל בין הנטוע והנשתל, הנטוע הוא הנטוע במקומו, והשתול הוא הצמח שנעקר ממקומו ונשתל במקום אחר להשביחו ולתקנו, והנה יש עשבים לחים ורעננים, שאי אפשר לשתלם ממקום למקום מרוב לחותם והם לא ישביחו ולא יתקיימו ימים רבים, אבל העץ אשר אין לחותו רב כל כך ורטוב הוא לפני שמש, עת יעקרנו ממקומו וישתלהו במקום אחר ישביח ויתקיים יותר, כמו שבארתי זאת בפי' (איוב ח') היגאה גומא בלא בצה וכו' רטוב הוא לפני שמש עיי''ש, שממשיל שם את הרשע כעשב הנטוע במקומו ואי אפשר לשתלו ממקום למקום מרוב לחותו, שזה לפני כל חציר ייבש, ואת הצדיק ממשיל כנטע שאין בו לחות כל כך ונשתל ממקום למקום וזה משוש דרכו ומעפר אחר יצמח, כן הרשע העולם הזה הוא ביתו ופה מקום נטעו, אבל הצדיק נעקר מזה העולם וממאויו, ושותל את עצמו על פלגי מים העליונים כמ''ש שתולים בבית ה'. (מעלה ג') על פלגי מים, כי העץ הנטוע במקום יבש ידאג בשנת בצורת וימוש מעשות פרי, או לא יעשם בזמנם (כמ''ש בירמיה י''ז), לא כן הנטוע על פלגי מים שמוצא תמיד מזונו ולחותו, כן הישרים בעדת הפילוסופים אשר התנהגו בצדק וחסד על פי נימוסים שכליים, לא מצאו תמיד די ספקם, כי השכל האנושי ילאה מקלוע אל המטרה תמיד ויטעה ברוב משפטיו, לא כן הנטוע על תורת ה' ופקודיו, שימצא תמיד חקו מבלי יחטא. (מעלה ד') אשר פריו יתן, העץ הזה יתן פריו, רצה לומר לא כעשב וירק שלא יתן רק זרעו ואינו קיים באיש רק במין, כי יתן פריו בעצמו כל שנה, ולא כעץ הנטוע בערבה, שיפסיד ענינו ולא יתן פריו המיוחד לו, רק פירות גרועים ונשחתים, אבל זה פריו המיוחד לו יתן, וכן הצדיק אינו כמשכילים בעכו''ם שמוציאים פרי על ידי עיוניהם ומופתיהם השכליים, אבל אינם פרי הנפש המיוחדת לה מצד שהיא בת מרום אלהית שפריה מצד זה קודש הלולים, ולא יצאו לפועל אך על ידי התורה האלהית ומצותיה. (מעלה ה') בעתו, שהעץ הזה יוציא פירותיו בזמנו המיוחד לו וכן אושר הנפש והצלחת הצדיקים יהיה בעתם המיוחד עת תשוב לבצרון אל המקום אשר לקחה משם. (מעלה ו') שגם עלהו לא יבול מצד שהם השומרים את פריו ומגינים עליהם, כן גם הצלחותיו הזמניים עשרו ונכסיו ובריאת גופו יתקיימו ולא יבולו למען יהיו לו עזר אל אושרו האחרון שהוא פריו, כי פרי הצדיק שהוא עוסקו בתורה ובמצות, ישמרו בקל על ידי העלים שהם הקנינים ובריאות הגוף, כי בנבול העלים האלה ישביתהו עניו או חליו מעבודת ה'. (מעלה ז') וכל אשר יעשה יצליח, שהאילן הזה יצליח גם את זרעו שכל אשר נזרע ונטע ממנו יהיה כמוהו, כן הצדיק גם בניו יוצלחו בזכותו גבור בארץ יהיה זרעו דור ישרים יבורך(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  שתול, כבר בארתי בספר התורה והמצוה (קדושים סי' מ''ט) ששתילה מורה שנעקר ממקום זה ונשתל במקום אחר, וחז''ל אמרו על זה (בע''ז דף י''ט) כל הלומד מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם, שנאמר כעץ שתול ולא כעץ נטוע :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  לֹא כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם כַּמֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ:

 רש"י  כמוץ. ל' קש קומבל''א בלעז : (רש"י)

 מצודת דוד  לא כן. לא יהיו רשעים מוצלחים כן ותהי עוד להפך כי מכאובים רבים נכונים לרשע פעם בפעם כמוץ הזה הנדף בכל עת מנשיבת הרוח ולא מצא מנוח : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כמוץ. היא פסולת התבואה כמו כמוץ יסוער מגורן (הושע י''ג) : תדפנו. ענין דחיפה והכאה כמו קול עלה נדף (ויקרא כ''ו) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לא כן הרשעים, אחר שבאר אושר הצדיק, מבאר כי ימצא ההפך ברשעים שלא לבד שלא ימצא להם האושר וההצלחה הנמצא אל הצדיק שעל זה אמר לא כן הרשעים, אבל הם דומים בהפך כמוץ, ולא כמוץ שהדגן בתוכו, שהוא שומר להפרי, שאז הרוח לא יזיזנו ממקומו כי הבר והדגן מגין עליו, רק כמוץ אשר תדפנו רוח, אשר הוסר הדגן מתוכו והרוח ישאנו, כי כן בעוד שההמון מתדבק אל הצדיק לשמרו ולהקיף עליו כמוץ על הדגן בו ימצא סתרה, לא כן אם הוא בפני עצמו כמוץ וקליפה, ובאר גם כן במשל הזה כי כמו שדחיפת המוץ מן הרוח יש לו צורך לזרות ולהבר לנקות הבר מן הפסולת, כן אבדן הרשעים הוא לצורך בל יתערבו עם הצדיקים, שעל זה אמר על כן לא יקומו, ויהיה מלת על כן כמלת כדי שלא יקומו בעדת צדיקים ולא יתערבו עמהם :(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים:

 רש"י  על כן וגו'. דבוק הוא למקרא של אחריו : (רש"י)

 מצודת דוד  על כן. בעבור כי נכון בידם מכאובים רבים לזה לא תהיה להם תקומה בעת בא המשפט כשתתמלא סאתם כי המכאובים ההם יבואו עליהם אחד באחד יגשו : וחטאים. מלת לא הנאמר בתחלת המקרא משמשת בשתים כאומר החוטאים לא יהיו נכללים בעדת צדיקים להיות מושגחים מה' כמוהם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  על כן, הרשעים לא יקומו במשפט אף בפני עצמם, והחטאים שהם החוטאים מצד התאוה והם קלים מן הרשעים, הגם שיקומו כשישפטו בפני עצמו, כי ימצאו אמתלא שטבע הבשר נוטה אל התאוה כמ''ש הן בעוון חוללתי, ויזכור כי בשר המה, מכל מקום לא יקומו בעדת צדיקים. כשישפטו במשפט הצרופיי לערך הצדיקים, כי אז יצאו חייבים, בהראות להם כי אלה כבשו יצרם וגברו על תאותם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  וחטאים. (לא יקומו במשפט) בעדת צדיקים :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  כִּי יוֹדֵעַ יְהוָה דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד: (פ)

 רש"י  כי יודע ה' וגו'. לפי שהוא יודע דרך צדיקים ולפניו הוא להכירה תמיד ודרך רשעים שנואה בעיניו ומעבירה מלפניו על כן לא תהא הקמת רגל לרשעים ליום הדין ולחטאים ליכתב בעדת צדיקים : (רש"י)

 מצודת דוד  כי יודע ה'. כי המקום ב''ה נותן לב לדעת ולהשגיח על דרך הצדיקים לבל יכשלו בו אבל דרך הרשעים תהיה אבודה מהשגחת ה' להיות נעזב אל המקרים ולא יהיו א''כ נכללים בעדת הצדיקים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יודע. ענין השגחה כמו וידע אלהים (שמות ב') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי יודע ה', הידיעה הזאת היא התדבקות המושכל במשכיל, כמ''ש כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו, רצה לומר הוא דבוק בידיעתי, שזה לא יהיה רק אצל הדברים הנצחיים הבלתי משתנים, שהם ידבקו בהנצחיי הבלתי משתנה. והנה דרך הצדיקים שדורכים על מהלך השלימות במסלה העולה בית אל, לאהבה את ה' ולדבקה בו, הוא בלתי נפרד מידיעתו, ונשאר נצחי קיים כמוהו, ועל כן הם נשארים לנצח, אבל דרך הרשעים אל עמקי שאול אל דברים הבלוים ונפסדים, לא יתקשרו בידיעת ה', ולכן תאבד באחרית והיה כלא היה : (מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-ב

{א}  לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ רִיק:

 רש"י  למה רגשו גוים. רבותינו דרשו את הענין על מלך המשיח ולפי משמעו יהיה נכון לפותרו על דוד עצמו כעין שנאמר (ש''ב א) וישמעו פלשתים כי משחו ישראל את דוד למלך עליהם ויקבצו פלשתים את מחניהם ונפלו בידו ועליהם אמר למה רגשו גוים ונתקבצו כולם : ולאומים יהגו. בלבם ריק, ולאומים מנחם פתר לאומים ואומים וגוים כלם קרובי ענין : (רש"י)

 מצודת דוד  למה רגשו. ר''ל למה להם זאת להתקבץ ולדבר דברי ריק לא לעזר ולא להועיל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רגשו. ענין קבוץ והמון רב וכן מרגשת פועלי און (לקמן ס''ד). ולאומים. האומות כמו ולאם מלאם יאמץ (בראשית כ''ה) : יהגו. ידברו : ריק. דבר שאין בו ממש : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  למה, אחר שבאר אבדן הרשע כי הוא כמוץ אשר תדפנו רוח ואין לו תקוה רק אם הוא שומר את הבר ונוטר את הצדיק, אומר. אם כן למה רגשו גוים למרוד במשיח ה' ובישראל עמו, הלא אך בזה יהיה להם קיום אם יעבדו את ה' ואת דוד מלכו. למה רגשו גוים, יש הבדל בין גוים ובין לאומים, גוי נקרא הקיבוץ מבלי השקף אם הוא בעל דת או לאו, ובשם לאום נקרא מצד שמתאחד תחת דת מיוחד, ומצייר שהקשר שהתקשרו נגדו היה אלהותיי וגם מדיניי, כמ''ש על ה' ועל משיחו, על ה', לפרוק עול הדת ושבע מצות שהכריחם דוד לקיימם, ועל משיחו, לפרוק עול מלכותו ועבודתו, והגוים רגשו ברגש ומרד למרוד במלכות בית דוד, והלאומים מצד ענין הדת הגו מחשבות נגד דת ומצות ה' :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  גוים, לאומים. שם לאום מציין תמיד את האומה מצד הדת, ושם גוי מציין מצד הקיבוץ, לכן יחס הרגש וההמיה אל הגוים, וההגיון אל הלאומים, שהם מחשבות להפר הדת (ובא בסי' זה מ''ד ג' ט''ו, מ''ז ד', נ''ז י', ס''ז ה', ק''ה מ''ד, קמ''ט ז') :(מלבי"ם באור המלות)


{ב}  יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד עַל יְהוָה וְעַל מְשִׁיחוֹ:

 רש"י  יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד וגו'. ורוזנים שיניור''ש בלעז : נוסדו. לשון סוד פורקונשילרוו''ט בלע''ז ומה היא העצה : (רש"י)

 מצודת דוד  יתיצבו. מוסב על למה האמור במקרא שלפניו לומר למה יתיצבו המלכים והשרים בעצה אחת על ה' ועל משיחו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ורוזנים. שרים : נוסדו. ענין עצה כמו נמתיק סוד (לקמן נ''ה) ע''ש שהעצה נעשה בסוד לבל יגולה או לפי שהעצה להמעשה הוא כהיסוד לבנין : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יתיצבו, המרד יהיה לפעמים מצד המלך שמורד בו כצדקיהו שמרד בנבוכדנצר ולפיהו נמשכו העם אחריו, ולפעמים יצא המרד מן העם שימרדו בהרודה בם ואחריהם ימשך גם מלכם בקשר המרד, ואמר שמרד זה יצא בין מן העמים, כמ''ש למה רגשו גוים, בין מן מלכיהם, כמ''ש יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים, מצייר שהגוים רוגשים ומורדים בצד אחד, ומלכיהם נצבים בצד השני עם הרוזנים שהם שרי העצה ונוסדו סודות יחד איך ללחום, והמרד הוא בין על ה' מצד הדת, ובין על משיחו מצד הממשלה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ורוזנים, הם שרי העצה, ובאו סמוכים אל מלכים תמיד, והבדלם מן יועצים, שהם בעלי הסודות והיועצים בעניני הדת, ע''כ אמר נוסדו, שהוא קרוב מענין סוד, מתיעצים בסוד :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימוֹ:

 רש"י  ננתקה את מוסרותימו. דישרונפרוימ''ש לויקוראנגל''ש בלעז, אלו רצועות שקושרין העול בהם : עבותימו. לויקורדו''ש בלעז : (רש"י)

 מצודת דוד  ננתקה. וכה יאמרו בעצתם נעתק מאתנו את מוסרי עולו לבל נעבוד אותו ואחז במשל לדבר בלשון הנופל בשור המושך בעול : ונשליכה. הוא כפל ענין במ''ש לתפארת המליצה ולחוזק הדבר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ננתקה. ענין העתק ממקומו כמו נתקו מוסרות (ירמיה ה') : מוסרותימו. הם קשורי רצועי העול : עבותימו. חבלים עבות בת ג' יתרים : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ננתקה, עבותות הם חזקות יותר ממוסרות, שהם מוסרות הקלועים יחד ואי אפשר לנתקם, יאמרו שמוסרות החלושים ינתקו ועבותות החזקים ישליכו מעל צוארימו, וזה בין בענין הדת שמצות שאין להם טעם ויכולים להשיב עליהם יבטלום, ומצות השכליות החזקות בטעמם ישליכו אחרי גיום, ובין בענין העבדות יפרקו עולו, ודברים שנשבעו עליהם והתחייבו בברית ושבועה, יפרקו מעל צוארם במרד ובהפר אלה וברית :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עבותימו, העבות הם כמה חבלים או מוסרות קלועים יחד, ואמרו חז''ל אין עבות פחות משלשה :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק אֲדֹנָי יִלְעַג לָמוֹ:

 רש"י  ישחק ילעג ידבר. לשון הוה הם משמשין : (רש"י)

 מצודת דוד  יושב בשמים. כאומר הלא ה' יושב הוא בשמים ממעל ואפילו חלש למעלה לגבור יחשב ומכ''ש גבור למעלה וא''כ הלא ישחק על עצתם וילעג עליהם וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  למו. להם ר''ל עליהם : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יושב, שיעור הכתובים למה רגשו גוים וכו' יתיצבו מלכי ארץ ובכל זאת יושב בשמים ישחק ואינו מענישם? - משיב מה שיושב בשמים ישחק הוא כי בזה ילעג למו, ורצה לומר עפמ''ש טוב כעס משחוק טוב כעס שהקב''ה כועס על הצדיקים בעולם הזה משחוק שהקב''ה משחק על הרשעים, כי השחוק יש לו ענין מיוחד מבכל המדות שבכל המדות לא יתראה שינוי בין הפועל והמתפעל, הפועל יכעס והמתפעל יקבל עונש, הפועל ירחם והמתפעל ירוחם, לא כן השוחק על רעהו, הפועל שוחק ונדמה שטוב לבו, והמתפעל יקבל בושה וכלימה, וע''כ המשיל בזה את הצלחת הרשעים, שהגם שנראה שה' שוחק ואינו כועס עליהם, הם מקבלים בזה אך כלימה וחרפה במה שיגדל עונשם פתאום כשיתמלא סאתם, כמ''ש בושה אמכם מאד וכו' הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה, וז''ש מה שנראה שיושב בשמים ישחק ואינו מענישם הוא מצד שילעג למו, (וע''כ קראו תחלה יושב בשמים שזה ציור על שנראה כאילו מסתיר פנים ועל השמים כבודו ובלתי משגיח אבל מצד שהוא אדון כל הארץ ילעג למו) :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ישחק ילעג, השחוק יהיה לפעמים דרך שמחה ולפעמים דרך לעג וכשבא אחריו מלת על הוא לעג, ובכל זאת לעג גדול משחוק, שמתכוין ללעוג והשחוק יהיה מעצמו, וכשבא סתם או עם מלת אל יהיה לפעמים דרך שמחה, ושחקתי לפני ה', אשחק אליהם לא יאמינו :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  אָז יְדַבֵּר אֵלֵימוֹ בְאַפּוֹ וּבַחֲרוֹנוֹ יְבַהֲלֵמוֹ:

 רש"י  אז ידבר אלימו. כמו עליהם ומה הוא הדבור : (רש"י)

 מצודת דוד  אז. כאשר ימתיקו הסוד והעצה היעוצה ידבר וכו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אלימו. אליהם : יבהלמו. מלשון בהלה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אז, בעת שידבר אלימו פתאם באפו, אז יבהלמו בחרונו ששם במו להענישם, אז ידבר אלימו לאמר.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  באפו, ובחרונו. החרון מציין התחרות האף ופעולתו, והחרון המתלוה אל האף עושה רושם כמ''ש חז''ל, ואמרו (ש''ר פ''ג) ויחר אף ה' בם אף אהרן נצטרע :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי עַל צִיּוֹן הַר קָדְשִׁי:

 רש"י  ואני נסכתי מלכי. למה רגשתם ואנכי מניתי לי את זה לנסוך ולמלוך על ציון הר קדשי : (רש"י)

 מצודת דוד  ואני. וכה יאמר אבל אני הוא אשר המשלתי אותו למלך ואיך א''כ תוכלו לו לעמוד למולי וכאומר נראה דבר מי יקום שלכם או שלי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואני. הוי''ו במקום אבל כמו ועבדיך באו לשבר אוכל (בראשית מ''ב) : נסכתי. ענין ממשלה כמו נסיכי סיחון (יהושע י''ג) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ואני נסכתי מלכי, אתם רוגשים למרוד, ואני בעת ההיא שחשבתם לפרוק עול מלכות בית דוד, בעת ההיא נסכתי מלכי, שעל ידי מרידתכם יתגלה שהוא הנמשח מאתי למשול על ציון הר קדשי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ואני. מלת הגוף הנוסף על סימן הגוף הנכלל בפעל מורה דיוק, ולרוב יורה הפוך וסתירה (כמ''ש אילת השחר כלל כ''ט) אבל אני, נסכתי. מענין הגדלה, כמו נסיכי סיחון, ובא על שנוסכים שמן על ראשו לסימן גדולה, מלכי. המלך שלי שהמלכתיו, ואלהים מלכי מקדם המולך עלי, וכן ושמחתים בבית תפלתי לך ה' :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  אֲסַפְּרָה אֶל חֹק יְהוָה אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ:

 רש"י  אספרה אל חוק. אמר דוד חוק קצוב הוא ומקבל עלי לספר זאת ולהודיע : ה' אמר אלי. על ידי נתן וגד ושמואל : בני אתה. ראש לישראל הקרוין בתורה בני בכורי והם יתקיימו על ידך כמו שנאמר באבנר (שם ב ג) כה אמר ה' ביד דוד עבדי אושיע את עמי ישראל ובשבילם אתה לפני כבן שכולם תלויין בך : אני היום. שהמלכתיך עליהם : ילדתיך. להיות קרוי בני וחביב עלי כבן בשבילם כמו שנאמר (דה''א יד) וידע דוד כי הכינו ה' למלך על ישראל וכי נשאת מלכותו בעבור עמו ישראל ומצינו במלכי ישראל החביבין לפניו שקרוין בנים כמו שנאמר (ש''ב כז) בשלמה הוא יהיה לי לבן ואני אהיה לו לאב ועוד מצינו בדוד במזמור פ''ט הוא יקראני אבי אתה אלי וצור ישועתי : (רש"י)

 מצודת דוד  אספרה. אמר דוד אספר את הדבר החקוק בספר שה' אמר אלי בני אתה כמ''ש בני בכורי ישראל (שמות ד) והמלך יחשב ככל העם : אני היום ילדתיך. ר''ל חביב אתה בעיני כבן לאב ביום הולדו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אל חק. את חוק וכן וירדפו אל מדין (שופטים ז') : חק. מלשון חקיקה וכתיבה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אספרה אל חק, כמו שיש חקים ודתות להתנהגות המדינה, כן יש חקים ודתות בין העמים, חקים כוללים בכל המדינות. למשל, חק קבוע ונימוס כולל, שאין לעם ומלך ליפול על גבולות מלכים ועמים בלא איזה טענה מספקת, וכל העובר על החקים האלה ויצא בזרוע להחריב עמים ולגזול נחלתם, יקרא בשם עריץ מרגיז הארץ וכדומה, אבל אני בצאתי לכבוש גוים ולהחריד ממלכות אספר את החק והנימוס שניתן לי על זה מאת ה', שה' אשר הארץ ומלואה שלו נתן לי רשות על זה ושם אותה לי לחק ולמשפט (כמ''ש במדרש שלא יאמרו לסטים אתם שכבשתם ארצות ז' עמים וכו' הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו וכו') ומהו החק? ה' אמר אלי, אחר שבני אתה, ואני היום ילדתיך, ממליץ כאילו היום עת רגשו גוים נגדו למרוד בו, ילד אותו ה' והיה לו לבן למשול על הכל, כבן המושל בנכסי אביו, כמ''ש ואני נסכתי מלכי, ואם כן.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אל חק. כמו ותהי חק בישראל, ובא אל במקום את לומר שע''י ספורו יקבע אותו לחק אל יתר חקי הארצות והנימוסים. בני ילדתיך. בן ואב יהיו לפעמים ע''י שמגדלו ואמנו כמו ויהי לה לבן, לכן יוסיף לפעמים אביך זה ילדך (משלי כ''ג) אמך אשר ילדתך (ירמיה כ''ב) :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ וַאֲחֻזָּתְךָ אַפְסֵי אָרֶץ:

 רש"י  שאל ממני. התפלל אלי בכל עת שאתה בא להלחם באויביך : (רש"י)

 מצודת דוד  שאל. לזאת שאל ממני ואתן שאלתך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אפסי. קצות כי בקצה הארץ כאלו אפס וכלה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שאל ממני כי מצדי לא יבצר רק אם תשאל ותבקש, ואתנה גוים נחלתך שהם יהיו לך לנחלה, כבן הנוחל את נכסי אביו כן תנחל כל אשר לי, ולא לבד לנחלה אבל גם לאחוזה, שלפעמים ינחל אדם נכסים במדינת הים ולא יאחז בם שיהיו תחת רשותו, ולא לבד גוים הקרובים כי גם תאחז ותכבש עד אפסי ארץ, וזה חק אחד, אשר הרשה לי לכבוש כל עמי הארץ, וזאת שנית.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  נחלתך, ואחוזתך. הנחלה היא נחלת אבות, והאחוזה היא התפיסה והחזקה בארץ, ויצוייר נחלה שלא אחז בה עדיין וע''כ אמר כל פעם אחוזת נחלה :(מלבי"ם באור המלות)


{ט}  תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם:

 רש"י  תרועם. תרוצצם : בשבט ברזל. היא החרב : תנפצם. תשברם והוא ל' נפוץ בכל המקרא חרס המשובר לשברים דקים : (רש"י)

 מצודת דוד  תרועם. תשבר אותם כמו המשבר מה בשבט ברזל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תרועם. תשברם כמו ורעות רוח (קהלת א') : יוצר. אומן חרס : תנפצם. ענין הפזור עם השבר ורצוץ וכן ונפוץ הכדים (שופטים ז') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  תרועם ותרוצצם בשבט ברזל, והם יהיו ככלי יוצר המוכן לקבל הניפוץ והשבירה לגמרי, רצה לומר שהרשה גם כן להכריתם ולהאבידם לגמרי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תרועם, תנפצם. רוע הוא שנבקע הדבר גם בהיותו מחובר עדיין, כמו שן רועה (משלי כ''ח), ונפוץ היא הכתתה לגמרי עד שיתפרדו ויתנפצו חלקיו זה מזה :(מלבי"ם באור המלות)


{י}  וְעַתָּה מְלָכִים הַשְׂכִּילוּ הִוָּסְרוּ שֹׁפְטֵי אָרֶץ:

 רש"י  ועתה מלכים השכילו. נביאי ישראל אנשי רחמים ומוכיחים אומות העולם לסור מרעתם שהקב''ה פושט יד לרשעים ולצדיקים : (רש"י)

 מצודת דוד  ועתה. הואיל והוא מובטח מה' על כ''ז השכילו וקבלו מוסר ואל תדברו כזאת : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ועתה, רצה לומר אחר שה' הרשה אותי על זה וכל ממלכות הארץ נתן בידי, ורק אם אשאל אכריתם ויאבדו, אם כן למה תמרדו ותמתינו עד עת שתאבדו, טוב שתשכילו עתה. השכילו הוסרו רצה לומר השכילו זאת מצד הערת השכל וקבלו זאת מאהבה, או על כל פנים הוסרו מצד המוסר ויראת העונש העתיד לבא אליכם, ומצד זה.(מלבי"ם באור הענין)


{יא}  עִבְדוּ אֶת יְהוָה בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה:

 רש"י  וגילו ברעדה. כשתבוא אותה רעדה שכתוב בה (ישעי' לג) אחזה רעדה חנפים תגילו ותשמחו אם עבדתם את ה' : (רש"י)

 מצודת דוד  עבדו את ה'. לקבל עול מלכותו : וגילו. אז תשמחו בעת בוא רעדה על המורדים כי לא עליכם תהיה הרעדה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ברעדה. בפחד ורתת : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  עבדו את ה' ביראה, ובזה תרויחו שלבסוף תגילו ברעדה הזאת שחרדתם ויראתם מן העונש. ומפרש דבריו, נגד מ''ש עבדו את ה' במה תעבדו את ה'?(מלבי"ם באור הענין)


{יב}  נַשְּׁקוּ בַר פֶּן יֶאֱנַף וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ כִּי יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ אַשְׁרֵי כָּל חוֹסֵי בוֹ: (פ)

 רש"י  נשקו בר. זרזו עצמכם בבר לב (נ''א) נשקו בר ארנישמנט בלעז, ומנחם פתר אותו ל' תאוה כמו (בראשית ג) ואל אישך תשוקתך : פן יאנף. פן יקצוף : ותאבדו דרך. כענין שנאמר ודרך רשעים תאבד (לעיל א) : כי יבער כמעט אפו. כי ברגע מועט יבער אפו עליכם פתאום ואותה שעה אשרי כל חוסי בו יהיו ניכרים אשורי החוסים בו : (רש"י)

 מצודת דוד  נשקו בר. חמדו בר לבב לקבל מלכותו בתם לבב לא ברמיה : פן יאנף. כי פן יחרה אף ה' בכם : ותאבדו דרך. ר''ל תהיו תועים מבלי דעת דרך אנה תפנו : כי יבער. כאשר יבער אפו אף בשעור מעט אז תאבדו דרך : אשרי. זהו תהלות החוסים בה' על כי מלבם השכילו לדעת אומץ כח ה' ועוצם זרועו ולזה חסו בו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נשקו. מלשון תשוקה וחמדה : בר. מלשון ברור ונקי : יאנף. מלשון אף וכן כי אנפת בי (ישעיה י''ב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  נשקו בר, התחברו אל המבורר מאת ה', שבמה שתעבדו עבודת המלך משיח ה' ידמה כאילו אתם עובדים את ה', וגם אמר נשקו בר, היו כמוץ הנושק וסובב את הבר והדגן, בל תהיו כמוץ אשר תדפנו רוח, לכן תפס מלת בר שהוראתו תאומית על המבורר והנבחר ועל הבר והדגן, ונגד מ''ש ביראה, מפרש ממה יתיראו? פן יאנף ה' (הנזכר בכתוב הקודם) ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו, רצה לומר אחר שרק במעט שיבער אפו תאבדו דרך, כמ''ש ודרך רשעים תאבד, וכ''ש שראוי לכם להתירא פן יאנף, שפעל אנף מורה על שמכלה חרון אפו בעונש נחרץ, ונגד מ''ש וגילו ברעדה מפרש כי אשרי כל חוסי בו ולכן תגילו אחר כך על שחסיתם בה' :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  נשקו בר, בר הוא הנשיא המבורר והנבחר, כמו ראשי בית האבות ברורים (דברי הימים א' ז') וידותון ושאר הברורים (שם ט''ז) והמפרשים שפירשו בר מענין בן, לא מצאו לו ריע בלשון הקדש רק מה ברי ומה בר בטני (משלי ל''א), ולדעתי גם שם פי' בחיר הבטן, בחירי, כמו ברה היא ליולדתה, וגם לו כונה תאומית, בר. מענין דגן, כמו ויצברו בר תחת יד פרעה, ומורה על דגן שצריך לבררו מן המוץ, ומפל בר נשביר (עמוס ח' ו') ומלאו הגרנות בר (יואל ב') ועמקים יעטפו בר (לקמן ס''ה), ונשקו. מענין חיבור, כמו משיקות אשה אל אחותה (יחזקאל ג'), יאנף. מורה שמכלה בו חרון אפו עד גמירא (כמ''ש ישעיה י''ב) ועז''א ואתם תאבדו דרך תיכף כשיבער כמעט אפו, וכל שכן עת יאנף, ותאבדו דרך. כמ''ש דרך רשעים תאבד, ואז יאבדו את הדרך, כמו אבדה עצה מבנים, כי גוי אובד עצות המה :(מלבי"ם באור המלות)

תהילים פרק-ג

{א}  מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ:

 רש"י  מזמור לדוד בברחו. הרבה דרשות דרשו בני אגדה בדבר ורבותינו אמרו משאמר לו הנביא (ש''ב יא) הנני מקים עליך רעה מתוך ביתך היה לבו סוער שמא עבד או ממזר יקום עלי שאינו מרחם עלי כיון שידע שבנו הוא שמח ומדרש אגדה על שראה טכסיסו קיימת שהיו עבדיו והכרתי והפלתי שהם סנהדרין מחזיקים אדנותו עליהם כשאמר להם (שם טו) קומו ונברחה מפני אבשלום מה כתיב שם כל אשר יבחר אדוני המלך הנה עבדיך וכשבא מחנים (שם יז) ושובי בן נחש ומכיר בן עמיאל וברזילי הגלעדי יצאו לקראתו וכלכלוהו שם : (רש"י)

 מצודת דוד  מזמור. התפלה ההיא אמרה בזמרה : לדוד. של דוד כי הוא יסדה : בברחו. וצפה אז ברוח הקודש שיוחזר למלכותו ואמר התפלה ההיא בזמרה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מזמור. מלשון זמר : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  מזמור לדוד, במזמור הזה נמצא ספור המעשה ממלחמת אבשלום מראש ועד סוף, נחלק לג' חלקים, כל חלק מסיים במלת סלה : (חלק א')(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  יְהוָה מָה רַבּוּ צָרָי רַבִּים קָמִים עָלָי:

 רש"י  רבים קמים עלי. בני אדם גדולים בתורה גדולים בחכמה גדולים בעושר גדולים בקומה כגון שאול וילידי הרפה דואג ואחיתופל : (רש"י)

 מצודת דוד  מה רבו צרי. עד שאף בני קם עלי : רבים. בני אדם גדולים כשמעי ודואג ואחיתופל : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ה' מה רבו צרי. כי אויבי דוד התחלקו לשתי כתות, יש שהיו צוררים את דוד עצמו ולא רצו שימלוך הוא רק שימלוך אבשלום בנו, ויש שקמו עליו מצד שחשבוהו לאיש חוטא ובליעל בלתי נושע בה', כשמעי שקראו איש הדמים איש הבליעל וז''ש רבים קמים עלי היינו על מלכותי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (ב-ג) עלי. לנפשי. ברוב מקומות שיגביל הנפש נגד הגוף יכוין על הנפש הרוחניית (ישעיה מ''ט ז', נ''א כ''ג איוב ל''ג י''ח כ''ב כ''ח) ובספר זה בכ''מ, (לקמן ו' ד'), סלה. הוא ציון ההפסק בכל מקום :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  רַבִּים אֹמְרִים לְנַפְשִׁי אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵאלֹהִים סֶלָה:

 רש"י  אומרים לנפשי. על נפשי : אין ישועתה לו באלהים סלה. לפי שבא על אשת איש : (רש"י)

 מצודת דוד  לנפשי. על נפשי יאמרו שעד עולם לא יהיה לי תשועה מה' וכאשר החל לנפול לא יוסיף לקום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  סלה. ענינו בכ''מ כמו לעולם : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ורבים אומרים על נפשי מצד אושר הנפש, כי אין לו ישועתה באלהים מצד חטאו ומריו, בזה מסיים מאמר הא' במלת סלה, וכבר בארתי בפירוש שמואל, שהיו בין יועצי אבשלום שתי כתות, כת א' שרצו להרגו כמו שהיה עצת אחיתופל, וזה הכת שאמרו שאין לו ישועה באלהים, וכת הב' שרצו לקחת ממנו את המלכות לבד ושישאר בחיים כמו שהיה עצת חושי הארכי, והם הקמים עליו לבדו מצד מלכותו לא על נפשו להרגו : (חלק ב')(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  וְאַתָּה יְהוָה מָגֵן בַּעֲדִי כְּבוֹדִי וּמֵרִים רֹאשִׁי:

 מצודת דוד  ואתה ה'. אבל לא כן הוא כי אתה מגן בעדי ותומך כבודי ומרים ראשי כי אחזור למלכותי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מגן. ענין מחסה כהמגן הזה המציל את הלובשו ממכת חרב וחנית : בעדי. כנגדי : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ואתה משיב נגד הקמים על מלכותו, ואתה ה' מגן בעדי, ונגד האומרים שאין לו ישועה באלהים מצד חטאו, אומר אתה כבודי ומרים ראשי שכבודו הוא מצד נפשו הקדושה שחל עליה כבוד ה' ובזה ירים ראש למעלה :(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  קוֹלִי אֶל יְהוָה אֶקְרָא וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָה:

 מצודת דוד  קולי. כשאקרא בקולי אל ה' ידעתי כי יענני מהר קדשו והיא ציון מקום שכינתו : סלה. עד עולם יענני ר''ל גאולת עולם תהיה כי לא אשוב עוד להיות גולה ובורח : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  קולי אל ה' אקרא, מזכיר בזה מה שסופר (ש''ב ט''ו) שבעת ברח דוד מפני אבשלום לקחו הכהנים עמם את ארון הברית, ויאמר המלך לצדוק השב את ארון האלהים העיר אם אמצא חן בעיני ה' והראני אותו ואת נוהו, כי בטח לבו שיענהו ה' מרחוק כמקרוב, ועל זה אמר קולי אל ה' אקרא בכ''מ אשר אהיה, והוא יענני מהר קדשו מרחוק כמקרוב. סלה סיום הענין : (חלק ג')(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  אֲנִי שָׁכַבְתִּי וָאִישָׁנָה הֱקִיצוֹתִי כִּי יְהוָה יִסְמְכֵנִי:

 רש"י  אני שכבתי ואישנה. לבי אטום בדאגה ופחד : הקיצותי. מדאגתי כי בטחתי כי ה' יסמכני : (רש"י)

 מצודת דוד  אני שכבתי. כשאני שוכב ונרדם מגודל הצער : הקיצותי. ר''ל הפגתי צערי בזוכרי אשר ה' יסמכני : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הקיצותי. הערה משינה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אני שכבתי, מזכיר מה שסופר שם שאחיתופל יעץ לאבשלום שיבחר שנים עשר אלף איש וירדוף אחרי דוד בלילה בעוד שהוא ישן יגע ורפה ידים ויחריד את אנשיו ויכה את דוד לבדו, וחושי הארכי הפיר עצתו, ואמר שדוד לא יישן ולא ילין את העם, והיה עצתו שימתין אבשלום עד שיתאספו אליו כל ישראל וילחמו עם דוד ברוב עם, והכתוב מעיד שם שעצת אחיתופל היתה עצה טובה, כי אם היה עושה כן היה מוצא את דוד ישן ויעף והיה הורגו, רק שה' סבב זאת להפר את עצת אחיתופל להציל את דוד, ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו ויצו אל ביתו ויחנק, וחושי הודיע כל זאת לדוד וזה שכתוב ואני שכבתי ואישנה, רצה לומר באמת לא היה כמ''ש חושי הארכי שלא אישן בין העם רק אשמר מפני אבשלום, כי באמת שכבתי וגם ישנתי, ואם היה נעשה כעצת אחיתופל לא הייתי מקיץ עוד, כי הייתי נהרג בלילה הזאת. ובכל זאת הקיצותי, וזה היה כי ה' יסמכני במה שהפיר את עצת אחיתופל, ומעתה.(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  לֹא אִירָא מֵרִבְבוֹת עָם אֲשֶׁר סָבִיב שָׁתוּ עָלָי:

 רש"י  שתו. לשון שאיה גאטירנ''ט בלעז ויש אומרים שתו כמו שמו כמו (שמות י) למען שיתי אותותי : (רש"י)

 מצודת דוד  לא אירא. לזה לא אירא מרוב העם אשר את אבשלום אשר שמו פניהם להלחם בי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שתו. שמו וכן שתו בשמים פיהם (לקמן ע''ג) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לא אירא מרבבות עם אם לא נעשתה עצת אחיתופל, ורק על ידי עם רב שישיתו עלי סביב ילחמו בי כעצת חושי הארכי, מפניהם לא אירא עוד :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  שתו, הכנת המלחמה, כמו וישימו על העיר (מלכים א כ') :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  קוּמָה יְהוָה הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהַי כִּי הִכִּיתָ אֶת כָּל אֹיְבַי לֶחִי שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ:

 רש"י  כי הכית את כל אויבי לחי. מכת בזיון היא כד''א (איכה ג) יתן למכהו לחי, (מיכה ד) בשבט יכו על הלחי, ומ''א מכת הפה כד''א (ש''ב יז) ויצו אל ביתו ויחנק : שני רשעים. גבורתם : (רש"י)

 מצודת דוד  קומה ה'. הואיל ובטחתי בך מהראוי שתקום להושיעני : כי הכית. הלא מעולם הכית את אויבי על הלחי ר''ל מכת בזיון וכמ''ש יתן למכהו לחי ישבע בחרפה (איכה ג) ור''ל הכאת הלחי תחשב לחרפה : שני רשעים. אשר היו חורקים עלי שנימו בחרות אפם בי הלא מעולם שברת ולזה גם עתה אל תרף ידך ממני : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לחי. הוא המקום הסמוך אל העין מתחת : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  קומה ה', עתה מציין המלחמה בין עבדי דוד ובין חיל אבשלום מבקש ה' קומה, ומצד שאתה אלהי בהשגחתך המיוחדת עלי הושיעני, כי כבר הכית את כל אויבי לחי במה ששברת שני רשעים, רצה לומר במה שבטלת עצת אחיתופל והוא נחנק, בזה נתת להם מכת לחי מכה של בזיון :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  לחי. מכת בזיון, והמכה הגדולה על הלחי שובר השנים, ותפס מליצה זאת על ביטול עצת אחיתופל, כמ''ש בפרק הרואה ראיתי שני לחיי שנשרו, שני שרי רומי יעצו עליך רעה, מכנה העצה בשם הלחי, ושבירת השנים מרמז על חניקת אחיתופל, ושני כפירים נתעו :(מלבי"ם באור המלות)


{ט}  לַיהוָה הַיְשׁוּעָה עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה: (פ)

 רש"י  לה' הישועה וגו'. עליו להושיע את עבדיו ואת עמו ועל עמו מוטל לברך ולהודות לו סלה : (רש"י)

 מצודת דוד  לה' הישועה. הלא התשועה היא ביד ה' וכל יוכל להושיעני מידם ואף על עמך תהיה ברכתך לעולם ר''ל תושיע לי לבל יוכלו להרע לי ואף עליהם תהיה ברכתך שלא יהיו נגפים גם המה וכאומר לא אתפלל על מפלתם כ''א על תשועתי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  לה' הישועה, אמנם יען שהיה המלחמה נגד עם ישראל ותהי מגפה גדולה בעם. בקש שלא יאבדו עם רב מישראל במלחמה, וכן היה שעל ידי שנהרג אבשלום פסקה המלחמה, וזה שאמר על ידי שהישועה הזאת לה' הוא, אבקש שעל עמך תשאר ברכתך בל יאבדו במלחמה :(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-ד

{א}  לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת מִזְמוֹר לְדָוִד:

 רש"י  למנצח בנגינות. מזמור זה יסד דוד שיאמרוהו בני לוי המנצחין בנגינות בשיר על הדוכן, לשון נצוח נופל במתחזקים בעבודה כענין שנא' (עזרא ג) יעמדו הלוים מבן עשרים שנה ומעלה לנצח על מלאכת בית ה' : (רש"י)

 מצודת דוד  למנצח. ר''ל המזמור הזה של דוד נמסר לבן לוי המנצח לנגנו בנגון בבית המקדש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  למנצח. בעלי השיר יקראו מנצחים כי דרכם לנצח זה את זה בהרמת הקול ובהכרעתו : בנגינות. מלשון נגינה וזמר העשוי בהכרעת הקול : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  למנצח, מזמור זה תקן בעת שהיה רעב בימי דוד שלש שנים, ולצני הדור אמרו שהוא בעבור חטא דוד, ודוד שאל אז בה' ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים על אשר הרג את הגבעונים, ופייסו את הגבעונים וירד הגשם, ואז הקריב זבחי צדק, רצה לומר זבחי תודה בעבור שנתברר צדקו שלא היה הרעב בעבור חטאו, ומזמור זה נחלק לג' חלקים המצוינים במלת סלה : (חלק א')(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  בְּקָרְאִי עֲנֵנִי אֱלֹהֵי צִדְקִי בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי חָנֵּנִי וּשְׁמַע תְּפִלָּתִי:

 רש"י  בצר הרחבת לי. בימים שעברו עלי ומעתה חנני ושמע תפלתי : (רש"י)

 מצודת דוד  בקראי. בעת אקרא לך ענני : אלהי צדקי. אתה אלהי העושה עמדי צדקה הלא מעולם כשהייתי בצר ובדוחק העמדתני במרחב לכן גם עתה חנני : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  בקראי אומר עת אקרא בתפלה ענני מפני שלשה דברים א. מצד שאתה אלהי צדקי, מצד שאתה יודע צדקתי ומעשי הטובים, ב. מצד הרחמים ומצד שאתה רגיל תמיד לענות בעת צרה, וזה שכתוב הלא תמיד בצר הרחבת לי, ג. מצד החנינה ומתנת חנם, כמ''ש וחנותי את אשר אחון אף על פי שאינו כדאי, וזה שכתוב חנני ושמע תפלתי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אלהי צדקי, המשגיח על צדקי ויודע כי צדקתי, ומוסיף חנני. מצד החנינה, אף שלא ע''פ צדקי :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  בְּנֵי אִישׁ עַד מֶה כְבוֹדִי לִכְלִמָּה תֶּאֱהָבוּן רִיק תְּבַקְשׁוּ כָזָב סֶלָה:

 רש"י  בני איש. בני אברהם יצחק ויעקב הקרוים איש, באברהם נאמר (בראשית כ) השב את אשת האיש, ביצחק נאמר (שם כד) מי האיש הלזה ביעקב נאמר (שם כה) איש תם : עד מה כבודי לכלימה. עד מתי אתם מבזים אותי (ש''א כב) הראיתם את בן ישי, (שם כה) מי דוד ומי בן ישי, (שם כב) בכרות בני עם בן ישי, (שם כ) כי בוחר אתה לבן ישי, אין לי שם : תבקשו כזב. תרדפו למצוא כזבים כגון הזיפים שמלשינים עלי ולי היו מראים שלום וכיוצא בהם דילטורין שהיו בימי שאול (שם כג) הלא דוד מסתתר בגבעת החכילה וכן הרבה : (רש"י)

 מצודת דוד  בני איש. אתם בני אדם גדולים עד מתי תהפכון כבודי לכלימה ר''ל במקום הכבוד הראוי אלי תכלימו אותי וכאומר הלא משפט החשובים לכבד את מי הראוי לכבוד. תאהבון ריק. מוסב על עד מה לומר עד מתי תאהבון לדבר דברי ריק וכזב מבלי הפסק : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  איש. ר''ל גדול וחשוב וכן הלא איש אתה (שמואל א' כ''ו) : עד מה. עד מתי כמו עד מה ה' תאנף (לקמן ע''ט) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  בני איש אחרי ההקדמה הזאת מסב פניו אל לצני הדור שאמרו שהיה הרעב בעבור חטאו, אומר אתם בני איש, דרככם הפוך מדרכי ה', ראו עד מה כבודי לכלימה, עד כמה השתדלו להכלים כבודי, תאהבון ריק, תבקשו כזב רצה לומר או שתאהבו להכלים אותי על ידי דבר ריק שאין בו ממש ותעשו ממנו דבר גדול להגדיל עלי עקב, או אם גם דבר ריק לא תמצאו תבקשו ותמציאו דבר כזב ועלילת שקר : (חלק ב')(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בני איש, אתם הפך מבני אלהים, עד מה. כמו עד כמה תשתדלו בזה שיהיה כבודי לכלימה, הפך מהשתדלות אלהים לכבדני :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  וּדְעוּ כִּי הִפְלָה יְהוָה חָסִיד לוֹ יְהוָה יִשְׁמַע בְּקָרְאִי אֵלָיו:

 רש"י  הפלה. הבדיל : (רש"י)

 מצודת דוד  ודעו. תנו לב לדעת כי כמו שהבדיל ה' את כל חסיד להיות לו ולחלקו כ''כ הבדילני לחלקו וישמע בקראי אליו ולא תוכלו לו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הפלה. הפריש כמו והפליתי ביום ההוא (שמות ל''ב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ודעו, רצה לומר עתה דעו שה' ענני מפני שני דברים, א. מצד שהפלה ה' חסיד לו שהבדיל את החסיד בהפלאה והשגחה פרטית לברר צדקו, ב. מצד שה' ישמע תמיד בקראי אליו, ולכן :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  הפלה, ענין הבדלה והפרשה, כמו והפלה ה' בין מקנה ישראל, ובא על הבדלה שהוא בדרך הפלאה והשגחה בדרך הפלאיי :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹמּוּ סֶלָה:

 רש"י  רגזו. חרדו מלפני הקב''ה ואל תחטאו : אמרו בלבבכם על משכבכם. השיבו על לבבכם שהזהיר הקב''ה על כך : (רש"י)

 מצודת דוד  רגזו. חרדו מה' ואל תחטאו בי לדבר עלי כזב : אמרו וגו'. בהיותכם על משכבכם שהיא עת אשר מחשבות האדם פנוים מן הטרדה אז חשבו בלבבכם אשר הכזב הוא רע בעיני המקום ושתקו לעולם מדבר כזב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רגזו. ענין תנועת הרעדה כמו שמעו עמים ירגזון (שם ט''ז) : ודמו. ושתקו כמו וידום אהרן (ויקרא י') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  רגזו מה', ואל תחטאו להוציא דבה על דוד, ונגד מה שאתם מזכירים עליו חטא בת שבע, אמרו בלבבכם על משכבכם עול של משכבכם, מה שאתם חטאתם במשכב, ודמו ושתקו מלהוציא דבה על דוד : (חלק ג')(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  רגזו, מענין פחד, כמו ורגזו וחלו מפניך : על משכבכם. מלת על נגזר מן יעול ו -עו ילה כמו ישור על אנשים (איוב ל''ג) וכמו שפירשתי שם ומשכב כינוי לתשמיש, כמו למשכב דודים, משכבי אשה, עול שעשיתם במשכב עריות זאת חשבו בלבבכם ודומו :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  זִבְחוּ זִבְחֵי צֶדֶק וּבִטְחוּ אֶל יְהוָה:

 רש"י  זבחו זבחי צדק. הצדיקו מעשיכם והרי אתם כמקריבים זבחים : ובטחו אל ה'. שישפיע לכם טובה ואל תחטאו לו בשביל ממון שאתם מצפים לקבל שכר מאת שאול : (רש"י)

 מצודת דוד  זבחו. הצדיקו מעשיכם ויחשב לה' כזבחים ואז בטחו בו כי יש תקוה ולמה תכזבו בו להחניף לשאול בעבור להנות ממנו הנאות ממון הלא טוב לחסות בה' : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  זבחו, מסב פניו אל הכהנים המקריבים את הזבחים, זבחו את הזבחים שהבאתי, (וקראם זבחי צדק שבאו להודות על שנתברר צדקו של דוד) ובטחו אל ה' שיתן מטר על הארץ :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  זבחי צדק, הזבחים נקראים ע''ש הדבר שיובאו עליו, זבחי תודה זבחי שלמים, וזבחי צדק מובאים על התברר צדקו :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  רַבִּים אֹמְרִים מִי יַרְאֵנוּ טוֹב נְסָה עָלֵינוּ אוֹר פָּנֶיךָ יְהוָה:

 רש"י  רבים אומרים מי יראנו טוב. רבים מישראל יש שרואין רשעים בעושר ובשלוה ואומרים מי יראנו טוב להיות עשירים ומשיגי תאוה כאלו : נסה עלינו. הרם עלינו לנס את אור פניך לשון הרימו נס (ישעי' סב) ארים ניסי ל''א נסה עלינו רפנבל''ר בלעז כמו (זכרי' ט) אבני נזר מתנוססות אבל אני איני מקנא בהם כי שמחה נתונה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו בטוח אני אם למכעיסים כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה לעתיד לבא שהוא יום קבול שכרם : (רש"י)

 מצודת דוד  רבים. ראיתי רבים מתאוים ואומרים מי הוא אשר יראנו טוב ר''ל חושקים עושר רב : נסה. הרם עלינו אור פניך אתה ה' למלאות תאותינו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נסה. מלשון נס וכלונס וענינו הרמה והגבהה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  רבים אומרים, בעת הרעב יאמרו מי יראני טוב שיבא הגשם, ושה' ינוסס עליהם אור פניו והשגחתו אשר נעלם מאתם בעת הרעב והסתרת פנים :(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי מֵעֵת דְּגָנָם וְתִירוֹשָׁם רָבּוּ:

 מצודת דוד  נתתה. אבל לא כן אני כי אתה ה' נתת בלבי להיות שמח בחלקי יותר מהרבים ההם השמחים מעת שרבו דגנם ותירושם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תירושם. מלשון תירוש והוא ענבי היין : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  נתתה, ועתה נתתה שמחה בלבי מן העת שהתחילו להרבות דגנם ותירושם כשנפסק הרעב, ועל ידי כן.(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  בְּשָׁלוֹם יַחְדָּו אֶשְׁכְּבָה וְאִישָׁן כִּי אַתָּה יְהוָה לְבָדָד לָבֶטַח תּוֹשִׁיבֵנִי: (פ)

 רש"י  בשלום יחדו אשכבה ואישן. אם היו ישראל בשלום יחדו עמי הייתי שוכב וישן בטח ולא הייתי ירא מכל צר ואויב : לבדד לבטח. כמו (דברים לג) בטח בדד עין יעקב לשון מבטח ושקט הוא שאינו צריך להושיב גייסות עמו : (רש"י)

 מצודת דוד  בשלום. מבלי פחד אשכבה ואישן יחדיו תכופים זה לזה כי הדואג ומתפחד נגזלה שנתו לבל יוכלו לישן מיד כאשר ישכב אבל אני בטחתי בה' ולא אירא ולזה אשכב ואישן יחד סמוך זה לזה : כי אתה ה'. המושל בכל ובידך הוא להושיב אותי בבטח מבלי פחד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לבדד. יחידי כמו בטח בדד (דברים ל''ג) ור''ל מבלי פחד כי המתפחד מתירא לשבת יחידי : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  בשלום יחדו אשכבה ואישן, מצייר כאילו שוכב ביחד עם השלום, כי אתה ה' לבדד לבטח תושיבני תפס המליצה ממ''ש וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב אל ארץ דגן ותירוש אף שמיו יערפו טל, רצה לומר אחר שנמצא טל ודגן ותירוש ישכון ישראל בטח בדד, שאין צריך לקנות תבואה מארצות אחרות :(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-ה

{א}  לַמְנַצֵּחַ אֶל הַנְּחִילוֹת מִזְמוֹר לְדָוִד:

 רש"י  אל הנחילות. מנחם פתר בכולן נחילות ועלמות גיתות ידותון כלם שמות כלי זמר הם ונעימות המזמור היתה לפי שיר הראוי לאותו כלי ומדרש אגדה יש מפרשים נחילות לשון נחלה ואין זה משמעות התיבה וגם ענין המזמור אינו מדבר בנחלה ויתכן לפתור נחילות גייסות כמו נחיל של דבורים וכמו (תהלים יח) ונחלי בליעל ות''י סיעת חייבין תפלה בשביל גייסות אויבים הבאים על ישראל ואומר המשורר מזמור הזה בשביל כל ישראל : (רש"י)

 מצודת ציון  הנחילות. מלשון נחיל של דבורים (ב''ק קי''ד) והוא שם כלי זמר אשר קולו נשמע כשריקת הדבורים : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  למנצח. המזמור הזה נחלק לשני חלקים, (חלק א' עד פסוק ט') הוא כעין הצעה מגדר התפלה וענינה ואיך יתרגש לב המתפלל לה', (חלק ב') היא הבקשה, מבקש ינחה ה' במעגלי צדק ויצילהו מיד שורריו :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  אֲמָרַי הַאֲזִינָה יְהוָה בִּינָה הֲגִיגִי:

 רש"י  אמרי האזינה ה'. כשיש בי כח לשאול צרכי לפניך וכשאין בי כח להתפלל לפניך והדאגה עצורה בלבי בינה הגיגי הבן הגיון לבי כך מפורש במדרש כל בינה שבמקרא הטעם תחת הנון חוץ מזה וחבירו (באיוב לה) ואם בינה שמעה זאת שאינו שם דבר אלא לשון הבן כמו (משלי כג) בין תבין את אשר לפניך לפיכך הטעם תחת הבי''ת : (רש"י)

 מצודת דוד  בינה הגיגי. אשר תפלתי היא בכוונת הלב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  האזינה. הטה אוזן לשמוע : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אמרי, תנאי התפלה השלמה הם ארבעה, (כמו שכתב העקרים), א. יופי המליצה וקוצר המאמרים, על זה אמר אמרי האזינה, ב. שתסכים המחשבה וההגיון הפנימי עם הדבור החיצוני, על זה אמר בינה הגיגי, ג. שלא יתפלל על דברים בלתי נחוצים, על זה אמר :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  הגיגי, הגיון לבי, לכן אמר בינה, ועל אמרי הפה אמר האזינה :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  הַקְשִׁיבָה לְקוֹל שַׁוְעִי מַלְכִּי וֵאלֹהָי כִּי אֵלֶיךָ אֶתְפַּלָּל:

 מצודת דוד  כי אליך אתפלל. והמלך נוטה אזנו בחסד אל עבדו הבוטח עליו ומבקש ממנו שאלתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הקשיבה. עניין שמיעה : שועי. צעקתי : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הקשיבה לקול שועי, כי גדר מלת שועה הוא שצועק לישועה ומתפלל על הצרה שקרהו, ד. שיבטח בתפלתו על ה' לבדו ולא שעם תפלתו ישים מבטחו על עזרת בשר או אמצעיים בינו לבין ה', על זה אמר כי אליך רק אליך אתפלל :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  הקשיבה, מוסיף על האזינה, שיקשיב גם מרחוק, כמ''ש בגדרי השמות האלה (ישעיה א' י'), שועי. השוע הוא הצועק לישועה מן הצרה והצועק אל המלך ישלחהו אל השופט לעיין בדינו, והשופט ישלחהו אל המלך כי לו היכולת, אבל אתה מלכי, ואלהי. ר''ל שופטי, ולך להושיע :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  יְהוָה בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי בֹּקֶר אֶעֱרָךְ לְךָ וַאֲצַפֶּה:

 רש"י  בקר תשמע קולי. בבוקר אני קורא לך עליהם שהוא עת משפט ברשעי' כמו שנאמר לבקרים אצמית כל רשעי ארץ (לקמן קא) היה זרועם לבקרים (ישעי' לג) כי בבקר בבקר יעבור (שם כח) : בקר אערך לך. תפלתי על זאת, אערוך ל' מערכה הוא כך חברו מנחם : ואצפה. שתעשה בהם משפטים : (רש"י)

 מצודת דוד  בוקר. בכל בוקר תשמע קולי כי בהיות הבוקר אסדר לפניך תפלתי ולא הקדמתי לה דבר הרשות ולזה אקוה אשר תשמע קולי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואצפה. ואקוה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ה' בקר, תיכף בבקר תשמע קולי לעזרני תיכף בקראי, כי בקר אערך לך, רצה לומר את הבקר אערך בערך ויחוס אליך, שאתה דומה כמו הבקר, כמו שהבקר יאיר את החשך, יגרש זאבי ערב וחיתו טרף, ויחזיר נשמות לפגרים, כן עת יאיר אורך, רשעים יאבדו מפני אלהים וצדיקים יחיו וישמחו, וכמו שהבקר יבא בהכרח אחר הלילה, כן תאיר אור ישועתך אחרי חשכת הצרה, ולכן ואצפה כי יזרח אור ה' וישועתו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אערך לך. כמו מי בשחק יערך לה', הבוקר י''ל דמיון וערך אליך. ואצפה. בבנין פיעל נקשר עם התקוה בכ''מ :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה לֹא יְגֻרְךָ רָע:

 רש"י  כי לא אל חפץ רשע אתה. ונאה לך לאבד הרשעה מן העולם : לא יגורך רע. לא יגור אצלך : (רש"י)

 מצודת דוד  כי לא וגו'. ולא תתן כח ביד הרשעים המריעים לי : לא יגורך. לא ידור הרע אצלך והוא דרך משל לומר שהרע שנוא למקום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יגורך. ידור עמך : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי לא אל חפץ רשע אתה, העמים עובדי האלילים היו מיחסים אל האלים שלהם תעתועי רשע וכל המדות הרעות (כנודע בהבלי המיטאלאגיא שלהם) כי בעבור שיחסו כל כח הנמצא בטבע אל כח עליון שממנו יושפע הכח ההוא, בין הכחות הטובות וכן גם הכחות הרעות, אכזריות גאוה קנאה נקמה, יחסו אותם אל האלים הגבוהים אשר בדו להם, כאילו מאתם יושפעו, עד שימצא אצלם לפי זה אל חפץ רשע ואל חפץ טוב, וגם החפץ בטוב, יגור ויפחד מן האל חפץ רשע, כי ינצחהו לפעמים, כנודע בהבלי היוונים ושיריהם. אומר הנה האל המיוחד אלהי ישראל, הגם כי נציירהו כולל כל הכחות שכולם מאתו יושפעו הנה אתה אינך האל החפץ רשע, וגם אינך כאלהי העמים אשר גם החפץ טוב, יגורהו ויפחידהו הרע, אתה הרע לא יגורך ויפחידך, כי אתה אך מקור הטוב והחסד, והרע והרשע נפרד ונבדל ממך, וע''כ אחר שלא אל חפץ רשע אתה, לכן.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  חפץ, שם התואר, לא יגורך. יפחידך, כמו שוד רשעים יגורם (משלי יו''ד) :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  לֹא יִתְיַצְּבוּ הוֹלְלִים לְנֶגֶד עֵינֶיךָ שָׂנֵאתָ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן:

 רש"י  הוללים. משתטים ובלשון משנה מעורבבין : (רש"י)

 מצודת דוד  לא יתיצבו. אינך חפץ שרשעים יעמדו מול עינך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הוללים. שוטים וערבבי הדעת וכן ודעת הוללות וסכלות (קהלת א') : און. עמל ושקר : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לא יתיצבו הוללים לנגד עינך, כמו שהוא אצל העמים, שהוללים יתיצבו להדמות לאלהיהם, אכזרים בעלי רצח כמוהם, כי אתה שנאת פועלי און, ואחר שלא יגורך רע לכן.(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  תְּאַבֵּד דֹּבְרֵי כָזָב אִישׁ דָּמִים וּמִרְמָה יְתָעֵב יְהוָה:

 רש"י  איש דמים ומרמה. זה עמלק וזרעו : (רש"י)

 מצודת דוד  תאבד. ידעתי שתאבד את המדבר עלי כזב בפני שאול כי מעולם יתעב ה' את האורב על דם רעהו ובמרמה דבר עמו באהבה וכ''כ יתעב ויאבד את המדבר עלי כזב כי הלא עמי מרמה ידבר כאלו הוא לי לאוהב : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  תאבד דוברי כזב, כי אין מי שיסך בעדו כנגדך, כי הלא איש דמים ומרמה יתעב ה', רצה לומר כי טבע האלהות תתעב איש דמים ומרמה. וחקות העמים שיחשבו כי האליל יאהב איש דמים ומרמה, הבל הוא ונגד טבע האלהות :(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ:

 רש"י  ואני. אבא ביתך להודות לך ברב חסדך שהפלאת עלינו להראותינו נקמה מהם : (רש"י)

 מצודת דוד  ברוב חסדך. בעבור רוב החסד שתעשה עמדי אבוא בביתך להשתחוות : ביראתך. ולא להתיהר בפני אנשים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ואני, רצה לומר הנה לפי זה יש הבדל גדול בין העובד ה' המתפלל לאלהיו, ובין בן נכר המשתחוה לעצבים, כי עובד האליל יעבדהו ויתפלל אליו מצד יראתו מן הרע ורוצה לרצותו בל ירע לו, עד שיראתו מן הרע תכניסהו אל מקדש ההבל, אבל עת יבא שמה ויראה כי שקר נסכו ולא רוח בו, תסור יראתו ממנו. אבל אני ברוב חסדך אבא ביתך עת אלך לבית ה', לא היראה מן הרע תנחני שמה, אך החסד המתפשט על המציאות בכללו, חסדי אל אשר אביט על כל נמצא, על ידו אבא ביתך להתפלל אליך, ועת אשתחוה אל היכל קדשך אז סמר מפחדך בשרי, ולא יראת הרע והנזק, אך ביראתך יראת הרוממות משאתך וגדולתך :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ביתך, היכל קדשך, ההיכל פנימי יותר מן הבית, מצייר ביאתו אל ביתו החיצוני בא בציורים אשר מלא לבבו מרוב חסדו, ובעת ישתחוה בפנימית ההיכל ששם נכנס להשתחוות, ימלא פחד ויראה מהדר גאונו :(מלבי"ם באור המלות)


{ט}  יְהוָה נְחֵנִי בְצִדְקָתֶךָ לְמַעַן שׁוֹרְרָי (הושר) הַיְשַׁר לְפָנַי דַּרְכֶּךָ:

 רש"י  שוררי. עויני המצפים שאבגוד בך ותעזבני, שוררי כמו (במדבר כד) אשורנו ולא קרוב : (רש"י)

 מצודת דוד  נחני בצדקתך. תן בלבי ללכת בדרך צדקה ולמען הרשעים הללו המביטים ומצפים על מפלתי לבל יאמרו ידיהם רמה תן בלבי להיות דרכך ישר בעיני ולא אכשל בה כי אז בוודאי לא יוכלו לי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שוררי. ענין הבטה כמו לא תשורני עין (איוב ז') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ה' נחני, עתה מתחיל להציע מבוקשו, מבקש יורהו ה' דרך הקדש התוריי, בל יטו אשוריו מנו, כי אז ישמחו עליו שורריו הסופרים מספר צעדיו, והנה יתעה אדם מני דרך, או מצד השגיאה שאינו יודע הדרך, על זה בקש שינחהו ה' בצדקתו ויורהו הדרך, או גם בידעו הדרך אם יש שם מונעים עקוב ורכסים, על זה בקש שיישיר דרכו לפניו, ולא שיישיר הדרך בעת לכתו שאז יתעכב עד שיתוקן הדרך, רק הישר לפני דרכך, טרם לכתי עליו, והנמשל, כי הדרך התוריי לפעמים יתעה האדם ממנו מבלי דעת איזה הדרך הטוב, מקוצר המשיג ועומק המושג וארך ההצעות, על זה יבקש שה' ילמדהו ארחות חיים, ולפעמים לא יוכל ללכת בו מפני המטרידים המוצאים אותו בדרכו, מבקשת הצרכים ההכרחיים ונטיית תאוה אל המותרות, כמ''ש כ''ז במורה, על זה בקש שיישיר דרכו לפניו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  שוררי, בא תמיד על המביט מרחוק על דרכי חברו ומצפה רעתו, וכמליצה זו לקמן (כ''ז) הורני ה' דרכך ונחני בארח מישור למען שוררי :(מלבי"ם באור המלות)


{י}  כִּי אֵין בְּפִיהוּ נְכוֹנָה קִרְבָּם הַוּוֹת קֶבֶר פָּתוּחַ גְּרוֹנָם לְשׁוֹנָם יַחֲלִיקוּן:

 רש"י  כי אין בפיהו נכונה. נראים כאוהבים והם אויבים : קרבם הוות. מחשבותם מרמה : קבר פתוח גרונם. לבלוע יגיע אחרים כקבר הבולע את הגוף : יחליקון. דברי חלקלקו' : (רש"י)

 מצודת דוד  כי אין בפיהו. אין בפה אחד מהם נכונים נראים כאוהבים והמה לאויבים. קרבם. בקרב לבם חושבים הוות לשבר אותי וגרונם כקבר פתוח כי שואפים לבלעני כקבר הבולע את המת ובלשונם ידברו חלקלקות ואינם יוצאין מן הלב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נכונה. מלשון נכון וישר : קרבם. תוך לבם : הוות. שבר כמו עד יעבור הוות (לקמן נ''ז) : גרונם. צוארם כמו קרא בגרון (ישעיה נ''ח) : יחליקון. ענין דברים רכים : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי, מבאר מ''ש למען שוררי, כי שוררי אלה אין בפיהו נכונה, הפה מציין תמיד הדבור החיצוני, והלשון מציין הדבור הפנימי המדובר בעצה והשכל, ושורריו אלה בפיהם החיצוני ידברו אתו טובות, אבל בלשונם לשון רמיה וחלק יכוננו להשחיתו, ומצד זה אמר כי הטוב הנראה בפיהם ודבורם החיצוני אין בפיהו נכונה, כי לשונם יחליקון בחלקת לשון והוצאת דבה, ומצייר כאילו קרבם הוא השאול והאבדון, כמ''ש קרבם הוות וגרונם הוא הקבר הפתוח, שבו ירד המת טרם רדתו שאולה, ולשונם הוא מקום חשך וחלקלקות שבו יחליק ההולך עליו ויפול אל הבור והקבר, עד שהבא על לשונם יחלק ויפול אל גרונם שהוא הבור והקבר, ומשם אל קרבם ששם ההות והשבר שאול ואבדון, והיא מליצה עמוקה על רוע מחשבותיהם ונכליהם, ולכן.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בפיהו, לשונם הלשון הוא פנימי מן הפה, וכשיבא לרעה מציין לשון מרמה וחלק בערמות ותחבולות, נכונה. חסר המתואר :(מלבי"ם באור המלות)


{יא}  הַאֲשִׁימֵם אֱלֹהִים יִפְּלוּ מִמֹּעֲצוֹתֵיהֶם בְּרֹב פִּשְׁעֵיהֶם הַדִּיחֵמוֹ כִּי מָרוּ בָךְ:

 רש"י  ממועצותיהם. שהם יועצים על ישראל, ואז ישמחו כל חוסי בך : (רש"י)

 מצודת דוד  האשימם. לכן האשימם במשפט ויפלו בשפל המצב בעבור רוע עצתם וכפי רוב פשעיהם כן הדיחם מדחי אל דחי כי הלא בך מרדו כי הזהרת על זה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  האשימם. מלשון אשמה : מרו. מלשון מרי ומרד : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  האשימם אלהים, שיצאו אשמים בדין, וזה מצד שני ענינים א. מצד שהם חוטאים בעצת השכל לא מצד התאוה והשגגה, ועל זה אמר יפלו ממעצותיהם, ב. מצד ששונים בחטאם עד שנעשו מומרים לדבר, ועל זה אמר ברוב פשעיהם, כמ''ש בדור המבול וירא ה' כי רבה רעת האדם וכל יצר מחשבות לבו רק רע. שמכל זה נראה כי מרו בך, ועושים להכעיס בשאט נפש, והמליץ כאילו עצתם הרע היא תהיה סבת נפילתם, משם יפלו ממרום עצתם ארץ, שעל זה אמר יפלו מן מועצותיהם (המ''ם הוא מ' המקום) ורוב הפשעים והשנותם היא תדחה אותם ותדחפם ליפול, באופן שימצאו ענשם מיד חטאתם, וכמדת חטאתם החטא ימיתם, ובמדה שמדדו ימדד להם, אבל(מלבי"ם באור הענין)


{יב}  וְיִשְׂמְחוּ כָל חוֹסֵי בָךְ לְעוֹלָם יְרַנֵּנוּ וְתָסֵךְ עָלֵימוֹ וְיַעְלְצוּ בְךָ אֹהֲבֵי שְׁמֶךָ:

 רש"י  ותסך עלימו. תגונן ותסוכך עלימו : ויעלצו בך. כשיראו שאתה תברך רעיך ואוהביך : (רש"י)

 מצודת דוד  וישמחו. אבל החוסים בך ישמחו לעולם ואתה תסך עליהם מפני הרעה : בך. בתשועתך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותסך. מלשון סכך : ויעלצו. וישמחו : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  וישמחו כל חוסי בך, כמ''ש אנכי אשמח בה' יתמו חטאים מן הארץ, לעולם ירננו לא כמו עתה שלא תהיה רנתם רק אחר הצרה וההצלה ממנו, רק שירננו תמיד בלי הפסק צרה בינתים, רק ותסך עלימו בתמידות, ולא יהיה שמחתם טבעיית, רק ויעלצו בך, על ידי שיכירו שהם מושגחים בהשגחה מופלאת מאתך, על ידי שיכירו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  וישמחו, ויעלצו. פעל בא לרוב על השמחה הרוחנית :(מלבי"ם באור המלות)


{יג}  כִּי אַתָּה תְּבָרֵךְ צַדִּיק יְהוָה כַּצִּנָּה רָצוֹן תַּעְטְרֶנּוּ: (פ)

 רש"י  כצנה. המקפת שלש רוחותיו של אשם : רצון. נחת רוח אפימנ''ט בלעז : תעטרנו. תסובבנו כמו (ש''א כג) ושאול ואנשיו עוטרים אל דוד ואל אנשיו : (רש"י)

 מצודת דוד  כי אתה וגו'. סרס המקרא כי אתה ה' תברך צדיק : כצנה. כמו שהצנה מסבבת את הגוף כן תסובבנו ברצון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כצנה. דומה הוא למגן : תעטרנו. ענין סבוב וכן עוטרים אל דוד (שמואל א' כג) ע''ש שהעטרה מסבבת את הראש : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי אתה תברך צדיק ה' לבדך שברכתו השגחיית לא טבעיית, ואז כצנה רצון תעטרנו כי רק ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה, לא כן ברכה הטבעיית יתעצב בעליה לשמור נכסיו ולהגן עליהם, אבל עם ברכת ה' תלוה השמירה ממנו גם כן כמ''ש יברכך ה' וישמרך, וממילא לא יוסיף עצב עמה רק שובע רצון על ידי שתעטרהו כצנה לשמרו מכל פגע :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  כצנה. הצנה מוקפת מג' רוחות, הרצון שלך היא הצנה העוטרת אותו, כמו עוטרים את דוד (שמואל ב' כ''א) :(מלבי"ם באור המלות)

תהילים פרק-ו

{א}  לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת עַל הַשְּׁמִינִית מִזְמוֹר לְדָוִד:

 רש"י  על השמינית. כינור של שמונה נימין ושמינית שמו וכן מצינו (בד''ה א טו) פלוני ובניו על השמינית לנצח : (רש"י)

 מצודת ציון  השמינית. כלי זמר בעלת שמונה נימין : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  למנצח, מבואר כי מזמור זה התפלל עת חלה חולי כבד וארוך, אחר מעשה של בת שבע, כאשר קבלו חכמינו זכרונם לברכה, והתפלל על חליו (ב' ז'). אבל גם אויביו שטמוהו וימררוהו בעת ההיא, עד שהורע זה בעיניו יותר מן חליו, והתפלל גם עליהם (ז' י''א), עד שהמזמור בכללו, ידבר על שני מיני האויבים המכתירים את האדם, האויב הדבוק בו מתולדתו, שהם מזגי גופו ולחותיו המתקוממים עליו להחליאו ולהמיתו, והאויבים החיצוניים שהם זולתו מבני אדם :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  יְהוָה אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנִי וְאַל בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי:

 מצודת דוד  ואל בחמתך. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ה' אל באפך, יש הבדל בין אף ובין חמה, שהאף הוא הכעס הנגלה, והחמה היא תבערת אש הכעס בנסתר בנטירת שנאה ואיבה, ויהיה לפעמים אף בלא חמה אם רק מראה לו פנים נזעמים ואהבה במצפוניו, וחמה בלא אף אם מסתיר אפו ואיבתו, ויש הבדל בין תוכחה וייסור, התוכחה היא בדברים רכים, והייסור בו יאסור את נפשו בדברים קשים או ביסורים ממש, ותוכחת ה' עלי עון, הוא לפעמים שלא יחטא בעתיד, וזה נקרא תוכחה, ודוד בקש שתוכחה זו לא תהיה באף רק בדברים רכים כאב את בנו, ולא הוצרך לבקש שלא יהיה בחמה ונטירת איבה, כי האויב לא יוכיח ולא ישתדל להשיבו אל דרך הנכונה, והתוכחה המגולה תהיה תמיד מאהבה מסותרת, ולא בקש רק אל באפך תוכיחני, ולפעמים יביא ה' יסורים על האדם בעבור החטא שכבר חטא, ויסורים האלה בהכרח הם באף, כי המיסר מראה בנגלהו שקוצף על המיוסר, ולכן בקש שעל כל פנים אל בחמתך תיסרני, שלא יהיה מאיבה פנימית ונטירת שנאה כאויב המיסר, רק כמו שכתוב כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך, ואמר ואהבו שחרו מוסר :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  באפך ובחמתך, החמה היא החמה הפנימית, ואף הוא הכעס החיצוני המתראה ויש אף בלא חמה אם לבו טוב עליו, וחמה בלא אף אם שומר הכעס בלבבו, כן בארתי בכ''מ בתנ''ך, ועיין לקמן (ל''ז ח', ע''ח ל''ח, צ' ז'). תוכיחני, תיסרני. התוכחה הוא דרך וכוח בדברים. והיסור הוא ע''י יסורים, ואצל ה' לפעמים תהיה התוכחה גם כן ע''י יסורים, ואז בא להשיבו מרע בעתיד והיסור הוא על העבר, ורשמתי מקומותיהם ירמיה (י''ב י''ט) :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  חָנֵּנִי יְהוָה כִּי אֻמְלַל אָנִי רְפָאֵנִי יְהוָה כִּי נִבְהֲלוּ עֲצָמָי:

 רש"י  אומלל. נשחת ודל כח (קופנדו''ן בלעז) כמו היהודים האמללים דעזרא (נחמיה ג) : (רש"י)

 מצודת דוד  חנני. לבל תוסיף עוד לחרות בי כי הלא אומלל אני ודי בזה : רפאני. הוסיף לשאול ואמר רפאני מן המכות אשר עברו עלי מאז כי הלא נבהלו עצמי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אומלל. ענין כריתה כמו ימולל ויבש (לקמן צ') והוא מלשון מילה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  חנני ה' כי אני אומלל וחלוש כח על ידי החולי, ומוסיף לאמר רפאני כי כבר נבהלו עצמי, כי נגע החולי עד העצמות, אבל אהה כי גם.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אומלל. מורה חלישות הכח (ישעיהו כ''ד) :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  וְנַפְשִׁי נִבְהֲלָה מְאֹד (ואת) וְאַתָּה יְהוָה עַד מָתָי:

 רש"י  ואתה ה' עד מתי. תביט ואינך רופא : (רש"י)

 מצודת דוד  ונפשי. ואף נפשי נבהלה וא''כ עד מתי אהיה עוד נגוע ומוכה הלא עצם הפורעניות בא לגלות אוזן למוסר והנה כבר נבהלתי וקבלתי המוסר : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  נפשי נבהלה מאד, וכבר הדבר נוגע אל הנפש, ואתה ה' עד מתי לא תחונן אחר שגם נפשי בסכנה, אם כן.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ונפשי. כולל גם הנפש הרוחנית (כנ''ל ג') :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  שׁוּבָה יְהוָה חַלְּצָה נַפְשִׁי הוֹשִׁיעֵנִי לְמַעַן חַסְדֶּךָ:

 רש"י  שובה ה'. מחרונך : חלצה נפשי. מחוליי : (רש"י)

 מצודת דוד  שובה ה'. לזה שובה להוציא נפשי מהצרה והושיעני למען חסדך אף אם עדיין לא נפרעתי כפי חטאי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חלצה. שלוף והוא כמו חלץ מהם (הושע ה') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ה' שובה מקצפך, חלצה את נפשי, ואם איני ראוי הושיעני מצד החסד :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  כִּי אֵין בַּמָּוֶת זִכְרֶךָ בִּשְׁאוֹל מִי יוֹדֶה לָּךְ:

 מצודת דוד  כי אין במות. כי אם אמות מהצרה הבאה שוב לא אזכיר שמך כי מי הוא הנותן הודאה בקבר הלא חי חי הוא יודוך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי אין במות זכרך זכר שמך הוא על המציאות וההויה כי אתה ממציא ובורא, לא על העדר והאפס ולא על המות, כענין שאמרו אין ה' מיחד שמו על הרעה, וגם הלא בשאול מי יודה לך, כי הנעדר לא יקבל עוד טובך וחסדך, אשר זה תכלית הבריאה אשר בראת להיטיב להנמצאים שהם יודוך :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מות, שאול. השאול הוא הקבר שהוא אחר המות, ויצייר שבמות עדיין יש הודאה, כי עד שם יגיעו טובותיו באיכות המות שיבחר לו מיתה קלה ויודה על טובותיו כל ימי חייו, רק התהלה וזכר גבורותיו נפסקו אז, ובשאול נפסק גם ההודאה וכה''א כי לא שאול תודך מות יהללך (ישעי' ל''ח) :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי אַשְׂחֶה בְכָל לַיְלָה מִטָּתִי בְּדִמְעָתִי עַרְשִׂי אַמְסֶה:

 רש"י  אשחה בכל לילה מטתי. לשון סחי ומאוס (איכ' ג) והיתה נבלתם כסוחה (ישעי' ה) ממאס אני מטתי בדמעות ומנחם חברו עם כאשר יפרש השוחה לשחות (שם כה) ועם מי שחו (יחזקאל מז) : בדמעתי ערשי אמסה. אלחלח וארטיב כמו מים : (רש"י)

 מצודת דוד  יגעתי. נעשיתי עיף ויגע במה שאני מתאנח בכל עת : אשחה. אני משיט את מטתי במי הבכי כדבר השט על פני המים : בדמעתי. אני מתיך ומרטיב ערשי בדמעות עיני וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אשחה. ענין שטיה במים כמו כאשר יפרש השוחה לשחות (ישעיה כ''ה) : ערשי. מטתי כמו ערש יצועי (לקמן קל''ב) : אמסה. מלשון המסה והתכה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יגעתי, עתה מתחיל ענין השני נגד אויביו המצערים אותו. אומר הנה יגעתי באנחתי, עד שבכל לילה אשחה ואמאס את מטתי מרוב הבכי, בכל זאת מן הבכי והדמעות לא עששה עיני, רק.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מטתי, ערשי. כבר התבאר (עמוס ג' י''ב) שמטה כולל על העשוי שיטה אדם עליו על צדו, ושרשו נטה, והערש עשוי בצורה מיוחדת למשכב הקטנים והחולים והנשים, ובכלים (פ''ט ז') המטה והעריסה, ופי' רש''י בסנהדרין (דף כ') עריסה עריסת תיקונות, ואשחה. מענין סחי ומאוס :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  עָשְׁשָׁה מִכַּעַס עֵינִי עָתְקָה בְּכָל צוֹרְרָי:

 רש"י  עששה. ל' עששית עין שמאורה כהה ודומה לו כאלו הוא רואה דרך זכוכית שכנגד עיניו ומנחם פירשו לשון רקבון כמו (לקמן לא) ועצמי עששו וכן כל לשון עש : עתקה. נתישנה ונזדקנה עיני בכהיית אור ומנחם חברו עם ויעתק משם ההרה (בראשית יב) : בכל צוררי. בשביל צרות שמצירין לי : (רש"י)

 מצודת דוד  עששה מכעס. מחרון האויב בלו עיני : עתקה. בעבור צרותי כהה עיני כאלו נתיישנה בזוקן וא''כ די בכל הצרות אשר כבר עברו עלי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עששה. לשון בליה ורקבון וכן ועצמי עששו (לקמן ל''א) : עתקה. ענין יושן כמו והדברים עתיקים (ד''ה א' ד) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  עששה מן הכעס עיני, ועיני האחרת נעתקה ממקומה לא מן הדמעות שבכיתי בעבור חליי רק בכל צוררי, כי הם קשים לי יותר מן החולי. - משיב פניו נגד אויביו, אומר.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עששה, מענין עש המכלה את הדבר, כמו ועצמי עששו, ועתקה. שנעתקה ממקומה :(מלבי"ם באור המלות)


{ט}  סוּרוּ מִמֶּנִּי כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן כִּי שָׁמַע יְהוָה קוֹל בִּכְיִי:

 מצודת דוד  סורו. לכו ממני כי לא תוכלו לי מעתה כי נתקבלה תפלתי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  סורו ממני אתם פועלי און, כי הלא בעת אשר שמע ה' קול בכיי, בעת אשר.(מלבי"ם באור הענין)


{י}  שָׁמַע יְהוָה תְּחִנָּתִי יְהוָה תְּפִלָּתִי יִקָּח:

 מצודת דוד  שמע וגו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  שמע תחנתי, (ה' תפלתי יקח הוא מאמר מוסגר, רצה לומר הלא באין ספק כי ה' תפלתי יקח ויקבל) הלא אז בעת שמע ה' קול בכיי ותחנתי, הלא אז ישיגם שתים רעות, א. כי.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תחנתי, תפלתי. התפלה גדולה מתחנה שגדרה שפיכת הנפש ודבקות הרוח ופלילת הנפש להתדבק, בשורשה ולא תהיה רק לאלהים, אבל התחנה תהיה גם לאדם, והיא בקשת הצרכים (כמ''ש מ''א ח' ל'), וע''כ אמר שהתפלה בודאי יקח, אבל גם ישמע תחנתו אשר יבקש לצרכו, ופעל שמע. הוא העבר הבא במקום עתיד המורכב שמורה על התנאי כמו אם לא הביאותיו אליך והצגתיו (בראשית מ''ג) ומולדתך אשר הולדת אחריהם (שם מ''ח) :(מלבי"ם באור המלות)


{יא}  יֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ מְאֹד כָּל אֹיְבָי יָשֻׁבוּ יֵבֹשׁוּ רָגַע: (פ)

 רש"י  יבושו ויבהלו וגו'. מהו ישובו יבושו פעם שנייה אמר רבי יוחנן לעתיד לבוא הקב''ה דן את הרשעים ומחייבן לגיהנם והם מתרעמין עליו והקב''ה מחזירן וחוזר ומראה גיליונין שלהם ודן אותם ומתחייבין והוא מחזירן לגיהנם הרי בושה כפולה, ר' שמואל בר נחמני אומר לעתיד לבא כל אומה קוראה לאלהיה ואין עונה וחוזרין וקוראין להקב''ה ואומר להם אילו אלי קראתם תחילה הייתי עונה אתכם עכשיו עשיתם עבודת גלולים עיקר ואותי טפילה לפיכך איני עונה שנאמר ישועו ואין מושיע זו עבודת גלולים ואחר כך אל ה' ולא ענם (לקמן יח) לכך נאמר ישובו יבושו. רגע. במעט זמן : (רש"י)

 מצודת דוד  יבושו. בראותם הצלחתי : ויבהלו. כדרך אדם התמה ונבהל בראות דבר אשר חשב לנמנע : ישובו. אז יהיו חוזרים מרעתם לבקש שלומי וברגע ההיא יבושו ולא לאחר זמן כי אמחול להם על מה שעשו בי ולא תזכרנה עוד להיות להם לבושה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  יבושו מאד כל אויבי, הבושה שלהם תהיה במאד מאד, רבה וגדולה מאוד, וגם ב. הלא אז יבהלו כל אויבי, כי גם ישיגם משפט אלהי ממעל, לכן טוב לפניהם כי ישובו (רגע) יבושו רגע, שישובו תיכף ברגע הזאת ובזה ירויחו כי אך רגע יבושו, במה שיוכרחו להודות על האמת, ולא יבושו מאד, וגם לא יבהלו מפני העונש :(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-ז

{א}  שִׁגָּיוֹן לְדָוִד אֲשֶׁר שָׁר לַיהוָה עַל דִּבְרֵי כוּשׁ בֶּן יְמִינִי:

 רש"י  שגיון לדוד. מנחם אמר שגם זה אחד משמות הזמר ע''ש הכלי וכן פי' על שגיונות, ורבותינו פירשו ל' משגה שנתודה ונתפלל על השגיון שאמר שירה על מפלתו של שאול כמו שנאמר וידבר דוד לה' וגו' (ש''ב כב) אבל ענין המזמור אינו מוכיח על כך, ואומר אני שאמרו על עסקי ישבי בנוב (שם כא) שבא עליו על עונשו של שאול כמו שפירשו רבותינו שאמר לו הקב''ה על ידך נטרד דואג האדומי על ידך נהרג שאול ובניו כו' (כדאית' בחלק שגיאות שבקש דוד להקב''ה להמסר ביד שונא ולא יכלה זרעו, סא''א) והפך דוד את תפלתו והתפלל שלא יפול ביד אויב וכן פתרונו משגה שר דוד לה' על ששגג לומר להקב''ה למוסרו ביד אויב על דברי שאול שנהרג על ידו, ד''א על שגיון כנף המעיל אשר כרת לשאול : כוש. מה כושי משונה בעורו אף שאול משונה במעשיו : (רש"י)

 מצודת דוד  שגיון לדוד. התפלל בזה על השגיאה מה שכרת כנף מעיל שאול : כוש בן ימיני. זה שאול הבא מבנימין וקראו כוש כי היה משונה במעשיו לשבח ככושי הזה המשונה בעורו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שגיון. מלשון שגיאה : שר. מלשון שירה : על דברי. ענין בעבור כמו על דבר כזבי (במדבר כ''ה) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שגיון, על דברי כוש בן ימיני, המבואר מדברי השירה הזאת, כי כוש זה רדף אחר דוד, ולקח עמו עדת לאומים, עדה ועם רב להלחם נגדו. ועצתו זאת היה לו למוקש, כי בבור כרה בו נוקש, ומצייר כאילו כוש ועדתו היה שבט אפו של ה' לענוש את דוד, אבל אחר שהביט ה' על מעשיהם הרעים וערך לנגדם צדקת דוד, שב אפו מדוד על עדת צורריו ונוקשו בבור כרו :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  יְהוָה אֱלֹהַי בְּךָ חָסִיתִי הוֹשִׁיעֵנִי מִכָּל רֹדְפַי וְהַצִּילֵנִי:

 מלבי"ם - באור הענין  הושיעני, אחר כי בך חסיתי, וגם הצילני מידם, (כי הצלה מורה שכבר נתפס ביד מוקשיו וניצל) כי אם לא תציל, אירא.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  הושיעני, והצילני. ההצלה מוסיף על הישועה, שגם כשהוא ביד האויב יצילהו מידו (ירמיה טו) :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  פֶּן יִטְרֹף כְּאַרְיֵה נַפְשִׁי פֹּרֵק וְאֵין מַצִּיל:

 רש"י  פורק. ל' פרקו נזמי הזהב (שמות לב) : (רש"י)

 מצודת דוד  פן יטרוף. כשלא תושיעני יתגבר עלי האויב ופן יטריפני כאריה : פורק. ישבר אותי ולא אמצא מציל כי כולם קמו עלי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פורק. ענין שבירה כמו ופרסיהן יפרק (זכריה י''א) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  פן יטרף את נפשי כאריה טורף, כי הלא כבר פורק את איברי ועדן אין מציל :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  פורק. הוא אחר הטרף שפורק את העצמות ומפרידן :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  יְהוָה אֱלֹהַי אִם עָשִׂיתִי זֹאת אִם יֶשׁ עָוֶל בְּכַפָּי:

 רש"י  אם עשיתי זאת. מה שמפורש אחריו : (רש"י)

 מצודת דוד  אם עשיתי. אם כשעשיתי את זאת לכרות כנף מעיל שאול : אם יש עול בכפי. האם עשיתי לעשות עול לבזותו להעמידו מלובש מעיל קרוע כדרך הפחותים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ה' אלהי, הנה כוש הזה נלכד במעשה ידיו. ולא נהרג בידי דוד, והיו רבים אומרים שדוד היה סבה להריגתו, משיב לעומת זה, הלא גם אם עשיתי זאת, רצה לומר גם אם הייתי עושה זאת להרגו בידי, האם יש בזה עול בכפי במה שהייתי הורג את הבא להרגני? :(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  אִם גָּמַלְתִּי שׁוֹלְמִי רָע וָאֲחַלְּצָה צוֹרְרִי רֵיקָם:

 רש"י  אם גמלתי שולמי רע. אם גמלתיו כגמולו : ואחלצה צוררי ריקם. שיחתי את חליצתו בכרתי את כנף מעילו אם להשחית ולחלצו ולהעמידו ריקם ובשנאה עשיתי אלא להודיעו שהיה מסור בידי להרגו ולא הרגתיו ואחלצה ל' הפשטה : (רש"י)

 מצודת דוד  אם גמלתי. בעוד שהיה שאול איש שלומי וכי גמלתיו אז רעה תחת טובה כאשר חשב הוא שאני לו לאויב : ואחלצה. הלא אף בעת שהיה צר עלי לרדוף אחרי בחנם על לא חמס יקרה עוד נפשו בעיני והוצאתיו מן המיתה כי הצלתיו מיד אנשי אשר בקשו להרגו כמ''ש בשמואל א' וכאומר והנה בעבור זה כרתי מעילו להודיעו זאת שהיה מסור בידי ולא שלחתי בו יד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואחלצה. אוציא ואשלוף : צוררי. מלשון אויב : ריקם. רצה לומר בחנם : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  האם גמלתי את שולמי ואיש שלומי רע, במה שאחלצה חלוצים ללחום נגד צוררי ריקם, נגד הצורר אותי לחנם על דבר ריק, הכי ראוי כי.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  שולמי. איש שלומי, ואחלצה. מענין חלוצי צבא, ומלת ריקם. משמש כמלת חנם, כמו הבוגדים ריקם, ר''ל על דבר ריק :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  יִרַדֹּף אוֹיֵב נַפְשִׁי וְיַשֵּׂג וְיִרְמֹס לָאָרֶץ חַיָּי וּכְבוֹדִי לֶעָפָר יַשְׁכֵּן סֶלָה:

 מצודת דוד  ירדף. כאומר ואם לא כדברי כן הוא יהיה גמול עונשי שהאויב ירדוף אחר נפשי ויזרז לזולת לרדפני וישיג אותי וירמסני בארץ כל ימי חיי ואת כבודי ישפיל להיות שוכן לעולם עד העפר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ירדף. הוא לשון מורכב מן יפעול ויפעיל : חיי. רצה לומר כל ימי חייו : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ירדף האויב את נפשי וגם ישג וירמוס את חיי לארץ, ומלבד זה גם את כבודי לעפר ישכן, כאילו הרגני בדין ובמשפט על חטאי, הכי היה ראוי שאשתוק על זה (ולדברי חכמינו זכרונם לברכה שפי' כוש בן ימיני זה שאול, כיון על שהיה בידו להכותו בכרתו כנף מעילו ואם היה הורגו היה הורגו כדין כי רודף היה אחרי נפשו וכבודו), סלה בזה סיים הענין, ומתחיל לצייר מפלת כוש :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ירדף. מורכב מבנין הקל ירדף, ומהכבד ירדף, שרודף בעצמו ומעמיד אנשים לרדפו :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  קוּמָה יְהוָה בְּאַפֶּךָ הִנָּשֵׂא בְּעַבְרוֹת צוֹרְרָי וְעוּרָה אֵלַי מִשְׁפָּט צִוִּיתָ:

 רש"י  קומה ה' באפך. על שונאי כגון ישבי ואחיו ופלשתים שלא אמסר בידם : הנשא. התפאר להראות נקמת עברה בהתעברך עליהם : ועורה אלי. שאוכל לעשות בהם משפט נקמה אשר צוית והיכן צוית תרועם בשבט ברזל (לעיל ב) ואיבתי את אויביך (שמות כג) זה מצאתי במדרש : (רש"י)

 מצודת דוד  קומה ה'. ר''ל עם כי לא חטאתי בשאול אין אני מבקש עליו ועל אנשיו אך קומה ה' באפך והנשא במה שתביא עברה על צוררי : ועורה אלי. עורר אלי אמיץ כח הזרוע להתגבר עליהם לעשות בהם נקם המשפט אשר צוית וגזרת עליהם ר''ל על ידי יהיה נקם המשפט : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  קומה ה', מצייר כאילו האויב הוא שבט אפו של ה' להעניש בו את דוד, ועל זה אמר קומה ה' באפך שאתה קוצף על עונותי. והנשא עוד יותר בעברות צוררי, כי יש הבדל בין אף ובין עברה, ששם עברה מציין שהקוצף עובר הגבול לקצוף יותר משיעור הראוי כפי החטא, רצה לומר שצוררי מגדילים הקצף יותר מן השיעור ומקטרגים ומשטינים להענישני יותר מן הראוי, והדלתות מקבילים, קומה ה' באפך ועורה אלי משפט צוית. שתעיר את המשפט והפסק דין שצוית להענישני כפי מדת חטאי, שזה גדר האף, והנשא בעברות צוררי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  באפך, בעברות. מבואר אצלי ההבדל בין אף. ובין עברה. שאף הוא על החוטא, והמתעבר יעבור הגבול להעניש גם את הבלתי חוטא, או להעניש את החוטא יותר ממדת חטאו, (ע''ל ע''ח מ''ט ס''ב, פ''ה ד', צ''ט ט' י''א) וע''ז לעומת האף אמר ועורה אלי משפט צוית, היינו המשפט הראוי לעומת החטא כי ע''י העברה יתנשא יותר להעיר משפט אשר לא צוה, ר''ל יותר ממדת החטא :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  וַעֲדַת לְאֻמִּים תְּסוֹבְבֶךָּ וְעָלֶיהָ לַמָּרוֹם שׁוּבָה:

 רש"י  ועדת לאמים תסובבך. אם יחזרו אחריך להושיעם אל תשמע לקולם, התרחק מעליהם ושוב ושב במקומך במרום רפיש''א בלעז ד''א למרום שובה להראות להם שידך עליונה : (רש"י)

 מצודת דוד  ועדת. ואף אם עדת הפלשתים ועמון ומואב תסבב לחזור אחריך להושיע להם שוב למרום בעבורה להתרחק ממנה ואל תפן אליה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ועליה. בעבורה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ועדת לאומים תסובבך. שכוש ועדתו יסובבו אותך כאילו הם מוכנים לקטרג עלי לפניך ולעשות בי משפט חרוץ יותר ממה שצוית, והיא על ידי העברה שהוא יותר מן הגבול, אבל ועליה למרום שובה, עליה ובעבורה שוב למקומך למרום. ותנחם על הרעה שרצית לעשות לי, רצה לומר עת תשקיף על מעשיהם ותעריך מעשיהם מול מעשי אצא צדיק בדיני ותשוב למקומך, ומפרש.(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  יְהוָה יָדִין עַמִּים שָׁפְטֵנִי יְהוָה כְּצִדְקִי וּכְתֻמִּי עָלָי:

 רש"י  ה' ידין עמים. הפוך הדין מעלינו ותנהו על הרשעים, ידין לשון יסורין. שפטני ה' כצדקי. שפוט לפי מעשים טובים שבידם ולא לפי העבירות : (רש"י)

 מצודת דוד  ידין עמים. כשתדין העמים במשפט הראוי אז שפוט אותי כפי צדקי וכתומי אשר עלי ר''ל שפטני לפי המעשים טובים ומן החטאים תשמט ידך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ה' ידין עמים אחר שידין ה' ויבקר את הכלל כולו ויערוך מעשה אלה נגד אלה, אז עת תשפטני במשפט הצרופי הזה מעשי מול מעשיהם. אז שפטני ה' כצדקי וכתומי עלי, כי לנגדם אצא צדיק בדיני, ואז.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ידין, שפטני. הדין הוא שמוע הטענות, והמשפט הוא גמר הדין, ובא גם על קיום הפסק דין והעונש ובדוד כבר היה הדין רק העמים ידין עתה לראות גם על זכויותיהם נגד דוד. ואז יהיה המשפט והגמר דין של דוד באופן אחר : כצדקי וכתמי. הצדק הוא במעשה, והתמימות הוא בלב, וגדרו שמעשיו בלא נטיה ובלי פניה חיצונית, ודוד הגם שהיה לו חטא בפועל לא נלוז מתמימותו, לכן אמר כתומי עלי :(מלבי"ם באור המלות)


{י}  יִגְמָר נָא רַע רְשָׁעִים וּתְכוֹנֵן צַדִּיק וּבֹחֵן לִבּוֹת וּכְלָיוֹת אֱלֹהִים צַדִּיק:

 רש"י  יגמר. ל' כליון וכן פתר מנחם גמר אמר (לקמן טז) גמר חסיד (לקמן יב) וכן כלם (סא''א) : ותכונן צדיק ובוחן לבות. אתה יודע מי הוא הצדיק שתכוננהו : אלהים צדיק. כן שמך : (רש"י)

 מצודת דוד  יגמר וגו'. הרע שהרשעים עושים יקטרג עליהם לכלותם מן העולם ואת הצדיק תכונן להיות עומד על כנו ובסיסו : ובוחן. הלא אתה אלהים בוחן לבות וכליות של הצדיק וידעת כי לבבו שלם עמך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יגמר. מלשון גמר וסוף : נא. עתה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יגמר נא רע רשעים, גמר הרע וסוף הפורעניות יהיה ברשעים, רצה לומר הגם שהתחיל הרע בי יגמר לבסוף בהרשעים האלה והם יאבדו, ותכונן צדיק כונן מורה על גמר הבנין שגמר הבנין יהיה לבנות בית צדיק. והנה אמר כצדקי וכתומי עלי, כי הצדק מציין הצדק החיצוני לפי המעשה, והתמימות מציין שהוא תמים במחשבתו לעשות הצדק כתום לבבו, ומצד מעשיו החיצוניי ישפטהו במשפט הצרופיי, שעל זה אמר ה' ידין עמים, אבל מצד תום לבבו לא יצטרך למשפט הצרופיי כי ה' יבחן לבבו שהוא גם בפני עצמו תמים עמו, שעל זה אמר כתומי עלי לענין התמימות ישקיף עלי בפני עצמי ונגד שני אלה אמר ובוחן לבות וכליות, שהלא ה' בוחן לבות לדעת תמימות לבבו, וזה נגד כתומי, ונגד כצדקי אמר אלהים צדיק :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יגמר. פעל גמר בא על גמר המעשה וסופה, לאל גומר עלי, ה' יגמר בעדי. וכן כונן בא על גמר הבנין, בונה עיר וכונן קריה, תבנה ותכונן :(מלבי"ם באור המלות)


{יא}  מָגִנִּי עַל אֱלֹהִים מוֹשִׁיעַ יִשְׁרֵי לֵב:

 מצודת דוד  מושיע. לפי שהוא מושיע ישרי לב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מגיני. ענין מחסה כגבור על המגן : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  מגני, מפרש נגד בוחן לבות וכליות אלהים. ולכן מגני על ה' אלהים הוא יהיה לי למגן מצד שהוא מושיע ישרי לב ויודע שלבי ישר במצפוני, כמ''ש היטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם. ונגד מ''ש אלהים צדיק אמר כי מגני על,(מלבי"ם באור הענין)


{יב}  אֱלֹהִים שׁוֹפֵט צַדִּיק וְאֵל זֹעֵם בְּכָל יוֹם:

 רש"י  שופט צדיק. אתה לשפוט צדק : זועם בכל יום. כשרואה את מעשה הרשעים : (רש"י)

 מצודת דוד  שופט צדיק. שופט משפט צדיק וכועס בכל יום על המריעים לו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  זועם. ענין כעס : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אלהים שהוא שופט את הצדיק ואת הזועם אל בכל יום, שהגם שבחיצונותי ימצא בי איזה עון. הלא ישפוט את המשפט הצרופי שיצרף מעשה הצדיק לעומת מעשה הרשע הזועם את האל בכל יום, ועושה תועבות להכעיס :(מלבי"ם באור הענין)


{יג}  אִם לֹא יָשׁוּב חַרְבּוֹ יִלְטוֹשׁ קַשְׁתּוֹ דָרַךְ וַיְכוֹנְנֶהָ:

 רש"י  אם לא ישוב. הרשע מרשעו : חרבו ילטוש. הקב''ה עליו ילטוש פורביר''א בלעז וידרוך קשתו : (רש"י)

 מצודת דוד  אם לא ישוב. אם הרודף את הצדיק לא ישוב מדרכו כי עוד יחדד חרבו וקשתו אשר דרך מכונה לירות בו על הצדיק : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ילטוש. יחדד כמו לוטש כל חורש (בראשית ד') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אם לא ישוב, נגד מ''ש למעלה ועליה למרום שובה שבעבור מעשה הרשע ישוב ה' למרום ולא יעניש את דוד, וראוי לפי זה שגם הרשע שהוא השליח לענוש ישוב גם כן למקומו, ואם הוא לא ישוב, רק חרבו ילטוש וקשתו אשר דרך יכוננה לכונן חציו על יתר :(מלבי"ם באור הענין)


{יד}  וְלוֹ הֵכִין כְּלֵי מָוֶת חִצָּיו לְדֹלְקִים יִפְעָל:

 רש"י  ולו. ולרשע הכין הקב''ה כלי מות : לדלקים. לרודפים כמו כי דלקת אחרי (בראשית לא) וכן פירושו חציו להרוג את הרשעים הדולקים את הצדיקים יפעל הקב''ה ויזמינם להמיתם, כל דליקה ל' רדיפה היא : (רש"י)

 מצודת דוד  ולו הכין. גמול ענשו יהיה שהכין כלי מות האלה על עצמו והחצים שעשה בפועל ידיו הנה באמת פועל אותם על הרודף ר''ל עצמו כי הוא יהיה נהרג בהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לדולקים. לרודפים כמו דלקת אחרי (שם ל''א) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ולו, המאמרים מקבילים, מה שחרבו ילטוש לו לעצמו הכין כלי מות. ומה שכנן חצי קשתו חציו יפעל שיהיו מוכנים לנגד הדולקים והרודפים אותי :(מלבי"ם באור הענין)


{טו}  הִנֵּה יְחַבֶּל אָוֶן וְהָרָה עָמָל וְיָלַד שָׁקֶר:

 רש"י  יחבל. ל' הריון ולידה כמו (שיר ח) שמה חבלתך אמך : והרה עמל וילד שקר. כל מה שהוא מוליד ויגע הכל משקר בו שאינו מתקיים בידו מתלא אמר כל מה דשקרא מוליד פחתא נסבא : (רש"י)

 מצודת דוד  יחבל און. כמו האשה אשר ממה שיש לה חבלי לידה הדבר ההיא בעצמה הרתה ואותה תלד כן הרשעים הללו הנה מעשיהם הרעים לא בהזדמן עשאום כ''א חשבו עליהם מתחלה לעשותם ובדבר הזה עצמו יהיה גמול תשלומיהן : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  הנה יחבל און, מצייר במליצה ההכנה והמחשבה והפעולה של הרשעים כאילו קלט הזרע והרה אותו בבטן וילד. הנה חובל און והרה עמל. אבל בבוא עת הלידה ילד שקר, רצה לומר לא יולד הילד שהתכוון אליו במעשהו, כי נהפך הוא לרעתו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יחבל און, והרה עמל. יחבל הוא קליטת הזרע, כמו שמה חבלה ילדתך, ואחריו ההריון, ואחריו הלידה, והאון. הוא הכח שלא במשפט, והעמל הוא ענין נפשי, ואמר (איוב ד') חורשי און וזורעי עמל, שמכין פעולת און, שמדמהו לחרישה או קליטת הזרע ושומרו בלבו להוציאו אל הפועל, וזה מדמה לזריעה או להריון, וכשירצה לציין גמר המעשה יאמר הרה עמל וילד און (ישעיה נ''ט ד' איוב ט''ו ל''ה), אבל פה שמציין שלא יכול להוציא את האון שהכין אל הפועל, אמר שילד שקר ובדרך המליצה נוכל לאמר שאון ועמל ושקר הם הפועלים, האון חבל וקלט הזרע, והעמל הרה, והשקר הוא ילד, רצונו לומר שמה שהכין על ידי און ועמל ילד השקר, כרה ויחפרהו. כשבאו נרדפים מציין בכריה התחלת הכריה. וחפר גמר החפירה ויכרו שם עבדי יצחק באר רצונו לומר שהתחילו לכרות, ואז ואבימלך הלך אליו מגרר וכו' ויהי ביום ההוא ויבואו עבדי יצחק ויגידו לו על אדות הבאר אשר חפרו, שגמרו החפירה, ויאמרו לו מצאנו מים, וממ''ש כי יכרה איש בור למדו דבור ט' לנזקין ולכורה אחר כורה :(מלבי"ם באור המלות)


{טז}  בּוֹר כָּרָה וַיַּחְפְּרֵהוּ וַיִּפֹּל בְּשַׁחַת יִפְעָל:

 מצודת דוד  בור כרה. בזה יפרש המקרא שלפניו ויאמר הנה הבור אשר כרה ובתחילה חשב לחפרו על מי אזי גמולו אשר בעצמו יפול בו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בשחת. בבור כמו כורה שחת (משלי כ''ו) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ומפרש, נגד מ''ש הנה יחבל און בור כרה הכריה היא תחלת החפירה, וזה במשל שקלט את הזרע של האון, ונגד מ''ש והרה עמל אמר ויחפרהו, רצה לומר שגמר את החפירה, וזה משל ההריון של העמל ששמר את רעתו ועסק בו לגמרו כאשה השומרת את הולד בעת הריונה, ונגד וילד שקר מפרש ויפל בשחת יפעל, דרך ציידי החיות לכסות בור עמוק בו תפול החיה ושם עושים שחת בה תלכד ותשחת, ממליץ כי בהכינו בור ללכוד אנשים בעת פעל השחת נלכד בו הוא עצמו חופר גומץ בו יפול. ולפי זה גמר המעשה שמיוחס אל הלידה לא היה כפי מחשבתו והוליד שקר, והנה האון הוא המעשה הרע הנעשית באון וחמס שלא במשפט, והעמל הוא רוע המחשבה שחושב להרע, ועל זה אמר שחבל און שהכין את עצמו לעשות פועל חמס והרה עמל שהוא רוב המחשב לבצע את הרע :(מלבי"ם באור הענין)


{יז}  יָשׁוּב עֲמָלוֹ בְרֹאשׁוֹ וְעַל קָדְקֳדוֹ חֲמָסוֹ יֵרֵד:

 מצודת דוד  ישוב עמלו. העמל שרצה לעשותו לזולתו ישוב על ראשו : ועל קדקדו. כפל הדבר במ''ש להתמדתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קדקדו. הוא אמצעית הראש שם יחולק השער אילך ואילך : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ישוב עמלו בראשו נגד העמל שהוא ענין מחשבי אמר שישוב בראשו, שהראש מציין המחשבה שיוצאת מן המוח. ונגד האון שהוא בפועל אמר שעל קדקדו חמסו ירד, שהקדקד הוא חיצונית הראש :(מלבי"ם באור הענין)


{יח}  אוֹדֶה יְהוָה כְּצִדְקוֹ וַאֲזַמְּרָה שֵׁם יְהוָה עֶלְיוֹן: (פ)

 רש"י  אודה ה' כצדקו. כשיצדיק הדין הגמור לשפוט הרשעים כרשעם : (רש"י)

 מצודת דוד  כצדקו. כאשר ראוי להודות על הצדקת דינו : ואזמרה. אשבח בזמר את שם ה' לומר שעוד הוא עליון ומאד נעלה על כל התשבחות : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אודה ה', ההודאה הוא על הטוב שקבל, וגם אזמרה שם ה' להגיד נפלאותיו והשגחתו וגבורותיו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אודה ה' כצדקי ואזמרה שם ה', ההודאה הוא מצד הכרת הטובה, והזמר הוא מצד הכרת תהלותיו מצד עצמם, וכשבאו נרדפים ייחס ההודאה לה' והזמר לשמו (לקמן ט' ב' ג', י''ח נ', צ''ב ב') שעל ידי הכרת הטובה יכירו את ה' המטיב, והכרת שבחיו הוא רק מצד הפרסום כי לא יוכר מצד עצמו, ואמר שעל ידי שיודה ה' ע''י טובותיו ע''י יכיר תהלותיו ופרסום שמו ויזמר לשמו :(מלבי"ם באור המלות)

תהילים פרק-ח

{א}  לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית מִזְמוֹר לְדָוִד:

 רש"י  הגתית. כלי זמר שבא מגת שם מצוים אומנים לעשותם ורבותינו אמרו על אדום שעתידה לידרך כגת כמו שנאמר פורה דרכתי לבדי (ישעי' סג) אך ענין המזמור אינו מוכיח : (רש"י)

 מצודת ציון  הגיתית. כלי זמר הבאה מגת : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  למנצח. פה רמים ישפוט ויתפלסף נגד הפילוסופים המקטינים ענין האדם מאד, עד שחשבו זאת לשגעון שנאמר כי האדם הוא מבחר היצור ושהוא נחלת ה' בעולמו, ובאו על זה בטענות יתדמו למופתים חותכים בראשית העיון, כי אם נשקיף את המון הכדורים הרבים והעצומים הסובבים את הכדור הקטן הארצי משכן האדם, אשר הוא אך כנקודה קטנה בערכם וכמר מדלי בתוך מי הנהר העצומים והרבים, ואף כי להשקפת התוכניים האחרונים אשר יחזו בכליהם על מגדל הצופה המון שמשיות רבים סובבים את כוכב אוראניוס, עד שגם השמש שלנו עם המון כוכביה כאין נחשבת נגד השמשים המאירים רעותיה המלאים כחול הים בנהר דינור היא המסלה החלביית אשר מעל לראשינו, ומי אשר עינים לו ולא יביט לדעת כי רחוק הוא שנאמר כי כל אלה נבראו בעבור כדור קטן קל לערכם הוא הכדור השפל. ואף כי בעבור האדם אשר מציאותו בטל נגד הכדור בכלל, וכבר הרחיבו האריכו בראיה זו גם מחכמינו (במורה ח''ג, והבדרשי בס' בחינת עולם) ובאו על זה בכמה טענות, א. מצד ריבוי הכדורים, ב. מצד גדלם, ג. מצד דקות מלאכתם, ד. מצד מקומם שהם גבוהים ועליונים ה. מצד שהם קיימים באיש לא במין, ויאמר המליץ, הזה פועל חכם שיכין כלים משקלם עשרת אלפים ככר כסף כדי לעשות מחט ברזל אחד. ? אמנם עדת המאמינים השלמים עם עצת התורה ודרכיה לא יוכלו להכחיש זאת, כי עדות ה' נאמנה שהכוכבים כולמו נבראו בעבור הארץ כמ''ש ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ, וצאצאי הארץ כולם נבראו אך בעבור האדם שנברא אחרון לכולם, כי בו ועל ידו השיג המציאות כולו את השלמות ואת תכליתו האחרון אשר לו, ובעבורו ראתה החכמה העליונה להוציאו אל היש, ומין האדם כולו היה אך בעבור השלם אשר ישמור מצות ה' ופקודיו, ולא זאת לבד אלא כי טבע המציאות בכללו משועבד אל האדם הלז, יעלה או ירד ישתלם או יופחת או יתבטל לגמרי לפי מעשה האדם בשמרו מצות ה' או במריו, וקוטב זה הוא יסוד התורה בכללה, ויסוד השכר והעונש הברכות והקללות הנמצא בתורה, עד שהונח אצל התורה ליסוד מוסד כי השלם שבאדם הוא לבדו ולא זולתו חלק ה' בעולמו, והראה זאת בפועל עת חשף זרוע קדשו באותות ומופתים בימי צאתנו מארץ מצרים, ועת ירד על הר סיני ועת אהל שכן באדם במקדש ומשכן, כאילו אך פה אוה למושב לו, ואך הארץ הזאת ועם הזה שומרי מצותיו היא הסגולה אשר בעבורם עשה כל מה שעשה, ושעל כן קראם בכל לשון של חבה, בן בכורו וארוסתו עמו ונחלתו. אמנם איך יצדק כל זה עת יעמדו לפנינו מופתי הפילוסופים וטענותיהם, על זה בא המשורר במזמור הזה וערך נגדם מערכה פילוסופית ובטל טענותיהם בדברים ראוים אל האלהי הזה, כאשר נברר תשובותיו בבאור המזמור אחת אחת, ויען כי החקירה הזאת מלבד שהיא עקר ויסוד בתורתנו, היא גם כן יסוד כל דת בכלל, כי אך בזה לא יתפלא לנו ההשגחה האישיית הדבקה במין האדם, ואך בזה נכה על קדקוד המכחישים האומרים עזב ה' את הארץ וכי על השמים כבודו, אשר זה היה טענת כל הגוים עובדי השמש העושים כונים למלכת השמים, לכן יתעלה הדרוש הזה לפי יוקר הנושא המדובר בו ומעלתו :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  יְהוָה אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם:

 רש"י  מה אדיר שמך. יותר מכדי כח מדת התחתונים לא היו התחתונים כדאי שתשרה שכינתך ביניהם : אשר תנה הודך על השמים. ראוי שתתנהו על השמים ואתה בענותך הגדולה יסדת עוז מפי עוללים ויונקים השרית שכינתך במקדש ותקנת להודות לך עוז מפי הלוים והכהנים שהם בני אדם גדלים בליכלוך, כעוללים ויונקי שדים, עוללים לשון ועוללתי בעפר קרני (איוב טז) וע''ש הלכלוך נקראו כל תינוקות עוללים : (רש"י)

 מצודת דוד  מה אדיר שמך. מה מאד חזקת בכל הארץ משגיח ומושל בכל : אשר תנה. בעבור אשר גם הוד שכינתך נתון בשמים ממעל ואפילו חלש למעלה לחזק יחשב ומכ''ש גבור למעלה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תנה. כמו נתת עתיד במקום עבר וכמוהו רבים במקרא : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ה' אדונינו, תחלה הניח ליסוד מוסד, כי שם ה', והיא החכמה והיכולת אשר בה התגלה על ידי המציאות אשר המציא אשר בעבורו נקראהו בשם ה' (כי מהותו מצד עצמו נעלם ונסתר מאתנו, ושמו אשר בו נכנהו, הוא מזה הצד אשר בו נכירהו, ונקראהו בשם הויה, שהוא מהוה וממציא כל הוה ונמצא), הנה שמך זה, הוא אדיר אך בארץ רצה לומר שעיקר החכמה והגבורה אשר בו נכיר שם ה' על ידי בריותיו נמצא אך בארץ וצאצאיה, באופן אשר נאמר כי האור האלהי, האור הגדול אשר זרח על המציאות, זרח בארץ ושם חביון עוזו, והשמים הם מקבלים אך נגה האור החוזר מן הארץ כאשר תקבל הירח אור השמש, שעל זה אמר אשר תנה הודך על השמים, שמך האדיר בארץ הוא יתן את הודך אל השמים, שעל ידי החכמה והיכולת הנראה במעשהו בארץ נכיר את הודו בשמים, והנה מלבד כי יצדק לנו הנחה זאת לפי עדות התורה שהנהגת השמים מן המטר והאור כולו תלוי במעשה הארץ, עד שהארץ תתן את ההוד אל השמים, והארץ תשפיע והם מקבלים ההוד, הוא מבורר גם כן מן החקירה אם נשקיף על כלל המציאות בעין השכל, כי הפילוסופים אשר גזרו אומר כי השמים ואשר בהם הם נעלים יותר מן הארץ ואשר עליה, הם לא הביטו אך על הנמצאים מצד חומרם, וכאשר ראו כי גוף השמש גדול כמה אלפים פעמים מגוף כדור הארץ ומשך אבירים בכחו את הארץ וכל הכוכבים המלוים את השמש הסובבים לרגליו, דנו כי הארץ שפלה מהם וקטנה בערכם, אבל לא מחכמה שאלו על זאת, כי נודע כי כל מלאכת חרש וחושב לא ניתן לו יקר מצד חומרו אך מצד החכמה והתבונה אשר בה הוציא כלי למעשהו, אשר היא צורת המלאכה, לפיה תעלה או תרד, ואם חרש חכם המציא מאשין אחד, הנה לא נעריך ערך הכלי לפי גודל כמותו אם המאשין גדולה או קטנה, רק לפי ריבוי החכמה וההמצאות אשר המציא החכם הזה עד שהוציא את מבוקשו, וכל שהצטרך לחקים רבים וריבוי חכמות וידיעות והמצאות אשר כולם התקבצו בהוצאת הכלי כן תתפאר המלאכה ביתר שאת, ואדרבה תתעלה יותר אם ריבוי ההמצאות האלה נקבצו בכלי קטן דק המלאכה, כאשר יפואר יותר מראה שעות הקטן כגודל עדשה וימצא בו גלילים ואופנים דקים נפלאים, מאשר נתפלא אם יעשה זאת בכלי גדול הכמות, ועתה הנה סיבוב הכוכבים כולמו בנוי על חק אחד טבעי, הוא כח המשיכה המשותף לכל החומריים, וחק הזה בעצמו אשר בו ועל ידו תמשוך הארץ אליה את הגופים הקטנים אשר סביבה, ואשר על ידו יפול האבן הנזרק למעלה לארץ, הוא עצמו ימשוך את הגופים הגדולים זה לזה, ועל פי חקי התנועה והמאכאניק המשותפים לכל הגשמים בארו החוקרים האחרונים כל מלאכת השמים וסיבוב הכוכבים כנודע בספריהם, עד שנאמר כי חכמה אחת והמצאה אחת אשר שם היוצר בטבע החומריים כולנה, הוא סבת מהלך צבא השמים ותנועותיהם, וכן היסודות הפשוטים כולם מוגבלים בחקים פשוטים, כמו האויר על ידי ההתפשטות הנטוע בטבעו, על ידו יעלו האדים ירד המטר ישב הרוח יקם סערה לדממה, עד שהחוקר הטבעי ימצא בכולם חק אחד פשוט. אבל עת נביט על המורכב, כמה חכמות והמצאות נמצא בהצומח ובעשב אחד הגדל על רגב אדמה, כי מלבד שנקבצו בקרבו החקים הפשוטים אשר על ידם יסובבו צבא השמים שהוא כח המשיכה ואשר על ידו יהיה הגשם והמטר והקולות שהוא כח ההתפשטות הנטוע בטבע האויר, כי נוסף על החקים האלה המיוסדים בטבע הפשוטים שהם יסודי המורכב, המציא החרש בחכמתו הבלתי בעל תכלית חקים חדשים נפלאים אשר על ידם יזון הצמח, יהפך הניזון אל מזגו, כמה חקים נפלאים עין חוקר ופילוסוף עוד לא שזפתם, נצפנו בכח המצייר אשר בצומח, בו יוליד בדומה ציצו פרחו וזרעו לשמור מינו ואיך התעלתה החכמה ודקת המלאכה ביצירת החי, אשר מלבד כי נשמרו בו כל חקי החכמה אשר התקבצו בהפשוטים והמורכבים אשר תחתיו עד הצומח, נוספו בו חקים חדשים ונפלאות ישתומם עליהם המשכיל בכל אבר ואבר, כמה חקי החכמה התקבצו בהמצאת כח הראות, מה גדלו מעשי ה' בצהר הנפלא הזה אשר כנן בהחי, בו יאיר את אורו הגדול המתפלש בקצוי הבריאה אל חגוי הנפש פנימה, כמה חקים התיחדו בשבירת האור, בחזרתו בתפיסתו, כנודע בחכמת המראות (אפטיק), וכן במלאכת האזן, במלאכת יתר החושים ופעולת הנפש, ועד כמה התעלתה החכמה והפליאה ביצירת האדם, אשר מלבד כי בו התקבצו כל חקי החכמה המפוזרים בכל מעשי בראשית הפשוטים והמורכבים ומורכבי מורכביהם, עד הנפש החיונית, נוסף בו כח המדבר השכלי, הקשר הנפלא בו קשר שני עולמות גשמי ושכלי פועלים ומתפעלים זה בזה, אשר ילאה כל שכל לדעת מה ואיך היו ונתיסדו החקים הנפלאים האלה, עד שהאדם לפי צורתו ולפי הנפלאות ורבוי המלאכות וחקי החכמה אשר נקבצו באו בהרכבתו, וביחוד במה שחמרו מצד עצמו חלוש ורפה מאד, עד שהוא בצאתו מרחם אמו עולל ויונק, חלוש וחסר כח, קטן ודל מצד חמרו, ומלא פליאות נשגבות מצד דקות מלאכתו בכל אבר ואבר, ובקישור כל האיברים בכל פליאות מלאכתם לתכלית אחד כולל שהוא העמדת הגויה והנפש, אשר בעבורו היה לאדם, האדם הזה נתדמה כנקודת השרפה אשר במראה המלוטשת, בה יתקבצו כל הניצוצות המפוזרות על פני שטח המראה בכללה, הוא חותם תכנית מלא חכמה וכליל יופי, בו נפתחו כל כחות מעשה בראשית בכללם ופרטם, עד שכל משכיל עת ישים דברים האלה על לבו, עם המשורר האלהי יקרא לאמר, ה' אדוננו, שמך המורה על חכמתך ונפלאותיך, הוא אדיר אך בארץ, אך שם פלשת את אורך הגדול אשר הוא דמות כבודך ומחזה פליאות חכמתך, האור הזה התגלה אך בארץ, אשר האור אשר בשמים מבריאת הכדורים הגדולים והרבים המתגלגלים שמה והחקים אשר יסדת במהלכתם במערכת, הוא רק הוד ואור חוזר מן האור העצמי הנראה אך בארץ, כי.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תנה, מקור, לתת, שהארץ תתן הוד ה' אל השמים :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז לְמַעַן צוֹרְרֶיךָ לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם:

 רש"י  למען צורריך. להודיעם כי עמך אנחנו להשבית חרפת אויב ומתנקם האומר לא טובים אתם מהאומו' ואני כשאני רואה שמיך וגו' אני תמה בלבי מה אנוש כי תזכרנו : (רש"י)

 מצודת דוד  מפי עוללים ויונקים. מן פי העוללים אשר הם סתומים במעי אמן ובהולדם נפתח פיהם ויונקים תדיר משדי אמן מן הפלא הזה יסדת יסוד מוסד לדעת עוזך כי הוא דבר שאין הטבע מתחייב : למען צורריך. למען הכחיש צורריך אשר כחשו בה' : להשבית. לבטל דברי האויב והמתנקם את המאמינים בה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עוללים. אף במעי אמן יקראו עוללים כמו כעוללים לא ראו אור (איוב ג') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  מפי עוללים ויונקים יסדת עז, עוללים ויונקים הוא האדם אשר חמרו חלוש מאד, עד שבראשית יצירתו הוא עולל ויונק ורפה המזג מאד יתר מכל הבע''ח הקודמים לו בהרכבה, העוללים והיונקים האלה, עם חלישת חומרם, הן מפיהם יסדת עז, רצה לומר מפיהם של העוללים האלה שהוא הכח הדבור הנטוע בפיהם, שבעבורו נקרא חי מדבר, מצד שכלו ותבונתו וכחות השכלים הנטועים ומקושרים בכח המדבר, אשר הוא אחרית הנפלאות ותכלית החכמה והפליאה שהראה ה' בעולמו. איך קשר המון חכמות ונפלאות חקים נפלאים לאלפים אשר התאחדו ביצירת המדבר הלז, הן מפי העוללים ודבורם השכלי, יסדת עז הוא היסוד של עז, כי בו נשתלמה המציאות כולו, בו התקבצו כל מעשי בראשית, כאילו הוא היה יסוד הבנין עקרו ושרשו. וכל הנבנה זולתו מן הארץ עד המון הכדורים הרבים אשר בשמים, הם רק עמודים ואדנים ענפים ובדים ופארות אל היסוד והשורש הזה, אשר הוא צור הבריאה ויסוד המציאות, עד שבו חשפת זרוע עזך למען צורריך, אם ימצא עוד אויב וצורר, (שהם האפיקורסים המכחישים מציאות ה' שהם הנקראים אויבים שונאים וצוררי ה' בכתבי הקדש) אם ימצא עוד מכחיש ופוקר, אשר לא ישים לבו להכיר מציאותך מן המציאות בכללו, הן בהכרח יצטרך ויוכרח להודות שיש בורא, כל עת ישכיל ויביט ויחקור על ענין האדם, ועל המון הנפלאות אשר התאחדו ביצירתו, כי אז יסתום פה הפוקר, ואז יושבת אויב ומתנקם, הרוצה להכחיש אלהותך, כי גם הבעל דין יודה בהכרח, כי יד ה' עשתה זאת: (ד) כי, אחר שהקדים ההקדמה הזאת, אשר היא תכלית הדרוש וקוטבו, בא להראות גם כן הטענות אשר יטענו להכריח הפך זה, אשר רוצים לברר כי השמים המון הנמצאים הרמים והנשאים אשר בתוכם, יקרים ונעלים ממין האדם, וזה מכמה טעמים, א. מצד מקומם שהם עומדים ברום עולם, ועל זה אמר כי אראה שמיך. כי שם שמים הוא הריבוי הזוגיי ממלת שם שמורה על הריחוק, ובטענה זו כולל, א. מצד המצב שמצב העולמות האלה עליון ונשא על כדור הארץ משכן האדם שהיא מערה שפלה, ב. מצד התפשטות הכמות במקום, גדלם ומרחקם עובי הגרמים השמימיים והמרחק אשר ביניהם, אשר אי אפשר לעמוד על שעורו. (הטענה הב') מצד יופי מלאכתם ודקות חומרם, וביחוד לשטת הראשונים אשר הניחו כי חומר השמים הוא משונה מחומר הארץ וקראוהו גשם חמישי, ועל זה אמר מעשה אצבעותיך, כי ההבדל בין מעשה ידיו ובין מעשה אצבעותיו, שמעשה ידיו כולל גם הנעשה בפקודתו על ידי שליח לא כן מעשה אצבעותיו שמגביל רק אשר עשה האומן בעצמו שלא על ידי אמצעי, ומיופי המלאכה ותפארתה המובט בראשית ההשקפה בכדורים השמיימים מתראה שאלה עשית באצבעותך, בעצמך ומתיחסות אליך בבלתי אמצעי. לא מלאכת הארץ ואשר בה שהיא גרועה בערכם, כאילו היא רק מעשה ידך באמצעות שלוחך לא מעשה אצבעותיך. (טענה ג') מצד הקיום והנצחיות הנראה בגופים השמימיים שהם קיימים באיש ובלתי נפסדים, לא כן תולדות הארץ וצאצאיה שכולם רק קיימים במין, ויסודם הוא ההעדר אשר הוא סבת ההויה, על זה אמר ירח וכוכבים אשר כוננת, ומלת כונן מורה על הקיום והחוזק וההתמדה, ובהשקף על אלה הטענות מצד העילוי והתפארת שנמצא אל הנמצאים העליונים אלה אגזור בהכרח בראשית העיון לאמר.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יסדת, היסוד הוא העקר להבנין, וה' לקח יסוד לעזו מפי עוללים, ומאבני המופת שלקח מפי עוללים יסד עזו נגד צורריו, והצורר. הוא בפועל, והאויב. הוא בלב, והכתובים יציירו שונאי ה' והמכחישים כאויבים, והעושים בפועל מעשים להכעיסו כצוררים (כמ''ש בפי', ישעיה א' כ''ד, נ''ט י''ח ובכ''מ) :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה:

 מצודת דוד  כי אראה. מן הפלא הזה אראה בחכמה שמעשה אצבעותיך הם שמיך אף הירח והכוכבים אשר כוננתה המה כולם מעשה ידיך ואין העולם קדמון : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור המלות  מעשה אצבעותיך. מובדל מן מעשה ידיך, שמציין דבר שעשה בעצמו לא על ידי שליח (ישעיה ב' ח') וכן יציין המלאכות הנפלאות והדקות :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ:

 מצודת דוד  מה אנוש. הוסיף להוכיח שה' משגיח על הכל ואמר הלא מה הוא חשיבות האדם להזכר לפני ה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תפקדנו. תזכרנו וכפל הדבר במ''ש : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  מה אנוש כי תזכרנו, שם אנוש מורה על ההקטנה, האנוש הקטן מאד מצד קוטן גופו וחולשתו מצד שפלת מקומו, מצד פחיתת כחותיו הטבעיים חלוש ההרכבה רפה המזג, ניתר הקשורים, שכל זה נכלל במלת אנוש, במה נחשב הוא כי תזכרנו, וזה מגביל נגד שני טענות שהזכיר במעלות העליונים, שכללם במ''ש שמיך מעשה אצבעותיך, ומה בן אדם, שם זה מציין מה שהאדם בלתי נצחי בלתי קיים באיש כגרמים השמימים, רק הוא בן אדם נולד מאדם אשר רק מינו מתקיים לא אישו, ובמה נחשב הוא כי תפקדנו (עיין באה''מ), (וזה נגד מ''ש ירח וכוכבים אשר כוננת) :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אנוש, בן אדם. האנוש מורה על חולשתו מצד עצמו ובן אדם מציין חולשתו מצד מינו שאינו מתקיים זמן רב (ישעיה נ''א י''ב), תזכרנו, תפקדנו. הפקידה היא אחר הזכירה, שמציין שפוקד לעשות לו איזה דבר טוב או רע (התו''ה אחרי סי' קמ''ח) ומוסיף וכ''ש איך עוד תפקדנו :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ:

 רש"י  ותחסרהו מעט מאלהים וגו'. מאלהים ל' מלאכים שנתת כח ביהושע להדמים החמה וליבש את הירדן במשה לקרוע מי ים סוף ולעלות למרום ובאליהו להחיות את המת : (רש"י)

 מצודת דוד  ותחסרהו. על כל זה בהשגחתך חסרתו רק מעט מהמלאכים בדבר החכמה והדעת ועטרתו בכבוד והדר כי הוא מתעלה על כל חי בחוש הדבור : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ותחסרהו, אחר שהזכיר דעת הפילוסופים ומופתיהם אשר הביאו להקטין מעלת האדם נגד גרמי השמימיים, שב לסתור טענותיהם, ולהעמיד דעת התורה על תלה, ובחן בזה מעלת האדם נגד העליונים מצד ארבעה סבותיו שהם החומריית והצוריית והפועלת והתכליתית, שבהשקף על אלה ארבעתם יתגלה לנו מעלתו ויתרונו על כל הנמצאים, א. מצד הסבה החומריית, הניח הנחה אחת כי גדר האדם האמתי אינו כמו שגדרוהו הפילוסופים, שגדר האדם חי מדבר, רק גדרו האמתי, הוא מדבר חי, וטרם תבין דברי אלה תדע, את אשר נתבאר בפילוסופיא, כי הדברים השוים בהבדל ואינם דומים בסוג לא יכנסו תחת סוג אחד, למשל התנין אשר בים דג (וואלפיש) עם יתר דגי הים, נכנסים תחת סוג דג, והבדלו המיוחד הוא שהוא דג המוליד חיים ויונק, אמנם התנין הימי עם האדם, הגם שדומים מצד ההבדל הזה ששניהם מולידים חיים ויונקים, לא יכנסו מצד זה תחת סוג אחד ולא נוכל נאמר התנין הימי והאדם, סוגם הכולל הוא שהם מולידים חיים, והבדלם הוא שזה חי בים וזה ביבשה, כי לא יתפס תחת הסוג רק מה שהוא עקר ועצמי בגדר, מה שאין כן מה שמוליד חיים ויונק אינו עצמי בגדר, אמנם אנחנו אומרים שהאדם עומד בסוג אחד עם העליונים, מצד שדומה אליהם מזה הצד שהוא שכלי כמוהם, ועל זה תשאל הלא זה מה שהוא שכלי הוא ההבדל בגדרו לא הסוג, ואחר שאינו דומה אל העליונים רק מצד שהוא מדבר שכלי כמוהם, והוא נבדל מהם במה שהוא חי, כחיי הבהמה חיות גופני, שהוא סוגו, איך ישתתף עמהם בסוג אחד, אחר שסוגו מובדל מהם, לכן הקדמתי לאמר, שגדר האדם האמתי הוא מדבר חי, רצוני שעקר עצמות האדם ואמתתו הוא נפשו השכליית, רצוני האדם מצד עצמותו ושרשו אינו שייך אל התחתונים כלל רק אל העליונים, כי עצם האדם ועקרו הוא נפשו ושכלו, וגופו הגשמי הוא רק מקרה לו לא עצמותו, המקרה הזאת תפרד ממנו עת ישוב העפר על הארץ כשהיה, ועצמותו שהוא נפשו השכליית היא תשאר ולא תשתנה ולא תעדר כי זה גדר העצם בל יקבל שינוי והפסד, ומצד עצמותו הוא דומה אל העליונים, ועומד עמהם בסוג אחד, וההבדל שבינו לבין העליונים, הוא מצד המקרה הדבוק בו שהוא חי חיי הגוף והתנועה המקושר בזמן ובמקום, כי העצמית הוא הסוג, והמקרה הוא המבדיל, ועתה לפי מה שגדרוהו הפילוספים, אשר דימו עצמות האדם ועקרו, שהוא מיושבי שפל וחשבו שגופו החומרי הוא עקרו ועצמותו, שמצדו יכנס בסוג עם יתר הגופים כמוהו, וחשבו שנפשו השכליית הוא רק מקרה דבוק בו, שהמקרה הזאת מבדלת בינו לבין בעלי חיים זולתו, הנה לפי הגדר שהניחו הם עקר גדר האדם והבדלו המיוחד הוא מה שהוא בעל מעלה, שהבדלו בין שוכני שפל הוא מעלתו הנמצא בו שהוא נפשו ושכלו, אבל לפי הנחת התורה שהאדם עצמותו הוא שהוא מן העליונים ודומה עמהם בסוג, ואם כן גדרו העקרי שהוא הבדלו המיוחד, הוא מה שהוא בעל חסרון, שהחסרון שנמצא בו מה שנפשו התלבשה בחומר, שבעבורו נבדל מן העליונים, מצד שהוא חי חיים גופנים, הוא הבדלו המיוחד, וזה שכתוב ותחסרהו מעט מאלהים גדר האדם האמתי הוא שסוגו הוא שהוא דומה אל אלהים ובני עליון, והבדלו המיוחד הוא החסרון המקריי לו שהוא בעל חי בעל גוף, באופן שלפי זה חומר האדם העקרי שהוא עצמותו, הוא אלהי שכלי רוחני נצחי, אשר אין ערך אליו בין הכדורים השמיימים כולמו שחומרם הוא גשמי, ואחר שהגרמיים מצד סוגם הם משתתפים עם כל בעלי חומר, והאדם משתתף עם האלהיים והרוחניים, מבואר כי כולם כאין נחשבו נגדו. (טענה ב' מצד הסבה הפועלת), הנה חכמת הפועל השלם הבלתי בעל תכלית ניכר ביצירת האדם על שני אופנים, כמו שבאר העקרים כי חכמת הפועל יוכר בפעולתו על שני פנים, אם שיפתח פתוחים דקים נפלאים מעשה חרש וחושב במתכות יקר אשר הוא מטבעו מוכן לקבל הציורים הנפלאים האלה, כמו מי שיפתח משכיות מלאים חן ויופי בזהב, אשר הזהב מוכן אל הציורים האלה, ובזה לא יעלה שיווי הכלי מצד הפועל, רק מצד הפעולה, מצד שהחומר בעצמו יקר ומעולה, ויש שיפתח פתוחים נפלאים כאלה בעץ או בברזל, אשר החומר בטבעו הוא רחוק שיקבל הציורים הנפלאים האלה, ובזה יוכר חכמת הפועל ויעלה שיווי הכלי ותפארתה מצד המלאכה הרצופה בה. והנה בשני החלקים אשר מהם הורכב האדם, שהוא הנפש והגויה, ניכר בהם חכמת הפועל על שני אופנים אלה, כי במלאכת הנפש צייר ה' ציורים נפלאים בחומר המוכן בטבעו אל הציורים הנפלאים האלה כי הנפש מצד עצמה ורוחניותה מוכנת אל קיבול החכמה והתבונה וההשכלה, ובזה ניכר מעלת המלאכה מצד הפעולה בעצמה, כי הנפש מצד עצמה יקרה ונעלה, ובמלאכת הגויה צייר ציורים נפלאים ברגבי אדמה בשר ועצמות, אשר הם מטבעם רחוקים לקבל הציורים היקרים האלה, ובזה ניכר חכמת הפועל ותתפאר המלאכה מצד הפועל. ועל שני החלקים האלה אומר וכבוד והדר תעטרהו, הכבוד מיוחס אל הנפש שנקראת כבוד בכתבי הקודש ע''ש כבודה העצמי בהיותה בת אלהים, וההדר מיוחס אל הגויה מצד הדר מלאכתו החיצוני, שגדר ההדר הוא היופי החיצוני וזה המבדיל בינו לבין הוד בכל מקום, עד שהחכמה הנראית בבריאת האדם בשני חלקיו מצד ההשקפה הזאת נפלאת ונעלית על כל אשר תראה בכל הגרמיים השמיימים שחומרם זך ונקי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  וכבוד והדר, ההדר הוא ההדר החיצוני תמיד המתהדר למראה עינים, והכבוד הוא הנקשר בעצם הדבר, עיין בהבדל בין הוד והדר בס' התו''ה (קדושים סי' ל''ח) ובין כבוד והדר (ישעיה סי' ל''ה) :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו:

 מצודת דוד  תמשילהו. המשלתו בכל הבריות : תחת רגליו. ר''ל נכנעים אליו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שתה. שמת : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (טענה ג' מצד הסבה הצוריית), הנה צורת האדם היא צורת העולם בכללו, עד שכל החקים הנפלאים הנמצאים בכל מעשה בראשית כולם נקבצו באו בהאדם, ומצד זה קראוהו הראשונים עולם קטן, אשר הוא המשל והדמות והחיקוי של העולם הגדול כולו, וכמו שבארתי זאת בארך בבאורי על ספר בראשית, על זה אמר תמשילהו במעשי ידיך הוא המשל והדמות של מעשי ידיך, עד שערך כולם נגד האדם כערך החלק נגד השלם והפרט נגד הכלל. (טענה ד' מצד הסבה התכליתית) הנה כבר בארתי בפרשת בראשית כי הבריאה צעדה אל יצירת האדם ממדרגה למדרגה, מדומם לצומח מצומח לחי מחי למדבר, וגם בזה לא עלתה ממדרגה למדרגה פתאום, רק על ידי אמצעים ושליבות וסולמות הממצעים בין הצומח והחי, וכן בהחי בעצמו, מן התולע אל הרמש מן הרמש אל הדגים מן הדגים אל העופות מן החיים המטילים ביצים אל החיים שדמם חם ומולידים חיים אשר האדם הוא ממינם, ואז יצתה עטרת הבריאה ושלימות כל הנמצאים הוא האדם, והנה המשורר השקיף על זה השקפה שכליית מצד התכלית, הנה האדם הוא התכלית האחרון של הבריאה כולה, וכל הקודם אליו הוא רק אמצעי להגיע אל התכלית הזה שהוא האדם, עד שידמה האדם מצד ההשקפה התכליתית כאילו הוא דורך על כולם וכולם עומדים תחת רגליו, מוכנים לסבתו, שעל זה אמר כל שתה תחת רגליו, והנה הביא מופת על זה מצד מה שנראה כי כל שהתקרבו הבע''ח אל האדם, כן ירבה להשתמש בהם ולקבל מהם תועלת, כי הבע''ח שנבראו בששי שכולם דמם חם ומולידים חיים כמו האדם, ירבה להשתמש בהם יותר מאשר ישתמש מן הבע''ח שנבראו בחמישי שהם העופות והדגים, וגם בבעלי חיים שנבראו בששי שבהם נמצאו שני מינים בהמה וחיתו ארץ, הנה הבהמות הבייתות שהם הקרובים ביותר אל טבע האדם, הם אשר תועלתם רב אל האדם ותשמישו בהם קל ותדיר, לא כן החיות המדבריות שהם רחוקים בטבעם מן האדם, לא ישתמש בכולם ולא בכל זמן, שעל זה אמר.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תמשילהו. כונתו תאומית על הממשלה, ועל המשל שהיא צורת כלל העולם :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם וְגַם בַּהֲמוֹת שָׂדָי:

 רש"י  צנה ואלפים. צאן ובקר כמו (דברים כה) שגר אלפיך, צנה לשון פעולה הוא כמו (במדבר לב) וגדרות לצנאכם, אוביילדי''ץ בלעז, יש מדרשי אגדה ואינם מתיישבין לפי המקראות : (רש"י)

 מצודת ציון  צנה. מלשון צאן : ואלפים. פרים, כמו שגר אלפיך (דברים כ') : שדי. כמו שדה בה''א : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  צנה ואלפים כלם, דקדק במלות כולם לאמר הצאן והאלפים בכולם ישתמש, תמיד ובכל עת, אבל וגם בהמות שדי, גם בבהמות שדי המדבריים ישתמש אבל לא כמו עם הצונה ואלפים, ואחריהם במדרגה, הם.(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  צִפּוֹר שָׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם עֹבֵר אָרְחוֹת יַמִּים:

 מצודת דוד  צפור שמים. הפורח למעלה לאויר השמים ועם כל זה ימשול בו האדם ויצודו בחכמה : עובר ארחות ימים. ר''ל כי האדם בחכמתו יעשה אניות ובהם עובר ארחות ימים ויכול הוא לצוד אף דגי הים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  צפור שמים שרחוקים יותר מן האדם, והם שנבראו בחמישי אחר הדגים, ואחריהם במדרגה הם דגי הים, כי בדגי הים אם ירצה להשתמש אז בהכרח עובר ארחות ימים, ויצטרך לסכן את עצמו בימים ובנהרות עד שישיגם, באופן שמבואר שכל שהתרחק טבע המין ההוא מן האדם, עד שלכן קדמה בריאתו, כן רחוק תשמישו ותועלתו אל האדם, מזה מבואר כי כל המינים שנבראו קודם האדם, היו רק אמצעיים אל האדם שהוא תכליתם האמתי שכולם נבראו בעבורו, וכל שהתקרב היצור אליו, כן התקרב אל התכלית, והיה הסבה הקרובה אליו, וכל הרחוק הרחוק ממנו, לפי רחוקו הוא גם כן סבה יותר רחוקה, כאילו הדג אמצעי אל הצפור שמים והצפור אל חיתו ארץ והחיה אל הבייתי, והבייתי הוא האמצעי הקרוב אל האדם, ולכן כל שהתרחק האמצעי מן התכלית, כן תתרחק תועלתו ותשמישו וזה צייר במ''ש כל שתה תחת רגליו, כאילו האדם עומד עליון על כל הנבראים ובהמות הבייתות עומדים תחת רגליו, והחיות המדבריות תחת רגלי הבייתות, ותחת רגליהם צפור שמים, ותחת רגלי עוף כנף יעמדו הדגים, עד שכולם ישיבו שלשלת של אמצעיים אחוזים וקשורים זה בזה עד תכליתם שהוא האדם, ומכל אלה הראיות מבואר ונתברר את אשר הניח בראשית הדרוש, והוא כי,(מלבי"ם באור הענין)


{י}  יְהוָה אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ: (פ)

 מצודת דוד  מה אדיר. מכל זה נראה שמה מאד אדיר שמך בכל הארץ משגיח ומושל בכל : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ, והפך דעת המתפלספים אשר לא ראו אור :(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-ט

{א}  לַמְנַצֵּחַ עַלְמוּת לַבֵּן מִזְמוֹר לְדָוִד:

 רש"י  על מות לבן. יש פותרין על מות לבן על מת בנו אבשלום ולא יתכן פתרונו מפני אומ' לבן ולא אמר הבן ואין לו במזמור עדות וזכרון לאמץ זה הפתרון ויש פותרין על מות לבן נבל ואף זה לא יתכן להפוך את השם ואין במזמור זכרונו (סא''א) וראיתי במסורה הגדולה שהיא תיבה אחת שהרי חיבר לה (לקמן מח) והוא ינהגנו עלמות פתרו מנחם ודונש מה שפתרו ואינו נראה בעיני, וראיתי בפסיקת' שהענין מדבר בעמלק גערת גוים שמם מחית ואומר אני למנצח על מות לבן שיר זה לעתיד לבא כשיתלבן ילדותן ושחרותן של ישראל ותגלה צדקתם ותקרב ישועתם שימחה עמלק וזרעו, עלמות ילדות, לבן כמו ללבן, ומנחם פתר עלמות לבן, נגינות ללמד וכה פתרונו למנצח על מות לבן למשורר נגינות ללמד, ויהי לבן כמו להבין ולבונן, עלמות ע''ש כלי שיר ששמו עלמות כמו שאמר (להלן מו) על עלמות שיר ודונש פתר לבן שם אדם שהי' שמו לבן שהי' נלחם בדוד בימים ההם ומה שהוא אומר גערת גוים אבדת רשע הרשע הזה הוא לבן ההורג עם נקיים ואע''פ שאין אתה רואה במקום אחר אדם שהי' שמו לבן רק במקום הזה כן אתה מוצא בשמות אחרים שאינן נכתבים במקרא רק פעם א' : (רש"י)

 מצודת ציון  לבן. שם אדם נלחם עם דוד וכשמת אמר עליו שירה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  על מות לבן, לבן זה (כפי המבואר מן המזמור) החריב ערים רבים והאביד גוים וממלכות, ואחר כך נלחם עם דוד ודוד נצחו, ואחרי שובו מן המלחמה, הגיע מפלתו על ידי ה', שנוקש על ידי הדברים שהכין ללכוד בו את דוד שנית, וגם חילו וממלכתו נאבדו, זה תוכן הספור בכלל. ועל פי זה יאמר בזמרתו, שהגם שבראשית ההשקפה היה נראה שהיה מפלתו טבעיית, באמת היה זה ענין נסיי השגחיי, באשר נוקש בבור אשר כרה על דוד, ומצייר כאילו ה' (אשר הרשע הזה היה שבט אפו להכרית גוים) החריש לו עד שישב עליו למשפט עת נלחם עם דוד ואז השיב לו גמולו גם על הגוים אשר האביד והערים אשר הרס, ובסוף המאמר התפלל שעת ירצה ה' לפקוד על הגוים לא יהיה זה על ידי אנוש אשר יאמר בכח ידי עשיתי רק יפקוד עליהם בעצמו, באופן שיכירו הכל כי ה' הוא השליט על הכל ובל יעוז עוד אנוש מול אלהי מרום, ועל פי זה התרעם (בסימן י') על הצלחת הרשעים מחריבי הארצות, ועל שה' יאריך אפו ועל ידי כן יכפרו בהשגחה ועל כן תפוג תורה ולא יצא לנצח משפט, והתפלל על זה.(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  אוֹדֶה יְהוָה בְּכָל לִבִּי אֲסַפְּרָה כָּל נִפְלְאוֹתֶיךָ:

 רש"י  כל נפלאותיך. גאולה האחרונה ששקולה כנגד כל הנסים כמו שנאמ' (ירמי' טז) לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה וגו' : (רש"י)

 מלבי"ם - באור הענין  אודה ה', רצה לומר הודאתי על העבר תהיה בכל לבי, כי כבר באר בחוה''ל (שער העבודה) שהטעם אשר יקשה להאדם להודות לה' חסדו הוא מפני שבעת שבא להודות על העבר דברי פיו דברי מודה וכונתו כונת מבקש, שבלבו יכוין לבקש שיוסיף ה' להיטיב עמו בעתיד ואם כן אין הודאתו שלמה, כי בלבו מדמה שהטובות שקבל לא יספיקו עדיין ורוצה שיוסיף לו עליהם, אבל אנכי אודה בכל לבי ולא יעלה בלבי כוונת מבקש, ב. אספרה כל נפלאותיך, לא כדרך בני אדם שלא יספרו רק נסים הגלוים אבל הדברים שיראו למו סבות טבעיים יתלו בטבע ובמקרה, אבל אנכי נפקחו עיני לדעת שגם דרכי הטבע המה נפלאות תמים דעים :(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  אֶשְׂמְחָה וְאֶעֶלְצָה בָךְ אֲזַמְּרָה שִׁמְךָ עֶלְיוֹן:

 מצודת דוד  אזמרה שמך עליון. אשבחו לומר ששמו עוד עליון ונעלה על כל התשבחות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אשמחה ואעלצה. כפל הדבר במ''ש : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אשמחה, (ענין ג') איני דומה בהודאתי לה' כיתר בני אדם שעקר שמחתם הוא על הטובה שהשיגו והוא אהבת עצמם, כי אנכי אשמחה ואעלצה בך, עקר שמחתי היא בך, מה שעל ידי זה יתפרסם שמו הגדול, ושעל ידי כן אזמרה שמך עליון שאוכל לזמר שמך ולהודיע לבני אדם שאתה עליון ושליט על הכל, כי.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אשמחה ואעלצה. עיין לעיל ה' י''ב. אזמרה שמך. עיין לעיל ז' י''ח :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  בְּשׁוּב אוֹיְבַי אָחוֹר יִכָּשְׁלוּ וְיֹאבְדוּ מִפָּנֶיךָ:

 מצודת דוד  בשוב. כשלא יכלו אויבי לי וישובו לאחור ויכשלו ויאבדו אז אשמחה אעלצה שמחה כפולה בעבור טובה הכפולה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  בשוב, אחר ששב אויבי אחור ופנה עורף במלחמה, מה שאחר כך יכשלו ויאבדו שנית, זה לא היה דבר מקרי רק מפניך, שידך עשתה זאת :(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  כִּי עָשִׂיתָ מִשְׁפָּטִי וְדִינִי יָשַׁבְתָּ לְכִסֵּא שׁוֹפֵט צֶדֶק:

 רש"י  משפטי ודיני. תיבות כפולות במקרא ואין חילוק ביניה' כמו עדי וסהדי במרומים (איוב טז) עצמיו אפיקי נחושה גרמיו כמטיל ברזל (שם מ) : משפטי ודיני. בשמים : ישבת לכסא. כסא המשפט : (רש"י)

 מצודת דוד  כי עשית. הלא רבות פעמים עשית משפטי וישבת בכסא לשפוט אויבי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  משפטי ודיני. להתמדת הדבר כפל במ''ש : לכסא. כמו בכסא ובא הלמ''ד במקום הבי''ת וכן כי בוחר אתה לבן ישי (ש''א כ') ומשפטו בבן ישי : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי אחר אשר עשית משפטי ודיני, שבעת שבאו להלחם בי רבת ריבי ועשית משפטי להומם במלחמה, מאז לא קמת מן כסא המשפט רק ישבת לכסא, רצה לומר שנשארת יושב על כסא המשפט אתה שופט צדק, שהגם שתחלה לא עשית משפט לעמים אשר השמידם, אחר שהתחלת לשפטו לא עמדת מכסא משפט עד שגזרת עליו דין של כליה, ועל ידי זה.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  משפטי ודיני. המשפט בדבר מבואר, והדין בדבר שיש בו טענות ומענות, והדין יציין גם כן שמוע הטענות ומענות, והמשפט מציין גמר הדין (כנ''ל ז' ט') שאתה שומע טענותי וגומר הדין. וגם ר''ל שאתה הטוען בעדי והעושה המשפט והגמר : ישבת לכסא. אחר ישיבה בא מלת על, והלמ''ד מורה על השארת הישיבה שלא ישנה מקומו, שבי לארץ אין כסא (ישעיה מ''ז) ונקתה לארץ תשב, ישבו לארץ ידמו, גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך. רצונו לומר ישארו יושבים :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  גָּעַרְתָּ גוֹיִם אִבַּדְתָּ רָשָׁע שְׁמָם מָחִיתָ לְעוֹלָם וָעֶד:

 רש"י  גערת גוים. עמלק ראשית גוים (במדבר כד) : אבדת רשע. אבותיו : שמם מחית. כי מחה אמחה (שמות יז) : (רש"י)

 מצודת דוד  גערת. בעבורי גערת גוים וכו' ומחית שמם לבל יזכרו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גערת. ענין זעקת נזיפה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  גערת גוים, אשר היו בעזרתו, וגם אבדת רשע, הוא לבן בעצמו, וגם את שמם מחית לעולם ועד שלא יקומו עוד לעולם, רצה לומר שאחר שהתחילה מפלתם במלחמה גם אחר כך כשהיו בביתם היתה יד ה' בם להומם ולאבדם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  גערת. גערה בלא ב' אחריו הוא ענין השחתה גער חית קנה :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  הָאוֹיֵב תַּמּוּ חֳרָבוֹת לָנֶצַח וְעָרִים נָתַשְׁתָּ אָבַד זִכְרָם הֵמָּה:

 רש"י  האויב תמו. כי חרבות השנאה לנצח הם עליו כחרב חדה, ד''א חרבות לנצח אותו אויב שחרבות שנאתו היתה עלינו לנצח וזהו עמלק שנאמ' בו ועברתו שמרה נצח (עמוס א) חרבות לשון חרבן וכן פתרונו האויב תמו חרבות לנצח, וכן נאמר (ביחזקאל לה) שממות עולם אתנך ועריך לא תשובנה : וערים נתשת. כי תאמר אדום רששנו וגו' ונשוב ונבנה חרבות כה אמר ה' צבאות המה יבנו ואני אהרוס (מלאכי א) : אבד זכרם. אותה השעה : (רש"י)

 מצודת דוד  האויב. אתה האויב דע שהחרבות תמו לנצח ר''ל המקומות החרבות שבך יכלו עד עולם ולא ישובו לקדמותן אף הערים אשר נהרסו בחטאך המה יהיו נאבד זכרם וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נתשת. ענין עקירה והריסה כמו לנתוש ולנתוץ (ירמיה א') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  האויב, דע אתה האויב, שהגם שתמו חרבות הם הערים שהחרבת לנצח, שלא יבנו עוד ולא תירא שיקומו וינקמו נקמתם ממך, והערים אשר נתשת לא לבד שאבדו, כי גם אבד זכרם שאין זוכר אותם עוד, עד שלא תירא שיקום נין ושאר או גואל הדם לנקום נקמתם, דע כי רק המה אבד זכרם, אבל עוד נמצא גואל דמם, הגואל אשר אין שכחה לפניו, כי.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  האויב. ה''א הקריאה, כמו הדור אתם (ירמיה ב'), נתשת. העקירה עם השורש, המה. בא לדיוק רק המה, אבל ה' לעולם ישב :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  וַיהוָה לְעוֹלָם יֵשֵׁב כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ:

 רש"י  וה' לעולם ישב וגו'. שם שלם וכסא שלם כמו שנאמר כסאו, אבל קודם שימחה כתוב כי יד על כס יה (שמות יז) כס חסר ושם חלוק : (רש"י)

 מצודת דוד  וה' לעולם ישב. כי ה' חי לעולם וכ''כ ממשלתו וא''כ מי יבנה את אשר הרס הוא : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  וה' אשר לעולם ישב, אחר אשר כונן והכין למשפט כסאו, לא יעמוד עוד מכסא משפט, רק לעולם ישב לשפוט משפט כל בריותיו, ולכן הגם שהמה אבד זכרם, הלא ה' אשר לעולם ישב.(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק יָדִין לְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים:

 רש"י  והוא ישפט תבל בצדק ידין לאמים במישרים. עד בא הקץ הי' רגיל לשפטם ברחמים לפי מישרים המצווין בהם דן אותם בלילה כשהם ישנים מן העבירות : (רש"י)

 מצודת דוד  והוא ישפוט. עד עולם ישפוט אותם בדין והישר והצדק כאשר ראוי להם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  הוא ישפט תבל בצדק, ויריב ריב העשוקים מיד עושקיהם כח, ולא יטה דינם כי ישפוט בצדק ובמישרים, והנה חלק בזה ג' מדרגות, הלאומים ישפוט משפטם וידין דינם, ועפ''ז יעניש את המרגיז הארץ אשר החריב את עריהם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ישפט תבל בצדק ידין לאומים במישרים, המשפט הוא המשפט הערוך, והדין הוא שמיעת הטענות וחקירת המשפט (כנ''ל פסוק ה'), ויש הבדל בין צדק ובין מישרים, הצדק ישקיף שיהיה המשפט בצדק לא בעול, והיושר לא ישקיף על חקי המשפט כלל רק על היושר ולפנים משורת הדין, הנהגת כלל התבל כבר ערוכים מששת ימי בראשית והוא משפט ערוך ומסודר, וה' ינהיג תבל לפי הצדק ואין עול ואין יוצא מגדר המשפט, והלאומים שהם בעלי בחירה ויתחדש בהם דין לדין לפי המעשה, יכנס עמהם לפנים משורת הדין על פי היושר, ועל פי דין מעשיהם יבטל לפעמים המשפט הקבוע וההנהגה הסדורה להתנהג לפי הישר והטוב, (וע''ל צ''ח ט') :(מלבי"ם באור המלות)


{י}  וִיהִי יְהוָה מִשְׂגָּב לַדָּךְ מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה:

 רש"י  ויהי ה' משגב לדך. לשון דכא אילאמינשי''ה בלעז לעתיד כשיכונן למשפט כסאו יהי משגב לישראל שהם דכים : לעתות בצרה. עתים של צרה : (רש"י)

 מצודת דוד  משגב לדך. לנשברי לב יהיה למשגב ומתי יהיה למשגב כשיהיה בעולם עת צרה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  משגב. חוזק : לדך. מושבר וכתוש כמו דכאי רוח (לקמן ל''ד) : לעתות. מלשון עת : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ויהי, (שנית), אל הדך והנדכא לא ימתין עד שיעשו עמו רע רק יהי לו משגב תיכף, ולא יניח כלל להרע לו, וזה בין אם הוא דך ונדכא מצד עצמו, ובין אם הוא חלוש מצד שהעת היא עת צרה, שבזה יושיע לו תיכף מצד הרחמים והחמלה, (שלישית) ליראי ה' ולישראל עמו לא ימתין עד שיהיה עת צרה, כי.(מלבי"ם באור הענין)


{יא}  וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ כִּי לֹא עָזַבְתָּ דֹרְשֶׁיךָ יְהוָה:

 מצודת דוד  כי לא עזבת. כי יראו אשר לא עזבת דורשך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  יודעי שמך הם יבטחו בך, כי לא עזבת דורשך, אף עזיבה לפי שעה, כי הם מושגחים מאתך תמיד עד שלא יהיה להם עת צרה כלל, ורצה לומר להעמים יעשה משפט, להעניים רחמים, לישראל ויודעי שמו אהבה וחבה כאב את בנו, לכן אתם ישראל יודעי שמו.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יודעי שמך. היא מדרגה גדולה מאוד, שמשיג שם ה' בידיעה ברורה, כמו שכתוב אשגבהו כי ידע שמי, וזה גדול ממה שכתוב שם כי בי חשק, החושק מצפה אל הדבר, והיודע כבר השיג וידע, ואמר ובשמי ה' לא נודעתי להם, שהיא ההנהגה הנסיית התמידיית ליודעי שמו, והוא הבוטח בו תמיד לא לשום אמצעיים. כי לא עזבת דורשיך, והשגחתך דבוקה בהם תמיד :(מלבי"ם באור המלות)


{יב}  זַמְּרוּ לַיהוָה יֹשֵׁב צִיּוֹן הַגִּידוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו:

 רש"י  זמרו לה' יושב ציון. כשיחזיר ישיבתו לציון יזמרו לו כן : (רש"י)

 מצודת דוד  יושב ציון. המשרה שכינתו בציון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עלילותיו. מעשיו : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  זמרו לה' מצד שהוא יושב ציון ומשגיח שם תמיד השגחה פרטית ואינו עוזב את יודעי שמו, וגם הגידו בעמים עלילותיו איך מתנהג עמהם, אבל יש הבדל בין הנהגתו עם העמים ובין הנהגתו עם יודעי שמו, והוא.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עלילותיו. הם הפעולות היוצאות מתכונות נפשיות כמו רחמים או נקמה, כי מה שדורש דמים הוא מצד הרחמים או הנקמה על דם הנשפך :(מלבי"ם באור המלות)


{יג}  כִּי דֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר לֹא שָׁכַח צַעֲקַת (עניים) עֲנָוִים:

 רש"י  אותם זכר. את הדמים שנשפכו בישראל : (רש"י)

 מצודת דוד  כי דורש דמים. כי הוא דורש לדעת הדם וזכורים הם לפניו עם שאינו ממהר לפרוע : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ענוים. שפל הרוח : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי דורש דמים אותם זכר, רצה לומר אותם את העמים רק דורש דמים זכר, לא זכרם רק מצד שהוא דורש דמים הנשפכים והדם יזכיר אותו לעשות משפט לדם אשר שופך, אבל צעקת ענוים לא שכח כלל, ואינו ממתין עד שיזכירהו דמם הנשפך כי יושיעם תיכף כמ''ש כי לא עזבת דורשיך ה' :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  זכר, לא שכח. הזכירה תצויין אחר השכחה ויש לה סבה כמו בכאן על ידי שדורש דמים אבל לא שכח מורה שלא שכח כלל :(מלבי"ם באור המלות)


{יד}  חָנְנֵנִי יְהוָה רְאֵה עָנְיִי מִשֹּׂנְאָי מְרוֹמְמִי מִשַּׁעֲרֵי מָוֶת:

 רש"י  חננני ה'. עתה בגולה : מרוממי. בגאולתך : (רש"י)

 מצודת דוד  מרוממי. הלא אתה מעולם מרומם אותי משערי מות : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  חננני ה', מתפלל שיצילהו ה' גם מיתר שונאיו המשטימים אותו, אתה ה'! שאתה מרוממי משערי מות שכבר הייתי בסכנה על ידי לבן שהיה כפשע ביני ובין המות והייתי עומד ליכנס בשער המות ואתה הצלתני מידו, אם כן חננני ה' וראה עניי גם מיתר שונאי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  משערי מות. מציין הסכנה שדרך בה נכנסים אל המות, ויגיעו עד שערי מות (לקמן ק''ז) והמות נקרא שערי שאול (ישעיה ל''ח) שבדרכו הולכים אל הקבר :(מלבי"ם באור המלות)


{טו}  לְמַעַן אֲסַפְּרָה כָּל תְּהִלָּתֶיךָ בְּשַׁעֲרֵי בַת צִיּוֹן אָגִילָה בִּישׁוּעָתֶךָ:

 מלבי"ם - באור הענין  למען אספרה כל תהלתיך, שעל ידי כן אוכל לספר בפעם אחד כל התהלות באשר עשה לי נסים הרבה (כי כ''ז שעדיין יש לי מעיקים אחרים לא אוכל לספר רק מקצת תהלותיו ונס פרטי), וכן למען אגילה בישועתך, שיש הבדל בין גיל לשמחה, שהגיל מורה ששמח על דבר טוב שהתחדש, ובזה שתעשה לי ישועות חדשות אגיל בגיל חדשה ואודה לך שיר חדש :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אגילה. הגיל מורה תמיד על דבר מתחדש כמ''ש בכ''מ :(מלבי"ם באור המלות)


{טז}  טָבְעוּ גוֹיִם בְּשַׁחַת עָשׂוּ בְּרֶשֶׁת זוּ טָמָנוּ נִלְכְּדָה רַגְלָם:

 רש"י  טבעו גוים. זו היא התהלה אשר אספר : (רש"י)

 מצודת דוד  בשחת. בהבור אשר עשו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ברשת. פח יקוש : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  טבעו חוזר לברר איך היה ענין ישועתו דבר השגחיי לא דבר מקריי, שממה שנטבעו הגוים בשחת אשר עשו, ולא זאת לבד אלא כי גם ברשת אשר טמנו נלכדה רגלם, כי היה דרך הציידים להכין שחת ובור שבו נשחתה החיה, וגם היו מכינים רשת, שעל ידי הרשת נלכדה החיה ליפול אל השחת, והם לא לבד כי בשחת שעשו נטבעו, כי גם הלכידה היה על ידי הרשת שלהם עצמם, רצה לומר בין ההכנה אל ההשחתה בין ההשחתה עצמה הכינו הם לעצמם, מכל זה.(מלבי"ם באור הענין)


{יז}  נוֹדַע יְהוָה מִשְׁפָּט עָשָׂה בְּפֹעַל כַּפָּיו נוֹקֵשׁ רָשָׁע הִגָּיוֹן סֶלָה:

 רש"י  נודע ה'. כל זה מן התהלה נודע ה' לבריות כי שליט הוא ומושל ונוקם לאויביו שהרי משפט עשה בהם יושטיצ''א בלעז : נוקש רשע. נכשל רשע : הגיון. נהגה זאת סלה : (רש"י)

 מצודת דוד  נודע ה'. כשעושה משפט אז הוא נודע ומפורסם לכל : נוקש רשע. כאשר הרשע יפול בהמוקש אשר עשה אז עד עולם יחשבו בלב פרסום המקום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נוקש. מל' מוקש : הגיון. ענינו מחשבה כמו והגיון לבי (לקמן י''ט) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  נודע ונתברר לכל, כי ה' משפט עשה, א. שלא היה נפילתם במקרה רק בהשגחת ה', ב. שלא היה דרך עונש לבד רק דרך משפט, שבמדה שמדדו מדד להם במשפט צדק, ויותר מזה על ידי מה שבפועל כפיו נוקש רשע, שבעת הפעולה שפעל ועסק והכין מוקשים בעת ההיא עצמו נוקש ונלכד, על ידי זה הגיון, יהגו ויחשבו כולם כי לא דבר ריק הוא, ויאמינו בהשגחת ה', סלה בזה סיים הענין ומתחיל תפלה ובקשה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בפועל כפיו. הפעולה מציין עת העסק וזה הבדלו מן המעשה (ישעיה ה'), ורצונו לומר בעת העסק בדבר נו ש בהעסק עצמו, נוקש נפעל כמו נוקש, ויש מפרשים הנו''ן שורש כמו וינקשו מבקשי נפשי, והוא פועל עומד : הגיון. הוא עומק המחשבה והתבוננות באיזה דבר, לשוני יהגה חכמה, והגות לבי תבונות :(מלבי"ם באור המלות)


{יח}  יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה כָּל גּוֹיִם שְׁכֵחֵי אֱלֹהִים:

 רש"י  לשאולה. אמר רבי נחמי' כל תיבה הצריכה למ''ד בתחלתה הטיל לה ה''א בסופה כגון (בראשית יב) מצרימה מדברה התיבון לי' והכתיב ישובו רשעים לשאולה א''ר אבא בר זבדי למדריגה התחתונה של שאול ומהו ישובו לאחר שיצאו מגיהנם ויעמדו בדין ויתחייבו ישובו למדריגה תחתית של גיהנם : (רש"י)

 מצודת דוד  ישובו. לפי שהשאול מוכן להם אמר לשון ישובו כאדם ששב אל ביתו המוכן לשבתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לשאולה. כן יקרא הגיהנם : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ישובו, מבקש מאת ה', שגם מעתה, הגם שמת לבן היוסר גוים, בכ''ז הרשעים בין אדם לחברו ישובו לשאולה, וימציא להם ה' את ענשם גם עתה, וכן כל גוים שכחי אלהים ישובו לשאולה גם עתה, ומבאר.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  רשעים. כולל גם בין אדם לחברו :(מלבי"ם באור המלות)


{יט}  כִּי לֹא לָנֶצַח יִשָּׁכַח אֶבְיוֹן תִּקְוַת (ענוים) עֲנִיִּים תֹּאבַד לָעַד:

 רש"י  כי לא לנצח ישכח. ישראל האביון מלפקוד עליהם מה ששיעבדו בו, ותקות עניים לא תאבד לעד : (רש"י)

 מצודת דוד  כי לא לנצח. ובכך יפרע מן מציריו : תאבד לעד. מלת לא משמשת בשנים כאלו אמר לא תאבד לעד : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי, והמאמרים מקבילים, ישובו רשעים לשאולה כי לא לנצח ישכח אביון, ובהכרח יעניש ה' את הרשעים המריעים לו, ישובו לשאולה כל גוים שכחי אלהים כי תקות ענוים (לא) תאבד לעד, שה' ימלא מה שהענוים מקוים שתתגלה מלכות ה' וממשלתו להאביד כל השוכחים שמו והכופרים בו, אבל זאת אבקש :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תקות. מלת לא נמשך לשנים :(מלבי"ם באור המלות)


{כ}  קוּמָה יְהוָה אַל יָעֹז אֱנוֹשׁ יִשָּׁפְטוּ גוֹיִם עַל פָּנֶיךָ:

 רש"י  קומה ה'. דוד הי' מתפלל לפני הקב''ה שיקום וימהר לעשות זאת : אל יעז. עמלק לאורך ימים בגדולתו : על פניך. בשביל הכעס שהכעיסוך במקדשך : (רש"י)

 מצודת דוד  אל יעוז אנוש. אל יתחזקו אויביך : על פניך. ר''ל בעת כעסך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אנוש. הוא שם משמות האדם ויורה על חולשו שהוא מל' ואנוש הוא (ירמיה י''ז) : פניך. כעסך כמו פני ה' (לקמן ל''ד) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  קומה ה' שלא תכריתם על ידי בן אדם רק אתה בעצמך קומה להורידם שאולה, אבל אל יעז אנוש שהוא יהיה שבט אפך להכרית גוים, אני מבקש ישפטו גוים, שגם מעתה תעשה בהם משפט על רוע מעשיהם, אבל לא תעשה המשפט על ידי בן אדם רק על פניך בבלי אמצעי, רק שכולם יראו שפניך משגיחים ועושים משפט ברשעים בעצמך.(מלבי"ם באור הענין)


{כא}  שִׁיתָה יְהוָה מוֹרָה לָהֶם יֵדְעוּ גוֹיִם אֱנוֹשׁ הֵמָּה סֶּלָה: (פ)

 רש"י  מורה. מרות ועול ד''א מורה לשון השלכה לשון ירה בים (שמות טו) וי''א מורה לשון תער (סא''א) : ידעו גוים. שהם אנוש ולא אלהות להיות גבורתם שולטת : (רש"י)

 מצודת דוד  שיתה. תשים להם השפלה למען ידעו שהמה לעולם אנוש ולא אל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מורה. השלכה כמו ירה בים (שמות ט''ו) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שיתה ה' מורה להם, שתשית ותכין שה' בעצמו יהיה מורה להם, שלא ייראו מאנוש מרגיז הארץ רק מה' בעצמו, עד כי ידעו גוים אנוש המה, שידעו את שם ה' לירא מפניו, אבל המה אנוש קטן ושפל ומה נחשב הוא שיהיה שבט אפו לשומו מורא אל גוים ופחד אל לאומים :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מורה. כמו מורא, וש הבדל בין יראה ובין מורא, שמורא מציין הדבר שממנו ייראו. אנוש. מורה על ההקטנה והחולשה, ומענין זה אנוש לשברך (ירמיה ל' י''ב) :(מלבי"ם באור המלות)

תהילים פרק-י

{א}  לָמָה יְהוָה תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק תַּעְלִים לְעִתּוֹת בַּצָּרָה:

 רש"י  תעלים לעתות בצרה. תעלים עינים לעתות הצרה : (רש"י)

 מצודת דוד  תעמוד ברחוק. כאלו תעמוד ברחוק מקום ותעלים עצמך בעת צרה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תעלים. מל' העלמה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  למה, ע''פ המזמור הקודם מתעורר על שאלת מפני מה יש רשע וטוב לו שזה סבה שיעלם מעיני הבריות כי יש אלהים שופטים בארץ, למה ה' תעמוד ברחוק, מצייר כאלו ה' עומד תמיד מרחוק, שנדמה לנו כאילו אינו משים לב להשגיח ממרום שבתו על הנעשה פה בשפל, ורק בעת הצרה שהוא העת אשר יתקרב אל העולם הלז וישפוט בני אדם על רוע מעשיהם, שאז לא יעמוד עוד מרחוק, אבל גם אז אחר שאינו מעניש בעצמו רק על ידי הרשע שהוא שבט אפו, והרשע חושב כי בכח ידו הוא עושה זאת, וכן בני אדם חושבים שהוא מקרה ושלא על פי ה', ואם כן למה תעלים את עצמו גם לעתות בצרה, הגם שאינך אז מרחוק ואתה שופט ומעניש, בכ''ז תסתיר את עצמך בל יראו שאתה הוא העושה זאת, כי.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (א-ב) תעלים. את עצמך, כמו ופרעה הקריב, ולמ''ש יאמר גם כן שמעלים את העתות בצרה בגאות רשע. שידמה שהרשע עושה העת צרה, ובזה הוא יוצא כדינו על העתות, וב' בגאות ב' התוך. ידלק. היא הרדיפה באש חמתו הבוער, יתפשו. אלה שזו חשבו, יתפשו במזימות אלה. וע''כ בא לשון רבים :(מלבי"ם באור המלות)


{ב}  בְּגַאֲוַת רָשָׁע יִדְלַק עָנִי יִתָּפְשׂוּ בִּמְזִמּוֹת זוּ חָשָׁבוּ:

 רש"י  ידלק. ירדוף כמו כי דלקת אחרי : יתפשו במזמות זו חשבו. נתפסים הם העניים במזמות שהרשעים חושבים עליהם : (רש"י)

 מצודת דוד  בגאות. בעבור רוב גאותו רודף את העני ותופש אותו במחשבתו אשר חשב לתפשו בו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ידלק. ירדוף וכן כי דלקת אחרי (בראשית ל''א) : במזמות. ענין מחשבה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  בגאות רשע ידלק עני, נדמה שהרשע רודף אחר העני בגאותו ואינו שליח ה', רק שבכח ידו עושה זאת ובגאותו, (כמ''ש כי אמר בכח ידי עשיתי וכו' ישעיה י'), (וגם יל''פ תעלים בגאות רשע, שלעתות בצרה תעלים את עצמך תחת גאות הרשע אשר ידלק את העני, שמה שכחך הוא המניעו לדלוק את העני ומטה הוא בידי זעמך, זה הוא נעלם ונסתר תחת גאות הרשע, שהנראה בגלוי הוא שהוא עושה כן בכחו ובגאותו) ועפ''ז יתלונן המשורר כי לא כולם יחזו את הנעלם ורובם טועים כי גאות הרשע היא לבדה תעשה חיל ולא יד ה' עשתה זאת, זאת שנית כי יתפשו במזמות זו חשבו, שעל ידי שבני אדם טועים בזה וחושבים בלבבם שהרשע עושה כן מעצמו בגאותו ומסתפקים בהשגחה, על ידי מזימות אלה יתפשו ביד הרשע, כי על ידי שאין מכירים שהוא עונש מה' והעם לא שב עד המכהו על ידי זה ינתנו ביד הרשע לעשות בם כרצונו :(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  כִּי הִלֵּל רָשָׁע עַל תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ יְהוָה:

 רש"י  כי הלל רשע. מוסב על למה ה' תעמוד ברחוק כי עתה עמלק הרשע מתהלל שמשיג כל תאות נפשו : ובוצע ברך נאץ ה'. והגזלן שבח את עצמו לאמר נאץ ה' ושלום יהיה לי, ברך כמו ברך לשון פעל ותדע שאילו הי' שם דבר הי' הטעם למעלה באות הראשונה והיה נקוד פתח וזה נקוד קמץ קטן וטעמו למטה ברי''ש, ואל תתמה על ברך שלא אמר ברך שהרבה תיבות של רי''ש משמשות כך כגון אויב חרף ה' (לקמן עד) ולא נאמר חרף : נאץ. כמו חרף וכן כל ל' ניאוץ כך פתר מנחם : (רש"י)

 מצודת דוד  כי הלל רשע. בעבור שהרשע מהלל ומשבח עצמו שהשיג תאותו והגזלן בעת עשותו נאצות אז יתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי לא נעשה בו דבר ע''כ מלא לב האדם לעשות רע : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הלל. ענין שבח כמו ויהללו אותה (שם י''ב) : ובוצע. הגזלן כמו הוי בוצע בצע (חבקוק ב') : נאץ. בזה כמו כי נאצו האנשים את מנחת ה' (ש''א ב') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי הלל רשע על תאות נפשו, ר''ל הרשע מתהלל ומתפאר על תאוותו, כי כל בני אדם תאוותיהם גדולה מכחם והשגתם, שאין לך אדם אשר ישיג מאויו, יש לו מנה מבקש מאתים, עד שאינו יכול להתהלל שהשגתו גדולה מתאותו, כי תאותו תתהלל עליו שהיא גדולה על כח ידו והשגתו, לבד הרשע שהוא משיג יותר ממה שמתאוה עד שהוא יכול להתהלל על תאות נפשו שהשיג יותר מאשר התאוה, ובכל זאת הגם שהוא מצליח כ''כ בוצע ברך נאץ ה', מי שמברך ומשבח את הרשע הבוצע, ר''ל שמקנא א''ע בהצלחת הרשע בזה נאץ את ה' ובזה נחשב לו לעון פלילי כאילו הכעיס את ה', ובמזימות זו חשבו הם נתפסים ביד הרשע ויקבלו ענשם, וא''כ אשאל מדוע.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ובוצע ברך. המברך ומשבח את הבוצע, וכן פירשו חז''ל בסנהדרין :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  רָשָׁע כְּגֹבַהּ אַפּוֹ בַּל יִדְרֹשׁ אֵין אֱלֹהִים כָּל מְזִמּוֹתָיו:

 רש"י  רשע כגובה אפו. שהוא גבה רוח ומגביה וזוקף פניו ואפו בגבהותו : בל ידרוש. כל מזימותיו אומרות לו בל ידרוש הקב''ה כל מה שאעשה כי אין משפט : אין אלהים. לית דין ולית דיין : (רש"י)

 מצודת דוד  כגובה. כאשר גבהה חמתו על מי חושב שאין מי דורש במעשיו וכל מחשבותיו הוא שאין אלהים בעולם לפרוע לו על מעשיו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  רשע כגובה אפו בל ידרוש, למה לא ידרוש ה' להעניש את הרשע אשר כגובה אפו אין אלהים כל מזמותיו, אשר הוא מכחיש מציאות ה' לגמרי, אם ידרוש להעניש את החושב מזימות שהרשע דולק ורודף בגאותו וליחס כח זה אל הרשע עצמו לא אל ההשגחה, וכן ידרוש להעניש את המברך את הבוצע, הלא כ''ש שהיה לו לדרוש להעניש את הרשע עצמו הכופר בכל וכל מזימותיו הוא שאין אלהים, ומדוע לא ידרוש ה' להענישו, ותהי להפך, כי.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  כגובה. שיעור הכתוב רשע בל ידרוש כגובה אפו אין אלהים כל מזימותיו, ופי' שלא תדרוש להענישו, כמ''ש אח''כ תדרוש רשעו :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  יָחִילוּ (דרכו) דְרָכָיו בְּכָל עֵת מָרוֹם מִשְׁפָּטֶיךָ מִנֶּגְדּוֹ כָּל צוֹרְרָיו יָפִיחַ בָּהֶם:

 רש"י  יחילו. יצליחו ודומה לו (איוב כ) על כן לא יחיל טובו, וי''מ יחילו כמו (ש''ב ג) יחולו על ראש יואב : מרום משפטיך מנגדו. מסולקים ומרוחקי' משפטי יסורין ופורעניו' שלך מנגדו שאינם באים עליו : כל צורריו יפיח בהם. בהפחת רוח הוא מפיח בהם והם נופלים לפניו : (רש"י)

 מצודת דוד  יחילו. על שבכל עת יצליח בדרכיו ומשפטיך מסולק ממנו ובהפחה מועטת מאבד את שונאיו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יחילו. יצליחו כמו לא יחיל טובו (איוב ב') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יחילו דרכיו בכל עת, שהוא מוצלח בהצלחה למעלה מן הטבע, כי המצליח בדרך הטבע לא יצליח לא בכל הדרכים ולא בכל העתים, ר''ל שלא יצליח רק בדרך אחד אם בחר הדרך שמוכן להצליח בו ע''פ הטבע, ולא בכל העתים רק בעת פרטי המוכן אל ההצלחה לא בעת רעה, אבל הוא יחילו כל דרכיו, שכל האמצעים אשר יבחר יצליחו, וגם יצליח בכל עת, אף בעת רעה, וזה מורה שהצלחתו למעלה מן הטבע וגם מרום משפטיך מנגדו גם בעת שתעשה משפט בעולם ויבוא רעות השגחיית כמו דבר ורעב אין המשפטים נוגעים בו, רק כל צורריו יפיח בהם שהוא משתמש במשפטיך להפיח בהם את צורריו, שיחולו המשפטים בצורריו ובו לא יגע רע :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יחילו. מענין חיל והצלחה, כמו ע''כ לא יחיל טובו (איוב כ'), ויש מפרשים כמו יחולו על ראש יואב, שיבואו ויתכנו דרכיו : יפיח. מענין פח ומוקש, בהם. רצונו לומר במשפטיך ישים פח ללכדם :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  אָמַר בְּלִבּוֹ בַּל אֶמּוֹט לְדֹר וָדֹר אֲשֶׁר לֹא בְרָע:

 רש"י  לדור ודור אשר לא ברע. לא תבא עלי רעה לדורותי : (רש"י)

 מצודת דוד  אמר בלבו. לזאת חושב שלא ינטה לעולם להיות מושפל לארץ : לדור ודור. אף לאחר כמה דורות יצליח ולא יראה ברעה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אמר, וגם לא תאמר שלבו מלא פחד ואינו בוטח בהצלחתו (כמו שכן היה דעת אליפז שהצלחת הרשע אינה הצלחה מפני שהוא מפחד תמיד מן העונש אשר ישיגהו או שישיג את בניו), כי הוא אמר בלבו בל אמוט והוא בוטח בלבבו שלא תשיגהו רע, וגם בוטח שלא ישיג רע את בניו, כי הוא אומר שלא ימוט לדור ודור אף דורות הבאים אחריו אשר לא ברע, כאילו הוא אינו נכלל כלל ברע הבא לעולם, כי הוא יוצא מן הכלל שעתידים לרעות ומקרי הזמן :(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  אָלָה פִּיהוּ מָלֵא וּמִרְמוֹת וָתֹךְ תַּחַת לְשׁוֹנוֹ עָמָל וָאָוֶן:

 רש"י  ותוך. ל' מחשבה רעה הלנה בתוכו תמיד : (רש"י)

 מצודת דוד  אלה. ממלא פיו בשבועות שוא ומרמה : תחת לשונו. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אלה. שבועה כמו ושמעה קול אלה (ויקרא ח') : ותוך. ענין מרמה הנסתר בתוך הלב : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אלה פיהו מלא, בפיו יקיים דבריו תמיד באלה כאלו את ה' הוא ירא, וידבר מרמות ותוך לרמאות את הבריות, אבל תחת לשונו בפנימותו והנסתר תחת דבריו, הוא עמל ואון, בדבורו יחניף כאלו הוא צדיק וטוב, ובלבו מלא רשע וכחש :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ומרמות ותוך. התוך היא המרמה הצפונה (עיין ירמיה ט' ה'), ומלא. פעל, שממלא פיו באלה. פיהו. לשונו. הפה מציין הדבור החיצוני, והלשון מציין הדבור הפנימי (כנ''ל ה' י') שנצפן בו עמל ואון הפך של אלה ומרמה של הדבור החיצוני :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  יֵשֵׁב בְּמַאְרַב חֲצֵרִים בַּמִּסְתָּרִים יַהֲרֹג נָקִי עֵינָיו לְחֵלְכָה יִצְפֹּנוּ:

 רש"י  עיניו לחלכה יצפנו. עיניו של עמלק לישראל שהם חילך יארובו : לחלכה. עליך יעזוב חלכה, שניהם במסור' מן מלין המשמשין כה במקום ך' כגון (שמות ז) ובכה ובעמך (משלי ב) תבונה תנצרכה (שמות כט) כל אשר צויתי אתכם (ש''א א) הנצבת עמכה למדנו ממסורת שחלכה כמו חילך חיל שלך, ומנחם פתר אותה לחלכה יצפונו וכן יעזוב חלכה כמו ונפל בעצמיו חלכאים ענין נמוכים ומורדים וכה יסוד המלה : (רש"י)

 מצודת דוד  ישב. הרשע יושב במארב החצרים ולוכד את הנקי והורגו בסתר : עיניו. עושה עצמו כמסתיר עין מן העני וכאלו אין דעתו עליו לבל יהיה נשמר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לחלכה. ענינו כענין עני וחלוש ודומה לו במקראות שלאחריו : יצפנו. יסתירו כמו יצפון לצדיק (משלי י''ג) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ישב, את האריה שהוא העז שבחיות טורפי טרף לקח למשל לדמות בו את הרשע, רק בהעריכו את מעשיו לפי שני חייו, ישתנה ענינו מן האריה, כי ידוע שהארי בהיותו כפיר ישב בסוכה למו ארב ולא יצא ממעונתו לטרף טרף, עד שבא במעמד האריה שאז יצא למארב חצרים עלי טרפו ובהרשע הוא בהפך, שבילדותו דומה לאריה ויצא עלי טרפו לארוב בשדות וביערים, ועת יגדל שאז יהיה כתפארת אדם לשבת בית (כי בזה יתרון לאדם כמוהו על חיות השדה) אז יתדמה ככפיר אשר יצוד ויטרוף בסוכתו, אולם יתרון לו על האריה שהאריה עת יזקן ויחלש אז ליש אובד מבלי טרף, והרשע גם עת ידכא ישוח בזקנותו עוד יטרף טרף אדם יאכל, וז''ש עת ישב הרשע הזה במארב חצרים ויצא על טרפו בילדותו אז במסתרים יהרג את הנקי אשר עיניו לחלכה יצפנו בעוד שהנקי נושא עיניו אליך ומצפה לחילך וכחך שתעזור לו, בעת ההיא יהרגנו הרשע ובטחונו בה' לא יועיל לו כלל, ואח''כ עת.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  חצרים. כפרים פרזים עי' התו''ה (בהר סי' ס''א). יצפנו. שיביט אליך בסתר ומצפון. לחלכה. לכחך :(מלבי"ם באור המלות)


{ט}  יֶאֱרֹב בַּמִּסְתָּר כְּאַרְיֵה בְסֻכֹּה יֶאֱרֹב לַחֲטוֹף עָנִי יַחְטֹף עָנִי בְּמָשְׁכוֹ בְרִשְׁתּוֹ:

 מצודת דוד  יארוב. במקום נסתר יארוב וכאריה האורב בסוכה כן יארוב לחטוף את העני. במשכו. אמר לשון הנופל בצייד המושך חבל הרשת ללכוד את הבא בה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לחטוף. ענין מהירות הלקיחה כמו וחטפתם לכם (שופטים כ''א) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יארב במסתר כאריה בסכו עת יתחיל לשבת בכבוד בביתו אז ידמה כאריה כשבתו בסוכתו, וטבע האריה בשבתו בסוכתו ואורב על טרפו עת יראה את טרפו ידלג עליו פתאום כארבע וחמש אמות ובפעם הראשון שישיגהו יהיה טרף לשיניו, אמנם אם לא השיגהו בפעם הראשון הגם כי עבר מנהו והלאה לא ישוב עוד לנגוע בו, רק ישוב בכלימה אל מעונו, ובהשקף על טבע זאת השתולה בהאריה, אומר, שהרשע הזה יארב לחטף עני, אמנם לא יקרה לו כמו להאריה שלפעמים ימלט טרפו מידו, כי הוא יחטף עני תמיד במשכו ברשתו ואין נמלט מידו :(מלבי"ם באור הענין)


{י}  (ודכה) יִדְכֶּה יָשֹׁחַ וְנָפַל בַּעֲצוּמָיו (חלכאים) חֵיל כָּאִים:

 רש"י  ידכה ישוח. כך דרך האורב שמדכה ומשפיל ומקטין עצמו כדי שלא יהא ניכר. ונפל בעצומיו חלכאים. חיל נשברים ראיתי במסורה הגדולה חלכאים אחת מחמש עשרה תיבות הכתובות תיבה אחת ונקראות שתי תיבות וכמו בגד דותאמר לאה (בראשית ל) אשדת למו (דברים לג) מלכם תדכאו עמי (ישעי' ג) אף זה חלכאים חיל של נשברים, כאים ל' ונכאה לבב למותת (לקמן קט) וא''ת הנו''ן מן השורש יוכיח עליו יען הכאת לב צדיק (יחזקאל יג) למדנו הנו''ן של נכאה כנו''ן של נמבזה (ש''א טו) ונו''ן של נקלה וכן פתרונו ונפל בעצומיו של רשע זה ברמיזותיו ובקריצותיו לשון הגישו עצמותיכם (ישעי' מא) עוצם עיניו (שם לג) חיל של עניים, ד''א בעצומיו ע''י גבוריו א''ר סימון אין הרשע הזה מטיל בקלירוס שלו פירוש חיל אלא גבורים כמותו שנאמר (דניאל ג) ולגוברין גברי חיל די בחילי' אמר לכפתה לשדרך מישך ועבד נגו ומנחם פתר חלכאים כמו דל וחלך והכף יסוד בתיבה : (רש"י)

 מצודת דוד  ידכה ישוח. מראה עצמו כתוש וכפוף לבל ירגישו בו אבל מפיל בכחו הרב את העניים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ידכה. ענין כתיתה : ישוח. מלשון שיחה וכפיפה כמו שחה לעפר (לקמן מ''ד) : בעצומיו. בחזקו כמו ועצם כחו (דניאל ח') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ידכה, וגם בעת אשר ידכא וישוח, שהוא בעת זקנותו שילך שחוח מרוב ימים, בכל זאת ונפל בעצומיו חיל נדכאים, ועצומים כל הרוגיו, עד שיזיק לבני אדם בשלשה חלקי ימי חייו, בימי העליה והעמידה והירידה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  חלכאים. חיל נכאים ומוכים, כמו נכאו מן הארץ (איוב ל'), ונפל הנו''ן :(מלבי"ם באור המלות)


{יא}  אָמַר בְּלִבּוֹ שָׁכַח אֵל הִסְתִּיר פָּנָיו בַּל רָאָה לָנֶצַח:

 מצודת דוד  אמר. כ''ז הוא על כי חושב או האל שכח מעשיו או שאינו משגיח בהם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אמר בלבו, תחלה יאמר הרשע בלבו שכח אל, שהגם שהאל רואה ומשגיח הוא שוכח מלהעניש תיכף וע''כ אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה, אח''כ פוקר יותר ויאמר שהאל הסתיר פניו ואינו משגיח בשפלים כי על השמים כבודו, ואח''כ פוקר יותר ויאמר שהאל בל ראה לנצח, שהראיה והידיעה נמנעים בחקו כפי טענות הפילוסופים שהביא במורה [ח''ג] שכפרו בידיעת ה' לגמרי, ויצייר שהרשע הולך מדחי אל דחי בשלשה עתותי חייו הנ''ל עד שבסוף ימיו יכחיש גם ידיעת ה' ויאמר לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב :(מלבי"ם באור הענין)


{יב}  קוּמָה יְהוָה אֵל נְשָׂא יָדֶךָ אַל תִּשְׁכַּח (עניים) עֲנָוִים:

 מצודת דוד  קומה. לזה קום והרם ידך עליו להכותו ואל תשכח העניים הנלכדים בידו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  קומה ה', מבקש, אתה ה' קומה להושיע, אתה אל נשא ידך להראות גבורתך, ומפרש קומה ה' [שהוא שיקום ברחמיו להושיע] כי ראוי שאל תשכח ענוים העשוקים ואין להם מנחם, אל נשא ידך [שהוא להראות גבורתו] מצד כי :(מלבי"ם באור הענין)


{יג}  עַל מֶה נִאֵץ רָשָׁע אֱלֹהִים אָמַר בְּלִבּוֹ לֹא תִּדְרֹשׁ:

 רש"י  על מה נאץ רשע. להקב''ה לפי שאמר בלבו לא תדרוש : (רש"י)

 מצודת דוד  על מה. בעבור מה מלאה לב הרשע לנאץ את אלהים כי חושב בלבו שאינך דורש מעשיו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  על מה נאץ רשע אלהים למה יאמר שאין יכולת בידך, או למה יאמר בלבו לא תדרוש שיכפור שאינך יודע ומשגיח, והלא באמת אתה משגיח וגם היכולת בידך, כי.(מלבי"ם באור הענין)


{יד}  רָאִתָה כִּי אַתָּה עָמָל וָכַעַס תַּבִּיט לָתֵת בְּיָדֶךָ עָלֶיךָ יַעֲזֹב חֵלֶכָה יָתוֹם אַתָּה הָיִיתָ עוֹזֵר:

 רש"י  ראתה. מה שהוא עושה ואתה מחריש : כי אתה. כן דרכך שתביט עמל וכעס : לתת בידך. בכחך אתה נותן יד לרשעים להצליח ברשעם : עליך יעזוב חלכה. ישראל עמך שהם חילך הם עוזבים עליך את המשא שתעשה דין ברשעים, ומנחם פתר יעזוב ל' עזרה כמו (שמות כג) עזוב תעזוב עמו, ומנחם פתר חלכה ל' דל וחלך וכ' יסוד בתיבה. יתום אתה היית עוזר. בימים ראשונים : (רש"י)

 מצודת דוד  ראיתה. אבל באמת ראית מעשיו כי מעולם רואה אתה העמל והכעס מה שהרשע עושה : לתת בידך. ובידך לתת לאיש כדרכיו ולכן יעזוב העני בטחונו מכל אדם וישען עליך כי מעולם אתה עוזר ליתום אשר חלפה עזרתו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ראיתה, הלא אתה משגיח ורואה מעשה הרשע כי אתה עמל וכעס תביט, שלא לבד שתראה מעשה הרשע כי גם תביט על מחשבתו, בין העמל שהיא מחשבתו הרעה ובין הכעס מה שמכוין להכעיסך, וגם יש לך יכולת כי לתת בידך, יש בידך הכח לתת לו גמולו, ולא תאמר שתניח עונשו אל שלוחך שהטבע תענישהו כרוב העונשים האלהיים שיבאו ע''י אמצעיים טבעיים, כי עליך יעזב חלכה יתום אתה היית עוזר, היתום אשר אתה היית עוזר לו מעולם בהשגחה מיוחדת למעלה מן הטבע יעזב חלכה עליך, שאתה בעצמך תעזר לו לא ע''י החיל שלך, [מדמה את ישראל כיתום שגדלהו המלך והיה נותן לו צרכיו בעצמו, שחיל המלך ומשרתיו לא יתעסקו בצרכיו אחר שיודעים שהמלך בעצמו מתעסק בעניניו], ולכן(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עמל. מציין תמיד התכונה הרעה : עליך יעזב. כמו ויטוש את הצאן על שומר (שמואל א' י''ז) : חלכה. החיל שלך יעזבו את היתום עליך :(מלבי"ם באור המלות)


{טו}  שְׁבֹר זְרוֹעַ רָשָׁע וָרָע תִּדְרוֹשׁ רִשְׁעוֹ בַל תִּמְצָא:

 רש"י  שבור זרוע. של עמלק הרשע : ורע תדרוש רשעו בל תמצא. פושעי ישראל כשרואין את הרשעים מצליחין לבם נושאם להרשיע אבל משתשבר את זרוע הרשעים אם באת לדרוש רשעם של רשעי ישראל לא תמצאנו : (רש"י)

 מצודת דוד  שבור. לזה שבור חוזק הרשע למען יבין כי יש אלהים שופטים : ורע. ואז אף הרגיל לעשות רע כשתדרוש רשעו לא תמצא כי יחזור למוטב כשיראה שאתה עושה דין ברשעים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  שבור זרוע רשע אתה בעצמך ותדרוש רשעו של הרע למען בל תמצא, תכלית דרישתך לחקור מעשה הרשע להענישו יהיה כדי לבל תמצא את הרע, למען יתמו חטאים והרשעים ישובו בתשובה :(מלבי"ם באור הענין)


{טז}  יְהוָה מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד אָבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ:

 רש"י  ה' מלך עולם ועד. מאחר שיאבדו גוים מארצו : (רש"י)

 מצודת דוד  ה' מלך וגו'. הלא מלכותך לעולם וככוחך אז כוחך עתה והלא אבדו גוים מארצו בעבור מעשיהם הרעים לזה עשה כן לאבד הרשעים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ה' מלך, ר''ל ה' אינו דומה כמלך ב''ו שאם חטאו נגדו כל בני המדינה א''א שיהרוג את כולם שאז לא יהיה מלך כי אין מלך בלא עם, אבל מלכות ה' אינו תלוי מן העם, כי ה' מלך עולם, מלכותו נצחי ולא תשתנה, אף אם אבדו גוים מארצו כי אין מלכותו מצד העם כי היא תלויה בו בעצמו :(מלבי"ם באור הענין)


{יז}  תַּאֲוַת עֲנָוִים שָׁמַעְתָּ יְהוָה תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ:

 מצודת דוד  תאות. הלא מעולם שמעת למלאות תאות ענוים לכן גם עתה כשלבם נכון להתפלל בכוונת הלב שמע אליהם ומלא תאותם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  תאות, עפ''ז סיים בקשתו שישמע ה' תאות ענוים, ולא לבד שישמע בעת שדברו זה בפיהם, כי גם תכין לבם, בעת שהתאוה תכין את לבם, ויעלו ציורי תאוה זו על הלב, שלבם יתחיל לחשוב ולהתאוות לזה הגם שלא הוציאוהו בשפתם, תקשיב אזנך, למלאות תאותם, ומהו התאוה הזאת?(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תכין. נסתר לנקבה, התאוה תכין את לבם. והקשבה מוסיף על השמיעה שקושב מרחוק כמ''ש (ישעיה א' י' ובכ''מ) :(מלבי"ם באור המלות)


{יח}  לִשְׁפֹּט יָתוֹם וָדָךְ בַּל יוֹסִיף עוֹד לַעֲרֹץ אֱנוֹשׁ מִן הָאָרֶץ: (פ)

 רש"י  לשפוט יתום. לעשות משפטם של ישראל היתומים ודכים : בל יוסיף עוד. עמלק. לערץ אנוש. לכתת ולשבר את האנושים וחולים : (רש"י)

 מצודת דוד  לשפוט. לקחת משפטים מיד עושקיהם : בל יוסיף. ולא יוסיף עוד העושק לערוץ ולהכאיב לבני אדם כאשר יראה כי שלם תשלם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ודך. כחוש ומעונה : לערוץ. לשבור כמו אל תערוץ (יהושע א') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לשפט יתום ודך שאתה תעשה משפט יתום ודל מיד העריצים העושקים אותו, זאת שנית בל יוסיף עוד לערץ ולהתחזק אנוש מן הארץ, שלא ימצא עוד אנוש אשר יתחזק בעריצות מכל הארץ למשול ולכבוש כל הארץ, רק יהיה המשפט ע''י הקב''ה בעצמו עד שכולם יכירו השגחתו.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  לערוץ. גבורה מופלגת, גבור עריץ (ירמיה כ''א) ומלת מן על היתרון, כמו הגדול מאחיו, שלא ישים אנוש אחד עריץ יותר מכל הארץ :(מלבי"ם באור המלות)

תהילים פרק-יא

{א}  לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד בַּיהוָה חָסִיתִי אֵיךְ תֹּאמְרוּ לְנַפְשִׁי (נודו) נוּדִי הַרְכֶם צִפּוֹר:

 רש"י  איך תאמרו לנפשי נודי וגו'. זהו דוגמת כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' (ש''א כו) שגרשוהו מארץ לחוצה לארץ וכאן הוא אומר בה' חסיתי, שיחזירני להסתפח בנחלתי איך תאמרו אתם טורדים לנפשי נודי הרכם עבור הר שלכם אתה צפור הנודד שכל אדם המיטלטל נמשל לצפור הנודדת מן קינה כדכתי' כצפור נודדת מן קינה כן איש נודד ממקומו (משלי כז) שנדד קינך שטרדנוך מכל ההר כצפור הנודדת, נודו כתיב שהוא נדרש אף בישראל שהאומות אומרים להם כן : (רש"י)

 מצודת דוד  לנפשי. איך תאמרו על נפשי הר שלכם הוא נד כצפור ר''ל מלך ישראל הוא נד מפני שאול כצפור הזה הנודד וסופו לפול ברשת וכן יהיה סופו ליפול ביד שאול ואמר איך תאמרו כן הלא בה' חסיתי וכל יכול להצילני : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  למנצח, במזמור זה יתוכח את בני דורו אשר טענו על אמונת ההשגחה ממה שהרשע מכתיר את הצדיק וה' לא יעשה משפט, ותשובתו, שבזה יבחן את בני אדם, שאם היה מעניש את הרשע תיכף לא היה מקום לבחירה ולשכר ועונש, והיו כולם עובדים את ה' מיראת העונש, אבל ע''י שהעלים את השגחתו, בזה יבחנו הצדיקים העובדים את ה' באמת ובזה יגדל שכרם. בה' חסיתי, אנכי חוסה בה' בהשגחתו הפרטית, ואתם איך תאמרו לנפשי כי נודי הרכם, פי' הנוד שלי שאני נע ונד על הרכם ונרדף מפני אויבי, הוא דומה כמו [נוד צפור שהוא מקריי בלתי השגחיי ושכן נדידה שלי הוא במקרה לא בהשגחה, ואתם מביאים ראיה לזה שאין ה' משגיח :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  נודי. שם, נוד שלי על הרכם, כנוד צפור :(מלבי"ם באור המלות)


{ב}  כִּי הִנֵּה הָרְשָׁעִים יִדְרְכוּן קֶשֶׁת כּוֹנְנוּ חִצָּם עַל יֶתֶר לִירוֹת בְּמוֹ אֹפֶל לְיִשְׁרֵי לֵב:

 רש"י  כי הנה הרשעים. דואג ודלטורי הדור המטילין איבה ביני ובין שאול : ידרכון. לשון דריכה נופל בקשת שכשהוא חזק צריך ליתן רגלו עליו כשרוצה לנטותו : קשת. לשונם ידרכו קשתם שקר : כוננו חצם על יתר. הקשת קורד''א דאר''ק בלעז : לירות. אהגיט''ר בלעז : במו אפל. במסתר : לישרי לב. דוד וכהני נוב : (רש"י)

 מצודת דוד  כי הנה. ר''ל ואם תחשובו שעזבני ה' בעבור עון הריגת כהני נוב כי הלא הנה הרשעים דרכו קשת וכו' והוא משל הלה''ר שאמר דואג לשאול על כהני נוב : לירות. את החצים : במו אופל. ר''ל בהסתר : לישרי לב. על כהני נוב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יתר. חבל הקשת כמו שבעה יתרים (שופטים י''ז) : לירות. להשליך כמו ירה בים (שמות ט''ו) : במו. כמו בתוך : אופל. חשך : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי הנה הרשעים ידרכון קשת, וגם כוננו את חציהם על יתר לירות לישרי לב במו אפל, שאורבים על הישרים באופל להכותם נפש, וחציהם מכוננים, וגם יצליחו במעשיהם :(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  כִּי הַשָּׁתוֹת יֵהָרֵסוּן צַדִּיק מַה פָּעָל:

 רש"י  כי השתות יהרסון. על ידכם נהרגו כהני ה' הצדיקים שהם שתות של עולם : צדיק מה פעל. דוד שלא חטא מה פעל בכל זאת אתם תשאו עון ולא אני : (רש"י)

 מצודת דוד  כי השתות. הרשעים הללו הרסו יסוד העולם הם כהני נוב צדיקי יסודי עולם צדיק מה פעל. על עצמו אמר דוד הלא אני צדיק בזה ומה פעלתי אני הלא לא עשיתי מאומה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  השתות. היסודות כמו והיו שתותיה מדוכאים (ישעיה י''ט) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי השתות יהרסון, שמהרסין יסודות העולם, שמאבדים צדיקים יסודי עולם ומחריבים יסודי הקיבוץ המדיני ושלומם, ובכל זאת, צדיק מה פעל, אחר שה' הוא הצדיק היה ראוי שיפעל פעולה השגחיית לענוש את הרשעים ולהגן על הצדיקים, שזה ראוי שיפעל מצד הצדק והמשפט, ומדוע לא פעל מאומה. ? ע''כ שאינו משגיח, (וזה כטענות איוב שטען כן להכחיש את ההשגחה), זאת טענת בני דורו, מתחיל להשיב על טענותיהם.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  השתות. היסודות :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  יְהוָה בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ יְהוָה בַּשָּׁמַיִם כִּסְאוֹ עֵינָיו יֶחֱזוּ עַפְעַפָּיו יִבְחֲנוּ בְּנֵי אָדָם:

 רש"י  ה' בהיכל קדשו. הרואה ובוחן מעשיהם ואע''פ שבשמים כסאו גבוה עיניו יחזו אתכם בארץ : (רש"י)

 מצודת דוד  וה' בהיכל וגו'. אף שה' מגביה לשבת בהיכל קדשו אשר בשמים עכ''ז משפיל עיניו לראות בארץ לבחון מעשה בני אדם ויודע הוא בשלמי הרעה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עפעפיו. כן יקרא אישון העין : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ה', דלתות הכתוב מקבילות, [ה' בהיכל קדשו עיניו יחזו [בני אדם, ה' בשמים כסאו עפעפיו יבחנו בני אדם, ר''ל שאנחנו רואים שהשגחת ה' בעולמו ושכרו ועונשו, היא לפעמים גלויה ופעמים צפונה, שמצד אחד יראה המשכיל ויצייר לעצמו שה' יושב בהיכל קדשו בבהמ''ק למטה, כמלך היושב בין בני עמו שופט ודן ומשגיח על מעשיהם, ובצד אחר יתדמה אל ההמון כי בשמים כסאו, שסלק השגחתו מן הארץ וישם כסא הנהגתו בשמים, כאלו מסר ההנהגה אל השמים והמערכת שעל ידם מנהיג עולמו לא ע''י ההשגחה, ומבאר שבאמת ה' הוא בהיכל קדשו ועיניו יחזו וישגיחו השגחה פרטית, ומה שנראה מצד אחר כי בשמים כסאו ושהוא מעצים את עיניו ובלתי משגיח, הוא מפני כי עפעפיו יבחנו בני אדם, [העפעפים הם הסוגרים את העינים, והוא ציון אל סילוק ההשגחה שאז דומה כאילו עיניו סגורים ע''י העפעפים לבל יראה את הנעשה בארץ] מה שמעצים עיניו מלהשגיח, הוא כי עי''ז יבחנו בני אדם ויצא לאור מעשה הצדיקים אם עובדים לשמו, ועי''כ מלא לב הרשעים לעשות רע, ומפרש.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עיניו, עפעפיו. העפעף סוגר את העין, עמ''ש (ירמיה ט' י''ז) :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  יְהוָה צַדִּיק יִבְחָן וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ:

 רש"י  ה' צדיק יבחן. ואם מפני שאני לוקה ונרדף על ידכם אתם מתהללים לאמר אלהים עזבו (לקמן עא) לא כן הוא אך כן מדתו של הקב''ה לייסר ולנסות הצדיקים ולא את הרשעים, הפשתני הזה כל זמן שיודע שפשתנו יפה הוא מקיש עליה וכשאינו יפה הוא ממעט בכתישה לפי שמתנתקת : שנאה נפשו. ומצניע לו את גמול עונותיו לעולם ארוך ואז ימטר עליהם בגיהנם : (רש"י)

 מצודת דוד  צדיק יבחן. מה שאני נרדף משאול לא הוא בעבור העון רק כן דרך ה' להבחין את הצדיק ביסורים אם יעמוד בצדקתו להטיב אחריתו ולא משנאתו אותו מייסרו : ורשע. אבל את הרשע ישנא עם כי חדל הוא מן היסורים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ה' צדיק יבחן ה' מעלים השגחתו שעי''כ יבחן את הצדיק אם עובדו מאהבה מבלי פניה חיצונית, שע''י שהצדיק נרדף מן הרשע ובכ''ז לא מט מצדקתו יבחן שעובד מאהבה, והגם שע''י שהשגחת ה' נעלמת עי''כ מלא לב בני אדם לעשות רע, את הרשע והאוהב חמס שנאה נפשו, וע''כ מניחו ברשעתו ואינו מעניש אותו עד שיתמלא סאתו, ואז.(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  יַמְטֵר עַל רְשָׁעִים פַּחִים אֵשׁ וְגָפְרִית וְרוּחַ זִלְעָפוֹת מְנָת כּוֹסָם:

 רש"י  פחים. ל' פחמים : זלעפות. לשון שריפה ומנחם פתר אותו לשון שער קטב וכן (איכה ה) מפני זלעפות רעב (לקמן קיט) זלעפה אחזתני כלומר שערו שער (סא''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  ימטר. כי סוף הדבר יקבל גמולו משלם כי הרבה רשתות כמטר ירדו עליו מן השמים וילכד בהם : מנת כוסם. המנה למלאות כוסם יהיה מרוח זלעפות ר''ל פורעניות רב יביא עליהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פחים. רשתות כמו מפח יקוש (לקמן צ''א) : זלעפות. רעדה כמו זלעפה אחזתני (לקמן קי''ט) : מנת. חלק ומתנה כמו והיה לך למנה (שמות כ''ט) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ימטר על רשעים פחים אש וגפרית והעונש הזה יהיה מנת כוסם, המנה שהכינו הם לעצמם, ר''ל שאם היתה ההשגחה גלויה והיה מענישו תכף היה מתירא מלהרשיע ואין כאן בחינה להרשע, ב. שלא היה יכול להענישו בעונש גדול פחים אש וגפרית, לכן מאריך לו עד שיתמלא סאתו ויאבידנו אם בעוה''ז או שר''ל פחים אש וגפרית בגיהנם, כמ''ש ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  פחים. כמו פחם לגחלים (משלי כ''ו), מנת כוסם. המנה שהכינו להם על פי מעשיהם, כמו תכסו על השה, במכסת נפשות :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  כִּי צַדִּיק יְהוָה צְדָקוֹת אָהֵב יָשָׁר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ: (פ)

 רש"י  כי צדיק ה' צדקות אהב. וירחם על הצדיק ואוהב אותם שפנימו יחזו ישר : ישר יחזו פנימו. מוסב על צדיק ה' צדקות אהב ואותם אשר ישר יחזו פנימו, ורבותינו פתרו הרשעים ידרכון קשת על שבנא וסייעתו ופתרו לישרי לב על חזקיהו וסיעתו, כי השתות יהרסון אם השתות נהרסו על ידם צדיקו של עולם מה פעל ואין סדר המקראות נופל על המדרש : (רש"י)

 מצודת דוד  צדקות. איש צדקות יאהב ולא יעזבו ביד אויביו : ישר. איש ישר יראה פני ה' והוא ענין משל ממלך שאת אשר יאהב הוא מרואי פניו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי, מבאר איך יבחן בזה את הצדיק, שאם היתה הנהגת ההשגחה גלויה והיה משלם שכר הצדיק תיכף, הי' פונה בעשותו הצדק בעבור השכר וגמול, אבל ה' צדיק הוא אוהב צדקות בתנאי אם הצדקות ישר יחזו פנימו אם הצדקות יביטו ישר נוכח פני ה', היינו אם מטרת הצדקות וכוונתם הוא לשם ה' בלבד, לא כן אם עושה הצדקות בעבור שכר וגמול, שאז לא יפנו לה' בדרך ישר רק יחזו אלי, בדרך עקלתון, שעיניו יחזו אל השכר שיקבל, ודרך פניה זאת יחזה אל ה' לעשות מצותיו, וצדקות כאלה לא יאהב ה', ולכן מעלים מאתו שכר העבודה וימצאוהו רעות וצרות ובזה יבחן שעשה צדקות רק לשם ה' ואליו היתה פנייתו בדרך ישר :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יחזו. הצדקות יחזו פניו ישר, ופנימו כמו פניו, כמו יסכון עלימו משכיל (איוב כ''ב) כמו עליו :(מלבי"ם באור המלות)

תהילים פרק-יב

{א}  לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית מִזְמוֹר לְדָוִד:

 רש"י  על השמינית. כנור של שמונה נימין : (רש"י)

 מלבי"ם - באור הענין  למנצח, כנגד בעלי לשון בזמנו אשר דברו עתק נגד ה' ודרשו פלסתר בתורתו, ואשר דברו לה''ר בין איש לרעהו :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  הוֹשִׁיעָה יְהוָה כִּי גָמַר חָסִיד כִּי פַסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם:

 רש"י  גמר. כלה. פסו. פיילירינ''ט בלעז כמו אפסו וכן פתר מנחם : כי פסו אמונים מבני אדם. הכל משקרים בי ומרגלים את המקומות אשר אנכי מתחבא שם ומגידים לשאול הלא דוד מסתתר עמנו (לקמן נד) : (רש"י)

 מצודת דוד  הושיעה ה'. להנצל מיד שאול : כי גמר חסיד. כלה חסיד מן העולם ולא ימצא מי למחות ביד שאול וללמוד עלי זכות בפניו : פסו. כלו אנשי אמונה וידברו עלי כזב בפני שאול : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פסו. אפסו וכלו : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי גמר חסיד שהיו עושים חסד בדבר שלא הבטיחו כלל, וכן עשו מצות יתירות מצד החסידות, וגם פסו אמונים, אנשי אמת ששמרו מה שהבטיחו, ובמצות היו עושים החיוב המוטל עליהם, ולא זאת לבד, כי.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  גמר חסיד, פסו אמונים. החסיד יעשה הכל יותר מן החיוב, בין במצות שבין אדם לחברו יעשה חסד שהוא גדול מן האמת, שהאמת הוא לקיים ההבטחה והחיוב, והחסד הוא בלא שום חיוב והבטחה, ומזה יבא גם על מי שיפליג לעשות חסידות עם קונו יותר ממה שהוזהר, וכיש אמונים ימצאו גם חסידים המפליגים יותר על החיוב, וכשאין אמונים יתמו החסידים בהיותם אז נרדפים ולצחוק בעיני העם, וע''כ בא על אמונים לשון פסו. מענין אפס ואין, ועל החסיד גמר. שמורה הכליון והגמר עד אחריתו, וכן במיכה (ז') אבד חסיד מן הארץ וישר באדם אין, ושם אמונים יכלול בעלי אמונה בין אדם לחברו, וגם המאמינים בה' ובתורתו, שגם אלה תמו כמו שיבאר :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  שָׁוְא יְדַבְּרוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ שְׂפַת חֲלָקוֹת בְּלֵב וָלֵב יְדַבֵּרוּ:

 רש"י  בלב ולב. בשני לבבות לי מראים שלום ויש שנאה טמונה בלבבם : (רש"י)

 מצודת דוד  שוא ידברו וגו'. מה שמדברים רכות המה שוא כי לא כן עם מחשבותם : בלב ולב ידברו. כאלו הלשון מדבר בשליחות לב האחד והלב השני בל עמו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  שוא ידברו איש את רעהו, ומחפאים השוא ע''י שפתי חלקות, וידברו בלב ולב וגם יל''פ שוא ידברו באמונות ודעות, ושפת חלקות בדברים שבין אדם לחבירו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בלב ולב. הלב ידבר על ידי הלשון שהוא שליח הלב. ועל ידי עצמו, ודברתי אני בלבי, ורצונו לומר שדבור הלב עם עצמו סותר לדבורו על ידי שלוחו שהוא הלשון, ויש לפרש שרצונו לומר שידברו בלב ולב ויאמרו זה לזה יכרת ה' כל שפתי חלקות, שמקללים את שפתי חלקות כאלו הם אנשי אמונה, ובאמת לבם לא נכון עמם :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  יַכְרֵת יְהוָה כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת:

 מצודת דוד  יכרת ה'. מתפלל שיכרת ה' בעל שפתי חלקות והלשון המדברת דברים חשובים ויקרים בכדי לרמות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גדולות. חשובות ויקרות כמו אשה גדולה (מ''ב ד') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יכרת ה' כל שפתי חלקות בדברים שבין אדם לחבירו, לשון מדברת גדולות בעניני האמונה, שהלשון מציין דברים התבוניים, שהם יתפלספו באמונה ויכחישו הדת :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  שפתי, לשון. התבאר אצלי בכל מקום שהשפה מציין הדבור החצוני והלשון מציין הדבור הפנימי, ובא ביחוד על הדבור בתבונה בהיקשים וחקירות, ובא פה על מופתים המתעים ועיונים הכוזבים שיעשו בעניני האמונה שבם לשונם תגביר במופתי הנצוח :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדוֹן לָנוּ:

 רש"י  ללשוננו נגביר. בלשוננו נתגבר : (רש"י)

 מצודת דוד  ללשוננו. המדברת גדולות נגביר על כולם כי נוכל לרמותם שפתינו אתנו הלא שפתינו ברשותינו ונוכל לדבר בהם דברי שקר הפוך מה שבלב כי מי אדון לנו לצוות לבל לדבר כ''א הדבר שבלב כי מי יודע מה שבלב : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אשר אמרו ללשוננו נגביר בעניני האמונה, שפתינו אתנו בדברים שבין אדם לחברו ידבר לשון הרע ומרמה. ויאמרו מי אדון לנו אחר שיגבירו לשונם במופתים מזויפים להכחיש את ההשגחה ואין להם אדון בשמים, ושפתיהם אתם לנצח את רעיהם בשפתי שקר ואין להם אדון בארץ :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  מִשֹּׁד עֲנִיִּים מֵאַנְקַת אֶבְיוֹנִים עַתָּה אָקוּם יֹאמַר יְהוָה אָשִׁית בְּיֵשַׁע יָפִיחַ לוֹ:

 רש"י  משד עניים. מחמת שוד עניים הנשדדים על ידכם כגון אני ואנשי וכהני נוב ומחמת אנקת אביונים יאמר ה' עתה אקום לעזרתם : אשית בישע יפיח לו. אשיתם בישע ידבר עליהם : יפיח. ל' דבור הרבה יש בספר משלי ובחבקוק ויפיח לקץ ולא יכזב ומנחם פתר אותו לשון מוקש כמו (לקמן קכד) הפח נשבר : (רש"י)

 מצודת דוד  משוד. מחמת השוד שעושים לעניים ע''י ערמתם : מאנקת. הצועקים על השוד. אקום. להפרע מהם : אשית בישע יפיח לו. כאלו אמר אשית ישע ביפיח לו ר''ל אושיע את הבא לאבד את הרשע בהפחת רוח בעלמא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  משוד. ענין עושק : מאנקת. ענין צעקה כמו אנקת אסיר (לקמן ע''ט) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  משד, נגד המזיקים לרעיהם בין אדם לחברו, יאמר שיקום האדון להענישם, והמאמרים מקבילים, משוד עניים עתה אקום יאמר ה' לענוש את השודדים, ומאנקת אביונים אשית בישע יפיח לו, שהאביון אין לו מאומה שישדדו ממנו ואנקתו הוא על שאין רוצים להושיעם בצדקה וחסד, יפיח ה' וידבר ''אנכי אשית בישע'' להושיעם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עניים, אביונים. הבדלם נודע שהאביון אין לו מאומה, יאמר, יפיח. פיח הבא על הדבור מורה על דבור בלחש, הפח בחורים (ישעיה מ''ב) ויפח לקץ (חבקוק ב') שזה ידבר אל עצמו, ודבור הנקמה יאמר בגלוי : בעליל לארץ. המתכיות היקרים היו צורפים באדמה שהיתה מסוגלת לזה, כמ''ש (מלכים א' ז' מ''ו) בככר הירדן יצקם במעבה האדמה כמש''ש, ומקום הצירוף נקרא עליל. צרוף, מזוקק. הזיקוק הוא אחר הצירוף (מלאכי ג' ג') :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  אִמֲרוֹת יְהוָה אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם:

 רש"י  אמרות ה' אמרות טהורות. הן שיש יכולת בידו לקיימם אבל אמרות בני אדם אינם אמרות שהם מתים ואין בידם לקיים : טהורות. ברורות ומתקיימות כל מה שמבטיח עושה והרי הבטיחני ישועה ומלכות : כסף צרוף. הרי הן ככסף צרוף הגלוי לכל הארץ. בעליל. ל' גילוי הוא בלשון המשנה בין שנראה בעליל בין שלא נראה בעליל כו' ויש מפרשים בעליל ל' מעלה וכן פירושו כסף צרוף בעליל לארץ, כלומר ככסף הצרוף במשובח שבעפר ובעליון שבו כי כור המצרף יעשה אדם מן העפר המשובח, ל''א בעליל כמו עלי (משלי כז) בתוך הריפות בעלי והוא שם כלי שכותשין בתוכו וכן בעליל הכור שמתיכין לתוכו הזהב והכסף וזה אינו נראה לפי שאינו קורא עלי המכתש שכותשין לתוכו אלא יד המכתש שכותשין בו שקורין פילאו''ן בלעז, ל''א בעליל לשון בעל יד כלומר אדון הארץ ושבח המלה כנגד השם וזה תרגום יונתן הוא לשון אדנות ואמר כי אמרותינו כסף צרוף מאדון הארץ שהוא השם שהוא צרף וזקק אותם (סא''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  אמרות ה'. הלא אמרות ה' המה טהורות ככסף הנצרף במקום מגולה במעבה האדמה פעמים רבות שאז היא טהורה מבלי סיג וכן אמרי ה' לא יפול מה מהם ארצה כי כן יהיה שיתן כח ביד המאבד את הרשע : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בעליל. במקום מגולה ובמשנה בין שנראה בעליל (ר''ה כ''א) : לארץ. כמו בארץ : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אמרת, ונגד הדוברים עתק באמונה והמשתדלים לזייף תורת ה' ולדרוש בה דרשות של דופי, אומר אמרות ה' אמרות טהורות, היינו האמרים והמליצות והספורים שבתורה שהם לבושים וגויות אל החכמה האלהית והסודות הצפונים בה שהם נשמות אליהם, הם טהורות, שגם הספורים והמליצות שבתורה הם נקיות מכל סיג, לא כאמרות הפילוסופים שילבישו את החכמות בספורים בדויים שאין בם מועיל, לא כן התורה שגם הנגלה ממנה שהוא לבוש אל הנעלם היא טהורה ומלאה חכמה ומוסר, והפנימית המתלבש תחת הלבושים הוא כסף הצרוף בעליל לארץ דבר יקר מאד ומזוקק שבעתים, ועל האמרות והכסף אני מבקש.(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  אַתָּה יְהוָה תִּשְׁמְרֵם תִּצְּרֶנּוּ מִן הַדּוֹר זוּ לְעוֹלָם:

 רש"י  תשמרם. לאותם עניים ואביונים הנרדפים מן הדור זו שהם דלטורין. מזקק שבעתים. מדרש אגדה יש ומיושב על הסדר ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי תינוקות שהיו בימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא היו יודעי' לדרוש את התורה במ''ט פנים לכל צד וזהו שבעתים והיה דוד מתפלל עליהם רבש''ע ראה כמה תורתך ואמרתך ברורה ומזוקקת שבעתים בלבם אתה ה' תשמרם שמור אותם בלבם תצרנו מן הדור הזה שלא ילמדו דרכיהם להיות דלטורין : (רש"י)

 מצודת דוד  תשמרם. את האביונים : תצרנו. תשמור כל אחד לעולם מידי אנשי הדור ההוא : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אתה ה' תשמרם את האמרות, וכן את הכסף אתה ה' תצרנו מן הדור זו, לבל יזייפו את האמרות והכסף הצרוף הזה ובל ידרשו בו דרשות של הבל.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תשמרם, תצרנו. הנצירה הוא יותר מן השמירה ובא רבים תשמרם על האמרות, ויחיד תצרנו על הכסף שצריך שמירה יתירה :(מלבי"ם באור המלות)


{ט}  סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם: (פ)

 רש"י  סביב רשעים יתהלכון. לטמון מוקשים להכשילני : כרום זלות לבני אדם. מקנאתם שעינם רעה בגדולתי שנלקחתי מאחרי הצאן למלך וזהו פתרונו כרום זלות לבני אדם כשמתרומ' איש הזולל בעיני ב''א וזהו דוגמא האמור במקום אחר אבן מאסו הבונים (לקמן קיח) ומדרש אגדה פותרו על ישראל לעתיד לבא כשיתרוממו ומנחם פתר כרום זלות לבני אדם כראם הזולל לאכול בני אדם ויהיה כרום כמו רום וראם וזולת כמו זולל וסובא (דברים כא) וכן פתרונו סביב רשעים יתהלכון סביבות העני הולכים רשעים לבלעו חנם כרום זלות לבני אדם : (רש"י)

 מצודת דוד  סביב. כי הרשעים הולכים סביבות האביון ללכדו כמו הראם הזולל אשר סובב הולך לטרוף בני אדם ולזה אין שמירה להאביון כ''א על ידיך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כרום. כמו כראם והוא מין החיה : זלות. מלשון זולל ורעבתן : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  סביב, ר''ל שתצרנו מן הדור זו אשר בו יתהלכון הרשעים סביב הקליפה המכסה את הפרי, סביב לבושי וספורי התורה לזייפם ולערב בם מוץ ופסולת, בעת רום זלות לבני אדם, בעת אשר דברים הזלים והפחותים יתרוממו לבני אדם, בעת שיעזבו את הדבר היקר והנכבד שהיא האמונה המקובלת ודברים האלהיים, ודברים הזלים והמבוזים שהם מחקרי השכל ומופתים מתעים הם יקרים ורמים בעיניהם, שאז יתהלכו הרשעים סביב אמרות ה' לשים דברים כוזבים ועיונים מבוזים תחתיהם, בעת הזאת צריך שתשגיח לשמור ולנצור אמרות ה' וכסף הדת האלהי מן המזייפים, בל יערבו בם סיגים ודברי זולות :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  כרום. מקור. בעת רום : זלות. דברים מבוזים כמו כל מכבדיה הזילוה :(מלבי"ם באור המלות)

תהילים פרק-יג

{א}  לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד:

 מלבי"ם - באור הענין  למנצח, תפלה לה' בל ישכחהו ובל יסתיר פניו ממנו בשני מיני עזיבות והסתרת פנים אשר יקרה אל החוטאים :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  עַד אָנָה יְהוָה תִּשְׁכָּחֵנִי נֶצַח עַד אָנָה תַּסְתִּיר אֶת פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי:

 רש"י  עד אנה. ד' פעמים כנגד ארבעה גליות ובשביל כל ישראל נאמר : (רש"י)

 מצודת דוד  עד אנה. עד מתי אהיה נד ומטולטל וכי תשכחני נצח : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עד אנה. עד מתי : נצח. לעולם : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  עד אנה, העון יסבב לפעמים שכחה, ולפעמים יסבב הסתרת פנים, השכחה הוא עת הגדיל בחטא כ''כ עד שיסלק ה' השגחתו ממנו מכל וכל ואז לא ייטיב לו ולא ירע, אך הוא מסור אל המקרה בכל עניניו, והסתרת פנים הוא בעת ישגיח ה' עליו להענישו על עונו שאז אינו שכוח אצל ההשגחה העליונה, רק שהעונש ההשגחיי הזה נעלם ונסתר באמצעים טבעיים, שיענישהו ע''י אויבים ומעיקים וכדומה, עד שנדמה לו שהרעות באו עליו במקרה או בטבע, שאז ידמה ה' כמסתר פנים ממנו, שהמסתיר פנים הוא רואה את הדבר ואינו נראה ממנו, וכן ה' משגיח אז על האדם רק שאין האדם מכיר שהוא עונש השגחיי, על הראשון התפלל עד אנה ה' תשכחני נצח, ועל השני התפלל עד אנה תסתיר את פניך ממני :(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  עַד אָנָה אָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשִׁי יָגוֹן בִּלְבָבִי יוֹמָם עַד אָנָה יָרוּם אֹיְבִי עָלָי:

 מצודת דוד  אשית עצות. אשים עצות איך להמלט מן היגון אשר בלבבי כל היום : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  עד אנה, נגד מ''ש עד אנה ה' תשכחני נצח, מבקש עד אנה אשית עצות בנפשי, כי האיש הבלתי מושגח מה' ונעזב אל המקרה, הגם שעניניו מצליחים ע''פ הטבע, נפשו הרוחניית מרגשת כי סר צילה מעליה והיא דואגת ע''ז ומלאה יגון, ועז''א עד אנה אשית עצות בנפשי יגון בלבבי, כי לבבו מלא יגון הגם שהוא יומם, ר''ל ששעתו מצלחת לו שזה מכונה ביום, בכל זאת לבבו מלא יגון ונפשו תשית עצות לה כי מרגשת שהיא נעזבת מה', ונגד מ''ש עד אנה תסתיר את פניך ממני אמר עד אנה ירום אויבי עלי, כי אז יקבל עונש ע''י אויבים ומעיקים :(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  הַבִּיטָה עֲנֵנִי יְהוָה אֱלֹהָי הָאִירָה עֵינַי פֶּן אִישַׁן הַמָּוֶת:

 רש"י  פן אישן המות. שהמיתה נקראת שינה וישנו שנת עולם (ירמיה נא) : (רש"י)

 מצודת דוד  הביטה. ראה בעניי וענני : האירה עיני. להתחכם בעצה מועלת להנצל מיד האויב כי פן אהיה נלכד בידו ואישן שינת המות כי יאבד נפשי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  הביטה, נגד העת שהוא שכוח מה' מבקש הביטה עלי בעין השגחתך וענני. האירה עיני, מציין שאז עיניו הרוחנים הולכים חשכים ונפשו ישינה בתרדמת המות הנפשי והשכלי, כי החיים האמתיים הם החיים הנפשיים השכליים אשר יחיה בהתהלכו לפני ה' (כמ''ש ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום) לא כן חיי ההרגש והתנועה שהם חיי הבהמה והם המות האמתי לנפש האלהית, וע''ז בקש האירה עיני פן אישן המות, כי נפשי ישינה אז שובתת מרוחניותה עד שתכרת משרשה ותמות מות הנפש :(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  פֶּן יֹאמַר אֹיְבִי יְכָלְתִּיו צָרַי יָגִילוּ כִּי אֶמּוֹט:

 מצודת דוד  פן יאמר. אם לא למעני יעשה פן יאמר האויב יכלתיו ורמה ידי וצרי ישמחו כאשר אהיה נוטה ליפול בארץ : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יכלתיו. מל' יכולת וכח : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  פן, ונגד מ''ש עד אנה ירום אויבי עלי, אמר פן יאמר אויבי יכלתיו, ויש הבדל בין צר ואויב, שהצר הוא המציר בפועל, והאויב דורש רעה ואינו מציר בפועל, ואומר רבותא שע''י שהסתיר ה' פניו ממנו הוא ניתן ביד מעיקיו עד שהאויב הגם שאין דרכו ללחום אתו בפועל רק דורש רעתו בסתר, יאמר יכלתיו, כאלו במה שדרש רעתו די להפילו ולא היה צריך ללחום נגדו כלל, והצר שדרכו ללחום יראה שהתמוטט מעצמו ע''י השגחת ה' :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אויביו, צרי. הצר מציר בפועל והאויב דורש רעה ואינו מציר בפועל. ויתבאר לקמן (פ''ט כ''ג) :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי גָמַל עָלָי: (פ)

 מצודת דוד  ואני. מעולם כאשר בטחתי בחסדך היה לבי שמח בהישועה הבאה ממך : אשירה. גם עתה אשירה לה' כאשר יגמול עלי חסדו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ואני בחסדך בטחתי יגל לבי, גדר הגיל ששמח על דבר טוב שלא קוה עליו מעולם ובשורה טובה פתאומית, עפ''ז יאמר שהגם שאני בטחתי בחסדך עד שהתשועה אינה דבר חדש אצלי כי בטחתי ע''ז, מ''מ יגל לבי בישועתך כשמח על דבר שלא קוה עליו, כי אני בטחתי רק בחסדך, שתעשה לי מצד החסד לא מצד הגמול כי איני ראוי לזה, ועתה אשירה לה' כי גמל עלי מצד הגמול, בטובו חשב לי כאלו אני ראוי לזה מצד מעשי וזה שמחה חדשה, שלא קויתי עליה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יגל. גדר הגילה על דבר חדש וזה הבדלו מן שמחה. (מלבי"ם באור המלות)

תהילים פרק-יד

{א}  לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים הִשְׁחִיתוּ הִתְעִיבוּ עֲלִילָה אֵין עֹשֵׂה טוֹב:

 רש"י  אמר נבל בלבו וגו'. שני מזמורים אמר דוד בספר זה בענין א' הראשון על נבוכדנצר והשני (לקמן נג) על טיטוס הרשע זה נתנבא על נבוכדנצר שעתיד ליכנס להיכל ולהחריבו ואין א' מכל חיילותיו מוחה בידו : אין אלהים. ואעלה על במתי עב (ישעי' יד) : השחיתו התעיבו עלילה. מעללים : (רש"י)

 מצודת דוד  אמר נבל. נבוזראדן המחריב את בית המקדש אמר בלבו אין אלהים הכל לפי המקרה : השחיתו. הוא ועמו ואמר הכל בלשון עבר כי במראה הנבואה רואה כאלו כבר עשוי : התעיבו עלילה. עשו מעשים תעובים ואין בהם מי שיעשה טוב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נבל. אדם פחות ושפל : עלילה. פעולה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  למנצח לדוד, מזמור זה הוכפל בספר זה (סימן נ''ג), עם קצת שינוי, והתבאר אצלי, שמזמור זה אמרו דוד על נס שנעשה לו שנצול מאויב שהרע והצר לישראל, וכאשר בא נס סנחריב בימי חזקיה ראו שמזמור זה טוב להודות בו גם על נס זה ותקנוהו עם הוספה קצת ויחסוהו לדוד כי הוא תקנו, ובזה נבא אל הבאור. אמר נבל בלבו אין אלהים שהמלך שבא עליו הכחיש מציאות ה', כמו שגם סנחריב כחש בה' ושלח לגדף אלהים חיים, וגם השחיתו והתעיבו עלילה, שכל חילו כולם השחיתו מעשיהם לעשות רעות ותועבות, עד שאין עושה טוב אפילו טוב נימוסי חסד או רחמים, ובאשר נמצא ביניהם איש אחד שהיה נראה שמאמין בה' ונותן לו כבוד (כמו שהיה במחנה סנחריב שאמרו חז''ל שנ''נ נתן כבוד לה' ורץ אחר השליח ששלח מרודך בלאדן שהקדים שמו של חזקיהו לשמו של הקב''ה ובעבור זה נשארו ממחנה סנחריב הוא ועוד עשרה אנשים עמו כמ''ש חז''ל), בל תאמר שאלה יש להם זכות, עז''א.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  השחיתו התעיבו עלילה. הפעולות ששרשם מתכונות ומדות הנפש נקראים עלילות. כמ''ש בכ''מ, ועלילות שיפעלו לבלע ולהשחית לבני אדם ברצח וחמס הם עלילות נשחתות. ועלילות לתאוות מגונות עריות ותועבות, הם עלילות מתועבות :(מלבי"ם באור המלות)


{ב}  יְהוָה מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל דֹּרֵשׁ אֶת אֱלֹהִים:

 מצודת דוד  השקיף. לראות במעשה העם ההוא : היש משכיל. למחות בדבר : דורש. להיות דורש וחוקר את אלהים ר''ל לדעת שיש אלהים שופטים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  השקיף. ענין הבטה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ה' משמים השקיף על בני אדם לראות היש משכיל. כי באמת גם הם לא האמינו באלהים מצד שדרשו את אלהים ע''פ השכל להשכיל באמתו ולדרוש דרכיו וארחותיו, כי לא היה זה אלא מן השפה ולחוץ, וה' היודע מצפוני לב השקיף אם מאמינים בו באמת ע''י שישכילו דרכיו וידרשו ארחותיו, וראה, כי(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  משכיל דורש את אלהים. כי הדרישה תהיה לפעמים רק בפיו, שעל זה אמר כי תדרשנו בכל לבבך, ולפעמים שלא להשכיל ולדעת רק מצד הסכלות, על זה אמר אם יש משכיל הדורש להשכיל באמתו מצד השכל :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  הַכֹּל סָר יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ אֵין עֹשֵׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד:

 רש"י  הכל סר וגו'. אין איש בחיילותיו מוחה בידו : נאלחו. נהפכו לקלקול : (רש"י)

 מצודת דוד  הכל סר. כולם סרו מדרך הטובה : יחדיו. כולם יחד קלקלו מעשיהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נאלחו. נבאשו כמו נתעב ונאלח (איוב ט''ו) : גם. הוא כענין אפילו : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הכל סר, שגם היחידים האלה סרו מן הדרך, ויחדיו נאלחו בתועבות, עד שאין עושה טוב אין גם אחד, שגם האחד שנראה לנו שהוא נותן כבוד לה' ג''כ אין עושה טוב, כי לבו מלא און והוא מכחיש וכופר ג''כ :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  סר. מדרך הטוב, או כמו סורי הגפן, נתקלקל, וכן נאלחו. נבאשו, כמו נתעב ונאלח (איוב ט''ו) :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  הֲלֹא יָדְעוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם יְהוָה לֹא קָרָאוּ:

 רש"י  הלא ידעו. הלא סופם ידעו מה שעלתה בהם : אוכלי עמי. זרעו של נבוכדנצר. אכלו לחם. עשו משתה (דניאל ה) בלשצר מלכא עבד לחם רב : ה' לא קראו. לא חשבוהו ולא זכרו נפלאותיו ונוראותיו במשתיהם ונשתמשו בכליו, ורבותינו פירשו כל שלא היה גוזל את ישראל לא היה טועם טעם ערב במאכלו, אוכלי עמי נדמה להם כאוכלי לחם שטעמו טעם מאכל ערב : (רש"י)

 מצודת דוד  הלא. ר''ל איך יאמרו אין אלהים הלא יש לדעת לפעלי האון שמה שאוכלים את עמי כמו שאוכל את הלחם הוא בעבור אשר עמי לא קראו לה' : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (ד-ה) הלא, שיעורו הלא ידעו כל פועלי און כי אלהים בדור צדיק, שאחר שנעשה נס לישראל ונצולו, אז ידעו פועלי און אלה אכלי עמי שיש אלהים בדור צדיק ומשגיח עליהם בהשגחתו הפרטית, ומ''ש אכלו לחם מוסב על ישראל, שאמרו במדרש שבימי דוד היו מתים מאה ילדים בכל יום ותקן להם מאה ברכות, מבואר שבימי דוד לא היו נזהרים בברכות השבח, ששורש ברכות אלה נסתעף ממ''ש ואכלת ושבעת וברכת, שמחוייבים לברך את ה' על אכילת מזון, ומזה למדו שה''ה שצריך לברכו על כל טובותיו וחסדיו בין הכוללים בין המיוחדים, ובאשר לא היו נזהרים בכ''ז בימי דוד נענשו ע''ז, ופשפשו במעשיהם ותקנו את הדבר, מזה מבואר איך היו צדיקים עד שעל מה שאכלו לחם וה' לא קראו ר''ל שלא ברכו את ה' על הלחם מזה שם פחדו פחד ונתיראו מעונש ושבו בתשובה, וא''כ הלא ידעו פועלי און אוכלי עמי והם מכחישים את האלהים לגמרי, חלף שבישראל היה בהפך שפחדו גם כשלא קראו את ה' על אכילת לחם, ובזה היה ראוי שה' יעזור לישראל המאמינים בו נגד הכופרים האלה עד שידעו כי אלהים בדור צדיק :(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  שָׁם פָּחֲדוּ פָחַד כִּי אֱלֹהִים בְּדוֹר צַדִּיק:

 רש"י  שם פחדו פחד. שנשתלם גמולו לבלשצר וכו' : כי אלהים בדור צדיק. בדורו של יכניה שהיו צדיקי' : (רש"י)

 מצודת דוד  שם. שהרי שם בירושלים עצמה בעת בוא עליה סנחריב הלא פחדו שם פחד כי נפלו פגרים מתים וארז''ל שנבוכדנאצר עצמו היה עמהם והיה מאותם שנשתיירו : כי אלהים. הפחד ההוא היה על כי ה' היה בהדור ההוא שהיה דור צדיק אבל בימי נבוכדנאצר היו רשעים ולמה לא עזרם ה' אבל אין דבר נופל במקרה : (מצודת דוד)


{ו}  עֲצַת עָנִי תָבִישׁוּ כִּי יְהוָה מַחְסֵהוּ:

 רש"י  עצת עני תבישו. אתם אומרי' שעצתם של ישראל בושה על שהם בוטחי' בה' כי ה' מחסהו : (רש"י)

 מצודת דוד  עצת עני. אתם מביישים עצת עם עני שאומר בעצתו אשר ה' מחסהו כי תכחשו לומר אין אלהים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  עצת, אתם תבישו עצת עני, שהוא ישראל שלא הכינו עצה וגבורה למלחמה רק ה' מחסהו, וסמכו על הנס שה' יעזר לו וזה היה לשחוק בעיניכם, כמ''ש סנחריב פן יסית אתכם חזקיהו לאמר ה' יצילנו ההצילו אלהי הגוים וכו', אבל.(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב יְהוָה שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל: (פ)

 רש"י  מי יתן. אז יקרב היום שיתן מציון ישועת ישראל ואז יגל יעקב ישמח ישראל : (רש"י)

 מצודת דוד  מי יתן. הלואי שתבוא מהרה תשועת ישראל מהשוכן בציון : בשוב. בעת אשר ישקיט ה' את בני השבים ר''ל שיהיה ניכר לכל אשר ה' השקיטם : יגל. אז ישמחו כי הצליחו בעצתם לחסות בה' ובעל כרחך יודו להם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בשוב. ענין ההשקט כמו בשובה ונחת (ישעיה ל') : שבות. מלשון שבי : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  מי יתן מציון ישועת ישראל, כשתהיה התשועה ע''י ה' השוכן בציון אז יגל יעקב, כי בזה יתקדש שם ה' לעיני הגוים, ובאשר בזה ראה ברוה''ק את העתיד מה שיהיה מנס סנחריב שתהיה התשועה מציון וה' שב שבות עמו אז, תקנוהו שנית על נס סנחריב כמו שיתבאר בסימן נ''ג :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בשוב שבות. הוא השבת המדרגה או המנוחה וההשקט, כמו שכללתי בירמיה (סי' ל' ג') ששוב בקל אם הוא יוצא מורה כן : יגל יעקב ישמח ישראל. ישראל הם הגדולים ויעקב הם ההמון כמ''ש (ישעיה ז' ולקמן כ''ב כ''ד, ע''ח ה', כ''א ב', ק''ה י', כ''ג, קי''ד א', קמ''ז י''ט), וגילה בא על דבר מתחדש, ושמחה מורה השמחה התמידית, וישראל להם אין זה דבר חדש כי היו בטוחים ומצפים תמיד לישועת ה', וליעקב שלא בטחו כל כך יהיה זה דבר חדש שיפול עליו פעל גילה :(מלבי"ם באור המלות)

תהילים פרק-טו

{א}  מִזְמוֹר לְדָוִד יְהוָֹה מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ מִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ:

 מצודת דוד  מי יגור. כאלו שואל אתה ה' מי הוא הראוי לדור באהלך וזהו בית המקדש כי אין כולם ראוים וכמ''ש מי ביקש וכו' רמוס חצרי (ישעי' א יב) : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  מזמור לדוד, חושב הדברים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם להיות מן עבדי ה' העומדים בחצרותיו, מי יגור באהלך ומוסיף אף גם שישכן דרך שכינת עראי בהר קדשך שהוא לפני האהל, ר''ל מי הראוי לעמוד לפני ה' המתהלכים לפניו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יגור ישכן. שכינה קלה מן גרות או ישיבה (כמ''ש ישעיה י''ג כ', לקמן ק''ך) :(מלבי"ם באור המלות)


{ב}  הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ:

 מצודת דוד  הולך תמים. כאלו משיב ההולך בדרך תמים וכו' הוא הוא אשר יגור בה. בלבבו. מאמת מחשבת לבו לדבר מצוה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  הולך, במצות שבין אדם למקום שבו יתהלך לפני ה' צריך שיהיה הולך תמים, שגדר התמימות שיעשה כל מעשיו לשם ה' בלבד בלי שום פניה חיצונית, ובמצות שבין אדם לחברו יהיה פועל צדק, ובענין האמונה יהיה דובר אמת בלבבו שלא תהיה אמונתו מן השפה ולחוץ, כי גדר האמונה הסכמת הלב עם מה שהוא מוציא בשפתיו :(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל קְרֹבוֹ:

 רש"י  לא רגל על לשונו. אנקוש''א בלעז כמו וירגל בעבדך (ש''ב יט) מזמור זה להודיע מדת חסידות. ודובר אמת בלבבו. הטוב שהוא אומר בלבבו הוא אמת ואינו אחד בפה ואחד בלב (סא''א) : וחרפה לא נשא. רפורט''א בלעז : על קרובו. אם עבר קרובו עבירה שיש בה עונש ענשו במשפט ולא נשא עליו חרפתו שיהא פתחון פה למחרף לומר כך עבר פלוני קרובך וחפית עליו : (רש"י)

 מצודת דוד  לא נשא. לא הטיל על קרובו דבר חרפה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רגל. ענין רכילות ולה''ר כמו וירגל בעבדך (ש''ב י''ט) : לא נשא. לא הטיל : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לא, ובאשר מטבע האדם לדרוש גנות חברו, ולהגיע לו רעה מצד מדת הכבוד ומדת הקנאה, אמר שלא רגל על לשונו, ר''ל לא ידבר ממנו בענין שמתוך הלשון יהיה עליו איזה רכילות, כמ''ש חז''ל ה''ד לה''ר דאמר נורא בי פלניא, וכן שלא עשה לרעהו שום רעה, ובאשר מטבע האדם לנטות אחרי קרוביו ולחפות בעדם, אומר שלא עשה לרעהו רעה אף שיגיע מזה תועלת לקרוביו, כי חרפה לא נשא בעבור קרובו, שיחפה עליו בעבור אהבת הקרובים, כי בהפך.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  רגל. כמו וירגל בעבדך. על לשונו. היינו ממשמעות דבריו כמו לכו ונכהו בלשון (ירמיה י''ח) לפי פירושי : חרפה לא נשא על קרובו. בשביל קרובו כמו כי עליך נשאתי חרפה :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס וְאֶת יִרְאֵי יְהוָה יְכַבֵּד נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלֹא יָמִר:

 רש"י  נבזה בעיניו נמאס. מי שהוא נבזה ברשעתו נמאס בעיניו של צדיק כגון חזקיהו שגירר עצמות אביו בבזיון : נשבע להרע. לעצמו ולא ימיר שבועתו ק''ו שאינה ממירה בדבר שאינה לרעתו : (רש"י)

 מצודת דוד  נבזה. אדם הנבזה הוא נמאס בעיניו ולא יחניף למי : להרע. לענות נפשו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ימיר. מלשון תמורה וחלוף : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  נבזה בעיניו קרובו הנמאס במעשיו, וכמ''ש זה חז''ל על חזקיה שגרר עצמות אביו על מטה של חבלים, אבל את יראי ה' יכבד הגם שאינם קרוביו, שמזה מבואר שעקר רגשות לבו הוא לכבוד ה' לכבד יראיו ולהבזות עוברי מצותיו ולא לבד שלא יתפעל מאהבת הקרובים כי לא יתפעל גם מאהבת עצמו, שהוא נשבע ומקבל בנדר להרע לעצמו לצום ולהתענות, ולא ימיר את נדרו :(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ וְשֹׁחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם: (פ)

 רש"י  ושוחד לא לקח. על עני להרשיעו בדין להטות משפטו ועוד פירשוהו רבותינו לא לקח שוחד על נקי לנקותו בדינו ק''ו שאינו לוקח שוחד להטות המשפט : לא ימוט. והוא ראוי לגור באהליך (סא''א) : לא ימוט לעולם. אם ימוט אין מוטתו מוטה לעולם אלא מתמוטט ועולה : (רש"י)

 מצודת דוד  על נקי. להטות דין הנקי : לא ימוט לעולם. לא ינטה לנפול כי את הטוב עשה וממילא ראוי הוא לשבת בבית המקדש כי חפץ בו ה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בנשך. ברבית : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כספו, וגם לא יתפעל מאהבת הממון שחונן דל בג''ח ולא יקח נשך, ושופט בצדק להצדיק את הנקי ולא יקח ממנו שוחד הגם שלא יטה עי''ז את הדין כי יקח שחד מן הנקי ושכר טרחו, עושה אלה, כי גם השב ואל תעשה נחשב כמעשה, באשר יצר האדם מסית לדברים אלה והוא עושה מעשה לכבוש את יצרו, ואז לא ימוט לעולם, כי ישב עולם לפני אלהים וחסד ואמת ינצרוהו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עושה אלה. יש לפרש שאחר שחשב כל צדקותיו אומר שאיש העושה אלה הנזכר למעלה בודאי את כספו לא נתן בנשך ולא לקח שוחד, ואם כן לא ימוט לעולם :(מלבי"ם באור המלות)

תהילים פרק-טז

{א}  מִכְתָּם לְדָוִד שָׁמְרֵנִי אֵל כִּי חָסִיתִי בָךְ:

 רש"י  מכתם לדוד. אמרו רבותינו לדוד שהי' מך ותם שהיתה מכתו תמה שנולד מהול ואין שיטת המקרא נופל על המדרש כאן, יש מזמור שנאמר בו לדוד מכתם, שם יש לפרש שיר זה לדוד שהי' מך ותם אבל כאן שנאמר מכתם לדוד אין לפרשו כן ואומר אני שהוא אחד מן שמות מיני נעימות הזמר וחלוק בנעימות השיר, ד''א מכתם לדוד לשון עטרה כמו כתם שמשמע דבר זה היה רגיל לומר דוד שמרני אל כי חסיתי בך והי' לו כעטרה שנא' (לעיל ה) כ' כצנה רצון תעטרנו (סא''א) : (רש"י)

 מצודת ציון  מכתם. מלשון כתם והוא הזהב הטוב ורצה לומר שהיה המזמור הזה חביב לפניו ככתם : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  מכתם לדוד, מדבר נגד עובדי האלילים אשר היו בזמנו, ומודיע ההבדל בין העובד ה' והשומר תורתו, ובין ההולכים אחרי ההבל ויהבלו ויודה על חלקו שהבדילהו מן הטועים. שמרני, תחלה מבקש מה' ישמרהו האל לבדו, כי אינו חוסה בדבר זולתו מכחות העליונים, רק כי חסיתי בך :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  אָמַרְתְּ לַיהוָה אֲדֹנָי אָתָּה טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ:

 רש"י  אמרת לה' אדני אתה וגו'. לכנסת ישראל אמר דוד יש עליך לומר לה' אדון אתה וידך על העליונה לכל הבא עלי, ד''א אמרת לה' אדני אתה, לנפשו הי' אומר וכן מצינו דוגמתו (ש''ב יד) ותכל דוד ופתרונו ותכל נפש דוד אף כאן אמרת נפשי לה' את נפשי יש עליך לומר כן להקב''ה (סא''א) : טובתי בל עליך. טובות שאתה עושה לי לא עליך הם לגמלני כי לא בצדקתי אתה מטיב לי : (רש"י)

 מצודת דוד  אמרת. אתה נפשי אמרת על ה' שהוא אדון הכל והכנעת לו : טובתי. הטובה שאתה עושה לי אינה מוטלת עליך כי הכל בחסד : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אמרת, עתה ידבר בנוכח אל אומה העובדת אלהים אחרים וחושבת למצוא מחסה באליליהם, והיה דעת בעלי הצאבא עובדי עצבים, שה' הוא עלות העלות והוא הסבה הראשונה לכל נמצא וקרו ליה אלהא דאלהיא, אבל חשבו שמאתו לא תצא ההשגחה וההנהגה בעולם התחתון לא טוב ולא רע, רק ע''ז ממונים אליליהם אשר יחדו מקומות לשכנם על ההרים הרמים ועל מקומות ידועים, והיו אומרים שהם ממונים על כל מיני הטובות והרעות הבאים לעולם כ''א על דבר מיוחד, על החיים על החן על העושר וכדומה, עז''א את האומה העובדת לאלילים, אמרת לה' לאמר, אני יודע כי אלהי אתה ר''ל שאתה אלהא דאלהיא והסבה הראשונה לכל, אבל טובתי בל עליך, הטובות הבאות לי אינם מושפעות מאתך ולא עליך העבודה הזאת להשפיע לי טובות, רק.(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם:

 רש"י  לקדושים אשר בארץ המה. בשביל הקדושים אשר המה קבורי' בארץ אשר התהלכו לפניך באמת : ואדירי כל חפצי בם. הם האדירים אשר כל חפצי בם וכל צרכי נעשים בשבילם : (רש"י)

 מצודת דוד  לקדושים. הכנעי עוד להאנשים הקדושים אשר המה בארץ ולהאדירים ביראת ה' כי כל חפצי באה לי בזכותם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  לקדושים אשר בארץ המה, הטובות שאני מקבל הם מיוחסים אל הקדושים שהוא האלילים הקדושים אשר אינם בשמים רק הם שוכנים בארץ על כל הר מועד וגבעה רמה, שהקדושים האלה הם המשפיעים הטובות, ואדירי כל חפצי בם, ר''ל בם בהקדושים האלה נמצאו גם אדירי כל חפצי, האדירים המושלים על כל חפצי, כי עובדי האלילים היו מיחסים כל כחות הנפש וכל החפצים של האדם תאוותיו ותכונותיו אל האלילים, שהיו אומרים שאליל פלוני ממונה על האהבה ופלוני על ריב ומדנים ומלחמה וכן על כל כח וחפץ של האדם היו אומרים שיש כח ממונה עליו בין האלים האלה, והיו אומרים שהאדם אינו חפשי במעשיו וחפציו, שכל חפץ שיעלה בלבו למשל לאהוב או לשנוא להתאכזר או לרחם וכדומה יהיה ע''י האליל הממונה על החפץ ההוא, שהם האדירים המושלים על כל חפצי ולא אוכל לחפוץ דבר בלעדי רשותם, כנודע בהבלי שירי עובדי האלילים שהיו מיחסים כל חפץ ורצון ותאוה ותכונה אל האלילים והיו עובדים לכ''א מהם להפיק ממנו רצון אל החפץ ההוא :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אדירי כל חפצי. המושלים על חפצי, נמצא בם :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם אַחֵר מָהָרוּ בַּל אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם וּבַל אֶשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָי:

 רש"י  ירבו עצבותם וגו'. כל זה אמרי לה' ירבו עצבותם של כופרים בך המהירי' וחרידי' לעבודת אל אחר, ל''א מהרו לשון מוהר דואירנ''ט בלעז : בל אסיך נסכיהם מדם. אני לא אהיה כמותם לזרוק דם לע''ג ולא אשא שם ע''ג על שפתי : (רש"י)

 מצודת דוד  אחר מהרו. ר''ל אבל האנשים המרבים מוהר להקריב זבחים לגלולים ירבו עצבותם על ידיך כי תרדפם להעציב לבם ולא אכניע להם : בל אסיך. לא אזרוק דם לגלולים כמוהם ואף לא אזכיר שמם בשפתי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מהרו. ענין מתן כמו כמוהר הבתולות (שמות כ''ב) : אסיך נסכיהם. ענין זריקה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ירבו, יאמר הנה אלה אשר אחר מהרו אשר ימהרו לעבודת אל אחר, ירבו עצבותם ועצביהם של הקדושים הנ''ל, שהיו עושים להם עצבים לצייר תכונתם ולקבל מהם השפעה על העצבים המכונים להם, אבל אנכי בל אסיך נסכיהם מדם, אני לא אלמד ממעשיהם להסיך לפני הקדושים ועצביהם נסכי דם וגם לא אשא את שמותם על שפתי, שאסור להזכיר שם ע''ג רק אאביד את שמם מתחת השמים, רק.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עצבותם. מענין עצבים, ובא פה במשקל שם נקבה לגנאי, אחר מהרו. הממהרים לאל אחר, וי''מ מענין מוהר ומתן, שמקריבים לו קרבנות :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  יְהוָה מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי:

 רש"י  ה' מנת חלקי וכוסי. כל טובתי הימנו, לשון אחר וכוסי וחשבוני כמו (שמות יב) תכוסו על השה וכן חברו מנחם : אתה תומיך גורלי. אתה הוא אשר הניחות ידי על החלק הטוב שנאמר החיים והמות נתתי וגו' ובחרת בחיים (דברי' ל) כאדם האוהב אחד מבניו ומניח ידו על החלק הטוב ואומר את זה בחר לך, תומיך השפלת ידי על הגורל ל' ימך המקרה (קהלת י) ישפל, כך הוא נדרש בספרי, וגם יש לפותרו לשון תמיכה מדרש האגדה כמו ויתמוך יד אביו וגו' (בראשי' מח) : (רש"י)

 מצודת דוד  ה' מנת חלקי. הוא המנה הניתן לחלקי ר''ל בו אני מאמין : וכוסי. הוא המנה הניתן בתוך כוסי וכפל הדבר במ''ש : תומיך. תמכת בידי להניחה על הגורל ההוא ר''ל עוררת לבי להאמין בך ואמר במשל כדרך האב התומך יד בנו החביב לו ומניחה על חלק היפה לומר את זה ברור לך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ה' מנת חלקי וכוסי, ואיני נתון תחת המערכת וכחות הטבע, ויש הבדל בין חלק ובין כוס, שהכוס הוא רק החלק שהכין האדם לעצמו עפ''י הכנתו, והחלק והכוס הם בשוה והגורל יהיה לפעמים בחלקים בלתי שוים כפי מה שיעלה הגורל, ויש לכל אדם חלק ונחלה בה' מצד הלידה שנפשו חלק אלהי וזה נקרא חלק, ועז''א ה' מנת חלקי, ב. יוכל לזכות בקדושה יתירה עפ''י הכנתו לפי מעשיו וזה נקרא כוס, עז''א ה' כוסי, ג. יקבל מה' מתנה יתירה על יתר אחיו עפ''י רצון ה' אחר שזכה לזה תחלה ע''י מעשיו כמ''ש ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני וזה נקרא גורל, ועז''א אתה תומיך גורלי, שנגד שעובדי כוכבים מכחישים ההשגחה ואין להם חלק בה' והשגחתו רק בצבא השמים, ולא ע''י הכנה עפ''י מעשיהם אחר שהם מכחישים את הבחירה, ולא עפ''י גורל כי בחלקי נחל חלקם הן הם גורלם, לז''א כי שלשה אלה חלקו ונחלתו מה' לבד :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  חלקי כוסי, גורלי. הכוס הוא החלק שהכין האדם והזמין א''ע אליו, כמו במכסת נפשות, במכסת הערכך, יום הכסא, לא כן החלק יהיה גם בדבר שנופל לאדם ממילא, ויש הבדל בין חלק וגורל, שהחלק הוא בשוה לפי החלוקה לחלקים שוים, אם בקו, וידו חלקתם להם בקו (ישעיה ל''ד), אם במאזני משקל (יחזקאל ה') קח לך מאזני משקל וחלקתם, וכדומה, והגורל יהיה לפעמים בחלקים בלתי שוים אם באיכות אם בכמות, עמ''ש ישעיה (י''ז י''ד) :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִמִים אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי:

 רש"י  חבלים נפלו לי בנעימים. כשנפל לי הגורל להיות בחלקך חבל נעים הוא זה אף עלי שפרה נחלה כזו : (רש"י)

 מצודת דוד  חבלים. המחוזות אשר נפלו בחלקי הם המיוחדים בהדברים הנעימים ר''ל האלהים אשר בחרתי בו הוא האל המיוחד : אף נחלת. הנחלה שבחרתי יפה הוא בעיני וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חבלים. כן יקראו המחוזות וכן מחבל בני יהודה (יהושע י''ט) ע''ש כי בחבל יחולק נחלה : שפרה. ענין היופי כמו אמרי שפר (בראשית מ''ט) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  חבלים, ויש הבדל ביני ובינם בין באושר הנפש בין בהצלחת הגוף, שבאושר הנפש חבלים נפלו לי בנעימים, קורא בשם נעימים את התענוגים הרוחנים שתשיג הנפש, שבזה נפלו לי חבלים וחלקים רבים בעדן הרוחני והצחצחות אשר עובדי האליל אין להם אושר הנפש וקיום נצחי, ולעומת הצלחת הגוף וכל הנתלה בזה שזה קורא נחלה, כי הצלחות האלה ינחילו האבות להבנים כמ''ש בית והון נחלת אבות, יש לי נחלת שפרה עלי לא כהעכו''ם שנחלתם אינו שפרה בעיניהם כי מבקשים מותרות ואינם שמחים בחלקם, כמ''ש מה בין תלמידיו של א''א לתלמידיו של בלעם הרשע כו' אוכלים בעוה''ז וכו' :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  חבלים. כמו ויפלו חבלי מנשה עשרה (יהושע י''ז) : נחלת. כמו נחלה. וכן זמרת יה (שמות ט''ו), עזרת מצר (לקמן ס') :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  אֲבָרֵךְ אֶת יְהוָה אֲשֶׁר יְעָצָנִי אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי:

 רש"י  אברך את ה'. עד כאן ניבא דוד על כנסת ישראל שתאמר כן ועכשיו אומר ואני גם אני אברך את ה' אשר יעצני לבחור בחיים וללכת בדרכיו : אף לילות יסרוני כליותי. ליראה אותו ולאהבה ורבותינו פירשוהו על אברהם אבינו שלמד תורה מאליו עד שלא נתנה תורה אף אנו צריכין לישב המקראות על סדרן : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר יעצני. בעבור שיעץ אותי לקבלו לאלוה : אף לילות. כאשר הוא יעץ אותי כן אף כליותי מוסרות ויועצות אותי ע''ז בלילות שהיא עת אשר הלב פנוי ממחשבה הטורדת : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אברך, והגם שכפי דעת התורה האדם חפשי במעשיו, בכ''ז לא עזב ה' את האדם בזה שיהיה מוכן להכשל ע''י היצה''ר והתאוה, כי ה' עומד אצלי כיועץ בל אמשך אחרי עצת היצה''ר, והם דרכי התורה אשר נתן לנו שהם עצות שה' נותן לנו איך להשמר מרשת התאוה ומוקשיה, אף לילות יסרוני כליותי וגם שנטע ה' בנפש האדם הרגשת המוסר עד שנפשו בעצמו תיסרהו מלכת בדרך הרע וירגיש בנפשו מוסר מונע אותו מדרך רע, וז''ש שאף בלילה כליותי ייסרו אותי מלכת בדרך רע, [כמ''ש בפי' איוב במ''ש ובמוסרם יחתום] :(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  שִׁוִּיתִי יְהוָה לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט:

 רש"י  שויתי ה' לנגדי תמיד. בכל מעשי שמתי מוראו לנגד עיני ולמה כי מימיני הוא תמיד לעזרני לבל אמוט, ד''א שויתי ה' לנגדי תמיד ס''ת היה עמו לקרות בו כל ימי חייו וזה שאמר מימיני בל אמוט ע''ש התורה שנתנה בימינו שאני עוסק בה ולפיכך בל אמוט (סא''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  שויתי ה'. תמיד אחשב כאלו ה' עומד נגדי ורואה מעשי : כי מימיני. כי בעבור זה יעמוד מימיני לעזור לי ולא אהיה נוטה לנפול : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שויתי. שמתי כמו משוה רגלי (לקמן י''ח) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שויתי, וע''י עצות התורה והרגשת המוסר, שויתי את ה' לנגדי ר''ל שהגם שתאות הגוף וחמדותיו יסיתני לנטות מאחרי ה', אני משוה את ה' לנגדי, כי פקודת ה' ומצותיו הן עומדות נגד תאות גופי, והן מצוות את ההפך מה שאני רוצה מצד גופי ויצרי, ושויתי ערך שניהם זה מול זה, שבודאי ראוי שאבטל רצוני ותאותי מפני ה' ומצותיו, והענין כי בנפש האדם יש שני דרכים, הגוף וכחותיו יעצוהו תמיד ללכת לקראת נחשים ויטהו אל אהבת עצמו, עד שאפי' הטוב אשר יעשה, יעשה מפני אהבת עצמו מתקות השכר ויראת עונש או פנייה אחרת, אולם נמצא כח באדם שהיא התבונה המעשיית אשר תשים לפניו חק שיעשה הטוב רק בעבור שהוא טוב, ושרשה מהתבונה הכוללת הבלתי ב''ת שהוא השי''ת, עד שה' הוא מיעץ אותו נגד הגוף ונגד חפציו, והשומע לעצת ה' הוא משוה את ה' נגדו, ר''ל שמעריך שתי הטענות במאזני משקל טענת הגוף וטענת הנפש, ושני הדרכים האלה נקראים ימין ושמאל בכתבי הקדש, שההולך בעצת גופו ותאותו הולך בדרך השמאל, כי לב כסיל משמאלו, אבל אחר ששויתי ה' לנגדי ובטלתי רצוני מפני רצונו, הוא מימיני בל אמוט, אני הולך ונוסע הנגבה לצד הימין אל הטהרה והקדושה.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  שויתי. מענין שימה. וכבר בארתי (הושע י') ששוה המורה על השימה כולל גם מושג השיווי והערך, שהערכתי את ה' לנגדי, ולכן בטלתי חפצי מפני רצון ה' :(מלבי"ם באור המלות)


{ט}  לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח:

 רש"י  לכן שמח לבי וגו'. לפי שאני בוטח כי לא תעזוב נפשי לשאול' שהרי בעון עבירה גדולה שהיתה בידי בשרתני גם ה' העביר חטאתך (ש''ב יב) ק''ו שמעתה לא תעזבני לסור ממך : (רש"י)

 מצודת דוד  שמח לבי. כי תשיג תאותה : ויגל כבודי. היא הנשמה שהיא כבוד הגוף : ישכון. אחר המות בקבר : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  לכן, בזה יש לי שלש מעלות, א. ששמח לבי הלב מציין הכח הממשלה אשר בנפש, שהאיש המשועבד לתאותיו לבו אינו שמח כי הרשעים מלאים חרטה והלב י''ל תמיד מלחמה פנימית עם עצמו, אבל המושל ברוחו ומכניע תאותיו לבו שמח כי נצח את המלחמה, ב. מצד הנפש האלהית שנקראת בשם כבוד בכתבי הקדש שהיא תגל בגילה חדשה, כי היא חפצה שתשאר ברוחניותה ולא תתגאל בפת בג הגוף וביין משתיו, ג. מצד הגוף עצמו שכ''ז ששומע לעצת התאוה, יכל בשרו מרואי, וכל כחות התאוה ירגיזו את בשרו ויכלוהו, רקב עצמות קנאה, והתאוה תכלה בשרו ושארו, אבל ע''י שהשקטתי זעף התאוה ושאונה בשרי ישכן לבטח :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  שמח לבי ויגל כבודי. בארתי (לקמן כ''ב ב') ההבדל בין שמחה וגיל ששמחה היא התמידית וגיל הוא על דבר מתחדש, ותפס פה רבותא בכל אחד, שהלב ישמח בשמחה תמידית, כי יתגבר על יצרו תמיד עד שלא יהיה זה אצלו דבר מתחדש כמי שפעם נוצח ופעם לא, וכבודו שהיא הנפש הרוחנית תגל, כי יתחדש לה בכל פעם מדרגה חדשה ותלך מחיל אל חיל :(מלבי"ם באור המלות)


{י}  כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת:

 מצודת דוד  כי לא תעזוב נפשי. לא תכלה נפשי בקבר עם הגוף : לא תתן וגו'. על הנפש יאמר וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי, מפרש נגד מ''ש ויגל כבודי שהיא נשמתו הרוחנית כי עי''כ לא תעזב נפשי לשאול, שהגם שהגוף ימות בהכרח וירד לשאול שהוא הקבר, אבל נפשי הרוחנית לא תרד שאולה כי היא תחיה לעולם בנעימות נצח, ונגד מ''ש אף בשרי ישכן לבטח מפרש כי לא תתן חסידך לראות שחת, שהגוף שהתנהג בחסידות לא ישחת למות קודם זמנו, שעל ידי שלא הלך אחר תאותו ישכון בשר הגוף בשלוה ובבריאות ויאריך ימים :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  לא תעזב נפשי לשאול, לא תתן חסידך לראות שחת. נפשי היא הנפש הרוחנית (כנ''ל ג') שבעת שבא שם נפש נגד הגוף כוון על הנשמה, ושחת מציין לרוב המיתה קודם הזמן, מה בצע בדמי ברדתי אל שחת, ואתה אלהים תורידם לבאר שחת, ויש הבדל בין לא תעזוב ובין לא תתן הגם שכבר כללתי התו''ה (קדושים סי' ד') שפעל נתן הבא בשלילה ואחריו המקור פירושו לא תשבק, יש הבדל שלא תעזב היינו שיהיה תחת רשותו ולא יעזבנו להפרד מאתו וזה שייך על הנפש, ולא תתן שתרגומו לא תשבק היינו שיצילהו מני שחת, וזה שייך על הגוף שאינו כ''כ דבוק עם השם כמו הנפש שיצדק עליו לשון לא תעזוב :(מלבי"ם באור המלות)


{יא}  תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח: (פ)

 רש"י  תודיעני ארח חיים. לשון עתיד הוא ואינו לשון תפלה : שבע שמחות. שמחה שאין לה קץ ותכלה היא השמחה של עתיד (סא''א) : את פניך. שמחות אשר לפניך בכת הקרובה לך : (רש"י)

 מצודת דוד  תודיעני. תן בי דעה ללכת באורח המביאה החיים הנצחיים להיות שובע בשמחות במה שאראה את פניך וכמ''ש רז''ל שהצדיקים נהנין מזיו השכינה : נעימות. ולהיות שבע עד נצח מן הנעימות הנתונות בימינך והם תענוגי עוה''ב הנאהבים והנעימים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נעימות. ענין מתיקות וערבות : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  תודיעני אורח חיים, החיים הזמניים הם רק חיים מדומים, והחיים האמתיים הם חיי הנפש עת תפשט את שלמותיה הבשריים ותשוב אל צרור החיים, וכל עוד תתלבש בגולם וגויה היא הולכת להתקרב אל ארצות החיים, אבל זה אם תלך באורח מישור בדרך ה' אשר בו תגיע אל מחוז החפץ, ובקש מה' שיודיעהו הארח שבו יגיע אל החיים הנצחיים, כי דרך זה לא יודע מעצמו רק מפי ה', ובאר כי יש שני הבדלים בין החיים הנפשיים האמתיים ובין החיים המדומים, א. שהשמחה שישיג האדם בחיים הזמנים לא ישבע בשמחה כי אחריתה שמחה תוגה, אבל בחיים הנפשיים שם יש שובע שמחות את פניך מזיו השכינה, ב. שהתענוג הגשמי הוא פוסק ואינו נצחי אבל נעימות הנמצא בימינך הוא נעימות נצח שהוא נצחי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  שובע. שם, נצח. כבר בארתי שנצח מורה על זמן הנצחי של הרוחנים שהוא למעלה מן הזמן הידוע לנו שנצחיותו נקרא בשם עולם :(מלבי"ם באור המלות)

תהילים פרק-יז

{א}  תְּפִלָּה לְדָוִד שִׁמְעָה יְהוָה צֶדֶק הַקְשִׁיבָה רִנָּתִי הַאֲזִינָה תְפִלָּתִי בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה:

 מצודת דוד  צדק. תפלתי הנאמרה בצדק ובכוונת הלב : בלא. הנאמרת בלי שפתי מרמה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  תפלה לדוד, תפלה זו נחלקת לג' חלקים, (חלק א') מספר צדקתו איך נשמר מכל חטא בין במחשבה בין במעשה, ועז''א שמעה ה' צדק, (חלק ב') מתאונן על אויביו ועל רעתם, ועז''א הקשיבה רנתי, (חלק ג') מתפלל על אשרו הנפשי, ועז''א הקשיבה תפלתי, ויען שיתראה בו קצת גאות ויוהרא, אומר שתפלתו היא בלא שפתי מרמה רק בלב שלם מבטחונו לה' :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  שמעה, הקשיבה, האזינה. כבר בארתי (ישעיה א' י' ובכ''מ) שהסדר הוא בתחלה קושב ואחר כך מאזין ואח''כ שומע, וכשבא על ג' נשואים מתחלפים יאמרו על העקרי לשון שמיעה, ועל הבלתי עקרי כ''כ לשון האזנה, ועל הטפל לשון הקשבה, וזאת היא עקר בעיניו מה שיספר צדקו, לכן אמר שמעה צדק, ואחריו התפלה ואחריו הרנה, שרנה הוא לשון צעקה, בין צעקה של שמחה בין צעקה של בכי ואנקה כמ''ש במכלול ומענין השני בא פה, כמו קומי רוני בלילה :(מלבי"ם באור המלות)


{ב}  מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִי יֵצֵא עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים:

 רש"י  מלפניך משפטי יצא. עבירות שבידי שאני ראוי להשפט עליהם ביסורין יצאו מלפניך ולא יבואו לפניך בדין : עיניך תחזינה מישרים. אם יש בידי זכיות בהן תחזינה במישרים עיניך : (רש"י)

 מצודת דוד  משפטי יצא. רצה לומר לא תעשה בי משפט הראוי על אשמותי כי ראה מעשה הישרים שעשיתי ולפיהן שפטני : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  מלפניך, מתחיל לספר צדקתו, אומר הגם שבני אדם מפילים עלי משפט מעוקל לדון אותי לכף חובה, הלא מלפניך משפטי יצא עיניך הלא תחזינה מישרים ולא תוציא עלי משפט שלא ביושר לחייב אותי :(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  בָּחַנְתָּ לִבִּי פָּקַדְתָּ לַּיְלָה צְרַפְתַּנִי בַל תִּמְצָא זַמֹּתִי בַּל יַעֲבָר פִּי:

 רש"י  בחנת לבי וגו'. ידעתי כי יש עבירה בידי ואם משפט עונשי יבא לפניך לא אצדק בדין אשר כבר בחנת לבי : פקדת לילה. לעת הערב בעון בת שבע שנאמר ויהי לעת ערב ויקם דוד וגו' (ש''ב יא) : צרפתני. נסיתני : בל תמצא. לא מצאת בי חפצך : זמותי בל יעבר פי. אם תעלה עוד במחשבתי ליבחן לפניך בל יעבר פי לומר עוד בחנני ונסני כמו שאמרתי כבר כמו שנאמר (לקמן כו) בחנני ה' ונסני שאמר דוד לפני הקב''ה מפני מה אומרים אלהי אברהם ואין אומרים אלהי דוד אמר לו אני בחנתיו בי' נסיונות ונמצא שלם אמר בחנני ונסני כדאיתא במסכת שבת : (רש"י)

 מצודת דוד  בחנת לבי. לדעת מחשבותי והשגחת בי בלילה והוא עת שמחשבת האדם צלולה. צרפתני. כצורף הזה הצורף כספו לדעת הטובה היא כן בחנת אותי ולא מצאת בי מחשבת רשע : זמותי. מחשבותי אינם עוברים דברי פי רצה לומר כמחשבותי כן אמרי פי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פקדת. ענין זכרון והשגחה כמו וה' פקד (בראשית כ''א) : זמותי. ענין מחשבה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  בחנת, נגד מה שלא חטא במחשבה אומר אתה בחנת את לבי שהיא מחשבת הלב, במה שפקדת לילה שבלילה היא עת המחשבה ופקדת בל אהרהר בלילה מחשבות לא נכונות, הנה צרפתני ולא תמצא כי זמותי דבר אשר בל יעבר פי שמחשבה אשר אין ראוי להוציאה בפי לא חשבתי גם בלבי, דבר שאסור לאמרו בפה נזהרתי ממנו מלחשבו גם במחשבת הלב :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (ג-ד) בחנת, צרפתני. הצרוף הוא אחר הבחינה, כמו בחנני צרפה כליותי (לקמן כ''ו ב'), וכמ''ש בירמיה (ט' ו') : זמותי. הוא המעמיק במחשבה וזה ההבדל בינו ובין חשב, ורובו לרע, כי א''א שלא יעבר רע על מחשבתו, רק לא זמם במחשבה זאת, ורצונו לומר לא תמצא שהעמקתי במחשבתי דבר שאין ראוי להוציאו מפי, והוא מאמר חרוזי עם פסוק שאחריו, וזה סדרו, בחנת לבי -. פקדת לילה -. צרפתני בל תמצא -. זמותי בל יעבר פי -. לפעולות אדם -. בדבר שפתיך -. אני שמרתי ארחות פריץ :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  לִפְעֻלּוֹת אָדָם בִּדְבַר שְׂפָתֶיךָ אֲנִי שָׁמַרְתִּי אָרְחוֹת פָּרִיץ:

 רש"י  לפעלות אדם בדבר שפתיך וגו', תמוך אשורי וגו'. מאז והלאה לכל פעולת אדם שבאתי לפעול אני שמרתי בשביל דבר שפתיך ארחות פריץ לנטות מהם שלא אלך בהם אך לתמוך אשורי תמיד במעגלותיך לא נמוטו מהם פעמי, פירוש אחר לפעלות אדם בדבר שפתיך וגו' לפי שצריך אדם להשתמש בפעולותיו לפי ישרת דבר שפתיך אשר אמרת לא תנאף אני שמרתי ארחות פריץ אע''פ שעשיתי שלא כראוי בטובתך : (רש"י)

 מצודת דוד  לפעולות וגו'. מה שצוית בדבר שפתיך על פעולות האדם את המעשה אשר יעשה. ארחות פריץ. אורח הפרוץ וההרוס המבטל אורח המצות הנה אני שמרתיו לבלי תת למי ללכת בו לבטל אורח המצות : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  לפעולות, נושאי המאמר הראשון נמשכים גם לכאן, וזהו סדרו (בחנת) לפעולות אדם (פקדת) בדבר שפתיך (צרפתני בל תמצא) אני שמרתי ארחות פריץ, שאחר שחשב שלא ימצא אחר הבחינה שחטא במחשבה, אומר כי כן לא חטא גם בפעולה ומעשה, ואם בחנת לפעולות אדם הם המעשים אשר פקדת והזהרת בדבר שפתיך שלא לעשותם שהם האזהרות ומל''ת שהזהירה עליהם התורה, צרפתני בל תמצא שאני שמרתי ללכת בארחות פריץ, לעשות איזה דבר איסור כמו שעושים הפריצים הפורצים גדרות :(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  תָּמֹךְ אֲשֻׁרַי בְּמַעְגְּלוֹתֶיךָ בַּל נָמוֹטּוּ פְעָמָי:

 רש"י  תמוך אשורי וגו'. מאז והלאה לכל פעולת אדם שבאתי לפעול את המישרים תחזינה עיניך והמשפט מלפניך יצא : (רש"י)

 מצודת דוד  תמוך. סמוך רגלי ללכת בנתיבותיך בכדי שלא ימעדו לנפול : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אשרי. הרגלים הפוסעים וכן לא תמעד אשוריו (לקמן ל''ז). במעגלותיך. בנתיבותיך : נמוטו. ענין המעדה ונטיה לנפול כמו לעת תמוט רגלם (דברים ל''ב) : פעמי. רגלי כמו מה יפו פעמיך (ש''ה ז') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  תמוך אשורי במעגלותיך, המעגל הוא הדרך הסבובי, שלפעמים צריך לנטות מן הארח הישר אל המעגל שסובבים בו עד שמגיעים על ידו אל הארח הישר, למשל הרחמים הוא הדרך הישר וכן הענוה והבושת, ולפעמים צריך לנטות אל האכזריות והגאוה והעזות נגד רשעים ומכעיסי ה' והמלעיגים על עובדי ה', או במקום שצריך לעשות בהוראת שעה נגד מצות התורה כמו אליהו בהר הכרמל, ובזה צריך עזר אלוה בל יטה מני הדרך אחר שנוטה מן הישר אל הצד, על זה אמר שגם בעת הצטרך ללכת במעגל הסבובי גם אז תמוך אשורי, היה נתמך ונסעד מה' בל נמוטו פעמי, וגם אז עשה כל מעשיו לש''ש ולא מט מדרך האושר והשלימות :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תמוך מקור, במעגלותיך. גדר המעגל הוא הדרך הסבובי בעיגול כמ''ש בכ''מ :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  אֲנִי קְרָאתִיךָ כִי תַעֲנֵנִי אֵל הַט אָזְנְךָ לִי שְׁמַע אִמְרָתִי:

 רש"י  כי תענני אל. כי בטוח אני שתענני : (רש"י)

 מצודת דוד  כי תענני. כי ידעתי שתענני : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אני, עתה מתחיל הרנה על רדיפת אויביו, אחר שברר את צדקו, אמר הנה קראתיך כי ידעתי שתענני אל, ואבקש שלא לבד שתענני למלאת בקשתי, כי גם הט אזנך לי שמע אמרתי, כדרך האהוב שלא לבד שממלאים בקשתו כי שומעים גם איכות אמריו בכל פרטיהם :(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  הַפְלֵה חֲסָדֶיךָ מוֹשִׁיעַ חוֹסִים מִמִּתְקוֹמְמִים בִּימִינֶךָ:

 רש"י  הפלה חסדיך. דשיבר''א בלע''ז כמו ונפלינו אני ועמך (שמות לג) מושיע בימינך את החוסים בך ממתקוממים עליהם הפלה חסדיך מושיע חוסים הרי זה מקרא מסורס הפלה חסדיך להושיע בימינך את החוסים וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  הפלה חסדיך וגו'. רצה לומר אתה המושיע את החוסים בך הפרש חסדיך מן הקמים בימינך לעשות מול רצונך לבל עשות להם חסד בלבד להחוסים בך תעשה החסד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הפלה. ענין הפרשה : ממתקוממים. מהקמים למולך : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הפלה חסדיך אתה האל המושיע חוסים בך, צריך אתה להפלות בם חסדיך, היינו להראות חסדים גדולים מופרשים ונעלים מן הטבע, מסבת אלה אשר המה מתקוממים בימינך, ר''ל שהם מראים א''ע כאילו הם צדיקים ומתקוממים עלי בעזרתך, והם אומרים שימינך תושיע להם נגדי, כמו שאמרו אויבי דוד אלהים עזבו רדפו וכו' אין ישועתה לו באלהים, כאלו אלהים שלחם להתקומם עלי וימינו תושיע למו בדבר זה, ולכן צריך אתה להפלות חסדך להראות שאין האמת אתם :(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  שָׁמְרֵנִי כְּאִישׁוֹן בַּת עָיִן בְּצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנִי:

 רש"י  כאישון. הוא השחור שבעין שהאור תלוי בו ועל שם שחרוריתו הוא קרוי אישון לשון חשך והקב''ה הכין לו שומר את ריסי העין המכסין אותו תמיד : (רש"י)

 מצודת ציון  כאישון בת עין. הוא השחור יקרא אישון על שנראה בו צורת איש קטן והנו''ן יורה על קוטן הדבר ושם העצם הוא בת עין והוא גלגל העין משם בא האור וכפל הדבר בשמות נרדפים וכמו אדמת עפר (דניאל י''ב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (ח-ט) שמרני, (המאמרים מקבילים) שמרני כאישון בת עין מפני רשעים זו שדוני, שאויביו היו משני מינים, א. אלה שרצו להחטיאו ולהדיחו מיראת ה', מבקש שה' ישמרהו כאישון בת עין מפני הרשעים אשר זו שדוני, ר''ל ששודדים את זו (שהוא האישון בת עין) ממני, שרוצים לעור עיני, דהיינו להטותו מדרך האור אל החשך, וע''כ מבקש שכמו ששם ה' שמירות רבות על האישון בת עין, יען שהוא חלק זך ודק מלא פליאות ומאיר לכל הגויה, כן תשמר נפשי הזכה בת אלהים מלהכשל בחטא, ובצל כנפיך תסתירני מפני אויבי אשר בנפש יקיפו עלי מפני הבאים להרגני :(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  מִפְּנֵי רְשָׁעִים זוּ שַׁדּוּנִי אֹיְבַי בְּנֶפֶשׁ יַקִּיפוּ עָלָי:

 רש"י  זו שדוני. בשביל זאת ששודדים אותי אויבי. אשר בנפש יקיפו עלי. ליטול נפשי : (רש"י)

 מצודת דוד  זו שדוני. אשר שדדו אותי : בנפש. בעבור קחת נפשי מקיפים וסובבים עלי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור המלות  זו מוסב על אישון בת עין : בנפש יקיפו. לקחת נפשי :(מלבי"ם באור המלות)


{י}  חֶלְבָּמוֹ סָּגְרוּ פִּימוֹ דִּבְּרוּ בְגֵאוּת:

 רש"י  חלבמו סגרו. בחלבם ובשמנם סגרו לבם ועיניהם מהביט אל פעלך ליראה מפניך : (רש"י)

 מצודת דוד  חלבמו. על שחלבם סגרו פיהם מגודל השומן מרוב כל לזה ידברו בגאות : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  חלבמו אשר סגרו את פימו, הם דברו בגאות, ימליץ שפיהם נסתם ונסגר מלדבר מרוב החלב, ונראה כאילו הדבור אינו יוצא מן הפה, רק מן החלבים שסביבו, והחלבים הם מדברים בגאות אלה הדברים :(מלבי"ם באור הענין)


{יא}  אַשֻּׁרֵינוּ עַתָּה (סבבוני) סְבָבוּנוּ עֵינֵיהֶם יָשִׁיתוּ לִנְטוֹת בָּאָרֶץ:

 רש"י  אשורנו עתה סבבונו. את עקבנו עתה סבבונו האויבים ועיניהם ישיתו לנטות בארץ לפשוט בארץ ונראה לי שנתפלל דוד תפילה זו לאחר שבא לידו מעשה של אוריה ויואב וישראל היו בארץ בני עמון צריך על רבה (ש''ב יא) ויירא דוד שלא יכשלו שם בשביל עבירה שבידו וישמעו פלשתים ומואב ואדום וכל שכני א''י הרעים המצפים ליום אידם ויבאו עליהם : (רש"י)

 מצודת דוד  אשורנו וגו'. מסבבים עתה רגלינו ללכוד אותנו ושמים עיניהם לנטות בארץ אנה ואנה לארוב עלינו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אשורנו. רגלינו : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אשורנו, צעדינו שהיו מאושרים עד עתה עתה סבבונו עיניהם, שאומרים על דוד ואנשיו שעיניהם אשר ישיתו לנטות בארץ הם סובבים את אשוריהם, ר''ל שמתוך ששולחים עיניהם בכל הארץ לבקר על כל, ולתפוס מלכות וממשלה בארץ עיניהם אלה המתהלכים בארץ סבבו את אשוריהם, ר''ל ששאול אמר שדוד מזיק למלכותו ולאשרו, ושעוין עליו בעיניו לבקש עליו תואנה ולמרוד בו :(מלבי"ם באור הענין)


{יב}  דִּמְיֹנוֹ כְּאַרְיֵה יִכְסוֹף לִטְרוֹף וְכִכְפִיר יֹשֵׁב בְּמִסְתָּרִים:

 רש"י  יכסוף. יחמוד כמו כי נכסוף נכספת (בראשית לא) : (רש"י)

 מצודת דוד  דמיונו. דומה הוא כאריה החומד לטרוף : יושב במסתרים. מטמין עצמו לארוב לבל יראוהו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יכסוף. יחמוד כמו נכסוף נכספת (בראשית ל''א) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  דמיונו, וע''י זה רוצה לטרוף ולהרוג אותי, וידוע בטבע האריה שבהיותו כפיר אינו יוצא עדיין על טרפו רק יארב בסוכו למו ארב במסתר, עד שבא אל מעמד האריה שאז יוצא עלי טרפו, עפ''ז ממליץ את שאול שנדמה אל שניהם, בין אל האריה אשר יכסף לטרף ויצא לחוץ עלי טרפו, ובין ככפיר אשר יושב במסתרים וטורף במעונתו, כי כן תחלה רצה שאול להכותו במסתר בביתו ויטל עליו את החנית כ''פ, ואח''כ רדף אחריו במדבריות כאריה הזקן היוצא עלי טרפו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  כאריה וככפיר. עמ''ש הושע ה' :(מלבי"ם באור המלות)


{יג}  קוּמָה יְהוָה קַדְּמָה פָנָיו הַכְרִיעֵהוּ פַּלְּטָה נַפְשִׁי מֵרָשָׁע חַרְבֶּךָ:

 רש"י  קדמה פניו. של אויב : הכריעהו. קפח את רגליו ויכרע ויפול : פלטה נפשי. מכל רשע שהוא חרבך שאתה משליטו ליפרע מן המחוייבים לך : (רש"י)

 מצודת דוד  קדמה פניו. עד שלא ילכדנו הקדימהו והפילהו לכרוע על ברכיו : פלטה. הצל נפשי מיד הרשע שהוא חרבך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  קומה ה', בכאן מתחיל התפלה, מבקש שיקום ויקדים פניו טרם יטרוף וישחיתנו, הכריעהו שיכרע במקומו ויכנע ולא ירדוף אחרי, פלטה נפשי מהרשע אשר הוא חרבך שעל ידו תעניש בריותיך להרוג ע''י את המחויבים מיתה :(מלבי"ם באור הענין)


{יד}  מִמְתִים יָדְךָ יְהוָה מִמְתִים מֵחֶלֶד חֶלְקָם בַּחַיִּים (וצפינך) וּצְפוּנְךָ תְּמַלֵּא בִטְנָם יִשְׂבְּעוּ בָנִים וְהִנִּיחוּ יִתְרָם לְעוֹלְלֵיהֶם:

 רש"י  ממתים ידך. מן המתים בידך על מטת' אני בוחר להיות : ממתים מחלד. מאותם שמתים בזקנה משהעלו חלודה רדוייל''א בלעז ומן הצדיקים אשר חלקם בחיים : וצפונך תמלא בטנם. ומאותם אשר תמלא מעיהם מטובך אשר צפנת ליריאך : יתרם. נכסיהם אשר ישאירו במותם : (רש"י)

 מצודת דוד  ממתים. אהיה מן המתים מידך : מחלד. מחמת שכלה זמן חייהם בעבור הזקנה : חלקם. ואותן שחלקם בחיי עולם הבא ואשר תמלא בטנם מרב טוב הצפון אשר עין לא ראתה : ישבעו בנים. ומאותן אשר ישבעו בבנים הגונים ומאותן אשר יניחו יתרון עשרם לבניהם לרשת אותם אחרי מותם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מחלד. ענין זמן כמו מה חלד (לקמן פ''ט) : יתרם. יתרון ומרבית העושר : לעולליהם. לבניהם קטנים : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ממתים ידך, האנשים שהם ידך, ר''ל שעל ידם אתה פועל ומנהיג ישוב עולמך, (נגד מ''ש רשע חרבך אמר ממתים ידך, כאלו ה' מנהיג עולמו ע''י האנשים, והאנשים החלושים הם ידו, והעריץ הוא חרבו, שע''י החלושים פועל עניני עולמו שהם עוסקים בישוב עולם זורעים וחורשים ובונים, והם יד ה' העוסק בישוב העולם, וע''י הרשעים הוא הורג בחרבו ומאבד את החוטאים) ממתים מחלד, מאנשי הזמן העוסקים בחלד ובישוב עולם, שהם רוב בני אדם, אשר חלקם בחיים ובצפונך תמלא בטנם, שהם ממלאים בטנם מן שני החלקים שהוכנו לפניהם, מן חלקם בחיים בעוה''ז ומן חלקם בצפונך בעוה''ב הצפון, או בנפש הצפונה מעיני כל, ר''ל שאינם עושים דבר לאושר נפשם ולחיי העוה''ב, כי כל עסקם הוא למלא בטן, (כמ''ש כל עמל אדם לפיהו) והם אוכלים הכל בעוה''ז בין חלקם בעוה''ז בין חלקם לעוה''ב, בין הצלחת גופם בין אושר נפשם הצפון, הכל יקחו רק למלא בטן, ולצרכי גופם, וכל עסקם הוא א. לאכול ולמלא בטנם, ב. שישבעו בנים לקיום מינם והניחו יתרם ועשרם לעולליהם, כי לא ידאגו להשאיר דבר לשאריתם הנצחי ולהצלחת הנפש, רק ישבעו בעוה''ז מאכילה ומבנים. ואחרי מותם לא נשאר להם מאומה רק מה שיניחו עשרם (וגם יתרם כולל מותר האדם מן הבהמה) הכל יניחו לבניהם, כי הם יאבדו מבלי השארה וקיום אישי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ממתים. אנשים חלושים, מגביל נגד הרשע שהוא עריץ. מחלד. מציין העולם הזמני, ומ''ש מצהרים יקום חלד על צד המליצה. בחיים. הב' נמשך לשתים בחיים ובצפונך, תמלא. נסתר לנקבה.(מלבי"ם באור המלות)


{טו}  אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךָ: (פ)

 רש"י  אני בצדק אחזה פניך. לעתיד, או בצדק אחזה פניך משפטי הוצא מלפניך והצדקות שבידי אחוז ובהם אחזה פניך : אשבעה בהקיץ תמונתך. אשבעה מראיית תמונתך בהקיץ המתים משנתם ל''א אשבעה מראות פניך בהקיץ המתי' משנת' שה' בדמות תמונתך שכן נאמר כי בצלם אלהים עשה את האד' (שם ט) : (רש"י)

 מצודת דוד  בצדק. בעבור הצדק שעשיתי אזכה לחזות פניך ואשבעה ממראית תמונתך בעת בא זמן היקיצה הוא תחיית המתים כמ''ש ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו וכו' (דניאל י''ב) : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אני אהיה נבדל ממתים מחלד אלה, כי בצדק אחזה פניך, אין עסקי בצרכי הגויה הכלה ואובדת רק אני אחזה פניך בצדק שאני עוסק בו, שבו אשלים את נפשי וע''י אתהלך לפני ה' לחזות אור פניו ולדבקה בו אשבעה בהקיץ תמונתך, אני איני שבע בעוה''ז לא שביעת הבטן ולא שביעת הבנים, כמתים מחלד שאמר תמלא בטנם ישבעו בנים, רק אז אשבעה עת יקיץ תמונתך, ימליץ כי תמונת ה' נמצא באדם, שהיא נפשו האלהית שהיא צלם אלהים ותמונתו, כי היא חלק אלוה ובה מצויר האלהית ותמונתו, רק שתמונת ה' הנמצא באדם היא ישינה כ''ז שהגוף חי, כי נרדמת בחיק הגויה, כמי שישן שהגם שהוא חי אין כחותיו פועלים ומתראים אז, כן כחותיה ופעולותיה האלהיים נעלמים אז ונרדמים, ואחר שתפשט את הגויה, אז תקיץ התמונה האלהית משינתה, והצלם האלהי ודמותו שהיא הנפש יתעורר ויקוץ, ואז אשבעה מעדן הנצחי ומפרי הצדק שעשיתי בעודי בחיים, אשר בו אחזה פניך, ואיני דומה כמתים מחלד שישבעו בעוה''ז מן הצפון להם לעוה''ב :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תמונתך. היא אנדרטא של דבר, כמו תמונת כל סמל, כי הנפש היא ציור של חכמת אלהים :(מלבי"ם באור המלות)

תהילים פרק-יח

{א}  לַמְנַצֵּחַ לְעֶבֶד יְהוָה לְדָוִד אֲשֶׁר דִּבֶּר לַיהוָה אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּיוֹם הִצִּיל יְהוָה אוֹתוֹ מִכַּף כָּל אֹיְבָיו וּמִיַּד שָׁאוּל:

 רש"י  ביום הציל ה' אותו וגו'. כשהזקין וכבר עברו עליו כל צרותיו ונצול מהם. ומיד שאול. והלא שאול בכלל היה אלא לפי שהיה קשה עליו ורודפו יותר מכלם כיוצא בדבר אתה אומר וראו את הארץ ואת יריחו (יהושע ב') : (רש"י)

 מצודת דוד  ביום הציל. לעת זקנותו שניצל מכל התלאות או בכל עת שהיה ניצל מאיזה צרה אז שר השירה הזאת : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  למנצח, במזמור הזה (שנתן בו הודאה על שהציל ה' אותו מיד כל אויביו, במלחמות הרבות אשר היה לו ומיד שאול ביחוד שהיה בו בסכנה יותר מכולם), ספר שני מיני ענינים בהנהגת ה' עמו, בעת השלוה שלא הגיע אליו שום צרה ופחד אויב, ואז הוא מברך על הטובה על שה' שמרו בל יבא אליו רעה כלל, ב. עת שבאו עליו רעות רבות וצרות, ובזה מספר שני מיני השגחה וישועה, א. השגחה באמצעות הטבע, וזה כשאינו זוכה מצד מעשיו רק שה' יושיעהו ע''י תפלתו שאז יושיעהו ע''י אמצעיים טבעיים, ב. השגחה וישועה ע''פ נסים גלוים למעלה מדרך הטבע כשזוכה לזה ע''פ מעשיו, ואז א''צ לתפלה כלל, כי ה' אתו לתת לו נס להתנוסס :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  וַיֹּאמַר אֶרְחָמְךָ יְהוָה חִזְקִי:

 רש"י  ארחמך. אאהבך כדמתרגם ואהבת לרעך (ויקרא יט) ותרחם : (רש"י)

 מצודת ציון  ארחמך. ענין אהבה וחיבה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ארחמך, אני ממלא אותך רחמים אתה ה' חזקי, (כי ה' לא יתפעל ולא יצדק אצלו הרחמים שהוא ההתפעליות שיתפעל המרחם בראותו איש מדוכא) אני הנושא שבעבורי אתה מלא רחמים, לא שהרחמים הם מצד התפעלות שלך :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ארחמך. פעל רחם לא נמצא בקל רק פה, והוא כמ''ש בפירוש :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  יְהוָה סַלְעִי וּמְצוּדָתִי וּמְפַלְטִי אֵלִי צוּרִי אֶחֱסֶה בּוֹ מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי מִשְׂגַּבִּי:

 רש"י  סלעי. שעזרתני בסלע המחלקות כשהייתי מצומצם בין שאול ואנשיו להתפס כמו שנאמ' ושאול ואנשיו עוטרים אל דוד וגו' (ש''א כג) : ומצודתי. לשון מבצר : צורי. לשון סלע : אחסה. אברי''אייר בלע''ז אחסה בו אתכסה בצלו כענין שנאמר ומבלי מחסה חבקו צור (איוב כד) שהסלעים כסוי ומגן להולכי דרכים מן הרוחות ומזרם גשמים : (רש"י)

 מצודת דוד  ה' סלעי. ה' לי למחסה כבנין הסלעים וכמצודה : וקרן ישעי. הוא לי ישע ועזר כמו הקרן לבעל הקרנים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ומצודתי. מגדל גבוה וחזק : ומפלטי. ענין הצלה : צורי. חזקי כצור וסלע וכפל דברו : וקרן. דרך המקרא לכנות החוזק בקרן ע''ש שבעלי הקרנים יתחזקו בהם בהלחמם עם מי : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ה' סלעי, מספר תחלה עת השלוה שאין שום צרה מגעת אליו כלל, ויש בזה שני ענינים, א. השמירה וההגנה מן האויב לבל יקרב אליו, ב. מדרגה יותר גדולה הוא שעוד ינצח הוא את האויב וימשול עליו, נגד ההגנה אומר ה' סלעי ומצודתי ומפלטי כי ההגנה תהיה בג' ענינים, א. המפלט מן האויב שעז''א מפלטי, ב. המבצר והמצודה שלשם ינוס וימצא מפלט, שעז''א ומצודתי, ג. המקום שעליו תעמוד המצודה על שן סלע גבוה, שעז''א ה' סלעי, ור''ל אתה הוא הסלע וגם המצודה הבנויה עליו וגם המפלט אותי אל המצודה, ונגד המדרגה השניה שהוא ינצח וימשול על האויב, שעז''א. אלי צורי אחסה בו, ששם אלי צורי בכינוי אל האדם מורה על השגחה מיוחדת יותר ועל הדבקות שי''ל עמו ומצד זה הלא תוסיף לעשות עמדי שעוד אנצח אני את האויב, וגם לזה צריך ג' דברים, א. המגן שנושא לפניו בעת קרב, שעז''א מגני, ב. הקרן שבו ינגח את אויביו, שעז''א קרן ישעי, ג. החוזק והגבורה בעת קרב, שעז''א משגבי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  סלעי ומצודתי. וכן על שן סלע ומצודה (איוב ל''ט), מצודת סלעים משגבו (ישעיה ל''ג) :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  מְהֻלָּל אֶקְרָא יְהוָה וּמִן אֹיְבַי אִוָּשֵׁעַ:

 רש"י  מהולל אקרא ה'. בהלולים אקרא ואתפלל לפניו תמיד כלומר אף לפני התשועה אני מהללו לפי שבטוח אני שאושע מאויבי : (רש"י)

 מצודת דוד  מהולל. כשאני קורא לה' בהלל אז אני נושע מאויבי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  מהולל, ר''ל בעת כזאת שאיני בצרה כלל, אז אקרא את ה' ואכנהו בשם מהולל, שהוא מהולל תמיד, כי בצד הזה לא יתפללו ולא יחננו על צרה, רק יהללוהו תמיד על טובותיו, וע''י ההילול לבד מן אויבי אושע, ולא אצטרך לתפלה כלל :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אקרא. מענין קריאת השם :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת וְנַחֲלֵי בְלִיַּעַל יְבַעֲתוּנִי:

 רש"י  אפפוני חבלי מות. פעמי' רבות סבבוני רשעים אפפוני כמו סבבוני וכן אפפו עלי רעות (לקמן מ') : חבלי מות. מחנות אויבים כמו חבל נביאים בספר שמואל וי''ת כאיתא דיתבא על מתברא לשון חבלי יולדה : ונחלי בליעל. אף הוא לשון גייסות שוטפים כנחל : (רש"י)

 מצודת דוד  אפפוני. כאשר סבבו אותי כאבי מות וכאשר החלאים הבאים מאנשי בליעל בעתו וחרדו אותי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אפפוני. סבבוני כמו כי אפפו עלי (לקמן מ') : חבלי. מכאובי כמו חבלי יולדה (הושע י''ג) : ונחלי. מלשון חולי כמו נחלה מכתך (נחום ג') : בליעל. כמו בלי עול שפרקו עול שמים : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אפפוני, עתה יתחיל לספר ההנהגה השניה בעת שיבואו עליו רעות וצרות שאז יצטרך לתפלה, בעת שאפפוני חבלי מות ועם זה גם נחלי בליעל יבעתוני, מות מצד אחד ואויבים מצד השני :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אפפוני. דבר רע המקיף, והוא מענין פאה, שבא עלי מכל פאה. ונחלי. כנחל שוטף :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  חֶבְלֵי שְׁאוֹל סְבָבוּנִי קִדְּמוּנִי מוֹקְשֵׁי מָוֶת:

 רש"י  חבלי שאול. כמו חבלי מות משריין רשיען ואני מה הייתי עושה : (רש"י)

 מצודת דוד  חבלי. וכאשר כאבי שאול סבבוני וקדמו אותי מוקשים המביאים המיתה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קדמוני. באו לפני : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  חבלי, מוסיף שיותר מזה שסבבוני חבלי שאול, כאלו אני עומד להקבר בשאול אחר שכבר קדמוני מוקשי מות, כאלו הוא אחר המות ועומד להקבר, וכ''ז משל שנדמה כאלו מת ונקבר ובטל מן העולם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  שאול, מות. השאול הוא קבר שהוא אחר המות, עז''א קדמוני מוקשי מות :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  בַּצַּר לִי אֶקְרָא יְהוָה וְאֶל אֱלֹהַי אֲשַׁוֵּעַ יִשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ קוֹלִי וְשַׁוְעָתִי לְפָנָיו תָּבוֹא בְאָזְנָיו:

 רש"י  בצר לי אקרא. אני הייתי קורא לה' תמיד : (רש"י)

 מצודת דוד  בצר לי. בעת שהיה צר לי באחת מהדברים האלה אז קראתי לה' ושמע קולי. ושועתי לפניו. ומה שצעקתי לפניו באה באזני וכפל הדבר במ''ש כדרך מליצת השיר : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  בצר לי אקרא ה', שאז צריך אני לתפלה ואקראהו מתוך הצרה, ואל אלהי אשוע, לישועה, ואז ישמע מהיכלו קולי, על ידי תפלה וימהר להושיע, והנה פסוק זה הוא פסוק חרוזי שיכפל בכל מאמר, המליץ מצייר פה ישועת ה' שיושיעהו ע''י אמצעיים טבעיים בדרך הטבע, ובא הציור שבעת שקורא אל ה' מתוך צרתו יכין ה' אחת מן הסבות הטבעיות שעל ידו יושע מן הצרה הזאת, אבל הסבה הזאת עצמה שהוכנה לתשועתו תסבב לו צרה אחרת עפ''י הטבע וצועק שנית, ומזמין ה' סבה אחרת שינצל גם מרעה זאת, ושוב יתעורר ע''י הסבה השנית רעה אחרת משתלשלת ממנה כפי הטבע ויצעק בפעם השלישית ויושיעהו גם מזאת, בענין שמרעה אל רעה יצא וה' הושיעהו בכל פעם, והעמיד הציור הזה במשל, שבעת הקיפוהו אויביו וצרו עליו וצעק אל ה' הכין ה' רעש הארץ שפתחה הארץ את פיה וירדו אויביו חיים שאולה, ונצול מצרתו, אבל ע''י הרעש נסתבב שריפת אש, כדרך הררי עד שמוריקים אש וגפרית בעת הרעש, והיה בסכנה אחרת מפני האש, וצעק אל ה' והכין גשם שוטף לכבות האש, אבל ע''י שהתקדרו העבים פתאום יצא מהם ברקים ורעמים עצומים והיה בסכנה אחרת מפני הרעם והברק, וצעק עוד אל ה' וצוה ה' שיתפוצצו העננים ויפלו מימיהם וחדל הרעם והקולות, אבל ע''י התפוצצות העננים פתאום נעשה שטף גדול במקום שעמד ושבולת מים שטפתהו, וצעק עוד אל ה' וישלח ה' את ידו וימשהו ממים רבים בחסדו. זה תורף הציור בכלל, ובזה נבא אל הבאור, אומר שבעת קרא אל ה' בצר לו שמע מהיכלו קולו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אקרא ה', ואל אלהי אשוע. כבר בארתי בכ''מ ששם הויה יכוין בו על הנהגתו הכללית מצד שהוא בורא העולם, ושם אלהים הבא בכינוי יציין ההשגחה הפרטית, ויש הבדל בין אקרא ובין אשוע שפעל שוע מורה שצועק לישועה, וזה מצד שהוא אלהי המיוחד לי בהשגחתו המיוחדת, ושועתי לפניו תבא הוא מוסיף על ישמע קולי, שמורה ששומע מרחוק, ושועתי תבא לפניו הוא שיקבל את השועה :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  וַתִּגְעַשׁ וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וּמוֹסְדֵי הָרִים יִרְגָּזוּ וַיִּתְגָּעֲשׁוּ כִּי חָרָה לוֹ:

 רש"י  ותגעש ותרעש הארץ. אינו מחובר למקרא עליון אלא מחובר ראשו לסופו כי חרה לו ותגעש ותרעש הארץ כי משמש בלשון כאשר כשחרה לו ובא לנקום נקמת עמו ועבדיו מפרעה ומעמו געשה ורעשה הארץ : (רש"י)

 מצודת דוד  ותגעש. רעדו ורעשו אויבי יושבי הארץ : מוסדי הרים. הוא משל על פרעה ושריו : כי חרה לו. כאשר חרה לו לקחת מהם נקמתי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותגעש. ענין התנודה והתנועה כמו כנהרות יתגעשו מימיו (ירמיה מ''ו) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ותגעש ותרעש הארץ, ונעשה רעש הארץ להטביע את אויביו חיים שאולה, ומוסדי הרים ירגזו, כדרך הררי עד שיפתחו לועם בעת הרעש וירגזו באף ובחמה ובאש בוער, וזה היה ע''י שחרה לה', והתגלה חרון אפו ואש חמתו בתוך הרעש :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ותגעש, ותרעש. געש היא התנועה היתירה והרעש גדול מן הגעש, ותרגז קטן מן הגעש :(מלבי"ם באור המלות)


{ט}  עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ וְאֵשׁ מִפִּיו תֹּאכֵל גֶּחָלִים בָּעֲרוּ מִמֶּנּוּ:

 רש"י  עלה עשן באפו. אנשישנאר''ילאש בלע''ז כן דרך כל חרון אף להעלות עשן מנחיריו : (רש"י)

 מצודת דוד  תאכל. תשרוף את אויבי וממנו באו גחלים ובערו בהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עלה עשן. הוא ענין כעס ואמר בלשון הנופל באדם שע''י חמום הכעס נראה כעין עשן יוצא מנחירי האף וכן יעשן אפך (לקמן ע''ד) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  עלה עשן באפו מצייר ההר הבוער ומריק אש וגפרית ומעלה עשן ביום הרעש כאלו העשן העולה הוא העשן העולה מאפו, [שיציין כאלו אף ה' בוער בלב ההר], והאש האוכלת ממנו הוא היוצא מפי ה' המוריק אש דרך פיו, עד שגחלים בערו ממנו, כמו שהוא בהרים המוריקים אבני אש :(מלבי"ם באור הענין)


{י}  וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד וַעֲרָפֶל תַּחַת רַגְלָיו:

 רש"י  ויט שמים וירד. לעבור בארץ מצרי' וירד כמשמעו לשון אחר איאנטב''יש בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  ויט. נטה את השמים למטה לארץ וירד עליו להיות קרוב להם להכות בהם והוא מדרך משל לומר שהיה ממהר ליפרע מהם : תחת רגליו. להיות מוכן ליפרע מהם בחושך של ערפל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וערפל. אופל הענן : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (י-יא) ויט, פה נמשך החרוז בצר לי אקרא ה' וישמע מהיכלו קולי ויט שמים וירד, שאז כשצעק שנית על הצרה החדשה, הטה שמים למטה וירד להושיעו, ותחת ששני יסודות שהם יסוד העפר ויסוד האש אשר בבטן הארץ רועשים לבלע ולהשחית, הכין ה' תשועה על ידי יסוד הרוח ויסוד המים, שבעת ירד ה' וערפל תחת רגליו להושיעו, וירכב על כרוב, אז יעוף על כנפי רוח, כאלו התעורר הרוח וישא את העננים לכבות את השרפה (כמ''ש השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח), עד שע''י הרוח התעורר יסוד המים, עד :(מלבי"ם באור הענין)


{יא}  וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ:

 רש"י  וידא. ויעף כמו כאשר ידאה הנשר : (רש"י)

 מצודת דוד  וירכב. למהר לבוא : כנפי רוח. דמה נשיבת הרוח לעפיפת העוף : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כרוב. מלאך ורז''ל אמרו כרביא (חגיגה י''ג) והוא תרגום של נער כי דמות אדם להנה : וידא. ענין עפיפה ופריחה כמו כאשר ידאה הנשר (דברים כ''ח) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  ויעף, וידא. היא עפיפה במהירות גדול (ירמיה מ''ח מ') :(מלבי"ם באור המלות)


{יב}  יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ סְבִיבוֹתָיו סֻכָּתוֹ חֶשְׁכַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים:

 רש"י  חשכת מים. שבעבי שחקים הם חשך אשר סביבותיו ושמא תאמר לפנים מן החשך אין אור תלמוד לומר מנוגה אשר נגדו ומתוך מחיצתו את עביו אשר סביבותיו בוקעים ועוברים ברד וגחלי אש : (רש"י)

 מצודת דוד  ישת חושך. להחשיך להאויב : סביבותיו. החושך שם סביב סוכתו להיות מוכן לפניו : חשכת. החושך הזה בא מחשכת רבוי המים הנבלעים בהעבים הפרושים תחת השחקים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  שישת חשך סתרו, ר''ל את החושך שבו יסתתר ה', את החושך הנמצא סביבות סוכתו, ישת שיהיה חשכת מים של עבי שחקים, שיתקבצו עבים ע''י הרוח עד שתחשך הארץ מן העבים וחשכת מים, ומים אלה יכבו את האש והגחלים הבוערים מן ההר, ונושע מן הצרה הזאת, אולם עתה יספר שמן הסבה הטבעיית הזאת שע''י בא לו תשועה, השתלשלה רעה וצרה אחרת, שע''י התקדרות העבים הרבים שהם מלאים חלקי אש ודברים מבעירים כמו גפרית וזאלפעטר, וע''י נשיבת הרוח בם בכח גדול וע''י מרוצתם וקלות מהלכם, וע''י שילחצון יחד קרירות העבים עם חמימות העלעקטרי המתעורר בתוכם עי''כ יעמדו רעמים גדולים וברקים עצומים כנודע לטבעיים, וז''ש. (יג-יד) מנוגה נגדו, צייר שמתוך חשך סתרו תהל נוגה מנגד אור ה', ומזה יתהוה אש הברק, שעל ידו עביו עברו ברד וגחלי אש, שהעבים התמלאו ברד מן הקרירות ע''י שהאש עלעקטרי יתפשט מן האדים, וגחלי אש ע''י התעוררות החום, והאש והקרירות יתפוצצון זה בזה, ועי''כ יתהוו רעמים עצומים וברקים נוראים, עד שירעם בשמים ה' תחת שנעשה שקט בארץ מן האש, התעורר האש והרעם בשמים, ששם יתן העליון קולו עם ברד וגחלי אש, והוא נתון עתה בצרה חדשה :(מלבי"ם באור הענין)


{יג}  מִנֹּגַהּ נֶגְדּוֹ עָבָיו עָבְרוּ בָּרָד וְגַחֲלֵי אֵשׁ:

 רש"י  עברו. טרישפא''שנט בלע''ז הברד בוקע ועובר על המצריים על ים סוף : (רש"י)

 מצודת דוד  מנגה נגדו. מחמת האורה שלפניו אשר הוא רוצה להאיר ולהושיע לי : עביו עברו. היו העבים מעבירים להשליך על האויב ברד וגחלי אש : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור המלות  מנוגה. הוא האור הבא על גשם מן אור הזורח :(מלבי"ם באור המלות)


{יד}  וַיַּרְעֵם בַּשָּׁמַיִם יְהוָה וְעֶלְיוֹן יִתֵּן קֹלוֹ בָּרָד וְגַחֲלֵי אֵשׁ:

 מצודת דוד  וירעם. נתן בשמים קול רעם לרדת משם ברד וגחלי אש : (מצודת דוד)


{טו}  וַיִּשְׁלַח חִצָּיו וַיְפִיצֵם וּבְרָקִים רָב וַיְהֻמֵּם:

 מצודת דוד  ויפיצם. את האויבים : וברקים רב. ירה ברקים והמם אותם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רב. ענין השלכת חצים כמו רובה קשת (בראשית כ''א) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  וישלח, פה נמשך החרוז בצר לי אקרא ה' וכו' וישמע מהיכלו קולי, וישלח חציו ויפיצם, שהרעם עצמו יפוצץ את העבים, וע''י שיתרבו הרעמים וברקים, יתפזרו העננים וישפכו את מימיהם כנודע, ומדמה זה במליצתו כאילו ה' שלח חציו והפיץ את העבים, ומפרש מה הם החצים שברקים רב וע''י רבות הברקים הממם וחדל הרעם, וכל תשועות אלה הם ע''י סבות טבעיות, עד שנושע גם מצרה זאת :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  רב. מענין ריבוי, או מענין רובה קשת, ויהומם. כמו והמם גלגל עגלתו (ישעיה כ''ח) :(מלבי"ם באור המלות)


{טז}  וַיֵּרָאוּ אֲפִיקֵי מַיִם וַיִּגָּלוּ מוֹסְדוֹת תֵּבֵל מִגַּעֲרָתְךָ יְהוָה מִנִּשְׁמַת רוּחַ אַפֶּךָ:

 רש"י  ויראו אפיקי מים. כשנבקע הים : ויגלו מוסדות תבל. שכל מימות שבעולם נבקעו : מנשמת. מנשיבת : (רש"י)

 מצודת דוד  ויראו. היה נראה קרקעית אפיקי המים כי נבקעו המים : ויגלו. כי נבקעה הארץ : מגערתך. ממה שגערת בהאויב : מנשמת. מנשיבת הרוח היוצא מאפך והכל הוא דרך משל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אפיקי. הם המים הנגרים בחוזק כמו כאפיקים בנגב (לקמן קכ''ו) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ויראו, עתה יספר שמן התשועה הזאת נסתבבה צרה אחרת טבעיית, שע''י שבירת העבים והתפוצצם פתאום נתהוה שטף מים עד שהתראו אפיקי מים, ויגלו מוסדות תבל, שהמים שהיו יסוד לתבל בששת ימי בראשית שהיה כל העולם מים במים ונתכסו אח''כ כי עלו המים ע''י אדים אל הרקיע והעבים כמ''ש בפי' מעשה בראשית ולקמן סי' ק''ד, עתה נתגלו שנית כי שבו המים ויפיצו את היבשה, וכ''ז היה מגערתך ה', שכמו שתחלה תהום כלבוש כסיתו מן גערתך ינוסון, עתה שבו מגערת ה' שנית אל היבשה, ומנשמת רוח אפך, שפזר ופצץ את העבים נשטפה הארץ ע''י שטף, ועי''כ נשטף גם דוד בשטף מים ושבולת שטפתהו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אפיקי מים. המוגרים בחוזק :(מלבי"ם באור המלות)


{יז}  יִשְׁלַח מִמָּרוֹם יִקָּחֵנִי יַמְשֵׁנִי מִמַּיִם רַבִּים:

 רש"י  ישלח ממרום. מלאכיו להציל את ישראל מן הים וממצרים : ימשני. לשון הוצאה כמו כי מן המי' משיתהו (שמות ב') : (רש"י)

 מצודת דוד  ישלח. עזרתו שלח ממרום ולקחני מיד האויב : ממים רבים. רודפי הרבים השוטפים כמים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ימשני. ענין הוצאה כמו מן המים משיתהו (שמות ב') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ישלח ממרום, פה נמשך החרוז בצר לי אקרא ה' וכו' וישמע מהיכלו קולי ישלח ממרום יקחני, מצייר שהיה כבר נטבע במים וה' שלח וימשהו ויוציאהו ממים רבים, וגם בזה מצייר שאויביו עוד לא רפו ממנו, וכאשר ראוהו נטבע במים ושיש לו דרך לצאת מן המים, עמדו אצל שפת המים ושומרים שבעת ירצה לצאת יטביעוהו שנית, וה' הצילהו גם מידם, וז''ש שבעת ימשני ממים רבים. (יח-יט) יצילני ג''כ מאויבי עז אשר יקדמוני ביום אידי, שרוצים להקדימו טרם יצא מן הנהר ולהטביעו שנית, וה' היה למשען לי, כי ע''י השגחת ה'.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ימשני. כמו מן המים משיתיהו :(מלבי"ם באור המלות)


{יח}  יַצִּילֵנִי מֵאֹיְבִי עָז וּמִשֹּׂנְאַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִּי:

 מצודת דוד  כי אמצו. כאשר חזקו ממני בהמלחמה אז הצילני מידם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור המלות  מאויבי ומשונאי. האויב הוא יותר מן השונא, שימצא שונא בלתי דורש רעה, ונמצא גם על דברים הגיונים שונאי בצע שונא תוכחת, ומוסיף שישמרהו גם משונאיו שאין רעתם גלויה כ''כ, ובאו נרדפים בס' זה י''ח מ''א, כ''א ט', ל''ה י''ט, ל''ח כ', נ''ה י''ג, פ''ג י', פ''ט כ''ד, ק''ו מ''א :(מלבי"ם באור המלות)


{יט}  יְקַדְּמוּנִי בְיוֹם אֵידִי וַיְהִי יְהוָה לְמִשְׁעָן לִי:

 רש"י  יקדמוני. אויבי היו ממהרין ומקדימין לבא עלי ביום אידי ויהי ה' וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  יקדמוני. שונאי היו מקדימין לבוא עלי בעת קרה לי מקרה רע בחשבם כאשר החילותי לנפול לא אקום עוד אבל ה' סמך אותי אף כי נפלתי הנה קמתי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אידי. ענין צער ומקרה רע כמו הלא איד לעול (איוב ל''א) : (מצודת ציון)


{כ}  וַיּוֹצִיאֵנִי לַמֶּרְחָב יְחַלְּצֵנִי כִּי חָפֵץ בִּי:

 מצודת דוד  למרחב. למקום רחב להנצל מידם : יחלצני. הוציאני מן המצר : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  יוציאני למרחב למקום שאין יכולים לעכבני מלצאת מן המים, ובצאתי אז יחלצני מידם, לבל יוכלו לתפשני ולהרע לי, וכ''ז מצד שחפץ בי, ע''כ הצילני מכל הרעות האלה :(מלבי"ם באור הענין)


{כא}  יִגְמְלֵנִי יְהוָה כְּצִדְקִי כְּבֹר יָדַי יָשִׁיב לִי:

 רש"י  כצדקי. כצדק לכתי אחריו במדבר : כבור. לשון נקיות כמו ובר לבב ד''א ישלח ממרום יקחני כנגד עצמו אמר על שם המלאך שבא בסלע המחלקות לפנות את שאול מעליו שנאמר ומלאך בא אל שאול גו', כצדקי שלא הרגתיו בכרתי את כנף מעילו : (רש"י)

 מצודת דוד  כצדקי. כפי צדקי כי לא הרעותי את אחד מהם : כבור ידי. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כבור. מלשון ברור ונקי : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יגמלני, אחר שבאר האופן הראשון שיושיעהו ה' ע''י תפלתו וצעקתו וע''י אמצעיים טבעיים, שבזה יתהלכו לפעמים הסבות והמסובבים ויוליכוהו מצרה אל צרה אחרת, עד שהוצרך לצעוק בכל פעם, מתחיל לדבר על האופן השני שיושיעהו ה' בדרך נס ופלא בעת יזכה לזה עפ''י מעשיו הטובים, שאז לא תקום פעמים צרה ותהיה התשועה מופלאת וגדולה מאד, ועז''א בעת שיגמלני ה' כצדקי וכו', אז האל המאזרני חיל וכו' משוה רגלי כאילות וכו' כמו שיתבאר, ואמר יגמלני ה' כצדקי כבור ידי ישיב לי ויש הבדל בין גמול ובין השבה, שההשבה היא כפי המעשה והפעולה והגמול הוא כפי תכונת האהבה או השנאה שיש לו עליו, שהגמול נקשר תמיד עם התפעליות, ויש הבדל בין צדקי ובין בור ידי, שצדקי הוא בקום ועשה ובור ידי הוא מה שישב ולא עבר עבירה, לפ''ז היה ראוי שיאמר בהפך ישיב לי כצדקי ויגמלני כבור ידי, שההשבה הוא על מה שעשה במעשה, והגמול והאהבה הוא על השוא''ת, אולם אמר רבותא, שלא לבד שישיב לי כצדקי כי גם יגמלני כצדקי, שמלבד התשלומין כפי הפעולה תהיה ג''כ גמול כפי האהבה, וכן לא לבד שיגמלני על בור ידי כי גם ישיב לי, כי יחשב לי את מה שנמנעתי מלעשות רע כאלו עשיתי טוב בפועל וישיב לי ע''ז שכר, ומפרש הדבר במאמרים מקבילים, יגמלני ה' כצדקי.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יגמלני, ישיב לי. הגמול הוא בצירוף איזה התפעליות איבה או אהבה וההשבה והתשלומין הוא בעד הפעולה עצמה, כמ''ש (ישעיה נ''ט י''ח) (יואל ד' ד') (ולקמן כ''ח ד', ק''ג י', קל''ז ח') :(מלבי"ם באור המלות)


{כב}  כִּי שָׁמַרְתִּי דַּרְכֵי יְהוָה וְלֹא רָשַׁעְתִּי מֵאֱלֹהָי:

 מצודת דוד  מאלהי. ממצות אלהי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי שמרתי דרכי ה', שהצדק אשר עשיתי לא עשיתיו מפני שהשכל והנימוס מחייבו עד שא''צ שישיב לי רק על הפעולה בעצמה כי שמרתיו מפני שהם דרכי ה' ללכת בדרכיו ולהדמות אליו, וע''ז אני ראוי לגמול שיגמול עלי כפי האהבה והדבקות שהלכתי בדרכיו ודבקתי בו, וכבור ידי ישיב לי כי לא רשעתי מאלהי, שמה שלא רשעתי, לא היה מפני שהשכל מחייבו או שטבעי אינו נוטה להרשיע, רק הסבה היה מאלהי, מפני אזהרת ה' ופקודיו, הגם שיצרי היה מסיתני להרשיע, ובזה ראוי שישלם לי שכר כי בבא דבר עבירה לידו וכבש תאותו נותנים לו שכר כעושה מצוה, כמ''ש חז''ל :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  דרכי ה', מאלהי. כבר בארתי ששם ה' מורה הנהגתו הכוללת שמצד זה דרכיו הכוללים הם רחמים וחנינה וכדומה, ואלהי. מורה היחוד הפרטי אל האדם שמצד זה הזהירו מן הרע והרשע :(מלבי"ם באור המלות)


{כג}  כִּי כָל מִשְׁפָּטָיו לְנֶגְדִּי וְחֻקֹּתָיו לֹא אָסִיר מֶנִּי:

 רש"י  כי כל משפטיו לנגדי. תמיד שמתים אותם לנגד עיני : (רש"י)

 מצודת ציון  מני. ממני : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי כל משפטיו לנגדי וחקותיו לא אסיר מני, יש הבדל בין משפט ובין חק, שהמשפט הוא דבר שהשכל מחייבו, והחק הוא דבר שאין השכל מבין טעמו, ויש הבדל בין לנגדי ובין לא אסיר מני, שהעומד נגדו הוא עצם חוצה לו, אבל לא אסיר מני מורה שהוא דבוק בו ואינו מסירו מעליו, ור''ל שהמשפטים הגם שהשכל מחייבם ודבוקים עם האדם בטבע, איני עושה אותם בעבור שהם נמצאים בשכלי רק מצד שה' צוה אותם, וכאלו הם עומדים לנגדי בלתי נמצאים בי בשכלי רק אני מקבלם מה' כדברים שהם רחוקים מהשכל, ובכ''ז אני מגביל דרכי לעומתם, והחקים הם בעיני כאלו הם נמצאים בשכלי ובנפשי וכאלו הם מצות שכליות ואינם עומדים לנגדי מרחוק רק הם נמצאים עמי, כמ''ש נטיתי לבי לעשות חקיך, שע''י האמנתו בה' לבו נוטה אליהם כאלו הם מצות שהשכל מחייבם עד שלא אסירם ממני, והם מושרשים בלבי ובנפשי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  משפטיו וחקותיו הבדל מבואר, שחקה הוא דבר שאין טעמו ידוע :(מלבי"ם באור המלות)


{כד}  וָאֱהִי תָמִים עִמּוֹ וָאֶשְׁתַּמֵּר מֵעֲוֹנִי:

 מצודת דוד  עמו. עם ה' : ואשתמר. שמרתי את עצמי מן הדבר הנחשב לי עון : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ואהי אומר, אם אוסיף אומץ והגעתי למדרגה יותר גדולה עד שאהי תמים עמו, וגדר מדרגת תמים, הוא שאין בכחות גופו ושכלו התנגדות כלל אל מצות ה', כי נתהפך טבע גופו ושכלו אל טבע הקדושה והטהרה עד שאינו חוקר כלל ואין אצלו שום נטיה ושום פניה בעבודת ה', עד שאשתמר מעוני, שאהיה נשמר מעון ממילא, ואהיה נשמר מן העון עצמו, כי תאות גופו ותכונותיו הם בעצמם שומרים אותו שלא יתאוה לעון כלל, ואז(מלבי"ם באור הענין)


{כה}  וַיָּשֶׁב יְהוָה לִי כְצִדְקִי כְּבֹר יָדַי לְנֶגֶד עֵינָיו:

 מצודת דוד  וישב. ולזה השיב ה' לי כצדקי : לנגד עיניו. ולא נגד בני אדם ולהתיהר : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  וישב ה' לי כצדקי וכבור ידי אשר הוא לנגד עיניו, אז יהיה הגמול לא בעבור הפעולות עצמם כמו שהם פעולות. רק כפי מה שהם עומדים נגד עיני ה' הצופה תעלומות לב ויודע השרשים מאין צמחו הפעולות ותכונות עלילותיהם במדת הנפש :(מלבי"ם באור הענין)


{כו}  עִם חָסִיד תִּתְחַסָּד עִם גְּבַר תָּמִים תִּתַּמָּם:

 רש"י  עם חסיד תתחסד. כלומר לפי שכן דרכיו לגמול מדה כנגד מדה, חסיד תמים נבר כנגד שלש אבות : (רש"י)

 מצודת דוד  עם חסיד. כי כן דרכך להתנהג בחסד עם החסיד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גבר. איש כמו דרך גבר בעלמה (משלי ל') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  עם חסיד, באר בזה ג' ענינים א. שלפעמים תהיה ההנהגה העליונה מכוונת מול מעשה האדם, שאם הוא חסיד יעשה ה' עמו חסד, ואם הוא במדרגת תמים או נבר כן יתנהג עמו ה' ג''כ לפי הכנתו הן לטוב הן לרע :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (כו-כז) חסיד, תמים, נבר. החסיד הוא העושה כל מעשיו ע''פ דרכי החסידות יתר מן הציוי והחיוב, והתמים ישמור מצות ה' כפי החיוב וגדרו הוא התמימות שיעשה תמיד בלי שינוי ובלי פניה, והנבר הוא הנזהר מרע, כמו כבור ידי, והזכותי בבור כפי, תתפתל. הוא יותר מן עקש, שעל זה אמר דור עקש ופתלתל, ובשלילה אמר בהפך אין בהם נפתל ועקש (משלי ח'), שהוסיף ה' להתפתל עמו :(מלבי"ם באור המלות)


{כז}  עִם נָבָר תִּתְבָּרָר וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל:

 רש"י  עם נבר. נאמן : עם עקש. כנגד פרעה : (רש"י)

 מצודת דוד  עם נבר. עם איש ברור ונקי תתנהג בברירות כי תשלם לאיש כמעשהו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עקש. עקום : תתפתל. גם הוא ענין עקום כמו דור עקש ופתלתל (דברים ל''ב) : (מצודת ציון)


{כח}  כִּי אַתָּה עַם עָנִי תוֹשִׁיעַ וְעֵינַיִם רָמוֹת תַּשְׁפִּיל:

 מצודת דוד  עם עני. עם מוכנע : ועינים רמות. המתגאים ביותר : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי, ולפעמים יתנהג עם האדם הפך מהכנתו, שעם עני הם הנכנעים ושפלים בלבותם תושיע, ועיניך על רמים להשפילם :(מלבי"ם באור הענין)


{כט}  כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי יְהוָה אֱלֹהַי יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי:

 רש"י  כי אתה תאיר נרי. כשנלחם בלילה בגדוד עמלק הבא על צקלג שנאמר ויכם דוד מהנשף עד הערב למחרתם (ש''א ל') : (רש"י)

 מצודת דוד  תאיר נרי. רצה לומר תשלח לי עזרה : יגיה חשכי. יושיעני מן הצרה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יגיה. יזריח ויאיר : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי, ויש הנהגה שאינה מכוונת כלל עם מעשה האדם, והם בשני דברים, א. בענין הודעת האמתיות והוראת הדרך בו ישכן אור, ועז''א כי אתה תאיר נרי, ר''ל כי האדם מצד טבע חמרו וכחותיו אינו מוכן שיתפלש עליו אור האלהי ושידע האמתיות, אולם מצד שכלו הוא מוכן לקבל האור, ומצד זה נמשל אור השכל לנר המאיר חשכת הנפש, כמ''ש נר אלהים נשמת אדם, אולם הנר הזה לא יאיר מעצמו רק ע''י אור ה' המעלה נר הנפש והאיר אל עבר פניו, שהשכל בחקירותיו א''א שישיג אור האמת, רק ה' יאיר נרו עד שיאיר באור ה', מצד זה אמר כי אתה תאיר נרי, אולם החשך והערפל המסבבים את הנר הזה שהם כחות החמריים הסוככים עליו, הם חשך ממשי, עד שאינם מוכנים לקבל נוגה מן האור הזה, וגם לזה צריך עזר ה' שיעשה החשך הזה מוכן אל שיגיה מן האור הזה, ועז''א כי אתה אלהי תגיה חשכי, ומשל הנר הוא הודעת האמונות האמתיות והנבואה אשר ישפיע על שכל האדם, ומשל הגהת החשך הם המצות שנתן ה' בם יוסרו ענני החומר ע''י הקדושה והזדככות, ושניהם הם מאת ה' מבלי ימתין על האדם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תאיר, יגיה. כבר בארתי (ישעיה נ''ט) ובכ''מ, שהנוגה הוא דבר חשוך המקבל האור מדבר מואר כמו הירח מן השמש :(מלבי"ם באור המלות)


{ל}  כִּי בְךָ אָרֻץ גְּדוּד וּבֵאלֹהַי אֲדַלֶּג שׁוּר:

 רש"י  כי בך. במבטחך : ובאלהי אדלג שור. כשבא להלחם על יבוס ואמר כל מכה יבוסי יהיה לראש ולשר (ד''ה א יא) הביא יואב ברוש רענן וכפפו ונתלה בו ועלה על החומה אמר דוד יהלמני צדיק וגו' (לקמן קמא) קצר לו הקב''ה את החומה ודילג במדרש תהלים : (רש"י)

 מצודת דוד  כי בך וגו'. בבטחונך ארוץ למחנה האויב ולא אירא ובעזר אלוה אדלג על החומה לכבוש העיר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אדלג. אקפץ : שור. חומה כמו בנות צעדה עלי שור (בראשית מ''ט) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי בך, והענין השני שיעשה ה' מעצמו הוא ההגנה והשמירה מן הפגעים, וביחוד הנצחון ליראיו, שלא יהיה לפי הכנתם וגבורתם כי אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט, וכמ''ש לא בגבורת הסוס יחפץ רוצה ה' את יראיו להציל ממות נפשם, וז''ש כי בך ארוץ גדוד, שנדמה לי כאלו יש לי גדודים רבים ואנשי חיל, ובאלהי אדלג שור וחומת ומבצרי האויב לכבשם :(מלבי"ם באור הענין)


{לא}  הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ אִמְרַת יְהוָה צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ:

 רש"י  צרופה. ברורה מבטיח ועושה : (רש"י)

 מצודת דוד  תמים דרכו. לגמול לאדם כמפעלו : צרופה. ככסף צרוף שאין בו סיג כן אמרות ה' והבטחתו אין בה דבר בטל : מגן. מחסה כמגן : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  האל, מבאר כי אחר שדרך האל והוא ההנהגה שלו הוא תמים, וכל אמרת אלוה שהוא הבריאה שברא במאמר, צרופה מכל סיג, ועי''ז הוא מגן ומחסה לכל החוסים בו, ובאור הדבר, כי עניני ה' בעולמו יתראו לנו בשתי מחזות, א. החקים הטבעיים אשר גבל וחקק בעת הבריאה חק נתן ולא יעבור, למשל שהאש תבער והמים ירדו במורד והשמים יתנו טלם והארץ יבולה, ב. הדרכים אשר ינהיג לפי מעשה בני אדם הבחיריים אם טוב ואם רע שבעת שבעלי הבחירה עושים מעשים טובים לפניו יסדר את ההנהגה להיטיב להם ולחיותם, ובעת ירעו מעשיהם יסדר ההנהגה לרע, וכפי הנראה לעיני בשר שני החקים האלה נבדלים זה מזה ורחוקים הרחק רב, כי מה יהיה קשר למטר השמים עם מעשה בני אדם בעבודתם או במרים, או רעש הארץ ארבה שדפון וכדומה עם פעולות בעלי הבחירה, הלא חקי הטבע קבועים ומוכרחים ולא ישתנו, ופעולות בעלי הבחירה הם אפשריים, ומן המחזה המדומה הזאת יטעו בני אדם שאין מעשה ודעת וחשבון, כי איך תשתנה הטבע ע''י מעשה בני אדם, אבל אחר שנשים על לב כי חקי הטבע הם ערוכים מאת ה', וגם ההנהגה הבחיריית לפי המעשה שע''י יגמול ויענוש הוא ג''כ מאת ה', באין ספק כי היוצר אותם בודאי קשר שני ההנהגות בחבלים דקים רוחניים עד שיתפעלו זה מזה וימשכו זה מזה, וחקי הטבע הם תלוים ונמשכים וישתנו לטוב או לרע לפי שישנו בני אדם את מעשיהם, ובזה יש תקוה שהצדיק יהיה נשמר מכל רעות טבעיות כי הטבע תכנע תחתיו לפי מעשהו, וז''ש אחר שהאל תמים דרכו, שהוא דרך ההנהגה הבחיריית התלויה לפי מעשי בני אדם האפשריים, שדרכיו המה חסד ורחמים וחנינה לטובים ודין ומשפט לרשעים ודרך הזה תמים אין בו חסרון, ואין חקי הטבע עוצרים בעדם כי כל אמרת ה' צרופה, שהם המאמרים שבהם גזר שיתהוה העולם וגבל חקי העולם והטבע, הם צרופים מכל סיג, עד שלא יהיה סתירה ביניהם ובין ההנהגה הבחיריית, ומצד זה הוא מגן לכל החוסים בו, כי חקי הטבע נכנעים אל החוסים בה', ומפרש שנית(מלבי"ם באור הענין)


{לב}  כִּי מִי אֱלוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵי יְהוָה וּמִי צוּר זוּלָתִי אֱלֹהֵינוּ:

 מצודת דוד  כי מי אלוה. אשר בידו הכח למחות בידו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צור. ענין חוזק : זולתי. בלתי : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי מי אלוה מבלעדי ה', שם הויה מורה על הבריאה שהוא היה מהוה כל נמצא, ושם אלוה מורה על ההנהגה וההשגחה, ואלהים המנהיג ומשגיח לפי המעשים, הוא בעצמו ה' אשר ברא כל הבריאה ויסד חקי הטבע, ואין צור בורא ויוצר זולתי אלהינו המשגיח והמנהיג, באופן שהבורא הוא המנהיג והמנהיג הוא הבורא, ובודאי ערך הכל באופן שלא יהיה סתירה בין חקי הבריאה ובין חקי ההנהגה וחקי הטבע נמשכים לפי חקי ההנהגה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אלהי, ה'. כבר התבאר בכ''מ ששם ה' יבא מצד שהוא בורא העולם ומנהיגו בכלל, ושם אלהי, אלהינו הבא בכינוי מורה על ההשגחה המיוחדת שהוא לפי המעשים :(מלבי"ם באור המלות)


{לג}  הָאֵל הַמְאַזְּרֵנִי חָיִל וַיִּתֵּן תָּמִים דַּרְכִּי:

 רש"י  ויתן תמים דרכי. הסיר מדרכי כל תקלה ומכשול עד שנעשה שלם וכבוש : (רש"י)

 מצודת דוד  תמים דרכי. דרכי היה תמים ושלם ולא נפקד איש מאנשי במלחמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  המאזרני. מלשון אזור וחגורה : חיל. כח : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  האל, אחרי ההקדמה הזאת שבאר איך ימשך מן המעשים הטובים שישמר האדם מן הפגעים ומכל רעה, שב אל ענינו שהתחיל בפסוק כ''א לספר איך ע''י מעשיו הטובים ינצל בדרך נסיי פלאיי שהוא דורך על חקות הטבע והטבע תכנע תחתיו, ובאר בזה שני אופנים, (אופן א') שהגם שה' יתן לו כח וזריזות וילמדהו תכסיסי מלחמה, מ''מ לא ילחם ולא ירוץ רק יעמוד במקומו והנצחון יתהוה מעצמו בדרך נס, ועל צד זה אמר האל המאזרני חיל, חשב ג' דברים, א. שיתן לו החיל והכח למלחמה ומ''מ יתן תמים דרכי, יהיה דרכי בתמימות שלא אלחם ולא אעשה רע לשום אדם, ב. הזריזות והמרוצה, ועז''א הגם כי.(מלבי"ם באור הענין)


{לד}  מְשַׁוֶּה רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת וְעַל בָּמֹתַי יַעֲמִידֵנִי:

 רש"י  משוה רגלי כאילות. רגלי הנקיבות עומדת ביושר יותר משל זכרים : (רש"י)

 מצודת דוד  משוה. שם רגלי קלות לרוץ מהר אחר האויב כאילה זו הקלה במרוצתה : ועל במותי. העמדתני על גבהי וגדולתי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  משוה. משים כמו שויתי עד בקר (ישעיה ל''ח) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  משוה רגלי קלים כרגלי אילות לרוץ אחר אויבי, מ''מ לא ארוץ, רק על במותי יעמידני, אשאר עומד במקומי ולא ארדוף אחר שום אדם, ג. העצה והלימוד בתכסיסי מלחמה, שהגם כי,(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  משוה. כולל שימה וערך כמ''ש בגדר פעל זה בכ''מ, שנתן אותם להיות דומה כאילות, ותפס על במותי שדרך האילות לעמוד במקומות הגבוהים :(מלבי"ם באור המלות)


{לה}  מְלַמֵּד יָדַי לַמִּלְחָמָה וְנִחֲתָה קֶשֶׁת נְחוּשָׁה זְרוֹעֹתָי:

 רש"י  ונחתה קשת נחושה זרועותי. ונחתה לשון דריכת קשת כמו חציך נחתו בי (לקמן לח) ופעל שלו נחת וכשמתפעל בא דגש ומחסר את הנו''ן ונחתה מגזרת ננחתה כמו נחר גרוני (לקמן ס''ט) מגזרת ננחר, כמו נחר מפוח (ירמיה ו) נדף מגזרה ננדף עיני נגרה (איכה ג') כמו ננגרה, נתנה כמו ננתנה נגף מגזרת ננגף ואין לפותרו מגזרת חתה שהיה לו לומר נחתתה כמו מן עשה נעשתה מן ענה נענתה ד''א ונחתה קשת נחושה זרועותי חיית לשון דריכת קשת כמו חציך נחתו (לקמן לח) הנו''ן אינה יסוד בתיבה אלא כמו נחלו ונדרכה קשת נחושה על ידי זרועותי קשתות של נחשת היו תלויות לו לדוד בביתו ורואין אותם מלכי האומות ואומרים זה לזה אתה סבור שיש כח ביד דוד לדורכן אין זה אלא לייראנו והוא היה שומע ודורכן בפניהם : (רש"י)

 מצודת דוד  למלחמה. לדעת תכסיסי המלחמה : ונחתה. נתת בי כח לשבר קשת נחושה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ונחתה. מלשון תחת ושבר : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  מלמד ידי למלחמה ולמדני תכסיסי מלחמה, מ''מ לא אצטרך להלחם כי בהפך ונחתה קשת נחושה זרועותי, שתשבר הקשת ולא ישתמשו בו כלל, וזה האופן האחד שכל הנצחון יהיה בדרך נס ואני אשב בביתי, (האופן השני) שהגם שיתהוה הנצחון ע''י ה' לבד כמו שהיה בנס של סנחריב, בכ''ז ירצה ה' לגדל כבודי כאלו אני הייתי המנצח בגבורתי, וז''ש.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ונחתה. כמו ונ -ח יתה, והוקל כמו ורחבה ונסבה (יחזקאל מ''א) :(מלבי"ם באור המלות)


{לו}  וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ וִימִינְךָ תִסְעָדֵנִי וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי:

 רש"י  וענותך תרבני. הרביתה מדת ענותך להתנהג בה עמי : (רש"י)

 מצודת דוד  וענותך תרבני. גודל הענוה שבך להשגיח בי עשה אותי כאלו הייתי עם רב לנצח את האויב עם כי אנשי היו מתי מספר : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ותתן לי מגן ישעך, ר''ל שלמלחמה צריך, א. המגן לשמירה, ב. יד הימין לנצוח, הנה תתן את המגן לי, כאלו אני החזקתי את המגן בעת המלחמה, הגם שהוא מגן ישעך, שישועתך אחזה את המגן לא אנכי, תתנהו לי כאלו היה שלי, וכן אל הנצחון ימינך תסעדני, עד שאנצח בימיני ע''י סעד של ימינך, וזה תעשה יען שענותך תרבני, כאלו מרוב ענותך אינך רוצה ליחס הנצחון לך שאתה נצחת, ותגדיל אותי לתלות את הנצחון בי ומצד זה שתרצה ליחס את הנצחון אלי.(מלבי"ם באור הענין)


{לז}  תַּרְחִיב צַעֲדִי תַחְתָּי וְלֹא מָעֲדוּ קַרְסֻלָּי:

 רש"י  תרחיב צעדי תחתי. המרחיב צעדיו אינו נוח ליפול וכן הוא אומר בלכתך לא יצר צעדך (משלי ד') : מעדו. איקלורגירי''נט בלעז : קרסולי. הם הרגלים מן האסתורין שקורין קביל''ייא בלעז ולמטה : (רש"י)

 מצודת דוד  תרחיב. הרחבת פסיעותי לבל ימעדו רגלי להיות נוח לפול : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מעדו. ענין השמטה מן המקום : קרסולי. תרגום של כרעים הוא קרסולין : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  תרחיב צעדי תחתי, שתחת שבאופן הראשון אמר ועל במותי יעמידני, שיעמוד במקום אחד, תרחיב צעדי לרוץ אחרי האויב (וגם בזה מציין שה' מרחיב צעדיו ולא נעשה זה בכחו), ב. שהוא כאלו תרחיב צעדי תחתי היינו במקומי שבכ''ז אעמד במקומי כאילו רוח ה' יובילהו ע''י קפיצת הארץ אחר האויב שרודף, ובכ''ז עומד תחתיו, ובזה אמר ולא מעדו קרסולי כי בכ''ז אני עומד במק''א, ובענין זה.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תרחיב. כאלו בצעד אחד הוא אצל האויב הגם שלא הלך רק עמד במקומו, כמו שפירשו חז''ל במליצתם פסיעותיו של א''א ג' מיל, ובכ''ז לא ימעדו הכרעים להנתק ממקומם על ידי הרחבת הצעד, ע''ז תפס קרסולי, שלא נמצא רק בשירה זאת :(מלבי"ם באור המלות)


{לח}  אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם:

 מלבי"ם - באור הענין  ארדף אויבי וגם אשיגם, ולא אשוב עד שיכלו לגמרי :(מלבי"ם באור הענין)


{לט}  אֶמְחָצֵם וְלֹא יֻכְלוּ קוּם יִפְּלוּ תַּחַת רַגְלָי:

 מצודת ציון  אמחצם. ענין חבורה ומכה כמו מחץ ראש (לקמן ק''י) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אמחצם, מוסיף לאמר שגם אם אמחצם מחץ קטן לא יכלו קום מוסיף עוד שיפלו מעצמם תחת רגלי, (אחר שבאר איכות הרדיפה יבאר איכות המלחמה בעצמה) :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אמחצם. מורה מחץ קטן כמ''ש דוגמתו (שופטים ה' חבקוק) :(מלבי"ם באור המלות)


{מ}  וַתְּאַזְּרֵנִי חַיִל לַמִּלְחָמָה תַּכְרִיעַ קָמַי תַּחְתָּי:

 מצודת ציון  תכריע. ענינו הנפילה על הברכים : עורף. הוא אחורי הפנים : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (מ-מא) ותאזרני, תחת שבאופן הראשון אמר האל המאזרני חיל ויתן תמים דרכי שיהיה החיל שלו שלא למלחמה, אמר עתה שיאזרהו חיל שיהיה החיל למלחמה ובכ''ז אתה תכריע קמי תחתי היינו במקומי, אתה תהיה במקומי להכריע אותם, ואויבי תתן לפני עורף שכ''ז תעשה, (עי' באה''מ) :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (מ-מא) קמי, אויבי, משנאי. הקמים הם הלוחמים עמו והם יכרעו במלחמה, ואויבי דורש רעה ועומד מרחוק וכשיראה מפלת הקמים יברח, והשונא הוא רק מואס בו, אבל משנאי מורה שממאסו גם בעיני אחרים ומוסיף שגם אותם יצמית וכ''ש לאויביו :(מלבי"ם באור המלות)


{מא}  וְאֹיְבַי נָתַתָּה לִּי עֹרֶף וּמְשַׂנְאַי אַצְמִיתֵם:

 רש"י  נתתה לי עורף. פונים לי עורפם ובורחים : (רש"י)

 מצודת דוד  נתתה לי עורף. כי ברחו מפני ופנו אלי עורף : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אצמיתם. אכריתם כמו אותו אצמית (לקמן ק''א) : (מצודת ציון)


{מב}  יְשַׁוְּעוּ וְאֵין מוֹשִׁיעַ עַל יְהוָה וְלֹא עָנָם:

 רש"י  ישועו. לע''ג שלה' : ואין מושיע. שאין בה יכולת וחוזרים וקוראים אל ה' ולא יענם : (רש"י)

 מצודת דוד  ישועו. אל עזר בני אדם : על ה'. כמו אל ה' : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ישועו, ולא ימצא רב ריבם לא בין בני אדם, כי ישועו לישועה ואין מושיע, ולא מה' כי לא יענם, ויותר מזה כי הגם כי.(מלבי"ם באור הענין)


{מג}  וְאֶשְׁחָקֵם כְּעָפָר עַל פְּנֵי רוּחַ כְּטִיט חוּצוֹת אֲרִיקֵם:

 רש"י  ואשחקם. לשון כתישה : אריקם. כטיט הנרוק שאינו עב כמו הם מריקים שקיהם (בראשית מב) לא הורק מכלי אל כלי (ירמיה מח) : (רש"י)

 מצודת דוד  כעפר. שיהיו דק כעפר הפורח ברוח : אריקם. אעשה אותם ריק מכל כטיט המושלך בחוצות שנשחק ונדוק ברגלי אדם והרוח מפזרם ונשאר המקום רק ממנו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואשחקם. ענין כתישה כמו ושחקת ממנה הדק (שמות ל') : אריקם. מלשון ריקן : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אשחקם כעפר על פני רוח, שאנשי החיל במלחמה יהיו כעפר דק הנשחק ונפזר לכל רוח כן יברחו לכל רוח, והנשארים בעריהם אריקם כטיט חוצות ויהיו למרמס ולעבדים ולשפחות, בכ''ז לא ימצא מי שיריב ריבם, כי אתה.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אריקם. כמו ורקיקי מצות, והוא קרוב למ''ש בשמואל ב' אדיקם :(מלבי"ם באור המלות)


{מד}  תְּפַלְּטֵנִי מֵרִיבֵי עָם תְּשִׂימֵנִי לְרֹאשׁ גּוֹיִם עַם לֹא יָדַעְתִּי יַעַבְדוּנִי:

 רש"י  תפלטני מריבי עם. שלא אענש בדין ישראל להטות משפט ולא לשעבד בישראל יותר מן הרשות : תשימני לראש גוים. שאין עונש בהם : (רש"י)

 מצודת דוד  מריבי עם. ממלחמות עמים : תשימני לראש גוים. ויהיו מוכנעים לי ולא יוסיפו עוד להלחם עמדי : לא ידעתי. כי הם מארץ רחוקה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  תפלטני מריבי עם, שאם יעמדו בעלי בריתם הבאים לריב ריבם, תפלטני מידם, בהפך תשימני לראש גוים, ולא לבד לגוים הקרובים, כי גם עם אשר לא ידעתי יעבדוני, ויותר מזה כי גם.(מלבי"ם באור הענין)


{מה}  לְשֵׁמַע אֹזֶן יִשָּׁמְעוּ לִי בְּנֵי נֵכָר יְכַחֲשׁוּ לִי:

 רש"י  לשמע אזן. אפילו שלא בפני אלא שישמעו שליחותי : ישמעו לי. יסורו אל משמעתי ויהיו נשמעי' לדברי : יכחשו לי. מחמת יראה : (רש"י)

 מצודת דוד  לשמע אזן. על כי ישמעו שיצא לי שם גבורה יהיו נשמעין לעבודתי : יכחשו לי. ידברו אלי דברי כחש לומר שאוהבים המה לי כי יהיה פחדי עליהם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  לשמע אזן ישמעו לי בני נכר אשר יכחשו לי, ר''ל הנכרים הגרים בארץ רחוקה מאד אשר יכחשו לי דהיינו שהיו מכחישים מציאותי שלא ידעו עד עתה כלל שנמצא בעולם עם ישראל ודוד מלכם, עתה ישמעו ויתקבצו אלי לא למראה עין שראו גבורתי רק לשמע אזן ששמעו הנפלאות שנעשו לי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ישמעו. יתקבצו לשמוע, כמו וישמע שאול את העם :(מלבי"ם באור המלות)


{מו}  בְּנֵי נֵכָר יִבֹּלוּ וְיַחְרְגוּ מִמִּסְגְּרוֹתֵיהֶם:

 רש"י  יבולו. ילאו כמו נבול תבול (שמות יח) דמתרגם מילאה תילאה ומנחם פירש כמו אחרי בלותי (בראשית י''ח) וכן פירש נבול תבול : ויחרגו. לשון אימה מחדרים אימה (דברים ל''ב) מתרגמינן חרגת מותא : ממסגרותיהם. מחמת יסורי מסגרות כלא שאני מסגירם שם ומייסרן בהן ויחרגו ממסגרותיהם מנחם פתר אותו לשון רפיון חגורה וכן פירושו ויתרפו ממסגרותיהם ודונ''ש פתר ויחרגו ממסגרותיהם ויפסחו מכבליהם הנתונים על רגליהם ופתרון ויחרגו ויפסחו כדמתרגמינן חגירא : (רש"י)

 מצודת דוד  יבולו. רצה לומר יהיו מיוסרים במכאוב : ויחרגו. יהיו פסחים ממה שיהיו סגורים ברגליהם במסגרי כבלי ברזל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יבולו. יכמשו : יחרגו. הוא הפוך מלשון חגר וכמו כבש כשב : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  בני נכר ר''ל לשמע אזן ישמעו לי בני נכר אשר יבולו ויחרגו ממסגרותיהם, ר''ל בני נכר הסגורים בהרים רחוקים אשר יבלו ויתעמלו וייגעו מרוב הדרך עד שיעשו חגרים מרוב הדרך אשר ייגעו לצאת ממסגרותיהם לבא אלי לשמוע לי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יבלו. כמו נבול תבול (שמות י''ח) : ויחרגו. כמו ויחגרו (בש''ב כ''ב) יעשו חגרים : ממסגרותיהם. ממקומות שהם סגורים שם וכן מיכה (ז' י''ז) :(מלבי"ם באור המלות)


{מז}  חַי יְהוָה וּבָרוּךְ צוּרִי וְיָרוּם אֱלוֹהֵי יִשְׁעִי:

 רש"י  חי ה'. העושה לי כל זאת : (רש"י)

 מצודת דוד  חי ה'. הלא ה' חי לעולם וכזאת יעשה כל הימים ויהיה ברוך לעולם בעבור זה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צורי. מלשון צור ר''ל חזקי : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  חי ה', נגד ההגנה מן האויב אמר חי ה' וברוך צורי, ונגד מה שהושיע לנצח את האויב שזה מדרגה יותר אמר וירום אלהי ישעי, ומפרש נגד וירום אלהי ישעי.(מלבי"ם באור הענין)


{מח}  הָאֵל הַנּוֹתֵן נְקָמוֹת לִי וַיַּדְבֵּר עַמִּים תַּחְתָּי:

 רש"י  הנותן נקמות לי. נותן בי כח להנקם מאויבי : וידבר. ויהרוג לשון דבר ל''א כמו וינהג דמתרגם ודבר וכן חברו מנחם וגם כן חבר ידבר עמים תחתינו (לקמן מ''ז) : תחתי. במקומי וחלופי כעניין שנאמר ואתן אדם תחתיך (ישעי' מ''ג) נתתי כפרך מצרים (שם) : (רש"י)

 מצודת דוד  הנותן. הנוקם נקמתי מיד האויב : וידבר. שמני למנהיג להם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וידבר. מלשון הנהגה כמו דבר אחד לדור : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  האל הנותן נקמות לי, שעוד ראה נקמות באויביו וידבר עמים תחתי שיהיו תחת ממשלתו, ונגד ברוך צורי, אמר.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  וידבר. כמו ותדבר את כל זרע הממלכה (ד''ה ב' כ''ב) :(מלבי"ם באור המלות)


{מט}  מְפַלְּטִי מֵאֹיְבָי אַף מִן קָמַי תְּרוֹמְמֵנִי מֵאִישׁ חָמָס תַּצִּילֵנִי:

 מצודת דוד  מן קמי. תרומם אותי יותר מן הקמים עלי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  מפלטי מאויבי האויב הוא הדורש רעה בסתר, ומוסיף אף מן קמי תרוממני שהם אלה שקמו עליו בגלוי להלחם עמו, ומאיש חמס תצילני זה שאול שעשה חמס לנגדי כמ''ש ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומיד שאול.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מאויבי. מן קמי, (כנ''ל פסוק מ''ט) :(מלבי"ם באור המלות)


{נ}  עַל כֵּן אוֹדְךָ בַגּוֹיִם יְהוָה וּלְשִׁמְךָ אֲזַמֵּרָה:

 מצודת דוד  על כן. בעבור התשועה הגדולה הזאת : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  על כן אודך בגוים ה', לתת לך הודאה על הטובה, ולשמך אזמרה לספר תהלת ה' :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אודך ולשמך אזמרה. התבאר למעלה (ז' י''ח) :(מלבי"ם באור המלות)


{נא}  (מגדל) מַגְדִּיל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם: (פ)

 מצודת דוד  מגדל. ובזה אודך בגוים כי אספר לומר דעו שה' מגדיל ישועות רצה לומר עושה ישועות גדולות למלכו ולא בתשלום גמול כי אם בחסד : ולזרעו. וכן יעשה לזרעו עד עולם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מגדל. מלשון גדול : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  מגדיל, וכפי רוב ההודאה כן תגדל התשועה בכל עת עד שיגדיל ישועות מלכו, וחוץ ממה שישלם לי בעד ההודאה והשבח, יעשה חסד למשיחו לדוד ולזרעו כי חסדי דוד הנאמנים היה מה שכרת לו ברית שלא תסור המלוכה מזרעו, שזה היה מצד החסד כמו שכתוב בש''ב ב' ז', וחסד זה ימשך עד עולם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מלכו, משיחו. משיח הוא יותר מן מלך, שמורה שהמלכות לו בירושה ששאול לא נמשח בפך ושמן המשחה רק בקרן על כן לא נמשכה מלכותו כמ''ש חז''ל :(מלבי"ם באור המלות)

תהילים פרק-יט

{א}  לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד:

 מלבי"ם - באור הענין  למנצח, יבאר כי כבוד ה' יתגלה בעולמו ע''י שני מחזות, ע''י העולם אשר ברא נשיגהו בדרך החקירה והעיון, וע''י התורה נשיגהו בדרך הנבואה וההופעה האלהית, ויבאר שיש יתרון לגילוי כבודו מציאותו והשגחתו ומעשה ידיו ע''י התורה מעל העיון והמחקר בששה ענינים :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ:

 רש"י  השמים מספרים כבוד אל. המשורר עצמו פירש את הדבר: ומעשה ידיו מגיד הרקיע. הכוכבים והמזלות שהם מעשה ידיו של הקב''ה אשר הם שם כמו שנאמ' ויתן אותם אלהים ברקיע השמים (בראשית א') ומשם מגידים כבודו : (רש"י)

 מצודת דוד  השמים מספרים. רצה לומר על ידי השמים נראה כבוד האל וכאלו הם יספרו כבודו : ומעשה. הרקיע מגיד ומעיד על פלאי מעשה ידי ה' : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  השמים מספרים כבוד אל, השמים כולל כל הגרמים השמיימים אשר בעולם הגלגלים, והרקיע שם מיוחד אל מקום עליית האדים, ששם יתהוה המטר והברד ועד שם יגיע גבול הארץ וראוי לנשימת כל בע''ח, ומשם ולמעלה יתחיל גבול השמים וכל בע''ח לא יתקיים שם, כמו שכן דעת המורה וההולכים לשטתו בפי' שם רקיע, ויש הבדל בין כבוד ה' ובין מעשה ידיו, שהכבוד יחויב לו מצד שהוא בורא כל בראשית הבריאה והוא סבת כל הנבראים. וזה יספרו השמים, שכל הרואה הבנין הגדול הזה והמאורות אשר בו ידע שיש בורא יחיד אשר ערך הכל ביכלתו וחכמתו, אולם לא נוכל לדעת מזה שהוא עדיין עוסק בבריאה ומחדש בכל יום מעשה בראשית ושהוא המנהיג את העולם, וזה נודע מן הרקיע שמפלאי המטר וההשגחה הנמצא בו נודע שהוא עדיין עוסק ופועל ומכין לארץ מטר ומצמיח הרים חציר, ואמרו חז''ל מעשי ידיהם של צדיקים מי מגיד, הרקיע, שע''י שיבא המטר ע''י תפלת הצדיקים, והקב''ה מביאו בעתו בכ''מ לפי הצורך אל כל מדינה במקום תכונתה לפי הזמן והמקום, נודע השגחת ה' ופעולתו בעולמו, ויש הבדל בין ספור להגדה שהמגיד יגיד דבר חדש הנוגע לחברו, וזה מגיד הרקיע שמודיע בכל עת מעשי ידי ה' המתחדש בבריאה לצורך ישוב בני אדם, אבל ספורי השמים הם מדבר עבר שה' ברא הכל בששת ימי המעשה, שזה כמספר דבר שכבר היה לעולמים שאינו נוגע לנו בהוה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מספרים, מגיד. ההגדה הוא בדבר חדש שחברו רוצה לדעתו (עמ''ש לקמן קמ''ה ו', איוב י''ב ח'), וההבדל בין שמים ורקיע כן הוא דעת גדולי המפרשים :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת:

 רש"י  יום ליום יביע אומר. מעשה בראשית מתחדש מיום אל יום לערב חמה שוקע' וזורחת לבקר ומתוך כך יביעו הבריות אמרי שבח על ידי הימי' והלילות שמורים את הבריות לקלס ולהודות מנחם פתר יביע לשון מעין נובע : יחוה. לשון הגדה : (רש"י)

 מצודת דוד  יום ליום. מיום ליום יביע אומר ר''ל בכל יום כאלו יאמרו בו פלאי ה' כי בכל עת נראה בהם מפלאות המקום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יביע. ידבר כמו יביעון בפיהם (לקמן ל''ט) : יחוה. יגיד כמו אחוה דעי (איוב ל''ב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יום, הנה משלשה דברים נוכל לברר על דבר שהוא מפעולת פועל בכונה ולא נפל על צד הקרי וההזדמן, א. מצד הריבוי שהמקרה לא יהיה רק למעט, ב. מצד החכמה אם נעשה בשלימות, כי דבר הבא במקרה לא יבא בשלימות וביושר כראוי, ג. מצד התכלית שהמקרה לא תפנה אל איזה תכלית שאם יפנה אל תכלית אינה מקרה, וכמ''ש כ''ז הפילוסוף (בס' השמע מאמר ב'), וכן באר פה איך נודע כבוד אל מן הבריאה הכללית, א. מצד הריבוי, שהגדה זאת מתמדת בזמן כי יום ליום יביע אומר, ובאשר ביום יראו כל אדם מעשי אלהים והוא יביע אומר ויספר את גבורתו, ובלילה שאז עת דממה והטבע כולה תשים יד לפה, אז הוא עת המחשבה שאז יחשבו ויעיינו על מה שראו ושמעו ביום ויוציאו ממנו דעת אלהים, ועז''א ולילה ללילה יחוה דעת, ובאשר כל יום יגיד אומר חדש מהחדושים האלהיים אשר יעשו בכל יום ויום, כן בכל לילה יודעו להם התגלות חדשות מפועל אלהים ומעשהו ישכילו, וגם ר''ל שהימים תמיד סמוכים זה לזה וכן הלילות, כי היום וכן הלילה סובב ומתגלגל תמיד סביבות הכדור עד שבכל רגע יגיד יום החולף אומר ליום הבא לרגלו ונכנס תחתיו, וכן לילה ללילה, בענין שהריבוי הזה מתמיד ומתרבה בכל זמן :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יביע. דברים הנוזלים מן המבוע, והושאל אל הדבור הנובע ומתרבה מעצמו, יחוה. ענין גילוי חדשות בעניני מדע.(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם:

 רש"י  אין אומר ואין דברים. אינן מדברי' עם הבריות אלא מתוך שבכל הארץ יצא קום ומאירים לבריו' מתוך כך מספרים הבריות כבוד אל ומודים ומברכין על המאורות : (רש"י)

 מצודת דוד  אין אומר. הן אמת שאין בהם אמירה ודיבור ולא נשמע קולם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אין, והגדה זו אינה בלחש, כי אין אומר שהוא מאמר שלם, וגם אין דברים שהוא גם דבורים יחידים, אשר בלי נשמע קולם, שכל אמירה וכל דבור היוצא מאת הטבע ופליאותיה המתחדשות כל רגע להעיד על כבוד של יוצר, קולם נשמע מקצה הארץ ועד קצהו, וכל שיח וכל רמש וכל תנועה המתהוה בעולם יתן קול עז ויכריז בקול גדולת הבורא וחכמתו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אומר, דברים. אומר הוא מאמר שלם, ודבר יפול גם על מלה אחת כמ''ש בחבורי התו''ה (ויקרא ס' ג') :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  בְּכָל הָאָרֶץ יָצָא קַוָּם וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם:

 רש"י  בכל הארץ יצא קום. קו השמים שהם נמתחי' על פני כל הארץ ומחמת כן בקצה תבל מליהם שהכל מדברי' בנפלאות שהם רואים : לשמש שם. הקב''ה : אהל בהם. בשמי' מכאן שהשמש נתון בתוך תיקו תנחומא : (רש"י)

 מצודת דוד  בכל הארץ. אבל על כי בנייני השמים יצאו להיות נראים בכל הארץ לזה נשמע דבריהם בקצה הארץ עם שאין בהם אמירה כי במה שמראים מפלאות ה' הרי הם כאלו אמרו : לשמש. הנה לשמש שם אהל בהשמים כי מהלכו בשמים ולא יזוז משם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קום. ר''ל הבנין שלהם הנעשה בנטיית קו המשקל : מליהם. אמריהם כמו אין מלה בלשוני (לקמן קל''ט) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  בכל, וגם שהגדה זו אינה מיוחדת במקום פרטי כי היא מתפשטת בכל המקומות שאף בכל הארץ הבלתי מיושב יצא קום, כי הקו אשר נטה הבורא ית' על בנינו הכללי התפשט על כל הארץ והיא מכלל הבנין ותלויה על בלימה נמשכת בקו המושך בין השמים הסובבים ומושכים אותה מכל צד במאמרו של בורא כל, ובקצה תבל שהוא החלק המיושב שם יצאו מליהם, כי שם כל הברואים והנמצאים ימללו מלים ויגידו חכמת אלהים ותכונתו. - לשמש עתה יתחיל לבאר איך נעשו בחכמה ובתכלית השלימות, הנה לשמש שם אהל בהם שממנה יצא האור והחיים לכל הגרמיים אשר תחתיה וביחוד אל כדור הארץ, שהיא תתן אור וחיים בין לצמחים בין לבע''ח, וה' ערך מהלכה בחכמה נפלאה עד שיתפשט אורה בכל כנפות הארץ, כי.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ארץ, תבל. הבדל מבואר בכ''מ שתבל הוא החלק המיושב, ויש לפרש שקום ומליהם יוצא אל השמש שכולם מקבלים השפעתם ממנה :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח:

 רש"י  והוא כחתן יוצא מחופתו. בכל בקר וזהו שאמר השמים מספרים כבוד אל : (רש"י)

 מצודת דוד  והוא. השמש הזה יוצא בשמחה להאיר על הארץ כאשר ישמח החתן בצאתו מחופתו. ישיש. הוא שש במהלכו כאשר ישיש הגבור לרוץ באורח כי בטוח הוא בגבורתו ולא יחת מפני כל וכן השמש בטוח הוא שילך מהלכו באין מוחה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  והוא, השמש הולך בשני מהלכים מתנגדים, א. הילוך היומי שיסבב בכל יום ממזרח למערב, ב. הילוך השנתיי שיסבב בכל שנה ממערב למזרח, וסיבוב זה אינו על קו משוה היום רק נוטה מן המשוה לצפון ולדרום יותר מכ''ג מעלות, שכשהוא בר''ח ניסן בראש מזל טלה יטה יום יום דרך הגלילים עד ראש סרטן ואז ישוב ללכת למאזנים ומשם לגדי, ולא ישנה מהלכו מגליל אל גליל אף כחוט השערה, ויאמרו הקדמונים כי הילוך השמש העצמי הוא ממערב למזרח רק שגלגל היומי מכריחו בכל יום ומוליכו סביב כדור הארץ ממזרח למערב, ועל המהלך ההכרחי שילך בכל יום אמר והוא כחתן יוצא מחופתו, שיציאת החתן מן החופה הוא בהכרח, ועל המהלך העצמי שילך בכל שנה אמר ישיש כגבור לרוץ ארח, שהוא מה שילך ברצונו שלא עפ''י הכרח, ובאשר מהלך זה השנתיי לא ילך על הדרך הגדול הקבוע שהוא על קו המשוה, רק על הארח שהוא מן הצד שהוא על גלגל המזלות, אמר לרוץ ארח, שהארח הוא ההולך מן הדרך הגדול אל הצד לכפרים ואינו קבוע כ''כ, ועי''ז.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ארח, מבואר בכ''מ שהוא קטן מן הדרך :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ וּתְקוּפָתוֹ עַל קְצוֹתָם וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ:

 רש"י  ותקופתו על קצותם. הקפת סבובו מקצה אל קצה : ואין נסתר מחמתו. אילמלא ניתן ברקיע התחתון לא היה אדם נסתר מפניו מפני חמימותו שחמה ולבנה ברקיע השני כדאמרינן שבעה רקיעים הם וילון רקיע שחקים זבול מכון מעון ערבות ומונה להם כסדרן וילון אינו משמש כלום רקיע יש בו חמה ולבנה כוכבים ומזלות כו' : (רש"י)

 מצודת דוד  מקצה. יציאת השמש הוא מקצה השמים לפי הנראה והנדמה לכל אחד באופק שלו. ותקופתו. וסבובו הוא על קצות השמים רצה לומר בכל יום זורח ברוח שזרח אתמול ושוקע ברוח ששקע אתמול וכן סובב והולך יום יום : ואין נסתר. ואין מי שיהיה נסתר מחום השמש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותקופתו. מלשון הקפה וסבוב : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  מקצה השמים מוצאו, הגם שיוצא מקצה השמים אינו הולך על קו המשוה בישר, רק ותקופתו על קצותם יקיף אל הקצוות שהוא לצד צפון ולצד דרום, וזה מורה על רוב החכמה שאם היה הולך תמיד על קו המשוה לא היה אפשר לישוב הארץ כי על מסלול השמש בקו המשוה היה החום בוער מאד, ועל גלילות צפון ודרום לא היה חום השמש מגיע שם כלל, אבל ע''י שהולך ומקיף לצדדי הקצוות אין מקום נסתר מחמתו שחום השמש מתפשט על כל הקצוות וכל הארץ ראויה לישוב, ובזה מתבאר החכמה וגם התכלית שלא תהו בראה, וכ''ז עדות על פעולת פועל חכם :(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  תּוֹרַת יְהוָה תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ עֵדוּת יְהוָה נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי:

 רש"י  תורת ה' תמימה. גם היא מאירה כשמש כמו שנאמר בסוף הענין מאירת עינים ואומר (משלי ו') כי נר מצוה ותורה אור ד''א ואין נסתר מחמתו ליום הדין וליהט אותם היום הבא (מלאכי ג') אבל תורת ה' תמימה היא משיבת נפש לדרכי חיים ומגינה היא על לומדיה מאותו להט כמו שנאמר וזרחה להם יראי שמי שמש צדקה ומרפא וגו' (שם) : עדות ה' נאמנה. נאמנת היא להעיד בלומדיה. משיבת נפש. משיבתו מדרכי מיתה לדרכי חיים : (רש"י)

 מצודת דוד  תורת ה' תמימה. אבל תורת ה' היא יותר תמימה ר''ל שלימה בפעולותיה ומועלת יותר מן השמש : משיבת נפש. רצה לומר כי השמש עם כל תועלתו לפעמים יזיק בחומו הרב עד כי יחלה האיש חולי המות אבל התורה משיבת עוד נפש האדם כי היא מגינה ומצלת מן המות : עדות. המצות יקראו עדות כי מעידים על המקיימם אשר מאמינים בה' : מחכימת פתי. אבל השמש לפעמים יכניס חומו במוח האדם וישתגע : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  משיבת. ענין הנחה והשקטה כמו למשיב נפש (רות ד') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  תורת, אחר שספר איך ניכר כבוד ה' וגדולתו ע''י העולם, יאמר, כי עוד יש הגדה אחרת המכרזת מפלאות תמים דעים אשר לה יתר שאת על ההגדה הראשונה של העולם, בששה דברים, נגד ששה חלקי התורה אשר התפלל עליהם במזמור של תמניא אפי, שהם תורה עדות פקודים מצות חקים ומשפטים כמו שבארנו שם, ועל החלק הנקרא תורה שהוא ילמד לנו יסודי האמונות בין בעיונים האלהיים בין בעניני הנבואה, אמר שלה יתרון על מה שישיגו בעלי העיון בחקירותיהם ע''י ההגדה הראשונה של העולם, שהתורה שנשיג ע''י הגדה הראשונה אינה תמימה, כי לא תלמד לנו רק שיש בורא כי אין נברא בלא בורא, אבל לא אם העולם קדמון או מחודש, ואיך נברא אם מן האפס המוחלט או מן חומר קדום, ולא נדע ממנה ההשגחה והנבואה תורה מן השמים ודבקות ה' בעם קרובו, אבל תורת ה' היא תמימה, בלי שום חסרון, כי תלמדנו כל חלקי הדעות והאמונות, וגם שהגדה הראשונה לא תלמד אותנו מענין הנפש ורוחניותה והשלמתה ואיך תשוב אל ה' אלהים, אבל תורת ה' משיבת נפש אל צרור החיים. עדות החלק ממנה שנקרא עדות, והוא חלק הספורי שבתורה, נבדלה מן ספורי החכמים אשר בדו לעצמם להלביש בם עיוניהם, שרובם בדויים ולמשל בלבד, אבל עדות ה' נאמנה כי גם מלבושי התורה והספורים שלה חוץ מכונתם הפנימית והסודות הצפונים בהם הם אמתיים כפשוטם, ותחת שעדות הפילוסופים אשר יעידו על מה שהעלו בחקירותיהם לא יבינום רק החכמים בעלי העיון, אבל ספורי התורה ועדותה מחכימת פתי, שגם הפתי יראה ממעשה דור המבול והפלגה וסדום וכדומה עונשי ה' את הרשעים וממעשי האבות וקורותיהם השגחתו על הצדיקים, ומעניני יצ''מ וכל הנזכר יראה שהשם ב''ה משדד הטבע ומפליא נס להתנוסס, וממעמד הר סיני יכירו אמתת הנבואה ותורה מן השמים וכדומה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (ח-ט) תורת עדות פקודים מצות. התבאר הבדלם לקמן (סי' קי''ט) :(מלבי"ם באור המלות)


{ט}  פִּקּוּדֵי יְהוָה יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב מִצְוַת יְהוָה בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם:

 רש"י  ברה. מצהרת, תורת עדות פקודי מצות יראת משפטי ששה כנגד ששה סדרי משנה ובין כל שם ושם חמשה תיבות עם השם עצמו כנגד ה' חומשי תורה וחותם בסופן אמת צדקו יחדיו כלם יחד מתוקנים בחסד ואמת : מחכימת פתי. נותנת חכמה לפתאים : (רש"י)

 מצודת דוד  משמחי לב. ולא כן השמש כי מכניס דאגה בלב האדם שלא יהיה נלקה ברוב חומו. מאירת עינים. אבל המרבה להסתכל באור השמש עיניו כהות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ברה. מל' ברור ונקי : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  פקודי ה', החלק של המצות הנקראים בשם פקודים, שהם מיוחדים לזכר ע''י דברים אמוניים (כמו המועדים על יצ''מ) או במדות (כמו מצות פריקה וטעינה פאה ומתנות עניים וכדומה), נבדלים מן הפקודים כמוהם שעשו בני אדם עפ''י הסכמתם שאינם ישרים, אבל פקודי ה' המה ישרים שנעשו עפ''י היושר והצדק, וגם שפקודי ב''א אינם משמחי לב באשר אין רצוף בם תכלית נכבד שהוא המשמח לב עושהו בידעו התועלת שיגיע מן המעשה, אבל פקודי ה' הם משמחי לב עושיהם. - מצות ה' החלק המיוחד בשם מצוה שהוא רוב המצות שבתורה, נבדלו ממצות אנשים, שהם הולכים חשכים ואור השכל לא נגה עליהם, אבל מצות ה' ברה שכולם יש להם טעמים נכונים להישיר הדעות ולאושר הנפשות, וגם היא מאירת עינים שהם החושים, כי ילמדוהו רחמים וחנינה ונדיבות וכל המדות הטובות אשר יעשה וחי בהם בחיי העולם הזה :(מלבי"ם באור הענין)


{י}  יִרְאַת יְהוָה טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד מִשְׁפְּטֵי יְהוָה אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו:

 מצודת דוד  עומדת לעד. ולא כן השמש כי לפעמים יכסהו הענן : צדקו יחדו. אינם מכחישין זה את זה אבל השמש כשהוא נראה בזה האופק אינו נראה בהאופק שממולו וכאלו מכחיש זה את זה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  יראת ה' הם חלק החקים שבתורה שאין להם שום טעם רק שהם גזירת מלך ואנו צריכים לעשות אותם מפני יראתו כעבד שעושה מצות אדוניו מבלי ידרוש טעמם ונמוקם, כמ''ש ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' אלהינו, יש בהם הבדל מן החקים שתקנו האנשים שרובם הם טמאים, כמו כל התועבות שעשו לע''ג, מזנות ושריפת הבנים שהיה מפני יראת הע''ג, ויראת ה' היא טהורה, וכן יראת ההבל אינה מתקיימת כי היו מחליפים חקיהם תמיד באחרים כנודע, אבל יראת ה' עומדת לעד, משפטי ה' הוא חלק המשפטים שבתורה נבדלו מן המשפטים אחרים שהם אינם אמת כי א''א לשכל האדם לשער לא אמתת המשפט לפי הצדק ולא העונשים המגיעים לעוברים שיהיה במדה ובפלס לפי החטא, ולא להסכים הצדק הנמוסי והדתי עם הצדק הטבעי, ולא שיסכימו המשפטים זה עם זה, אבל משפטי ה' צדקו יחדיו אין סתירה ביניהם, ולא מהם אל הצדק הטבעי :(מלבי"ם באור הענין)


{יא}  הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים:

 רש"י  ונפת צופים. ומתק צופים ברויי''קאש בלעז ומנחם פתר ונפת לשון טפה וכן נפת תטפנה (משלי ה') נפתי משכבי (שם) (סא''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  הנחמדים. למי שחומד מהם אין לו דבר יערוך עליו כי חמודים המה לו מזהב וגו' ומתוקים המה לו מדבש וגו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ונפת. ענין הזלה כמו נופת תטופנה (ש''ה ד') : צופים. כן יקראו חלות הדבש וכן צוף דבש (משלי י''ז) וכפל דבורו : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הנחמדים, ואומר כי ימצאו בה גם השלמיות המדומים שהאדם רודף אחריהם, אם המועיל, שהם נחמדים מזהב ומפז רב, ואם הערב, שהם מתוקים מדבש ונופת צופים, שימצא בם הערב לשעתו, והמועיל אל החיים המדינים והצלחה בעוה''ז :(מלבי"ם באור הענין)


{יב}  גַּם עַבְדְּךָ נִזְהָר בָּהֶם בְּשָׁמְרָם עֵקֶב רָב:

 רש"י  בשמרם עקב רב. נזהרתי בשמירת' בשביל רב טובך אשר צפנ' וללשון הזה עקב כמו (בראשי' כ''ו) עקב אשר שמע אברהם בקולי ד''א עקב רב סופן של תלמידי חכמים לבא לידי גדולה עקב לשון סוף ויש לו חבר בלשון משנה עקבות משיחא : (רש"י)

 מצודת דוד  גם עבדך. רצה לומר גם אני מן החומדים בהם ואני נזהר בקיומם : בשמרם עקב רב. כי יש בשמירתן גמול שכר הרבה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עקב. ענין שכר וגמול שהוא סוף המעשה כהעקב הזה שהוא סוף הגוף וכן עקב תשמעון (דברים ז') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  גם, ובכ''ז גם עבדך שאינו רודף אחר דברים המדומים והמועיל והערב, בכ''ז אני נזהר בהם, מצד כי בשמרם עקב רב, שנמצא תכלית גדול בשמירתם בעצמם, שהוא אהבת הטוב שרצוף בהם עצמם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עקב. מציין השכר הבא באחרית המעשה, והיה עקב תשמעון :(מלבי"ם באור המלות)


{יג}  שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי:

 רש"י  שגיאות מי יבין. אני נזהרתי בהם אבל אי איפשר להזהר שלא אשגה בהם ואתה נקני מנסתרות שנסתרו ממני ולא ידעתי בחטאי בשגגה : (רש"י)

 מצודת דוד  מי יבין. מי יוכל להתבונן מבלי מצוא בו שגיאה כי פעמים רבים יקרה שישגה האדם בדעתו לחשוב שאין רע בדבר מה אבל לא כן היא כי נעלם ונסתר ממנו תוכן הדבר : מנסתרות נקני. לזה אשאל אשר תכפר לי ותנקה אותי מהרע שעשיתי על כי היה נסתר ממני תוכן הדבר : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  שגיאות, אולם בקש בל יכשל מלזהר בשמירתם, א. ע''י השגיאה, שהוא שגיאת העיון, שיתחלף לו לאמר על האסור מותר שזה גדר השגיאה כי מי יבין להנצל משגיאת השכל, ב. מנסתרות נקני, שהוא השוגג הגמור כסבור שהוא שומן והוא חלב שלא תענישני ע''ז :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ושגיאות. יש הבדל בין שגה. ובין שגג. שהשגיאה היא שגיאה עיונית כסבור שחלב מותר, והשגגה הוא שגגת מעשה כסבור על החלב שהוא שומן, ובארתי זה בס' התו''ה (ויקרא סי' רמ''ג) ופה קרא השגגה בשם נסתרות :(מלבי"ם באור המלות)


{יד}  גַּם מִזֵּדִים חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ אַל יִמְשְׁלוּ בִי אָז אֵיתָם וְנִקֵּיתִי מִפֶּשַׁע רָב:

 רש"י  גם מזדים. מן הזדונות : אז איתם. אהיה תמים אמרו חכמים למה דוד דומה לכותי המחזר על הפתחים והם מערימים בדבר יותר מכל אדם תנו לי מים לשתות דבר שאין בו חסרון כיס מששתה אמר יש כאן בצל קטן משנתנו לו אומר יש בצל בלא מלח משנתנו לו אמר תנו לי מעט לחם שלא יזיקני הבצל כך אמר דוד בתחל' על השגגות ואחר כך על הזדונו' ואחר כך על המרדים פשעים אלו המרדים שמתכוין להכעיס וכן הוא אומר (מ''ב ג') מלך מואב פשע בי : (רש"י)

 מצודת דוד  גם מזדים. גם מעשות רע במזיד מנע אותי ואמץ לבבי לבל עשותם : אל ימשלו בי. רצה לומר לא יוכלו להטות לבבי אל הערבות ומתיקות שיש בהנאות הזדים ההם אלא אתגבר על התאוה : אז איתם. אז אהיה תמים כי על השגיאות תכפר ומהזדים תחשוך אותי כי מפשע והוא המרד שהוא עון רב וגדול מזה אהיה נקי מעצמי כי בוודאי לא אחטא במרד ואם כן לא ישאר בידי מאומה רע ואהיה תמים וכאומר הנה מאד קשה להיות תמים כי אם באופן זה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  איתם. מל' תם ושלם : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  גם, הגם שאני מובטח שלא אעבור על מצות ה' בזדון, לפעמים יתעה האדם ע''י זדים החולקים על התורה במזיד ומתעים את האדם ע''י טענותיהם, או שהם מושלים עליו ומכריחים אותו לנטות מדרך הטובים, על הראשון אמר מזדים חשך עבדך בל אתחבר עמהם, ועל השני אמר אל ימשלו בי, אז איתם אהיה תמים, ונקיתי מפשע רב, שבודאי לא אפשע במזיד ובמרד, ולא לבד שלא אכשל במעשה, אבקש כי.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  איתם. אהיה תמים (עי' רד''ק), רב. ענינו גדול, שהמרד היא עבירה גדולה :(מלבי"ם באור המלות)


{טו}  יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי: (פ)

 רש"י  יהיו לרצון. לפיוס לרצותך : (רש"י)

 מצודת דוד  והגיון לבי. גם מחשבות לבי מה שלא אוכל להוציא בפה גם המה יהיו לרצון לפניך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך, שגם הדבורים שאוציא מפי וגם מחשבות לבי יהיו לרצון לפניך, שלא אומר ולא אחשב דבר נגד רצונך : (מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-כ

{א}  לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד:

 מצודת דוד  לדוד. המשורר אמר אותו בעבור דוד בצאתו למלחמה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  דרך א' - למנצח, מקישור דברי המזמור ועניניו מורה שנוסד על מלחמה שהיה לו לדוד עם איזה עם רחוק מירושלים והיה שם בסכנה וכשבא השמועה לציון התפללו שם עליו וגם שלחו חיל לעזרתו. אולם בעת הלכו החיל נודע להם כי דוד נושע עפ''י נס, ובבוא החיל לשם נצחו שלא ע''י מלחמה רק בשם ה', וכמדומה שהיה זה במלחמת פלשתים (ש''ב כ''א) שיעף דוד, וישבי בנוב אמר להכותו, ויעזר לו אבישי בן צרויה ויך את הפלשתי, אז נשבעו אנשי דוד לאמר לא תצא עוד עמנו למלחמה (שם ט''ו י''ח), ושם מבואר שהיה להם אח''כ עוד מלחמות בנוב אשר נצחו, ויתר ענין מלחמה הזאת בארו חז''ל (סנהדרין דף צ''ה) שהיה דוד אז בסכנה גדולה, ומזמור זה נחלק לג' חלקים, (חלק א') התפלה שהתפללו אז על דוד (ב'-ד'), (חלק ב') מענה עדת המשוררים עת שמעו שנמלט דוד מן הסכנה (ד' ז'), (חלק ג') מענה ראש המשוררים על מה שנצחו החיל אח''כ את המלחמה שלא נצחו בחרב ובחנית רק בשם ה' (ז' י') :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  לדוד. בעבור דוד אמרו זה המזמור :(מלבי"ם באור המלות)


{ב}  יַעַנְךָ יְהוָה בְּיוֹם צָרָה יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב:

 רש"י  יענך ה' ביום צרה. המזמור הזה על שם שהיה שולח את יואב ואת כל ישראל למלחמה והוא היה עומד בירושלם ומתפלל עליהן כענין שנאמר (ש''ב י''ח) טוב כי תהיה לנו מעיר לעזור ואמרו רבותינו אילמלא דוד לא עשה יואב מלחמה : שם אלהי יעקב. שהבטיחו בלכתו לחרן ושמר הבטחתו לכך נאמר אלהי יעקב : (רש"י)

 מצודת דוד  ביום צרה. כאשר תלחם מול האויב : ישגבך. יחזק אותך שם אלהי יעקב ור''ל כמו שחזק את יעקב מול לבן ועשו ולא יוכלו לו כן לא יוכלו אויביך לך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  יענך ה', זה דברי התפלה שהתפללו אז בציון, א. שיענהו ה' ביום צרה, ב) שהגם שהוא עתה רחוק מארץ הקדושה ישגבך שם אלהי יעקב, השם שהבטיח ליעקב בהיותו חוץ לארץ והנה אנכי עמך ושמרתיך וגו' והשיבותיך אל האדמה הזאת, השם הזה יהיה גם לך למשגב שתשוב לא''י : (מלבי"ם באור הענין)


{ג}  יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ:

 רש"י  מקדש. מהיכל קדשו שהוא שוכן שם : (רש"י)

 מצודת דוד  מקודש. ממקום קדשו הוא בית המקדש הוא מקום שכינה ומשם בא העזר : ומציון וגו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יסעדך. מל' סעד ותמיכה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ישלח, ג) הגם שהוא עתה רחוק מציון ישלח עזרו מקדש משמים ומציון יסעדך אל העזר שיעזרך מקדש : (מלבי"ם באור הענין)


{ד}  יִזְכֹּר כָּל מִנְחֹתֶךָ וְעוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה סֶלָה:

 רש"י  מנחותיך ועולתך. הם התפלות שאתם מתפללים במלחמה : ידשנה סלה. לשון שומן כמו (דברים ל''א) ואכל ושבע ודשן כלומר יקבלם ברצון כעולות מחים : (רש"י)

 מצודת דוד  יזכור. יהיו זכורים לפניו המנחות אשר הבאת : ידשנה סלה. עד עולם יקובל עולתך ברצון ותאכלם האש ויעשו דשן : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ידשנה. מל' דשן : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יזכר, הגם שאינו יכול עתה להקריב קרבנות כנהוג לפני התחלת המלחמה יזכר כל מנחותיך שהקרבת עד עתה ועולתך היינו כל העולות שהקריב, ידשנה יזכור הדשן שלהם, סלה, סיום המאמר : (מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ועולתך. שם המין, עולתך אשר ידשנה, אשר נשאר הדשן ממנה על ידי אש מן השמים :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  יִתֶּן לְךָ כִלְבָבֶךָ וְכָל עֲצָתְךָ יְמַלֵּא:

 מצודת דוד  כלבבך. כתאות לבבך : ימלא. יתקיימו עצתך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  יתן, (דברי להקת המשוררים), מצייר שבהיותם בדרך שמעו הבשורה שכבר נושע דוד, וזה היה תאות דוד בלבבו, ועז''א יתן לך כלבבך, וגם זה היה עצתו והסכמתו, ועז''א וכל עצתך ימלא, ומפרש נגד מ''ש יתן לך כלבבך הוא: (מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  כלבבך, עצתך. העצה היא אחר המחשבה, כמ''ש ישעיה (ט''ו כ''ד) :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וּבְשֵׁם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל יְמַלֵּא יְהוָה כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ:

 רש"י  נרננה בישועתך. כשיושיע אותך הקב''ה נרננ' כולנו להקב''ה ובשמו נדגול נתאסף ונעשה חיל : (רש"י)

 מצודת דוד  בישועתך. בעבור התשועה הבאה ממך כולנו נרננה : ובשם. בעזר אלוה נלכה בדגלים למלחמה וה' ימלא שאלתך כי נתגבר במלחמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נדגול. מל' דגל : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  נרננה בישועתך, כן היה תאות לבבך שבעת נצא לקראת החלוץ נרנן על הישועה שנעשה לך טרם נבא, וכל עצתך ימלא שהיה העצה לך כי בשם אלהינו נדגל, עת נשא דגל מלחמה יהיה הדגל בשם ה', שה' יהיה שר החיל ההולך בראשם והדגל יקרא על שמו, ואנחנו נמשך אחר דגלו, ובמה שמלא ה' גם חפץ לבבך, ידענו כי ימלא ה' משאלותיך גם ביתר הדברים שתשאל, ואם מלא מה שבלבבך כ''ש שימלא את אשר תשאל בפה : (מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  נדגל. נציין דגלינו :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי הוֹשִׁיעַ יְהוָה מְשִׁיחוֹ יַעֲנֵהוּ מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ בִּגְבֻרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ:

 רש"י  עתה ידעתי. זו היא הרננה שנרנן עתה בתשועה זו שבאה ליואב ולישראל, ידעתי שחפץ המקום בי וענני משמי קדשו כי תשועתם היא תשועתי : (רש"י)

 מצודת דוד  עתה ידעתי. מהנפלאות אשר נעשו עתה לדוד מהם אדע שעד הנה הושיע ה' למשיחו במה שלא היה נלכד ביד שאול ולא במקרה וברוב תחבולותיו היה נמלט : יענהו. אז ענהו משמי קדשו להושיעו בגבורות התשועה הבאה מימינו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  עתה, (מאמר ראש המשוררים) עתה ידעתי בבירור כי יענהו משמי קדשו הושיע ה' משיחו, שעל משאלותיו הגיע לו מענה להודיעו שה' בעצמו הושיע משיחו, ומענה זאת יגיעהו ע''י גבורות ישע של ימינו, ע''י שתהיה הישע בגבורות המתיחסות לימין שהוא למעלה מדרך הטבע, ומאין ידעתי זה? כי. (ח-ט) אלה מפה ברכב, ואלה מפה לוחמים בסוסים, ואנחנו לא עשינו שום דבר רק בשם אלהינו נזכיר, ובכ''ז המה כרעו ונפלו, וגם מבאר שהיה הבדל בינינו וביניהם, אם בענין האמצעיים, שהם בחרו אמצעיים פחותים רכב וסוסים ואנחנו בחרנו ענין גדול במעלה כי בשם אלהינו נזכיר, אם בענין התכלית שהמה כרעו ואנחנו קמנו : (מלבי"ם באור הענין)


{ח}  אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר:

 רש"י  אלה ברכב. יש מן האומות שבוטחים ברכב ברזל שלהם ויש שבוטחים בסוסיהם אבל אנחנו בשם ה' נזכיר כי לו הישועה נזכיר לשון הקטרה ותפלה כמו (ישעי' סו) מזכיר לבונה את אזכרתה (ויקרא א') ולפי' המה יכרעו ויפולו : (רש"י)

 מצודת דוד  אלה ברכב. כי הלא רואים אנחנו אשר אנשי מלחמתינו הבאים למלחמה אלה באים ברוב רכב ואלה באים ברוב סוסים אשר בהם ימצא העזר במלחמה : ואנחנו. רצה לומר הלא אתנו מעט רכב וסוסים ואך אנחנו נזכיר במלחמה שם ה' ומעמו נבקש העזר : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אלה, ומעתה שאני רואה שתשועתי היא למעלה מן הטבע לא אעשה עוד שום הכנות למלחמה, רק הגם שאלה ברכב ואלה בסוסים, מ''מ אנחנו רק בשם אלהינו נזכיר, ומ''מ יעשה לנו שני דברים, א. כי.(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד:

 רש"י  ואנחנו קמנו ונתעודד. נתגבר עליהם כמו (לקמן קמז) מעודד ענוים לשון עוז : (רש"י)

 מצודת דוד  המה וגו'. הבאים ברוב רכב וסוסים כורעים ונופלים לפנינו ואנחנו קמים ומתרוממים ומתחזקים ומזה נדע שגם עד הנה הושיע ה' למשיחו מה שנמלט מיד שאול : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ונתעודד. ענין רוממות וחזוק כמו מעודד ענוים ה' (לקמן קמ''ז) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  המה כרעו וגם נפלו, ב. ואנחנו קמנו וגם נתעודד ביתר ענינים בעושר והצלחה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ונתעודד. תקומה ביתרון שאת, כמו מעודד ענוים ה' :(מלבי"ם באור המלות)


{י}  יְהוָה הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ: (פ)

 מצודת דוד  ה' הושיעה. כן הושיעה בכל עת : ביום קראנו. בו ביום שנקרא אליך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ה' הושיעה, פסוק זה מציין נושא כל המאמר, שביום קראנו יעננו המלך ה' הושיעה בעת קראנו בתפלה בעד המלך דוד, ענני המלך דוד לאמר ''ה' הושיעה'' ר''ל איני בוטח לא בחיל ולא בכח רק בישועת ה', כי כן היה שה' הושיעו לבדו :


דרך ב' (פירוש נוסף לפרק כ)

(ב) יענך, מבאר שיש כמה הבדלים בין תשועת ה' לתשועת אדם, א. כי יענך ה' בעצמו לא ע''י שליח, ב. שלא יאחר מלהושיעו רק יענהו תכף ביום צרה, ג. ישגבך שם אלהי יעקב ששמו לבד הנקרא עליך יעשה אותך לדבר נשגב וחזק מאד :

(ג) ישלח עזרך מקדש, ד. שלא יושיעך ע''י עזר ממלכי עמים רק מן הקדושה שלך תבא התשועה, וציון תהיה רק סעד אל התשועה, ר''ל אנשיך שיצאו מציון למלחמה יהיו רק סעד כי עקר העזר תהיה ע''י קדושת מעשיך :

(ד) יזכר, ה. הנושע מב''ו ומקריב לו דורון כדי שיושיעהו לא ישלם לו שכר בעד הדורון שהביא לו כי יצא הדורון בעד התשועה, אבל ה' יזכור כל מנחותיך לשלם לך שכר עליהם, ויזכור דשן עולותיך :

(ה) יתן, ו. גם הדרך שבו תושע יהיה לפי העצה שיעצת אתה ולפי תאות לבך. לא כב''ו שיושיע לפי עצתו ולפי חפץ לבבו של המושיע :

(ו) נרננה, ז. הנושע מב''ו אין זה לו לתפארת ולא ירנן להתפאר בזה שזה מורה חלישות כחו, אבל הנושע בה' ירנן ויתפאר בישועתך, כי בזה נדגול בשם אלהינו, וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא על דגלנו וייראו ממנו ח. שאגב שיושיעך מצרתך זאת ימלא גם כל משאלותיך גם בדברים אחרים, ע''ד שאמר זה עני קרא וה' שומע ומכל צרותיו הושיעו :

(ז) עתה ידעתי, ר''ל כי יש תשועה טבעיית המיוחסת אל השמאל, אמנם ע''י כל התנאים הנאמרים ידעתי שלא היתה תשועה טבעיית. רק כי הושיע ה' משיחו בדרך נס, כי יענהו משמי קדשו ממקום שהוא למעלה מן המערכת, בגבורות ישע של ימינו, שהיא מיוחסת אל ה' בעצמו ואל ימין ה' עושה חיל למעלה מן הטבע :

(י) ה', ע''כ אבקש ה' הושיעה שתהיה התשועה תמיד ע''י ה', ומצד שהוא המלך המושל על כל יעננו תיכף ביום קראנו : (מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-כא

{א}  לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד:

 מלבי"ם - באור הענין  למנצח, במזמור הזה יספר הצלחות דוד מיום שנמשח למלך, ואיך הבטיחו ה' שיהיה המלכות ירושה לבניו, ואיך נצח אח''כ את אויביו וימדד את מואב שני חבלים להמית, ושני פסוקים הראשונים הם הקדמה להמזמור כמו שיורה ע''ז מלת סלה :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  יְהוָה בְּעָזְּךָ יִשְׂמַח מֶלֶךְ וּבִישׁוּעָתְךָ מַה יָּגֶיל מְאֹד:

 רש"י  בעזך ישמח מלך. רבותינו פתרוהו על מלך המשיח ונכון הדבר לפותרו עוד על דוד עצמו לתשובת אחרים שדרשו בו שאחר שלקח את בת שבע אמר מזמור זה : (רש"י)

 מצודת דוד  בעזך. בהעוז הניתן ממך למלך המשיח הנה ישמח בו : ובישועתך. כפל הדבר במלות שונות : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ה' בעזך, הנה כל מלך לא ישמח על עז מלך אחר, אבל על עזך ישמח המלך, וכן לא יגל המלך אם נושע ע''י מלך אחר שזה מורה חלישות כחו, אבל בישועתך מה יגל מאד :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ישמח יגל. מבואר אצלי בכ''מ שיש הבדל בין שמחה ובין גיל, ששמחה מורה השמחה התמידית, וגיל מורה שיגיל על דבר חדש, ותמצאם בספר זה (י''ג ו', י''ד ז', ט''ז ט', ל''ב י''א, מ''ג ד', מ''ח י''ב, צ''ו י''א, צ''ז א' ח', קי''ט ב'), ועז ה' הוא דבר תמידי, אבל הישועה הוא דבר מתחדש על המקבל אותם, לזה אמר מה יגל מאד :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  תַּאֲוַת לִבּוֹ נָתַתָּה לּוֹ וַאֲרֶשֶׁת שְׂפָתָיו בַּל מָנַעְתָּ סֶּלָה:

 רש"י  וארשת. לשון דבור ואין לו דמיון ומנחם הביא לו חבר כרשיון כורש מלך פרס (עזרא ג') ושניהם לשון מבטא שפתים : (רש"י)

 מצודת דוד  תאות לבו. מה שיתאוה בלבו תתן לו עם כי לא שאל עליו ואמר בלשון עבר כדרך הנבואה בהרבה מן המקומות על כי במראה הנבואה נראה כאלו כבר היה הדבר : וארשת. וכל שכן שבל תמנע ממנו מה שישאל בפיו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וארשת. ענין מבטא ואמירה ואין לו דומה במקרא ובפייט של ר''ה ארשת שפתינו : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  תאות, התשועה ע''י ב''ו לא תהיה כפי תאות לב האדם כי יבוש מלשאול כל אשר עם לבבו, אבל אתה נתת לו כל תאות לבו, ומוסיף שגם ארשת שפתיו בל מנעת, כל מה שפורש בשפתיו נעשה ממילא, כי הטבע נשמעת לו, כאלו א''צ כלל שתתן לו רק שבל תמנע את הטבע השומעת לקולו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ארשת. בודד. ומורה מה שפורט בשפתיו :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  כִּי תְקַדְּמֶנּוּ בִּרְכוֹת טוֹב תָּשִׁית לְרֹאשׁוֹ עֲטֶרֶת פָּז:

 רש"י  כי תקדמנו ברכות טוב. קודם ששאלתי ממך הקדמת לי ברכתך על ידי נתן הנביא והקימותי את זרעך וגו' (ש''ב ז') והכינותי את כסא ממלכתך על ישראל לעולם : תשית לראשו עטרת פז. ויקח עטרת מלכם ותהי על ראש דוד (שם ב' י''ב) : (רש"י)

 מצודת דוד  כי תקדמנו. תקדים ליתן לו ברכות טוב טרם ישאל עליו : עטרת פז. רצה לומר כבוד הרבה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תשית. תשים : לראשו. בראשו : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי מתחיל לספר הצלחות דוד, הראשון היה מה שמשחו ה' ע''י שמואל למלך, אומר בעת שתקדמנו ברכות טוב, שהיא הברכה הראשונה שקדמת אותו בשהוא לא עלה על לבבו כלל להתאוות לזה, הברכה הזאת היתה היסוד לכל הצלחותיו, כי אז תשית לראשו עטרת פז שנשארה על ראשו בקביעות :(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ נָתַתָּה לּוֹ אֹרֶךְ יָמִים עוֹלָם וָעֶד:

 רש"י  חיים שאל ממך. כשהייתי בורח לחוצה לארץ מפני שאול הייתי מתפלל אתהלך לפני ה' בארצות החיים (לקמן קי''ו) : נתתה לו. שהשיבותני לארץ ישראל : אורך ימים. למלכותי שאמרת והכינותי את כסא ממלכתך עד עולם : (רש"י)

 מצודת דוד  חיים שאל. ארז''ל כאשר יראה משיח בן דוד שנהרג משיח בן יוסף ישאל אז על החיים וה' יבטיחו עליו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  חיים, אח''כ רצה שאול להרגו ובקש ממך חיים שלא ימות ביד שאול, ונתתה לו, אח''כ בקש ממך אורך ימים שיתארכו ימיו, וגם זה נתת לו עולם ועד, שיתארכו ימיו תמיד :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  גָּדוֹל כְּבוֹדוֹ בִּישׁוּעָתֶךָ הוֹד וְהָדָר תְּשַׁוֶּה עָלָיו:

 רש"י  תשוה. מנחם פתר תשוה תשים תשית לשון א' להם : (רש"י)

 מצודת דוד  בישועתך. על ידי ישועתך יתגדל כבודו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תשוה. תשים : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  גדול, אחר שמת שאול נתגדל כבודו ע''י ישועתך שמשחוהו כל ישראל והצליח במלחמותיו עד כי הוד והדר תשוה עליו, שההוד שנתת לו היה שוה עליו, ר''ל נערך לו וראוי אליו לפי מעשיו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  הוד והדר. עיין הבדלם לקמן (ק''ד), ומלת תשוה למעלה (ט''ז ח') :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  כִּי תְשִׁיתֵהוּ בְרָכוֹת לָעַד תְּחַדֵּהוּ בְשִׂמְחָה אֶת פָּנֶיךָ:

 רש"י  תחדהו. לשון חדוה : את פניך. בגן עדן, ורבותינו שדרשוהו במלך המשיח הביאו ראיה לדבר ועד עתיק יומיא מטה וקדמוהי הקרבוהי (דניאל ז') ואומר (ירמיה ל') והקרבתיו ונגש אלי : (רש"י)

 מצודת דוד  כי תשיתהו. תשים אותו לעולם לברכה כי הכל יברכו בו לומר שיהיה כמוהו. תחדהו. תשמחו בשמחת ראיית פניך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תחדהו. מל' חדוה ושמחה כמו ויחד יתרו (שמות י''ח) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי תשיתהו, אח''כ רצה לבנות הבית ובאהו הבטחה ע''י נתן הנביא שלא תסור המלכות מביתו עד עולם, כמ''ש והקימותי את זרעך וגו' וחסדי לא אסיר מעמו וגו' ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם, ואז בא המלך דוד וישב לפני ה' וגו' ויאמר אתה ה' אלהים ודבריך יהיו אמת וגו' ומברכתך יבורך בית עבדך לעולם (ש''ב ז'). וז''ש בעת שתשיתהו שיהיה ברכות לעד, אז תחדהו בשמחה בעת שיהיה את פניך היינו בעת שישב לפני ה', כי אז אמר בשמחתו לאמר.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תחדהו. חדוה נבדל מלשונות גיל ושמחה ודומיה, שמורה על חדוה רוחניית, כי חדות ה' היא מעוזכם, לכן אמר את פניך :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  כִּי הַמֶּלֶךְ בֹּטֵחַ בַּיהוָה וּבְחֶסֶד עֶלְיוֹן בַּל יִמּוֹט:

 רש"י  בל ימוט. ובחסד עליון הוא בוטח שלא ימוט : (רש"י)

 מצודת דוד  כי וגו'. בעבור שתהיה בטחונו בה' לזה לא ימוט : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי המלך בוטח בה', כמ''ש ודבריך יהיו אמת, ושהוא בוטח בחסד עליון אשר החסד הזה בל ימוט, כמו שבארתי (שם ולקמן פ''ט) שכסא דוד ע''י שהוכנה על החסד של ה', החסד הוא דבר שאינו פוסק לעולם, עיי''ש :(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  תִּמְצָא יָדְךָ לְכָל אֹיְבֶיךָ יְמִינְךָ תִּמְצָא שֹׂנְאֶיךָ:

 רש"י  תמצא ידך לכל אויביך. כל מכת ידך שיש לך להביא הבא על אויביך : (רש"י)

 מצודת דוד  תמצא. תספיק מכת ידך לכל אויביך : ימינך תמצא. ר''ל תשיגם ולא יוכלו להנצל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תמצא. תספיק כמו ומצא להם (במדבר י''א) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  תמצא, אחר החזיון הזה לחם דוד מלחמות גדולות עם פלשתים ומואב וארם ובני עמון, וימדד את מואב שני חבלים להמית (שם), ע''ז אומר בעת שידך השמאלית תמצא את אויבך, וימינך תמצא את שונאיך, אז בעת ההיא.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ידך, ימינך. כשבאו נרדפים יציין בשם יד את השמאל, ותמצאם נרדפים (שופטים ה' כ''ו, ישעיה מ''ח י''ג, תהלות כ''ו י', ע''ד י''א, פ''ט י''ד כ''ו, קל''ט י') וההבדל בין אויב ובין שונא, למעלה (י''ח י''ח) :(מלבי"ם באור המלות)


{י}  תְּשִׁיתֵמוֹ כְּתַנּוּר אֵשׁ לְעֵת פָּנֶיךָ יְהוָה בְּאַפּוֹ יְבַלְּעֵם וְתֹאכְלֵם אֵשׁ:

 רש"י  לעת פניך. לעת זעמך : באפו יבלעם. תפלה היא זו : (רש"י)

 מצודת דוד  תשיתמו. יתמיד בהם האש כמו בתנור : לעת פניך. בעת כעסך אז יבלעם באפו ותאכלם האש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תשיתמו. תשים אותם : יבלעם. מלשון בליעה והשחתה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  תשיתמו שיהיו בידך כאלו הם בתנור אש המוכן לעת פניך וכעסך, שכמו שהתנור יחמו אותו להיות מוכן על עת האפיה (הושע ז') כן התנור שבו תשיתם הוא מוכן לעת פניך, שאז יבלעם באפו והאש תאכלם. ולא לבד שתכלה אותם כי גם.(מלבי"ם באור הענין)


{יא}  פִּרְיָמוֹ מֵאֶרֶץ תְּאַבֵּד וְזַרְעָם מִבְּנֵי אָדָם:

 רש"י  פרימו מארץ תאבד. להקב''ה הוא מתפלל שיאבד זרעו של עמלק הרשע : (רש"י)

 מצודת דוד  פרימו. בניהם : וזרעם. כפל הדבר במלות שונות : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  פרימו שהם מעשיהם וקנינם תאבד מארץ, וזרעם תאבד מבני אדם, וזה יען.(מלבי"ם באור הענין)


{יב}  כִּי נָטוּ עָלֶיךָ רָעָה חָשְׁבוּ מְזִמָּה בַּל יוּכָלוּ:

 רש"י  כי נטו עליך רעה. כנגד טיטוס הרשע שאמר הרג את עצמו : בל יוכלו. לעשותה : (רש"י)

 מצודת דוד  כי נטו. על כי נטו לעשות רעה למולך כמ''ש יתיצבו וגו' על ה' ועל משיחו (לעיל ב') : חשבו מזמה. יחשבו מחשבות שא''א להם לעשותם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי נטו עליך רעה, ר''ל שרצו לעשות נגדך רע בפועל, ועכ''פ חשבו מזמה בל יוכלו, הגם שלא יכלו לעשות רע בפועל, חשבו ע''ז מזמה ועצה עמוקה לעשות רע נגדך והיו מוכנים לזה :(מלבי"ם באור הענין)


{יג}  כִּי תְּשִׁיתֵמוֹ שֶׁכֶם בְּמֵיתָרֶיךָ תְּכוֹנֵן עַל פְּנֵיהֶם:

 רש"י  כי תשיתמו שכם. אשר תשית אותם לחלק שיחלקו ישראל את ממונם כמו שנאמר (ישעי' כ''ג) והיה סחרה ואתננה וגו' : במיתריך תכונן על פניהם. במיתרי קשתותיך תכונן חציך ותזמינם לירות על פניהם : (רש"י)

 מצודת דוד  כי תשיתמו. כי בעבור זאת תשית אותם לחלק אחד שיעמדו מובדל בפאה אחת להיות למטרא לחץ : במיתריך. בחבל הקשת תכונן החצים לירות בהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שכם. חלק כמו שכם אחד (בראשית מח) : במיתריך. הוא חבל הקשת כמו על יתר (לעיל יא) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי תשיתמו שכם, לכן מדד את מואב שני חבלים להמית, כאלו זה נעשה ע''י ה' ששם אותם לחלקים שכם אחד להחיות ושנים להמית, ובמיתריך שהם החבלים שמדד אותם, בהם תכונן על פניהם, שהעביר חבלי המדידה על פניהם וכן מדדם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  שכם. חלק כמו ואני נתתי לך שכם אחד (בראשית מ''ח כ''ב), והמיתרים הם החבלים שמדד בם את מואב :(מלבי"ם באור המלות)


{יד}  רוּמָה יְהוָה בְּעֻזֶּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה גְּבוּרָתֶךָ: (פ)

 רש"י  רומה ה' בעזך. על הקמים ונשירה ונזמרה, (סא''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  בעוזך. כפי גודל כחך תרים עצמך להפרע מאויביך ואז נשירה וגו' : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  רומה, יען פתח ה' בעזך ישמח מלך בקש שירים ה' בעזו, לעשות נקמה בגוים ובזה נשירה ונזמרה גבורתך :(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-כב

{א}  לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר מִזְמוֹר לְדָוִד:

 רש"י  אילת השחר. שם כלי שיר, ד''א על כנסת ישראל שהיא אילת אהבים הנשקפה כמו שחר (שיר ז י'), ורבותינו דרשוהו באסתר, ומנחם פתר אילת לשון מעוז כמו אילותי לעזרתי חושה (סימן זה) : השחר. לשון שחרית, ומנחם פתר לשון בקור, כמו שוחר טוב יבקש רצון (משלי י''א) וכמו לשחר פניך : (רש"י)

 מצודת ציון  אילת השחר. שם כלי זמר ידוע אז אצלם : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  למנצח, מזמור זה נחלק לשני חלקים, חלק א' (עד סוף פסוק י''ז) מצייר מעוף צוקה ואפלה מנודח, מצייר מעמד המלך או העם בתכלית השפלות, נעזבים מה', נתונים לחרפה ולבוז, מתיאשים מכל תקוה, חלק ב' (מן פסוק י''ז עד גמירא) מציין אילת השחר, שהוא האור העולה ממזרח ומאיר את האופל, מציין חוזק הבטחון, גודל ההשגחה והנס, לכן קרא את המזמור בשם אילת השחר, והנקודה המצרנית בין החשך והאור, בין הצרה והתשועה, היאוש והבטחון, הרפיון והגבורה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אילת. שם לכוכב הבוקר :(מלבי"ם באור המלות)


{ב}  אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי רָחוֹק מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי:

 רש"י  למה עזבתני. עתידה היא ללכת בגילה ואמר דוד תפלה זו על העתיד : רחוק מישועתי. ומדברי שאגתי : (רש"י)

 מצודת דוד  אלי אלי. כפל המלה כדרך הקוראים והצועקים כמו ענני ה' ענני (מ''א י''ח) : רחוק וגו'. רצה לומר דברי שאגתי המה להתפלל על מה אתה רחוק מישועתי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אלי, (חלק זה מתחלק לשני חלקים, תחלתו התאוננות על העזיבה והסתרת פנים) (ב' י''א), וסופו תפלה לה' שיושיעו (י''א י''ז) אתה אלי ! אשר אך אתה הוא אלי, לא זולתך, אתה אלי מעולם, ועתה למה עזבתני? למה עזבתני באופן אשר אתה רחוק מישועתי ורחוק מדברי שאגתי, ר''ל לא לבד שהתרחקת ממני עד שלא תהיה קרוב אלי להיות ישועתי בעת הצורך, התרחקת עוד יותר עד שלא תוכל לשמוע אף את דברי שאגתי, באופן שלא תדע מצרתי כלל, וזה התאוננות א' על העזיבה והסתרת פנים :(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  אֱלֹהַי אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה וְלַיְלָה וְלֹא דוּמִיָּה לִי:

 רש"י  אקרא יומם. אני קורא לך מיום אל יום ואינך עונה : (רש"י)

 מצודת דוד  ולילה. ואף בלילה אני קורא ומתפלל : ולא דומיה לי. לא אשתוק כי כשהאדם נענה דרכו לשתוק אבל לא כשעדיין לא נענה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אלהי, (התאוננות ב' על שאינו מקבל תפלה) הלא אקרא כל היום ומדוע לא תענה? וגם אקרא בלילה וגם לא דומיה לי שאיני מחריש רגע ומדוע לא תענה?(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל:

 רש"י  ואתה קדוש. ויושב לשמוע תהלות ישראל מימים קדמונים : (רש"י)

 מצודת דוד  יושב. קיים ונצחי כמו אתה ה' לעולם תשב (איכה ה') ור''ל הלא ככחך אז כחך עתה ופעמים רבות היית תהלות ישראל כי היו מהללים אותך בהושיעך אותם מצרתם ומדוע אם כן תרחק עתה מישועתי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ואתה קדוש יושב תהלות ישראל, ר''ל הלא תהלות ישראל אשר המה מהללים אותך מעולם הוא שאתה קדוש יושב, שהם מהללים אותך שאתה קדוש, היינו נבדל מכל משיגי הגשם, ואתה יושב, שהישיבה תורה על הקביעות שאתה בלתי משתנה בעת מן העתים, וא''כ איך נשתנית עתה שמעולם היית מושיע את אבותינו ועתה אינך מושיע, כמ''ש בך בטחו אבותינו וכו' כאלו השיג אותך חולשה ולאות שהוא אחד ממשיגי הגשם וזה הפך הקדושה, או כאלו נשתנית ממה שהיית מקדם וזה הפך הישיבה, הפך תהלות ישראל ושבחיהם שלא תלאה ולא תשתנה, וא''כ אשאל, הלא.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יושב. כבר באר במו''נ (ח''ו) שהישיבה הנאמר אצל השי''ת מורה שאין בו שינוי :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ:

 מצודת דוד  בטחו ותפלטמו. כאשר בטחו בך כן הצלתם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  בך בטחו אבותינו, ובזה הרויחו שני דברים, א. בטחו, שעי''ז היו בטוחים ומצאו מרגוע בנפשם מגודל בטחונם, ב. ותפלטמו, שבאמת נצולו עי''כ.(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא בוֹשׁוּ:

 מלבי"ם - באור הענין  אליך מבאר שתי התועליות האלה שהשיגו מן הבטחון, א. התכלית שהשיגו מן הבטחון (נגד מ''ש ותפלטמו), כי אליך זעקו ונמלטו. ותכלית זה מעולה מן הבוטח בבשר שלא יושיע בכל עת אבל הם נמלטו בכל עת שזעקו, ב''ו אינו קרוב תמיד אל הבוטח ואתה בכל עת שזעקו היית בצדם לשמוע זעקתם, ב. מעלת הבטחון מצד עצמו [נגד מ''ש בטחו], כי בך בטחו ולא בושו, שהבוטח בבשר יבוש על הבטחון שישפיל א''ע לב''ו כמהו, אך בטחונם בך היה להם לכבוד :(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עָם:

 רש"י  ואנכי תולעת. כל ישראל מכנה כאיש אחד : (רש"י)

 מצודת דוד  תולעת. כחי תשש כתולעת : חרפת אדם. בני אדם יחרפו עמדי את הזולת כי יאמרו לו בחרפם שהוא שפל כמוני : ובזוי עם. כל עם מבזה זולתו עמדי וכפל הדבר במלות שונות : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ואנכי ואצלי נתהפך הדבר בשינוי גדול, שמלבד שאיני משיג התכלית מן הבטחון כי אינך מושיע, עוד שב הבטחון עצמו לי לחרפה גדולה, כי אנכי מצד עצמי תולעת ולא איש, ר''ל לענין המעלה שיש לאיש על התולעת איני איש רק תולעת, אבל לענין החסרון שיש לאיש על התולעת יש לי חרפת אדם, מחרפים אותי כאלו הייתי אדם ולא תולעת, (שעל התולעת לא ישימו לב לחרפו), ויותר מזה שלענין החרפה איני בעיניהם כאדם אחד כי אני בזוי עם, שמבזים אותי כאלו אני עם, שמחזיקים אותי לענין החרפה כקיבוץ גדול, עד.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ובזוי עם. עם בזוי, כמו רבים עמים, משנה כסף ודומיהם :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  כָּל רֹאַי יַלְעִגוּ לִי יַפְטִירוּ בְשָׂפָה יָנִיעוּ רֹאשׁ:

 רש"י  יפטירו. יפתחו כמו פטר רחם ופטר חמור (שמות יג) פוטר מים (משלי יז) : (רש"י)

 מצודת דוד  יפטירו. יפתחו שפתם ללעוג בי וינענעו בראש כדרך המלעיג : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יפטירו. ענין פתיחה כמו פוטר מים (משלי י''ז) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שכל רואי ילעיגו לי, כמלעיג על עם גדול שנפל ממדרגתו, ולא לעג לבד כעל דבר בלתי חשוב, כי גם יפטירו בשפה כעל דבר חשוב וגדול, והם אומרים בלעגם.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יפטירו. פתיחת השפה להוציא הדיבור, כמו פטר רחם :(מלבי"ם באור המלות)


{ט}  גֹּל אֶל יְהוָה יְפַלְּטֵהוּ יַצִּילֵהוּ כִּי חָפֵץ בּוֹ:

 רש"י  גול אל ה'. כמו לגולל יש לאדם לגולל יהבו ומשאו ליוצרו למען יפלטהו : (רש"י)

 מצודת דוד  גול. אבל המגלגל ומסבב בטחונו אל ה' הוא מצילו : כי חפץ בו. במי שבוטח בו כראוי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  גול אל ה', כאילו התולעת הזה המדוכא ומתגולל במכאוביו כדרך התולעת, מתגולל א''ע אל ה' שיפלטהו, ועל זה אומרים יצילהו כי חפץ בו, נראה נא אם יצילהו, יצילהו נא אחר שחפץ בו? כן אומרים בלעג :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  גל. מקור מגזרת גלל :(מלבי"ם באור המלות)


{י}  כִּי אַתָּה גֹחִי מִבָּטֶן מַבְטִיחִי עַל שְׁדֵי אִמִּי:

 רש"י  גוחי. מוציאי מושכי כמו (איוב מ') יגיח ירדן אל פיהו : מבטיחי על שדי אמי. זימנת לאדם שדים לישען עליהם למחיה : (רש"י)

 מצודת דוד  גחי מבטן. מוצאי מבטן אמי : מבטיחי. ממך הובטחתי להשען על שדי אמי להיות נזון מחלבה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גוחי. ענין הוצאה והמשכה כמו ותגח בנהרותיך (יחזקאל ל''ב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי אתה, ומאין בא לי הלעג הזה, זה בא לי ע''י שאתה גוחי מבטן, ותמיד היית מושיעי ועתה עזבתני, וע''כ כולם ישימו לב עלי לחרפני מצד זה, מה שלא היו מחרפים בזה אומה אחרת שלא הופיע עליה אור ה' מעולם, ובמליצתו מדמה את האומה כאיש פרטי ומדמה לידת האומה שהוא הוצאתה ממצרים כאילו ה' היה המוליד שהוציא אותו מן הבטן, ועז''א כי אתה גוחי מבטן, ואתה הזמנת לי מניקה להניק אותי, כי אתה מבטיחי על שדי אמי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  גוחי. מוציא מן הגחון. (עי' מיכה ד' י') :(מלבי"ם באור המלות)


{יא}  עָלֶיךָ הָשְׁלַכְתִּי מֵרָחֶם מִבֶּטֶן אִמִּי אֵלִי אָתָּה:

 רש"י  עליך השלכתי מרחם. נשלכתי מרחם מאז הוצאתני מרחם, כד''א (ישעי' מו) עמוסים מני בטן מאז נולדו השבטים נשאם ונהלם : (רש"י)

 מצודת דוד  מרחם. מעת צאתי מרחם אמי השלכתי עליך להזמין לי די ספוקי : מבטן וגו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  עליך, וגם אתה היית אח''כ האומן והמגדל, ומדמה אותו במשל כאלו אחרי שנולד מתה אמו ועליך השלכתי מרחם לגדלני, וגם מבטן אמי בעוד הייתי בבטן בימי העבור אלי אתה, כי גם במצרים היית אתה המשגיח עלי לבל אובד, ומצד שאתה היית תמיד אלי ואומני עי''כ ישימו עתה את לבם עלי בשעזבת אותי לחרפני ביתר שאת, ואני נחשב כעם גדול בעיניהם מצד זה, מה שלא היה זה אם לא היה שמך נקרא עלי מעולם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מרחם מבטן. הרחם מציין הלידה, והבטן מציין כשהוא עדיין בבטן אמו, כמ''ש ירמיה (א' ה') :(מלבי"ם באור המלות)


{יב}  אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי כִּי צָרָה קְרוֹבָה כִּי אֵין עוֹזֵר:

 מצודת דוד  קרובה. וחיש מהר צריך אני להצלה : כי אין עוזר. אין בעולם עוזר בלתך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אל, עתה מתחיל התפלה, לכן אני מבקש אל תרחק ממני, כי יוכל העוזר להתרחק מן הנעזר, א. אם הצרה רחוקה ויש עת שישוב אליו בבא הצרה, אבל פה הצרה קרובה, ב. יוכל להתרחק אם יש עוזר אחר שיוכל לסמוך עליו, אבל פה אין עוזר :(מלבי"ם באור הענין)


{יג}  סְבָבוּנִי פָּרִים רַבִּים אַבִּירֵי בָשָׁן כִּתְּרוּנִי:

 רש"י  פרים רבים. מלכיות חזקי' : אבירי בשן. גם הוא לשון פרים בבשן שהם שמנים. כתרוני. סבבוני ככתר המקפת את הראש : (רש"י)

 מצודת דוד  כתרוני. סבבוני ככתר המקיף את הראש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אבירי בשן. פרים חזקים הרועים בבשן כי שם מרעה שמן וטוב : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  סבבוני, (מבאר תחלה מ''ש כי צרה קרובה) , סבבוני פרים רבים בכמות, וגם אבירי בשן החזקים באיכות כתרוני, הסבוב הוא סביב גופו והכתר סביב הראש, כאילו הפרים עומדים סביב גופו ואבירי בשן עומדים למעלה ומכתירים את ראשו, ויותר מזה כי גם.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  סבבוני, כתרוני. פעל כתר בא תמיד על הכתרת הראש, ומ''ש כתרו את בנימין, בא על צד המליצה שיקיפוהו סביב ראשי מחנהו :(מלבי"ם באור המלות)


{יד}  פָּצוּ עָלַי פִּיהֶם אַרְיֵה טֹרֵף וְשֹׁאֵג:

 רש"י  אריה טרף. נבוכדנצר : (רש"י)

 מצודת דוד  פצו. פתחו פיהם לבלעני : אריה. כאריה שמתחלה טורף ואח''ז שואג בשמחת גבורתו כן האויב בולע ומרים קול שמחה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פצו. פתחו כמו פצו שפתי (לקמן ס''ו) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  פצו עלי פיהם, שכבר פצו פה לבלעני, ויותר מזה שהם דומים כאריה הטורף ושואג, שמלבד שטורף עוד שואג, כאלו הנטרף עושה לו דבר שזה מעורר חמתו, כן הם עם מה שהם מכלים אותי הם שואגים כאלו אני עושה להם רעה ועי''כ תגדל חמתם עוד יותר :(מלבי"ם באור הענין)


{טו}  כַּמַּיִם נִשְׁפַּכְתִּי וְהִתְפָּרְדוּ כָּל עַצְמוֹתָי הָיָה לִבִּי כַּדּוֹנָג נָמֵס בְּתוֹךְ מֵעָי:

 רש"י  כדונג. שעוה הנמוחה מחום האש : (רש"י)

 מצודת דוד  נשפכתי. האיברים שבי נשפכו כמים ונתפרדו עצמותי : כדונג. הנמס מחום האש כן נמס לבי בתוך מעי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כדונג. כשעוה וכן כהמס דונג (לקמן ס''ח) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כמים, (עתה מפרש מ''ש כי אין עוזר) , שאני תש כחי לעמוד נגדם, בשרי נשפך כמים מרוב הפחד, גם עצמותי התפרדו זה מזה ודא לדא נקשן, וגם לבי שהוא שורש כל הגוף היה כדונג אשר נמס אל המעים :(מלבי"ם באור הענין)


{טז}  יָבֵשׁ כַּחֶרֶשׂ כֹּחִי וּלְשׁוֹנִי מֻדְבָּק מַלְקוֹחָי וְלַעֲפַר מָוֶת תִּשְׁפְּתֵנִי:

 רש"י  מלקוחי. הם החניכים שקורין פאליי''ש בלע''ז, כשאדם מיצר אין רוק מצוי בפיו, ומנחם פתר מלקוחי אנטיילאש בלע''ז, כמו (שם ו') במלקחים לקח והמלקוח הן השינים אשר דומות למלקוחי חרשים (סא''א) : ולעפר מות. לדכאות מיתה. תשפתני. אתה תושיבני, לשון שפיתת קדרה, שפות הסיר (יחזקאל כד), ומנחם פתר כל לשון שפיתה לשון שימה : (רש"י)

 מצודת דוד  מדבק מלקוחי. בעבור הצער כלה הרוק שבפי וכאלו נדבק הלשון בבשר הפה. תשפתני. תערכני לשכב לעפר מות והוא הקבר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מלקוחי. הוא מה שממעל הלשון ומתחת ויקרא כן ע''ש שבהם לוקחים המאכל בעת הלעיסה : תשפתני. ענין עריכה כמו שפות הסיר (יחזקאל כ''ד) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יבש, שלא לבד שנזדעזעו כל איברי החיצונים והפנימים שגם הכח נסתלק, כאלו כוחי וליחות גופי יבש כחרש, עד שא''א שאחלוף כח עוד, וגם לא אוכל לצעוק לישועה כי לשוני מודבק מלקוחי מרוב הפחד, וא''כ הלא בודאי לעפר מות תשפתני כי אין תקוה כלל שאנצל :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תשפתני. כמו שפות הסיר :(מלבי"ם באור המלות)


{יז}  כִּי סְבָבוּנִי כְּלָבִים עֲדַת מְרֵעִים הִקִּיפוּנִי כָּאֲרִי יָדַי וְרַגְלָי:

 רש"י  כארי ידי ורגלי. כאילו הם מדוכאים בפי ארי וכן אמר חזקיה כארי כן ישבר כל עצמותי (ישעיה לח) : (רש"י)

 מצודת דוד  כלבים. נושכים ככלבים : כארי. ישברו ידי ורגלי כמו הארי המשבר עצמות הנטרף בפיו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מרעים. מלשון רע : הקיפוני. סבבוני : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי (עתה מתחיל החלק השני) אחר שצייר את האופל וחשכת הלילה, תתנוצץ בלב המשורר אילת השחר ויאר את הלילה, מתחזק ואומר הגם שסבבוני כלבים, מדמה א''ע לחיה שרוצים לצודה והצידים שולחים את הכלבים וסביב הכלבים עומדים הציידים, אומר שגם שסבבוני הכלבים וסביב להכלבים עדת מרעים הקיפוני, בכל זה לא אירא מפניהם, רק כארי ידי ורגלי, ידי ורגלי עומדים נגדם בחוזק כידי ורגלי הארי אשר לא יחת מקולם ומהמונם לא יענה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  סבבוני, הקיפוני. ההיקף מורה ההיקף השלם מכל צד, וזה מוסיף על סבבוני כמ''ש בספר התו''ה ויקרא (סי' מ) :(מלבי"ם באור המלות)


{יח}  אֲסַפֵּר כָּל עַצְמוֹתָי הֵמָּה יַבִּיטוּ יִרְאוּ בִי:

 רש"י  אספר כל עצמותי. כאב עצמי : המה יביטו. שמחים לאידי : (רש"י)

 מצודת דוד  אספר. מגודל הרזון בולטים עצמותי עד שאוכל לספרם ושונאי מסתכלים בי דרך בזיון ונקמה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אספרה, ואני אספר לפניהם כל עצמותי וחזקתי וגבורתי, הגם שהמה יביטו יראו בי בבזיון, בכ''ז אני מתאמץ כנגדם ומתפאר בגבורתי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עצמותי. מענין עז ותעצומות, יראו בי. ראיה שאחריו ב' הוא דרך גנאי בכ''מ :(מלבי"ם באור המלות)


{יט}  יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם וְעַל לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָל:

 רש"י  ועל לבושי יפילו גורל. בוזזים את נכסי : (רש"י)

 מצודת דוד  יחלקו. מפשיטים מעלי וחולקים ביניהם : ועל לבושי. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  יחלקו, הגם שכבר התחילו לבוז ולשלול אותי עד שיחלקו בגדי להם, וגם על לבושי המיוחד שהוא לבוש מלכות, או לבוש החשוב שאני לבוש בו, יפילו גורל מי יקחנה, בכ''ז לא יוכלו לגעת אל גופי, כי(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בגדי, לבושי. כבר התבאר (ישעיה ס''ג א') שבגד כולל כל הבגדים ולבוש הוא לבוש המיוחד כמו לבוש מלכות, לבוש שק, ולכן שלבוש מלכותו שהוא רק אחד ואינו בר חלוקה יפילו גורל מי יקחהו :(מלבי"ם באור המלות)


{כ}  וְאַתָּה יְהוָה אַל תִּרְחָק אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה:

 רש"י  אילותי. כחי כמו (לקמן פח) הייתי כגבר אין איל וכמו יש לאל ידי (בראשית ל''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  אילותי. אתה חזקי מהר לעזרתי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אילותי. ענין כח ואומץ כמו כגבר אין איל (לקמן פ''ח) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ואתה ה' אל תרחק, הוא שתעמוד קרוב מוכן לישועה, וגם לעזרתי חושה, שהוא הזריזות להושיע, (וקראו אילותי לשון נופל על לשון אילת השחר) :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אילותי. מלשון אילת השחר אתה כוכב השחר שלי :(מלבי"ם באור המלות)


{כא}  הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד כֶּלֶב יְחִידָתִי:

 מצודת דוד  מיד כלב. מדואג הנושך ככלב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יחידתי. נשמתי שהיא יחידה מול חלקי הגוף וכחותיו וכן מכפירים יחידתי (לקמן ל''ה) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הצילה מחרב נפשי מחרב הציידים, ומיד כלביהם הצילה יחידתי, ר''ל הדבר האחד שנשאר לי אחר ששללו כל אשר לי, והוא חיי נפשי.(מלבי"ם באור הענין)


{כב}  הוֹשִׁיעֵנִי מִפִּי אַרְיֵה וּמִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי:

 רש"י  הושיעני מפי אריה. כאשר מקרני ראמים עניתני, זה האמורי אשר כגובה ארזי' גבהו (עמוס ב') שלשים ואחד מלכי' : (רש"י)

 מצודת דוד  עניתני. הלא מעולם ענית לי להצילני לזה הושיעני גם עתה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  הושיעני, צייר במליצתו כאלו בין הטורפים הבאים לטרפו בא גם אריה בתוכם וכבר אחזו בפיו, והזמין לו ה' ראם שלקחו מפי האריה והרימו על קרניו, והוא בעודו עומד על קרני הראם והקהל סביבו, משם מקרני הראם הוא מודה ומהלל לה', וז''ש הושיעני מפי אריה, הגם שאני בפיו הושיעני ע''י הראם, ואז מן קרני הראם אשר שם עניתני, מן המקום הזה.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עניתני. להמפרשים היל''ל תענני ולפי מה שפירשתי רצונו לומר אשר עניתני :(מלבי"ם באור המלות)


{כג}  אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי בְּתוֹךְ קָהָל אֲהַלְלֶךָּ:

 רש"י  אספרה שמך לאחי. בהתאסף כל כנסיותי וכן אומר להם יראי ה' הללוהו אלו הגרים וכל זרע יעקב : (רש"י)

 מצודת דוד  אספרה. אז אספר הנס ברבים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אספרה שמך לאחי, משם אספר תוקף הנס, והנה בהודאת הנס כתיב וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו, ופי' חז''ל שצריך לאודויי באפי עשרה שהוא קהל, ותרי מנייהו רבנן שהוא מושב זקנים, שההודאה צריכה פרסום וזה ע''י קהל עם וע''י מתרומם, וצריכה הכרה והתבוננות שזה ע''י הרבנן ועל ידם מתהלל, ואמר פה אספרה שמך לאחי שהם התלמידי חכמים אחיו, (וזה מוסיף על יהללוהו) שיספר שמו ועוצם גדולתו, ובתוך קהל אהללך (וזה מוסיף עמש''ש וירוממוהו בקהל עם), ואומר להם לאמר.(מלבי"ם באור הענין)


{כד}  יִרְאֵי יְהוָה הַלְלוּהוּ כָּל זֶרַע יַעֲקֹב כַּבְּדוּהוּ וְגוּרוּ מִמֶּנּוּ כָּל זֶרַע יִשְׂרָאֵל:

 רש"י  וגורו. לשון יראה : (רש"י)

 מצודת דוד  יראי ה'. כה אומר להם אתם יראי ה' הללו אותו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יגורו. יפחדו : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יראי ה' הללוהו, סדר שלשה כתות יראי ה' זרע יעקב זרע ישראל, (וכן סדר בכ''מ בית ישראל בית אהרן יראי ה', כי ישראל גדול מיעקב שיעקב מורה על ההמון) יראי ה' הם יהיו המהללים, ובית יעקב וישראל יהיו השומעים, וביניהם ימצאו שני מדרגות כל זרע יעקב כבדוהו וגורו ממנו כל זרע ישראל, שהירא מאת ה' היא מדרגה יותר גדולה מן המכבדו, שהכבוד יתנו לו גם מצד שהוא הסבה הראשונה ומנהיג הטבע, והיראה הוא רק הכרת ההשגחה הפרטית לגמול ולהעניש, וזה מיוחס לזרע ישראל שהם גדולים מזרע יעקב, ששם ישראל הוא שם החשיבות ומורה על גדוליהם ועובדי ה' אשר ביניהם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יעקב, ישראל. מציין את גדולי האומה ויעקב מציין את ההמון (כנ''ל י''ד ז'), כבדוהו וגורו ממנו. עי' ישעיה (כ''ה ג') :(מלבי"ם באור המלות)


{כה}  כִּי לֹא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי וְלֹא הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמֵעַ:

 רש"י  ענות עני. צעקת דל כל ענייה שבמקרא לשון צעקה. ועוד יש לפתור ענות לשון הכנעה כמו (שמות י') לענות מפני. שהוא נכנע ומתפלל לפניך : (רש"י)

 מצודת דוד  כי לא בזה. על שלא בזה הכנעת העני : ובשועו. אבל כשצעק אל ה' שמע אליו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שקץ. ענין תעוב : ענות. הכנעה כמו לענות מפני (שמות י') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי לא בזה, ר''ל ענות ועוני של העני לא בא בעבור שהוא מבזהו, שהוא בעיניו כדבר בלתי נחשב להשגיח עליו כאשר לא ישגיח אדם על החתולים, או בעבור שמשקצו מחמת שנאה שיש לו עליו, (כמ''ש הטוב לך כי תעשק כי תמאס יגיע כפיך), ולא מצד שאינו משגיח על כל הנעשה בעולם השפל כי לא הסתיר פניו ממנו, כי בעת שועו אליו לישועה הוא שומע :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ענות. מענין הכנעה :(מלבי"ם באור המלות)


{כו}  מֵאִתְּךָ תְהִלָּתִי בְּקָהָל רָב נְדָרַי אֲשַׁלֵּם נֶגֶד יְרֵאָיו:

 מצודת דוד  מאתך וגו'. רצה לומר מה שאהללך בקהל רב באה היא מאתך בעבור התשועה שעשית לי ולזה הנדרים שנדרתי בעת צרה אשלם נגד יראיו לפרסם הנס : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  מאתך, חוזר למ''ש בתוך קהל אהללך, ההילול שאני מהלל השגתי מאתך, ע''י שהראתני את השגחתך ורחמיך, ואחרי התהלה נדרי אשלם, שהוא הקרבת קרבן תודה שצריך להביא על הנס כמ''ש ויזבחו זבחי תודה :(מלבי"ם באור הענין)


{כז}  יֹאכְלוּ עֲנָוִים וְיִשְׂבָּעוּ יְהַלְלוּ יְהוָה דֹּרְשָׁיו יְחִי לְבַבְכֶם לָעַד:

 רש"י  יאכלו ענוים. לעת הגאולה לימות המשיח : יחי לבבכם לעד. כל זה אומר לפניהם : (רש"י)

 מצודת דוד  יאכלו. מזבחי שלמי התודה אשר אביא לה' : יחי. רצה לומר ישמחו בלבבם לעד כי המיצר כאלו לבו מת כמ''ש בנבל הכרמלי וימת לבו (ש''א כ''ה) : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  יאכלו, מדבר נגד הכהנים מקריבי התודה, שיאכלו ענוים מבשר הזבח וישבעו, ואח''כ יהללו את ה', ובזה יחי לבבכם לעד, כאלו הלב המתפרנס מן בשר הקרבן מקבל שפע רוחני ממזון הקדוש שבו יחיה לעד בחיים הנצחיים :(מלבי"ם באור הענין)


{כח}  יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל יְהוָה כָּל אַפְסֵי אָרֶץ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם:

 רש"י  יזכרו וישובו אל ה'. יזכרו האומות הרעה שמצאתנו כשיראו את הטובה וישובו אל ה' : (רש"י)

 מצודת דוד  יזכרו. בגודל פלאי ה' וישובו כולם אליו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אפסי. קצות : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (כח-כט) יזכרו, אמנם גם בכל אפסי ארץ יזכרו זאת מה שאני אומר להם וישובו אל ה' והמאמרים מקבילים, יזכרו וישובו אל ה' כל אפסי ארץ כי לה' המלוכה, וישתחוו לפניך כל משפחות גוים כי הוא מושל בגוים, כי יש הבדל בין מלך ומושל, שהמלך הוא בהסכמת העם ובבחירתם כי ראוי לכך, והמושל הוא ביד חזקה, וה' הוא מלך מצד עצמו, כי המלוכה אין מגיע אליו ע''י בחירת העם רק מצד עצמו כי הוא בורא הכל, ועז''א כי לה' המלוכה שהיא עצמית לו, וזאת יזכרו כל אפסי ארץ שהוא הבורא וישובו אל ה', והוא ג''כ מושל בגוים ביד חזקה ע''י כחו להעניש אותם ולהחריב גוים וממלכות, ועי''כ ישתחוו לפניך כל משפחות גוים שההשתחויה הוא בעל כרחם מצד האימה והפחד :(מלבי"ם באור הענין)


{כט}  כִּי לַיהוָה הַמְּלוּכָה וּמֹשֵׁל בַּגּוֹיִם:

 רש"י  כי לה' המלוכה. כי יראו שחוזרת לך המלוכה והממשלה : (רש"י)

 מצודת דוד  כי לה' המלוכה. רצה לומר הכל יכירו אשר לה' המלוכה והוא מושל בכל הגוים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור המלות  המלוכה, ומושל. המושל הוא ביד חזקה, ומצד זה יוסיף לפעמים תואר מושל, כי המלך הוא בהסכמת העם ואמר ומלכותו בכל משלה, ועיין לקמן (ק''ה כ', קמ''ה ג') :(מלבי"ם באור המלות)


{ל}  אָכְלוּ וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ כָּל דִּשְׁנֵי אֶרֶץ לְפָנָיו יִכְרְעוּ כָּל יוֹרְדֵי עָפָר וְנַפְשׁוֹ לֹא חִיָּה:

 רש"י  אכלו וישתחוו כל דשני ארץ. הרי זה מקרא מסורס אכלו ענוים כל דשני ארץ וישתחוו לה' בהלל והודאה על הטובה, דשני ארץ טוב חלב הארץ כל זה יראו אפסי הארץ וישובו אל ה' : לפניו יכרעו. אז כל מתי הרשעים מתוך גיהנם ולא ירחם עליהם לחיות את נפשם מגיהנם : ונפשו. של כל אחד ואחד : לא חיה. לא יחיה, רבותינו דרשו מן המקרא הזה שהמתים לפני מיתתם בשעת נטילת נשמה רואין פני שכינה : (רש"י)

 מצודת דוד  כל דשני ארץ. כל שמנים ובריאים כאשר יאכלו מה ר''ל כאשר יבוא להם טובה ישתחוו לה' כי יכירו שהכל בא מידו : כל יורדי עפר. כל בני אדם המעותדים לרדת בעפר הקבר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  דשני. מלשון דשן ושמן : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אכלו הנה כל דשני ארץ אשר כל עסקם לפטם את גופם ולדשנו כעגלי מרבק, הם אכלו עד שישתחוו וישוח קומתם מרוב מילוי הבטן, אבל מה יועיל להם מה שמדשנים את גופם שעתיד להיות רמה ותולעה, ואין נותנים מזון וחיות לנפשם הרוחנית, הלא לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה, הלא לבסוף ביום המות שיגיעו לתת דין וחשבון לפני ה', הלא אז יכרעו אלה אשר המה יורדי עפר ולא חיו את נפשם, אשר לא עשו דבר שתשאר נפשם חיה בחיים הנצחיים ולא התעסקו רק לצרכי הגוף שהוא ירד עתה לעפר :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  וישתחוו. יכפפו קומתם, כמו שחי ונעבורה. ונפשו. הרוחניית כנ''ל ג' :(מלבי"ם באור המלות)


{לא}  זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ יְסֻפַּר לַאדֹנָי לַדּוֹר:

 רש"י  זרע יעבדנו וגו'. זרע ישראל אשר תמיד עובדים אותו : יסופר לאדני לדור. סרס המקרא ודרשהו יסופר לדור אחרון לשם ה' ולשבחו את אשר עשה לאותו זרע : (רש"י)

 מצודת דוד  זרע יעבדנו. כל בני אדם שמאמינים בו ואשר עבדוהו מעולם אותם יחיה והם יספרו מעשה ה' להדור שאחריהם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  זרע אשר יעבדנו, הם הצדיקים העובדים את ה', רק הזרע הזה יסופר לה' לדור, רק זרע זה יבא במספר הדורות, כי הרשעים שלא עבדו אותו הם דומים כאלו לא היו במציאות כלל, ולא יספרם ה' במספר דורות עולם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  זרע. וכן מלת יסופר נמשך, (זרע) יבאו ויגידו צדקתו (יסופר) לעם נולד :(מלבי"ם באור המלות)


{לב}  יָבֹאוּ וְיַגִּידוּ צִדְקָתוֹ לְעַם נוֹלָד כִּי עָשָׂה: (פ)

 רש"י  יבאו. הראשונים ויגידו צדקתו לעם הנולד כי עשה להם צדקה : (רש"י)

 מצודת דוד  יבואו. הם יבואו ויגידו צדקתו לעם הנולד אחריהם : כי עשה. אשר עשה עמהם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  יבאו, (זרע) אשר יבואו ויגידו צדקתו (יסופר לה') לעם נולד כי עשה, רק הזרע אשר יבואו ויגידו צדקתו הוא יסופר לה' שהיה עם נולד בעולם אשר עשה אותו ויחשבהו ה' בין הנולדים מעשה ידיו אשר היו בעולם, אבל דשני ארץ היורדים עפר ולא חיו את נפשם, הם כאלו לא היו בעולם כלל :(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-כג

{א}  מִזְמוֹר לְדָוִד יְהוָה רֹעִי לֹא אֶחְסָר:

 רש"י  מזמור לדוד. אמרו רבותינו כל מקום שנאמר מזמור לדוד מנגן ואח''כ שורה עליו שכינה מזמור להביא רוח הקודש לדוד, וכל שנאמר בו לדוד מזמור שרתה עליו שכינה ואח''כ אמר שירה : ה' רועי. במדבר הזה שאני הולך בו בטוח אני שלא אחסר כלום : (רש"י)

 מצודת דוד  ה' רועי. על כי ה' רועה אותי א''כ בוודאי לא אהיה חסר מאומה כי הכל בידו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  מזמור לדוד, במזמור הזה חרט את קורותיו מעת היותו רועה צאן במדבר עד שעלה למלוכה, תחלה ישקיף על ראשית ימי חייו עת התבודד עם הצאן במדבר, וידמה א''ע כצאן רועה על נאות דשא ואת ה' כרועה המשגיח עליו בעין חמלה, השנים האלה הם היו אצלו מבחר ימי חייו בעוד התבודד עם קונו, בעוד יזמר לפניו על הגיון בכנור נעים זמירות ישראל, בעוד לא נטל עליו כתר המלוכה להפרידו מן הדבקות עם ה', שכן מצאנו שגם אחרי מלכו קרא א''ע תמיד בשם עני ודל, כי זמן הזה היה הזמן המאושר אצלו, ובאשר היה רצון ה' להוציאו מחיי ההתבודדות לרעות צאן עמו, סבב סבובים שילקח לבית שאול להיות מנגן בכנור ושם נתן בלבו להלחם עם גלית ויהי לשם, ואז העלה עליו חמת שאול ויתן לו את בתו, במאה ערלות פלשתים, ואחר זה רדף אחריו להרגו, וכ''ז היו סבות אל הצלחתו עד שהגיע למלכות, וכ''ז היה נגד רצון דוד שהיה חפץ יותר בחיי ההתבודדות וזכר תמיד ירחי קדם הטובים בעיניו מכתר המלוכה, ונדמה בזה, כבן מלך יורש עצר אשר מאס בשבט מלכות ויבחר לחיות חיי הפרישות והנזירות בסוכת נוצר אשר עשה לו ביער בערב, וימן המלך אחד מעבדיו להצית אש בסוכתו, וכשהלך הנזיר לבקש מחסה מזרם הסית אותו א' מעבדי המלך שישב בבית קטן בנוי הנמצא ביער, אח''כ הציתו גם הבית הזה, ואחר העלהו לשבת בבית יותר טוב קרוב יותר אל העיר, וכן עשה לו כפעם בפעם עד שהתקרב יותר אל העיר והרגיל א''ע לשבת בבית יותר טוב עד ששב אל העיר ואל בית אביו, אז הבין הבן הנזיר שכל מה שקרה לו היה מתחבולות אביו להוציאו מחיי הפרישות וההתבודדות אל הנהגת המדינה, ויאמר אל אביו, דע כי הגם שגלגלת עמי עד שהביאותני עד הלום זו מלכות, בכל זאת דע כי בלבי הנני עוד נזיר אלהים כמקדם, כי כל הטוב והחסד שעשית עמי להביאני אל המלכות היא בעל כרחי, ואני לא אמוש גם בבית המלך מלהיות עובד ה' ונזיר וקדוש לפניו, ובזה נבא אל הבאור, ה' רועי, צייר ימי ילדותו, ודמה את עצמו לשה ואת ה' לרועה אותו במדבר, אומר הן ה' הוא רועי ובודאי לא אחסר דבר, כי איני צריך רק מרעה טובה ומים לשתות, ורועי ה'.(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:

 רש"י  בנאות דשא. בנוה דשאין לפי שהתחיל לדמות מזונותיו למרעה בהמה שאמר ה' רועי נופל על הלשון של ה' רועי נאות דשא, ומזמור זה אמר דוד ביער חרת, למה נקרא שמו יער חרת שהיה מנוגב כחרס והרטיבו הקב''ה מטוב של העולם הבא (מדרש תהלים) : (רש"י)

 מצודת דוד  בנאות. כרועה הרחמני המרביץ עדרו במקום דשא ולפי שהמשילו לרועה אמר לשון הנופל ברועה : מי מנוחות. כי מים הנחים המה צלולים משא''כ הרודפים כי יגרשו מימיו רפש וטיט : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בנאות. ענין מדור כמו נאות השלום (ירמיה כ''ה) : ירביצני. ענין השכיבה לנוח : ינהלני. ענין הנהגה כמו נהלת בעזך (שמות ט''ו) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  בנאות דשא ירביצני ועל מי מנוחות (ר''ל מים צלולים בלתי עכורים) ינהלני, עתה יחל לצייר עת הוציאהו ה' מן המצב הלז ויביאהו לבית שאול (שאז היה עדיין לפעמים רועה צאן אביו כמו שנזכר (ש''א י''ז) ושם נוססה בלבו קנאת ה' ללחום עם הפלשתי, ודמה מצבו זה כשה שהתחיל להיות שובב ופראי ולברוח מן הדשא על הרים שובבים, ועז''א גם בעת אשר.(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:

 רש"י  נפשי ישובב. רוחי שהופג בצרות ובמנוסה ישובב לקדמותו : במעגלי צדק. בדרכי מישור שלא אפול ביד אויבי : (רש"י)

 מצודת דוד  ינחני. ינהג אותי באורח ישר למען לא אכשל : למען שמו. להודיע רב השגחתו על יראיו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ישובב. ענין הנחה והשקט : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  נפשי ישובב, שה' עשה אותי שובב ופראי, גם זה היה מאת ה' שעי''ז ינחני במעגלי צדק, המעגל הוא הדרך הסבובי שסובב בעיגול עד שיגיע אל מחוז חפצו, ר''ל מה שנטיתי מן הדרך הישר אל המעגל היה במעגלי צדק כי צדק יקראהו לרגלו בתהלוכות אלה, למען שמו שבזה נתקדש שם שמים, וכ''ז היה בעצת עליון וחפצו, עתה יחל לצייר עת נרדף מפני שאול שבא כמה פעמים בסכנות עצומות עד שהיה כפשע בינו ובין המות, ומצייר שהשה הגיע ע''י השתובבותו אל מעונות אריות והררי נמרים אשר הוא מוכן בכל רגע להיות טרף לשיניהם, ועז''א :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ישובב. כמו בנים שובבים, במעגלי. הוא הדרך הסבובי כנ''ל (י''ז ה' ולקמן ק''מ ו') :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:

 רש"י  בגיא צלמות. בארץ חושך ועל מדבר זיף אמר, כל צלמות לשון חושך פירשו דונש בן לברט : שבטך ומשענתך. יסורים שבאו עלי ומשען שאני בטוח על חסדך שניהם ינחמוני שיהיו לי לסלוח עון ובטוח אני שתערוך לפני שלחן היא המלכות : (רש"י)

 מצודת דוד  בגיא צלמות. בעמק אופל ר''ל במקום סכנה : לא אירא רע. ממקרה רעה : שבטך ומשענתך. מה שאתה מכה אותי בשבט של יסורין ותחזור ותסמוך אותי הם הם המנחמים אותי כי בזה אראה שלא עזבתני להמקרים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צלמות. צלו של מות רצה לומר חשכת הקבר : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  גם כי אלך בגיא צלמות, מ''מ לא אירא רע, כי אתה עמדי, יען שרואה שהרועה הולך אתו לשמרו, ונשא משלו כאלו הרועה ההולך אתו מחזיק בידו האחת שבט קטן בו יכה את השה להטותו אל דרך הנכונה, ובידו האחרת מחזיק את משענתו שהוא מטה עז שבו יבריח כל טורף ומשחית, ועז''א עת אראה שבטך ומשענתך, שני אלה המה ינחמוני, כי ידעתי שכל רע לא יקרב אלי, והמליצה שהיסורים המה לטובתו לנחותו ע''י בדרך הטוב, וה' משענתו בידו להציל אותו מכף כל אויביו ולכן בטח בה' תמיד :(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:

 רש"י  דשנת בשמן ראשי. כבר נמשחתי על פיך למלך : כוסי רויה. לשון שובע : (רש"י)

 מצודת דוד  תערוך. ועי''ז אבטח שעוד תערוך לפני שלחן במעדנים להתענג בהם : נגד צוררי. רצה לומר המה יראו בכבודי : דשנת. רצה לומר מאז משחת ראשי בשמן המשחה להיות מלך : כוסי רויה. הבטחתני להיות כוסי שבעה רצה לומר שאמלוך בכל אות נפשי ודברך הלא תקום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  דשנת. מלשון דשן ושמן : רויה. ענין שביעה כמו תלמיה רוה (לקמן ס''ה) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  תערוך, עתה מצייר עת משחו אותו כל ישראל למלך, ומצייר שאז יצא ממעמדו הקודם שנדמה כשה הרועה בנאות דשא ושותה מי מנוחות, כי הערכת לפני שלחן, שלא אוכל עוד על הקרקע כשה רק על השלחן, שאיני עוד שה רק במדרגה אחרת כבן אדם אוכל על השלחן, וזה עשית נגד צוררי, שלא יכלו לעכב ע''ז כי גבר על בית שאול ואיש בושת, וגם דשנת בשמן ראשי, שכל ישראל משחו אותו בשמן למלך עליהם, ואיני שותה עוד מים כשה רק כוסי רויה ביין מלכות רב :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  רויה, שביעה במשקה, שלא ישתה מן הנחל רק ירוה מן הכוס :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יְהוָה לְאֹרֶךְ יָמִים: (פ)

 מצודת דוד  אך טוב. לא תבוא עלי עוד מאומה רע ואך הטוב והחסד ירדוף אחרי לבוא אלי. ושבתי. ישיבתי בבית ה' תהיה לאורך ימים ולא אהיה עוד מגורש ומטולטל : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אך, עתה יאמר הנזיר החסיד לאביו שבשמים, דע שכל מה שעשית להוציאני מחיי הפרישות והנזירות אל המלוכה היה בעל כרחי, ואני איני רוצה בשולחנם של מלכים, וגם עתה טוב וחסד ירדפוני, שאני אברח תמיד מן הטוב והחסד הזה והם רודפים אחרי שלא בטובתי, וזה יהיה כל ימי חיי, כי אני בוחר יותר לשבת בבית ה' לאורך ימים, לכן הגם שהביאתני עד המלוכה אשב תמיד בבית ה' ואחיה חיי הנזירות, והטוב והחסד יהיה כדבר הרודף אותי בעל כרחי, וגם יאמר כי מעתה רואה שמה שרדפו אותו אויביו כל ימי חייו היה אך טוב וחסד, כי ע''י הרדיפות האלה הגיע למלוכה, ובכ''ז ישב בבית ה', לארך ימים ולא יעזוב עבודתו ויראתו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ושבתי. מענין השקטה ומנוחה, או מענין השבה, רצונו לומר שישוב אל הנזירות שהיה בה תחילה :(מלבי"ם באור המלות)

תהילים פרק-כד

{א}  לְדָוִד מִזְמוֹר לַיהוָה הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:

 רש"י  לה' הארץ. ארץ ישראל : תבל. שאר ארצות : (רש"י)

 מצודת דוד  ומלואה. כל הדברים שהארץ מלאה מהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לה'. של ה' : תבל. הוא המקום המיושב : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לדוד מזמור, קבלו חז''ל שמזמור זה נתקן לאמרו בעת הכנסת הארון לבית קה''ק, יצייר בו נשגבות, שאחרי ראינו שייחד ה' את הארץ הזאת בהשגחתו המופלאת לכוננה וליסדה לארץ נושבת, הסברא נותנת שיש לו אהבה ודבקות בה, וכמ''ש שמיום שברא הקב''ה את עולמו נתאוה שיהיה לו דירה בתחתונים, אולם חטא הדורות הקדמונים גרמו להפסיק הדבוק הזה עד שבאו האבות שהם התחילו לעלות בהר ה' ולהמשיך ההשגחה והשכינה אל הארץ, עד שאח''כ נצטרפו בניהם והגיעו למדרגה שימצא דור שלם שכולם ראוים אל הענין האלהי עד שהתיחדה השכינה לשכון כבוד בתוכו בין כנפי הכרובים, וכבר אמרו חז''ל במדרשם, משל למלך שגזר שלא ירדו בני רומי לסוריא ולא יעלו בני סוריא לרומי לימים בקש המלך לישא אשה מסוריא עמד ובטל את הגזרה, כך תחלה כתיב השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם וכשבא ליתן תורה לעמו ישראל אמר מכאן ואילך יעלו תחתונים אל העליונים וירדו העליונים אל התחתונים ואני ארד תחלה שנאמר וירד ה' על הר סיני ואל משה אמר עלה אל ה', ר''ל שהגם שהיה מכוונת האלהי שיהיה חבור לעליונים עם התחתונים לא התקיים זה ע''י חטאי הדורות, וכאלו היה גזרה עי''כ שהשמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, עד שבאו השלמים האבות עד משה איש האלהים שהתחילו לעלות בהר ה' וירד ה' על הר סיני, וע''י התורה נמצאו דור דורשיו דור שלם ראוים אל הענין הגדול הזה ויעלו אל ה' משה ואהרן וזקני ישראל, ואח''ז נזדככו כל העם אל מעלות השלימות מאז ירד ה' לשכון כבוד בתוכם במשכן ואח''כ במקדש, וז''ש לה' הארץ ומלואה הוא כלל כדור הארץ, וגם תבל ויושבי בה הוא החלק המיושב, ומפרש נגד מ''ש לה' הארץ ומלואה.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  הארץ, תבל. תבל מציין רק המקום המיושב כמ''ש בכ''מ :(מלבי"ם באור המלות)


{ב}  כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:

 רש"י  על ימים יסדה. שבעה ימים מקיפין ארץ ישראל וארבע נהרות, ירדן, וירמוך, קרמיון, ופוגה : (רש"י)

 מצודת דוד  כי הוא וגו'. רצה לומר כי מה שהארץ היא למעלה מן הים נראה מזה שהוא יתברך יסדה על הימים והכינה על הנהרות כי בדרך הטבע היתה הארץ יורדת תחת המים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי הוא על ימים יסדה, שתחלה היתה הארץ כולה מכוסה במים וצוה ה' שיקוו המים אל הימים ועי''כ נתיסדה היבשה, ונגד מ''ש תבל ויושבי בה כי על נהרות יכוננה, שגמר בנין הארץ שתהיה ראויה לישוב בני אדם היה ע''י הנהרות שעי''כ ימצאו מים ויכוננו עיר מושב :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יסדה, יכוננה. כונן מורה גמר הבנין, בונה עיר וכונן קריה. ועל ימים. פי' סמוך לימים, כי אין ישוב רחוק משמונה עשר יום מן הים :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  מִי יַעֲלֶה בְהַר יְהוָה וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:

 רש"י  מי יעלה בהר ה'. אף על פי שכל יושבי תבל שלו אין הכל כדאי ליקרב אליו אלא נקי כפים וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  מי יעלה. ר''ל עם שכולם המה לה' מ''מ אין כולם ראויים לבוא בהר ה' והוא בית המקדש וכמ''ש מי בקש וכו' רמוס חצרי (ישעיה א') וכאלו ישאל ומי אם כן ראוי לעלות בהר ה' : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  מי, ר''ל והנה מן ההשגחה הפרטיית הזה שהשגיח על הארץ יחויב כי לה' הארץ ושימצא שכינתו שם ושיהיה לו דיבוק עם התחתונים רק היה צריך שימצאו שלמים אשר יעלו בהר ה' ויבטלו את הגזרה שלא יעלו בני סוריא לרומי, אבל מי יעלה בהר ה', וגם אם ימצא מי שיעלה שם לפי שעה מי יקום במקום קדשו, שיעמוד שם בדבקותו ויתהלך לפני האלהים בקדש, הלא לזה צריך שיהיה.(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:

 רש"י  לא נשא לשוא נפשי. לא נשבע בשמי ובנפשי לשוא מצינו לשון שבועה נופל על נפש שנאמר נשבע ה' צבאות בנפשו (ירמי' נא) : (רש"י)

 מצודת דוד  נקי כפים. וכאלו השיב זהו הראוי מי שכפיו נקיים מממון שאינו של יושר ולבו ברור ביראת ה' ולא מפחד אדם : אשר לא נשא. עד שלא נשבע בה' לשוא ולרמות שהוא דבר המסור ללב ואין מי יכיר בו וא''כ מנע מזה מפחד המקום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לא נשא. לא נשבע כמו לא תשא (שמות כ') : נפשי. שם ה' כמו נשבע אדני ה' בנפשו (עמוס ו') ואמר דבריו במקום ה' : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  נקי כפים במעשים, ובר לבב במחשבותיו ודעותיו, אשר לא נשא לשוא נפשי, כי באמת נתן ה' אל האדם הכנות אל השלימות והאושר, א. מצד הנפש האלהית הנמצא בנו שקראה בשם נפשי, כי היא נפש ה' וחלק מעצמותו יתברך, והיא תוליכהו אל הר ה' אם לא ישא אותה לשוא ודברי רוח והבל להשביתה משלימותה, ב. שהכחות אשר נטע ה' באדם רובם נוטים לטוב, כמו כח החכמה והבינה כח המוסרי אשר באדם אשר יעוררהו ויאסרהו במוסר אל הטוב, ועל כוונה זאת אמרו חז''ל במליצתם. כשנוצר האדם נר דולק על ראשו, וכשיוצא לאויר העולם משביעים אותו היה צדיק ואל תהיה רשע, הנר היא הנשמה האלהית נר אלהים נשמת אדם, והשבועה הם הכחות המוסריות והתבוניות והמדות הטובות השתולים בנפש שהם יאסרוהו לעשות טוב, כמו שאוסרים את האדם ע''י נדר ושבועה, ועז''א אם לא נשבע למרמה, ר''ל שלא עבור על השבועה והרגשת המוסר והטוב הנמצא בנפשו הכופה אותו אל עשות הטוב והיושר :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אשר לא נשא. כפשוטו שלא נשבע לשוא, ונפשי היינו שם ה', כמו נשבע ה' בנפשו :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְהוָה וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:

 מצודת דוד  ישא ברכה. זהו הנושא ברכה מאת ה' ויכול הוא לבוא לבית המקדש להתפלל על הברכה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ישא. יקח כמו וישאו להם נשים (רות א') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ישא, ואז כשיעלה בהר ה' ישא ברכה מאת ה'. שהוא הסיוע שיסייעו ה' וישפיע בו כח להוסיף שלימות שזה גדר הברכה שהיא תוספת על הטוב הנמצא, וגם ישא צדקה מאלהי ישעו שהוא מה שיאציל עליו רוח קדוש ממרום מצד הצדקה העליונה שלא תביט כלל על ההכנה ומעשה האדם. כמ''ש ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  וצדקה. צדקה שאצל ה' התבאר (ישעיה נ''ט), וההבדל ה' ואלהי התבאר בכ''מ :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  זֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:

 רש"י  זה. שכך מעשיו, הוא דור דורשיו : (רש"י)

 מצודת דוד  זה דור. זה הדור שהמה דורשי ה' והמה קרואים זרע יעקב הראוים לבקש פניך לעולם ולבא לבית המקדש : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  זה דור דורשיו, עפ''ז אומר שהגם שידמה שהוא דבר רחוק שימצא איש אשר יעלה בהר ה', וימים רבים עברו ואין עולה ומוריד ומשתף עליונים ותחתונים, בכ''ז הלא נמצא עתה דור שלם שהגיעו אל המעלה הזאת וכולם עלו בהר ה' עד שהדור ההוא שהם כולם דורשי ה' ומבקשי פניך הם יעקב, ר''ל הדור ההוא הם כולם במדרגת יעקב, שהוא אשר ראה את הסולם הזה שבו עולים אל האלהים, ובו ירדו מלאכי אל למטה, וישתתפו עליונים ותחתונים, ואז היה ה' נצב עליו ולא היו רק יחידים שהיו מרכבה לשכינה, ועתה נמצא דור דורשיו שכולם הם יעקב, וכולם עלו בסולם אל האלהים :(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:

 רש"י  שאו שערים ראשיכם. בימי שלמה בנו כשבא להכניס ארון לבית קדשי הקדשים ודבקו שערים זו בזו אמר כ''ד רננות ולא נענה עד שאמר (ד''ה ב ו') אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך : (רש"י)

 מצודת דוד  שאו. אתם שערי בית המקדש הנה לכם יהיה נשיאה והרמת ראש וגדולה יתירה. והנשאו. כפל הדבר לגודל ההתנשאות : פתחי עולם. כן יקרא פתחי בית המקדש כי המשכן לא היה קבוע במקום אחד אבל בית המקדש קבוע במקומו עד עולם וכן נאמר מכון לשבתך עולמים (מ''ב ח') : ויבוא מלך הכבוד. כי ה' שהוא המלך אשר בו כל הכבוד הוא יבוא בכם לבית המקדש לשמוע אל הרנה ואל התפלה מן הבאים בו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  שאו, אחרי שספר כי בטלה הגזרה, וכי נמצא עתה דור קדוש עולים בסולם למעלה למעון הקדש, יחויב מזה שירדו ג''כ תחתונים למטה ושיבא מלך הכבוד לשכון כבוד בהיכלו תחת כנפי הכרובים, עפ''ז יאמר, אתם שערי המקדש שאו ראשיכם, וגם ינשאו פתחי עולם, הפתחים שדרך שם נכנסים מעולם אל עולם, היינו מעולם העליון אל עולם התחתון, ויבא מלך הכבוד, ר''ל שה' הוא מלך על הכבוד, שכל הכבוד הנמצא בבריאה הוא מלך עליה, כי הכל מאתו ומלכותו מושלת בכל כבוד. והנה ידבר בזה בשתי בחינות, בחינה אחת היא מה שינשאו פתחי עולם, שהנפעל מורה שינשאו מצד ההכרח, והוא מצד שה' הוא המושל להרוס כל סדרי הטבע לגמול ולענוש שמצד זה ייראו כולם מפניו יראת הפחד וינשאו מצד יראתו, וע''ז שואל,(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (ז-ט) והנשאו, שאו. הנפעל הוא על ידי אחר מכריח ושאו מעצמכם : גבור, מלחמה. עמ''ש (ישעיה ג') :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יְהוָה עִזּוּז וְגִבּוֹר יְהוָה גִּבּוֹר מִלְחָמָה:

 מצודת דוד  מי זה. כאומר ואם תשאלו מי זה מלך הכבוד אשיב לכם שהוא ה' החזק הגבור גבור מלחמה מתגבר הוא על הלוחמים עם אוהביו : : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עזוז. מלשון עוז וחוזק : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  מי זה מלך הכבוד, אשר ינשא מצד יראתו ופחדו ? משיב מפני שה' הוא עזוז וגבור, והוא גבור מלחמה, הגבור הוא מצד כחו בעצמו, והגבור מלחמה הוא היודע טכסיסי מלחמה, ר''ל שהוא גבור מצד עצמו ברצותו להרוס כל חקי הטבע ולהכניע כולם בכחו הנסיי והפלאיי, וגם הוא גבור מלחמה לסדר כל צבאות הטבע כפי רצונו וחכמתו ללחום בצבאותיו ולנצח ולמשול ממשל רב, (כמ''ש עמ''ש ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה), ומצד זה ינשאו פתחי עולם מפניו בהכרח מפני פחדו ומוראו :(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:

 רש"י  פתחי עולם. פתחים שקדושתן עולמית : (רש"י)

 מצודת דוד  שאו וגו'. כפל הדבר כדרך המשוררים ויתכן שהאחד אמור על בית ראשון והאחד על בית העתיד כי בבית השני לא שרתה השכינה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  שאו, עתה יאמר שראוי שישאו השערים ראשם מעצמם ושאו פתחי עולם בלא מכריח. ולא מפני פחד העונש רק מצד יראת הרוממות מצד שהוא בורא כל, שמצד זה יחוייב אליו ההכנעה הטבעיית, וע''ז שואל.(מלבי"ם באור הענין)


{י}  מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יְהוָה צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה: (פ)

 מצודת דוד  ה' צבאות. המושל בצבאות מעלה ומטה : סלה. עד עולם הוא מלך הכבוד : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  מי הוא זה מלך הכבוד שישאו מעצמם מלפניו מצד יראת רוממתו ? ומשיב ה' צבאות, ע''י שכל צבאות הבריאה הם שלו, עי''כ הוא מלך הכבוד, אינו דומה כמלך שהכבוד אינו שלו רק ע''י המכבדים אותו, אבל אחר שכל הצבאות הם שלו א''כ כבודו עצמי לו, והוא עצמו הוא מלך הכבוד :(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-כה

{א}  לְדָוִד אֵלֶיךָ יְהוָה נַפְשִׁי אֶשָּׂא:

 רש"י  נפשי אשא. אכוון לבי : (רש"י)

 מצודת דוד  נפשי אשא. אמסור נפשי לך למנה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אשא. ענין מנחה ודורון כמו וישא משאות מאת פניו (בראשית מ''ד) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לדוד אליך ה' נפשי אשא, פסוק זה הוא קוטב המזמור ויסודו, בו יאמר, שכמו שהמורה בחצים ישים לו אות שאליו יורה למטרה, כן שם את ה' לאות ולמטרה אל כל מבוקשיו וחפציו, בין הגשמיים בין הרוחניים, ואמר רק אליך ה' אשא נפשי, אתה עיקר מגמתי לא דבר זולתך, שכל עניני אתה הוא תכלית מבוקשי, וכל חפצי הם רק אמצעיים להגיע על ידם אל התכלית זה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אליך נפשי אשא. כמו ואליו הוא נושא את נפשו, שכל נפשו תלויה בדבר זה :(מלבי"ם באור המלות)


{ב}  אֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:

 מצודת דוד  בך בטחתי. הואיל ובטחתי בך ידעתי שלא אבוש ולא ישמחו אויבי במפלתי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אלהי, (בענין צרכיו הגשמיים) הנה בכל עניני בך בטחתי, ולכן אבקש אל אבושה, כאילו אין תכלית בקשתו השגת הצרכים רק השגת הבטחון בל יתבייש על בטחונו בה' עת יהיה לו מקור אכזב, ובעבור תכלית זה אני מבקש אל יעלצו אויבי לי שבזה יגיע חילול ה' :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יעלצו. התבאר למעלה (ט' ג') שפעל עלץ בא לרוב על שמחה הרוחנית או הפך שמחה זאת, ששמחת האויבים הוא על שבטחונו בה' כוזב :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  גַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:

 רש"י  הבוגדים ריקם. הגזלנים החמסנים המושיבים את העניים ריקם מנכסיהם כמו (לעיל ז') ואחלצה צוררי ריקם : (רש"י)

 מצודת דוד  גם. אז גם כל המקוים לך לא יבושו מן המלעיגים כי יראו כי יש תקוה. הבוגדים. אבל הבוגדים בריעיהם חנם הם יבושו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ריקם. בחנם וכן ואחלצה צוררי ריקם (לעיל ז') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  גם, בזה יסובב שגם כל קויך לא יבושו, משא''כ אם לא יתמלא בטחוני, וכן עי''כ יבושו הבוגדים ריקם, לפ''ז אין התכלית אצלי השגת דבר המובטח רק קיום הבטחון עצמו שיתגדל כבוד השם :(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  דְּרָכֶיךָ יְהוָה הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:

 מלבי"ם - באור הענין  דרכיך, (בענין צרכיו הנפשיים) אבקש לדעת דרכיך, שדרך הוא הקבוע לרבים, הדרך הגדול, והארחות הם המסתעפים מן דרך הגדול אל הצדדים, הדרכים הגדולים די בהודעה והארחות הפרטיים צריכים לימוד, כי הם רבים ואינם ניכרים כ''כ, ובנמשל דרכיך הודיעני הם הדרכים הכוללים שבהם תנהיג את עולמך כגון הרחמים והחנינה ארך אפים ורב חסד, תודיעני למען אתנהג בהם, כמ''ש והלכת בדרכיו מה הוא רחום וכו', וארחותיך למדני הם הפרטים המתפרדים מדרך הגדול, שיתנהג ה' בעתים פרטים ובמקומות פרטים ובאנשים יחידים, וכן לדעת איך יתנהג האדם בעתים ובענינים פרטיים שילוז לפעמים מדרך הכולל, כמו להתאכזר נגד רשעים ולהתגאות ולעוז כנגדם וכדומה שזה צריך לימוד :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  דרכיך, ארחותיך. התבאר בכ''מ שהדרך הוא הגדול והארח הוא קטן ממנו ההולך מן העיר אל הכפרים (עי' לעיל י''ט ו', כ''ז י''א, קי''ט ט', שם י''ד) :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:

 רש"י  הדריכני. אדריצימו''י בלעז : אותך קויתי כל היום. הוא העה''ז שהוא יום לאומות ולילה לישראל : (רש"י)

 מצודת דוד  הדריכני. רוצה לומר למדני לדעת אמיתת דרכך לפי שאתה מושיעי ואליך אקוה לזה למדני דרכך ואלך בה ואהיה ראוי לתשועה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הדריכני. מלשון דרך : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הדריכני, אחר שבקש שיודיעהו ההנהגה במדות בקש שיודיעהו האמתיות הנעלמים משכל האדם ולא יושגו אלא בנבואה מסוד ה' ליראיו, והאמתיות האלה יתחלקו למעשיי ועיוני, כמו השגת עניני האלהות ודרכיו בשכל העיוני, וידיעת התורה חקיה ומצותיה בשכל המעשי, על המעשי אמר הדריכני באמתך, ועל העיוני אמר ולמדני, ובאר טעם בקשתו כי אתה אלהי ישעי המושיעי בכל צרכי הגופנים והנפשיים, וגם בזה אומר שאינו מכוון בזה תועלת עצמו, להשיג עי''כ איזה כבוד וכדומה, רק אותך קויתי כל היום שאתה תכלית תקותי, וכל יתר הדברים שאבקש הוא רק שיהיו אמצעים להשיג אותך ולעבדך שהוא תכלית תקותי, כמ''ש אליך ה' נפשי אשא :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְהוָה וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:

 רש"י  כי מעולם המה. מימות אדם הראשון שאמרת לו ביום אכלך ממנו מות תמות (בראשית ב') ונתת לו יום משלך שהוא אלף שנים : (רש"י)

 מצודת דוד  המה. חסדיך ורחמיך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  זכור, בא בטענה כי בתחלת יצירת האדם השגיח עליו בתכלית הרחמים והחסד מבלי שהיה ראוי אליו כי הנעדר לא עבד את ה' עדיין, וכל הטוב שהשפיע ה' על האדם בראשית יצירתו היה חסד חנם מבלי קדימת מפעל ומעשה מהנוצר, וא''כ ראוי שתתמיד חסדך זה בלי הפסק אף שאיני ראוי לזה עפ''י מעשי, ואמר רחמיך נגד מה שהשלימו בכל איברי גופו בתכלית הרחמים בכל אבר ואבר, וחסדיך נגד כחות השכל והבינה שהוא מצד החסד למען ישיג גדולתו, וזה מגביל נגד שני הבקשות שבקש על עניני הגוף ועל עניני הנפש, וכל אלה מעולם המה ר''ל מעת היצירה :(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  חַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יְהוָה:

 רש"י  כחסדך זכר לי. הראוי לחסדך זכור לי אלו מעשים טובים שבידי : (רש"י)

 מצודת דוד  כחסדך וגו'. אתה ה' כפי מדת חסדך זכור ר''ל זכור מעשי הטובים המביאים מדת החסד : למען טובך. עשה למען מדת טובך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  חטאת, אולם אבקש בעת תזכר חסדיך ורחמיך שעשית לי לא תזכר כנגד זה חטאת נעורי ופשעי שאני הייתי כפוי טובה וחטאתי, שאז יגדל החטא לפי ערך החסד ויתחייב שע''י חטאתי יפסקו ממני החסד והרחמים, ושיעור הכתוב כחסדך (אשר) תזכר לי אתה (ר''ל חסד שעשית אתה) אל תזכר חטאת נעורי ופשעי שחטאתי אני, להעריך זה כנגד זה, למען טובך ה' וראוי שאת הטוב תזכור ולא את הרע :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  חטאות נעורי ופשעי, החטאת הוא מצד תאות הגוף ומגביל נגד רחמך בהשלמת הגוף, והפשע הוא המרד, שהוא בכחות השכל והבינה, ומגביל נגד חסדך, ומלת אתה. רצונו לומר שלא כאשר תזכור מה שעשית אתה תזכור מה שעשיתי אני :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  טוֹב וְיָשָׁר יְהוָה עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:

 רש"י  טוב וישר ה'. וחפץ להצדיק בריותיו : על כן יורה חטאים בדרך. תשובה, ד''א יורה חטאים הרוצחים שנאמר תכין לך הדרך וגו' (דברים י''ט) מקלט מקלט היה כתוב על פרשת דרכים כו' כדאיתא במכות : (רש"י)

 מצודת דוד  טוב וישר ה'. ורוצה הוא להטיב לכל ע''כ מלמד הוא את החוטאים ומזהירם ללכת בדרך הנכון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יורה. ילמד : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  טוב וישר ה', הנה מצד שהוא טוב יורה חטאים בדרך, שהם החוטאים מצד השגגה יראם הדרך, ומצד שהוא ישר :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (ח-ט) יורה, ידרך, ילמד. ההוראה והלימוד הוא אל הבלתי יודעים, וההדרכה הוא להבלתי יכולים, והלימוד גדול מן ההוראה כמ''ש באילת השחר (כלל תע''א), וחטאים. הם מצד השגגה ומצטרף עם קולע אל השערה ולא יחטיא, שלא יכונו הדרך הנכון ויורם הדרך, (עי' אילת השחר כלל שס''ג) :(מלבי"ם באור המלות)


{ט}  יַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:

 מצודת דוד  ידרך. מדריך את הענוים לאחוז בדרכיהם במשפט הראשון ולא יסורו ממנה ומלמדם עוד לאחוז בדרכי ה' וכמ''ש רז''ל מה הוא רחום וגו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ידרך. מלשון דרך : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ידרך ענוים, אלה שיודעים הדרך רק שיש מניעות שמעכב בעדם לעשות את הראוי כמו בקשת הצרכים ושאר סיבות יסייע אותם שילכו בדרך משפט, היינו בדרך הראוי, גם ילמד ענוים דרכו המיוחד מסוד ה' ליראיו :(מלבי"ם באור הענין)


{י}  כָּל אָרְחוֹת יְהוָה חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:

 מצודת דוד  לנוצרי. לשלם חסדי לשומרי בריתו ועדותיו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כל ארחות, והגם שתמצא לפעמים שה' אינו הולך בהנהגתו בדרך הזה הכולל, רק הולך בארח פרטי נפרד מדרך הכולל, כמו שיש צדיק ורע לו רשע וטוב לו, הנה גם הארחות הם חסד ואמת, שלפעמים הם מצד החסד כמו שרעות הצדיקים בא לכפר עון קל שעשו ולהגדיל שכרם בעוה''ב ולפעמים הוא מצד האמת ומה''ד להאריך אף לרשע עד שיתמלא סאתו ולהאבידו בעוה''ב, וכ''ז ידוע לנוצרי בריתו ועדותיו, הם יודעים שהארחות האלה הם חסד ואמת :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ארחות. הם היוצאים מדרך הגדול אל הכפרים, כנ''ל ד' :(מלבי"ם באור המלות)


{יא}  לְמַעַן שִׁמְךָ יְהוָה וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:

 רש"י  למען שמך. הרב סלח לעוני : כי רב הוא. כי נאה לרב לסלוח עון רב : (רש"י)

 מצודת דוד  למען שמך ה'. המורה על הרחמים : כי רב הוא. אף שעוני גדול ורב : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  למען, (חוזר אל התפלה), נגד מה שבקש חטאת נעורי ופשעי אל תזכור, מוסיף לבקש, למען שמך ה' כי רב הוא וסלחת לעוני, שתסלח העון לגמרי, ולא לבד הפשע כי גם העון שחמור ממנו, וזה תעשה למען שמך שאתה מלא רחמים וסולח לעונות :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  לעוני. הוא אשר נעשה על ידי עוות השכל והוא גדול מחטא ופשע, והסליחה גדול מכל הלשונות המורים על נשיאות חטא כמ''ש בס' התו''ה (ויקרא סי' רע''ז), וזה תעשה למען שמך כי רב הוא :(מלבי"ם באור המלות)


{יב}  מִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יְהוָה יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:

 רש"י  מי זה האיש ירא ה'. הקב''ה יורנו בדרך שהוא יבחר הוא דרך הטוב : (רש"י)

 מצודת דוד  מי זה. מי שירא מה' ובוחר בטוב אז ה' מלמדו ללכת בדרך שבחר וכמ''ש רז''ל הבא לטהר מסייעין לו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  מי זה, אחר שהשלים תפלתו שיחונהו ה' בין בצרכיו הגשמיים בין בנפשיים, אומר שליראי ה' האמתיים יש עוד דרך אחר מעולה מן הדרך הזה שהתפללתי עליו עד הנה, והוא שהם ימאסו עניני עולם הזה לגמרי ולא יבקשו רק אושר הנפש הרוחני, וז''ש מי זה האיש אשר הוא ירא ה' באמת, ה' יורהו דרך אחר אשר יבחר, והוא כי.(מלבי"ם באור הענין)


{יג}  נַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:

 רש"י  נפשו בטוב תלין. כשילין בקבר תלין בטובה נפשו : (רש"י)

 מצודת דוד  תלין. כשימות וישכב בקבר תנוח נפשו בטוב ובזכותו יצליח זרעו ויירשו ארץ : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  נפשו בטוב תלין עקר השתדלותו יהיה על אושר נפשו האלהית שהיא תלין בטוב ושכר עוה''ב, ולא ירצה מן העוה''ז רק קיום המין שזרעו יירש ארץ, שבניו הם יצלחו בזכותו והוא די לו בקב חרובין מע''ש לע''ש :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  נפשו. בא על הנפש הנצחיית, (כנ''ל ג' ג', ט''ז ט' י''ט ח', כ''ד ד', ובכל מקום) :(מלבי"ם באור המלות)


{יד}  סוֹד יְהוָה לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:

 מצודת דוד  ליראיו. מגלה ליראיו : ובריתו. התורה הנתונה בברית יגלה להם להודיעם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  סוד, מפרש נגד מ''ש נפשו בטוב תלין אומר שענין זה של נצחיית הנפש ועדונה לעוה''ב הוא סוד ה' ליראיו, שהם יודעים סוד הנפש וענינה ושיפה קורת רוח אחת בעוה''ב מכל חיי העוה''ז, ונגד מ''ש וזרעו יירש ארץ, מפרש ובריתו להודיעם שע''ז יודיע ה' ליראיו בריתו, כמו שכרת ברית עם האבות שיירשו בניו את הארץ, ועם דוד שלא תופסק המלכות מזרעו :(מלבי"ם באור הענין)


{טו}  עֵינַי תָּמִיד אֶל יְהוָה כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:

 מצודת דוד  כי הוא וגו'. ולזה עיני אליו לבטוח בו כי יש תקוה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  עיני, ולכן גם אני בחרתי בדרך זה ועזבתי כל עניני העוה''ז, רק עיני נשואות תמיד אל ה' אל העולם העליון הרוחני, והגם שאדע שע''י שעיני נשואות למעלה אוכל ליפול בקל ברשת אשר פרשו לרגלי, בכ''ז לא אפסק מן הדביקות להסתכל בארץ, כי ידעתי כי אף שיבואו רגלי תוך הרשת הוא יוציא מרשת רגלי :(מלבי"ם באור הענין)


{טז}  פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:

 רש"י  כי יחיד ועני אני. ועון רבים תלוי בי ולנגדן אני יחיד לפיכך פנה אלי וחנני כי תפלתי צריכה לתשועת כל ישראל : (רש"י)

 מצודת דוד  כי יחיד. רצה לומר אין לי אוהב וריע כי כולם קמו עלי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ועני. רצה לומר מוכנע : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  פנה אלי, בהיותו מצייר א''ע במעמד הפרישות והדביקות, יצייר א''ע שהוא נבדל מכל העולם בין משכניו וריעיו וב''ב בין מעשרו וקנינו, ומבקש פנה אלי וחנני כי יחיד ועני אני, כי אין לי מאומה בזה העולם :(מלבי"ם באור הענין)


{יז}  צָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:

 מצודת דוד  צרות לבבי. הצרות אשר בלבבי המה מתרחבים והולכים לזה אשאל הוציאני ממצוקותי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ממצוקותי. מלשון צוקה וצרה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  צרות לבבי, גם על הצרות שיגיעוני בעולם איני משים לב, בהפך הם הרחיבו לי ואני שמח עליהם, לבד זאת אבקש ממצוקותי הוציאני, שהמצוקה היא צוקת הנפש הפנימית, מזה תוציאני כי היא תשבית אותי מעבודת ה', אבל על הצרה החיצונית, איני משים לב כי אני מהביל עניני העוה''ז לגמרי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  צרות, ממצוקותי. כבר התבאר (ישעיה ח' כ''ב ובכ''מ) שצרה היא הצרה החיצונית, וצוקה היא צוקת הנפש הפנימית, ויש צרה בלא צוקה אם מקבל היסורים בשמחה, ויש צוקה בלא צרה, מי שלבו אינו שמח מכל עמלו. והרחיבו. פעל יוצא הצרות הרחיבו לי, או רצונו לומר שהרחיבו את לבבי :(מלבי"ם באור המלות)


{יח}  רְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:

 רש"י  ראה עניי ועמלי. ועל ידיהם שא לכל חטאתי : (רש"י)

 מצודת ציון  ושא. ענין מחילה וסליחה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ראה, כי העוני והעמל שיגיע לי בעולם יהיה לי לכפרת עון וע''ז בקש ראה עניי ושא לכל חטאתי, זאת שנית אבקש. (יט-כ) ראה אויבי כי רבו, שמרה נפשי והצלני לבל יחטיאו את נפשי, וזאת שנית בל אבוש כי חסיתי בך ויהיה מזה חילול השם, כמ''ש בתחלה בך בטחתי אל אבושה :(מלבי"ם באור הענין)


{יט}  רְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:

 רש"י  ושנאת חמס. שלא כדין : (רש"י)

 מצודת דוד  ושנאת חמס. ר''ל שונאים אותי כאלו הייתי איש חמס : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רבו. גדלו : (מצודת ציון)


{כ}  שָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ: {כא}  תֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:

 רש"י  יצרוני. ישמרוני : (רש"י)

 מצודת דוד  תום וישר. מעשה התום והיושר שעשיתי המה ילמדו עלי זכות להיות נשמר : כי קויתיך. הואיל ואקוה לך א''כ מהראוי שאהיה נשמר בצרוף זכות מעשה התום והיושר : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  תם, אולם אבקש שלא ע''י מלחמה ורב חיל תצרני מן האויבים, רק התם והיושר המה יצרוני ע''י שקויתיך, שתומי וישרי ישמרו אותי :(מלבי"ם באור הענין)


{כב}  פְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו: (פ)

 מצודת דוד  פדה וגו'. כאומר לא על עצמי בלבד אני מתפלל כי אם על כלל ישראל : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  פדה, לעומת מה שאמר שהוא מהביל עניני העוה''ז ואינו משים לב להתפלל על צרותיו כי הצרות הרחיבו את לבבו, אומר בכ''ז בעבור הכלל אני מבקש פדה אלהים את ישראל מכל צרותיו, כי לא כל בני אדם הם במדרגה זו להתיאש מכל עניני העולם ולבל ירגישו בצרות ועוני :(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-כו

{א}  לְדָוִד שָׁפְטֵנִי יְהוָה כִּי אֲנִי בְּתֻמִּי הָלַכְתִּי וּבַיהוָה בָּטַחְתִּי לֹא אֶמְעָד:

 רש"י  שפטני ה'. ובמקום אחר הוא אומר אל תבא במשפט וגו' (לקמן קמ''ג) אמר דוד כשאתה דן את הרשעים שפטני כי לפי הרשעים אני צדיק וכשאתה דן את הצדיקים אל תביאני במשפט : (רש"י)

 מצודת דוד  שפטני. לקחת משפטי משונאי : לא אמעד. לזה מהראוי שלא אמעד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אמעד. ענין החלקה והשמטה ממקום : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לדוד, בתפלה זו יזכיר כי אינו מכת הצבועים המלאים רע בסתר וחונפים בגלוי, עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס, כי לבבו נאמן לאלהיו ומעשיו אין בם דופי, הוא נקי בין במעשה בין במחשבה, ולכן מבקש שלא יקרהו מקרה החנפים בין באושר הנפשי בין בהצלחת החיים העולמיים. שפטני ה', ר''ל אתה תחוה מה משפטי ועניני, ואתה יודע שאני צדיק, בין במעשה כי אני בתומי הלכתי, ובין במצפון ואמונת הלב כי בה' בטחתי בטחון חזק שלא אמעד ממנו בשום פעם :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  בְּחָנֵנִי יְהוָה וְנַסֵּנִי (צרופה) צָרְפָה כִלְיוֹתַי וְלִבִּי:

 מצודת דוד  בחנני. לדעת מחשבותי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  בחנני, נגד הפעולות שהם בתמימות אומר, בחנני ה' ונסני, כי המעשים שלא יהיו תמימים, רצוני אשר לא יעשם מצד הטוב עצמו רק בעבור פניות חיצוניות מהגאוה והחונף וכדומה לא יעמוד בם בעת הנסיון, שאם ימצא תועלת בהנחת המעשים ההם יעזבם, לא כן המעשים הנעשים בתמימות כמ''ש כי אני בתומי הלכתי, הם כסף צרוף ולא ימצא בהם סיג בעת בכור יבחנו, ונגד מ''ש בה' בטחתי שהוא בטחון הלב אמר צרפה כליותי ולבי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בחנני, ונסני. הנסיון הוא גדול מן הבחינה, הבוחן הכסף הוא לדעת אם יש בו סיגים, והמנסה הוא ינסה אם יוכל למצוא בו כח המשיכה או אחת מכחות נעלמות אשר ינסה אם ימצאו במתכות הזה, ככל הנסיון שיעשו בעלי הכמיאה, וכן הבחינה הוא אם נמצאו באדם השלמות הראויה להמצא בו מצד טבעו, והנסיון הוא לדעת אם יוכל להתעלות אל ענינים נשגבים מטבע האדם כמו נסיון העקדה וכדומה, לכן הוסיף ונסני ועמ''ש לקמן (צ''ה ט'). צרפה. הוא אחר הבחינה (כנ''ל י''ז ג') :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  כִּי חַסְדְּךָ לְנֶגֶד עֵינָי וְהִתְהַלַּכְתִּי בַּאֲמִתֶּךָ:

 מצודת דוד  לנגד עיני. להתבונן בהם ולזה אהלך באמתך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי מבאר האמצעיים שעל ידם היה תמים במעשיו, א. כי חסדך לנגד עיני שהיה משים תמיד לנגד עיניו החסדים שעשה ה' עמו ועי''ז עבד אותו מצד הכרת הטובה ומצד שהוא נתלה ממנו להשיג חסדיו תמיד, ב. והתהלכתי באמתך, ע''י שהכיר האמתיות מגדולת ה' ורוממתו שזה מדרגה יותר גדולה שעבד אותו מצד יראת הרוממות :(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  לֹא יָשַׁבְתִּי עִם מְתֵי שָׁוְא וְעִם נַעֲלָמִים לֹא אָבוֹא:

 רש"י  ועם נעלמים. הנכנסין בסתר לעשות במחשך מעשיהם : לא אבוא. איני רגיל לבוא וליכנס במקהלם : (רש"י)

 מצודת דוד  לא ישבתי. שלא אלמד ממעשיהם : ועם נעלמים. העושים עבירות במקום נעלם ונסתר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מתי. אנשי כמו מתי מספר (בראשית ל''ד) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לא, גם הסיר מעל פניו הדברים המונעים מן השלימות, שלא ישבתי עם מתי שוא שהם מסיתים ומדיחים בני אדם מעבודת ה' ע''י טענות של מינות, וגם עם נעלמים שהם אנשים הדבוקים בתאות עוה''ז והנאת העולם, לא אבא לבל אלמד ממעשיהם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  נעלמים. נגזר משם עולם, השטופים בתאות העולם, ולפרושי נמצא ממנו הפעל, עלימו יתעלם שלג (איוב ו') :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  שָׂנֵאתִי קְהַל מְרֵעִים וְעִם רְשָׁעִים לֹא אֵשֵׁב:

 מלבי"ם - באור הענין  שנאתי, ודבר זה נעשה טבע בנפשי עד ששנאתי את המרעים, וגם שנאתי קהל מרעים, אף שיסכימו על עשות רעות קהל גדול ועם רב שנאתי אותם, עד שבטחתי שעם רשעים לא אשב לעולם גם בעתיד, כי ישיבה עם רשעים הוא נגד טבעי :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי וַאֲסֹבְבָה אֶת מִזְבַּחֲךָ יְהוָה:

 רש"י  בנקיון. שאין גזל במצות שאני מקיים לולב הגזול פסול : (רש"י)

 מצודת דוד  ארחץ. ר''ל בתחלה אנקה כפי מלכלוך עון ואחר זה אסובב מזבחך להקריב בה לה' כי לולא הנקיון אין הקרבן מקובל ברצון : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ארחץ, איני רוחץ את כפי במים כמו שרוחצים הידים מן הכיור בעת שצריך לעלות אל המזבח, רק בנקיון ארחץ כפי, במה שאני נקי מכל חטא ושמץ וע''י רחיצת הנפש, זה הוא הרחיצה שלי, ולא אעלה על המזבח להקריב חטאות ואשמות רק ואסובבה את מזבחך, כדי :(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  לַשְׁמִעַ בְּקוֹל תּוֹדָה וּלְסַפֵּר כָּל נִפְלְאוֹתֶיךָ:

 רש"י  לשמע. כמו להשמיע : כל נפלאותיך. זה הלל שיש בו לשעבר ויש בו לגוג ויש בו לימות המשיח ויש בו לעתיד לבא : (רש"י)

 מצודת דוד  לשמיע. להשמיע לבני אדם בקול הודאה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  להשמיע בקול תודה, על הטובות והחסדים, ולספר כל נפלאותיך, שעיקר ההודאה היא מה שאוכל לספר נפלאותיך, שעי''כ יראו בני אדם גדולת ה' :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  לשמיע. כמו להשמיע :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  יְהוָה אָהַבְתִּי מְעוֹן בֵּיתֶךָ וּמְקוֹם מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ:

 מצודת דוד  אהבתי מעון ביתך. לבוא בה ולהללך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מעון. מדור : תאסף. ענין מיתה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ה', אין אני בא למקדש ה' מצד ההרגל, רק מצד שאהבתי מעון ביתך מצד אהבה וחשק פנימי ע''י ששם מקום משכן כבודך, לכן אבקש.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מקום משכן כבודך. הוא פנימי מן הבית :(מלבי"ם באור המלות)


{ט}  אַל תֶּאֱסֹף עִם חַטָּאִים נַפְשִׁי וְעִם אַנְשֵׁי דָמִים חַיָּי:

 מצודת דוד  עם חטאים. כמיתת החטאים ודומה להם בענין רע : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אל תאסף עם חטאים נפשי, שנפשי הרוחנית בל תאסף לשאול כנפש החטאים, וכן אל תאסף עם אנשי דמים חיי, שהם ימותו בלא עתם, כי כן ראוי להם, יען. אשר בידיהם זמה, שבידם השמאלית עוסקים בזמה ועושים מעשה זמרי, ובכל זה ימינם מלאה שחד אוחזים שחד ממעשים טובים שעושים בגלוי בצביעות, כאילו בזה יתנו לך שוחד שישפטו כמשפט צדיקים ומבקשים שכר כפנחס, אבל.(מלבי"ם באור הענין)


{י}  אֲשֶׁר בִּידֵיהֶם זִמָּה וִימִינָם מָלְאָה שֹּׁחַד:

 רש"י  זמה. כל זמה שבמקרא לשון מחשבה יש לטובה ויש לרעה : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר בידיהם זמה. ולזה ראוים הם למות בענין רע : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור המלות  בידיהם, ימינם. (כנ''ל כ''א ט') :(מלבי"ם באור המלות)


{יא}  וַאֲנִי בְּתֻמִּי אֵלֵךְ פְּדֵנִי וְחָנֵּנִי:

 מצודת דוד  ואני. אבל אני הלא בתומי אלך לזה פדני ממיתת החטאים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ואני בתמי אלך, שאיני חונף רק כפי כן לבי, ולכן איני צריך לתת לך שוחד, רק פדני אתה וחנני, וע''י.(מלבי"ם באור הענין)


{יב}  רַגְלִי עָמְדָה בְמִישׁוֹר בְּמַקְהֵלִים אֲבָרֵךְ יְהוָה: (פ)

 רש"י  רגלי עמדה במישור. בדרך ישרה : (רש"י)

 מצודת דוד  רגלי. הלא רגלי עמדה בדרך הישר ובקהל רב אברך לה' ואינני כמוהם להיות דומה להם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  שרגלי עמדה במישור ולא נטיתי מן היושר אל דרך עקלתון לכן במקהלים אברך ה' על טובותיו וחסדיו עמדי :(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-כז

{א}  לְדָוִד יְהוָה אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא יְהוָה מָעוֹז חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד:

 מצודת דוד  ה' אורי. הלא ה' מאור לי בעת צרה א''כ ממי אירא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מעוז. חוזק : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לדוד, במזמור הזה יבאר כי ההשגחה נמשכת אחר הדבקות בה', והדבק בו תדבק בו ההשגחה התמידית ותשמרהו מכל הפגעים וע''כ סמוך לבו לא יירא משום דבר רע, כי לא יאונה לצדיק כל רע רק ברגע אשר הפסיק חוט הדבקות ונפנה מעבודת ה', כמו שבאר במו''נ (פנ''ג משלישי), ולכן מכל המון הבקשות אשר יבקש האדם ראוי שישים פניו אל שאלה אחת בה ימצא כל מבוקשיו, והוא שידבק בה' תמיד. עפ''ז מתפלל שיעזרהו ה' על הדביקות הזה ויסיר מעליו כל המונעים אשר ישביתוהו מן הענין הגדול הזה אשר הוא תכלית אשרו ובקשתו : ה' אורי, היראה הוא מדבר ידוע והפחד הוא מדבר בלתי ידוע, ואשר יתירא אדם מאויבים גלוים הלוחמים אתו נקרא יראה, ונגד זה אמר שה' אורי וישעי ממי אירא, ר''ל שיצוייר שיירא אדם מאויביו, א. פן יפלו עליו בלילה מבלי יוכל לראות אותם להשמר מפניהם, נגד זה אמר ה' אורי, ב. פן יהיה חילם וכחם רב מחילו וכחו, נגד זה אמר ה' ישעי, וא''כ ממי אירא, ואשר יתירא אדם משונאיו החורשים עליו רעה בסתר כמו להשחית עץ בלחמו והוא לא ידע, זה נקרא פחד, נגד זה אמר אחר שה' מעוז חיי א''כ ממי אפחד :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אירא, אפחד. היראה הוא מפני דבר ידוע, והפחד הוא מפני דבר בלתי ידוע ומקורו בעצם המפחד (ישעיה נ''א י''ג, מיכה ז' י''ז, איוב ג' כ''ד, ובכ''מ) :(מלבי"ם באור המלות)


{ב}  בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי צָרַי וְאֹיְבַי לִי הֵמָּה כָשְׁלוּ וְנָפָלוּ:

 מצודת דוד  בקרוב. בעת קרבו רשעים לבוא עלי לאכול בשרי והמה לי לאויבים ובודאי לא יחזרו מדעתם אבל בעת ההיא עזרני ה' והמה כשלו ונפלו ונמלטתי מידם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  בקרב, (זה באור מה שאמר ממי אפחד), עת יתקרבו מרעים זה לזה להמתיק סוד עלי, היינו בעבורי, להרע לי בסתר, וזה בא' משני פנים, א. אם כוונתם להנאתם, כמו גנבים ושודדי לילה, ועז''א לאכל את בשרי, ב. אם כונתם מחמת איבה ומשטמה, ועז''א צרי ואויבי הבאים לי בשבילי, לא בשביל לאכל בשרי להנאתם, רק לי לנקום בי, יהיה איך שיהיה המה כשלו ונפלו, ר''ל הגם שאני לא אעשה נגדם דבר כי איני יודע מי המה, הם מצד עצמם יכשלו בעצתם ויפלו בלא פעולתי כלל, ע''י ה' שהוא מעוז חיי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בקרב. שיתקרבו זה לזה לדבר בסתר, כמו קבצו רודפי זמה, ועלי. בעבורי, וההבדל בין צר ואויב התבאר לקמן (פ''ט כ''ג) :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה לֹא יִירָא לִבִּי אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ:

 רש"י  בזאת אני בוטח. במה שאמר למעלה ה' מעוז חיי : (רש"י)

 מצודת דוד  בזאת. באמירה הזאת שאמרתי והוא ה' אורי וישעי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אם תחנה, (זה באור מ''ש ממי אירא) גם אם תחנה עלי מחנה שהם הבאים ללחום אתי בגלוי, בכל זה לא יירא לבי, ומוסיף שגם אם המחנה הזאת תקום עלי למלחמה, בכ''ז בזאת אני בוטח, במה שיאמר, והוא, כי.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בזאת, במה שיפרש כי יצפנני בסוכה :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת יְהוָה אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית יְהוָה כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יְהוָה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ:

 רש"י  ולבקר בהיכלו. ליראות שם בכל בקר ובקר כך פירשו דונש, ומנחם חברו עם לא יבקר בין טוב לרע (ויקרא כ''ו), אבל דונש פתר לשון בוקר : (רש"י)

 מצודת דוד  שבתי. שאשב בבית ה' טוב לי : לחזות. לראות בנעימות תורת ה' : ולבקר. לדרוש בהיכלו בדבר מצות ה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ולבקר. ולדרוש כמו לא יבקר (ויקרא י''ג) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אחת שאלתי מאת ה', איני שואל דברים רבים לפי התחדש הצרכים, שיתחדש לכל אדם בכל עת שאלה אחרת, רפואה, מזונות, הצלה מהאויב וכדומה, רק שאלה אחת שאלתי בעבר, ואותה אבקש תמיד בעתיד, כי בשאלה זו כלולים כל השאלות, והוא שבתי בבית ה' כל ימי חיי, השאלה ששאלתי אודות שבתי בבית ה' רק אותה אבקש, שעל ידה אגיע לכל הצרכים הפרטיים, גם ר''ל שלא שאל שאלה זאת כדי שעל ידי זה ישיג תכליתים אחרים, דהיינו שלא כיון בשאלתו שישב בבית ה' שעי''ז ינצל מאויביו וימצא כל צרכיו, שא''כ השאלה אינה הבקשה, כי בקשת לבו הוא שימצא צרכיו הגם ששאלת פיו הוא שבתו בבית ה', רק ששאלה זאת היא עצמה הבקשה, והוא גוף התכלית הנרצה אצלו, ועז''א אחת שאלתי וגם אותה אבקש שהוא ג''כ הבקשה, כי מה שאשאל שבתי בבית ה' כל ימי חיי, הוא על הכוונה כדי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, ואין בלבי כונה אחרת, כי מה שימצא ע''י זה גם יתר הצרכים הם ג''כ ישיבו אמצעים אל התכלית הזה, ר''ל שמה שע''י שישב בבית ה' ינצל מאויבים ומעיקים וימצא כל צרכיו, עי''כ יהיה לבו פנוי לישב בבית ה' תמיד שהוא התכלית העקרי אצלו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  שאלתי אבקש. הבקשה היא מה שחפץ בלבו, מבקשי ה', בקשו צדק, בקש קהלת למצוא דברי חפץ, עיין מה שפירשתי בפירושי מגלת אסתר על מה שאלתך ומה בקשתך : בבית ה', בהיכלו. ההיכל פנימי מן הבית (כנ''ל ה' ח'). ולבקר. מענין דרישה, או רצונו לומר בכל בקר :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי:

 רש"י  כי יצפנני בסכה. בטוח אני שיצפנני בבית מקדשו ושנינו בסדר עולם שהמקרא הזה נאמר על יואש בן אחזיה שהסתירתו יהושבע אחותו בעליית בית קדשי הקדשים, כענין שנאמר (מלכים ב י''א) ויהי אתה בית ה' מתחבא שש שנים : בצור ירוממני. העמיד על סלע רגלי : (רש"י)

 מצודת דוד  כי יצפנני. ביום בוא האויב הסתירני בסוכתו ולא יכלו לי : בצור. היה מרומם אותי להתגבר עליהם כאלו עמדתי על צור גבוה כי כן הדרך שהעומד ממעל הוא מתחזק על העומד מתחת : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי, זה סיום דבריו שאמר בזאת אני בוטח, שאחר שאחת שאלתי מאת ה' שאשב בביתו א''כ בזאת אני בוטח כי יצפנני בסוכה ביום רעה, כי מה שאסתר בסתר אהלו יהיה מעוז ומגדל עוז מפני אויב כאלו בצור ירוממני, עד שלא יוכל שום אויב לעלות אלי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יצפנני בסוכה, יסתירני בסתר אהלו. הצפון הוא שלא תראהו העין לפי שעה הפך של צפה (עי' יהושע ב'), והסתר הוא הנסתר לגמרי, וכן האהל הוא יותר מן הסוכה ומוסיף והולך :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי עַל אֹיְבַי סְבִיבוֹתַי וְאֶזְבְּחָה בְאָהֳלוֹ זִבְחֵי תְרוּעָה אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה לַיהוָה:

 רש"י  זבחי תרועה. זבחים שאומר עליהם שיר : (רש"י)

 מצודת דוד  ועתה. כחומר הנה עכ''ז הייתי מוטרד במלחמה ולזה אבקש עתה ממך שראשי ירום על אויבי מסביב שלא ילחמו עוד בי : ואזבחה. ואז אזבח זבחים ואריע בשמחה יותר מאלו ילחמו בי ונצחתי אותם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תרועה. רצה לומר בקול תרועת שמחה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ועתה לא אירא עוד משום אויב, כי ע''י שמירת ה' ירום ראשי על אויבי סביבותי, ואזבחה באהלו זבחי תרועה, ר''ל שהלוחם ומנצח את אויביו יזבח זבחי תרועה, ר''ל זבחי תודה על תרועת המלחמה ונצחונה, כמ''ש וכי תבואו מלחמה בארצכם והרעותם בחצוצרות, אבל אנכי שאנצח ע''י שאהיה באהל ה' א''כ ישיבת האהל היא תרועת המלחמה ונצחונה, וע''ז בעצמי אשירה ואזמרה לה' שהפיל את אויבי לפני :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  זבחי תרועה. זבחים מורים על תרועת מלחמה, וכן זבחי צדק (כנ''ל ד'). אשירה ואזמרה. עי' הבדלם (שופטים ה') :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  שְׁמַע יְהוָה קוֹלִי אֶקְרָא וְחָנֵּנִי וַעֲנֵנִי:

 מצודת דוד  קולי אקרא. קולי אשר אקרא : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  שמע ה', אחר ההקדמה הזאת מתחיל להתפלל שיסיר ה' מעליו את המונעים והמטרידים אותו בעבודת ה', ובאר כי בקשתו זאת אינה בשביל צרכיו רק כדי שעי''ז ישיג התכלית העקרי שיוכל לעבוד את ה', וכל בקשתו היא רק על השגת התכלית הזה, ותחלה אמר שמע ה' קולי אקרא על התפלה שיתפלל להנצל מאויביו, אבל הקדים לאמר.(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  לְךָ אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנָי אֶת פָּנֶיךָ יְהוָה אֲבַקֵּשׁ:

 רש"י  לך אמר לבי בקשו פני. בשבילך בשליחותיך אומר (לי) לבי בקשו כלכם ישראל את פני ואני שומע לו, את פניך ה' אבקש : לך. כמו (איוב ל''ג) הן אני כפיך לאל, במקומו, אם לאל תריבון (שם י''ג), במקומו, אף כאן לך אמר לבי במקומך בא אלי לבי לומר כן : (רש"י)

 מצודת דוד  לך. בשליחותך אומר לי לבי בקשו פני וכן אעשה כי את פניך ה' אבקש : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  לך אמר לבי, ר''ל הגם שבפי אני מבקש ענינים אחרים, הצלה מהאויב וכדומה, הלא לבי כבר אמר לך את עיקר בקשתי, לבי אמר לך, כי ''בקשו פני את פניך ה''', זאת אבקש, רק זאת אבקש והיא עיקר בקשתי שפני יבקשו את פניך, שפני לא יבקשו שום דבר רק השגת פניך, שהוא הדבקות וההשגה של פני ה', והיא כל מגמתי, וא''כ.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  לך אמר לבי. ציין שלבו דבר אל ה' ואמר לו מה שמבקש. בקשו פני. שדבר אל פניו (הפנים מצייר פנית האדם וכוונתו העקרית), ואמר להם אתם פני, בקשו פני ה' :(מלבי"ם באור המלות)


{ט}  אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי אַל תַּט בְּאַף עַבְדֶּךָ עֶזְרָתִי הָיִיתָ אַל תִּטְּשֵׁנִי וְאַל תַּעַזְבֵנִי אֱלֹהֵי יִשְׁעִי:

 רש"י  אל תט. אל תכריע כמו ויט שמים (לעיל י''ח) : (רש"י)

 מצודת דוד  אל תט. אל תטה את עבדך לנפול ביד האף הלא מעולם היית עזרתי לזה גם עתה אל תטשני : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תטשני. כמו תעזבני וכפל הדבר במלות שונות : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אל תסתר פניך ממני, ר''ל שלא יהיה עכוב בין מצדך שתסתיר פניך ממני, ולא מצדי ע''י שתט פני ממך ע''י האף, (ור''ל שלא יעכבהו לא עומק המושג שהיא הסתרת פנים מצדך, ולא קוצר המשיג או החטא וכדומה שהיא ההטיה מצד המשיג), והלא תמיד עזרתי היית בדברים שאין כחי מספיק וצריך אני לעזר, וא''כ גם עתה אל תטשני :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אל תטשני ואל תעזבני. הנטישה היא יותר מן העזיבה (עי' מ''א ח', ירמיה י''ב ז', ולמן צ''ד י''ד), ומוסיף גם אל תעזבני :(מלבי"ם באור המלות)


{י}  כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי וַיהוָה יַאַסְפֵנִי:

 רש"י  כי אבי ואמי עזבוני. בשעת תשמיש להנאתן נתכוונו כיון שגמרו הנאתן זה הופך פניו אילך וזה הופך פניו אילך : וה' יאספני. הקב''ה שומר את הטיפה וצר את העובר : (רש"י)

 מצודת דוד  עזבוני. לא נתנו לי די מחסורי : יאספני. אסף אותי אליו בתת לי די מחסורי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי אבי, ממשיל א''ע כיתום שעזבוהו אביו ואמו וה' חמל עליו ויאספהו אל ביתו לגדלהו ואחר שכל מחסורי עליך א''כ ראוי שתורני הדרך ותשגיח עלי כי אין עזר זולתך :(מלבי"ם באור הענין)


{יא}  הוֹרֵנִי יְהוָה דַּרְכֶּךָ וּנְחֵנִי בְּאֹרַח מִישׁוֹר לְמַעַן שׁוֹרְרָי:

 מצודת דוד  למען שוררי. כי כשאכשל בדרכי ה' ואענש עליו ישמחו שוררי ויאמרו ידיהם רמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הורני. למדני : שוררי. ענין הבטה וכן שאפו שוררי (לקמן נ''ו) ורצה לומר האויבים המביטים עלי בעין רעה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הורני, גם ביקש שיקל אליו האמצעיים הצריכים אל הידיעות האלהיות והשגת האמתיות, מבקש שהדרך הגדול יורהו, ובארח הפרטי שלא די בהודעה לבד ינחהו, וכבר התבאר (סי' ה') כי יש שני מעכבים, א. מה שאינו יודע הדרך, אמר הורני ה' דרכך, ב. הדרכים והמכשולות שיש בדרך, אמר ונחני בארח מישור, והנמשל, על העדר הידיעה יודיעהו, ועל העכובים שיש ע''י היצר והתאות ובקשת הצרכים ההכרחיים אמר שינחהו בארח מישור, וכ''ז צריך שתעשה למען שוררי הרוצים בין להמיתני בין להחטיא את נפשי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  דרכך, בארח. הבדלם למעלה (כ''ה ד') :(מלבי"ם באור המלות)


{יב}  אַל תִּתְּנֵנִי בְּנֶפֶשׁ צָרָי כִּי קָמוּ בִי עֵדֵי שֶׁקֶר וִיפֵחַ חָמָס:

 רש"י  בנפש צרי. בתאות שונאי להיות תאותם מתקיימת עלי : ויפח חמס. דוברי רעה לשון אחר לשון מוקש (סא''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  בנפש צרי. להשיג בי תאוותם ורצונם : ויפח חמס. המדברים עלי דברי חמס : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בנפש. ברצון כמו אם יש את נפשכם (בראשית כ''ג) : ויפח. ענין דבור הבא בהפחת רוח הפה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (יב-יג) אל תתנני בנפש צרי, כי הלא לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים, קמו בי עדי שקר ויפח חמס, ר''ל לולא האמונה הגדולה שיש לי שהאמנתי בהבטחת ה' שהבטיח לי את המלוכה, והאמנתי שעוד אשוב אראה בטוב ה' בארץ חיים היינו בא''י, שעוד אשוב לארץ, לולא האמונה הזאת, הלא כבר קמו נגדי עדי שקר שהעידו עלי שקר לפני שאול והפיחו חמס כדי להרגני, רק זכות האמונה הגדולה שהיה לי עמדה לי וגם שע''י גודל אמונתי התחזקתי בכל פעם, וע''י אומץ הלב באמונתי נמלטתי מידם, ולדעת חז''ל (ברכות ד') כיון במ''ש בארץ חיים על שכר העוה''ב, ולדעתם מ''ש כי קמו בי עדי שקר היינו הדעות החיצונות שנולדו בלבו ע''י שראה צדיק אובד בצדקו, שמזה יעמדו טענות נגד ההשגחה כמו שהתבאר בספר איוב, והעד המעיד אל טענות אלה היה דוד בעצמו עניו ומכאוביו, רק ע''י האמונה בעוה''ב יתבטלו כל טענות האלה, כי תחת יסורי הצדיקים בעוה''ז בארץ החיים משנה יירשו לעוה''ב, ובזה בטלה העדות השקר הזה מיסורי הצדיקים להעיד בזה נגד ההשגחה, אולם לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים לעוה''ב, היו קמים בי בלבי ובמחשבתי עדי שקר ויפח חמס לכפור בהשגחה ובשכר ועונש, ולכן אבקש הורני ה' דרכך, וכמ''ש משה רבינו עליו השלום על שאלה זו הראני נא את כבודך :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ויפח. הוגה ומצפצף :(מלבי"ם באור המלות)


{יג}  לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב יְהוָה בְּאֶרֶץ חַיִּים:

 רש"י  לולא האמנתי וגו'. אם לא שהאמנתי בהקב''ה כבר קמו בי אותם עדי שקר וכלוני, לולא נקוד עליו למדרש שדרשו רבותינו יודע אני שאתה נותן שכר לצדיקים לעולם הבא אבל איני יודע אם יש לי חלק עמהם אם לאו : (רש"י)

 מצודת דוד  לולא. כאומר הנה כמעט היו מאבדים אותי אם לא עמדה לי זכות האמנה שהאמנתי בדבר ה' אשר הבטיחני לראות בטובו בזה העולם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לולא. אם לא : בארץ חיים. זה העולם נקרא ארץ חיים : (מצודת ציון)


{יד}  קַוֵּה אֶל יְהוָה חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל יְהוָה: (פ)

 רש"י  וקוה אל ה'. ואם לא תתקבל תפלתך חזור וקוה : (רש"י)

 מצודת דוד  קוה. ואמרתי אל נפשי קוה אל ה' וחזק בהבטחתו וזכות האמנה היא היא אשר עמדה לי : וקוה וגו'. כפל הדבר להתמדתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויאמץ. ענין כח וחוזק : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  קוה, עפמ''ש שבזכות האמונה שהאמין בהבטחת ה' ניצול מאויביו כי קוה אל ה' שישוב לראות בטוב ה', עפ''ז יאמר ויצוה לקוות אל ה', ומבאר כי התקוה לה' נבדלת מן התקוה לב''ו בשני דברים, א. שהתקוה לזולתו הלא תוחלת ממושכה מחלה לב, אבל ע''י הקווי לה' חזק ויאמץ לבך שהיא תתן חוזק ואומץ לב, ב. הקווי לזולתו אין התקוה תכלית לעצמה רק תכלית הקווי הוא שימצא מבוקשו, וא''כ תכלית הקווי הוא שלא יקוה עוד, ר''ל שישיג תקותו ולא יצטרך עוד לקוות, אבל הקווי לה' היא תכלית לעצמה, עד שתכלית הקווי הוא שיחזק לבו ויחזור ויקוה, עז''א קוה חזק וקוה אל ה' :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  קוה. ציווי, ויש לפרש לולי האמנתי ואמרתי לנפשי קוה אל ה', חזק ויאמץ. האימוץ הוא התמדת החוזק ובא ביחוד על אימוץ הלב כמו שפירשתי בכ''מ : (מלבי"ם באור המלות)

תהילים פרק-כח

{א}  לְדָוִד אֵלֶיךָ יְהוָה אֶקְרָא צוּרִי אַל תֶּחֱרַשׁ מִמֶּנִּי פֶּן תֶּחֱשֶׁה מִמֶּנִּי וְנִמְשַׁלְתִּי עִם יוֹרְדֵי בוֹר:

 מצודת דוד  פן תחשה. פן כשתחשה ממני אהיה נמשל עם יורדי בור : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צורי. רצה לומר חזקי : תחרש. תחשה. ענין שתיקה כמו והחריש יעקב (שם ל''ד) וכמו עת לחשות (קהלת ג') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לדוד, מזמור זה נתיסד נגד פועלי און אשר דברו אתו אחד בפה ואחד בלב, נראו כאנשי עצתו ובסתר כרו עליו רעה ונוקשו אח''כ ונפלו בפועל כפיהם, כי ה' שמרו וגם שמר את ישראל מבא בדמים, ולא התבאר אם היה זה בעת שחרשו הזיפים עליו רעה או אנשי קעילה, או נגד אחרים משונאיו כמו שבע בן בכרי, כי התפלה תוכל להתפרש נגד כל אלה חורשי רעה : אליך ה' אקרא, כי נגד האויב הנסתר קשה יותר להשמר מפניו, ורק ה' היודע נסתרות הוא רב להושיע נגד אלה חורשי רעה בסתר, לכן צורי אל תחרש ממני, כי אם תחשה ממני הלא אהיה נמשל עם יורדי בור, ולכן.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תחרש, תחשה. כבר בארתי (ישעיה מ''ב) שהמחשה הוא הפך הדבור שהיה לו לדבר, והמחריש הוא הפך התשובה שהיה לו לענות, ועז''א אל תחרש כי ראוי לך לענות אל הצוררים ודבר זה נוגע אליך, כי גם אם תחשה בדבר שאין נוגע לך לענות אהיה נמשל עם ירדי בור וכ''ש בדבר זה שהאויב מדבר וצריך לענות לו,(מלבי"ם באור המלות)


{ב}  שְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנַי בְּשַׁוְּעִי אֵלֶיךָ בְּנָשְׂאִי יָדַי אֶל דְּבִיר קָדְשֶׁךָ:

 מצודת דוד  בנשאי ידי. בעת התפלה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בשועי. בזעקי : דביר. הוא בית קדשי הקדשים : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שמע קול תחנוני בשועי אליך לישועה, ומוסיף שלא תמתין כלל עד שאושיע, רק תושיע תיכף בנשאי ידי אל דביר קדשך אם רק אשא הידים לתפלה גם טרם שאשוע בקולי תשמע ותושיע :(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  אַל תִּמְשְׁכֵנִי עִם רְשָׁעִים וְעִם פֹּעֲלֵי אָוֶן דֹּבְרֵי שָׁלוֹם עִם רֵעֵיהֶם וְרָעָה בִּלְבָבָם:

 רש"י  אל תמשכני. אל תרגילני עם רשעים אטרירא''ש מו''י בלעז : (רש"י)

 מצודת דוד  אל תמשכני. להיות עמהם ודומה להם בקבול הגמול : ורעה בלבבם. חושבים בלבבם לעשות רע : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אל (מתחיל את תפלתו), אל תמשכני בל אמשך ברשת ע''י רשעים אשר הם דוברי שלום עם רעיהם ורעה בלבבם, שסכנתם גדולה מאד, כי איני יודע להזהר מהם ובקל אמשך אחריהם אל הרשת :(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  תֶּן לָהֶם כְּפָעֳלָם וּכְרֹעַ מַעַלְלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם תֵּן לָהֶם הָשֵׁב גְּמוּלָם לָהֶם:

 מצודת דוד  תן להם. להרשעים הללו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (ד-ה) תן להם כפעלם וכו' כי לא יבינו אל פעולת ה' בקש שישלם להם ה' מדה כנגד מדה, כמו שהם דברו אתי אחד בפה ואחד בלב ורצו להרוס אותי באופן שלא אדע שהם עוסקים בזה, כן ידבר ה' עמהם אחד בפה ואחד בלב עם שגם הם לא יבינו אל פעולות ה' ואל מעשי ידיו, שידמה להם שה' עוסק לבנותם, ובאמת הוא יעסוק להרוס אותם ולא לבנותם, וזה עונש מכוון כפעלם וכרוע מעלליהם, שגם הם לא ידעו להזהר מפני ה' כמו שאני לא ידעתי להזהר מפניהם (ועי' באה''מ) :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תן להם כפעלם רוע מעלליהם, מעשה ידיהם, השב גמולם. יש הבדל בין הפעל ובין המעשה שהפעל הוא העסק בדבר והמעשה הוא גמר המעשה (כמ''ש ישעיה ה' י''ב, נ''ט ו', ירמיה כ''ב י''ג, נ' כ''ט, לקמן ס''ד י' קי''א ב'), ויש הבדל בין פעל ומעשה. ובין מעלל. שהמעלל הוא הפעולה היוצא מתכונה אשר בנפש ונוכל לומר שהבונה פעל ועשה את הבית ולא שעלל את הבית, שעלל לא יבא רק על פעולה הצומחת ממדות הנפש טוב או רע, ויש הבדל בין תן להם כפעלם. ובין השב גמולם. שהגמול נקשר עמו תמיד איזה התפעלות של אהבה או איבה, כמ''ש ישעיה נ''ט י''ח, ולמעלה י''ח כ''א, ובקש שבתשלומי ענשם ישקיף ה' בין על המעשה. שעשו ובין על הפעל. שהוא העסק שעסקו והאמצעיים שהכינו להוציא המעשה, וכן ישקיף על מעלליהם שהוא רוע מתכונה אשר בנפשם שמזה צמחה הפעולה, כמו על ידי מדות הכעס והאכזריות והגאוה ודומיהם, גם ישקיף על הגמול לפי האיבה והשנאה, למשל הרוצח על ידי מארב קשה מן הרוצח על ידי מלחמה וזה הפעולה והעסק, הרוצח את אוהבו קשה מהרוצח את שונאו וזה המעלל והתבונה לעשות רע להיושב בטח אתו, הרוצח ועינה את הנרצח ביסורים רבים ע''ה שנאתו ענשו גדול יותר וזה גמול :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  כִּי לֹא יָבִינוּ אֶל פְּעֻלֹּת יְהוָה וְאֶל מַעֲשֵׂה יָדָיו יֶהֶרְסֵם וְלֹא יִבְנֵם:

 מצודת דוד  כי לא יבינו. אינם נותנים לב להבין פעולת ה' שמשלם לרשע כרשעתו. יהרסם. ולזה יהרס אותם ולא יבנה עוד אותם לחזור לקדמותם : (מצודת דוד)


{ו}  בָּרוּךְ יְהוָה כִּי שָׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנָי:

 מצודת דוד  כי שמע. אשר שאלתי לבל אהיה עם הרשעים הללו בעת קבול הגמול : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (ו-ז) ברוך נותן הודאה על ששמע ה' תפלתו, כי ה' היה עוזי ומגני בפניהם, ולא הוצרכתי כלל למלחמה רק ע''י שבו בטח לבי עי''כ נעזרתי, וגם יעלוז לבי ומשירי אהודנו כאלו נצחתי ע''י מלחמה וחיל :(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  יְהוָה עֻזִּי וּמָגִנִּי בּוֹ בָטַח לִבִּי וְנֶעֱזָרְתִּי וַיַּעֲלֹז לִבִּי וּמִשִּׁירִי אֲהוֹדֶנּוּ:

 רש"י  ומשירי אהודנו. ומה היא ההודיה ה' עוז למו לאותן התלוין בו בעת שמעוז ישועות משיחו הוא : (רש"י)

 מצודת דוד  ויעלוז לבי. בעבור העזרה : ומשירי. אודה לו בשיר מן השירים שאמרתי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויעלוז. וישמח : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  אהודנו. כמו אודנו :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  יְהוָה עֹז לָמוֹ וּמָעוֹז יְשׁוּעוֹת מְשִׁיחוֹ הוּא:

 מצודת דוד  למו. לכל תמימי דרך בכללם : ומעוז. וחוזק ישועות של משיחו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ה', אמר אחר שתשועת דוד מקושר בתשועת ישראל שה' הזמין אותו למלך עליהם, ועז''א הלא ה' עז למו לישראל, ועי''כ הוא מעוז של ישועות משיחו, שבזכות ישראל צריך הוא להושיע את משיחו, וא''כ אבקש.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עמך, נחלתך. כל מקום שבאו נרדפים יצייר בשם נחלה הקשר הקניני הדבוק לדור דורים (לקמן ע''ח ס''ח ס''ג ע''א) : והקדושה ודיבוק השכינה ותשועה הנפשיית (ולקמן ק''ו ח' ושם מ'), וכמ''ש בפרטות ירמיה (ב' ז') :(מלבי"ם באור המלות)


{ט}  הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם: (פ)

 רש"י  ורעם. לשון מרעה : (רש"י)

 מצודת דוד  נחלתך. ישראל שלקחת לך לנחלה : ורעם. רעה אותם במרעה טוב ותן להם רוממות עד עולם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  הושיעה את עמך שתעשה זה בעבור ישראל להושיע אותם, וגם ברכם בתוספת ברכה מצד שהם נחלתך, ששם נחלה מציין שבחרם לנחלה לו לדור דורים ועי''כ הם קדושים ומיוחדים לאלהיהם וצריך הוא לברכם בברכה יתירה, ורעם ומצד שהם עמך, ונשאם עוד יותר מצד שהם נחלתך, וזה יהיה עד העולם :(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-כט

{א}  מִזְמוֹר לְדָוִד הָבוּ לַיהוָה בְּנֵי אֵלִים הָבוּ לַיהוָה כָּבוֹד וָעֹז:

 רש"י  הבו לה'. הכינו לה' והכינו לו אתם בני אילי הארץ מכאן שאומרים אבות, ומנחם חבר הבו לשון נתינה, אלים שרים (סא''א) : הבו לה' כבוד ועוז. מכאן שאומרים גבורות : (רש"י)

 מצודת דוד  בני אלים. הם המלאכים : הבו לה'. חוזר ומפרש מהו ואמר הבו לה' כבוד ועוז ר''ל שבחו ואמרו הכבוד והעוז המה לה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הבו. תנו כמו הבה את אשתי (בראשי' כ''ט) רצה לומר תנו בפה ואמרו כמו ולא נתן תפלה (איוב א') : אלים. חזקים כמו אילי מואב (שמות ט''ו) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  מזמור לדוד, הוסד על חורבן ושטף אשר היה בעת ההיא בגלילות סוריא ע''י סופה וסער מתחולל, ע''י זרם ושטף מים רבים, ע''י אש להבות רעמים וברקים נוראים עוקרי ארזים ומשברי סלעים, ע''י רוגז ורעש אשר סבב מן המדבר זאר''א עד כל גבולות הארץ מדרום לצפון מהמדבר עד הלבנון, אשר התעוררו כל ארבעה האיתנים מוסדי הארץ לבלעה ולהחריבה, אולם בבוא בני אלים אלה הנוראים אל ארץ הקדושה שם שחו ראשם, שם השתחוו ויחרדו מפני מלך הכבוד רם ונשא השוכן בהיכלו בהדרת קדש, שם שקעה האש ותשב סערה לדממה, וה' ברך את עמו בשלום הבו לה', הזמינו א''ע לה' להיות מלאכיו ושלוחיו, אתם בני אלים! אתם כחות הטבע הנשגבות הזמינו עצמכם לה' השולח אתכם לעשות דברו. הבו והזמינו עצמכם לה' להיות שלוחיו, אתם כבוד ועז ! אתם בני אלים שעל ידכם מתראה כבוד ה' ועוזו וגבורותיו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  הבו. ענין הזמנה בכ''מ, הבה נתחכמה לו, הבה נא אבא אליך. בני אלים. הכחות הנשגבות, כמו ידמה לה' בבני אלים :(מלבי"ם באור המלות)


{ב}  הָבוּ לַיהוָה כְּבוֹד שְׁמוֹ הִשְׁתַּחֲווּ לַיהוָה בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ:

 רש"י  כבוד שמו. זו קדושת השם ויש במזמור זה שמנה עשרה אזכרות וכנגדן תקנו י''ח ברכות : (רש"י)

 מצודת דוד  כבוד שמו. הכבוד הראוי לשמו כי כל שמותיו מורים על כבודו : בהדרת. במקום שהוא מהודר בקדושה והוא בה''מ : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  הבו והזמינו עצמיכם לה', להראות ג''כ כבוד שמו כי חוץ מאשר תהיו שלוחיו להרוס ולהחריב, תתנו ג''כ כבוד לשמו, כי תשתחוו לה' בהדרת קדש, עת תתקרבו אל הדרת קדש מקום שכינתו, שם תשתחוו לה', שם תפלו על פניכם ותכנעו ותכרעו ותדומו, והייתם לדממה :(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  קוֹל יְהוָה עַל הַמָּיִם אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים יְהוָה עַל מַיִם רַבִּים:

 רש"י  קול ה' על המים. על ים סוף ירעם משמים ה' וגו' (לעיל י''ח). הרעים. טורמינטאו''ש בלעז : (רש"י)

 מצודת דוד  קול ה'. אז ישאג קול ה' להחריד הנמשלים לנחלי מים : הרעים. ירעם בקול : ה' על מים רבים. ה' ירעם בקול על הנמשלים למים רבים וכפל הדבר פעמים ושלש להתמדת הדבר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הרעים. מלשון רעם ורעש : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  קול, מצייר תהלוכות בני אלים אלה פרץ מים שוטף את הארצות! המשורר אומר, הקול הנורא הנשמע על המים הוא קול ה' ! הוא השמיע הוד קולו, רעמים גדולים מתפוצצים מבין חשרת השטף, המשורר אומר אל הכבוד הוא הרעים, השטף הולך ומתרבה, אומר ה' הוא המרעים ופוקד על מים רבים :(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  קוֹל יְהוָה בַּכֹּחַ קוֹל יְהוָה בֶּהָדָר:

 רש"י  קול ה' בכח. בשעת מתן תורה צמצם את קולו לפי כחן של ישראל שנאמר והאלהים יעננו בקול (שמות י''ט) בקולו של משה : (רש"י)

 מצודת דוד  בכח. ישאג בכח רב : בהדר. בעבור להדר ולפאר את ישראל להיות להם למחסה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  קול, עתה התעוררו נפץ וזרם ואבני ברד, כחות עצומות ומחזות מהודרות נוראות ואיומות על כל עברים, המשורר אומר קול ה' נשמע בכל כח, קול ה' נשמע בכל הדר, כל כח וכח כל הדר והדר המתראה, קול ה' נשמע בו ונחת זרועו יראה :(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  קוֹל יְהוָה שֹׁבֵר אֲרָזִים וַיְשַׁבֵּר יְהוָה אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן:

 רש"י  קול ה' שובר ארזים. האומות כענין שנאמר (ש''א ז') וירעם ה' בקול גדול על פלשתים וגו', כי מקול ה' יחת אשור (ישעיה ל') ובשעת מתן תורה כי מי כל בשר וגומר ויחי (דברים ד') אתה שמעת וחיית ואומות העולם שומעים ומתים : (רש"י)

 מצודת דוד  ארזים. הוא משל על אנשים גבורים וחזקים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הלבנון. שם יער בארץ ישראל : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  קול, הסער והזרם הגיע עד יער הלבנון ועד שריון, והמשורר אמר קול ה' הוא השובר ארזים, וה' הוא המשבר את ארזי הלבנון עד שירקדו מפניו כעגל, והלבנון והשריון עצמו ירקדו לפניו כבן ראמים (שהוא גדול מעגל) :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים:

 רש"י  וירקידם כמו עגל. את הארזים ואת ההרים שבאו לשמוע מתן תורה : לבנון ושריון. שמות ההרים : (רש"י)

 מצודת דוד  וירקידם. בתנועת הרעדה : לבנון ושריון. כפל המליצה מארזים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וירקידם. ענין קפיצה ודלוג : לבנון ושריון. שמות הרים : בן ראמים. ראש קטן וכן ובן יונה (ויקרא י''ג) : (מצודת ציון)


{ז}  קוֹל יְהוָה חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ:

 רש"י  חוצב להבות אש. טיילנ''ט בלעז, ורבותינו פירשו שהיה הדבור של עשרת הדברות יוצא בלהבות אש מפיו ונחקק על הלוחות כתבניתם : (רש"י)

 מצודת דוד  חוצב. כורת להבות אש לשלחם על פני הארץ והם הברקים והמה יחרידו את העובדי גילולים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חוצב. ענין חטיבה וחתוך כמו חצבה עמודיה שבעה (משלי ט') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  קול, הארץ התפוררה, ולהבות אש נוראות יוצאים מתהומות הארץ על כל המדבר הבוער ברוח זלעפות, המשורר אומר קול ה' הוא החוצב להבות אש :(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  קוֹל יְהוָה יָחִיל מִדְבָּר יָחִיל יְהוָה מִדְבַּר קָדֵשׁ:

 רש"י  יחיל מדבר. לשון חיל כיולדה (ירמיה ו') : יחיל ה' מדבר קדש. הוא מדבר סיני כמו שאמרו רבותינו במסכת שבת ה' שמות נקראו לו מדבר סיני מדבר צין מדבר קדש מדבר קדמות מדבר פארן, מדבר קדש שנתקדשו ישראל עליו : (רש"י)

 מצודת דוד  יחיל מדבר. ירעיד יושבי מדבר : מדבר קדש. שהיא גדולה ורחבה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יחיל. יחולל מלשון חיל וחלחלה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  קול ה', הוא אשר יחיל מדבר, כאילו האדמה אשר במדבר באה עד המשבר ותחולל בחבלי יולדה להוליד את העצמים אשר בבטן הארץ המלאה אש וגפרית ולהבה, וה' הוא יחיל מדבר קדש :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יחיל מדבר. כמו ותרעש הארץ ותחיל, שיצייר רעש הארץ כיולדה, כמ''ש עתה כיולדה אפעה (ישעיה מ''ב) כמו שפירשתי שם :(מלבי"ם באור המלות)


{ט}  קוֹל יְהוָה יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד:

 רש"י  קול ה' יחולל אילות. יפחיד ויחיל לעתיד את העכו''ם שהם עכשיו עומדים בחוזק כאילות כענין שנאמ' (לעיל יח) משו' רגלי כאילו' א''ר פנחס כאילים אין כתיב כאן אלא כאילות כנקבות שרגלי הנקיבות עומדות ביושר יותר מן הזכרים, ל''א יחולל קריא''ה בלעז, כמו לפני גבעות חוללתי (משלי ח') (סא''א) : ויחשוף יערות. כמו מחשוף הלבן (בראשית ל') יקלף עצי היער כלומר יפשוט מכבודם המשולים כעצי היער אשר כגובה ארזים גובהו : ובהיכלו. שיבנה : כולו אומר כבוד. הכל יקלסוהו שם ויאמרו : (רש"י)

 מצודת דוד  ויחשוף יערות. כי ישבר ויפיל כל עצי היערות וישארו א''כ היערות מגולים ופנוים מן האילנות והכל הוא דרך משל על מפלת אויבי ה' : ובהיכלו. כל הבאים בבית המקדש יאמרו הנה עתה נראה כבודו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אילות. נקבות מאילים : ויחשוף. ענין גלוי כמו מחשוף הלבן (בראשית ל') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  קול, מן הרעש הזה התחוללו האילות ונחשפו היערות, החי וכל צומח, בכל זה נשמע קול ה' ודברו, קול ה' בכל כח, אבל בהיכלו כלו אומר כבוד, שם השתחוו בני אלים אלה הנוראים לפני מלך הכבוד, ותקם סערה לדממה לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יחולל. כמו מחוללת תנין, או כמו חולל אילות תשמור (איוב ל''ט) על החבלים והצירים, ויחשוף. כמו ויחשוף בפת''ח :(מלבי"ם באור המלות)


{י}  יְהוָה לַמַּבּוּל יָשָׁב וַיֵּשֶׁב יְהוָה מֶלֶךְ לְעוֹלָם:

 רש"י  ה' למבול ישב. בגדולתו יחידי וגם עתה וישב ה' לבדו מלך לעולם, והאלילים כליל יחלוף, אבל לעמו יתן עוז וברכת שלום, ורבותינו דרשוהו במתן תורה שנתפחדו ונתבהלו האומות ובאו להם אצל בלעם ואמרו לו מה קול ההמון ששמענו שמא מבול הוא בא להביא לעולם אמר להם כבר נשבע שלא יביא מבול אלא קול ההמון ששמעתם, הקב''ה נותן תורה לעמו : (רש"י)

 מצודת דוד  ה' למבול ישב. כמו בעת שהיה המבול ישב ה' לבדו כי הכל נשטף ונודע אז שהוא המושל בכל : וישב. רצה לומר כ''כ בימי המשיח ישב הוא לבדו למלך לעולם אזי כולם יכירו כי הוא בורא עולם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  למבול. כמו במבול : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ה', גם אם ה' למבול ישב, גם אם יתרבה השטף והרעש עד שיתהוה מזה מבול להחריב כל העולם, וישב ה' מלך לעולם, לשפוט את כל הארץ, כי ה' ימלוך עולם ועד גם כי אבדו גוים מארצו (כנ''ל י' ט''ז), בכל זאת.(מלבי"ם באור הענין)


{יא}  יְהוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְהוָה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם: (פ)

 מצודת דוד  ה' עוז. אז יתן ה' החוזק לעמו ויברכם בשלום : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ה' עוז לעמו יתן, לא יגע רע בישראל, בהפך הם ישיגו עי''ז עז ותעצומות, וה' יברך את עמו בשלום, שעי''כ נחרבו הרשעים הנלחמים עמהם והיה להם שלום מני צרים, (וכמו ששר עוד על כיוצא בזה בסי' מ''ו ובסי' מ''ח) :(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-ל

{א}  מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד:

 רש"י  שיר חנוכת הבית. שיאמרוהו הלוים בחנכת הבית בימי שלמה : (רש"י)

 מצודת דוד  חנוכת הבית. המזמור הזה תקן לאמרו בעת חנוכת בית המקדש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חנוכת. התחלת הדבר שעתיד לעמוד בה קרוי חנוך בלשון המקרא : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שיר חנוכת הבית, המזמור כולו יוסד לתת הודאה בחלותו ויחי מחליו, ולא נמצא בו שום ענין מחנוכת הבית. ? ומבואר שהבית המוזכר פה הוא הבית המשלי, הוא הגוף שהוא מעון לנפש ובית להאדם הפנימי השוכן ודר בקרבו, כי הנפש הוא האדם באמת, והגוף החמרי הוא רק בית חומר לשבתה כל ימי היותה במצודה, (כמ''ש אף כי שוכני בתי חומר, ביום שיזועו שומרי הבית), ועת חלה אז רופפו עמודי הבית ומכונותיו, ואחר שנתרפא נבנה הבית על תילו וישב לימי עלומיו, לכן ציין שם השיר בשם חנוכת הבית לדוד, ר''ל בית דוד העצמי, מעון נפשו שנתחנך בהרפאותו :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  אֲרוֹמִמְךָ יְהוָה כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי:

 רש"י  ארוממך ה' כי דליתני. הגבהתני : ולא שמחת אויבי לי. כמו עלי שהיו אומרים אין לדוד חלק לעולם הבא, וכשראו שבשבילו נפתחו הדלתות לארון אז ידעו שמחל לו הקב''ה על אותו עון ונהפכו פני שונאי דוד כשולי קדירה : (רש"י)

 מצודת דוד  דליתני. רוממתני במה ששלמה בני הבא מבת שבע בנה המקדש כי בזה ידעו הכל אשר מחלת לי על עון דבת שבע : אויבי. האומרים עדיין העון הזה שמור בידי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  דליתני. רוממתני כמו דלו עיני למרום (ישעיה ל''ח) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ארוממך, תחלה אמר בדרך כלל, שע''י חליו שמחו אויביו וחשבו שלא יחיה אחרי נפלו, (כמ''ש בסי' ל''ח ובסי' מ''א), ואתה דליתני מן החולי ולא שמחת אויבי לי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  דליתני. רוממתני מן החולי, כמו מרוממי משערי מות (למעלה ט') :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  יְהוָה אֱלֹהָי שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ וַתִּרְפָּאֵנִי:

 רש"י  ותרפאני. היא סליחת עון כמו ושב ורפא לו (ישעיה ו') : (רש"י)

 מצודת דוד  שועתי. התפללתי על העון הזה : ותרפאני. הוא מחילת העון שהיא רפואת הנפש וכן נאמר ושב ורפא לו (ישעיה ו') : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ה' אלהי, יאמר, א. רפואתי לא היתה ע''י הטבע, רק שועתי אליך ואתה תרפאני, לא ע''י צרי ורופאים :(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  יְהוָה הֶעֱלִיתָ מִן שְׁאוֹל נַפְשִׁי חִיִּיתַנִי (מיורדי) מִיָּרְדִי בוֹר:

 רש"י  מירדי בור. כמו מירידתי לבור שלא ארד לגיהנם : (רש"י)

 מצודת דוד  העלית. הצלתני מן המיתה ע''י מחילת העון : מירדי. מירידתי אל הבור כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ה', (זאת שנית), סבת חליי היה ע''י העונות ותחלואי הנפש, שע''י שחלתה הנפש ונטתה למות מות נפשי ע''י עונותי עי''ז חלה גם הגוף, וע''י שהעלית מן שאול נפשי, שע''י כפרת עוני לא תרד נפשי הרוחנית לשאול ואבדון, עי''כ חייתני מירדי בור, עי''כ השגתי גם חיים הגופנים, כמ''ש לקמן ק''ג הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  נפשי. הרוחנית (כנ''ל ג'), וכן אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול (לקמן מ''ט) :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  זַמְּרוּ לַיהוָה חֲסִידָיו וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ:

 רש"י  זמרו לה' חסידיו. על מה שעשה לי כי יכולים אתם לחסות בו שייטיב לכם ואפילו אתם שרוים בצער אל תיראו : (רש"י)

 מצודת דוד  זמרו וגו'. בראותכם גודל חסדי ה' : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  זמרו. עפ''ז יאמר שחסידי ה' יזמרו לה' לספר שבחו מצד עצמו, וגם הודו (שההודאה הוא על הטובות שעשה שזה מיוחס) לזכר קדשו, שע''י הטובות זוכרים מעשי ה' ונותנים הודאה לשמו :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי וְלַבֹּקֶר רִנָּה:

 רש"י  כי רגע. קטן באפו : חיים ברצונו. וחיים ארוכים יש בהרצותו ובהפייסו : (רש"י)

 מצודת דוד  כי רגע. רק רגע חרה עלי באפו : חיים ברצונו. בעת נתרצה לי הבטיחני החיים. בערב. רצה לומר כן דרכו מעולם כאשר יחטא האדם וילין עמו בערב בכי מהפורענות הבא ובשוב מדרכו יתרצה לו מיד לבוקר ישלח עזרתו לשמחו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי רגע באפו, שזמן האף לא נמשך הרבה רק רגע, וזאת שנית שגם בעת האף חיים ברצונו, היה רצונו שאחיה, שלא היה האף כדי להמיתני רק כדי שע''י ימחול עונותי ע''י היסורים וישוב יחייני, עד שקצב את הזמן שרק בערב ילין בכי, ולבקר יבא רנה, שהיה זמנם רק מערב עד בקר :(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי בַּל אֶמּוֹט לְעוֹלָם:

 רש"י  ואני אמרתי בשלוי. בשלוותי הייתי חושב לא אמוט לעולם, אבל אין הדבר ברשותי כי אם ברשותו של הקב''ה ברצונו העמיד את הררי את גדולתי להיות עוז וכיון שהסתיר פניו ממני מיד הייתי נבהל : (רש"י)

 מצודת דוד  בשלוי. כשהייתי בשלוה אמרתי לעולם לא אנטה לפול : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ואני, אני חשבתי שהחיים והבריאות הם טבעיים, עד שכל עוד שהגוף בריא הטבע נותנת שלא אחלה, וז''ש אני אמרתי בשלוי, ר''ל שכל עוד שאהיה שלו בגופי ולא ימצא בקרבי איזה הירוס ע''י ריב היסודות ומזגי הגוף ופרודם, בל אמוט לעולם, אבל עתה נודע לי שהחיים הם השגחיים תלוים בחפץ ה' ורצונו, כי רק.(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  יְהוָה בִּרְצוֹנְךָ הֶעֱמַדְתָּה לְהַרְרִי עֹז הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל:

 מצודת דוד  ה' ברצונך. עתה רואה אני אשר הכל ממך כשהיית מרוצה לי העמדתה להררי ולגדולתי להיות בה העוז וכאשר הסתרת פניך ממני בעבור העון הייתי נבהל וחרד מהצרות הבאות : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ברצונך העמדת להררי עז, העז שעליו עמד ההר שלי (היינו חיי גופי) על מכונו היה רצונך, על רצונך עמד ההר הנשגב, ובעת כי הסתרת פניך הייתי נבהל, כי התחיל ההר להתמוטט, כי מטו יסודותיו ואשיותיו, עד שהחולי לא היתה ע''י עונש השגחיי פעליי, רק ע''י הסתרת פנים וסור ההשגחה :(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  אֵלֶיךָ יְהוָה אֶקְרָא וְאֶל אֲדֹנָי אֶתְחַנָּן:

 רש"י  אליך ה' אקרא וגו' ואתחנן. תמיד לאמר לפניך מה בצע בדמי וגו' ואתה שמעת קולי והפכת מספדי למחול לי : (רש"י)

 מלבי"ם - באור הענין  אליך ה' אקרא, תפלתי היא רק אליך לא לאחר, וגם אל ה' אתחנן, התפלה היתה בעבור ה' וכבוד שמו, ר''ל שלא התפללתי על החיים בעבורי, רק כדי שאוכל להודות לך ולעבדך, וזה היה אצלי התכלית שהתאויתי לחיות, כי כן היה נוסח תפלתי.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אל ה'. בעבור ה' וכבודו אליך אתחנן :(מלבי"ם באור המלות)


{י}  מַה בֶּצַע בְּדָמִי בְּרִדְתִּי אֶל שָׁחַת הֲיוֹדְךָ עָפָר הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ:

 מצודת דוד  מה בצע. מה תועלת כשישפך דמי : היודך עפר. כשאדם שב להיות עפר וכי יודך אז וכי יגיד אמיתך הלא טוב להחיותו ושב ורפא לו ואז יודה לך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מה בצע. מה תועלת וחמדה כמו ומה בצע (מלאכי ג') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  מה בצע בדמי, הנה בחיי יש לך בצע ותועלת ממני במה שאני מודה ומשבח לך, אבל בדמי, דהיינו בשתיקתי והפסק תנועתי, מה בצע יהיה לך, וכן מה בצע יהיה לך ברדתי אל שחת, כי א. כ''ז שאני חי אני נותן הודאה על טובותיך אבל היודך עפר, ב. כ''ז שאני חי אודיע האמתיות מכבוד ה' והשגחתו ונפלאותיו, אבל במותי היגיד אמתך, ולכן.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בדמי. כמו ורשעים בחשך ידמו וכן ידמו לשאול (לקמן ל''א) ענין כריתה או שתיקה, כמו יזמרך כבוד ולא ידום, ועז''א מה בצע כשאדום :(מלבי"ם באור המלות)


{יא}  שְׁמַע יְהוָה וְחָנֵּנִי יְהוָה הֱיֵה עֹזֵר לִי:

 מלבי"ם - באור הענין  שמע ה' וחנני להקימני מחליי וה' היה עוזר לי שאוכל להודות לך :(מלבי"ם באור הענין)


{יב}  הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה:

 רש"י  פתחת. אלאק''ש בלע''ז, כמו (בראשית כד) ויפתח את הגמלים, ור''ד כל המזמור על מרדכי ואסתר והמן, בפסיקתא זוטא, ואני אמרתי בשלוי, אמר המן, אליך ה' אקרא, אמרה אסתר וכו' עד היה עוזר לי הפכת מספדי למחול לי, אמר מרדכי וכל ישראל : (רש"י)

 מצודת דוד  הפכת. הלא רבות פעמים הפכת מספדי למחול והשק אשר שמתי על מתני בעבור האבל והצער הלא התרת אותו מעלי ואזרתני בשמחה לזה גם עתה חנני : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  למחול. מלשון מחולות ורקוד : פתחת. ענין התרת הקשר כמו פתחת למוסרי (לקמן קי''ו) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הפכת, והנה ראיתי שגם אתה שמעת תפלתי בעבור תכלית זה, כי מה שהפכת מספדי למחול לי היה על הכונה למען יזמרך כבוד, ומצייר שכבר נתאספו כל העם להספידו כי חשבו שמת, ופתאום חזרה בו נשמה עד שהקבוץ שבאו להספידו ועמדו סביב מטתו התחילו לחול במחול ובמחולות, ולא זאת לבד כי גם פתחת שקי, שעד עתה היה לבוש שק מפני עונו ועתה הסיר את שקו כי ידע שנמחל לו העון, ותאזרני שמחה תחת השק, וכ''ז עשית.(מלבי"ם באור הענין)


{יג}  לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם יְהוָה אֱלֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ: (פ)

 מצודת דוד  למען יזמרך. ובעבור זה יזמר לך הנשמה ולא ישתוק מן הזמר ואודך לעולם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כבוד. היא הנשמה שהיא כבוד הגוף : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  למען יזמרך כבוד, כדי שהנפש שבי שנקראת בשם כבוד יוכל לזמרך, ולא ידום ויפסק ע''י המיתה מן נעים זמירות ישראל, וא''כ אחר שעקר התכלית שבעבורו החיית אותי, היה כדי שאזמר לך לכן גם אני אעשה כן וה' אלהי לעולם אודך :(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-לא

{א}  לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד:

 מלבי"ם - באור הענין  למנצח. המזמור הזה הוסד על מה שע''י נבואת גד שישוב לארץ יהודה וע''י תשובת האו''ת שילך לקעילה להושיע את ישראל מיד פלשתים, נסגר בקעילה (ש''א כ''ב), ואז רדף שאול אחריו, וה' הודיעו ע''י האו''ת שבעלי קעילה לא יעמדו באמונתם ויסגירוהו ביד שאול, ויצא משם וישב במדבר במצדות, וישב במדבר זיף, ומשם עלו הזיפים וירגלוהו אל שאול, ושאול ואנשיו עוטרים את דוד, וה' הצילהו מידו :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  בְּךָ יְהוָה חָסִיתִי אַל אֵבוֹשָׁה לְעוֹלָם בְּצִדְקָתְךָ פַלְּטֵנִי:

 מצודת דוד  אל אבושה. לזה מהראוי שלא אבוש לעולם אף שאין בי זכות והצילני בצדקתך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  בך ה' חסיתי, כי מה שחזר לארץ יהודה היה ע''פ ה' לכן אל אבושה לעולם, וגם אם איני ראוי ע''פ מעשי בצדקתך פלטני :(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  הַטֵּה אֵלַי אָזְנְךָ מְהֵרָה הַצִּילֵנִי הֱיֵה לִי לְצוּר מָעוֹז לְבֵית מְצוּדוֹת לְהוֹשִׁיעֵנִי:

 רש"י  מצודות. פלי''ישיץ בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  הטה אלי. לשמוע תפלתי : לצור. דומה לסלע חזק ולבית מצודות והוא מבצר חזק : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  הטה אלי אזנך שתשמע תפלתי תיכף, וגם מהרה הצילני, והגם שאני יוצא עתה מעיר מבצר היה אתה לי לצור מעז, והגם שאצטרך לצאת גם מן המצודות במדבר, היה אתה לי לבית מצודות להושיעני :(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  כִּי סַלְעִי וּמְצוּדָתִי אָתָּה וּלְמַעַן שִׁמְךָ תַּנְחֵנִי וּתְנַהֲלֵנִי:

 רש"י  תנחני. מונאראש''מוי בלע''ז כמו (שמות ל''ב) לך נחה את העם וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  למען שמך. המורה על הרחמים : תנחני. בדרך ישרה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותנהלני. ותנהגני : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (ד-ה) כי, לא על המבצר אני בוטח, רק סלעי ומצודתי אתה, והגם שאהיה נודד במדבר, למען שמך (כי אתה מעוזי) תנחני ותנהלני ותוציאני מרשת זו טמנו לי. אחר שנקרא שמך עלי שאתה מעוזי, עי''כ תעשה למען כבודך בין מה שתנחני במדבר במקומות שלא תמצאני שם יד שאול, ובין מה שתוציאני מרשת שטמנו אנשי קעילה או הזיפים :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תנחני ותנהלני. שניהם באו על ההנהגה בנחת (שזה המבדיל בינם ובין נהג) רק פעל נהל מציין שמנהל את היעף והאין כח, וינהלם בחמורים לכל כושל (דה''ב כ''ח), עלות ינהל (ישעיה מ'), נחית בחסדך ומוסיף נהלת בעזך (שמות ט''ו) :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  תּוֹצִיאֵנִי מֵרֶשֶׁת זוּ טָמְנוּ לִי כִּי אַתָּה מָעוּזִּי:

 מצודת דוד  טמנו לי. הסתירו עלי שאפול בה : (מצודת דוד)


{ו}  בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי פָּדִיתָה אוֹתִי יְהוָה אֵל אֱמֶת:

 רש"י  בידך אפקיד רוחי. קומנ''דריה בלע''ז, אפקיד רוחי תמיד לפי שאתה פדיתה אותי מצרה : (רש"י)

 מצודת דוד  בידך. בפקדון אתן רוחי בידך ועליך לשמרו : פדיתה. עבר במקום עתיד ור''ל הן ידעתי שתפדה אותי ממות כי אתה אל אמת להחזיר הפקדון : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  בידך, הגם שמה שהפקדתי תחלה את כל אשר לי ביד אנשי קעילה בבטחי בם היה שקר, כי הם רצו להסגירני בידו כי אינם אנשי אמת, אבל את רוחי הפקדתי בידך לא בידם, ואתה פדית אותי מיד רודפי, כי אתה אל אמת :(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  שָׂנֵאתִי הַשֹּׁמְרִים הַבְלֵי שָׁוְא וַאֲנִי אֶל יְהוָה בָּטָחְתִּי:

 רש"י  השומרים הבלי שוא. המצפים לתשועת ע''א : (רש"י)

 מצודת דוד  השומרים. המצפים לתשועת גלולים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  השומרים. המצפים כמו ואביו שמר את הדבר (בראשית ל''ז) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שנאתי השומרים הבלי שוא, הבוטחים בבני אדם שהבטחתם הבל ושוא כמו שהיה באנשי קעילה, ואני אל ה' בטחתי :(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  אָגִילָה וְאֶשְׂמְחָה בְּחַסְדֶּךָ אֲשֶׁר רָאִיתָ אֶת עָנְיִי יָדַעְתָּ בְּצָרוֹת נַפְשִׁי:

 מצודת דוד  אשר ראית. נתת לב לראות עניי וידעת צרות נפשי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (ח-ט) אגילה ואשמחה בחסדך שעשית עמדי, והמאמרים מקבילים, אשר ראית את עניי ולא הסגרתני ביד אויב, שהוא מה שלא הסגירו ביד שאול בהיותו בקעילה, ידעת בצרות נפשי העמדת במרחב רגלי, שבעת שעטרו אותו שאול ואנשיו, ודוד הלך מצד ההר מזה ושאול מצד ההר מזה, והיה המקום צר שלא יכול לברוח כי ההר סגר בעדו, והיה אז בצרה גדולה ואתה ידעת בצרות נפשי ומלאך בא אל שאול ועי''כ העמדת במרחב רגלי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אגילה ואשמחה. הגיל הוא בעת התחדש הישועה ואח''כ היא שמחה תמידית (כנ''ל כ''א ב') ראית את עניי, ידעת בצרות נפשי. העוני הוא גלוי ונראה נגד צרות הנפש שהוא דבר פנימי, לכן אמר בו ראית. ובצרת הנפש אמר ידעת :(מלבי"ם באור המלות)


{ט}  וְלֹא הִסְגַּרְתַּנִי בְּיַד אוֹיֵב הֶעֱמַדְתָּ בַמֶּרְחָב רַגְלָי:

 רש"י  הסגרתני. ליבראש''מווי. ומנחם חבר אותו לשון סגירה וכן כל לשון סגר : (רש"י)

 מצודת דוד  ולא הסגרתני. לא מסרת אותי ביד האויב והעמדת רגלי במקום מרחב שלא אמעד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הסגרתני. מסרתני כמו להסגיר לאדום (עמוס א') : (מצודת ציון)


{י}  חָנֵּנִי יְהוָה כִּי צַר לִי עָשְׁשָׁה בְכַעַס עֵינִי נַפְשִׁי וּבִטְנִי:

 רש"י  עששה. כהתה לשון עששית שאדם נותן זכוכית לנגד עיניו לראות לעבר הזכוכית דבר, אין אותה מראה ברורה : (רש"י)

 מצודת דוד  עששה. בעבור כעס מתוגיון הצרות כאלו נרקבו עיני וגו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עששה. ענין בליה ורקבון וכן למטה ועצמי עששו וקרוב הוא מלשון עש יאכלם (ישעיה נ') שהוא התולעת האוכל הבגד ומפסידה : נפשי. הוא הנפש המתאוה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  חנני ה' כי צר לי, שצר לי בפועל מרעת האויב, זאת שנית, כי עששה בכעס עיני ונפשי ובטני על דבריהם שמדברים להכעיס אותי ולחרפני, ומפרש, נגד מ''ש כי צר לי. (יא-יב) כי כלו ביגון חיי ושנותי באנחה מרוב הצרות, ונגד מ''ש עששה בכעס עיני, כי כשל בעוני כחי מכל צוררי הייתי חרפה, שצוררי מחרפים אותי לאמר שע''י עוני כשל כחי ועל ידי עוני עששו עצמי ואני חלוש, כן הייתי חרפה מצוררי והייתי חרפה לשכני מאד, שמחרפים גם את שכני ששוכן אצלם איש מלא עונות ופשעים, והייתי פחד למיודעי שפחדו להתקרב אלי מיראת צוררי בל ירעו להם בעבור זה, עד שרואי בחוץ נדדו ממני לבל אתקרב אליהם, עד כי.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עששה. נרקבה (כנ''ל ו' ח') :(מלבי"ם באור המלות)


{יא}  כִּי כָלוּ בְיָגוֹן חַיַּי וּשְׁנוֹתַי בַּאֲנָחָה כָּשַׁל בַּעֲוֹנִי כֹחִי וַעֲצָמַי עָשֵׁשׁוּ:

 רש"י  ועצמי עששו. לשון רקב כאלו אכלם עש : (רש"י)

 מצודת דוד  ביגון. בעבור היגון כלו ונשלמו ימי חיי וכן ושנותי באנחה וכפל הדבר במ''ש : בעוני. בעבור עוני כשל כוחי ונדבקו עצמי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור המלות  ביגון חיי ושנותי באנחה. יגון בלב ואנחה בפועל כמו שכתוב (ישעיה ל''ה), והחיים פנימים נגד השנים, שהוא הזמן המתראה על ידי החיים והשנוים המתהוים ממנו, וכן מגביל כחי, ועצמי, שהכח פנימי :(מלבי"ם באור המלות)


{יב}  מִכָּל צֹרְרַי הָיִיתִי חֶרְפָּה וְלִשֲׁכֵנַי מְאֹד וּפַחַד לִמְיֻדָּעָי רֹאַי בַּחוּץ נָדְדוּ מִמֶּנִּי:

 רש"י  מכל צוררי. מאת כל צוררי, הייתי חרפה לגדוף : ולשכני. אני חרפה מאד ופחד למיודעי. אמישקטיישנ''ץ. מתפחדים על קורותי : (רש"י)

 מצודת דוד  מכל צוררי. מכל מה שעושים לי צוררי הייתי לחרפה להרואים בי כי מלעיגים עלי : ולשכני. היודעים יותר ממה שעושים לי צוררי להם אני מאד לחרפה : ופחד למיודעי. אני לפחד להם כי בראותם צרתי יפחדו לנפשם שלא יקרא להם כמקרי : רואי בחוץ. הרואים אותי בחוצות נדדו מפני והלכו להם כי כן דרך אדם לברוח מראות חלי קשה ודבר מגונה ונמאס : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  למיודעי. למכירי ואוהבי כמו ומודע לבינה תקרא (משלי ז') : (מצודת ציון)


{יג}  נִשְׁכַּחְתִּי כְּמֵת מִלֵּב הָיִיתִי כִּכְלִי אֹבֵד:

 רש"י  ככלי אובד. ההולך לאבד כל לשון אבידה אין הלשון נופל על בעל אבידה לומר הוא אבד אותה אלא האבידה אובדת ממנו כד''א אשר תאבד ממנו (דברים כ, 'ב) האובדת לא בקשתם (יחזקאל ל''ד) : (רש"י)

 מצודת דוד  כמת מלב. כמו המת הנשכח מהלב : ככלי. ר''ל ככלי כל שהוא אשר כשהוא נאבד אין אדם זוכרו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  נשכחתי מלב כמת, שהגם שאני עוד חי הייתי בעיניהם ככלי אובד, כמעותד לאבדון וכליון :(מלבי"ם באור הענין)


{יד}  כִּי שָׁמַעְתִּי דִּבַּת רַבִּים מָגוֹר מִסָּבִיב בְּהִוָּסְדָם יַחַד עָלַי לָקַחַת נַפְשִׁי זָמָמוּ:

 רש"י  דבת רבים. עצת רבים, דבת לשון דובב שפתי ישנים (שיר ז') וכן כל דבה שבמקרא פרלר''יץ בלע''ז : מגור מסביב. שמייראין ומפחדין אותי : בהוסדם. בהתיעצם : זממו. לשון מחשבה : (רש"י)

 מצודת דוד  דבת רבים. דברי רע מרבים המפחדים אותי מסביב : בהוסדם. במה שהם מתייעצים עלי כולם יחד וחושבים לקחת נפשי ור''ל ובעבור שאני שומע כ''ז ואני כאלם לא יפתח פיו לזה אני שכוח בעיני כל כי חושבים שכלה תקותי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  דבת. ענין אמירת דבת הרע כמו ויבא את דבתם (בראשית ל''ז) : מגור. פחד כמו ויגר מואב (במדבר כ''ב) : בהוסדם. ענין עצה שהיא כיסוד להבנין : זממו. חשבו : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי, ובכל זה לא נשכחתי מלב הצוררים, כי בהפך שמעתי דבת רבים מגור מסביב בהוסדם יחד עלי, שהם כשנועצו עלי למסרני ביד שאול, יוציאו ג''כ דבה על רבים, כמו שהוציאו דבה על נוב עיר הכוהנים שידם עמי, ועי''כ יעשו מגור מסביב, שכל אשר סביבי יראים ומתפחדים פן יענשו מן המלך, ועי''כ לקחת נפשי זממו, שעי''כ כ''א יודיע מקומי ובזה יקחו את נפשי :(מלבי"ם באור הענין)


{טו}  וַאֲנִי עָלֶיךָ בָטַחְתִּי יְהוָה אָמַרְתִּי אֱלֹהַי אָתָּה:

 מצודת דוד  ואני. אבל אני אבטח בה' ולא אירא מהם : אלהי אתה. ותעזרני מהם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ואני, הגם שאין לי עוד שום מכיר ומושיע עליך בטחתי ה', אמרתי אלהי אתה, הלא אתה עדן המשגיח עלי ומושיע :(מלבי"ם באור הענין)


{טז}  בְּיָדְךָ עִתֹּתָי הַצִּילֵנִי מִיַּד אוֹיְבַי וּמֵרֹדְפָי:

 רש"י  בידך עתותי. עתים העוברים עלי על פיך הם ובגזרותיך : (רש"י)

 מצודת דוד  בידך עתותי. כל העיתות שעברו עלי בין העתים לטובה ובין העתים לרעה הלא המה בידך על פיך נעשו : הצילני מיד אויבי. כי הלא הכל בידך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  בידך עתותי, הלא העתים העוברים עלי הם בידך עת טובה או עת רעה ממך נגזרו, א''כ הצילני מיד אויבי הם הזיפים, ומרודפי, שאול ואנשיו :(מלבי"ם באור הענין)


{יז}  הָאִירָה פָנֶיךָ עַל עַבְדֶּךָ הוֹשִׁיעֵנִי בְחַסְדֶּךָ:

 מצודת דוד  האירה. הראה לי פנים מאירות והוא מדרך משל הנהוג בין אדם לרעהו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  האירה פניך על עבדך, שתושיעני ע''י השגחה גלויה עד שכולם יראו פניך והשגחתך, והושיעני בחסדך שהחסד אין לו גבול, וזה יהיה כדי.(מלבי"ם באור הענין)


{יח}  יְהוָה אַל אֵבוֹשָׁה כִּי קְרָאתִיךָ יֵבֹשׁוּ רְשָׁעִים יִדְּמוּ לִשְׁאוֹל:

 רש"י  אל אבושה וגו'. אחרי שקראתיך אין נאה שאבוש : ידמו לשאול. ישתתקו ויאלמו למות : (רש"י)

 מצודת דוד  כי קראתיך. והואיל ובך בטחתי מהראוי שלא אבוש : ידמו. יכרתו לרדת לשאול : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ידמו. יכרתו כמו אל תדמו בעונה (ירמיה נא) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ה' אל אבושה כי קראתיך, כדי שיהיה קידוש השם וידעו כולם שהקורא אותך לא יבוש, ובהפך יבושו רשעים כי יכרתו וידמו לרדת לשאול :(מלבי"ם באור הענין)


{יט}  תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר הַדֹּבְרוֹת עַל צַדִּיק עָתָק בְּגַאֲוָה וָבוּז:

 רש"י  הדוברות על צדיק עתק. שאומרות לשאול עלי דוד מבקש רעתך : עתק. סרה דבר שאינו כמו ויעתק משם (בראשית י''ב), ודונש פתר אותו לשון דבר גדול וקשה כמו עתקו וגם גברו חיל (איוב כ''א), הון עתק (משלי ח'), ולמכסה עתיק (ישעיה כ''ג) (סא''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  תאלמנה. מהראוי שתאלמנה שפתי שקר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תאלמנה. מל' אלם : עתק. חזק וקשה כמו ידברו עתק (לקמן ל''ד). ובוז. ובזיון : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  תאלמנה, אחר שראה השגחת ה' עליו יאמר, מעתה תאלמנה שפתי שקר הם שפתי הכופרים, הדוברים על צדיק על ה' הצדיק, דברי עתק בגאוה ובוז, שאומרים שאין ה' משגיח בעולמו ואין שכר ועונש, ושהעולם הפקר, ועתה ע''י שיראו השגחתך איך אתה מציל את החוסים בך תאלמנה שפתותיהם, כי(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עתק. בא על ההעתקה ממקום, ויעתק משם ההרה, ועל לשון חוזק, ולדעתי עקר ענינו בכ''מ לשון העתק, כי כ''מ שבא על דבור שמדברים עתק על ה' היינו הכחשת ההשגחה, כמו (ש''א ב' ג', לקמן ע''ה ז', צ''ד ד') בא על הכחשת השגחת ה', עי' פרושי בכ''מ האלה והוא מענין העתק שהוא מועתק ורחוק מברואיו, וכן פי' חז''ל (ב''ר פ''א), הדוברות על צדיק עתק שהעתיק מבריותיו, ורצונו לומר יאלמו המכחישים השגחת ה' על ידי שרואים צדיק ורע לו ובאמת ה' משגיח עליו אם לשלם לו בעוה''ב, ואם גם בעוה''ז תצפנם בסוכה ויפעל לחוסים בו נגד בני אדם וכולם יראו מזה השגחת ה', וכן מ''ש עתקו גם גברו חיל, הון עתק, היינו דבר הנעתק ומופרש מדרך הטבע :(מלבי"ם באור המלות)


{כ}  מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם:

 רש"י  מה רב טובך. ידעתי לעולם הבא יש שכר טוב ליראיך ומכל מקום בעולם הזה שהרשעים מקיפים אותם אני מתפלל עליהם שתסתירם בסתר פניך : (רש"י)

 מצודת דוד  מה רב. מה מאד רב הטוב אשר צפנת לתת ליראיך בעוה''ב ואף הרבה טובה פעלת להחוסים בך נגד בני אדם ר''ל אשר כל אדם חסו בו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  מה רב, הגם שרב מאד טובך אשר צפנת ליראיך, שהוא שכר הצפון לצדיקים בעוה''ב שהוא רב מאד, אבל הלא הוא צפון ונעלם ואין רואים אותו, אבל הטוב שפעלת לחוסים בך אינו צפון ונסתר, כי הטוב הזה הוא נגד בני אדם, שהוא נראה לכל, (ור''ל שעל מה שימצאו רעות לצדיק בעוה''ז יש ע''ז תשובה שעי''כ ימצא שכר גדול ורב טוב בעוה''ב, אבל זה דבר צפון ורבים מכחישים עי''כ את ההשגחה ממה שנראה צדיק ורע לו, אבל ההשגחה הגלויה שיעשה ה' לחוסים בו הוא דבר הנראה לכל, ובזה תאלמנה שפתי שקר הדוברים על צדיק חי עולמים עתק לאמר שאינו משגיח) :(מלבי"ם באור הענין)


{כא}  תַּסְתִּירֵם בְּסֵתֶר פָּנֶיךָ מֵרֻכְסֵי אִישׁ תִּצְפְּנֵם בְּסֻכָּה מֵרִיב לְשֹׁנוֹת:

 רש"י  מרוכסי איש. מחבורי רשעים המתקשרים יחד להרע להם : (רש"י)

 מצודת דוד  תסתירם. כי הסתרתם בסתר הבאה מפניך להיות נסתרים מגבהות כל איש רשע. מריב. מהמריבה הבא מהלשונות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מרוכסי. ענין גבהות וכן והרכסים לבקעה (ישעיה מ') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  תסתירם, מבאר שהגם שידמה לפעמים שה' מסתיר פניו מיראיו ועי''כ ימצא אותם רעות בעוה''ז, זה הוא לטובתם, כי בסתר פניך תסתירם מרכסי איש, ר''ל עם זה שה' יסתיר מהם פניו והשגחתו וישיגם רעות וצרות בזה יסתירם מרכסי איש, ר''ל שינצלו מן הרכסים הנמצא בטבע האיש, שהוא היצר הרע והתאוות שהם דומים כרכסים המקלקלים את הדרך הישר, כן הם יעכבו בעדו מלכת בדרך ישר, וע''י הסתרת פנים ויסורים יהיה העקוב למישור והרכסים לבקעה וילכו בדרך הישר, ובכ''ז הגם שאתה מסתיר פנים, אתה מסוכך עליהם ותצפנם בסוכת השגחתך מריב לשונות ובעלי לה''ר, כמו שהציל את דוד מן הזיפים וכל המלשינים עליו בפני שאול :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בסתר פניך. כמו אסתירה פני מהם, במה שאתה מסתיר פניך מהם, תסתירם, תצפנם. הסתר הוא יותר מן הצפון (איוב י''ד י''ג, ולמעלה כ''ז ה'), כי שמירת הנפש מחטא הוא גדול משמירת הגוף : מרכסי. כמו והרכסים לבקעה (ישעיה מ'), רכסים הנמצאים בלב איש המקלקלים יושר הדרך :(מלבי"ם באור המלות)


{כב}  בָּרוּךְ יְהוָה כִּי הִפְלִיא חַסְדּוֹ לִי בְּעִיר מָצוֹר:

 רש"י  בעיר מצור. בקעילה, כשאמר שאול עלי נסגר לבא בעיר דלתים ובריח (שמואל א' כ''ג) : (רש"י)

 מצודת דוד  כי הפליא. אשר גם לי עשה חסד נפלא לחזק אותי כאלו הייתי בעיר מבצר : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ברוך ה', עפ''ז נותן הודאה, א. מה שהפליא חסדו לי בעיר מצור, שלא נשאר בקעילה שהיתה עיר מצור ששם היה שאול צר עליו וכבשו :(מלבי"ם באור הענין)


{כג}  וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי נִגְרַזְתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ אָכֵן שָׁמַעְתָּ קוֹל תַּחֲנוּנַי בְּשַׁוְּעִי אֵלֶיךָ:

 רש"י  ואני אמרתי בחפזי. כשיצאתי מקעילה ובאתי אל מדבר מעון והייתי נחפז ללכת מפני שאול כי השיגני, ושאול ואנשיו עוטרים אלי ואל אנשי לתפשם. אמרתי בלבי נגרזתי. נכרתתי לשון גרזן הכורת את העץ על שם גזירתו נקרא גרזן כך פי' דונש ומנחם חברו כמו נגרשתי ואין לו דמיון בתורה (סא''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  בחפזי. כשהייתי נחפז לברוח מפני שאול כמ''ש ויהי דוד נחפז (ש''א כ''ג) אז אמרתי נכרתי מנגד עיניך כי היה קרוב מאוד להמסר ביד שאול : אכן שמעת. כי נוצלתי גם אז מידו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בחפזי. מל' חפזון ובהלה : נגרזתי. מל' גרזן ור''ל נכרתי כדבר הנכרת בגרזן : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ואני, הודאה ב' על עת שעטרו שאול ואנשיו לתפשם, ששם כתיב ויהי דוד נחפז ללכת מפני שאול, ואז אמרתי בחפזי נגרזתי מנגד עיניך כי הי' בסכנה גדולה, אכן שמעת קול תחנוני והצלתני ע''י המלאך שבא אל שאול :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  נגרזתי. כמו נגזרתי :(מלבי"ם באור המלות)


{כד}  אֶהֱבוּ אֶת יְהוָה כָּל חֲסִידָיו אֱמוּנִים נֹצֵר יְהוָה וּמְשַׁלֵּם עַל יֶתֶר עֹשֵׂה גַאֲוָה:

 רש"י  אמונים נוצר ה'. שומר ה' את המאמינים בישועתו וסומכים עליו : על יתר. מדה במדה מכוונת כחץ על יתר הקשת (סא''א), או יש לפתור על יתר, חבל כנגד חבל קו כנגד קו, ל''א יתר הוא לשון גאוה כמו (ישעיה ט''ו) יתרה עשה פירוש ומשלם על יתר בגאוה לעושי גאוה (סא''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  אהבו. לזה אהבו את ה' כי הוא שומר אנשי אמונים : על יתר. על יתרון הגאות של עושי הגאוה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אהבו, עפ''ז סיים דבריו נגד הדוברים על צדיקו של עולם עתק, ואחר שנתברר שיש שכר ועונש והשגחה, אהבו את ה' כל חסידיו כי הוא נוצר אנשי אמונים, וכן משלם על יתר של עושה גאוה כמו שנצר את דוד ושלם עונש לשאול :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אמונים. כמו כי פסו אמונים (למעלה י''ב) :(מלבי"ם באור המלות)


{כה}  חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם כָּל הַמְיַחֲלִים לַיהוָה: (פ)

 רש"י  חזקו ויאמץ לבבכם. כמו שראיתם שעשה לי להושיעני שהוחלתי לו : (רש"י)

 מצודת דוד  חזקו. כל המקוים לה' חזקו ואמצו לבבכם ותהיו בטוחים כי הלא תראו כי יש תקוה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  חזקו, ואם כן חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה', כי תוחלתם לא תשוב ריקם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  חזקו ויאמץ לבבכם, האימוץ הוא התמדת החיזוק ובא על חיזוק הלב כמ''ש בכ''מ :(מלבי"ם באור המלות)

תהילים פרק-לב

{א}  לְדָוִד מַשְׂכִּיל אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה:

 רש"י  לדוד משכיל. אמרו חכמים כל מזמור שנאמר בו משכיל ע''י מתורגמן אמרו : אשרי נשוי פשע. שהקב''ה נושא פשע ומכסה חטאיו : נשוי. אנפורדוני''ץ בלע''ז, ולא יחשב לו עון ובלבד שלא תהיה ברוחו רמיה להיות בדעתו לשוב אל קיאו : (רש"י)

 מצודת דוד  משכיל. בזה ישכיל את העם ללמדם דעת : נשוי פשע. אשרי למי שנמחה פשעו ונתכסה חטאו למען לא יזכר כי בודאי עשה תשובה הגונה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נשוי. ענין מחילה כמו כל תשא עון (הושע י''ד) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לדוד משכיל, מזמור זה נתיסד על עצירת גשמים שהיה בעת ההיא וגזרו צום ותענית והתודו על עונותיהם (כמו שכן היה דרכם בעת הצום לפשפש במעשיהם) ונעתר ה' להם והוריד הגשם והגשם היה שוטף מאד ובכל זה היה לברכה, ונראה גם כן שבעת ההיא היה להם מלחמה עם אויביהם ושטף הגשם והמים עכב את האויבים מבוא בגבולם וי''ל שהיה זה בעת שהיה רעב בימי דוד שלש שנים, ששאלו אז באורים ותומים ונודע להם עונם ותקנו אותו וירד הגשם (כנז' בספר שמואל) וגם המזמור שאח''ז מחובר אל מזמור זה, כמו שיתבאר. אשרי אחר שראה שע''י שהתודו את עונם נושעו, כאלו היה הצרה ע''י מה שכסו את עונם עד עתה, אמר אשרי נשוי פשע של כסוי חטאה, אשרי מי שמוחלים לו על הפשע שפשע במה שכסה חטאיו, כי מצד שהוא כסוי חטאה ואינו מתודה עליהם שב החטא לפשע ומרד כמחזיק בחטאותיו וענשו קשה, ואשרי מי שנושאים לו פשע זה הגדול :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  פשע, חטאה. הבדלם ידוע בכ''מ, העון מציין עוות המחשבה, והחטא מציין המעשה, והפשע מציין המרד. כסוי החטא-. . והעלמתו הוא עצמו פשע ומרד גדול, עז''א פשע של כיסוי חטאה. (רצונו לומר המעלים חטאו, כמו מכסה פשעיו לא יצליח) ואומר אשרי אדם שלא יחשוב ה' לו גם עוות מחשביי, שלא חטא אפילו במחשבה, ועז''א ואין ברוחו רמיה, ועז''א חטאתי אודיעך וגם עוני לא כיסיתי. הגם שהעון נסתר יותר מן החטא, רצונו לומר שהתודיתי על המעשה והמחשבה, ושניהם יחד הם פשע נגד ה', לז''א עלי פשעי לה', ואתה לא לבד שנשאת החטא, נשאת גם עון של חטאתי גם עוות המחשבה :(מלבי"ם באור המלות)


{ב}  אַשְׁרֵי אָדָם לֹא יַחְשֹׁב יְהוָה לוֹ עָוֹן וְאֵין בְּרוּחוֹ רְמִיָּה:

 מצודת דוד  לא יחשוב. העון שעשה לא יחשוב לו ה' בחשבון מעשיו כי נמחל לו על ידי התשובה : ואין ברוחו רמיה. וזהו כשאין במחשבתו רמיה שאין עושה תשובה לרמות הבריות כי אם בלב שלם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אשרי, ובכ''ז טוב יותר מי שלא יחשב ה' לו עון שלא חטא כלל, ואין ברוחו רמיה, שרוחו תמיד עם ה' וא''צ להתודות, זה טוב יותר מן הבעל תשובה שכבר היה ברוחו רמיה ועון :(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  כִּי הֶחֱרַשְׁתִּי בָּלוּ עֲצָמָי בְּשַׁאֲגָתִי כָּל הַיּוֹם:

 רש"י  כי החרשתי. כאשר החרשתי מלהתודות על פשעי לפניך : בלו עצמי. מרוב אנחותי ודאגותי כל היו' שהייתי דואג מפני הפורענות : (רש"י)

 מצודת דוד  כי החרשתי. ועל שגדול כל כך כח התשובה לזה כאשר החרשתי ועמדתי בשתיקה להתבונן במעשי אז הייתי דואג על עונותי עד שבלו עצמי ועסקתי בשאגתי כל היום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בלו. נרקב : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (ג-ד) כי, עתה מתחיל לבאר הדבר ואיך קשה מאד הפשע של כסוי חטאה, שהלא כל זמן שהחרשתי ולא התודיתי על חטאותי בלו עצמי ע''י שאגתי, ששאגתי כל היום מצד שיומם ולילה תכבד עלי ידך (היינו מכת ידך) במה שנהפך לשדי בחרבוני קיץ, דהיינו המכה של עצירת גשמים, שע''י חרבוני ויבשות הקיץ נהפך לשדי, שכל לחלוחית האדמה והפירות נהפך לחורב ויבשות, מזה מבואר שע''י שלא התודיתי על חטאתי נעצרו הגשמים וכבדה עלי יד ה' בקיץ חרב ויבש, עד שבלו עצמי מרוב שאגתי על הצרה, סלה סיום הענין :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  כי. כמו כאשר, בלו עצמי. על ידי שאגתי :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  כִּי יוֹמָם וָלַיְלָה תִּכְבַּד עָלַי יָדֶךָ נֶהְפַּךְ לְשַׁדִּי בְּחַרְבֹנֵי קַיִץ סֶלָה:

 רש"י  כי יומם ולילה. היה כבד עלי מורא ידך וגזרותיך : נהפך לשדי. לחלוח שלי, וכן לשד השמן (במדבר י''א), לחלוח שמן כך פירשו דונש, ומנחם חבר לשון שדידה כמו משוד עניים (לעיל י''ב), רשעים זו שדוני (לעיל י''ז) : בחרבוני קיץ. עד שייבש בחורב הקיץ מפני דאגת כובד ידך שהייתי דואג על חטאתי ולפיכך : (רש"י)

 מצודת דוד  כי וגו'. ר''ל כי פחדתי פן יומם ולילה תכבד עלי מכת ידך והלחלוחית שבי יהיה נהפך ליובש כאלו היה לעולם בחורב הקיץ : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לשדי. ענין לחלוחית כמו לשד השמן (במדבר י''א) : בחרבוני. מל' חורב ויובש החום : קיץ. הם ימי החמה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  לשדי. הלמ''ד שורש כמו כטעם לשד השמן, מענין לחלוחית : וחרבוני. שם מענין חרב ויבש :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ וַעֲוֹנִי לֹא כִסִּיתִי אָמַרְתִּי אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַיהוָה וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲוֹן חַטָּאתִי סֶלָה:

 רש"י  חטאתי אודיעך. תמיד ולשון הווה הוא. כי אמרתי טוב שאודה עלי פשעי לה' ועתה כשהודיתי ואמרתי לנתן הנביא חטאתי (שמואל ב' י''ב) נשאת עון חטאתי כענין שנאמר (שם) גם ה' העביר חטאתך וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  חטאתי. לזאת אודיע חטאתי ולא אכחש בה כי אמרתי כשאודה עלי פשעי ואתחרט אז תמחול עליהם לעולם כי לא יזכרו עוד : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  חטאתי, (מציין הצום והוידוי), אומר אמנם אחרי שהסכמתי להודיעך חטאתי ולהתודות, ועוני לא כסיתי, אז נושעתי מהצרה, כי תיכף כאשר אמרתי אודה עלי פשעי לה', אז אתה נשאת עון חטאתי וירד הגשם, הרי שהוידוי מועיל ומשיב חמה, סלה סיום הענין :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ:

 רש"י  לעת מצוא. בהמצאך לקבל תפלתו ומה היא זאת רק לשטף מים רבים אשר לא יגיעו אליו שלא יפול ביד האומות שהם כמים שוטפים וכן מצינו שהתפלל דוד על זאת ואמר נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו וביד אדם אל אפולה (שמואל ב כ''ד) : (רש"י)

 מצודת דוד  על זאת. האמור למטה : לעת מצוא. כשימצא לבו שלם בתשובה : רק לשטף. ר''ל לא יתפלל שלא יבוא עליו הפורעניות כלל כי במה א''כ ימורק העון רק תפלתו תהיה שלא יבוא הרבה יחד כשטף מים רבים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  על זאת, ע''י הגשם היה שטף מים רבים כנ''ל, ע''ז אומר הנה לעת מצוא רק לשטף מים רבים, על זאת יתפלל כל חסיד אליך אליו לא יגיעו, ר''ל לעת שימצאו מים רבים המוכנים רק לשטף, להשטיף את הכל, הלא אז יתפלל כל חסיד שלא יגיעו המים אליו ושיפסק השטף, אבל פה היה בהפך, כי ע''י.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  לעת מצוא. שימצאו מים שהם רק לשטף :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  אַתָּה סֵתֶר לִי מִצַּר תִּצְּרֵנִי רָנֵּי פַלֵּט תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה:

 רש"י  אתה סתר לי. להסתר בצלך מפני פחד אויב : תצרני. כמו תשמרני : רני פלט. רנה של הצלה. תסובבני לשון הוה הוא סבבתני תמיד רני פלט וכך אמרת לי אשכילך ואורך דרך ללכת : (רש"י)

 מצודת דוד  אתה סתר לי. ויאמר בתפלתו אתה תהיה לי סתר מן הפורעניות ותשמר אותי מן הצרות לבל יכלו אותי מן העולם : רני וגו'. לעולם תסבב אותי ברנה של הצלה ר''ל כשתבוא עלי צרה למרק העון ותלך לה ותבוא שוב ותחזור ותלך לה ואז בכל פעם שתלך ארנן רנה של הצלה וכאלו אהיה מסובב בהם לעולם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  שאתה סתר לי מצר תצרני, וגם ר''ל שע''י השטף נצרת אותי מן הצר והאויב שבא לצור על ארצו שלא יכול לבא אלי מפני השטף, ועי''כ רני פלט תסובבני, כאלו סבבו אותי מחנה שמרננים על הפליטה וההצלה מן האויב, שהמים סבבו אותי לפלטני מני צר :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  פלט. מקור רננות של ההצלה :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  אַשְׂכִּילְךָ וְאוֹרְךָ בְּדֶרֶךְ זוּ תֵלֵךְ אִיעֲצָה עָלֶיךָ עֵינִי:

 רש"י  איעצה. ארמוז לך בעיני רמז מה תעשה, איעצה לשון קריצת עין כמו עוצם עיניו לחשוב תהפוכות (משלי ט''ז) : (רש"י)

 מצודת דוד  אשכילך. אתן שכל בלבך ואלמדך אשר בדרך הזה תלך : איעצה. אתן לך עצה בדבר אשר ראיתי בעיני בעצמי כי גם אנכי חטאתי ושבתי לה' וכזה התפללתי והנה הועילה תפלתי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואורך. ואלמדך : איעצה. מל' עצה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אשכילך, עפ''ז אמר, הלא א''כ טוב שלא ימתינו מלשוב בתשובה עד שיכם ה' בשבט מוסר, כסוס וחמור שאינו מבין ללכת בדרך עד שמכים אותו במקל, הלא טוב שבעת אשכילך ואורך בדרך זו תלך, לא אצטרך ליסרך ביסורים רק איעצה עליך עיני שיהיה די בקריצת עין שתבין ע''י ללכת בדרך הישר, אבל.(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין בְּמֶתֶג וָרֶסֶן עֶדְיוֹ לִבְלוֹם בַּל קְרֹב אֵלֶיךָ:

 רש"י  אל תהיו כסוס כפרד. שאינו מבין בין העושה לו טובה לעושה לו רעה כשאתה ממתגם בו במתג הוא בולם פיו ומכסכס ברסנו וכשאתה מקרדו ומקרצפו אתה צריך לבלום ולסגור פיו ולייסרו במתג ורסן כשאתה מעדהו עדי ומיפהו : בל קרב אליך. שלא יקרב אליך, להזיקך כשאתה מיפהו במתג ורסן : עדיו לבלום. בשעת עדיו שאתה מקרדו ומקרצפו אתה צריך לסוגרו במתג ורסן שלא יקרב אליך, בלימה בלשון משנה לשון מסגר, פיו בלום רגליו מבולמות (במסכת בכורו'), ומנחם חבר לבלום וכן על בלימ' (איוב כ''ז) לשון תוכן (סא''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  כסוס כפרד. אטומי לב כמותם : במתג ורסן. אשר כשמקשטים אותו במתג ורסן אז מהצורך לבלום פי לבל יקרב אליך לנשוך כי אין לו חלק בבינה לדעת שלקשטו משימין בו ולא להכאיבו ואמר שאתה לא תהיה כן ובין תבין שהיסורים הבאים המה למרק העון ולא תבעט בהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  במתג ורסן. שמות כלי בחל ההושם בפי הבהמה להוליכם ע''י ולקשטה : עדיו. פיו כמו המשביע בטוב עדיך (לקמן ק''ג) : לבלום. ענין חסימת וסגירת הפה ובדרז''ל מי שבולם עצמו בשעת מריבה (חולין פ''ט) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אל תהיו כסוס וכפרד אין הבין, שאם רוצים להראותו דרך ילך צריך מתג ורסן להנהיגו, עד שבמתג ורסן צריך לבלום עדיו לבלום ולעצור בעד עדיו והסרתו מן הדרך, וכן לעצור בו בל קרוב אליך שלא יקרב אליך להזיקך, הלא אתה ראוי שיהיה די לך בקריצת עין, (והנה ידמה את האדם במליצתו בשני חלקיו כסוס ורוכבו, כי חומר האדם דומה כחומר יתר הבע''ח כסוס כפרד, רק האדם השוכן תוך חמרו היא הנפש השכליית הוא המנהיג את חמורו וחובש אותו ורוכב עליו, וכמו שבעת ימרה הסוס ברוכבו יאסרהו רוכבו במתג ורסן, כן עת תמרה בהמת האדם הקרובה אליו שהוא חמרו בהנפש מנהיגו, ייסרו גופו במכאובים והם לטובת האדם הרוכב על חמורו בל תבעט בו אתונו ותזיקו במעשיה הרעים, והיה ראוי לכל הפחות שתבדל בהמת האדם שהוא חמרו מיתר הבהמה אשר הוא רוכב עליה במה שתכיר כי המתג והרסן והיסורים הם לטובת האדם העצמי שהיא נשמתו בל תקרב חמורו אליו לנשכו ולהזיקו, היינו לקלקל את נשמתו, ועז''א בל תהיה כסוס וכפרד גם בזה, שאין הבין אשר המתג והרסן הם לטובת הרוכב לבלום עדיו לבל קרוב אליך) :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עדיו. מענין הסרה, כמו מעדה בגד, ולא עדה עליו שחל למפרשים, הן עד ירח לפירושי : לבלום. לחסום בל יסור מהדרך, או מענין עדי ותכשיט שהמתג והרסן הם תכשיט לו כי על ידם יבלמו אותו בל יקרב אליך להזיק :(מלבי"ם באור המלות)


{י}  רַבִּים מַכְאוֹבִים לָרָשָׁע וְהַבּוֹטֵחַ בַּיהוָה חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ:

 מצודת דוד  רבים וגו'. כי הרשע המבעט ביסורים הנה באים עליו רבים מכאובים אבל הבוטח בה' ומשכיל לדעת שהמה לטובתו כי בהם ימורק העון ואינו מבעט בהם החסד מה' מסבבו כי יסירם ממנו ויהי נקי מעון : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  רבים, רק לרשע נמצא רבים מכאובים, שדברים רבים הם מכאובים לו, הרשע יכאב עת יחלה, עת ירעב, וכן בכל מיני יסורים, אבל הבוטח בה' לא יכאב בכל אלה, כי המכאובים האלה הם אצלו חסד יסובבנו, כי הם לשמירה מן הבהמה הפראיית בל תטה מן הדרך ובל תקרב אליו להזיקו, לכן.(מלבי"ם באור הענין)


{יא}  שִׂמְחוּ בַיהוָה וְגִילוּ צַדִּיקִים וְהַרְנִינוּ כָּל יִשְׁרֵי לֵב: (פ)

 מצודת דוד  שמחו בה'. בהחסד הבא ממנו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  שמחו בה' וגילו אתם צדיקים, ואתם ישרי לב הרנינו כי כל אשר יעשה הוא לטובתכם ולהצלחתכם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  שמחו וגילו. הגיל הוא על דבר חדש (כנ''ל כ''א ב') כי יתחדשו להם ישועות, ישרים. גדולים מצדיקים. הצדיק הוא הכובש את יצרו, והישר לבו נוטה אל היושר, וישרי לב הוא מדרגה יותר שלבם מלא יושר, והתבאר כ''ז בפי' משלי :(מלבי"ם באור המלות)

תהילים פרק-לג

{א}  רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּיהוָה לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה:

 מצודת דוד  בה'. במהללי ה' : נאוה תהלה. להם נאה להלל לה' כי המה ישכילו מה מכבוד גדלו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נאוה. מלשון נאה ויפה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  רננו, המזמור הזה נתחבר אל הענין הראשון, באר בו כי ה' מנהיג את עולמו בשני מיני הנהגות, שהיא הטבעיית המיוסדת על חקים קבועים בלתי משתנים, וההנהגה ההשגחיית שהיא נוהגת לפי מעשה בני אדם טוב או רע, ובאר ענין ידיעת ה' וההשגחה, ובפרטות מן ההשגחה המיוחדת על יראי ה' וחושבי שמו. רננו, הנה בסיום המזמור הקודם אמר שמחו בה', וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב, כי הישרים הם מדרגה יותר גדולה מן הצדיקים, שהם לבם ושכלם הולך ישר ואינו מסתפק כלל ואינו נוטה כלל מדרכי ה', וזה מדרגה יותר גדולה מן הצדיקים שעושים מעשה הצדק בפועל אבל עוד לא שבו מן המלחמה הפנימית, הן מלחמת שכלם בעניני האמונות והדעות, הן מלחמת יצרם במעשים ופעולות, ע''כ צוה שהצדיקים ישמחו בלב, ומוסיף לישרים שירננו בפועל, ובמזמור זה שיברר מהשגחת ה' הפרטית מוסיף שהצדיקים יבואו למדרגת הישרים וירננו בה', ולישרים להם נאוה תהלה הם יתהללו בה', ולהם נאוה התהלה, באשר הם השיגו האמת תמיד ולא הסתפקו כלל, וזה כולל שהם יספרו תהלת ה', וגם להם עצמם מגיע תהלה על יושר שכלם ועל שהשיגו את האמתיות :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  הוֹדוּ לַיהוָה בְּכִנּוֹר בְּנֵבֶל עָשׂוֹר זַמְּרוּ לוֹ:

 רש"י  בנבל עשור. של עשר מיני נעימה : (רש"י)

 מצודת ציון  בנבל עשור. כמו ועשור והיא כלי זמר בעלת עשר נימין : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הודו, (פסוקי המאמרים האלה מסודרים זה מול זה בצלעות מקבילות), א. שיודו לה' על ההנהגה הטבעיית הסדורה מששת ימי בראשית חק נתן ולא יעבור, וצוה שיודו לה' ע''ז בכנור, ויזמרו גבורותיו בנבל עשור, שהכנור הוא ציון אל ערך העולמות זל''ל שכולם ערוכים על פי חקי המוסיקא ברן יחד כוכבי בוקר ויריעו כל בני אלהים, כמו שכתבתי שם בפי' הכתוב הזה והיו מנגנים בנבל עשור על ציון הגלגלים שהם עשרה לפי תכונת הקדמונים :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בנבל עשור. נבל אשר לא עשרה יתרים, ואמר עלי עשור ועלי נבל, רצונו לומר נבל עשור ונבל סתם : הודו, זמרו. הודאה על הטובה, זמר ספור שבחיו, וכן למעלה (ל') זמרו לה' חסידיו והודו, וע''ל (ז' י''ח) :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  שִׁירוּ לוֹ שִׁיר חָדָשׁ הֵיטִיבוּ נַגֵּן בִּתְרוּעָה:

 מצודת דוד  היטיבו. שירו בנגון טוב ויפה בקול תרועה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  שירו לו, זאת שנית תשירו לו בכל עת שיר חדש, על ההנהגה ההשגחיית שהיא אינה קבועה לפי חקי הטבע רק משתנית ומתחדשת תמיד לפי מעשה בני אדם הבחיריים, שלפיהם יחדש ה' נפלאותיו אם לחסד אם לשבט ויחודש השיר לפי חידוש המעשים, ובזה הטיבו נגן בתרועה, שהתרועה תורה על התהוות ענין חדש ועל התגלות ה' לשפוט את הארץ :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  שיר חדש. מורה על דברים שלא נעשו כמוהם עוד (ישעיה מ''א ט''ו, לקמן מ''ב ד', צ''ו א', צ''ח א', קמ''ט א') :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  כִּי יָשָׁר דְּבַר יְהוָה וְכָל מַעֲשֵׂהוּ בֶּאֱמוּנָה:

 מצודת דוד  כי ישר. ומהראוי א''כ לספר הלולו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי ישר, (מפרש נגד ההנהגה הטבעיית), דבר ה', שהוא הדבור שבו ברא את המציאות (כמו שיפרש בפסוק ו' בדבר ה' שמים נעשו) הוא ישר, ר''ל שהנעשה בדבורו נוסד על חקים קבועים ישרים בלתי משתנים, וכן לא הוסיף על הדבור הזה ולא גרע ממנו, כמו שית', וכל מעשהו באמונה, הנה שני ההנהגות האלה שהם הטבעיית והנסיית מצויינים בכתבי הקדש בשם אמונה ואמת, ובשם חסד, שההנהגה הטבעיית הסדורה מששת ימי בראשית מצויינת בשם אמונה, כי החקים האלה נאמנים לעד וקיימים, וה' התחייב להנהיג תמיד החקים האלה ושלא לבטלם כמו חקות שמים וארץ יום ולילה קיץ וחורף וכדומה, שלא ימושו לעולם, וההנהגה ההשגחיית שתתחדש לפעמים ברצון ה' ע''ד הפלאיי תכונה בשם חסד, כי אינו מחויב לעשותם ויעשם בחסדו לפי רצונו בכל עת, עז''א שכל מעשהו של דבר ה' הוא באמונה, כי חקיהם מוכרחים ומובטחים ובלתי משתנים לעולם :(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט חֶסֶד יְהוָה מָלְאָה הָאָרֶץ:

 מצודת דוד  מלאה הארץ. עושה חסד עם כל הבריות : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אוהב (מפרש נגד ההנהגה ההשגחיית) מצד שה' אוהב צדקה ומשפט, וע''ז לא יספיקו החקים הטבעיים, כי בהנהגת יושבי הארץ שהם בעלי בחירה, ומעשיהם אפשריים בלתי תלויים מחקי הטבעיים והם בוחרים לפעמים לעשות טוב ולפעמים ברע, יחויב שכן ינהוג עמם ה' לעשות צדקה עם הצדיקים ומשפט עם הרשעים, וזה א''א לפי הנהגת הטבע, שהיא לא תשתנה ע''י שינוי מעשה בני אדם, כי תהלוכותיה קבועים, ולכן צריך ה' להתנהג עם יושבי הארץ ע''פ ההנהגה ההשגחיית שישנה את הטבע לפי המעשים הטובים או הרעים, כמ''ש אם שמוע תשמעו אל מצותי ונתתי מטר ארצכם בעתו, פן יפתה לבבכם וגו' ועצר את השמים ולא יהיה מטר, שכ''ז הנהגה אחרת נעלה מחקי הטבע שנקראו אמונה, רק הנהגה הנקראת בשם חסד, ולכן חסד ה' מלאה הארץ, הנהגה שלא התחייב בעת הבריאה בששת ימי בראשית רק בחסד ה' יסודה ושרשה :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  בִּדְבַר יְהוָה שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם:

 מצודת דוד  צבאם. הם המלאכים והגלגלים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  בדבר, מפרש מ''ש כי ישר דבר ה', כי בדבר ה' שמים נעשו, שהשמים נוסדו ע''פ חקים קבועים בלתי משתנים, וברוח פיו נעשו כל צבאם, יציין כאלו השמים בכללם נעשו ע''י הדבור, וע''י הרוח שיצא מפיו בעת הדבור שהוא קל מן הדבור עצמו נעשו כל צבאם, שהם הכוכבים והמאורות שנתלו ביום ד', וכבר בארתי בפי' בראשית שהיה הבדל בין בריאת השמים ובין בריאת הארץ שבהשמים לא שינה דבר רק נשאר הכל כמו שנברא בדבור הראשון, כי גם המאורות נבראו ביום הראשון עם השמים רק שנתלו ביום ד' כמ''ש חז''ל, לא כן בארץ שאחרי שנבראת הארץ ביום הראשון, באו בה כמה שנוים ע''י התשעה מאמרות, שהוסיף אח''כ מקרים חדשים על הנעשה ביום ראשון, הקואת המים והתהוות היבשה, ועליית האדים אל הרקיע, והברואים שנבראו עליה, כמ''ש כה אמר ה' בורא השמים (רק בריאה הראשונה לבד) הוא האלהים יוצר הארץ ועושה הוא כוננה, כי הוסיף בה תקונים ע''י המרת צורה בצורה, וע''כ בשמים אמר שישר דבר ה' כי לא הוסיף עליו דבר, אבל בארץ אמר.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  וברוח פיו. וכמליצה זו ישעיה (י''א ד' ל''ד ט''ז) :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  כֹּנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם נֹתֵן בְּאֹצָרוֹת תְּהוֹמוֹת:

 רש"י  כנד. לשון גובה, וכן תרגום אונקלוס נצבו כמו נד (שמות ט''ו) קמו כשור, וכן פירש מנחם ואין נד ונאד שוין : נותן באוצרות תהומות. תחת הארץ : (רש"י)

 מצודת דוד  כונס. אוסף מי ים אוקינוס להיות כמו נד וצבור גבוה מן הארץ ולא תרד למטה כדרך המים : נותן. כלא את התהומות באוצרות לבל יצאו לשטוף הארץ : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כונס. מאסף : כנד. כדבר הצבור כמו קמו נד אחד (יהושע ג') : תהומות. כן יקרא רבוי המים : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כונס כנד מי הים, שהארץ לא נשארה על האמונה שהוא החק הקבוע שנעשה ע''י בריאה הראשונה, כי חסד ה' מלאה הארץ, שבבריאה הראשונה היה החק הטבעיי שיסוד המים יקיף את יסוד העפר, והוצרך ה' לשנות החק הזה לכנס מי הים לתוך הים שיעמדו שם כנד ולא ישובון לכסות הארץ, ונתן תהומות באוצרות שיהיו המים עצורים בתהומות ובימים, כדי שתראה היבשה, וגם כיון במ''ש נותן באוצרות תהומות אל מ''ש שם שהתגלות היבשה נעשה עיקר ההכנה לזה על ידי המאמר של יהי רקיע בתוך המים, שגבל החק שיעלו המים ע''י האדים אל הרקיע שהוא מקום הסגריר, ושם יצא מהם האויר שהיה מעורב עם יסוד המים, וע''י הופרשו מן היבשה כי נשארו רוב המימות תלוים במאמרו של מלך באויר, (כמ''ש בפי' בראשית ובפי' איוב סי' כ''ו וסי' ל''ח ולקמן סי' ק''ד) ועז''א שמי התהומות נתנו באוצרות ברקיע, ובזה יסד ה' ההנהגה האחרת שיתנהג עם יושבי הארץ כפי ההנהגה ההשגחיית המכונה בשם חסד, שיעצר במים וייבשו וישלחם ויהפכו ארץ, וכן נתינת המטר וכל הנתלה מזה שהוא הכל השגחיי כמ''ש ומעשה ידיו מגיד הרקיע, וזה מעשה תמידי כמ''ש כונס כנד, נותן באוצרות, בלשון הוה, כי זה יעשה ויפעל תמיד ע''י ההשגחה :(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  יִירְאוּ מֵיְהוָה כָּל הָאָרֶץ מִמֶּנּוּ יָגוּרוּ כָּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל:

 מצודת ציון  יגורו. יפחדו : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ייראו, וע''י ההנהגה הקבועה הטבעיית ייראו מה' כל הארץ, ע''י שהוא הבורא כל, וע''י ההנהגה ההשגחיית שזה נוהג עם יושבי תבל, שהוא החלק המיושב מן הארץ ממנו יגורו כל יושבי תבל, שהמגור הוא גדול מן היראה, שהוא פחד השכר והעונש, ע''י שבהנהגה זו שינהיג עם הישוב ישכיר ויעניש, יגורו מענשו פן יציף מי הים או יעצר את השמים ולא יהיה מטר :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ייראו יגורו. המגור הוא תמיד מהרע והיראה תהיה לפעמים מהעצם עצמו, וההבדל בין ארץ ותבל ידוע, שתבל הוא החלק המיושב :(מלבי"ם באור המלות)


{ט}  כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי הוּא צִוָּה וַיַּעֲמֹד:

 מצודת דוד  ויהי. כאשר אמר כן היה : ויעמוד. כן יעמוד עד עולם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי מפרש ייראו מה' כל הארץ כי הוא אמר ויהי, שהוא המהוה והממציא הכל, ממנו יגורו כל יושבי תבל כי הוא צוה ויעמד, כי גם העמדת הארץ וקיומה אינו מעצמו כמו בשמים שחק נתן ולא יעבר והם קיימים ועומדים מעצמם, כי הארץ אינה עומדת מעצמה, כי ע''פ טבעם המיוחד היה ראוי שהמים יכסו פני תבל, רק ה' צוה שתעמד ושם חול גבול לים ונותן מטר יורה ומלקוש בעתו, וע''כ יגורו מפחד ענשו פן יסלק השגחתו רגע ויגוע כל בשר יחד ואדם על עפר ישוב :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אמר, צוה. האמירה לפי שעה והציוי נמשכת לעתיד, עמ''ש התו''ה צו (ס''א) :(מלבי"ם באור המלות)


{י}  יְהוָה הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים:

 מצודת ציון  הפיר. הניא מענין בטול ומניעה כמו יניא אותה והפר (במדבר ל') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ה' וע''י שה' מנהיג את הארץ בהשגחה מיוחדת, לכן בענינים הכוללים הרצויים אצלו מצד חכמתו ורצונו יתברך יבטל עצת גוים ומחשבותיהם, וינהיג הכל לפי התכלית הכולל הנרצה אצלו ולא יועילו מחשבות בני אדם ועצתם לבטל את עצת ה' והתכלית המוסכם אצלו, והנה העצה היא התכלית הנרצה להעושה, והמחשבות הם האמצעיים המובילים אל התכלית, שחושב מחשבות איך יוציא למעשהו את העצה שהוא התכלית, וה' יפיר עצת גוים שהוא התכלית הנרצה אצלם, וגם יניא מחשבותיהם שהם המחשבות הרבות והאמצעים שיכינו להפיק את התכלית שהיא העצה, אבל.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  הפיר, הניא. הניא מוסף על הפיר, שהמפיר כבר חל הדבר, והמניא מונע שלא יחול הדבר כנ''ל כמו ואם הניא אביה אותה. ועמים. מוסיף על גוים. כי עם מדרגה יותר גדולה מן גוי (ישעיה א' ד'), ומחשבות. מוסיף על עצה. (ישעיה י''ד כ''ד) ומוסיף במליצתו לא זו אף זו :(מלבי"ם באור המלות)


{יא}  עֲצַת יְהוָה לְעוֹלָם תַּעֲמֹד מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדֹר וָדֹר:

 מצודת דוד  לעולם תעמוד. ואין מי לבטל עצתו : לדור ודור. תתקיים בכל ימי הדורות : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  עצת ה', שהוא התכלית הנרצה אצלו, היא תעמד לעולם, ולא יוכלו בני אדם לשנותו ע''י תחבולותיהם, וגם מחשבות לבו שהם האמצעיים שהוא מכין אל עצתו, יעמדו לדור ודור, והתכלית הוא אחד כמו למשל התכלית הכללי שיעץ ה' בהשלמת כלל האנושי עד סוף כל הדורות, זה יעמוד לעולם בלי שינוי, והמחשבות שהם האמצעיים שיכין אל הפקת התכלית הכולל הם ישתנו לפי הדורות, ועז''א לדור ודור, כמו התיקון האחרון הכולל המוכן לבא באחרית הימים היא העצה הכללית בהנהגה והיא עומדת אצלו לעולם בלי שינוי ואם יתמהמה חכה לו, והאמצעיים מכין ה' תמיד לזה לפי הדורות דור דור, עד שכל המתחדש בכל דור ודור כמו הגליות והגאולות והתמורות שנעשו בכל הדורות כולם הם כחוליות הקבועות בשלשלת אחת אשר סוף השלשלת היא העצה הכללית העומדת אצלו לעולם בלא שינוי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  לעולם לדור ודור. כבר התבאר ישעיה (י''ג כ') שלעולם בא על הזמן הבלתי מתחלק ולדור ודור מציין הזמן המתחלק לפי שני הדורות (ובא בספר זה, ע''ז ט', פ''ה ו', פ''ט ב' ה', קי''ט צ', קל''ה י''ג, קמ''ו י') :(מלבי"ם באור המלות)


{יב}  אַשְׁרֵי הַגּוֹי אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהָיו הָעָם בָּחַר לְנַחֲלָה לוֹ:

 מצודת דוד  אשרי הגוי. אשרי להגוי : העם. מלת אשרי משמשת לשנים כאלו אמר אשרי העם שה' בחר לנחלה לו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אשרי, עפ''ז יאמר שאשרי הגוי אשר ה' אלהיו, כל גוי המאמין בה' ועובד ה' והוא אלהיו, אשרי לו, כי אז הוא מושגח מאתו, ונוסף לזה אשרי העם אשר בחר לנחלה לו, שחוץ מבחירתו שבחר ה' לאלהיו, נבחר הוא מה' להיות לו לעם סגולה ויופיע עליו בהשגחה מופלאת נסיית :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  הגוי. העם. עם מעולה מן גוי (כנ''ל י') ומציין לרוב את ישראל, כמ''ש (ישעיה א' ד') :(מלבי"ם באור המלות)


{יג}  מִשָּׁמַיִם הִבִּיט יְהוָה רָאָה אֶת כָּל בְּנֵי הָאָדָם:

 מצודת דוד  משמים. עם שהיא בשמים מביט לראות בארץ מעשה בני אדם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  משמים, עתה יגיד איך ינהיג ה' בשני מיני ההנהגות האלה הנזכרות, בצד א' ינהיג ה' ע''י השמים שהיא הנהגת הטבע והמערכה, שבזה ה' בשמים הכין כסאו ומנהיג כפי חקי הטבע הסדורים מראשית, ובהנהגה זו משמים הביט ה' ראה את כל בני האדם, ראה את כולם בידיעה קדומה אשר ידע מראשית כל פרטי המעשים שיהיו, והיא ראיה אחת כוללת בלתי מתרבית או משתנית, רק בידיעה אחת קדומה ראה את כולם ואת מעשיהם עד סוף כל הדורות, וגם הוקצב כל ענינם מראשית עפ''י ההנהגה הכוללת המיוחסת לשמים ולהנהגת הטבע :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (יג-יד) הביט, ראה, השגיח. כבר התבאר (ישעיה ה' י''ב) שהבטה היא שימת לב על הדבר שמשים לב לראות, ואח''כ ראה, ומשגיח הוא ההבטה היתירה על פרטי הדבר, רואיך אליך ישגיחו (ישעיה י''ד) : כל בני אדם כל ישבי הארץ. כל בני אדם כולל המין כולו אשר היה ויהיה בעולם, אבל יושבי הארץ מציין רק הדור היושב בארץ עתה :(מלבי"ם באור המלות)


{יד}  מִמְּכוֹן שִׁבְתּוֹ הִשְׁגִּיחַ אֶל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ:

 רש"י  השגיח. הביט : (רש"י)

 מצודת דוד  ממכון. מהשמים המכון לשבתו וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מכון. מל' הכנה : השגיח. מל' השגחה בהתבוננות רב : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ממכון שבתו, בצד השני שהיא ההנהגה ההשגחיית שאינה מיוחסת לשמים רק למכון שבתו, אשר ישב וישפוט כפי המעשים, משם השגיח אל כל יושבי הארץ, לא ראיה כללית לבד רק השגחה מיוחדת, ולא לבד את כל בני האדם שהיא הכלליות, רק את כל יושבי הארץ בכל דור ודור, איש ואיש לפי מעשיו הפרטים הבחיריים :(מלבי"ם באור הענין)


{טו}  הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם:

 רש"י  היוצר יחד לבם. לב כלם יחד ויודע כל המחשבות ורבותינו הסיבוהו אל ממכון שבתו השגיח היוצר יחד לבם, ודרשו מכאן שכולן נסקרין בסקירה אחת : (רש"י)

 מצודת דוד  היוצר. ולפי שהוא הוא היוצר לבם יחד זה כזה איש לא נעדר אף הוא מבין אל כל מעשיהם לזאת ישגיח על הכל : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  היוצר, בא להשיב על מה שטענו הפילוסופים על ידיעה זו שהלא המעשים הבחיריים הם אפשריים מתרבים ומשתנים ומתחדשים וידיעת ה' אי אפשר שתתרבה ותשתנה ושתתחדש לו ידיעה, והתשובה בזה כמ''ש במו''נ (פרק כ''א משלישי) שיש הפרש בין ידיעת העושה במה שעשה ובין ידיעת זולתו בעשוי ההוא, והוא שהדבר העשוי אם נעשה נאות לידיעת עושהו, עשייתו נמשך לידיעתו, אולם התבוננות שאר בני אדם בו נמשך אחר העשוי, למשל העושה מראה שעות ע''י גלילים מעשה חרשים, ידע תחלה כל תנועה שיתנועע וכל נטיה ונטיה מה שיורה עליו, וכ''ז לא ידע מפני התבוננו בתנועות המתחדשות עתה, רק בהפך שהתנועות המתחדשות התחדשו כפי הסכמת ידיעתו, משא''כ איש אחר המתבונן בכלי ההוא, תתחדש לו בכל פעם ידיעה אחרת, וז''ש שה' מצד שהוא היוצר לבם מצד זה הוא מבין אל כל מעשיהם בענין שלא תתחדש לו ידיעה בעת הפעולה האפשריית מצד ריבוי המעשים המתחדשים, כי ידע כ''ז בעת יצר לבם, וכן לא מצד ריבוי האנשים שכ''א יש לו לב אחר ובחירה אחרת, כי יצר יחד לבם, שכל לבבות האנשים נוצרו ביצירה אחת, ואז הבין אל כל מעשיהם, ולא תתחדש אצלו ידיעה כלל, ולא תתרבה ולא תשתנה ידיעתו ע''י ריבוי וחידוש וחילוף מעשיהם :(מלבי"ם באור הענין)


{טז}  אֵין הַמֶּלֶךְ נוֹשָׁע בְּרָב חָיִל גִּבּוֹר לֹא יִנָּצֵל בְּרָב כֹּחַ:

 מצודת דוד  אין המלך. מביא ראיה שהכל בהשגחה ואמר הלא ראינו שאין המלך נושע במלחמה עם רוב החיל אשר עמו ואם היה הכל לפי הטבע היה ראוי להיות נושע בהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חיל. צבאות עם : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אין, מהשגחה זו שמשגיח על יושבי הארץ נמשכה ההשגחה המיוחדת המופלאת על יראי ה', ושאז לא יועילו כל השתדלות והכנות האנשים שיכינו לנגד ההשגחה זו, כי השגחת ה' היא תעשה חיל, המלך אינו נושע ברב חיל, שהוא ריבוי הכמות של חילו, וכן לא יועיל ריבוי הכח באיכות כי גם הגבור לא ינצל ברב כח :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  נושע. תואר, על כן בא בקמ''ץ :(מלבי"ם באור המלות)


{יז}  שֶׁקֶר הַסּוּס לִתְשׁוּעָה וּבְרֹב חֵילוֹ לֹא יְמַלֵּט:

 מצודת דוד  שקר הסוס. מרוצת הסוס הוא שקר להביא תשועה לבעליו : וברוב חילו. עם רוב כחו לא ימלט נפשו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חילו. עניינו כח ואמצות : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שקר, וגם לא יועילו האמצעיים והכלים שיכינו לזה, כמו הסוסים המוכנים למלחמה, כי שקר הסוס לתשועה, ולא לבד שלא יושיע לנצח המלחמה, כי גם לא יוכל למלט את בעליו ע''י רוב חילו, גם יאמר שלפעמים ישקר הסוס בבעליו ויוליכנו בע''כ נגד רצונו במלחמה, וזה יהיה לתשועה שהוא בהשגחה שעי''כ יושע, הגם שברב חילו לא ימלט, ומדוע לא יועילו החיל והסוסים, כי.(מלבי"ם באור הענין)


{יח}  הִנֵּה עֵין יְהוָה אֶל יְרֵאָיו לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ:

 מצודת דוד  עין ה'. השגחת ה' הוא על יראיו אשר יקוו לחסדו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  הנה עין ה' אל יראיו, והוא לוחם בעדם והובישו רוכבי סוסים, כמ''ש אתה סתר לי מצר תצרני, ובאר שהשגחה זו הוא משני טעמים, א. מצד שהם יראיו, ב. מצד שהם מיחלים לחסדו, וה' מושיע הבוטחים בו :(מלבי"ם באור הענין)


{יט}  לְהַצִּיל מִמָּוֶת נַפְשָׁם וּלְחַיּוֹתָם בָּרָעָב:

 מצודת דוד  להציל. ואף אם הטבע ינגד : ברעב. בהיות רעב בעולם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  להציל ממות נפשם שלא ימותו ע''י הצר הצורר אותם, וגם לחיותם ברעב, כמו שהיה במעשה זו שנלאו ישראל על ידי רעב וגם בא עליהם הצר וה' הצילם משניהם :(מלבי"ם באור הענין)


{כ}  נַפְשֵׁנוּ חִכְּתָה לַיהוָה עֶזְרֵנוּ וּמָגִנֵּנוּ הוּא:

 מצודת דוד  נפשנו. ולזה תחכם נפשנו אל ה' כי הוא מעולם עוזר לנו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חכתה. קותה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  נפשנו, אמר הגם שלא באה תקותם תיכף, כמ''ש בלו עצמי בשאגתי כל היום, עד שנפשנו חכתה והמתינה ימים רבים, מ''מ עזרנו ומגננו הוא שעזרנו מן הרעב, והגין עלינו מפני הצר :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  חכתה. חכה המורה על התקוה מקושר עם חכה מלשון המתנה, וחכינו עד אור הבוקר שממתין על תקותו זמן רב, כמו אם יתמהמה חכה לו, וזה ההבדל בינו ובין תקוה ויחול (ישעיה ח' י''ז) :(מלבי"ם באור המלות)


{כא}  כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָחְנוּ:

 מצודת דוד  כי בו. בישועתו ישמח לבנו כי בו בטחנו ודרכו להושיע להבוטחים בו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי בו, שאינו התוחלת לה' דומה אל התוחלת לאדם, שהמיחל לתשועת אדם ואינו מושיעו תיכף הוא נעצב כי אינו בוטח על תשועתו בבטחון חזק כי פן לא יכול או לא ירצה להושיעו, אבל בו ישמח לבנו הגם שלא באה התקוה תיכף, כי בשם קדשו בטחנו בטחון חזק, שבודאי יושיענו אחר ששם קדשו נקרא עלינו, כמ''ש ושמך עלינו נקרא אל תניחנו :(מלבי"ם באור הענין)


{כב}  יְהִי חַסְדְּךָ יְהוָה עָלֵינוּ כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ: (פ)

 מצודת דוד  כאשר. כפי התקוה כן יהיה החסד : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  יהי, מ''מ אבקש בל נצטרך לחכות ולהמתין זמן רב על חסד ה', רק יהי חסדך ה' עלינו תכף כאשר יחלנו לך ותושיענו תיכף :(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-לד

{א}  לְדָוִד בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת טַעְמוֹ לִפְנֵי אֲבִימֶלֶךְ וַיְגָרֲשֵׁהוּ וַיֵּלַךְ:

 רש"י  בשנותו את טעמו. כענין שנאמר (ש''א כ''א) ויתו על דלתות השער וגו' וישנה את טעמו בעיניהם ששנה דברו וטעמו ועשה עצמו שוטה והוריד רירו על זקנו (סא''א) : לפני אבימלך. כך כל מלכי פלשתים נקראים וכל מלכי מצרים פרעה ואע''פ ששמו אכיש קורין לו אבימלך, ומדרש אגדה שהיה צדיק כאבימלך (שנכתב בתורה אצל שרה) שלא רצה להרגו ואנשיו אומרים לו (שם) הלא זה דוד מלך הארץ כדאיתא במדרש תהלים : (רש"י)

 מצודת דוד  בשנותו. בעת ששינה את דברו לדבר מבלי חכמה : לפני אבימלך. שהיה ירא ממנו לבל יכנו נפש כמ''ש (בש''א) ולזה דבר הוללות וסכלות לחשוב שאין הוא דוד : ויגרשהו. ועי''ז צוה אבימלך לגרשו והלך לדרכו וניצול מידו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  טעמו. ענין דבור החכמה כמו וטעם זקנים יקח (איוב יב) : אבימלך. זה אכיש ונקרא אבימלך כי הוא שם כולל לכל מלכי פלשתים כמו ששם פרעה כולל לכל מלכי מצרים : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לדוד, במזמור הזה באר איך השגחת ה' הפרטיית חופפת את הצדיקים ודבוקה עמהם לשמרם ולהצילם מכל פגע, וביחוד איך הוא קרוב לשמוע תפלה, וילמד את העולם יראת ה' ומהותה, כי זה שגרשהו אבימלך ולא שמע לקול עבדיו להמיתו היה השגחה פרטית :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  אֲבָרֲכָה אֶת יְהוָה בְּכָל עֵת תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי:

 מלבי"ם - באור הענין  אברכה את ה' בכל עת, ר''ל בין בעת טובה בין בעת רעה אברך ה', כי אאמין שהרעה היא לתכלית הטובה, אחר שתמיד תהלתו בפי, שאני מהלל אותו תמיד על השגחתו וטובו וחסדו, וא''כ א''א שיהיה עת רעה במקרה, ואחר שהוא השגחיי בודאי הוא לטובה שא''א שיעשה רע שזה נגד תהלתו :(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  בַּיהוָה תִּתְהַלֵּל נַפְשִׁי יִשְׁמְעוּ עֲנָוִים וְיִשְׂמָחוּ:

 רש"י  בה' תתהלל נפשי. מתפאר אני ומתהלל שיש לי פטרון כזה להושיע ולהגן : תתהלל נפשי. שפורוונ''טרא בלע''ז : ישמעו ענוים. נפלאות שעשה לי מתוך מהללי יבינו אותם וישמחו : (רש"י)

 מצודת דוד  בה'. בתשועת ה' תתהלל נפשי וכאשר ישמעו ענוים ישועתי ישמחו גם המה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  בה', ולא עוד אלא שנפשי תתהלל בה', שאני מתפאר שיש לי אב בשמים האוהב אותי ומשגיח עלי ושנפשי היא חלק ממנו ואצולה מאתו, ובכ''ז ישמעו ענוים וישמחו, שלא תחשב לי ההילול והתפארות זה לגאוה, שבהפך הענוים ישמחו ע''ז, שהגם שכל התהללות והתפארות הם שנואי הענוה, התפארות הזה שיתהלל האדם בה' הענוה תסכים עמה, כמ''ש ויגבה לבו בדרכי ה', והיא הנקודה שבה יתקבצו בנפש הענוה והגאוה והיו לאחדים, כי גאוה זו שיתגאה אדם לאמר שה' מעוזו ומשגיח עליו תמיד היא הענוה, כי בזה יפשיט שמלותיו החומריים והנפש תתרומם אל האלהים עד שתתבטל ותהיה כאין בעיניה, הבשר וכחותיו יהיו כעפר ואפר כמ''ש אאע''ה הנה הואלתי לדבר אל ה' ואנכי עפר ואפר, וענוה הזאת נסתבבה ע''י דבקות הנפש ובטולה נגד שרשה העליון האין סוף ובלתי ב''ת :(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  גַּדְּלוּ לַיהוָה אִתִּי וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו:

 מצודת דוד  גדלו. ספרו גדולתו עמי : יחדו. ואני אתם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  גדלו, יש הבדל בין גדול ובין רם, שהדבר הרם א''א לשום אדם לתפוס בו כמו רום שמים, והדבר הגדול כמו העמוד הנצב ארצה וראשו מגיע השמימה יתפוש בו כל אדם לפי גבהו, והנה העמים חשבו את ה' כדבר רם שא''א לתפוס בו כלל ושאינו משגיח עליהם, כמ''ש רם על כל גוים ה' על השמים כבודו, אבל ישראל חושבים אותו כדבר גדול שכ''א ישיג אותו כפי ערכו, ושהשגחתו תתפשט על כל א' לפי מעשיו, כמ''ש ה' בציון גדול ורם הוא על כל העמים, והנה השם מצד עצמו הוא בבחינת רם, כי השכל מחייב שרם על רמים לא ישפיל להשגיח על בריה שפלה כמו האדם, ובכל זה ילמדנו הנסיון שהוא בבחינת גדול, והשגחתו מתפשטת על כל ברואיו וביחוד על יראי ה' וחושבי שמו שהוא דבוק עמהם תמיד, וזה מבואר ממה שהוא שומע תפלת הצדיקים ויצילם מכל צרה, וזה דבר הנראה לעין, וז''ש גדלו לה' אתי, בהכרח תסכימו אתי מצד הנראה מהנהגתו שהוא בבחינת גדול, הגם שנרוממה שמו יחדיו, שאני אסכים עמכם ששמו מצד אמתתו הוא מרומם מכל השגה ומכל רעיון, בכ''ז מוכרחים אנו להודות שהוא בבחינת גדול ממה שנראה לעין, כי.(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  דָּרַשְׁתִּי אֶת יְהוָה וְעָנָנִי וּמִכָּל מְגוּרוֹתַי הִצִּילָנִי:

 רש"י  מגורותי. לשון פחד כמו ויגר מואב, (במדבר כ''ב) : (רש"י)

 מצודת ציון  מגורותי. פחדי : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  דרשתי את ה' וענני, ומזה מבואר שהוא משגיח עלי, ולא לבד שהצילני מן הצרה שהתפללתי עליה, כי מכל מגורתי הצילני, שאחר שענני על צרה זאת השקיף בחסדו להציל אותי מכל מגורתי בכלל, כדרך בעל החסד השלם שיהיה החסד בתכלית השלמות :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  הִבִּיטוּ אֵלָיו וְנָהָרוּ וּפְנֵיהֶם אַל יֶחְפָּרוּ:

 רש"י  הביטו אליו. כל אותם שהביטו אליו מתוך צרתם : ונהרו. האירו פניהם. יחפרו. יתביישו כמו (ישעיה כ''ד) וחפרה הלבנה ובושה החמה : (רש"י)

 מצודת דוד  הביטו אליו. לבטוח בו : ונהרו. ויבוא אליכם הארה ותשועה : אל יחפרו. כי השואל מה ואין נותנים לו יחפר ויכלם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ונהרו. ענין הארה כמו ואל תופע עליו נהרה (שם ב') : יחפרו. ענין כלימה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הביטו, הנה המביטים להשיג עזר מזולת ה' יביטו או לצד מעלה או לצד מטה, רצוני, שיבקשו העזר ע''י הסבות הטבעיות המזל והמערכת אשר השמש ראש לכולם, ואז יכהו עיניהם מהביט תמיד אל השמש המכהה את העינים, או יביטו למטה להשיג עזר מבני אדם ואז יחפרו פניהם מהבושת, אבל אלה שהביטו אליו, לא חשכו עיניהם, כי נהרו מאורו הבהיר, ולא התביישו כי פניהם אל יחפרו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ונהרו. כמו ואל תופע עליו נהרה (איוב ג') :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  זֶה עָנִי קָרָא וַיהוָה שָׁמֵעַ וּמִכָּל צָרוֹתָיו הוֹשִׁיעוֹ:

 מצודת דוד  זה עני קרא. כשזה הקורא הוא עני מוכנע אז ה' שומעו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  זה, ר''ל אלה שהביטו אליו לא יחפרו פניהם, כי הם יאמרו, ראו נא זה עני קרא וה' שמע, הלא קרא אליו עני אחד, והגם שהוא עני ויחיד, בכל זאת שמע ה', ולא לבד שהושיעו מן הצרה שקרא עליה, כי גם מכל צרותיו הושיעו, וא''כ מזה נדון ק''ו, כי.(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  חֹנֶה מַלְאַךְ יְהוָה סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם:

 מצודת דוד  ויחלצם. יוציאם בשליחותו של מקום : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  חונה מלאך ה' סביב ליראיו שיראיו א''צ לצעוק כלל מן הצרה, כי מלאך ה' ושלוחו עומד תמיד סביבם כמחנה מזוינת ויחלצם, יעשה אותם חלוצים בכלי זיין, כי נדמה כמחנה מלאכים חלוצי צבא עומדים סביבם לשמרם מכל רע, (ורמז על האנשים שהתחברו אליו אח''כ בברחו מפני אכיש אל מערת עדולם (ש''א כ''ב) שהיו רבים עמו יראי ה' וחלוצי צבא למלחמה) :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  חנה. בא תמיד על מחנה החונים בשדה וביחוד הנכונים למלחמה וכן פירשתי וחניתי לביתי מצבא (זכריה ט' ח'), ויחלצם. מענין חלוצי צבא, וכן ואחלצה צוררי ריקם :(מלבי"ם באור המלות)


{ט}  טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב יְהוָה אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר יֶחֱסֶה בּוֹ:

 רש"י  טעמו וראו כי טוב ה'. טעמו דברו : (רש"י)

 מצודת ציון  טעמו. כן יקרא ידיעת השכל ובחינתו כמו טעמה כי טוב סחרה (משלי ל''א) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  טעמו, אמר עוד הבדל בין תשועת ה' לתשועות טבעיות או תשועות בני אדם, שמהם לא ישיגו רק הערב והמועיל לא את הטוב, אבל ה' מלבד שהוא ערב הנרגש לחוש הטעם, שעז''א טעמו, ומועיל הנראה בחוש הראות שעז''א וראו, הוא ג''כ טוב, עד שגם בטעם ובראיה יטעמו ויראו כי טוב ה', עד שאשרי הגבר יחסה בו, שישיג בזה גם אושר נפשי רוחני מצד החסיון עצמו, חוץ מן התועלת שימצא מן החסיון :(מלבי"ם באור הענין)


{י}  יְראוּ אֶת יְהוָה קְדֹשָׁיו כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו:

 רש"י  יראו. יהיו יראים לשון צווי : (רש"י)

 מצודת ציון  יראו. פחדו : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יראו את ה' קדושיו, עפ''ז מצוה לקדושי ה' שיראו את ה', והנה העכו''ם אשר התקדשו להבלי עכו''ם היו מתקדשים ע''י נזירות שפרשו א''ע מן הישוב, אבל יראתם לא היתה יראת ה' רק יראת הבלים ויראת עצמם פן יקרה להם נזק, אבל אתם קדושיו יראו רק את ה', והנה הנזירים שבעכו''ם היה להם מחסור מצד שני ענינים, אם מחסור בחיריי במה שפרשו מכל הנאות העולם, אם מחסור הכרחיי שע''י שלא עסקו בצרכיהם השיגם המחסור עד שהיו צריכים לאכול שרשי רתמים כנודע, אבל יראי ה' המבוקש מאתם רק שישמרו כפי מצות התורה לא הבריחה מן הישוב, ואין להם לא מחסור בחיריי, כי אין מחסור ליראיו, כי התורה לא צותה שיחסר את עצמו מטובה, ולא מחסור הכרחי, כי.(מלבי"ם באור הענין)


{יא}  כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ וְדֹרְשֵׁי יְהוָה לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב:

 רש"י  רשו. ל' דלות : כל טוב. ניסו''ן בי''ין בלע''ז, כמו כל מלאכה (שמות י''ב) : (רש"י)

 מצודת דוד  כפירים. ר''ל גדולים ועשירים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רשו. מלשון רש ועני : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כפירים בעת אשר רשו ורעבו, אם רשו מכלי הטרף לא ימצאו מזונם, וכן בני אדם אם רשו מנכסיהם ירעבו, אבל דורשי ה' (רשו) לא יחסרו כל טוב, דורשי ה' גם בעת אשר רשו לא יחסרו כל טוב כי ה' מזמין מזונותיהם :(מלבי"ם באור הענין)


{יב}  לְכוּ בָנִים שִׁמְעוּ לִי יִרְאַת יְהוָה אֲלַמֶּדְכֶם:

 מצודת ציון  לכו. הוא ענין ל' זרוז כמו ועתה לכו ונהרגהו (בראשית ל''ז) והלא הוא בא אליהם : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לכו בנים, אצל העכו''ם הנ''ל היה הקדושה והיראה דבר מיוחד רק לגדוליהם וכהניהם, לא כן יראת ה' גם בנים הקטנים לכו שמעו לי יראת ה' אלמדכם, שיראת ה' היא מושגת לכל נפש :(מלבי"ם באור הענין)


{יג}  מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב:

 מצודת דוד  החפץ חיים. חיי עוה ''ב : אוהב ימים. ר''ל אוהב ימי העולם להרבות במעש''ט לראות בטוב האמיתי בעוה''ב : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  מי האיש, נזירי העכו''ם פרשו א''ע מן העולם, או מצד שמאסו בחיים, או מצד שמאסו בטוב העולם ובחרו לחיות חיי צער, אבל אני אלמד יראת ה' גם להאיש החפץ חיים, וגם להאיש האוהב ימים לראות טוב, שיוכל לחיות עם יראת ה' חיי ההצלחה והטוב, כי יראת ה' לא תבקש מן האדם שיפרוש לגמרי מן הישוב, רק זאת תבקש :(מלבי"ם באור הענין)


{יד}  נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה:

 מלבי"ם - באור הענין  נצור לשונך מרע, שלא ידבר לה''ר בלשון, ולא מרמה בשפתיו, וגם לא תבקש שיברח מן הישוב, רק.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  לשונך, שפתיך. הלשון מציין הדבור התבוניי, ומוסיף שפתיך שהוא הדבור הפשוט, שהשפה חיצונית נגד הלשון (למעלה י''ב ה', ולקמן ק''כ ב', קמ''ד ד', וע''ל ע''ח ל''ו) :(מלבי"ם באור המלות)


{טו}  סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ:

 רש"י  בקש שלום. במקומך : ורדפהו. במקום אחר : (רש"י)

 מצודת דוד  בקש שלום. בקשתך יהיה לעשות שלום בין איש לאחיו : ורדפהו. ר''ל מאד תהיה מחזר אחר השלום : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  סור מרע ועשה טוב, שתמצא בין בני אדם ששם יש מציאות לעשות רע וגם טוב, ותסור מרע ותעשה טוב, משא''כ במדבר לא תוכל לעשות טוב וגם אין שם מציאות לסור מן הרע שאין נמצא שם רע, ולפ''ז בקש שלום, שהוא שלום הקיבוץ המדיני, ולא שתבקש שלום ע''י שתברח מן בני אדם, רק רדפהו שתמצא בין בני אדם והגם שהם עלולים לריב ולמצה תרדוף אתה את השלום, (וגם כיון בזה נגד דואג שהיה נעצר לפני ה' והוא הוציא לה''ר על עיר הכהנים) :(מלבי"ם באור הענין)


{טז}  עֵינֵי יְהוָה אֶל צַדִּיקִים וְאָזְנָיו אֶל שַׁוְעָתָם:

 מלבי"ם - באור הענין  עיני ה' אל צדיקים, שמשגיח עליהם בעצמו לראות מה שחסר להם, ובכ''ז אזניו אל שועתם, שלפעמים ישועו המה מרעה הנדמה להם לפי דעתם הגם שאינה רעה לפי האמת, וגם בזה ימלא שועתם :(מלבי"ם באור הענין)


{יז}  פְּנֵי יְהוָה בְּעֹשֵׂי רָע לְהַכְרִית מֵאֶרֶץ זִכְרָם:

 רש"י  פני. פנים של זעם לישאריא''ש בלע''ז, כמו (ויקר' ב') ושמתי פני באיש ההוא, כך חברו מנחם : (רש"י)

 מצודת ציון  פני. ענין כעס הוא וכן אתן את פני (ויקרא כ) וזהו לפי שבהפנים נראה הכעס : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  פני, וגם פני ה' והשגחתו לרעה בעושי רע להכרית מארץ זכרם של הצדיקים, שמעניש גם את הרשעים שרוצים להרע להם (ורמז בזה ג''כ על דואג), ולא זאת לבד, כי אם.(מלבי"ם באור הענין)


{יח}  צָעֲקוּ וַיהוָה שָׁמֵעַ וּמִכָּל צָרוֹתָם הִצִּילָם:

 רש"י  צעקו. הצדיקים וה' שמע : (רש"י)

 מצודת דוד  צעקו וה'. אבל כאשר יצעקו בתפלה וישובו לה' אז ישמע להם ויצילם מצרותם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  צעקו מן הצרה, אז וה' שמע, ולא לבד שמצילם מצרה זאת שצעקו עליה כי מכל צרותם הצילם :(מלבי"ם באור הענין)


{יט}  קָרוֹב יְהוָה לְנִשְׁבְּרֵי לֵב וְאֶת דַּכְּאֵי רוּחַ יוֹשִׁיעַ:

 מצודת דוד  לנשברי לב. המכניע עצמו ושב ממעשיו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  דכאי. ענין כתות ונשבר : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  קרוב, גם ה' עומד קרוב לנשברי לב ע''י צרותיהם, ואת דכאי רוח שהרוח הפנימי נדכא על ידי צוקה פנימית או ע''י עונותם, יושיע :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  לב רוח, עיין מ''ש ישעיה (נ''ז טו, ס''ח י''ד) לקמן (נ''א י''ט), ועיין יחזקאל (י''א י''ט) :(מלבי"ם באור המלות)


{כ}  רַבּוֹת רָעוֹת צַדִּיק וּמִכֻּלָּם יַצִּילֶנּוּ יְהוָה:

 רש"י  רבות רעות צדיק. הרבה רעות ופחדים באות עליו ומכלם נצול : (רש"י)

 מצודת דוד  רבות רעות. ואף אם יבוא על הצדיק רעות רבות אין תוחלתו נאבדה כי מכולם יצילנו ה' : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  רבות רעות צדיק, החולאים ששרשם ע''י קלקול בא' מיסודות הגוף אין להם תרופה, ואז כל המכאובים הנראים הם רק אחת ששרש כולם הוא האבר הראשי שהנשמה תלויה בו שהוא נתקלקל, אבל הרעות הבאות על חיצונית הגוף הגם שהם רבים, כגון שנלקה העור בכמה מקומות, אינם מסוכנים, וז''ש רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ה' אחר(מלבי"ם באור הענין)


{כא}  שֹׁמֵר כָּל עַצְמוֹתָיו אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נִשְׁבָּרָה:

 רש"י  שומר. הקב''ה כל עצמותיו : (רש"י)

 מצודת ציון  מהנה. מהן : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ששומר כל עצמותיו שהם עמודי הגוף שאחת מהנה לא נשברה, הרעות הרבות אינם מסוכנות, אבל.(מלבי"ם באור הענין)


{כב}  תְּמוֹתֵת רָשָׁע רָעָה וְשֹׂנְאֵי צַדִּיק יֶאְשָׁמוּ:

 רש"י  תמותת רשע רע. תמותת את הרשע הרעה שהוא עושה : תמותת. תמית : (רש"י)

 מצודת דוד  תמותת וגו'. הרעה שהרשע עושה היא תמית אותו ר''ל העון עצמו מקטרג עליו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יאשמו. מל' שממה וכן עדרי הצאן נאשמו (יואל א') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  תמותת רשע רעה אחת, כי הרעה שלו היא עצמית על האבר הראשי שבו, והיא הגורמת מיתתו, ועוד יש הבדל ביניהם כי שונאי צדיק יאשמו שמלבד שימותו עוד נשארו אשמים, עד שגם נפשם נכרתה לעוה''ב, אבל.(מלבי"ם באור הענין)


{כג}  פּוֹדֶה יְהוָה נֶפֶשׁ עֲבָדָיו וְלֹא יֶאְשְׁמוּ כָּל הַחֹסִים בּוֹ: (פ)

 רש"י  לא יאשמו. לא יתחרטו לאמר אשמנו שחסינו בך ריפונטירונ''ט בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  פודה. בגמול שכר המעש''ט פודהו מן הצרה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  פודה ה' נפש עבדיו ולא יאשמו, שהגם שיבא יסורים על גופם לא יאשמו בנפשם :(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-לה

{א}  לְדָוִד רִיבָה יְהוָה אֶת יְרִיבַי לְחַם אֶת לֹחֲמָי:

 רש"י  ריבה ה' את יריבי. עשה מריבה עם אותם שעושים מריבה עמי : לחם. לשון מלחמה וכן לוחמי הלחם עם הנלחמים עמו : (רש"י)

 מצודת דוד  את יריבי. עם המריבים עמדי תריב אתה בעבורי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לחם. מל' מלחמה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לדוד, תפלה זו התפלל נגד שונאיו ורודפיו, ריבה ה' את יריבי, ריבה עמהם טרם שיבואו כלל למלחמה, ואם כבר הגיע הדבר לידי מלחמה לחם את לוחמי, לחם אתה עמהם, ואם הגיע הדבר עד שאצטרך ללחום בעצמי, עכ''פ. (ב-ג) החזק מגן וצנה וקומה בעזרתי להגן בפני, ואם הגיע הדבר עד שאצטרך לברוח הרק חנית וסגור הדרך לקראת רודפי שלא יוכלו לרדוף אחרי, ואמר לנפשי ישועתך אני להציל עכ''פ את נפשי :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  הַחֲזֵק מָגֵן וְצִנָּה וְקוּמָה בְּעֶזְרָתִי:

 מצודת דוד  החזק. אחוז בידך מגן וגו' והוא דרך משל מלשון הנוהג באדם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מגן וצנה. שמות כלי מלחמה להגן : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  מגן וצנה. מגן בפני קשת, וצנה בפני חרב :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  וְהָרֵק חֲנִית וּסְגֹר לִקְרַאת רֹדְפָי אֱמֹר לְנַפְשִׁי יְשֻׁעָתֵךְ אָנִי:

 רש"י  והרק חנית. הזדיין כמו אריק חרבי (שמות ט''ו), וירק את חניכיו (בראשית י''ד) : וסגר לקראת רדפי. הגן ביני וביניהם כמחיצ' : לנפשי. אימוימאימא''ש בלע''ז, כמו כרו שוחה לנפשי (ירמיה י''ח) : (רש"י)

 מצודת דוד  וסגור. התיצב בדרך וסגור לקראתם לבל ירדפו אחרי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והרק. ענין חליצת הדבר מתערה כמו וחרב אריק (יחזקאל ה') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  וסגור, לפניהם הדרך :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  יֵבֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי יִסֹּגוּ אָחוֹר וְיַחְפְּרוּ חֹשְׁבֵי רָעָתִי:

 מצודת דוד  יבושו. כאשר לא יוכלו לי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יסוגו אחור. יחזרו אחור וכן לא נסוג אחור (לקמן מד) : חושבי. מל' מחשבה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יבושו מבקשי נפשי הרוצים להרגני, וגם יסגו אחור חושבי רעתי, שהם קלים מן המבקשים נפשי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יבשו ויכלמו. הבושה הוא מעצמו והכלימה הוא מאחרים, ויסוגו אחור הוא מעצמו והוא יותר מבושה, ויחפרו. מאחרים והוא יותר מכלימה, ומוסיף גם כן לא לבד מבקשי נפשי גם חושבי רעתי, ומוסיף והולך גם יסוגו ויחפרו אף חושבי רעתי.(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  יִהְיוּ כְּמֹץ לִפְנֵי רוּחַ וּמַלְאַךְ יְהוָה דּוֹחֶה:

 מצודת דוד  יהיו כמץ. יהיו נעים ונדים ממקום למקום כמוץ הנד מפני הרוח : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כמוץ. היא פסולת התבואה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יהיו, יענשו ע''י סבה חיצונית כמוץ הנשא מפני רוח, ולא בדרך הטבע רק מלאך ה' יהיה הדוחה אותם, וגם.(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  יְהִי דַרְכָּם חֹשֶׁךְ וַחֲלַקְלַקּוֹת וּמַלְאַךְ יְהוָה רֹדְפָם:

 רש"י  חשך והלקלקות. שניהם יחד כדי שיחליקו רגליה' בחלקלקות והחשך אינו מניחם להשמר מן החלקלקות כד''א (שם כ''ג) לכן יהיה דרכם להם כחלקלקות באפלה ידחו ויפלו בה : (רש"י)

 מצודת דוד  יהי דרכם חושך. לבל יראו להשמר ויהי דרכם חלק וימעדו רגלם בעת ינוסו כשירדפם המלאך והוא משל לומר שיהיו נלכדים בצרות ולא יוכלו להנצל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וחלקלקות. מל' חלק : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יהי דרכם, בעצמם חשך וחלקלקות, עד שיחלקו וידחו באפלה מעצמם, וגם בזה יהיה שליח ההשגחה שמלאך ה' ירדוף אותם :(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  כִּי חִנָּם טָמְנוּ לִי שַׁחַת רִשְׁתָּם חִנָּם חָפְרוּ לְנַפְשִׁי:

 רש"י  חפרו לנפשי. שוחה ליפול בה : (רש"י)

 מצודת דוד  חנם. על לא חמס בכפי : לנפשי. כמו לגופי וכן ברזל באה נפשו (לקמן ק''ה) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שחת. בור : רשתם. כמו ורשתם והוא פח יקוש : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי חנם, דרך צידי חיות שחופרים חפירה, וסביבה טומנים רשת שתצוד החיה עת תלך שם, אומר שלחנם טמנו את הרשת וגם מה שחפרו לנפשי הכל היה בחנם, כי לא עשיתי להם רעה, לכן(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  תְּבוֹאֵהוּ שׁוֹאָה לֹא יֵדָע וְרִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר טָמַן תִּלְכְּדוֹ בְּשׁוֹאָה יִפָּל בָּהּ:

 רש"י  שואה. חשך ברואינ''ה בלע''ז : ורשתו אשר טמן. כן דרך לטמון הרשת ולכסותו בקש או בעפר כדי שלא ירגיש בה העובר עליה עד שנלכד בה : (רש"י)

 מצודת דוד  תבואהו. תבוא עליו חשך שלא ידע להזהר : אשר טמן. כי הן הדרך להטמין ולכסות הרשת לבל יהא נראה להשמר ממנו : תלכדו. את הפורש אותה : בשואה. בעבור החושך הבא עליו לא יראוהו ויפול בה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שואה. חושך כמו אמש שואה (איוב ל') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  תבואהו שואה חושך פתאומי, אשר לא ידע להזהר, ועי''כ תלכדהו הרשת עצמה אשר טמן, כי ע''י השואה והחשך יפול בה, באופן שבפועל כפיו יוקש רשע, אבל(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  וְנַפְשִׁי תָּגִיל בַּיהוָה תָּשִׂישׂ בִּישׁוּעָתוֹ:

 רש"י  ונפשי תגיל. כשאראה במפלתם : (רש"י)

 מצודת דוד  בה'. בעזרת ה' : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  נפשי תגל בה', הגילה בלב תהיה ע''י ה', והשישה בגלוי תהיה ע''י ישועתו, והנה יספר שהריעו לו בין בנפש בין בגוף בין בממון, נגד הנפש אמר ונפשי תגיל, נגד הגוף אומר.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תגיל תשיש. השישה הם הסימנים החיצונים שיעשו להוראת השמחה, והגילה היא בלב אשמח בלבי בה', ובגלוי אשיש בישועתו, ועיין לקמן (נ''א י') :(מלבי"ם באור המלות)


{י}  כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה יְהוָה מִי כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ:

 רש"י  כל עצמותי. יקלסוך על כך כי עתה : (רש"י)

 מצודת דוד  מי כמוך. מי מושיע כמוך : מחזק ממנו. מן האויב החזק ממנו : מגוזלו. ממי שרוצה לגזלו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כל עצמותי תאמרנה, ר''ל כי הדבר שבו נעשה הנס הוא האומר והמעיד על הנס, ובאשר נעשה לי נס בכל עצם מעצמותי ובכל אבר, שכ''א מאיברי היו בסכנה מיוחדת, וא''כ כל עצמותי יעידו על שה' אין כמוהו, ונגד הצלת הגוף יאמרו שהוא מציל עני מחזק ממנו, ונגד הצלת הממון יאמרו שהוא מציל עני ואביון מגוזלו :(מלבי"ם באור הענין)


{יא}  יְקוּמוּן עֵדֵי חָמָס אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתִּי יִשְׁאָלוּנִי:

 רש"י  יקומון. עלי תמיד עדי חמס וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  יקומון. עדי רשע קמים להעיד בי ושואלים ומבקשים ממני להחזיר דבר אשר לא ידעתי מעולם ולא בא לידי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  יקומון, עתה מבאר איך רצו להרע לו בג' אלה, בקנין ובגוף ובנפש, נגד הקנינים אמר שיקומון עדי חמס להעיד נגדו עדות שקר בעניני ממון, והי' ערמתם כי אשר לא ידעתי ישאלוני, למשל שהעידו שאביו לוה סך פלוני מפלוני או שמכר שדהו, דבר שלא יכול להכחישם ולהביא ראיה כנגדם, נגד הגוף, אמר.(מלבי"ם באור הענין)


{יב}  יְשַׁלְּמוּנִי רָעָה תַּחַת טוֹבָה שְׁכוֹל לְנַפְשִׁי:

 מצודת דוד  תחת. במקום הטובה שעשיתי להם : שכול לנפשי. חפצים להביא עלי את המיתה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שכול. ענין מיתה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ישלמוני רעה תחת טובה, כי מדרך העולם שהבא להרע לחברו בגופו לא יעשה זה רק דרך נקמה אם הוא הרע לו, אמר שהיה הרעה תחת טובה כי אני הטבתי עמהם, ונגד הנפש אמר כי ישלמו שכול לנפשי שרצו לשכל נפשי מהסתפח בנחלת ה' :(מלבי"ם באור הענין)


{יג}  וַאֲנִי בַּחֲלוֹתָם לְבוּשִׁי שָׂק עִנֵּיתִי בַצּוֹם נַפְשִׁי וּתְפִלָּתִי עַל חֵיקִי תָשׁוּב:

 רש"י  ותפלתי על חיקי תשוב. כלומר ואם יאמרו לא עניתי נפשי אלא לרעתם שיכבד עליהם חליים תפלתי שהתפללתי עליהם תשוב עלי : (רש"י)

 מצודת דוד  בחלותם. כשהיו חולים היה לבושי שק והייתי מענה נפשי בצום בעבורם. ותפלתי. ר''ל פן יאמרו שכ''ז היה למען יכבד עוד החולי עליהם לזה אמר ותפלתי מה שהתפללתי עליהם תשוב אל חיקי ויקויים בי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ואני, יצייר שהוא היה דורש טובתם, ובעת שחלו הצטער ע''ז כ''כ עד שנפל למשכב, והם שמחו ע''מ שנפל למשכב וקוו יום מותו, אומר בחלותם עשיתי כל מה שאפשר, שלבשתי שק, גם עניתי נפשי בצום, גם התפללתי בכונה אל חיקי, ר''ל בלב ובצנעה לא למען הראות לאחרים שמשתדל בעדם כי היתה תפלתי אל חיקי, ולא תפלה אחת לבד כי תפלתי תשוב פעם אחר פעם, וגם.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  על חיקי. במצפוני, כמו כעס בחיק כסילים ינוח, בחיק יוטל את הגורל. תשוב. רצונו לומר שאתפלל פעם אחר פעם :(מלבי"ם באור המלות)


{יד}  כְּרֵעַ כְּאָח לִי הִתְהַלָּכְתִּי כַּאֲבֶל אֵם קֹדֵר שַׁחוֹתִי:

 רש"י  כרע כאח לי התהלכתי. כאילו היו לי אחי ורעי התהלכתי מיצר עליהם על צרת' : כאבל. אם כבן המתאבל על אמו או כאם המתאבלת על בנה : קודר. לשון שחרות : שחותי. לשון שפלות : (רש"י)

 מצודת דוד  כרע. התהלכתי כפוף ומעונה כאלו יהיו רעי ואחי : כאבל אם. כאם המתאבלת על בנה כי הלכתי בקדרות שחוח : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קודר. ענין חושך כמו שמש וירח קדרו (יואל ב') : שחותי. ענין שחיה וכפיפה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כרע, כאלו היה רע ואח לי כן התהלכתי בכל שעה לבקרו, וכמי שמתאבל על אמו כן קודר שחותי. עד שמרוב הצער וההשתדלות נעשיתי קודר ושחוח :(מלבי"ם באור הענין)


{טו}  וּבְצַלְעִי שָׂמְחוּ וְנֶאֱסָפוּ נֶאֶסְפוּ עָלַי נֵכִים וְלֹא יָדַעְתִּי קָרְעוּ וְלֹא דָמּוּ:

 רש"י  ובצלעי שמחו ונאספו. וכשאני צולע ששבר בא עלי שמחו ונאספו : נאספו עלי נכים. אנשי' פסחי' כמו שאנו מתרגמינן נכה חגירא, ומנחם חברו כמו נכאי' (ישעיה ט''ז) אימנויישי''ץ בלע''ז : קרעו ולא דמו. אילו היו קורעין את בשרי לא היה דמי שותת לארץ כשמלבינין פני : (רש"י)

 מצודת דוד  ובצלעי. ר''ל בחליי כי אז ילאה האדם לעמוד על רגליו ביושר כ''א כחגר ופסח. נכים. אף המוכים ברגליהם נאספו עלי ור''ל כולם נאספו איש לא נעדר : ולא ידעתי. על מה נאספו הלא לא הרעותי אחד מהם : קרעו. והמה פותחים פיהם בשחוק ואינם יכולים להתאפק ולשתוק מן השחוק : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ובצלעי. ענין חגר ופסח כמו והוא צולע (בראשית ל''ב) : נכים. מוכה ברגל כמו נכה רגלים (ש''ב ד') : קרעו. כן יקרא פתיחת הפה לשחוק וכאשר כן יקרא פתיחת חלונות כמ''ש וקרע לו חלונו (ירמיה כב) : ולא דמו. ולא שתקו : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (טו-טז) ובצלעי, ואז ע''י ששחותי ולא יכלתי לעמוד על רגלי ושכבתי לנוח על צלעי וצדי מרוב העמל, כי עי''כ נפל למשכב מעט, אז הם שמחו ע''ז ונאספו, ובעת באו לביתי לבקרני לא הראו שמחתם בפועל רק נאספו עלי נכים, עשו א''ע בפני כאלו הם נכאי רוח ומצטערים עלי, ולא ידעתי משמחתם בלב, אמנם קרעו ולא דמו מרוב תשוקתם שאמות קרעו את בגדיהם כאלו אני מת כבר, ולא דממו כדרך לקרוע בדממה ואבילות, רק אחר שקרעו התועדו בחנפי לעגי מעוג, היינו בחברת לועגים ולצים האומרים דברי לעג, וחרקו עלי שנימו בבזיון :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בצלעי. מענין צולע על ירכו, או שאשכב על צלעי וצדי מפני החולשה. נכים. כמו נכה רוח, עושים את עצמם כנכאים :(מלבי"ם באור המלות)


{טז}  בְּחַנְפֵי לַעֲגֵי מָעוֹג חָרֹק עָלַי שִׁנֵּימוֹ:

 רש"י  בחנפי לעגי מעוג וגו'. בשביל חניפות של ליצנות אכילה ושתיה שמחניפין לשאול בשביל שיאכילם וישקם חורקים עלי שיניהם : מעוג לשון אכילה כמו אם יש לי מעוג דאליהו (מלכים א י''ז), ומנחם פתר אותו לשון עוגה קטנה (שם) וכן אם יש לי מעוג : (רש"י)

 מצודת דוד  בחנפי. המה יתחברו עם החנפים הלועגים ומתלוצצים בבני אדם ובעבור מתן החררה שמקבלים ממי שרוצה בזה וכל אחד מהם חרק עלי שניו דרך כעס וקצף : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מעוג. חררה ועוגה כמו אם יש לי מעוג (מ''א יז) : חרוק. ענין שחיקת וטחינת השינים אלו באלו בהתקצף כמו ויחרקו שן (איכה ב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  לעגי מעוג. מענין לעג, ונפל הלמ''ד כמו בשורש לקח לתע :(מלבי"ם באור המלות)


{יז}  אֲדֹנָי כַּמָּה תִּרְאֶה הָשִׁיבָה נַפְשִׁי מִשֹּׁאֵיהֶם מִכְּפִירִים יְחִידָתִי:

 רש"י  כמה תראה. כמה ארך אפים יש לפניך לראות כל אלה : משואיהם. מחשך שלהם : מכפירים יחידתי. מוסב על השיבה נפשי השיבה מכפירים יחידתי, (יחידתי נשמתי סא''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  כמה תראה. עד מתי תראה בעניי ולא תושיע : השיבה. הצל נפשי מחשכת הצרות אשר יביאו עלי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כמה. ענין זמן רב : משואיהם. ענין חושך : מכפירים. חזקים ככפירים. יחידתי. נשמתי : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (יז-יח) ה' כמה תראה, ר''ל אף שאני לא ידעתי מחשבותיהם שבאים לצחק וללעג, אבל כמה תראה אתה, הלא אתה רואה את כל, כמה וכמה גדולה ראותך על ראותנו, וא''כ השיבה נפשי משואיהם ר''ל אני מסוכן בין כך ובין כך, שאם אהיה בחברת אנשים אני מסוכן בשואיהם והמייתם, ואם אפרד מן האנשים להתבודד במדבריות ביחידות אני מסוכן מן הכפירים שבמדבר, וא''כ השיבה מכפירים יחידתי, אם אהיה מתבודד ביחידות, ואז אודך בקהל רב על ההצלה שהצלתני מאנשים רעים ומחיות רעות :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  משאיהם. מהמייתם. ויחידתי. כשאני יחיד ומתבודד :(מלבי"ם באור המלות)


{יח}  אוֹדְךָ בְּקָהָל רָב בְּעַם עָצוּם אֲהַלְלֶךָּ:

 מצודת דוד  אודך. ואז אודך בקהל רב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עצום. ענין רבוי וכן עצמו לי אלמנותיו (ירמיה טו) : (מצודת ציון)


{יט}  אַל יִשְׂמְחוּ לִי אֹיְבַי שֶׁקֶר שֹׂנְאַי חִנָּם יִקְרְצוּ עָיִן:

 רש"י  אויבי שקר. ששונאין אותי על דבר שקר שמעידין עלי מה שלא עלה במחשבתי מעולם אל ישמחו במפלתי : שונאי. ששונאי' אותי אל יקרצו עלי עין וללעוג בעיניהם על מפלתי : יקרצו. צינאנ''ט בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  אויבי שקר. אויבים לי בחנם : יקרצו עין. מלת אל משמשת בשתים כאלו אמר אל יקרצו עין בדרך לעג : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לי. עלי : יקרצו. ענין נדנוד העין ללעג וכן קורץ בעיניו (משלי כ') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אל ישמחו לי האויב איבתו גלויה והוא שמח בגלוי לז''א אל ישמחו לי, ולרוב תהיה האיבה בעבור סבה כמו שעשה עמו רעה, וכדומה, לז''א שהוא איבת שקר כי לא עשה להם רעה, והשונא הוא בלב ואינו שמח בגלוי רק קורץ עין יתן עצבת, ולזה אומר אל יקרצו עין, והשנאה תהיה בעבור מום או דופי שמצא בו, לז''א שונאי חנם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  איובי שונאי. הבדלם למעלה (י''ח י''ח) :(מלבי"ם באור המלות)


{כ}  כִּי לֹא שָׁלוֹם יְדַבֵּרוּ וְעַל רִגְעֵי אֶרֶץ דִּבְרֵי מִרְמוֹת יַחֲשֹׁבוּן:

 רש"י  על רגעי ארץ. על דכאי ארץ, וכן רוגע הים (ירמיה ל''א) עורי רגע (איוב ז'), וכן פירש דונש : (רש"י)

 מצודת דוד  כי לא שלום ידברו. כל דבריהם בריב ומצה : ועל רגעי ארץ. על הנסתרים מפניהם בבקעי ארץ יחשבו מרמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רגעי. ענין בקוע כמו עורי רגע (איוב ז') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי, אויביו היו מוציאים דבה עליו, ודרך מוציא דבה להרחיק עדותו, וכששאלו להם ממי שמעתם דבר זה שאתם אומרים עליו רע, היו אומרים ששמעו מפלוני ופלוני שכבר מתו, וז''ש שע''י שלא שלום ידברו שעי''כ דברי מרמות יחשבון על רגעי ארץ, היו אומרים שנוחי ארץ וישני קברות אמרו דבר זה, אבל אח''כ החזיקו בדבתם ויעיזו פניהם שראו דבר זה הם בעצמם בעיניהם, וז''ש.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  רגעי ארץ. נוחי ארץ, (מלשון מרגוע) שהם המתים :(מלבי"ם באור המלות)


{כא}  וַיַּרְחִיבוּ עָלַי פִּיהֶם אָמְרוּ הֶאָח הֶאָח רָאֲתָה עֵינֵינוּ:

 רש"י  האח האח. לשון שמחה מתהלל בתאות לבו מרוב שמחת' שרואים תאותם מתקיימת : (רש"י)

 מצודת דוד  וירחיבו. בשחוק רב : ראתה עינינו. מה שחפצנו לראות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  האח. ענין ל' שמחה הוא וכן אמרה צור על ירושלים האח (יחזקאל כ''ו) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  וירחיבו עלי פיהם, שאח''כ הרחיבו פיהם בהרחבה יותר, עד שאמרו לאמר האח האח הלא זאת ראתה עיננו, שהלא בעינינו ראינו שדוד עשה רע כזאת :(מלבי"ם באור הענין)


{כב}  רָאִיתָה יְהוָה אַל תֶּחֱרַשׁ אֲדֹנָי אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי:

 מצודת דוד  ראיתה. הלא ראיתה שמחתם עלי אל תשתוק להם מלקחת מהם נקמתי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ראיתה, אומר הנה הם אומרים שראו על דבר שלא ראו, ואני אין לי ראיה כנגדם רק אתה ה' הלא ראיתה האמת, ואתה עד, ולכן אל תחרש, הגד אתה את האמת, והוא במה שאל תרחק ממני ותריב ריבי להודיע שהאמת אתי :(מלבי"ם באור הענין)


{כג}  הָעִירָה וְהָקִיצָה לְמִשְׁפָּטִי אֱלֹהַי וַאדֹנָי לְרִיבִי:

 רש"י  העירה והקיצה. פמליא של מעל' לשפוט משפטי מאויבי : (רש"י)

 מצודת דוד  למשפטי. לעשות משפטי ולריב ריבי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  העירה, נגד מה שהגידו דברי מרמותם בשם רגעי ארץ ומתים, העירה והקיצה את המתים מקבריהם למשפטי שיגידו האמת, ונגד מה שאמרו שראתה עינם, עמוד אתה אלהי וה' לריבי נגד העדי שקר :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  העירה והקיצה. יוצא, העירה את המתים וכבר התבאר (חבקוק ב'), שיקיצה הוא מוסיף על העירה : למשפטי, לריבי. משפט הוא גמר המשפט להוציא משפטי, וריב נגד העדי שקר עי' ישעיה (ג' י''ג) :(מלבי"ם באור המלות)


{כד}  שָׁפְטֵנִי כְצִדְקְךָ יְהוָה אֱלֹהָי וְאַל יִשְׂמְחוּ לִי:

 מצודת דוד  כצדקך. כפי מדת צדקך ולא כמעשי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  שפטני, ואתה תוציא לאור משפטי כפי צדקך ואז אל ישמחו לי אויבי שקר שהזכיר למעלה :(מלבי"ם באור הענין)


{כה}  אַל יֹאמְרוּ בְלִבָּם הֶאָח נַפְשֵׁנוּ אַל יֹאמְרוּ בִּלַּעֲנוּהוּ:

 מצודת דוד  האח נפשנו. שמחה נפשנו : בלענוהו. בלענו את דוד : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אל יאמרו האח נפשנו אלה שרצו להשפיל כבודו, אל יאמרו בלענוהו אלה שרצו להרגו :(מלבי"ם באור הענין)


{כו}  יֵבֹשׁוּ וְיַחְפְּרוּ יַחְדָּו שְׂמֵחֵי רָעָתִי יִלְבְּשׁוּ בֹשֶׁת וּכְלִמָּה הַמַּגְדִּילִים עָלָי:

 מצודת דוד  יחדיו. כולם יחדו וכ''א יראה בבושת חבירו : שמחי רעתי. השמחים בבוא עלי הרעה : המגדילים עלי. המתגאים ומחזיקים עצמם לגדולים למולי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  המגדילים. מל' גדול : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יבשו שמחי רעתי הם האומרים בלענוהו, ילבשו בשת המגדילים בושה וכלימה עלי, נגד האומרים האח נפשנו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יבשו, יחפרו, כלימה. התבאר בפסוק ד', ורצונו לומר יבושו מעצמם, ויחפרו מאחרים והמגדילים בושה וכלימה עלי, ילבשו הם לבוש הבושה והכלימה :(מלבי"ם באור המלות)


{כז}  יָרֹנּוּ וְיִשְׂמְחוּ חֲפֵצֵי צִדְקִי וְיֹאמְרוּ תָמִיד יִגְדַּל יְהוָה הֶחָפֵץ שְׁלוֹם עַבְדּוֹ:

 מצודת דוד  חפצי צדקי. החפצים שאמצא צדקה מה' : ויאמרו תמיד. בכל עת יאמרו יגדל כבוד ה' החפץ בשלום עבדו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ירנו וישמחו הצדיקים שהם חפצי צדקי, ויאמרו תמיד יגדל ה' שבזה שה' שומר את עובדיו ונותן להם שלום שמו מתגדל בעולם :(מלבי"ם באור הענין)


{כח}  וּלְשׁוֹנִי תֶּהְגֶּה צִדְקֶךָ כָּל הַיּוֹם תְּהִלָּתֶךָ: (פ)

 מצודת דוד  צדקך. הצדקה שעשית לי : כל היום. אספר תהלתך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תהגה. תדבר : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ולשוני תהגה צדקך בעונש הרשעים, וכל היום תהלתך בשכר הצדיקים ושמירתם :(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-לו

{א}  לַמְנַצֵּחַ לְעֶבֶד יְהוָה לְדָוִד:

 מלבי"ם - באור הענין  למנצח, במזמור זה יזכיר טענות היצר ופתויו איך יכונן חציו על יתר לירות במו אופל טענותיו בלב, ואת התשובות אשר בם ננצח אותו, ועז''א למנצח לעבד ה', בם ינצח עבד ה' את בעל ריבו, וישב מלחמה שערה בדברים נפלאים ונוראים :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  נְאֻם פֶּשַׁע לָרָשָׁע בְּקֶרֶב לִבִּי אֵין פַּחַד אֱלֹהִים לְנֶגֶד עֵינָיו:

 רש"י  נאם פשע לרשע בקרב לבי וגו'. הרי זה מקרא מסורס יש בקרב לבי שהפשע הוא יצר הרע אומר לרשע שלא יהא פחד אלהים לנגד עיניו ובקרב לבי כאדם שאומר כמדומה אני : (רש"י)

 מצודת דוד  נאם פשע וגו'. ר''ל חושב אני בקרב לבי שהיצה''ר מסית ואומר לרשע אין מי בעולם שיהיה פחד אלהים לנגד עיניו כי אין המקום משגיח בעולם השפל ולזה עשה מה שלבך חפץ : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נאם. ענין מאמר הוא כמו נאם האדון ה' (ישעיה א) : פשע. יצה''ר נקרא פשע כמו שנקרא חטאת וכמ''ש לפתח חטאת רובץ (בראשית ד') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  נאם פשע לרשע בקרב לבי, בקרב לבי ומחשבותי נמצא נאום פשע לרשע, היינו הטענות שידבר הפשע אל הרשע, מצייר כאלו החטא מתוכח עם הרשע, כי השכל יעמוד נגד הפשע ויסרב מלמלאות רצונו, והפשע יערוך טענות כנגדו, ואלה הם. כי בכלל המצות והאזהרות שנתן ה' לנו יש שני דעות, י''א שענין התורה והמצות הוא כמלך מצוה על עבדו זאת תעשה וזאת לא תעשה, שהעבד מחויב לשמוע לקולו מפני פחדו ומוראו בל ישאל כלל מה טעם מצוה זו רק שכן רצה האדון, וי''א שכל המצות הם לתועלתנו, וידמה את ה' המצוה עליהם כרופא המצוה ומזהיר את החולה מה יאכל ומה לא יאכל, שהחולה ישמע לקולו מצד אהבת עצמו כי חפץ חיים. נגד הצד הראשון יטעון הפשע לאמר, אין פחד אלהים לנגד עיניו, הפחד שאתה מפחד מאלהים וענשו הוא דבר אמוניי והוא דבר שאינו נראה לעינים ורבים מכחישים אותו שאין פחד ואין דין וחשבון, ומדוע אין פחד אלהים לנגד עיניו. ? למה אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה בגלוי לנגד עיני בני אדם ? ובזה מכחיש פחד העונש וההשגחה, ככל טענות הפילוסופים הידועים המכחישים הגמול והעונש :(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  כִּי הֶחֱלִיק אֵלָיו בְּעֵינָיו לִמְצֹא עֲוֹנוֹ לִשְׂנֹא:

 רש"י  כי החליק. הפשע על הרשע בחלקלקות בעיניו כדי שימצא הקב''ה את עונו לשנוא אותו : (רש"י)

 מצודת דוד  כי החליק. כי בפתויו מחליק ומיפה לו הדבר הזה בעיניו וכל כוונתו למצוא בו עון להשניאו בעיני המקום כי אינו דורש שלום אליו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי, ונגד הצד הב' שהמצות והאזהרות הם לתועלת האדם ושיסכים השכל עמהם, הנה החליק אליו בעיניו, שם לפניו הרכסים לדרך חלק, מראה לו שאין השכל המעשי מכריח אל עשיית המצות ומניעת העבירות, ושואל ממנו למצוא עונו לשנוא, שימצא הטעם מדוע ישנא את העון ומדוע ימנע ממנו, והנה הטענה הראשונה ישתמש בה מדרך השכל העיוני, שעל אמונות ההשגחה והשכר והעונש ודומיה יעיין השכל העיוני ולנגדם יצא הפשע במופתים מזויפים עיוניים, והטענה השניה ישמש בה עם השכל המעשיי, שהוא יבחין על הטוב והרע במעשים ובפעולות, ובו יצא הפשע לחפות כסף סיגים על חרש להראות שאין עול בעשות הרע ע''פ טענות לקוחים מהתבונה המעשיית :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  החליק. את עונו הנזכר בסמוך :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  דִּבְרֵי פִיו אָוֶן וּמִרְמָה חָדַל לְהַשְׂכִּיל לְהֵיטִיב:

 רש"י  חדל להשכיל להיטיב. מנע עצמי מהשכיל להיטיב מעשיו : (רש"י)

 מצודת דוד  דברי פיו. והרשע ניסת לו ובפיו ידבר און ומרמה ומונע עצמו להשכיל בדבר ולחקור על האמת ולהטיב דרכו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  און. עמל ושקר : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  דברי, אחר שספר נאום הפשע וטענותיו, כפי מה שהם בקרב לבו שגם הוא עברו בלבבו טענות היצר ופתויו, יאמר כי הוא בחן כי דברי פיו של הפשע הם און ומרמה שמופתיו אשר לוקח מהשכל העיוני הם מרמה וזיוף, והטענות שטוען מצד השכל המעשי הם און, שמצד שלבו מלא און לכן טוב בעיניו כל רע, ומבאר שמה שטועה בשכל העיוני בא מצד שחדל להשכיל לא מצד שהשכיל רק מצד שלא השכיל, שאם היה משכיל על דבר היה מוצא האמת, ומה שטעה מצד השכל המעשי בא מצד שחדל להיטיב, שאם היה רוצה להיטיב מעשיו היה מרגיש שמצות ה' הם טובים וישרים :(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  אָוֶן יַחְשֹׁב עַל מִשְׁכָּבוֹ יִתְיַצֵּב עַל דֶּרֶךְ לֹא טוֹב רָע לֹא יִמְאָס:

 רש"י  יתיצב על דרך לא טוב. הקב''ה נתן לפניו דרך הטוב ודרך המות והוא בוחר לו דרך לא טוב : (רש"י)

 מצודת דוד  על משכבו. בעת אשר יפנה מן הטרדות : יתיצב. עם כי מתחלה הוא נצב בדרך ובהנהגה אשר איננה טובה ולא פקד עדיין לעשות הרע אבל סוף הדבר אשר לא ימאס אף ברע כי כן דרך הניסת ליצר הרע : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  און, מבאר שהאדם מצד תולדתו וטבעו נוטה שישכיל את האמת ושייטיב מעשהו ופעולותיו, וראוי שימאס ברע וידבק בטוב, רק ע''י שאון יחשוב על משכבו אם רק יחשוב מחשבת און בעיון או אם רק יתיצב על דרו לא טוב במעשה, הגם שלא יהיה בקום ועשה רק בשב ואל תעשה, שלא יחשוב ויעיין אחרי האמת ולא ישתדל לעשות טוב, זה יצמיח בלבו שורש פורה ראש ולענה עד שרע לא ימאס, ויאמר על רע טוב :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  יְהוָה בְּהַשָּׁמַיִם חַסְדֶּךָ אֱמוּנָתְךָ עַד שְׁחָקִים:

 רש"י  ה' בהשמים חסדך. בשביל רשעים הללו אתה מסלק חסד מן התחתונים ומגביה אמונתך עד שחקי' לסלקה מבני אדם : (רש"י)

 מצודת דוד  בהשמים. אבל האמת שחסדי ה' הוא גם בעולם השפל מן הארץ עד השמים ובכל ישגיח : אמונתך. האמנת תשלום גמול : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בהשמים. ר''ל עד השמים וכן בלא יוכלו יגעו בלבושיהם (איכה ד') ור''ל עד לא יוכלו : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ה,, עתה בא להתוכח ולהשיב על נאום הפשע וטענותיו, תחלה השיב נגד מ''ש אין פחד אלהים לנגד עיניו, שהיה השאלה מדוע אין ה' מעניש את הרשעים ומשלם שכר הצדיקים תיכף בעוה''ז, על זה משיב ה' בהשמים חסדו, ר''ל כי הנהגת ה' את עולמו תתפרד לשני ראשים. הא' היא ההנהגה הטבעיית הסדורה וקבועה עפ''י חקים קבועים מוגבלים לא ישתנו, כמו יום ולילה קיץ וחרף גשם ובצורת וכדומה, והנהגה זו קבועה בשמים, שעפ''י תנועת הגלגל וסדר המאורות ומהלכתם יחייבו פעלים בשפלים כפי חקם אשר קצב להם יוצרם מראשית קדומים, והנהגה זו נקרא בכתבי הקדש בשם אמונה, כי ה' שומר אמונתו בם בל ישנה חקם אשר קצב להם, כמ''ש שמים תכין אמונתך בהם, לעולם ה' דברך נצב בשמים לדור ודור אמונתך, (כמ''ש למעלה ל''ג על וכל מעשהו באמונה). השנית היא ההנהגה הבלתי קבועה, שהשם ישנה הטבע וינהיג הנהגה אחרת פלאיית כפי צורך העת והענין לפי שעה, כמו בעת יצ''מ ובמדבר אשר נגד אבותם עשה פלא, והנהגה זו קבועה בשחקים שהם גבוהים משמים והם ירמזו תמיד על הנהגה זאת, והנהגה הזאת נקראת בשם חסד, כי בה לא ישמור אמונה וקיום אל חקיו שקצב, רק יעשה כפי חסדו לנוצרי בריתו ועדותיו, והנה כפי המדומה לבני אדם ידמה להם שההנהגה הטבעיית שהיא אמונה קבועה בשמים, והנהגה הנסיית שהיא חסד קבועה בשחקים, רצוני, שהטבע תלך תמיד לפי חקיה הקבועים ולא תשתנה בשום פעם מעצמה, רק עת ירצה ה' לנהוג הנהגה נסיית יעזוב חקיו הטבעיים וישדד אותם, באופן שהנס אינו בא מן השמים ומהלך הגלגלים רק ע''י העמדת השמים ושביתת כחם והגברת כח השחקים, ולפ''ז השכר והעונש אינם טבעיים רק נסיים, רצוני, שע''י שישמור אדם מצוה או יעבור עבירה לא תשתנה הטבע בעבורו על פי סדר הטבעי, רק עפ''י סדר אחר נסיי אם ירצה ה' לגמלו או לענשו, עד שיצטרך אל הגמול והעונש רצון מיוחד מאת ה' והנהגה חדשה בבלתי אמצעי, אבל כל עוד שתונח הטבע על מכונתה יצוייר שיעברו רשעים עבירות גדולות ויצלחו והצדיקים יהיו מעונים ביסורים אם מזלם מחייב זאת, באשר אין קשר למעשה בני אדם עם חקי הטבע, ובזה יטעון הפשע לאמר אין פחד אלהים לנגד עיניו, וכן לפ''ז הנהגת הנס והגמול והעונש שאינו טבעי אינו קבוע רק מתחדש לפי שעה, ולא יצוייר כלל חסד בשמים ואמונה בשחקים, אבל התורה תלמדנו להפך, כי כבר העידה התורה שהטבע בכל פעולותיה נמשכת אחר מעשי בני אדם הטובים או הרעים, שאם ייטיבו מעשיהם יעוררו את הכנור הטבעי המנגן לצאת לקראתם בתופים ובמחולות ולהריק עליהם ברכה, ואם ירעו מעשיהם יתקלקלו סדרי הטבע ומערכותיה יעוררו רעה ומחסור, כמבואר בפ' בחקותי ובכ''מ, שאם ישמעו מצותיו יתן גשם ומטר וכל טוב, וההפך בהפך, מבואר כי היוצר את העולם הגדול בכלל המיוסד על חקים טבעיים קבועים בלתי משתנים ואת העולם הקטן שהוא האדם אשר הוא לבדו יתנהג עפ''י חקים אחרים בחיריים אשר ישנה אותם בבחירתו, והוא בבחירתו ימשול על חקי גופו הטבעיים ויכריח אותם שיכנעו תחת חקי השכל והרצון הבחיריים לשמוע תורת ה' ומצותיו, השכיל בחכמתו הבב''ת לקשר הנהגת שני העולמות האלה בקשורים נפלאים דקים וחבלים רוחנים נעלמים, באופן שהנהגת הטבע וחקיה בעולם הגדול יכנעו וימשכו אחר הנהגת המעשים הבחיריים בעולם הקטן, עד שידמו העולם והאדם (כדברי העקדה) כשני כלי זמר הנערכים בערך אחד שיתנענעו טורי הכנור הגדול לפי מה שיפרטו על הכנור הקטן לעומתו, עד שכל מעשי האדם רע או טוב יעורר כנגדו רע או טוב בעולם הגדול, ולפ''ז הנהגה הפלאיית לפי המעשה שהוא החסד נמצא גם בשמים והטבע, שגם היא תתנהג כפי מעשי בני אדם, ועז''א ה, בשמים חסדו, וכן האמונה שהיא הנהגה הקבועה עפ''י חקים קבועים נמצא גם בשחקים שההנהגה השניה הנסיית לפי המעשה אינה מקריית באופן שישדד חקי הטבע לפי שעה, רק טבע אחרת קבועה וסדורה ג''כ לנוסס נסים ליראיו לפי מעשיהם, ועז''א אמונתו עד שחקים :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  שמים, שחקים. שחקים גבוהים משמים (ישעיה מ''ה ח'), לקמן (נ''ז י''א, ע''ז י''ח, ע''ח כ''ג, פ''ט ז'). חסדך אמונתך. התבאר ביחוד (בסי' פ''ט) :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶךָ תְּהוֹם רַבָּה אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ יְהוָה:

 רש"י  צדקתך. יקרה מן הבריות כהררי אל בשביל מעשי הרשעים ומשפטיך באים לעול' עד תהום רבה, ד''א צדקתך כהררי אל מי שאתה רוצה לעשות צדקה עמו אתה מגביהו ומתקפו כהררי אל, לשון תוקף כמו (יחזקאל י''ז) ואת אילי הארץ לקח : משפטיך תהום רבה. מי שאתה רוצה לדון אותו וליקח נקמתך ממנו אתה מורידו עד תהו' רב' : משפטיך. יושטיצ''א בלע''ז : אדם ובהמה תושיע ה'. בני אדם שהם ערומים בדעת כאדם הראשון ומשימין עצמן כבהמה בענוה תושיע ה' : (רש"י)

 מצודת דוד  צדקתך. הצדקות שאתה עושה להצדיקים גבהו ורמו כהררי אל : משפטיך. המשפטים שאתה עושה להרשעים רבו כמו תהום רבה ובכל תשגיח לשלם כפי הגמול : אדם ובהמה. אתה ה' תושיע האדם ואף הבהמה כי על הכל תשגיח : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כהררי אל. הרוצה להגדיל דבר מה סומכו למלת אל וכן וענפיה ארזי אל (לקמן פ') : רבה. גדולה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  צדקתך, אולם יש הבדל בין שני מיני הגמולים, בין הנס הגמור הגלוי הבא משחקים, כמו קריעת ים סוף וירדן וירידת המן שראו הכל שהוא נס לצורך ישראל ולפי מעשיהם, ובין הנס הנסתר הבא על פי הטבע, כמו ירידת המטר לשומרי מצותיו הבא מן השמים שזה בלתי מורגש לכל ורבים יאמרו שעולם כמנהגו נוהג ושהמטר ירד עפ''י טבע לא עפ''י המעשים, וכבר בארתי (בפי' ישעיה ס' נ''ט ובכ''מ) שכמו שצדקה ומשפט הבאים אצל בני אדם נבדלים במה שהצדקה מורה על מצות שבין אדם למקום ומשפט מורה על מצות שבין אדם לחברו, כן שני שמות אלה בבואם אצל האלהים מובדלים, במה שהצדקה תורה על המעשים שיעשה ה' מצד אלהותו והמשפט מורה על המעשים שיעשה בהשקף על בני אדם, לפ''ז הנסים הגלוים שיעשה ה' נקראים בשם צדקה, כי יעשם מצד אלהותו ורצונו הפשוט מבלי ישקיף על המשפט הטבעי הקבוע, והמשפט מורה על הנהגת הטבע לפי מעשי בני אדם רע או טוב, עז''א צדקתך כהררי אל, שהצדקה שהם הנסים הגלוים הם נראים לכל כהררי אל, אבל משפטיך מה שאתה גומל ומעניש בנסים נסתרים בחקי הטבע הם מכוסים כתהום רבה, עד שלכן יסתפקו רבים בגמול ועונש הזה ויכחישו אותו, עתה מבאר מדוע יהיה כן כי אדם ובהמה תושיע ה', מצד שהאדם הוא מורכב משני חלקים, חלק א' הוא בהמה, כי אין הבדל בין גוף האדם לגוף הבהמה, עד שמצד גופו הוא בהמה ונתון תחת חקי טבעיים מוכרחים, ומצד נפשו ושכלו הוא אדם ויכול לבחור ולעשות כפי בחירתו נגד טבעו, ואם היה השכר והעונש גלוי לא היה בוחר בטוב ומואס ברע מצד בחירת השכל, רק מצד טבע גופו, כמו שלא ישתה סם המות מצד טבע גופו, כי כל מה שיעשה האדם בעבור תועלת וערב לגוף, עושה זאת מצד בהמותו לא מצד בחירתו האנושית, שחפשיית הבחירה היא רק אם יעשה הטוב בעבור שהוא טוב ובעבור חק השכל נקי מכל פניה גופנית, ולכן היה מההכרח להסתיר השכר והעונש בתהום רבה כדי שימצא מקום לעשיית המצות מצד החלק שהוא אדם, ובזה הורה ג''כ ברמז איך יצוייר שמעשי האדם הבחיריים יפעלו שנויים בעולם הגדול ובטבע הכולל, כי דוגמת זה נראה באדם עצמו שהגם שגופו הבהמי מוגבל תחת חוקים טבעיים, יוכל האדם מצד שהוא אדם היינו מצד שכלו לשנות את טבע הבהמה ולהמשיכה נגד חקיה הטבעיים עפ''י מעשים שכליים, וכבר בארנו במק''א שה' ערך את גוף האדם שיכלול בתוכו כל חקים הטבעיים המפוזרים בכל מעשה בראשית, היינו שהוא כולל בתוכו כל העולם הגדול, ובעת תכריע נפשו האנושית השכליית את חקי העולם הקטן וטבעיו תחת ממשלתה, כן תכניע בזה את העולם הגדול, ששניהם ענין אחד :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  צדקתך משפטיך. עי' ישעיה (נ''ט). אדם ובהמה. עמ''ש התו''ה (ויקרא סי' י') :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים וּבְנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן:

 רש"י  מה יקר חסדך. אינו כדאי להמשך על הרשעים הללו אבל בני אדם אשר בצל כנפיך יחסיון הם ירויון מדשן ביתך וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  מה יקר. מה מאד יקר וחשוב החסד שאתה עושה : יחסיון. כי בחסדך תהיה להם למחסה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  מה יקר, עתה בא להשיב נגד טענה השנית של הפשע, מ''ש למצוא עונו לשנוא, שטוען שאינו מוצא בשכלו טעם למצות ה' ומדוע ישנא את העון, ביחוד ברוב המצות שבין אדם למקום שהפשע טוען עליהם מה בצע במעשים אלה ומה הפסד בהנחתם, ע''ז משיב כי האדם מיוחד בזה מכל נבראי האדמה, שכולם הניחם ה' אל הטבע לא כן האדם שע''י נפשו האלהית היא נעלה מן הטבע, וצריך להתקדש במעשים מיוחדים, על ידם יקרב אל האלהים וימשוך עליו השפע האלהית ההשגחיית, כי המעשים האלה יש להם סגולה זאת להמשיך עליו כל השפע האלהית ודבקות הרוחניית, עד שנפשו תשוב להיות ממין העליונים ותשוב אח''כ אל העדן הנצחי לחיי עולם, וזה חסד מיוחד אל מין האדם, וז''ש מה יקר חסדך אלהים, חסד זה יקר מאד (שהיוקר הוא מי שמציאותו מעט וכן מציאות הרוחנית והאלהית היא מעט בזה העולם הגשמי), והוא כי בני אדם בצל כנפיך יחסיון, ימליץ שכל הנבראים נתונים אל הטבע זולת מין האדם תדבק בו ההשגחה כנשר על גוזליו ירחף, כן האלהים יסוכך עליו כעוף הפורש כנפיו על גוזליו מצד הקורבה שביניהם מצד שהנפש היא חלק מעצמותו ית' :(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם:

 מצודת דוד  ירויון. ישבעו מהטוב הבא להם מן השמים : ונחל. ומימי נחל היוצא מהעדן תשקה אותם והוא מדרך משל לרוב השפע : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ירויון. מל' רויה ושביעה : מדשן. ענין שומן : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ירוין, והגם שכל צאצאי הטבע הם חוץ לבית ה' נתונים בחצרותיו החיצונים שהיא הנהגת הטבע, נפשות ב''א הם בני ביתו והיכלו אוכלי לחמו על שלחנו, עד שלחמם אינו לחם הגשמי הטבעי ומימיהם אינו מי מעין ובור, רק לחמם היא מדשן ביתך, לחם אבירים, ומשקם הוא מנחל העדן העליון, שהוא משל אל השפע האלהית תורותיו ומצותיו ויחוד שכינתו ושפע נבואתו, עד שע''י יזכו לכל המעלות הרוחניות, ועתה מי פתי ישאל עוד על טעם המצות שבין אדם למקום, הלא אחר שהאדם מקושר עם האלהים באופן זה, בהכרח שישמור מצותיו שהם האמצעיים המובילים אל התכלית הזה, והם הלחם והמים בם תשבע הנפש בת אלהים הזאת אשר בצל כנפיה תחסה :(מלבי"ם באור הענין)


{י}  כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר:

 מצודת דוד  כי עמך. בידך היא מקור החיים לתת לטוב בעיניך : באורך. בהאורה הבא ממך בה לבד נראה הארה ר''ל מיוחדת וטובה היא מכל אור : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מקור. מעין הנובע : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי עמך, ר''ל כי כל בעלי חיים שהם תחת הטבע ישיגו מן הטבע החיים והאור, החיים להחיות הגוף והאור להוציא המוחשים, אבל החיים הטבעיים הם רק צינור נוזל מן החיים האמתיים אשר מקורו הוא אצל ה', עד שהחיים הטבעיים והרוחנים יאמר עליהם שם חיים רק בשיתוף השם, כי הרוחנים הם החיים האמתיים הנובעים מן המקור, והגשמיים הם חיים מדומים, וכן האור הגשמי המוציא חוש הראות מן הכח אל הפועל הוא רק ניצוץ מן האור הרוחני האלהי שהוא האור האמתי ושורש לכל האורות, עד שערך האור הגשמיי אל האור הזה כערך החוש אצל האור, כמו שהחוש לא יצא מכח אל הפועל רק ע''י האור, כן האור העולמי לא יקנה מציאות ולא יתראה רק ע''י האור העליון, ועז''א באורך נראה אור, שע''י אורך הנעלם האור נראה ויוצא אל הפועל, כמ''ש לכו ונלכה באור ה', ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום, שהחיים האמתיים הם הדבקות בה', והאור האמתי הוא אור ה' והדרו, ואחר שהמצות הם סולמות ושליבות שבם ידלה האדם ממקור החיים ויראה לחזות באור ה', והעברות הם המות והחשך האמתי, הנה כבר תמצא מענה אל נאום פשע למצוא עונו לשנא :(מלבי"ם באור הענין)


{יא}  מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב:

 מצודת דוד  ליודעיך. להיודעים אותך להאמין בך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  משוך, עפ''י הצעה זאת מבקש מאת ה' שימשך חסדו וצדקתו אל אותם הבלתי נפתים אחר טענות הפשע הבא להתעות את האדם בין בעיון בין במעשה, רק הם מישרים דרכם בין בעיון לדעת את ה' כמ''ש ליודעיך, ובין במעשה לישר את הלב לקיים מצותיו בלי שום נטיה ופקפוק רק בלב ישר, והנה יודעי ה' הם ישיגו חסדו, שהם יודעים שה' מנהיג בהנהגה נסיית פלאיית לפי הזמן והמעשים, וע''י ידיעה זו ימשוך ה' עליהם חסדו, וישרי לב במעשים שבין אדם למקום שנקראים צדקה בכתבי הקדש, וכן ימשוך ה' עליהם צדקתו :(מלבי"ם באור הענין)


{יב}  אַל תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה וְיַד רְשָׁעִים אַל תְּנִדֵנִי:

 רש"י  אל תבואני רגל גאוה. אל תבוא עמי רגל הרשעים הללו בעת קבול שכר להיות חלקם עם הצדיקים, (ל' חלק אהלא פרט''יאה בלע''ז סא''א) : ויד רשעים אל תנדני. ממקומי בבואי לירש משנה חלקי וחלקו (של רשע) בטובה כענין שנאמר (ישעיה ס''א) לכן בארצם משנה יירשו ואז שם נפלו פועלי און שם יבינו במפלתם ושם דוחו ולא יכלו קום : (רש"י)

 מצודת דוד  אל תבואני. אל תבוא אלי רגל אנשי גאוה להצר לי והרשעים לא ינדדו אותי ממקומי ביד חזקה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אל תבואני, ולכן אני מבקש בל אכשל בטענות הפשע בשני אלה בין בעיון בין במעשה, נגד העיון מבקש אל תבואני רגל גאוה, שהגאוה היא סבת הכשלון בעיונים במה שאחר הטבע וכ''ש בחכמת אלהית, במה שיתגאה שאין דבר נעלם מהשגתו, ולא ידע שיש דברים הסגורים בפני שכל האדם, שיש גבול להשגתו ואא''ל שישיג בדברים מופשטים מחומר, כמבואר בחכמת בקור התבונה, וכמ''ש דוד המלך ע''ה ה' לא גבה לבי, ונגד המעשה אמר ויד רשעים אל תנדני, היד מציין הפעולות, בל ינידהו ידי רשעים לפעול פעולת רשע :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תבואני. היה ראוי לאמר אל תבוא אלי, רק שמצייר גאות עצמו כעצם מופשט, והיא אינה באה מן החוץ אליו רק היא התפעליות עצמו, ופי' אל תבא אותי היינו בנפשי :(מלבי"ם באור המלות)


{יג}  שָׁם נָפְלוּ פֹּעֲלֵי אָוֶן דֹּחוּ וְלֹא יָכְלוּ קוּם: (פ)

 מצודת דוד  שם נפלו. מקום אשר יבואו להצר לי שם נפלו ויהיו דחויים מבלי קום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נפלו. כמו יפלו עבר במקום עתיד : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שם, ר''ל הגם שידעתי שפועלי און יצליחו לפעמים בעוה''ז, הנה שם בעולם הנצחי, נפלו פועלי און, שמה שיצלחו פה הוא כדי שיפלו שם נפילה עולמית, שלא יוכלו קום, כי הנופל בעוה''ז יקום בעוה''ב לא כן הנופל שם שענשו נצחי לא יקום לעולם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  שם. מציין מקום רחוק, שמזה נגזר שם שמים, רצונו לומר בעולם הגמול :(מלבי"ם באור המלות)

תהילים פרק-לז

{א}  לְדָוִד אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים אַל תְּקַנֵּא בְּעֹשֵׂי עַוְלָה:

 רש"י  אל תתחר במרעים. מוכיח את ישראל הוא שלא יתחרו בהצלחת המרעים לעשות כמעשיה' כמו (ירמיה י''ב) ואיך תתחרה את הסוסים לרוץ במרוצתם, האטיר בלע''ז : אל תקנא בעושי עולה. לעשות עולה כמותם : (רש"י)

 מצודת דוד  אל תתחר. אל תתערב במרעים לעשות כמעשיהם : בעושי עולה. בהצלחת עושי עולה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תתחר. ענין הדמוע וההתערב כמו ואיך תתחרה את הסוסים (ירמיה י''ב). במרעים. ברשעים : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לדוד, ידבר על מעלות הבוטח בה' וההבדל בינו לבין הבלתי בוטח, אל תתחר, ר''ל המשים לב אל רוע דרך המרעים ואל הצלחתם, אז או שנפשו תגעל בדרכם ויתחר בם, או שיקנא בהצלחתם וירצה להיות כמוהם, לעומת הא' אמר אל תתחר במרעים, ולעומת הב' אמר אל תקנא בעושי עולה, ומפרש נגד אל תתחר במרעים.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תתחר. לרד''ק התי''ו שורש, כמו למה תתחרה ברעה והוא קל, ויותר נראה ששרשו חרה בנינו התפעל ובא בקמ''ץ והתחל (ש''ב י''ג), ופה בא בפת''ח :(מלבי"ם באור המלות)


{ב}  כִּי כֶחָצִיר מְהֵרָה יִמָּלוּ וּכְיֶרֶק דֶּשֶׁא יִבּוֹלוּן:

 רש"י  ימלו. שרו''נט טראנקיי''ץ בלע''ז, ל' כריתה : (רש"י)

 מצודת דוד  כי כחציר. לא יתמידו בהצלחה כי מהר יכרתו כעשב הזה הנכרת במהרה : וכירק דשא. ירק של דשא והוא הצומח ממעל על הארץ הירוק והלח שבו הממהר לכמוש מן השורש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ימלו. ענין כריתה כמו כי אמילם (לקמן קי''ח) : יבולון. מלשון בליה ורקבון : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי כחציר מהרה ימלו, שהחציר אינו מאריך ימים רק שמתיבש לפני כל העשבים, וא''כ א''צ לתחר בם (או שיחרה אפו על הצלחתם) כי בל''ז ימלו מהרה, ונגד אל תקנא בעושי עולה כי גם בעת שמצליחים אין הצלחתם הצלחה, שהם דומים כירק דשא שהוא נבל גם בעודהו באבו כי אין בו ממש, כן גם בעודם מצליחים אינה הצלחה אמתית,(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  כחציר ימלו, וכירק דשא יבולון. כבר התבאר (ישעיה מ') שהחציר מתיבש לפני כל העשבים, על כן אמר מהרה ימלו, והציץ או הירק נובל ונכמש גם בעודנו באבו כמש''ש יבש חציר נבל ציץ, על כן אמר יבולון :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  בְּטַח בַּיהוָה וַעֲשֵׂה טוֹב שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה:

 רש"י  בטח בה'. ואל תאמר אם לא אגזול ואגנוב או אתן לעני צדקה במה אתפרנס : ועשה טוב. ואז תשכון ארץ לאורך ימים : ורעה אמונה. תאכל ותתפרנס משכר האמונה שהאמנת בהקדוש ברוך הוא לסמוך עליו ולעשות טוב : (רש"י)

 מצודת דוד  בטח בה'. לזאת אל תתערב עמהם אלא בטח בה' ועשה הטוב ואז תשכון בארץ לאורך ימים : ורעה אמונה. תהיה רועה וניזון מאמונה שהאמנת בה' ולא עשית כמעשה הרשעים לגזול ולעשוק : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  בטח בה', ואז תהיה הצלחתך הצלחה אמתית מכמה טעמים, א. ועשה טוב, שעם בטחונך תעשה טוב, לא הצלחת המרעים שעושים רע, ותנאי ההצלחה שידע המצליח שמעשיו טובים ושהוא ראוי אל ההצלחה, ב. המרעים צריכים לעבור ימים ונהרות לבקש סבות הצלחתם ואתה תשכן ארץ, כי יתן טרפך בכ''מ, ג. הבלתי בוטח ירא תמיד פן יחסר לחמו ואוצר וכונס ואינו נהנה ממנו, ואתה רעה אמונה, תתדמה ככבש במרחב שרועה ומאמין שההרים יצמחו תמיד חציר ועשב :(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  וְהִתְעַנַּג עַל יְהוָה וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ:

 רש"י  והתענג על ה'. התענג בתפנוקי' על משענתו של הקדוש ברוך הוא : (רש"י)

 מצודת דוד  והתענג על ה'. תהיה מעונג בתפנוקים על משענת ה' והוא יתן לך מה שישאל לבך ר''ל יספיק לך מחסורך אף בדבר התפנוקים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  והתענג על ה', שהעונג שלך יהיה ענין נפשי בה', משא''כ המרעים שנפשם תתעצב כי רחוק ממנה משיב נפשה, ה. שהמרעים לא ימצאו משאלות לבם לעולם, יש לו מנה מבקש מאתים, אבל הבוטח בה' יתן לך משאלות לבך :(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  גּוֹל עַל יְהוָה דַּרְכֶּךָ וּבְטַח עָלָיו וְהוּא יַעֲשֶׂה:

 רש"י  גול על ה' דרכך. גלגל עליו כל צרכיך : (רש"י)

 מצודת דוד  גול על ה'. גלגל צרכך על ה' ובטח עליו והוא יעשה צרכך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  גול, ו. הבלתי בוטח אינו יודע האמצעים והדרכים שע''י ימצא טרפו וצריך לבקש דרכים רבים, אבל אתה תגול אל ה' גם דרכך, ותבטח עליו כי הוא יעשה ויכין גם הדרך שבו תגיע אל מחוז חפצך :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  וְהוֹצִיא כָאוֹר צִדְקֶךָ וּמִשְׁפָּטֶךָ כַּצָּהֳרָיִם:

 מצודת דוד  והוציא. צדקך יראה כאור כי תקבל גמול : ומשפטיך. מה שהלכת בדרך משפט כצהרים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כצהרים. מלשון צוהר ואורה והוא עת עמידת השמש בחצי השמים : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  והוציא ז. המרעים צריכים לעשות במחשך מעשיהם כי תשיגם בוז וכלימה על רוע מעשיהם, אבל ה' יוציא לאור צדקך, ח. המרעים יתיראו משופטי ארץ שיעשו בהם שפטים אבל הבוטח יוציא ה' משפטך כצהרים :(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  דּוֹם לַיהוָה וְהִתְחוֹלֵל לוֹ אַל תִּתְחַר בְּמַצְלִיחַ דַּרְכּוֹ בְּאִישׁ עֹשֶׂה מְזִמּוֹת:

 רש"י  דום לה'. המתן לישועתו כמו (ש''א יד) אם כה יאמרו אלינו דומו דיהונתן, ומנחם חברו לשון דממה כמו וידם אהרן (ויקרא י') וגם כן פתר טוב ויחיל ודומם (איכה ג') ודונש מודה לו : והתחולל. לשון תוחלת : אל תתחר. לאמר ארשיע כמותו ואצליח כמותו : (רש"י)

 מצודת דוד  דום לה'. קוה לה' ותוחיל לו ולך בתמימות ואל תתערב עם הרשע המצליח ובאיש העושה מחשבת רשע לאסוף הון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  דום. קוה כמו לאלהים דומי נפשי (לקמן ס''ב) : והתחולל. מלשון תוחלת ותקוה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  דום, מוסיף לאמר שגם בעת אשר לא תמצא חית ידך וטרפך בכ''ז אל תתחר, רק דום לה' והתחולל לו, עשה א''ע מיחל ומקוה לו, אל תתחר גם אז במצליח דרכו, ר''ל שיש רשע שדרכו מוצלח מצד המזל, ויש שמצליח ע''י שהוא עושה מזימות ומחשבות עמוקות וממציא בזה עניניו וצרכיו, אל תתחר בכ''ז רק.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  דום. כמו אך לאלהים דומי נפשי (לקמן ס''ב). והתחולל, מענין תוחלת. מזמות. מחשבות עמוקות :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  הֶרֶף מֵאַף וַעֲזֹב חֵמָה אַל תִּתְחַר אַךְ לְהָרֵעַ:

 רש"י  הרף מאף. הרף מהרשיע שלא יבא עליך אף : ועזוב. דבר המביא עליך חמתו של הקב''ה : (רש"י)

 מצודת דוד  הרף מאף. התרפה מלהתחבר עם בעל אף : ועזוב. איש חמה. ואל תתערב במי שכל מחשבתו אך לעשות הרע : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הרף. מלשון רפיון : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הרף מאף, שהגם שההצלחה רחוקה ממך אל יהי לך אף ע''ז נגד ה', וגם עזוב חמה שהוא הכעס הפנימי בלב, ואל תתחר, בשום אופן, כי מה שתתחר יהיה אך להרע לך, כי טוב לך שתהיה דל בוטח משתהיה עשיר בלתי בוטח, כי טוב אחרית דבר מראשיתו ואז יתראה ההבדל בין המרעים ובין הבוטחים בה' :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מאף, חמה. התבאר בכ''מ שחמה היא בלב, ואף הוא הכעס המתראה :(מלבי"ם באור המלות)


{ט}  כִּי מְרֵעִים יִכָּרֵתוּן וְקוֵֹי יְהוָה הֵמָּה יִירְשׁוּ אָרֶץ:

 רש"י  כי מרעים. שאתה רואה עתה מצליחים הם יכרתון : (רש"י)

 מצודת דוד  כי וגו'. סוף הדבר יכרתו הרשעים אבל המקוים לה' יירשו הארץ לאורך ימים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי מרעים יכרתון לבסוף, אבל קוי ה' המה יירשו ארץ הם יירשו את המרעים הנכרתים ולא תאמר שזה יהיה לזמן רחוק, כי.(מלבי"ם באור הענין)


{י}  וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ:

 רש"י  ועוד מעט. כשתמתין עוד מעט תראה כי אין הרשע : והתבוננת על מקומו. ותסתכל על מקום שהיה שם ואיננו כי מת ואבד : (רש"י)

 מצודת דוד  ועוד מעט. אף כי הרשע מצליח לא יהיה לזמן רב כי כשיהיה עוד זמן מעט ואין הרשע וכאשר תתבונן להסתכל על מקומו ותראה שאיננו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ועוד מעט בזמן קרוב, ואין רשע והרשע יהיה אין, ולא זאת לבד כי והתבוננת על מקומו, אם תתבונן היטב בעת שהוא עדיין על מקומו, הוא ג''כ איננו, כי הצלחתו רק הצלחה מדומה, אבל.(מלבי"ם באור הענין)


{יא}  וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ אָרֶץ וְהִתְעַנְּגוּ עַל רֹב שָׁלוֹם:

 מצודת דוד  וענוים. אבל ענוים ירשו ארץ לאורך ימים ויהיה מעונגים ברוב שלום : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  וענוים נעלים ממנו בשתי אלה, א. בהתמדת הצלחתם לבסוף שהמה יירשו ארץ לבסוף, ב. שהצלחתם לא תהיה הצלחה מדומה (כמו הרשע שלבו מלא פחד ורוגז) רק והתענגו על רוב שלום :(מלבי"ם באור הענין)


{יב}  זֹמֵם רָשָׁע לַצַּדִּיק וְחֹרֵק עָלָיו שִׁנָּיו:

 רש"י  וחרק. כמו חרקו שן ארקי''נט בלע''ז, (איכה יד) : (רש"י)

 מצודת דוד  זומם. הרשע חושב רעה על הצדיק ובקצפו חורק עליו שניו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  זומם. ענין מחשבה : וחורק. ענין שחיקת השנים בהתקצף : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (יב-יג) זומם, מוסיף לאמר גם אם תראה שהרשע זומם וחושב מחשבות להרע לצדיק, וחורק עליו שניו, וה' אינו עושה לו מאומה רק ישחק לו ומראה לו פנים שוחקות, גם אז אל תתחר כי זה האות כי ראה כי יבא יומו, שה' רואה ויודע שזה עצמו יהי' סבת מפלתו ולכן שוחק לו, ומוסיף לאמר וגם אם תראה כי. (יד-טו) חרב פתחו רשעים, שלא לבד שזמם על הצדיק במחשבה כי גם פתחו את החרב ודרכו קשתם, ומפרש שדרכו קשתם להפיל עני ואביון, ופתחו חרבם לטבוח ישרי דרך שאת עוברי דרך שרוצים לגזול ממונם יהרגו בחרב מקרוב ואת העני שאין להם מה לגזול ממנו יהרגו בחץ מרחוק, ור''ל הגם שפתחו חרב וה' ישחק להם, הוא כי ראה כי יבא יומם, כי עי''כ חרבם תבא בלבם וקשתותם תשברנה, ולכן שחק להם להפילם בפועל כפיהם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  זמם. בא תמיד על המחשבה הרעה להרע לחבירו :(מלבי"ם באור המלות)


{יג}  אֲדֹנָי יִשְׂחַק לוֹ כִּי רָאָה כִּי יָבֹא יוֹמוֹ:

 מצודת דוד  ה'. אבל ה' ישחק על הרשע כי ראה שבא יום מיתתו טרם יעשה הרעה ולא יספוק לעשותה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור המלות  ישחק לו. עי' למעלה (ב' ד') :(מלבי"ם באור המלות)


{יד}  חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים וְדָרְכוּ קַשְׁתָּם לְהַפִּיל עָנִי וְאֶבְיוֹן לִטְבוֹחַ יִשְׁרֵי דָרֶךְ:

 רש"י  חרב פתחו. הרשעי' פתחו, אנקומנצירנט בלע''ז תגר וחרום מתחילים הרשעים מאליהם : (רש"י)

 מצודת דוד  פתחו. ר''ל הוציאוה מתערה : להפיל. להפילו מת : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור המלות  פתחו. הוצאת החרב מתערה, כמו חרב פתוחה לטבח (יחזקאל כ''א) :(מלבי"ם באור המלות)


{טו}  חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם וְקַשְּׁתוֹתָם תִּשָּׁבַרְנָה:

 מצודת דוד  חרבם. אבל חרבם תבוא בלב הרשעים ההם : תשברנה. לבל יוכלו לירות בהם החצים : (מצודת דוד)


{טז}  טוֹב מְעַט לַצַּדִּיק מֵהֲמוֹן רְשָׁעִים רַבִּים:

 רש"י  טוב מעט לצדיק. טובים מעט אנשים שהולכים לעזרת הצדיקים : מהמון רשעים רבים. אמרפל וחביריו שהתחילו מלחמ' בעולם בשביל לשבות את לוט ולהתגרות באברהם מעט אנשים שהיו עם אברה' הצליחו והרגו כל אותן האוכלסין : (רש"י)

 מצודת דוד  טוב. המעט שיש להצדיק יותר טוב מעושר רב שביד הרשעים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מהמון. ענין רבוי הון : רבים. גדולים וחשובים : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (טז-יז) טוב, ובזה תראה איך שטוב המעט שיש לצדיק, מהמון רשעים הגם שהם רבים, כי הלא תראה שזרועות רשעים תשברנה הגם שהיה אתו חיל רב ועוזרים רבים נגד הצדיק העני בכ''ז נשברו זרועותיו ולא יכול לעשות רע להצדיק והצדיק הגם שהיה לו רק כח מעט נגדו, התקומם נגדו כי סומך צדיקים ה', ואין מעצור לה' להושיע ברב או במעט :(מלבי"ם באור הענין)


{יז}  כִּי זְרוֹעוֹת רְשָׁעִים תִּשָּׁבַרְנָה וְסוֹמֵךְ צַדִּיקִים יְהוָה:

 מצודת דוד  כי זרועות. לפי שיושבר חוזק הרשע ולא ישאר עשרו בידו אבל הצדיקים סומך ה' ומה שיש בידם תתקיים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  זרועות. ענין חוזק : (מצודת ציון)


{יח}  יוֹדֵעַ יְהוָה יְמֵי תְמִימִם וְנַחֲלָתָם לְעוֹלָם תִּהְיֶה:

 רש"י  יודע ה' ימי תמימים. מכי' את מעשי ימיהם : ונחלתם. וקבול שכר' מאתו לעול' תהיה : (רש"י)

 מצודת דוד  ימי תמימים. כמה שנים יחיו : ונחלתם. מעט מהטובה שהנחיל להם המקום יהיה שמור אצלם לעולם כל ימי חייהם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  יודע, מבאר עוד הבדלים בין הבוטח ובין המרעים, שהמרעים לא יחצו ימיהם אבל יודע ה' ימי תמימים, ושומר אותם שיהיו ימיהם בתמימות, והרשע לא ינחיל עשרו לבניו אבל נחלתם לעולם תהיה :(מלבי"ם באור הענין)


{יט}  לֹא יֵבֹשׁוּ בְּעֵת רָעָה וּבִימֵי רְעָבוֹן יִשְׂבָּעוּ:

 מצודת דוד  בעת רעה. כי לא עליהם תהיה : ישבעו. כי ה' יזמין להם די סיפוקם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  לא, המרעים לא ימצאו מחסה בעת רעה כמו בעת דבר ומלחמה, והתמימים לא יבושו בעת רעה, המרעים לא ימצאו מזון בעת רעב והתמימים בימי רעבון ישבעו :(מלבי"ם באור הענין)


{כ}  כִּי רְשָׁעִים יֹאבֵדוּ וְאֹיְבֵי יְהוָה כִּיקַר כָּרִים כָּלוּ בֶעָשָׁן כָּלוּ:

 רש"י  כיקר כרים. כאור ענן בקר הנראה שחרית מלבין על מרחבי בקעה שאינו מתקיים, כרים מישור כמו כר נרחב (ישעיה ל') : כיקר. לשון אור יקרות (זכריה י''ד), ויש פותרין כיקר כרים, ככבוד כבשים שמפטמין אותן לטבח : (רש"י)

 מצודת דוד  כיקר כרים. כהיקר הנעשה לכשבים אשר יפטמו אותם להשמינם למהר עת שחיטתם כן טובות הרשעים בעוה''ז לטרדם לגהינם : כלו. כי אחר המיתה יכלו ובעשן הגהינם יהיו כלים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כיקר. מל' יקר : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי, נגד מ''ש שה' יודע ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה, אומר אבל רשעים יאבדו ולא יכלו ימיהם ולא ישאר נחלתם, ונגד מ''ש לא יבושו בעת רעה אומר אבל אויבי ה' יהיו דומים אז כיקר כרים, כצאן הפטומות על נאות דשא שבימי רעבון עת רעה כלו בעשן כלו, כמ''ש ישעיה ה' על ורעו כבשים כדברם עי''ש :(מלבי"ם באור הענין)


{כא}  לוֶֹה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן:

 רש"י  לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן. הקב''ה שהוא צדיקו של עולם חונן משלו ונותן לזה שהלוה מה שהוא גוזל ממנו : (רש"י)

 מצודת דוד  לוה רשע. כשלא מצאה ידו לגזול לוקח בהלואה ואינו משלם והצדיק המלוה אותו חוננו ונותנו לו במתנה לבל יענש בעבורו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חונן. חומל : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לוה, מביא עוד ראיה בהבדל שבין הבוטח להבלתי בוטח, שהבלתי בוטח לא ישליטנו אלהי' ליהנות מעשרו שלא לבד שלא יחון דל כי גם לוה רשע ולא ישלם כי ירא פן יכלה ממונו, והצדיק לא לבד שישלם חובותיו כי עוד חונן בהלואה לאחרים וגם נותן צדקה בתורת מתנה, וזה מפני.(מלבי"ם באור הענין)


{כב}  כִּי מְבֹרָכָיו יִירְשׁוּ אָרֶץ וּמְקֻלָּלָיו יִכָּרֵתוּ:

 רש"י  כי מבורכיו. של צדיקו של עולם יירשו ארץ : (רש"י)

 מצודת דוד  כי מבורכיו. כי בעבור כשרון המעשה הזה יגזור אומר ויקם ואת אשר יברכם יירשו הארץ ואת אשר יקללם יכרתו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי מבורכיו יירשו ארץ, שהצדיק ברכת ה' עליו וברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה, אבל הרשע חל עליו קללת אלהים ומקולליו יכרתון לבסוף, וכל מה שיש לו אינו שלו :(מלבי"ם באור הענין)


{כג}  מֵיְהוָה מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ וְדַרְכּוֹ יֶחְפָּץ:

 רש"י  מצעדי גבר. מי שהוא גבור ביראת הקדוש ברוך הוא ליש פאש דופורט בלע''ז. כוננו. פורי''נט אפיטייץ בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  מה' מצעדי וגו'. מצעדי הגבר בתורה המה כוננו מה' ר''ל ה' מכונן ומיישר צעדיו : ודרכו. ה' חפץ דרכו ומצליחו בו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מצעדי. דרכו ופסיעותיו : כוננו. מלשון הכנה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  מה', מבאר עוד שגם אם תראה שהבוטח בה' יפול לפעמים ממדרגתו, גם זה הוא בהשגחת ה' לטובתו, שאחר שמה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ, ר''ל שבין הדרך שאליו ילך הוא קבוע מה', שה' בוחר לפניו הדרך אשר יחפץ, וגם הצעד על הדרך הוא ג''כ מה', כמ''ש כי לא לאדם דרכו לא לאיש הולך והכין את צעדו כמש''פ שם. שבין התכלית שאליו מגמת פניו ובין ההליכה אל התכלית וההשתדלות שהיא הכנת צעדיו הכל מה' וא''כ אם תראה.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מצעדי, ודרכו. עי' מ''ש (ירמיה י' כ''ג, משלי ט''ז ט')(מלבי"ם באור המלות)


{כד}  כִּי יִפֹּל לֹא יוּטָל כִּי יְהוָה סוֹמֵךְ יָדוֹ:

 רש"י  יפול. לבורג''א בלע''ז, לשון ותפול מעל הגמל (בראשית כ''ד). כי. כמו אם : לא יוטל. לא יושלך להיות נעזב : (רש"י)

 מצודת דוד  כי יפול. אף אם יהיה נוטה לא יושלך לארץ : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יפול. ענין נפילה כמו ותפול מעל הגמל (בראשית כ''ד) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי יפול, ולא יוכל ללכת בדרך שרצה לילך, תדע שלא יוטל ויושלך שם, כי נפילתו היתה לטובתו וה' סומך ידו בזה, שה' ראה שדרך זה שרצה לילך הוא לרעתו, שיוזק בו או בגוף או בנפש, והזמין לו מכשול שיפול ויתעכב מלכת בדרך הזה לטובתו, וכן אם נפל ממדרגתו והצלחתו בודאי היה זה לטובתו באותה שעה, ובכ''ז(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יוטל. היא ההשלכה מלמעלה למטה :(מלבי"ם באור המלות)


{כה}  נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם:

 רש"י  נער הייתי. פסוק זה שר העולם אמרו דאילו דוד לא קשיש כולי האי : (רש"י)

 מצודת דוד  נער וגו'. ר''ל בנערותי ובזקנותי הסתכלתי לראות הנעשה בצדיק : ולא ראיתי. להיות נעזב מכל וכל וזרעו ישאלו לחם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  נער הייתי גם זקנתי ובחנתי תולדות הימים, ולא ראיתי שיהיה הצדיק נעזב עד שזרעו יהיה מבקש לחם, כי לא יעזב לעולם, ואם לא הצליח הוא יצליחו בניו, כי ראיתי את הצדיק אשר.(מלבי"ם באור הענין)


{כו}  כָּל הַיּוֹם חוֹנֵן וּמַלְוֶה וְזַרְעוֹ לִבְרָכָה:

 רש"י  כל היום. הצדיק חונן עניים ומלוה להם : וזרעו. זה שהוא זורע לצדקה סופו לברכה : (רש"י)

 מצודת דוד  כל היום. לפי שכל הימים היה חונן עניים ומלוה להם ולזה מהראוי שיהיו זרעו לברכה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כל היום חונן ומלוה עד שנעשה עני עי''כ, בכ''ז זרעו לברכה ותשוב ההצלחה ביד בניו, וצדקת אביהם תהיה ברכה לבניו, ולכן.(מלבי"ם באור הענין)


{כז}  סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב וּשְׁכֹן לְעוֹלָם:

 מצודת דוד  סור מרע. לכן סור מרע ועשה טוב ותשכון במנוחה לעולם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  סור מרע ועשה טוב ואל תדאג על רעת הזמן ותהפוכותיו רק שכן לעולם בשלוה ובטחון :(מלבי"ם באור הענין)


{כח}  כִּי יְהוָה אֹהֵב מִשְׁפָּט וְלֹא יַעֲזֹב אֶת חֲסִידָיו לְעוֹלָם נִשְׁמָרוּ וְזֶרַע רְשָׁעִים נִכְרָת:

 מצודת דוד  אוהב משפט. לשלם לאיש כגמולו לזה לא יעזוב את חסידיו ויהיו נשמרים לעולם אבל זרע רשעים יוכרתו כל אחד לפי גמולו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (כח-כט) כי ה' אוהב משפט, כי אחר שה' משגיח בעולם בודאי יעשה משפט, ומזה מבואר שלא יעזוב את חסידיו, שזה נגד המשפט והצדק, ובודאי לעולם נשמרו מן ההשגחה, וא''כ יחויב מהמשפט האלהי ושמירתו את חסידיו שזרע רשעים נכרת וצדיקים יירשו ארץ, שהם יהיו לבסוף היורשים של זרע רשעים הנכרתים והם ישכנו על הארץ לעד, וא''כ הצלחת הרשע ועשרו הוא שיכין עושר ונכסים אל הצדיקים יורשיו והם יצליחו לבסוף וההצלחה תשאר בידם לנצח :(מלבי"ם באור הענין)


{כט}  צַדִּיקִים יִירְשׁוּ אָרֶץ וְיִשְׁכְּנוּ לָעַד עָלֶיהָ: {ל}  פִּי צַדִּיק יֶהְגֶּה חָכְמָה וּלְשׁוֹנוֹ תְּדַבֵּר מִשְׁפָּט:

 רש"י  פי צדיק יהגה. תחלה בלבו חכמה לראות דין שפסקה תורה לכל דבר, ואח''כ לשונו תדבר משפט : (רש"י)

 מצודת ציון  יהגה. ידבר : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  פי צדיק, מבאר עוד איך יחוייב זה עפ''י המשפט והצדק, שאחר שהצדיק פיו יהגה חכמה ויתנהג כפי חקי החכמה, ולשונו תדבר משפט, בין אדם לחברו שיבין דרכי המשפט והצדק בבינתו, וגם.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  פי צדיק, ולשונו. התבאר אצלי בס' משלי שפה מיוחס אל החכמה, והלשון מיוחס אל הבינה, והתבאר (שם י' י''א) שפי צדיק מקור חיים, שמקור החכמה של הצדיק הוא בפיו, ושם (פסוק כ') שכסף נבחר לשון צדיק, שדרכי המשפט והצדק ידועים אצלו ע''פ חקי הבינה שמיוחס ללשון ע''ש טעם הדבר, לכן אמר ולשונו תדבר משפט :(מלבי"ם באור המלות)


{לא}  תּוֹרַת אֱלֹהָיו בְּלִבּוֹ לֹא תִמְעַד אֲשֻׁרָיו:

 רש"י  לא תמעד אשוריו. לא יחליקו צעדיו : (רש"י)

 מצודת דוד  לא תמעד. לזה לא תמעד אשוריו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תמעד. ענין החלקה והשמטה : אשוריו. רגליו שפוסע בהם : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  תורת אלהיו בלבו שמאמין בתורת ה' ושומר אותה בלבו, ולא תמעד אשוריו שלא ימעד מדרכי האושר שכל מעשהו ומהלכו הוא לאושר הנפש, ובכ''ז צופה רשע לצדיק, שהוא עליו כצופה לעיין על דרכו להטותו מדרך הטוב ולהחטיאו, וגם הוא מבקש להמיתו בגופו, וא''כ מבואר שראוי על פי המשפט שה' יצילהו בשמירתו משני אלה, שנגד מה שמבקש להמיתו.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אשריו. היינו ההילוך בדרך האושר הנפשיי כמו בפירושי בכל מקום :(מלבי"ם באור המלות)


{לב}  צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ:

 מצודת דוד  צופה. מביט לארוב על הצדיק : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור המלות  צופה. יביט את העתיד לבא כמו ונתנו אותו להם לצופה, לראות אם בא האויב לעיר. וגם הצופה על דרכי איש לראות על ידי הפורעניות המוכן לבא עליו צופה נתתיך לבית ישראל :(מלבי"ם באור המלות)


{לג}  יְהוָה לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ וְלֹא יַרְשִׁיעֶנּוּ בְּהִשָּׁפְטוֹ:

 מצודת דוד  בידו. ביד הרשע : בהשפטו. כאשר יהיה הרשע נשפט עם הצדיק בדבר העלילה ששם עליו לא ירשיענו המקום כי יוציא לאור משפטו ויצא זכאי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ה' לא יעזבנו בידו. ונגד מה שהוא צופה עליו להרשיעו. ה' לא ירשיענו בהשפטו ויגלה צדקתו לעיני כל, וכמ''ש כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי כמש''ש :(מלבי"ם באור הענין)


{לד}  קַוֵּה אֶל יְהוָה וּשְׁמֹר דַּרְכּוֹ וִירוֹמִמְךָ לָרֶשֶׁת אָרֶץ בְּהִכָּרֵת רְשָׁעִים תִּרְאֶה:

 מצודת דוד  קוה אל ה'. אשר הוא יצילך מיד הרשעים : ושמור דרכו. מבלי לעשות להם כמעשיהם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  קוה. אחר שבאר עניני הבוטח ותועלת הבטחון לשני העולמות. וכי לפעמים לא יצליח הצדיק בעוה''ז כדי להטיבו באחריתו ושלא יושבת מאושר עוה''ב. אומר קוה אל ה', כי הכל הוא לטובתך, ושמור דרכו המתן על דרכו כי יובילך אל ארצות החיים הנצחיים בחיים טובים מאלה. ואם לא ירשת ארץ התחתונה השפלה ירוממך לרשת ארץ אחרת העומדת ברום עולם שהיא ארץ החיים הנצחיים, אשר שם תראה בהכרת רשעים איך תכרת נפשם מקרב עמם בעוה''ב :(מלבי"ם באור הענין)


{לה}  רָאִיתִי רָשָׁע עָרִיץ וּמִתְעָרֶה כְּאֶזְרָח רַעֲנָן:

 רש"י  ומתערה. משריש כמו (ישעיה י''ט) ערות על יאור, ובלשון משנה יש הרבה אילן שנפשח ומעורה בקליפה : כאזרח רענן. כאחד מאזרחי הארץ הנשרשין וממולאים בנכסים וכן פירש מנחם כאזרח רענן מתלחלח ומתצמח כאשל הנשרש ואזרח מאזרחי בני אדם אנשי שרשים המה (סא''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  רשע עריץ. החזק ברשע : ומתערה. והוא נשרש כאילן הנטוע מזמן רב והוא רטוב ומלוחלח ור''ל שהיה ממולא בכל טוב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עריץ. חזק : ומתערה. נשרש ומעורה וכן ערות על יאור (ישעיה י''ט) : אזרח. ענין אילן הנטוע מזמן רב והוא שאול מלשון כגר כאזרח (ויקרא כ''ד) אשר יאמר על תושב הארץ : רענן. רטוב כמו והיה עלהו רענן (ירמיה י''ז) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ראיתי. והגם שראיתי שיקרה לפעמים שיש רשע עריץ. והוא מתערה בעוה''ז בבנים ובבנות ובעושר כאזרח רענן שהוא מלא שרשים וענפים וסעיפים, בכ''ז :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ומתערה. נשרש בחוזק כמו ערות על יאור ישעיה (י''ט). אזרח. העץ הנשרש במקום שנטע שם בתחלתו ומזה אזרח הארץ על התושב :(מלבי"ם באור המלות)


{לו}  וַיַּעֲבֹר וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ וָאֲבַקְשֵׁהוּ וְלֹא נִמְצָא:

 מצודת דוד  ויעבור. פתאום עבר מן העולם והנה איננו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ויעבר בעת שעבר מן העולם, והנה איננו בעוה''ז. ואבקשהו אם ימצא בעולם השני ששם ימצאו העוברים מזה העולם. ולא נמצא שם כי נפשו תאבד מעולם הבא :(מלבי"ם באור הענין)


{לז}  שְׁמָר תָּם וּרְאֵה יָשָׁר כִּי אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם:

 רש"י  שמר תם. הסתכלו בדרכי התמימים ללמוד ממעשיהם : כי אחרית לאיש שלום. אם ראשית אין לו אחרית יש לו, אבל פושעים וחטאים ורשעים אחרית' נכרת' ונשמדו יחדיו : (רש"י)

 מצודת דוד  שמר תם. שמר דרך תם וראה דרך ישר ללכת בה כי יש אחרית טוב לאיש המבקש שלום כל אדם להתנהג עם כל בישרות ובתמימות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אחרית. סוף : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שמר תם. לכן היה בתמימות, ואל תשים לב להצלחת הרשעים בעוה''ז, כי יש עולם אחר ששם יבא במשפט על כל נעלם. וראה ישר שם תראה יושר ה' בענין גמול הצדיק והרשע. כי אחרית לאיש שלום. הצדיק יש לו אחרית בעולם הנפשות שהיא אחרית האדם, אבל.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תם. כמו תום. הולך בתום. אחרית. בא לרוב על שכר עוה''ב. עי' מ''ש ירמיה (כ''ט י''א). וכן במ''ש אחרית הימים. על ימי התיקון והישועה העתידה :(מלבי"ם באור המלות)


{לח}  וּפֹשְׁעִים נִשְׁמְדוּ יַחְדָּו אַחֲרִית רְשָׁעִים נִכְרָתָה:

 מצודת דוד  יחדיו. כולם כאחד : אחרית וגו'. סופם לכריתה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ופושעים נשמדו יחדו, בעת השמדם ישמדו יחד ר''ל הנשמה עם הגוף ביחד. עד שגם אחרית רשעים נכרתה שנכרתה נפשם שהיא אחרית האדם. וא''כ אין שאלה כלל ממה שהצליח הרשע בעוה''ז. כי ה' משלם אל שונאיו להאבידו. וכן אין שאלה על יסורי הצדיקים. כי(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  נשמדו, נכרתה. השמדת הגוף והכרתת הנפש, עמ''ש ישעיה (י' ז') :(מלבי"ם באור המלות)


{לט}  וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵיְהוָה מָעוּזָּם בְּעֵת צָרָה:

 מצודת דוד  ותשועת. אבל תשועת צדיקים היא מה' והוא מעוזם בעת צרה והוא דבר המתקיים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  תשועת צדיקים הוא מה', שיושעו תשועת עולמים בעולם הנצחי לפני ה', ובכ''ז גם בעולם הזה לא יעזבם מכל וכל כי הוא מעוזם בעת צרה להצילם מצרת הזמן :(מלבי"ם באור הענין)


{מ}  וַיַּעְזְרֵם יְהוָה וַיְפַלְּטֵם יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיוֹשִׁיעֵם כִּי חָסוּ בוֹ: (פ)

 מצודת דוד  כי חסו בו. ודרך ה' להושיע את החוסים בו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויפלטם. ויצילם : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ויעזרם ה' ויפלטם מרעת הזמן, וגם יפלטם מרשעים ויושיעם שלא יוכלו להרע להם, וזה מפני שחסו בו :(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-לח

{א}  מִזְמוֹר לְדָוִד לְהַזְכִּיר:

 רש"י  מזמור לדוד להזכיר. לאומרו בשעת צרה להזכיר צרתם של ישראל לפני הקב''ה וכנגד כל ישראל אמרו : (רש"י)

 מצודת דוד  להזכיר. המזמור הזה נעשה להזכיר את המדוכא ביסורין להתפלל לה' כדברים האלה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  מזמור, זמר זה הוסד בחלותו מחלה אנושה ויחי מחליו, וזה היה אחר מעשה דבת שבע שתלה החולי בחטאיו, וגם אויביו ששו אז על רעתו, וחשבו עליו מחשבות, ועז''א להזכיר שיזכר חטאיו ויהיו לנגדו תמיד :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  יְהוָה אַל בְּקֶצְפְּךָ תוֹכִיחֵנִי וּבַחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי:

 מצודת דוד  ובחמתך. מלת אל משמשת בשתים כאלו אמר אל בחמתך תיסרני : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תוכיחני. תיסרני. ענין פורעניות ועונש : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ה', כבר אמר למעלה (סי' ו') אל באפך תוכיחני ואל בחמתך תיסרני, ובארתי שם שיש הבדל בין אף (וכן קצף) ובין חמה, שהאף והקצף הם בגלוי, והחמה היא הנטורה בלב, ויש הבדל בין מיסר ובין מוכיח, שהמוכיח הוא להשיבו מחטאו בעתיד, וזה לא יהיה בחמה, כי האויב לא יוכיח, אבל לפעמים תהיה באף גלוי שיכהו במכות, ובקש שלא תהיה התוכחה באף רק בדברים רכים וטוב טעם ודעת, והמיסר הוא ביסורים על חטא העבר, וזה תמיד באף גלוי, אבל בקש שלא תהיה בחמה פנימית, אבל פה לא כפל מלת ואל, וכיון לדבר אחר, כי ראה שתוכחת ה' מה שיעוררהו לשוב בתשובה ולתקן דרכו הוא בקצף, כי מצא לבו מלא יאוש וגברה מאוד תוגת נפשו הפנימית כאלו עליו אבד כלח, עד שהתוכחה הפנימית על עונותיו היתה בקצף גדול, ועם זה נלוו אליו היסורים החצונים של גופו והיו בחמה, כי היו באכזריות חמה ושטף אף, ובקש מה' שלא יבואו אליו שתי אלה יחד, שמוכיחהו בקצף בנפשו הפנימית ועם זה בחמתך תיסרני ביסורי הגוף הקשים ג''כ, כי ראוי שע''י התוכחה הפנימית וגודל החרטה ומצוקת הלב אשר מצא יסולקו מעליו היסורים החיצונים, או בהפך שע''י גודל היסורים ימצא נוחם בלב לידע כי בזה ימורקו עונותיו, לא שיהיה מיוסר במכות אכזריות וגם מלא יאוש בלב, ומתחיל לבאר זה.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בקצפך, בחמתך. התבאר (למעלה ו'), תוכיחני, תיסרני. (שם ו') :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  כִּי חִצֶּיךָ נִחֲתוּ בִי וַתִּנְחַת עָלַי יָדֶךָ:

 רש"י  נחתו. נזרקו ל' נחת נופל בנטיית קשת ולפי שעל ידי דריכת הקשת נזרקים החצים כתיב נחתו בי וכן (שמות ט''ו) אריק חרבי היה לו לכתוב אריק תערי אלא לפי שכשמוציאין חרב מתערה התער ריק ממנה לכך תולה הריקות בחרב וכן (לעיל י''ח) ונחתה קשת נחושה ואין הנו''ן שורש בתיבה שאם היתה שורש היה לו לומ' ננחתו בי אבל נו''ן של נחתו וכן של ותנחת אינ' שורש ונופל' לפרקים כמו ונו''ן של נגף, נשך, נדר, נקם, כשמתפעל יאמר ניגף נישך נידר ניקם כמו ננגף ננשך ננדר ננקם שהדגש בא בתיבה במקום נו''ן, וכן עלה נדף (ויקרא כ''ז), עיני נגרה (איכה ג') כמו ננדף ננגרה כן יאמר נחתו כמו ננחתו וכן ונחתה קשת נחושה (ש''ב כ''ה) כמו וננחתה שדרך החי''ת להתנהג כמנהג דגשות ברוב מקומות כגון כחש לו וממשקל דגוש כמו דבר מגזרת וידבר כך כחש מגזרת ותכחש שרה (בראשית י''ח) ולא יאמר כיחש כאשר יאמר מן המברך ברך ולא יאמר בירך כאשר יאמר דיבר לפי שאין דגשות ניכר ברי''ש אבל בחי''ת ניכר דגשות וכן (דברים ל''ב) שיחת כמו כיפר דיבר אף כאן יאמר נחתו כמו נגשו נתנו מגזר' נחת נתן נגש והנו''ן יסוד נופל לכנס דגש במקומה כשהיא מתפעל וכן (ש''א ב') קשת גבורי' חתים מגזרת נחת וחתת כאשר יאמר מן נסב סבב מן נשם שמם ונשמו דרכיהם (ויקרא כ''ו) ושממו עליה (שם) וכן בלל נבל כי שם בלל ה' ונבלה שם שפתם (בראשית י''א) כן יאמר נחת וחתת בלשון פעל. ותנחת עלי ידך. פירש לחציך נחתו בי וכן פתרונו מה דרך בקשת לירות החצים יד שלך היא נחתה בקשת להפיל עלי חצים ותנחת לשון ותרד ובזה הנו''ן שורש בתבה וכן (לעיל י''ח) ונחתה קשת נחושה אין הנו''ן שורש בתיבה (סא''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  נחתו בי. כבר ירדו בי חצי היסורים וכבר ירדה עלי מכת ידך ודי בזה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נחתו. ותנחת. ענין ירידה כמו מי יחת עלינו (שם כ''א) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי, באפך תוכיחני כי חציך נחתו בי שהם החצים היורדים במעמקי נפשו מהיאוש והדאגה, וגם בחמתך תיסרני כי תנחת עלי ידך, שהוא המכות של הגוף שיד ה' מכה על גופו במכות גלוים, ומצייר מכות הנפש ע''י חצים כי היא פנימית וא''א להכותה ע''י מכת יד רק ע''י חץ שפולח פנימה, ומכת הגוף מצייר שמכה ביד ובאגרוף :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  נחתו. ירדו, כמו יחד על עפר נחת (איוב י''ז), ובנינו נפעל, ומפני הח' לא בא הדגש לסי' הבנין, וכן ותנחת, ותרד :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  אֵין מְתֹם בִּבְשָׂרִי מִפְּנֵי זַעְמֶךָ אֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי מִפְּנֵי חַטָּאתִי:

 רש"י  מתם. תמימות אינטרי''ן בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  אין מתום. אין מקום תם ושלם בבשרי מהיסורים הבאים עלי מפני כעסך : מפני חטאתי. מהיסורים הבאים מפני חטאתי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אין, מבאר שני אלה, נגד מ''ש ותנחת עלי ידך אמר שעי''כ אין מתום בבשרי מפני זעמך, שהכה כל הבשר החיצוני, ונגד מ''ש כי חציך נחתו בי מפרש אין שלום בעצמי מפני חטאתי, שעצמי הפנימיות מלא יגון ויאוש מפני החטא :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מתום. צורה אנושית (ישעיה א') :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  כִּי עֲוֹנֹתַי עָבְרוּ רֹאשִׁי כְּמַשָּׂא כָבֵד יִכְבְּדוּ מִמֶּנִּי:

 רש"י  יכבדו. כבדים : (רש"י)

 מצודת דוד  עברו ראשי. המשיל מרבית העון כאלו בא במים עמוקים ועוברים את הראש ממעל : כמשא כבד. כמו שא''א לשאת משא כבד כן כבדו עונותי עד שהמה כבדים מערך הכח אשר בי ולא אוכל לשאתם והוא מלשון מליצה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי, מפרש נגד מ''ש שאין שלום בפנימותו מפני חטאותיו, מבאר כי עונותי אשר עברו על ראשי יכבדו ממני כמשא כבד, (העון הוא עוות המחשבה והוא המזיד וע''כ מיחסם אל הראש ששם מקום המחשבה ושם עוברים עונותיו המחשביים) והם כמשא כבד עליו מרוב החרטה והעצב עליהם, ונגד מ''ש אין מתום בבשרי מפני זעמך מפרש, כי.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  חטאתי, עונתי. מבואר בכ''מ שהעון הוא הנעשה בעוות המחשבה, ועז''א עברו ראשי :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  הִבְאִישׁוּ נָמַקּוּ חַבּוּרֹתָי מִפְּנֵי אִוַּלְתִּי:

 מצודת דוד  הבאישו וגו'. ר''ל בעבור כי נמקו החבורות והוציאו הדם והליחה לזה הבאישו את בשרי : אולתי. ר''ל עונותי כי אין אדם עובר עבירה אא''כ נכנס בו רוח שטות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נמקו. ענין המסה : חבורותי. מל' חבורה והוא מכה שנצרר הדם תחתיה : אולתי. מלשון אויל ושוטה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הבאישו ונמקו חבורותי וזה מפני אולתי, ואחר שאני נגוע בשני חלקי בגוף ובנפש, עי''כ.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  חבורתי. היא מכה שנצרר הדם (עיין ישעיה א') וברבות הימים נמק העור ונבאש. והבאישו. פעל עומד :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  נַעֲוֵיתִי שַׁחֹתִי עַד מְאֹד כָּל הַיּוֹם קֹדֵר הִלָּכְתִּי:

 רש"י  נעויתי. ל' אחזתו עוית, אישטורדיש''ון בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  נעויתי. נתעקם גופי ואלך שחוח : קודר הלכתי. ואלך בחשכת הצרות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נעויתי. ענין עקום כמו והתעותו אנשי החיל (קהלת י''ב) : שחותי. מלשון שחיה וכפיפה : קודר. ענין שחרות : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  נעויתי, ר''ל שבטלו סדרי נפשו הפנימים כאלו הוא מלא רוח עועים וטירוף הדעת שהוא שוממות הנפש, וגם שחותי בגופי ע''י המכות, ולא מעט רק עד מאד בהפלגה רבה, עד שכל היום קודר הלכתי, כי הנגוע בגופו ויש לו שלום ברוחו הפנימי יתחזק ע''י רוחו ותקוה פנימית כמ''ש רוח איש יכלכל מחלהו, והמעונה בנפשו ורוחו וגופו שלם ג''כ יסבול מצוקות רוחו, אבל אנכי.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  נעויתי. עי' ישעיה (כ''א ג') :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  כִּי כְסָלַי מָלְאוּ נִקְלֶה וְאֵין מְתֹם בִּבְשָׂרִי:

 רש"י  כסלי מלאו נקלה. במחשבתי אני קל בעיני עצמי : (רש"י)

 מצודת דוד  מלאו נקלה. המה מלאים שריפת אש החלי ואין מקום שלם בבשרי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כסלי. הוא חלק השדרה הסמוך להכליות וכן אשר על הכסלים (ויקרא ג') : נקלה. ענין מוקד ושריפה כמו קלוי באש (שם ב') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כסלי ומחשבותי מלאו נקלה, שהוא הקלון הפנימי הממלא מחשבותיו ורוחו, וגם אין מתום בבשרי החיצוני, עד שאני מוכה בין בבשר בין ברוח :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  כסלי. מחשבות של תקוה, כי הכסלים משתתפים עם הכליות היועצות, וכן פירשתי מ''ש ויעש פימה עלי כסל (איוב ט''ו), כי ה' יהיה בכסלך (משלי ג'). ונקלה. מחשבה נקלה ובזויה :(מלבי"ם באור המלות)


{ט}  נְפוּגוֹתִי וְנִדְכֵּיתִי עַד מְאֹד שָׁאַגְתִּי מִנַּהֲמַת לִבִּי:

 רש"י  נפוגותי. נחלפתי ל' ויפג לבו (בראשית מ''ה), מאין הפוגות (איכה ב') : (רש"י)

 מצודת דוד  נפוגותי ונדכיתי. אחזתני חלשות ודכאות רוח מנהמת הלב לא מהשפה ולחוץ : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נפוגותי. ענין רפיון וחלשות כמו ויפג לבו (בראשית מ''ה) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  נפוגתי מצייר א''ע כאלו הגיע עד שערי מות והוא גוסס ונפשו מוכנת לצאת, ודרך החי שברגע צאת נפשו אז יתאספו כל הכחות הגויה אל הלב שהוא המת באחרונה, ואז הלב מוקף מכל אנשי החיל וכחות הגויה, ודומה כנר אשר יתלהב שנית טרם ידעך, כן יתאמצו כל הכחות אז ויקיפו סחרחר סביב הלב שהוא מלך הגויה, ואז ינהום הלב הנהימה המרה האחרונה, ואז יעברו לפניו כבני מרון כל עניני חייו העבר עם העתיד, בהיותו עומד עתה בגבול האחרון שבין החיים החדשים העתידים אשר יכין א''ע אליהם ובין החיים העוברים אשר יסע מהם, וילך מחיים אל חיים מעולם אל עולם, והוא הציור המבהיל שיצייר המשורר פה, אומר הנה נפוגותי ונדכתי, שנפוגו הכחות הפנימיות, ונדכאו איברי הגוף החיצונים, עד מאד, ואז שאגתי מנהמת לבי, היא הנהימה האחרונה שינהום הלב בעת סר מר המות, ובכ''ז תפס לשון שאגתי שהשאגה מובדל מן הנהימה שהוא מורה על שאגה של שמחה, כאלו ברגע זו התחדש לו איזה תקוה וייחול, והחל לסדר תפלתו ברגע הנוראה הלזו האחרונה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  נפוגותי. רפיון הלב, כמו ויפג לבו : שאגתי, מנהמת. כבר בארתי (ישעיה ה') שנהימה אצל הארי הוא מחמת צער בשאין לו טרף, ושאגה היא מחמת שמחה בשיש לו טרף :(מלבי"ם באור המלות)


{י}  אֲדֹנָי נֶגְדְּךָ כָל תַּאֲוָתִי וְאַנְחָתִי מִמְּךָ לֹא נִסְתָּרָה:

 רש"י  כל תאותי. אתה יודע צרכי : (רש"י)

 מצודת דוד  נגדך כל תאותי. הרפואה והשקטה שאני מתאוה הלא המה נגדך ובידך לעשותם. ואנחתי. ומה ואני שואג שאני מתאנח להתחרט על עונותי לא נסתרה ממך ומהראוי א''כ למלאות תאותי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ה' נגדך כל תאותי. כי ברגע זו יעבור הלב כל תאותיו על העתיד, וכן אנחתי שאתאנח על העבר ממך לא נסתרה, ור''ל הגם שאיני יכול לדבר הלוא הם נגדך ואתה יודע מחשבות :(מלבי"ם באור הענין)


{יא}  לִבִּי סְחַרְחַר עֲזָבַנִי כֹחִי וְאוֹר עֵינַי גַּם הֵם אֵין אִתִּי:

 רש"י  סחרחר. מוקף יגון וזהו מתיבות הכפולות כמו (ויקרא י''ג) ירקרק אדמדמם סגלגל חמרמרו (איכה א') : (רש"י)

 מצודת דוד  לבי סחרחר. לבי מסובב ביגון ואנחה וכוחי עזב אותי והלך ממני : אין אתי. לא נשארה בהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  סחרחר. ענין סבוב כמו סחרו אל ארץ (ירמיה י''ד) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לבי סחרחר. לבי מוקף עתה סחור סחור מכל כחות הגויה שנאספו סביב לו בעת הגויעה, עד שעזבני כחי, כי כל כחותי נפרדו מאתי ונאספו אל הלב לגוע שמה, ואור עיני שהוא הקשר שבו האדם מקושר עם העולם המוחש שחוצה לו, גם הם אין אתי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  סחרחר. סביב סביב תרגומו סחור סחור : גם הם. כמו קשת גבורים חתים (ש''א ב') :(מלבי"ם באור המלות)


{יב}  אֹהֲבַי וְרֵעַי מִנֶּגֶד נִגְעִי יַעֲמֹדוּ וּקְרוֹבַי מֵרָחֹק עָמָדוּ:

 רש"י  מנגד נגעי יעמדו. אותם נראין לי כאוהבים בשעת הנאתן וכשרואין שהנגע בא עלי אין עומדין לי בשעת דחקי אלא מנגדי יעמודו ואינם עוזרים לי : וקרובי. שמראים לי עצמם קרובים : (רש"י)

 מצודת דוד  מנגד נגעי. כשאני בנגעי וצערי יעמדו מנגד ולא קרבו אלי לעזרה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אהבי ורעי מנגד נגעי יעמדו. כמו שהוא אצל הגוסס שאוהביו כבר התרחקו ממנו והתיאשו מרפואתו. וקרובי, ר''ל אותם שהם מרחוק עמדו תמיד, הם הם עתה קרובי, עומדים בקרוב לי, כי כבר מניחים את כל אדם לקרב אלי, כמו שהוא אצל המת שקרבים אליו אויבים ואוהבים גדולים וקטנים :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יעמדו, עמדו. עתיד עם עבר, ובפירושי תקנתיו :(מלבי"ם באור המלות)


{יג}  וַיְנַקְשׁוּ מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי וְדֹרְשֵׁי רָעָתִי דִּבְּרוּ הַוּוֹת וּמִרְמוֹת כָּל הַיּוֹם יֶהְגּוּ:

 רש"י  וינקשו מבקשי. מוקשים לי : יהגו. יחשבו : (רש"י)

 מצודת דוד  וינקשו. טמנו עלי מוקש : ידברו הוות. ידברו לי דברי שברון רוח : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  וינקשו מבקשי נפשי, אלה המבקשים את נפשו שימות שעומדים עתה אצל מטתו ויראים פן יחיה עוד מחליו רצו לנקשו ע''י סם המות וכדומה לקרב מיתתו, (וכמ''ש לקמן מ''א ט' דבר בליעל יצוק בו), ודורשי רעתי להוציא עליו דבה רעה, הם דברו הוות לספר עליו שהוא רשע וחוטא, ומרמות כל היום יהגו לחזק דבריהם בעיני ההמון ע''י מרמה ושקרים :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  וינקשו. הכינו מוקש. ומבקשי נפשי, הם המבקשים להמיתו, מה שאין כן דורשי רעתי הוא רק בלב (כנ''ל ל''ה) :(מלבי"ם באור המלות)


{יד}  וַאֲנִי כְחֵרֵשׁ לֹא אֶשְׁמָע וּכְאִלֵּם לֹא יִפְתַּח פִּיו:

 רש"י  ואני כחרש. ישראל שומעים חרפתם מן המחרפי' ואינם משיבים ולמה כי לך הוחלתי שתגאלני ותושיעני מהם : (רש"י)

 מצודת דוד  ואני כחרש. עושה את עצמי כחרש כאלו לא אשמע : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ואני, הוא מאמר מקביל, נגד מה שדברו להמיתו כמ''ש וינקשו מבקשי נפשי, שדברו זה בפניו וחשבו שאינו שומע, ואני כחרש לא אשמע, ונגד מ''ש ודורשי רעתי דברו הוות אני כאלם לא יפתח פיו להשיב על דבתם ולברר צדקי :(מלבי"ם באור הענין)


{טו}  וָאֱהִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר לֹא שֹׁמֵעַ וְאֵין בְּפִיו תּוֹכָחוֹת:

 מצודת דוד  לא שומע. לא מבין דבריהם : תוכחות. טענות להתווכח עמהם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ואהי, ובאמת לא הייתי כחרש כי שמעתי הכל, רק עשיתי א''ע כאיש אשר לא שומע, וכן עמ''ש וכאלם לא יפתח פיו, אמר שלא הייתי אלם, ויכלתי לדבר, רק עשיתי א''ע כאיש אשר אין בפיו תוכחות, ומפרש הטעם שעשיתי את עצמי כאיש אשר לא שומע ולא יראתי מן המוקש שרוצים להמיתני :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תוכחות. טענות להתוכח :(מלבי"ם באור המלות)


{טז}  כִּי לְךָ יְהוָה הוֹחָלְתִּי אַתָּה תַעֲנֶה אֲדֹנָי אֱלֹהָי:

 מצודת דוד  כי לך וגו'. כי המתנתי עליך אשר אתה תענה להם בעבורי ר''ל תעשה עמדי אות לטובה ותחשב לתשובה נצחת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הוחלתי. ענין המתנה כמו והוחלתי לדבריכם (איוב ל''ב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי לך ה' הוחלתי, שתצילני מידם, והטעם שעשיתי א''ע כאיש אשר אין בפיו תוכחות להשיב על דבתם, כי אמרתי אתה תענה ה' אלהי :(מלבי"ם באור הענין)


{יז}  כִּי אָמַרְתִּי פֶּן יִשְׂמְחוּ לִי בְּמוֹט רַגְלִי עָלַי הִגְדִּילוּ:

 רש"י  כי אמרתי פן ישמחו לי. לכך אנו שותקים כי אומרים אנו בלבנו אם נשיבם עזות שמ' יראו במפלתנו וישמחו לנו במוט רגלינו ויגדילו עלינו לומר הלא הייתם מתפארים בתשועתכם : (רש"י)

 מצודת דוד  כי אמרתי. ר''ל הנה לא חפצתי אני להשיב מה להם כי אמרתי פן תתגבר עלי העונש וישמחו עוד יותר כי בעת מטה רגלי לבד הגדילו עצמם להתגאות עלי ומה אם אהיה נלקה בכל גופי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  במוט. ענין המעדה ונטייה לפול כמו לעת תמוט רגלם (דברים ל''ב) : הגדילו. מלשון גדול : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (יז-יח) כי אמרתי, זה מוסב עמ''ש בפסוק כ''ב אל תעזבני ה' כי ראוי שלא יעזבנו כי אמרתי שאם תעזבני פן ישמחו לי, כי במוט רגלי עלי הגדילו כי אני לצלע נכון שפעם אחד מט רגלי קצת, והם הגדילו את הדבר לאמר שע''י המטת הרגל נעשיתי בעל מום ואני נכון לצלוע תמיד על ירכי, ושיהיה תמיד מכאובי נגדי עי''ז, מזה מבואר איך הם מקוים למפלתי ואיך ישמחו עתה בשאני חולה באמת :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  הגדילו. את הדבר, שאמרו שעל ידי מוטת רגלי אהיה צולח ופסח :(מלבי"ם באור המלות)


{יח}  כִּי אֲנִי לְצֶלַע נָכוֹן וּמַכְאוֹבִי נֶגְדִּי תָמִיד:

 רש"י  כי אני לצלע נכון. לכך אנו דואגים פן ישמחו לנו לפי שמלומדים אנו במכות ומוכנים ומזומנים לשבר תמיד : ומכאובי נגדי. מזומן הוא לבא עלי תמיד : (רש"י)

 מצודת דוד  לצלע נכון. אני מוכן ורגיל להיות צולע מחולשת הגוף והדברים המכאיבים אותי המה מזומנים תמיד נגדי לבוא עלי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לצלע. ענין חגר הצולע על ירכו : נכון. מל' הכנה : (מצודת ציון)


{יט}  כִּי עֲוֹנִי אַגִּיד אֶדְאַג מֵחַטָּאתִי:

 רש"י  כי עוני אגיד. לבי מגיד לי את עוני ולפיכך אני דואג וירא מחטאתי שלא יגרום לי צלע ומכאוב : (רש"י)

 מצודת דוד  כי עוני אגיד. אני בעצמי אגיד עוני כי יודע אני בעצמי שחטאתי ולזה אדאג פן יבוא העונש וישמחו עלי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי אחר שבאר איכות משטמתם, באר סבת משטמתם, כי הנשטם מפני סבה ידוע יוכל להסיר המשטמה בהסיר הסבה, למשל הנשטם מרשע מפני שהוא רודף טוב, תחדל המשטמה אם יסתיר מעשהו שלא יראהו עושה טוב, והנשטם מצדיקים מפני שעושה רע, תחדל המשטמה אם ייטיב מעשהו, אבל פה הן אנכי עוני אגיד, אני עצמי מפרסם עוני ומפרסם שאדאג מחטאתי ובכ''ז. (כ-כא) ואויבי ישטנוני תחת רדפי טוב, שהגם שאני מפרסם שאני חוטא תהיה סבת ההשטמה תחת רדפי טוב, ולא יאמינו מה שאני מפרסם שאני איני רודף טוב, רק בעל עון וחוטא, ושנאתם גדלה מאד עד כי חיים עצמו שעצמו באיבתם עד החיים, ולא יוסר המשטמה ע''י שעוני אגיד כי הם שונאי שקר, ומחפשים עלילות עלי בשקר ולכן אבקש. (כב-כג) אל תעזבני להפרד ממני בהחלט, ואף גם אל תרחק ממני, ואף חושה לעזרתי היא מהירת ההליכה לעזרתי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עוני, מחטאתי. מוסיף שהוא דואג גם מן חטאת שוגג וכ''ש מן המזיד :(מלבי"ם באור המלות)


{כ}  וְאֹיְבַי חַיִּים עָצֵמוּ וְרַבּוּ שֹׂנְאַי שָׁקֶר:

 רש"י  חיים עצמו. מעצימים חיים בשלום ובטובה : ורבו. והגדילו שנאי על דברי שקר : (רש"י)

 מצודת דוד  ואויבי. אבל אויבי ימי חייהם רבו וגדלו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עצמו. ענין רבוי כמו עצמו לי אלמנותיו (ירמיה ט''ו) : ורבו. גדלו : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  ואויבי חיים. הם רודפים עד לחייו, וכבר בארתי (למעלה י''ח) שהשונא אינו דורש רעה כמו האויב רק ישנאהו עבור מעשיו, עז''א שהם שונאי בשקר כי מעשי אינם כדעתם :(מלבי"ם באור המלות)


{כא}  וּמְשַׁלְּמֵי רָעָה תַּחַת טוֹבָה יִשְׂטְנוּנִי תַּחַת (רדופי) רָדְפִי טוֹב:

 רש"י  תחת רדפי טוב. בשביל שאנחנו דבקי' בהקב''ה ובמצותיו : (רש"י)

 מצודת דוד  ומשלמי וגו'. גם הם ימי חייהם רבו וגדלו : תחת. במקום שאני רודף וזריז להיטיב עמהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ישטנוני. מל' שטנה ונטירת איבה כמו וישטום עשו (בראשית כו) : (מצודת ציון)


{כב}  אַל תַּעַזְבֵנִי יְהוָה אֱלֹהַי אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי:

 מצודת דוד  אל תעזבני. הואיל ולא אוכל בעצמי להשיב מה להם לכן אל תעזבני אתה ותחשב לתשובה על לעגם : (מצודת דוד)


{כג}  חוּשָׁה לְעֶזְרָתִי אֲדֹנָי תְּשׁוּעָתִי: (פ)

 מצודת דוד  חושה. מהר לעזור לי כי אתה מעולם לי לישועה ואין על מי להמתין לי להיות לעזרה : (מצודת דוד)

תהילים פרק-לט

{א}  לַמְנַצֵּחַ (לידיתון) לִידוּתוּן מִזְמוֹר לְדָוִד:

 רש"י  לידותון. שם אדם אחד מן המשוררים וגם כלי שיר היה שם ששמו ידותון ומדרש אגדה על הדתות ועל הדינין והגזרות של צרה הנגזרת על ישראל : (רש"י)

 מצודת ציון  לידותון. שם כלי נגון : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  למנצח, במזמור הזה ידבר נכבדות על סוד הנפש וענינה ועל מציאותה בזה הגוף הנגוף :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  אָמַרְתִּי אֶשְׁמְרָה דְרָכַי מֵחֲטוֹא בִלְשׁוֹנִי אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחְסוֹם בְּעֹד רָשָׁע לְנֶגְדִּי:

 רש"י  אמרתי אשמרה דרכי וגו'. אנחנו היה בלבנו לשמור את עצמנו על כל הצרות הבאות עלינו שלא נהרהר ונדבר קשה אחר מדת הדין אע''פ שהרשעים לנגדנו המצירי' לנו : מחסום. כמו לא תחסום שור (דברים כ''ה) אמושלמנ''ט בלע''ז ונאלמו דומיה ימים רבים וגם החשינו מטוב אפילו מדברי תורה מפני יראתם ומתוך כך כאבנו נעכר ונבהל וכששתקנו חם לבנו בקרבנו ובהגיון לבנו בוער בנו כמו אש והוא גורם לנו שאנו מדברי' בלשוננו (בלחש סא''א) לפניך וזו היא שאנו מדברים הודיענו ה' קצינו עד מתי נהיה בצרה ונדע מתי נהיה אנחנו חדלים ממנה : (רש"י)

 מצודת דוד  אמרתי. חשבתי בלבי אשמרה מנהגי מלחטוא בלשוני לדבר מה מול מדת הדין. אשמרה לפי מחסום. אשמור עצמי כאלו היה על פי מחסום אשר ימנע הדבור ר''ל עם כל הכאב הבא עלי לא אצעק להתרעם : בעוד רשע לנגדי. בזמן אשר הרשע הבא לבקרני עומד לנגדי כי אחשוב כאשר אצעק אז ישמח בצרתי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  דרכי. מנהגי : מחסום. ענין דבר ההושם בפי הבהמה שלא תישך ולא תאכל כמו לא תחסום שור (דברים כ''ה) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אמרתי, תחלה חשבתי בלבי בל אדבר בחקירה הזאת שאני חוקר בענין הנפש, ורציתי לשמר דרכי מדבר דבר בזה מצד שני טעמים, א. באשר מהות הנפש הוא דבר נעלם משכל האדם, שהאדם לא ישיג רק ע''י החושים, ומהות הנפש הוא דבר שא''א להודע ע''י החוש, ובזה יראתי מחטא בלשוני, פן אבא עי''כ לידי חטא ע''י העיון הזה, בשאחשב שהנפש היא היתה היולאנית מתהוית עם הגוף ונפסדת עמו, ואכפור בהשארת הנפש ובנצחיותה, ב. שגם אם אבטח בחוזק אמונתי שלא אבא לידי כך אמרתי אשמרה לפי מחסום שראוי שאשים מחסום לפי בלי לדבר מזה, בעוד רשע לנגדי עת נמצא רשע במעמד הזה שדברי יהיו לו לפוקה ולמכשול, ולכן.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בלשוני, לפי. מבואר אצלנו בכ''מ, שהלשון מורה על הדבור התבוניי והפה ידבר הדבור החיצוני. שהוא בפני עצמו ישמר מעיין ומלחקור בזה בדרכי העיון והתבונה שזה מצוין במלת בלשוני, ולפני הרשע ישמור גם דבור החיצון, ויחסום פיו בל ידבר דבר :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב וּכְאֵבִי נֶעְכָּר:

 מצודת דוד  נאלמתי דומיה. כ''כ ארגיל עצמי בשתיקה עד שנעשיתי כאלם בעבור השתיקה החשיתי. מטוב. כי שתקתי מלדבר גם דברים טובים ונחומים כי פן ברבות הדברים אצעק ואתרעם : וכאבי נעכר. עם כי כאבי נעכר עכ''ז אתאפק ואחריש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  דומיה. ענין שתיקה כמו לך דומיה תהלה (לקמן סה) : החשיתי. ענין שתיקה כמו החשיתי מעולם (ישעיה מב) : נעכר. ענין השחתה כמו עכרתם אותי (בראשית ל''ד) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  נאלמתי דומיה, נדמיתי בשתיקה עד שהייתי כאלם, עד שגם החשיתי מטוב, שלא דברתי אף הטוב והמוסר הנצמח מעיון הזה, כי יראתי לנגוע במחקר הזה, אבל עי''כ וכאבי נעכר, כי נפשי הציקתני לעיין בנידון זה שהוא אחרית האדם ותכליתו, ולכן.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  דומיה, החשיתי. בשעת הפסקת הדבור נאמר לשון דממה, והשתיקה אח''כ בא בלשון חשה, כמ''ש ישעיה (סי' ס''ב) :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  חַם לִבִּי בְּקִרְבִּי בַּהֲגִיגִי תִבְעַר אֵשׁ דִּבַּרְתִּי בִּלְשׁוֹנִי:

 מצודת דוד  חם לבי. הלב אשר בקרבי נתחמם מאד מאש החלי : בהגיגי. כשהגה יוצא מפי בוערת כאש כי ההבל חם מאד : דברתי בלשוני. מוסב על תבער אש לומר תבער כאש כשאדבר בלשוני וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בהגיגי. מל' הגיון ודבור : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  חם לבי בקרבי, לבבי נתחמם מתשוקתו אל הדבור, עד שבהגיגי תבער אש, בעת התחלתי להגות בדבור ההגיוני שהוא ממוצע בין הדבור והמחשבה, היה בקרבי כאש בוערת ונלאתי כלכל ולא אוכל, ולכן דברתי בלשוני והוצאתי את הגיגי מכח אל הפועל, עתה מתחיל השאלה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בהגיגי, דברתי. ההגיון הוא הממוצע בין הדבור והמחשבה, שעוד קודם יצא דבור מבואר כבר בערה אש, ולכן דבר בפועל :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  הוֹדִיעֵנִי יְהוָה קִצִּי וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא אֵדְעָה מֶה חָדֵל אָנִי:

 מצודת דוד  הודיעני. הודיע לי סוף ימי מתי אמות ואם מעט המה ימי חיי הלא אבחר למות מחלי זה מלסבול צער גדול ולמות אח''ז בזמן קצר : מה היא. כמה היא וכפל הדבר במ''ש : מה חדל אני. כמה מהזמן אהיה עם יושבי חלד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מה היא. כמו כמה : חדל. היא הפוך מן חלד כמו כשב כבש וענינו זמן העולם : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הודיעני ה' קצי ומדת ימי מה היא, הן האדם ימצא את עצמו שהוא תושב בשני עולמות נפרדים, יבחין בעצמו שני שרשים הפוכים זה מזה, כי עת יביט למטה אל הגויה וכחותיה, ימצא כי הוא מתושבי העולם הזה השפל החמרי, מוטבע על חקים טבעים מוגבלים ככל צאצאי העולם החמרי, ועת יפנה למעלה אל החלק הנכבד הנמצא בו שהיא הנפש וכחותיה, יראה שהוא כא' מבני אלהים חפשי פועל כפי הבחירה וכל כחותיה בלתי מוגבלים רק מתפשטים לאין תכלית, עד שיסתפק בעצמו מאיזה עולם הוא, כי שני השרשים אשר בקרבו הם במלחמה תמידית זה עם זה, וחקי הטבע מתנגדים אל חקי הבחירה, וז''ש שאבקש שתודיעני ואדעה מהות שני השרשים האלה, א. קצי, הוא השורש הרוחני שהוא קץ האדם, ב. מדת ימי, הם החיים הזמנים אשר יש להם מדה וקצב, מה הוא, מה מהותם, למען אדעה מה חדל אני מאיזה עולם וחלד אני, אם מחלד השפל אם מחלד העליון, ומבאר סבת הספק :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  חדל. כמו חלד :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  הִנֵּה טְפָחוֹת נָתַתָּה יָמַי וְחֶלְדִּי כְאַיִן נֶגְדֶּךָ אַךְ כָּל הֶבֶל כָּל אָדָם נִצָּב סֶלָה:

 רש"י  הנה טפחות. מדודים הם ימי האדם כדבר הנמדד בטפחי' כן ימי האדם קצובים. וחלדי. וזקנתנו כאין נגדך, חלד, ל' חלודה רדוייל בלע''ז : כל אדם נצב. כל אדם חי הבל הם חייו ומצבו : (רש"י)

 מצודת דוד  טפחות. קצובות כדבר הנמדד בטפח : וחלדי. זמני בעולם הוא כאין נגד שנותיך אשר לא יתמו : אך כל הבל וגו'. כל ההבלים היא בכל אדם איש לא נעדר בפגעי הזמן. נצב סלה. הדבר הזה נצב לעולם ולא ישתנה להיות מי מבני אדם חדל מהבלי הזמן מפגעיו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הבל. יש הבל שהוא ענין פורעניות וצרות כמו בהבל בא ובחושך ילך (קהלת ו') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הנה טפחות נתתה ימי, מצד אחד אני רואה א''ע דומה ככל ילדי העולם החומרי הנתונים תחת הזמן והמקום והשינוי והתנועה כי ימי משוערים ומוגבלים, ומצד אחר רואה אני א''ע בלתי מוגבל ובלתי בעל תכלית, כי כחות הנפש מתנשאים מן הזמן והמקום וחקי הטבע ויגביהו עוף להפשיט מעליהם את הגבול, כי השכל יצייר א''ע בלתי מוגבל, וכן התשוקה אשר באדם וכל כחותיו אין להם גבול, ובכ''ז לא יוכלו להגיע אל הבלתי ב''ת, כי החומר מכביד עליהם, רק הם מתנשאים לזה וילכו מחיל אל חיל ותשאנה את האיפה בין הארץ ובין השמים, ועז''א וחלדי כאין נגדך, כי בטל במציאותו זה הרוחני נגד האין סוף, ולפ''ז אני גוזר ואומר, אך כל הבל כל אדם נצב, שכל אדם כמו שהוא, הוא כל הבל, שהוא הבל מצד הגויה הבלה ונרקב, והוא הבל מצד הנפש שהיא עוף קצוץ כנפים שקוע בכלא אסור בנחושתים, סלה סיום הענין, מעתה מתחיל התשובה ע''ז :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  טפחות. מדודות בטפח, כמו עוללי טפוחים :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ אִישׁ אַךְ הֶבֶל יֶהֱמָיוּן יִצְבֹּר וְלֹא יֵדַע מִי אֹסְפָם:

 רש"י  אך בצלם. בחושך, פירשו דונש ל' צלמות, ומנחם פירשו צלם ממש כמו כי בצלם אלהים עשה את האדם (בראשי' ט'), ולא יתכנו דבריו : אך הבל. הוא כל ההמיה ותאוה שלהם : יצבר. תבואה בשדה כל ימות הקציר : ולא ידע מי אספם. אינו יודע מי אספם לבית שמא לפני האסיף ימות : (רש"י)

 מצודת דוד  אך בצלם וגו'. האיש הלא בחושך יהלך ולהבל וריק קובץ המון עושר רב כי הוא צובר ואינו יודע מי יאספם הבית כי פן ימות ואיש אחר יאספנו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בצלם. מלשון צלמות וחושך : יהמיון. ענין קבוץ הממון כמו ומי אוהב בהמון (שם ה') : יצבור. מל' צבור ותל : אוספם. יכניסם לבית : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אך בצלם יתהלך איש, משיב לומר כי סוד הנפש ומדוע הורכבה עם הגויה באופן זה, נגלה אצלו שהוא מצד שהאדם נברא בצלם אלהים, שהוא הציור של האלהות המנהיג את העולם הגדול, שכמו שהגוף הכללי שהוא העולם הגדול הוא ג''כ נתון תחת חקים טבעיים קבועים, ובו תתלבש האלהות להנהיג אותו בהנהגה בחיריית נעלה מחקי הטבע הקבועים, וידמה בזה עם העולם כנפש המנהגת את הגויה, כן ברא את האדם בצלמו, שגופו היא ציור העולם הטבעי עם כחותיו וחקיו הטבעים, ונפשו המנהגת אותו בכח החפשית והבחירה, היא ציור האלהות אשר בעולם, וכמו שהאלהים מושל על העולם ומשנה סדרי הטבע וחקיה הקבועים לפי רצונו הבחיריי הבב''ת, כן תוכל הנפש לשנות את טבעי גוייתה משפטיו וחקותיו הטבעיים ולברא א''ע בריאה חדשה להיות כבני אלהים, ולכן נתן בה התשוקה שהוא לבלתי תכלית שהיא מצד שרשה העליון שבזה תתנשא תמיד ממדרגה למדרגה ותתקרב אל האלהות ותלך מחיל אל חיל עד תראה אל אלהים בציון, ועז''א יתהלך איש, שצריך שיתהלך תמיד אל שרשה שאין לו גבול, ולכן אין גבול לתשוקת הנפש, אך הבל יהמיון רק האדם מבקש חשבונות רבים ובכח התשוקה הזאת הנטועה בנפשו יהמה אל עניני הבל, לאסוף קנינים מדומים אשר אין בהם ממש מצד עצמם כי הם הבל, וגם לא יתקיימו בידו כי יצבור ולא ידע מי אוספם, כי לבסוף יירשו זרים יגיעו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בצלם. כמו בצלם אלהים עשה את האדם : יצבר, אספם. הצבירה הוא הקיבוץ צבורים צבורים, והאסיפה הוא המכניסם לרשותו, כמ''ש בהבדל בין אסף ובין קבץ (ישעיה י''א) ובכ''מ :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  וְעַתָּה מַה קִּוִּיתִי אֲדֹנָי תּוֹחַלְתִּי לְךָ הִיא:

 רש"י  ועתה מה קויתי. מה היא השאלה אשר אני שואל ומייחל ממך אינו אלא שמפשעי הצילני : (רש"י)

 מצודת דוד  ועתה. הואיל וקניני העולם הבל המה מה יהיה א''כ תקותי אל ה' ומה הוא הדבר אשר אהיה מיחל לך עליה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תוחלתי. תקותי : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ועתה, א''כ עתה בעוה''ז מה קויתי ה', ר''ל מה יש לי לקוות פה הלא לא פה מקום האושר והתקוה שלי, רק יש תוחלת על עולם אחר (תקוה הוא על דבר בלתי ברור, והתוחלת הוא על דבר ברור, כי חיי עוה''ב הוא דבר ברור ומובטח), ומה היא התוחלת תוחלתי לך היא, כי ה' בעצמו הוא תוחלת הצדיקים והוא הטוב הצפון להם שתשוב נפשם בצרור החיים אל מקורה אל ה' אלהיהם, וכמ''ש צדיקים יושבים וכו' ונהנים מזיו השכינה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  קויתי, תוחלתי. המקוה על דבר בלתי ידוע, והמיחל הוא על דבר ידוע שבודאי יבא (כמ''ש ישעיה נ''א ה', מיכה ח' ו', ולקמן ק''ל ובכ''מ) :(מלבי"ם באור המלות)


{ט}  מִכָּל פְּשָׁעַי הַצִּילֵנִי חֶרְפַּת נָבָל אַל תְּשִׂימֵנִי:

 רש"י  חרפת נבל. חרפת הנבל אל תשימני הבא גם עליו נגעים ומכאובות שלא יוכל לומר לי אתם לוקים ואנו אין אנו לוקים והתפלה הזאת גרמה להביא ייסורי חלאים עליהם : (רש"י)

 מצודת דוד  מכל פשעי. ר''ל ע''כ תקותי שתצילני מן העונש הבא על פשעי ואל תשים אותי להיות לחרפה בעיני הנבל : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  מכל, וא''כ הצילני מכל פשעי, בל ימשוך החומר את הנפש למטה ע''י הפשעים עד שלא תשיג תוחלתה הנצחי, לבל תשימני, שאהיה חרפת נבל, שישיגני החרפה שתשיג את הנבל שאובד עולמו ואחריתו :(מלבי"ם באור הענין)


{י}  נֶאֱלַמְתִּי לֹא אֶפְתַּח פִּי כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ:

 רש"י  כי אתה עשית. שהבאת עלינו צרה : (רש"י)

 מצודת דוד  נאלמתי. הלא בבוא עלי העונש הייתי כאלם ולא התרעמתי כי אמרתי הלא אתה עשית ולא תעשה עול במשפט : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  נאלמתי, ועתה נאלמתי מן השאלה הנ''ל, ולא אפתח פי לשאול עוד וכמ''ש תחלה נאלמתי דומיה, כי אתה עשית, כי התברר אצלי כי מעשה האדם ויצירתו אינו ככל מעשה בראשית המתיחסים אל הארץ כמ''ש תוצא הארץ נפש חיה, רק מעשהו מיוחס אליך ביחוד, כמ''ש ונשמות אני עשיתי :(מלבי"ם באור הענין)


{יא}  הָסֵר מֵעָלַי נִגְעֶךָ מִתִּגְרַת יָדְךָ אֲנִי כָלִיתִי:

 רש"י  מתגרת ידך. ממורא מכותיך, תגרת לשון ויגר מואב (במדבר כ''ב) והתי''ו יסוד נופל בתיבה כמו תנובה תלונה תקומה תחנה כן פירש מנחם, ואני אומר שאין תגרת לשון מגור שהיה לו לומר תגורה כאשר יאמר מן וישב תשובה ויקם וירם וילן תקומה תרומה תלונה כן אמר ויגר תגורה או מגורה כמו (ירמיה כ') מגור מסביב, מגורתם אביא להם (ישעיה ס''ו) הא למדת שאין תגרת אלא כמו למה תתגרה ברעה (ד''ה ב כ''ה) אל תתגרו בם (דברי' ב') שהפועל שלו גרה כמו קוה אוה צוה שפעולתם תקוה תאוה מצוה, כן יאמר מן גרה תגרת וכן פירושו ממכת ידך אשר אתה מגרה עלי אני כליתי : (רש"י)

 מצודת דוד  הסר. לזה הסר מעלי הנגעים הבאים ממך עלי כי כבר כליתי ממלחמות ידך ודי בזה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מתגרת. מלשון תגר ומלחמה כמו אל תתגרו בם (דברים ב') : כליתי. מל' כליון : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הסר, אולם לפ''ז אבקש שתסיר ממני המונעים המשביתים אותי מן האושר ותכלית האחרון, והם הנגעים המוצאים את הגוף אשר הם ישביתוהו מהשגת השלימות כי כל עוד שהנפש כלואה בחומר תרגיש צערו ומקריו, כי מסבת תגרת ידך ומכותך אני כליתי, שלא לבד שמזיקים את הגוף (שע''ז לא הייתי מצטער), כי הם מכלים את הנפש שהוא עקר האדם, והנה הנגעים הם משני מינים, המין הא' המחוייבים מצד טבע של חומר האדם ומזגו או מצד טבע העולם שהם הנגעים הטבעיים, שעז''א מתגרת ידך כי הם מחוייבים ע''י התגר של ידך ופעולתך, ע''י ריב היסודות, וע''י שמורכב מדברים מתנגדים ומזגים מחולפים שעי''ז יתקוממו הרעות הטבעיות, ב. יש רעות השגחיים הבאים עליו מאת ה' כדי להחזירו בתשובה, ועז''א.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מתגרת. כמו ואל תתגר בם מלחמה :(מלבי"ם באור המלות)


{יב}  בְּתוֹכָחוֹת עַל עָוֹן יִסַּרְתָּ אִישׁ וַתֶּמֶס כָּעָשׁ חֲמוּדוֹ אַךְ הֶבֶל כָּל אָדָם סֶלָה:

 רש"י  בתוכחות. הכתובו' בתורה על עונינו שהעוינו לפניך ויסרתנו בהם : ותמס כעש חמודו. הרקבת בשרינו כבגד שאכלו עש : חמודו. בשרו שהוא חמדתו : (רש"י)

 מצודת דוד  בתוכחות. בשיעור התוכחות הראויות על העון כן תייסר את האיש בעונש הגוף וגם תמס חמודות עשרו כעש הזה המבלה את הבגד : אך הבל. ההבל הזה הוא לעולם ובכל אדם ר''ל כל החוטאים כלם נלקים לעולם בגופם ובחמדת עשרם אם לא ישובו לה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בתוכחות. ענין פורעניות ויסורים כמו והוכח במכאוב (איוב לג) : ותמס. מלשון מהסה והמגה : כעש. שם התולעת המכלה הבגד : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  בתוכחות על עון, (יש הבדל בין מוסר לתוכחה, שהתוכחה היא לרוב בדברים והמוסר הוא ביסורים) שתחת שהיה ראוי שתוכיחנו על עון בתוכחת אהבה ובנחת, יסרת איש, תביא עליו יסורים, וע''י היסורים תמס כעש חמודו, שגם חמודו שהוא הנפש תמוסס ותכלה, וא''כ אך הבל כל אדם, אחר שזה גורם שלא ישיג התכלית שבעבורו נברא, סלה סיום הענין :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בתוכחות, יסרת. עיין הבדלם למעלה (ו' ב'). ותמס. הפעיל משורש מסה :(מלבי"ם באור המלות)


{יג}  שִׁמְעָה תְפִלָּתִי יְהוָה וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרַשׁ כִּי גֵר אָנֹכִי עִמָּךְ תּוֹשָׁב כְּכָל אֲבוֹתָי:

 מצודת דוד  שמעה תפלתי. להצילני מן העונשים האלה : כי גר אנכי עמך. למול שנותיך אני כגר ע''פ האדמה כי מעט ימי וכן יכלו בתוכחות האלה : תושב ככל אבותי. ר''ל כל מה שאני כתושב בארץ הוא רק ככל אבותי כי אם שהיו חושבים הנה מתו ואינם ולמול שנותיך אחשב כגר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עמך. למולך וכן אל יעצור עמך אנוש (דה''ב י''ד) : תושב. הוא הפוך הגר : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שמעה תפלתי, מצד התפלה שהיא שפיכת הנפש כוונת הלב והתנשאות הרוח אל האלהים, ושועתי האזינה מצד שאני צועק לישועה, ואל תחרש אל דמעתי כי שערי דמעה לא ננעלו, שהם מעוררים הרחמים, כי גר, ר''ל שמצד שני החלקים שמהם הורכבתי, מצד א' שהוא מצד הנפש שבו, אנכי עמך חלק מעצמותך, מצד זה אני גר בארץ הזאת, כי הנפש היא מעולם הרוחני והיא כגר בארץ הגשמי הלז רחוקה משרשה וממקומה, אבל אנכי תושב מצד הגוף, אשר בו אני תושב ככל אבותי, כי בהגוף ששרשו מצד אבותיו המולידים אותו הוא תושב, ובהנפש ששרשו מאלהים אלהי הרוחות הוא גר, ושע''כ יגברו כחות הגוף על כחות הנפש כי הם תושבי הארץ ומושלים בה, על כן אבקש.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  שמעה, האזינה. כבר התבאר (ישעיה א' י' ובכ''מ) שכשידבר על שני נושאים מתחלפים, יתפוס על הנושא העקרי לשון שמיעה, ועל הטפל לשון האזנה שקטנה משמיעה, ותפלה. הוא חשוב מן שועה בכ''מ, ורצונו לומר שגם שועתי תאזין :(מלבי"ם באור המלות)


{יד}  הָשַׁע מִמֶּנִּי וְאַבְלִיגָה בְּטֶרֶם אֵלֵךְ וְאֵינֶנִּי: (פ)

 רש"י  השע ממני. הרף ידך מלהלקותי : ואבליגה. ואתחזקה : (רש"י)

 מצודת דוד  השע ממני. פנה ממני מכת ידך ואתחזק עצמי בתורת ה' כאשר יוסר היסורים המונים והטורדים : בטרם אלך. עד לא אלך בדרך כל הארץ ואינני עוד בזה העולם כי אחר המיתה נעשה האדם חפשי מן התורה והמצות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  השע. פנה כמו שעו מני (ישעיה כ''ב) : ואבליגה. ואתחזק כמו המבליג שוד (עמוס ה') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  השע ממני, שתפנה היסורים ממני, כי אין ראוי ליסרו על עונותיו אחר שטבע גופו נוטה לחטא, וכחות הנפשיים ששם ה' בו לעמוד נגד הגוף לא יעמדו לפני זרועות השטף כי הם הגבורים אשר מעולם תושבי הארץ מלפנים, ואבליגה ואני אשתדל להתחזק על כחות התאוה והיצר בטרם אלך באופן אשר איננו, שע''י עוני ויסורי המשביתים אותי מן השלמות אהיה כאין, כי לא אתקן את אשר עלי להשלים לענין אשרי ומציאותי הנצחי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  השע. יוצא, שיפנו היסורים ממני, ואבליגה. שאתחזק, וכבר בארתי גדרו (ירמיה ט') :(מלבי"ם באור המלות)

תהילים פרק-מ

{א}  לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר:

 מלבי"ם - באור הענין  למנצח, מזמור זה יסדו על איזה נס שנעשה לו בעת ברחו מפני אויביו, והביא זבחי תודה להודות לה' חסדו על הנס שנעשה לו, ואז פרסם תהלת ה' ועזוזו ונפלאותיו וחסד ה' לבוטחים בו, עם תפלה על התשועה וההצלה בעתיד :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  קַוֹּה קִוִּיתִי יְהוָה וַיֵּט אֵלַי וַיִּשְׁמַע שַׁוְעָתִי:

 רש"י  קוה קויתי ה'. במצרים, ומזמור זה גם הוא כנגד כל ישראל : ויט אלי. אזנו : (רש"י)

 מלבי"ם - באור הענין  קוה קויתי, ע''י שקויתי בתמידות אל ה', לכן ויט אלי וישמע שועתי, ור''ל כי לפעמים יצייר שה' שומע את התפלה ממרום, והוא בעת שיושיע בדרך הטבע ע''י אמצעי, ולפעמים יצייר שיורד למטה ושומע תפלה, ועז''א ויט אלי, והוא בעת שמושיע ע''י נס השגחיי שלא ע''י אמצעי רק בידו ממש, וכן התשועה הזאת היתה ע''י ה' בעצמו :(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  וַיַּעֲלֵנִי מִבּוֹר שָׁאוֹן מִטִּיט הַיָּוֵן וַיָּקֶם עַל סֶלַע רַגְלַי כּוֹנֵן אֲשֻׁרָי:

 רש"י  מבור שאון. מאסירים של מצרים ומשאון המיית ים : מטיט היון. מן הים היון לשון רפש פיינ''ש בלע''ז : כונן. הכין אשורי וצעדי : (רש"י)

 מצודת דוד  מטיט היון. אשר העומד בה הוא שוקע ויורד : על סלע. במקום מגולה וקשה. כונן אשורי. הכין רגלי לעמוד על עמדי ולא לשקוע עוד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שאון. חושך כמו מכסה שנאה במשאון (משלי כ''ז) : היון. הרפש אשר בקרקעית המים וכן טבעתי ביון מצולה (לקמן ס''ט) : אשורי. רגלי : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ויעלני, מה שהייתי נטבע בבור שאון, ר''ל מלא מים שואים ורוגשים, וגם הייתי נטבע שם בטיט היון, שהוא טיט מדביק אשר הנופל בו לא יוכל לעלות ממנו, ולא זאת לבד כי הקים את רגלי על סלע ומבצר, מקום שלא יוכלו אויבי להגיע שמה, גם כונן אשורי שיהיו מכוננים שם בחוזק :(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  וַיִּתֵּן בְּפִי שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּה לֵאלֹהֵינוּ יִרְאוּ רַבִּים וְיִירָאוּ וְיִבְטְחוּ בַּיהוָה:

 רש"י  שיר חדש. שירת הים : (רש"י)

 מצודת דוד  יראו רבים. כאשר יראו בהשגחת ה' יפחדו ממנו ויבטחו בו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ויתן בפי שיר חדש, כי השיר שישוררו לה' על תשועה טבעיית הוא שיר ישן, כי הטבע ברואה ועומדת מכבר, אבל התשועה הנסיית היא פעולה חדשה והשיר שישוררו עליה הוא שיר חדש, ומפרש תהלה לאלהינו, ששם אלהים הבא בכינוי אל ישראל מורה על השגחתו הפרטית ועל הדיבוק והקשר שי''ל עם יראיו וחשבי שמו, יראו רבים וייראו, ר''ל שע''י שהושיע לי ע''פ נס ירויחו ג' דברים, א. כי מן הנהגת הטבע לא ילמדו רק לתת כבוד לשמו מצד שהוא בורא כל, אבל היראה לא תתקיים בנפש רק ע''י שיודע כי בכחו לשנות הטבע ולעשות ככל אשר יחפוץ, שאז ייראו מפני ענשו וגמולו, ועז''א יראו וייראו, ב. שההכרה שיכירוהו ע''י מעשיו המסודרים כפי הטבע, לא יכירו רק החכמים החוקרים ע''פ השכל והעיון, אבל ע''י הנס יראו רבים, כי זאת יראו בעין לא בשכל לבד, וגם יראו רבים, שאף ההמון שאינם משכילים יראו את הנס בעיניהם ויכירו כח ה', ג. שהנהגת הטבע לא תצמיח שיבטחו בו, כי בהפך עי''ז יתאמצו לבחור אמצעיים טבעיים שע''י יצלחו ויעזרו, ויבטחו על האמצעים אשר יכינו, אבל בראותם כי עין ה' אל יראיו ע''פ נס, יבטחו בה' ולא יבטחו על הטבע ועל כחם ועוצם ידם וחכמתם :(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם יְהוָֹה מִבְטַחוֹ וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים וְשָׂטֵי כָזָב:

 רש"י  רהבים. לשון גסות כמו (ישעיה ג') ירהבו הנער, שהם הרהיבוני (שיר ז') : ושטי כזב. משטים מדרך הישר אחרי הכזב שטי איטורנ''אנץ בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  אשרי. ויאמרו אשרי וכו' : ולא פנה. לבטוח בהם : ושטי כזב. הנוטים אחר הרהורי הבל וכזב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רהבים. ענין גאוה והתחזקות כמו ירהבו הנער בזקן (ישעיה ג') ושטי ענין נטייה כמו אל ישט אל דרכיה לבך (משלי ז') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אשרי, אושר הגבר הוא אם שם ה' מבטחו, ר''ל כי יש בוטח בה' שיושיעהו על ידי אמצעיים טבעיים, שהאיש הזה הגם שבוטח בה' אין ה' מבטחו, ר''ל שהדבר שמקוה שע''י ישיג בטחונו אינו ה', כי הוא בוטח בה' שיושיעהו ע''י מסחרו או השתדלותו שהוא המבטח שלו, שע''י מקוה עזר מה', ואין ה' מבטחו, לא כן האיש שאינו משתדל כלל רק ישים ה' גם למבטחו היינו שהוא יבחר לו גם האמצעיים לתשועתו, (כמ''ש ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו, כמש''פ שם), ולא פנה אל רהבים, ר''ל שלא יפנה עם בטחונו בה' שימלא שאלתו באמצעות ענינים טבעיים, או ע''י בני אדם שהם רהבים ושטי כזב, הרהב הוא התנשאות הרוח יותר על כחו, והכזב הוא הדבר הבלתי מתקיים, והם שני החסרונות שיש בבטחון על האדם, שאין ממש בם ולא התמדה כמ''ש בכ''מ :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מבטחו. עמ''ש (ירמיה י''ז). ושטי. בא מנע''ו שוט ומתאחד עם שטה מנל''ה, עשה שטים שנאתי (לקמן ק''א) :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  רַבּוֹת עָשִׂיתָ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהַי נִפְלְאֹתֶיךָ וּמַחְשְׁבֹתֶיךָ אֵלֵינוּ אֵין עֲרֹךְ אֵלֶיךָ אַגִּידָה וַאֲדַבֵּרָה עָצְמוּ מִסַּפֵּר:

 רש"י  נפלאותיך ומחשבתיך אלינו. בשבילנו בראת עולמך קרעת לנו את הים וחשבת מרחוק להטיב לנו, איחרתנו במדבר ארבעים שנה מפני האמורים שקצצו את האילנות והחריבו ארצ' כששמעו שישראל יוצאין ללכת לרשת את ארצם : אין ערוך אליך. אין לדמות לך כל שר ומושיע, לשון ערך כמו כערכך (ויקרא כ''ז) אהפרישי''יר בלע''ז. אגידה ואדברה. אם באתי להגיד ולדבר עצמו מספר : (רש"י)

 מצודת דוד  רבות עשית. נפלאות רבות עשית למעננו : אין ערוך. אין מי להעריך ולהדמות אליך : אגידה. אם אמרתי אגיד נפלאותיך לא אוכל כי רבו מלספר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עצמו. ענין רבוי : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  רבות, אחרי ההצעה הזאת מספור הנס, יחוה דעת כי קרבן התודה אשר הוא מביא עתה להודות לה' חסדו, לא יביאנו בעבור החיוב התוריי לבד, יען שמחויב ע''פ התורה להביא תודה על הנס, כי הוא מביאו בעבור הערת השכל, שההערת השכל נעלה מן הערת התורה, שזה בא באמצעות ההכרה והתנדבות הנפש והלב, לא כן העושה ע''פ הערת התורה שהוא ע''פ הכרח, וכמ''ש בחובת הלבבות. - ויבאר בזה כי מצות התורה יש להם שורש בשכל האדם וטבע נפשו, עד שגם אם לא היינו מצווים עליהם מאת ה' תבינם נפש המשכיל מעצמו וימצאם כתובים בקירות לבו, כמו ענין התודה שגם לולא צותה התורה שיביא האדם קרבן על הנס, תתנדב הנפש בזה מעצמה ע''פ טבעה, כי נתון בטבע האדם שישתדל להשיב תודה למיטיביו, ואם יעביר האדם על לבו הטובות הרבות והחסדים אשר גמלהו ה' כרחמיו וכרוב חסדיו יתעורר מעצמו להביא תודה לה', כמו שקין והבל הביאו מנחה לה' הגם שלא נצטוו ע''ז, מצד הערת שכלם ונדבת לבם, עד שהתודה שהוא מביא עתה אינו מביאה בעבור שמצא כן כתוב בספר תורת אלהים הכתובה על הספר ובדיו, רק בעבור שמצא כן כתוב בספר האלהים אשר חרת על לוח לבבו ובשכלו ובמצפונו, ועפ''ז אמר הנה רבות עשית אתה ה' אלהי, הוא מעשה האלהים אשר עשה בששת ימי בראשית שהם רבים מאוד, וכן נפלאותיך ומחשבותיך אלינו, הם הנסים והנפלאות שחדש ה' בכל דור בשביל ישראל, אגידה ואדברה עצמו מספר, אם ארצה להגיד ולדבר אותם לא אוכל לספרם מרוב רבוים, בין מעשה הטבע בין הנפלאות, (ומ''ש אין ערוך אליך הוא מאמר מוסגר, שאגב יאמר, ששני מיני המעשים האלה, שהם מעשה הטבע והנפלאות אין להם ערך ויחוס אליך, שהם רק מעשים ונפלאות בערכנו לא בערכך, שלפי גדולתך הבב''ת הם כאין נגדך, אחר שהם יש להם תכלית והם רק גדולות ונפלאות לפי ערכנו) :(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  זֶבַח וּמִנְחָה לֹא חָפַצְתָּ אָזְנַיִם כָּרִיתָ לִּי עוֹלָה וַחֲטָאָה לֹא שָׁאָלְתָּ:

 רש"י  זבח ומנחה לא חפצת. ביום מתן תורה כענין שנאמר ועתה אם תשמע בקול ה' וגו' (שמות י''ט), וכן (בירמיה ז') הוא אומר כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים וגו' על דברי עולה או זבח כי יקרב מכם אמרתי ולא הזקקתי חובה להכביד עליה' תמידין ומוספין אינם אלא נחת רוח שאמרתי ונעשה רצוני ודבר מועט (סא''א) : אזנים כרית לי. לאמר שמעו בקולי : כרית. עשיתם חלולים לשמוע : (רש"י)

 מצודת דוד  לא חפצת. אינך חפץ שיחטא האדם ויביא קרבן : אזנים כרית לי. לשמוע אל דברי התורה אשר היא טובה בעיניך מזבח וכן נאמר הנה שמוע מזבח טוב (ש''א ט''ו) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כרית. חפרת כמו בור כרה (לעיל ז) : שאלת. בקשת : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  זבח, ר''ל אחר שמעשיך הטבעיים ונפלאותיך ההשגחיים עצמו מספר, א''כ הדעת נותן, שגם אם זבח ומנחה לא חפצת, גם אם לא היית חפץ שיקריבו לך זבח ומנחה אשר אזנים כרית לי, אשר השמעת לאזני בתורתך שאביא אותם על מזבחך לרצון, גם אם לא היית חפץ במו, וגם אם עולה וחטאה לא שאלת ולא היית מצוה על הקרבנות :(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  אָז אָמַרְתִּי הִנֵּה בָאתִי בִּמְגִלַּת סֵפֶר כָּתוּב עָלָי:

 רש"י  אז. בשעת מתן תורה אמרתי לפניך הנה באתי אליך במסורת בריתך (שמות כ''ד) נעשה ונשמע דבר זו כתוב עדות עלי במגלת ספר בתורת משה : (רש"י)

 מצודת דוד  אז. בעת מתן התורה אמרת : הנה באתי. לקבלה : במגלת ספר. כאשר כתוב עלי במגלת ספר בתורה שאמרתי אז נעשה ונשמע : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  במגלת. ענין אגרת כמו מגלה עפה (זכריה ה) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אז אמרתי ר''ל אז אם לא היית מצוה על הקרבנות בספר התורה, הייתי אומר הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי, ר''ל אז הגם שלא הייתי מוצא חיוב זה מהבאת הקרבנות בספר התורה, הייתי מוצא חיוב זה כתוב בספר אחר שהוא הספר הכתוב על לוח לבי, והייתי בא להקריב הקרבן ע''י מגלת ספר אשר הוא כתוב עלי בעצמי, היינו שהייתי מוצא חיוב זה מצד שכלי ומצד רגשת נפשי, שהשכל וטבע האדם מחייב אותי להשיב תודה למטיבי ושאודה לה' חסדו ולזבח זבחי תודה על טובותיו וחסדיו :(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ אֱלֹהַי חָפָצְתִּי וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי:

 רש"י  ותורתך בתוך מעי. אף מאכלי על פי תורתך הוא : (רש"י)

 מצודת דוד  לעשות. וכאשר קבלתי עלי כן חפצתי לעשותה ותורתך שמורה בלבבי אשר היא מכלל המעיים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  לעשות, כי אחר שחפצתי לעשות רצונך, שזה אני חפץ מעצמי לעשות דבר המרוצה לך, ואני מוכן מצד טבעי להראות לך אות שאני מכיר טובה וא''א להראות זה בפועל רק ע''י איזה פעולה מעשיית הרגילה בין בני אדם, שיתנדב אדם להביא למי שהיטיב עמו דורון ומנחה ותודה, א''כ ותורתך בתוך מעי, איני צריך לבקש את תורתך בספר הכתוב בקלף ודיו וחרט אנוש, כי התורה הזאת מהבאת תודה היא כתובה בתוך מעי, היינו שהיא נמצאת בקרבי ובמצפוני ושכלי :(מלבי"ם באור הענין)


{י}  בִּשַּׂרְתִּי צֶדֶק בְּקָהָל רָב הִנֵּה שְׂפָתַי לֹא אֶכְלָא יְהוָה אַתָּה יָדָעְתָּ:

 רש"י  בשרתי צדק. שירה על הים ושירה על הבאר שירת דבורה : לא אכלא. לא אמנע לשון ויכלא הגשם (בראשית ח') לא תכלא רחמיך, לא תמנע : (רש"י)

 מצודת דוד  בשרתי. השמעתי לרבים את דברי התורה ולא מנעתי שפתי מלהשמיע והלא אתה ה' ידעת שכדברי כן הוא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בשרתי. ענין השמעות חדשות לרבים : אכלא. אמנע כמו ויכלא הגשם (בראשית ח') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  בשרתי, אחר שהציע לאמר שהקרבן שמביא אינו מביאו מהכרחיות התורה רק מרצון שכלו ונפשו המתנדבת לה', יאמר כי גם מה שהוא מספר את הנס הזה לפני קהל רב, בל יחשב לו זה לגאוה והתנשאות, וכאלו כונתו להתפאר כי עשה צדק ובעבור זה עזרהו ה' (כמ''ש קוה קויתי ה' ויט אלי), שמהראוי לשלמים להסתיר צדקתם ולא להתפאר בו לפני המונים שאז מורה שצדקתם היא שלא לשם ה' רק להתפאר, ע''ז אומר שמה שבשרתי צדק (היינו צדקי) לקהל רב, הנה שפתי לא אכלא, איני צריך לכלוא את שפתי מזה, כי ה' אתה ידעת האמת שאין כונתי להתפאר, רק כי.(מלבי"ם באור הענין)


{יא}  צִדְקָתְךָ לֹא כִסִּיתִי בְּתוֹךְ לִבִּי אֱמוּנָתְךָ וּתְשׁוּעָתְךָ אָמָרְתִּי לֹא כִחַדְתִּי חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ לְקָהָל רָב:

 מצודת דוד  צדקתך. והצדקה שעשית עמדי לא כסיתי בלבי מלהודיע לרבים : לא כחדתי. לא מנעתי מלספר חסדך לקהל רב בכדי להמשיך לבם אחריך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כחדתי. מנעתי כמו ולא כחדו מאבותם (איוב ט''ו) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  צדקתך לא כסיתי בתוך לבי, שלא רציתי לכסות צדקתך, שהיה כונתי שידעו הכל את צדקתך, אמונתך ותשועתך אמרתי, במה שאמרתי תשועתך בזה אמרתי אמונתך, שע''י שישמעו איך אתה מושיע חוסים, בזה יאמינו בך ויכירו שאתה משגיח על צדקתי, ולכן לא כחדתי חסדך ואמתך לקהל רב, אחר שאין כונתי להתפאר רק שיתקדש שם שמים עי''ז ויראו רבים וייראו ויבטחו ויאמינו בה', ולכן אבקש.(מלבי"ם באור הענין)


{יב}  אַתָּה יְהוָה לֹא תִכְלָא רַחֲמֶיךָ מִמֶּנִּי חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ תָּמִיד יִצְּרוּנִי:

 רש"י  יצרוני. ישמרוני : (רש"י)

 מצודת דוד  אתה ה'. לכן גם אתה ה' השב גמול ולא תמנע רחמיך ממני : ואמתך. אמתת הבטחתך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אתה ה' לא תכלא רחמיך ממני, ותחשוב לי זאת לזכות, והנה ה' יושיע או מצד הרחמים בראותו עני המדוכא וצערו, או מצד החסד או האמת, החסד הוא מה שיעשה ה' בלא שום זכות או הבטחה קדמה לו, והאמת הוא מה שיעשה ה' ע''י זכות או ע''י הבטחה, כמו דוד שהבטיחו ה' ע''י שמואל בעת משחו למלך שיושיעהו תמיד, ועל הרחמים אמר לא תכלא רחמיך ממני, היינו בעת צרה שאני צריך לרחמים, אבל חסדך ואמתך תמיד יצרוני אף שלא בעת צרה :(מלבי"ם באור הענין)


{יג}  כִּי אָפְפוּ עָלַי רָעוֹת עַד אֵין מִסְפָּר הִשִּׂיגוּנִי עֲוֹנֹתַי וְלֹא יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת עָצְמוּ מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי וְלִבִּי עֲזָבָנִי:

 רש"י  אפפו. סבבו : (רש"י)

 מצודת דוד  השיגוני. המקטריגים הנעשים מעונותי רדפו אחרי והשיגוני : ולא יכלתי לראות. כי כהו עיני מהצרות : ולבי עזבני. הלך ממני אומץ הלב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אפפו. סבבו כמו אפפוני חבלי מות (לעיל י''ח) : עצמו. ענין ריבוי : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי אפפו, בעת שאפפו עלי רעות עד אין מספר, היה הסבה לזה כי השיגוני עונותי, שע''י עונותי באו עלי הרעות, כמ''ש לא הנחש ממית אלא החטא ממית, רק אנכי לא יכלתי לראות, שטחו עיני מראות שהעון הוא המיסר אותי, והגם שעונותי עצמו משערות ראשי, והיו רבים מאד עד שהיה ראוי לי לראות ולהבחין זאת, מ''מ לבי עזבני, ולא יכלתי להבחין בהבחנת הלב שהרעות באו עלי ע''י עונותי הרבים :(מלבי"ם באור הענין)


{יד}  רְצֵה יְהוָה לְהַצִּילֵנִי יְהוָה לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה:

 מצודת דוד  רצה. וכשתרצה אין מי שימחה בידך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  רצה ה', שתתרצה ותתפייס על עוני, ותבא להצילני מן הבאים להרגני, וכן ה' לעזרתי חושה מיתר רעות הזמן :(מלבי"ם באור הענין)


{טו}  יֵבֹשׁוּ וְיַחְפְּרוּ יַחַד מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי לִסְפּוֹתָהּ יִסֹּגוּ אָחוֹר וְיִכָּלְמוּ חֲפֵצֵי רָעָתִי:

 רש"י  לספותה. לכלותה כדמתרגמינן (דברים ב') עד תם כל הדור עד דסף כל דרא : (רש"י)

 מצודת דוד  יבושו. כשיראו הצלתי : יסוגו אחור. כאדם הבוש החוזר על עקבו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לספותה. לכלותה כמו ספתה בהמות (ירמיה י''ב) : יסוגו אחור. יחזרו לאחור : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יבושו, עד שעי''כ יבושו מבקשי נפשי להרגני, וגם יסוגו אחור חפצי רעתי שהם השונאים אותי בסתר, הגם שאין באים בפועל לבקש נפשי, רק שמתאוים רעתי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יבושו, ויחפרו, ויכלמו. הבושה היא מעצמו, והכלימה והחרפה והחפר הוא מאחרים (לקמן מ''ד ט''ז), וחפירה וחפר גדול מכלימה, מבקשי נפשי יחפרו, וחפצי רעתי יכלמו, שהוא קטן מחפירה, כפי מדת רעתם תהיה בשתם, ולמעלה (ל''ה) דבר בהשקפה אחרת שגם חושבי רעתו יחפרו, בדרך לא זו אף זו :(מלבי"ם באור המלות)


{טז}  יָשֹׁמּוּ עַל עֵקֶב בָּשְׁתָּם הָאֹמְרִים לִי הֶאָח הֶאָח:

 רש"י  ישומו. יתמהו : על עקב בשתם. כשיקבלו בשתם על עקב הכל במדה שמדדו ובדרך שהלכו למולי, על עקב (לקמן ע''ז) ועקבותיך לא נודעו (שיר א') צאי לך בעקבי הצאן כולם לשון מדרך כף רגל הם טרצי''ש בלע''ז, על עקב אנ''ציש טרצ''יש : האומרים לי האח. האומרים עלי בשבילי האח כשהצרה באה מתהללים באידי, כל עני ואביון שבתהלים אינו אלא כנגד ישראל : (רש"י)

 מצודת דוד  ישמו. יהיו שוממים בעבור גמול שכר בשתם שמביישים אותי ואומרים עלי האח ושמחים לצרתי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ישומו. לשון שממון : עקב. ענין שכר וגמול כמו עקב תשמעון (דברים ז'). האח. הוא ענין לשון שמחה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ישמו, וגם אותם שמביישים אותי ע''י שמוציאים עלי דבת שקרים והם אומרים האח האח ראתה עיננו (כנ''ל ל''ה כ''א), ישמו בעבור בשתם שמביישים אותי :(מלבי"ם באור הענין)


{יז}  יָשִׂישׂוּ וְיִשְׂמְחוּ בְּךָ כָּל מְבַקְשֶׁיךָ יֹאמְרוּ תָמִיד יִגְדַּל יְהוָה אֹהֲבֵי תְּשׁוּעָתֶךָ:

 מצודת דוד  בך. בתשועתך : אוהבי. האוהבים שיבוא להם התשועה על ידך יאמרו תמיד יגדל ה' ר''ל יבוא להם התשועה ויהללו את ה' : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ישישו וישמחו בך כל מבקשיך, באשר יראו שאתה מושיע להבוטחים בך, ויאמר שיש הבדל בין המבקש ה' להמבקש תכלית אחר, שהמבקש תכלית אחר לא ישמח ע''י הבקשה רק אם בקש ומצא את הדבר אשר בקש, אבל בך ישמחו גם מבקשיך, כי הבקשה עצמה היא התכלית והיא השגת המבוקש כמ''ש ישמח לב מבקשי ה', ויאמרו תמיד יגדל ה' אוהבי תשועתך שמי שאינו אוהב התשועה בעצמה רק את התכלית הנצמח ע''י התשועה מה שע''י התשועה נמלט מצרה, הוא לא יבקש את התשועה, כי היה רוצה יותר שלא היתה הצרה מגעת אליו ולא היה מצטרך לישועה, אבל אלה שרוצים ואוהבים התשועה בעצמה באשר ע''י התשועה יתקדש שם ה', הם רוצים שיצטרכו תמיד לתשועה כדי שעי''ז יגדל ה' תמיד ויתקדש שמו, והם רוצים שיצטרכו תמיד לישועה כדי להגדיל שם ה' עי''כ :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ישישו וישמחו. השישה בפועל והשמחה הוא בלב, כמו שפרשתי בכ''מ. (מלבי"ם באור המלות)


{יח}  וַאֲנִי עָנִי וְאֶבְיוֹן אֲדֹנָי יַחֲשָׁב לִי עֶזְרָתִי וּמְפַלְטִי אַתָּה אֱלֹהַי אַל תְּאַחַר: (פ)

 רש"י  יחשב לי. יתן לי לב לחשוב עניותי ואביונותי להושיעני : יחשב לי. פנישוי''יט בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  עני ואביון. אני מכניע את עצמי לפניך כעני ואביון וה' יחשב לי את ההכנעה הזאת לזכות : אל תאחר. להביא את התשועה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואביון. הוא דל מעני כי תאב הוא לכל דבר היות הכל נמנע מאתו : תאחר. מלשון איחור והמתנה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ואני, ר''ל ואני מצטרך תמיד לישועה, כי ה' יחשב לי שאני עני ואביון, ואין לי מאומה מצד עצמי רק מה שאשיג בישועת ה', כי רק עזרי ומפלטי אתה, שאני נרדף תמיד מאויבי ואני עני וחלש כח כנגדם רק מה שאתה עזרי ומפלטי מידם, לכן אלהי אל תאחר את הזמן הצריך לישועה כי דלותי מאד מצד עצמי :(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-מא

{א}  לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד:

 מלבי"ם - באור הענין  למנצח, מזמור זה יסד בעת חליו ואויביו רצו אז להמיתו בסם המות (כנ''ל ל''ח) ובקש שיושיעהו ה', ויספר גם כן השגחת ה' החופפת על הדל ואין אונים :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ יְהוָה:

 רש"י  אל דל. חולה לבקרו כענין שנאמר (ש''א י''ג) מדוע אתה ככה דל דאמנון : ביום רעה. זה גיהנם, ובעולם הזה מה שכרו : (רש"י)

 מצודת דוד  משכיל אל דל. הנותן צדקה לדל בהשכל לבל יכלימו : ביום רעה. ובגמול זה ימלטהו ה' כשיהיה בעולם עת רעה כי לא תעבור עליו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אשרי משכיל אל דל, ר''ל אשרי להגבר המשכיל ומעיין בשכלו על עניני הדל ומקריו, כי מן קיום הדל בארץ ואיך ישמר מן הפגעים יתראה בחוש השגחת ה', על החלשים והנדכאים, כי העשיר והגבור והעריץ ניצול בדרך הטבע ע''י עשרו וגבורתו, כמ''ש הון עשיר קרית עזו כמש''פ שם, אבל הדל שחסרים לו כל האמצעים שע''י ינצל מפגעי העולם, כל קיומו הוא רק ע''י השגחת ה' הפרטיית, ומבאר א. הפגעים הבאים על ידי העת והזמן ביום רעה הוא רעת הזמן, מי יצילהו אז מרעת השלג בסתיו, מרעת החום הבוער בקיץ, מרעת שינוי התקופות, הלא ימלטהו ה', הוא ניצול אז רק ע''י ההשגחה.(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  יְהוָה יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ (יאשר) וְאֻשַּׁר בָּאָרֶץ וְאַל תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אֹיְבָיו:

 רש"י  ה' ישמרהו ויחייהו. למי שמבקרו ומטיב לו : (רש"י)

 מצודת דוד  ואשר. ישובח בכל הארץ הכל יאמרו אשריו : ואל תתנהו. אתה ה' הן ידעתי שלא תתנהו ברצון אויביו להשיג בו תאותם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואשר. ישובח והוא מלשון אשרי : בנפש. ברצון כמו אם יש את נפשכם (בראשית כ''ב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ה', זאת שנית, הרעות המסובבים ע''י חסרון הצרכים ההכרחיים מעון וכסות ומזון, ה' ישמרהו, הגם שאין לו שמירה ממעון ובגד, ויחייהו הגם שחסר לו מזון הצריך לחיי נפש, ג. הרעות המסובבים מצד המקום שהעשירים ממרחק יביאו לחמם ומחסורם והוא יאושר בארץ, לא ינוע אל אפסי ארץ על טרפו רק בארץ אשר ישכון שם ודבקה לארץ בטנו, שם יהיה מאושר ע''י השגחת ה', ד. הרעות המסובבים ע''י אויבים וצוררים, אל תתנהו בנפש אויביו :(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  יְהוָה יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ:

 רש"י  על ערש דוי. ערש לי''ט בלע''ז (דברים ג') והנה ערשו ערש ברזל, כשיחלה גם הוא יסעדנו, מהו על ערש דוי זה יום שביעי של חולי שהוא דוה מאוד כך נדרש באגדת תהלים : כל משכבו הפכת בחליו. אף בשעה שחליו כבד עליו שנהפך כל מרגועו ומנוחתו : (רש"י)

 מצודת דוד  ה' יסעדנו. כשיפול למשכב יסעדנו ה' בהיותו על מטתו בחליו : הפכת. בעת חליו תהפכו בכל מקום משכבו מצד אל צד כדרך המשמש את החולה אשר יצטרך למי לסעדו בזה ואמר בדרך משל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יסעדנו. מלשון סעד ותמיכה : ערש. מטה : דוי. מלשון מדוה וחלי : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ה', ה. הרעות המסובבים ע''י מזג גופו, ה' יסעדנו על ערש דוי, הגם שאין לו אז מי שיסעד אותו ה' יסעדהו, והגם שאין לו מי שיהפוך משכבו כמו שצריך לחולה שיהפכו משכבו כפעם בפעם עת יתלחלח ע''י חליו, והנה אתה ה' הפכת כל משכבו בעת חליו, ר''ל תשגיח עליו ע''ז שלא יזיקהו זאת, גם י''ל שר''ל שהפכת משכבו עם חליו, החולי עצמה תעשה זאת להפך משכבו כי תשגיח לרפאותו מחליו -- אחר שבאר איך ישגיח ה' על החלושים והדלים, יאמר כי גם אליו שהוא דל וחלוש ונעזב מכל, נלוה השגחת ה', כי(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  כל משכבו. הכסתות ששוכב עליהם, כמו ואיש אשר יגע במשכבו, ויש לפרש משכבו שכיבתו כמו משכב הצהרים שתהפכהו מצד אל צד כמו שעושים לחולים :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  אֲנִי אָמַרְתִּי יְהוָה חָנֵּנִי רְפָאָה נַפְשִׁי כִּי חָטָאתִי לָךְ:

 רש"י  אני אמרתי ה' חנני. אני אין לי מבקרים לטובה וכשאני צועק מתוך חוליי ואומר ה' חנני וגו' אויבי שמחים עלי ואומרים דבר הרע לי מתי ימות וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  אני אמרתי. בעת חליי אמרתי רפאה נפשי ר''ל מחול עוני כי העון הוא חולי הנפש והמחילה היא הרפואה : כי חטאתי לך. וצריך אני למחילה שהיא רפואת הנפש וממילא תבוא רפואת הגוף והוא הסעד אשר יסעד את החולה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אני אמרתי, אני כבר הגעתי עד שערי מות, עד שלא התפללתי עוד על רפואת הגוף, כי התיאש מחיים, רק התודיתי הוידוי שמתודים קודם המות ואמרתי ה' חנני רפאה נפשי כי חטאתי לך, שהגם שמתיאש מרפואת הגוף מבקש רפואת הנפש ומחילת העונות(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  אוֹיְבַי יֹאמְרוּ רַע לִי מָתַי יָמוּת וְאָבַד שְׁמוֹ:

 מצודת דוד  רע לי. הנה הרע מוכן לבוא עלי ומתי ימות ר''ל היו מצפים שיקרב לבוא יום מיתתי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אויבי, בעת ההיא אמרו אויבי שזה סימן רע לי, שלא אקום עוד מחליי, והיו מקוים לאמר מתי ימות ואבד שמו :(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  וְאִם בָּא לִרְאוֹת שָׁוְא יְדַבֵּר לִבּוֹ יִקְבָּץ אָוֶן לוֹ יֵצֵא לַחוּץ יְדַבֵּר:

 רש"י  שוא ידבר. מראה עצמו כאילו הוא מיצר וכשהוא יושב לפני יקבוץ לבו מחשבות און לעצמו מה רעה ידבר בצאתו וכשיוצא לחוץ מדבר אותה : (רש"י)

 מצודת דוד  ואם בא לראות. וכאשר בא מי מהם לראות בי ולבקרני היה מדבר עמי שוא כי בפיו ינחם אותי ובלבו היה מקבץ דברי און ועמל וכשיצא לחוץ אל חבריו היה מדבר האון אשר קבץ בלבו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ואם בא לראות שוא ידבר, אבל אם נמצא ביניהם אחד שהוא דבר להם שזה דבר שוא מה שהם מחליטים שאני מוכן למות מתוך החולי הזה, ועי''כ בא לראות את האמת, אם חליי מסוכן כדבריהם או לא, אז עת שבא האיש שדבר שהוא שוא שאיני מסוכן ובא לראותי ולבקרי, וראה שעדיין אני חי וירא פן אתרפא, אז לבו יקבץ און לו חשב בלבו תחבולות און איך למותתני, אחר שראה שאפשר שאחיה מן החולי, ובצאתו לחוץ אז ידבר והגיד זאת לרעיו ששלחוהו לבקרני, ואז.(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  יַחַד עָלַי יִתְלַחֲשׁוּ כָּל שֹׂנְאָי עָלַי יַחְשְׁבוּ רָעָה לִי:

 רש"י  עלי יחשבו. דבר שהוא רעה לי ומה המחשב' דבר בליעל יצוק בו כל רשעיות שעשה יצוקו וישתפכו בגופו והואיל ואשר שכב לא יוסיף לקום כך מקללים אותי : (רש"י)

 מצודת דוד  יחד וגו'. ר''ל כל שונאי יחד ידברו עלי דברי גנות ובחשאי לבל יהא נשמע לי. עלי יחשבו. חושבים עלי שיבא לי הרעה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יתלחשו. מלשון לחש וקול נמוך : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יחד עלי יתלחשו כל שונאי, יתלחשו עצות איך לגרום מיתתי, ויחשבו עלי לעשות רעה לי להמיתני, ויאמרו זה לזה.(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  דְּבַר בְּלִיַּעַל יָצוּק בּוֹ וַאֲשֶׁר שָׁכַב לֹא יוֹסִיף לָקוּם:

 מצודת דוד  דבר בליעל. אומרים עלי דבר הבליעל שעשה הוא יצוק בו את החלי הזה ר''ל עונו גרמה החלי ולזה החלי אשר שכב בה לא יקום ממנה כי מות ימות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בליעל. בלי עול שמים : יצוק. מלשון יציקה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  דבר בליעל יצוק בו, שצריך ליצוק על גופו דבר בליעל, היינו דבר רע וממית, סם המות ודבר ארסי כדי שאחר אשר שכב לא יוסיף לקום וימות מפני הסם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  דבר בליעל. הושאל מדבר רע מוסרי, פן יהיה דבר עם לבבך בליעל, אל דבר רע מזיק לגוף, כמו ולא היה דבר רע בסיר (מ''ב ד'), ויצוק. מענין יציקה :(מלבי"ם באור המלות)


{י}  גַּם אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר בָּטַחְתִּי בוֹ אוֹכֵל לַחְמִי הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב:

 רש"י  הגדיל עלי עקב. מארב כמו (יהושע ח') ואת עקבו מים לעיר : (רש"י)

 מצודת דוד  גם איש שלומי. גם האיש אשר היה עמי בשלום אשר האכלתיו לחמי : הגדיל עלי עקב. היה מגדיל עלי מארב לארוב על נפשי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עקב. ענין מארב כמו ואת עקבו מים (יהושע ח') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  גם, והגם שנשמרתי מקחת אוכל משום אדם רק מאת משרת נאמן ביתי שבטחתי בו שהוא לא יעשה לי רעה, אבל גם איש שלומי אשר בטחתי בו הגדיל עלי עקב ומארב, והיה עמהם בקושרים להשחית עץ בלחמי, והיה דרך המלכים הקדמונים שהמשרת המתקן ונותן לפניהם המאכל היה צריך לאכול תחלה מלחם המלך, למען יודע בזה שלא שם שם דבר רע, וע''כ קראו אוכל לחמי, ובכ''ז היה בעצה עמהם ולא חשש ע''ז שיצטרך לאכלו תחלה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עקב. מארב :(מלבי"ם באור המלות)


{יא}  וְאַתָּה יְהוָה חָנֵּנִי וַהֲקִימֵנִי וַאֲשַׁלְּמָה לָהֶם:

 מצודת דוד  ואתה ה'. אז בחליי התפללתי ואמרתי אתה ה' חנני והקימני מחלי זה ואשלמה להם כגמולם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (יא-יב) ואתה ה' חנני והקימני מחליי. ואשלמה להם, שאף שתחלה סיפר שהתיאש מחיים, אבל אחר שראה רשעת אויביו התחיל לבקש שיקום מחליו כדי לשלם להם, ובאר כי בזאת ידעתי כי חפצת בי כי לא יריע אויבי עלי, ואחר שהם שמחים על מיתתי צריך אתה להקימני, וכמ''ש בנפול אויבך אל תשמח פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו, גם יל''פ שר''ל ואשלמה להם בזאת, ר''ל זאת יהיו התשלומין, מה שידעתי כי חפצת בי עד שלא יריע אויבי עלי, זה יהיו התשלומין שאשלם להם, כי בזה יכלו עיניהם לראות בהצלחתי ושידעו בטח שאין ביכלתם להרע לי כי ה' אתי :(מלבי"ם באור הענין)


{יב}  בְּזֹאת יָדַעְתִּי כִּי חָפַצְתָּ בִּי כִּי לֹא יָרִיעַ אֹיְבִי עָלָי:

 רש"י  בזאת ידעתי וגו'. כשתחננו ותקיימנו אדע כי חפצת בי כאשר לא יריע אויבי תרועת שמחה עלי ואראה כי בתמי תמכת בי : (רש"י)

 מצודת דוד  בזאת. כשתרפאני אז אדע כי חפצת בי : יריע. תרועה של שמחה : (מצודת דוד)


{יג}  וַאֲנִי בְּתֻמִּי תָּמַכְתָּ בִּי וַתַּצִּיבֵנִי לְפָנֶיךָ לְעוֹלָם:

 מצודת דוד  ואני בתומי. ובעבור שהלכתי אני בתמימות לזה תמכת בי בחליי והצבתני לפניך בבריאות כל ימי חיי וכ''ז מוסב למעלה לומר כשם שתמך לי בחליי בעבור כשרון מעשי כן יסעוד ויתמוך את כל משכיל אל דל : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ואני, מה שנתרפאתי מחליי ידעתי כי תמכת בי ע''י תמי, ותציבני לפניך, שמה שהצבתני היה כדי שאהיה לפניך לעולם, לעבדך ולעשות רצונך בענין שאתהלך לפניך תמיד : ברוך ה' אלהי ישראל, הוא סיום דברי הספר הראשון, כי מכאן ואילך יתחילו מזמורי בני קרח, ונגד הברכות והתהלות שברך והלל עד עתה בספר הזה, אמר שברכות אלו יהיו בפי ישראל מן העולם ועד העולם לדור דורים, אמן ואמן :(מלבי"ם באור הענין)


{יד}  בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן: (פ)

 רש"י  ברוך ה'. כשאקום מחוליי אברכך כן : (רש"י)

 מצודת דוד  ברוך ה'. נתן הודאה לאל ככלותו הספר על אשר נתן בו רוח ה' לדבר בו. מהעולם . ר''ל מקצה העולם עד קצהו : אמן ואמן. הוא כדרך העונה אמן אחר הברכה להיות מקויים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ברוך. ענין מהולל : אמן. הוא ענין ל' קיום והכפל לחזק : (מצודת ציון)

תהילים פרק-מב

{א}  לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל לִבְנֵי קֹרַח:

 רש"י  לבני קרח. אסיר ואלקנה ואביאסף הם היו תחלה בעצת אביהם ובשעת המחלוקת פרשו וכשנבלעו כל סביבותיה' ופתחה הארץ את פיה נשאר מקומם בתוך פי הארץ כענין שנאמר ובני קרח לא מתו ושם אמרו שירה ושם יסדו המזמורי' הללו ועלו משם ושרת' עליהם רוח הקודש ונתנבאו על הגליות ועל חרבן הבית ועל מלכות בית דוד : (רש"י)

 מצודת דוד  משכיל. בזה ילמדו דעת והשכל להתפלל על הגאולה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  למנצח משכיל לבני קרח, מזמור זה הוסד מאת המנצחים מבני קרח, על הגלות, ונחלק לשלשה חלקים, כי בגלותינו נעדרו ממנו שני ענינים נכבדים שהיה לנו בימי קדם, א. גילוי שכינה והנבואה, ב. האותות והמופתים, כמ''ש אותותינו לא ראינו אין עוד נביא, כי בשני אלה נכבדנו בימי קדם, כמ''ש השמע עם קול אלהים חיים או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים, ואמר (ישעיה ס''ג) איה המעלם מים את רועה צאנו איה השם בקרבו את רוח קדשו, וזאת שלישית הגלות בעצמו שהוא הפיזור שהיו מפוזרים אז בין עכו''ם סובלים צער ומכאובות, והם שלשה ענינים מיוחדים, א. העדר הנבואה ורוה''ק וגילוי שכינה, הוא ענין הנוגע להנפש אשר היא בת אלהים ומשתוקקת אל הדבוק הזה הנפלא שחסר לה עתה, וע''ז הוסד החלק הראשון, טענת הנפש ע''ז ותנחומותיו אשר ינחם אותה (פסוק ו') מה תשתוחחי נפשי. ב. העדר המופתים והנסים, הוא ענין הנוגע אל האלהות וכבוד שמו, שע''י הנפלאות היה ניכר גדולתו ומלכותו, וע''ז הוסד חלק השני מן פסוק ו' והלאה, וישוב ינחמנה במ''ש מה תשתוחחי נפשי, ג. הגלות והפזור והמכאובים, הוא דבר הנוגע אל הגוף הכללי המון בית ישראל, וע''ז הוסד חלק ג' בסימן מ''ג טענות הכנסיה ותלונותיה ובקשה על קיבוץ גלויות ובנין בית הבחירה, ותנחומותיו ע''ז שלישית במ''ש מה תשתוחחי נפשי, ואמר בראשון ישועות פניו, ובשנים האחרונים ישועות פני ואלהי, כי השבת השכינה שבקש בראשון הוא ישועת פניו שיאיר פניו עלינו ולא יכנף עוד, והשבת המופתים והישועות העתידות שבקש אח''ז הם ישועות פני ואלהי, שבזה יודע הקשר שי''ל עם ישראל ושהוא אלהיהם, ולא מאסתים ולא געלתים לכלותם כי אני ה' אלהיהם :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים:

 רש"י  כאיל תערג על אפיקי מים. ל' ערג נופל על קול האיל כאשר יפול לשון נהם לארי ושקוק לדוב וגעה לשוורים, וצפצוף לעופות, אמרו רבותינו האילה הזאת חסידה שבחיות וכשהחיות צמאו' למים הם מתכנסות אליה שתתלה עיניה למרום ומה היא עושה חופרת גומא ומכנסת קרניה לתוכה וגועה, והקב''ה מרחם עליה והתהום מעלה לה מים. כאיל תערוג. כאילת תערוג לא נאמר וכאיל יערוג לא נאמר אלא כאיל תערוג דבר הכתוב בזכר ובנקיב' הזכר עורג על עסק המי' כמו שפרשנו, הנקיבה כשהיא כורעת לילד והי' צועקת הקב''ה מרחם עליה, ומנחם חבר תערוג עם לחייו כערוגת הבשם אכן לא יתכנו דבריו, גם דונש פתר אותו לשון קול של איל (סא''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  כאיל. כמו האילה הצועקת על חסרון המים כשאין לה לרוות הצמאון כן נפשי וכו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תערוג. כן נקרא שאגת האיל וכמו נהם לארי ושוקק לדוב והדומים : אפיקי. הם המקומות הנגרים בהם המים בחוזק : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כאיל, האיל הוא צמא למים מצד טבעו ומלבד זה אוכל שרשים ארסיים ומבקש לכבות הארס במים, וע''י שני אלה תערג על אפיקי מים והיא צמאה למים, כן נפשי תערג אליך אלהים, אל גילוי השכינה והנבואה ורוה''ק כמו בימי קדם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  כאיל. איל שם כולל זכרים ונקבות, והנקבה עורגת ביותר מהזכר, ותערג תהמה, כמו געיה לשור, והגה ליונה, ונביחה לכלב, ושאגה ונהימה לאריות וכדומה :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים:

 רש"י  מתי אבא ואראה פני אלהי'. לעלות לרגל ונתנבא כאן חורבן הבית ונאמר כאן מה תשתוחחי ג' פעמים כנגד שלש מלכיות העתידות לבטל עבודת המקדש וישראל צועקים ונגאלים מלכות בבל ויון ואדום. צמאה נפשי. כנסת ישראל אומרת כן בגלות בבל : (רש"י)

 מצודת דוד  צמאה נפשי. מתאוה אני לבית אלהים כצמא מתאוה למים ואשאל מתי אבא לראות פני ה' בבה''מ : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  צמאה, מבאר כי ההשתוקקות הזה הוא ג''כ מצד שני דברים, א. טבעיי כמו שיצמא האיל מצד טבעו אל המים כן נפשי מצד טבעה צמאה לאלהים, מצד שהוא אל חי, שבו תלוי חיות הנפש ורוחניותה, כמ''ש ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום, וע''ז צמאה לאמר מתי אבוא ואראה פני אלהים כמו בימי קדם, זאת שנית היא צמאון מקרי כמו האיל שיתוסף בו הצמאון ע''י מאכלו שאוכל השרשים הארסיים, כן אנכי.(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  הָיְתָה לִּי דִמְעָתִי לֶחֶם יוֹמָם וָלָיְלָה בֶּאֱמֹר אֵלַי כָּל הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ:

 רש"י  היתה לי דמעתי לחם. מכאן שהצרה משבעת את האדם ואינו מבקש לאכול וכן הוא אומר בחנה ותבכה ולא תאכל (שמואל א א') : (רש"י)

 מצודת דוד  היתה לי וגו'. דמעות בכיותי המה לי במקום הלחם ר''ל ישבעו אותי כאלו אכלתי לחם כי דמעות הבכי ימנעו האכילה וכן נאמר בחנה ותבכה ולא תאכל (ש''א א) : באמור. בעבור שאויבי אמרו לי איה אלהיך אם אלהים הוא יקום ויעזרך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  היתה לי דמעתי הלחם של יומם ולילה, שלחם היום שהוא סעודת הבקר ולחם הלילה שהוא סעודת הערב היא דמעתי, שאני בוכה בבקר ובערב ע''מ שאומרים אלי כל היום איה אלהיך, והלחם הזה שהיא הדמעה מעורר עוד יותר הצמאון הזה אל המים הקדושים ממעיני הישועה שהיא הנבואה ורוה''ק, ור''ל שמלבד שהנפש תשתוקק לזה מצד טבעה, נתוסף תשוקתה ע''י מה שנעדר האור הזה ממנה וע''י רוב כוספה שישוב אליה, (וצייר דמעתו כלחם, כי לחם הנפש היא התורה והקרבנות והעבודות, ועתה כי נעדר לחמה תשבע מן הדמעות שתבכה ע''ז שבזה תמצא הנפש מרגוע, אבל עי''ז יתוסף עוד החשק והצמאון) :(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי נַפְשִׁי כִּי אֶעֱבֹר בַּסָּךְ אֶדַּדֵּם עַד בֵּית אֱלֹהִים בְּקוֹל רִנָּה וְתוֹדָה הָמוֹן חוֹגֵג:

 רש"י  אלה אזכרה. כי אעבור בסך. פשוויי''אה בלע''ז, את זאת אני זוכרת ונפשי משתפכת בזכרי עליית הרגלים שהייתי עוברת בגדודי בני אדם ומדדה עמהם עד בית אלהים. סך ל' חשבון סך בני אדם, ד''א סך לשון סכך וסוכה כלומר בעגלת צב שהיו מחופות כמין סוכה ושמן בלשון אגדה סקפסטאות ואסקופיטי : אדדם. אדדה עמהם כמו מדדים עגלים וסייחים והאשה מדדה את בנה ותיבה זו משמשת כשתי תיבות, אדדה עמהם אטוויי''אמוץ שנבל''א בלע''ז, ומנחם חברו לשון ידידות כמו נתתי את ידידות נפשי בכף אויביה, ודונש פתר אדדם לשון דממה וכן דום לה' והתחולל לו ופתרון אדדם אאלם ואחריש עד אבא בית אלהים ברנה כמו אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי וכמו ואני כחרש לא אשמע וכאלם לא יפתח פיו ודם הוא שורש בתיבה : אדדם. אדדה עמהם כמו ולא יכלו דברו לשלום (בראשית ל''ז) דבר עמו בשלום : המון חוגג. שהיו הולכים לחוג, ועל ככה יסד הפייט (בשחרית פ' שקלים ביוצר של אלה אזכרה ע''ש) עוצם המון חוגג ושוטף כנהר, ומ''א ל' יוני שקורין לבריכ' מים חוגגין : (רש"י)

 מצודת דוד  אלה. הדברים האמורים למטה אזכרה ובעבור הצער שעלי נפשי משתפכת ורוצה לצאת : כי אעבור. בזכרי אשר עברתי לירושלים שלש פעמים בשנה בעגלות מכוסות כדרך החשובים והייתי מדדה ללכת לאט ובנחת עד בואי אל בה''מ : המון חוגג. בקול המון שמח ורוקד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בסך. מלשון סכך ומכסה : אדדם. ענין ההלוך לאט ובנחת ובדרז''ל האשה מדדה את בנה (שבת קכ''ח) : המון. מלשון המיה : חוגג. ענין רקידת השמחה כמו אוכלים ושותים וחוגגים (ש''א ל') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אלה, עוד נתוסף ענין אחר אשר אזכרהו ואשפכה עלי נפשי, כאלו אני סבותי בכל זאת שלא יצאתי לעזרתה, ונפשי תבכה ותתאונן עלי, כי תזכור כי אעבר בסך, שבימי קדם הייתי זריז ורץ ונמהר ללכת אל בית אלהים, עד שגם אם הוצרכתי לעבר בסך וקוצים, הייתי מדדה עליהם בכל הדרך עד בית אלהים, הלכתי על הקוצים והברקנים בקול רנה ותודה, לא יחידי רק המון חוגג, ועל זה עלי נפשי, תשתפך נפשי על שאני מתרשל עתה מעבודתו ואיני מוסר נפשי לבא לבית אלהים ושלא לחוש לכל המונעים והמכשולים אשר יעמדו לפני בדרך הזה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בסך. מסוכה של קוצים, כמו ישר ממסוכה (מיכה ז'), ואמר הנני שך את דרכך בסירים (הושע ב'). חוגג, כמו אוכלים ושותים וחוגגים (שמואל א' ל') :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וַתֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעוֹת פָּנָיו:

 רש"י  תשתוחחי. לשון כי שחה לעפר נפשנו (לקמן מ''ד) ושח כשהוא מדבר על מתפעל התי''ו חולקת את אותיו' שרשי התיבה כדרך כל תיבה שיסודה שי''ן בתחלת'. הוחילי . המתיני וצפי לגאולה : (רש"י)

 מצודת דוד  מה תשתוחחי. כאלו מנחם נפשו ואומר לה אתה נפשי למה תלך שחוח ולמה תהמי בקול יללה קוה לה' כי עוד יבא עת שאודה לו על הישועה הבאה לי מעמו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תשתוחחי. מלשון שחייה וכפיפה : הוחילי. מלשון תוחלת ותקוה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  מה תשתוחחי נפשי, משיב תשובה אל נפשו, הנה שמעתי ממך שני דברים, א. השתוחחות ושפלות כמתיאשת על שהתרחק האור ממך, ב. שתהמי עלי, כאלו אני חייב בדבר על שאיני עובר בסך עד בית אלהים ולכן עלי תהמי ותתלונני, בשני דברים אלה לא צדקת, נגד מה שתהמי עלי לא בי הדבר תלוי רק הוחילי לאלהים, כי הישועה תלויה בו בעת שיהיה רצון מלפניו, ונגד מה שתשתוחחי ותתיאשי, אל תתיאשי רק הוחילי לאלהים, כמיחל על דבר המובטח, כי עוד יבא הזמן אשר אודנו על ישועות פניו בשובו שכינתו אליך :(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  אֱלֹהַי עָלַי נַפְשִׁי תִשְׁתּוֹחָח עַל כֵּן אֶזְכָּרְךָ מֵאֶרֶץ יַרְדֵּן וְחֶרְמוֹנִים מֵהַר מִצְעָר:

 רש"י  אזכרך מארץ ירדן. ממה שעשית לנו בירדן והרי חרמון אחר כל הכעס שהכעסנוך בשטי', הובשת לנו את הירדן : מהר מצער. מהר סיני שהוא צעיר לשאר ההרים אחר שהכעסנוך בו במעשה העגל סלחת לעונינו והלכת עמנו, כל אלה אני זוכר' שמנעת מלהטיב לי וגזרותיך מתחדשות עלי זו אחר זו : (רש"י)

 מצודת דוד  אלהי. כאלו תחזור הנפש להתרעם שוב ואומרת אתה אלהי הנה נפשי עלי תשתוחח על אשר אזכור הטובה שהיה לי ממך אשר הלכנו אל בית ה' מארץ ירדן וכו' וזכר המקומות ההם על כי היו בקצה גבול ארץ ישראל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  על כן. על אשר : וחרמונים. הרי חרמון : מצער. כך שם ההר : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אלהי, (חלק ב') מתחיל התאוננות השני על שעתה אותותינו לא ראינו ונעדרו הנסים והנפלאות, ועז''א אלהי עלי נפשי תשתוחח על ענין שני, כי על כן אזכרך מארץ ירדן וחרמונים, שאזכור הנסים שעשית מקדם אצל הירדן ואצל הרי חרמון מהר מצער של הרי חרמון, שהיה מחולק להר גדול וקטן ועל ההר המצער היו רוב הנסים בעת מלחמת כנען :(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ:

 רש"י  תהום אל תהום קורא. צרה קוראה לחברתה : לקול צנוריך. טישקנאל''ש בלע''ז, המקלחים עלי פורענות כמים שוטפים עד כי כל משבריך וגליך עלי עברו, משבריך לשון גלי ים על שהיה גליו עולים למעלה ומשתברים ונופלים : (רש"י)

 מצודת דוד  תהום אל תהום. ר''ל ועתה הצרות המרובות כתהום קורא כל אחד אל חבירו לבוא עלי כי עד שלא תלך האחת תבוא השנית וכאלו קוראין זה לזה לבוא : לקול צנוריך. ונכונה אני לסבול המים הנשפכים מן הצנורות המשמיעים קול גדול בשפכם כי רבים הם והוא משל על רוב הצרות : כל משבריך. צרות מרובות כגלי הים עוברים עלי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תהום. מקום כניסת מים רבים : צנוריך. מלשון צנור ומרזב שהמים זוחלין דרך בה : משבריך. כן יקראו גלי הים ע''ש שנראה כשוברים את הים ונשברים מאליהם וכן משברים יתחטאו (איוב מ''א) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (ח-ט) תהום, בעת ההיא ראיתי תמיד את נפלאותיך, שבעת שבאו עלי צרות גדולות היה זה אצלי אות ומופת שתעשה לי נסים ונפלאות גדולות, ומצייר במליצתו את הזמן כים זועף ואת האומה הישראלית כאניה השטה בלב ים הגדול הזה, ואת הצרות המתעוררות מצייר כגלי ים ומשברים העוברים להטביע את האניה, וצייר כי התהומות המתנשאות בים בעת הסער והם המעוררים בים גלים ומשברים סער וזעף, הם מקבלים הרעש מן הצינורות העליונות לקול תתו המון מים בשמים, וכאלו הצינורות העליונות הם נותנים קול ה' על התהומות, והתהומות יקראו אל הגלים והמשברים, והגלים יקראו ויענו בקול רעם ורעש, ויצייר כי בעת נשמעו הקולות האלה קולות מים רבים אדירים תהומות ומשברים שמע כי צעקו בקולם והודיעו תיכף כי חסד ה' מוכן לבא, וכי זה סימן כי יצוה ה' חסדו לנוסס נסים ופלאות ואותות ומופתים, וז''ש ששמעתי אז שתהום האחד קרא לתהום האחר לאמר יומם יצוה ה' חסדו, שבעת התנשאו התהומות לקול צנוריך ע''י קול ופקודת הצינורות העליונות שע''י מי הצינורות העליונות התגעשו מי תהום רבה, ואז תהום אל תהום קורא וכן קראו אז כל משבריך וגליך אשר עלי עברו כולם קראו ואמרו לאמר כי עתה יתגלה היום והישועה אשר יצוה ה' חסדו, ר''ל התשועה ע''י נס מפורסם שזה נקרא בשם חסד, והנמשל שכל צרה שבאה אז על ישראל עד שחשך להם היום והיה לילה, היה סימן להם כי ברגע זו יתגלה אור ה' והיה יום וה' יצוה חסדו, שהנס והפלא נקרא בשם חסד בכתבי הקדש כנ''ל (סי' ל''ג וסי' ל''ו), ור''ל יומם ביום הבא יתגלה חסדו, וגם בלילה שלפני היום בעוד היה הצרה שירה עמי, כבר היה עמי שירו של החסד שכבר שרתי שיר החסד והתפללתי עליו תפלה לאל חיי, כי בהנשא התהומות והמשברים ידעתי שיבא החסד אחריהם :(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  יוֹמָם יְצַוֶּה יְהוָה חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה (שירה) שִׁירוֹ עִמִּי תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי:

 רש"י  יומם יצוה ה' חסדו. יבוא האור ויצוה ה' חסדו לנו : ובלילה. בחשך הצרה. שירה עמי. תהא חנייתו בתוכנו שיר' ל' חני' כדמתרגמי' ויחן ושרא, זו למדתי מתוך מסורת הגדולה שחבר את זה עם ויהי שירו חמש' ואלף (מ''א ד), באלפ''א בית''א של שתי תיבות החלוקים בפתרונן לימד שאין זה לשון שיר, ומדרש האגדה פותרו לשון שיר וכך הוא פותרו שכך ישראל אומרים להקב''ה זכרנו מה שעשית לנו במצרים מצוה אחת שצויתנו ביו' בערב פסח ושמרנוה ובלילה גאלתנו ושרנו לפניך את ההלל ועכשיו הרבה מצות אני שומרת ועל זאת אומרה לאל סלעי למה שכחתני וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  יומם יצוה. בימים הראשונים כאשר הלכתי את בית ה' הנה ביום צוה ה' חסדו עלי והלכתי בטח בלילה במלון היה עמי שירה ותפלה לה' השומר חיי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שירה. מלשון שיר : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  חסדו. מורה על הנס (כנ''ל ל''ג ה', ל''ו ו'), ושירה. רצונו לומר שיר החסד :(מלבי"ם באור המלות)


{י}  אוֹמְרָה לְאֵל סַלְעִי לָמָה שְׁכַחְתָּנִי לָמָּה קֹדֵר אֵלֵךְ בְּלַחַץ אוֹיֵב:

 רש"י  קודר. לשון שחרות כמו וקדר עליהם (מיכ' ג') : (רש"י)

 מצודת דוד  אומרה. זאת בזכרי אומרה לאל חזקי למה עתה שכחתני ולמה אלך בחושך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  סלעי. חזקי : קודר. חשוך ושחור כמו קודר שחותי (לעיל ל''ה). בלחץ. ענין דחק : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אומרה, אולם עתה שיש גלים ומשברים ולא נשמע קול החסד ואין נס ופלא, אמרה לאל סלעי למה שכחתני ואין נס נמצא, ולמה קודר אתהלך ע''י שני דברים, א. בלחץ אויב על ידי הלחץ הגלוי, ב. זאת שנית.(מלבי"ם באור הענין)


{יא}  בְּרֶצַח בְּעַצְמוֹתַי חֵרְפוּנִי צוֹרְרָי בְּאָמְרָם אֵלַי כָּל הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ:

 רש"י  ברצח בעצמותי חרפוני צוררי. נדמה לי כאילו הורגים אותי כך עצור בעצמותי מה שצוררי מכעיסין ומחרפין אותי : (רש"י)

 מצודת דוד  ברצח וגו'. ר''ל מה שחרפוני צוררי באמרם איה אלהיך דומים בעיני כאלו בחרב דקרו בעצמותי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ברצח. ר''ל בחרב שרוצחים בה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ברצח אשר בעצמותי, הוא הרצח הפנימי הנסתר, הבא על ידי מה שחרפוני צוררי באמרם אלי כל היום איה אלהיך, מדוע לא יעשה לכם נפלאות כבימי קדם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ברצח. אלך ברצח הנמצא בעצמותי :(מלבי"ם באור המלות)


{יב}  מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וּמַה תֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעֹת פָּנַי וֵאלֹהָי: (פ)

 רש"י  פני ואלהי. הקב''ה שהוא אור פני ואלהי עדיין יש לי בו תקוה ולמה תהמי : (רש"י)

 מצודת דוד  מה תשתוחחי. כאלו חזר לנחם שוב את נפשו ואומר לה מה תשתוחחי : כי עוד אודנו. בעבור התשועה אשר יבא אלי כי הלוא הוא מעולם ישועות פני ואלהי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  מה, משיב אל נפשו, מה תשתוחחי ותתיאשי, או מה תהמי עלי שתחשוב שבי הדבר תלוי, הוחילי לאלהים כנ''ל פסוק ו' :(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-מג

{א}  שָׁפְטֵנִי אֱלֹהִים וְרִיבָה רִיבִי מִגּוֹי לֹא חָסִיד מֵאִישׁ מִרְמָה וְעַוְלָה תְפַלְּטֵנִי:

 רש"י  שפטני. הקמני : מגוי לא חסיד. הוא אדום שגר בין שני צדיקים ולא למד ממעשיהם : (רש"י)

 מצודת דוד  שפטני. שפוט משפטי לנקום נקמתי : מאיש. מכל איש מרמה וכו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תפלטני. ענין הצלה כמו רני פלט (לעיל ל''ב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שפטני, (חלק ג') עתה יתפלל על הגלות עצמו, הלא ראוי כי תשפטני אלהים ותריב ריבי מגוי לא חסיד, שאין בהם הכנה אל החסד כלל, כי טבעם מתנגד אל החסד בין אדם לחבירו, ובענין האמונות ודעות נמצאו בהם איש מרמה ועולה, הם הפילוסופים המעוולים הנכחה וכן הבונים הקישים מתעים ומופתי ההטעיה במרמה להכחיש את האמונות האמתיות, תפלטני בל אכשל ואמשך אחר טענותיהם וחקירותיהם המזויפות להכחיש עקרי האמונה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  שפטני, וריבה ריבי. שתהיה השופט והבע''ד. ועולה. עמ''ש ישעיה (סי' כ''ו) :(מלבי"ם באור המלות)


{ב}  כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי מָעוּזִּי לָמָה זְנַחְתָּנִי לָמָּה קֹדֵר אֶתְהַלֵּךְ בְּלַחַץ אוֹיֵב:

 מצודת דוד  למה זנחתני. למה עזבתני ולמה אלך בחושך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  זנחתני. ענין עזיבה : קודר. חשוך ושחור : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי אתה אלהי מעזי למה זנחתני, למעלה אמר אומרה לאל סלעי למה שכחתני, ששם מדבר מן ההנהגה הנסיית שזה קרא אל סלעי וזה שכח לגמרי, אבל פה מדבר מן ההגנה מן האויב שזה יוכל להיות גם ע''פ הטבע, וזה קרא אלהי מעוזי, וזה לא שכח לגמרי רק זנח לפי שעה, כמ''ש ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים וכו', ולמה קודר אתהלך בלחץ אויב ע''י קושי השעבוד :(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  שְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ הֵמָּה יַנְחוּנִי יְבִיאוּנִי אֶל הַר קָדְשְׁךָ וְאֶל מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ:

 רש"י  שלח אורך ואמתך. מלך המשיח שנדמה לאור שנאמר (לקמן קל''ב) ערכתי נר למשיחי, ואליהו הנביא שהוא אמיתי נביא נאמן : ינחוני. מינטרו''נט מו''י בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  שלח אורך ואמתך. ר''ל האר לי והאמת הבטחתך להביא אותי אל הר קדשך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ינחוני. ענין הנהגה כמו ולא נחם אלהים (שמות י''ג) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שלח אורך, כי הגאולה תהיה, א. ע''י התגלות אור ה' נביאיו חשך, כמ''ש קומי אורי כי בא אורך, ועז''א שלח אורך, ב. ע''י ההבטחה שהבטיח ה' ע''י נביאיו, ועז''א ואמתך שהוא לאמת הבטחתו, ושני אלה המה ינחוני מן הגולה, ויביאוני אל הר קדשך שהוא הקיבוץ לציון, ואל משכונותיך שהוא בנין בית הבחירה :(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  וְאָבוֹאָה אֶל מִזְבַּח אֱלֹהִים אֶל אֵל שִׂמְחַת גִּילִי וְאוֹדְךָ בְכִנּוֹר אֱלֹהִים אֱלֹהָי:

 רש"י  אל אל. אל הקב''ה שהוא שמחת גילי : ואודך בכנור. על שהוצאתני : (רש"י)

 מצודת דוד  שמחת גילי. המשמח אותי בגילה ורנה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ואבואה, ר''ל רק אל ההבאה לשם שנדחי ישראל יכנס צריך אני עזר ותשועה, אבל כשאהיה שם אבוא בעצמי אל מזבח אלהים להקריב קרבנותיו, ואבוא אל אל לראות פני ה' ע''י שהוא שמחת גילי ושם אודך בכנור אלהים אלהי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  שמחת גילי. הגיל על דבר מתחדש, והשמחה התמידית שישאר אח''ז נקרא שמחה (כנ''ל כ''א ב'), ושמחה זו הוא האל, שבו ישמח לבנו :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וּמַה תֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעֹת פָּנַי וֵאלֹהָי: (פ)

 מצודת דוד  מה תשתוחחי. כאלו יחזור שוב לנחם נפשו ויאמר לה מה תשתוחחי נפשי וכו' : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  מה תשתוחחי, גם ע''ז משיב, שהדבר תלוי באלהים ובעת רצון, וצריך ליחל לאלהים כי בודאי יקיים הבטחתו :(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-מד

{א}  לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מַשְׂכִּיל:

 מלבי"ם - באור הענין  למנצח לבני קרח, מזמור זה הוסד ג''כ על הגלות, מזכיר הנפלאות שעשה ה' להם בימי קדם ומבקש שיוסיף ידו שנית להושיעם כי רק בו בטחו, ומספר כל הצרות שעברו עליהם בגלותם, ושבכל זאת לא נסוג לבם אחור מאמונתו, וע''כ ראוי שיפדם למען חסדו, ובא אל התפלה תחלה מצד כבוד ה' לבל יחולל, ואח''כ מצד גודל אמונתם, ואח''כ ידבר מצד חסד ה', שכל השפל יותר יגדיל ה' עמו חסדו, כמ''ש כי שחה לעפר נפשנו ופדנו למען חסדך, והם הג' דברים שהזכיר לקמן סי' קט''ו כי לשמך תן כבוד על חסדך על אמתך :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  אֱלֹהִים בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ פֹּעַל פָּעַלְתָּ בִימֵיהֶם בִּימֵי קֶדֶם:

 רש"י  באזנינו שמענו. מכאן אתה למד שהיו מדברים בני קרח בשביל דורות הללו הבאים אחריהם שאילו בשביל עצמם לא היה להם לומר אבותינו ספרו לנו שהרי הם עצמם ראו נסי המדבר והים והירדן ומלחמות יהושע כך מפורש באגדת תהלים : (רש"י)

 מצודת דוד  פועל פעלת. הפעולה אשר פעלת : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אלהים, ר''ל כי דבר הנמסר לאדם ע''פ השמועה והקבלה יכול להיות שקר משני טעמים, א. אם המספר הראשון בדהו מלבו, ב. אם המספר האמצעי המספר בשמו בדה מלבו או שלא הבין דבריו כראוי, לעומת זה אמר שהקבלה שיש לנו מן הנסים שנעשו לאבותינו מימי קדם הם אמת מכל הצדדים, א. שלא קבלנו הספורים ע''י מספרים אחרים רק באזנינו שמענו, ב. שאא''ל שמורישי הקבלה הזאת בדו מלבם הדברים האלה, כי אבותינו ספרו לנו, וידוע שהאבות לא יורישו לבניהם אמונה כוזבת, וקבלה כזאת הנמשכת מאבות לבנים היא אמתיית, ובא לנו הקבלה כי פועל פעלת בימיהם, היינו שפעלת אז פעולה חדשה בלתי נתלה בסדרי הטבע וחקיה שזה קרוי מעשה, (שמעשה הוא הדבר הנגמר שהוא פעולת הטבע, ופעולה הוא העסק המתחדש עתה), רק פעלת ע''פ נס ענינים חדשים נעלים על סדרי הטבע, וזה היה בימיהם, שהם ראו זאת בעיניהם, רק שזה היה בימי קדם, כי עתה אותותינו לא ראינו. - מבאר מה היה הפעל.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  פועל. הבדלו מן מעשה התבאר (ישעיה ה' ובסי' זה סי' כ''ח ד') :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  אַתָּה יָדְךָ גּוֹיִם הוֹרַשְׁתָּ וַתִּטָּעֵם תָּרַע לְאֻמִּים וַתְּשַׁלְּחֵם:

 רש"י  תרע לאומים. הרעות לשבעה אומות גדולות ושילחתם מפנינו ואתה בידך כחך הורשתם מתוך ארצם ותטעם לאבותינו בתוכה : (רש"י)

 מצודת דוד  אתה ידך. בכח ידך גרשת את העובדי גלולים מא''י ובמקומם נטעת את ישראל. תרע. הרעות העובדי גלולים ושלחתם מארצם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הורשת. גרשת : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אתה ידך גוים הורשת, מה שהורשת את הגוים ליטע שם בני ישראל לא עשית זאת ע''י אמצעי וע''י הטבע, רק אתה בעצמך, ובידך לא ע''י סדרי הטבע, והיה בזה שני ענינים, א. שגוים הורשת לטובת ישראל כדי שתטעם שם בארץ, ב. עשית זאת מפני רשעת הלאומים, שעז''א תרע לאומים שזה יען רצית להרע להם ע''י רוע מעשיהם, ועי''כ ותשלחם מן הארץ, וכמ''ש כי מרשעת הגוים ה' מורישם מפניך ולמען הקים את השבועה, ר''ל לטובת ישראל, ולהעניש את הלאומים :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אתה ידך. מוציא שליח כמ''ש באילת השחר (כלל ר''ט) : גוים, לאומים. מבואר למעלה (ב' א') שגוים יקראו מצד הקיבוץ ולאומים או אומים יקראו מצד הדת, ושנאת ה' אותם היה על ידי דתיהם הנשחתות שהיו עובדי גלולים, ועז''א תרע לאומים והלמ''ד הוא לשימוש, או שחסר הלמ''ד תרע ללאומים :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  כִּי לֹא בְחַרְבָּם יָרְשׁוּ אָרֶץ וּזְרוֹעָם לֹא הוֹשִׁיעָה לָּמוֹ כִּי יְמִינְךָ וּזְרוֹעֲךָ וְאוֹר פָּנֶיךָ כִּי רְצִיתָם:

 רש"י  רציתם. לשון רצון : (רש"י)

 מצודת דוד  כי לא בחרבם. מה שירשו ישראל את הארץ לא ירשו בחרבם ובכחם אלא אתה הושעת להם בימינך ובההארה הבא להם מפניך כי היית מרוצה להם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רציתם. מלשון רצון : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי, מבאר שדבר זה לא היה ע''פ הטבע רק אתה ידך גוים הורשת, כי לא בחרבם ירשו ארץ שלא כבשו ע''י חרבם וגבורתם, וגם זרועם לא הושיעה למו, הזרוע הוא הפרק העליון של היד, ומציין תמיד את המניע הראשון, את הכח המניע את היד, ומבואר אצלי תמיד שבכ''מ שנזכר זרוע אצל ה' יציין שגם ראשית התנועה וסבתה בא מאת ה', ר''ל כי כל המעשים שיעשה ה' ע''י זכות ישראל יצוין שנעשה המעשה בידו לא בזרועו, כי הזרוע שהניע את היד הוא הזכות, אבל המעשה שנעשה שלא בהשקף על זכות הדור וצדקתם נקרא זרוע ה', ואמר פה שלא לבד שלא בחרבם ירשו ארץ, כי גם לא היו אז ראוים לזה ע''פ מעשיהם, כמ''ש לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם, עד שגם זרועם לא הושיעם למו, שלא היו גם בזכותם, רק ימינך וזרועך שהיה ע''י ימין ה' העושה נפלאות, וע''י זרועו שהוא החסד העליון הבלתי מביט על זכות כלל שלא היה בזכות הדור, ולא היו נסים נסתרים רק שהיה אור פניך שנתגלה אורך אז בגלוי בנסים גלויים, כי רציתם, ע''י הרצון העליון שאין טעם לרצון :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ימינך וזרועך. התבאר אצלי בכ''מ שכתוב זרוע שהוא הפרק העליון והוא המניע את היד, ואצל ה' יציין תמיד המעשה שיעשה בלי השקף על זכות המקבלים :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  אַתָּה הוּא מַלְכִּי אֱלֹהִים צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב:

 רש"י  צוה ישועות יעקב. גם לבאים אחרינו : (רש"י)

 מצודת דוד  מלכי אלהים. הלא אתה אלהים ובידך להושיע ואתה הוא מלכי וראוי למלך להושיע לעמו כאשר יש לאל ידו ולזה צוה להביא ישועות יעקב : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אתה, א''כ אחר שנפלאותיך הקדומים לא קדם להם זכות וכשרון הדור, וגם לא היית אז מחוייב לעשות זה למען כבודך כי אז עדיין לא נקרא שמך עליהם, כמ''ש בימיהם בימי קדם, כ''ש עתה אשר אתה הוא מלכי אלהים ושמך עלינו נקרא, ויש לחוס על כבוד שמך, הלא ראוי שתצוה ישועות יעקב גם עתה, ואמר שגם אם לא תושיע בעצמך כמו מקדם, עכ''פ צוה ע''י שליח :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  בְּךָ צָרֵינוּ נְנַגֵּחַ בְּשִׁמְךָ נָבוּס קָמֵינוּ:

 רש"י  נבוס קמינו. נרמס ונרפוס אויבינו לשון מתבוססת בדמיך (יחזקאל ט''ז) תבוס נופת (משלי כ''ז) והיו כגבורים בוסים בטיט חוצות (זכריה י') : (רש"י)

 מצודת דוד  בך. בעזרתך : בשמך וגו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ננגח. מלשון נגיחה : נבוס. ענין רמיסה ודריכה כמו כפגר מובס (ישעיה י''ד) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  בך, ואם לא תעשה לנו כמו בימי קדם שלא הוצרכנו למלחמה כלל, עכ''פ תהיה המלחמה ע''י עזרתך, עד שמה שננגח צרינו יהיה בך, ואם גם זאת לא תעשה לנו שתסייע לנו בעצמך כמ''ש בך, על כל פנים בשמך נבוס קמינו, תשלח עזר בשמך, מלאך הבא בשם ה', ונבוס על כל פנים את אלה הקמים עלינו לכלותנו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  צרינו, קמינו. הקמים הם יותר מן הצרים שכן נקראו ע''ש קומם למלחמה :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  כִּי לֹא בְקַשְׁתִּי אֶבְטָח וְחַרְבִּי לֹא תוֹשִׁיעֵנִי:

 מלבי"ם - באור הענין  כי, כי א''א שתניח אותנו אל המקרה והטבע שאנחנו בעצמנו ננצח את האויב, כי לא יושלם זה בין מצד הפועל בין מצד הפעולה, שמצד הפועל אנכי לא בקשתי אבטח, שאין אנו מלומדים עוד להלחם בקשת, ולא מצד הפעולה כי חרבי לא תושיעני, שהחרב היא מתנגדת לנו כי לא נתן ליעקב ברכת חרב :(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ מִצָּרֵינוּ וּמְשַׂנְאֵינוּ הֱבִישׁוֹתָ:

 מצודת דוד  כי הושעתנו. לא בכח ידינו אלא ממך באה הישועה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הבישות. מלשון בושה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (ח-ט) כי הושעתנו, מביא ראיה לזה שאין אנו מוכשרים להלחם ולנצח בכחנו, כי בכל עת שהושעתנו מצרינו באלהים הללנו כל היום, ולא יחסנו התשועה לעצמינו, כי ידענו שלפי הטבע א''א לנו לנצח רק הללנו א''ע באלהים שהוא עשה התשועה, ונודה תמיד את שמך להגדיל בזה שם ה', כי אנחנו אין לנו כח ועצה וגבורה למלחמה, סלה נשלם הענין :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מצרינו משנאינו. הצר הוא המריע בפועל, והושעתנו מידם, והשונא הוא בלב, ויתביישו על שנאתם וכמ''ש לקמן (פ''ט ג') :(מלבי"ם באור המלות)


{ט}  בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ כָל הַיּוֹם וְשִׁמְךָ לְעוֹלָם נוֹדֶה סֶלָה:

 מצודת דוד  באלהים. במהללי אלהים : ושמך לעולם. שמך הקיים לעולם נודה סלה אף בטרם בוא התשועה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הללנו. מלשון הלול ושבח : (מצודת ציון)


{י}  אַף זָנַחְתָּ וַתַּכְלִימֵנוּ וְלֹא תֵצֵא בְּצִבְאוֹתֵינוּ:

 רש"י  אף זנחת ותכלימנו. אף אם אתה תכלימנו אנו שמך לעול' נודה : (רש"י)

 מצודת דוד  אף זנחת. אף בעת אשר עדיין זנחת אותנו והכלמת אותנו ולא תצא בצבאותינו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  זנחת. עזבת : בצבאותינו. ענין קבוצת אנשי המלחמה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אף, מעתה יתחיל לומר שלא לבד שאינך פועל ישועות כמקדם, כי עתה עברו על ראשינו המים הזדונים ובאנו מדחי אל דחי ואין מושיע, וחושב כל הצרות שעברו על ישראל ממדרגה למדרגה, תחלה זנחת אותנו ותכלימנו, במה שלא הופיע לנו אור ה' כמקדם, ואחר זה לא תצא אלהים גם בצבאותינו, בעת שנחלצנו לצבא עזבת אותנו ביד המקרה, לנצח או להנצח, ואח''כ הוספת להרע עמנו, עד.(מלבי"ם באור הענין)


{יא}  תְּשִׁיבֵנוּ אָחוֹר מִנִּי צָר וּמְשַׂנְאֵינוּ שָׁסוּ לָמוֹ:

 רש"י  תשיבנו אחור. לשון הוה הוא : שסו למו. בזזו נכסינו איש לו : (רש"י)

 מצודת דוד  תשיבנו אחור. לברוח לאחור מפני הצר : שסו למו. בוזזים לעצמם את אשר לנו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שסו. בזזו כמו שוסים את הגרנות (ש''א כ''ג) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שתשיבנו אחור מני צר, שגם בעת שהיינו מנצחים עפ''י הטבע עזרת אתה את הצר והשיבות אותנו אחור, ומשנאינו שסו למו את ממונינו, אח''כ גדלה הרעה יותר כי.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  צר, ומשנאינו. כנ''ל פסוק ח', הצר לוחם, והשונא בלתי לוחם רק שוסה אח''כ ובוזז :(מלבי"ם באור המלות)


{יב}  תִּתְּנֵנוּ כְּצֹאן מַאֲכָל וּבַגּוֹיִם זֵרִיתָנוּ:

 רש"י  זריתנו. אפנדישנו''ש בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  כצאן מאכל. כצאן הנתונים למאכל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  זריתנו. פזרתנו כמו וזריתי פרש (מלאכי ב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  תתננו, שהיינו דומים כצאן העומדים למאכל, וזריתנו בגוים כזורה צאן מאכל בין זאבים, שכולם אכלו אותנו בכל פה, אחר כך גדלה הרעה יותר, כי.(מלבי"ם באור הענין)


{יג}  תִּמְכֹּר עַמְּךָ בְלֹא הוֹן וְלֹא רִבִּיתָ בִּמְחִירֵיהֶם:

 מצודת דוד  ולא רבית. לא לקחת רב הון בחלופיהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הון. המון רב : רבית. מל' רבוי : במחיריהם. ענין חליפת הדבר וערכו : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  תמכר עמך, שלא לבד שהיינו הפקר לבז ולמשסה, זכו בנו אדונים כאלו היינו קנין כספם, כאלו מכרת עמך, ולא שמכרת אותנו בעד הון רב שאז יחוס האדון על כספו, כי מכרתם בלא הון, וגם לא הי' זה כמו שמוכרים חפץ ולא יקחו הון רק ישאירו המעות אצל הקונה ברבית שנותן בעד המתנת המעות, כי לא רבית במחיריהם, בעד המחיר שנשאר ביד הקונה לא לקחת רבית, אח''כ גדלה הרעה יותר, כי.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ולא רבית. מענין נשך ותרבית, ובא ממנו הפעל הוי המרבה לא לו (חבקוק ב') לפי פירושי :(מלבי"ם באור המלות)


{יד}  תְּשִׂימֵנוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ:

 מצודת דוד  לשכנינו. בעבור כי הם יודעים ביותר מהצרות הבאות עלינו ולזה יחרפו אותנו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וקלס. ענין לעג כמו וקלסה לכל הארצות (יחזקאל כב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  תשימנו חרפה לשכנינו, שבאנו למדרגה כזו שגם אדונים לא מצאנו, כמ''ש והתמכרתם לעבדים ולשפחות ואין קונה, כי לא רצה שום איש או עם שנשכון אצלם, כי היה זה לחרפה מי שיהודי שכן ודר בארצו, וגם לא היה אפשר שנשכון בערים מיוחדים כי היינו לעג וקלס לסביבותינו, ולא הניחו אותנו אף לגור בסביבותם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  לעג וקלס. עי' הבדלם (ירמיה ה' כ' ח'), והשכן שוכן עמו ביחד והוא לו לחרפה, וסביבותינו א''ל חרפה רק הם לועגים עלינו :(מלבי"ם באור המלות)


{טו}  תְּשִׂימֵנוּ מָשָׁל בַּגּוֹיִם מְנוֹד רֹאשׁ בַּלְאֻמִּים:

 מצודת דוד  תשימנו משל. כאשר יבוא על מי צרות מרובות וגדולות ימשלו לומר שדומה הוא לצרות הבאות על ישראל : מנוד ראש. נדים בראש בדרך לעג : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  תשימנו, ובכל זה לא היינו כדבר בזוי שאין איש מדבר ממנו, כי היינו משל בגוים שעל ידי שהיינו נכבדים ועם ה' בימי קדם ועתה ירדנו פלאים, היינו למשל בפי כולם, והגוים הם הקבוצים, והלאומים הם האומות שיש להם דת מיוחד, היינו למשל מצד הקיבוץ, והיינו מנוד ראש בלאומים מצד הדת שלעגו על תורתנו ואמונתנו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בגוים בלאומים. כנ''ל פסוק ג' :(מלבי"ם באור המלות)


{טז}  כָּל הַיּוֹם כְּלִמָּתִי נֶגְדִּי וּבֹשֶׁת פָּנַי כִּסָּתְנִי:

 מצודת דוד  נגדי. רואה אני בכלימתי : ובושת פני. מה שמביישים פני כסה אותי לגודל רבויים והוא מלשון מליצה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כל היום כלמתי נגדי, הכלימה הוא מה שמקבל כלימה מאחרים, ובושת פני כסתני הוא מה שמתבייש מעצמו, ומפרש כל היום כלימתי נגדי.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  כלימתי, ובושת פני. התבאר (ישעיה א', תהלות ל''ה ד' ו', מ' ט''ו, מ''ד ו', ס''ט ו', ח' כ', ק''ט כ''ט) :(מלבי"ם באור המלות)


{יז}  מִקּוֹל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף מִפְּנֵי אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם:

 מצודת דוד  מפני אויב. אשר חרפונו ומפני רדיפות אשר רדפונו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ומגדף. ענין בזיון : ומתנקם. ר''ל מרבה להרע ומראה בעצמו כנוקם ומשלם גמול : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  מקול מחרף, בדברים שבין אדם לאדם, ומגדף מצד הדת והאמונה, ובושת פני כסתני מפני אויב ומתנקם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מחרף ומגדף. הגידוף הוא מצד הדת. כמ''ש (ישעיה ל''ז ו', יחזקאל ה' ט''ו, צפניה ב' כ') :(מלבי"ם באור המלות)


{יח}  כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ:

 מצודת דוד  כל זאת. עם שכל זאת בא עלינו אעפ''כ לא שכחנו מלהודות לך ולא שקרנו להכזיב התורה שקבלנו בברית : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כל זאת באתנו ובכל זאת לא שכחנוך, ולא לבד שלא שכחנוך בלב, כי גם לא שקרנו בבריתך, שלא רצינו לשקר להפר ברית מילה ושבת בשעת השמד :(מלבי"ם באור הענין)


{יט}  לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ:

 מצודת דוד  ותט. מלת לא משמשת בשתים כאלו אמר ולא תט ר''ל לא נטה רגלינו מן ארחך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נסוג אחור. ענין חזרה לאחור : אשורנו. רגלינו : מני. מן והיו''ד נוספת : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לא נסוג, והגם שלפעמים מפני כובד הגלות נטתה אשורנו מני ארחך ולא יכלנו לקיים המצות כראוי, מ''מ לא נסוג אחור לבנו, כי בלבבנו היינו שלמים עם ה' גם בעת אשר תט אשורנו מני ארחך, ולא זאת בלבד :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ותט. גם אם נטתה, וכן ונפרוש, גם אם נפרוש :(מלבי"ם באור המלות)


{כ}  כִּי דִכִּיתָנוּ בִּמְקוֹם תַּנִּים וַתְּכַס עָלֵינוּ בְצַלְמָוֶת:

 רש"י  כי דכיתנו במקום תנים. כי זה משמש בלשון כאשר ואף כאשר השפלתנו בארץ ערבה ושוחה מדבר מקום תנים וכסית עלינו בצלמות חשך אף בכל זאת אם שכחנו שם אלהינו הוא יחקור זאת כי הו' יודע תעלומו' וגומר : (רש"י)

 מצודת דוד  כי דכיתנו. עם כי דכית אותנו במקום תנים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תנים. נחשים : בצלמות. ענין חושך : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי גם בעת אשר דכיתנו במקום תנים, בעת שהיינו בין אכזרים כתנים, ותכס עלינו בצלמות שהמיתו אותנו במיתות משונות וענו אותנו ביסורים קשים לצאת מן הדת, גם בעת ההיא.(מלבי"ם באור הענין)


{כא}  אִם שָׁכַחְנוּ שֵׁם אֱלֹהֵינוּ וַנִּפְרֹשׂ כַּפֵּינוּ לְאֵל זָר:

 מצודת דוד  אם שכחנו. האם שכחנו שם ה' בתמיה וכי פרשנו כפינו לאל זר : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  האם שכחנו שם אלהינו הגם כי ונפרוש כפינו לאל זר, הגם שהיינו אנוסים לפרוש כפינו לאל זר היה זה רק במעשה אבל בלב גם בעת שפרשנו כפים לע''ג היה לבנו שלם עם יחוד ה' ואמונתו :(מלבי"ם באור הענין)


{כב}  הֲלֹא אֱלֹהִים יַחֲקָר זֹאת כִּי הוּא יֹדֵעַ תַּעֲלֻמוֹת לֵב:

 מצודת דוד  הלא וגו'. כי אמרנו הלא אלהים יחקר זאת וענש יענש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יחקר. חקירה וחפוש : תעלומות. מל' העלמה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הלא אלהים יחקר זאת שהוא יודע האמת מה שהיה בלבבנו, כי הוא יודע תעלומות לב, וגם הנסיון יעיד ע''ז, כי הלא.(מלבי"ם באור הענין)


{כג}  כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה:

 רש"י  כצאן טבחה. כצאן של טבח : (רש"י)

 מצודת דוד  כי עליך. אלא בעבור יראתך הורגנו והיינו נחשבים כצאן המוכן לטבח : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  עליך הורגנו כל היום, שגם האנוסים שהמירו דתם בעת השמד נהרגו אחר כך ונשמדו, שבחנו וחקרו אחריהם ונודע להם שהם שומרים דת ישראל בסתר, א''כ.(מלבי"ם באור הענין)


{כד}  עוּרָה לָמָּה תִישַׁן אֲדֹנָי הָקִיצָה אַל תִּזְנַח לָנֶצַח:

 מצודת דוד  עורה. לזה עורה נא להושיע ולא תהיה כמו הישן : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תזנח. תעזוב : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  עורה למה תישן ה', שאתה עושה עצמך כישן שאינו רואה ומרגיש מה שנעשה אצלו, או.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עורה, הקיצה. הקיצה היא יותר מן התעוררות (חבקוק ב', איוב י''ד) :(מלבי"ם באור המלות)


{כה}  לָמָּה פָנֶיךָ תַסְתִּיר תִּשְׁכַּח עָנְיֵנוּ וְלַחֲצֵנוּ:

 מצודת דוד  תשכח. מוסב על למה תשכח וכו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ולחצנו. ענין דחק : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  למה פניך תסתיר שאתה כמי שרואה ומסתיר פניו, או שתשכח לגמרי ענינו ולחצנו :(מלבי"ם באור הענין)


{כו}  כִּי שָׁחָה לֶעָפָר נַפְשֵׁנוּ דָּבְקָה לָאָרֶץ בִּטְנֵנוּ:

 מצודת דוד  כי שחה. נפשנו מושפלת עד לעפר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שחה. מלשון שחיה וכפיפה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי שחה לעפר נפשנו, הוא גלות הנפש, וגם דבקה לארץ בטננו גלות הגוף :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  נפשנו. הנפש הרוחנית (כנ''ל ג') :(מלבי"ם באור המלות)


{כז}  קוּמָה עֶזְרָתָה לָּנוּ וּפְדֵנוּ לְמַעַן חַסְדֶּךָ: (פ)

 רש"י  ופדנו למען חסדך. אין אנו באים בכח מעשינו אלא למען חסדך עשה : (רש"י)

 מצודת דוד  קומה. לזה קום ועזור לנו ואם אין אנו ראויים פדנו למען חסדך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  קומה עזרתה לנו לישועת הנפש, ופדנו מגלות הגוף, והגם שאין לנו זכות עשה למען חסדך :(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-מה

{א}  לַמְנַצֵּחַ עַל שֹׁשַׁנִּים לִבְנֵי קֹרַח מַשְׂכִּיל שִׁיר יְדִידֹת:

 רש"י  על שושנים. לכבוד תלמידי חכמים יסדו השיר הזה שהם רכים כשושנים ונאי' כשושני' ומרטיבי' מעשים טובים כשושנים : משכיל. ע''י תורגמן : שיר ידידות. שיר אהובים שיר של שבח להם להאהיבם על הבריות ולהאהיב תורתם עליהם : (רש"י)

 מצודת ציון  שושנים. שם כלי נגון עשויה בתמונת שושן : משסיל. מחוכם : ידידות. אהובות : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  למנצח, שיר זה יסדוהו בני קרח לכבוד המלך והמלכה ביום חתונתו וביום שמחת לבו, עם בת מלך צור שנתגיירה, ויכול להיות שנתיסד בימי שלמה שלקח בת מלך צור וגיירה, וע''ז קראו בשם שיר ידידות :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  שושנים. שם כלי זמר :(מלבי"ם באור המלות)


{ב}  רָחַשׁ לִבִּי דָּבָר טוֹב אֹמֵר אָנִי מַעֲשַׂי לְמֶלֶךְ לְשׁוֹנִי עֵט סוֹפֵר מָהִיר:

 רש"י  רחש לבי. כך התחיל המשורר בשירו השריץ לבי בקרבי דבר טוב בשבחך את הת''ח רחש לשון נענוע וכן כל לשון שירוץ וריחוש : אומר אני מעשי למלך. השיר הזה שיסדתי ועשיתי אני אומרו למלך שנאמ' (משלי ח') בי מלכים ימלוכו : לשוני. צח בשירים כעט סופר מהיר, ראיתי ביסודו של רבי משה הדרשן מהיר בלשון ערבי בקי : (רש"י)

 מצודת דוד  רחש לבי. ר''ל לבי יחשוב מחשבת דבר טוב : אומר אני. בפתיחת דברי אני אומר שמעשה השיר הזה הוא על מלך המשיח : לשוני עט סופר מהיר. לשוני מהירה לדבר בשיר כעט של סופר מהיר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רחש. ענין תנועה ונדנוד ובדח''ל קא מרחשן שפוותיה (סנהדרין ס''ז) ומזה יאמר מנחת מרחשת (ויקרא ב) ולפי שמעשיה רוחשים ומנענעים : עט. קולמוס כמו בעט ברזל (איוב י''ט) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  רחש לבי, מעלת השיר יבחן בשלשה ענינים, א. מצד דברי שכל וחכמה הרצופים בו, עז''א רחש לבי דבר טוב, שתחת מכסה המליצה ודבור החיצוני של השיר רוחש דבר חי משכיל חכמה ושכל טוב, ב. בהשקף על איזה נושא נתיסד השיר כי יגדל מעלת השיר לפי מעלת הנושא אשר נכבדות מדובר בו, עז''א אומר אני מעשי למלך, שנתיסד לכבוד המלך, ג. בהשקף על המליצה ודבור השיר עצמו, אם המשורר יש לו לשון למודים להלביש משכיות לבבו בדבורים רמים ונשגבים, עז''א לשוני עט סופר מהיר, כמו שהסופר המהיר במלאכת הכתיבה (שטענעגראף) יעתיק בעט כל דברי המדבר ולא ישמיט מלה אחת מדברים אשר שמע, כן לשוני שהוא עט סופר של הלב, תעתיק כל מחשבת הלב, ותוכל לדבר כל אשר דבר הלב בדבור ההגיוני, -- מעתה מתחיל את השיר :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  רחש. דבר חי מתנענע בדברי חכמינו ז''ל, עט. קולמוס :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם הוּצַק חֵן בְּשְׂפְתוֹתֶיךָ עַל כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים לְעוֹלָם:

 רש"י  יפיפית מבני אדם. העוסקים במלאכת חיי שעה, למה לפי שהוצק חן בשפתותיך להורות כהלכה, הוצק כמו נשפך כמו מוצקות (זכריה ד'), ויצק עליה שמן (ויקרא ב') : על כן ברכך. כמו שנאמר ה' עוז לעמו יתן ומה שכרן ה' יברך את עמו בשלום (לעיל כ''ט) : (רש"י)

 מצודת דוד  יפיפית. אתה מלך המשיח הנך יפה במעשיך מכל בני אדם ודברי פיך המה בחן כאלו נשפך החן אל שפתותיך ובעבור זה ברכך אלהים לעולם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יפיפית. מלשון יפה : הוצק. מלשון יציקה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יפיפת מבני אדם, דרך המליצים בספור המעלות והתהלות להשאיל להם תוארים ומשלים מצאצאי הטבע, כמו שיאמר על גבוה הקומה, כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים, עז כנמר, ורץ כצבי, וגבור כארי, וקל כנשר, וכדומה, אולם זה רק במעלות חומריות, אבל אם בא להלל במעלות נפשיות שלא נמצא כמוהו בין ילדי הטבע, כמו במעלת הדבור והחכמה, צריך לקחת משלים מבני אדם, כמו שיאמר ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל, הנה חכם אתה מדניאל, עז''א אם ארצה לתת ציור ודמיון אל מעלתך, לא אוכל לומר שאתה נעלה מא' מילדי הטבע רק אצטרך לקחת ציור מן המעולים בבני אדם, ואומר אליך שאתה יפיפית מבני אדם, כי לא אשבח אותך במעלה חומרית כמו בגבורה וכדומה, שאומר עליך שאתה גבור מן הארי, רק מה שאהללך הוא כי הוצק חן בשפתותיך, שהוא במעלת הדבור והשכל שבך, שע''ז לא אוכל לקחת ציור ודמיון מבע''ח רק מבני אדם שהיו חכמים גדולים ואתה יפיפית ונעלית עליהם, על כן ברכך אלהים לעולם, שהמעלות החומריות ששרשם בכח החיוני הם נפסדים עם הגויה ואין קיימים לעולם, אבל אחר שמעלתך היא מעלה אנושיית נפשיית, שהיא נצחית ואינה נפסדת, א''כ ברכתיך היא לעולם, נצחיית :(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ גִּבּוֹר הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ:

 רש"י  חגור חרבך על ירך. להלחם מלחמתה של תורה והוא הודך והוא הדרך : (רש"י)

 מצודת דוד  חגור. וזאת (היא) הברכה אתה הגבור חגור חרבך על ירכך והיא הודך והדרך כי בה תנצח במלחמה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  חגור, והגם שעם מעלת השכל והדבור יש לך גם יתר המעלות הצריכות למלך, שבראשם היא הגבורה והחרב למלחמה נגד אויביו, אולם אני אומר, שהגם שאצוך לאמר חגור חרבך על ירך אתה הגבור, כי גם לך זרוע עם גבורה, אבל לא למלחמה תחגור חרב, רק יען שהוא הודך והדרך, שהוא מהדר מלכות שיהיה לו גבורי חיל וכלי נשק, אבל בכל זאת.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  הודך והדרך. עי' הבדלם לקמן סי' ק''ד :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  וַהֲדָרְךָ צְלַח רְכַב עַל דְּבַר אֱמֶת וְעַנְוָה צֶדֶק וְתוֹרְךָ נוֹרָאוֹת יְמִינֶךָ:

 רש"י  על דבר אמת. להורות כדת ולהתנהג בענות צדק : ותורך. התורה ודבר האמת שתעסוק בו היא תורה אותך טכסיסי המלחמה לעשות ימינך נוראות לפי שהזכיר תלמוד תורה בלשון מלחמה נופל בו ל' ימין המיומנת להלחם, (כלומר הסדר להלחם ביד ימין) : (רש"י)

 מצודת דוד  והדרך. ר''ל ההדר אשר יהיה בך במה שתצלח ותרכב בגבהי הממשלה זה יהיה לך בעבור האמת שעשית ובעבור שהיית עניו בצדק לא להתיהר : ותורך. לזה ימינך שלמד אותך לעשות מעשים נוראים ומבלי למוד ועזר מזולת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  על דבר. בעבור : ותורך. ותלמדך : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  והדרך העיקרי אם תצלח לא בחרב ולא במלחמה, רק ע''י שתרכב על דבר אמת, כאלו הסוס שאתה רוכב עליו לא יהיה סוס מוכן ליום מלחמה רק האמת יהיה הסוס שתרכב עליו ובו תצלח, ולא תרכב על הסוס המתגאה, רק תרכב על הענוה של צדק, (ר''ל דבר אמת בעיון, וצדק במעשה), ותורך נוראות ימינך, ר''ל והענוה צדק שהוא הסוס ההגיוני שתרכב עליו ותצליח, היא תורך את נוראות ימינך, כאילו הנוראות שהיית יכול לעשות ע''י ימינך, ע''י מלחמה וקרב תראך הסוס הזה שהוא הענוה בלא מלחמה, ר''ל שע''י האמת והצדק שעליהם תרכב ותנהיג אותם תנצח את אויביך ותעשה נוראות, כי.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  וענוה. כמו וענות, ותורך. מוסב על הענוה היא תורך נוראות של ימינך :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  חִצֶּיךָ שְׁנוּנִים עַמִּים תַּחְתֶּיךָ יִפְּלוּ בְּלֵב אוֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ:

 רש"י  חציך שנונים. בלב אויבי המלך שנונים אגיישוץ בלע''ז, והרי זה מקרא מסורס מצינו שהתלמידים קרוים חצים שנאמר כחצים ביד גבור כן בני הנעורים (לקמן קכ''ז) ותלמידי חכמים (המזויינים) בהלכה קרוים אויבים זה לזה לפי שעה שנאמר לא יבושו כי ידברו את אויבי' בשער (שם) : עמים תחתיך יפלו. בשכר התורה יפלו העובדי גלולים תחתיהם של ישראל : (רש"י)

 מצודת דוד  חציך. החצים אשר תשליך יהיו מחודדים ועי''ז יפלו אויביך תחתיך כי החצים ההם יפלו בלב אויבי המלך (ומלת יפלו מוסב למעלה ולמטה) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שנונים. חדודים כמו אם שנותי ברק חרבי (דברים ל''ב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  חציך, שיעור הכתוב בלב אויבי המלך, חציך שנונים עמים תחתיך יפלו, שאויבי המלך, ר''ל אויביך, יחשבו בלבם, כי חציך שנונים באופן אשר עמים תחתיך יפלו, וכן יחשבו בלבבם ויתיראו מלמרוד ומהלחם בך :(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  כִּסְאֲךָ אֱלֹהִים עוֹלָם וָעֶד שֵׁבֶט מִישֹׁר שֵׁבֶט מַלְכוּתֶךָ:

 רש"י  כסאך אלהים. כסאך שר ושופט לעולם ועד כענין שנאמר נתתיך אלהים לפרעה (שמות ו') ולמה בשביל ששבט מישור שבט מלכותך שמשפטיך אמת וראוי אתה למלוך : (רש"י)

 מצודת דוד  כסאך אלהים. כסא המלוכה הנתון לך מאלהים יתקיים עולם ועד : שבט. בעבור כי ממשלת מלכותך היא ממשלת מישור כי תנהג את המלוכה בצדק ובמישור : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שבט. המושל יקרא שבט כי בידו שבט המוסר וכן לא יסור שבט מיהודה (בראשית מט) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כסאך, אחר שכסאך הוא כסא אלהים, כי תשב על הכסא לעשות משפט אמת וצדק כאלהים, ולכן יעמוד הכסא עולם ועד, כי הדברים האלהיים לא יבלם הזמן ולא יהרסם. שבט מישור שבט מלכותך, במליצתו, ידמה את המישור כעצם חי מנהיג בשבטו את המלוכה, וכאלו שבט הזה שאחז המישור בידו ונוהג בו, הוא עצמו שבט מלכותך, ר''ל שהנהגתך הוא הנהגת היושר בעצמו.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  כסאך. עומד במקום שנים, כסאך כסא אלהים :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶיךָ:

 רש"י  משחך וגו' שמן ששון. כל לשון גדולה נופל עליה ל' משיחת שמן כדת המלכים : (רש"י)

 מצודת דוד  על כן. בעבור כשרון מעשיך משחך אלהים למלך : שמן ששון. כאשר תהיה נמשח בשמן למלוך על העם יהיה עליך ששון מחבירך כי הכל יחפצו בך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אהבת צדק, ר''ל מה שאתה נוהג מלכות ביושר וצדק שב להיות קנין בנפשך עד שאהבת צדק ותשנא רשע, שלכן א''א כלל שתטה מן הצדק והיושר, על כן משחך אלהים אלהיך באופן אשר תשיג שמן ששון מחברך, שהאוהבים אותך ימשחו אותך בשמן ששון כי ישמחו על הצלחתך :(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  מֹר וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת כָּל בִּגְדֹתֶיךָ מִן הֵיכְלֵי שֵׁן מִנִּי שִׂמְּחוּךָ:

 רש"י  מר ואהלות קציעות. קידה מתרגמינן קציעתא : כל בגדותיך. כל בגדיך מריחים כריח בשמים, ומדרשו כל בגדותיך וסרחוניך מתכפרים ומריחים ריח ערב : מן היכלי שן מני שמחוך. יותר מהיכלי שן משובחים ההיכלות המתוקני' לך בגן עדן לשמחך בהם, שן איבוייר''א בלע''ז, מני שמחוך היכלות אשר מני הם שמחוך הנותנים שכרך : (רש"י)

 מצודת דוד  כל בגדותיך. כולם יהיו מקוטרים במיני בושם כי כן דרך הגדולים לגמר בבושם להביא להם הריח : מן היכלי שן. מן השמחה והרחבת הדעת שיש למי שיושב בהיכלי שן מן השמחה ההיא יהיה לך מן הדברים אשר ישמחו אותך בהם ר''ל כל מיני שמחה שיהיה לך יהיה מעין השמחה שיש למי שיושב בהיכלי שן שהיא שמחה גדולה ומרובה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מור ואהלות קציעות. שמות מיני בושם : בגדותיך. מלשון בגד : שן. שן הפיל. מני. כמו מן והיו''ד נוספת : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  מור ואהלות קציעות מכל בגדותיך, וגם אלה שבגדו בך ולא רצו במלכותך ישליכו עליך מור ואהלות וכל ראשי בשמים בעת שתלך מן היכלי שן, שאז הלך לקראת כלתו, מני שמחוך, בעת שתלך ממקום השמחה לשמחת חתונים ביום שמחת לבך, אז גם הבוגדים השליכו לפניך כל מיני בשמים לכבודך :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  כל בגדותיך. מ''ם מחבריך נמשך לשתים, ובגדותיך מענין בגידה :(מלבי"ם באור המלות)


{י}  בְּנוֹת מְלָכִים בְּיִקְּרוֹתֶיךָ נִצְּבָה שֵׁגַל לִימִינְךָ בְּכֶתֶם אוֹפִיר:

 רש"י  בנות מלכים. יהיו מבקרות אותך כענין שנאמ' ושרותיהם מיניקותיך (ישעיה מ''ט) : ביקרותיך. קו''ף דגוש לפי שהוא לשון בקור ואף על פי שכתוב יו''ד לפניה, ראיתי בנקוד רב סעדיה תיבה זו סדורה עם מי נתן למשיסה יעקב (שם מ''ב) שכתוב בו יו''ד והסמ''ך מודגשת, ומנחם חברו לשון יוקר כמו יקר מכלי פז (סא''א). שגל . מלכה כמו והשגל יושבת אצלו (דניאל ה) וישתון בהון מלכא רברבנוהי שגלתיה ולחינתיה אשתך תתיצב לימינך : בכתם אופיר. בקבוצת עדי זהב הבא מאופיר : (רש"י)

 מצודת דוד  ביקרותיך. ביקרת שלך בהן יהיו אף בנות מלכים : נצבה שגל. המלכה תהיה נצבה בימינך מקושטת בכתם אופיר והכל הוא משל לגודל התענוג והממשלה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ביקרותיך. מל' יקר : שגל. כן תקרא האשה כי מיוחדת למשגל וכן והשגל יושבת אצלו (נחמיה ב) : בכתם אופיר. והוא הזהב הטוב הבא ממדינת אופיר : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  בנות מלכים, הנה לשמחת כלולות הלזו, התאספו כמה בנות מלכים שבאו לכבודו, ועז''א בנות מלכים באו עתה ביקרותיך, בין הבנות שבאו לכבודך אולם נצבה שגל לימינך בכתם אופיר, השגל העומדת לימינך, היא נצבה על כולם ומתרוממת עליהם, בכתם אופיר, ימליץ שכמו שהכתם אופיר יקר מן הזהב, כן היא נצבה על כולם בפאר והוד, ואמר לימינך, כי דרך המלכים שהאשה המיועדת לו לפי ערכו תעמוד בשעת הקדושין לצד ימינו, והאשה אשר אינה לפי ערכו וכבודו תעמוד אז לצד שמאלו, ועז''א נצבה שגל לימינך הראויה לכבודך :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ביקרותיך. משפטו ביקרותיך :(מלבי"ם באור המלות)


{יא}  שִׁמְעִי בַת וּרְאִי וְהַטִּי אָזְנֵךְ וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ:

 רש"י  שמעי בת וראי. שמעי כנסת ישראל וראי דרך הטוב : והטי אזנך. לתורה : ושכחי עמך. מעבר הנהר שאת גדילה ביניהם : ובית אביך. ע''א שעבדו אבותיך בעבר הנהר : (רש"י)

 מצודת דוד  שמעי בת. יאמר לכל עדה ועדה שמעי וראי בהבנת הלב והטי אזנך לשמוע לכל אשר יצוה מלך המשיח : ושכחי עמך וגו'. ר''ל לא תהיה בעצת הנמשכים אחר גוג להלחם עם מלך המשיח : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בת. ר''ל עדה וכן בת בבל (לקמן קל''ז) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שמעי בת, עתה יסב המשורר פניו אל הכלה, שמעי מה שאומר לך ושכחי עמך, היינו שתתגייר ותהיה מעם ישראל, ושכחי בית אביך כי תשאר אצל אישה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  שמעי, והטי אזנך. מוסיף שגם תטי אזנך מרחוק לשמוע, כמ''ש הטה אזנך ושמע, שהטיית אזן קודם אל השמיעה (עמ''ש ירמיה ל''ה ט''ו) :(מלבי"ם באור המלות)


{יב}  וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ כִּי הוּא אֲדֹנַיִךְ וְהִשְׁתַּחֲוִי לוֹ:

 רש"י  ויתאו המלך יפיך. ואם תעשי כן יתאוה המלך הקב''ה לנויי מעשיך : (רש"י)

 מצודת דוד  ויתאו. אז יתאוה מלך המשיח יופי כפי כשרון מעשיך ואז ינוח לך כי הוא יהיה אדוניך ואז תשתחוי לו ולא יאונה לך רעה כי יסך עליך בצלו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויתאו. מלשון תאוה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ויתאו המלך יפייך, המלך הוא יתו ויתאר את יפיך במה שהוא אדוניך, עקר יפיך יהיה מה שהמלך הוא אדוניך, ולכן שמעי בת וראי ושכחי עמך ובית אביך והשתחוי לו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ויתאו. בנינו קל והתי''ו שורש, כמו תתאו לכם לבא חמת, עד תאות גבעות עולם, המלך יצייר ויגביל ויסמן את יפייך :(מלבי"ם באור המלות)


{יג}  וּבַת צֹר בְּמִנְחָה פָּנַיִךְ יְחַלּוּ עֲשִׁירֵי עָם:

 רש"י  ובת צר במנחה פניך יחלו. כמו (שמות ל''ב) ויחל משה ובשכר זה תזכו שיביאו לך אשכרים ודורון אותם שהם עכשיו עשירי עם : (רש"י)

 מצודת דוד  ובת צור. גם עדת צור בהבאת מנחה יבקשו פניך למלאות שאלתם ועם כי המה העשירים שבכל עם וחשובים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יחלו. יבקשו : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ובת צור, המשורר מצייר הענינים כסדר, שאחר שדבר מכבוד המלך, מצייר איך המלך הולך מהיכלי שן שלו אל אכסניא של רעיתו, ושם נצבה עם בנות מלכים והיא עומדת לימין המלך, והמשורר מדבר אליה שתקבל דת ישראל, ותשתחוה למלך אדוניה. -- עתה הגיעו גדולי צור ועשיריה והביאו לה מנחה יקרה לכבודה, המשורר אומר, את בת צור! הנה עשירי עם מצור יחלו פניך במנחה, ומספר מה היה המנחה.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ובת צור. שם הקריאה, את בת צור :(מלבי"ם באור המלות)


{יד}  כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ:

 רש"י  כל כבודה בת מלך פנימה וגו'. אותם שכל כבוד תלוי בהם והם כנסיו' של מלך אשר נהגו עצמם בצניעות עתה בגדיהם חשובים ממשבצות זהב של כהני' גדולי', משבצות קאטונ''ש בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  כל כבודה. כל אשה מכובדה ובת מלך היושבת פנימה בחדרה לפי רוב כבודה אשר לבושה עשוי ממשבצות זהב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ממשבצות. מקום מושב אבני יקר כמו משובצים זהב (שמות כה) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כל כבודה בת מלך פנימה, בארגז שהביא למנחה הונח פנימה כל כבודה של בת מלך, כל דברים היקרים ונכבדים הראוים לבת מלך, תכשיטין יקרים וכדומה, וגם הונח שם לבושה ממשבצות זהב, לבוש יקר הנעשה ממשבצות זהב, זה המנחה שהביאו עשירי עם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  כבודה. כמו ואת הכבודה לפניהם (שופטים י''ח). פנימה. בתוך דבר. רצונו לומר בפנים של הארגז נמצא כל כבודה של בת מלך :(מלבי"ם באור המלות)


{טו}  לִרְקָמוֹת תּוּבַל לַמֶּלֶךְ בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ רֵעוֹתֶיהָ מוּבָאוֹת לָךְ:

 רש"י  לרקמות תובל למלך. בבגדי רקמה יביאום מנחה למלך על כל הארץ, רקמות אברודי''ץ בלע''ז, זה שנאמר והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה וגו' (ישעיה ס''ו). בתולות אחריה רעותיה. ילכו אחריהם כענין שנאמר (זכריה ח') והחזיקו בכנף איש יהודי וגו' לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם : מובאות לך. כלפי הקב''ה אמרו המשורר : (רש"י)

 מצודת דוד  לרקמות. בבגדי רקמה תהיה מובאה למלך המשיח : בתולות אחריה. ר''ל עם הבתולות אשר תלכנה אחריה לשמשה ועם רעותיה ההולכים עמה כאחת כולן תהיינה מובאות מארצם בשמחה ותבואנה בהיכל מלך ר''ל בשמחה יקבלו עול מלכות המשיח : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לרקמות. מלשון רקמה והוא כמו ברקמות וכן ישבת לכסא (לעיל ט) ומשפטו בכסא : תובל. תובלנה. ענין הבאה כמו יובל שי (ישעיה יח) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לרקמות, מן האכסניה של הכלה שהיא מבית אביה ששם בא המלך לקראתה וארשה בקדושין אחר שקבלה דת ישראל, ולשם באו שלוחי צור במנחה, משם הובילו הכלה, אל חופה מרוקמת העשויה ממשי ורקמה, ושם באה עם נערותיה, ומשם הובלה אחרי זה להיכלי מלך, על זה אמר לרקמות, רצה לומר, עתה תובל לרקמות, להחופות המרוקמות, הובילו הכלה לחופתה, ומשם תובל למלך, גם יובלו בתולות אחריה אשר הם רעותיה. - מסב פניו אל המלך ואומר אליו ''מובאות לך'' הכלה עם רעותיה כולן מובאות לך, כי גם הבתולות האלה רעיות המלכה היו לפלגשים אל המלך :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  לרקמות, למקום המרוקם :(מלבי"ם באור המלות)


{טז}  תּוּבַלְנָה בִּשְׂמָחֹת וָגִיל תְּבֹאֶינָה בְּהֵיכַל מֶלֶךְ:

 מלבי"ם - באור הענין  תובלנה, מצוה שכולן תובלנה בשמחות וגיל, בכל מיני כלי זמר ושמחות, ומשם תבואינה בהיכל מלך להשאר שם בארמונו :(מלבי"ם באור הענין)


{יז}  תַּחַת אֲבֹתֶיךָ יִהְיוּ בָנֶיךָ תְּשִׁיתֵמוֹ לְשָׂרִים בְּכָל הָאָרֶץ:

 רש"י  תחת אבותיך וגו'. לכל אחד מישראל אמר : (רש"י)

 מצודת דוד  תחת אבותיך. אל מול המשיח יאמר תחת אבותיך המלכים יהיו בניך ר''ל כמו שבא לך המלוכה על היותך מזרע דוד כן בניך ירשו המלכות ממך : תשיתמו. אל מול ה' יאמר אתה ה' תשים בני מלך המשיח לשרים ומושלים בכל א''י : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תשיתמו. תשים אותם : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  תחת, עתה יברך פרי בטן אשר יולדו מהם, בניך יהיו תחת אבותיך, כי המלך יורש כבוד אבותיו, אבל אחר שגדולתו גדול מכבוד אבותיו, יניח לבניו את הכבוד אשר ירש מאבותיו למשל אביו היה במדרגת אדון, והוא במדרגת מלך גדול, יהיו בניו שרים כפי התואר שירש מאביו, ועל זה אמר שתשיתמו לשרים בכל הארץ :(מלבי"ם באור הענין)


{יח}  אַזְכִּירָה שִׁמְךָ בְּכָל דֹּר וָדֹר עַל כֵּן עַמִּים יְהוֹדֻךָ לְעֹלָם וָעֶד: (פ)

 רש"י  אזכירה שמך. כלפי הקב''ה אמרו המשורר : (רש"י)

 מצודת דוד  אזכירה. בעבור כל זאת אזכיר שמך בכל דור : על כן. בעבור הגדולה הזאת אשר תגדל את מלך המשיח יודוך עד עולם ויקבלו אותך לאלוה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אזכירה, וגם אחרי מותך אזכירה שמך בכל דור ודור, כי השם טוב שלך ישאר לדור דורים על כן עמים יהודוך לעולם ועד :


תהילים פרק-מה על דרך המושכל

(א) למנצח, אחר ששיר זה בא בין תהלות דוד ותפלותיו לצורך הנהגת המתבודד, בהכרח כי תחת לבוש החיצוני נצפן בו גם כן ענין פנימי, ומדבר בשני פנים נגלה ונסתר משל ומליצה, ועל זה רמז שנאמר השיר הזה לנצח על שושנים, שהשושנה מלבד יפיה החיצוני יש לה גם כן ריח טוב ועונג, וכן תחת יופי השיר בחיצוניותו יריחו המשכילים רוח חכמה ודעת. ועז''א משכיל שיר ידידות שהוא שיר ידידות אל המשכיל בשכל טוב, שזה מליצה על התגברות השכל ברוח ה' להשכיל באמתתו ולדבר כל כחות יצרי מעללי הגויה תחת רגליו, ובא במשל כאלו הנפש השכליית וכחותיה הם ימשל בעיר הקטנה שהיא הגויה, והנפשות האחרות יכנעו תחת ידו כאשה כשרה העושה רצון בעלה וכבר המשילו הנביאים והחכמים את השכל וכל כחתיו כבעל האשה שהיא הנפש המתוקנת לקבל חקי החכמה ולהתנהג על פי השכל ועצתו, שאז ימלוך מלך השכל בגויה והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ ובית הגויה, ובת מלך זקן שהיא בת הכח המתאוה והמתעורר תכנע תחתיו ויארשה לו באמונה באהבת כלולות להנהיגה כפי עצתו וחכמתו, וע''ז לקח למשל את השיר אשר הוסד לשלמה ביום חתונתו את בת מלכי ארץ, כמו שיתבאר :

(ב) רחש לבי דבר טוב, הגם שהנגלה מן השיר הוא שיר של חול על אהבת כלולות עם בת נכר, בלבי ומחשבתי רוחש דבר טוב וסגולה יקרה מאד, הגם שאומר אני בפה שמעשי למלך בכ''ז לשוני (הלשון מרמז תמיד על התבונה), דבר התבונה הנעלם בשיר, דומה כעט סופר מהיר היודע להלביש דברי התבונה בעדי המליצה ובמכסה המשל והחדה עד שצריך חכם לב אשר יביט ויבין משכיות לב :

(ג) יפיפת. תחלה ידבר אל הבעל, שהוא השכל שהוא המלך החכם אשר ימלוך עתה בבתי הנפש, ואמר יפיפת מבני אדם היופי שלך אינו דבר הנמצא בין כחות הנפש החיונית והצומחת שהם בהמה המה להם, רק יפיפית בסגולה המיוחדת אל האדם לבדו שנברא בצלם אלהים ובדמותו, והוא כי הוצק חן בשפתותיך, במה שהיא נפש מדברת, כמו שתרגם ויהי האדם לנפש חיה לרוח ממללא, והתבאר אצלי שהשפה היא המיוחדת אל הדעת שהוא שידע חקי החכמה בידיעה ברורה, שזה יושג על ידי רוח אלהים ועזר מקדש אשר ילוה אל הנפש השכליית להשכילה באמתו, על כן ברכך אלהים לעולם, אחר כי היא ברכת אלהים ועוז משמים ישוה עליו, תקנה עי''ז ההשארה והנצחיית שתשאר לעולם :

(ד) חגור, הנה ההשכלה הזאת שידובר בה עתה שהיא ע''י דעת אלהים ושכל טוב, שהיא ההשגה ברוה''ק, כמו שהשיג שלמה את החכמה וכל נתיבותיה ואמתיותיה ברוח אלהים, זה א''צ להשתמש בכח הבינה שענינה הוא עשות ההיקשים והמופתים ע''י החקירה והעיון, שזה יצוייר בכתובים כענין מלחמה, שהוא העורך מערכה ומתוכח עפ''י מופתי התבונה להפיל הדעות הכוזבות בחצים ואבני קלע שהוא בראיות ובהיקשים, ובכל זאת היה לשלמה גם תבונה הרבה כמבואר בכתוב, וידע לנצח במופתים ולהוכיח הכל בראיות, ועז''א חגור חרבך על ירך גבור, הנה יכולת ג''כ ללחום בחרב הוכוח ובאותות ובראיות, וזה הודך והדרך, כי תדע לברר את יסודות האמת גם על פי דרכי הפילוסופיא וראיותיה, ובכ''ז.

(ה) הדרך העקרית יהיה במה שתצלח ותרכב על דבר אמת, כי ההשגה ע''פ דרכי הראיות מן המאוחר אל הקודם יעביר תחלה לפני בקורת עיוני כל השקרים ויחקור ויעיין וילחם ויערך מערכה עד יברר האמת, ואתה שהשגתך העקרית היא מן הקודם אל המאוחר תרכב תכף על דבר אמת בעיון, וענוה צדק, במה שנוגע אל השכל המעשי, זה ישיג ע''י ענוה שיכניע כל מדות הגוף אל הצדק, ותורך נוראות ימינך שמה שתשיג ביגיעה רבה ע''י העיון והחקירה והיקשי התבונה תשיג בהשגה פתאומית ע''י רוח ה' בלא יגיעה ועמל :

(ו) חציך, וגם אויבי הנפש המשכלת, שהם כח הדמיון והמתעורר והמתאוה, שצריך ללחום עמהם בחצים וכלי קרב להכניעם תחת משמעת השכל, הם יחשבו בלבם כי חציך שנונים עד שעמים תחתיך יפלו, כי באשר ישיג הכל בהשגה ברורה יהיו חקי החכמה חרותים תמיד על לוח לבו, עד שתקבל הנפש טבע שניה שלא תצייר רק ציורים טובים ויראת ה', וכן רק השגות אמתיות ונכונות בדעות, ולא יוכלו אויבי הנפש להתקומם נגדה כלל ולהרים ראשם כי חצי השכל שנונים תמיד לנצחם, כמ''ש טובה חכמה מכלי קרב :

(ז) כסאך, ובזה ישב השכל על כסא אלהים למשול בבתי הנפש ממשל רב, ועיר גבורים עלה חכם ומשל והצליח, וכסא זה הוא כסא אלהים כי בא בעזר הרוח האלהי הנלוה אליו ממרומים, וע''כ ישב על הכסא לעולם ולא ימוט מצדקתו, שבט מישור שבט מלכותך, כי היושר בעצמו מה שנקבע בלבו טבע היושר, בין בדעות ואמונות להשיג הכל בדרך ישר בהשגה אמתיית, בין במעשים לעשות הטוב והישר בעיני אלהים ואדם, והא השבט שבו תנהיג מלכותך על כל כחות הנפש :

(ח) אהבת צדק, וע''י היושר הטבוע בלבך אהבת צדק ותשנא רשע, כי הקבע טבע הלב אל הצדק עד שישנא את הפכו, על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחברך, שכחות המתחברים לך שהם הכחות הנלוים אל נפש השכליית כמו כח הערמה העצה והמזמה ודומיהם וכן הכחות הטובות במדות כמו הענוה והרחמים והנדיבות ודומיה, להם תהיה משוח בשמן ששון, שהשמן מרמז על ההשפעה האלהית ועל החכמה אשר יאציל על קדושיו, שאל השמן הזה יתחברו האבנים ויהיו למצבת קדש ויצוק שמן הדעת האמתי והרוח הנאצל ממרום על ראשה :

(ט) מור, וגם הכחות הבוגדים בך ומתנגדים אל הנפש השכליית, כמו כח העקשות והסכלות העומדים לשטנה אל השכלת השכל, כח הקנאה והגאוה והתאוה וכדומה הנלחמים נגדו במעשים, גם הם יכנעו לרגליך וישליכו לך מור שהוא המובחר העולה מכחות נפש החיונית, ואהלות וקציעות שהם דברים הנותנים ריח טוב בנפש הצומחת, ר''ל שגם המדות והתאוה ששרשם מנפשות הנמוכות החי והצומח, יבררו טוב המדות להכנע לפני השכל, מן היכלי שן מני שמחוך, עת תצא מן היכליך ששם הייתי שמח בהשכלה להנהיג את הגויה, יכנעו גם המדות והתכונות הנוטות לרעה, ויתהפכו להיות עבדים נאמנים לשרת את הנפש השכליית ולעשות הכל כפי פקודתו בעבודת הקדש, כמו להשתמש במדות העזות נגד המלעיגים עליו בעבודת ה' ובגבהות הלב בדרכי ה', ובאכזריות וקנאה נגד מנאצי ה' ואויביו, וכדומה :

(י) בנות מלכים, עתה יצייר עת יצא החתן הנשגב הזה מהיכלו לארוס את בת מלך צור ולקחתה לו לאשה, והוא שהשכל יקח את הנפש להיות לו לאשהה הסרה למשמעתו והוא ימשול בה להנהיגה כפי עצתו, והיא תהיה לו כאשה כשרה העושה רצון בעלה, ובאשר שורש הנפש החיונית וכחתיה הם נולדו על אדמת נכר, ע''י החומר והגויה, היא א''כ בת מלך צור, שהוא בן נכר, ובצד אחר יקרא החומר וראשי כחותיו שהוא הכח המתעורר בשם מלכים, שהם המולכים בגויה וכמו שהמליץ זה במשל הנאמר בשיר השירים, ובספר קהלת כנהו בשם מלך זקן וכסיל, וכל כחות המסתעפות מהם בנות החומר הם בנות מלכים, ובאים עתה ביקרותיך, לתת יקר למלך החכם אשר יתפוס מלכות להנהיג ע''פ עצת החכמה, ואז נצבה שגל לימינך שהנפש לא תהיה כנגדך רק תתיצב לימינך, לסייע לך בכל עניניך, כמ''ש זכה עזר לא זכה מנגדתו, והיא נצבת בכתם אופיר מקושטת בתכשיטין יקרים שהם מדות טובות ותכונות ישרות :

(יא) שמעי בת, עתה ידבר אל הכלה שתשים לב להבין ועין לראות ואזן לשמוע לעצת השכל והחכמה, ושכחי עמך ובית אביך, שתעזב התאוות והתכונות הרעות והציורים הרעים שהם עמה ומשפחתה, כי הם מטבע מילדתה, ומכח בית אביה שהיא החומר וכחותיו שהוא אביה ומולידה :

(יב) ויתאו המלך יפיך, והשכל שהוא ימלוך עתה בעיר הקטנה הלזו הוא יציין את יפיך, במה שהוא יהיה אדוניך, ובמה שתשמעי לעצת השכל והחכמה ותשל נעלי החומר מעל רגליך, והשתחוי לו להכנע לעצת החכמה והדעת :

(יג-יד) ובת צור מעתה יתעצמו בה המדות אל דרך הטוב, והנפש תתלבש מחלצות שהם המדות הטובות שהם ימשלו לבגדים, כי כל כח וכח כשימשול בלב ויצטייר בו יכסה את הנפש כולה ותתלבש בו כאדם הלובש ומתעטף בבגדיו, ואם תתעטף בציורי החכמה והמוסר והמדות המשובחות נאמר שהתעטפה בבגדים יקרים ולבושי מלכות, ויצייר שהבגדים האלה הביאו לה מנחה עשירי עם מצור, כי זאת תשיג מכחות המשובחות של נפש היוהלאנית הנתלית בגויה שהם עם צור, והם יתקנו כחותיה ויארגו מהם בגדים יקרים, ועז''א שעשירי עם יחלו פניך במנחה, ומה היא המנחה כל כבודה בת מלך, דברים מכובדים וענינים נפשיים הראוים לבת מלך, שבתוך הארגז של המנחה נמצא לבושה ממשבצות זהב, לבוש מלכות שבו תלביש הנפש שהם מדות יקרות מאד מזהב ומפז :

(טו) לרקמות, אחר שקנתה הנפש בגדים היקרים בגדי מלכות, שהם המדות המשובחות ותכונות טובות, אז תובל אל האפריון המרוקם אשר עשה לה המלך, ר''ל תוכן לקבל חקי החכמה וציורי דעת ולקח טוב, וגם בתולות אחריה רעותיה שהם כל כחות הנפשיות, כולם יהיו נמסרים אל משמעת השכל לעבוד עבודתו, הגם שהן בתולות שלא נכבשו עד הנה :

(טז) תובלנה בשמחות וגיל, שלא יהיו במדרגת כובש, כי יסולק יצר הלב ויתגברו ציורי השכל והמוסר עד שיקבל חקי החכמה בשמחה וגיל, ויבואו בהיכלי מלך פנימה להשכיל סודות השכל וצפונותיו :

(יז) תחת אבותיך, יהיו בניך ותלמידיך, שהתלמידים הם בני השכל אשר יוליד, תלמדם חקי החכמה שקבלת מאבותיך ומוריך, תשיתמו לשרים בכל הארץ גם הם יהיו מושלים על הארץ והחומר, ויכניעו את הארץ תחת ממשלת שכלם :

(יח) אזכירה שמך בכל דור ודור, כי תהיה ממצדיקי הרבים שהם ככוכבים המאירים לעולם, וכל העמים יהודוך והוד והדר ישוו עליך ויאכלו פרי מעשיך ולמודיך : (מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-מו

{א}  לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח עַל עֲלָמוֹת שִׁיר:

 רש"י  על עלמות. שם של כלי שיר בדברי הימים : (רש"י)

 מצודת ציון  עלמות. שם כלי נגון : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  למנצח לבני קרח, מבואר מענינו שנתיסד על שטף מים רבים שהיה אז בארץ סוריא, שנהר פרץ את גדותיו ושטף מדינות והחריב ערים רבים ושם שמות בארץ, ובהגיע השטף לארץ הקדושה שם לא הזיק מאומה, מפני כבוד ה' השוכן בירושלים, אשר לפניו השתחוו בני אלים אלה בהדרת קדש, כמו ששורר על כזאת למעלה סי' כ''ט, ובעת ההיא היה עריץ אחד ממלכי סוריא מרגיז ממלכות וכבש והחריב מדינות רבות, וישם פניו להלחם בישראל, ושטף הנהר אבד את מחנהו וכלי מלחמתו ומזה ראו כי ה' אתם, וכמו ששרו בני קרח על כזאת לקמן סי' מ''ח עי''ש :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  אֱלֹהִים לָנוּ מַחֲסֶה וָעֹז עֶזְרָה בְצָרוֹת נִמְצָא מְאֹד:

 מצודת דוד  עזרה בצרות. הוא לנו לעזרה בעת צרה ומצוי לנו מאד בכל קראינו אליו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אלהים לנו, ר''ל בטחוננו על ה' י''ל ג' מעלות, א. שהוא לנו מחסה ועז, ב. שלא לבד שהוא מחסה בעת שלום, כי הוא גם עזרה בצרות, בעת צרה, ג. שאין צריך לבקשהו הרבה ולהמתין על עזרתו. כי הוא נמצא מאד וקרוב לקוראיו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מחסה ועז, (עי' ישע' ל') :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  עַל כֵּן לֹא נִירָא בְּהָמִיר אָרֶץ וּבְמוֹט הָרִים בְּלֵב יַמִּים:

 רש"י  בהמיר ארץ. לעתיד לבא ביום שנאמר והארץ כבגד תבלה (ישעיה נא) ראו בני קרח נס שנעש' להם שנבלעו כל סביבותיה' והם עמדו באויר ואמרו לישראל ברוח הקדש שדוגמת הנס הזה יהיה עשוי להם לעתיד : (רש"י)

 מצודת דוד  בהמיר ארץ. כשתחלף הארץ מהשקט לרעד וכאשר ינועו ההרים ליפול בעומק הים והוא משל על מפלת גוג : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בהמיר. מל' תמורה וחלוף : בלב ימים. בעומק הים שהוא חזקו של ים כהלב בהגוף : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  על כן לא נירא בהמיר ארץ, את מקומה, ובעת שימוטו ההרים בלב ימים, הגם כי.(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  יֶהֱמוּ יֶחְמְרוּ מֵימָיו יִרְעֲשׁוּ הָרִים בְּגַאֲוָתוֹ סֶלָה:

 רש"י  יהמו יחמרו מימיו. יגרשו רפש וחומר וטיט (שם נז) כמשפטם, ומנחם חברו כמו מעי חמרמרו, (איכה ב') רגורזרונ''ט בלע''ז : ירעשו הרים בגאותו. של הקב''ה שנזכ' בראש המזמור : (רש"י)

 מצודת דוד  יהמו. מי הים יהמו ברוב גליו ויגרשו רפש וטיט וההרים ירעשו לעולם בגאות ה' ומכל זה לא נירא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יחמרו. מלשון חומר וטיט : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יהמו יחמרו מימיו של הנהר שיזכיר בסמוך, והגם שירעשו הרים בגאותו של הנהר, בכ''ז לא נירא :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יחמרו. כמו חומר מים רבים, כענין ויגרשו מימיו רפש וטיט, או מענין חמרים, שהגלים עומדים כחמרים, וכינוי מימיו על הנהר שיזכיר בפסוק הסמוך :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  נָהָר פְּלָגָיו יְשַׂמְּחוּ עִיר אֱלֹהִים קְדֹשׁ מִשְׁכְּנֵי עֶלְיוֹן:

 רש"י  נהר פלגיו. שושרויישיל''ש בלע''ז, נהר גן עדן : (רש"י)

 מצודת דוד  נהר פלגיו. פלגי הנהר היוצא מבה''מ כמ''ש והנה מים יוצאים (יחזקאל מ''ז) המים ההם ישמחו יושבי עיר אלהים שהוא מקום קדוש אשר שם משכני עליון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פלגיו. ענין אמת המים : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  נהר, ר''ל הנהר הזה שדבר בו בפסוק הקודם (אשר הרים ירעשו בגאותו), פלגיו ישמחו את עיר אלהים, שלא לבד שלא ישחית ערי אלהים בגאותו כי בהפך פלגיו ישמחו אותה. כי ירוה שדותיה לברכה, וזה יען שהיא עיר של קדוש משכני עליון, ועי''כ.(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  אֱלֹהִים בְּקִרְבָּהּ בַּל תִּמּוֹט יַעְזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר:

 מצודת דוד  אלהים בקרבה. ה' ישכון בקרב ירושלים לכן לא תמוט כי יעזור בה בעת שהבוקר יפנה לבוא רצה לומר בזמן הגאולה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אלהים בקרבה, ולכן בל תמוט מן השטף הזה, כי יעזרה אלהים לפנות בקר שבעת הבקר העביר אלהים רוח על הארץ וישוכו המים, ולמ''ש בסי' מ''ח שהיה אז סערת רוח קדים, כמ''ש ברוח קדים תשבר אניות תרשיש, ר''ל שמצד קדים שהוא לפנות בוקר, הצד שהבוקר מאיר שם, בצד זה יושיעה אלהים :(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  הָמוּ גוֹיִם מָטוּ מַמְלָכוֹת נָתַן בְּקוֹלוֹ תָּמוּג אָרֶץ:

 רש"י  המו גוים. לשון הומה : תמוג. תמס, כן פתר מנחם (שמות טו) נמוגו כל יושבי כנען, וכן למוג לב (יחזקאל כא), אבל דונש פתר אותם לשון הנעה וכן (שמואל א י''ד) ההמון נמוג וילך והלום וכן כלם : (רש"י)

 מצודת דוד  המו. יהמו מכאב לב והממלכות מטו לפול כי ה' שאג בקול ותמס הארץ ואמר בל' עבר כדרך הנבואה במקומות רבות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תמוג. מלשון המגה והמסה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  המו, יאמר, ראו נא איך המו גוים ומטו ממלכות ע''י השטף הזה, הנהר נתן בקולו, ועי''כ תמוג ארץ, ונחרב רוב הישוב, אבל.(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  יְהוָה צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה:

 מצודת דוד  ה' צבאות. לפי שה' יהיה עמנו ואלהי יעקב הוא לנו למשגב עד עולם ולא יחריד אוהביו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  משגב. ענין חוזק : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ה' צבאות עמנו, ה' המושל על צבאות אלה וחיל השטף והגלים שהם שלוחי ה' והוא אלהים צבאות, שר הצבאות האדירים האלה, והוא עמנו, וא''כ משגב לנו מה שהוא אלהי יעקב ומשגיח עליהם בהשגחתו :(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת יְהוָה אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ:

 רש"י  אשר שם שמות. אשר שם ארצות הגוים שממה : (רש"י)

 מצודת דוד  לכו. אתה גוג וחבירך אשר אתך לכו וראו מפעלות ה' אשר יעשה שממה בארץ : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שמות. מלשון שממון : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לכו, עתה ישוטטו רעיוני המשורר על כל המהפכה אשר הפכו הצבאות האלה מים רבים אדירים בפקודת ה' ויאמר, אתם בני תבל ! לכו חזו שזה לא נעשה במקרה, כי היא מפעלות אלהים אשר הוא שם שמות ושממון בארץ :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  שמות. מענין שממה :(מלבי"ם באור המלות)


{י}  מַשְׁבִּית מִלְחָמוֹת עַד קְצֵה הָאָרֶץ קֶשֶׁת יְשַׁבֵּר וְקִצֵּץ חֲנִית עֲגָלוֹת יִשְׂרֹף בָּאֵשׁ:

 רש"י  משבית מלחמות. מעלינו עד קצה הארץ שכל ארצו' הגוים יהיו עמנו בשלום. עגלות ישרף באש. רכבי מלחמות : (רש"י)

 מצודת דוד  עד קצה הארץ. כי בכל העולם לא יהיה עוד מלחמה כי כולם יעבדו לה' : קשת ישבר. כי לא יצטרכו עוד לכלי מלחמה : עגלות. העשויות לצורך המלחמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  משבית. מבטל : וקצץ. ענין חתוך וכריתה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  משבית, משים פניו אל העריץ המרגיז ממלכות ומחריב הארץ בעת ההיא, אומר אני אל המשבית ומחריב ע''י מלחמות עד קצה הארץ, שבמלחמות שעשה השבית רוב הישוב, אומר אני אליו שמעתה. קשת ישבר, ויקצץ את החניתים, ואת העגלות (שהם המרכבות שבם נלחם) ישרף באש, שמעתה אין צריך שהוא יהיה שבט אפו של ה' להחריב הארץ, אחר שה' בעצמו יצא עם צבאותיו להחריבה ויש לו שלוחים אחרים ע''ז, לכן.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  משבית. על ידי מלחמות, שהחריב הכל. ישבר. ציווי :(מלבי"ם באור המלות)


{יא}  הַרְפּוּ וּדְעוּ כִּי אָנֹכִי אֱלֹהִים אָרוּם בַּגּוֹיִם אָרוּם בָּאָרֶץ:

 רש"י  הרפו. עצמכם מלבא עוד על ירושלים : ודעו כי אנכי אלהים וגו' ארום בארץ. אתרומם בנקמתי אשר אעשה : (רש"י)

 מצודת דוד  הרפו. הרפו ידכם מלהחזיק במלחמה ודעו שאנכי אלהים והכל שלי ובידי ליתנה למי שארצה : ארום. אני רם ומושל בכל הגוים ואני רם ומושל בארץ ליתנה למי שישר בעיני : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הרפו. מלשון רפיון : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הרפו, אתם מחריבי תבל הרפו עתה, ודעו כי אנכי אלהים, וכי אנכי בעצמי ארום בגוים וארום בארץ, ר''ל כי עת שהייתם אתם שלוחי ה' להחריב, אמרתם כי בכח ידכם עשיתם זאת, אבל עתה ידעו כולם שאני המרגיז ארץ ממקומה, ובכל זה.(מלבי"ם באור הענין)


{יב}  יְהוָה צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה: (פ)

 מצודת דוד  ה' צבאות. אז יהיה ה' עמנו ואלהי יעקב יהיה לנו למשגב עד עולם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ה' צבאות עמנו, ולא תגע אלינו הרעה, וכיון ג''כ שע''י השטף הזה נשבר כחו של העריץ המרגיז הארץ, ולכן אמר שמעתה קשת ישבר וקצץ חנית, כי נשתה גבורתו, וה' בעצמו בא לשפוט הארץ, ועי''כ נצולו ישראל גם מן רעת המרגיז הארץ שהיו פניו מועדות לבא עליהם, וה' צבאות עמנו להצילנו גם מידו :(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-מז

{א}  לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר:

 מלבי"ם - באור הענין  למנצח לבני קרח, הוסד על עת העתיד המקוה שיכירו כל העמים מלכות ה' וילכו לבקש פני ה' בציון :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  כָּל הָעַמִּים תִּקְעוּ כָף הָרִיעוּ לֵאלֹהִים בְּקוֹל רִנָּה:

 רש"י  תקעו כף. התערבו יחד זה עם זה להריע לאלהים בקול רנה : (רש"י)

 מצודת דוד  תקעו כף. לשמוח בעת מלוך ה' על כל הארץ : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תקעו כף. ענין הכות כף אל כף לשמחה וכן תקעו כף עליך (נחום ג) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כל העמים, בזמן הזה העמים הם במלחמה תמידית גוי בגוי ממלכה בממלכה, וזה משתי סיבות, א. בסבת האמונה, שכל בעל אמונה מיוחדת ילחם וירצה להכריח בעל אמונה אחרת אל אמונתו, ב. בסבת המשרה והממשלה שכל עם רוצה להשתרר על עמים זולתו, עפ''ז יאמר לעתיד לבוא לא ישא גוי אל גוי חרב, רק כל העמים יתקעו כף זה לזה לעשות שלום ביניהם עד עולם להשבית חרב ומלחמה, כי אז יעבדו כולם אל אחד וה' יהיה מלך אחד על כולם, ועז''א הריעו לאלהים בקול רנה, שהיה דרכם להריע בתרועה וקול שופר בעת המלכת מלך חדש, ואז ימליכו כולם את האלהים למלך על כל הארץ, ויריעו תרועה גדולה, בענין שלא יהיו עוד לאמונות שונות, ולא יחצו עוד לכמה מחנות :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תקעו כף. להתחבר יחד, וכן (נחום ג') :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  כִּי יְהוָה עֶלְיוֹן נוֹרָא מֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל הָאָרֶץ:

 מצודת דוד  כי ה' וגו'. כי אז ידעו שה' עליון נורא וכו' ר''ל שהוא עליון על הכל ונורא עליהם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי ה' עליון נורא, הנה מצד האמונה, עתה יש מכחישים הסבה הראשונה לגמרי ואומרים שהכוכבים והמזלות המה היוצרים, ואז יהיה ה' עליון, ויש שמודים בסבה הראשונה וקרו ליה אלהא דאלהיא רק שאומרים שאינו נורא, אחר שאין משגיח בשפלים ואינו גומל ומעניש, וא''כ אין להתירא ממנו, כמ''ש רם על כל גוים ה', וע''כ היו מתיראים מהכוכבים בחשבם שלהם נתנה הממשלה, ואז יהיה נורא. -- ומצד המלוכה והמשרה יהיה אז מלך גדול על כל הארץ. עתה יבאר שני אלה.(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ וּלְאֻמִּים תַּחַת רַגְלֵינוּ:

 רש"י  ידבר עמים תחתינו. יתן דבר בעובדי כוכבים תחת נפשנו להיו' חמתו מתקררת בהם ואלו נצולים כענין שנאמ' ונתתי כפרך מצרים וגו' (ישעיה מג), ומנחם חבר ידבר ל' הנהגה : (רש"י)

 מצודת ציון  ידבר. ינהג כמו ורעו כבשים כדברם (ישעיה ה) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ידבר, ואז ידבר וינהיג את העכו''ם תחתינו מצד הנהגת המשפט, כמ''ש ושפט בין הגוים, ולאומים תחת רגלינו, מצד הדת והתורה, כמ''ש שם כי מציון תצא תורה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ידבר. מענין הנהגה שמנהיג בהכרח. עמים לאמים. הבדלם למעלה (ב') :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  יִבְחַר לָנוּ אֶת נַחֲלָתֵנוּ אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב אֲשֶׁר אָהֵב סֶלָה:

 רש"י  יבחר לנו וגו'. ויחזירנו לתוכה ואז יתעלה בתרועה וקול שופ' שנתקע לפניו בשיר על עולות וזבחים שלמים ונאמר זמרו אלהים וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  יבחר לנו. ר''ל יחזיר לנו את נחלתינו ויבחר אותה לנו לשבת בה כמאז : את גאון יעקב. זה בה''מ אשר אהוב הוא לעולם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גאון. מל' גאוה ורוממות : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יבחר, מבאר מאיזה מקום תצא הנהגת המלוכה והדת, שזה יהיה מציון, שהגם שהיא חרבה עתה, עוד יבחר לנו את נחלתינו שהתחלת השראת השכינה שם הראה ליעקב במראה הסולם שראה בהר ההוא, (ששם ראה ג''כ את המקדש הבנוי לעתיד לבא כמ''ש חז''ל), וז''ש את גאון יעקב אשר אהב :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה יְהוָֹה בְּקוֹל שׁוֹפָר:

 מצודת דוד  עלה. אז יתעלה ויתרומם אלהים בתרועה כי יתקעו על הקרבנות : ה' בקול שופר. מוסב על עלה לומר עלה ה' בקול שופר וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  עלה, עתה מצייר איך המלך הגדול הזה מקבל את המלוכה הזאת שהעמים ממליכים אותו, והוא מתעלה עתה מן הנהגתו הקדומה שהנהיג טרם המלך מפי בריותיו זה המלכות העצום, אל הנהגה אחרת נעלה ורמה מן ההנהגה הראשונה, כי הנהגת ה' בזה''ז תהיה לפעמים ע''י שם אלהים, והוא בעת שינהיג ע''פ הנהגת הטבע, ולפעמים תהיה ע''י שם הויה, והוא בעת שינהיג ע''פ הנסים והנפלאות, והנהגה זו תהיה בשביל ישראל, ונקרא אז בשם מלכנו, או גואלנו, אלהי ישראל, אלהי יעקב, קדוש ישראל וכדומה ואז יתנשאו שני הנהגות האלה ויתעלו עילוי רב, שע''י התרועה הזאת שהמליכו אותו עלה אלהים, התעלה ההנהגה שינהיג ע''י שם אלהים, כי הנהגת הטבע תשתנה אז אל טבע מעולה מהראשונה כמ''ש הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה, וכן ע''י קול שופר עלה ה', היינו ההנהגה הנסיית שהוא ע''י שם הויה, כי יהיה נסים נפלאים ונעלים ומתמידים יותר מהקודמים, ומפרש ע''י שעלה אלהים בתרועה :(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  זַמְּרוּ אֱלֹהִים זַמֵּרוּ זַמְּרוּ לְמַלְכֵּנוּ זַמֵּרוּ:

 מצודת דוד  זמרו אלהים. זמרו לאלהים : זמרו. כפל הדבר להתמדתו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  זמרו אלהים זמרו, תתנו שבח לשם אלהים שעלה ונתעלה, וע''י שעלה ה' בקול שופר זמרו למלכנו זמרו, ששם מלכנו הבא בכינוי מורה על הנהגתו הנסיית, שעלה עתה ע''י קול השופר שהוא סימן אל קיבוץ גליות, כמ''ש והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, וטעם ההתעלות הזאת הוא.(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  כִּי מֶלֶךְ כָּל הָאָרֶץ אֱלֹהִים זַמְּרוּ מַשְׂכִּיל:

 מצודת דוד  זמרו משכיל. זמרו זמר העשוי בהשכל : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי מלך כל הארץ אלהים, שגם מצד הנהגתו הפשוטה שע''י שם אלהים, הוא עתה מלך כל הארץ, וכלם עובדים אותו, וע''כ זמרו משכיל שאז ישכילו כולם מלכות ה' וגדולתו :(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  מָלַךְ אֱלֹהִים עַל גּוֹיִם אֱלֹהִים יָשַׁב עַל כִּסֵּא קָדְשׁוֹ:

 רש"י  מלך אלהים על גוים. כך יאמרו הכל : ישב על כסא קדשו. עכשיו הכסא שלם ובגדולה ניכרת ויגידו כי נאספו לעירו : (רש"י)

 מצודת דוד  על כסא קדשו. להראות ממשלתו על כל : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  מלך, עד עתה סדר התחלת המלוכה, עתה מציין התמדת המלכות, כבר מלך אלהים על גוים, וגם ישב על כסא קדשו, שאינו יושב עוד על הכסא שישב עד עתה שהוא השמים והמערכת (כמ''ש ה' בשמים הכין כסאו) רק ישב על כסא קדשו, כסא הנהגה הפלאיית שהוא בקדש נעלה מן הטבע :(מלבי"ם באור הענין)


{י}  נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ עַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם כִּי לֵאלֹהִים מָגִנֵּי אֶרֶץ מְאֹד נַעֲלָה: (פ)

 רש"י  נדיבי עמים. שהתנדבו עצמם לטבח ולהרוג על קדושת שמו : עם אלהי אברהם. שהיה נדיב לב הראשון תחלה לגרים עתה נודע כי לאלהים מגיני ארץ היכולת בידו להיות למגן על כל הבוטחים בו : (רש"י)

 מצודת דוד  נדיבי עמים. הנדיבים שבכל העמים יהיו נאספים לא''י וחוזר ומפרש שהם עם אלהי אברהם : מגיני ארץ. הם השרים שהם למגן ולחוזק לתשושי כח ור''ל כל שרי העמים המה לאלהים ובידו להוציא את ישראל מתחת ידיהם ולהביאם אל ארצם : מאוד נעלה. הוא מאוד מעולה ומרומם וכל אשר יחפוץ יעשה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נדיבי. הותרן בממון יקרא נדיב : נעלה. מלשון עלוי ושבח והרמה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  נדיבי, ועתה נאספו נדיבי עמים שהתנדבו לגייר א''ע, והם עם אלהי אברהם שהיה ראש לגרים, כי לאלהים (נאספו) מגני ארץ כל הצדיקים והחסידים שהם מגני ארץ, ובעת ההיא מאד נעלה, יתעלה בהנהגתו תמיד מעלה מעלה בנסים חדשים ואותות ונפלאות אשר לא נבראו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  נאספו. נמשך לשנים, ויש לפרש עוד, שסדר הכתוב נדיבי עמים נאספו -. עם אלהי אברהם -. כי לאלהים מגיני ארץ -. מאד נעלה. שעל ידי שנאספו נדיבי עמים ומגיני ארץ לאלהים, על ידי עם אברהם שהם ישראל, יהיה נעלה ומרומם מאד שכולם יכבדו אותם :(מלבי"ם באור המלות)

תהילים פרק-מח

{א}  שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי קֹרַח:

 מלבי"ם - באור הענין  שיר מזמור, מזמור זה נתיסד על סער גדול שהיה בעת ההיא מפוצץ הרים ומשבר סלעים, ובהר ציון ששם ג''כ היה הסער לא הזיק מאומה, כי ה' השוכן בהר הזה הגין עליה, והיה הסער הזה להם לטובה כי אז התחברו מלכי ארץ וירדו באניות תרשיש לכבוש את ארץ ישראל, והסער הזה שבר אניותיהם והכה בים חילם, והוא קרוב עם המזמור שלמעלה סי' מ''ו :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  גָּדוֹל יְהוָה וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ:

 רש"י  בעיר אלהינו. לעתיד לבא כשיבנה את עירו יהיה בשבילה גדול ומהולל : (רש"י)

 מצודת דוד  בעיר אלהינו. ר''ל כשתשרה שכינתו בירושלים הר קדשו אז הוא גדול ומהולל בפי כל : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  גדול ה' ומהולל מאד, לא כל גדול הוא מהולל, שלפעמים ע''י גדולתו לא ישים לב על השפלים ממנו ולא יהללו בשערים מעשיו אבל ה' במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו, עד שהוא גדול מצד עצמו, וגם מהולל מצד ענותו להשגיח על כל, וההילול תהיה לרוב רק מרחוק, כי מקרוב יראו שמעלתו יש לה גבול ולא יהללוהו כ''כ, אבל ה' הוא מהולל בעיר אלהינו, וביחוד הוא ההילול על השגחתו בעיר אלהינו, וביחוד על הר קדשו, ומפרש דברי התהלה שמהללים לאמר.(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב:

 רש"י  יפה נוף. עיר שהוא נוף יפה לשון נוף של אילן, דבר אחר כלת של יופי שכן קורין בכרכי הים לכלה ננפי, ומנחם חברו כמו שלשת הנפת קונטריא''ה בלע''ז (יהושע יז), אבל דונש פתר אותו לשון נוף של אילן ונקרא הר ציון יפה נוף כי הוא הר הזתים (סא''א) : משוש כל הארץ. ומה היא משושה ירכתי צפון, אנגלא''ש בלע''ז, ירך המזבח צפונה ששם שוחטין חטאות ואשמות ומי שהיה עצב על עבירות שבידו מביא חטאות ואשמות ומתכפר לו והוא יוצא משם שמח ועל ידי הקרבנות טובה באה : (רש"י)

 מצודת דוד  יפה נוף. מחוז יפה ומשוש לכל הארץ הוא הר ציון העומד בצפון ירושלים והיא קרית מלך רב וגדול הוא דוד וכה''א קרית חנה דוד (ישעיה כט) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נוף. מחוז : משוש. כולם שמחים בראותם נוי תפארתו : ירכתי. ענין צד כירך הזה שהוא בצד האדם : קרית. מל' קריה ועיר : רב. גדול : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יפה, הגם שהר ציון י''ל כל המעלות, שהוא מצד עצמו יפה נוף, שהאקלים שההר שוכן בו הוא יפה מאד, וגם הוא משוש כל הארץ, וגם הוא קרית מלך רב, ששם עיר הבירה של מלך גדול, בכ''ז כל אלה המעלות אינם המשגב והתוקף של המקום ההוא, רק מה.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  נוף. מחוז, כמו שלשת הנפת. מלך רב. מלך גדול :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  אֱלֹהִים בְּאַרְמְנוֹתֶיהָ נוֹדַע לְמִשְׂגָּב:

 רש"י  נודע למשגב. כשישכון בה לעתיד יאמרו כן : (רש"י)

 מצודת דוד  אלהים. כשאלהים שוכן בארמנותיה אז נודע לכל שהוא לה למשגב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בארמנותיה. מלשון ארמון והיכל : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שאלהים בארמנותיה, עי''ז הוא נודע למשגב שעקר החוזק שלה מה שאלהים שוכן בארמנותיה, וזה פירוש על מהולל מאד, שבזה יהללו את ה' על ששכן שכינתו בציון והוא משגבה. עתה יתחיל ספור המעשה שקרה בעת ההיא :(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ עָבְרוּ יַחְדָּו:

 רש"י  המלכים נועדו. להלחם עליה במלחמת גוג ומגוג : עברו יחדו. למלחמה : (רש"י)

 מצודת דוד  המלכים נועדו. המלכים אשר עשו יום מיועד ויעברו אז לבא על ירושלים למלחמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נועדו. ענין הזמנה כמו בלתי אם נועדו (עמוס ג) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי הנה המלכים נועדו, שהתועדו ללכת לכבוש את ירושלים, וגם עברו יחדו שעברו באניות על ים תרשיש, אולם. (ו-ז) המה ראו השגחת ה' בעיניהם, וכן תמהו ונבהלו עד שנחפזו לברוח, ואחזתם שם רעדה, ומה ראו? (ח-ט) ברוח קדים תשבר אניות תרשיש, איך ע''י רוח קדים נשברו אניותיהם, ושיעור הכתובים ברוח קדים תשבר אניות תרשיש, אלהים יכוננה עד עולם, הם ראו שע''י הרוח ששברה את אניות תרשיש ברוח הזה בעצמו כנן את ירושלים על מכונה בל תחרב ע''י האויבים, ומה שאמר כאשר שמענו וכו' הוא מאמר מוסגר, שכמו ששמענו שמע הרוח הזה, כן ראינו אותו בעיר ה', שגם שם היה הסער כמו על הים, וברוח הזה אלהים יכוננה עד עולם, סלה, נשלם הענין :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  הֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ נִבְהֲלוּ נֶחְפָּזוּ:

 רש"י  המה ראו. את הקב''ה יוצא ונלחם בגוים ההם כן תמהו : נחפזו. פור''נט אטורדי''ץ בלע''ז, כמו ובחפזותה : (רש"י)

 מצודת דוד  המה ראו. והמה כאשר ראו שאלהים בארמנותיה כן תמהו וכו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נחפזו. מלשון חפזון ובהלה : (מצודת ציון)


{ז}  רְעָדָה אֲחָזָתַם שָׁם חִיל כַּיּוֹלֵדָה:

 מצודת דוד  שם. בירושלים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רעדה. פחד : חיל. חלחלה : (מצודת ציון)


{ח}  בְּרוּחַ קָדִים תְּשַׁבֵּר אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ:

 רש"י  ברוח קדים. הוא לשון פורענו' שהקדוש ברוך הוא נפרע בו מן הרשעים כמו שנאמר ויולך ה' את הים ברוח קדים וגו' (שמות י''ד) וכן בצור רוח קדים שברך בלב ימים (יחזקאל כ''ז) ברוח אפיצם לפני אויב (ירמיה י''ח) : אניות תרשיש. הם שכיני צור היא אפריקא ומאדום היא : (רש"י)

 מצודת דוד  ברוח קדים. אשר היא העזה שברוחות בה תשבר את האניות של חיל הבאים דרך ים תרשיש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אניות. ספינות : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  תשבר. נסתר לנקבה, שרוח בא לפעמים בלשון נקבה, ופי' ברוח קדים אשר תשבר אניות תרשיש אלהים יכוננה :(מלבי"ם באור המלות)


{ט}  כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ כֵּן רָאִינוּ בְּעִיר יְהוָה צְבָאוֹת בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהִים יְכוֹנְנֶהָ עַד עוֹלָם סֶלָה:

 רש"י  כאשר שמענו. הנחמות מפי הנביאים כן ראינו : (רש"י)

 מצודת דוד  כאשר שמענו. את הדברים מפי הנביאים כן ראינו אותם בעיר ה' שהוא אלהינו : יכוננה. את ירושלים יכונן להיות עומדת על כנה ובסיסה עד עולם ועד : (מצודת דוד)


{י}  דִּמִּינוּ אֱלֹהִים חַסְדֶּךָ בְּקֶרֶב הֵיכָלֶךָ:

 רש"י  דמינו אלהים חסדך. הנביא חוזר ומתפלל להקב''ה ואומר דמינו וקוינו אל חסדיך לראות תשועתך זו בקרב היכלך, ומנחם פתר אותו לשון מחשבה כמו אל תדמי בנפשך (אסתר ד') : (רש"י)

 מצודת דוד  דמינו. אתה אלהים הן הוחלנו מאז אל חסדך אשר תראה בקרב היכלך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  דמינו. ענין תוחלת ותקוה כמו דום לה' (לעיל לז) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  דמינו, עד הנה לא היה לנו שום ציור ודמות מדין ומשפט, רק ציור של חסד, כי בקרב היכלך לא הרגשנו ממך שום דין ורוגז ועונש, אך טוב וחסד, עד כי בקרב היכלך לפי הנהגתך שם, לא דמינו רק חסדך, לא היה לנו דמות וציור רק ציור החסד, אבל עתה ראינו, כי.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  דמינו. ענין מחשבה, כמו והוא לא כן ידמה (ישעיה י') :(מלבי"ם באור המלות)


{יא}  כְּשִׁמְךָ אֱלֹהִים כֵּן תְּהִלָּתְךָ עַל קַצְוֵי אֶרֶץ צֶדֶק מָלְאָה יְמִינֶךָ:

 רש"י  כשמך אלהים כן תהלתך. כאשר שמך גדול כן תהלתך גדול בפי כל : (רש"י)

 מצודת דוד  כשמך. כמו ששמך מורה שאתה מושל בכל כן מהראוי להלל אותך בזה על קצות הארץ : צדק. עם כי היכולת בידך לא תבוא בשטף אף כ''א בצדק : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כשמך אלהים כן תהלתך על קצוי ארץ, שתהלתך היוצא על קצוי ארץ חוץ מן ההיכל, היא מתיחסת אל שמך אלהים שהוא מורה שאתה דיין ושופט צדק להעניש להראוים לעונש, כי שם מהללים אותך שצדק מלאה ימינך, שם נגלית במדת הצדק שהוא תואר אל השופט הבלתי נושא פנים ובלתי עושה חסד לוותר לחייבים, רק שופט בצדק, (ור''ל שהנהגתו בקרב היכלו עם ישראל הוא חסד, אבל הנהגתו עם העולם הוא בדין, כי כן העניש את העמים שבאו באניות תרשיש וישראל נצולו בחסדו) :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ארץ. בא בסגו''ל, להורות שנמשך גם למטה שעל קצוי ארץ מלאה ימינך צדק :(מלבי"ם באור המלות)


{יב}  יִשְׂמַח הַר צִיּוֹן תָּגֵלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה לְמַעַן מִשְׁפָּטֶיךָ:

 רש"י  תגלנה בנות יהודה. כל שאר ערי יהודה הם לציון בנות כמו וילכוד את קנת ואת בנותיה : למען משפטיך. שתעשה דין באומות : (רש"י)

 מצודת דוד  למען משפטיך. אשר תעשה בחיל גוג : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בנות יהודה. ערי יהודה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ישמח, הר ציון ישמח למען משפטיך, כי המשפטים האלה היו לטובתם להצילם מאויביהם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ישמח הר ציון תגלנה בנות יהודה. הגיל מורה על דבר חדש (כנ''ל כ''א ב'), לבנות יהודה יהיה זה דבר חדש, אבל הר ציון שרואה נסי ה' תמיד אינם חדשות אצלו רק ישמח בשמחה תמידית :(מלבי"ם באור המלות)


{יג}  סֹבּוּ צִיּוֹן וְהַקִּיפוּהָ סִפְרוּ מִגְדָּלֶיהָ:

 רש"י  סבו ציון. אתם הבונים אותה : ספרו. לשון מנין דעו כמה מגדלים ראוים לה : (רש"י)

 מצודת דוד  סובו ציון. וראו תפארתה : ספרו מגדליה. ותראו כי רבים המה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  סבו, אומר אחרי הסער הזה שהפיל מגדלים והרס מבצרים בכל ערי העמים, סבו את ציון והקיפוה, סביב, וראו אם נהרס שם איזה בנין, ספרו מגדליה אם נמצאו כולם ולא נהרס אחד מהם, אולם.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  סבו, והקיפוה. יש הבדל בין היקף ובין סבב כמ''ש (התו''ה ויקרא סי' מ') שמסבב בא גם על הסבוב הבלתי שלם, והיקף בא על ההיקף השלם, לזה מוסיף והקיפוה מכל צד :(מלבי"ם באור המלות)


{יד}  שִׁיתוּ לִבְּכֶם לְחֵילָה פַּסְּגוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ לְמַעַן תְּסַפְּרוּ לְדוֹר אַחֲרוֹן:

 רש"י  לחילה. לחומותיה כמו חיל וחומה, (איכה ב') : פסגו ארמנותיה. הגביהו בירנותיה, כמו אשדות הפסגה, (דברים ג') דמתרגמינן רמתא : למען תספרו. את גובהה ואת יופיה לדור שאחריכ' : (רש"י)

 מצודת דוד  שיתו. שימו לבבכם לבנין החיל ליפותה ולחזקה : פסגו. הגביהו וחזקו הארמנות : למען תספרו. מגודל יופי הבנין הנעשה בעזר אלוה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לחילה. היא החומה הנמוכה שלפני הגבוהה וכן ויאבל חיל וחומה (איכה ב). פסגו. ענין הרמה וחוזק כמו עלה ראש הפסגה (דברים ג) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שיתו לבכם לחילה, ראו נא מי היא החומה המקפת את העיר ולא הניח את הסער ליכנס לתוכה, פסגו ארמנותיה עלו על ראש הפסגה של ארמנותיה, וראו מי השומר העומד בראש הארמונות לשמרה, למען תספרו לדור אחרון ותודיעו להם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  לחילה. החומה הקטנה, כמו ויאבל חיל וחומה : פסגו. מענין עלה ראש הפסגה, ראו על פסגת הארמון :(מלבי"ם באור המלות)


{טו}  כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת: (פ)

 רש"י  עלמות. כאדם המנהיג את בנו קטן לאט, ומנחם פתר אותו לשון עולם וכן פתרונו ינהגנו לעולמי' : (רש"י)

 מצודת דוד  כי זה אלהים. העושה לנו כל זאת הוא אלהינו עד עולם ובדרך זה ינהגנו עולמית : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  על מות. כמו עולמית : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי זה אלהים אלהינו, הוא חילה וחומתה, והוא השומר העומד על פסגת ארמנותיה (כמ''ש אלהים בארמנותיה נודע למשגב) והוא העומד לעולם ועד, והוא ינהגנו עלמות היינו עד עולם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  זה החיל והארמון עלמות. כמו עולמית, ויש עוד פירושים, ולי נראה שמזמור זה ומזמור שבסי' מ''ו נתיסד על ענין אחד או על שני ענינים דומים, איך על ידי סער ושטף מים נצולו, ובני קרח שרו תחלה שיר הזה, ואח''כ שרו שיר שבסי' מ''ו שהוסד לאמרו על עלמות, וע''ז ציין במלת עלמות, שהשיר השני יזמרו על עלמות :(מלבי"ם באור המלות)

תהילים פרק-מט

{א}  לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר:

 מלבי"ם - באור הענין  למנצח, תוכחת מוסר אל הבוטחים בעשרם ועובדים את גופם ואדמתם ומעבידים ומאבדים את נפשם ונשמתם, מראה על פניהם סכלותם כי יחליפו העולם העומד באובד, הרוחני בגשמי, הנקלה בנכבד, וכי נמשלו כבהמות נדמו :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  שִׁמְעוּ זֹאת כָּל הָעַמִּים הַאֲזִינוּ כָּל יֹשְׁבֵי חָלֶד:

 רש"י  שמעו זאת כל העמים. לפי שמזמור זה מיוסד על בני אדם הבוטחי' בעשרם אמר כל העמי' שכלם צריכים ייסור : חלד. היא הארץ על שם שהיא נושנת וחלודה, רדוייל''ייא בלע''ז, ורבותינו פירשו על שם החולדה שהיא ביבשה ואינה בים דתנו רבנן כל שיש ביבשה יש בים חוץ מן החולדה : (רש"י)

 מצודת דוד  כל העמים. כי כולם צריכים לדעת המוסר הזה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  האזינו. הטו אוזן : חלד. אנשי הזמן : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שמעו זאת, תוכחה זו כוללת בין עמים ולאומים שהיא החברה המדינית, ובין יחידים היושבים חלד, כי בסכלות הזה השתבשו יחידים גם תעו בו גוים וממלכות :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  שמעו, האזינו. האזנה קלה משמיעה, ומבואר אצלי (ישעיה א' י' ובכ''מ), שבכ''מ שיבואו על שני נושאים מתחלפים, ידבר אל הנושא העקרי בלשון שמיעה ואל הטפל בלשון האזנה, ופה העמים שהם הקבוצים עקרים נגד יושבי חלד שמציין גם אנשים פרטים :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  גַּם בְּנֵי אָדָם גַּם בְּנֵי אִישׁ יַחַד עָשִׁיר וְאֶבְיוֹן:

 רש"י  גם בני אדם. בני אברהם שנקרא האדם הגדול בענקים (יהושע י''ד) בני ישמעאל ובני קטורה : גם בני איש. בני נח שנקרא איש צדיק (בראשית ו') : (רש"י)

 מצודת דוד  יחד. ר''ל זה כזה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בני אדם. המון העם : בני איש. הגדולים שבהם כמו הלא איש אתה (ש''א כו) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  גם, היא כוללת גם כל כתות האנשים, בין הנכבדים בין הנקלים, בין העשיר בין האביון, כי כולם יבערו ויכסלו בזה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  גם בני אדם, בני איש. כשנרדפים יחד יציין בבני איש בני גדולים, וכן לקמן (ס''ב י') :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת:

 רש"י  והגות לבי. מחשבות לבי, תבונות הם : (רש"י)

 מצודת דוד  והגות. מחשבות לבי המה דברי תבונה ר''ל מלבד הדברים הנגלים שיש במה שאדבר הנה יש בהם עוד דברים נסתרים מה שאחשוב בלבי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והגות. ומחשבות : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  פי ידבר חכמות, המאמרים שיאמר בפיו הם דברי חכמה, והגות לבי תבונות, ותוך מאמריו החיצונים רצוף היקש תבוניי, למשל מה שיאמר שהכסף והעושר הם רק קנינים מדומים זה לקוח מדברי החכמה, אבל מה שיסביר את הדבר הוא היקש הלקוח מדרכי הבינה, וזה צורתו, האדם צריך שימיר קנין חיצוני בעד קנין מתעצם אליו יותר, למשל הכסף בעבור גופו, הנפש היא עצמות האדם נגד הגוף, התולדה מזה שצריך שימיר מחמדי הגוף בעד אושר הנפש, והיקש תבוניי הזה בנוי על היסוד הלקוח מדברי החכמה ממהות הנפש ושהיא עצמות האדם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  חכמות, תבונות. חכמה דרכי ההנהגה שיש בהם טוב ורע, וחקי החכמה הם מקובלים, והתבונה הם דברים שיוציא משכלו על ידי היקשים והתבוננות, ושם פה מיוחד אל החכמה, וכללים אלה התבארו ביחוד בס' משלי :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  אַטֶּה לְמָשָׁל אָזְנִי אֶפְתַּח בְּכִנּוֹר חִידָתִי:

 רש"י  אטה למשל אזני. לדברי תורה שנקראת משל הקדמוני (ש''א כד). אפתח. לכם חידתי זאת בכנור וזו היא החידה למה אני צריך לירא בימי רע ביום פקודת עול לפי שעון עקבי יסובני עונות שאני דש בעקב שאני מזלזל בהם שהם בעיני עברות קלות הם מרשיעות אותי בדין וכל שכן העשירים : (רש"י)

 מצודת דוד  אטה למשל אזני. דברי המשל הם כמו כצאן לשאול שתו ולא יראו אור ואמר גם אני אטה אזני להם כאומר לא לזולת לבד אזכיר ואזהיר כי גם את עצמי עמהם : אפתח בכנור חידתי. כי החידה היא סגורה וסתומה ואמר אפתח סתימת החידה ואפרשה עם הכנור שאזמר בה כי בהכרעת הנגון יובן הדברים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אטה למשל אזני, כי יתחיל דבריו במשל מן פדיון האח ופדיון עצמו ממות, שהוא משל אל פדיון הנפש ממות העצמי, אפתח בכנור חידתי, שמדי נגנו בכנור ימצא תיכף חדתו, ויבין הנמשל :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע עֲוֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי:

 מצודת דוד  למה אירא. וזהו דברו למה אירא וגו' ר''ל על מה אירא כשיבוא הרע בעולם והלא על כי העונות אשר אני מזלזל בהם לדושם בעקב רגליהם הם המסבבים אותי ובעבורם אני מתפחד פן ע''י אלכד ברעה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עקבי. עקב הרגל : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  למה אירא, פסוק זה הוא כעין הצעה לכל מה שיאמר אח''ז, הנה ה' הכין לנו מקור חיים היא הנפש הנצחיית אשר היא לא תמות במות הגוף כי תשאר צרורה בצרור החיים את ה' בעדן הנפשות, וא''כ למה אירא בימי רע, כשיגיעו ימי המות למה אירא מן המות הלא היא יובילני אל החיים הנצחיים, ואך מה שאירא הוא כי עון עקבי יסובני, שאז יסובו אותי העונות שהלכתי והנהגתי בהם שלא שמרתי להכין לי צידה ליום מועד ולעשות דבר להשלמת נפשי, עד שלא אירא מן המות רק ממעשי הרעים :(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  הַבֹּטְחִים עַל חֵילָם וּבְרֹב עָשְׁרָם יִתְהַלָּלוּ:

 רש"י  הבוטחים על חילם. ומה בצע בממונם הלא : (רש"י)

 מצודת דוד  הבוטחים. ר''ל א''כ כ''ש האנשים התולין בטחונם ברוב עשרם ומתהללים בה כ''ש שיש להם להתפחד כי הלא דרכם להרבות זלזול בעונות ולדושם בעקב הרגל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חילם. עשרם : יתהללו. ישתבחו : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הבוטחים, אומר אני אל הבוטחים על חילם, ולא יבטחו בו להיות אמצעי אל השלימות כמו לעשות בו צדקה וחסד, רק שברוב עשרם יתהללו, וזה הוא התכלית אצלם לאצור עושר רב :(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  אָח לֹא פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ לֹא יִתֵּן לֵאלֹהִים כָּפְרוֹ:

 רש"י  אח. לא יוכל לפדות את אחיו בממונו לפי שאם באים לפדות איש את אחיו יתיקר פדיון נפשם מכל הון לפיכך על כרחו חדל הוא לעולם מלפדותו : (רש"י)

 מצודת דוד  אח וגו'. כאומר הנה באמת סכלות גדול הוא לבטוח בעושר כי הלא אין איש יוכל לפדות בממון את אחיו מן המיתה ואף כופר נפש עצמו לא יוכל ליתן : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כפרו. פדיון נפשו : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אח, הכי לא יפדה איש את אחיו, שאם ירצה להמית את אחיו והוא יכול לפדותו בממון הכי לא יפדהו. ? ואם יקרה אכזר כזה שממונו חביב עליו מהצלת אחיו, הכי לא יתן לאלהים כפרו, היינו כופר עצמו, אם נתחייב מיתה וכופר יושת עליו שבו ינצל מן המות וכי לא יתן כספו בעד הצלת חייו. ? הלא ודאי יתנהו, א''כ אשאל אם כל אדם יתן את כל אשר לו בעד חיי גופו הגם שגופו אינו עקר האדם, ר''ל שהוא אינו עצם האדם הנשאר קיים ונצחי, שעיקר האדם הוא נפשו הנצחיית והגוף רק לבוש אליו :(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  וְיֵקַר פִּדְיוֹן נַפְשָׁם וְחָדַל לְעוֹלָם:

 רש"י  ויקר. (שיחיה לנצח ולא יראה השחת) ומנחם חברו לשון מניעה כמו אוקיר אנוש מפז (ישעיה יג) והלכתי עמכ' בחמת קרי (ויקרא כו), כלומר וימנע פדיון נפשם : (רש"י)

 מצודת דוד  ויקר. להפדות את הנפש הוא דבר יקר ולא סוף דבר שיקר הוא אלא אפי' שחדל הוא לעולם ואינו נמצא כלל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויקר. דבר אשר תקשה מציאותו קרוי יקר וכן ודבר ה' היה יקר (ש''א ג) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ויקר, וא''כ הלא יקר ונעלה מן פדיון גופו העובר הוא פדיון נפשם, לפדות נפשם הנצחיית מן המות הנצחי, וא''כ מדוע וחדל לעולם, מדוע יחדלו המון האנשים מלפדות את נפשם בל תמות המות הנפשיי הנצחיי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  נפשם. בא לרוב על הנפש הרוחניית, כמ''ש (למעלה ג') :(מלבי"ם באור המלות)


{י}  וִיחִי עוֹד לָנֶצַח לֹא יִרְאֶה הַשָּׁחַת:

 מצודת דוד  ויחי. אף אם הרבה יחיה וכי יחיה עוד לנצח ולא יראה כלל את השחת ומהו א''כ בטחון העושר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  השחת. בור הקבר : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ויחי, ר''ל שהלא בפדותם את גופם לא יפדהו רק שיחיה חיי שעה לא על חיי עולם, כי בסוף ימות בהכרח וירד לשחת, אבל אם יפדה את נשמתו הלא יחי עוד לעולם חיים נצחיים, ולא יראה השחת, וא''כ היה ראוי שיתן כל הונו ורכושו בעד פדיון נשמתו, ומדוע חדל זאת לעולם ואין איש שם על לב לפדותה מני אבדון נצחי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  לנצח. מציין תמיד זמן הנצחי של האלהי והנשמה והרוחנים שהם למעלה מן הזמן שנקרא בשם עולם, כמ''ש (ישעיה סי' נ''ז) :(מלבי"ם באור המלות)


{יא}  כִּי יִרְאֶה חֲכָמִים יָמוּתוּ יַחַד כְּסִיל וָבַעַר יֹאבֵדוּ וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם:

 רש"י  כי יראה חכמים ימותו. ואין ניצולין מן המות לפיכך ע''כ הוא חדל ליגע ולטרוח על פדיון אחיו : חילם. ממונם, בחכמים נאמר מיתה שאינם מתים בעה''ז אלא הגוף בלבד ובכסיל ובער נאמר אבידה : (רש"י)

 מצודת דוד  כי יראה. עם כי יראה שכל בני העולם עומדים למיתה החכם יהיה או סכל ובמותם יעזבו עושרם לאחרים אשר לא עמלו בו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ובער. שוטה : חילם. עשרם : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי יראה, הלא צריך הוא לראות שבענין הנפשיי יש הבדל בין החכם ובין הכסיל, שחכמים ימותו וכסיל ובער יחד יאבדו, שהחכמים לא יאבדו כי נפשם תחיה לעד רק ימותו שהוא מיתת הגוף, אבל כסיל ובער הם יאבדו, כי לא ישאר שארית לנפשם, אבל בענין הממון אין שום הבדל בין האנשים כי כולם יעזבו לאחרים חילם, שעשרם יירשו אחרים אחרי מותם :(מלבי"ם באור הענין)


{יב}  קִרְבָּם בָּתֵּימוֹ לְעוֹלָם מִשְׁכְּנֹתָם לְדֹר וָדֹר קָרְאוּ בִשְׁמוֹתָם עֲלֵי אֲדָמוֹת:

 רש"י  קרבם בתימו לעולם. מחשבותם לבנות להם בתים שיתקיימו לעולם : קראו בשמותם. את בתיהם שהם בונים למען יהיה להם לזכרון ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך (בראשי' ו') אנטיוכס בנה אנטוכיא סליקוס בנה סליקיא : (רש"י)

 מצודת דוד  קרבם. עכ''ז יחשבו בקרב לבם אשר בתיהם תתקיים לעולם : קראו. קוראים שמם על אדמתם לומר שהיא אדמת פלוני כאלו יחיו לנצח ותהיה בידם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (יב-יג) קרבם, ר''ל הלא ראוי שידעו ויחשבו זאת בקרב לבם, כי בתימו אשר ישארו לעולם ומשכנותם, אשר ישארו לדור ודור, ר''ל הבתים והמשכנות של העשירים אשר ישארו אחרי מותם ביד זרים היורשים אותם, הם יקראו ויכריזו ויפרסמו בשמותם, דהיינו בשמם ובשליחותם, שהבתים האלה יהיו שלוחים מהם להכריז בשמם עלי אדמות ולהודיע לכל לאמר, דעו כי האדם אשר לא ילין ביקר, מי שלא יוכל לקחת עמו יקרו ונכסיו ללין עמו בקבר, האדם הזה נמשל כבהמות נדמה, היה סכל כבהמה, כי האדם צריך לקחת עמו את היקר, דהיינו לעשות בו חסד ומעשים טובים עד שישאר בידו לעת אחריתו, ומי שלא עשה זאת הוא נמשל כבהמה, כן יקראו ויכריזו בתי העשירים ומשכנותיהם, ר''ל שמן הבתים וארמנותיהם אשר עמלו בהם בבנינם והם עתה ביד זרים ילמדו כל בני אדם המוסר הזה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בתימו, משכנתם. המשכנות הם בלתי בנויים כ''כ בחזק כמו הבתים, ועל כן מציינים במלות לדור ודור שאינו מורה על התמדה כללית כמו מלת לעולם, כמ''ש בהבדל בין לעולם ובין לדור ודור (למעלה ל''ג י''א) : קראו בשמותם. כמו ותכתוב ספרים בשם אחאב (מ''א כ''א), ושאלתם לו בשמי לשלום (שמואל א' כ''ה) בשם דוד (שם). וקראו. מענין הכרזה שמכריזים בשמם :(מלבי"ם באור המלות)


{יג}  וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ:

 רש"י  ביקר. לשון יקר ותפארת, (סא''א) : נמשל. לשון משל : נדמו. לשון דממה : (רש"י)

 מצודת דוד  ואדם ביקר. הלא אין האדם בוטח ביקר עשרו שילין עמו עד הבוקר וא''כ מה הוא העושר : נמשל. הבוטח בעשרו הוא נמשל לבהמות ודומים אליהם בחסרון הדעת והענין כפול לדמיון גמור : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ביקר. מלשון יקר : נדמו. מלשון דמיון : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  נמשל, נדמו. הדמיון הוא יותר מן המשל, כמו שבארתי היטב ישעיה (ס' מ') ועל כן מוסיף שנדמו לגמרי. ילין. לינה בא גם על ההתמדה בדבר בצוארו ילין עז (איוב מ''ב) :(מלבי"ם באור המלות)


{יד}  זֶה דַרְכָּם כֵּסֶל לָמוֹ וְאַחֲרֵיהֶם בְּפִיהֶם יִרְצוּ סֶלָה:

 רש"י  כסל. שטות : ואחריהם בפיהם ירצו סלה. והבאים אחריהם ידברו בהם ויספרו בפיהם מה אירע לראשונים : ירצו. לשון הרצאת דברים, רטרירונ''ש בלע''ז, וחז''ל פירשו זה דרכם של רשעים שסופם אבודים אבל כסל למו חלב יש להם על כסליהם ומכסות את כליותיהם ואינן יועצות אותם לשוב מרעתם ושמא תאמר שכחה היא להם על ששכחו שסופם למות ת''ל ואחריהם בפיהם ירצו כלומר יום אחריתם תמיד בפיהם ואין חרדים ממנו : (רש"י)

 מצודת דוד  זה דרכם. כן מנהגם להחזיק לעצמם את הכסילות הזאת להתהלל עם העושר ולבטוח בה : אחריהם. אף בניהם הבאים אחריהם גם המה ירצו לעולם באמרי פי אבותיהם להתהלל עם העושר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כסל. מל' כסילות : למו. להם : ירצו. מלשון רצון : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  זה דרכם, וא''כ איך יהי' דרכם זה כסל למו, איך יהי' זה תקותם ואיך ישימו כסלם בעושר כזה שיכריז אחרי מותם שהיו דומים כבהמות ? ואיך אחריהם בפיהם ירצו, שבצואתם בעת מותם יגלו רצונם בפיהם מי שיירש נחלתם אחריהם, היש שטות גדול מזה. ? סלה סיום הענין :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  כסל. מענין תקוה, כמו אשר יקוט כסלו (איוב ז'). ירצו. מענין רצון, ובא על הצואה שמגלה בפיו רצונו מה שיהיה אחריו בחילוק נכסיו וכדומה :(מלבי"ם באור המלות)


{טו}  כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים לַבֹּקֶר (וצירם) וְצוּרָם לְבַלּוֹת שְׁאוֹל מִזְּבֻל לוֹ:

 רש"י  כצאן לשאול שתו. כצאן המתאסף לדיר כן הם לשאול, שתו דגשות התי''ו במקום תי''ו שנייה לשאול שותתו לשון שתותיה של שאול למדרגה התחתונה וכן שתו בשמים פיהם (לקמן ע''ג) גם הוא לשון שתות, קבעו בשמים פיהם לשונם הרע : מות ירעם. מלאך המות יאכלם, ואל תתמה על לשון אכילה זו שכן מצינו במקום אחר (איוב יח) יאכל בדיו בכור מות, ל''א לשון רציצה כמו הירוע ברזל (ירמיה טו) : וירדו בם ישרים לבקר. ליום הגאולה כשיזרח בקרם של ישראל יהיו רודים בהם כמו שנא' ועסותם רשעים וגו' (סוף מלאכי) : וצורם לבלות שאול. צורתם של רשעים תבלה את השאול, גיהנם כלה והם אינם כלים : מזבול לו. מהיות להם מדור והקב''ה מוציא חמה מנרתקה ומלהטת אותם שנאמ' (שם) וליהט אותם היום הבא, ורבותינו פירשו מזבול לו על שפשטו ידיהם בזבול שהחריבו את בהמ''ק : (רש"י)

 מצודת דוד  כצאן. ועומדים המה למיתה לכלות הנפש עם הגוף כמו הצאן הנאסף אל הדיר הגופות עם נפשותם כן יאספו כולם להשימם בשאול והמות ישברם מכל וכל כי בקבר תכלה הנפש עם הגוף : וירדו. אף בחייהם כאשר יבוא עתם ימשלו בם הישרים בבוא עת בקרם וזריחתם : וצורם. וחזקם יובא להרקב בשאול ולא ישאר מהם מאומה לא מהגוף ולא מהנפש : מזבול לו. מן המדור שלו יובא אל השאול : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שתו. שמו : ירעם. ישברם : וירדו. וימשלו : וצורם. מלשון צור ור''ל חזקם. לבלות. מלשון בליה ורקבון : מזבול. ענין מדור כמו בית זבול לך (מ''א ח) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כצאן לשאול שתו, כחות החיים דומים כצאן שסוף בהמה לשחיטה כן לשאול שתו, והמות ירעה אותם כמו שהצאן מפטמין אותם בכדי לטבחם ולהמיתם, כן סבת רעיתם ומזונם הוא המות, שע''י המות וההעדר הכרוך בטבע החומר יותכו ליחותיו תמיד ויצטרך אל המזון להשלים תמורת הניתך, ואחר שהתמורה חלושה מן הליחות השרשי יופסד הליחות השרשי ויתמעט תמיד עד שימות, וירדו, אולם נגד כחות החיים הממירים מזגיהם תמיד ונתכים ומתקרבים אל המות, נמצא ג''כ כחות ישרים, שהם הכחות הנפשיות והשכליות כמו כח הבינה והדעת ויתר המדות הטובות שהם כולם ישרים ותמימים, והם ירדו, כצאן האלה שהם כחות החיים וימשלו בם ע''י כח הממשלה אשר בנפש בכל בקר, ויבקרו אותם כבקרת רועה עדרו, וצורם שהוא הצור החזק שלהם שהיא הנפש הנצחיית (שנקראת בשם צור כמ''ש ויעתק צור ממקומו וכמש''ש) הוא ירדה בם לבלות שאול מזבול לו, שהוא יבלה את השאול בל יהי' זבול ומעון לו להצור הזה, שנפשו הרוחנית תתגבר על כחות החומריים וישיבם אל היושר והשיוי ואל הנצחיות, וימשול על כח ההעדר שהוא השאול הכרוך בטבע החומר ויגבור השכל והצורה והרוחני על בני השאול ואבדון אלה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  וצורם. מענין צור וסלע, הצור שלהם יבלה וישחית את השאול שלא יהיה זבול ומעון להצור שהיא הנפש הרוחנית, שנקראת צור (לקמן ע''ג כ''ו, איוב י''ח ד') :(מלבי"ם באור המלות)


{טז}  אַךְ אֱלֹהִים יִפְדֶּה נַפְשִׁי מִיַּד שְׁאוֹל כִּי יִקָּחֵנִי סֶלָה:

 רש"י  אך אלהים יפדה נפשי. אבל אני שהטיתי למשל אזני, אלהים יפדה נפשי שלא אלך אל שאול כי יקחני בחיי ללכת בדרכיו : (רש"י)

 מצודת דוד  מיד שאול. לבל תכלה נפשי עם הגוף בקברי : כי יקחני סלה. את נפשי יקח להיות גנוזה עמו למעלה עד עולם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אך, אולם אנכי לא נמשכתי אחרי החומר, ואלהים יפדה נפשי הרוחנית מיד שאול, כי יקחני אליו להיות נפשי צרורה בצרור החיים עם ה' אלהי הרוחות, סלה, סיום הענין :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  כי יקחני. כמו כי לקח אותו אלהים, היום ה' לוקח את אדוניך, שהוא עלות הצדיק אל צרור החיים את ה' :(מלבי"ם באור המלות)


{יז}  אַל תִּירָא כִּי יַעֲשִׁר אִישׁ כִּי יִרְבֶּה כְּבוֹד בֵּיתוֹ:

 מצודת דוד  אל תירא. אל תדאג בעבור קנאת העשיר : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אל תירא, בל תתירא ולבך אל יהגה אימה, באשר תחשב כי בזה יעשיר איש במה שירבה כבוד ביתו, במה שביתו מלא כבוד מרוב הקנינים והחמודות, אל תחשוב שהיא היא העושר של האיש, לא זאת.(מלבי"ם באור הענין)


{יח}  כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל לֹא יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ:

 מצודת דוד  הכל. כלל וכלל לא וכן ולרש אין כל (ש''ב יב) : לא ירד. אל הקבר : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי אם לא במותו יקח הכל, אם אין הקנינים מתעצמים עמו עד שיוכל לקחתם עמו בעת מותו, ע''י שיוציא ממונו לצדקה ומע''ט שאז הקנינים הם שלו גם אחר מותו, כי הצליח בם את נפשו והלך לפניו צדקו, אם לא יוכל לקחת הכל במותו רק ישארו פה ביד זרים, א''כ הלא לא ירד אחריו כבודו ואינו כבוד אמתי אחר שלא ישאר אצלו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  כי לא. כי זה מלשון אם, ומלת הכל כפשוטו :(מלבי"ם באור המלות)


{יט}  כִּי נַפְשׁוֹ בְּחַיָּיו יְבָרֵךְ וְיוֹדֻךָ כִּי תֵיטִיב לָךְ:

 רש"י  כי נפשו בחייו יברך. הרשע מברך את נפשו בחייו ואומר שלום עליך נפשי לא יאונך שום רעה אבל אחרים אין אומרים עליו כן : ויודך כי תיטיב לך. ואתה אם תשמע לדברי הכל יודוך כי תטיב לנפשך לישר את דרכך : (רש"י)

 מצודת דוד  כי נפשו. הוא לבד ברך נפש עצמו בימי חייו ואמר שלום יהיה לי אבל לא נתברך מזולת אבל אתה כאשר תטיב מעשיך להיטיב לך בעוה''ב אז הכל יודוך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי, מי שרוצה שיהיו הקנינים שלו, צריך שיוציאם בצרכי נשמתו, עד שעם חייו יברך את נפשו לא את גופו, ויודוך רק אז יודוך אם תיטיב לך, לנשמתך, לא אם תיטיב לזרים יורשי עשרך :(מלבי"ם באור הענין)


{כ}  תָּבוֹא עַד דּוֹר אֲבוֹתָיו עַד נֵצַח לֹא יִרְאוּ אוֹר:

 רש"י  תבא עד דור אבותיו. כשתשלים ימיך ותמות תבא ותראה את דור הרשעים אבותיו של רשע נידונים בגיהנם אשר עד נצח לא יראו אור : (רש"י)

 מצודת דוד  תבוא וגו'. כאשר תבוא להשכיל אף עד גמול דור אבותיו אשר ג''כ היתה כל חמדתם לאסוף הון אז תבין שעד נצח לא ראו אור עוה''ב : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  תבא, אם תבא עד דור אבותיו (של האיש שלא ירד אחריו כבודו) תראה כי עד נצח לא יראו אור כי יאבדו לנצח :(מלבי"ם באור הענין)


{כא}  אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ: (פ)

 רש"י  אדם ביקר ולא יבין. דרך החיים נתונה לפניו שאם ילך בה הרי נכבד אינו מבין את הטוב : (רש"י)

 מצודת דוד  אדם ביקר. ר''ל אף תבין כי האדם אשר הוא ביקר העושר ולא יבין לבל ישים בו כל חמדתו ולבטוח בו שהוא נמשל לבהמות ודומים להם ביתרון הדעת דמיון גמור : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ואדם, האדם שי''ל יקר שהיא נפשו הנצחיית שהוא יקר אמתי, והוא לא יבין ויחליפנה בעבור הבל ורעות רוח, א''כ הוא נמשל כבהמות נדמו, כי חיי גוף האדם דומה כחיי הבהמה כמות זה כן מות זה :(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-נ

{א}  מִזְמוֹר לְאָסָף אֵל אֱלֹהִים יְהוָה דִּבֶּר וַיִּקְרָא אָרֶץ מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבֹאוֹ:

 רש"י  אל אלהים ה'. אקרא (אלהי האלהים ה' שמו) : דבר ויקרא ארץ. והוא הופיע מציון שהוא מכלל יופי : (רש"י)

 מצודת דוד  אל אלהים ה'. אל שעל כל אלהים הם מלאכי מעלה אשר שמו ה' הוא דבר וקרא אל יושבי הארץ מן קצה המזרח עד המערב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מבואו. שקיעתו כמו כי בא השמש (בראשית כח) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  מזמור לאסף, בו תוכחה נגד החנפים והצבועים שהיו עושים תועבות גדולות ומראים את עצמם צדיקים ע''י הבאת קרבנות רבים, והוצאת דבה על רעיהם בדברים שיעשו הם עצמם, ומדבר בשם ה' כי בא לשפטם על רוע מעשיהם, אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ, ה' מזמין עתה את כל הארץ ממזרח שמש עד מבואו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אל אלהים. שופט השופטים. ויקרא, מענין הזמנה.(מלבי"ם באור המלות)


{ב}  מִצִּיּוֹן מִכְלַל יֹפִי אֱלֹהִים הוֹפִיעַ:

 רש"י  מכלל. שם דבר פרמנ''ט בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  הופיע. העיר והוציא את הקול מציון הכלול בכל היופי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מכלל. מלשון כל ור''ל כלול בכל היופי וכן לבושי מכלול (יחזקאל כג). הופיע. האיר וזרח : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  מציון, ואלהים יופיע שכינתו מציון, שמשם יבא לשפוט את החנפים ולגלות רעתם :(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  יָבֹא אֱלֹהֵינוּ וְאַל יֶחֱרַשׁ אֵשׁ לְפָנָיו תֹּאכֵל וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד:

 רש"י  יבא אלהינו ואל יחרש. עוד על דם עבדיו השפוך : (רש"י)

 מצודת ציון  יחרש. ישתוק : תאכל. תשרף : נשערה. מלשון סערה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יבא, ואלהינו יבא בעצמו ואל יחרש עוד כמו שהחריש להם עד הנה, רק אש לפניו תאכל וסביביו יהיה סער גדול המלהיב את האש :(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  יִקְרָא אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל וְאֶל הָאָרֶץ לָדִין עַמּוֹ:

 רש"י  יקרא אל השמים. לפקוד על שר האומות שבמרום : ואל הארץ. לפקוד על מלכי מצרים : לדין עמו. לנקום נקמת עמו כמו כי ידין עמו ודם עבדיו יקום (דברי' ל''ב) : (רש"י)

 מלבי"ם - באור הענין  ויקרא ויזמין אל השמים ואל הארץ לדין עמו, שכולם יצטרפו לעיין בדבר המשפט הלז, והוא יאמר אליהם :(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח:

 רש"י  אספו לי חסידי. ועוד יקרא לשמי' ולארץ שיאספו לו הגליות כענין שנאמר עורי צפון ובאי תימן (שה''ש ד') : כרתי בריתי עלי זבח. שקבלו את התורה בברית וזבח כענין שנאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' וגומר (שמות כ''ד) : (רש"י)

 מצודת דוד  אספו לי. ויאמר להם הביאו ואספו אלי את חסידי אשר כרתי עמם ברית בדם זבח כמ''ש הנה דם הברית (שמות כ''ד) : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אספו לי אתם חסידי! אספו לי את הכורתים בריתי עלי זבח החושבים שע''י הזבחים שמביאים הם כורתים עמי ברית בל אעשה להם רעה ועי''כ אאהב אותם :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  וַיַּגִּידוּ שָׁמַיִם צִדְקוֹ כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט הוּא סֶלָה:

 מצודת דוד  ויגידו שמים. אז יגידו מלאכי שמים את צדקו ויאמרו עתה ראינו מה שלא שפט עד הנה הוא על כי הוא שופט לעולם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ויגידו, ואז יגידו השמים צדקו שהגם שבארץ תועים וחושבים כי ירצה ה' באלפי אילים בשמים ששם אין אכילה ושתיה שם יגידו צדקו בדין זה, כי אלהים שופט הוא, הוא ישפוט משפט החטאים האלה, והשמים יבררו כי צדיק הוא במשפטו, סלה, סיום הקריאה. עתה יחל להוכיח :(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  שִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה יִשְׂרָאֵל וְאָעִידָה בָּךְ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי:

 מצודת דוד  ואדברה. את דברי : ישראל. אתה ישראל שמע ואתרה בך : אלהים אלהיך אנכי. ועליך לשמוע דברי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואעידה. ענין התראה שדרכה להיות בעדים : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שמעה עמי ואדברה אברר לך דבר זה מצד השכל, שמעה ישראל ואעידה בך בהתראה וביעידת עונש, כי אלהים אלהיך אנכי, נגד מ''ש ואדברה אלהים אנכי, וא''א שארצה בזבחים שזה נגד האלהות, ונגד מ''ש ואעידה בך כי אלהיך אנכי, דיינך ושופטך להענישך ע''ז :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אדברה, ואעידה. עי' ירמיה (ו' י'), ומבואר שעמי מציין מדרגה יותר מן ישראל, כמ''ש ישעיה (א' ד'), וע''כ יחס הערת השכל אל שם עמי, ויעוד העונש אל ישראל. אלהיך, בכינוי מציין ההשגחה המיוחדת (עמ''ש התו''ה אחרי סי' ק''ל) :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  לֹא עַל זְבָחֶיךָ אוֹכִיחֶךָ וְעוֹלֹתֶיךָ לְנֶגְדִּי תָמִיד:

 רש"י  לא על זבחיך אוכיחך. אם אינך מביא לי זבחיך ולא עולתיך נגדי תמיד, איני שם עיני ולבי על כך : (רש"י)

 מצודת דוד  לא על זבחיך. לא אוכיח אותך על המנעך להקריב זבחיך ולא אוכיח אותך שיהא תמיד לנגדי עולותיך כי אין חפצי בהם כי טוב אשר לא תדור : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  לא, התוכחה לא יהיה על זבחיך על מה שאינך מביא זבחים לפני (כמו שאתה חושב שזה חטא גדול) כי הלא עולותיך לנגדי תמיד, שאתה מתמיד בהבאת העולות, אולם למה לי העולות האלה, הלא.(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  לֹא אֶקַּח מִבֵּיתְךָ פָר מִמִּכְלְאֹתֶיךָ עַתּוּדִים:

 רש"י  לא אקח מביתך פר. לא שלך הם אלא שלי : ממכלאתיך. הוא דיר הצאן כמו גזר ממכלה צאן (חבקוק ג') פאר''ק בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  לא אקח. לא צויתי לקחת מביתך פר להקריב לפני : ממכלאותיך. מוסב על לא אקח : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ממכלאתיך. מלשון בית הכלא והוא גדרות הצאן : עתודים. הם הזכרים מן העזים : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לא אקח מביתך פר, וכי צריך אני דוקא אל הפר הנמצא בביתך, ואל העתודים הנמצאים במכלאותיך, הלא אם הייתי צריך אל אכילה, הלא יש.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ממכלאתיך. כמו גזר ממכלה צאן, והא' והה' מתחלפים (כמ''ש ישעיה ט''ז ז') :(מלבי"ם באור המלות)


{י}  כִּי לִי כָל חַיְתוֹ יָעַר בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף:

 רש"י  בהמות בהררי אלף. הוא (שור) שהוא רועה אלף הרים ליום וכל יום ויום הם צומחים, י''מ אלף הרים או אלף פרסאו' או שם אלף פרים, וי''מ שהוא כמו שגר אלפיך כלומר הרים מלאים בקר בעבור שהזכיר לא אקח מביתך פר : (רש"י)

 מצודת דוד  כל חיתו יער. עם שאינם בידך הלא המה בידי : בהמות בהררי אלף. הבהמות המצויות ברבוי ההרים ולא ידעתם, ורז''ל אמרו שעל שור הבר יאמר כמ''ש הנה בהמות אשר עשיתי עמך (איוב מ') והוא ניזון בכל יום במרעה אלף הרים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אלף. מנין מרובה אחז הכתוב : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לי כל חיתו יער, שהם טובים מן הפר ומצויים בהפקר, ואם תחשוב שרוצה אני דוקא בשר בהמה יש לי בהמות בהררי אלף, וגם ידעתי כל עוף הרים, ואף זיז שדי שהוא הבעל חיים היותר קטן בבריאה הוא עמדי והכל תחת השגחתי, וא''כ. (יב-יד) אם, שיעור הכתוב אם ארעב לא אומר לך זבח לאלהים תודה, שגם אם יצויר שארעב לא אצטרך לאמר לך שאתה תזבח לאלהים תודה ושתשלם לעליון נדריך כדי שיהיה לי מה לאכול, (ומ''ש כי לי תבל ומלואה הוא מאמר מוסגר, אחר שלי תבל ומלואה ולא אצטרך לשאול דבר מאחרים, וגם האוכל בשר אבירים, הלא באמת אין אכילה לפני, אך גם לפי דעתך שיצוייר שארעב לא אצטרך אליך, (אחר שהכל שלי) לאמר לך זבח לאלהים תודה), ושבעבור זה שתתן לי לאכול.(מלבי"ם באור הענין)


{יא}  יָדַעְתִּי כָּל עוֹף הָרִים וְזִיז שָׂדַי עִמָּדִי:

 רש"י  וזיז שדי עמדי. רמש השדה זיז על שהם זזים ממקום למקום אישמובימנ''ט בלע''ז : עמדי. אני יודע את כלם : (רש"י)

 מצודת דוד  ידעתי. מה שאינם ידועים לך : וזיז שדי. הבריות הזזים ממקום למקום ע''פ השדה המה עמדי וברשותי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וזיז. ר''ל הזז ממקום למקום וכן וזיז שדי ירענה (לקמן פ) : שדי. כמו שדה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  וזיז. חיות קטנות הזזים בשדה :(מלבי"ם באור המלות)


{יב}  אִם אֶרְעַב לֹא אֹמַר לָךְ כִּי לִי תֵבֵל וּמְלֹאָהּ:

 מצודת דוד  לא אומר לך. להאכיל אותי לשבור הרעבון והוא מל' מליצה : ומלואה. הבריות הממלאים את העולם : (מצודת דוד)


{יג}  הַאוֹכַל בְּשַׂר אַבִּירִים וְדַם עַתּוּדִים אֶשְׁתֶּה:

 רש"י  האוכל בשר אבירים. לא אמרתי לך להביא זבח שאני צריך לאכילה אלא נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני : (רש"י)

 מצודת דוד  האוכל. וכי אני אוכל בשר בהמות חזקות ושמנות וכי אשתה דם עתודים ומה לי א''כ בהבאת הקרבנות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אבירים. חזקים : (מצודת ציון)


{יד}  זְבַח לֵאלֹהִים תּוֹדָה וְשַׁלֵּם לְעֶלְיוֹן נְדָרֶיךָ:

 רש"י  זבח לאלהים תודה. התודה על מעשיך ושוב אלי זהו זבח שאני חפץ בו ואחר כך שלם לעליון נדריך כי אז יתקבלו לרצון : (רש"י)

 מצודת דוד  זבח וגו'. הזבח המקובל לאלהים הוא מה שמתודה על פשעיו בעת הבאתו כי אז יעורר לבו לחשוב שבעבור פשעיו היה הוא ראוי למות והביא נפש תחת נפש : ושלם. ואם נדרת מה שלם לה' אבל טוב אשר לא תדור : (מצודת דוד)


{טו}  וּקְרָאֵנִי בְּיוֹם צָרָה אֲחַלֶּצְךָ וּתְכַבְּדֵנִי:

 רש"י  ותכבדני. שזה הוא כבודי שאושיע את הבוטחים בי : (רש"י)

 מצודת דוד  וקראני. וכאשר כן תעשה אז כשתקרא אלי בעת צרה אוציאך ממנה ואתה תספר כבודי ברבים על התשועה הבאה לך ממני : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אחלצך. אוציאך : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  תקראני ביום צרה ואחלצך ממנה ואתה תכבדני ותביא לי זבחים אחרים בעבור זה, כמי שהוא רעב ומבקש שיתנו לו לאכול, ובעבור זה מתחייב לעזור להמאכיל אותו, ולהיות מוכן למלאות רצונו תמיד כדי שישביע תמיד רעבונו. ? :(מלבי"ם באור הענין)


{טז}  וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ:

 רש"י  ותשא בריתי. תורתי : (רש"י)

 מצודת דוד  ולרשע. אבל לרשע שאינו מתודה על פשעיו בעת הבאת הקרבן ולא שב מהם אליו יאמר אלהים מה לך לספר חוקי ר''ל לעשות מצותי מבלי כוונת הלב כאשר יספר האדם ספורי דברים מבלי כוונה מכוונת : ותשא בריתי. את דברי התורה הנתונה בברית תשא לבד על פיך לדבר בהם מן השפה ולחוץ ובלא לב תדבר : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ולרשע עפ''ז יאמר אלהים אל הרשע החושב שישחד את ה' בקרבנותיו שמרבה להביא, מה לך לספר חקי, הנה ה' צוה חקים שהם מצות שאין להם טעם כמו מצות הקרבנות, ומצות שכליות שטעמם ידוע כמו על הגניבה והניאוף ולשון הרע והוצאת דבה וכדומה, ואתה המרשיע במצות השכליות תספר חקי במה שאתה מביא קרבנות שהם חקים, ובזה תשא בריתי עלי פיך, כאילו בעבור זה כרתי אתך ברית לאהבה אותך, כמ''ש כורתי בריתי עלי זבח :(מלבי"ם באור הענין)


{יז}  וְאַתָּה שָׂנֵאתָ מוּסָר וַתַּשְׁלֵךְ דְּבָרַי אַחֲרֶיךָ:

 מצודת דוד  ואתה. הלא בלב אתה שונא המוסר והשלכת דברי אחרי גוך כדרך שמשליך האדם דבר אשר לא יחפוץ לראותו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ואתה, והלא אתה שנאת מוסר שהם מצות שהמוסר והשכל מחייבם, ותשלך דברי שדברתי במצות השכליות שהזהרתי עליהם בעשרת הדברות השלכת אחריך, כי.(מלבי"ם באור הענין)


{יח}  אִם רָאִיתָ גַנָּב וַתִּרֶץ עִמּוֹ וְעִם מְנָאֲפִים חֶלְקֶךָ:

 רש"י  ותרץ עמו. נתרצית ללכת עמו : (רש"י)

 מצודת דוד  ותרץ עמו. להתחבר אליו : חלקך. בחרת חלקך ללכת עם מנאפים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותרץ. מלשון רצון וחפץ : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אם ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים יש לך חלק, ומה תועלת מן החקים אם השלכת אחרי גוך המצות העיקריות גניבה וניאוף, ובכל זה הגם שאתה עושה עבירות חמורות תלבש לבוש הצביעות והחונף, שע''י שתתמיד ללכת אל היכל ה' להביא קרבנות, עי''כ.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ותרץ. ענינו מענין הליכה אף שאינו משרשו, או מענין רצוף שתרצה להיות עמו :(מלבי"ם באור המלות)


{יט}  פִּיךָ שָׁלַחְתָּ בְרָעָה וּלְשׁוֹנְךָ תַּצְמִיד מִרְמָה:

 רש"י  תצמיד מרמה. תרגיל אצלך רמיה לדבר רעה, תצמיד אגוטא''ש בלע''ז, כמו (במדבר י''ט) צמיד פתיל (סא''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  ברעה. לדבר הרע בעיני ה' : תצמיד. תחבר עם המרמה כי לא נפרדה המרמה מלשונך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תצמיד. ענין חבור כמו צמיד פתיל (במדבר יט) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  פיך שלחת ברעה לדבר לשון הרע על חברך, ולא דברי אמת רק לשונך תצמיד מרמה, שהעבירות שאתה עושה תוציא דבה על חברך, ומפרש.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  פיך, ולשונך. מבואר בכ''מ שהלשון פנימי יותר מן הפה ומורה גם על דברי מרמה ותוך, שממציא המצאות תבוניות לרמאות : ותצמיד. כמו צמיד פתיל, תחבר מרמה אל הרעה :(מלבי"ם באור המלות)


{כ}  תֵּשֵׁב בְּאָחִיךָ תְדַבֵּר בְּבֶן אִמְּךָ תִּתֶּן דֹּפִי:

 רש"י  תשב. במושב לצים : בבן אמך. שאין לך דין וריב עמו שאינו יורש עמך : דופי. דבר גנאי לדחותו לשון יהדפנו : (רש"י)

 מצודת דוד  תשב. כאשר תשב בין אנשים תדבר דופי אף באחיך ואפי' בבן אמך שהוא ודאי אחיך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  דופי. דברי גנות : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  תשב, אחר שרצת עם גנבים ומנאפים. כשתשב ותנוח, אז באחיך תדבר תוציא דבה על אחיך שהוא גנב ונאף כאילו אתה ירא ה' ויחרה אפך על עוברי עבירה, ולא לבד על אחיך מן האב שיש לך קנאה עליו שהוא חולק עמך בנחלה, כי גם בבן אמך תתן דופי הגם שאינו יורש בנכסי אביך :(מלבי"ם באור הענין)


{כא}  אֵלֶּה עָשִׂיתָ וְהֶחֱרַשְׁתִּי דִּמִּיתָ הֱיוֹת אֶהְיֶה כָמוֹךָ אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ:

 רש"י  דמית. סבור אתה שאהיה כמוך להתרצו' במעשיך הרעים, (וי''מ דמית כי אינני יודע הנסתרות) : (רש"י)

 מצודת דוד  והחרשתי. מלהפרע לך על כל אלה ולזה תדמה ותחשוב אשר אני כמוך לאהוב את הרע : אוכיחך. אבל דע אשר אתוכח עמך ואערוך לפניך את מעשיך ועל כלם תקבל גמול בעוה''ב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והחרשתי. ושתקתי : דמית. מל' דמיון ומחשבה : אוכיהך. מלשון ויכוח. ואערכה. ענין סדור : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אלה עשית, ה' אומר אליו למה תוציא דבה של גניבה וניאוף על אחיך שלא עשה הדברים האלה, הלא אתה אלה עשית מה שאתה אומר על אחיך, כי אתה גנבת ונאפת, ואנכי החרשתי ולא גליתי רעתך בקהל הגם שהוא אמת, ואיך תוציא אתה דבה בשקר. דמית, אם תצייר ותדמה בנפשך, היות אהיה כמוך שיהיה אפשריות שאני אהיה כמוך, אם היה אפשר שיהיה טבעי דומה אל טבעך, משלח מדנים כמוך, הלא לא הייתי צריך להוציא עליך דבת שקר כמו שעשית אתה, רק אוכיחך על מעשיך הרעים שעשית באמת, ואערכה לעיניך והייתי עורך המעשים לעיניך, באופן שלא היית יכול להכחיש אותם, רק אני מסתיר מעשים רעים שעשית ואתה מגלה מעשים רעים שלא עשה אחיך :(מלבי"ם באור הענין)


{כב}  בִּינוּ נָא זֹאת שֹׁכְחֵי אֱלוֹהַּ פֶּן אֶטְרֹף וְאֵין מַצִּיל:

 מצודת דוד  בינו נא זאת. את אשר כל מעשי האדם שמורים הם לעוה''ב : פן אטרוף. לענוש בעוה''ב ואז אין דבר להציל עצמו בו כי אפי' התשובה לא תועיל אז : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נא. עתה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  בינו נא זאת, הלא אתם שוכחי אלוה, שאם לא שכחתם אלהים הייתם מתיראים מה' היודע מעשיכם ולא הייתם מרמים בצביעות וחנופה ע''י הבאת קרבנות ודברי פלסתר על אחיכם, והייתם מתיראים ממני פן אטרף ואין מציל, בינו נא וזכרו אלהים היודע תעלומות :(מלבי"ם באור הענין)


{כג}  זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי וְשָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים: (פ)

 רש"י  זובח תודה. המביא לי זבח של תשובה והודאה על עוונותיו הוא יכבדנני : ושם דרך. השב אלי אני מלמד ושם דרך לחוטאים לשוב אלי אני אראנו בישועתי : (רש"י)

 מצודת דוד  זובח תודה. הזובח קרבן ומתודה עליו ושב מעון הוא מכבד אותי בזה : ושם דרך. המשים דרכו ר''ל לא יעשה מעשיו בדרך מקרה והזדמנות אבל ישים עיניו ולבו על דרכו להבין הטובה היא אם רעה : בישע אלהים. עם שאמר אראנו וכאלו המקום ידבר אמר בישע אלהים ולא אמר בישעי כי כן דרך המקרא וכן ואל משה אמר עלה אל ה' (שמות כ''ד) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ושם. מלשון שימה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  זובח תודה, מי שירצה לזבוח תודה, אני אומר אליו טוב יותר שיכבדנני וישים דרך אחר, ולא ילך בדרך עם גנבים ונואפים ואז אראנו בישע אלהים, לא ע''י הקרבנות בצירוף הדרכים הרעים :(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-נא

{א}  לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד: {ב}  בְּבוֹא אֵלָיו נָתָן הַנָּבִיא כַּאֲשֶׁר בָּא אֶל בַּת שָׁבַע:

 מצודת דוד  בבוא. להוכיחו בדבר ה' כאשר בא אל בת שבע : (מצודת דוד)


{ג}  חָנֵּנִי אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ כְּרֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְשָׁעָי:

 מלבי"ם - באור הענין  חנני, מבאר שראוי שיסלח ה' לעונו מצד ג' דברים, א. מצד החסד, והוא פעולת החנינה ומתנת חסד חנם, וזה חנני אלהים כחסדך. ב. מצד הרחמים בראותו דכאות לב החוטא וכניעתו, וזה כרוב רחמיך מחה פשעי. ג. מצד המשפט והיושר, ועז''א(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  (הרבה) הֶרֶב כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֹנִי וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי:

 מצודת דוד  הרב. הרבה ומאוד כבסני : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  הרב ושיעור הכתוב הרב כבסני מעוני ומחטאתי טהרני למען תצדק בדברך (ומ''ש כי פשעי אני אדע הוא מאמר מוסגר), העון הוא עיות השכל שכופר במצוה זו או במצוה עליה, והחטא הוא המעשה עצמה, העון הוא כתם הנשאר בנפש, כי הטעות נמצא עדיין בשכל החוטא גם אחר המעשה, ועז''א כבסני מעוני שיכבס את נפשו מן הכתמים שבה, אבל החטא יחוסו עם החוטא אחר המעשה היא רק כטומאה שנגעה בגוף שהחטא טמא אותו, אבל דבר המטמא איננו עוד אצלו, וצריך טהרה על הטומאה שנגעה בו בעבר, ועי''ז סר הכתם מן הנפש אחר שעתה אינו מכחיש עוד את המצוה ויודע שפשע, ונגד מחטאתי טהרני אמר וחטאתי נגדי תמיד ששב עליו בתשובה, ובאר שראוי שיסלח על החטא, ודי בתשובה לבד, שאם היה החטא בין אדם לחברו לא היה מועיל תשובה לבד, אבל אנכי.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (ד-ה) פשע, עון, חטאת, בארתי הבדלם באילת השחר [כלל שס''ג], (וע''ל ל''ב א' ה', ל''ח י''ט, ס''ב ד', פ''ט ל''ג, ק''ג י', ק''ז י''ז) :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד:

 רש"י  וחטאתי נגדי תמיד. מתוך שאני מתחרט ודואג עליו דומה לי כאילו הוא לפני תמיד כל שעה : (רש"י)

 מצודת דוד  אני אדע. מכיר אני שפשעתי ותוהה אני עליו : נגדי תמיד. לזכור בו ולדאוג עליו : (מצודת דוד)


{ו}  לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךָ:

 רש"י  לך לבדך חטאתי. לפיכך בידך לסלוח ואף מה שהרעותי לאוריה לא חטאתי אלא לך שהזהרת על הדבר : למען תצדק בדברך. כמו במנהגך, (סא''א) כח היה לי להתגבר על יצרי אלא שלא יאמרו העבד נצח את רבו שאמרתי לפניך בחנני ונסני (לעיל כ''ו) ובחנתני ולא נמצאתי שלם כדי שתצדק אתה ולא אני, ד''א למען תצדק בדברך אם תמחול לי תצדק בדינך לנכח כל הרשעים שאינם שבים שלא יוכלו לומר כאילו עשינו תשובה לא הועלנו : (רש"י)

 מצודת דוד  לך לבדך. ובידך א''כ למחול משא''כ אם היה החטא לאדם : בעיניך. כפל הדבר במ''ש : למען וגו'. מתחלה נעשית למען תהיה צדק בדברך שאמרת שלא אעמוד בנסיון כזה וכמ''ש רז''ל : תזכה וגו'. מוסב על מלת למען כאומר ועתה מחול לי למען תהיה זכאי בשפטך את הרשעים הממאנים לשוב על כי יראו שמחלת לי בתשובה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  לך לבדך חטאתי, כי לא חטאתי נגד אוריה (לא בהריגתו שהיה מורד במלכות ולא בבת שבע כי מגורשת היתה וכמ''ש בארך (ש''ב י''א) והיה החטא רק לך לבד, וגם בחטא נגד ה' אם נעשה בגלוי אין מועיל תשובה מפני שהיה חילול השם שאינו נמחל, אבל אני רק הרע בעיניך עשיתי, כי היה המעשה בצנעה, למען שב למעלה וא''כ הרב כבסני מעוני למען תצדק בדברך והנהגתך, שאם לא תמחול יאמרו שאינך נוהג בצדק ובמשפט :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תצדק בדברך, תזכה בשפטך. הצדק הוא בפני העולם והזכות הוא בפני עצמו, כמ''ש איוב (כ''ה ד' ובכ''מ), ר''ל תצדק בהנהגה בפני העולם ותזכה גם בפני עצמך בשפטך :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי אִמִּי:

 רש"י  הן בעוון חוללתי. ואיך לא אחטא ועיקר יצירתי ע''י תשמיש הוא שכמה עונות באים על ידו, ד''א עיקר יצירתי מזכר ונקבה שכלם מלאים עון, יש מדרשים למקרא זה ואינם מתיישבים לפי ענין המדבר במזמור : יחמתני. ל' חמימות כמו (בראשי' ל') ויחמנה הצאן בבואן לשתות (סא''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  הן בעוון חוללתי. כמ''ש רז''ל ולזה אמר הלא נבראתי בעון לזה מאוד גבר בי היצה''ר להחטיאני בדבר העון אשר הוא מעין העון אשר נבראתי בה : ובחטא יחמתני אמי. כשנתחממה אמי כשנתעברה ממני היה בחטא וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חוללתי. נבראתי כמו ואל שרה תחוללכם (ישעיה נ''א) : יחמתני. מלשון חמימה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הן, מבאר איך מחויב הוא מצד המשפט להעביר עונו, כי האדם בטבעו מוכן בין אל העון שהוא עוות השכל, כי מצד ששכלו כלוא בחומר קל הוא שיטעה בדברים העיונים, ועז''א הן בעון חוללתי היינו שטבע יצירתי מחייב את העון שהוא עוות השכל, וכן הוא מוכן אל החטא שהוא מצד התאוה, כי בחטא יחמתני אמי, בעת החימום שנולד על ידי תאות המשגל נשאר בו טבע התאוה, שעל ידי זה עלול אל החטא שהוא מצד התאוה :(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  הֵן אֱמֶת חָפַצְתָּ בַטֻּחוֹת וּבְסָתֻם חָכְמָה תוֹדִיעֵנִי:

 רש"י  הן אמת חפצת בטחות. והריני מודה על האמת כי חטאתי : בטוחות. אלו כליות שהן חלקות, ומנחם חברו עם כמטחוי קשת (בראשית כ''א), וכן מי שת בטוחות חכמה (איוב ל''ח) פתרונו לשון משך כי כאשר יש לקשת משך כן יש משך לדעת (סא''א). ובסתום חכמה תודיעני. ובלב שהוא סתום הודעתני חכמה להתודו' : (רש"י)

 מצודת דוד  הן אמת וכו'. הלא חפץ אתה להיות נשרש האמת אף במחשבות הכליות וא''כ לא יפה עשה אבי במחשבתו עם כי לא חטא בפועל : ובסתום. בהכליות הסתומים הודעתני חכמה ר''ל כמוני כמות כל האדם תלויה החכמה בהכליות ולזה רע מאוד מחשבה רעה כי היא נעשה בכליות מקום נביעת החכמה ולפי גודל החטא הגדיל בי היצה''ר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בטוחות. בכליות הטוחות ומכוסות בחלב וכן מי שח בטוחות חכמה (איוב לח) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הן אמת, שהגם שה' נטע באדם כחות שעל ידם ינצל בין מן העון בין מן החטא, כי נגד עוות השכל נטע בו כח התבונה שבו יגיע אל האמת בדברים העיונים, ונגד תגבורת התאוה נטע בנפש כחות נושאי החכמה, שכבר בארנו בספר משלי שהחכמה היא ההנהגה בדברים שיפול עליהם טוב ורע, ונגדו הוא החטא, והבינה הוא בדברים שיפול עליהם שם אמת ושקר ונגדו הוא העון, וכל נפש היא מוכנת לקבל ציורי החכמה שעי''ז ינצל מחטא, ע''ז משיב שכח הבינה שבו ישיג האמת בדברים העיונים הוא נצפן מאד וטוח עליו טיח החומר עד שלא בקל יתגלה אל האדם ויתראה אליו, וז''ש הן אמת אשר חפצת שנשיג את האמת בעיון, הוא טח בטוחות החומר, ומכוסה סביב בטיט עב מאד, וכן החכמה שזה לא יושג אל האדם מעצמו רק ע''י הודעה מה' (כמ''ש בס' הנ''ל), ועז''א חכמה תודיעני, החכמה הזאת היא בסתום, סתומה בעומק הנפש, ולא בקל ידלה האדם מימיה העמוקים וע''כ יכשל בקל בחטא :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (ח-ט) אמת, חכמה. כבר התבאר בפי' משלי באורך ששם חכמה נופל על כל הדברים שיפול עליהם טוב ורע, ובינה נופל על הדברים שיפול עליהם שם אמת ושקר, ושהחכמה היא נתונה מאלהים ומקובלת, והבינה יוציא האדם מדעתו, גם התבאר שם שחטא הוא הנלוזה מחקי החכמה והעון הוא המעוה נגד הבינה :(מלבי"ם באור המלות)


{ט}  תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר תְּכַבְּסֵנִי וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין:

 רש"י  תחטאני באזוב. כמו שמטהר המצורע וטמא מת : (רש"י)

 מצודת דוד  תחטאני. ולזה תסיר חטאי כמו שמסירין הטומאה עם הזאת האזוב ואהיה טהור מטומאת החטא : תכבסני. ר''ל מחול לי לבל ישאר רושם עון ואהיה לבן יותר מן השלג מבלי רושם עון כלל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תחטאני. תסיר חטאי וכן ובכל תבואתי תשרש (שם לא) ור''ל תסיר השורש. באזוב. שם עשב מה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  תחטאני, אומר עוד טעם שראוי שימחל עונו וחטאתו מצד שכבר סבל יסורים כנגדו וכופר בנגעים עונו ונטהר ע''י אזוב כדין המצורע, ומצייר שבזה ראוי שימצא בין הטהרה מן החטא ובין הכיבוס מן העון (כנ''ל פסוק ד') ומצייר שהאזוב שבו יטהר המצורע יועיל אל הסרת החטא, כמ''ש תחטאני באזוב ואטהר, שטהרה הוא מן החטא, כמ''ש מחטאתי טהרני, כי האזוב יצייר הכנעת החומר והשפלתו בל יוסיף עוד להתאות ולהתגאות, והנגע עצמו הוא ציור העון, שהעון שהוא עוות המחשבה שהיא הנגע הפנימית והכתם הדבוק בנפש בוקע דרך עור הבשר, כמ''ש והצרוע אשר בו הנגע, והנה כתם הנגע היא בהרת שדינה שהיא עזה כשלג כמבואר בנגעים, ואם אחר ההסגר כולו הפך לבן טהור הוא, שאז אינו כתם רק מראה הבשר בכללו, ומצייר כאילו פשתה הנגע על כולו, וזה היה הכיבוס מן הכתם, כי משלג אלבין שנעשיתי כולי לבן כשלג, ר''ל שהיסורים והגדלת הנגע על כל בשרו זה היה הכיבוס מעונו וטהרת נגעו :(מלבי"ם באור הענין)


{י}  תַּשְׁמִיעֵנִי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה תָּגֵלְנָה עֲצָמוֹת דִּכִּיתָ:

 רש"י  תשמיעני ששון ושמחה. סליחת החטא : עצמות דכית. כשכעסת עלי : (רש"י)

 מצודת דוד  תשמיעני ששון ושמחה. השמיעני סלחתי ויהיה לי שמחה וששון ואז תגלנה העצמות אשר דכית בדבר הנבואה הקשה הבאה אלי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  דכית. ענין כתיתה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  תשמיעני, מצייר כאילו ע''י נגעו הורס בנין גופו ועתה יבנה כולו מחדש, ונגד תחטאני באזוב ואטהר אמר תשמיעני ששון ושמחה, כי בצרעתו ישב חוץ למחנה בגדיו פרומים וזה הפך הששון, שמורה על הסימנים החיצונים שיעשו להוראת השמחה, וכן טמא טמא יקרא שהוא הפך השמחה בלב, ועתה יהיה לו ששון בגלוי ושמחה בלב, ונגד תכבסני שהוא הסרת המכאוב והנגע, אמר תגלנה עצמות דכית, שיגילו העצמות המדוכאים בנגע ומכאוב ועתה ימצא גילה פתאומית ע''י הרפואה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ששון ושמחה תגלנה. שמחה וגיל שניהם הם בלב, והששון הוא הוראת החיצונים שיעשו להוראת השמחה, וההבדל בין שמחה וגיל שהגיל הוא תמיד על דבר חדש כמו מציאה בשורה טובה ודומיהם (ויתבאר בספר זה י''ד ז', ט''ז ט', כ''א ב', ל''א ח', ל''ב י''א, ל''ה ט', מ' י''ז, מ''ג ד', מ''ח י''ב, ס''ח ד' י''ד, צ''ו י''א, צ''ז א' ח', קי''ח כ''ד, קמ''ט ב') :(מלבי"ם באור המלות)


{יא}  הַסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵחֲטָאָי וְכָל עֲוֹנֹתַי מְחֵה:

 מצודת דוד  הסתר פניך. לבל יעמדו מול פניך לקטרג בי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  הסתר, עתה יסדר איך יבנהו ה' בנין חדש, א. שיסירו חטאיו ועונותיו הקודמים, והנה החטאים שהם במעשה אין להם מציאות בנפש רק חוץ לנפש, כי החטאים עומדים בפ''ע מופרדים מן העושאם, כמו שכל מעשה אחר העשותה אין לה עוד קישור עם העושה רק מה שהוא היה סבתה, וצריך שה' יסתיר פניו מהם מן המעשים שעומדים נכח ה', והעונות שהם במחשבה אין להם מציאות בפ''ע רק שנפש האדם דומה להם כנייר שהם כתובים עליו וחרותים על לוחותיה, בקש כל עונותי מחה, שימחה אותם ה' מן לוח נפשו, ולא ימצאו שם :(מלבי"ם באור הענין)


{יב}  לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי:

 רש"י  לב טהור ברא לי אלהים. שלא אכשל עוד : (רש"י)

 מצודת דוד  לב טהור. לבל אחטא עוד : ורוח נכון. רוח ישר וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  לב טהור, החטא בא ע''י התאוה שהיא מצד החומר, והעון בא ע''י עוות השכל או הרוח שהוא המעלה ציורים אל הלב ויעלה ציורים רעים נוטים לרוע, והבלתי חוטא י''ל לב טהור, והבלתי מעוה י''ל רוח נכון, רצוני שהלב מציין הכלי החיצוני החומריי שבו ישכון הרוח שהוא הכח הפנימי הנפשיי, וטהרת הלב הוא שהחומר אין לו נטיה ותאוה אל הרע, והרוח הנכון יציין שהרוח הפנימי יעלה רק ציורי אמת וטוב על פני הנפש, והפוכם לב טמא ורוח מעוות, והנה הלב הבלתי טהור יהיה בתולדה, לא כן הרוח הבלתי נכון, רצוני, שהחומר בתולדתו י''ל נטיה אל התאוה, עד שאם ירצה ה' לתקנו שלא יתאוה אל הרע צריך בריאה חדשה, ועז''א לב טהור ברא לי אלהים, שיברא לבו בריאה חדשה שלא יתאוה עוד לרע, אבל הרוח אינו מעות מתולדתו, כי הנפש מצד שרשה והתחלתה מוכנת שתצייר רק אמתיות וטוב עד שעוות הרוח נולד אצל האדם אחר כך, ואין צריך רק שיחדש ה' בקרבו רוח נכון כמו שהיתה הנפש בתחלתה, ועל זה אמר ורוח נכון חדש בקרבי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  לב, רוח. עמ''ש יחזקאל (י''א י''ט, ל''ו כ''ו) :(מלבי"ם באור המלות)


{יג}  אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי:

 רש"י  ורוח קדשך אל תקח ממני. שלא יהא רוח הקודש מרוחק ממני (סא''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  אל תשליכני. למאס בי ולעזבני אל המקריים : ורוח קדשך. רוה''ק אשר בי מאז : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אל תשליכני, מבקש עוד שאחר שיברא לו ה' לב חדש בל ישוב עוד לכסלה ולא יסור מן הדבקות עם המקום, והדבקות הזה הוא משני צדדים, הא' הוא מה שהאדם הוא אצל ה', והב' הוא מה שה' הוא אצל האדם, מצד שהצדיק הוא אצל ה' וקשור בידיעתו הוא מושגח ונושע מכל פגעי הזמן, כי אינו תחת הטבע רק תחת ההשגחה, ועל צד זה בקש אל תשליכני מלפניך, ומצד שרוח ה' הוא אצל האדם תנהלהו בדרכי השגת האמתיות ותעזרהו אל שלמות נפשו, וע''ז בקש ורוח קדשך אל תקח ממני, ומפרש נגד מ''ש אל תשליכני מלפניך ועי''כ.(מלבי"ם באור הענין)


{יד}  הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי:

 רש"י  השיבה לי ששון ישעך. רוח הקודש שנסתלק מעלי : נדיבה. לשון נדיבות קצינות : (רש"י)

 מצודת דוד  השיבה. שלח לי ששון ישועה כמאז : תסמכני. סמוך אותי ברצון אהבת המתן כמשפט לאוהבי ה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נדיבה. מלשון נדיב האוהב לתת מתן : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  השיבה לי ששון ישעך, שעי''ז אהיה מושגח מאתך ונושע מכל פגעי הזמן, ונגד מ''ש ורוח קדשך אל תקח ממני, מפרש ורוח נדיבה תסמכני, שעי''ז תסמכני הרוח נדיבה בדרכי השלמות :(מלבי"ם באור הענין)


{טו}  אֲלַמְּדָה פֹשְׁעִים דְּרָכֶיךָ וְחַטָּאִים אֵלֶיךָ יָשׁוּבוּ:

 רש"י  אלמדה פושעים דרכיך. וממני ילמדו וישובו אם יראו שתסלח לי : (רש"י)

 מצודת דוד  אלמדה. אז אוכל ללמד את דרכיך את הפושעים ולהזהירם על התשובה ולומר להם ראו מה עלתה בי ע''י התשובה : אליך ישובו. ע''י דברי אלה ידעתי כי ישובו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אלמדה פושעים, עי''כ אלמדם לשוב בתשובה, והנה הפושעים שהוא החוטאים מחמת מרד לא מצד התאוה, שהם יחשבו לרוב שדרכי ה' והנהגתו לא טובים וימרדו בו, אלמדה אותם את דרכיך, שהם מלאים טוב וחסד, ועי''כ ישובו בתשובה, והחטאים שהם מצד התאוה, להם א''צ לימוד, כי סבת החטא אינו מחמת חסרון ידיעה, רק שע''י שיראו שאני גובר על תאותי ושבתי בתשובה הגם שטבעי היה נוטה אל התאוה, כן גם הם יכניעו תאותם וישובו אליך, וזה מקביל נגד מ''ש אל תשליכני מלפניך, ובזה אלמדה פושעים דרכיך, שיראו שאתה מרחם ושופט צדק, ונגד מ''ש ורוח קדשך אל תקח ממני, ובזה חטאים אליך ישובו, בעזרת רוח נדיבה שהוא רוח הקודש אשר יסמכם נגד התאוה ויצר מעללי לב :(מלבי"ם באור הענין)


{טז}  הַצִּילֵנִי מִדָּמִים אֱלֹהִים אֱלֹהֵי תְּשׁוּעָתִי תְּרַנֵּן לְשׁוֹנִי צִדְקָתֶךָ:

 רש"י  הצילני מדמים. שלא אמות בחרב על עונשו של אוריה שהרגתי : (רש"י)

 מצודת דוד  מדמים. שלא יושפך דמי בגמול עון הזה ואז תרנן לשוני הצדקה שעשית עמדי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  הצילני, אולם בקש נגד מ''ש לו הנביא ואת הכבשה ישלם ארבעתים שיצילהו ה' מדמים ובזה תרנן לשוני צדקתך, והנה הלשון מציין הדבור הפנימי, והפה והשפה מציינים הדבור החיצוני, והצדקה תציין צדקת ה' בעצמו, והתהלה תציין מה שיהללוהו בקהל עם ויפרסמו מעשיו שעי''כ יהולל שהוא עושה צדקה, ואמר שבזה שתצילני מדמים אכיר את צדקתך בבינתי, שאינך מתנהג כפי מדת המשפט (שלפיהו ראוי שאת הכבשה ישלם ארבעתים) רק כפי הצדקה העליונה הנבדלת מדרכי המשפט הנימוסיי, (שזה ההבדל בין צדקה ומשפט) ועל זה אמר שלשוני היינו דבורי הפנימי רוח בינתי תרנן צדקתך, ואח''כ.(מלבי"ם באור הענין)


{יז}  אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ:

 רש"י  אדני שפתי תפתח. מחול לי ויהי לי פתחון פה להגיד תהלתך : (רש"י)

 מצודת דוד  תפתח. במה שתמחול לי תפתח פי להגיד תהלתך לרבים ולהעיר לבם על התשובה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ה' שפתי תפתח, היא השפה החיצוני שבה יודיע דבריו לאחרים, ופי יגיד תהלתך גם לאחרים, והוא.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  שפתי, ופי. השפה חיצונית נגד הפה כמ''ש בכ''מ :(מלבי"ם באור המלות)


{יח}  כִּי לֹא תַחְפֹּץ זֶבַח וְאֶתֵּנָה עוֹלָה לֹא תִרְצֶה:

 רש"י  כי לא תחפוץ זבח. שאין זבח חטאת בא על המזיד : ואתנה. שאם תחפוץ אתננו לך : (רש"י)

 מצודת דוד  כי לא תחפוץ. אין עיקר חפצך בזבח ומתן : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואתנה. מלשון אתנן ומתן : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי לא תחפוץ זבח, שאיך אתן בכורי פשעי ופרי בטני חטאת נפשי, אחר שלא תחפוץ גם זבח של בהמה, וכ''ש זבחי אדם, וכבר התבאר אצלי שיש הבדל בין חפץ ובין רצון, החפץ הוא ענין נפשי, שתאותו ונטיית נפש חפץ בדבר מצד הערב או המועיל, והרצון הוא ענין מחשביי, שהדבר נרצה אצלו מצד הטוב, והנה הזבח של שלמים שלא בא על חטא הם נרצים לפניו, הגם שאינו חפץ בהם, כי א''צ לו בעבור עצמם כי לא יאכל בשר וע''כ אינו חפץ בהם, ומ''מ הם נרצים לו, שע''י יכיר האדם את בוראו, והם עושים שלום בין ישראל לאביהם שבשמים כמ''ש חז''ל, וע''כ אמר כי לא תחפוץ זבח, אמנם העולה שהיא באה לכפר על עשה ול''ת הניתק לעשה, לא לבד שאינו חפץ גם לא ירצה אותה כי היה רוצה יותר שלא יחטא ולא יצטרך לכפרה, שמ''ש ונרצה לו לכפר עליו הוא ריצוי ופיוס אחר שכבר חטא אבל היה רוצה יותר שלא יחטא ולא יביא עולה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  לא תחפוץ, לא תרצה. ההבדל בין חפץ ובין רצון בארתי בס' התו''ה (ויקרא סי' ל''א), שהרצון היא תכונה מחשביית, והחפץ הוא תכונה נפשיית שנפשו נוטה אל הדבר הגם שלפי עצת שכלו לא ירצה בו, כמו החפץ אל הרע, והתבאר עוד (ש''א ט''ו, לקמן קמ''ז י') :(מלבי"ם באור המלות)


{יט}  זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה:

 מצודת דוד  זבחי. רוח נשברה הוא הזבח המרוצה ולא תבזה אם כן לבי הנשבר והנדכה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  זבחי, כי עקר הזבח שירצה בו אלהים הוא רוח נשברה, שישבר האדם את רוחו הפנימי, שהרוח הוא המעלה הציורים על הלב, שלא יצייר עוד ציורים רעים רק ציורי החכמה ויראת ה', וזה יקבל ה' כזבח, וגם לב נשבר ונדכה, שהלב הוא הכלי החיצוני שבו שוכן הרוח ומורה על כח המתעורר והיצה''ר וכח הממשלה אשר בנפש לכבשו, אם הלב נשבר ע''י כניעה וצום ועינוי, שעי''כ ישבר הכלי החיצוני בל יתאוה תאוה, כמ''ש ולבי חלל בקרבי, גם זה אלהים לא תבזה, אבל לא ירצה בקרבנות וכ''ש במיתת נפשות :(מלבי"ם באור הענין)


{כ}  הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלִָם:

 רש"י  היטיבה. לבנות בית מקדשך בתוכה בימי שלמה בני : (רש"י)

 מצודת דוד  היטיבה. חוזר גם להתפלל על בני הגולה בבבל ואשור ואמר ראה לבותם הנשברים והיטיבה ברצונך את ציון שתבנה ותכונן : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  היטיבה, אמנם הגם שעתה אינו חפץ בקרבנות, בעת שתיטיב את ציון ע''י רצונך, ציון מציין מקום המקדש והשכינה ואותה ייטיב ע''י רצונו ע''י שרצונו ישכון שם, לא ע''י חומה בריח ודלתים, וירושלם מציין העיר עצמה, מקום מושב ההמון, לה תטיב ע''י שתבנה חומותיה החיצונים :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ציון, ירושלים. עי' הבדלם ישעיה (מ''א כ''ז) :(מלבי"ם באור המלות)


{כא}  אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל אָז יַעֲלוּ עַל מִזְבַּחֲךָ פָרִים: (פ)

 מצודת דוד  אז תחפוץ וגו'. כי אז תמלא הארץ דעה ולא יחטאו ולא יצטרכו עוד להביא חטאות ואשמות ולבד זבחי צדק יזבחו והם שלמים ועולות הבאים בנדבה ומבלי חטא : אז יעלו וגו'. כפל הדבר במילות שונות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וכליל. היא מנחת כהן שנאמר בה כליל תהיה (ויקרא ו) לפי שכולו נשרף : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אז תחפץ זבחי צדק, שאז לא לבד שתרצה כי גם תחפוץ זבחים, מצד שהם יהיו זבחי צדק, שהשלמים שיביאו לא יורו על הצלחות עוה''ז רק על הצדק, שיבואו להודות לך על שתלמד להם דרכי הצדק ועל שיתמיד הצדק ביניהם, וזה דבר שיחפוץ בו ה' מצד עצמו, וגם שלא לבד שתחפוץ בזבחים, כי תחפוץ גם עולה וכליל, שגם הם יורו על הצדק לא על החטא, ובכ''ז גם אז לא תחפוץ שאתן בכורי ופרי בטני מנחה לה', כי רק פרים יעלו אז על מזבחך, אבל עתה לא תחפוץ זבח, (וידוע שחטאת ואשמות של יחיד אינם קרבים בבמת צבור) :(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-נב

{א}  לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל לְדָוִד:

 מצודת דוד  משכיל. בו ישכל את העם להזהיר מלשון הרע : (מצודת דוד)


{ב}  בְּבוֹא דּוֹאֵג הָאֲדֹמִי וַיַּגֵּד לְשָׁאוּל וַיֹּאמֶר לוֹ בָּא דָוִד אֶל בֵּית אֲחִימֶלֶךְ:

 מצודת ציון  האדומי. מתגורר היה באדום : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  בא דוד אל בית אחימלך, כבר בארתי (בפי' שמואל א' כ''ב) שבזה היה תלוי עיקר המלשינות כי באמת בא דוד אל בית ה' לא אל בית אחימלך, ודואג שמע שדוד אמר שהולך בשליחות המלך, ושהוא רעב שאחזו בולמוס, וששאל לו באורים דבר סתמי ולא הודיע להכהן עקר שאלתו, באמרו שהמלך צוהו להעלים הדבר, ולא בקש חרב גלית כלל רק חרב סתם, ורק מפני שלא היה בידו חרב אחרת לקח חרב גלית, מכ''ז מבואר שהכהן עשה זאת בתום לבבו ובנקיון כפו, ורק דואג שינה הדברים, ואמר בא דוד אל בית אחימלך, שמשמע שבא לביתו, וע''ז לא אמר אל בית אחימלך הכהן, כי אמר שלא בא אליו מצד כהונתו רק מצד שהוא עמו בקושרים, ועל יסוד זה הוציא כל דבתו, שנדמה לשאול שבהיותו בביתו שלא בפני דואג גלה לו סתרו כי בורח הוא, גם שינה סדר הדברים ממה שהיה (כמו שבארתי שם ששינה בששה דברים את אמתת הענין) ועי''כ נתפסו הכהנים להריגה עי''ש :(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  מַה תִּתְהַלֵּל בְּרָעָה הַגִּבּוֹר חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם:

 רש"י  מה תתהלל. ותתפאר ברעה שאתה עושה אתה הגבור בתורה : חסד אל כל היום. להציל את הנרדף על ידך, ד''א חסד אל כל היום אילו לא נתן לי אחימלך לחם מדומה אתה שאמות בערב, יש חסד בהקב''ה על ישראל כל היום ואם לא נתן לי יתנו לי אחרים : (רש"י)

 מצודת דוד  הגבור. אתה דואג הגבור בתורה מה תשתבח עצמך בהרע שעשית לי בחושבך שמעתה הכל ימנעו מלתת לי צידה ואהיה נלכד ביד שאול : חסד. וכי לא ידעת שחסד אל הוא בכל עת וימצאו לי מרחמים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  מה אתה הגבור! מה תתהלל ברעה שעשית, מה תתהלל בחסד וחרפת אל כל היום, בחילול השם שעשית להרוג את כהני ה' :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  חסד. מלשון פן יחסדך שומע, מענין חרפה, וב' של מלת ברעה נמשך לשנים :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  הַוּוֹת תַּחְשֹׁב לְשׁוֹנֶךָ כְּתַעַר מְלֻטָּשׁ עֹשֵׂה רְמִיָּה:

 רש"י  מלוטש. מחודד : עושה רמיה. חותך הבשר עם השער : (רש"י)

 מצודת דוד  תחשוב לשונך. לפי שהלשון תגלה מחשבת הלב אמר תחשוב לשונך : עשה רמיה. שחותך הבשר עם השער וכן אתה כי משנאתך האבדת לכהני נוב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הוות. דברי שבר : כתער. סכין שמגלחין בה : מלוטש. מחודד : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הוות תחשב לשונך, הלשון שלך חשבה מחשבות לעשות הוות ושבר, עד שהיא כתער מלוטש שהיא עושה רמיה, שתחת שיחשוב להסיר בו השער והנוול חותך בו את הראש, כן תחת שרצית להסיר מכשלה מבית שאול שפכת דם נקים :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מלטש. מחודד :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  אָהַבְתָּ רָּע מִטּוֹב שֶׁקֶר מִדַּבֵּר צֶדֶק סֶלָה:

 מצודת דוד  מטוב. מלעשות טוב : שקר. מוסב על מלת אהבת לומר אהבת לדבר שקר מלדבר צדק שהוא דבר המתקיים לעולם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אהבת, כי לא נוכל לאמר שטעית באמת וחשבת שאחימלך אשם בדבר, כי למה אהבת את הרע מן הטוב? למה לא ספרת את הטוב? ולמה אהבת את השקר מדבר צדק, למה ספרת שקרים שבא אל ביתו וששם שאל לו באלהים, ולמה לא ספרת את הטוב ששמעת שאחימלך לא ידע דבר, ושדוד אחזו בולמוס, ויתר הענינים שבארתי בפי' שמואל שם, שבזה לא היה מאשים את הכהנים :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  אָהַבְתָּ כָל דִּבְרֵי בָלַע לְשׁוֹן מִרְמָה:

 מצודת דוד  דברי בלע. הם לשון הרע הנאמר בבליעה ובחשאי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אהבת, לפי דברי חז''ל הגר העמלקי שהגיד לדוד ממיתת שאול ושהוא הרגו, היה דואג האדומי, וכבר בארתי בפירושי (ש''ב א') שבאמת לא הרג דואג את שאול (כמש''ש ש''א למ''ד ששאול נפל בעצמו על חרבו) והוא אמר כן שחשב שעי''כ ימצא חן בעיני דוד, ודוד אמר לו דמך בראשך כי פיך ענה בך לאמר אנכי מותתי את משיח ה', ר''ל הגם שעתה דברת שקר, עכ''פ אתה חרצת מיתה על עצמך ע''י דברי פיך, ורמז לו, שבכ''ז כבר הרג את משיח ה' שהוא אחימלך הכהן הגדול שהיה משוח בשמן המשחה ונהרג ע''י, וז''ש אתה לשון מרמה! אתה אהבת כל דברי בלע, ועי''כ תכשל בלשונך בעצמך :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בלע. מענין השחתה כמו ודרך ארחתיך בלעו, וי''מ מענין הסתר, דברי מרמה ותוך, כמו כבלע את הקדש :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  גַּם אֵל יִתָּצְךָ לָנֶצַח יַחְתְּךָ וְיִסָּחֲךָ מֵאֹהֶל וְשֵׁרֶשְׁךָ מֵאֶרֶץ חַיִּים סֶלָה:

 רש"י  יתצך. ל' נתיצה : יחתך. לשון שבירה : ויסחך. ויעקרך : ושרשך. ישרש אחריך לעקור כל השרשים דיראריצינע''ר בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  גם אל. כמו שעל ידך נתץ שאול כהני נוב כן גם אותך יתצך האל : מאהל. מביתך : ושרשך מארץ חיים. ועד עולם מבלי חזרה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יתצך. מלשון נתיצה והריסה : לנצח. לעולם : יחתך. מלשון חתת ושבר כמו ואל תחת (יהושע א') : ויסחך. ענין הריסה ועקירה כמו בית גאים יסח ה' (משלי טו) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  גם אל יתצך לנצח, הוא מה שנהרג ונתץ בנין גופו, יחתך ויסחך מאהל, הוא איבוד כבודו, שעד עתה היה בין יושבי אהל ה' שהוא בין הסנהדרין כמ''ש חז''ל, ועתה נתן את רשעים קברו, ושרשך מארץ חיים, הוא אבוד נשמתו ושרשו מארץ החיים העליונה, סלה, סיום הענין :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יחתך. ענין לקיחה, כמו היחתה איש אש בחיקו, והוא מבנין הקל או הכבד. ייסחך, כמו בית גאים יסח ה' :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  וְיִרְאוּ צַדִּיקִים וְיִירָאוּ וְעָלָיו יִשְׂחָקוּ:

 רש"י  ועליו ישחקו. וזה השחוק שיאמרו עליו הנה זה הגבר אשר לא שם מבטחו בהקב''ה ראו מה עלתה בו : (רש"י)

 מצודת דוד  וייראו. יוסיפו יראת ה' : ועליו. על דואג ילעגו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ויראו צדיקים, אחר שהיה בזה עונש השגחיי מדה כנגד מדה, שדואג שהיה השליח של שאול לפגוע בכהני ה' אמר על עצמו עתה שהיה שליח מאתו להרוג את משיח ה' שנית שהוא שאול, ואמר כי אחזני השבץ שהוא חטא הריגת הכהנים לבושי תשבץ כקבלת חז''ל, והוא נהרג ע''י דוד שבסבתו הרג את הכהנים, הנה הצדיקים שיראו זאת ייראו מה', בראותם השגחתו ומשפטו, ועליו ישחקו ויאמרו בשחוק :(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  הִנֵּה הַגֶּבֶר לֹא יָשִׂים אֱלֹהִים מָעוּזּוֹ וַיִּבְטַח בְּרֹב עָשְׁרוֹ יָעֹז בְּהַוָּתוֹ:

 רש"י  יעז בהוותו. מתגבר היה ברשעו : (רש"י)

 מצודת דוד  הנה הגבר. יאמרו בלעגם הנה זה הגבר אשר לא שם את אלהים חזקו ובטחונו ראו מה עלתה בו : יעוז בהותו. היה מחזק עצמו במה שדבר הוות על כהני נוב כי בזה מצא חן בעיני שאול : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יעוז. תחזק : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הנה הגבר אשר לא ישים אלהים מעוזו, רק יבטח ברוב עשרו, שחשב שעי''כ יעשרנו שאול, ומה היה סופו יעז בהותו, דבר שרצה לעוז על ידו זה היה הותו ושברו, שחשב שימצא עי''כ עוז אצל דוד ומצא הוות ושבר :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בהותו, ענין שבר : (מלבי"ם באור המלות)


{י}  וַאֲנִי כְּזַיִת רַעֲנָן בְּבֵית אֱלֹהִים בָּטַחְתִּי בְחֶסֶד אֱלֹהִים עוֹלָם וָעֶד:

 רש"י  ואני. הנרדף עתה בידך אהיה כזית רענן בבנים ובבני בנים בבית הקב''ה : (רש"י)

 מצודת דוד  ואני. אבל אני אהיה נשרש בבית אלהים כזית רענן כי אני בטחתי בחסד אלהים עולם ועד ואינני כדואג : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רענן. לחה ורטובה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ואני דומה כזית רענן, המושרש במקום אחד, כן אני מושרש בבית אלהים, לא כדואג שישב אז נעצר בבית ה' ושרשו נטוע במקום טומאה, וכמו שהזית הוא רענן תמיד ועלהו לא יבול כן בטחתי בחסד אלהים עולם ועד, כי הטוב שיגיע לאדם מצד מעשיו וזכיותיו אינו בטוח שיתמיד לעולם כי ישתנה בהשתנות מעשיו, אבל הטוב הבא מחסד אלהים שלא עפ''י המשפט כפי המעשים טובים, הוא יהיה לעולם כי חסד ה' לא תשתנה, ודוד קבל מלכותו מצד החסד כמו שיתבאר באורך בסי' פ''ט :(מלבי"ם באור הענין)


{יא}  אוֹדְךָ לְעוֹלָם כִּי עָשִׂיתָ וַאֲקַוֶּה שִׁמְךָ כִי טוֹב נֶגֶד חֲסִידֶיךָ: (פ)

 רש"י  כי עשית. כשתעשה לי זאת וכלפי הקב''ה אמר מקרא זה : (רש"י)

 מצודת דוד  עשית. כאשר שאלתי : ואקוה שמך. אשר תעשה עמדי עוד חסד כי הלא טוב אתה נגד חסידיך ולזה אקוה אשר גם תטיב לי בחסדך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אודך לעולם כי עשית, ר''ל שאתן תמיד הודאה על העבר, כי נסי ה' מתמידים וע''כ אתן תמיד הודאה חדשה על הטובה שעשה לי, וזה נגד מ''ש ואני כזית רענן בבית אלהים וגם ואקוה שמך כי טוב לעשות חסד בעתיד נגד חסידיך, שהם המוכנים אל החסד, וזה נגד מ''ש בטחתי בחסד אלהים עולם ועד :(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-נג

{א}  לַמְנַצֵּחַ עַל מָחֲלַת מַשְׂכִּיל לְדָוִד:

 רש"י  על מחלת. שם כלי שיר, ד''א על מחלתן של ישראל כשיחריב הבית וכבר אמר מזמור אחר דוגמת זה (לעיל יד) אמר נבל בלבו אין אלהים וגו', הא' על חרבן בית ראשון וזה על בית שני : (רש"י)

 מצודת דוד  משכיל. האמור בהשכל רב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מחלת. שם כלי נגון : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  למנצח על מחלת, מזמור זה כבר בא למעלה סי' י''ד בשינוי קצת, ובארתי שם שהראשון הוסד מדוד המלך על שניצול ממלך אדיר וחילו הגדול שבאו עליו, ובימי חזקיהו שנעשה להם נס במפלת סנחריב מצאו שמזמור הזה מכוון לענינם, ותקנוהו לאמרו על מחלת שהוא מין כלי זמר מיוחד, ואמרו שדוד ראה ברוח הקודש את העתיד ושרמז עליו, וע''כ אמר שהוא משכיל לדוד, שדוד השכיל על דבר בשכל טוב שהוא השגת רוה''ק, ונחזיר פה את הענין בקוצר :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים הִשְׁחִיתוּ וְהִתְעִיבוּ עָוֶל אֵין עֹשֵׂה טוֹב:

 רש"י  אמר נבל בלבו. זה על טיטוס כשגידר את הפרוכת וחרבו מטפטף דם אמר הרג את עצמו : (רש"י)

 מצודת דוד  אמר נבל. המחריב את הבית אמר בלבו אין אלהים הכל לפי המקרה ואמר בל' עבר כדרך הנבואה במקומות רבות : השחיתו. הוא ועמו השחיתו ועשו עול תעוב ואין בהם מי שיעשה טוב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נבל. אדם פחות ונבזה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אמר נבל בלבו אין אלהים, סנחריב כפר בה' ושלח את שלוחיו לחרף אלהים חיים, וגם כל חילו כולם השחיתו והתעיבו עול, ואין עושה טוב גם טוב נימוסי :(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  אֱלֹהִים מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל דֹּרֵשׁ אֶת אֱלֹהִים:

 מצודת דוד  השקיף. לראות מעשה העם ההוא : היש משכיל. למחות בדבר : דורש. לדרוש ולחקור אלהים לדעת אשר השגחתו בכל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  השקיף. ענין הבטה בכוונת הלב : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אלהים, והגם שנמצא בינימו איזה שרים שנתנו כבוד לה' כמו שאמרו חז''ל שנצולו נבוכדנצר ועוד איזה שרים, והיה לנ''נ זכות שחס על כבוד ה' בעת ששלח מרודך בלאדן ספרים אל חזקיה והקדים שם חזקיה לשם ה' ורץ אחר השליח והחזיר אותו, שמזה נראה שלא כחש בה', בכל זה אלהים היודע תעלומות לב השקיף משמים על בני אדם לראות אם יש ביניהם אחד שידרוש את האלהים מצד שהוא משכיל, היינו שישכיל בשכל טוב להשכיל את ה' ושידרשהו באמת, וראה כי.(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  כֻּלּוֹ סָג יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ אֵין עֹשֵׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד:

 רש"י  כלו סג. לשון סיגים : אין גם אחד. מכל חייליו שימחה בידו : (רש"י)

 מצודת דוד  כולו סג. כל העם חזרו לאחור ופרשו מדרך הטוב ויחדיו נבאשו ר''ל קלקלו מעשיהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  סג. ענין חזרה לאחור כמו והוסג אחור משפט (ישעיה נט) : נאלחו. נבאשו כמו נתעב ונאלח (איוב טו) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כולו סג שהיה באמת כסף סגים מצופה על חרש, כי היה זה רק מן השפה ולחוץ כי יחדיו נאלחו ונתעבו ואין עושה טוב אין גם אחד גם האחד שנראה קצת שנתן כבוד לה' שהוא נבוכדנצר, לא דרש אותו באמת ולא עשה טוב כי היה רשע כחבריו :(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  הֲלֹא יָדְעוּ פֹּעֲלֵי אָוֶן אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם אֱלֹהִים לֹא קָרָאוּ:

 רש"י  הלא. יש לידע לאוכלי עמי כמאכל לחם ואלהים לא קראו שסופם שיפחדו שם פחד באחרית הימים : (רש"י)

 מצודת דוד  הלא ידעו. ר''ל איך יאמרו אין אלהים הלא יש לדעת לפועלי האון שמה שאוכלים את עמי באין מוחה כאוכל את הלחם שכ''ז הוא בעבור אשר עמי לא קראו לה' : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (ה-ו) הלא ידעו, בארתי שם שבימי דוד נפל פחד על הדור בעבור חטא שמצאו שלא ברכו ברכת השבח על המזון ויתר הנאות העולם, ועשו תשובה ע''ז ותקנו מאה ברכות בכל יום, וא''כ הלא צריך לפועלי און אוכלי עמי לדעת שעם ה' בחטא שאכלו לחם וה' לא קראו שם פחדו פחד, שהם פחדו מה' ומענשו בעבור חטא קטן שהיה בידיהם שלא קראו וברכו את ה' על הלחם שאכלו, ומזה נראה איך היו ישראל צדיקים אז ועבדו את ה', והיה להם להתירא מגוי צדיק (וכמש''ש כי אלהים בדור צדיק), ע''ז אמר עתה באמת לא היה פחד, אחר שפחדו מה' ותקנו מעשיהם לא נתקיים הפחד שפחדו מסנחריב, כי ה' פזר עצמות חנך, שמחנה סנחריב שחנו על ירושלים פזר ה' את עצמותיהם השרופות הבישתה בל יאספו ולא יקברו כי אלהים מאסם :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  שָׁם פָּחֲדוּ פַחַד לֹא הָיָה פָחַד כִּי אֱלֹהִים פִּזַּר עַצְמוֹת חֹנָךְ הֱבִשֹׁתָה כִּי אֱלֹהִים מְאָסָם:

 רש"י  לא היה פחד. זה כפחד הראשון שאירע לבלשצר כי בגאולה זו פזר הקב''ה עצמו' חונך החונים עליך ירושלים כענין שנאמר המק בשרו וגו' (זכריה י''ד), וכן פתרו מנחם, ודונש פתר אותו כמו (משלי כ''ב) חנוך לנער על פי דרכו וכ' של חונך היא יסוד במלה ככ''ף של חנוך, (סא''א) : הבישותה. אתה ה' את כל אויבי כי מאסתם : (רש"י)

 מצודת דוד  שם פחדו. כי הלא שם בירושלים עצמה בעת בוא סנחרב וצר עליה הלא פחדו פחד אשר לא היה כפחד הזה מעולם על כי כולם נפלו פגרים מתים : כי אלהים. כאשר אלהים פזר עצמות החונים עליך ירושלים : הבישותה. ומה שאתה טיטוס ביישת את ישראל בהרג ואבדן זה היה בעבור כי ה' מאסם אז ברוע מעלליהם ולא בא במקרה : (מצודת דוד)


{ז}  מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשֻׁעוֹת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב אֱלֹהִים שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל: (פ)

 מצודת דוד  מי יתן. הלואי שתבוא מהרה תשועת ישראל מהשוכן בציון : בשוב. בעת אשר ישקיט ה' את בני הגולה ר''ל שהכל יכירו אשר מאת ה' ההשקטה : יגל יעקב. אז ישמחו כי גאולה שלמה תהיה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בשוב. ענין הנחה ומשיבת נפש : שבות. מל' שיבה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  מי יתן, באשר היו מקוים בעת ההיא על הישועה הגדולה לקבץ נדחי ישראל שהגלו אז ע''י סנחריב, ושיבא הגאולה העתידה שהיה אז עת הכושר לזה (כמ''ש ישעיה סי' י''א וסי' מ''ט) בקש שיתן שמציון יבא ישועת כלל ישראל ע''י שישיב ה' שבות עמו ויבא זמן הגאולה, ואז יגל יעקב שהם עשרת השבטים הנדחים, וישמח ישראל שהם בני יהודה, וגיל מורה על דבר מתחדש, ושמחה היא השמחה התמידית, כי לישראל שהם שבט יהודה לא יתחדש דבר חדש, אבל ליעקב שהם עתה אובדים ונדחים יהיה זה דבר מתחדש שע''ז שייך לשון גילה :(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-נד

{א}  לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מַשְׂכִּיל לְדָוִד: {ב}  בְּבוֹא הַזִּיפִים וַיֹּאמְרוּ לְשָׁאוּל הֲלֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר עִמָּנוּ:

 מצודת דוד  מסתתר. מתחבא אצלינו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הזיפים. אנשי מקום זיף : (מצודת ציון)


{ג}  אֱלֹהִים בְּשִׁמְךָ הוֹשִׁיעֵנִי וּבִגְבוּרָתְךָ תְדִינֵנִי:

 רש"י  ובגבורתך תדינני. תנקום נקמתי כמו כי ידין ה' עמו (דברים ל''ב) : (רש"י)

 מצודת דוד  תדינני. תדין דיני לקחת נקמתי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אלהים בשמך הושיעני, תושיע לי מצד שמך שאתה מושיע חוסים, ותדין דיני מיד אויבי מצד גבורתך, התשועה מצד החסד, והדין מצד הגבורה :(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  אֱלֹהִים שְׁמַע תְּפִלָּתִי הַאֲזִינָה לְאִמְרֵי פִי:

 מלבי"ם - באור הענין  אלהים שמע תפלתי, וגם האזינה ליתר הדברים שאומר עם התפלה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  שמע, האזינה. העקר יאמר בלשון שמיעה והטפל בלשון האזנה כמ''ש בכ''מ, והתפלה היא העיקרית :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  כִּי זָרִים קָמוּ עָלַי וְעָרִיצִים בִּקְשׁוּ נַפְשִׁי לֹא שָׂמוּ אֱלֹהִים לְנֶגְדָּם סֶלָה:

 מצודת דוד  כי זרים. אנשי הזיפים המה זרים משאול ואינם מבני משפחתו ועכ''ז קמו בי למסרני בידו : ועריצים. אנשים החזקים ממני מבקשים נפשי ואין בי כח לעמוד כנגדם : לא שמו. ומעולם אין פחד אלהים לנגדם ולא ימשכו ידם ממני מיראת ה' : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי זרים קמו עלי, הם הזיפים שהם זרים ואינם קרובי שאול, ועדת עריצים הם שאול וגבוריו, שהם בקשו נפשי להרגני, לא בדין רק מצד שהם עריצים, ולא שמו אלהים לנגדם, לא שמו על לב שאלהים הוא מתנגד להם בדבר הזה שהוא נגד רצון אלהים, סלה סיום הענין :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  הִנֵּה אֱלֹהִים עֹזֵר לִי אֲדֹנָי בְּסֹמְכֵי נַפְשִׁי:

 מצודת דוד  הנה אלהים. עם כי אין הכח בידי אבל הנה ה' הוא עוזר לי והוא יהיה בעזרת סומכי נפשי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  הנה אלהים עזר לי בעצמי, וגם ה' בסומכי נפשי שהם אנשי דוד וסומכיו ועוזריו, וגם ה' יצטרף להיות ג''כ עמהם לסמכני :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בסומכי, בעזר סמכי נפשי :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  (ישוב) יָשִׁיב הָרַע לְשֹׁרְרָי בַּאֲמִתְּךָ הַצְמִיתֵם:

 רש"י  לשוררי. לעויני לשון אשורנו ולא קרוב (במדבר כ''ד) : באמתך. מתוך שאתה אמיתי ואמרת ליפרע מהולכי רכיל ורודפי הרג לכך הצמיתם : (רש"י)

 מצודת דוד  ישיב הרע. הרע הזה בעצמו ישיב לאויבי המסתכלים בי לרעה : באמתך. בעבור שאתה אל אמת לשלם לאיש כגמולו לזה הכריתם כאשר חשבו לי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לשוררי. ענין הבטה וראיה : הצמיתם. ענין כריתה כמו לבקרים אצמית (לקמן קא) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ישוב, גם ישלם לאויבי, א. כדי שישיב הרע לשררי לשלם להם כרעתם, ב. באמתך הצמיתם מצד אמתת הבטחתך שהבטחת לי את המלוכה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  באמתך, עתה מתפלל שיצמית ויכרית ע''י אמתך, ר''ל לאמת הבטחתך שהבטחת שאמלוך, ובכ''ז בנדבה אזבחה לך, כאלו עשית דבר שלא היית מחויב מצד ההבטחה, באשר הוסיף טוב שהצילני מכל צרה, וגם שראתה עיני נקמה באויבי, ע''ד ושלומת רשעים תראה :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  בִּנְדָבָה אֶזְבְּחָה לָּךְ אוֹדֶה שִּׁמְךָ יְהוָה כִּי טוֹב:

 מצודת דוד  בנדבה. ברוח נדיבה וטובה ר''ל בשמחת הלב אזבחה לך קרבנות : כי טוב. כי שמך הוא טוב : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (ח-ט) בנדבה, ואזבחה לך בנדבת לב ואודה שמך ה' כי טוב, במה שאז כאשר עטרו שאול ואנשיו על דוד ואנשיו לתפשם בא מלאך אל שאול ואמר לו כי פשטו פלשתים על הארץ, וישב שאול מרדוף אחרי דוד, ועי''כ מכל צרה הצילני, ובאיבי ראתה עיני הגם שראיתי באויבי לא הוצרכתי ללחום עמהם ולשפוך דם, רק הצלתני גם מזה, וזה היה אצלו עקר הנס שלא ניצול ע''י מלחמה ושפיכת דם :(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  כִּי מִכָּל צָרָה הִצִּילָנִי וּבְאֹיְבַי רָאֲתָה עֵינִי: (פ)

 מצודת דוד  כי מכל וגו'. כי טובה כפולה עשה עמדי אותי הציל מכל צרה אשר חשבו אויבי לעשות לי ועוד ראתה עיני באויבי מה שחפצה לראות בהם : (מצודת דוד)

תהילים פרק-נה

{א}  לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מַשְׂכִּיל לְדָוִד:

 מלבי"ם - באור הענין  למנצח, הוסד על מה שנעשה בברחו מפני אבשלום, וכבר שר ע''ז למעלה סי' ג' ופה דבר ביחוד ממפלת אחיתופל וסופו :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  הַאֲזִינָה אֱלֹהִים תְּפִלָּתִי וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתִי:

 מצודת דוד  ואל תתעלם. אל תתעלם עצמך מלשמוע תחינתי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  האזינה, (עת הגיע אליו הבשורה ממרידת אבשלום), האזינה תפלתי, שהוא שפיכת הנפש לאלהים, והתחנה היא בקשת יתר צרכיו, ועז''א ואל תתעלם גם מתחנתי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תפלתי, תחנתי. עי' למעלה ו' :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  הַקְשִׁיבָה לִּי וַעֲנֵנִי אָרִיד בְּשִׂיחִי וְאָהִימָה:

 רש"י  אריד בשיחי. אתאונן בצערי כמו זכר עניי ומרודי (איכה ג') וירדתי על ההרים (שופטים י''א) ומנחם פתר ל' ממשלה כמו ורדו בדגת הים, ושיחי לשון שיח, למי שיח (משלי כ''ג) (סא''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  אריד. כשאני מיילל בעת ספור התלאות והומה אני עליהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אריד. ענין גניחה ויללה כמו זכר עניי ומרודי (איכה ג) : בשיחי. ענין ספור התלאות כמו ולפני ה' ישפוך שיחו (לקמן קב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הקשיבה, מוסיף שגם בעת שתקשיב קולי מרחוק בהתחלת התפלה תענני ומוסיף שגם בעת אריד בשיחי ובעת אהימה הגם שלא אתפלל עדיין תקשיב ותענני :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  האזינה, הקשיבה. הקשבה היא מרחוק וכמ''ש ישעיה (א' י'). אריד, ענין יללה, זכר עניי ומרודי, ושיח הוא הדבור הנפלט מתוך צער, או שיח הנפש שלא בכונה כמשיח אל עצמו :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  מִקּוֹל אוֹיֵב מִפְּנֵי עָקַת רָשָׁע כִּי יָמִיטוּ עָלַי אָוֶן וּבְאַף יִשְׂטְמוּנִי:

 רש"י  עקת. ל' מצוק : כי ימיטו עלי און. דואג ואחיתופל מכריעים עלי עונות להורות שאני בן מות ומתירים את דמי : (רש"י)

 מצודת דוד  מקול. מפני קול שאגת האויב ומהצרה אשר הרשע מביא עלי : כי ימיטו. המה מטים עלי און ר''ל עמל ויגיעה : ובאף. בעבור האף שיש להם עלי נוטרים לי שנאה ולא להשיב גמול כי לא עשיתי להם רעה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עקת. הוא תרגום של צרה וכן שמת מועקה (לקמן סו) : ישטמונו. ענין נטירת איבה כמו וישטום עשו (בראשית כז) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  מקול אויב שמדברים עלי דברי איבה ובזיונות, מפני עקת רשע שמעיק ומציר לי, ומפרש מפני עקת רשע כי ימיטו עלי און ושבר, ומקול אויב כי באף ישטמוני :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עקת. עי' פי' עמוס (ב' י''ג) :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  לִבִּי יָחִיל בְּקִרְבִּי וְאֵימוֹת מָוֶת נָפְלוּ עָלָי:

 רש"י  יחיל. דואג : (רש"י)

 מצודת דוד  לבי יחיל. לזאת יפחד לבי ואימה של מיתה נפלה עלי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יחיל. מלשון חיל ורעד : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לבי, ר''ל מקול אויב לבי יחיל בקרבי שהוא הפחד בעת הגיע הבשורה הפתאומית, ואימות מות נפלו עלי שהיה ירא שימיתו אותו :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  יִרְאָה וָרַעַד יָבֹא בִי וַתְּכַסֵּנִי פַּלָּצוּת:

 מצודת דוד  ותכסני. הרעד כסה כל גופי לגודל הרבוי והוא ענין מליצה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פלצות. רעדה כמו פלצות בעתתני (ישעיה כא) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יראה, מוסיף עמ''ש לבי יחיל, שיבא בי יראה ורעד, שהוא יותר מחיל, ועמ''ש אימות מות נפלו עלי מוסיף ותכסני פלצות, הוא הפלץ שאוחז בעת המות :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  פלצות. עי' ישעיה כ''א :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  וָאֹמַר מִי יִתֶּן לִּי אֵבֶר כַּיּוֹנָה אָעוּפָה וְאֶשְׁכֹּנָה:

 מצודת דוד  מי יתן. הלואי היה לי כנפים לעוף בהם כי אז הייתי פורח למרחוק לשכון שם להנצל מאויבי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אבר. כנף כמו המבינתך יאבר נץ (איוב לט) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ואומר, יספר איך גמר בדעתו לברוח מירושלים אבל עוד לא ברח כי העם עברו ודוד עמד, ועז''א מי יתן לי אבר כיונה, כי היונה יכולה לפרוח בכנף אחד ולשכון בכנף השני, כמ''ש התוס' בשם המדרש, וכן אני רוצה שאעופה וגם אשכונה, שאעוף בכנף אחד ואשכון בכנף השני, כאלו רציתי לעוף ושלא לעוף, לשכון ושלא לשכון, פוסח על שתי הסעיפים :(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  הִנֵּה אַרְחִיק נְדֹד אָלִין בַּמִּדְבָּר סֶלָה:

 רש"י  הנה ארחיק נדוד וגו', אחישה מפלט לי. אם היו לי כנפים הייתי מרחיק לנוד וממהר להציל נפשי מידם שהם כרוח סועה רוח סערה עוקרת אילנות כמו ויסע כעץ, (איוב י''ט), ומנחם חבר סועה כמו ויסעו בני ישר' (שמות י''ב) : (רש"י)

 מצודת דוד  ארחיק. עצמי לנדוד מהם ואף ללון במדבר לעולם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  הנה, גומר בדעתו לצאת, ושלא יפסח על שתי הסעיפים, הנה ארחיק נדוד, אלין במדבר, כי היה דעתו ללין בלילה זו במדבר. סלה. סיום הענין :(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  אָחִישָׁה מִפְלָט לִי מֵרוּחַ סֹעָה מִסָּעַר:

 מצודת דוד  אחישה. ממהר הייתי להציל נפשי מרודפי הדומים לנסיעת הרוח וסערה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אחישה. אמהר : מפלט. הצלה : סועה. ברוח יאמר לשון הסעה שנא' ורוח נסע (במדבר יב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אחישה, מבואר (ש''ב י''ז) שאז יעץ אחיתופל לרדוף אחריו בלילה זו ולהמיתו במדבר, וחושי הארכי הפיר את עצתו ואמר שדוד לא ילין את העם, ובתוך כך הודיע לדוד וברח משם, והיה זה בהשגחת ה', שאם היה נעשה כדברי אחיתופל היו משיגים את דוד וממיתים אותו, וכמו שכבר רמז ע''ז למעלה סי' ג' במ''ש אני שכבתי ואישנה, עפ''ז יספר כי בהגיע ההודעה מחושי הארכי, אמר אחישה מפלט לי לבל אלין במדבר, מרוח סועה מסער פן יבא עלינו הסער של אבשלום, וברח מן המדבר :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  רוח סעה. י''מ כמו נוסעה, בחסרון הנו''ן כמו ורוח נסע מאת ה' :(מלבי"ם באור המלות)


{י}  בַּלַּע אֲדֹנָי פַּלַּג לְשׁוֹנָם כִּי רָאִיתִי חָמָס וְרִיב בָּעִיר:

 רש"י  בלע. דפא''יי בלע''ז, כמו (איכה ב') השיב ידו מבלע כן פתר מנחם (סא''א) : פלג לשונם. הבדילהו שלא ישמע אדם להם, ומנחם פתר פלג לשון חילוק (סא''א) : כי ראיתי חמס וריב בעיר. על ידם : (רש"י)

 מצודת דוד  בלע. השחת אויבי ופלג לשונם לבל ישמע איש שפת רעהו ויבוטל עצתם הרעה : כי ראיתי. רואה אני מה שמרבים לעשות חמס וריב בתוך העיר אשר המה בה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בלע. השחת : פלג. חלוק : חמס. גזל : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  בלע, ויען שזה היה תלוי אם ישמע לעצת אחיתופל או לעצת חושי הארכי, ודוד בקש אז סכל נא את עצת אחיתופל (ש''ב ט''ז) וע''ז בקש בלע ה' ופלג לשונם שיופלגו לשתי כתות, ועי''כ תבלע עצתם, ולא יעשה כעצת אחיתופל, וכמש''ש וה' הפיר את עצת אחיתופל הטובה, כי ראיתי, ר''ל עתה (ע''י המבשר שהגיע אליו), נודע לי שחמס וריב בעיר, שהקושרים והמורדים שרבו על מלכות ב''ד כבר הגיעו אל העיר :(מלבי"ם באור הענין)


{יא}  יוֹמָם וָלַיְלָה יְסוֹבְבֻהָ עַל חוֹמֹתֶיהָ וְאָוֶן וְעָמָל בְּקִרְבָּהּ:

 רש"י  יסובבוה. החמס והריב : (רש"י)

 מצודת דוד  יסובבוה. בכל עת יסובב החמס והריב על חומות העיר והוא מענין מליצה לומר כ''כ נתרבה עד שצר להם המקום ויסובבו על החומות : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  יומם ולילה יסובבה על חומתיה, מצייר שהחמס והריב הם שומרי החומות בחוץ, והאון והעמל הם בקרבה המושלים בעיר, וגם.(מלבי"ם באור הענין)


{יב}  הַוּוֹת בְּקִרְבָּהּ וְלֹא יָמִישׁ מֵרְחֹבָהּ תֹּךְ וּמִרְמָה:

 רש"י  הוות. שברים : תוך ומרמה. לשון מכה : (רש"י)

 מצודת דוד  ולא ימיש. לא הוסר מרחוב העיר תוך ומרמה ועושים אפילו בפרהסיא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ימיש. יסיר כמו לא משו מקרב המחנה (שם יד) : תוך. מרמה הצפון תוך הלב : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הוות בקרבה הוא השבר, וגם מרחובה לא ימיש תוך ומרמה, והם אומרים לאמר.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תוך ומרמה, עי' הבדלם (ירמיה ט' ה') :(מלבי"ם באור המלות)


{יג}  כִּי לֹא אוֹיֵב יְחָרְפֵנִי וְאֶשָּׂא לֹא מְשַׂנְאִי עָלַי הִגְדִּיל וְאֶסָּתֵר מִמֶּנּוּ:

 רש"י  כי לא אויב יחרפני. מימי שאשא חרפתי אלא קמתי עליו והרגתיו : לא משנאי עלי הגדיל. ואני ברחתי ונסתרתי ממנו אבל עתה על כרחי אני נושא את חרפתך שאתה תחרפני לפי שאתה אדם גדול בתורה : (רש"י)

 מצודת דוד  כי לא אויב. המחרף אותי אין מראה עצמו לי לאויב לשאוכל לסבול חרפתי אף המגדיל פיו לדבר בי רע אין מראה עצמו לי לשונא לשאוכל להסתיר עצמי ממנו כי בקל יוכל האדם לסבול חרפת האויב ולהסתיר עצמו מרעת השונא מאותם הידועים לו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואשא. ואסבול : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי לא אויב יחרפני ואשא, שהגם שעד עתה נצחתי את אויבי ורודפי ונשאתי כל הצרות, עתה החירוף יצא מבני ולא אוכל שאתו, ור''ל שהיו אז שני עצות מאחיתופל, א. שיבא אבשלום על פלגשי אביו לחרפו ולבזותו, כי יען שהוא בנו צריך לגלות שהוא אויב לו שבזה ידעו הכל שנבאש בעיני אביו, כי לא ישא לחירוף הזה שחרפו לא אויבו רק בנו, והעצה השניה היה שירדוף אחרי דוד בלילה, שדעת אחיתופל היה שדוד לא יסתר א''ע באחד הפחתים או הבורות כמ''ש חושי, כי לא משנאי עלי הגדיל שאסתר ממנו ובודאי ילין את העם ויהרגוהו בלילה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אויב, משנאי. השונא קל מאויב כנ''ל (י''ח י''ח), ומוסיף שגם לא משנאי היה, כי אחיתופל היה אוהבי ויועצי יודע כל סודותי, ואבשלום הגם שהיה שונא לו לא היה אויב שידרוש רעתו כי היה בנו :(מלבי"ם באור המלות)


{יד}  וְאַתָּה אֱנוֹשׁ כְּעֶרְכִּי אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי:

 רש"י  אנוש כערכי. איש חשוב כמוני : ומיודעי. כמו אלופי לשון ואדעך בשם (שמות ל''ג), דמתרגמינן ורביתך, ומנחם פי' כי לא אויב יחרפני ואשא יש עליו מן הענין מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה אילו יכולתי להעלות אבר הייתי טס ונודד מפני עקת רשע כי בצאתי מקרב מערת פריצים ללון במדבר סלה אז לא אויב יחרפני ולא הייתי נושא כלמתי ובשתי ולא נסתרתי מפניו כאשר הייתי נסתר מפניהם כשהייתי בתוכם ופתרון זה לא יתכן מפני הפסוקים הכתובים אחריהם והם ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי אשר יחדו נמתיק סוד בבית אלהים נהלך ברגש, לכן פותר אותו דונש בענין אחר וזה פתרונו כי לא אויב יחרפני ואשא חרפתו ולא משנאי עלי הגדיל ואסתר ממנו כי אם אלופי ומיודעי אשר יחדיו נמתיק סוד בבית אלהים נהלך ברגש, והדבר הזה ידוע כי האדם קשה עליו חרפת האוהב מחרפת האויב וגם יוכל להסתר מאויבו ולא יוכל להסתר מאוהבו בהגידו לו את כל לבו, כן מוכיח הענין : (רש"י)

 מצודת דוד  ואתה. אמר זה נגד אחיתופל הלא אתה כערכי ר''ל יודע אתה כל מסתרי המדינה כמוני : אלופי ומיודעי. ואתה שר מהשרים שלי והייתי מודיע לך מצפון לבבי כי אמרתי שאוהב אתה לי וא''כ מאוד קשה עלי חרפתך ולהיות נשמר מרעתך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כערכי. מל' ערך ושיווי : אלופי. שר שלי כמו אל תבטחו באלוף (מיכה ו) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (יד-טו) ואתה, יאמר אל אחיתופל, ואתה הלא היית אנוש כערכי ואלופי ומיודעי אשר יחדו נמתיק סוד, ר''ל שאחיתופל דבר עם דוד על אודות מרידה שיוכל לקום נגד דוד וא''ל שאין לו לירא משום מרידה, שאם יתהוה רגש ומרידה נהלך בבית אלהים להתפלל ובזה נשקיט את המרד, כאומר לא נצטרך לשום מלחמה נגד רגש ומהומה של העם, כי כאשר נלך אל בית אלהים יכנעו מפנינו וישקוט הרגש והמרד. - ועל צד המליצה, זה מוסב על מ''ש בפסוק שאח''ז ישיא מות עלימו, כי אחיתופל צוה אל ביתו ויחנק שהמית את עצמו, ועשה בעצמו מעשה של מלאך המות, מצייר במליצתו שהוא ריעו ומיודעו של המות, והמות ישיא עלימו כשבא לקחת חובו ממנו שהוא לקחת נשמתו, ומצא שהמית את עצמו, אמר המות אליו הלא אתה אנוש כערכי, אתה מלאך המות כמוני, ואתה אלופי ומיודעי שמסרת בידי רבים למיתה, ולא לבד שהרגת על ידי נפשות בשוק וברחוב, כי המתקת סוד עמי שאלך עמך גם אל בית אלהים בעת הרגש והמרד, שבעת המרד של אבשלום נתן עצה שגם אם ינוס דוד או אנשיו לבית אלהים ששם לא היו הורגים שום אדם (כמ''ש ויחזק בקרנות המזבח) אמרת ויעצת שאלך עמך גם אל בית אלהים, ר''ל שנתת רשות אל המות שיהרוג אנשים גם בבית אלהים, וא''כ אתה אלוף ומודע של המות :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  כערכי. ענין השווי והדימוי. ומיודעי, שהודעתי לו סודותי :(מלבי"ם באור המלות)


{טו}  אֲשֶׁר יַחְדָּו נַמְתִּיק סוֹד בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ:

 רש"י  אשר יחדו. היינו רגילים להמתיק סוד בתורה ובבית אלהים היינו מהלכים ברגש ברוב עם : בבית אלהים. בתי מדרשות : (רש"י)

 מצודת דוד  נמתיק סוד. שנינו יחד היינו מתחכמים בדבר העצה להוציאה לאור במיטב הענין : ברגש. בקיבוץ ובחבורה אחת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ברגש. ענין הקבוץ כמו למה רגשו (לעיל ב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  ברגש. בעת רגש ומרד, כמו למה רגשו גוים :(מלבי"ם באור המלות)


{טז}  (ישימות) יַשִּׁי מָוֶת עָלֵימוֹ יֵרְדוּ שְׁאוֹל חַיִּים כִּי רָעוֹת בִּמְגוּרָם בְּקִרְבָּם:

 רש"י  ישי מות עלימו. ישיא הקב''ה עליהם את מלאך המות, ישי יסכסך ויסית לשון הנחש השיאני ואוכל (בראשית ג'), ומנחם פתר ישי לשון יש כמו אם ישכם עושים (שם כ''ד) אשר ישנו פה (דברים כ''ט) : במגורם. במלונם : (רש"י)

 מצודת דוד  ישי מות. ה' יחייב עליהם את המות ר''ל על אחיתופל וריעיו : חיים. פתאום כשהם בריאים לא מתוך חולי למען יכירו הכל שבא בגמול : כי רעות. ראוים הם למיתה פתאומית כי רעות במגורם ולתוס' ביאור אמר בקרבם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ישי. ענין חוב כמו לא ישיא אויב בו (לקמן פט) : חיים. בריאים כמו עד חיותם (יהושע ה) : במגורם. ענין מדור : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ישיא מות עלימו, כן יתבע חובו מהם בעת שירדו לשאול חיים, כי הם ירדו לשאול שלא על ידי המות רק בחיים, כי המיתו א''ע, כי הם דומים אל המלאך המות לעשות כמעשהו, וזה יהיה להם עונש על כי רעות במגורם ובקרבם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ישיא. שרשו נשה, המות יתבע חובו מהם. במגורם, בדירתם :(מלבי"ם באור המלות)


{יז}  אֲנִי אֶל אֱלֹהִים אֶקְרָא וַיהוָה יוֹשִׁיעֵנִי:

 מלבי"ם - באור הענין  (יז-יח) אני, אחר שנהרג אחיתופל אומר שעתה בטוח שישמע ה' תפלתו להצילו מן המלחמה שילחם אבשלום עמו, שאני אל ה' אקרא וה' יושיעני, ותפלתי תתמיד ערב ובקר וצהרים וה' ישמע קולי :(מלבי"ם באור הענין)


{יח}  עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה וַיִּשְׁמַע קוֹלִי:

 רש"י  ערב ובוקר וצהרים. ערבית ושחרית ומנחה ג' תפלות : (רש"י)

 מצודת דוד  ערב וגו'. בכל שלש התפלות אספר התלאות ואהמה אליהם : (מצודת דוד)


{יט}  פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקֲּרָב לִי כִּי בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי:

 רש"י  מקרב לי. מן המלחמה הבאה עלי : כי ברבים היו עמדי וגו'. כי זאת עשה לי בשביל הרבים שהיו בעזרתי להתפלל עלי שנאמר וכל ישראל ויהודה אוהבים את דוד : (רש"י)

 מצודת דוד  פדה בשלום. מעולם פדה נפשי להשיבה בשלום מהמלחמות הבאות עלי עם כי הנלחמים עמדי היו בעם רב ואני במתי מספר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מקרב. מלחמה כמו מכלי קרב (קהלת ט) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (יט-כ) פדה, אחר שה' פדה נפשי, שלא נעשה כעצת אחיתפול שרצה לרדוף אחריו ולהרגו בלילה, ושיעור הכתוב פדה בשלום נפשי מקרב לי אשר אין חליפות למו, (ומ''ש כי ברבים היו עמדי עד מלת סלה, הוא מאמר מוסגר, ומלת סלה מורה ע''ז שהוא מאמר מוסגר באמצע) ור''ל ה' פדה נפשי בל יקרבו אלי אנשים אשר אין חליפות למו, ר''ל שאין להם חלק לעולם הבא שהם החיים האחרים הבאים חליפות החיים של זה העולם, והם לא יהיה להם חיים אחרים ותחיית המתים חליפות חייהם, והם לא יראו אלהים, וה' פדה נפשי ע''י תפלתי בל יקרבו אנשים אלה אלי, ומ''ש כי ברבים היו עמדי ר''ל שמה ששמע ה' תפלתי היה בזכות הרבים אשר היו עמדי, שגם הם התפללו בעדי ונעשה זה בזכותם, כי ישמע אל ויושב קדם ויענם, כי אין ה' מואס בתפלתם של רבים :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מקרב לי. מגשת אלי אשר אין חליפות למו. ברבים, ישמע קולי ברבים אשר היו עמדי, והב' כמלת עם, שהתפללתי עם רבים :(מלבי"ם באור המלות)


{כ}  יִשְׁמַע אֵל וְיַעֲנֵם וְיֹשֵׁב קֶדֶם סֶלָה אֲשֶׁר אֵין חֲלִיפוֹת לָמוֹ וְלֹא יָרְאוּ אֱלֹהִים:

 רש"י  ישמע אל. תפלתם של אותם רבים : ויענם. המלך שהוא יושב קדם : אשר אין חליפות למו. לאותם הרשעים הרודפים אותי אין נותנים לבם אל יום חליפתם אין חרדים מיום המיתה : (רש"י)

 מצודת דוד  ישמע. כן עתה ישמע אל חרפתי ויכניע את מחרפי : ויושב קדם. ה' היושב בשמים אשר ברא מזמן קדם הוא יכניעם עד עולם : אשר. על אשר שאינם נותנים אל לבם שיוחלפו ויעברו מהעולם ולא יראו מהאלהים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויענם. ויכניעם כמו לענות מפני (שמות י') : למו. להם : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  סלה. מלת זאת מורה על ההפסק, וכשבא באמצע הפסוק יורה על מאמר מוסגר, שדינו שיבא בסופו סימן הפסק, עי' דוגמתו חבקוק (ג' ט') ולקמן (נ''ז ד'). חליפות, החיים האחרים הנצחיים חלופי החיים האלה, וכן עד בא חליפתי (איוב י''ד) :(מלבי"ם באור המלות)


{כא}  שָׁלַח יָדָיו בִּשְׁלֹמָיו חִלֵּל בְּרִיתוֹ:

 רש"י  שלח ידיו. זה אחיתופל הרשע : שלח. טאנד''יט בלע''ז : בשלומיו. במה שהי' שקט ושלם עמו : (רש"י)

 מצודת דוד  שלח ידיו. על אחיתופל יאמר הנה בי שלח ידו אשר אני איש שלומו וחלל הברית אשר כרת עמי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  שלח, שב לענין אחיתופל, הנה הוא שלח ידיו בשלומיו, כי רצה לרדוף אחרי דוד ולהרגו בידיו בעצמו, ובזה חלל בריתו, שהיה בעל ברית של דוד ואיש שלומו :(מלבי"ם באור הענין)


{כב}  חָלְקוּ מַחְמָאֹת פִּיו וּקֲרָב לִבּוֹ רַכּוּ דְבָרָיו מִשֶּׁמֶן וְהֵמָּה פְתִחוֹת:

 רש"י  חלקו. לשון חלקלקות (לעיל ה') : מחמאות. לשון חמאה והמ''ם הראשונה יסוד נופל היא בתיבה כמ''ם של מעשה וכמ''ם של מאמר : וקרב לבו. לבו למלחמה : והמה פתחות. מנחם פתר לשון חרבות כמו ואת ארץ נמרוד בפתחיה (מיכה ה') כפיות חרב (סא''א), ואומר אני לשון קללה הוא בלשון ארמי כדאמר כתב אמימר פתיחא עלה והוא שטר שמתא : (רש"י)

 מצודת דוד  חלקו. דברי פיו המה רכים וחלקים יותר מחמאה אבל בלבו חושב להלחם בי : רכו וגו'. כפל הדבר במילות שונות : והמה פתיחות. כי בהם מרמה אותי להיות לו הכנה להצר לי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וקרב. ומלחמה : פתחות. חרבות כמו ואת ארץ נמרוד בפתחיה (מיכה ה') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (כב-כג) חלקו, מזכיר איך דבר עם דוד בלשון רמיה, שדוד הרגיש קצת מן המרד שיש איזה תלונה בין העם, והתיעץ עם אחיתופל ע''ז, וא''ל בדברי חלקות, בל ישגיח ע''ז, רק יבטח על ה', וז''ש שחלקו מחמאות פיו ובלבו היה מלא קרב, כי א''ל אל תתירא מאיזה מרד, ואל תעשה שום דבר, רק השלך על ה' יהבך והוא יכלכל ויסבול אותך כי ה' לא יתן מוט לצדיק, ובזה השיא את לבבו שיהיה נכון לבו בטוח ולא יחקור על המרד ולא ידרוש אחריו, ודבריו היה רכו משמן והמה פתיחות, ר''ל שהדבר פתוח עתה וגלוי לכל, שבזה הכין לי מוקש, שע''י שסמכתי על דבריו לא חקרתי עוד ועי''כ נעלם ממני כל עניני הקשר והמרד שנעשה בסוד :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  פיו. דברי פיו. פתיחות, כפשוטו שהדבר אינו נעלם ונסתר, כי נפתחה כונתו ונגלה לכל :(מלבי"ם באור המלות)


{כג}  הַשְׁלֵךְ עַל יְהוָה יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ לֹא יִתֵּן לְעוֹלָם מוֹט לַצַּדִּיק:

 רש"י  יהבך. משאך, רוה''ק משיב לו כן : יכלכלך. יסבול משאך כמו (מלכים א ח') השמים ושמי השמים לא יכלכלוך לשון כלכול מתורגם מסובר כתרגום יונתן בן עוזיאל. מוט . מעידת רגל : (רש"י)

 מצודת דוד  השלך. אמר דוד לנפשו השלך משאך על ה' וכן יהיה כי הוא יסבול משאך ר''ל בטח עליו שהוא יקל משאך מעליך וכן יהיה כי לא לעולם יעזוב את הצדיק להיות נוטה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יהבך. ענין משא כן פי' רז''ל (ר''ה כז) : יכלכלך. יסבלך כמו ומי יכילנו (יואל ב') : (מצודת ציון)


{כד}  וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ: (פ)

 מצודת דוד  תורידם. את אחיתופל וריעיו כי הם אנשי דמים ולכן לא יגיעו לחיות חצי ימיהם הקצובים להם : אבטח בך. להנצל מידם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שחת. קבר : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ואתה, ר''ל הגם שאתה לא תמיתם כי הם המיתו א''ע, אתה תהיה המוריד אותם לבאר שחת לגיהנום לבל יזכו לעוה''ב, אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם שע''י שנטל נפשו נדמה כי רצה לחצות ימיו לחצאין חציו בעוה''ז וחציו לעוה''ב, וזה לא יהיה, כי ירדו לבאר שחת ולגיהנם, אבל אני אבטח בך :(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-נו

{א}  לַמְנַצֵּחַ עַל יוֹנַת אֵלֶם רְחֹקִים לְדָוִד מִכְתָּם בֶּאֱחֹז אֹתוֹ פְלִשְׁתִּים בְּגַת:

 רש"י  יונת אלם רחוקים. על עצמו אמר שהיה רחוק מארץ ישראל אצל אכיש והיו אחיו של גלית מבקשים רשות מאכיש להרגו שנאמר הלא זה דוד מלך הארץ (ש''א כ''ח) והוא היה ביניהם כיונה אלמת : (רש"י)

 מצודת דוד  על יונת אלם. בעבור כי היה אז כיונה פותה אין לב והיא נאלמה ואף היה אז רחוק מארצו והיה מן הנמנע לברוח : מכתם. המזמור הזה היה חביב בעיניו ככתם פז. באחוז אותו. כאשר אחזוהו פלשתים בגת להרגו על אשר הרג בפלשתים בהיותו עם שאול : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור המלות  יונת אלם. פי' שהיה כיונה אלמית ובארץ רחוקה, וי''ל שהוא שם כלי זמר :(מלבי"ם באור המלות)


{ב}  חָנֵּנִי אֱלֹהִים כִּי שְׁאָפַנִי אֱנוֹשׁ כָּל הַיּוֹם לֹחֵם יִלְחָצֵנִי:

 רש"י  שאפני. מצפים לבלעני גולושי''ר בלע''ז, כמו שאפה רוח (ירמיה ב') : לחם. לשון מלחמה : (רש"י)

 מצודת דוד  שאפני אנוש. בני אדם רוצים לבלוע אותי וכל הימים ילחץ אותי הלוחם בי כי בברחו מפני שאול פגעו בו פלשתים ואין לו מקום לנוס : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שאפני. ענין בליעה כמו שאפה רוח (ירמי' ב') : לוחם. מלשון מלחמה. יחלצני. מל' לחץ ודחק : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  חנני אלהים כי שאפני אנוש, ששאול רוצה לבלוע אותי, ועי''כ כל היום לוחם ילחצני עד שהוצרכתי לברוח, אבל.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  שאפני. תאבים לבלעני :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  שָׁאֲפוּ שׁוֹרְרַי כָּל הַיּוֹם כִּי רַבִּים לֹחֲמִים לִי מָרוֹם:

 רש"י  מרום. הקב''ה שהוא יושב מרום : (רש"י)

 מצודת דוד  שאפו שוררי. המסתכלים בי לרעה חושקים לבלעני : מרום. ר''ל אתה ה' היושב בשמי מרום ראה כי רבים לוחמים עמי והם שאול ופלשתים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  שאפו שוררי כל היום, הם שואפים ומצפים לאמר, כי רבים לוחמים לי ממרום, הם חושבים שמן השמים מסכימים להרגני ושמשם לוחמים לי, וזה שקר, כי רק אנוש שאפני לא ממרום, כי בהפך.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מרום. ממרום :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  יוֹם אִירָא אֲנִי אֵלֶיךָ אֶבְטָח:

 מצודת דוד  יום אירא. אבל ביום שתגדל מוראי אבטח אליך כי בידך להצילני מיד כולם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  יום אירא אני אליך אבטח, שידעתי שממרום יבא עזרי, וזה משני טעמים, א. כי.(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל דְּבָרוֹ בֵּאלֹהִים בָּטַחְתִּי לֹא אִירָא מַה יַּעֲשֶׂה בָשָׂר לִי:

 רש"י  באלהים אהלל דברו. אף בשעה שהוא בא עמי במדת הדין אהלל דברו ואבטח בו : (רש"י)

 מצודת דוד  באלהים. ר''ל אבטח באלהים ואהללנו על דברו שהבטיח לי המלוכה ועל כי בטחתי באלהים לא אירא שוב כי מה יעשה אדם לי הלא לא יוכל לבטל הבטחת ה' : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  באלהים (אבטח), יען אהלל דברו, שהבטיח לי את המלוכה ולא איש אל ויכזב, ב. ע''י כי באלהים בטחתי, ומצד בטחוני בו ראוי שיושיע כי הוא מושיע לכל החוסים בו, וע''כ לא אירא כי מה יעשה בשר לי נגד ה' :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  באלהים. נמשך למלת אבטח :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  כָּל הַיּוֹם דְּבָרַי יְעַצֵּבוּ עָלַי כָּל מַחְשְׁבֹתָם לָרָע:

 רש"י  כל היום דברי יעצבו. מעציבים אותי רודפי עד שכל דברי פי עצב וצעקה : (רש"י)

 מצודת דוד  דברי יעצבו. על ידיהם כל דברי המה דברי עצבון וצער כי כל מחשבותם עלי לרעה ודואג אני בזה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כל היום, עתה שב לענין הפלשתים ששינה את טעמו בעיניהם, והם דברי יעצבו, שהם לא האמינו כי משוגע הוא, והשתדלו שיתעצב המלך מדבריו וענינו ויחשוב שבא לרגל את הארץ, ועלי כל מחשבותם לרע, שאף אחר שפטרו אכיש חשבו להרע לו :(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  יָגוּרוּ (יצפינו) יִצְפּוֹנוּ הֵמָּה עֲקֵבַי יִשְׁמֹרוּ כַּאֲשֶׁר קִוּוּ נַפְשִׁי:

 רש"י  יגורו יצפונו. המה אורבים ולנים במקום שהם מקוים שאני אלך שם ושומרים את עקבי טר''צש בלע''ז, לרגלני ולהוליך רודפי שם, כל זה היה מקובל על רשעי ישראל האורבי' לו ומאימתם ברח אצל אכיש : יגורו. ילינו : יצפונו. יארובו : כאשר קוו נפשי. כשהם יודעים ומקווים לי דרך זו ילך : (רש"י)

 מצודת דוד  יגורו יצפונו. יאספו ויסתירו עצמם לארוב עלי ושומרים פסיעות רגלי כאשר יקוו ללכוד נפשי ר''ל כאשר רואים שיש מקום ללכדני אז יארבו עלי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יגורו. יאספו כמו יגורו עלי עזים (לקמן נ''ט) : יצפונו. יסתירו לארוב כמו נצפנה לנקי (משלי א') : עקבי. מהלך רגלי : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יגורו, שפחדו ממנו שמשנה את טעמו בכונה, וע''כ יצפנו, הטמינו א''ע בצאתו מפלשתים לראות באיזה דרך הולך, והמה עקבי ישמרו, לראות אם הולך כאיש משוגע או לא, וזה עשו מדעת עצמם כאשר קוו נפשי להרגני :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יגורו. מענין פחד, או מענין אסיפה :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  עַל אָוֶן פַּלֶּט לָמוֹ בְּאַף עַמִּים הוֹרֵד אֱלֹהִים:

 רש"י  על און פלט למו. למצוא הצלה ועושר על דבר עון ורשע, פלט כמו לפלט מצפים שכר מאת שאול על כך : באף עמים הורד. באפך הורד אומה זו שאני בתוכם מחכמתם וממחשבותם שאומרים להרגני : (רש"י)

 מצודת דוד  על און. וכי מהראוי שיהיה להם פליטה והצלה על האון שעושים לי : באף. לזה הורידם באף וידי לא תהיה בהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הורד. מל' ירידה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  על און, הטעם שקוו נפשי היה על ובעבור און פלט למו, הפליטה שנפלטתי מידם היה נחשב למו כאון, שחשבו שמן היושר להרגני, והפליטה הוא און, וע''כ עמים באף הורד אלהים :(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  נֹדִי סָפַרְתָּה אָתָּה שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ הֲלֹא בְּסִפְרָתֶךָ:

 רש"י  נודי ספרתה. אתה ידעת מנין המקומות שנדדתי לברוח : שימה דמעתי בנאדך. שים דמעתי בנאד שלך ותהא שמורה לפניך : הלא בספרתך. במנינך תתננה למנותה עם שאר צרותי, (ומנחם חברו לשון ספר ממש) : (רש"י)

 מצודת דוד  נודי. הלא ידועות וספורות לפניך מרבית הנדודים שאני נודד מפניהם : בנאדך. להיות שמורים אצלך והלא המה ידועות וספורות לפניך ושמרם לשלם להם גמול על כולם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בנאדך. שם כלי משקה כמו נאד החלב (שופטים ד) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  נודי, אתה ספרתה מספר הנדודים שלי, כמה ימים אהיה נודד ובכמה מקומות. ואני מבקש שימה דמעתי בנאדך וגם הם הלא יהיו בספרתך, ר''ל בחשבון המספר שלך, למשל אם גזרת עלי עשרה נדודים במספר ובנדוד אחד היה לי צער ובכיתי דמעות כמספר עשרה נדודים, תצרף חשבון מספר הדמעות אל חשבון מספר הנדודים, ובזה ימעט זמן הנדוד לפי משקל הצער והדמעות שגם הם מן החשבון :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ספרתה. מענין מספר, וכן בספרתך, שתחשוב הדמעות אל המספר של הנדודים :(מלבי"ם באור המלות)


{י}  אָז יָשׁוּבוּ אוֹיְבַי אָחוֹר בְּיוֹם אֶקְרָא זֶה יָדַעְתִּי כִּי אֱלֹהִים לִי:

 מצודת דוד  אז ישובו. וכשישובו אויבי אחור בו ביום שאקרא אליך אז אדע בזה כי אלהים לי לעזרה ולא במקרה בא : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אז, אחר שראיתי שביום אקרא אז תיכף ישובו אויבי אחור, שאחר שהתפלל לה' התפלה הזאת שבו הפלשתים ההולכים אחריו ולא צדו עוד לקחת את נפשי, בזה ידעתי כי אלהים לי שמשגיח עלי ביחוד :(מלבי"ם באור הענין)


{יא}  בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל דָּבָר בַּיהוָה אֲהַלֵּל דָּבָר:

 רש"י  באלהים אהלל, בה' אהלל. על מדת הדין ועל מדת הרחמים אהלל : (רש"י)

 מצודת דוד  באלהים. ר''ל בין מתנהג עמי במדת אלהים שהוא דין אהלל דברו ובין מתנהג עמי במדת ה' שהוא רחמים אהלל דברו ואברך על הרעה כמו על הטובה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  באלהים, ואני בוטח באלהים ואהלל את הדבר שדבר עלי למשחני למלך, וכן אח''ז דבר אליו ע''י גד הנביא שילך אל ארץ יהודה והיה לו הבטחה שנית, ועז''א שזאת בטחתי שנית בה' שהוא מדת הרחמים, ששלח לו דבריו ע''י נביא ואהלל דבר, וחוץ מזה.(מלבי"ם באור הענין)


{יב}  בֵּאלֹהִים בָּטַחְתִּי לֹא אִירָא מַה יַּעֲשֶׂה אָדָם לִי:

 מצודת דוד  באלהים בטחתי. אף במדת הדין בטחתי שלא יעשה בי כלה ומה א''כ יעשה אדם לי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  באלהים בטחתי, וא''כ לא אירא גם עתה מרודפי כי מה יעשה בשר לי :(מלבי"ם באור הענין)


{יג}  עָלַי אֱלֹהִים נְדָרֶיךָ אֲשַׁלֵּם תּוֹדֹת לָךְ:

 מצודת דוד  עלי. מוטל עלי לשלם הנדרים שנדרתי לך בעת צרה ואשלם בתודה והלל : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  עלי אלהים נדריך, אומר נדריך הם עלי, אתה נדרת נדר עבורי כי הבטחת ה' ע''י נביא הוא כנדר שמחויב לקיימו, והיו בזה שני נדרים, הנדר של הבטחת המלוכה ע''י שמואל, והנדר שישוב לא''י ולא יירא, ע''י גד, ואני מקבל עלי כי אשלם תודות לך, כמו שנדרת לי כך אשלם לך, ומפרש.(מלבי"ם באור הענין)


{יד}  כִּי הִצַּלְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת הֲלֹא רַגְלַי מִדֶּחִי לְהִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי אֱלֹהִים בְּאוֹר הַחַיִּים: (פ)

 רש"י  באור החיים. לשוב לארץ ישראל : (רש"י)

 מצודת דוד  כי הצלת. על אשר הצלת נפשי ממות ואף הלא הצלת גם רגלי מלהיות נדחים עוד מדחי אל דחי בכדי להתהלך לפני אלהים בבית מקדשו ולעסוק באור החיים הם התורה והמצות כי לא אהיה עוד מוטרד להיות נדחה ומורדף : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי הצלת נפשי ממות מה שנמלטתי מיד פלשתים שזה ע''י הבטחת שמואל, הלא רגלי הצלת מדחי, לבל אהיה נדחה חוץ לארץ וזה ע''י הבטחת גד, כי אתהלך לפני אלהים הוא הפך של רגלי מדחי, באור החיים הוא הפך של נפשי ממות :(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-נז

{א}  לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת לְדָוִד מִכְתָּם בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי שָׁאוּל בַּמְּעָרָה:

 רש"י  למנצח אל תשחת. כך כינה דוד המזמור הזה בשביל שהיה קרוב למות, ויסד מזמור זה לאמר אל תשחת אותי ה' : (רש"י)

 מצודת דוד  אל תשחת. על כי היה קרוב להיות נלכד אז ביד שאול התפלל ואמר אל תשחיתני : במערה. להסתר עצמו במערה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  למנצח אל תשחת, יען שעל ענין זה חבר עוד מזמור לקמן סי' קמ''ב ושם דבר מצרתו לבד, ופה דבר גם ממה שכפה את יצרו לבל ישחית את שאול, ציין מזמור זה במלות אל תשחת (שכן תפס ע''ז לשון השחתה (ש''א כ''ו) ויאמר דוד אל תשחיתהו) ומזמור זה נחלק לשני חלקים, א. תפלה שינצל, עד פסוק ח', ב. מדבר ממה שלא הרג את שאול וכבש יצרו וזה היה לו לכבוד ותפארת עד ששאול הכיר את צדקתו ואמונתו :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  חָנֵּנִי אֱלֹהִים חָנֵּנִי כִּי בְךָ חָסָיָה נַפְשִׁי וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ אֶחְסֶה עַד יַעֲבֹר הַוּוֹת:

 רש"י  חנני, חנני. חנני שלא אהרוג ושלא אהרג : עד יעבור הוות. עד תעבור הרעה : (רש"י)

 מצודת דוד  חנני אלהים חנני. הכפל לחזק כדרך הצועק שכופל דבריו : עד יעבור. כאומר הן ידעתי אף אחר שאנצל עתה מידו ירדוף שוב אחרי ואני אחסה בך עד אשר יעבור ההוות מכל וכל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הוות. שבר : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  חנני אלהים חנני, עד יעבר הוות, מבקש שיחנהו ה' עד שיעבור ההוות והשבר מנגד פניו, ר''ל עד שיעברו שאול ואנשיו מפה, וכפל מלת חנני, כי היה צריך חנינה אחת שיתגבר על יצרו ולא יהרוג את שאול במערה, וחנינה השנית שלא יהרגנו שאול אח''כ כשיראה אותו, על הראשון אמר כי בך חסיה נפשי, שנפשו הרוחנית היא חוסה בה' שיציל אותה מבוא בדמים להרוג משיח ה', ועל השני אמר בצל כנפיך אחסה, שהוא חסיון גופו בה' שלא יהרג, ומדמה זה כעוף המסתיר אפרוחיו תחת כנפיו בבוא עליהם עיט הטורף :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בך, בצל כנפיך. חסיון הנפש הרוחנית מיחס אל ה' בעצמו, וחסיון הגוף אל צל כנפיו, כפי מדרגתם, וכבר התבאר שמלת נפשי יבא ברוב פעמים על נפש הרוחנית :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  אֶקְרָא לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן לָאֵל גֹּמֵר עָלָי:

 מצודת דוד  עליון. היושב בשמים ממעל וידו על העליונה : גומר. המשלים לגמור מה שהבטיח עלי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אקרא לאלהים עליון, כן אקרא לאלהים מצד שהוא עליון, ר''ל ראשית כל הסבות, והסבה הראשונה לכל דבר, וכן אקרא לאל גומר עלי, מצד שהוא גם הגומר והוא הסבה האחרונה ג''כ לכל הדברים :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  גמר, הוא סוף המעשה (כנ''ל ז'), והוא המסובבים האחרונים :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  יִשְׁלַח מִשָּׁמַיִם וְיוֹשִׁיעֵנִי חֵרֵף שֹׁאֲפִי סֶלָה יִשְׁלַח אֱלֹהִים חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ:

 רש"י  חרף שאפי. ויושיעני מחרפת שאפי האומר לבלעני, שאפי גולושנט''מוי בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  חרף שאפי סלה. מחרפת שואפי יושיעני לעולם : ואמתו. ואמתת הבטחתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שאפי. ענין בליעה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ישלח (הוא מאמר מוסגר, שע''ז מורה מלת סלה שבא באמצע הפסוק), ור''ל ישלח משמים ויושיעני חרף שואפי, הנה שואפי ושונאי מחרפים ואומרים לאמר ''ישלח משמים ויושיעני'', הם מחליטים שאין לי שום תשועה בדרך הטבע, ואומרים בדרך הלצה שא''א שאושע רק אם ישלח משמים ויושיעני, ר''ל שתשועתי נמנע, אבל מה שיאמרו הם דרך שחוק, אני אומר בדרך אמת ישלח אלהים חסדו ואמתו, ר''ל שאקרא לאל עליון שישלח באמת חסדו ואמתו, שאני איני מיחל על תשועה טבעית רק על תשועה שישלח לי משמים, בין מצד חסדו בין מצד אמתו והבטחתו שהבטיח ע''י נביא שאמלוך :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  סלה. מלת הפסק בתוך הפסוק מורה שהוא מאמר מוסגר (כנ''ל נ''ה כ') :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  נַפְשִׁי בְּתוֹךְ לְבָאִם אֶשְׁכְּבָה לֹהֲטִים בְּנֵי אָדָם שִׁנֵּיהֶם חֲנִית וְחִצִּים וּלְשׁוֹנָם חֶרֶב חַדָּה:

 רש"י  נפשי בתוך לבאם. אבנר ועמשא שהיו לבאים בתורה ואינם מוחים בשאול : אשכבה לוהטים. אשכבה בלוהטים אנפנבלוייאנ''ץ בלע''ז, בין הזיפים שלוהטים אחר ל' הרע : (רש"י)

 מצודת דוד  נפשי בתוך לבאים. נפשי שוכנת בין בני אדם הטורפים כלבאים ואני שוכב בין אנשים השורפים כלהב אש ופניהם כחנית וחצים : חרב. ממית בלה''ר כחרב חדה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לבאים. שם משמות האריה : לוהטים. ענין להב כמו אש לוהט (לקמן ק''ד) : חדה. חדודה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  נפשי שוכנת בתוך לבאים ואריות, וגם אשכבה (בתוך) לוהטים נחשים לוהטים ושורפים, אבל הלבאים והלוהטים שאני בתוכם הם מסוכנים יותר מלבאים ולוהטים אחרים כי הם בני אדם, שהלבאים והלוהטים שאני בתוכם הם בני אדם לא בע''ח בלתי מדברים, ותחת שהלבאים אין להם רק שינים של עצם, הלבאים שאני בתוכם שניהם חנית וחצים של ברזל, ותחת שלוהטים אין למו רק ארס שהוא תחת לשון בשר, לשונם הוא חרב חדה, שגרוע מלשון הנחשים השרפים, לכן.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  להטים. (בתוך) לוהטים, והוא ענין שרפה :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  רוּמָה עַל הַשָּׁמַיִם אֱלֹהִים עַל כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ:

 רש"י  רומה על השמים. הסתלק מן התחתונים שאינם כדי שתשרה שכינתך ביניהם על הארץ תתכבד בזו : (רש"י)

 מצודת דוד  רומה. ר''ל עשה בהם נקם ובזה ירומם תפארתך על השמים ועל הארץ יראה כבודך כי כשהשם עושה דין ברשעים הוא מתרומם ומתנשא : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  רומה על השמים, שישלח משמים ויושיעהו, ונגד מ''ש אקרא לאל עליון שהוא הסבה הראשונה, אומר רומה על השמים אלהים, ונגד מ''ש לאל גומר עלי שהוא אחרית הסבות, אמר על כל הארץ כבודך, היינו שתהיה התשועה בסבתה הראשונה מאתך עפ''י נס, למעלה מן השמים שמורה על הנהגת הטבע והמערכה, וכן גמר התשועה בסבתה האחרונה תהיה מאתך בבלי אמצעי, עד שיתגלה כבודך על כל הארץ, כי אחרית המסובבים הוא בארץ :(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  רֶשֶׁת הֵכִינוּ לִפְעָמַי כָּפַף נַפְשִׁי כָּרוּ לְפָנַי שִׁיחָה נָפְלוּ בְתוֹכָהּ סֶלָה:

 רש"י  כפף נפשי. האויב : נפלו בתוכה. סופן ליפול בתוכה, כפף קלי''נא בלע''ז, לשון וזוקף לכל הכפופים (לקמן קמ''ה) : (רש"י)

 מצודת דוד  רשת. הנקם יהיה שהרשת אשר הכינו במקום מדרך רגלי וכ''א מהם כפף נפשי להורידני בה וחפרו לפני בור שאפול בה אני הנה בהמקום הזה עצמו יפלו בתוכה לעולם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רשת. פח יקוש : לפעמי. לפסיעותי : נפלו. כמו יפלו עבר במקום עתיד : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  רשת, וה' שמע תפלתי, כי אחר שהכינו הכל לשחת אותי והייתי בתכלית הסכנה נהפך הדבר עליהם, כי אחרי שהגיעו אל המערה ששם דוד ואנשיו נפל שאול ביד דוד, וז''ש הנה הכינו רשת למקום פעמי, וגם כבר כפף נפשי ליכנס בתוך הרשת, וגם כרו לפני שיחה, כדרך ציידי חיות שאחר שילכד הבע''ח ברשת יש שיחה כרויה ששם יפול, והייתי מוכן ליפול אל השיחה, אבל לא אני נפלתי לשם, רק הם נפלו בתוכה, סלה סיום הענין :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  כפף. בא בל''ז כמו אחד נפש :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  נָכוֹן לִבִּי אֱלֹהִים נָכוֹן לִבִּי אָשִׁירָה וַאֲזַמֵּרָה:

 רש"י  נכון לבי אלהים נכון לבי. נאמן עמך במדת הדין ונאמן עמך במדת הרחמים : (רש"י)

 מצודת דוד  נכון. לבי נכון לבטוח באלהים וכמו שנכון לבי כן יעזור לי ואשירה על התשועה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  נכון, מצייר עתה עת שנפל שאול ביד דוד במערה, ואנשיו הסיתו אותו שיהרגנו, והוא מתחזק נגד יצרו, ואומר, נכון לבי אלהים, הלב הוא הכח הממשלה אשר בנפש, הוא נכון להתגבר על יצרי, נכון לבי, ולא אשלח ידי בו, וע''ז אשירה ואזמרה שמנעני מבוא בדמים :(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  עוּרָה כְבוֹדִי עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָּׁחַר:

 רש"י  עורה כבודי. ולא אישן עד שלש שעות בכבודי כשאר מלכים : עורה הנבל וכנור. העירה אותי אתה הנבל וכנור התלוי על מטתי פתוח לצד הצפון וכיון שמגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו ודוד עומד ועוסק בתורה : אעירה שחר. אני מעורר את השחר ואין השחר מעוררני : (רש"י)

 מצודת דוד  עורה. אז אדבר אל נשמתי עורה כבודי לדבר בשיר ועורה הנבל וכנור לנגן בהם בעת אעירה השחר להודות לה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כבודי. היא הנשמה שהוא כבוד הגוף : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  עורה, אז התעוררו כל רגשות נפשו, כבודו ששכן לעפר עד עתה, עתה התעורר עז''א עורה כבודי, הנבל וכנור מנעים זמירות שדמם ונדהם עד עתה התעורר בנועם זמירותיו, עז''א עורה הנבל וכנור, עתה אעירה שחר, שמש ההצלחה שחשך עד הנה יתחיל לזרוח, ואעיר השחר של שמש ההצלחה כי כאור בקר יזרח שמש, ר''ל כי עתה הכיר שאול עצמו את כבודו, ואמר אליו צדיק אתה ממני, ידעתי כי מלוך תמלוך :(מלבי"ם באור הענין)


{י}  אוֹדְךָ בָעַמִּים אֲדֹנָי אֲזַמֶּרְךָ בַּלְאֻמִּים:

 מצודת דוד  אודך בעמים. לפרסם שבחיך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אודך בעמים, ההודאה על הטובה, והזמר הוא ספור שבחיו ותהלותיו, זה יהיה בלאומים שיש להם דת, אספר להם תהלת ה' כי גדול הוא מעל כל אלהים :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אודך בעמים, אזמרך בלאומים. ההבדל בין עמים ובין לאומים, שלאומים הם האומות שיש להם דת (כנ''ל ב' א'), והזמר מובדל מן ההודאה, שההודאה הוא מצד הטובה והזמר הוא השבח מצד עצמו, והעמים לא יכירו תהלותיו רק מצד הטובות שישיגו ממנו וע''י ההודאה, אבל הלאומים בעלי הדת יכירו תהלותיו בעצמו וביניהם יזמר לה' :(מלבי"ם באור המלות)


{יא}  כִּי גָדֹל עַד שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ וְעַד שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ:

 מצודת דוד  כי גדול וגו'. החסד והאמת הנעשה לי גדלה עד השמים ומהראוי לפרסם אותו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (יא-יב) כי גדול עד שמים חסדך, ששני ההנהגות הנקובות בשם חסד ואמת, נמצאו גם בשמים ובשחקים, וכבר התבאר פסוק זה באורך למעלה (סי' ל''ו) במ''ש ה' בהשמים חסדך אמונתך עד שחקים עי''ש, וזה מגביל פה נגד מ''ש רומה על השמים אלהים, שזה מגביל נגד אקרא לאל עליון שהוא ראשית הסבות שבאים ע''י השמים והמערכת, כי הכל הוא ע''י ההשגחה גם בשמים, ונגד מ''ש לאל גומר עלי שגם בעת שע''פ הסבות הנמשכות יתחייב שלא אושע, תהפך את הסבה האחרונה ותגמור הדבר לישועה שזה מצד הנס הגמור שהוא ג''כ מתמיד בהנהגת ה', וזה ע''י הנס שבא מן השחקים, וכמו שהארכתי בזה למעלה שם, וא''כ רומה על השמים אלהים על כל הארץ כבודך :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מעל שמים עד שחקים, חסדך אמתך. התבאר למעלה (סי' לו) :(מלבי"ם באור המלות)


{יב}  רוּמָה עַל שָׁמַיִם אֱלֹהִים עַל כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ: (פ)

 מצודת דוד  רומה. אז ירומם תפארתך על השמים ויראה כבודך על כל הארץ בעבור גודל התשועה : (מצודת דוד)

תהילים פרק-נח

{א}  לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת לְדָוִד מִכְתָּם:

 רש"י  מכתם. שם נעימות שיר : (רש"י)

 מלבי"ם - באור הענין  למנצח אל תשחת, מיוסד על אנשי שאול שהסיתו לשאול שירדוף שנית אחרי דוד ואמרו שמצא את כנף מעילו, וע''ז ציין גם מזמור זה בשם אל תשחת ונסמך למזמור הקודם, והוסד נגד אנשי כזב ובעלי לה''ר אלה :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  הַאֻמְנָם אֵלֶם צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן מֵישָׁרִים תִּשְׁפְּטוּ בְּנֵי אָדָם:

 רש"י  האמנם. לשון אמונה הוא האמנם אלם צדק תדברון וגו', מזמור זה אמר על שבא אל המעגל אשר שאול שוכב שם ולקח את החנית ואת הצפחת והלך לו וקרא הלא תענה אבנר (ש''א כ''ז) כלומר הלא יש לך עתה להוכיח לשאול ולהראותו שעל חנם הוא רודפני שאילו רציתי הרגתיו וכך אמר בשירו האמנם נאלם מפיכם הצדק שהיה לכם לדבר והמישרי' שהיה לכם לשפוט הצדק אשר תדברון : (רש"י)

 מצודת דוד  האמנם. כשבא דוד אל המעגל במקום שהיה שאול שוכב שם ולקח משם חנית המלך וצפחת המים והלך לו ומרחוק קרא ואמר הלא תענה אבנר וכו' כמ''ש בשמואל א' ולזה אמר האמנם נאלמתם מלדבר צדק שיש לכם לדבר והמישרים שיש לכם לשפוט בני אדם כי הלא עתה תוכלו להראות לשאול שאינני אויבו שהרי היה מסור בידי ולא הרגתיו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  האמנם. האמת : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (ב-ג) האמנם אלם, וכי אפשר להאמין שיתאלמו באלומה ובאגודה אחת שני הפכים בנושא אחד, והכתובים, מקבילים צדק תדברון אף בלב עולות תפעלון, מישרים תשפטו בני אדם אף בארץ חמס ידיכם תפלסון, שבפיכם תדברו צדק ותוכיחו את האנשים לעשות צדק, ובלב תפעלו עולה, והרי הלב סותר אל הדבור, וגם תשפטו בני אדם לעשות מישרים ושלא יחמסו ויגזלו, ואתם בעצמכם תפלסון בארץ בפרהסיא את חמס ידכם, והרי המעשה סותר אל הדבור :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אלם. מענין מאלמים אלומים, איך תאגדו ותחברו שני הפכים. צדק תדברון, מישרים תשפטו, הצדק לפי חקות המשפט, והמישרים הם לפי היושר, וצדק נופל על משפט והמישרים על הדבור והתוכחה, כמ''ש ושפט בצדק דלים והוכיח במישור (ישעיה י''א) ופה יספר שהם הוסיפו לעשות שגם בדבורם יוכיחו על הצדק, וגם במשפט ישפטו ע''פ היושר שהוא יותר מן הצדק, כמ''ש (למעלה ט') על ישפוט תבל בצדק ולאומים במישרים :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  אַף בְּלֵב עוֹלֹת תִּפְעָלוּן בָּאָרֶץ חֲמַס יְדֵיכֶם תְּפַלֵּסוּן:

 רש"י  אף בלב עולות תפעלון. ולא עוד אלא שבלבבכם אתם חורשים רעה לפעול עול : עולות. כמו עוולות כאשר יאמר מן שור שוורים, ומעיר עיירים, ושלשים עיירים להם (שופטים י') שהם לשון עיר וקריה : בארץ חמס ידיכם תפלסון. בתוך הארץ אתם מכריעים חמס ידיכם עד שהוא שוקל משקל רב, תפלסון קונטערפיי''שץ בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  אף בלב. לא סוף הדבר שלא למדתם זכות אלא אף בכוונת הלב תפעלו העול בארץ. תפלסון. תיישרו את החמס אשר בידכם לומר על החמס שישר הוא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עולת. מלשון עולה : תפלסון. ענין יושר ועש''ז יקרא מטה המשקל בשם פלס כי מיישר המשקל וכן פלס מעגל רגליך (משלי ה') : (מצודת ציון)


{ד}  זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם תָּעוּ מִבֶּטֶן דֹּבְרֵי כָזָב:

 רש"י  זורו רשעים מרחם. ממעי אמם הם נעשים זרים להקב''ה כדרך שעשה עשו ויתרוצצו הבנים בקרבה (בראשית כ''ה) : זורו. נזורו כמו שומו שמים (ירמיה ב'), וימררוהו ורבו (בראשית מ''ט), רומו מעט (איוב כ''ד), כולן לשון נפעלו : (רש"י)

 מצודת דוד  זורו. הרשעים הללו נעשו זרים לה' מעת צאתם מן הרחם : תעו. המדברים עלי כזב תעו מדרך הטובה מעת צאתם מבטן : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  זרו, אומר שאנשי כזב האלה הצבועים והחנפים הם גרועים מן הרשעים בפרהסיא, כי הרשעים הם זורו מעת שיצאו מרחם, דהיינו אחר לידתן, אבל דוברי כזב הם תעו מבטן אמם, גם בטרם נולדו ויצאו מרחם, ור''ל שהרשעים אין רשעתם טבעי להם, כי האדם לא נברא שיהיה רשע, ותולדות האדם נוטה אל הצדק, רק ירשיע אח''ז ע''י חברים ושכנים ומורים רעים וכדומה, אבל בעלי הכזב תכונתם וטבעם רע, ורעתם אינו דבר מקרי רק עצמי וטבעי להם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מרחם. מבטן. הבטן מצייר בעוד הולד בבטן אמו, והרחם מציין יציאתו לחוץ כמ''ש (ירמיה א') :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  חֲמַת לָמוֹ כִּדְמוּת חֲמַת נָחָשׁ כְּמוֹ פֶתֶן חֵרֵשׁ יַאְטֵם אָזְנוֹ:

 רש"י  חמת למו. ארס יש להם להרוג את הבריות כדמות הנחש : כמו פתן חרש יאטם אזנו. הנחש כשהוא מזקין נעשה חרש באזנו אחת ואוטם השנית בעפר שלא ישמע את הלחש כשחבר משביעו שלא יזיק : (רש"י)

 מצודת דוד  חמת למו. בכעסם מטילים ארס כנחש והוא ענין מליצה : כמו פתן חרש. המה כמו פתן אשר לעוצם רעתו לא יועיל לו הלחש כאלו היה חרש ואוטם אזנו לבל ישמע כי כן הרשעים הללו לא יועיל בם המוסר כאילו היו חרשים וכו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חמת. ארס כמו חמת תנינים יינם (דברים ל''ב) : פתן. מין נחש רע : יאטם. יסתום כמו אוטם אזנו (משלי כ''א) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (ה-ו) חמת למו כדמות חמת נחש, הנחש נושך את האדם שלא להנאתו רק מצד האיבה שהושת בינו ובין האדם, שהאדם ישופנו ראש ולכן הוא ישופנו עקב מיראתו פן יהרוג אותו, וכן ידמה חמתם של בעלי לה''ר אלה, כאילו הם מתיראים ממני שלא אעשה להם רעה ולכן ידברו עלי לה''ר, שנדמה לנשיכת נחש כמ''ש אם ישוך הנחש בלא לחש ומה יתרון לבעל הלשון, אולם לעומת זה הנחש שומע לחש ואינו מזיק, והוא במליצה שמלחשים לו שלא יירא מן האדם כי אינו אויב לו ולא דורש רעתו, ואז לא ישוך, וכן היה ראוי שאחר שלחשתי להם ע''י מה שהראיתי ע''י כריתות כנף המעיל שאיני דורש רעת שאול היה ראוי שישמעו לחש אבל הם דומים כפתן חרש יאטם אזנו אשר לא ישמע לקול מלחשים הגם שהחובר חברים הוא מחוכם ויודע לחש, כן הם האטימו אזנם משמוע לחש :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  חמת. כמו אם אתן שנת לעיני :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע לְקוֹל מְלַחֲשִׁים חוֹבֵר חֲבָרִים מְחֻכָּם:

 רש"י  אשר לא ישמע וגו'. מחובר למקרא שלפניו ואוטם אזנו בשביל שלא ישמע לקול מלחשים : חובר חברים. שיודע ללחוש את הנחשים : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר וגו'. בעבור רוע טבעו לא ישמע לקול מלחשים ואף אם החובר חברים הוא מחוכם מאד בדבר הלחש עכ''ז לא ישמע לקול לחשו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חובר חברים. היודע לחש וכן וחובר חבר (דברים י''ח) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  מלחשים, חובר חברים. החובר מאסף הנחשים ביחד, והוא גדול ממלחש על נחש אחד, ומוסיף במליצתו :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  אֱלֹהִים הֲרָס שִׁנֵּימוֹ בְּפִימוֹ מַלְתְּעוֹת כְּפִירִים נְתֹץ יְהוָה:

 רש"י  מלתעות. שנים הפנימיות שקורין מייש''ליש בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  שנימו. של הרשעים הללו : כפירים. הטורפים ככפירים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מלתעות. הם השנים הגדולים והוא מתהפך כמו ומאכלות מתלעותיו (משלי ל') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אלהים הרס שנימו בפימו, מדמה הלה''ר שלהם כשינים שבם יאחזו החיות הטורפות את טרפם, וכמלתעות כפירים שבם ידיקו את הטרף, ובקש מה' שיהרוס שניהם בל יוכלו לאחוז את הטרף, ואף שכבר הוא בפיהם יתוץ מלתעותיהם בל יוכלו להשחיתו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  שנימו. הם החדות. ומלתעות. הם הטוחנות. הרס, נתוץ, הנתוץ מוסיף על ההירוס, שההורס מפרקן מחבורן והנותץ משברם לחלקים כמ''ש התו''ה (שמיני סי' קל''ט) ומוסיף והולך כדרכו :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  יִמָּאֲסוּ כְמוֹ מַיִם יִתְהַלְּכוּ לָמוֹ יִדְרֹךְ (חצו) חִצָּיו כְּמוֹ יִתְמֹלָלוּ:

 רש"י  ימאסו. לעצמם שיהיו נמאסים בעיניהם מדאגה וכמו במים יתהלכו דוגמתו (יחזקאל כ''א) כל ברכים תלכנה מים מדמעות (סא''א) : ידרוך חציו. הקב''ה לנגד' כדי שיתמוללו, יתמוללו שיאנ''ט פרוייאיי''ץ בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  ימאסו. יהיו נמסים כמים וילכו לאבדון : ידרוך. המקום ידרוך עליהם חציו ויהיו כדברים הנכרתים חיש מהר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ימאסו. ימססו ובאה האל''ף במקום אות הכפל וכן אשר בזאו (ישעיה י''ח) ומשפטו בזזו : יתמוללו. יכרתו כמו ימולל ויבש (לקמן צ') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ימאסו וימסו, כמו מים אשר יתהלכו למו כי אינם מדובקים יחד ויתפרדו לטפות טפות, כן יתפרד קבוצם, וגם בעת שידרוך חציו יהיו דומה כמו יתמוללו כדבר הנמלל שנקטף ראשו, כן יקטף ראש החד של החצים :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ימאסו, האל''ף תמורת הכפל כמו עורי רגע וימאס (איוב ז') ימססו : כמו יתמללו. כמו ימולל ויבש. ועי' ישעיה (כ''ד) שבא על קטיפת ראש הדבר שיקטפו ראשי החצים וכראש שבולת ימלו, וע''ד המליצה יל''פ מענין מלל ודבור, שבעת ידרוך חציו יהיה דומה כאלו החצים ימללו וידברו לאמר, כמו שבלול תמס יהלך, ר''ל שע''י שידרוך חציו יכרת ויאבד :(מלבי"ם באור המלות)


{ט}  כְּמוֹ שַׁבְּלוּל תֶּמֶס יַהֲלֹךְ נֵפֶל אֵשֶׁת בַּל חָזוּ שָׁמֶשׁ:

 רש"י  שבלול. יש פותרין לימצ''א בלע''ז. ויש פותרין כמו שבולת מים (לקמן ס''ט) וכפל הלמ''ד כמו מן ימל קצירו (איוב י''ח), ימולל (לקמן צ') : תמס. נמס והולך תמס שם דבר הוא, המ''ם יסוד ועיקר הוא והתי''ו בו יסוד נופל כמו תי''ו של תבל עשו (ויקרא כ') : נפל אשת. טלפ''א בלע''ז, שאין לה עינים והיא תנשמת דמתרגמינן אשותא כך פירשוהו רבותינו, ויש פותרין נפל של אשה כמו אשת הזמה (יחזקאל כ''ג), ויש תי''ו בלא דבקות כמו (משלי ד') עטרת תפארת תמגנך כמו נפל של אשה שלא חזו הנפלים שמש, וללשון ראשון הוי נפל ואשת כמו ואני ככבש אלוף (ירמיה י''א) שהוא כמו כבש ואלוף, ופי' מנחם ככבש ואלוף הוא שור אף כאן נפל ואשת (צוה להגיה סא''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  כמו שבלול. כשבלול הזה אשר דרכו להיות נמס והולך בזרוח עליו השמש וכמו הנפל של אשה אשר אינו רואה השמש כן הרשעים הללו לא יראו השמש ר''ל אור הישועה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שבלול. שם שרץ מה : תמס. מלשון המסה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כמו שבלול (שנעקע) שסגולתו שכמעט שיגעו בם ימלטו מקרבם ליחה רבה עד שידמה כאלו הם נמסים, (וידוע שע''י הריר שבם יתנועעו בקל ועל זה אמר תמס יהלך) , ויהיו דומים כנפל אשת שרץ שתום העין אשר בל חזה שמש, (וי''ל נפל אשת מין נחש עור (בלינדע שלייכע) שסגולתו שבנגוע איש בו יתקשה כאבן ויפול לחתיכות, ונקרא נפל ע''י נפילתו לחתיכות, ואשת ע''ש עורונו, אישון לילה ואפלה), ור''ל או שימס כמים בנגעו בו, והנמשל ע''י הוכוח של דוד בעת שכרת כנף המעיל, או יהיה עור בלתי רואה ויתקשה כאבן, ואם לא ירף ידיו יפול לחתיכות :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תמס. שם, שרשו מסס, והתי''ו למשקל השם. אשת, מין שרץ בדברי חז''ל, ואני פירשתי לפני ענינו :(מלבי"ם באור המלות)


{י}  בְּטֶרֶם יָבִינוּ סִּירֹתֵיכֶם אָטָד כְּמוֹ חַי כְּמוֹ חָרוֹן יִשְׂעָרֶנּוּ:

 רש"י  בטרם יבינו סירותיכם אטד. אשר בטרם ידעו קוצים רכים שלכם להיות אטדים קשים כלומר עד שלא יגדלו בני הרשעים : כמו חי כמו חרון. כלומר בגבורה ובחוזק ובחרון יסערם הקב''ה, חי לשון גבורה : (רש"י)

 מצודת דוד  בטרם. עד לא יבינו ענפי הקוצים להיות מתקשים כמצב אילן הקוץ ר''ל עד לא ובינו בני הרשעים להרשיע כאביהם : כמו חי. כמו דבר הנעקר ע''י אדם בריא וכמו הנעקר בחרון אף כי אז לא ישאר מאומה כן יעקרם ה' ברוח סערה לבל ישאר שארית : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  סירותיכם. ענפי הקוצים כמו עד סירים סבוכים (נחום א') : אטד. הוא מצבת אילן הקוץ וכן ויאמר האטד אל העצים (שופטים ט) : חי. ענין בריאות כמו עד חיותם (יהושע ה') : ישערנו. מל' סערה ועם שהוא בשי''ן : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  בטרם יבינו סירותיכם אטד, האטד בוער תחת הסירות, כמ''ש כקול הסירים תחת הסיר, ובעת יתחיל הבשר שבסיר להתבשל ירגיש הסיר כי יש אטד תחתיו המחמם אותו, ומעלה רתיחות כנגדו, וימליץ שאז יבין הסיר את האטד, אולם בטרם שיבין הסיר את האטד, היינו בעוד שלא התחמם מן אש האטד, הבשר עדיין חי, ויאמר שגם בטרם שיבינו הסירות את האטד, הגם שהוא כמו חי, ר''ל כבשר חי שלא נתבשל בכ''ז כמו חרון ישערנו, יסער וישליך אותו כמו חרון, היינו כבשר שחרה ונחר ונשרף מן האש שמשליכין אותו, והמליצה שפורעניות הרשע ידמה כבישול הסיר כמ''ש (יחזקאל כ''ד) שפות הסיר שפות, וכשבא הפורעניות בזמנו ימשיל שנתבשל הבשר, ויצייר שיבא הפורעניות לפני זמנו בעודו דומה כמו חי, ובכ''ז יהיה כדבר הנחרר ונשרף מרוב האש, ואז.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יבינו. במליצה ייחסו תבונה וכל כחות נפשיים לעצמים בלתי בע''ח, כמו אף אם יבין מפרשי עב (איוב ל''ו). סירותיכם. הסירות שמבשלים בהם. חי. בשר שלא נתבשל וכן נקרא בדברי חז''ל. חרון. שרשו חרה, דבר הנחרה וחרר מני אש. ישערנו. כמו יסערנו בס', או שמתחלף עם שי''ן ימנית כמו כתאנים השוערים, דבר מאוס שמשליכין אותו :(מלבי"ם באור המלות)


{יא}  יִשְׂמַח צַדִּיק כִּי חָזָה נָקָם פְּעָמָיו יִרְחַץ בְּדַם הָרָשָׁע:

 מצודת דוד  כי חזה. כאשר יראה נקמת ה' : פעמיו ירחץ. בדרך הלוכו ירחץ רגליו בדם הרשע הנשפך בארץ : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חזה. ראה : פעמיו. רגליו אשר צועד בהם : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ישמח צדיק כי חזה נקם, המליץ יצייר את הנקם כעצם מופשט חי, שהוא הורג את הרשע, ואחר שהרג אותו אז הנקם ירחץ את פעמיו בדמו, ועז''א הצדיק יחזה, איך שהנקם הוא ירחץ את פעמיו בדם של הרשע, (ועז''א לשון חזה כי הנקם הוא עצם הגיוני שאין רואים אותו בעין רק במחזה הלב) :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  חזה נקם. יש הבדל בין ראה ובין חזה, שראה הוא בעין, וחזה הוא מה שחוזה ברוח ובלב, כמ''ש ישעיה (ל' י') ובכ''מ, ועל עצמיים הגיונים ראוי לבא מלת חזה, ופה בא הנקם כעצם מופשט, והצדיק חוזה אותו במחזה הלב, איך ירחץ פעמיו בדם הרשע אשר הרג :(מלבי"ם באור המלות)


{יב}  וְיֹאמַר אָדָם אַךְ פְּרִי לַצַּדִּיק אַךְ יֵשׁ אֱלֹהִים שֹׁפְטִים בָּאָרֶץ: (פ)

 רש"י  ויאמר אדם אך פרי לצדיק. ואז יאמרו הבריות ודאי יש פירות ותשלום שכר במעשה הצדיקים שנקם הקב''ה נקמתם : יש אלהים. דיין שופט רשעים בארץ : (רש"י)

 מצודת דוד  ויאמר אדם. אז יאמר כל אדם אך סוף הדבר הוא אשר יש פרי ותשלום גמול לצדיק ויש אלהים שופטים לשפוט את הרשע כרשעתו ואם ייטב לו בראשיתו אך סוף הדבר לקבל גמול : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ויאמר, והנקם יאמר אל הצדיק ובני אדם העומדים שם, יאמר להם אדם אתה אדם, ראה כי אך פרי לצדיק, שיש שכר טוב לצדיק, וכן ראה כי יש אלהים שופטים בארץ לשלם לעושי רע כרעתו, כי ממה שיראו עונש הרשע ואיך ה' רב ריב הצדיק מידו, יכירו כולם שיש אלהים משגיח, ושיש שכר ועונש :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ויאמר אדם. הוא שם הקריאה, הנקם יאמר אתה אדם כי כשידבר עצם שאינו אדם אל האדם קוראהו בשם אדם, כמו שקרא ליחזקאל בן אדם :(מלבי"ם באור המלות)

תהילים פרק-נט

{א}  לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת לְדָוִד מִכְתָּם בִּשְׁלֹחַ שָׁאוּל וַיִּשְׁמְרוּ אֶת הַבַּיִת לַהֲמִיתוֹ:

 רש"י  אל תשחת. כך קרא שם המזמור על שם שהיה קרוב למות ולהיות נשחת מבקש רחמים על הדבר : וישמרו את הבית. כשאמרה להם מיכל חולה הוא (ש''א י''ט) והבריחו בלילה : (רש"י)

 מצודת דוד  וישמרו. לשמור את בית דוד שלא יברח בלילה להמיתו בבוקר כמ''ש בשמואל א' : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  למנצח אל תשחת, בל ישחיתהו שאול, ומזמור זה נחלק לג' חלקים, תחלה מדבר על עת שהיה לפני שאול ויטל עליו את החנית להכותו וה' הצילהו, (עד פסוק ז'), אח''כ מדבר על מה ששלח בערב שומרים לשמור את הבית להמיתו ונודע לו הדבר בעזרת ה', ומתפלל שימלט מידם (עד פסוק ט''ו), ואח''כ מקלל את אויביו (עד סוף הסימן) :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  הַצִּילֵנִי מֵאֹיְבַי אֱלֹהָי מִּמִתְקוֹמְמַי תְּשַׂגְּבֵנִי:

 מצודת דוד  ממתקוממי. מהאנשים הקמים עלי תחזקני : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  הצילני מאויבי, הם הדורשים רעה בלב, ממתקוממי תשגבני, הם הקמים עליו להרגו, מבקש שיתגבר עליהם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מאיבי. ממתקוממי. האויב בלב, והמתקומם הוא בפועל :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  הַצִּילֵנִי מִפֹּעֲלֵי אָוֶן וּמֵאַנְשֵׁי דָמִים הוֹשִׁיעֵנִי:

 מלבי"ם - באור הענין  הצילני מפועלי און הוא נגד אויביו בצנעה שמדברים עליו לה''ר, ומאנשי דמים הושיעני הוא נגד מתקוממיו שרוצים לרצחו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  הצילני, הושיעני. התשועה יפול בעת מלחמה כמ''ש ממתקוממי תשגבני, וההצלה על החורש רעה בצנעה, שלא יפיק זממו, הגם שהוא לא ידע מזה כלל, שע''ז לא שייך תשועה, ועי' למעלה (ז' ב') :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  כִּי הִנֵּה אָרְבוּ לְנַפְשִׁי יָגוּרוּ עָלַי עַזִים לֹא פִשְׁעִי וְלֹא חַטָּאתִי יְהוָה:

 רש"י  יגורו עלי. לנוס בביתי לשמרני : (רש"י)

 מצודת דוד  יגורו. יתאספו עלי בני אדם חזקים לתפשני ואני לא חטאתי להם כאשר ידעת אתה ה' : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי הנה מה שארבו לנפשי ומה שיגורו ויתקבצו עלי, הוא מצד שהם עזים, לא פשעי ולא חטאתי אורב עלי, רק עזים אורבים שלא כדין :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  פשעי, חטאתי. חטאת קל מפשע, ומוסיף אף לא חטאתי. ה'. אתה ה' :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  בְּלִי עָוֹן יְרוּצוּן וְיִכּוֹנָנוּ עוּרָה לִקְרָאתִי וּרְאֵה:

 רש"י  בלי עון. לא חטאתי להם : ויכוננו. מזומנים להרוג : (רש"י)

 מצודת דוד  בלי עון. לא העויתי להם והמה רצים ומכינים עצמם ללכדני לכן עורה לקראתי וראה בעניי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  בלי, ובכ''ז ידמה להם כי ירוצון ויכוננו בלי עון, דהיינו שחושבים שאין להם עון בזה ושמותר להם להרגני, עורה לקראתי, ר''ל עמוד על צד המגביל לקראתי, שהוא צד של השולחן שישב שם שאול ומשם הטיל החנית עליו להכותו, וראה והשגיח שלא יבצע את מחשבתו :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  וְאַתָּה יְהוָה אֱלֹהִים צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָקִיצָה לִפְקֹד כָּל הַגּוֹיִם אַל תָּחֹן כָּל בֹּגְדֵי אָוֶן סֶלָה:

 רש"י  הקיצה לפקד כל הגוים. ואת הרשעים שפוט כמשפטי הגוים ועליהם אל תחון : (רש"י)

 מצודת דוד  הקיצה. ר''ל כמו שאתה מעורר עצמך לפקוד את העובדי גילולים כן אל תתן חנינה לעולם לאלו הבוגדים מישראל העושים און : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ואתה, באשר החליט בדעתו אז לברוח, והוא היה עד עתה שר צבאות ישראל ללחום עם הפלשתים, מוסר צבאותיו אל ה' שהוא יהיה עתה שר צבא ישראל וילחם מלחמותיהם, וז''ש ואתה ה' אלהים צבאות מצד שאתה אלהי ישראל ומשגיח עליהם, הקיצה לפקוד כל הגוים הבאים להלחם על ישראל תהיה אתה הפוקד החיל כנגדם (כי אנכי אברח מן הארץ), ובכל זה אל תחון כל בוגדי און, אל תחון גם את שאול ואנשיו הבוגדים להרגני, שתציל את ישראל מאויביהם והם יאבדו במלחמה, כמ''ש או ה' יגפנו וכו' או במלחמה ירד ונספה, סלה סיום הענין :(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  יָשׁוּבוּ לָעֶרֶב יֶהֱמוּ כַכָּלֶב וִיסוֹבְבוּ עִיר:

 רש"י  ישובו לערב וגו', הנה יביעון בפיהם. פתרון שני מקראות הללו נופל זה על זה, ישובו לערב לא דים מה שעשו ביום אלא אף לערב ישובו על רעתם לשמור שלא אברח ואצא מן העיר ומה עשו ביום הנה כל היום יביעו בפיהם לרגל עלי אל שאול : (רש"י)

 מצודת דוד  ישובו לערב. ר''ל ביום ילשינו עלי ולערב שבים לביתי לשמרני וכאשר נמלטתי סבבו בעיר לחפש אחרי ויהמו בקול בעת החפוש ככלב הזה הסובב ומחפש והומה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ישובו לערב, יספר עתה איך שב שאול שנית בערב וישלח שומרים סביב ביתו להמיתו, בערב שבו שנית לרצחני, יהמו ככלב, מדמה את השומרים ככלבים שהם ג''כ שומרי הבית, כן יהמו גם הם ויסובבו את העיר :(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  הִנֵּה יַבִּיעוּן בְּפִיהֶם חֲרָבוֹת בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶם כִּי מִי שֹׁמֵעַ:

 רש"י  חרבות בשפתותיהם. ואומרים בלבם מי שומע : (רש"י)

 מצודת דוד  חרבות. הלה''ר שמדברים בפיהם כאלו יתנו חרבות ביד שאול להמיתני כי יאמרו מי שומע ולא יראו מאלהים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יביעון. ידברו כמו יביע אומר (לעיל י''ט) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הנה, רק גרועים המה מן הכלבים בשני דברים א. הכלבים רק מנבחים לא מדברים, וכלבים אלה יביעון בפיהם ב. הכלבים רק נושכים לא ממיתים בחרב, והם חרבות בשפתותיהם, שיאמרו בשפתותיהם כי יהרגני בחרב בבקר, ואמרו זה בלט וחשבו כי מי שומע, ולא יודע הדבר אלי עד הבקר :(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  וְאַתָּה יְהוָה תִּשְׂחַק לָמוֹ תִּלְעַג לְכָל גּוֹיִם:

 רש"י  ואתה ה'. אשר תלעג תשחק גם לרשעי' הללו : (רש"י)

 מצודת דוד  תשחק למו. אתה שוחק על דבריהם כמו שאתה לועג לכל גוים שאינם מאמינים בך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ואתה, אבל אתה ה' תשחק למו, כי אתה תפר עצתם, וכן תלעג לכל גוים שישמחו על זה שימות הלוחם מלחמת ה' עמהם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תשחק, תלעג. עי' למעלה (ב' ד'), ומוסיף תלעג שהוא יותר מן השחוק :(מלבי"ם באור המלות)


{י}  עֻזּוֹ אֵלֶיךָ אֶשְׁמֹרָה כִּי אֱלֹהִים מִשְׂגַּבִּי:

 רש"י  עוזו אליך אשמרה. עזו ותקפו של אויבי החזק עלי, אליך אשמורה ואצפה לעזרני הימנו : (רש"י)

 מצודת דוד  עוזו. מפני רוב חזקו של שאול אמתין על תשועתך כי אתה משגבי אבל בידי אין כח לעמוד נגדו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אשמרה. ענין המתנה כמו ואביו שמר את הדבר (ברא' ל''ז) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  עזו, אתה אומר אלי בשחוק, דע כי ''עזו של שאול אליך אשמורה'', אני שומר עז שאול ומלכותו אליך, שאתה תמלוך תחתיו ואתה תעוז נגד הגוים במלחמה, כי אתה אלהים משגבי, ר''ל שזה תאמר אלי במה שאתה משגבי ומחזקני נגד שאול וגם נגד פלשתים במלחמת קעילה, בזה תודיע שעוזו של שאול שמור אלי, ושאני מוכן למלוך תחתיו :(מלבי"ם באור הענין)


{יא}  אֱלֹהֵי (חסדו) חַסְדִּי יְקַדְּמֵנִי אֱלֹהִים יַרְאֵנִי בְשֹׁרְרָי:

 רש"י  יקדמני. יקדים לי עזרתי קודם שתשלוט בי יד שונאי : יראני בשוררי. מה שאני תאב לראות : (רש"י)

 מצודת דוד  אלהי חסדי. ה' העושה לי חסד מעולם יקדים לי החסד טרם ילכדני : יראני. מה שלבי חפץ לראות יראני בהמסתכלים בי לרעה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בשוררי. ענין ראיה והבטה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אלהי, הם סובבים את ביתי וחושבים כי אין שומע דבריהם ושלא אדע מזה, אבל אלהי חסדי יקדמני להודיעני הדבר, ואלהים יראני בשוררי, ה' הראה לי, עד שראיתי את השומרים השוררים עלי וסובבים את ביתי, ר''ל שה' הודיע לו זאת ע''י מיכל בת שאול :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יקדמני. פעל יוצא, שיעשה שאני אקדים ואברח טרם יבואו להרגני :(מלבי"ם באור המלות)


{יב}  אַל תַּהַרְגֵם פֶּן יִשְׁכְּחוּ עַמִּי הֲנִיעֵמוֹ בְחֵילְךָ וְהוֹרִידֵמוֹ מָגִנֵּנוּ אֲדֹנָי:

 רש"י  אל תהרגם. שאין זו נקמה הנכרת : פן ישכחו עמי. כי כל המתים משתכחים אלא הניעמו מנכסיהם שיהיו עניים והיא נקמה שתזכר לאורך ימים : (רש"י)

 מצודת דוד  פן ישכחו. כי המת נשכח מן הלב ולא יזכרו בהם ליקח מהם מוסר : הניעמו בחילך. אלא בכוחך הרב הניעם ממקום למקום והורידם מנכסיהם אתה ה' מגננו כי אז יזכרו ויקחו מהם מוסר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הניעמו. מל' נע ונד : בחילך. בכוחך : מגננו. מבטח לנו כגבור במגנו : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אל, כשראה את שורריו ושומריו, מבקש אל תהרגם, ר''ל שלא יראוני בעת שאברח בעד החלון ותצילני על ידי שאתגבר עליהם ואהרגם, כי פן ישכחו עמי מה שעשו נגדי, רק הניעמו בחילך שינועו עתה ממקומם עד שלא יראו בבריחתי, ואח''כ הורידמו מגדולתם :(מלבי"ם באור הענין)


{יג}  חַטַּאת פִּימוֹ דְּבַר שְׂפָתֵימוֹ וְיִלָּכְדוּ בִגְאוֹנָם וּמֵאָלָה וּמִכַּחַשׁ יְסַפֵּרוּ:

 רש"י  חטאת. של פיהם הוא דבר שפתימו ונלכדים בגאונם העניים הנרדפים על ידיהם מפני האלה והכחש שהם מספרים : (רש"י)

 מצודת דוד  חטאת פימו. את זה עשה להם בעון חטאת פיהם וכו' ויהיו נלכדים בעבור גאותם : ומאלה. ומרוב הקללה אשר יבוא עליהם ומרב הכחש והרזון אשר יבואום יספרו הבריות זה לזה את כל הקורות להם ויהיה הדבר זכור ויקחו מהם מוסר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בגאונם. מלשון גאוה : ומאלה. מקללה : ומכחש. רזון : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  חטאת פימו דבר שפתימו, שיהיה דבר שפתימו שיתודו חטאת פימו, שהם בעצמם ידברו בשפתותיהם ויתודו את החטא שחטאו בפיהם מה שדברו עלי לה''ר ויודו שנענשו עי''ז, וילכדו בגאונם שע''י גאונם ילכדו ברשת, ומאלה ומכחש יספרו, והם עצמם יספרו ויתודו, שזה בא להם ע''י חטא של אלה וכחש, מה שדברו עלי כחשים ונשבעו באלת שוא לקיים דבריהם, ואחר שיתודו את חטאם, אז.(מלבי"ם באור הענין)


{יד}  כַּלֵּה בְחֵמָה כַּלֵּה וְאֵינֵמוֹ וְיֵדְעוּ כִּי אֱלֹהִים מֹשֵׁל בְּיַעֲקֹב לְאַפְסֵי הָאָרֶץ סֶלָה:

 רש"י  כלה. אותם בחמתך מלך השופט וידעו כי אתה מושל ביעקב : (רש"י)

 מצודת דוד  כלה. את הרשעים ההם : ואינימו. ולא יהיו עוד בעולם : מושל ביעקב. להושיע את החוסים בו : לאפסי. מוסב על וידעו וכו' לומר בקצות הארץ ידעו לעולם שאתה מושל ביעקב : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כלה בחמה, תכלם בחמתך, ותכלם פעם אחר פעם, ואינמו עד שלא יהיו עוד בעולם, וידעו לאפסי ארץ כי אלהים מושל ביעקב, עד שתתפשט הידיעה עד אפסי ארץ ויכירו כולם כי ביעקב יש אלהים מושל ומשגיח על פרטי מעשיהם, סלה סיום הענין :(מלבי"ם באור הענין)


{טו}  וְיָשׁוּבוּ לָעֶרֶב יֶהֱמוּ כַכָּלֶב וִיסוֹבְבוּ עִיר:

 רש"י  וישובו לערב. מחובר למקרא העליון חטאת פימו הם מדברים ביום ולערב הם שבים לארוב אותם שהלשינו עליהם : (רש"י)

 מצודת דוד  וישובו. הרשעים ההם יענשו מדה במדה כמו ששבו לערב לשמרני וסבבו בעיר לחפש אחרי כן יחזרו על פתחי זולתם לעת ערב ויסובבו בעיר לבקש מזון ויהמו מכאב לב : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  וישובו, נגד מ''ש תחלה שישובו לערב ויהמו ככלב, ויסובבו עיר לשמור את הבית להמיתו, מקללם שגם עתה אחר מפלתם ישובו ג''כ לערב ויהמו ככלב ויסובבו עיר גם עתה, רק לא יהיה זה כמו תחלה שסבבו ככלב להמית נפש איש צדיק, רק.(מלבי"ם באור הענין)


{טז}  הֵמָּה (ינועון) יְנִיעוּן לֶאֱכֹל אִם לֹא יִשְׂבְּעוּ וַיָּלִינוּ:

 רש"י  המה יניעון לאכול. כאשר עשו הכלבי' כל הלילה אם אינם שבעים שילינו מתוך שבעם וישנו : (רש"י)

 מצודת דוד  המה. כשהמה יהיו נעים לבקש אוכל וכאשר לא ישבעו כי לא ימצאו די אכלם אז יתלוננו ויהמו מכאב לב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יניעון. מל' נע ונד : וילינו. מל' תלונה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  המה יניעון לאכול, מה שיסובבו עתה ככלב יהיה ככלב הרעב שסובב בלילה בעיר לבקש אוכל והוא הומה ומנבח ע''י רעבונו, שיסובבו אם לא ישבעו כדי שילינו, שע''י שתחסר בטנם מרעבון לא יוכלו ללין ויסובבו בעיר לבקש אוכל :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ולנו. כדי שילינו :(מלבי"ם באור המלות)


{יז}  וַאֲנִי אָשִׁיר עֻזֶּךָ וַאֲרַנֵּן לַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ כִּי הָיִיתָ מִשְׂגָּב לִי וּמָנוֹס בְּיוֹם צַר לִי:

 רש"י  ואני. כשאמלט מהם לבקר אשיר עזך : (רש"י)

 מצודת דוד  ואני אשיר. כשאהיה נושע אספר עוזך בשיר ובכל בוקר ארנן חסדך : ומנוס. אמר דרך משל כאדם הנס לאוהבו להמלט : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מנוס. מל' ניסה ובריחה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ואני אקום בלילה, כדי שאשיר עוזך כל הלילה, ובבקר ארנן חסדך מה שהיית משגב לי ומנוס ביום צר לי שעזרתני לנוס ולברוח :(מלבי"ם באור הענין)


{יח}  עֻזִּי אֵלֶיךָ אֲזַמֵּרָה כִּי אֱלֹהִים מִשְׂגַּבִּי אֱלֹהֵי חַסְדִּי: (פ)

 רש"י  עזי אליך. אליך שאתה עוזי ומעוזי אליך אזמרה : (רש"י)

 מצודת דוד  עוזי. אתה חזקי ולכן אזמרה לך : אלהי חסדי. העושה לי חסד מעולם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  עזי, נגד מ''ש עזו אליך אשמורה שהבטיח לו שישמור לו עוז של שאול, עד שאח''כ יהיה עוז של שאול שייך לדוד, אמר בעת שיהיה עזי, היינו שאגיע למלוכה, אז אליך אזמרה, כי אלהים משגבי מצד שהוא אלהי חסדי, כי המלוכה נתנה לו מצד החסד כמו שיתבאר בסימן פ''ט :(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-ס

{א}  לַמְנַצֵּחַ עַל שׁוּשַׁן עֵדוּת מִכְתָּם לְדָוִד לְלַמֵּד:

 רש"י  על שושן עדות מכתם לדוד ללמד, (תו' מכתם לשון כתם פז (שיר השירים ה') דבר חמוד, ורבותינו דרשו על דוד שהיה מנהיג עצמו כמך ותם אפילו במלכותו ואגדה אחרת שהיתה מכתו תמה שנולד מהול ע''כ סא''א) מכתם לדוד על עדותן של סנהדרין שנמשלו לשושנה שנאמר שררך אגן הסהר וגו' (שיר השירים ז') סוגה בשושנים כשנצרך שילמדוהו מה יעשה כשנלחם עם ארם נהרים ושלח את יואב עליהם אמרו לו ליואב ולא מבניו של יעקב אתם היכן היא השבועה שנשבע ללבן עד הגל הזה (בראשית ל''א) ולא היה יודע מה להשיב בא לו אצל דוד אמר לדוד כך אמרו לי בני ארם באו ושאלו את סנהדרין אמרו להם ולא הם עברו תחלה את השבועה שאמר (במדבר כ''ג) מן ארם ינחני בלק מלך מואב ועוד כושן רשעתים (שופטים ג') ארמי היה : (רש"י)

 מצודת דוד  עדות מכתם. המזמור הזה היה אהוב לו כעדי מכתם פז : ללמד. עשוי ללמד דעת את העם איך הכל בא בהשגחה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שושן. שם כלי נגון עשויה בתמונת שושן : עדות. ענין קשוט ועדי וכן את הנזר ואת העדות (מ''ב י''א) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  למנצח, המזמור הזה הוסד על המלחמות שהיה לדוד עם ארם נהרים וארם צובה ואדום ביחד, כמו שנזכר בשמואל-ב ח' (ושם בארתי הסתירה שיש מכאן לס' שמואל ע''ש) וכפי הנראה פרצו האויבים תחלה בערי ישראל ושבו שבי בעיר שכם ובעמק סוכות, וזה היה סבה שהתעוררו גלעד ומנשה שבעבר הירדן שהיו סמוכים להר אפרים (כמ''ש שמואל ב', י''ח ו') ובאו לעזור לאפרים ששכם היה בגבולם ונצחו את האויבים :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  בְּהַצּוֹתוֹ אֶת אֲרַם נַהֲרַיִם וְאֶת אֲרַם צוֹבָה וַיָּשָׁב יוֹאָב וַיַּךְ אֶת אֱדוֹם בְּגֵיא מֶלַח שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף:

 רש"י  בהצותו. כמו (במדבר כ''ו) בהצותם על ה' שנלחם בהם על שעזרו לבני עמון : וישב יואב ויך את אדום וגו'. שמנה עשר אלף הכתובים במלכים (ש''ב ח' ובדברי הימים א' י''ח) הרג אבישי פעם ראשונה ששת אלפים ויואב שנים עשר אלף כששב מהכות את ארם : (רש"י)

 מצודת דוד  בהצותו. כשנלחם עם ארם : וישב יואב. כשהיה דוד נלחם עם ארם יצא אדום לעזור לארם ושב יואב מן המערכה ללכת לקראת אדום לבל יעבור להתחבר עם ארם וערכו עמו מלחמה והכה יואב בהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בהצותו. ענין ריב ומלחמה כמו בהצותם על ה' (במדבר כ''ז) : (מצודת ציון)


{ג}  אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ פְרַצְתָּנוּ אָנַפְתָּ תְּשׁוֹבֵב לָנוּ:

 רש"י  זנחתנו פרצתנו. כשנפלה אדום בידו צפה ברוח הקדש שעתידים אדומיים למשול בישראל ולגזור בישראל גזרות רעות עמד וביקש רחמים על שעבוד הגליות הרבה צרות סבלנו בימי השופטים מאויבינו סביב : אנפת. קצפת עלינו מעתה תשובב רצונך עלינו : (רש"י)

 מצודת דוד  פרצתנו. ר''ל כמו עיר שנפרץ חומתה אז באים לתוכה מכל רוח כן באה המלחמה עלינו מכל צד : אנפת. הנה עד עתה כעסת עלינו ומעתה העמד אותנו בהשקט ומנוחה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  זנחתנו. עזבתנו : פרצתנו. מל' פרצה : אנפת. מלשון אף וחמה : תשובב. ענין הנחה והשקט : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אלהים זנחתנו, מה שזנחתנו תחלה ושבנו אחור מני צר ופרצתנו שהאויב פרץ בנו פרצות, בזה אנפת ר''ל כלית חרון אפך עלינו, ועי''כ תשובב לנו שבט לעשות חיל, ע''ד אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אנפת. גדר פעל אנף שכלה חרון אפו עד לכלה (ישעיה י''ב). תשובב. מענין מנוחה והשקט, כמו בשובה ונחת תושעון וע''כ בא למ''ד אחריו, כי השבה בא עם יחוס הפעל בכ''מ :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  הִרְעַשְׁתָּה אֶרֶץ פְּצַמְתָּהּ רְפָה שְׁבָרֶיהָ כִי מָטָה:

 רש"י  הרעשתה. ארצנו בכמה גייסות : פצמתה. שברת אותה, וראיתי בדברי דונש שהוא לשון ערבי אבל לא פירש אותו וביסודו של רבי משה הדרשן פירשו לשון קריעה וראיה הביא לדבר וקרע לו חלוני (ירמיה כ''ב) מתורגם ופצים אך אני אומר ופצים שתרגם יונתן לשון תקון חלון הוא ככל הפתחים שיש להם פצימין : רפה שבריה כי מטה. לשון רפואה אע''פ שכתוב בה''א הרבה תיבות משמשות כן : כי מטה. לשון שפלות : (רש"י)

 מצודת דוד  הרעשתה. הנה הרעשתה ארצנו ובקעת אותה עתה רפא נא שבריה כי נטה לעפר ובתכלית השפלות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פצמתה. ענין בקיעה ובדרז''ל בין פצים לחבירו (שבת פ''ב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הרעשת מה שהרעשת את הארץ ופצמת אותה, זה היה סבה לרפאות שבריה במה שמטה מאד, כי תכלית ירידתם היתה התחלת הצלחתם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  פצמתה. בקעת אותה. רפה, כמו רפא, והוא מקור לרפאות :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  הִרְאִיתָה עַמְּךָ קָשָׁה הִשְׁקִיתָנוּ יַיִן תַּרְעֵלָה:

 רש"י  יין תרעלה. האוטם את הלב ועוטפו רעל לשון עטיפה הוא כמו והברושים הרעלו, (נחום ב'), ובלשון משנה מדיות רעולות : (רש"י)

 מצודת דוד  הראית. עד הנה הראית לעמך נפילה קשה והשקיתנו יין תרעלה המטמטם את הלב לרוע תכונתו והוא משל על מרבית הצרות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תרעלה. מל' ערל ואטום כמו ערלה אזנם (ירמיה ו') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (ה-ו) הראית, מה שהראית עמך קשה, זה היה הסבה שבזה נתתה ליראיך נס להתנוסס ולהתקבץ למלחמה. וזה עשית מפני קושט, להראות אמתך קושט ואמת. סלה סיום הענין :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס מִפְּנֵי קֹשֶׁט סֶלָה:

 רש"י  נתתה ליראיך נס. נסיונות של צרות הרבה : להתנוסס. להיות מנוסים בהם אם יעמדו ביראתך : מפני קשט. לקשט מדותיך בעולם שכשתתן להם הטובה לא יהרהרו האומות אחריך אלא יקשטו דיניך ויאמרו יפה היטב להם כי הם עמדו לו בכמה נסיונות : (רש"י)

 מצודת דוד  נתתה. מעתה תתן ליראיך הרמה להתרומם בעולם : מפני קשט סלה. ובעבור לאמת לעולם דבריך שאמרת להושיע עמך בשלום על אדמתם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נתתה. כמו תתן עבר במקום עתיד ורבים כמוהו : נס להתנוסס. מל' נס וכלונס והוא ענין הרמה והגבהה כנס הגבוה : קושט. ענין אמת ותמים כמו קושט אמרי אמת (משלי כ''ב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  נס. סימן להתקבץ למלחמה. קשט. עמ''ש משלי (כ''ב כ''א) :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ (ועננו) וַעֲנֵנִי:

 רש"י  יחלצון. ינצלו מרע : הושיעה ימינך. אשר השיבות אחור בהתחזק אויביהם עליהם : וענני. כי אם תענני יחלצו הם שאני נלחם בשבילם : (רש"י)

 מצודת דוד  למען יחלצון. בכדי שישראל ידידיך יהיו נחלצין מהצרות לזאת הושיעה לי בימינך וענני : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יחלצון. ענין שליפה והוצאה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  למען, אחר ההצעה הזאת אומר, למען יחלצון ידידיך, שישראל ידידיך יחלצון חלוצי צבא למלחמה נגד האויב, אני מבקש הושיעה ימינך, שתושיע להם ע''ד הפלא והנס, שזה מיוחס לימין ה' עושה חיל, וענני :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יחלצון. מענין חלוצי צבא :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  אֱלֹהִים דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ אֶעְלֹזָה אֲחַלְּקָה שְׁכֶם וְעֵמֶק סֻכּוֹת אֲמַדֵּד:

 רש"י  אלהים דבר בקדשו. שיקבץ הגלות וזרעו ימשלו בהם (סא''א), ד''א אלהים דבר בקדשו שאהיה מלך עליהם : אעלוזה. בישועתו, בפי' אחר מצאתי אלהים דבר בקדשו לעזרני כדכתיב (ש''ב ג) כי ביד דוד עבדי אושיע את עמי ישראל : אחלקה שכם. אחלק להם שכם בנכסי אויביהם : ועמק סוכות אמדד. סוכות זה איני יודע מאיזה אומה היא לא ידעתי סוכות שבאו לו ישראל כשנסעו ישראל מרעמסס היכן הוא, ובפירושים אחרים מצאתי אחלקה שכם, אחזיר להם נחלת יעקב אביהם, ועמק סוכות אמדד, כשאחלקהו לישראל שכם וסוכות בקצה ארץ כנען היה כמו שמצינו תחלת ביאתו של יעקב לארץ דרך סוכות שכם, ד''א ועמק סוכות אמדד, סוכות לשון צורות ודמיונות כמו שנאמר ואת סכות בנות : אמדד. אני מודד את צורתם כמו שנאמר (שם ב ח) שני חבלים להמית ומלא החבל להחיות (סא''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  דבר בקדשו. ברוח קדשו דבר ע''י נביאיו אשר אעלוז ואשמח במלכותי ואמשול ממשל רב : אחלקה. מקומות אלה אחלק לישראל ואמדד להם לחלקים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שכם. סכות. הם שמות מקומות : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אלהים, לעומת שאמר וענני יספר מענה אלהים, אלהים דבר בקדשו ואמר לנו, אעלזה אחלקה שכם, עת שאחלק עיר שכם ואמדד עמק סכות, ר''ל מה שהאויבים כבשו עיר שכם וחלקו שללה ביניהם ומדדו אדמת עמק סוכות לירש אותה, בזה אעלזה ואשמח כי עי''ז :(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחֹקְקִי:

 רש"י  לי גלעד. למלוך עליהם : מחקקי. שרים שלי מחוקק ל' שררה שמחוקק ושולח ספרים ומצוה כמו (בראשי' מ''ט) לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו (סא''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  לי גלעד. כי ראה ברוה''ק שבימי רחבעם יוחלק מלכות ישראל ואמר בימי יהיו כולם תחת ממשלתי : מעוז ראשי. חוזק לראשי לשמרני מן האויב : מחוקקי. יהיו שרים שלי ונכנעים אלי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מחוקקי. כן יקראו השרים ע''ש שהם נותנים החוקים וכן ומחוקק מבין רגליו (בראשית מ''ט) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לי גלעד ולי מנשה ואפרים, יתקבצו גלעד ומנשה ואפרים לי לעזרתי, והתאזרו לצאת לקראת (נזקש) [האויב] ומעוז ראשי יהיה יהודה מחוקקי, כי התחברו כולם אל דוד לצבא, ועי''כ :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מחקקי. השרים הנותנים חקים ומשפטים :(מלבי"ם באור המלות)


{י}  מוֹאָב סִיר רַחְצִי עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי עָלַי פְּלֶשֶׁת הִתְרֹעָעִי:

 רש"י  מואב סיר רחצי. אשתמש בהם כסיר של נחושת המוכן לרחוץ בו : נעלי. מסגר שלי : עלי פלשת התרועעי. התחברי על ממשלתי להיות משועבדים לי כי גת מארץ פלשתים וכן עזה שכבשן דוד : (רש"י)

 מצודת דוד  מואב סיר רחצי. ר''ל אעשה עמהם כל תשמישי כרצוני כקדרה המוכן לרחוץ בו. אשליך נעלי. אשים ברגליהם לסגרם בהם : עלי פלשת התרועעי. בעבורי יריעו פלשתים תרועת מלך ותהיה התרועה למעני לקבל עליהם עול מלכותי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  סיר. קדרה : נעלי. מל' מנעול העשוי לסגור בו כמו מנעוליו ובריחיו (נחמיה ג') : עלי. בעבורי : התרועעי. מל' תרועה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  מואב סיר רחצי, יהיו עבדים לי להשתמש בהם כמו בכלי הרחיצה, כי סימן העבד הוא חליצת נעל רבו והולכת כליו לבית המרחץ כמו שאמרו חז''ל ומואב ישמשו לרחיצה ועלי אדום אשליך נעלי, שזה סימן שיהיו עבדי, עלי פלשת התרועעי התחברי אלי, כי את פלשת לא הכריע לעבדים רק שחדלו להלחם אתו.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  סיר רחצי. הסיר שארחץ בו. התרועעי. התחברי :(מלבי"ם באור המלות)


{יא}  מִי יֹבִלֵנִי עִיר מָצוֹר מִי נָחַנִי עַד אֱדוֹם:

 רש"י  מי יובלני עיר מצור. או לעיר מבצר לכבוש את בצרה אם לא אתה תעזור אותי על מבצרי אדום מי יובילני ומי ינחני עליהם, בפירושים אחרים מצאתי כן על מבצרי אדום אשר נחיתי עתה עליהם : (רש"י)

 מצודת דוד  מי יובילני. מי המביא אותי אל עיר מבצר לכבוש אותה ולבוא בתוכה ומי הוא אשר נחני עד אדום להכניע : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יובילני. ענין הבאה כמו לרקמות תובל למלך (לעיל מ''ה) : מצור. מבצר חזק שאין לכבשו מבלי מצור : נחני. ענין הנהגה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  מי, מזה מביא ראיה שה' לא עזבם גם בתחילה, ומה שהניח שיכבש האויב את שכם ועמק סוכות היה לטובתם כדי שעי''כ יפלו בידם מואב ואדום ופלשת, כי הלא מי יובילני עיר מצור, איך כבשתי את עיר בצרה אשר באדום שהיתה עיר מצור, וגם מי נחני עד אדום, הלא גם להגיע עד שם לא היה אפשר בדרך הטבע, והיה רק בישועת אלהים :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עיר מצור. ולקמן (ק''ח) שבא שיר זה שנית כתיב עיר מבצר, והוא עיר בצרה ראש מלכות אדום כמ''ש (ישעיה כ''ו) : יובילני, נחני. הנחה הולך ברגליו, והמוביל נושאהו על כתפו, ובא לרוב בדברים בלתי בעלי חיים, לך יובילו מלכים שי, ומצייר שעד אדום הלכו ברגליהם, ולעיר מבצר בצרה הוביל אותם על כתפיו, כי לא יכלו ללכת שמה :(מלבי"ם באור המלות)


{יב}  הֲלֹא אַתָּה אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ וְלֹא תֵצֵא אֱלֹהִים בְּצִבְאוֹתֵינוּ:

 רש"י  ולא תצא. ואינך יוצא : (רש"י)

 מצודת דוד  הלא אתה אלהים זנחתנו. הלא כ''ז ממך אלהים אשר עד הנה זנחתנו ולא יצאת בצבאותינו ר''ל כמו מה שהיינו מאז בצרה היה בעבור אשר זנחתנו וכו' כן התשועה באה ממך ולא בדרך מקרה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  זנחתנו. עזבתנו : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (יב-יג) הלא מזה מבואר נגלה, כי מה שאתה אלהים זנחתנו תחלה ולא תצא אלהים בצבאותינו, זה היה לטובתנו, כדי הבה לנו עזרת מצר, כדי שתכין לנו בזה עזר נגד הצר, שע''י שזנחתנו תחלה הוא היה ההכנה אל העזר שבא לבסוף וגם שבזה הראית לנו כי שוא תשועת אדם, רק.(מלבי"ם באור הענין)


{יג}  הָבָה לָּנוּ עֶזְרָת מִצָּר וְשָׁוְא תְּשׁוּעַת אָדָם:

 מצודת דוד  הבה. אתה תן לנו עזרת מצר אבל תשועת אדם היא שוא ואין בה תועלת : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור המלות  הבה. מורה על הזמנה בכ''מ (כנ''ל פ''ט), להכין לנו עזרת מצר :(מלבי"ם באור המלות)


{יד}  בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה חָיִל וְהוּא יָבוּס צָרֵינוּ: (פ)

 רש"י  יבוס. ירמוס : (רש"י)

 מצודת דוד  באלהים. בעזרת אלהים נעשה גבורה להתחזק על שונאיך והוא הוא הרומס צרינו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חיל. כח ואומץ : יבוס. ענין דריכה ורמיסה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  באלהים נעשה חיל, שעל ידי זה ראינו שבלא עזר אלהי אין לנו תשועה, ולא נושע ברוב חיל רק באלהים נעשה חיל והוא יבוס צרינו ולא כחנו ועוצם ידינו עשו זאת :(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-סא

{א}  לַמְנַצֵּחַ עַל נְגִינַת לְדָוִד:

 מצודת ציון  נגינת. שם כלי נגון : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  למנצח, במזמור זה רחש לבו דבר טוב, ויאמר כי בין בהיותו נרדף מפני שאול על צורי היעלים, ובין בעת הצלחתו שהגיע למלכות, אחת שאל ואחת בקש שישב תמיד בבית ה' לעבדו, כמ''ש למעלה (כ''ז) אחת שאלתי מאת ה' וכו' שבתי בבית ה' כל ימי חיי. ונחלק לב' חלקים, חלק א' מה שהיה בימי עניו, וחלק ב' על ימי הצלחתו :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  שִׁמְעָה אֱלֹהִים רִנָּתִי הַקְשִׁיבָה תְּפִלָּתִי:

 מלבי"ם - באור הענין  שמעה אלהים רנתי, הוא מה שמקונן בעת עניו בחלק הא'. האזינה תפלתי, מה שמתפלל בימי הצלחתו בחלק הב' : (חלק א')(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  שמעה, האזינה. הרינון והקנאה הוא עקר אצלו, וע''כ אמר עליו לשון שמיעה כמ''ש ישעיה (א' י') ובכ''מ :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  מִקְצֵה הָאָרֶץ אֵלֶיךָ אֶקְרָא בַּעֲטֹף לִבִּי בְּצוּר יָרוּם מִמֶּנִּי תַנְחֵנִי:

 רש"י  מקצה הארץ. אף ע''פ שאני רחוק מאנשי שאני משלח על אויבי למלחמה : אליך אקרא בעטף לבי. עליהם ועל מה אני קורא לך שתנחני בצור שהוא רם וחזק ממני : (רש"י)

 מצודת דוד  מקצה הארץ. כשהיה נלחם עם ארם אמר כשאני בקצה הארץ רחוק מא''י כאשר לבי מעוטף בצרות אקרא אליך שתנחם אותי : בצור ירום ממני. ר''ל שאנצח מלכים החזקים ממני : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בעטוף. מלשון עטיפה ולבישה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  מקצה הארץ, בעת שהייתי בורח מפני שאול יושב מתחבא בקצה א''י, משם אליך אקרא בעטף לבי מרוב הצרות, בעת אשר תנחני בצור ירום ממני, שהוצרכתי לעלות על צורי היעלים הרמים להתחבאות שם, ואתה תנחני שם, יען.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בעטף לבי. מורה על רוב הצרה, כמו בהתעטף עלי נפשי. תפלה לעני כי יעטוף :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  כִּי הָיִיתָ מַחְסֶה לִי מִגְדַּל עֹז מִפְּנֵי אוֹיֵב:

 מצודת דוד  כי היית. מעולם היית מחסה לי כמגדל חזק : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי היית מחסה לי, ולכן העלתני על צורים רמים מפני אויב, ואז אליך אקרא.(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  אָגוּרָה בְאָהָלְךָ עוֹלָמִים אֶחֱסֶה בְסֵתֶר כְּנָפֶיךָ סֶּלָה:

 רש"י  אגורה באהלך עולמים. זכני בעה''ז ובעולם הבא : (רש"י)

 מצודת דוד  אגורה. וכ''כ אגורה באהליך עד עולם להיות נסתר בו מפני האויב והוא ענין מליצה : אחסה וגו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אגורה באהלך עולמים, היה עיקר תפלתי לא על הצלחת הזמן רק שאוכל לגור עולם באהל ה' ולחסות בצל כנפיו סלה סיום הענין : (חלק ב')(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  כִּי אַתָּה אֱלֹהִים שָׁמַעְתָּ לִנְדָרָי נָתַתָּ יְרֻשַּׁת יִרְאֵי שְׁמֶךָ:

 רש"י  נתת ירושת יראי שמך. החזרת ערי ירושתם על ידי : (רש"י)

 מצודת דוד  שמעת. מעולם שמעת לנדרי אשר נדרתי בעת הלחמי מול האויב כי נתקבל ברצון ונתת ארץ האויב להיות ירושת ישראל יראי שמך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי, מעתה יספר כי גם אחר אשר נתת ירושת יראי שמך, ר''ל אחר שנתת לי המלוכה שהבטחתני שיהיה ירושה לזרעי בעת שיהיו יראי שמך, כמ''ש אם ישמרו בניך בריתי וכו' גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך, גם בעת ההיא שמעת לנדרי, הנדר שלי אמר אלה הדברים (יציין את הנדר כעצם מופשט מדבר בעד המלך) :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  לנדרי. מצייר את הנדרים כעצם מופשט, מדבר ואומר, ימים על ימי מלך תוסיף, עד כן אזמרה שמך :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  יָמִים עַל יְמֵי מֶלֶךְ תּוֹסִיף שְׁנוֹתָיו כְּמוֹ דֹר וָדֹר:

 רש"י  ימים על ימי מלך תוסיף. אם נגזר עלי למות בחור הוסיף ימים על ימי עד ששנותי יהיו שבעים שנה כמו שני דור ודור : (רש"י)

 מצודת דוד  ימים. לזה גם עתה שמע לי ותוסיף ימים על הימים שאני בהם עתה ולא אמות ביד האויב ושנותי יהיו כשני כל הדורות והם שבעים שנה : מלך. על עצמו אמר וכן כי אין המלך יוכל אתכם (ירמיה ל''ח) וצדקיה אמר על עצמו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ימים על ימי מלך תוסיף, אם תוסיף ימים על הימים הקצובים למלך לחיות, ומוסיף לאמר שנותיו כמו דור ודור, אם תאריך ימיו כ''כ, עד שכל שנה ושנה שקצוב לו לחיות יתארך כמו דור שהוא שבעים שנה, עד שאם קצוב לו לחיות עוד עשר שנים, יחיה עשר דורות שהם עשר פעמים שבעים, אני נודר כי.(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  יֵשֵׁב עוֹלָם לִפְנֵי אֱלֹהִים חֶסֶד וֶאֱמֶת מַן יִנְצְרֻהוּ:

 רש"י  ישב. המלך לעולם לפני אלהים : חסד ואמת. שהוא עוסק בהם יהיו מזומנים לנצרו : מן. הזמנה כמו (יונה ד') וימן ה' קקיון : (רש"י)

 מצודת דוד  לפני אלהים. בבה''מ מבלי לכת לארץ העמים להלחם בם : חסד ואמת. חסדי המקום ואמיתת הבטחתו יהיה מזומן לשמרו מן האויב מבלי מלחמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מן. ענין הזמנה כמו וימן (יונה ב') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ישב עולם לפני אלהים, שגם אם יחיה לעולם ישב תמיד לפני אלהים, יתמיד לשבת באהל ה' ולעבדו, חסד, ר''ל שישב לפני אלהים אשר מן והכין חסדו ואמתו לנצור את המלך, שלא ינצרוהו אנשי חיל ושומרי הסף רק חסד ה' ואמתו המה ינצרוהו, כמ''ש שבתי בבית ה' כל ימי חיי וכו' כי יצפנני בסוכו וכו', כ''ז דברי נדריו, עתה יאמר המשורר.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מן. הכין :(מלבי"ם באור המלות)


{ט}  כֵּן אֲזַמְּרָה שִׁמְךָ לָעַד לְשַׁלְּמִי נְדָרַי יוֹם יוֹם: (פ)

 רש"י  כן אזמרה. כמו שתטיב לי כן אזמרה שמך להיותי משלם נדרי יום יום : (רש"י)

 מצודת דוד  כן. ר''ל כמו שאני מזמר כאשר אנצח המלחמה כן אזמר לעד כאשר לא תבוא עלי מלחמה כלל : לשלמי. בעת אשלם נדרי בכל יום אזמר אז לשמך כי מוטב לי לדור נדרים בכל יום עד שלא באה עלי המלחמה מלדור בעת המלחמה שאנצל מן האויב ולנצח אותו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כן אזמרה שמך לעד, כפי דברי הנדר כן אזמרה שמך לעד ע''י שאשלם נדרי בכל יום ויום, שאשב בכל יום בבית ה' ושם אזמרה שמך ואהללך תמיד :(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-סב

{א}  לַמְנַצֵּחַ עַל יְדוּתוּן מִזְמוֹר לְדָוִד:

 רש"י  על ידותון. שם כלי שיר ומדרש אגדה על הדתות ועל הדינין הנגזרים על ישראל מאויביהם : (רש"י)

 מצודת ציון  ידותון. שם כלי נגון : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  למנצח, מזמור זה נחלק לג' חלקים א. ידבר אל אויביו החורשים עליו רעה, ב. מדבר אל נפשו שיבטח ויתחזק בה', ג. תוכחת מוסר כי יש אלהים שופטים בארץ : (חלק א')(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  אַךְ אֶל אֱלֹהִים דּוּמִיָּה נַפְשִׁי מִמֶּנּוּ יְשׁוּעָתִי:

 רש"י  דומיה נפשי. מצפה נפשי כמו דום לה' והתחולל לו (לעיל ל''ז) : (רש"י)

 מצודת דוד  אך וגו'. לא שמתי תוחלתי באדם אך אל אלהים תקוה נפשי כי מעולם ישועתי ממנו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  דומיה. ענין תקוה כמו דמינו אלהים חסדך (לעיל מ''ח) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אך אל אלהים דומיה נפשי, מה שנפשי דומיה ובלתי פוחדת משום דבר, הוא אך מחמת שמקוה לאלהים, כי ממנו תבא ישועתי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  דומיה. תואר, ענין שתיקה :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  אַךְ הוּא צוּרִי וִישׁוּעָתִי מִשְׂגַּבִּי לֹא אֶמּוֹט רַבָּה:

 רש"י  לא אמוט רבה. מטות גדולות, ומדרש אגדה רבה גיהנם : (רש"י)

 מצודת דוד  אך הוא צורי. ולא זולתו : משגבי. ועל שהוא משגבי לזה לא אמוט נטיה רבה מבלי תקומה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אך, ולא תחשבו שיושיעני על ידי אמצעיים טבעיים, רק אך הוא צורי וישועתי, הוא לבדו בלא שליח ע''י דרך הטבע, וא''כ משגבי לא אמוט רבה מאד, אחר שמשגבי שמחזק אותי שלא אמוט הוא אלהית, א''כ הוא רב וגדול מאד :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  רבה. משגבי וישועתי רבה מאד, וכבר התבאר אצלי ששמות המופשטים יבואו לפעמים בלשון זכר ופעמים בלשון נקבה :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  עַד אָנָה תְּהוֹתְתוּ עַל אִישׁ תְּרָצְּחוּ כֻלְּכֶם כְּקִיר נָטוּי גָּדֵר הַדְּחוּיָה:

 רש"י  תהותתו. מנחם פי' מגזרת התיו לאכלה (ירמיה י''ב), ויתא ראשי עם, (דברים ל''ג), עד אנה תאספו על איש, ול''נ שיש לפותרו לשון הוות ויהא ה''א ותי''ו שורש כאשר יאמר מן מת מות, כך נאמר מן יסוד הת הות ולשון רבים הוות והוא לשון מחשבת שבר ותרמית, ויש מפרשין תהותתו כמו תאריכו לשונכם על בני אדם ברע ודימוה לל' הערב כשמרבה בדברים (סא''א) : כקיר נטוי. המוכן ליפול על בני אדם : (רש"י)

 מצודת דוד  עד אנה. עד מתי תחשבו הוות על כל איש ואיש : תרצחו. יהי רצון שתרצחו כולכם ובתחלה תהיו ככותל הנטוי לפול וכגדר הנדחה ממקומה כן תהיו בתחלה בפחד ואימה ובסוף תמותו ע''י רציחה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תהותתו. מל' הוות ושבר : כקיר. גדר. ענין כותל בית וחצר : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  עד אנה תהותתו על איש, אתם תביאו הוות ושבר בשביל איש, שעל ידי שאול תרצו להביא הוות על דוד, ובזה תרצחו כולכם, שהגם שתעשו זאת בסבת שאול גם אתם נחשבים כרוצחים, כי אתם דומים כקיר נטוי (על) גדר הדחויה, שגדר רעוע עומד תחת קיר הנטוי ליפול, והקיר הנטוי נופל על הגדר ומפילו על איש העומד תחתיו והרגו, שבזה אין לומר שעקר ההורג היה הקיר שהוא דחה את הגדר, כי גם הגדר סבב מיתת האיש, שאם היה הגדר חזק לא היה נופל ע''י הקיר, והגם שהקיר נטוי עליו היה נשאר עומד ולא היה הורג את האיש שתחתיו, וא''כ הרצח מיוחס אל שניהם, אל הגדר שהרג, ואל הקיר שהפילו, כן בנמשל שאול דוחה אותם להפיל אותם על דוד ולרצחו, ובכל זה תיוחס הרצח גם אליהם מצד שהם דומים כגדר הדחויה שאינו חזק לעמוד בפני הקיר, שאם היו חזקים בדעתם לא היו שומעים לקול שאול לרצוח בחנם והיו עומדים נגדו, וא''כ הגם שתהותתו הוות על ובשביל איש מכל מקום תרצחו כולכם, וגם אתם אשמים בדבר :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תהותתו. שרשו הות, בשקל תכוננו. על איש. על ידי איש, ומלת על נמשך לשתים, קיר נטוי (על) גדר הדחויה :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  אַךְ מִשְּׂאֵתוֹ יָעֲצוּ לְהַדִּיחַ יִרְצוּ כָזָב בְּפִיו יְבָרֵכוּ וּבְקִרְבָּם יְקַלְלוּ סֶלָה:

 רש"י  משאתו. לפי שאתם יגורים מן בני אדם שמא ימלוך וישלם גמולכם יעצתם להדיח עליו הרעה : בפיו. של כל אחד ואחד מהם יברכו : ובקרבם. ובמחשבותם יקללו סלה : (רש"י)

 מצודת דוד  אך משאתו. ר''ל הן לא הרעותי את אחד מהם אך כל אחד מהם בעבור רוממתו וגאותו יעצו ביניהם להדיחני מן העולם ורוצים הם בהכזב הנאמר עלי בפני שאול : בפיו. כ''א מהם מברך אותי בפיו מן השפה ולחוץ אבל בקרב לבם מקללים אותי לעולם אף בעת שמברכים אותי בפה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  משאתו. ענין הרמה : כזב. ענין דבר הנפסק כמו אשר לא יכזבו מימיו (ישעיה נח) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אך משאתו יעצו להדיח ירצו כזב, מה שהם אומרים שמה שהם ידחו את הגדר על דוד להרגו הוא מפני שאתו ופחדו של שאול שהוא הקיר המפיל אותם להדיח את הגדר, בזה ירצו כזב, הוא טענה של כזב ולא ירצו את עונם בזה, כי מבואר הפך שהם עושים דבר זה מלבם ומרצונם לא מפני פחד שאול, כי בפיו יברכו, כי שאול צוה להם להתראות לפני דוד כאוהבים ולחקור ולרגל את מקומו, כמ''ש (ש''א כ''ג כ''ב) לכו נא הכינו עוד וראו את מקומו כי אמר אלי ערום יערים הוא, והם מה שמברכים אותי בפני ומתדמים כאוהבים הוא רק בפיו של שאול, מפני ששאול צוה להם כך, אבל בקרבם יקללו, והם שונאים לי ודורשים רעתי בעצמם לא משאתו של שאול, סלה סיום הענין : (חלק ב')(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  משאתו. מוסב על שם איש הנזכר, מפחדו של שאול. להדיח. שרשו נדח ומשתתף עם דחה, לדחות את הגדר :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  אַךְ לֵאלֹהִים דּוֹמִּי נַפְשִׁי כִּי מִמֶּנּוּ תִּקְוָתִי:

 מצודת דוד  אך וגו'. אינני חושש להם אך נפשי תקוה לאלהים כי מעולם בא לי תקותי ממנו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אך, מדבר עם נפשו, את נפשי! דמי אך לאלהים כי ממנו תקותי, תקותי אל הישועה היא ממנו, וכן הוא באמת צורי וישועתי :(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  אַךְ הוּא צוּרִי וִישׁוּעָתִי מִשְׂגַּבִּי לֹא אֶמּוֹט: {ח}  עַל אֱלֹהִים יִשְׁעִי וּכְבוֹדִי צוּר עֻזִּי מַחְסִי בֵּאלֹהִים:

 מצודת דוד  על אלהים. ר''ל הלא על אלהים מוטל ישועתי ולהשאיר אותי בכבודי כי הוא הבטיחני על המלוכה ועליו לקיים : צור עוזי. הוא מאמץ כוחי ולזה אחסה בו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  על אלהים, ר''ל הוא מקוה מאלהים ישע וכבוד שהיא המלוכה, וזה אין ה' מחויב לעשות לו כי יש כמה צדיקים שלא ישיגו כבוד ומלוכה בעוה''ז, רק מצד שה' הבטיח לו את המלוכה, על אלהים ישעי וכבודי, הוא דבר שקבל ע''ע לעשות לי, אבל צור עזי מחסי שישמור אותי מאויב, זה נמצא באלהים, שגם בלי הבטחה דרכו לשמור את חסידיו :(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  בִּטְחוּ בוֹ בְכָל עֵת עָם שִׁפְכוּ לְפָנָיו לְבַבְכֶם אֱלֹהִים מַחֲסֶה לָּנוּ סֶלָה:

 מצודת דוד  עם. אתם בני עמי בטחו בו בכל עת : שפכו לפניו לבבכם. בתפלה כי הוא מחסה לנו מעולם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  בטחו בו עם, אתם עם בטחו בה', כי הבטחון בה' י''ל יתרון מבטחון על דבר אחר, א. שהבטחון על דבר אחר על בני אדם וכדומה, לא יבטח בו בכל עת, כי בעת רעה לא יוכל להושיעו, אבל על ה' תבטחו בכל עת, ב. שהבטחון על בני אדם לא תוכלו לגלות לו כל מצפוני לבכם, שיש דברים שיתבייש מגלות לבני אדם, אבל לפני ה' תשפכו לבבכם לגלות כל מצפוני לב, ג. שאלהים מחסה לנו, שבאדם רק יבטח, אבל בה' ימצא מחסה, כמ''ש טוב לחסות בה' מבטוח באדם כמש''פ שם, סלה, סיום הענין : (חלק ג')(מלבי"ם באור הענין)


{י}  אַךְ הֶבֶל בְּנֵי אָדָם כָּזָב בְּנֵי אִישׁ בְּמֹאזְנַיִם לַעֲלוֹת הֵמָּה מֵהֶבֶל יָחַד:

 רש"י  אך הבל בני אדם. ואל תיראו מהם מאחר שהקב''ה מחסה לנו בעת צרה סלה. במאזנים לעלות. אם באו לעלות במאזנים והבליהם שוים כן פשוטו, ומדרשו לענין הזוגות : (רש"י)

 מצודת דוד  אך הבל בני אדם. הבטחון על בני אדם הוא הבל וכזב ודבר שאינו מתקיים. במאזנים לעלות. הוא ענין מליצה לומר אם נחשוב להעלות במאזני משקל המה יחד ר''ל הבטחון של כל בני אדם אז נראה שהמה קלים ופחותים מדברי הבל והוא מקרא הפוך וכאילו אמר המה יחד מהבל : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אך בני אדם הם הבל, שאין בם ממש, וגם בני איש הגדולים שיש בהם איזה ממש, הם כזב, שהוא דבר הפוסק ואינו מתקיים במאזנים לעלות, אם תראה בני אדם שעולים ברום ההצלחה הם דומים כמי שעולה בכף מאזנים, שזה סימן שהמה מהבל יחד, כי כשמניחים שני דברים בשתי כפות המאזנים ההבל והקל הוא עולה למעלה ודבר הכבד נופל למטה, כן עלייתם הוא סימן שהם מהבל ואין להם כובד וממש בעצמותם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  הבל בני אדם, כזב בני איש. כזב הוא דבר הבלתי מתקיים, ובני איש הם הגדולים (כנ''ל מ''ט), והם גם אם אין הבטחתם הבל בשעתו הוא כוזב אח''כ :(מלבי"ם באור המלות)


{יא}  אַל תִּבְטְחוּ בְעֹשֶׁק וּבְגָזֵל אַל תֶּהְבָּלוּ חַיִל כִּי יָנוּב אַל תָּשִׁיתוּ לֵב:

 רש"י  חיל כי ינוב. אם תראו רשעים שממונם מצליח וגדל אל תשיתו לב : חיל. ממון : ינוב. יצמח לשון תנובה : (רש"י)

 מצודת דוד  בעושק. להרבות הון בעושק : אל תהבלו. אל תבטחו בהבל להרבות הון בגזל כי לא תתקיים העושר ההוא וכפל הדבר במ''ש : חיל כי ינוב. אם תראו עושר הבא מגזל צומח ומתרבה אל תשימו לב לבטוח בעושר כזאת כי לא לעולם תהיה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בעושק. ענין גזל : תהבלו. מלשון הבל : חיל. עושר : ינוב. מלשון תנובה והצמחה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אל תבטחו בעושק, ובגזל אל תהבלו כי הגזל הוא הבל גרוע מעושק, וגם חיל כי ינוב אם תראה שהגזל ינוב חיל, היינו שישא פרי ותנובה וירויח בו חיל ועושר והצלחה, בכ''ז אל תשיתו לב, כי החיל הזה לא יעמוד ולא יתקיים :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  כי ינוב. מוסב על הגזל, אם הגזל ינוב תנובה ויעש חיל :(מלבי"ם באור המלות)


{יב}  אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי כִּי עֹז לֵאלֹהִים:

 רש"י  אחת דבר אלהים. ששמעתי מתוכה שתים ומה הן שתים כי עז לך לשלם לאיש כמעשהו, והשני כי לך ה' החסד ומאיזה דבור שמענום מדבור שני של י' הדברות שמענו ממנו שהקב''ה פוקד עון ונוצר חסד שנאמר בו (שמות כ') פוקד עון אבות וגו' לכך בטוח אני שישלם שכר טוב לצדיקים ופורענות לרשעים, זו למדתי מיסודו של ר' משה הדרשן, ורבותינו דרשוהו בזכור ושמור בדבור אחד נאמרו : (רש"י)

 מצודת דוד  אחת. אמירה אחת דבר אלהים וממנה למדתי שתי דברים : כי עוז. האחת למדתי אשר לאלהים הוא העוז וידו בכל משלה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אחת דבר אלהים, כן דבר אלהים, שלא נבטח בעושק וגזל ובהצלחה שהעושק מצליח, והגם שאלהים דבר אחת בכ''ז שתים זו שמעתי, שמעתי מדבריו שני דברים, א. כי עז לאלהים שלכן לא יצליח הגוזל והעושק מפני שיש לאלהים עוז להעניש את העושה רשע, זאת שנית מפני כי.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (יב-יג) ולך ה'. אלהים מדת הדין לרשעים בעז, ולצדיקים ה' מדת הרחמים בחסד :(מלבי"ם באור המלות)


{יג}  וּלְךָ אֲדֹנָי חָסֶד כִּי אַתָּה תְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ: (פ)

 רש"י  ולך אדני חסד. ומהו החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ולא מעשהו ממש אלא מקצתו כענין שנאמר (עזרא ט') כי אתה אלהינו חשכת למטה מעונינו כך נדרש באגדת תהלים, ויש לפותרו עוד ולך ה' חסד כי יש בידך לשלם לאיש כמעשהו : (רש"י)

 מצודת דוד  ולך ה' חסד. והשנית למדתי ממנה שה' עושה חסד עם בני אדם : כי אתה תשלם. ר''ל מדבר הזה נשמע שני הדברים כי אתה ה' דברת אשר תשלם לאיש כמעשהו וכמ''ש ואם תלכו עמי קרי וגו' והלכתי אף אני עמכם בקרי (ויקרא כז) וכן על כל הדברים שהאדם חוטא אתה משלם לו מדה במדה ואם לא היה ידו בכל משלה היה א''כ לפעמים מן הנמנע בדבר מהדברים לשלם מדה במדה ומזה בעצמו נשמע שדרכו לעשות חסד עם האדם כי זה שמענש מדה במדה הוא חסד גדול כי אז יבין האדם וישכיל לדעת שלא בא במקרה כ''א מה' על דרך העונש וימהר לשוב מחטאיו וכ''ז חוזר למעלה לומר ומהו בטחון האדם הלא טוב לחסות בה' הואיל וידו בכל משלה ועושה חסד : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  לך ה' חסד להציל את העשוק, ולהשגיח על הצדיק אשר עשק אותו, כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, שכר להצדיק ורחמים להנרדף ועונש להרשע והרודף :(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-סג

{א}  מִזְמוֹר לְדָוִד בִּהְיוֹתוֹ בְּמִדְבַּר יְהוּדָה:

 רש"י  במדבר יהודה. בורח מפני שאול : (רש"י)

 מצודת דוד  במדבר יהודה. להסתר מפני שאול : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  מזמור, קוטב המזמור להגיד בו רוב תשוקתו אל הדבקות האלהי, עד שעזב מלזכור כל ענינים החומריים רק באלהים דבקה נפשו :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  אֱלֹהִים אֵלִי אַתָּה אֲשַׁחֲרֶךָּ צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי בְּאֶרֶץ צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי מָיִם:

 רש"י  אשחרך. אבקש ואדרוש לך כמו ושחרתני ואינני (איוב ז'), אם אתה תשחר אל אל (שם ח') : צמאה לך נפשי. צמא ותאב אני לבוא אליך בבית תפלתך : כמה לך בשרי. לשון תאוה ואין לו דמיון : בארץ ציה. במדבר : (רש"י)

 מצודת דוד  אלי אתה. מעולם אתה אלי לכן אדרשך : צמאה. מתאוה אני לך כצמא אל המים. בארץ ציה. כמו ההולך בארץ ציה ועיף מקום שאין שם מים כי אז מאוד יתאוה להם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אשחרך. ענין דרישה כמו שוחר טוב (משלי י''א) : כמה. ענין חשק ותאוה ואין לו דומה : ציה. שממה : ועיף. ר''ל יבשה וכאלו תתאוה למים כאדם היעף : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אלהים, יען אשר אלי אתה אשחרך, רק אותך אשחר ואדרוש, צמאה, כמו שצמאה לך נפשי כן כמה ותאב לך בשרי, שגם החומר שלי מתאוה אל ה', פה בארץ ציה ועיף בלי מים, הגם שהוא ארץ ציה שהבשר מתאוה למים והנפש צמאה למים, ואני איני צמא למים רק לך אני צמא ונפשי שוקקה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  נפשי. בהגבלה אל בשרי תורה על נפש הרוחניית (כנ''ל ג'). כמה. לא נמצא לו דוגמא, והוא מענין תשוקה, וי''ל שהיא פעל ממלת כמה המורה על שיעור הכמות, או הדוגמא כמו, שתשוקת הבשר הוא כמו תשוקת הנפש : בארץ ציה ועיף בלי מים. ציה ע''י חום השמש, ועיף ע''י האויר הארסי, ובלי מים, העדר מקורות ומעינות (ישעיה ל''ה) :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  כֵּן בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִיךָ לִרְאוֹת עֻזְּךָ וּכְבוֹדֶךָ:

 רש"י  כן בקדש חזיתך וגו'. כמו כאשר צמאתי לראות עוזך וכבודך כדרך שחזיתיך במקדש משכן שילה תשבע נפשי במראות עזך וכבודך : (רש"י)

 מצודת דוד  כן בקודש. כמו הצמא כן אתאוה לחזות אותך במקום הקודש ולראות עוזך שהוא הארון עם הכבוד אשר ישכון עליו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חזיתיך. ראיתיך : עוזך. על הארון יאמר וכמ''ש וארון עוזך (לקמן קלב) על שהראה בפלשתים עוז כח המקום כמ''ש בש''א : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כן, והגם שנפשי חוזה אותך בקדש, כי בחזיון הנפש במחזה השכל והרוח הקודש אחזה גדולתך ושכינתך ברוח ובמחזה, אבל אני צמא ותאב שכמו שחזיתיך בקדש במחזה הרוח, כן אראה אותך בעין בשר בעירך ובהיכלך, ועז''א לראות עוזך וכבודך שהראיה הוא בעינים ממש, שאראה עוזך וכבודך בעינים, לא רק במחזה ובצפיית הלב :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  חזיתך לראות. פעל חזה בא על חזיון הרוח והלב תמיד ומזה מחזה הנביאים וחזון. ופעל ראה על ראות העין, עמ''ש ישעיה (ל' י', ל''ג כ', למעלה נ''ח י''א) :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  כִּי טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים שְׂפָתַי יְשַׁבְּחוּנְךָ:

 מצודת דוד  כי טוב חסדך מחיים. ר''ל כי כל טובת חסדך מנתינת החיים הוא למען ישבחונך שפתי בעודי כי לולא זאת למה לי חיים ולזה אתאוה להיות במקום המקודש למען אשבחך שם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי טוב חסדך מחיים, שחסדך במתנת החיים נבדל מכל חסד שיעשה זולתך, שכל חסד שנשיג מזולתנו אין החסד טוב מצד עצמו רק מצד התועלת שהשגנו ממנו, למשל מלך ב''ו שעשה חסד לחייב מיתה והניחו בחיים, הטוב של החסד הוא החיים שנתן לו, אבל אצלך החסד בעצמו טוב יותר מן החיים, כי החיים אינם תכלית לעצמם, רק שהם אמצעיים שעל ידם שפתי ישבחונך, שבלעדי החיים א''א שאשבח אותך בשפה (כי הנפש המופשטת מן הגוף אין לה פה ושפה לשבח ה', והיא רק שכל ומשכלת), וא''כ אחר שעקר תכלית החיים וטובם הוא מה שיכול להודות לה' על החסד שנתן לנו חיים, א''כ החסד הוא הטוב והתכלית של החיים, והוא טוב מן החיים עצמם שהוא רק אמצעי אליו, כי ע''י החסד שפתי ישבחונך וזאת היא תכלית החיים :(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  כֵּן אֲבָרֶכְךָ בְחַיָּי בְּשִׁמְךָ אֶשָּׂא כַפָּי:

 רש"י  כן אברכך בחיי. כמו אז כי אז מתרגמינן ובכן, כלומר אז כשאבא לפניך אברכך כל ימי חיי : בשמך אשא כפי. להתפלל ולהלל : (רש"י)

 מצודת דוד  כן אברכך בחיי. ר''ל וכאשר אשב במקום המקודש אעשה כן ואברכך כל ימי חיי ואשא כפי בהזכרת שמך להתפלל אליך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כן, כן הוא הברכה אשר אברכך בחיי, לא אברך אותך על החיים, רק על החסד מה שאוכל לשבח אותך, וכן רק בשמך אשא כפי, מה שאשא כפי לתפלה לא אתפלל על חיים הגשמיים וצרכי העולם רק בשמך, שאוכל להודות לך ולברך את שמך :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  כְּמוֹ חֵלֶב וָדֶשֶׁן תִּשְׂבַּע נַפְשִׁי וְשִׂפְתֵי רְנָנוֹת יְהַלֶּל פִּי:

 רש"י  ושפתי רננות. לשונות של רננות כמו (בראשית י''א) ויהי כל הארץ שפה אחת דמתרגמינן לישנא חד : (רש"י)

 מצודת דוד  כמו חלב ודשן. כמו שתשבע הנפש ממאכלי חלב ודשן כן תשבע נפשי אם יהלל פי את ה' בהרבה לשונות של רננות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חלב. מיטב כמו ואכלו את חלב הארץ (בראשית מ''ה) : ודשן. ושמן : ושפתי. ענין אמירה כמו שפה אחת (שם יא) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כמו חלב ודשן שישבע הגוף ויהיה לו למזון, כן תשבע נפשי, שאתן לה מזונה הרוחני ג' פעמים בכל יום בג' תפלות כמו שיתנו ג' פעמים להגוף מזונו הגשמי, ומפרש במה תשבע נפשי במה ששפתי רננות יהלל פי, שזה מזון הנפש, וכמ''ש הכוזרי שכמו שהגוף הגשמי צריך הוא אל המזון ולא יחיה בלעדיו כן מזון הנפש היא התפלה שתדבק אל שרשה הרוחני, וכמו שמזון הגוף הוא שלש פעמים ביום כן ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ושפתי רננות. הוי''ו במקום כאשר :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  אִם זְכַרְתִּיךָ עַל יְצוּעָי בְּאַשְׁמֻרוֹת אֶהְגֶּה בָּךְ:

 רש"י  על יצועי. כשאני שוכב על משכבי אני זוכר אהבתך : באשמורות. הלילה : אהגה בך. אחשב בך : (רש"י)

 מצודת דוד  אם זכרתיך. באמת זכרתיך בהיותי על יצועי ובאשמורות הלילה כשאני מקיץ מהשינה מחשב אני בך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אם. ר''ל באמת כמו כי אם תם הכסף (שם מ''ז) : יצועי. מל' מצעות המטה : באשמורת. הם שלש חלקי הלילה ודרך האדם להקיץ אז משינתו : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (ז-ח) אם, וכן גם אם זכרתיך על יצועי בעת אשר אהגה בך באשמורות הלילה, ואזכור אז מה שהיית עזרתה לי, שעזרתני מן האויבים, וארנן על שחסיתי בצל כנפיך, לא היה זה מפני ששמחתי על הצלחת הזמן והתועלת שהשגתי מאתך בחיים הגשמיים, רק מצד שעי''ז.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אשמרות, עתות הלילה שנחלקו לג' אשמורות כמ''ש חז''ל.(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  כִּי הָיִיתָ עֶזְרָתָה לִּי וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ אֲרַנֵּן:

 מצודת דוד  כי היית. על כי היית לי לעזרה ובעבור חסיון צל כנפך ארנן לך : (מצודת דוד)


{ט}  דָּבְקָה נַפְשִׁי אַחֲרֶיךָ בִּי תָּמְכָה יְמִינֶךָ:

 רש"י  בי תמכה ימינך. שלא אפול : (רש"י)

 מצודת דוד  דבקה. על כי דבקה נפשי ללכת אחריך לזה תמכה בי ימינך לבל אמוט : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  דבקה נפשי אחריך, שעי''ז נזכרתי איך יש לי דבקות בה' משני צדדים, אם מצדי, שנפשי דבקה אחריך, ואם מצדך, כי בי תמכה ימינך, והיה עקר שמחתי על שראיתי עי''ז שאני דבק בה' והשגחתו מתמדת עלי וזאת היא עקר מאויי, לא התועלת הגשמי והצלחות העולמיים :(מלבי"ם באור הענין)


{י}  וְהֵמָּה לְשׁוֹאָה יְבַקְשׁוּ נַפְשִׁי יָבֹאוּ בְּתַחְתִּיּוֹת הָאָרֶץ:

 רש"י  והמה. אויבי : לשואה יבקשו נפשי. באים עלי במארב ביום אפילה שלא ארגיש בהם : יבאו בתחתיות הארץ. במקום שפל שאול ושוחה יבאו ויפלו : (רש"י)

 מצודת דוד  והמה. ושאול ואנשיו מבקשים להשמיד את נפשי ולהמיתה כאלו הייתי רשע וחוטא : יבאו. לזה יבאו בתחתיות הארץ מושפלים עד עפר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לשואה. ענין שממה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  והמה, אבל אויבי הם לשואה יבקשו נפשי, נפשי היקרה הזאת אשר עקר מגמתה הוא הדבקות בה', יבקשו המה לשואה וחשך, כי יבקשו לעקרה מארצות החיים, וגם יבואו בתחתיות הארץ, הם המערות והמחילות שבמדבר שבקשו שם את דוד כנזכר בספר שמואל :(מלבי"ם באור הענין)


{יא}  יַגִּירֻהוּ עַל יְדֵי חָרֶב מְנָת שֻׁעָלִים יִהְיוּ:

 רש"י  יגירוהו על ידי חרב. יבואו על רודפי אויבים ויגירוהו כל אחד מהם ע''י חרב שימיתו אותו ומקרא קצר הוא זה שלא פי' מי יגירוהו, יגירוהו לשון גרירה כמו מוגרים במורד (מיכה א') פרץ נחל מעם גר (איוב כ''ח). (מצאתי, מנת שועלים. ישובם חרב שועלים ילכו בו) : (רש"י)

 מצודת דוד  יגירוהו. המגירי' יגירו וישפכו דמם ע''י חרב ויהיו למנה לשועלים ולחיות השדה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יגירוהו. ענין הזלה ושפיכה כמו וכמים הנגרים (ש''ב יד) : מנת. מלשון מנה ומתן : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (יא-יב) יגירוהו, מאמר זה נמשך על יתהלל כל הנשבע בו, ושיעור הכתוב, אבל כל הנשבע בשם ה' באמת, (שעבדי המלך כולם נשבעו לו בה' בל ימרדו, וכן כל אנשי דוד נשבעו לו בעת נפלו עליו, או ר''ל כל הנשבע בשם דוד כי היה דרכם להשבע בשם המלך כמו חי פרעה), הם יתהללו לאמר, שגם אם יגירוהו על ידי חרב, הגם ששאול ואנשיו יגירו את דוד ע''י חרב, ויגרשו אותו מן המערות אשר הוא מתחבא שם להתגורר בארצות אחרות, עד שהמערות ותחתיות ארץ אלה יהיו מנת שועלים, ששועלים יגורו שם, בכ''ז המלך ישמח בה', כי ה' יושיעהו מכל צרותיו, כי יודע בטח כי יסכר פי דוברי שקר, הדוברים שיגירהו על ידי חרב, כי בודאי מלך ימלוך כמו שהבטיח לו ה' :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יגירהו. וכן הגירם ע''י חרב (ירמיה כ') :(מלבי"ם באור המלות)


{יב}  וְהַמֶּלֶךְ יִשְׂמַח בֵּאלֹהִים יִתְהַלֵּל כָּל הַנִּשְׁבָּע בּוֹ כִּי יִסָּכֵר פִּי דוֹבְרֵי שָׁקֶר: (פ)

 רש"י  והמלך ישמח. על עצמו היה אומר שהרי כבר היה נמשח : יתהלל כל הנשבע בו. כשיראו שתושיעני יתהללו ויתפארו כל הדבקי' בך ונשבעים בשמך : כי יסכר. יסתם כמו ויסכרו כל מעינות תהום רבה (בראשית ח') : (רש"י)

 מצודת דוד  והמלך. על עצמו אמר שהוא ישמח בתשועת ה' וגם כל הנשבע בה' יתהלל בישועתו כי הנשבע בה' הוא מאמין בו ויתהלל א''כ בהתשועה הבאה לו ממנו כי ישתבח עצמו על שהשכיל לדעת שה' הוא האלהים : כי יסכר. כאשר יסגר פי המדבר עלי שקר בפני שאול בראותו שלא יוכל לי ולאנשי ואז אשמח אני ואנשי הנשבעים בה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יסכר. הוא כמו יסגר וכן ויסכרו מעינות (בראשית ח) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  יסכר. כמו יסגר (עמ''ש ישעיה י''ט) :(מלבי"ם באור המלות)

תהילים פרק-סד

{א}  לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד:

 מלבי"ם - באור הענין  למנצח, אמרו כנגד דואג האדומי וריעיו אשר חרשו עליו רעה ונוקשו בפח אשר הכינו לו :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  שְׁמַע אֱלֹהִים קוֹלִי בְשִׂיחִי מִפַּחַד אוֹיֵב תִּצֹּר חַיָּי:

 רש"י  שמע אלהים קולי בשיחי. מזמור זה דרשוהו בעלי אגדת תהלים על דניאל שהושלך לגוב אריות ויפה נופל כל לשון המזמור על האגדה צפה דוד ברוח הקדש כל המאורע לו והתפלל עליו שדניאל מזרעו היה, כמו שנאמר לחזקיה (ישעיה ל''ט) ומבניך אשר תוליד יקחו והיו סריסים בהיכל מלך בבל אלו דניאל חנניה מישאל ועזריה : מפחד אויב. אלו האחשדרפנים שנתיעצו עליו שנאמר (דניאל ו') אדין סרכיא ואחשדרפניא הוו בעין עלה להשכחה לדניאל : (רש"י)

 מצודת דוד  שמע אלהים קולי. ארז''ל שאמרו דוד בעבור דניאל על שהושלך לגוב אריות על ידי תחבולות השרים ולפי שהיה מזרעו אמר כמדבר בעדו : בשיחי. בעת אספר תלאותי. מפחד אויב. הם שרי מלך דריוש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בשיחי. ענין ספור התלאות : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שמע אלהים קולי בעת אשפוך שיחי, ותצור חיי מפחד אויב, (מלבי"ם באור הענין)


{ג}  תַּסְתִּירֵנִי מִסּוֹד מְרֵעִים מֵרִגְשַׁת פֹּעֲלֵי אָוֶן:

 רש"י  מרגשת פעלי און. שהם מתרגשים לבקש לי עלילות מות כדכתיב ארגישו על מלכא וגו' (שם) : (רש"י)

 מצודת דוד  מסוד. מעצת העם : מרגשת. מהקבוץ שקבצו יחד להתיעץ בדבר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מסוד. ענין עצה הנעשה בסוד : מרגשת. ענין הקבוץ כמו למה רגשו גוים (לעיל ב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  תסתירני מסוד מרעים, מה שמחרישים עלי סוד בסתר, וכן תסתירני מרגשת פועלי און, שמתקבצים ברגש ומרד בכנופיא בגלוי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מרגשת. המרד בקול המיה והוא הפך הסוד, כמו למה רגשו גוים :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  אֲשֶׁר שָׁנְנוּ כַחֶרֶב לְשׁוֹנָם דָּרְכוּ חִצָּם דָּבָר מָר:

 רש"י  דרכו חצם. הוא לשונם הרע : (רש"י)

 מצודת דוד  שננו. חדדו לשונם כחרב להבאיש אותי בעיני המלך : דרכו. הכינו לשונם כחץ המושם על הקשת בעת הדרכו : דבר מר. להמית אותי בגוב אריות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שננו. חדדו כמו חציך שנונים (לעיל מ''ה) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אשר שננו לשונם כחרב ההורגת מקרוב, וכן דרכו חצם בדבר מר (שהוא הארס שמושחים בו את החץ), שהחץ הורג למרחוק, ר''ל שדוברים עתק בפני ומלשינים עלי רעה בסתר כחץ המורה מרחוק :(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  לִירוֹת בַּמִּסְתָּרִים תָּם פִּתְאֹם יֹרֻהוּ וְלֹא יִירָאוּ:

 רש"י  לירות במסתרים תם. יורוהו בחציהם : (רש"י)

 מצודת דוד  לירות. להשליך החץ במסתר על התם ופתאום ישליכו ולא ייראו מה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לירות. להשליך כמו ירה בים (שמות טו) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לירות, שדרכו חיצם לירות את התם במסתרים שלא יראה אותם ולא ישמר מפניהם, וכן פתאום יורוהו, עד שלא יהיה לו פנאי להנצל, ועי''כ לא יראו מפני שאעמוד נגדם כי מעשיהם בהסתר, והנה חושב בזה ג' ענינים. (ראשונה) מה שדברו עליו לה''ר. (זאת שנית) כי יכינו לו מוקשים בפועל, ועז''א.(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  יְחַזְּקוּ לָמוֹ דָּבָר רָע יְסַפְּרוּ לִטְמוֹן מוֹקְשִׁים אָמְרוּ מִי יִרְאֶה לָּמוֹ:

 רש"י  יספרו לטמון מוקשים. ידברו אל המלך בערמה דברים טמונים שאפילו המלך לא הבין למה היו עושין כך והם היו מתכוונים לטמון לדניאל מוקשים להלכד בהם שאמרו לדריוש אתיעטו כל סרכי מלכותא וגו' לקיימא קיים מלכא וגו' (שם) שלא יתפלל שום אדם תפלתו לפני שום אלוה חוץ ממך עד שלשים יום : (רש"י)

 מצודת דוד  יחזקו למו. היו מחזקים ביניהם את הדבר הרע והעצה היעוצה ויספרו זה לזה להטמין מוקש על דניאל ואמרו מי יראה מחשבתם ר''ל שאמרו אין המלך מרגיש שכל עצתם היא על דניאל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  למו. להם : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יחזקו למו דבר רע, שיחזקו מוקש רע שילכד בו דוד, ויספרו זה לזה איך לטמון מוקשים תחת רגלי דוד שיהיו המוקשים טמונים עלי נתיב. ובזה יאמרו מי יראה למו להמוקשים אחר שהם טמונים, ולא ירגיש דוד בהם, (זאת שלישית).(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  יַחְפְּשׂוּ עוֹלֹת תַּמְנוּ חֵפֶשׂ מְחֻפָּשׂ וְקֶרֶב אִישׁ וְלֵב עָמֹק:

 רש"י  יחפשו עולות. מבקשים עלילות כמו שנאמר (שם) הוו בעין עילה השכחה לדניאל. טמנו . בלבם ולא גילו דעתם את חפש העלילה המחופש על ידם וקרב מחשבותם עומק לבם : וקרב איש. איש מהם כל אחד ואחד טמן מחשבתו : (רש"י)

 מצודת דוד  יחפשו. היו מחפשים למצוא עלילה להמיתו וכאשר תמו את החיפוש שהיו מחפשים ומצאו העצה היה כ''א מסתירה בקרבו בעומק הלב לבל ירגיש מי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עולות. עלילות : תמנו. כמו תממו וכן חסדי ה' כי לא תמנו (איכה ג) והוא מל' תם והשלמה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יחפשו על דוד עולות, מחפשים להראות שעשה עול כדי להצדיק מעשיהם, שרוצים להצטדק שדוד חייב מיתה, ואחר כי תמנו חפש מחופש, שכבר חפשו בכל מקום מחופש, היינו כל מקום שאפשר לחפש שם ולא מצאו עול בגלוי על דוד, (יחפשו עולות) בקרב איש ובלב עמוק, יחפשו עליו עולה בקרב לבו ובמצפוניו שאומרים כי מצפוניו רעים :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עולת. כמו עולות. תמנו. הנו''ן תחת אות הכפל תממו עמ''ש (ישעיה כ''ג) : מחפש. המקום הראוי לחפש שם, ומלת ייחפשו נמשך גם לבסוף יחפשו קרב איש :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  וַיֹּרֵם אֱלֹהִים חֵץ פִּתְאוֹם הָיוּ מַכּוֹתָם:

 רש"י  ויורם אלהים. ירה אותם לגוב האריות כדכתיב (שם) ואמר מלכא והיתיו לגבריא אליך די אכלו קרצוהי די דניאל ולגוב אריותא רמו וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  ויורם. וסוף הדבר היה שה' השליכם לגוב האריות תמורת דניאל ומכותם בא פתאום כחץ הממית : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ויורם, אבל פתאום ירה אלהים עליהם חץ, (כמו שהם רצו לירות במסתרים תם), היו מכותם, ר''ל שהמוקשים שהכינו על דוד הם עצמם היו המכה שלהם שבם הוכו, ומפרש כי.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  היו. מוסב על המוקשים (הנזכר בפסוק ו'), וכן מלת עלימו, ר''ל על המוקשים :(מלבי"ם באור המלות)


{ט}  וַיַּכְשִׁילוּהוּ עָלֵימוֹ לְשׁוֹנָם יִתְנֹדֲדוּ כָּל רֹאֵה בָם:

 רש"י  ויכשילהו עלימו לשונם. הכשלון שדימו להכשילו עלימו נהפך לשונם : יתנודדו. בראשם להניע ראש ולשחוק עליהם כל ראה בם : (רש"י)

 מצודת דוד  ויכשילוהו עלימו לשונם. הביאו מכשול על עצמם וכל הרואה ינודד עליהם בראש דרך לעג : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יתנודדו. מל' נדידה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ויכשילהו עלימו לשונם, שלשונם הכשיל אותם ללכת על המוקשים, שע''י לשונם נוקשו במה שרצו ללכוד את דוד, (וכמו שדואג נהרג ע''י לשונו, כמ''ש פיך ענה בך, שמה שאמר תחלה שדוד רוצה להרוג את שאול נוקש ואמר שהוא הרג את שאול ונהרג עי''ז) יתנודדו כל רואה בם, שכל רואיהם יתנודדו ויאמרו כי לשונם הכשיל אותם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ויכשילהו. בא לשון בלשון זכר, כמו לשוני מודבק מלקוחי :(מלבי"ם באור המלות)


{י}  וַיִּירְאוּ כָּל אָדָם וַיַּגִּידוּ פֹּעַל אֱלֹהִים וּמַעֲשֵׂהוּ הִשְׂכִּילוּ:

 מצודת דוד  וייראו. מאז והלאה כל אדם יפחד לנפשו מעשות כזאת ויספרו זה לזה פועל אלהים וישכילו מעשיהם איך נלכדו בשחת אשר טמנו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ויראו כל אדם איך שהיה ענשם מדה כנגד מדה, ועל ידי זה יגידו פועל אלהים שעי''כ יכירו שענשם זה בא מה' ושיש השגחה ומשפט, וישכילו מעשהו, ועי''כ.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  פעל, ומעשהו. פועל הוא העסק בדבר, ומעשהו הוא גמר המעשה, כמ''ש למעלה (סי' כ''ח), שישכילו שלא לבד שה' עסק בדבר כי גם הוא גמר את הדבר :(מלבי"ם באור המלות)


{יא}  יִשְׂמַח צַדִּיק בַּיהוָה וְחָסָה בוֹ וְיִתְהַלְלוּ כָּל יִשְׁרֵי לֵב: (פ)

 רש"י  ישמח צדיק. דניאל : ויתהללו כל ישרי לב. יתפארו על יושר לבם וישתבחו בעצמם כי בטוחים הם שהקב''ה בעזרתם : (רש"י)

 מצודת דוד  בה'. בתשועת ה' : וחסה בו. ע''י זה יחסה בו בכל עת : ויתהללו. וישבחו א''ע על שהשכילו לדעת שה' הוא האלהים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ישמח צדיק בה', כי שמחה לצדיק עשות משפט, וחסה בו, כי יראה שה' מושיע חוסיו, ויתהללו כל ישרי לב, במה שהם עובדים את ה' ונושעים בו ובשמו יתהללו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ויתהללו כל ישרי לב. עמ''ש למעלה (ס''ס ל''ב) :(מלבי"ם באור המלות)

תהילים פרק-סה

{א}  לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד שִׁיר:

 מלבי"ם - באור הענין  למנצח, הוסד על ברכת הגשמים אשר נתן ה' אחרי הרעב, ויוכל להיות שהיה על הרעב שהיה בימי דוד שלש שנים כמ''ש בסוף שמואל :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן וּלְךָ יְשֻׁלַּם נֶדֶר:

 רש"י  לך דמיה תהלה. השתיקה תהלה לך לפי שאין קץ לשבחך והמרבה בשבח אינו אלא גורע : אלהים בציון. אלהים השוכן בציון, (מצאתי שימו כבוד תהלתו, לא יותר מדאי, אך דומיה תהלה וכמדומה הללוהו באימה בלשון הללויה שם בן שתי אותיות מתורגם דחילא עזי וזמרת יה (לקמן קי''ח) ויד על כס יה (שמות י''ז) ולשון וגילו ברעדה דומה לזה) ד''א לך דומיה תהלה אלהים בציון את אשר דוממת והחרשת על מה שעשה אויביך בציון תהלה היה לך שהיכולת בידך להנקם ואתה מאריך אף : (רש"י)

 מצודת דוד  לך דומיה תהלה וגו'. ר''ל אתה ה' השוכן בציון הדומיה נחשבת לך לתהלה כי להגביל את תהלתך ולכן אין להרבות בתארים : ולך ישולם נדר. כי תושיע להנודרים בעת צרה וישולם א''כ הנדר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  דומיה. שתיקה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לך דומיה תהלה, מצייר את התהלה כעצם מופשט, ואומר שלפניך תעמוד התהלה דוממת באין דבר בפיה, שהגם שענין התהלה הוא הדבור שתדבר ותהלל, לפניך נצבת דומיה, והמליצה שמה שלא תמצא דבר במה להלל אותך היא תהלתך, כי אתה מרומם מכל ברכה ותהלה, ולך ישולם נדר, הנדר הוא תמיד קבלה שמקבל על עצמו על תנאי שאם יתמלא התנאי ישולם הנדר, אבל לך אין הנדר על תנאי רק ישולם תיכף, כי תשועתך בודאי תבא כי אתה מוכן לכל דורשיך וישולם הנדר תיכף גם לפני מלאת התנאי :(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבֹאוּ:

 מצודת דוד  שומע תפלה. על כי אתה שומע תפלה לזה יבואו אליך כל בשר להתפלל לפניך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עדיך. אליך כמו תיגע עדיך (איוב ד) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שומע תפלה, לעומת מה שבמלך ב''ו רוב המבקשים דבר ממנו יקריבו בקשתם אל שריו, כי לא יבואו כולם לפני המלך, אבל אתה שומע תפלה בעצמך, עד שעדיך כל בשר יבואו כי אתה לבדך שומע בקשתם, ור''ל ששמעת תפלתם על הגשם, והם שלמו לך נדריהם :(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  דִּבְרֵי עֲוֹנֹת גָּבְרוּ מֶנִּי פְּשָׁעֵינוּ אַתָּה תְכַפְּרֵם:

 רש"י  דברי עונות גברו מני. ואין אנו יכולים להספיק לסדר כולם לפניך לפי שהם רב אלא בכלל אחד אנו מתפללים לפניך שפשעינו אתה תכפרם : (רש"י)

 מצודת דוד  גברו מני. ר''ל עם כי אין בהזכיות להכריע את העונות עכ''ז תכפרם בחסדך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  דברי, הוא נוסח התפלה שהתפללו, אמרו, הגם שאנו חוטאים ובלתי ראויים, הן העונות אשר גברו מני דבריהם הוא שפשענו אתה תכפרם, מצייר כאלו העונות אשר הם גברו וחזקו מן האדם והאדם אין יכול להתגבר עליהם, הם עצמם ידברו וימליצו לפני ה' שיכפר הפשעים, והמליצה, שאחר שכח העונות חזק יותר מכח האדם, ר''ל שהאדם בטבעו מוכן אל החטא וקשה לו להתגבר על העון הנטוע בטבעו, וא''כ העונות בעצמם אחר שהם גברו מני בטבע דבריהם הוא שראוי שתכפר פשעינו, כי אתה ידעת את יצר האדם ורוע טבעו :(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ קְדֹשׁ הֵיכָלֶךָ:

 רש"י  אשרי. מי אשר תבחר ותקרב אשר ישכן בחצריך : נשבעה בטוב. שבביתך ומקדושת היכלך ששכינתך שורה שם : (רש"י)

 מצודת דוד  אשרי תבחר. אשרי להעם אשר תבחר ותקרב להיות שוכן בחצריך והנה נשבעה בהטוב וההשפעה הבאה מביתך והיכלך הקדוש : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אשרי, ואחר שלפי הטבע קשה לו לאדם להתגבר על יצרו וצריך לזה עזר אלהים כמ''ש חז''ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב''ה עוזרו אינו יכול לו, א''כ אשרי מי שתבחר ותקרב אותו עד שיוכל לשכן חצריך ולא ימוש מבית ה' כל ימי חייו, וא''כ מבקשים אנו נשבעה מטוב ביתך, שלא תמנע טובך מאתנו ותריק הגשם בעתו, וגם נשבעה מקדש היכלך, להתמיד בעבודתך ולהתקדש בקדושתך. עד כאן נוסח התפלה, מעתה יספר מענה ה' על זאת :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  חצריך, ביתך, היכלך. הבית לפנים מן החצר וממנו בא הטוב, וההיכל לפנים מן הבית וקדוש ממנו, וממנו בא הקדושה :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  נוֹרָאוֹת בְּצֶדֶק תַּעֲנֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ מִבְטָח כָּל קַצְוֵי אֶרֶץ וְיָם רְחֹקִים:

 רש"י  נוראות בצדק תעננו. בצדקתך תעננו לעשות נוראות בגוים : מבטח. אתה ומנוס לכל יושבי קצות ארץ מקצה הארץ ועד קצהו : וים רחוקים. אפילו לרחוקים שבים אתה מבטח שבכל מקום ממשלתך : (רש"י)

 מצודת דוד  נוראות בצדק. בצדקתך תעננו בדבר הנוראות והנפלאות אשר תעשה עמנו : מבטח. הלא אתה המבטח של כל היושבים בקצות הארץ ועל הימים הרחוקים כי כולם יבטחו בך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  נוראות, שיעור הכתוב תעננו אלהי ישענו נוראות בצדק מבטח כל קצוי ארץ, שתעננו על תפלתנו ענית אותנו ע''י האו''ת נוראות, תשובה נוראה מאד, (ורומז על מה שהשיב אל שאול ואל בית הדמים על אשר הרג את הגבעונים), ענית אותנו תשובה נוראה ואמרת, כי בצדק מבטח כל קצוי ארץ, המבטח של כל העולם תלוי בצדק, שאם יעשו צדק בין אדם לחברו בזה יהיה להם מבטח, (ורומז על מה שנענשו על מה שעשו עולה להגבעונים ונתרצה להם ע''י שעשו צדק לפייס את הגרים, ובמה שהומתו אז זרע שאול היה בזה נוראות שכולם אחזם מורא ופחד) :(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  מֵכִין הָרִים בְּכֹחוֹ נֶאְזָר בִּגְבוּרָה:

 רש"י  מכין הרים בכחו. שמצמיח ההרים שהם קשים בכחו ומזמן ומכין בהן מזונות ומכין מטר כדכתיב (לקמן קמז) המכין לארץ מטר המצמיח הרים : נאזר בגבורה. לפי שבא להזכיר גבורת גשמים אמר נאזר בגבורה : (רש"י)

 מצודת דוד  מכין. הוא מכין מטר רב לרוות ההרים ברב כחו כי הוא נאזר וחגור בגבורה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  מכין, מוסב על הצדק, הצדק הוא מכין הרים בכחו, כי עליו העולם עומד, וגם שמכינם על ידי טל ומטר ומצמיח הרים חציר, והוא נאזר בגבורה וכחו גדול מאד :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מכין. לפירוש המפרש התחיל אל ה' בנכח, ואח''כ בנסתר מכין משביח, ושוב בנוכח מאותותיך, וע''כ פירשתיו על הצדק, ובא בדרך המליצה, שדרכה לדבר על עצמיים הגיונים בדרך ההפשטה, כמו שתראה במקומות אין חקר לפי פירושי :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  מַשְׁבִּיחַ שְׁאוֹן יַמִּים שְׁאוֹן גַּלֵּיהֶם וַהֲמוֹן לְאֻמִּים:

 רש"י  משביח. משפיל, וכן וחכם באחור ישבחנה (משלי כ''ט) בשוא גליו אתה תשבחם (לקמן פ''ט) : (רש"י)

 מצודת דוד  משביח. משקיט ומשפיל המיית הים וגליו וכ''כ משביח המיית לאומים ההומים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  משביח. משקיט ומשפיל כמו בשוא גליו אתה תשבחם (לקמן פ''ט) : שאון. המיית : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  משביח הצדק משביח שאון ימים והמון לאומים שע''י הצדק יתהפכו לשבח, ולא יזיקו. עד כאן תשובת ה' אל המתפללים שאם יעשו צדק ינצלו מכל רעות בין טבעיות כשאון ימים, בין בחיריות כשאון לאומים, ויתהפך הכל לטובה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  משביח. משקיט :(מלבי"ם באור המלות)


{ט}  וַיִּירְאוּ יֹשְׁבֵי קְצָוֹת מֵאוֹתֹתֶיךָ מוֹצָאֵי בֹקֶר וָעֶרֶב תַּרְנִין:

 רש"י  מוצאי בקר וערב תרנין. לך את הבריות יושבי הקצוות בבקר אומרים ברוך יוצר המאורות ובערב ברוך המעריב ערבים : (רש"י)

 מצודת דוד  מאותותיך. ע''י אותות הברקים והרעמים יפחדו ממך יושבי קצות הארץ : מוצאי. המאורות היוצאים להאיר בבוקר ובערב, היציאה ההיא תעורר לב הבריות לרנן לך כאשר יראו שלא ישנו את תפקידם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  וייראו, מסב פניו אל ה', עתה ייראו היושבים בקצוי ארץ מן אותותיך אשר תרנין מוצאי בקר וערב, ר''ל פאת מזרח וים, שכולם ראו אותותיך ורננו לשמך, ועי''ז התיראו כולם מלפניך, והכונה כפולה על אות הגשמים והעננים, ועל אות הצדק ומשפט שהראה ה' במעשה של הגבעונים, שעי''ז יראו כולם מה' ולמדו מוסר :(מלבי"ם באור הענין)


{י}  פָּקַדְתָּ הָאָרֶץ וַתְּשֹׁקְקֶהָ רַבַּת תַּעְשְׁרֶנָּה פֶּלֶג אֱלֹהִים מָלֵא מָיִם תָּכִין דְּגָנָם כִּי כֵן תְּכִינֶהָ:

 רש"י  פקדת הארץ. כשאתה חפץ להטיב אתה פוקד את הארץ ומשקה אותה : רבת תעשרנה. הרבה אתה מעשרה מפלג שלך שהוא מלא מים ותכין בו דגנם של יושבי קצוות כי בכן אתה מכין אותם : (רש"י)

 מצודת דוד  פקדת. בעת תשגיח בארץ להשקותה אז תעשר אותה בהרבה מטר : פלג אלהים. אמת המים הבאה לה מאלהים היא מלאה מים : תכין. ובזה תכין דגנם כי כן דרכך להכין הדגן ע''י רבוי המטר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פקדת. ענין זכרון והשגחה : ותשוקקיה. מל' השקה : פלג. אמת המים : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  פקדת, ועתה פקדת את הארץ שהיה בה רעב שלש שנים, והשקית אותה בגשמי ברכה, ובזה תעשרנה עושר רב, כי בזה תכין הארץ את דגנם של יושביה, כי כן תכינה, שהכינות אותה על אופן זה שתכין דגן לתת אוכל למכביר, ומפרש איך הכין את הארץ לזה, כי.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ותשקקה. מענין משקה, וכבר בארתי (יואל ב' כ''ד) שפעל שוק ושקה משתתפים, והשיקו היקבים, וכן כמשק גבים שוקק בו (ישעיה ל''ג) לפירושי. תעשרנה. כמו תעשירנה. תכין. נסתר לנקבה על הארץ :(מלבי"ם באור המלות)


{יא}  תְּלָמֶיהָ רַוֵּה נַחֵת גְּדוּדֶיהָ בִּרְבִיבִים תְּמֹגְגֶנָּה צִמְחָהּ תְּבָרֵךְ:

 רש"י  תלמיה. הן שורות המחרישה : רוה. כמו לרוה : נחת גדודיה. כמו לנחת גדודיה להניח לגדודיה לעשות נחת לבריות אתה תמוגגנה ברביבים של מטר : תמוגגנה. לשון המסה : (רש"י)

 מצודת דוד  תלמיה רוה. במה שתשביע תלמי השדה יהיה נחת לגדודיה הם הבריות המתהלכים בארץ : ברביבים. ע''י הרביבים תמוגג ותרטב את האדמה ובזה תברך צמחה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תלמיה. ערוגות כמו על תלמי שדי (הושע ו) : רוה. ענין שביעה : ברביבים. הוא המטר הדק כמו וכרביבים עלי עשב (דברים ל''ב) : תמוגגנה. מלשון המגה והמסה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  תלמיה רוה, שהכינות אותה לרוות את תלמיה בגשם, נחת גדודיה, שירד הגשם מן התלמים אל הגדודים והחריצים שבין התלמים, ומשם ירוו את התלמים, ואחר כך כשהתבואה החלה לצמוח ברביבים תמוגגנה, ברביבים דקים, עד שצמחה תברך :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תלמיה, גדודה. הגבוה נקרא תלם, והעמקים שבין תלם לתלם נקראים גדודים, מלשון לא תתגודדו, שריטות וחרישות באדמה, ונחת מענין ירידה כמו כי חציך נחתו בי (למעלה ל''ח) :(מלבי"ם באור המלות)


{יב}  עִטַּרְתָּ שְׁנַת טוֹבָתֶךָ וּמַעְגָּלֶיךָ יִרְעֲפוּן דָּשֶׁן:

 רש"י  עטרת. שנת טובתך, ע''י הגשמים אתה מעטר בכל טוב את השנה שאתה חפץ להטיב. ומעגליך . הם השמים שהם אבק רגליך : ירעפון. יטפון : דשן. שומן : (רש"י)

 מצודת דוד  עטרת. תעטר את השנה שהשפעת בה טובתך כי תהיה מעוטרת בתבואה ופירות. ומעגליך. העננים יזלו גשמי ברכה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ומעגליך. מל' מעגל ודרך והם העננים שהם לצד השמים ונאמר וחוג שמים יתהלך (איוב כב) ולזה יקראו העננים מעגליו : ירעפון. ענין הזלה והטפה כמו יערוף כמטר לקחי (דברים ל''ב) : דשן. שומן : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  עטרת, זה מוסב עמ''ש יתרועעו אף ישירו, אז ישירו לאמר עטרת שנת טובתך היינו שהלבשת את השנה בעטרת צבי, ומעגליך ירעפון דשן מעגל הוא הדרך הסבובי, ומצייר כשהמטר יורד במדבריות ששם מרעה צאן הולך במעגל נוטה מן הדרך הישר שהוא בישוב, ואז גם שם ירעפון דשן, ומפרש נגד מ''ש ומעגליך ירעפון דשן.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מעגליך. מורה על הדרך הסבובי בכ''מ, וזה הבדלו מן דרך ארח נתיב (כנ''ל י''ז) :(מלבי"ם באור המלות)


{יג}  יִרְעֲפוּ נְאוֹת מִדְבָּר וְגִיל גְּבָעוֹת תַּחְגֹּרְנָה:

 רש"י  ירעפו. השמים בנאות המדבר : (רש"י)

 מצודת דוד  נאות מדבר. המקומות היבשות כמדבר יזלו גם המה דשן להצמיח הרבה תבואה. וגיל וגו'. הגבעות תהיינה חגורות בגיל ר''ל רב תבואה יגדל בהן : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נאות. ענין מדור : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ירעפו נאות מדבר, מקום מרעה צאן ונאות דשא, ונגד מ''ש עטרת שנת טובתך אומר וגיל גבעות תחגורנה בישוב :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  נאות. בא תמיד על מראה צאן ובקר :(מלבי"ם באור המלות)


{יד}  לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ בָר יִתְרוֹעֲעוּ אַף יָשִׁירוּ: (פ)

 רש"י  לבשו כרים הצאן. יתלבשון השרון והערבה מן הצאן הבאים לרעות הדשא אשר הצמיח המטר : ועמקים יעטפו בר. ע''י המטר יהיו מעוטפים העמקים בתבואה ואז יתרועעו הבריות תרועת שמחה וישירו מרוב הברכה : (רש"י)

 מצודת דוד  לבשו כרים הצאן. הכבשים שבצאן ילבשו בשר ושומן בעבור המרעה הטוב : יעטפו בר. יהיו מכוסים בתבואה מבלי מקום פנוי : יתרועעו. כל הבריות יריעו תרועת שמחה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כרים. כבשים : יעטפו. מלשון עטיפה ולבישה : בר. תבואה כמו לשבור בר ממצרים (בראשית מב) : יתרועעו. מל' תרועה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לבשו, נגד מ''ש ירעפו נאות מדבר אמר לבשו כרים הצאן, שהם מלאים צאן הרועות במדבר, ונגד מ''ש וגיל גבעות תחגורנה בישוב, אמר ועמקים עטפו בר בישוב, כל זה מן עטרת שנת טובתך יתרועעו אף ישירו, כל זה נוסח השיר על הגשם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  כרים. כמו ירעה מקנך כר נרחב (ישעיה ל') :(מלבי"ם באור המלות)

תהילים פרק-סו

{א}  לַמְנַצֵּחַ שִׁיר מִזְמוֹר הָרִיעוּ לֵאלֹהִים כָּל הָאָרֶץ:

 מצודת דוד  הריעו. בעת בוא מלך המשיח יריעו כל העמים תרועת מלך לקבל את ה' לאלוה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  למנצח שיר מזמור, לא נזכר שם מחברו, ולדעתי מחברו הוא מנשה בן חזקיה, שנזכר (דה''ב ל''ג) כי הביא ה' עליו את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדוהו בחוחים ויאסרוהו בנחושתים ויביאוהו בבלה, וכהצר לו חלה את פני ה' אלהיו ויכנע מאד וכו', ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלים למלכותו, וידע מנשה כי ה' הוא האלהים ויבן את מזבח ה' ויזבח עליו זבחי שלמים ותודה, ויאמר ליהודה לעבוד את ה' אלהי ישראל, ושם מבואר כי תפלתו והעתר לו הנם כתובים עלי דברי חוזי, והוא השיר הנמצא פה, ונחלק לד' חלקים א. מזכיר הנהגת ה' הכללית ע''פ הטבע (עד מלת סלה פ''ה), ב. מזכיר ההנהגה הנסיית (עד מלת סלה פ' ז'), ג. מדבר אל העמים ומספר מה שעבר עליו מהמאסר וההצלה (עד מלת סלה פט''ו), ד. מדבר אל ישראל (עד סוף הסי'), הריעו לאלהים, קבלו מלכותו, שהתרועה מורה על קבלת המלך, כי הוא מלך כל הארץ :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  זַמְּרוּ כְבוֹד שְׁמוֹ שִׂימוּ כָבוֹד תְּהִלָּתוֹ:

 רש"י  זמרו כבוד שמו. זמרו בכבוד שמו א''נ ספרו כבוד שמו בזמר ושיר : (רש"י)

 מצודת דוד  כבוד שמו. כפי הכבוד הראוי לשמו : שימו. הללוהו בכבוד הראוי לו וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  זמרו, הנה הכרת ה' תהיה משני פנים, א. ע''י הבריאה הכללית שהנברא מעיד שי''ל בורא וזה יודע גם עפ''י מחקר השכל שיש עלת העלות וסבת הסבות לכל הנמצאים, אולם מן החקירה לא יוכל לברר שהוא מנהיג את העולם ברצון, כי חכמי יון התפלספו שהעולם עמד ממנו בהכרח כצל מהשמש, וחייבו זה מעוצם גדולת הסבה הראשונה, שזה מחייב לפי דעתם שלא יתייחס לו רצון או אהבה ושנאה וכונה, ושלא ידע דבר מזה העולם השפל, וע''כ יאמרו שראוי אליו הרוממות והכבוד מצד שהוא הסבה הראשונה אבל לא היראה אחר שאינו משגיח ומנהיג, על זה אמר תחלה זמרו כבוד שמו ושימו כבוד תהלתו, שתהלתו יהיה הכבוד המחוייב לו מצד שהוא סבת הדברים כולם, אבל שב לאמר.(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  אִמְרוּ לֵאלֹהִים מַה נּוֹרָא מַעֲשֶׂיךָ בְּרֹב עֻזְּךָ יְכַחֲשׁוּ לְךָ אֹיְבֶיךָ:

 רש"י  מה נורא. כל אחד ממעשיך : ברוב עוזך. כשאתה מראה לעולם עוזך על ידי דבר או חרב או רעב או ברקים : אויביך. הרשעים מרוב פחד מודים על כחש ועבירות שבידם (ע''כ התוס') : (רש"י)

 מצודת דוד  אמרו לאלהים. אמרו על אלהים : מה נורא. מה מאוד נוראים ונפלאים מעשיך. ברוב. בעבור רוב חזקך יכחשו לך אויביך לאמר שהמה אוהביך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אמרו לאלהים מה נורא מעשיך, שיחויב ג''כ שייראו מפני מעשיך כי אתה ג''כ המנהיג והמשגיח ומושל ועושה כחפצו, הגם שברוב עוזך יכחשו לך אויביך, שאויביך האפיקורסים יכחישו לך ויאמרו שהעולם קדמון, ושהכל מחויב, ושאינך יודע מאומה מן הנהגת העולם, וזה יאמרו ע''י רוב עוזך, שעפ''ז יחייבו בעיונם שלפי עוזך וגדולתך אתה מרומם מכל חפץ וכונה, וייחסו ההנהגה אל המערכת, ובטעות זה היה מנשה ג''כ שלכן עבד לצבא השמים שחשב שהם מנהיגים את העולם, וכחש הנהגת ה' והשגחתו, אבל מעתה.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יכחשו לך. עמ''ש בהבדל בין כחש בו ובין כחש לו, התו''ה ויקרא (סי' שע''א) :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  כָּל הָאָרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ וִיזַמְּרוּ לָךְ יְזַמְּרוּ שִׁמְךָ סֶלָה:

 מצודת דוד  יזמרו שמך סלה. לעולם יזמרו לשמך ולא יחזרו לסורם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כל הארץ ישתחוו לך ויזמרו לך, כי יכירו שאתה המנהיג הכל כרצונך, ולא יזמרו לאלהים אחרים רק יזמרו שמך, סלה סיום הענין : (חלק ב')(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יזמרו לך, יזמרו שמך. לך הוא מצד עצמותו, ושמך הוא מצד פרסום מעשיו, ומוסיף שגם יזמרו שמך :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  לְכוּ וּרְאוּ מִפְעֲלוֹת אֱלֹהִים נוֹרָא עֲלִילָה עַל בְּנֵי אָדָם:

 רש"י  נורא עלילה. יראוי על בני אדם פן ימצא להם פשע כי כל מעשיהם גלוים לך : (רש"י)

 מצודת דוד  לכו. אז יאמרו ישראל זה לזה לכו וראו וגו' : נורא עלילה. מעשיו נוראים בעבור בני אדם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עלילה. מל' מעללים ופעולות : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לכו, יאמר שהגם שמן ההנהגה הטבעיית לא יכירו העמים השגחת ה' ומוראו, לכו וראו מפעלות אלהים על בני אדם, נורא עלילה, שעל ידי הפעולות שעשה בעבור בני אדם, על ידם תראו שהוא נורא עלילה, שלא לבד שיחויב לו הכבוד, כי יחוייב לו גם היראה, כי בידו לשנות הטבע ולהנהיג הנהגה נסיית בהשגחתו על בני אדם, ולעשות עלילות נוראות, והוא כי.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  נורא עלילה. עלילות הם הפעולות ששרשם מכח תכונות מוסריות, ואצל ה' הנפלאות שיעשה ששרשם מפאת תכונת הצדק והמישרים ויתר מדותיו :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  הָפַךְ יָם לְיַבָּשָׁה בַּנָּהָר יַעַבְרוּ בְרָגֶל שָׁם נִשְׂמְחָה בּוֹ:

 רש"י  הפך ים ליבשה. ים סוף : שם נשמחה בו. מצאתי שם היה דבר שהיה נשמח בו כלומר שראה הים את הקב''ה : (רש"י)

 מצודת דוד  הפך ים. בעת יצאו ממצרים : בנהר יעברו ברגל. בימי יהושע עברו בירדן ברגלם : בו. בהישועה הבאה ממנו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  הפך ים ליבשה בשביל ישראל, וכן נהר יעברו ברגל, שבני אדם עברו את הירדן ברגלם, שם נשמחה בו, כי הכרנו שהוא משגיח על פרטי בני אדם ומשנה הטבע בעבורם, שם הכרנו כי הוא.(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  מֹשֵׁל בִּגְבוּרָתוֹ עוֹלָם עֵינָיו בַּגּוֹיִם תִּצְפֶּינָה הַסּוֹרְרִים אַל (ירימו) יָרוּמוּ לָמוֹ סֶלָה:

 רש"י  אל ירומו. אל תהי ידם רמה : (רש"י)

 מצודת דוד  מושל. עתה הנה מושל בגבורתו על כל העולם ועיניו צופים באנשים להשיב להם גמול : הסוררים. הסרים מדרך הטוב לא יהיה להם עוד התרוממות עד עולם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תצפינה. מל' צפיה והבטה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  מושל בגבורתו עולם, שהוא מושל על העולם והטבע נכנעת תחתיו, ושיש בידו גבורה להכניע חקות הטבע, וכן כמו שעשה נסים לישראל כן עיניו בגוים תצפינה, להשיב להם כרעתם, ולכן מעתה הסוררים אל ירומו למו, אל ירימו את עיני ה' לומר שעיניו אינם משגיחות בעולם השפל כי רם על כל גוים ה', כי באמת עיניו ישפילו לראות גם כל הנעשה בארץ, סלה סיום הענין : (חלק ג')(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  למו, מוסב על עיניו. וירומו. פעל יוצא, בל ירומו את עיניו, שיאמרו שהם רמים ונשאים מהעולם השפל :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  בָּרְכוּ עַמִּים אֱלֹהֵינוּ וְהַשְׁמִיעוּ קוֹל תְּהִלָּתוֹ:

 רש"י  ברכו עמים אלהינו. על נפלאותיו שהוא שם נפשנו בחיים בגלות ואינכם יכולים להשמיד אותנו : (רש"י)

 מלבי"ם - באור הענין  ברכו, אתם עמים ברכו את אלהינו המשגיח עלינו בהשגחה פרטית (לא לבד על כללות הגוים כי גם על אישים פרטיים), והשמיעו קול תהלתו, יצייר את התהלה כעצם מופשט נותנת קול בשבחי ה', אתם השמיעו והכריזו קולה לרבים :(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  הַשָּׂם נַפְשֵׁנוּ בַּחַיִּים וְלֹא נָתַן לַמּוֹט רַגְלֵנוּ:

 מצודת דוד  השם וגו'. ולא יכלו לכלות אותנו : למוט רגלינו. להיות נופלים מאין תקומה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  למוט. מלשון נטיה ומעידת הרגל : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  השם נפשנו בחיים הגם שהיינו בסכנה גדולה ע''י האויב, וגם לא נתן למוט רגלנו, שע''י היסורין שב בתשובה ולא מט עוד מדרך ה' :(מלבי"ם באור הענין)


{י}  כִּי בְחַנְתָּנוּ אֱלֹהִים צְרַפְתָּנוּ כִּצְרָף כָּסֶף:

 רש"י  כי בחנתנו. בצרה בגולה : צרפתנו. להסיר הסיגים ממנו שנשוב בתשובה לפניך כמו שצורפים הכסף להסיר הסיגים ממנו : (רש"י)

 מצודת דוד  כי בחנתנו. הצרות אשר באו עלינו המה היו לבחון אותנו אם נהיה עומדים באמונת ה' : צרפתנו. כמו הצורף מסיר סיג הכסף ע''י הצירוף כן נתמרקו עונינו ע''י הצרות : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי בחנתנו אלהים, מצייר הצירוף שצרף אותו ביסורין כדמיון צירוף הכסף באש להסיר ממנו הסיגים ויצא לצורף כלי, (בשגם לקבלת חז''ל שמלך בבל השליך את מנשה בדוד של נחושת והסיק האש תחתיו) :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בחנתנו, צרפתנו. הבחינה הוא קודם הצירוף לראות אם יש סיג ואז מצרפו, עי' ירמיה (ט' ו') :(מלבי"ם באור המלות)


{יא}  הֲבֵאתָנוּ בַמְּצוּדָה שַׂמְתָּ מוּעָקָה בְמָתְנֵינוּ:

 רש"י  הבאתנו במצודה. במקום צר כמו במאסר : מועקה. לשון מסגר וכל המעיק והמציק כמוהו : (רש"י)

 מצודת דוד  הבאתנו במצודה. אף כי ישבנו במאסר הוספת עוד להשים במתנינו דבר המעיק ומיצר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  במצודה. ר''ל במאסר של מבצר חזק כמו יבואהו במצודות (יחזקאל יט) : מועקה. צרה וצוקה כמו מעיק תחתיכם (עמוס ב) : במתנינו. הוא המקום שחוגרים שם החגרה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הבאתנו במצודה הוא בית הסוהר, שמת מועקה במתנינו, הקיף את מתניו בברזל סביב בל יוכל לזוז ממקומו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מועקה. מענין מעקה שסוגר בעד הדבר סביב כמעקה, עמ''ש עמוס (ב' י''ג) על כאשר תעיק העגלה :(מלבי"ם באור המלות)


{יב}  הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם וַתּוֹצִיאֵנוּ לָרְוָיָה:

 רש"י  הרכבת אנוש לראשינו. מלכי כל אומה ואומה : (רש"י)

 מצודת דוד  ותוציאנו. אבל עכ''ז סוף הדבר הוצאת אותנו לרויה ולא כלינו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לרויה. לשביעה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הרכבת אנוש לראשנו, הוא שר הסוהר שישב על ראשו וענהו ביסורים, באנו באש ובמים שהסיקו תחתיו את האש ואח''כ השליכו אותו אל המים לענותו, (וגם שאחז משל צירוף הכסף כמו שכתוב בפסוק י', ודרך הוא שאחר שמוציאים אותו מן האש נותנים אותו במים לחזקו), ותוציאנו לרויה, שיצא משם והוחזר אל מלכותו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  לרויה. תואר, לארץ רויה, שהיא א''י :(מלבי"ם באור המלות)


{יג}  אָבוֹא בֵיתְךָ בְעוֹלוֹת אֲשַׁלֵּם לְךָ נְדָרָי:

 רש"י  אבוא ביתך. בבנותך בית המקדש נשלם נדרינו שנדרנו בגולה : (רש"י)

 מצודת דוד  אבוא. ולזה אבוא לביתך בעולות וכו' : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (יג-טו) אבוא ביתך בעולות, שמעתה הקריב עולות על מזבח ה' כנ''ל, ואשלם לך נדרי אשר פצו שפתי שאז דברתי לאמר, ונדרתי, כי עולות מיחים אעלה לך : (חלק ד)(מלבי"ם באור הענין)


{יד}  אֲשֶׁר פָּצוּ שְׂפָתָי וְדִבֶּר פִּי בַּצַּר לִי:

 מצודת דוד  אשר פצו וכו'. לנדור לה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פצו. פתחו : (מצודת ציון)


{טו}  עֹלוֹת מֵחִים אַעֲלֶה לָּךְ עִם קְטֹרֶת אֵילִים אֶעֱשֶׂה בָקָר עִם עַתּוּדִים סֶלָה:

 רש"י  מיחים. שמנים לשון מוח : (רש"י)

 מצודת דוד  קטורת אילים. הקטרת אימורי אילים : סלה. לעולם מבלי הפסק כי הבה''מ האחרון לא יחרב עוד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מחים. שמנים ובעלי מוח : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  אעשה. לעולה, ועי' גדר עשיה שבא על הקרבן אילת השחר (כלל שע''ג) :(מלבי"ם באור המלות)


{טז}  לְכוּ שִׁמְעוּ וַאֲסַפְּרָה כָּל יִרְאֵי אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָשָׂה לְנַפְשִׁי:

 רש"י  כל יראי אלהים. הם הגרי' שיתגיירו : (רש"י)

 מצודת דוד  לכו שמעו. אמר דוד אל יפג לבבכם מלהאמין כי שמעו וכו' את אשר עשו לנפשי ומזה תאמינו שגם לכם יעשה כזאת : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  לכו שמעו כל יראי אלהים ואספרה אשר עשה לנפשי, עתה יספר אל ישראל איך קבלו ה' בתשובה, ואיך נתודע לו השגחת ה', וכמ''ש ויאמר ליהודה לעבוד את ה' אלהי ישראל :(מלבי"ם באור הענין)


{יז}  אֵלָיו פִּי קָרָאתִי וְרוֹמַם תַּחַת לְשׁוֹנִי:

 רש"י  אליו פי קראתי. כשהיינו בגולה קראנוהו וספרנו רוממותיו בלשוננו : ורומם. כמו ונתרומם, מצאתי בפי קראתי אליו ורומם שם מלה רוממות שלו מוכן תחת לשוני להוציאו בפה כמו (איוב כ) יכחידנה תחת לשונו : (רש"י)

 מצודת דוד  אליו פי קראתי. בעת הייתי בצרה : ורומם. רוממות ה' היתה תחת לשוני ר''ל ספרתי רוממות האל : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אליו פי קראתי, וזה כמ''ש חז''ל שתחלה קרא לכל ע''ז שבעולם וכשראה שלא נענה קרא אל ה', ואז בעת שאליו קראתי בפי, ויותר מזה בעת שרומם תחת לשוני, שעדיין לא הוצאתי הדברים מן הפה רק שהיה הדבור תחת הלשון שהיא פנימי מן הפה, והלשון התחיל לרומם ע''י הדבור :(מלבי"ם באור הענין)


{יח}  אָוֶן אִם רָאִיתִי בְלִבִּי לֹא יִשְׁמַע אֲדֹנָי:

 רש"י  און אם ראיתי וגו'. לא פעל עמנו כחטאתינו עשה עמנו כלא רואה ולא שומע און שבלבבנו : (רש"י)

 מצודת דוד  און וגו'. אף כשראיתי בלבי און ר''ל אף אם חשבתי לעשות און מה עכ''ז לא ישמע ה' ר''ל עשה עצמו כאלו לא ישמע ולא יודע מחשבתי כי אינו מצרף מחשבה רעה למעשה ולא דחה את תפלתי בעבור המחשבה ההיא : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  און, ובארו חז''ל שאמר בתפלתו שאם לא יעזרהו ה' ידע שהוא כאלהי העכו''ם ואינו שומע תפלה, וא''כ היה אז מסופק עדיין בלבו אם ה' שומע תפלה, וז''ש הגם שראיתי עדיין און בלבי שנסתפקתי אם לא ישמע ה', שלא האמנתי עדיין בבירור שה' שומע תפלה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (יח-יט) אם אם. מלת אם מציין הספק שראה בלבו, האם והספק היה און בלבו, מה שהסתפק אם לא ישמע ה', ומלת אכן סותר תמיד סברת עצמו כמ''ש ישעיה (מ'), עז''א אכן לא כמו שחשבתי. שמע, הקשיב. הקשבה מרחוק, מוסיף שגם הקשיב :(מלבי"ם באור המלות)


{יט}  אָכֵן שָׁמַע אֱלֹהִים הִקְשִׁיב בְּקוֹל תְּפִלָּתִי:

 רש"י  אכן. באמת יש לדעת : (רש"י)

 מצודת ציון  אכן. באמת : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אכן (ראיתי) כי שמע ה', וידע עניני, וגם הקשיב בקול תפלתי, תיכף שהחילותי להתפלל, וקבלני בתשובה והחזירני למלכותי :(מלבי"ם באור הענין)


{כ}  בָּרוּךְ אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא הֵסִיר תְּפִלָּתִי וְחַסְדּוֹ מֵאִתִּי: (פ)

 רש"י  אשר לא הסיר תפלתי. מלפניו וחסדו לא הסיר מאתי : (רש"י)

 מצודת דוד  לא הסיר תפלתי. לא דחה תפלתי מלפניו בעבור רוע המחשבה ההיא : וחסדו. מוסב על לא הסיר חסדו מאתי וחוזר למעלה לומר מזה תדעו כאשר שמע אלי כן ישמע אליכם ותצאו מן הגולה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ברוך אלהים אשר לא הסיר תפלתי, הגם שהיה מן הדין שלא יקבל תפלתי, לא הסירה מפניו כי לא הסיר חסדו מאתי, שלא עשה לי ע''פ הדין והמשפט רק מצד חסדו הגדול אע''פ שלא הייתי ראוי לכך : (מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-סז

{א}  לַמְנַצֵּח בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר שִׁיר:

 מלבי"ם - באור הענין  למנצח, הוסד על הרעב שהיה בימי דוד שלש שנים, ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים, ונתנו שבעה מבני שאול אל הגבעונים להמיתם, ויעתר ה' לארץ אחרי כן (ש''ב כ''א), וקבלו חז''ל שאז נתוספו גרים רבים, שראו איך דן הקב''ה דין גרים גרורים ויראו מפני ה' ויושר משפטיו :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה:

 רש"י  יאר פניו. להראות פנים שוחקות לתת טל ומטר : (רש"י)

 מצודת דוד  יחננו. יעשה עמנו חנינה : יאר פניו. יראה לנו פנים מאירות ושוחקות : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אלהים יחננו ויברכנו, בגשמים, יאר פניו, להודיעני ע''י האו''ת, כמש''ש ויבקש דוד את פני ה' לדעת מפני מה נגזרה הגזרה :(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ:

 רש"י  לדעת בארץ דרכך. להודיע שמדתך להטיב לעמך ועל זה יודוך וישמחו וירננו לאמים : (רש"י)

 מצודת דוד  לדעת. בכדי שיהא נודע לכל הארץ דרכך שאתה תשלם גמול להמאמינים בך : בכל גוים. התשועה שתעשה לעמך יהיה נודע בכל גוים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  לדעת, אחר שהשיב ה' שהוא על חטא הגבעונים, ידעו בארץ את דרכך, שתעשה משפט גם לגרים, (וביחוד שהיה התשובה על שאול שלא נספד כהלכה ועל שהרג את הגבעונים, ואמרו חז''ל על זה באשר משפטו פעלו, שאחז כף המשפט בצד האחד וכף הזכות בצד השני שהם שני הדרכים שלו, חסד ומשפט), והארץ הוא הפך השמים, ר''ל שגם בארץ ידעו דרכיך הנעלמים, ובכל גוים ידעו ישועתך לכל חוסים בך, ועי''כ.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (ג-ה) גוים, עמים, לאמים. גוים הם הקבוצים, ועמים הם הקבוצים החשובים יותר שיש להם מלך, והם יודו לה' (כמ''ש ישעיה א' ד'), ולאומים הם האומות שיש להם דת מיוחד (כמ''ש ישעיה י''ז, ולמעלה ב' א'), והם ירננו שהוא יותר מהודאה לפרסם מעשיו לרבים :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם:

 מצודת דוד  יודוך. אז יודוך כל האומות בראותם שאינך מקפח שכר המאמינים בך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  יודוך עמים, ולא לבד מקצתם רק יודוך כולם, ויש הבדל בין עמים ובין לאומים, שלאומים הם אלה שיש להם דת מיוחד, והם ישמחו וירננו ויספרו בפרהסיא, ומפרש יודוך עמים אלהים :(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישׁוֹר וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה:

 רש"י  כי תשפוט עמים מישור. לזכות : תנחם. תנהגם בדרך המישור ועל זאת יודוך עמים כולם : (רש"י)

 מצודת דוד  לאומים. ישמחו אז בראותם אשר תשפוט במישור ר''ל בדין הראוי לפי הגמול ולכן ישמחו : ולאומים. את האומות ההם תנהגם בארץ לעולם לטייל בה לארכה ולרחבה בהשקט ושאנן : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מישור. מלשון ישר : תנחם. תנהגם : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי תשפט עמים במישור, ולאומים ישמחו וירננו, כי בארץ תנחם, שיראו שהגם שהם בארץ תנחם בדרך הישר ושאתה משגיח בארץ, סלה, סיום הענין :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם:

 מצודת דוד  יודוך. גם בעבור זה כולם יודוך כי יראו שתשיב לכ''א כגמולו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  יודוך, עתה בקש שירד הגשם לברכה, כי מן עצירת הגשם נודע שה' שופט במישור, ומן מה שנעתר לארץ אחרי כן יודוך עמים על הטובה :(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ:

 רש"י  ארץ נתנה יבולה. וגם אל הארץ שנתנה יבולה ועל אשר יברכנו השם (סא''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  ארץ. אז תתן הארץ את יבולה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יבולה. פריה וצמחה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שארץ נתנה יבולה, ובזה יברכנו אלהים מצד שהוא אלהינו המשגיח עלינו בפרטות, וגם שמצד מה.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אלהינו. התבאר בכ''מ ששם אלהים הבא בכינוי מציין הקשר שיש לו עם ישראל והשגחתו הפרטיית עליהם :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים וְיִירְאוּ אֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ: (פ)

 רש"י  וייראו אותו כל אפסי ארץ. שיאמרו ראו אלו שהיו יראי השם איך ברכם וגדלם : (רש"י)

 מצודת דוד  יברכנו. ר''ל על כי יברכנו אלהים לזה יפחדו ממנו כל היושבים בקצות הארץ בראותם שהוא משגיח ומשיב גמול : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אפסי. קצות : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שיברכנו אלהים עי''כ ייראו אותך כל אפסי ארץ, כמ''ש כי עמך הסליחה למען תורא, וכמש''פ שם : (מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-סח

{א}  לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר שִׁיר:

 מלבי"ם - באור הענין  למנצח, אחרי ההשקפה על פרטי השיר וסדורו ומערכתו אחשוב כי נתיסד על המון המלחמות שהיה לו עם מואב ופלשתים וארם צובה וארם דמשק ואדום כנזכר בש''ב (ח'), וכפי המבואר משיר הזה היה המלחמה בעבר הירדן אצל הר בשן, כי גבול מואב ואדום הוא בצד ההוא, לשם נקבצו האויבים, במדבר ההוא היה מקום המערכה בגבול המזרחי אצל ההרים הרמים שמה, ובעת מלחמתם העפילו האויבים לעלות ההרה ושם נפלו, ויען שבמקומות אלה הופיע ה' לישראל בימי קדם באותות ומופתים בין במתן תורה בין במלחמת מלכי האמורי, הלביש המשורר את השיר מחלצות מנסי קדם, עד כי ישוטט במחשבתו בין העבר ובין ההוה, מצייר כאילו הנסים הקודמים עודם שוכנים במקומות אלה וחסדי ה' לא תמו, בזה חלק את השיר על ארבעה רבעיו כמספר מלות סלה : (חלק א')(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  יָקוּם אֱלֹהִים יָפוּצוּ אוֹיְבָיו וְיָנוּסוּ מְשַׂנְאָיו מִפָּנָיו:

 רש"י  יקום אלהים יפוצו אויביו. עמלק וכיוצא בו : (רש"י)

 מצודת ציון  יפוצו. ענין פוזור : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יקום, יצייר איך בקום אלהים להושיע את עמו נפוצו אויביו מפניו, ולקח מליצתו מימי המדבר, שכתוב ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויביך וכו' :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אויביו, משנאיו. התבאר למעלה (י''ח י''ח), כי השונא הוא פחות מן האויב, שיש שונא בלתי דורש רעתו בפועל, ויצייר שהאויבים התקבצו למלחמה, והשונאים עומדים מרחוק, האויבים יפוצו, והשונאים כשיראו מרחוק ינוסו :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  כְּהִנְדֹּף עָשָׁן תִּנְדֹּף כְּהִמֵּס דּוֹנַג מִפְּנֵי אֵשׁ יֹאבְדוּ רְשָׁעִים מִפְּנֵי אֱלֹהִים:

 רש"י  כהנדוף. כהתנדף כאשר יתנדף העשן כן תנדפם : מפני אלהים. מפני הארון בימי משה ובנוחה יאמר שובה ה' וגו' (במדבר י') : (רש"י)

 מצודת דוד  כהנדוף עשן. כמו העשן הנדחף ממקומו ברוח קל כן תנדוף האויב בסבה קלה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כהנדוף. ענין דחיפה כמו עלה נדף (ויקרא כו) : כהמס. מלשון המסה והמגה. דונג. שעוה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כהנדוף, הוא כעין באור למליצה הראשונה, שאמר בנסוע הארון קומה ה' ויפוצו אויביך, כי בעת נסע הארון במדבר הלך לפניהם עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה, ומציין שכן גם עתה תחת שנחית עמך בענן יומם, התהפך לאויביהם לעמוד עשן המכלה את העינים ותנדוף את עיניהם כהנדוף עשן, ולעומת שנחית עמך בעמוד אש הנה כהמס דונג מפני אש יאבדו רשעים מפני אלהים שיהיה להם כאש, וכמ''ש וברא ה' על מכון הר ציון ענן יומם ועשן נוגה אש להבה לילה, וכמש''פ שם אבל.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  כהנדוף. שם מבנין הפעיל, ובא בשלמות :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  וְצַדִּיקִים יִשְׂמְחוּ יַעַלְצוּ לִפְנֵי אֱלֹהִים וְיָשִׂישׂוּ בְשִׂמְחָה:

 רש"י  וישישו בשמחה. וזהו המשוש וכן יאמרו שירו לאלהים וגו' : (רש"י)

 מצודת ציון  יעלצו. ענין שמחה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלהים, כי הארת השכינה שהוא לרשעים עשן ולהבה יהיה לצדיקים ענן ונוגה ושמחה וששון וישישו בשמחה, והשמחה שישמחו בה' תעורר משוש בגלוי בראותם כי ה' עמהם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ישמחו, יעלצו, וישישו. כבר בארתי שפעל עלץ בא על שמחה נפשיית, ובא לרוב על השמחה בה', ושמחה וששון מובדלים שהששון בא על סימנים החיצונים שיעשו להוראת השמחה (ישעיה ל''ה ובכ''מ) :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  שִׁירוּ לֵאלֹהִים זַמְּרוּ שְׁמוֹ סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ וְעִלְזוּ לְפָנָיו:

 רש"י  סולו. לשון שבח וכן לא תסלה בכתם (איוב כ''ח) המסולאים בפז (איכה ד') : ביה שמו. בשם י''ה שהוא ל' יראה כדמתרגמינן דחילא עזי וזמרת יה (לקמן קי''ח) וכן כי יד על כס יה (שמות יז) בתרגום וכן כי ביה ה' (ישעיה כ''ו) ארי בכן תתפרקון במימרא דחילא ה' ותקיף עלמא אומר המשורר שבחו לפניו וגורו מפניו ועלזו וזהו דוגמת האמור במקום אחר וגילו ברעדה (לעיל ב') : (רש"י)

 מצודת דוד  שירו לאלהים. ר''ל היו בטוחים על התשועה ומעתה שירו עליה : סולו. רוממו לה' הרוכב על השמים הנקראים ערבות : ביה שמו. ר''ל היו בטוחים בתשועה בעבור כי עתה יה שמו ואין השם שלם עד הזמן ההוא ותבוא א''כ התשועה למען שמו ולזה מעתה עלזו ושמחו לפניו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  סולו. ענין הרמה והגבהה כמו סולו סולו המסילה (ישעיה סב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שירו לאלהים, מצייר את ה' כאיש מלחמה רוכב על סוסו מרכבתו ישועה, ומקום מרכבתו הוא בערבה במדבר כי שם רוכב ללחום את אויביו, אומר שישירו לה' ויסולו דרך לרוכב בערבות המדבר, כמ''ש ישרו בערבה מסלה לאלהינו (ישעיה מ') והוא רוכב עם יה שמו, כי שם זה שמורה על גבורתו רוכב עמו להלחם באויביו, ואתם ישראל שירו לה' ועלזו לפני הגבור הזה הרוכב בערבה, כי הגם שיתראה לאויביו כאיש מלחמה הנה.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  סולו. עשו מסלה, כמו סולו סולו פנו דרך. בערבות. במדבר, וערבה היא מקומות שבמדבר שמלאים שיחים וקוצים כמ''ש (ישעיה מ'). עלזו. הוא הריקוד והרעדה מחמת שמחה :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת אֱלֹהִים בִּמְעוֹן קָדְשׁוֹ:

 רש"י  אבי יתומים. זהו השבח שתשבחו לפניו כל הענין עד סוף כל המזמור אבי יתומים שנעשה אב לישראל שהם יתומי' כמו שנאמר (איכה ה') יתומים היינו ואין אב : ודין אלמנות. שעשה משפטה של ירושלים שנאמר בה היתה כאלמנה (שם א') : (רש"י)

 מצודת דוד  אבי יתומים. וגו' במעון קדשו. ר''ל אף כי אלהים יושב במעון קדשו בשמים ממעל מ''מ משגיח הוא בתחתונים והוא לאב ולדיין לישראל שנקראו יתומים ואלמנות כמ''ש יתומים היינו וכו' אמותינו כאלמנות (איכה ה) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  במעון. ענין מדור : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  במעון קדשו בשמים, הוא אבי יתומים ודיין אלמנות, ובא לתבוע דין אביהם של היתומים ובעליהם של האלמנות שנהרגו ע''י הגוים האלה :(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת אַךְ סוֹרֲרִים שָׁכְנוּ צְחִיחָה:

 רש"י  מושיב יחידים ביתה. ישראל שהיו מפוזרין כנסם יחד איש איש מנדחו והושיבם בית שלם וכנסיה שלימה : מוציא אסירים בכושרות. הוציא את ישראל ממצרים בחדש שהוא כשר להולכי דרכים לא חמה ולא צנה : אך סוררים. מצרים : שכנו צחיחה. ונשארה ארצם ציה וצמאה, (מצאתי) : (רש"י)

 מצודת דוד  מושיב יחידים. ר''ל בהיותכם במצרים יחידים מפוזרים בכל הארץ אחד הנה ואחד הנה הלא בעת בוא הגאולה כנס המקום אתכם בשעה אחת לרעמסס והושיב אתכם בבית אחד כלומר בכנסיה אחת : מוציא. הנאסרים במאסר הגלות היה מוציא בעת הכושר אשר ייטיב להולכי דרכים לא חמה ולא צנה כי כן בימי ניסן : אך סוררים. רק אנשי מצרים הסוררים הם לבדם נשארו שוכנים בארץ צמאון ויובש בעבור המכות שהכה בהם אבל אתם הייתם מלאים כל טוב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בכושרות. מלשון כשר : צחיחה. ענין צמאון ויובש כמו צחיח סלע (יחזקאל כד) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אלהים, בבא האויב בקצה עבר הירדן עזבו היושבים יחידים בחצרים ובערי הפרזות את משכניהם מפחד אויב, ועתה הוא מושיב יחידים שישבו ביתה, היינו בבתיהם, הגם שיושבים יחידים נפוצים בכפרים, וגם הוא מוציא עתה אסירים בכושרות, היינו אלה שנפלו שבי ביד אויב ואסרו אותם בכושרות, אלי עצים עבים, אך סוררים, ר''ל בני ישראל לא ישבו במדברות וצחיחים להתחבאות מפני אויבים כי ישבו בבתיהם, רק הסוררים הם ישכנו עתה בצחיח ובציה במדבר, לא עם ישראל :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ביתה. לבתיהם. בכושרות, מענין ידיה שלחה בכשור, שהוא עץ האורג, וי''א כמו בקושרות בקו''ף שאסורים בקשרי זקים וחבלים. צחיחה. מקום יבש וצמא, ומזה צחיח סלע, וצחה צמא :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  אֱלֹהִים בְּצֵאתְךָ לִפְנֵי עַמֶּךָ בְּצַעְדְּךָ בִישִׁימוֹן סֶלָה:

 רש"י  בצעדך. כשצעדת בצעדך בצעד שלך : סלה. שם הראיתני זה דרכך לעולם לכל צרה גאולה : (רש"י)

 מצודת דוד  בצאתך. בעמוד ענן להורות הדרך : בישימון סלה. במדבר שהוא מעולם מקום שממון ואין שם דרך סלולה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בצעדך. מלשון צעד ופסיעות : בישימון. מלשון שממה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אלהים, פה סיום המאמר, מפרש מתי היה זה שנפוצו אויביו והושיב יחידים ביתה, זה היה בצאתך לפני עמך עם חיל דוד היוצאים למלחמה ללחום מלחמתם, בצעדך בישימון ששם היה המלחמה, כשצעדת שם צעד אחד נפוצו האויבים וישראל עושה חיל. סלה סיום הענין : (חלק ב)(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  אֶרֶץ רָעָשָׁה אַף שָׁמַיִם נָטְפוּ מִפְּנֵי אֱלֹהִים זֶה סִינַי מִפְּנֵי אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:

 רש"י  זה סיני. גם הוא רעש מפני ה' אלהי ישראל : (רש"י)

 מצודת דוד  ארץ. יושבי הארץ : שמים. שרי מעלה : נטפו. זיעה מגודל החרדה : זה סיני. ר''ל זה האלהים הנגלה לישראל על הר סיני : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נטפו. מלשון נטיפה והזלה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ארץ מתחיל לבאר פרטי המלחמה הזאת, בצאת ה' לקראת נשק רעשה ארץ ונטפו שמים, מפני אלהים זה סיני, ר''ל כי האלהים ניכר בגלילות אלה במדבר מאז שירד על הר סיני שראו אז את כבודו, ולכן רעשו עתה בהגלותו שנית, מפני אלהים אלהי ישראל, שנודע במדבר הזה מצד שהוא אלהי ישראל, מצד הנסים והנפלאות שעשה להם בימי קדם, והוא ציור מליצי כאלו מקומות האלה הם מקומות הנפלאות מאז, מסוגלים לזה מקדם לנוסס נס ליראיו :(מלבי"ם באור הענין)


{י}  גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים נַחֲלָתְךָ וְנִלְאָה אַתָּה כוֹנַנְתָּהּ:

 רש"י  גשם נדבות תניף. עוד זאת עשית לנו אם הוצרכנו לגשמים הניפות והטלת עלינו תמיד גשמי נדבה וברכה : נחלתך ונלאה אתה כוננתה. כשהיתה נחלת ארצך נלאה וצמאה למטר אתה כוננת אותה, (מצאתי) נחלתך ונלאה הקרויה נחלתך והיא נלאה כלו' פעמים שהיא כך : (רש"י)

 מצודת דוד  גשם נדבות. כשבאו לארץ הזלת עליה גשמי נדבה ר''ל לא בגמול המעשה כ''א בנדבה : נחלתך ונלאה. כשהיתה נחלתך עייפה וצמאה למטר הלא אתה ה' כוננת אותה במטר רב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תניף. ענין הזלה והתכה כמו ונופת צופים (לעיל יט) : ונלאה. הוי''ו יתירה והוא ענין עייפות כמו ונלאתי כלכל (ירמיה כ) : כוננתה. מל' הכנה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  גשם, בעת חנו מחנה דוד אז במדבר יעפו מפני הצמאון, וירד להם הגשם והיה להם כמים קרים על נפש עיפה, וכן לא היה להם מה לאכול ונזדמנו להם מקנה רב מהאויבים שרעו במדבריות אלה ואכלו שלל אויביהם, וע''ז ישיר, הן הנפת אתה אלהים גשם נדבות, (מצייר שבמקום הישוב החיוב מוטל עליו להוריד הגשם להכין מזון לבריותיו, לא כן במדבר אינו מחויב להוריד הגשם והיה נדבה וחסד, נחלתך הגשם הזה הנפת על נחלתך ובזה ונלאה אתה כוננתה, כוננת את הנלאה ויגיעה מחום ומצמא : (יא) חיתך ישבו בה, החיות והבהמות שישבו במדבר הזה, היינו הבהמות הרועות במדבר הנה בטובתך הכנת אותם שיהיו שלל ומחיה לעני, לישראל שהיו מעונים בלי מזון ומחיה. (וגם ציור זה מתדמה עם מה שהיה בימי קדם שנתן להם מים ושליו) :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  נדבות. הוא דבר שאינו מחויב רק שידבנו לבו, וקורא כן הגשם שיורד במדבר. תניף. תטיף על נחלתך. ונלאה. תואר, כוננת את הנלאה :(מלבי"ם באור המלות)


{יא}  חַיָּתְךָ יָשְׁבוּ בָהּ תָּכִין בְּטוֹבָתְךָ לֶעָנִי אֱלֹהִים:

 רש"י  חיתך ישבו בה. עדתך ישבו בה כמו ויאספו פלשתים את מחניהם לחיה (ש''ב כ''ג) ד''א חיתך, כנסת ישראל קרויה בהמתו וחיתו של הקב''ה : תכין בטובתך. כשיצאו ממצרים הסיבותם במדבר ארבעים שנה לפי שעמדו כנעניים וגדעו את האילנות ובתוך כך שעכבו במדבר עמדו ותקנו הכל : (רש"י)

 מצודת דוד  חיתך. עדתך ישבו בהארץ ההיא : בטובתך. במדת טובך הכנת המטר לגדל התבואה להשביע נפש העני : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חיתך. עדתך וכן וחית פלשתים (ש''ב כ''ג) : (מצודת ציון)


{יב}  אֲדֹנָי יִתֶּן אֹמֶר הַמְבַשְּׂרוֹת צָבָא רָב:

 רש"י  אד' יתן אומר המבשרות וגו'. אומר מאמר עוד הוא ישאג בקול להשמיע צבאות הגוים הרבים ומהו האומר : (רש"י)

 מצודת דוד  אדני יתן. ר''ל כמו שעשה עמנו לשעבר כן יקיים אומר הנביאים המבשרות לצבא ישראל הגדול והרב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  המבשרות. מלשון בשורה : צבא רב. חיל רב : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ה' יתן אומר, ה' נתן אומר וכרוז ומן הכרוז הזה עמדו צבא רב המבשרות בשורה טובה לישראל :(מלבי"ם באור הענין)


{יג}  מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן וּנְוַת בַּיִת תְּחַלֵּק שָׁלָל:

 רש"י  מלכי צבאות הגוים ידדון ידדון. יתנדו וישלכו מתוך א''י וכנסת ישראל שהיא נות בית תחלק את שללם כמו שנאמר והי' סחרה ואתננה קדש וגומר (ישעי' כ''ג) : (רש"י)

 מצודת דוד  צבאות. וזהו הבשורה שהעובדי גילולים יהיו נדודים מא''י : ונות בית. הכנסיה הדרה מעולם בבתי הארץ ההיא תחלק לעצמה שלל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ידדון. מלשון נדידה : ונות. מל' נוה ומדור : שלל. ענין ביזה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  מלכי. ה' נתן אומר וכרוז, שמלכי צבאות הגוים אשר התאספו למלחמה ידודון ידודון מכאן אחד אחד, ונות בית שהוא ישראל תחלק את שללם, מצייר את ישראל כנות בית כי היא בעלת הארץ הזאת, והאויבים הם זרים הבאים לגרשה מביתה, צוה שידודון מארץ לא להם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  נות בית. בעלת הבית שהנוה שלה :(מלבי"ם באור המלות)


{יד}  אִם תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף וְאֶבְרוֹתֶיהָ בִּירַקְרַק חָרוּץ:

 רש"י  אם תשכבון בין שפתים וגו'. כל זה האומר יאמר להם אם אתם שכבתם בין תחומיכ' והתענגתם בתענוגים זאת יונתי כנסייתי כנפיה נחפה בכסף ומהו הכסף והחרוץ בפרש שדי וגו' כשפירש הקב''ה לפניהם תורתו אשר המלכים נשלגים ומתלבנים בה בארץ צלמות וחשך אז נחפו כנפיה (כנפי יונה) בכספה וחמדתה של תורה ומצות. כנפי יונה. פלומ''א בלעז : ואברותיה. כנפיה שעופפת בהן : בירקרק חרוץ. פתר דונש בן לברט החרוץ הוא זהב ולכך נתנו המשורר אצל הכסף וירקרק החרוץ הוא הזהב אשר יובא מארץ החוילה ומארץ כוש זהב טוב מאד מאד לא הוא ירוק ולא הוא אדום ולכך קראו ירקרק כמו (ויקרא י''ג) לבן אדמדם שאינו לא לבן ולא אדום לכך נכפל ירקרק אדמדם : (רש"י)

 מצודת דוד  אם תשכבון. ר''ל אף אם מצרות תהיו חשוכים וכעורים כשוכב בין מקום שפיתת הקדרות : כנפי יונה. מ''מ תהיו נאים כמו כנפי יונה הנראה כמחופה בכסף ובזהב משובח הנוטה מעט לגוון הירוק ר''ל סוף הדבר לגאולה שלימה ורב טוב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שפתים. הוא מקום עריכת ומושב הקדרות כמו שפות הסיר (יחזקאל כ''ד) : נחפה. מכוסה : ואברותיה. כנפיה כמו אבר כיונה (לעיל נ''ה) : בירקרק. גוון ירוק : חרוץ. מין זהב כמו ומחרוץ תבואתה (משלי ג') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (יד-טו) אם, כ''ז מן האומר שנתן ה', ה' הכריז לאמר אתם מלכי צבאות אם תשכבון בין שפתים, שהוא גבול הארץ המזרחי בעבר הירדן, דעו כי כנפי יונה אשר היא נחפה בכסף, אשר יפרוש שדי בה בהיונה הזאת וכנפיה, את המלכים ששכבו בין משפתי ארצה אז תמלא שלג את ההר בשן, צייר את ישראל כיונה כנגד החיות והעופות הטורפות שבאו לשלול את קנה, וכמו שהיונה עם חולשתה תלחם בכנפיה עם הזרים הבאים לשלול קנה, כן יצאה היונה הזאת ללחום נגד כל עיט וכל עוף טורף הבא על משכנה, וצייר את היונה הזאת שהיא עצמה נחפה בכסף ושאברותיה מצופים בירקרק חרוץ שהוא ציור היופי וגם החוזק, כאלו היא מחופה במתכת בל יוכלו לנשכה, ואומר כי ה' יפרוש בה בהיונה הזאת ובכנפיה, את המלכים שבאו עליה, והוא הציור של פרישת מחנה ישראל על מחנה האויב, ומצייר שבעת תפורש כנפיה תשלג בצלמון את הר אלהים הר בשן, וציור זה לקוח ממה שהר בשן הרם ונשא מכוסה בשלג כל ימי הקיץ כדרך ההרים הגבוהים וגבנונים, והררי שלג אלה בעת יהיה סער וינשב השלג שמה בחוזק, יפול על מחנות בני אדם העומדים עליו ויפילם במהמורות בל יקומו, עפ''ז צייר שכשעלו לראש ההר ולחמו משם עם ישראל, סער עליהם השלג עד שנעשה שם צלמון וצלמות וישלג ויכס את מחניהם ויאבדו מתוך הקהל, ויוכל להיות שהיה כן באמת, או שלקח זה במליצה לציור הצרה והחשכה שבא עליהם בהר ההוא, כי סערת השלג הוא נורא לבני הארצות האלה שאין השלג מצוי שם, ובא המליצה שכנפי היונה כסו את המחנה בשלג וחשכת צלמות, ע''י ה' שפרש בכנפיה את המלכים ויכס עליהם בצלמות :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  שפתים. הגבולים, כמו למה ישבת בין המשפתים, וקרוב עם לשון שפה שבא על קצה הדבר וגבולו, שפת הים. בירקרק חרוץ. בחרוץ ירקרק, כמו רבים עמים, משנה כסף, וחרוץ זהב משובח :(מלבי"ם באור המלות)


{טו}  בְּפָרֵשׂ שַׁדַּי מְלָכִים בָּהּ תַּשְׁלֵג בְּצַלְמוֹן:

 רש"י  בפרש. לשון ופרשו את השמלה (דברים כ''ב) בוררין את הדבר כשמלה חדשה. מלכים. אלו ת''ח כמו שנאמר (משלי ח') בי מלכים ימלוכו : (רש"י)

 מצודת דוד  בפרש. אז כאשר יפרוש שדי לגרש העובדי כוכבים מא''י : בה. בהארץ ההיא תתלבן כשלג אתה העדה היושבת בגולה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בפרש. מל' הפרשה ופרוד : תשלג. מל' שלג : בצלמון. מל' צלמות ור''ל חושך : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  תשלג. פעל יוצא מן שלג. וצלמון מענין חשך וצלמות :(מלבי"ם באור המלות)


{טז}  הַר אֱלֹהִים הַר בָּשָׁן הַר גַּבְנֻנִּים הַר בָּשָׁן:

 רש"י  הר אלהים הר בשן. והיכן פירשה בהר סיני שהוא הר אלהים סמוך לבשן בעבר הירדן : הר גבנונים. הר המיוחד שבהרים : גבנונים. לשון הרים על שם גובהם כמו (יחזקאל ט''ז) ותבני לך גב כל דבר גבוה קרוי גב : (רש"י)

 מצודת דוד  הר אלהים וגו'. הר סיני אשר ירד עליו אלהים הוא לכם הר בשן ר''ל כמו שהר בשן הוא דשן ושמן ומקום מרעה כן הוא לכם הר סיני כי זכות התורה שקבלתם שמה היא הרועה אתכם ומגין עליכם : הר גבנונים וגו'. הר בית ה' שהוא מקטני ההרים הוא לכם הר בשן כי זכות המקדש עומדת לכם ורועה אתכם כהר בשן שהוא מקום מרעה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הר בשן. הוא מקום דשן ושמן כמ''ש שמעו וכו' פרות הבשן (עמוס ד'). גבנונים. מל' גב וגובה והנוני''ן באים להקטין כמו האמינון אחיך (ש''ב י''ג) : (מצודת ציון)


{יז}  לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים הָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ אַף יְהוָה יִשְׁכֹּן לָנֶצַח:

 רש"י  למה תרצדון הרים גבנונים. כל זה מוסב על ה' יתן אומר עוד יאמר להם למה תרצדון הרים גבנונים למה תארובון אתם ההרים גבנונים הגבוהים להשחית את ההר אשר חמד אלהים לשבתו לשרות עליו שכינה הוא הר הבית אף הוא לנצח ישכון שם קדושתו קדושת עולם משנבחר לשבתו לא שרתה שכינה במקום אחר, ראיתי ביסודו של רבי משה הדרשן רצד הוא מארב בל' ערבי, אבל מנחם פירש תרצדון כמו תרקדון אף אותו לשון נופל על השיטה הזאת : (רש"י)

 מצודת דוד  למה תרצדון. אתם הנמשלים מול המקום להרים קטנים למה תרקדון בהיכלו הלא הוא ההר אשר חמד ה' לשבת בו ואף ישכון שם לנצח ולא ישאר בידכם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תרצדון. כמו תרקדון : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  למה וא''כ אתם מלכי צבאות, למה תרצדון ורצתם על הרים גבנונים האלה להלחם משם עם ישראל, הלא ההר אשר חמד אלהים לשבתו, שבחר בו שיהיה בקדושת הארץ ושיהיה שלו להשרות שכינתו שם, א''כ אף ה' ישכן לנצח ולא תוכלו לגרשו משם, (וגם בציור הזה עלה במחשבתו הגבורות שעשה ה' בימי קדם בהרים האלה במלחמת סיחון ועוג, וישראל רמה ידו : (יח-יט) רכב, מסב פניו לדבר אל רכב אלהים, אחר שצייר את ה' כרוכב בערבה הזאת, מצייר עלותו למרום הר בשן לגרש האויבים משם כאלו עלה שמה בסוס ורכב מלחמה, ושעורו, אתה רכב אלהים עלית למרום שבית שבי שהוא מה שהרכב הזה עלה למרום הר בשן וגרש את האויב ושבה שביו, ומדי זכר את הרכב ציין ענינו ומהותו ורב חילו, ואומר רבותים אלפי שנאן הרכב הזה עולה בחיל של רבבות רבים של אלופי הגבורים והתקיפים, אשר ה' (עלה) בם סיני בקדש, שכבר עלה ברכב הזה וגבוריו על הר אחר שהוא הר סיני, ואז לא עלה למלחמה רק בקדש, (המליץ ירכיב בשירו עליתו להר בשן עם עליתו להר סיני שהוא ג''כ במדבר הזה : (יט) עלית, אתה רכב אלהים עלית עתה למרום, היינו למרום הר בשן, ושבית שבי ממחנה האויב, לקחת, שעורו שבית שבי (באדם) לקחת מתנות באדם מה שבימי קדם כשעלית למרום ההר שהוא הר סיני לקחת אז מתנות, שאז נעשו לך לעם מרצונם וכאלו נעשו שלך בדרך מתנה, עתה שבית אותם בדרך שביה ע''י מלחמה, שאז לקחת לך בני אדם בדרך מתנה ועתה בדרך שביה, ואף (שבית) סוררים, את העכו''ם שבית, כדי לשכון יה אלהים כדי שתוכל לשכון בהר, שהם רצו לגרש אותך משם בל תשכון שמה, ולכן שבית אותם בשבי כדי שתשאר שוכן שם, ר''ל כדי שישכנו שם ישראל שעמהם ה' שוכן :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תרצדון. פעל מורכב משתי תיבות תרץ צד. תרוצו על צדי הרים גבנונים, וגבנונים מענין גב וגובה, ונוסף הנו''ן כמו או גבן, שבא על גב שיש בגופו :(מלבי"ם באור המלות)


{יח}  רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן אֲדֹנָי בָם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ:

 רש"י  רכב אלהים וגו'. עוד זה מוסב על ה' יתן אומר להזכיר חבת עמו אף כשנגלה רכב אלהים רבותים של אלפים שנאנים שנונים מלאכים חדים וה' היה ביניהם בסיני בקודש אף שם : (רש"י)

 מצודת דוד  רכב אלהיט. מוסב למעלה לומר גם בעבור זה היו בטוחים כי סוף הדבר יהיה גאולה שלימה כי ראה חיבתם לפני המקום כי הלא מלאכי רכבו המה הרבה רבבות שרים וה' שוכן בם אף בעת בואו בקדושתו להר סיני ליתן התורה כי גם המלאכים ירדו עמו ובכל עת המה קרובים לשכינה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אלפי. שרים וגדולים כמו אלופי יהודה (זכריה יב) : שנאן. כן יקראו מלאכי מרום : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  אלפי שנאן. אלופים ושרים של שנאנים, שהם המלאכים. ה' בם, מלת עליך נמשך לכאן, ה' עלה בם :(מלבי"ם באור המלות)


{יט}  עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם וְאַף סוֹרְרִים לִשְׁכֹּן יָהּ אֱלֹהִים:

 רש"י  עלית. אתה נגיד עמו משה בן עמרם למרום, שבית שבי את התורה, ולקחת מתנות מן העליונים ולתתם לבני אדם : ואף סוררים לשכון יה אלהים. אף עוד גרמת ששכן הקב''ה במשכן בתוך עם שהיו סוררים וממרים ומקציפים אותו : (רש"י)

 מצודת דוד  עלית למרום. ועכ''ז אתה ישראל עלית למרום ר''ל רמה ידך להתגבר עליהם לקבל את התורה ושבית אותה מיד המלאכים ולקחת אותה למתנה להיות מצויה בבני אדם ולא בין מלאכי מעלה : ואף סוררים. אף כי הרבו לסור מאחרי ה' עכ''ז נתרצה להם וציום על המשכן לשכון בם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור המלות  למרום. לרום ההר, כמו חוצבי מרום קברו (ישעיה כ''ג), כי השח יושבי מרום (שם כ''ו). שבית. נמשך לשתים, שבית באדם, ואף שבית סוררים, ולקחת מתנות מוסגר, שתחלה לקחת מתנות :(מלבי"ם באור המלות)


{כ}  בָּרוּךְ אֲדֹנָי יוֹם יוֹם יַעֲמָס לָנוּ הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ סֶלָה:

 רש"י  ברוך אד' וגו'. זה מן השיר האמור למעלה שירו לאלהים : יעמס לנו. יתן לנו ישועה רבה מכל עומס ככל אשר נוכל שאת, (מצאתי יום יום יעמס לנו כל הימים כן נוהג בנו לכל צרה ישועה):(רש"י)

 מצודת דוד  ברוך אד'. ראוי לנו לומר ברוך ה' אשר בכל יום טוען לנו ור''ל ברכותיו או טובותיו וקצר בדבר המובן מאליו : האל. הוא האל המושיע לנו עד עולם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יעמס. ענין הטענת משא כמו אבן מעמסה (שם) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ברוך ה' יום יום, וע''ז יהיה מבורך על מה שעושה בכל יום, בין על מה שעשה בימי קדם בין על שעשה בימים אחרונים, כי יעמס לנו האל ישועתנו הוא עומס ונושא ישועתנו בשבילנו, שהישועות שעשה בימי קדם נשארו אצלו והוא נושא אותם עד דור אחרון לעשותם שנית בכל יום ויום ובכל דור. סלה סיום הענין :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יעמס. בא על משא שאחר הניח עליו כאלו אנו העמסנו עליו משא זאת לישא אותה :(מלבי"ם באור המלות)


{כא}  הָאֵל לָנוּ אֵל לְמוֹשָׁעוֹת וְלֵיהוִה אֲדֹנָי לַמָּוֶת תּוֹצָאוֹת:

 רש"י  האל לנו אל למושעות. אל מושיע הוא לנו ולפניו יש הרבה תוצאות מיני מות תוצאות דרכים אל המות אך לא עלינו הוא נותנם אבל ימחץ בהם ראש אויביו : (רש"י)

 מצודת דוד  אל למושעות. הוא לנו אל להושיע ולא להביא הרעה עם כי בידו הרבה מיני תוצאות הנפש מן הגוף להביא המיתה מ''מ לא יביאם עלינו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  האל, (חלק ג') האל הוא לנו האל והתוקף אל המושעות, החוזק של התשועות הם נמצאים בו, אבל זה רק לנו, אבל לצרינו יש לה' אלהים למות תוצאות, תוצאות וסוף הגבולים ששם ישכון המות הם שייכים לה' יצייר כאלו המות יש לו ארצות מיוחדים היינו בחוץ לארץ, ואינו מושל בא''י, ושם תוצאותיו וגבולו שאין לו רשות לבא שם, כי מן תוצאותיו וגבוליו ואילך הם שייכים לה' לא יבא המלאך המות שמה, ומי יהרוג שם את האויבים שהגיעו להר בשן ששם אין מלאך המות שולט? אומר.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תוצאות. סוף הגבול, והיה תוצאות הגבול (יהושע ט''ו) :(מלבי"ם באור המלות)


{כב}  אַךְ אֱלֹהִים יִמְחַץ רֹאשׁ אֹיְבָיו קָדְקֹד שֵׂעָר מִתְהַלֵּךְ בַּאֲשָׁמָיו:

 רש"י  קדקד שער. קדקדו של עשו שהוא איש שעיר המתהלך תמיד באשמיו (ואינו חוזר מרעתו) : (רש"י)

 מצודת דוד  אך וגו'. אך במיני המיתות ההם ימחץ ראש אויביו ולא ראשינו : קדקד שער. כן נקרא גובה הראש כי שם נחלק שער הראש אילך ואילך ומוסב על ימחץ לומר בהם ימחץ קדקד של מי שהוא מתהלך ואוחז באשמיו ולא שב מהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ימחץ. ענין רציצה ופציעה כמו מחצת ראש (חבקוק ג') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אך אלהים ימחץ ראש אויביו, שם לא ימחצם המות רק אלהים בעצמו ימחץ את ראשם, וגם ימחץ קדקד שער קדקדו של עשו איש שעיר, ר''ל קדקוד בני אדום אשר הוא מתהלך באשמיו וחטאיו, והכונה שלא מתו בבשן ע''י המות בדרך הטבעי רק ע''י ה' בענין נסי לא ע''י המות הטבעי :(מלבי"ם באור הענין)


{כג}  אָמַר אֲדֹנָי מִבָּשָׁן אָשִׁיב אָשִׁיב מִמְּצֻלוֹת יָם:

 רש"י  אמר ה' מבשן אשיב. כי כן הבטיח להשיב אותנו מתוך אבירי בשן ומאיי הים : (רש"י)

 מצודת דוד  אמר אד'. כבר הבטיח לנו להשיב אותנו לא''י : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ממצולות ים. מעומק הים : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אמר ה', ה' אמר אל המות, פה לא תמחץ אתה, רק מבשן אשיב, שאשיב את פליטי האויב מבשן שיברחו משם אל חוץ לארץ, וגם אשיב את האויב ממצולות ים, הוא ים המלח שהיה ג''כ בגבול ההוא המזרחי ושם נלחמו ג''כ, כמ''ש וישב יואב ויך את אדום בגיא מלח, שהגיא מלח היה שם תחלה ים ונעשה במקומו גיא מלח כנודע, ואשיב אותם מן הארץ אל גבול ארצם ששם שולט המלאך המות :(מלבי"ם באור הענין)


{כד}  לְמַעַן תִּמְחַץ רַגְלְךָ בְּדָם לְשׁוֹן כְּלָבֶיךָ מֵאֹיְבִים מִנֵּהוּ:

 רש"י  למען תמחץ. רגלינו : בדם. כשימחץ את ראש האויב תהא רגלינו בוקעת בדמם תמחץ לשון בוקע בתוך הדם כמו (שופטי' ה) מחצה וחלפה רקתו כמו בקעה ול' משנה הוא והיו עולי רגלים בוקעים עד ארכבותיהם בדם ד''א תמחץ שם כלי ששואבין בו יין מן הבור מחץ שמו במסכת ע''ג : מאויבים מדם האויבים : מנהו. תהיה פרנסתו כדאמרינן מאי משמע דמן לישנא דמזוני הוא דכתיב (דניאל א') אשר מנה את מאכלכם וגומר : (רש"י)

 מצודת דוד  למען תמחץ. למען יהיו רגליך נראים כאלו הם מחוצים על כי תדרוך בדם הרוגי אויביך ותלכלך רגליך בדמם : מנהו. הכנת מזון כ''א מלשון כלביך יהיו ניזון מדם אויביך כי ילוקק דמם בלשונו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מנהו. ענין הכנת מזון כמו מן הוא (שמות יז) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  למען תמחץ רגלך בדם, שאלה השבים מן הארץ תהרוג אתה בחרבך ותמחץ רגלך מדמם, וגם תמחץ לשון כלביך מאויבים מנהו, מצייר את המות כשר הטבחים שי''ל כלבים שהולכים אתו לאכול את ההרוגים, וימחצו הכלבים את לשונם מאויבים אשר הם מנהו, שהם מהם ומהמונם שהאויבים הם שותפים ודומים לכלבי המות, שאחר שיהרגם המות יאכלו כלביו את בשרם, והמליצה שבארץ ישראל נפלו ע''י ה' ע''פ נס, וכשיצאו מגבול ארץ ישראל רדפו אחריהם והמיתום בחרב ובשרם השליכו לכלבים :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  קדקד שער. איש שער, כמו ואני תפלה, ואני מוסר לכולם (הושע ה') : תמחץ. המלוכלך בדמים נראה שנמחץ שם והדמים זבים מגופו. מנהו. כינוי הנסתר בה''א וא''ו, ר''ל שהאויבים הם מהם מן הכלבים וממינם :(מלבי"ם באור המלות)


{כה}  רָאוּ הֲלִיכוֹתֶיךָ אֱלֹהִים הֲלִיכוֹת אֵלִי מַלְכִּי בַקֹּדֶשׁ:

 רש"י  ראו הליכותיך אלהים. כלומר לאלו נאה לך להושי' שכשראו הליכותיך בקדושתך בים קדמו שרים לשורר לפניך שירת הים ואחריהם באו הנוגנים אלו המלאכים : (רש"י)

 מצודת דוד  ראו. ר''ל ראויים המה לזה כי כאשר ראו הליכותיך אל תוך הים בעמוד הענן. בקדש. השוכן בשמי קודש : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ראו, אחר שספר ענין המלחמה יספר איך שב ה' שר הצבאות עם עמו אל ארץ ישראל אחרי הנצחון ואיך שררו לו במקהלות, וכמו שדמה מליצתו תחלה אל מליצות אדון הנביאים ויהי בנסוע הארון וכו', ידמה עתה שובו למ''ש ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל, שבשוב ה' מן המלחמה יצאו לקראתו רבבות אלפי ישראל בתופים ובמחולות, עת שראו הליכותיך אלהים בקדש, ששבת מן עבר הירדן אל ארץ הקדושה וראו הליכותיך הולכים בקדש, אז.(מלבי"ם באור הענין)


{כו}  קִדְּמוּ שָׁרִים אַחַר נֹגְנִים בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת:

 רש"י  בתוך עלמות תופפות. בתוך מרים ונערותיה אשר לקחה התוף בידה ואמרו בשבחם : (רש"י)

 מצודת דוד  קדמו שרים. כאשר נמשכו אחריו והלכו בחרבה ומצרים נטבעו אז השרים הקדימו לשורר בפה את השירה ואחריהם נגנו המנגנים בכלי נגון לבשם הקול : בתוך עלמות. הם מרים וחברותיה ביניהן היו תופפות לנגן בהם להודות על הנס : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שרים. משוררים : עלמות. נערות : תופפות. מלשון תוף והוא כלי שיר : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  קדמו שרים, לפני הליכותיך הלכו שרים, כמלך השב מן הנצחון ומשוררים הולכים לפניו, אחר נוגנים, והמשוררים הלכו אחר נוגנים המנגנים בתוך עלמות תופפות, הנוגנים הולכים תחלה ואחריהם לפני הליכות המלך הלכו המשוררים לשיר גבורתו ונצחונו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  שרים, נגנים. השיר בפה והניגון בכלי, והשרים הולכים אחר נוגנים קודם הליכות ה'. תופפות. תואר :(מלבי"ם באור המלות)


{כז}  בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים יְהוָה מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל:

 רש"י  במקהלות ברכו אלהים אד' ממקור ישראל. אף עוברים ממעי אמן אמרו שירה : (רש"י)

 מצודת דוד  במקהלות. בקהל רב ברכו את ה' : ממקור ישראל. המברכים היו אלו הבאים ממקור ישראל ר''ל מזרע ישראל כינה הזרע במי המקור ודוגמתו וממי יהודה יצאו (ישעיה מח) : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  במקהלות, ועמהם הלכו מקהלות רבות אשר ברכו אלהים ואדני, ממקור ישראל, ר''ל בארץ ישראל, ידמה את המחנות שיצאו חוץ לארץ למלחמה שהיו ג''כ מקהלות, כמים שנזלו חוץ למקור, ואת ההולכים לקראתם מארץ ישראל יצייר כמקור עצמו המלא מים רבים ומקהלות אין מספר :(מלבי"ם באור הענין)


{כח}  שָׁם בִּנְיָמִן צָעִיר רֹדֵם שָׂרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם שָׂרֵי זְבֻלוּן שָׂרֵי נַפְתָּלִי:

 רש"י  שם בנימין. הצעיר נעשה רודה עליהם : רודם. כמו רודם בקמ''ץ משה זכה להיות מלך לפי שירד תחלה לים וכן אמר לו שמואל לשאול (ש''א ט''ו) הלא אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה ותרגמו יונתן שבטא דבנימן עבר בימא בריש כל שאר שבטיא : שרי יהודה רגמתם. מתקנאים בהם וזורקין בהם אבנים וכן שרי זבולון ונפתלי וכן אמר לו צוה אלהיך עזך (סא''א), ד''א (רגמתם רקמתם לבושן בגדי וכו') רקמתם לשון ארגמן, כך חברו מנחם : (רש"י)

 מצודת דוד  שם. בעבור הירידה אל הים שירדו שם זכה בנימן צעיר השבטים לצאת ממנו שאול המלך להיות רודה ומושל בישראל כי הם ירדו תחלה אל הים ובעבור זה זכו למלוכה כן ארז''ל : רגמתם. היו רוגמים עליהם באבנים כי היו מתקנאים בהם : שרי זבלון וגו'. וכן גם המה ריגמום באבנים ומוסב למעלה לומר ראויים המה לנס כי אינם כפויי טובה ומודים על הנס : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צעיר. קטן : רודם. ענין ממשלה כמו רדה בקרב אויביך (לקמן קי). רגמתם. ענין השלכת אבנים : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שם, (הם דברי השיר שאמרו), יציירו את העמים שהביאו שבי כאלו הביאו חיות המדבר פרים עם אבירים ונכנעו לפניהם עד שנער הצעיר שהוא בנימין רודם במקלו, ושרי יהודה א''צ למקל כי ירדו בה ע''י רגמתם, ע''י שישליכו עליהם צרור אבן, כמו שישליכו על הבהמה להטותה הדרך, וכן שרי זבולון ונפתלי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  רודם. רודה אותם, והרד''ק מפרש כמו רודם רודה בם, וכבר בארתי זה (יחזקאל ל''ד ד') שבד' מקומות נקשר הרדיה עם מלת את ע''ש. רגמתם. רוגם עליהם באבנים :(מלבי"ם באור המלות)


{כט}  צִוָּה אֱלֹהֶיךָ עֻזֶּךָ עוּזָּה אֱלֹהִים זוּ פָּעַלְתָּ לָּנוּ:

 רש"י  עוזה אלהים וגו'. עכשיו חוזר המשורר לתפלתו שהתפלל יקום אלהים ויפוצו אויביו עוזה אלהים והתגבר אשר כל אלה פעלת לנו : (רש"י)

 מצודת דוד  צוה אלהיך. כבר צוה אלהיך העוז והחוזק אשר יבוא לך : עוזה אלהים זו. ר''ל העוז הזו הבא מאלהים אשר עשה על הים הנה זה בעצמו כבר פעלת לנו על הגאולה ההיא כי כל ענייני הגאולה שמורה ומוכנת : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  צוה, כן צוה אלהיך, כן צוה עזך, הוא צוה שיכנעו לפני עם ה', עוזה אלהים, אתה עוז אלהים! (מצייר העוז כעצם מופשט) זו פעלת אתה לנו, כי לא בכחנו עשינו את החיל, ור''ל זו פעלת לנו מהיכלך אשר הוא על ירושלים, שבהיכל שכן עוז ה', ולכן לך יובילו מלכים שי, השי שהביאו מלכים הוא שייך לך, ורמז עמ''ש (ש''ב ח') שתועי מלך חמת שלח לדוד כלי כסף וכלי זהב על אשר הכה את הדרעזר ודוד הקדיש אותם לה' :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עוזה. שם, ע''מ חוקה אחת :(מלבי"ם באור המלות)


{ל}  מֵהֵיכָלֶךָ עַל יְרוּשָׁלִָם לְךָ יוֹבִילוּ מְלָכִים שָׁי:

 רש"י  מהיכלך על ירושלם. וממה שיראו המלכים כבוד היכלך אשר על ירושלים יובילו לך דורון ושי : (רש"י)

 מצודת דוד  מהיכלך. מכבוד היכלך אשר היא על ירושלים יהיה הסיבה אשר המלכים יביאו לך מנחה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יובילו. יביאו : שי. תשורה כמו יובל שי לה' (ישעיה י''ח) : (מצודת ציון)


{לא}  גְּעַר חַיַּת קָנֶה עֲדַת אַבִּירִים בְּעֶגְלֵי עַמִּים מִתְרַפֵּס בְּרַצֵּי כָסֶף בִּזַּר עַמִּים קְרָבוֹת יֶחְפָּצוּ:

 רש"י  גער חית קנה. זה עמלק שנמשל כחית יער הדר בין הקנים : עדת אבירים בעגלי עמים. עם ששמנו ועשתו כפרים אבירים בתוך שאר האומות שאינם אלא כעגלים לנגדם. מתרפס ברצי כסף. אינם מתרצי' לכל אדם אלא א''כ מרצה להם מעות : בזר עמים. פזרו את השבטים כד''א (דברים ל''ג) אף חובב עמים ותמיד קרבות יחפצון, חפצים להלחם בנו : (רש"י)

 מצודת דוד  חית קנה. זה הו' ישמעאל הדומה לחיה הדר בין הקנים אשר ביער והמה עדה החזקה : מתרפס. נעשה מרמס ר''ל מוכנע וירוד בעבור רצוי הכסף כי מבלעדי הכסף אין לרצותו להכניע זדון לבו : בזר עמים. בזדון לבו מפזר עמים ובכל זמן חפצים במלחמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גער. ענין צעקת נזיפה : אבירים. חזקים : מתרפס. ענין רמיסה ברגליה רפסה (דניאל ז') : ברצי. מל' רצוי : בזר. כמו פזר כי בומ''ף מתחלף וכן ורכוש להם יבזור (שם י''א) : קרבות. מלחמות כמו ביום קרב (לקמן ע''ח) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  גער, ששלח לך, שי למען תגער חית קנה ועדת אבירים בעגלי עמים, שתועי שלח מנחה על שכבשו את אויביו שהיו כחית קנה הטורפים וכעדת אבירים הנוגחים בקרניהם. מתרפס, ר''ל שתועי הוא מתרפס ומתכנע לפניך ברצי כסף אשר בזר ושלל מעמים אשר קרבות יחפצו, הביא לך מנחה מכסף שאסף משלל אויביו כדי שתגער חית קנה, שהוא על שהכה את חיל הדרעזר :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  חית קנה. הדרים בין קנה ושיחים במדבר. מתרפס. כמו לך התרפס ורהב ריעך, שהוא הבקשה וההכנעה. בזר. הכסף שבא בשפע ובפיזור רב, וכן ורכוש להם יבזר, ופי' בזר מעמים :(מלבי"ם באור המלות)


{לב}  יֶאֱתָיוּ חַשְׁמַנִּים מִנִּי מִצְרָיִם כּוּשׁ תָּרִיץ יָדָיו לֵאלֹהִים:

 רש"י  יאתיו חשמנים. ואז כשתחריב את עמלק ויקום מלך המשיח יביאו לך דורונו' ממצרי' ומכוש, ומנחם פתר משמנים שם מדינה יושבי חשמונה והפותרים פותרין אותו ל' דורון : (רש"י)

 מצודת דוד  יאתיו. אז הגדולים ממצרים יבואו עם תשורה לה' בהודאה : תריץ ידיו. הרגלים יהיו מריצים את הידים להביא בהם תשורה לה' (כי בריצת הרגלים גם הידים ירוצו בכללות הגוף) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יאתיו. יבואו כמו אתא בוקר (ישעיה כ''א) : חשמנים. עניינו גדולים וחשובים וכן חשמונאי ובניו : מני. כמו מן : תריץ. מל' ריצה ורדיפה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (לב-לג) יאתיו, וכן עוד יאתיו חשמנים ושרים ממצרים, וגם כוש הרחוקה מאד תריץ ידיו לאלהים, וכן כל ממלכות הארץ יבואו וישירו לה' ויזמרו לו, וכמ''ש בתחלת הענין שירו לאלהים זמרו שמו שכולם יכירו כח ה' ועזוזו, סלה סיום הענין : (חלק ד')(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  חשמנים. אנשים גדולים :(מלבי"ם באור המלות)


{לג}  מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ שִׁירוּ לֵאלֹהִים זַמְּרוּ אֲדֹנָי סֶלָה:

 רש"י  שירו לאלהים. שהראם גדלו וגאל את עמו : (רש"י)

 מצודת דוד  שירו. כאשר ישבר שבט המכה : (מצודת דוד)


{לד}  לָרֹכֵב בִּשְׁמֵי שְׁמֵי קֶדֶם הֵן יִתֵּן בְּקוֹלוֹ קוֹל עֹז:

 רש"י  הן יתן. הן נותן : (רש"י)

 מצודת דוד  בשמי שמי. בשמים אשר מעל השמים אשר ברא בימי קדם : הן יתן. הן הוא הנותן קול חזק להפחיד כל בני עולם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  לרוכב, מפני שסיים במה שהתחיל שירו לאלהים זמרו שמו, ושם אמר סולו לרוכב בערבות, שהוא מה שרכב במדבר להושיעם בדרך מלחמה שהוא דרך הטבע, אמר עתה (שירו) לרוכב בשמי שמי קדם, שהוא המנהיג הנהגה עליונה נסיית גבוהה ונעלה מן השמים שלנו הנוהגים הנהגה הסדורה הטבעית, כי הם שמי השמים המשפיעים על השמים והם קודמים להם בממלה הן הוא יתן בקולו קול עז שהוא גבוה מקול הטבעי :(מלבי"ם באור הענין)


{לה}  תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים עַל יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ וְעֻזּוֹ בַּשְּׁחָקִים:

 מצודת דוד  תנו עוז. אמרו שכל החוזק הוא לה' לבדו ובעבור ישראל הראה גאותו וכחו נראה בשחקים בהלוך כוכבים ומזלות אשר לא ישנו את תפקידם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תנו. אמרו כמו נתנו לדוד רבבות (ש''א י''ח) ויתכן שהוא מלשון שם יתנו צדקות ה' (שופטים ה') שהוא ענין ספור : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  תנו, אמנם הנהגה זו הנסיית לא ינהיג ה' רק בשביל ישראל כשהם ראוים לזה ע''פ מעשיהם, (לא כהנהגה הטבעיית שהיא קבועה תמיד), לכן אמר תנו עוז לאלהים שאתם תכינו א''ע במעשים טובים, שעי''ז תתנו לו עוז אל הנהגה זו הנעלה, כי על ישראל גאותו ועזו בשחקים, הנהגת ה' ע''ש הפלא והנסים, נקרא בכתבי הקדש בשם גאות ה', שבו יתגאה על הטבע ויתנשא עליה, והנהגה זו קבועה בשחקים שהם למעלה מן השמים והמערכת, הנה גאותו ועזו אשר בשחקים להנהיג הנהגה הנסיית הוא על ישראל שזה ינהיג רק בעבורם וכפי מעשיהם אם יזכו לזה ולכן תנו עוז לאלהים, ע''י מעשים טובים :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  גאותו. כבר התבאר בכ''מ שגאוה הנאמרת אצל ה' הוא אם יתנשא על חקי הטבע ויעשה נסים ונפלאות, (עי' ישעיה י''ב, ולקמן צ''ג), וכן שחקים נבדלים משמים, שמורה על הנהגה הנסית כמ''ש (ישעיה מ''ד) :(מלבי"ם באור המלות)


{לו}  נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ אֵל יִשְׂרָאֵל הוּא נֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם בָּרוּךְ אֱלֹהִים: (פ)

 רש"י  נורא אלהים ממקדשיך. ממה שהחרבתו אתה יראוי אם למקדשו לא נשא פנים קל וחומר לרשעים ומדרש אגדה אל תקרי ממקדשיך אלא ממקודשיך, שכשהקב''ה עושה דין בצדיקים מתירא ומתעלה ומתקלס, וכן הוא אומר בקרובי אקדש (ויקרא י') ונקדש בכבודי (שמות כ''ט) במיתת שני בני אהרן, ורבותינו דרשו כל המזמור עד ברוך ה' יום יום על מתן תורה וגשם נדבות במתן תורה וחיתך ישבו בה, ואני אין לבי מתיישב לאמן לשון ישבו בה בל' נתיישבו בתורה וההר חמד אלהים לשבתו אין מתיישב לדרשו על הר סיני שהרי לא לשבתו חמדו ולא לשכון בו לנצח וכאן כתיב ישכון לנצח וכן מלכי צבאות פירשו כמו מלאכי צבאות ואין זה לשון המקרא : (רש"י)

 מצודת דוד  ממקדשיך. מן הכבוד השוכן במקדש תבוא היראה לבני אדם כי משם יצאו כל הנפלאות : אל ישראל. חוזקן של ישראל הוא ומעולם נותן עוז וחוזק לעם הידוע הנבחר לו ובעבור זה יהיה אלהים ברוך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותעצומות. מל' עצמה וחוזק : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  נורא אלהים ממקדשיך, אתה ישראל, דע כי ממקדשיך, מן הבהמ''ק שלך וממה שאתה מתקדש לפניו, אלהים הוא נורא, ר''ל שעל ידו ינהיג הנהגה נוראה שהיא הנהגה נורא נסיית למעלה מן הטבע שעל ידי הנהגה זו ייראו כולם מפניו, ומצד שהוא אל ישראל ומשגיח עליהם בהשגחה פרטית, הוא נותן עז ותעצומות לעם, העוז הזה נתן לישראל, כי הנהגה זאת יוצאת לרגלם וכפי בחירתם ומעשיהם ובידם ניתן העוז הזה למשול בשמים ובארץ ולדרוך על הטבע, ברוך אלהים על נפלאותיו וטובו : (מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-סט

{א}  לַמְנַצֵּחַ עַל שׁוֹשַׁנִּים לְדָוִד:

 רש"י  על שושנים. על ישראל שהם כשושנה בין החוחים שהחוחים מנקבין אותם והתפלל עליהם : (רש"י)

 מצודת ציון  שושנים. שם כלי נגון עשויה בצורת שושנה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  למנצח, י''מ אותו על עת שנרדף מפני אבשלום, וי''מ אותו על הגלות, ופירושנו יסבול שני הענינים :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ:

 רש"י  כי באו מים. האומות : (רש"י)

 מצודת דוד  עד נפש. המשיל עומק הצרות למים שוטפים הבאים עד הצואר והנפש קרובה לצאת : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  הושיעני אלהים כי המים באו עד נפש שהסכנה גדולה מאד :(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי מַיִם וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי:

 רש"י  ביון מצולה. בבוץ טיט של מצולה : ושבולת. הוא שטף חוזק הנהר פי''ל בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  ואין מעמד. אין שם מקום קשה להשאר עומד וארד א''כ מטה מטה : במעמקי מים. ר''ל הנה הבא במים עמוקים הוא מסוכן אף אם אינם רדופים ושוטפים והבא במים שוטפים הוא מסוכן אף אם לא בא במקום העמוק ומכ''ש הבא במים שוטפים ובמקום העמוק שהוא מסוכן ביותר וכן באו עלי צרות כפולות ומצירות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ביון. הוא הרפש שבקרקעית המים : מצולה. עומק המים : ושבולת. היא מרוצת המים כמו משבולת הנהר (ישעיה כז) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  באתי, מצייר את הסכנה בג' ענינים, א. הטיט שתחת רגליו הוא יון מצולה, שוא יון טיט נדבק שקשה להוציא רגליו משם, והטיט עמוק מאד עד שאין מעמד, אין שם תהום שיכול לעמוד עליו ברגליו, ב. באתי במעמקי מים שהמים עמוקים, ג. שהם רודפים כי שבולת שטפתני, והנמשל, מקומו בירושלים נרפש ע''י המרד, והאויבים רבים, והסכנה עצומה, והשבולת שטפו ממקומו לברוח מן הארץ :(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  יָגַעְתִּי בְקָרְאִי נִחַר גְּרוֹנִי כָּלוּ עֵינַי מְיַחֵל לֵאלֹהָי:

 רש"י  נחר. יבש כמו (איוב ל') חרה מני חורב : כלו עיני. כל תוחלת ממושכה קרויה כליון עינים כמו (דברים כ''ח) וכלות אליהם כל היום, מכלות עינים (ויקרא כ''ו) ועיני רשעים תכלינה (איוב י''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  בקראי. בעבור רוב הקריאה על קושי הלחץ : נחר. הצועק הרבה מתייבש רטיבת הגרון : כלו עיני. המקוה לדבר מה ואינה באה קרוי בלשון המקרא כליון עינים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נחר. ענין יובש כמו ושכן חררים (ירמיה יז) : מיחל. מל' תוחלת ותקוה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יגעתי, בהטבעו קורא אל בני אדם לעזרה ויגע בקוראו עד שנחר גרונו ואין שומע, וגם צופה לשמים שיבא עזרו משם וכבר כלו עיני מרוב היחול :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  נחר. עבר מן הכפולים, כמו ושכן חררים :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  רַבּוּ מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי שֹׂנְאַי חִנָּם עָצְמוּ מַצְמִיתַי אֹיְבַי שֶׁקֶר אֲשֶׁר לֹא גָזַלְתִּי אָז אָשִׁיב:

 רש"י  אויבי שקר. שונאים אותי על שקר שאין אני רודף אחר שקר שלהם לתפוש טעותם : אז אשיב. כשהם נאספים עלי אני משחד אותם בממון מה שלא גזלתי מהם : (רש"י)

 מצודת דוד  משערות. יותר מחשבון שערות ראשי : שונאי חנם. כי לא הריעותי את אחד מהם : עצמו. הכורתים אותי נתחזקו והמה אויבים לי על שקר ובחנם : אשר לא גזלתי. הדבר אשר לא גזלתי מעולם בע''כ אשיב אז כאשר יעלילו עלי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עצמו. חזקו והוא מלשון עצם שהוא קשה וחזק : מצמיתי. ענין כריתה כמו לבקרים אצמית (לקמן ק''א) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  רבו וגם האויבים עומדים סביב להטביעני, והוא בג' ענינים, א. השונאים אותו ע''י שאומרים שהוא חוטא ואיש רע מעללים, ועז''א רבו משערות ראשי שונאי חנם, שבאמת שנאתם הוא בחנם כי לא חטאתי, ב. אויבים המבקשים רעתו שחשבו שהוא הרע להם ועז''א רבו מצמיתי והם אויבי שקר כי לא עשיתי להם רע, ג. הבאים לקחת ממונו עז''א אשר לא גזלתי אז, אשיב, ר''ל שבאו עליו בג' ענינים על נפשו ועל גופו ועל ממונו וכנ''ל סי' ל''ה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  שנאי חנם, איבי שקר. עי' למעלה (ל''ה י''ט), על השונאים אמר רבו בכמות, ועל האויבים עצמו באיכות, כי הם ילחמו אתו להצמיתו ולהכריתו :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  אֱלֹהִים אַתָּה יָדַעְתָּ לְאִוַּלְתִּי וְאַשְׁמוֹתַי מִמְּךָ לֹא נִכְחָדוּ:

 מצודת דוד  אתה ידעת לאולתי. כאומר הלא אינם מרובים כ''כ להיות מיוסר ביותר : ואשמותי וגו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לאולתי. מל' אויל ור''ל עבירות כי אין אדם עובר עבירה אא''כ נכנס בו רוח שטות : נכחד. נמנעו מלדעת אותם : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אלהים, (מתחיל תפלתו), אתה ידעת לאולתי, אולת היא הספיקות שי''ל בעיון שע''י תרופף בידו אמונתו, והגם שאנכי אויל בדבר, אתה ידעת, ואשמותי שהם העבירות שעשיתי בפועל, ג''כ ממך לא נכחדו, שלא לבד שידעת ענינים שכליים ידעת גם ענינים פעליים הנתלים בזמן ובמקום :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אולתי. אויל הוא המסתפק כמ''ש בפי' משלי :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  אַל יֵבֹשׁוּ בִי קוֶֹיךָ אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת אַל יִכָּלְמוּ בִי מְבַקְשֶׁיךָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:

 רש"י  אל יבשו בי קויך. אל תניחני בידם פן יבושו קויך במה שמאורע בי ויאמרו הלא כך אירע למי שהיה מקוה להקב''ה : (רש"י)

 מצודת דוד  אל יבושו. כי אם לא תענה לי יבושו א''כ כל המקוים לך בראותם שלא הועיל לי תוחלתי : אל יכלמו. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בי. ר''ל על ידי : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אל יבושו ר''ל הגם שאתה ידעת לאולתי, בכ''ז עליך להושיעני כדי שלא יבושו על ידי קויך ה' צבאות, ויש הבדל בין בושה וכלימה, שהבושה היא בעצמו והכלימה היא מאחרים, והתקוה היא בלב, ואם לא תבא התקוה יבושו בפני עצמם שקוו בחנם, ואל יכלמו בי מבקשיך אותם המבקשים אותך בפועל, שזה נראה לכל ואם לא תבא בקשתם יכלמו גם מאחרים שראו שבקשו בחנם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (ז-ח) יבשו, יכלמו. התבאר בכ''מ בושה מעצמו וכלימה מאחרים, וחרפה גדולה מכלימה, רק שהכלימה הוא דוקא בפניו, וכן החרפה הוא על דבר והכלימה הוא גם בלא דבר, ובזה כלימה מוסיף על חרפה, וכ''ה בירמיה (כ''ג מ') :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  כִּי עָלֶיךָ נָשָׂאתִי חֶרְפָּה כִּסְּתָה כְלִמָּה פָנָי:

 מצודת דוד  כי עליך. החרפה שאני נושא היא בעבורך כ''א התחברתי עמהם למעול בך הייתי אהוב להם : כסתה. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי, באר הטעם שיבושו קווי ה' אם לא יושיעהו, כי החרפה שנשאתי הי' עליך ובעבורך כמו שיבאר, וא''כ ראוי שיושיעהו ה' ואם לא יושיעהו יבושו קווי ה', כשיראו שאינו מושיע קוויו ומיחליו :(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  מוּזָר הָיִיתִי לְאֶחָי וְנָכְרִי לִבְנֵי אִמִּי:

 רש"י  לאחי. לעשו : (רש"י)

 מצודת דוד  מוזר. בעבורך אני נחשב לזר לאחי והם בני ישמעאל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מוזר. מלשון זר : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (ט-י) כי, מה שהייתי מוזר לאחי היה מצד שקנאת ביתך אכלתני, ר''ל שהיה לי קנאה על בני ביתך שאינם שומעים לקולך, (מציין את ה' עם ישראל כאב עם בני ביתו) ובזה היה לי ריב עם אחי, וגם חרפת חורפיך נפלו עלי, שהזדים המחרפים אותך הם מחרפים אותי על אמונתי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מוזר לאחי, ונכרי לבני אמי. בארתי (ישעיה כ''ח), שהנכרי גרוע מן הזר, שהזר הוא לאותו דבר כמו ישראל אצל תרומה וכדומה, והנכרי הוא מארץ רחוקה, לאחי מן האב אני מוזר מן הירושה ולא נכרי לגמרי, ולבני אמי שאיני יורש עמהם אני נכרי לגמרי :(מלבי"ם באור המלות)


{י}  כִּי קִנְאַת בֵּיתְךָ אֲכָלָתְנִי וְחֶרְפּוֹת חוֹרְפֶיךָ נָפְלוּ עָלָי:

 רש"י  קנאת ביתך. ראו החבה שנהגת בנו בעוד ביתך קיים ונתקנאו בי : (רש"י)

 מצודת דוד  קנאת ביתך. על כי המה מתקנאים בתפארת בהמ''ק לזה אוכלים אותי ועוד יוסיפו לחרפני בדברים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נפלו. חנו ושכנו כמו על פני כל אחיו נפל (בראשית כ''ה) : (מצודת ציון)


{יא}  וָאֶבְכֶּה בַצּוֹם נַפְשִׁי וַתְּהִי לַחֲרָפוֹת לִי:

 רש"י  ואבכה בצום נפשי. בתעניתי : ותהי לחרפות לי. מה שאני בוכה ומתענה לפניך הם מתלוצצים עלי : (רש"י)

 מצודת דוד  ואבכה. וכאשר אבכה בעת תהיה נפשי בצום : ותהי. הבכיה תהיה לי לחרפה באמרם אם לא מאס בכם מדוע לא ישמע קול בכיות : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (יא-יב) ואבכה, כשאבכה להתפלל על זאת היא לי לחרפה, וכשאתנה לבושי שק להתאבל ע''ז אהי להם למשל :(מלבי"ם באור הענין)


{יב}  וָאֶתְּנָה לְבוּשִׁי שָׂק וָאֱהִי לָהֶם לְמָשָׁל:

 מצודת דוד  ואתנה. וכאשר אתן לבושי שק בעבור התשובה המה מביאים ממני משל בדרך לעג : (מצודת דוד)


{יג}  יָשִׂיחוּ בִי יֹשְׁבֵי שָׁעַר וּנְגִינוֹת שׁוֹתֵי שֵׁכָר:

 רש"י  ונגינות. בי לשותי שכר (סא''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  יושבי שער. השופטים היושבים בשערי העיר אף המה ישיחו בי עם שאין מדרך החשובים לדבר דברים של מה בכך : ונגינות. שותי השכר ינגנו בדברי הקורות אותי בדרך לעג ובזיון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ישיחו. ענין ספור דברים : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (יג-יד) ישיחו בי יושבי שער ואני תפלתי, אומר אולם בעת שישיחו בי יושבי שער, ושותי שכר עושים ממני נגינות להתלוצץ, בעת ההיא אני תפלתי לך, כי העת הזאת שהם מתלוצצים עלי היא עת רצון, ובעת ההיא תפלתי אלהים ברב חסדך ענני, א. שתענני מצד החסד, ב. שתענני באמת ישעך, מצד האמת על ישעך, היינו מצד ההבטחה שהבטחת להושיע לי :(מלבי"ם באור הענין)


{יד}  וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יְהוָה עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ:

 רש"י  ואני תפלתי לך ה'. יהי עת תפלתי עת רצון : (רש"י)

 מצודת דוד  ואני תפלתי. אבל אני אתפלל לפניך ואינני פונה ללעגם : עת רצון וגו'. ר''ל ברב חסדך יהיה עת רצון וענני בישע אמת ומתקיים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  באמת. ענינו דבר מקויים : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  חסדך, באמת. מבואר בכ''מ שהחסד הוא בדבר שאינו מחויב, והאמת הוא לקיים דבר המובטח :(מלבי"ם באור המלות)


{טו}  הַצִּילֵנִי מִטִּיט וְאַל אֶטְבָּעָה אִנָּצְלָה מִשֹּׂנְאַי וּמִמַּעֲמַקֵּי מָיִם:

 מצודת דוד  מטיט. הוא משל על הצרות : ואל אטבעה. להיות נשקע ונאבד : וממעמקי מים. ר''ל והרי הוא כאלו אנצל ממעמקי מים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  הצילני, נגד מ''ש טבעתי ביון מצולה בקש הצילני מטיט ואל אטבעה, ונגד מ''ש באתי במעמקי מים, רבו שונאי חנם, בקש אנצלה משונאי וממעמקי מים, ור''ל כי כשינצל מן המים הוא ירא משונאיו העומדים על שפת המים להרגו, וכשישאר במקומו מתירא מן המים, מבקש שיצילהו ה' משניהם :(מלבי"ם באור הענין)


{טז}  אַל תִּשְׁטְפֵנִי שִׁבֹּלֶת מַיִם וְאַל תִּבְלָעֵנִי מְצוּלָה וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ:

 רש"י  ואל תאטר. ואל תסגור עלי : באר. צרה נכריה זו את פיה לבלעני. תאטר. כמו אטר יד ימינו (שופטים ג') סגור יד ימינו שאינו משתמש בה : (רש"י)

 מצודת דוד  ואל תאטר. עם שכבר נפלתי לבאר המים אל תסגר עלי פיה לבל אוכל לעלות ר''ל לא אשתקע בה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תאטר. ענין סתימה וסגירה ודוגמתו אטר יד ימינו (שופטים ג) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אל תשטפני, ר''ל שאין לי עצה להנצל משונאי רק או אם השבולת תשטפני מפה, או שתבלעני מצולה לבל יראני, או שהבאר תאטר עלי פיה בל אתגלה לפניהם, ע''ז מבקש שלא בדרכים אלה ינצל משונאיו, רק.(מלבי"ם באור הענין)


{יז}  עֲנֵנִי יְהוָה כִּי טוֹב חַסְדֶּךָ כְּרֹב רַחֲמֶיךָ פְּנֵה אֵלָי:

 מלבי"ם - באור הענין  ענני ה' כי טוב חסדך, ותוכל להצילני בדרך טוב כפי חסדך, (ר''ל שיוכל להנצל ע''י שיברח מירושלים כמשל שתשטפהו השבולת, או ע''י שיסתר במערות כמשל בליעת המצולה, או שישגב בעיר מבצר כמשל שתאטר עליו באר פיה), כי טוב, א. מצד החסד, ב. מצד הרחמים שיראה בעניו, עז''א כרוב רחמיך פנה עלי :(מלבי"ם באור הענין)


{יח}  וְאַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵעַבְדֶּךָ כִּי צַר לִי מַהֵר עֲנֵנִי:

 מצודת דוד  מהר ענני. על כי הצרה כבר הוגשה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ואל ולא לבד שתענה אותי ותפנה אלי, כי גם אל תסתר פניך מעבדך, בענין שאראה אותך שאתה עומד להושיעני, ואחר שצר לי מהר ענני מבלי עיכוב :(מלבי"ם באור הענין)


{יט}  קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ לְמַעַן אֹיְבַי פְּדֵנִי:

 רש"י  קרבה אל נפשי. (קרב אלי) : גאלה. גאול אותה : (רש"י)

 מצודת דוד  למען אויבי. לבל יאמרו ידם רמה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  קרבה, הגאולה היא מצד הקורבה, כמו גאולת קרובים, והפדות הוא מצד הדבר עצמו, וז''ש קרבה אל נפשי מצד הקורבה שיש לך עם נפשי מצד שהיא חלק אלוה ממעל, ומצד זה גאלה כקרוב הגואל את קרובו כי אין גואל קרוב ממך, ומצד גופי שאינו קרוב שלך למען אויבי פדני, תפדהו מצד עצמו אחר שנפל ביד אויביו לבל ישחיתהו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  גאלה, פדנו. התבאר (ישעיה ל''ה) ובכ''מ, שהגאולה הוא מצד הקורבה, והפדיה הוא מצד הדבר עצמו והול''ל קרבה כי הוא מגזרת פעל, ואמר קרבה שר''ל מצד הקורבה גאל אותה :(מלבי"ם באור המלות)


{כ}  אַתָּה יָדַעְתָּ חֶרְפָּתִי וּבָשְׁתִּי וּכְלִמָּתִי נֶגְדְּךָ כָּל צוֹרְרָי:

 מצודת דוד  נגדך. ר''ל רואה אתה כל המצירים לי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אתה, נגד הגאולה הנפשיית אמר אתה ידעת חרפתי ובשתי שהיא בעבורך, כמ''ש כי עליך נשאתי חרפה, ונגד הפדות למען אויביו, אמר הלא נגדך כל צוררי, וראית איך צוררים המה לי בנכליהם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  חרפתי, ובשתי, וכלמתי. עיין פסוק ז' ח' :(מלבי"ם באור המלות)


{כא}  חֶרְפָּה שָׁבְרָה לִבִּי וָאָנוּשָׁה וָאֲקַוֶּה לָנוּד וָאַיִן וְלַמְנַחֲמִים וְלֹא מָצָאתִי:

 רש"י  ואנושה. ואאנש ואחלה כמו (מיכה א') כי אנושה מכותיה וכמו (ש''ב י''ב) ויאנש הילד דבת שבע, וא''ת היאך האל''ף זו משמשת שורש ומשמשת שימוש המיסב הדיבור אל המדבר כן דרך תיבה שתחלתה אל''ף כגון (מלאכי א') ואהב את יעקב אני אהבי אהב (משלי ח') הרי הוא כמו ואאהב, וכן (צפניה א') אסף אסף כמו אאסף. לנוד. שיבואו לי אוהבים לנוד לי ולנחמני : (רש"י)

 מצודת דוד  ואנושה. בעבור שברון לב נחליתי : לנוד. לבא מי לנחם אותי ולנודד בראש כדרך המנחמים : ולמנחמים. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואנושה. ענין חולי כאוב כמו ויאנש הילד (ש''ב יב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  חרפה, החרפה כבר שברה את לבי, שהלב הוא מקור החיים והוא נשבר, עד כי אנושה שהיא מכת מות אחר שנגע עד לבי, ואקוה לנוד מצייר א''ע כמת ורוצה שינחמו וינודו עליו כמו שעושים על מת ואין מגיד לו ומנחם אותו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ואנושה. כאב אנוש והא' היא א' איתן ונפלה א' השורש. לנוד, ולמנחמים. בארתי (ישעיה מ''ט) כי הנידה הוא מן הקרובים ואין, כי אין קרובים, ומנחמים יהיו גם אחרים, רק הוא לא מצא מנחם :(מלבי"ם באור המלות)


{כב}  וַיִּתְּנוּ בְּבָרוּתִי רֹאשׁ וְלִצְמָאִי יַשְׁקוּנִי חֹמֶץ:

 רש"י  בברותי. בסעודתי כמו תבא נא תמר אחותי ואברה מידה (שמואל ב י''ג) : ראש. מרה : (רש"י)

 מצודת דוד  ויתנו וגו'. המשיל עצמו למי שהוא רעב ללחם וצמא למים ומאכילין אותו עשב מר ומשקין אותו חומץ שנתוסף מכאוב על מכאובו כי כן ישיב האויב שנית ידו להכות ולייסר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בברותי. עניינו אכילה מועטת כמו הביאי הבריה (שם יג) : ראש. שם עשב מר כמו ראש ולענה (דברים כט) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ויתנו בברותי ראש בסעודת הבראה שעושים לו (כמו שעושים להאונן שסעודה זו באה משל אחרים) יתנו בה ראש ולענה, ותחת שהיו נותנים להאבל בסעודה זו יין לשתות, כמ''ש תנו שכר לאובד, ישקוני חומץ :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בברותי. פעל ברה על האכילה בא על שמאכילים החולה להברותו (ש''ב י''ג), או על סעודת הבראה של האבל, להברות את דוד לחם (שם ג' ל''ה), ולא ברה אתם לחם (שם י''ב י''ז), היו לברות למו (איכה ד') :(מלבי"ם באור המלות)


{כג}  יְהִי שֻׁלְחָנָם לִפְנֵיהֶם לְפָח וְלִשְׁלוֹמִים לְמוֹקֵשׁ:

 רש"י  ולשלומים. כשיקוו לשלום יהפך שלומם למוקש : (רש"י)

 מצודת דוד  יהי שלחנם. לזה יענשו אשר שולחנם שהוא לפניהם יהיה למוקש ופח ר''ל מה שיחשבו לטובה יהפך לרעה : ולשלומים. מה שיקוו לשלום יהפך עוד למוקש וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לפח. לרשת : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יהי, העוף נצוד בפח ע''י שנותנים אוכל בהפח והוא בא לשם ונצוד, עפ''ז יאמר ששולחנם שיבואו לאכול עליו יהיה לפניהם לפח, והפח צד את הבעל חי ואינו מזיקו, והמוקש הוא המזיק אותו, ועז''א ולשלומים דבר שיחשבו שהוא לשלום, יהיה לפניהם למוקש :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ולשלומים. משם שלום, ויל''פ יהיו לפניהם לפח ולאנשי שלומים למוקש :(מלבי"ם באור המלות)


{כד}  תֶּחְשַׁכְנָה עֵינֵיהֶם מֵרְאוֹת וּמָתְנֵיהֶם תָּמִיד הַמְעַד:

 מצודת דוד  ומתניהם. בעבור כי יחשך מאור עיניהם יעמדו בהליכתם (ואמר ומתניהם לפי כשרגלי האדם נחלקים ונשמטים מרגיש כאב במתנים) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  המעד. ענין השמטה והחלקה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  תחשכנה עיניהם מראות שלא יראו את המוקש ויוקשו בו, ומתניהם תמיד המעד כדי שימעדו ויפלו בהפח :(מלבי"ם באור הענין)


{כה}  שְׁפָךְ עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ וַחֲרוֹן אַפְּךָ יַשִּׂיגֵם:

 מצודת ציון  זעמך. כעסך : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שפך עליהם, הזעם הוא הקללה, וחרון אף הוא הקצף, והמליצה תצייר כי המוכן ליסר את החוטא הוא שבט אפו של ה', והיסורים עצמם שבם ייסר הוא הזעם, כמ''ש הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי, ועז''א שישפוך עליהם זעמו וקללתו, וחרון אפו שהוא ההולך בשליחותו להריק עליהם זעמו, הוא ישיגם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  זעמך וחרון אפך. עי' הבדלם ישעיה (י' ה') :(מלבי"ם באור המלות)


{כו}  תְּהִי טִירָתָם נְשַׁמָּה בְּאָהֳלֵיהֶם אַל יְהִי יֹשֵׁב:

 מצודת ציון  טירתם. ארמונם כמו טירת כסף (ש''ה ח) : נשמה. שוממה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  תהי טירתם שהיא קבועה תהיה נשמה, וגם באהליהם שהם מטולטלים ממקום למקום אל יהיה יושב, כי לא יהיה להם אף אהל עראי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  טירתם. בא על הארמנות ובנינים הגדולים שבו יתקבצו העדה כמו בתי העצה, או בתי עבודת אליליהם :(מלבי"ם באור המלות)


{כז}  כִּי אַתָּה אֲשֶׁר הִכִּיתָ רָדָפוּ וְאֶל מַכְאוֹב חֲלָלֶיךָ יְסַפֵּרוּ:

 רש"י  כי. את העם הזה אשר אתה הכית : רדפו אתה קצפת מעט והם עזרו לרעה : ואל מכאוב חלליך יספרו. דבריהם לבוא בעצה נשחיתם בהיותם כאבים : (רש"י)

 מצודת דוד  כי אתה וגו'. הוא הפוך כאלו אמר כי מי אשר אתה הכית רדפו אותו גם המה להוסיף מכאוביו : ואל מכאוב וגו'. יספרו זה לזה בעבור להביא מכאוב על חללי ה' ר''ל הקרובים להיות חללים כי החלל לא ירגיש ואין לו מכאוב : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי, שיעור הכתוב כי יספרו, אתה אשר הכית רדפו, שיאמרו שהנרדף מאתם הוא מוכה אלהים, שאלהים הכהו, והמוכה מאתם יאמרו שאתה כבר עשיתו חלל, בענין שיאמרו שרודפים את המוכה מאלהים ומכאיבים את החלל של ה', שכבר קדם להיות חלל קודם שיכאיבוהו, וקדם להיות מוכה קודם שירדפוהו להכותו :(מלבי"ם באור הענין)


{כח}  תְּנָה עָוֹן עַל עֲוֹנָם וְאַל יָבֹאוּ בְּצִדְקָתֶךָ:

 מצודת דוד  תנה עון. חשוב העון הזה להצטרף על העונות שכבר עשו : ואל וגו'. ר''ל אל תעשה עמהם צדקה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  תנה עון זה שאומרים שאתה עשית זאת, על עונם, שיהיה עון זה צף למעלה על עונותיהם, ואל יבואו בצדקתך, כמו שהם רוצים להצדיק מעשיהם על ידי שמיחסים לך עולה, כן לא יבואו בצדקתך, רק.(מלבי"ם באור הענין)


{כט}  יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים וְעִם צַדִּיקִים אַל יִכָּתֵבוּ:

 מצודת דוד  ימחו. אם כבר כתובים המה בספר חיים בעבור זכות מה אזי ימחו ממנה ואם עדיין אינם כתובים לא יהיו נכתבין עם הצדיקים לחיים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ימחו מספר חיים ואל יכתבו עם צדיקים, כדי שהם רוצים להצדיק מעשיהם שהם צדיקים בזה והם שלוחי ה', וע''י שיענשו יתראה שלא היו צדיקים בדבר זה :(מלבי"ם באור הענין)


{ל}  וַאֲנִי עָנִי וְכוֹאֵב יְשׁוּעָתְךָ אֱלֹהִים תְּשַׂגְּבֵנִי:

 מצודת דוד  ואני עני. עם שאני עני ובעל מכאוב ואין לאל ידי להתחזק מעצמי מ''מ תשועתך תשגבני : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ואני, לא כדבריהם שאתה הכית אותי, כי בהפך אני עני וכואב על ידם, וישועתך אלהים תשגבני :(מלבי"ם באור הענין)


{לא}  אֲהַלְלָה שֵׁם אֱלֹהִים בְּשִׁיר וַאֲגַדְּלֶנּוּ בְתוֹדָה:

 מלבי"ם - באור הענין  אהללה שם אלהים לספר תהלותיו הכוללים, ואגדלנו יותר בתודה שאביא להודות על טובותיו המיוחדים אלי :(מלבי"ם באור הענין)


{לב}  וְתִיטַב לַיהוָה מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן מַפְרִיס:

 רש"י  ותיטב. הלולי לה' : משור פר. הוא שור שהקריב אדם הראשון שנברא בקומתו וביום שנקרא שור בו ביום הביאו שהשור בן יומו קרוי שור שנאמר (ויקרא כ''ב) שור או כשב או עז כי יולד, בו ביום נדמה לפר שהוא בן שלש : מקרן מפריס. קרנותיו קדמו לפרסותיו שהרי בקומתו ובקרניו נברא וראשו יצא מן הארץ תחלה כדרך כל הנולדים הוציאתן הארץ נמצאו קרניו קדמו לרגליו : (רש"י)

 מצודת דוד  ותיטב. תהלתי יוטב לה' יותר מקרבן שור פר : מקרין מפריס. ר''ל בעל קרנים גדולים ופרסות רחבות שהוא יפה למראה ובעל בשר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  משור פר. כפל המלה בשמות נרדפים לתוספות ביאור וכן אדמת עפר (דניאל יב). מפריס. פרסות הרגל : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ותטב, הגם שיביא פר לתודה, מה שיגדל את ה' לשבחו, זה תיטב בעיניו יותר מן השור פר שי''ל קרנים ופרסה :(מלבי"ם באור הענין)


{לג}  רָאוּ עֲנָוִים יִשְׂמָחוּ דֹּרְשֵׁי אֱלֹהִים וִיחִי לְבַבְכֶם:

 מצודת דוד  ראו. כאשר יראו הענוים אשר הוטב תפלתי : דורשי. וכאשר יראו דורשי אלהים. ויחי. אז יחיה לבבכם והוא ענין שמחה כי הדואג לבו מת : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ראו ענוים שמקבלים באהבה כל העובר עליהם מהצרות ישמחו כי ידעו שיש תקוה, דורשי אלהים החוקרים באלהות שעד עתה היה לבם עצב על שראו שלות הרשעים ויסורי הצדיקים עתה יחי לבבכם :(מלבי"ם באור הענין)


{לד}  כִּי שֹׁמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים יְהוָה וְאֶת אֲסִירָיו לֹא בָזָה:

 מצודת דוד  כי שומע. השמחה תהיה על כי ראו כי שומע ה' אל אביונים : ואת אסיריו. ר''ל עם כי נאסרו בדבר ה' על כי מרו בו מ''מ לא בזה את תפלתם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי, עתה יראו שלא היו יסורי הצדיקים מפני חסרון ידיעה והשגחה, כי שומע אל אביונים ה', ולא מפני המאוס והבזיון שאין נחשבים בעיניו להושיעם, כי את אסיריו לא בזה :(מלבי"ם באור הענין)


{לה}  יְהַלְלוּהוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ יַמִּים וְכָל רֹמֵשׂ בָּם:

 מצודת דוד  יהללוהו. בעבור זה יהללוהו צבא השמים ויושבי הארץ : ימים. שוכני ימים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רומש. הלוך הבריות קצרי הרגל קרוי רמיסה בלשון המקרא : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יהללוהו, מלבד זה יהללו שמים וארץ וכל המציאות על תשועת ציון בשוב דוד למלכותו :(מלבי"ם באור הענין)


{לו}  כִּי אֱלֹהִים יוֹשִׁיעַ צִיּוֹן וְיִבְנֶה עָרֵי יְהוּדָה וְיָשְׁבוּ שָׁם וִירֵשׁוּהָ:

 מצודת דוד  כי אלהים וגו'. כאשר אלהים יושיע את ציון וגו' : וישבו. אנשי יהודה ישבו שם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי אלהים יושיע ציון, עיר המלוכה, ויבנה ערי יהודה יתר ערי ארץ ישראל, וישבו שם וגם יירשוה בירושה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (לו-לז) וירשוה, ינחלוה. ירושה היא הורקת הרשות מהמוריש להיורש, ונחלה הוא נחלת אבות לבנים עד עולם (ישעיה נ''ז י''ג) :(מלבי"ם באור המלות)


{לז}  וְזֶרַע עֲבָדָיו יִנְחָלוּהָ וְאֹהֲבֵי שְׁמוֹ יִשְׁכְּנוּ בָהּ: (פ)

 מצודת דוד  עבדיו. הם האבות כי בזכותם ינחלו זרעם את הארץ : ואוהבי שמו. של המקום ב''ה הם ישכנו בה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  וזרע עבדיו ינחלוה מוסיף שינחלוה גם בנחלה לבניהם אחריהם עד שזרעם ינחלוה מאתם ולא שיגלו אח''כ ממנה כי אוהבי שמו ישכנו בה בשלוה והשקט : (מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-ע

{א}  לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד לְהַזְכִּיר:

 רש"י  לדוד להזכיר. ל' תפלה הוא, כמו ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר (לעיל כ'), וכן בדברי הימים להזכיר ולהודות לה' ובמדרש תהלים ראיתי משל למלך שכעס על צאנו וסתר את הדיר והוציא את הצאן ואת הרועה אחר זמן החזיר את הצאן ובנה את הדיר ולא הזכיר את הרועה אמר הרועה הרי הצאן מוחזר והדיר בנוי ואני איני נזכר כך למעלה מן הענין נאמר כי אלהים יושיע ציון וגו' ואוהבי שמו ישכנו בה הרי הדיר בנוי והצאן כנוס והרועה (זה דוד) לא נזכר לכך נאמר לדוד להזכיר אלהים להצילני : (רש"י)

 מצודת דוד  להזכיר. יאמר בו להזכיר את המקום למהר להושיע : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  למנצח, קאפיטול זה הוא העתק של סופי החרוזים של סי' מ', וכן התחלת הסימן שאחר זה הוא עצמו התחלת סי' ל''א, כי מזמור זה (שכולל סי' ע' וסי' ע''א) התפלל בברחו מפני אבשלום כי מבואר מדברי המזמור שהתפלל אותו לעת זקנתו, והזכיר שה' עשה עמו נפלאות מנעוריו, ומבקש בל יעזבהו לעת זקנה, לכן צירף אל מזמור זה הסיום של סי' מ' שאמר על נס שנעשה לו בנעוריו בברחו מפני שאול, כאומר שגם עתה צריך הוא לנס כזה, וז''ש לדוד להזכיר, שמזכיר עתה ראשונות שלא ירף ידו ממנו גם עתה, ואחריו לקח שלשה חרוזים ממזמור ל''א שהתפלל ג''כ בברחו מפני שאול וישב במדבר, כי גם עתה ברח אל המדבר :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  אֱלֹהִים לְהַצִּילֵנִי יְהוָה לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה:

 מצודת דוד  להצילני. מלת חושה האמור בסוף המקרא מוסב גם על להצילני : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חושה. מהר : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אלהים להצילני, מן הבאים להרגני, לעזרתי חושה מיתר רעות :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  חושה. נמשך גם על להצילני :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  יֵבֹשׁוּ וְיַחְפְּרוּ מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי יִסֹּגוּ אָחוֹר וְיִכָּלְמוּ חֲפֵצֵי רָעָתִי:

 מצודת דוד  יבושו. בראותם כי לא יכלו לי : יסוגו. דרך הנכלם לחזור לאחוריו לבל יראה מי בבשתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויחפרו. מלשון חרפה בהפוך : יסוגו אחור. יחזרו אחור כמו ולא נסוג ממך (לקמן פ) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יבושו מבקשי נפשי להרגני, יסוגו חפצי רעתי בלב :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יבשו ויחפרו. התבאר (בסי' מ') :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  יָשׁוּבוּ עַל עֵקֶב בָּשְׁתָּם הָאֹמְרִים הֶאָח הֶאָח:

 רש"י  ישובו על עקב בשתם. מדה במדה כמו שעשו לי : על עקב. באותו מעגל עצמו אנציש''טראציש בלע''ז : האומרים. עלי : האח האח. ל' חדוה בראותו באויבו כרצונו : (רש"י)

 מצודת דוד  ישובו. בבושת פנים בעבור שכר הבושה שעשו לי אשר אמרו תמיד האח לשמוח על צרתי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עקב. בשכר כמו והיה עקב תשמעון (דברים ז) : האח. הוא ענין לשון שמחה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ישובו אלה שמביישים אותי להוציא עלי דבה ואומרים האח שמעידים שהם ראו ממני דברים רעים ישובו אחור על עקב בשתם :(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  יָשִׂישׂוּ וְיִשְׂמְחוּ בְּךָ כָּל מְבַקְשֶׁיךָ וְיֹאמְרוּ תָמִיד יִגְדַּל אֱלֹהִים אֹהֲבֵי יְשׁוּעָתֶךָ:

 מצודת דוד  בך. בישועתך : ויאמרו וגו'. האוהבים ומצפים לישועתך יהיו נושעים בכל עת ויאמרו תמיד בעת התשועה מאוד יגדל אלהים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ישישו כל מבקשיך בשיראו שאתה מושיע חוסים ואוהבי תשועתך יאמרו תמיד יגדל ה' ע''י שיוסיף לעשות נסים חדשים, ועמ''ש בזה למעלה סי' מ' שם בארתיו :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  וַאֲנִי עָנִי וְאֶבְיוֹן אֱלֹהִים חוּשָׁה לִּי עֶזְרִי וּמְפַלְטִי אַתָּה יְהוָה אַל תְּאַחַר: (פ)

 רש"י  חושה לי. לעזרה : (רש"י)

 מצודת דוד  ואני עני. אני מוכנע כעני ואביון לזה אתה אלהים חושה לי למלאות שאלתי. עזרי. מעולם אתה עזרי ומפלטי לזה גם עתה אל תאחר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ומפלטי. ענין הצלה : תאחר. מל' איחור והזמנה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ואני מצטרף תמיד לישועה, כי אני עני ואביון, לכן חושה לי ואל תאחר את הזמן הצריך לישועה : (מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-עא

{א}  בְּךָ יְהוָה חָסִיתִי אַל אֵבוֹשָׁה לְעוֹלָם:

 מצודת דוד  בך. על כי חסיתי בך מהראוי שאל אבוש לעולם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חסיתי. בטחתי : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  בך, ר''ל הלא בך חסיתי, לכן אל אבושה לעולם הושיעני גם עתה כמו שהושעתני אז, כי פן יאמרו מבלי יכולת ה' להושיע, ובא בג' טענות, א. מצד שחסה בו.(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  בְּצִדְקָתְךָ תַּצִּילֵנִי וּתְפַלְּטֵנִי הַטֵּה אֵלַי אָזְנְךָ וְהוֹשִׁיעֵנִי:

 מצודת דוד  בצדקתך. ולא לפי גמול המעשה : הטה וגו'. להאזין תפלתי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ב. בצדקתך שיעשה למען צדקות ה', ג. מצד התפלה הטה אלי אזנך :(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  הֱיֵה לִי לְצוּר מָעוֹן לָבוֹא תָּמִיד צִוִּיתָ לְהוֹשִׁיעֵנִי כִּי סַלְעִי וּמְצוּדָתִי אָתָּה:

 רש"י  לבוא תמיד. באותו מעון, להנצל בתוכו מן הרודף : צוית להושיעני. פעמים רבות הושעתני על ידי שלוחיך : (רש"י)

 מצודת דוד  לצור מעון. להיות דומה לצור העשוי בו מקום מדור המוכן לבוא בו תמיד להסתר : צוית. הלא מעולם צוית למלאכיך להושיעני כי אתה לי למעוז כסלע ומצודה מימות עולם לזה גם עתה אל תרף ידך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מעון. מדור : ומצודתי. ענין מבצר חזק : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  היה לי, כי בנעוריו היה לו לצור מעון כנ''ל סי' ל''א שבקש שם היה לי לצור מעון, א''כ ראוי שאבא בצור מעון הזה תמיד וגם עתה אשגב בו, כי לבא תמיד צוית, הציווי שלך היה שאל הצור הזה אבא תמיד למען תושיעני בו, כי לא צויתני לבא רק לפי שעה רק לעולם כי סלעי ומצודתי אתה, ע''כ הקדמת המזמור שחזר הדברים שדבר בימי נעוריו כשברח מפני שאול, עתה מתחיל תפלתו ביחוד :(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  אֱלֹהַי פַּלְּטֵנִי מִיַּד רָשָׁע מִכַּף מְעַוֵּל וְחוֹמֵץ:

 רש"י  וחומץ. כמו חומס וכן (ישעיה א') אשרו חמוץ, נגזל : (רש"י)

 מצודת ציון  וחומץ. חומס וגוזל כמו אשרו חמוץ (ישעיה א') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אלהי פלטני מיד רשע, אבשלום וסייעתו, ומוסיף מכף מעול שכף הוא יותר מן היד, הגם שכבר תפסני בכפו, וכן הוסיף מעול וחומץ :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מיד, מכף. התבאר (שיעיה ס''ב ג', ירמיה ט''ו כ''א, משלי י' ד', ל''א כ'). וחומץ. כמו וחומס, ועמ''ש ישעיה (ס''ג א) :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  כִּי אַתָּה תִקְוָתִי אֲדֹנָי יְהוִה מִבְטַחִי מִנְּעוּרָי:

 מצודת דוד  אתה תקותי. אליך אקוה ואתה לי למבטח מנעורי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי אתה תקותי ה' על העתיד, וגם מבטחי מנעורי בעבר :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  עָלֶיךָ נִסְמַכְתִּי מִבֶּטֶן מִמְּעֵי אִמִּי אַתָּה גוֹזִי בְּךָ תְהִלָּתִי תָמִיד:

 רש"י  אתה גוזי. אתה מוציאי ומעבירי כמו (במדבר יא) ויגז שלוים, כי גז חיש ונעופה (לקמן צ') : (רש"י)

 מצודת דוד  מבטן. מעת צאתי מבטן אמי : אתה גוזי. אתה הוצאתני מרחם אמי ולזה תמיד מהלל פי הוא בך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גוזי. ענין הוצאה כמו ויגז שלוים (במדבר י''א) שהוציאם מן הים : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  עליך, ולא לבד מנעורי כי עליך נסמכתי מבטן בעוד הייתי בבטן אמי, ויותר מזה שממעי אמי אתה גוזי, עי' באה''מ, ור''ל כל קיומי והוייתי בעולם הוא על ידך, וכן בך תהלתי תמיד שהתהללתי רק בך, ואם לא תושיעני יאמרו מבלתי יכולת ויהיה חילול ה' :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מבטן ממעי אמי. בארתי בישעיה (סי' מ''ט) שמעי אמי מציין טרם התפרד הולד מביצי ההולדה, ועז''א גוזי שאתה גוזז ומפריד העובר מן המעים בתחלת רקימת הולד, והוא מוסיף על מבטן שמציין בעת נפרד העובר מן המעיים ומונח בבטן אמו :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  כְּמוֹפֵת הָיִיתִי לְרַבִּים וְאַתָּה מַחֲסִי עֹז:

 רש"י  כמופת הייתי לרבים. רבים ראו צרותי ודאגו פן יקראם דוגמת צרתי פן אהיה להם לאות כאשר הוקרה לזה כן יקרה לנו כענין שנאמר (יחזקאל כ''ד) והיה יחזקאל לכם למופת : (רש"י)

 מצודת דוד  כמופת. עם כי הייתי כמופת לרבים ר''ל הצרות הבאות עלי המה היו לאות ולמופת להפחיד בני אדם שלא יחטאו שבל יקרה להם כמקרי : ואתה מחסי עוז. אבל אתה מחסי עוז ולא כלו אותי הצרות ההמה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (ז-ח) כמופת הייתי לרבים, רבים חשבו אותי כדבר מופת ופלא, שגבורתי והצלחתי אינה דבר טבעי רק מופת ופלא, ואתה מחסי עז ימלא פי תהלתך, אולם פי היה מלא תהלתך שכחי אינו מעצמי רק שאתה מחסי עז, ולא יחסתי שום תהלה אל עצמי רק שהיה פי מלא רק מתהלתך, כי יחסתי הכל אליך, וגם כל היום היה פי מלא תפארתך, שהם הענינים הנפלאים לגמרי שבם תתפאר :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  כמופת. בא תמיד על דבר היוצא מדרך הטבע :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  יִמָּלֵא פִי תְּהִלָּתֶךָ כָּל הַיּוֹם תִּפְאַרְתֶּךָ:

 מצודת דוד  ימלא פי. ובעבור זה ימלא וכו' : כל היום. מוסב על ימלא פי לומר כל היום ימלא פי לספר תפארתך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור המלות  תהלתך, תפארתך. תפארת מציין הענינים הנשגבים שיעשה ה' למעלה מן הטבע שבם יתפאר, כמ''ש כן נהגת עמך לעשות לך שם תפארת :(מלבי"ם באור המלות)


{ט}  אַל תַּשְׁלִיכֵנִי לְעֵת זִקְנָה כִּכְלוֹת כֹּחִי אַל תַּעַזְבֵנִי:

 רש"י  לעת זקנה. אם זקנתי בחטאים כלומר שחטאתי הרבה : (רש"י)

 מצודת דוד  לעת זקנה. לבל יאמרו כל מה שנתחזקתי לשעבר היה בכח ידי ולא ה' פעל כל זאת ולזה לא נשאר בחזקי בעת הזקנה כי תש כחי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ולכן אל תשליכני לעת זקנה ככלות כחי, כי אז יאמרו שכל מה שעשיתי עד עתה היה מחמת רוב כחי ובכלות כחי הטבעי פסקו גבורותי :(מלבי"ם באור הענין)


{י}  כִּי אָמְרוּ אוֹיְבַי לִי וְשֹׁמְרֵי נַפְשִׁי נוֹעֲצוּ יַחְדָּו:

 רש"י  כי אמרו אויבי לי. אמרו אויבי עלי ונועצו יחדו לאמר אלהים עזבו אין אנו נענשין עליו שכבר נכשל בעבירה : (רש"י)

 מלבי"ם - באור הענין  כי אמרו אויבי לי, שאמרו כן בפני לי בעצמי, וכן נועצו יחדו שומרי נפשי, הרוצים להרגני יעצו כן בינם לבין עצמם :(מלבי"ם באור הענין)


{יא}  לֵאמֹר אֱלֹהִים עֲזָבוֹ רִדְפוּ וְתִפְשׂוּהוּ כִּי אֵין מַצִּיל:

 מצודת דוד  לאמר. כה יאמרו אלהים עזבו ר''ל נעזב הוא אל המקרה ולזה רדפוהו כי אין לו מציל לא בכח יד ה' ולא בכח ידו כי מעתה תש כוחו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  לאמר אלהים עזבו מפני עונותיו, ולכן רדפו וגם תתפשו אותו כי אין מציל כי אין ה' אתו, ולכן.(מלבי"ם באור הענין)


{יב}  אֱלֹהִים אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי אֱלֹהַי לְעֶזְרָתִי (חישה) חוּשָׁה:

 מצודת דוד  אלהים. לזה אתה אלהים אל תרחק ממני אם כחי כלה הלא ידך לא תקצר : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אלהים אל תרחק ממני שתעמוד קרוב לי, וגם לעזרתי חושה ולא תתמהמה מלעזור תיכף, עד כי.(מלבי"ם באור הענין)


{יג}  יֵבֹשׁוּ יִכְלוּ שֹׂטְנֵי נַפְשִׁי יַעֲטוּ חֶרְפָּה וּכְלִמָּה מְבַקְשֵׁי רָעָתִי:

 מצודת דוד  יבושו. אז יבושו בראותם כי ה' עמדי : יכלו. לא יוסיפו להשטין עוד בראותם כי לא יועילו : יעטו. יהיו מסובבים בכלימה כהלבוש הזה המעטף גוף האדם מסביב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שוטני. מל' שטן וקטרוג : יעטו. יעטפו כמו עוטה אור כשלמה (לקמן ק''ד) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יבשו ויכלו שוטני נפשי להרגני יכלו לגמרי, ומבקשי רעתי להוציא עלי דבה יעטו חרפה וכלימה :(מלבי"ם באור הענין)


{יד}  וַאֲנִי תָּמִיד אֲיַחֵל וְהוֹסַפְתִּי עַל כָּל תְּהִלָּתֶךָ:

 רש"י  ואני תמיד איחל. לישועתך וכשתושיעני אוסיף על תהלתך : (רש"י)

 מצודת דוד  ואני תמיד איחל. על כי ידעתי אשר תמלא תוחלתי : על כל תהלתך. אשר הללתיך מאז אוסיף עוד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  איחל. אקוה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ואני, שיעור הכתובים הגם שיבושו ויכלו שוטני נפשי בכ''ז אני תמיד איחל, כי התוחלת לעזרת אדם הוא רק בעת צרה, ובעת שלוה אין שייך תוחלת, אבל אני הגם שלא יהיה לי שוטן נפשי ולא דורש רעתי בכ''ז איחל, כי התוחלת לך אינו מצד שתושיע ותתן לי דבר החסר לי, רק מצד שגם קיום ההצלחה והתמדתה היא ג''כ מאתך, כי הצלחתי אינה טבעיית רק השגחיית כאלו כל רגע אני מקבל הקיום והתמדת השלוה מאתך, ואני מיחל שתוסיף השגחתך גם בזמן הבא, ובזה והוספתי על כל תהלתך, כי בכל רגע יתוסף תהלה חדשה, שאצייר לעצמי כאילו אפפוני כל הרעות (שאני מוכן לכל רע אם תסור השגחתך רגע) ואתה הצלתני, וזה תוספת התהלה שא''צ להמתין עם התהלה עד בוא הצרה ותשועתה שזה במי שי''ל קיום עפ''י הטבע, לא כן אנכי שהתמדת קיומי וטובתי הוא השגחיי, הנה אקבל נס וטובה בכל רגע, ומבאר כי.(מלבי"ם באור הענין)


{טו}  פִּי יְסַפֵּר צִדְקָתֶךָ כָּל הַיּוֹם תְּשׁוּעָתֶךָ כִּי לֹא יָדַעְתִּי סְפֹרוֹת:

 רש"י  לא ידעתי ספורות. של צדקות והתשועות שעשית עמי : (רש"י)

 מצודת דוד  כי לא ידעתי ספורות. לא ידעתי מספר ידוע לתשועתך לומר אגמור לספר כולם ואחדל כי אין להם מספר ולכן אספר כל היום : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  פי יספר צדקתך במה שכל היום תשועתך, כי אתה מושיע כל היום תמיד, אחר שאין לי קיום רגע בלעדיך, א''כ אני צריך תמיד לישועה, ובזה אגזור לאמר כי לא ידעתי ספורות, כי בכל רגע קבלתי אלף נסים ומופתים שלא אדע מספרם כלל, כי מציאותי וקיומי כל רגע הוא נס חדש לא ע''פ הטבע :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ספורות. שם, והנפרד ספורה כמו בשורה, ר''ל לא ידעתי מספר להם :(מלבי"ם באור המלות)


{טז}  אָבוֹא בִּגְבֻרוֹת אֲדֹנָי יְהוִה אַזְכִּיר צִדְקָתְךָ לְבַדֶּךָ:

 רש"י  אבוא. להודות ולהלל בגבורתך : (רש"י)

 מצודת דוד  אבוא. בכל מקום בואי הנה אבוא בעזר גבורות ה' ולזה אזכיר לבד צדקתך הואיל ואין לי עזר כ''א ממך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אבא, בזה אהיה נבדל מכל המספרים תהלת ה' שלא ישיגו גבורות ה' רק ביחוס אל דבר אחר, שע''י שראו שהושיעם מצרתם נודע להם גבורותיו, ולא השיגו גבורותיו מצד עצמם רק כפי מה שהם בצירוף הנושע, כפי שהתגבר נגד אויביו או נגד יתר רעות, אבל אני אבא בגבורות ה' אלהים כפי מה שהם בעצמם, שה' שלימותו בעצמו וגבורותיו הם בכחו, הגם שלא יתראו ע''י ענין חוצה להם כי הם תמיד אצלו בפועל מצד עצמם, וכן אזכיר צדקתך לבדך, שלא אזכיר צדקתך ביחוס כפי מה שהתגלה הצדקה לבני אדם, רק כפי מה שהיא מחויבת מעצם האלהות מצד עצמו, עד שהגבורה והצדקה היא אצלו בפועל תמיד :(מלבי"ם באור הענין)


{יז}  אֱלֹהִים לִמַּדְתַּנִי מִנְּעוּרָי וְעַד הֵנָּה אַגִּיד נִפְלְאוֹתֶיךָ:

 רש"י  ועד הנה. עד היום במה שעבר עלי : ועד זקנה ושיבה. לכשאגיע לששים ושבעים אל תעזבני (סא''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  למדתני. נתתי לי בינה מנעורי להכיר נפלאותיך ומאז ועד הנה אספרם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אלהים, הנה למדתני מנעורי וגם עד הנה שאני אגיד נפלאותיך, שאני אודיע לבני האדם איך אתה עושה נפלאות חוץ לטבע, וא''כ מהראוי כי.(מלבי"ם באור הענין)


{יח}  וְגַם עַד זִקְנָה וְשֵׂיבָה אֱלֹהִים אַל תַּעַזְבֵנִי עַד אַגִּיד זְרוֹעֲךָ לְדוֹר לְכָל יָבוֹא גְּבוּרָתֶךָ:

 רש"י  לכל יבוא גבורתך. לכל אשר יבוא אצלי אגיד גבורתיך : (רש"י)

 מצודת דוד  עד אגיד. ר''ל בכדי שאוכל להגיד ולהראות בעצמי כח זרועך להדור ההוא למען יודע גבורתך לכל הדורות הבאים כי האבות יספרו לבניהם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  גם עד זקנה ושיבה אלהים אל תעזבני, שאז יכירו כולם שלא התגברתי בכחי רק בכח אלהי, ובזה אגיד זרועך לדור, שבזה שיראו שגם בעת זקנתי שתמו כחותי הטבעיים אני עושה חיל יכירו את זרועך, שהזרוע מציין הכח הראשי המניע את היד הפועלת, ר''ל יכירו כי הכל הוא מאתך, ואגיד זאת לדור היינו לדור הזה, וגם לכל (דור) יבא (אגיד) גבורתך :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  זקנה ושיבה. שיבה הוא יותר מן הזקנה, זקנתי ושבתי. זרועך, הזרוע הוא הפרק העליון של היד והיא המניעה את היד, מציין ראשית הסבה המנעת את המסובבים, ואצל ה' יציין לרוב מה שיעשה מעצמו בזולת עזר מעשה התחתונים וצדקתם כמ''ש בכ''מ. לדור. נמשך לשתים לכל [דור] יבא :(מלבי"ם באור המלות)


{יט}  וְצִדְקָתְךָ אֱלֹהִים עַד מָרוֹם אֲשֶׁר עָשִׂיתָ גְדֹלוֹת אֱלֹהִים מִי כָמוֹךָ:

 רש"י  וצדקתך אלהים. אשר היא עד מרום, שני המקראות מחוברים עם אגיד זרועך לדור : (רש"י)

 מצודת דוד  וצדקתך. אף אגיד לומר הצדקה אשר עשית עמדי גברה למעלה עד מרום ולא בגמול עשית מה שעשית : אלהים. ר''ל כי אלהים אתה בעל היכולת ומי כמוך למחות בידך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  וצדקתך אלהים עד מרום, ר''ל שהתשועה שתהיה עפ''י הטבע, על פי סבות ומסובבים טבעיים, יזמין ה' אל התשועה רק הסבה הראשונה, אבל המסובבים ממנה ילכו מעצמם כדרכם ע''פ הטבע, אבל התשועה שהוא בדרך נס גם המסובבים הם מה', כי יוכל להוציא המסובב מסבה הפכיית לה, כמו רפואה ע''י מכה, הרמה ע''י שפלות, וא''כ צדקתך תלך מן הארץ עד מרום, היינו מן הסבה האחרונה והמסובב האחרון שהוא בארץ עד הסבה הראשונה שהוא במרום כולם הם מה' וע''פ צדקתו לא ע''פ הטבע, אשר עשית גדולות, שזה ההבדל בין גדול ובין רם, (כנ''ל סי' ל''ד על פסוק גדלו לה' אתי) שרם הוא דבר העומד ברום עולם, וזה משל להסבה הראשונה, וגדול הוא דבר המגיע מן הארץ עד מרום, שהוא משל שכל שלשלת הסבות והמסובבים, מן הארץ עד מרום הוא מאתו, ובזה אלהים מי כמוך, כי כל כחות העליונים והתחתונים לא יוכלו לעשות דבר רק כפי קשר הטבעי שיש להמסובב עם הסבה, וכמו שבארו חכמי הטבע שלא כל דבר שיזדמן יסובב מכל דבר שיזדמן, אבל אתה תוציא דבר מהפוכו, ומי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  וצדקתך. גדר הצדקה הבא אצל ה' התבאר (ישעיה נ''ט) ובכ''מ, שהוא מורה על המעשים שיעשה מצד אלהותו שלא בהשקף על מעשי בני אדם ועל סבות טבעיות :(מלבי"ם באור המלות)


{כ}  אֲשֶׁר (הראיתנו) הִרְאִיתַנִי צָרוֹת רַבּוֹת וְרָעוֹת תָּשׁוּב (תחיינו) תְּחַיֵּינִי וּמִתְּהֹמוֹת הָאָרֶץ תָּשׁוּב תַּעֲלֵנִי:

 מצודת דוד  אשר הראיתני. הצרות הבאות עלי הנה אתה הראתני אותם ומידך באו ואין ביד מי למנעם וגם אתה תשוב תחייני ואין ביד מי למחות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מתהומות. ענין עומק המים : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אשר, והראיה לזה כי אשר הראיתני צרות רבות ורעות היה הסבה שתשוב תחייני, וזה הפך הטבע שהצרות הם סבה אל המות, וכן מתהומות הארץ תשוב תעלני, והשפלות היא סבה אל הגדולה, שעי''כ.(מלבי"ם באור הענין)


{כא}  תֶּרֶב גְּדֻלָּתִי וְתִסֹּב תְּנַחֲמֵנִי:

 מצודת דוד  תרב. לא הצלה בלבד כ''א עוד תרבה גדולתי ולזה תסובב לי נחמה על הצרות אשר עברו עלי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תרב. תרבה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  תרב גדולתי, ותסב, ר''ל והשפלות היא הסבה שתסבב שתנחמני :(מלבי"ם באור הענין)


{כב}  גַּם אֲנִי אוֹדְךָ בִכְלִי נֶבֶל אֲמִתְּךָ אֱלֹהָי אֲזַמְּרָה לְךָ בְכִנּוֹר קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל:

 מצודת דוד  גם אני. כמו שתרבה גדולתי כן ארבה גם אני להודות בנבל על אמתך ולזמר בכנור : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  גם אני אודך על הטובות שעשית עמדי, וגם אזמרה לך שהוא ספור השבחים הכוללים מצד שאתה קדוש ישראל :(מלבי"ם באור הענין)


{כג}  תְּרַנֵּנָּה שְׂפָתַי כִּי אֲזַמְּרָה לָּךְ וְנַפְשִׁי אֲשֶׁר פָּדִיתָ:

 רש"י  תרננה שפתי. עם זמר קול הכנור כשאזמרה לך בכנור : (רש"י)

 מצודת דוד  תרננה שפתי. בחתוך הדבור כי בפה אזמר לך : ונפשי. גם נפשי אשר פדית תרנן גם היא כפי רוחניותה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (כג-כד) תרננה ועם השיר בכלי ארנן גם בשפתים, ולא לבד מן השפה ולחוץ שהוא בכל הגוף, כי גם נפשי אשר פדית, וגם לשוני (שהלשון מציין הדבור הנשגב התבוניי שהיא ע''י הנפש המשכלת) גם היא תהגה ותעיין בצדקתך בהגיון לב ובעיון, כי בושו וגם חפרו מבקשי רעתי, שזה היה ע''י נסיך הרבים : (מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (כג-כד) שפתי, לשוני. התבאר בכ''מ שהלשון פנימי מן השפה, ומציין תמיד על עניני בינה לכן אמר תהגה, שההגיון הוא הוצאת דבר מדבר ע''פ מופתי התבונה. בשו, חפרו. החפר הוא יותר מן הבושה שחופר פנים בטמון, כמ''ש בכ''מ : (מלבי"ם באור המלות)


{כד}  גַּם לְשׁוֹנִי כָּל הַיּוֹם תֶּהְגֶּה צִדְקָתֶךָ כִּי בֹשׁוּ כִי חָפְרוּ מְבַקְשֵׁי רָעָתִי: (פ)

 מצודת דוד  צדקתך. לומר מה שעשית הוא בצדקה ולא בגמול : כי יבושו. בראותם כי עוד הרבית גדולתי נוסף על הצלת הרעה ובעבור זאת אספר צדקתך כל היום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תהגה. תדבר כמו לא יהגו בגרונם (לקמן קט''ו) : חפרו. ענין כלימה : (מצודת ציון)

תהילים פרק-עב

{א}  לִשְׁלֹמֹה אֱלֹהִים מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן וְצִדְקָתְךָ לְבֶן מֶלֶךְ:

 רש"י  לשלמה. על שלמה בנו התפלל תפלה זו שצפה ברה''ק שהוא עתיד לשאול מאת הקב''ה לב להבין לשמוע משפט : משפטיך. חכמת דינך שצוית בתורה : וצדקתך. לצדק את הדין, מלך ובן מלך שניהם בשלמה אמורים, דבר אחר משפטיך למלך תן היסורין יהו כלים בי והצדקה עשה לבני שיהיה שלום בימיו : (רש"י)

 מצודת דוד  לשלמה. ר''ל התפלה זו התפלל על שלמה בנו : אלהים משפטיך וגו'. דוד צפה ברה''ק שעתיד שלמה בנו לשאול מה' לב מבין ועשות משפט לזה התפלל עליו ואמר אתה אלהים תן לו לב לעשות משפט התורה : וצדקתך. תן לו מתן זה בצדקה : לבן מלך. לשלמה שהוא בן מלך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  לשלמה, תפלה זו יסד דוד ע''ה עת המליך את שלמה בנו, והיא היתה התפלה האחרונה שיסד בימי חייו כמ''ש כלו תפלות דוד, אלהים משפטיך למלך תן, הנה המשפט הראשיי הכללי הוא היסוד, והוא הפלס שבו ישקלו המחוקקים כל הנימוסים הפרטיים, שכל ענין חלקי אשר יובא לפני השופטים צריכים לבחנו ע''פ החק העליון של המשפט הראשי, אולם הפילוסופים כולם הודו שא''א לשכל האדם למצוא החק העליון והיסוד הראשי של המשפט, והוא רק אצל האלהים שאצלו נמצא התבונה הכללית, וע''כ בקש משפטיך למלך תן, שהוא שיתן לו המשפטים הראשים שהם אצל ה', שמאתם יסתעפו כל המשפטים החלקיים, וכמו שבקש שלמה עצמו ונתת לעבדך לב הבין לשמוע משפט, היינו שיסודי המשפט יהיו טבועים בלבו כפי מה שהם אצל המחוקק העליון הבב''ת, ויש הבדל בין משפט וצדקה, שהמשפט הוא בין אדם לחבירו, והצדקה היא צדקת המעשים בין אדם למקום, והנה גם הצדקה לא ימצא האדם מעצמו, כי דרכי הנפש רבות מאוד, והמעשה הנרצה לאלהים נעלמת, וא''א לדעת ארחותיה רק מאלהים, וע''ז בקש וצדקתך לבן מלך וכבר בארתי (ישעיה סי' ט' עמ''ש להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה) שהקמת המלך והכנת כסאו בתחלה הוא ע''י המשפט, כמ''ש ושפטנו מלכנו, אבל שתתקיים המלוכה לזרעו אחריו דור דורים, זה תלוי בזכות הצדקה, כי בצדקה יכון כסא, ועז''א משפטיך למלך תן, תן לו המשפט מצד המלוכה, ותן לו צדקתך מצד שהוא בן מלך, שהמלכות בידו בירושה מאב לבן, ומעתה יבאר תחלה איכות המשפט (פסוק ב' ג' ד') ואח''כ יבאר ענין הצדקה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  משפטיך, וצדקתך. המשפט הוא בין אדם לחברו והצדקה בין אדם למקום, כמ''ש ישעיה (א' כ''א) :(מלבי"ם באור המלות)


{ב}  יָדִין עַמְּךָ בְצֶדֶק וַעֲנִיֶּיךָ בְמִשְׁפָּט:

 מצודת דוד  וענייך במשפט. ולא יהדר פני העשיר הדן עמו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ידין, המשפט הוא כפי הנמוס הקבוע, והצדק הוא כפי הענין הפרטי, שלפעמים יטה מקו המשפט לעשות לפנים משורת הדין כפי הזמן והמקום והענין והנידון, ואמר כי ידין את העם בכלל לפי הצדק ולא יעמיד דבריו תמיד על דין תורה אם יראה שהצדק הפרטי יחייב להטות מן המשפט הכללי, כמו אם העשיר יש לו דין עם העני וזוכה לפי המשפט ולא לפי הצדק, יכוף את העשיר לעשות לפנים משורת הדין, אבל ענייך ידין במשפט, שדין העניים ישפוט ע''פ דין תורה, ויקוב הדין את ההר, ולא יטה משפטם אל לפנים משורת הדין בשאין לאל ידם לעשות כן מפני ענים :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בצדק, במשפט. המשפט הוא לפי הנימוס הקבוע והצדק ישקיף על הענין והזמן והנדונים ולא ישקיף על הנימוס בהחלט רק יעשה לפנים משורת הדין (ישעיה שם) :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  יִשְׂאוּ הָרִים שָׁלוֹם לָעָם וּגְבָעוֹת בִּצְדָקָה:

 רש"י  ישאו הרים. בימיו : שלום לעם. ומהו השלום שההרים נושאין כשהן עושין פירות אין עין הבריות צרה וקורא איש לרעהו אל תחת גפן ואל תחת תאנה : וגבעות בצדקה. וגבעות ישאו להם שלום ע''י הצדקה שיעשו : (רש"י)

 מצודת דוד  ישאו הרים. ר''ל יצמיחו רב תבואות המביא שלום כי בעת השובע אין עין אדם צרה בחבירו : וגבעות. גם המה ישאו שלום בעבור צדקת המשפט : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ישאו, והנה שיתמיד הצדק והמשפט באומה, תלוי, א. מצד השופט ועז''א ידין עמך בצדק, ב. מצד העם, שלפעמים יטו משפט מפני עניים, שעל ידי עניים יעשו עשק ועול, ועז''א ישאו הרים שלום לעם, שע''י שיהיה ריבוי תבואה בהרים כמ''ש אחר זה יהי פסת בר בארץ בראש הרים, על ידי זה ישאו להם אלומות השלום ולא יהיה ריב ועשק ביניהם, ולפעמים יטו משפט ע''י שהם רשעים ואין יראת ה' בלבם, עז''א שגבעות ישאו להם שלום ע''י הצדקה, שכולם יהיו עובדי ה' ויראיו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בצדקה. צדקת המעשים (כנ''ל א') ושיעורו ישאו הרים וגבעות שלום לעם ובצדקה :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  יִשְׁפֹּט עֲנִיֵּי עָם יוֹשִׁיעַ לִבְנֵי אֶבְיוֹן וִידַכֵּא עוֹשֵׁק:

 מצודת דוד  עניי עם. אף כי משפטם בדבר מועט יתן לב לשפוט : לבני אביון. החלושים ביותר בעבור העוני והקוטן : וידכא עושק. הבא לעשקם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וידכא. ענין שבר וכתיתה : עושק. גזלן וחמסן : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ישפט, מבאר כי עניני המשפט שלו בין אדם לאדם ישתרעו על ג' דברים, א. המשפט בין אדם לחבירו בעניני מקנה וקנין מלוה ולוה וכדומה, ועז''א ישפוט עניי עם, שלא לבד שישפוט משפט העשירים כי ישפוט גם דין עניים בין עני לעני, גם דין של פרוטה ישפוט כדין מאה מנה, ב. המשפט לתת לאביון חוקו, שבני אביון שאין להם מה לאכול יתן להם מזון ומחיה, ועז''א יושיע לבני אביון, ג. משפט נגד הגוזל והחומס והעושק להענישו ולדכאו, ועז''א וידכא עושק, הא' הוא מצד אהבת הצדק והיושר, הב' הוא מצד הנדיבות והרחמים וטוב המדות, והג' הוא מצד הקנאה, והגבורה ליסר עושי עול :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עני, אביון. האביון אין לו מאומה, ומקבל צדקה כמ''ש בכ''מ :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ וְלִפְנֵי יָרֵחַ דּוֹר דּוֹרִים:

 רש"י  ייראוך עם שמש. ממני ילמדו ישראל ליראה אותך כל ימי השמש והירח לדור דורים : ולפני ירח. בעוד הירח קיים והם לפניו והרבה יש בלשון משנה בפני הבית ושלא בפני הבית : (רש"י)

 מצודת דוד  ייראוך. בימיו יראו ממך ישראל בעת זריחת השמש ולפני הארת הירח ר''ל בכל עת : דור דורים. ר''ל וכן יהיה כל ימי הדורות כי שלמה יכוון לב אנשי דורו אל המקום והם יכוונו לב בניהם וכן לעולם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ייראוך עתה מבאר מ''ש וצדקתך לבן מלך, הצדקה בין אדם למקום ויראת ה' תהיה קבועה בלב העם, עד שימליץ שיראוך עם שמש, יצייר את השמש והירח הסובבים במערכתם תמיד בלי שנוי ובלי הפסק מצד צוי ה', שהם יראים את ה' ושומרים מצותיו, וזה ההבדל בין יצורי ה' העליונים ובין האדם, שהאדם י''ל בחירה ויצרו יטהו לפעמים מלשמוע פקודת ה', אבל העליונים ששים ושמחים לעשות רצון קונם מבלי שינוי ונטיה, ויצייר שהדור ההוא יתדמו ביראתם את ה' ובהתמדתם לעשות רצונו כמו השמש והירח, כי כן לא ישנו רצונו בשום פעם ויראת ה' תשוב להיות טבעיית בלבם מבלי נטיה כלל לעבור על רצונו, וזה יתמיד לדור דורים כימי השמים על הארץ :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  יֵרֵד כְּמָטָר עַל גֵּז כִּרְבִיבִים זַרְזִיף אָרֶץ:

 רש"י  ירד כמטר על גז. ירד דברו בתוך עמך ובלבם כמטר היורד על ירק הגזוז שהוא צריך לגשמים לאחר שגזזהו כענין שנאמ' (עמוס ז') והנה לקש אחר גזי המלך : זרזיף ארץ. לשון טיפים הוא בלשון ארמי במסכת יומא הוא מטו זרזיפי דמיא : (רש"י)

 מצודת דוד  ירד כמטר. תוכחת מוסרי שלמה ירד בחדרי לבות בני אדם לעשות פרי כאשר ירד המטר על הדשא הגזוז ממעל והשרשים נשארו מתחת אשר המטר הוא סבה למהר הצמיחה במהירות נפלא : זרזיף ארץ. הנוטף בארץ בעומק המחרישה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גז. מלשון גזיזה : כרביבים. טיפי המטר היורה כחץ והוא מלשון רובה קשת (בראשית כ''א) : זרזיף. ענין נטיפה ובדרז''ל זרזיפי דמיא (יומא פו) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ירד, עם מה שיהיה לב העם מוכן אל יראת ה' ירד עליהם מוסרי המלך ותוכחותיו כמטר המצמיח העשבים, (עם מה שדמה אותם לשמש תפס גם משל המטר, שהשמש והמטר ביחד יצמיחו כל שיח השדה), על גז, על ירק הנגזז שהגז פותח פיו לבלוע המטר, כמ''ש והנה לקש אחר גזי המלך לפי' המפרשים, ר''ל שידמה תשוקותיהם לשמוע מוסרו כתשוקת העשבים לקבל המטר, כמ''ש יערף כמטר לקחי, ויחלו כמטר לי, והעשבים פיהם סתום והמטר מלחלח אותם משרשם, אבל העשב הגזוז פיו פתוח אל המטר, וכן יוכנו לקבל תוכחותיו ולהצמיח בלבבם צמחי היראה, ויותר מזה כי ירד כרביבים זרזיף ארץ במקום שלא צמח עדיין והרביבים יולידו את הארץ להצמיחה, כן יכין אל היראה גם אנשים אשר לא השכילו עד עתה מוסר ויראת ה' :(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  יִפְרַח בְּיָמָיו צַדִּיק וְרֹב שָׁלוֹם עַד בְּלִי יָרֵחַ:

 רש"י  יפרח בימיו צדיק. ישראל : ורוב שלום. יפרח בימיו ויהי שלום זה ארוך עד לעולם, וכל תפלה זו נתקיימה חוץ מדבר הזה לפי ששלמה חטא לפיכך לא נמשכה מלכותו שהמלכות נמסרה לדוד על תנאי אם ישמרו בניך את דרכי (ס''א דרכם) וישראל פרחו בימיו שנאמר (מ''א ד') יהודה וישראל רבים כחול וגו' ורוב שלום היה שנאמר וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו כל ימי שלמה : (רש"י)

 מצודת דוד  יפרח. יתגדל ויעלה מעלה מעלה : ורוב שלום. יהיה לו רוב שלום ותתמיד עד שיבלה הירח ר''ל עד עולם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בלי. מל' בליה והפסד : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יפרח, מן הגז הזה וגשם תוכחותיו יפרח צדיק, הפועל צדק ומתנהג בו, ועי''כ (יפרח) רוב שלום עד בלי ירח, היינו לעולם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  גז. עשב הגזוז. רביבים. המטר הדק. זרזיף. נטיפה והזלה, ובדברי חז''ל מטא זרזיפא דמיא על רישיה :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  וְיֵרְדְּ מִיָּם עַד יָם וּמִנָּהָר עַד אַפְסֵי אָרֶץ:

 רש"י  וירד מים עד ים. כל א''י מים סוף ועד ים פלשתים : ומנהר עד אפסי ארץ. כי הוא רודה בכל עבר הנהר וגומר (שם) : (רש"י)

 מצודת דוד  וירד. ימשול מים הדרומי הנקרא ים האדום עד ים הצפוני הוא ים אוקיינוס. ומנהר. היוצא מן העדן שהוא תחילת המזרח : עד אפסי ארץ. עד סוף המערב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וירד. ענין ממשלה כמו ורדו בדגת הים (בראשית א') : אפסי. קצות : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (ח-ט) וירד, עתה באר שע''י שיעשה משפט יזכה לשלשה דברים א. רוב הממשלה לדכא עמים תחת רגליו, כי ירד וימשול מים עד ים כמ''ש ושתי את גבולך מים סוף עד ים פלשתים וממדבר עד הנהר, ולפניו יכרעו ציים שהם יושבי המדבר :(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  לְפָנָיו יִכְרְעוּ צִיִּים וְאֹיְבָיו עָפָר יְלַחֵכוּ:

 רש"י  ציים. כתות של שדים כדמתרגם וצים מיד כתים (במדבר כ''ד) וסיען יסתחרן מרומאי : (רש"י)

 מצודת דוד  ציים. אנשי הספינות הבאים ממרחק : עפר ילחכו. ר''ל יכפפו קומתם עד לארץ להשתחוות לו כמו המלחך העפר שכופף קומתו עד לארץ : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ציים. ספינות כמו וצי אדיר (ישעיה ל''ג) : ילחכו. ענין הלקיקה בלשון כמו כלחוך השור (במדבר כ''ב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  ציים. שוכני המדבר :(מלבי"ם באור המלות)


{י}  מַלְכֵי תַרְשִׁישׁ וְאִיִּים מִנְחָה יָשִׁיבוּ מַלְכֵי שְׁבָא וּסְבָא אֶשְׁכָּר יַקְרִיבוּ:

 רש"י  מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו. כי אני תרשיש למלך בים עם אני חירם אחת לשלש שנים תבא אני תרשיש וגו' (מ''א י') : מלכי שבא. מלכת שבא : אשכר. דורון : (רש"י)

 מצודת דוד  ואיים. יושבי איי הים : מנחה ישיבו. לפי שהיה תמידי פעם אחר פעם לזה אמר לשון השבה וכן השיב וגו' מאה אלף כרים (מ''ב ג) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אשכר. תשורה ודורון כמו השיבו אשכרך (יחזקאל כ''ז) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  מלכי, ב. רוב העושר כי מלכי תרשיש ואיים ישיבו לו מנחה פעם אחר פעם, כמ''ש (במלכים א' ה' א', י' כ''ב), ומלכי שבא אשכר יקריבו (כמש''ש י' י') :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ישיבו. פעם אחר פעם וכן והשיב למלך ישראל מאה אלף כרים (מ''ב ג') :(מלבי"ם באור המלות)


{יא}  וְיִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָל מְלָכִים כָּל גּוֹיִם יַעַבְדוּהוּ:

 רש"י  כל גוים יעבדוהו. וכל הארץ מביאים מנחה לשלמה והמה מביאין איש מנחתו (שם ד') : (רש"י)

 מלבי"ם - באור הענין  וישתחוו, ג. רוב הכבוד שישתחוו לו מלכים ע''י שיכירו חכמתו ומעלותיו, וכל גוים יעבדוהו ברצון מצד זה, כמ''ש (שם ה' י') :(מלבי"ם באור הענין)


{יב}  כִּי יַצִּיל אֶבְיוֹן מְשַׁוֵּעַ וְעָנִי וְאֵין עֹזֵר לוֹ:

 מצודת דוד  כי יציל. הטובה ההיא יהיה לו בזכות אשר יציל האביון מצעקתו אשר יצעק מפני נוגשיו : ועני. גם את העני יציל ואת כל מי אשר אין לו עוזר : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי יציל, מבאר שישיג ג' המעלות האלה ע''י ג' דברים שחשב (למעלה ד') שהתנהג בדבר המשפט, א. מ''ש ישפוט עניי עם שיציל אביון משוע ועני (משוע) ואין עוזר לו, ר''ל שאם ישוע עני לדין נגד עושקיו יצילו בעצמו, שלא ע''י עזר השופטים שמינה בכל עיר ועיר, ומצד זה יזכה למשול מים עד ים, כי כפי שיוסיף להשגיח על המונהגים תחתיו כן יזכה להנהיג גוים גדולים ועצומים, וכמ''ש בע''ה פ' שמות :(מלבי"ם באור הענין)


{יג}  יָחֹס עַל דַּל וְאֶבְיוֹן וְנַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים יוֹשִׁיעַ:

 מצודת דוד  יחוס. יהיה חס על דל ואביון : יושיע. מיד הקמים עליהם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  יחוס, ונגד מ''ש יושיע לבני אביון, אמר שיחוס על דל ואביון לתת לו מזון ומחיה, ולא תשועת הגוף לבד, כי גם נפשות אביונים יושיע ללמדם הנהגה ומוסר, ונגד שיפזר מעותיו לעניים יזכה למעלת רוב העושר, על דרך יש מפזר ונוסף עוד :(מלבי"ם באור הענין)


{יד}  מִתּוֹךְ וּמֵחָמָס יִגְאַל נַפְשָׁם וְיֵיקַר דָּמָם בְּעֵינָיו:

 רש"י  מתוך ומחמס. ממכות ומגזל מצאתי מתוך ל' תוך תוכות בעלי מזמות חורשי און כמו איש תככים (משלי כ''ח) : יגאל נפשם. ע''י משפט וצדקה שיעשה בהם : (רש"י)

 מצודת דוד  יגאל נפשם. לבל ילכדו בידי חושבי הרעות ועושי החמס : וייקר. דם האביונים יהיה יקר וחשוב בעיניו ויתן לב להציל ממות נפשם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מתוך. עניינו מחשבה רעה הטמונה בתוך הלב : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  מתוך, ונגד מ''ש וידכא עושק, אמר מתוך ומחמס יגאל נפשם, מחמס של קניניהם, ויש חמס גלוי ויש חמס נסתר ע''י מרמה ואונאה וזה קרוי תוך, ואמר יגאל נפשם, שהגאולה היא מצד הקורבה, כי יוחשבו אצלו העניים כקרוביו שהוא הגואל שלהם, ויקר דמם בעיניו, ומי שיהרוג את העני לא יועיל לו ממון רק יעשה משפט חרוץ בדם שופכו ונגד זה יזכה לרוב הכבוד שישתחוו לו מלכים :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מתוך. היא המרמה הצפונה, וחמס הוא הגלוי. ויגאל בא על גאולת קרובים כנ''ל (ס''ט י''ט) :(מלבי"ם באור המלות)


{טו}  וִיחִי וְיִתֶּן לוֹ מִזְּהַב שְׁבָא וְיִתְפַּלֵּל בַּעֲדוֹ תָמִיד כָּל הַיּוֹם יְבָרֲכֶנְהוּ:

 רש"י  ויחי. שלמה : ויתן לו. הקב''ה מזהב שבא, וכן היתה גם עושר גם כבוד אשר לא היה כמוך וגומר (מ''א ג') : ויתפלל בעדו תמיד וגו'. היא התפלה היא הברכה כשהקב''ה אומר לאדם ברוך תהיה ל' תפלה הוא : (רש"י)

 מצודת דוד  ויחי. על כי יהיה נפש האביון יקרה בעיניו לזה יחיה אותו מהונו ואף יעשרנו כי יתן לו מן הזהב הבא משבא : ויתפלל. ובעבור זה יתפלל תמיד בעדו ויברך אותו כל היום : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ויחי, העני אשר יגאלנו מיד עושקיו כח נגד מ''ש ויקר דמם בעיניו, עי''כ יחי העני, ונגד מ''ש שיגאל נפשם מתוך ומחמס, הוסיף שיתן להעני מזהב שבא שיביאו לו דורון כמ''ש מלכי שבא אשכר יקריבו, שכמו שהעושר יהיה לו בזכות הצדקה כן יוסיף לתת מזה גם להעני, ובעבור זה יתפלל העני בעדו תמיד, וכל היום יברכנהו :(מלבי"ם באור הענין)


{טז}  יְהִי פִסַּת בַּר בָּאָרֶץ בְּרֹאשׁ הָרִים יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ:

 רש"י  פסת בר. ל' פסיון תוספת ורבוי, ורבותינו פירשוהו לשון גלוסקאות לימות המשיח וכל המזמור במלך המשיח, ד''א פסת בר ל' רצון כמו פייס שהבריות מתפייסין ומתרצין מאת המקום כשנותן שובע בעולם : ירעש כלבנון פריו. חטין גסין כפירות האילן ככליות של שור הגדול שהיה בימי שמעון בן שטח : ויציצו. ישראל : מעיר. מתוך ירושלים כעשב הארץ : (רש"י)

 מצודת דוד  פסת בר. רבוי תבואה יצמח בארץ : בראש הרים. התבואה אשר תצמח בראש ההרים הנה מגודל הפירות ומרוב הרוח המצוייה בהרים ירעשו הפירות כמו רעש עצי הלבנון. ויציצו מעיר. אנשי העיר יפריחו ממנה כעשב הארץ ר''ל יפרו וירבו ויתפשטו בארץ : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פסת. ענין רבוי מלשון פשה תפשה (ויקרא י''ג) ועם שהוא בסמ''ך : בר. תבואה כמו לשבור בר (ברא' מ''ב) : ויציצו. ענין פריחה כמו ויצץ ציץ (במדבר י''ז) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יהי, עתה באר השלום וההצלחה שיהיה במדינה, יהי פשיון ורבוי בר בארץ, והפשיון הזה יהיה בראש הרים, ששם ירעש פריו כמו רעש הלבנון המרובה בענפים, כמ''ש והכרמל ליער יחשב, והטעם שיהיה רק בראש הרים. כי במקום שדי תבואות יהיה עתה הרים, ושם יציצו אנשים מן הערים כמו שצצו שם עד עתה עשב הארץ :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  פסת. פשיון של בר, כמו אם פשה תפשה, מעיר שם המין, מן הערים יציצו אנשים כעשב הארץ :(מלבי"ם באור המלות)


{יז}  יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ (ינין) יִנּוֹן שְׁמוֹ וְיִתְבָּרְכוּ בוֹ כָּל גּוֹיִם יְאַשְּׁרוּהוּ:

 רש"י  יהי שמו. של שלמה נזכר לעולם בעושרו ובחכמתו : לפני שמש ינון שמו. כל ימי השמש יגדל שמו, ינון ל' מלכות ושררה כמו (משלי כ''ט) ואחריתו יהיה מנון, ולניני השליט על נכסי אחרים, אמרו בלבם נינם יחד (לקמן ע''ד) מלכיהם יחד : ויתברכו בו. אדם אומר לבנו תהי חכם ועשיר כשלמה : (רש"י)

 מצודת דוד  יהי שמו. יזכר שמו לעולם : לפני שמש. לעולם כל ימי עמידת השמש יהיה נקרא שמו בשם שררה : ויתברכו בו. המברך את בניו יאמר בברכתו ישימך אלהים כשלמה : יאשרוהו. בעבור חכמתו וכשרון מעשיו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ינון. ענין שם שררה כמו ואחריתו יהיה מנון (משלי כ''ט) : יאשרהו. ענין שבח ותהלה כמו אשרי האיש (לעיל א') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יהי שמו נזכר לעולם, וגם יהיה מפורסם מאד כי לפני שמש ינון שמו, שמו ילך מנין לנין דור דורים לפני מהלך השמש, כמו שהשמש סובב ומאיר ומסיר חשך הגשמי, כן שמו יסבב ויאיר ויסיר אפל הנפשות, עד שיתברכו בו כולם, וכל גוים יאשרוהו, שיחשבו אותו להאושר הנפשי עד שיכונו אושר נפשם נגד דרכיו ומעשיו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ינון. פעל משם נין ונכד. יאשרוהו. יחשבו אותו למאושר והאושר בא תמיד על ההצלחה הנפשיית : (מלבי"ם באור המלות)


{יח}  בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ:

 רש"י  ברוך ה'. העושה נפלאות גדולות ברדת האש מן השמים ע''י שלמה בני : (רש"י)

 מצודת דוד  ברוך ה'. המקום יהא מבורך על הטובה שיעשה לשלמה : לבדו. כי אין מי לעשות נפלאות כמוהו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ברוך ה', יען שענין הצלחת המלך הזה היה ענין אלהי בהשגחתו הפרטיית, והיה מן הנפלאות העולים על הטבע אשר יעשה ה' רק לבני ישראל, אמר ברוך ה' אלהי ישראל כי הוא עושה נפלאות לבדו, שדברים כאלה לא יעשה ע''י שליח טבעי :(מלבי"ם באור הענין)


{יט}  וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת כֹּל הָאָרֶץ אָמֵן וְאָמֵן:

 מצודת דוד  שם כבודו. שמו הראוי לכבודו : וימלא כבודו. כל בני עולם יכירו כבודו. אמן ואמן. הדבר הזה יאומן וכפל המלה לחזק הענין : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  וברוך, ואחר שעי''כ יוכר אז כבוד ה' גם בין העמים שבאו לשמוע חכמת שלמה, והם אין מכירים את הנפלאות רק הכירו עכ''פ שם כבודו שהוא הנהגתו ע''פ הטבע, שזה ההבדל בין שם התפארת ובין שם הכבוד, שם התפארת יתגדל עת יעשה מעשים להתפאר, שהוא עת ינוסס נסים גלוים לעיני הכל כמ''ש לעשות לך שם תפארת (ישעיה ס''ג). ושם הכבוד יתגדל ע''י שהיא הראשונה ומנהיג בהנהגה הסדורה הקבועה, ובזה ימלא כבודו את כל הארץ כי כולם הכירו את כבוד ה' כי הוא הבורא והמנהיג, אמן ואמן, אמן נגד שם התפארת העושה נפלאות ששם זה יהיה אמונה אומן ויתקיים תמיד, ואמן נגד שם הכבוד :(מלבי"ם באור הענין)


{כ}  כָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן יִשָׁי: (פ)

 רש"י  כלו תפלות דוד. רבותינו דרשו כלו, כל אלו תפלות דוד לכלול כל הספר על שם דוד ואף מ''ש בני קרח ועשרה זקנים ע''ש שהוא נקרא נעים זמירות ישראל (ש''ב כ''ג), ויש לפתור כלו כמו נסתיימו כמו רומו מעט (איוב כ''ד) שומו שמים (ירמיה ב') וא''כ הוא לא נכתב המזמור במקומו ואין מוקדם ומאוחר בספר ונראין הדברים שלעת זקנתו כשהמליך את שלמה אמרו : (רש"י)

 מצודת דוד  כלו. נשלמו תפלת דוד כי המזמור הזה אמר סמוך למיתתו בעת שהמליך את שלמה ולא הוסיף לומר עוד ולא כתבה בסוף הספר כי ראה להשלים את הספר בהלולים בעבור רוב השבחים האמורים בהם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כלו, שזאת התפלה האחרונה שהתפלל לפני מותו אחרי משח את שלמה : (מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-עג

{א}  מִזְמוֹר לְאָסָף אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים לְבָרֵי לֵבָב:

 רש"י  אך טוב לישראל אלהים. לפי שענין המזמור מדבר בצרות הבאות על עובדי המקום לכך פתח בו כך וזהו פירושו אע''פ שאני צועק ומתמה על צרותיהם של ישראל ידעתי כי הקב''ה טוב להם ולטובתם הוא מביא עליהם את הרעה כדי לזכותם לחיי העולם הבא : (רש"י)

 מצודת דוד  אך טוב וגו'. ר''ל הן השכלתי לדעת שהאלהים הוא אך טוב לישראל ולברי לבב שבהם ולא להרשעים כי הצלחתם באמת לא לטובה יחשב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לברי. ברור ונקי מעכירת עון : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  מזמור לאסף, מדבר ומתוכח על שלות הרשעים ויסורי הצדיקים, ומשיב תשובה מספקת ע''ז. - אך טוב, טרם החל לדבר מהשאלה הזאת של רשע וטוב לו וצדיק ורע לו, הקדים לאמר כי באמת לישראל אלהים הוא אך טוב, ר''ל שאינו מציע השאלה הזאת כמספק בהנהגת ה' עצמו אם הוא טוב או רע, כי כל ישראל לבם נכון בה' היותו אך טוב, אולם זה רק לברי לבב, מי שלבם בר ונכון וחזק באמונתו יאמר כן, לא כן אנכי, כי.(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  וַאֲנִי כִּמְעַט (נטוי) נָטָיוּ רַגְלָי כְּאַיִן (שפכה) שֻׁפְּכוּ אֲשֻׁרָי:

 רש"י  ואני. מטרם שומי זאת אל לבי כמעט נטיו רגלי ושופכו אשורי לנטות מאחרי המקום : (רש"י)

 מצודת דוד  ואני כמעט. טרם שומי זאת על לבי כמעט היו רגלי נטויים מדרך ה' : כאין. כשעה מועטת מאפס זמן היו אשורי נשפכים מעבודת ה' וכפל הדבר במ''ש לגודל הקרוב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אשורי. הרגלים שפוסע בהן כמו לא תמעד אשוריו (לעיל ל''ז) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ואני כמעט אשר נטיו רגלי, והחלותי להרהר ולדרוש ולחקור אחר הנהגת ה', הנה כאין שפכו אשורי, היה קרוב שישפכו אשורי מדרך האושר אל כפירה ומינות :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  שפכו אשורי. יצייר כי נושא אתו כלי מלא מן אושר נפשי שלו, וכשימעדו רגליו ליפול ישפכו האשורים שלו כאשר ישפכו מים שבכלי עת ימוט הנושאם :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה:

 רש"י  כי קנאתי בהוללים. במערבבי דרכיהם אשר הייתי רואה את שלומם, בהוללים מערבבים כמו (ישעי' א') סבאך מהול במים (סא''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  בהוללים. בהצלחת ההוללים כי עיני ראו שלום הרשעים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בהוללים. ענין סכלות כמו והתהוללו הרכב (ירמיה מ''ו) ור''ל רשעים כי אין אדם עובר עבירה אא''כ נכנס בו רוח שטות : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי קנאתי בהוללים שהם מצליחים בעוה''ז, ושלום רשעים אראה, וחושב בהצלחת הרשע ג' דברים שהם משונים בם מכלל בני אדם, כי המון בני אדם כולם נכונים המה לשלש רעות כוללות, א. מצד מזג גופם שהוא רפה וחלוש, עד שכרוך בטבעו האפיסה וההעדר על ידי ליחות השרשי שיחסר תמיד עד יבא המות, אבל הרשעים לא ישיגם רעה זאת :(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  כִּי אֵין חַרְצֻבּוֹת לְמוֹתָם וּבָרִיא אוּלָם:

 רש"י  כי אין חרצובות למותם. ל' אסירה כמו (שם נ''ח) פתח חרצובות רשע, מסגרי כבלי רשע שאוסרין בהן העניים אף כאן אין יסורין למיתתם המתים בהם מהם מתים בריאים כאולם בלא יסורין, ורבותינו פירשו חרצובו' נוטריקון שאין חרידין ועצבין מיום המיתה, ד''א שאין הקב''ה מאחר צביונם (פירוש רצונם) : (רש"י)

 מצודת דוד  למותם. לעת בוא זמן מותם אין להם תחלואים ויסורים וכ''א בריא הוא כבנין אולם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חרצבות. קשרים ואסורים כמו פתח חרצבות רשע (ישעיה נ''ח) ור''ל תחלואים ומכאובות. ובריא. מלשון בריאות : אולם. ארמון : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי אין חרצובות למותם, לא נמצא בטבע מזגם וגופם שיתחבא בחוריו ובסתריו חולשה שיוביל אותם אל המות, כי בריא אולם, אולם וכחם הוא בריא וחזק מאד, ב. שכל בני אדם מלאים עמל ויגון למצוא מחיתם וצרכיהם כי אדם לעמל יולד, והם.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  חרצובות. פרשתי ישעיה (נ''א ו'). חור צב, חורים מכוסים וטמונים, ר''ל דבר נסתר המוביל אל המיתה. ואולם שרשו איל, והמ''ם כינוי הרבים, כחם הוא בריא וחזק :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  בַּעֲמַל אֱנוֹשׁ אֵינֵמוֹ וְעִם אָדָם לֹא יְנֻגָּעוּ:

 מצודת דוד  בעמל אנוש. בעת בוא עמל על אנשים אין הוא בכלל העמל ואינם מנוגעים עם שאר בני אדם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  בעמל אנוש אינמו, אינם צריכים לעמול למצוא פרנסתם כי מתפרנסים בלא עמל, ג. שבני אדם ימצאו רעות מצד הטבע הכולל, מנגעים המשמשים בעולם, כמו נגעי התקופות ושינויי העתים והמערכת והמקומות וכדומה. והם עם אדם לא ינגעו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אנוש, אדם. אדם יציין גם המין, ר''ל נגעים המיוחדים אל מין האדם, וכן דרשו חז''ל על בנגעי בני אדם, משא''כ העמל אינו מיוחד מצד האדם, רק מצד שהוא אנוש קטן ודל :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  לָכֵן עֲנָקַתְמוֹ גַאֲוָה יַעֲטָף שִׁית חָמָס לָמוֹ:

 רש"י  לכן ענקתמו גאוה. בעבור זה שאין יסורין באין עליהם העניקתם הגאוה לעלות על צוארם גסות הרוח : יעטף שית חמס למו. החמס שעושין עושה אותם שמנים ועוטף את שתותיה' ועגבותיהם בעובי שומן ובשר : (רש"י)

 מצודת דוד  ענקתמו. מעלה גאוה סביב צוארו כענק הזה המסבב הצואר : יעטף. יכסה עצמו במסתר לארוב על אנשים לשית ולקחת החמס לעצמו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ענקתמו. מל' ענק והוא עדי הצואר : יעטף. מל' עטיפה ומכסה : שית. ענין שימה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לכן ענקתמו גאוה, יש סביב צוארם ענק של גאוה, אשר יעטף ויכסה ויסתיר את שית חמס אשר למו, ר''ל שהגם שי''ל שית ועריה בושת של חמס שהם עושים, מ''מ השית חמס מתעטף ומסתתר ע''י הענק של גאוה שעליהם, ר''ל שע''י גאותם וגדולתם לא יגנו אותם על החמס שעושים :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יעטף. בא על דבר המעטיף ומכסה על דבר, ומוסב על הענק, ושית כינוי על מקום הערוה חשופי שת (ישעיה כ') שית זונה (משלי ז'), שיכסה ערות החמס אשר למו :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  יָצָא מֵחֵלֶב עֵינֵמוֹ עָבְרוּ מַשְׂכִּיּוֹת לֵבָב:

 רש"י  יצא מחלב עינימו. עיניהם בולטות מרוב שומן כל אדם כחוש עיניו משוקעות. עברו משכיות לבב. יותר ממה שלבם מייחל ומצפה באה להם תאותם עברו בהם בהשגת ידם את תאות לבם : (רש"י)

 מצודת דוד  יצא. מרוב שומן ידמה שיצאו עיניהם כאילו אין להם עינים כי בעובי שומן הפנים יתכסו העינים : עברו. מצאו הצלחות מרובות עד כי עברו ליותר מאשר עלה בלבם להיות צופים ומביטים עליה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  משכיות. ענין הבטה וכן מי יתן לשכוי בינה (איוב ל''ח) והוא הלב המביט וחושב הנולדות ומושכלות וקרוב הוא ללשון ארמי כי מצפה (בראשית ל') תרגומו סכותא : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יצא, מוסב על שית חמס, השית וערוה של חמס יצא ובוקע לחוץ, מן חלב של עינמו, אשר העינים שלהם עברו משכיות לבב, מצייר שעיני הרשעים האלה הם משונים מעיני בשר זולתם, כי עיני הרשעים הם עוברים משכיות לבב, שתחת שכל ב''א משכיות לבבם עוברים את העינים, היינו שלבם שוכה ורואה וחומד יותר מאשר יראו עיניהם, היינו מאשר נמצא אתם, כי מי שי''ל מנה מבקש מאתים, אבל הם עיניהם משיגים יותר ממה שלבם חומד כי ישיגו יותר מתאותם, (וכמ''ש למעלה י' כי הלל רשע על תאות נפשו), ושיעור הכתוב שהגם שהענק של גאוה מכסה את שית וערות חמסם, בכל זה חמסם יוצא ונראה לכל מן החלב והשומן של עיניהם (העוברים משכיות לב), שמחלב עיניהם תבקע החמס שלהם ויצא לחוץ, שכל מה שיראו בעיניהם הגם שלא יחמדוהו בלבבם הם חומסים ועושקים אותו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יצא. מוסב על השית שיוצא ומתגלה מחלב של עינימו משכיות עמ''ש ישעיה (ב' ט''ז) :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  יָמִיקוּ וִידַבְּרוּ בְרָע עֹשֶׁק מִמָּרוֹם יְדַבֵּרוּ:

 רש"י  ימיקו. את רעיהם : וידברו ברע עושק. לעשוק אביונים : ממרום ידברו. כגון פרעה וסנחריב ונ''נ מי ה' אשר אשמע בקולו (שמות ה') מי בכל אלהי הארצות (ישעי' ל''ו) אעלה על במתי עב (שם י''ד) וזהו שתו בשמים פיהם : (רש"י)

 מצודת דוד  ימיקו. ימסו בני אדם במעשיהם ובכל עת ידברו ברע ועושק וכל מחשבתם באלה. ממרום ידברו. מדברים כלפי מעלה כפרעה וסנחריב והדומים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ימיקו. מלשון המקה והמסה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ימיקו, ממרום ידברו, מצייר שיוצא דבור ממרום ששם ידברו ויגזרו אומר על הרשעים האלה, שראוי שימיקו, ושימותו בדבר ע''י רע של עושק שלהם, כן ידברו במרום, אבל הם לא יפחדו מגזרת עירין שגזרו במרום, כי בהפך.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  וידברו. מענין דבר. ברע עושק. ע''י הרע של העושק :(מלבי"ם באור המלות)


{ט}  שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ:

 מצודת דוד  שתו. שמו פיהם לדבר מול יושב שמים : ולשונם. אף כי לשונם תהלך בארץ מתחת השמים יעיזו פניהם לדבר מול יושב שמים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  שתו בשמים פיהם, הם יתנו את פיהם בשמים להכריז כרוז להפך ממה שדברו במרום, ולשונם תהלך בארץ, ר''ל ובארץ אין שומעים קול הראשון אשר דברו במרום, רק לשונם היא המהלכת והנשמעת בארץ, והם שתו בשמים פיהם ומכריזים לאמר.(מלבי"ם באור הענין)


{י}  לָכֵן (ישיב) יָשׁוּב עַמּוֹ הֲלֹם וּמֵי מָלֵא יִמָּצוּ לָמוֹ:

 רש"י  לכן ישוב עמו הלום. לפי שעמו רואים דרך רשעים צלחה ישובו על דרך הרשעים ללכת בדרכיהם : הלום. כמו מי הביאך הלום (שופטים י''ח) הלום פה : ומי מלא ימצו למו. ומים של פלג המלא הם ד''ת הם נחשבים למו תמצית ומזלזלים בעיניהם : (רש"י)

 מצודת דוד  לכן. בעבור רוב שלות הרשעים עם גודל רשעתם : הלום. הנה ר''ל למעשה הרשעים ההם : ומי מלא. מי כוס מלא תרעלות ימצו וישתו ר''ל מאוד דעותיהם נמשכות אחר מעשה הרשעים ההם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הלום. הנה כמו אל תקרב הלום (שמות ג') : ימצו. מלשון מציצה : למו. להם : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לכן, אחר שמה שהכריזו במרום עלינו לרעה לא בא עלינו, כי גם במרום אין שולטים עלינו להרע לנו, לכן ישוב עמו (של המרום) הלום, לשמוע לעצתנו, לא למצות המרום ופקודיו רק לעשות כמעשינו, ואז מי מלא ימצו למו, ישיגו ההשפעה של מים מלאים ממעיני הצלחה, ולא לבד שישתו כל המים, כי גם ימצו את התמצית, ר''ל שיריקו כוס ההצלחה עד שוליו, והמליצה שהגם שכפי הנהגת המרום היה ראוי שימותו הרשעים בדבר וחולאים קשים, הם מצליחים ואין שולטים בשמים עליהם להומם ולאבדם, כי ידם רמה וכאלו אין ביכולת ה' להרע להם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עמו. של המרום. מי מלא. מים של פלג אלהים מלא מים. ימצו. כמו שתית מצית, שישתו עד התמצית :(מלבי"ם באור המלות)


{יא}  וְאָמְרוּ אֵיכָה יָדַע אֵל וְיֵשׁ דֵּעָה בְעֶלְיוֹן:

 רש"י  ואמרו איכה ידע אל. איכה נוכל לומר שיש דיעה בהקב''ה ותורתו אמת : (רש"י)

 מצודת דוד  איכה ידע אל. מעשה בני אדם : ויש דעה. לדעת הכל וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ואמרו, ועפ''ז בני האדם טועים להכחיש את ההשגחה, ויטענו לאמר איך אפשר לומר שידע אל מכל הנעשה בעולם השפל, הלא.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  איכה ידע אל, ויש דעה. לא ידע, יפול גם על מי שהוא בן דעת ואינו יודע ענין פרטי, אבל אין דעה, מציין שלא נמצא אצלו דעת כלל, תחלה יאמרו שאינו רוצה לדעת מעניני עולם השפל, באומרים עזב ה' את הארץ, ואח''כ יאמרו כדעת המינים שלא יצוייר אצלו דעה כלל, וכדעת הפילוסוף שהביא הכוזרי ובמו''נ, וכמ''ש חז''ל מה העמוד הזה וכו' :(מלבי"ם באור המלות)


{יב}  הִנֵּה אֵלֶּה רְשָׁעִים וְשַׁלְוֵי עוֹלָם הִשְׂגּוּ חָיִל:

 רש"י  הנה אלה רשעים. הם ועוברים על תורתו והרי הם שלוים בעולם ומגדילים כח ועושר : ושלוי עולם. לשון שלוה : השגו. הגדילו, ומנחם פירש ישוב עמו הלום, ישוב הרשע להלום את עמו של הקדוש ברוך הוא והראשון למדתי מדבריו של ר''מ בר יצחק שליח צבור זצ''ל : (רש"י)

 מצודת דוד  הנה אלה. רשעים הם והמה בשלוה מעולם וגדלו בעושר רב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  השגו. גדלו כמו כארז בלבנון ישגה (לקמן צ''ב) : חיל. עושר כמו חיל כי ינוב (לעיל ס''ב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הנה אלה רשעים, שהלא הם מפורסמים ברשעם, ובכ''ז הם שלוי עולם והשגו חיל ומצליחים, ובהפך אנכי הגם שאני צדיק, בכ''ז.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  השגו. ענין ריבוי, כמו ואחריתך ישגא מאד :(מלבי"ם באור המלות)


{יג}  אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי וָאֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי:

 רש"י  אך ריק זכיתי לבבי. כל זה מוסב על ואמרו איכה ידע אל וגם אומר אך לריק ועל חנם אנו שומרים מצותיו של הקב''ה והרי אנו נגועים כל היום : (רש"י)

 מצודת דוד  אך ריק. לריק ובחנם הייתי זך הלבב מבלי הרהור עון ובחנם רחצתי כפי להיות מנוקים מגזל ושאר עבירות : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אך ריק זכיתי לבבי שלא לחטוא במחשבה, וארחץ בנקיון כפי, שלא חטאתי שום חטא במעשה, וכ''ז לא הועיל לי, כי הלא בכ''ז.(מלבי"ם באור הענין)


{יד}  וָאֱהִי נָגוּעַ כָּל הַיּוֹם וְתוֹכַחְתִּי לַבְּקָרִים:

 רש"י  ותוכחתי. נראית כל היום תמיד מבקר לבקר מתחדשות צרות חדשות : (רש"י)

 מצודת דוד  ואהי. והנה מעשה הטוב הועילו להיות נגוע בכל עת ולבוא עלי תוכחות יסורים בכל בוקר כי הלא להרשעים אין מחסור ואני מוכה ומעונה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ואהי נגוע כל היום בלא שום חטא ועון, והיא תוכחתי לבקרים, ר''ל שהגם שאני נגוע בחנם, בכ''ז הם הנגעים האלה הם לי תוכחת מוסר בכל בקר, שאני חושב שאין יסורים בלא עון ואני מפשפש במעשי ואוסיף אומץ ביראת ה', הגם שהרשעים הגמורים עושים עבירות גדולות ומצליחים :(מלבי"ם באור הענין)


{טו}  אִם אָמַרְתִּי אֲסַפְּרָה כְמוֹ הִנֵּה דוֹר בָּנֶיךָ בָגָדְתִּי:

 רש"י  אם אמרתי אספרה כמו. אמר אסף אם אמרתי בלבי לספר את הכל כמו שהוא כל מה שעמו אומר על זאת : הנה דור בניך בגדתי. כלומר אשים אותם בוגדים ורשעים : (רש"י)

 מצודת דוד  אספרה כמו. לספר הדבר כמו שהוא ר''ל כל מה שיש להרהר : הנה דור. הנה הספור יסית שאף בני הדור ההוא שהמה בניך ר''ל מאמינים בך הנה בשמעם מה שיש להרהר אעשה אותם לבוגדים ולזה לא ארבה עוד לדבר : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אם, אחר שהציע השאלה הגדולה הזאת, יאמר, בבואי לברר השאלה הזאת, ראיתי שאם אומר לספר ולהציע השאלה הזאת כמו שהיא, הלא הנה דור בניך בגדתי, עי''כ יבגדו הדור בה' ויצאו לידי כפירה ואהיה מחטיא את הרבים, וכן אם.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בגדתי, פעל יוצא מקומות המזומנים והמקודשים לשכר ועונש בעולם הנצחי :(מלבי"ם באור המלות)


{טז}  וָאֲחַשְּׁבָה לָדַעַת זֹאת עָמָל (היא) הוּא בְעֵינָי:

 רש"י  ואחשבה. בלבי : לדעת זאת. מה היא מדתו של הקב''ה כן הוא עמל בעיני נראית היתה מדה זאת לי עמל ולא משפט : (רש"י)

 מצודת דוד  ואחשבה. אהרהר במחשבתי לדעת ולהבין את זאת על כי נראה בעיני שהדבר הזה הוא עמל ולא משפט יושר : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אחשבה לדעת זאת, אם לא אספר לרבים רק אני בפ''ע אחשב ואעיין על חקירה זאת לדעתה, גם זאת עמל הוא בעיני, גם זאת אחשב לעמל ואון, שנראה כאילו אני מסתפק בעקרי האמונה :(מלבי"ם באור הענין)


{יז}  עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל אָבִינָה לְאַחֲרִיתָם:

 רש"י  עד. אשר באתי : אל מקדשי אל. אשר בירושלים, וראיתי מה שאירע בסנחרב ואז הבינותי לאחרית הרשעים שהוא לאבדון ואמרתי אך כל הטובה הבאה להם חלקות הם שהקב''ה מחליק להם הדרך שלהם שתהא נוחה וחלקה למען לא יתנו לב לשוב אליו ויאבדו : (רש"י)

 מצודת דוד  עד אבא. לא הבנתי דרכי ה' עד אשר באתי אל המקדש ואל הכהנים המתבודדים שם בעיון החכמה ואת פיהם שאלתי ואדע מלין יענוני ואבינה לאחרית הרשעים שאיננה טובה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  עד, ובהיותי נבוך בשאלה זאת ולא יכלתי לא לספרה לזולתי ולא לחקור עליה בפני עצמי, באתי בעיוני אל מקדשי אל, היינו שהשכלתי מקומות המקודשים לאל שבם תקבל הנפש גמולה ועונשה אחר המות, והשכלתי כי חיי העוה''ז אינם אחרית חיי האדם ומציאותו, כי עת תפשט הנפש שמלותיה החומריים בעת המות תבא אל מקדשי אל, ושם תחיה בחיים ערבים נצחיים טובים מחיים האלה, אז אבינה לאחריתם, ראיתי מה אחרית חיי הרשעים האלה שהצליחו ברשעם, אז ראיתי שהצלחתם פה הוא העונש היותר גדול להם, והוא כי.(מלבי"ם באור הענין)


{יח}  אַךְ בַּחֲלָקוֹת תָּשִׁית לָמוֹ הִפַּלְתָּם לְמַשּׁוּאוֹת:

 רש"י  אך בחלקות תשית למו. כל הטובה הבאה להם שהרי סופם הפלתם למשואות : (רש"י)

 מצודת דוד  אך בחלקות. כל טובתם המה אך לתשלום גמול מעט מעשה הטוב שעשו למען תחליק דרכם שימעדו מהר לפול בחשכת הצרות ולא יהיה להם זכות מה להגן : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תשית. תשים : למשואות. ענין חושך כמו אמש שואה ומשואה (איוב ל') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אך בחלקות אשר תשית למו עי''ז הפלתם למשואות, שזה דומה כמי שכרה בור ושחת ללכוד בה ציד חיה, והחליק את הדרך המוביל אל הבור ההוא, שהגם שהחיה בעת תלך על הדרך החלק ידמה לה שהיא לטובתה להקל מהלכה, בסוף יתגלה שע''י החלקות נפלה למשואות, כן ע''י השלוה וההצלחה שהיה לו בעוה''ז ימות מיתת נצח ויפול לגיהנם, והוא כמו שבארתי בארצות השלום, שאחר שמחויב מהיושר האלהי שלא יקפח שכר כל בריה, שגם מי שהרשיע כל ימיו ועשה מצוה אחת יחויב שיתן לו שכרו עבור המצוה ההיא, וכן ראוי שהצדיק שעבר עבירה אחת יקבל את ענשה, וראה ה' כי העולם הנצחי הרוחני שבה יחיה האדם אחרי מותו נכבד הוא מאד משישלם בה שכר להרשע ועונש להצדיק, כי בהכרח יהיה השכר והעונש ההוא נצחי ואמתי, לא זמני ומדומה, ולכן ישלם שכר הרשע ועונש הצדיק, פה בעולם החומרי, אשר ההצלחה שיצליח הרשע פה ויסורי הצדיק אין להם מציאות בשכל רק בדמיון, כי העולם הגשמי בכלל הוא רק עולם המוחש נתלה בזמן ובמקום, עד שהטובות והרעות שירגשו בו הגופים אינם טובות ורעות נמצאים בפועל רק מדומים, וכן אינם נצחיים רק זמנים, וכן הם משיגים את החלק הפחות של האדם שהוא הבהמה שלו, לא אל האדם העצמי העקרי שהיא נשמתו, וא''כ בחלקות הזה שהחליק לו בעוה''ז עי''ז הפלתם למשואות לאבדן נצחי, כי ראה נא.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בחלקות. הב' הוא ב' הכלי, ע''י החלקות אשר תשית : למשואות. מענין שממה וחשך :(מלבי"ם באור המלות)


{יט}  אֵיךְ הָיוּ לְשַׁמָּה כְרָגַע סָפוּ תַמּוּ מִן בַּלָּהוֹת:

 רש"י  מן בלהות. מן שדים : (רש"י)

 מצודת דוד  איך. כל רואיהם יתמהו עליהם ויאמרו איך נעשו שממה כרגע וכלו מן הצרות המבהילים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ספו. ענין כליון כמו ספתה בהמות (ירמיה י''ב) : בלהות. הוא הפוך מן בהלות : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  איך היו לשמה כרגע, כי ברגע שימותו חלף ונפסק כל הצלחתם המדומה, ואז ספו וגם תמו ע''י בלהות ושדים, ר''ל שלא נשאר מהם שארית במותם, כי תאבד נפשם באבדן גוייתם ואז יהיה כלא היה, ואז.(מלבי"ם באור הענין)


{כ}  כַּחֲלוֹם מֵהָקִיץ אֲדֹנָי בָּעִיר צַלְמָם תִּבְזֶה:

 רש"י  כחלום מהקיץ. כשינה שאין לה קץ שהוא שינת עולם כן היתה להם ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור (ישעיה ל''ז) : אדני בעיר צלמם תבזה. בירושלים שהרעו עליה שם נתבזה צלם דמותם ונשרפו כלם : (רש"י)

 מצודת דוד  כחלום. כמו החלום שמעת הקיצה חלף והלך לו כן יכלו פתאום : בעיר. במקום רואים תבזה צלמם ודמותם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צלמם. דמותם : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כחלום מהקיץ, כאשר יתום החלום ע''י היקיצה, כן אתה ה', בעיר בעת יעירו ויקיצו משנתם, אז צלמם תבזה, ר''ל כי חיי העוה''ז וההצלחה או היסורים שירגיש בו אינם חיים אמתיים נפשיים רק חיים זמנים מוחשים, וכמו שבעת החלום יחלום האדם שהוא מוכה ומתיסר או שהוא מלך גוים ומצליח, והגם שבמעמד השינה יש להרגשות האלה מציאות בדמיונו, כי מרגיש הכאב או העונג, בכל זאת בעת יקיץ ישכיל כי ההרגשה הזאת שהרגיש בחלומו לא השיג הדבר כמו שהוא במציאות רק כמו שהוא בדמיונו, שהמלכות או היסורים לא היה להם מציאות חוץ לדמיונו, כן ההצלחה או היסורים שידמה לאדם שהוא מצליח או מתיסר בימי חיי הבלו אינם דברים נמצאים בפעל, כי הם נשואים על דברים בלתי נמצאים בעצמם רק במקרה, כי העולם הזמני בכללו המוחש לחושנו אין לו מציאות בעצם רק במקרה, כמו שהתבאר בפילוסופיא, והזמן עם המוחשים המתראים בו הוא ממיר מצבו בכל רגע, בלתי עומד רק שוטף ועובר, ולא תרגיש הנפש את ההצלחה או היסורים רק בעוד שהיא ישינה בחומר הלז, כי אז תחלום שהגוף שהיא לבושה בו, מולך או מתיסר אבל בעיר, בעת תעיר משנתה ותקיץ מחלומה, שאז אינה רואה את כל מאומה בידה מדברי העוה''ז, ואז צלמם תבזה, כי אז ישיגו העונש בצלמם ונפשם הרוחניית, שתחת שהנפש נקראת כבוד תהיה מבוזה כי תכרת ותרד לאבדון :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בעיר. כמו בהעיר. וצלמם. היא הנפש הנצחיית, צלם אלהים שלהם.(מלבי"ם באור המלות)


{כא}  כִּי יִתְחַמֵּץ לְבָבִי וְכִלְיוֹתַי אֶשְׁתּוֹנָן:

 רש"י  כי יתחמץ לבבי. מטרם שראיתי מפלה זו ברוח הקדש היה לבבי מתחמץ על דרך הרשעים שצלחה, ובכליותי הייתי משתונן, לשון חרב שנון, וכשהוא מתפעל התי''ו ניתנת באמצע שורש התיבה כדרך כל תיבה שיסוד תחילתה שי''ן : (רש"י)

 מצודת דוד  כי יתחמץ לבבי. כי בעוד היה לבי כעוס על הדבר ובעוד אחדד כליותי להרהר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יתחמץ. מלשון חומץ ובא בדרך השאלה על הכעס : אשתונן. מל' שנון וחדוד : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי, בעת שיתחמץ ויזדכך לבבי ויטהרו רעיוני, וכליותי אשתונן לבקש המחשבה והעצה הנכונה, אז אראה כי.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יתחמץ. יטהר כמו חמוץ בגדים (ישעיה ס''ג) לפי פרושי שם. ויל''פ שכליותי מוסב על יתחמץ כי יתחמץ לבבי וכליותי אז, אשתונן, כמו ושננתם לבניך אז אלמד לדעת שאני בער, ולדעת המפ' בא הא' תחת הה' השתונן :(מלבי"ם באור המלות)


{כב}  וַאֲנִי בַעַר וְלֹא אֵדָע בְּהֵמוֹת הָיִיתִי עִמָּךְ:

 רש"י  ואני. הייתי בער ולא הייתי יודע מה היא המדה וכבהמה הייתי עמך : ואני. אע''פ שהייתי רואה כל זה תמיד הייתי עמך ולא זזתי מיראתך : (רש"י)

 מצודת דוד  ואני בער. עדיין הייתי בער ולא אדע מדוע דרך רשעים צלחה : עמך. בהנהגה אשר עמך הייתי כבהמה כי לא הבנתיה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בער. שוטה וסכל : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אני בער, במה שלא אדע כי בהמות הייתי עמך, שחיי הגשמים בגוף וגויה היא חיי הבהמה, כי גוף האדם אינו משונה מגוף הבהמה ולא זאת עצמות האדם והבדלו מן הבהמה, וההצלחה והיסורים שישיג בעוה''ז לא ישיג האדם, רק הבהמה שבה ישכון האדם העצמי, והיא אינו האדם רק בית ומשכן אליו, או לבושו וכסותו ושמלתו לעורו :(מלבי"ם באור הענין)


{כג}  וַאֲנִי תָמִיד עִמָּךְ אָחַזְתָּ בְּיַד יְמִינִי:

 רש"י  אחזת ביד ימיני. להחזיקני ביראתך כשקרבו רגלי לנטות מדרכך כמו שאמר למעלה כמעט נטיו רגלי : (רש"י)

 מצודת דוד  ואני תמיד עמך. ומ''מ הייתי תמיד עמך ולא זזתי ממך וכאלו אחזת ביד ימיני ללכת אחריך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ואני תמיד עמך, אבל אני בעצמי, שהוא האדם, שהוא נפשו ושכלו שהוא עקר האדם, אני תמיד עמך, עצמות האדם שהיא נשמתו לא ישתנה ולא יתפעל ממקרי הגוף שהוא בהמתו טובותיו ורעותיו, כי בכל השנויים שישתנה הגוף האני הוא קיים בלתי משתנה, והיא תמיד מתמדת על מעמד אחד, והיא עמך חי בחיים נכבדים אמתיים אלהיים למעלה ממקרי הזמן ותמורותיהם, כי היא דבקה בה', ואתה אחזת ביד ימיני, ימליץ כי האני הזה שהוא עצמות האדם, ר''ל נשמתו, י''ל שתי ידים, יד ימין שבו יתגבר על בהמתו וירים ימינו וישבע בחי העולם לחיות חיים מלאכיים אלהיים נבדל מן הגוף ותאוותיו, ויד שמאל הוא היד שתשפילהו לאכול באבוס אחת עם בהמתו ולחיות כחיי הבהמה ולב כסיל לשמאלו, ואתה אחזת ביד ימיני, לבל אחסה תחת הבמה, רק ארכב עליה ובל אבקש הצלחות המדומים האלה המשתנים, רק.(מלבי"ם באור הענין)


{כד}  בַּעֲצָתְךָ תַנְחֵנִי וְאַחַר כָּבוֹד תִּקָּחֵנִי:

 רש"י  תנחני. נחיתני : ואחר כבוד תקחני. אילו היה טעם על כבוד היה פתרונו לאחר שהשלמת לסנחרב כל הכבוד שפסקת לו תקחנו אליך הפלת נסיך לישראל והחרבת את סנחרב עכשיו שהטעם על ואחר זה פתרונו ואחרי כן לכבוד תקחני משכתני אליך לכבוד ולתפארת : (רש"י)

 מצודת דוד  בעצתך. כאלו נהגת אותי ללכת בעצתך : ואחר. אחר כל אלה תקח אותי הכבוד ר''ל בעבור שלא זזתי ממך השגתי את הכבוד בהבנת הדבר לאמיתו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  בעצתך תנחני, היא עצת ה' להדבק בו, ולעשות הכל לשמו בלי פניה גופניית רק בעבור מצות ה' ואחר כבוד תקחני, והעצה הזאת היא תקח אותי אחר כבוד, שהיא אחר הנפש שנקראת בשם כבוד בכתבי הקדש כי היא כבוד האדם האמתי, שאלך אחר כבוד לא אחר הבזוי והשפל שהוא החומר ותאוותיו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ואחר כבוד. אחר הנפש שנקראת כבוד, ומן הנגינה נראה שפי' ואחר כך, ר''ל אחר המות אז בכבוד יקח אותי אליך ב' בעצתך, נמשך לשתים :(מלבי"ם באור המלות)


{כה}  מִי לִי בַשָּׁמָיִם וְעִמְּךָ לֹא חָפַצְתִּי בָאָרֶץ:

 רש"י  מי לי בשמים. שום מלאך שבחרתי לי לאלוה לא בחרתי אלא אותך : (רש"י)

 מצודת דוד  מי לי. עתה רואה אנכי כי אין מי בצבא השמים להרע או להיטיב : ועמך. לא חפצתי לשתף עמך את מי בארץ כי אין דומה לך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  מי לי, עד שאקרא להמון כחותי לאמר, מי לי בשמים, מי הוא מכם השייך לשמים, שהיא הכח השמיימי הרוחני הנעלה מן הזמן והגשם, אל הכח הזה השמיימי הנמצא בי אשמע ואותו אבקש, ועמך לא חפצתי בארץ, ועם מה שאני עמך, דבק באלהות ורוחניות ע''י הנפש הרוחניית האלהית הנמצא בי, לא חפצתי בארציות כלל, ומואס אני את החומר והצלחות הארציית כולנה, רק אביט אל הצלחות שמיימיות אושריות רוחניות, כי הלא.(מלבי"ם באור הענין)


{כו}  כָּלָה שְׁאֵרִי וּלְבָבִי צוּר לְבָבִי וְחֶלְקִי אֱלֹהִים לְעוֹלָם:

 רש"י  כלה שארי. נתאוה בשרי ולבבי לך : כלה שארי. ל' תאוה כמו (לקמן קי''ט) כלתה לתשועתך נפשי : (רש"י)

 מצודת דוד  כלה. בשרי ולבבי יתאוו לה' : צור לבבי. כי אלהים הוא חוזק לבבי וחלקי לעולם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כלה. ענין תאוה : שארי. בשרי כמו אם יכין שאר לעמו (לקמן ע''ח) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כלה שארי ולבבי הלא כחות הגוף כולם יכלו ויתמו לבסוף, בין שארי שהוא בשר הגוף שהוא הנושא לאלה ההצלחות המדומות, וגם לבבי שהוא החפץ ומתאוה אל הצלחות האלה, הלא הוא כלה ובלתי נצחי ועם כליונם יכלו גם ההצלחות שהם נשואות עליהם, אבל צור לבבי, הצור העקרי השרשי של לבבי, הצור שעליו תום לבבי יעמוד, שהיא הנפש שהיא צור האדם ושרשו, וכן חלקי אלהים החלק האלהי הנמצא בי הלא הוא אינו כלה רק יעמד לעולם, וא''כ האושר הנישא עליו הוא ג''כ נצחי בלתי נפסד :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  שארי. בשרי. צור לבבי. הנפש, כמ''ש ויעתק צור ממקומו עמש''ש, וחלקי (חלק) אלהים כמו כסאך אלהים (למעלה מ''ה) : (מלבי"ם באור המלות)


{כז}  כִּי הִנֵּה רְחֵקֶיךָ יֹאבֵדוּ הִצְמַתָּה כָּל זוֹנֶה מִמֶּךָּ:

 רש"י  זונה ממך. נפרד ממך : (רש"י)

 מצודת דוד  רחקיך. הרחוקים ממך יאבדו כאשר מעולם הכרת כל הסר ממך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הצמתה. ענין כריתה כמו עצמו מצמיתי (לעיל ס''ט) : זונה. ענין הסרה ועל שם זה נקראת המנאפת בשם זונה על אשר סרחה מדרכי הצניעות : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי הנה, עתה סיים דברי המזמור בכלל, אומר הנה הרשעים אובדים משתי סבות, א. שיאבדו מעצמם מצד שהם רחוקים מה', שעז''א רחקיך יאבדו, כי קיום כל נמצא הוא מה' וכפי רחוקו ממנו אין לו קיום וחיות ומציאות, ב. יאבדו ע''י השגחה ועונש, כי הצמתה כל זונה ממך, שתכרית אותו בהשגחה על חטאיו :(מלבי"ם באור הענין)


{כח}  וַאֲנִי קִרֲבַת אֱלֹהִים לִי טוֹב שַׁתִּי בַּאדֹנָי יְהוִֹה מַחְסִי לְסַפֵּר כָּל מַלְאֲכוֹתֶיךָ: (פ)

 רש"י  מלאכותיך. שליחותיך רוח הקודש הבא בלבי לאמר : (רש"י)

 מצודת דוד  ואני וגו'. יש לי קרבת אלהים כי אקרב עצמי אליו : שתי. שאשים מחסי בה' : לספר. לעסוק בספורי מעשיך הנוראים והנפלאים ולא לעסוק בדברי זולת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מלאכותיך. מלשון מלאכה ומעשה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ואני, יש לי קיום מצד עצמי, כי קרבת אלהים לי טוב, שע''י קרבת אלהים לי, אמצא טוב ואושר, ב. מצד ששתי בה' מחסי שמשגיח עלי בהשגחה מיוחדת ובזה שמתי מחסי, לספר כל מלאכותיך, שאספר רק המלאכיות והרוחניות שהם עניני הנפש שהיא מלאך ה' בארץ לעבוד עבודתו והוא כאלהים לדעת טוב : (מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-עד

{א}  מַשְׂכִּיל לְאָסָף לָמָה אֱלֹהִים זָנַחְתָּ לָנֶצַח יֶעְשַׁן אַפְּךָ בְּצֹאן מַרְעִיתֶךָ:

 רש"י  יעשן אפך. כל הכועס נחיריו מוציאין עשן : (רש"י)

 מצודת דוד  זנחת לנצח. למה עזבת את ישראל זה זמן רב עד שנראה כאלו כן יהיה לעולם. יעשן. למה יעשן אפך בישראל שהמה הצאן שאתה רועם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  זנחת. עזבת כמו זנח ה' מזבחו (איכה ב) : יעשן. הוא ענין כעס כי ע''י חמום הכעס נראה יוצא מהנחירים כמו עשן ואמר בלשון הנופל באדם כדי לשבר את האוזן : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  משכיל לאסף, הוסד על חרבן בהמ''ק, למה ר''ל כי מה שארך הזמן ולא נושענו, יהיה בא' משני פנים, א. אם העזיבה היתה עזיבה עולמית ע''מ שלא לשוב אלינו עוד, עז''א למה אלהים זנחת לנצח, ב. אם עזב רק לזמן עד יכלה כעסו רק שעדן לא נח רוגזו, ועז''א למה יעשן אפך בצאן מרעיתך :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶּדֶם גָּאַלְתָּ שֵׁבֶט נַחֲלָתֶךָ הַר צִיּוֹן זֶה שָׁכַנְתָּ בּוֹ:

 רש"י  קנית קדם. לפני בריית עולם שנאמר (לקמן צ') מעון אתה היית לנו בטרם הרים יולדו : זה שכנת בו. תקון לשון הוא כמו (ישעיה מ''ב) זו חטאנו לו והוא כמו אשר שכנת בו : (רש"י)

 מצודת דוד  קנית קדם. אשר קנית לך לעם מזמן קדום מאז גאלתם ממצרים והבאתם אל הר ציון ששכנת בו והוא מקרא קצר : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  זכור, שלשה דברים, א. עדתך קנית קדם שמקדם בימי האבות והשבטים קנית העדה הזאת שתהיה שלך, וכבר הבטיח להאבות להיות להם לאלהים ולזרעם אחריהם, וראוי שלא תעזוב קנינך, ב. שאח''כ גאלת שבט נחלתך, שעת החזיקו זרים בקנינך ונחלתך, היית אתה הגואל, (שהגואל הוא מצד שיש טענה וזכות בהדבר) וא''כ ראוי שתגאלם שנית אחר שהם שבט נחלתך שהם לך לנחלה עולמית, ג. הר ציון זה הלא שכנת בו, והאר פניך על מקדשך השמם למען ה' אשר שכן שם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  נחלתך. הנחלה מציין הקנין מדור דורים מאבות לבנים, כי הנגאלים היו שלו נחלה מהאבות, והגאולה היא מצד השייכות שיש לו בדבר כנודע, ומלת זכר נמשך לשתים זכור הר ציון :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  הָרִימָה פְעָמֶיךָ לְמַשֻּׁאוֹת נֶצַח כָּל הֵרַע אוֹיֵב בַּקֹּדֶשׁ:

 רש"י  הרימה פעמיך למשואות נצח. הגבה פעימות ובהלות שלך שיהו לאויביך למשואות נצח על כל אשר הרע האויב בבית המקדש, כן חברו מנחם עם ותפעם רוחו, למשואות לשון חורבן כמו שאיה (שם ו'), תשאה שממה (סא''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  הרימה פעמיך. הרם רגליך ללכת להחשיך עד נצח את כל האויב העושה הרעה בבהמ''ק והוא הפוך כמו כל אויב הרע בקדש וכן כל תשא עון (הושע יד) ומשפטו כל עון תשא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פעמיך. הרגלים שפוסעין בהן וכן פעמי דלים (ישעיה כ''ו) : למשואות. ענין חושך : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (ג-ד) הרימה, שיעור הכתוב הרימה פעמיך שאגו צורריך בקרב מועדיך, הצוררים כשבאו במקדש ה' שאגו עליו בקול לאמר, הרימה פעמיך מפה, לך מפה למשואות נצח, אל חורבת נצח, ר''ל שפה ישאר שואה ושממה לנצח, ותחת ששכנת בהיכל תשכון בשממות עולם, כי כל הרע אויב בקדש, כל בקדש הרע אויב, הוא הרע והשחית כל אשר היה בקדש כן שאגו הצוררים בקרב מועדך במקדש, ונוסף לזה שמו אותותם אותות, ששמו ע''ז אות ומופת שאין יכולת בידך להציל, כי אמרו.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  למשאות. לחורבת, והרימה פעמיך כמו הוקר רגלך, או וישא יעקב רגליו ההליכה מפה. כל. שיעורו כל בקדש, הרע אויב :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  שָׁאֲגוּ צֹרְרֶיךָ בְּקֶרֶב מוֹעֲדֶךָ שָׂמוּ אוֹתֹתָם אֹתוֹת:

 רש"י  מועדך. הוא בית המקדש אשר נאמר בו ונועדתי לך שם : שמו אותותם. כשגברה ידם להחריבו אז שמו להם את אותות קסמיהם שהם אותות אמת ומה הם הקסמים קלקל בחצים שאל בתרפים : (רש"י)

 מצודת דוד  בקרב מועדך. בתוך בה ''מ מקום שהיו נועדים שם כל ישראל והשכינה עמהם : שמו אותותם אותות. אמרו שהאות שלהם הוא אות אמת כי עד לא הלך נ''נ על ירושלים עשה אותות לדעת אם יצלח כמ''ש שאל בתרפים ראה בכבד (יחזקאל כא) ובא לו האות ללכת ואחר שכבשה אמר שיש ממשות באלה האותות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שאגו. צעקו : מועדך. מל' וועד ואסיפה : (מצודת ציון)


{ה}  יִוָּדַע כְּמֵבִיא לְמָעְלָה בִּסֲבָךְ עֵץ קַרְדֻּמּוֹת:

 רש"י  יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדומות. יודע האויב כשהיה מכה בשערי פתחי המקדש שהוא כמביא מכותיו למעלה ברקיע ומנין היה יודע שהרי היה רואה שהיה העץ מסבך ואוחז את הקרדומות ובולען כמו שאמרו רבותינו כולהו בלעתינהו חד תרעא דירושלים, בסבך עץ קרדומות לשון נאחז בסבך (בראשית כ''ב), העץ סובך אותם והם נסבכין בו : (רש"י)

 מצודת דוד  יודע וכו'. כל מי שהביא קרדומו בסבך עצי הלבנון לחטוב ארזים להביאם לבנין בה''מ היה נודע לו כאלו מביא למעלה לפני כסא הכבוד כי למצוה רבה היה נחשב בעיניו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בסבך. הענף נקרא סבך ע''ש שמסתבכים ונאחזים זה בזה כמו נאחז בסבך (בראשית כ''ב) : קרדמות. גרזנים : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יודע, אמרו הלא בזה יודע שדבר זה דומה כאילו מה שמשחיתים בבהמ''ק למטה מביא אותו למעלה, היינו שרע בעיני השמים למעלה, אם יסבך העץ את הקרדמות, אם יבלעו הקרדמות בהעץ ולא יוכלו לפעול פעולתם, זה יהיה אות שהורע דבר זה למעלה, או יל''פ בזה יודע ה', אם יביא למעלה את הקרדמות המכים בהעץ, בסבך של העץ אם יבלעו בהעץ, (ובאמת אמרו חז''ל שהקרדומות נבלעו בהשערים, שתחלה נעשה האות, רק שאח''ז נפסק נס הזה, ובזה שמו אותותם אותות. שה' מסכים על החורבן) :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בסבך. מקור, שיבלע העץ ויסתבכו בו הקרדומות, ולפירוש הב' בסבך שם, ויל''פ כי בעת הבנין לא נשמע מקבות וכלי ברזל בהבנתו עפ''ז אמר הלא תחלה אם באו קרדומות בסבך עץ היה נודע כאלו הביא הברזל למעלה, ואיך עתה פתוחיה בכשיל וכילפות יהלומון :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  (ועת) וְעַתָּה פִּתּוּחֶיהָ יָּחַד בְּכַשִּׁיל וְכֵילַפֹּת יַהֲלֹמוּן:

 רש"י  ועתה. אע''פ שהיה רואה שלפני הקב''ה קשה לא נמנע מלהלום כל פתחיה וכל שעריה יחד : בכשיל וכילפות. כלי משחית של נגרים הם ובקרדומות באו לה תרגום יונתן בכשיליא, כילפות לשון ערבי הוא כך פירש דונש והוא מכלי הנגרים : יהלומון. האויבים : (רש"י)

 מצודת דוד  ועתה. בעת החורבן כל פתוחי הזהב שעל הקירות היו הצרים הולמים ומשברים בכשיל וכילפות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פתוחיה. ענינו החתירה והחקיקה של צורות ודקלים כמו פתוחי חותם (שמות כ''ח) : בכשיל וכילפות. שמות כלים עשוים לשבר בהם אבנים : יהלומון. ענין הכאה ושבירה כמו יהלמני צדיק (לקמן קמ''א) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ועתה, הלא ראינו שלא נעשה האות הזה. כי יהלומון בכשיל וכילפות וכלי משחית, את פתוחי הזהב שעל הקירות, ואח''כ.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  פתוחיה. הפתוחים והצורות המפותחים על הקירות. כשיל. תרגום בקרדומות באו לה בכשילין, וכילף, כלי שמשברים בה את האבנים :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  שִׁלְחוּ בָאֵשׁ מִקְדָּשֶׁךָ לָאָרֶץ חִלְּלוּ מִשְׁכַּן שְׁמֶךָ:

 מצודת דוד  שלחו באש מקדשך. כמו שלחו אש במקדשך : לארץ. מקום שכינת שמך חללו והשפילו עד לארץ : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שלחו. ענין הצתה והבערה : חללו. מל' חולין : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שלחו באש מקדשך ושרפוה, וגם חללו לארץ משכן שמך שהוא הארון וכלי הקדש :(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  אָמְרוּ בְלִבָּם נִינָם יָחַד שָׂרְפוּ כָל מוֹעֲדֵי אֵל בָּאָרֶץ:

 רש"י  אמרו בלבם נינם יחד. נינם מושליהם וכן (לעיל ע''ב) ינון שמו, ואחריתו יהיה מנון (משלי כ''ט) כל מושליהם מחשבה א' להם הראשונים כאחרונים להזדווג לפטרונם של ישראל תחלה ואח''כ יזדווגו להם ותדע שהרי שרפו כל מועדי אל שהיו בארץ כל בתי וועד שלו, פלשתים החריבו שילה נבכדנאצר החריב בית ראשון ואחרים החריבו בית שני : (רש"י)

 מצודת דוד  נינם יחד. כל שריהם בעצה אחת : כל מועדי אל. כל המקומות המיועדות לה' בהכ''נ ובהמ''ד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נינם. ענין שררה כמו ינון שמו (לעיל ע''ב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אמרו, עד שלא לבד שנשאר המקדש חרב בימיהם, כי נינם ובני ביניהם אמרו בלבם יחד שהם שרפו כל מועדי אל בארץ, כי החורבן ערך עד ימי נינם, עד שגם נינם מתפארים שאין עוד לאלהים מקום מועד שישכן שכינתו בארץ, וכן מתראה כדבריהם, כי.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  נינם. מענין נין ונכד :(מלבי"ם באור המלות)


{ט}  אוֹתֹתֵינוּ לֹא רָאִינוּ אֵין עוֹד נָבִיא וְלֹא אִתָּנוּ יֹדֵעַ עַד מָה:

 רש"י  אותותינו. שהבטחתנו ביד נביאך אין אנו רואים אותם בימים רבים שאנו בגולה נתנבא אסף על ימי הגלות : עד מה. עד מתי נהיה בצרה זו : (רש"י)

 מצודת דוד  אותותינו. עדיין לא ראינו אותות הגאולה ואין עוד נביא לגלות הזמן : ולא אתנו. אין מי מאתנו יודע עד מתי יתאחר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עד מה. עד מתי וכן עד מה ה' תאנף לנצח (לקמן ע''ט) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אותותינו, כי שכינת האלהים בארץ היתה מתגלה, א. ע''י נסים ונפלאות ועתה אותותינו לא ראינו, ב. היתה מתגלה ע''י השפעת הנבואה לנביאים ועתה אין עוד נביא, ג. היתה מתגלה ע''י רוח הקדש ועתה אין אתנו יודע עד מה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עד מה. עד דבר מה, ר''ל כל מאומה :(מלבי"ם באור המלות)


{י}  עַד מָתַי אֱלֹהִים יְחָרֶף צָר יְנָאֵץ אוֹיֵב שִׁמְךָ לָנֶצַח:

 מצודת דוד  יחרף צר. באומרו מבלי יכולת ה' הניחם ביד האויב : ינאץ. וכי ינאץ האויב את שמך לנצח בתמיה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ינאץ. ענין בזיון : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  עד מתי מתחיל לטעון שראוי שיעשה ה' למען כבוד שמו, כי עד מתי. אתה אלהים, יחרף צר וינאץ אויב את שמך, הכי יהיה זה לנצח :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יחרף צר, ינאץ אויב. הצר הוא בגלוי והאויב בלב כמ''ש בכ''מ, הצר מחרף בפרהסיא והאויב מנאץ בלב :(מלבי"ם באור המלות)


{יא}  לָמָּה תָשִׁיב יָדְךָ וִימִינֶךָ מִקֶּרֶב (חוקך) חֵיקְךָ כַלֵּה:

 רש"י  מקרב חיקך כלה. השליכה והוצא אותה מתוך חיקך והלחם באויביך, כלה לשון גרש כמו (שמות י''א) כלה גרש יגרש : (רש"י)

 מצודת דוד  תשיב ידך. לאחור לבל הכות בו את האויב : כלה. ימינך כלה מקרב חיקך והוציאה משם והכה תכה בו את אויביך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כלה. ר''ל מנע : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  למה תשיב ידך וימינך. והלא אינך צריך לפעול פעולה נגדו רק שלא למנוע הפעולה, כי אתה משיב ידך וימינך ולא תניח את ידך לצאת כנגדו, רק הסתרת אותם בתוך חיקך לבל יעשו דבר, ואם (תוציאם) מקרב חיקך כלה, הלא אז יכלו ממילא, ולמה תעצרם בחיקך ולא תניח אותם שיצאו ויכלו אותם, ור''ל שלפעמים האויב חזק עפ''י הטבע וא''א לכלותו רק ע''פ נס ושידוד הטבע, ולזה צריך זכות הדור וכשאין הדור זכאים לא יעשה ה' נס להתנוסס, אבל פה א''צ לזה נס, כי האויב חלוש מצד טבעו ואם רק לא תשים ידך בחיקך, אם תוציא אותה מתוך חיקך יכולה עפ''י דרך הטבע, רק אתה מסתיר ידך ומונעה מלכלותו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מקרב. המ''ם מורה על ההוצאה, השיבה מקרב חיקך וכלה את האויב :(מלבי"ם באור המלות)


{יב}  וֵאלֹהִים מַלְכִּי מִקֶּדֶם פֹּעֵל יְשׁוּעוֹת בְּקֶרֶב הָאָרֶץ:

 רש"י  ואלהים מלכי מקדם. והרי אתה תשועתנו מקדם : (רש"י)

 מצודת דוד  מקדם. מעולם הוא מלכי והוא פועל הישועה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ואלהים מלכי מקדם, והלא מקדם היית מלכי אשר לא לבד שלא השבת ידך אל חיקך כי גם חשפת זרועך הנטויה בדרך נס, עד שהיית פועל ישועות בקרב הארץ, ר''ל כי הישועות שיעשה ה' עפ''י הטבע והמערכה הוא פועל אותם בשמים, שמצד שהוא אלהי השמים ומנהיג מערכת השמים יסדרם באופן שיושעו ישראל כפי הסדר הטבעי, אבל אם יעשה נס שלא כדרך הסדר הטבעי הקבוע בשמים, אז הוא פועל הישועות בקרב הארץ למטה, הגם שהסבות הקודמות היורדות משמים אין מסכימים לזה :(מלבי"ם באור הענין)


{יג}  אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל הַמָּיִם:

 רש"י  ראשי תנינים. הם מצרים שנקראו תנינים שנאמר (יחזקאל כ''ט) התנים הגדול וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  בעזך. בכחך פוררת הים לי''ב גזרים לכל שבט שביל לעצמו כן ארז''ל : על המים. כי נתקשו מי הים כסלעים והיו המצרים נזרקים עליהם ונשבר ראשם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פוררת. ענינו הרצוץ לחתיכות רבות כמו פור התפוררה ארץ (ישעיה כד). תנינים. תנים שם דג גדול שבים פרעה נקרא תנים כמ''ש בו התנים הגדול הרובץ וכו' (יחזקאל כט) ולכן יקראו המצרים תנינים : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אתה פוררת בעזך ים, הלא נס של קריעת י''ס שנתפורר הים ונעשה יבשה לפני ישראל היה נס בקרב הארץ שלא ע''י טבע השמים והמערכה, שברת ראשי תנינים על המים, ובעת ההיא שנעשה יבשה לפני ישראל בצד אחד, הטביע את התנינים המצרים מצד השני, והיה נס כפול, והנה המצרים נקראים בשם תנינים כמ''ש התנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו, שהיו מאמינים שיש להם כח ע''י המים ונהר נילוס שהיו עובדים אותו ואת התנינים שבו, כמ''ש לי יאורי ואני עשיתני כמש''פ שם, ובכ''ז שברת אותם על המים :(מלבי"ם באור הענין)


{יד}  אַתָּה רִצַּצְתָּ רָאשֵׁי לִוְיָתָן תִּתְּנֶנּוּ מַאֲכָל לְעָם לְצִיִּים:

 רש"י  ראשי לויתן. פרעה נקרא כן שנאמר (ישעיה כ''ז) יפקוד ה' בחרבו הקשה על לויתן וגו' : תתננו מאכל לעם לציים. נתת ממונו לעם ישראל לאוכלו לציים לכתות וצבאות שהוצאת, ציים סיעות כמו (במדבר כ''ד) וצים מיד כתים כתרגומו וסיען : (רש"י)

 מצודת דוד  ראשי לויתן. שריו ושלישיו של פרעה הנקרא לויתן : תתננו מאכל. נתת עושרם לבזה לעם ישראל שהלכו במדבר מקום ציה ושממה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רצצת. ענץ שבירה לחתיכות : לויתן. זה פרעה כי התנין הגדול הוא לויתן כמ''ש את התנינים הגדולים (בראשית א) והוא הלויתן ובת זוגו : לציים. מל' ציה ושממה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אתה רצצת ראשי לויתן, שהם שרי המצרים וגדוליהם, תתננו מאכל לעם לציים, העם שהלכו בציה ומדבר שהם בזו בזת המצרים ושלל הלויתן :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  לעם לציים. לעם שוכני ציה, והלמ''ד כפול, כמו לעדך ליעקב, לאדוני לעשו :(מלבי"ם באור המלות)


{טו}  אַתָּה בָקַעְתָּ מַעְיָן וָנָחַל אַתָּה הוֹבַשְׁתָּ נַהֲרוֹת אֵיתָן:

 רש"י  אתה בקעת. לישראל מן הצור מעיינות : אתה הובשת. ירדן שהוא נהר איתן : (רש"י)

 מצודת דוד  אתה בקעת. את הסלע והוצאת להם מעין ונחל : נהרות איתן. זה הים והירדן ר''ל עשית להם נסים מחולפים במקום היובש השפעת מים ומקום המים הובשת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הובשת. מל' יבש : איתן. ענין חוזק כמו איתן מושבך (במדבר כד) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אתה, וגם ראינו שאתה פועל פעולות הפכיות, בצד אחד בקעת את הסלע ונעשה ממנו מעין ונחל, ובצד אחר הובשת נהרות איתן, שתעשה מן העפר מים ומן המים עפר, וכמ''ש מה לך הים כי תנוס ההופכי הצור אגם מים :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בקעת מעין, בקעת הצור שיהיה מעין, וכן וטחני קמח :(מלבי"ם באור המלות)


{טז}  לְךָ יוֹם אַף לְךָ לָיְלָה אַתָּה הֲכִינוֹתָ מָאוֹר וָשָׁמֶשׁ:

 רש"י  לך יום. גאולתם של ישראל : אף לך לילה. ועמך היו בצרות הלילה : אתה הכינות מאור ושמש. אתה הכינות להם מאור התורה : (רש"י)

 מצודת דוד  לך יום. ר''ל אתה בראתם : אתה הכינות. להיות על כנם ולא ישנו את תפקידם : מאור. הוא הירח הנקרא מאור הקטן (בראשית א) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הכינות. מל' כן ובסיס : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לך יום, ובאר הטעם שביכלתך לשנות ולהפך סדרי המציאות אחר שסדר הטבעי כולו הקבע מאתך ומתיחס אליך ולכן תוכל לשנותו כרצונך, ובאר שסדר הילוך המאורות הוא קבוע מאתך, בין המהלך היומי שסובבים את הגלגל בכל יום ממזרח למערב שממנו בא היום והלילה, לך יום אף לך לילה, הגם שהלילה הוא העדר האור הוא מתיחס אליך, כי אתה הכינות מאור ושמש, שגם אל הלילה הכינות מאור הלבנה שמקבל אורו מן השמש :(מלבי"ם באור הענין)


{יז}  אַתָּה הִצַּבְתָּ כָּל גְּבוּלוֹת אָרֶץ קַיִץ וָחֹרֶף אַתָּה יְצַרְתָּם:

 רש"י  אתה הצבת. להם כל גבולות ארצם בכל טוב : קיץ וחרף אתה יצרתם. הרי זה דוגמת (ירמיה ה') שבועות חוקות קציר ישמור לנו, לא שנית לנו סדר השנים : (רש"י)

 מצודת דוד  כל גבולות ארץ. להיות כל מחוז במקום הראוי לו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הצבת. העמדת : קיץ. ימות החמה : וחורף. ימות הגשמים : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אתה, וגם התנועה השנתית שתלך השמש מצפון לדרום ומדרום לצפון על קו המזלות, הוא מאתך, כי אתה הצבת כל גבולות ארץ, שעי''כ יצוייר הישוב בארץ בצפון ובדרום, כי קיץ וחורף אתה יצרתם, שעי''כ יהיה הקיץ והחורף לפי מה שתלוז השמש מן קו המשוה לצפון ולדרום כנודע וכנ''ל סי' י''ט, עד שגם בסדור הטבעי נמצא פעולות הפכיים, והכל לתכלית ישוב הארץ וכולם בחכמה עשית :(מלבי"ם באור הענין)


{יח}  זְכָר זֹאת אוֹיֵב חֵרֵף יְהוָה וְעַם נָבָל נִאֲצוּ שְׁמֶךָ:

 רש"י  זכר זאת אויב וגו'. ואחרי שכל תשועתנו בך זכור זאת אשר האויב חרף אותך בהשמידו אותנו : (רש"י)

 מצודת דוד  זכר. ר''ל אם אמנם הכל בידך ותשגיח על הכל זכר גם זאת מה שהאויב היה מחרף את ה' : ועם נבל. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נאצו. ענין בזיון : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  זכר זאת אויב חרף ה', הגם שסדר היום והלילה וחקות הטבע הם מאתך, הלא זאת היא הסבה שהאויב מחרף את ה', כי ע''י שרואה שהטבע הולך על סדר קיים קבוע יאמר כי עולם כמנהגו נוהג ולית דין ולית דיין, ועם נבל נאצו שמך המפורסם שאתה בורא כל, ואומר שהכל הוא בטבע, וא''כ ראוי שתראה נפלאותיך ונסיך כבימי קדם :(מלבי"ם באור הענין)


{יט}  אַל תִּתֵּן לְחַיַּת נֶפֶשׁ תּוֹרֶךָ חַיַּת עֲנִיֶּיךָ אַל תִּשְׁכַּח לָנֶצַח:

 רש"י  אל תתן לחית. לגדודי האומות כמו (ש''ב כ''ג) ויאספו פלשתים לחיה : נפש תורך. תור שלך וי''ת לשון תורים ובני יונה התור הזה משמת הזכר בן זוגה אינה מזדווגת לאחר אף ישראל לא החליפוך באל אחר אע''פ שרחקת מהם והיו כאלמנה : חית ענייך. נפש ענייך : (רש"י)

 מצודת דוד  לחית. לעדת העובדי כוכבים אל תמסור נפש ישראל : חית ענייך. עדת ישראל שהמה עניים ומוכנעים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לחית. ענין עדה וקבוץ וכן חית פלשתים (ש''ב כג) : תורך. מל' תור והיא כנסת ישראל והמשילה לתור כמו שהמשילה ליונה כמ''ש יונתי בחגוי הסלע (ש''ה ב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אל, (טענה ב') הלא ראוי ג''כ שתושיע בשבילנו, שישראל שדומים כתור וגוזל בל יטרפוהו החיות הטורפות, וגם חית ענייך היינו נפש חיה שלה, שהיא נשמתה האלהית, אל תשכח לנצח ר''ל כי מבואר מסוד המציאות שהצורות נכנעות זו תחת זו, עד שלכן יכנעו החיות החלשות נגד הטורפות מצד טבע צורותיהם, יאמר הגם שישראל דומה כתור, שהוא עוף בייתי חלוש ונוסעת בטבע, כן הם נוסעים ומטולטלים וחלשים, ראוי בל תתננה לחיות הטורפות מצד חיתה, נשמת חיים שבה, שהיא הצורה היותר עליונה מכל הצורות שבעולם השפל, כי היא בת אלהים חיים :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  נפש, חית. באו בהגבלה שניהם על הנפש, וחיה היא הנפש הנצחית שנקראת חיה על שחיה לעולם, ונפש היא נפש החיונית, ועל שניהם ביחד אמר ויהי האדם לנפש חיה. תורך. התור היא היונה הנוסעת, וע''כ ממשיל בו את ישראל (המשולים ליונה) בעת נסיעתם מגולה אל גולה : (מלבי"ם באור המלות)


{כ}  הַבֵּט לַבְּרִית כִּי מָלְאוּ מַחֲשַׁכֵּי אֶרֶץ נְאוֹת חָמָס:

 רש"י  הבט לברית. אשר כרת את אבותינו : נאות חמס. נוה חמס לשון מדור : (רש"י)

 מצודת דוד  הבט. ראה הברית אשר כרת לאבותינו לגאול בניהם : מחשכי ארץ. המקומות שישבו בהם בחשכת החורבן נתמלאו מדורי חמס : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מחשכי. מל' חושך : נאות. מדור : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הבט לברית, (טענה ג') כי בסוף התוכחות שבתו''כ אמר וזכרתי את בריתי יעקוב וכו' והארץ אזכר, והארץ תעזב וזכרתי להם ברית ראשונים, באר שאחרי שתשיגם המון צרות וגם הארץ תעזב אז יזכור ברית האבות וברית שכרת עמהם על הארץ, ועז''א אחר שכבר מלאו מחשכי ארץ נאות חמס, שבארץ צרה וחשכה והמחשכים שלה מלאו נות חמס, ראוי שתבט לברית שכרת ע''ז עם האבות :(מלבי"ם באור הענין)


{כא}  אַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם עָנִי וְאֶבְיוֹן יְהַלְלוּ שְׁמֶךָ:

 רש"י  אל ישוב דך נכלם. אל ישוב דך מלפניך בתפילתו נכלם : (רש"י)

 מצודת דוד  דך. המדוכה אל ישוב נכלם בעת תפלתו רק קבלם ברצון ואז העני והאביון יהללו את שמך בעבור זה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אל, (טענה ד') שראוי שתושיע את המקוה לך לבל ישוב דך נכלם, וכדי שעני ואביון יהללו שמך שאתה מושיע חוסי בך ושומע אל אביונים :(מלבי"ם באור הענין)


{כב}  קוּמָה אֱלֹהִים רִיבָה רִיבֶךָ זְכֹר חֶרְפָּתְךָ מִנִּי נָבָל כָּל הַיּוֹם:

 רש"י  חרפתך. גדופיך כמו זאת אויב חרף : (רש"י)

 מצודת דוד  ריבך. כי למולך קמו לגדף : כל היום. מה שחרף בכל עת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מני. כמו מן : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  קומה, (טענה ה') הלא ראוי שתקום לריב ריבך מה שנוגע לכבודך המחולל, כי ראוי שתזכר חרפתך מני נבל כל היום, שהוא, א. שפלות המבייש שהוא נבל, ב. התמדת החירוף כל היום, ג. שהם עצמם ילעגו עליך בזה, ויאמרו.(מלבי"ם באור הענין)


{כג}  אַל תִּשְׁכַּח קוֹל צֹרְרֶיךָ שְׁאוֹן קָמֶיךָ עֹלֶה תָמִיד: (פ)

 מצודת דוד  עלה תמיד. אשר הוא עולה תמיד לחרף כלפי מעלה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שאון. ענין המיה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אל תשכח קול צורריך, כן שאון קמיך עולה תמיד, שהעם עצמם יאמרו בשאון וקול בניאוץ ובוז שלא תשכח קול צורריך, יצייר במליצה שע''י ששאונם עולה תמיד הם עצמם מזכירים אותך תמיד בל תשכח קול צורריך רגע : (מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-עה

{א}  לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת מִזְמוֹר לְאָסָף שִׁיר:

 רש"י  אל תשחת. את ישראל : (רש"י)

 מצודת דוד  אל תשחת. ר''ל בזה המזמור יתרצה לה' לבל ישחית את ישראל בהיותם בגולה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  למנצח אל תשחת, השיר הזה יסדו אסף בשם היושר והמישרים, בו חשפה המליצה את זרוע קדשה ותדבר נשגבות, בו יתיצב היושר והמישור והמישרים כעצם מופשט חי, וישיר שיר נשגב לספר כח המישרים, עד שמישרים הוא המחבר ומדבר זה השיר, הוא עשו ויכוננהו, להגיד בו גודל כח המישרים ותעצומו וגבורתו, וכפי הנראה חברו את השיר הזה בימי יהושפט, שאז היה בצרה מן האויבים שבאו עליהם, וע''י זכות המשפט והמישרים שהעמיד יהושפט שופטים בכל עיר ועיר, נצולו, וזה רמז במלת אל תשחת, אז ראו מה גדול כח המישרים והיושר, וידבר דבריו בשיר משכיל ושכל טוב ודעת :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  הוֹדִינוּ לְּךָ אֱלֹהִים הוֹדִינוּ וְקָרוֹב שְׁמֶךָ סִפְּרוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ:

 רש"י  הודינו לך אלהים. על הטובה הודינו אף על הרעה וקרוב בפינו שמך תמיד : ספרו. דורותינו נפלאותיך תמיד : (רש"י)

 מצודת דוד  הודינו. בכל עת אנו מודים לה' : וקרוב שמך. וכן בכל עת קרוב לנו שמך להציל ולהושיע : ספרו. ר''ל כאשר אבותינו ספרו נפלאותיך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  הודינו, הפסוק הראשון הוא כעין הצעה, יאמר אנחנו מודים לך אלהים על התשועה שעשית לנו, וקרוב שמך ספרו נפלאותיך, ר''ל הגם שאם נראה ההנהגה בדרך הטבע נדמה לנו ששמך רחוק מזה העולם, כי ידומה שהעולם כמנהגו נוהג, אבל אם נראה נפלאותיך, עת שתפליא פלאות ותשדד את הטבע, אז נראה ששמך קרוב ומשגיח על העולם השפל, ושעור הכתוב נפלאותיך ספרו כי קרוב שמך, הנפלאות שלך הם יספרו ויודיעו לנו כי שמך הוא קרוב אל בריותיך ושאתה קרוב לכל קוראיך :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ספרו. לדעת המפרש היל''ל ספרנו :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  כִּי אֶקַּח מוֹעֵד אֲנִי מֵישָׁרִים אֶשְׁפֹּט:

 רש"י  כי אקח מועד. כשיש לנו יום טוב אין אנו עסוקים בנבול פה וקלות ראש : אני מישרים אשפוט. אנו נותנין אל לבנו להללך ולשבחך מעין המאורע ליום : (רש"י)

 מצודת דוד  כי אקח מועד. ר''ל לא אשפוט מישרים באקראי לבד כ''א אקח זמן קבוע על הדבר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מועד. זמן : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (ג-ד) כי אקח מועד, ימליץ שהמישרים והיושר הוא היסוד שעליו העולם עומד, ויצייר כאלו הארץ עומדת על עמודים, ועמודי הארץ מכוננים על בסיס אחד שהיא המישרים והיושר, כמו שהמליצו חז''ל על עמוד אחד העולם עומד וצדיק שמו, ועפ''ז אם נצייר כי יתמוטט וימעד ממקומו המכון והבסיס שעליו תתכונן הארץ, והוא אם המישרים והיושר ימעד ויתמוטט ממקומו, ממילא תתמוגג הארץ ממקומה ויכלו כל יושביה, עפ''ז שם המשורר בפי המישרים, לאמר ''אני מישרים כי אקח מועד'' היושר אומר, אם אנכי מישרים ויושר, אקבל המעדה והתמוטטות, אם אני מישרים אמעד ממקומי, אז אשפט ואחליט בדעתי, כי נמוגים ארץ כל יושביה, שבודאי נמוגו והתמוטטו הארץ ויושביה, כי אנכי (מישרים) תכנתי עמודיה, אחר שאני מישרים אני הוא הכן והבסס שעלי מכוננים עמודי הארץ, א''כ אם אני מישרים אמעד ממקומי בהכרח שתפול ותמוג הארץ שהיא מכוננת ונסמכת עלי. סלה נשלם הדבור הראשון, של מישרים :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מועד. מלשון ולא מעדו קרסולי, התמוטטות, וכן פרשתי מ''ש (צפניה ג') נוגי ממועד, ואמר אקח מועד, כי היושר לא ימעד מעצמו רק ע''י המעדה של האנשים אשר את הישרה יעקשו. אני מישרים. מישרים הוא שם המופשט של היושר, היושר אומר על עצמו אני מישרים כי אמעד. אשפט. בא גם על שפיטת הרעיון והמחשבה, כמו הנה נא ערכתי משפט (איוב י''ג) :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  נְמֹגִים אֶרֶץ וְכָל יֹשְׁבֶיהָ אָנֹכִי תִכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ סֶּלָה:

 רש"י  נמוגים ארץ וכל יושביה וגו'. ביום מתן תורה כשהיו נמוגים הארץ וכל יושביה מתנאי שהתנית עם מעשה בראשית אם לא יקבלו וכו' תחזרו לתוהו ובהו : תכנתי עמודיה. כשאמרתי נעשה ונשמע : (רש"י)

 מצודת דוד  נמוגים. כשלא רצו העובדי כוכבים לקבל התורה והיו נמוגים מוסדי הארץ וכל יושביה כי היו קרובים לחזור לתוהו ובוהו : אנכי. הנה אנכי תכנתי עמודי הארץ להשאר על עומדם עד עולם כי אני קבלתי התורה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נמוגים. מל' המגה והמסה : תכנתי. מל' כן ובסיס : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  תכנתי. כמו ויעמידו בית האלהים על מתכונתו, העמדתי עמודים על מכונם, אולם לדעתי שרשו כון, כמו וכנו נחשת, וכנה אשר נטעה ימינך, והתי''ו בא להוראת הבנין, כמו תרגלתי (הושע י''א ג') כמש''ש שיש עוד בנין תפעל וסימנו תי''ו בראש, אנכי הכן והבסיס של העמודים שלה :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  אָמַרְתִּי לַהוֹלְלִים אַל תָּהֹלּוּ וְלָרְשָׁעִים אַל תָּרִימוּ קָרֶן:

 רש"י  להוללים. לרשעים המערבבים את ישראל : (רש"י)

 מצודת דוד  אמרתי. לזה אמרתי לרשעי עובדי כוכבים אל תרשיעו את ישראל להעבירם מה' ומתורתו כי פן יוחזר העולם לתוהו : אל תרימו קרן. על ישראל להחטיאם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  להוללים אל תהולו. ענין סכלות ורשע כמו קנאתי בהוללים (לעיל ע''ג) : קרן. ענץ ממשלה והתחזקות שהקרן הוא לחוזק לבעלי הקרן : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (ה-ו) אמרתי, גם זה דברי היושר ומישרים, הנה היושר הוא נטוע בטבע כל אדם ובנפשו, שנפש כל אדם נבראת באופן שנטוע בלבה אהבת היושר והצדק, והרשע הנוטה מן המישרים הוא דבר שהוא נגד טבע נפשו, ונפשו תיסרהו ותאלצהו בכח היושר הנטוע בה להשיבו אל הטוב, וע''כ הרשעים מלאים חרטה, עפ''ז יאמר מישרים במליצתו, אני מישרים אמרתי להוללים אל תהולו, אני מישרים מיסר את ההוללים מוכיח אותם בל יהולו, ואני האומר לרשעים אל תרימו קרן ואל תרימו למרום קרנכם ואל תדברו בצואר עתק, אם תראה שהרשעים נותנים אל לבם ומתחרטים על מעשיהם, ונפשם תיסרם בל יהולו, ובל ירימו קרנם נגד המרום ובל ימרו בה', מי הוא המיסר אותם והאומר להם כן. ? אני מישרים, אני אני הוא האומר כן לרשעים, ר''ל טבע היושר הנטוע בנפשם הוא האומר להם ומיסרם לבל יהולו ובל ירימו קרנם, כי היושר שבטבע האדם ייסרהו וישים בלבו שישוב אל היושר והטוב ולא ירים קרן נגד ה' :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אל תהולו. אל תתעסקו בדברי הוללות :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  אַל תָּרִימוּ לַמָּרוֹם קַרְנְכֶם תְּדַבְּרוּ בְצַוָּאר עָתָק:

 מצודת דוד  אל תרימו. אל תתגאו עם התרוממות ואל תדברו כלפי מעלה בחוזק הצואר ר''ל בגאוה רבה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עתק. ענין חוזק כמו ידברו עתק (לקמן צד) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  אל. נמשך לשתים, אל תרימו, אל תדברו :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  כִּי לֹא מִמּוֹצָא וּמִמַּעֲרָב וְלֹא מִמִּדְבַּר הָרִים:

 רש"י  כי לא ממוצא. השמש וממערבו ולא מן המדברות שאתם מפרשים בשיירא להרבות ממון לא בכל אלה להרים קרן : (רש"י)

 מצודת דוד  כי לא. וכו' הרים. ר''ל ההרמה לא באה לכם מרוח מוצא השמש ולא ממערב ולא ממדבר כי איננה באה מאליה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הרים. מלשון הרמה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (ז-ח) כי לא, גם זה דברי היושר והמישרים, אני אמרתי להרשעים בל ירימו קרן, כי ההגבהה וההתרוממות אינה ביד האדם רק הוא מה' שהוא ישפיל והוא ירים את מי שירצה והאדם לא יוכל להרים קרנו בכחו כי המגביה א''ע הקב''ה משפילו, כן ידבר המישרים אל לב הרשע, ר''ל שהיושר הנטוע בלבו ייסרהו כן ויתן בלבו שלא ירים קרן נגד ה', ואמר כי לא ממוצא וממערב (הרים) ולא ממדבר הרים, ר''ל כי בסבת מה שנמצא בכדור הארץ מקומות מלאים הרים גבנונים רמים ונשאים, ומקומות מלאים עמקים ובקעות, נחלקו חכמי הטבע, שהקדמונים היו אומרים שרוב ההרים הם אצל הצירים, אצל ציר הצפונים והדרומי ששם הוא מדבר ואין בו ישוב מצד הקור ושם ישתרעו רוב ההרים, עד שאמרו כי ממדבר הרים, ר''ל שהמדבר וחסרון הישוב אשר שם הוא סבת ההרים, והאחרונים (אשר דעתם שהארץ תסובב בכל יום ממערב למזרח סביב קוטרה כדעת קופערניקוס) יאמרו שרוב ההרים נמצאו במוצא ובמערב, ר''ל על קו המשוה, ששם תזרח השמש ותערב, (כי יראו שאם יסובב כדור סביב קוטרו יפלו כל חלקיו אל אמצעו, באשר מהירות הסיבוב תגדל יותר באמצע הכדור ממה שהוא בשני ציריו, וע''כ יאמרו שע''י סיבוב הארץ התנענע ראש עפרות תבל אל האמצע סביב קו המשוה) כי ידוע שהארץ הוגבהה סביב המשוה כמה פרסה, ולפי דעתם יאמרו כי ממוצא וממערב הרים, אולם האמת כשנשקיף על מפת הארץ נראה שאין להחליט בזה שום סבה, כי ההרים ישתרעו בלי סדרים, ואינם מיוחדים לא לצד המשוה לבד, ולא לצד הצירים לבד, עד שאין בידינו שום סבה למה במקום זה יש הר ובמקום זה יש עמק ושפלה, רק שכן גזר ה', ועז''א שהאמת הוא כי לא ממוצא וממערב סבת ההרים כדעת האחרונים, ולא ממדבר סבת ההרים כדעת הקדמונים, רק כי אלהים שופט, והוא גזר על כל מקום ומקום ואמר, מקום זה ישפיל, ומקום זה ירים, ומזה ילמדו תוכחת מוסר שההשפלה וההתרוממות אינו דבר תלוי ביד הטבע רק בגזרת ה', הוא ירים והוא ישפיל את אשר ירצה :(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים:

 רש"י  כי אלהים שופט. על כל הרעה שעשיתם : זה ישפיל וזה ירים. הגבוהים ישפיל והנמוכים ירים : (רש"י)

 מצודת דוד  שופט. הכל בא במשפט לפי הדין ישפיל את זה וירים את זה : (מצודת דוד)


{ט}  כִּי כוֹס בְּיַד יְהוָה וְיַיִן חָמַר מָלֵא מֶסֶךְ וַיַּגֵּר מִזֶּה אַךְ שְׁמָרֶיהָ יִמְצוּ יִשְׁתּוּ כֹּל רִשְׁעֵי אָרֶץ:

 רש"י  כי כוס. התרעלה בידו : ויין חמר. חזק ווינו''ש בלע''ז : מלא מסך. הכוס מלא מזג למזוג ולהשקות את כל הגוים : ויגר מזה. מזה הכוס יפיץ ויקלח את משתיהם ל' כמים מוגרים (מיכה א') : (רש"י)

 מצודת דוד  כי כוס. אל תחשבו שעד עולם תהיו בהרמה לא כן הוא כי מוכן הוא ביד ה' כוס עם יין משובח ממולא במזיגה לפי הראוי (המשיל הפורעניות לשתיית היין המבלבל דעת האדם) : ויגר מזה. מהכוס הזה יזיל וישפוך לפי הרשעים : אך שמריה. סרס המקרא לומר אך כל רשעי ארץ ימצו וישתו כל הכוס עם השמרים אבל לא הצדיקים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חמר. משובח בטעם כמו תשתה חמר (דברים לב) : מסך. ענין מזיגה כמו מסכה יינה (משלי ט) : ויגר. ענין הזלה ושפיכה כמו מוגרים במורד (מיכה א) : שמריה. הוא הנופל בקרקעית הכוס אשר בו המשקה : ימצו. מל' מציצה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי כוס, גם זה דברי היושר ומישרים, מצייר שה' הוא משפיע בתמידות אך טוב וברכה וחסד בלי הפסק רגע, ומה שלפעמים יקבל אדם את הרע, לא מה' יצא זאת רק מפני שהוא לא רצה לקבל את השפע הטוב היורד מאת ה' והוא מקבל את השמרים והרע, עפ''ז ידמה במליצה שה' יש בידו כוס ההשפעה, ובו נמצא יין חמר, היין היותר מובחר, והכוס הזה מלא מסך ויגר מזה, הגם שה' יגר וישפך וישקה בתמידות מן הכוס ומתמיד להשפיע בלי הפסק, בכל זאת נשאר המסך של הכוס מלא ואל יחסר המזג, והמקור מלא טוב וברכה, ומה שתראה שבני אדם מקבלים שמרים ופסולת לא יין חמר, דהיינו שמקבלים רעות, הוא מפני שאך שמריה ימצו ישתו כל רשעי ארץ, מפני שהרשעים אינם רוצים לשתות את היין הטוב רק את השמרים, ר''ל שאין מכינים מעשיהם לקבל ברכת ה' הטובה ויין המשומר והטוב, ושותים דברים המזיקים כשמרים :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  חמר. היין הטוב המעלה רתיחות. מסך. כמו מסכה יינה. ויגר. יציקה והתכה :(מלבי"ם באור המלות)


{י}  וַאֲנִי אַגִּיד לְעֹלָם אֲזַמְּרָה לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב:

 רש"י  ואני אגיד לעולם. מאז והלאה את נקמתו וגבורתו : (רש"י)

 מצודת דוד  ואני. אבל אני אגיד לעולם צדקתו אשר יעשה עמנו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ואני (מישרים) אגיד לעולם, המליצה תמליץ תמיד שאומרים שירים וזמירות על הכוס, כמ''ש כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא, וכמ''ש חז''ל אין אומרים שירה אלא על היין, עפ''ז יצייר שה' אוחז בידו כוס של ברכה, ומי הוא המשורר והמברך את ה' על הכוס, אומר היושר והמישרים כי כוס ביד ה', ואני מישרים אגיד לעולם, ואני הוא המשורר על הכוס הזה, ומגיד לעולם גבורות ה', ואזמרה לאלהי יעקב, והמליצה שהיושר והמישרים יודיעו לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ואני. מוסב על שם מישרים, כמ''ש אני מישרים, שמישרים והיושר עומד כעצם המופשט, ומשיר כל דברי השיר הזה מן פסוק ג' עד סופו, והמפרשים נלאו ולא מצאו סודו מי המדבר פה ונטו כולם אל הדרוש ושם המדבר מפורש יונח בפסוק ג' אני מישרים, אני המדבר :(מלבי"ם באור המלות)


{יא}  וְכָל קַרְנֵי רְשָׁעִים אֲגַדֵּעַ תְּרוֹמַמְנָה קַרְנוֹת צַדִּיק: (פ)

 רש"י  וכל קרני רשעים. של עמלק : אגדע. כענין שנא' (יחזקאל כה) ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל ישראל יגדעו קרן עמלק וגו' ואז תרוממנ' קרנות צדיקו של עולם ישראל שהם שבחו של הקב''ה : (רש"י)

 מצודת דוד  וכל קרני. אז יתן הכח בידי ואכרית כל ממשלות הרשעים ולא תרומם עוד כי מעתה תרוממנה קרנות הצדיק וממשלתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אגדע. ענין כריתה וחתוך כמו שקמים גדעו (ישעיה ט) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  וכל קרני, גם זה מדברי יושר ומישרים, ואני מישרים אגדע קרנות רשעים ועל ידי תרוממנה קרנות צדיק, שעל ידי היושר הנטוע בטבע האנשים יכירו כבוד ה' וגדולתו, וילמדו לעשות צדק ומישרים, ויגדעו קרן רשעים הנושאים קרן אל היושר והצדק לזרותם, ויכניע את הרשעים וירוממו את הצדיקים, כ''ז מיוחס אל המישרים השתולים בטבע הנפשות, בכח זה צדק למדו יושבי תבל להרחיק עול ולפעול צדק ויושר, ולהגדיל כבוד הצדיקים ומעלתם : (מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-עו

{א}  לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר לְאָסָף שִׁיר:

 מלבי"ם - באור הענין  למנצח, יסדו אסף בימי חזקיה על נס של מפלת סנחריב :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל שְׁמוֹ:

 מצודת דוד  נודע. אז בעת מפלת סנחריב יהיה אלהים נודע ומפורסם ביהודה : בישראל. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  נודע ביהודה אלהים, כי שבט יהודה עבדו את ה' ונודע ביניהם עפ''י מעשיו, וגם בישראל שהם יתר השבטים, שביניהם לא נודע אלהים כ''כ, בכ''ז גדול שמו ביניהם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אלהים, שמו. התבאר בכ''מ, ששמו מורה על הפרסום והוא מדרגה קטנה מן נודע אלהים, שהוא ידיעת עצמו שזה ביהודה שהשכינה שם, ובישראל רק שמו גדול :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן:

 מצודת דוד  ויהי בשלם. אז ידעו הכל אשר סוכו ומדורו של המקום הוא בציון ובירושלים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בשלם. הוא ירושלים כמ''ש ומלכי צדק מלך שלם (בראשית יד) : ומעונתו. מלשון מעון ומדור : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ויהי בשלום סוכו, בירושלים ששם ישבו ההמון, שם היה סוכתו של ה', שהסוכה היא דירת עראי, ומעונתו בציון, בציון שם ישבו המלך והסנהדרין וכהני ה', שם היה מעונתו בקביעות כי שם היה מקדש ה' :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  סוכו, מעונתו. הסוכה ארעי והמעון קבוע, ושם מעון בא לרוב על דברים הגיונים, או מעון חיתו טרף הנוראים :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  שָׁמָּה שִׁבַּר רִשְׁפֵי קָשֶׁת מָגֵן וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה סֶלָה:

 רש"י  שמה שבר רשפי קשת. של סנחריב ואוכלוסיו, רשפי קשת אין רשפי קשת לשון רשפי אש שאין לשון רשפי אש נופלים בקשת וזה רפי ורשפי אש דגוש ורשפי קשת ל' ולחומי רשף (דברים ל''ב) דמתרגמינן עוף, ובני רשף יגביהו עוף (איוב ה') וכן ומקניהם לרשפים (לקמן עח) לצפרים, וכן ובני רשף בני עפיפה הם שדים יגביהו לעוף אף זה לשון חצים המעופפים כענין שנאמר ומחץ יעוף יומם, שמה שבר רשפי קשת חצים שהקשת מעופף, וכל המזמור הזה מדבר במפלת סנחריב שלא מצינו אויב נופל בירושלים אלא הוא : (רש"י)

 מצודת דוד  שמה. סביבות ירושלים שבר וביטל להב ברזילי חצי הקשת : מגן וחרב. גם שבר מגן וחרב ואת המלחמה עד עולם מבלי תקומה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רשפי. גחלים כמו רשפיה רשפי אש (ש''ה ח') והוא מושאל לזוהר ברזל החיצים וכמו שיאמר בלהב חרב וברק חנית (נחום ג') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שמה שבר רשפי קשת, סנחריב שהלך בקשת וחרב ומלחמה לכבוש את כל העולם כשהגיע לציון שבר ה' כלי מלחמתו ונחה שקטה כל הארץ, סלה סיום הענין :(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  נָאוֹר אַתָּה אַדִּיר מֵהַרְרֵי טָרֶף:

 רש"י  נאור אתה אדיר. לשון נאר מקדשו (איכה ב') נארת ברית עבדך (לקמן פט) מנאר את אויביך וקמיך ומטאטאן מן העולם, נאור על שם מעשיו נקרא כמו חנון ורחום וקנא על שם שהוא חונן שהוא מרחם שהוא מקנא : אדיר מהררי טרף. חזק מענקים טורפים הגבוהים כהרים ולנגדך אין גבורת' נודעת : (רש"י)

 מצודת דוד  נאור אתה. אתה הוא המנהיר והמצהיל ויותר חזק מההרים אשר בהם חיות הטורפים והוא משל על חיל סנחריב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נאור. מל' הארה : אדיר. חוזק : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  נאור, מפלת סנחריב היתה בלילה, עפ''ז ימליץ את ה' היוצא מהר ציון להכות במחנה אשור כאריה וככפיר היוצא בלילה מהררי טרף להכות בעדר צאן, (וכן המשילו ישעיה כאשר יהגה האריה והכפיר על טרפו) וקראו בשם נאור, כאומר שלא יחשך לך בלילה בלכתך אל מחנה האויב, ואתה אדיר מהררי טרף, לטרוף את הבאים לצור על הר ציון :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  נאור. מענין אור, והוא שם הקריאה :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  אֶשְׁתּוֹלְלוּ אַבִּירֵי לֵב נָמוּ שְׁנָתָם וְלֹא מָצְאוּ כָל אַנְשֵׁי חַיִל יְדֵיהֶם:

 רש"י  אשתוללו. כמו השתוללו כמו (דה''י ב' כ') ואחרי כן אתחבר אחזיה וגו' כמו התחבר ונגזר אשתוללו מגזרת (איוב יב) מוליך יועצים שולל, והוא לשון משגה ושלו כשוטים שוגים והתי''ו נופלת בלשון המתפעל באמצע התיבה בכל תיבה שתחילתה שי''ן : נמו שנתם. נרדמו בשינה לשון תנומה : ולא מצאו. ידיהם וכחם כשבאת ליפרע מהם : (רש"י)

 מצודת דוד  אשתוללו. חיל סנחריב שהיו אבירי לב למלחמה נעשו שוטים לבלי דעת לערוך מלחמת ונרדמו בשינה וכל אנשי החיל לא מצאו ידיהם לערוך מלחמה והוא ענין מליצה לומר שכולם נפלו פגרים מתים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אשתוללו. ענץ סכלות כמו מוליך יועצים שולל (איוב י''ב) : נמו. מל' תנומה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אשתוללו, ואיך אבירי לב אלה חיל סנחריב, השתוללו ונשכח מהם דבר זה, שהטורף האדיר מכל יבא עליהם בלילה מהר ציון להשחיתם, ואיך נמו שנתם ושכבו לישן בלילה הזאת, עד שאח''כ לא מצאו כל אנשי חיל ידיהם, יצייר שנאבדו ידיהם מהם, ובעת בא הטורף עליהם לא היו להם ידים ללחום כנגדו, איך היה זה משיב.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (ו-ז) אשתוללו. הא' במקום ה' השתוללו, וכן כל מלבושי אגאלתי (ישעיה ס''ב) ופי' מענין שכחה, וכן וסר מרע משתולל (שם נ''ט) לפירושי. נמו שנתם, נרדם. תנומה קלה משינה, ותרדמה היא השינה העמוקה, שנמו קצת ובאו לשינה ומן השינה נרדם בתרדמה עמוקה ע''י גערת אלהי יעקב, הפך מגערת אנשים שמעיר מן השינה, נרדם הוא ורכב שלו :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  מִגַּעֲרָתְךָ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב נִרְדָּם וְרֶכֶב וָסוּס:

 רש"י  נרדם ורכב וסוס. וי''ו של ורכב טפילה היא כמו (בראשית לו) אלה בני צבעון ואיה וענה וי''ו של ואיה טפילה היא : (רש"י)

 מצודת דוד  מגערתך. שגערת בחיל סנחריב נרדם ונשתקע בשינה הרכב והסוס : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ורסב. הוי''ו יתירה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  מגערתך אלהי יעקב נרדם, לא ישנים היו, רק ע''י גערת האריה האדיר הזה נפל עליהם תרדמה מרוב הפחד, עד שנרדם הוא ורכב וסוס שלו, הגם שדרך הסוס להיות נעור בלילה :(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  אַתָּה נוֹרָא אַתָּה וּמִי יַעֲמֹד לְפָנֶיךָ מֵאָז אַפֶּךָ:

 רש"י  מאז אפך. משעה שאתה כועס : (רש"י)

 מצודת דוד  ומי יעמוד. מי יוכל להתקיים : מאז אפך. משעה שחרה אפך משא''כ מחרון אף ב''ו שלפעמים תשש כחו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אתה ה', נורא אתה, ומי יעמוד לפניך מאז ששלחת אפך, ר''ל שאשור שהיה שבט אפו של ה', כמ''ש הוי אשור שבט אפי, מאז ששלח ה' את אפו על הארץ, לא היה ממלכה שתעמוד לפניו, והיית נורא מאד, אבל בעת אשר.(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  מִשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּ דִּין אֶרֶץ יָרְאָה וְשָׁקָטָה:

 רש"י  משמים השמעת דין. כשנתנבא ישעיה על פורענותו של סנחרב ונתקיים בו, ארץ ישראל שיראה ממנו ומאוכלוסיו אז שקטה : (רש"י)

 מצודת דוד  משמים. כאשר השמעת מן השמים דין משפט סנחריב אז כל יושבי הארץ יראו מישראל ושקטו מלהלחם בהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ושקטה. ענין מנוחה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  משמים השמעת דין, בעת שבא על ציון שאז שלחת מלאך משמים לדון אותו ולשפוט משפט עמך נגד הצר הצורר, כמ''ש והיה כי יבצע ה' את כל מעשהו בהר ציון ובירושלים אפקד על פרי גודל לבב מלך אשור, אז ארץ אשר יראה עד עתה, שקטה מיראתה, והטעם ששקטה, כי.(מלבי"ם באור הענין)


{י}  בְּקוּם לַמִּשְׁפָּט אֱלֹהִים לְהוֹשִׁיעַ כָּל עַנְוֵי אֶרֶץ סֶלָה:

 רש"י  בקום למשפט אלהים. לעשות משפט מאויביו להושיע חזקיהו וסיעתו : (רש"י)

 מצודת דוד  בקום. בעת קום אלהים לעשות משפט סיבה היא להושיע כל ענוי ארץ לעולם כי בזה יפחדו מלהרע להם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  בקום, מה שקם אלהים למשפט, הלא הוא להושיע כל ענוי ארץ כי המשפט האלהי לא יבא לתת תוקף להעריץ העושק וחומס, רק להושיע את הענוים הנדכאים תחת ידו, ולכן עת ששמעה שבא ה' למשפט שקטה מיראתה, סלה סיום הענין :(מלבי"ם באור הענין)


{יא}  כִּי חֲמַת אָדָם תּוֹדֶךָּ שְׁאֵרִית חֵמֹת תַּחְגֹּר:

 רש"י  כי חמת אדם תודך. כעסן של רשעים גורם שהבריות מודים להקדוש ברוך הוא כשהם מראין כעסם והקב''ה נפרע מהם הכל מקלסין לפניו ואף הם עצמם מקלסין לפניו כשרואין שאין כעסן כלום כמו שמצינו בנבוכדנצר כשהשליך חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש מה נאמר שם יהא שמיה דאלהא מברך וגו' וע''י כן שארית החמת תחגור תעכב ותחדול שאר הרשעים מעוכבים ונמנעים מלהראות גאותם וחמתם, תחגור ל' עכבה בלשון משנה פגימת הסכין כדי שתחגור בו הצפורן, ושמעתי משמו של רבי אלעזר הגאון בר' יצחק שהיה מביא המקרא הזה עדות לאותה משנה, ויש עוד לפתור חגירה זו כמשמעה לשון חגורה ופירושו לך נאה לחגור חימה ולעטות קנאה כי הכח והיכולת שלך ולשון שארית זה הוא מאחר שחמת אדם אינו כלום נשארו כל חגורות חימה לך : (רש"י)

 מצודת דוד  חמת אדם. החמה היא המביא ההודאה לה' כי סוף הדבר אשר יענשו : שארית חמות. ובעבור זאת תחגור מסביב לאסור ולקשור שארית החמה ר''ל לא יכעסו עוד מעתה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שארית. מל' שיור : תחגור. מל' חגורה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי חמת אדם תודך, החמה של בני אדם תשבח אותך, כי אתה יש לך כח לחגור ולעצור בעד שארית חמות, שלא תעיר כל חמתך, מה שאין זה ביד אדם, גם ר''ל שע''י חמת אדם, וחמת סנחריב שרצה להשחית הכל בחמתו, עי''כ עצר ה' שארית חמתו ולא שלח עוד להחריב גוים וממלכות :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תחגר. תעצור, כחגור על דבר שלא ימוש ממקומו. ולפי' הב' הוא נסתר לנקבה. חמת אדם היא תחגור ותעצור שארית חמת ה' :(מלבי"ם באור המלות)


{יב}  נִדֲרוּ וְשַׁלְּמוּ לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם כָּל סְבִיבָיו יוֹבִילוּ שַׁי לַמּוֹרָא:

 רש"י  נדרו ושלמו. נדריכם : כל סביביו. השומעים תשועה זו וכן עשו כמ''ש (ישעי' יט) יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען ונשבעות לה' צבאות : יובילו שי למורא. למה לפי שבעת חפצו : (רש"י)

 מצודת דוד  נדרו. אתם בני ישראל נדרו נדרים ושלמו אותם לה' : כל סביביו. העובדי כוכבים היושבים סביבות ירושלים בשומעם מפלת סנחרב יביאו מנחה בעבור המורא של ה' ופחד גאונו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יובילו. יביאו כמו לרקמות תובל למלך (לעיל מ''ה) : שי. תשורה ודורון : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  נדרו נדרים לה' אלהיכם, ושלמו נדריכם, עד שכולם יובילו שי למורא, ר''ל אחר שעקר מקור היראה הוא בה', שכחו של אשור ומה שהתיראו כולם מפניו היה ע''י שה' חלק לו חלק מיראתו, וה' הוא המורא, ר''ל המקור של היראה, שמשם קבל אשור את היראה, שהטיל על מלכי ארץ, וא''כ למה תובילו שי לאשור, הובילו שי אל מקור שמשם בא היראה, למורא למקום היראה ומקורה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  שי למורא. השמות שנוסף בם מ''ם האמנתי''ו. מורים על המקום המיוחד לאיזה דבר, כמו מקדש מושב וכדומה. כמ''ש באילת השחר (כלל ז'). ומלת שי לא נמצא רק במנחה שמביאים לה' אל היכלו לרצותו. (ישעיה י''ח. למעלה ע''ב) :(מלבי"ם באור המלות)


{יג}  יִבְצֹר רוּחַ נְגִידִים נוֹרָא לְמַלְכֵי אָרֶץ: (פ)

 רש"י  יבצור רוח. גסה של נדיבים ממעט גאותם, יבצור ימעט כמו (בראשית יא) לא יבצר מהם : (רש"י)

 מצודת דוד  יבצור. כי כאשר ימניע הגאוה והכעס של המושלים אז הוא נורא ומאויים למלכי ארץ כי יפחדו שלא יקרה להם כמקרם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יבצור. ענין מניעה כמו ועתה לא יבצר מהם (בראשית י''א) : רוח. ענינו כעס וגאוה כמו ומושל ברוחו (משלי וז) : נגידים. שרים ומושלים : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יבצור, כדי שהמורא יבצור רוח נגידים, שהם שרי אשור, (ויבצור רוח) של סנחריב שהוא נורא למלכי ארץ, שאחר שהרוח העריץ של סנחריב ונגידיו ושריו קבלו מאת המורא, היינו מה' שהוא מקור המורא, שהוא נתן חתיתו על כולם. הובילו אליו שי, שיבצור ויקטן את רוחם, ובל יוסיף עוד לערוץ אנוש מן הארץ : (מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יבצור. יקטוף, כמו כי תבצור כרמך. או מענין מניעה כמו לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. ויבצור רוח נמשך גם למטה יבצור רוח נורא למלכי ארץ :(מלבי"ם באור המלות)

תהילים פרק-עז

{א}  לַמְנַצֵּחַ עַל (ידיתון) יְדוּתוּן לְאָסָף מִזְמוֹר:

 רש"י  על ידותון. על הדתות ועל הדינין העוברים על ישראל : (רש"י)

 מצודת דוד  על ידותון. בעבור הדתות והדינין שעברו על ישראל או הוא שם כלי נגון : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  למנצח לאסף, הוסד על הגלות :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים וְאֶצְעָקָה קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים וְהַאֲזִין אֵלָי:

 מצודת דוד  קולי. ארים קולי אל אלהים ואצעק אליו וכאשר ארים קולי יאזין באזניו לשמוע אלי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  קולי אל אלהים, אינו צועק על עניני עצמי רק על הנוגע בעניני האלהים, ואצעקה, גם אצעק כן, ואומר בצעקתי שקולי הוא אל אלהים, מה שנוגע לכבוד שמו, וע''כ בקשתיו שיאזין אלי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  והאזין. המקור במקום עתיד ויאזין :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  בְּיוֹם צָרָתִי אֲדֹנָי דָּרָשְׁתִּי יָדִי לַיְלָה נִגְּרָה וְלֹא תָפוּג מֵאֲנָה הִנָּחֵם נַפְשִׁי:

 רש"י  ידי. מכתי : לילה נגרה. בגלות זה שהוא כלילה היא נגרה ליחה ומרה : ולא תפוג. ולא תדמה נגרתה : (רש"י)

 מצודת דוד  ביום צרתי. בעת בוא הצרה דרשתי את ה' : ידי. ר''ל מכתי תזל עלי כל הלילה ואינה נחלשת ולכן ממאנת נפשי לקבל תנחומין : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ידי. לפי שהמכה מכה ביד קרוי מכה בלשון יד : נגרה. ענין הזלה ושפיכה כמו ויגר מזה (לעיל ע''ה) : תפוג. ענין רפיון וחלישות כמו תפוג תורה (חבקוק א') : מאנה. מל' מיאון : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ביום, הגם שביום שבא עלי הצרה דרשתי את ה' וממנו בקשתי ריוח והצלה, ובכ''ז בלילה ידי נגרה צייר שהיד שלו נגרה וזבה מן המכה שיש בידו, ולא תפוג מליגר, (תפס משל החולי שלו כאילו יש לו מכה טריה זבה ליחה ודם על היד והוא ציור למה שחשב שיד ה' התומכת אותו נחלה ונחלשה, וכמ''ש אח''כ חלותי היא שנות ימין עליון), וע''כ מאנה הנחם נפשי, כי רואה כי אזלת יד, שיציין כאילו גם היד העליונה שהיתה בעזרו נחלשה ואין לה כח :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ידי נגרה. ידי זבה ליחה. ולא תפוג. ולא תפסק לזוב, עיני נגרה מאין הפוגות :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  אֶזְכְּרָה אֱלֹהִים וְאֶהֱמָיָה אָשִׂיחָה וְתִתְעַטֵּף רוּחִי סֶלָה:

 רש"י  אזכרה אלהים. החסד שהיה רגיל לעשות לי בימי חבתי : אשיחה. באותן חסדים וטובות : ותתעטף רוחי. פשמי''ר בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  אזכרה. כשאני זוכר בכובד החורבן לבי הומה : אשיחה. אספר תלאותי ורוחי כפופה ומעונה זה זמן רב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אשיחה. ענין ספור התלאות כמו ישפוך שיחו (לקמן ק''ב) : ותתעטף. ענינו כפוף ומעונה כי מגודל הצרה נראה כאלו מעוטף קצתו בקצתו בעבור הכפיפה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אזכרה, מבאר מדוע מאנה נפשו להנחם, כי אזכרה אלהים שהוא היה תומך אותו בידו העליונה, ונדמה לו כי נשתנה ימין עליון עי''כ ואהמיה מצייר שמרוב חולשתו נפסק ממנו כח הדבור רק אהמיה ואשיחה, המיה ושיח לבד, ואח''כ תתעטף רוחי, כאילו נפל בחולשה קרובה אל המות :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ואהמיה. היו''ד למ''ד הפעל. והה''א נוספת, אהמה בקול, ואשיח בלחש. ותתעטף רוחי. היא העילוף לגמרי, סדר החולשה עד העטפת הרוח :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  אָחַזְתָּ שְׁמֻרוֹת עֵינָי נִפְעַמְתִּי וְלֹא אֲדַבֵּר:

 רש"י  אחזת שמורות עיני. שמורות לשון אשמורות הלילה שאדם נעור משנתו ודעתו מיושבת ולבו חוזר עליו ואני איני כן בלילה זו של גלות תמיד עיני נדבקות כאדם נרדם מאוטם לב בצרות שאני רואה נפעמה רוחי ואין הדבור בי : (רש"י)

 מצודת דוד  אחזת. מגודל התוגה לא אוכל לישן כאלו אחזת מכסי העין השומרים אותם מן האבק ולא אוכל א''כ לסגרם כדרך הישן : נפעמתי. אני נשבר ומוכה עד שלא אוכל לדבר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נפעמתי. ענין שבירה והכאה כמו ותפעם רוחו (בראשית מ''א) והוא מלשון פעמון שמקשקש ומכה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אחזת, מצייר שמן החולשה הגדולה הזאת הגיע עד שערי מות והוא גוסס, עד שנאחזו ונסגרו שמורות עיני, העפעפים השומרים את העינים, וגם נפעם רוחי עד שלא אוכל לדבר עוד, כגוסס בעת יציאת הנפש שחדל לראות ולדבר :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אחזת שמורות עיני. כמו ויאחז את הבית בעצי ארזים, שסגרת שומרי עיני שהם העפעפים, ונפעמתי כמו ותפעם רוחי :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  חִשַּׁבְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם שְׁנוֹת עוֹלָמִים:

 רש"י  חשבתי ימים מקדם. לזכור החסדים שעשית עם אבותינו : (רש"י)

 מצודת דוד  חשבתי. אני חושב בימי הטובים שהיו לי מימי קדם : שנות עולמים. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  חשבתי, בציור הזה שצייר כאילו הוא גוסס ונפשו קרובה לצאת, אז ההולך בדרך עולם תשוטט מחשבתו ברגע האחרונה על כל מה שעבר עליו בימי חייו, כן ידמה את האומה בכללה כי היא קרובה להיות אפס וכלא היה, שהיא הגויעה והביטול של גוף הכללי של האומה ותחשב ברגע האחרונה על מה שעבר עליה בימי קדם במצרים, ואח''כ בדורות עולמים.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ימים מקדם. הוא ימי הילדות, ובמליצה ימי יצ''מ, ושנות עולמים הדורות שאחריו :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה עִם לְבָבִי אָשִׂיחָה וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי:

 רש"י  אזכרה נגינתי בלילה. בימי הגלות הזה הדומה ללילה אני זוכר את נגינותי שהייתי מנגן בימי קדם בב''ה : עם לבבי אשיחה. אני מחשב ורוחי מחפש מה היא כן מדתו של הקב''ה ואני תמיה הלעולמים יזנח : (רש"י)

 מצודת דוד  בלילה. היא העת שמחשבות האדם פנויים ואז אזכור מה שהייתי מנגן בבה''מ ואני מדבר עם לבבי ורוחי יחפש לדעת מה יהיה סוף הדבר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויחפש. ענין חקירה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אזכרה נגינתי בלילה, שעוד נשאר בידי הנגינות והשירים, זכר הנסים שעברו וגדולת העם והצלחתם בימי קדם, ועם לבבי אשיחה, מדוע שקעה שמש הצלחתי, ורוחי יחפש ויחקור על כל צדדי האפשר, אם יצוייר זאת שיעזבה ה' ויסיר את האומה מהיות גוי לפניו, ואחרי החיפוש והחקירה יברר בטענות שזה דבר נמנע בחק האלהות :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אזכרה. שעורו אזכרה בלילה נגינתי, ויחפש כפשטו, שחופש וחוקר בדבר :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  הַלְעוֹלָמִים יִזְנַח אֲדֹנָי וְלֹא יֹסִיף לִרְצוֹת עוֹד:

 מצודת דוד  הלעולמים. וכי עד עולם יעזוב ה' אותי וכי לא יוסיף להיות עוד מרוצה לי כאשר היה בימי קדם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יזנח. ענין עזיבה : לרצות. מלשון רצון : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הלעולמים, א. זה דבר שאי אפשר מצד הרצון האלהי, שאחר שכבר רצה בנו פעם אחד איך ישתנה מרוצה ללא רוצה וה' לא ישתנה, ובהכרח שרצונו עוד קיים כמו בתחלה, רק שהיה תנאי ברצונו שרצה בנו כל עוד שניטיב מעשינו, וא''כ אם נשוב ללכת בדרך טובים רצונו עומד עלינו לטוב כמו בתחלה בלי שינוי, וז''ש הלעולמים יזנח ה' ולא יוסיף לרצות עוד, וכי אפשר שתהיה הזניחה לעולמים ע''מ שלא ירצה עוד, זה א''א, רק שזנח ע''מ שישוב וירצו בנו אם ניטיב מעשינו, (טענה ב') מצד החסד העליון, אחר שחסד ה' בלתי תלוי בשום דבר וא''א שיכלה וא''כ ישאל.(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  הֶאָפֵס לָנֶצַח חַסְדּוֹ גָּמַר אֹמֶר לְדֹר וָדֹר:

 רש"י  האפס. שמא כלה חסדו : גמר אומר. גזירת עולם שלא ישוב מחרונו עוד : (רש"י)

 מצודת דוד  האפס. וכי כלה חסדו עד עולם וכי השלים אמרי הנחמות דור דורים ר''ל וכי עד עולם יהיו כלים הנחמות לבל יתקיימו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  האפס. ענין כליון כמו אפס כסף (בראשית מ''ז) : גמר. ענין השלמה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  האפס לנצח חסדו. (טענה ג') מצד אמתת הבטחתו אחר שהבטיח לנו שנהיה לו לעם, א''כ הכי גמר אומר, וכי גמר את אומר ההבטחה הזאת לדור ודור, וכי היתה ההבטחה רק לדורות מיוחדים שנאמר שנגמרו הדורות וכלו וכלתה ההבטחה והאומר, הלא ההבטחה היתה לעולם. (טענה ד') מצד החנינה שלו, אחר שכבר מצאנו חן בעיניו פעם אחת, א''כ.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  האפס, גמר. הגמר משתתף עם המלות המורים על ההשלמה, כי ההבטחה יצוייר שהיה עד כמה דורות תמשך ונשלם הזמן, אבל החסד הוא דבר שאין לו גבול, אמר אפסי (וכנ''ל י''ב ב'), ויש הבדל בין עולם ונצח ובין דור ודור, שדור ודור מציין הזמן המתחלק לשני דורות, כמ''ש למעלה ל''ג י''א :(מלבי"ם באור המלות)


{י}  הֲשָׁכַח חַנּוֹת אֵל אִם קָפַץ בְּאַף רַחֲמָיו סֶלָה:

 רש"י  השכח חנות. להיות חונן, חנות כמו עשות ראות, ל''א חנות חנינות : אם קפץ באף רחמיו סלה. לשון לא תקפוץ ידך (דברים טו) כלומר אם סגר הרחמים לעולם בשביל החמה : (רש"י)

 מצודת דוד  השכח. וכי שכח ה' לחנן אותנו וכי בעבור האף שחרה בנו סגר את רחמיו עד עולם בתמיה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חנות. מלשון חנינה : קפץ. ענין סגירה כמו לא תקפוץ את ידך (דברים טו) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  השכח חנות אל, א''א שישכח חנות הזאת, שהגם שאין אנו ראוים עתה הלא מצאנו חן בימי קדם כמ''ש זכרתי לך חסד נעוריך, (טענה ה') מצד רחמיו בהביטו על ענינו ולחצנו, וכי ע''י האף קפץ את רחמיו, הלא דרכו לרחם, והנה חשב פה חמש מדות של רחמים, רחום אם קפץ באף רחמיו, וחנון השכח חנות אל, ארך אפים הלעולמים יזנח, ורב חסד האפס לנצח חסדו, ואמת גמר אומר, וגם בנושאי המאמר באר טענות נכוחות, כי שיעזוב ה' אותנו לא יצוייר רק בהשתנות רצונו, עז''א הכי לא יוסיף לרצות עוד, או שישתנה יכלתו, עז''א האפס חסדו, גמר אומר, שנאמר שהחסד והאמת אפס וגמר מאין לו יכולת, או מחמת שכחה עז''א השכח, או מחמת כעס עז''א אם קפץ באף, סלה בזה סיים כל הטענות וצדדי החיפוש שעלה במחשבתו, ומזה יכריח שהעזיבה הזאת לא היתה מצדו אך מצדנו, ולכן.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  חנות. מקור בתוס' תי''ו. קפץ. סתם ומנע, כמו וכל עולה קפצה פיה :(מלבי"ם באור המלות)


{יא}  וָאֹמַר חַלּוֹתִי הִיא שְׁנוֹת יְמִין עֶלְיוֹן:

 רש"י  ואמר חלותי היא. מחשבתי אומרת כי אין זאת אלא להחלותי וליראני לשוב אליו, חלותי כמו לחלותי לשון חולי וחיל : שנות ימין עליון. את אשר נשתנית ימין עליון שהיתה נאדרי בכח רועצת אויב ועכשיו השיב אחור ימינו : (רש"י)

 מצודת דוד  ואומר. אשיב אמרי אלי אין זה כי אם להביא עלי חיל ורעד לשוב מחטאתי ובעבור זה היתה השתנות בימין עליון ממה שהיתה לשעבר נאדרי בכח רועצת האויב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חלותי. מלשון חיל ורעדה : שנות. השתנות : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ואומר, החלטתי בדעתי, כי חלותי היא שנות ימין עליון, שבאמת ימין עליון אשר עשתה נוראות בימי קדם לא נשתנה, ומה שנדמה לי שנשתנה ימין עליון, הסבה לזה היא חלותי החולי שלי, כי המליץ צייר חולי האומה במ''ש ידי לילה נגרה ולא תפוג, כאילו ידה השמאלית יש לה מכה טריה נגרת תמיד, ובציור הזה שמצייר שה' עומד תמיד לנכח פנינו להושיענו, א''כ ימין עליון מכוונת נגד ידנו השמאלית שבה המכה, ובעת שימין עליון עשתה נוראות היתה מתלבשת בידנו השמאלית, כי היתה פועלת בידנו ובעבורנו, וצריך שידנו השמאלית המקבלת גבורה מימין עליון תהיה בריאה וחזקה ומוכנת שימין ה' תעשה חיל על ידה, לא אם היא חולה ונגרה ממכתה, ובהיותי חולה וידי כהה נדמה לי כי נשתנה ימין עליון המכוונת נגד ידינו החולה, וזה טעות, כי סבת השינוי היא חולי היד שלנו, לא שינוי בימין עליון וכמו שיבאר :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  חלותי. שרשו חלה, והוא מקור מבנין הכבד. שנות. ענין שינוי, כמו כי אני ה' לא שניתי :(מלבי"ם באור המלות)


{יב}  (אזכיר) אֶזְכּוֹר מַעַלְלֵי יָהּ כִּי אֶזְכְּרָה מִקֶּדֶם פִּלְאֶךָ:

 מצודת דוד  אזכור. כי אזכור מעשה ה' אשר לא קצרה ידו : מקדם פלאך. הפלאות שעשית לי מימי קדם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אזכור ר''ל כי יחקור על מעללי יה, שגדר המעללים הם הפעולות היוצאות ע''י תכונות הנפש ומדותיה, ואצל ה' יכוין על הפעולות שיעשה מצד מדותיו, לרחמים וחנינה וחסד או להעניש וכדומה, והנה מעללי ה' נחלקים לשנים, א. המעללים שינהיג עפ''י חקי הטבע הקבועים מששת ימי בראשית, ב. המעללים שיעשה כפי הנס והפלא והירוס ושידוד הטבע, שע''א אזכר מעללי יה כי אזכרה מקדם פלאך, שהם המעללים שיעשה מצד ההנהגה הפלאיית, וזאת שנית.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מעללי, פעלך. פעל, מציין העסק שעוסק באיזה דבר, ומעלל יציין פעולות מוסריות שמוצאם מתכונות נפשיות (כנ''ל כ''ח), ואצל ה' הדברים שיעשה מצד מדותיו לרחמים או לדין וכדומה :(מלבי"ם באור המלות)


{יג}  וְהָגִיתִי בְכָל פָּעֳלֶךָ וּבַעֲלִילוֹתֶיךָ אָשִׂיחָה:

 רש"י  והגיתי בכל פעלך. שעשית לנו כבר : (רש"י)

 מצודת דוד  והגיתי. אני מחשב בכל פעליך ובהם אדבר והמה לי למשיב נפש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והגיתי. ענין מחשבה : אשיחה. ענין דבור ואמירה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הגיתי בכל פעלך, שהם הפעולות שעושה ע''פ הטבע כפי הסדרים והחקים שגבל בעת הבריאה, ובעלילותיך אשיחה, ואשיח ואחקור במדותיך כפי ההנהגה הזאת. והנה כפי ההנהגה הטבעיית ראינו שמדותיו הוא שפעליו יהיה להם טבע קיים מתמיד בל ישתנה לעולם, וכפי מדותיו בהנהגה הפלאיית ראינו שדרכו להרוס סדרי ההנהגה הקבועים ולהנהיג הנהגה שהיא בלתי מתמדת, כי הנס הוא רק לפי שעה, ובאמת הפועל האלהי מצד שלימותו ראוי שיהיה שלם ומתוקן וקבוע בתכלית השלמות, עד שלא יצטרך להרסו ולבטלו בשום פעם, כי מתנאי החרש החכם שתהיה מלאכתו שלמה ולא יצטרך להרסו ולתקנו בשום פעם, שזה מורה שמצא איזה חסרון במלאכתו, וא''כ יקשה איך יצויר שישדד ה' לפעמים חקי הטבע כאלו לא השלים מלאכתו בכל האופנים ויצטרך לתקון ולשנות ולהרוס, אולם התשובה מבוארת, שמצד עצם הפועל והבונה יתברך לא היה מציאות שישנה לפעמים סדרי המלאכה אשר גבל בימי הבריאה, כי מלאכתו ערוכה ושמורה בתכלית החכמה עד שיספיק להנהיג בו הנהגת העולם לנצח, וצורך הנס הוא רק מפני האדם שהוא בעל בחירה והוא מקלקל לפעמים הסדר בבחירתו כי נתן לו רשות, ואז יצטרך העושה לתקן את מלאכתו כפי הצורך כפי מעשה בעלי הבחירה, וז''ש.(מלבי"ם באור הענין)


{יד}  אֱלֹהִים בַּקֹּדֶשׁ דַּרְכֶּךָ מִי אֵל גָּדוֹל כֵּאלֹהִים:

 רש"י  בקדש דרכך. דרך מדתך לקדש את שמך בעולם לעשות דין ברשעי' : (רש"י)

 מצודת דוד  אלהים. אתה אלהים הן ידעתי כי דרכך לקדש שמך לעשות דין ברשעים אף ידעתי שאין אל גדול כאלהים שיהיה הכח בידו למחות מלנקום נקם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אלהים בקדש דרכך, דרכך מצד עצמך היא בקדש, (שהקדש מורה שהוא נבדל מכל, והוא הולך לפי חקים הכוללים הקבועים) כי מי אל גדול כאלהים, שגדר הגדולה הוא שמאתו יצאו כל המסובבים עד אחרית הסבות, עד שא''א שמעשיך יהיו צריכים תקון ע''י נס ופלא וביטול סדרי הטבע, אחר שאין מסובב וסבה בלעדך והכל קשור בך מראש הסבות עד אחרית המסובבים, רק.(מלבי"ם באור הענין)


{טו}  אַתָּה הָאֵל עֹשֵׂה פֶלֶא הוֹדַעְתָּ בָעַמִּים עֻזֶּךָ:

 מצודת דוד  אתה האל. ולא אחר : הודעת. פרסמת עוזך בין העמים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אתה, מה שאתה האל עושה פלא, שבזה תשנה החקים הקבועים, הוא מפני בעלי הבחירה, א. כי על ידי כן הודעת בעמים עזך, שהעמים התולים הכל בטבע יכירו ע''י הפלא את עוזך, שבידך לשדד את הטבע ולשנותה, ב. שעי''כ(מלבי"ם באור הענין)


{טז}  גָּאַלְתָּ בִּזְרוֹעַ עַמֶּךָ בְּנֵי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף סֶלָה:

 מצודת דוד  בזרוע. בכח זרועך גאלת את עמך ממצרים : בני יעקב ויוסף. כי יעקב ילדם ויוסף כלכלם ברעב לזה נקראים ע''ש שניהם : סלה. ר''ל גאולה שלימה עד עולם ולא חזרו להשתעבד בהם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  גאלת בזרוע עמך, לפ''ז מבואר שתכלית הנפלאות הם בעבורנו לא מצד עצם האל ושלימותו, ולכן ע''י חלותי שידי נגרה, ואין אני מוכן לקבל הנפלאות, לא ירים ה' את ימינו לעשות אותות ומופתים, סלה, סיום הענין :(מלבי"ם באור הענין)


{יז}  רָאוּךָ מַּיִם אֱלֹהִים רָאוּךָ מַּיִם יָחִילוּ אַף יִרְגְּזוּ תְהֹמוֹת:

 רש"י  ראוך מים. רבים כשנגלית על הים : (רש"י)

 מצודת דוד  ראוך מים. כאשר ראוך מי הים חלו ורעדו ונסו במקומם : תהומות. עומק המים רגזו ופחדו וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יחילו. ירגזו. ענין רתת ורעדה : תהומות. עומק הים : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ראוך, שיעור הכתוב המים ראוך אתה אלהים, המים ראוך אתה מים! יחילו, מצייר במליצתו שאלהים התראה על המים בצורת מים, כי יען שה' הוא עצם מקור הנמצאות ושורש כל הנמצאות נמצא בו, עי''כ יתבטלו כל הנמצאים לפניו. ובאופן זה יצייר שעת ירצה לבטל טבע הנמצא, יתגלה לפניו בכחו השרשי שבו יעמוד הנמצא ההוא, שעת ירצה לבטל כח האש יתגלה בכח השרשי של האש בצורת אש, ואז ה' אלהיך אש אוכלה אש, כי יתבטל טבע החלקי בהתגלות הכל, בעת רצה לבטל טבע המים התלבש בצורת המים השרשים שמשם בא מציאות המים, ועז''א שע''י שהמים ראוך אלהים בצורת מים היסודיים, וראוך שאתה מים, עי''ז יחילו גם ירגזו תהומות :(מלבי"ם באור הענין)


{יח}  זֹרְמוּ מַיִם עָבוֹת קוֹל נָתְנוּ שְׁחָקִים אַף חֲצָצֶיךָ יִתְהַלָּכוּ:

 רש"י  זורמו מים עבות. שחקים נטפו זרם מים עבים : חצציך. כמו חציך : (רש"י)

 מצודת דוד  זורמו מים עבות. העננים נטפו מים כזרם בעת עברם בים להומם את מצרים : קול. זה קול הרעם : חצציך. הם הברקים שהם חציו של מקום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  זורמו. ענין שטף המים כמו מזרם הרים (איוב כד) : עבות. עננים כמו עב קל (ישעיה יט) : שחקים. רקיעים : חצציך. מל' חץ : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  זרמו, מצייר שבקיעת מי הים למטה נתהוה ע''י התגלות טבע זאת בשרשם למעלה, שמשם בא הנס, וכמ''ש ראוך מים, ראוך מים ועפ''ז יצייר שבקיעת המים בהים למטה נשתלשל מן בקיעת המים בעננים בעיגול הנשימה, שכמו שיחצו המים בעב וענן ע''י רוח ורעמים וברקים, כן נבקעו ויחצו בתהומות, ושוב מצייר הפעולות שיתהוו בעבים ועננים שבעיגול הנשימה, שהם נמשכים ובאים מגבוה על גבוה עליהם, ומשתלשלים מבקיעות והחצות עבים עליונים למעלה מעבים הטבעיים אשר בשמים רק מעבים אשר הם בשחקים (שמבואר אצלנו ששם שחקים מציין תמיד המקום הגבוה משמים, ששם תחדל הטבע והמערכה, כי שם מקום הפלאות והנס וההשגחה), וכאלו ע''י רעם וברק ובקיעת העבים בשחקים העליונים נעשה רעם וברק ובקיעת העבים באדים התחתונים אשר ברקיע הטבעיי, וע''י בקיעת העבים והמים שברקיע נבקעו כל מימי הים ומי תהום רבה, והיא מליצה נפלאה לצייר שהכל השתלשל מן ההנהגה העליונה הנסיית ששרשה בשחקים, שמשם ירדה לשמים להתלבש בסדרי הטבע, ומשם יתהפך בעת הצורך כחומר חותם מן הטבע אל הנס, שההשגחה והפלא תתהפך אל הטבע ושוב תתהפך הטבע ותהי לפלא. וז''ש תחלה זורמו מים עבות העבות הגבוהות זורמו מים בשפע רב שנתבקעו העבים העליונים, וזה בא ע''י הרעם והברק העליון הנסיי, שעל הרעם הנסיי אמר קול נתנו שחקים, ועל הברק הנסיי אמר אף חצציך יתהלכו, ואח''כ ירד והשתלשל מן הנס אל הטבע, שמן קול הרעם בשחקים ישולשל.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  זרמו. מפועל הכבד ע''ד המרובע, העבות זורמו מים, היינו העבים, ורעהו בקר לא עבות (ש''ב כ''ג). ומבואר אצלי תמיד כי שחקים גבוהים משמים ומציינים מקום הפלאות והנסים (עי' ישעיה מ''ה ח'). חצציך. מענין חצים, ור''ל הברקים כמו ויצא כברק חצו (זכריה ט') וישלח חציו וברקים רב (למעלה י''ח) שלח חיציך ברק ברק (להלן קמ''ד) :(מלבי"ם באור המלות)


{יט}  קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל הֵאִירוּ בְרָקִים תֵּבֵל רָגְזָה וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ:

 רש"י  בגלגל. כמו כגלגל, קול רעמך כגלגל על הים להום את מחנה מצרים : (רש"י)

 מצודת דוד  בגלגל. קול רעם בא בגלגלי מרכבות פרעה כמ''ש ויסר את אופן מרכבותיו (שמות יד) : האירו. הברקים היו גדולים עד שהאירו בכל העולם וכל הארץ רגזה ורעשה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בגלגל. אופן העגלה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  קול רעמך בגלגל התחתון שברקיע שלנו, (עד שגם קול זה נקרא קול רעמך, כי השתלשל מן הרעם העליון הבא מאתך), וכן מן חצציך והברקים העליונים השתלשלו הברקים למטה שעל ידם האירו ברקים. תבל (כאלו הם רק הארה והתגלות של חצצים וברקים העליונים), ועי''כ רגזה ותחל הארץ למטה, ועי''כ.(מלבי"ם באור הענין)


{כ}  בַּיָּם דַּרְכֶּךָ (ושביליך) וּשְׁבִילְךָ בְּמַיִם רַבִּים וְעִקְּבוֹתֶיךָ לֹא נֹדָעוּ:

 רש"י  ועקבותיך לא נודעו. אין הפסיעות נכרות על המים, ועקבותיך טרצ''ש בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  בים דרכך. עשית דרכך בים : ושבילך. כפל הדבר במ''ש : לא נודעו. לא היה ניכר מדרך עקבות הרגל כי מיד חזר הים לאיתנו לכסות על מצרים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ושבילך. ענין מסילה ודרך : ועקבותיך. עקב הרגל : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  בים דרכך הגדול ושבילך היחיד נראה במים רבים, שעי''ז מה שנעשה בים הכל הוא מאתך בין בכלל בין בפרט, הגם שעקבותיך לא נודעו, הכל הוא מעשה יוצר בראשית, ובזה תבין מ''ש חז''ל במכילתא (פ' בשלח) על קריעת ים סוף, שבאותה שעה שהתפלל משה הראה לו הקב''ה טורמיוס של מה''ש עומדים לפניהם, שנאמר מנוגה נגדו עביו עברו ברד וגחלי אש. ועוד שם ומנין אתה אומר שאף המים העליונים והתחתונים נבקעו, שנאמר ראוך מים אלהים ראוך מים יחילו אלו העליונים, אף ירגזו תהומות אלו התחתונים, ר''נ אומר מקול רעם של מעלה נתזו צינורות של מטה. שנאמר קול רעמך בגלגל, ומובן במ''ש : (מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  דרכך, שבילך. שביל הוא מה שילך בו איש יחיד בודד : (מלבי"ם באור המלות)


{כא}  נָחִיתָ כַצֹּאן עַמֶּךָ בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן: (פ)

 מצודת דוד  נחית כצאן. כמו הרועה מנהיג הצאן כן נהגת עמך ע''י משה ואהרן (וחוזר לתחלת הענין לומר כשאזכור כל אלה אדע כי לא מקוצר יד לא גאלתנו כ''א לעורר לבנו לתשובה) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נחית. נהגת : (מצודת ציון)

תהילים פרק-עח

{א}  מַשְׂכִּיל לְאָסָף הַאֲזִינָה עַמִּי תּוֹרָתִי הַטּוּ אָזְנְכֶם לְאִמְרֵי פִי:

 מצודת ציון  האזינה. ענין הקשבה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  משכיל, המשורר כיון בדבריו להחזיק מלכות בית דוד ואת בהמ''ק אשר בנה, נגד מלכות אפרים ונגד שהיה המשכן עומד בחלקו, כמ''ש בסוף דברו וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר, וספר כל קורות ישראל בעת צאתם ממצרים עד מלוך דוד, לומר שהגם שהיו הדורות מכעיסים ידע ה' כי יקום דור כלבבו יראו יקחו מוסר, וכי יקום מלך שיהיה הוא והמקדש אשר יבנה מהלך שלמות הכללי, ותיקון קלקול הדורות שלפניו, ותכלית ואחרית ותקוה לדורות הבאים עד עת קץ, האזינה עמי תורתי, כי בשיר הזה יספר קורות האבות כפשוטם, אמנם ספורי קורות ישראל נבדלו מאד מקורות יתר העמים, כי כל המוצאות לעם ה' היה בהשגחה פרטית ובנסי ה' ופליאותיו, עד שידיעת קורות ישראל בימי קדם היא עצמה תורה ואמונה, כי בם נודע מציאות ה' יכלתו והשגחתו שכרו וענשו, לכן אמר האזינה תורתי, וגם הטו אזנכם לאמרי פי, כי חיצונית הספור שהוא אמרי פיו, עם פנימותיו שהיא התורה הרצופה בו, משולבות אשה אל אחותה :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  אֶפְתְּחָה בְמָשָׁל פִּי אַבִּיעָה חִידוֹת מִנִּי קֶדֶם:

 רש"י  במשל פי. הם דברי תורה : (רש"י)

 מצודת דוד  אפתחה במשל פי. אפתח פי לדבר במשל והמשל הוא מ''ש ואש נשקה ביעקב וכדומה : חידות. דברים סתומים קשה ההבנה והוא מ''ש ויתן לשבי עוזו כי אלו לא נאמר בשמואל שלקחו הפלשתים את הארון לא היינו יודעים מה הוא : מני קדם. מה שנעשה מימי קדם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אביעה. ענין אמירה כמו יום ליום יביע אומר (לעיל יט) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אפתחה, ר''ל כי כל העמים הקדמונים היה להם בהבלי אמונתם ספורים רבים מקורות אליליהם מימי קדם, והם ספורים בדויים בדו כהני האליל, אשר היה למשל אל ענינים פנימים, איזה חכמה או מוסר שהלביש בו ממציא הספור, ובזה היו בם שני מגרעות, א. במה שהמשל הוא דבר בדוי וכזב, ב. שגם המשל דברו אותו בחדות ובדברים נעלמים שלא יבינום ההמון רק חכמיהם, וההמון שלקחו הספורים הבדוים כפשוטן נחלו שקר, וגם אולת, כנודע בהבלי שירי האלילים והמיטאלאגיא שלהם, לא כן ספורי התורה, ואנכי אפתחה במשל פי, וגם אביעה חדות מני קדם, אשר יש להם שני מעלות, א. שאינם חדות צפונות וחתומות, רק.(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ וַנֵּדָעֵם וַאֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ:

 מצודת דוד  אשר שמענו. מבני הדור שלפנינו : ונדעם. שהאמת כן הוא : ואבותינו ספרו לנו. ואין מדרך האב להשריש בלב בנו ספורי שקר : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אשר שמענו ונדעם, כי מה שספר מקריעת הים והורדת המן והשלו וירידת ה' על הר סיני וכדומה, אינם חדות סתומים רק נדעם שכן היה, וכן אינם משלים בדוים רק אבותינו ספרו לנו, שכן היה באמת, עד שהספורים האלה מהנפלאות הגם שהם חדות, (כי אין אנו מבינים איך היה), בכ''ז נדעם שהיו באמת, והגם שהם משלים שעל ידם נכיר ההשגחה והיכולת, בכ''ז אינם כמשלים אחרים שאינם אמת, כי אבותינו ספרו לנו שהיו המעשים באמת :(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  לֹא נְכַחֵד מִבְּנֵיהֶם לְדוֹר אַחֲרוֹן מְסַפְּרִים תְּהִלּוֹת יְהוָה וֶעֱזוּזוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה:

 רש"י  לא נכחד מבניהם. וגם אנו לא נכחד מבניהם של אבותינו מלהודיעם מה שספרו לנו : (רש"י)

 מצודת דוד  מבניהם. מבני אבותינו אשר לא בא להם הקבלה מהאבות : לדור אחרון. למען תספרו לדור אחרון את תהלת ה' וגו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נכחד. ענין מניעה כמו ולא כחד ממנו (ש''א ג) : ועזוזו. מל' עוז וחוזק : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לא נכחד, הנה הבלי היונים וחדותיהם הם מכחידים אותם מבניהם, כי לא ימסרו אותם רק לזקניהם וכהניהם, אבל משלי התורה וספוריה לא נכחד מבניהם עד דור אחרון, כי הם מספרים תהלות ה' ועזוזו, ר''ל כי הבלי היונים יספרו דופי אליליהם ומעשים מגונים קנאה תאוה ואכזריות, אבל הם מספרים תהלות ה', ב. הם מספרים חולשת אליליהם איך נפלו ולא קמו לפני כחות נשגבות מהם, אבל הם מספרים עזוזו, ג. הם מספרים נפלאות אשר לא עשו, כי המהבילים בדו הספורים מלבם, אבל משלי התורה יספרו נפלאותיו אשר עשה באמת :(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  וַיָּקֶם עֵדוּת בְּיַעֲקֹב וְתוֹרָה שָׂם בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבוֹתֵינוּ לְהוֹדִיעָם לִבְנֵיהֶם:

 מצודת דוד  ויקם. העמיד עדות התורה ביעקב להיות מתקיים לעולם בעבור אשר צוה את אבותינו להודיע לבניהם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ויקם, ספורי התורה הפשוטים נקראים עדות, שהם מעידים על דברים אמתיים שהיו במציאות, כמו הבריאה והמבול ועונש סדום והפלגה וספורי האבות וספורי גאולת מצרים, והלמודים אשר יצאו מן הספורים האלה נקראים תורה, ותחת הספורים האלה נצפנים ענינים נשגבים מסודות הבריאה והאלהות ממעשה בראשית ומרכבה וכדומה, והעדות הקים ביעקב, שהם ההמון, והתורה שם בישראל שהם הגדולים ושני אלה צוה את אבותינו שיודיעו אותם לבניהם, ולא יעלימו מהם דבר רק שתמשך הקבלה מדור דור, כי התועלת הנמשך מהודעה זאת, הוא.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עדות, תורה. ע''ל ס' קי''ט. יעקב, ישראל. התבאר תמיד יעקב ההמון וישראל הם הגדולים, עי' ישעיה (ט' ז') :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  לְמַעַן יֵדְעוּ דּוֹר אַחֲרוֹן בָּנִים יִוָּלֵדוּ יָקֻמוּ וִיסַפְּרוּ לִבְנֵיהֶם:

 מצודת דוד  דור אחרון. למען ידעו בני הדור שאחריהם ויספרו לבניהם ובניהם לבניהם עד סוף כל הדורות : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  למען ידעו דור אחרון, שהגם שבין הספורים האלה היא העדות של העונשים שהעניש ה' לדור המדבר ועדת קרח ומרגלים, בכ''ז ידע ה' שהדורות הבאים ילכו מהלך השלמות, וע''י העדות האלה שיעידו בם מעונשי ה' והשגחתו יקום דור אחרון שישמרו העדות האלה ולא יבגדו עוד (וכיון בזה על דור דוד ושלמה), וז''ש למען ידעו דור אחרון, כי עוד יולדו בנים אשר יקומו ויספרו העדות והתורה לבניהם והם.(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  וְיָשִׂימוּ בֵאלֹהִים כִּסְלָם וְלֹא יִשְׁכְּחוּ מַעַלְלֵי אֵל וּמִצְוֹתָיו יִנְצֹרוּ:

 רש"י  כסלם. תוחלתם וכן אם שמתי זהב כסלי (איוב לא) : (רש"י)

 מצודת דוד  וישימו. ע''י ספורי הנפלאות ישימו בטחונם בה' ולא ישכחו פלאי מעשיו למען ישמרו מצותיו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כסלם. בטחונם כמו אם שמתי זהב כסלי (איוב לא) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  וישימו באלהים כסלם, א. הבטחון לבטוח בה' ולהאמין בו, ב. שלא ישכחו מעללי אל, שהם הפעולות המעידים על מדותיו חנון ורחום וכו', ג. ומצותיו ינצורו שהם המצות שצוה להם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  כסלם. הבטחון שישמרם מכל רע (איוב ד') :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  וְלֹא יִהְיוּ כַּאֲבוֹתָם דּוֹר סוֹרֵר וּמֹרֶה דּוֹר לֹא הֵכִין לִבּוֹ וְלֹא נֶאֶמְנָה אֶת אֵל רוּחוֹ:

 רש"י  כאבותם. שהיו במצרים ובמדבר : (רש"י)

 מצודת דוד  כאבותם. המה אנשי דור המדבר שהיו סוררים מדרך ה' ומורדים בו : לא הכין לבו. אל דבר ה' : ולא נאמנה. לא האמינו בו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  סורר. סר מדרך הישר : ומורה. ענין מורד ומסרב : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ולא, והדור האחרון הזה שיגיעו אל השלמות ולא יהיו כאבותם, שהיה, א. דור סורר ומורה יודעים רבונם ומורדים בו, ב. דור לא הכין לבו לדרוש את ה' כלל ולדעתו, ג. ולא נאמנה את אל רוחו, שרוחו הפנימי המעלה הציורים על הלב היה מעלה ציורים רעים לכל חטאת עד שלא יכול לעמוד באמונה בעבודת האל :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  לבו, רוחו. עי' לעיל נ''א י''ב :(מלבי"ם באור המלות)


{ט}  בְּנֵי אֶפְרַיִם נוֹשְׁקֵי רוֹמֵי קָשֶׁת הָפְכוּ בְּיוֹם קְרָב:

 רש"י  בני אפרים. שיצאו ממצרים בזרוע לפני הקץ ובטחו בגבורתם ובחציהם וסופם הפכו לנוס ביום קרב כמפורש בדברי הימים והרגום אנשי גת הנולדי' בארץ : רומי. משליכין וזורקין, כמו רמה בים (שמות טו) : (רש"י)

 מצודת דוד  בני אפרים. ר''ל עם כי ראו אשר בני אפרים שעל כי בטחו בכחם כי היו מזוינים נושאי חצים ומורים בקשת לזה מהרו את הקץ לצאת ממצרים קודם הזמן וסופם הפכו עורף לנוס ביום קרב והרגום אנשי גת כמ''ש בד''ה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נושקי. מזויינים כמו נושקי קשת ומגן (דה''ב י''ז) : רומי. ענין השלכה כמו פרש ורומה קשת (ירמיה ד') : קרב. מלחמה כמו המלמד ידי לקרב (לקמן קמ''ד) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  בני אפרים, אחר ההצעה הזאת מתחיל דבריו, ויתחיל לדבר ממה שמאס ה' במשכן שילה שעמד בחלק של אפרים, ובבני אפרים בימי עלי, הגם שבני אפרים היו נושקי רומי קשת, בכ''ז הפכו ביום קרב עם הפלשתים, וזה היה על כי. (י-יא) לא שמרו, ר''ל שה' היה משתדל להושיעם מפני ג' טעמים, א. מצד הברית שכרת עמם אבל הם לא שמרו ברית אלהים, ב. בזכות ששומרים התורה, אבל הם ובתורתו מאנו ללכת, ג. מצד שכבר עשה עמהם נפלאות בימי קדם ובו הם מזכירים אותו בתפלותיהם, אבל הם שכחו עלילותיו ונפלאותיו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  נשקי, רומי. נושקי נשק, רומי קשת, הפכו, עורף :(מלבי"ם באור המלות)


{י}  לֹא שָׁמְרוּ בְּרִית אֱלֹהִים וּבְתוֹרָתוֹ מֵאֲנוּ לָלֶכֶת:

 מצודת דוד  לא שמרו. עכ''ז לא שמרו אנשי דור המדבר את ברית ה' ולא לקחו מוסר מבני אפרים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מאנו. לא רצו : (מצודת ציון)


{יא}  וַיִּשְׁכְּחוּ עֲלִילוֹתָיו וְנִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר הֶרְאָם:

 מלבי"ם - באור המלות  עלילותיו. הם הפעולות היוצאים מתכונות נפשיות כמו רחום וחנון :(מלבי"ם באור המלות)


{יב}  נֶגֶד אֲבוֹתָם עָשָׂה פֶלֶא בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׂדֵה צֹעַן:

 רש"י  נגד אבותם עשה פלא. אחרי כן כשהגיע הקץ אף הם ויוסיפו לחטוא לו כמו שמסיים והולך : נגד אבותם. אברהם יצחק ויעקב באו על הים והראם הקב''ה היאך הוא גואל את בניהם : (רש"י)

 מצודת דוד  נגד אבותם. ארז''ל האבו' באו על הים והראם הקב''ה הפלא שעשה באנשי ארץ מצרים שנטבעו שמה : שדה צוען. יושבי שדה צוען והוא מארץ מצרים וכפל הדבר במ''ש כדרך המליצה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  נגד, הגם שהנפלאות נעשו נגד עיני אבותיהם שמסרו להם בקבלה שהם ראום בעיניהם, שנגד אבותם עשה פלא, ר''ל נגד עיניהם, וזאת שנית שהיו הנפלאות גלוים וכוללים לעיני כל מצרים, כמ''ש לכל האותות והמופתים וכו' לעשות בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו וכו' אשר עשה משה לעיני כל ישראל, ועז''א בארץ מצרים שדה צוען :(מלבי"ם באור הענין)


{יג}  בָּקַע יָם וַיַּעֲבִירֵם וַיַּצֶּב מַיִם כְּמוֹ נֵד:

 רש"י  כמו נד. תל גבוה כדמתרגמינן נצבו כמו נד (שם) קמו כשור : (רש"י)

 מצודת דוד  ויצב. העמיד המים הבאים להיות כמו תל גבוה ולא ירדו כדרכם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נד. צבור ותל כמו נצבו כמו נד (שמות ט''ו) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  בקע, מבאר מ''ש נפלאותיו ועלילותיו, הפלא הוא הנס, והעלילה הוא מה שבו מתראה מדות ה' ודרכיו שעלילות הם הפעולות היוצאות מתכונות נפשיות, ומפרש נגד נפלאותיו בקע ים, שזה היה נס ופלא, ונגד עלילותיו ויעבירם, כי מה שהעביר בו את ישראל היה מצד מדותיו של רחמים וחסד, ויצב מים כמו נד שבזה נפתו מצרים לרדת אל תוך הים, כמ''ש וברוח אפיך נערמו מים שהמים עשו ערמה, שבמה שנצבו כמו נד ערבו המצרים את לבם לרדת אל תוך הים, וזה ג''כ מצד עלילותיו ומדותיו שרצה להטביע את המצרים לשלם להם כמדתם, כמ''ש כי בדבר אשר זדו עליהם, שזה מעלילות ה' לשלם מדה כנגד מדה :(מלבי"ם באור הענין)


{יד}  וַיַּנְחֵם בֶּעָנָן יוֹמָם וְכָל הַלַּיְלָה בְּאוֹר אֵשׁ:

 מצודת ציון  וינחם. נהגם : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  וינחם, קריעת ים סוף מורה יכלתו לשדד הטבע וינחם בעמוד הענן והאש, וכן נתינת המים שמורים השגחתו וטובו להנחותם הדרך ולתת להם צרכיהם בדרך פלא :(מלבי"ם באור הענין)


{טו}  יְבַקַּע צֻרִים בַּמִּדְבָּר וַיַּשְׁקְ כִּתְהֹמוֹת רַבָּה:

 רש"י  יבקע צורים. והכית בצור וגו' (שם יז) : וישק כתהומות רבה. אף כשהיו הולכים בתוך הים שמימיו מלוחים המתיק להם מעיינות בתוך התהום : (רש"י)

 מצודת דוד  יבקע צורים. להוציא את המים : וישק. השקה אותם די ספוקם כאלו שתו בתהומות אשר כל אחד רבה וגדולה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יבקע צורים. סלעים : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (טו-טז) יבקע צורים במדבר, הגם שהמדבר אינו מקום מעינות השקה אותם כתהומות רבה, ולא תאמר שבמקום זה היה מקום מעין שהלא הוציא נוזלים מסלע שבארה של מרים היה סלע יחידי מתגלגל עמהם ממקום למקום, ובכ''ז הוריד מים כנהרות :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (טו-טז) צורים, סלע. צור קשה מסלע, ותחלה הכה צור בחורב (שמות י''ז) ואח''כ את הסלע (במדבר כ'), והמשורר סמך בקיעת ים שעשה מן המים יבשה אל הוצאת מים מן הסלע שהוציא מיבשה מים, וכמ''ש מה לך הים כי תנוס מלפני אדון ההופכי הצור אגם מים, עמ''ש שם :(מלבי"ם באור המלות)


{טז}  וַיּוֹצִא נוֹזְלִים מִסָּלַע וַיּוֹרֶד כַּנְּהָרוֹת מָיִם:

 רש"י  ויורד כנהרות מים. שהיו נוזלין מן הבאר והנשיאים היו עושין שרטוט במשענותם והמים נמשכים אחריהם לכל חניית שבט ושבט כענין שנאמר במחוקק במשענותם כמו שמפורש בארבעים ותשע מדות : (רש"י)

 מצודת דוד  ויורד. הסלע הוריד המים כמו הנהרות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נוזלים. מל' הזלה ונטיפה : (מצודת ציון)


{יז}  וַיּוֹסִיפוּ עוֹד לַחֲטֹא לוֹ לַמְרוֹת עֶלְיוֹן בַּצִּיָּה:

 רש"י  למרות. להקניט כמו ממרי' הייתם (דברים ט) : (רש"י)

 מצודת דוד  ויוסיפו. אחר כל הנסים האלו הוסיפו עוד לחטוא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  למרות. למרוד : בציה. במדבר שהוא ציה ושממה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ויוסיפו, בכ''ז חטאו לו, והיו מסתפקים ביכולת האל, והוא כי היו משוקעים בדעות מושחתות אשר נחלו ממצרים, שאל עליון שהוא סבת הסבות אינו משגיח בפרטים רק חלק כח אלהות לכחות פרטיים נשגבים טבעיים, זה מושל על המים וזה על הלחם וכדומה, וחשבו כי גם האלהים אשר עשה הנפלאות למשה אינו אל עליון סבת הסבות, רק הוא מן האלים מלאך או גלגל או כח למטה ממנו, אשר עפ''י רב כחו יוכל להשפיע שפע על איש או עם או מקום פרטי, ומ''מ כח מוגבל ובעל תכלית, ועז''א שחטאו למרות עליון, שהיה המרי נגד עליון שהוא סבת הסבות, שהיו מכחישים שאינו משגיח בציה :(מלבי"ם באור הענין)


{יח}  וַיְנַסּוּ אֵל בִּלְבָבָם לִשְׁאָל אֹכֶל לְנַפְשָׁם:

 מצודת דוד  בלבבם. ר''ל מה ששאלו על הבשר לא היה עליה תוכן הכוונה כ''א בלבבם היה לנסות את ה' : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  וינסו הנה בספורי התורה מבואר שנתן להם המן והשלו טרם שהוציא נוזלים מסלע, כי הוצאת המים היה ברפידים, וזה סותר למ''ש כאן. ? אולם התבאר אצלי, שהמתאוננים שנזכרו בפרשת בהעלותך היה ענין אחד עם מ''ש אח''כ והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה, כי באמת לא אל הבשר התאוו רק רצו לנסות את ה', שלא האמינו שכחו הוא בלתי ב''ת ושיוכל למלא הבטחתו מהורשת הכנענים, והנה בתחלה בעת נתן להם המן ירד להם המן והשלו כמ''ש בפרשת בשלח בערב תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם, אולם השלו נפסק בבואם לרפידים, ששם הוציא להם מים, וחשבו ישראל שע''י שכחו מוגבל ובעל תכלית אין לו כח להוציא ג' דברים כאחד, לחם ובשר ומים, ושלכן כשהוצרכו למים לא יכול עוד לתת להם בשר, שכחו היה די על לחם ובשר לבד, או לחם ומים לבד, שהם שני דברים, לא על שלשה דברים, (שכן הוא בכל מי שכחו מוגבל ואינו מעצמו, כמו אליהו שלא יכול שיהיה בידו מפתח של גשמים ותחיה כאחד כמ''ש חז''ל), וע''ז רצו לנסות אם יוכל לתת להם גם בשר, שבזה ידעו שאין כחו כח מוגבל, וז''ש וינסו אל בלבבם לשאל אוכל לנפשם מה ששאלו אוכל לא היה מצד התאוה לבד רק מצד הנסיון שהסתפקו ביכולת האל :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  לנפשם. לתאותם כמו כי תאוה נפשך לאכול בשר :(מלבי"ם באור המלות)


{יט}  וַיְדַבְּרוּ בֵּאלֹהִים אָמְרוּ הֲיוּכַל אֵל לַעֲרֹךְ שֻׁלְחָן בַּמִּדְבָּר:

 מצודת דוד  היוכל. האם יוכל לערוך במדבר שלחן מלא להאכילם בשר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לערוך. ענין סדור : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  וידברו באלהים שאמרו היוכל אל לערך שלחן שהשלחן לא יחסר כל בו לחם ובשר ומים, אם יוכל לערוך שלחן שלם שלא יחסר דבר, שהגם שעד עתה נתן לנו בשר.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  לערך שלחן. שלחן מלא מכל :(מלבי"ם באור המלות)


{כ}  הֵן הִכָּה צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם וּנְחָלִים יִשְׁטֹפוּ הֲגַם לֶחֶם יוּכַל תֵּת אִם יָכִין שְׁאֵר לְעַמּוֹ:

 רש"י  שאר. בשר : (רש"י)

 מצודת דוד  הן. אמרו הן ראינו כי הכה צור וזב המים וזה לבד ראינו לזה ננסה לדעת אם גם יוכל תת את הלחם ר''ל הבשר כמ''ש את קרבני לחמי (במדבר כז) אם יכין שאר, כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תת. מל' נתיצה : שאר. בשר כמו אכלו שאר עמי (מיכה ג) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הן הכה צור ויזובו מים, וכבר נגרע מכחו אל הוצאת המים, וא''כ עתה נרצה לנסות הגם לחם יוכל תת אם יכין שאר לעמו, ר''ל עתה שנגרע כחו ע''י הוצאת המים, אם ירצה להכין למו שאר ובשר לא יוכל לתת לחם, כי כחו מוגבל, וחשבו שלכן פסק מלתת הבשר, מפני שאם היה נותן להם גם בשר עתה שהוצרך לתת מים לא יוכל לתת לחם, ולכן פסק מלתת הבשר כדי שיוכל לתת לחם שהוא נחוץ יותר :(מלבי"ם באור הענין)


{כא}  לָכֵן שָׁמַע יְהוָה וַיִּתְעַבָּר וְאֵשׁ נִשְּׂקָה בְיַעֲקֹב וְגַם אַף עָלָה בְיִשְׂרָאֵל:

 רש"י  ואש נשקה ביעקב. כמו ובערו והשיקו (יחזקאל לט) שהוא ל' היסק ותבערה כדכתיב ותבער בם אש ה' : (רש"י)

 מצודת דוד  ויתעבר. נתמלא עברה וזעם : ואש נשקה. בערה כאש חמתו וכפל הדבר במ''ש וכפל עוד לומר וגם אף וכו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויתעבר. מל' עברה וזעם : נשקה. מל' היסק והבערה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ולכן שמע ה' והבין את דבריהם וכונתם, ויתעבר, ותחלה אש נשקה ביעקב שהוא מה שבערה בהם אש ה' ע''י המתאוננים שהיה ג''כ ענין זה בעצמו, היה רק ביעקב שהם הפחותים, כמ''ש ותאכל בקצה המחנה שהם הפחותים, ואח''כ גם אף עלה בישראל שהם המובחרים שבהם, עת שגם הם רבו על הבשר כמ''ש וישובו ויבכו גם בני ישראל לאמר מי יאכילנו בשר, שבכו גם גדוליהם. עלה אף ה' שנית בקברות התאוה, וטעם האף לא היה בעבור שהתאוו אל הבשר, רק בעבור.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יעקב, ישראל. כנ''ל פסוק ה' :(מלבי"ם באור המלות)


{כב}  כִּי לֹא הֶאֱמִינוּ בֵּאלֹהִים וְלֹא בָטְחוּ בִּישׁוּעָתוֹ:

 מצודת דוד  כי לא האמינו. שיוכל למלאות משאלותם : ולא בטחו. מבלי נסיון : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי לא האמינו באלהים, וחשבו שכחו מוגבל ובעל תכלית, וע''כ לא בטחו בישועתו, והסתפקו אם יוכל להושיע להם על ירושת הארץ :(מלבי"ם באור הענין)


{כג}  וַיְצַו שְׁחָקִים מִמָּעַל וְדַלְתֵי שָׁמַיִם פָּתָח:

 מצודת דוד  ויצו. הלא כבר צוה השחקים וכו' : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (כג-כד) ויצו, ולכן הראה להם שהגם שצוה שחקים ממעל וימטר עליהם מן לאכול, בכ''ז המטיר עליהם כעפר שאר וכחול ימים עוף כנף, והראה להם שהגם שנתן להם לחם כבתחלה בכ''ז היה יכול לתת גם בשר בשפע רב, - ויצו שחקים ממעל. יש הבדל בין שחקים ובין שמים, שהשחקים גבוהים משמים ומורים על השפעה הנסיית שהוא למעלה מן השפעה הטבעיית היורדת משמים, והמן לא ירד משמים, ר''ל מן המערכה והטבע, רק משחקים שהם ממעל, כאילו נפל משחקים אל השמים, ודרך דלתי שמים אשר פתח נפל אל הארץ, ובאופן זה המטיר עליהם מן לאכול, ולא היה מזון טבעי כי דגן שמים נתן למו, ובאשר גם מן טבעי יורד במדבר ההוא בשני חדשי השנה, בא להוציא מלב המכחישים בל יאמרו שהיה מזון טבעי הנמצא גם עתה במדבר, לכן באר סימנים שבם נדע שהיה דגן שמים כי.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  שחקים, שמים. שחקים גבוהים משמים (כנ''ל ע''ז י''ח) ומורה על הפלאות, ומציין שירד משחקים דרך דלתות שמים. ומוציא מן ההיכל הפנימי דרך דלתות שער החצר החיצונה :(מלבי"ם באור המלות)


{כד}  וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָן לֶאֱכֹל וּדְגַן שָׁמַיִם נָתַן לָמוֹ:

 מצודת דוד  וימטר. וכבר המטיר המן וראו א''כ שידו לא תקצר : ודגן שמים. הוא המן וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)


{כה}  לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ צֵידָה שָׁלַח לָהֶם לָשֹׂבַע:

 רש"י  לחם אבירים. לחמם של מלאכים, ד''א אבירים איברים שהיה נבלע בכל האברים ולא היו צריכים לנקביהם : (רש"י)

 מצודת דוד  לחם אבירים. לחם מן השמים הקרואים אבירים שהוא ענין חוזק וכן נאמר עליהם חזקים כראי מוצק (איוב לז) : אכל איש. כאומר הלא דבר תימה הוא שאיש נברא מהאדמה אכל לחם שמים : לשובע. ר''ל להשביעם מכל מין שירצו כי טעמו במן כל המטעמים ושאלו א''כ הבשר שלא כהוגן : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אבירים. חזקים : צידה. מזון : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לחם אבירים אכל איש, שהמן היורד במדבר אינו מאכל בריאים לשובע רק נותנים אותו לחולים, והוא היה לחם הנאות לאנשים אבירים, זאת שנית שהמן היורד בטבע אינו משביע, ואינו יורד רק מעט, וא''א שיהיה מספיק לכל איש ואיש שהיו ששים רבוא, ופה לחם אבירים אכל כל איש, וגם ששלח להם צידה לשובע, שזה א''א במן הטבעי :(מלבי"ם באור הענין)


{כו}  יַסַּע קָדִים בַּשָּׁמָיִם וַיְנַהֵג בְּעֻזּוֹ תֵימָן:

 רש"י  יסע קדים. ורוח נסע מאת ה' ויגז שלוים (במדבר י''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  יסע. עכ''ז הסיע ונשב רוח קדים מן השמים : תימן. רוח דרום כי הרוח היתה ממקצוע דרומית מזרחית : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בעזו. בחזקו : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יסע, והגם שנתן להם המן, נתן להם גם בשר הפך דעתם, ולבל יאמרו שהרוח שהגיז שלוים מן הים היה דרך מקרה שהרוח נשאם לשם בטבע, מבאר בראיה שגם זה היה בנס, כי הים היה במערב וצפון לישראל, וא''א שישאם למחנה ישראל רק רוח מערבי או רוח צפוני, אבל יסע קדים בשמים שהיה רוח מזרחי, וגם ינהג בעזו תימן, הוא רוח דרומית, שלפי הטבע היה ראוי שרוחות אלה ירחיקום מגבול ישראל וישאם הלאה לצד האחר, וא''כ היה הנשיאה הפך ממקום הרוח בדרך נס :(מלבי"ם באור הענין)


{כז}  וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם כֶּעָפָר שְׁאֵר וּכְחוֹל יַמִּים עוֹף כָּנָף:

 רש"י  שאר. בשר : (רש"י)

 מצודת דוד  כעפר. מרובה כעפר : עוף כנף. עוף בעל כנף : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  וימטר, והנס השני היה כשבא למחנה ישראל לא פרחו משם הלאה, רק שם המטיר אותו עליהם מלמעלה למטה כעפר שנופל למטה, והיו רבים כחול ימים :(מלבי"ם באור הענין)


{כח}  וַיַּפֵּל בְּקֶרֶב מַחֲנֵהוּ סָבִיב לְמִשְׁכְּנֹתָיו:

 מצודת דוד  בקרב מחנהו. למען לא יטריחו ללכת אחריהם למרחוק : סביב למשכנותיו. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ויפל, וגם שהפיל את השלו בקרב מחנהו, הגם שטבע העוף להתרחק מבני אדם נפלו סביב למשכנותיו לא רחוק, ולא על גבי האהלים :(מלבי"ם באור הענין)


{כט}  וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׂבְּעוּ מְאֹד וְתַאֲוָתָם יָבִא לָהֶם:

 מצודת דוד  ותאותם. בדבר הנסיון אשר נסו את ה' : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (כט-ל) ויאכלו, כבר בארתי באה''ש דרוש ח', שה' הביא ראיה שעיקר תלונת העם לא היה מצד התאוה שהתאוו לבשר, רק מצד הכפירה שהתחרטו על יציאת מצרים ששם לא היה עליהם עול מצות, ומאסו את ה' ואת מצותיו, ותלונת הבשר היה רק עלילה, וכמ''ש חז''ל שבכו על משפחות שנאסרו להם, והסימן לזה, כי יש הבדל בין החוטא מצד התאוה לבין החוטא מצד המרד והכפירה, שהחוטא מצד התאוה אז כשמלא תאותו יתחרט תיכף על חטאו, וכשמלא תאותו ומוסיף בחטא זה סימן שהוא חוטא מצד הכפירה, וז''ש לא יום אחד תאכלון ולא יומים עד חדש ימים עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא, שהגם שלא יהיה לכם עוד תאוה אל הבשר בכל זה תאכלו ממנו ולא תתחרטו על מעשיכם, זה סימן שלא רציתם הבשר מצד התאוה רק מצד כי מאסתם את ה' אשר בקרבכם, שהיה החטא מצד הכפירה, ותבכו לפניו לאמר למה זה יצאנו ממצרים, שעיקר בכיתכם היה שהתחרטתם על יציאת מצרים וקבלת עול תורה ומצות, וז''ש ויאכלו וישבעו, הגם שתאותם יביא להם וכבר נתמלא תאותם, בכל זה לא זרו מתאותם ועוד היה אכלם בפיהם וזה סימן שהיה החטא מצד הכפירה והזדון, לכן.(מלבי"ם באור הענין)


{ל}  לֹא זָרוּ מִתַּאֲוָתָם עוֹד אָכְלָם בְּפִיהֶם:

 רש"י  לא זרו מתאותם. לא נעשו זרים מתאותם כי כל תאותם השיגו : עוד אכלם בפיהם. ואף ה' חרה בעם, דבר אחר לא זרו מתאותם לא נתרחקו מתאותם עד שבאת להם הפורענות : (רש"י)

 מצודת דוד  לא זרו. עם כי לא נעשו זרים מתאותם כי המקום מילא משאלותם והיה עוד אכלם בפיהם אוכלים ומתענגים בהם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור המלות  לא זרו. לא התנכרו, ופרושו כמו והיה לכם לזרא :(מלבי"ם באור המלות)


{לא}  וְאַף אֱלֹהִים עָלָה בָהֶם וַיַּהֲרֹג בְּמִשְׁמַנֵּיהֶם וּבַחוּרֵי יִשְׂרָאֵל הִכְרִיעַ:

 רש"י  ובחורי ישראל. נבחרים שבהם והאספסוף הם הזקנים שנאמר בהם אספה לי (שם) : (רש"י)

 מצודת דוד  ואף. עכ''ז לעומת זה עלה בהם אף ה' בעת ההיא : במשמניהם. בהחשובים שבהם : ובחורי. הנבחרים שבהם כרעו ונפלו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  במשמניהם. מל' שמן : הכריע. ענין הנפילה על ברכים : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ואף אלהים עלה בהם, ולבל תאמר שמתו ע''פ הטבע שהשלו היה בשר קשה לעיכול, בפרט שלא אכלו בשר ימים רבים והזיק להם, עז''א ויהרג במשמניהם, כי יצוייר שיזיק מאכל קשה העיכול לזקנים או לחלושי המזג, אבל פה מתו האנשים השמנים והגבורים, ובחורי ישראל הכריע לא הזקנים :(מלבי"ם באור הענין)


{לב}  בְּכָל זֹאת חָטְאוּ עוֹד וְלֹא הֶאֱמִינוּ בְּנִפְלְאוֹתָיו:

 מצודת דוד  בכל זאת. אף אחרי רואם שהמקום משלם גמול עכ''ז חטאו עוד בדבר המרגלים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  בכל זאת חטאו עוד במרגלים, ולא האמינו בנפלאותיו, שהגם שראו שנתן להם בשר ג''כ, לא האמינו שיוכל לכבוש ארץ שבעה עממין :(מלבי"ם באור הענין)


{לג}  וַיְכַל בַּהֶבֶל יְמֵיהֶם וּשְׁנוֹתָם בַּבֶּהָלָה:

 מצודת דוד  ויכל. עי''ז כלה ימיהם בהבל ובבהלה כי היו נעים ונדים במדבר ומתו שמה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ויכל בהבל ימיהם, בניכם יהיו רועים ארבעים שנה במדבר ונשאו את זנותיכם, ושנותם בבהלה, ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ימיהם, ושנותם. עמ''ש (יחזקאל כ''ב ד') :(מלבי"ם באור המלות)


{לד}  אִם הֲרָגָם וּדְרָשׁוּהוּ וְשָׁבוּ וְשִׁחֲרוּ אֵל:

 רש"י  אם הרגום ודרשוהו וגו'. אף היא לא באמת אלא בפתוי בפה וכזבו בלשונם : (רש"י)

 מצודת דוד  אם הרגם. כאשר אמר להרגם במדבר חזרו ודרשו לה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ושחרו. ענין דרישה כמו שוחר טוב (משלי יח) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אם הרגם ודרשוהו, כמ''ש ויתאבלו העם מאד, ואז דרשו אותו וידעו שה' משגיח ושבו ושחרו אל הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ה' כי חטאנו :(מלבי"ם באור הענין)


{לה}  וַיִּזְכְּרוּ כִּי אֱלֹהִים צוּרָם וְאֵל עֶלְיוֹן גֹּאֲלָם:

 מצודת דוד  ויזכרו. היו זוכרים בפיהם אשר אלהים הוא חזקם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ויזכרו כי אלהים צורם, ואז אמרו שיודעים שיש להם צור מעוז ומחסה בה', ושגואלם הוא אל עליון סבת הסבות ואינו מקבל כחו מאחרים, ובכ''ז(מלבי"ם באור הענין)


{לו}  וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ:

 מצודת דוד  ויפתוהו. אבל לא היה בלב שלם רק חשבו לפתות את ה' בפיהם ויכזבו לפניו בלשונם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ויפתוהו בפיהם, אמרו זאת רק בפיהם, שע''י שהרגם אמרו כן, ובלשונם יכזבו לו, הלשון מורה על דברים תבוניים, שבחקירתם בדבר בזה דברו לו כזבים, וחקרו חקירות פילוסופיות להכחיש בה' :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בפיהם, בלשונם. מבואר אצלי תמיד שהפה מורה הדבור החיצוני והלשון מורה הדבור התבוניי, שהלשון פנימי מן הפה (ע''ל נ' י''ט, ולמעלה ל''ד י''ז) :(מלבי"ם באור המלות)


{לז}  וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ וְלֹא נֶאֶמְנוּ בִּבְרִיתוֹ:

 רש"י  ולבם. לא כפיהם נכון ואף עפ''כ והוא רחום להם ומכפר עונם תמיד ולא השחיתם : (רש"י)

 מצודת דוד  ולבם. אבל לבם לא היה נכון עם ה' : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ולבם לא נכון עמו, וגם במחשבת לבם לא היו נכונים לה', ולא נאמנים בבריתו, רק הם חשבו שה' אין יודע מחשבותיהם, וחשבו שמרמים אותו בפיהם, כמ''ש בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני :(מלבי"ם באור הענין)


{לח}  וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ:

 רש"י  והרבה. פעמים רבות : להשיב אפו. מהם ואף אם נפרע מהם לא העיר עליהם כל חמתו כי אם מעט מעט לפי שזכר כי בשר המה ויצר הרע טמון בלבם והוא רוח הולך כשימותו ולא ישוב אותו רוח בהם לעולם הבא כשיחיו אין יצר הרע שולט בהם ולא יתכן לפרש רוח הולך ולא ישוב רוחם של חיים בהם שאם אמרת כן כפרת בתחית המתים וכן מפורש באגדת תהלים : (רש"י)

 מצודת דוד  והוא רחום. עכ''ז ה' הוא רחום ומכפר עון ולא ישחית האדם בעבור עונו ומרבה להשיב אפו מן החוטא פעמים רבות ואינו מעורר כל החמה הראוי לעורר על החוטא : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  והוא, ובכ''ז ע''י שהוא רחום יכפר עון, ויש הבדל בין אף וחמה, שהאף הוא האף החיצוני המעניש, והחמה היא החמה הפנימית השמורה בלב, והנה האף החיצוני כבר יצא והתחיל הנגף, וה' הרבה ברחמיו להשיב אפו, ואת החמה הפנימית לא יעיר כלל, כי כשהחמה מצטרפת עם האף א''א להשיבו, כמ''ש כי יגורתי מפני האף והחמה אשר אמר ה' להשמיד אתכם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אפו, חמתו. החמה הוא הכעס השמור בלב והאף הוא הגלוי (כנ''ל ו' ב') וכשיש אף וחמה ביחד בא להשחית, כמ''ש כי יגורתי מפני האף והחמה אשר אמר ה' להשמיד אתכם, ומשה עמד בפרץ להשיב חמתו מהשחית, כמ''ש חז''ל שחמה משה הרגו, וע''י שלא העיר החמה שב האף ולא השחית :(מלבי"ם באור המלות)


{לט}  וַיִּזְכֹּר כִּי בָשָׂר הֵמָּה רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב:

 מצודת דוד  ויזכור. על כי יזכור שהאדם הוא בשר וטבעו לרדוף אחר התאוה ובזה יחטא ואשם : רוח הולך. ארז''ל זה היצה''ר שהולך מן האדם בשעת מיתה ולא ישוב עוד אליו ולזה ירבה להסית את האדם עודו חי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ויזכר, כי זכר כי בשר המה, והבשר מוכן לחטוא מצד טבעו ויצרו הרע, וגם רוח הולך ולא ישוב, שהרוח הפנימי שהוא הכח המעלה הציורים על הלב שהוא המעורר לחטוא, הלא הוא אפס עם הגויה והוא דומה כמו הבשר עלול לכל דבר פשע :(מלבי"ם באור הענין)


{מ}  כַּמָּה יַמְרוּהוּ בַמִּדְבָּר יַעֲצִיבוּהוּ בִּישִׁימוֹן:

 רש"י  כמה. פעמים ימרוהו תמיד במדבר : (רש"י)

 מצודת דוד  כמה. פעמים רבות מרו בו במדבר ובמעשיהם העציבו לפניו במדבר שממה וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כמה. ענין מספר מרובה : יעציבוהו. מלשון עצבון : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כמה, וחוץ מחטאים שחשב, המרוהו כמה פעמים במדבר מצד המרי והמרד, וכמו מעשה העגל וקרח ובית פעור, וכמה יעציבוהו בישימון, שהעציבו אותו מצד שהוא ישימון, שהתלוננו על לחם הקלוקל ועל חסרון המים, שזה מצד שהוא ישימון היו מעציבים אותו בדברי עוצב שחסר להם צרכיהם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  במדבר בישימון. הישימון גרוע מן המדבר, ומציין השממון הגדול אשר שם, והמדבר הוא לפעמים ארץ זרועה (כמ''ש ירמיה ב' ב'). וימרוהו, ויעציבוהו. מובדלים, וכן בישעיה (ס''ג י') כמ''ש שם :(מלבי"ם באור המלות)


{מא}  וַיָּשׁוּבוּ וַיְנַסּוּ אֵל וּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל הִתְווּ:

 רש"י  התוו. לשון סימן כמו והתוית תו (יחזקאל ט') וסימן הוא לשון מופת ונסיון בקשו ממנו אות וסימן היש ה' בקרבנו אם אין (שמות י''ז) : (רש"י)

 מצודת דוד  וישובו וינסו. חזרו ונסו את ה' במי מריבה : התוו. שאלו ממנו סימן ואות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  התוו. ענין סימן ואות כמו והתוית תיו (יחזקאל ט) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  וישובו, ובזה שבו כפעם בפעם וינסו אל, אם יוכל למלאות כל צרכיהם ששאלו בכל פעם, וקדוש ישראל התוו, שחשבו אותו לבעל גבול ותוו תו סביבו, למדוד כחו ויכלתו וחפצו וכדומה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  התוו. כמו תתאו לכם הר ההר, והתוית תו, גבול וסימן :(מלבי"ם באור המלות)


{מב}  לֹא זָכְרוּ אֶת יָדוֹ יוֹם אֲשֶׁר פָּדָם מִנִּי צָר:

 מצודת דוד  את ידו. את חוזק ידו שהראם ביום אשר פדם ממצרים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  לא זכרו, הוסיף לאמר שלא זכרו את ידו וגבורותיו, גם ביום ההוא בעצמו אשר פדם מני צר, כי תיכף אחר גאולת מצרים שכחו נפלאותיו וחשבו שאין ביכלתו לעשות נסים יותר, כמ''ש וימרו על ים בים סוף :(מלבי"ם באור הענין)


{מג}  אֲשֶׁר שָׂם בְּמִצְרַיִם אֹתוֹתָיו וּמוֹפְתָיו בִּשְׂדֵה צֹעַן:

 מלבי"ם - באור הענין  אשר שם במצרים אותותיו, היו בין המכות אותות ומופתים, שהיו מכות שהתרה בם תחלה והיו לאותות, כמו דם צפרדע היו אותו על מציאת ה', ערב דבר על שאין כמהו בכל הארץ, וכמו שבארתי בפי' התורה, והמכות שלא התרה בם תחלה היו מופתים, כמו כנים שחין וחשך שבשלש אלה לא היה התראה, כי הם לא היו מורים לאות על דבר, רק אחר כל שני מכות ששלח לאות על דבר ולא שמעו בקולו נתן להם מופת, היינו מכה שהכה בם דרך בזיון להענישם על שלא שמעו. האותות היו במצרים, כי היו ללמד את העם פנה מפנות האמונה, והמופתים היו בשדה צוען, כי לא באו ללמד רק להכות את הארץ בכללה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אותותיו ומופתיו. האות הוא לסימן ולהוכחה על דבר, והם המכות שבאו בהתראה בזאת תדע כי אני ה', והמופת דבר זר היוצא מן הטבע, כמ''ש ישעיה (ח' י''ח), והם דברים מפליאים שבאו שלא בהתראה, ושדה צוען כולל כל מה ששייך לממלכת מצרים, שהמופתים הלכו בכל גבוליהם סביב, אבל האותות נתנו לפרעה ולשריו בארץ מצרים :(מלבי"ם באור המלות)


{מד}  וַיַּהֲפֹךְ לְדָם יְאֹרֵיהֶם וְנֹזְלֵיהֶם בַּל יִשְׁתָּיוּן:

 מצודת ציון  יאוריהם. הם ברכות העשויות בידי אדם : ונוזליהם. מלשון הזלה ושפיכה ר''ל מים היורדים מעצמן : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ויהפך, הנה במכות אלה שחשב פה דלג מכות כנים ושחין וחשך. ? וזה מבואר ממ''ש ששלש מכות אלה לא באו לאותות כמו יתר המכות שבאו לאות, שבסדר הראשון אמר בזאת תדע כי אני ה', ובסדר השני אמר כי אני ה' בקרב הארץ, ובסדר השלישי אמר כי אין כמוני בכל הארץ, ובא התראה לפני כל מכה, אבל שלש מכות אלה לא הורו על דבר, רק אחר כל שתי מכות שבאו בהתראה להורות על אחד מג' דברים הנזכרים, ולא שמעו, הכה אותם דרך בזיון בלא התראה, וע''כ דלג אותם פה מן החשבון שלא חשב רק המכות שבאו בהתראה, והנה תראה שהפך בה סדר המכות, וחשב דם ערוב צפרדע ארבה ברד דבר מכות בכורות, והוא לכונה עמוקה ונפלאה מאד, כי פה בא להודיע שהיה תכלית המכות להראות כחו וגבורתו, ולכן כל המכות חוץ מדם באו כפולות, ר''ל ששש מכות שבאו בהתראה חוץ מדם, באו כפולות, שהיה יכול להכותם בשלש, ושלש מהם היו למותר כמו שיבאר, ובזה נראה שהיה הכונה להרבות אותותיו למען ידעו כחו וגבורותיו, והנה מכת דם לא היתה כפולה ולכן חשבה על הסדר, ויהפך לדם יאוריהם, וגם נוזליהם בל ישתיון, כי גם כל המימות לקו, אולם יתר המכות היו כפולות, והם.(מלבי"ם באור הענין)


{מה}  יְשַׁלַּח בָּהֶם עָרֹב וַיֹּאכְלֵם וּצְפַרְדֵּעַ וַתַּשְׁחִיתֵם:

 רש"י  ותשחיתם. שומטין את ביציהם : (רש"י)

 מצודת ציון  ערוב. תערובת מיני חיות : וצפרדע. שם מין שרץ המים : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  א. ישלח בהם ערב, ר''ל שמכות ערוב וצפרדע היו כפולות, שאחר שבמכת ערוב באו כל החיות והשרצים המזיקים, ממילא בא גם הצפרדע בתוכם, ולמה שלח תחלה את הצפרדע בפני עצמו, הלא היתה כלולה במכת ערוב, וז''ש הלא ישלח בהם ערוב ויאכלם, ובכ''ז שלח צפרדע ותשחיתם, וא''כ היתה הצפרדע למותר :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ותשחיתם, וכן ותעל הצפרדע, המין בא בלשון נקבה :(מלבי"ם באור המלות)


{מו}  וַיִּתֵּן לֶחָסִיל יְבוּלָם וִיגִיעָם לָאַרְבֶּה:

 מצודת דוד  ויגיעם. היא התבואה הבאה ע''י עבודה ויגיעה וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לחסיל. מין ארבה : יבולם. מלשון יבול ותבואה וכן ונתנה הארץ יבולה (ויקרא כ') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (מו-מז) ויתן, ב. מכות ארבה וברד היו כפולות, שאחר שהארבה אכל כל אשר הותיר הברד, והברד לא החריב את הכל, כמ''ש והחטה והכסמת לא נכו, וא''כ היה הברד למותר, שהיה די בארבה לבדו לאכול כל פרי ארצם, וז''ש הלא יתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה ובכ''ז יהרג בברד גפנם, והיה הברד למותר, ועל כן הקדים המשורר ארבה לברד :(מלבי"ם באור הענין)


{מז}  יַהֲרֹג בַּבָּרָד גַּפְנָם וְשִׁקְמוֹתָם בַּחֲנָמַל:

 רש"י  בחנמל. שם ארבה, ומדרשו בא חן ומל היה מולל את ירק העץ והעשב ואוכלו : (רש"י)

 מצודת ציון  יהרוג. הוא לשון מושאל על השבירה : ושקמותם. מין אילן תאנה כמו ובולס שקמים (עמוס ז) : בחנמל. הוא מין ברד : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  חנמל. מין ברד :(מלבי"ם באור המלות)


{מח}  וַיַּסְגֵּר לַבָּרָד בְּעִירָם וּמִקְנֵיהֶם לָרְשָׁפִים:

 רש"י  ויסגר לברד בעירם. כשהתחיל הברד לירד המצרי מבריח צאנו לבית והברד נעשה למולו כמין כותל והמצרי שוחטו ונותנו על כתיפו להוליכו לבית ולאוכלו והעוף בא ונוטלו הימנו וזה ומקניהם לרשפים לעופות כמו ובני רשף יגביהו עוף (איוב ה') זה מדרשו ולפי פשוטו לרשפים רשפי אש כדכתיב (שמות ט') ואש מתלקחת בתוך הברד : (רש"י)

 מצודת דוד  לרשפים. רשפי אש שהיתה מתלקחת בתוך הברד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויסגר. ענין מסירה כמו לא תסגיר עבד (דברים כג) : בעירם. בהמתם. לרשפים. ענין להט ולהב : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (מח-מט) ויסגר, הברד הרג גם את בהמתם, וגם זה היה למותר שזה נכלל במכת דבר שהדבר הרג את כל הבהמות, וא''כ מכת הברד על הבהמות היה למותר, וז''ש ויסגר לברד בעירם שהברד והרשפים הרג את בעירם ומקניהם וזה היה למותר, כי הלא ישלח בם חרון אפו הלא עתיד לשלח חרון אפו שהוא הדבר, והוא יכלה את הבהמות :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בעירם, ומקניהם. בעירם הבהמות, ומקניהם כולל כל הקנינים שלא הוכו מהברד אכלום רשפי אש, כמ''ש ואש מתלקחת בתוך הברד :(מלבי"ם באור המלות)


{מט}  יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים:

 מלבי"ם - באור המלות  חרון אפו, עברה, וזעם. זעם משתתף עם השמות המורים על העונש והקללה (ישעיה י' ה'), וההבדל בין חרון אף ועברה שהעברה הוא שהכועס יעבור הגבול לכעוס גם על מי שלא חטא, כמ''ש בכ''מ כי בברד ניצול הירא את דבר ה' והניס מקנהו אל הבתים, לא כן הדבר הכה את כולם :(מלבי"ם באור המלות)


{נ}  יְפַלֵּס נָתִיב לְאַפּוֹ לֹא חָשַׂךְ מִמָּוֶת נַפְשָׁם וְחַיָּתָם לַדֶּבֶר הִסְגִּיר:

 רש"י  יפלס נתיב לאפו. אע''פ שבאף נשתלחו המכות לא שמשו אלא שליחותם מה שנצטוו להמית המיתו ולא הכל בנתיבותם הלכו, בפירושים אחרים מצאתי כן יפלס נתיב לאפו כשהכה כל בכור במצרים הורה דרך למשחית באף לבוא אל בתי מצרים ולא לבתי בני ישראל : וחיתם. גופם : (רש"י)

 מצודת דוד  יפלס. היה מיישר שביל להוליך דרך בו את אפו עליהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יפלס. ענין ישר כמו פלס מעגל רגליך (משלי ד) ועש''ז גקרא קנה המאזנים בשם פלס כי מיישר המשקל : נתיב. שביל ודרך : לא חשך. לא מנע : וחיתם. ובהמתם : הסגיר. ענין מסירה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (נ-נא) יפלס, גם מכת בכורות היה למותר, שהיה יכול להרוג את כולם בעת הדבר, כמ''ש כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר ותכחד מן הארץ, רק ה' יפלס נתיב לאפו, ר''ל שאף ה' שהוא הדבר שיצא היה ענינו להשחית את כולם, וה' פלס ושקל לו נתיב מיוחד, שהנתיב הוא דרך צר ליחיד, שגבל לו נתיבו שלא ילך בדרך הכולל להשחית את בני אדם, כי זה הניח למכה מיוחדת במכות בכורות והדבר לא השחית רק הבהמות כדי שיכפול אותותיו ומופתיו, וז''ש לאפו אשר לא חשך ממות נפשם יפלס לו נתיב וחיתם לדבר הסגיר, ר''ל שאם היה אפו יוצא בדרכו הגדול לא היה חושך את נפשם ממות, לכן פלס לו ה' נתיב שילך בדרך היחיד, ורק חיתם לדבר הסגיר, ולא המית את האנשים, ועל ידי כן ויך כל בכור במצרים, שלח עליהם שנית מכות בכורות להרוג אנשים, ומ''ש ויך כל בכור היינו גדול הבית, וראשית אונים הוא מי שנולד מטפה הראשונה, והנה הבכור וגדול הבית לא נהרג רק במדינת מצרים, בין שהיה מילדי מצרים בין שהיה מילדי מדינה אחרת וגר במצרים, וז''ש ויך כל בכור במצרים, והראשית אונים לא נהרגו רק מילדי מצרים ולא הגר שם ממדינה אחרת, אבל זה נהרג אף במדינה אחרת אם היה מילדי מצרים, ועז''א ראשית אונים באהלי חם, שחם כולל השורש שמצרים יצא ממנו, כמ''ש ובני הם כוש ומצרים ופוט וגו', ואם נמצא יליד מצרים גם באהלי חם, שגר בכוש או בפוט וכנען, נהרג ג''כ, וכן אמרו חז''ל שנהרגו בכורי מצרים שגרו במקום אחר ובכורי אומות אחרות שגרו במצרים :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יפלס נתיב. נתיב הוא שביל היחיד, ופלס שבא על הדרך בא תמיד על המעגל, פלס מעגל רגליך, וכל מעגלותיו מפלס (כמ''ש ישעיה כ''ו), שהוא שישקול הדרך הסבובי היוצא מדרך הישר, וכן שקל הנתיב הפרטי שנטה מדרך הכולל של אפו, כי הדרך הגדול הכולל של האף לא היה חושך ממות נפשם והיו מתים כולם בדבר, ושקל נתיב מיוחד שרק חיתם הסגיר לדבר :(מלבי"ם באור המלות)


{נא}  וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּמִצְרָיִם רֵאשִׁית אוֹנִים בְּאָהֳלֵי חָם:

 מצודת דוד  ראשית אונים. הם הבכורים כמו כחי וראשית אוני (בראשית מט) : חם. הוא מצרים הבא מחם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אונים. ענין כח כמו מצאתי און לי (הושע יב) : (מצודת ציון)


{נב}  וַיַּסַּע כַּצֹּאן עַמּוֹ וַיְנַהֲגֵם כַּעֵדֶר בַּמִּדְבָּר:

 מצודת דוד  כעדר. כמו שהרועה מנהיג העדר במקום מרעה כן נהגם במדבר ולא חסרו דבר : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ויסע כצאן עמו, שהסיעם אז ממצרים והם הלכו אחריו כצאן שהולך אחרי הרועה, וינהגם כעדר במדבר, במדבר היו דומים כעדר שמוצא מרעהו שם, כן מצאו שם מחיתם מן ומי באר :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (נב-נג) וינהגם, וינחם. שם נהג בא על נהוג הבהמות שהולכים בלא דעת, שעז''א כצאן, כעדר. ושם נחה על המוליך בן דעת, שאח''כ הלכו בדעת ולא פחדו :(מלבי"ם באור המלות)


{נג}  וַיַּנְחֵם לָבֶטַח וְלֹא פָחָדוּ וְאֶת אוֹיְבֵיהֶם כִּסָּה הַיָּם:

 מלבי"ם - באור הענין  וינחם, ותחת שהצאן במדבר יראים מן חיות רעות, הם לא פחדו, כי את אויביהם כסה הים :(מלבי"ם באור הענין)


{נד}  וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ:

 מצודת דוד  גבול קדשו. זה א''י : הר וגו'. זה בה''מ אשר קנתה ימינו להיות שלו לשכון שמה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ויביאם, ובזה קיים כל הבטחותיו, ויביאם לארץ ישראל, ושם בחר להם הר המוריה לבית המקדש, כמ''ש תביאמו ותטעמו בהר נחלתך :(מלבי"ם באור הענין)


{נה}  וַיְגָרֶשׁ מִפְּנֵיהֶם גּוֹיִם וַיַּפִּילֵם בְּחֶבֶל נַחֲלָה וַיַּשְׁכֵּן בְּאָהֳלֵיהֶם שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל:

 רש"י  ויגרש מפניהם. ז' אומות : באהליהם. של גוים : (רש"י)

 מצודת דוד  גוים. אלו שבעה עממין בכנען : ויפילם. הפיל גורל לתת לכל שבט חלקו במדידת חבל כי כן הדרך למדוד הקרקע בחבל : באהליהם. של שבעת עממין : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בחבל. הוא קו המדה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ויגרש, בשבע שכבשו ויפילם בחבל נחלה בשבע שחלקו, וישכן באהליהם אחר גמר החלוקה :(מלבי"ם באור הענין)


{נו}  וַיְנַסּוּ וַיַּמְרוּ אֶת אֱלֹהִים עֶלְיוֹן וְעֵדוֹתָיו לֹא שָׁמָרוּ:

 רש"י  וינסו וימרו. בימי השופטים : (רש"י)

 מצודת דוד  וינסו וימרו. בימי השופטים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  וינסו, ובכל זאת שבו לנסות שנית אחר מות יהושע והזקנים, וימרו את אלהים עליון, שהסתפקו שנית אם הוא אלהים עליון סבת הסבות, שלכן עבדו ע''ז בחשבם שהוא רק כח מכחות פרטים המושלים בתבל, ועדותיו לא שמרו, שהם מה שהעידו בם הנביאים, וכן עדות של עונשי התורה :(מלבי"ם באור הענין)


{נז}  וַיִּסֹּגוּ וַיִּבְגְּדוּ כַּאֲבוֹתָם נֶהְפְּכוּ כְּקֶשֶׁת רְמִיָּה:

 רש"י  כקשת רמיה. שאינה זורקת חץ למקום שהמורה חפץ : (רש"י)

 מצודת דוד  כקשת רמיה. מורה הקשת הרמאי מראה עצמו כמורה לצד זה וברגע חוזר ומהפך עצמו לירות בצד אחר אל מקום הנרצה כן ישראל עבדו את ה' כל ימי השופט ובמות השופט נהפכו כרגע לעבוד הגלולים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויסגו. ענין החזרה לאחור : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ויסגו ויבגדו כאבותם, ר''ל אחר שהיה הכונה האלהית שילכו במהלך השלמות ממדרגה למדרגה לפנים, נסוגו הם לאחור אל מדרגת הבגידה של אבותיהם, נהפכו כקשת רמיה, שמורה החץ נגד בעליו, כן תחת שחשב ה' שיהיו בידו כחצים ביד גבור ללמד אמונת האמתי ולבער הגלולים, שבו כחץ נגדו, כי.(מלבי"ם באור הענין)


{נח}  וַיַּכְעִיסוּהוּ בְּבָמוֹתָם וּבִפְסִילֵיהֶם יַקְנִיאוּהוּ:

 מצודת ציון  בבמותם. מל' במה : יקניאוהו. מלשון קנאה והכעסה כמו הם קנאוני בלא אל (דברים לב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ויכעיסוהו בבמותם, כמ''ש הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם, שכעס על הבליהם ובמות שעשו להבלים, וקנא על שהחליפו עבודתו בעבודת פסילים ובלא אל :(מלבי"ם באור הענין)


{נט}  שָׁמַע אֱלֹהִים וַיִּתְעַבָּר וַיִּמְאַס מְאֹד בְּיִשְׂרָאֵל:

 מצודת ציון  ויתעבר. מל' עברה וזעם : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (נט-ס) שמע אלהים ויתעבר, גדר העברה הוא שמתוך קצפו עובר הגבול לכעוס גם על מי שלא חטא כנגדו, וכן פה ע''י שמאס מאד בישראל שהם חטאו כנגדו, עי''כ התעבר ויטש משכן שלו, שע''י העברה נטש את המשכן, וטעם העברה היה, כי אהל שכן באדם, שעקר משכן אהלו היה באדם, אם הם ראוים לכך, ואחר שבני אדם לא היו ראוים שישכון ביניהם, נטש את המשכן :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ויתעבר. כנ''ל (מ''ט) :(מלבי"ם באור המלות)


{ס}  וַיִּטֹּשׁ מִשְׁכַּן שִׁלוֹ אֹהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם:

 מצודת דוד  ויטוש משכן שלו. בימי עלי הכהן : אוהל. את האוהל אשר שכן בה בין בני אדם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויטוש. ענין עזיבה : (מצודת ציון)


{סא}  וַיִּתֵּן לַשְּׁבִי עֻזּוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ בְיַד צָר:

 רש"י  ויתן לשבי עוזו. מסר הארון והלוחות ביד פלשתים : (רש"י)

 מצודת דוד  ויתן לשבי עוזו. זה הארון אשר נשבה ביד פלשתים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עזו. כן יקרא הארון ע''ש שהראה כח ה' בפלשתים להכות בהם כמ''ש בשמואל א : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ויתן, מבאר איך היה נטישת המשכן, כי נתן את הארון לשבי ביד פלשתים, והארון הוא עזו מצד התורה שיש בו, והוא תפארתו מצד שעל ידו עשה אותות ומופתים, והוא נתן תפארתו ביד צר, שהם הצליחו והתפארו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עזו ותפארתו. תפארת מוסיף על עז, ומורה תמיד על דבר נסיי ופלאיי :(מלבי"ם באור המלות)


{סב}  וַיַּסְגֵּר לַחֶרֶב עַמּוֹ וּבְנַחֲלָתוֹ הִתְעַבָּר:

 מצודת ציון  ויסגר. מסר : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ויסגר, ועי''כ הסגיר עמו לחרב, שמתו שלשים אלף, ובנחלתו התעבר שחרב משכן שילה ע''י העברה כנ''ל :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ובנחלתו התעבר. נחלה מניין הקדושה (כמ''ש ירמיה ב'). והתעבר עובר הגבול (כנ''ל מ''ט) :(מלבי"ם באור המלות)


{סג}  בַּחוּרָיו אָכְלָה אֵשׁ וּבְתוּלֹתָיו לֹא הוּלָּלוּ:

 רש"י  בחוריו אכלה אש. עברתו : לא הוללו. לא נכללו לאפריון וחופה שמתו הבחורים במלחמה : הוללו. לשון הלולא בארמית, ורבותינו דרשוהו על נדב ואביהוא, ואין לבי מתיישב לפרשו כן שהרי כבר התחיל במשכן שילה : (רש"י)

 מצודת דוד  בחוריו. אנשי המלחמה : אכלה אש. בערה בהם אש חמת ה' ומתו במלחמה : לא הוללו. לא באו אל בית החופה כי חתניהם מתו במלחמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הוללו. בית החופה נקרא בדרז''ל הלולא (כתובות ה') ע''ש שמהללים ומשבחים שמה את החתן ואת הכלה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  בחוריו אכלה אש, כי במלחמת מצוה אפילו חתן יוצא מחדרו וכלה מחופתה ושם נפלו הבחורים, והבתולות לא הוללו בחופה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  לא הוללו. שהיו מהללים אותה כלה נאה וחסודה :(מלבי"ם באור המלות)


{סד}  כֹּהֲנָיו בַּחֶרֶב נָפָלוּ וְאַלְמְנֹתָיו לֹא תִבְכֶּינָה:

 רש"י  כהניו בחרב נפלו. חפני ופנחס : ואלמנותיו לא תבכינה. אף אלמנתו לא ניתנה לבכותו שאף היא מתה ביום השמועה כמו שנאמר (ש''א ד') ותכרע ותלד כי נהפכו עליה ציריה : (רש"י)

 מצודת דוד  כהניו. הם חפני ופנחס בני עלי ויתר הכהנים נושאי הארון : לא תבכינה. כי הרבו לבכות על לקיחת הארון ולמול זה לא היה נחשב צער אלמנותם למאומה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כהניו, חפני ופינחס, ואלמנותיו לא תבכינה ואשת פנחס הרה ללדת וכו' ותמת :(מלבי"ם באור הענין)


{סה}  וַיִּקַץ כְּיָשֵׁן אֲדֹנָי כְּגִבּוֹר מִתְרוֹנֵן מִיָּיִן:

 רש"י  מתרונן. מתעורר ומתגבר בדבור להקיץ מיינו, מתרונן לשון רנה הוא : (רש"י)

 מצודת דוד  ויקץ כישן. כי עד הזמן ההוא החריש המקום מענוש את ישראל על מעשיהם כאלו היה ישן ובעת ההיא גברו העונות והקיץ משינתו לעשות בהם נקם : מתרונן. המתעורר משכרות היין ע''י צעקה ורנון : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (סה-סו) ויקץ, ובכ''ז הקיץ כמו הישן על שקנא לכבוד הארון, ויך צריו אחור מה ששת להם עפולים שהוא מכת אחור ומכת חרפה ובוז :(מלבי"ם באור הענין)


{סו}  וַיַּךְ צָרָיו אָחוֹר חֶרְפַּת עוֹלָם נָתַן לָמוֹ:

 רש"י  ויך צריו אחור. מכות אחורים בעפולים ובטחורים והוא חרפת גדוף להם עולמית : (רש"י)

 מצודת דוד  ויך. הכה צרים מאחוריהם כי נסו מפני פלשתים ורדפו אחריהם והכום מאחוריהם כדרך הרודף להנרדף : חרפת עולם. זהו לקיחת הארון : (מצודת דוד)


{סז}  וַיִּמְאַס בְּאֹהֶל יוֹסֵף וּבְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם לֹא בָחָר:

 רש"י  וימאס באהל יוסף. הוא שילה שהוא בחלקו של יוסף : (רש"י)

 מצודת דוד  וימאס. מאז מאס במשכן שילה שהיתה בנחלת אפרים בן יוסף : ובשבט אפרים. הוא הוא וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (סז-סח) וימאס, ומאז מאס באהל יוסף, שלא עמד המקדש עוד בחלקו של יוסף, וכן בשבט אפרים לא בחר אל המלוכה, ומפרש נגד מ''ש ובשבט אפרים לא בחר ויבחר את שבט יהודה, ונגד מ''ש וימאס באהל יוסף אמר ויבחר את הר ציון אשר אהב :(מלבי"ם באור הענין)


{סח}  וַיִּבְחַר אֶת שֵׁבֶט יְהוּדָה אֶת הַר צִיּוֹן אֲשֶׁר אָהֵב:

 מצודת דוד  ויבחר. להיות בנחלתו מקום המקדש : אשר אהב. מימים רבים כי שם נעקד יצחק : (מצודת דוד)


{סט}  וַיִּבֶן כְּמוֹ רָמִים מִקְדָּשׁוֹ כְּאֶרֶץ יְסָדָהּ לְעוֹלָם:

 רש"י  ויבן כמו רמים מקדשו וגו'. כמו שמים וארץ שנאמרו בהם שתי ידים שנאמר אף ידי יסדה ארץ וימינו טפחה שמים (ישעיה מ''ה) אף בית המקדש בשתי ידים שנאמר (שמות טו) כוננו ידיך, ד''א כמו רמים מקדשו כארץ יסדה מה שמים וארץ אין להם חליפין אף מקדש אין לו חליפין להשרות שם שכינה : (רש"י)

 מצודת דוד  כמו רמים. ר''ל בנהו בנין עדי עד כמו השמים הרמים ויסדם להיות לעולם כמו הארץ : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (סט-עב) ויבן כמו רמים מקדשו שהמקדש היה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה שהוא מקשר עולם העליון עם התחתון, והוא כמו רמים עולמות העליונים, והיסוד שלו הוא כמו הארץ כו', והנה המקדש ומלכות ב''ד שניהם היו צריכים לשלמות הכלל, והמקדש ומלכות ב''ד תלוים זה בזה כמו שבארתי בסי' קל''ב וז''ש ויבחר בדוד עבדו, והבחירה היתה מצד רעיית הצאן, כמ''ש במדרש שבחן טוב לבבו בהנהגת הצאן, וז''ש מאחר עלות הביאו לרעות בשני מיני הנהגות, א. המדינית, עז''א ביעקב עמו, ב. המוסרית, עז''א ובישראל נחלתו כי ישראל גדול מיעקב, והוא רעה אותם כתום לבבו, בהנהגה התוריות ובתבונות כפיו ינחם בהנהגה המדינית : (מלבי"ם באור הענין)


{ע}  וַיִּבְחַר בְּדָוִד עַבְדּוֹ וַיִּקָּחֵהוּ מִמִּכְלְאֹת צֹאן:

 רש"י  ממכלאות צאן. דירי צאן כמו (סוף חבקוק) גזר ממכלה צאן : (רש"י)

 מצודת דוד  ויבחר בדוד. למלוך על ישראל : ממכלאות צאן. ממה שהיה תמיד עם הצאן בדיר שלהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ממכלאות. מל' בית הכלא ומאסר והוא דיר הצאן שהמה כלואים בה : (מצודת ציון)


{עא}  מֵאַחַר עָלוֹת הֱבִיאוֹ לִרְעוֹת בְּיַעֲקֹב עַמּוֹ וּבְיִשְׂרָאֵל נַחֲלָתוֹ:

 רש"י  מאחר עלות הביאו. שהיה רועה לאביו הצאן המניקות שהיה רחמני ומוציא הגדיים תחלה ומאכילן ראשי עשבים העליונים שהם רכים, ומוציא התיישים אחריה' ואוכלין אמצע העשבים ואחר כך מוציא הזקנות ואוכלות השרשים אמר הקב''ה ראוי הוא זה להיות רועה את עמי : (רש"י)

 מצודת דוד  מאחר עלות. ממה שהלך אחר המניקות לרעותן הביאו להיות מלך רועה ישראל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עלות. מגדלות עולליהן ר''ל מניקות : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  מאחר עלות. הצאן המניקות, כמ''ש עלות ינהל. יעקב, ישראל. כנ''ל פסוק ה'. עמו נחלתו. נחלה מציין הקדושה והדת (ירמיה ב') : (מלבי"ם באור המלות)


{עב}  וַיִּרְעֵם כְּתֹם לְבָבוֹ וּבִתְבוּנוֹת כַּפָּיו יַנְחֵם: (פ)

 מצודת דוד  כתום לבבו. כפי תמימות לבו ירעה אותם : ובתבונות כפיו. עם כי התבונה היא בלב אמר כפיו לפי שבהם ינהג הרועה ויראה כאלו התבונה בכפיו ודומה לו שכל את ידיו (בראשית מח) ור''ל שעשה בהשכל וכ''ז חוזר לראשית האמרים לומר את כל זה יספרו לבל יאחזו במעשה אבותם שמרו בה' כ''א יאחזו במעשה דוד שזכה למלוכה בעבור כשרון דרכו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ינחם. ינהגם : (מצודת ציון)

תהילים פרק-עט

{א}  מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם לְעִיִּים:

 רש"י  לעיים. לגלים ומהו מזמור והלא קינה היא אלא לפי שנאמר (איכה ד') כלה ה' את חמתו ובמה כלה ויצת אש בציון מזמור ושיר הוא ששפך חמתו על עצים ועל האבנים ולא עשה כליה בבניו : (רש"י)

 מצודת דוד  אלהים. אתה אלהים איך תתאפק על אשר באו גוים בנחלתך : לעיים. כן דרך החרבות להיות מלאים מגלי אבנים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לעיים. ענינו תל וגל כמו לעי השדה (מיכה א') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  מזמור לאסף, הוסד על החורבן, אלהים באו גוים בנחלתך, כולל כל מקומות המקודשות שהם נחלת ה', ומפרש את ההיכל טמאו ואת ירושלים שמו לעיים :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  לעיים. לגלים, ותרגום לעי השדה ליגרי חקלא, ויגר תרגום של גל :(מלבי"ם באור המלות)


{ב}  נָתְנוּ אֶת נִבְלַת עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמָיִם בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ לְחַיְתוֹ אָרֶץ:

 רש"י  בשר חסידיך. והלא רשעים היו אלא משקבלו פורענותם הרי הם חסידים וכן הוא אומר (דברים כה) ונקלה אחיך כיון שלקה אחיך הוא, כן מפורש באגדה : (רש"י)

 מצודת דוד  נתנו וכו'. כי לא נתנום לקבורה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לחיתו. הי''ו יתירה וכן וחיתו ארץ למינה (בראשית א) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  נתנו וכו' בשר חסידיך, הנבלה הוא גוף של המת כמו שהוא והבשר הוא אם מחתכים אותו לחתיכות, ומוסיף שחתכו בשר החסידים לחתיכות והשליכום לכלבים ולחית הארץ :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  לחיתו ארץ. מובדל במובנו המדויק מחית השדה שהם חיות המצוים בישוב, שכלכלו אותם בבשר שחתכו מן נבלת החסידים.(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  שָׁפְכוּ דָמָם כַּמַּיִם סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאֵין קוֹבֵר:

 מצודת דוד  ואין קובר. כי הנשארים פחדו לצאת ממקום מחבואם ולקברם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  שפכו, ולא היה זה מעט כי שפכו דמם כמים רבים, ולא בשדה במדבר כי זה היה סביבות ירושלים, ובכ''ז אין קובר מרוב השממון, כמ''ש בירמיה סי' ח' :(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  הָיִינוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ:

 רש"י  וקלס. לשון דבה לדבר בם כמו למשל : (רש"י)

 מצודת דוד  היינו חרפה. השכנים היו מחרפים אותנו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וקלס. ענין לעג וחרפה כמו וקלסה לכל הארצות (יחזקאל כ') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  היינו חרפה לשכנינו, האומות השוכנים בינינו היה להם זה לחרפה, והשוכנים סביבותינו היינו להם לעג וקלס :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  חרפה. לשכנינו וכו' (כנ''ל מ''ד י''ד) :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  עַד מָה יְהוָה תֶּאֱנַף לָנֶצַח תִּבְעַר כְּמוֹ אֵשׁ קִנְאָתֶךָ:

 רש"י  עד מה. עד מתי : תאנף. תקצוף : קנאתך. חמתך שאתה מקנא להנקם ל' אל קנא (שם ד') אנפרנמנ''ט בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  עד מה. עד מתי יהיה כן וכי תאנף לנצח וכי תבער קנאתך כמו אש שהולך ושורף עד תומו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תאנף. מל' אף וחימה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  עד מה ה' תנאף לנצח, אנף הוא בשמכלה חרון אפו, ובזה ראוי שיופסק הכעס, ואיך תנאף לנצח, אחר שכבר כלית חרון אפך בנו, א''כ ראוי שתבער כמו אש קנאתך.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תאנף. גדר פעל אנף (לקמן פ''ה ו') :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ:

 מצודת דוד  שפוך. הסר החמה מאתנו ושפוך אותה על הגוים אשר לא יירצו לדעת אותך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אל הגוים. על הגוים : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ותשפך חמתך הפנימית על הגוים אשר לא ידעוך, ועל ממלכות אשר הגם שידעוך בשמך לא קראו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  חמתך. הוא הכעס הפנימי כנ''ל (ו יב). לא ידעוך. בשמך לא קראו. וכן בירמיה (י' כ''ה) :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ:

 מצודת דוד  אכל. כלו והשמידו : נוהו השמו. החריבו מדורו זה בה''מ : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו, כי ה' החריב המקדש לכלות חמתו על העצים והאבנים, וא''כ אחר שנוהו השמו למה אכל את יעקב ג''כ, וא''כ עשו בנו יותר ממה שגזרת עלינו :(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֹנֹת רִאשֹׁנִים מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד:

 מצודת דוד  אל תזכר וכו'. אם אמנם עתה נשוב אליך : מהר. במהירות רב תקדים לנו רחמיך כי דלונו מאד בתכלית העוני ואין לנו כח לסבול עוד : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אל תזכר, ר''ל שהמוכה עבור חטאיו אין מרחמים עליו אחר שהוא אשם בדבר, לכן אבקש שיקדמונו רחמיך טרם תזכור העונות הראשונים, שאם תזכור עונות לא תרחם, ולכן אל תזכר לנו עונות רק טרם שתזכור העונות יקדמונו רחמיך על כי דלונו מאד, וגם(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יקדמונו, הקדימה היא לפני דבר אחר, ור''ל לפני זכירת העונות :(מלבי"ם באור המלות)


{ט}  עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ:

 מצודת דוד  על דבר. בעבור כבוד שמך לבל יחולל : למען שמך. המורה שאתה רחום וחנון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  על דבר. בעבור כמו ועל דבר כזבי (במדבר כה) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  עזרנו מצד שהיית תמיד אלהי ישענו, על דבר כבוד שמך כי בזה יתחלל כבוד שמך, אחר שיודעים שתמיד היית מושיע לנו יאמרו מבלתי יכולת, ואז אחר שיקדמונו רחמיך בסבת כבוד שמך ותתעורר עי''כ לעזרנו טרם שתזכור לנו עונות ראשונים, אז הצילנו וכפר על חטאתינו שאז תזכור כי חטאנו לפניך, ותכפר עון, וזה ג''כ למען שמך, שאתה טוב וסלח, שאחר שכבר קדם מדת הרחמים והסכים להושיענו, ראוי שתכפר גם החטאים שהם מעכבים את הישועה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עזרנו אלהי ישענו. העזר פחות מן הישועה, שהמושיע עושה הכל בעצמו לא כן העוזר, ואחר שתמיד היית מושיע, עכ''פ עזור עתה. עזרנו והצילנו. ע''ל ז' ב' :(מלבי"ם באור המלות)


{י}  לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם יִוָּדַע (בגיים) בַּגּוֹיִם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ:

 מצודת דוד  למה יאמרו וגו'. למה יאמרו הגוים איה אלהיהם אם אלהים הוא יריב ריב עמו יודע לזאת יודע : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  למה, מפרש מ''ש על דבר כבוד שמך, כי למה יאמרו הגוים איה נא אלהיהם ויש בזה חילול ה', אחר שהיית תמיד אלהי ישענו, זאת שנית ראוי שיודע בגוים לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך, שזה ג''כ נוגע לכבוד שמך :(מלבי"ם באור הענין)


{יא}  תָּבוֹא לְפָנֶיךָ אֶנְקַת אָסִיר כְּגֹדֶל זְרוֹעֲךָ הוֹתֵר בְּנֵי תְמוּתָה:

 רש"י  הותר. פתח אסירים ממסגר שלהם כמו (לקמן קמ''ו) מתיר אסורים, שלח מלך ויתירהו (לקמן ק''ה) : בני תמותה. בני הנהרגת עליך, תמותה אנמוריניד''א בלע''ז, ויש דוגמתו בלשון חכמים מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותה שחוטה ואל יאכלו בשר תמותה נבילה ופירושו בשר מסוכנת ששחטה, במסכת קידושין : (רש"י)

 מצודת דוד  אנקת. צעקת האסיר : הותר. התר קשרי הנאסרים להוציאם להריגה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אנקת. ענין צעקה וגניחה כמו באנוק חלל (יחזקאל כו) : הותר. ענץ פתיחת הקשר : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  תבוא, וגם ראוי שתעשה זאת מצד התפלה, שתבא לפניך אנקת אסיר שהוא מוכן למות, וראוי שתותיר אותו מן המות כגודל זרועך :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  הותר. שיתירם מן המאסר, או שישאירם בחיים :(מלבי"ם באור המלות)


{יב}  וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיקָם חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ אֲדֹנָי:

 מצודת דוד  והשב. כמו שעשה לנו כן השב גמול פורעניות אל שכנינו : שבעתים. שני פעמים שבעה ר''ל רבת פעמים השב להם גמולם : אל חיקם. הפורעניות תביא אל חיקם ולא יטה לכאן ולכאן : חרפתם. גמול חרפתם אשר חרפוך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  והשב, וגם ראוי שתשיב לשכנינו על מה שחרפו אותך, שזה ג''כ נוגע לכבוד שמך, וראוי שתשב להם שבעתים, כי כפי ערך המחרף והמתחרף אין די אם תשיב להם כפי חרפתם, כי אין ערך שוה בינך ובינם, וראוי שיקבלו שבעתים, ר''ל פעמים אין מספר :(מלבי"ם באור הענין)


{יג}  וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ נוֹדֶה לְּךָ לְעוֹלָם לְדֹר וָדֹר נְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ: (פ)

 מצודת דוד  ואנחנו. ואז אנחנו שאנו עמך וגו' נודה לך לעולם בעבור זה ונספר תהלתך להדורות הבאים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ואנחנו, וגם שעי''כ נודה לך לעולם ויתקדש שמך, בין ע''י הודאה על הטוב, בין ע''י ההילול שהוא ספור שבחך : (מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  לעולם, לדור ודור. לעולם הוא הזמן התמידי, ולדור ודור הוא הזמן המתחלק לשני דורות (כנ''ל ל''ג י''א), ההודאה על הטובה העברה היא תמידית כל ימי חיינו שהוא מצדנו, וספור התהלה היא לדורות הבאים מדור לדור :(מלבי"ם באור המלות)

תהילים פרק-פ

{א}  לַמְנַצֵּחַ אֶל שֹׁשַׁנִּים עֵדוּת לְאָסָף מִזְמוֹר:

 רש"י  אל שושנים. אל ישראל : עדות לאסף מזמור. מזמור של עדות שרמז להם בו שלש גליות והתפלל עליהם שהרי נאמר במזמור זה שלש פעמים השיבנו האר פניך ונושעה ורמז להם בו צרות העתידות לבא להם בימי בית יהוא ממלכי ארם שנאמר (מלכים ב' י''ג) בימי יהוא כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש : (רש"י)

 מצודת ציון  אל שושנים. על שושנים והוא כלי נגון עשוי בצורות שושנה : עדות. מלשון עדי וקשוט וכן את הנזר ואת העדות (מ''ב י''א) ור''ל המזמור הזה היה לקשוט ולפאר לאסף : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  למנצח, מזמור זה יסדוה בני אסף בימי עזרא ונחמיה ששבו מן הגולה ורצו לבנות ההיכל ואויביהם רצו להלחם אתם ולהשבית מלאכתם, והיו אז עניים ומרודים, וידמה שיבתם מבבל נגד שיבתם ממצרים, והמזמור נחלק לג' חלקים, א. מתפלל שיושעו מצריהם החושבים להלחם נגדם, ב. שירחיב גבולם בשלוה ופרנסה, ג. שיקבץ נדחיהם ויעזרם על בנין המקדש, ובכל חלק סיים אלהים השיבנו והאר פניך ונושעה, ונגד ג' אלה הקדים שלשה תוארים מזמן הקודם :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף יֹשֵׁב הַכְּרוּבִים הוֹפִיעָה:

 רש"י  רעה ישראל. מנהיגם ופרנס שלהם יוסף וכל ישראל נקראים על שם יוסף לפי שהוא פירנסם וכלכלם בימי הרעב : יושב הכרובים. כמו שנאמר (שמות כ''ה) ונועדתי לך שם וגו' : הופיעה. הראה גבורתך : (רש"י)

 מצודת דוד  רועה. אתה רועה ישראל קשוב תפלתנו : נוהג. אתה הנוהג את יוסף כרועה המנהיג את הצאן ולפי שיוסף כלכל את השבטים במצרים לכן נקראו על שמו : יושב. אתה הוא היושב על הכרובים שעל הארון הופיעה והאר לנו ישועה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הופיעה. ענין הארה כמו הופיע מהר פארן (דברים ל''ב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  א. רועה ישראל האזינה, שבזמן העבר היית רועה אותם וממלא כל צרכיהם, ב. נוהג כצאן יוסף, שנהגתם כצאן בין זאבים ולא פחדו, כמ''ש וינחם לבטח ולא פחדו ואת אויביהם כסה הים, ג. יושב כרובים הופיעה, שאז בנית להם מקדש ושכנת בין בדי הארון על הכרובים וכן הופיעה גם עתה בבנין המקדש :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  הופיעה. על הופעת וגילוי השכינה :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  לִפְנֵי אֶפְרַיִם וּבִנְיָמִן וּמְנַשֶּׁה עוֹרְרָה אֶת גְּבוּרָתֶךָ וּלְכָה לִישֻׁעָתָה לָּנוּ:

 רש"י  לפני אפרים ובנימן ומנשה. כשיהיו צריכים לתשועתך אע''פ שהם רשעים ואינם כדי עוררה גבורתך להם ולמה כי לכה לישועתה לנו לך נאה ועליך להושיע בין חייבים ובין זכאים כמו שנאמר למשה במצרים (שמות ג') ראה ראיתי את עני עמי שתי ראיות הללו למה רואה אני שהם עתידים להכעיסני ואעפ''כ ראיתי את ענים מפני השבועה שנשבעתי לאברהם : אפרים. במלחמת ארם כשצר על שומרון (מלכים א' כ') ושלח מלאכים לאחאב כספך וזהבך לי הוא ונשיך ובניך הטובים לי הם : מנשה. בימי יהואש בן יהואחז שנאמר (שם ב' י''ג) כי ראה ה' בעני ישראל כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש והכו שלש פעמים במלחמה שנאמר שם שלש פעמים הכהו יואש והשיב את ערי ישראל, בפירושים אחרים מצאתי שנאמר שלש פעמים תכה את ארם ואשר השיב את ערי ישראל בנימין בימי אחשורוש שהיו מרדכי ואסתר בסכנה וכל הדור תלוי בהם. ולכה לישועתה לנו. אין זה לשון הליכה אלא כמו לך וכן הוא במסורת ולכה איפוא דיעקב (בראשית כ''ז) ולכה אין בשורה מוצאת (ש''ב י''ח) שמלה לכה קצין תהיה לנו וגו' (ישעיה ג) : (רש"י)

 מצודת דוד  לפני אפרים וגו'. ר''ל לצורך גאולתם עורר את גבורתך וגו' : ולכה. כמו ולך כן הוא ע''פ המסורה ור''ל עליך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ולכה. כמו ולך כך הוא במסרה ור''ל עליך : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לפני, (חלק א') בקש שיעורר ה' גבורתו שהראה בימי קדם לפני אפרים ובנימין ומנשה, ויעזרם נגד צריהם הרוצים להרע להם, וידוע כי מאפרים ומנשה נפלו על חזקיה רבים, כנזכר בכתוב, עד שגלות נ''נ כלל יהודה ובנימין ואפרים ומנשה, ותפס ג' שבטים אלה שהם מבני יוסף, שהם העומדים נגד בני עשו, כמ''ש בית יוסף להבה ובית עשו לקש :(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  אֱלֹהִים הֲשִׁיבֵנוּ וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה:

 רש"י  השיבנו. בגלות בבל שהיה מרדכי שם : (רש"י)

 מצודת דוד  השיבנו. אליך : והאר. הראה לנו פנים מאירות ושוחקות ונהיה נושעים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אלהים השיבנו, שישובו לארצם ולא ינצחום אויביהם :(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  יְהוָה אֱלֹהִים צְבָאוֹת עַד מָתַי עָשַׁנְתָּ בִּתְפִלַּת עַמֶּךָ:

 רש"י  עד מתי עשנת. בצרות מלכי יון שהרעו מאד לישראל : (רש"י)

 מצודת דוד  עשנת. כעסת למאס תפלת עמך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עשנת. כמו תעשן והוא ענין כעס כמו יעשן אפך (לעיל ע''ד) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (חלק ב'), עד מתי עשנת בתפלת עמך, שהתפללו ע''ז כמ''ש נחמיה ד' ג' ונתפלל אל אלהינו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עשנת. מענין חרון אף, כמו אז יעשן אף ה' :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  הֶאֱכַלְתָּם לֶחֶם דִּמְעָה וַתַּשְׁקֵמוֹ בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ:

 רש"י  האכלתם לחם דמעה. במצרים : ותשקמו בדמעות שליש. בבבל שהיו שבעים שנה שהוא שליש של מאתים ועשר של מצרים, זו למדתי מיסודו של רבי משה הדרשן, ויש לפתור על שם שמלכות יון היתה הצרה השלישית, וא''ת רביעית היא שהרי פרס ומדי קדמו כל שבעים שנה של בבל אינה אלא גלות אחת ומנחם פירש שליש שם של כלי ששותין בו וכן פי' (ישעיה מ') וכל בשליש עפר הארץ, ורבותינו פירשוהו על ג' דמעות שהוריד עשו שנאמר בו (בראשית כ''ז) ויצעק צעקה הרי אחת, גדולה הרי שתים, ומרה הרי שלש, ועליהם זכה לחיות על חרבו והיה כאשר תריד וגו' (שם) : (רש"י)

 מצודת דוד  לחם דמעה. במקום הלחם האכלתם דמעה כי דמעת הבכי מונע תאות האכילה וכאלו משביע כדבר מאכל : ותשקמו. השקית אותם בדמעות מלוא שליש ר''ל הדמעות הרוו צמאונם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שליש. שם מדה גדולה וכן וכל בשליש (ישעיה מ') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  האכלתם לחם דמעה, מרוב ענים נדמה כאילו אוכלים לחם של הדמעות, לחם צר ומים לחץ, וכמו שנזכר רוב העוני שלהם בנחמיה סי' ה' :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  שליש. יל''פ כי שלש פעמים הגלם נבוכדנצר, ור''ל שלש פעמים האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות, או שנתקן בימי בלשצר שהיו שלשה מלכים לגלות בבל, או כיון על מצרים ובבל ומדי ג' גליות :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  תְּשִׂימֵנוּ מָדוֹן לִשְׁכֵנֵינוּ וְאֹיְבֵינוּ יִלְעֲגוּ לָמוֹ:

 רש"י  תשימנו מדון. אתה שם אותנו מדון לכל שכנינו שנתגרו בנו יון : (רש"י)

 מצודת דוד  מדון. בעלי דין ומריבה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מדון. מל' דין : למו. להם ר''ל עליהם : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (ז-ח) תשימנו מדון לשכנינו, סנבלט וטוביה כמש''ש סימן ו' : ואויבינו ילעגו למו, לועגים על שכנינו, שי''ל מדון עם עם שפל וחלוש כמונו, וא''כ אלהים צבאות השיבנו לגדולה ועושר שהיינו בו מקדם :(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  אֱלֹהִים צְבָאוֹת הֲשִׁיבֵנוּ וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה:

 רש"י  השיבנו ונושעה. מבני יון : (רש"י)


{ט}  גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ תְּגָרֵשׁ גּוֹיִם וַתִּטָּעֶהָ:

 רש"י  גפן ממצרים תסיע וגו'. חזר ורמז על גלות ארמיים גפן ישראל אשר הסעת ממצרים עקרת משם כמו (איוב י''ט) ויסע כעץ תקותי ואח''כ גרשת שבעה גוים ונטעתם בארצם : (רש"י)

 מצודת דוד  גפן. ישראל הנמשל לגפן הלוא אותם הוסעת והוצאת ממצרים : תגרש. מא''י גרשת שבעה עממין ונטעת אותם במקומם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  גפן, (חלק ג') בקש שיעזרם על בנין המקדש ויוציאם מעול מלכי פרס, ומזכיר יצ''מ שאז לקחת גפן ממצרים וגרשת ז' עמים, ונטעת אותם במקומם בקרן בן שמן :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תסיע, תגרש. ר''ל הסעת וגרשת פעם אחר פעם, לכן בא העתיד :(מלבי"ם באור המלות)


{י}  פִּנִּיתָ לְפָנֶיהָ וַתַּשְׁרֵשׁ שָׁרָשֶׁיהָ וַתְּמַלֵּא אָרֶץ:

 רש"י  פנית לפניה. את היושבים שם : ותשרש שרשיה. השרישה שרשיה : (רש"י)

 מצודת דוד  פנית לפניה. את העובדי כוכבים ההם ושרשת שרשיה של ישראל ותמלא את הארץ ממנה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פנית. ענין הסרה והפנוי מן המקום : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (י-יא) פנית לפניה, אח''כ פנית גם העמים שסביב א''י למען תוכל הגפן להתפשט, בין בשרשיה מתחת ובין למעלה שתמלא ארץ, עד שהרים כסו צלה והענפים שלה נדמו לארזים היותר חזקים :(מלבי"ם באור הענין)


{יא}  כָּסּוּ הָרִים צִלָּהּ וַעֲנָפֶיהָ אַרְזֵי אֵל:

 רש"י  וענפיה. כמו ארזי אל, ארזים חזקים כלומר מלכים אדירים : (רש"י)

 מצודת דוד  צלה. של עדת ישראל : וענפיה. של העדה ההיא היו ארזים חזקים ר''ל משלו על כל הארץ וגדלו למעלה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צלה. מל' צל : אל. ענין חוזק כמו ביד אל גוים (יחזקאל ל''א) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  כסו. השרשים כסו את ההרים בצלה :(מלבי"ם באור המלות)


{יב}  תְּשַׁלַּח קְצִירֶהָ עַד יָם וְאֶל נָהָר יוֹנְקוֹתֶיהָ:

 רש"י  תשלח קציריה. שלחה פאורותיה כמו ועשה קציר (שם י''ד) : עד ים. עד הים הגדול היה גבולה : ואל נהר יונקותיה. רחבו של ארץ ישראל ממדבר עד הנהר נהר פרת : (רש"י)

 מצודת דוד  תשלח. פשטה ענפיה עד ים פלשתים והוא האורך : ואל נהר. זה נהר פרת והוא הרוחב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תשלח. ענין התפשטות כמו ותשלח פארות (שם יז) : קצירה. ענפיה כמו ועשה קציר כמו נטע (איוב יד) : יונקותיה. ענפים יונקים ורכים כמו ויעל כיונק (ישעיה נ''ג) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  תשלח, כמ''ש וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ, למעלה ע''ב :(מלבי"ם באור הענין)


{יג}  לָמָּה פָּרַצְתָּ גְדֵרֶיהָ וְאָרוּהָ כָּל עֹבְרֵי דָרֶךְ:

 רש"י  למה. עתה : פרצת גדריה. של אותה הכרם : וארוה כל עוברי דרך. לקטוה כל הבא כמו (שיר ה') אריתי מורי עם בשמי וכן בלשון משנה כמלא אורה וסלו : (רש"י)

 מצודת דוד  למה. עתה למה תחשב לאויב ופרצת גדריה וכל עוברי דרך מלקטים פריה ר''ל למה נתתם להפקר לכל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פרצת. ענין שבירה : גדריה. כתליה : וארוה. ענין לקיטה כמו אריתי מורי (ש''ה ה) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (יג-יד) למה פרצת גדריה, כמ''ש פרץ גדרו והיה למרמס (ישעיה ה') עד שתחלה ארוה כל עוברי דרך, שארו ולקטו הפירות, ואח''כ יכרסמנה חזיר מיער שבאו מחריבי ארצות נ''נ ושריו וקלקלו את הגפן לגמרי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  וארוה. לקטוה :(מלבי"ם באור המלות)


{יד}  יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר וְזִיז שָׂדַי יִרְעֶנָּה:

 רש"י  יכרסמנה חזיר מיער. כמו שדה שקרסמוה נמלים בלשון משנה והוא ל' נתיקה : מיער. העי''ן תלויה (וכאילו נכתב באל''ף) זכו ישראל הרי עשו אויבם כחית היאור שאין להם כח לעלות ביבשה ובזמן שהפורענות נגזר עליהם מתגבר כחית היער שהיא משחתת והורגת, וחזיר מיער הוא עמלק כמו דכתיב (בדניאל ז') אכלה ומדקה ושארא ברגלה רפסה ויש לו (לחזיר) מקצת סימני טהרה אף עמלק יש לו זכות אבות : וזיז שדי. כל רמש השדה ולשון זיז שהוא זז ממקומו והולך : ירענה. רועה עליה וענפיה ואוכלן : (רש"י)

 מצודת דוד  יכרסמנה. הנמשל לחזיר מיער למה יכרית ויכלה אותה : וזיז. החיות הזזים בשדה כ''א ירעה בה ויאכל פריה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יכרסמנה. ענין כריתה וכליון כי יחסלנו הארבה (דברים כ''ח) תרגמו ירושלמי ארי יקרסם יתיה גובא ובמשנה שדה שקרסמוה נמלים (פאה פ''ב) והקו''ף והכ''ף מתחלפים כי הם ממוצא אחד : וזיז. מלשון הזזה ותנועה : שדי. כמו שדה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  יכרסמנה. ענין כריתה כמו שדה שקרסמוה נמלים :(מלבי"ם באור המלות)


{טו}  אֱלֹהִים צְבָאוֹת שׁוּב נָא הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה וּפְקֹד גֶּפֶן זֹאת:

 מצודת דוד  שוב נא. שוב עתה אלינו : פקוד. השגיח על הגפן הזאת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נא. עתה : ופקד. ענין השגחה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (טו-טז) הבט ופקד גפן זאת וכנה, שהגפן היה דרך לסמכו על עץ עב וזה נקרא כנה, ובעת שיתפשט ענפיו בגובה סומכים ומאמצים אותם אל בנין גבוה והוא עולה וגדל למעלה ראש, והעץ שנסמך עליו קורא כנה מלשון מכון וכנין, והבנין קורא בן, מבקש שיפקד את הגפן ואת הכנה והבנין, הגפן הם ישראל, והכנה הוא מלכות ב''ד, והבנין הוא המקדש :(מלבי"ם באור הענין)


{טז}  וְכַנָּה אֲשֶׁר נָטְעָה יְמִינֶךָ וְעַל בֵּן אִמַּצְתָּה לָּךְ:

 רש"י  וכנה אשר נטעה ימינך. המבוססת והמיושבת ל' והשיבך על כנך (בראשית מ'). ועל בן אמצת לך. ועל עשו שהיה בן חביב לאביו שהיה קורא אותו בני אמצת גפן יעקב לך שנאמר (שם כ''ז) ואת אחיך תעבוד עכשיו : (רש"י)

 מצודת דוד  וכנה. מקום מושב הגפן אשר ימינך נטעה בה את הגפן והיא א''י : ועל בן. ר''ל תן השגחתך על א''י ועל הבן אשר חזקת לך והוא ישראל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וכנה. מל' כן ובסיס : אמצתה. מל' אומץ וחוזק : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  וכנה. כמו מכון וכן. ובן מלשון בנין :(מלבי"ם באור המלות)


{יז}  שְׂרֻפָה בָאֵשׁ כְּסוּחָה מִגַּעֲרַת פָּנֶיךָ יֹאבֵדוּ:

 רש"י  שרופה באש. כסוחה לשון לא תזמור (ויקרא כ''ה) ת''א לא תכסח : יאבדו. תמיד הם הולכין ואובדין מגערת פניך וזעפך : (רש"י)

 מצודת דוד  שרופה באש. הלא הגפן ההיא שרופה היא באש וכרותה ממקומה והמה הולכים ואבודים מגערת כעסך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כסוחה. ענין כריתה כי לא תזמור (ויקרא כ''ה) תרגומו לא תכסח וכן קוצים כסוחים (ישעיה ל''ג) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שרופה ועתה היא שרופה באש וכסוחה, שכסחו את הכנה, ושרפו את הבנין, ואם כן ראוי כי החזיר והזיז שדי מגערת פניך יאבדו על שמחבלים את הגפן :(מלבי"ם באור הענין)


{יח}  תְּהִי יָדְךָ עַל אִישׁ יְמִינֶךָ עַל בֶּן אָדָם אִמַּצְתָּ לָּךְ:

 רש"י  תהי ידך על איש ימינך. תשיב מכותיך על עשו שהוא איש העומד להפרע ימינך ממנו : ועל בן אדם. אשר אמצת לך להיות מושבו משמני הארץ : (רש"י)

 מצודת דוד  תהי ידך. מעתה תהיה ידך להגן על איש שהושעת בימינך : ועל בן וגו'. הוא כפל ענין במ''ש כי היא היא ועל ישראל יאמר : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  תהי, ונגד כנת ימינו, יש עתה איש ימינו, שהוא האויב שבא ג''כ בכח ימין ה' שנתן הגבורה בידו להחריב ארצות, ונגד הבנין שאמץ לו לחזק הגפן, יש בן אדם שאמץ לו להחריב ולהשחית, מבקש תהי מכת ידך על איש ימינך, כאילו יד ה' השמאלית תכה את האיש שחזק בידו הימנית :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ידך. מכת ידך : (מלבי"ם באור המלות)


{יט}  וְלֹא נָסוֹג מִמֶּךָּ תְּחַיֵּנוּ וּבְשִׁמְךָ נִקְרָא:

 רש"י  ולא נסוג ממך. ואל תגרום לנו להיות נסוגים ממך : תחיינו. מן הגלות ונזכיר טובתך וגבורתך ואז נקרא בשמך : (רש"י)

 מצודת דוד  ולא נסוג. לא נשוב אחור ממך : תחיינו. ר''ל הוציאנו מן הגלות ונקרא אז בשמך להודות לך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נסוג. ענין החזרה לאחור כמו ונסוג מאחר אלהינו (שם נט) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (יט-כ) ולא נסוג ממך, ואנחנו לא נסוג מאמונתך, רק תחיינו בכל משך זמן הצרות האלה למען בשמך נקרא, ונאמר ה' צבאות השיבנו, ויען התפלל עתה על בנין המקדש הזכיר שם הויה שאין מזכירים אותו רק במקדש : (מלבי"ם באור הענין)


{כ}  יְהוָה אֱלֹהִים צְבָאוֹת הֲשִׁיבֵנוּ הָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה: (פ)

 רש"י  ה' אלהים צבאות. כאן נאמרו שלש אזכרות (של שמות) ובאמצעי שתי אזכרות ובראשון אזכרה א' הכל לפי חוזק הגליות והצרה והגאולה : (רש"י)

תהילים פרק-פא

{א}  לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית לְאָסָף:

 רש"י  על הגתית. כלי שיר הבא מגת : (רש"י)

 מצודת ציון  הגתית. כלי נגון הבא מגת : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  למנצח, הוסד בר''ה, וכפי הנראה היה אז ג''כ עת בצורת, ובר''ה התפללו על הגשמים ונענו :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ הָרִיעוּ לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב:

 רש"י  הריעו. בר''ה : (רש"י)

 מצודת דוד  הרנינו. בפה : עוזנו. שהוא לנו למעוז וחוזק : הריעו. בשופר : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  הרנינו, חג זה נבדל מכל המועדים במה שמתריעים בו בשופר, והשופר סימן חרדה תמיד, והיה דרך להריע בשופר בתענית גשמים או על כל צרה, כמ''ש במס' תענית, ובעת ההיא לא היו מנגנים ומזמרים בכלי שיר, אבל בר''ה שהלוים משוררים בבהמ''ק וגם מריעים בשופר, עד שתרועת השופר לא יחרידם כמ''ש (נחמיה ח') אכלו משמנים וכו' כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם, אמר הרנינו לאלהים מצד שהוא עזנו, תרננו בשיר, וגם הריעו בשופר מצד שהוא אלהי יעקב, וצוה לתקוע ביום זה, ומפרש. (ג-ד) שאו זמרה ותנו תוף, לשיר בשיר, וגם תקעו בחדש שופר שבא השיר ותרועת השופר ביחד, ובאר שנמצא ביום זה ג' סימנים מובדלים, א. בחדש שהוא חג ביום שהירח מתחדש בו, ב. בכסה, שהוא יום המוכן למשפט, ג. ליום חגנו שהוקבע ליום חג ומועד :(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף כִּנּוֹר נָעִים עִם נָבֶל:

 רש"י  כנור נעים עם נבל. ר' חייא בר אבא אומר הוא נבל הוא כנור, ורבי שמעון אומר נימין (ויתידות) יתירות שבין זה לזה למה נקרא שמו נבל שהוא מנבל כל מיני זמר : (רש"י)

 מצודת דוד  שאו זמרה. הרימו בפה קול זמרה ותנו קול על התוף וכנור שקולו נעים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נעים. ענין מתיקות וערבות : (מצודת ציון)


{ד}  תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ:

 רש"י  בחדש. בחדוש הלבנה : בכסה. יום מועד קבוע לכך וכן (משלי ז') ליום הכסא יבוא ביתו למועד הקבוע : (רש"י)

 מצודת דוד  בחודש. בהתחלת החודש ר''ל ביום הראשון תקעו שופר : בכסה. בזמן המיועד להיות בו יום חג והוא ר''ה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בכסה. ענין זמן מיועד כמו ליום הכסא יבוא (משלי ז') והה''א תמורת האל''ף : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  בחדש. ר''ח שבו התחדש הירח, הנה חדש מחר. בכסא. יום המוכן ומזומן, כמו ליום הכסא יבא ביתו :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב:

 רש"י  כי חק. הוא לישראל מאת הקב''ה לתקוע באותו היום והוא יום המשפט להקב''ה : (רש"י)

 מצודת דוד  כי חק. התקיעה ההיא היא חק גזרת המקום על ישראל כי הוא יום המשפט ובא התקיעה לזרז על התשובה לזכות במשפט : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי חק, אין לנו לדרוש טעם על מצוה זאת של תקיעת שופר, כי לישראל הוא חק, שהוא דבר שאין לו טעם רק חקה מאת ה', אבל הוא משפט לאלהי יעקב, ה' יודע טעמו ואצלו הוא משפט ולא חקה, וגם רמז שהוא יום משפט לאלהי יעקב, שמצד שהוא אלהי יעקב ומשגיח עליהם הכין יום משפט לבחון בו את מעשיהם ולדון אותם איש כדרכיו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  חק, משפט. חק דבר שאין טעמו ידוע, ומשפט דבר שטעמו ידוע (אילת השחר כלל תקי''ג) :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע:

 רש"י  עדות ביהוסף שמו. בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים : שפת לא ידעתי אשמע. מפורש במס' סוטה שלמדו גבריאל שבעים לשון : (רש"י)

 מצודת דוד  עדות. ביום הזה שמו עדי הזהב על יוסף כמ''ש וישם רביד הזהב על צוארו (בראשית מא) כי ארז''ל בר''ה יצא יוסף מבית האסורים : בצאתו. בעת שיצא למשול על ארץ מצרים : שפת. אז היה יוסף משתבח לומר שפת לשון אשר לא ידעתי מעולם הנה עתה אשמע ואבין כי ארז''ל שבא גבריאל ולמדו שבעים לשון לפי שכתוב בנמוסי מצרים שאין למשול בהם כ''א המכיר בכולן : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עדות. מלשון עדי וקשוט וכן את הנזר ואת העדות (מ''ב י''א). שפת. לשון עם ועם כמו שפה אחת (בראשית י''א) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  עדות ביהוסף שמו, יען שענין יוסף שיצא מבית האסורים היה ג''כ בר''ה, כמ''ש חז''ל, ואז היה ג''כ הדין על הרעב והשובע, שע''כ חלם פרעה ביום ההוא את חלומו, אמר שכבר שם ה' עדות זה ביהוסף שהוא שופט ביום ההוא על הרעב והשובע ועל כל עלילות מצעדי גבר, כי בצאתו על ארץ מצרים, אז אשמע שפת (מי) שלא ידעתי אותו שאמר לאמר.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (ו-ז) שפת, (איש) לא ידעתי. מדוד. כמו והכה בכיור או בדוד (שמואל א' ב') :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  הֲסִירוֹתִי מִסֵּבֶל שִׁכְמוֹ כַּפָּיו מִדּוּד תַּעֲבֹרְנָה:

 רש"י  מדוד. מעבודת עבדות לבשל קדירות כדרך שאר העבדים, מדוד קדירה כמו (ש''א ב') והכה בכיור או בדוד : (רש"י)

 מצודת דוד  הסירותי. אמר במקום ה' בזה היום הסירותי מסבל שכמו של ישראל כי ארז''ל בר''ה בטלה העבודה מאבותינו במצרים : כפיו. העברתי כפיו מן הדוד ממה שהיה מבשל לאדוניו ועשה לו מלאכת עבד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מסבל. ענין טעינת משא כמו והנושאים בסבל (נחמיה ד') : שכמו. כתיפיו. מדוד. כלי בישול כקדרה וכיוצא וכן והכה בכיור או בדוד (ש''א ב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הסירותי מסבל שכמו, ר''ל שאז שמע שפרעה אמר כן שיצא לחירות, וזה היה בר''ה, אולם לא פרעה היה המדבר, כי אני אשמע אז שפת לא ידעתי, היינו שהאל הבלתי נודע אמר כן, שהגם שבגלוי דבר פרעה זאת, בהסתר יצא דבור זה מאת ה', שהוא הוציאו לחירות והוא אמר הסירותי מסבל שכמו, וכמו שהיה בימי קדם ביוסף כן היה גם עתה, כי.(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  בַּצָּרָה קָרָאתָ וָאֲחַלְּצֶךָּ אֶעֶנְךָ בְּסֵתֶר רַעַם אֶבְחָנְךָ עַל מֵי מְרִיבָה סֶלָה:

 רש"י  בצרה קראת. לי כלכם קראתם מצרת עבודת סבלות מצרים ואחלץ אתכם : אענך בסתר רעם. אתה קראתני בסתר ביני ובינך ואני עניתיך בקול רעם הודעתי גבורות ונוראות בפרהסיא : אבחנך על מי מריבה סלה. ואע''פ שגלוי ובחון לפני שאתם עתידים להמרותי במי מריבה, כך שנויה במכילתא : (רש"י)

 מצודת דוד  בצרה. בעת הצרה כשקראת אלי הוצאתיך ממנה : אענך. עניתיך במה שהייתי מסתיר ממך : רעם. בעת עברם בים והיה על המצרים לבדם שנאמר קול רעמך בגלגל (לעיל טז) : אבחנך. ר''ל עם כי היה בחון וידוע לפני שתחטא במי מריבה עכ''ז עניתיך בעברך במי הים : סלה. ר''ל וכ''כ עד עולם דרכי להושיע בעת צרה עם כי נגלה לפני שיחטא בדומה לה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואחלצך. ענין הוצאה ושליפה כמו חלוץ הנעל (דברים כ''ה) : אענך. מל' עניה ותשובה : אבחנך. מל' בחינה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  בצרה קראת ואחלצך אענך בסתר רעם, שגם עתה שהיינו בצרה מפני הרעב, וה' ענה אותנו בסתר, ואמר ''בצרה קראת ואחלצך'' : והוציא גם אותנו לחירות מן הצרה ביום זה כמו שהוציא את יוסף, וגזר ג''כ על השובע אחרי הרעב כמו שגזר בימי יוסף, וכמו ששם היה עניית ה' בסתר, כי בגלוי היה נראה שפרעה הוא העונה, ועניית ה' היה נסתר תחת רעם שרים ותרועת מלך, תחת רעם דברי פרעה, כן תשועת ה' עתה נגלה ע''י רעם, שבאו רעמים ומטר שהוא ענין טבעי, ותחת קול הרעם שהוא בגלוי, נסתר עניית ה' על התפלה, שענה אותנו בסתר בקול הרעם והמטר ואמר לנו ''בצרה קראת ואחלצך'', אבחנך על מי מריבה, קרא מי הגשמים שירדו בשם מי מריבה, שהם המים אשר רבו בני ישראל אל ה', ופה היה המים שרב ה' והתוכח עם בני ישראל, כמו שיבאר הריב והוכוח הזה, ובמים אלה שעצר את הגשמים בחן אותנו אם נשמע בקולו, כמו שיבאר. סלה נשלם הענין :(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  שְׁמַע עַמִּי וְאָעִידָה בָּךְ יִשְׂרָאֵל אִם תִּשְׁמַע לִי:

 רש"י  שמע עמי. אחרי שכל זאת עשיתי לך כדאי אתה לשמוע לי : (רש"י)

 מצודת דוד  שמע עמי. אמרתי מאז שמע עמי והנה אתרה לשמוע אמרי : ישראל. ר''ל כי אם תשמע לי אתה ישראל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואעידה. ענין התראה כי ע''פ רוב מתרין בעדים שלא יכחש : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (ט-יא) שמע עמי ואעידה בך, אתרה בך שאם תעבוד ע''א לא ירדו הגשמים בעתם, כמ''ש פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים ועצר את השמים ולא יהיה מטר, ומפרש ומהו ההתראה, ישראל אם תשמע לי שלא יהיה בך אל זר אז הרחב פיך ואמלאהו, מבאר מ''ש אבחנך על מי מריבה, שה' בחן אותם ע''י המים ועצירת גשמים, והתרה בם ואמר, שאם תשמע לי אתה ישראל, ולא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לע''א, (אחר שאנכי ה' אלהיך המעלך מארץ מצרים שמאז יחדתי אתכם לחלקי ואין לכם לעבוד לכוכב או גלגל), אז תרחב פיך ואני אמלא אותו כל טוב, כן התרה ה' בם על ידי המים, (שלכן קראם מי מריבה) ובחן אותם אם ישמעו לקולו בזה :(מלבי"ם באור הענין)


{י}  לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר:

 מלבי"ם - באור המלות  אל זר, אל נכר. נכר גרוע מזר כמ''ש ישעיה כ''ח, ור''ל שלא יהיה בך היינו בלבך אל זר מחשבת ע''ז, ולא תשתחוה בפועל, וכמו לא יהיה לך אלהים אחרים שפירשו רבים ממוני המצות על מחשבת אליל, וכל מאמר הוא תנאי נסמך על מלת אם, אם תשמע ולא יהיה בך אל זר אז הרחב פיך, ואנכי ה' אלהיך המעלך מארץ מצרים הוא כעין מאמר מוסגר מבאר הטעם שראוי שלא יהיה בך אל זר, וכמו שכן אמר בדברות הר סיני אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך, לא יהיה לך :(מלבי"ם באור המלות)


{יא}  אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ:

 רש"י  הרחב פיך. לשאול ממני כל תאות לבך : ואמלאהו. ככל אשר תשאל אמלא : (רש"י)

 מצודת דוד  אנכי. ר''ל הנה הלא אני המעלך מארץ מצרים וידי בכל משלה ולזה הרחב פיך לשאול ממני כל חפצך ואמלאם אם תשמע לי : (מצודת דוד)


{יב}  וְלֹא שָׁמַע עַמִּי לְקוֹלִי וְיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה לִי:

 מצודת דוד  ולא שמע. אבל עמי לא שמע לקולי : לא אבה. לא רצה לשמוע לי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לא אבה. לא רצה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (יב-יג) ולא, אבל ע''י שישראל לא שמע לקולי ועבדו ע''א, עי''כ אשלחהו בשרירות לבם, שלחתיו מעל פני והסירותי השגחתי מהם, (וע''כ לא ירד המטר ההשגחיי בעתו), ובכ''ז הם ילכו במועצותיהם, ולא שבו אלי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (יב-יד) ולא שמע עמי לקולי וישראל לא אבה לי. שם ישראל הוא שם מעלתם מצד עצמם, ושם עמי הוא שם הקשר שיש להם עם אלהים שהם משועבדים לו כעם למלכם, מצד השעבוד של עמי מחויבים לשמוע בקולו, ומצד מעלתם בעצמם ראוי שיאבו בעצמם לה', וכן אמר לו עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו, שמצד מעלתם ישראל ראוי שילכו בדרכי ה' מעצמם מצד מעלתם :(מלבי"ם באור המלות)


{יג}  וָאֲשַׁלְּחֵהוּ בִּשְׁרִירוּת לִבָּם יֵלְכוּ בְּמוֹעֲצוֹתֵיהֶם:

 רש"י  בשרירות לבם. במראית לבם כמו (לעיל ה') למען שוררי : (רש"י)

 מצודת דוד  ואשלחהו. שלחתים מארצם ללכת בגולה כי הלכו בשרירות לבם ובעצתם הרעה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בשרירות. במראה כמו אשורנו ולא קרוב (במדבר כ''ד) : (מצודת ציון)


{יד}  לוּ עַמִּי שֹׁמֵעַ לִי יִשְׂרָאֵל בִּדְרָכַי יְהַלֵּכוּ:

 רש"י  לו עמי שומע לי. עדיין אם היו רוצין לשוב לי ולשמוע אלי : (רש"י)

 מצודת דוד  לו עמי. אם היה עמי שומע לי וגו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לו. כמו אם וכן לו החייתם אותם (שופטים ח') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לו, ובכל זאת הדבר תלוי בידם והלואי ישמעו לי מעתה, וילכו בדרכי, אז.(מלבי"ם באור הענין)


{טו}  כִּמְעַט אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ וְעַל צָרֵיהֶם אָשִׁיב יָדִי:

 רש"י  כמעט אויביהם אכניע. בשעה מועטת הייתי מכניע אויביהם : אשיב ידי. אשיב מכתי מעליכם לתת אותה עליהם ואז : (רש"י)

 מצודת דוד  כמעט. כשעור מעט זמן חיש מהר הייתי מכניע אויביהם והייתי משיב ידי על הצרים להכות ולחזור ולהכות : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כמעט, שישמעו לי, ר''ל תיכף שיתחילו לשמוע מעט לדברי ה', אז אויביהם אכניע, שהם אויביהם בלב ועל צריהם המצירים להם בפועל אשיב ידי, לכלותם פעם אחר פעם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (טו-טז) אויביהם צריהם, משנאי ה'. בארתי לקמן פ''ט כ''ג הבדלם, כי הצר הוא המציר בפועל, ועליו משיב ידו להענישו בפועל, והאויב דורש רעה בלב ויכניע אותו שיכנע בלבו מדה כנגד מדה, והשונא אינו דורש רעה דוקא רק נבדל ממנו ומרחיקו, וע''כ אמר משנאי ה', ומשנאי בפועל שגורם שגם אחרים ישנאו אותו, וחז''ל דרשו כל משנאי אהבו מות אל תקרא משנאי אלא משניאי, וזה רצוף בפשטות מלת משנאי בפועל, וחסר מלת אשר משנאי ה' אשר יכחשו לו, כמו וכחשתי לאל ממעל איוב ל', וכן מלת על נמשך לשתים על צריהם אשיב ידי, (על) משנאי ה', ועתם עת פורעניותם, ומלת כמעט, ר''ל לו שומע לי כמעט :(מלבי"ם באור המלות)


{טז}  מְשַׂנְאֵי יְהוָה יְכַחֲשׁוּ לוֹ וִיהִי עִתָּם לְעוֹלָם:

 רש"י  משנאי ה' יכחשו לו ויהי עתם. פורענות' לעול' : (רש"י)

 מצודת דוד  משנאי ה'. השונאים הנחשבים לשונאי ה' היו אז מכחשים לו לומר שאינם שונאים על כי יפחדו מהעונש : ויהי עתם. עת הטובה ההיא היתה לעולם מבלי הפסק : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  משנאי, שיעור הכתוב על צריהם אשיב ידי ועל משנאי ה' אשר יכחשו לו (אשיב ידי) שאז אכלה צוררי ישראל ואת משנאי ה' אשר יכחשו מציאות ה' והשגחתו, ויהיה עתם לעולם ר''ל יבא עת פורעניותם שבו יכלו לעולם :(מלבי"ם באור הענין)


{יז}  וַיַּאֲכִילֵהוּ מֵחֵלֶב חִטָּה וּמִצּוּר דְּבַשׁ אַשְׂבִּיעֶךָ: (פ)

 רש"י  ויאכילהו. לישראל : ומצור. השביעם דבש כשהלכו בדרכיו כענין שנאמר (דברים ל''ב) ויניקהו דבש מסלע : (רש"י)

 מצודת דוד  ויאכילהו. אז היה ה' מאכיל אותו ממיטב החטים והיה משביעו דבש הזב מן הצור וכן הוא אומר ויניקהו דבש מסלע (דברי' לב) והוא מדרך משל לומר שהיה רב שפע במקום יובש וצמא אם היו הולכים בדרכי המקום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מחלב. ענין מיטב כמו ואכלו את חלב הארץ (בראשית מה) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ויאכילהו, ואת ישראל יאכיל (ה' הנזכר בכתוב הקודם) מחלב חטה ואשביעך דבש גם מצור, שגם הצור היבש יזוב דבש ונופת מרוב הברכה, כמו וינקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מחלב. מן המיטב כמו חלב כליות חטה (דברים ל''ב) : (מלבי"ם באור המלות)

תהילים פרק-פב

{א}  מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט:

 רש"י  אלהים נצב בעדת אל. לראות אם אמת ישפוטו ואתם הדיינים עד מתי תשפטו עול : (רש"י)

 מצודת דוד  בעדת אל. בתוך הדיינים השופטים לראות אם עושים משפט אמת : בקרב. יושב בקרב הדיינים וכאלו ישפוט עמהם וכפל הדבר לחזוק : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  מזמור לאסף, הוסד נגד השופטים המטים משפט, וכפי סדר המזמורים נראה שגם שיר זה (כמו השיר שאח''ז) נתקן בימי יהושפט שהעמיד שופטים בכל עיר ועיר והזהיר אותם, דעו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפטו כי לה' ועמכם בדבר המשפט, ועתה יהי פחד ה' עליכם (דה''ב י''ט) אלהים נצב בעדת אל, אלהים עומד בין הבעלי דינים והעדים הבאים למשפט שהם צריכים לעמוד, אלהים עומד עמהם, וגם בקרב אלהים ישפט, גם נמצא בין השופטים ושופט עמהם, ומצייר ששופט בקרב אלהים, היינו בקרב לב השופטים נמצא דבר אלהים המזהיר אותם, ואומר להם.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  נצב. על העומדים לפני הב''ד, כמ''ש ישעיה ג' על נצב לריב, ועדת היינו הנועדים למשפט :(מלבי"ם באור המלות)


{ב}  עַד מָתַי תִּשְׁפְּטוּ עָוֶל וּפְנֵי רְשָׁעִים תִּשְׂאוּ סֶלָה:

 מצודת דוד  עד מתי. הואיל וכן א''כ עד מתי תשפטו עול ולעולם תשאו פני הרשעים להחניפם בדבר המשפט : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תשאו. ענין חנופה וכן שאת פני רשע (משלי יח) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  עד מתי תשפטו עול, יצייר שה' צועק זאת בין עדת הבע''ד שמזהיר עמהם את השופטים, וגם ידבר כן בקרב השופטים (והמליצה שנפשם המוסריית תעיד להם בלבבם בשם ה' כי לא טוב עושים) והנה נטיית המשפט יהיה בשני פנים, א. במשפט של שני בעלי דינים שבאים למשפט, מלוה ולוה, קונה ומוכר, וכדומה עז''א עד מתי תשפטו עול, ב. בהעלם עין מעשות משפט בעושקים וחומסים ובעלי זרוע, ועז''א עד מתי פני רשעים תשאו, סלה סיום הענין :(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  שִׁפְטוּ דַל וְיָתוֹם עָנִי וָרָשׁ הַצְדִּיקוּ:

 רש"י  הצדיקו. אם זכאי הוא בדינו אל תהפכו דינו לטובה בשביל לשאת פני רשעים : (רש"י)

 מצודת דוד  שפטו. לא כן עשו כ''א שפטו דל ויתום במשפט הראוי ולא תרחמו עליהם במשפט : הצדיקו. בעת המשפט אם הוא צדיק בריבו ולא תאמרו אזכה במשפט את העשיר בעל דינו שלא לביישו ואח''ז אודיעו שהדין עם שכנגדו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  שפטו, כ''ז מדברי האל, נגד הטיית משפט בין שני בעלי דינים אומר שפטו דל ויתום, ומוסיף לאמר עני ורש הצדיקו, שישפטו משפט צדק, שהצדק הוא יותר מן המשפט שישקיף לפי הענין והנדונים :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (ג-ד) שפטו, הצדיקו. ההבדל בין משפט וצדק ידוע בכמה מקומות שצדק מוסיף על המשפט שישקיף על הענין והנדונים, והבדל בין דל ואביון עני ורש, אביון גרוע מדל שאין לו מאומה, עז''א שפטו דל ויתום, פלטו דל ואביון, שדל הסמוך אל אביון הוא שנתדלדל לגמרי, ואין לו משפט לתבוע דבר רק צריך לפלטו ולהצילו בגופו מיד רשעים, ויש הבדל בין דל ורש, רש מציין שהתרושש מירושתו, שהוא הפך של ירש, ועני מציין הנכנע ובא על צדיקים לרוב, העני שבא למשפט על מה שלוקחים מנחלתו, ישפטו משפט צדק לפנים משורת הדין :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  פַּלְּטוּ דַל וְאֶבְיוֹן מִיַּד רְשָׁעִים הַצִּילוּ:

 מצודת דוד  פלטו. מיד הבא לעשקם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פלטו. ענין הצלה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  פלטו, ונגד לעשות משפט לנעשקים ונגזלים מיד בעלי זרוע, אמר פלטו דל ואביון והצילו אותו מיד רשעים הבאים לעשקו :(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ יִמּוֹטוּ כָּל מוֹסְדֵי אָרֶץ:

 רש"י  לא ידעו. הדיינין המעוותים את הדין : ולא יבינו. את אשר בשביל העון הזה יתהלכו בחשכה (על דרך כי השוחד יעור וגו') וימוטו על כך מוסדי ארץ : (רש"י)

 מצודת דוד  לא ידעו. אין הדיינים נותנים לב לדעת ולהבין חומר העון והרי הם כההולך בחשיכה ואינו יודע במה יכשל : ימוטו. הלא בעבור קלקול הדין ימוטו מוסדי הארץ והיא קרובה לפול כי על שלשה דברים העולם עומד והדין אחד מהם כן ארז''ל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ימוטו. מלשון הטיה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לא ידעו, נגד העושק עושים א''ע כאילו אין יודעים מן העושק שנעשה, ונגד הדין הבא לפניהם משני בעלי דינים, לא יבינו לדין דין אמת לאמתו, ועי''כ בחשכה יתהלכו, מציין את המשפט שהוא אור העולם והוא מוסדות תבל, וע''י העדר המשפט יתהלכו בחשכה וימוטו כל מוסדי ארץ, ור''ל שהמשפט מחזיק ישוב הארץ בשני אופנים, א. מצד הגמול האלהי שאם אין דין למטה ימנע אורו והשפעתו מלמעלה ובחשכה יתהלכו, ב. מצד הטבע שאז איש את רעהו חיים בלעו וא''א שיתקיים הישוב המדיני, ועז''א ימוטו כל מוסדי ארץ :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  לא ידעו ולא יבינו. הידיעה ע''י החושים והבינה ע''י השכל, (ישעיה מ''א י''ט, מ''ג י' י''ט, מ''ד י''ח) :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם:

 רש"י  אלהים אתם. מלאכים כשנתתי לכם את התורה נתתיה לכם ע''מ שאין מלאך המות שולט עוד בכם : (רש"י)

 מצודת דוד  אני אמרתי. אמר בשם ה' הנה כאשר צויתי אתכם על הדינים אמרתי אז שבעבורם תהיו כמלאכים ולא תשלוט בכם המיתה : ובני עליון. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אני, מצייר שכמו שהיה צריך פועל אלהים ומעשהו לבריאת האדם והעולם, כן צריך משפט ושופטים להעמדת האדם והעולם וקיומם, כי אחר שהאדם מדיני בטבע א''א שלא יקרה ביניהם ריבים ודינים עושק וחמס אשר יבטל הקיבוץ וישוב העולם בכלל אם לא ימצא ביניהם נימוס ומשפט ושופטים, ומצד זה ידמה אותם כאלו הם אלהים יוצרי העולם, כי הם שותפים עמו בזה, שהוא ברא את העולם והם המקיימים אותו, וכמ''ש כל דיין הדן דין אמת לאמתו נעשה שותף להקב''ה במ''ב, וכן חשבם לבני עליון כי היסוד הראשי של המשפט מוצאו מחק התבונה הכוללת, שהיא אלהית, וכמ''ש החוקרים :(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ:

 רש"י  אכן כאדם תמותון. אכן כאדם הראשון תמותון אחרי שחבלתם מעשיכם כמוהו : וכאחד השרים. הראשונים שמתו כן תפולו, ומדרש אגדה כאחד השרים של מעלה שנאמר (ישעי' כ''ד) יפקוד ה' על צבא המרום במרום : (רש"י)

 מצודת דוד  אכן. באמת הואיל ואין אתם נזהרים בה תמותו כמו שמת אדם הראשון על שלא נזהר במצותי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אכן ראיתי, כי כאדם תמותון, אחר שהפכתם ללענה משפט, רק בזה תדמו לבני עליון, כי כאחד השרים העליונים תפולו, שידמה כאלו נפלתם משמים ארץ מעליון למטה שתגדל הנפילה כפי המעלה שנפל ממנה. עד כאן דבר ה' אל השופטים :(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  קוּמָה אֱלֹהִים שָׁפְטָה הָאָרֶץ כִּי אַתָּה תִנְחַל בְּכָל הַגּוֹיִם: (פ)

 רש"י  קומה אלהים. אסף התחיל להתפלל שיקום ויכרית אותם הדיינין המקולקלין מישראל : כי אתה. הוא הנוחל הגוים, והכל בידך לשפוט : (רש"י)

 מצודת דוד  שפטה הארץ. שפוט אתה דין עני ואביון : כי אתה תנחל וגו'. הלא אף בכל גויי הארץ תאהב העניים דכאי הרוח והנחלתם לך לנחלה לזה שפוט את משפטם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  קומה, עתה יסב המשורר פניו אל ה' האומר זאת, ואומר אליו למה תדבר אל אלה בני עולה שהם ישפטו את הארץ והם יהיה להם חלק בארץ כאלהים, הם לא ינחלו את הארץ כי הם מוכנים למות, והם לא ישפטו אותה בצדק, קומה אלהים ואתה שפטה הארץ, כי אתה בראת אותה ואתה תנחל בכל הגוים כי היא שלך לעולם, ועליך לקיימה ולהעמידה ע''י משפט, ולכן אתה שפטה הארץ : (מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תנחל. עומד, הגוים הם שלך בנחלה דור דורים : (מלבי"ם באור המלות)

תהילים פרק-פג

{א}  שִׁיר מִזְמוֹר לְאָסָף:

 מלבי"ם - באור הענין  שיר מזמור לאסף, נוסד ג''כ בימי יהושפט שבאו עליו בני מואב ובני עמון למלחמה ועמם המון רב ויהושפט התפלל וקרא צום, ויחזיאל מן בני אסף היתה עליו רוח ה' בתוך הקהל ויאמר אל תיראו וכו' כי לא לכם המלחמה כי לאלהים וכו', לא לכם להלחם בם וכו', עמדו וראו את ישועת ה' וכו' (דה''ב כ'), ושם ספר איך האויבים עצמם הרגו זה בזה ע''י המהומה שהטיל ה' ביניהם :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  אֱלֹהִים אַל דֳּמִי לָךְ אַל תֶּחֱרַשׁ וְאַל תִּשְׁקֹט אֵל:

 רש"י  אל דמי לך. אל תתן שתיקה לעוותתינו שאויבינו מריעים לנו : (רש"י)

 מצודת דוד  אל דמי לך. לא יהיה לך דומים : אל תחרש. אל תשתוק ואל תנוח מלהפרע : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  דמי. ענין שתיקה כמו לך דומיה תהלה (לעיל סה) : תשקוט. ענין מנוחה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אלהים אל דמי לך, אל תדום ותניח מעשיך שהיית מושיע ישראל עד עתה, אל תחרש, החרישה הוא הפך המענה, ר''ל שאתה צריך לענות כי הדבר נוגע לך כמו שיבאר, ואל תשקט, החרישה היא מניעת הדבור וההשקטה היא מניעת המעשה, אל תחרש מלענות ואל תשקוט מלעשות, ומפרש, אל תחרש :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  דמי, תחרש, תשקט. דמם הוא ההפסק מהדבור או הפעולה, והחרישה היא הפך התשובה, והשקטה הוא הפך המעשה, (ישעיה ס''ב א') :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  כִּי הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ:

 מצודת דוד  יהמיון. לכלות את ישראל : נשאו ראש. מרימים ראש ועולים מעלה מעלה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יהמיו. מל' המיה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי הנה אויביך יהמיון אלה ההומים הם אויביך, ונגדך הומים, ענה אותם, ואל תשקט כי משנאיך נשאו ראש הנושאים ראש להרע בפועל הם משנאיך, ועליך באו, וצריך אתה לעשות להלחם נגדם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אויביך, משנאיך. האויב דורש רשע ולא השונא, ע''כ אמר אויביך יהמיון :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד וְיִתְיָעֲצוּ עַל צְפוּנֶיךָ:

 מצודת דוד  יערימו סוד. מערימין עצה בסוד לבל יגלה עצתם לחשוב רע על ישראל הצפונים ונסתרים בצלך לבטוח בך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יערימו. מל' ערמה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  על, מה שיערימו סוד על ישראל הוא מצד שהם עמך, ויתיעצו, ועקר העצה שלהם ותכלית מגמתם הוא על צפוניך על עניני האלהות הצפונים, כמו על אמונת האחדות ועל קשר אלהותך והשגחתך על ישראל, ועל התורה והמצות שנתת להם שרוצים לבטל זה מאתם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יערימו סוד, יתיעצו. העצה הוא התכלית הנרצה מן הסוד שירימו, כמ''ש ישעיה (י''ד כ''ד) :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  אָמְרוּ לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד:

 מצודת דוד  אמרו. אומרים זה לזה נכריתם מהיות עוד גוי ולא יזכרו עוד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ונכחידם. ענין כריתה כמו ותכחד מן הארץ (שמות ט) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אמרו זה לזה, לכו ונכחידם מגוי כדי שלא יזכר שם ישראל עוד, שרוצים לבטל שם ישראל, ששם זה מורה על שמונהגים למעלה מן הטבע, ושהם מושגחים מה', ששם זה לא יזכר עוד, וא''כ עקר ביאתם הוא לבטל את האמונה ועליך באו על אלהותך הנודע בעולם ע''י ישראל :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  כִּי נוֹעֲצוּ לֵב יַחְדָּו עָלֶיךָ בְּרִית יִכְרֹתוּ:

 רש"י  עליך ברית יכרותו. ברית זו אינה אלא עליך להשכיח את שמך שאין אתה קרוי אלהים אלא לנו אלהי ישראל ומאחר שלא יזכר שם ישראל אף שמך הגדול אינו נזכר כך מצאתי : (רש"י)

 מצודת דוד  עליך. כרתו ביניהם ברית לקום עליך להשחית עמך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי, באר הראיה לזה שעקר ביאתם הוא על האלהות, כי הנה היו שם עמים מפורדים, יש מהם שכנים לא''י ויש רחוקים מא''י, וזה מבואר כי השכנים לארץ שלוחמים ולוקחים לעזרתם עמים רחוקים, כ''א י''ל תכלית מיוחד, השכנים ילחמו מפני שיראים מהם או כדי לקחת גבול ארצם, והרחוקים ילחמו בעבור השלל והבז, אבל הם נועצו לב יחדו שבאו כולם בלב אחד ועצה אחת, ויש להם תכלית אחד, מפני שעליך ברית יכרתו, שתכלית ביאת כולם הוא עליך, שמקנאים על פרסום אלהותך בעולם ע''י ישראל, וזה התכלית המיוחד לכולם, ומפרש שהלא באו.(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  אָהֳלֵי אֱדוֹם וְיִשְׁמְעֵאלִים מוֹאָב וְהַגְרִים:

 מצודת דוד  אהלי אדום. והם בני אדום הקדמונים יושבי אוהלים : והגרים. המה בני הגר שילדה מבעל אחר לא מאברהם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אהלי אדום וישמעאלים שאדום שכן לא''י והישמעאלים רחוקים, וכן מואב שכן לא''י והגרים רחוקים מא''י, וכן באו. (ח-ט) גבל ועמון ועמלק פלשת ויושבי צור שכולם שכני א''י, גם אשור נלוה עמם הגם שהוא רחוק מא''י, וכולם היו זרוע לבני לוט היינו לעמון ומואב שהם היו עקר הלוחמים אז, סלה סיום הענין :(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  גְּבָל וְעַמּוֹן וַעֲמָלֵק פְּלֶשֶׁת עִם יֹשְׁבֵי צוֹר: {ט}  גַּם אַשּׁוּר נִלְוָה עִמָּם הָיוּ זְרוֹעַ לִבְנֵי לוֹט סֶלָה:

 רש"י  גם אשור. אף אשור שהיה נזהר עד היום משאר עצה סכלה ולא יתחבר עם מרעים כמה דאת אמר (בראשי' ד') מן הארץ ההיא יצא אשור שיצא מעצת דור הפלגה, כאן נלוה עמם ועזרם לרעה. (בפירושים אחרים מצאתי כן), גם אשור נלוה עמם וגו'. גם זה שהיה מחבב מתחלתו מע''ט שפירש מעצת נמרוד שנאמר מן הארץ ההיא יצא אשור אף הוא חזר להיות רשע לכך נשתתף להחריב ביתך, בראשית רבה : היו זרוע. כל אלה נתנו כח ועזרה למואב עמון שכנינו לבא עלינו : (רש"י)

 מצודת דוד  גם אשור. עם כי ראו גבורת ה' במחנה סנחריב מ''מ לא לקחו מוסר חברו עצמם עמהם והיו מעולם לעזור לבני לוט המה עמון ומואב הנלחמים בישראל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נלוה. ענין חבור כמו הפעם ילוה אישי (בראשית כ''ט) : (מצודת ציון)


{י}  עֲשֵׂה לָהֶם כְּמִדְיָן כְּסִיסְרָא כְיָבִין בְּנַחַל קִישׁוֹן:

 רש"י  עשה להם כמדין. ע''י גדעון : כסיסרא. ע''י ברק : (רש"י)

 מצודת דוד  כמדין. שנפלו בידי גדעון כמ''ש בשופטים : כסיסרא כיבין. שנשטפו בנחל קישון בימי דבורה וברק : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  עשה להם כמדין שהיה מפלתו ע''י המהומה ששלח ה' בהם והרגו זה את זה (שופטים ז' כ''ב), כסיסרא וכיבין (מלך חצור) בנחל קישון שהיה ג''כ מהומת ה' ביניהם באופן זה, כמ''ש ויהם ה' את סיסרא לפני ברק (שם ד' ט''ו) :(מלבי"ם באור הענין)


{יא}  נִשְׁמְדוּ בְעֵין דֹּאר הָיוּ דֹּמֶן לָאֲדָמָה:

 רש"י  נשמדו בעין דאר. איני יודע איזו מן המלחמות היתה בעין דאר של גדעון או של ברק : היו דומן. זבל מפוזר, ת''י : (רש"י)

 מצודת דוד  נשמדו בעין דאר. על מדין הוא חוזר : היו דומן. היו למדרך כף הרגל כדומן שע''פ האדמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  דומן. זבל ואשפה כמו כדומן על פני השדה (מ''ב ט) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  נשמדו בעין דאר, יבין מלך כנען אשר מלך בחצור מלך גם על עין דאר (יהושע י''א ב' י'), כי את עין דאר לא הורישו וישב הכנעני שם (שם י''ז י''ב), ובברחם מפני ברק (שופטים שם ט''ז) נשמדו שם והיו דומן לאדמה :(מלבי"ם באור הענין)


{יב}  שִׁיתֵמוֹ נְדִיבֵמוֹ כְּעֹרֵב וְכִזְאֵב וּכְזֶבַח וּכְצַלְמֻנָּע כָּל נְסִיכֵמוֹ:

 מצודת דוד  שיתמו. שים הנדיבים שבהם : כעורב וכו'. והם היו שרי מדין : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נסיכמו. ענין שררה כמו נסיכי סיחון (יהושע י''ג) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שיתמו נדיבמו כעורב וכזאב שעורב וזאב היו שרים, וכזבח וכצלמונע כל נסיכמו, כי הם היו נסיכים ומלכים (שופטים סי' ז' וסי' ח') :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  שיתמו. באופן שיהיו נדיבמו כעורב, או שבא הכינוי עם הפעול כמו ותראהו את הילד :(מלבי"ם באור המלות)


{יג}  אֲשֶׁר אָמְרוּ נִירֲשָׁה לָּנוּ אֵת נְאוֹת אֱלֹהִים:

 רש"י  אשר אמרו. הגוים האלו האמורים למעלה אדום וישמעאל וכל חבריהם : נירשה לנו את נאות אלהים. את נוה בית אלהים : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר. על אשר אמרו נירש מקום המקדש והוא מדור אלהים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נירשה. מל' ירושה : נאות. מדור : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אשר אמרו, יען שאמרו, נירשה לנו את נאות אלהים, כמ''ש בתפלת יהושפט בד''ה (שם) הם גומלים עלינו לגרשנו מירושתך אשר הורשתנו :(מלבי"ם באור הענין)


{יד}  אֱלֹהַי שִׁיתֵמוֹ כַגַּלְגַּל כְּקַשׁ לִפְנֵי רוּחַ:

 רש"י  שיתמו כגלגל. וכקש הנדפים מפני רוח ומהו גלגל הוא ראשי קוצי השדה הקרויים קרדנ''ש בלע''ז, וכשמגיעין ימי החורף ניתקים ונשחתים מאליהם ופורחין מעט מעט ודומה אותו הניתק מהם כמין גלגלי אופן עגלה והרוח מוליכתן : (רש"י)

 מצודת דוד  כגלגל. הוא הגדל בראש הקוצים המתגלגל ע''י הרוח : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שיתמו. ענין שימה : כקש. הוא תבן הדק : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שיתמו כגלגל, הגלגל מתגלגל מעצמו, והקש נרדף מפני רוח, כן היה חרב איש ברעהו וגם נשמדו מפני יהושפט שרדף אחריהם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  כגלגל, כקש. עי' ישעיה י''ז י''ג :(מלבי"ם באור המלות)


{טו}  כְּאֵשׁ תִּבְעַר יָעַר וּכְלֶהָבָה תְּלַהֵט הָרִים:

 מצודת דוד  תבער יער. כי על שהעצים סמוכים זה לזה לכן כשבוער בו האש הולך ושורף הכל : תלהט הרים. כי הרוח המצוי בהרים נושב בהלהב ואין נוח לכבותו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וכלהבה. שלהבת : תלהט. ענין שריפה כמו אש לוהט (לקמן קד) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כאש תבער יער, שעץ אחד שורף את חברו כן יהרוג איש את אחיו כמ''ש ויהיה העם כמאכולת אש איש את אחיו לא יחמלו, וכלהבה תלהט הרים, שזה מפעולת הלהבה כן ילהטו עוד ע''י להבת ה' ומחנה יהושפט :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תבער. יוצא וכלהבה, וכן יואל א' י''ט, אש אכלה ולהבה להטה :(מלבי"ם באור המלות)


{טז}  כֵּן תִּרְדְּפֵם בְּסַעֲרֶךָ וּבְסוּפָתְךָ תְבַהֲלֵם:

 רש"י  ובסופתך. טורביליו''ן בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  כן תרדפם. מאמר דוד ע''ה לכלות הכל מבלי שארית : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בסערך ובסופתך. ענין רוח חזקה וגדולה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כן תרדפם בסערך, הסער נושב לרוח אחד כן ירדוף אותם לברוח, והסופה הוא הרוח הנושב בעיגול מכל צד (ווירבעלווינד), והוא יחזירם אחור מנגד פניהם, ועי''כ תבהלם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  סער, סופה. סופה גדול מסער :(מלבי"ם באור המלות)


{יז}  מַלֵּא פְנֵיהֶם קָלוֹן וִיבַקְשׁוּ שִׁמְךָ יְהוָה:

 מצודת דוד  ויבקשו. אז יתחרטו על מעשיהם ויבקשו שמך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קלון. ענין בזיון והוא מל' קלוי באש (ויקרא ב') כי המתבייש פניו מאדימות כאילו נשרף באש, או הוא מל' קלות : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (יז-יח) מלא פניהם קלון, יצייר שבעת החלו בני ישראל ברנה ותהלה נתמלאו קלון מכבוד ה', ויבקשו שמך ה' אבל יבושו ויבהלו כי לא יקבלם עוד בתשובה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  קלון. י''ל מלשון אשר קלם מלך בבל באש. שרפה מאש הבוער שהכיר :(מלבי"ם באור המלות)


{יח}  יֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ עֲדֵי עַד וְיַחְפְּרוּ וְיֹאבֵדוּ:

 מצודת דוד  יבושו. אבל לא יועילו בבקשתם כי יבושו ויבהלו עד עולם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויחפרו. ענין בושה כמו וחפרה הלבנה (ישעיה כ''ד) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  יבושו, ויחפרו. חפר גדול מן בושת, שחופר פנים בטמון מרוב הבושה : (מלבי"ם באור המלות)


{יט}  וְיֵדְעוּ כִּי אַתָּה שִׁמְךָ יְהוָה לְבַדֶּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הָאָרֶץ: (פ)

 מצודת דוד  וידעו. אז ידעו הכל כי אתה לבדך שמך ה' המורה שהממשלה בידך ואין זולתך ואתה הוא העליון על כולם ור''ל שאפילו חלש למעלה לגבור יחשב ומכ''ש גבור למעלה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  וידעו כי אתה שמך ה' לבדך עליון כי עליון הוא שם מצטרף, ויצוייר עליון נגד השפל ממנו ומכ''מ יש עליון עליו, אבל הם ידעו שלא נמצא עליון עליך, כי אתה ראש הסבות והמסובבים, עליון וגם על כל הארץ, ראש הסבות ואחריתם עד הסבה האחרונה : (מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-פד

{א}  לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר:

 מצודת ציון  הגתית. כלי נגון הבא מגת : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  למנצח, הוסד בגלות בבל, הלוי אסיר תקוה כלתה נפשו שישוב אל עבודתו לשורר שיר ה' בהיכלו, ומשבח את המצפים לישועה, ומתפלל על בנין המקדש וצמיחת קרן בית דוד. ונחלק לג' חלקים. (ב-ג) מה, (חלק א') ידידות משכנותיך עד שנפשי חולת אהבה וכלתה גם נכספה נפשי לבא לחצרות ה', ולא לבד שנפשי הרוחניית נכספה לזה, כי גם לבי ובשרי (נכספו) מתי ירננו אל אל חי, שמתאוים לשוב לבהמ''ק לשורר ולרנן שיר ה' על הקרבנות, שבם השתתפו גם הלב והבשר המרנן בפיו ושפתיו הבשריים וברגש לבו החי אל אל חי שהוא מקור חייו עם נפשו הרוחניית המשתוקקת אל ה' בהדרת קדש :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  מַה יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ יְהוָה צְבָאוֹת:

 רש"י  מה ידידות משכנותיך. כמה אהובות וחביבות משכנותיך : (רש"י)

 מצודת דוד  מה ידידות. מה מאוד אהובות וחביבות משכנותיך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ידידות. אהובות : (מצודת ציון)


{ג}  נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת יְהוָה לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ אֶל אֵל חָי:

 רש"י  נכספה. נחמדה : כלתה. נתאותה כמו (ש''ב י''ג) ותכל דוד המלך לצאת אל אבשלום : לחצרות ה'. כי חרבו ועל הגלות אמרה : לבי ובשרי ירננו. יתפללו על זאת : (רש"י)

 מצודת דוד  נכספה. יאמרו נפשי מתאוית לבוא לחצרות ה' ולבי ובשרי יתאוו לרנן בה אל ה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נכספה. ענין תאוה כמו נכסוף נכספת (בראשית ל''א) : כלתה. אף הוא ענין תאוה וחשק כמו כלתה לתשועתך נפשי (לקמן קי''ט) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  כלתה. יותר מנכסף שהוא עד כלות הנפש, ופעלים אלה נמשכים לשנים, גם נכספו לבי ובשרי, שירננו :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ אֲשֶׁר שָׁתָה אֶפְרֹחֶיהָ אֶת מִזְבְּחוֹתֶיךָ יְהוָה צְבָאוֹת מַלְכִּי וֵאלֹהָי:

 רש"י  גם צפור מצאה בית. בחרבנו קננו בו הצפרים, ומדרש אגדה בבניינו מדבר והצפור היא כנסת ישראל : אשר שתה. שמה : (רש"י)

 מצודת דוד  גם צפור. יתאונן על חרבנה ואומר שגם צפור מצאה בית במקום המזבח ודרור מצאה בה לעצמה קן אשר שמה שם אפרוחיה : את מזבחותיך. עם מזבחותיך ר''ל על המזבחות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ודרור. שם עוף מה : קן. כן נקרא מדור העוף כמו יקרא קן צפור (דברי' כ''ב). שתה. שמה : אפרוחיה. בניה הקטנים כמו אפרוחים או ביצים (שם) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  גם צפור, המליץ יצייר ברוחו את הצפור והדרור המשורר ומנעים זמירות בקנו, כאלו הוא בן לוי העומד על הדוכן ומנעים זמירות לקונו, ויצייר את האפרוחים שהעלו על המזבח בזמן שהיה המקדש קיים, שהם אפרוחי הצפור הלז המשורר, וכאלו הצפור העלה את אפרוחיו לקרבן לה' על המזבח והוא הלוי המשורר לה' שיר הקרבן, ויאמר כי הצפור הלז מה נעים חבלו, כי הצפור כבר מצאה בית, והדרור כבר מצאה קן לה, הצפור אשר כבר שתה אפרוחיה את מזבחותיך והקריבה את גוזליה לקרבן על מזבחך, יש לה בית וקן בו תשיר את שיר ה' על קרבנותיה, אולם הלוי נדמה כצפור נודדת מן קנה כצפור בודד על גג, אשר אז לא יתן זמירות, כן על ערבי בבל תלוי כנורותיהם, עפ''ז יאמר, אם הצפור והדרור חי בלתי מדבר ימצא אושר כי ישיר את שיר ה' בבית וקן, וכ''ש כי.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בית, קן. הצפור תקנן גם אצל הבתים, והדרור מתרחק מבני אדם ויעשה לו קן על עצים גבוהים :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד יְהַלְלוּךָ סֶּלָה:

 רש"י  אשרי. מי שיגיע עוד לישב בביתך ועוד יהללוך בתוכו : (רש"י)

 מצודת דוד  אשרי יושבי. אשרי לזה שיחיה בבניינה ויהיה מיושבי ביתך ויהללוך עוד שם עד עולם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אשרי יושבי ביתך, שבני אדם הם מצפים לישב ביתך, לא בקן ובית רק בבית ה', ולא שיהגו כצפצוף הצפור, רק שעוד יהללוך לדבר תהלותיך ונפלאותיך. סלה סיום הענין :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עוד. ר''ל עוד הפעם, כמו שהללוך בימי קדם :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  אַשְׁרֵי אָדָם עוֹז לוֹ בָךְ מְסִלּוֹת בִּלְבָבָם:

 רש"י  עוז לו בך. אשר שם אותך עוז מבטחו : מסלות בלבבם. מחשב בלבו מסלות דרכיו ליישר את דרכו : (רש"י)

 מצודת דוד  עוז לו בך. המשים עוזו ומבטחו בך : מסילות בלבבם. בכל עת חושבים בלבבם המסילות העולות לבית ה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מסילות. מל' מסילה ושביל : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אשרי, (חלק ב'), יאמר הגם שאין אנו יכולים עתה לעלות אל בית ה' בפעל, בכ''ז אשרי אדם אשר עוז לו בך, אשר הוא בלתי מתיאש רק מצפה בעוז לישועת ה'. מסלות בלבבם, אשר בלבבם ימצאו מסילות כבושות שבם ישובו לציון, ר''ל שהגם שהמסילות האלה אינם עוד בפועל הם אצלם בלב, שלבם מלא תקוה בעוז ה' וחוזה מסילות כבושות וסלולות :(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  עֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ גַּם בְּרָכוֹת יַעְטֶה מוֹרֶה:

 רש"י  עוברי בעמק הבכא. אותם העוברים על דתך והנם בעומקה של גיהנם בבכי ויללה. מעין ישיתוהו. בדמעות עיניהם : גם ברכות יעטה מורה. מברכים ומודים לשמו ואומרים יפה דן אותנו ואמת דינו וברכות יעטה לנו המורים אותנו ללכת בדרך הטוב ולא שמענו לו : (רש"י)

 מצודת דוד  עובדי. להיות עולה ברגל עם העוברים דרך עמק הבכא שגדלים שם החוחים וכן ממול בכאים (ש''ב ה) (כי דרך שם היה המהלך) : מעין ישיתוהו. בעבורם ישים שם ה' מעיינות מים למען ימצאו לשתות : יעטה מורה. המורה להם את הדרך אשר ילכו בו יהיה עטוי ומעוטף בברכות כי כל ההולכים יברכוהו כי על מבועי מים ינהלם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יעטה. ענין עטיפה ולבישה כמו כבגד יעטה (לקמן קט) : מורה. מל' הוראה ולמוד יהיה בדבר שיהיה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  עברי, והמסלות האלה הנמצאות בלבבם הם עוברים בעמק הבכא, שבבל היתה עמק ומלאה בכאים ואילנות, כמו שנקראת בשם נחל הערבים, והמליץ תפס תחת הערבים שם בכאים, שיש בהוראתו גם בכי, כי על ערבים בתוכה ישבו גם בכו, והמסילות עוברים דרך הבכאים ובבכי ילכו אל אלהים בציון, שלבבם חוזה שעוברים במסלות דרך בכאים לציון, מעין ישיתוהו, והמסילות האלה הנמצאים בלבבם ישיתו את לבבם כמעין מלא מי שפע וברכה, עד שמחשבות הלב וחזיונותיו אלה יהיו כמעין המתגבר בלבם, וגם מורה ברכות יעטה, הברכות שיעטה הלב ע''י חזיונותיו אלה וע''י גודל בטחונו הוא מורה וממטיר לאחרים, כי מן מעין ברכותיו יעלו נשיאים ויריקו גשם נדבות לתת יורה וברכה לכל ישראל למלא לבבם תקוה ויחול כי ישובו לבצרון :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (ז-ח) הבכא. כמו מול בכאים, מיני אילנות, ופעל עוברי על המסלות, וכן ישיתוהו המסלות ישיתו את לבבם, ומורה ממטיר כמו יורה ומלקוש, ופעל ילכו על המסלות, יראה על הלב :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל יֵרָאֶה אֶל אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן:

 רש"י  ילכו מחיל אל חיל. אותם הנזכרים למעלה יושבי ביתך אשר מסילות בלבבם : מחיל אל חיל. מבית המדרש לב''ה ויראה צבאם וחילם אל הקב''ה בציון : (רש"י)

 מצודת דוד  ילכו וגו'. ירבו העולי' עד כי ילכו מצבא אנשים אל צבא אנשים ויפגשו כתות רבות אשר ילכו להיות נראי' אל פני ה' בציון : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ילכו, והמסלות האלה ילכו מחיל אל חיל, שהציור הזה וחזיון הבטחון החזק יוליכם מחיל אל חיל, עד שלבבם יראה אל אלהים בציון, שדרך מסלות האלה שסלל בלבבו וברוחו ילך ממדרגה למדרגה ויביא הישועה להראות לפני ה' בציון :(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  יְהוָה אֱלֹהִים צְבָאוֹת שִׁמְעָה תְפִלָּתִי הַאֲזִינָה אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה:

 רש"י  שמעה תפלתי. לבנות ביתך : (רש"י)

 מלבי"ם - באור הענין  ה' שמעה תפלתי, יען שהמסילות האלה הם רק מחשביים לא נמצאים בפועל, מציירים רק החשק והתקוה התפלה והתחנה אשר בלב הבוטחים כי ילכו בפועל על המסלות אשר סוללו בלבבם, מבקש שה' ישמע תפלתו וישיבם על המסלות האלה בפועל, סלה סיום הענין :(מלבי"ם באור הענין)


{י}  מָגִנֵּנוּ רְאֵה אֱלֹהִים וְהַבֵּט פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ:

 רש"י  מגננו. הוא בית המקדש המגין עלינו : והבט פני. (דוד) משיחך. והסתכל בחסדיו ובטרחו אשר טרח וייגע על בנינו : (רש"י)

 מצודת דוד  מגננו. בה''מ שהוא לנו למגן ולמחסה ראה אותו וזכור בו : והבט. שא פני דוד משיחך למענו עשה שלא יהיה בחנם טרחתו על בה''מ : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  מגננו, (חלק ג') ראה את הבהמ''ק שהיה מגין עלינו והבט פני משיחך הוא מלכות ב''ד, (שבהמ''ק ומלכות ב''ד תלוים זה בזה כמ''ש לק' סי' קל''א) :(מלבי"ם באור הענין)


{יא}  כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף בְּבֵית אֱלֹהַי מִדּוּר בְּאָהֳלֵי רֶשַׁע:

 רש"י  כי טוב יום. אחד בחצריך ולמחר ימות מלחיות אלף שנים במקום אחר : בחרתי הסתופף. על הסף ועל המזוזות לשקוד : מדור באהלי רשע. מלהיות דר בשלוה באהלי עשו הרשע להדבק בהם : (רש"י)

 מצודת דוד  כי טוב וכו'. לזה אני מתאוה לראות בבניינה כי יותר טוב לי לשבת בחצריך יום א' מלשבת אלף שנים בחצרים אחרים : בחרתי. יותר אבחר לחסות בסף השער של בית ה' מלדור דירה שלימה באוהל רשע : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הסתופף. מל' סף ומזוזה : מדור. מל' דירה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי, מפרש מדוע יתאוה אל המקדש, כי האושר שנשיג בבהמ''ק עולה בין על הצלחה התלויה בזמן, בין על הצלחה התלויה במקום, שבענין הזמן טוב יום אחד בחצריך מאלף ימים, ובענין המקום בחרתי הסתופף לעמוד אצל הסף בבית ה' שהוא המקום היותר פחות, מדור בקביעות באהלי רשע, הגם שהם ארמנות ומשכנות מבטחים :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  הסתופף. לעמוד אצל הסף. מדור. מלשון דירה בלשון המשנה : (מלבי"ם באור המלות)


{יב}  כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן יְהוָה אֱלֹהִים חֵן וְכָבוֹד יִתֵּן יְהוָה לֹא יִמְנַע טוֹב לַהֹלְכִים בְּתָמִים:

 רש"י  כי שמש ומגן. יש לפתור שמש כמשמעו, ומדרש תהלים פותרו ל' שיני חומה : (רש"י)

 מצודת דוד  כי שמש. כי מעולם תאיר לנו כשמש ותגן עלינו לזה מובטח אני כי עוד יתן לנו חן וכבוד ולא ימנע את הטוב מלתתו לההולכים בדרך תמים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי שמש, מבאר מ''ש והבט פני משיחך. והנה ביאת המשיח תלוי בג' אופנים, או ע''י חבלי משיח וצרות גדולות שעי''כ ישובו בתשובה ויגאלו, או ע''י עת רצון וחנינה, או ע''י צדקת המעשים, נגד חבלי משיח והצרות, אמר כי שמש ומגן ה' אלהים, ה' דומה כשמש וכמגן ביחד, שעושה פעולות הפכיות, שהשמש מאיר ושורף, וכן במשל היסורים שיביאו אור הגאולה אבל הם שורפים ומכלים, אבל ה' הוא שמש מצד ההארה ומגן להגן בפני השרפה, וזה נסמך על המליצה שאמר (מלאכי ג') הנה היום בא בוער כתנור ועסותם רשעים כי יהיו אפר וכו' וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכפניה, שחבלי משיח ידמו כיום הבוער כתנור, אבל לצדיקים יהיה ה' מגן, ויהיה שמש וגם מגן ולא יכלו אותם החבלים והצרות כי מהם יושעו, ונגד עת רצון וחנינה אמר חן וכבוד יתן ה', שאצל ב''ו אם נותן חן וחנינה שהוא במתנת חנם לא יתן כבוד, כי הכבוד לא יושג רק על מה שישיג כפי מעשהו, לא במתנת חנם, אבל ה' הגם שיתן חן ומתנת חנם, יתן גם כבוד, ונגד האופן הג' שיבא משיח ע''י צדקת המעשים, אומר שלא ימנע טוב להולכים בתמים, ועכ''פ בכל אופן שיהיה.(מלבי"ם באור הענין)


{יג}  יְהוָה צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ: (פ)

 מלבי"ם - באור הענין  ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך שעל כל פנים יש לנו לבטוח שיגאלנו ושיבנה המקדש, וכמ''ש אשרי אדם עוז לו בך : (מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-פה

{א}  לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר:

 מלבי"ם - באור הענין  למנצח, הוסד בימי עזרא ונחמיה ששבו מגלות בבל והתחילו לבנות הבית, והתפלל שתהיה גאולה זו גאולה נצחיית, והזכיר מענה אלהים ע''ז. (ב-ג) רצית ה', התרצה אל עמו בג' דברים, א. שהתרצה אל ארצו החרבה, שעז''א רצית ה' ארצך, ב. אל עמו הגולים ששב שביתם, שבת שבית יעקב, ג. מה שמחל עונותיהם נשאת עון עמך, סלה סיום הענין, והנה המשורר הזכיר בכל א' מג' דברים אלה תנאי שנחשב בעיניו למגרעת, אשר לפיהו ראה שגאולה זו לא תהיה נצחיית, ומתפלל על כל א' שישנהו ה' לטוב, כי בדבר הא' שרצה את ארצו הזכיר שם הויה, ר''ל שרואה שמה שהתרצה לארצו לא היה בהסכמת מדת הדין רק מצד הרחמים לבד, שרחם על שוממתה וחורבנה. ומבואר שיש הבדל גדול בין התשועה שהיא רק לפי שעה מצד שלא יכול לראות בצרת הנדכא, ואחר סור הרחמים יצוייר שיקצוף שנית, משא''כ אם היתה התשועה במה''ד שהדין מחייב זה, שאז תהיה תשועה עולמית, ב. במה שהשיב שבית עמו ראה ג''כ חסרון, במ''ש שבית יעקב, דהיינו שהם עדיין בשביה, כי היו עדיין תחת רשות מלכי פרס, והגאולה האמתיית ראוי שתהיה גאולה שלימה, והקרי הוא שבות יעקב בו', וכיון גם בזה חסרון שהיתה הגאולה ע''י השתדלותם וברשיון כורש. ששבת השבות שהם הכינו לעצמם ומיוחס אליהם, וזה לאות שאינה הגאולה המובטחת, שהיא תהיה ע''י ה' (לא ע''י השתדלות אדם) ובאותות ובמופתים, ג. בענין מחילת העונות ראה ג''כ חסרון, שאמר שה' נשא עונם וכסה חטאתם, שנשיאת עון מורה שהעון ישנו עדיין במציאות רק ה' סובל אותו, וכן החטא שהוא השוגג י''ל מציאות רק שה' כסהו לפי שעה, ובגאולה האחרונה יעביר ה' את העונות לגמרי שלא יהיו עוד במציאות כלל, וזה סימן שאינה הגאולה האמתיית, שעליה הבטחנו, א. שיהיה הקיבוץ כללי וגאולה שלמה ובלי השתדלות אדם, ב. שלא יהיה רק מהתפעלות הרחמים לפי שעה, אבל יהיה לעולם כמ''ש ובחסד עולם רחמתיך, ג. שיבוטל מדת כעסו לגמרי ולא יהיה עון במציאות כלל, כמ''ש כי בושת עלומיך תשכחי כמו שפרשתי שם, וז''ש אחר כי.(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  רָצִיתָ יְהוָה אַרְצֶךָ שַׁבְתָּ (שבות) שְׁבִית יַעֲקֹב:

 רש"י  רצית ה' ארצך וגו'. אם שבת שבות יעקב ונשאת את עונם וכסית חטאתם ואספת עברתך מהם והשיבות עצמך מחרון אפך אז רצית ארצך ועולמך מתרצה וכל זמן שלא תעשה זאת אין ארצך ועולמך מתרצה : (רש"י)

 מצודת דוד  רצית. כמו שרצית את ארצך מאז והשבת שבות יעקב מגלות בבל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רצית. מלשון רצון : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  שבות. בחירי''ק מענין שביה, ובכ''מ כתוב שבות בוי''ו והוא מענין השבה כמ''ש בירמיה, והכתיב פה שבות בוי''ו :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  נָשָׂאתָ עֲוֹן עַמֶּךָ כִּסִּיתָ כָל חַטָּאתָם סֶלָה:

 מצודת דוד  נשאת. כי מחלת עונם וכסית חטאתם עד עולם לא יזכר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נשאת. ענין מחילת העון : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  נשאת עון. יש עדיין העון במציאות רק ה' סובל אותו, וכמ''ש מיכה ז' י''ח בהבדל בין נושא עון ובין כובש עון ועובר על פשע עיי''ש, וההבדל בין עון וחטא ידוע בכ''מ :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  אָסַפְתָּ כָל עֶבְרָתֶךָ הֱשִׁיבוֹתָ מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ:

 מצודת דוד  אספת. הכנסת עברתך לבל תכעוס בהם : השיבות. חזרת מחרון אפך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אספת. ענין הכנסה כמו ואין איש מאסף (שופטים י''ט) : עברתך. מל' עברה וזעם : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אספת כל עברתך, ויש הבדל בין עברה לחרון אף, שחרון אף הוא על החוטא, ועברה הוא שע''י הכעס על החוטא עובר הגבול לקצוף גם על מי שלא חטא, ולפ''ז עונש ישראל יתייחס אל החרון אף, כי הם חטאו, ועונש הארץ תתיחס אל העברה, כי הארץ לא חטאה, ועתה ע''י שרצית ה' ארצך אספת כל עברתך, וע''י ששבת שבית יעקב השיבות מחרון אפך, ואם כן אחר שעתה אין עברה ואין חרון אף מדוע לא יתקיימו עתה יעודי הנביאים שתהיה עתה התשועה הנצחיית, וא''כ אבקש.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עברתך, חרון אפך. עי' הבדלם בבה''ע :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  שׁוּבֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ וְהָפֵר כַּעַסְךָ עִמָּנוּ:

 רש"י  שובנו. שוב אתה והשיבנו : (רש"י)

 מצודת דוד  שובנו. כן שובנו מגלות אחרון והפר כעסך אשר עמנו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  שובנו, כולל ג' בקשות, א. נגד מ''ש שבת שבית יעקב שלא היתה השבה גמורה כי הם עדיין שבוים ותחת רשות כרש, וכן לפי הכתב שבות שלא היה השבה ע''י ה' לבדו רק ע''י השתדלותם, בקש שובנו אתה בעצמך, ושתהיה השבה גמורה שלא נהיה עוד תחת רשות ב''ו, ב. נגד החסרון שאמר רצית ה' ארצך שהיה רק מהתפעליות מדה''ר לא בהסכמת מה''ד, בקש שובנו אלהי ישענו שאלהים הוא מה''ד שגם מה''ד יסכים לזה, ג. נגד מ''ש שרק נשאת עון עמך אבל העון ישנו עדיין במציאות, ויצוייר שיתעורר עוד כעס עליו אחר שלא נסלח לגמרי, בקש והפר כעסך עמנו, עד שלא ימצא שום כעס במציאות כלל :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  הַלְעוֹלָם תֶּאֱנַף בָּנוּ תִּמְשֹׁךְ אַפְּךָ לְדֹר וָדֹר:

 מצודת דוד  הלעולם. וכי עד עולם תכעוס בנו וכי תמשוך אפך לסוף כל הדורות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תאנף. מלשון אף וחמה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הלעולם, הלא בהכרח יתבטל כעסך עלינו בעת מן העתים, ויש הבדל בין אף ובין אנף, שאף מורה שהכעס מתגלה ע''י עונש, ואנף מורה שמכלה את האף ע''י העונש, העונש הבא ע''י אף יצוייר שיהיה עונש חלקי, למשל אם התחייב מאה מכות יכהו אחת ויניח המותר לימים הבאים, והעונש הבא ע''י אינוף הוא עונש כללי עד שאין אחריו אף ועונש כלל, ויש הבדל בין לעולם ובין לדור ודור, שלעולם יאמר על הזמן הנצחי הבלתי מתחלק, ולדור ודור יאמר על הזמן המתחלק לפי הדורות, ור''ל אם תאנף ותכלה החרון אף ע''י שתגמור לכלות בנו בפעם א' כל העונש, וכי לעולם תאנף בנו, וכי יהיה עונש של כליה עד שנהיה כלים לעולם, ואם תמשוך אפך, אם לא תענוש אותנו בפעם אחד, רק תמשוך את האף לימים רבים להעניש מעט מעט, ותחלקנו לשני דורות להעניש דור אחר דור, וכי תמשך אפך לדור ודור, הלא בהכרח יכלה בדור אחד ולא ימשך עד סוף כל הדורות, ומפרש שא''א שלעולם תאנף בנו, כי.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תאנף, תמשך אפך. גדר פעל אנף שכלה חרון אפו ע''י העונש וזה הפך של תמשך אפך, שימשוך דור דורים, כמ''ש ישעיה י''ב ובכ''מ, וההבדל בין לעולם ובין דור ודור למעלה ל''ג י''א ובכ''מ :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  הֲלֹא אַתָּה תָּשׁוּב תְּחַיֵּנוּ וְעַמְּךָ יִשְׂמְחוּ בָךְ:

 רש"י  הלא אתה. סופך שתשוב תחיינו שהרי הבטחתנו כן על ידי נביאך : (רש"י)

 מצודת דוד  הלא אתה. הלא סוף הדבר תשוב תחיינו מן הצרות וישמחו עמך בישועתך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  הלא אתה תשוב תחיינו, וא''כ א''א שתעשזה בנו כליה עולמית, שאף אם נדמה את הגוף הכללי של האומה הישראלית בגלותה כעצמות היבשות פגרים מתים, הלא אתה תשוב תחיה את הגוף הכללי הזה, כמ''ש הנה אני פותח את קברותיכם עמי (יחזקאל ל''ז), וכן א''א שתמשוך אפך לדור ודור, כי הלא אז עמך ישמחו בך, כי תשוב לשוש עליהם לטוב, וא''כ אבקש.(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  הַרְאֵנוּ יְהוָה חַסְדֶּךָ וְיֶשְׁעֲךָ תִּתֶּן לָנוּ:

 מצודת דוד  הראנו. לזה הראה לנו חסדך במהרה בימינו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  הראנו ה' חסדך, שתהיה התשועה הנצחיית עתה בימינו בדור הזה, ולנו תתן ישעך, ושלא תהיה גאולת עראי לפי שעה ע''י התפעלות הרחמים רק שתהיה ע''י חסדך, כי מתנאי החסד שלא יתום לעולם, כי הרחמים ושאר כל המדות הם תלוים לפי המרוחם או המחונן, לפי ענינו או לפי מעשיו, לא כן החסד שהוא מצד האל ולא לפי המקבל, שעז''א בחסד עולם רחמתיך, וגם ישעך תתן לנו, שלא תהיה הישע לפי מעשינו או השתדלותנו רק שלך מצד חסדך :(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  אֶשְׁמְעָה מַה יְדַבֵּר הָאֵל יְהוָה כִּי יְדַבֵּר שָׁלוֹם אֶל עַמּוֹ וְאֶל חֲסִידָיו וְאַל יָשׁוּבוּ לְכִסְלָה:

 רש"י  אשמעה מה ידבר. אזכה לשמוע מה ידבר הקב''ה כשידבר שלום אל עמו : לכסלה. לשטות לחטוא לפניו : (רש"י)

 מצודת דוד  אשמעה. הן שומע אני מה ידבר האל אשר ידבר שלום אל עמו ומבטיחם שלא ישובו לחטוא עוד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לכסלה. מל' כסיל ור''ל לחטוא : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אשמעה, אחר שהציע התפלה הלז, יספר ששמע מה ידבר האל להשיבו על תפלתו זאת, שמעתי כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו, ר''ל שה' השיב לו שרוצה שגאולת ישראל עתה תהיה ממוצעת בין מדת החסד ובין מדת האמת, שהדרך הוא מה שיעשה ה' מצד חסדו לבד ולא ישקיף כלל על מעשה הדור צדקתם או רשעתם, והאמת הוא מה שיעשה ה' כפי מעשה הדור וצדקתם, ובשניהם יש מגרעת, כי אם יעשה ה' רק מצד החסד, הגם שחסדו אין לו גבול והתשועה הנעשית בסבת החסד היא תשועה עולמית, י''ל חסרון שלא נוכל להתכבד בתשועה זאת אחר שלא השגנוה ע''פ מעשינו, ואין לנו כבוד, ואם יעשה ה' רק מצד האמת לבד ע''פ צדקת הדור, הגם שאז יש לנו כבוד ע''י תשועה זו, יש חסרון אחר שאז לא תהיה תשועה עולמית, אחר שתלוי במעשים, אם ימעט זכיותינו תופסק התשועה, ולכן בחר דרך ממוצע בין החסד והאמת והרכבת שניהם יחדו, והוא שהתחלת התשועה וסבתה תהיה ע''י מדת האמת, שהוא ע''י זכות הדור וצדקתם, ובזה יהיה לנו כבוד, אולם אחר שתתגלה הישועה במדת האמת יתעורר אח''ז מדת החסד, באופן שהתשועה לא תהיה מוגבלת ע''י האמת לבד כפי צדקת הדור רק תתפשט ותתרחב ע''י חסדי ה', באופן שחסד ואמת יפגשו זה בזה, דהיינו שהתחלת התשועה וסבתה תהיה בעבור האמת וזכות הדור, והתשועה עצמה וכמותה ואיכותה תהיה כפי חסד ה', לא כפי הזכות שהוא בעל גבול רק כפי חסד עליון שהוא בלתי ב''ת והוא לא יתום לעולם, ואחר שחסד הזה התעורר בסבת האמת, ר''ל בסבת זכות הדור, בהכרח שכח חסד העליון ישמור גם את הסבה שהתעורר עבורה, והוא שישמור אותנו לבל נשוב עוד לכסלה, ואת רוח הטומאה יעביר מן הארץ, כדי שלא נחטא עוד ולא יתמוטט העמוד אשר החסד נשען עליו, ודבר זה קרא בשם שלום, כי שלום מורה על הקיום, ועז''א שה' סבר שלום אל עמו ואל חסידיו שיעמדו תמיד שלמים עם אלהיהם, ושלמים באשרם שלא ישובו עוד לכסלה, שלא ישובו לחטוא בשום פעם כדי שלא תסור הסבה שבעבורה משך ה' את חסדו עליהם :(מלבי"ם באור הענין)


{י}  אַךְ קָרוֹב לִירֵאָיו יִשְׁעוֹ לִשְׁכֹּן כָּבוֹד בְּאַרְצֵנוּ:

 מצודת דוד  אך קרוב. ר''ל אין הדבר קשה כי קרוב לפני ה' וקלה בעיניו להביא ליראיו ישעו ולשכון כבוד בארצנו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אך קרוב, ר''ל שלא תהיה התשועה מצד מדת החסד לבד בלא זכות הדור וצדקתם, שאז הישע רחוק מיראיו, כי הישע לא באה על ידם רק ע''י ה' מלמעלה, וכן לא תהיה התשועה מצד מדת האמת לבד שהוא כפי מעשה הדור לבד ולא יותר, שאז יראיו הם הפועלים את הישע והוא מיוחס להם לא לה', ולכן תהיה באופן ממוצע, שאך קרוב ליראיו ישעו, שמצד שתהי ע''י מדת החסד, יותר מכפי המעשה של הדור והכנתם, נקראת ישעו של ה', ומצד שההתחלה תהיה ע''י מדת האמת ע''י מעשי יראיו וצדקתם תהיה קרוב ליראיו וי''ל קורבה עמהם, כי התחילה ע''י צדקתם, ובזה הגם שהוא ישעו של ה' בלתי בעל תכלית בכ''ז הוא קרוב ליראיו, ובזה ירויחו שני דברים, א. כבוד בארצנו שאם היה הישע רק מצד החסד לא היה לנו כבוד כי היה חסד חנם, אבל עתה נשיג כבוד, ב. לשכון כבוד, שהכבוד הזה ישכון לעולם ולא יבוטל בשום זמן, שאם היתה התשועה רק בעבור מדת האמת לפי מעשנו היה הכבוד מסתלק בעת יתמו זכיותינו, לא כן עתה ישכון הכבוד לעולם :(מלבי"ם באור הענין)


{יא}  חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ:

 רש"י  חסד ואמת נפגשו. שיהיו ישראל דוברי אמת ומן השמים יפגוש בהם החסד : צדק ושלום נשקו. הצדקה שהיו ישראל עושים והשלום מאת הקב''ה יהיו נושקין זה לזה כלומר והיה מעשה הצדקה שלום (ישעיה ל''ב) : (רש"י)

 מצודת דוד  חסד ואמת. החסד והאמת פוגשים זה בזה ר''ל האחד תלוי בחבירו כשנדבר אמת תבוא חסד אל : נשקו. פגשו זה בזה ונשקו יחד ר''ל תלוים המה זה בזה כשנעשה צדק תבוא השלום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נפגשו. ענין פגיעה : נשקו. מלשון נשיקה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  חסד ואמת נפגשו, עתה מבאר איך יהיה זה. אומר כי בתשועה זו יפגשו חסד ואמת, שתהיה מורכבת מחסד ואמת גם יחד, עד ששניהם יפגשו יחדיו כשני ריעים הפוגשים זה את זה באמצע הדרך, שהאמת תעלה מן הארץ שהוא זכות הדור, ולנגדה ירד החסד מן השמים שהיא התשועה הגדולה בלתי בעל תכלית יותר מכפי המעשים, והנה תולדות הפגישה הזאת שיפגשו חסד ואמת, הם צדק ושלום, כי גדר הצדק שהוא ממוצע בין המשפט ובין החסד, כי התשלומין שהם מוגבלים כפי המעשה שהוא האמת הם בדרך משפט. אבל גדר הצדק והבדלו מן משפט שהוא לא ישקיף על חקות המשפט הכללים רק יעשה לפנים משורת הדין, והוא דבר ממוצע בין האמת שהוא הדין הגמור ובין החסד הגמור, כי הוא חסד מורכב עם משפט, שבהצדק יפגשו יחדו חסד ואמת, הנתונה לפי האמת והדין, והנתונה לפי החסד ולפנים משורת הדין, וכבר בארנו שע''י שהחסד שיעשה ה' הוא מיוסד על האמת שהוא המעשה, בהכרח ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו, היינו שישגיח שהמקבל החסד יהיה לו קיום ולא יתמוטט מן העמוד שהחסד נשען עליו, רצוני שלא יבא לידי חטא כמ''ש ואל ישובו לכסלה, לפ''ז ע''י שחסד ואמת נפגשו, עי''ז צדק ושלום נשקו, כי מפגישת החסד עם האמת יבא הצדק מלמעלה לרגלי החסד הבא משם, והשלום יבא מלמטה לרגלי האמת העולה ממטה למעלה, ושניהם נשקו ויתחברו יחדיו, ומפרש.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  חסד ואמת. הבדלם מבואר :(מלבי"ם באור המלות)


{יב}  אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף:

 רש"י  אמת מארץ תצמח וגו'. כשהיו ישראל דוברים אמת וישקפו מן השמים צדקה שהם עושים בארץ : (רש"י)

 מצודת דוד  אמת. כשתתרבה האמת בארץ אז יהיה הצדק נשקף מן השמים להראות ע''פ הארץ : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נשקף. ענין הבטה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אמת מארץ תצמח, מדמה הדבר לצמיחת התבואה שיתחברו בו השפע האלהית עם ההשתדלות האנושי, כי אם לא יחרשו ויזרעו ויכינו את הארץ להצמיח שדי תבואה לא תועיל השפע העליונה מהטל והמטר, רק אחר שהארץ מוכנת ונזרעת וצומחת אז יריקו השמים עליה טל ורביבים וברכת ה', כן האמת תצמח מארץ שהוא זכות התחתונים, שבזה יוכנו לקבל חסד ה', ואז צדק משמים נשקף שהוא החסד אשר יריק על מעשיהם שנקרא צדק כנ''ל :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (יב-יג) תצמח. תחלת הצמיחה, ותתן יבולה הוא הגמר, וכן נשקף הוא ההתחלה ויתן הטוב הוא הגמר :(מלבי"ם באור המלות)


{יג}  גַּם יְהוָה יִתֵּן הַטּוֹב וְאַרְצֵנוּ תִּתֵּן יְבוּלָהּ:

 רש"י  גם ה' יתן הטוב. יפתח אוצרו את השמים לתת מטר כדי לעשות ארצו את יבולה : (רש"י)

 מצודת דוד  גם ה' וגו'. ר''ל מלבד גמול המעשה יתן גם את הטוב מה שהבטיח בחסדו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יבולה. תבואתה ופריה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  גם ה', תחלה צייר תחלת הצמיחה ותחלת ההשקפה וידמה האמת כזרע המתחיל לצמוח מן האדמה, והצדק לעומתו כמטר שמים המשקיף מלמעלה ומוכן לרדת בעת יצמח האמת מן האדמה, ועתה מצייר גמר גדולם, איך יוצאים ופוגשים זה בזה, כי ה' יתן הטוב מלמעלה וארצנו תתן יבולה מלמטה :(מלבי"ם באור הענין)


{יד}  צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו: (פ)

 רש"י  וישם לדרך פעמיו. וישם הקב''ה את הצדק בדרכי פעמיו שיתנהג בהם את בניו : (רש"י)

 מצודת דוד  צדק. כל איש יהלך לפניו הצדק ר''ל שיהיה הצדק תמיד נוכח עיניו וישים פעמיו לדרך הצדק ללכת אחריה וכפל הדבר לחוזק : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פעמיו. צעדיו כמו פעמי הכן (לקמן קי''ט) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  צדק, יצייר במליצתו הנשגבה, שהטוב שיתן ה' אינו רוצה ללכת בדרך לבדו עד שילך מורה דרך לפניו שהוא הצדק, עד שימשל הצדק כמורה דרך ומנהל שהולך לפני הטוב ומראה לו הדרך ומנהלהו, ואז הטוב הולך ונמשך אחריו, וז''ש הצדק לפניו יהלך (היינו לפני הטוב המוזכר בכתוב הקודם) ואז (הטוב) ישים לדרך פעמיו, אז יכין הטוב את פעמיו ללכת בדרכו לרגלי הצדק, והכונה שיבא הטוב לרגלי הצדק : (מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  צדק לפניו יהלך. לפני הטוב, יצייר הצדק והטוב כעצמים מופשטים, והטוב ילך בדרך אחרי הצדק המורהו דרך ילך : (מלבי"ם באור המלות)

תהילים פרק-פו

{א}  תְּפִלָּה לְדָוִד הַטֵּה יְהוָה אָזְנְךָ עֲנֵנִי כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנִי:

 מצודת דוד  הטה. לשמוע תפלתי וענני : כי עני. אני מוכנע כעני : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  תפלה לדוד, שיצילהו ה' מיד אויביו ומבקשי נפשו, הטה ה' אזנך ענני, מבקש שיענהו מפני חמשה טעמים, א. מצד הרחמים כי עני ואביון אני, ודרכך לרחם, ב. מצד המשפט והדין,(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אָנִי הוֹשַׁע עַבְדְּךָ אַתָּה אֱלֹהַי הַבּוֹטֵחַ אֵלֶיךָ:

 רש"י  כי חסיד אני. שאני שומע גדופי וחרפתי ויכולת בידי להנקם ואני שותק, כך הוא באגדת תהלים, ד''א פירשו רבותינו בברכות ולא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב יושבין בכבודן ואני ידי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא וכו' : (רש"י)

 מצודת דוד  כי חסיד אני. וזהו במה ששומע חרפתו ובידו לנקום נקם ומעביר על מדותיו : הושע וגו'. מקרא מסורס והוא כמו אתה אלהי הושע עבדך הבוטח עליך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  שמרה נפשי כי חסיד אני, ועם חסיד תתחסד, ואמר שמרה נפשי בל תתמוטט נפשו מן החסידות ע''י רדיפת אויביו, ג. מצד הבטחון, הושע עבדך מצד שהוא בוטח אליך, וזה נוגע לכבוד שמך לעזור הבוטחים בך, ד. מצד התפלה, ועז''א.(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  חָנֵּנִי אֲדֹנָי כִּי אֵלֶיךָ אֶקְרָא כָּל הַיּוֹם:

 רש"י  כל היום. כל הגלות שהוא יום לאומות ולילה לישראל כך מפורש באגדת תהלים : (רש"י)

 מלבי"ם - באור הענין  חנני ה' כי אליך אקרא, ובשגם שאני מתמיד בקריאתי כל היום, ובאר שתפלתו היא מצד החנינה, (כמ''ש ואתחנן אל ה' שמבקש חנינה), ועל זה אמר חנני ה', ה. מצד שאני מתיאש מכל עניני העולם ואין לי דבר בעולם רק עניני עבודתך, וז''ש.(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  שַׂמֵּחַ נֶפֶשׁ עַבְדֶּךָ כִּי אֵלֶיךָ אֲדֹנָי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:

 רש"י  נפשי אשא. לבי אכוין : (רש"י)

 מצודת דוד  נפשי אשא. אני נושא נפשי להטעין עליך ולהשען בך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  שמח נפש עבדך, אחר שאין לי שמחה בעולם משום דבר רק בך, כי רק אליך ה' נפשי אשא :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אליך נפשי אשא. עי' למעלה (כ''ה א') :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח וְרַב חֶסֶד לְכָל קֹרְאֶיךָ:

 מלבי"ם - באור הענין  כי אתה ה', ר''ל שמניעת התשועה לא יצוייר רק באחד מג' פנים. א. מצד הנותן אם אין בטבעו להיטיב, אבל אתה ה' טוב. ב. מצד המקבל אם אינו ראוי אל הטובה ע''י חטאיו, אבל אתה ה' סלח ומוחל לחטאים, ג. מצד הקשר שבין הנותן והמקבל, אם דרך הנותן שלא לתת רק כפי המעשה שבזה יכול להיות שאין אני ראוי מצד מעשי, אבל אתה ה' רב חסד לכל קוראיך, אינך נותן לפי הדין רק מצד החסד מבלי השקף על המקבל ומעשיו :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  הַאֲזִינָה יְהוָה תְּפִלָּתִי וְהַקְשִׁיבָה בְּקוֹל תַּחֲנוּנוֹתָי:

 מצודת ציון  האזינה. הטה אוזן לשמוע : והקשיבה. ענין שמיעה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  האזינה ה' תפלתי, התפלה היא שפיכת הנפש והדבקה במקורה, ובזה מובדלת מן תחנה ויתר לשונות שמורים על בקשת צרכיו, אבל התפלה היא התרוממות הנפש מכל עניני הגשם, רק שבעת שיאזין ה' את התפלה אז דרכו להקשיב גם קול התחנונים מה שיחנן גם הגוף בעת ההיא לצרכו, ועז''א שע''י שתאזין תפלתי תקשיב גם קול תחנונותי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  האזינה תפלתי הקשיבה בקול תחנונותי. תפלה גדולה מן התחנה כנ''ל, והכלל שהאזנה גדולה מהקשבה, ובא על התפלה שהוא העקר האזנה, ועל התחנה שהיא טפלה הקשבה כמ''ש בפנים :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  בְּיוֹם צָרָתִי אֶקְרָאֶךָּ כִּי תַעֲנֵנִי:

 מצודת דוד  כי תענני. בטוח אני שתענה לי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ביום צרתי, בפרט שאקראך ביום צרתי, ואז ודאי תענני כי דרכך להושיע בעת צרה :(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ:

 רש"י  ואין כמעשיך. המקדים עליונים לתחתונים : (רש"י)

 מצודת דוד  באלהים. הם שרי מעלה : ואין כמעשיך. אין בעולם מעשה נפלא כמעשיך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אין כמוך, הנה בין העכו''ם היו כתות שהיו מכחישים הנהגתו, ואמרו שהגם שהוא לבדו ברא את העולם מסר ההנהגה לכחות אחרים גלגלים וכוכבים וכדומה שהם המנהיגים את העולם, ולעומת זה אין כמוך באלהים, בין אלהים השופטים ומנהיגים אין כמוך, כי אתה המנהיג העליון וכולם מקבלים כחם מאתך, ויש כתות שהיו אומרים שהיו פועלים רבים בבריאה ושנברא על ידי עילות ועלולים ולעומת זה אמר ואין כמעשיך, ולכן.(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  כָּל גּוֹיִם אֲשֶׁר עָשִׂיתָ יָבוֹאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ אֲדֹנָי וִיכַבְּדוּ לִשְׁמֶךָ:

 מצודת דוד  יבואו וגו'. כי לעתיד יאמינו הכל בה' : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כל גוים אשר עשית אחר שאתה עשית אותם, יבואו וישתחוו לפניך ה' ויכבדו לשמך, ר''ל כי המכחישים שאינו מנהיג את העולם יתנו לו כבוד מצד שהוא הסבה הראשונה, אבל לא ישתחוו לפניו, אחר שלדעתם אינו יודע מאומה מהעולם השפל, והכת השניה שאמרו שנמצאו פועלים רבים, לא יכבדו אותו לבדו אחר שיש בוראים רבים, אבל אחר שאין כמוך באלהים בהנהגה לכן כולם ישתחוו לפניך, וע''י שאין כמעשיך לכן יכבדו לשמך :(מלבי"ם באור הענין)


{י}  כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ:

 רש"י  ועושה נפלאות אתה אלהים לבדך. עד שלא נבראו המלאכים נבראו השמים והארץ לפיכך יכבדו כל הגוים לשמך : (רש"י)

 מצודת דוד  כי גדול. אז ידע אשר אתה גדול ועושה נפלאות לבדך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי גדול אתה ועושה נפלאות, שם גדול מורה אצל ה' שהוא ראש הסבות וסופם עד אחרית המסובבים, ואחר שגדול אתה לבדך א''כ מבואר שאין כמעשיך ואין שותף בבריאת העולם, ואחר שאתה עושה נפלאות לשדד הטבע ולהרסו מבואר שאתה המנהיג כל כחות הטבע, ואין כמוך באלהים ה', ור''ל שאחר שאתה הבורא והמשגיח ויכול להרוס סדרי הטבע אם כן בכחך להושיעני, לכן ביום צרתי אקראך כי תענני :(מלבי"ם באור הענין)


{יא}  הוֹרֵנִי יְהוָה דַּרְכֶּךָ אֲהַלֵּךְ בַּאֲמִתֶּךָ יַחֵד לְבָבִי לְיִרְאָה שְׁמֶךָ:

 מצודת דוד  אהלך. למען אלך גם אני באמתך ר''ל ללכת באמתך כמוך : יחד לבבי. עשה לי לב אחד ומחשבה אחת ליראה את שמך ולא אהיה תלוי ומסופק : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הורני. ענין למוד : יחד. מל' חד ואחד : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הורני ה' בקש שיודיעהו ג' דברים, א. דרכך, שהוא דרכי הנהגתו איך מנהיג העולם בחסד ורחמים, למען ילמד ללכת בדרכים אלה כמ''ש והלכתי בדרכיו מה הוא רחום וכו', ב. שיודיעהו האמתיות הנעלמים משכל האדם והם האמתיות בענין הליכתו ומנהגיו שהם חקי התורה ומצותיה למען ידע ללכת בם. ועז''א אהלך באמתך, ג. האמתיות באמונות ודעות שישיג בשכל העיוני אחדות ה' השגחתו ויכלתו וכדומה, שבזה תיחד לבבי ליראה שמך, שעי''כ לא יירא רק מה' לבדו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  דרכך, אמתך. עי' למעלה כ''ה ג' ה' : (מלבי"ם באור המלות)


{יב}  אוֹדְךָ אֲדֹנָי אֱלֹהַי בְּכָל לְבָבִי וַאֲכַבְּדָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם:

 מלבי"ם - באור הענין  אודך ה' בכל לבבי, ההודאה היא על הטובות שהשיג, ולא תהיה ההודאה עם כונת מבקש, שיבקש עי''כ שיוסיף להיטיב לו שאז אינו מודה בכל לבבו, רק אודך בכל לבבי וכמ''ש למעלה (סימן ט'), וגם אכבדה שמך לעולם ע''י ספור תהלותיו וגבורותיו :(מלבי"ם באור הענין)


{יג}  כִּי חַסְדְּךָ גָּדוֹל עָלָי וְהִצַּלְתָּ נַפְשִׁי מִשְּׁאוֹל תַּחְתִּיָּה:

 רש"י  משאול תחתיה. דרך המנאפים להנתן בעומקה של שאול ומשם הצלתני שאמר לי נתן הנביא (ש''ב י''ב) גם ה' העביר חטאתך : (רש"י)

 מצודת דוד  גדול עלי. הגדלת עמי חסד : משאול תחתיה. הוא הגיהנם וזהו במה שבשרו ע''י נתן הנביא שנמחל לו העון דבת שבע : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תחתיה. ענין עומק ושפלות : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי חסדך, ר''ל שעשה אתי טובות כפולות, בין לגוף בין לנפש, על טובות הגוף אמר כי חסדך גדול עלי, ועל טובות הנפש אמר והצלת נפשי משאול תחתיה, שהציל הגוף מאויביו, והנפש מיצר הרע וכחות המחטיאים אותה :(מלבי"ם באור הענין)


{יד}  אֱלֹהִים זֵדִים קָמוּ עָלַי וַעֲדַת עָרִיצִים בִּקְשׁוּ נַפְשִׁי וְלֹא שָׂמוּךָ לְנֶגְדָּם:

 רש"י  זדים קמו עלי. דואג ואחיתופל : ולא שמוך לנגדם. לא זכרו אשר ראו שמשחני שמואל על פיך : (רש"י)

 מצודת דוד  ולא שמוך. לא שמו יראת אלהים נגד פניהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עריצים. חזקים כמו אל נערץ (לקמן פ''ט) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אלהים, איני יכול להמלט משונאי ע''י צדקי כי זדים קמו עלי, אינם קמים עפ''י טענה רק מצד שהם זדים עושים רע בזדון, ולא יועיל צדקי לנגדם, וכן לא אוכל להתגבר נגדם בכח כי עדת עריצים בקשו נפשי, שהם חזקים ועריצים, וכן לא אקוה שייראו מה' כי לא שמו אלהים לנגדם :(מלבי"ם באור הענין)


{טו}  וְאַתָּה אֲדֹנָי אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת:

 מלבי"ם - באור הענין  (טו-טז) ואתה ה' אל רחום וכו' פנה אלי, מפרש מצד שאתה רחום פנה אלי לראות בעניי, ומצד שאתה חנון חנני, ומצד מדת אמת תנה עזך לעבדך, מצד שאני עבדך ועובד אותך, ומצד מדת חסד הושיעה לבן אמתך, ור''ל שעובד את ה' מצד בחירתו, שעז''א עבדך, ומצד שנוצר לזה בטבע מאבותיו שעז''א לבן אמתך, וזה חסד שיצרו באופן זה שיהיה מוכן בטבע לעבוד את ה' :(מלבי"ם באור הענין)


{טז}  פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי תְּנָה עֻזְּךָ לְעַבְדֶּךָ וְהוֹשִׁיעָה לְבֶן אֲמָתֶךָ:

 רש"י  לבן אמתך. בן האמה משפיל את עצמו לפני אדניו יותר ממקנת כסף שבן האמה יליד בית הוא וגדל בחיק אדוניו : (רש"י)

 מצודת דוד  לבן אמתך. ר''ל אני מוכנע כבן אמה יליד בית : (מצודת דוד)


{יז}  עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה וְיִרְאוּ שֹׂנְאַי וְיֵבֹשׁוּ כִּי אַתָּה יְהוָה עֲזַרְתַּנִי וְנִחַמְתָּנִי: (פ)

 רש"י  עשה עמי אות לטובה. שיהא ניכר לאחרים שמחלת לי : ויראו שונאי. האות ויבושו, ולא שמע לו הקב''ה ליתן האות בימיו אלא בימי שלמה בנו כשדבקו השערים זה בזה ולא נפתחו עד שאמר (ד''ה ב ו') אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך : (רש"י)

 מצודת דוד  אות לטובה. סימן להודיע לכל שחפץ אתה בטובתי : ויבושו. בראותם כי אתה עמדי : כי אתה וגו'. ר''ל הלא מעולם עזרתני ונחמתני ע''י נתן הנביא בכפרת מחילת העון דבת שבע לזה שאלתי עשה לי גם אות לטובה להודיע לכל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אות. סימן ומופת : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  עשה, ונגד מדת ארץ אפים אומר הגם שחטאתי עשה עמי אות לטובה עד שיראו שונאי שמחלת את עוני ויבושו, (וכמו שפי' חז''ל שהיה האות בעת שהכניס שלמה את הארון לבית קדש הקדשים), כי אתה ה' עזרתני נגד אויבי ונחמתני על הצרות שסבלתי : (מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-פז

{א}  לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר שִׁיר יְסוּדָתוֹ בְּהַרְרֵי קֹדֶשׁ:

 רש"י  יסודתי בהררי קדש. יסודת מזמור זה על הר ציון וירושלים יסדו המשורר : (רש"י)

 מצודת דוד  יסודתו. יסוד השיר הזה הוא לדבר במהללי הררי קדש והם ציון וירושלי' : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  לבני קרח, מדבר בשבח ציון והעם אשר בה, כמ''ש יסודתו בהררי קדש :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בהררי. כי היה בציון כמה הרים כנודע :(מלבי"ם באור המלות)


{ב}  אֹהֵב יְהוָה שַׁעֲרֵי צִיּוֹן מִכֹּל מִשְׁכְּנוֹת יַעֲקֹב:

 מצודת דוד  כל משכנות. כי אף שכל א''י אהובה היא למקום מ''מ שערי ציון אהוב לפניו יותר מהכל : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (ב-ג) אוהב ה' את שערי ציון, נכבדות מדובר בך, ר''ל שכבר נוכל להרגיש מעלת איש או אומה או מקום ע''י הגנאי והדופי שישימו בו, שהגנאי שיטילו באיש נכבד ומצויין יהיה לפעמים שבח ומעלה באיש פחות וגרוע, כמו שיאמרו בגנאי הנדיב, שלא נתן לפדיון שבוים רק עשירית מעשרו ולא נתן חמישית עשרו, שאם היה הכלי נותן מתנה כזו היו משבחים אותו, וא''כ מן הגנאי הזה ניכר שהוא נדיב ודרכו תמיד לפזר הרבה, והנה העמים היו מדברים בגנאי של ציון וישראל מה שאסר ה' את הבמות וצוה להקריב רק בירושלים, שמזה אמרו שאהבת ה' את ישראל ושכינתו בתוכם אינה בעבור עצמם שא''כ היה מקבל עבודתם בכל משכנות יעקב, ואחר שה' אוהב רק שערי ציון, שאותם אהב מכל משכנות יעקב מבואר שאינו אוהב ישראל כ''כ, וזה גנאי להם לפי דעתם, ושיעור הכתוב מה שמדובר בך לגנאי (כי הדבור שאחריו ב' ומורה דבור של גנאי בכ''מ) לאמר שאוהב ה' את שערי ציון מכל משכנות יעקב, שמצד זה ידבר בך גנאי שאין ה' אוהב משכנות יעקב מצד עצמם, הנה נכבדות מדבר בך, הדבור של גנאי הזה הוא לך נכבדות וכבוד גדול, כי בגנאי הזה יודו שאת עיר האלהים, שבך בחר ה' לשבתו, וזה כבוד גדול שבך ישב אלהים על הארץ בקביעות, ועל ידך שוכן בתוך ישראל שכינת קבע, סלה סיום הענין :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  שערי. מציין מושב החכמים והראשים בכ''מ.(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  נִכְבָּדוֹת מְדֻבָּר בָּךְ עִיר הָאֱלֹהִים סֶלָה:

 רש"י  נכבדות מדובר בך. את ירושלים דברי כבוד נדברו בך מפי הקב''ה ומה הן הנכבדות שאת עיר האלהים סלה : (רש"י)

 מצודת דוד  נכבדות. וזה לפי שמדובר בך אתה ציון אמרות נכבדות כי סנהדרין יושבים בה ועוסקים בתורה ולזה תקרא עיר אלהים עד עולם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור המלות  מדבר בך. דבור שאחריו ב' הוא תמיד לגנאי, כמ''ש בכ''מ, כמו וידבר העם באלהים ובמשה כי דברנו בה' ובך :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  אַזְכִּיר רַהַב וּבָבֶל לְיֹדְעָי הִנֵּה פְלֶשֶׁת וְצוֹר עִם כּוּשׁ זֶה יֻלַּד שָׁם:

 רש"י  אזכיר רהב ובבל ליודעי. עוד זאת דיבר עליך אזכיר את מצרים ואת בבל על יודעי להביא מנחה כענין שנאמ' (ישעיה ס''ו) והביאו את כל אחיכם וגו' מנחה לה' וגו' : הנה פלשת וצור עם כוש. גם הם כמצרים ובבל יתנו לב לבקש ולזכור את כל א' וא' : זה יולד שם. זה היה ממשפחות הנולדים בציון כענין שנאמר (שם כ''ז) ואתם תלוקטו לאחד אחד : (רש"י)

 מצודת דוד  אזכיר. אמרו במקום ה' לעתיד אזכיר את מצרים ובבל על יודעי ואהובי להביאם אל ציון הנה כן אזכיר פלשת וכו' להביאם שמה כי יאמר הלא זה יולד שם בציון ר''ל תולדות אבותיו מציון הוא ולזה החזירוהו למקומו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רהב. הוא מצרים כמ''ש בהם רהב הם שבת (ישעיה ל) ויקראו כן ע''ש גאותם והוא מל' ירהבו הנער בזקן (שם ג') : ליודעי. ענינו אהוב וחביב כמו ומודע לבינה תקרא (משלי ז') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אזכיר, מבאר שני הבדלים בין אנשי עיר ציון ובין אנשי עיר או אומה אחרת, א. מצד כללות הקיבוץ, שבכל עם ועם אין כל איש ואיש מפרטי האומה הולך מהלך השלימות לכלל האומה, רצוני שהגם שמתנאי האומה או הקיבוץ שימצאו שם אישים רבים, מ''מ אם יחסר איש אחד לא יחסר שם עם ואומה ממנה, כמו שאם תחסר חטה אחת מן הכרי של תבואה שלא יורגש חסרון זה לכלל הכרי, לא כן אישי וקיבוץ עם ציון שידמו כאיברים פרטיים של הבע''ח שאם יחסר אבר אחד יהיה זה מום וחסרון לכלל הגוף, כן כל איש ואיש משלים שלימות הכלל, ואם יחסר איש אחד יורגש החסרון אל הכלל, וז''ש אם אבוא להזכיר ליודעי כללות אומה אחת רהב או בבל, לא אזכיר את האישים הפרטים הגרים בה, רק אזכיר רהב ובבל ליודעי, אזכיר את הקיבוץ בכלל לא את פרטיו, ואישיו, כי כבר תהיה האומה בתכלית שלימותה גם אם יחסר איש אחד, וכן אם אבוא להזכיר מי הוא הנולד בארץ פלשתים או צור או כוש אשר בעבורם יהיו יושביה לגוי, לא אזכיר שם אישים פרטיים, רק אומר כי פלשת וצור עם כוש זה יולד שם, ששם נולד גוי פלשת או גוי צור או גוי כוש, לא כן אם ארצה להזכיר מי הוא השם את ציון לגוי גדול ואומה מיוחדת, שאז.(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  וּלֲצִיּוֹן יֵאָמַר אִישׁ וְאִישׁ יֻלַּד בָּהּ וְהוּא יְכוֹנְנֶהָ עֶלְיוֹן:

 רש"י  ולציון יאמר איש ואיש יולד בה. וכשיביאום מנחה לה' בציון יאמר להם על כל אחד ואחד זה מאותם שגלו ממך ומתולדותיהם, ענין אחר המשורר אומר אזכיר לעמי וליודעי את גדולות מצרים ובבל שהם רואים עתה את גדולתם הנה פלשת וצור עם כוש מפני שהם סמוכים לרהב ובבל מנשאים אותם כל האומות ואומרים עליהם זה יולד שם במצרים ובבל : ולציון יאמר וגו'. והשבח הזה שהוא עכשיו לרהב ובבל יסוב לציון ועליה יהו אומרים פלוני יולד בה : והוא יכוננה עליון. והקב''ה יכוננה למעלה מכל העיירות : (רש"י)

 מצודת דוד  ולציון יאמר. המבשר יבשר את ציון ויהיה נאמר לה הנה הובא כל איש ואיש אשר יולד בה : והוא. מי שבידו לכונן הוא יכונן אותה להיות עליון : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  לציון יאמר איש ואיש (אשר) יולד בה, אז אני צריך להזכיר כל איש ואיש מאישים הפרטיים הנמצאים בה, כי כל איש פרטי משלים את האומה בכללה, כמו שכל אבר פרטי משלים גוף הבעל חי שכ''א צריך לשלמות הגוף, והוא, ר''ל והאיש הפרטי הזה יכונן אותה שתהיה עליון, שע''י כל איש ואיש מאישיה יתוסף שלמות ועליה לעם ציון בכלל, ב. עוד יש ביניהם הבדל מצד האישים הפרטיים בעצמם, כי מלבד מה שנתעלו אישי העם הישראלי במה שכ''א הולך מהלך השלימות אל הכלל כולו, עוד יתרון להם במה שכל איש פרטי בפ''ע נחשב כגוי כולו וכקיבוץ שלם ועז''א.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  והוא. ר''ל האיש שנולד בה :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  יְהוָה יִסְפֹּר בִּכְתוֹב עַמִּים זֶה יֻלַּד שָׁם סֶלָה:

 רש"י  ה' יספור בכתוב עמים וגו'. מקרא מסורס זה וסלה האמור לסופו מוסב כלפי ראשו ה' יספור בכתוב עמים סלה כלומ' לעתיד כשיכתוב הקב''ה הע''ג לדראון ימנה את ישראל הנבלעים בתוכם ואת הנאנסים ביניהם ויוציאם מתוכם ויאמר זה יולד מאותם של ציון ויברור אותם לו וזה שאמר ישעיה (שם ס''ו) וגם מהם אקח לכהנים וללוים מן הגוים המביאים אותם מנחה אקח הנבלעים בתוכם ויהיה בהם כהני' ולוים שאינם נכרים ולפני גלוים הם אמר ה', והיכן אמר (דברים כ''ט) הנסתרות לה' אלהינו : (רש"י)

 מצודת דוד  ה' יספור וגו'. בעת יכתוב את העמים יספור אז את ישראל הנבלעים בתוכם ויברור אותם ויאמר הלא זה מילדי העברים מעולם מימי אבותיו אשר נולדו בציון ולי המה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ה' יספור בכתוב עמים זה יולד שם, איש פרטי הנולד בציון יספור ה' אותו בכתוב עמים, כאילו הוא עם שלם בפ''ע, שאינם נחשבים ליחידים רק לעמים שלמים, סלה סיום הענין :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יספר. מענין מספר :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  וְשָׁרִים כְּחֹלְלִים כָּל מַעְיָנַי בָּךְ: (פ)

 רש"י  ושרים כחוללים. על זאת, כחוללים לשון מחוללי' : כל מעיני. כל קרבי : בך. בישועתך : (רש"י)

 מצודת דוד  ושרים. אז ישוררו כמו המנגנים בחלילים, ויאמרו כל עיוני והבטתי ותוחלתי המה בך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ושרים. מל' שירה : כחוללים. שם כלי נגון כמו תוף וחליל (ישעיה ה). מעיני. מל' עיון ומחשבה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ושרים, אחר שבאר המעלות שנמצא ליושבי ציון על עמים זולתם, אומר כי בעת ישירו שירי האומה בחלילים וכלי שיר, אז הם שרים לאמר כל מעיני בך, שמעיני הישועה האלה כולם בך, את ציון הוא המקור שממך יזלו מעינות האלה ושפע המעלה והתפארת שנמצא לעם יושב ציון :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ושרים כחללים. בעת ינגנו בחלילים, או בעת יחולו במחול אז שרים לאמר כל מעיני בך, מענין מעין מים : (מלבי"ם באור המלות)

תהילים פרק-פח

{א}  שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי קֹרַח לַמְנַצֵּחַ עַל מָחֲלַת לְעַנּוֹת מַשְׂכִּיל לְהֵימָן הָאֶזְרָחִי:

 רש"י  על מחלת לענות. על חולת אהבה וענויה שהיא מעונה ביסורי הגלות : משכיל. כל מקום שנאמר משכיל ע''י תורגמן נאמר שהיה הנביא מעמיד תורגמן לפניו וכשרוח הנבואה באה לו אומר את הנבואה לתורגמן והוא משמיעה : להימן האזרחי. א' מן המשוררי' בכלי שיר ויסדוהו בני קרח את המזמור הזה שיאמרהו הימן על הדוכן : להימן האזרחי. מבני זרח בן יהודה היה שהוא מיוחס (בד''ה א' ב') ובני קרח זמרי ואיתן והימן וכלכל ודרדע כולם חמשה היו חכמים גדולים כמו שנאמר בשלמה (מלכים א' ד') ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע בני מחול ויסדו מזמורים ונקבעו בספר תהלים לכך נקראו בני מחול, כך מצאתי בפירושים מדוייקים : (רש"י)

 מצודת דוד  להימן. המזמור הזה נמסר להימן שהוא יאמר על הדוכן (ועל כי אמר למנצח ר''ל שנמסר לבן לוי המנצח בשיר חזר ופירש שנמסר להימן שהיה מן הלוים) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מחלת. שם כלי נגון : לענות. להרים הקול בשיר כמו וענו הלוים וכו' קול רם (דברים כו) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שיר על מחלת לענות, הוסד על חולה המתיאש הצועק בחליו, ויען שתפלה הזאת מתחלתה עד סופה אין בה תנחומים רק צעקת שבר ותכלית היאוש, אומר כי הוסד לענות, לצעוק ולהרים קול, ויש בדבר משל ומליצה שהחולה הפרטי הצועק הוא משל אל הגוף הכללי שהוא גוף האומה הישראלית שנדמה כחולה הבא עד שערי מות, ונדמה כאילו מת כבר ושוכב בקבר, שזה משל על אבדן מלכותה, ומה שנשבתה מהיות לגוי ופיזור האומה בין עמים רבים אשר כבשום לעבדים ושפחות, שזה יצויר כקבר ושאול בו נקבר הגוף הכללי, כמ''ש הנני פותח את קברותיכם עמי, רק שהם עוד מרגישים צרותיהם ומכאוביהם כגוף חי המרגיש מכאוביו, ועז''א משכיל להימן, שיש בו דברי שכל טוב על מחלת האומה ומכאוביה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  לענות. הרמת קל, כרם חמר ענו לה (ישעיה כ''ז) :(מלבי"ם באור המלות)


{ב}  יְהוָה אֱלֹהֵי יְשׁוּעָתִי יוֹם צָעַקְתִּי בַלַּיְלָה נֶגְדֶּךָ:

 רש"י  יום צעקתי. וגם בלילה אני נכון נגדך : (רש"י)

 מצודת דוד  יום צעקתי. עם כי צעקתי בתפלה כל היום מ''מ גם בלילה אערוך תחינתי לפניך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ה' אלהי ישועתי, היום אשר בו צעקתי הוא עומד בלילה נגדך, ר''ל כי אצלנו הזמן העבר אין לו מציאות בזמן ההוה, והצעקה שנעשה בו שייך אל זמן העבר לא אל ההוה, אבל אצלך שאינך תחת הזמן, העבר וההוה והעתיד עומד תמיד נגד עיניך בהוה, ואין הבדל בין העבר וההוה, עד שגם היום העבר עומד נגדך בלילה שאחריו בהוה, כאלו הוא עוד במציאות וכן הצעקה שנעשה בו, וא''כ.(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  תָּבוֹא לְפָנֶיךָ תְּפִלָּתִי הַטֵּה אָזְנְךָ לְרִנָּתִי:

 מלבי"ם - באור הענין  תבא לפניך תפלתי, מצייר תפלתו כעצם מופשט העולה למעלה ויתיצב לפני ה', (כי גדר התפלה היא שפיכת הנפש והתקשרה במקורה) ועי''כ תטה אזנך גם לכנתי וקינתי על צרות הגוף :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תפלתי, רנתי. רנה מענין קינה כמו קומי רני בלילה וכן למעלה (י''ז א) :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  כִּי שָׂבְעָה בְרָעוֹת נַפְשִׁי וְחַיַּי לִשְׁאוֹל הִגִּיעוּ:

 רש"י  כי שבעה ברעות נפשי. על כנסת ישראל הוא אומר : (רש"י)

 מצודת דוד  כי שבעה. כי רבו הרעות עד שנפשי שבעה מהם והוא ענין מליצה : וחיי. ימי חיי קרבו לרדת אל השאול : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי שבעה ברעות נפשי, ר''ל כל ימי חיי היה אך רעות שבם שבעתי, ועתה חיי לשאול הגיעו, הפך מי שכתוב בו וימת זקן ושבע ימים או המת שבע טובה ושלוה :(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  נֶחְשַׁבְתִּי עִם יוֹרְדֵי בוֹר הָיִיתִי כְּגֶבֶר אֵין אֱיָל:

 רש"י  אין איל. אין כח כמו (לעיל כ''ב) אילותי לעזרתי חושה : (רש"י)

 מצודת דוד  נחשבתי. מגודל התשות נחשבתי עם האנשים אשר כבר ירדו לקבר : אין איל. שלא היה לי כח מעולם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  איל. ענין כח כמו אל גוים (יחזקאל לא) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  נחשבתי, מצייר א''ע כחולה חולת העילוף שטועים וחושבים אותו למת ומקברים אותו, והוא עדן חי ומרגיש רק שנתעלף ואין לו כח לנוע אחד מאיבריו שיכירו שהוא חי עדיין, וז''ש נחשבתי בעיני הבריות עם יורדי בור, ורוצים לקברני, ובאמת הייתי כגבר אין איל, שעוד יש בי חיות רק אין בי כח :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  בַּמֵּתִים חָפְשִׁי כְּמוֹ חֲלָלִים שֹׁכְבֵי קֶבֶר אֲשֶׁר לֹא זְכַרְתָּם עוֹד וְהֵמָּה מִיָּדְךָ נִגְזָרוּ:

 רש"י  במתים חפשי. הנני בין המתים חפשי מן העולם וכל שהם המתים חפשים מן העולם. מידך נגזרו . ממצותיך נגזרו מן העולם : (רש"י)

 מצודת דוד  במתים חפשי. אני נמנה בין המתים שהמה חפשים ממקרי העולם ועמלו : עוד. עדיין לא זכרתם כי לא באה זמן התחיה : והמה. עדיין המה כרותים ממכת ידך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עוד. כמו עדיין וכן עוד היום גדול (בראשית כ''ב) : נגזרו. נכרתו כמו נגזרנו לנו (יחזקאל לו) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  במתים, והלואי הייתי במתים שהם חפשי מן היסורים, וגם אם נגזר עלי להיות חלל (כי הנקבר בחייו ימית א''ע בקבר ויעשה חלל) הלואי הייתי כמו חללים שוכבי קבר, שכבר מתו, אשר לא זכרתם עוד כי אינם חיים עוד, אבל אנכי גרוע מהם, כי המה מידך נגזרו, המתים כבר נגזרו ונפרדו ממכת ידך, שאין ידך שולטת עליהם עוד להכותם, לא כן אנכי, שהגם, (ז-ח) ששתני בבור תחתיות ובמחשכים אשר במצולות, בכ''ז עלי סמכה חמתך, וגם בקבר שאני שם עוד ענית כל משבריך, ויעברו עלי המשברים שעוברים על מי מצולה, וכאלו גם אחרי נקבר עם יורדי בור עוד מרגיש צרות החיים ורעותיהם, סלה סיום הענין :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  חפשי. מרעות העולם, וחללים הם הנהרגים ע''י פצעים, מידך נגזרו, נסתלקו ממכת ידך כמו כי נגזר מארץ חיים, שאין ידך מושל עליהם :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  שַׁתַּנִי בְּבוֹר תַּחְתִּיּוֹת בְּמַחֲשַׁכִּים בִּמְצֹלוֹת:

 רש"י  בבור תחתיות. הוא הגלות : (רש"י)

 מצודת דוד  שתני. שמת אותי בבור תחתיות העמוק למאוד : במצולות. בעומק המים הוא משל לצרות שונות : (מצודת דוד)


{ח}  עָלַי סָמְכָה חֲמָתֶךָ וְכָל מִשְׁבָּרֶיךָ עִנִּיתָ סֶּלָה:

 רש"י  סמכה. נשענה ותלה עלי : וכל משברך ענית סלה. משברים לשון גלי הים הם כל סערת אפך בכלם ענית אותי תמיד : (רש"י)

 מצודת דוד  וכל. עם כל משבריך ענית אותי לעולם ר''ל זמן רב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וכל. הוי''ו במקום עם וכן ויוסף היה במצרים (שמות א) ר''ל עם יוסף שהיה במצרים : משבריך. הם גלי הים הנראים כמשברים מי הים וכן משברים יתחטאו (איוב מא) : ענית. מל' ענוי : (מצודת ציון)


{ט}  הִרְחַקְתָּ מְיֻדָּעַי מִמֶּנִּי שַׁתַּנִי תוֹעֵבוֹת לָמוֹ כָּלֻא וְלֹא אֵצֵא:

 רש"י  שתני תועבות למו. האומו' שהייתי חשוב' בעיניה' עכשיו אני נמאסת להם : כלא. נחבש בכלא ואיני יכול לצאת : (רש"י)

 מצודת דוד  הרחקת. חזקת לב אוהבי להתרחק ממני כי נהפכו לאויבים : שתני. שמת אותי להיות מתועב בעיניה' : כלוא. אני כמו בבית הכלא ומאסר ולא אוכל לצאת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מיודעי. אוהבי כמו אלופי ומיודעי (לעיל נה) : למו. להם : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הרחקת, אחר שצייר הדבר בציור משלי כאלו הוא קבור בקבר, ורק בזה עודנו חי שעדן מרגיש רעות ומכאובים, יציד הנמשל שהרחקת מיודעי ממני שהם לא יבואו אלי, כי אני תועבה למו, וגם אני לא אוכל לבא אליהם כי אני כלוא ולא אצא, וזה הנמשל של הקבר :(מלבי"ם באור הענין)


{י}  עֵינִי דָאֲבָה מִנִּי עֹנִי קְרָאתִיךָ יְהוָה בְּכָל יוֹם שִׁטַּחְתִּי אֵלֶיךָ כַפָּי:

 מצודת דוד  עיני דאבה. עצבה עיני מן גודל העוני : שטחתי. פרשתי כפי כדרך המתפללים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  דאבה. ענין עצבון כמו ודאבון נפש (דברים כ''ח) : שטחתי. ענין פרישה כמו משטח חרמים (יחזקאל כו) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  עיני, והגם שלא אראה אדם עוד עם יושבי חדל, בכ''ז אני רואה את העוני שהוא עומד אצלי לענות אותי, ועיני רואות אותו ודואבות ממנו, ובמעמד הזה קראתיך ה' בכל יום :(מלבי"ם באור הענין)


{יא}  הֲלַמֵּתִים תַּעֲשֶׂה פֶּלֶא אִם רְפָאִים יָקוּמוּ יוֹדוּךָ סֶּלָה:

 רש"י  הלמתים. הלרשעים שאף בחייהם קרוין מתים הלהם אתה עושה פלא ונסים : אם רפאים יקומו יודוך. שמא אלו האומות שריפו ידיהם מעבודתך ומתורתך יקומו ויודוך בתמיה : (רש"י)

 מצודת דוד  הלמתים. ר''ל הלא אמות מקושי צרות וכי להמתים תעשה הנפלאות שהבטחת : אם רפאים. אם המתים שנרפו ונחלשו ע''י מלאך המות אם המה יודוך לעולם על נפלאותיך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רפאים. מל' רפיון וחלשות : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הלמתים, וכי תפליא עמי פלאות אחרי המות, ויותר מזה האם רפאים שהם כבר קבורים בקבר ונבלה גופם שם, וכי יקומו ויודוך. סלה סיום הענין :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מתים, רפאים. עי' ישעיה (כ''ח) :(מלבי"ם באור המלות)


{יב}  הַיְסֻפַּר בַּקֶּבֶר חַסְדֶּךָ אֱמוּנָתְךָ בָּאֲבַדּוֹן:

 רש"י  היסופר בקבר חסדך. אם נמות ביד אויבנו כלום נוכל לספר שבחך בקבר : (רש"י)

 מצודת דוד  היסופר. כפל דברו רבת פעמים כדרך הנוהים ומקוננים : באבדון. הוא הקבר שבו נאבד האדם מזה העולם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (יב-יג) היספר, יאמר גם אם יצוייר שתעשה פלא למתים, הלא תכלית הפלאים הוא, א. שיודעו להאנשים שלהם נעשו הפלאים, ב. שיוכלו המה לספרם לאחרים, ונגד זה אמר היסופר בקבר חסדך שגם אם ידעו המתים וישיגו את הפלאים, הלא לא יוכלו לספרם, ומוסיף שלא לבד שלא יוכלו לספרם, כי גם היודע בחשך פלאך, שגם לא יודעו להם כלל ולא ירגישו אותם, ותכלית ידיעת הפלאים הוא שע''י משיגים יכולת ה' וצדקתו, וע''ז אמר היודע פלאך וצדקתך, ותכלית ספור הפלאים שע''י יכירו הבריות חסדו ואמתו, לכן אמר היסופר חסדך ואמתך :(מלבי"ם באור הענין)


{יג}  הֲיִוָּדַע בַּחֹשֶׁךְ פִּלְאֶךָ וְצִדְקָתְךָ בְּאֶרֶץ נְשִׁיָּה:

 מצודת דוד  היודע. וכי יהיה נודע פלאך ע''י כשנהיה בחשכת הקבר וכי נספר צדקתך בארץ נשיה והוא הקבר (כי בהיות האדם שם נשכח מפי הבריו') : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נשיה. ענין שכחה כמו נשני אלהים (בראשית מ''א) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  נשיה. תואר, לשון שכחה כמו נשכחתי כמת מלב :(מלבי"ם באור המלות)


{יד}  וַאֲנִי אֵלֶיךָ יְהוָה שִׁוַּעְתִּי וּבַבֹּקֶר תְּפִלָּתִי תְקַדְּמֶךָּ:

 מצודת דוד  ואני. הלא אני שועתי אליך ובכל בוקר תקדים תפלתי לבוא לפניך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ואני, אבל אני בעודי בחיים הלא אליך ה' שועתי, ולא לפרקים רק בכל בקר תפלתי תקדמך, (מצייר שהדבר הראשון שיבא לפניך בבקר הוא תפלתי) וא''כ.(מלבי"ם באור הענין)


{טו}  לָמָה יְהוָה תִּזְנַח נַפְשִׁי תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי:

 מצודת דוד  למה. ר''ל הואיל ואני מתפלל לפניך למה א''כ תעזוב נפשי ביד האויב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תזנח. תעזוב : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  למה ה' תזנח נפשי, שבהכרח או שעזבת אותי לגמרי ואינך משגיח עלי כלל ואני תחת המקרה, או שהסתרת פניך ממני לבל אראך, כמשגיח על חברו מציץ מבין החרכים שהוא רואה את חברו ואין חברו רואהו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תזנח, תסתיר פניך. עי' למעלה (י''ג ב') :(מלבי"ם באור המלות)


{טז}  עָנִי אֲנִי וְגוֵֹעַ מִנֹּעַר נָשָׂאתִי אֵמֶיךָ אָפוּנָה:

 רש"י  וגוע מנוער. מת מתוך תשנוק מיתה חטופה, כמו (שמות י''ד) וינער ה' וינער פירש מנחם ל' חביט' כמו (ישעיה ל''ג) נוער כפיו מתמוך בשוחד, (שם נ''ב) התנערי מעפר קומי שבי (שם א') והיה החסון לנעורת (איוב ל''ח) וינערו רשעים ממנה (נחמיה ה') ככה יהא נעור וריק : אפונה. מיושבת ומבוססת אימתך בלבי. אפונה לשון (משלי כ''ה) דבר דבור על אפניו על מכוניו : (רש"י)

 מצודת דוד  וגוע מנוער. מעת נערותי אני בגויעה ר''ל זמן ארוך ומעט היו ימי השלוה. נשאתי וגו'. ר''ל אהיה פנוי מעסקי בטורח נשיאת הפחד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אמיך. מלשון אימה ופחד : אפונה. מל' פנוי : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (טז-יז) עני אני, הגם שאני עני ונכנע בנפשי, וגוע מנוער מצד חולשת גופי, בכ''ז נשאתי אמיך בכל מקום אשר אפונה, כאלו אני רוצה להחזיר פני לצד אחר מפני אימתך והיא תבעתני בכל צד, ועלי עברו חרוניך שהם העונשים, וגם בעותיך צמתתוני הפחדים שיש לי תמיד על להבא :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אפונה. בכ''מ אשר אפנה :(מלבי"ם באור המלות)


{יז}  עָלַי עָבְרוּ חֲרוֹנֶיךָ בִּעוּתֶיךָ צִמְּתוּתֻנִי:

 מצודת דוד  בעותיך. החרדה הבאה ממך היא כרתה אותי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בעותיך. מל' בעתה וחרדה כמו פלצות בעתתני (ישעיה כא) : צמתתוני. ענין כריתה כמו יצמיתם ה' (לקמן צד) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  צמתתוני. נכפלה התי''ו לחזק, שכרתו אותי כריתות רבות (מכלול) :(מלבי"ם באור המלות)


{יח}  סַבּוּנִי כַמַּיִם כָּל הַיּוֹם הִקִּיפוּ עָלַי יָחַד:

 מצודת דוד  סבוני. החרון והחרדה מסבבים אותי כמים המסבבים גוף העומד בהם : יחד. החרון והחרדה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הקיפו. ענין סבוב : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  סבוני כמים, ויותר מזה שהקיפו עלי, שהיקף הוא סביב סביב בכל צד, ולא אחד אחר חברו, רק הקיפו עלי יחד כולם בפעם אחת :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  סבוני, הקיפו. ההיקף הוא ההיקף השלם כנ''ל (כ''ב י''ז, מ''ח י''ג) : (מלבי"ם באור המלות)


{יט}  הִרְחַקְתָּ מִמֶּנִּי אֹהֵב וָרֵעַ מְיֻדָּעַי מַחְשָׁךְ: (פ)

 רש"י  מיודעי מחשך. נחשכתי ונחדלתי מהם : (רש"י)

 מצודת דוד  הרחקת. כי לא באו אלי לנחמני : מיודעי מחשך. כאלו המה במקום חושך שלא אראה אותם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מיודעי. אוהבי : מחשך. מל' חושך : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הרחקת, מצייר כאלו אימות ה' ובעתותיו הסובבים אותו הם כשומרים סביבו בל יקרב שום איש אליו, ובזה הרחקת ממני אוהב ורע, רק מיודעי מחשך, דבר חשך ואופל הוא מיודעי, שאני שוכן עם החשך והאופל, והנמשך על הגוף הכללי והאומה מובן מאליו, שצורת האומה הכללית היא כגוף חולה במחלה אנושה, וכאלו מת ונקבר ובטל מן העולם, רק בזה עודהו חי שעודו מרגיש בצרותיו, והוא מופרד מבני אדם כלוא בבתי כלאים לשכון לבד כצפור בודד על גג, ונרדף מן אימים ובעתות ומשברי מות, וכן כל הדמויים צודקים בנמשל למבין, שעז''א משכיל : (מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-פט

{א}  מַשְׂכִּיל לְאֵיתָן הָאֶזְרָחִי:

 רש"י  לאיתן האזרחי. גם הוא אחד מן חמשה אחים המשוררי', ורבותינו פירשוהו באברה' אבינו על שם מי העיר ממזרח :(רש"י)

 מלבי"ם - באור הענין  משכיל לאיתן, נוסד בגלות, בו ידבר על הברית שכרת ה' עם בית דוד, שהופר ואין מזרעו מושל על ישראל, והמליץ יאמר כי הנהגת ה' הכללית שבה מנהיג את העולם הוא מיוסד על החסד ועל האמונה, והראה כי גם הברית שכרת עם דוד נוסד ג''כ על שני עמודים אלה, כי כמו שינהיג את הכלל בחסד ואמת, כן יש אתו הנהגה כזאת על אישים פרטיים, שהוא מלכות בית דוד שמכוון נגד הנהגת עולם הכללי וכאלו האחד דפוס לחברו, ועל פי זה יצעק מרה על שהחסד והאמת אשר בהנהגה הכללית עדן קיים ומתמיד, והחסד והאמונה שהוסד עם בית דוד הורס ונפרץ נשבת ואיננו :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  חַסְדֵי יְהוָה עוֹלָם אָשִׁירָה לְדֹר וָדֹר אוֹדִיעַ אֱמוּנָתְךָ בְּפִי:

 רש"י  אודיע אמונתך בפי. את שידעתיך שאתה שומר הבטחתך ומאמין דבריך : (רש"י)

 מצודת דוד  חסדי ה'. החסד שעשה ה' עמנו אשירה לעולם ולכל דור אודיע בפי מה שהאמתת את דבריך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  חסדי ה', יש הבדל בין חסד ובין אמונה, החסד הוא מה שיעשה מנדבת לב מבלי הבטחה קודמת או איזה חיוב או בעבור דבר שקבל בעבורו, והאמונה או אמת הוא מה שיעשה ע''י חיוב, אם שהבטיח לעשותו, או שהתחייב לעשות בעבור הגמול וכדומה, והנה קיום העולם הכללי ע''פ חקי הטבע הכוללים הוא ממדת האמונה, כי אחר שיסד ה' את הטבע והעולם וחקק חקיהם, הוא כאילו הבטיח שהחקים האלה יתמידו כל ימי עולם, למשל חק נתן שירד הגשם בעתו, שיהיה הקיץ והחורף בזמנם, חק ולא יעבור, ואם יצוייר שישנה ה' את החקים האלה הוא מבטל אמונתו שהעמידם שלא ישתנו לעולם, לפ''ז החקים שבהם העולם הכללי מתנהג כפי הטבע שיסד בששת ימי הבריאה יעמדו מצד האמת והאמונה, אולם בעת יעשה ה' דבר פלא בלתי מחויב ונמשך מצד חקי הטבע הקיימים, הוא מצד חסדו באשר אינו מחויב בדבר זה מצד הבטחתו, ומשני ההנהגות האלה ידבר המשורר בסימן הזה, שעז''א חסדי ה' עולם אשירה, שישיר על ההנהגה הפלאיית, וגם אודיע לדור ודור אמונתך שהיא ההנהגה הטבעיית הקבועה, והנה יש הבדל בין עולם ובין לדור ודור, שעולם מציין הזמן הנמשך הבלתי מתחלק, ולדור ודור, מציין הזמן המתחלק לשני דורות, ולפ''ז היה ראוי שיאמר אצל האמונה מלת עולם, כי הסדור הטבעי הוא קיים לעולם, ואצל החסד הי''ל לומר לדור ודור, כי החסד שהיא ההנהגה הפלאיית אינה מתמדת תמיד רק מתחדשת לפעמים בדור מן הדורות לפי הדור, אולם הוא הדבר אשר כתבנו למעלה (סי' ל''ו פסוק ו') עמ''ש ה' בהשמים חסדך אמונתך עד שחקים, שהגם שידמה לבני אדם שהאמונה קבועה בשמים והחסד קבוע בשחקים, ר''ל שההנהגה ע''פ חקי הטבע היא קבועה במערכת השמים, וההנהגה ע''פ הפלא ושידוד הטבע הוא למעלה מן השמים שהם בשחקים, תלמדנו התורה כי גם החקים הטבעיים הם נמשכים לפי המעשה, אם לשבט אם לחסד, עד שגם הטבע תתנהג בדרך הפלא בנסים נסתרים לפי מעשה בני אדם לגמול או לעונש, וכן גם החסד הקבוע בשחקים הוא ג''כ הנהגה קבועה מסודרת מראש מקדם, וכמ''ש תנאי התנה הקב''ה עם הים שיקרע לפני בני ישראל, ועפ''ז יאמר שגם חסדי ה' עולם אשירה, שגם ההנהגה הפלאיית היא קבועה לעולם, וגם האמונה שהיא ההנהגה הטבעיית היא לדור ודור ונמשכת לפי הדורות, שדור שייטיבו מעשיהם וישמעו אל מצותיו תריק להם הטבע שופע שובע רצון, ולדור סורר ומורה יעצור את השמים ולא יהיה מטר :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  חסד, אמונה. אצל בני אדם גדר האמונה הוא לשמור הבטחה או חיוב, וגדר החסד הוא מה שיתנדב מבלי חיוב או הבטחה, ואצל ה' מצאנו שעפ''י יסוד זה יכנה ההנהגה הטבעיית בשם אמונה, כי בו שומר אמונתו אל העולם, שיסדה לעולם על חקי הטבע הקבועים, ואת ההנהגה הנסיית בשם חסד, כי זה יעשה מנדבת לבו מבלי חיוב קודם, ובס' זה הוכפלו שמות אלה בפסוק ג', ט''ו, כ''ה, כ''ט, ל''ד, נ', וחוץ מזה מבואר נגלה שכל דבור ודבור סובב על הקוטב הזה, וכבר דבר על שני אלה למעלה ל''ג ה', ל''ו ו', צ''ב ג'. ובכ''מ. אשירה, אודיע. על הנפלאות ישוררו בשירים, ודברים הטבעיים הרגילים אין דרך לחבר עליהם שירים רק יודיעו ויספרו אותם. עולם, דור ודור. הבדלם בארתי בכ''מ, ונרשם למעלה ל''ג י''א :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה שָׁמַיִם תָּכִן אֱמוּנָתְךָ בָהֶם:

 רש"י  כי אמרתי עולם חסד יבנה. כי אמרתי עד עולם יבנה בחסד כסא דוד כמ''ש (ש''ב ז') והכינותי כסא ממלכתו וגו', ד''א סבור הייתי שיהא העולם בנוי בחסדך ותכין אמונתך בשמים שתהא נכונה ומקוימת ומה היא האמונה אותה ההבטחה שהבטחת את דוד ע''י נתן הנביא לאמר כרתי ברית לבחירי להכין עד עולם זרעו (שם) : (רש"י)

 מצודת דוד  כי אמרתי. כי אומר אני חסד אל יהיה בנוי ומתוקן עד עולם : שמים. כימי עמידת השמים תהיה נכון אמונתך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי אמרתי, והנה בעת בריאת העולם נתגלו שתי המדות כאחת, כי ראשית הבריאה היתה מצד החסד הגמור, כי אז לא היה עוד שום נמצא במציאות שיבטיח לו הקיום והמציאות, וחקי הטבע נתיסדו אז בלא הבטחה וחיוב קודם רק בחסד גמור, וז''ש כי אמרתי עולם חסד יבנה, שתחלת בנין העולם היה מצד החסד לבד, אבל אחר שע''י חסדו ברא את העולם ויסד וחקק חקי הטבע בששת ימי המעשה, אז נתיסדה מדת אמונה, ר''ל שקיום הנמצאים אחר שבראם בחסדו, וכן קיום חקי הטבע אחר שחקקם בחסדו הוא מצד האמונה ומדת האמת, שהוא כאלו הבטיח אז שיעמדו החקים והנבראים כל ימי עולם ולא יפחתו מיניהם ולא יגרעו חקיהם, וחקי הטבע הקבועים הנוסדים על אמונה הם מן השמים שהוא מעולם הגלגלים ולמטה, כי למעלה מן השמים הוא עולמות השכליים ששם מקום הפלאות שהם למעלה מחקי הטבע שלנו, ועל זה אמר שמים תכין אמונתך בהם :(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  כָּרַתִּי בְרִית לִבְחִירִי נִשְׁבַּעְתִּי לְדָוִד עַבְדִּי:

 מצודת דוד  כרתי. ר''ל וזהו החסד שאמר כרתי ברית לבחירי וחוזר ומפרש נשבעתי לדוד עבדי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כרתי, הוא מאמר ה', המשורר יאמר, כי לעומת שאנחנו משיגים את החסד והאמונה המתפשטים בעולם הכללי, קבלו מפי הנביאים שחסד ה' ואמונתו מתפשט גם על אישים פרטים, שה' אמר שכרת ברית עם דוד, שבענין הברית הזה נמצא ג''כ חסד ואמונה, שנגד החסד אמר כרתי ברית לבחירי, שכריתת הברית היה מצד הבחירה שבחרו ה' (לא מצד השקף על מעשיו רק מבחירת ה') שזה ממדת החסד שלא ישקיף על המעשה, ונגד האמונה שהיא כפי הזכות והמעשה אמר נשבעתי לדוד עבדי, שעוד הוסיף ונשבע לו מצד שהוא עבדו ועובד עבודתו, שמצד זה יחוייב שישמור לו אמונתו כפי זכותו, וזה כבריאת עולם שראשית הוייתו היה מצד בחירת ה' לבד שהוא החסד, ואח''כ מתקיים עפ''י האמונה שהוא מצד ענין הנמצאים ומציאותם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בחירי, עבדי. וכן ישעיה מ''א ח', מ''ב א', לקמן ק''ה ו' :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  עַד עוֹלָם אָכִין זַרְעֶךָ וּבָנִיתִי לְדֹר וָדוֹר כִּסְאֲךָ סֶלָה:

 מצודת דוד  אכין זרעך. להיות נכונים למלוכה : כסאך סלה. כסא המלכות הנתון לך לרשת לזרעך יהיה עד עולם כי אף שתבוטל בימי הגולה הנה תשוב בימי המשיח ולא תופסק עוד : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  עד עולם, יש הבדל אצלי בין עד עולם ובין דור ודור, שעד עולם הוא הזמן המתדבק, ולדור ודור הוא הזמן המתחלק לשני דורות, ועז''א עד עולם אכין זרעך, כי זרע דוד יתקיימו לעולם מבלי הפסק, ובניתי לדור ודור כסאך, כי כסא דוד יבטל בזמן הגלות ולא יעמוד לעולם בלי הפסק, רק שהשם ישוב יבננה בדור הנרצה בעיניו, ועז''א לדור ודור, סלה סיום הענין :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  וְיוֹדוּ שָׁמַיִם פִּלְאֲךָ יְהוָה אַף אֱמוּנָתְךָ בִּקְהַל קְדֹשִׁים:

 רש"י  ויודו שמים פלאך. אם היית שומר הבטחתך : אף אמונתך. אמונת דבריך יודו בקהל קדושים : (רש"י)

 מצודת דוד  ויודו. אז צבא השמים יודו על הפלאים שתעשה בימי המשיח ואף אמונת הבטחתך יסופר בקהל קדושים המה בני ישראל : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ויודו, (חלק ב') בחלק הזה יספר כי החסד והאמונה הכללי עודנו קיים קבוע בעולם הכללי, והמציאות מעיד עליו בכל יום הן בטבע הסדורה הן בהנהגה הפלאיית, וכי ה' יסד מלכות ב''ד מסכים עם החסד והאמת הכללי, והמציאות הכללי עד עליו, ויודו שמים פלאך ה', יאמר הגם שהשמים הם מתנהגים עפ''י חקי הטבע הקבועים, וקהל קדושים שהם המלכים הם המנהיגים את ההנהגה הנסיית שנעשית ע''י המלאכים כמ''ש שרפים עומדים ממעל לו, שהם למעלה מן הכסא שהוא השמים כמו שפי' שם, בכ''ז גם השמים יודו פלאך ה', שגם הטבע תמשך אחר ההנהגה ההשגחיית הפלאיית, וגם בה יש נסים נסתרים והנהגה קצובה לפי המעשה ולפי השכר והעונש, ואף אמונתך יודו בקהל קדושים, שגם המלאכים יודו את ההנהגה הקבועה, כי גם הם יניעו את החקים הקבועים הטבעיים שיהיו מסכימים עם ההנהגה הפלאיית, וגם הנסים הם הנהגה קבועה מראש, וכמ''ש כ''ז באורך למעלה סי' ל''ו במ''ש ה' בהשמים חסדך אמונתך עד שחקים, עיי''ש בארך :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (ו-ז) שמים, שחק. שחקים גבוהים משמים ומציין מקום הנפלאות, כמו שאמר ישעיה מ''ה ובס' זה (ל''ו ו', ס''ח ל''ה, ע''ז י''ח, ע''ח כ''ג). יערך, ידמה. בארתי הבדלם ישעיה (מ' י''ח). בני אלים. כחות הטבע, כמו הבו לה' בני אלים :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  כִּי מִי בַשַּׁחַק יַעֲרֹךְ לַיהוָה יִדְמֶה לַיהוָה בִּבְנֵי אֵלִים:

 רש"י  יערוך לה'. יהא נערץ כמותו : (רש"י)

 מצודת דוד  יערוך לה'. יערוך עצמו להיות דומה לה' להבטיח ולקיים : ידמה וגו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יערך. מלשון ערך ושווי : אלים. חזקים כמו אל גוים (יחזקאל לא) ור''ל מלאכי מעלה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי מי בשחק יערך לה', השחק יציין מקום המלאכים והשכלים כי שחקים הם גבוהים משמים ושם מקום הפלאות, ובני אלים הם כחות הטבע, ויש הבדל בין ערך ובין דמה, כי הדברים יתדמו לפי מקריהם, ויערכו לפי שויים בעצמותם, והנה בשחק שם נמצא דימוי לה', שהוא הדמיון בקצת מקרי פעולותיו, שהפעולות היוצאות מהשחק אינם מקושרים בחקי הטבע והזמן והמקום, והמלאכים הם שכליים מופשטים מחומר וכדומה, ובכ''ז אין להם ערך עמו כי הם נבראים וכחם מוגבל, והפלאים הנעשים על ידם הם בלתי מתמידים ותלוים ברצון ה' לפי שעה, אבל ה' אין סוף ובב''ת בורא כל ופלאיו קבועים ברצונו הפשוט מראשית קדומים, ולפ''ז הגם שי''ל דימוי עמו אין להם ערך עמו, ומי ידמה לה' בבני אלים, שכחות הטבע אין להם אף דמיון אליו, כי כולם מקושרים בכחות גשמיים בלתי נצחים, ואין להם אף דמיון אליו יתברך :(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדֹשִׁים רַבָּה וְנוֹרָא עַל כָּל סְבִיבָיו:

 רש"י  בסוד קדושים רבה. בסוד רב של מלאכים : (רש"י)

 מצודת דוד  אל נערץ. כי הוא אל אמיץ בחבורת עדת קדושים רבה וגדולה הם מלאכי מעלה : על כל סביביו. הם המלאכים המסבבים כסא כבודו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נערץ. ענין חוזק כמו כגבור עריץ (ירמיה ב) : בסוד. ענין חבורה ואסיפה כמו ועל סוד בחורים (שם ו) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אל נערץ, עתה יבאר ששני מיני ההנהגות האלה שהזכיר, בין הפלאיית הנעשית ע''י הקדושים שהם המלאכים, ובין הטבעית הנעשית ע''י צבאות השמים והגלגלים כולם יוצאות מה' ולא יעשו דבר בלעדו, ונגד ההנהגה הפלאית אמר אל נערץ בסוד קדושים רבה, בועד הגדול של הקדושים והמלאכים ששם ימתקו סוד על הפלאים והנסים, ה' נערץ בקרבם שלא יעשו דבר בלעדיו, ויען שתכלית הפלאים הוא שייראו מפניו אמר כי נורא הוא על כל סביביו, באשר הם סביב לו וקרובים אליו והוא נורא עליהם :(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  יְהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת מִי כָמוֹךָ חֲסִין יָהּ וֶאֱמוּנָתְךָ סְבִיבוֹתֶיךָ:

 מצודת דוד  חסין יה. אתה ה' החזק מאוד : ואמונתך. האמונה היא מעולם סביבותיך ולא תתפרד ממך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חסין. ענין חוזק כמו וחסון הוא כאלונים (עמוס ב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ה' אלהי הצבאות, גם בהנהגה הטבעיית הנעשית ע''י המערכה וצבא השמים שבעבורם נקרא אלהי הצבאות, והיא ההנהגה הקבועה שבעבורם נקרא חסין שפורה חוזק קבוע, לא נמצא כמוך חסין יה, ואתה שוכן גם בקרב הצבאות האלה, ואמונתך סביבותיך, עד שגם הנהגת הטבע המיוסדת על האמונה היא ג''כ סביבותיך, כי אתה שוכן בקרבם ופועל בם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  חסין. מורה על דבר המתקיים, וכן וחסון הוא כאלונים, וזה הבדלו מיתר נרדפיו, והוא תואר ע''מ גביר :(מלבי"ם באור המלות)


{י}  אַתָּה מוֹשֵׁל בְּגֵאוּת הַיָּם בְּשׂוֹא גַלָּיו אַתָּה תְשַׁבְּחֵם:

 רש"י  בשוא גליו. בהנשא גליו : אתה תשבחם. תשפילם וכן (משלי כט) וחכם באחור ישבחנה (וכן לעיל סה) משביח שאון ימים : (רש"י)

 מצודת דוד  בגאות הים. בחוזק הים וגאונו : בשוא. בהתרומם גליו אתה תשקיעם ותשפיל' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תשבחם. תשקיעם ותשפילם כמו משביח שאון ימים (לעיל סה) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אתה, מתחיל לבאר שני הדברים האלה שהזכיר, איך יתגלו ע''י שני ההנהגות האלה הנקראים בשם חסד ואמונה בעולם התחתון, נגד ההנהגה הפלאיית שהזכיר בפסוק ח' שנעשית ע''י סוד קדושים, אמר, אתה מושל בגאות הים, שבעת קריעת ים סוף התגאה הים לעבור גבולו בעת הוליכו ה' ברוח קדים עזה כל הלילה, שבעת הסער דרך הים להתגאות ולעבור גבולו, ואתה משלת עליו אשר בשוא גליו, בזה עצמו שהתנשאו גליו וכמ''ש וברוח אפיך נערמו מים, עי''ז בעצמו אתה תשבחם ונצבו כמו נד נוזלים וקפאו תהומות וישם את הים לחרבה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תשבחם. תשפילם כמו משביח שאון ימים, ומשתתף עם שבח שגדרו שמשביח הדבר ומטיבו כמ''ש לקמן (קי''ז א') :(מלבי"ם באור המלות)


{יא}  אַתָּה דִכִּאתָ כֶחָלָל רָהַב בִּזְרוֹעַ עֻזְּךָ פִּזַּרְתָּ אוֹיְבֶיךָ:

 רש"י  רהב. מצרים : (רש"י)

 מצודת דוד  כחלל רהב. כמו החלל המדוכא כן דכאת רהב הם מצרים הקרוי רהב : פזרת אויביך. הם מלכי כנען : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  דכאת. ענין כתיתה ושבירה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אתה, ועי''ז בעצמו דכאת את רהב שהם המצריים כחלל, ובזרוע עזך פזרת אויביך, שהזרוע מציין שיעשה הכל בכחו בלי עזר מהתחתונים או ממעשיהם, רק בכחו העליון לבדו :(מלבי"ם באור הענין)


{יב}  לְךָ שָׁמַיִם אַף לְךָ אָרֶץ תֵּבֵל וּמְלֹאָהּ אַתָּה יְסַדְתָּם:

 מצודת דוד  לך שמים. שלך השמים : ומלואה. הבריות שממלאים את העולם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  לך, ונגד ההנהגה הטבעיית שהזכיר בפסוק ט' שנעשית ע''י צבאות השמים ששם תתחיל הנהגת הטבע, אומר לך שמים, שהנהגת הטבע המתגלה במערכת השמים היא מיוחס לך, וגם אף לך ארץ, שאף הארץ ששם סוף ההנהגה הזאת היא לך ג''כ ותחת השגחתך, והראיה כי תבל ומלואה אתה יסדתם, שלפי הטבע היתה הארץ מכוסה במים, ולא היה אפשר שיהיה תבל שהוא חלק היבשה המיושב, ואתה יסדת את היבשה שימצאו תבל ומלואה, כמ''ש לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה כי הוא על ימים יסדה כמו שפירשתי שם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ארץ, תבל. הבדלם מבואר בכ''מ, תבל מורה על חלק המיושב :(מלבי"ם באור המלות)


{יג}  צָפוֹן וְיָמִין אַתָּה בְרָאתָם תָּבוֹר וְחֶרְמוֹן בְּשִׁמְךָ יְרַנֵּנוּ:

 מצודת דוד  וימין. הוא דרום כי מזרח נקרא קדם והעומד קדמת פניו לקדם מול השמש ימינו א''כ לדרום ומערב קרוי אחור כי אז אחוריו למערב : בשמך ירננו. ר''ל פלאי גבהם יעוררו הבריות לרנן בפלאי שמך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תבור וחרמון. שמות הרים גבוהים : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  צפון, מבאר איך יסד את התבל, שהארץ בצד צפון ובצד דרום אצל הצירים אינה ראויה לישוב מפני גודל הקור, ועז''א צפון וימין אתה בראתם, שיש הבדל בין בריאה ובין יצירה עשיה, שתחלה נבראה הארץ יש מאין והיתה עדיין תהו ובהו בלתי ראויה לישוב, ואח''כ יצר את הארץ ועשה אותה, היינו שתקן אותה שתהיה ראויה לישוב שזה נקרא בשם יצירה ועשיה, כמ''ש כה אמר ה' יוצר הארץ ועושה הוא כוננה לא תהו בראה, כמ''ש בפי' שם, אולם צד צפון וימין לא יצר ועשה ולא תקנם לישוב רק נשארו כפי שבראם תהו ובהו, אולם תבור וחרמון שהם באמצע הישוב הם נוצרו ונעשו ונתקנו לישוב והם והם בשמך ירננו, ששם תרון הארץ ותשמח כי פרוח תפרח ותגל אף גילת ורנן ע''י הישוב והברכה שנמצא שם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בראתם. ברא מורה על דבר בלתי נגמר כמ''ש בכ''מ :(מלבי"ם באור המלות)


{יד}  לְךָ זְרוֹעַ עִם גְּבוּרָה תָּעֹז יָדְךָ תָּרוּם יְמִינֶךָ:

 מצודת דוד  זרוע עם גבורה. ר''ל זרועך נטויה על כל ובכולם תעשה גבורות : תרום ימינך. להיות עליון על כל : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  לך זרוע, הזרוע המוזכר אצל ה' תמיד תציין הכח הראשי המניע את היד הפועלת (כמו שהזרוע הוא הפרק העליון של היד שהיא מניעה את היד), ויציין אצל ה' הכח הראשון המניע לפעולותיו, והנה הזרוע של בשר ודם אינה שלו, שהכח הראשי המניע אותו לעשות פעולותיו הוא דבר חוצה לו, אם טבעי אם אלהיי, כי כל תנועה שבעולם י''ל סבה חוצה לה כנודע, אבל אתה לך הזרוע, הזרוע היא לך בעצמך, כי אתה המניע הראשון לכל דבר, וכן הגבורה של בשר ודם היא דבר חוצה לו בלתי נגדר בעצמותו, כי יצוייר אדם בלתי גבור, עד שהגבורה היא שם התואר נוסף על האדם חוץ מגדרו ועצמותו, אבל אתה לך גבורה, שהגבורה עצמיית לך לא שם תואר, כי ה' לא יתואר בתארים רק שה' יתברך הוא עצם הגבורה, והנה הגבורה היא שם צרופיי, שלא תתראה הגבורה רק על ידי דבר אחר חלוש בערכו, ע''י שיתגבר דבר על דבר חוצה לו, וא''כ הגבורה היא רק בערך זולתו החלוש ממנו, אבל אתה לך גבורה, אינה אצלך שם צרופיי ע''י זולתך, כי לא נמצא דבר זולתך אחר שהכל מאתך, רק שהגבורה מתעצמת בזרוע שלך בעצמך, עד שראשית הכח הבב''ת מתעצם עם הגבורה, עד שלך זרוע עם הגבורה, שהגבורה נקשרת בזרוע שלך, ומבאר הדבר תעוז ידך תרום ימינך, שגבורת ה' אשר תתגלה ע''י הנסים והנפלאות שיתגבר על הטבע, תדמה במשל, כמי שמניע גלגל הריחים בכח גדול בידו השמאלית, ובידו הימנית יעצור בעד הנעת היד השמאלית ויגלגל את הגלגל לצד האחר הפך מתנועת היד השמאלית, ויראה כחו שידו הימנית תגבר ותרום בכח על עוז של ידו השמאלית, שבזה יראה גבורתו בעצמו שיד ימינו תרום ותגבר על יד שמאלו, וכן ה' יניע ויסבב את גלגל המערכת והטבע בידו השמאלית ותעוז ידו להניע אבירים בכחו, וע''י ההנהגה הפלאיית יעצור וישדד הנעת הגלגל והמערכה בידו הימנית, ימין ה' עושה חיל על הנהגת הטבע המיוחסת אל יד השמאל, ויראה גבורתו בו בעצמו, שהגם שתעז ידך השמאלית בהנהגת הטבע, בכ''ז תרום ימינך בהנהגה הנסיית על ידך השמאלית המנהגת את הטבע, וא''כ גבורתך אינה נודעת ע''י דבר זולתך רק לך זרוע עם גבורה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  זרוע. הוא פרק העליון של היד ומציין תמיד תנועה הראשיית, כמ''ש ישעיה (נ''א ט' ס''ב ח') ובכ''מ. ידך ימינך. יד הוא השמאל כנ''ל (כ''ב ט') :(מלבי"ם באור המלות)


{טו}  צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ:

 מצודת דוד  מכון. הכנת כסאך היא בצדק ובמשפט לא לפי כח הזרוע : יקדמו פניך. יקדימו לבוא לפניך להנהיג בהם את בני העול' : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  צדק ומשפט מכון כסאך, אחר שבאר שני מיני ההנהגות שבם ינהיג ה' את עולמו, שקראם בשם חסד ואמת או אמונה, מסיים לאמר שהכסא שעליה ישב ה' להנהיג את ברואיו התחתונים, (כי כסא ה' המוזכר בתנ''ך מציין הנהגתו את העולם התחתון), היא מכוננת על צדק ומשפט, כי גדר המשפט הוא מה שיעשה לפי הדין הקבוע, וגדר הצדק הוא מה שיעשה לפנים משורת הדין, שאז לא ישקיף השופט על הנימוס הקבוע רק על הזמן והענין והנשפטים, וכן ינהיג ה' את עולמו לפעמים במשפט, והיא בהנהגה הטבעית המסודרת, שהכל קצוב ושקול בפלס לפי נימוסים וחקים קבועים לא ישתנו ולא יבדילו בין הראוי ובין הבלתי ראוי רק העולם כמנהגו נוהג לתת לכל נמצא חקו, ולפעמים ינהיג בצדק, שישקיף לפי הזמן והענין ולפי מעשה הננמצאים, והוא ההנהגה הנסיית ההשגחיית שאינה נמדדת לפי חקי הטבע הקבועים, והנה שורש המשפט הוא האמת הנמצא בנפש השופט, ושורש הצדק הוא החסד המוטבע בנפשו, שע''י שנשרש בלב השופט אהבת האמת לא יטה מן המשפט הקבוע, וע''י שנשרש בלבו אהבת החסד יטה אל הצד לפנים משורת הדין לעשות חסד אעפ''י שאינו כפי המשפט הקבוע ואמתת הנימוס לאמתו, וכן יאמר אצל ה' שמה שצדק ומשפט מכון כסאך, זה נמשך ע''י שחסד ואמת יקדמו פניך, שע''י שהחסד יקדמו פניך תעשה צדק, וע''י האמת תעשה משפט, עד שמשני השרשים הקבועים במדותיך שהם חסד ואמת, יתגלו בהנהגה התחתונה צדק ומשפט, שהיא הנהגה הטבעיית לפי המשפט וההנהגה הנסיית לפי הצדק :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  צדק ומשפט. עי' ישעיה א' כ''א :(מלבי"ם באור המלות)


{טז}  אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה יְהוָה בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן:

 רש"י  יודעי תרועה. שיודעין לרצות את בוראם בראש השנה בתרועה שמסדרים עליה מלכיות זכרונות ושופרות : (רש"י)

 מצודת דוד  יודעי תרועה. היודעים להתחבר ולהדבק במקום : באור פניך. המה ילכו באור התשועה הבאה מלפניך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תרועה. ענין התחברות וריעות וכן ותרועת מלך בו (במדבר כג) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אשרי העם, אחר שדבר על כל פרטי ההנהגה הכללית בשני חלקיה, שב לדבר על הנהגה השגחיית פרטיית המיוחדת ומסוגלת לעם ה', אשר המה בלתי נתונים תחת הנהגת המציאות הכללי ואל החסד והאמת או הצדק והמשפט הכללי, רק אל חסד ואמת וצדק ומשפט פרטי השגחיי נעלה ומרומם מן הכללי ומיוחד אליהם לבדם, ועז''א אשרי העם היודעים תרועת מלך, והוא שיתחברו עם ריעם ודודם העליון, כמ''ש ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו, עד שימשכו השפע מאתו בלא אמצעי, כי אז באור פניך יהלכון, לא ע''י צבא השמים, ולא ע''י סוד קדושים שהם המלאכים, רק מונהגים ע''י ה' בעצמו בבלי אמצעי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תרועה. כמו ותרועת מלך בו, מענין ריעות והתחברות :(מלבי"ם באור המלות)


{יז}  בְּשִׁמְךָ יְגִילוּן כָּל הַיּוֹם וּבְצִדְקָתְךָ יָרוּמוּ:

 מצודת דוד  בשמך. בתשועת שמך יגילון כל הימים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יגילון. מל' גילה ושמחה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  בשמך, ואז יקבלו שני מיני ההנהגות האלה בדדרך נפלא מאד, עד שבהנהגה הטבעיית בשמך יגילון כל היום, שם ה' מציין ההנהגה הטבעיית הקבועה (שעז''א ה' שמך לעולם ה' זכרך לדוד ודוד, שהשם הוא הקבוע תמיד שהוא פרסומו ע''י ההנהגה הטבעיית שהיא קבוע לעולם בלי שינוי, והזכר הוא המעשה שיעשה לפרקים שע''י יזכרו אותו שהוא הנס והפלא שזה אינו קבוע תמיד רק מתחדש לפי הדור), ויש הבדל בין שמחה וגיל, ששמחה היא השמחה התמידית, וגיל הוא על דבר מתחדש כמו מציאה בשורה טובה ודומיה, ולפ''ז מהראוי שישמחו על ההנהגה הטבעיית, ויגילו על הנס והפלא, רצוני שעל הטבע לא שייך גילה, שאינו דבר מתחדש רק מתמיד ורגיל, ולא יצדק לומר שיגיל אדם על שיש לו שתי ידים ושתי עינים והוא בריא אולם, שזה מגדר השמחה על דבר המתמיד, ולא יתכן גילה רק על הנס שהוא דבר מתחדש לפי שעה, כ''ז בהנהגה הטבעיית הפשוטה, לא כן בהנהגה הטבעיית המיוחדת לעם ה' שהיא בהשגחת ה' התמידית, יצוייר בה גילה, כמשל הבן האהוב לפני אביו והוא מפקח עליו תמיד בכל רגע לתת לו טרף חקו הקבוע בעצמו, שיגיל בכל עת על אהבת אביו והשגחתו עליו המתחדשת בכל רגע. והיא נבדלת מן הגילה על הנס והפלא שזה לא יתמיד כל היום, כי הפלא אינו מתמיד, אבל בשמך יגילון כל היום, כי השגחה זו מתמדת, ונגד ההנהגה הפלאיית אמר בצדקתך ירומו, שגדר הצדקה הבא אצל ה' הוא מה שיעשה ה' מצד אלהותו שלא בהשקף על מעשי בני אדם והכנתם, וצדקה זו אין לה גבול כמו שה' יתברך בלתי ב''ת, ועז''א בצדקתך ירומו בכל עת למעלה ראש :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יגילון. גדרו למעלה (כ''א ב'), ובצדקתך גדר צדקה שאצל ה' ישעיה (נ''ט מ''ו) :(מלבי"ם באור המלות)


{יח}  כִּי תִפְאֶרֶת עֻזָּמוֹ אָתָּה וּבִרְצֹנְךָ (תרים) תָּרוּם קַרְנֵנוּ:

 רש"י  וברצונך. שאתה מתרצה להם אפימאנ''ט בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  תפארת. אתה הוא המפאר חזקם ובעת תמלא רצון תרום קרן ממשלתנו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי, מבאר זאת בפרטות נגד מ''ש בשמך יגילון כל היום מפרש כי תפארת עוזמו אתה, עוז מציין תמיד העוז הטבעיי, ועוז הטבעיי שיש לכל אדם לא יצדק בו תפארת, שלא יתפאר אדם במעלה טבעיית וע''כ לא יצדק בו גילה כנ''ל, כי הוא דבר קנוי לו בטבע ומתמיד כפי טבעו, אבל עוזם זה הטבעי יתפארו בו לפני רבים עמים, אחר שהוא ע''י השגחתך ואתה הוא תפארת עוזמו, שעוזם הוא מה' וזה מעיד שהם עם סגולה וגוי קדוש לה' וזה תפארתם, וע''כ יגילו כל היום, ונגד מ''ש ובצדקתך ירומו מפרש וברצונך תרום קרננו, שהצדקה האלהית שבה יעשה מעשים נפלאים מצד אלהותו שלא בהשקף על המקבל, הוא דבר התלוי ברצונו הפשוט לבד כי לא יעשה זה בעבור שכן חייב המשפט והדין רק בעבור שכן רוצה, וברצון הזה הנשגב תרום קרננו תמיד למעלה ראש, כמ''ש ובצדקתך ירומו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תפארת עז. כשבאו אצל ה' יציין בעז הנהגת הטבע, ובתפארת הנהגה הנסיית כמ''ש בכ''מ :(מלבי"ם באור המלות)


{יט}  כִּי לַיהוָה מָגִנֵּנוּ וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מַלְכֵּנוּ:

 מצודת דוד  כי לה' וגו'. כאשר היה מגננו לה' אז תרומם קרן ר''ל כאשר היו המלכים המגינים על עמים יראי ה' אז משלו ממשל רב : ולקדוש וגו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי לה', מבאר שנית שני דברים אלה, שנגד ההשגחה באמצעות הטבע אומר כי לה' מגננו, ונגד ההשגחה באמצעות הפלאות אומר ולקדוש ישראל מלכנו, כי יבואר אצלנו תמיד שיש הבדל בין כשיזכיר שם הויה סתם, שאז ידבר עליו מצד שהו בורא העולם ומהוה ומנהיג ומקיים המציאות הכללי בהנהגה הכללית, ובין כשיזכירנו בכינוי אל ישראל כמו אלהי ישראל אביר ישראל קדוש ישראל, שאז ידבר עליו מצד המעשים הנפלאים שיעשה לעם ישראל והקשר והדיבוק שיש לו עמהם, וכשיזכיר שם קדוש ישראל יכוין על הקשר שיש לו עמהם ע''י קדושת מעשיהם, עפ''ז אמר נגד ההשגחה באמצעות הטבע שזה קורא מגננו, מה שהוא מגן לנו כפי הטבע, זה מיוחס לה' בורא ומנהיג המציאות הכללי, ונגד הנסים והפלאות הגבוהים שיתרוממו ע''י מלכות בית דוד אומר ולקדוש ישראל מלכנו, שמלכנו והנסים שיתנוססו אליו הוא מיוחס לשם קדוש ישראל מצד השגחתו המתרוממת ע''י קדושת מעשיהם, - ועתה נעתק לספר בפרטות מ''ש ולקדוש ישראל מלכנו, ויציע בארך ההשגחה שנתגלה אל מלכות ב''ד ואיך גם בזה נודעו שני הדרכים אשר נתגלו בהנהגה הכללית הנקראים בשם חסד ואמונה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ה', קדוש ישראל. הבדלם ישעיה (א' ד') ובכ''מ בתנ''ך :(מלבי"ם באור המלות)


{כ}  אָז דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן לַחֲסִידֶיךָ וַתֹּאמֶר שִׁוִּיתִי עֵזֶר עַל גִּבּוֹר הֲרִימוֹתִי בָחוּר מֵעָם:

 רש"י  לחסידיך. נתן הנביא וגד החוזה : שויתי עזר. על דוד לעזור לו תמיד : (רש"י)

 מצודת דוד  אז. בעת המלכת אותו דברת בחזון לחסידך הוא שמואל הנביא : שויתי. ר''ל נתתי לדוד כח וממשלה : בחור. הנבחר שבכולן הרימותי מתוך העם להמליכו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בחזון. במראה נבואה : הרימותי. מל' הרמה והתנשאות : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אז דברת בחזון לחסידיך שדבר אל נתן הנביא בשביל דוד (ש''ב ז') ותאמר שויתי, מבאר איך הקדים לו החסד והאמונה הפרטית, כי האמונה הוא מה שיעשה לפי הכנת המקבל ומעשיו, והחסד הוא מה שיעשה מצד בחירתו אותו בלא השקף על זכות ומעשה רק מצד הבחירה, נגד האמונה כפי ההכנה אמרם שויתי עזר על גבור, מלת שויתי מורה שמשים דבר אל דבר כפי השווי והראוי לו, שויתי לו עזר מצד שהוא גבור ומוכן בעצמו שיקבל שפע הגבורה, שויתי עליו כפי הכנת גבורותו, ונגד החסד אמר הרימותי בחור מעם, הרימותיו מן העם מצד הבחירה מבלי הכנה כלל רק שבחרתיו לכך :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  שויתי. עי' למעלה (י''ז ח') :(מלבי"ם באור המלות)


{כא}  מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי בְּשֶׁמֶן קָדְשִׁי מְשַׁחְתִּיו:

 מצודת דוד  מצאתי. אותו מצאתי בבני ישי ומשחתיו על ידך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  מצאתי, מפרש נגד האמונה כפי ההכנה, אמר מצאתי דוד עבדי, שמצאתי אותו מוכן לכך מצד שהוא עבדי ועובד אותי, ונגד החסד העליון אמר בשמן קדשי משחתיו, מבלי השקף על ההכנה כי השפעתי עליו קדושה עליונה ע''י משיחתי, (בכתוב הקודם דבר נגד הצלחות הזמניות גבורה ונצחון האובים, ופה מדבר נגד אושר הרוחני והקדושה) :(מלבי"ם באור הענין)


{כב}  אֲשֶׁר יָדִי תִּכּוֹן עִמּוֹ אַף זְרוֹעִי תְאַמְּצֶנּוּ:

 מצודת דוד  תכון עמו. תהיה נכונה עמו לעזרה : תאמצנו. להתגבר עוד על שונאיו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תאמצנו. מל' אומץ וכח : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אשר, נגד האמונה כפי ההכנה אמר אשר ידי תכון עמו, שע''פ הכנתו אהיה לו לסעד כאילו ידי עם ידו פועלים ביחד ואני רק הגומר ונגד החסד אמר אף זרועי תאמצנו, שמבואר אצלי שיש הבדל בין יד לזרוע שיד ה' היינו הפעולות שיעשה לפי מעשי התחתונים והכנתם, והזרוע תציין הפעולות שיעשה מעצמו בלי השקף על מעשה התחתונים, שכמו שפרק הזרוע הוא המניע את היד כן תרמוז בדברים הגיונים על ראשית התנועות וסבתם, ולכן על מה שיכון עמו לפי הכנתו אמר ידי, ועל מה שיאמצהו שלא בהשקף על מעשיו רק מצד חסד ה' אמר שיאמצהו בזרועו, שלא בהשקף על זכותו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ידי זרועי. כנ''ל פסוק י''ד :(מלבי"ם באור המלות)


{כג}  לֹא יַשִּׁא אוֹיֵב בּוֹ וּבֶן עַוְלָה לֹא יְעַנֶּנּוּ:

 רש"י  לא ישיא אויב בו. לא יגבור עליו להיות לו כנושה : (רש"י)

 מצודת דוד  לא ישיא. לא יהיה לו כנושה לקחת עשרו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ישיא. ענין הלואה כמו כי תשה ברעך (דברים כד) : יעננו. מל' ענוי : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לא ישיא אויב בו, יש הבדל בין צר אויב שונא, הצר הוא המציר בפעל, אם מחמת איבה, או לפעמים יהיה להנאתו, עד שיצויר צר שאינו אויב, והאויב אינו מציר בפעל רק נוטר איבה עליו, ויש הבדל בין אויב לשונא, האויב איבתו גלויה והשונא הוא בלב, סבת האיבה יהיה לרוב קנאה או מריבה או רעה שעשה לו, וסבת השנאה יהיה שמואס בו, או מפני מדותיו הפחותים או בלא טעם, עד שימצא שונא שאינו אויב דורש רעה, כי מצאנו שנאה גם על דברים הגיונים, שונא שקר, שונא בצע, ולא יתכן בם שם איבה, וימצא איבה בלא שנאה שישמור איבה על איש חמודות, שלולא האיבה לא היה גועל אותו, ויש הבדל בין שונא בקל ובין משנא בפועל, שמשנא מורה שמשניאו בעיני אחרים וממאיס מעשיו ומדותיו, ותחלה אמר שהאויב לא ישיא בו, שדרך האויב שלא לצור בעצמו ולא להשניאו, שזה נקרא צר או משנא, רק להודיע איבתו הגלויה ולהשיא בו משאת שוא ומדוחים, ונמצא אויב ובן עולה, האויב משיא בדבור, ובן עולה יעננו בענוים בפעל, עפ''ז אמר ששני אלה לא יריעו לו, וחוץ מזה גם אנכי אריב ריבו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (כג-כד) אויביו, צריו, משנאיו. הבדלם התבאר בכ''מ ותמצאם בספר זה (ח' ג', י''ג ה', י''ח ח', שם מ''א, כ''א ט', ל''ה י''ט, ל''ח כ', מ''ד ח', י''א, נ''ה י''ג, ס''ח ב', ס''ט ה', ע''ד י', פ''א ט''ו ט''ז, פ''ג ג', ק''ו י') :(מלבי"ם באור המלות)


{כד}  וְכַתּוֹתִי מִפָּנָיו צָרָיו וּמְשַׂנְאָיו אֶגּוֹף:

 מצודת ציון  וכתותי. ענין רציצה ושבירה : אגוף. מל' מגפה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  וכתותי מפניו צריו שיבואו לצור עליו ולהלחם בו, אכות אותם בעת מלחמתם עמו, ומשנאיו שמבאישים ריחו בעיני הבריות, אגוף במגפה, עד שכולם יתרחקו מהם כמו שמתרחקים מהנגפים :(מלבי"ם באור הענין)


{כה}  וֶאֶמוּנָתִי וְחַסְדִּי עִמּוֹ וּבִשְׁמִי תָּרוּם קַרְנוֹ:

 מצודת דוד  עמו. יהיו תמיד עמו : ובשמי. בעזר שמי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ואמונתי וחסדי עמו, ויהיה עמו בין אמונתי מה שאעשה לו ע''פ מעשיו, ובין חסדי מה שאעשה לו מצד בחירתי אותו בלא השקף על הזכות, וע''י שידעו הכל שהוא מושגח מאתי, בשמי תרום קרנו, כי יראו ששמי נקרא עליו וייראו ממנו :(מלבי"ם באור הענין)


{כו}  וְשַׂמְתִּי בַיָּם יָדוֹ וּבַנְּהָרוֹת יְמִינוֹ:

 מצודת דוד  ידו. ממשלתו יהיה בהולכי ימים ונהרות למרחקי ארץ : (מצודת דוד)


{כז}  הוּא יִקְרָאֵנִי אָבִי אָתָּה אֵלִי וְצוּר יְשׁוּעָתִי:

 מצודת דוד  אבי אתה. ר''ל כל בטחונו יהיה עלי כבטחון הבן על האב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וצור. ענין חוזק : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (כז-כח) הוא יקראני, מצייר ענינו עם ה' כענין האדם שצריך אל אושרו, א. אב המולידו המביאו אל המציאות, והאב זוכה לבנו בכחות גופו וישמרהו עד היותו לאיש, ב. מלמדו, ומלכו שהמלמד יורהו אושר הנפש תורה וחכמה ואמונה, והמלך יושיעהו בהנהגה המדינית וישמיהו לשר וקצין, עז''א שהוא יקראני אבי אתה, ובעבור זה אף אני בכור אתנהו, שאשלימהו בכל כחותיו הטבעיים וכל צרכיו כאב את בן בכורו, ויקראני אלי וצור ישועתי, אלי המורני אמונה אמונת האל, וצור ישועתי מכל צרה, ובעבור זה אתנהו עליון למלכי ארץ :(מלבי"ם באור הענין)


{כח}  אַף אָנִי בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ עֶלְיוֹן לְמַלְכֵי אָרֶץ:

 רש"י  בכור אתנהו. גדול אתנהו : (רש"י)

 מצודת דוד  בכור אתנהו. להיות גדול על כל כמו הבכור על שאר הבנים : עליון וגו'. כפל הדבר במ''ש לתוספת ביאור : (מצודת דוד)


{כט}  לְעוֹלָם (אשמור) אֶשְׁמָר לוֹ חַסְדִּי וּבְרִיתִי נֶאֱמֶנֶת לוֹ:

 מצודת דוד  ובריתי. הברית שכרתי לו תהיה נאמנת ומקוימת : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  לעולם אשמר לו חסדי, באר שישמור לו החסד והאמונה לעולם, שגם בעת שיופסקו המעשים שבעבורם הבטחתי לו המלכות, בכ''ז אשתדל שלא ימוש החסד והאמונה, ור''ל כי מה שיעשה ה' מצד האמונה שהיא ההבטחה עפ''י המעשים, תופסק בעת תופסק המעשה שבעבורו הבטיח לו הטוב ההוא, וכן מה שיעשה ה' מצד החסד לבד הגם שאינו תלוי במעשה יופסק אם ימצא איש אחר שהוא יותר ראוי אל החסד הזה, אבל המעשה שיעשה ה' מצד החסד והאמונה באחד, כמו מלכות בית דוד, שהתחלתה היה ע''י אמונה שהוא מעשים טובים של דוד, רק שע''י המע''ט לא היה מחויב לבנות לו בית נאמן שתהיה המלכות לביתו בירושה, שפרט זה היה מצד החסד, ובכ''ז בא החסד בסבת המעשים שהיה התחלה לזה, דבר זה לא יבוטל עולם, (כמ''ש זה בארך בש''ב סימן ז'), רק אז יעשה ה' שההתחלה שבעבורה עשה לו את החסד הזה לא ימוש לעולם, והיינו שיכין את בניו תמיד שלא יתמוטטו ממעשיהם הטובים עד אופן שימיש החסד מהם, כי יחזירם תמידד למוטב עד שימצאו תמיד המעשים טובים שהיה התחלה אל החסד הזה וכמו שיבאר, וז''ש שלעולם אשמר לו חסדי, ועי''כ בריתי תהי' נאמנת לו מצד האמונה ומעשיהם הטובי' שיתמידו תמיד, ועי''כ.(מלבי"ם באור הענין)


{ל}  וְשַׂמְתִּי לָעַד זַרְעוֹ וְכִסְאוֹ כִּימֵי שָׁמָיִם:

 מצודת דוד  ושמתי וגו'. שיהיו גם המה בממשלה ההיא : וכסאו. כסא זרעו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ושמתי לעד זרעו, שגם אם יחטאו יתקיימו לעד, כי אחזיר אותם בתשובה, וכסאו (אשים לעד) כימי שמים, ועתה יבאר איך יהיה זה, והלא יש אופן שיחטאו בניו ויפסקו החסד והאמונה, אומר.(מלבי"ם באור הענין)


{לא}  אִם יַעַזְבוּ בָנָיו תּוֹרָתִי וּבְמִשְׁפָּטַי לֹא יֵלֵכוּן:

 מצודת דוד  אם יעזבו. אבל אם יעזבו בניו תורתי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אם יעזבו, ר''ל בין אם יהיה חטאם מצד הכפירה בדעות ואמונה, שזה נקרא עון בכתבי הקדש, וזה שיעזבו תורתי, שהם הלמודים באמונות ודעות, ובמשפטי לא ילכון שהם הלמודים בעניני ההנהגה בין אדם לחבירו, ובין אם יהיה חטאם מצד המרד, שיחזיקו בתורה ומשפט היינו בהדת בכלל, רק ימרדו ולא יקיימו מצות חלקיות ופרטי הדת, ועז''א.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (לא-לב) תורתי, משפטי. עי' ישעיה (מ''ב ד'). חקותי, מצותי. עי' לקמן (סי' קי''ט) :(מלבי"ם באור המלות)


{לב}  אִם חֻקֹּתַי יְחַלֵּלוּ וּמִצְוֹתַי לֹא יִשְׁמֹרוּ:

 מלבי"ם - באור הענין  אם חקתי יחללו שהם המצות שאין להם טעם, ומצותי לא ישמרו שהם המצות שיש להם טעם שכלי, וזה הפשע מצד המרד שמאמין בעיונו בתורה ומשפט רק שעובר על פרטיהם בפעולותיו :(מלבי"ם באור הענין)


{לג}  וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם:

 רש"י  ופקדתי בשבט פשעם. כך אמר לו נתן הנביא על שלמה (ש''ב ז') אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים, זה רזון בן אלידע שעמד לשטן לו ובנגעי בני אדם זה אשמדאי שהשדים בני אדם הראשון היו : (רש"י)

 מצודת דוד  ופקדתי. אז אחסר מהם המלוכה בעבור פורעניות גמול פשעם : ובנגעים. אייסרם בנגעים גמול עוונם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ופקדתי. ענין חסרון כמו ויפקד מקום דוד (ש''א כ) : בשבט. ר''ל מוסר פורעניות : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ופקתי בשבט פשעם, אם יהיה החטא מצד הפשע שהוא המרד, אפקוד בשבט, ואם יהיה החטא מצד העון שהוא הכפירה, אפקוד בנגעים, והוא מדה כנגד מדה, שהעון הוא ענין דבוק בנפש עצמה ושום בשכל שהוא עצמות האדם, כן יענש בנגע גופו שהוא בא מעצמותו, וכמו שהפשע אין לו שורש בנפש, רק בגופו שמורד, שאינו עצמות האדם העקרי, כן יכהו בשבט שהוא דבר שהוא חוץ ממנו, ובכ''ז.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  פשעם, עונם. הפשע הוא המרד, והעון הוא המעוה מצד שכלו, כמ''ש בכ''מ :(מלבי"ם באור המלות)


{לד}  וְחַסְדִּי לֹא אָפִיר מֵעִמּוֹ וְלֹא אֲשַׁקֵּר בֶּאֱמוּנָתִי:

 מצודת דוד  וחסדי. אבל לא אפיר חסדי מכל וכל לקחת ממנו המלוכה לעולם כי תשוב לזרעו בימי המשיח : באמונתי. במה שהבטחתיו באמונה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אפיר. מל' הפרה וביטול : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  וחסדי לא אפיר מעמו, וישאר החסד קיים, וגם תשאר האמונה והבטחון וההבטחה, ועז''א ולא אשקר באמונתי, כי הבלתי מקיים הבטחתו הוא משקר בדברים :(מלבי"ם באור הענין)


{לה}  לֹא אֲחַלֵּל בְּרִיתִי וּמוֹצָא שְׂפָתַי לֹא אֲשַׁנֶּה:

 מצודת דוד  לא אחלל בריתי. מכל וכל לכלות המלוכה מזרעו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  לא אחלל בריתי, נגד מ''ש (פ' ד') כרתי ברית לבחירי שהיה מצד החסד, ומוצא שפתי לא אשנה נגד מ''ש נשבעתי לדוד עבדי, הגם שהיה זה מצד שהוא עבדי ועתה משו ממצותי, בכ''ז לא אשנה אחר שיצא ההבטחה משפתי :(מלבי"ם באור הענין)


{לו}  אַחַת נִשְׁבַּעְתִּי בְקָדְשִׁי אִם לְדָוִד אֲכַזֵּב:

 רש"י  אם לדוד אכזב. לשון לא יכזבו מימיו (ישעיה נח) פיילנצ''א בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  אחת וגו'. שבועה מיוחדת נשבעתי בקדושתי והיא תקום ולא תשתנה : אם לדוד אכזב. גזם ולא אמר והרי הוא כאילו אמר כך וכך יהיה אם אכזב לדוד, ואמר לשון הנופל באדם וכן אם יבואון אל מנוחתי (לקמן צ''ה) ורבים כמוהו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אכזב. מל' כזב ושקר : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אחת נשבעתי, ר''ל כי הנשבע לחברו על תנאי נמצא בשבועתו שני דברים, התנאי והשבועה, עד שחיוב השבועה לא תחול רק אם יתקיים התנאי, למשל אם ילכו בתורת ה' אז יקים להם את שבועתו, אבל הנשבע בלי תנאי לא נמצא בשבועתו רק דבר אחד שהיא השבועה, וז''ש אחת נשבעתי בקדשי, שדומה כאילו נשבעתי בלא תנאי, אם לדוד אכזב שלא תופסק השבועה בשום אופן, כי.(מלבי"ם באור הענין)


{לז}  זַרְעוֹ לְעוֹלָם יִהְיֶה וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי:

 מצודת דוד  זרעו לעולם יהיה. בממשלת המלוכה כי אם יופסק זמן מה תשוב עוד בימי המשיח : וכסאו כשמש. עד עולם כימי השמש יהיה כסאו נגדי להשגיח בו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי, ר''ל הזרע יעמדו לעולם, והכסא הגם שתופסק בעת מן העתים כשלא יהיו ראוים, בכ''ז לא תופסק לעולם, ומציין דמיונה עם השמש והירח, שהשמש אורו מתמיד ולא יחסר בשום זמן, וגם אורו הוא מעצמו, לא כן הירח שאורו נתלה מזולתו שהוא השמש, וגם יחסר תמיד בסוף ימי החדש ובכ''ז כפי שיוסיף חסרון אורו בסוף החדש כן יקרב זמן הראותו ומלואו, עד שאורו רק מסתתר לפי שעה לא שיופסק לגמרי, ולזה נמשל מלכות בית דוד שנגדי כסאו כשמש, שאצל ה' היא עומדת תמיד באורה ושלימותה ולא תחסר בשום פעם, והגם שבצד התגלות מציאותה בעולם התחתון אינה דומה כשמש, כי נתלית בזכות ובמעשים כמו הירח שאין אורו מצד עצמו, וכן תכהה אורה אם לא יזרחו לנגדה זכות מעשים טובים, מ''מ הוא דומה.(מלבי"ם באור הענין)


{לח}  כְּיָרֵחַ יִכּוֹן עוֹלָם וְעֵד בַּשַּׁחַק נֶאֱמָן סֶלָה:

 רש"י  ועד בשחק נאמן. הירח והשמש עדים לו שכל זמן שהם קימים יתקיים מלכותו כמו שנאמר (ירמיה ל''ג) אם תפרו את בריתי היום ואת בריתי הלילה גם בריתי תופר את דוד עבדי : (רש"י)

 מצודת דוד  כירח. במו הירח כן זרעו יכון עד עולם על כסא המלוכה : ועד בשחק. והוא קבוע לו בשחק לעד נאמן עד עולם שתתמיד בו המלוכה עד עולם כימי הירח וכפל הדבר לחוזק : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כירח יכון עולם, היא נכונה גם בעולם התחתון כירח שהוא מוכנן לעולם, וגם בעת יאפיל אורו בסוף החדש יחודש אורו תכף, וכן בכל עת שתשקע כסא דוד ותאפיל לגמרי תשוב ותזרח בחדושה כבתחלה, ועד בשחק נאמן, אחר שבאר איך החסד והאמונה שכרת ה' ברית לדוד נדמה אל החסד והאמונה השמורים במציאות העולם הכללי ושכסא דוד דומה אל השמש והירח בעולם הכללי, יאמר כמתאונן הנה העד אשר בשחק הוא נאמן וקיים, ורצוף בדבריו כונה תאומית, אם כפשוטו שהעד שהכין ה' לקיום הברית שהוא השמש והירח קיים בשחק, ואם כמתלונן שהעד אשר בשחק שהוא השמש והירח והחסד והאמונה שקיים למו נאמן וקיים, לא כן החסד והאמונה שהבטיח לבית דוד שהוא אינו נאמן וקיים, כמו שידבר בחלק הבא :(מלבי"ם באור הענין)


{לט}  וְאַתָּה זָנַחְתָּ וַתִּמְאָס הִתְעַבַּרְתָּ עִם מְשִׁיחֶךָ:

 רש"י  ואתה זנחת. דקדקת אחר בניו לחשוב עונם עד אשר זנחתם ומאסתם בימי צדקיהו : (רש"י)

 מצודת דוד  ואתה זנחת. והנה בעבור העון עזבת אותו ומאסת בו כאשר אמרת ופקדתי בשבט פשעם : התעברת. נתמלאת עברה עם משיחך זה צדקיה שנמסר ביד נ''נ על שמרה בדבר ה' בשבועה שנשבע בה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  התעברת. מל' עברה וזעם : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ואתה, (חלק ג', שבו יספר, כי הופר ברית שכרת ה' עם דוד והוריד לארץ נזרו), ואתה זנחת, מציין הפרת הברית הזה כאלו ה' טוען נגד הברית הזה, ויאמר שמשיחו זנח את הברית והפר אותו ראשונה ולכן נפטר גם הוא מחיוב הברית והקשר, וז''ש הנה התעברת עם משיחך, ודברת אליו בעברתך לאמר, ואתה זנחת את הברית ותמאס אותו, וע''י הטענה הזא,(מלבי"ם באור הענין)


{מ}  נֵאַרְתָּה בְּרִית עַבְדֶּךָ חִלַּלְתָּ לָאָרֶץ נִזְרוֹ:

 רש"י  נארתה. בטלת : (רש"י)

 מצודת דוד  נארתה. הרחקת הבריות שעם דוד וחללת נזרו להשליכו לארץ : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נארתה. ענין הרחקה כמו ניאר מקדשו (איכה ב) : נזרו. כתרו : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  נארתה ברית עבדך, הפרת את הברית גם אתה, ונגד מ''ש (פסוק ד') כרתי ברית לבחירי נשבעתי לדוד עבדי, שהוא מה שנשבע לו מצד שהוא עבדו שהיא האמונה ע''י המעשה, אמר נארת ברית עבדך, ונגד מ''ש שכרת לו ברית מצד החסד שבחר בו בלא סבה כמ''ש לבחירי, וכן אמר בפסוק כ''א מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו שהמשיחה הוא מצד הבחחירה והחסד, אמר ע''ז חללת לארץ נזרו, שנזר קדושתו שבא ע''י המשיחה חללת והוצאת לחולין והורדתו לארץ :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  נארתה. ענין הרחקה והשלכה, כמו נאר מקדשו (איכה ב'). נזרו. הנזר הוא הכתר שיצייר הקדושה שהוא נזיר אחיו, ציץ הזהב נזר הקדש, כי נזר שמן משחת אלהיו על ראשו, ובא על נזר המלך שנמשח, אצל שאול (ש''ב א'), יואש (מ''ב י''א), דוד (לקמן קל''ב י''ח), שאלה נמשחו בשמן :(מלבי"ם באור המלות)


{מא}  פָּרַצְתָּ כָל גְּדֵרֹתָיו שַׂמְתָּ מִבְצָרָיו מְחִתָּה:

 רש"י  כל גדרותיו. שבנה בירושלים : מבצריו. הר הבית ומצודת ציון : (רש"י)

 מצודת דוד  פרצת וגו'. וכל הרוצה בא בו ר''ל נתת אותו להפקר : מחתה. להיות מושבר והרוס : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גדרותיו. ענין כותל ומחיצה : מחתה. מושבר כמו חתתה קשתותם (ירמיה נא) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  פרצת, מצייר שהמלך גדר בגדר סביב מדינתו לכלוא רגל זרים מארצו וגם בנה מבצרים רבים בתוך המדינה להשגב בתוכם בעת מלחמה, ואתה פרצת כל גדרותיו עד שבאו זרים בארצו, וגם מבצריו שמתה מחתה שלא יהיה לו מבצר למצוא מחסה מפני אויב, ומפרש נגד מ''ש פרצת כל גדרותיו, אמר,(מלבי"ם באור הענין)


{מב}  שַׁסֻּהוּ כָּל עֹבְרֵי דָרֶךְ הָיָה חֶרְפָּה לִשְׁכֵנָיו:

 מצודת דוד  כל עוברי דרך. כדבר ההפקר אשר כל מוצאה רומסה ודורכה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שסוהו. ענין רמיסה כמו מי נתן למשיסה (ישעיה מב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שסוהו, כי הגדרות שישימו המלכים סביב גבולם (היינו השומרים ואנשי צבא שיעמידו על ערי הגבול) יהיו מפני שני ענינים, א. מבלי להניח חרב אויב לעבור דרך ארצם, ועתה שסוהו כל עוברי דרך, כי נפרץ הגדר, כמו פרעה נכה בעברו בימי יאשיה, ב. מפני השכנים בל יפרצו גבולם, ועתה היה חרפה לשכניו. ונגד מ''ש שמת מבצריו מחתה מפרש.(מלבי"ם באור הענין)


{מג}  הֲרִימוֹתָ יְמִין צָרָיו הִשְׂמַחְתָּ כָּל אוֹיְבָיו:

 מלבי"ם - באור הענין  הרימות ימין צריו, שצריו נצחו אותו במלחמה, ועי''כ השמחת כל אויביו, וכבר בארנו שהצר הוא הלוחם וצר עליו בפעל וגבר ימינו. והאויב הוא הדורש רעה בלב ואינו לוחם בפועל הם שמחו בלבם על מפלתם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  צריו, אויביו. כנ''ל פסוק כ''ג :(מלבי"ם באור המלות)


{מד}  אַף תָּשִׁיב צוּר חַרְבּוֹ וְלֹא הֲקֵימֹתוֹ בַּמִּלְחָמָה:

 רש"י  אף תשיב צור חרבו. השבות אחור והפכת את חידוד חרבו כמו (יהושע ה) חרבות צורים, וכן (ישעיה נד) כל כלי יוצר עליך : ולא הקמותו. ולא העמדתו מלפול : (רש"י)

 מצודת דוד  אף תשיב וגו'. עם כי חרבו היתה לטושה וחדודה להכות בו את האויב הנה השבת החדוד לאחוריו לבל יוכל להכות בו את האויב וגם לא הקמת אותו במלחמה להנצל הוא מיד האויב ר''ל אף אם היה לפי הטבע מקום להתגבר הוא על האויב נלחמו עמו ממרום ולא נתגבר וגם נפל עוד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צור. ענין חדוד כמו חרבות צורים (יהושע ה) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אף תשיב, הנה גם אחר שכבש נ''נ את ארץ יהודה אם לא היה צדקיהו מורד בו לא היה מבטל מלכותו, אבל עוד תשיב צור חרבו, היינו שצדקיהו הוציא חרבו השלופה עוד הפעם למרוד בנ''נ ולהלחם נגדו, אמנם לא הקמותו במלחמה, כי נ''נ כבש אותו שנית, ועי''כ.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תשיב צור חרבו. כמו וידיו תשבנה אונו, ועל צריהם אשיב ידי, וצור חרבו חידוד חרבו, כמו חרבות צורים, ששב ללחום שנית :(מלבי"ם באור המלות)


{מה}  הִשְׁבַּתָּ מִטְּהָרוֹ וְכִסְאוֹ לָאָרֶץ מִגַּרְתָּה:

 רש"י  השבת מטהרו. זריחתו כמו צהרים דמתרגמינן טיהרא וכמו (שמות כד) וכעצם השמים לטוהר : לארץ מגרתה. השפלת והשחת, כל לשון שחייה בתרגום יונתן מגר : (רש"י)

 מצודת דוד  השבת. בטלת אותו מזוהר הצלחתו והפלת כסאו לארץ : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  השבת. ענין בטול כמו שבת נוגש (ישעיה יד) : מטהרו. ענין זוהר כמו וכעצם השמים לטוהר (שמות כד) : מגרתה. ענין הפלה כי ויפל רוכבו אחור (בראשית מ''ט) תרגומו וימגר : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  השבת מטהרו, ר''ל כי בפעם הראשון שכבש את מלכי יהודה הגם שחרב מלך יהודה לא היה לו צור ותוקף וחידוד, עכ''פ היה לו טוהר ונקיות, שלא היה בה לכלוך וגיאול, (כי מה שנלחם נגדו טרם שנשבע לעבדו לא נחשב בזה כמפר אלה ושבועה) אבל אחר שנכנע תחתיו ונשבע לעבדו, והוא השיב צור חרבו שנית, ועבר על השבועה אשר השביעו נ''נ באלהים. עי''כ נשבת הטוהר של צור חרבו, כי נחשב כמפר אלה וברית, ועי''כ כסאו לארץ מגרתה, ונשבת מלכות יהודה מכל וכל, ויותר מזה כי.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מטהרו. ענין זכות ונקיות, כמו כעצם השמים לטוהר, והראוי בלא דגש כמו משמר מבצר. מגרת. הפלת, ואין לו ריע :(מלבי"ם באור המלות)


{מו}  הִקְצַרְתָּ יְמֵי עֲלוּמָיו הֶעֱטִיתָ עָלָיו בּוּשָׁה סֶלָה:

 מצודת דוד  ימי עלומיו. ימי הנערות ר''ל ימיו הטובים הקצרת והעטפת עליו בושה לעולם ר''ל זמן רב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עלומיו. נעוריו כמו בן מי זה העלם (ש''א ז) : העטית. ענין עטוף ולבישה כמו ועל שפם יעטה (ויקרא יג) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הקצרת ימי עלומיו, ששחט את בניו לעיניו ואת עיני צדקיהו עור, ובזה עטה עליו בושה, ועי''כ מת לפני זמנו, סלה סיום הענין :(מלבי"ם באור הענין)


{מז}  עַד מָה יְהוָה תִּסָּתֵר לָנֶצַח תִּבְעַר כְּמוֹ אֵשׁ חֲמָתֶךָ:

 מצודת דוד  עד מה. אמנם עשית בדין מ''מ עד מתי וכי תסתיר פניך ממני לנצח בתמיה : תבער. וכי תבער חמתך כהאש הזה השורף הכל : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  עד מה, (חלק ד') וכאשר יראה אורך זמן ביטול מלכות בית דוד, מתפלל עד מה ה' תסתר לנצח, שאתה מסתיר פניך מהושיע, ובכ''ז תבער כמו אש חמתך, שעדיין אתה בקצף וחמה עד הדור :(מלבי"ם באור הענין)


{מח}  זְכָר אֲנִי מֶה חָלֶד עַל מַה שָּׁוְא בָּרָאתָ כָל בְּנֵי אָדָם:

 רש"י  זכר אני מה חלד. מה זקנה יש לי הלא מעט ימי ודי לך שאתה נפרע ממני במותי קצר ימים : על מה שוא. לחנם ולהבל בראת כל בני אדם : (רש"י)

 מצודת דוד  זכר אני. בכל עת אני זוכר וחושב מה הוא הזמן שיש לי בזה העולם הלא הוא המעט ופן אמות ולא אראה הישועה : על מה שוא. למה בחנם בראת כל בני אדם אם ימות ולא יראה הישועה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חלד. ענין זמן כמו האזינו כל יושבי חלד (לעיל מט) : שוא. על חנם וכן שוא שקד שומר (לקמן קכז) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  זכר אני, כי העמדת מלכות ב''ד הוא ההולך מהלך השלמות לכלל מין האנושי, ושמו של משיח הוא מן הדברים שקדמו לעולם כמ''ש חז''ל, כי הוא תכלית המין כולו והתכלית קודם במחשבה, ואם לא תבא הישועה האמתית הלא צריך לזכור אני מה חלד, הלא אז מציאותי בחלד הוא בחנם, וגם על מה שוא בראת כל בני אדם, שאז כלל מציאות מין האדם, הוא לשוא לחנם, אחר שלא יגיעו אל התכלית האחרון שזה יהיה בימי המשיח שיכירו כולם את שם ה' ויעבדוהו שכם אחד :(מלבי"ם באור הענין)


{מט}  מִי גֶבֶר יִחְיֶה וְלֹא יִרְאֶה מָּוֶת יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ מִיַּד שְׁאוֹל סֶלָה:

 מצודת דוד  מי גבר יחיה. מי הוא האדם אשר ישאר חי ולא יראה המיתה וימלט נפשו לעולם מן השאול : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  מי גבר, והלא כל הדורות עתידים למות ע''י חטא אדה''ר, ומי לא יראה מות כאליהו שנשאר בחיים, או עכ''פ שימלט נפשו מיד שאול, שהלא בזמן הגלות קשה להם למצוא אושר הנפש, והישועה המובטחת שאז יסור המות כמ''ש לא יהיה משם עוד עול ימים וזקן וגו' רחקה ממני, וא''כ בריאת בני אדם כולו לשוא ותהו. סלה סיום הענין :(מלבי"ם באור הענין)


{נ}  אַיֵּה חֲסָדֶיךָ הָרִאשֹׁנִים אֲדֹנָי נִשְׁבַּעְתָּ לְדָוִד בֶּאֱמוּנָתֶךָ:

 מצודת דוד  איה חסדיך. ר''ל הואיל וכלנו עומדים למיתה איה הם חסדיך שהבטחת לנו בימים הראשונים אשר נשבעת לדוד באמונה להשיב המלוכה לזרעו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  איה, (חלק ה') שב להתפלל שיזכור ה' את החסד והאמונה שכרת לדוד, ועז''א איה חסדיך הראשונים ה' נגד החסד, נשבעת לדוד באמונתך נגד האמונה, שהשבועה הזאת היתה לצורך מהלך שלימות הכלל, כמ''ש ותדבר אל בית עבדך למרחוק וזאת תורת האדם ה' (ש''ב ז'), וכמ''ש שם :(מלבי"ם באור הענין)


{נא}  זְכֹר אֲדֹנָי חֶרְפַּת עֲבָדֶיךָ שְׂאֵתִי בְחֵיקִי כָּל רַבִּים עַמִּים:

 רש"י  שאתי בחקי כל רבים עמים. בגולה אני נושא סבלם ומשאם : (רש"י)

 מצודת דוד  שאתי. מה שאני נושא בחיקי וסובל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כל רבים עמים. כמו כל עמים רבים : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  זכר ה' בשגם שיש לך לזכור חרפת עבדיך, שהם מחרפים אותם בגלותם על מה שעובדים אותך, שאתי בחיקי כל (חרפת) עמים רבים שמחרפים אותי ואני נושא החרפה בחיקי, ובאמת לא אותי הם מחרפים רק.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  חרפת. נמשך לשתים. חרפת רבים עמים, כמו עמים רבים, כמו משנה כסף ודומיהם :(מלבי"ם באור המלות)


{נב}  אֲשֶׁר חֵרְפוּ אוֹיְבֶיךָ יְהוָה אֲשֶׁר חֵרְפוּ עִקְּבוֹת מְשִׁיחֶךָ:

 רש"י  עקבות משיחך. סופי מלך המשיח ולשון משנה הוא בעקבות המשיח חוצפא יסגא : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר חרפו וגו'. וחוזר ומפרש אשר חרפו התאחרות משיחך שמתאחר לבוא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עקבות. ענץ התאחרות וכן לא יעקבם (איוב לז) ע''ש שהעקב הוא אחרית הרגל וסופו : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אשר חרפו אויביך ה', סבת החרפה שחרפו הוא מפני שהם אויביך, וחולקים עליך ועל אלהותך, ועשה למענך ה' - משיב לאמר אשר חרפו, ר''ל יש לי נחמה במה שידעתי שמה שחרפו, הוא עקבות משיחך, שע''י החירוף יבואו עקבות המשיח, ובעת שירבו חרופיהם הוא האות שיבואו עקבות המלך המשיח, ולכן.(מלבי"ם באור הענין)


{נג}  בָּרוּךְ יְהוָה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן: (פ)

 רש"י  ברוך ה' לעולם. על כל אשר עשה לנו : (רש"י)

 מצודת דוד  ברוך ה' לעולם אמן ואמן. ר''ל אמת הוא שהמקום הוא ברוך ומהולל וכפל המלה לחוזק : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ברוך ה' לעולם אמן ואמן כי ישמור אמונתו והבטחתו ותאומן לנצח : (מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-צ

{א}  תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲדֹנָי מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ בְּדֹר וָדֹר:

 רש"י  תפלה למשה. אחד עשר מזמורים מכאן עד לדוד מזמור כלם משה אמרם כנגדם ברך אחד עשר ברכות לאחד עשר שבטים בזאת הברכה : מעון אתה היית לנו. מעון מדור ומנוס לבא שם היית לנו. בדר ודר. מעולם כי אתה מקדם הכל היית : (רש"י)

 מצודת דוד  תפלה למשה. י''א מזמורים שמכאן עד לדוד מזמור משה אמרם ודוד יסדם בספרו. איש האלהים. ר''ל שהיה נביא : אד' מעון. אתה לנו למחסה בכל דור ודור כמו המדור המגין מזרם וממטר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מעון. מדור כמו השקיפה ממעון קדשך (דברים כו) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  תפלה למשה, מזמור זה עם שלאחריו הוא ענין אחד, התפלל על קוצר חיי האדם ועל שימיו כלים בהבל מבלי יוכל להשיג במו את התכלית אשר עבורו נברא, ובמזמור שאחריו הגיע לו מענה על תפלתו שהאיש המתלונן בצל ה' נשמר מפגעי הזמן ויאריך ימים עד שישלים בחייו את אשר עליו להשלים, עד שקוצר ימי האדם ופגעיו ומאורעותיו, סבתם הוא מה שלא חסה בצל ה', כי לכן נעזב הוא אל מקרה הזמן ותהפוכותיו. ה' מעון, בדבור הזה הודיע פינה יקרה מאד, שהרוחות והנשמות העתידים להבראות כבר היה להם מציאות מעולם במקורם הנשגב בה' אלהי הרוחות, ואין הבדל במציאות האדם בין טרם שיצא אל המציאות ובין אחר שיצא אל המציאות, רק מה שבמציאותו עתה התיצב כמו לבוש במלבוש חומרי נתון תחת הזמן והמקום וחקי טבע העולם הזה הגשמיי, והיא רק מקרה קרה לעצמות האדם, לא דבר מועצם בעצמותו, כי בעצמות האדם בעצמו כפי מה שהוא בעצמותו שהיא נפשו הרוחניות שהיא עצמות האדם לא נעשה שום שינוי רק שינוי מקומית, כטפת מים היוצאת מן המקור שאין הבדל בין אחרי נזלה מן המקור ובין כשהיתה במקורה רק שינוי מקומית לבד לא שנשתנה בעצמותה, וכ''ש שלא יצדק לאמר שהטפה הזאת נתחדשה אחר שלא היתה, כי החידוש שנעשה בה עתה הוא רק מה שעתה נמצאת במקום זולת מקומה הראשון, וכן אחרי מות האדם לא יתהוה בו בעצמותו רק שינוי מקומית, שלא יתכן לומר שאז ישתנה עצמותו מן היש אל ההעדר, כי נפשו הרוחנית שהיא עצמית האדם עודנה יישה ונמצאה לא נפסדה ולא קבלה שינוי, רק שהתעלתה מן מדורה התחתון שישבה בין בני בשר מתפעלת מן שכניה החומריים, אל מעון רוחני, אל המקום אשר היה שם אהלה בתחלה, אל המקור אשר ממנו נזלה, וז''ש ה' מעון אתה היית לנו בדור ודור, שבכל הדורות אשר עברו לפני יצירת האיש היה ה' מעונו, כי בכל הזמן הזה שכנה נפשו במקורה הנשגב בהאל יתברך והוא היה מעונה, ולא תאמר שזה הותחל מימות בריאת שמים וארץ לבד, עד שתאמר שגם הנשמות נתחדשו אז ונבראו ושכנו במעון האל יתברך, לא כן, כי גם.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מעון. מקום ודירה :(מלבי"ם באור המלות)


{ב}  בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ וַתְּחוֹלֵל אֶרֶץ וְתֵבֵל וּמֵעוֹלָם עַד עוֹלָם אַתָּה אֵל:

 רש"י  בטרם הרים יולדו. נבראו ובטרם חוללת ארץ ותבל ומעולם ראשון ועד עולם אחרון אתה אל : (רש"י)

 מצודת דוד  בטרם. עד לא ילדו ונבראו ההרים ועד לא חוללת הארץ ותבל ומטרם שהיה העולם ועד סוף ימי העולם בכל עת אתה אל ר''ל חזק ובעל היכולת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותחולל. ענין יצירה כמו הן בעון חוללתי (לעיל נא) : ארץ ותבל. כשהם סמוכים יורה ארץ על המקום הבלתי מיושבת ותבל על מקום המיושבת : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  בטרם הרים יולדו ובטרם תחולל ארץ ותבל, שעדיין לא ילדה הארץ את צאצאיה, וכן מעולם ועד עולם (מעון אתה היית לנו) אתה אל, כי אתה המקור שממך יצאו הרוחות ואליך ישובו, ובך שמו וישימו מעונם ומשכנם מעולם עד עולם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ותחולל. נסתר לנקבה, בטרם חלה הארץ, שהחיל הוא קודם הלידה, כמו כי חלה גם ילדה (ישעיה ס''ו), ומעולם עד עולם, מטרם שהיה העולם עד סוף העולם, ואתה אל, נמשך על מ''ש מעון אתה היית לנו אתה אל :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם:

 רש"י  תשב אנוש עד דכא. מביא אתה יסורין על האדם עד שאתה מחזירו להיות תשוש כח וקרוב למות, ותאמר לו ביסורין שובו בני אדם מדרכיכם הרעים : (רש"י)

 מצודת דוד  תשב אנוש. אתה משיב את האדם מן רוב אומץ חזקו אשר יהיה מדוכא ביסורים המחלישים כח ובזה כאלו תאמר לבני אדם שובו מדרכיכם הרעים על כי אין יסורים בלא עון : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  תשב, כמו שהיית מעון הרוחות מאז, כן בעת תשב אנוש עד דכא, שהגוף יאפסו כחותיו עד שידכא וישוב אל האפס, בזה תאמר שובו בני אדם, תצוה לבני אדם שישובו מן חיי החומר אל מעונם ששכנו שם בתחלה, והוא שישובו אליך אל, שבך שכנו מעולם ועד עולם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עד דכא. מציין דכא כמקום מופשט שלשם ישוב האנוש, ותאמר שובו אל מקומכם בתחלה. אל המעון שהוא האל :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה:

 רש"י  כי אלף שנים בעיניך. אלף שנים של בני אדם הם כיום אחד של הקב''ה ועוד מן הלילה עמו כי יום א' של הקב''ה ומעט מן הלילה של הקב''ה הם אלף שנים שהרי לא אמר הכתו' שיהא יומו של הקב''ה אחד כאלף שנים אבל כשיצא מעט מן הלילה עמו אז יומו שלם והוי אלף שנים ולכך מת אדם הראשון תוך אלף שאם היה חי אלף היה יותר מיומו של הקב''ה ושמא שיעור אותה אשמורה הוא כמו שיש ממיתת אדם הראשון עד אלף שנים ואנן לא ידעינן כמה הוי אותה אשמורה כי אם מסברא. (מצאתי) כי אלף שנים בעיניך וגו'. וכשעלתה תשובה בדעתך מתחלה יפה דנת ובראת אותה וראוין היו השנים לכך לפי (שלא) היו ימי בני אדם רבים שלא היו אלף שנים בעיניך אלא כיום הולך שעבר וחלף ומעט מן הלילה עמו שהרי אמרת לאדם הראשון (בראשית ב) כי ביום אכלך ממנו מות תמות וחיה תשע מאות ושלשים שנה נמצאו אלף שנים עולים ליום שלם ומעט מן הלילה עמו : כיום אתמול כי יעבור. שכבר עבר : (רש"י)

 מצודת דוד  כי אלף שנים. ר''ל ע''י היסורים כאילו תאמר להאדם הלא אף אם תחיה אלף שנים הלא יהי' בעיניך כיום אתמול כאשר יעבור כי אחר שעבר הזמן מה לו אם היה זמן מרובה או זמן מועט הלא הלך לו ואיננו : ואשמורה בלילה. וכמו משמרה אחת ממשמרות הלילה כי לאחר שעבר הזמן משמר אחד ואלף שנים לאחת תחשב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואשמורה. הוא חלק משלשה חלקי הלילה נקראים אשמורה בלשון מקרא : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי אלף, כן תאמר אל בני אדם, שובו מעולם הזה הזמני, כי אלף שנים שחיית פה בעולם החומרי, הלא ידמו בעיניך כיום אתמול כי יעבר, וגם ידמו בעיניך כאשמורה בלילה, ומבאר נגד מ''ש כיום אתמול כי יעבור.(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  זְרַמְתָּם שֵׁנָה יִהְיוּ בַּבֹּקֶר כֶּחָצִיר יַחֲלֹף:

 רש"י  זרמתם שנה יהיו. עכשיו חטפתם לאותם השנים והבאתם לימים מועטים שאינם אלא כשנת תנומה ששני הדורות שבעים שנה הם, כמו שמפורש בסוף הענין ימי שנותינו בהם שבעים שנה, והם חשובים שינה אחת כענין (לקמן קכ''ז) בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים ועל שבעים שנה של גלות בבל נאמר שהיה שבעים שנה : זרמתם. לשון שטיפה כמו (חבקוק ג) זרם מים : בבקר כחציר יחלוף. הנולד בלילה מת בבוקר לסוף השינה. ואם (ו) בבקר יציץ. מיד חלף ועד בא הערב ימולל ויבש, למה : (רש"י)

 מצודת דוד  זרמתם. מרוצת חייהם המה כחלום השינה כי בהקיצו אין דבר מדברי החלום כן אין ממש בחיי האדם : בבקר. ר''ל בימי הנעורים לבד מחדש ומחליף כח כחציר הזה שרק בבוקר יחליף כח : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  זרמתם. ענין מרוצת המים כמ''ש כזרם מים (ישעיה כח) והושאל למרוצת השנים. יחלוף. ענין התחדשות כמו יחליפו כח (שם מא) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  זרמתם, שזרמתם את האלף שנים כמו שזרמת את יום האתמול, (מציין מרוצת הזמן כמרוצת זרם מים שהשבולת שוטפת והולכת, וכל שבולת שוטף את חברו, כן כל רגע מרגעי הזמן שוטפת את רגע הקודמת לה מן ההוה אל העבר, ואין הבדל בין אם היה העבר יום אחד או אלף שנים, כי העבר איננו בהוה, והזמן החולף אפס מן המציאות), ונגד מ''ש ואשמורה בלילה, אמר שנה יהיו, כמו שבזמן של הלילה לא נעשה בה תנועה ופעולה, רק בה ישן הבע''הח ולא פעל מאומה, כן היו כל האלף שנים כאלו ישנת בהם, עד שמצד זה האלף שנים שחיית היו כלא היו מצד שני ענינים, א. מצד שנזרמו ונשטפו מן המציאות כיום אתמול, ב. מצד שגם בעת היו במציאות ישנת בם ולא עשית כל מאומה, בבקר שיעור הכתוב האלף שנים ידמו בעיניך בבקר כחציר יחלף כיום אתמול כי יעבר מדמה הבקר הבא בהוה כאילו צמח ויצא מן הזמן כצמח חדש, ור''ל בבקר שיצמח כחציר במציאות, ידמה הזמן של אלף שנים שעבר כיום אתמול :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  זרמתם. פעל, משם זרם מים, כמו זורמו מים עבות. כחציר יחלף. מצייר זמן ההוה המתנענע ברגע ההוה כחציר היוצא מן זרעו אשר נתבלה בארץ וישוב להצמיח מינו, כן יום העבר הצמיח מינו שהוא יום הבא לאחריו, אבל גם הוא דומה כחציר ועשב, הצץ וחולף כחותיו ומזונו בכל רגע ורגע, עד ישתיך הליחות השרשי שבו כל רגע, ויינק מזון אחר והתכה אחרת תמורתו, עד שימולל ויבש בערב, וכן הבקר החדש יבלה את רגעיו אשר יתחלפו מרגע לרגע, כל רגע מתכת את חברתה ותכנס במקומה, עד שבערב ימולל היום ההוא וישוב מן ההוה אל העבר :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  בַּבֹּקֶר יָצִיץ וְחָלָף לָעֶרֶב יְמוֹלֵל וְיָבֵשׁ:

 מצודת דוד  בבקר יציץ. אם בבקר יציץ ומחליף כח הלא לערב בימי הזקנה ימולל ויבש ודומה הוא לחציר הנתייבש אחר שזרחה החמה עליו כל היום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יציץ. יפריח : ימולל. ענין כריתה כמו כי אמילם (לקמן קיח). ויבש. ר''ל וכבר נעשה יבש וכן אתה קצפת ונחטא (ישעיה סד) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  בבקר, ר''ל כן ידמו בבקר ההוה אשר יציץ וחלף עתה ויוצא אל המציאות, אשר גם צמח הבקר הזה ימולל ויבש לערב, כי גם בקר ההוה הנמצאת עתה במציאות אינו מתקיים רק דומה כציץ הפורח ומתקיים יום אחד וימולל ויבש בערב :(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  כִּי כָלִינוּ בְאַפֶּךָ וּבַחֲמָתְךָ נִבְהָלְנוּ:

 רש"י  כי כלינו באפך וגו'. ועל כל זאת : (רש"י)

 מצודת דוד  כי כלינו. עתה ידבר על לשון בני הגלות בבל שיאמר אם חיי כל אדם הוא הבל אף אם המה בשלוה כל שכן אנחנו אשר כלינו באפך שאנפת בנו על עונותינו : ובחמתך. הוא כפל במ''ש : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי כלינו, אחר שהציע כי האל הוא מעון הנשמות לעולם, ממנו באו ואליו ישובון, התחיל להתאונן על קיצור חיי האדם, אשר לא יספיקו לו להשלים את התכלית אשר עבורו נשלח ממעונו לעולם הזה, והנה קיצור חיי האדם יהיה על שני פנים, א. ע''י עונש על חטא פרטי, ב. ע''י עונש הכללי נשגזר מיתה על אדם וזרעו, ועל שני אלה יתלונן פה, נגד העונש הפרטי אומר כי כלינו באפך, אם כלינו ע''י האף שיש לך על חטאים שחטאנו, ובחמתך נבהלנו, יש הבדל בין אף ובין חמה, שאף הוא הקצף הגלוי, וחמה הוא הכעס השמור בלב, ור''ל חוץ ממה שכלינו ע''י אפך הגלוי, עוד נבהלנו ע''י החמה הצפונה, ומפרש נגד מ''ש כי כלינו באפך.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  באפך, ובחמתך. הבדלם מבואר בכ''מ (וע''ל ו' ב') וההבדל בינם לבין עברה ע''ל ז' ז' :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  (שת) שַׁתָּה עֲוֹנֹתֵינוּ לְנֶגְדֶּךָ עֲלֻמֵנוּ לִמְאוֹר פָּנֶיךָ:

 רש"י  שתה עונותינו לנגדך. ואת עלומינו את חטאת נעורינו שמת למאור פניך. עלמינו. נעורינו כמו (שמואל א יז) בן מי זה העלם : למאור פניך. למולך להביט בהם : (רש"י)

 מצודת דוד  שתה. שמת עונותינו נגדך לזכור בהם ולפרוע עליהם גמול : עלמינו. השגיאות שהמה נעלמים מאתנו תשימם מול מאור פניך לזכור גם בהם ולשלם גמול עליהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עלומינו. מלשון העלם וחסרון ידיעה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שתה עונותינו לנגדך, שהאף המתגלה בא ע''י העונות, (וגם ר''ל שתשית את עונותיהו לנגדך, דהיינו שתחשב את העון לפי ערך גדולת מי שחטאו כנגדו שהוא בלתי ב''ת, ועפ''ז מגיע לחוטא עונש גדול וכבד מאוד), ונגד מ''ש ובחמתך נבהלנו מפרש (עונות) עלומנו (שתה) למאור פניך, גם עונות הנעורים שאנחנו כבר שכחנו אותם, תשית אותם נגד מאור פניך ששם אין חשך ושכחה רק הכל גלוי ונראה, וכאלו ישמור עוד חמה צפונה על עונות נעורים :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עלומנו. עונות עלומינו ימי הנערות, גם נכלל בו עונות שהם נעלמים מאתנו :(מלבי"ם באור המלות)


{ט}  כִּי כָל יָמֵינוּ פָּנוּ בְעֶבְרָתֶךָ כִּלִּינוּ שָׁנֵינוּ כְמוֹ הֶגֶה:

 רש"י  פנו בעברתך. ופנו ונבערו והלכו להם בעברתך : כמו הגה. כדבור הממהר לכלות : (רש"י)

 מצודת דוד  פנו. הלכו להם בעברה וזעם הבאה מעמך : כלינו. אנחנו בעונותינו גורמים כליון שנותינו להיות נמשך זמן דבור בעלמא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פנו. מל' פניה : הגה. ענין דבור כמו ולשוני תהגה (לעיל לה) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי, ונגד המיתה הטבעיית שנגזרה בחטא אדה''ר, אומר אם כל ימינו פנו בעברתך, שגדר שם עברה הוא שע''י קצפו וחמתו עובר הגבול לכעוס גם על מי שלא חטא, וזה הוא בעונש שנגזר על כל הדורות שלא חטאו בחטא אדה''ר, שזה ע''י עברה להעניש את הבלתי חוטא, וע''י העברה הזאת פנו כל ימינו עד שכלינו שנינו כמו הגה, ר''ל כמו שיצא הגה ודבור וגזרה שהגה וגזר ואמר.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  הגה. כמו והגה מפיו יצא, דבור :(מלבי"ם באור המלות)


{י}  יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה:

 רש"י  ימי שנותינו בהם שבעים שנה. שנותינו אלה בעונותינו אלה ובעלומינו אלה שבעים שנה הם : ואם בגבורות. ואם הרבה גברו ימיו שמונים שנה הם : ורהבם עמל ואון. וכל הגדולה והשררה שיש לו לאדם בימים האלה אינם אלא עמל ואון ולמה שהרי כי גז חיש ונעופ' בתוך עברה מהר אנו עפים ומתים : גז. לשון העברה כמו נגוזו ועבר (נחום א) ויגז שלוים מן הים (במדבר יא) : (רש"י)

 מצודת דוד  בהם. במספרם יהיו שבעים שנה : ואם בגבורות. ואם בהתגברות כח הטבע יהיו שמונים שנה : ורהבם. אף התוקף והאומץ של השנים ההם המה יגעים וצער : כי גז. לפי שלא יאריכו ימי האומץ כי מהר יוכרת ויעוף א''כ האומץ שהיה בתחילה גרמה להוסיף הצער בהעדרו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ורהבם. ענין התחזקות כמו ירהבו הנער בזקן (ישעיה ג) : גז. ענין כריתה ותלישה כמו גזי נזרך (ירמיה ז) : חיש. מהר כמו חושה לעזרתי (לעיל לח) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ימי שנותינו בהם שבעים שנה, שאם יהיו ימי שנותינו בהם, בשנים הרגילים. (מלת בהם מוסב על שנינו), אז יהיו שבעים שנה, ואם (ימי שנותינו) בגבורות, אם יהיו בגבורות יותר מן טבע הרגיל, אז יארכו שמונים שנה, ורהבם, ר''ל רהב הימים והתנשאם יהיה עמל ואון, דהיינו הפעולות שיפעל בימי חייו שבם יתנשאו ימיו יהיה עמל ואון. כי גז חיש, ר''ל ובכל אופן, החיש גז, שטף הזמן החש וממהר במרוצתו, זה קורא חיש, הוא גז ונגזז מן המציאות בכל רגע, שבכל רגע יגוז רגע ההוה מן ההוה אל העבר, ונעופה, ואנו עפים עם החיש ומהירות הזמן מן המציאות אל ההעדר, כי הזמן הוא חיי האדם, ובכל רגע תגוז רגע מן הזמן וחלק מחיי האדם מן המציאות, אל תהום כאפס, עד כי.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בהם. בימים שונים הנזכר בכתוב הקודם, ר''ל בימי החיים הרגילים. ורהבם. שם, גדלם ותקפם. גז. כמו ויגז שלוים מן הים. יחיש. שם על הזמן הממהר ורץ :(מלבי"ם באור המלות)


{יא}  מִי יוֹדֵעַ עֹז אַפֶּךָ וּכְיִרְאָתְךָ עֶבְרָתֶךָ:

 רש"י  מי יודע עז אפך. בימים מועטים כאלה מי יקנה לו לב לדעת את עז אפך ליראה אותך. ואתה כיראתך עברתך. כשם שאתה יראוי כן עברתך קשה ונפרע מן החוטאים : (רש"י)

 מצודת דוד  מי יודע. בימים מועטים כאלה מי יוכל לדעת חוזק אפך על מה היא ולהיות נשמר ממנה : וכיראתך. כאשר יראתך נעלמה מלדעת איך נירא את ה' כן נעלמה עברתך מלדעת על מה אתה מתמלא עברה וזעם כי אין להשיג בימים מועטים כאלה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  מי יודע עז אפך, ר''ל אנחנו עפים עם שטף הזמן, ולא נוכל לדעת לא עז אפך שתעניש אותנו על חטאים פרטים, שעליהם אמר כי כלינו באפך, ולא עברתך כיראתך ולא יש מי שיוכל לדעת את עברתך הכללית שהוא בחטא אדה''ר (שעליו אמר כל ימינו פנו בעברתך) שהיא מתדמה עם יראתך הגדולה, שכן היא כוללת כל בשר אשר בו רוח חיים שכולם המות כרוך בעקבם, ומי יודע אותה, וא''כ אבקש.(מלבי"ם באור הענין)


{יב}  לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע וְנָבִא לְבַב חָכְמָה:

 רש"י  למנות ימינו כן הודע. כאשר בתחלה הודע בעולם את מנין ימינו ארוכים וכיון שנאריך ימים נוכל לקנות לב ונביא בתוכם לבב חכמה, ונביא לשון הבאה, (וי''א למנות ימינו כן כמנין כ''ן שבעים שנה ונמות לפי שיעור ימינו שהן מעט כן תייסר אותנו וכן ויודע בהם אנשי סוכות) (שופטים ח) (סא''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  למנות. לפי מנין ימינו שהם קצרים כן הודע נא דרכיך ר''ל לפי ערך מעט השנים כן תרבה לנו חכמה לדעת הכל במעט זמן ואז נביא גם אנו לבב חכמה ר''ל אם תתן בנו הרבה חכמה אז נחשוב לתור ולחפש בה לבוא אל תוכן עומק הדבר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ונביא. מל' הבאה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  למנות ימינו כן הודע שנביא לבב חכמה, אחר שע''י קוצר ימינו אין אנו יודעים מאומה לא מאפך ולא מעברתך, ואנחנו מתים מבלי השגת השלמות אשר בעבורו נבראנו, הלא ראוי שתודיע לנו שנוכל למנות ימינו כן באופן זה אשר נוכל להביא בו לבב חכמה, נגד מ''ש ורהבם עמל ואון, תלמדנו שנביא בימי חיינו לבב חכמה, ולא יהיה ימינו לריק ולתהו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  למנות. שיעורו, הודע למנות ימינו כן שנביא לבב חכמה, וזה א' משמושי הוי''ו :(מלבי"ם באור המלות)


{יג}  שׁוּבָה יְהוָה עַד מָתָי וְהִנָּחֵם עַל עֲבָדֶיךָ:

 רש"י  שובה ה'. מחרון אפיך : והנחם. חשוב מחשבה טובה על עבדיך : (רש"י)

 מצודת דוד  שובה ה'. שוב מחרון אפך עד מתי תחרה עוד : והנחם. חשוב על עבדיך מחשבה אחרת להיות מרוצה להם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  שובה ה' עד מתי, שובה מחרון אפך עד מתי שנביא לבב חכמה, שעד הזמן הזה שנוכל להביא לבב חכמה תשוב ולא תענשנו באפך ע''י חטאינו, וגם והנחם על עבדיך שלא תחול על עבדיך הצדיקים עברתך הכוללת בחטא אדה''ר :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עד מתי. ר''ל עד מתי שיהיה זה שנביא לבב חכמה. ושובה יוצא, שובה את אפך. או עומד, שובה מאפך. או מענין מנוחה והשקט, כמו שובה ה' רבבות אלפי ישראל :(מלבי"ם באור המלות)


{יד}  שַׂבְּעֵנוּ בַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וּנְרַנְּנָה וְנִשְׂמְחָה בְּכָל יָמֵינוּ:

 רש"י  שבענו בבקר חסדך. ביום הגאולה והתשועה שהוא בקר לליל הצרה והאנחה והחשיכה : ונרננה ונשמחה בכל ימינו. כלומר בכל הצרו' שעברו עלינו בימינו אלה : (רש"י)

 מצודת דוד  בבוקר. בכל בוקר : ונרננה. בהודות והלל : ונשמחה וגו'. כי תשוב להיטיב לנו בעבור רוב ההודאה וההלל וכן יהיה הולך וחוזר חלילה כל הימים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (יד-טו) שבענו, ר''ל שיהיו אחת משתי אלה, או שתכף בבקר (שהיא מליצה על התחלת זריחת החיים ושנות הנעורים), תשבענו חסדך, ולא נראה כלל רעת הזמן ותהפוכותיו, עד שעי''כ נרננה ונשמחה בכל ימינו, ורעת הזמן לא נראה כלל. או עכ''פ אם נגזר עלינו לשתות כוס הרעה בבקר שהוא בימי הנעורים, שמחנו כימות עניתנו עד שנמצא שמחה לעומת העינוי :(מלבי"ם באור הענין)


{טו}  שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה:

 רש"י  שמחנו כימות עניתנו. שמחנו לימות משיחנו כמנין ימות שעניתנו בגליות וכמנין שנות אשר ראינו רעה : (רש"י)

 מצודת דוד  כימות. כמנין הימים אשר ענית אותנו וכפי השנים אשר ראינו רעה וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור המלות  כימות עניתנו שנות ראינו רעה. כבר בארנו (יחזקאל כ''ב) שימים (כשבא על זמנים ארוכים יציין ההמשך הזמני הכללי), ושנים הם הפרטים מן הזמן הכולל, כמ''ש זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור, שלעולם יפול על זמן הכללי המתדבק, ודור ודור יפול על זמנים פרטיים, ובזה הוסיף חוץ ממה שתשמחנו כזמן הכללי שבו עניתנו, תחשוב מספר השנים שבם ראינו רעה לשמחנו כנגדם :(מלבי"ם באור המלות)


{טז}  יֵרָאֶה אֶל עֲבָדֶיךָ פָעֳלֶךָ וַהֲדָרְךָ עַל בְּנֵיהֶם:

 מצודת דוד  יראה. פועל ידיך יהיו נראים אל עבדיך וגם על בניהם אחריהם תהיה ההדר מעמך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והדרך. מל' הדר ויופי : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יראה, עד שנראה ונשיג את פעלך, איך אתה פועל ועוסק בעולמך, ועי''כ יראה הדרך על בניהם, שע''י הבחינה בפעולות ה' שעדן פועל בעולמו, (כי קיום הבריאה היא בריאה מתמדת), בזה ישיגו בניהם הדר ה' וכבודו והשגחתו, וישיגו התכלית אשר בעבורו נבראו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  פעלך. הוא העסק שעודו מתעסק בבריאה, כי קיום הבריאה היא בריאה מתמדת, וזה ההבדל בין פעל ובין מעשה כמ''ש בכ''מ (ע''ל כ''ח). ופעלך הוא על פעולת הטבע. והדרך הוא על פעולת נסים שבם יתהדר למראה עינים, כמ''ש ישעיה ל''ה :(מלבי"ם באור המלות)


{יז}  וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ: (פ)

 רש"י  ויהי נועם אד' אלהינו. שכינתו ותנחומיו : ומעשה ידינו כוננה עלינו. לשון תחינה הוא, כוננה כמו שמרה שפטה : כוננהו. כונן אותו, ושני פעמים ומעשה ידינו כוננהו א' על מלאכת המשכן שבירכן לישראל והתפלל שתשרה שכינה במעשה ידיהם במשכן ואחת שתהא ברכה במעשה ידיהם : (רש"י)

 מצודת דוד  ויהי נועם. נעימות ה' יהיה עלינו : כוננה עלינו. הכן עלינו להיות מתוקן בידינו ולא יארע לנו תקלה בעת נעשה את המעשה : כוננהו. הכן את המעשה ההוא שלא יארע בם תקלה והפסד מה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נועם. ענין מתיקות וערבות כמו ולחם סתרים ינעם (משלי ט) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ויהי נועם ה' אלהינו עלינו, (הנעימות הוא התענוג שישיג הפועל ממעשהו במה שהפיק ממעשהו את התכלית הנרצה), וע''י שאנו נשיג את השלמות, בזה ימצא ה' נועם בכלל הבריאה אשר ברא לכבודו, שישיגו הברואים את כבודו ויעבדוהו, וזה יתראה עלינו, כי נחנו נהיה תכלית הבריאה וחפץ ה' בעולמו, ובנו ימצא תכלית מעשיו ופעולותיו, ומעשה ידינו כוננה עלינו, ר''ל כי מעשה ידי האדם בענינים השפלים אינם מכוננים עליו, דהיינו שהוא לא נעשה כן ובסיס אל מעשיו, למשל הבונה בית לשבת בו, הבית מכונן על יסוד אבנים, והאבנים מכוננים על עפר הארץ, לא על האומן הבונה, בהפך האומן יתכונן על ביתו לשבת בו ולמצוא מחסה מזרם וממטר, לא כן מעשה הטוב בענינים הנפשיים, נעשה הוא בסיס וכן למעשה ידיו, למשל הלומד תורה תורתו מכוננת על שכל האדם ונפשו, והעושה מצוה לשמה המצוה יש לה כן בנפש הפועל, וז''ש שמעשה ידינו יהיו מכוננים עלינו, לא על דבר שהוא זולת עצמותנו, ומעשה ידינו יהיו דברים אשר כוננהו, שכל מה שנעשה יכונן ה' אותם מפני שיהיו טובים בעיניו, עד כאן דבר איש האלהים המתפלל, והיא תפלה כללית, וגם פרטית, שהתפלל גם על עצמו במה שנגזר עליו שלא יכנס לארץ, שאמר שאינו מבין עז אף ה' ולא עברתו, ובקש שה' ינחם על עבדו, ושיראו אליו פעולות ה' בעת יכנס לארץ להשיג שלימותו, והדר ה' יראה על בניו שהם יירשו מקומו אחריו, ושמעשה ידיו מה שהוציא עם ה' ממצרים יתכוננן עליו לא על זולתו. - ע''כ היא התפלה :(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-צא

{א}  יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן:

 רש"י  יושב בסתר עליון. מי שהוא חוסה בסתר כנפי השכינה הוא יתלונן בצלו שהקב''ה מגין עליו הרי משה רבינו זה משיא את בני האדם לחסות בכנפי השכינה : יושב בסתר עליון. כמו (שה''ש ב) בצלו חמדתי וישבתי : שדי. לשון חוזק : (רש"י)

 מצודת דוד  יושב וגו'. אמר בל' קריאה אל מול היושב אתה היושב בסתר עליון ר''ל המתבודד בעבודת ה' ובעיון סתרי תורתו : בצל וגו'. אתה המתלונן וכו' וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יתלונן. ענין התמדה וכן צדק ילין בה (ישעיה א) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יושב, מצייר כאלו אחד מן הקדושים בני עליון מלאכי ה' ידבר אל המתפלל ויענהו מענה על שאלתו, אומר אליו, דע כי אתה היושב בסתר עליון מצד נפשך, שיושבת בקביעות בסתר ה' דבוקה בשרשה העליון, ומצד גופך אתה האיש אשר בצל שדי יתלונן, שה' ישגיח עליך בהשגחה פרטיית ויכך בצל כנפיו :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  אֹמַר לַיהוָה מַחְסִי וּמְצוּדָתִי אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ:

 רש"י  אומר לה' מחסי. הוא ומצודתי והכל ילמדו ממני ולמה אני אומר כן : (רש"י)

 מצודת דוד  אומר לה'. אומר אני לך בעבור ה' אשר הוא מחסי וכו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ומצודתי. ענין מבצר חזק : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אומר, אני אומר לה', היינו בשביל ה' ובשליחותו, אני אומר לך בשם ה' אשר הוא מחסי ומצודתי, אומר אני לך בשם אלהי אשר אבטח בו, (מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  לה'. בעבור ה' כמו אמרי לי אחי הוא :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ מִדֶּבֶר הַוּוֹת:

 רש"י  כי הוא יצילך מפח יקוש וגו'. לכל אחד ואחד הוא אומר יושב בסתר עליון : (רש"י)

 מצודת דוד  כי הוא יצילך. אשר הוא יצילך מפח הלוכד ומדבר המשבר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מפח. מרשת : יקוש. מלשון מוקש : הוות. ענין שברון כמו הוה על הוה (יחזקאל ז) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי הוא יצילך מכל רעות המתרגשות בעולם, בין מרעות בעלי הבחירה שעז''א מפח יקוש, בין מרעות הבאות ע''י הטבע שעז''א מדבר הוות :(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ:

 רש"י  באברתו. כנף : יסך. יסוכך : תחסה. תתכסה : צנה וסחרה. הוא צנה המקפת את האדם קרוב לארבע רוחותיו, סוחרה לשון סחור סחור : (רש"י)

 מצודת דוד  באברתו. בכנפיו יסוכך ויגן עליך : אמתו. אמיתת הבטחתו היא כצנה וסוחרה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  באברתו. בכנפיו : צנה. דומה הוא למגן : וסחרה. לבוש מברזל מסבבת הגוף סחור סחור : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  באברתו, מצייר שיגין עליו כמו שהעוף מגין בכנפיו על גוזליו, ויש הבדל בין אבר ובין כנף, שהכנף הם הנוצות הארוכות המחוברות בקצה האבר המעופף שנקרא אבר, והעוף יסך ויגן ע''י האבר בצדדי אפרוחיו ויפרוש הכנפים שהם הנוצות למעלה למחסה עליהם, והוא למשל שיסך לך מפני רעת בני אדם הבא מן הצד, ויהי לך מחסה מפני רעות טבעיות הבאים מלמעלה, צנה, שיעור הכתוב תחת כנפיו תחסה תחת צנה וסחרה של אמתו, קיום דבריו והבטחתו שהוא אמתו (מה שהבטיח להגן עליך) יהיה לך כצנה וסוחרה, הצנה מגנת לפני האיש בעת המלחמה מרעת בני אדם, והסוחרה מגנת מכל הצדדים גם נגד רעות טבעיות הבאים מלמעלה, ועי''כ.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  באברתו, כנפיו. התבאר הבדלם (יחזקאל י''ז ג', איוב ל''ט כ''ז). יסך. כמו הנני סך את דרכך (הושע ד') שהוא מן הצד. סוחרה. דבר הסובב מכל צד :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם:

 רש"י  לא תירא. אם תבטח בו : מחץ יעוף יומם. שד המעופף כחץ : (רש"י)

 מצודת דוד  לא תירא. על כי יסוך עליך לא תירא מפחד : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  לא תירא מפחד לילה, ר''ל ע''י שיצילך מפח יקוש של בני אדם לא תירא מהם בין משודדי לילה בצנעה, ובין ביום, גם אם יעוף החץ מן הלוחם כנגדך, יהיה לך כצנה להצילך מחץ יעוף יומם :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם:

 רש"י  מדבר, ומקטב. שמות שדים הם, זה מזיק בלילה וזה מזיק בצהרים : ישוד. ישודד : (רש"י)

 מצודת דוד  מדבר. מן המזיק דבר ההולך באופל : מקטב. מן המזיק קטב השודד נפשות בעת צהרים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  באפל. בחשך : מקטב. נקרא כן מענין כריתה כמו אהי קטבך שאול (הושע יג). ישוד. מל' שדידה וגזלה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  מדבר, ונגד מ''ש מדבר הוות, מפרש שג''כ לא תירא בין מדבר המהלך באפל, ובין מן הקטב מרירי אשר ישוד בצהרים :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מקטב. כמו קטב מרירי, אהי קטבך שאול (הושע י''ג) אויר ארסי הממית. ישוד. שרשו שדד :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ:

 רש"י  יפול מצדך אלף. לשון חנייה כמו (בראשית כ''ה) על פני כל אחיו נפל : מצדך. משמאלך יחנו אלף שדים ואליך לא יגשו להזיק : (רש"י)

 מצודת דוד  יפול. אף אם בעת הדבר יפלו אנשים רבים מצדך ומימינך ומ''מ אליך לא יגש הדבר ההוא ולא יזיק לך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  יפול, והגם שיפול אלף מצדך השמאלית, ורבבה מימינך, ע''י החץ או הדבר, בכ''ז אליך לא יגש ולא יגע בך רע :(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה:

 רש"י  ושלמת. כליון, ולמה : (רש"י)

 מצודת דוד  רק וגו'. מיתת האנשים תביט רק בעיניך ותראה תשלומין הרשעים הנופלים אבל לא יגעו בך לרעה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  רק, מה שתביט בעיניך ותראה את הנופלים סביב לך ותעיין בזה, ואז תראה כי הוא שלומת רשעים, שה' משלם להם את ענשם בהשגחה, וע''כ לא יגע רע בצדיקים המושגחים לטובה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תביט. תראה. ההבטה מציין שימת לב על הדבר כמ''ש (ישעיה ה') :(מלבי"ם באור המלות)


{ט}  כִּי אַתָּה יְהוָה מַחְסִי עֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ:

 רש"י  כי אתה. אמרת : ה' מחסי. והרי זה מקרא קצר : עליון שמת מעונך. את הקב''ה שמת מעון מבטחך : (רש"י)

 מצודת דוד  כי אתה. כאשר תאמר אתה ה' מחסי ועל אל עליון תשים מעונך ר''ל תבטח בו כאדם הבוטח במדורו לחסות בו מזרם וממטר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מעונך. מלשון מעון ומדור : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי אתה, מבאר מדוע אליך לא יגש, מפני שאתה שמת מעונך את ה' עליון אשר הוא מחסי, כאילו אינך שוכן בין התחתונים ואין מגורתך בעוה''ז רק בעולם העליון אצל ה' שהוא מחסי, (ר''ל מחסה של המלאכים בני עליון שבהם לא יגעו רעת העולם השפל), וע''כ לא יגעו בו רעת העולם הזה כמו שלא יגעו בבני מרום המלאכים החוסים בה' :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  כי אתה. סדרו כי אתה שמת מעונך ה' עליון מחסי :(מלבי"ם באור המלות)


{י}  לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ:

 רש"י  לא תאנה. לא תקרה וכן והאלהי' אנה לידו (שמות כא) : (רש"י)

 מצודת דוד  לא תאונה. אז לא תזדמן לך רעה : ונגע וגו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תאונה. ענין הזדמנות כמו והאלהים אנה לידו (שמות כא) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לא תאונה אליך רעה, מוסיף לאמר שאם ירצה איש להפגיע בך איזה רעה, הרעה עצמה לא תרצה להיות מאונה אליך, וכן ברעות טבעיות נגע לא יקרב (אליך) באהלך, הגם שהנגע תהיה באהלך לא תקרב אליך, כאילו הרעה והנגע עצמם לא ירצו לפגוע בך ולהרע לך :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תאונה. תסובב אליו, ועיין ההבדל בין אנה ובין קרה (ירמיה ב' כ''ד). יקרב באהלך. פעל קרב נקשר עם אל בכ''מ, וע''כ פרשתי שמלת אליך נמשך לשנים ונגע לא יקרב אליך באהלך :(מלבי"ם באור המלות)


{יא}  כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ:

 מצודת ציון  לך. עליך : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (יא-יב) כי, יאמר הגם שמלאכיו אשר יצוה ה' לך ויזהירם לשמרך בכל דרכיך הם על כפים ישאונך ולא יניחו אותך לעבור על הארץ ברגליך, כי ייראו פן תגוף באבן רגלך אף נגיפה קלה, והם מוזהרים על שמירתך ולכן ישאו אותך על כפים בל תקרב אל דבר מזיק כלל :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יצוה לך. צווי שאחריו למ''ד היינו בשבילו, כמ''ש בס' התו''ה (ויקרא סי' ד) :(מלבי"ם באור המלות)


{יב}  עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ:

 רש"י  פן תגוף. פן תכשל וכן כל לשון נגיפה אצופי''ר בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  על כפים. המלאכים ההם ישאו אותך על כף ידם ולא יעזבוך ללכת בארץ רגלי כי פן תכה רגליך באבן המוטל בארץ והוא משל על גודל השמירה וההשגחה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תגוף. ענין הכאה כמו ונגפו אשה הרה (שם) : (מצודת ציון)


{יג}  עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין:

 מצודת דוד  תדרוך. תרמוס עליהם ברגליך ולא יזיקו אותך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שחל. שם משמות האריה : ופתן. מין נחש : כפיר. ארי בחור : ותנין. מין נחש : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (יג-יד) על, אבל ה' יאמר, לא אעזוב את שמירתו אל מלאכים, שהם ישמרוהו בדרך הטבע שיתרחק מן המזיק ושינצל בדרך הקרוב אל הטבע, כי רק בעצמו אשמרהו בענין נעלה מדרך הטבע, ואין אומר שלא תנשא עוד על כפים להתרחק מן המזיק, רק תלך על הארץ גם על סכנה היותר גדולה, ובכל זה לא יגע בך רע ע''פ הנס והפלא, ואני אומר שעל שחל ופתן תדרוך ולא יזיק אותך, וגם תרמוס כפיר ותנין תרמסם ותכלם בדרכך עליהם, כי אין שמירתך ע''י ממלאכים ושלוחים בענין קרוב אל הטבע רק ע''י ה' בעצמו, כי אחר שבי חשק אפלטהו בעצמי מן הצרה, הגם שיהיה במקום סכנה, וע''י שידע שמי שהיא מדרגה יותר גדולה מן החשק, שזה כבר השיג את חשקו וידע שמי, אשגבהו שעוד יתגבר על המזיקין :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (יג-יד) על שחל ופתן תדרך תרמס כפיר ותנין. הדורך הוא כדרכו, והרומס משחית הדבר, (כמ''ש ישעיה ס''ג ג'), והכפיר הוא הצעיר מן השחל, והתנין קטן מן הפתן, על שחל הגדול תדרוך ברגליך, ואת כפיר הקטן תרמוס בדרכך עליו, נגד תדרוך אמר ואפלטהו, ונגד תרמוס אמר אשגבהו, שהוא יותר מן ההפלטה שעוד יתגבר על המזיק לרמסו בכחו. וידע שמי. הוא יותר מן החושק, שחושק אל הדבר ולא השיגו עדיין :(מלבי"ם באור המלות)


{יד}  כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי:

 מצודת דוד  כי בי חשק. כה יאמר ה' הואיל וחשק בי לכן אצילהו מן החיות הממיתים : כי ידע שמי. הואיל והוא יודע ומכיר שמי להיות חרד מפני : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אשגבהו. ענין התחזקות : (מצודת ציון)


{טו}  יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ:

 מצודת דוד  יקראני. לכן כאשר יקרא אלי אענה אותו : עמו אנכי בצרה. בעת בוא צרה בעולם אהיה עמו להצילו ממנו : אחלצהו. אוציא אותו מן הצרה ועוד ארבה כבודו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אחלצהו. ענין הוצאה ושליפה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יקראני, שיעורו יקראנו בצרה ואענהו ''עמו אנכי'' מבאר למה לא ישאהו על כפים בל יקרב במקום סכנה, ולמה יניחהו במקום שחל ופתן ומזיקין, שזה יהיה שעי''ז יקראני בצרה, ויתפלל לפני, זאת שנית שאענהו שעמו אנכי, וישיג שאני עמו לשמרו, משא''כ אם לא יהיה במקום סכנה כלל, לא יקרא אלי, וגם לא ישיג בחוש שה' עמו כי יתלה הכל בטבע, ואחלצהו ואכבדהו שעי''ז ישיג כבוד, אחר שיראו כולם שאני עושה לו נסים, וגם ר''ל שיענהו בצרה שהיא עמו, ושהצרה היא לטובתו, ואינה מחמת הסתרת פנים רק בהשגחה, ושאחלצהו ועוד יהיה לו כבוד, ועי''ז.(מלבי"ם באור הענין)


{טז}  אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי: (פ)

 מצודת דוד  אשביעהו. יהיה שבע מהם לגודל הריבוי : ואראהו. בעיניו יראה בימיו תשועת ה' : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ארך ימים אשביעהו, כמו שהיה באיוב שע''י יסוריו האריך ימים, וגם אראהו בישועתי שעי''כ יראה ישועה השגחיית : (מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-צב

{א}  מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת:

 רש"י  מזמור שיר. של לוים (נביאים) : ליום השבת. שאומרי' אותו בשבתות והוא מדבר בענין העולם הבא שכולו שבת : (רש"י)

 מצודת דוד  ליום השבת. המזמור הזה הוקבע לזמר על הדוכן בשבת : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  מזמור שיר ליום השבת, שיר הזה ידבר מהשגחת ה' בעולמו, שהגם שנראה שהכל נוהג ע''פ הטבע מ''מ עין משכיל יראה בו השגחת ה', ויביט עונשי הרשעים וגמול הצדיקים, הגם שה' הסתיר השגחתו מעין ההמון למען יהיה מקום לבחירה, ויען שיום השבת הוא עדות על ההנהגה השגחיית ושהעולם לא נמסר אל הטבע והמקרה, כמו שבארתי במקומו, לכן נתיסד שיר זה ליום השבת :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  טוֹב לְהֹדוֹת לַיהוָה וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן:

 מצודת דוד  טוב להודות לה'. טוב וישר לנו להודות לה' ולזמר לשמך העליון על כל : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  טוב, מדבר נגד שני ההנהגות, נגד ההנהגה ההשגחיית, טוב להודות לה', ונגד ההנהגה הכללית ע''פ הטבע, טוב לזמר לשמך עליון, שבשם זה נתפרסם ויצא לו שם גם בין הגוים דקרי ליה אלהא דאלהיא ושהוא עליון על כולם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  להודות לה' ולזמר לשמך. כבר בארתי (ז' י''ח) שבכ''מ ייחס ההודאה לה' והזמר לשמו, ושמו מורה על הפרסום ושם הוי''ה מציין הכרתו בעצמו וזה ע''י פלאותיו וע''ז בא הודאה פרטית שזה טובה פרטית, אבל הזמר והתהלה הוא מצד הפרסום הכללי שזה שמו וע''י הנהגתו הכללית, ובזה נקרא עליון, כי ההנהגה היא ע''י הטבע וה' עליון על כולם ואדוני האדונים :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת:

 רש"י  להגיד בבקר חסדך. בעת הגאולה : ואמונתך בלילות. ובעוד צרת הגלות להאמין בך שתשמור הבטחתך כל זה נאה וטוב : (רש"י)

 מצודת דוד  בבוקר. בכל בוקר : ואמונתך. קיום הבטחתך נגיד בכל הלילות : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  להגיד רק כבר התבאר שההנהגה הטבעיית נקראת בשם אמונה, כי על שמירת חקי הטבע הבטיח בעת בריאת העולם ויסד חקי הטבע חק ולא יעבור שלא ימושו החקים האלה כל ימי עולם, אבל ההנהגה הפלאית נקראת בשם חסד, כי ע''ז לא התחייב, והמשורר יציין גילוי שני הנהגות אלה עם היום והלילה, שכמו שהלילה הוא ציון העת שבו ינוחו החיים והברואים מפעולותיהם, כן יניח ה' מפעולותיו עת הטבע תנהוג ההנהגה, וכמו שהבקר הוא ציון התעוררות הנבראים אל פעולות ותנועות חדשות, ובו יחדש ה' מעשה בראשית, כן יציין העת שיעשה ה' פעולות חדשות ע''י ההנהגה ההשגחית, וע''כ יאמר במליצה להגיד בבקר חסדך, שהוא עת יתגלה ה' בהנהגתו ההשגחיית ויאיר לעולם בחסדו שהוא נפלאותיו וחסדיו, ואמונתך בלילות, עת יעורב אור ההשגחיי והנסיי, בכ''ז תשאר אמונתו, שכל מעשי בראשית ישמרו חקיהם ויעמדו על טבעם ושלימותם כפי מה שהטביע אותם בששת ימי הבריאה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  חסדך ואמונתך. התבאר למעלה פ''ט :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  עֲלֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר:

 רש"י  עלי עשור ועלי נבל. כנור של עשרה נימין : (רש"י)

 מצודת דוד  עלי עשור. נזמר על כלי נגון בעל עשרה נימין : עלי הגיון בכנור. על השיר שבדבור הפה מנגן בכנור לבסם הקול כדרך המנגנים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הגיון. ענין דבור : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  עלי עשור, שנגוני המוסיקא וערך תנועותיה יתדמו עם ערך העולם הכללי וניגון המוסיקא הכללית, אשר יתחלף ערכה לפעמים בניגון הדומה לעשור כערך הגלגלים שהם כנור של עשר נימין, או בנבל שהם השמונה נימין מחשבון גלגל המזלות ולמטה :(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  כִּי שִׂמַּחְתַּנִי יְהוָה בְּפָעֳלֶךָ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן:

 מצודת דוד  בפעליך. במעשה הנסים שעשית לי : במעשי וגו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי שמחתני ה' בפעלך, יש הבדל בין פעולה ובין מעשה, הדבר הנגמר ונשלם נקרא מעשה, והעסק שעודו מתעסק בו יקרא פעולה, וכן המציאות כולו כמו שהוא נגמר ונשלם עם חקי הטבע הקבועים נקרא מעשה ה', אבל העסק שיתעסק ה' עם השגחתו שבזה ידי היוצר עודם פועלים ועוסקים ומחדש פעלים לפי ההשגחה זה נקרא פעולה, וע''כ נגד החסד שהיא ההנהגה ההשגחיית והנסיית אומר כי שמחתני בפעלך, כי בו ישמח לבנו בהכיר השגחת ה' וגמולו וענשו, ונגד הטבע הסדורה בשלימות מראשית קדומים אמר במעשי ידיך ארנן :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בפעלך במעשי ידיך. פעל הוא העסק ומעשה הוא הגמר (ישעיה י''ב נ''ט ו, ירמיה נ' כ''ט. תהלות כ''ח ד') :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ יְהוָה מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ:

 מצודת דוד  עמקו. הם דברים עמוקים ואין להבינם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  מה גדלו מעשיך ה', מבאר הטעם מדוע חלק ה' את הנהגתו שהוא לפעמים בטבע ופעמים בהשגחה, ומדוע את העולם נתן בלבם עד שלא ימצא האדם תמיד את ההנהגה ההשגחיית, ורבים חושבים שהעולם כמנהגו נוהג ושהכל הוא בדרך הטבע, כי זה במחשבה עמוקה, כדי שיהיה מקום לבחירה ולשכר ועונש, שאם היה מעניש הרשע תיכף והיה כל ההנהגה ע''י השגחה גלויה, היו יראים לעשות רע ולא היה בחירה, וז''ש מעשיך הטבעיים הסדורים הם גדלו, אבל מאד עמקו מחשבותיך בזה במה שצפנת הנהגתך ההשגחיית שיהיה נעלם ונסתר באופן אשר. (ז-ח) איש בער לא ידע ושהכסיל לא יבין כי בפרוח רשעים כמו עשב הוא כדי להשמדם עד עד, שהצלחת הרשעים בעוה''ז הוא שעי''ז ישמדו לעד, וזאת לא יבין הבער והכסיל, וזאת עצמו מעומק מחשבות ה' בעולמו שהכסיל לא יבין זאת כדי שיהיה מקום לבחירה ולשכר ועונש :(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת:

 רש"י  איש בער לא ידע. את האמור למטה : (רש"י)

 מצודת דוד  איש בער וגו'. וחוזר ומפרש וכסיל לא יבין את זאת והיא האמורה למטה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בער. שוטה כבהמה מל' אנחנו ובעירנו (במדבר כ) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  בער לא ידע, וכסיל לא יבין. יש הבדל בין בער ובין כסיל, שהבער הוא אדם הבהמי ומשתתף עם ושלח את בעירה, אבל הכסיל יהיה לפעמים בעל דעה גדול (כמ''ש בפי' משלי בגדר הבדלי שמות כסיל אויל פתי) רק שאינו הולך בחקי החכמה מפני תאותו ורשעו, ויש הבדל בין ידיעה והבנה שהידיעה הוא בדבר המושג ע''י החוש או מושכלות ראשונות, והבינה הוא ע''י מופתי השכל, והכסיל יודע דברים שיושגו מן המאוחר אל הקודם ע''י הבחינה והנסיון, רק אינו רוצה להשתמש במופתי התבונה להבין גם בשכלו, והבער לא ידע אף דבר המושג בחוש :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד:

 רש"י  בפרח רשעים כמו עשב. אינם יודעי' שהפרחת' אינה אלא להשמידם עדי עד שמשלם לשונאיו על פניהם להאבידם : (רש"י)

 מצודת דוד  בפרוח. במה שהרשעים מפריחים : כמו עשב וגו'. לא יבין אשר הכוונה היא להשמידם עד עולם כי משלם להם מעט שכר צדקתם לטרדם מעוה''ב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויציצו. יפריחו : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  בפרוח רשעים, ויציצו פועלי און. ימשיל שכמו שהעשב מטבעו שעת יפרח ויתן זרעו יבול, כן הרשעים ישמדו אחרי יפרחו ויצמיחו מינם, ויש הבדל בין רשעים ובין פועלי און, שפועלי און הוא בין אדם לחבירו, והרשע יהיה לפעמים נגד המקום, ממליץ שהרשעים יאבדו אחרי יפרחו, והפועלי און ישמדו אחרי יציצו, שהציץ קודם הפרח ברוב האילנות, כי הפועל און בין אדם לחברו ישמד קודם להרשע כדי שלא יזיק לבריות :(מלבי"ם באור המלות)


{ט}  וְאַתָּה מָרוֹם לְעֹלָם יְהוָה:

 רש"י  ואתה מרום. בכל משפטיך ידך על העליונה שהכל מצדיקים עליהם את דינך : (רש"י)

 מצודת דוד  ואתה. כי אתה מרום לעולם ובכל עת ידך על העליונה ואם לא תפרע מהם בחייהם תפרע מהם אחרי מותם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ואתה, ר''ל והגם שהרשעים פורחים ופועלי און יציצו, בכ''ז אתה מרום לעולם וידך תשיג אותם לענשם תמיד, כי ב''ו ימהר לענוש המורדים נגדו, א. מצד שאין ידו משגת אותם תמיד, ב. מצד שמתירא פן ימות ולא יוכל לענשם, אבל אתה מרום וידך על העליונה, וגם אתה נצחי לעולם :(מלבי"ם באור הענין)


{י}  כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יְהוָה כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יֹאבֵדוּ יִתְפָּרְדוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן:

 מצודת דוד  כי הנה וגו'. וחוזר ומפרש כי הנה אויביך יאבדו ר''ל האבדון נכון בידם וימק בשרם ויתפרדו עצמותם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי הנה אויביך ה' יאבדו, מצד שני אופנים, א. מצד שהם אויביך יאבדו שע''י שהם אויבי ה' יאביד אותם בהשגחה, ב. שגם מעצמם יתפרדו כל פועלי און, כי טבע פעולותיהם הרעות תחייב להם הפרידה והעדר החיבור והקיום, ואז באבוד רשעים.(מלבי"ם באור הענין)


{יא}  וַתָּרֶם כִּרְאֵים קַרְנִי בַּלֹּתִי בְּשֶׁמֶן רַעֲנָן:

 רש"י  בלותי בשמן רענן. לבלותי בשמן של שררה. בלותי כמו (במדבר טו) בלול בשמן : (רש"י)

 מצודת דוד  ותרם. אבל קרני תרומם כקרני הראם : בלותי. אהיה נבלל בראשי בשמן לח ודשן והוא משל על רבוי התענוג : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כראים. שם חיה ראם : בלותי. מל' בלילה וערבוב : רענן. ענין לחות ודשן כמו והיה עלהו רענן (ירמיה יז) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ותרם כראים קרני, אז קרן הצלחתי תתרומם משפלותה, ובלותי יהיה רענן כשמן, הגם שאבלה ואזקן אהיה רענן ע''י שמן משחת ה' שהוא משל על השפעתו (ויכוין בקרן על גבורה הגופנית ובשמן על הצלחה הנפשיית כמ''ש ישעיה ה' א' בבה''מ שם) :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בלתי. כמו אחרי בלותי היתה לי עדנה, והוא מן הכבד. רענן. רטוב ולח :(מלבי"ם באור המלות)


{יב}  וַתַּבֵּט עֵינִי בְּשׁוּרָי בַּקָּמִים עָלַי מְרֵעִים תִּשְׁמַעְנָה אָזְנָי:

 רש"י  בשורי. בעוייני כמו בשוררי : בקמים עלי מרעים. על הרשעים הקמים עלי שמעו אזני מאחורי הפרגוד שלא יועילו לכלות אותנו, כך שמעתי : (רש"י)

 מצודת דוד  ותבט עיני. עיני תראה חפצה בהאויב המביט בי בעין רעה : בקמים. בעת יקומו עלי מרעים תשמענה אזני מה שחפצה לשמוע והוא אבדן המרעים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בשורי. ענין הבטה כמו אשורנו ולא קרוב (במדבר לב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ותבט, ואחר שידעתי שהצדיקים תחלתם יסורים וסופם שלוה והרשעים בהפך, לכן תביט עיני על השוררים ומביטים עלי בעת שקמו עלי מרעים, ותשמענה אזני איך שהאשנים השרים ומביטים עלי אז, הם אומרים.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ותבט, בשורי. הבטה הוא שימת לב על הדבר וזה המבדיל בינו ובין ראיה (ישעיה ה'). ושור, הוא הבטה למרחוק, ובא תמיד שם שוררי על המביטים מרחוק לראות נקמה באויביהם :(מלבי"ם באור המלות)


{יג}  צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה:

 רש"י  צדיק כתמר יפרח וגו'. כתמר לעשות פירות וכארז בלבנון להחליף גזעו : (רש"י)

 מצודת דוד  כתמר יפרח. יעשה פרי בבנים ובבנות כתמר הזה הפורח להוציא פירות : ישגה. יתגדל ויעלה מעלה מעלה כקומת הארז אשר בלבנון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ישגה. יתרבה גדלו כמו ישגה אחו (איוב ח) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  צדיק כתמר יפרח, שכל הרואה מכיר ואומר שעי''ז עצמו שהמריעים קמים על הצדיק עי''ז יפרח כתמר ויתרומם ויצלח, והנה התמר פורח ועושה פירות, אבל י''ל חסרון שאחר הפריחה יתמעט ליחותם השרשי ורובם ייבשו אחר הפריחה, ובפרט אם יקוץ את התמר אין גזעו מחליף, והארז הוא ישגה תמיד וגזעו מחליף אם יקוצו אותו, אבל אינו פורח ועושה פירות, והצדיק נמשל לשני העצים, אל התמר במה שהוא פורח כמוהו ועושה פרי קדש הלולים, שהם בניו וקיום מינו, ואל הארז שהוא עצמו מתקיים בקיום אישיי לנצח ע''י נפשו הרוחנית, שחי לעולם בעולם הנצחי :(מלבי"ם באור הענין)


{יד}  שְׁתוּלִים בְּבֵית יְהוָה בְּחַצְרוֹת אֱלֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ:

 רש"י  שתולים. יהיו הצדיקים בבית ה' : (רש"י)

 מצודת דוד  שתולים. יהיו נטועים וקבועים בבית ה' לומדי התורה והחכמה : בחצרות. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שתולים. נטועים : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שתולים, נגד מ''ש כארז בלבנון ישגא שהוא מה שהצדיק עצמו יתקיים בקיום האישי, וגם עת יקצץ מעוה''ז ישוב לשגוא בעוה''ב, אמר שתולים בבית ה', כי השתול הוא העץ הנעקר ממקומו ונשתל במקום אחר, ור''ל הצדיק שנעקר ממקומו שבעולם החמרי (שהם נקראים חצרות ה', שהם כחצר לפני הבית שהוא עוה''ב, כמ''ש התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלן) ואז נשתל בבית ה' דהיינו בעולם הנפשות ששם הבית (כמ''ש (למעלה ע''ג) עד אבוא אל מקדשי אל) ושם ישגא כארז בלבנון, ונגד מ''ש צדיק כתמר יפרח שהוא מה שיפרח בעוה''ז להשאיר מינו בבנים ובבנות, אמר בחצרות אלהינו יפריחו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  שתולים. השתול הוא הנשתל ממקום למקום (כנ''ל א) :(מלבי"ם באור המלות)


{טו}  עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ:

 רש"י  ינובון. יצמחון : דשנים. שמנים ורעננים יהיו ואז יגידו כי ישר ה' : (רש"י)

 מצודת דוד  עוד ינובון. בימי זקנתם ירבו עוד תנובה והצמחה ויהיו דשנים ורטובים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ינובון. מל' תנובה והצמחה : דשנים. שמנים : ורעננים. ענין לחות ורטיבות כמו והיה עלהו רענן (ירמיה ז) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  עוד, והם עוד ינובון וישאו פרי גם בשיבה יולידו בנים לקיום המין והם עצמם דשנים ורעננים יהיו בכחות גופם שיוכלו לעסוק בתורת ה' לקיום אישם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ינובון. מענין פרי ותנובה. (מלבי"ם באור המלות)


{טז}  לְהַגִּיד כִּי יָשָׁר יְהוָה צוּרִי וְלֹא (עלתה) עַוְלָתָה בּוֹ: (פ)

 מצודת דוד  להגיד. למען יודע לכל כי ישר ה' ואין בו עולה בראותם כי סוף הדבר שמקבל כל אחד גמול מעשיו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  להגיד, שיעורו עוד ינובון בשיבה כדי שיוכל לו להגיד ולהודיע לכל כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו, שאין עולה בהנהגתו ממה שנראה לפעמים שהרשעים מצליחים בעוה''ז, כי הכל בהשגחה והצדיקים עתידים לקבל שכרם : (מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-צג

{א}  יְהוָה מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ לָבֵשׁ יְהוָה עֹז הִתְאַזָּר אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט:

 רש"י  ה' מלך. יאמרו לעתיד : אף תכון תבל. במלכו תשמח הארץ : (רש"י)

 מצודת דוד  ה' מלך. בימי המשיח יאמר הנה ה' מלך ולבש גאות להתגאה על הכל : לבש ה' עוז. לבש כח והתאזר בו ר''ל עתה הראה כוחו : אף תכון. אז יכירו הכל כי אף העולם אתה הכנת לבל תהי נוטה לפול : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  התאזר. מל' אזור וחגורה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ה' מלך, גם סימן זה נמשך למה שלמעלה, שמדבר מהנהגת ה' את עולמו שהוא בשני מיני הנהגות, בהנהגה הקבועה הטבעיית, ובהנהגה הנסיית ההשגחיית שהיא לפי השעה והצורך, והנה ההנהגה הטבעיית נקראת בכתבי הקדש בשם עז, כי שם עז מציין כח עז מתמיד בלתי מתמוטט, שכן הנהגת הטבע היא עומדת בעז ה' כל ימי עולם בלא שינוי, והנהגה הנסיית נקראת בשם נאוה, כי בה יתגאה על חקי הטבע ויתנשא עליהם (כמ''ש תעוז ידך תרום ימינך למעלה פ''ט כמש''פ שם) ואמר גם בעת אשר ה' מלך ולבש גאות, היינו שיתנשא לעשות נפלאות ולשדד חקי הטבע, לאמר לשמש דום, לים התבקע, לצור הוצא מים, וכדומה, יצייר זה כלבוש, שיתראה לבריותיו כלובש גאות לאמר אני אמלוך אהרוס אשדד חקי הטבע ובכל זאת בעת ההיא עצמו לבש ה' גם עז אשר התאזר, הוא מנהיג ג''כ הנהגה הטבעיית הקבועה שנקראת עז, ואף תכון תבל בל תמוט וולא ימוטו החקים הקבועים שבם יסד ארץ ומלואה, ומבואר מן השכל כי הנהגת הטבע הקבועה, לה יתר שאת מן הנס שהוא רק לפי שעה, שהנהגת הטבע הקבוע מודעת עוזו הגדול איך שהתבל נכונה על עמודי החקים האלה לעד לעולם, אבל הנס אין בו עז שהוא רק לפי שעה, ולא תוכל לומר שיש גבורה יתירה במ''ש לים שיתיצבו כמו נד נוזלים בעת יצ''מ, ממה שאמר לים בעת הבריאה שירדו מימיו אל המורד אחר ששניהם נעשו בכח ה', וגם הטבע הוא נס קבוע, והנס הוא אטבע ארעיית, רצוני, שאם נקרא זאת בשם נס מה שנעשה הדבר לא מצד כח עצמו רק מצד דבר ה' וכחו, תהיה הטבע נס קבוע, שכח הטבע אינה מעצמה רק דבר ה' הנצב בה ויעמידה על אופן זה, ואין הבדל בינה ובין הנס רק שבהטבע העמיד כח זה לעולם ובהנס העמידו רק לפי שעה, ואם נקרא זאת טבע מה ששם ה' את הכח המניע הדבר אל פעולתו בו בעצמו, יהיה גם הנס טבע ארעיית, שגם בהנס שם ה' טבע זו לפי שעה, שבעת קי''ס שם ה' טבע המים שיעלה למעלה, וא''כ פעולת הנס קלה מאד נגד פעולת הטבע, כמו שקל יותר לישא משא כבד שעה אחת מלשאתו שנים רבות, אולם בכ''ז נמצא גאוה יתירה וגבורה עצומה בפעולת הנס, ע''י שבעת הנס לא יתבטל גם פעולות הטבע הכוללת, כי ידוע שכל חלקי המציאות דבוקים וקשורים יחד, עד שכל תנועה הנולדת באחד מחלקי המציאות תסבב או תסובב מכל התנועות הנעשות במציאות בכללו, עד שנדמה את המציאות בכללו (כמאשין) הבנוי בחכמה באופן שהגלילים מסבבים את האופנים, והאופנים מסבבים את השלבים, והשלבים מסבבים את המכונות, והמניע הראשון הוא כח הקיטור המניע את (מאשין) בכללו, ואם יבא איש אחד ויחזק בכח באחד מן האופנים או הגלילים ויעכב פעולתו, אז יסבבנו בכחו תנועה נגדיית, אז או שכח הקיטור המניע את המכונה הכללית יתגבר על כח האדם ולא יצלח להעמיד את המכונה, או אם כחו יגבר על כח המניע, בהכרח תשבת המכונה בכללה ממלאכתה הכללית, ולפ''ז אם היה הנס בהעמדת תנועת המציאות כולו וביטול הטבע בכללה היה זה דבר קטן בערך ה', אחר שהוא המניע הראשון המניע את הכל ובידו להניע כמו שירצה, אולם אחר שהנס הוא תמיד ענין חלקי, למשל שיבטל תנועות המים וטבעם, או כח האש וטבעו, ויתר המציאות נשאר על טבעו והולך כדרכו, עד שצריך לסבב בידו האחת את התנועה הכללית של המערכה בכללה שהולכת כדרכה תמיד, ובידו האחרת צריך הוא לעכב את תנועה החלקית של פרט אחד מן המציאות להוליכה לצד אחר, ושבכ''ז לא תבוטל המכונה בכללה, והטבע והעולם ילכו כדרכם, זה פלא גדול ונס להתנוסס, וז''ש שבעת אשר ה' מלך וגאות לבש שהוא בטול תנועת החלק מן המציאות, בכ''ז לבש ה' ג''כ עז אשר התאזר, והראה כחו ותעצומו במה שאף תכון תבל תמוט, שהעמדת החלק לא תעכב מרוצת הכלל ומהלכו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  גאות, עז. עי' מ''ש מיכה (ה' ג', ישעיה י''ב ה') :(מלבי"ם באור המלות)


{ב}  נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז מֵעוֹלָם אָתָּה:

 מצודת דוד  מאז. מאז בראת העולם : מעולם. מטרם בראת העולם אתה הוא : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  נכון, השמים נקראים בשם כסא ה', כמ''ש ה' בשמים הכין כסאו, והוא הנהגת מערכת השמים שעל פיו ינהיג העולם לפי חקי הטבע הקבועים, וכסא זו נכון מאז, שמששת ימי הבריאה הכין את הכסא שבאמצעותה ינהיג כפי חקי הטבע, ובכ''ז לא ינהיג ע''י הכסא לבדה שהיא המערכת, רק מעולם אתה, גם אתה בעצמך נמצא מעולם להנהיג שלא באמצעות הכסא רק ע''י הנהגה אחרת נסיית השגחיית שמיוחס אליך בעצמך :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  כסאך. מרמז תמיד על הנהגת השמים עי' ישעיה (ו' א'). ומאז. ר''ל מעת תכון תבל בל תמוט :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  נָשְׂאוּ נְהָרוֹת יְהוָה נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם יִשְׂאוּ נְהָרוֹת דָּכְיָם:

 רש"י  נשאו נהרות ה'. לשון צעקה וקובלן הוא זה אהה ה' הנה האומו' השוטפים כנהרו' נשאו קולם יהמיון ואת דוך עמקי נבכיהם ישאו ויגביהו תמיד להתגאות נגדך, כל לשון דכא לשון עומק ושפלות : (רש"י)

 מצודת דוד  נשאו וגו'. וחוזר ומפרש שנשאו קול על יראיו ליראם ולהפחידם : דכים. שטיפת גליהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  דכים. מלשון דכא ושברון והם הגלים הקרואים משברים כמ''ש וכל משבריך (לעיל פח) ע''ש שמשברים מי הים : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  נשאו נהרות ה', ר''ל הנהרות נשאו קולם לאמר ''נכון כסאך מאז מעולם אתה'', הנהרות הם מדברים זה, ומעידים שה' מנהיג את הטבע שהוא כסאו מאז, וגם שמנהיג הנהגה השגחיית, כמ''ש לה' הארץ ומלואה כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה, שמן הימים והנהרות נודע דבר זה שלה' הארץ, כי טבע המים היה לכסות את הארץ וה' שם בהם טבע אחרת שיקוו אל מקום אחד בימים ותראה היבשה, ומזה מבואר שלה' הארץ, ומן הנהרות שערכם לפי המקומות שעל ידם תהיה הארץ ארץ נושבת וימצאו בכ''מ מים להשקות שדי תבואה ולהרוות צמאון בע''ה, מבואר שלה' תבל וכל יושבי בה, וא''כ הנהרות הם נשאו קולם לאמר שנכון כסאך מאז, ושאתה משגיח ג''כ בעצמך, זאת ישאו נהרות בקולם, וגם ישאו נהרות בדכים, ר''ל בין במקום מהלך הנהרות ושטף מימיהם, ובין במקום שנדכאו הנהרות בגבול הארץ ונפסקו מרוצתם כדי שיהיה שם ישוב, בכל אלה יעידו שהשגחת ה' מלאה את הארץ :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  נשאו נהרות. חוץ ממ''ש בפי', י''ל שדבר ג''כ על הענין הנזכר (סי' מ''ו ומ''ח), ומדבר על הנהרות והים שהתנשאו אז ונכנעו מפני ה' השוכן בציון, שהגם שנשאו קולם ודכים, וגם נשאו קולם מים רבים אדירים משברי ים, נכנעו מפני ה' השוכן במקדש בירושלים, כמ''ש למעלה (כ''ט) השתחו לה' בהדר קדש, ומזה ראו כי לביתך נאוה קדש, וה' ישב שם לאורך ימים :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם אַדִּיר בַּמָּרוֹם יְהוָה:

 רש"י  מקלות מים רבים וגו'. ידעתי אני כי יותר מקולות המים הרבים אשר יהמיון עלינו ומאדירי משברי הים הזה אתה אדיר במרום ה' וידך תקיפה עליהם : (רש"י)

 מצודת דוד  מקולות. אבל יותר מקולות מים וכו' ויותר מן משברי ים יחזק ה' היושב במרום ולא יכלו להם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אדירים. חזקים : משברי ים. הם גלי הים : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  מקולות מים רבים אדירים משברי ים, והים ומימיו ומשבריו (היינו מקום שישברו גלי הים בל יעברו חקם ובל ישטפו את היבשה, כמ''ש אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו), הם יתנו קולם לאמר כי אדיר במקום ה', שה' הוא אדיר במרום ומנהיג את מערכת השמים והטבע הכללית לפי רצונו וכולם נכנעים לפניו :(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  עֵדֹתֶיךָ נֶאֶמְנוּ מְאֹד לְבֵיתְךָ נַאֲוָה קֹדֶשׁ יְהוָה לְאֹרֶךְ יָמִים: (פ)

 רש"י  עדתיך. שהעידו והבטיחו נביאך לביתך שהוא נאוה קודש : נאמנו מאד לביתך. ולאורך ימים הוא מצפה להם ואע''פ שארכו הימים נאמנים הם לה' מאד : נאוה. כמו (לעיל טו) נאות אלהים לשון נאוה ותדע שכל נוה שבמקרא אינן מפקין אל''ף לפי שהם לשון נוי וזה מפיק אל''ף : (רש"י)

 מצודת דוד  עדותיך. דברי הנביאים המעידים על התשועה המה נאמנים מאוד ויהיה לביתך נוי ויופי קדושה ותתמיד לאורך ימים ולא תחרב עוד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נאוה. מלשון נאוה ויופי כמו נאוה כירושלים (ש''ה ו) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  עדתיך, שיעורו מקולות מים רבים עדתיך נאמנו מאד, העדות שהעדת אתה הם נאמנו יותר מקולות מים רבים אדירים, שהקולות האלה של המים יעידו שאתה מושל על מערכת השמים והטבע ומנהיגם כרצונו ויאמרו שהוא אדיר במרום, אבל אתה העידות כי אינך אדיר במרום לבד כמנהיג מרחוק, רק כי לביתך נאוה קדש, העדות שקבלנו ממך היא שאינך רחוק מאתנו יושב מרום רק אתה יושב בבית המקדש ומנהיג שם השגחה נפלאה למעלה מן הטבע שזה נקרא קדש שהקדושה הוא ההבדלה מן הטבע, והנהגה זאת היא בביתך, במה שאתה שוכן בבהמ''ק, ולא שתעשה נס ופלא לפרקים רק ה' בביתו לארך ימים, עד שהנהגה ההשגחיית היא קבועה לארך ימים ומתמדת : (מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-צד

{א}  אֵל נְקָמוֹת יְהוָה אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיַע:

 רש"י  הופיע. הראה וגלה לנו את נקמתך : (רש"י)

 מצודת דוד  אל נקמות ה'. אתה ה' היכול על הנקמות לכן אתה האל הופיע נקמות בקחת נקם מאויביך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הופיע. ענין הארה כמו הופיע מהר פארן (דברים לג) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (א-ד) אל, בסימן הזה ספר טענות המכחישים את ההשגחה שמביאים ראיה שאין ה' משגיח על העולם ממה שהרשעים מצילים והצדיקים מעונים ביסורים, ומשיב תשובה ע''ז, ובזה יש לו סמיכות והוא ענין אחד עם שיר מזמור ליום השבת שהוא ג''כ על ענין זה באופן שכל השלשה מזמורים האלה הם עצם אחד : אל נקמות ה' אל נקמות הופיע, יביעו ידברו עתק יתאמרו כל פועלי און, המשורר מזכיר דברי פועלי און, שפועלי און הם יביעו וידברו עתק ויתאמרו לאמר ''אל נקמות ה' אל נקמות הופיע'' ר''ל הם טוענים, מדוע ה' מחריש להרשעים, והלא ראוי שיופיע להענש אותם מצד ג' עניניים, א. מצד שאתה אל נקמות, וראי שתופיע לעשות נקמה ברשעים, ב. הלא ראוי שתנשא מצד שאתה שופט הארץ, ותשב גמול על גאים, שזה מחויב שתעשה מצד המשפט להשיב להם גמול כפי מעשיהם הרעים, ג. זה מחויב מצד היושר כי עד מתי ימצאו רשעים ועד מתי רשעים יעלוזו בהצלחה, - טענה זו, יביעו וידברו עתק ויתאמרו בטענה זו כל פועלי און, להוכיח מזה שאין השגחה ושאין שכר ועונש :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים:

 מצודת דוד  הנשא. הראה רוממותיך והשב גמול על המתגאים למולך : (מצודת דוד)


{ג}  עַד מָתַי רְשָׁעִים יְהוָה עַד מָתַי רְשָׁעִים יַעֲלֹזוּ:

 מצודת דוד  עד מתי. וחוזר ומפרש עד מתי יעלוזו וישמחו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יעלזו. ישמחו : (מצודת ציון)


{ד}  יַבִּיעוּ יְדַבְּרוּ עָתָק יִתְאַמְּרוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן:

 רש"י  יתאמרו. ישתבחו כמו (דברים כו) האמרת והאמירך : (רש"י)

 מצודת ציון  יביעו. ענין אמירה כמו יום ליום יביע אומר (לעיל יט) : עתק. דבור חזק כמו יצא עתק מפיכם (ש''א ב') : יתאמרו. מלשון התרוממות וכן את ה' האמרת (דברים כו) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  יבע, ידברו, יתאמרו. נבע מציין נזילת הדברים מן מקור המחשבה, כמו שינבעו המים מן המקורות, והדבור מציין הרחבת הדברים בראיות וטענות, והאמירה מציין האמירה ההחלטית היוצאת ע''י הדבור והוכוח, כמ''ש בס' התו''ה (ויקרא סי' ג') באורך, ובא ע''מ התפעל שמורה על המדומה, שנדמה להם שהחליטו אמירה מכרעת מופתיית :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  עַמְּךָ יְהוָה יְדַכְּאוּ וְנַחֲלָתְךָ יְעַנּוּ:

 מצודת ציון  ידכאו. ענין כתיתה ושבירה : יענו. מלשון ענוי : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (ה-ו) עמך, גם זאת מדברי פועלי און, הם טוענים לאמר, עד מתי רשעים ה' הלא הם ידכאו את עמך ויענו את נחלתך וגם אלמנה וגר יהרגו, שמרצחים את הצדיקים ואת החלשים, עד מתי יהיה זה ולא תעשה משפט, כן יביעו ידברו עתק ויתאמרו כל פועלי און, ר''ל כן יטענו נגד ה' :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עמך ידכאו, ונחלתך יענו. עם מושג הנחלה מקושר הדבוק הרוחני שיש לו עמהם ע''י נפשותיהם וקדושתם והשראת שכינתו בם, משא''כ שם עם מציין רק קשר העם עם מלכם, שהוא קשר מדיני וגופני (עמ''ש ירמיה ב' ז'), וע''כ על נחלתך אמר יענו, שעם מושג העינוי מקושר תמיד ההכנעה הנפשיית, וזה ההבדל בנו ובין ידכאו שבא על הגוף :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  אַלְמָנָה וְגֵר יַהֲרֹגוּ וִיתוֹמִים יְרַצֵּחוּ:

 מלבי"ם - באור המלות  יהרגו, ירצחו. עם פעל רצח מקושר הרעיון שההריגה הוא בדרך רציחה, ורצח הבא בפועל מורה שהם קשר רוצחים, כמ''ש ישעיה (א' כ''א) :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  וַיֹּאמְרוּ לֹא יִרְאֶה יָּהּ וְלֹא יָבִין אֱלֹהֵי יַעֲקֹב:

 מצודת דוד  ולא יבין. אינו נותן לב להתבונן במעשיהם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ויאמרו, ועל ידי הטענות האלה יאמרו ויוכיחו, כי לא יראה יה, שה' אין משגיח בעולם, שאם היה משגיח היה עושה משפט לעשוקים ונקמה ברשעים, ובהכרח שלא יראה את עניני העולם השפל, ולא יבין את כל הנעשה שם, ובין המכחישים ההשגחה היו שני כתות, כת א' היו מכחישים רק ההשגחה על ענינים הפרטים, אבל לא היו מכחישים הידיעה, כי אמרו שה' יודע את הכל בידיעה קדומה מראשית ויודע כל הדברים מצד כללותם לא מצד פרטותם, כי ידיעת הפרטים יהיה ע''י הראיה בעיניהם וה' אין לו כלים גשמיים לראות בהם וא''א שיראה דברים הפרטים המתחדשים, וכמ''ש במו''נ (ח''ג פט''ז) בשם הפילוסופים, ועז''א ויאמרו לא יראה יה. ויש שהיו מכחישים גם הידיעה, וכמ''ש ג''כ הרמב''ם שם וכמ''ש מה העמוד הזה אנו רואה וכו, ואלה היו מכחישים גם הבינה שהוא מן הקודם אל המאוחר, ויאמרו לא יבין אלהי יעקב, והכת הראשונה היה ראייתם מצד שאינו מעניש הרשע תיכף והרשעים מצליחים שהוא מ''ש אל נקמות הופיע וכו' עד מתי רשעים ה', והכת השנה היה ראייתם ממ''ש עמך ה' ידכעו וכו' אלמנה וגר יהרוגו, שאם יש לו ידיעה כללית מראית קדומים לא היה ראוי שיברא רשעים מחריבים את הישוב, וכמו שנמצאו כל הטענות האלה בוכוחי איוב וריעיו כמש''ש, ועז''א לא יבין אלהי יעקב שגם לא יבין מן הקודם אל המאוחר :(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  בִּינוּ בֹּעֲרִים בָּעָם וּכְסִילִים מָתַי תַּשְׂכִּילוּ:

 רש"י  בינו בוערים בעם. קצת שוטים שבעולם : (רש"י)

 מצודת דוד  בינו. אתם השוטים שבעם תנו לב להבין : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (ח-י) בינו בוערים בעם, היוסר גוים הלא יוכיח, מביא תשובת ה' על טענותיהם, ור''ל ה' שהוא יוסר גוים ושהוא מלמד לאדם דעת, הוא יוכיח ויתוכח אתם, לאמר בינו אתם בוערים בעם ואתם כסילים מתי תשכילו, כי הא הנוטע אזן הלא ישמע, ר''ל שכל הפועל כלי מן הכלים לולא שהפעל הנעשה בכלי ההוא מצוייר אצלו, לא היה יכול לעשותו, ולכן על מ''ש שהשם לא ישיג אלו הפרטים להיותם ממושגי החושים וה' לא ישיג בחוש, ע''ז משיב, שאם היה ענין השגת הראות נעלם מהשי''ת איך המציא זה הכלי המוכן להשגת הראות והשמע, (וכמ''ש זה במו''נ פי''ט משלישי) וכבר בארתי בפי' ישעיה (סי' כ''ט) במ''ש הפככם אם כחומר היוצר יחשב, שמה שאנו בעלי חומר אין אנו משיגים הדבר רק ע''י הכלים הגשמיים הראות והשמע הוא באמת הפך הסדר, שהסדר אצל השכל המופשט מחומר הוא בהפך שיראה וישמע מפני שישכילם, שע''י שהשכיל ה' מהות הראיה והשמיעה טרם נטע אזן ויצר עין, ישיג גם האופן איך יחוש אותם האדם בחושיו הגשמיים, ורק אנחנו בעלי חומר א''א שנשכילם רק ע''י שנראה ונשמע, וכן יתבאר במ''ש במורה שם פרק כ''א, עיי''ש :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בינו בוערים, וכסילים מתי תשכילו. כבר התבאר (צ''ב ז') שהבער נבער מדעת, לא כן הכסיל הוא בעל דעת רק תאותו תעור עיניו, ויש הבדל בין בינה ושכל, שהבינה אינה שולטת על כל הדברים, כי חקי החכמה וכן הדברים האלהיים לא יושגו בבינת אדם, אבל השכל הוא כח חד שיעבור גם בדברים אלה שאין הבינה שולטת, כמ''ש בפי' משלי בכ''מ, וע''כ אמר שהכסילים ישכילו, והבוערים יבינו, מעלה כ''א למדרגה יותר גבוה כפי מדרגתו, שא''א לומר שהבער ישכיל, שזה כמה מדרגות למעלה מכחו :(מלבי"ם באור המלות)


{ט}  הֲנֹטַע אֹזֶן הֲלֹא יִשְׁמָע אִם יֹצֵר עַיִן הֲלֹא יַבִּיט:

 רש"י  הנוטע אזן. שמא הקב''ה שנטע אוזן לא ישמע צעקת עמו ועניו : (רש"י)

 מצודת דוד  הנוטע. הלא בודאי הנוטע אוזן הוא ישמע כי אם היתה השגת השמע נעלמה ממנו איך ברא האוזן כלי השמע : אם יוצר עין. אם אמנם הוא יוצר עין הלא בודאי לא נעלמה ממנו השגת הראות : (מצודת דוד)


{י}  הֲיֹסֵר גּוֹיִם הֲלֹא יוֹכִיחַ הַמְלַמֵּד אָדָם דָּעַת:

 רש"י  הלא יוכיח. ייסר אתכם על כך : (רש"י)

 מצודת דוד  היוסר. המייסר את הגוים במבול ובהפלגה הלוא יוכיח אתכם : המלמד. הלא הוא המלמד לאדם דעת ובהבטה מועטת יבין מעשיכם ועליהם הוכח יוכיח : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (י-יא) היוסר, ר''ל כן יוכיח ה' ויתוכח להשיב על דברי פועלי און וטענותיהם, וזה יוכיח מצד שהוא יוסר גוים, ומצד שהוא מלמד לאדם דעת, שוכוחו יתגלה, אם ע''י אדם פרטי שמלמדו דעת, כמו שיגלה ליחידי סגולה חכמים או נביאים וילמדם שידעו אופני השגחתו, או שיוכיח ע''י שייסר גוים וגדולים ביסורים עד שעיז יכירו השגחתו ושכרו וענשו כמו ששם אותותיו במצרים ובכמה אומות להודיע השגחתו, וכן יוכיח ה' אשר הוא יודע מחשבות אדם כי המה הבל, שיוכיח ויראה שלא לבד שיודע את מעשיו כי גם יודע מחשבותיו והבליו ואין דבר נעלם מאתו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יוכיח. יתוכח בראיות, כמו ומה יוכיח הוכח מכם (איוב ו') :(מלבי"ם באור המלות)


{יא}  יְהוָה יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם כִּי הֵמָּה הָבֶל:

 רש"י  ה' יודע. מחשבותיכם שאתם סבורין להתגאות בנזר המלוכה ותדעו כי הבל הם : (רש"י)

 מצודת דוד  כי המה הבל. מול חכמת המקום להבל תחשב ויובן א''כ בהבטה מועטת : (מצודת דוד)


{יב}  אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ:

 רש"י  אשרי הגבר. אשריהם הצדיקי' המעוני' תחת ידיכם ובלבד שיהו עוסקין בתורה ובמצות : (רש"י)

 מצודת דוד  אשרי הגבר. אשרי להצדיקים המעונים אשר ה' הוא המייסרם ובזה מלמד אותנו מתורתו ר''ל בזה מגלה אוזן לעשות את דבר התורה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (יב-יג) אשרי עתה מתחיל להשיב על שאלת צדיק ורע לו ורשע וטוב לו, שע''י שהרשע מצליח ימהר ויבא קצו ואחריתו עדי אבוד, כמ''ש ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, והצדיק על ידי היסורים הזמניים ימלט מאבדון נצחי, וז''ש אשרי הגבר אשר תיסרנו יה להשקיט לו מימי רע, שע''י שתיסרנו ביסורים זמניים ישקיט לו מימי רע, שע''י שתיסרנו ביסורים זמניים ישקיט לו מימי הרעה שהוא ימי המות, שאז יכרה לרשע שחת עדי עד, להאבידו לעולם, ומ''ש ומתורתך תלמדנו, הוא מאמר מוסגר שזה למדנו מן התורה, כמ''ש ומשלם אל שונאיו כנ''ל, או שהמאמר מקביל אשר הגבר אשר תיסרנו להשקיט לו מימי רע, ומתורתך תלמדנו כי לא יטוש ה' עמו :(מלבי"ם באור הענין)


{יג}  לְהַשְׁקִיט לוֹ מִימֵי רָע עַד יִכָּרֶה לָרָשָׁע שָׁחַת:

 רש"י  להשקיט לו מימי רע. כי היסורין גורמין לו להשקיט להם מימי דין גיהנם עד שיראה שיכרה לרשע שחת : (רש"י)

 מצודת דוד  להשקיט. בכדי להשקיט להן מן ימי רעה הם ימי גיהנם : עד יכרה. עד יתן לב לראות חפירת השחת להוריד בה את הרשע לגיהנם כי כשאדם בהרווחה נותן לב לראות מפלת שונאו ולא כן כשאינו בהרווחה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  להשקיט. ענין הנחה : יכרה. ענין חפירה כמו בור כרה (לעיל ז') : שחת. בור : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  להשקיט לו. שיהיה לו שקט מיום המות, כמו למה אירע בימי רע (למעלה מ''ט), ויל''פ שמתורתך תלמדנו שישקוט ולא יתרעם על ימי רע והיסורים ויקוה לה' עד שיכרה לרשע שחת :(מלבי"ם באור המלות)


{יד}  כִּי לֹא יִטֹּשׁ יְהוָה עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב:

 מצודת דוד  לא יטוש. לא יעזוב עד עולם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי ועמ''ש עמך ה' ידכאו ונלחתך יענו משיב כי לא יטוש ה' עמו, וסופו לריב ריבם מיד הרשע המריע להם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  כי לא יטוש ה' עמו, ונחלתו לא יעזוב. הנטישה היא יותר מן העזיבה, שמפריד הדבר מאתו בכח, ואמר למעלה (כ''ז) אל תטשני ומוסיף אל תעזבני, ובמ''א (ח' נ''ז) יהי ה' אלהינו עמנו אל יעזבנו ואל יטשנו להטות לבבינו אליו, שר''ל שיהיה עמנו כמו עם אבותינו ואל יעזבנו, וכן אל יטשנו בהרחקה יתירה כדי שעי''כ יטה לבבינו אליו מתוך הכרח היסורים, וכמו שפרשתי שם, וכבר התבאר שיש הבדל בין עם ובין נחלה, שנחלה הוא מצד הקשר שי''ל עמהם שעי''ז הם לו נחלה עולמית ע''י קדושתם, ועז''א שמצד שהם עמו הגם שיעזבם לפעמים ע''י רוע מעשיהם לא יטשם, ומצד שהם נחלתו אף לא יעזבם שהוא קל מנטישה :(מלבי"ם באור המלות)


{טו}  כִּי עַד צֶדֶק יָשׁוּב מִשְׁפָּט וְאַחֲרָיו כָּל יִשְׁרֵי לֵב:

 רש"י  כי עד צדק ישוב משפט. היסורין שלהם עד שיצדקו בשבילם ואחר המשפט כל ישרי לב יתקבצו כי יטלו שכרם : (רש"י)

 מצודת דוד  ישוב משפט. משפט יסורים עליו יבוא וישוב ויבוא עד כי ישאר מוצדק וזכאי : ואחריו. אחרי ככלות המשפט ישובו כולם להיות ישרי לב כי העון נתמרק ולא יוסיפו עוד לחטוא בראותם כי המשפט מעותד לבוא : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי עד צדק ישוב משפט, מבאר הטעם שה' מאחר עונש הרשע, כי המשפט ישוב מדרכו ללכת עד הצדק, ופי' הדבר כי המשפט הוא כפי שורת הדין, והצדק לא ילך עפ''י עומק הדין הגמור רק ישקיף על הזמן והמקום והענין שהוא לפנים משורת הדין, ויצוייר שהגם שיחוייב הרשע להענש עפ''י המשפט הגמור, יתאחר המשפט בהשקף על הצדק, שיאחר ענשו ע''י זכות קדום שעשה איזה מצוה, או ע''י זכות אבות, או ע''י שיוליד בנים צדיקים, או שממתין אולי ישוב בתשובה, או שממתין עד שתתמלא סאתו או שהוא צדיק בערך שיש בדורו רשעים גדולים ממנו, שכ''ז ממדת הצדק, עד שעת יצא המשפט להעניש את הרשע יביט שהצדק הוא עדיין רחוק ממקום העונש, ר''ל שלפי הצדק לא הגיע עדיין זמן ענשו, וישוב המשפט מדרכו לאחור אל מקום הצדק, ולא ילך עד שהצדק ילך עמו, ר''ל עד שיגיע זמן ענשו גם לפי הצדק, וכן אחריו (ישובו) כל ישרי לב, כן כל ישרי לב עת רוצים לקבל שכרם כפי חקות המשפט, ישובו מדרכם אל הצדק, שלפעמים הגם שלפי המשפט ראוי שהצדיק יקבל שכרו תיכף, לא יחוייב כן מצד הצדק, בעבור איזה עון קדום, או להוריש זכותו לבניו, וכדומה, שיתאחר גמול הצדיקים עפ''י דרכי הצדק, הגם שהיה ראוי שיקבלוהו לפי חקי המשפט ודין הגמור, יבחרו ישרי לב יותר שיתנהג עמהם עפ''י חקי הצדק. ובפשוט יבואר שר''ל שהגם שבעת יצלח הרשע ידמה לנו שהמשפט אינו לפי הצדק, כמ''ש כי רשע מכתיר את הצדיק ע''כ יצא משפט מעוקל, אבל אח''כ ישוב המשפט אל הצדק, וכל ישרי לב ימשכו אחריו לראות צדקת ה' במשפטיו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  צדק משפט. התבאר ישעיה א' כ''א ובכ''מ בתנ''ך, ומלת ישוב נמשך לשנים לפי הא' :(מלבי"ם באור המלות)


{טז}  מִי יָקוּם לִי עִם מְרֵעִים מִי יִתְיַצֵּב לִי עִם פֹּעֲלֵי אָוֶן:

 רש"י  מי יקום לי. זכות מי יעמד לנו בין המריעים הללו : (רש"י)

 מצודת דוד  מי יקום לי. מי הוא המקים אותי בהלחמי עם מרעים הלא אין לאל ידי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (טז-יז) מי יקום לי, שיעור הכתובים כמעט שכנה דומה נפשי לאמר מי יקום לי עם מרעים, ר''ל כמעט התיאשתי מכל ריוח והצלה, ונפשי שכנה דומה, דוממת וחושבת לאמר מי יקום לי עם מרעים לולי ה' עזרתה לי, שבדרך הטבע (אם לא יבא לי עזר בדרך נס מה') א''א כלל שאנצל, כי מי מבני אדם יקום לי עם מרעים, מי יעזר לי ומי יתיצב עמי להלחם כנגדם, כן שכנה נפשי דוממת ומחרשת בתכלית היאוש, אבל בעת,(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מי יקום לי עם מרעים, מי יתיצב לי עם פועלי און. פועלי און הם יותר ממרעים, שהם הפועלים האון בפועל, כמ''ש תסתירני מסוד מרעים מרגשת פועלי און, שהמרעים יעשו בסוד והפועלי און ברגש ובפרהסיא, וההתיצבות בא תמיד על מקום שצריך להתחזק בכח כמ''ש (ישעיה ג' י''ג ובכ''מ), ומוסיף גם אם יקום עם מרעים שאין רעתם גלויה כ''כ בפועל, מי יתיצב בשבילי עם פועלי און שרעתם גלויה ויצא לפועל, וצריך התיצבות נגדם למלחמה :(מלבי"ם באור המלות)


{יז}  לוּלֵי יְהוָה עֶזְרָתָה לִּי כִּמְעַט שָׁכְנָה דוּמָה נַפְשִׁי:

 רש"י  דומה. דומיה : (רש"י)

 מצודת דוד  לולי. אם לא היה לי ה' לעזרה היתה נפשי שוכנת בשעה מועטת במקום השתיקה והוא הקבר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  דומה. ענין שתיקה כמו נאלמתי דומיה (לעיל לט) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  שכנה דומה. שכנה דוממה, כמו טוב ויחיל ודומם לתשועת ה' :(מלבי"ם באור המלות)


{יח}  אִם אָמַרְתִּי מָטָה רַגְלִי חַסְדְּךָ יְהוָה יִסְעָדֵנִי:

 מצודת דוד  אם אמרתי. כאשר אני רואה עצמי בסכנה ואחשוב שכבר מטה רגלי לנפול הנה חסדך ה' ישען אותי להשאר עומד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מטה. מלשון הטיה : יסעדני. מלשון סעד ותמיכה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אם אמרתי מטה רגלי, שנדמה לי שכבר מטה רגלי ונפלתי, אז חסדך ה' יסעדני, התעורר מדת חסדך לסעד אותי והצלתני מיד מרעים בחסדך :(מלבי"ם באור הענין)


{יט}  בְּרֹב שַׂרְעַפַּי בְּקִרְבִּי תַּנְחוּמֶיךָ יְשַׁעַשְׁעוּ נַפְשִׁי:

 מצודת דוד  ברוב. בעת בוא בקרבי רבוי מחשבות מתוגה וצער הנה תנחומיך הנאמרים מפי הנביאים הם ישעשעו וישמחו נפשי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שרעפי. ענץ מחשבה וכן בחנני ודע שרעפי (לקמן קלט) : ישעשעו. מלשון שעשוע ושמחה כמו ושעשע יונק (ישעיה יא) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ברוב, גם בעת שיתרבו שרעפי בקרבי, שאחשוב מחשבות ואחקור ברעיוני על עניני ההנהגה בשלות הרשעים ומעיין בדבר הזה, אז תנחומיך ישעשעו נפשי, כי אז אדבר אל נפשי לאמר.(מלבי"ם באור הענין)


{כ}  הַיְחָבְרְךָ כִּסֵּא הַוּוֹת יֹצֵר עָמָל עֲלֵי חֹק:

 רש"י  היחברך כסא הוות. היוכל להדמות לך האומות היוצרים צלמים ומסכות של עמל : עלי חק. בשביל חק להיותו חק להם עבודתם : (רש"י)

 מצודת דוד  היחברך. וכי יחבר עמך להיות דומה לך הכסא של אנשים העושים הוות המשברים ורוצצים את האביונים : יוצר עמל. בורא ומחדש דברי עמל : עלי חוק. להיות להם חק קבוע : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הוות. ענין שברון : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  היחברך חסא הוות, וכי אפשר שיתחבר עמך כסא הוות, המושל הרשע שיושב על הכסא ומנהיג ברשע עד שידמה במליצה כאלו הוות והשבר הוא המושל היושב על הכסא, וההוות המושל הוא יוצר עמל עלי חק, הוא מחוקק ומניח נימוסים של און ועמל ומצייר וכותב אותם שישארו לחק ומשפט ונימוס, ומפרש מהו העמל שהוא מניח לחק, שהוא.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  היחברך. היתחבר עמך. כסא הוות. מצייר ההוות והשבר כעצם מופשט יושב על הכסא. יוצר עמל עלי חק. המשפט הנימוסי נקרא חק ומניחי הנימוסים נקראים מחוקקים, והיה דרכם לחוק הנמוסים בצור ובלוחות אבנים למען יעמדו למשמרת, ועל המחוקה היו מושכים בדיו בשבט סופר, ועז''א מני מכיר ירדו מחוקקים (שהם מניחי החקים שחוקקים אותם באבנים), ומזבולון מושכים בשבט סופר, (הם הסופרים שמשכו על המחוקק), ובזה יל''פ מ''ש לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו, שגם בעת הגלות ימצאו ביניהם חכמים מניחי החקים שנקראים מחוקקים, וסופרים המושכים בשבט סופר על המחוקה, וזה נקרא יוצר עלי חק שמצייר וכותב את החק, והוא מצייר עמל ואון לשים אותו לחק, כמ''ש הוי החוקקים חקקי און ומכתבים עמל כתבו :(מלבי"ם באור המלות)


{כא}  יָגוֹדּוּ עַל נֶפֶשׁ צַדִּיק וְדָם נָקִי יַרְשִׁיעוּ:

 רש"י  יגודו. יאספו גדודים על נפש צדיק להרוג : ירשיעו. יחייבו בדין להורגו : (רש"י)

 מצודת דוד  יגודו. יתחברו גדודים על נפש הצדיק לקחתה : ירשיעו. מחייבים בדינם המקולקל : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  יגודו על נפשי צדיק, שמניח חקים שעל פיהם יתגודדו גדודים על נפש צדיק לרצחו, ובהחקים האלה דם נקי ירשיעו, שתחת שכפי חקי הצדק ראוי להרשיע את הרוצח ששפך דם נקי, עפ''י חקי עמל שיצר יצדיקו את הרוצח וירשיעו את דם נקי, לאמר שנהרג בדין ובמשפט ואין להרוצח משפט מות, וכוונת מליצתו שאחר ה' הוא היושב על כסא משפט, והוא המחוקק העליון, אם נאמר שמה שהרשע ידכאו עם ה' ואלמנה וגר יהרוגו הוא טוב בעיני ה' ולא יענישנו ע''ז, הלא ידמה כאלו הוא הנותן חקים נשחתים כאלה, שמותר לשפוך דם נקי ושאין עונש להרוצח, וזה א''א לומר שכסא ה' יהיה מתחבר אל כסא הוות שיוצר חקי עמל כאלה, ואם כן בודאי ישלם להרשע כרעתו :(מלבי"ם באור הענין)


{כב}  וַיְהִי יְהוָה לִי לְמִשְׂגָּב וֵאלֹהַי לְצוּר מַחְסִי:

 מצודת דוד  ויהי ה'. אבל ה' היה לי למשגב להצילני מידם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  למשגב. לחוזק : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ויהי, וכמו שחשבתי כן היה, כי ה' היה לי למשגב, מצד שהוא ה' בורא כל, ומצד שהוא אלהי ביחוד ע''י השגחתו הפרטית, היה לי צור מחסי, בפרטות :(מלבי"ם באור הענין)


{כג}  וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אֶת אוֹנָם וּבְרָעָתָם יַצְמִיתֵם יַצְמִיתֵם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ: (פ)

 רש"י  אונם. אונסם כמו (איוב כא) יצפון לבניו אונו : (רש"י)

 מצודת דוד  וישב עליהם. עליה' ישיב את גמול החמס שעשו בכח הזרוע : וברעתם. בהרעה עצמה שהביאו עלי בה יכריתם ה' : יצמיתם ה'. כאומר אף אם יתמהמה בוודאי יכריתם ולא יהיו נקיים מן ההכרתה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אונם. ענין כח כמו מצאתי און לי (הושע יב) : יצמיתם. ענין כריתה כמו אותו אצמית (לקמן קא) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  וישב, ועל הרשעים ישב את אונם וחמסם, ולא שיהיה העונש ע''י סבה שחוץ להם, רק ברעתם יצמיתם שהרעה עצמה תכרית אותם, ולא יהיה ע''י דרך הטבע רק יצמיתם ה' אלהינו, כמ''ש טבעו גוים בשחת עשו נודע ה' משפט עשה כמו שפרשתי שם, גם יאמר שיכרתו משני טעמים, א. מצד רעתם, ב. מצד שהוא אלהינו המשגיח עלינו ויריב רבינו מני צר :(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-צה

{א}  לְכוּ נְרַנְּנָה לַיהוָה נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ:

 מצודת דוד  לכו נרננה לה'. לעתיד יזרזו זא''ז ויאמרו לכו נרננה וכו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לכו. הוא ענין זרוז כמו ועתה לכו ונהרגהו (בראשית לז) והלא בא אצלם. נריע. מל' תרועה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לכו, מזמורים אלה עד סימן ק' כולם מדברים מענין אחד, מדבר על שני מיני הנהגות שיניהג ה' עולמו, א. השגחה באמצעות הטבע, ב. השגחה נסיית שלא באמצעות הטבע, ומזמור צ''ה הוא הוצעה למזמורים הבאים אחריו, מודיע הבדל בענין זה בין ישראל לעכו''ם, ואח''ז ידבר במזמור צ''ו צ''ז, מענין הנהגה הראשונה באמצעות הטבע שבזה יעשה נסים נסתרים, ובמזמור צ''ח צ''ט ידבר מן ההנהגה השניה. ובאו בם דברים נמרצים ונשגבים מאד, השני פסוקים הראשונים, הם כעין מפתח אל כל הענין. - אמר לכו נרננה לה' שנרנן לו, א. מצד שהוא ה' בורא העולם וממציא כל המציאות, ב. נריעה ביחוד, מצד שהוא צור ישענו, שהוא מצד ההשגחה הפרטיית, שהתרועה תהיה עת שבא המלך בתוך העם שאז יריעו תרועה גדולה, כמ''ש מה קול התרועה הגדולה הזאת במחנה העברים וידעו כי ארון ה' בא אל המחנה (ש''א ד'), ויריעו העם ויאמרו יחי המלך (שם י'), והנה הכרת ה' והשגחתו תהיה ע''י שני אופנים, א. הכרת מעשיו המיוחדים ע''י הכוללים, ר''ל שע''י שיכירו תחלה ע''י כלל הבריאה שיש בורא שהוא סבת הסבות, עי''כ יחקרו במעשיו הפרטיים איך כולם ערוכים בחכמה ובחסד וברחמים על בריותיו, וידעו שהוא המשגיח ג''כ והמנהיג את העולם, והכרה זו היתה מיוחדת אל העכו''ם, ובזה קורא לבני העולם, לרנן לה' תחלה, ששם הויה מורה על הבריאה הכוללת, ועי''כ נכיר גם השגחתו ונריעה לצור ישענו :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ:

 מצודת דוד  נקדמה. נקדם עצמינו לבוא מול פניו בהודאת שפתים להודות לו על הטובה הבאה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  נקדמה, ההכרה השנית שנשיג מעשיו הכוללים מן המיוחדים, וזה מיוחד לישראל, שהשגחתו הפרטיית דבוקה עמהם והרבה לעשות עמהם אותות ומופתים עד שהכירו מזה שהוא משגיח עליהם בהשגחה פרטית מופלאת, ועי''כ הכירו ג''כ שהוא הבורא שברא כל, כי מי שיוכל לשנות הטבע הוא בראה בהכרח, ושע''כ התחיל במעמד הר סיני אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ולא אמר אני ה' אשר בראתי את העולם, כמ''ש הכוזרי, מפני שלנו נודע ה' על ידי הטובות הפרטיות שעשה עמנו וע''י השגחתו, ועז''א נקדמה פניו בתודה שתחלה נבוא בתודה והודאה על טובותיו הפרטיים אלינו, ואח''כ בזמירות נריע לו שהוא ספור שבחיו הכוללים :(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  כִּי אֵל גָּדוֹל יְהוָה וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים:

 מצודת דוד  אלהים. הם מלאכי מעלה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי אל גדול, מבאר ההבדל בין שני ההכרות האלה, לעכו''ם ה' הוא אל גדול ומלך גדול, (אל מורה על הכח והיכולת, ומלך מורה על ההנהגה והממשלה), העכו''ם יכירו תחלה שהוא אל גדול על כל אלהים, שהוא בעל יכולת והוא תקיף על כל אלהים, ר''ל כחות הטבע כולנה, מצד שברא הכל, ועי''כ יכירו שהוא מלך גדול על כל אלהים, ר''ל שמנהיג הכל ע''י השגחתו :(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  אֲשֶׁר בְּיָדוֹ מֶחְקְרֵי אָרֶץ וְתוֹעֲפוֹת הָרִים לוֹ:

 רש"י  ותועפות. לשון גובה כעוף המעופף : (רש"י)

 מצודת דוד  מחקרי ארץ. דברים הנעלמים בארץ אשר יחקרו בדעת להבינם : ותועפות. גבהי ההרים המה לו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מחקרי. מלשון חקירה וחפוש : ותועפות. ענין גבהות ע''ש העוף אשר יעופף בגובה האויר : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (ד-ה) אשר, שיעור הכתובים, לכל אלהים הוא אל גדול ומלך גדול מצד שבידו מחקרי ארץ ומצד שלו הים והוא עשהו, שהם ישיגוהו ע''י מעשיו הכוללים, מצד שברא ארץ והרים וימים, אבל אנחנו נשתחוה ונכרעה ונברכה מצד שהוא אלהינו ואנחנו עם מרעיתו, היינו מצד מעשיו המיוחדים וטובותיו הפרטים אלינו. והנה באר הבדל גדול בזה, כי העכו''ם שהם יכירוהו רק מצד מעשיו הכוללים, שע''י שיראו שיסד את המציאות בחכמה נפלאה ולבעבור תכלית, עי''ז יכירו ג''כ שהוא משגיח על קיום הבריאה והתמדתה, הנה הם לא ישיגו רק שהוא מקיים הבריאה ומעמידה עפ''י חקים הטבעיים אשר יסד בעת היצירה, וכן לפי השגתם עשה כל מה שעשה לכונן את התבל מצד רצונו לבד, ואין לה קשר עם מעשים הבחיריים של בני אדם, וז''ש שהם יכירו שבידו מחקרי ארץ, שהם בידו וכחו, ושהם בידו לא ביד בני אדם, ר''ל שאין זה תלוי במעשיהם, וגם תועפות הרים לו, שהגם שהארץ נשתנה אחר הבריאה הראשונה והולידה הרים וגבעות, (כי ההרים נולדו אחר הבריאה) בכל זאת אין זה מצד בחירת הארץ ורצונה רק הוא מיוחס לו להשם בלבד, אל חקים הטבעיים שיסד בארץ שעל פיהם יעמדו הרים על ידי רעש הארץ או הטבעת מקומות ודומיהם, וכן אשר לו הים שזה ג''כ מיוחס לו, מה שאחר הבריאה הראשונה אמר יקוו המים ונעשה הים והיבשה :(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  אֲשֶׁר לוֹ הַיָּם וְהוּא עָשָׂהוּ וְיַבֶּשֶׁת יָדָיו יָצָרוּ:

 מצודת דוד  והוא עשהו. תקנו על מקומו להיות נקוה במקום אחד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עשהו. ענין תקון כמו וימהר לעשות אותו (בראשית יח) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  עשהו, יצרו. מבואר אצלנו ההבדל בין בריאה יצירה עשיה, שבריאה הוא הוצאת עצם הדבר מאין אל היש, ויצירה הוא הוצאת הצורה המתדבקת, ועושה הוא גמר הדבר והוצאת הצורה הבלתי מתדבקת, והבחינה בין הצורה המתדבקת ובין הצורה הבלתי מתדבקת, הוא, שהצורה המתדבקת לא תסור מעצמה אם לא ע''י הכרח, למשל המתכת שהיא מקשה לא תותך רק ע''י האש, ובסור האש תשוב להיות מקשה כבתחלה, אבל הצורה הבלתי מתדבקת תוסר מעצמה, וכן צורת הים הוא בלתי מדובק אליו כי הוא מקובץ במקום אחד נגד טבעו, שטבע המים היו לכסות הארץ, רק ע''י דבר ה' המים נקוים נגד טבעם, ולולא פקודת ה' עליהם היו שבים לכסות הארץ, אבל צורת היבשה היא צורה מתדבקת ולא תסור רק ע''י מקרה אם יעלה הים ויכסה את הארץ :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה נִבְרְכָה לִפְנֵי יְהוָה עֹשֵׂנוּ:

 רש"י  נברכה. לשון ויברך את הגמלים (בראשית כד) : (רש"י)

 מצודת דוד  נשתחוה. הוא שטוח כל הגוף בארץ : ונכרעה. הוא כפיפת הראש וקצת הגוף. נברכה. הוא כריעת הברכיים על הארץ : עושנו. המגדל והמרומם אותנו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עושנו. ענין הרמה וגדולה כמו הוא עשך ויכוננך (דברים לב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  באו, אבל אנחנו אין אנו מכירים אותו תחלה ע''י מעשיו הכוללים, כי אנחנו, באו ונשתחוה ונכרעה לפני ה', לא בעבור שברא כלל המציאות רק בעבור שהוא עשנו, שעשה אותנו לו לעם, שאנחנו נשיג אותו תחלה על ידי טובותיו המיוחדים :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  נכרעה, נברכה. כרע הוא כריעת הראש עם קצת הגוף, ונברכה היא כריעת הברכים בארץ, כמו כרעו על ברכיהם :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  כִּי הוּא אֱלֹהֵינוּ וַאֲנַחְנוּ עַם מַרְעִיתוֹ וְצֹאן יָדוֹ הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ:

 רש"י  היום. בעולם הזה אם בקולו תשמעו : (רש"י)

 מצודת דוד  עם מרעיתו. שהוא רועה ומנהיג אותנו : וצאן ידו. ר''ל כמו הרועה הרחמני אשר ינהג הצאן עם נטיית היד ולא במקל : היום. ר''ל היום ההוא ינהיג אתכם כן כאשר בקולו תשמעו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אם. כאשר וכן ואם יהיה יובל (במדבר לז) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי הוא אלהינו, אנחנו משיגים אותו מצד שהוא אלהינו המיוחד אלינו, לא ע''י הבריאה הכללית רק ע''י השגחתו הפרטית עלינו, שיש קשר בינינו ובינו, אם מצדו שהוא אלהינו, ואם מצדנו שאנחנו עם מרעיתו צאן ידו, שרועה אותנו כרועה עדרו ירעה והפליג טובותיו עלינו, עוד יש הבדל בזה, שיחוס הבורא עם הנבראים אינו תלוי בבחירתם החפשיית כי הוא ענין הכרחי מצד שבראם ואינו דבר מתחדש ולא דבר התלוי ברצונם ועז''א אשר בידו מחקרי ארץ ר''ל שהוא דבר התלוי בידו, וכן השנוים שנעשו כמו ההרים והים והיבשה מיוחס לו, אבל יחוס ה' וקשורו עם עמו הוא דבר התלוי בבחירתם, והוא דבר מתחדש עפ''י מעשיהם, שעז''א אבל מה שהוא אלהינו ומה שאנחנו עמו וצאן מרעיתו הוא דבר מתחדש היום ותלוי בבחירתנו אם בקולו תשמעו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עם מרעיתו וצאן ידו. היל''ל עם ידו וצאן מרעיתו, כי העם ימשול עליהם המלך בידו, והרועה ירעה צאנו, אמנם ה' ימשול עלינו מצד שהוא רועה אותנו לא בכח ויד, וירעה אותנו מצד שהוא בעל היכולת ר''ל בכח למעלה מן הטבע :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  אַל תַּקְשׁוּ לְבַבְכֶם כִּמְרִיבָה כְּיוֹם מַסָּה בַּמִּדְבָּר:

 מצודת דוד  אל תקשו לבבכם. להרהר אחרי ה' כמו במי מריבה : כיום. כמו במי מסה במדבר וכפל הדבר במ''ש כי היא היא כמ''ש ויקרא שם המקום מסה ומריבה וגו' (שמות יז) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תקשו. מלשון קשה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אל, ולפ''ז ראוי שאתם אל תקשו לבבכם, ר''ל כי העכו''ם שעליהם זרוע ה' לא נגלתה באותות ובמופתים, אם אין מכירים את ה' אין זה בגדר קישוי לבב, (שגדר קישוי לבב הוא כשרואה מעשה ה' ונפלאותיו ומקשה לבו כנגדו כמ''ש ואני אקשה את לב פרעה) אבל אתם שראיתם בעיניכם את כל מעשה ה' הגדול אשר עשה יהיה זה בגדר קישוי לב, כמו שהיה במריבה וכיום מסה במדבר, כמש''ש כי כל האנשים הרואים את כבודי ואת אותותי וגו' וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי אם יראו את הארץ, וז''ש.(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  אֲשֶׁר נִסּוּנִי אֲבוֹתֵיכֶם בְּחָנוּנִי גַּם רָאוּ פָעֳלִי:

 רש"י  בחנוני. חנם : גם ראו פעלי. במצרים : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר נסוני. אם היכולת בידי ליתן להם מים כמה שנאמר שם : בחנוני גם ראו פעלי. אפילו אחר שראו פעלי במצרים ועל הים ובמדבר עכ''ז לא האמינו בי וחזרו ובחנו אותי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אשר נסוני אבותיכם הגם שראו פעלי, והיה זה מצד קישוי לבם, וגדר הפעל הוא שעדן פועל ועוסק בדבר, שהגם שראו פעלי איך אני עוסק תמיד בצרכם להיטיב להם בכל זה נסוני ובחנוני :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  נסוני, בחנוני. כבר בארתי (מלאכי ג' י' ולמעלה כ''ו ב') שהבוחן יבחן את הדבר אם הוא כפי מהותו הרגיל, והמנסה ינסה אם יש בו כח חדש, ותחלה נסוני שחשבו שאין זאת בכחו, כמ''ש הגם לחם יוכל תת אם יכין שאר לעמו, ואח''כ שכבר ידעו שיש זאת בכחי בחנוני אם ארצה לתת להם ואם אמלא דברי :(מלבי"ם באור המלות)


{י}  אַרְבָּעִים שָׁנָה אָקוּט בְּדוֹר וָאֹמַר עַם תֹּעֵי לֵבָב הֵם וְהֵם לֹא יָדְעוּ דְרָכָי:

 רש"י  ארבעים שנה. קטתי בהם, רבתי עמהם לשון נקטה נפשי בחיי (איוב י) נלחמתי בם ארבעים שנה להמיתם במדבר כי אמרתי תועי לבב הם : (רש"י)

 מצודת דוד  אקוט בדור. היה לי קטטה באנשי הדור ההוא ואמרתי זהו העם אשר לבבם תועה מאחרי : והם. אחר כל הקטטה לא ידעו הם את דרכי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אקוט. מל' קטטה ומריבה : תועי. ענין הפניה מדרך הישר כמו תעיתי כשה אובד (לקמן קיט) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (י-יא) ארבעים, הגם שאריב ואקוט עם הדור הזה ארבעים שנה, ושיעור הכתוב, ארבעים שנה אקוט בדור אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי ואומר עם תועי לבב הם, שעם הדור הזה שגזר עליהם שלא יכנסו לארץ והוליכם ארבעים שנה במדבבר, התקוטט עמם כל משך הארבעים שנה ואמר להם שהם עם תועי לבב, כמ''ש ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר שלמותיכם לא בלו וכו' למען תדעו וכו' ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות וגו' עד היום הזה :(מלבי"ם באור הענין)


{יא}  אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי: (פ)

 רש"י  אל מנוחתי. לארץ ישראל ולירושלים אשר קראתים מנוחה שנאמר (לקמן קלב) זאת מנוחתי עדי עד : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר נשבעתי. אשר בעבור זה קצפתי עליהם ונשבעתי בחרון אפי שלא יבואון אל מנוחתי זה ארץ ישראל : אם יבואון. ענין שבועה הוא וגזם ולא אמר והרי הוא כאדם האומר כך וכך יהיה אם אעשה הדבר הזה וכן אם לדוד אכזב (לעיל פט) : (מצודת דוד)

תהילים פרק-צו

{א}  שִׁירוּ לַיהוָה שִׁיר חָדָשׁ שִׁירוּ לַיהוָה כָּל הָאָרֶץ:

 רש"י  שיר חדש. מזמור זה על העתיד וסופו מוכיח כי בא לשפוט את הארץ, בכל מקום שיר חדש על העתיד : (רש"י)

 מלבי"ם - באור הענין  שירו. מספר תחלה (בסימן זה ושאחריו) השגחת ה' באמצעות הטבע שיעשה נסים נסתרים ויסדר את הטבע באופן מסכים לתשועת ישראל ולהצלחת עבדיו ואוהבי שמו, ואמר שירו לה' שיר חדש, כי העכו''ם היו יודעים שה' הוא הסבה הראשונה וקראו לו אלהא דאלהיא, רק שלא האמינו שהוא אינו דומה כפועל אחר, שאחר שפעל את מעשהו אין העשוי נתלה עוד בהפועל ונסתלקו ידי הפועל ממנו, למשל העושה מורה שעות, אחר שעשהו הוא סובב על אופניו וגליליו מעמצו, לא כן אצל ה' שהוא עודנו מסבב ועוסק במעשיו בכח שאין לו תכלית, וקיום הבריאה היא בריאה מתמדת, וכל המציאות לתלוי מכחו שאם יסלק רגע ידיו ממנו ישוב הכל אל האפס, וא''כ העכו''ם היו משוררים לו שיר ישן, על שהיה הסבה הראשונה להמציאות בראשית קדומים, ואתם תשירו לו שיר חדש, כי הוא מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, וזאת שנית שירו לה' כל הארץ לא כמו עד עתה שרובי ההמון עם מן העכו''ם כחשו בה' ויאמרו לא הוא, ויחסו כל הבריאה לכוכבים ומזלות :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  שִׁירוּ לַיהוָה בָּרְכוּ שְׁמוֹ בַּשְּׂרוּ מִיּוֹם לְיוֹם יְשׁוּעָתוֹ:

 מצודת דוד  בשרו מיום ליום. בכל יום בשרו זה לזה על הישועה חדשה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בשרו. ענינו השמעת חדשות : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שירו, מפרש נגד מ''ש שירו לה' שיר חדש, והוא שעם מה שתשירו לה' תברכו שמו, שהברכה לא תבוא רק על הטובה וההשפעה שישיגו ממנו, שהעכו''ם שלא הכירו שהוא המנהיג והמשפיע כל טוב הם רק יהללו שמו, אבל לא יברכוהו, אבל אתם תברכו שמו, כי תדעו שהוא המשפיע שפע ברכה, כי תבשרו מיום ליום ישועתו, שישועתו מתחדש בכל יום, כי מחדש בכל יום מעשה בראשית ומצמיח ישועות חדשות בכל יום, ומבואר כי הבשורה לא תהיה על דבר הרגיל, רק על דבר שביאתו מסופק והוא בלתי רגיל לבא בתמידות, שלא יצדק לבשר שהאיר השחר בבקר, כי הוא דבר המתמיד ומוכרח לבא, ולכן אמר כי גם ישועתו המתמדת בכל יום תבשרו, שתבשרו שהוציא המאורות, כי גם יציאתם אינו דבר המוכרח רק תלוי ברצונו שמחדש בכל יום מעשה בראשית(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ברכו. עי' גדר הברכה לקמן קל''ד. בשרו. הבשורה הוא רק על דבר חדש בלתי מוכרח לבא מעצמו, ובא תמיד על דבר טוב, לבד ש''א (ד' י''ז) שבא על דבר רע מצד שראהו בעיניו, עי''ש :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  סַפְּרוּ בַגּוֹיִם כְּבוֹדוֹ בְּכָל הָעַמִּים נִפְלְאוֹתָיו:

 מלבי"ם - באור הענין  ספרו, ונגד מ''ש שירו לה' כל הארץ מפרש ספרו בגוים כבודו, כי עד עתה היו בין העכו''ם שתי כחות, שהם גוים ועמים, (שמבואר אצלי שעמים הם חשובים יותר מן הגוים) שהגוים הפחותים לא ידעו מה' כלל, והעמים החשובים שידעו שיש ממציא ראשון וסבה ראשונה לא ידעו שהוא מושל ומשגיח ושהיכולת בידו לעשות בכל הבריאה כחפצו, ולפי דעתם ראוי לעשות לו כבוד מצד שהוא הסבה הראשונה, אבל לא לברך אותו, ולא לספור נפלאותיו, כי לא האמינו שהוא מנהיג העולם ופועל ישועות וברכה, ושבכחו לעשות נפלאות ולשדד הטבע, ועתה גם גוים הפחותים יכירו כבודו, שהוא הסבה הראשונה, והעמים החשובים שהם הכירו כבודו גם עד עתה, יכירו עתה נפלאותיו, וידעו שבידו לשנות ולהרוס את הטבע כחפצו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בגוים, עמים. התבאר בכ''מ שעם מעולה מן גוי שמציין אומה שיש לה מלך :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  כִּי גָדוֹל יְהוָה וּמְהֻלָּל מְאֹד נוֹרָא הוּא עַל כָּל אֱלֹהִים:

 מצודת דוד  על סל אלהים. הם השמש והירח וכל צבא השמים שהיו העובדי גלולים עובדים להם וקבלום לאלוה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי גדול, נגד מ''ש ספרו בגוים כבודו, מפרש כי גדול ה' ומהולל מאד, שם גדול מורה שהוא הסבה הראשונה והאחרונה לכל דבר, כמ''ש בכ''מ, ור''ל שכחו מתפשט על כל ההויה, ובכ''ז הוא מהולל מאד, מפני שהכל נעשה בתכלית החכמה והחסד, עד שבכל פרט נראה יכלתו וכחמתו וטובו, ונגד מ''ש בכל העמים נפלאותיו מפרש כי נורא הוא על כל אלהים, שבל תאמר שכחות הטבע הם קצובים באופן שלא יוכל לשנותם עוד, כמו האומן אחר גמר מעשהו שאין המעשה צריך לאליו עוד, וכן כחות הטבע עומדים בפ''ע ופועלים בכחם, רק הוא נורא על כל אלהים, שכל הכחות מתיראים ממנו, כי יכל לשנותם ולבטלם, כי חיתם וקיומם תלוי ברצונו, ובהסתלק רצונו מהם יהיו כאין :(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  כִּי כָּל אֱלֹהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים וַיהוָה שָׁמַיִם עָשָׂה:

 מצודת דוד  אלילים. כי למול ה' כמוהם כאין : וה'. אבל ה' עשה את השמים וצבאיו בכללו א''כ גם המה מעשי ידי ה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אלילים. הוא מלשון אל ולא, ר''ל דבר מבלי תועלת וכן רופאי אליל (איוב יג) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי כל אלהי העמים, שהם מיחסים אלהות לצבא השמים בחשבם שהם פועלים בכחם, הם אלילים בעצמם, כי כחם קצוב ומוגבל מאת בוראם, השמים שהעכו''ם עובדים להם אין פועלים דבר בכחם רק ה' בשמים עשה, הוא העושה בשמים והכל בכחו ובשפעו, כי הוא עשה את השמים והכל נתלה ממנו :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו עֹז וְתִפְאֶרֶת בְּמִקְדָּשׁוֹ:

 מלבי"ם - באור הענין  הוד והדר לפניו, ההוד הוא ענין פנימי בעצמות הדבר, וההדר הוא היופי החיצוני למראה עינים, וכן העז הוא ענין פנימי, שהדבר עז בעצמותו, והתפארת הוא ענין חיצוני שבו יתפאר לפני אחרים, עפ''ז יאמר שה' בעצמו נמצא לפניו הוד והדר, כפי רצונו הפנימי וכפי הרצון המתגלה, ומזה נשתלשל עז ותפארת במקדשו, שמן ההוד הפנימי שנמצא בעצמו נשתלשל העוז במקדשו, שבו מנהיג העולם, ומן ההדר נשתלשל התפארת, שבו ינהיג הנהגה הפלאיית, שבה יתפאר בכחו הגדול :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  הוד והדר עז ותפארת, ההבדל בין הוד והדר התבאר אצלי בחבורי התו''ה (קדושים ס' ל''ח), שההוד הוא ענין פנימי, וכן העז נמצא בעצמות הדבר והוא גלוי יותר מן ההוד, וההדר הוא בחיצונית הדבר, והתפארת מדרגה גדולה ממנו, ובא אצל ה' תמיד על המעשים הפלאים שבם יתפאר בעולמו כמ''ש בכ''מ :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  הָבוּ לַיהוָה מִשְׁפְּחוֹת עַמִּים הָבוּ לַיהוָה כָּבוֹד וָעֹז:

 רש"י  הבו לה' משפחות עמים. ומה תתנו לו הבו לה' כבוד ועוז : (רש"י)

 מצודת דוד  הבו לה'. וחוזר ומפרש הבו לה' כבוד ועוז ר''ל ספרו כבודו ועוזו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הבו. תנו ור''ל תנו בפה ואמרו כמו ולא נתן תפלה (שם א) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הבו לה' משפחות עמים, אתם משפחות עמים, בל תיחסו שום דבר לזולתו רק לו לבדו, ומבאר הבו לה' כבוד ועז, ר''ל כי יש עמים שהודו במציאות האל, רק שאמרו שהגם שברא העולם אינו מנהיג העולם רק מסר ההנהגה למערכת השמים, ודמו אותו כמלך היושב בחדרי חדרים ומסר הנהגת המדינה לשריו ויועציו שהם ינהגו עפ''י החקים אשר חקק מבלי ישנו דבר, ובזה יאות לו הכבוד מצד שהוא הבורא, אבל לא העז ולא המורא, אחר שאין בכחו לשנות דבר, עז''א שיתנו לו בין הכבוד, מצד שהוא הבורא הכל, ובין העז, מצד שהוא המנהיג ובידו לשדד את הטבע, כפי רצונו וכפי הצורך להנהגת הגמול והעונש, ועתה מבאר שני אלה, נגד מ''ש הבו לה' כבוד, אומר.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (ז-ט) הבו וכו'. עי' למעלה כ''ט :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  הָבוּ לַיהוָה כְּבוֹד שְׁמוֹ שְׂאוּ מִנְחָה וּבֹאוּ לְחַצְרוֹתָיו:

 מצודת דוד  כבוד שמו. כבוד הראוי לשמו : שאו. סבלו מנחה על הכתף ובואו עמה לחצרותיו בה''מ : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  הבו לה' כבוד שמו, כי בצד זה מדמהו כמלך היושב בחדרי חדרים, והוא עצמו אינו ניכר לבני עמו, והכבוד שנותנים לנותנים לשמו, ובזה תדמו כעבדים נושאי מנחה לחצרות המלך ואינם מגיעים אל היכל המלך פנימה לראות פניו, כי הוא נסתר מבני עמו, ור''ל בצד זה שתכירו שהוא הבורא מגיע לו הכבוד והרוממות מצד זה והמנחה שתשאו לשמו תניחו בחצרותיו, כאילו העולם כולו הוא חצר המלך הזה ששם נצבים שריו ופקידיו שמקבלים המנחה שתביאו אל המלך, כי הם העומדים תחתיו בזה, עתה מוסיף לאמר (נגד הבו לה' עז).(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  הִשְׁתַּחֲווּ לַיהוָה בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ חִילוּ מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ:

 מצודת דוד  בהדרת קדש. בבה''מ המהודר בקדושה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חילו. מלשון חיל ורעד : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  השתחוו, אבל דעו כי באמת מן החצרות האלה שבאתם לשם תגיעו עד היכל המלך, כי באמת אינו יושב נבדל מן העם, רק מוכן להתראות לפני המבקרים חצרותיו ומקדמים פניו במחנה, ובעת תראו את המלך עצמו השתחוו, אבל דעו כי באמת מן החצרות האלה שבאתם לשם תגיעו עד היכל המלך, כי באמת אינו יושב נבדל מן העם, רק מוכן להתראות לפני המבקרים חצרותיו ומקדמים פניו במנחה, ובעת תראו את המלך עצמו השתחוו לפניו ביראה ופחד בהדרת קדש, שמצד הזה שמתגלה בהדרו יתרומם על החקים הטבעים ויפליא פלאות כפי רצונו, שזה נקרא בשם קודש, שהוא מה שיתנשא על הטבע, ובעת מתראה לבריותיו בהשגחתו הפרטיית אז יתעלה מחקי הטבע הקבועים אל הקדושה והפליאה, וזה הדרתו הדרת מלך, שאינו צריך אל שרים ופקידים עוזרים לו בהנהגה, כי הוא משפילי לראות בשמים ובארץ, ובזה חילו מלפניו כל הארץ, שעי''ז מגיע אליו היראה והפחד, מצד שבכחו להרוס את הטבע ולהנהיג הנהגה השגחיית :(מלבי"ם באור הענין)


{י}  אִמְרוּ בַגּוֹיִם יְהוָה מָלָךְ אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט יָדִין עַמִּים בְּמֵישָׁרִים:

 רש"י  ה' מלך. לעתיד לבא יהא שיר זה : ידין עמים במישרים. אותם שיהפוך להם שפה ברורה : במישרים. זכיות : (רש"י)

 מצודת דוד  אמרו בגוים. אמרו זה לזה ה' מלך ר''ל עתה הראה מלכותו : אף תכון. ר''ל עתה נראה שאף העולם אתה ה' הכנת לבל תהי נוטה לפול : ידין. הוא הדן את העמים במשפט הישר לפי מדת רחמים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אמרו בגוים, עפ''ז תודיעו בגוים, כי ה' מלך, שלא מסר מלכותו והנהגתו לשרי צבאות ולכחות הטבע רק הוא בעצמו מולך ומנהיג, ואז תכירו כי גם ההנהגה הטבעיית כולה נסים נסתרים, וכי ערך את הטבע באופן שעמה ימצא ג''כ המשפט לגמול ולענוש, והנהגת העולם אינה קבועה רק לפי הטבע לבד, רק שהגם שתכון תבל בל תמוט בכל זה ידין עמים במישרים, שהגם שחקי הטבע ערוכים וקבועים ולא ימוטו לעולם, בכ''ז ערך בחכמתו את הסדר בטעיי באופן שיסכים עם הסדר ההשגחיי לפי המעשה, עד שהגם שהתבל מכונן על חקי הטבע, בכ''ז ידין עמים לפי הגמול או העונש, חקי הטבע ימשכו לפי מעשי בני אדם, כמ''ש אם שמוע תשמעו אל מצותי ונתתי מטר ארצכם בעתו, פן יפתה לבבכם וכו' ועצר את השמים :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אף תכון תבל. ע''ל צ''ג :(מלבי"ם באור המלות)


{יא}  יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ:

 רש"י  ירעם הים. להרים קול בתחלה : (רש"י)

 מצודת דוד  ישמחו השמים. ענין מליצה הוא על רוב השמחה שתהיה אז בעולם וכן ביום רעה נאמר שמש וירח קדרו (יואל ב') : ירעם. ישמיע קול רם לגודל השמחה : ומלואו. הבריות הממלאים אותו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ישמחו, ומצד זה ישמחו השמים ותגל הארץ, יש הבדל בין שמחה ובין גיל, השמחה היא התמידית, והגיל הוא על דבר מתחדש, ובעת תתנהג ההנהגה לפי הסדר הקבוע יצדק שמחה על דבר הטוב המתמיד, ובעת יבא הטוב לפי המעשה לא לפי החק הקבוע, יצדק גיל, ואחר שהנהגת ה' מצד זה מסודרת בין טבע והשגחה, שהשמים פועלים תמיד לפי סדורם הטבעיי המתמיד והם ישמחו תמיד, ובכ''ז תגיע ההנהגה אל הארץ לפי המעשה ויתחדש שם טוב ושפע לפי הגמול לא לפי החקים המסודרים, ויצדק בה גילה, ובאר איך ימצאו שני אלה ביחד, שהגם שישמחו השמים בכ''ז תגל הארץ, ר''ל שהגם שהשמים ומערכתם ילכו מהלכם הטבעיי והטבע תנהג כמנהגה, בכ''ז תונהג הארץ לפי ההשגחה ולפי הגמול והמעשה, שזה יהיה, או על ידי שירעם הים ומלואו, שלפעמים יצא הים וישטף את העולם אם העולם חייבים, ולפעמים.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ישמחו, ותגל. שמחה על דבר המתמיד וגיל על דבר חדש, כנ''ל כ''א ב' :(מלבי"ם באור המלות)


{יב}  יַעֲלֹז שָׂדַי וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ אָז יְרַנְּנוּ כָּל עֲצֵי יָעַר:

 רש"י  כל עצי יער. כל שלטוני האומות : (רש"י)

 מצודת דוד  וכל אשר בו. הבריות המצויות בשדה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יעלוז. ישמח : שדי. כמו שדה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יעלז שדי וכל אשר בו, או אז ירננו כל עצי יער, דהיינו שהגם שהשמים לא ישתנו ויתנו גשמיהם כמנהגם, בכ''ז תתפעל הארץ כפי המעשה, שאם כפי הטבע ראוי שירדו גשמים מועטים בכ''ז יעלוז שדי וכל אשר בו, כי ירדו הגשמים רק על השדות ויעשו פרי תבואה, ולפעמים כשיהיו חייבים וראוי לפי הטבע שירדו גשמים מרובים, ירדו הגשמים על היערות לא על שדי תבואה וירננו כל עצי יער כמ''ש חז''ל בר''ה, ובאופן זה הגם שישמחו השמים בכ''ז תגל הארץ, כי בארץ ישתנה הדבר לפי הגמול והעונש :(מלבי"ם באור הענין)


{יג}  לִפְנֵי יְהוָה כִּי בָא כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק וְעַמִּים בֶּאֱמוּנָתוֹ: (פ)

 מצודת דוד  לפני ה'. השמחה תהיה לפני ה' על כי בא וחוזר ומפרש שבא לשפוט יושבי הארץ : באמונתו. באמת לפי הראוי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  לפני ה' כי בא כי בא, אמר פה שני פעמים כי בא, כי ביאתו זאת תהיה ע''י אמצעי באמצעות הסדר הטבעי, כאילו בא תחלה והשפיע הסדר הטבעיי בשמים, ובא שנית לשפוט הארץ, שהגם שהסדר הראשון הולך כפי דרכו הטבעיי, תשפט הארץ לפי מעשה בני אדם, ובזה יתתפו ב' הנהגות ביחד, כי ישפט תבל בצדק ועמים באמונתו, שמבואר אצלינו כי אמונה שבא על הנהגת ה' הוא מה שינהיג עפ''י הטבע הקבועה, שהיא אמונה אומן מראשית קדומים, והצדק הוא כשיעיין על מעשה בני אדם, וינהיג לפי הגמול והעונש, ובצד זה שינהיג הנהגה השגחיית באמצעות הטבע תתקיים בין הצדק ובין האמונה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בצדק, באמונתו. ובס' צ''ח בצדק, במישרים. וכן ט' ט' ע''ש, וגדר האמונה התבאר למעלה (ל''ג ד', ל''ו ג', ובסי' פ''ט) :(מלבי"ם באור המלות)

תהילים פרק-צז

{א}  יְהוָה מָלָךְ תָּגֵל הָאָרֶץ יִשְׂמְחוּ אִיִּים רַבִּים:

 רש"י  ה' מלך. בנטלו המלוכה מעמלק ומזרעו : תגל הארץ. זהו שאמר (יחזקאל לה) כשמוח כל הארץ שממה אעשה לך, על עמלק נתנבא כן : (רש"י)

 מצודת דוד  ה' מלך. לעתיד כאשר תתגלה מלכותו אז תתרבה השמחה בעולם : איים. יושבי איי הים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ה' מלך מבאר שע''י מלוכת ה' באופן זה שהיא ההשגחה באמצעות הטבע, עי''כ תגל הארץ, שכלל הארץ תשיג גילה, שגדרה הוא השמחה על דבר מתחדש, כי הנהגת הארץ תתחדש שיסכים כפי רצון ה' אל הגמול והעונש, וישמחו איים רבים, ר''ל שהגם שבכלל הארץ יהיה חידוש בהכרח שתסכים הטבע עם הגמול והעונש, בכ''ז בחלקי הארץ וקצת האיים יהיה שמחה תמידית, כי הטבע לא תשתנה בפרטים רק בכלל, שזה ההבדל בין השגחה הנסיית הגלויה שידבר עליה בסימנים הבאים, ובין ההשגחה באמצעות הטבע שמדבר עליה פה, שבהשגחה הנסיית תתחודש שינוי גם בפרטים, והנס יהיה גם בעבור איש אחד או אומה אחת, אבל ההשגחה באמצעות הטבע לא יהיה שינוי טבע בעבור פרט אחד, שזה נס גלוי, רק ה' יערך טבע הכללית לפי המעשה והגמול והעונש, למשל שיהיו גשמי השנה כפי הראוי לפי מעשה בני העולם, ובכ''ז בפרטים לא יהיה שינוי, עד שהגילה על התחדשות הטובה לפי המעשה לא יהיה רק בכלל הארץ, אבל לא באיים בפרטיים שהם ישמחו בשמחה התמידית כפי הטובה הכללית, כי ה' יערך כלל הטבע מסכים עם ההשגחה, עד שידמו שהכל טבע ומחויב, ואחר שערך ה' את הכלל לפי רצונו (שזה ענין גילה) לא ישתנו הפרטיים אם לא בדרך השני שהוא נסיי לגמרי והנס גלוי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תגל, ישמחו. כנ''ל (צ''ו י''א) וכן בפסוק ח' :(מלבי"ם באור המלות)


{ב}  עָנָן וַעֲרָפֶל סְבִיבָיו צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאוֹ:

 מצודת דוד  ענן וערפל. הוא משל לחשכת הצרות שיהיו מוכנים לענוש בהם את הרשעים : מכון כסאו. הכנת כסאו תהיה בצדק ובמשפט לשלם לכ''א גמולו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וערפל. הוא עב הענן : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ענן וערפל, מצייר בצד הזה שההשגחה נסתרת ואינה ניכרת לכל, כי רבים ידמו שהעולם נוהג המנהג הטבעי המחויב מן המערכת, וימשיל כאלו ענן וערפל סוככים סביביו בל יראהו אדם ולא ישיגהו, כי השגחתו נסתרת, ובכ''ז צדק ומשפט מכון כסאו, שההנהגה השמיימית שנקראת כסא ה', כמ''ש ה' בשמים הכין כסאו, מכון כסא ההנהגה הזאת ערוכה לפי חקי הצדק והמשפט, לכפי הגמול והעונש עפ''י מעשי דור, והגם שהמנהיג העליון מסוכך בענן וערפל, בכ''ז בעת אשר.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  צדק, ומשפט. המשפט הוא לפי חקת הדין, והצדק הוא לפנים משורת הדין לפי הענין והנידונים, (למעלה ע''ב ב', פ''ה י''א, פ''ט ט''ו, צ''ד ט''ו) :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  אֵשׁ לְפָנָיו תֵּלֵךְ וּתְלַהֵט סָבִיב צָרָיו:

 רש"י  אש לפניו תלך. במלחמת גוג ומגוג דכתיב במלחמתו (שם לח) ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית : (רש"י)

 מצודת ציון  ותלהט. ענין להב ושריפה כמו אש לוהט (לקמן קד) : צריו. אויביו : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אש לפניו תלך, יצייר כאלו מן הענן אשר סביבותיו יצא אש וברקים ותלהט סביב צריו, והוא שיעניש את הרשעים בהגחתו, אז.(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  הֵאִירוּ בְרָקָיו תֵּבֵל רָאֲתָה וַתָּחֵל הָאָרֶץ:

 רש"י  ברקיו. זהרוריו, לשון למען היה לה ברק מורטה (יחזקאל כא) : ותחל. ביום ההוא יהיה רעש גדול על אדמת ישראל ורעשו מפניו דגי הים : ותחל. לשון חיל כיולדה (מיכה ד) : (רש"י)

 מצודת דוד  האירו. הברקים יהיו גדולים עד שיאירו לכל העולם : ראתה. כשתראה הארץ להב הברקים אז תחיל ותרעד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותחל. מלשון חלחלה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  האירו ברקיו תבל, אז יסור החשך, והתבל תתמלא אורה מן הברקים האלה, לראות מי השולח את הברקים, שהם שלוחי השגחתו להעניש את צריו, ובזה ראתה ותחל הארץ מיראת העונש :(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  הָרִים כַּדּוֹנַג נָמַסּוּ מִלִּפְנֵי יְהוָה מִלִּפְנֵי אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ:

 רש"י  כדונג נמסו. דכתיב ונהרסו ההרים ונפלו המדרגות : כדונג. כשעוה : (רש"י)

 מצודת דוד  הרים. הוא מושל על אנשים הגבוהים הגאים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כדונג. כשעוה : נמסו. ענין התכה והמגה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הרים, מצייר כי בצאת הברקים האלה שלוחי השגחתו מן הענן והערפל אשר שם האלהים המשגיח, ויגיעו אל ראשי ההרים, ימסו כדונג מפני האש, ואז יכירו כולם כי זה מלפני ה', לא מפני האלילים. מלפני אדון כל הארץ, ור''ל כי בעלי הצאב''א ייחסו כל תולדות הטבע לבני אלים, שיחסו להם כח אלהות והיו מיחדים לכל כח טבעי אליל מיוחד מושל עליו וכן לכל מדינה ואקלים אדון אחר שהוא כוכב מיוחד המשפיע שם, וכאלו הארץ יש לה אדונים רבים, שכ''א עושה ופועל במקומו ועל מה שהוא ממונה עליו, אבל עתה יראו שהברקים והמסת ההרים אינו בא ע''י האלילים וטבעיים, רק מלפני ה', ולא בחלק אחד מן הארץ, רק מלפני אדון כל הארץ :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  הִגִּידוּ הַשָּׁמַיִם צִדְקוֹ וְרָאוּ כָל הָעַמִּים כְּבוֹדוֹ:

 מצודת דוד  השמים. מלאכי השמים יספרו צדקו שעשה לישראל : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  הגידו, ובזה יראו כי הנהגת השמים והמערכת אינה הנהגה מוכרחת לפי חקי הטבע, רק שהיא הנהגה מסודרת לפי הצדק והמשפט, והשמים הגידו צדקו, שעל ידם יגמול ויעניש, ולא בחלקים לבד, כי כל העמים יראו כבודו, ור''ל כי לפי דעת בעלי הצאב''א כל העשוי בעולם השפל בא מצד מוסבת המערכת וחיוב התולדות, עד שהשמים במערכתם אינם מביטים על הצדק והיושר כפי המעשה, רק סובבים כפי המחויב במערכתם הגם שיקרה עול לצדיק וטוב לרשע, אבל עתה הגידו שמים צדקו. זאת שנית לדעת בעלי הצאב''א כל כוכב מושל ופועל בכחו הטבעי רק על חלק אחד מכדור הארץ, ועל עם מבלתי עם אחר, אבל עתה יראו כל העמים כבודו, כי הוא בחפצו מנהיג המערכת לפי רצונו לפי חקי צדקו הנהגה כוללת את כל העמים, וממילא.(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  יֵבֹשׁוּ כָּל עֹבְדֵי פֶסֶל הַמִּתְהַלְלִים בָּאֱלִילִים הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָּל אֱלֹהִים:

 רש"י  יבשו כל עובדי פסל. דכתיב (ישעיה ב) והאלילים כליל יחלוף : המתהללים. המתפארים לע''ג : (רש"י)

 מצודת דוד  המתהללים. המשבחים את עצמם בעבודת גלולים שלהם והמה אלילים מבלי תועלת : כל אלהים צבא. השמים הנעבדים לאלהים הם ישתחוו לה' על כי עשה משפט בעובדיהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  המתהללים. מלשון הלול ושבח : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יבושו כל עובדי פסל, ר''ל בין עובדי פסל, בחשבם שע''י הפסל יורידו עליהם רוחנית איזה כוכב מן הכוכבים, או מן חילי השמים, ובין המתהללים באלילים, בחשבם שהם או ארץ מושבותם, מושגח מאיזה אליל המשפיע עליהם יקר וגדולה, כי עתה יראו כי לו השתחוו כל אלהים, שכל כחות הנמצאות משתחוים לפניו, מכירים שהוא מושל עליהם להנהיגם כחפצו :(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  שָׁמְעָה וַתִּשְׂמַח צִיּוֹן וַתָּגֵלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה לְמַעַן מִשְׁפָּטֶיךָ יְהוָה:

 רש"י  משפטיך. נקמתך : (רש"י)

 מצודת דוד  שמעה. כאשר תשמע ציון נקמות האויב אז תשמח : למען משפטיך. בעבור עשיית משפטיך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בנות יהודה. כפרי יהודה כמו קנת ואת בנותיה (במדבר לב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שמעה, ר''ל והגם שהנהגת ציון היא גבוהה ונעלה מן ההנהגה שהזכיר פה, שהיא ההנהגה באמצעות הטבע, כי ציון וירושלים יונהגו בהנהגה נסיית השגחיית אישיית המשדדת כל חקי הטבע כמו שיתבאר, בכ''ז בעת שמעה כי השגיח על כלל העמים להנהיג הנהגת המערכת לפי חקי הצדק והמשפט, תשמח ציון למען משפטיך אלה :(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  כִּי אַתָּה יְהוָה עֶלְיוֹן עַל כָּל הָאָרֶץ מְאֹד נַעֲלֵיתָ עַל כָּל אֱלֹהִים:

 מצודת דוד  נעלית. אתה מעולה ומשובח על כל אלהים הם צבא השמים הנעבדים לאלהות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נעלית. מל' מעלה ושבח : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי אתה, כי ע''י משפטיך, א. נעשית עליון על כל הארץ, שיכירו הכל שאתה העליון והסבה הראשונה, ב. כי מאד נעלית על כל אלהים, שכל כחם מאתך, ולא כפועל בהכרח רק כפועל ברצון ובמשפט וצדק, שבזה נעלית על כולם, כמשיהם מוכרחים ובלתי יודעים ובוחרים במעשיהם :(מלבי"ם באור הענין)


{י}  אֹהֲבֵי יְהוָה שִׂנְאוּ רָע שֹׁמֵר נַפְשׁוֹת חֲסִידָיו מִיַּד רְשָׁעִים יַצִּילֵם:

 מצודת דוד  אוהבי. אתם אוהבי ה' שנאו עושי הרע ולא תפחדו מהם כי הנה ה' שומר נפשות חסידיו ויצילם מיד הרשעים ההם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אהבי ה', אחר שבאר את ההשגחה הכללית באמצעות המערכה והטבע שבה מנהיג את כלל העולם, משיב פניו אל ישראל וצדיקיהם ואומר אתם אוהבי ה' שנאו רע, כי אתם לא כיתר העכו''ם שהנהגתם טבעיית, וההשגחה עליהם היא כללית לא אישיית, כי אינם דבקים בה', ולכן יעבדו לצבא השמים, כמ''ש אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים, כי אתם הדבקים בה' אלהיכם, כבן הנתון תחת השגחת אביו שמשגיח עליו בהשגחה פרטיית מקפת כל עניניו מצד האהבה, שלכן תקראו אתם אוהבי ה', ולכן לכם לשנוא את הרע, כי אהבת ה' היא אהבת הטוב המוחלט, כי הוא הטוב המוחלט ושורש הטובה, כי אתם אינכם תחת המערכת רק מצד ששומר נפשות חסידיו מיד רשעים יצילם, שמצד נפשותיכם שהיא חלק אלוה יש לו דיבוק ואהבה עמכם כאב את בנו, עד שהוא שומר נפשות חסידיו, כל נפש ונפש ביחוד בהשגחה אישיית, ומצד השמירה הזאת מיד רשעים יצילם, לא כעכו''ם שההשגחה עליהם היא כללית וכפי חיוב המערכת, עד שלא יצוייר שיצילם בפרטות מיד רעת בעלי הבחירה, ובזה המה מובדלים, א. בשמירה אישיית, ב. כי.(מלבי"ם באור הענין)


{יא}  אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה:

 רש"י  אור זרוע לצדיק. זריעה ממש מוכנת לצמוח להם : (רש"י)

 מצודת דוד  לצדיק. לצורך הצדיק יש אור זרוע ר''ל כמו הזורע דבר מה הנה יותר תוציא השדה ממה שזרע כן הרבה שכר מוכן לצדיק יותר מאלו קבל שכרו מיד : ולישרי לב שמחה. לישרי לב זרוע שמחה וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אור זרוע לצדיק, שנמצא זרוע בם אור האלהי, שהוא כמו זרע זרוע בנפשם המוכן לפרות ולהרבות אם ישקוהו ויצרוהו ויעבדוהו כזרע המוכן לפרות ולרבות, כי מי ששומר נפשו ועובד עבודתה, יגדל האור הזרוע ויפרה עד יהיה אור שבעתים, כמ''ש וארח צדיקים כאור נוגה ויתפלש עליו האור הגדול הנבואיי, ובזה לישרי לב שמחה, שישמחו שמחה הרוחנית ע''י אור האלוה הזורח בנפשם בהלו נרו על ראשם, כמ''ש אור צדיקים ישמח :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  לצדיק, לישרי לב. הצדיק הוא הכובש יצרו, והישר לב טבעו נוטה אל הטוב והוא ישמח כי אין לו מלחמה פנימית, ועי' למעלה (ל''ב י''א) :(מלבי"ם באור המלות)


{יב}  שִׂמְחוּ צַדִּיקִים בַּיהוָה וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ: (פ)

 מצודת דוד  בה'. במשענת ה' : לזכר. לזכרון שם קדשו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  שמחו צדיקים בה', כי הוא דבוק עמכם בדבקות אהבה, ועי''כ יעשה עמכם נסים ונפלאות בענין קדוש נעלה על הטבע, ואתם תודו לזכר קדשו, לא תודו על הנהגה טבעיית רק על זכר הנסים שהם בקדש למעלה מן הטבע :(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-צח

{א}  מִזְמוֹר שִׁירוּ לַיהוָה שִׁיר חָדָשׁ כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה הוֹשִׁיעָה לּוֹ יְמִינוֹ וּזְרוֹעַ קָדְשׁוֹ:

 רש"י  שירו לה'. כל אלה לעתיד : (רש"י)

 מצודת דוד  הושיעה לו ימינו. ר''ל אינו צריך תשועה מזולתו כי ימינו הושיעה לו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  מזמור, עתה יתחיל לדבר מן ההנהגה הנסיית, עת שה' מנהיג העולם בבלתי אמצעי, שלא ע''י חקי הטבע הכוללים רק בהשגחה אישיית, ומשדד חקי הטבע לגמרי, ויאמר שישירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה, שהנפלאות הם ענינים שהם מופלאים מחקי העוה''ז ומנהגיו. והנה הנהגת הטבע מיוחסת אל ידו השמאלית, וההנהגה הנסיית היא מיוחסת אל ידו הימנית (כמ''ש תעוז ידך תרום ימינך כמש''ש שמציין שהימין מתגבר על השמאל), ובזה יש שתי מדרגות, שלפעמים תנהיג הימין כפי מעשי התחתונים וכפי זכותם והערתם, ולפעמים יהיה זה בתערותא דלעילא שלא מצד זכות הדור, ומבואר אצלנו שבעת שישדד המערכה ע''י הזכות נקרא שפועל בימינו, ובעת שישדד המערכה שלא ע''י זכות ומעשה, נקרא שפועל בזרועו, כי הזרוע הוא הפרק העליון של היד שהוא המניע את היד, ומצייר שגם ראשית התנועה וסבתה היא מאתו (ומש''ש במ''ש נשבע ה' בימינו ובזרוע עזו (ישעיה ס''ב) ובכ''מ). וז''ש כי הושיעה לו ימינו, שהוא הנסים שיעשה ע''י זכות הדור או זרוע קדשו, מה שיעשה שלא בהשקף על מעשה הדור כלל :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ימינו, וזרוע קדשו. הזרוע מציין הפרק העליון של היד המניע את היד (כנ''ל מ''ד ד', פ''ט י''ד, ובכ''מ בתנ''ך) שמציין מה שיעשה ה' ע''י אתערותא דלעילא :(מלבי"ם באור המלות)


{ב}  הוֹדִיעַ יְהוָה יְשׁוּעָתוֹ לְעֵינֵי הַגּוֹיִם גִּלָּה צִדְקָתוֹ:

 מצודת דוד  הודיע. טרם בוא התשועה פרסמה ע''י הנביאים ועתה גלה צדקתו לעיני כל : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  הודיע, מבואר אצלנו כי הישועה והצדקה הבאים סמוכים בכתבי הקדש, תציין הישועה את הפעולה שיעשה לצורך תשועת ישראל, או תשועה כללית אל כל העולם שהיא תכלית מעשיו ותיקון העולם כלו, והצדקה תציין המדה שבעבורה יפעל את התשועה, וצדקה האלהית היא תעורר ותסבב את הישועה ואמר (ישעיה נ''ו) כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות, יצייר שהצדקה נמצאת תמיד אצלו יתברך, רק שמסתתרת ונעלמת לפעמים וצריך שתגלה, אבל התשועה אינה במציאות תמיד וצריך שתבא, וכן אמר פה הודיע ה' ישועתו, נגד מה שאמר תחלה בהשגחה הנסתרת בדרך הטבע, בשרו מיום אל יום ישועתו, אמר שעתה א''צ שבני אדם יבשרו זאת, כי ה' עצמו הודיע ישועתו, ופרסם אותה, כי היא התשועה נגלית ונודעת לא נסתרת בדרך הטבע, וכן הצדקה שהיא סבת התשועה שהיתה נעלמת עד עתה, עתה גלה את צדקתו לעיני הגוים בפרסום גדול, ויאמר כי ה' עשה הנפלאות האלה מפני ג' דברים א. מפני עצמו ומדת הצדקה העליונה, שעז''א לעיני הגוים גלה צדקתו, ב. עשה כן מפני כי.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ישועתו, צדקתו. עמ''ש ישעיה (נ''ט י''ז) :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  זָכַר חַסְדּוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל רָאוּ כָל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ:

 מצודת דוד  זכר. ה' זכר לישראל את החסד שהבטיח באמונתו : אפסי ארץ. היושבים בקצוי הארץ : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  זכר חסדו לבית ישראל, ג. מפני כי זכר אמונתו לבית ישראל, מפני ההבטחה שהבטיח להושיעם, כמ''ש כי לשמך תן כבוד על חסדך על אמתך. ראו ר''ל ובזה נבדל פרסום זה מהקודם, שתחלה אמר ספרו בגוים את כבודו בכל העמים נפלאותיו, שהוא, א. שלא יראו בעין ובחוש רק יספרו זאת המשכילים בעמים, ועתה ראו בעיניהם, ב. שתחלה לא הכל ישכילו, שהעכו''ם הפחותים לא יראו רק את כבודו לא את נפלאותיו כמש''ש, אבל עתה ראו כל אפסי ארץ, ג. שיראו את ישועת אלהינו, שמבואר אצלינו ששם אלהים הבא בכינוי מורה הקשר והדיבוק שי''ל עם ישראל, שיראו כי התשועה הזאת מיוחדת מצד שהוא אלהינו ביחוד, ששכינתו בתוכנו והשגחתו דבוקה בעם קרובו :(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  הָרִיעוּ לַיהוָה כָּל הָאָרֶץ פִּצְחוּ וְרַנְּנוּ וְזַמֵּרוּ:

 מצודת ציון  פצחו. פתחו פה כמו פצחו רננו יחדיו (ישעי' נב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הריעו, הדרך הוא שבעוד שהמלך סגור בהיכלו יזמרו העם שירים וזמירות לכבודו עלי הגיון בכנור, אבל בעת יצא מהיכלו ויתראה אל העם יריעו כולם תרועה גדולה וזה האות כי בא מלכם בתוכם כנזכר לעיל (צ''ה א'), ובזה מצייר פה תשועות ה' כעצם מופשט, כאלו ה' בעצמו מתגלה לבני תבל בכבודו, ולכן הריעו לה' כל הארץ לאות כי בא בתוכם, ואח''כ פצחו ורננו וזמרו על מעשיו ושבחיו, ומוסיף לאמר שכן יהיה לעולם :(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  זַמְּרוּ לַיהוָה בְּכִנּוֹר בְּכִנּוֹר וְקוֹל זִמְרָה:

 מצודת דוד  בכנור וגו'. ר''ל בכנור לבד גם בכנור עם קול זמרה יחד לבסם את הקול : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (ה-ו) זמרו לה' בכנור, בחצוצרות וקול שופר הריעו, שיזמרו בכנור לספר תהלותיו ומעשיו המתמידים, ויריעו בקול שופר כי בכל עת שיזמרו לפניו יתגלה בעצמו בכבודו אליהם, שזה ציון השופר והתרועה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (ה-ו) לה', לפני המלך. התרועה היא מצד התגלות המלכות (כנ''ל מ''ז ב', פ''א ב') :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְהוָה:

 מצודת ציון  בחצוצרות. שם כלי נגון : (מצודת ציון)


{ז}  יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:

 מצודת דוד  ירעם. ישמע קול רעם לשמחה : ומלואו. הבריות הממלאים אותו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ירעם, בזה לא אמר ישמחו השמים ותגל הארץ כמ''ש תחלה, כי עתה יתבטל הנהגת המערכת, ולא תהיה השמחה התמידית שבשמים על הנהגתם התמידית, ולא גילה בארץ על ההשגחה הכללית, כי ההשגחה תהיה עתה אישיית, לא בכלל הארץ לבד רק בתבל שהוא הישוב ששם נמצאים בני אדם, שהנס הוא פרטי רק לבני אדם יושבי תבל המיושב, לכן אמר ירעם הים ומלואו בעת יצוה שיקרע הים כמו שהיה בעת יציאת מצרים, או תבל ויושבי בה שיתהוו שנוים בתבל המיושב :(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  נְהָרוֹת יִמְחֲאוּ כָף יַחַד הָרִים יְרַנֵּנוּ:

 רש"י  נהרות ימחאו כף. הנביאים דברו בלשון שהאוזן שומעת לא שיהא לנהרות כף אלא לשון שמחה וחדוה : (רש"י)

 מצודת דוד  ימחאו כף. יכו כף אל כף כדרך השמחים והוא ענין מליצה להורות על רוב השמחה : יחד. כל ההרים ירננו יחד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ימחאו. ענין הכאה לשמוח כמו יען מחאך יד (יחזקאל כה) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (ח-ט) נהרות ימחאו כף, כי יעשה שנויים בנהרות ובהרים, כמו שהיה בירדן ובנחלי ארנון, וזה יהיה לפני ה' כי בא לשפט הארץ, פה אמר כי בא פעם אחד כי יבא שלא ע''י אמצעי, ולכן אמר ישפט תבל בצדק ועמים במישרים, ולא אמר באמונתו, שמורה על הטבע הקבוע, רק כפי חקי המישרים : (מלבי"ם באור הענין)


{ט}  לִפְנֵי יְהוָה כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק וְעַמִּים בְּמֵישָׁרִים: (פ)

 מצודת דוד  לפני ה'. השמחה תהיה לפני ה' על כי בא לשפוט : במישרים. במשפט הישר כראוי לכל אחד ואחד : (מצודת דוד)

תהילים פרק-צט

{א}  יְהוָה מָלָךְ יִרְגְּזוּ עַמִּים יֹשֵׁב כְּרוּבִים תָּנוּט הָאָרֶץ:

 רש"י  ירגזו עמים. מדבר במלחמת גוג ומגוג, ואז ירגזו עמים כענין שנאמר (זכריה יד) וזאת תהיה המגפה וגו' : תנוט. לשון נטיו רגלי : (רש"י)

 מצודת דוד  ה' מלך. כאשר תתגלה מלכותו ירעדו העמים סביב ארץ ישראל : יושב. מלפני היושב על הכרובים שעל הארון תהיה הארץ נוטה לנפול ר''ל ליושבי הארץ תאחז חלחלה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ירגזו. ענין רעדה כמו רגזו ואל תחטאו (לעיל ד) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ה' מלך, הנה עת יתגלה ה' במלוכה והנהגה זאת ירגזו עמים, כמ''ש שמעו עמים ירגזון, וע''י שהוא יושב כרובים תנוט הארץ, כי בצד הראשון בא ציור ה' כמלך יושב בשמים, כי מנהיג ע''י המערכת שבזה כסאו בשמים, ומסדר הנהגת השמים כפי הראוי להנהגה השגחיית בצד ובמשפט, אבל עתה יצייר כיושב בארץ ושוכן על הכרובים, שהוא ציור אל ההנהגה הנסיית שבא ע''י המלאכים משרתיו עושי רצונו, שהם בעלי כנפים שזה ציור הכרובים, ומצד זה תנוט הארץ מחרדת המלך הגדול השוכן בה :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  יְהוָה בְּצִיּוֹן גָּדוֹל וְרָם הוּא עַל כָּל הָעַמִּים:

 מצודת דוד  ה' בציון. ה' אשר מעונתו בציון הוא גדול ורם על הכל וממנו יחרדו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ה', עתה החל לסדר שלש מדרגות אלה וההבדל שביניהם, ושיעור הכתובים, בעת אשר בציון גדול וכו' אז יודו שמך וכו', ובעת אשר עז מלך משפט אהב וכו', אז רוממו ה' אלהינו והשתחוו להדום רגליו, ובעת אשר משה ואהרן בכהניו וכו' אז רוממו ה' אלהינו והשתחוו לה' קדשו, חושב שלש מדרגות, א. בעת אשר ה' בציון גדול ורם הוא על כל העמים, ויש הבדל בין גדול ובין רם, הגדול מתפשט בכמות מלמעלה למטה, כמו עמוד הנצב בארץ וראשו בשמים, שכ''א ישיג ממנו כפי גדלו, שהננס יחזיק בתחתית העמוד והענק יחזיק באמצעו, ובציור הזה ימצא ה' בציון, שכ''א ישיג ממנו לפי שלימותו אם מעט ואם הרבה, והוא נמצא עם כל איש ישראל גם עם הקטן שבהם, אבל הדבר הרם, כמו כוכב בשמים, אין שום אדם יכול להשיג אותו. ובדמיון הזה נמצא ה' אל העכו''ם, כמ''ש רם על כל גוים ה', שאומרים שהוא בלתי מושג כלל, ושאינו משגיח כלל בעולם השפל, עפ''ז יאמר בעת שה' רם על כל העמים והוא בעת שמסרם להנהגת המערכת ואינו מראה להם השגחתו כלל, רק שהוא גדול בציון, ששם הוא משגיח ומושל ממשל רב, אז.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  גדול ורם. עמ''ש למעלה (ל''ד ד') :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  יוֹדוּ שִׁמְךָ גָּדוֹל וְנוֹרָא קָדוֹשׁ הוּא:

 רש"י  יודו שמך. יודו את עז מלך האוהב משפט : (רש"י)

 מצודת דוד  יודו שמך. כלם יודו לשמך כי גדול וגו' : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  יודו רק שמך, אז לא יודו לו בעצמו רק לשמו, שההודאה לשמו מורה ששמעו שמעו למרחוק, ולא השיגו את עצמו, שכן אז לא ידעו מה' רק מה שהשיגו ממה שנתפרסם ממעשיו שעשה בציון, שע''י שמע השגחתו בציון יודו לאמר גדול ונורא קדוש הוא, שלשה התוארים האלה כוללים שלש הנהגות שידבר בהם בסימנים אלה, שם גדול מורה שהוא ראשית הסבות ואחריתם, וש נורא מורה שיוכל לערך המערכה ולשדדה שתסכים עם הנהגתו, ושם קדוש מורה שהוא מרומם על הנהגה הרגילה באמצעות הטבע רק יפליא פלאות בימינו ובזרוע קדשו באופן נשגב נסיי מרומם מחקי העוה''ז וסדריו :(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  וְעֹז מֶלֶךְ מִשְׁפָּט אָהֵב אַתָּה כּוֹנַנְתָּ מֵישָׁרִים מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בְּיַעֲקֹב אַתָּה עָשִׂיתָ:

 רש"י  ועז מלך. מוסב על מקרא העליון : אתה כוננת מישרים. פשרה ושימת שלום בין אנשים כוננת באמרך (שמות כג) כי תראה חמור שונאך רובץ וגו', כי תפגע שור אויבך ומי הוא שיראה את שונאו גומל לו חסד שלא ידבנו לבו לחבקו ולנשקו, תנחומא : (רש"י)

 מצודת דוד  ועוז מלך. העוז הוא למלך אשר אוהב המשפט : מישרים. התורה שהוא מישרים אתה כוננת : משפט וצדקה. משפטי התורה ודבריה המצודקים הנתונים ביעקב מעשה ידיך המה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ועז, (מדרגה ב) בעת שכוננת עז מלך אשר משפט אהב על המישרים בעת שאינך רם על העמים בלתי משגיח, רק אתה דומה כשופט המנהיג הכל במשפט ע''פ הדין, ודומה כמלך האוהב משפט, שכנן עזו על המישרים שיתנהג הכל לפי חקות היושר, עד שהמערכה שהוא כסא ה' מכוננת על המישרים לפעול כפי היושר והצדק, כפי שכנן אותה המלך העליון האוהב משפט, זה יהיה בהנהגת העכו''ם שיתנהגו עפ''י המערכה, שבכ''ז יהיה הנהגת המערכה כפי הגמול והעונש, משפט וצדקה ביעקב אתה עשית אולם ביעקב יהיה הנהגה אחרת מעולה ממנו, כי הם לא יתנהגו באמצעות המערכה רק אתה בעצמך עשית בו משפט וצדקה. המשפט הוא מה שיתן כפי הגמול, והצדקה הוא מה שיתן כפי הצדקה העליונה שהיא תתן בחסד מצד צדקת אלהים יותר מן הראוי כפי המעשה, ובעת שיתנהג עם כלל העולם במישרים יתנהג עם יעקב במדרגה יותר גדולה שהיא הנהגה מורכבת ממשפט וצדקה, והיא הנהגה נסיית פלאיית לפי הגמול הפרטי שהוא המשפט, ולפי חסד אלהים באהבה מיוחדת שהיא הצדקה שיעשה להם נסים נסתרים, אז(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ועז, כוננת מישרים. שכננת עז מלך על המישרים. משפט וצדקה. עי' ישעיה נ''ט י''ז מש''ש :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  רוֹמְמוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו קָדוֹשׁ הוּא:

 מצודת דוד  להדום רגליו. הוא בה''מ ואחז במשל כאלו ממכון שבתו השמים יוריד רגליו לנוח בבה''מ : קדוש הוא. כי הוא קדוש וחלה הקדושה בהדום רגליו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  להדום. הוא שרפרף הכסא הנתון תחת רגלי היושב כמו הדום לרגליך (לקמן קי) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  רוממו ה' אלהינו והשתחוו להדום רגליו, שהגם שעתה מדבר עדיין מעת שאין ה' שוכן בארץ להנהיג הנהגה מיוחדת מאתו לבדו, רק יצוייר כאלו השמים כסאו, כי גם הנסים הם נסתרים ויורדים דרך השמים והטבע, בכ''ז הדום רגליו הוא בארץ, דהיינו סוף השגחתו הוא בארץ דרך השמים, ויערך הנהגת הכסא וישיבתו עליה שהיא הנהגת המערכת לפי הדום רגליו והצורך בארץ כפי מעשה וצורך התחתונים, ובזה תשתחוו להדום רגליו, שעכ''פ סוף מסובביו בארץ הם כפי השגחה הפרטיית, ושם הוא קדוש ונבדל ומנהיג כפי ההשגחה והפלא, שזה גדר הקדושה, (ואמר קדוש הוא בנסתר כי במדרגה זו עדיין קדושתו מעוטף ומכוסה במסך הטבע) :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ קֹרִאים אֶל יְהוָה וְהוּא יַעֲנֵם:

 מצודת דוד  משה ואהרן. ר''ל ראו גודל קדושתו כי הלא משה ואהרן היו מהגדולים ומהמיוחדים בכהני ה' (כי גם משה היה כהן כי שמש בימי המלואים) ושמואל היה מהגדולים ומהמיוחדים בקוראי שמו : קוראים. הם היו קוראים לה' והוא היה עונה להם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  משה (מדרגה ג) אבל בעת שנמצאו משה ואהרן בין כהניו, ושמואל נמצא בין קוראי שמו, ר''ל בעת בעת שישראל הם במדרגה כזאת שישרה שכינתו עליהם בדרך פלאיי, וימצא עם כהניו כמו שנמצא עם משה ואהרן, שידמו כהניו כמשה ואהרן בדיבוק אלוה עמהם, וקוראי שמו ידמו כשמואל ומפרש כמו שענה לשמואל בעת קרא אליו וינוסס נס להתנוסס (כמש''ש הלא קציר חטים היום אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר) כן קוראי שמו קוראים אל ה' והוא יענם, וכמו שדבר עם משה ואהרן בעמוד הענן כמ''ש הנה אנכי בא אליך בעב הענן, כן.(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  בְּעַמּוּד עָנָן יְדַבֵּר אֲלֵיהֶם שָׁמְרוּ עֵדֹתָיו וְחֹק נָתַן לָמוֹ:

 רש"י  בעמוד ענן ידבר אליהם. אף עם שמואל וזה הוא שנאמר (שמואל א ט) היש בזה הרואה ותעננה אותם ותאמרנה יש, ראו הענן קשור על פתחו, כד''א ויש אשר יהיה הענן (במדבר י) : שמרו עדתיו וחק נתן למו. וחוק אשר נתן למו : (רש"י)

 מצודת דוד  בעמוד ענן. עם עמוד הענן בא ודבר עליהם על אשר שמרו עדותיו והחוק אשר נתן להם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  בעמוד ענן ידבר אליהם, וכמו שלמשה ואהרן נתן תורה ומצות כן הם שמרו עדיותיו וחק נתן למו, עד שנראה לכל כי.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עדותיו. הם מצות שבאו להעיד על מעשה ה' והשגחתו, וחק הם מצות שאין להם טעם. (מלבי"ם באור המלות)


{ח}  יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אַתָּה עֲנִיתָם אֵל נֹשֵׂא הָיִיתָ לָהֶם וְנֹקֵם עַל עֲלִילוֹתָם:

 רש"י  אל נושא. עון ישראל : היית להם. בשבילם : ונוקם. היית על עלילותם, משה ואהרן (שם כ) שמעו נא המורים, שמואל על שלא הדריך בניו בדרך טובה מת בחור : (רש"י)

 מצודת דוד  אתה עניתם. אם כי אתה ענית להם בכל עת קראם ובעבורם היית נושא עון ישראל ועכ''ז נוקם היית על מעלליהם ולא ויתרת להם כלום כי משה ואהרן מתו על מי מריבה ושמואל לא האריך ימים על אשר לא הדריך את בניו כראוי ומכל זה נראה גודל קדושתו שאינו נושא פנים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עלילותם. מעשיהם כמו אשר עולל לי (איכה א) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ה' אלהינו אתה עניתם, לא ע''י שליח ואמצעי, אל נושא, כי בעת ינהיג ה' בהנהגה המופלאה הלזו כמו שהתנהג בדורו של משה, אז יעניש על החטא תיכף, כמו שהיה בדור המדבר, וגם יסלח להחוטא תיכף, כי כ''ז שתהיה הנהגה בהשגחה נסתרת יצויר שלא יעניש תיכף בשאין הטבע מסכים לזה, וכן לא יסלח להחוטא תיכף כמ''ש הנה אנכי שולח מלאך וכו' כי לא ישא לפשעיכם, לא כן המונהג בהשגחה הנסיית ע''י ה' בעצמו, יעניש תיכף ויסלח תיכף, כמ''ש רק אתכם ידעתי וכו' על כן אפקד עליכם את כל עונותיכם כאב לבנו שיענישוהו תיכף במריו ויסלח לו תיכף, וז''ש אל נושא היית להם וגם ונוקם על עלילותם שע''י שיענישהו תיכף יכופר העון תיכף :(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  רוֹמְמוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ כִּי קָדוֹשׁ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ: (פ)

 רש"י  כי קדוש ה' אלהינו. על אשר הוא מדקדק עם הצדיקים הוא מקודש בעולם, וכן הוא אומר (שמות כט) ונקדש בכבודי, במכובדי : (רש"י)

 מצודת דוד  רוממו. לזה רוממו וגו' : להר קדשו. הוא בה''מ של הר המוריה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  רוממו, אז דומה ה' כשוכן ביניהם וכאלו דירתו בהר קדשו למטה, לא בשמים והארץ הדום רגליו, רק רוממו ה' אלהינו והשתחוו להר קדשו, כי שם ה' שוכן וקדוש ה' אלהינו בתוכנו, וע''ז לא אמר קדוש הוא, כי הוא אלהינו ונמצא בינינו : (מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-ק

{א}  מִזְמוֹר לְתוֹדָה הָרִיעוּ לַיהוָה כָּל הָאָרֶץ:

 רש"י  מזמור לתודה. להודיה לאומרו על זבחי תודה : (רש"י)

 מצודת דוד  לתודה. זה המזמור יאמר המביא תודה על הנס הנעשה לו : הריעו וגו'. על כי תראו מפלאות ה' בהנס הנעשה לי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  מזמור לתודה, על הודאה של נס, הריעו לה', שבעת ינהג עפ''י הטבע דומה כמלך הסגור בהיכלו ומנהיג ע''י שריו ויועציו, אבל בעת הנס ידמה כמלך היוצא מהיכלו ומתהלך בין העם להשגיח בעצמו על עניניהם, ואז יריעו כולם תרועה גדולה להמליכו, כמ''ש כל העמים תקעו כף הריעו לאלהים :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  עִבְדוּ אֶת יְהוָה בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה:

 רש"י  עבדו את ה' בשמחה. וכל כך למה דעו כי ה' הוא האלהים כשמשלם שכר פעולתכם אבל עובדי ע''ג אין להם לעבוד בשמחה שאין משלמין שכר : (רש"י)

 מלבי"ם - באור הענין  עבדו, יש הבדל בין עבודת ה' ובין העבודה לב''ו, כי העובד לב''ו לא ישמח בעבודתו מצד שאינו בטוח שיקבל עליה שכר, ואף שיקבל שכר אין השכר רצוף בהעבודה עצמה רק בנ אחריה, ובזה יעבוד בעצב ככל העוסק באמצעיים טרם ישיג את התכלית, לא כן עבודת ה' שהיא עצמה השכר והתכלית עבודה זו תהיה בשמחה, בואו לפניו ברננה, הבא לפני בשר ודם לבקש דבר יבא בבכי ובזעקה רק יציאתו תהיה ברננה, אם מלא שאלתו, אבל הבא לפני ה' יבא ברננה כי בודאי ימלא שאלתו :(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  דְּעוּ כִּי יְהוָה הוּא אֱלֹהִים הוּא עָשָׂנוּ (ולא) וְלוֹ אֲנַחְנוּ עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ:

 רש"י  הוא עשנו ולא. כשלא היינו בעולם : (רש"י)

 מצודת דוד  הוא אלהים. ר''ל הוא בעל היכולת : הוא עשנו. הוא גדלנו ורוממנו וכן ישמח ישראל בעושיו (לקמן קמט) : ולו אנחנו. מיוחדים אנחנו לו להיות נקראים עמו וצאן מרעיתו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  דעו כי ה' הוא אלהים, ר''ל הוא מקור כל הכחות כולם המתפשטים במציאות והוא המנהיג את כולם, הוא עשנו, ר''ל ויחוסנו אליו הוא בד' דברים, א. מצד שעשה אותנו מאין ליש, ב. שאינו דומה כעושה אחר שאח''כ אין לו קנין במעשהו, ולו אנחנו ביחוס הקנין, כמ''ש הלא הוא אביך קנך, ג. מצד ההנהגה שאנחנו עמו, ד. מצד שהוא מחיה אותנו ואנחנו צאן מרעיתו כצאן שהרועה יכלכל אותם :(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה הוֹדוּ לוֹ בָּרְכוּ שְׁמוֹ:

 רש"י  בתודה. בהודייה : (רש"י)

 מצודת דוד  בואו. בעת יהיה נעשה לכם נס בואו שעריו בקרבן תודה והללו אותו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  בואו, כשבאים אל בשר ודם באים בשערים בתהלות ושבחים להללו, ואח''כ כשממלא המבוקש יוצאים בתודה, ונצל ה' תבואו בשעריו בתודה, כי כב הקדים לכם טובותיו, ובתוך החצר, תשיגו גבורותיו ומהלליו ותבואו בתהלה. הודו וגם א''א להלל ה' מצד עצמו רק מצד טובותיו שנשיג, שע''י התודה על טובותיו נבא בתהלה, ועז''א ע''י שתודו לו על טובותיו עי''כ ברכו שמו שעי''ז נכיר שבחיו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תודה, תהלה. תהלה על מעשיו הכוללים, ותודה על הטוב שקבלתי, וכן הודו, ברכו, ההודאה על הטובה, והברכה על השפעתו הכוללת. ואין אנו משיגים אותו בעצמו רק ע''י טובותיו ואז יתנו הברכה לשמו, ששמו מורה על הפרסום, כמ''ש יהי שם ה' מבורך, כי לא נשיג רק פרסומו לא עצמו :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  כִּי טוֹב יְהוָֹה לְעוֹלָם חַסְדּוֹ וְעַד דֹּר וָדֹר אֱמוּנָתוֹ: (פ)

 רש"י  ועד דר ודר. קיימת אמונתו כל לשון אמת ואמונה אמונת הבטחה שמאמין ומבטיח הבטחתו : (רש"י)

 מצודת דוד  לעולם חסדו. חסד ה' הוא דבר המתקיים עד עולם ולא כן חסד ב''ו : אמונתו. האמנת הבטחתו קיימת עד כלות כל הדורות : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי טוב ה' בשני מיני ההנהגות שמנהיג, ע''י חסדו שהיא ההנהגה הנסיית, ועל ידי אמונתו שהיא ההנהגה הקבועה, וכבר בארתי זה בארך בסי' פ''ט : (מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  לעולם חסדו ועד דור ודור אמונתו. וכ''ה למעלה (פ''ט ב) ועמש''ש :(מלבי"ם באור המלות)

תהילים פרק-קא

{א}  לְדָוִד מִזְמוֹר חֶסֶד וּמִשְׁפָּט אָשִׁירָה לְךָ יְהוָה אֲזַמֵּרָה:

 רש"י  חסד ומשפט אשירה. כשאתה עושה עמי חסד אקלסך ברוך הטוב והמטיב וכשאתה עושה בי משפט אני אשיר ברוך דיין האמת בין כך ובין כך לך ה' אזמרה : (רש"י)

 מצודת דוד  חסד ומשפט. כאשר אשירה לך על החסד כן אשירה לך על המשפט ולא אהרהר אחר מדה''ד : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  לדוד מזמור, יספר הנהגותיו בין בענינים שבינו לבין אלהיו בין בענינים שבינו לבין בני אדם, חסד ומשפט אשירה, הנהגת ה' הוא אצלי או חסד או משפט, ולא נמצא בה דבר רע, כי הטוב שיתן הוא מצד חסדו לא מצד החיוב, כי מי הקדימני ואשלם, והרע הוא מצד המשפט בעבור רוע המעשים לכפר און ולהתם חטאת, עד שלכן על שניהם אשירה, וכמ''ש חז''ל בין חסד בין משפט אשירה, כי בשניהם לך ה' אזמרה, אשבח את ה', או על חסדו או מצד שעשה משפט שזה מצד השגחתו וצדקו, ומצד שמשגיח עלי להתם טומאתי ממני :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אשירה, אזמרה. הזמר הוא מעולה מן השיר, והשיר כולל על כל הענינים ובא גם על דברי חול, והזמר לא בא רק לה' בכ''מ, וע''כ בא תמיד הזמר אחרי השיר (למעלה כ''א י''ד, כ''ז ג', נ''ז ח', ס''ח ה' ל''ג, ק''ה ב', ועמ''ש קמ''ד ט', קמ''ו ב'), ועז''א לך ה' אזמרה, שהשיר יהיה גם על עניני עצמו והזמר מיוחד לה' :(מלבי"ם באור המלות)


{ב}  אַשְׂכִּילָה בְּדֶרֶךְ תָּמִים מָתַי תָּבוֹא אֵלָי אֶתְהַלֵּךְ בְּתָם לְבָבִי בְּקֶרֶב בֵּיתִי:

 רש"י  אשכילה. אתן לב על דרך התמים : מתי תבא אלי. הדרך הישרה להתהלך בה ואתהלך בתם לבבי אף בקרב ביתי בהצנע כמו בפרהסיא : (רש"י)

 מצודת דוד  אשכילה. אתן לב על דרך התמים ומתאוה אני לה לאמר מתי תבוא אלי ואקיימנה כי כל חפצי שיזדמן מצוה לידי : בקרב ביתי. ר''ל בהצנע כמו בפרהסיא : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אשכילה בדרך תמים, גדר התמימות הוא שיעשה מעשה הצדק שלא בעבור שום פניה חיצונית מתקות שכר ויראת עונש או בעבור פניה אחרת כמו להתגאות ולהתפאר וכדומה, רק יעשהו מצד אהבת הטוב בעבור שהוא טוב ומצד שצוה ה' עליו, ובדרך ההרחבה יקרא תמים מי שנראה בחיצוניותו שמתמיד בצדק ואינו מט ממנו בשום פעם, ובכ''ז יוכל להיות שאינו תמים בלבו, כי לבו מלא פניות אחרות ותכליות זרות שבעבורם יעשה צדק, ולהבדיל ביניהם נקרא התמים באמת, בשם תם לבב, שהתמימות נשרש בלבו לא בחיצוניותו לבד, ויען שבקל יטעה האדם בעצמו ויחשב שעושה מעשהו בתמימות, ובאמת ימצא בלבו אחרי החפוש פניה נסתרת מכבוד או גאוה וכדומה, יאמר כי אשכילה בדרך תמים מתי תבוא אלי הדרך הזה, שיהיה תמים באמת עד שלא ילך הוא אל הדרך רק הדרך תבא אליו, ר''ל שלא יהיה ע''י הרגל, רק שיהיה מוטבע בנפשו, בענין שהדרך ימצא בטבעו, והבחינה לזה יהיה כשאתהלך בתם לבבי אף בקרב ביתי שאין שם פניה משבח בני אדם והתפארת, וזה סימן שיהיה תם לבבי, לא תמימות חיצוני, (והנה מי שאינו תמים ועושה מעשהו בשביל פניות חיצוניות הוא ישקיף על התועליות שיגיע לו בעשותו הטוב, ויתירא מן העונש שיגיע לו בעברו על מצות ה', ואצלו לא ישוה החסד והמשפט, ולא יהיה על שניהם בשוה, לא כן התמים באמת הוא ישוה בעיניו המשפט והעונש כמו הטוב והחסד שיקבל מאת ה', וע''ז הקדים חסד ומשפט אשירה שגם זה שייך לענין התמימות) :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תמים. התבאר אצלי בכ''מ שגדרו שיעשה מעשהו בתמידות לשם ה' לבד בלא שום פניה חיצונית. ותום לב, הוא שלא יעלה בלבו ציור אחר כלל :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  לֹא אָשִׁית לְנֶגֶד עֵינַי דְּבַר בְּלִיָּעַל עֲשֹׂה סֵטִים שָׂנֵאתִי לֹא יִדְבַּק בִּי:

 רש"י  סטים. לשון כי תשטה אשתו (במדבר ה') לסור מן הדרך דישטול''מנט בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  לא אשית. לא אסתכל בדברי רשע : עשה. מעשה סטים שנאתי ולא ידבק בי מה מהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  דבר בליעל. מעשה איש בליעל : סטים. ענינו דברים הסרים מדרך הנכוחה כמו אל ישט אל דרכיה (משלי ז') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לא, מבאר הדבר שיהיה התמימות בין בעשותו טוב, שלא יעשה אל תכלית רצוני שאליו ישית עיניו וכונתו בעת עשותו הטוב עד שאשית לנגד עיני (היינו למטרת מעשי) דבר בליעל, שבעבורו אעשה הטוב, כמו הצם ומתפלל בעבור כבוד וכדומה, וכן בסור מרע לא יהיה מפני פחד העונש, עד שלא יישנא גוף הרע מצד עצמו רק יסור ממנו מפני פחד העונש, כי עשה סטים שנאתי מצד עצמי עד שלא ידבק בי במחשבתי כלל :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עשה סטים. עשה מקור במקום שם, מעשה סטים, מענין נטיו מן הדרך, ושחטה שטים העמיקו (הושע ה') :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  לֵבָב עִקֵּשׁ יָסוּר מִמֶּנִּי רָע לֹא אֵדָע:

 רש"י  רע לא אדע. לא אהב לא אכיר בדבר רע : (רש"י)

 מצודת דוד  לבב עקש. מי שלבו עקש יסור ממני ולא אתחבר עמו : רע. איש רע לא יהיה מיודעי ואוהבי (ועש''ז נקרא האוהב מודע על כי הוא יודעו ומכירו) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עקש. עקום : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לבב, מלבד ששונא מעשה הרע בפועל אין לו נטיה אליו אף במחשבה בלבו, וגדר לב עקש הוא מי שטבע לבו שהוא הכח המתעורר ורוח המושל בו נוטה אל ההפך מחקי החכמה ודרכיה, ויש מי שיש לו לב עקש, ר''ל מתאוה לרע עד שצריך ללחום מלחמה פנימית עם יצר הלב להשיבו אל היושר והטוב, אבל ממני יסור לב עקש, כי לא נמצא בלבי נטיה כלל אל הרע, ומוסיף לאמר רע לא אדע, שכ''כ הטבע לבי על מעשה הטוב עד שלא אדע כלל מה הוא רע, כמו האדם קודם החטא שלא ידע מן הרע כלל, כי לא שלטו ציורים הרעים על תלמי לבבו כלל ולא השיגם וידעם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  לבב עקש. העקשות בא הפך התמימות (משלי י' ט', י''א כ', י''ט א', כ''ח ו', איוב ט' כ') :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  (מלושני) מְלָשְׁנִי בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ אוֹתוֹ אַצְמִית גְּבַהּ עֵינַיִם וּרְחַב לֵבָב אֹתוֹ לֹא אוּכָל:

 רש"י  אותו לא אוכל. שיהא חבירי שלא אלמד ממעשיו : (רש"י)

 מצודת דוד  מלשני. המלשין בסתר על רעהו אכרית אותו : גבה עינים. הוא בעל גאוה : ורחב לבב. החומד ומתאוה לכל דבר : אותו לא אוכל. לא אוכל לסבול אותו כי המעשים האלה שנואים בעיני : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מלשני. מלשון מלשין והיו''ד יתירה : אצמית. ענין כריתה כמו וברעתם יצמיתם (לעיל צד) : אוכל. מלשון יכולת : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  מלשני, עתה יספר הנהגתו עם זולתו, לא יעשה כדרך בני אדם שמקבלים לשון הרע, כי בהפך מי שמלשין את רעהו בסתר לא אענש את הנלשן, רק את המלשין אצמית, ויותר מזה שמי שמדותיו רעים כמו גבה עינים במדת הגאוה, ורחב לבב במדת החמדה, לא אוכל לסבלו כלל :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מלשני. מלושן בשקל משופט, והיו''ד נוספת כמו מקימי מעפר דל, מלאתי משפט, ועי''ז נשתנה החולם לקמץ חטף. אצמית, אכרית. לא אוכל, סבול, כמו לא אוכל און ועצרה (ישעיה א') :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  עֵינַי בְּנֶאֶמְנֵי אֶרֶץ לָשֶׁבֶת עִמָּדִי הֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ תָּמִים הוּא יְשָׁרְתֵנִי:

 מצודת דוד  עיני. נותן אני את עיני בנאמני ארץ לשבת הם עמדי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  עיני, בהנהגת המלכות, הנה מושלי ארצות הקדם זה היה דרכם לבחור יועצים ושרים שיהיו נאמנים להמושל לצבור הון ולאסוף אוצרות, מבלי לשים לב כלל על טובת המדינה, אבל אנשי שמגמתי היא לטובת המדינה, אבחר היועצים שהם נאמני ארץ, ר''ל אנשים נאמנים גם אל הארץ והמדינה, שהם ישבו עמדי, וישתדלו בטובת המדינה להצליח יושביה, הולך וגם המשרת אותי לצרכי ביתי לא אקח רק הולך בדרך תמים שיהיה איש טוב וצדיק :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  לשבת עמדי. שריו ויועציו, ישרתני המשרתים כמ''ש ומושב עבדיו ומעמד משרתיו, (מ''א י' ה') :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  לֹא יֵשֵׁב בְּקֶרֶב בֵּיתִי עֹשֵׂה רְמִיָּה דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי:

 מצודת דוד  לא ישב. אין אני מניח לשבת בביתי איש עושה מעשה רמיה : לא יכון. לא יהיה נכון לשבת נגד עיני : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  לא, ואין חשש שירמה אותי ויחזיק א''ע ברמיה שהוא צדיק ואינו כן, כי העושה רמיה הוא עצמו לא ישב בקרב ביתי כי הנהגת ביתי מתנגדת אל טבעו, כי בביתי הכל באמת וצדק, ולא יהיה המשרת דובר שקרים ואינו תמים באמת, כי דובר שקרים לא יכון לנגד עיני, ויותר מזה כי.(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  לַבְּקָרִים אַצְמִית כָּל רִשְׁעֵי אָרֶץ לְהַכְרִית מֵעִיר יְהוָה כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן: (פ)

 רש"י  לבקרים אצמית. מדי יום יום אכרית מעט מעט רשעי ישראל המחויבין מיתה : (רש"י)

 מצודת דוד  לבקרים. בכל בוקר בזריזות רב אכרית כל רשעי ארץ בכדי להכרית וגו' עד שלא ישאר אחד : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  לבקרים בכל בקר, אצמית כל רשעי ארץ ואעשה בם משפט חרוץ, שזה יועיל להכרית מעיר ה' שלא ימצאו שם פועלי און כלל : (מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  לבקרים. בכל בקר כמו חדשים לבקרים (איכה ג') :(מלבי"ם באור המלות)

תהילים פרק-קב

{א}  תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי יְהוָה יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ:

 רש"י  תפלה לעני. ישראל שהם עם עני : כי יעטף. בהתעטף נפשם בצרה : (רש"י)

 מצודת דוד  תפלה לעני כי יעטוף. כאשר יהיה כפוף ומעונה כאלו הוא מתעטף קצתו בקצתו : ולפני. כאשר ידבר צרותיו ויספר תלאותיו לפני ה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יעטוף. מלשון עטיפה ולבישה : שיחו. ענין ספור התלאות כמו אשיחה במר נפשי (איוב ז) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  תפלה לעני, הוא תפלה על בני הגולה, מצייר איש אחד מן הגולים, או יצייר כלל האומה כאיש פרטי, אשר נפשו עטופה מרוב הצרות מתעלפת ועומדת לצאת מתוך גופו, וזה תפלה לעני אשר יעטף, וטרם תצא נפשו שופך שיחו לפני ה', ומתפלל על הגלות והישועה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יעטף. כמו נפשם בהם תתעטף (ק''ז ה'), העטופים ברעב (איכה ב') :(מלבי"ם באור המלות)


{ב}  יְהוָה שִׁמְעָה תְפִלָּתִי וְשַׁוְעָתִי אֵלֶיךָ תָבוֹא:

 מלבי"ם - באור הענין  ה' שמעה תפלתי, התפלה היא שפיכת הנפש לפני האלהים בעד הכלל, והשועה היא מה שצועק לישועה בעד עצמו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תפלתי, שועתי. התפלה היא רק לאלהים וגדרו שפיכת הנפש והדבקה באלהי מעוזה, כמ''ש ישעיה (א' ט''ז), והמשוע צועק לישועה :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי בְּיוֹם צַר לִי הַטֵּה אֵלַי אָזְנֶךָ בְּיוֹם אֶקְרָא מַהֵר עֲנֵנִי:

 מצודת דוד  אל תסתר. לבל תראה בצרתי : מהר ענני. בו ביום שאקרא לך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אל תסתר פניך ממני, שישגיח עליו לראות בעניו ולשמוע דבריו, זאת שנית שיענהו תיכף וימלא בקשתו :(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  כִּי כָלוּ בְעָשָׁן יָמָי וְעַצְמוֹתַי כְּמוֹ קֵד נִחָרוּ:

 רש"י  נחרו. הנו''ן משמשת כמו נעשו נקנו והוא לשון יובש כמו (איוב ל) ועצמי חרה מני חורב, נחר מפוח (ירמיה ו) : (רש"י)

 מצודת דוד  כלו בעשן. ימי הטובים כלו מהר עם העשן ודומה לו הכלה במהרה : כמוקד נחרו. נתייבשו במקום המוקד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כמוקד. הוא מקום הבערת האש כמו על מוקדה (ויקרא ו') : נחרו. ענין יובש כמו נחר מפוח (ירמיה ז') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי כלו בעשן ימי, מבאר מדוע מבקש שיענהו מהר, כי הגיע לתכלית האבדון ומצייר את הצרה כאש, ואת הגוף הכללי של האומה כנתון באש עלי מוקדה, והחלקים הנפרדים ע''י התכת האש ועולים כעשן באויר הם הימים שהוא זמן חייו, והעצמות שנשארו נחרו כבמוקד :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  נחרו. שרשו חרר והנו''ן על בנין נפעל, שנשרפו מרוב חמימות הקדחת :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  הוּכָּה כָעֵשֶׂב וַיִּבַשׁ לִבִּי כִּי שָׁכַחְתִּי מֵאֲכֹל לַחְמִי:

 מצודת דוד  הוכה כעשב. כמו עשב המתייבש ונשבר מחום השמש כן לבי נשברה כי בעבור התוגה שכחתי לאכול מאכלי והנני חלוש ומעונה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  הוכה כעשב, מצייר א''ע כצומח, אשר אם תפגע בו השמש ויוכה כח הצמיחה שהיא נפש הצומח, ימולל ויבש, כי אז לא יינק עוד את מזונו שהוא לחות האדמה, כן הלב שבי שבו משכן החיים הוכה כעשב ויבש, כי כבר פסק מלקחת מזונו כי שכחתי לאכל לחמי, ר''ל שה' קבע מין אחד באיצטמוכא שמעורר את הרעבון ויתעורר לאכול, אבל כבר נשכח כח הזן עד שלא יתעורר עוד לאכול לחם :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  מִקּוֹל אַנְחָתִי דָּבְקָה עַצְמִי לִבְשָׂרִי:

 מצודת דוד  דבקה. כי מקול האנחה משמן בשרי ירזה ודבקה לעצמותי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  מקול, כי בשר המעיים נדבק אל העצמות בסבת קול האנחה, וזה סבה לביטול כח המעכל, כמ''ש (איוב י''ט) בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני כמ''ש זה, (ויספר מעמד האומה בימי רדיפת הדת : (ז) דמיתי, ר''ל תחלה דמיתי לקאת הדר במדבר, והקאת מחייתו מן הדגים וצריך ללכת בכל יום מן המדבר אשר הוא חונה שם אל הנהרות לצוד הדגים שהוא דרך רחוק, כן אני שוכן במדבריות נפרד מבני אדם, ואני צריך ללכת בהחבא אל הישוב לבקש פרנסתי, ואח''כ שהוקל עול הגלות מעט וניתן לי רשות לשכון בישוב, לא הניחו אותי לגור בעיר רק הייתי ככוס חרבות, הוצרכתי לגור בחרבות שלפני הערים נפרד מן העיר :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  לבשרי. לבשר המעים (כמ''ש איוב י''ט כ') :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  דָּמִיתִי לִקְאַת מִדְבָּר הָיִיתִי כְּכוֹס חֳרָבוֹת:

 רש"י  דמיתי לקאת מדבר. לקאת שם עוף הוא : ככוס חרבות. שם עוף כמו (ויקרא יא) את הכוס ואת השלך ואת הינשוף : חרבות. מדברות דמיתי לקאת מדבר כך אנו נדודים ממקומנו ללכת בגולה : (רש"י)

 מצודת דוד  דמיתי. דומה אני לקאת היושבת במדבר הצועקת קול יללה ואל הכוס השוכן בחרבות כי כן גם אני אזעק בקול מר ואשב שומם ויחידי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לקאת. ככוס. שמות עופות מצויות במדבר ובחרבות : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  דמיתי, הייתי. מורה על רוב השתדלות בדבר כמ''ש ירמיה (א' י''ב) :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  שָׁקַדְתִּי וָאֶהְיֶה כְּצִפּוֹר בּוֹדֵד עַל גָּג:

 רש"י  שקדתי. התבוננתי בעצמי והנני כצפור הבודד על גג יושב לבדו באין זוג : בודד. יושב בדד : (רש"י)

 מצודת דוד  שקדתי. מהרתי לברוח ואהיה כצפור הבורח מאנשים ויושב בדד על הגג : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שקדתי. ענין מהירות כי שוקד אני (שם א') : בודד. בדד ויחידי : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שקדתי, ואח''כ ע''י שקידה והשתדלות רב, הוקל גם גזרה זו שאוכל לגור בעיר אבל לא בבית, רק כצפור בודד על גג, כן הוצרכתי לגור על פנות הגגות בבדידות :(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  כָּל הַיּוֹם חֵרְפוּנִי אוֹיְבָי מְהוֹלָלַי בִּי נִשְׁבָּעוּ:

 רש"י  מהוללי. המתלוצצים בי ל' הוללות : בי נשבעו. ראו ברעתי ונשבעים בי ואומרים אם לא יארע בי כמו שאירע לישראל כה יעשה לי כמו לישראל : (רש"י)

 מצודת דוד  מהוללי. המלעיגים עלי ישבעו בי ואומרים דרך שבועה אם עשיתי כזאת אהיה כהאומללים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מהוללי. ר''ל המתלוצצים בי כעל כסיל והוא מלשון הוללות וסכלות (קהלת א) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (ט-י) כל, ולא הייתי ביניהם כאיש מכאובות שמרחמים עליו ועכ''פ אין מחרפים אותו, כי כל היום חרפוני אויבי על כי שקוי בבכי מסכתי, שבכיתי תמיד על החורבן וזאת חרה להם וחרפוני בעבור זה, ומהוללי בי נשבעו כי אפר כלחם אכלתי מפני הרעב :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מהוללי. העושים ממני דברי הוללות ולצנות :(מלבי"ם באור המלות)


{י}  כִּי אֵפֶר כַּלֶּחֶם אָכָלְתִּי וְשִׁקֻּוַי בִּבְכִי מָסָכְתִּי:

 רש"י  בבכי מסכתי. בדמעה מזגתי : (רש"י)

 מצודת דוד  כי אפר. אני אוכל את האפר כדרך שאוכלים את הלחם ר''ל לגודל התוגה נהפך בפי טעם הלחם לטעם האפר : בבכי מסכתי. כי בעת השתיה יפול בכוס דמעות עיני והרי הוא מזוג בדמעות הבכי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ושקוי. מלשון משקה : מסכתי. ענין מזיגה כמו מסכה יינה (משלי ט') : (מצודת ציון)


{יא}  מִפְּנֵי זַעַמְךָ וְקִצְפֶּךָ כִּי נְשָׂאתַנִי וַתַּשְׁלִיכֵנִי:

 רש"י  כי נשאתני. תחילה והגבהתני ועתה השלכתני משמים ארץ ואם לא נשאתני תחילה לא היתה חרפתי רבה כל כך : (רש"י)

 מצודת דוד  כי נשאתני. מתחלה רוממת אותי ואח''ז השלכתני לארץ וכפול הצער מאלו לא הייתי בגדולה מעולם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  מפני, וזה היה מפני זעמך, ר''ל אפר כלחם אכלתי מפני זעמך שהיא קללתך, שעי''כ הגריס בחצץ שיני הכפישני באפר, ושקוי בבכי מסכתי מפני קצפך, שבכיתי תמיד על שידעתי שעודך קוצף עלי, ואבכה בצום נפשי לרצות כעסך, כי נשאתני ותשליכני ואבכה בצום נפשי לרצות כעסך, כי נשאתני ותשליכני, שתחלה נשאתי לרום, ואח''כ השלכת אותי מאגרא רמא לבירא עמיקתא, וזה מגדיל הנפילה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  זעמך, וקצפך. זעם משתתף עם השמות המורים על הקללה והעונש (ישעיה י' ה' ולמעלה ס''ט כ''ה ובכ''מ) :(מלבי"ם באור המלות)


{יב}  יָמַי כְּצֵל נָטוּי וַאֲנִי כָּעֵשֶׂב אִיבָשׁ:

 רש"י  כצל נטוי. לעת ערב כשהצללי' נוטים וכשחשיכה אין נכרים אלא כלים והולכים : (רש"י)

 מצודת דוד  ימי כצל נטוי. ימי הטובים חלפו והלכו להם במעט טובה כצל הזה הנוטה ממקומו מבלי יגע בו מי : ואני. עתה אני יבש מבלי לחלוחית טובה כעשב הנתייבש בחום השמש בסור צלו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ימי, אומר הנה אני מתיאש שאראה אנכי עוד זמן התשועה, כי כבר אפסו כחותי ואין לי תקוה, ובכ''ז איני מתיאש מן הגאולה הכללית שהבטיח ה' החי לעולם ודברו לא ישוב ריקם. הנה אני מתיאש בין מצד זמני שימי דומים כצל נטוי, בסוף היום שהצל נוטה ומתפשט וזה סימן שקרוב להיות לילה, כן כבר עברו רוב ימי, ומצד כח גופי ג''כ אני כעשב איבש :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  כצל נטוי. כמו ינטו צללי ערב (ירמיה ו') :(מלבי"ם באור המלות)


{יג}  וְאַתָּה יְהוָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב וְזִכְרְךָ לְדֹר וָדֹר:

 רש"י  ואתה. אשר לעולם תשב ונשבעת לנו בך כשם שאתה קיים יש עליך לקיימנו, לפיכך : (רש"י)

 מצודת דוד  ואתה. אבל אתה לעולם תשב ותתקיים וככוחך אז כוחך עתה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ואתה, אולם אתה ה' אינך משתנה עם הזמן, כי אתה ה' לעולם תשב שאתה אין לך התלות בזמן ואתה בלתי משתנה, וגם זכרך, דהיינו הפעולות היוצאות ממך שעל ידם זוכרים אותך, הגם שהם נעשים בזמן, בכ''ז אינם כשאר דברים הזמניים הפוסקים, כי הם קיימים לדור ודור :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  לעולם לדור ודור. עולם מציין הזמן המתדבק, ולדור ודור מציין הזמן המתחלק לשני דורות, כנ''ל ל''ג י''א, וע''כ ישיבת ה' בעצמו יצייר עם מלת לעולם, וזכרו ע''י פעולותיו הוא נקשר עם הדורות :(מלבי"ם באור המלות)


{יד}  אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד:

 רש"י  אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה. כי בך הבטחת (דברים לב) כי יראה כי אזלת יד והרי אזלת יד : (רש"י)

 מצודת דוד  אתה תקום. לזה אשאל מעמך שאתה תקום ותרחם את ציון כי מעתה עת לחונן אותה כי בא הזמן : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אתה תקום, ר''ל הגם שאני לא לעולם אחיה, ולא אראה בנחמת ציון, ידעתי כי אתה ה' החי לעולם ובלתי משתנה, תקום להושיע ציון, וזה מצד ג' דברים, או מצד הרחמים על עניה ושפלותה, ועז''א תרחם ציון, או מצד החנינה בעתים מיוחדים לרצון שאז יתעורר לחונן גם הבלתי ראוי, ועז''א כי עת לחננה, או עכ''פ אם לא יושעו קודם הזמן ע''י רחמים או עת רצון, בהכרח יושעו בבוא זמן הקץ האחרון המיועד מאת הנביאים, ועז''א כי בא מועד, וכמ''ש בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך (ישעיה מ''ט) וכמש''פ שם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עת, מועד. בארתי בכ''מ (ירמיה ח' ז' הושע ב' י''א) שעת הוא העת המוכן מעצמו איזה דבר, כמו עת הטבעי, ומועד הוא הזמן הנועד ע''י הדת או ההבטחה, והחנינה תלוי בעת רצון, והמועד הוא זמן הקץ המיועד, ולחננה כמו לחננה בפת''ח :(מלבי"ם באור המלות)


{טו}  כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ:

 רש"י  כי רצו. אהבו אף את אבניה ואת עפרה ומדרש אגדה כשיצא יכניהו וגלותו נשאו עמהם מאבני ירושלים ועפרה לבנות להם בבבל בית הכנסת : (רש"י)

 מצודת דוד  כי רצו. כי עבדיך ישראל רוצים ומחבבים אבני המקום ההוא ועפרה נשאה חן בעיניהם ומאוד יתאוו להשיב אליה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי רצו, וכן תושיעם מצד העם שבעונותיהם החרבת את ציון, שהם כבר רצו ופייסו את אבניה, שתחלה נחרבה ציון לרצות על עונותיהם, ושפך ה' חמתו על העצים והאבנים, ואח''ז רצו הם את אבניה שנשפך דמם בעבור אבני ירושלים ועל אמונתם, ואת עפרה יחוננו שמתאבלין תמיד עליה ונושקים את עפרה :(מלבי"ם באור הענין)


{טז}  וְיִירְאוּ גוֹיִם אֶת שֵׁם יְהוָה וְכָל מַלְכֵי הָאָרֶץ אֶת כְּבוֹדֶךָ:

 רש"י  וייראו גוים. את שמך כשתושיע את עמך : (רש"י)

 מצודת דוד  וייראו. אז ייראו הגוים את שם כבודך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (טז-יז) וייראו, ר''ל אתה תרחם ציון ואז ייראו גוים את שם ה', והמאמרים מקבילים, וייראו גוים את שם ה' כי בנה ה' ציון, וכל מלכי הארץ את כבודך כי נראה בכבודו, השם, מורה על הפרסום מרחוק, והגוים הפחותים שלא יראו את כבוד ה', ייראו מחמת פרסום שמו הנשמע מרחוק ע''י מה שיבנה ציון באותות ומופתים, ומלכי הארץ שהם משכילים יותר ומבחינים עניני כבוד, הם יראו כבוד ה', שיתגלה אחרי הבנין ויתראה בכבודו הגדול :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  שם ה', כבודך. עמ''ש ישעיה (נ''ט י''ט) :(מלבי"ם באור המלות)


{יז}  כִּי בָנָה יְהוָה צִיּוֹן נִרְאָה בִּכְבוֹדוֹ:

 מצודת דוד  כי בנה. בראותם אשר בנה ה' את ציון ונראה הוא שם בכבודו : (מצודת דוד)


{יח}  פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם:

 רש"י  הערער. הצועק כמו (ישעיה טו) זעקת שבר יעטרו, ד''א ערער הרוס ונשחת כמו, (לקמן קלז) ערו ערו : (רש"י)

 מצודת דוד  פנה. כי פנה אל תפלת נכה רוח המעורר תפלה בתמידות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הערער. מלשון הערה ר''ל המעורר בתפלה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  פנה, אמר העני המתפלל תפלה זאת, הגם שימי כצל נטוי ולא אראה את הגאולה, בכ''ז אבטח כי התפלה הזאת שאני מתפלל על הגאולה, הגם שהיא תפלת הערער היא נשמעת מה', (כמ''ש ה' שמעה תפלתי), ור''ל שכל התפלות שמתפללים בעת החורבן, בין תפלת הערער ה' פונה אליו, ובין תפלת הרבים, לא בזה את תפלתם, וה' שומע כל התפלות האלה ואוסף אותם ושומר אותם ליום נועד, וה' אומר.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  הערער. כמו והיה כערער בערבה, ומשתתף עם ערירי, עץ העומד בודד :(מלבי"ם באור המלות)


{יט}  תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָהּ:

 רש"י  תכתב זאת. כך יאמרו רואי הישועה תכתב הישועה הזאת לספר אותה לדור אחרון : ועם נברא. שנעשה בריה חדשה לצאת מעבדות לחרות מאופל לאור גדול : (רש"י)

 מצודת דוד  תכתב. זאת הגאולה הזאת תהיה כתובה לזכרון לדור אחרון בכדי שהעם הנברא אז יהלל יה על הגאולה ההיא : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  תכתב זאת לדור אחרון, ה' מצוה למלאכיו שהתפלה שמתפללים בעת החורבן על הגאולה תכתב בספר זכרון לפניו לדור אחרון, ועם נברא, שאז יברא עם, אשר יהלל יה, שדור האחרון שיהיה בעת הגאולה הם יהללו יה, על. (כ-כא) כי השקיף ממרום קדשו לשמוע אנקת אסיר, שנאק וצעק לפניו ממאסרו בזמן הגלות, ומשמים אל ארץ הביט לפתח בני תמותה, מצייר שההשקפה לשמוע התפלה היא ממרום קדשו, שמציין שכינת עוזו בקדש למעלה מן המערכת, שמשם ישגיח ושומע תפלה, והפעולה לפתח בני תמותה הוא משמים דרך המערכת, שמסבב הצלתם עפ''י הטבע בנסים נסתרים :(מלבי"ם באור הענין)


{כ}  כִּי הִשְׁקִיף מִמְּרוֹם קָדְשׁוֹ יְהוָה מִשָּׁמַיִם אֶל אֶרֶץ הִבִּיט:

 רש"י  אל ארץ הביט. לראות בעני עמו : (רש"י)

 מצודת ציון  השקיף. ענין הבטה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  השקיף, הביט. המשקיף הוא דרך החלון או הארובה ולרוב ישקיף מלמעלה למטה כמ''ש חז''ל, וכשלא בא אחריו פעל ראה הוא לרוב לרעה וכמ''ש חז''ל, חוץ ממ''ש השקיפה ממעון קדשך מן השמים, ופה בא אחריו פעל הביט, כאלו יתחיל להשקיף ממרום קדשו דרך השמים ומשם הביט :(מלבי"ם באור המלות)


{כא}  לִשְׁמֹעַ אֶנְקַת אָסִיר לְפַתֵּחַ בְּנֵי תְמוּתָה:

 רש"י  תמותה. חולה למות אנמוריני''דא בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  לפתח. להתיר קשרי האסורים להוליכם למיתה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אנקת. ענין צעקת אנחה כמו באנוק חלל (יחזקאל כו) : לפתח. ענין התרת הקשר כמו מוסר מלכים פתח (איוב יב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  לפתח. מוסרותיהם. בני תמותה. הקרובים למות :(מלבי"ם באור המלות)


{כב}  לְסַפֵּר בְּצִיּוֹן שֵׁם יְהוָה וּתְהִלָּתוֹ בִּירוּשָׁלִָם:

 מצודת דוד  לספר בציון. למען יסופר בציון וגו' : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (כב-כג) לספר, ר''ל לפתח בני תמותה כדי שהם יספרו אח''כ שם ה' ותהלתו בירושלים, לעתיד כשיקבצו עמים וממלכות לעבוד את ה', ושם ה' מורה על פרסום שמו שהוא בורא העולם ומחדשו ומנהיגו, זה יספרו בציון, ששם יושבים החכמים והכהנים שהם ידעו את שם ה', ותהלתו הוא מצד דרכיו והנהגתו רחום וחנון, זה ידעו אף ההמון שישבו בירושלים בכל העיר :(מלבי"ם באור הענין)


{כג}  בְּהִקָּבֵץ עַמִּים יַחְדָּו וּמַמְלָכוֹת לַעֲבֹד אֶת יְהוָה:

 מצודת דוד  בהקבץ. בעת יתקבצו עמים וממלכות לעבוד את ה' : (מצודת דוד)


{כד}  עִנָּה בַדֶּרֶךְ (כחו) כֹּחִי קִצַּר יָמָי:

 רש"י  ענה בדרך כחי. חוזר לקבלו הראשון כי נשאתני ותשליכני ימי כצל נטוי ענה בדרך אויבי כחי : (רש"י)

 מצודת דוד  ענה. את זה יספרו לומר הנה מאז ענה האויב כוחי בדרך ובזה קצר ימי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ענה. מלשון ענויים : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ענה, שב המתפלל ויאמר, הגם שכבר נתיאשתי שאאריך ימים עד שאראה הישועה כמ''ש ימי כצל נטוי וכו' כי כבר ענה כחי בדרך ע''י רוב הגליות והטלטול, ובזה קצר ימי, בכל זה מתפלל שיאריך ימים עד שיראה הישועה בעיניו, ועז''א.(מלבי"ם באור הענין)


{כה}  אֹמַר אֵלִי אַל תַּעֲלֵנִי בַּחֲצִי יָמָי בְּדוֹר דּוֹרִים שְׁנוֹתֶיךָ:

 רש"י  אומר. לה' : אלי. אתה : אל תעלני בחצי ימי. אל תסלק אותנו להשמידנו מן האדמה ביד אויבינו בחצי ימינו ומה הם ימינו כל ימות דור דורים שנותיך, הבטחת לקיימנו לפניך כמו שאמר בסוף המזמור ושנותיך לא יתמו וזרע עבדיך לפניך יכון : (רש"י)

 מצודת דוד  אומר. והייתי אומר בתפלה הלא אלי אתה אל תסלקני מן העולם בחצי ימי : בדור וגו'. ר''ל בכל ימי הדורות בזמן השנים שקצבת ואל תסלקם בחצי ימיהם וכאומר לא על עצמו בלבד אני מתפלל כ''א על כל הדורות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תעלני. ענין סלוק כמו כעלות גדיש בעתו (שם ה') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אומר אלי אל תעלני בחצי ימי מן העוה''ז, בדור דורים שנותיך, מציין שהגם שה' למעלה מן הזמן ולא יתכן שנאמר שיש לו שנים וימים, בכ''ז מצד שהוא מנהיג את הדורות, והדורות מתנהגים כפי קצב הזמן מעשה ה' ניכר בכל דור ודור כמ''ש וזכרך לדור ודור, מצד זה יתיחסו הדורות אליו כשנים, שכמו ששנות האדם יחשבו כפי מספר הקיפי גלגל חמה, כן יחשבו שנותיו כפי מספר הדורות, שנמליץ על צד המליצה שכל דור ודור הוא שנה של מעלה, ר''ל שבו יתראה הנהגה חדשה ושינוי בהנהגה והיקף חדש, ועפ''ז יאמר בבקשתו שלא יעלהו אל שנותיו, שהם דור דורים, (שהם שנות ההשגחה העליונה כפי מה שנשיג אותה פועלת בעולם הזמני) לא יעלהו בחצי ימיו, שבזה תהיה השנה העליונה קצרה כמפי הראוי, אחר שאורך השנה העליונה הוא לפי אורך שנות הדור :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אל תעלני. עלית הנפש לשמים, כמ''ש והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה, ופי' בחצי ימי בדור דורים, שימי יהיו רק חצי ימי הדור הראוי :(מלבי"ם באור המלות)


{כו}  לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ וּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ שָׁמָיִם:

 רש"י  לפנים. מתחלה : (רש"י)

 מצודת דוד  לפנים. אתה יסדת את הארץ מתחלה מאין ליש וכן השמים מעשי ידך המה וא''כ קדמת להם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לפנים. מתחלה כמו וזאת לפנים בישראל (רות ד') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לפנים, כי הנה ראינו שכל המציאות הנתון תחת הזמן לא יעמוד רגע על מצב אחד, כי הארץ אשר יסדת לפנים ושמים שהם מעשה ידיך, (מדמה הארץ כיסוד הבנין והשמים כגג הבנין למעלה) ובזה נכלל כל העולם המוחש הנתון תחת הזמן, אין להם מציאות אמתי משתי פנים, א. מצד כי.(מלבי"ם באור הענין)


{כז}  הֵמָּה יֹאבֵדוּ וְאַתָּה תַעֲמֹד וְכֻלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ כַּלְּבוּשׁ תַּחֲלִיפֵם וְיַחֲלֹפוּ:

 רש"י  כלבוש תחליפם. כאדם ההופך לבושו לפושטו : (רש"י)

 מצודת דוד  המה יאבדו. סוף הדבר יהיה שהמה יאבדו ואתה תעמוד וא''כ גם תאחר להם. כלבוש . שפושט האדם ומחליפו באחר כן תחליף את העולם כמ''ש הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה (ישעיה סה) : ויחלופו. ר''ל כאשר תעשה כן תקום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יבלו. ענין רקבון וכמישה כמו ועלהו לא יבול (לעיל א') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  המה יאבדו, כי כל שי''ל תחלה י''ל תכלה, ורק אתה תעמוד בלי השתנות, ב. שגם בעת קיומם כולם כבגד יבלו, כי ההיולי פושט צורה ולובש צורה תמיד, והמשיל בזה שני משלים, א. שכבגד יבלו מעצמם עת יניחו אותו ימים, כי כל מורכב מתפרד, ב. מצד שההיולי פושט את מלבושיו פושט צורה ולובש צורה אחרת תמיד, כמי שמחליף את מלבושיו בכל פעם, ועז''א כלבוש תחליפם ויחלופו, ואתה הוא, רק שאתה הוא הדבר הקיים כמו העומד בעצמותו ובלתי משתנה, וגם שנותיך לא יתמו, שכבר אמרנו שהשנים שיתיחסו לה' הם הדורות המתחדשים, והם לא יתמו, ומפרש מי הם שנותיך, הם.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  כבגד, כלבוש. הבגד כולל כל הבגדים והלבוש הוא המיוחד ללבוש לצורך איזה ענין כנ''ל (כ''ב י''ט) וישעיה ס''ג א', ודרך להחליפו אח''כ :(מלבי"ם באור המלות)


{כח}  וְאַתָּה הוּא וּשְׁנוֹתֶיךָ לֹא יִתָּמּוּ:

 רש"י  ואתה הוא. העומד וקיים : (רש"י)

 מצודת דוד  ואתה הוא. אבל אתה דבר העומד בהוייתו ומתקיים ואין תשלום זמן לשנותיך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הוא. ר''ל דבר העומד בהויתו ומתקיים : יתמו. מל' תם והשלמה : (מצודת ציון)


{כט}  בְּנֵי עֲבָדֶיךָ יִשְׁכּוֹנוּ וְזַרְעָם לְפָנֶיךָ יִכּוֹן: (פ)

 מצודת דוד  בני עבדיך. בני אברהם יצחק ויעקב ישכנו בה וזרעם יהיו נכון לפניך עד עולם ומוסב למעלה לומר את זה יספור לומר כזה וכזה התפללתי והנכם רואים כי שמע אלי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יכון. מל' הכנה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  בני עבדיך, שהם בני הצדיקים, הם ישכונו, שהגם שכל המציאות יתבטל, בדור הצדיקים שהם חלק אלוה ממעל עד שיתיחסו אליו כשנותיו (כי בם ובעבורם יפעול שנוים ותמורות בעולם הזמני) הם יתקיימו לעד וישכנו בלי כליה ואבדון, שהגם שתחרב העולם זרעם לפניך יכון, לעמוד לפניך בעולם הנשמות לאור באור פני מלך חיים : (מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-קג

{א}  לְדָוִד בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְהוָה וְכָל קְרָבַי אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ:

 רש"י  ברכי נפשי. חמשה ברכי נפשי יש כאן כנגד חמשה עולמו' שאדם דר בהם כמו שאמרו רבותינו במסכ' ברכות דר במעי אמו ינק משדי אמו וכן כלם : (רש"י)

 מצודת דוד  וכל קרבי. איברי הפנימים גם המה יברכו את שם קדשו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קרבי. הם האיברים הפנימים כמו וקרבי לקיר חרש (ישעיה וז) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לדוד, ידבר על הנהגת ה' וחסדיו עם נפש האדם הרוחנית, איך חושב מחשבות בל ידח ממנו נדח. ברכי נפשי את ה', יאמר אל נפשו הרוחנית שהיא בת אלהים וחלק אלוה ממעל, שתברך את ה' על החסדים שעושה עמה, וכל קרבי, הוא הגוף שהוא לבוש אל הנפש, יברכו את שם קדשו, כי הגוף החומרי לא ישיג את ה' בעצמו כמו שתשיגהו הנפש הרוחניית, רק כשומע את שמו מרחוק, ויברך את פרסום שמו מרחוק :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ה', שם קדשו. השם יבוא לרוב בשאינו מכיר הדבר עצמו רק לשמע שמו מרחוק, עי' למעלה (ט' י''ח, ס''ו ד', ע''ו ב') ובכ''מ :(מלבי"ם באור המלות)


{ב}  בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְהוָה וְאַל תִּשְׁכְּחִי כָּל גְּמוּלָיו:

 מצודת דוד  כל גמוליו. גמול טובה שגמל עמך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ברכי נפשי את ה', היא ברכה פרטית על החסד שעושה עמה ביחוד, ואל תשכחי כל גמוליו, שהגמול הוא מה שעושה מפני התפעליות של אהבה שי''ל אל הנפש, שעי''ז הוא מקבלה בתשובה וסולח לעונה כמו שיפרש, וחז''ל אמרו (בברכות יו''ד) שעשה לה דדים במקום בינה (כי התשובה יונקת מבינה כנודע וכמ''ש ולבבו יבין ושב ורפא לו) טעמא מאי חד אמר שלא יסתכל במקום ערוה (תשובה מן העינים אשר זונים אחרי מינות), וחד אמר שלא יינק ממקום הטנופת (תשובה על חטא הבא ע''י כח התאוה) :(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  הַסֹּלֵחַ לְכָל עֲוֹנֵכִי הָרֹפֵא לְכָל תַּחֲלֻאָיְכִי:

 מצודת ציון  עונכי. עונך והיו''ד יתירה וכן תחלואיכי חייכי המעטרכי נעוריכי בכולם היו''ד יתירה והיא דרך צחות הלשון : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הסולח, מפרש מ''ש כל גמוליו, מה שסולח לכל עונכי, ובזה הוא רופא לכל תחלואיכי, כי העון הוא חולי הנפש, וכמ''ש הרמב''ם בשמונה פרקיו שיש לנפש בריאות וחולי כמו שיש לגוף בריאות וחולי :(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  הַגּוֹאֵל מִשַּׁחַת חַיָּיְכִי הַמְעַטְּרֵכִי חֶסֶד וְרַחֲמִים:

 מצודת ציון  המעטרכי. מל' עטרה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הגואל, ובזה גואל חיי הנפש שלא תרד שחת לשאול ואבדון, וגם מעטרכי חסד ורחמים, ומפרש, שמעטר אותה בחסד במה שהוא.(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  הַמַּשְׂבִּיַע בַּטּוֹב עֶדְיֵךְ תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי:

 רש"י  תתחדש כנשר נעוריכי. כנשר הזה שמחדש כנפיו ונוצה משנה לשנה, ויש מדרש אגדה על מין נשר שכשמזקין חוזר לנערותו : (רש"י)

 מצודת דוד  כנשר. כמו הנשר מחדש כנפיו מעשר שנים לעשר שנים חוזר הוא לימי נעוריו כן תתחדש ימי נעורים באמיץ כח ובבריאות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עדיך. הפה תקרא כן כמו עדיו לבלום (לעיל ל''ב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  המשביע בטוב עדיך, שבעודה כלואה בגוי' משביעה אותה בטוב נפשי, מה שנתן לה תורה ומצות שהם מזון הנפש מצד חסדי ה' עליה, ונגד מ''ש המעטרכי רחמים, מפרש תתחדש כנשר נעוריכי, שבעת תצא מן הגוף תתחדש כנשר אשר ימרטו נוצותיו ויתחדש בנוצות וכנפים חדשים בם יגביה עוף לשמים, כן אחר שתפשט גופה העפרורי תלבש מחלצות בם תעוף אל מעונה ואל בית אביה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עדיך. מלשון עוד, מציין המציאות שהיא עודה בעולם :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  עֹשֵׂה צְדָקוֹת יְהוָה וּמִשְׁפָּטִים לְכָל עֲשׁוּקִים:

 מצודת דוד  ומשפטים. עושה משפט לכל עשוקים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עשוקים. מלשון עושק וגזל : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  עושה צדקות ה', הגם שמצד המשפט ודין הגמור היה מחויב שהנפש החטאת היא תמות, אינו מתנהג עמה במדת המשפט רק עפ''י הצדקה העליונה, אשר לא תשקיף על מעשה האדם ועל מדת הדין רק יתחסד עמה כפי מדת צדקתו, ומשפטים לכל עשוקים ובמדת המשפטים לא יתנהג רק במה שחטא בין אדם לחברו, שבזה יעשה משפט לעשוקים כפי מדת הדין, ואין מועיל תשובה עד שישיב את העשק :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  צדקות ומשפטים, הבדלם מבואר בכ''מ עי' ישעיה נ''ט :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  יוֹדִיעַ דְּרָכָיו לְמֹשֶׁה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲלִילוֹתָיו:

 רש"י  יודיע דרכיו. מודיע דרכיו למשה : (רש"י)

 מצודת דוד  יודיע. דרכי טובו הודיע למשה : לבני וגו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עלילותיו. מעשיו : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (ז-ח) יודיע, וזאת הודיע למשה שזה מרדכי ה' שהוא רחום וחנון ארך אפים שכ''ז ממדת הצדקה העליונה, וה' הולך בדרכים הללו, ויש הבדל בין דרכים ובין עלילות, שהעלילות הם הפועלות הצומחות מתכונות נפשיות, והנה ב''י הם חושבים שמה שהוא רחום וחנון היה אצלו כעלילות ותכונות נפשיות, שמתפלל ממדת הרחמים או ממדת החנינה, כי מדות האלה אצל בני אדם שרשם הם מתכונות נפשיות, ע''י שיתעורר לרחמים וחמלה, ונאמרו להם על השי''ת כדי לשבר את האזן כפי מה שהם אצל בשר ודם, עד שהם חושבים שהם עלילות והתפעליות נפשיות, כלשון בני אדם שמרחמים ומאריכים אף, אבל למשה הודיע דרכיו, שה' לא יתפעל משום דבר, ואין הרחמים הנאמרים עליו ית' כמו הרחמים הנאמרים אצלינו, רק הם אצלו דרכים ומנהגים קבועים והוא ית' בלתי מתפעל ומשתנה משום דבר :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  דרכיו, עלילותיו. דרך הוא המנהג, ועלילה היא הפעולה ששרשה מתכונת נפשיית (כמ''ש ירמיה י''ח א'), וזה המבדיל בין עלילה ובין מעשה ופעולה, וגם ר''ל למשה הודיע דרכיו הפנימים, ובני ישראל ישיגו עת יצא מכח אל הפועל וידעו הכחות ע''י הפעולות :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  רַחוּם וְחַנּוּן יְהוָה אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חָסֶד:

 מצודת דוד  רחום וגו'. ר''ל ואלו הם דרכי טובו, רחום וגו' : (מצודת דוד)


{ט}  לֹא לָנֶצַח יָרִיב וְלֹא לְעוֹלָם יִטּוֹר:

 מצודת דוד  לא לנצח יריב. אף אם יריב עם החוטאים מ''מ לא לנצח יריב כי ישוב ירחם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יטור. ענין שמירת האיבה בלב כמו לא תקום ולא תטור (ויקרא יט) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לא לנצח יריב, יש הבדל בין לנצח ובין לעולם, שלעולם מציין העולם של הגוף, ולנצח מציין הנצחיות של הנפש, ויש הבדל בין יריב ובין יטור, שיריב הוא שיריב עמו ומעניש אותו, והנוטר שומר השנאה בלב ואינו מעניש תיכף, אומר שמחסדי ה' שעת יריב עם האדם ומעניש אותו לא יריב עמו בעולם הבא להכרית את נצחיות הנפש רק יריב עמו בעולם הזה, ומשלם לו ענשו פה שהוא עולם זמני לא נצחי, כדי שלא יעניש את הנפש שעונשה נוגע בנצחיותה שהיא לנצח, ולכן לא יטור השנאה לעולם בלב, רק יריב ויעניש בעולם הזה כדי שלא יצטרך לענשו בעולם הבא :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  לעולם, לנצח, יריב, יטור. עי' ירמיה ג' :(מלבי"ם באור המלות)


{י}  לֹא כַחֲטָאֵינוּ עָשָׂה לָנוּ וְלֹא כַעֲוֹנֹתֵינוּ גָּמַל עָלֵינוּ:

 מצודת דוד  לא כחטאינו. אף גמול העונש לא יעשה בערך החטא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גמל. ענין תשלום השכר : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לא, יש הבדל בין החטא ובין העון, שהחטא הוא מצד השוגג או ע''י התאוה והעון הוא ע''י עוות השכל שכופר במצוה או במצוה עליה, ויש הבדל בין עשה ובין גמל, שהגמול הוא לפי התפעליות אהבה או איבה, והנה על החטא לא שייך התפעליות שנאה ואיבה, כי הי' כמוכרח ע''י התאוה או השגגה, ועז''א שלא עשה לנו כחטאינו שלא העניש כפי החטא, ומוסיף שגם על העון שהיא במזיד, שע''ז שייך גמול, שיגמלהו כפי שנאתו עפ''י שעשה להכעיס ובשאט נפש, בכ''ז לא כעונותינו גמל עלינו, ובזה מפרש מדת ארך אפים שהזכיר בפסוק ח' :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  כחטאינו, כעונותינו. הבדלם מבואר בכ''מ. עשה, גמל. כ''מ שנאמר גמול נקשר עמו הפעליות אהבה או איבה, עי' למעלה י''ח כ''א :(מלבי"ם באור המלות)


{יא}  כִּי כִגְבֹהַּ שָׁמַיִם עַל הָאָרֶץ גָּבַר חַסְדּוֹ עַל יְרֵאָיו:

 מצודת דוד  כגבוה. כערך רוב גבהות השמים על הארץ כן הוא רוב התגברות חסדו על יריאיו כי אף אם חטאו ליראים יתחשבו מול הסרים מה' : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי כגבוה שמים על הארץ, כמו שמה שנאמר שהשמים גבוהים מן הארץ לא יכנס בגדר ההצטרפות כלל, שלא יתכן לאמר שדבר אחד גבוה מחברו רק אם גם השני יש לו איזה גובה, לא כן בזה שהשמים גבוהים והארץ בתכלית המטה, כן באופן זה גבר חסדו על יראיו, שאינו לפי ערכם וזכותם, עד שנאמר שנתן להם חסד יותר מן הראוי לפי מעשיהם, רק הוא חסד גמור שאין להם הכנה וזכות כלל לזה, כי מעשיהם שפלים בתכלית, ואין להם ערך כלל נגד חסדי ה' הגבוהים מעל גבוה, (ובזה פירש מדת רב חסד שהזכיר) :(מלבי"ם באור הענין)


{יב}  כִּרְחֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אֶת פְּשָׁעֵינוּ:

 מצודת דוד  הרחיק. כי מעביר ראשון ראשון ומוחל עליהם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כרחק מזרח ממערב, הנה יש רוחב של מערב ממזרח ורוחק של מזרח ממערב, ר''ל שבצד ההילוך היומי שהשמש הולכת בכל יום ממזרח למערב, מזרח הוא העקר, ונופל על הלשון לאמר כרחוק מזרח ממערב, אבל בצד ההילוך השנתיי שבו תסבב השמש בגלגלה ממערב למזרח, מערב הוא העקר ויפול על הלשון לאמר כרחוק מזרח ממערב, ור''ל שפשעינו רחוקים ממנו רוחק גדול כמו הרוחק של מזרח ממערב שהוא מהלך של שס''ה ימים, לא כרוחק של מערב ממזרח שהוא רק מהלך של יום אחד. והמליצה בזה, כי ידוע דעת הקדמונים שתנועת השמש העצמיית היא ממערב למזרח, רק שגלגל היומי מכריח אותה ומסבב אותה בכל יום ממזרח למערב, והיא עצמה תלך בגלגלה ממערב למזרח, ובזה נראה שתנועתה העצמיית היא כבדה מאד ועצלה, אבל התנועה ההכרחית היא נמהרה, וכן הוא בתנועת נפש האדם שתנועתה העצמיית שתלך בדרכי ה' ולשלמותה ואשרה העצמיי היא עצלה מאד, יען שתנועתה ההכרחיית שיניע אותה היצר להבל העולם שהיא חוץ מטבעה, היא נמהרה מאד, ובא בכח גדול וביד חזקה, ומצד זה ירחיק ממנו את פשעינו, שאינם התנועה העצמיית לנו רק התנועה ההכרחיית, כרחוק מזרח ממערב שג''כ התנועה העצמיית כבדה מאד, (וזה ממדת החנינה שחשב בפ' ח') :(מלבי"ם באור הענין)


{יג}  כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים רִחַם יְהוָה עַל יְרֵאָיו:

 מלבי"ם - באור הענין  כרחם אב על בנים, שזה בא אם מפני הקורבה הטבעיית שי''ל עמהם, אם מפני שיודע טבעם ותכונותיהם שהם שובבים בטבעם ודנם לכף זכות, כן רחם ה' על יראיו, מצד שהנפש חלק אלוה וי''ל קורבה עמה, ומצד שיודע שהגוף מעכב בעדה מלכת בדרכי ה', (וזה ממדת רחום) :(מלבי"ם באור הענין)


{יד}  כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ:

 רש"י  זכור כי עפר אנחנו. זכור הוא ולא שכח שאנחנו עפר ויודע שאנוש כחצר ימיו וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  יצרנו. יצירתנו אשר הוא מעפר וא''א להפרד מכל וכל מתאוות הגוף : זכור. ותמיד זכור לפניו שאנחנו עפר וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יצרנו. מלשון יצירה ובריאה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי, מבאר מפני שמכיר ויודע סבת מהירת התנועה ההכרחיות אל החטא, כי הוא ידע יצרנו, שיצר הלב מניע את הנפש הפך מדרכי ה', וה' יודע, א. כח היצר שתנועתו חזקה מאד ושולט על כחות הנפשיות, ב. יודע עצלות התנוה העצמיית של הנפש, מפני כי עפר אנחנו, והעפר מכביד על הנפש וקשה לה להניע אותו, ר''ל שנקל מאד אל הנפש לחטוא, מפני שיצר הרע כחו רב ותנועותיו וציוריו ממהרות קודם לציורי הנפש אל הטוב, וקשה לה לעשות מעשים טובים שהיא תנועתה העצמיית כי כבד עליה העפר והחומר העכור :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  זכור. דבר זה זכור לפניו תמיד :(מלבי"ם באור המלות)


{טו}  אֱנוֹשׁ כֶּחָצִיר יָמָיו כְּצִיץ הַשָּׂדֶה כֵּן יָצִיץ:

 מצודת דוד  אנוש. ר''ל עם כי ימי האדם חולפים מהרה כחציר המתייבש מהר מחום השמש : כציץ. כמו פרחי השדה הכלים במעט זמן כן הוא פריחת האדם והצלחתו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אנוש, וגם ישקיף ברחמיו על שחיי האדם קצרים, והמה מהבל יחד מהשיג את שלימותו, מצד שני ענינים, א. כי אנוש כחציר ימיו, שהחציר מתיבש לפני כל העשבים, וכן חיי האדם קצרים ואין לו זמן לקנות שלמות, ב. כי כציץ השדה כן יציץ, כמו שהציץ אין בו ממש גם בעודהו באבו כן גם בחייו עניניו הבל ותהו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  כחציר, כציץ. עי' מ''ש ישעיה מ' :(מלבי"ם באור המלות)


{טז}  כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנּוּ וְלֹא יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקוֹמוֹ:

 רש"י  רוח עברה בו. אם עברה חולי של מיתה : (רש"י)

 מצודת דוד  כי רוח. כאשר עברה בו רוח קימעא של זעם אז אינו עוד בעולם ואם היה חוזר למקומו לא היו מכירים בו באנשי מקומו כי נשכח מלבם וכאומר אם כן הוא פן יאמר האדם איה א''כ חסד האל : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי, מפרש נגד מ''ש אנוש כחציר ימיו כי רוח עברה בו ואיננו, כמו שהרוח מייבש את החציר כן ימות מהרה, ונגד מ''ש כציץ השדה כן יציץ מפרש שלא יכירנו עוד מקומו. שאינו דומה כחציר שגם אחר שנתלש יש בו ממש רק כציץ שנובל ואין בו ממש כלל עד שמקומו לא יכירנו עוד :(מלבי"ם באור הענין)


{יז}  וְחֶסֶד יְהוָה מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו וְצִדְקָתוֹ לִבְנֵי בָנִים:

 מצודת דוד  וחסד. כאומר לא כן הוא כי חסד ה' על יראיו מכל אומה ולשון מהעולם הזה עד עולם הנשמות ושמורה לו החסד על העולם ההוא : וצדקתו. צדקת ה' על יראיו שמורה היא לבני בנים ולא יבוטל א''כ החסד לא בעוה''ז ולא בעוה''ב : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  וחסד, אולם לעומת זה יעשה ה' חסד עם הנפש, אם נגד מ''ש שהגוף מת ואינו מאריך ימים, הנפש תשאר בהשארותה קיימת לנצח, עד שחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו, שאחר שיסתלק מן העולם הזה תלוהו חסד ה' אל עולם השני שהוא עולם הנצחי, ששם יחיה בנעימות נצח, וגם צדקתו שמור בעוה''ז לבני בנים, וזה לאלה השומרים בריתו וזוכרי פקודיו. שכן ישמור להם ה' הברית והחסד :(מלבי"ם באור הענין)


{יח}  לְשֹׁמְרֵי בְרִיתוֹ וּלְזֹכְרֵי פִקֻּדָיו לַעֲשׂוֹתָם:

 מצודת דוד  לשומרי. מוסב למעלה לומר לבני הבנים אשר הם שומרי בריתו : ולזכרי וגו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)


{יט}  יְהוָה בַּשָּׁמַיִם הֵכִין כִּסְאוֹ וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה:

 רש"י  משלה. מושלת : (רש"י)

 מצודת דוד  ה' בשמים. ר''ל על כי הכין כסאו בשמים ממעל לכן אף לזה משלה מלכותו בכל כי אף אם חלש למעלה לגבור יחשב ומכ''ש גבור למעלה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ה' בשמים הכין כסאו, הגם שהכין כסא הנהגתו בשמים, שהנהגת העולם הולך כפי חקי הטבע הקבועים בשמים, בכ''ז מלכותו בכל משלה, ינהיג ג''כ הנהגה השגחיית בדבר מלך שלטון ומושל על המערכת להנהיג ג''כ הנהגה לפי המעשה והשכר והעונש, לשלם לצדיקים כפועל ידם :(מלבי"ם באור הענין)


{כ}  בָּרְכוּ יְהוָה מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ:

 מצודת דוד  לשמוע. ר''ל לא יעשו בעבור קבול שכר כי עושים דברו בעבור לשמוע בקול דברו וזה כל מגמתם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ברכו עתה סיים את דבריו בהזכירו הנהגת ה' בשלשה עולמות אשר ברא, (הא') הברכה והשפע אשר ישפיע ה' בעולם המלאכים על שמצד זה ברכו ה' מלאכיו, והמלאכים הם העומדים מוכנים אל משלחת ה' להפליא פלאות ולשדד הטבע בעת הצורך, שזה יעשה ע''י המלאכים שהם למעלה מן הכסא שהיא המערכת כמ''ש שרפים עומדים ממעל לו, ר''ל ממעל להכסא, ואם אין להם חקים קבועים ועבודה קבועה, כי לא ינהיג ה' הנהגה הנסיית רק לפעמים בעת הצורך, וע''כ נקראו מלאכיו, שהמלאך ילך בשליחות נכבד ורק לפרקים, והם גבורי כח כי הם ישדדו המערכת בגבורה, והם עושי דברו, כי לא ילכו רק בעת אשר יגיע להם דבר מיוחד ופקודה מאת יוצרם, ועז''א לשמוע בקול דברו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (כ-כא) מלאכיו, משרתיו. המלאך הוא ההולך בשליחות נכבד. והונח על המלאכים שישלחם ה' לענינים נכבדים אל עשיית הפלאים והגעת הנבואה לנביאים וכדומה, והמשרת עומד לשרת תמיד, ועי' לקמן (ק''ד ד'), וצבאיו הם החיל ובא על צבא הכוכבים העומדים במשמרתם כפי רצון ה' :(מלבי"ם באור המלות)


{כא}  בָּרְכוּ יְהוָה כָּל צְבָאָיו מְשָׁרְתָיו עֹשֵׂי רְצוֹנוֹ:

 מצודת דוד  כל צבאיו. צבא השמים כוכבים ומזלות : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ברכו ה' כל צבאיו, הוא העולם הגלגלים וצבא המערכת והם משרתיו, כי הם המשרתים בקביעות לא רק לפרקים, והם עושי רצונו, לא ימתינו עד דבור מיוחד, כי הרצון הקדום שרצה בעת הבריאה שאז קבע חקיהם ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבור, רצון זה יעשו בקביעות בלי הפסק :(מלבי"ם באור הענין)


{כב}  בָּרְכוּ יְהוָה כָּל מַעֲשָׂיו בְּכָל מְקֹמוֹת מֶמְשַׁלְתּוֹ בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְהוָה: (פ)

 רש"י  ברכו ה' כל מעשיו. אשר הם בכל מקומות שממשלתו שם : (רש"י)

 מצודת דוד  בכל מקומות. אשר הם בכל מקומות ממשלתו והוא כל העולם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ברכו ה' כל מעשיו, הם ברואי עולם השפל שהיא גמר המעשה, בכל מקומות ממשלתו, כי ממשלתו מגיע גם בעולם השפל הלז, אם ע''י הנהגת המלאכים בדרך הפלאי, אם ע''י הנהגת המערכת בדרך הטבע, ברכו נפשי את ה', כי היא הכוללת כל העולמות, שמצד הגוף היא כטבע עולמית שלמטה שחקיהם קבועים, ומצד עצמה היא כעולם המלאכי' לשדד טבע גופה ולשמוע בקול דברו, וה' הרכיב בה כל מעשה בראשית וכל העולמות, עד שהיא תברך את ה' כנגד כולם, ועמש בזה באורך באה''ש דרוש ג' : (מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-קד

{א}  בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְהוָה יְהוָה אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ:

 מלבי"ם - באור הענין  ברכי נפשי את ה', אחר שברך את ה' על הנהגת הנפש וההשגחה הנראה בזה, בא לברך על כלל הבריאה שברא את האדם הגדול שהוא העולם, ואיך סדר הכל בחכמה ובהשגחה יתירה שכל אחד תכלית לחברו עד האדם שהוא תכלית כל הבריאה. ה' אלהי גדלת מאד, ר''ל אתה מצד עמך כמו שאתה בחביון עוזך, אתה גדול מאד, ואין לנו בזה שום השגה וידיעה, אך בך כלול כל המציאות מראש ועד סוף, שע''ז מורה שם גדול, וכאשר עלה ברצונך הנעלם להוציא את העולמות מעצמותך הנעלם, אז הוד והדר לבשת, שהוא התגלות הספירות והאורות העליונות שהם מעטה לבושו, שבם התלבש כהדין קמצא דלבושיה מיניה וביה להוציא יש מאין, ויש הבדל בין הוד ובין הדר, שההוד הוא פנימי מהדר, וכן היה אורות וכלים, אור מקיף לאור פנימי, נשמה ונשמה לנשמה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  גדלת. פעל או שם גדול הנזכר אצל ה', יציין לרוב על שהוא סבת כל הדברים מראש ועד סוף כמ''ש בכ''מ. הוד והדר. התבאר בס' התו''ה (קדושים סי' ל''ח) שהוד הוא פנימי מן הדר, ואצל ה' מורה על אור הפנימי הטמור וגנוז. והדר הוא הדרו החיצוני שבו יתגלה, והאצילות והבריאה שע''י יוכר ה' לבריותיו ויתגלה יכונו בשם לבושים, שהמדות הם המלבושים, וסימניך ולבש הכהן מדו בד :(מלבי"ם באור המלות)


{ב}  עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה:

 רש"י  עוטה אור. ברקיע כשלמה : (רש"י)

 מצודת דוד  עוטה. מלביש את העולם באור כשלמה המעטף גוף האדם : נוטה שמים. סביב הארץ כאדם הנוטה יריעה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עוטה. ענין עטיפה כמו כבגד יעטה (לקמן קט) : כשלמה. כמלבוש : כיריעה. כוילון : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  עוטה אור, ספר תחלה בריאת האור, שמן האור הנעלם דלא ידיע ולא אתידע, הוציא אור אחר ההשתלשלות אור השכל והשכליים עד שנתגשם באור המוחש, וכמו שיסתתר הלובש תחת לבושו כן יסתתר המאציל העליון תחת לבוש האורה, וכמו שהאור הבוקע דרך השלמה היא רק נקבי משכיות, ואינו דומה כאור הבוקע דרך החלון, כן התעטף והסתתר תחת האור הזה עד שלא נשיג מן האור הנעלם רק ניצוצות דקות במשכיות לבב, וכמו שהעוטה מתכסה יותר מן הלובש, כי הלבוש מכוון למדת הגוף ויושג מדת הגוף לפי מדת הלבוש, לא כן העוטה, וכן נעלם המאציל בתכלית ההעלמה, וכבר בארתי בפי' מעשה בראשית שהאור שנברא ביום הראשון לא ניתן בנרתיק עד יום הרביעי שנבראו המאירות, וזה הבדל בין אור ובין מאור, והאור הזה סבב בפעם אחד ונמצא י''ב שעות בכל סביבות הכדור, ועז''א עוטה אור כשלמה. נוטה שמים כיריעה, אחר מאמר ויהיה אור בא מאמר ויהיה רקיע, ויקרא אלהים לרקיע שמים, וכבר החזקתי בפי' מעשה בראשית כדעת המפרשים ששם רקיע נאמר על מקום עליית האדים בעיגול הנשימה ששם יתהוו העננים והמטר, ושם בארתי שע''י האור נעשה הרקיע, ר''ל התחילו האדים לעלות ונקבע מקום הסגריר ששם יתקבצו בעבים, וזה נוטה שמים כיריעה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עוטה. הוא המעטיף על כל הבגדים מלמעלה, עמ''ש ישעיה נ''ט :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו הַשָּׂם עָבִים רְכוּבוֹ הַמְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ:

 מצודת דוד  המקרה. עשה תקרת עליותיו במים והם המים העליונים אשר מעל השמים שהם כתקרה לעלייה : רכובו. להיות מרכבה לכל אשר יחפוץ יטם כהרוכב את מרכבו : המהלך. מוליך העבים במרוצה על ידי הרוח הנושב ועופף כבעל כנף : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  המקרה. ענין כסוי הבית כמו המה קרוהו (נחמיה ג) : עליותיו. מל' עליה והוא חדר ממעל לחדר : עבים. עננים : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  המקרה במים עליותיו, התחיל לפרש ענין הרקיע הזה ואיך נעשה, שהמים נתקרו כמו תקרה שהוא גג הבנין, ולמעלה ממנו הוא עלית הבנין, כי משם ולמעלה שייך אל גבול השמים, כי אינו ראוי עוד לנשימת כל בע''ח, וגם קראם עליותיו, ע''ש עליית האדים, ועי''כ שם עבים רכובו, שהאדים העולים ומתקבצים במקום הסגריר כשיתפשט מהם החום יתהוו מהם עבים, וכאלו ה' רוכב על עב קל הזה, כמ''ש הנה ה' רוכב על עב קל. המהלך, מיסב על רכובו, שהרכוב הזה הוא מהלך על כנפי רוח, שתחת הסוסים המושכים את הרכב ימשכו כנפי רוח את הרכב הזה, ר''ל שהרוחות ישאו את העבים ממקום למקום :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  המקרה. הוא הקירוי מלמעלה על הבנין. המהלך. מוסב על רובו :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט:

 רש"י  עושה מלאכיו רוחות. עושה את הרוחות שלוחיו : (רש"י)

 מצודת דוד  מלאכיו רוחות. עושה הרוחות להיות שלוחיו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לוהט. שורף ומתלהב כמו ותלהטהו מסביב (ישעיה מב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  עושה, התפוצצות העבים והורדת הגשמים יהיה ע''י שני דברים, א. ע''י הרוחות, ב. ע''י חומר הלעקטריא שהוא חומר האש הנמצא באדים, שעת יצא מהם חומר האש ירעים רעמים וברקים, ויתפוצצו העבים להוריד הגשם, והמלאך הוא השליח ההולך ממקום למקום, ויצייר שעושה מלאכיו רוחות שהם יובילו העננים למקומם, והמשרת הוא העובד עבודתו ועוש המלאכתו, ומצייר שמשרתיו הוא אש לוהט, שהחום והאש העצור באדים הם יעשו מלאכת הגשם, שעת ימשוך האויר את אש האדים לחוץ יתקבצו ויהיו לגשם ועל הארץ יריקו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מלאכיו. משרתיו (ע''ל ק''ג כ') :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  יָסַד אֶרֶץ עַל מְכוֹנֶיהָ בַּל תִּמּוֹט עוֹלָם וָעֶד:

 מצודת דוד  על מכוניה. על כנה ובסיסה לבל תהיה נוטה לפול עד עולם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  יסד, על ידי כן יסד ארץ על מכוניה, שהוא מאמר יקוו המים ותראה היבשה, שכבר בארתי בפר' ראשית שתחלה היה יסוד המים מעורב עם יסוד האויר, ועל כן כסה את כל כדור הארץ מסביב, וע''י האור נתהווה הרקיע, היינו שהתחילו האדים לעלות לרקיע שהוא עיגול הנשימה, ואחר שכל המים היו אדיים מעורבים באויר, עלו כולם למעלה עד עיגול הנשימה, ושם נתקבצו ונעשה מהם עבים וגשם, כפי חק הגשם הנעשה מאדים העולים עתה באויר שיופרש ג''כ מהם האויר המעורב עמהם, וירד למטה מים בלתי מעורבים באויר כמים שלנו, כמ''ש במדרש משל לעשר נאדות נפוחים מונחים בטרקלין הוצרך למקומם הוציא הרוח מהם, שכן הוציא ה' הרוח מן המים ונתקבצו ונתצמצמו וירדו לים אוקינוס ונראה היבשה, (וכמ''ש עוד מזה בפי' איוב סי' כ''ו), ועי''כ יסד ארץ שהיא היבשה שקראה אז בשם ארץ, ונעשה באופן שבל תמוט עולם ועד :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ עַל הָרִים יַעַמְדוּ מָיִם:

 רש"י  תהום כלבוש כסיתו. זה דוגמת האמור במקום אחר (איוב ל''ח) בשומי ענן לבושו וגו' : תהום. הוא הים : על הרים יעמדו. מי אוקיינוס גבוה מכל העולם עומד על ההרים, וכן הוא אומר (עמוס ה ט) הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ אין שפיכה אלא מלמעלה למטה : (רש"י)

 מצודת דוד  תהום. כסית את התהום לבל יעלה וישטוף את העולם כמו שמכסים דבר מה במלבוש. על ההרים. יש מימי הים על ההרים ואינם נשפכים למטה כדרך המים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  תהום, מפרש בפרטות איך היה זה, תחלה היה התהום (שהוא הארץ שתחת המים כמ''ש וחשך על פני תהום) כולו מכוסה במים כלבוש המכסה סביב, עד שעל הרים יעמדו מים, שהמים סבבו כל כדור הארץ :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תהום. כן נקרא העומק והמצולה שתחת המים :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן מִן קוֹל רַעַמְךָ יֵחָפֵזוּן:

 רש"י  מן גערתך ינוסון. כשאמרת (בראשית א) יקוו המים ומאותו הקול יחפזון ונקוו אל מקום אשר יסדת להם : (רש"י)

 מצודת דוד  מן גערתך. כשאמרת יקוו המים נסו אל המקום שהמה שם : מן קול רעמך. בעת השמעת להם קולך שהוא כקול רעם מהרו אז ללכת אל מקומם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יחפזון. מלשון חפזון ומהירות : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (ז-ח) מן גערתך, המאמרים מקבילים, מן גערתך ינוסון יעלו הרים, מן קול רעמך יחפזון ירדו בקעות, שיש הבדל בין ניסה ובין חפזון, הנס נס מן הדבר ע''י הכרח, והנחפז נחפז אל הדבר מפני שרצונו בדבר ההוא, שתחלה מה שעלו המים אל הרקיע היה נגד טבעם הקודם, רק שגער ה' בם ונסו ע''י גערת ה' ופקודתו מן המקום שהיו בו, ועלו הרים שהעליה הוא נגד טבע המים, ואח''כ מן קול רעמך, שהרעם מפוצץ העננים ומוריד הגשם למטה ירדו בקעות למטה, וזה היה כפי טבע המים שטבעם לירד מלמעלה למטה, ועז''א יחפזון שנחפזו אל מקומם הטבעי למטה, ונקוו אל מקום זה אשר יסדת להם, שהוא ים אוקינוס :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ינוסון, יחפזון. הנס הוא מן הדבר ע''י הכרח והחפזון הוא אל הדבר ברצונו, כמ''ש ישעיה (נ''ב י''ב) :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת אֶל מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם:

 מצודת דוד  יעלו הרים. בעת נסעו הלכו בדרך מהלכם על ההרים חוץ מטבע המים ומשם ירדו אל הבקעות ולא נשארו שמה כטבע המים רק הלכו אל המקום הזה אשר יסדת להם : (מצודת דוד)


{ט}  גְּבוּל שַׂמְתָּ בַּל יַעֲבֹרוּן בַּל יְשׁוּבוּן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ:

 רש"י  גבול שמת. להם החול אשר סביב שפתו : (רש"י)

 מצודת דוד  גבול שמת. חול הים שמת להם לגבול לבל יעברו הגבול ההוא לבל ישובו למקומם לכסות הארץ כאשר בתחילה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  גבול שמת, ואז שם ה' גבול לים סביב בל יעבורון את הגבול הזה, לבל ישובון עוד לכסות הארץ כמו שהיה בתחלת הבריאה :(מלבי"ם באור הענין)


{י}  הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים בַּנְּחָלִים בֵּין הָרִים יְהַלֵּכוּן:

 מצודת דוד  בנחלים. שלא יפסק מימיהם והמה שוטפים והולכים בין ההרים להשקות אותם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  המשלח, עתה יספר התועליות שיגיעו מן החקים האלה, ואיך ערך ה' הכל בחכמה לצורך הנבראים, כי ע''י שיעלו המים באדים וירדו אל ההרים יתמצו באדמה ויתהוו מהם מעינים, והם ירדו מן ההרים אל נחלי מים אשר יתקבצו בין ההרים, ור''ל שישלח מעינים בנחלי מים אשר הנחלים האלה ילכון בין ההרים :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יהלכון. מוסב על הנחלים, ונעלם מלת אשר :(מלבי"ם באור המלות)


{יא}  יַשְׁקוּ כָּל חַיְתוֹ שָׂדָי יִשְׁבְּרוּ פְרָאִים צְמָאָם:

 מצודת דוד  ישקו. הנחלים ההם משקין את חיות השדה המצויים בין ההרים והפראים ישברו את צמאם במימיהם ר''ל יבטלו הצמאון בשתיית המים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ישקו, וזה לתועלת החיים שעתידים להבראות, כי הנחלים ישקו כל חיתו שדי, וגם החיות הפראים ישברו מהם צמאם :(מלבי"ם באור הענין)


{יב}  עֲלֵיהֶם עוֹף הַשָּׁמַיִם יִשְׁכּוֹן מִבֵּין עֳפָאיִם יִתְּנוּ קוֹל:

 רש"י  עליהם עוף השמים ישכון. על המעינות : מבין עפאים. ענפי אילנות וכן (דניאל ד) עפיה שפיר : (רש"י)

 מצודת דוד  עליהם. אצל הנחלים ההם ישכנו העופות : מבין עפאים. מבין עלי האילנות המצוים אצל הנחלים משם יתנו קול שיר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עפאים. עלים כמו עפיה שפיר (דניאל ד) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  עליהם, ר''ל ועל ההרים ישכון עוף השמים קרוב אל המים, (שזה נכלל ג''כ במלת עליהם דהיינו על ההרים והנחלים), ושם יתנו קול מבין עפאים, וא''כ היה בזה הכנה אל משכן חיות היבשה ועוף השמים :(מלבי"ם באור הענין)


{יג}  מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו מִפְּרִי מַעֲשֶׂיךָ תִּשְׂבַּע הָאָרֶץ:

 מצודת דוד  מעליותיו. הם העננים שהמה לצד השמים : מפרי מעשיך. הם פרי העננים והוא הגשם וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מעליותיו. מלשון עליה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  משקה הרים מעליותיו, וכן מן עליות האדים שעולים בגובה ישקה את ההרים שירד עליהם מטר, ומן פרי המעשים האלה תשבע הארץ, כי ההרים ישקו מן האדים העולים לגובה והארץ תשבע מן המטר הכללי והנחלים שיתהוה ממנו :(מלבי"ם באור הענין)


{יד}  מַצְמִיחַ חָצִיר לַבְּהֵמָה וְעֵשֶׂב לַעֲבֹדַת הָאָדָם לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ:

 רש"י  מצמיח חציר וגו'. (טו) ויין. אשר ישמח לבב אנוש גם אותו יוציא מן הארץ : ושמן. להצהיל בו פנים : ולחם. אשר לב אנוש יסעד : (רש"י)

 מצודת דוד  לבהמה. למאכל בהמה : לעבודת האדם. מצמיח עשב למלאכת האדם כמיני צבעים וכדומה : להוציא. מצמיח להוציא לחם וגומר : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  מצמיח, עתה יספר את הנברא ביום הג', שאמר תדשא הארץ דשא, (כי עד עתה באר שהנברא קודם היה הכנה אל הנברא אחריו, שהרקיע והאדים והמטר היה הכנה אל הנברא מיום ג' ואילך) ואחר ההכנה הזאת, אמר תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע ועץ פרי עושה פרי, שהם ג' מינים, א. דשא הוא התלבשות הארץ בעשבים שרובם הם למאכל בהמה, ועז''א מצמיח חציר לבהמה, ב. עשב מזריע זרע, שהם עשבים הנזרעים בידי אדם, והחשוב מהם הם חמשת מיני דגן שעושים מהם לחם ומברכים עליהם מחשיבותם המוציא וברכת המזון, ועשב זה לא יתהווה ממנו לחם תיכף רק אחר עבודה ויגיעה רבה שידוש ויטחן וילש ויאפה ואז נעשה לחם, וז''ש ועשב לעבודת האדם להוציא לחם, שע''י עבודת האדם יוציא ממנו לחם, שע''י עבודתו בהעשב יוציא לחם מן הארץ :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  לעבודת. שיעבוד האדם להוציא לחם מן העשב ע''י עבודתו :(מלבי"ם באור המלות)


{טו}  וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד:

 מצודת דוד  ויין. מצמיח היין המשמח לב שותהו : להצהיל. מצמיח השמן להאיר פני האדם על ידי כשירבה לאכול ממנו ולמשוח בו : ולחם. מצמיח הלחם להסעיד לב האדם מחולשתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  להצהיל. ענין הארה כמו צהלה ושמחה (אסתר א) : יסעד. ישען : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ויין, ג. ברא עץ פרי ואילני סרק, והחשובים שבעץ פרי הם הגפן שממנו יוציא יין אשר ישמח לבב אנוש, והזית אשר ישמש להצהיל פנים משמן, והם אשר נבראו לתוספת עידון ותענוג, אבל לא יועילו בלא הלחם הסועד את הלבב, ור''ל שהיין ישמח והשמן יצהיל פנים בצירוף הלחם אשר לבב אנוש יסעד, כי בלעדי הלחם ימר שכר לשותיו ולא יצהיל פנים :(מלבי"ם באור הענין)


{טז}  יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי יְהוָה אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע:

 רש"י  עצי ה'. בגן עדן : (רש"י)

 מצודת דוד  ישבעו. מן המטר ישבעו עצי ה' וחוזר ומפרש ארזי הלבנון אשר נטע הם אילני סרק שאין מדרך האדם לנטעם וגדלים מאליהם ומעשי ה' המה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ישבעו, וכן הוכן הגשם לצורך אילני סרק, שמן הגשם ישבעו עצי ה' וגם ארזי לבנון הרמים והנשאים אשר נטע, שהם יש מהם ג''כ תועלת לצורך החיים שנבראו אחריהם, יען.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ישבעו. מוסב למעלה מפרי מעשיך תשבע הארץ, ישבעו עצי ה', כמו ארזי אל :(מלבי"ם באור המלות)


{יז}  אֲשֶׁר שָׁם צִפֳּרִים יְקַנֵּנוּ חֲסִידָה בְּרוֹשִׁים בֵּיתָהּ:

 רש"י  צפרים יקננו. ישראל ישכנו שם : יקננו. לשון קן צפור : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר שם. על ארזי הלבנון יעשו הצפרים לעצמן קן ומקום מדור וכאלו ברא הארזים לתועלת הצפרים : ברושים ביתה. מקום מדורה על הברושים וכאילו נבראו לתועלתם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צפרים. הוא שם כולל לכל העופות : יקננו. מלשון קן ומדור : חסידה. שם עוף : ברושים. מין אילן סרק : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אשר שם צפרים יקננו, שהצפרים דרכם לקונן בקן על הארזים הגבוהים והחסידה שדרכה לשבת בקן כמו בית מחסה מזרם וממטר, בוחרת ביתה בברושים שהענפים רחבים ומגינים בפני המטר :(מלבי"ם באור הענין)


{יח}  הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים:

 רש"י  הרים הגבוהים. ברא ליעלים : מחסה. כל לשון מחסה לשון צל ומחבא שאדם מתכסה שם מן הזרם ומן המט' אבר''י בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  ליעלים. למדור היעלים וכן סלעים להיות מחסה לשפנים ור''ל על הכל ישגיח לתת לכ''א לפי טבעו ומנהגו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ליעלים. שם חיה יעל : לשפנים. שם חיה שפן : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הרים, וכן המציא מעון גם לחיות היבשה שצריכים להשגב במקום גבוה מפני הטורפים, ייחד את ההרים הגבוהים שיהיו משכן ליעלים, והשפנים שצריכים מחסה מפני חלישותם, ייחד להם שידורו בסלעים, באופן שבהשגחתו המופלאת יחד לכל חי מעונו ומקומו בתכלית הטוב והתיקון :(מלבי"ם באור הענין)


{יט}  עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ:

 רש"י  למועדים. למנות בו זמנים ורגלים : שמש ידע מבואו. אבל ירח לא ידע מבואו פעמים שבא בארוכה פעמים שבא בקצרה : (רש"י)

 מצודת דוד  למועדים. למנות ע''י מועדי ה' לפי עת חדושה : ידע מבואו. יודע הוא דרך בואו ולא שנה סדר מהלכו ולא כן הירח כי פעמים בא בארוכה פעמים בקצרה כן ארז''ל : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  עשה, עתה שב אל מעשה יום הרביעי, שמלבד השמש שתועלת ידוע מפני האור שכבר הזכיר תועלתו בבריאת האור הראשון, עשה גם הירח שישמש למועדים והשמש ידע מבואו, כי הירח מקבל אורו מן השמש, ועת תשקע השמש יתראה הירח, וכן החצי כדור שלו מאיר תמיד נוכח השמש. וצד השני שנגדו שאינו נגד השמש הוא אופל :(מלבי"ם באור הענין)


{כ}  תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה בּוֹ תִרְמֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר:

 רש"י  תשת חשך ויהי לילה. בכל יום אתה מחשיך ומעריב את השמש והיה לילה ובו תרמוש כל חיתו יער : (רש"י)

 מצודת דוד  תשת. שמת את החושך ועשית גבולו להיות בלילה : בו. בעת הלילה תלך חית היער על כי בלילה אינם מצויים בני אדם כמו ביום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תרמוש. ענין ההלוך והזזה ממקום למקום כמו ובכל החיה הרומשת (בראשית א') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  תשת, ועל ידי כן תשת חשך ויהיה לילה, וגם זה לתועלת כללי כי בו בלילה תרמוש כל חיתו יער :(מלבי"ם באור הענין)


{כא}  הַכְּפִירִים שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵל אָכְלָם:

 מצודת דוד  הכפירים. אז ישאגו הכפירים למצוא טרף : ולבקש. שואגים לבקש מאל אכלם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  הכפירים, האריות הצעירים שאין יוצאים ממעונתם ביום, בלילה הם שואגים לטרף, וטורפים יתר החיות שיוצאים ג''כ בלילה, ולבקש, ר''ל שיוצאים לדרוש ולבקש בלילה את אכלם שניתן להם מאל, היינו שיבקשו את החיות הקטנות שייחד ה' למאכלם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  שואגים. השאגה בארי הוא כשיש לו טרף (ישעיה ה' כ''ט). ולבקש. כשאין להם טרף ילכו לבקש את אכלם המוכן להם מאל :(מלבי"ם באור המלות)


{כב}  תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן וְאֶל מְעוֹנֹתָם יִרְבָּצוּן:

 רש"י  תזרח השמש יאספון. במסתרים ונחבאים שם מבני אדם ואז כל אדם יוצא לפעלו : (רש"י)

 מצודת דוד  יאספון. יאספו עצמם ללכת למקום מחבואם : ואל מעונותם. רובצים במקום מדורם ולא יצאו ביום החוצה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואל מעונתם. כמו ובמעונותם וכמוהו ואל הארון תתן (שמות כא) ומשפטו ובהארון : ירבצון. היא השכיבה לנוח : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  תזרח, אולם בזרוח השמש אז יאספון וירבצון אל מעונותם כדי שאז.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ואל מעונתם. כמו ואל הארון תתן את העדות :(מלבי"ם באור המלות)


{כג}  יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב:

 מצודת דוד  יצא. אז בזרוח השמש עת שבו החיות למקומם יצא אדם אל השדה לעשות מלאכתו ויתעכב שמה עד הערב עת ישובו החיות ללכת : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב, ולא יירא מן החיות כי הם מתחבאים ביום, באופן שקבע לכל אחד תחומו ושעתו, שהאדם ינוח בלילה והחשך טוב לו אז, והחיות ינוחו ביום מפני האדם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  לפעלו, ולעבודתו. עבודה היא עבודה כבדה כמו עבודת השדות, ופעלו כולל כל עסקיו :(מלבי"ם באור המלות)


{כד}  מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְהוָה כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ:

 רש"י  קניניך. מקנה קנין שלך כמו (בראשית יד) קונה שמים וארץ הכל קנוי לך : (רש"י)

 מצודת דוד  מה רבו. מה מאוד רבו : כולם. כל מעשיך עשית בחכמה : קניניך. כל הדברים הממלאים את העולם שלך המה וקנוים לך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מה רבו. מלת מה באה להפלגת הדבר כמו מה רב טובך (לעיל לא) : רבו. גדלו : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  מה רבו, עפ''ז יסיים בהפלאה על חכמת ה', שהגם שרבו מעשיך בבריות שונות, בכ''ז כולם בחכמה עשית, שהכינות לכל אחד את האמצעים שעל פיהם יתקיים ולא יבלע אחד את חבירו, ולבע''ח החלושים הכינות מעון ומשגב מפני החזקים, באופן שמלאה הארץ קנינך, וכולם יש להם קיום והמינים לא יכלו, והאישים יתרבו כפי הצורך עד שימלאו הארץ. - עד כאן דבר מבריאי היבשה, עז''א מלאה הארץ :(מלבי"ם באור הענין)


{כה}  זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדָיִם שָׁם רֶמֶשׂ וְאֵין מִסְפָּר חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם גְּדֹלוֹת:

 רש"י  ורחב ידים. רחב מקום לריי''ש בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  זה הים. הים הזה הידוע והנראה גדול הוא באורך ורחבת מקום : שם רמש. שם יש רמש והזזת בריות ואין מספר להם : חיות וגו'. כי כל מה שיש ביבשה יש בים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ידים. ר''ל מקום : רמש. ענין הזזה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  זה הים, עתה ידבר מן הנבראים אשר בים, הנה הים גדול ורחב ידים, גם אותו לא הנחת ריק מבריאות ופלאי מעשיך, שם רמש ואין מספר, שהגם שלברואי הים לא הכינות לכל אחד מעון מיוחד והגדול מחברו בולע את חברו, לעומת זה שם רמש בלי מספר, שההפראה של הדגים אין מספר לו, שבמעי דגה אחת ימצאו ביצים כמה מליאן, עד שלכן חיות קטנות עם גדולות, ישכנו הקטנות ביחד עם הגדולות, והגם שהגדולים בולעים בכל יום כמה רבבות מן הקטנים בכ''ז לא יכלו מיניהם, שהדג הגדול (וואלפיש) מאכלו הדגים הקטנים (הערינג) אבל הם מתרבים במספר כ''כ עד שיצר להם המקום בים הקרח ויצאו לאיים רחוקים מספר רב ועצום כנודע :(מלבי"ם באור הענין)


{כו}  שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ:

 רש"י  לשחק בו. שלש שעות ביום כך אמרו רבותינו במסכת ע''א וכך מפורש בספר איוב התשחק בו כצפור : (רש"י)

 מצודת דוד  שם אניות יהלכון. והוא מנפלאות ה' אשר נתן חכמה בלב מנהיגי הספינה להשיטה אל המקום הנרצה : לויתן זה. זה הלויתן הידוע ברוב גדלו אותו יצרת להיות משחק ומטייל בהים ההוא ולא יחת מכל הבריות והמה לו למאכל : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  שם, וגם שם אניות יהלכון לצוד את הדגים, ובתוכם ילכו אניות לים הקרח לצוד את הלויתן, שהוא דג (הוואלפיש), ילכו האניות לשחק בהלויתן אשר יצרת, ותחבולות בני אדם ישכילו לצוד את הלויתן הזה, ויחצוהו בין כנענים :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  לשחק בו. כמו יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו, שבני אדם ינסו בו את כחם :(מלבי"ם באור המלות)


{כז}  כֻּלָּם אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּן לָתֵת אָכְלָם בְּעִתּוֹ:

 מצודת דוד  כולם. כל הבריות שבעולם יקוו אליך לתת מאכלם לכ''א בזמן הצריך לו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ישברון. ענין תקוה כמו שברו על ה' (לקמן קמו) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כולם, אחר שדבר מענין המעון, ידבר מענין מזונותם, הנה בזה כולם אליך ישברון לתת אכלם, וגם תתנהו להם בעתו, לכל אחד בעת הצריך, ובזה יש שלשה חלופים, לפעמים.(מלבי"ם באור הענין)


{כח}  תִּתֵּן לָהֶם יִלְקֹטוּן תִּפְתַּח יָדְךָ יִשְׂבְּעוּן טוֹב:

 מצודת דוד  תתן. אתה תתן להם מזונם אשר ילקטון ואתה תפתח ידך והמה ישבעון טוב ור''ל פעמים בצמצום עד ילקטון מעט מעט ופעמים בהרווחה עד ישבעון טוב : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  תתן להם מזונותם בצמצום, אשר רק ילקוטון, כמלקט פרורים מעט מעט, ר''ל שתתן רק די הספוק ההכרחי ולפעמים תפתך ידך לתת להם בשפע רב ביד פתוחה, עד שישבעון טוב בכדי שביעה די והותר, ולפעמים.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ילקטון. הליקוט הוא אחד אחד כמ''ש ואתם תלוקטו לאחד אחד ואמרו חז''ל דשלשה שבלים אינו לקט :(מלבי"ם באור המלות)


{כט}  תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ יִבָּהֵלוּן תֹּסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן וְאֶל עֲפָרָם יְשׁוּבוּן:

 רש"י  תוסף רוחם. לשון כליון כמו (לעיל עג) ספו תמו : (רש"י)

 מצודת דוד  תסתיר פניך. אבל בעת תסתיר מהם פניך מכל וכל אז יאחזם בהלה ופחד : תוסף. כאשר תאסף רוחם אל מקום גניזתם אז יגועון וישובו לעפרם אשר נבראו ממנ' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תוסף. כמו תאסף והוא ענין מיתה והכנסת הרוח אל מקום גניזתו : יגועון. ענין מיתה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  תסתיר פניך, ולא תתן להם כל מאומה ואז יבהלון וגם תוסף רוחם שסוף החיים למות, ואז תאסוף את הרוח שנפחת בם, ואז יגועון וישובו אל עפרם, אבל בכ''ז לא יתמו המינים הגם שיגועו האישים, כי.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תוסף. משורש אסף :(מלבי"ם באור המלות)


{ל}  תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ יִבָּרֵאוּן וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה:

 רש"י  תשלח רוחך. בתחיית המתים : (רש"י)

 מצודת דוד  תשלח. וכאשר תשלח רוח החיוני בפגרי המתי' בזמן התחי' אז יבראון כבתחילה ותחדש בהם פני האדמה (ועם כי בראשונה יאמר על כל החי עתה ידבר על האדם לבד שהוא מבחר הברואים) : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  תשלח רוחך, אל הנולדים החדשים ואז יבראון, ועי''כ תחדש פני אדמה, להושיב עליה ברואים חדשים עלומי ימים ועצמותם מלאו עלומים :(מלבי"ם באור הענין)


{לא}  יְהִי כְבוֹד יְהוָה לְעוֹלָם יִשְׂמַח יְהוָה בְּמַעֲשָׂיו:

 מצודת דוד  יהי כבוד ה'. כבודו יתמיד כל ימי עולם על כי נראה פלאי ברואיו והשגחתו על כל : ישמח ה' במעשיו. כי לב''ו יבוא לפעמים עצבון במעשה ידיו כאשר תהיינה לרעתו אבל לא כן בהמקום ב''ה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  יהי, ובזה יעמוד כבוד ה' לעולם, במה שהבריאה עומדת תמיד בחדושה ככבוד אשר נראה בו בעת הבריאה, וגם ישמח ה' במעשיו, שאם היו האישים קיימים תמיד לא היה ניכר כבודו מצד היותו מחדש ובורא, והיו ממרים כבודו בחשבם שהם קדמונים וקיימים בעצמם, אבל ע''י המיתה כולם מכירים את יוצרם ומכבדים אותו, וה' שמח במעשיו, שדור הולך ודור בא ומעשה ה' הוא יהיה לעולם :(מלבי"ם באור הענין)


{לב}  הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד יִגַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ:

 רש"י  יגע בהרים ויעשנו. כמו שמפורש בסיני (שמות י''ט) והר סיני עשן כולו : (רש"י)

 מצודת דוד  ותרעד. משא''כ ב''ו אשר לפעמים ירעד הוא ממעשה ידיו : ויעשנו. יהיו שרופים ויעלו העשן : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותרעד. מלשון רעד ורתת : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  המביט, אולם גם בעת שיעלה ברצונו להחריב את העולם, והוא מביט לארץ ותרעד מפני פחד ענשו, וגם כבר יגע בהרים ויעשנו ע''י רעש הארץ, ע''י אש היסודי להחריב ערים ומדינות, בכ''ז גם אז עין ה' אל יראיו, ואז יביט רק להאביד ולהעניש את הרשעים, ואז.(מלבי"ם באור הענין)


{לג}  אָשִׁירָה לַיהוָה בְּחַיָּי אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי:

 רש"י  בעודי. כמו בעודני חי (דברים ל''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  בחיי. בעת אני חי : בעודי. בעוד אני בקיומי וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אשירה לה' בחיי, כי אז אבין כי נצלתי ונשארתי בחיים ע''י השגחת ה', וגם אזמרה לאלהי על העוד והיתרון שנתן לי להעניקני כל טוב :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אשירה לה' אזמרה לאלהי. מבואר אצלי (למעלה ק''א א') שהזמר מעולה מן השיר, והזמר לא בא רק לה', והשיר יהיה על כל ענין, ויש הבדל בין ה' ובין אלהי, שבשם ה' ידבר על ההנהגה הכוללת מצד שהוא המהוה את כל, ושם אלהי מורה על הקשר הפרטי שיש לו עם בני ישראל והשגחה הפרטיית שמצד זה יזמר שהוא גדול מן השיר, ומצש זה יתן לו עוד ויתרון ע''י השגחתו המיוחדת :(מלבי"ם באור המלות)


{לד}  יֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי אָנֹכִי אֶשְׂמַח בַּיהוָה:

 מצודת דוד  יערב. יומתק עליו תפלתי לקבלה ברצון ואשמח אני בישועתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יערב. ענין מתיקות כמו וערבה לה' מנחת (מלאכי ג) : שיחי. דבורי כמו שיח לארץ (איוב יב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (לד-לה) יערב עליו שיחי, ר''ל השיר יהיה על חיי ועודי, לא על אבדן הרשעים, כי שיר כזה לאיערב לה' כמ''ש מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה ולכן אשירה רק הצלתי ושיר כזה יערב לה', ובכ''ז אנכי בפ''ע אשמח בה' במה שיתמו חטאים מן הארץ, כמ''ש שמחה לצדיק עשות משפט, ולכן אשמח בלבי על תום החטאים, כי עי''ז ורשעים עוד אינם, שמעתה לא ימצאו עוד רשעים שירשיעו בזדון, שהגם שימצאו עוד חטאים שיחטאו מצד התאוה והיצר לא ימצאו מרשיעים בזדון לב, כי יכירו משפטי ה' וייראו מלהרשיע, ועי''כ ברכי נפשי את ה', וכמ''ש חז''ל שראה במפלתן של רשעי' ואמר שירה : (מלבי"ם באור הענין)


{לה}  יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְהוָה הַלְלוּיָהּ: (פ)

 רש"י  יתמו חטאים. חוטאים : (רש"י)

 מצודת דוד  יתמו. תפלתי היא שיתמו חטאים ר''ל שבני אדם יתגברו על יצרם ולא יעשו חטאים וא''כ לא יהיו עוד רשעים בעולם : ברכי. כאשר כן יהיה תברך נפשי את ה' וגם אתם כולכם הללו יה על זאת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יתמו. מלשון תם והשלמה : אינם. אין להם : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  חטאים ורשעים. עי' הבדלם למעלה א' א' :(מלבי"ם באור המלות)

תהילים פרק-קה

{א}  הוֹדוּ לַיהוָה קִרְאוּ בִּשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו:

 רש"י  עלילותיו. מעלליו : (רש"י)

 מצודת דוד  בשמו. המיוחד לו לבדו המורה על גדולתו : הודיעו. פרסמו בין העמים פלאי מעשיו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  הודו, אחר שברך את ה' על הנהגותיו עם האדם, בפרט ברפואת הנפש וגמולה, ועל הנהגת העולם בכלל כפי הטבע אשר יסד בששת ימי המעשה, בא לתת הודאה על הנהגה שניה הנסיית שמתנהג בה עם עם קרובו, ואמר להם שירו לה' הודאה פרטיית על הטובות הפרטיות ויקראו בשמו לפרסם מעשיו הפרטיים. הודיעו בעמים עלילותיו שהם ההנהגת והמעשים שיעשה לפי מדותיו רחום וחנון ורב חסד שהוא לפי מעשה בני אדם ולפי השכר והעונש :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  הודו וכו'. התבאר ישעיה י''ב :(מלבי"ם באור המלות)


{ב}  שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ לוֹ שִׂיחוּ בְּכָל נִפְלְאוֹתָיו:

 מצודת דוד  שירו לו. בפה : זמרו לו. בכלי שיר : שיחו. דברו בתמידות בכל נפלאותיו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  שירו לו, אתם בני ישראל תשירו ותזמרו לו ביחוד. ושיחו בכל נפלאותיו תספרו הנפלאות שעשה למעלה מדרך הטבע :(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי יְהוָה:

 רש"י  התהללו בשם קדשו. התפארו במעוז שם קדשו שיש לכם פטרון כמוהו, התהללו פורוונטי''ץ וו''ש בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  התהללו. שבחו א''ע להתפאר בשם קדשו אשר יורה על יכלתו : ישמח לב. למען שישמח לב כ''א ממבקשי ה' בשמעו כל אלה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  התהללו מוסיף שיתהללו בשם קדשו, שם קדשו מורה על ההנהגה שנוהג בקדש, שהיא מובדלת מחקות הטבע הקבועים אל הנהגה קדושה מופלאת, וזה יהיה לפי קדושת ישראל ומעשיהם שלפיהן יתקדש שמו גם הוא, כמ''ש ונקדשתי בתוך בני ישראל, וזה תהלה ושבח לישראל אחר ששם קדשו מקודש ע''י קדושתם, ועי''ז ישמח לב מבקשי ה', כי יראו שנמצא למבקשיו ויתנהג עמהם כפי מדתם, וגם שכל מבקש דבר לא ישמח בעוד שלא מצא את המבוקש, אם מצד שיש ספק אם ימצאהו, ואם מצד שעדן לא הגיע לתכלית מגמתו, והשמחה לא תהיה רק עם השגת תכלית החפץ, בכ''ז לב מבקשי ה' ישמח, אסם מפני שבודאי ישיגו מבוקשם, כי הוא נמצא למבקשיו, אם מצד שהבקשה בעצמה היא התכלית, כי ה' לא יושג לעולם רק יבוקש תמד וזאת היא התכלית, וז''ש.(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  דִּרְשׁוּ יְהוָה וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד:

 מצודת דוד  ועוזו. דרשו להראות לכם עוזו ויכלתו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  דרשו ה' ועוזו, שעקר הוא הדרישה לא המציאה, כי אין מי שישיג עצמותו רק צריך לדרוש מעשיו, ומצד זה בקשו פניו תמיד אחר שהתכלי' הוא שידרשו ויבקקשו אותו, והוא דבר שאין לו סוף כי הנדרש הוא בלתי בעל תכלית, וא''כ ההשגה היא ג''כ בב''ת, וא''כ תמיד תבקשו פניו, כי כל שתשיגו ממנו תשיגו שלא השגתם, ושצריך דרישה יותר כמ''ש ילכו מחיל אל חיל :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  דרשו, בקשו. עי' יחזקאל (ל''ד ו') :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  זִכְרוּ נִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה מֹפְתָיו וּמִשְׁפְּטֵי פִיו:

 מצודת דוד  ומשפטי פיו. המשפטים שעשה במאמר פיו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  זכרו, אולם תגיעו למחוז חפצכם להשיגו מתוך מעשיו, ע''י שתזכרו נפלאותיו אשר עשה חוץ מדה''ט, והי' בזה ג' ענינים, א. נפלאותיו, כמו קריעת ים סוף והעמדת השמש והמן וכדומה, ב. מופתיו, שעשה לברר דבריו, כמו הפיכת המטה לנחש וכדומה, ג. משפטי פיהו, שהם המכות והעונשים שעשה במצרים שהיה מצד העונש על עונותיהם בדרך משפט, והם היו מובדלים מכל המשפטים שעושה בעולם במה שהיה משפטי פיהו, שאמר בפירוש בפיו שיעשה בהם משפט הזה, והתרה בם תחלה בכל מכה, וגם שכבר גזר כן וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  נפלאותיו מופתיו. המופת הוא הנעשה לברר הדבר, כמו כי ידבר אליכם פרעה תנו לכם מופת :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  זֶרַע אַבְרָהָם עַבְדּוֹ בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָיו:

 מצודת דוד  זרע אברהם. אתם זרע אברהם עבדו ובני יעקב הנבחרים לה' מזרע של אברהם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  זרע, זאת תזכרו אתם זרע אברהם, שעשה לו ה' מצד שהוא עבדו, ועבד אותו באמונה, ואתם בני יעקב שהם בחיריו, שבחרם לחלקו מצד הבחירה, כמ''ש זרע ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך כמ''ש שם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עבדו, בחיריו. עי' ישעיה (מ''א ח', מ''ב א', למעלה פ''ט ג') :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  הוּא יְהוָה אֱלֹהֵינוּ בְּכָל הָאָרֶץ מִשְׁפָּטָיו:

 מצודת דוד  הוא וגו'. ר''ל מי שמשפטיו שולטים בכל הארץ הוא אלהינו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  הוא ה', ר''ל ע''י נפלאותיו תשיגו אותו ותראו כי הוא ה' אלהינו, ששם אלהינו בכינוי מורה על הקשר שיש לו עמנו, ועל השגחתו המיוחדת, והגם שעצמותו בלתי מושג הלא בכל הארץ משפטיו ונודע ע''י משפטיו והנהגתו :(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר:

 רש"י  דבר צוה לאלף דור. התורה אשר צוה להודיעה בעולם לאחר אלף דור וראה שאין העולם מתקיים בלא תורה והעביר מהם תשע מאות ושבעים וארבעה דורות, ויש לפתו' כפשוטו זכר לישרא' את בריתו אשר צוה והבטיח לשמור להם לאלף דור כענין שומר הברית והחסד לאהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור : (רש"י)

 מצודת דוד  זכר. הברית שכרת זוכר לעולם : דבר צוה. הברית היה על הדבר אשר גזר ואמר לשמור החסד לאלף דור כמ''ש שומר הברית והחסד וגו' לאלף דור (דברים ז) : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  זכר, ה' זכר את בריתו לעולם, וכן דבר אשר צוה זכר לאלף דור, והברית שכרת עם האבות הוא דבר הבלתי תלוי בבני אדם אמר לעולם שיורה על הזמן הבלתי מתחלק, והדבר אשר צוהו לבני אדם שדור הולך ודור בא צוהו לדורות, ומעתה יפרש תחלה מהו הברית, ואח''כ יפרש הדבר שצוה :(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק:

 מצודת דוד  אשר כרת. על הדבר אשר עליה כרת ברית עם אברהם ועליה היתה השבועה ליצחק : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לישחק. כמו ליצחק : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אשר מפרש מ''ש זכר לעולם בריתו, הוא הברית אשר כרת את אברהם ואח''כ ושבועתו ליצחק, אחר שעם יצחק כרת הברית שנית, שב דינו כשבועה, כדבר שנכפל אצל ה' שני פעמים שדינו כשבועה כמ''ש חז''ל :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (ט-י) כרת, ושבועתו, חק, ברית עולם. כל אחד מוסיף על הראשון, השבועה יותר מן הברית בלא שבועה, והחק הוא נימוס קבוע, וברית עולם ברית שבו תלוי קיום העולם :(מלבי"ם באור המלות)


{י}  וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם:

 מצודת דוד  ויעמידה. הברית ההיא העמידה ליעקב לחוק קבוע : לישראל וגו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ויעמידה, וליעקב העמיד את הברית לחק ונימוס, כאילו הוא דין וחק שמוכרח לקיימו מצד עצמו, ולישראל שהוא מדרגה יותר גדולה מיעקב, העמידו לברית עולם, שהוא הברית שבו תלוי קיום העולם, כי בעת התעלה ישראל שיהיה למעלה מן הטבע כמו שיורה ע''ז שם ישראל, הוקם ברית הזה אל סדר ההנהגה השניה שבו ינהיג ה' עפ''י דרך ההשגחה, מגביל נגד ברית העולם שבו מנהיג ההנהגה הראשונה הטבעיית, וקשרם זב''ז באופן שאם יבוטל הברית האח' יבוטל גם השני, כמ''ש אם לא בריתי היום וכו' גם זרע ישראל אמאס :(מלבי"ם באור הענין)


{יא}  לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם:

 רש"י  לאמר לך אתן את ארץ כנען וגו'. הוא הברית אשר כרת להם : (רש"י)

 מצודת דוד  לך אתן. ולא לישמעאל ועשו עם שהמה מזרעם : חבל נחלתכם. מה שהיא עתה חבל נחלתכם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חבל. מחוז וחלק כמו וחבל בני יהודה (יהושע יט) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לאמר, עתה מפרש מ''ש דבר צוה לאלף דור, שהוא מ''ש לך אתן את ארץ כנען, ובאר שיתננה להם מצד שהיא חבל נחלתכם שמפני שהיא ארץ המיוחדת אל ההשגחה והקדושה והנבואה היא שייך אליכם, שעליכם חלה השגחה האלהית :(מלבי"ם באור הענין)


{יב}  בִּהְיוֹתָם מְתֵי מִסְפָּר כִּמְעַט וְגָרִים בָּהּ:

 מצודת דוד  בהיותם. בעוד היותם אנשי מספר בחשבון היותר מעט והיו בה כגרים בארץ : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מתי מספר. אנשי מספר : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  בהיותם, ודבר זה אמר להם בעת שהיו מתי מספר בכמות וכמעט באיכות ובגבורה, וגם וגרים בה, שלא היו שם אזרחיים רק גרים, ובכ''ז אמר והבטיח שיתן להם את הארץ :(מלבי"ם באור הענין)


{יג}  וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל גּוֹי מִמַּמְלָכָה אֶל עַם אַחֵר:

 רש"י  ויתהלכו מגוי אל גוי. אברהם גר בארץ פלשתים ובמצרים ובארץ כנען וכן יצחק וכן יעקב כולם גלו מגרות לגרות : (רש"י)

 מצודת דוד  ויתהלכו. לא ישבו במקום אחד אבל הלכו מגוי האחד אל גוי האחר ומממלכה זה וגו' ודרך בני המדינה היה לפנים לעשוק הנכרי הבא לדור מבלי קבע : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (יג-יד) ויתהלכו, והגם שהתהלכו אח''כ מגוי אל גוי, שהגוים הם הקבוצים שאין להם מלך, והעמים הם הקבוצים שי''ל מלך, הנה בהתהלכם מגוי אל גוי לא הניח אדם לעשקם ובהתהלכם מממלכה אל עם אחר שי''ל מלך הוכיח עליהם מלכים :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  גוי, עם. עם מעולה מן גוי שמורה על קיבוץ שיש לו מלך, לכן אמר ממלכה אל עם אחר (ישעיה א' ד') :(מלבי"ם באור המלות)


{יד}  לֹא הִנִּיחַ אָדָם לְעָשְׁקָם וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים:

 רש"י  ויוכח עליהם מלכים. וינגע ה' את פרעה (בראשית י''ב) כי עצור עצר ה' בעד כל רחם לבית אבימלך (שם כ) : (רש"י)

 מצודת דוד  ויוכח. למענם הוכיח במכאוב את מלך מצרים ומלך פלשתים על כי לקחו את שרה (ועם כי לא הוכיח מי בעבור יצחק אמר עליהם לפי שזה הי ] ץ סבה שלא נגע אבימלך ברבקה אשתו) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לעשקם. מל' עושק וגזל : (מצודת ציון)


{טו}  אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי וְלִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ:

 רש"י  אל תגעו במשיחי. בגדולי, כל משיחה ל' שררה וגדולה : (רש"י)

 מצודת דוד  אל תגעו. בהמכאוב שהביא כאלו אמר אל תגעו וכו' ולאבימלך נאמר בפירוש : במשיחי. ר''ל בגדולי ונסיכי וכן למשיחי לכורש (ישעיה מה) : ולנביאי. כי האבות היו נביאים : אל תרעו. אל תעשו רעה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אל, הוכיח מלכים וצוה להם לאמר, אל תגעו במשיחי, וכן צוה להם בנביאי אל תרעו, שהגם שהאבות היו נביאים ומוכיחים ומדברים אל העם נגד עובדת כוכבים, וקראו בכ''מ בשם ה', בכ''ז אל תרעו להם בעבור כי בשמי ידברו, וכ''ז היה דבר צוה לאלף דור :(מלבי"ם באור הענין)


{טז}  וַיִּקְרָא רָעָב עַל הָאָרֶץ כָּל מַטֵּה לֶחֶם שָׁבָר:

 רש"י  ויקרא רעב. כדי להגלותם למצרים (מצאתי):(רש"י)

 מצודת דוד  ויקרא. וכאשר קרא רעב לכל הארץ ושבר כל משען לחם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מטה. על כי דרך להשען על המטה הושאל מלת מטה על השענה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ויקרא, עתה ספר איך קיים בריתו לתת להם את הארץ, והסבות אשר סבב לזה, כי באשר היה צריך שירדו תחלה לכור הברזל לצרפם שם בכור עוני, שעמ''ש אברהם במה אדע כי אירשנה א''ל ידוע תדע כי גר יהיה זרעך, והיה גלות מצרים הכנה אל ירושת הארץ, סבב סיבות שירדו למצרים ע''י שקרא רעב על הארץ, היינו שגזר הרעב והודיע גזרתו בחלום פרעה, והרעב הזה כל מטה לחם שבר :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ויקרא רעב. כמו כי קרא ה' לרעב דהיינו הגזירה :(מלבי"ם באור המלות)


{יז}  שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף:

 רש"י  שלח לפניהם איש. (שם מ''ה) וישלחני אלהים לפניכם ואיזה איש יוסף שנמכר : (רש"י)

 מצודת דוד  שלח לפניהם. לפני יעקב ובניו הנזכרים למעלה שאמר זרע וכו' בני יעקב בחיריו לפניהם שלח את יוסף ונמכר לעבד : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  שלח, ולפניהם שלח איש, והוא היה יוסף (אשר) לעבד נמכר, שאותו שלח לפניהם להחיות להם לפליטה גדולה, והיה מן הצורך שגם האיש ההוא יצרף בכור הברזל ויבחן תחלה וע''כ.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  לעבד נמכר. פי' הרד''ק הלמ''ד בעבור להיות עבד, וא''צ שהוא כמו והתמכרתם שם לעבדים :(מלבי"ם באור המלות)


{יח}  עִנּוּ בַכֶּבֶל (רגליו) רַגְלוֹ בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ:

 רש"י  ברזל באה נפשו. א''ר הונא בר אידי שרתוע עשתה לו תחת זקנו שאם ירכין פניו השרתוע מכהו, שרתוע פי' שפוד : (רש"י)

 מצודת דוד  ענו בכבל רגלו. ענו אותו לשום רגלו בכבל ונפשו באה בכבלי ברזל, ועם כי גופו באה בברזל אמר נפשו כי גם הנפש תעונה בענוי הגוף או נפשו הוא כמו גופו וכן וריקה נפשו (ישעיה כט) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ענו. מל' ענוים : בכבל. בשלשלאות כמו בכבלי ברזל (לקמן קמט) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ענו בכבל רגלו, ויותר מזה כי ברזל באה נפשו, שהכבל היה יכול אדוניו לתת עליו מצד עבדותו כבלא דעבדא, והברזל נתן עליו מצד שהאשימוהו בדבר אשת פוטיפר :(מלבי"ם באור הענין)


{יט}  עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ אִמְרַת יְהוָה צְרָפָתְהוּ:

 רש"י  עד עת בא דברו. של הקב''ה לקיים גזירתו שיתגלגל הדבר וירדו ישראל למצרים : אמרת ה' צרפתהו. בחנתהו ליוסף שנתנסה וכבש את יצרו באשת אדניו ועליה נתייסר ונצרף ביסורין לתתו אל בית הסוהר : (רש"י)

 מצודת דוד  עד עת. ישב במאסר עד עת בא דבר פתרון החלום לפרעה : אמרת ה'. אז אמרת ה' צרפה אמרי יוסף ר''ל דבר ה' היה בפיו לפתור החלום בפתרון צרוף מבלי סיג ושגיאה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  עד עת בא דברו, ר''ל עד שבא הדבר שהזכיר למעלה, שהוא דבר צוה לאלף דור, שהתעורר דבר ה' שצוה על בני יעקב בל יגעו בהם, ועד העת שבא דברו אמרת ה' צרפתהו, שמה שברזל באה נפשו עד עת ההיא היה צירוף וזיקוק בכור הברזל כדי שיעמוד ויבחן בצדקתו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  דברו. היינו דבר צוה לאלף דור :(מלבי"ם באור המלות)


{כ}  שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַּתִּירֵהוּ מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ:

 רש"י  שלח מלך ויתירהו. שלח פרעה מלך מצרים שלוחיו ויתירהו, שלח מושל עמים הוא פרעה ויפתחהו : (רש"י)

 מצודת דוד  שלח. בעבור החלום שלח פרעה להתירו ממאסרו : מושל וגו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויפתחהו. ענין התרת קשרי המאסר כמו מוסר מלכים פתח (איוב יב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שלח מלך ויתירהו מן הכבל, מושל עמים ויפתחוהו מן הברזל, כי לפתחו מן הברזל שבא ע''י חטא שנתחייב עליה מיתה היה צריך מושל עמים, שמצד כח גודל ממשלתו היה יכול להעביר את חטאו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ויתירהו. נופל על התרת הכבל, ויפתחהו נופל על הברזל :(מלבי"ם באור המלות)


{כא}  שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל קִנְיָנוֹ:

 מצודת דוד  שמו. פרעה שם את יוסף להיות אדון על ביתו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  שמו אדון כבר בארתי בפי' התורה שפרעה העלה את יוסף בשלש מדרגות זה אחר זה, תחלה אמר אתה תהיה על ביתי, ועז''א שמו אדון לביתו ומושל בכל קנינו, ואח''כ אמר ראה נתתי אותך על ארץ מצרים, ששמו לשר על כל שרי מצרים, ועז''א.(מלבי"ם באור הענין)


{כב}  לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם:

 רש"י  לאסור שריו בנפשו. לשון חבה הוא זה כמו (ש''א י''ח) ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד, כשפתר החלום חבבוהו כלם, אמר רבי אידי שרו כתיב זה היה פוטיפר : (רש"י)

 מצודת דוד  לאסור. המשילו ממשל רב לאסור שריו בנפשו וברצונו מבלי מוחה : וזקניו יחכם. למד חכמה עם זקני פרעה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בנפשו. ברצונו כמו אל תתנני בנפש צרי (לעיל כז) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לאסר שריו בנפשו, ואחר זה אמר אני פרעה ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים, שהעלהו על כל יועציו וזקניו, ועז''א וזקניו יחכם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בנפשו. ברצונו שלא ברשות המלך :(מלבי"ם באור המלות)


{כג}  וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם וְיַעֲקֹב גָּר בְּאֶרֶץ חָם:

 מצודת דוד  ויבוא. עי''ז בא ישראל למצרים : בארץ חם. הוא מצרים הבא מחם וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ויבא, ר''ל וכ''ז היה הכנה שעי''כ ויבא ישראל מצרים, כמ''ש חז''ל משל לפרה שמשכו את בנה וכו', ויעקב, יעקב הוא מדרגה פחותה מישראל, שבבואו למצרים בא במדרגת ישראל שר וחשוב ואח''כ היה גר ונקרא בשם יעקב, ועז''א ויעקב גר, ולא ישבו עוד בערי הממלכה רק בארץ חם, וזה היה אחרי שמת יוסף וכל אחיו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ישראל, יעקב. ישראל גדול מיעקב (ישעיה ט' ז') :(מלבי"ם באור המלות)


{כד}  וַיֶּפֶר אֶת עַמּוֹ מְאֹד וַיַּעֲצִמֵהוּ מִצָּרָיו:

 רש"י  ויפר. הקב''ה את עמו, הפרה והרבה אותם : (רש"י)

 מצודת דוד  ויפר. הפרה והרבה את עמו : ויעצימהו. חזקו יותר מן צריו הם אנשי מצרים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ויפר, ובכ''ז הפרם ה' מאד עד שהיו עצומים מצריהם, כמ''ש ובני ישראל פרו וישרצו וירבו, ועי''כ.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ויפר. מבנין הפעיל :(מלבי"ם באור המלות)


{כה}  הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו:

 מצודת דוד  הפך לבם. המקום הפך לב מצרים לשנוא את עמו : להתנכל. לחשוב בעבדיו מחשבה רעה וערמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  להתנכל. ענין מחשבה רעה וערמה כמו ויתנכלו אותו להמיתו (בראשית לו) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הפך את לבם לשנא עמו, כמ''ש הבה נתחכמה לו פן ירבה, והיתה השנאה אם מצד העם כמ''ש הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו, ואם מצד שהיו עבדיו של ה' ורצו להעבירם מדתם בל יהיו עבדי ה', ועז''א להתנכל בעבדיו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  הפך. פעל יוצא, ה' עשה זאת לקיים ועבדום וענו אותם :(מלבי"ם באור המלות)


{כו}  שָׁלַח מֹשֶׁה עַבְדּוֹ אַהֲרֹן אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ:

 מלבי"ם - באור הענין  שלח, ולכן שלח את משה ואהרן לגאלם, ומשה נשלח מצד שהיה עבד ה', ואת אהרן שלח מצד שבחר בו כי הוא וזרעו נבחרו להיות כהני ה', לא כן זרע משה לא נבחרו לזה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עבדו, בחר בו. העבד יש לו מעלה מצד עבודתו ובזה משה גדול מאהרן, וכנ''ל פסוק ו', והבחירה הוא לעולם, ובזה יש מעלה לאהרן :(מלבי"ם באור המלות)


{כז}  שָׂמוּ בָם דִּבְרֵי אֹתוֹתָיו וּמֹפְתִים בְּאֶרֶץ חָם:

 מצודת דוד  שמו בם. משה ואהרן שמו במצרים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  שמו בם דברי אתותיו, כבר בארתי למעלה (ע''ח מ''ג) שהיה בין המכות אותות ומופתים, שהמכות שהותרו בם תחלה היו אותות, והמכות שלא התרה בם תחלה כמו כנים שחין וחשך היו מופתים, שלא באו לאות על דבר רק לעונש, והיה בארץ חם לא בא ללמדם עקרי אמונה, רק בארץ להענישם על פשעם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אותותיו ומופתיו. כנ''ל (ע''ח מ''ג) :(מלבי"ם באור המלות)


{כח}  שָׁלַח חֹשֶׁךְ וַיַּחְשִׁךְ וְלֹא מָרוּ אֶת (דבריו) דְּבָרוֹ:

 רש"י  ולא מרו את דברו. המכות שצוה עליהם באו במצותיו ולא שינו את דברו : (רש"י)

 מצודת דוד  ויחשיך. החשיך את הארץ : ולא מרו. האותות לא מרו את דבר ה' וכאשר צוה כן היה וכן באו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מרו. ענין מרוד וסרוב : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שלח חשך ויחשך, החשך היה המכה האחרונה וסיום השלשה סדרים, שכבר בארתי בפי' התורה שבאו המכות בשלשה סדרים, דצ''ך עד''ש באח''ב, להורות על שלשה ענינים. ובסוף כל סדר באה מכה אחת בלא התראה בתחלה, שהם כנים שחין חשך שהיה סיום הסדר ודרך עונש כמ''ש בסי' ע''ח, והיה חשך המכה האחרונה וסיום הסדרים, כי במכת בכורות לא הקשה עוד את לבו ושלחם, ושיעור הכתובים ששם בם דברי אתותיו ומופתים עד ששלח חשך ויחשיך, שעד חשך ועד בכלל היו אותותיו ומופתיו, כמ''ש כי אני הכבדתי את לבו למען שיתי אותותי אלה בקרבו, והאותות האלה כולם באו ולא מרו את דברו. מעתה מתחיל לחשב המכות שבאו עד מכת חשך :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  לא מרו. מוסב על האותות והמופתים שעשו שליחותם :(מלבי"ם באור המלות)


{כט}  הָפַךְ אֶת מֵימֵיהֶם לְדָם וַיָּמֶת אֶת דְּגָתָם:

 מלבי"ם - באור הענין  (כט-ל) הפך מימיהם לדם, שרץ ארצם צפרדעים, ושרץ פעל יוצא, ויען שעלתה צפרדע אחת ושרצה כקבלת חז''ל אמר שרץ בלשון יחיד :(מלבי"ם באור הענין)


{ל}  שָׁרַץ אַרְצָם צְפַרְדְּעִים בְּחַדְרֵי מַלְכֵיהֶם:

 רש"י  שרץ ארצם צפרדעים. אמר רבי יוחנן בכל מקום שהיו רובצים מים היו רובצים צפרדעים : (רש"י)

 מצודת דוד  שרץ ארצם. ר''ל מימי ארצם : בחדרי. באו בחדרי מלכיהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שרץ. ענין ההולדה עם הרבוי : צפרדעים. הוא שרץ המים : (מצודת ציון)


{לא}  אָמַר וַיָּבֹא עָרֹב כִּנִּים בְּכָל גְּבוּלָם:

 מלבי"ם - באור הענין  אמר ויבא ערב, כי דם צפרדע היו ע''י אהרן שהכה במטהו אבל מכת ערוב אמר ה' בעצמו לא ע''י שליח, ומ''ש כנים אחרי ערוב, כי מכת כנים לא סרה מפרעה, כמו שנראה מן הכתובים, ומלמד שגם בעת שבא הערוב היו עדיין כנים בכל גבולם ושמשו שני המכות ביחד :(מלבי"ם באור הענין)


{לב}  נָתַן גִּשְׁמֵיהֶם בָּרָד אֵשׁ לֶהָבוֹת בְּאַרְצָם:

 מצודת דוד  נתן גשמיהם ברד. במקום הגשם ירד הברד : אש להבות. אש מתלהב ובוער ירד עם הברד כמ''ש ותהלך אש ארצה (שמות ט) : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  נתן גשמיהם ברד, דלג מכות דבר ושחין, כי בכל המכות בקש פרעה את משה שיסורו ממנו (שהגם שלא נזכר זה בדם, כי מכת דם נגבל בתחלתו רק על שבעה ימים) אבל על הדבר לא בקש כי תלאו במקרה, ולכן לא חשבו, וכן אמר כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך בדבר ותכחד מן הארץ ואולם בעבור זאת העמדתיך וכו', מבואר שלא חשש אל המכה הזאת שלא בא בשלימותו עד מכות בכורות, ומכת שחין לא הזכיר ג''כ מטעם זה, וגם מטעם שהזכרתי למעלה סי' ע''ח שלא היה שם התראה, (כי מה שהזכיר כנים בא ללמד שהיה עם ערוב ביחד, וחשך הזכיר ג''כ רק לומר שהיה סוף המכות, ולכן הזכיר שניהם שלא על הסדר) לכן דלג מכות דבר ושחין, וחשב ברד שפרעה בקש ממשה שיסור הברד :(מלבי"ם באור הענין)


{לג}  וַיַּךְ גַּפְנָם וּתְאֵנָתָם וַיְשַׁבֵּר עֵץ גְּבוּלָם:

 מצודת דוד  ויך. הברד הכה עצי גפנם ותאנתם : (מצודת דוד)


{לד}  אָמַר וַיָּבֹא אַרְבֶּה וְיֶלֶק וְאֵין מִסְפָּר:

 מצודת דוד  ילק. וגם מין ילק ואין מספר להם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (לד-לה) אמר ויבא ארבה, הארבה אכל כל עשב, והילק אכל פרי אדמתם, פירות הגדלים באדמה שאין הארבה אוכלם :(מלבי"ם באור הענין)


{לה}  וַיֹּאכַל כָּל עֵשֶׂב בְּאַרְצָם וַיֹּאכַל פְּרִי אַדְמָתָם: {לו}  וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּאַרְצָם רֵאשִׁית לְכָל אוֹנָם:

 מצודת דוד  ראשית. הראשון מכל בניהם הבאים מכוחם וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אונם. ענין כח כמו מרוב אונים (ישעיה מ) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ויך כל בכור בארצם, הבכורות לא הוכו רק בארצם, וראשית אונם הוכו בכ''מ אף שלא גרו במצרים, כנ''ל ס' ע''ח פ' נ''א :(מלבי"ם באור הענין)


{לז}  וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב וְאֵין בִּשְׁבָטָיו כּוֹשֵׁל:

 מצודת דוד  ואין בשבטיו. בכל בני שבטיו לא היה מי כושל בעונו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כושל. ענין נפילת התגברות ורפוי הכח ויאמר כן גם על הרבות העוני : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ויוציאם, ואף שהיה ראוי שיהי להם שנאה עליהם ע''י הבכורות, בכ''ז נתן חנם בעיני העם וישאילום ואף שהיה ראוי שירדפו אחריהם לקחת שאלתם בחזרה אחר שראו שיוצאים בהחלט שלא על מנת לחזור, בכ''ז אין בשבטיו כושל, והטעם לזה כי. שמח מצרים בצאתם, ועזבו הכל בידם, וגם נפל פחדם עליהם ולא חרץ כלב לשונו :(מלבי"ם באור הענין)


{לח}  שָׂמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עֲלֵיהֶם:

 מצודת דוד  פחדם. של ישראל נפל על מצרים : (מצודת דוד)


{לט}  פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ וְאֵשׁ לְהָאִיר לָיְלָה:

 מצודת דוד  למסך. להיות סוכך עליהם : ואש. פרש עמוד אש להאיר את הלילה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  למסך. כן יקרא הסכך אשר ממעל גם המחיצה לפנים כמו ואת מסך הפתח (שמות כז) והענן בלכתם הלך לפניהם ובנוחם סככם ממעל : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  פרש, שאחרי צאתם הלך לפניהם עמוד ענן ועמוד אש, וחוץ ממה שהלך הענן לפניהם כנזכר בתורה היה הענן למסך על ראשם וסביבם כקבלת חז''ל :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  למסך. שרשו סכך :(מלבי"ם באור המלות)


{מ}  שָׁאַל וַיָּבֵא שְׂלָו וְלֶחֶם שָׁמַיִם יַשְׂבִּיעֵם:

 רש"י  שאל ויבא שליו. שאל ישראל בשר ויבא לו הקב''ה שלוים : (רש"י)

 מצודת דוד  שאל. ישראל שאל בשר והביא שליו : ולחם שמים. הוא המן : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שליו. מין עוף שמן : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שאל, ואז שאל לחם, וזה היה במדבר סין, ויבא שלו כי השלו היה לפי שעה, ולחם שמים ישביעם, כמ''ש בשר לאכל ולחם לשבוע :(מלבי"ם באור הענין)


{מא}  פָּתַח צוּר וַיָּזוּבוּ מָיִם הָלְכוּ בַּצִּיּוֹת נָהָר:

 רש"י  הלכו בציות נהר. הלכו נהרות מן הבאר בארץ ציה : (רש"י)

 מצודת דוד  הלכו בציות. במקום ציה ומדבר הלכו המים כמו נהר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויזובו. נטפו : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  פתח צור, וזה היה ברפידים, ותחלה זבו טפין טפין, ואחר כך הלכו בציות נהר :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  הלכו, בציות. המים הלכו במקום ציה כנהר :(מלבי"ם באור המלות)


{מב}  כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ אֶת אַבְרָהָם עַבְדּוֹ:

 רש"י  כי זכר. הקב''ה את דבר קדשו אשר עם אברהם עבדו שהבטיחו (בראשית ט''ו) ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ודור רביעי ישובו הנה : (רש"י)

 מצודת דוד  כי זכר. ה' את דבר קדשו אשר הבטיח את אברהם עבדו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי זכר, מוסב על כל הנאמר שיציאת מצרים והרכוש הגדול הבטיח ה' לאברהם וכמ''ש חז''ל שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם ואח''כ יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם, וגם הענן והמים והמן היה בזכות אברהם, כמ''ש חז''ל בב''ר פמ''ח וב''מ דף פ''ו :(מלבי"ם באור הענין)


{מג}  וַיּוֹצִא עַמּוֹ בְשָׂשׂוֹן בְּרִנָּה אֶת בְּחִירָיו:

 מלבי"ם - באור הענין  ויוצא עמו בששון, כמ''ש ובני ישראל יוצאים ביד רמה, ברנה את בחיריו כמ''ש חז''ל במכילתא שהצדיקים בחירי ה' אמרו שירות ותשבחות :(מלבי"ם באור הענין)


{מד}  וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ:

 מצודת ציון  ועמל. עושר האדם נקרא עמל כי בא בעמל רב וביגיעה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (מד-מה) ויתן להם ארצות גוים, דלג יתר הנסים מטעם שיתבאר בסימן שאח''ז, וחזר למ''ש אשר כרת את אברהם לאמר שקיים שבועתו ונתן להם ארצות גוים, וגם נתן להם רכושם וקנינם, כמ''ש חז''ל שלכן הוליכם ארבעים שנה במדבר מפני שהכנענים עקרו כל הנטיעות המתין עד שהיתה ארצם מלאה כל טוב, והיה על התכלית בעבור ישמרו חקיו, כי לא נתן להם ארץ ישראל אלא ע''מ שישמרו את התורה, והיא הקדמה למזמור שאחריו שיספר איך לא שמרו חקי ה' ותורותיו : (מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  גוים, לאומים. לאומים הם האומות שיש להם דת מיוחד (כנ''ל ב' א'), ובעבור שדתם של עמי כנען היתה דת נשחתת מאד, כמפורש בתורה בכמה מקומות היו גרועים מגוים שאין להם דת כלל, ולכן גם עמלם יירשו, כמ''ש חז''ל ראה שלא קיימו ז' מצות כו' :(מלבי"ם באור המלות)


{מה}  בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ הַלְלוּיָהּ: (פ)

 מצודת דוד  בעבור. כל הטובה הזאת עשה ה' להם למען ישמרו חוקיו וכו' : הללויה. לזה הללו את יה על הטובה שעשה לאבותינו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור המלות  ישמרו, ינצרו. הנוצר גדול מן השומר, והתורות צריכים שמירה יתירה יותר כי הם כוללות גם עקרי האמונה והלמודים :(מלבי"ם באור המלות)

תהילים פרק-קו

{א}  הַלְלוּיָהּ הוֹדוּ לַיהוָה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

 מצודת דוד  כי טוב. כי הוא טוב ומאתו לא תצא רעה כי עד עולם עושה חסד : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  הודו לה', המזמור הזה נמשך אל מזמור שלמעלה, שהזכיר איך שמר ה' את הברית והוציאם ממצרים ונתן להם את הארץ, ודלג יתר הנסים שעשה להם אחר יציאת מצרים כמו קריעת ים סוף ובקיעת הירדן ודומיהם, עז''א כי הם צריכים להודות לה', כי החסד שהתחיל לעשות עמהם עשה גם אחר שחטאו, כמ''ש בפסוק מ''ה ויזכר להם בריתו וינחם כרוב חסדיו, וה' טוב לעמו וחסדו לעולם, רק הם לא הכירו חסדיו ומרו והקציפו בכל דור ודור, כענין כי לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת יְהוָה יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ:

 מצודת דוד  מי ימלל. מי יוכל לספר כל גבורות ה' ומי יוכל להשמיע כל תהלתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ימלל. מלשון מלה ודבור : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  מי ימלל גבורות ה', ר''ל א''צ להודיע כל הנסים בפרט, מצד שני דברים, א. שגם לספר נס אחד אין לנו אומר ודברים לספר גבורות ה', ועז''א מי ימלל היינו שאין מלה בלשון לבטא גבורותיו, ב. שמי ישמיע כל תהלתו, שתהלותיו אין להם שיעור והם בלתי ב''ת, ור''ל שיודו לה' מצד שהוא טוב ולעולם חסדו, לא מצד עצמו שא''א לספר גבורותיו מצד עצמם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מי. עומד במקום שנים מי ישמיע :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  אַשְׁרֵי שֹׁמְרֵי מִשְׁפָּט עֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל עֵת:

 מצודת דוד  אשרי שומרי משפט. אשרי אלה השומרים משפטי התורה ועושים צדקה בכל עת כי זה יחשב להלול אל המקום כי הרודף אחר התורה יורה בזה גדולת הנותן את התורה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אשרי, ר''ל חסדי ה' טובים לעולם, רק שהכל תלוי בהכנת המקבל, אחר שלא נתן להם ארץ ישראל רק על תנאי שישמרו חקיו ומצותיו ינצרו, א''כ אשרי שומרי משפט שהם המצות שבין אדם לחברו, ועושה צדקה שהם המצוות שבין אדם למקום, להם טוב ואשרי בכל עת, אין הבדל בין עתים הקדמונים והאחרונים, כי חסדי ה' לא נשתנו, והשומרים תורתו אשרי להם גם בזמן הזה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  משפט, צדקה. משפט בין אדם לחברו וצדקה בין אדם למקום, כמ''ש ישעיה א' כ''א, ובכ''מ :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  זָכְרֵנִי יְהוָה בִּרְצוֹן עַמֶּךָ פָּקְדֵנִי בִּישׁוּעָתֶךָ:

 רש"י  ברצון עמך. בהרצותך לעמך : (רש"י)

 מצודת דוד  זכרני. התפלל דוד על עצמו ואמר זכור גם אותי כשתהיה מרוצה לעמך ופקדני לטובה בעת בוא ישועתך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פקדני. ענין השגחה וזכרון : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  זכרני, מפני שיתחיל לספר איך ישראל חטאו, ואיך עי''כ נתנו ביד צריהם, בקש שלא יזכירהו ה' לא בין החוטאים ולא בין הנענשים, ויש הבדל בין זכירה ובין פקידה, שהזכירה היא רק שזוכר את הדבר, והפקידה היא בשיתעורר לעשות לו איזה גמול טוב או רע, ובקש זכרני ה' ברצון עמך, שלא תזכרני עם העת שהיית עליהם בכעס רק עם הרצון, בעת שרצית אותם כי היה מעשיהם טובים, ופקדני בישועתך, שלא תפקדני להעניש אותי עם נענשים, רק בעת שתושיע ותעשה טוב חסד :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  זכרני, פקדני. הפקידה הוא תמיד לעשות בו דבר (ירמיה ג' ט''ז, י''ד י', ט''ו ט''ו ובכ''מ) :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  לִרְאוֹת בְּטוֹבַת בְּחִירֶיךָ לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחַת גּוֹיֶךָ לְהִתְהַלֵּל עִם נַחֲלָתֶךָ:

 מצודת דוד  להתהלל. להשתבח עם ישראל נחלתך לומר ראו כי בנו בחר ה' : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  לראות, נגד מ''ש זכרני ה' ברצון עמך מפרש לראות בטובת בחיריך, שתזכרני עם בחירי ה' הצדיקים לראו' בטובתם מצד מעשיהם הטובים, ונגד מ''ש פקדני בישועתך מפרש לשמוח בשמחת גויך לשמוח אתם על אשרם והצלחתם, ומצד שני אלה אזכה להתהלל עם נחלתך, שבמה שיהיו לנחלה לך שזה מורה על קדושתם ועל דיבוק ה' עמהם לעולם, אתהלל עמם אם במעשים הטובים אם בהצלחתם ושמחתם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  גויך נחלתך. עיין ירמיה (ב' ז') :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  חָטָאנוּ עִם אֲבוֹתֵינוּ הֶעֱוִינוּ הִרְשָׁעְנוּ:

 מצודת דוד  חטאנו עם אבותינו. כמו שאבותינו חטאו כן אנחנו חטאנו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  חטאנו, כי באמת חטאנו עם אבותינו, שאחזנו מעשה אבותינו בידינו, וחטאנו כמוהם, אולם אנחנו הוספנו על מעשי אבותינו שהם חטאו מצד התאוה או השגגה שזה גדר החטא, ואנחנו העוינו מצד עוות השכל והכפירה, והרשענו במזיד :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  חטאנו, העוינו, הרשענו. החטא מצד התאוה או השגגה, והרשע הוא במרד, והעון ע''י עוות השכל, כמ''ש בכ''מ :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם לֹא הִשְׂכִּילוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ לֹא זָכְרוּ אֶת רֹב חֲסָדֶיךָ וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף:

 רש"י  וימרו על ים. היו מקטני אמנה אמרו כשם שאנו עולים מכאן מצד זה אף המצריים עולים מצד אחר ויבואו אחרינו עד שרמז הקב''ה לים והקיאם ליבשה אז וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים (שמות טו) לפיכך ויאמינו בה', אבל מתחלה לא האמינו (מצאתי) : (רש"י)

 מצודת דוד  במצרים. בצאתם ממצרים : לא השכילו. לא נתנו לב להשכיל הנפלאות שעשית במצרים : בים סוף. עודם בים סוף מרו בה' ואמרו כשם שאנו עולים מצד זה כך מצרים עולים מצד אחר וירדפו אחרינו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וימרו. מרדו וסרבו : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אבותינו, מבאר חטא אבותיהם, שגם בעודם במצרים חטאו, והנה שם היה להם להשכיל גדולת ה' ויכלתו מצד הנפלאות שעשה לעיני פרעה ולעיני כל מצרים ולעבדו מצד יראת הרוממות, והם לא השכילו נפלאותיך, והסתפקו בהם ולא היה להם אמונה שלימה, כי חשבו שנעשו בלאט ותחבולה, ועכ''פ היה להם לזכור חסדי ה' ולעבדו מצד הכרת הטובה ויראת הגמול והעונש, אבל הם לא זכרו רוב חסדיך וכמ''ש ביחזקאל ח' ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ולא אבו שמוע, עד שלכן וימרו על ים בים סוף שהסתפקו, ביכלתו וכפרו בטובותיו, כמ''ש הלא זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים לאמר חדל ממנו ונעבדה את מצרים, ומוסיף בים סוף, שגם בתוך הים מרו כקבלת חז''ל שפסל מיכה עבר עמהם בים :(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  וַיּוֹשִׁיעֵם לְמַעַן שְׁמוֹ לְהוֹדִיעַ אֶת גְּבוּרָתוֹ:

 מצודת דוד  למען שמו. שלא יחולל כי פן יאמרו מבלתי יכולת וגו' : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ויושיעם ובכ''ז הושיעם משני טעמים, א. למען שמו שלא יהיה חילול השם כמ''ש ביחזקאל כ' ואעש למען שמי לבלתי החל, ב. להודיע את גבורתו כדי שהם בעצמם יכירו עי''כ את גבורתו :(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  וַיִּגְעַר בְּיַם סוּף וַיֶּחֱרָב וַיּוֹלִיכֵם בַּתְּהֹמוֹת כַּמִּדְבָּר:

 רש"י  ויוליכם בתהומות כמדבר. ים סוף היה במדבר דכתיב סגר עליהם המדבר וגו' (שם י''ד) דרך שלשת ימים וגו' (במדבר י') : (רש"י)

 מצודת דוד  בתהומות. בעומק הים, הוליכם בחרבה כבמקום מדבר מבלי מים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויחרב. ענין יובש : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ויגער בים סוף ויחרב, ויותר מזה שהולכים בתהומות כדמבר, והוא כמו שבארתי בפי' התורה שנעשו עוד נסים שקרקע התהום נעשה יבש כגריד, ושעלה קרקע הים למעלה שהיי' דרך שוה, כי בתהום הים הוא עמק גדול שא''א לרדת שם ולעלות משם, ועז''א שהוליכם כבמדבר, וכמ''ש (ישעיה ס''ג י''ג) מוליכם בתהומות כסוס במדבר, עיין מש''ש :(מלבי"ם באור הענין)


{י}  וַיּוֹשִׁיעֵם מִיַּד שׂוֹנֵא וַיִּגְאָלֵם מִיַּד אוֹיֵב:

 מצודת דוד  ויושיעם. בזה הושיעם מיד מצרים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ויושיעם מיד שונא, ומוסיף ויגאלם מיד אויב, שהאויב איבתו גלויה יותר מן השונא והוא דורש רעתו, וגם הוסיף שלא לבד שהושיעם לפי שעה, כי גם גאלם מרשותו לעולם, מה שהוציאם מארץ מצרים :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (י-יא) שונא, אויב, צר. עי' הבדלם למעלה (פ''ט כ''ג), והגאולה הוא מצד הקורבה (כנ''ל ס''ט י''ט). אחד מהם לא נותר. ואמר (שמות י''ד י''ח) לא נשאר בהם עד אחד, ודרשו חז''ל שפרעה לבדו נשאר, עד ולא עד בכלל, ומבואר אצלי ההבדל בין נשאר ובין נותר, נשאר הוא בכונה ונותר הוא שלא בכונה, ושם אמר שלא נשאר בכונה רק אחד, שהוא פרעה שהשאירו ה' למען יספר במצרים מה שראה, ופה אמר שלא נותר מעצמו אף אחד, כי האחד שנמלט לא נותר מעצמו רק ה' השאירו בכונה :(מלבי"ם באור המלות)


{יא}  וַיְכַסּוּ מַיִם צָרֵיהֶם אֶחָד מֵהֶם לֹא נוֹתָר:

 מלבי"ם - באור הענין  ויכסו מים צריהם, והצרים שהם גדולים מן האויב כי הצר נלחם ומציר בפועל, והם המצרים שרדפו אחריהם, כסו אותם המים, עד שאחד מהם לא נותר :(מלבי"ם באור הענין)


{יב}  וַיַּאֲמִינוּ בִדְבָרָיו יָשִׁירוּ תְּהִלָּתוֹ:

 מצודת דוד  ויאמינו. אז האמינו בדבר ה' ושוררו שירת הים כאשר ראו את מצרים מת על שפת הים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ויאמינו, ואז האמינו בדבריו, כמ''ש ויאמינו בה', ישירו תהלתו כמ''ש אז ישיר משה ובני ישראל :(מלבי"ם באור הענין)


{יג}  מִהֲרוּ שָׁכְחוּ מַעֲשָׂיו לֹא חִכּוּ לַעֲצָתוֹ:

 רש"י  לא חכו לעצתו. לא קוו לו : (רש"י)

 מצודת דוד  מהרו. בזמן מועט שכחו מעשה ה' והתלוננו במרה על מרירת המים : לא חכו. לא המתינו עד ישמעו עצת ה' מה היא כאשר באמת המתיק להם המים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חכו. ענין המתנה כמו לכן חכו לי (צפניה ג) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  מהרו שכחו מעשיו, אבל הם שכחו מעשיו במהרה לא חכו לעצתו, וכבר התבאר בסי' ע''ח כי תחלה נתן להם שלו ומן ובבואם לרפידים נפסק השלו ונתן להם מים, ועי''כ חשבו שאין יכולת לה' לתת שלשה דברים ביחד וכשנתן לחם ומים א''א שיתן להם בשר, וע''ז היה התלונה בקברות התאוה שלא האמינו ביכולת ה', וז''ש מהרו שכחו מעשיו, ובאמת מה שלא נתן להם בשר תמיד כמו לחם, מבואר במ''ש ויענך וירעיבך ויאכילך את המן למען ענותך, שלא נתן להם בשר למען ענותם ולדעת את אשר בלבבם, והיה זה מעצת ה' להכניע חמרם ותאותם, והם לא חכו לעצתו זאת, רק.(מלבי"ם באור הענין)


{יד}  וַיִּתְאַוּוּ תַאֲוָה בַּמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֵל בִּישִׁימוֹן:

 רש"י  ויתאוו תאוה. מי יאכילנו בשר (שם י''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  ויתאוו תאוה. זהו מה שאמרו מי יאכילנו בשר : וינסו. אם יוכל למלאות שאלתם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בישימון. במדבר שממה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ויתאוו תאוה במדבר, הפך מה שהיה כונת ה' שלא יתאוו תאוה, וינסו אל בישימון הוא מה שנסו הגם לחם יוכל תת כמש''פ שם, וזה ספק ביכולת ה' :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  במדבר, בישימון. הישימון מורה השממון לגמרי, ומצד זה נסו אל אם יוכל לתת להם שם צרכיהם :(מלבי"ם באור המלות)


{טו}  וַיִּתֵּן לָהֶם שֶׁאֱלָתָם וַיְשַׁלַּח רָזוֹן בְּנַפְשָׁם:

 רש"י  וישלח רזון בנפשם. ואף ה' חרה בעם (שם י''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  ויתן וגו'. הוריד להם השליו : וישלח רזון. לא נעשו שמנים מאכילת השליו כי אדרבה נעשו עוד רזים וכחושים והוא מכל על הפורעניות הבאה עליהם בעבור זה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רזון. מל' תות וכחשות : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ויתן, במה שהתאוו תאוה נתן להם שאלתם ובמה שנסו אל שלח רזון בנפשם, והוא במה שבארתי בסי' ע''ח, שאם היו רוצים בבשר רק מחמת תאוה היו פורשים ממנו תיכף כאשר השיגו תאותם, אבל ע''י שהיה בזה כפירה ומינות לא תאוה לבד, כמ''ש וינסו אל בישימון שלא היה מחמת תאוה רק לנסות כח ה' ויכלתו, לכן לא התחרטו, וע''כ מתו בקברות התאוה וישלח רזון בנפשם :(מלבי"ם באור הענין)


{טז}  וַיְקַנְאוּ לְמֹשֶׁה בַּמַּחֲנֶה לְאַהֲרֹן קְדוֹשׁ יְהוָה:

 רש"י  ויקנאו למשה. במדבר הכעיסוהו כמו קנאוני בלא אל (מצאתי) : (רש"י)

 מצודת דוד  ויקנאו. הכעיסו למשה במחנה בפרסום רב והם קרח ועדתו שקנאו למשה ולאהרן : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויקנאו. ענין כעס כמו הם קנאוני (דברים לב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (טז-יז) ויקנאו, לפי הסדר האמור פה מבואר כדעת האומרים שמחלקותו של קרח היה קדם מעשה המרגלים אחר מעשה של קברות התאוה, (ולמ''ד שהיה אחר מעשה מרגלים, צ''ל שחושב לפי חומר החטא והעונש, ולכן סמך העגל ומרגלים ביחד אחר מעשה קרח, שהיה חטאם גדול ביתר שאת), והנה בעדת קרח היו שם שני כתות, שדתן ואבירם ור''ן ראשי סנהדראות היו מתנגדים על השבעים זקנים שבחר משה, כי הם היו קרואי מועד אנשי שם וחרה להם על שלא נח עליהם הרוח, ועז''א ויקנאו למשה במחנה שקנאו בסבת משה מה שעשה במחנה, כמ''ש ויאסף משה אל המחנה הוא וזקני ישראל, וקרח היה חולק על הכ''ג נגד אהרן, ועז''א לאהרן קדוש ה', והיה בהם שלשה מיני עונשים, דתן ואבירם נבלעו, ועז''א תפתח ארץ, ודתן נבלע לבדו ואבירם היה לו עדה של בנים ובנות שהם עשרה, ועז''א ותכס על עדת אבירם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ויקנאו למשה. קנאה שאחריו למ''ד הוא לטובה כמ''ש ישעיה (י''א), וע''כ פי' בשביל משה, וכן פי' חז''ל מלמד שכל אחד קנא את אשתו ממשה :(מלבי"ם באור המלות)


{יז}  תִּפְתַּח אֶרֶץ וַתִּבְלַע דָּתָן וַתְּכַס עַל עֲדַת אֲבִירָם:

 רש"י  תפתח ארץ וגו'. נראה שחלק כבוד לבני קרח מלהזכיר אביהם תלה הקלקלה בדתן ואבירם : (רש"י)


{יח}  וַתִּבְעַר אֵשׁ בַּעֲדָתָם לֶהָבָה תְּלַהֵט רְשָׁעִים:

 רש"י  ותבער אש. ותאכל את מקריבי הקטרת (במדבר טז) : (רש"י)

 מצודת דוד  בעדתם. הם הר''נ איש מקריבי הקטורת : להבה וגו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תלהט. ענין להבה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ותבער, הענש השני היה האש ששרף המאתים וחמשים איש ועז''א ותבער אש בעדתם, ואח''כ החל הנגף שהוא העונש השלישי, ועז''א להבה תלהט רשעים, כאלו מן האש נפרד להבה המלהטת מרחוק שהוא הנגף, וקרח לא נחשב שנדון בבלוע ושרפה כדברי חז''ל :(מלבי"ם באור הענין)


{יט}  יַעֲשׂוּ עֵגֶל בְּחֹרֵב וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְמַסֵּכָה:

 מצודת דוד  בחורב. במקום אשר קבלו התורה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  למסכה. דבר הניתך ממתכת כמו אלהי מסכה (שמות לד) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (יט-כ) יעשו עגל, העגל היה קודם ובא מאוחר להגדיל חטא קרח שהיה מחלקותם על משה באמרם שא''צ לאמצעי בינם לבין ה' כמ''ש כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', וזה היה הפך ממה שאמרו תחלה שכאשר בושש משה עשו את העגל כי אמרו שצריכים לאמצעי בינם לבין ה', ואחר שלא בא משה שהיה אמצעי ביניהם עשו להם אלהים אשר ילכו לפניהם, ואז המירו את כבודם שהוא הנהגת משה שהיה מצד הימין פני אדם, בתבנית שור. והנה ענין עבודת אלילים היה שחשבו שה' מסר ההנהגה אל המערכת וכחות הטבע ועפ''ז בקשו תחבולות להפיק רצון מכחות הטבע, כמו שלמדו זאת מן המצריים, ועז''א.(מלבי"ם באור הענין)


{כ}  וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב:

 רש"י  אוכל עשב. אין לך מתועב ומשוקץ מן השור בשעה שהוא אוכל עשב שהוא מוציא פרש רבה והוא מלוכלך בה, ס''א רירו : (רש"י)

 מצודת דוד  וימירו. חלפו כבוד המקום בתבנית שור : כבודם. כבוד המקום אלא שכינה הכ' : אוכל עשב. הזכירו בגנותו שמלכלך העשב ברירו ואוכלו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וימירו. מלשון תמורה וחלוף : (מצודת ציון)


{כא}  שָׁכְחוּ אֵל מוֹשִׁיעָם עֹשֶׂה גְדֹלוֹת בְּמִצְרָיִם:

 מלבי"ם - באור הענין  שכחו אל מושיעם, אשר ראו שהנהגתם היא ע''י ה' שהוא סבת כל הסבות, ממה שעשה גדלות במצרים, שגדול מורה שהוא סבת כל הדברים וזה הראה במצרים, כמ''ש בזאת תדעון כי אני ה' :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (כא-כב) גדלות, נפלאות, נוראות. עי' בפי'. חמתו. ההבדל בין אף וחמה למעלה (ו' ב').(מלבי"ם באור המלות)


{כב}  נִפְלָאוֹת בְּאֶרֶץ חָם נוֹרָאוֹת עַל יַם סוּף:

 מלבי"ם - באור הענין  נפלאות, וכן הראה להם שהוא משדד הטבע ועושה נפלאות, וזה היה כולל בכל ארץ חם, שהמכות התפשטו בכל השייך לגבול מצרים, וגם הראה נוראות על ים סוף ששם התיראו מפניו כמ''ש וייראו העם את ה', וזה נגד הגדול הגבור והנורא, גדלות נפלאות נוראות. ששם הנורא מורה שהוא מנהיג לבדו ההנהגה הפרטית ואין זולתו, והיה במצרים שלשה דברים שהראה להם, א' בזאת תדע כי אני ה' וזה גדולות, ב' כי אני ה' בקרב הארץ וזה נפלאות, ג' כי אין כמוני בכל הארץ וזה נוראות, וכמ''ש בפי' התורה :(מלבי"ם באור הענין)


{כג}  וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית:

 מצודת דוד  ויאמר. חשב ה' להשמידם : לולי משה. אם לא היה משה עומד בפרץ וכו' ואחז במשל כעומד במקום פרצת הגדר לבלי תת לבוא דרך בה ור''ל בתפלתו בטל החמה ולולי הוא היה משמידם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ויאמר להשמידם, ואז נגזר עליהם כליון, ויל''פ שר''ל ויאמר להשמידם לולי משה, שכן אמר שלולא משה ישמידם, כמ''ש הרף ממני ואשמידם, שמזה ידע משה שהדבר תלוי בו, וע''כ עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו, שהגם שכבר יצא האף ומתו במגפה, לא היה אף מעורב עם חמה פנימית, (שזה ההבדל בין אף ובין חמה כי היה רק אף חיצוני) לא חמה פנימית להשחית :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עמד בפרץ. וכן ועומד בפרץ לפני (יחזקאל כ''ב ל') :(מלבי"ם באור המלות)


{כד}  וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ:

 רש"י  וימאסו בארץ חמדה. בשלוח מרגלים והוציאו דבה על הארץ (שם יג) : (רש"י)

 מצודת דוד  וימאסו. ע''י תלונות המרגלים : לדברו. שהבטיח לרשת אותם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  וימאסו, עתה מזכיר חטא מרגלים, והיה בזה שני ענינים, א. מ''ש (דברים א') ויאמרו טובה הארץ ולא אביתם לעלות ותרמו את פי ה' היינו שאמרו שהארץ רעה ומשכלת יושביה, ועז''א וימאסו בארץ חמדה ולא האמינו לדברו שאמר שהיא ארץ טובה :(מלבי"ם באור הענין)


{כה}  וַיֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיהֶם לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְהוָה:

 מצודת דוד  לא שמעו. לא האמינו בקול דברו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וירגנו. ענין תלונה ותרעומות כמו דברי נרגן (משלי יח) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  וירגנו, זאת שנית מש''ש ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת ה' אותנו הוציאנו מארץ מצרים לתת אותנו ביד האמורי להשמידנו ואומר אליכם לא תערצון, ועז''א וירגנו באהליכם ולא שמעו בקול ה', כי אמרו מבלי יכולת :(מלבי"ם באור הענין)


{כו}  וַיִּשָּׂא יָדוֹ לָהֶם לְהַפִּיל אוֹתָם בַּמִּדְבָּר:

 רש"י  וישא ידו. בשבועה : (רש"י)

 מצודת דוד  וישא ידו. נשא ידו בשבועה עליהם להפיל וכו' : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  וישא ידו להם, כנגד שני החטאים נשבע להענישם בשני עונשים, א. להפיל אותם במדבר, שהם עצמם לא יבואו אל ארץ חמדה אשר מאסו :(מלבי"ם באור הענין)


{כז}  וּלְהַפִּיל זַרְעָם בַּגּוֹיִם וּלְזָרוֹתָם בָּאֲרָצוֹת:

 רש"י  ולהפיל זרעם בגוים. מאותו שעה נגזר עליהם חורבן הבית שהרי ליל ט' באב בכו ואמר הקב''ה הם בכו בכיה של חנם ואני אקבע להם בכיה לדורות : (רש"י)

 מצודת דוד  ולהפיל וגו'. כי אז נגזר עליהם הגלות והוקבע בכיה לדורות : בארצות. ר''ל בארצות הגוים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ולזרותם. לפזרם כמו תזרם לרוח (יחזקאל ה') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ב. להפיל זרעם בגוים, שעי''ז נגזר גלות ושעבוד לדורות הבאים כמו שמבואר גם כן ביחזקאל כ' כ''ג, וכמ''ש חז''ל אתם בכיתם בכיה של חנם,(מלבי"ם באור הענין)


{כח}  וַיִּצָּמְדוּ לְבַעַל פְּעוֹר וַיֹּאכְלוּ זִבְחֵי מֵתִים:

 מצודת דוד  ויצמדו. חברו עצמם לבעל פעור ואכלו זבחי עבודת גלולים שהוא דבר שאין בה חיות כמת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויצמדו. ענין דבוק וחבור כמו צמיד פתיל (במדבר ט) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ויצמדו, כתיב וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב ותקראן לעם לזבחי אלהיהן וגו' ויצמד ישראל לבעל פעור, ספר שמה שנצמדו לבעל פעור לא היה מצד עצמו ומצד המינות, רק שבאו אליו ע''י תאות הזנות אל בנות מואב, ועי''ז קראו להם לזבחי אלהיהן, ועי''ז נצמדו לבעל פעור, ואחר שעקר הסבה היה תאות הזנות לכן כשהרג פינחס את זמרי שב חרון אף ה' מישראל, ופה ספר מן המאוחר אל הקודם ויצמדו לבעל פעור וזה בא על ידי שאכלו זבחי מתים, וזה בא ע''י. (כט-לא) שהכעיסו במעלליהם, שזנו אל בנות מואב, וזה סבב את הכל ועי''כ פרצה בם מגפה, ולכן כשעמד פנחס ויפלל ועשה משפט בזמרי נעצרה המגפה ותחשב לו לצדקה, כמ''ש והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם :(מלבי"ם באור הענין)


{כט}  וַיַּכְעִיסוּ בְּמַעַלְלֵיהֶם וַתִּפְרָץ בָּם מַגֵּפָה:

 מצודת דוד  ותפרץ. המגפה נתחזקה בהם כי רבים מתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותפרץ. ענין התחזקות כמו מה פרצת (בראשית לח) : (מצודת ציון)


{ל}  וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה:

 מצודת דוד  ויעמוד. קם מתוך העדה ועשה דין ומשפט בזמרי ועי''ז נעצרה המגפה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויפלל. ענין דין ומשפט כמו ונתן בפלילים (שמות כא) : ותעצר. ענין מניעה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  ויפלל. מענין ונתן בפלילים, שהוא המשפט בענין גדול. ויכעיסו. את האל וכן ויקציפו (פל''ב), והקצף מובדל מן הכעס, שיוצא לפועל להעניש :(מלבי"ם באור המלות)


{לא}  וַתֵּחָשֶׁב לוֹ לִצְדָקָה לְדֹר וָדֹר עַד עוֹלָם:

 מצודת דוד  ותחשב. המשפט הזה נחשבה לו לזכות ולצדקה להיות שמור עד עולם כי בעבור זה נתכהן וכמ''ש והיתה כו' כהונת עולם (במדבר כה) : (מצודת דוד)


{לב}  וַיַּקְצִיפוּ עַל מֵי מְרִיבָה וַיֵּרַע לְמֹשֶׁה בַּעֲבוּרָם:

 מצודת דוד  ויקציפו. אח''ז הכעיסו את ה' במי מריבה ובעבורם נעשה רעה למשה למות במדבר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויקציפו. מלשון קצף : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (לב-לג) ויקציפו, ע''י שהקציפו על מי מריבה הרע למשה, וזה בעבורם ובסבתם, כי המרו את רוחו, שחטא של מי מריבה על שלא דברו אל הסלע, ועל שאמר שמעו נא המורים, ועל שאמר בלשון ספק המן הסלע הזה נוציא לכם מים, ועל שאמר בלשון נוציא כאלו הדבר תלוי בו, כמו שפירשו המפ' איש לפי שטתו, כ''ז היה הסבה לזה על שהמרו את רוחו של משה, שעי''כ בטא בשפתיו דברים קשים ודברים שלא כהוגן, ועי''כ לא היה יכול לדבר אל הסלע, כי דיבורו לא היה עושה רושם בעת ההיא שהיה בכעס, וע''כ אמר בלשון ספק, עד שלכל הטעמים שכתבו המפ' בחטא הזה היה סבתו מה שהמרו את רוחו :(מלבי"ם באור הענין)


{לג}  כִּי הִמְרוּ אֶת רוּחוֹ וַיְבַטֵּא בִּשְׂפָתָיו:

 רש"י  כי המרו. משה ואהרן את רוחו בשמעו נא המורים : ויבטא בשפתיו. שבועה לכן לא תביאו את הקהל הזה וגו' (שם כ) : (רש"י)

 מצודת דוד  כי המרו. כי ישראל מרו בדבר ה' : ויבטא. ודבר משה בשפתיו לקרותם ממרים ואמר שמעו נא המורים (שם כה) ועי''ז נענש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  המרו. מרדו וסרבו : רוחו. ענין דבור כמו וברוח שפתיו (ישעיה יא) : ויבטא. ענין אמירה כמו לבטא בשפתים (ויקרא ה) : (מצודת ציון)


{לד}  לֹא הִשְׁמִידוּ אֶת הָעַמִּים אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה לָהֶם:

 רש"י  לא השמידו. בימי יהושע : את העמים. אשר אמר ה' להם (דברים כ') לא תחיה כל נשמה לא ישבו בארצך והם הניחום לשבת בקרבם למס עובד : (רש"י)

 מצודת דוד  לא השמידו. ובבואם לארץ לא השמידו את העמים אשר צוה ה' להשמידם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (לד-לח) לא, אח''כ בבואם לארץ לא השמידו את העמים, ועי''כ ויתערבו בגוים (גוים פחותים מעמים), וילמדו מעשיהם עד שעבדו את עצביהם ויהיו להם למוקש, כמ''ש (שמות כ''ג ל''ג) עד שזבחו לשדים, וישפכו דם נקי עד שחנפה הארץ בדמי, כמו שכתוב כי הדם הוא יחניף את הארץ :(מלבי"ם באור הענין)


{לה}  וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם:

 מצודת ציון  ויתערבו. מל' תערובות : (מצודת ציון)


{לו}  וַיַּעַבְדוּ אֶת עֲצַבֵּיהֶם וַיִּהְיוּ לָהֶם לְמוֹקֵשׁ:

 מצודת דוד  ויהיו. העובדי גלולים ההם היו להם למוקש כי הם הכשילום בהסתת עבודת העצבים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עצביהם. כן יקראו הגלולים כי מעציב לב עובדיו צועקים אליו ואינם נענים : (מצודת ציון)


{לז}  וַיִּזְבְּחוּ אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם לַשֵּׁדִים:

 מצודת דוד  לשדים. אשר היו עובדים להם : (מצודת דוד)


{לח}  וַיִּשְׁפְּכוּ דָם נָקִי דַּם בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר זִבְּחוּ לַעֲצַבֵּי כְנָעַן וַתֶּחֱנַף הָאָרֶץ בַּדָּמִים:

 מצודת דוד  ותחנף הארץ. יושבי הארץ התחייבו בעבור רוב הדמים שנשפך בה לעבודת גלולים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותחנף. תתחייב ותרשיע כן תרגומו וכן יחניף את הארץ (במדבר לב) : (מצודת ציון)


{לט}  וַיִּטְמְאוּ בְמַעֲשֵׂיהֶם וַיִּזְנוּ בְּמַעַלְלֵיהֶם:

 מצודת דוד  ויזנו. סרו מה' ברוע מעלליהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויזנו. ענין הסרה ועש''ז תקרא המנאפת זונה כי סרתה מדרכי הצניעות : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ויטמאו במעשיהם ויזנו במעלליהם, מעללים הם הפעולות היוצאות מתכונות נפשיות, שאח''כ לא שבו מן המעשים עד שנעשו בם תכונות ומדות בנפשותם לנטות אחרי זנות ורצח וכל מדה רעה, עד ששורש המעשים היה להם עקר בנפשותיהם, שזה גרוע יותר :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  במעשיהם, במעלליהם. עי' למעלה (כ''ח ד') :(מלבי"ם באור המלות)


{מ}  וַיִּחַר אַף יְהוָה בְּעַמּוֹ וַיְתָעֵב אֶת נַחֲלָתוֹ:

 מצודת ציון  ויתעב. מלשון תועבה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ויחר אף ה' בעמו להענישם ויתעב את נחלתו, שם נחלה מציין קשר האהבה שי''ל עמהם ע''י קדושתם והפוכו תועבה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בעמו, נחלתו. התבאר ירמיה (ב' ז') :(מלבי"ם באור המלות)


{מא}  וַיִּתְּנֵם בְּיַד גּוֹיִם וַיִּמְשְׁלוּ בָהֶם שֹׂנְאֵיהֶם:

 רש"י  ויתנם ביד גוים. בימי השופטים בין שופט לשופט כגון עגלון וכושן רשעתים וסיסרא ופלשתים ומדין, (מצאתי) : (רש"י)

 מצודת דוד  ויתנם ביד גוים. בימי השופטים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (מא-מב) ויתנם ביד גוים, בימי שפוט השופטים, ותחלה משלו בם שונאיהם ואח''כ וילחצום שהוא יותר מן הממשלה, ואויביהם שהם גרועים מן השונאים, והגיע דבר עד שנכנעו תחת ידם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (מא-מב) שונאיהם, אויביהם. למעלה פ''ט כ''ג :(מלבי"ם באור המלות)


{מב}  וַיִּלְחָצוּם אוֹיְבֵיהֶם וַיִּכָּנְעוּ תַּחַת יָדָם:

 מצודת דוד  ויכנעו. היו נכנעים תחת ידי אויביהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וילחצום. מלשון לחץ ודחק : (מצודת ציון)


{מג}  פְּעָמִים רַבּוֹת יַצִּילֵם וְהֵמָּה יַמְרוּ בַעֲצָתָם וַיָּמֹכּוּ בַּעֲוֹנָם:

 רש"י  פעמים רבות יצילם. כמה פעמים מכעיסים והוא מאריך אפו ומצילם : וימכו בעונם. נעשו שפלים בעונם : (רש"י)

 מצודת דוד  פעמים וגו'. ע''י השופטים וכמ''ש והיה ה' עם השופט וכו' (שופטים ב) : ימרו. במות השופט מרו המה בה' בעצתם הרעה וכמ''ש והיה במות השופט ישובו והשחיתו : וימכו בעונם. בעבור עונם נעשו שפלים ועניים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ימרו. מרדו וסרבו : וימכו. ענין דלות ושפלות כמו ואם מך הוא (ויקרא כז) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  פעמים וזה בא יען שהצילם פעמים רבות והם שבו אח''כ לעשות הרע כמ''ש כ''ז באורך שופטים ב' וימרו בעצתם שלא היה המרי מסבת התאוה רק היה בעצה ומחשבה ע''י מחשבת מינות לכן וימכו בעונם, ע''י שהיה עון בעוות השכל נעשו מוכים ונדכאים לגמרי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  וימכו. מענין וכי ימוך אחיך, ונע''ו וכפולים משתתפים במובנה :(מלבי"ם באור המלות)


{מד}  וַיַּרְא בַּצַּר לָהֶם בְּשָׁמְעוֹ אֶת רִנָּתָם:

 רש"י  וירא בצר. מתוך תפלה : בשמעו את רנתם. מתוך זכות אבות : (רש"י)

 מצודת דוד  וירא. ראה בצרתם בעת שמעו את תפלתם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (מד-מו) וירא ולכן גם כשראה אח''כ בצר להם, והגם שזכר בריתו עם האבות והגם שנחם כרוב חסדיו, בכ''ז לא הושיעם עוד בגבורת ישע ימינו למעלה מן הטבע לגאלם לגמרי, רק מה שנתנם לרחמים לפני שוביהם כמ''ש מ''א ח' ושבום שוביהם וכו' והתחננו וכו' ונתתם לרחמים לפני שוביהם :(מלבי"ם באור הענין)


{מה}  וַיִּזְכֹּר לָהֶם בְּרִיתוֹ וַיִּנָּחֵם כְּרֹב (חסדו) חֲסָדָיו:

 רש"י  ויזכור להם בריתו. מתוך תשובה : וינחם כרב חסדיו. מתוך הקץ בשמעו הושיענו וגו' אף משה כללם בפסוק אחד בצר לך ומצאוך וגו' (דברים ד') : (רש"י)

 מצודת דוד  בריתו. אשר כרת עם אבותינו ואמר ואף גם זאת בהיותם וגו' לכלותם להפר בריתי (ויקרא כו) : וינחם. על הרעה : כרוב חסדיו. ולא כפי מעשיהם : (מצודת דוד)


{מו}  וַיִּתֵּן אוֹתָם לְרַחֲמִים לִפְנֵי כָּל שׁוֹבֵיהֶם:

 מצודת דוד  לרחמים. להיות שוביהם לרחמים עליהם לבל יכבידו העול : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שוביהם. מלשון שביה : . (ו) ממצוקותיהם. מלשון צוקה וצרה : (מצודת ציון)


{מז}  הוֹשִׁיעֵנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ:

 רש"י  הושיענו. גם עתה ה' אלהינו : (רש"י)

 מצודת דוד  הושיענו. ר''ל כמו שנתת אותנו לרחמים בחסדך הגדול כן הושיענו וקבצנו אל ארצנו להודות שמה לשם קדשך : להשתבח. לשבח את עצמינו בתהלתך כי לפי רוב התהלה שבך כן ירבה שבחינו אשר בחרת בנו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  הושיענו, ע''ז בקש שיגדיל חסדו להושיעם לגמרי ויקבצם מן הגוים כמ''ש ושב ה' וכו' ושב וקבצך מכל העמים וכו' (דברים ל''ב), להודות לשם קדשך כי ההודאה בגלות הוא לשמך לא לשם קדשך, ששם קדשו מורה על שמתרומם מן הטבע וההנהגה הרגילה אל הנהגה נערכת לפי הקדושה שזה מקושר ג''כ עם קדושת ישראל שמכונים דרכם בקדש נגד קדושת ה' כמ''ש ושב וקבצך וכו' ומל ה' אלהיך את לבבך וכו' ועז''א להשתבח בתהלתך שמלת שבח מורה תמיד שמתעלה על ערכו הקודם או נגד ערך איש אחר, ור''ל שעי''כ נלך מחיל אל חיל ונתעלה ע''י תהלתך, במה שנכוין דרכנו נוכח דרכך מה הוא רחום אף אתה וכו' :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  להשתבח. עי' לקמן (קי''ז) :(מלבי"ם באור המלות)


{מח}  בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן הַלְלוּיָהּ: (פ)

 רש"י  מן העולם ועד העולם. מן עלמא הדין ועד עלמא דאתי (סא''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  ברוך וגו'. ר''ל נאמר בהודאה ברוך ה' וגו' : מן העולם. מתחלת העולם עד סוף העולם : ואמר כל העם. ר''ל כל העם אשר לא ידעו לברך יענו ויאמרו אמן ר''ל אמת הדבר שהוא ברוך ולזה הללו את יה אומרים אם אנו לא נדע איך להלל אתם היודעים הללו יה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ברוך ה', ובאשר ידע כי יש יום שיקבץ ה' נדחים ויחדש עולמו, ועי''כ הוא תמיד אלהי ישראל משגיח עליהם ומקושר באהבתם אומר, כי שם אלהי ישראל הוא ברוך מעולם הזה שבו מנהיג בנסים נסתרים ובהשגחה מוסתרת, עד העולם העתיד שיתגלה שם קדשו בנסים גלוים, וכל העם יאמרו אמן ויאמינו ויבטחו ויהללו את ה' :(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-קז

{א}  הֹדוּ לַיהוָה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

 רש"י  הודו לה' : (רש"י)

 מלבי"ם - באור הענין  הודו, אחר שהזכיר קיבוץ גליות אומר כי השבים מן הגולה יזבחו זבחי תודה על כל הארבעה דברים שצריכים להודות ועל כולם יודו לה' כי טוב, ויודו חסדו אשר לעולם, ומבואר כי חסד יאמר על מה שעושה מבלי חיוב ומבלי הבטחה קודמת ואף שאין המקבל החסד ראוי לזה עפ''י מעשיו, וגם חסד אצל ה' במובנו המדויק בא על הנס למעלה מדרך הטבע, כמ''ש בסי' פ''ט ובכ''מ :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  יֹאמְרוּ גְּאוּלֵי יְהוָה אֲשֶׁר גְּאָלָם מִיַּד צָר:

 רש"י  יאמרו גאולי ה'. כשיפדם מיד צר : (רש"י)

 מצודת דוד  יאמרו גאולי ה'. יאמרו הודו וגו' על אשר גאלם מיד צר : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (ב-ג) יאמרו, כן יאמרו גאולי ה', אשר הפליא עמהם חסדו בשני דברים, א. אשר גאלם מיד צר, ב. שקבצם מארצות והשיב נדחיהם ממזרח וממערב ומצפון ומים, היינו מאיי הים, ודרום לא חשב כי אין ישוב בדרום :(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  וּמֵאֲרָצוֹת קִבְּצָם מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב מִצָּפוֹן וּמִיָּם:

 מצודת דוד  ומארצות. האנשים אשר קבצם מארצות המזרח וכו' לשוב למקומם : ומים. מאיי הים : (מצודת דוד)


{ד}  תָּעוּ בַמִּדְבָּר בִּישִׁימוֹן דָּרֶךְ עִיר מוֹשָׁב לֹא מָצָאוּ:

 רש"י  תעו במדבר וגו'. והולכי מדברות אף הם צריכין להודות שהרי פעמים שהם תועים ורעבים וצמאים : (רש"י)

 מצודת דוד  תעו. פעמים תעו במדבר שממה ולא מצאו דרך ההולך לעיר מיושבת : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (ד-ה) תעו, צייר כי בעת גלותם הלכו ונדדו דרך המדבר, ומשם באו לישימון, שהוא שמם יותר מן המדבר, ושם תעו מני דרך ולא מצאו עיר מושב והיו רעבים, ואח''כ היו גם צמאים כי המים אזל מכליהם עד שנפשם בהם תתעטף :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  במדבר בישימון. ישימון גרוע מן המדבר כנ''ל (ק''ו י''ד) ועי' ירמיה (ב') ור''ל תעו מדרך או בדרך :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  רְעֵבִים גַּם צְמֵאִים נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף:

 מצודת דוד  רעבים. יהיו רעבים וצמאים מחסרון לחם ומים : תתעטף. כשאדם הוא בצרה הוא מדוכא וכפוף וכאלו הוא עטוף קצתו בקצתו : (מצודת דוד)


{ו}  וַיִּצְעֲקוּ אֶל יְהוָה בַּצַּר לָהֶם מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יַצִּילֵם:

 מצודת דוד  בצר להם. בעת הים צר להם : ממצוקותיהם. הציל אותם מן מצוקה ההיא : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ויצעקו, במדבר ובים אמר ויצעקו, ובחולה ובית האסורים אמר ויזעקו, כי צעקה גדולה מזעקה, וכן אמר בשני אלה יצילם, ובחולה ומאסר אמר יושיעם, כי הצלה גדולה מישועה, כי סכנת הים והמדבר גדולה יותר מחולי ומאסר :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ויצעקו. צעקה גדולה מזעקה, והצלה גדולה מישועה (כנ''ל ז' ב') :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  וַיַּדְרִיכֵם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה לָלֶכֶת אֶל עִיר מוֹשָׁב:

 רש"י  וידריכם. וינהגם לפיכך יודו לה' חסדו : (רש"י)

 מצודת דוד  וידריכם. נתן בלבם לדרוך בדרך ישרה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וידריכם. ענין הלוך : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  וידריכם, ועשה להם נס במה שהראה להם דרך ישרה שיגיעו לעיר מושב :(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם:

 מצודת דוד  יודו. האנשים ההם יודו לה' חסדו ויספרו נפלאותיו לבני אדם לפרסם הנס : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (ח-ט) יודו, אז מחוייבים להודות, א. מצד החסד שעשה עמהם, ב. מצד הנס והפלא, שהגם שאין זה פלא בערך ה', הוא פלא בערך בני אדם כי השביע נפש שוקקה נגד צמאים, ונפש רעבה מלא טוב נגד רעבים :(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  כִּי הִשְׂבִּיעַ נֶפֶשׁ שֹׁקֵקָה וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה מִלֵּא טוֹב:

 מצודת דוד  כי השביע. בעבור כי השביע נפש המתאוה בהיותו תועה : מלא טוב. כאשר באו אל עיר מושב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שוקקה. ענין תאוה כמו ונפשו שוקקה (ישעיה כט) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  שוקקה. מתאוה משקה, וכן ישעיה (כ''ט ח') ועמש''ש (ל''ג ד') :(מלבי"ם באור המלות)


{י}  יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל:

 רש"י  יושבי חשך וצלמות. אף האסורים בבית הסוהר צריכים להודות כשיוצאין מבית אסוריהם : (רש"י)

 מצודת דוד  יושבי. האנשים היושבים במקום חושך והמה אסורים בקשרים המענים ובכבלי ברזל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וצלמות. צלו של מות והוא ענין חושך כחשכת הקבר : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יושבי, אולם בעת שבאו לעיר מושב ונצולו מסכנת המדבר, באו לסכנה אחרת ששם התעוללו עליהם עלילות ברשע והושלכו לבית האסורים, כמ''ש כאשר ינוס איש מפני הארי וכו', ושם מר להם, א. מצד המקום, שנכלאו שם בחשך וצלמות, ב. מצד שהם אסורים בעני שמענים אותם בענוים וכבלי ברזל לבל יברחו :(מלבי"ם באור הענין)


{יא}  כִּי הִמְרוּ אִמְרֵי אֵל וַעֲצַת עֶלְיוֹן נָאָצוּ:

 רש"י  כי המרו אמרי אל. אין פורענות באה על האדם אלא בעונו : (רש"י)

 מצודת דוד  כי המרו. וגמול העונש בא על כי המרו אמרי אל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  המרו. מלשון מרי ומרד : נאצו. ענין בזיון : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי, ובאר שמה שבאה עליהם הרעה השנית, (אחר שעשה להם נס מרעה הראשונה), זה היה ע''י מה שאחר שנעשה להם נס ונצולו מן המדבר שבו על קיאם והמרו אמרי אל, ובזה נאצו עצת עליון, שמה שיעץ לעשות להם נס היה כדי שעי''כ ישובו אליו וישמרו מצותיו והם לא כן עשו, ולכן.(מלבי"ם באור הענין)


{יב}  וַיַּכְנַע בֶּעָמָל לִבָּם כָּשְׁלוּ וְאֵין עֹזֵר:

 מצודת דוד  ויכנע. ולכן הכניע לבם בעמל המאסר וכשלו בצרה ולא מצאו עוזר : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  הכניע את לבם לתשובה ע''י העמל, ולכן כשלו הזמין ה' לפניהם מכשול שינתנו בבית האסורים, ועל ידי שאין עוזר, ע''י כך. (יג-יד) ויזעקו אל ה' ויחזרו בתשובה, ואז יוציאם מחשך וצלמות וגם ינתק מוסרותיהם :(מלבי"ם באור הענין)


{יג}  וַיִּזְעֲקוּ אֶל יְהוָה בַּצַּר לָהֶם מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם: {יד}  יוֹצִיאֵם מֵחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק:

 מצודת דוד  ינתק. יעתק מהם קשרי מאסרם ר''ל פטרם ממאסרם כאלו העתיק הקשרים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ומוסרותיהם. ענין קשור הרצועות : ינתק. ענין העתק כמו נתקתי מוסרותיך (ירמיה ב) : (מצודת ציון)


{טו}  יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם:

 מלבי"ם - באור הענין  (טו-טז) יודו, ועי''כ מחויבים להודות שנית על הנס השני, כי שבר דלתות נחשת :(מלבי"ם באור הענין)


{טז}  כִּי שִׁבַּר דַּלְתוֹת נְחֹשֶׁת וּבְרִיחֵי בַרְזֶל גִּדֵּעַ:

 רש"י  כי שבר דלתות נחשת. שהיו נעולים בפניהם : (רש"י)

 מצודת דוד  כי שבר. על כי שבר וכו' ר''ל הוציאם ממאסרם כאלו שבר דלתות בית הסוהר וגדע הבריחים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ובריחי. כעין מטה לרוחב הדלתות לסגרם : גדע. ענין כריתה כמו שקמים גדעו (ישעיה ט) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  דלתות נחושת ובריחי ברזל. וכן ישעיה (מ''ה ד') :(מלבי"ם באור המלות)


{יז}  אֱוִלִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם וּמֵעֲוֹנֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ:

 רש"י  אוילים מדרך פשעם. אשר מעונותיהם יתענו ביסורי חלאים אף הם מן הצריכין להודות, יש סמניות בפ' זו (כלומר כתיבות שש נוני''ן הפוכין) ובאין לידרש במקום אכין ורקין למעט, לומר צעקו קודם גזר דין נענין לאחר גזר דין אינם נענין : (רש"י)

 מצודת דוד  אוילים. האנשים אוילים אשר מחטא דרך פשעם ומעונותיהם המה מעונים בחלי ומכאוב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אוילים. ר''ל חוטאים : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אוילים, האויל הוא המסתפק ואינו מאמין שמה שהיה בסכנה ויצא ממנה הכל היה מאת ה', ותולים הכל במקרה, וזה בא או מדרך פשעם, מפני שכבר הורגלו בפשעים עד שאין לבם מוכן לקבל חקי המוסר, או מעונותיהם ע''י עוות השכל והמינות, אלה האוילים שעדן עומדים באולתם יתענו יכניעם ה' שלישית ע''י חולי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  פשעם, עונותיהם. התבאר בכ''מ שהפשע הוא המרד והעון הוא עוות השכל, כמ''ש בס' התו''ה אחרי (סי' כ''א, וסי' נ''ה), וגדר אויל הוא המסתפק כמ''ש בפי' משלי בכ''מ :(מלבי"ם באור המלות)


{יח}  כָּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם וַיַּגִּיעוּ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת:

 מצודת דוד  תתעב. כדרך החולה הממאס באכילה : ויגיעו. קרובים המה למות : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כל אוכל, שכמו שהיו חולים חולי הנפש ולא קבלו מאכל בריאה לרפואתם, כן תתעב נפשם כל אוכל המזין את הגוף, ויגעו עד שערי מות, והם בצרה פעם שלישית :(מלבי"ם באור הענין)


{יט}  וַיִּזְעֲקוּ אֶל יְהוָה בַּצַּר לָהֶם מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם:

 מלבי"ם - באור הענין  (יט-כ) ויזעקו ויחזרו בתשובה, ישלח דברו וירפאם בגוף וימלט משחיתותם בנפש :(מלבי"ם באור הענין)


{כ}  יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם:

 מצודת דוד  ישלח דברו. לא כרפואת הרופאים שהמה בסממנים כ''א מרפא במאמרו : משחיתותם. משחת הקבר שהיה קרוב להם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  משחיתותם. מל' שחת ובור : (מצודת ציון)


{כא}  יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם:

 מלבי"ם - באור הענין  (כא-כב) יודו וכו' ויזבחו, הנה בשתי פעמים הראשונים לא הזכיר רק שיודו על הנס הפרטי שנעשה להם עתה, הגם שהדין הוא שמי שנעשה לו שני נסים כשמברך על נס אחד צריך לברך גם על השני כמ''ש בפרק הרואה, והיה ראוי שהיוצא מבית האסורים יזכיר גם נס הצלת המדבר, אולם הוא לא הכיר עדיין חסדי ה', כמ''ש אוילים מדרך פשעם, ולא הודה רק על הדבר שניצל ממנו בשעתו, ועתה שניצל זה שלשה פעמים, יודו לה' חסדו ויספרו מעשיו, שיספר גם הנסים הראשונים, וכן עד עתה לא הביאו עדיין זבח תודה, ועתה יזבחו זבחי תודה זבחים רבים, גם בעד הפעמים הראשונים שלא השלימו הודאתם כראוי, ויספרו כל הג' נסים ביחד :(מלבי"ם באור הענין)


{כב}  וְיִזְבְּחוּ זִבְחֵי תוֹדָה וִיסַפְּרוּ מַעֲשָׂיו בְּרִנָּה: (פ)

 מצודת דוד  זבחי תודה. קרבן תודה הבא על הנס : (מצודת דוד)


{כג}  יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת עֹשֵׂי מְלָאכָה בְּמַיִם רַבִּים:

 מצודת דוד  יורדי הים. האנשים היורדים בים בספינות (ועל כי שפת הים הוא ממעל וממנו יורדים למטה אל הים לזה אמר יורדי הים) : עושי מלאכה. היא תחבולת הפנות האניה אל המקום הנרצה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  יורדי, עתה מצייר שאחר ששבו מגלותם והלכו דרך הים באניות הראם ה' נפלאותיו עוד הפעם, למען יודו לה' חסדו בבואם לארצם, ובאר כי יש בזה שני ענינים, א. יורדי הים באניות, ב. יש מהם אשר המה עושי מלאכה במים רבים, שיודעים תחבולות ומלאכות להעמיד את האניה בעת הסער ולהנצל :(מלבי"ם באור הענין)


{כד}  הֵמָּה רָאוּ מַעֲשֵׂי יְהוָה וְנִפְלְאוֹתָיו בִּמְצוּלָה:

 מצודת ציון  במצולה. עומק הים : (מצודת ציון)


{כה}  וַיֹּאמֶר וַיַּעֲמֵד רוּחַ סְעָרָה וַתְּרוֹמֵם גַּלָּיו:

 מצודת דוד  ויאמר. כאשר אמר ה' תעמוד רוח סערה והיא תרומם גלי הים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ויאמר ויעמד רוח סערה, והרוח תרומם את גלי הים :(מלבי"ם באור הענין)


{כו}  יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת נַפְשָׁם בְּרָעָה תִתְמוֹגָג:

 מצודת דוד  יעלו שמים. אנשי הספינה עולים למעלה לצד השמים וחוזרים ויורדים עד התהום כי הגלים מגביהים הספינה למעלה ואח''ז מורידים אותה למטה עם אנשיה : ברעה. ברעת הפחד תמוג נפשם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תתמוגג. מלשון המגה והמסה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יעלו, ובזה היורדים באניות פשוטים הם יעלו שמים וירדו תהומות, כי כל גל ירומם את הספינה למעלה ואח''כ תרד למטה :(מלבי"ם באור הענין)


{כז}  יָחוֹגּוּ וְיָנוּעוּ כַּשִּׁכּוֹר וְכָל חָכְמָתָם תִּתְבַּלָּע:

 רש"י  יחוגו. לשון שבר הוא וכן בחגוי הסלע (שה''ש ב') וכן והיתה אדמת יהודה למצרים לחגא (ישעיה י''ט) : (רש"י)

 מצודת דוד  יחוגו. והמה נעים ונדים בתוך הספינה בעבור גודל תנועת הספינה עד שא''א לעמוד במקום עמדם וכדרך השכור : וכל חכמתם. אשר למדו והשכילו בהנהגת הספינה כל החכמה יהיה נשחת כי לא יועילו בחכמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יחוגו. ענין רקוד ותנועה חזקה כמו המון חוגג (לעיל מב) : תתבלע. ענין השחתה כמו בלע ה' ולא חמל (איכה ב') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יחוגו, ואלה שעושים מלאכה במים רבים הם יעמידו את הספינה ע''י שמשליכים הברזל לתוך הים שאז לא תתרומם הספינה בגובה אבל אז יחוגו וינועו כשכור הנה והנה במקום עמידתם, וכל חכמתם תתבלע כי האניה חשבה להשבר במקומה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יחוגו. מענין חוג ומחוגה (היושב על חוג הארץ), יעשו תנועה סביביית ומחוגה סביב עצמם כשכור :(מלבי"ם באור המלות)


{כח}  וַיִּצְעֲקוּ אֶל יְהוָה בַּצַּר לָהֶם וּמִמְּצוּקֹתֵיהֶם יוֹצִיאֵם:

 מלבי"ם - באור הענין  (כח-כט) ויצעקו וכו' יקם סערה לדממה, ר''ל שלהראות נפלאותיו יקים את הסערה בהפלגה רבה, והגיעו לתכלית הרעש פתאום יהיו לדממה והגלים יחשו, להודיע כי יד ה' עשתה זאת :(מלבי"ם באור הענין)


{כט}  יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה וַיֶּחֱשׁוּ גַּלֵּיהֶם:

 מצודת דוד  יקם סערה לדממה. ר''ל הסערה שהקים ישיבנה לדממה וגלי הים לא יהמו עוד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לדממה. ענין שתיקה כמו קול דממה (מ''א יט) : ויחשו. ענין שתיקה כמו עת לחשות (קהלת ג') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  (כט-ל) דממה, ויחשו, ישתוקו. הדממה מציין ההפסקה מן הדבור או הרעש קודם לו, לא כן חשה מציין העדר הדבור או הסער לבד (ישעיה ס''ב ו'), ושתק מציין השתיקה שהוא הפך הריב או הרעש הגדול, באין נרגן ישתק מדון, וישתק הים מזעפו, שהשמחה תגדל כפי שהיה גדול הרעש תחלה, ובדברי חז''ל כולל במלת שתיקה העדר הדבור לבד כמלת חשה בלשון המקרא. מחוז, גבול. כמו עם שאול עשינו חוזה :(מלבי"ם באור המלות)


{ל}  וַיִּשְׂמְחוּ כִי יִשְׁתֹּקוּ וַיַּנְחֵם אֶל מְחוֹז חֶפְצָם:

 רש"י  וישמחו כי ישתקו. הגלים : וינחם. וינהגם : מחוז. לשון גבול, ומנחם חברו עם וחזותכם את שאול (שם כ''ח) גבולינו שלא יכנס בגבולינו וכן מחזה אל מחזה שלש פעמים (מלכים א ז') בתנחומא, מצאתי : (רש"י)

 מצודת דוד  וישמחו. אנשי הספינה ישמחו כאשר ישתוקו הגלים : וינחם. והמקום ינהגם אל הגבול אשר חפצו ללכת אליו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מחוז. גבול וכן עם שאול עשינו חוזה (ישעיה כח) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  וישמחו, ובזה תגדל שמחתם, א. במה שישתקו הגלים, ב. במה שינחם אל מחוז חפצם בלא פגע :(מלבי"ם באור הענין)


{לא}  יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם:

 מלבי"ם - באור הענין  (לא-לב) יודו, וירוממוהו, כי בהגיעם לארצם שם יודו במקהלות רבבות אלפי ישראל בארץ ולפני הזקנים הנמצאים שמה, ויש הבדל בין הרוממות והתהלה, הרוממות היא מצד מעשיו הנסתרים, וזה להמון עם הבלתי מכירים את ה' הוא מרומם בעיניהם, והתהלה הוא מצד מעשיו הגלוים, וזה במושב זקנים ותלמידי חכמים המכירים מעשיו, וכמ''ש חז''ל צריך לאודויי באפי עשרה ותרין מנייהו רבנן :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (לא-לב) יודו, ירוממו. עמ''ש ישעיה (כ''ה א') :(מלבי"ם באור המלות)


{לב}  וִירֹמְמוּהוּ בִּקְהַל עָם וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְלוּהוּ:

 רש"י  וירוממוהו בקהל עם. צריך לאודויי באפי בי עשרה : ובמושב זקנים. ותרין מנייהו צורבא מרבנן : (רש"י)

 מצודת דוד  בקהל עם. בקבוץ עם רב : (מצודת דוד)


{לג}  יָשֵׂם נְהָרוֹת לְמִדְבָּר וּמֹצָאֵי מַיִם לְצִמָּאוֹן:

 רש"י  ישם נהרות למדבר. כלומר נותן יישובי האומות לחרבן : (רש"י)

 מצודת דוד  ישם נהרות. ר''ל מלבד הנסים האלה יעשה עוד פלאות דבר וחלופו כי ישם נהרות להיות מקום יובש כמדבר : ומוצאי וגו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לצמאון. למקום צמא ויובש : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (לג-לד) ישם, אחר שדבר על חסדי ה' עם אנשים יחידים ידבר על השגחתו הנראית בכוללים, בין על מדינות שלמות בין על כתות אנשים. הנה נראה לפעמים שע''י רעת היושבים יחריב ארצות הישוב, ומקום שהיה שם נהרות ישים אותם כמדבר, והמעינות שמשם היה מוצאי מים אל הנהרות ישים לצמאון, ועי''כ יהפך ארץ פרי למלחה, וכ''ז ע''י רעת יושבי בה :(מלבי"ם באור הענין)


{לד}  אֶרֶץ פְּרִי לִמְלֵחָה מֵרָעַת יֹשְׁבֵי בָהּ:

 רש"י  למלחה. להיות כארץ מלחה מעשות פרי : (רש"י)

 מצודת דוד  ארץ פרי. ואז הארץ העושה פרי תהיה נהפך להיות עפרה מלוח בל יעשה פרי : מרעת. ר''ל לא על חנם יעשה זאת כ''א בעבור רעת יושביה וגמולם הוא משלם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור המלות  (לד-לה) מדבר, ארץ ציה. עי' ישעיה ל''ה, ירמיה ב' ו', וע''ל ק''ז ד'. ומוצאי מים. הם מעינות ומקורות. למלחה. לארץ מלחה (ירמיה י''ז) :(מלבי"ם באור המלות)


{לה}  יָשֵׂם מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם וְאֶרֶץ צִיָּה לְמֹצָאֵי מָיִם:

 רש"י  ישם מדבר לאגם מים. נותן יישוב חרב לבניין ומחזירו לקדמותו : (רש"י)

 מצודת דוד  ישם מדבר. מקום יובש כמדבר ישים למקום אגמי מים : וארץ ציה. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לאגם. שם מקום כניסת המים : ציה. שממה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ישם, וכן נראה בהפך שלפעמים ישים את המדבר לאגם מים, וארץ ציה שהיא יבשה יותר מן המדבר תהיה למוצאי מים, שמשם יצאו מקורות מים שעל ידם תהיה המדבר לאגם מים :(מלבי"ם באור הענין)


{לו}  וַיּוֹשֶׁב שָׁם רְעֵבִים וַיְכוֹנְנוּ עִיר מוֹשָׁב:

 מצודת דוד  ויושב שם. ובמקום ההוא מושיב אנשים שהיו רעבים עד הנה מבלי מצוא מקום להחיות נפשם : ויכוננו. והם יכוננו את המקום ההוא להיות עיר מושב לבל תחסר כל בה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (לו-לח) ויושב שם רעבים והם יכוננו שם עיר מושב, וגם יזרעו שם שדות ויטעו כרמים, ונגד מ''ש שיזרעו שדות, אמר ויעשו פרי תבואה, שהשדות והכרמים יעשו פרי נגמר לא בוסר, ונגד מ''ש ויכוננו ער מושב אמר ויברכם וירבו מאד, שיברכם בנכסים, וירבו בבנים ובבנות, וגם בהמתם לא ימעיט :(מלבי"ם באור הענין)


{לז}  וַיִּזְרְעוּ שָׂדוֹת וַיִּטְּעוּ כְרָמִים וַיַּעֲשׂוּ פְּרִי תְבוּאָה:

 מצודת דוד  ויעשו. השדות והכרמים : פרי תבואה. הכרמים יעשו פרי והשדות תבואה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור המלות  פרי תבואה. פרי נגמר ששם תבואה מורה שנגמר הפרי כמ''ש ס' התורה פ' קדושים :(מלבי"ם באור המלות)


{לח}  וַיְבָרֲכֵם וַיִּרְבּוּ מְאֹד וּבְהֶמְתָּם לֹא יַמְעִיט: {לט}  וַיִּמְעֲטוּ וַיָּשֹׁחוּ מֵעֹצֶר רָעָה וְיָגוֹן:

 רש"י  וימעטו וישוחו. והם מתחלה היו שוחין ומועטין מעוצר רעה ויגון : (רש"י)

 מצודת דוד  וימעטו. ר''ל וכן בהפוך כי בעונם ימעטו וישוחו עד לעפר מן הרעה אשר תהיה עצורה ועכובה אצלם ומן היגון אשר תהי' עליהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וישוחו. ענין שפלות כפיפות כמו תחתיו שחחו עוזרי רהב (איוב ט) : מעוצר. ענין העכבה כמו נעצרה נא אותך (שופטים יג) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  וימעטו, ולפעמים ימעטו וישחו, ע''י עוצר רעה, היינו שיכבשום ממשלה רעה, וימעטו ע''י שיהרוג הרבה מהם והנשארים ישחו מיגון, כי. (מ-מא) שפך, העוצר והמושל שכבשם שופך בוז על נדיבים, ויתעם להוליכם לגולה, כמו שהיה בעת כבש נבוכדנצר את ירושלים שאת כל נדיבי העם הגלה ויהרוג רבים מהם, ומדלת עם הארץ אשר אין להם כל מאומה השאיר לכורמים וליוגבים, ואז וישגב אבין מעוני והם ישימו כצאן משפחות, ויפרו וירבו בארץ כצאן הפרים ורבים מאד :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מעוצר. ממשלה, כמו יורש עצר, (שופטים י''ח) :(מלבי"ם באור המלות)


{מ}  שֹׁפֵךְ בּוּז עַל נְדִיבִים וַיַּתְעֵם בְּתֹהוּ לֹא דָרֶךְ:

 מצודת דוד  שופך. פעמים יביא בזיון הרבה על נדיבים : ויתעם. עושה אותם תועים ללכת באורח תוהו לא בדרך ישר ר''ל שוגים בדעתם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נדיבים. ר''ל שרים בעלי מתן : (מצודת ציון)


{מא}  וַיְשַׂגֵּב אֶבְיוֹן מֵעוֹנִי וַיָּשֶׂם כַּצֹּאן מִשְׁפָּחוֹת:

 רש"י  וישם כצאן משפחות. וישם האביון משפחת זרעו כצאן רבים : (רש"י)

 מצודת דוד  וישגב. ר''ל וכן בהפוך כי מחזק את האביון מן העוני שהיה בו ומוליד משפחות רבות כעדרי הצאן : (מצודת דוד)


{מב}  יִרְאוּ יְשָׁרִים וְיִשְׂמָחוּ וְכָל עַוְלָה קָפְצָה פִּיהָ:

 רש"י  קפצה. סתמה כמו לא תקפוץ את ידך (דברים ט''ו) : (רש"י)

 מצודת דוד  יראו ישרים. הטובה הבאה להאביון : וישמחו. בראותם מהשגחת המקום : וכל עולה. כל איש עולה יסגור פיו ויבוש מלדבר על כי יראה מפלאות ההשגחה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קפצה. סגרה כמו אם קפץ באף רחמיו (לעיל עז) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יראו ישרים, שהם ההולכים ישר בבינתם הם ישמחו, כי יכירו מכל זה השגחת ה', וכל עולה קפצה פיה כי יראו שיש גומל ומעניש :(מלבי"ם באור הענין)


{מג}  מִי חָכָם וְיִשְׁמָר אֵלֶּה וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי יְהוָה: (פ)

 מצודת דוד  מי חכם. מי אשר נשאו לבו בחכמה וישמור בלבו אלה הדברים יהיו מתבוננים אליו חסדי ה' ר''ל בשום אלה הדברים על הלב יהיו נגלים אליו חסדי ה' ויבן אותם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  מי חכם אשר קבל חקי החכמה, הוא ישמר אלה, כי מזה יביא מופת על השגחת ה', ועי''כ יתבוננו חסדי ה' שאין העולם הפקר, רק הכל בחסדי ה' ובהשגחתו : (מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-קח

{א}  שִׁיר מִזְמוֹר לְדָוִד:

 מלבי"ם - באור הענין  שיר מזמור לדוד, המזמור הזה הוא לקוח משני מזמורים שכבר נאמרו, מן פסוק ב' עד פסוק ז' נאמר בסוף מזמור נ''ז בברחו מפני שאול במערה, שהיה בתכלית היאוש ונושע פתאום, והתעורר כבודו ואור שחרו, ומן פסוק ז' עד סוף המזמור הוא סוף מזמור ס' ששם ספר ג''כ שכלל ישראל היו בתכלית היאוש, ונדמה להם שה' עזבום ופתאום נושעו, ואח''כ חבר שני הענינים למזמור בפני עצמו לזמר לה' על תשועת היחיד ועל תשועת הכלל, ולזכור על ידו הנס שנעשה לו ושנעשה לעמו, ופרטי פרושי הכתובים כתבנו למעלה במקומות הנזכרים, עיי''ש : (מלבי"ם באור הענין)


{ב}  נָכוֹן לִבִּי אֱלֹהִים אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה אַף כְּבוֹדִי:

 רש"י  נכון לבי. נאמן עמך : אף כבודי. הוא מה שאני משורר לך. ד''א אף כבודי. אף לפי כבודי לא אמנע לשורר לו ולא אחלק לעצמי כבוד : (רש"י)

 מצודת דוד  אלהים. אתה אלהים הנה לבי נכון עמך להאמין בך ולזה אשירה ואזמרה לך : אף כבודי. אף נשמתי תשיר לה' כפי רוחניותם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כבודי. כן תקרא הנשמה : (מצודת ציון)


{ג}  עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָּׁחַר:

 רש"י  אעירה שחר. דרך שאר מלכים השחר מעוררם ואני מעורר את השחר שאני קם חצות לילה שהנבל והכנור מעוררני כמו שאמרו רבותינו כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד כיון שהגיע חצי הלילה רוח צפונית מנשבת בו והוא מנגן מאליו : (רש"י)

 מצודת דוד  עורה. אמר בדרך מליצה אתה הנבל וכנור עורה את עצמך לזמר לה' בעת אעירה אותך בשחר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שחר. בקר : (מצודת ציון)


{ד}  אוֹדְךָ בָעַמִּים יְהוָה וַאֲזַמֶּרְךָ בַּלְאֻמִּים:

 מצודת ציון  בלאומים. באומות : (מצודת ציון)


{ה}  כִּי גָדוֹל מֵעַל שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ וְעַד שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ:

 רש"י  מעל שמים. וכתוב אחד אומר (לעיל נ''ז) עד שמים פירשו רבותינו כאן בעושין לשמה כאן בעושין שלא לשמה : (רש"י)

 מצודת דוד  מעל שמים. חסדך עולה מעל השמים ר''ל יותר גדולה מערך גבהות שמים : אמתך. אמתת הבטחתך גדולה כערך גבהות השחקים : (מצודת דוד)


{ו}  רוּמָה עַל שָׁמַיִם אֱלֹהִים וְעַל כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ:

 מצודת דוד  רומה. הרם עצמך לשבת על השמים ר''ל הראה לכל שאתה יושב בשמים ממעל ומשלה ידך בתחתונים כי אפילו חלש למעלה לגבור יחשב וכמ''ש גבור למעלה : ועל. הראה על כל הארץ כבודך : (מצודת דוד)


{ז}  לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי:

 רש"י  וענני. שכל עמך וידידיך תלוין בי : (רש"י)

 מצודת דוד  למען. בכדי שידידיך יחלצון הושיעה למו בימינך וענה אף לי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יחלצון. ענין הוצאה : (מצודת ציון)


{ח}  אֱלֹהִים דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ אֶעְלֹזָה אֲחַלְּקָה שְׁכֶם וְעֵמֶק סֻכּוֹת אֲמַדֵּד:

 רש"י  אלהים דבר בקדשו. שאמלוך ויבא העת ואעלוז בדברו, (עיין לעיל פרשה ס' פסוק ח) : אחלקה שכם. אחלקה ארץ אויבי לישראל, שכם חלק כמו (בראשית מ''ח) שכם אחד על אחיך, (ועמק סכות אמדד) : (רש"י)

 מצודת דוד  דבר בקדשו. ברוח קדשו דבר ע''י נביאיו שאעלוז ואשמח במלכותו כי אנצח את העובדי גלולים : אחלקה. מקומות העובדי גלולים אחלק חלקים לישראל בחבל המדה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שכם. ענין חלק כמו כי תשימני שכם (לעיל כא) : (מצודת ציון)


{ט}  לִי גִלְעָד לִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחֹקְקִי:

 מצודת דוד  לי גלעד. כי ראה ברוה''ק שבימי רחבעם תחולק המלוכה לכן אמר בימי יהיו כולם תחת ממשלתי : מעוז ראשי. החוזק לשמור ראשי מן האויב : מחוקקי. יהיו שרים שלי הכל ממני : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מחוקקי. השרים נקראים מחוקקים כי הם ישימו החוקים : (מצודת ציון)


{י}  מוֹאָב סִיר רַחְצִי עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי עֲלֵי פְלֶשֶׁת אֶתְרוֹעָע:

 רש"י  מואב סיר רחצי. כלומר עבדי ושמשי ככלי תשמיש שמשתמשין בו : על אדום אשליך. עבודתי שיהיו מלכיהם נוטלין מנעלי ברגלי : אתרועע. אריע להם קול ליראם מפני : (רש"י)

 מצודת דוד  סיר רחצי. ר''ל אעשה בהם כל תשמישי כרצוני כקדרה המוכן לרחוץ : עלי פלשת. על פלשתים אריע בקול להומם ולהפחידם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  סיר. קדרה : נעלי. מלשון מנעול הסוגר : עלי פלשת. כמו על פלשת : אתרועע. מל' תרועה : (מצודת ציון)


{יא}  מִי יֹבִלֵנִי עִיר מִבְצָר מִי נָחַנִי עַד אֱדוֹם:

 רש"י  מי יובילני. לימות המשיח לפשוט יד בעשו בערי מבצרים, מי שנחני כבר על אדום שהכיתי בהם בגיא מלח שמנה עשר אלף : (רש"י)

 מצודת דוד  מי יובילני. מי הוא הנותן כח בידי לכבוש עיר מבצר ומי נחני עד אדום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יובילני. ענין הבאה : נחני. נהג אותי : (מצודת ציון)


{יב}  הֲלֹא אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ וְלֹא תֵצֵא אֱלֹהִים בְּצִבְאֹתֵינוּ:

 מצודת דוד  הלא אלהים. הלא כל זה הוא ממך אלהים אשר זנחתנו עד הנה ולא יצאת בצבאותינו ר''ל כמו הצרה שהיינו בה מאז היתה על אשר זנחתנו כן התשועה היא ממך ולא בדרך מקרה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  זנחתנו. עזבתנו : בצבאותינו. בצבא היוצא במלחמה : (מצודת ציון)


{יג}  הָבָה לָּנוּ עֶזְרָת מִצָּר וְשָׁוְא תְּשׁוּעַת אָדָם:

 מצודת דוד  הבה. אתה תן לנו עזרה מן הצר הצורר והמכחיש בך כי תשועת אדם היא שוא ואין בה תועלת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הבה. תנה : עזרת. כמו עזרה : (מצודת ציון)


{יד}  בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה חָיִל וְהוּא יָבוּס צָרֵינוּ: (פ)

 מצודת דוד  באלהים. בעזר אלהים נעשה כח להתחזק שהוא ירמוס את הצרים לנו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חיל. כח ואומץ : יבוס. ענין רמיסה ודריסה כמו כפגר מובס (ישעיה יד) : (מצודת ציון)

תהילים פרק-קט

{א}  לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר אֱלֹהֵי תְהִלָּתִי אַל תֶּחֱרַשׁ:

 רש"י  אלהי תהלתי אל תחרש. על כל ישראל נאמר : (רש"י)

 מצודת דוד  אלהי תהלתי. אתה אלהי תהלתי שאני מהלל לך בכל עת : אל תחרש. אל תשתוק : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תחרש. ענין שתיקה כמו החרש יחרש (במדבר ל) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  למנצח, פי' הרד''ק שחבר זה המזמור בהיותו נרדף מפני שאול ורבים דברו עליו לשון הרע ומבקשים עלילות להמיתו, אלהי תהלתי, אתה הגורם תהלתי ושבחי, ולכן אל תחרש מלריב ריבי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אלהי תהלתי. כמו אלהי צדקי, המברר צדקי, המברר תפלתי :(מלבי"ם באור המלות)


{ב}  כִּי פִי רָשָׁע וּפִי מִרְמָה עָלַי פָּתָחוּ דִּבְּרוּ אִתִּי לְשׁוֹן שָׁקֶר:

 רש"י  כי פי רשע. עשו : (רש"י)

 מצודת דוד  ופי מרמה. פי איש מרמה : עלי פתחו. לדבר עלי סרה : לשון שקר. מראים עצמם כאוהבים לבל אהיה נשמר מהם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי פי רשע, בצד אחד פתחו פה ברשע להמיתני חנם, ובצד אחד פתחו פה במרמה, ומפרש פה מרמה כי דברו אתי לשון שקר, שבעת דברו אתי דברו במרמה כאלו הם אוהבי, ופה רשע כי.(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  וְדִבְרֵי שִׂנְאָה סְבָבוּנִי וַיִּלָּחֲמוּנִי חִנָּם:

 מצודת דוד  ודברי שנאה. אבל בלב סבבו אותי בדברי שנאה ולוחמים עמדי בחנם כי לא גמלתי להם רעה מעולם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  דברי שנאה סבבוני, כי שלא בפני סבבוני דברי שנאה לדבר עלי לשון הרע, ועי''כ ילחמוני חנם להמית אותי :(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  תַּחַת אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי וַאֲנִי תְפִלָּה:

 רש"י  תחת אהבתי. אותך ישטנוני : ואני תפלה. ואני מתפלל אליך תמיד (מצאתי) : (רש"י)

 מצודת דוד  תחת אהבתי. במקום האהבה שאני אוהב אותם המה נוטרים עלי שנאה בלב : ואני תפלה. עכ''ז אני איש תפלה להם כמ''ש ואני בחלותם לבושי שק וכו' (לעיל לה) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ישטנוני. מלשון שטנה וענינו איבה ושנאה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  תחת אהבתי אותם, הם ישטנוני, ותחת אשר אני תפלה, מתפלל בעדם.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תפלה. איש תפלה וכן ואני מוסר (הושע ה') איש מוסר :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  וַיָּשִׂימוּ עָלַי רָעָה תַּחַת טוֹבָה וְשִׂנְאָה תַּחַת אַהֲבָתִי:

 רש"י  רעה תחת טובה. שבעים פרים אני מקריב בכל שנה בשביל שבעי' אומו' ומבקש לגשמים והם מריעים לי (בשוחר טוב) : (רש"י)

 מצודת דוד  תחת טובה. במקום טובה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  וישימו, נגד מה שאני תפלה, ישימו עלי רעה תחת טובה, ונגד אהבתי ישימו שנאה תחת אהבתי :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  הַפְקֵד עָלָיו רָשָׁע וְשָׂטָן יַעֲמֹד עַל יְמִינוֹ:

 מצודת דוד  הפקד. לכן הפקד עליו רשע כמותו ולא יחמול עליו : על ימינו. להיות נכון אצלו לקטרג עליו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הפקד. ענין מנוי גזברות : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הפקד, שהם אומרים להפקד עלי שופט רשע לשפטני, ושטן יעמד על ימינו לקטרג עלי בעת המשפט, ועי''כ.(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  בְּהִשָּׁפְטוֹ יֵצֵא רָשָׁע וּתְפִלָּתוֹ תִּהְיֶה לַחֲטָאָה:

 רש"י  בהשפטו. לפניך יצא מדינך מחויב ורשע : (רש"י)

 מצודת דוד  בהשפטו. כשיהיה נשפט על מעשיו יצא חייב : תהיה לחטאה. לא תחשב לזכות כ''א למזכרת עון לומר עליו בשמים איך מלאו לבו לשאול צרכיו מה', ואין לבו שלם עמו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  בהשפטו יצא רשע וחייב בדין, ר''ל ששאול ישפטני ברשע, והם יקטרגו עלי, וישפטני משפט מות, ותפלתו תהיה לחטאה שהיה המנהג להתחנן לפני השופט לבקש חסד, אומרים שגם תפלתו תהיה לחטאה ולא תתקבל :(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  יִהְיוּ יָמָיו מְעַטִּים פְּקֻדָּתוֹ יִקַּח אַחֵר:

 רש"י  פקודתו. גדולתו פרבושטיא''ה בלע''ז כמו ויפקד המלך פקידים (אסתר ב ד) : (רש"י)

 מצודת דוד  פקודתו. עשרו וקניניו שהוא פקיד וממונה עליהם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  יהיו, וחוץ מזה יקללו אותי קללה נמרצת, וזה נוסח הקללה יהיו ימיו מעטים ועוד בחייו יקח אחר פקודתו, המשרה שהוא ממונה עליו מה שהיה שר ופקיד על החיל, ימנה אחר במקומו :(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  יִהְיוּ בָנָיו יְתוֹמִים וְאִשְׁתּוֹ אַלְמָנָה:

 מלבי"ם - באור הענין  יהיו בניו יתומים, ר''ל שלא ימצא מרחם אותם לקבלם אל ביתו להיות להם כאב, עד שישארו יתומים, וכן אשתו תשאר אלמנה, ואין מאסף אותה הביתה :(מלבי"ם באור הענין)


{י}  וְנוֹעַ יָנוּעוּ בָנָיו וְשִׁאֵלוּ וְדָרְשׁוּ מֵחָרְבוֹתֵיהֶם:

 רש"י  ושאלו ודרשו מחרבותיהם. הכל ישאלו עליה' מה נהיתה בפלוני ופלוני מתוך קול חורבה שיצא עליהם : ודרשו. משמע מאת אחרים שהרי נקוד חטף קמץ וכן ושאלו מפי אחרים הוא משמע שישאלו אחרים עליהם, ויש לפתור ושאלו ממשקל חזק יהיו משאלים על הפתחים : (רש"י)

 מצודת דוד  ונוע ינועו. יהיו נעים ונדים לשאול פת לחם גם ישאלו וידרשו מתן ממקום מושבותם מבתיהם החריבות ר''ל גם על הפתחים ישאלו גם במושבותם מעוברי דרך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ונוע ינועו בניו, תחלה יבושו לשאול לחם בעירם וינועו למקום שאין מכירים אותם לשאול לחם, ואח''כ יסירו מסוה הבושה מעל פניהם ושאלו ודרשו לחם מחרבותיהם, מבתיהם שהם חרבות ילכו בעיר לשאול לחם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ודרשו. עי' רד''ק מ''ש בדקדוק מלה זאת :(מלבי"ם באור המלות)


{יא}  יְנַקֵּשׁ נוֹשֶׁה לְכָל אֲשֶׁר לוֹ וְיָבֹזּוּ זָרִים יְגִיעוֹ:

 רש"י  ינקש נושה לכל אשר לו. אדם הטורח מחזיר ולהוט לעשות דבר נופל בו לשון מתנקש כלומר מוטרף ומתלבט כמו (דניאל ה) וארכובתיה דא לדא נקשן וכן פן תנקש אחריהם אף כאן יהיה הנושה בעשו את עבודתו שנאמר ורב יעבד צעיר, ל''א יהיה הנושה נוגע ונקרב לכל אשר לו ינקש שייטאצופי''ץ בלע''ז יהי משפט הנושה נוקש ונשען על כל ממונו וזהו יעקב הנושה בעשו את עבודתו שנאמר ורב יעבד צעיר מצאתי בדור אחר שיבא אחר כורתו ימח שמו וטבעו שאפילו זכרון לא יפול עליו בפי הדור הנולד בעול' לאחר שנשחת שמו שארטרמיר''א בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  ינקש. הנושה בו ישים פח יקוש ללכוד לעצמו את הכל והנכרים ממנו שאינם ראוים לירשו ישללו עשרו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ינקש. מל' מוקש : נושה. המלוה כמו והנושה בא לקחת (מ''ב ד). ויבוזו. לשון בזה ושלל : יגיעו. העושר הבא ע''י עמל ויגיעה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ינקש, לא ימצא עזר לבניו ע''י ירושת אביהם כי כל אשר לו יזמין עליו הנושה מוקשים לתפסו, עד שזרים יבוזו יגיעו, ולא ישאר לו מאומה להוריש לבניו :(מלבי"ם באור הענין)


{יב}  אַל יְהִי לוֹ מֹשֵׁךְ חָסֶד וְאַל יְהִי חוֹנֵן לִיתוֹמָיו:

 מצודת דוד  אל יהי. לא יהיה לו שום אוהב להיות מושך עליו חסד ולא יהיה מי אשר יחנן ליתומיו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אל, ולא ימצאו עזר ע''י החסד שעשה אביהם לאחרים שהוא יגמול בחסד הזה לבניו, כי לא יהיה לו מושך חסד ליתומיו, וכן לא ימצא עזר מצד החנינה כי לא יהיה חונן ליתומיו :(מלבי"ם באור הענין)


{יג}  יְהִי אַחֲרִיתוֹ לְהַכְרִית בְּדוֹר אַחֵר יִמַּח שְׁמָם:

 מצודת דוד  יהי אחריתו. בנו יהיה לכריתה ובדור האחר שאחר בנו ר''ל בדור השלישי ימח שם האב והבן כי ימותו ואינם ויושכחו מן הלב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אחריתו. בנו וכן ולא לאחריתו (דניאל יא) : ימח. ענין מחיקה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יהי, עד שגם אחריתו שהם בניו הבאים אחריו, יהיו להכרית, עד שבדור אחר כבר ימח שמם, ולא יהיה שארית מהם.(מלבי"ם באור הענין)


{יד}  יִזָּכֵר עֲוֹן אֲבֹתָיו אֶל יְהוָה וְחַטַּאת אִמּוֹ אַל תִּמָּח:

 רש"י  עון אבותיו. עון שהעוה על אבותיו, לאברהם שגרע חמש שנים מחייו ולאביו גרם כהיון עינים : וחטאת אמו. שהשחית רחמה ושגרם להעלים יום קבורתה מן הבריות שלא יקללוה שיצא מכריסה עשו כמו שנאמר (בראשית ל''ה) ותמת דבורה מינקת רבקה וגומר אלון בכות בלשון יוני קורין לאחר אלון שאבל אחר היה ליעקב עם של דבורה שמתה אמו והעלימו מיתתה : (רש"י)

 מצודת דוד  יזכר עון אבותיו. יהיה נזכר לו עון אבותיו לענשו גם עליהם וכמ''ש פוקד עון אבות על בנים (שמות כ) : אל תמח. אלא יהיה נזכר על בנה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  יזכר, וגם חוץ מזה יזכר עון אבותיו אל ה', שמצד זה יכרית כל המשפחה, עד כאן ספר הקללה שקללוהו שונאיו, עתה מתחיל להשיב קללתם אל חיקם, אומר.(מלבי"ם באור הענין)


{טו}  יִהְיוּ נֶגֶד יְהוָה תָּמִיד וְיַכְרֵת מֵאֶרֶץ זִכְרָם:

 רש"י  יהיו. העונו' האלה נגד ה' תמיד : ויכרת מארץ זכרם. של עשו ואלופיו : (רש"י)

 מצודת דוד  יהיו נגד ה'. לקטרג עליו ובעבור זה יכרת זכרם מן הארץ : (מצודת דוד)


{טז}  יַעַן אֲשֶׁר לֹא זָכַר עֲשׂוֹת חָסֶד וַיִּרְדֹּף אִישׁ עָנִי וְאֶבְיוֹן וְנִכְאֵה לֵבָב לְמוֹתֵת:

 רש"י  יען אשר לא זכר עשות חסד. לעסוק באבל אביו כמו שעשה יעקב נזיד עדשים לנחם את יצחק שבאותו היום מת אברהם : איש עני. ישראל : (רש"י)

 מצודת דוד  יען. בעבור אשר לא זכר לעשות חסד למי שצריך אל החסד ורדף הענוים ונשברי לב להמית אותם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ונכאה. ענין שבירה כמו ונכה רוח (ישעיה סו) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יען אשר האויב המקלל לא זכר עשות חסד, ואיש עני ואביון ונכאה לבב רדף למותת, לגמר מיתתו, שזה נגד מ''ש תחלה שהשתדלו ששאול יהרגנו :(מלבי"ם באור הענין)


{יז}  וַיֶּאֱהַב קְלָלָה וַתְּבוֹאֵהוּ וְלֹא חָפֵץ בִּבְרָכָה וַתִּרְחַק מִמֶּנּוּ:

 רש"י  ויאהב קללה. קללתו של הקדוש ברוך הוא שכפר בו : (רש"י)

 מצודת דוד  ויאהב קללה. אהב לעשות דברים אשר הקללה מעותדת לבוא עליהם ולכן תבא עליו הקללה המעותדת : ולא חפץ בברכה. לא רצה לעשות דברים אשר הברכה מעותדת לבוא עליהם ולכן תהיה הברכה ההיא רחוקה ממנו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ויאהב, וחוץ מזה אהב קללה שהיא הקללה הנזכר שקלל אותו בדיני שמים, לכן ותבואהו תבא הקללה עליו, והגם שאנכי אשיג ברכה תחת קללתו לא יהיה לו חלק בה, כי הוא לא חפץ בברכה לכן ותרחק ממנו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (יז-יט) ותבואהו. ר''ל הקללה כבר באתהו, וכבר לבש קללה כמדו, ואבקש שיהיה לו כבגד יעטה, שבאשר עד עתה הקללה נסתרת בקרבו תצא ותתפרסם. ומד. הם הבגדים שעשוים למדת האדם, ובגד כולל כל הבגדים ועוטה הוא שמתעטף מלמעלה ויצדק על המעיל לא על הבגד (ישעיה נ''ט י''ז ס''א י'), רק ר''ל שיתהוה כבגד שהוא ארוך ממדתו עד שיעטה בו מלמעלה, ומזח הוא החגור שחוגרים על בגדים הארוכים, כמ''ש (כ''ג י') :(מלבי"ם באור המלות)


{יח}  וַיִּלְבַּשׁ קְלָלָה כְּמַדּוֹ וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו:

 רש"י  וילבש קללה. הכניס עצמו בקללה ונוחה לו פריקת עול הקרבן וברכת כהנים וקללת האומות : (רש"י)

 מצודת דוד  וילבש. יהיה מעוטף בקללה כמדו המעטפת את כל גופו : ותבא. הקללה תבוא בקרבו בשפע רב כמים : וכשמן. עם כי המשיחה היא למעלה על הגוף עכשיו באה היא בהעצמות כן הקללה תרד בו אל חדרי בטן אל עצמו ובשרו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כמדו. ענין מלבוש מה כמו ומדו בד (ויקרא ו') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  וילבש קללה כמדו, ר''ל שיהיה הלבוש מכוון למדתו הקללה שמדד על דוד יהיה מכוון למדתו, וחוץ ממה שילבש הקללה מבחוץ תבא גם כמים בקרבו, בענין שיהיה מקולל מבחוץ ומבפנים, וגם תבא כשמן בעצמותיו שתבלע בעצמותיו :(מלבי"ם באור הענין)


{יט}  תְּהִי לוֹ כְּבֶגֶד יַעְטֶה וּלְמֵזַח תָּמִיד יַחְגְּרֶהָ:

 רש"י  תהי לו. הקללה מעטה כבגד (מצאתי) : ולמזח תמיד. חגורה, וכן ומזיח אפיקים רפה (איוב י''ב) אזור החזקים פתח : (רש"י)

 מצודת דוד  כבגד יעטה. הקללה תהיה על גופו מסביב כבגד העוטה כל הגוף : ולמזח. יחגור הקללה תמיד להיות לו למזח : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יעטה. ענין עטיפה וכן עוטה אור כשלמה (לעיל קד) : ולמזח. ענין חגירה כמו ומזיח אפיקים רפה (איוב יב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  תהי, מוסיף שלא לבד שתהיה כלבוש הנמדד למדתו, תהיה הקללה כבגד רחב וארוך אשר יעטה בו על כל בגדיו מלמעלה, ר''ל שתהיה בפרסום ובשפע רב, ולמזח, המזח הוא החגור שבו חוגרים על בגדים הארוכים להגביהם כמדת גופו, במה שהקללה ארוכה מגופו וצריך מזח להגביה הבגד למדת הגוף, תהיה הקללה עצמה כמזח שיחגור בה לכוין הקללה אל מדתו :(מלבי"ם באור הענין)


{כ}  זֹאת פְּעֻלַּת שֹׂטְנַי מֵאֵת יְהוָה וְהַדֹּבְרִים רָע עַל נַפְשִׁי:

 מצודת דוד  זאת פעולת. זהו גמול פעולת שטני מאת ה' וגמול הדוברים רע על נפשי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שוטני. אויבי ושונאי : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  זאת פעולת שוטני מאת ה', ר''ל זאת ראוי להם, א. מצד פעולתם שעשו רע בפועל ורצו להרגני, ב. מצד הקללה, שעל זה אמר והדוברים רע לקלל את נפשי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  פעולת. שכרם, כמו ולא ילין פעולת שכיר :(מלבי"ם באור המלות)


{כא}  וְאַתָּה יְהוִה אֲדֹנָי עֲשֵׂה אִתִּי לְמַעַן שְׁמֶךָ כִּי טוֹב חַסְדְּךָ הַצִּילֵנִי:

 מצודת דוד  עשה אתי. חסד ואמת : למען שמך. למען יוגדל שמך : כי טוב חסדך. כאשר חסדך טוב לכל כן הצילני גם אותי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ואתה ה' אמנם אתה תעשה אתי טובה מצד שני ענינים, א. למען שמך שנקרא עלי שמשחתני למלך ויהיה חילול השם, ב. מצד החסד כי טוב חסדך, ומצד שמך תעשה אתי נפלאות וטובות, ומצד החסד עכ''פ הצילני :(מלבי"ם באור הענין)


{כב}  כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנֹכִי וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי:

 מצודת דוד  כי עני. אני נכנע ומושפל כעני ואביון ולבי נעשה חלל בקרבי מגודל הפחד והתוגה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי עני, נגד מ''ש וירדף איש עני ואביון ונכאה לבב, אמר שאני עני ואביון וגם נכאה לבב כי לבי חלל בקרבי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  חלל. פעל עבר, נחלל ונהרג :(מלבי"ם באור המלות)


{כג}  כְּצֵל כִּנְטוֹתוֹ נֶהֱלָכְתִּי נִנְעַרְתִּי כָּאַרְבֶּה:

 רש"י  כצל כנטותו. לעת ערב : ננערתי. לשון תשנוק וטרוף ואוטם כארבה שהוא נודד ונע ומטורף, (מצאתי) : (רש"י)

 מצודת דוד  כצל כנטותו. כמו הצל וחוזר ומפרש כמו נטיית הצל שאינו בא מפאת עצמו כ''א ע''י נטיית הדבר העושה הצל כן נהלכתי אני ר''ל מהלכי לא באה מפאת עצמי ומרצוני כ''א ע''י מכריחים הלכתי גולה ומטולטל : ננערתי כארבה. ננערתי בתנועה החזקה ממקום למקום כמו הארבה שאין לו קן מיוחד וננער מגדר לגדר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ננערתי. ענין הטרוד והתנועה החזקה כמו חצני נערתי (נחמיה ה) שר''ל הייתי מנענע חצני בתנועה חזקה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כצל כנטותו, בעת ינטו צללי ערב שקרוב היום להשתקע, כן נהלכתי שאני קרוב למות, ננערתי כארבה, הננער ע''י הרוח ממקום למקום כן אני נע ונד :(מלבי"ם באור הענין)


{כד}  בִּרְכַּי כָּשְׁלוּ מִצּוֹם וּבְשָׂרִי כָּחַשׁ מִשָּׁמֶן:

 מצודת דוד  מצום. בעבור הצום כשלו ברכי ונחלשו : משמן. מהיות בה שומן : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כחש. ענין רזות : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (כד-כה) ברכי, וגם אין לך להעניש אותי על עונותי, כי ברכי כשלו מצום ובשרי כחש מרוב התענית והתשובה, הגם שהם מחרפים אותי ע''ז ויניעון ראשם :(מלבי"ם באור הענין)


{כה}  וַאֲנִי הָיִיתִי חֶרְפָּה לָהֶם יִרְאוּנִי יְנִיעוּן רֹאשָׁם:

 מצודת דוד  ואני. בעבור מרבית הצום המה מחרפים אותי בלעג ובזיון : יראוני. כאשר יראוני יניעון עלי בראשם בדרך לעג : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יניעון. מלשון תנועה : (מצודת ציון)


{כו}  עָזְרֵנִי יְהוָה אֱלֹהָי הוֹשִׁיעֵנִי כְחַסְדֶּךָ:

 מלבי"ם - באור הענין  עזרני מצד שאתה ה' אלהי, ויותר הושיעני שהתשועה היא יותר מן העזר, וזאת תעשה כחסדך, שהחסד לא ישקיף על זכות המקבל :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עזרני, הושיעני. התשועה הוא יותר מן העזר בכ''מ :(מלבי"ם באור המלות)


{כז}  וְיֵדְעוּ כִּי יָדְךָ זֹּאת אַתָּה יְהוָה עֲשִׂיתָהּ:

 מצודת דוד  וידעו. תן בלבם לדעת ולהבין כי ידך עשתה זאת התשועה ולא באה במקרה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (כז-כח) וידעו, עד שידעו שהתשועה אינה טבעיית רק שהיא מיוחדת לידך וכחך, וגם שידעו כי אתה עשית שיקללו המה, שגם קללתם שקללו אותי עשית אתה שיקללו כדי שאתה תברך, ועי''כ קמו ויבושו אחר שבקללתם הסבו לי ברכה, ועבדך ישמח כי היה הקללה לברכה :(מלבי"ם באור הענין)


{כח}  יְקַלְלוּ הֵמָּה וְאַתָּה תְבָרֵךְ קָמוּ וַיֵּבֹשׁוּ וְעַבְדְּךָ יִשְׂמָח:

 מצודת דוד  יקללו המה. אף כי המה מקללים אתה תהפכם לברכה ואם כי קמו עלי מה בכך הלא קמו ויבושו כי לא יוכלו לי ואני אשמח במפלתם : (מצודת דוד)


{כט}  יִלְבְּשׁוּ שׂוֹטְנַי כְּלִמָּה וְיַעֲטוּ כַמְעִיל בָּשְׁתָּם:

 רש"י  ויעטו כמעיל. העוטה ועוטף כל הגוף לכל לבוש : (רש"י)

 מצודת דוד  בשתם. הבושת אשר תביא עליהם יעטוף אותם מסביב כעטיפת המעיל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כמעיל. שם מלבוש מה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ילבשו שוטני כלמה, הכלימה היא מאחרים, והבושה היא מעצמו, והלבוש היא מלמטה, והמעיל עוטה בו מלמעלה, וא''כ הדרך הוא שלובש בושה ועוטה כלמה, ודוד בקש בהפך שילבשו כלמה ויעטו בושה, ר''ל שלא תהיה הכלימה כמעיל שהוא מלמעלה על חיצונית הבגדים, ר''ל כדבר הבא מבחוץ שיצוייר שמכלים על לא דבר, רק יהיה כלבוש המכוון לגופו וקרוב אליו, כי תהיה כלימה אמתיית מכוונת למדתם, וכן הבושה לא תהיה כבגד פנימי שאינו מתראה רק אל הלובש, רק כמעיל שתראה בשתם בגלוי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  כלמה, בשתם. הכלימה מאחרים והבושה מעצמו (למע' מ''ד ט''ז) :(מלבי"ם באור המלות)


{ל}  אוֹדֶה יְהוָה מְאֹד בְּפִי וּבְתוֹךְ רַבִּים אֲהַלְלֶנּוּ:

 מלבי"ם - באור הענין  אודה, עי''כ אודה ה' מאד, כי הניצול מן הרעה מודה רק על ההצלה, אבל לא על הרעה, שיותר טוב היה שלא היה הרע ולא הצטרך אל ההצלה, אבל אחר שהרעה היתה הסבה אל הטובה, א''כ אודה מאד גם על הרעה, וע''י שידעו כי ידך זאת בתוך רבים אהללנו. כי רבים ישיגו תהלתו :(מלבי"ם באור הענין)


{לא}  כִּי יַעֲמֹד לִימִין אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיעַ מִשֹּׁפְטֵי נַפְשׁוֹ: (פ)

 מצודת דוד  כי יעמוד. כאשר יעמוד לימין האביון להושיע מיד הרשעים השופטים לקחת נפשי במשפטם המקולקל : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי יעמוד, שיראו שאין האביון נעזב אל המקרה, וגם בעת שעומד לפני שופטי נפשו, המבקשים להמיתו דרך משפט, כמ''ש בהשפטו יצא רשע, ה' עומד לימינו לזכותו ולהגן עליו : (מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-קי

{א}  לְדָוִד מִזְמוֹר נְאֻם יְהוָה לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי עַד אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ:

 רש"י  נאם ה' לאדני. רבותינו דרשוהו באברהם אבינו ואני אפרשנו כדבריהם נאם ה' לאברהם שקראוהו העולם אדוני שמעני אדוני (בראשית כ''ג) : שב לימיני. התעכב לתשועתי והתחולל לה' אין ישיבה אלא עכבה וכן הוא אומר ותשבו בקדש (דברים א). לימיני. לתשועת ימיני : עד אשית אויביך. אמרפל וחביריו : (רש"י)

 מצודת דוד  נאם ה' לאדוני. ארז''ל כאשר נצח אברהם את אמרפל והמלכים אשר אתו שאלו העובדי גלולים את אליעזר עבדו היאך במתי מספר נצח אברהם עם רב כזה והשיב להם ה' אמר לאדוני אברהם שב בבטחון לתשועת ימיני ולא אשקוט עד אשים אויביך מרמס לרגליך כהדום הזה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הדום. הוא שרפרף הכסא הנתון תחת רגלי היושב כמו והשתחוו להדום רגליו (לעיל צט) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לדוד מזמור הוסד על המלחמה שערך על רבת בני עמון, שדוד עצמו לא יצא אל המלחמה רק שלח את יואב ושרי הצבא, והיה שלא כפי הראוי בזה כמו שבארתי (ש''ב י''א) ובעת ההיא קרה לו ענין בת שבע, שחשבו רבים שיענש דוד וידחה מן המלוכה ולא יצליח עוד, ושם מבואר שיואב לכד את עיר המים שנקראת ג''כ עיר המלוכה, כי נחל מים היה בחלק העיר הזאת שסבב את העיר והספיק לה מים, והיה קשה לכבשה, ושם ישבו מלכי בני עמון תמיד, ואז הודיע אל דוד והלך דוד עצמו לשם וכבש כלל העיר, ואת העם העביר בחריצי הברזל ובמלבן. - נאום ה' לאדני, המשורר אומר בשביל דוד שא''צ שיצא מרושלים למלחמה, כי ה' אמר אליו שב לימיני, יצייר שכסא דוד הוא כסא ה' כמ''ש וישב שלמה על כסא ה' למלך, כאלו ה' יושב על כסא ההנהגה להנהיג את ישראל בהשגחה מיוחדת, כמלך המנהיג את עמו, ודוד יושב על כסא המלוכה לימינו, ובאשר היושב על הכסא צריך הדום לרגליו, א''ל ה' כי את אויביך אשית שיהיו הדום לרגליך והם יהיו :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  מַטֵּה עֻזְּךָ יִשְׁלַח יְהוָה מִצִּיּוֹן רְדֵה בְּקֶרֶב אֹיְבֶיךָ:

 רש"י  מטה. לשון משען כמו (לעיל ק''ה) כל מטה לחם : מטה עוזך ישלח ה' מציון. כשתשוב מן המלחמה ואנשיך עייפים ורודפים ישלח לך ה' את מלכי צדק מלך שלם להוציא לחם ויין (בראשית י''ד) : רדה. במלחמה : בקרב אויביך. לבטח : (רש"י)

 מצודת דוד  מטה עוזך. משען כחך : ישלח ה' מציון. ר''ל לא תנצחם בכחך כי אם בכח ה' השוכן עתה בציון : רדה. תמשול בקרב אויביך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מטה. ר''ל משען כמטה שנשענין עליה : רדה. ענין ממשלה כמו וירד מים עד ים (לעיל ע''ב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  מטה, ר''ל לא אתה תלך בעצמך הדום אל כסא דוד למלחמה, רק ה' ישלח מציון את מטה עזך ששהם מחנותיך, שבהם תרדה בקרב אויביך, ומפרש מי הוא המטה עז? הם.(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  עַמְּךָ נְדָבֹת בְּיוֹם חֵילֶךָ בְּהַדְרֵי קֹדֶשׁ מֵרֶחֶם מִשְׁחָר לְךָ טַל יַלְדֻתֶיךָ:

 רש"י  עמך נדבות ביום חילך. כשתאסוף חיל לרדוף אחריהם יתנדבו עמך ואוהביך לצאת עמך כמו שמצינו (שם) וירק את חניכיו ילידי ביתו ולא יותר וענר ואשכול וממרא התנדבו מאליהם לצאת ללכת אחריו בעזרתו : בהדרי קודש מרחם משחר. זאת תהיה לך בזכות הדרת קדושה שהיה בך מבטן אמך שהכיר בוראו בן ג' שנים : מרחם משחר. משנפלת מן הרחם כמו משילין פירות דרך ארובה ביו''ט ואיכא דתני משחירין : לך טל ילדותיך. לך יחשב ילדותיך דרכי יושר שהנהגת בהם בילדותיך יהיה לך לנועם כטל זה שהוא נעים ונוח : (רש"י)

 מצודת דוד  עמך נדבות. העם אשר יבאו עמך במלחמה הנה יבואו בנדבת לבם ולא בעבור קבלת שכר מה והם אנשי ענר אשכול וממרא : ביום חילך. ביום המלחמה אשר תלחם בכח ואמצות הלב : בהדרי קודש. והוא בגמול על שאתה מהודר בקדושה : מרחם. מעת צאתך מרחם אמך אתה דרוש לי למלאות שאלתך : לך טל ילדותך. מה שהכרתני מעת הילדות יהיה לך לנייח נפש כטל הזה שהוא נוח לכל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חילך. מל' חיל וכח : משחר. ענין דרישה כמו משחרי לטרף (איוב כד) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  עמך, אמר יתנדבו נדבות לעלות לצבא ביום חילך, בהדרי קדש מרחם משחר לך טל ילדותך, ר''ל והגם שאתה חטאת בבת שבע, מ''מ יעמד לך טל ילדותך היינו המעשים טובים שעשית בילדותך יהיו כטל לך להפריח את כבודך, ומציין שהטל הזה יצא בהדרי קדש, כי נמשח בילדותו בשמן משחת קדש, וזה יהיה כטל לו, כמ''ש כשמן הטוב היורד על הזקן כטל חרמון שיורד על הררי ציון, והנה הטל יבא בעת בקיעת השחר, ואז יוליד השחר את הטל, ובזה צייר במליצה שהטל יצא מרחם משחר והיינו מרחם השחר, והנמשל שטל ילדותו נולד בעת התחיל האור שלו להבקע, כמ''ש וכאור בקר יזרח שמש, שהוא משל על צמיחת המלכות שנמשל לצמיחת השחר, ואז פרח טל ילדותו בהדרת קדש ונמשח בשמן, וטל זה יעמוד לו גם עתה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  נדבות. מציין נדבת הלוחמים כעצם מופשט, הנדבות הם העם שלך, ור''ל נדבת העם וחפצם למלחמה הוא החיל ועם המלחמה. בהדרי. מקובץ מן הדר. מרחם משחר. מרחם של השחר, מציין את השחר כיולד ומוציא את הטל מרחמו, ובמובן התאומיי מורה השחר תחלת זריחת שמשו והצלחתו שאז נולד טל ילדותו :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  נִשְׁבַּע יְהוָה וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק:

 רש"י  נשבע ה' ולא ינחם. לפי שהיה מתירא שלא יענש על האוכלסין שהרג נאמר לו (שם ט''ו) אל תירא אברם וגו' לא ינחם על הטובה אשר דבר עליך : אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק. ממך תצא הכהונה ומלכות להיות בניך יורשין את שם אבי אביך הכהונה והמלכות שנתנו לו : דברתי מלכי צדק. יו''ד יתירה כמו רבתי עם (איכה א), על דברת מלכי צדק על פקודת מלכי צדק. אתה כהן. יש במשמע כהן כהונה ושררה כמו (שמואל ב מ) ובני דוד כהנים היו : (רש"י)

 מצודת דוד  ולא ינחם. לחזור משבועתו ולחשוב מחשבה אחרת : אתה כהן. השבועה היתה אשר ממך תצא הכהונה : על דברתי. על ענין מלכי צדק ר''ל כמו מלכי צדק שנאמר בו ומלכי צדק וגו' והוא כהן (בראשית יד) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  על דברתי. על ענין כמו על דברת בני אדם (קהלת ג') והיו''ד יתירה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  נשבע, עד שמה שנשבע ה' לתת לך את המלוכה לא ינחם ע''ז ע''י החטא, ומפרש מה היה השבועה, ה' נשבע שאתה כהן לעולם על דברתי אתה מלכי צדק! קורא את דוד בשם מלכי צדק, ע''ש המלך הראשון שהיה בירושלים, כמ''ש ומלכי צדק מלך שלם, (כי כן היה שם מלכי ירושלים מקדם), והוא היה כהן לאל עליון, ועל מליצה זאת אמר שאתה תהיה כהן לעולם, ואחר שתפס שם כהן אמר על דברתי. שתהיה כהן על הדבור שלי דהיינו על המקדש והדביר, גם הזכירו בשם מלכי צדק לאמר כי צדיק הוא בעיניו ונשאר בצדקתו כי מחל חטאו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  כהן על דברתי. כהן על כהן על ההיכל והדביר :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  אֲדֹנָי עַל יְמִינְךָ מָחַץ בְּיוֹם אַפּוֹ מְלָכִים:

 רש"י  אדני. אשר היה על ימינך במלחמה : מחץ ביום אפו מלכים. את ארבעה מלכים הוא ידין בגוים מלא גויות זו היא בשורת ברית בין הבתרים שנאמר לו על מצרים וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי (בראשית ט''ו) : (רש"י)

 מצודת דוד  אד' על ימינך. כאלו אל מול אברהם ידבר לומר על כי היה ה' על ימינך לזה מחץ והכה ביום הראות אפו ותגרת מלחמתו את המלכים האלה ולא בכח הזרוע : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מחץ. ענין הכאה ופציעה כמו מחצתי ואני ארפא (דברים לב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ה', עתה מצייר העת שנכבשה עיר המלוכה שהיא עיר המים, ודוד יצא בעצמו מירושלים אל המלחמה, שאז אינו יושב על הכסא לימין ה', רק הולך למלחמה וה' על ימינך לעזרך במלחמה, עתה ה' על ימינך, ה' אשר מחץ ביום אפו מלכים שכבר כבש לפניך את עיר המלוכה ומחץ את המלכים שבה, ועתה :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת מָחַץ רֹאשׁ עַל אֶרֶץ רַבָּה:

 רש"י  מלא גויות. אסיפת פגרים, מלא לשון אסיפה כמו (ירמיה י''ד) קראו אחריך מלא, אשר יקרא עליו מלא רועים (ישעיה ל''א), והיכן דן מלא גויות את מצרים על שפת הים (שמות ט''ו) : מחץ ראש על ארץ רבה. זו היא דוגמת נבואת (חבקוק ג') מחצת ראש מבית רשע ראש פרעה שהיה ראש ושר על ארץ גדולה וחשובה על כל הארצות כמו שנאמר (לעיל ק''ה) מושל עמים ויפתחהו שהיו כל האומות תחת ממשלת מצרים : (רש"י)

 מצודת דוד  ידין בגוים. ה' הוא עשה דין ומשפט בעובדי גלולים ההם עד שמקום המלחמה היה מלא גויות מפגרים מתים : מחץ ראש. הוא הכה ראש כ''א על ארץ הכאה רבה עד לא יוסיף לקום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גויות. גופות בני אדם כמו ושבט לגו כסילים (משלי כו) : רבה. גדולה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ידין בגוים מלא גויות, ה' ידין בגוים של בני עמון לפוצץ הגויות להעבירם בחריצי הברזל, מחץ ראש, אחר שכבר מחץ הראש על ארץ רבה, ר''ל עיר המלוכה שהיא ראש המדינה והמלך שהוא ראש העם כבר נמחץ, ויאמר במליצה אחר שכבר נמחץ הראש נשארו הגויות בלא ראש, ר''ל העם בלא מלך, וידין את העיר שהיא מלא גויות גופים בלא ראשים :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מלא. ענין כריתה, כמו בלא יומו תמלא, התמלא בשכות עורו, לכרות הגויות, ויל''פ העיר שהיא מלאה גויות :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  מִנַּחַל בַּדֶּרֶךְ יִשְׁתֶּה עַל כֵּן יָרִים רֹאשׁ: (פ)

 רש"י  מנחל בדרך ישתה וגו'. מנילוס הנהר בדרך הליכתו היתה ארצו שותה ולא היתה צריכה למי גשמים על כן היה מרים ראש ומתפאר (יחזקאל כ''ט) לי יאורי ואני עשיתני, ענין אחר יש לפרש המזמור הזה בדוד : [ א* ] נאם ה' לאדני. על עסקי אדוני שאול כשהייתי נרדף מפניו. לאדני. על אדוני כמו ואמר פרעה לבני ישראל (שמות יד), וישאלו אנשי המקום לאשתו (בראשית כ''ו). שב לימיני. התעכב והמתן לישועתי : [ ב* ] מטה עזך ישלח ה' מציון. מעשים טובים המצויינין בידך, ד''א עוד תמלוך בציון ושם ישולח לך מטה עז ואז תרדה בקרב אויביך : [ ג* ] עמך נדבות ביום חילך. עם ישראל יתנדבו לעזרתך ביום שתעשה חיל כמו שמפורש (בדברי הימים א י''ב) שהיו נקבצים עליו מכל שבט ושבט בלכתו אל צקלג נפלו עליו ממנשה וגומר ומן הגדי נבדלו אל דוד וגומר (שם). בהדרי קודש מרחם משחר. בשביל הדרת קדושה שהיה בך מנעוריך. לך טל ילדותך. ילדות טובה ופרק נאה שהיה בך תהיה לך כטל שהוא נעים יערב ותעשה לך פירות להצליחך : [ ד* ] נשבע ה' וגו'. שהמלכות תהא שלך עולמית. אתה כהן לעולם. ואיזו מן הכהונות כהונה שהיא למעלה מכהונת מלכי צדק וזהו המלכות שהיא למעלה מכהונה גדולה בשלשים מעלות. על דברתי מלכי צדק. למעלה מכהונת מלכי צדק שהיה כהן לאל עליון וא''ת אף הוא מלך היה, מלוכת מלכי צדק אינה מלוכה חשובה כנגד ישראל : [ ה* ] אדני. יהיה תמיד על ימינך להושיעך : אשר מחץ ביום אפו מלכים. שנלחמו עם אברהם ועם יהושע ועם ברק : [ ו* ] ידין בגוים מלא גויות. ועוד בימי יחזקיהו בנך ידין באוכלסי סנחריב קבוץ פגרים מתים וימחץ בסנחריב שהוא ראשה של נינוה ואשור שהיא ארץ רבה אשר מנחל בדרך היה שותה שנתפאר ששתו אוכלסיו מימי הירדן שנאמר (ישעיה ל''ז) אני קרתי ושתיתי מים ואחריב וגו' : [ ז* ] על כן ירים ראש. היה משתבח ומתפאר בגודלו : (רש"י)

 מצודת דוד  מנחל בדרך ישתה. היה שבע מדם הרוגיהם כמו השותה מים די שבעו מנחל השוטף בדרך שבני אדם הולכים שאין מי ימחה בידו כי מימיו מרובים והוא במקום המופקר לכל כן מן השמים הפקירו לו דמם והרבה להכות בהם : על כן. על כי מן השמים הפקירו לו דמם לכן היה מרים ראש לנצח אותם אבל לא בכח ידיו התגבר עליהם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  מנחל, מבאר מי הוא הראש? היא עיר המים היא ראש של רבה, אחר שהראש ישתה מנחל בדרך ר''ל ששם היה הנחל שממנו שתו מים, על כן ירים ראש, על כן היה חלק זה לראש והתרומם על הגויה שהיא יתר המדינה, וכשמחץ הראש הזה השותה מן הנחל נשארו רק גויות ופגרים מתים :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ישתה. מוסב על ראש שבסוף הפסוק מנחל בדרך ישתה [ראש] על כן ירים :(מלבי"ם באור המלות)

תהילים פרק-קיא

{א}  הַלְלוּיָהּ אוֹדֶה יְהוָה בְּכָל לֵבָב בְּסוֹד יְשָׁרִים וְעֵדָה:

 רש"י  הללויה וגו'. מזמור זה הוסד באלף בית אות אחד בראש הפסוק ואחד באמצעותיו וכן כלם מאל''ף ועד תי''ו, וכמו כן מזמור השני, הראשון מדבר בשבחו של הקב''ה והשני מספר בשבחו של צדיק : (רש"י)

 מצודת דוד  הללויה. אתם כולכם הללויה ואף אני אודה את ה' בכל לבב : בסוד. בעצת ישרים ובני העדה ר''ל כפי אשר יורו ישרי הלב ויתר העם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בסוד. ענין עצה כי נעשית בסוד לבל יגלה, או הוא מל' יסוד כי העצה למעשה היא כמו היסוד להבנין : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אודה ה', מזמורים אלה נאמרו באל''ף בי''ת לרוב חשיבותם כמ''ש חז''ל, אמר אני אודה ה' בכל לבב, בין בסוד ישרים שהם בעלי הבינה המבינים דרכי ה' ועיני האלהות וסודותיו, ובין בתוך העדה הם כל ההמון הנועדים לשמוע את דברי :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  גְּדֹלִים מַעֲשֵׂי יְהוָה דְּרוּשִׁים לְכָל חֶפְצֵיהֶם:

 מצודת דוד  גדולים מעשי ה'. עם כי מעשה ה' המה גדולים ר''ל עשויים בחכמה נפלאה עכ''ז המה דרושים ונמצאים לכל החפצים להתבונן בהם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  גדולים מעשי ה', יתחיל לספר משלשה מיני השגות אשר נשיג בהנהגת ה', והם מעשים ופעולות ונפלאות, שיש הבדל בין מעשים ובין פעולות. שמעשה הונח על דבר הנגמר שאין יד הפועל עוסק בו יותר, ופעולה הונח על העסק שהפועל עודנו מתעסק בפעלו, ובב' בחינות אלה נשקיף על הבריאה שברא ה', מצד אחד נשקיף עליה כמו שהיא עשויה ונגמרת בשלימותה ותכלית תקונה, ובצד הב' נשקיף מצד שעוד ידי היוצר פועלים תמיד בבריאותה ומחדש בכל יום מעשה בראשית, וקיום הבריאה היא תמיד כבריאה חדשה, ושני אלה הם בההנהגה שהיא כפי חקי הטבע, ועוד יש הנהגה אחרת שלפעמים יהרוס וישדד חקי הטבע וזה נקרא נפלאות, אמר הנה מעשי ה' המה גדולים מאד בריבוי ובגודל הכמות, ובכ''ז הם דרושים לכל חפציהם, שלכל מעשה יש חפץ, ר''ל יש תכלית אשר יכוין אליו העושה במעשהו ואליו יכונן את מעשיו, כמו חפץ הבית הוא לשבת בו, חפץ הכסא לשבת עליו, חפץ האהל לשבת תחתיו וכדומה, אולם ה' שלא ברא את הבריאה לצרכו, החפץ של המעשה אינו לצרכו, רק לצורך המעשה עצמה, שהתכלית רצוף במעשה עצמה, והוא חפץ של המעשה שיפיק את תכליתו, ויש שחק אחד טבעי יכון לתכליתים שונים, כמו כח ההתפשטות ששם ה' באויר, בו יש חפצים שונים, שעל ידו יעלו האדים, ישבו הרוחות, יפיחו הצמחים, וכדומה, ועל זה אמר שמעשי ה' הם דרושים לכל חפציהם, שכל החפצים והתכליות שלהם דרושים מהם ונמצאים בם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (ב-ג) מעשי ה', פעלו, עי' הבדלם למעלה כ''ח ד'. חפציהם. הנפרד חפץ, והוא שם. הוד והדר. ע''ל ק''ד א'. צדקתו. עי' ישעיה נ''ט :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  הוֹד וְהָדָר פָּעֳלוֹ וְצִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד:

 מצודת דוד  עומדת לעד. היא דבר המתקיימת לעולם משא''כ צדקת בשר ודם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  הוד והדר פעלו, אולם פעלו, שהוא מה שעדיין פועל ועוסק בהבריאה בתמידות והיא בריאה חדשה בכל רגע, בפעלו זה נמצא הוד והדר, שמבואר אצלנו שההוד הוא הפנימי, וההדר הוא ההדר החיצוני, ר''ל שפועל בין בחיצוניות הדברים לפי מה שאנו משיגים אותם בחושינו נמצא הדר חיצוני המתפשט על כל פעולותיו, ובין ההוד הפנימי של כחות הפנימיות הנצפנים במעשיו אשר עין חוקר לא יביטם. וצדקתו עומדת לעד, מבואר אצלנו שהצדקה הנאמרת אצל ה' תרמוז אל המעשים הנשגבים שיעשה לפי האלהות שבו לא לפי ההשקף על הנבראים, ויען שבעניני הנפלאות שיבואר אח''ז יביט על סדר מעשה הנבראים, יאמר שלא כן במעשיו ופעולותיו אשר ערך בהסידור הטבעיי בו ישקיף על אלהותו כפי מה שרצה ברצונו הפשוט לפי מדתו האלהית, וזאת לא תשתנה כל ימי עולם והיא עומדת בקביעות. הפך הנפלאות שאינם קבועים לעד, ובצדקה זו יעמיד את הבריאה תמיד ולא ימושו חקיה כל ימי עולם :(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  זֵכֶר עָשָׂה לְנִפְלְאֹתָיו חַנּוּן וְרַחוּם יְהוָה:

 רש"י  זכר עשה. קבע לישראל שבתות ומועדים ומצות שנאמרו בהם וזכרת כי היית במצרים (דברים ט''ו) לפי שהוא חנון ורחום על בניו וחפץ להצדיקם : (רש"י)

 מצודת דוד  זכר עשה לנפלאותיו. כמ''ש במן קח צנצנת וגו' והנח אותו וגו' למשמרת (שמות יז) למען תהיה לזכרון : חנון. כי הוא חנון ורחום ולזה עשה זכרון על הנסים למען ייטיבו דרכם ויקבלו שכר : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  זכר עשה לנפלאותיו, אמנם הנפלאות שהם למעלה מדרך הטבע לא יעשם ה' תמיד, ולא ישנה את הטבע רק בעת מן העתים לפי הצורך להודיע לבני האדם גבורותיו, וזה זכרו לדור, שע''י הנפלאות יזכרו שהוא הבורא והוא היכול לשנות את הבריאה, וע''כ לא יעשם תמיד אחר שהם רק לזכר, וכל שיזכרו נפלאותיו אין צריך עוד להם, וזה יעשה מצד שהוא חנון ורחום, ר''ל אם מצד החנינה כמו שעשה להאבות שמצאו חן בעיניו, אם מצד הרחמים כמו שעשה בעת יציאת מצרים מצד שרחם על ענים וצרתם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  זכר. ע''ל קל''ה י''ג :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  טֶרֶף נָתַן לִירֵאָיו יִזְכֹּר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ:

 רש"י  טרף נתן. מזון : (רש"י)

 מצודת דוד  טרף. זה המן שכלכל בו אנשי דור המדבר : יזכור. כי זכר לעולם הברית אשר כרת את אברהם להביאם לארץ ולזה אף כי מרו בו לא חסרו דבר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  טרף. ענין מזון כמו הטריפני לחם חוקי (שם ל) והושאל ממזון החיה הבאה על ידי טרף : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  טרף, הנפלאות שעשה לאבותינו היה תכליתם לתת להם את ארץ כנען, ששם ימצאו מזונותיהם בריוח ויוכלו לעסוק בתורה, וזה טרף נתן ליראיו, קרא מזון זה בשם טרף, שהושאל מן מזון האריה שהוא ע''י מה שטורף חיות הקטנות ממנו, כן נתן להם מזונם ע''י שאכלו את העמים, כמ''ש ואכלת את כל העמים אשר ה' אלהיך נותן לך, שכמו שהצומח מזון להחי והחי מזון להמדבר, כן הוכנו עובדי גלולים להיות מזון לאשר עלו למדרגה נעלה ונשא ממינם, ומבאר שזה היה ע''י שיזכר לעולם בריתו, שהוא הברית שכרת עם האבות לתת להם את א''י, והמאמרים מקבילים, יזכר לעולם בריתו, לתת להם נחלת גוים.(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם:

 רש"י  כח מעשיו הגיד לעמו. כשנתן להם נחלת גוים הודיעם כחו וגבורתו, ומדרש תנחומא כתב לישראל מעשה בראשית להודיעם שהארץ שלו ובידו להושיב בה כל מי שירצה ולעקור אלו ולהושיב אחרים שלא יוכלו האומות לומר לישראל גזלנים אתם שכבשתם ארץ שבעה גוים : (רש"י)

 מצודת דוד  הגיד לעמו. הבטיח לעמו להראות כח מעשיו להוריש ז' האומות ולתת להם נחלת הגוים ההם ולזה הגיד שלא יאמרו במקרה בא : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כח מעשיו הגיד לעמו מעשי ידיו אמת ומשפט, ר''ל שזכר לעולם בריתו שכרת עם האבות לתת להם נחלת גוים, והגיד להם כח מעשיו שמעשי ידיו הם אמת ומשפט, שהכח של המעשה אשר עשה והבריאה אשר ברא, הוא אמת ומשפט, שזאת היא הכח הפנימי המעמיד כל הבריאה, עד שהאמת והמשפט הוא הכח והנפש והחיות של כלל מעשה ה', שה' ערך את הבריאה שתהיה בגוף וגויה אל האמת בדברים העוונים, שיכירו ע''י הבריאה מציאת ה' ואחדותו והאמונה האמתיית, ואל המשפט בין אדם לחברו, ואם אין אמת ומשפט אין כח ואין חיות ונפש בכל הבריאה והמעשה שעשה, והיא כגוף בלא נשמה, וע''כ הכנענים שהפרו אמת ומשפט לא יכלו להתקיים בעולם, וצוה למחות זכרם כמו שמבערים את גופת המת אשר אין לו כח ונשמה פנימית, נאמנים כל פקודיו ומזה מבואר שפקודי ה' הם נאמנים וקיימים מצד עצמם, וגם הם.(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  מַעֲשֵׂי יָדָיו אֱמֶת וּמִשְׁפָּט נֶאֱמָנִים כָּל פִּקּוּדָיו:

 מצודת דוד  מעשי ידיו אמת. מה שגרש הגוים ההם היה לאמת הבטחתו לאברהם ובמשפט היה כי העובדי גלולים נגרשו בעונם : נאמנים. כי כל פקודיו המה נאמנים ולא ימצא בהם דבר עול : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור המלות  אמת ומשפט. עי' ירמיה ה' ב' :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  סְמוּכִים לָעַד לְעוֹלָם עֲשׂוּיִם בֶּאֱמֶת וְיָשָׁר:

 רש"י  סמוכים. הם פקודיו על סמך עז מחוזקין בעונשין ואזהרות והפרשיות קבועות זו על זו כסדר ולדרוש וזהו שאמר שלמה שוקיו עמודי שש וגו' (שה''ש ה') : (רש"י)

 מצודת דוד  סמוכים. פקודיו המה סמוכים ונשענים להתקיים לעולם כי המה עשוים באמת וישר ואין א''כ מקום שיהיו בטלים בשום זמן : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  סמוכים לעד לעולם, ר''ל שהם הסמוכים של העולם לעד, דהיינו שהם העמודים והיסודות שהעולם סמוך ונשען עליהם לעד ולנצח, ואם ימושו פקודיו מלסמוך את העולם יפול העולם בכללו ולא יוכל לעמוד אחר שאין לו סמוכים, ומפרש שזה היה מפני שהם עשוים באמת וישר, שמה שנאמנים כל פקודיו, הוא מפני שעשוים באמת והאמת הוא נאמן. ומה שהם סמוכים של העולם, הוא מפני שעשוים בישר, והישר והמישרים הם סמוכים ועמודים של העולם, כמו שכתוב (למעלה סימן ע''ה) אני מישרים אנכי תכנתי עמודיה, שהמישרים הם הסמוכים של עמודי העולם, וכמו שפרשתי שם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  סמוכים. שם, הם הסמוכים של העולם לעד, ר''ל העמודים של העולם :(מלבי"ם באור המלות)


{ט}  פְּדוּת שָׁלַח לְעַמּוֹ צִוָּה לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ קָדוֹשׁ וְנוֹרָא שְׁמוֹ:

 מצודת דוד  פדות. להפדותם ממצרים : צוה. על כי צוה להם התורה הנתונה בברית המתקיימת לעולם ובעבור קבלתה שלח הפדות : קדוש וגו'. ולזה קדש גם אותם במצותיו למען תהיה יראת ה' על פניהם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  פדות, ר''ל שע''י הפקודים האלה שלח פדות לעמו, שעל תנאי זה פדה אותם שישמרו את הפקודים, ואם לא ישמרו אותם יהיו משועבדים ועבדים, וע''י הפקודים צוה לעולם בריתו, שכמו שאמר שיזכר לעולם בריתו ע''י שכח מעשיו (שהם אמת ומשפט) הגיד לעמו, כן קיום הברית לעולם הוא רק ע''י שמירת הפקודים, כמ''ש ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חקיו :(מלבי"ם באור הענין)


{י}  רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְהוָה שֵׂכֶל טוֹב לְכָל עֹשֵׂיהֶם תְּהִלָּתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד: (פ)

 מצודת דוד  ראשית חכמה. הנכון הוא שבתחלת למוד החכמה ישריש האדם בלבו יראת ה' ולשכל טוב יחשב לכל העושים כן כי אז תהיה תהלתו עומדת לעד להיות מהולל בחכמה כי תהיה מתקיימת משא''כ אם לא תקדים היראה אל החכמה וכמ''ש רז''ל : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ראשית, אולם ראשית החכמה ושרשה היא יראת ה', שבאשר החכמה היא מקובלת מאדון החכמה, ואין חקיה ושרשיה מתבררים במופתים, והתאוה והיצר מסיתים את האדם לסור מחקי החכמה, צריך לאסור את הנפש במוסרות היראה, שאם יירא את ה' לא יעבר מחקי החכמה אשר צוה וישמור פקודיו ומצותיו, ואז יהיה שכל טוב לכל עושיהם, כינוי עושיהם מוסב אל הפקודים הנזכר למעלה, שאז ימצא העושה את הפקודים בם שכל טוב, ורוח ה' ישכילהו להבין טעמם וסודותם, ואז תהלתו עומדת לעד, כי ימצא בם אושר הנצחי ולישרים נאוה תהלה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ראשית חכמה. התבאר בפי' משלי. ושכל טוב. מורה תמיד על ההשכלה ברוה''ק, וכינוי עושיהם, על פקודיו שבפסוק ז' :(מלבי"ם באור המלות)

תהילים פרק-קיב

{א}  הַלְלוּיָהּ אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת יְהוָה בְּמִצְוֹתָיו חָפֵץ מְאֹד:

 מצודת דוד  הללויה אשרי וגו'. הללו את יה ואמרו בהלול אשרי איש וגו' כי הדבר הזה יחשב הלול לה' : ירא וגו'. מלעבור על ל''ת : במצותיו וגו'. לקיים מצות העשין : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אשרי איש, אחר שאמר כי ראשית חכמה היא יראת ה', אמר כי אשרי איש אשר הוא ירא את ה', כי האיש הזה תבא חכמה בלבו לשמור חקיה, ויש הבדל בין ירא מה' ובין ירא ה', שירא את ה' מורה שירא יראת הרוממות לא יראת העונש המצויין במ''ם השימוש, כי הירא מה' אינו חפץ במצותיו, רק שמוכרח לעשותם מיראת העונש או בעבור תקות הגמול, לא בעבור החפץ במצוה עצמה, אבל הירא את ה' במצותיו חפץ מאד, ואמרו חז''ל במצותיו ולא בשכר מצותיו, ואחר שאמר שע''י יראת ה' ימצא שכל טוב לכל עושיהם שאז ישכיל ברוה''ק (שזה גדר שכל טוב הנמצא בתנ''ך) את סודות הפקודים וטעמיהם, ועי''כ יחפוץ מאד במצותיו כי יבין מעלתם וסודם, וכבר בארתי בפי' משלי כי חקי החכמה לא יושגו במופתי התבונה והדעת, רק יושכלו בכח השכל, בפרט בשכל טוב ורוה''ק, ועז''א שכל טוב לכל עושיהם, ועי''כ במצותיו חפץ מאד :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יראת ה'. עי' התו''ה קדושים סי' ד' :(מלבי"ם באור המלות)


{ב}  גִּבּוֹר בָּאָרֶץ יִהְיֶה זַרְעוֹ דּוֹר יְשָׁרִים יְבֹרָךְ:

 רש"י  דור ישרים. אשר יבורך יהיה זרעו : (רש"י)

 מצודת דוד  גבור. לא זה בלבד שאשרי לו כי גם לזרעו ייטיב ויהיה כ''א גבור בארץ ואף כל אנשי הדור של הישרים יהיו מבורכים כי מכריעים את העולם לזכות : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  גבור, האיש הזה יאושר בעוה''ז ובעוה''ב, אם בבניו שגם הם יהיו מאושרים, אם בעוה''ז שעז''א גבור בארץ יהיה זרעו, שגם בארץ הזאת יהיו גבורים, ואם בעוה''ב כי דור ישרים יבורך שיבורך שיצא ממנו דור ישרים :(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  הוֹן וָעֹשֶׁר בְּבֵיתוֹ וְצִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד:

 מצודת דוד  הון ועושר. עם כי יקבל גמול טוב בזה העולם ויהיה הון ועושר בביתו עכ''ז שכר צדקתו עומדת לעד ושמורה לו לעוה''ב : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  הון, וכן הוא עצמו יאושר, אם בעוה''ז בקניניו כי הון ועושר בביתו, כי יש הון שאין בו עושר אם לא ישליטנו האלהים לאכול ממנו, והוא יהיה לו הון ועושר, ואם בעוה''ב כי צדקתו עומדת לעד וקיים לעוה''ב לאכול שכרו :(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  זָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹר לַיְשָׁרִים חַנּוּן וְרַחוּם וְצַדִּיק:

 רש"י  זרח בחשך אור. כמו הזריח, ומדרשו הוא עצמו כביכול נעשה להם אור כמו ה' אורי וישעי (לעיל כ''ז) : (רש"י)

 מצודת דוד  זרח בחשך. בעת בוא חשכת הגיהנם יזריח המקום אור לישרים כי הוא חנון וכו' ולא ינכה להם מה שקבלו גמול בעוה''ז : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  זרח בחשך גם בחשך שהוא ציור אל עת שתחשוך לו אור ההצלחה ומתיסר בעוה''ז, יזריח לו ה' אור, באופן שהחשך הוא לטובתו ולתשועת נפשו, מצד שה' הוא חנון ורחום וצדיק, שיעשה זאת אם מצד החנינה להרבות שכרו, אם מצד הרחמים למרק עונותיו, או מצד הצדק שיקבל ענשו על חטא אשר עשה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  זרח. פעל יוצא :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  טוֹב אִישׁ חוֹנֵן וּמַלְוֶה יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט:

 רש"י  טוב איש חונן ומלוה וגו'. שחונן דלים ומלוה להם ואינו מדקדק לומר אין יכולת בידי, ואת דבריו הצריכין לו במאכל ובמשתה ובכסות מכלכל במשפט ובמדה וחס על נכסיו : יכלכל דבריו במשפט. מנהיג חפציו : (רש"י)

 מצודת דוד  טוב. לזה טוב להאיש אשר חונן ענוים ומלוה להם בעת דחקם וצרכי ביתו מכלכל במשפט הראוי וחס על נכסיו כי בהיות כן כפולה זכותו על כי מקמץ לעצמו ומפזר לעניים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יכלכל. ענין ספוק הצורך כמו וכלכלו את המלך (מ''א ד) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  טוב, אחר שדבר על הנהגת ירא ה' במצות שבין אדם למקום, ידבר על הנהגתו במצות שבין אדם לחברו, טוב איש אשר הוא חונן ומלוה בגמילת חסד, ויכלכל דבריו והנהגתו במשפט, בל יעשה איזה עול נגד המשפט והיושר :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  דבריו. עניניו :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  כִּי לְעוֹלָם לֹא יִמּוֹט לְזֵכֶר עוֹלָם יִהְיֶה צַדִּיק:

 מצודת דוד  לא ימוט. לא יהיה נוטה לנפול : לזכר עולם. אף בעוה''ב יוזכר לצדיק ויקבל עוד גמול : (מצודת דוד)


{ז}  מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻחַ בַּיהוָה:

 רש"י  נכון לבו. נאמן לבו ליוצרו : (רש"י)

 מצודת דוד  משמועה רעה. עת ישמע בעולם שמועה רעה לא יירא ממנה ולבו יהיה נכון בטוח בה' שלא תגע בו הרעה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  משמועה רעה, גם אם ישמע שמועה רעה לא יירא, והנה יצוייר שירא אם מצד שאין לבו נכון וירא מפני עונותיו או דרכיו הרעים שהרע לבני אדם וינקמו בו, אבל הוא נכון לבו, ואם שמתירא מפני פגעי הזמן ורעת המערכה, אבל הוא בטוח בה' שישנה את מזלו לטוב :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (ז-ח) נכון, סמוך. נכון מעצמו, סמוך ע''י סומך שהוא צדקתו :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  סָמוּךְ לִבּוֹ לֹא יִירָא עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה בְצָרָיו:

 רש"י  סמוך לבו. נשען ובטוח על הקב''ה : (רש"י)

 מצודת דוד  סמוך. כ''כ יהיה לבו סמוך בה' ולא יירא עד יתן לב לראות בהרעה הבאה על צריו כי כשהאדם הוא בפחד אינו נותן לב לראות נקמת צריו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  סמוך. ענין השענה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  סמוך, ואם שירא מאויביו שיעשו לו רעה, גם בזה סמוך לבו לא יירא, כי לבו סמוך בצדקתו, עד שלא לבד שלא יירא שהם יעשו אתו רעה, כי עוד יראה נקמיו בצריו :(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים צִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד קַרְנוֹ תָּרוּם בְּכָבוֹד:

 מצודת דוד  פזר. בעבור פזור הממון אשר נתן לאביונים יהיה שכר צדקתו שמורה לעוה''ב וגם בעוה''ז תרום ממשלתו בכבוד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קרנו. חזקו וממשלתו : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  פזר, ואם עוד הוסיף לעשות צדקה וחסד ופזר את מעותיו ונתנו לאביונים, לא ידל עי''כ, בהפך כי צדקתו עומדת לעד, ויבורך עשרו עד שיתמיד לעשות צדקה, וגם קרנו תרום בכבוד :(מלבי"ם באור הענין)


{י}  רָשָׁע יִרְאֶה וְכָעָס שִׁנָּיו יַחֲרֹק וְנָמָס תַּאֲוַת רְשָׁעִים תֹּאבֵד: (פ)

 רש"י  רשע יראה וכעס. ל' פעל כמו ויכעס לפיכך נקוד חציו קמץ וחציו פתח וטעמו למטה : (רש"י)

 מצודת דוד  רשע. כאשר יראה הרשע את זאת יכעוס בעצמו לגודל הקנאה ויחרוק שניו כדרך המתקצף ולבבו ימס בקרבו ברוב הקנאה אולם תאות של הרשע מהרשעים תהיה אבודה ולא יוכל למלאותה לעשות אל הצדיק ההוא מאומה רע : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יחרק. ענינו שחיקת וטחינת השנים אלו באלו בהתקצף האדם על חבירו כמו ויחרקו שן (איכה ב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  רשע, אבל הרשע יראה בהצלחת הצדיק וכעס, ובכ''ז לא יוכל לעשות לו מאומה רע, רק שניו יחרק ונמס, כי תאות רשעים תאבד ולא ישיג תאות לבו : (מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-קיג

{א}  הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ עַבְדֵי יְהוָה הַלְלוּ אֶת שֵׁם יְהוָה:

 מצודת דוד  הללויה. וחזר ופי' הללו עבדי ה' אבל לרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  הללויה, המזמורים האלה לפי דעת ראב''ע בפ' ערבי פסחים, אמרם או תקנם חזקיה וסיעתו, והדברים מותאמים עם הענין הנאמר בם, שיש בהם תפלה על החולה, והודאה על הרפואה, וגם הודאה על מפלת האויב. ולדעת האומרים שנאמרו בזמן קדום מה שאירע לבנים אירע לאבות, שגם דוד בשעת חליו בקש עזר להצילו מיד אויב, כמו שנמצא בספר זה כמה פעמים. ואני אפרשהו על הנסים שאירעו לחזקיהו, באשר הקורות שבאו לו אז נמצאים בכתובים ומסכימים עם תוכן המזמורים ועם דעת חז''ל שנתקן בימיו, ופרטי הענין נחלקו לחמשה חלקים. - חלק א' עד בצאת ישראל ממצרים, ידבר על ההשגחה שה' משגיח בעולם השפל, הפך מדעת העכו''ם שמסר את ההנהגה אל מערכת הכוכבים, אמר הללו עבדי ה' שיהללו את שם ה' אולם הוסיף שמעתה לא די בהלל לבד, רק, יהי שם ה' מברך מעתה ועד עולם, כי יש הבדל בין ההלל ובין הברכה, שהתהלה היא מצד גדולתו ורוממותו, שבזה יודו גם העכו''ם וקראו לו אלהא דאלהיא, וחייבו לו התהלה והשבח, אבל לא הברכה, שהברכה מורה על השפע התמידית היוצאת ממנו ע''י השגחתו הפרטיית הם מכחישים זאת, על פי זה צוה לעבדי ה' שמעתה ועד עולם יהי ה' מבורך, ע''י שיספרו השגחתו הפרטיית, ולא די בהילול לבד, כי.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (א-ב) הללו, מבורך. עי' לקמן (קט''ו י''ז, קל''ד ב', קמ''ה א''ב) :(מלבי"ם באור המלות)


{ב}  יְהִי שֵׁם יְהוָה מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:

 מצודת דוד  יהי. ר''ל אמרו בהלול יהי שם וכו' : (מצודת דוד)


{ג}  מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם יְהוָה:

 מצודת דוד  ממזרח. מפי היושבים במזרח וכו' מפי כולם מהולל שם ה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ממזרח שמש. ממקום זריחת השמש : עד מבואו. עד מקום שקיעתו והוא פאת המערב : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' שההילול כבר התפשט גם אצל העכו''ם שגם הם מהללים, אבל לא מברכים כי.(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  רָם עַל כָּל גּוֹיִם יְהוָה עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ:

 מצודת דוד  כבודו. משכן כבוד שכינתו הוא על השמים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  רם על כל גוים ה', שלדעתם הוא מתרומם מן העולם השפל ורק על השמים כבודו, ואין כבודו להשגיח בשפלים, וע''כ אין שמו מבורך אצלם, כי לפי דעתם הברכה והשפע תבא מן המערכה לא מה', אבל.(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  מִי כַּיהוָה אֱלֹהֵינוּ הַמַּגְבִּיהִי לָשָׁבֶת:

 רש"י  מי כה' אלהינו. בשמים ובארץ שהוא מגביהי לשבת ומשפיל לראות, מגביהי משפילי מקימי להושיבי מושיבי כלם יו''ד יתירה בהם : (רש"י)

 מצודת דוד  מי כה'. מי עניו כמוהו כי אף אם אמנם הוא מגביה א''ע לשבת מעל השמים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  המגביהי. היו''ד יתירה וכן המשפילי מקימי להושיבי מושיבי ואמרו כי תוספת היודי''ן הוא מצחות הל' : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  מי כה' אלהינו המגביהי לשבת (בשמים ובארץ) , המשפילי לראות בשמים ובארץ, ר''ל שגדלו הוא כ''כ בלתי בעל תכלית, עד שאין הבדל אצלו בין השמים והארץ, שכמו שמגביה לשבת מן הארץ כן מגביה לשבת מן השמים, וכמו שצריך להשפיל לראות בארץ כן צריך להשפיל לראות בשמים, שלפי גדלו הבלתי בעל תכלית אין הבדל בין השמים והארץ אצלו, ולא יתכן לאמר שהוא קרוב אל השמים יותר מאל הארץ :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  המגביהי. כל אלה היודי''ן נוספות, ולדעתי היו''ד הנוסף מורה כעין תואר על קביעות הפעולה. שוכני סנה. חוצבי מרום קברו, וכדומה :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:

 מצודת דוד  המשפילי. הוא משפיל עיניו להשגיח על כל הנעשה בשמים ובארץ כי למול רוממתו אף השמים תחשב לאין : (מצודת דוד)


{ז}  מְקִימִי מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן:

 מצודת דוד  מקימי. בהשגחתו מקים את הדל מן העפר : מאשפות. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מאשפות. ענין דומן וזבל : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  מקימי, באר איך השגחתו משתלשלת עד השפל שבשפלים עד שיקים מעפר דל, ונגד מה שהיו אומרים שהעושר והריש והבנים והעקרות תלוי במזל ובמערכה, אומר כי לא כן הוא, ששני אלה תלויים בהשגחת ה', כמ''ש מה הקב''ה עושה. ? עושה סולמות ברקיע מוריש לזה ומעשיר לזה, מה הקב''ה עושה. ? מזווג זווגים בת פלוני לפלוני, ועז''א שמקים את הדל מעפר, הגם שיחוייב לפי המערכת שיהיה בשפל המדרגה, ומוסיף שגם את האביון שהוא גרוע מדל, יקים מאשפות שהוא שפל יותר מעפר, ולא לבד שיקים אותו, כי גם מאשפות ירים אביון להושיבו ברום עולם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  דל, אביון. אביון גרוע מדל שאין לו מאומה, וירים מוסיף על מקים :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  לְהוֹשִׁיבִי עִם נְדִיבִים עִם נְדִיבֵי עַמּוֹ:

 מצודת דוד  להושיבי. ועוד מרבה כבודם עד כי ישבו עם נדיבים וחזר ופירש עם נדיבי עמו והמה המעולים שבנדיבים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  להושיבי, שירים אותו עד שישב עם נדיבים, ויותר מזה שיושיב אותו עם נדיבי עמו, כי בקל יכבדוהו אם ילך למקום שאין מכירים אותו שהיה בשפל המדרגה, וה' יושיבהו עם נדיבים של בני עמו, הגם שמכירים שפלתו הקודם שזה פלא יותר :(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה הַלְלוּיָהּ: (פ)

 רש"י  עקרת הבית. ציון שהיא כעקרה יושיבנה : אם הבנים שמחה. כי חלה גם ילדה ציון את בניה, (ישעי' סו) : (רש"י)

 מצודת דוד  מושיבי. הוא מושיב את העקרה בבית כי בעודה עקרה שבתה הבית מעט פעם בחוץ פעם ברחובות להפג צערה וה' בהשגחתו פותח רחמה ותלד ותשב בבית ותהיה א''כ אם הבנים שמחה בהיותה יושבת בביתה עם בניה : הללויה. בעבור כל זה הללו את יה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  מושיבי, וגם העקרת של הבית, האשה ששתתה כוס עקרים, (כי היה להם אשה מיוחדת לנוי והיא היתה שותה כוס עקרים שלא תלד) בכ''ז ירפא אותה בהשגחתו עד שתהיה אם הבנים שמחה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עקרת. מלה סמוכה העקרת של הבית :(מלבי"ם באור המלות)

תהילים פרק-קיד

{א}  בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז:

 רש"י  מעם לועז. עם שפת לשון אחר שאינו לה''ק, וחבירו את עם נועז לא תראה עם עמקי שפה וגו' (שם לג), ונו''ן ולמד נחלפות זו בזו כמו נשכה שהוא לשכה בספר עזרא (נחמיה יג) : (רש"י)

 מצודת דוד  בצאת. בעת יצאו ישראל ממצרים : בית יעקב. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לועז. כל שפת לשון עם זולת לשון הקודש תקרא לועז ובמשנה קורין אותה ללועזות בלע''ז (מגילה יז) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  בצאת, (חלק ב' עד ואלהינו בשמים), יספר כי ההשגחה הפרטית הזאת התחיל בישראל מעת שיצאו מארץ מצרים, שמאז הפלם ה' לחלקו ויצאו מהנהגת המערכת ואז הפליא עמהם בהנהגה נסיית באותות ומופתים עד שראו כולם שה' משגיח בעולם. עפ''ז יתרעם שהגם שעתה אין אנו ראויים לזה עפ''י מעשינו, למה לא יעשה בעבור שמו הגדול שלא יהיה חילול השם. בצאת ישראל ממצרים אז נעשה דבר זה מהנסים והנפלאות וההשגחה הפרטית, בית יעקב, מורה על ההמון, וזה הבדלו מן ישראל שמורה על אנשי המעלה, בית יעקב, ההמונים יצאו מעם לועז כי היו מעורבים עמהם, וישראל הגדולים כמו שבט לוי והזקנים לא היו מעורבים עמהם ויצאו רק מארץ מצרים :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ישראל, יעקב. ע''ל י''ד ז' :(מלבי"ם באור המלות)


{ב}  הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו:

 רש"י  היתה יהודה לקדשו. לקח יהודה לגורל חבלו וקדושתו ואף הם קדשו שמו בירידת הים כענין שנאמר (לעיל ס''ח) שרי יהודה רגמתם וכמו כן נדרש באגדה מקרא זה היתה יהודה לקדשו שקפץ נחשון לתוך הים ואמר אני ארד תחלה וזהו שאמר היתה יהודה לקדשו : (רש"י)

 מצודת דוד  היתה. בעת ההיא נהיה יהודה עם קדושו וישראל בכללם עם ממשלתו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  היתה, ר''ל אז נהיתה הדבר הזה, יהודה לקדשו, מה שהתנהג ה' בקדשו זה גרם יהודה, שהקדושה אצל ה' מורה שמתרומם על ההנהגה הטבעיית להנהיג בדרך הקדוש כפי המעשים, זה גרם יהודה שמסר נפשו על קדושת השם, וכן התנהג ה' עמהם, וישראל גרם ממשלותיו, מה שהראה ה' ממשלותיו למשול על הטבע ולעשות נסים ונפלאות, זה נהיה ע''י ישראל, כי על ידי מעשיהם.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  היתה. ר''ל היתה הדבר הזה, יהודה היה הסבה לקדשו, והקדושה אצל ה' מורה על התרוממות על הטבע, וכן הממשלה מציין זה (ע''ל קמ''ה י''ג) :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר:

 רש"י  הירדן יסוב לאחור. שכל מימי בראשית נבקעו : (רש"י)

 מצודת דוד  הים ראה. את ישראל באים אל תוך הים נס ממקומו ונעשה חרבה : הירדן. בימי יהושע סיבב הירדן לחזור לאחור לבלי לכת דרך מהלכו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יסוב. מלשון סבוב : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הים ראה וינוס והירדן יסוב לאחור, וכבר בארתי בפי' יהושע שבירדן היה הנס רק מצד אחד שקמו נד אחד, כי היורדים מלמעלה למטה תמו נכרתו כפי הטבע, לכן אמר יסוב לאחור, אבל בים היה הנס משני צדדים לכן אמר וינוס :(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן:

 מצודת דוד  ההרים רקדו. בשעת מתן תורה רקדו ההרים כאילים לגודל החרדה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רקדו. קפצו : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ההרים הגדולים רקדו כאילים הגדולים, והגבעות שהם קטנות מהרים רקדו כבני צאן הקטנים, וזה ירמוז על סיני והר ההר והנסים שנעשו שם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  הרים, גבעות. עי' ישעיה ב' ב' :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס הַיַּרְדֵּן תִּסֹּב לְאָחוֹר:

 מצודת דוד  מה לך הים. כאלו שואל אל הים מה לך כי תנוס מדוע זה תנוס הירדן לאחור : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (ה-ו) מה, שואל מה הוא הסבה לזה שהים והירדן וההרים שינו את ענינם הטבעיי? ומשיב.(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  הֶהָרִים תִּרְקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן:

 מצודת דוד  ההרים. מה לכם ההרים כי תרקדו וגו' : (מצודת דוד)


{ז}  מִלִּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב:

 רש"י  חולי ארץ. המחולל ארץ, יו''ד יתירה בו, כמו מגביהי משפילי וההפכי : (רש"י)

 מצודת דוד  מלפני. כאילו ישיבו לומר אנו נסים וגו' מלפני פחד האדון החולל את הארץ. מלפני וגו'. כפל הדבר במלות שונות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חולי. ענין יצירה כמו באין תהומות חוללתי (משלי ח) והיו''ד נוספת : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  מלפני אדון, מפני שהאדון בעצמו ירד בכבודו להשגיח, לכן חולי ארץ, ומה היה הסבה שנתגלה האדון הזה? משיב מפני שהוא אלוה יעקב, שמבואר אצלי שכל מקום שיאמר אלהי יעקב ואלהי ישראל מורה על הקשר והקורבה שיש לו עם עם ישראל :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  חולי. ציווי, וי''מ מקור והיו''ד לכינוי, הארץ משיבה לאמר החול שלי אני ארץ הוא מלפני אדון, ובא הטעם מלעיל מפני קירוב הטעם של מלת ארץ שהיא מלעיל :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם: (פ)

 רש"י  למעינו מים. וי''ו יתירה כמו וי''ו של וחיתו יער (לעיל ק''ד) : (רש"י)

 מצודת דוד  ההופכי. ההופך את הצור היבש להיות אגם מים : חלמיש. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ההופכי. היו''ד יתירה : אגם מים. הוא מקום כניסת המים : חלמיש. הוא סלע קשה כמו ושמן מחלמיש צור (דברים לב) : למעינו. מל' מעין והוי''ו יתירה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ההופכי, כבר בארתי למעלה סי' ע''ז על פסוק ראוך מים אלהים ראוך מים יחילו, שבעת נגלה ה' על הים לבקעו, נגלה כפי שהוא השורש ליסוד המים, ועי''כ בטל כח המים וטבעם לפני השורש, שעז''א שהמים ראוך בצורת מים ועי''כ יחילו, וז''ש שהיה נס מפני שנגלה עליו בשורש המים, עד שיהפך גם הצור לאגם מים, בכח שורש המים שנמצא אתו, והחלמיש קשה יותר מן הצור, וממליץ שהצור הקשה נהפך להיות אגם מים ומקום לח, והמעין של האגם, היה החלמיש שקשה עוד יותר מן הצור, שמן החלמיש, בא המעין אל האגם מים שנעשה מן הצור :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  צור, חלמיש. חלמיש קשה מצור. ולמעינו. הכינוי מוסב על האגם, המעין של האגם יצא מן החלמיש :(מלבי"ם באור המלות)

תהילים פרק-קטו

{א}  לֹא לָנוּ יְהוָה לֹא לָנוּ כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד עַל חַסְדְּךָ עַל אֲמִתֶּךָ:

 רש"י  לא לנו. לא בשבילנו ובכושר מעשינו תעשה עמנו : כי לשמך תן כבוד. כדי שלא יאמרו איה נא אלהיהם : (רש"י)

 מצודת דוד  לא לנו. לא למען צדקותינו עשה רק תן כבוד לשמך להיות מכובד בעבור החסד וקיום האמת שתעשה ממנו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  לא לנו ה', מוסב על מ''ש ישראל ממשלותיו, ר''ל אז ממשלות של ה' שמשל על הטבע היו ישראל, שבעבורם נהיה זאת, אבל לא לנו תהיה ממשלות ה', ר''ל לא בעבורנו, כי אין אנו רואים לכך, כי אין אנחנו לקדשו כמו יהודה אז. - משיב לאמר, בכל זאת עתה לא לנו כי לשמך תן כבוד, עתה שכבר נקרא שמך עלינו שאתה משגיח בישראל ועושה להם נסים, צריך אתה לתת כבוד לשמך שלא יהיה חילול השם, על חסדך על אמתך, צריך אתה לעשות או מצד החסד בלא שום זכות והבטחה, כמו שהתחלת מציאת הנסים היו מצד החסד, או מצד האמת וההבטחה אחר שכבר הבטחת לנו להיות לנו לאלהים, כי.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  על חסדך. בעבור חסדך, וההבדל בין חסד ואמת מבואר בכ''מ :(מלבי"ם באור המלות)


{ב}  לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם:

 מצודת דוד  איה נא. איה אלהיהם מדוע לא יריב ריב עמו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נא. עתה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  למה יאמרו הגוים איה נא אלהיהם, ובזה יהיה חילול השם אחר שכבר נתפרסם ביניהם שאתה אלהי ישראל ועושה להם נסים :(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  וֵאלֹהֵינוּ בַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ עָשָׂה:

 מצודת דוד  ואלהינו. אבל אלהינו יושב בשמים ואפילו חלש למעלה לגבור יחשב ומכ''ש גבור למעלה ולזה עושה כל אשר חפץ וככחו אז כחו עתה ומוסב למעלה לומר תן כבוד לשמך ורמה ידך למען יסכר פיהם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ואלהינו, (חלק ג עד לא המתים יהללו יה), בו יבאר שהשגחת ה' התמידית היא קיימת תמיד על עמו על איש ואיש מהם כפי עבודתו ומעלתו. - ואלהינו בשמים, משיב לאמר, אך הבל יאמרו העכו''ם איה אלהיהם ויחשבו שה' סלק את שכינתו אל השמים ועל השמים כבודו, כי אלהינו הגם שהוא בשמים בכל זה כל אשר חפץ עשה, הוא מנהיג ומושל ומשגיח כחפצו, אבל.(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  עֲצַבֵּיהֶם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם:

 מצודת דוד  עצביהם. הן עצביהם של העובדי גלולים אין בהם ממש כי עשוים הם מכסף וזהב מעשה ידי אדם ולא אלהים המה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עצביהם. כן תקרא צורת הגלולים : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  עצביהם, של עכו''ם, הגם שאינם בשמים רק הם קרובים אצלם והם רואים את דמותם (שלכן קראם עצבים), בכ''ז לא יועילו למו, וחושב פחיתתם מצד החומר והצורה והפועל והתכלית, מצד החומר הם כסף וזהב, שהוא דומה שגרוע עוד מן העץ שיש בו נפש הצומחת, ומצד הפועל הם מעשי ידי אדם :(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ:

 מצודת דוד  פה להם. עם כי יש להם פה הלא לא ידברו וגו' : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  פה, מצד הצורה, שצורת האדם הוא הדבור, וצורת החי היא ההרגשה והתנועה, הם אין להם צורת הדבור כהאדם, כי פה להם ולא ידברו, ולא צורת החי להשתמש בהרגשת החושים, נגד חוש הראות עינים להם ולא יראו, נגד השמע.(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן:

 מצודת ציון  יריחון. מלשון ריח : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אזנים להם ולא ישמעו, נגד חוש הריח אף להם ולא יריחון, ואמר בכולם פה להם, עינים להם, שגם זה חסרון בחק האלהות שיהיה לו כלים גשמיים אלה פה ועין אזן ואף, ובכ''ז לא ישיגו מהם הפעולות שיעשה בכלים האלה, ונגד חוש המשוש אמר.(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ לֹא יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם:

 רש"י  ולא ימישון. לשון ימושני אבי (בראשי' כ''ז) : (רש"י)

 מצודת דוד  ידיהם. עם כי ידיה' עשוים המה הלא לא ימששו בהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ימישון. מלשון משוש ונגיעה בדבר מה וכן אולי ימושני אבי (בראשית כז). יהגו. ענינו קול צפצוף וכן אהגה כיונה (ישעיה לח) ר''ל אפילו קול צפצוף בעלמא אין בהם : בגרונם. בצוארם : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ידיהם ולא ימישון, וגם אין משמשים בכלי התנועה כי רגליהם לא יהלכו, וגם אין להם אפילו דבור פנימי והגיון בסתר, כי לא יהגו בגרונם, שההגיון הוא צפצוף חלוש ממוצע בין הדבור והשתיקה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ימישון. ענין מישוש בידים, ומשתתף עם מששת את כל כלי. יהגו. הוא ממוצע בין הדבור והמחשבה, כמ''ש בפתיחה לס' מלות ההגיון :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם:

 מצודת דוד  כמוהם. קלל את העושים אותם לאלהים ואמר שיהיו כמותם לבל ידברו וגו' : כל. וכן יהיה כל הבוטח בהם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כמוהם, ומצד התכלית שהיה הכונה להפיק מהם רצון ותשועה, כמוהם יהיו עושיהם שכן יהיו בין העושים ובין הבוטחים בם, אבל.(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  יִשְׂרָאֵל בְּטַח בַּיהוָה עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא:

 מצודת דוד  ישראל. אבל ישראל הוא בוטח בה', כי מעולם הוא עזרם ומגינם ר''ל הוא למו כמו מגן על הלובשו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ישראל בטח בה', הגם שאלהינו בשמים יבטחו בו, עזרם ומגנם הוא, מגנם להצילם מצרה, ועזרם להכניע את הצר :(מלבי"ם באור הענין)


{י}  בֵּית אַהֲרֹן בִּטְחוּ בַיהוָה עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא:

 מלבי"ם - באור הענין  (י-יא) בית אהרן, ומפרש שכל שיגדל הבטחון ומעלת הבוטח כן יגדל העזר וההגנה, עד שבית אהרן שגדול מעלתם ובטחונם מבית ישראל כן עזרם ומגנם הוא בעזר פרטי יתר על בית ישראל, וכן יראי ה' שגדול מעלתם מבית אהרן מצד שהם עובדים ע''י בחירתם בקדושה מופלגת יותר, יגדל עזרם ביחוד :(מלבי"ם באור הענין)


{יא}  יִרְאֵי יְהוָה בִּטְחוּ בַיהוָה עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא:

 רש"י  יראי ה'. אלו הגרים : (רש"י)

 מצודת דוד  יראי ה'. המה חסידי או''ה : (מצודת דוד)


{יב}  יְהוָה זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ יְבָרֵךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל יְבָרֵךְ אֶת בֵּית אַהֲרֹן:

 מצודת דוד  ה' זכרנו. ה' אשר זכרנו מעולם הוא יברך וחוזר ומפרש את מי יברך ואמר יברך את בית ישראל וגו' : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ה', עפ''ז יאמר שה' ע''י זכרנו, ר''ל ע''י שיזכור אותנו ע''י הבטחון שאנו בוטחים בו, עי''כ יברך אותנו מחדש, וגם הברכה הזאת תהיה כפי הבטחון ומעלת הבוטח, שיברך את בית ישראל, ויברך בברכה מיוחדת גבוהה ממנה את בית אהרן וכן.(מלבי"ם באור הענין)


{יג}  יְבָרֵךְ יִרְאֵי יְהוָה הַקְּטַנִּים עִם הַגְּדֹלִים:

 מלבי"ם - באור הענין  יברך יראי ה' בברכה מיוחדת יותר גדולה כפי מעלתם, ומוסיף כי (יברך) הקטנים עם הגדולים, שע''י שיברך את הגדולים בברכה פרטיית מיוחדת, תחול אח''כ הברכה הגדולה שברך את הגדולים גם על הקטנים, בענין שהברכה הגדולה שברך את יראי ה' תחול אח''כ גם על בית ישראל, (כמו שכתבתי בפסוק כי אצק מים על צמא ישעיה מ''ד, עי''ש) :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  הקטנים. יברך הקטנים :(מלבי"ם באור המלות)


{יד}  יֹסֵף יְהוָה עֲלֵיכֶם עֲלֵיכֶם וְעַל בְּנֵיכֶם:

 מצודת דוד  יוסף. בכל עת יוסף עליכם ברכה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  יוסף ה' עליכם, אולם אחר שע''י ברכת ה' את הגדולים יתברכו גם הקטנים בברכה זו, יהיה מוכרח להוסיף עוד ברכה יותר גבוהה על הגדולים ליתרון מעלתם שלא ישוו עם הקטנים, וע''כ יוסיף ה' עליכם ברכה גבוהה יותר, אבל גם בברכה שיוסיף שנית, יהיה ג''כ הדבר הזה שהקטנים יקבלו הברכה ע''י הגדולים, ועז''א עליכם ועל בניכם, שממילא תחול גם על בניכם, באופן שבכל פעם יצטרך להוסיף ברכה על הגדולים, והיא תשוב ותכלול גם את הקטנים, עד שיוסיף הברכה בתמידות לאין קץ :(מלבי"ם באור הענין)


{טו}  בְּרוּכִים אַתֶּם לַיהוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:

 מצודת דוד  ברוכים אתם. תהיו ברוכים לה' העושה שמים וארץ ור''ל יברך אתכם ויחזור ויברך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ברוכים, וחוץ ממה שה' זכרנו יברך חוץ ממה שיברך אותנו ע''י הזכירה שיזכור אותנו, אתם ברוכים לה' מכבר, הברכה הכוללת שברך אתכם מעולם, והברכה הזאת היא מצד שהוא עושה שמים וארץ, ר''ל לא כדעת הגוים שהזכיר שחשבו שהשמים וארץ הם עשוים ועומדים מכבר ושאין ה' פועל בהם דבר רק שהמערכות הם לבדם מנהיגים את העולם ופועלים בארץ, רק ה' הוא עושה תמיד שמים וארץ, שהוא מחדש בהם בכל יום מעשה בראשית, והוא עושה השמים שמשפיע בם ההנהגה וההשפעה שישפיעו למטה, והוא עושה הארץ ומנהיג אותה בהנהגה מיוחדת השגחיית לפי הזכות והמעשה, ומפרש באיזה אופן הוא עושה שמים וארץ?(מלבי"ם באור הענין)


{טז}  הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיהוָה וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם:

 מצודת דוד  השמים. עם כי השמים המה שמים לה' מיוחד למכון שבתו מ''מ ישגיח בארץ ונתנה לבני אדם למי שישר בעיניו ותהיו אתם לברכה בקרב הארץ : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  השמים שמים לה', מה שהוא עושה השמים ומנהיג אותם זה הוא מתיחס לה' כפי רצונו והנהגתו הכוללת, שעפ''י החקים שיסד הוא מחדש בכל יום מעשה בראשית, והארץ, מה שעושה הארץ ומנהיגה, זה נתן לבני אדם, שזה יהיה כפי מעשיהם הבחיריים, וכפי עבודתם או מרים שלפיהם הוא עושה הארץ ומנהיג אותה אם לשבט אם לחסד, ובזה סיים מה שהתחיל לאמר ואלהינו בשמים כל אשר חפץ עשה, שהוא עושה ופועל תמיד כאשר חפץ :(מלבי"ם באור הענין)


{יז}  לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ וְלֹא כָּל יֹרְדֵי דוּמָה:

 מצודת דוד  לא המתים. הכופרים בה' העומדים למות מיתת עולם לא יהללו את יה על הטובה הבאה כי לא עליהם תהיה : ולא וגו'. כפל הדבר במלות שונות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  דומה. הוא הקבר שהוא מקום דממה ושתיקה ונשמת הרשע כאלו תרד אל הקבר עם הגוף ותאבד עם הגוף ונקרא יורד דומה בעבור זה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לא, (חלק ד' עד אנה ה' כי אני עבדך) ע''פ ההקדמה הזאת מתחיל לספר מה שקרה לו ביחוד בענין חליו ואיך התיאש, וע''י תפלתו השיבו ה' לאיתנו, ואיך יקר בעיני ה' המותה לחסידיו, ומקדים הקדמה לזה לאמר לא המתים יהללו יה, שאחר שחפץ ה' בעולמו הוא שיעבדו אותו ויודו לשמו, וזה לא יושג אחר המות כי לא המתים יהללוהו ולא היורדים דומה, ר''ל ששם הם דוממים ושובתים מפעולותיהם, ואי אפשר להם להלל, אבל.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (יז-יח) דומה. הוא הקבר שבו דוממים מפעולותיהם : יהללו, נברך. (כנ''ל קי''ג א') :(מלבי"ם באור המלות)


{יח}  וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם הַלְלוּיָהּ: (פ)

 מצודת דוד  ואנחנו. אבל המאמינים בה' העומדים לחיים ולקבל טובה נברך את יה מעתה ועד עולם על הברכות והטובות הנוספות בכל עת ולזה הללו את יה בכל זמן : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ואנחנו החיים, לא לבד שנהלל כי גם נברך יה, שהברכה הוא מה שע''י מעשינו ישפיע תוספת שפע וברכה, ונברכהו שהוא מקור השפע והברכה, ע''פ הקדמה זו, שאין חפץ לה' במות חסידיו רק בחייהם שאז יברכוהו ויהללוהו, יספר לאמר:(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-קטז

{א}  אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע יְהוָה אֶת קוֹלִי תַּחֲנוּנָי:

 רש"י  אהבתי כי ישמע ה' את קולי. כך אמר דוד לאחר שנפטר שאול והוא מלך, שובי נפשי למנוחיכי כי ה' גמל עליכי חסד ולך קוני אני מתאוה כי חלצת נפשי ממות. אהבתי כי ישמע ה'. תאבתי שישמע ה' את קולי (סא''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  אהבתי. סרס המקרא אהבתי ה' כי ישמע את קולי ואת תחנוני וא''כ מהדין עלי לאהבו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אהבתי. גם בעת שהייתי לא בצר, והייתי בריא אולם, גם בעת הזאת אהבתי תחנוני, כי ישמע ה' את קולי, ר''ל אהבתי להתחנן ולהתפלל אל ה', מפני שה' ישמע קולי תמיד, ולא לבד שישמע קולי בעת אקרא.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אהבתי. דבק עם תחנוני :(מלבי"ם באור המלות)


{ב}  כִּי הִטָּה אָזְנוֹ לִי וּבְיָמַי אֶקְרָא:

 רש"י  ובימי אקרא. בימי צרתי אקראנו ובימי גאולתי אשבחנו : (רש"י)

 מצודת דוד  ובימי אקרא. בכל ימי אשר אקרא אליו יטה אוזן לשמוע : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי הטה אזנו לי, כמי שמטה אזנו אל בן יחידי אולי ישמיע קולו כי קול ערב לו ורוצה לשמוע תחנוניו, ובימי אקרא, וע''כ גם בימי אקרא, גם בעת הטובה, לא בדמי ימי, רק בימי הטובים קראתי והתפללתי אל ה', (שסתם ימים נאמר על ימים טובים) :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בימי. עמ''ש יחזקאל כ''ב ז' :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת וּמְצָרֵי שְׁאוֹל מְצָאוּנִי צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא:

 רש"י  חבלי מות. חבורות אויבינו המבקשים להמיתני : חבלי מות. חבלי שאול כלם ל' חבורות הם כמו (ש''א י') חבל נביאים : ומצרי שאול. גבולי שאול : (רש"י)

 מצודת דוד  אפפוני. כאשר סבבו אותי מכאובי מות ומצאו אותי צרות השאול ומצאתי צרה ויגון וכפל הדבר במ''ש לרוב הצרות והקרבם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אפפוני. ענין סבוב כמו אפפו עלי רעות (לעיל מ) : חבלי. ענין מכאוב כמו צירים וחבלים (ישעיה י''ג) : ומצרי. מלשון צרה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (ג-ד) אפפוני, ולכן כ''ש עתה אשר אפפוני חבלי מות, ויותר מזה כי גם מצרי שאול מצאוני, שהשאול הוא אחר המות, וצרה ויגון אמצא, א''כ בודאי בשם ה' אקרא, ואבקש לאמר אנה ה' מלטה נפשי, התפללתי שימלט נפשי מיד שאול :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מצאוני, אמצא. עמ''ש ישעיה ל''ה י', שאחר שמצאו הרעות אותו, אז ירגישם וימצא הוא את הצרה ויגון :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  וּבְשֵׁם יְהוָה אֶקְרָא אָנָּה יְהוָה מַלְּטָה נַפְשִׁי:

 מצודת דוד  ובשם ה'. וכאשר קראתי אז בשם ה' ואמרתי אנה ה' מלטה נפשי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אנה. ענין בקשה והודאה כמו אנא חטא העם (שמות לב) והה''א הוא במקום האל''ף : (מצודת ציון)


{ה}  חַנּוּן יְהוָֹה וְצַדִּיק וֵאלֹהֵינוּ מְרַחֵם:

 מצודת דוד  חנון ה'. כי אתה ה' חנון וצדיק ואתה אלהינו מרחם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  חנון, והנה ישמע תפלתי, א. מצד שהוא חנון ונותן מתנת חנם גם בלא מע''ט, ב. מצד שהוא צדיק לשלם לצדיק כצדקתו, ויעשה לי מצד מע''ט, ג. מצד שאלהינו מרחם על הדל ונדכא, וחנון וצדיק הוא טעם ששמע תפלתו תמיד, ועתה יוסיף לשמוע מצד הרחמים :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  שֹׁמֵר פְּתָאיִם יְהוָֹה דַּלּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ:

 מצודת דוד  שומר. הלא אתה ה' שומר פתאים עם שאין בהם דעת לשמור את עצמם : דלותי. כשהייתי דל ועני הוא יושיע לי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פתאים. מלשון פתי וסכל : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שומר פתאים ה' דלותי, מה שדלותי בחולי, היה מצד שה' שומר פתאים, שבזה רצה לשמור אותי מחטא ולהחזירני בתשובה, כי בזה עצמו אשר דלותי עי''כ לי יהושיע, יושיעני תשועת הגוף והנפש, ולכן.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  דלותי. בא גם על החולי, מדוע אתה ככה דל בן המלך :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי כִּי יְהוָה גָּמַל עָלָיְכִי:

 מצודת דוד  שובי. ר''ל כאשר קראתי לה' בהדברים האלה אמרתי לנפשי בהבטחה אתה נפשי שובי למנוחה שלך כי ה' גמל טוב עליך מאז וכן גם עתה נתקבלה התפלה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  למנוחיכי. היו''ד יתירה וכן עליכי : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שובי נפשי למנוחיכי ואל תדאגי, כי ה' גמל עליכי, (שהגמול הוא מצד התפעליות איבה או אהבה), ר''ל מה שעשה לך ודכא אותך ביסורים היה מצד הגמול, אם לפי המעשה, אם לפי אהבתו והשגחתו הפרטית :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  גמל. הוא תמיד ע''י התפעלות, כמ''ש בסי' כ''ח.(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  כִּי חִלַּצְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת אֶת עֵינִי מִן דִּמְעָה אֶת רַגְלִי מִדֶּחִי:

 מצודת דוד  כי חלצת. כי מעולם הוצאת נפשי מן המות ומנעת את עיני מן דמעה ואת רגלי חשכת שלא יהיו דחוים ממקום אל מקום להיות נעים ונדים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חלצת. ענין הוצאה ושליפה כמו בצרה קראת ואחלצך (לעיל פ''א) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי, מסב פניו אל ה', אומר מה שחלצת את נפשי ממות, הגם שנגזר עלי מיתה, ומה שחלצת את עיני מן דמעה שבכיתי לפניך, (כמ''ש ויבך חזקיה בכי גדול), הנה בזה חלצת את רגלי מדחי, בזה הצלתני שלא ידחו רגלי מדרך הטוב והישר. כי מעתה.(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי יְהוָה בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים:

 רש"י  בארצות החיים. ארץ ישראל שגרשוני אויבי ורודפי ממנה בימי שאול ועל כרחם חזרתי : (רש"י)

 מצודת דוד  אתהלך. ומעתה אתהלך לפני ה' וגו', ר''ל בא''י ובין החיים לא כמו לשעבר שהייתי מגורש מא''י מפני שאול וקרוב הייתי לשכון בין המתים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אתהלך לפני ה' בארצות החיים, שמעתה כל זמן שאהיה בארצות החיים ואחיה אתהלך תמיד לפני ה', כצדיקים המתהלכים לפני ה' כמ''ש התהלך לפני והיה תמים, ולא ידחו רגלי :(מלבי"ם באור הענין)


{י}  הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֲדַבֵּר אֲנִי עָנִיתִי מְאֹד:

 רש"י  האמנתי כי אדבר. האמנתי את דברי ציבא שאמר על מפיבושת כשאדבר (שם ב' ט''ז) הנה לך כל אשר למפיבושת אז אני עניתי מאד דברתי קשה ונעניתי לך : (רש"י)

 מצודת דוד  האמנתי. אמנה גדולה היתה בלבי כי הייתי מדבר כאשר הייתי מעונה מאוד בתכלית הסכנה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (י-יא) האמנתי, ר''ל אני מאמין בכל לב מה שאדבר ואחליט עתה, והוא שאדבר לאמר כי עניתי מאד בעת אשר אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב, שמה שאמרתי אז בעת היאוש, שאז אמרתי בחפזון ובבלי ישוב הדעת שכל האדם כוזב, דהיינו שאין ממש בחיי האדם ובכל עניניו כי בהבל ילך ובחשך שמו יכוסה, כן אמרתי אז בחפזי שלא בהשכל, ועתה אדבר ואומר שאז עניתי מאד, שהייתי מעונה ויורד מאד בשפל המדרגה להתיאש כל כך, כי אני רואה עתה שיש תקוה ויש שכר ואין האדם כוזב, ומבאר כי. (יב-יד) מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי, שהחייני אחר היאוש הגדול הזה. ומבאר שעקר הטובה אצלו אינו החיים, רק עקר הטובה הא מה שעתה יוכל להודות לה'. כמ''ש כי טוב חסדך מחיים שפתי ישבחונך וכמש''פ שם, וז''ש מה אשיב לה' על מה שגמל עלי אשר כוס ישועות אשא ואקרא בשם ה' להודות לה' חסדו ולפרסם גדולת ה', ולשלם נדרי לה' נגדה נא לכל עמו, שזה הוא הטובה היותר גדולה שגמל עלי :(מלבי"ם באור הענין)


{יא}  אֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי כָּל הָאָדָם כֹּזֵב:

 רש"י  אני אמרתי בחפזי. לנוס מפני אבשלום : כל האדם כוזב. ובוגד באוהב בו כי ראיתי את בני בוגד בי ומבקש את נפשי וכל ישראל גומלים לי רעה תחת טובה לפיכך האמנתי לציבא ואמרתי אף מפיבושת כוזב ובוגד בי כל לשון כזב אינו אלא ל' חסרון מבטח שבטחו עליו פילנ''צא בלע''ז, כמו (ישעיה כ''ח) אשר לא יכזבו מימיו, ויש פותרין אותו אני אמרתי בחפזי בסלע המחלקות שהיו שאול ואנשיו עוטרין עלי ואל אנשי לתפשני ושם נאמר ויהי דוד נחפז ללכת (שמואל א כג) כל אדם כוזב, אף שמואל הנביא שהוא נאמן לנביא אף הוא כוזב שמשחני למלך (מצאתי) : (רש"י)

 מצודת דוד  אני אמרתי. חוזר ומפרש מתי היה ומה דבר ואמר אני אמרתי בעת הייתי נחפז לברוח מפני שאול כמ''ש ויהי דוד נחפז ללכת וגו' (ש''א כ''ג) ואם כי אז הייתי קרוב למות עכ''ז אמרתי אז כל אדם האומר שלא תהיה לי המלוכה הוא מכזב ומשקר וזו היא האמנה גדולה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בחפזי. מלשון חפזון : כוזב. משקר : (מצודת ציון)


{יב}  מָה אָשִׁיב לַיהוָה כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי:

 מצודת דוד  מה אשיב. מה מנחה אשיב לה', בעבור כל תגמוליו אשר גמל עלי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תגמולוהי. תגמוליו ועל דרך לשון ארמי עלוהי כמו עליו : (מצודת ציון)


{יג}  כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם יְהוָה אֶקְרָא:

 רש"י  כוס ישועות אשא. אביא הנסכים על התודות שנדרתי כמו שאמר לך אזבח זבח תודה ועל אותו הכוס בשמך אקרא על הישועה זו, שכן אין הלוי אומר שירה אלא על היין : (רש"י)

 מצודת דוד  כוס. אשא בבה''מ כוס מלא נסכים על הישועה אשר עשה לי ואקרא אז בשם ה' : (מצודת דוד)


{יד}  נְדָרַי לַיהוָה אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּוֹ:

 רש"י  נגדה נא לכל עמו. נגד כל עמו : (רש"י)

 מצודת דוד  נדרי. הנדרים שנדרתי בעת צרה אשלם עתה נגד כל עמו לפרסם הנס : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נא. כמו עתה וחוזר הוא על מלת אשלם : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  נגדה לכל. מצאנו מלת נגד ואחריו למ''ד, מנגד סביב לאהל מועד (במדבר ב'), מנגד לאיש כסיל (משלי י''ד), ולא פי' עתה, והוא דבק עם אשלם :(מלבי"ם באור המלות)


{טו}  יָקָר בְּעֵינֵי יְהוָה הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו:

 רש"י  יקר בעיני ה'. הראני הקב''ה שדבר קשה וכבד הוא בעיניו להמית את חסידיו. המותה. המות כמ' הביתה החוצה (בראשי' ל''ט) : (רש"י)

 מצודת דוד  יקר. הן ראיתי כי יקר וקשה הדבר לפני המקום להביא המות על חסידיו בלא עתם ולזה הרבה לי נסים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יקר. עניינו קשה וכן ויקר פדיון נפשם (לעיל מ''ט) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יקר, עתה סיים דבריו מה שהתחיל לא המתים יהללו יה ואנחנו נברך יה, (כי כן גמל ה' עלי שאקרא בשם ה' ואשלם נדרי לו), ולכן המות שימותו חסידיו הוא דבר יקר בעיני ה' והוא חושב מחשבות שלא ימותו, אחר שבחיים הם מהללים את ה' ולא המתים יהללו יה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יקר בעיני ה'. כמו ויקר דמם בעיניו (למעלה ע''ב), המותה. המות, והה''א נוספת :(מלבי"ם באור המלות)


{טז}  אָנָּה יְהוָה כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי:

 רש"י  עבדך בן אמתך. אינו דומה תרבות עבד הלקוח מן השוק לילוד משפחה שבבית : פתחת למוסרי. התרתה מעל צוארי מוסרות ומוטות : (רש"י)

 מצודת דוד  אנה. הנני מודה לה' על החסד שעשית לי על כי אני עבדך ר''ל החסד היה בעבור שאני מוכנע ולא בגמול המעשה : בן אמתך. ר''ל מוכנע אני ביותר כבן אמה יליד בית ולזה התרת קשרי מוסרי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אנה. הוא כענין הודאה בין הודאה על החסד ובין הודאה ובקשה על חטא כמו אנא חטא העם הזה (שמות לב) : פתהת. ענין התרת הקשר : למוסרי. קשורי רצועי המאסר כמו ומוסרות ערוד מי פתח (איוב לט) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אנה, (חלק ה'), עתה יתחיל להתפלל שיצילהו ה' מיד אויביו הקמים עליו, שהוא מלך אשור וכל המונו, אנה ה' כי אני עבדך, ואין ראוי שמתסרני לעבוד לאדון זולתך, ואיני כעבד מקנה כסף רק אני בן אמתך כעבד יליד בית, וא''כ מהראוי כי פתחת למוסרי, כי תפתח את המוסרות ששם מלך אשור עלי :(מלבי"ם באור הענין)


{יז}  לְךָ אֶזְבַּח זֶבַח תּוֹדָה וּבְשֵׁם יְהוָה אֶקְרָא:

 רש"י  זבח תודה. זבחי הודייה על הנסים שעשית לי : (רש"י)

 מצודת דוד  זבח תודה. כי קרבן תודה באה על הנס : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (יז-יט) לך אזבח זבח תודה על נס סנחריב, ואפרסם שם ה' שנית, ונדרי אשלם לה' נגדה נא לכל עמו, היינו נגד טובת הכלל שעשה לכל עמו, בחצרות בית ה' בתוככי ירושלים, שזה נוגע לבהמ''ק ולכלל עיר ירושלים שתנצל מיד הצר הרוצה להחריבה, ויהיו נדרים זבחי תודה על תשועת כלל ישראל וירושלים ובהמ''ק :(מלבי"ם באור הענין)


{יח}  נְדָרַי לַיהוָה אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּוֹ:

 רש"י  נדרי. קרבנות שנדרתי : (רש"י)


{יט}  בְּחַצְרוֹת בֵּית יְהוָה בְּתוֹכֵכִי יְרוּשָׁלִָם הַלְלוּיָהּ: (פ)

 רש"י  בתוככי. כמו בתוכך : (רש"י)

 מצודת דוד  בחצרות. אתם העומדים בחצרות בית ה' אשר הם בתוך ירושלים הללו את יה בשמעכם הנס הנעשה לי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בתוככי. היו''ד יתירה : (מצודת ציון)

תהילים פרק-קיז

{א}  הַלְלוּ אֶת יְהוָה כָּל גּוֹיִם שַׁבְּחוּהוּ כָּל הָאֻמִּים:

 מצודת דוד  הללו. זה יאמר על לעתיד אתם כל הגוים כולכם הללו את יה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (א-ב) הללו, אמר כי ה' מלא בקשתו זאת וישראל נצולו, וגם הגוים כולם שלקחם סנחריב בשבי והביאם לפני ירושלים יהללו את ה' על כי גבר עלינו חסדו, שעי''ז ניצולו גם השבוים ההמה, כמ''ש יגיע מצרים וסחר כוש וסבאים עליך יעבורו, וכן יתר הגוים שנלחם סנחריב עמהם, הודו לה' על זה, כמ''ש ומה יענה מלאכי גוי כי ה' יסד ציון, ונגד מה שאמר כי לשמך תן כבוד אמר הללו את ה' כל גוים, ונגד מה שאמר על חסדך, אמר כי גבר עלינו חסדו, ונגד מה שאמר על אמתך אמר ואמת ה' לעולם, ר''ל הבטחתו נשאר לעולם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  הללו כל גוים, שבחוהו כל האומים. הלאומים הם האומות שיש להם דת מיוחד (כנ''ל ב' ב'), ופעל שבח מובדל מריעיו במה שמורה שמשביח ומתקנהו ביתר שאת, וכן הוא בלשון חז''ל משביח את השדה, עי' מ''ש (לקמן קמ''ה) על דור לדור ישבח מעשיך, ור''ל הגוים הפשוטים יהללו והלאומים בעלי הדתות שהם הללו את ה' גם עד עתה, עתה ישבחו אותו, כי יתעלה בעיניהם יותר על מה שהיה מקודם :(מלבי"ם באור המלות)


{ב}  כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ וֶאֱמֶת יְהוָה לְעוֹלָם הַלְלוּיָהּ: (פ)

 רש"י  כי גבר עלינו חסדו. כלומר ואף כי אנחנו אשר גבר עלינו חסדו : ואמת ה' לעולם. ששמר הבטחתו שהבטיח את האבות : (רש"י)

 מצודת דוד  כי גבר. על אשר גבר חסדו והוא לעולם אל אמת כי קיים לנו הבטחתו ולזה הללו את יה : (מצודת דוד)

תהילים פרק-קיח

{א}  הוֹדוּ לַיהוָה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

 רש"י  הודו לה' וגו'. (ב) יאמר נא ישראל. לפי שלעולם חסדו : (רש"י)

 מצודת דוד  כי טוב. כי הוא טוב ועושה חסד לעולם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  הודו, מצוה שכל גוים יודו לה' מצד טובו וחסדו :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

 מצודת דוד  יאמר נא. עתה בעת הגאולה יאמר ישראל בהודות לה' אשר לעולם חסדו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (ב-ד) יאמר, וביחוד יודוהו ישראל שעמהם עשה טובה פרטית יותר, ובית אהרן שהם קבלו יותר טובות פרטיות, וכן יראי ה', כל אחד לפי רוב הטובה שקבל התחייב בהודאה יתירה, וכמ''ש החובת הלבבות שבני ישראל שקבלו טובות פרטיות נתחייבו בתרי''ג מצות, ובני אהרן נתחייבו בכ''ד מתנות כהונה נגד כ''ד מצות כהונה, ומשפחת בית דוד שהפלם בטובות יותר גדולות אמר בית דוד דינו לבקר משפט, והמלך מחויב להיות לו ס''ת יתר על ס''ת שהניחו לו אבותיו וקרא בו כל ימי חייו ויתר מצות המלך, וע''כ צוה שכל אחד לפי מעלתו יוסיף הודאה על טוב ה' וחסדו הפרטי שעשה עמו ביחוד :(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  יֹאמְרוּ נָא בֵית אַהֲרֹן כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: {ד}  יֹאמְרוּ נָא יִרְאֵי יְהוָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

 רש"י  יראי ה'. אלו בני לוי שכתוב בהם מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי (שמות ל''ב) במעשה העגל ונלחמו עם ישראל כשאמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר יד) : (רש"י)


{ה}  מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ:

 מצודת דוד  מן המצר. ר''ל זהו החסד כי כאשר קראתי לו מן המצר והדחק ענה לי ה' והעמיד אותי במרחב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  המצר. מל' צר ודחק : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  מן המצר, עתה יתחיל לספר הענין בפרטות, אני קראתי יה מן המצר שאז היה חולה ונוטה למות, וה' ענני במרחב, שאז כבר עברה הסכנה וזה היה לו לאות שיצילהו גם מיד מלך אשור, כמ''ש ומכף מלך אשור אצילך, לז''א מזה ידעתי כי.(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  יְהוָה לִי לֹא אִירָא מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם:

 מצודת דוד  ה' לי. כאשר היה ה' לי לעזרה לא אירא ממי כי מה יעשה אדם לי אם ה' עמדי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ה' לי, ולכן לא אירא שאם היה עונהו במצר היה מתירא פן הגם שיקל ענשו לא יושיעהו לגמרי, אבל אחר שענני במרחב, ידעתי שכמו שנתקבלה התפלה על החולי ונעשה לי נס כן יעשה לי נס על סנחריב, ולכן לא אירא, ואמר בזה שתי מדרגות, א. שיגין ה' עליו להצילו מן האויב, שעז''א לא אירא מה יעשה לי אדם, ב. שעוד יעזרהו שינצח הוא את האויב כמ''ש עזרם ומגנם הוא, וע''ז מוסיף.(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  יְהוָה לִי בְּעֹזְרָי וַאֲנִי אֶרְאֶה בְשֹׂנְאָי:

 מצודת דוד  ה' לי בעוזרי. כאשר היה ה' לי בעזר עוזרי אז אראה בנקמת שונאי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ה' לי בעוזרי, שמלבד ההגנה יעזר לי לנצח את האויב, וא''כ חוץ ממה שלא יוכל לעשות לי רעה עוד אני אראה נקמה בשונאי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אראה בשונאי. ראיה הנקשר עם ב' מורה ראית בזיון בכ''מ :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  טוֹב לַחֲסוֹת בַּיהוָה מִבְּטֹחַ בָּאָדָם:

 רש"י  טוב לחסות בה' וגו'. חסיון זה אינו אלא לשון חסיון צל ודבר מועט הוא : מבטח. דבר בריא וסמך חזק ואעפ''כ לחסות בה' טוב מהבטחת בני אדם : (רש"י)

 מלבי"ם - באור הענין  (ח-ט) טוב, מזה מבואר כי טוב לחסות בה, ור''ל הבוטח באדם הוא בוטח בו ועדיין לא ימצא בו מחסה, שהחסיון מורה שכבר חוסה בצלו, אבל הבטחון בה' הוא חסיון, כי בבטחונו כבר ימצא בו מחסה ועז, ועז''א שטוב לחסות בה' מבטוח באדם, אחר שבאדם הוא רק בטחון לא מחסה, ובאר שהבטחון באדם אינו טוב מצד שני דברים, א. מפני שיש ספק אם יעשה בקשתו וזה באדם דעלמא, ואף אם בוטח בנדיבים שהנדיב דרכו להתנדב ולעזור, בכ''ז טוב לחסות בה' גם מן הבטחון בנדיבים, מפני טעם השני שהגם שהנדיב יתנדב לעזרו יוכל להיות שלא יהיה בכחו לעזור :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  לחסות, מבטוח. החסיון הוא בפועל, אחסה בסתר פניך, והבטחון הוא בטחון בלב :(מלבי"ם באור המלות)


{ט}  טוֹב לַחֲסוֹת בַּיהוָה מִבְּטֹחַ בִּנְדִיבִים:

 מצודת דוד  בנדיבים. עם כי הם המעולים שבבני אדם : (מצודת דוד)


{י}  כָּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי בְּשֵׁם יְהוָה כִּי אֲמִילַם:

 רש"י  כל גוים סבבוני. מדבר במלחמות גוג ומגוג שכל הגוים יהיו שם, כמו שנאמ' ואספתי את כל הגוי' אל ירושלים למלחמה (זכריה י''ד) : אמילם. אכרית' לשון ימולל ויבש (לעיל ב') : (רש"י)

 מצודת דוד  בשם ה'. ר''ל אבטח בשם ה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אמילם. ענין כריתה כמו ימולל ויבש (לעיל צ) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כל גוים סבבוני, ר''ל אני רואה שמה שסבבוני כל הגוים, היה בשם ה' ובפקודתו, כדי שאמילם ואכריתם, ר''ל שה' סבב שכל גוים אלה יבואו לצור על ירושלים כדי שיפלו שם, כמ''ש כאשר דמיתי כן היתה לשבור אשור בארצי ועל הרי אבוסנו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בשם ה'. נקשר עם סבבוני. אמילם. הפעיל משורש מול, אכריתם :(מלבי"ם באור המלות)


{יא}  סַבּוּנִי גַם סְבָבוּנִי בְּשֵׁם יְהוָה כִּי אֲמִילַם:

 מצודת דוד  סבוני וגו'. ר''ל עם כי רבות פעמים אספו ויסבבו אותי עכ''ז אבטח בשם ה' : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  סבוני, והגם שסבבוני כמה פעמים, כי סנחריב בא שלש פעמים על ארץ יהודה, ועז''א סבוני גם סבבוני שנית, גם זה היה בשם ה' כדי שאמילם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  סבוני גם סבבוני. במקום שלא נבלע אות הכפל בדגש מורה על חוזק הפעולה, כמ''ש במק''א, וע''ז מוסיף סבבוני :(מלבי"ם באור המלות)


{יב}  סַבּוּנִי כִדְבוֹרִים דֹּעֲכוּ כְּאֵשׁ קוֹצִים בְּשֵׁם יְהוָה כִּי אֲמִילַם:

 רש"י  דעכו כאש קוצים. כל לשון דעיכה נופל על לשון קפיצה ונתור ממהר להיות נתר ונתק ממקומו על כן הוא נופל על לשון אש ועל לשון מים כמו נדעכו ממקומם (איוב ו') וכן ימי נדעכו (שם יז) וכן נרו עליו ידעך (שם יח) כדרך שלהבת הנתקת מן הפתילה ועולה למעלה כשהיא כבה : (רש"י)

 מצודת דוד  סבוני כדבורים. אף כי סבבו אותי כדבורים הללו אשר יסבבו כלי מלא מדבש : דועכו. אף אם כבו גחלתי כאש מעצי הקוצים הכבים מהר ור''ל אף אם העובדי גלולים הרגו רבים מישראל עכ''ז אבטח בשם ה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כדבורים. שם מין שרץ העוף שעושים הדבש : דעכו. ענין ניתור וקפיצה והוא כבוי האש שהשלהבת קופצת ממנה וכן ידעך נרו (משלי כ) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  סבוני, וגם בפעם השלישית שסבוני כדבורים העוקצים, ודעכו כאש הבוער בקוצים כן נשרפו כולם. וזה היה בשם ה' כדי שאמילם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  דעכו. מבנין שלא נזכר שם פועלו, מענין ידעך נרו באישון חשך :(מלבי"ם באור המלות)


{יג}  דַּחֹה דְחִיתַנִי לִנְפֹּל וַיהוָה עֲזָרָנִי:

 רש"י  דחה דחיתני לנפול. אתה אויבי : (רש"י)

 מצודת דוד  דחה דחיתני. אף אם הם דחו אותי לנפול בארץ עכ''ז ה' עזרני ולא יוכלו לי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (יג-יד) דחה, והגם שכבר התחילו לדחות אותי לנפול, שמצד הטבע הייתי מוכרח כי לא היה לי בעצמי כח לעמוד בפניהם, בכ''ז הלא ה' עזרני, והנה העזר הוא קטן מן הישועה, והעזר היה לבל אפול, אבל אחר שנתעורר עזי וזמרת של יה עי''כ היה לי לישועה שהוא גדול מן העזר, שהושיע לי גם להכרית את האויב :(מלבי"ם באור הענין)


{יד}  עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה:

 רש"י  עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה. עזי וזמר' גבורת הקב''ה היה לי לישועה, עזי יו''ד יתיר' כי לא מצינו במקר' עזי נקוד חטף קמץ אלא שורק חוץ משלשה מקומות שהוא סמוך אצל וזמרת וע''כ וזמרת דבוק לתיבת השם ואינך יכול לפרשו וזמרתי, ואל תתמה על ויהי לי שלא אמר היה לי לישוע' שהרב' כאלה במקרא, ואשר לא שם לבו וגו' ויעזוב את עבדיו וגו' (שמות ט') היה לו לכתוב עזב : (רש"י)

 מצודת דוד  עזי וזמרת יה. העוז והשבח של מקום היה לי לישועה ר''ל התשועה היתה למען הראות חזקו ולמען אזמר שבחו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עזי. ענין חוזק והיו''ד יתירה : וזמרת. מלשון זמר ושבח : ויהי לי. כמו היה לי וכן ויעזוב את עבדיו (שמות ט) ומשפטו עזב : (מצודת ציון)


{טו}  קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים יְמִין יְהוָה עֹשָׂה חָיִל:

 רש"י  קול רנה וישועה. תהיה לעתיד באהלי צדיקי' ומהו קול הרנה ימין ה' עשה חיל ימין ה' רוממה וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  קול רנה. ויהיה נשמע באהלי צדיקים קול רנה וישועה ויאמרו ימין ה' עושה חיל וכח : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חיל. מלשון כח ואומץ : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  קול, מצייר שהמלך הולך מביתו לבהמ''ק, ושומע קול רנה וישועה באהלי צדיקים, והוא עפמ''ש (בישעיה ל') השיר יהיה לכם כליל התקדש חג והשמיע ה' את קולו, ובארתי שם שבעת החלו בירושלים לשיר את שיר החג, החל ה' ללכת להלחם עם מחנה אשור, ובעת שנתוסף הרנה על קרבן פסח בתופים ובמחולות, אז נלחם ה' עם אשור במלחמות תנופה והכרית את מחנהו, עפ''ז יאמר שנשמע קול ורנה וישועה באהלי צדיקים, בעת החל קול הרנה, בא ג''כ קול ישועה, כי כפי שהתחילו לרון ולהודות כן בא הישועה, ותחלה הודיעו כי ימין ה' עושה חיל, ר''ל שה' מאסף את חילו ומכין א''ע להלחם עם אשור, ואח''כ הודיעו שנית, כי.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (טו-טז) עושה. הראשון על אסיפת החיל, והשני על הנצחון, שמלת עושה בא על שתי אלה :(מלבי"ם באור המלות)


{טז}  יְמִין יְהוָה רוֹמֵמָה יְמִין יְהוָה עֹשָׂה חָיִל:

 רש"י  ימין ה' רוממה. מדרש אגדה עליונים ברא הקב''ה בימין לפיכך לא שלטה בהם מיתה, שנאמר אף ידי יסדה ארץ (ישעי' מה) זה שמאל וימיני טפחה שמים זה ימין וכן אמר המשורר ימין ה' רוממה שבראת אותם שברומו של עולם היא ימין ה' שתעשה חיילות של צדיקים לע''ל וגם בה יחי' אות' ויחיו לעול' ואז לא אמות כי אחיה לעולם : (רש"י)

 מצודת דוד  ימין ה' רוממה. ימין ה' אשר היא מעולם רוממה הימין ההיא עתה עושה חיל : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ימין ה' רוממה, היינו שידו רוממה על האויב ושמתחיל להתגבר עליו, ואח''כ הודיעו כי ימין ה' עושה חיל, ר''ל שכבר התגבר בחילו והכרית את כל מחנהו :(מלבי"ם באור הענין)


{יז}  לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָהּ:

 רש"י  לא אמות. אני כנ''י כע''ג מיתת עולם כי אחיה וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  לא אמות. ביד הקמים עלי כי עוד אחיה וגו' : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  לא אמות, מעתה ידעתי בטח שלא אמות, וזה משני טעמים, א. באשר ידעתי שמה שהחייני ה' מן החולי, הוא כדי שאחיה ואספר מעשי יה, וא''כ נשארתי בחיים כדי לספר מעשיו, ולא המתים יהללו יה, ב. מצד כי ע''י.(מלבי"ם באור הענין)


{יח}  יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָּהּ וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי:

 רש"י  יסור יסרני יה. בגלות ושם נתכפרו כל עונותי ולמות לא נתנני : (רש"י)

 מצודת דוד  יסור. הן יסור ייסר אותי ביסורים למרק העון אבל לא ימסור אותי למיתה ביד הקמים עלי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  שיסר יסרני יה עי''כ למות לא נתנני, שתמורת המות יסרני ביסורים, וכבר נתכפרו עוני ע''י יסורים, וגם ר''ל שלא ימות מיתת הנפש אחר שיספר מעשה ה' ואחר שנתכפרו עונותיו ע''י היסורים שסבל :(מלבי"ם באור הענין)


{יט}  פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק אָבֹא בָם אוֹדֶה יָהּ:

 רש"י  פתחו לי שערי צדק. ואלו הן שערי צדק : (רש"י)

 מצודת דוד  פתחו. לזאת פתחו לי שערי בה''מ ואבוא בם ואודה יה על פדות נפשי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  פתחו, (המלך והצדיקים שהלכו עמו הגיעו לפני הבהמ''ק להודות ולהקריב זבחי תודה וקרבן היום), ומצוה אל השוערים שיפתחו לו שערי צדק שהמה שערי בהמ''ק שיבא בם להודות לה', וקראם שערי צדק כי אחר שבא ישועתו ע''י היסורים נהג ה' עמו במדת צדק כפי המעשה, לא במדת חסד :(מלבי"ם באור הענין)


{כ}  זֶה הַשַּׁעַר לַיהוָה צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ:

 רש"י  זה השער. של בית המקדש שהוא לה' והצדיקים יבואו בו ושם אודך כי עניתני מן הגלות : (רש"י)

 מצודת דוד  זה השער לה'. הלא זה השער של ה' עשוי הוא להיו' צדיקי' באים בו להלל לה' ואבוא בהם גם אני להודו' לה' : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  זה השער לה', שהיה להמלך שער מיוחד שבו היה נכנס לבהמ''ק (כמ''ש ביחזקאל סי' מ''ד ומ''ו), ואמר שעתה צדיקים יבואו בו שהרשה להם ליכנס עמו בשער ההוא :(מלבי"ם באור הענין)


{כא}  אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה:

 מצודת דוד  כי עניתני. כי ענית לי בעת קראי לך והיית לי לישועה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עניתני. מלשון עניה ותשובה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אודך, (מתחיל להודות בפתח השער מבפנים), אני נותן הודאה על שעניתני ביסורים, כי ע''י כן ותהי לי לישועה, כמ''ש אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני :(מלבי"ם באור הענין)


{כב}  אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה:

 רש"י  אבן מאסו הבונים. עם שהיו שפל בין האומות : (רש"י)

 מצודת דוד  אבן מאסו. עם כי הייתי אני דוד כמו האבן אשר מאסו הבונים לתתו בבנין עתה אני אבן הניתן בראש הזויות (כי הדרך לתת האבן המשובח ביותר בפנת הכותל להיות נראה משתי הרוחות) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פנה. זוית : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אבן, המלכות תצויר כבנין כמ''ש כ''פ, והמלך הוא יסוד הבנין כמ''ש הנני יסד בציון אבן (ישעיה כ''ח), שנאמר על חזקיה, והבונים מאסו בו אז, כי עמדו אז שבנא וסייעתו לחלוק על מלכותו, ובכ''ז היתה לראש פנה, וזה לא היה בדרך הטבע, רק.(מלבי"ם באור הענין)


{כג}  מֵאֵת יְהוָה הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ:

 רש"י  מאת ה' היתה זאת. כך יאמרו הכל : (רש"י)

 מצודת דוד  מאת ה' וגו'. ולא בכח ידינו : היא נפלאת. הדבר ההיא נפלאה היא בעינינו ולא נוכל לדעת איך היתה גאולה שלמה כ''כ מה שלא יורה עליו הטבע : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נפלאת. מכוסה ונעלם כמו והוא פלאי (שופטים יג) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  מאת ה' היתה זאת, והיא נפלאת בעינינו, כי היה עפ''י נס ופלא, ולכן.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  נפלאת. התי''ו תמורת ה''א, כמו וחטאת עמך (שמות ה') :(מלבי"ם באור המלות)


{כד}  זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יְהוָה נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ:

 מצודת דוד  זה היום. יום הגאולה ההיא עשה ה' ולזה נגילה ונשמחה בו כי בוודאי לעולם תהיה לא כמעשה בשר ודם שאינו מתקיים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נגילה. מל' גילה ושמחה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  זה היום עשה ה', הוא מיוחס לה', ובו נגילה ונשמחה, בה' נשמח לא בהתשועה עצמה. כי עקר השמחה היא מה שנודע לנו שה' עמנו ושנתן ליראיו נס להתנוסס :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  נגילה ונשמחה. הגיל על דבר חדש והוא בעת התשועה, והשמחה היא תמידית אח''כ (כנ''ל כ''ב ב') :(מלבי"ם באור המלות)


{כה}  אָנָּא יְהוָה הוֹשִׁיעָה נָּא אָנָּא יְהוָה הַצְלִיחָה נָּא:

 מצודת דוד  אנא ה'. אבקש את ה' הושיעה עתה והצליחה עתה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אנא, (מתפללים כולם). א. שיושיעם ה' מני צר, ב. שיצליחם בכל מעשיהם מעתה ועד עולם :(מלבי"ם באור הענין)


{כו}  בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְהוָה בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית יְהוָה:

 רש"י  ברוך הבא בשם ה'. יאמרו למביאי הבכורי' ולעולי הרגלים : ברכנוכם. ברכנו אתכם : (רש"י)

 מצודת דוד  ברוך הבא. ברוך יהיה הבא לבית המקדש להקריב קרבנות בעבור שם ה'. ברכנוכם. ברכנו אתכם בברכה הבאה מבית ה' ר''ל מהשוכן בה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ברוך, (עתה יוצאים כהני המקדש מבית ה' לקבל פני המלך), הם מברכים את המלך בברכת כהנים, ובאשר בברכת כהנים אמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם, אומרים ברוך הבא בשם ה', שכבר שם שם ה' על ב''י ובשמו באו למקדשו, לכן ברכנוכם מבית ה', שהברכה יוצאת מביתו מאת השוכן בו, והוא יברך (וזה נגד יברכך ה' וישמרך) :(מלבי"ם באור הענין)


{כז}  אֵל יְהוָה וַיָּאֶר לָנוּ אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ:

 רש"י  אסרו חג בעבותים. הזבחים והחגיגות שהיו נקיים ובדוקין ממום קושרין בכרעי מטותיהם עד שיביאום לעזרה בקרנות המזבח, ויש לפתור כל סוף המזמור הזה מלא אמות כי אחיה בדוד עצמו : [ יח* ] יסור יסרני יה. על מעשה בת שבע ביסורין כגון תחת הכבשה ישלם ארבעתים (שמואל ב י''ב) ששה חדשים נצטרע דוד. ולמות לא נתנני. שנאמר גם ה' העביר חטאתך לא תמות (שם) : [ יט* ] פתחו לי שערי צדק. ואלו הן שערי צדק אותם השערים של בתי כנסיות ומדרשות אשר הם לה' והצדיקים באים בהם : [ כא* ] אודך כי עניתני. מכאן ואילך אמר דוד ושמואל וישי ואחי דוד כמו שמפורש בערבי פסחים מי שאמר זה לא אמר זה : (רש"י)

 מצודת דוד  אל ה'. ה' הוא חזק ואמיץ והוא האיר לנו לזאת אסרו הקרבן בעבותות להיות נשמר עד יבוא זמן השחיטה לתת הדם על קרנות המזבח (כי עיקר הקרבן זריקת הדם) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אסרו. קשרו : חג. הקרבן נקרא חג על כי רוב הקרבנות באים בחג : בעבותים. בחבלי עבות : קרנות. הם הבליטות שבראש המזבח : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אל, באשר יצאו לקראתו באבוקות של אור, כמ''ש על כן באורים כבדו ה', משיב אל ה' ויאר לנו, (וזה נגד יאר ה' פניו אליך), והמלך מצוה את הכהנים אסרו חג, שיאסרו הקרבן שהביא ויובילוהו עד קרנות המזבח להקריבו, וה' ישא פניהם לקבל קרבנם, כמ''ש הקריבהו נא לפחתך הישא פניך, שקבלת הקרבן הוא נשיאת פנים (וזה נגד ישא ה' פניו) :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  חג. קרבן חגיגה :(מלבי"ם באור המלות)


{כח}  אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ אֱלֹהַי אֲרוֹמְמֶךָּ:

 מצודת דוד  אלי אתה. הלא אתה חזקי מעולם ולזה אודך וארוממך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אלי אתה ואודך, הוא הודאה על הטובה, וארוממך להגיד שבחיך הכוללים, ומצוה לכולם הודו לה' :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ואודך, ארוממך. עי' ישעיה (כ''ה א') :(מלבי"ם באור המלות)


{כט}  הוֹדוּ לַיהוָה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: (פ)

 מצודת דוד  הודו. ואתם כולכם הודו לה' כי טוב הוא כי עושה חסד לעולם : (מצודת דוד)

תהילים פרק-קיט

{א}  אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת יְהוָה:

 מצודת דוד  אשרי תמימי דרך. ההלול והשבח של ההולכים בדרך תמים הוא בעבור כי הולכים בתורת ה' זהו דרך חיים ואין זולתה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אשרי. ענינו הלול ושבח : תמימי. מלשון תם. (ב) נוצרי. שומרי : עדותיו. הם המצות שהם לעדות על חדוש העולם כשבת ומועדים וכיוצא : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  התפלה הזו נאמרה בתמניא אפי, וכאשר דקדקנו בה ראיתי, כי בזו התפלה שהיא ערוכה על שילך בתורת ה' וישמור מצותיו, באו בכל סדר ששה פרטים, שהם תורה עדות פקודים מצות חקים משפטים, והם הששה דברים שחשב במזמור השמים מספרים כבוד אל, שבמקום יראת ה' אמר פה חקים, גם באו בחרוזים הנותרים דבריך או אמרתיך או דרכים, ובזה נבא אל הבאור :

(א) (תורה) אשרי תמימי דרך, גדר התום דרך שלא יהיה בדרכו מום וחסרון, והוא מי שדרכו הטוב קבוע לא ישתנה ולא ימוט בשום זמן, והוא ע''י שיעשה כל מעשיו לשם ה' לא לשם פניה חיצונית מתועלת עצמו, וזה א''א רק אם הולך בתורת ה', שאז דרכו קבועה עפ''י התורה ויעשה כל מעשיו לשם ה' שצוה כן בתורתו, משא''כ הדרכים שתקנו הפילוסופים עפ''י החקירה האנושית, לא יעמדו תמיד, כי אם יעלה על לבו שישיג איזה ריוח ותועלת בדרך ההפך יטה מני דרכו. אחר שיסוד דרכו אינו הטוב והאושר רק המועיל ורק השכל האנושי, ובזה קל לנטות מני דרך וא''א שיהיה תמים דרך : (מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תורה, מצות, עדות, פקודים, חוקים, משפטים. תורה היא כלל תורת ה' שבאו בה למודים באמונות ודעות ובמדות ובכל הנהגת האדם, ומצות הם מצות התורה בכלל, וחקים הם מצות שאין להם טעם. ומשפטים הם בין אדם לחברו ויש להם טעם, ועדות הם הספורים הבאים להעיד על גדולתו של יוצר בראשית והנהגתו והפקודים הם מצות שמופקד בם לזכר ענינים פרטים :(מלבי"ם באור המלות)


{ב}  אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו בְּכָל לֵב יִדְרְשׁוּהוּ:

 מצודת דוד  בכל לב ידרשוהו. כאשר ידרשוהו בכל לב לדעת תוכן הדבר ואמתתו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (עדות) אשרי נוצרי עדותיו, החלק הנקרא עדות הם הספורים המעידים שה' ברא העולם וחדשו ושהוא משכיר ומעניש ומשדד הטבע, כמו ספורי מעשה בראשית וענין אדם והדורות עד יציאת מצרים, שמעידים על כל אלה הדברים, והנה הפילוסופים הדורשים וחוקרים בעניני האלהות, אין דורשים בכל לב, כי לבם חלוק ומסופק, אבל הנוצרים עדותיו כבר קבלו יסודות אלה מדרך הקבלה והאמונה ואין מסתפקים עוד, וא''כ דרישתם ועיונם בענינים האלהיים הם בכל לב ובלי שום ספק :(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  אַף לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ:

 רש"י  אף לא פעלו עולה. אשריהם אם כל זה בהם : בדרכיו הלכו. אע''פ שלא פעלו עולה אין שכרם שלם אא''כ בדרכיו הלכו וכן הוא אומר (לעיל לה) סור מרע ועשה טוב אע''פ שאתה סר מרע אין הכל שלם אלא אם כן תעשה טוב (מדרש אגדה) : (רש"י)

 מצודת דוד  אף וגו'. ר''ל אף אם לא פעלו עולה בשב ואל תעשה לא היה די להם בזה כ''א עוד הלכו בדרכי התורה והמצוה לקיימם בקום ועשה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אף, ומלבד שהעדות מועיל לדרישה ועיון, מועיל ג''כ בחלק המעש שלאחר שעדיות אלה מלמדים דרכי ה' והנהגתו להעניש לכל עושי עול כמו שהעניש דור המבול וחטאת סדום והמצרים, עי''כ ישמרו ולא פעלו עולה, אחר שבדרכיו הלכו, ורואין שדרכיו כולם צדק ומשפט אל אמונה ואין עול, ואמר אף לא פעלו עולה שהפעל הוא העסק בדבר (וזה הבדלו מן מעשה) ר''ל אף אין עוסקים בענין שיש בו עולה אף שאין גומרים המעשה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  פעלו. פעל הוא העסק, וזה הבדלו מן מעשה (כנ''ל כ''ח ד') :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  אַתָּה צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ לִשְׁמֹר מְאֹד:

 מצודת דוד  אתה. הלא אתה ה' צויתה פקודיך ואין ראוי א''כ להקל בהם ראש ונכון הוא לשמור מאוד : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (פקודים) אתה צוית, הפקודים הם המצות שיש בהם עדות על מעשה ה' והשגחתו, כמו מצות תפילין שבת ומועדים וכדומה, ונקראים פקודים שבהם מופקדים הדברים שהם מורים עליהם, וע''ז אחר שהזכיר את העדות מזכיר את הפקודים, שה' צוה אותם שעל ידם יזכרו את העדות שהם מופקדים וצרורים בהם, וצריך לשמרם מאד כדברים שבו צרור פנינים ודברים יקרים :(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  אַחֲלַי יִכֹּנוּ דְרָכָי לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ:

 רש"י  אחלי יכונו דרכי. אל''ף יסוד בתיבה הנופל ממנו לפרקי' כמו אל''ף שבאחותי באזניכם (איוב יג) ואל''ף של אסוך שמן (מלכים ב ד) אחלי תפלותי אלו הן שיכונו דרכי וכן (שם ה') אחלי אדני לפני הנביא אשר בשמרון וגו' צורכי אדוני להתפלל שילך לפני הנביא אשר בשומרון ולשון אחליות שוהיי''ט בלע''ז כאדם האומר הלואי והייתי נביא וחכם : (רש"י)

 מצודת דוד  אחלי. אבקש מה' שיהיו דרכי נכונים לשמור חוקיך ר''ל לסייע אותי מן השמים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אחלי. ענין בקשה כמו אחלי אדוני לפני הנביא (מ''ב ה) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (חקים) אחלי, אמנם החלק הנקרא חקים שהם המצות שאין להם טעם, והם מתנגדים ליצר הלב, כי היצר משיב עליהם אחר שלא נודע טעמם, וכל עוד שדרכי האדם אינם שלמים עם ה' בקל שישמע ליצרו ויעבור עליהם, ולכן בקש שיהיו דרכיו מוכנים על אופן שישמור את החקים :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אחלי. תפלה ובקשה, כמו חל נא את פני ה' והא' נוספת :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  אָז לֹא אֵבוֹשׁ בְּהַבִּיטִי אֶל כָּל מִצְוֹתֶיךָ:

 מצודת דוד  אז. כשהיו דרכי נכונים אז לא אבוש בהביטי אל כל מצותיך כי מי שלא קיים המצות הוא בוש ונכלם כשרואה המצות ההם כתובים בתורה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (מצות) אז לא אבוש, כי המצות רובם י''ל טעם, אולם אם יבעט בהחקים ולא יקבל רק דברים שידע טעמם, יבוש אם יביט אל כל המצות, שגם במצות יש רבים שלא כל אדם ישיג טעמם האמתי, ואם כן יבוש אם ימצא מקצת מצות שלא יבין טעמם, אמנם אחר שיקבל גם את החקים שטעמם נסתר לגמרי בשיאמין שה' יודע סודם, כ''ש שישמור המצות שמושכלים קצת הגם שלא ישיג כל פרטיהם : (מלבי"ם באור הענין)


{ז}  אוֹדְךָ בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ:

 מצודת דוד  בלמדי. כשאלמוד משפטי צדקך אדע אז איך אודך ביושר לבב : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (משפטים) אודך, אולם החלק הנקרא משפטים שכולם טעמם מבואר ומושג ע''י התבונה, אמר שעל החלק הזה אודך ביושר לבב, ומבואר אצלנו ששם ישר נאמר על הבינה, ויושר לבב הוא מי שבינת לבו רחבה עד שמשיג כל דבר ע''י בינתו שהוא כח חד העובר בין כל הדברים להשיג ולהוציא דבר מדבר, וכשלבו מלא רוח בינה נקרא יושר לבב, וזה יהיה בלמדי משפטי צדקך כי ילמדם ויבין צדקם וישרם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ישר לבב. שלא נמצא שום עקום בלב, וגדרו התבאר בפי' משלי :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  אֶת חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר אַל תַּעַזְבֵנִי עַד מְאֹד: (פ)

 מצודת דוד  עד מאוד. הוא הפוך כאילו אמר את חוקיך אשמור עד מאוד ר''ל מחשבתי לשמור מאוד חוקיך לכן אל תעזבני לבל יהיה לי שום מניעה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (חקים) את חקיך, הוסיף שע''י שיבין היטב החלק הנקרא משפטים, עי''כ ישמור מאד את החקים, אף שלא נודע טעמם, כי ממה שימצא בינה במשפטים ידע כי יש דעה והשכל גם בהחקים, כמ''ש אשר ישמעון את החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה כי מי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים, שע''י שיראו שהמשפטים צדיקים יבינו כי כן גם החקים צודקים ויש בהם טעמים מחוכמים, וז''ש שע''י המשפטים את חקיך אשמור עד מאד, ואתה ה' אל תעזבני בהשפעת רוח קדשך ממרום על זה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עד מאד. דבוק עם חקיך אשמור :(מלבי"ם באור המלות)


{ט}  בַּמֶּה יְזַכֶּה נַּעַר אֶת אָרְחוֹ לִשְׁמֹר כִּדְבָרֶךָ:

 מצודת דוד  במה. באיזה ענין יעשה את ארחו זכאי בעת ירגיל עצמו מנערותו לילך באורח מישור : לשמור כדברך. ר''ל לא יאמר אי אפשי בעבירה אלא יאמר אפשי בו אבל אשמור בדבר ה' : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (דברים) במה יזכה, נגד מ''ש אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' שלא יצויר שיהיה דרכו תמים רק ע''י התורה, הוסיף כי חוץ מזה, הגם שיוכל לזכות את דרכו לא יוכל לזכות את ארחו, שיש הבדל בין דרך ובין ארח, שדרך הוא הדרך הגדול הקבוע, וארח הוא המסתעף מן הדרך הגדול והולך אל הצד, והדרך הגדול כמו דרך הרחמים דרך הנדיבות דרך הענוה וכדומה הוא נטוע בכל הנפשות ואפשר שימצאנה האדם בשכלו, רק שאינו תמים רק ע''י התורה, אבל הארחות הקטנות זה א''א שידע כלל משיקול דעתו, כמו בדרך הנדיבות למי ינדב וכמה ינדב ואיך יתנהג בזה בכל עת ובכל מקום ובכל ענין, ובפרט הנער שלא השכיל עדיין בשכלו א''א שידע זאת רק ע''י התורה, ועז''א במה יזכה נער את ארחו, זה א''א רק על ידי שישמור כדברך :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ארחו. ההבדל בין דרך, ארח, עי' למעלה (כ''ה ד') :(מלבי"ם באור המלות)


{י}  בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ אַל תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוֹתֶיךָ:

 מצודת דוד  אל תשגני. אל תשימני שוגה מלהבין מצותיך ר''ל תן בלבי בינה להבין על בוריה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תשגני. מלשון שגגה ומשגה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (מצות) בכל לבי, נגד מ''ש שנוצרי עדותיו בכל לב ידרשוהו, אמר שכבר הגיע למדרגה זו ובכל לבי דרשתיך, אולם לפעמים ע''י רוב הדרישה ישגה במצות ה' ויסמך על סברתו ועיונו, כמ''ש שלמה אני ארבה ולא אסור, ויש הבדל בין שגיאה ובין שגגה, ששגיאה הוא טעות עיוני, ושגגה שאחריו מ' מורה שע''י שגיאה אינו עושה את הדבר, וע''ז בקש אל תשגני ממצותיך, שלא אטעה ע''י רוב הדרישה לבטל איזה מצוה ממצות התורה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תשגני. ההבדל בין שגה ובין שגג בס' התו''ה (ויקרא ס' רמ''ג) :(מלבי"ם באור המלות)


{יא}  בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ:

 רש"י  בלבי צפנתי. לא נתתיה להשתכח ממני : (רש"י)

 מצודת דוד  בלבי צפנתי. שמורים הם בלבי למען לא אחטא לך כי אם אשכח מה מהם אהיה נלכד בחטא בבלי דעת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צפנתי. ענין הטמנה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (אמרתך) בלבי, ונגד מ''ש אף לא פעלו עולה, ע''י שבדרכיו הלכו, בכ''ז יצוייר חטא, כי יש הבדל בין חטא ובין עולה, שמקור העולה הוא בדרכי הבינה, והחטא הוא הנטיה מדרכי החכמה וידוע שאדם אין צדיק בארץ אשר לא יחטא, כי החסרון דבוק עמו בטבע, וע''ז אינו מועיל מה שמשיג דרכי ה' ויודע בבינתו מה שהוא עולה, שבכ''ז יצויר שיחטא ע''י שיתגבר ציור הרע שבנפש, למשל כח התאוה או הגאוה וכדומה, ונגד זה אין תקנה רק אם אמרות ה' צפונים בלבו וחרותים על לוחותיו, שהלב הוא הכח המושל, שמדי יעלה בלבו ציור של איזה חטא ימצא אמרת ה' כתוב ומזהיר אותו בל ימשול ציור זה בלבו, בזה ע''י שבלבי צפנתי אמרתך לא אחטא לך :(מלבי"ם באור הענין)


{יב}  בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:

 מצודת דוד  ברוך. אומר אני ברוך אתה ה' על נתינת חוקיך ואשאל ממך שתלמדני אותם ר''ל תן בלבי בינה להבינם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (חקים) ברוך אתה ה', נגד מ''ש אחלי יכונו דרכי לשמור חקיך, אמר שכבר נתקבלה תפלתו, והוא שומר חקי ה' ומברך ה' על זה, אבל הוסיף לבקש למדני חקיך, שילמד אותו תוכן ענינם וסודם בדרך לימוד :(מלבי"ם באור הענין)


{יג}  בִּשְׂפָתַי סִפַּרְתִּי כֹּל מִשְׁפְּטֵי פִיךָ:

 מצודת דוד  בשפתי. כי משפטי התורה ספרתי בשפתי ללמדם לזולתי א''כ כשתלמדני אועיל גם לזולתי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (משפטים) בשפתי ונגד חלק המשפט שאמר אודך ביושר לבב בלמדי משפטי צדקך שהשיג אותם בבינתו ולמד אותם, הוסיף עתה, שכבר הגיע בהם לידיעה ברורה, עד שידע אותם מן השפה ולחוץ, עד שבשפתי ספרתי משפטי פיך, ומבואר אצלנו בפי' משלי שהשפה היא החיצונית נגד הפה, והשפה תרמוז על דברי דעת, והפה על דברי חכמה, והלשון על דברי בינה, ועז''א שמשפטי פיך היינו המשפטים שהם בנוים על יסודות החכמה שמכונים בפה, שהוא כבר השיג אותם בבינתו, כמ''ש אודך ביושר לבב שהיא הבינה כנ''ל, הוסיף בידיעתם עד שבאו אצלו לכלל דעת, שהיא ידיעה ברורה כידיעת המוחשים והמושכלות ראשונות, עד שספר אותם בשפתיו, ואמר ספרתי, כי יש הבדל בין סיפור להגדה, שהספור בא גם על דבר ידוע שיספר ענינו באורך, וכן היו אצלי כדברים ידועים שאספר פרטיהם וחלקיהם באורך :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בשפתי. ההבדל בין ספור להגדה למעלה (י''ט ב') :(מלבי"ם באור המלות)


{יד}  בְּדֶרֶךְ עֵדְוֹתֶיךָ שַׂשְׂתִּי כְּעַל כָּל הוֹן:

 מצודת דוד  בדרך. שמחתי בהיותי הולך בדרך עדותיך כמו השמח על רבוי הון : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (עדות) בדרך עדותיך, כבר בארנו ההבדל בין דרך ובין ארח, שדרך הוא הגדול ואורחות הם הקטנות, והעדות הם הספורים שבתורה המעידים על השגחת ה' ועזוזו ושכרו וענשו, והפקודים הם המצות המעשיות המורים על ענינים אלה בפרטות, כמו מצה מרור סוכה בכור, שכ''א מורה על פרט מיוחד שזה נקרא ארח, והעדות מורים על דברים כוללים שזה נקרא דרך, וע''כ אמר שבדרך עדותיך ששתי כעל כל הון, כי מצא בם כל הון יקר וסגולת האמונה אשר אספם בנפשו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (יד-טו) בדרך, ארחתיך. למעלה (כ''ה ד') :(מלבי"ם באור המלות)


{טו}  בְּפִקֻּדֶיךָ אָשִׂיחָה וְאַבִּיטָה אֹרְחֹתֶיךָ:

 מצודת דוד  ואביטה. אביט בכוונת הלב ולא מן השפה ולחוץ כ''א לקיים וללכת באורחותיך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אשיחה. ענין דבור : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (פקודים) בפקודיך אשיחה, שהם מורים על הפרטיים, כמו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, כי בחפזון יצאת מארץ מצרים, כי לי כל בכור בבני ישראל, ובזה אביטה אורחותיך הפרטיים :(מלבי"ם באור הענין)


{טז}  בְּחֻקֹּתֶיךָ אֶשְׁתַּעֲשָׁע לֹא אֶשְׁכַּח דְּבָרֶךָ: (פ)

 רש"י  אשתעשע. אתעסק כמו ישעה האדם על עושהו (ישעיה י''ז) ואל ישעו בדברי שקר (שמות ה') : (רש"י)

 מצודת דוד  אשתעשע. בכל עת אני משתעשע בהם למען לא אשכח מה מהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אשתעשע. ענינו התעסקות בדבר מה לשמוח כמו ושעשע יונק (ישעיה יא) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (חקים) בחקתיך אשתעשע, מוסיף שגם החקים יהיו לו כדבר שאדם משתעשע בו מרוב אהבתו, כי באמונתו כי בם חלקת מחוקק ספון סודות עליונים לשלמות הנפש, יהיה לו החלק הזה נטע שעשועיו, כי זה העד שנפשו עליונה והליכתה בקדש בענין פלאיי, שמצד התקשרה עם אלהים יחויב לעשות לאשרה ושלימותה מעשים פלאים נשגבים מבינת אדם, ולכן על חלק זה אמר יראת ה' טהורה עומדת לעד, כי זה מורה על נצחיות הנפש ותעלומתה וזה שעשוע הנפש, ולא אשכח דברך שלא יהיו אצלי כדבר שאין לו טעם שדרך לשכחו, כי יהיו יקרים וחשובים בעיניו עד שיזכרם תמיד :(מלבי"ם באור הענין)


{יז}  גְּמֹל עַל עַבְדְּךָ אֶחְיֶה וְאֶשְׁמְרָה דְבָרֶךָ:

 רש"י  גמול על עבדך. דבר שאחיה בו בגמול חסדך : (רש"י)

 מצודת דוד  גמול. ר''ל גמול חסד על עבדך שאחיה למען אשמור דבריך ולא בעבור הנאות עוה''ז : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (דברים) גמול על עבדך, אמנם יש מונעים הרבה אשר יעיקו את האדם מהשגת השלימות, והם קוצר החיים וקוצר המשיג ועומק המושג ורוב ההוצאות וטרדות הזמן להשיג הצרכים, וכמ''ש הרמב''ם במורה, וגם מה שנראה בעולם מרוע ההנהגה שהרשעים מצליחים והצדיקים מבוזים, ועל קוצר החיים בקש גמול על עבדך אחיה ומבואר אצלנו שהגמול הוא מה שעושה לחבירו ע''י התפעליות אהבה או שנאה, ר''ל שמצד שנפשי חושקת ללכת בתורתך ראוי שתגמול לה באהבתך בל יעצור בעדה המות, כמ''ש למנות ימינו כן הודע ונביא לבב חכמה ובאר שלא בקש את החיים בעבור עצמם רק כדי שעי''כ אשמרה דברך :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  גמול. כנ''ל (קט''ז ז') :(מלבי"ם באור המלות)


{יח}  גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ:

 רש"י  נפלאות מתורתך. דברים המכוסים בה שאינם מפורשים בה : מתורתך. נפלאים מפירושי תורתך שאינם מפורשים בה (מצאתי) : (רש"י)

 מצודת דוד  גל עיני. האר עיני להבין מתורתך דברים נפלאים ומכוסים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גל. מלשון גלוי : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (תורה) גל, ונגד עומק המושג בקש שיגול עיניו, שגלות עינים הוא להשיג דבר יותר על כח טבעו, וע''י הופעה ורוח הקדש, עד שאוכל להביט הנפלאות שבתורתך, הגם שהם פלואים ומכוסים סגור חותם צר :(מלבי"ם באור הענין)


{יט}  גֵּר אָנֹכִי בָאָרֶץ אַל תַּסְתֵּר מִמֶּנִּי מִצְוֹתֶיךָ:

 רש"י  גר אנכי בארץ. ימים מועטים : אל תסתר ממני. מצותך הנעלמות שאוכל לקיימם שאם לא עכשיו אימתי : (רש"י)

 מצודת דוד  גר. הלא אני בארץ כגר הזה שמעט זמן יושב במקום גרותו ושואף הוא אל מקום מולדתו כן שני חיי מעטים ושואף אני לשוב למקור נשמתי ולזה אל תסתר ממני פלאי מצותיך מלהבינם במעט ימי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (מצות) גר אנכי, ונגד קוצר המשיג, בקש אחר שאני גר בארץ, ר''ל שנפשי השכליית אינה מתושבי העולם החומרי הזה כי היא מעולם אחר, והוא גר בין כחות החומר שהם תושבים פה ומתגברים על השכל, ואין לו כח להשיג ענינים האלהיים כי החומר מעכב בעדו, ולכן אל תסתר ממני מצותיך :(מלבי"ם באור הענין)


{כ}  גָּרְסָה נַפְשִׁי לְתַאֲבָה אֶל מִשְׁפָּטֶיךָ בְכָל עֵת:

 רש"י  גרסה. משתברת נפשי מחמת תאוה כמו (ויקרא ב) גרש כרמל, ומנחם חבר לתאבה עם מתאב אנכי את גאון יעקב (עמוס ו') ושניהם לשון שבר : (רש"י)

 מצודת דוד  גרסה נפשי. נשברה מרוב תאותה בכל עת אל משפטיך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גרסה. ענין שבירה כמו ויגרס בחצץ שני (איכה ג) : לתאבה. כמו לתאוה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (משפטים) גרסה נפשי, הוא ציוי ובקשה שיסיר ה' מעל נפשו את קליפתה החיצונה, שהוא החומר הסוכך עליה והיא טרודה בעניניו, ועי''כ לא תאבה אל משפטי ה' והוא בין המשפטים שבין אדם לחברו שבאים להסיר העול והחמס, וע''י החומר מתאוה האדם לממון למלאות צרכיו ולא יאהב לשמור משפט וצדק ולהרחיק העול בעניני ממונות, ובין משפטי ה' וענשו, שכבר אמר שמחה לצדיק עשות משפט ומחתה לפועלי און, אולם ע''י שנפשו מעוטפת במסך החומר הסוכך עליה לא תאבה אל משפטי ה' והנהגתו, שרק צדיקים ישמחו במשפטיו, וע''י שתגרוס ותקלוף נפשי מקליפת החומר אשר עליה, תאבה אל משפטיך בכל עת, גם בעת תעניש את הרשעים כי היא בצדקתה לא יגיע אליה רע :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  גרסה. הוא ציוי ובקשה, והוא מענין גרש כרמל, שקולף הקליפה החיצונית :(מלבי"ם באור המלות)


{כא}  גָּעַרְתָּ זֵדִים אֲרוּרִים הַשֹּׁגִים מִמִּצְוֹתֶיךָ:

 מצודת דוד  גערת. ר''ל כי ראיתי אשר מעולם גערת בזדים ארורים אשר הם שוגים ממצותיך בעבור זדון לבם אשר לא למדו ולזה אתאוה אל משפטיך ללמדם ולעשותם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  השוגים. מלשון שוגג ומשגה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (מצות) גערת, ונגד מה שהרשעים מצליחים והצדיקים מבוזים ושפלים, אמר הלא תמיד גערת זדים ארורים (הזדים הם המעיזים לחלוק בזדון על האמונה ועל תורת ה'), השוגים ממצותיך שהשגיאה היא בעיון כנ''ל כמו וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה, שהוא על הוראה שמורים לעבוד ע''ז, שבזה שוגים מכל המצות שעבודה זרה שקולה כנגד כל המצות, ואתה גערת בם בעונשים :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  השוגים. בעיון, כנ''ל יו''ד, והגערה שבאה בלא ב' אחריה היא ענין השחתה :(מלבי"ם באור המלות)


{כב}  גַּל מֵעָלַי חֶרְפָּה וָבוּז כִּי עֵדֹתֶיךָ נָצָרְתִּי:

 רש"י  גל מעלי. לשון גלגול כמו ויגל את האבן (בראשית כט) : (רש"י)

 מצודת דוד  גל. העבר מעלי חרפה ובזיון כי שמרתי התורה ואינו בדין להתבזות למען יגדל כבוד התורה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גל. גלגל וסבב : ובוז. בזיון : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (עדות) גל מעלי, ומעלי תגול חרפה ובוז שמחרפין אותי על שאני צדיק ורע לי, כי עדותיך נצרתי, ספורי התורה הם עדות על אבדן הרשעים והצלחת הצדיקים, כמו אבדן דור המבול והפלגה וסדום וההשגחה שהיה על האבות, ובזה לא יוכל לבזות אותי מצד זה :(מלבי"ם באור הענין)


{כג}  גַּם יָשְׁבוּ שָׂרִים בִּי נִדְבָּרוּ עַבְדְּךָ יָשִׂיחַ בְּחֻקֶּיךָ:

 רש"י  בי נדברו. אע''פ שמלכי אומות העולם מתלוצצים עלי שאני עוסק בתורה : (רש"י)

 מצודת דוד  גם ישבו. לא לבד באקראי ידברו בי כי גם ישבו דרך קבע אבל אני לא אדבר בם כ''א אשיח בחוקיך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (חקים) גם, הגם שישבו שרים ונדברו בי על שאין טעם להחקים, ועכו''ם משיבים עליהם מה טעם למצוה זו, מצד שאני עבדך והעבד אין לו לדרוש טעם מצות האדון רק לעשות גזרותיו ולא לחוש לבוז ולשום דבר, לכן ישיח בחקיך, כמ''ש חקה חקקתי גזרה גזרתי אין לך רשות להרהר עליה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בי נדברו. דבור שאחריו ב' הוא לגנאי תמיד, והנפעל מורה שמדברים בתמידות :(מלבי"ם באור המלות)


{כד}  גַּם עֵדֹתֶיךָ שַׁעֲשֻׁעָי אַנְשֵׁי עֲצָתִי: (פ)

 רש"י  שעשועי. עסקי : (רש"י)

 מצודת דוד  גם עדותיך. לא לבד אשיח בהם דרך עראי כי גם שעשועי המה בכל עת ויחשבו לאנשי עצתי לדבר בהם בתמידות כאדם עם יועציו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (עדות) גם עדותיך שעשועי, שמן העדות ידעתי שהחקים הועילו תמיד, שעל ידיהם שמע ה' תפלתנו ודבקה בישראל השגחה הפרטית, כמו שדבקה ע''י הקרבנות שהם ג''כ חקים, והם אנשי עצתי, שעם עדות התורה אתיעץ תמיד וכעצתם אעשה, והם ילמדוני גודל כח החקים וסגולותיהם :(מלבי"ם באור הענין)


{כה}  דָּבְקָה לֶעָפָר נַפְשִׁי חַיֵּנִי כִּדְבָרֶךָ:

 רש"י  חיני כדברך. כמו שהבטחתני על ידי נתן הנביא טובה : (רש"י)

 מצודת דוד  דבקה. שחה נפשי ודבקה עד לעפר ואשאל ממך חייני מהצרה כדברך עלי ע''י נתן הנביא : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (דברים) דבקה לעפר נפשי, נגד מ''ש גמול על עבדך אחיה ואשמרה דברך, בקש שהגם שמלא שאלתו בחיים הגופנים, הלא עדן נפשי דבקה לעפר, ר''ל שהגם שהגוף חי ואינו קבור בעפר, נפשי מתה וקבורה בעפר הגוף, ר''ל נמשכת אחרי תאוותיו ותשוקותיו, לכן אבקש חייני כדברך, שיהיו החיים חיים נפשיים בעבודת ה', כדברך בתורה, שאמרת ובחרת בחיים, שהיה הכונה על חיים הנפשיים, ובאשר אמר ואשמרה דברך אמר חייני כדברך :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  נפשי. הנפש הרוחניית, וחייני החיים הרוחנים כמו שבס' זה בא לרוב מלת נפש על הרוחניית :(מלבי"ם באור המלות)


{כו}  דְּרָכַי סִפַּרְתִּי וַתַּעֲנֵנִי לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:

 רש"י  ספרתי. לך את צרכי ואת חטאתי ואתה עניתני : (רש"י)

 מצודת דוד  דרכי. ענייני הייתי מספר לפניך לשאול לך עצה עליהם כמ''ש וישאל דוד בה' (ש''ב ה) : ותענני. ענית לי על שאלתי : למדני. לכן אשאל גם זאת אשר תלמדני חכמת התורה וענני גם עתה למלא משאלותי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (חקים) דרכי ספרתי, שכבר אמר אחלי יכונו דרכי לשמור חקיך, שבקש שדרכיו ומנהגיו לא ינגדו לשמירת החקים, ואמר אח''ז ברוך אתה ה' שברך על ששמע ה' תפלתו, ובקש למדני חקיך, בקש עוד הפעם שילמדהו חוקיו, ובאר הטעם, כי דרכי ספרתי וראיתי כי תענני, שעל התפלה שיכונו דרכי לשמור חקיך עניתני ונתקבלה, לכן אבקש שנית על לימוד החקים שאדע טעמם וסודם :(מלבי"ם באור הענין)


{כז}  דֶּרֶךְ פִּקּוּדֶיךָ הֲבִינֵנִי וְאָשִׂיחָה בְּנִפְלְאוֹתֶיךָ:

 מצודת דוד  דרך פקודיך. ר''ל מסתרי המצות ועיקרם : ואשיחה. ואדבר עוד לזולתי ללמד בדברי' הנפלאים והמכוסים שבהם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (פקודים) דרך פקודיך הבינני, הנה הפקודים טעמם מבואר שבאו לזכרון על הנפלאות שעשה ה' בימי קדם כמו זכר ליציאת מצרים ודומיהם, ואם כן הפקודים מובנים, אבל הדרך של הפקודים אינו מובן, כי הדרך הנסיי והפלאי הוא למעלה מתבונת האדם, וע''כ בקש שיבינהו הדרך הזה ויבין ענין הנפלאות וסודם, ואשיחה בנפלאותיך :(מלבי"ם באור הענין)


{כח}  דָּלְפָה נַפְשִׁי מִתּוּגָה קַיְּמֵנִי כִּדְבָרֶךָ:

 רש"י  דלפה נפשי. נטפה כלומר נחסרת והולכת : (רש"י)

 מצודת דוד  דלפה. מרוב תוגה נמס נפשי עד שנוטפת טיפין טיפין והוא ענין מליצה והפלגה : קימני כדברך. קיימני בחיים כדברך ע''י נתן הנביא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  דלפה. ענין הטפה כמו דלף טורד (משלי כז) : מתוגה. מל' יגון : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (דברים) דלפה נפשי מתוגה, ר''ל אחר שהפקודים באים לעורר דרך הנסיי, והלא עתה נפשי דלפה מתוגה, ולמה לא תעשה עמי נסים כמו שמורים הפקודים, אבקש שתקימני כדברך כפי מה שמורים הפקודים שאתה תתן ליראיך נס להתנוסס :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  דלפה. כמו דלף טורד הורדת הדמעות :(מלבי"ם באור המלות)


{כט}  דֶּרֶךְ שֶׁקֶר הָסֵר מִמֶּנִּי וְתוֹרָתְךָ חָנֵּנִי:

 מצודת דוד  הסר ממני. לבל אתאוה ללכת בה : ותורתך חנני. ללכת בדרך תורתך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (תורה) דרך, נגד מ''ש גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, בקש שבעת יעיין להשיג סודות התורה ופליאותיה, בל יתעה אל דרך שקר, רק חנני תורתך האמתיית :(מלבי"ם באור הענין)


{ל}  דֶּרֶךְ אֱמוּנָה בָחָרְתִּי מִשְׁפָּטֶיךָ שִׁוִּיתִי:

 רש"י  משפטיך שויתי. שמתי עצמי למשפטיך ודבקתי בעדותיך לבחור בדרך אמונה לך אני שואל דרך שקר הסר ממני : (רש"י)

 מצודת דוד  שויתי. שמתי דברי משפטיך לנגד עיני ללכת בהם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (משפטים) דרך אמונה בחרתי נגד מה שבקש גרסה נפשי לתאבה אל משפטיך, אמר שזה א''א רק אם תהיה האמונה קבועה בלבו, שאם לא כן יתדמה לו שאין משפט בעולם במה שיראה רשע וטוב לו וצדיק ורע לו, ועז''א בחרתי דרך אמונה להאמין שכל דרכיו משפט ואין עול ושיש עולם אחר ששם יקבל הצדיק שכרו נגד הרע שהיה לו בעוה''ז. וז''ש שע''י שבחרתי דרך אמונה שויתי משפטיך, שויתי השכר בעוה''ב נגד היסורים שבעוה''ז, וכן בהפך ברשע הערכתי זה מול זה, וראיתי כי הדין דין אמת :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  שויתי. כבר בארתי (בסי' י''ז) ששיוי הבא על השימה מורה ג''כ ערך הדברים זה נגד זה, וי''ל מענין השואה שראיתי שהם שוים תמיד, ואם יבואו היסורים הם לטובה עת היסורין ועת השלוה שוים שכולם לטובה :(מלבי"ם באור המלות)


{לא}  דָּבַקְתִּי בְעֵדְוֹתֶיךָ יְהוָה אַל תְּבִישֵׁנִי:

 מצודת דוד  דבקתי. על כי דבקתי בעדותיך לכן אתה ה' אל תביאני לידי בושה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (עדות) דבקתי בעדותיך, גם שבעדותיך העדת איך הענשת את הרשעים ואבדתם גם בעוה''ז, וכבר אמר גל מעלי חרפה ובוז כי עדותיך נצרתי, ר''ל שלא יחרפוהו ממה שרע לו בעוה''ז ויביאו ראיה מעדותיך שאתה משכיר לצדיקים ומעניש לרשעים, וזה בקש גם עתה, ה' בל תבישני שיהיה לי רע בעוה''ז ויהיה לי בושה, אחר שדבקתי בעדותיך, וזה סותר אל עדות התורה שה' שומר את הצדיקים מרע, שהגם שאני בפני עצמו משפטיך שויתי ובחרתי דרך אמונה שהצדיקים יקבלו ע''ז שכר בעוה''ב אני מבקש שלא אתבייש בפני המלעיגים:(מלבי"ם באור הענין)


{לב}  דֶּרֶךְ מִצְוֹתֶיךָ אָרוּץ כִּי תַרְחִיב לִבִּי: (פ)

 מצודת דוד  ארוץ. ר''ל בזריזות רב אעשה מצותיך כי ידעתי אשר בעבורם תרחיב לבי בתענוגי עוה''ב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ארוץ. מל' ריצה ורדיפה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (מצות) דרך מצותיך ארוץ יש הבדל בין דרך ובין נתיב, שהדרך הוא הגדול, והנתיב הוא ליחידים, והגם שבקש אח''כ שידריך אותו בנתיב המצות, אמר כי בדרך המצות ירוץ, הגם שפרטיהם נעלמו ממנו, כמ''ש אל תסתר ממני מצותיך, בכ''ז הדרך הגדול הסולל אל המצות שהם להעיר על אמונה או מדות טובות או חובות שבין אדם לחבירו, דרך זה נודע לי וארוץ בו במהירות, כי הדרך הזאת היא תרחיב את לבי הלב הוא הכח המושל, והיא בצרה לפעמים מן אויבי הנפש הצוררים עליה, שהם התאוה והכעס וקנאה וכדומה, אבל הדרך הזה ירחיב אל הלב מכל צרותיו, שבו ינצח את אויבי הנפש (ודרך בא בלשון נקבה) :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  דרך. הוא של רבים, ונתיב הוא של היחיד כמ''ש בכ''מ. ותרחיב מוסב על הדרך שבא בלשון נקבה לרוב :(מלבי"ם באור המלות)


{לג}  הוֹרֵנִי יְהוָה דֶּרֶךְ חֻקֶּיךָ וְאֶצְּרֶנָּה עֵקֶב:

 רש"י  ואצרנה עקב. אשמרנה בכל מעגלותיה ועקבי נתיבותי' ל' עקבי טראצ''ש בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  ואצרנה עקב. ואשמרנה עד סוף ימי מבלי הפסק : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הורני. ענין למוד כמו את מי יורה דעה (ישעיה כח) : עקב. ענין סוף ואחרית ע''ש שהעקב הוא סוף הגוף ובעבור זה יקרא גם השכר בלשון עקב כמ''ש והיה עקב תשמעון (דברים ז) כי השכר הוא סוף המעשה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (חקים) הורני ה' דרך חקיך, הגם שארוץ בדרך המצות ובקי בו, איני יודע דרך החקים, שלא לבד שהחקים בעצמם נעלמים כמ''ש למדני חקיך, גם דרכם בלתי ידוע, ואיני יכול לפסוע בעקבי על דרכם הנעלם ממני, ע''כ בקש הורני דרך חקיך, למען אצרנה להניח עקבי על דרך הזה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עקב. י''מ אצרנה עד סוף ימי חיי, שהעקב מורה על הסוף :(מלבי"ם באור המלות)


{לד}  הֲבִינֵנִי וְאֶצְּרָה תוֹרָתֶךָ וְאֶשְׁמְרֶנָּה בְכָל לֵב:

 מצודת דוד  הבינני. דרכי התורה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (תורה) הבינני, חוץ ממה שבקש שיראהו נפלאות התורה ושיסיר ממנו דרך שקר, בקש שיבין ג''כ את דברי התורה הפשוטים בהבנת הלב דבר מתוך דבר, שזה גדר הבינה, ובזה ארויח שני ענינים, א. ואצרה תורתך, שהנוצר הוא יותר מן השומר, שדבר שאין האדם מבין אותו הגם שישמור מלעבור עליו מצד מורא המצוה ופקודתו לא יצרנה כנוצר דבר יקר ונחמד : ב. ואשמרנה בל לב, שמי שאינו מבין דברי התורה לא ישמרנה בכל לב כי ישמור רק מתקות שכר ויראת עונש, אבל כשיבין טעמיה ישמור מצד עצמו בכל לב :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ואצרה, ואשמרנה. הנוצר הוא יותר מן השומר בכ''מ :(מלבי"ם באור המלות)


{לה}  הַדְרִיכֵנִי בִּנְתִיב מִצְוֹתֶיךָ כִּי בוֹ חָפָצְתִּי:

 מצודת דוד  הדריכני. ר''ל מן השמים יסייע לי לדרוך בנתיב מצותיך : כי בו חפצתי. והבא לטהר מסייעין לו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בנתיב. ענין שביל ומסילה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (מצות) הדריכני בנתיב מצותיך, שהגם שאמר דרך מצותיך ארוץ, זה בדרך הגדול, אבל בנתיבות הקטנים לא יוכל ללכת מעצמו כי פרטי המצות רבים, וכל מצות יסתעפו ממנה נתיבות רבות שלא יוכל ללכת בהם בעצמו, ובקש שה' ידריכהו בנתיבות אלה ובדקדוקי המצות וסעיפיהם, כי בו חפצתי, כי העושה המצות בעבור חפץ אחר שהוא זולת המצוה, שכר או כבוד וכדומה, לא ידקדק על הפרטים אבל אני חפצתי בו בעצמו, וכמ''ש במצותיו חפץ מאד ולא בשכר מצותיו :(מלבי"ם באור הענין)


{לו}  הַט לִבִּי אֶל עֵדְוֹתֶיךָ וְאַל אֶל בָּצַע:

 מצודת דוד  הט לבי. תן בלבי להיות נוטה אל התורה ולא אל אהבת אסיפת הממון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בצע. אהבת הממון כמו שונאי בצע (שמות יח) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (עדות) הט לבי אל עדותיך, כבר אמר בדרך עדותיך ששתי גם עדותיך שעשועי, כי הם עדות שה' משגיח על הצדיקים ומשלם שכרם הטוב, ועפ''ז נקל מאד שהמקבל העדיות האלה יטה לבו לעבוד בעבור הבצע שיהיה לו בעבודת ה'. בקש שיטה לבו אל העדות עצמם שישמח בהם מצד עצמם שמעידים על השגחת ה' וטובו וחסדו, לא בעבור הבצע והשכר והתועלת :(מלבי"ם באור הענין)


{לז}  הַעֲבֵר עֵינַי מֵרְאוֹת שָׁוְא בִּדְרָכֶךָ חַיֵּנִי:

 מצודת דוד  העבר עיני. מנע עיני מלראות דבר שוא ואיסור כי פן אחמוד בה ואכשל : בדרכך חייני. החיה את נפשי בהסתכלות דרכיך לחמוד אליהם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  העבר עיני מראות שוא, מוסב למעלה שעיניו לא יראו על דבר שאין בו ממש שהוא השכר והבצע, לא ע''ז אשים לבי, רק על הדרכים עצמם בם חייני על ידי שאראה שדרכי ה' חסד ורחמים וחנינה ואלמד ללכת בדרכיו לחיות בהם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  העבר עיני מראות שוא. וכן אמר בזה למעלה ק''א לא אשית לנגד עיני דבר בליעל :(מלבי"ם באור המלות)


{לח}  הָקֵם לְעַבְדְּךָ אִמְרָתֶךָ אֲשֶׁר לְיִרְאָתֶךָ:

 רש"י  הקם לעבדך אמרתך. אשר הבטחתני : אשר ליראתך. שאהיה אני וזרעי יראי שמך שעל מנת כן הבטחתני אם ישמרו בניך את דרכם וגו' (מ''א ב') : (רש"י)

 מצודת דוד  הקם. תקים לעבדך הבטחת אמרתך אשר היא מבוא ליראתך כי על ידי ההשקט אוכל לירוא את ה' : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (אמרות) הקם לעבדך אמרתך, בכ''ז הגם שאבקש שלא יהיה כונתי בעבודתי על השכר והבצע, בכ''ז אבקש שאמרתך והבטחתך שאמרת והבטחת לי את דבר המלוכה וכל הטובות, תקים שיתקיימו לי ולא אבקשם בעבור הבצע, רק אשר ליראתך, מפני שהם יהיו הסבה ליראתך, כמ''ש יראיך יראוני וישמחו, שע''י זה יראו את ה' בראותם כי יברך צדיק, ויקים הברית והחסד ליראיו :(מלבי"ם באור הענין)


{לט}  הַעֲבֵר חֶרְפָּתִי אֲשֶׁר יָגֹרְתִּי כִּי מִשְׁפָּטֶיךָ טוֹבִים:

 רש"י  העבר חרפתי. מחול לי על אותו עון ושוב לא יוכלו אויבי לחרפני בו : כי משפטיך טובים. וכבר אני מקבל עלי לשלם הכבשה ארבעתים : (רש"י)

 מצודת דוד  חרפתי. חרפת העון אשר אפחד ממנו העבר נא ומחול עליו כי הלא טובים משפטיך בעשות חסד עם המשפט : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יגורתי. ענין פחד כמו ויגר מואב (במדבר כ''ב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (משפטים) העבר חרפתי אשר יגרתי ר''ל שמה שפחד מעונש על עונותיו, שע''י עונותיו לא יקים לו ה' את המלכות, וזה היה לי לחרפה, כי לא היה לי להתירא באשר משפטיך טובים, שמשפטי ה' הם לתכלית טוב, והגם שיעניש יעניש במדת טובו לסלוח לעונו, ובחנם ירא, ובקש שיעביר ה' חרפתו זאת ע''י שיעשה עמו אות לטובה ויראו שונאיו ויבושו :(מלבי"ם באור הענין)


{מ}  הִנֵּה תָּאַבְתִּי לְפִקֻּדֶיךָ בְּצִדְקָתְךָ חַיֵּנִי: (פ)

 מצודת דוד  הנה תאבתי. אני מתאוה לעשות פקודיך ואם לא עשיתי כלם עכ''ז חייני כפי צדקתך אשר תצרף מחשבה טובה למעשה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (פקודים) הנה תאבתי לפקודיך, כבר התבאר כי הפקודים מורים על הנהגת ה' הפלאיית, שהיא קיימת לעולם לכל עושי הפקודים שהם מורים עליהם, ודרכי ה' בהנהגתו הם צדקה ומשפט, ומבואר אצלינו שהמשפט מורה על המעשים שיעשה ה' לפי זכות בני אדם ומעשיהם, והצדקה מורה על המעשים שיעשה לפי אלהותו שלא בהשקף על מעשי בני אדם, ופעולות אלה הם גבוהים מן הטבע ההנהגה הסדורה, ובאשר תאבתי לפקודיך, שהם מעידים שתנהג בהנהגה הפלאיית לפי האלהות והצדקה העליונה, הגם שאינם לפי המשפט, לכן אבקש בצדקתך חייני, הגם שאיני ראוי לזה מצד המשפט ע''י עונותי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בצדקתך. עי' ישעיה נ''ט :(מלבי"ם באור המלות)


{מא}  וִיבֹאֻנִי חֲסָדֶךָ יְהוָה תְּשׁוּעָתְךָ כְּאִמְרָתֶךָ:

 רש"י  ויבואני. תשועתך תבא אלי כאמרתך שהבטחתני : (רש"י)

 מצודת דוד  ויבואני. יבואו לי חסדיך ואהיה נושע ע''י תשועתך כאשר אמרת ע''י נתן הנביא : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (אמרות) ויבאני חסדך ה', כבר התבאר (למעלה סי' פ''ט) כי כסא דוד נבנה על מכונות החסד והאמונה, ר''ל שתחלת מה שיסד לו ה' בית נאמן היה מצד החסד אבל אחר שהבטיח לו וכרת לו ברית, נכנס בגדר האמת שמוכרח כביכול לקיים הבטחתו, ובארנו שם כי יש הבדל בין האמת שהוא הבטחה ששרשה מצד הזכות, שאז אם יחטא יסור הטוב מביתו, לא כן אם התחלתו מצד החסד שלא בהשקף על הזכות, אם יחטא יענישנו ה' תיכף לכלא פשע ולהתם חטאת ולא יסיר חסדו ממנו, עי''ש בארך, ע''ז בקש שיבואו לו חסדי ה' שהוא מה שכרת לו ברית מצד החסד, ומצד זה תבוא תשועתך כאמרתך, ר''ל ישמור ההבטחה הגם שחטא, אחר שהיה התחלתה מצד החסד :(מלבי"ם באור הענין)


{מב}  וְאֶעֱנֶה חֹרְפִי דָבָר כִּי בָטַחְתִּי בִּדְבָרֶךָ:

 מצודת דוד  ואענה. אשיב למחרפי דבר ר''ל דברי חרוף כאשר דבר אלי : כי בטחתי בדבריך. אשר הבטחתני שלא יוכל לי ולכן אדבר ולא אירא : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (דברים) ואענה חורפי דבר, המחרפים אותי שתסיר המלכות ממני ע''י החטא של בת שבע, אענה להם שבטחתי בדברך, שא''א שתוסר ההבטחה אחר שהיה התחלתה ע''י החסד :(מלבי"ם באור הענין)


{מג}  וְאַל תַּצֵּל מִפִּי דְבַר אֱמֶת עַד מְאֹד כִּי לְמִשְׁפָּטֶךָ יִחָלְתִּי:

 רש"י  ואל תצל מפי דבר אמת. ואל תבדל מפי דבר אמת כמו ויצל אלהים את מקנה אביכן (בראשית ל''א) (מצאתי) : דבר אמת עד מאד. בכל הוראותי ובכל דיני שלא אכשל בהם : יחלתי. קויתי : (רש"י)

 מצודת דוד  ואל תצל. אל תסיר מפי דבר אמת ועד מאוד לא תסור ר''ל כלל וכלל לא אהיה נוטה מדבר הוראות אמת במשפטי התורה : כי למשפטיך יחלתי. כי אני מייחל ומקוה לעשות משפטיך לזה אין מהראוי להיות נכשל בהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תצל. ענין הסרה וכן אשר הציל אלהים מאבינו (בראשית לא) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (משפטים) ואל תצל, שיעור הכתובים כי בטחתי בדברך עד מאד ואל תצל מפי דבר אמת, שאענה לחורפי שבטחתי עד מאד בדברי ה' והבטחתו, ומ''ש ואל תצל מפי דבר אמת הוא מאמר מוסגר, שלא אכחיש את חטאי רק אודה על האמת, ובכ''ז אענה את חורפי שבטחתי בדבריך, ובאר הטעם כי למשפטיך יחלתי, שה' יעשה משפט, שמה שנרדפתי מפני אבשלום היה במשפט לכפר עון וישוב ירחמנו, כמ''ש אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים וגו' וחסדי לא אסיר מעמו ולא אשקר באמונתי, וע''ז בטחתי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ואל תצל. הסרה כמו ויצל אלהים את מקנה אביכן :(מלבי"ם באור המלות)


{מד}  וְאֶשְׁמְרָה תוֹרָתְךָ תָמִיד לְעוֹלָם וָעֶד:

 מצודת דוד  ואשמרה. תן בלבי לשמור : לעולם ועד. כל ימי היותי על האדמה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (תורה) ואשמרה תורתך תמיד, וזה יכפר עון, כמ''ש בחסד ואמת יכופר עון אמת זו תורה, ועי''כ תשאר המלכות בידי לעולם ועד :(מלבי"ם באור הענין)


{מה}  וְאֶתְהַלְּכָה בָרְחָבָה כִּי פִקֻּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי:

 רש"י  ואתהלכה ברחבה. בהלכה מרווחת ופושטת בישראל : דרשתי. בקשתי : (רש"י)

 מצודת דוד  ברחבה. במקום רחב ר''ל לא אכשל בדבר משפטי התורה כההולך במקום רחב שאינו נוח להכשל : כי פקודיך דרשתי. ומהראוי שתאיר עיני בהם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (פקודים) ואתהלכה ברחבה כי פקודיך דרשתי, שע''י שדרשתי הפקודים שמעוררים זכרון חסדי ה' ונפלאותיו, אתהלכה ברחבה שיעשה נפלאות גם עמדי, כמ''ש הנה תאבתי לפקודיך ה' בצדקתך חייני :(מלבי"ם באור הענין)


{מו}  וַאֲדַבְּרָה בְעֵדֹתֶיךָ נֶגֶד מְלָכִים וְלֹא אֵבוֹשׁ:

 מצודת דוד  ולא אבוש. כי יהיו דברי צודקים אין בהם נפתל : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (עדות) ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש, שבטרם עשה תשובה היה בוש מלדבר מהעדות, שהם מעידים שה' יעניש את הרשע, אבל עתה שאשמור התורה והפקודים ונתכפרו עוני, לא אבוש מלדבר בעדותיך גם נגד מלכים כמ''ש גל מעלי חרפה ובוז כי עדותיך נצרתי, וכן אמר דבקתי בעדותיך אל תבישני, שלא יבוש בעדות התורה :(מלבי"ם באור הענין)


{מז}  וְאֶשְׁתַּעֲשַׁע בְּמִצְוֹתֶיךָ אֲשֶׁר אָהָבְתִּי:

 מצודת דוד  ואשתעשע. אהיה משתעשע במצותיך אשר אהבתי אותם ר''ל בעבור גודל האהבה אשתעשע עמהם בכל עת : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (מצות) ואשתעשע במצותיך, מצותיך יהיו לי כדבר שעשועים, יען אשר אהבתי אותם, ולא תאמר שיהיו השעשועים רק להגות בהם בלבד ולא אקבל עלי טורח עשייתם בפועל על זה אמר:(מלבי"ם באור הענין)


{מח}  וְאֶשָּׂא כַפַּי אֶל מִצְוֹתֶיךָ אֲשֶׁר אָהָבְתִּי וְאָשִׂיחָה בְחֻקֶּיךָ: (פ)

 מצודת דוד  ואשא כפי. ארים ידי אל מצותיך לקחתם אלי ולעשותם על אשר אהבתי אותם : ואשיחה. אדבר ואלמד בהם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (מצות וחוקים) ואשא כפי אל מצותיך, שגם אשא כפי לעשותם בפועל, ולא מתקות שכר רק אשר אהבתי, שאעשה מאהבה, ולא לבד המצות שידעתי טעמם, כי גם אשיחה בחקיך, אף שטעמם נעלם ממני :(מלבי"ם באור הענין)


{מט}  זְכֹר דָּבָר לְעַבְדֶּךָ עַל אֲשֶׁר יִחַלְתָּנִי:

 רש"י  זכר דבר. אשר יחלתני ע''י נתן הנביא לעבדך : (רש"י)

 מצודת דוד  זכר דבר. זכור לעבדך את הדבר וחוזר ומפרש לומר על אשר יחלתני ר''ל הדבר שהבטחת לי להיות אני מייחל ומקוה לה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (דברים) זכר, בקש שנית שתזכור הדבר שהבטחת לעבדך ע''י נתן הנביא, על אשר יחלתני, שאינה עוד תקוה אצלי כמקוה על דבר בלתי ברור, רק יחול כמיחל על בטחה ברורה (שזה גדר יחול והבדלו מן תקוה) :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יחלתני. בא אל המקוה אל דבר המובטח, שאתה הבטחתני ע''י נתן הנביא (ע''ל ק''ל ה') והוא יוצא לשלישי שנתת לי תוחלת :(מלבי"ם באור המלות)


{נ}  זֹאת נֶחָמָתִי בְעָנְיִי כִּי אִמְרָתְךָ חִיָּתְנִי:

 מצודת דוד  זאת. ההבטחה ההיא מנחמת אותי בעת עניי : כי אמרתך. אשר אמרת להושיעני היא תחיה את רוחי ולא אוסיף עצב : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (אמרות) זאת נחמתי בעניי, והגם שאני מעונה (אמר זה בברחו מפני אבשלום), אתנחם בהבטחה זאת כי אמרתך חייתני, שמה שנשארתי בחיים ולא נפלתי ביד אבשלום היה ע''י אמרתך והבטחתך :(מלבי"ם באור הענין)


{נא}  זֵדִים הֱלִיצֻנִי עַד מְאֹד מִתּוֹרָתְךָ לֹא נָטִיתִי:

 מצודת דוד  הליצוני. עם כי הזדים מתלוצצים בי עד מאד בעבור עסקי בתורה תמיד עכ''ז מתורתך לא נטיתי ולא אחוש להם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הליצוני. מלשון לץ : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (תורה) זדים והגם שזדים הליצו עלי עד מאד בליצנות, הגם שמתורתך לא נטיתי, כמו שקראו שמעי איש הדמים ואיש הבליעל :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  הליצוני. התלוצצו בי :(מלבי"ם באור המלות)


{נב}  זָכַרְתִּי מִשְׁפָּטֶיךָ מֵעוֹלָם יְהוָה וָאֶתְנֶחָם:

 רש"י  משפטיך מעולם. שאתה מביא יסורין וחוזר מחמתך וסולח ועל כן אתנחם : (רש"י)

 מצודת דוד  משפטיך. הנעשים מעולם באנשי רשע : ואתנחם. בזה אתנחם על דאג' הלצת הזדים כי ידעתי שיקבלו גמולם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (משפטים) זכרתי, בכ''ז זכרתי משפטיך מעולם ה' שאתה נוהג הכל במשפט, ואתנחם גם על זה כמ''ש אולי יראה ה' בעניי וישב לי טובה תחת קללתו היום הזה :(מלבי"ם באור הענין)


{נג}  זַלְעָפָה אֲחָזַתְנִי מֵרְשָׁעִים עֹזְבֵי תּוֹרָתֶךָ:

 מצודת דוד  זלעפה. עם כי אחזתני רעד מאנשי רשע העוזבים את התורה כי כולם קמו עלי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  זלעפה. ענין בעתה ורעדה כמו ורוח זלעפות (לעיל יא) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (תורה) זלעפה, רק שאחזתני זלעפה בעת שזכרתי משפטיך מרשעים עוזבי תורתך, שידעתי שמשפטים מר רע מאד וענשם גדול :(מלבי"ם באור הענין)


{נד}  זְמִרוֹת הָיוּ לִי חֻקֶּיךָ בְּבֵית מְגוּרָי:

 מצודת דוד  זמרות. מ''מ בכל המקומות שהייתי גר שם היו נחשבים לי חוקיך כשיר וזמר ר''ל למדתי בשמחת הלב וכדרך המזמר : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (חקים) זמירות, והגם שהייתי גר נרדף ממקומי, בכל זה למדתי חקיך בזמירות ובשמחה, אף החקים שאין טעמם נודע למדתי בשמחה :(מלבי"ם באור הענין)


{נה}  זָכַרְתִּי בַלַּיְלָה שִׁמְךָ יְהוָה וָאֶשְׁמְרָה תּוֹרָתֶךָ:

 רש"י  זכרתי בלילה. בעת צרה ואפילה : (רש"י)

 מצודת דוד  זכרתי בלילה. עת היות המחשבות פנויות זכרתי שמך המורה על הממשלה ולכן בטחתי בו ואשמרה תורתך ולא הייתי פונה לטרדת ההצלה מן אנשי הרשע : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (תורה) זכרתי בלילה. הוא כמ''ש אני שכבתי ואישנה הקיצותי, כי באותו לילה היה בסכנה ע''י עצת אחיתופל, רק שה' סכל את עצתו ועי''כ ניצול, וזכרתי באותו לילה שזה היה ע''י שמך ה', על ידי מדת הרחמים שלך, ואשמרה תורתך, כי ידעתי שזה היה בזכות התורה דגם בעידנא דלא עסיק בה אגוני ומצלא, וז''ש.(מלבי"ם באור הענין)


{נו}  זֹאת הָיְתָה לִּי כִּי פִקֻּדֶיךָ נָצָרְתִּי: (פ)

 רש"י  זאת היתה לי. עטרת ההולמת אותי לי לעדות ולזרעי הראוי למלוך בשכר שפקודיך נצרתי כך דרשוהו חכמי ישראל (מצאתי) : (רש"י)

 מצודת דוד  זאת. ר''ל הגדולה הזאת שאני עתה בה היא באה לי על אשר שמרתי פקודיך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (פקודים) זאת, ר''ל ידעתי שזאת היתה לי ע''י שפקודיך נצרתי, שהפקודים מעוררים הנפלאות וההשגחה הפרטיית (כנ''ל פ' כ''ז ופ' מ') :(מלבי"ם באור הענין)


{נז}  חֶלְקִי יְהוָה אָמַרְתִּי לִשְׁמֹר דְּבָרֶיךָ:

 רש"י  לשמר דבריך. קיים דבריך שיחלתני בכך אתה חלקי : (רש"י)

 מצודת דוד  חלקי ה'. אמרתי לכל ה' הוא חלקי ובו אני מאמין והוא מושיעי למען גם כל השומע ישמור דבריך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (דברים) חלקי, שבעת בחר כל אחד את חלקו, זה בעושר וזה בנחלת שדה וכרם, אני אמרתי חלקי ה', לא בחרתי לחלקי שום דבר מעניני העולם, רק בחרתי את ה' לחלקי, (כענין ונחלה לא יהי לך וכו' אני חלקך ונחלתך), והוא לשמור דבריך שבחרתי לשמור דבריך ומצותיך :(מלבי"ם באור הענין)


{נח}  חִלִּיתִי פָנֶיךָ בְכָל לֵב חָנֵּנִי כְּאִמְרָתֶךָ:

 רש"י  חליתי פניך. בלשון חלקי ה' אמרה נפשי על כן אוחיל לו (איכה ג') : (רש"י)

 מצודת דוד  כאמרתך. ע''י נתן הנביא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חליתי. ענין בקשה כמו ויחל משה (שמות לב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (אמרות) חליתי, וע''ז חליתי פניך בכל לב, לא בקשתי ממך שום דבר מעניני העולם, רק את פניך ה' אבקש, וע''כ חנני כאמרתך שהבטחת להיות מנת חלקי וכוסי :(מלבי"ם באור הענין)


{נט}  חִשַּׁבְתִּי דְרָכָי וָאָשִׁיבָה רַגְלַי אֶל עֵדֹתֶיךָ:

 רש"י  חשבתי דרכי. הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה לפיכך ואשיבה רגלי אל עדותיך כי ראיתי שהיא הטובה שבכולן : (רש"י)

 מצודת דוד  חשבתי דרכי. כאשר אחשב איזה דרך אלך אשיבה רגלי אל דרך עדותיך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (עדות) חשבתי, באר שלא יעכבהו שום דבר מעבודת ה' לא צרכיו ההכרחיים, כי גם בעת שחשבתי דרכי לבקש צרכי ומחייתי וכדומה, אשיבה רגלי מן הדרכים ההם אל עדותיך, ותפס בזה עדותיך כי מן העדות למד שאין צריך אל השתדלות לבקש מזון ומחיה וצרכים, כי במדבר מצאו כל צרכיהם ע''י ה' בלי השתדלות :(מלבי"ם באור הענין)


{ס}  חַשְׁתִּי וְלֹא הִתְמַהְמָהְתִּי לִשְׁמֹר מִצְוֹתֶיךָ:

 מצודת דוד  חשתי. במהירות רב ולא בהעכבה אלך לשמור מצותיך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חשתי. ענין מהירות כמו ימהר יחישה מעשהו (ישעיה ה') : התמהמהתי. ענין התעכבות כמו אם יתמהמ' חכה לו (חבקוק ב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (מצות) חשתי, ולא עכבוני העצלות ואהבת המנוחה, כי חשתי בזריזות ולא התמהמהתי לשמור מצותיך, שעשיתי המצוה תיכף בבואה לידי כמ''ש מצוה הבאה לידך על תחמיצנה, ועשיתי בזריזות הגם שעשיית המצות הם טורח גדול :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  חשתי ולא התמהמהתי. החש הוא הזריז בדבר עצמו ולא התמהמהתי בזמן, שעשיתי תכף וגם בזריזות, (עמ''ש ישעיה ח' א') :(מלבי"ם באור המלות)


{סא}  חֶבְלֵי רְשָׁעִים עִוְּדֻנִי תּוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי:

 רש"י  חבלי רשעים עודוני. סיעות של רשעים שללוני כמו (בראשית מט) יאכל עד, כך חברו מנחם, ויש לפותרו לשון עוד כלומר נוספו ורבו עלי : (רש"י)

 מצודת דוד  חבלי רשעים. חבורות רשעים שללו אותי ועם כל הצער הזה לא שכחתי תורתך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חבלי. ענין סיעה וחבורה כמו חבל נביאים (ש''א י') : עודני. ענין ביזה ושלל כמו בבקר יאכל עד (בראשית מא) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (תורה) חבלי, ולא מנעוני רעת בני אדם, כי הגם שחבלי רשעים עודני, שעשו אותי טרף לשניהם, וזה מונע מהעיון והעסק בתורה שצריך דעת צלולה ומיושבת, בכ''ז תורתך לא שכחתי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עודני. מן יאכל עד, שלל וטרף :(מלבי"ם באור המלות)


{סב}  חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ:

 מצודת דוד  על משפטי צדקך. על משפט הצדק שעשית ברשעים שונאי נפשי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (משפטים) חצות גם לא עכבני השינה מה שצריך לנוח בלילה, כי אקום תמיד בחצות לילה להודות לך על משפטי צדקך, צייר את הלילה שבעת ההיא יעשה ה' משפט ברשעים, כמ''ש והפך לילה וידכאו, ובחצי הלילה הכה ה' כל בכור, וקמתי להודות על שמשפטיך הם בצדק :(מלבי"ם באור הענין)


{סג}  חָבֵר אָנִי לְכָל אֲשֶׁר יְרֵאוּךָ וּלְשֹׁמְרֵי פִּקּוּדֶיךָ:

 מצודת דוד  חבר אני. אוהב ורע לכל היראים ממך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (פקודים) חבר אני, ולא די שעשיתי המצות בפ''ע, כי גם עשיתי חבורות חבורות כדי שיגדל הזכות לפי רוב העושים, ואני נעשיתי חבר לכל אשר יראוך ולשומרי פקודיך, שבכל חבורה של מצוה השתתפתי עמהם :(מלבי"ם באור הענין)


{סד}  חַסְדְּךָ יְהוָה מָלְאָה הָאָרֶץ חֻקֶּיךָ לַמְּדֵנִי: (פ)

 מצודת דוד  חקיך למדני. ר''ל מכל החסדים עשה עמדי החסד הזה אשר תלמדני חוקיך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (חוקים) חסדך, עד שחסדך ה' מלאה עתה את הארץ, כי כפי שנמלאה הארץ חסידים ואנשי מעשה, כן הוספת להשפיע חסדך, ולכן אני מבקש חקיך למדני, שבזכות כל זה יזכה ללמוד טעם החקים :(מלבי"ם באור הענין)


{סה}  טוֹב עָשִׂיתָ עִם עַבְדְּךָ יְהוָה כִּדְבָרֶךָ:

 מצודת דוד  טוב. מעולם עשית טוב עם עבדך : ה' כדברך. אתה ה' הלא עשית כדברך שהבטחת לי ולא נפל דבר ארצה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (דברים) טוב עשית, אחר שבקש שימלא ה' דבריו והבטחתו, אמר באמת עשית עם עבדך טוב כדברך וכהבטחתך, ולכן אבקש,(מלבי"ם באור הענין)


{סו}  טוּב טַעַם וָדַעַת לַמְּדֵנִי כִּי בְמִצְוֹתֶיךָ הֶאֱמָנְתִּי:

 מצודת דוד  טוב טעם. הטוב אשר בטעמי התורה והדעת אשר בהם למדני ר''ל כמו שהטבת לעשות לי בדבר ישועה ורחמים כן עשה לי גם את זאת : כי במצותיך האמנתי. אני מאמין במצותיך שאתה צויתם ולזה תאב אני לדעת טוב טעמם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (מצות) טוב טעם ודעת למדני, שתעשה עמי גם הטובה הזאת ללמדני כל פרטי המצות ודיניהם, וזה דעת, וגם שאשיג טעמי המצות, וזה טוב טעם, ומתנצל בל תאמר שאבקש טוב טעם מפני שאיני מאמין במצוה שלא אדע טעמה, כי במצותיך האמנתי שאני מאמין גם מבלי אדע טעמה, רק מה שאני מבקש לדעת טוב טעם ודעת, הוא מפני כי. (מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (סו-סז) טרם. ר''ל למדני טוב טעם טרם שאענה שאני שוגג :(מלבי"ם באור המלות)


{סז}  טֶרֶם אֶעֱנֶה אֲנִי שֹׁגֵג וְעַתָּה אִמְרָתְךָ שָׁמָרְתִּי:

 רש"י  טרם אענה. אותך במצותיך טרם הגיתי בהם בבתי מדרשות אני שוגג בהם וחוטא ועתה משנעניתי בהם תורתך שמרתי שהמדרש מלמדני לסור מן העבירה לכן אני מבקש ממך טוב טעם ודעת למדני : אענה. לשון שונה והוגה בבית המדרש הוא כמו תען לשוני אמרתך וכן (מלאכי ב') יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה מאהלי יעקב ער בחכמים ועונה בתלמידים : (רש"י)

 מצודת דוד  טרם אענה. טרם עניתי עצמי בלמוד התורה המתשת כח אז הייתי אני שוגג בדבר קיום המצות כי לא ידעתים על אמתתם אבל עתה אחרי למדי את כל דברי התורה שמרתי אמרתך ולא אשגה עוד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אענה. מלשון עינוי : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (אמרות) טרם אענה אני שוגג, שבאם לא אדע כל פרטי המצות וטעמיהם, בקל אוכל לעבור על מצוה אחת בשגגה מבלי דעת, ואצטרך לענות ולהתנצל לאמר שאני שוגג, ולכן אבקש שטרם שאענה לאמר אני שוגג תלמדני טוב טעם ודעת, ובכ''ז בל תחשוב שאחר שאדע טעמי המצות לא אעשה אותם בעבור ציווי ה' רק מפני שהשכל מחייב, לז''א כי גם עתה אמרתך שמרתי, אשמור המצוה רק בעבור שהיא אמרתך לא בעבור שכלי :(מלבי"ם באור הענין)


{סח}  טוֹב אַתָּה וּמֵטִיב לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:

 מצודת דוד  טוב אתה. גם בלי בקשה על הטובה : ומטיב. להמבקש את הטובה : למדני. ר''ל ואת זה אני מבקש למדני חוקיך לדעת מסתרי התורה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (חוקים) טוב אתה, ומבקש יותר מזה שגם תלמדני חקיך שאין להם טעם, שאשיג גם את טעמם, וזה אבקש מצד ההטבה היתירה מצד שה' טוב ומטיב מאד :(מלבי"ם באור הענין)


{סט}  טָפְלוּ עָלַי שֶׁקֶר זֵדִים אֲנִי בְּכָל לֵב אֱצֹּר פִּקּוּדֶיךָ:

 רש"י  טפלו עלי שקר. חברו עלי שקר וכן ותטפל על עוני (איוב יד) : (רש"י)

 מצודת דוד  טפלו. הזדים חברו עלי שקר ר''ל תלו בי דבר שקר לומר שאין תוכי כברי ומעשי המה בשקר אבל לא כן הוא כי אני בכל לב אשמור פקודיך וכברי כן תוכי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  טפלו. ענין חבור כמו ותטפול על עוני (איוב יד) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (פקודים) טפלו, באר עוד טעם מה שצריך הוא לדעת טעמי המצות, מפני הזדים החולקים על התורה והמצות, והם משתי כתות, יש מהם שטפלו עלי שקר, שמכחישים את התורה והמצות ע''י שקרים שבודים מלבם, ונגד זה אני בכל לב אצור פקודיך, שהפקודים הם זכרון למעשי ה' אשר עשה בימי קדם מהנסים והנפלאות, וזה מעיד אמת נגד השקר של הזדים :(מלבי"ם באור הענין)


{ע}  טָפַשׁ כַּחֵלֶב לִבָּם אֲנִי תּוֹרָתְךָ שִׁעֲשָׁעְתִּי:

 מצודת דוד  טפש. לבם נעשו שמן כחלב כי ישעשעו בתענוגות הזמן אבל אני תורתך היא שעשעתי המתשת עוד את הכח : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  טפש. ענין שומן כי השמן לב העם הזה (ישעיה ו) תרגומו טפש לבא ומזה קראו לכסיל טפש : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (תורה) טפש ויש מהם שטפש לבם כחלב מרוב שמנונית, שהולכים אחר תאות אכילה ופוקרים במצות מרוב תאותם, שמחמת זה גבר עליהם הטפשות והסכלות, ונגד זה אני תורתך שעשעתי, שהתורה תפקח את הלב להבין ולהשכיל, ותחליש כח התאוה שלכן נקראת תושיה, שמתשת כח הגוף ותאוותיו :(מלבי"ם באור הענין)


{עא}  טוֹב לִי כִי עֻנֵּיתִי לְמַעַן אֶלְמַד חֻקֶּיךָ:

 רש"י  טוב לי כי עניתי. שנתיסרתי ועוניתי למען אשוב מדרך רעה ואשמור חקיך, בפירושים אחרים מצאתי כן טוב לי כי עניתי וגו', טוב היה בעיני כשהייתי סובל יסורים כדי ללמוד תורה בצער : (רש"י)

 מצודת דוד  טוב לי. טובה היא בעיני אשר הייתי מענה עצמי בלמוד התורה המתשת כח למען אלמד תוכן עומק חוקיך כי הרעה הזאת הטבה היא : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (חוקים) טוב, והגם שהתורה מתשת כח טוב לי כי עניתי, כדי שעי''כ אלמד חקיך וא''א להשיג סודות התורה רק מי שימית עצמו עליה, ובמ''ש עניתי, כולל אם עינוי הגוף אם עינוי הממון והקנינים, ונגד עינוי הקנינים מפרש, כי. (מלבי"ם באור הענין)


{עב}  טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף: (פ)

 מצודת דוד  טוב לי. התורה טובה בעיני מאלפי וגו' וכאומר אם רבים ירבו עמל ומענים נפשם לקנות הון כ''ש שיש לענות הנפש בעבור קנין התורה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (תורה) טוב לי תורת פיך, אני בוחר יותר שאשיג תורת פיך שהם טעמי החקים שלא יודעו רק מפיך, כי מפיו דעת ותבונה, וזה טוב לי יותר מאלפי זהב וכסף :(מלבי"ם באור הענין)


{עג}  יָדֶיךָ עָשׂוּנִי וַיְכוֹנְנוּנִי הֲבִינֵנִי וְאֶלְמְדָה מִצְוֹתֶיךָ:

 מצודת דוד  ויכוננוני. ר''ל עשו אותי כלי מוכן לקבל הבינה לכן הבינני ואלמד : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (מצות) ידיך עשוני ויכוננוני הבינני, נגד מה שבקש שילמדהו טוב טעם ודעת המצות, אומר שיבינהו איך עשה וכנן אותו, ובזה אלמדה מצותיך, כי גוף האדם ובנינו ואיבריו וגידיו וקשורו עם כחות נפשו, הם מכוונים אל מצות התורה, שהתורה ומצותיה ובנין האדם וסדורו ערוכים זה מול זה, וכמ''ש חז''ל שרמ''ח איברים ושס''ה גידים נגד רמ''ח מ''ע ושס''ה מצות ל''ת, וכל אבר מיוחד לו מצוה אחת כמ''ש הקדמונים, ואם יבין בנין גופו בכל פרטיו ואיך עשהו ה' ויכונן אותו, ילמד מזה לדעת סודות המצות המכוונים לעומת מדת גופו ונפשו ומערכתם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עשוני ויכוננוני. כמו הוא עשך ויכוננך, שגמר כל בנין גופו ואיבריו :(מלבי"ם באור המלות)


{עד}  יְרֵאֶיךָ יִרְאוּנִי וְיִשְׂמָחוּ כִּי לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי:

 רש"י  יראיך יראוני. בטובה וישמחו כי כגמולי גמולם שהרי מיראיך אני ולדברך יחלתי : (רש"י)

 מצודת דוד  יראוני. בהגדולה שאני עומד בה ישמחו גם המה כי בא אלי על אשר יחלתי לדבריך והלא גם המה מן המיחלים לה' ומעותדים לגדולה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יחלתי. קויתי : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (דברים) יראיך, כבר בקש שיעשה ה' עמו אות לטובה בל יגדילו עליו מחרפיו ושונאיו, ועתה בקש זה שנית מטעם אחר, כדי שיראי ה' ישמחו בזה, אחר שיחלתי לדברך, כמ''ש זכר דבר לעבדך על אשר יחלתני, ואם יראו כי מצאוני רעות יתעצבו, לא כן אם יראו שנתקיימה הבטחתך ישמחו בה' ויתהללו בו : (מלבי"ם באור הענין)


{עה}  יָדַעְתִּי יְהוָה כִּי צֶדֶק מִשְׁפָּטֶיךָ וֶאֱמוּנָה עִנִּיתָנִי:

 רש"י  ואמונה עניתני. בדין עניתני : (רש"י)

 מצודת דוד  צדק משפטיך. המשפטים שעשית בי בצדק המה : ואמונה. ובאמונה ענית אותי בעינוי נפש : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (משפטים) ידעתי ה', ר''ל אני בפ''ע איני צריך לזה, כי הגם שמצאוני רעות רבות וצרות ידעתי שהם במשפט צדק על עונותי, ואיני מסופק כלל בהבטחת ה', באשר ידעתי כי צדק משפטיך, מה שהענשת אותי, וגם ידעתי כי אמונה עניתני, שמה שעניתני זה בעצמו היה כדי שתוכל לאמן הבטחתך, שלכן עניתני כדי למרק עוני ולהחזירני בתשובה, כמ''ש אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים, ועי''כ וחסדי לא אפיר מעמו ולא אשקר באמונתי, כ''ז ידעתי אני, אבל בכ''ז אבקש, (מלבי"ם באור הענין)


{עו}  יְהִי נָא חַסְדְּךָ לְנַחֲמֵנִי כְּאִמְרָתְךָ לְעַבְדֶּךָ:

 מצודת דוד  יהי נא. עתה יהי חסדך עלי לנחמני כאשר אמרת על עבדיך בידי נתן הנביא : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (אמרות) יהי נא חסדך לנחמני זאת תעשה מצד החסד לנחם אותי על הצרות שסבלתי, כאמרתך לעבדך, כדי שיכירו הכל שקיימת אמרתך, ויראיך ישמחו וכמ''ש עשה עמי אות לטובה ויראו וכו' כי אתה ה' עזרתני ונחמתני : (מלבי"ם באור הענין)


{עז}  יְבֹאוּנִי רַחֲמֶיךָ וְאֶחְיֶה כִּי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי:

 מצודת דוד  כי תורתך שעשועי. וראוי אני לרחמים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (תורה) יבאוני רחמיך ואחיה, על התנחומים על הרע שסבל בקש מצד החסד, אבל על שאחיה זאת אבקש מצד מדת הרחמים, אחר שתורתך שעשועי, והתורה מתשת כח, אבקש שאחיה ע''י רחמיך, ובשגם כי חיים הם למוצאיהם : (מלבי"ם באור הענין)


{עח}  יֵבֹשׁוּ זֵדִים כִּי שֶׁקֶר עִוְּתוּנִי אֲנִי אָשִׂיחַ בְּפִקּוּדֶיךָ:

 רש"י  כי שקר עותוני. כי על חנם הרשיעוני (מצאתי), אומר אני על לבון פנים שאומר לו הבא על אשת איש מיתתו במה והוא לא חטא : (רש"י)

 מצודת דוד  כי שקר עותוני. בשקר תולים בי עון אשר לא כן כי אני אשיח בפקודיך ועסק התורה הלא מצלת מן העון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עותוני. מלשון עון : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (פקודים) יבושו זדים, ונגד מ''ש טפלו עלי שקר זדים, אמר שיבושו זדים במה ששקר עותוני, (העות הוא עות השכל שרצו לעות אותי בשקר ולהטות לבי אל הכפירה), כי אני אשיח בפקודיך, שע''י הפקודים נודע שקרם וכמ''ש למעלה טפלו עלי שקר זדים אני בכל לב אצור פקודיך : (מלבי"ם באור הענין)


{עט}  יָשׁוּבוּ לִי יְרֵאֶיךָ (וידעו) וְיֹדְעֵי עֵדֹתֶיךָ:

 רש"י  ישובו לי יראיך. שפירשו הימנו סנהדרין כשנצטרע מאותו עון אף אם גרושה היא נתן עיניו בה כל הנוגע לא ינקה : (רש"י)

 מצודת דוד  ישובו. כאשר יבושו הזדים וילכו להם ישובו אלי יראיך אשר סרו ממני בעת באו הזדים לקנטר : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (עדות) ישובו, והגם שהזדים לא ישובו לראות באור החיים, כי כל באיה לא ישובון, ישובו לי יראיך ויודעי עדותיך, שהפקודים הם זכרון להעדות שהם מורים עליהם והם ישובו לאמונה ולשמירת הפקודים :(מלבי"ם באור הענין)


{פ}  יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ: (פ)

 מצודת דוד  תמים. בכונה הגונה לשמה : למען לא אבוש. כאשר יפקיד אל היודע תעלומות : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (חקים) יהי לבי תמים בחקיך, שהגם שאשיח בפקודים שיש להם טעם, עדיין יש הרהור בלב על החקים שטעמם בלתי נודע, ואם אין לבו תמים באמונה שלמה הוא מתבייש משמור החקים שהעכו''ם משיבים עליהם, אבל כשיהיה לבי תמים לא אבוש משמור אותם :(מלבי"ם באור הענין)


{פא}  כָּלְתָה לִתְשׁוּעָתְךָ נַפְשִׁי לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי:

 רש"י  כלתה וגו' נפשי. אותה : (רש"י)

 מצודת דוד  כלתה. נפשי תתאוה לתשועתך כי אקוה לדברך שהבטחת על הישועה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כלתה. ענין תאוה וחשק כמו נכספה וגם כלתה נפשי (לעיל פד) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (דברים) כלתה, נפשי כלתה ונכספה לתשועתך, וגם לדברך יחלתי, שתתקיים הבטחתך שהבטחתני, והגם שאני נכסף לתשועה, בכ''ז :(מלבי"ם באור הענין)


{פב}  כָּלוּ עֵינַי לְאִמְרָתֶךָ לֵאמֹר מָתַי תְּנַחֲמֵנִי:

 רש"י  כלו עיני. צופים תמיד עד כי כלו : (רש"י)

 מצודת דוד  כלו עיני. עיני צופים והנם כלים על איחור אמרת הבטחתך : לאמר. כי אומר אני מתי תנחם אותי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כלו עיני. המתאוה לדבר מה ומתאחרת לבוא נקרא בלשון המקרא כליון עינים כמו ועיניך רואות וכלות וגו' (דברים כח) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (אמרות) כלו עיני לאמרתך, עיני כלות ועדיין לא נתקיים הדבר, ואני אומר מתי תנחמני, שהלא עבר זמן רב ועדיין לא נושעתי :(מלבי"ם באור הענין)


{פג}  כִּי הָיִיתִי כְּנֹאד בְּקִיטוֹר חֻקֶּיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי:

 רש"י  כנאד בקיטור. כנאד של עור המתייבש בעשן : (רש"י)

 מצודת דוד  כי הייתי. עם כי הייתי כחוש ותש כח כנאד התלוי בעשן ומתייבש בו על כל זה לא שכחתי חוקיך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כנאד. שם כלי ישימו בו היין : בקיטור. ענין עשן והבל כמו כקיטור הכבשן (בראשי' יט) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (חקים) כי לא שכחתי חקיך, וראוי אני שתושיעני מצד הזכות של שמירת החקים שהגם שהייתי כנאד בקיטור, שהנאד המלא מים ורוח נשאר לח, אבל המלא קיטור יתיבש, וכן יבש ליחות גופי מרוב הצרות, ובכ''ז חקיך לא שכחתי הגם שבהיותי בצרה תמידית היה בנקל לשכוח החקים שאין להם טעם, ותפס משל נאד בקיטור, כי היובש גורם שכחה ובכ''ז לא שכחתי :(מלבי"ם באור הענין)


{פד}  כַּמָּה יְמֵי עַבְדֶּךָ מָתַי תַּעֲשֶׂה בְרֹדְפַי מִשְׁפָּט:

 רש"י  מתי תעשה. שאראה בימי : (רש"י)

 מצודת דוד  כמה. ר''ל וכי מרובים המה ומתי א''כ תעשה ברודפי משפט כי פן אמות ולא אראה הנקמה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (משפטים) כמה, ואם מצד המשפט, מתי תעשה ברודפי משפט, והלא ראוי שתעשה המשפט בעודי חי, וכמה ימי עבדך הלא ימי חיי קצרים : (מלבי"ם באור הענין)


{פה}  כָּרוּ לִי זֵדִים שִׁיחוֹת אֲשֶׁר לֹא כְתוֹרָתֶךָ:

 רש"י  כרו לי זדים שיחות. שלא כתורה הבאים לפסלני : (רש"י)

 מצודת דוד  כרו לי. הזדים חפרו עלי בורות שאפול בהם ר''ל יעצו עלי מחשבות רעים : אשר לא כתורתך. כי התורה אמרה ואהבת לרעך כמוך (ויקרא י''ט) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כרו. חפרו : שיחות. בורות כמו כרו לפני שיחה (לעיל נו) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (תורה) כרו, הלא הזדים החולקים על התורה ביד רמה הם כרו לי שיחות, מפני שהם אומרים אשר לא כתורתך, שאין הדברים כמו שהם כתובים בתורתך כי הם חולקים עליהם, (וי''ל שכיון על מה שרצו לפסלו בקהל שלא דרשו עמוני ולא עמונית והוא נגד התורה) :(מלבי"ם באור הענין)


{פו}  כָּל מִצְוֹתֶיךָ אֱמוּנָה שֶׁקֶר רְדָפוּנִי עָזְרֵנִי:

 רש"י  שקר רדפוני. לשוא רדפוני אויבי : כל מצותיך אמונה. מואבי ולא מואבית והם על שקר רדפו לאסרני : (רש"י)

 מצודת דוד  כל מצותך אמונה. כל המצות הלא המה לעשות אמונה לשם המצוה והם רדפוני לשקר בי ר''ל אף שהמה אומרים שאני איש עון ופשע רב אין עצם כוונתם בעבור מצות ה' לבער הרע כ''א לשקר בי ולכן עזרני להתגבר עוד עליהם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (מצות) כל, ואם מצד המצות, הנה באמת כל מצותיך אמונה, שצריך להאמין, וזה יסוד המצות שיאמין במצוה ובמצותיו, ולא יחקור עליהם ולא יסבור בם סברות רק יעשה באמונה, והם אומרים שזה שקר, מה שאני אומר שכל מצותיך אמונה, כי הם חוקרים ומתפלספים על עניני המצות ועי''כ הם עוברים עליהם ובזה רדפוני על דעתי שיש להאמין ושלא לחקור ולסבור בם סברות, וע''כ עזרני, כי ירדפוני ע''י שמירתי את המצות באמונה :(מלבי"ם באור הענין)


{פז}  כִּמְעַט כִּלּוּנִי בָאָרֶץ וַאֲנִי לֹא עָזַבְתִּי פִקֻּודֶיךָ:

 רש"י  כמעט כלוני. כלא הייתי אהיה בארץ ואני עמדתי על בוריי, וכן לי קוו רשעים לאבדני מבא בקהל : (רש"י)

 מצודת דוד  כמעט. כשיעור זמן מועט היה לכלות אותי בארץ ר''ל מאד היה הדבר קרוב : ואני לא עזבתי פקודיך. ר''ל עם כי פעמים רבות הייתי קרוב למות בידם ודמם היה לפעמים מסור בידי עכ''ז לא עזבתי פקודיך ומנעתי לשלוח יד בהם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (פקודים) כמעט, ואם מצד הפקודים, הלא בעבור זה כמעט כלוני בארץ בעבור שאני לא עזבתי פקודיך, כי הם רוצים לבטל אותם ורבה המשטמה עלי על שמירתי אותם :(מלבי"ם באור הענין)


{פח}  כְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי וְאֶשְׁמְרָה עֵדוּת פִּיךָ: (פ)

 מצודת דוד  כחסדך. אף אם אין בי זכות : ואשמרה וגו'. ולא בעבור הנאת עוה''ז : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (עדות) כחסדך, וע''כ חייני כחסדך למען אשמרה עדות פיך, כי בשמירת הפקודים מקיימים העדיות שמעידים על נסי ה' ונפלאותיו והשגחתו, כפי העדות שהעידה התורה מיציאת מצרים וכל האותות שעשה עמהם במדבר שעליהם נתיסדו הפקודים : (מלבי"ם באור הענין)


{פט}  לְעוֹלָם יְהוָה דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם:

 מצודת דוד  לעולם ה'. אתה ה' עד עולם נצב דברך בשמים ר''ל אף אם מערכת השמים וכסיליהם יורו להרע או להיטיב הנה גזרת דברך עומדת בשמים ומבטל הוראתם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  לעולם, ר''ל העולם העליון והעולם התחתון שבראת שניהם מתקיימים ע''י דברך, הגם שהם מחולקים, שהעולם העליון קיים באיש ובני עולם התחתון קיימים במין, הנה בשמים שהם קיימים באיש דברך נצב לעולם, הדבור שאמרת שיהיו שמים ושיהיו מאורות, הדבור הזה נצב שם לעולם מבלי השתנות, והוא חיות השמים וקיומם, שאם יסולק כח הדבור הזה מהם ישובו אל התהו והבהו : () לדור ודור אמונתך כוננת ארץ, וגם הארץ שאינה קיימת לעולם, כי צאצאי הארץ הווים ונפסדים שזה מרמז במלות לדור ודור, שהוא הזמן המתחלק בין דורות החולפים ומתחדשים, בכ''ז שם נצב אמונתך, שהיא ההבטחה שלא יכלו המינים, כמ''ש עושה פרי למינו, כל נפש חיה למינה, פרו ורבו, שצוה שיפרו וירבו וישארו המינים קיימים, וע''י האמונה הזאת כוננת ארץ ותעמוד :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (פט-צ) לעולם, לדור ודור. לעולם מורה על זמן הנצחי הבלתי מתחלק, ולדור ודור מורה על הזמן המתחלק לשני דורות. והשמים קיימים והדבור הראשון נצב שם לעולם. וצאצאי הארץ אין קיימים רק הבטחתו קיימת מדור ההוה לדור הבא אחריו :(מלבי"ם באור המלות)


{צ}  לְדֹר וָדֹר אֱמוּנָתֶךָ כּוֹנַנְתָּ אֶרֶץ וַתַּעֲמֹד:

 מצודת דוד  אמונתך. אמונת וקיום הבטחתך היא לדור ודור עם כי מערכת השמים יורו החלוף : כוננת ארץ. הלא אתה כוננת הארץ והיא עומדת על פיך ומי א''כ ימחה בידך מלעשות בה כרצונך : (מצודת דוד)


{צא}  לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם כִּי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ:

 מצודת דוד  למשפטיך עמדו היום. ר''ל בכל יום ויום עומדים מערכת השמים וכסיליהם לעשות משפטיך כפי הגזר ועם הוראתם יהיה בהיפוך כי הכל הם עבדיך ונכנעי' המה לגזרת המקום : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (משפטים) למשפטיך, נגד מ''ש מתי תעשה ברודפי משפט, אומר הלא אין מי מעכב בידך שתעשה המשפט תיכף, כי השמים והארץ שהם קיימים ע''י דברך ואמונתך הם עומדים מוכנים למשפטיך, שכל אשר תגזור במשפט יעשו וימלאו כפי גזרתך, וא''כ אינך צריך להאריך הזמן על יום מחר, כי הם עומדים מוכנים למשפטיך היום, ותוכל לעשות ברודפי משפט היום, כי הכל עבדיך העומדים לעשות פקודתך, ולמה תדחה המשפט עד לאחר זמן : (מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  למשפטיך עמדו. שעומדים לעשות משפטיך :(מלבי"ם באור המלות)


{צב}  לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי:

 מצודת דוד  לולי תורתך שעשועי. אם לא היתה עסק תורתך משמח אותי אז הייתי נאבד בעבור רוב עניי וכאומר הלא התורה מתשת כח ואיך תוסיף אומץ אל הנלכד בחבלי עוני דבר שאין הטבע יורה עליו אלא ע''כ דבר מלך שלטון על הטבע והנהגת העולם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (תורה) לולי, נגד מ''ש שכרו לי זדים שיחות אשר לא כתורתך ע''ז אמר לולי שתורתך שעשועי אז אבדתי בעניי, כי היו מאבדים אותי מלבא בקהל ישראל, רק ע''י שהייתי משתעשע בתורתך עי''כ השיבותים דבר כפי התורה, וגם שזכות התורה הגינה עלי, וכמ''ש יבואוני רחמיך ואחיה כי תורתך שעשועי :(מלבי"ם באור הענין)


{צג}  לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָם חִיִּיתָנִי:

 מצודת דוד  כי בם. בעבור שמירת הפקודים נתת לי חיים : (מצודת דוד)


{צד}  לְךָ אֲנִי הוֹשִׁיעֵנִי כִּי פִקּוּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי:

 מצודת דוד  לך אני. עיני תלוים אליך להושיעני כי דרשתי לשמור פקודיך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (פקודים) לך אני, ונגד מ''ש שכמעט היה כלה ואבד על ששמר את הפקודים, מבקש אחר שאני לך, כי המשטמה עלי הוא על כבוד שמך ופקודיך, וא''כ הושיעני כי פקודיך דרשתי, ועל ידי זה. (עדות)(מלבי"ם באור הענין)


{צה}  לִי קִוּוּ רְשָׁעִים לְאַבְּדֵנִי עֵדֹתֶיךָ אֶתְבּוֹנָן:

 מצודת דוד  לי קוו. עלי יקוו הרשעים לאבדני מן העוה''ב כי יטרידוני למען לא אשכיל בתורה אבל עכ''ז אתבונן בעדותיך בעומק טעמיהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קוו. מלשון תקוה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (עדות) לי קוו רשעים לאבדני, אבל אני עדותיך אתבונן, כי הפקודים הם המעשים שיעשו להתבונן על ידם את העדיות על חידוש העולם והשגחה וכל הפנות האמוניות שבאו מספורי התורה הנקראים עדות, וגם ר''ל שאחר מה שאתבונן עדותיך, ראיתי כי הצלת את הצדיקים תמיד מיד רשעים הקמים עליהם וכן תציל אותי :(מלבי"ם באור הענין)


{צו}  לְכָל תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד: (פ)

 רש"י  לכל תכלה וגו'. לסלסל ולפלפל בה וכן פתחת למוסרי (לעיל ק''ח) : לכל תכלה. לכל סיום דבר יש קץ גבול אבל מצותיך אין קץ וגבול לתכליתם (מצאתי) : (רש"י)

 מצודת דוד  לכל תכלה. לכל דבר אשר יש להם תכלה הנה בעין השכל ראיתי את הקץ אבל מצותיך רחבה היא מאוד ואין עמדי לבוא עד סוף תכלית מסתורה א''כ בוודאי אין לה תכלה כי אם היה לה הייתי רואה הקץ בעין השכל כמו שראיתי בכל בעלי התכלית : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (מצות) לכל תכלה, ונגד מ''ש כל מצותיך אמונה שקר רדפוני, שרדפוהו במה שאמרו ששקר הוא מה שדוד אומר שכל המצות הם אמונה, משיב לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד ר''ל בכל הדברים שבעולם אם רוצים להשיג התכלית צריך תחלה שיהיה קץ, היינו שישלם הדבר, כי התכלית לא יבא רק בגמר המעשה, כמו שהישיבה בבית ועל הכסא שהוא התכלית, לא יהיה רק אם נגמר הבית והכסא, אבל מצותך אחר שהיא רחבה מאד וא''א להשיג בה קץ, כי המצות הם רבים בלי קץ, ובכ''ז יושג התכלית, כי כל מצוה היא תכלית לעצמה וגם ההליכה אחר המצות היא תכלית בפ''ע, כי עקר תכלית המצוה היא האמונה שמאמין בה' ושומע מצותיו, ונחת רוח הוא לפניו שאמר ונעשה רצונו : (מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תכלה, קץ. קץ הוא סוף הדבר, ותכלה תכלית הדבר, קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר, שעושה קץ לחושך ומשיג התכלית שרצה להשיג דהיינו כסף וזהב.(מלבי"ם באור המלות)


{צז}  מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ כָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי:

 מצודת דוד  מה אהבתי. מה מאוד אהבתי התור' עד שכל היום היא מאמר פי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (תורה) מה אהבתי תורתך, כבר אמר כמה פעמים שהתורה היא לו לשעשועים, ויש שישתעשע בדבר חמדה שלא מחמת אהבה, לכן אמר שעשועי התורה היא מחמת אהבתי לה, עד שכל היום היא שיחתי, שאפילו השיחה שהיא שלא מדעתי וכן השיחת חולין היא רק בתורה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  שיחתי. השיחה הוא מה שידבר מבלי כונה ובהסח הדעת :(מלבי"ם באור המלות)


{צח}  מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי:

 רש"י  מאויבי תחכמני מצותיך. על דואג ואחיתופל אמרו דלא אתיא להו שמעתא אליבא דהלכתא לעולם סוד התורה בידי שכן מכל מלמדי השכלתי מזה למדתי קצת ומזה למדתי קצת (לאחר שלמדתי מרבי מובהק) : (רש"י)

 מצודת דוד  מאויבי. מצותיך תחכם אותי להיות יותר חכם משונאי הרשעים כי היא לי לעולם ר''ל אני עוסק בה בתמידות ולזה מחכמת אותי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (מצות) מאויבי, מצותך תתן בלבי חכמה איך להנצל מאויבי, כי היא עומדת לי לעולם ליעצני והנמשל שהיא תלמדהו דעת איך יתחכם נגד אויבי הנפש, שהם התאוה והיצר שהם אויבי האדם האמתיים, כי המצוה היא עומדת לי לעולם, ועל ידה אשאר נצח, והיא תלוני בעמלי בעולם הבא, וכל יתר ענינים הם עוברים וכלים :(מלבי"ם באור הענין)


{צט}  מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִֿי:

 רש"י  שיחה לי. כל שיחתי היתה בם : (רש"י)

 מצודת דוד  השכלתי. מכולם קבלתי השכל כי ע''י כולם היה דבורי בעדותיך ובזה הבנתי דבר מתוך דבר : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (עדות) מכל, וכן העדות ילמדהו שכל עד שישכיל יותר מכל מלמדיו באשר שכל מה שיחקור האדם בענינים האלהיים בשכל האנושי לא ישיג את האמת אבל ע''י עדות התורה יודע לו איך ברא ה' את העולם וכל המעשים שהיו בגלגולי הדורות, וכל יסודות האמונה מהידיעה וההשגחה ושכר ועונש וכדומה הכל נודע ע''י העדות :(מלבי"ם באור הענין)


{ק}  מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן כִּי פִקּוּדֶיךָ נָצָרְתִּי:

 מצודת דוד  מזקנים אתבונן. אהיה בעל בינה יותר מזקנים כי שמרתי פקודיך וכל למודי היא לעשות ולקיים ולזה ביותר אתן לב להתבונן בהם לעשות הדבר בתקון : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (פקודים) מזקנים, וגם הזקנים שנסו תולדות הימים ובחנו את הזמנים הקדומים לא ישיגו ידיעה ברורה מכל הדברים ע''י נסיונותיהם, ואני ע''י הפקודים שנצרתי אתבונן יותר מהם, כי הפקודים יעוררו על מעשי ה' בימי קדם, וע''י שעושה אותם בפועל יתחקו בנפשו יותר ממה שהתחזקו הפעולות בהזקנים וישיג ידיעה ברורה ממעשי ה' יותר מהם :(מלבי"ם באור הענין)


{קא}  מִכָּל אֹרַח רָע כָּלִאתִי רַגְלָי לְמַעַן אֶשְׁמֹר דְּבָרֶךָ:

 רש"י  כלאתי רגלי. מנעתי כמו (ש''א כ''ה) אשר כליתני היום מבוא בדמים : (רש"י)

 מצודת דוד  כלאתי. מנעתי רגלי מללכת בדרך רע ולא מיראת הבריות כ''א למען אשמור דברך שהזהרת עליו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כלאתי. מנעתי כמו ויכלא הגשם (בראשית ח) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (דברים) מכל ארח רע, ארח הוא קטן מן דרך, שלא לבד שלא הלכתי בדרך רע הכבושה לרבים, גם מארח פרטי של רע כלאתי רגלי למען אשמר דברך, ורמז ג''כ למעשה דר' חייא ור' יונתן, והוא לא הלך אפתחא דזונות כדי לקבל שכר רק מנע א''ע מן הדרך כדי שלא יעבור על דברי ה' :(מלבי"ם באור הענין)


{קב}  מִמִּשְׁפָּטֶיךָ לֹא סָרְתִּי כִּי אַתָּה הוֹרֵתָנִי:

 מצודת דוד  לא סרתי. ר''ל שפטתי דין אמת כי אתה למדתני לבל אכשל בדבר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הורתני. ענין למוד : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (משפטים) ממשפטיך, הגם שהמשפטים הם נימוסים שכליים ויחשוב האדם לפעמים שהוא יוכל לשפוט ע''פ שכלו בענין אחר, בכ''ז לא סרתי ממשפטיך לדון רק ע''פ דין תורה, יען שאתה הורתני, ומי יבא אחרי חכמת אלהים והוראתו :(מלבי"ם באור הענין)


{קג}  מַה נִּמְלְצוּ לְחִכִּי אִמְרָתֶךָ מִדְּבַשׁ לְפִי:

 רש"י  נמלצו. נמתקו : (רש"י)

 מצודת דוד  מה נמלצו. מה מאוד נחשבו אמרתך לחכי לדברי מליצה והמה ערבים לי יותר מערבות הדבש לפי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נמלצו. מל' מליצה : לחכי. מלשון חיך : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (אמרות) מה נמלצו לחכי, עת אטעם אמרתך בחכי שהיא ההבחנה השכלית אמצא שם מליצה יקרה ודבור נשגב, שתחת ספורי התורה נמצאו מליצות עמוקות וענינים גדולים עד שהם כדבש לפי :(מלבי"ם באור הענין)


{קד}  מִפִּקּוּדֶיךָ אֶתְבּוֹנָן עַל כֵּן שָׂנֵאתִי כָּל אֹרַח שָׁקֶר: (פ)

 מצודת דוד  מפקודיך אתבונן. מאשר אתבונן בפקודיך ע''כ שנאתי אורח שקר וכמ''ש רז''ל המאור שבה מחזיר למוטב : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (פקודים) מפקודיך, כבר באר שהפקודים הם יעמדו נגד דעות כוזבות באמונה, כמ''ש טפלו עלי שקר זדים אני בכל לב אצור פקודיך, וכן אמר יבושו זדים כי שקר עותני אני אשיח בפקודיך, אמר שלא לבד שיעמדו נגד דרך שקר שהוא השקר הגלוי, כי ע''י שהתבונן בפקודים שע''י יודעו לו האמונות האמתיות מהשגחה ושכר ועונש ופנות התוריות, ע''כ ישנא גם ארח שקר שהארח הוא פרטי וקטן מן דרך, ר''ל שעי''ז ישמר אף מטעות קטן באחד מסעיפי האמונות ופרטיהם :(מלבי"ם באור הענין)


{קה}  נֵר לְרַגְלִי דְבָרֶךָ וְאוֹר לִנְתִיבָתִי:

 רש"י  נר לרגלי דברך. כשאני בא להורות הוראה אני רואה בתורה והיא מפרשת אותי מן האסור כנר המציל את האד' מן הפחתים : (רש"י)

 מצודת דוד  נר לרגלי. כמו הנר מציל הוא בחשכת הלילה מכל מכשול לבל תגוף הרגל כן דברך מציל אותי מכל מכשול עבירה : ואור וגו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לנתיבתי. ענין שביל ומסילה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (דברים) נר, ההולך בדרך צריך אור גדול המאיר מרחוק שיראה לו את הנתיב שבו ילך, וצריך נר קטן שיאיר לו אצל רגלו בל ילך על קוצים ואבני נגף, כן דברך הם נר לרגלי שלא אכשל בלכתי בדרך ה' באחד המכשולים כמו לימוד לקנטר, להגיס לבו בהוראה וכדומה, ואור גדול להראות לו הנתיב בל יתע אל דרכי מות :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  נר, ואור. הנר הוא הבזך שנותן בו שמן ופתילה, והאור הוא האור עצמו, ואור גדול מנר, כמ''ש כי נר מצוה ותורה אור :(מלבי"ם באור המלות)


{קו}  נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה לִשְׁמֹר מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ:

 מצודת דוד  נשבעתי וגו'. ר''ל כדי לזרז את עצמי נשבעתי לשמור וכו' קיימתי את השבועה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (משפטים) נשבעתי, הנה קבלתי עלי בשבועה וגם אקיים את שבועתי, לשמר משפטי צדקך, לשפוט את העם במשפט צדק ע''פ משפטי התורה, אולם שני מונעים עומדים לנגדי, א. חסרון כח ויכולת להקים המשפט על תלו, ועז''א.(מלבי"ם באור הענין)


{קז}  נַעֲנֵיתִי עַד מְאֹד יְהוָה חַיֵּנִי כִדְבָרֶךָ:

 רש"י  נעניתי. נעשיתי עני ושפל כמו לענות מפני (שמות י') וענה גאון ישראל בפניו (הושע ה') תרגום יונתן וימאך, ועני חשוב כמת לפיכך חייני כדבריך. נעניתי, חולי הוא שמטרף את הדעת ושמו עניה בלשון משנה : (רש"י)

 מצודת דוד  נעניתי. נעשיתי מוכנע עד מאוד לכן חייני כדברך שאמרת עלי ע''י נתן הנביא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נעניתי. ענין הכנעה כמו לענות מפני (שמות יד) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (דברים) נעניתי עד מאוד, שהיא הכנעה ועינוי הכח, ואני מבקש ה' חייני כדברך, תתן לי חיות וכח וגבורה להקים משפט, ב. מצד חסרון הידיעה וע''ז אבקש :(מלבי"ם באור הענין)


{קח}  נִדְבוֹת פִּי רְצֵה נָא יְהוָה וּמִשְׁפָּטֶיךָ לַמְּדֵנִי:

 רש"י  נדבות פי. דבר רצוי שפי מתנדב לך, כל נדבה לשון רצון הוא : (רש"י)

 מצודת דוד  נדבות פי. דברי רצוי מה שפי מתנדב קבלם ברצון ולמדני משפטיך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (משפטים) נדבות פי רצה נא ה' מה שהתנדבתי בפי ע''י השבועה לשמור משפט, יהיה לפניך לרצון, עד שבזכות זה משפטיך למדני שאדע לשפוט את עמך להבין בין טוב לרע : (מלבי"ם באור הענין)


{קט}  נַפְשִׁי בְכַפִּי תָמִיד וְתוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי:

 רש"י  נפשי בכפי תמיד. הרבה נסתכנתי בסכנות רבות קרובות למיתה ואעפ''כ אני תורתך לא שכחתי (ע''ד חש בראשו יעסוק בתורה). (רש"י)

 מצודת דוד  נפשי בכפי. אף שנפשי היא תמיד בסכנה כמו המחזיק דבר מה בכפו שהיא קרובה ליפול כשיפתח כפו ועכ''ז לא שכחתי תורתך בטרדות סכנה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (תורה) נפשי בכפי תמיד, הגם שאני תמיד בסכנה מני המלחמות וזה מזיק להעיון בכ''ז תורתך לא שכחתי, ואני עוסק בה תמיד, וכן אמר למעלה חבלי רשעים עודוני וכו' :(מלבי"ם באור הענין)


{קי}  נָתְנוּ רְשָׁעִים פַּח לִי וּמִפִּקּוּדֶיךָ לֹא תָעִיתִי:

 מצודת דוד  נתנו. אף כי נתנו פח בדרכי מ''מ לא תעיתי מדרך פקודיך לעשות בהם נקם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פח. רשת הלוכד : תעיתי. הסר מדרך הישר והולך בדרך אחר קרוי תועה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (פקודים) נתנו רשעים פח לי, שרצו להעבירני מדרך הישר ע''י פח שהכינו בדרכי אבל מפקודיך לא תעיתי, כי הפקודים הם יציינו לו הדרך, כי במעשי הפקודים רצוף זכרון דרך החמלה והחסד והרחמים וכדומה, וע''י הפעולות יתוקנו דרכי הלב, ואי אפשר עוד שילכד בפח, וכמ''ש מפקודיך אתבונן על כן שנאתי כל ארח שקר :(מלבי"ם באור הענין)


{קיא}  נָחַלְתִּי עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם כִּי שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה:

 מצודת דוד  נחלתי. אני מחזיק לעולם בתורה והיא לי לנחלה כי המצות שבהם ישישו לבי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (עדות) נחלתי, וגם העדות שהם הספורים שבתורה שמעידים על דרכי ה', שמהם צומחים הפקודים, הם לי נחלה שנעשו קנין בנפשי לעולם, אחר שהם ששון לבי, שאשמח כשאראה בם דרכי ה' וישרו וטובו השגחתו וחמלתו על יראיו : ????(מלבי"ם באור הענין)


{קיב}  נָטִיתִי לִבִּי לַעֲשׂוֹת חֻקֶּיךָ לְעוֹלָם עֵקֶב: (פ)

 רש"י   לעולם עקב. על מעגלותם ועל נתיבותם:(רש"י)

 מצודת דוד  נטיתי לבי. מתענוגי הזמן : לעולם עקב. עד עולם עד סוף ימי וכפל המלה בשמות נרדפים וכן אדמת עפר (דניאל יב) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עקב. ענין סוף כעקב שהוא סוף הגוף : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (חקים) נטיתי לבי, וגם החקים שאין להם טעם ורחוקים מלהתקבל בלב, נטיתי לבי עד שיהיה מוכן אליהם לעשותם מחפץ לב, עד שעקב רגלי הולך עליהם לעולם מרוב ההרגל במו :(מלבי"ם באור הענין)


{קיג}  סֵעֲפִים שָׂנֵאתִי וְתוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי:

 רש"י  סעפים שנאתי. חושבי מחשבות און כמו (איוב כ') לכן שעיפי ישיבוני, (מלכים א י''ח) על שתי הסעיפים כשאתה קורא סעיפים הוא שם המחשבה וכשאתה קורא סעפים נופל הל' על החושבים אותם:(רש"י)

 מצודת דוד  סעפים. כל המחשבות שנאתי אבל תורתך אהבתי וכל מחשבותי בה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  סעפים. ענין מחשבה כמו על שתי הסעיפים (מ''א י''ח) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (תורה) סעפים, נגד מ''ש למעלה מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי, שאינו משיח בשום דבר רק בדברי תורה, מוסיף שגם לא יחשוב בשום מחשבה רק מחשבת התורה, שע''י אהבתו אותה כל מחשבתו וסעיפיו בה, ושנא להעלות בלבו מחשבת זולתה :(מלבי"ם באור הענין)


{קיד}  סִתְרִי וּמָגִנִּי אָתָּה לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי:

 מצודת דוד  סתרי. אתה לי למסתר ולמגן כי אקוה לדברך אשר הבטחתני על זה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (דברים) סתרי ומגני אתה, ר''ל אני איני מתירא מן המריעים, כי אתה סתרי שמסתיר אותי מפניהם לבל יראוני, וגם אם יקרבו אלי אתה מגן לי מפניהם, וחוץ מזה לדבריך יחלתי שהבטחתני לשמרי ולהצילי, וא''כ איני מתירא מפני סכנת גופי, רק אני אומר :(מלבי"ם באור הענין)


{קטו}  סוּרוּ מִמֶּנִּי מְרֵעִים וְאֶצְּרָה מִצְוֹת אֱלֹהָי:

 מצודת דוד  סורו וגו'. לבל תסיתו אותי הרע כי חפץ אני לשמור מצות אלהי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מרעים. רשעים : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (מצות) סורו ממני מרעים ואצרה מצות אלהי, שבעת תלחמו עמי הגם שה' מגן לי תשביתני מנצור את המצות, כי אני טרוד במלחמה ואני מתירא מפני ביטול תורה ומצות :(מלבי"ם באור הענין)


{קטז}  סָמְכֵנִי כְאִמְרָתְךָ וְאֶחְיֶה וְאַל תְּבִישֵׁנִי מִשִּׂבְרִי:

 מצודת דוד  סמכני. סמוך אותי בהבטחתך שאחיה ואל תבייש אותי מן חקותי כי המקוה לדבר מה ונמנע ממנו תחשב לו לבושה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  משברי. ענין תוחלת ותקוה כמו שברו על ה' (לקמן קמו) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (אמרות) סמכני, לכן אבקש סמכני כאמרתך ואחיה, חוץ ממה שאחיה אל תבישני משברי, שתקותי היא לעשות מצות ומע''ט ולא אחיה חיי הבטלה, שזה לא יחשב אצלי לחיים ואבוש משברי ותקותי :(מלבי"ם באור הענין)


{קיז}  סְעָדֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה וְאֶשְׁעָה בְחֻקֶּיךָ תָמִיד:

 רש"י  ואשעה בחקיך. ואתעסק כמו ואל ישעו בדברי שקר (שמות ה') ד''א ואשעה לשון ספור ושנון כדמתרג' ולשנינה ולשועין:(רש"י)

 מצודת דוד  סעדני. כשאתה תסעד אותי אהיה בוודאי נושע ותמיד אספר חוקיך כי יסורו ממני הטרדות המונעות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואשעה. ענין ספור כי ויספר תרגומו ואשתעי וכן ונשתעה ונראה יחדו (ישעיה מא) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (חקים) סעדני, שהסעד הוא יותר מן הסמיכה, ואושעה לגמרי, באופן שאשעה בחקיך תמיד, ע''י שלא אהיה טרוד במלחמה, ולא לבד במצות כי גם בחקים שאין להם טעם, וגם החקים כוללים דרכי תורה שבע''פ ומדרשות חכמים בהם אשעה לחקור בם תמיד :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ואשעה. כמו ואשעה :(מלבי"ם באור המלות)


{קיח}  סָלִיתָ כָּל שׁוֹגִים מֵחֻקֶּיךָ כִּי שֶׁקֶר תַּרְמִיתָם:

 רש"י  סלית. רמסת נתתם למרמס כמו סלה כל אבירי ה' (איכה א) : (רש"י)

 מצודת דוד  סלית. רמסת כל השוגים מעשות חוקיך ר''ל עם כי יאמרו שגגה היתה : כי שקר תרמיתם. כי יודע אתה שערמתם שקר ולא בשגגה נעשה כי מזידין המה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  סלית. ענין רמיסה כמו סלית כל אבירי : שוגים. מלשון שגגה : תרמיתם. ענין ערמה כמו ותרמית לבם (ירמיה יד) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (חקים) סלית ודרכת את כל שוגים מחקיך, (גדר השגיאה היא הטעות העיוני) ר''ל שאינם מקיימים חקיך מפני שטועים בעיונם, שע''י סברתם אין לעשות את החקים, (או שכופרים במדרשות תורה שבע''פ ע''י עיונם), כי שקר תרמיתם, התרמית הזה שהם מרמים ע''י חקירותיהם וסברותיהם הוא שקר :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  סלית. כמו סלה כל אבירי (איכה א') :(מלבי"ם באור המלות)


{קיט}  סִגִים הִשְׁבַּתָּ כָל רִשְׁעֵי אָרֶץ לָכֵן אָהַבְתִּי עֵדֹתֶיךָ:

 מצודת דוד  סיגים. כמו הסיגים אשר נשרפים המה בכור הצורף כן השבת מן העולם כל הרשעים ולכן בראותי מפלתם אהבתי עדותיך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  סיגים. כסיגים והוא פסולת הכסף : השבת. ענין ביטול : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (עדות) סיגים השבת הרשעים כל רשעי הארץ הם דומים כסיגים, שצריך להוציא אותם מן הכסף, וכן השבת אותם כמשחית הסיג ע''י האש המצרף, לכן ע''י שאתה מכלה את הרשעים אהבתי עדותיך, שהם מעידים שה' עושה משפט ברשעים וישוב מצרף ומטהר כסף, וכן לכן.(מלבי"ם באור הענין)


{קכ}  סָמַר מִפַּחְדְּךָ בְשָׂרִי וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ יָרֵאתִי: (פ)

 רש"י  סמר. כמו (איוב ד') תסמר שערת בשרי כאדם שעמד שערותיו הריציי''ר בלע''ז. ומשפטיך יראתי. מפורענו' גזרותיך:(רש"י)

 מצודת דוד  סמר. כי בשרי נתקשה ועמדה כמסמר מפחדך הרב ויראתי מן המשפט ולכן אהבתי עדותיך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  סמר. מלשון מסמר ויתד ועניינו התקשות וכן תסמר שערת בשרי (איוב ד) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (משפטים) סמר מפחדך בשרי, שע''י שאתה מבער את הרשעים יפול פחדך על כל בשר, וממשפטיך יראתי וייראו מפני פחד ה' ומשפטיו : (מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  סמר מפחדך. כמו תסמר שערת ראשי, ופחד הוא מעצב בלתי ידוע והירא הוא מעצב ידוע, ועז''א ממשפטיך יראתי כי משפטי ה' ידועים :(מלבי"ם באור המלות)


{קכא}  עָשִׂיתִי מִשְׁפָּט וָצֶדֶק בַּל תַּנִּיחֵנִי לְעֹשְׁקָי:

 מצודת דוד  בל תניחני. בל תעזוב אותי להיות נמסר ביד עושקי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לעושקי. מל' עושק וגזל : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (משפט) עשיתי משפט וצדק, ודרך ה' לשלם מדה כנגד מדה, וא''כ אל תניחני לעושקי כי צריך גם אתה לעשות לי משפט נגד העושקים :(מלבי"ם באור הענין)


{קכב}  עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב אַל יַעַשְׁקֻנִי זֵדִים:

 רש"י  ערב עבדך. ל' הצלה גרנטיי''ה בלע''ז היה ערב בשבילי לנגד הרעה (כלומר היה ערב שאשמור פקודיך). (רש"י)

 מצודת דוד  ערוב. היטיב והכשר עבדך לטוב שלא יעשקוני זדים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ערוב. ענין מתיקות כמו קולך ערב (ש''ה ב) ור''ל היטיב והכשר וכן ה' עשקה לי ערבני (ישעיה לח) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ערב, ממליץ כאילו הטוב המוכן לו הוא מבקש ערבות שבל יבא ביד זרים ע''י עושק ושישאר בידו, ולכן אתה תהיה הערב אל הטוב, שתבטיח לי שישאר בידי ובל יעשקוני זדים, כי אז מידך יבוקש ואתה מחויב להחזיר את העושק, כי ערבת בעדו : (מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ערוב. מענין ערבות בעד עושק. וכן ה' עשקה לי ערבני, וצייר הטוב כעצם מופשט מבקש ערבות :(מלבי"ם באור המלות)


{קכג}  עֵינַי כָּלוּ לִישׁוּעָתֶךָ וּלְאִמְרַת צִדְקֶךָ:

 רש"י  ולאמרת צדקך. הבטחה שהבטחתני. (רש"י)

 מצודת דוד  עיני כלו. עיני צופים לישועתך ולקיום אמרת צדקך והנם כלים כי מתאחרת לבוא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עיני כלו. תאוה המתאחרת קרוי כליון עינים : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (אמרות) עיני כלו, ר''ל אני מצפה בכליון עינים (שזה מורה הציפוי של זמן רב ותחלת ממושכה) בין לישועתך מצד הישועה בעצמה, ובין לאמרת צדקך, שהלא יש לי ממך ע''ז אמירה והבטחה, וכמ''ש כלתה לתשועתך נפשי לדברך יחלתי :(מלבי"ם באור הענין)


{קכד}  עֲשֵׂה עִם עַבְדְּךָ כְחַסְדֶּךָ וְחֻקֶּיךָ לַמְּדֵנִי:

 מצודת דוד  כחסדך. ולא כפי מעשי : וחוקיך למדני. ר''ל זה החסד תעשה עמדי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (חקים) עשה עם עבדך כחסדך וחקיך למדני, הגם שללמד את החקים שהם ענינים נסתרים וסודות מלכו של עולם, אין אתה מחויב מצד הדין תעשה זאת לי מצד החסד : (מלבי"ם באור הענין)


{קכה}  עַבְדְּךָ אָנִי הֲבִינֵנִי וְאֵדְעָה עֵדֹתֶיךָ:

 מצודת דוד  עבדך אני. ר''ל חפצי לעבוד אותך ולכן הבינני וגו' ואעבוד לך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (עדות) עבדך אני הבינני ואדעה עדותיך, אולם שתבינני עדותיך עד שאדעם בידיעה ברורה, על זה אין צריך חסד, כי זה אתה מחויב מצד שאני עבדך, שהאדון יבאר אל העבד את הנהגתו הגלויה למען ידע הנהגתו ודרכו :(מלבי"ם באור הענין)


{קכו}  עֵת לַעֲשׂוֹת לַיהוָה הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ:

 רש"י  עת לעשות לה' וגו'. מוסב על מקרא שלפניו הבינני ואדעה עדותיך להבין עת לעשות לשמך איך יעשו אותם שהפרו תורתך למצוא רצון וסליחה ותמצא להם ואעשה כן על כל עבירה שבידי, ורבותינו דרשו ממנו שעוברין על דברי תורה כדי לעשות סייג וגדר לישראל כגון גדעון ואליה בהר הכרמל שהקריבו בבמה, עוד ראיתי נדרש באגדה פי' איש פנוי וטיילן העושה תורתו עתים מפר ברית, שאדם (פנוי) צריך להיות יגע בתורה כל שעות היום. (רש"י)

 מצודת דוד  עת לעשות. יש עת קבוע לעשות לה' משפט בהרשעים אשר הפרו תורתך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (תורה) עת, מוסב למעלה הבינני ואדעה עדותיך, ואדעה עת לעשות לה', היינו שאדעה העדיות שמעידים איך התנהגת מעולם בהנהגת השכר והעונש, ומזה אדעה העת המוכן לה' לעשות נקמה ועונש לאלה אשר הפרו תורתך, שבהכרח יש לזה עת קצוב מאת החכמה העליונה, שיש עת לעשות, ועת שלא לעשות רק להאריך אף, וע''י שאדעה עדותיך ואבין אותם, אבין מתי הוא העת לעשות נקמה במפירי תורה ודת :(מלבי"ם באור הענין)


{קכז}  עַל כֵּן אָהַבְתִּי מִצְוֹתֶיךָ מִזָּהָב וּמִפָּז:

 רש"י  על כן אהבתי. על אשר אהבתי מצותיך ראוי לך ללמדני עת רצון ומה אעשה לך ותרצני, יש על כן הרבה שפתרונו על אשר כמו כי על כן ראיתי פניך (בראשית ל''ג) כי על כן ידעת חנותינו (במדבר י), על כן יתרה עשה (ישעיה טו). (רש"י)

 מצודת דוד  על כן וגו'. ע''כ בעבור שיודע אני שתבוא עת המשפט לכן אהבתי וגו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ומפז. הוא הזהב הטוב : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (מצות) על כן, באשר אדע שיש עת שתבא במשפט על כל נעלם, אהבתי מצותיך, באשר ידעתי שיש השגחה ושכר ועונש, ואוהבם יותר מזהב ומפז שהוא המועיל, כי הם לא יועילו להציל מענשך, כמ''ש לא יועיל הון ביום עברה אבל צדקה תציל ממות :(מלבי"ם באור הענין)


{קכח}  עַל כֵּן כָּל פִּקּוּדֵי כֹל יִשָּׁרְתִּי כָּל אֹרַח שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי: (פ)

 רש"י  כל פקודי כל ישרתי. כל פקודי כל דבר אשר צוית בתורתך : ישרתי. ישרו בעיני ואמרתי עליהם ישרו כל זה כדאי אני שתמחול ותרצה לי. (רש"י)

 מצודת דוד  על כן וגו'. בעבור עת המשפט אני אומר כל הפקודים כולם ישרים המה ושנאתי כל אורח שקר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ישרתי. מלשון ישר : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (פקודים) על כן, באשר ידעתי מעדותיך כי יש שכר ועונש, כל פקודי כל ישרתי, הפקודים שהם המצות שבאים להיות זכרון אל העדות האלה הם כולם ישרים בעיני, שהישר הוא בבינה, שאני מבין אותם בדרך ישרה שהם ישרים ואמתיים, וכל ארח שקר שנאתי, שכבר באר שהפקודים יישירו אל האמת הפך השקר, כמ''ש בפסוק ס''ט, ע''ח, ק''ד : (מלבי"ם באור הענין)


{קכט}  פְּלָאוֹת עֵדְוֹתֶיךָ עַל כֵּן נְצָרָתַם נַפְשִׁי:

 רש"י  פלאות עדותיך. מכוסים הם ונפלאים עדותיך מבני אדם יש מצות קלות שהרבית במתן שכרן כגון שלוח הקן : על כן נצרתם נפשי. כלם כי לא נודע איזה יכשר : (רש"י)

 מצודת דוד  פלאות עדותיך. המצות המה מכוסים ולא נודע מתן שכרן על כן את כולם נצרתם נפשי כי מי יודע איזה יכשר לקבל עליו שכר הרבה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פלאות. מכוסה ונעלם כמו והוא פלאי (שופטים י''ג) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (עדות) פלאות, בחלק העדות שבתורה נמצא פלאות, היינו דברים מופלאים ומכוסים, שחוץ מן הספורים הגלוים שכולם אמתיים כפי פשוטם, יש בהם סודות וצפונות, כמו ענין הגן עדן והנהרות והנחש והנפילים ומלכים אשר מלכו בארץ אדום וכדומה, על כן נצרתם נפשי, כי דבר המופלא והמכוסה צריך נצירה שהיא שמירה יתירה :(מלבי"ם באור הענין)


{קל}  פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר מֵבִין פְּתָיִים:

 רש"י  פתח דבריך יאיר. תחילת דבריך האירו את לב ישראל שאתה המבין פתאים באמרך (שמות כ) אנכי אשר הוצאתיך הודעתם בטובה שעשית להם שקניתם מבית עבדים לדעת כי אדון אתה להם ויקבלו אלהותיך עליהם לא יהיה לך אלהים אחרים וגו' ואח''כ גזרת גזרותיך, ד''א פתח דבריך יאיר תחילת דבריך במעשה בראשית יהי אור : מבין פתיים. משם יבינו הכל ויפתחו (להתחיל ולפתוח) בדברי תורה, תנחומא:(רש"י)

 מצודת דוד  פתח דבריך. פתיחת דבריך יאיר עיני הלב ר''ל כאשר יתחיל האדם להתבונן בתורה יאירו עיניו ויוסיף תבונה בכל עת : מבין. היא נותנת בינה לפתיים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פתיים. כסילים : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (דברים) פתח דבריך יאיר, ובכ''ז אינם כמשלי העמים הקדמונים שחיצוניותם הבלים ודברים בדוים ואין בם שום תועלת, כי גם פשטות הספורים והפתח שבו נכנסים אל דבריך, יאיר ג''כ, וילמדו ממנו אמונה ומוסר והנהגה, עד שהוא מבין פתיים, שגם הפתי שאינו מבין דברי חכמה יבין מספורי התורה מוסר ודעת :(מלבי"ם באור הענין)


{קלא}  פִּי פָעַרְתִּי וָאֶשְׁאָפָה כִּי לְמִצְוֹתֶיךָ יָאָבְתִּי:

 רש"י  ואשאפה. ל' בליעה כמו (ירמיה ב') שאפה רוח:(רש"י)

 מצודת דוד  פי פערתי. פתחתי פי ואתאוה למשוך המצות אל בית הבליעה כי מאוד אני מתאוה להם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פערתי. ענין פתיחה כמו ופערה פיה (ישעיה ה) : ואשאפה. עניינו ההמשכה אל בית הבליעה כמו שאפה רוח (ירמיה ב) : יאבתי. כמו תאבתי והוא ענין תאוה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (מצות) פי פערתי ואשאפה, התורה נמשלה ללחם ומים שא''א לאדם לחיות בלעדם והם מזון הגוף כן המצות הם מזון הנפש, ודוד אומר כי אצלו המצות הם כמו האויר, שהלחם והמים יוכל האדם לחיות בלעדם איזה ימים, אבל האויר אינו יכול לחית בלעדו רגע, ואני פוער פי תמיד ואשאף את האויר הרוחני הזה, ר''ל שבכל רגע אעשה מצוה כי למצותיך יאבתי, והיא שאיפת חיי רוחי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  פערתי. היא הפתיחה יותר מדאי, ואשאפה בא תמיד על שאיפת האויר או בהשאלה על כל דבר שישאף עליו כמו על האויר שהוא חיי רוחו :(מלבי"ם באור המלות)


{קלב}  פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כְּמִשְׁפָּט לְאֹהֲבֵי שְׁמֶךָ:

 מצודת דוד  כמשפט. כראוי לחנן לאוהב שמך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (משפטים) פנה אלי וחנני כמשפט לאהבי שמך, המשפט הוא המגיע מן הדין, והחנינה היא מתנת חנם, ואוהבי שמו ישגיח ה' עליהם בהשגחה מופלאת ורגלי חסידיו ישמור ולא יאונה לצדיק כל און, וזה מצד המשפט והדין, שהאוהב את ה' יאוהב, ובקש שהגם שאינו במדרגה זו ואין מגיע לו זה מצד המשפט, יעשה אתו מצד החנינה מה שיעשה לאוהבי שמו מצד המשפט, ומפרש במה יחנהו.(מלבי"ם באור הענין)


{קלג}  פְּעָמַי הָכֵן בְּאִמְרָתֶךָ וְאַל תַּשְׁלֶט בִּי כָל אָוֶן:

 מצודת דוד  פעמי. הכן צעדי ללכת באמרתך : ואל תשלט. לא תתן כח ביד האון להיות שולטת עלי להמשיך אחריה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פעמי. ענין צעדה והלוך : און. ענין דבר שאין בו ממש והם החטאי' והעונות : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (אמרות) פעמי הכן באמרתך, שאמרת ה' וציויו ישמרו צעדיו עד שיהיו פעמיו נכונים מלהכשל בדרך הנפשי, ואל תשלט בי כל און, כי ינצר ע''י ההשגחה ושמר רגליו מלכד :(מלבי"ם באור הענין)


{קלד}  פְּדֵנִי מֵעֹשֶׁק אָדָם וְאֶשְׁמְרָה פִּקּוּדֶיךָ:

 רש"י  פדני מעושק אדם. מיצר הרע העושק את הבריות בפירושים אחרים מצאתי פדני מעושק אדם, פדני מעושקו של אדם:(רש"י)

 מצודת דוד  מעושק אדם. מעשקות של אדם : ואשמרה. כי לא יהיה לי סבות מונעות : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (פקודים) פדני, מוסיף שיפדהו ג''כ מעושק הבא ע''י אדם, שהם רעת בעלי הבחירה, ועי''כ ואשמרה פקודיך, שהפקודים הם לזכור איך פדה ה' את ישראל תמיד מיד עושקיהם כח :(מלבי"ם באור הענין)


{קלה}  פָּנֶיךָ הָאֵר בְּעַבְדֶּךָ וְלַמְּדֵנִי אֶת חֻקֶּיךָ:

 מצודת דוד  פניך האר. ר''ל הראה לי פנים מאירות ושוחקות והוא ענין רצון וחיבה ונאמר בלשון שאלה מבן אדם לחבירו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (חקים) פניך האר בעבדך, יש הבדל בין יאר פניו אל, ובין יאר פניו בב' השימוש, שהקישור עם ב' מורה שהארת פני ה' וגילוי שכינתו תהיה בנפשו השכליית הפנימית, עד שעי''כ תלמדני את חקיך, כי יוסיף חכמה ושכל בנפשו עד שיבין גם החקים שהם מכוסים ומופלאים, כי ישכיל בהם ע''י אור פני ה' ורוח קדשו :(מלבי"ם באור הענין)


{קלו}  פַּלְגֵי מַיִם יָרְדוּ עֵינָי עַל לֹא שָׁמְרוּ תוֹרָתֶךָ: (פ)

 מצודת דוד  פלגי מים וגו'. היה תוהא על העונות ואמר עיני מורידים דמעה כנחל על אשר לא שמרו התורה והלכו כפי הנראה להם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פלגי מים. אמות המים ויקראו כן ע''ש שדרכם להתפלג ולהתפרד ללכת אילך ואילך : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (תורה) פלגי, והגם שיש בידי חטא בת שבע שתרתי אחרי עיני, כבר ירדו עיני פלגי מים על שלא שמרו תורתך, וכבר שבתי בתשובה ונמחל לי :(מלבי"ם באור הענין)


{קלז}  צַדִּיק אַתָּה יְהוָה וְיָשָׁר מִשְׁפָּטֶיךָ:

 מצודת דוד  וישר משפטיך. כ''א ממשפטיך הוא ישר : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (משפטים) צדיק אתה ה', ר''ל כל משפטי ה' הם בצדק לפי הדין, משלם לצדיק שכרו ולרשע ענשו, ובכ''ז אל תתמה ממה שתראה שמאחר תשלומי שכר הצדיק וממהר תשלומי שכר הרשע, שזה מצד שישר משפטיך, שלכן מצד היושר טוב לעכב שכר הצדיק על עולם הנצחי שהשכר נצחי, ולשלם להרשע בעוה''ז להאבידו לעוה''ב, וכמו שנתבאר למעלה סי' ע''ג :(מלבי"ם באור הענין)


{קלח}  צִוִּיתָ צֶדֶק עֵדֹתֶיךָ וֶאֱמוּנָה מְאֹד:

 מצודת דוד  צוית וגו'. ר''ל עדותיך אשר צוית המה צדק ואמונה מאד : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (עדות) צוית צדק עדותיך, וזה מבואר ע''י עדותיך, שהם חלק העדות שבתורה שמעידים איך העניש את הרשעים כפי הצדק, והשגיח על הצדיקים, כמו שיעידו כל ספורי התורה המעידים על דבר זה, וכולם בנוים על אמונה, שאתה נאמן לתת לכל אחד את המגיע לו, והגם שרואים לפי שעה שהרשע מצליח, צריך שיאמינו מאד שה' נאמן לתת לכל אחד את שכרו וענשו, כמ''ש כל דרכיו משפט, אל אמונה, ומפרש צדיק וישר הוא, צדיק נגד כל דרכיו משפט, וישר נגד אל אמונה, וכמ''ש כאן צדיק אתה ה' וישר משפטיך, ומפרש נגד צדיק, צוית צדק עדותיך, ונגד ישר מפרש ואמונה מאד :(מלבי"ם באור הענין)


{קלט}  צִמְּתַתְנִי קִנְאָתִי כִּי שָׁכְחוּ דְבָרֶיךָ צָרָי:

 רש"י  צמתתני קנאתי. הקנאה שאני מקנא לשמך על השוכחי דבריך היא צומתה אותי ומקנטת אותי בהם, (מצאתי):(רש"י)

 מצודת דוד  צמתתני. הכעס כרתה אותי כי צרי שכחו דבריך והדבר הזה מכעיס אותי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צמתתני. ענין כריתה כמו יצמיתם ה' (לעיל צד) : קנאתי. ענין כעס כמו הם קנאוני בלא אל (דברים לב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (דברים) צמתתני, אבל בכ''ז צמתתני קנאתי שאקנא על חילול כבוד השם, שע''י שאתה מאריך לרשעים, עי''כ שכחו דבריך צרי, כי עי''כ הם אומרים שאין השגחה ואין שכר ועונש :(מלבי"ם באור הענין)


{קמ}  צְרוּפָה אִמְרָתְךָ מְאֹד וְעַבְדְּךָ אֲהֵבָהּ:

 מצודת דוד  צרופה. אמרתך צרופה מסיג ושגיאה לכן אהב אותה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צרופה. ענין הזכות והטוהר מבלי פסולת ומושאל הוא מלשון צרוף כסף : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (אמרות) צרופה, ר''ל שאין מונע אותי משאשמור אמרתך, לא מצד עצמם כי אמרתך היא צרופה מאד שאין בה שום סיג ופסולת ואמרות ה' אמרות טהורות, ולא מצדי, כי עבדך אהבה, שאני דבק בה באהבה, לא מצד תקות גמול שזה לא יעמוד תמיד בצדקו, והראיה, שעשיתי מאהבה, כי.(מלבי"ם באור הענין)


{קמא}  צָעִיר אָנֹכִי וְנִבְזֶה פִּקֻּדֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי:

 רש"י  צעיר אנכי ונבזה. כד''א (שמואל א יז) ודוד הוא הקטן, נבזה אני להקטין עצמי אצל עוסקי תורה להתלמד כי פקודיך לא שכחתי מלסלסל ומלפלפל בהם בצדקתך שבתוכן צדק ואמת עולמית ואף כי מצאוני צרות היו הם עסקי ולעולם הבינני צדקם ואחיה בהם כי היא חייך וגומר (דברי' ל') : (רש"י)

 מצודת דוד  צעיר. ר''ל עם כי בעבור שומרי המצות יחשבוני אויבי לצעיר ונבזה עכ''ז לא שכחתי פקודיך ולא אשגיח עליהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צעיר. עניינו קטן ושפל : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (פקודים) צעיר, הגם שאני צעיר ונבזה, ואין לי שום כבוד מעשיית המצות, בכ''ז פקודיך לא שכחתי, כי אני עושה אותם מאהבה לא בעבור כבוד :(מלבי"ם באור הענין)


{קמב}  צִדְקָתְךָ צֶדֶק לְעוֹלָם וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת:

 מצודת דוד  צדקתך. ר''ל כי אמרתי הלא הצדקה שאתה עושה לזוכרי פקודיך המה קיימים לעולם ועוד הלא תורתך היא אמת מצד עצמה ואיך אשכחה בעבור בזיון האויב : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (תורה) צדקתך, הצדקה הנאמרת על ה' תורה על המעשים שיעשה מצד הצדקה העליונה, שלא בהשקף על מעשי בני אדם וזכותם, גם הנהגה זו שהיא קרובה עם החסד הוא גם כן צדק לעולם, כי ה' ינהיג הנהגה זו בעת הצורך אל כלל העולם, כמו עם האבות ומלכי בית דוד ועם כלל ישראל, בעת שיראה בחכמתו שזה צריך לתיקון העולם ושלימותו, וגם זה ממדת הצדק כפי ההנהגה על כלל העולם, ותורתך אמת, שכבר נמצא זה בתורה בספור הנהגת הדורות מראש ועד סוף, שזרח עליהם שמש הצדקה להשלים הכלל, כמו ביציאת מצרים ובמתן תורה שאז נהג ה' כפי הצדקה ביתר שאת להיות בזה מהלך ההשלימות לכלל הבריאה :(מלבי"ם באור הענין)


{קמג}  צַר וּמָצוֹק מְצָאוּנִי מִצְוֹתֶיךָ שַׁעֲשֻׁעָי:

 מצודת דוד  צר. לזה אף אם מצאו אותי צר ומצוק לא עזבתי מצותיך והמה שעשועי ובהם אשמח : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ומצוק. מלשון צוקה וצרה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (מצות) צר ומצוק, הגם שמצאוני צר שהיא צרה חיצונה, ומצוק שהיא צוקת הנפש הפנימים, נגד המצוק הפנימי מצותיך שעשועי, ע''י שעשועי מצותיך אגרש את צוקת הנפש ויגונה הפנימית, ונגד הצר החיצון ידעתי כי.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  צר ומצוק. עמ''ש ישעיה ח' :(מלבי"ם באור המלות)


{קמד}  צֶדֶק עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם הֲבִינֵנִי וְאֶחְיֶה: (פ)

 מצודת דוד  צדק עדותיך. עדותיך הנאמרים בצדק קיימים המה לעולם כי הצדק לא יבוטל בשום פעם לכן הבינני ואחיה ע''י בחיי עוה''ב עד עולם כאשר המה קיימים עד עולם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (עדות) צדק עדותיך לעולם, שהעדות שהעידה התורה בסיפוריה שאתה תחליץ את הצדיקים מצרתם היא צדק לעולם ונוהג תמיד, אבל אבקש הבינני ואחיה שתבינני את העדיות האלה שאבין את הדרכים איך אתה מעניש הרשעים ומושיע הצדיקים, כי פעמים רבות יש מבוכות בסתרי הנהגה זו, ע''י שרואים רשעים מצליחים וצדיקים מעונים ביסורים :(מלבי"ם באור הענין)


{קמה}  קָרָאתִי בְכָל לֵב עֲנֵנִי יְהוָה חֻקֶּיךָ אֶצֹּרָה:

 מצודת דוד  קראתי. ר''ל הלא קריאתי היא לזכני לשמור חוקיך ומהראוי א''כ שתענני : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (חקים) קראתי, כבר פירשו הקדמונים מ''ש אשר ישמעון את החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראינו אליו, שע''י שיראו שמסגולת החקים שעל ידם ה' שומע תפלת ישראל ועונה להם בעת קראם אליו עי''כ יאמרו שיש חכמה גדולה בהחקים האלה, כי חקי התורה מכוונים לעומת חקי העולם ובשמרם את חקי התורה ישמור להם כנגד גם חקי העולם כמ''ש אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם, ועז''א קראתי בכל לב ענני ה' אחר כי חקיך אצורה וזה מחייב שישמע תפלתי שזה מסגולת החקים :(מלבי"ם באור הענין)


{קמו}  קְרָאתִיךָ הוֹשִׁיעֵנִי וְאֶשְׁמְרָה עֵדֹתֶיךָ:

 רש"י  (הסימן של עדותיך דמה בן פר''ץ הוי''ו חולם אבל משאר עדותיך הדלי''ת חולם) : (רש"י)

 מצודת דוד  ואשמרה. כי אהיה פנוי מטרדת האויב : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (עדות) קראתיך, וגם אני קורא אותך לישועה נגד הצר שחקי בעלי הבחירה אינו תלוי בחקי העולם, וגם מזה תושיעני ואשמרה עדותיך שע''ז מועיל עדות התורה כנ''ל פסוק פ''ח צ''ה קי''ט קמ''ד :(מלבי"ם באור הענין)


{קמז}  קִדַּמְתִּי בַנֶּשֶׁף וָאֲשַׁוֵּעָה (לדבריך) לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי:

 מצודת דוד  קדמתי בנשף. קדמתי לכל אדם לעמוד בנשף ואצעק לך בתפלה כי אני מייחל ומקוה לקיים דברך ומתפלל אני עליהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בנשף. בלילה כמו את נשף חשקי (ישעיה כא) : ואשועה. ואצעק : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (דברים) קדמתי, וגם בעת הצרה קדמתי בנשף שהוא משל על תחלת הצרה שהיא תחלת הלילה, ושועה, לישועה כי לדבריך יחלתי שהבטחתני ע''י נתן הנביא שתושיעני מני צר :(מלבי"ם באור הענין)


{קמח}  קִדְּמוּ עֵינַי אַשְׁמֻרוֹת לָשִׂיחַ בְּאִמְרָתֶךָ:

 רש"י  אשמרות. חצי הלילה שתי אשמורות, ולדברי האומר שלש משמרות הוי לילה היה דוד עומד ממטתו בשליש הלילה הראשונה ועוסק בתורה עד חצות כמו שנאמר לשיח באמרתך, ומחצות ולהלן עוסק בשירות ותושבחות כמו שנאמר חצות לילה אקום להודות לך : (רש"י)

 מצודת דוד  קדמו עיני. עיני קדמו להפתח מתרדמת השינה שני אשמורות קודם אור היום : לשיח. לעסוק בתורה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אשמורות. חלק מחלקי הלילה קרוי אשמורה כמו ויהי באשמורת הבוקר (שמות יד) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (אמרות) קדמו, ובאותו הלילה קדמו עיני לראש אשמורת שנית לשיח באמרתך, באופן שמה שתאחר הישועה משמר אחד בלילה כבר אקום שנית לשיח באמרתך והבטחתך ולחקור מדוע לא הושעתני תיכף ולכן אבקש.(מלבי"ם באור הענין)


{קמט}  קוֹלִי שִׁמְעָה כְחַסְדֶּךָ יְהוָה כְּמִשְׁפָּטֶךָ חַיֵּנִי:

 מצודת דוד  כמשפטיך. כמנהגך לעשות חסד : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (משפטים) קולי שמעה, א. כחסדך, מצד החסד, ב. כמשפטיך חייני, מצד המשפט והדין, אם מצד הזכיות, אם מצד דין ההבטחה :(מלבי"ם באור הענין)


{קנ}  קָרְבוּ רֹדְפֵי זִמָּה מִתּוֹרָתְךָ רָחָקוּ:

 רש"י  קרבו רודפי זמה. עצת חטאים הולכים בעצת חטאיהם, ומתרחקים מתורתך ליקרב אל עצת רעתם:(רש"י)

 מצודת דוד  קרבו וגו'. ר''ל רודפי הזמה קרבו אל הזמה והשיגו אותה אבל מתורתך רחקו כי לא רדפו אחריה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  זמה. ענין דבר תיעוב ומעשה רעה כמו זמה היא (ויקרא כ) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (תורה) קרבו רודפי זמה, ר''ל הגם שהרשעים אין להם שום דבר שיאחד ויחבר אותם, כי הם נפרדים בתאותיהם ובמעלליהם שכ''א בוחר רשעה אחרת כמ''ש נפש רשע אותה רע לא יוחן בעיני רעהו, הדבר הקושר אותם ומקרב אותם הוא מה שמתורתך רחקו, שבבזה יש להם קורבה זה לזה במה שכולם כופרים בתורה ומתרחקים ממנה, הגם שבפרטי מעשיהם הם מחולקים זה מזה :(מלבי"ם באור הענין)


{קנא}  קָרוֹב אַתָּה יְהוָה וְכָל מִצְוֹתֶיךָ אֱמֶת:

 רש"י  קרוב אתה. לרחוקים הללו המתרחקים מתורתך אם ישובו מדרכם:(רש"י)

 מצודת דוד  קרוב אתה ה'. לכל קוראיך : וכל מצותיך אמת. ר''ל האמת עם המצות שהם עצמם ישלמו גמול ונאמנים המה על הדבר : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (מצות) קרוב אתה ה', אינך רחוק מן העולם כדעת הרשעים שאומרים שה' רחוק מן העולם בלתי משגיח על מעשה בני אדם, ועל כן יכחישו האפשרות שיצוה ה' מצות לבני אדם, אבל אחר שאתה קרוב אל העולם א''כ כל מצותיך אמת, שאתה צוית להם מצותיך :(מלבי"ם באור הענין)


{קנב}  קֶדֶם יָדַעְתִּי מֵעֵדֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם יְסַדְתָּם: (פ)

 רש"י  קדם ידעתי מעדותיך. קודם היות הדבר ידעתיו מתוך עדותיך קדם ירשו את הארץ צוית להם על הבכורים ותרומות ומעשרות וקדם הניחות להם מאויביהם צוית להם והיה בהניח ה' אלהיך לך וגו' (שם כ''ה) להעמיד מלך ולהכרית עמלק ולבנות בית הבחירה : כי לעולם יסדתם. כי על כל הדברים העתידים להיות לסוף העולם יסדת עדותיך : (רש"י)

 מצודת דוד  קדם. ר''ל ראשית כל הידיעות הבנתי מעדותיך אשר יסדתם לעולם ולא תבוטל כי בראותי שכולם צדק וישר אמרתי איך א''כ יבוטל הצדק בשום פעם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (עדות) קדם זה ידעתי מעדותיך מני קדם שאתה קרוב ומשגיח על העולם, שזה מסופר בעדות התורה איך היית משגיח עליהם ונתת להם תורה ומצות בעדות התורה, ולא תאמר שזה היה רק בימי קדם להאבות ודורות ראשונים ואח''כ התרחקת מן העולם כי העדות האלה לעולם יסדתם, שמה שהיה בימי קדם יסדת שכן יהיה לעולם :(מלבי"ם באור הענין)


{קנג}  רְאֵה עָנְיִי וְחַלְּצֵנִי כִּי תוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי:

 מצודת דוד  וחלצני. הוציאני מן העוני : כי תורתך וגו'. א''כ מהראוי שתוציאני מן העוני : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וחלצני. ענין הוצאה ושליפה כמו חלוץ הנעל (דברים כה) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (תורה) ראה עניי וחלצני, כי עם העוני תורתך לא שכחתי, וכל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר :(מלבי"ם באור הענין)


{קנד}  רִיבָה רִיבִי וּגְאָלֵנִי לְאִמְרָתְךָ חַיֵּנִי:

 מצודת דוד  ריבה ריבי. אתה תריב עם שונאי הריב שיש לי לריב : לאמרתך חייני. לקיים אמרתך ולא בעבור הנאות עוה''ז : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (אמרות) ריבה, ומה שנוגע לרעת בני אדם, ריבה ריבי וגאלני מידם במה שרוצים להרגני, לאמרתך חיני שתעשה זאת למען אמרתך שהבטחת לי ע''י נביא שאמלוך :(מלבי"ם באור הענין)


{קנה}  רָחוֹק מֵרְשָׁעִים יְשׁוּעָה כִּי חֻקֶּיךָ לֹא דָרָשׁוּ:

 מצודת דוד  כי חוקיך לא דרשו. ואינם ראויים לתשועה לכן רחקה מהם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (חקים) רחוק, הרשעים הגם שיחזיקו במצות שכליות בכל זאת רחוק מהם ישועה, אחר שחקיך לא דרשו, שאין שומרים רק נימוסים שכליים לא החוקים שאין יודעים טעמם ואיך יושעו תשועת הנפש :(מלבי"ם באור הענין)


{קנו}  רַחֲמֶיךָ רַבִּים יְהוָה כְּמִשְׁפָּטֶיךָ חַיֵּנִי:

 מצודת דוד  כמשפטיך. כמנהגך לרחם על הבריות : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (משפטים) רחמיך רבים, חוץ ממה שבקש לאמרתך חיני, אמר אחרי שרחמיך ה' רבים ראוי ג''כ שתחיני כמשפטיך מצד המשפט והדין כפי זכותי :(מלבי"ם באור הענין)


{קנז}  רַבִּים רֹדְפַי וְצָרָי מֵעֵדְוֹתֶיךָ לֹא נָטִיתִי:

 מצודת דוד  לא נטיתי. עם כי רבו טרדותי מן האויבים הרודפים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (עדות) רבים, כי רודפי וצרי הם רבים, וסבת רדיפתם אותי הוא יען שמעדותיך לא נטיתי שעי''כ הם צרים לי, כי.(מלבי"ם באור הענין)


{קנח}  רָאִיתִי בֹגְדִים וָאֶתְקוֹטָטָה אֲשֶׁר אִמְרָתְךָ לֹא שָׁמָרוּ:

 מצודת דוד  ואתקוטטה. הייתי מריב עמהם על אשר לא שמרו התורה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואתקוטטה. ענין מריבה כמו אקוט בדור (לעיל צה) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (אמרות) ראתי בוגדים ואתקוטטה ע''י שאמרתך לא שמרו, ועי''כ הם צרים לי ורודפים אחרי וא''כ.(מלבי"ם באור הענין)


{קנט}  רְאֵה כִּי פִקּוּדֶיךָ אָהָבְתִּי יְהוָה כְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי:

 מצודת דוד  אהבתי. אני אוהב אותם וחפץ בעשייתם ואף אם לא עשיתי כולם עכ''ז חייני כחסדך כאשר דרכך מעולם לצרף מחשבה טובה למעשה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (פקודים) ראה מזה, כי פקודיך אהבתי, עד שאני מתקוטט עם העובר עליהם וא''כ כחסדך חייני, חוץ מן המשפט שבקש, תעשה עמי ג''כ חסד, כי עם חסיד תתחסד, וזאת להתקוטט עמהם ולמסור נפשי על קדושת השם הוא מצד החסידות, כמ''ש ברכות דף כ' ברב יהודה דמסרי נפשייהו על קדושת ה' :(מלבי"ם באור הענין)


{קס}  רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת וּלְעוֹלָם כָּל מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ: (פ)

 רש"י  ראש דברך אמת. סוף דברך הוכיח על הראש שהוא אמת שכששמעו האומות אנכי ולא יהיה לך ולא תשא אמרו הכל להנאתו ולכבודו כיון ששמעו כבד, לא תרצח, לא תנאף, הודו על ראש דברך שהוא אמת:(רש"י)

 מצודת דוד  ראש דברך. תחלת דברך שאמרת בהר סיני אנכי ה' אלהיך הוא אמת : ולעולם וגו'. ולכן יעמדו לעולם כל משפט צדקך ולא תבוטל בשום זמן הואיל והמצוה הוא ה' האלהים הקיים לעד : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (משפטים) ראש דברך אמת, יש הבדל בין פנות ויסודי התורה ובין יסודות שיוציא האדם ע''י השכל האנושי, היסודות שיוציא עפ''י השכל גם אם יכוין אל האמת לא יבא תיכף אל האמת, כי החקירה תעיין גם בצד השקר, למשל כשיחקור על מציאת ה', על בריאת העולם יש מאין, יחקור גם הצד השני, אם יש אלוה או לא, אם העולם מחודש או קדמון, אבל הפנות שהניח ה' בתורתו הניח רק צד האמת, כמו בראשית ברא אלהים, הודיע שיש אלהים ושברא יש מאין, ועז''א ראש דברך אמת, וכן אמר במדרש (ב''ר פ''א) בראשית ברא אלהים הה''ד ראש דברך אמת (ורמז לזה שסופי תיבות אמת), ולעולם כל משפט צדקך, החלק המשפט המיוסד מאת ה' אינו דומה כנימוסים שיחקקו בני אדם שישתנו תמיד לפי הזמן ולפי דעות בני אדם, אבל משפט צדקך עומד קיים לעולם, והוא אמת בכל הזמנים ובכל הנדונים :(מלבי"ם באור הענין)


{קסא}  שָׂרִים רְדָפוּנִי חִנָּם (ומדבריך) וּמִדְּבָרְךָ פָּחַד לִבִּי:

 מצודת דוד  שרים וגו'. אף כי השרים רדפוני בחנם על לא חמס ובידי הלא היה לנקום נקם אבל מדברך פחד לבי ולא שלחתי בהם יד : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (דברים) שרים רדפוני חנם, ובכ''ז הגם שרדפוני לא אפחד מהם, (וגם זה נכלל במלת חנם, שאין פועלים ברדיפתם), אחר שמדברך פחד לבי, ופחד הגדול שיש לי מדברך יעבור מלבי פחד הקטן, כמו שלא יירא אדם מדבורה בעת שאריה לנגדו, שהיראה הגדולה של האריה תבטל יראה הקטנה מפני עקיצת הדבורה, וכבר אמר החכם בושתי מיראת אלוה שאירא זולתו, וגם ר''ל שע''י שיירא מה' ישמרהו מבשר ודם ולא יוכל לעשות לו רעה : (מלבי"ם באור הענין)


{קסב}  שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב:

 רש"י  שש אנכי על אמרתך. על הבטחתך הבטחתני, ד''א על אחת מאמרותיך הסתומות כשאני מבין בה, ורבותינו דרשו על המילה שהיה דוד בבית המרחץ וראה עצמו בלא ציצית ובלא תפילין ובלא תורה אמר אוי לי שאני ערום מכל מצות כיון שנסתכל במילה שמח ואמר בצאתו (מבית המרחץ) שש אנכי על אמרתך המילה שמתחלה נתנה במאמר ולא בדבור שנאמ' (בראשית יז) ויאמר אלהים אל אברהם ואתה את בריתי תשמור:(רש"י)

 מצודת דוד  על אמרתך. על קיום אמרתך : כמוצא. כאדם המוצא שלל רב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שלל רב. בזה רבה וגדולה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (אמרות) שש, וכן לא יצוייר אצלי שמחה משום דבר בעולם, כי שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב שהיא השמחה היותר גדולה, וא''כ השמחה הגדולה גם היא תבטל השמחה הקטנה :(מלבי"ם באור הענין)


{קסג}  שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי וַאֲתַעֵבָה תּוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי:

 מצודת דוד  תורתך. על כי אשר אהבתי תורתך והיא הזהירה על השקר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואתעבה. מלשון תעוב : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (תורה) שקר, אחר שתורתך אהבתי שהיא כולה אמת א''א עוד שאאהב את השקר, כי האוהב דבר ישנא את המנגד לו, ושקר הוא המנגד להאמת, ולכן שנאתי ואתעבה :(מלבי"ם באור הענין)


{קסד}  שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ:

 רש"י  שבע ביום. שחרית שתים לפני קריאת שמע ואחת לאחריה ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה : על משפטי צדקך. על ק''ש שהיא דברי תורה : (רש"י)

 מצודת דוד  שבע. ר''ל פעמים רבות וכן שבע יפול צדיק וקם (משלי כד) : על משפטי צדקך. בעבור משפטי הצדק שנתת לנו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (משפטים) שבע ביום הללתיך, הג' תפלות של היום וד' תפלות בלילה ג' בג' אשמורות וא' בחצות לילה, ובכל פעם אהללך על משפטי צדקך, איך תעשה משפט צדק בעולם :(מלבי"ם באור הענין)


{קסה}  שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל:

 מצודת דוד  לאוהבי תורתך. יהיה לאוהבי תורתך : ואין למו. לא יבוא להם מכשול : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (תורה) שלום רב לאוהבי תורתך, כבר בארו חז''ל (סוטה כ') שהתורה מגינה ומצלא מגינה מרע ומצלא מיצה''ר, ועז''א שלום רב לאוהבי תורתך היינו שלום מכל פגע ואין למו מכשול שאין חטא בא לידם, ובכ''ז,(מלבי"ם באור הענין)


{קסו}  שִׂבַּרְתִּי לִישׁוּעָתְךָ יְהוָה וּמִצְוֹתֶיךָ עָשִׂיתִי:

 רש"י  שברתי. הוחלתי : (רש"י)

 מצודת דוד  שברתי. ר''ל לא טרדו אותי צרות האויב כי קויתי לישועתך ועשיתי מצותיך ולא רפו ידי מהם בעבור טרדת הצרה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שברתי. ענין תקוה כמו שברו על ה' (לקמן קמו) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (מצות) שברתי לישועתך ה' ומצותיך עשיתי, הגם שהמצוה אינה מצלת מיצה''ר, שברתי לישועתך שאתה תושיעני גם בזכות המצוה, כמ''ש יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב''ה עוזרו אינו יכול לו :(מלבי"ם באור הענין)


{קסז}  שָׁמְרָה נַפְשִׁי עֵדֹתֶיךָ וָאֹהֲבֵם מְאֹד:

 מצודת דוד  ואהבם מאוד. ר''ל שמרתי המצות מאהבה ולא מיראת העונש בלבד : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (עדות) שמרה נפשי עדותיך, ספורי התורה המעידים על השגחה ושכר ועונש שמרה נפשי ואהבם מאד, ועי''כ.(מלבי"ם באור הענין)


{קסח}  שָׁמַרְתִּי פִקּוּדֶיךָ וְעֵדֹתֶיךָ כִּי כָל דְּרָכַי נֶגְדֶּךָ: (פ)

 רש"י  כל דרכי נגדך. אתה יודע כל דרכי : (רש"י)

 מצודת דוד  כי כל דרכי נגדך. ר''ל כי יודע אני אשר כל דרכי המה נגדך כי אתה משגיח בכל : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (פקודים) שמרתי פקודיך ועדותיך היינו המצות שנקראים פקודים שמעוררים הזכרון אל עדותך, כמו השבת והמועדים שהם לזכרון על עדות החידוש והנפלאות, כי אני רואה שכל דרכי נגדך, ואתה משגיח על כל דרכי בהשגחה פרטית :(מלבי"ם באור הענין)


{קסט}  תִּקְרַב רִנָּתִי לְפָנֶיךָ יְהוָה כִּדְבָרְךָ הֲבִינֵנִי:

 רש"י  כדברך הבינני. דברי תורתך כהלכתן וכהווייתן : (רש"י)

 מצודת דוד  תקרב. תפלתי תקרב אליך והתפלה היא שתבין לי התורה כדברך ר''ל כפי אמתת כוונת דברך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (דברים) תקרב רנתי לפניך, הרנה קודמת אל התפלה והתחנה, שתחלה מרנן ואומר מזמורים ואח''כ מתפלל, בקש שבעת שתקרב הרנה ויתחיל לומר פסוקי דזמרה תיכף כדברך הבינני שאבין מה שאתפלל :(מלבי"ם באור הענין)


{קע}  תָּבוֹא תְּחִנָּתִי לְפָנֶיךָ כְּאִמְרָתְךָ הַצִּילֵנִי:

 מצודת דוד  כאמרתך. כאשר אמרת לי בהבטחה ע''י נתן הנביא : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (אמרות) תבא, ואחר כך תבא התחנה ותתקבל ותצילני כאמרתך והבטחתך :(מלבי"ם באור הענין)


{קעא}  תַּבַּעְנָה שְׂפָתַי תְּהִלָּה כִּי תְלַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:

 רש"י  תבענה. תדברנה : (רש"י)

 מצודת דוד  כי תלמדני. כאשר תלמדני חוקיך אז תאמרנה שפתי תהלה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תבענה. ענין אמירה כמו יביע אומר (לעיל יט) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (חקים) תבענה, כבר התפלל ששה פעמים ואמר למדני חקיך, ועתה בגמר תפלתו שמובטח שמלא ה' שאלתו נותן תהלה על שלמדהו חקים, שהיא בתפלה השביעית (כמ''ש שבע ביום הללתיך) מובטח שקבל ה' תפלתו ונותן שבח ע''ז :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (קעא-קעב) שפתי, לשוני. הלשון הוא הדבור התבוניי והשפה היא חיצונית כמ''ש בכ''מ :(מלבי"ם באור המלות)


{קעב}  תַּעַן לְשׁוֹנִי אִמְרָתֶךָ כִּי כָל מִצְוֹתֶיךָ צֶּדֶק:

 רש"י  תען לשוני. כל עניה לשון קול רם הוא ואב לכולם וענו הלוים ואמרו (דברים כז) : (רש"י)

 מצודת דוד  תען. בהרמת קול תדבר לשוני אמרתך כי המה דברים צודקים ומהראוי לדבר בהם בפרסום רב ובקול גדול : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תען. ענין הרמת קול כמו וענו הלוים וגו' קול רם (דברים כז) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (מצות) תען לשוני, השפה הוא הדבור הפשוט, והלשון מורה על הדבור הנשגב התבוניי, אחר ששפתי יביעו תהלה אז תען לשוני אמרתך, ואשיג בדרכי הבינה טעמי המצוה, שאחר שתלמדני החקים שאין טעמם נודע אבין בבינתי טעמי המצות ואען לומר שכל מצותיך צדק, ונגד מ''ש תחלה כל מצותיך אמונה יכיר עתה טעמי המצות כולם ושהם צדק ומושגים עפ''י השכל לא אמונה בלבד :(מלבי"ם באור הענין)


{קעג}  תְּהִי יָדְךָ לְעָזְרֵנִי כִּי פִקּוּדֶיךָ בָחָרְתִּי:

 מצודת דוד  תהי ידך. תהא ידך מוכנת לעזרני : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (פקודים) תהי ידך, כבר התבאר שע''י הפקודים יעורר הנפלאות ודרך ההשגחה הפרטית, ובזה לא תעזור אותי ע''י אמצעים ושלוחים, רק תהי ידך לעזרני בידך בבלי אמצעי כי פקודיך בחרתי :(מלבי"ם באור הענין)


{קעד}  תָּאַבְתִּי לִישׁוּעָתְךָ יְהוָה וְתוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי:

 מצודת דוד  תאבתי. אני מתאוה וחושק לישועתך ויהי אז תורתך שעשועי כי לא אטרד בטרדת האויב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תאבתי. ענין תאוה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (תורה) תאבתי, מה שתאבתי לישועתך הוא כדי שעי''כ יהיה תורתך שעשועי ולא אתבטל ע''י היסורים מת''ת :(מלבי"ם באור הענין)


{קעה}  תְּחִי נַפְשִׁי וּתְהַלְלֶךָּ וּמִשְׁפָּטֶךָ יַעֲזְרֻנִי:

 מצודת דוד  ותהללך. למען תהללך לא בעבור הנאות עוה''ז : ומשפטיך. המשפטים אשר תשפוט בשונאי המה יעזרוני מידם ואהיה א''כ פנוי להללך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (משפטים) תחי נפשי כדי שתהללך, זאת מגמתי בחיים כדי שאוכל להלל אותך כי לא המתים יהללו יה, ועי''כ משפטיך יעזרוני, תהיה העזר מצד המשפט והדין אחר שאתמוד להלל את ה' :(מלבי"ם באור הענין)


{קעו}  תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ כִּי מִצְוֹתֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי: (פ)

 מצודת דוד  תעיתי כשה אובד. ר''ל כמו השה הזה כשהוא אבוד מן העדר אינו יודע לחזור עד שיבקשו הרועה כן תועה אני בדעתי ולא אדע מעצמי כל תוכן כשרון הדרך לכן בקש אתה את עבדך וראה את הדרך אשר ילך בה כי לא שכחתי מצותיך והבא לטהר הלא מסייעין לו מן השמים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (מצות) תעיתי, וגם אם תעיתי כשה אובד ששכח את רבצו ותועה ואין לו מרעה, תהיה אתה הרועה המבקש את שיו הנדח, ור''ל באשר אני נרדף מפני שאול תועה בח''ל, תבקשני ותשיבני לא''י, כי אף ששכחתי רבצי ומקום המרעה לא שכחתי מצותיך, לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי : (מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-קכ

{א}  שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֶל יְהוָה בַּצָּרָתָה לִּי קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִי:

 רש"י  שיר המעלות. שיאמרו הלוים אותו על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל עד עזרת נשים ויש כאן ט''ו מזמורים של שיר המעלות, ורבותינו אמרו שיסדן דוד להעלות את התהום כמו שמפורש במסכת סוכה, ולפי אגדה פתרונו שיר למאה עולות : (רש"י)

 מצודת דוד  שיר המעלות. אלה חמשה עשר שירי המעלות אמרם דוד שיאמרו אותם הלוים בחמש עשרה המעלות העולות מעזרת נשים לעזרת אנשים שיר אחד על מעלה אחת : אל ה' וגו'. ר''ל בעת הייתי בצרה פניתי אל ה' אני קראתי אליו והוא ענה לי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  שיר המעלות, התפלל לה' שיצילהו מבעלי לה''ר, אל ה' הנה בכל צרה קראתי אל ה' ויענני, אבל יש צרה גדולה מזו שלא אוכל להמתין עד בא הצרה ועד שאקרא ואתפלל, והוא הפה של אנשי רמיה ובעלי לה''ר, שמן האויב הגלוי והצרה הגלויה אדע להזהר ולקרא אל ה' לא כן אלה שמכסים שנאה במשאון, על כן אבקש.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בצרתה. הוספת התי''ו מורה על רוב הצרה, וכן ישועתה עזרתה ודומיה :(מלבי"ם באור המלות)


{ב}  יְהוָה הַצִּילָה נַפְשִׁי מִשְּׂפַת שֶׁקֶר מִלָּשׁוֹן רְמִיָּה:

 רש"י  משפת שקר. זרעו של הרשע שצדין את הבריות בפיהם בעלילות רשע : (רש"י)

 מצודת דוד  ה' הצילה. אתה ה' גם עתה הצילה נפשי מאנשי שפת שקר ומאנשי לשון רמיה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ה' הצילה נפשי משפת שקר, כי לא אוכל להמתין עד בא רעתם רק הצילני מהם תיכף, ושפת שקר הוא שמוציא שקרים ולה''ר שלא בפניו, ולשון רמיה הוא שדובר אליו ברמאות שבפניו מתדמה כאוהב ובקרבו ישים ארבו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  שפת שקר לשון רמיה. הלשון הוא הדבור הפנימי שהוא מרמה בתחבולות ובתבונה, והשקר הוא בשפה פשוטה :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  מַה יִּתֵּן לְךָ וּמַה יֹּסִיף לָךְ לָשׁוֹן רְמִיָּה:

 רש"י  מה יתן לך. הקב''ה : ומה יוסיף לך. שמירה ומחיצות הרי את נתונה לפנים משתי מחיצות : (רש"י)

 מצודת דוד  מה יתן לך וגו'. אתה לשון רמיה מה היא השמירה אשר יתן עוד עליך ומה יוסיף עוד הלא כבר נתונה אתה לפנים מחומת השפתים והשינים ואם אלה לא הועילו לשמרך מה נוסיף עוד שמירה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  מה יתן לך, אתה לשון רמיה, מה יתן לך דבר זה איזה תועלת, או מה יוסיף לך זה איזה ריוח על מה שיש לך מכבר, כמ''ש אומרים לבעל לה''ר מה הנאה יש לך :(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים עִם גַּחֲלֵי רְתָמִים:

 רש"י  חצי גבור שנונים. והרי את הורגת במקום רחוק כחץ : עם גחלי רתמים. כל הגחלים כבו מבחוץ כבו מבפנים ואלו כבו מבחוץ ולא מבפנים ד''א מה יתן לך מה סופו של הקב''ה לגזור עליך חצי גבורים עם גחלי רתמים חצים מלמעלה וגיהנם מלמטה : (רש"י)

 מצודת דוד  חצי גבור. דומה אתה לחצים שנונים שביד הגבור שהורג עמהם ברחוק מקום כן אתה פה תאמר לה''ר ותהרוג את העומד ממרחק : עם גחלי רתמים. דומה אתה עם גחלים מעצי רותם כי עם שהם נראים כבוים מבחוץ בוערים המה מבפנים כן אתה תדבר חלקלקות ובסתר תדבר עליו לה''ר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שנונים. חדודים כמו שננו כחרב לשינם (לעיל סד) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  חצי גבור שנונים, אתה דומה כחצי גבור השנונים שממית מרחוק, וכגחלי רתמים שאין נשמרים מהם והם בוערים באש מקרוב, וזה נגד שפת שקר שאומר לה''ר ברחוק וממית, ולשון רמיה מרמה אותו בקרוב ושורף אותו בהבל פיו :(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  אוֹיָה לִי כִּי גַרְתִּי מֶשֶׁךְ שָׁכַנְתִּי עִם אָהֳלֵי קֵדָר:

 רש"י  אויה לי. אמרה כנסת ישראל כי כבר לקית בגליות רבים הרי גרתי משך עם בני יפת במלכות פרס ויון ומשך : (רש"י)

 מצודת דוד  אויה לי. אמר על לשון בני הגלות אשר יתאוננו על מרבית לה''ר שביניהם ויאמרו אויה לי איך לא אקח מוסר הלא זה הדבר אשר בעבורם הייתי בגולה כגר אצל בני משך ושכנתי בגולה אצל הקדרים יושבי אהלים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  משך. שם אומה ונזכרת בתורה וקדר הם ממלכות ישמעאל ורוב הגולה המה ביניהם : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אויה לי, כבר אוי לי אם גרתי משך או אם שכנתי עם אהלי קדר שהם אנשים פראים אויבים ומעיקים, אבל.(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  רַבַּת שָׁכְנָה לָּהּ נַפְשִׁי עִם שׂוֹנֵא שָׁלוֹם:

 מצודת דוד  רבת. זמן רב שכנה נפשי עם שונאי השלום : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  רבת, רעה זו רבה יותר, מה ששכנה לה נפשי עם שונא שלום, שאני שוכן בתוך אחי בין בני ישראל והם שונאים שלום והוא גרוע יותר מבני קדר ומשך, כי.(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  אֲנִי שָׁלוֹם וְכִי אֲדַבֵּר הֵמָּה לַמִּלְחָמָה: (פ)

 רש"י  אני שלום. עמהם : וכי אדבר. עליהם שלום המה באים להלחם בי : (רש"י)

 מצודת דוד  אני שלום. אני בפה שלום וכאשר אדבר אליהם שלום המה מתעוררים למלחמה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אני שלום, הגם שאני שלום עמהם, וכי אדבר עמהם שלום המה (ידברו שלום) למלחמה, שאני אדבר ותוכי כברי, והם ידברו שלום ובלבם ישימו ארבם בשנאת חנם, וזה גרוע ממשך ואהלי קדר שרעתם גלויה וידעתי להזהר מרעתם :(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-קכא

{א}  שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי:

 רש"י  (שיר למעלות. הפשט כשהיו הלוים מתחילין לעלות במעלות אמרו שיר זה אע''פ שזה השיר לא נכתב בראשונה אין מוקדם ומאוחר) (ס''א מצאתי) : שיר למעלות. רמז במזמור שני למעלות העולות לצדיקים לעתיד לבא מתחת עץ החיים לכסא הכבוד דתניא בספרי שיר המעלות אין כתוב כאן אלא שיר למעלות שיר למי שעתיד לעשות מעלות לצדיקים לעתיד לבא, וזהו שיסד הקליר (בסילוק דיוצר של יום ב' דסוכות שיסד ר' אליעזר הקליר שהוא בנו של רשב''י בחגיגה פ' אין דורשין ע''ש) ומתחתיה שלשים מעלות זו למעלה מזו עד כסא הכבוד טסות ועולות בשיח נעימות שיר המעלות : (רש"י)

 מצודת דוד  אשא עיני. דרך המצפה על העוזרים לעלות על ההרים ונושא עיניו למרחוק לראות מאין יבואו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  למעלות. כמו המעלות והלמ''ד במקום ה''א הידיעה : אל ההרים. כמו על ההרים. מאין. מאיזה מקום וכן מאין אתם (בראשית כט) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שיר למעלות, הוסד על השגחת ה' הפרטיית החופפת על הצדיקים, אשא עיני אל ההרים, יצייר כי כאשר היה בצרה הגיע לו תשועה פתאום מלמעלה מראשי הררי עד, והוא נושא עיניו אל ההרים שמשם בא לו העזר לראות מאין יבא עזרי, מאיזה מקום בא העזר, וראה שלא בא מעבר ההרים. רק.(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  עֶזְרִי מֵעִם יְהוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:

 מצודת דוד  עזרי. ר''ל אבל לא מצאתי עזר רק מה' וגו' : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  עזרי בא מעם ה' עושה שמים וארץ, ר''ל עושה הטבע ומה שהוא למעלה מן הטבע, שהנהגת הטבע מיחס לעושה הארץ ומנהיגה עפ''י השמים שהוא המערכת, והנהגת הפליאה מיחס לעושה השמים ומנהיגם בכח שלמעלה מהם, וכן העזר הזה נדמה לי שהוא ארצי טבעיי ובאמת הוא שמימיי השגחיי :(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ אַל יָנוּם שֹׁמְרֶךָ:

 מצודת דוד  אל יתן למוט. כאלו אחד יאמר לחבירו דרך נחמה הנה עזרה טובה היא כי לא יתן רגלך לנטיה ומעידה ולא ינום שומרך ר''ל לא יסיר השגחתו ממך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  למוט. מלשון נטיה ומעידה : ינום. מלשון תנומה והוא שינה מועטת וקלה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אל, מצייר ששומע קול אומר אליו, מה תשא עיניך לדרוש מקום העזר כאילו הוא דבר התחדש עתה, דע כי הגבוה ממך לא סרה השגחתו מאתך רגע. והשגחתו כפולה, א. דבוקה בך עצמך ולא יתן למוט רגלך שמחזיק אותך בעצמך בל תמוט, ב. חוץ ממך, הוא נדמה כשומר העומד אצלך לשמור אותך מפגעים חיצונים, אולם השומר הזה נעלה מיתר שומרים כי לא ינום שומרך, כי שומר אחר ילאה ע''י תנומה ותופסק שמירתו :(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל:

 מצודת דוד  הנה לא ינום. כי הנה מעולם אינו מסיר השגחתו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  הנה לא ינום, שלא ינום מחמת לאות וחולשה, ויותר מזה כי לא יישן כלל כי לא נמצא אצלו טבע השינה כלל, שבן אדם אף מי שלא ינום מחמת עיפות הלא מוכרח הוא לישן ולהעמיד אז שומר אחר תחתיו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  לא ינום. מחמת עיפות. ולא יישן. כלל אפי' השינה הטבעיית, ובארתי זה (ישעיה ה' כ''ז) :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  יְהוָה שֹׁמְרֶךָ יְהוָה צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ:

 מצודת דוד  ה' צלך. כמו הצל מגין מחום השמש כן יגן על ימינך לעשות בה חיל : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ה', עוד מעלה בשמירתו, כי מלבד שה' שומרך מפגעים ארציים הוא גם כן צלך, שהוא צל גם מרעות טבעיות שמיימיות, ואינו דומה כשומר אחר שאינו תמיד עמך, כי הוא נמצא תמיד על יד ימינך, עד שמצד שהוא צלך :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה:

 מצודת דוד  יומם. ביום לא יזיק לך חום השמש ובלילה לא יזיק לך לחות הירח המביא תחלואים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ישליו. מלשון שלוה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יומם השמש לא יככה, תשמר מרעת השמש ביום ומרעת הירח הלילה הגם שטבעיהם מתנגדים זה לזה זה חם ויבש וזה קר ולח, ומצד שה' שומרך תהיה שמירתו בשני ענינים, א. שמירת הגוף ועז''א.(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  יְהוָה יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ:

 מצודת ציון  בחילך. היא החומה הנמוכה אשר מחוץ להחומה הגבוהה וכן ויאבל חיל וחומה (איכה ב) : בארמנותיך. ענין היכלות ופלטרין : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ה' ישמרך מכל רע, שבזה ישמור את גופך מכל מיני רעות שבעולם, ב. שמירת הנפש מחטא, ה' ישמר את נפשך, ושמירות האלה כוללים בכל המקומות ובכל הזמנים, נגד המקומות אומר.(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  יְהוָה יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם: (פ)

 מצודת דוד  צאתך. שלא תכשל בצאתך בדרך ובבואך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ה' ישמר צאתך ובואך, ונגד כל הזמנים אומר מעתה ועד עולם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ישמר צאתך. וגם בואך, אף שבעיר א''צ שמירה כ''כ ובברכה אמר בהפך ברוך אתה בבואך וגם ברוך אתה בצאתך הגם שבמקום אחר אין הברכה מצויה כ''כ כמו אם יושב בביתו :(מלבי"ם באור המלות)

תהילים פרק-קכב

{א}  שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית יְהוָה נֵלֵךְ:

 רש"י  שמחתי באומרים לי. שמעתי בני אדם שאומרים מתי ימות אותו זקן וימלוך שלמה בנו ויבנה בית המקדש ונעלה לרגל ואני שמח : (רש"י)

 מצודת דוד  שמחתי. הוא מאמר בני הגולה שאומרים הן מאז שמחתי בעת שהיו אומרים לי נלך אל בית ה' בזמן הרגל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  היושבי. היו''ד יתירה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שיר המעלות לדוד, מדבר בשבח ירושלים, מצייר את האומה בכללה כגוף אחד המורכב מאיברים פרטים שונים וירושלים היא העיר שחוברה לה יחדיו ויתחברו האיברים הפרטים, להיות גוף שלם יחול בו רוח החיים ונפש המשכלת ונפש האלהית, והנה בית ה' הנמצא בה היא הכלי המכין את הגויה הכללית אל חול השכינה ונפש האלהית בה, אמנם העיר עצמה היא כלב ומוח בגויה אשר יכינו אותה אל קבלת נפש החים ונפש המשכלת, עפ''ז יאמר הנה שמחתי באומרים לי בית ה' נלך, מצד ששם ה' שכן והוא משכן השכינה והאלהות בקדש, אמנם.(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם:

 רש"י  עומדות היו רגלינו. במלחמה בכל מקום בשביל שעריך ירושלים שעוסקין בהן בתורה : (רש"י)

 מצודת דוד  עומדות. מרוב אדם הבאים והיוצאים היינו מתעכבים ועומדים בשערים זמן מה עד אשר נוכל לבוא בה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גברתה. היא אשת האדון כמו מפני שרי גברתי (בראשית יז) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים, גם עוד בטרם נבא אל בית ה' להביט במשכיות האור האלהי הזורח משם על הגויה הישראלית בכללה, גם בעת צעדו רגלינו בשערי ירושלים, כבר עומדות היו רגלינו, כי מצאנו שם מצב ומעמד שעל ידו תעמוד הגויה על רגליה להיות גוף חי ושלם, ומפרש כי.(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו:

 רש"י  ירושלים הבנויה. כשיבנה שלמה בני בית המקדש בתוכה תהא בנוי' בשכינה ומקדש וארון ומזבח : כעיר שחוברה לה. כשילה שדימה הכתוב זו לזו שנאמר (דברים י''ב) אל המנוחה ואל הנחלה מנוחה זו שילה נחלה זו ירושלים, ורבותינו אמרו יש ירושלים הבנויה בשמים ועתידה ירושלים של מטה להיות כמותה : (רש"י)

 מצודת דוד  ירושלים. זאת ירושלים אשר היא בנויה בכל מיני פאר כעיר אשר חוברה לה יחדיו כל הבונים לכללה בכל מיני פאר ויופי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ירושלים היא הבנויה כעיר שחברה לה יחדו, שאליה ובעבורה יתחברו האברים הפרטים של הגוף הכולל יחדיו להיות גוף אחד :(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהֹדוֹת לְשֵׁם יְהוָה:

 רש"י  ששם עלו שבטים. אשר שם בשילה עלו שבטים כשעלו ממצרים ונקבע המשכן בתוכה. שבטי יה שהוא עדות לישראל. לפי שהיו האומות מליזין אחריהם כשיצאו ממצרים ואומרים עליהם שהם ממזרים אם בגופם היו שולטין המצרים בנשותיהם לא כל שכן אמר הקב''ה אני מעיד עליהם שהם בני אבותיהם הטיל שמו עליהם הראובני השמעוני (במדבר כ''ו) הוסיף עליהם אותיות השם אחת מכאן ואחת מכאן נמצא השם הזה יה עדות לישראל : (רש"י)

 מצודת דוד  ששם. אשר שם עלו השבטים שהם שבטי יה ר''ל עם ה' : עדות לישראל. העליה הזאת היתה עדות לישראל שהשכינה שוכן בה לגודל הנס הנעשה אז כי היתה מכילה את כל ההמון הזה ולא היה צר להם המקום : להודות לשם ה'. ומהראוי היה להודות לה' על הדבר ההוא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  השאננים. ענין ההשקט והמנוחה כמו שאנן מואב (ירמיה מח) : לגאיונים. היא מלה מורכבת מלשון גאוה ומלשון אונאה וגזל כמו ואיש לא יונה (יחזקאל יח) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ששם, כי לשם עלו שבטים שבטי יה והתחברו כולם ע''י העיר הזאת, עד שהיא עדות לישראל שהם גוי אחד מתאחדים, במה שכולם מתקבצים שם בשלש מועדי השנה לתכלית אחד להודות לשם ה', עד שהתכלית הזה להודות לשם ה' הוא הכח הפנימי הקושר האיברים הפרטים, והוא חיי הגויה הכללית, והעיר ששם יתקבצו היא כמו הלב שבו תחול רוח החיים המחיה את הגויה ומקרב העצמות המפוזרות עצם אל עצמו.(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִיד:

 רש"י  כי שמה ישבו וגו'. כי גם בירושלים תשרה השכינה וישבו שם כסאות לשפוט בהם את האומו' וכסאות מלוכה לבית דוד : (רש"י)

 מצודת דוד  כי שמה. ר''ל ראויה היתה השראת שכינה כי שמה ישבו כסאות רבות לעשות משפט והם כסאות סנהדרין ואף שם היה כסאות לבית דוד הדנין דין אמת : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי שמה, והיא ג''כ כמו הנפש המדבר אשר בגויה, כי שמה ישבו כסאות למשפט שהם הסנהדרין ושופטי ישראל, ומשם תצא תורה ודת ודין ושמה ישבו כסאות לבית דוד שמשם תצא ההנהגה הכללית לכל פרטי האומה :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ:

 רש"י  שאלו שלום ירושלים. ואמרו לה ישליו אהביך ויהי שלום בחילך : (רש"י)

 מצודת דוד  שאלו. לזאת שאלו מה' שלום ירושלים להיות בנויה כמאז : ישליו אוהביך. כאילו לירושלים ידבר לומר גם האוהבים אותך יהיו בשלוה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  שאלו, אחר שבאר שירושלים היא המעמדת חבור הגויה הכללית ואחדותה, אומר כמו שאם תשאל לשלום הגויה האישיית נשיב לו ששלומה תלוי אם האיברים והכחות שבגויה מקושרים ויש להם שלום יחדיו, כי בעת יעשה פירוד ביניהם אז יבא המות, כן אם ישאלו לשלום ירושלים נאמר התשובה ששלומה תלוי אם ישליו אהביך, אם אוהבי ירושלים יהיה ביניהם שלוה פנימית בזה תלוי שלום ירושלים, אחר שעקר ענין ירושלים היא אחדות האומה, וא''כ אם יתעורר בין אישיהם ריב ומדנים ופירוד לבבות לא נמצא שלום ירושלים, כי עקר שלומה היא אם היא כעיר שחוברה לה יחדיו, לא אם יתפרדו, והנה יש הבדל בין שלום ובין שלוה ששלום הוא השלום החיצוני ושלוה הוא השלוה הפנימית, אמר שע''י שישראל יהיה להם שלוה פנימית, שעל זה אמר אוהביך, שיהיה אהבה ביניהם הגם שלא יהיה להם שלום עם אויביהם החיצונים זה יגרום שלום ירושלים החיצון, ואז ע''י.(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ:

 מצודת דוד  יהי שלום וגו'. ר''ל לא יצור עליה האויב ולא ינתוץ את הארמונות : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  שיהי שלום בחילך החיצון בהחומה הסובבת את ירושלים ע''י שיתאגדו השבטים השוכנים סביב ירושלים ולא יהיה מצות ומריבות סביב חומתה בין שבט לשבט, עי''כ יהיה גם שלוה בארמונותיך הפנימים :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (ז-ח) שלום, שלוה. שלוה היא שלות הגוף והבית בפנימיותו, ושלום הוא השלום החיצון עם אויביו, שלו הייתי ויפרפרני, ואני אמרתי בשלוי, על בריאת הגוף. טוב פת חרבה ושלוה בה על שלום הבית, בחילך החומה החיצונה שסביב חומת העיר, ויאבל חיל וחומה :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ:

 רש"י  למען. ישראל אחי ורעי : אדברה נא. אני דוד המלך שלום בך : (רש"י)

 מצודת דוד  למען אחי ורעי. כאילו כ''א מבני הגולה אומר לא בעבור עצמי בלבד אתפלל על שלום העיר כ''א גם בעבור אחי ורעי המה כל בני ישראל : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  למען אחי ורעי, אומר הנה מה שנוגע לתועלות הקיבוץ המדיני לטובת אחי ורעי אדברה נא שלום בך, היא תלויה בהשלום הנמצא בך שבזה ימצא מה שהוא מהמועיל להצלחה המדינית, אולם.(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  לְמַעַן בֵּית יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ: (פ)

 מצודת דוד  למען בית ה'. ולמען המקדש אשר יבנה בה אבקשה טוב לך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  למען בית אלהינו, מה שנוגע לבית אלהים לצורך הטוב הנפשי והאושר הרוחני מהקדושה והנבואה והשכינה אבקשה טוב לך זה תלוי בהטוב שיעשה במצות ובמע''ט, אולם באר בזה כי התועלת המדיני המושג מירושלים הוא דבר גלוי וא''צ לבקשו כמטמונים כי הוא דבר מבואר, ואוכל לדבר ולבארו תיכף, אולם הטוב המושג מבית אלהים הוא דבר צפון שצריך לבקשו לדרוש אחריו, כי ענינים ההאלהים לא יושגו רק אחר הדרישה והחיפוש : (מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-קכג

{א}  שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם:

 רש"י  שיר וגו' היושבי. יו''ד יתירה : (רש"י)

 מצודת דוד  אליך נשאתי וגו'. להיות צופים ומביטים לעזרה : היושבי. אתה היושב בשמים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  שיר המעלות, בקשה על התשועה בהיות בטחונו בה' לבדו, אליך נשאתי את עיני ר''ל כי הבוטח בה' שיושיעהו ע''י אמצעיים טבעיים הוא נושא לבו אל ה' ועיניו על האמצעיים שמהם ועל ידם יצפה להשיג עזרתו, (שעז''א המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה, ר''ל שהמתפלל על צרכי העולם הגם שיתן עיניו למטה על דברים השפלים, צריך עכ''פ שיהיה לבו למעלה אל המנהיג והמניע את הכל), אבל אנכי רק אליך נשאתי את עיני, אני מקוה שאתה תבחר האמצעים אל התשועה, לא באמצעות העולם השפל רק מצד שאתה היושבי בשמים ומנהיג ומניע את המערכת :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ:

 מצודת דוד  אל יד. צופים אל יד אדוניהם ליתן להם דבר מה ואינם חדלים מלצפות עד אשר יתן להם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  הנה, מציין זה בשני משלים נאותים מאד, הנה העבדים אין נושאים עיניהם רק אל יד אדוניהם שהיד הזאת לפעמים תכם בשבט ולפעמים תתן להם לחם ומזון, כן עינינו אל ה' אלהינו בין שהוא ה' מרחם, בין שהוא אלהינו הדיין ומוכיח ומיסר, ואומר שלא לבד שנדמה כעבדים אל יד אדוניהם שהאדון הוא המשפיע הראשון, כי גם כעיני שפחה אל יד גבירתה, שהגבירה אינה המשפעת בעצם וראשונה כי היא מקבלת מן האדון, ובכ''ז תשא השפחה עיניה אליה, כן עינינו אל ה' בין מצד שאנו חושבים אותו כהאדון שממציא הטוב בראשונה, בין כגבירה שהיא אמצעית בין המשפיע והמקבל ומושטת הטוב שקבלה מהמשפיע ליד המקבל, וכן אתה מצד שאתה ה' מהוה כל הווה אתה המשפיע הראשון וממציא הטוב, ומצד שאתה אלהינו המשגיח עלינו ומושיט לנו את הטוב, אתה גם האמצעי שמושיט הטוב אלינו באופן שאתה ממציא הטוב וגם המביאו אלינו, וכן אנו מצפים עד שיחננו הגם שאין אנו ראוים עפ''י הזכות יעשה זאת מצד החנינה :(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  חָנֵּנוּ יְהוָה חָנֵּנוּ כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז:

 מצודת דוד  כי רב. בא לנו בזיון הרבה עד נשבע ממנו לגודל הרבוי והוא ענין מליצה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שבט. ענין ממשלה על כי ביד המושל שבט המוסר לייסר המחויב וכן לא יסור שבט מיהודה (בראשית מט) : גורל. הנחלה שנפל לגורלם לחלקם ועל כי על פי רוב מחלקים נחלה בגורל אמר לשון גורל : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  חננו ה', הגם שאין לנו זכיות ראוי שתחננו, ותוסיף חנינה מצד שרב שבענו בוז, וחוץ מהבוז ששבענו, הנה.(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  רַבַּת שָׂבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּ הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים הַבּוּז לִגְאֵיוֹנִים: (פ)

 רש"י  הלעג השאננים. לעג הגוים השאננים שבענו : הבוז. שבזו את גיא היונים היא ירושלים : לגאיונים. כתיב חד וקרינן תרין : (רש"י)

 מצודת דוד  רבת. הרבה שבעה נפשנו מן הלעג הבבלי' היושבי' שאנן והשקט : הבוז. מן הבזיון אשר היא לגאי יוני' ר''ל אשר הגאים והמאנים בזו אותנו וכפל הדבר במ''ש למרבית הבזיון : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  רבת, זה רע וגדול יותר מה ששבעה לה נפשנו (כי הוא דבר הפולח ובוקע בעומק הנפש), מה שהלעג של השאננים הוא הבוז לגאיונים, שכבר באנו למדרגה התחתונה כ''כ עד שמה שהשאננים מלעיגים על צרותינו זה נעשה בוז לגאיונים שבהם, שבעלי הגאוה שביניהם מבזים אותם על שישימו לב ללעוג מעם שפל כזה שאין אנו חשובים בעיניהם אף להיות נושא הלעג, כמו שיבזו איש נכבד שילעג על מי שהוא בתכלית השפלות : (מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  הלעג, הבוז. לעג גדול מבוז שהבוז יהיה גם בלב, ופי' הלעג של השאננים הוא הבוז לגאים, והנו''ן נוספת כנו''ן עליונים :(מלבי"ם באור המלות)

תהילים פרק-קכד

{א}  שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד לוּלֵי יְהוָה שֶׁהָיָה לָנוּ יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל:

 מצודת דוד  לולי ה'. אם לא ה' אשר היה עמנו : יאמר וגו'. סרס המקרא יאמר נא ישראל לולי ה' וגו' : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  שיר המעלות, ספר איך חסד ה' הצילם משני מיני האויבים, אויבי הגוף ואויבי הנפש, לולי ה', ר''ל שני דברים היה לנו למעוז, א. מה שאנחנו היינו לה', ב. מה שה' היה לנו ר''ל התנאי האחד לתשועתינו היה מה שאנחנו נשעננו בכל לב על ה' ולא שכחנו שמו ותורתו, ועז''א לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל, לולא מה שאנחנו אמרנו שה' לנו ובטחנו בו, ב. התנאי השני מה שעי''כ באמת היה ה' לנו, ועז''א.(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  לוּלֵי יְהוָה שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם:

 מצודת דוד  בקום. בעת אשר קם עלינו אדם להרוג ולאבד : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  לולי ה' שהיה לנו באמת בקום עלינו אדם, שע''י שאנחנו בטחנו עליו כן היה גם הוא לנו למושיע, ולולי שני אלה הדברים אז אבדנו בין בגוף בין בנפש, נגד אבדת הגוף אומר.(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ:

 רש"י  בחרות אפם בנו. כשחרה אפם בנו : בחרות. כמו בעשות : (רש"י)

 מצודת דוד  אזי. אם לא היה ה' עמנו אזי היו בולעים אותנו חיים והוא ענין מליצה על כי התאב לאכול לא ימתין עד יבושל כי אם אוכלו חי ואמר כאילו מרוב תאותם לבלעני היו ממהרים לבלוע חי : בחרות. בעת חרה אפם בנו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אזי חיים בלעונו בחרות אפם שאז בקום עלינו אדם בחרות אפם בנו להאבידנו היו בולעים אותנו חיים, ונגד אבדת הנפש אומר.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (ג-ד) חיים בלעונו. נגד מ''ש בצד האחר נחלה עבר על נפשינו שהיו משחיתים נפשם הרוחניית, אמר בצד זה שהיו בולעים חיי גופם. ונחלה כמו נחל מים וה''א נוספת והטעם מלעיל :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ:

 רש"י  נחלה. לשון חולי : (רש"י)

 מצודת דוד  המים. דימה המון האויבים לשטיפת מים רבים : נחלה. נחל מים היה עבר על נפשינו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אזי המים שטפונו שאז בעת שלא חרה אפם בנו לכלותנו רק בהפך היו רוצים לקרב אותנו להיות עמם לעם אחד, אז היו המים שוטפים אותנו, ומבאר כי הנחל מים הזה היה עובר על נפשנו, לא על הגוף רק על הנפש, ומפרש כי(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים:

 מצודת דוד  הזדונים. השוטפים בזדון וברשע וכפל הדבר פעמים ושלש להתחזקות וכדרך המליצה בכל מקום : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אז היה עובר על נפשנו הקדושה המים הזידונים, שהמים המליציים כיון בהם על הזדון וכפירת הדת, והדברים מוגבלים נגד מ''ש לולא ה' שהיה לנו שלא שכחנו שמו היו מכלים את הנפש ע''י המרת הדת, ולולא ה' שהיה לנו להושיענו היו מאבדים את הגוף :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  בָּרוּךְ יְהוָה שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם:

 מצודת דוד  ברוך ה'. אבל ברוך ה' שלא עזב אותנו להיות טרף לשניהם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ברוך ה', על מה שהושיעם מאבדת הגוף אמר ברוך ה' שלא נתננו טרף לשניהם ובאר שמה שהצילם מאבדת הגוף היה מפני שהיה ה' להם והחזיקו בדתו ותורתו, שעל ידי מה, שנפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים, כי במה שרצו לצוד נפשנו לכפירות הדת נדמינו כצפור שפורשים לפניו כל מיני מאכל לצודו עי''כ בפח, ונפשנו נמלטה ולא נכנסה אל הפח ועמדנו בנסיון, עי''כ הפח נשבר, נשברו האויבים ונשמדו, ואנחנו נמלטנו מידם, ומבאר כי :(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ:

 רש"י  נפשינו [ כצפור ] נמלטה. מהם כצפור אשר נמלטה מפח יוקשים : (רש"י)

 מצודת דוד  כצפור. כמו הצפור אשר נמלטה מרשת המוקש להלכד בה : הפח נשבר. ר''ל הרשעים נפלו ועי''ז נמלטנו מידם ועל שהמשיל לצפור אמר לשון הנופל בהצלת הצפור : (מצודת דוד)


{ח}  עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם יְהוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: (פ)

 מצודת דוד  עזרנו. העזר שלנו באה בהזכרת שם ה' עושה שמים וארץ ולא באה העזר בכח ידינו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  עזרנו הוא בשם ה', מה שאנחנו בוטחים בה' ומחזיקים בו הוא עזרנו, מצד שהוא עושה שמים וארץ, ר''ל שמנהיג הטבע ואשר למעלה ממנה ולכן היה עזרנו השגחיי נסיי לא טבעי :(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-קכה

{א}  שִׁיר הַמַּעֲלוֹת הַבֹּטְחִים בַּיהוָה כְּהַר צִיּוֹן לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם יֵשֵׁב:

 רש"י  שיר המעלות הבוטחים בה'. לא ימוטו כהר ציון אשר לא ימוט כי כאשר ירושלים הרים סביב לה כן הקב''ה סביב לעמו : (רש"י)

 מצודת דוד  הבוטחים בה'. אותם הבוטחים בה' המה כהר ציון אשר לא ינטה ממקומו ולעולם ישב על כנו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  שיר המעלות, יבאר שהשכל מחייב כי הבוטח בה' חסד יסובבנו, הבוטחים בה' בהכרח שימצאו בו מחסה ועז, והם דומים כהר ציון אשר לא ימוט באשר הוא מכונן על הרים וגבעות אשר סביבותיו, וישב לעולם, ובאר כי הדבר הזה הוא ק''ו, כי הלא.(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  יְרוּשָׁלִַם הָרִים סָבִיב לָהּ וַיהוָה סָבִיב לְעַמּוֹ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:

 מצודת דוד  ירושלים. כמו ירושלים שההרים מסבבים לה כן ה' סביבות עמו הבוטחים בו להגין עליהם עד עולם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ירושלם רק הרים סביב לה, כל בטחונה הוא רק טבעי על ההרים שסביבותיה, וכ''ש שלא תתמוטט עדת ה' הבוטחת עליו, אחרי שה' סביב לעמו שהוא חזק מן הסמיכה של ההרים ובודאי יתקיים מעתה ועד עולם :(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  כִּי לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשַׁע עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים לְמַעַן לֹא יִשְׁלְחוּ הַצַּדִּיקִים בְּעַוְלָתָה יְדֵיהֶם:

 רש"י  כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים. (כי לא יתן הקב''ה את ממשלת הרשעים לנוח על הצדיקים) למען כי הצדיקים נזהרין מלשלוח ידיהם בעולה : (רש"י)

 מצודת דוד  כי לא ינוח. אם הרשעים מושלים זמן מה על הצדיקים אבל לא לזמן מרובה ינוח גדלות הרשעים על נחלת הצדיקים הנתון לגורלם : למען. בכדי שלא ישלחו הצדיקים גם המה את ידיהם לאחוז בעולה בראותם גדלות הרשעים זמן מרובה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי לא ינוח, הנה מה שיצוייר שיסלק ה' השגחתו מעל הבוטחים יהיה באחד משני פנים, א. אם שוט תהלך בארץ מכה מתהלכת, שאז לפעמים ילקו גם הצדיקים, שכיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין, עז''א שהשכל מחייב ששבט הרשע דהיינו השוט והשבט המתהלך בארץ בעבור הרשע ליסר החוטאים, הגם שיעבור מדי לכתו גם בגורל הצדיקים, בכ''ז לא ינוח על גורל הצדיקים, הגם שעובר לא ינוח שם שאינו מתעכב שם עד בואו לגורל הרשעים שם ינוח כי שם מחוז חפצו, למען לא ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם, שלא יצאו ע''י לידי עולה להתלונן על ההשגחה בראותם כי מקרה אחד לצדיק ולרשע, ולכן ישגיח ה' מן החלונות שהשבט לא יתעכב אצלם, ב. יצוייר שתסור מהם ההשגחה, אם הגם שבוטחים בלבם אין מעשיהם רצוים לפניו, ואין יכולים להוציא טוב לבבם אל הפועל ע''י אונס או חולשה וכדומה, ע''ז משיב שה' ירא ללבב, ועז''א.(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  הֵיטִיבָה יְהוָה לַטּוֹבִים וְלִישָׁרִים בְּלִבּוֹתָם:

 מצודת דוד  ולישרים בלבותם. לאותם שהם טובים ביושר לבב ולא לרמות : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  היטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם, אם הם רק טובים בעצמותם והיושר נמצא בלבם, הגם שבמעשיהם נדמה לנו שהוא בלתי טוב וישר (וזה נקרא עקל שגדרו דבר הישר בעצמו ומתראה בלתי ישר למראה עינים), זה לא יסלק טוב ה' מעליו, ולא לבד שה' יתמיד להטיב עמהם כי גם את.(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  וְהַמַּטִּים עַקַלְקַלּוֹתָם יוֹלִיכֵם יְהוָה אֶת פֹּעֲלֵי הָאָוֶן שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל: (פ)

 רש"י  והמטים עקלקלותם. על הבריות למצוא עלילות רשע יוליכם ה' את פועלי און : (רש"י)

 מצודת דוד  והמטים. אבל אותם שהמה מטים עצמם אחר דרך עקלקלות ר''ל שכל טובתם הוא לרמות את הבריות : יוליכם. אותם יוליך ה' לאבדון עם פועלי האון ודומה להם עם שעדיין לא פעלו האון ויהיה א''כ שלום על הישרים כי יאבדו טרם פעלו האון עם רמיית טובתם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והמטים. מלשון נטיה : עקלקלותם. ענין עקמימות כמו ארחות עקלקלות (שופטים ה) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  המטים עקלקלותם, מי שרוצים לדון אותו לכף חוב ע''י העקלקלות הנראה למראה עינים והם רוצים להטותו לכף חוב, כאילו הוא דבר הנוטה מן היושר גם בעצמותו, יוליכם ה' את פועלי האון יענשו ע''ז כאלו הם עצמם פועלי און, עפ''י ההנחה הזאת מסיים שלום על ישראל, ר''ל שהשלום יתמיד תמיד על ישראל אחר שהם בוטחים בה' וראוי שברית שלומם לא ימוט לעולם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עקלקלותם. הוא דבר המעוקל למראה עינים בחוץ וישר בפנים, וזה המבדיל בינו ובין עקש, וכן (בחבקוק א') משפט מעוקל עיי''ש :(מלבי"ם באור המלות)

תהילים פרק-קכו

{א}  שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יְהוָה אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:

 רש"י  בשוב ה' את שיבת ציון. מגלות בבל היינו כחולמים : (רש"י)

 מצודת דוד  בשוב. כאשר ישיב ה' מן גלות בבל את בני ציון יאמרו אז הנה כל הצרות שעברו הרי הם כאילו חלמנו חלום ר''ל לרוב הטובה שיהיה להם אז ידמה להם שלא היו הצרות באמת כ''א בחלום ראו כאלו מצרים להם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בשוב. מלשון השבה : שיבת. מלשון שבי : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שיר המעלות, הוסד בגלות בבל על שיבת ציון והגולה, בשוב ה' שיעור הכתוב היינו כחולמים בשוב ה' את שיבת ציון אז ימלא שחוק פינו, מציון תקות ישראל מה שיקוו שימלא ה' הבטחתו ע''י נביאיו להשיב שבותם, כחולם חלום נבואיי, שרואה את העתיד כדבר הוה עתה, וכאלו הוא במציאות ושמח עליו כשמח על דבר טוב הוה עתה, כמ''ש ירמיה על זאת הקיצותי ואראה ושנתי ערבה לי, ואין הבדל בן ראיית הנביא במחזה ובין ראיית הדבר בעת יצא אל הפועל, רק שהנביא שמחתו הוא בלב בלבד ואינו יכול להוציא השמחה בפועל ע''י שחוק ורנה בפה ולשון, עז''א שכבר היינו כחולמים ראינו דבר זה כבר במחזה, אשר בעת שישיב ה' את שיבת ציון בפועל (ב-ג) אז ימלא שחוק פינו שהשחוק הנמצא בלבנו עתה ואינו יכול למלאות את פינו. אז ימלא פינו ממנו, ולשוננו הרונן עתה בחלום בלא תנועה רק בכח ולא בפועל, אז ימלא רנה וזולת זה ההבדל היה הדבר אצלנו כאלו כבר יצא אל המציאות בעת היינו כחולמים אז, ר''ל אצל הגוים יהיה זה דבר חדש והם יאמרו אז, הגדיל ה' לעשות עם אלה, כאלו הדבר התחדש אז, אבל אצלנו אינו דבר חדש, כי כבר היינו שמחים הגדיל ה' לעשות עמנו כבר שמחנו ע''ז בעבר, בעת היינו כחולמים ראינו ושמחנו בעת החזיון על שהגדיל ה' לעשות עמנו, והוא אצלנו שמחה ישינה ששמחנו בה מראשית קדומים, כי היה הדבר ברור אצלנו כאלו כבר יצא אל המציאות בעת ראינוהו במחזה :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:

 מצודת דוד  הגדיל ה'. ר''ל הגדולות האלה הם מה' ולא באו במקרה : (מצודת דוד)


{ג}  הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:

 מצודת דוד  הגדיל ה' לעשות עמנו. כאילו ישיבו ישראל לומר הן אמת שה' הגדיל לעשות עמנו ובעבור בטחון הישועה ההיא היינו שמחים מאז עוד היינו בגולה : (מצודת דוד)


{ד}  שׁוּבָה יְהוָה אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:

 רש"י  כאפיקים בנגב. כאפיקי מים בארץ יבשה שמלחלחין אותה כך נהיה מרטיבין בשובך את שבותינו אשר הזורעים בה בארץ ציה בדמעה דואגים שסבורים שמא לא תצמח, ברנה קוצרין על ידי אפיקי המים כשהם משולחין בה : (רש"י)

 מצודת דוד  שובה ה'. עודם בגולה יאמרו השב בני הגולה למקומם ונהיה כאפיקים בנגב ר''ל כמים הנגרים בחוזק במקום נגובה ויבשה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שובה. מלשון השבה : שביתנו. מלשון שבי : סאפיקים. עניינו מים הנגרים בחוזק כמו אפיקי מים (לעיל מב) : בנגב. ענין יובש כמו ארץ הנגב נתתני (יהושע טו) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (ד-ה) שובה, ע''פ ההצעה הנזכרת יבקש המשורר שיעשה ה' שתהיה התשועה בדבר חדש אשר לא קוו עליה, והוא מה שיביא הגאולה קודם הזמן, כי אם תבא הגאולה בזמן המיועד מפי הנביאים אחרי שבעים שנה דומה לקוצר שדה תבואה על ראש גיא שמנים בארץ טובה, אשר בטח בלבו שישא אלומותיו והשמחה אינה גדולה כ''כ כי אינו דבר חדש, משא''כ אם תבוא הגאולה קודם זמן המיועד ידמה למי שזרע בארץ נגובה שכבר התיאש למצוא שם פרי תבואה, ופתאום באו אפיקי מים והשקו את פני האדמה, ובבוא לקצור נהפך אבלו לששון, שזה דבר שלא קוה עליו, וז''ש שובה ה' את שביתנו קודם הזמן בענין שנדמה לאפיקים בנגב, אשר הזורעים בדמעה שבעת הזריעה התיאש ממצוא שכר בעמלו ופתאום יקצרו ברנה, ומוסיף והולך עוד ציור יותר גדול, שאם גם אח''כ שכבר באו אפיקים והשקו את האדמה לא ידע בעל השדה מזה, עד שגם בעת שהולך לקציר הוא בוכה עדיין, וז''ש.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  כאפיקים. אפיקי מים בארץ נגובה :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:

 מצודת דוד  הזורעים. אשר הזורעים במקום הנגוב ההוא הלא זרעו בדמעה בחשבם פן לא תצמח ויפסידו הזרע : ברנה יקצרו. כשבא שם אפיקי המים והצמיחה הנה יקצרו התבואה ברנה : (מצודת דוד)


{ו}  הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו: (פ)

 רש"י  הלוך ילך ובכה וגו'. כך ישראל זורעין לפני הקב''ה צדקה בדמעה בגלות וברנה יקצורו כשתשלם משכורתם לעתיד : (רש"י)

 מצודת דוד  נושא משך הזרע. ר''ל בעת היה נושא משיכת והולכת הזרע אל השדה הלא ילך ויבכה מפחדו פן לא תצמח : בא יבא. אבל יבוא לביתו ברנה בעת ישא האלומות מן השדה אשר ברכו ה' והביא בו אפיקי המים והוא כפל ענין במ''ש ור''ל כן נהיה אנחנו עם כי בגולה אנו זורעים מעשה המצות בדמעה על כי חושבים אנחנו שח''ו אבדה תקותינו ובחנם כל מעשי המצות הנה כאשר בא יבוא זמן הגאולה אז נקבל הגמול בשמחה מרובה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  משך. מלשון משיכה והולכה : אלומותיו. ענין אגודות תבואה כמו מאלמים אלומים (בראשית לז) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הלוך ילך ובכה, שבעת הליכתו לקצור עדיין בוכה מפני שחושב שישא משך הזרע, ר''ל שלא ישא מן השדה רק מה שזרע, שאם זרע כור אינו מצפה לקצור רק כור כפי מה שזרע, ואח''כ פתאום בא יבא מן השדה לביתו ברנה, כי פתאום הוא נושא אלומותיו של הזרע, ושמחה זו גדולה עוד יותר שהיא שמחה פתאומית, ובאור המשל הראשון שתהיה הגאולה קודם הזמן, ובאור המשל השני שהגם שגם בעת הגאולה לא קיוו רק תשועה מועטת, כמו בימי כורש שהיו תחת רשות מלכי פרס ימצאו תשועה גדולה וישאו אלומות ההצלחה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  נושא משך הזרע. שימשך כפי מה שזרע לא יותר, וכינוי אלומותיו על הזרע :(מלבי"ם באור המלות)

תהילים פרק-קכז

{א}  שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לִשְׁלֹמֹה אִם יְהוָה לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ אִם יְהוָה לֹא יִשְׁמָר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר:

 רש"י  שיר המעלות לשלמה. שיר זה אמר דוד על שלמה בנו שצפה ברוח הקודש שעתיד לבנות בית המקדש ובו ביום ישא שלמה את בת פרעה ועל זה נאמר (ירמיה ל''ב) כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה לכך אמר המזמור הזה למה לך בני לבנות בית ולסור מאחרי המקום מאחר שאינו חפץ בה לשוא עמלו בוניו בו : שוא שקד שומר. על חנם צופה בה השומר : (רש"י)

 מצודת דוד  לשלמה. אמר זה על שלמה כי צפה ברוה''ק אשר בעת יבנה את בה''מ ישא את בת פרעה ועליו אמר מה תועלת א''כ בבנין כי אם ה' לא יבנה הבית ר''ל אם המקום לא יחפוץ בבנין על מעשיך אשר לא טובים א''כ הלא לחנם עמלו בו הבונים כי לא יתקיים : אם ה' לא ישמר עיר. בעבור המעשים האלה : שוא שקד שומר. הלא לחנם הוא מהירת והתמדת השומר בשמירת העיר כי בא יבוא האויב העירה ויחרב הבית : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שקד. ענין המהירות והשתדלות כמו שקדו ושמרו (עזרא ח) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שיר המעלות לשלמה, השיר הזה ושאחריו נסמכו בכונה, שבראשון יבאר שהשתדלות האדם אין מועיל כל מאומה רק הכל נעשה ונגמר בעצת ההשגחה העליונה, ובסימן שאח''ז יבאר מתי ההשתדלות מועיל, ואופנים אשר יובילוהו אל המטרה הנכונה - אם לא ה' יבנה בית אם לא ילוה אל הבנין עזר אלוה, אך שוא עמלו בוניו בו, ואין ההשתדלות מועיל מאומה, ולא לבד בהוצאת כלל הדבר אל הפועל, שאין האדם לבדו יכול עליה בעמל בלא עזר ממרום, כי בשמירת הדברים שכבר הם עשוים כמו בשמירת העיר הבנויה, גם בזה אם לא ה' ישמר עיר שוא שקד שומר והשתדלות האדם בשמירתה לא יועיל מאומה - ולא לבד בפעולות כלליות כי גם בפרטים :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  שָׁוְא לָכֶם מַשְׁכִּימֵי קוּם מְאַחֲרֵי שֶׁבֶת אֹכְלֵי לֶחֶם הָעֲצָבִים כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ שֵׁנָא:

 רש"י  שוא לכם. בעלי האומניות המשכימים ומאחרים למלאכתם ומתפרנסים בעצבון וביגיעה בלחם העצבים של טורח : כן יתן. הקב''ה פרנסה למי שמנדד שנת מעיניו בשביל לעסוק בתורה : לידידו שנא. למנדד מעיניו שינה : (רש"י)

 מצודת דוד  שוא לכם. וכמו כן טרחתם לכם בחנם אתם המשכימים לקום לעשות מלאכתכם ומאחרים לשבת בעסק המלאכה למיעוט בטחונם בה' והמה אוכלים הלחם הבא בעצב רב וביגיעת המלאכה : כן יתן. הלא כן יתן ה' די מחסורו למי שמנדד שינה מעיניו ועוסק אז במלאכת שמים ור''ל כמו שמרבית שמירת העיר אין בו תועלת רב כי הכל תלוי בהרצאת המקום כן מרבית יגיעת המלאכה אין בו תועלת כי בזולת יגיעה רבה נותן המקום די הספוק למי שעמל בתורה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מאחרי. מלשון איחור והעכבה : שבת. מלשון ישיבה : לידידו. מלשון נדידה : שנא. כמו שנה בה''א : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שוא לכם, אתם משכימי קום ומאחרי שבת לשקוד על מלאכתם ביום ובלילה, ובכל העמל וההשתדלות אתם רק אוכלי לחם העצבים ולא עדיף המרבה בעמל ויגיעה יותר על לחם צר, והלא לידידו של ה' כן יתן שנא, להם יתן השינה כן כמו שנתן לכם העמל והמלאכה, שהם ישנו בעתים האלה שעמלתם אתם, ובכ''ז יש להם טרף חקם כמוכם שנדדתם שינה מעיניכם בעמל ורב עבודה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  לחם העצבים. כמו בעצבון תאכלנה. שנא. כמו שנה בה''א והוא כשם מופשט, השנה יתן כן לידידו :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  הִנֵּה נַחֲלַת יְהוָה בָּנִים שָׂכָר פְּרִי הַבָּטֶן:

 רש"י  הנה נחלת ה'. לאותו האיש : בנים. אלו התלמידים שהוא מעמיד שהם לו כבנים : שכר פרי הבטן. שכר פרי התורה שבלב שנאמר (משלי כ''ב) כי נעים כי תשמרם בבטנך : (רש"י)

 מצודת דוד  הנה נחלת ה'. ר''ל ואם ירבה לעמול במלאכה להרבות הון להנחיל לבניו אחריו הלא הנה הבנים עצמן המה נחלת ה' ונתנם לאשר ישר בעיניו ואם לא יתרצה לה' מאין לו בנים להנחילם את ההון : שכר פרי הבטן. הבנים שהמה פרי הבטן המה באים בשכר המעשה ומיד ה' וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  הנה, אחר שבאר שההשתדלות לא תועיל בהמצאת המלאכות ושמירת הקנינים והבאת הטרף, יאמר שגם בהולדת הבנים ואימונם וגדולם גם זה מתת אלהים הוא, הנה הבנים הגדולים הם נחלת ה' ופרי הבטן הקטנים הם שכר אלהים לזוכים לפניו, תפס לשונו כפי הרגיל שבעד עבודה ופעולה נותנים שכר לפי שעה, ובעד אהבה וקורבה יתנו נחלה עומדת לדור ודור, כן בעד זכות ומצות שכרו הוא פרי בטן שלא תהיה אשתו עקרה, ובהיותו קרוב יותר אל ה' וטוב לפניו יתן לו נחלה קיימת, שהם בנים גדולים להקים דורות לנחלה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  בנים. גדולים. פרי בטן. קטנים, (עיין ישעיה י''ג י''ח). נחלה. הוא הנשאר קיים והוא יותר משכר :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  כְּחִצִּים בְּיַד גִּבּוֹר כֵּן בְּנֵי הַנְּעוּרִים:

 רש"י  כחצים ביד גבור. להלחם בם את אויביו : כן בני הנעורים. התלמידים שאדם מעמיד מנעוריו : (רש"י)

 מצודת דוד  כחצים ביד גבור. ר''ל ובאמת שכר גדול הוא זה כי כמו החצים אשר המה ביד גבור עם שהחצים הרגו את מי עכ''ז הלא נראה לכל שלא החצים הם הממיתים כ''א הגבור אשר ידה אותם כן הבנים שהאדם מלמד בנערותו בעוד הכח בידו להדריכם בדרך ישרה הנה עם כי הבנים הם הדורכים בדרך ישרה עכ''ז נראה לכל שכל זה המה מעשה ידי אביהם להתפאר : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כחצים, אבל יש בזה תנאי אם יגדל הבנים לתכלית הנרצה שהוא לתורה ועבודת ה', שאם בני הנעורים דומים כחצים ביד גבור שכמו שהגבור לא יורה חציו לבטלה רק יקלע בם אל מטרת חפצו ולא יחטיא, כן לא יהיו זרעם לריק רק יקלע אל מטרת החפץ והתכלית להעמיד זרע ברך יראי ה' ושומרי מצותיו, רק אז.(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת אַשְׁפָּתוֹ מֵהֶם לֹא יֵבֹשׁוּ כִּי יְדַבְּרוּ אֶת אוֹיְבִים בַּשָּׁעַר: (פ)

 רש"י  אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו. מאותם חצים, אשפה תיק החיצים שקורין קויכרי''ן בלע''ז : לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער. תלמידי חכמים שמנצחין זה את זה בהלכה ונראים כאויבים זה לזה (תוספות) : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר מלא וגו'. ר''ל אשר הרבה בנים כאלה ולפי שהמשילם לחצים אמר בהם לשון הנופל בחצים שהדרך למלאותם בתוך הנרתק : לא יבושו. לא יבואו לידי בושה כאשר ידברו במקום מושב החכמים כי יתחכמו לדבר בהשכל ובדעת : את אויבים. ר''ל עם אותם החולקים עמהם בדבר חכמת התורה הנראים כאילו היו אויבים להם לפי המחלוקת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אשפתו. הוא הנרתק אשר ישימו בו את החיצים וכן אשפתו כקבר פתוח (ירמיה ה) : בשער. דרך החכמים והשופטים לשבת בשער וכן אמת ושלום שפטו בשעריכם (זכריה ח) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אשרי הגבר אשר מלא אשפתו מן החצים האלה, כי מה יועילו החצים הממלאים את האשפה אם לא יוכל לשלחם למטרה, כן מה יועילו הבנים אשר לא לה' המה : לא יבושו, כחצים ביד גבור שלא יבושו, כי לא יחטיאו מן המטרה וידברו ויהרגו את אויבים בשער, כן לא יבוש מבניו אלה כי ינצחו את אויבי הנפש, יגברו על יצרם ויעשו חיל :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ידברו. לשון דבר, יהרגו אותם במלחמה כמו משיבי מלחמה שערה :(מלבי"ם באור המלות)

תהילים פרק-קכח

{א}  שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא יְהוָה הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו:

 רש"י  שיר המעלות אשרי כל ירא ה'. כל אלו תוכחות ומוסרים לפי שכתוב אשרי האיש אשרי איש, לכך נאמר כאן כל לרבות אשה : (רש"י)

 מצודת דוד  ירא ה'. מלעבור על לא תעשה : ההולך בדרכיו. לקיים את העשין : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  שיר המעלות, עתה יבאר האופנים שההשתדלות טובה ומועלת, וחלק שלמות יראי ה' לשלשה, שלמות עצמו, שלמות ביתו, שלמות המדיני, על שלמות עצמו אמר אשרי כל ירא ה', אשוריו העקרים של ירא ה' הוא מה שהוא ההולך בדרכיו, זה בעצמו מה שהוא הולך בדרכי ה' הוא עיקר אשרו הנפשי, ונגד הצלחתו הגופניית אמר.(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ:

 רש"י  יגיע כפיך. הנהנה מיגיע כפו נוחל שני עולמות (במס' ברכות) : (רש"י)

 מצודת דוד  כי תאכל. כאשר תאכל יגיע כפיך ולא תהנה מאחרים לחלוק עמהם בשכר התורה אז אשריך ר''ל יהיה שבחיך ומהללך וטוב לך כי אז תקבל אתה כל שכרך משלם אין מחסור : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  יגיע כפיך כי תאכל, אם יגיע כפיך יהיה רק בשיעור שתאכל, שלא תיגע להעשיר ולהרבות הון, רק כשיעור ההכרחי לעמידת החי למצוא אוכל, ולא יותר, אז אשריך וגם טוב לך י''ל אושר הנפש עם טוב החיים בעוה''ז. מעתה יספר שלמות הבייתי.(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ:

 רש"י  כגפן פוריה. בניה מרובין : בניך כשתילי זיתים. מה זיתים אין להם הרכבה כך אין בבניך פסול : (רש"י)

 מצודת דוד  כגפן וגו'. תהיה כגפן המגדל פירות העומד בירכתי הבית הקרוב אליו להשגיח בו לזבלו ולהשקותו בעתו שאז הפירות מרובות וטובות כן אשתך תלד לך בנים מרובים וטובים : כשתילי זיתים. העומדים ביפיים כל ימות השנה כן בניך לא יכהה לעולם מראית פניהם ויהיו סביב לשולחנך ולא יהיו מסובים על שולחן אחרים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בירכתי. עניינו עבר וצד כירך הזה שהוא בצד האדם וכן על ירך המזבח (ויקרא ד) : כשתילי זיתים. כנטיעות של זיתים כמו והיה כעץ שתול (לעיל א) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אשתך תדמה כגפן פוריה כן תוליד בנים, וגם תדמה כגפן הנטוע בירכתי ביתך שהגם שעומד בירכתי הבית יגביה ענפיו ודליותיו עד גג הבית וסוכך משם על הבית בכלל, כן היא צנועה שוכנת באהל בירכתי הבית ובכ''ז שומרת וסוככת על הבית בכללו, בניך הם דומים כשתילי זתים שאין מקבלים הרכבה, ונותנים שמן למאור, כן יהיו זרע אמת מאירים באור הדעת ויושבים סביב לשלחנך :(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא יְהוָה:

 מצודת דוד  הנה כי כן. הנה כאשר כן בברכות אלו יבורך וגו' : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  הנה כי כן יבורך גבר ירא ה', ר''ל מה שדברתי עד עתה הוא מה שנוגע לברכת הגבר בעצמו, כי ברכת אשתו ובניו נוגע לברכתו, כי מעתה יתחיל לדבר על הברכה היוצאת חוץ ממנו במה שילך מהלך השלימות לכל בני עמו, ועז''א.(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  יְבָרֶכְךָ יְהוָה מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ:

 רש"י  מציון. שהוא שער השמים : בטוב ירושלים. ושמחת בכל הטוב : (רש"י)

 מצודת דוד  יברכך ה'. כי יברך ה' מציון מקור שפע הברכות כולן : וראה. ותהיה רואה בטובת ירושלים בעת בנינה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  יברכך ה' מציון, עוד תזכה להתברך מציון שהוא ברכת כלל ישראל היוצא מציון אשר שם צוה ה' את הברכה לכל העם, וברכה זו תקבל אתה מן הכלל וגם אתה תשתדל לטובת הכלל וראה בטוב ירושלים לראות בטוב ירושלים ובהצלחת הכלל, על זה יהיו מיוחדים כל ימי חייך, שתיחד כל ימיך לטובת הכלל לראות טובם ואשרם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ציון, ירושלים. בירושלים דרים ההמון וישתדל בטובם, ובציון מקום הקדש ומשם יקבל הברכה, וראה כמו מקור, לראות :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל: (פ)

 רש"י  וראה בנים לבניך. ולא יבואו לקטטה עבור חליצה ואז שלום על ישראל תוספות : בנים לבניך. ירשו נחלה ואין אשה זקוקה ליבם אז שלום בעולם : (רש"י)

 מצודת דוד  שלום. וראה שאמר בתחילת המקרא עומדת במקום שנים וכאילו אמר וראה שלום על ישראל ר''ל תהי רואה בשלום ישראל כאשר ישבו על אדמתם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  וראה, גם תשתדל לראות שבנים אשר יולדו לבניך, גם הם יהיו לתכלית כולל שיהיה שלום על ישראל, שמן דור בניך יושג שלימות ושלום לכלל ישראל, באופן שימי חייך יתיחדו לטובת ירושלים וימי חיי בניך לטובת כלל ישראל כולו :(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-קכט

{א}  שִׁיר הַמַּעֲלוֹת רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרַי יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל:

 מצודת דוד  רבת צררוני. הן רבת עם צררו אותי מעת נעורי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  שיר המעלות, מדבר מהשגחת ה' ושמירתו את ישראל מכל אויביהם. רבת, ר''ל זה דבר רב וגדול מה שצררוני מנעורי יאמר נא ישראל, שישראל יאמרו ויספרו כי מנעוריהם היו במצור, ידמה במליצה שהיו כעיר נצורה שמיום הוסדה צר עליה אויב שנים אלפים, רבת ר''ל ולפ''ז זה חידוש יותר גדול שהגם שצררוני מנעורי בכ''ז לא יכלו לי. המליצה, שמעת היה ישראל לגוי עומדים עלהם לכלותם, וזה דבר גדול, כי מצד צורתם האלהית יחויב שהעמים יעיקו אותם ויגורו בם מלחמות, באשר הם עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב, אבל זה דבר יותר גדול, שהגם שכל העמים צוררים היו להם בנכליהם לא יכלו לעשות להם רעה, כי אלהיהם אתם להושיע להם :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרָי גַּם לֹא יָכְלוּ לִי:

 מצודת דוד  רבת וכו'. ר''ל עם כי רבים קמו עלי מ''מ גם כולם לא יכלו לי לעשות בי כלה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יכלו. מלשון יכולת : (מצודת ציון)


{ג}  עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים הֶאֱרִיכוּ (למענותם) לְמַעֲנִיתָם:

 רש"י  חרשים האריכו למעניתם. הוא תלם המחרישה כבחצי מענה צמד שדה : (רש"י)

 מצודת דוד  על גבי. החורשים את האדמה חרשו על גבי והאריכו עוד מענית המחרישה רוצה לומר הכבידו עול כבד וזמן מרובה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גבי. כן נקרא אחורי הגוף כמו וכל בשרם וגביהם (יחזקאל י') : למעניתם. הוא הקו אשר יחרוש החורש באורך השדה וחוזר וחורש אצלו כמדתו עד כלות השדה וכן כבחצי מענה צמד שדה (ש''א י''ד) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  על גבי. באר שמה שלא יכלו לי אין זה מצד כחי וגבורתי, כי בהפך לא נדמתי כקריה נשגבה בצורה מפני אויב, רק כארץ מישור שהאויב הלך על גבה כרצונו, גם חרש בה בכלי המחרישה, וגם האריך מענית כחפצו, כי אין הר וגבעה מעכבים לפניו, ר''ל שמצד הטבע היו למרמס, רק.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  על גבי. על גופי וכן לגבי חומר גביכם (איוב י''ג). למעניתם. הוא הקו שיחרוש החורש בשיעור ידוע, והם האריכו כחפצם :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  יְהוָה צַדִּיק קִצֵּץ עֲבוֹת רְשָׁעִים:

 מצודת דוד  ה' צדיק. אבל ה' הצדיק קצץ חבלי העבותות הרשעים מה שאסרו אותי בהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קצץ. ענין כריתה וחתוך כמו וקצץ פתילים (שמות לט) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ה' צדיק, הוא קצץ עבות רשעים, עד שהשורים לא יכלו להנהיג את כלי המחרישה, באופן שהעכוב לא היה מצד האדמה הנחרשת רק מצד שה' הפיר עצת חורשים ונתק את עבותימו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  עבות. מיתרי העול :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן:

 מצודת דוד  יבושו. בראותם שיצאתי מתחת ידיהם : ויסוגו אחור. דרך המתבייש לחזור לאחוריו בדרך בואו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויסוגו אחור. ענין החזרה לאחור כמו לא נסוג אחור (ש''ב א) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יבושו. לכן כל שונאי ציון (שהוא השונאים קדושת ישראל ואל מעוזם שזה נרמז בציון ששם היה מקום הקדושה והשכינה) הם יבושו בפ''ע כי אין להם חלק בה' ויסוגו אחור ע''י עונשי ה' :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  יִהְיוּ כַּחֲצִיר גַּגּוֹת שֶׁקַּדְמַת שָׁלַף יָבֵשׁ:

 רש"י  שקדמת שלף יבש. שקודם שישלפוהו ויתלשוהו ממקומו הוא יבש : (רש"י)

 מצודת דוד  כחציר גגות. כעשב הגדל על הגגות שקודם התלישה נתייבש מחום השמש ולפי מעט הלחלוחית בהעפר אשר תחתי' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כחציר. כעשב : שקדמת. מל' קודם : שלף. ענין תלישה והוצאה ממקומו כמו שלף איש נעלו (רות ד) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יהיו כחציר גגות, החציר אינו מתקיים זמן רב ולכן עוקרים אותו לפני כל העשבים, וזה בנמשל שהרשע לא יאריך ימים, והחציר גגות ע''י שהשמש שרפו מלמעלה לא יספיקו לשלפו בעת ששולפים החציר מפני שיבש קדמת שלף, וכן הם יהיו כחציר שאחריתם נכרתה, וע''כ יבושו, וכחציר גגות כן יסוגו אחור לפני הזמן ע''י עונש השגחיי ושמש הדין השורפים מלמעלה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  שקדמת שלף. טרם ישלפוהו מן הקרקע, כמו שלף ויצא מגוה (איוב כ') :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  שֶׁלֹּא מִלֵּא כַפּוֹ קוֹצֵר וְחִצְנוֹ מְעַמֵּר:

 רש"י  וחצנו. כמו (ישעיה מ''ט) והביאו בניך בחוצן איישי''לא בלע''ז, וכן גם חצני נערתי : (רש"י)

 מצודת דוד  שלא מלא. ר''ל שלא בא לכלל קצירה למלאות הקוצר את כפו מהם כדרך הקוצרים שממלאים מלא הכף וקוצרים בבת אחת : וחצנו מעמר. מוסב על שלא מלא שאמר בתחלת המקרא לומר שלא מלא חצנו, ר''ל לא מלא כנף בגדו מן העומרים כי לא קצרוהו כלל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וחצנו. שולי הבגד יקרא חוצן וגם חצני נערתי (נחמיה ה) : מעמר. אגודת השבלים כמו ושכחת עומר (דברים כג) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שלא. והחציר גגות גם אם ימהר לשלפו קודם שיתיבש אינו גדל הרבה, עד שהקוצר לא יוכל למלא כפו לקצור בפעם אחד מלא היד, כי הוא מפוזר אחת הנה ואחת הנה, וגם אחר שלקט מכל הגג לא נמצא מכולו שיעור שהמעמר יוכל למלא חצנו, כן גם בעוד יתקיימו בשלותם יתפרדו כל פועלי און ולא יהיו לאגודה אחת :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  חצנו. הכלי שבו נותנים הנקצר :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  וְלֹא אָמְרוּ הָעֹבְרִים בִּרְכַּת יְהוָה אֲלֵיכֶם בֵּרַכְנוּ אֶתְכֶם בְּשֵׁם יְהוָה: (פ)

 מצודת דוד  ולא אמרו. דרך העוברים בצד הקוצרים לומר להם ברכת ה' אליכם וברכנו אתכם וגו' אבל על חציר הגגות לא אמרו העוברים כזאת כי לא בא לכלל קצירה וכחציר הזה יהיו שונאי ציון כי יכלו מן העולם עד לא יבואו ימי הזקנה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ולא אמרו העוברים, דרך העוברים לברך את הקוצרים, ובעת שהתבואה מתברכת הם אומרים ברכת ה' עליכם, ובעת בצורת הם אומרים ברכנו אתכם בשם ה' שתחול הברכה מעתה, והם לא יתברכו מן העוברים כי יהיו לקללה ולא לברכה :(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-קל

{א}  שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְהוָה:

 מצודת דוד  ממעמקים. מתוך עומק הצרות קראתי לך ה' : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  שיר המעלות, תפלה על סליחת העון, ממעמקים קראתיך ה', העומק יאמר על עומק ממשי הפך מקום הגבוה, כמו העני והחלש והגולה וכדומה, וגם יאמר על עומק נפשי מי שבחטאו התרחק מה' הגבוה מעל גבוהים ונפשו עומדת במורד ובשפלות, הגם שבעניני גופו יעמוד בהצלחה וברום עולם ע''ז יאמר אנכי קראתיך משני עמקים שאני בם, עומק ושפלות הגוף, עם עומק ושפלות הנפש :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי:

 מצודת ציון  קשובות. ענין שמיעה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ה' שמעה בקולי, הוא קבלת תפלתו למלאת בקשתו, וגם תהיינה אזנך קשובות לקול תחנוני, ר''ל איכות קולי והצעת דברי וטענותי הצודקות :(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר יָהּ אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד:

 מצודת דוד  אם עונות תשמר. אם לא תמחול ותשמור אותם להפרע עליהם גמול מי יוכל לעמוד ולהתקיים כי הלא רבו מאוד : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אם עונות תשמר יה אם תרצה לשמור עונות ושלא לסלוח, ה' מי יעמד לא ימצא מי שיעמוד ויתקיים, כי אחר שה' בלתי בעל תכלית מחוייב שהעבודה אליו תהיה ג''כ בלתי בעל תכלית, ושחטא היותר קל יגדל מאד, כי לא יצוייר שימלא החוב המוטל עליו לעבוד את הבלתי בעל תכלית רק מי שהוא בלתי בעל תכלית כמוהו, וא''כ מי יעמוד אחר שגם חטא קטן הוא מרי בלתי בעל תכלית, ואין הבדל בין בלתי בעל תכלית לבלתי בעל תכלית :(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא:

 רש"י  כי עמך הסליחה. לא נתת רשות לשליח לסלוח כמו שנאמר (שמות כג) כי לא ישא לפשעכם : למען תורא. על זאת שלא יהא אדם בטוח על סליחת אחר : (רש"י)

 מצודת דוד  כי עמך הסליחה. ולא מסרת סליחת העון לאחד מהמלאכים כמ''ש כי לא ישא לפשעכם (שמות כג) : למען תורא. כ''א מסר הסליחה אל המלאך היה נפתה לה האדם לומר המלאך יתפייס לנו הואיל ולא לו חטאנו וישא את העון והיה ממעט ביראת המקום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תורא. מל' מורא : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי עמך הסליחה, ר''ל שיש הבדל בין בשר ודם הסולח ומוחל למי שחטא כנגדו, שיעשה זאת מצד איזה ענין שמצא בהחוטא, ע''י שחוטא התחרט ובקש סליחה, או ע''י שרחם עליו, או ע''י שמצא חן בעיניו, וא''כ סבת הסליחה לא נמצא עם הסולח רק עם מי שסולחים לו. משא''כ אתה סבת הסליחה נמצא בך, כי אי אפשר שיצוייר אל בורא ומקיים ברואיו אם לא יהיה סולח לעולם, כמ''ש במדרש שאמר אברהם אבינו ע''ה להקב''ה אם דין אתה מבקש אין עולם ואם עולם אתה מבקש אין דין וא''כ סבת הסליחה נמצא עמך, וגם שגדר הסליחה הוא שיעביר את העון כאילו לא היה במציאות כלל, וזה לא יוכל האדם לעשות שיעשה מדבר שהיה במציאות כאילו לא היה, וע''כ לא נמצא בשום מקום בתנ''ך סליחה מאדם לאדם רק מה', ועז''א כי רק עמך הסליחה למען תורא, ר''ל בשר ודם ע''י שרוצה שייראו מפניו לא ימחול על עון שאם ימחול עונות לא ייראו מפניו באשר היראה מפניו הוא רק מפני ענשו, ואם לא יעניש אין מקום לירא, משא''כ אתה סבת היראה שמתיראים מפניך הוא גדולתך ורוממתך וזה מתגלה ע''י הסליחה שבזה יראו שאתה נעלית משיפגמו בכבודך, כמ''ש אם חטאת מה תפעל בו, ונעלית משימצא איש צדיק לפניך עד שהסליחה היא תסבב למען תורא :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  הסליחה. גדר הסליחה שמעביר העון כאילו לא היה במציאות כלל ולא ימצא רק אצל ה' (התו''ה ויקרא סי' רע''ז) :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  קִוִּיתִי יְהוָה קִוְּתָה נַפְשִׁי וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי:

 רש"י  קויתי ה' קותה נפשי. קווי אחר קווי כעין (לעיל כ''ז) קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה כעין משומרים לבקר שומרים לבקר : (רש"י)

 מצודת דוד  קויתי ה'. קויתי אל ה' : קותה נפשי. כפל הדבר להתמדתו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  קויתי ה', יש הבדל בין תקוה ובין יחול, סבת התקוה היא בנפש המקוה, שהגם שלא הובטח בבירור על הדבר, נפשו תקוה אליו, וסבת היחול הוא מצד הדבר שאליו מיחל והוא ע''י הבטחה שהבטיחו לעזור לו והוא בלתי מסתפק שימלא דברו והבטחתו, עפ''ז אומר שיש לומר אל ה' תקוה וגם יחול קויתי לה' מצד שקותה נפשי, שנמצא בנפשי תקוה שה' יושיעני גם אם לא היה לו על זה הבטחה נפשו בוטחת בישועתו כי לא יטוש ה' עמו, וחוץ מזה לדברו והבטחתו הוחלתי, יש לי יחול אחר שהבטיח לי להושיעני :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  קויתי, הוחלתי. המקוה מקוה על דבר בלתי ברור, והמיחל מיחל על דבר ברור (ישעיה נ''א ה', יחזקאל י''ט ה', מיכה ה' ו', ז' ז', למעלה ל''ח וא''ו, משלי יו''ד כ''ח א' ז', איוב למ''ד כ''ו) ובזה תבין מ''ש בברכות (ל''ב ע''ב) כל המאריך בתפלתו אין תפלתו חוזרת ריקם וכו' איני והאמר רחב''א אר''י כל המאריך בתפלתו ומעיין בה סוף בא לידי כאב לב שנא' תוחלת ממושכה מחלה לב, ל''ק הא דמאריך ומעיין הא דלא מעיין, אר''ח ב''א אם רואה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל, שנאמר קוה אל ה' חזק ויאמץ וכו', כי תוחלת הוא המצפה שתעשה בקשתו בודאי וזה מחלה לב, אבל המקוה אינו מצפה על ודאי, וזה כמ''ש התוס' שם ד''ה כל דהכא במצפה שתבא בקשתו :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  נַפְשִׁי לַאדֹנָי מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר:

 רש"י  נפשי לה' משומרים לבקר. הריני מן המצפים לגאולה : שומרים לבקר. מצפין וחוזרין ומצפין קץ אחר קץ, (מצאתי) : (רש"י)

 מצודת ציון  משומרים. מל' שומר או הוא ענין תקוה והמתנה כמו ואביו שמר את הדבר (בראשית לז) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  נפשי לה' יותר משומרים וממתינים על הבקר, כי השומר וממתין על האדם שיבא ויושיעו אינו בטוח, כי יכול להיות שהאדם ימות או יחלה ולא יבא, אבל מי שממתין על הבקר, הבקר בודאי בא בזמנו, בכ''ז נפשי המיחלת לה' היחול הזה גדול משומרים לבקר, ומפרש הם שומרים לבקר שמצד שתקותו נתלה בזמן לא יגיע רק בעתו אחר עבור י''ב שעות של הלילה, וא''א שיבא הבקר קודם לכן אבל.(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוָה כִּי עִם יְהוָה הַחֶסֶד וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת:

 מצודת דוד  יחל ישראל. אתה ישראל קוה אל ה' כי עמו החסד : והרבה. הלא פדה אותך רבות פעמים וכמו כן יפדה אותך גם עתה כי לא יחסר לו פדות כי הרבה עמו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  יחל ישראל אל ה' תוחלתם אינו נתלה בזמן רק בה' כי עם ה' החסד והרבה עמו פדות שע''י מדת חסד שבו יוכל לפדותו קודם הזמן המיועד אל הגאולה, ע''י שהוא יפדה את ישראל מכל עונותיו, ועי''ז תסור חשכת הלילה גם בטרם בקר ויגאלם לפני עלות השחר, ר''ל קודם הזמן כמ''ש זכו אחשינה :(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  וְהוּא יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲוֹנֹתָיו: (פ)

 מצודת דוד  והוא יפדה את ישראל וגו'. ר''ל הנה גם העון לא יעכב הגאולה כי הוא יפדה את ישראל מן העונות כי כבר נתמרק העון והלך לו והרי הוא פדוי מן העין : (מצודת דוד)

תהילים פרק-קלא

{א}  שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד יְהוָה לֹא גָבַהּ לִבִּי וְלֹא רָמוּ עֵינַי וְלֹא הִלַּכְתִּי בִּגְדֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי:

 רש"י  ה' לא גבה לבי וגו'. לא נהגתי שררה, לא עשיתי גדולות תענוגות בנינים ונטיעות כעין שעשה בני הנני עליך כמי שאין לו ידים ורגלים כגולם מוטל לנגדך (סא''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  לא גבה לבי. במחשבת הלב לא הייתי מתגאה : ולא רמו עיני. במעשה להשתרר ביותר להרים עין למעלה כדרך גסי הרוח : ולא הלכתי בגדולות. לא עשיתי דברים גדולים ונפלאים בבניינים נאים ומגדלים גבוהים להראות גדולה וכבוד ממני, ר''ל יותר מהצורך ומהראוי לי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  שיר המעלות, מבאר איך סומך בכל עניניו על ה', ה' לא גבה לבי גבהות הלב מציין שעובר הגבול בחפצו ותשוקותיו, בין בכמות בין באיכות למשל מי שחפץ להיות כאחד ממלאכי מרום עובר גבול התשוקה באיכות, מי שחפץ שיהיה לו גבורה מופלגת יותר מן הגבול עובר גבול התשוקה בכמות, ולא רמו עיני רום עינים מציין העובר הגבול בשכל העיוני, אם יחשוב שהשגתו היא בלתי מוגבלת ושופט בשכלו בענינים האלהיים שהם למעלה משכל האדם, וזה מגביל נגד השכל המעשיי והשכל העיוני, שהשכל המעשיי מקורו מהלב, והעיוני מקורו מהעינים, שיסוד לכל השכלה הוא הבחינה והנסיון שישיג ע''י החושים, והוסיף שגם בהוצאת הדברים לידי מעשה לא הלכתי בגדולות ונפלאות ממני, גדולות מצד הכמות, ונפלאות מצד האיכות :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  אִם לֹא שִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ כַּגָּמֻל עָלַי נַפְשִׁי:

 רש"י  שויתי ודוממתי. עליך נפשי כגמול שהוא נתון עלי אמו, גמול יונק שדים : כגמול עלי נפשי. נפשי בקרבי לנגדך כיונק שדי אמו : (רש"י)

 מצודת דוד  אם לא. הוא ענין שבועה כאומר אם לא עשיתי כן יבא עלי עונש כזאת וגזם ולא אמר : שויתי ודוממתי. המשלתי נפשי כתנוק הנגמל משדי אמו שכל בטחונו על אמו כן כל בטחוני בה' : כגמול עלי נפשי. הנפש אשר עלי ובקרבי הוא כתנוק הנגמל וכפל הדבר להתמדתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שויתי. מל' שוה : ודוממתי. מל' דמיון : כגמול. ענינו תינוק הנעתק מקרוב משדי האם כמו ויגדל הילד ויגמל (שם כא) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אם לא, ר''ל שנדמה בכל עניניו כגמול מחלב שכמו שהגמול משים כל בטחונו על אמו שהיא תכלכלהו ותנהגהו, כן שויתי נפשי כגמול עלי אמו שבטחתי רק על ה' החונן דעת בענינים העיונים והמנהלני בענינים המעשים וכמו שהגמול אינו סומך על עצמו מאומה ויודע כי קצר כחו מעשות דבר, כן כגמול עלי נפשי שמדעתי שאני בפ''ע רפה ידים וחסר כח, וע''ז כפל שויתי ודוממתי ומפרש שויתי נפשי כגמול עלי אמו, ודוממתי כגמול עלי נפשי, ר''ל שנפשי דוממת כגמול הדומם ואין מלה בלשונו בלא אמו, ומבאר מי היא האם :(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:

 מצודת דוד  יחל ישראל. ר''ל ממני ראו וכן עשו גם אתם וקוו אל ה' מעתה ועד עולם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  יחל ישראל אל ה' שהוא המורה והמנהיג אותם כאם את ילדיה, ולא כגמול שאינו מצפה לאמו רק בקטנותו, כי ישראל יחלו לו מעתה ועד עולם :(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-קלב

{א}  שִׁיר הַמַּעֲלוֹת זְכוֹר יְהוָה לְדָוִד אֵת כָּל עֻנּוֹתוֹ:

 רש"י  שיר המעלות זכור ה' לדוד את כל ענותו. ענוי נפשו אשר טרח ועמל למצוא לך מקום : (רש"י)

 מצודת דוד  זכור ה' לדוד. התפלל על עצמו שיזכור לו ענוי נפשו אשר טרח למצוא מקום אשר יבנה שם המקדש : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  שיר המעלות, השיר הלז נתיחד על עת שהכניסו את הארון לבית קודש הקדשים, ונחלק לג' חלקים, (חלק א) בעת שהלכו ונשאו את הארון בדרך, יאמר המשורר זכור ה' לדוד את כל ענותו שהוא מסר נפשו ע''ז כמו שכתוב שמואל ב' ז' :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַיהוָה נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב:

 מצודת דוד  לאביר יעקב. לחזקו ותקפו של יעקב והוא המקום ב''ה ותלה ביעקב לפי שהוא היה תחילה להנודרים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לאביר. ענין חוזק כמו ומשך אבירים בכחו (איוב כד) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (ב-ד) אשר נשבע לה', והיה השבועה והנדר שבאם אבא אל אהל ביתי או באם אעלה על ערש יצועי אז נודר אם אתן שנת לעיני דהינו שבאהל ביתו לא יישן כלל, אף שלא יעלה על ערש לשכב עליו, וביצוע שסביב האהל שם אסר על עצמו לישן על הערש המיוחד לו לשינת קבע, ור''ל אם אתן שנת לעיני שינה קבועה ואף תנומה קלה לעפעפי בעת שאבא ביתי, או בעת שאעלה על הערש ביצוע שסביב הבית, ולא הותר לו לישן רק ביצוע הבית שלא על הערש המיוחד למשכב, ואיסור זה ימשך.(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי:

 מצודת דוד  אם אבוא. הוא ענין שבועה וגזם ולא אמר וגו' : באוהל ביתי. באוהל המוכן לבית שבתי הראוי למלך : ערש יצועי. מטה המוצעת כפי הראוי לי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ערש. מטה כמו ערשו ערש ברזל (דברים ג') : יצועי. מל' מצעות המטה כמו חללת יצועי (בראשי' מט) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  (ג-ד) אם אבא, אם אתן. שבועה על תנאי באם אבא באהל ביתי או השבועה אם אתן שנת לעיני, וערש, הוא מיוחד לשכיבה לעונג, כמ''ש למעלה וא''ו, ותנומה קלה משינה ומוסיף אף תנומה (ישעיה ה' כ''ז) :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה:

 מצודת דוד  אם אתן שנת. ר''ל להיות ישן להתענג יותר מההכרח להחיות את הנפש וגם זה הוא ענין שבועה וגו' : לעפעפי. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לעפעפי. הוא אישון העין : תנומה. היא שינה קלה : (מצודת ציון)


{ה}  עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַיהוָה מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב:

 רש"י  עד אמצא מקום. עד שיודע היכן יהיה מקום מקדש (מצאתי) : (רש"י)

 מצודת דוד  עד אמצא. עד אשר אדע איה המקום המוכן לבה''מ : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  עד אמצא מקום לה', א. שימצא המקום ששם יבנה המקדש, כמ''ש והיה המקום אשר יבחר ה' מכל שבטיכם ולא ידעו תחלה איה המקום הנבחר, ב. משכנות לאביר יעקב, שאחר שמצא המקום, יבנה שם המקדש ששם ישכון ה' בקביעות, ויען שזה שישכון ה' על הארץ במקום מיוחד נתגלה ליעקב בחלום ואמר אין זה כי אם בית אלהים לכן אמר לאביר יעקב, וכן כמו שיעקב נדר שם נדר ואמר והאבן הזאת יהיה בית אלהים, לכן אמר אשר נדר לאביר יעקב :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  משכנות. כי היה שם עזרה והיכל וקה''ק :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  הִנֵּה שְׁמַעֲנוּהָ בְאֶפְרָתָה מְצָאנוּהָ בִּשְׂדֵי יָעַר:

 רש"י  שמענוה. הבשורה : באפרתה. במקום החשוב והמעולה כמו (ש''א א') בן תחו בן צוף אפרתי חשוב אבגינוס, ד''א שמענוה באפרתה בספר יהושע (ט''ו) שבא מאפרים, בכל התחומין הוא אומר (שם) ועלה הגבול ותאר הגבול וכאן הוא אומר ועלה הגבול אל כתף היבוסי ירושלים נמצאת ירושלים גבוה מכל הארצות והוא ראוי לבית המקדש שנאמר (דברים יז) וקמת ועלית אל המקום וגו' מלמד שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל כך נדרש בשחיטת קדשים : מצאנוה בשדי יער. בגבול בנימן שנמשל לחית העיר שנאמר בנימין זאב יטרף (בראשית מ''ט) : (רש"י)

 מצודת דוד  הנה שמענוה באפרתה. עוד הייתי באפרת מקום מולדתי כי היא בית לחם כמ''ש בדרך אפרת היא בית לחם (בראשית מח) ואמר כי מאז שמענו כי עתיד להיות מקום נבחר לבה''מ אבל לא ידעתי מקומה איה : מצאנוה בשדי יער. עתה הנה מצאתי את המקום בשדי יער הוא גורן ארונה היבוסי והיה גם שם עצי יער כי הוא המקום שנעקד עליו יצחק ובאיל תמורתו נאמר נאחז בסבך בקרניו (שם כב) שנאחז בענפי עצי היער : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  הנה, ר''ל מציאת המקום שמענוה תחלה באפרתה, כי משכן שילה עמד בנחלת אפרים, ושם לא היה המקום הקבוע, ומצאנוה אח''כ בשדה יער, שהוא בגורן ארונה שסביב לו היה יער הלבנון, כמ''ש פתח לבנון דלתיך :(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  נָבוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו נִשְׁתַּחֲוֶה לַהֲדֹם רַגְלָיו:

 רש"י  נבואה. שמה למשכנותיו : (רש"י)

 מצודת דוד  נבואה. עתה הואיל וידענו המקום נבואה למשכנותיו : להדום רגליו. בה''מ קרוי הדום רגלי ה' ואחז דרך משל כאילו מושבו בשמים ממעל ורגליו יורדים לנוח בבה''מ : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  להדום. הוא שרפרף הכסא הנתון תחת רגלי האדם כשהוא יושב וכן הדום לרגליך (לעיל קי) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  נבואה, ואחר שמצאנו המקום (כמ''ש בדה''א כ''א כ''ח ושם כ''ב א'), מעתה נבואה למשכנותיו, שיבנה ע''י שלמה, ושם נשתחוה להדום רגליו, כמ''ש והארץ הדום רגלי, שסוף השפעתו היא בית המקדש, כמ''ש ושוליו מלאים את ההיכל כמש''ש :(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  קוּמָה יְהוָה לִמְנוּחָתֶךָ אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ:

 מצודת דוד  קומה ה'. לכן קומה והשרה שכינתך אל מקום המנוחה כי עד הנה היה מתהלך מאוהל אל אוהל וממשכן וגו' אבל המקום ההוא תהיה מקום מנוחה וקבוע עד עולם : אתה וארון עוזך. שכינתך תשרה בה עם הארון אשר הראת לכל את עוזך וכח זרועך בפלשתים בעת לקחו אותו בשבי כמו שכתוב בש''א : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  קומה, (חלק ב) נושאי הארון הגיעו עד מקום המקדש, אומר לה' קומה למנוחתך כי שם ישכון בקביעות וההנהגה ההשגחיית תהיה קבועה, שזה מצויר במנוחה, אתה וארון עזך, שיכניסו הארון לבית קודש הקדשים, וכן אמר בדברי הימים קומה ה' לנוחך :(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ צֶדֶק וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ:

 מצודת דוד  ילבשו צדק. בגדי כהונה נקראים בגדי צדק כי הם מכפרים ומצדיקים את החוטאים : וחסידך ירננו. הלוים ירננו בשיר : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כהניך, עד עתה לא לבשו הכהנים בגדי כהונה ועתה ילבשו צדק, כי ציור הבגדים היה מורה על הצדק ועל המדות טובות שבם תתלבש הנפש כמ''ש חז''ל. וחסידיך, שהם הלוים ירננו בשיר קבוע שיאמרו על הקרבנות :(מלבי"ם באור הענין)


{י}  בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ:

 רש"י  אל תשב פני משיחך. שלמה בבואו להכניס שם את הארון : (רש"י)

 מצודת דוד  בעבור וגו'. על עצמו אמר עשה זאת בעבורי וכפל דברו ואמר עוד אל תשב ריקם את פני משיחך לבל שמוע תפלתו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  בעבור, כי בחירת המקדש לשבתו עולמים היה בעבור דוד ובזכותו כמ''ש (ש''ב ז'), והיה זה, א. מצד עבודתו שעבד ה', ועז''א בעבור דוד עבדך, ב. מצד שנבחר ונמשח וכמ''ש בסי' פ''ט מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו וכן אמר בד''ה אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דויד עבדך :(מלבי"ם באור הענין)


{יא}  נִשְׁבַּע יְהוָה לְדָוִד אֱמֶת לֹא יָשׁוּב מִמֶּנָּה מִפְּרִי בִטְנְךָ אָשִׁית לְכִסֵּא לָךְ:

 מצודת דוד  נשבע. וגו' אמת. ר''ל שבועה אמתית ולא יחזור מהשבועה והשבועה היא שהבטיחו לומר מזרעך אשית מלך לשבת על הכסא שלך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  נשבע ה' לדוד, ובאר שבעבור בחירות ציון, נשבע ה' לדוד שלא תסור המלכות מזרעו, וכמ''ש (ש''ב ז') והוא כמשל אוהבו של מלך שמרוב אהבתו התאכסן המלך אצלו ויבן לו בביתו מקדש מלך בנוי לתלפיות, עד שמצא המקום ההוא חן בעיני המלך לשבת שם לעולם, וישבע לו בל יעזב המקום הזה לעולם, וע''כ על ידי המקום יתאכסן גם אצל זרעו ונשאר הברית כרות לזרעו, נמצא שהאוהב היה סבה שיבחר במקום, והמקום היה סבה שיבחר בזרע אוהבו לעולם, וז''ש פה על בחירת המקדש שהוא בעבור דוד עבדך ואחר כך אמר שאחר שבחר המקדש לעולם נשבע ה' לדוד מפרי בטנך אשית לכסא לך, כי בחר ה' בציון, שאח''כ ע''י בחירות ציון נשבע שלא תסור המלוכה מבית דוד, והנה שבועה זאת היה בה שני ענינים, שעל זרע דוד נשבע שבועה החלטית בלי שום תנאי, שעז''א שנשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה מפרי בטנך אשית לכסא לך אבל על זרע זרעו היה תנאי וז''ש.(מלבי"ם באור הענין)


{יב}  אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי וְעֵדֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם גַּם בְּנֵיהֶם עֲדֵי עַד יֵשְׁבוּ לְכִסֵּא לָךְ:

 רש"י  ועדותי זו אלמדם. זו אשר אלמדם : (רש"י)

 מצודת דוד  זו אלמדם. אשר אלמדם ביד הנביאים : גם בניהם. של בניך עד עולם ישבו לכסא המלוכה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אם ישמרו בניך בריתי, אז גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך וזה תלוי בתנאי שישמרו התורה והמצות, (וכמו שבארתי בפירוש מלכים בכמה מקומות) :(מלבי"ם באור הענין)


{יג}  כִּי בָחַר יְהוָה בְּצִיּוֹן אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ:

 מצודת דוד  כי בחר ה' וגו'. ר''ל הואיל וה' בחר את ציון ודוד הלא טרח והכין את המקום ההוא לזה יקבל בגמול שכרו את המלכות לו ולזרעו עד עולם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אוה. אויתיה. מל' תאוה וחשק כמו נפשו אותה ויעש (איוב כג) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי בחר ה' בציון, שבחירת זרע דוד היה ע''ש בחירות ציון כנ''ל ואמר שתחלה בחר ה' בציון על צד הבחירה נגד יתר מקומות, ואח''כ שם אוה למושב לו היה לו חפץ במקום עצמו מזולת ההשקף היחוסי נגד שאר מקומות :(מלבי"ם באור הענין)


{יד}  זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ:

 מצודת דוד  זאת מנוחתי. וכה אמר ה' זאת תהיה מנוחתי עדי עד ופה אשב כי מתאוה אני לה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  זאת, (חלק ג' תשובת ה') נגד מ''ש קומה ה' למנוחתך, משיב זאת מנוחתי עדי עד, ולא כמי שינוח במקום מפני הטלטול ויצוייר שיעזוב מקום זה אם ימצא מנוחה אחרת, כי פה אשב תמיד כי אויתיה מצד החפץ בגוף המקום מצד עצמו :(מלבי"ם באור הענין)


{טו}  צֵידָהּ בָּרֵךְ אֲבָרֵךְ אֶבְיוֹנֶיהָ אַשְׂבִּיעַ לָחֶם:

 רש"י  צידה. מזונה : (רש"י)

 מצודת דוד  צידה. מן המקום ההוא אשפיע לברך מזון עדתי ולהשביע אביוני עמי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  צידה ברך אברך, שמכאן תצא הברכה והשפע לכל הארץ, ואביוניה אשביע לחם, כמ''ש (מ''א ח') בהעצר השמים ולא יהיה מטר וכו' רעב כי יהיה וכו' :(מלבי"ם באור הענין)


{טז}  וְכֹהֲנֶיהָ אַלְבִּישׁ יֶשַׁע וַחֲסִידֶיהָ רַנֵּן יְרַנֵּנוּ:

 מצודת דוד  אלביש ישע. ר''ל ע''י לבישת בגדי כהונה תבוא הישועה כי המה מכפרים ובאה ע''י התשועה : וחסידיה. הלוים ירננו בשיר : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  וכהניה נגד מ''ש כהניך ילבשו צדק לעומת זה אלבישם ישע. ונגד מ''ש וחסידך ירננו נגד זה חסידיה רנן ירננו מרוב השמחה :(מלבי"ם באור הענין)


{יז}  שָׁם אַצְמִיחַ קֶרֶן לְדָוִד עָרַכְתִּי נֵר לִמְשִׁיחִי:

 מצודת דוד  שם. בציון אצמיח קרן ממשלה לדוד ר''ל שם יתרבה ויתגדל ממשלתו בכל עת. ערכתי נר . שם ערכתי נר ר''ל הארה וזריחה וממשל רב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קרן. המלה ההיא הושאל לממשלה והתחזקות ע''ש שבעלי הקרנים יתחזקו בהם בהלחמם עם מי : ערכתי. ענין סדור : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שם, ונגד מ''ש בעבור דוד עבדך, אומר שם אצמיח קרן לדוד שהיא הגבורה והחוזק, ונגד מ''ש אל תשב פני משיחך אומר ערכתי נר למשיחי, ומפרש נגד שם אצמיח קרן לדוד :(מלבי"ם באור הענין)


{יח}  אוֹיְבָיו אַלְבִּישׁ בֹּשֶׁת וְעָלָיו יָצִיץ נִזְרוֹ: (פ)

 רש"י  יציץ. יאיר כמו ונוצצים כעין נחושת (יחזקאל א') : (רש"י)

 מצודת דוד  אלביש בושת. יהיו מעוטפים בבושת כלבוש הזה המעטף את כל הגוף : ועליו. על דוד יאיר ויזרח כתר המלכות ר''ל תרבה גדולתו למעלה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יציץ. מלשון נצוצות וענינו הארה וזריחה וכן ונוצצים כעין נחושת קלל (יחזקאל א) : נזרו. כתרו כמו את הנזר (מ''ב יא) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אויביו אלביש בושת, שבקרן הזה עמים ינגח יחדיו אפסי ארץ, ונגד מ''ש ערכתי נר למשיחי אמר עליו יציץ נזרו, שהמלכים נמשחו כמין נזר ויציץ עליו נזר שמן משחת אלהיו :(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-קלג

{א}  שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד:

 רש"י  שיר וגו'. הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, כשישב הקב''ה בבית הבחירה עם ישראל הקרויין אחים ורעים ויהיה גם הוא יחד עמהם : (רש"י)

 מצודת דוד  הנה מה טוב. מה מאוד טוב ומה מאוד נעים הדבר כאשר ישבו על אדמתם כל בית ישראל הנקראים אחים לגודל האחוה שביניהם : גם יחד. ויהיו גם יחד במלכות אחת ולא יחצו לשתי ממלכות עוד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נעים. ענין ערבות ומתיקות : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שיר המעלות, שיר זה הוסד על שני האחים הידועים, שהם יששכר וזבולון שהתחברו יחד עד שהיו כגוף ונפש, אשר האחד הולך מהלך השלמות לחברו, כמ''ש שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך שישכר עסק בתורה והשלים את הנפש, וזבולון עסק בפרקמטיא לשלמות הגוף והקנינים, ובצירוף שניהם יחד נשלם הטוב והנעימות, הטוב האמתי מעניני העוה''ב, והנעימות בחיים הזמנים, וז''ש הנה מה טוב ומה נעים, וזה בא ע''י שבת אחים גם יחד, שמלבד שבתם בשלום היו יחד כגוף אחד, עתה יבאר הדבר :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן שֶׁיֹּרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו:

 רש"י  כשמן הטוב. שנמשח בו אהרן הכהן : שיורד. מראשו אל זקנו אל פי ראש הכתונת שלו שהזקן שוכב ע''פ הכתונת כן נעים טל חרמון שגבוה על הררי ציון והטל יורד מחרמון להררי ציון כשם ששמן המשחה לגדולה כך הר ציון לתפאר' ולכבוד לישראל כשם ששמן הטוב כן טל חרמון כזה כן זה כמו והיה כעם ככהן (ישעיה כ''ד), ורבותינו דרשו שבת אחים משה ואהרן לענין מעילה בשמן המשחה במסכת הוריות כל המזמור אבל יש בדברי תורה וקבלה משל ומליצה ודברי חכמים וחידותם ועיקר שיר המעלות על בית המקדש נאמר : (רש"י)

 מצודת דוד  כשמן הטוב. והרי הדבר דומה כשמן המשחה הנתון על הראש בשפע רב עד כי ירד משם על הזקן והוא זקן אהרן שהיה הראשון להנמשחים בשמן המשחה : שיורד. אשר ירד עוד על פי מלבושיו בפתיחת בית הצואר ור''ל כמו שמן המשחה עם כי היה נתון על הראש לבד מ''מ באה השמן ממנו על מקומות מחולפות על כי המה דבוקות זו בזו כן אם כל בית ישראל אחת וראש אחד להם תתחלק אז השפע לכולם באמצעות המלך המקבל השפע בראשונה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מדותיו. מלבושיו כמו מדו בד (ויקרא ו) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כשמן, הנה ההשפעה האלהית תרד לפעמים על המוכן לה בבלי אמצעיי אמנם תרד בשפע רב כ''כ עד שישופע ממנה גם הבלתי מוכן לה, וזה במשל השמן הטוב של שמן המשחה, שעקרו יורד על הראש, ששם היו מושחים בשמן משחת קדש, כי הוא המקום המוכן לזה באשר שם משכן המוח וכלי השכל והמחשבה, שהשמן מורא על ההשגחה, ובכ''ז יורד במקרה גם על הזקן זקן אהרן, הגם שהזקן ארוך שיורד על פי מדותיו, ובנמשל זה היה בא השפעת החכמה על יששכר שהוא במשל הראש שהוא היה מוכן לקבל החכמה וקבל ממנה חלק גדול ושפע רב עד ששמן החכמה הושפעה ממנו גם על שבט זבולון, שגם הם קבלו משפע ההוא, ושמן תורק :(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן כִּי שָׁם צִוָּה יְהוָה אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם: (פ)

 מצודת דוד  כטל חרמון. כמו הטל היורד מהר חרמון על הררי ציון הנמוכים ממנו כן באה השפע באמצעות המלך ליתר העם : כי שם. בציון צוה ה' את הברכה והחיים עד העולם ר''ל בציון באה שפע ותחל ראשונה על המלך המולך בה וממנו יושפע על בני העם ולכן טוב הדבר שיהיו לאחדים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כטל חרמון, ולפעמים תגיע השפע על המוכן לה ע''י אמצעי באופן שתגיע תחלה אל מקום בלתי מכוון בעצם וראשונה, כדי שתריק על מקום הראוי, כטל חרמון שאינו מכוון לצורך הר חרמון רק שיורד על הררי ציון, כי שם צוה ה' את הברכה, שעקר הברכה יורד בשביל הר ציון והולך דרך הר חרמון, כי הטל המביא חיים בהר חרמון אינם חיים מתמידים עד העולם, ואינם חיים נצחיים, אבל החיים אשר בהר ציון הם חיים נצחיים עד העולם, כן שפע העושר והקנינים שהגיע אל זבולון לא הגיעו אליו רק לצורך יששכר שימצא ריוח לעסוק בתורה ולקנות על ידם חיי עד, והגיעו ליששכר באמצעות זבולון, ובזה היה זבולון דומה כהר חרמון שמקבל הטל בשביל הר ציון :(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-קלד

{א}  שִׁיר הַמַּעֲלוֹת הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת יְהוָה כָּל עַבְדֵי יְהוָה הָעֹמְדִים בְּבֵית יְהוָה בַּלֵּילוֹת:

 מצודת דוד  העומדים וגו'. להלל את ה' בבית המקדש : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  שיר המעלות, בשיר הזה יסד פינה נפלאה על יסודי האמונה, והוא שהמקור העליון אשר לא יכזבו מימיו, יתברך ויתרבה ע''י מעשה התחתונים, כי ה' ישפיע הטוב לטובים והשפע למוכנים, ובעת שהדור בלתי ראוים לקבלו אז מעין נרפש ומקור משחת וצינורי השפע לא יריקו ברכתם וזה ענין הברכה שישראל מברכים את ה', שהוא שבמעשיהם הטובים ובתפלותיהם ימלא את הברכה העליונה פלג אלהים מלא מי החסד הטובה ורחמים, ועל הארץ יריקוה, וכשירעו מעשיהם יבשו אפיקי מים ונהר יחרב ויבש, וכמ''ש חז''ל שישראל מוסיפים כח בגבורה של מעלה, והברכה צורך גבוה, וכמ''ש בספר ארצות החיים (בארץ יהודה סי' ה') בפי' מלת ברוך בכמה ראיות, וז''ש הנה ברכו את ה', ר''ל תנו לו ברכה את גולות עלית ואת גולות תחתית על ידי מעשיכם הטובים, אתם כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות, כעבדים נאמנים העובדים ביום ובלילה ולא ימושו ממשמרתם רגע, אתם תברכו את ה' ותתנו עז לאלהים :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ וּבָרְכוּ אֶת יְהוָה:

 מצודת דוד  שאו. הרימו ידכם לה' בקדושה לברך אותו כי כן דרך המברכים להרים ידיהם למעלה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  שאו ידיכם קדש, המשורר מצייר כדרך בני אדם המברכים שנושאים את ידיהם ומניחים אותם על ראש המתברך, (כמ''ש וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם), אולם באר שלא ידים הגשמיים תשאו, רק ידי קדש, מצייר הקדושה כעצם מופשט, והיא הנושאת ידיה למעלה ומברכת את ה' בקדש אל קדוש קדשי קדשים, ר''ל שע''י הנהגתם בקדושה, שגדר הקדושה היא שיתגבר ויתקדש על החומר וטבעיו ויתנהג בהנהגה שכליית נפשיית בקדושה, בזה נושאים ידים לברך בעליונים להריק משם שופע שובע רצון ברכה ונדבה :(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  יְבָרֶכְךָ יְהוָה מִצִּיּוֹן עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: (פ)

 מצודת דוד  יברכך וגו'. סרס המקרא יברכך ה' עושה וגו' : מציון. ר''ל אם תברכו את ה' אזי גם הוא יברך אתכם מציון כי משם נשפעים כל הברכות והטובות כי הוא מקום השראת השכינה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  יברכך, מפרש במה תברכו את ה', היינו שתתנו לו כח ועז שיוכל לברכך, שזה תלוי במעשיך, ואתה תברכהו תמלא אותו ברכה שיוכל להשפיעו אליך בענין שיברכך ה' מציון, שברכתך לא תהיה ע''י המערכת וסדרי תהלוכות השמים רק מציון, עפ''י האדים הדקים ורסיסי טל העולה ממטה ממעשי ציון ועבודתם, מאת עושה שמים וארץ, שהיא הברכה הבלתי נמשך מן השמים אל הארץ, רק מאת ה' למעלה אשר הוא העושה שניהם ומשפיע עליהם ברכה השגחיית נסיית :(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-קלה

{א}  הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ אֶת שֵׁם יְהוָה הַלְלוּ עַבְדֵי יְהוָה:

 רש"י  הללויה הללו את שם ה' וגו'. (רש"י)

 מצודת דוד  הללויה הללו וגו'. סרס המקרא כאילו אמר הללויה ומי יהלל ואמר הללו עבדי ה' אתם הללו את שם ה' אבל להרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  הללויה, במזמור הזה יאמר, כי ההנהגה הקבועה המסודרת היא לבדה תספיק שנכיר על ידה מציאות ה' ויכלתו וחכמתו והשגחתו יתברך, עד שמה שישנה לפעמים את הטבע הקבועה אל נס ופלא, הנקראים אותות ומופתים, אינו מן ההכרח לישראל עם קרובו, רק היה צריך בעבור המצריים שגם הם יכירו כח ה' ועזוזו, או שיעשה לצורך גאולת ישראל ותשועתם, הללו את שם ה', שהוא השם שבו מפורסם תמיד לכל העולם, שהוא שמו הנודע ע''י הנהגה הקבועה המסודרת עפ''י הטבע (שזה ההבדל בין שמו ובין זכרו כמשי''ת בפסוק י''ג). הללו עבדי ה', ר''ל שעבדיו ישיגוהו מצד שמו המפורסם וא''צ עמו אותות ומופתים :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  שֶׁעֹמְדִים בְּבֵית יְהוָה בְּחַצְרוֹת בֵּית אֱלֹהֵינוּ:

 מצודת דוד  שעומדים וגו'. להתפלל בה לה' : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  שעומדים, ר''ל בין הנגשים אל הקדש פנימה לעמוד בבית ה', שהם הכהנים הקרבים אל ה', ובין העומדים בחצרות בית אלהינו, שהם הלוים וזרע ישראל, שכולם ישיגוהו על ידי שמו הנודע, (וגם יכוין העומדים בבית ה' היינו המשיגים את המלך עצמו הקרובים אליו ויודעים סודותיו ומשכילים צפוניו מעשה בראשית ומעשה מרכבה, והן העומדים בחצרות מבחוץ ואין מכירין אותו רק מרחוק) :(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  הַלְלוּיָהּ כִּי טוֹב יְהוָה זַמְּרוּ לִשְׁמוֹ כִּי נָעִים:

 מלבי"ם - באור הענין  הללויה, בשני מיני הילול, א. מצד עצמו, כי טוב ה', ב. מצד הבריאה והנהגתה, וזה זמרו לשמו, שהוא כפי שנודע ע''י בריאותיו, כי נעים שהנעימות בא מצד הערך והסדר והיחוס שבין המושג ובין המשיג והוא ענין צרופיי, ר''ל בהנהגה הקבועה המסודרת שזה שמו, הוא נעים :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  זמרו לשמו. כבר התבאר שהשם מורה על הפרסום שהוא מצד מעשיו :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ:

 מצודת דוד  בחר לו יה. ה' בחר לעצמו את יעקב : לסגולתו. להיות לו כאוצר נחמד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לסגולתו. ענין אוצר נחמד כמו וסגולת מלכים (קהלת ב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי יעקב בחר לו יה, באר שגם שמו הוא נעים, היינו שגם ההנהגה הטבעיית המסודרת היא נעימה, כי גם היא השגחיית לבני ישראל, הגם שהנהגה ההיא תלויה לפי מוסבת המערכת וחיוב המזל והתולדה בלתי מבחנת בין צדיק לרשע, לא כן היא לישראל, כי יעקב בחר לחלקו, ואינם נתונים תחת המערכה, ולהם גם הטבע נתונה תחת רגלי ההשגחה, מתנהגת לפי הזכות והרשע העבודה והמרי, עד ששמו נעים, ר''ל שההנהגה מפורסמת הטבעיית מוסכמת עם הנעימות והסדר ההשגחיי כפי הראוי, ובאר כי יש בזה שתי מדרגות יעקב וישראל, שההמון יקראו בשם יעקב וגדוליהם אנשי הרוח בשם ישראל, ואף בעת פחיתתם שנקראו בשם יעקב, בכ''ז הם נבחרים לחלקו, כי יעקב בחר מצד הבחירה את הגוי כולו לחלקו, ואינם תחת חלק שרי המערכה, וישראל שהם גדוליהם או בעת שכל העם הם במעלה וחשיבות מצד מעשיהם הם לו סגולה, כמי שיש לו דבר יקר מאד שאצרו באוצר מיוחד ומשגיח עליו בכל רגע :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יעקב, ישראל. עי' ישעיה (ט' ז'). מוצא. כמו מוציא, וכינוי מאוצרותיו על הרוח, שמוציא הרוח ממקום שנאצר שם :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְהוָה וַאֲדֹנֵינוּ מִכָּל אֱלֹהִים:

 מצודת דוד  כי אני ידעתי וגו'. לכן אני מעורר לבות בני אדם להללו : ואדונינו. מוסב על מלת גדול לומר ואדונינו גדול מכל אלהים מלאכי מעלה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (ה-ז) כי אני, עתה יבאר דבריו בפרטות ר''ל אני (להאיש הישראלי) א''צ אותות ומופתים לברר על ידיהם כי גדול ה', כי אני ידעתי כי גדול ה' ממה שכל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ, שעל ידי הבריאה שברא את המציאות כלו כחפצו, וע''י ההנהגה שמעלה נשיאים מקצה הארץ, מזה לבד אני יודע שגדול ה', ר''ל וא''צ לעשות אות או מופת כדי שאכיר על ידו כח ה' כי אני מכירו ע''י הבריאה וההנהגה הכוללת, כי גדול ה', ר''ל אני מכיר שני דברים, א. שה' גדול, שם גדול מורה שהוא ראשית הסבות ואחריתם עד שהוא סבת כל הדברים מראש ועד סוף, ב. שאדונינו שזה מורה על ההשגחה, הוא גדול מכל אלהים והכחות כולם, ר''ל שהוא המנהיג והמשגיח ומושל ממשל רב כחפצו, עד שכל כחות הטבע נכנעים תחת חפצו והשגחתו, ומפרש נגד מ''ש כי אני ידעתי כי גדול ה' יאמר שזה נודע ממה.(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ יְהוָה עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ בַּיַּמִּים וְכָל תְּהוֹמוֹת:

 מצודת ציון  תהומות. עומק המים : נשיאים. עננים ע''ש שמנשאים עצמן למעלה וכן נשיאים ורוח וגשם אין (משלי כה) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שכל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ, שלא לבד שעשה שמים וארץ, כי גם בשמים ובארץ עשה כל אשר חפץ, ממה שברא בהם האור והעננים והמאורות ודומם צומח חי מדבר והדגה אשר במים בימים וכל תהומות, ונגד מ''ש כי גדול אדונינו מכל אלהים מפרש שזה נודע לי ממה.(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  מַעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה הָאָרֶץ בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה מוֹצֵא רוּחַ מֵאוֹצְרוֹתָיו:

 רש"י  ברקים למטר עשה. הם זהרורי הרקיע המבריקים ומאירים לפני המטר שקורין אשליילד''ש בלע''ז : מוצא. ל' מציאה כלומ' אוצרות תקן לרוח ושם הם מצויים לו לשלחם במשלחתו : (רש"י)

 מצודת דוד  מקצה הארץ. ר''ל כאשר המה נראים למראה העין שהם בשפולי הרקיע בקצה הארץ אז מעלה אותם ברום הרקיע אל המקום אשר ירצה להמטיר שמה : ברקים. לעת בוא המטר מבריק ברקים ואין המטר מכבה אותם : מוצא. הוא מוציא את הרוח ממקום אוצרו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  שמעלה נשאים מקצה הארץ, שהמטר הוא המעיד על ההשגחה הפרטיית התמידית, כמו שבאר באורך באיוב סי' ל''ו ל''ז, והמטר יתהוה ע''י שיעלה נשיאים, שהם האדים המתנשאים ועולים מן הארץ עד מקום העבים ועיגול הנשימה, והאדים האלה הם מלאים רוח ואויר, שעל ידי זה הם מסוגרים ונעלמים מן העין על ידי שיסוד האש העצור בתוכם יפיץ את האדים על כנפי רוח, והיה בהשגחת ה', שברקים למטר עשה, בעת ירצה שירד המטר יפרד מהם יסוד האש והעלעקטרי ויתהוה הברק, ועי''ז יוציא הרוח מאוצרותיו, יוציא יסוד הרוח האצור באדים, ועי''כ יתהוה המטר :(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  שֶׁהִכָּה בְּכוֹרֵי מִצְרָיִם מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה:

 מצודת דוד  שהכה. הוא האל אשר הכה בכורי מצרים והבחין בין טפה של בכור וגומר : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (ח-ט) שהכה, ר''ל אני ידעתי כי גדול ה' ע''י מעשיו הטבעיים מה שעשה כל אשר חפץ, וע''י פלאי המטר והברקים, שבהם אני מכיר כח ה' וגם את השגחתו, ואין אני צריך לאותות ומופתים ע''י שינוי הטבע, אחר שאני ידעתי את ה' ע''י הנהגתו התמידית, וא''כ מה שהכה בכורי מצרים מאדם עד בהמה, שזה היה נס ופלא ושינוי טבע, זה לא הוצרך לעשות בשבילי כדי שאכיר אני את כחו, רק שבזה שלח אותות ומופתים בתוככי מצרים, זה הוצרך לעשות בשביל המצריים בשביל פרעה וכל עבדיו, שהם לא הכירו יד ה' על ידי הבריאה וההנהגה התמידית, ופרעה אמר לא ידעתי את ה', להם הוצרך לשלוח אותות ומופתים אלה, וכן מה. (י-יא) שהכה גוים רבים והרג מלכים עצומים שנלחם בהם ג''כ בדרך נסיי יוצא מסדר הטבעי, גם זה לא הוצרך בשבילי כדי שאכיר אני עי''ז גבורת ה', רק שבזה (שלח אותות ומופתים) לסיחון מלך האמורי ולעוג ולכל ממלכות כנען, רק בשבילם הוצרך לכל האותות האלה, אחר שהם טחו עיניהם מראות את הבורא על ידי הבריאה ואת המנהיג על ידי ההנהגה, ולכן הוצרך לשנות סדרי הטבע בעבורם :(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  שָׁלַח אֹתוֹת וּמֹפְתִים בְּתוֹכֵכִי מִצְרָיִם בְּפַרְעֹה וּבְכָל עֲבָדָיו:

 רש"י  בתוככי. כמו בתוכך : (רש"י)

 מצודת דוד  בתוככי מצרים. ולא חלו המכות על ישראל שהיו בארצם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בתוככי. היו''ד יתירה והוא כמו בתוכך וכאילו ידבר למצרים לנוכח : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  שלח אותות. נמשך לשתים, שלח אותות ומופתים לפרעה, שלח אותות ומופתים לסיחון ולעוג :(מלבי"ם באור המלות)


{י}  שֶׁהִכָּה גּוֹיִם רַבִּים וְהָרַג מְלָכִים עֲצוּמִים:

 מצודת דוד  גוים רבים. הם שבעת העמים עובדי גלולים בכנען : (מצודת דוד)


{יא}  לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן וּלְכֹל מַמְלְכוֹת כְּנָעַן:

 מצודת דוד  לסיחון. הרג לסיחון וגו' והזכירם בפרט לרוב חזקם ואח''כ כלל כל מלכי כנען יחד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לסיחון. את סחון כמו הרגו לאבנר (ש''א ג) : (מצודת ציון)


{יב}  וְנָתַן אַרְצָם נַחֲלָה נַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ:

 מצודת דוד  ארצם. של המלכים ההם נתן נחלה וחזר ופירש שנתן נחלה לישראל עמו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ונתן, וכן מה שנתן ארצם נחלה, שהיה בזה ג''כ כמה נסים שהתחדשו אז בעת מלחמת יהושע, לא היה כדי שאכיר עי''כ מעשי ה', רק מפני שהוא נחלה לישראל עמו, יען שנחלה זאת מגעת להם על ידי מה שנתן הארץ להאבות ומאהבתו אותם, ולכן השתדל שיקחו את המגיע להם מנחלת אבותיהם :(מלבי"ם באור הענין)


{יג}  יְהוָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם יְהוָה זִכְרְךָ לְדֹר וָדֹר:

 רש"י  ה' שמך לעולם. כגדולתך וכממשלתך אז כן הוא גם עתה והיכולת בידך לדון ולנקום נקמתנו : (רש"י)

 מצודת דוד  ה' שמך לעולם. ר''ל כאשר כחו מאז כן כחו עד העולם : זכרך. היא היא כי בשמו יזכר וכפל הדבר לחזוק : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ה' שמך לעולם, ר''ל הנה ראינו מאתך שני מיני הנהגות, א. הנהגה המסודרת מששת ימי בראשית וזה נקרא שם ה', כי הוא השם שבו נודע תמיד מעולם ועד עולם בלי השתנות, ב. הנהגה הנסית המתחדשת בעת מן העתים וזה נקרא זכרך, כמי שעושה מעשה גדול לפי שעה כדי שיזכרו בו וזה אינו קבוע לעולם בלי השתנות, רק הוא לדור ודור, שהנהגת הנס הוא רק לפי הדור ולפי הצורך בכל דור :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  שמך, זכרך. השם הוא השם הקבוע מראשית, והזכר הוא מה שיעשה שיזכירו אותו לפי מעשיו וההבדל בין לעולם ובין דור ודור מבואר בכ''מ, וע''ל ס' ל''ג :(מלבי"ם באור המלות)


{יד}  כִּי יָדִין יְהוָה עַמּוֹ וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם:

 רש"י  כי ידין ה' עמו. ישפוט משפטם מאויביהם : יתנחם. יתעשת (יתעכב) : (רש"י)

 מצודת דוד  כי ידין. כי עוד יבוא זמן אשר ידין ה' דין עמו : יתנחם. יחשוב מחשבה אחרת להיטיב להם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כי ידין, ר''ל שזכר הנפלאות והנסים שיעשה בדור ודור הם מסבה שידין ה' עבדיו לעשות משפטם, ועי''כ יחדש נסים בדור ודור אם לפרוע מצריהם, או להיטיב עמהם, ועל עבדיו יתנחם, שהגם שבעת שיעשה הנס ומשנה סדרי בראשית נראה כאלו מתנחם ומתחרט מן חקי הטבע אשר שם חק ולא יעבור, למשל באותו שעה שאמר לשמש דום ולים שיתיצבו כמו נד נוזלים, התרחק מהחקים הקבועים אשר חקק שהשמש תלך על מעגלה, והמים ירדו במורד, בכל זה ישנה חקי הטבע ויתנחם ויתחרט מהם לפי שעה, לצורך עבדיו, כדי לגדלם בעולם, או כדי להושיעם על ידי זה מאויביהם :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יתנחם. מענין חרטה, כמו וינחם ה' כי עשה את האדם :(מלבי"ם באור המלות)


{טו}  עֲצַבֵּי הַגּוֹיִם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם:

 מצודת דוד  עצבי הגוים. אבל הגלולים אשר העובדי גלולים עובדים להם הלא המה מכסף ומזהב והמה מעשה ידי אדם ואין ממש בהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עצבי. כן תקרא הצורות גלולים כי מעצבת לב עובדיה קורא אליה ואינו נענה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  עצבי, לעומת שאמר שגדול ה' מכל אלהים, אמר אבל עצבי העכו''ם תהו המה, אם מצד החומר הם כסף וזהב, ומצד הפועל הם מעשה ידי אדם, ומצד הצורה.(מלבי"ם באור הענין)


{טז}  פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ:

 מצודת דוד  פה להם. ר''ל אם אמנם עשו להם פה מה בכך הלא לא ידברו בו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  פה להם ולא ידברו, שחסר להם הדיבור, וגם השגת החושים לא יראו ולא יאזינו, וגם הנפש החיונית בכללו כי אף אין יש רוח בפיהם שאף הרוח שנמצא לבע''ח היותר פחותים אין להם, ומצד התכלית.(מלבי"ם באור הענין)


{יז}  אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יַאֲזִינוּ אַף אֵין יֶשׁ רוּחַ בְּפִיהֶם:

 רש"י  אף אין יש רוח בפיהם. גם רוח אין בפיה' אפילו כבהמה זו כל שכן שלא ידברו כאדם ומאחר שאין בהם רוח אין צריך לפרש רוח החוטם, אף זה פתח, ואף להם ולא יריחון קמץ (סא''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  אף אין יש רוח. אפילו רוח החיוני כבהמה אין בפיהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יאזינו. ענין שמיעה והוא מלשון אוזן : (מצודת ציון)


{יח}  כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם:

 מצודת דוד  כמוהם. בקללה אמר שהאומנים העושים את הגלולים יהיו כמו הגלולים לבל ידברו וכו' וכן יהיו כל הבוטח בהם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כמוהם יהיו עשיהם, כאילו כ''ז תכלית עשייתם כדי שעושיהם וכל אשר בוטח בם יהיו כמוהם, כי לא יוכלו להשפיע יותר מאשר יש בכחם :(מלבי"ם באור הענין)


{יט}  בֵּית יִשְׂרָאֵל בָּרְכוּ אֶת יְהוָה בֵּית אַהֲרֹן בָּרְכוּ אֶת יְהוָה:

 מצודת דוד  ברכו. על שהבדיל אתכם מן העובדי גלולים התועים : בית אהרן וגו'. ר''ל כל אחד ברכו לפי כח ההשגה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (יט-כ) בית ישראל, אחר שצוה על ענין ההילול, כמ''ש הללו כל עבדי ה', מוסיף לאמר בית ישראל ברכו את ה', ר''ל שעל ידי מעשיכם תפתחו את המקור העליון להשפיע עליכם ברכה, כנ''ל סי' הקודם, וכן תתוסף הברכה לכל איש ואיש כפי מדרגתו ומעלתו בקדש, לבית אהרן ביחוד, ובית הלוי ביחוד, עד.(מלבי"ם באור הענין)


{כ}  בֵּית הַלֵּוִי בָּרְכוּ אֶת יְהוָה יִרְאֵי יְהוָה בָּרְכוּ אֶת יְהוָה:

 רש"י  יראי ה'. אלו הגרים (מצאתי) : (רש"י)

 מצודת דוד  יראי ה'. אלו חסידי או''ה : (מצודת דוד)


{כא}  בָּרוּךְ יְהוָה מִצִּיּוֹן שֹׁכֵן יְרוּשָׁלִָם הַלְלוּיָהּ: (פ)

 מצודת דוד  מציון. המשפיע אור שכינתו מציון השוכן בירושלים : הללויה. הללו את יה בזה ההלול לומר ברוך ה' מציון וכו' : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  שברוך ה' מציון, שתעלה הברכה מציון, ולפי זכות ציון תרד, יען היותו שוכן ירושלים ומשגיח על מעשה העם אשר בתוכה, לברכם כפי מעשיהם ועבודתם בקדש :(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-קלו

{א}  הוֹדוּ לַיהוָה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

 מצודת דוד  כי לעולם חסדו. כי חסד ה' הוא דבר המתקיים לעולם ולא כן חסדו של ב''ו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  הודו אחר שצוה על ההילול והברכה צוה על ההודאה להודות על הטובות שקבלו מנו שזה מצד טובו וחסדיו, וחסדים אלה הם לעולם, בין בעת שינהיג את העולם עפ''י הנהגת הטבע, בין כשמנהיג עפ''י הנהגת הנפלאות, שהם שני ההנהגות שציין במ''ש ה' שמך לעולם ה' זכרך לדור ודור, והנה על ההנהגה עפ''י הטבע, אמר (ב-ג) הודו לאלהי האלהים, לאדוני האדונים, כי ההנהגה הטבעיית ציינו האומות הקדמונים שהם על ידי אלהים ואדונים, שהם הכוכבים והמזלות שהם היו לדעתם אדוני הארץ והמושלים, והמלאכים המנהיגים את המערכת שהם היו לדעתם אלהים לאדונים האלה, ומשפיעים עליהם כח ועצמה, על פי זה אמר שה' הוא הנותן כח אל המלאכים, והנהגה ואדנות אל האדונים, והכל ע''פ כחו והנהגתו :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  הוֹדוּ לֵאלֹהֵי הָאֱלֹהִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

 מצודת דוד  האלהים. הם מלאכי מעלה : (מצודת דוד)


{ג}  הוֹדוּ לַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

 מצודת דוד  האדונים. הם צבא השמים וכסיליהם שהם אדונים למשול בארץ וה' הוא אדון אליהם ולכל אשר יחפוץ יטם : (מצודת דוד)


{ד}  לְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְּדֹלוֹת לְבַדּוֹ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

 רש"י  לעשה נפלאות גדולות לבדו. בראשונה לא נברא מלאך כשעשאן לנפלאות הללו השמים והארץ השמש והירח : (רש"י)

 מצודת דוד  לעושה. מוסב על מלת הודו לומר הודו לעושה נפלאות גדולות וכן כולם : לבדו. ואינו צריך לעזר מלאכי מעלה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  לעשה, ונגד ההנהגה הפלאיית שזה אין נעשה כלל ע''י מלאך או גלגל, רק מה' לבדו אמר שהנפלאות גדולות עושה לבדו, שלא באמצעות האלהים והאדונים, כי אז משדד את כוחם ויפליא פלאות בכחו הגדול :(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  לְעֹשֵׂה הַשָּׁמַיִם בִּתְבוּנָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

 מלבי"ם - באור הענין  (ה-ו) לעשה, חוזר אל הנהגת הטבע, את השמים עשה בתבונה, וכבר בארנו זה בפי' משלי שבכ''מ ייחס החכמה אל בריאת הארץ, והתבונה אל מלאכת השמים, כי החכמה תבחין בין טוב לרע, והתבונה תבחין בין אמת ושקר, והשמים הם קיימים באיש, ואין שם מציאות טוב ורע, לא כן בארץ, רוקע הארץ על המים, כי ראשית הויית הארץ היתה מכוסה בתהומות, ואמר בזה בהוה לעושה, לרוקע, כי הוא מחדש בכל יום מעשה בראשית, וקיום הבריאה היא בריאה מתמדת, ובארץ יש אפשרות תמיד שתחזור אל התהו ובהו כבתחלה, כי תחלת בריאתה היה שתהיה מכוסה במים וכן צריך להודות חסדו על מה שהוא. (ז-ט) עשה אורים גדולים, וגם בזה רבו חסדיו, שהשמש תאיר ביום והירח בלילה, וכמ''ש למעלה סימן ק''ד שזה ג''כ מפלאי ההשגחה שבזה בלילה תרמוש כל חיתו יער והאדם ינוח מעבודתו, ובזרוח השמש יאספון עיי''ש :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  לְרֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

 מצודת דוד  על המים. והוא נגד הטבע כי טבע המים לעלות ממעל לארץ : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לרוקע. ענין שטיחה ופרישה כמו וצורף בזהב ירקענו (ישעיה מ) : (מצודת ציון)


{ז}  לְעֹשֵׂה אוֹרִים גְּדֹלִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: {ח}  אֶת הַשֶּׁמֶשׁ לְמֶמְשֶׁלֶת בַּיּוֹם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

 מצודת דוד  את השמש. ר''ל הודו לעושה את השמש למשול ביום וקבע לו תחומו ולא יעבור : (מצודת דוד)


{ט}  אֶת הַיָּרֵחַ וְכוֹכָבִים לְמֶמְשְׁלוֹת בַּלָּיְלָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: {י}  לְמַכֵּה מִצְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

 רש"י  למכה מצרים בבכוריהם. בכוריהם לא נאמר אלא בבכוריהם עמדו בכורים וקפחו שוקן של אביהם המעכבי' בישראל כששמעו נגע עשירי מפי משה : (רש"י)

 מצודת דוד  בבכוריהם. ביד בכוריהם כי כאשר שמעו הבכורים ממכת בכורות עמדו על אבותיהם למהר לשלח את ישראל : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (י-יא) למכה, עתה מפרש הנפלאות, שע''י מכת בכורות הוציא ישראל מתוכם ביד חזקה, והיו הפלאות האלה בשביל גאולת ישראל, ובמכת בכורות היה הרעה שהגיעה למצרים לתכלית טובת ישראל, להוציאם משם, ואח''כ, (יג-טו) במה שגזר ים סוף לגזרים, והעביר ישראל בתוכו, היה עקר הנס לרעת המצריים לכלותם, כי היה יכול להציל את ישראל אז באופן אחר, וגם שה' הקשה את לבו לרדוף אחר ישראל, וכ''ז היה כדי להטביע את המצרים בים, כמ''ש כי בדבר אשר זדו עליהם :(מלבי"ם באור הענין)


{יא}  וַיּוֹצֵא יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

 מצודת דוד  ויוצא. ר''ל הודו לאשר הוציא את ישראל מתוך מצרים : (מצודת דוד)


{יב}  בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

 מצודת דוד  ביד. ר''ל הודו לאשר הוציא ביד חזקה ובזרוע נטויה והמשילו לגבור הנוטה בידו מול האויב בהלחמו עמו ואמר הודו לו על שהוציאם ביד רמה ולא כעבדים הבורחים : (מצודת דוד)


{יג}  לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

 רש"י  לגזרים. י''ב קרעים לי''ב שבטים : (רש"י)

 מצודת דוד  לגזרים. לקרעים הרבה לכל שבט שביל לעצמו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לגוזר. ענין כריתה וחתוך כמו וזרו את הילד (מ''א ג') : (מצודת ציון)


{יד}  וְהֶעֱבִיר יִשְׂרָאֵל בְּתוֹכוֹ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

 מצודת דוד  והעביר. הודו לאשר העביר את ישראל בתוך הים : (מצודת דוד)


{טו}  וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם סוּף כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

 מצודת דוד  ונער. הודו לאשר נער וטרד בתנועה חזקה את פרעה וגו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ונער. ענין תנועה חזקה כמו חצני נערתי (נחמיה ה) : וחילו. מל' חיל וצבא : (מצודת ציון)


{טז}  לְמוֹלִיךְ עַמּוֹ בַּמִּדְבָּר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

 מצודת דוד  למוליך. ר''ל היה מוליכם בדרך הישר ע''י עמוד הענן : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  למוליך, וגם זה היה מחסדי ה' שעי''כ למדו לדעת דרכי ה' ותורתו, ולהשליך מלבבם ציורים הרעים שנחלו מן המצריים, כמ''ש באה''ש דרוש ב' וכבר התבאר במדרש, שע''י שהוליכם במדבר ונצטערו נתוסף להם ארץ סיחון ועוג, וז''ש שעי''כ למכה מלכים גדולים, ונתן ארצם נחלה, עד שגם הטלטול במדבר שהיה ממדת הדין הקשה, היה מצד חסדיו ורחמיו :(מלבי"ם באור הענין)


{יז}  לְמַכֵּה מְלָכִים גְּדֹלִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

 רש"י  מלכים גדולים. כאן רמז ל''א מלכים והשוה להם פרעה וחילו ומכת מצרים למלכים אדירים קשים מהם שקול סיחון כנגד כלם כל אחד לעצמו וכן פירש למעלה לסיחון מלך האמרי ולעוג מלך הבשן ולכל ממלכות כנען, כן באגדה : (רש"י)


{יח}  וַיַּהֲרֹג מְלָכִים אַדִּירִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

 מצודת דוד  ויהרוג. הודו לאשר הרג מלכים אדירים של כנען והם המלכים הגדולים שזכר וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)


{יט}  לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

 מצודת דוד  לסיחון. הודו לאשר הרג לסיחון וגו' ובעבור חזקו פרטו לעצמו : (מצודת דוד)


{כ}  וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

 מצודת דוד  ולעוג. הודו לאשר הרג גם לעוג וגו' ובעבור חזקו פרט גם אותו : (מצודת דוד)


{כא}  וְנָתַן אַרְצָם לְנַחֲלָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

 מצודת דוד  ונתן. הודו לאשר גם נתן ארצם לנחלה עם כי לא שאלו רק לעבור בגבולו : (מצודת דוד)


{כב}  נַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

 מצודת דוד  נחלה. הודו לאשר נתנם נחלה לכל ישראל עבדו כי לקיים שבועתו להאבות היה די אם היה נתנם להצדיקים שבדור : (מצודת דוד)


{כג}  שֶׁבְּשִׁפְלֵנוּ זָכַר לָנוּ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

 רש"י  שבשפלנו זכר לנו. במצרי' זכר לנו : (רש"י)

 מצודת דוד  שבשפלנו. הודו לאשר זכר אותנו בעוד היינו בתכלית השפלות במצרים נבזים ומלוכלכים בעבודת פרך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  שבשפלנו זכר לנו, וכל הנסים שהרבה לנו בעבר הוא התחלה אל העתיד, שבכל עת שפלנו יזכר לנו הנסים הקדמונים, ויפרקנו מצרינו, כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם, וא''כ הנסים והגאולה הקודמת שמורים לע''ל :(מלבי"ם באור הענין)


{כד}  וַיִּפְרְקֵנוּ מִצָּרֵינוּ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

 רש"י  ויפרקנו. מתוכם והפליא לנו כל זה : (רש"י)

 מצודת דוד  ויפרקנו. הודו לאשר פרק והושיע לנו מצרינו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויפרקנו. הוא תרגום של ישועה וכן פורק אין מידם (איכה ה) : (מצודת ציון)


{כה}  נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

 רש"י  נותן לחם. רמז כאן חסד (כל המעשים) : (רש"י)

 מצודת דוד  נותן. הודו לנותן לחם לכל הבריות ומשגיח על הכל : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  נותן, וגם מזונו שאמרו חז''ל שבמזלא תליא, באמת הוא הנותן לחם לכל בשר, הגם שנראה שזה בא מן השמים והמערכה, הודו לאל השמים, הוא המנהיג את המערכה, ועקר המזון והטובות יוצאות מאתו, שהכל יוצא מחסדיו אשר הם מתמידות לעולם :

(כאן חסר פירוש כמה פרקים !!!) (מלבי"ם באור הענין)


{כו}  הוֹדוּ לְאֵל הַשָּׁמָיִם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: (פ)

 רש"י  הודו לאל השמים. המכין בהם מזון לכל בריה, עשרים וששה כי לעולם חסדו נאמרו במזמור זה כנגד עשרים וששה דורות שהיה העול' בלא תורה ונתקיים בחסדו של הקב''ה : (רש"י)

 מצודת דוד  לאל השמים. לאל היושב בשמים העליון על כל : (מצודת דוד)

תהילים פרק-קלז

{א}  עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן:

 רש"י  על נהרות בבל שם ישבנו. כשירדנו לגולה ושאלם נבוכדנצר שישירו לו כמו שהיו משוררין על הדוכן : (רש"י)

 מצודת דוד  על נהרות בבל. דוד צפה ברוה''ק אשר יגלה נ''נ את ישראל לבבל ואמר בלשון הלוים אשר יקוננו ויספרו את הקורות אותם בדרך ויאמרו הנה בהיותינו על נהרות בבל שם ישבנו ישיבה הראויה לגולים מוטה לארץ וגם בכינו על כי זכרנו את ציון החורבה והשוממה : (מצודת דוד)


{ב}  עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ:

 רש"י  על ערבים. ערבי נחל : (רש"י)

 מצודת דוד  על ערבים. על אילני ערבים שבנחל תלינו הכנורות שהיינו מנגנים בהם בבה''מ וכוונתם היה להעלימם מן העין תוך ענפי האילנות למען לא יראום האויב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ערבים. שם אילן סרק הגדל אצל הנחלים כמו וערבי נחל (ויקרא כג) : תלינו. מלשון תליה : (מצודת ציון)


{ג}  כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן:

 רש"י  ותוללינו שמחה. מיני כלי זמר על שם שהם תולין (שתולין) אותם, כך פירשו מנחם, ותוללינו שמחה ותוללינו של שמחה, ויש לפתור תוללינו אויבינו שהם מהוללים ומשטים בנו לשון ומהוללי בי נשבעו (לעיל קב) : (רש"י)

 מצודת דוד  כי שם. ר''ל טעם העלמתם היה כי שם שאלו השבאים מאתנו לנגן על הכנורות דברי שיר : ותוללנו. המהתלים והמלעיגים בנו שאלו דברי שמחה ואמרו לנו שירו לנו מן השיר אשר שוררתם בציון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שובינו. מל' שבי : ותוללנו. מל' הוללות ולעג וכן מהוללי בי נשבעו (לעיל ק''ב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  ותוללינו. כמו ושוללינו בחילוף תי''ו בשי''ן מעברית לארמית, כמו פשר פתר, ורש''י ז''ל פי' מענין מהוללי בי נשבעו :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר יְהוָה עַל אַדְמַת נֵכָר:

 מצודת דוד  איך נשיר. ר''ל אמרנו אז בלבנו איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר שאינו מקום המקדש לפי שפחדנו פן יכופו אותנו לשורר לזה העלמנום מן העין ואמרנו שנאבדו בדרך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור המלות  אדמת נכר. אדמת אל נכר הפך שיר ה' :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי:

 רש"י  אם אשכחך ירושלים. כנסת ישראל אומרת כן : (רש"י)

 מצודת דוד  אם אשכחך. ידבר בלשון בני הגולה שיאמרו אם אשכחך ירושלים אז הימין שלי תשכח את כוחה ואת תנועתה : (מצודת דוד)


{ו}  תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי:

 רש"י  אם לא אעלה את ירושלים. את זכרון אבל חורבנה אעלה להזכירו בראש כל שמחתי : (רש"י)

 מצודת דוד  תדבק. תהיה לשוני דבוקה לחכי לבל אוכל לדבר אם לא אזכיר אותך תמיד ואם לא אעלה את זכרון ירושלים בראש שמחתי ר''ל בתחילת השמחה אשים לה זכרון לבל אשכחה בעת תוקף השמחה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  על ראש. כמו בראש וכן עמדתם על חרבכם (יחזקאל ל''ג) ומשפטו בחרבכם : (מצודת ציון)


{ז}  זְכֹר יְהוָה לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ:

 רש"י  ערו ערו. לשון חורבן וכן חומות בבל הרחבה ערער תתערער (ירמיה נא נט) וכן ערות יסוד (חבקוק ג') ואינו נופל אלא על דבר שעוקרין שרשיו מהארץ : (רש"י)

 מצודת דוד  זכור וגו'. לשלם להם גמול על זה : את יום ירושלים. מה שעשו בעת חורבן ירושלי' אשר אמרו לבבלי' החריבו והשחיתו עד שתגלו היסוד אשר בה והסיתו אותם לעקור את הכל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ערו. ענין חורבן והשחתה כמו ערות יסוד (חבקוק ג') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  ערו. מענין גילוי, שרשו ערה, או ההפך של מתערה כאזרח רענן, ועקרו השרש, כמו משרש מסקל :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ:

 מצודת דוד  השדודה. אשר סופך להיות שדודה על ידי דריוש המדי : אשרי שישלם. משובח ומהולל יהיה זה אשר ישלם לך את גמולך הראוי לך כפי אשר גמלת לנו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בת בבל. עדת בבל : השדודה. מלשון שדידה וגזל : שגמלת. לפעמים יאמר לשון גמול על תחלת עשיית הרעה וכן ואם גומלים אתם עלי (יואל ד') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  גמולך. עי' גדרו יואל ד' :(מלבי"ם באור המלות)


{ט}  אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע: (פ)

 מצודת דוד  אשר שיאחז. משובח ומהולל יהיה זה אשר יאחז בידו את עולליך וירצצם על פני הסלע : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ונפץ. ענין השבירה עם הרצוץ והפזור כמו ונפוץ הכדים (שופטים ז'). עולליך. בניך הקטנים כמו עוללים ויונקים (לעיל ח') : (מצודת ציון)

תהילים פרק-קלח

{א}  לְדָוִד אוֹדְךָ בְכָל לִבִּי נֶגֶד אֱלֹהִים אֲזַמְּרֶךָּ:

 רש"י  נגד אלהים אזמרך. לעיני השרים (מלאכים) : (רש"י)

 מצודת דוד  נגד אלהים. הם השופטים והחכמים כמו עד האלהים יבא דבר שניהם (שמות כב) : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור המלות  (א-ב) אודך, אודה שמך. עי' למעלה (ז' י''ח) שהודאת השם קטן מן המודה אליו בעצמו, ובא בעת שה' מסתתר בנסים נסתרים, רק נודע ע''י שמו שהוא הנהגת העולם כפי הטבע, הראשון מצוייר שעומד נגד אלהים, והשני מצוייר שעומד נגד היכלו מבחוץ :(מלבי"ם באור המלות)


{ב}  אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ וְאוֹדֶה אֶת שְׁמֶךָ עַל חַסְדְּךָ וְעַל אֲמִתֶּךָ כִּי הִגְדַּלְתָּ עַל כָּל שִׁמְךָ אִמְרָתֶךָ:

 רש"י  כי הגדלת על כל שמך אמרתך. שמך בעל גבורות קנוא ונוקם ואמרת הבטחת טובך וחסדך הגדלת על כל שמך אמרתך שאתה מעביר לנו על מדותיך וסולח לנו : (רש"י)

 מצודת דוד  ועל אמתך. על שאתה מאמת אמרי הבטחתך לקבל שבים : כי הגדלת על כל שמך אמרתך. כי הנה כל שמות המקום ב''ה מורים על מרבית גדולתו והמורד במלך גדול הלא אחת דתו להמית ואין מועיל שום פיוס ולזה אמר כי אתה הגדלת על כל שם שיש לך המורה על הגדולה ומאשימים את החוטא מאוד הנה על כולם הגדלת אמרתך שהבטחת לקבל שבים ועם כי מלך גדול אתה : (מצודת דוד)


{ג}  בְּיוֹם קָרָאתִי וַתַּעֲנֵנִי תַּרְהִבֵנִי בְנַפְשִׁי עֹז:

 רש"י  תרהיבני. הגדלתני : (רש"י)

 מצודת דוד  תרהיבני. תחזקני לשום בנפשי עוז ואמצות להתחזק בעבודתך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תרהיבני. ענין התחזקות כמו ורהבם עמל ואון (לעיל צ) : (מצודת ציון)


{ד}  יוֹדוּךָ יְהוָה כָּל מַלְכֵי אָרֶץ כִּי שָׁמְעוּ אִמְרֵי פִיךָ:

 רש"י  כי שמעו. כששמעו אמרי פיך לא תרצח לא תנאף הודו על אמרי פיך על אנכי ולא יהיה לך כדי הוא להקבילם עול מלכותו עליהם תחלה ואח''כ יגזור כל גזרותיו : (רש"י)

 מצודת דוד  כי שמעו. כאשר שמעו אמרי פיך שאתה מקבל שבים אז יודוך : (מצודת דוד)


{ה}  וְיָשִׁירוּ בְּדַרְכֵי יְהוָה כִּי גָדוֹל כְּבוֹד יְהוָה:

 מצודת דוד  וישירו. לא ישירו שירי שחוק וחשק כ''א ישירו בדרכי ה' בהנהגת מדותיו : כי גדול וגו'. וראוי אם כן לשיר בדרכיו : (מצודת דוד)


{ו}  כִּי רָם יְהוָה וְשָׁפָל יִרְאֶה וְגָבֹהַּ מִמֶּרְחָק יְיֵדָע:

 רש"י  יידע. ייסר כמו ויודע בהם את אנשי סכות : (רש"י)

 מצודת דוד  כי רם ה'. עם שהוא רם מאוד מ''מ יראה את השפל וישגיח בו להקימו : וגבוה. עם כי מושבו בגבהי השמים מ''מ ממרחק ייסר את החוטאים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יידע. ייסר כמו ויודע בהם את אנשי סוכות (שופטים ח) : (מצודת ציון)


{ז}  אִם אֵלֵךְ בְּקֶרֶב צָרָה תְּחַיֵּנִי עַל אַף אֹיְבַי תִּשְׁלַח יָדֶךָ וְתוֹשִׁיעֵנִי יְמִינֶךָ:

 מצודת דוד  תחייני. ר''ל תחייני מהצרה : על אף אויבי. על כי בערה בהם אפם וחמתם לבלעני לזה תשלח עליהם מכת ידך ותושיע לי בימינך : (מצודת דוד)


{ח}  יְהוָה יִגְמֹר בַּעֲדִי יְהוָה חַסְדְּךָ לְעוֹלָם מַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אַל תֶּרֶף: (פ)

 רש"י  יגמור בעדי. יסכים ע''י בקשותי : מעשי ידיך. בבית הבחירה שנאמר בו כוננו ידיך (שמות טו) : (רש"י)

 מצודת דוד  יגמור בעדי. כאשר החל להראות חסדי כן יגמור בעדי ר''ל ישלים חסדו עלי לעולם : מעשי ידיך. הלא אני מעשה ידיך כי אתה המלכתני לזה אל תרף ידך ממני ואחוז בי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יגמור. מלשון גמר והשלמה : בעדי. עלי : תרף. מל' רפיון : (מצודת ציון)

תהילים פרק-קלט

{א}  לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר יְהוָה חֲקַרְתַּנִי וַתֵּדָע:

 מצודת דוד  חקרתני. חקרת מחשבות לבי ותדע אותם : (מצודת דוד)


{ב}  אַתָּה יָדַעְתָּ שִׁבְתִּי וְקוּמִי בַּנְתָּה לְרֵעִי מֵרָחוֹק:

 רש"י  בנתה לרעי מרחוק. בנתה מרחוק למושכני אל רעותך וחבתך : לרעי. לקרבני אליך : (רש"י)

 מצודת דוד  שבתי וקומי. מחשבת שבתי וקומי : בנתה. תבין לרעיון לבבי מזמן רחוק ר''ל משעה שנבראתי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בנתה. מלשון בינה : לרעי. ענין מחשבה כמו וברעיון לבו (קהלת ב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  לרעי. לרעיוני, כמו ולי מה יקרו רעיך אל :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  אָרְחִי וְרִבְעִי זֵרִיתָ וְכָל דְּרָכַי הִסְכַּנְתָּה:

 רש"י  ארחי ורבעי זרית. דרכי ורבצי ושכני סבבת מחיצה שאין לי לעשות דבר בלא ידיעתך, זרית לשון זר זהב סביב (שמות כה) וכן חברו מנחם, ורבותינו דרשו על טיפת תשמיש שהולד נוצר מן הברור שבה ופירושו זרית לשון זורה התבואה לברור את הפסולת שבה : הסכנתה. למדת : (רש"י)

 מצודת דוד  ארחי ורבעי. דרכי ורבצי סבבת וגדרת להם חוק וגבול ולא יעבור : הסכנת. ר''ל אתה יודעם כאדם המורגל בדבר שיודע כל בה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ארחי. דרכי : ורבעי. ענין רביצה והוא השכיבה לנוח כמו ותרבץ תחת בלעם (במדבר כג) תרגומו ורבעת וקרוב לו לא תרביע כלאים (ויקרא י''ט) : זרית. ענין סבוב והוא מלשון זר זהב (שמות כ''ה) : הסכנתה. ענין ההרגל כמו ההסכן הסכנתי (במדבר כג) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  זרית. סבבת כזר סביב. הסכנתה. מענין הרגל, כמו ההסכן הסכנתי (במדבר כ''ג) :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  כִּי אֵין מִלָּה בִּלְשׁוֹנִי הֵן יְהוָה יָדַעְתָּ כֻלָּהּ:

 מצודת דוד  כי אין מלה. כאשר המלה עדיין איננה בלשוני ולא החילותי לדבר הן אתה ה' ידעת כל המלה טרם דברתיה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מלה. ענין דבור : (מצודת ציון)


{ה}  אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה:

 רש"י  אחור וקדם צרתני. פני ואחורי : כפכה. אכפך ורדוייך דישטרוי''ט בלעז : (רש"י)

 מצודת דוד  אחור וקדם. צרת עלי מסביב מאחור ומקדם לבל אברח ושמת עלי כפך להכות בי ר''ל אני תמיד בידך ואין לי מנוס והמשיל הדבר לאנשי חיל הצרים על עיר מסביב לבלי תת יוצא ומכים בהם כרצונם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צרתני. מלשון מצור וסבוב : ותשת. ענין שימה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  צרתני. מענין מצור :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  (פלאיה) פְּלִיאָה דַעַת מִמֶּנִּי נִשְׂגְּבָה לֹא אוּכַל לָהּ:

 רש"י  פליאה דעת וגו'. מכוסה ונעלם ממני מקום לברוח מפניך (מצאתי) : (רש"י)

 מצודת דוד  פליאה דעת ממני. מכוסה ממני ידיעת הצלה ממך : נשגבה. דבר תחבולת ההצלה חזקה וקשה מאוד לא אוכל לדעתה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פליאה. מכוסה כמו והוא פלאי (שופטים יג) : נשגבה. חזקה : אוכל. מל' יכולת : (מצודת ציון)


{ז}  אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח:

 מצודת דוד  אנה. איה המקום אשר אלך אליה להסתר מרוח כעסך ואנה אברח ממך והוא ענין מליצה והפלגה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אנה. להיכן : מרוחך. ענין כעס כמו אל תבהל ברוחך (קהלת ז) : (מצודת ציון)


{ח}  אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ:

 רש"י  ואציעה. מצע ומשכב : (רש"י)

 מצודת דוד  אם אסק. אם אעלה אל השמים הלא אתה שם ואם אעשה לי משכב בשאול מתחת לארץ הלא הנך גם שם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אסק. אעלה כמו והוסק דניאל מן גובא (דניאל ז) : ואציעה. מלשון מצע ומשכב. הנך. הנה אתה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  אסק. אעלה ובארמית והוסק דניאל מן גובא :(מלבי"ם באור המלות)


{ט}  אֶשָּׂא כַנְפֵי שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם:

 רש"י  אשא כנפי שחר. אם אשא לי כנפים כשחר הזה המבהיק לפי שעה מסוף העולם לסופו כן אמהר לעוף עד אשר אשכון באחרית ים : (רש"י)

 מצודת דוד  אשא כנפי שחר. אם אמרתי אשא כנפים לעוף חיש מהם בקצה הים כשחר הזה המבהיק ברגע אחת עד קצה העולם : (מצודת דוד)


{י}  גַּם שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ:

 רש"י  גם שם. אין לי מנוס כי כל חשך לא יחשיך ממך : (רש"י)

 מצודת דוד  גם שם. הלא גם באחרית הים ידך תנחני וימינך תאחזני להוליך אותי אחר חפצך ואם כן אברח מידך לידך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תנחני. ענין הנהגה : (מצודת ציון)


{יא}  וָאֹמַר אַךְ חֹשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי:

 רש"י  ואמר אך חשך ישופני. אם אמרתי אהיה נסתר במחשך והחשך יחשיך עלי ולא תראני, ישופני לשון נשף : ולילה אור בעדני. והלילה יהי מאפיל לנגדי, אור זה לשון אופל הוא כמו (איוב לו) יפיץ ענן אורו וכן כל ככבי אור (לקמן קמ''ח) וכן ויאר את הלילה (שמות י''ד) : (רש"י)

 מצודת דוד  ואומר. ואם אומר אך חשכת הלילה יחשיך בעדי ובו אסתר : ולילה. אבל הלילה האיר בעדני ותראני בלילה כמו ביום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ישופני. ענין חשך כמו על הרי נשף (ירמיה יג) : בעדני. נגדי : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  ישופני. מענין נשף, ונמשך לשנים, ולילה ישוף אור, וידוע כי בעלי הנו''ן ונע''ו משתתפים כמ''ש בכ''מ. לא יחשיך. יוצא, לא יחשיך דבר ממך :(מלבי"ם באור המלות)


{יב}  גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָ וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה:

 רש"י  כחשיכה כאורה. שניהם שוין לך : (רש"י)

 מצודת דוד  גם חושך. כי גם החושך לא יחשיך דבר ממך ואליך יאיר הלילה כיום : כחשכה כאורה. שוים הם למולך זה כזה ואין הפרש ביניהם : (מצודת דוד)


{יג}  כִּי אַתָּה קָנִיתָ כִלְיֹתָי תְּסֻכֵּנִי בְּבֶטֶן אִמִּי:

 רש"י  כליותי. החושבים כל מחשבותי : תסוכני. תסוככני : (רש"י)

 מצודת דוד  קנית כליותי. הלא כליותי קנוים המה לך כי אתה בראתם עם כי המה במקום היותר נסתר בגוף ואיך א''כ נסתר ממך כל דבר : תסוכני. עודי בבטן אמי במקום חושך סככת אותי בבשר ועור ואיך א''כ יחשיך ממך כל חושך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קנית. יש קנין שאין שם מכירה כמו קונה שמים (בראשית יד) : כליותי. הם היועצות לאדם : תסכני. מל' סכך וכסוי : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  קנית. כמו קונה שמים וארץ :(מלבי"ם באור המלות)


{יד}  אוֹדְךָ עַל כִּי נוֹרָאוֹת נִפְלֵיתִי נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ וְנַפְשִׁי יֹדַעַת מְאֹד:

 מצודת דוד  על כי נוראות נפליתי. על אשר עלילות נוראות נפליתי ר''ל פלאי יצירתי היתה בעלילות נוראות וגדולות : נפלאים מעשיך. מעשיך המה מכוסים ולא ידעתים אף כי נפשי היא משכלת ויודעת מאד דברים מושכלים עכ''ז פלאי מעשיך איננה יודעת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נפליתי. מל' פלא ודבר מכוסה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  נפליתי. כמו נפלאתי. יודעת. תואר, נפשי היודעת נפלאה מאד.(מלבי"ם באור המלות)


{טו}  לֹא נִכְחַד עָצְמִי מִמֶּךָּ אֲשֶׁר עֻשֵּׂיתִי בַסֵּתֶר רֻקַּמְתִּי בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ:

 רש"י  עשיתי בסתר. בתשמיש : בתחתיות ארץ. במדור התחתון שבמעי אמי : (רש"י)

 מצודת דוד  לא נכחד עצמי ממך. לא נעלם ממך עצמות גופי ותכונתו בעוד אשר נעשיתי בסתר בבית הרחם ונרקמתי בתחתיות הארץ ר''ל במקום השפל במדור התחתון שבמעי אמי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לא נכחד. לא נעלם כמו לא נכחד מאדוני (שם מז) : עצמי. ענין עצמות הדבר ותכונתו כמו הגישו עצמותיכם (ישעיה מא) : עשיתי. מל' עשיה. רוקמתי. דימה יצירת הולד בבשר וגידים למעשה הרקמה שנעשה על פנים רבים ומהלכים מסתבכים : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  עשיתי בסתר. על עשיית הנשמה. רקמתי. על ריקום הזרע שממנו נוצר הגוף :(מלבי"ם באור המלות)


{טז}  גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ יָמִים יֻצָּרוּ (ולא) וְלוֹ אֶחָד בָּהֶם:

 רש"י  גלמי ראו עיניך. מאז בראת את העולם ראו עיניך את כל גולמי הדורות הבאים. גולמי. זהרתי ותבנית צורתי בטרם הולדי ובטרם בואי לעולם ראו עיניך : ועל ספרך כולם יכתבו. וכל יצורי עולם כמוני כמוהם גם כלם בטרם הבראם יחדיו גלוים לפניך : ימים יצרו ולא אחד בהם. כל מעשה האדם ותכליתיהם גלוים לפניך כאילו יוצרו כבר אע''פ שלא היה אחד מכולם ולא היה עדיין כאחד בעולם ואלו הם פלאי מפעלות אלהים ומשפט גבורתו שעתידות גלוים לפניו טרם תבאנה וכן הוא אומר בטרם אצרך בבטן וגו' (ירמיה א) : ועל ספרך כלם יכתבו. ספר תולדות אדם שהראית לאדם הראשון : כלם יכתבו. כמו נכתבו : ימים יוצרו ולא אחד בהם. לסוף ימים רבים היו עתידין להבראות ולא היה עדיין אחד מהם נברא בהן לפי המסורת שכתוב ולא זהו פירושו, ולפי המקרא שהוא נקרא ולו כך פירושו ימים יוצרו הראהו ימים העתידים להבראות ולחלקו בירר אחד את יום השבת ד''א זה יום הכפורים לסליחה : (רש"י)

 מצודת דוד  גלמי. בעוד הייתי גולם אחד בלא חתוך איברים ולא נשלמה עדיין צורתי הנה אז ראו אותה עיניך : כולם יכתבו. כל המקרים כולם ידועים לך כאלו כתובים לפניך בספר : ימים יוצרו. אף כי יהיו בימים אשר יוצרו לאחר זמן : ולו אחד בהם. כי לפניו אחד הוא בכל אלה כי אין לפניו הפרש אם כבר נעשה אם שיהיה לאחר זמן הכל אחד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גלמי. ענין דבר שלא נגמרה מלאכתו ובדרז''ל גולמי כלי עץ (חולץ כה) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  ימים יוצרו. ששת ימי היצירה מה שנוצר בהם נכתב בספר, ולו היינו להגולם התאחדות בהם, כמה שנוצר בימי הבריאה :(מלבי"ם באור המלות)


{יז}  וְלִי מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵל מֶה עָצְמוּ רָאשֵׁיהֶם:

 רש"י  ולי מה יקרו רעיך. כנסת ישראל אומרת מה נכבדו בעיני הצדיקים שבכל דור ודור ומה עצמו ראשיהם חשבון ספירותיה' לשון כי תשא את ראש בני ישראל (שמות ל') : (רש"י)

 מצודת דוד  ולי מה יקרו. ומה מאוד יקרו לפני מחשבותיך ומה מאוד עצמו ורבו ראשי הדברים וכללותיהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יקרו. מל' יקר וחשוב : רעיך. מל' רעיון ומחשבה : עצמו. ענין רבוי כמו עצמו לי אלמנותיו (ירמיה טו) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  רעיך. רעיוניך :(מלבי"ם באור המלות)


{יח}  אֶסְפְּרֵם מֵחוֹל יִרְבּוּן הֱקִיצֹתִי וְעוֹדִי עִמָּךְ:

 רש"י  אספרם מחול. אם באתי לספור את טוב מעשיהם מחול ירבון : הקיצותי ועודי עמך. הנני באתי עתה לקץ הדורות אשר קצבת מאז עד היום ועוד דור זה עמך וביראתך ולא נטיתי מאחריך : (רש"י)

 מצודת דוד  אספרם. איך אספרם והמה רבים מחול הים ואף אם הייתי כל הימים ביקיצה מבלי שינה ואפילו בעודי בעולם אהיה אני עמך בשמים ולא אטרד בטרדות אנושית עכ''ז א''א לספרם : (מצודת דוד)


{יט}  אִם תִּקְטֹל אֱלוֹהַּ רָשָׁע וְאַנְשֵׁי דָמִים סוּרוּ מֶנִּי:

 רש"י  אם תקטל וגו'. הלואי ותקטול את עמלק הרשע : (רש"י)

 מצודת דוד  אם תקטול. ר''ל אם אמנם הכל גלויות לך ועל כל זה ירשיעו הרשעים לזאת נכון הדבר אשר תקטול את הרשע ואנשי שופכי דמים אשר מאסתי אותם לאמר להם סורו ממני ולא ארצה לשבת עמהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אם תקטול. אשר תהרוג : (מצודת ציון)


{כ}  אֲשֶׁר יֹאמְרֻךָ לִמְזִמָּה נָשֻׂא לַשָּׁוְא עָרֶיךָ:

 רש"י  ימרוך למזמה. מזכירים שמך על כל מחשבות רעתם ומכנים אלהותך לע''ג : נשוא לשוא. כמו נשאו לשוא : עריך. אויביך, נשאו לשוא אויביך את שמך : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר יומרוך למזימה. הם מרוממים אותך למען עשות את הזמה ר''ל שאומרים הנה רם ה' ואין זה כבודו להשגיח בעולם השפל וכל עצם כוונת מחשבתם לעשות את הזמה. נשוא לשוא עריך. אתה מנושא ומרומם בפי שונאיך למען עשות את השוא ואינם מרוממים אותך בעבור כבודך וכפל הדבר במ''ש כדרך המליצה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יומרוך. ענין רוממות וכן את ה' האמרת (דברים כו) ובא היו''ד במקום אל''ף וכן ובכבודם תתיימרו (ישעיה סא) : למזמה. ענין דבר תועבה ומעשה רעה וכן זמה היא (ויקרא כ') : נשוא. ענין הרמה : עריך. שונאיך כמו ויהי ערך (ש''א כ''א) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  יומרוך. מן את ה' האמרת היום. ובתקוממיך. נפל מ''ם הבינוני, במתקוממיך :(מלבי"ם באור המלות)


{כא}  הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְהוָה אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט:

 מצודת דוד  משנאיך. המשניאים מצותיך בעיני הבריות בדברי רשע כאלה : ובתקוממיך. בהאנשים הרשעים האלה הקמים עליך להכחיש את ההשגחה : אתקוטט. אעשה עמהם מריבה וקטטה : (מצודת דוד)


{כב}  תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי:

 מצודת דוד  תכלית שנאה. ר''ל סוף השנאה שאין למעלה הימנה : לאויבים. נחשבו בעיני כאלו היו אויבי ומבקשי רעתי עם כי לא עשו לי מאומה רע : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור המלות  שנאה, אויבים. האויב גדול מן השונא, כנ''ל ס' כ''ב :(מלבי"ם באור המלות)


{כג}  חָקְרֵנִי אֵל וְדַע לְבָבִי בְּחָנֵנִי וְדַע שַׂרְעַפָּי:

 מצודת דוד  ודע. עד שתדע מחשבות לבבי : בחנני וכו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בחנני. ענין חקירה הוא כצורף הבוחן כסף לחקור הטובה היא : שרעפי. ענין מחשבה כמו ברוב שרעפי בקרבי (לעיל צד) : (מצודת ציון)


{כד}  וּרְאֵה אִם דֶּרֶךְ עֹצֶב בִּי וּנְחֵנִי בְּדֶרֶךְ עוֹלָם: (פ)

 רש"י  אם דרך עוצב וגו'. אם דרך מעצבה וקלקול בי : (רש"י)

 מצודת דוד  אם דרך עוצב בי. אם המחשבות דורכים בדרך המרגיז ומעציב למקום : ונחני. ר''ל אם כן הוא נחני בדרך שכל בני עולם הולכים כי טוב לי המיתה משאחטא עוד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ונחני. נהגני : בדרך עולם. המיתה נקרא כן כמו הנה אנכי הולך בדרך כל הארץ (מ''א ב) וכמו כי הולך האדם אל בית עולמו (קהלת יא) : (מצודת ציון)

תהילים פרק-קמ

{א}  לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד: {ב}  חַלְּצֵנִי יְהוָה מֵאָדָם רָע מֵאִישׁ חֲמָסִים תִּנְצְרֵנִי:

 מצודת דוד  מאדם רע. מיד אדם רע : מאיש חמסים. מאיש עושה חמסים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חלצני. ענין הוצאה ושליפה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  אדם רע, איש חמסים. רע בלב הוא מצד השכל האנושי שיתיחס אל האדם, והחמס מיוחס אל נפש הבהמית.(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  אֲשֶׁר חָשְׁבוּ רָעוֹת בְּלֵב כָּל יוֹם יָגוּרוּ מִלְחָמוֹת:

 רש"י  יגורו מלחמות. יהיו מלחמות במגוריהם ובמושבותם : (רש"י)

 מצודת דוד  יגורו. יאספו עלי מלחמות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יגורו. ענין אסיפה כמו יגורהו בחרמו (חבקוק א) : (מצודת ציון)


{ד}  שָׁנֲנוּ לְשׁוֹנָם כְּמוֹ נָחָשׁ חֲמַת עַכְשׁוּב תַּחַת שְׂפָתֵימוֹ סֶלָה:

 רש"י  חמת עכשוב. חמת לשון ארס כמו (דברים לב) חמת תנינים יינם שאם תפרשהו לשון אף וכי לשון אף נופל אצל יין אלא לשון ארס ויצו''ש בלע''ז וכן נופל כאן לשון ארס תחת השפה : עכשוב. עכביש איריינ''א בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  שננו לשונם. חדדו לשונם והכינו אותם לדבר לה''ר כמו נחש שמחדד לשונו כשבא לנשוך : חמת עכשוב. ארס של עכשוב יש לעולם תחת שפתותיהם ר''ל אין פוסקין מלדבר לה''ר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שננו. חדדו : חמת. ארס כמו חמת זוחלי עפר (דברים ל''ב) : עכשוב. הוא מין פתן ונחש : (מצודת ציון)


{ה}  שָׁמְרֵנִי יְהוָה מִידֵי רָשָׁע מֵאִישׁ חֲמָסִים תִּנְצְרֵנִי אֲשֶׁר חָשְׁבוּ לִדְחוֹת פְּעָמָי:

 מצודת דוד  אשר חשבו. חושבים מחשבות להיות רגלי נדחים מדחי אל דחי לברוח מפני שאול : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פעמי. רגלי על שם שצועדים בהם כמו פעמי דלים (ישעיה כו) : (מצודת ציון)


{ו}  טָמְנוּ גֵאִים פַּח לִי וַחֲבָלִים פָּרְשׂוּ רֶשֶׁת לְיַד מַעְגָּל מֹקְשִׁים שָׁתוּ לִי סֶלָה:

 רש"י  וחבלים פרשו רשת. דרך הרשת לקשור חבל ארוך בראשה והציד כשרואה את העופות שוכנים תחת הרשת מושך החבל והרשת נופל על העופות : ליד מעגל. אצל נתיבתי ופעמי : ליד. אצל כמו (שמואל ב יד) ראו חלקת יואב על ידי : (רש"י)

 מצודת דוד  טמנו. הטמינו עלי הרשת לבל אהיה נשמר ואלכד בה : וחבלים. גם חבלי הפח העשויים לסגור פי הפח גם אותם הטמינו לבל ארגיש כלל ור''ל מאוד מאוד הסתירו עצה ללכדני : פרשו רשת ליד מעגל. במקום מעגלי ואשורי פרשו הרשת למען אפול בה וכמ''ש וראו את מקומו אשר תהיה רגלו שם (ש''א כג) : שתו לי סלה. רוצה לומר מבלי הפסק אף אם לא הצליחו בראשונה חזרו שוב לארוב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וחבלים. מיתרי הפח : ליד. למקום : מעגל. שביל ומסלה כמו ינחני במעגלי צדק (לעיל כג) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  פח, רשת. הרשת היא סביב הפח, עיין הושע (ה' ב') : ומעגל הוא הדרך הסבובי בכ''מ, עי' ישעיה (כ''ו) והמוקש נמצא בהפח להמית הבע''ח הנצוד בפח :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  אָמַרְתִּי לַיהוָה אֵלִי אָתָּה הַאֲזִינָה יְהוָה קוֹל תַּחֲנוּנָי:

 מצודת דוד  אמרתי. לזה אמרתי בתפלה הלא מעולם אתה אלי וחזקי האזינה גם עתה בקול תחנוני : (מצודת דוד)


{ח}  יְהוִֹה אֲדֹנָי עֹז יְשׁוּעָתִי סַכֹּתָה לְרֹאשִׁי בְּיוֹם נָשֶׁק:

 מצודת דוד  סכותה. מעולם סככת על ראשי בעת באו עלי בכלי נשק הם כלי זיין : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  סכותה. מלשון סכך וכסוי : נשק. בכלי נשק ועניינו בכלי זיין : (מצודת ציון)


{ט}  אַל תִּתֵּן יְהוָה מַאֲוַיֵּי רָשָׁע זְמָמוֹ אַל תָּפֵק יָרוּמוּ סֶלָה:

 רש"י  מאוי רשע. עמלק הרשע : זממו אל תפק. מחשבתו אל תצליח : ירומו סלה. כי יתגאו סלה, ורבותינו פירשו זממו לשון רסן הזומם את פי הגמל ולשון משנה הוא. אל תפק. אל תוציא מלחייו : (רש"י)

 מצודת דוד  אל תתן. לכן גם עתה אל תמלא תאות הרשע החפץ לראות ברעתי : זממו אל תפק. אל תוציא מחשבתו אל הפועל ועד עולם יהיו מחשבותיו מרוממים ממנו לבל יוכל להשיגם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מאויי. מלשון תאוה וחשק : זממו. מחשבתו כמו כאשר זמם (דברים יח) : תפק. ענין ההוצאה כמו ויפק רצון מה' (משלי ט') : (מצודת ציון)


{י}  רֹאשׁ מְסִבָּי עֲמַל שְׂפָתֵימוֹ (יכסומו) יְכַסֵּמוֹ:

 רש"י  ראש מסבי. חבורת חשבון גדודי עשו האומרים להסב אותי מעליך עמל שפתיהם יכסם (מצאתי) : (רש"י)

 מצודת דוד  ראש מסבי. ראש המסבבים ללכדני והוא דואג האדומי : עמל שפתימו. השקר שמדברים עלי הוא וסיעתו השקר הזה יכסה אותם ר''ל מה שרוצים לעשות לי יבוא עליהם : (מצודת דוד)


{יא}  (ימיטו) יִמּוֹטוּ עֲלֵיהֶם גֶּחָלִים בָּאֵשׁ יַפִּלֵם בְּמַהֲמֹרוֹת בַּל יָקוּמוּ:

 רש"י  ימוטו. יהיו מוטים הגחלים עליהם ישכבו בהם עד שיתמוטטו ויכבו מאליהם נמצא הגוף כלה ואבד : באש יפילם. המפיל ונוקם גחלים של גיהנם במהמורות יפילם לבל יקומו עוד : במהמורות. במלחמות ותגר ל' ממרים הייתם (דברים ט) : (רש"י)

 מצודת דוד  ימוטו. הגחלים יהיו מטים עצמם לנפול אליהם : באש יפילם. העמל שזכר הוא יפילם באש ובשוחות עמוקות לבל יוכלו קום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ימוטו. מלשון נטיה : במהמורות. כמו ובמהמורות ועניינו שוחות עמוקות ובדרז''ל בראשונה היו קוברין אותה במהמורות וכו' (ירושלמי מ ק פ''ג) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  ימוטו. מוסב על שפתימו. ויפילם. מוסב על העמל. במהמרות. שוחות עמוקות, ובדברי חז''ל בראשונה היו קוברים אותו במהמורות.(מלבי"ם באור המלות)


{יב}  אִישׁ לָשׁוֹן בַּל יִכּוֹן בָּאָרֶץ אִישׁ חָמָס רָע יְצוּדֶנּוּ לְמַדְחֵפֹת:

 רש"י  איש לשון. עשו כי ציד בפיו צד את אביו בפיו : יצודנו. הרע שהוא עושה הוא יצודנו : (רש"י)

 מצודת דוד  איש לשון. מהראוי שהאיש בעל לה''ר בל יהיה נכון בארץ על כנו ובסיסו : רע. הרע שהוא עושה הוא יצוד אותו עד שיהיה נדחף מרעה אל רעה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור המלות  איש חמס רע. מציין הרע כעצם מופשט שהוא איש חמס, והוא יצודנו מן ההר לדחפו משם :(מלבי"ם באור המלות)


{יג}  (ידעת) יָדַעְתִּי כִּי יַעֲשֶׂה יְהוָה דִּין עָנִי מִשְׁפַּט אֶבְיֹנִים:

 רש"י  ידעתי. כי סוף הדברים יעשה ה' דין עני וינקום נקמת עבדיו : (רש"י)

 מצודת דוד  ידעתי. הן ידעתי שסוף הדבר אשר יעשה ה' דין עני לנקום נקמתו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור המלות  דין עני, משפט אביונים. המשפט הוא בדבר מבואר, והדין הוא בדבר שיש בו טענות ומענות, והאביון אין לו דבר לדון עליו רק אם יעשה לו רעה בגופו, כמ''ש עושקות דלים הרוצצות אביונים (עמוס ד') כמש''ש, וזה קרוי משפט שהוא דבר מבואר :(מלבי"ם באור המלות)


{יד}  אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים אֶת פָּנֶיךָ: (פ)

 רש"י  אך. ימהר ויעשה כדי שיודו צדיקים לשמו : (רש"י)

 מצודת דוד  אך צדיקים. הצדיקים לבד הם יודו לשמך והישרים ישבו לפניך להללך ולא כן הרשעים האלה כי ילכו לאבדון ולא יזכירו בשם ה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  את פניך. לפניך : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  צדיקים, ישרים. ע''ל סוף סי' ל''ג :(מלבי"ם באור המלות)

תהילים פרק-קמא

{א}  מִזְמוֹר לְדָוִד יְהוָה קְרָאתִיךָ חוּשָׁה לִּי הַאֲזִינָה קוֹלִי בְּקָרְאִי לָךְ:

 מצודת דוד  קראתיך. כאשר אקרא לך מהר לשמוע : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חושה. ענין מהירות כמו לעזרתי חושה (לעיל כב) : (מצודת ציון)


{ב}  תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב:

 רש"י  משאת כפי. מה שאני נושא כפי אליך : (רש"י)

 מצודת דוד  תכון תפלתי. תהיה נכונה לפניך כהקטרת קטרת : משאת כפי. נשיאת כפי לפניך בתפלה תחשב כמנחת ערב והיא עולת תמיד של בין הערבים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מנחת ערב. מענין תשורה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  תכון תפלתי. הוא המתייצב לתפלה ומכין עצמו, ומשאת כפי הנושא כפיו לתפלה, שהוא עוד קדם :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  שִׁיתָה יְהוָה שָׁמְרָה לְפִי נִצְּרָה עַל דַּל שְׂפָתָי:

 רש"י  שיתה ה' שמרה לפי. בהתפללי לפניך להיותי מדבר צחות שיהיו לרצון : דל שפתי. היא שפה העליונה (כמו דלתות שפתי) : (רש"י)

 מצודת דוד  שיתה. שים שמירה לפי לבל אדבר דבר שאינו הגון : נצרה. תן שמירה על הרמת שפתי למען ירומו לדבר וכפל הדבר במ''ש לגודל השמירה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  דל. ענין הרמה כמו דלו עיני למרום (ישעיה לח) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  שמרה. שם, בפלת עצמה חכמה, וכן נצרה, והנוצר הוא יותר מן השומר, והשפה חיצונית יותר מן הפה, ודל לשון הרמה, כמו דלו עיני למרום ושרשו דלל :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  אַל תַּט לִבִּי לְדָבָר רָע לְהִתְעוֹלֵל עֲלִלוֹת בְּרֶשַׁע אֶת אִישִׁים פֹּעֲלֵי אָוֶן וּבַל אֶלְחַם בְּמַנְעַמֵּיהֶם:

 רש"י  אל תט לבי. אל יהיה נוטה לרע : את אישים. עם אנשים (מצאתי) : ובל אלחם במנעמיהם. ולא אהיה מיסב בסעודתם : (רש"י)

 מצודת דוד  לדבר רע. לעשות דבר רע : להתעולל. לעשות מעשים ברשע עם אנשים פועלי און ודומה להם : ובל אלחם. בל אתאוה לאכול מנעמי מאכלם ר''ל שלא ימשך לבי אל תאות העולם כמו שנמשך לבם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  להתעולל עלילות. ענין פועל ומעללים כמו אשר עולל לי (איכה א) : אישים. אנשים : אלחם. מל' לחם ועניינו מאכל כי כל דבר מאכל נקרא בשם לחם : במנעמיהם. מלשון נעימות וענינו מתוק וערב : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  להתעולל. לעשות מעללי רשע :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  יֶהֶלְמֵנִי צַדִּיק חֶסֶד וְיוֹכִיחֵנִי שֶׁמֶן רֹאשׁ אַל יָנִי רֹאשִׁי כִּי עוֹד וּתְפִלָּתִי בְּרָעוֹתֵיהֶם:

 רש"י  יהלמני צדיק חסד ויוכיחני. טוב לי שיוכיחני וייסרני נביא אמת וצדק שכל מהלומיו ותוכחתו חסד : שמן ראש אל יני ראשי. שמן מלכות שהוצק על ראשי כמו שנאמר (לעיל כ''ג) דשנת בשמן ראשי אל יסיר את ראשי מתוכחת הצדיק ללכת וללחום את פועלי און : כי עוד. כי כל עוד ותפלתי בפי הרי היא בשביל רעותיהם של פועלי און שלא אכשל בהם : (רש"י)

 מצודת דוד  יהלמני צדיק. מנעמיהם לא יערבו לי אבל אם הצדיק יכני ליישר דרכי יערב לי ויחשב לי לחסד : ויוכיחני. ואם יכהה מאור פני בתוכחה הלא ע''י הוכחתו לא יסור מראשי השמן הנמשח בראשי להצליח למלוכה ר''ל הלא עי''ז אשאר במלוכה וא''כ טוב לי הוכחת הצדיק ממנעמי מאכלי הרשעים : כי עוד. כי בעודי בעולם תהיה תפלתי בעבור רעות הרשעים שיצילני האל ממעשיהם הרעים ואיך א''כ יערבו לי מנעמיהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יהלמני. ענין הכאה המשברת כמו והלמה סיסרא (שופטים ה) : יני. ענין הסרה ומניעה כמו כי הניא אביה (במדבר ל) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  יהלמני. ענין הכאה, וחסד, מענין חרפה כמו פן יחסדך שומע, או יל''פ מדת חסד יהלום ויוכיח אותי אני הצדיק, ויאמר לי שמן ראש שמן שנמשח בו הראש. יני. כמו הניא מחשבות עמים, אל יפר. ותלתי. הוי''ו נוספת :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  נִשְׁמְטוּ בִידֵי סֶלַע שֹׁפְטֵיהֶם וְשָׁמְעוּ אֲמָרַי כִּי נָעֵמוּ:

 רש"י  נשמטו בידי סלע שופטיהם. כי דייניהם ומנהיגיהם של אלו נשמטו מדרך הטוב ביד יצר הרע ולב האבן וקשה כסלע : ושמעו אמרי. הנעימים שאני מדבר במצותיו של הקב''ה ואינם שבים מדרכם הרעה ורבותינו בבריית' דסיפרא דרשוהו במשה ואהרן שמתו על ידי הסלע אבל איני יכול ליישב המקרא סופו לראשו, ויש ליישבו ולומר דומין אלו לעקשות לאותן שמתו משה ואהרן ע''י הסלע על ידיהם כי אף אלו שמעו אמרי' נעימים ואינם שבים : (רש"י)

 מצודת דוד  נשמטו. ר''ל עם כי שופטיהם נשמטו ממני במקום סלע הוא סלע המחלקות שהיה דוד קרוב להיות נתפש ביד שאול ושריו ובא מלאך אל שאול והחזירו על כי פשטו פלשתים בארץ כמ''ש בש''א ואמר דוד הלא אז ראו שה' עמדי : ושמעו. כשכרתי כנף בגד שאול במערה וכשלקחתי החנית מראשותיו דברתי אז עמהם דברים נעימים ונכרים שאינני מבקש רעות שאול כמ''ש בשמואל א' והלא שמעו אמרי אשר נעמו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נשמטו. ענין החזרה ממקומו כמו שמטו הבקר (ש''ב ו) : שופטיהם. הם שרי שאול ששפטו עליו המיתה כי חשבוהו למורד במלכות : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  בידי סלע. על ידי הסלע שהוא ההר. שופטיהם. ראשי העם :(מלבי"ם באור המלות)


{ז}  כְּמוֹ פֹלֵחַ וּבֹקֵעַ בָּאָרֶץ נִפְזְרוּ עֲצָמֵינוּ לְפִי שְׁאוֹל:

 רש"י  כמו פולח. עצים : פולח. לשון בקוע כמו יפלח כליותי (איוב ט''ו) : ובוקע בארץ. כן נפזרו עצמינו להגיע לפתח המות בשביל רעותיהם של עוברי עבירה : (רש"י)

 מצודת דוד  כמו פולח. עכ''ז הוסיפו לרדוף אחרי והנה אני ואנשי כמו המבקע עצים בארץ שאז הבקעים מתפזרים אנה ואנה במרחב הארץ כן נפזרו עצמינו על ידיהם לרדת אל פי השאול והוא ענין הפלגה ולומר שמאוד היו קרובים למיתה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פולח ובוקע. הם אחת בשמות נרדפים כמו יפלח כליותי (איוב טז) וכן דרך המקרא לכפול בשמות נרדפים כמו אדמת עפר (דניאל יב) : (מצודת ציון)


{ח}  כִּי אֵלֶיךָ יְהוִה אֲדֹנָי עֵינָי בְּכָה חָסִיתִי אַל תְּעַר נַפְשִׁי:

 רש"י  כי אליך ה' אדני עיני. מוסב למקראות של מעלה שיתה שמרה לפי ואל תט כי עליך עיני וגו' : אל תער נפשי. אל תשלח נפשי מלפניך כמו ותער כדה אל השקת (בראשית כד) : (רש"י)

 מצודת דוד  אל תער נפשי. אל תשפוך נפשי והוא ענין מליצה כי בצאת הנפש מן הגוף היא כאלו נשפכה ממנו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תער. ענין שפיכה והרקה כמו ותער כדה (בראשית כד) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  תער. כמו ותער כדה אל השוקת, בל תשפך הנפש מן הגוף :(מלבי"ם באור המלות)


{ט}  שָׁמְרֵנִי מִידֵי פַח יָקְשׁוּ לִי וּמֹקְשׁוֹת פֹּעֲלֵי אָוֶן:

 מצודת דוד  יקשו לי. אשר הכינו לי למוקש : ומוקשות. שאר מיני מוקש מלכד הפח ר''ל ומהרבה מיני עצות רעות אשר חשבו עלי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור המלות  פח, ומוקשות (כנ''ל ק''מ ו).(מלבי"ם באור המלות)


{י}  יִפְּלוּ בְמַכְמֹרָיו רְשָׁעִים יַחַד אָנֹכִי עַד אֶעֱבוֹר: (פ)

 רש"י  יפלו במכמוריו רשעים. יפול הרשע עצמו במכמוריו שהוא פורש לרגלי : (רש"י)

 מצודת דוד  יפלו במכמוריו. כולם יפלו כ''א ברשתו אשר טמן עלי : יחד. כולם יחד זה כזה איש לא נעדר : אנכי עד אעבור. סרס המקרא עד אנכי אעבור ר''ל הם יפלו בפח טרם אשר אעבור אני במקום הפח וכשאעבור אני לא יהיה עוד הפח פרוש כי הם יהיו נלכדים בה ואמר בדרך משל מן לכידת העוף : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  במכמוריו. עניינו פח ורשת כמו ויאספהו במכמרתו (חבקוק א) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  יחד. יפלו יחד, עד אנכי אעבור. (מלבי"ם באור המלות)

תהילים פרק-קמב

{א}  מַשְׂכִּיל לְדָוִד בִּהְיוֹתוֹ בַמְּעָרָה תְפִלָּה:

 רש"י  במערה. שכרת בה כנף המעיל אשר לשאול : (רש"י)

 מצודת דוד  בהיותו במערה. כשכרת כנף שאול ואז התפלל התפלה ההיא : (מצודת דוד)


{ב}  קוֹלִי אֶל יְהוָה אֶזְעָק קוֹלִי אֶל יְהוָה אֶתְחַנָּן:

 מצודת דוד  קולי. בקולי אזעק לה' : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  קולי אל ה' אזעק, בהיותו במערה היה ירא לזעוק בקול שלא ישמעו האויבים, אבל אל ה' אוכל לזעוק בקולי ואיני מתירא, ב. לא אוכן לחנן באורך אף שלא בקול, כי ע''י העתרת דברים יודע שיש איש במערה, אבל אל ה' אתחנן וגם בקול ולא אירא :(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  אֶשְׁפֹּךְ לְפָנָיו שִׂיחִי צָרָתִי לְפָנָיו אַגִּיד:

 מצודת דוד  אשפוך. ר''ל ארבה לספר התלאות הבאות עלי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שיחי. ענין ספור התלאות : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אשפך, במערה לא אוכל לשפוך שיח, שהשיח הוא ע''י סימנים ורושמים שע''י יוכר חולשתו וצרתו, וזה א''א במערה בחשך, אבל לפניו אשפך שיחי, צרתי, במערה לא נמצא מי שאגיד לפניו צרתי החיצונית כי אין איש מושיע, אבל לפניו אגיד צרתי :(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  בְּהִתְעַטֵּף עָלַי רוּחִי וְאַתָּה יָדַעְתָּ נְתִיבָתִי בְּאֹרַח זוּ אֲהַלֵּךְ טָמְנוּ פַח לִי:

 רש"י  ואתה ידעת נתיבתי. כמה מוקשים יש בה : (רש"י)

 מצודת דוד  בהתעטף. בעת תתעטף רוחי בעבור רוב הצרות ואתה הלא ידעת נתיבתי אשר אלך בעת ההיא כי לא אלך לעשות למי מהם מאומה רע ועכ''ז באורח זו אשר אהלך כפוף ומעונה טמנו עלי פח ללכדני עם כי לא הלכתי להרע להם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בהתעטף. כשהאדם בצרה הוא מעונה וכפוף וכאילו מעוטף קצת הגוף בקצתו ורוחו בקרבו גם היא כאילו מתעטף : נתיבתי. ענין שביל ומסילה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  בהתעטף והגם כי רוחי נתעטף עלי כמי שהגיע לתכלית החולשה שרוחו מעוטף תוך הגויה, והכחות מתאספים פנימה אל הלב, וכן אין מי שיוציאני מכאן, כי אין מי יודע הנתיב שבו אוכל להתעלם מרודפי בל יכירו בי, אבל אתה ידעת נתיבתי, ובאר כי האויבים הקיפוהו מכל הצדדים, באורח זו אהלך שהיה רוצה ללכת לצד מזרח, אבל בארח זו טמנו פח לי :(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  הַבֵּיט יָמִין וּרְאֵה וְאֵין לִי מַכִּיר אָבַד מָנוֹס מִמֶּנִּי אֵין דּוֹרֵשׁ לְנַפְשִׁי:

 רש"י  ואין לי מכיר. אין בכל משרתי שאול שימחה בידו : (רש"י)

 מצודת דוד  הבט. כשאביט ימין ושמאל ורואה אנכי אם יש לי מכיר אבל אין לי מכיר לחשוב עלי לדבר טוב בפני שאול : אבד מנוס. אין לי למי לנוס לעזרה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הבט ימין. כמו הבט ימין ושמאל כי מהאחד יובן האחר ואחז דרך קצרה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הביט ימין, ואם אלך לצד דרום, אבל שם אין לי מכיר, ואם אנוס לאחור לצד מערב, אבל מנוס אבד ממני, כי האויבים הם אחריו (וצייר שבצד אחד בצפון שם ההר שבו המערה הסוכך בעדו מלכת, ויתר הג' צדדים מוקפים מאויבים), וכן לא אוכל לקוות איזה עזר מחוץ מאוהב ומושיע, כי אין דורש לנפשי :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  זָעַקְתִּי אֵלֶיךָ יְהוָה אָמַרְתִּי אַתָּה מַחְסִי חֶלְקִי בְּאֶרֶץ הַחַיִּים:

 מצודת דוד  בארץ החיים. ר''ל לא אמות בידי שאול ותהיה חלקי מיושבי בארץ החיים בזה העולם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  זעקתי, לכן זעקתי אליך ה' וזה נגד מ''ש קולי אל ה' אזעק, ונגד מ''ש קולי אל ה' אתחנן, באר התחנונים שאמרתי אתה מחסי כי התחנונים הוא בקשת מתנת חנם שלא מצד הזכות, ובא בטענות, א. יען אתה מחסי תמיד, וראוי שתעזרני גם עתה כי לא תשתנה, ב. מצד שאתה חלקי בארץ החיים, אחר שנתת חלקי בחיים ראוי שתשמור חיי, ונגד מה שאמר אשפך לפניו שיחי אמר.(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  הַקְשִׁיבָה אֶל רִנָּתִי כִּי דַלּוֹתִי מְאֹד הַצִּילֵנִי מֵרֹדְפַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִּי:

 מצודת דוד  כי דלותי. נעשיתי דל ומוכנע : כי אמצו ממני. ואין בי כח לעמוד נגדם אם לא תצילני אתה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אמצו. חזקו : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הקשיבה אל רנתי כי דלותי מאד, שזה ספור העינוי והדיכוי של עצם האיש עצמו, ונגד צרתי לפניו אגיד שהיא הצרה מבחוץ, אומר הצילני מרודפי כי אמצו ממני :(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  הוֹצִיאָה מִמַּסְגֵּר נַפְשִׁי לְהוֹדוֹת אֶת שְׁמֶךָ בִּי יַכְתִּרוּ צַדִּיקִים כִּי תִגְמֹל עָלָי: (פ)

 רש"י  בי יכתירו צדיקים. בשבילי יכתירוך צדיקים ויודו לשמך שאתה סומך את יראיך : (רש"י)

 מצודת דוד  הוציאה ממסגר. ממקום מחבואי שאני טמון ונסגר בה : להודות. למען אודה שמך. כי יכתירו וגו'. כאשר תגמול עלי טוב אז הצדיקים יתפארו בי וישימו אותי עטרה לראשם אבל עתה עודי מעונה ונרדף מי יפנה אלי ומי יחשב אותי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יכתירו. מלשון כתר : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הוציאה, ואחר שספר צרת הגוף בקש על מה שנוגע אל הנפש, שהיא סגורה במסגר במערה ואין ביכלתה לעבוד את ה', ועז''א הוציאה ממסגר נפשי למען אוכל להודות את שמך, ואמר שעי''כ תרויח נפשי האלהית בשתים, א. להודות בעצמי, ב. מה שעל ידי יודו גם אחרים, כי בי ועל ידי יכתירו צדיקים, יתנו אל ה' כתר ההודאה והשבח, ע''י שתגמול עלי, שהגמול הוא עפ''י האהבה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יכתירו. יוצא יכתירו את ה', כמו כי רשע מכתיר את הצדיק (חבקוק א') לפירושי :(מלבי"ם באור המלות)

תהילים פרק-קמג

{א}  מִזְמוֹר לְדָוִד יְהוָה שְׁמַע תְּפִלָּתִי הַאֲזִינָה אֶל תַּחֲנוּנַי בֶּאֱמֻנָתְךָ עֲנֵנִי בְּצִדְקָתֶךָ:

 רש"י  באמונתך. להאמין הבטחה שהבטחתני : (רש"י)

 מצודת דוד  באמונתך. לאמת ולאמן הבטחתך עלי : ענני בצדקתך. אם אין בידי זכות ענני בצדקתך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  מזמור לדוד, גם זה הוסד במערה, שמע תפלתי היא תפלה הקבועה שבה מתפללים מצד הנהגתו הכוללת כמו י''ח ברכות שתקנו אנשי כה''ג שמסדרים שבחי המקום תחלה וסוף ובקשת הצרכים הכוללים באמצע, ואחר התפלה אומר תחנונים, שהם צרכי היחיד שמבקש בעד עצמו דברים פרטיים, ועז''א האזינה אל תחנוני, ומפרש נגד שמע תפלתי באמונתך ענני, כי התפלה על דברים הכוללים מתפללים מצד אמונתו שה' נאמן להקים החקים הכוללים שגבל לפרנסת החיים ולהורדת גשמים וכדומה, והוא מחוייב לעשות זאת מצד שברא אותם ומאן דיהיב חיי יהיב מזוני ומאן דיהיב מזוני לחיי יהיב, וכן גשם יורה ומלקוש בעתו, שכ''ז ישמור לכלל העולם מצד אמונתו, ונגד האזינה אל תחנוני, מפרש ענני בצדקתך, שהצרכים הפרטים אינו מחוייב מצד האמונה רק שיעשה זאת מצד הצדקה העליונה מצד מדותיו הפרטיים חנון ורחום ורב חסד :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  שמע, האזנה. האזנה קודמת וקלה משמיעה, והתבאר (ישעיה א' י') שכשיבואו על שני נושאים מתחלפים ייחס להנושא החשוב לשון שמיעה ולהפחות ממנו לשון האזנה, והתפלה היא העקר נגד התחנונים, כמ''ש בכ''מ :(מלבי"ם באור המלות)


{ב}  וְאַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט אֶת עַבְדֶּךָ כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי:

 מצודת דוד  במשפט. לעשות עמדי כפי גמול ידי : כי לא יצדק. אם תשלם כפי הגמול אין מי בעולם שיהיה צדיק לפניך לזאת הנח את המשפט ועשה צדקה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ואל תבא במשפט את עבדך, כי יצויר ג''כ שיעמד את המתחנן במשפט לשקול מעשיו אם ראוי מצד הדין שימלא בקשתו, בקש בל יבא אותו במשפט, ובאר כי אז בהכרח יהיה המשפט בהשקף על החוב שהנברא חייב לבוראו, ואז יבא ה' במשפט עמו, שאז גם ה' הנושא הנשפט, ר''ל שישקיפו במשפט הזה גדולת ה' ורוב הטובות שעשה להמבקש לראות אם עבד וזכה כפי מה שהיה מחויב לפי גדולת הבורא ורוממותו, ובזה לא יצדק לפניך כל חי, כי בערך גדולתך וטובותיך אשר הם בלתי ב''ת, יחויב שתהיה העבודה ג''כ בלתי בעל תכלית ואי אפשר שבעל חי אשר הוא מוגבל יעבוד עבודה בלי גבול, עתה יסדר גוף שאלתו.(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  כִּי רָדַף אוֹיֵב נַפְשִׁי דִּכָּא לָאָרֶץ חַיָּתִי הוֹשִׁיבַנִי בְמַחֲשַׁכִּים כְּמֵתֵי עוֹלָם:

 רש"י  כי רדף אויב נפשי. כלומר אם חטאתי לך הרי לקיתי וכנגד כל ישראל נאמר מזמור זה : (רש"י)

 מצודת דוד  כי רדף. ר''ל והנה תפלתי היא על אשר רדף אויב נפשי : דכא וגו'. כתת חיי להורידה לארץ : הושיבני. האויב הושיב אותי במקום חושך כמו המתים אשר מעולם השוכנים בחשכת הקבר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  דכא. ענין שבר וכתיתה : חיתי. היא הנפש כמ''ש ויהי האדם לנפש חיה (ברא' ב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי רדף, ר''ל שנגע בו האויב בשני חלקיו, א. בנפשו האלהית במה שבקש להחטיאו ולגרשו מהסתפח בנחלת ה', עז''א כי רדף אויב נפשי, ב. בחיי הגוף, כי דכא לארץ חיתי עד שהושיבני במחשכים, היא המערה ששם ישב בחשך כמתי עולם הקבורים בבור, באופן שאני נעדר פה בין משלמות הנפשי בין מחיי הגויה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  נפשי, חיתי. כבר התבאר בכ''מ שבבואם יחד יכוין בנפשו על הנפש הרוחניית :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  וַתִּתְעַטֵּף עָלַי רוּחִי בְּתוֹכִי יִשְׁתּוֹמֵם לִבִּי:

 רש"י  ישתומם. לשון אוטם ותמהון כמו ואשב שם שבעת ימים משמים בתוכם (יחזקאל ג') ותשב תמר ושוממה (ש''ב י''ג) : (רש"י)

 מצודת דוד  ותתעטף וגו'. רוחי שעלי תתעטף ובתוכי תהיה לבי משתומם ומתמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ישתומם. ענין תמהון ומושתק כמו ואשב וגו' משמים בתוכם (יחזקאל ג') : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ותתעטף, יצייר שדומה כמי שהגיע קצו למות עד שרוחו שהיא כחותיו הרוחניים והנפשיים, מתעטפים ומסתתרים עליו, וכן הלב שהוא מעון החיים ישתומם בתוכו כי רואה שקרובה עתו :(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  זָכַרְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם הָגִיתִי בְכָל פָּעֳלֶךָ בְּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ אֲשׂוֹחֵחַ:

 רש"י  זכרתי ימים מקדם. שהפלית לנו נסים רבי' : (רש"י)

 מצודת דוד  זכרתי. כשאני זוכר הימים שהיו לי מימי קדם וכאשר אחשב בכל פעליך הראשונים וכאשר אדבר במעשי ידיך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הגיתי. ענין מחשבה כמו והגיון לבי (לעיל יט) : אשוחח. מלשון שיחה ודבור : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  זכרתי ימים מקדם, וברגע זו האחרונה שבו תפרד הנפש מן הגויה יעבור על מחשבותיו כל אשר עבר עליו בחייו, (כמו שבא ציור הזה למעלה ל''ח) עד שיזכור ימים מקדם, והגיתי בכל פעלך במעשה ידיך אשוחח, יש הבדל בין פועל ובין מעשה שמעשה הוא הדבר הנגמר, ופעל הוא העסק בהדבר, וכן יחשב בענינים שבו ראה פועל ה' איך ידי הבורא עדן פועלים ועוסקים בקיום המציאות ובשמירתו ע''י השגחתו התמידית, וכן ישוחח במעשה ידיו במציאות העומד נגמר כמו שבראו ה' בששת ימי הבריאה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  פעלך, במעשה ידיך. עי' הבדלם למעלה (כ''ח), ובישעיה (ה' י''ב) התבאר שעל פועל ה' צריך שימת לב ועיון לז''א הגיתי, ואל מעשי ידיו די לראותם ולדבר בהם כמו שהם עומדים עשוים למראה עינינו, עז''א אשוחח מענין שיחה :(מלבי"ם באור המלות)


{ו}  פֵּרַשְׂתִּי יָדַי אֵלֶיךָ נַפְשִׁי כְּאֶרֶץ עֲיֵפָה לְךָ סֶלָה:

 רש"י  כארץ עיפה. בגולה : (רש"י)

 מצודת דוד  פרשתי. אז אפרוש ידי בתפלה כי נפשי תתאוה לפעלך לעולם מבלי הפסק כארץ העיפה וצמאה המתאוה למים ור''ל כמו שהיה מאז כן מתאוות שיהיה לעולם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עיפה. לפי שהעיף הוא צמא למים לזה אמר לשון עיפה בדרך שאלה על הארץ הצמאה שלא ירד בה המטר : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  פרשתי, אחר שהעביר על לבו כל אשר השיג בעולמו ממעשה ה' ופעולותיו אז מכין א''ע אל הגויעה והפרידה מחיים הלזו, ופרשתי ידי כדרך כל בעלי החיים שפורשים ידיהם בעת הגויעה, ומצייר שפורשים אל ה' לשוב אליו, וכן (פרשתי) נפשי כארץ עיפה לך, והיא מוכנת לשוב למעון החיים הנצחיים, סלה, סיום הענין :(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  מַהֵר עֲנֵנִי יְהוָה כָּלְתָה רוּחִי אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי וְנִמְשַׁלְתִּי עִם יֹרְדֵי בוֹר:

 רש"י  כלתה רוחי. המתאוה ואינו משיג קרוי כליון עינים וכליון רוח : (רש"י)

 מצודת דוד  כלתה רוחי. לגודל התאוה כמעט כלתה רוחי מן הגוף ויצאה לה : ונמשלתי. ר''ל כי כאשר תסתר פניך אהיה נמשל ליורדי בור : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  מהר, עם הציור הזה שמצייר כי כפשע בינו ובין המות, מתעורר שכח היחול והבטחון, אומר מהר ענני ה' אחר שכלתה רוחי, וכבר יצאה רוחי ועומד על מפתן הגויעה, וכן אל תסתר פניך ממני, שאל תפנה פניך ממני רגע כי בהפנותך ממני, הנה כבר נמשלתי עם יורדי בור, כי חיי תלוים בשערה :(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  הַשְׁמִיעֵנִי בַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ כִּי בְךָ בָטָחְתִּי הוֹדִיעֵנִי דֶּרֶךְ זוּ אֵלֵךְ כִּי אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי נַפְשִׁי:

 רש"י  בבקר. בצמוח הגאולה (מצאתי) : הודיעני דרך זו. נשאתי נפשי אליך שתקבל שאלתי (סא''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  בבוקר. ר''ל בהשכמה בזריזות רב : דרך זו אלך. הדרך אשר אלך בה להנצל מיד האויב : נשאתי נפשי. אני נושא נפשי למעלה להסתכל בך ולבטוח עליך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  השמיעני, עתה סדר ארבע בקשות, א. שישוב רוחו אל נדנו וישאר בחיים, וע''ז ממליץ השמיעני בבקר חסדך, כאילו מן חשכת הלילה יאיר הבקר ועמו חוט של חסד הבשורה שהחייהו ה' וזה תעשה אחר שבך בטחתי, ב. שתוציאני מן המערה ותודיעני דרך זו אלך, שאצא מן המחשך הלז כי אליך נשאתי נפשי שאתה תנחני במעגלי צדק :(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  הַצִּילֵנִי מֵאֹיְבַי יְהוָה אֵלֶיךָ כִסִּתִי:

 רש"י  אליך כסיתי. תלאותי אני מכסה מכל אדם להגידם אליך : (רש"י)

 מצודת דוד  אליך כסיתי. לא גליתי ריבי לבני אדם כי שוא תשועת אדם ולזה כסיתי מכולם לגלות אליך לבדך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  הצילני, ג. שיצילהו מאויביו האורבים עליו בדרך, כי אליך כסיתי, אחר שכיסיתי את דרכי ומוצאי, ומובאי מכל אדם רק אתה תדע את מקומי, כי אתה המכסה את סודי אשר כסיתי אליך מכל אדם :(מלבי"ם באור הענין)


{י}  לַמְּדֵנִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ כִּי אַתָּה אֱלוֹהָי רוּחֲךָ טוֹבָה תַּנְחֵנִי בְּאֶרֶץ מִישׁוֹר:

 מצודת דוד  למדני. תן בלבי לעשות רצונך כי אתה אלהי ובידך להטות לבבי אליך : רוחך טובה. רצונך הטוב תנהג אותי בארץ מישור ר''ל שלא אכשל בעבירה כמו ההולך במקום ישר שאינו נכשל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רוחך. ענין רצון כמו הנני נותן בו רוח (ישעיה לז) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  למדני, ד. שחלף שרדף אויב נפשי להחטיאני, למדני לעשות רצונך, ואחר שאתה אלהי אבקש אשר רוחך הטובה היא תנחני בארץ מישור, מצייר את המישור כעצם מופשט השוכן בארץ מיוחדת, ורוחך הטובה שהיא הרוח הקדש תנחה אותי בארץ הלז, ששם משכן היושר והמישרים :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  תנחני. נסתר לנקבה, ומוסב על רוחך. ארץ (של) מישור. מציין המישור כאדוני הארץ :(מלבי"ם באור המלות)


{יא}  לְמַעַן שִׁמְךָ יְהוָה תְּחַיֵּנִי בְּצִדְקָתְךָ תוֹצִיא מִצָּרָה נַפְשִׁי:

 מצודת דוד  למען שמך. למען יקודש ויגדל שמך : בצדקתך. אף אם אין בידי זכות מ''מ בצדקתך תוציא נפשי מצרה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  למען, עתה מבאר דבריו, עמ''ש השמיעני בבקר חסדך, הוא שלמען שמך ה' תחייני, ונגד מ''ש הודיעני דרך זו אלך והוא שיצא מן המערה, אומר בצדקתך תוציא מצרה נפשי, ונגד מ''ש הצילני מאויבי, אמר(מלבי"ם באור הענין)


{יב}  וּבְחַסְדְּךָ תַּצְמִית אֹיְבָי וְהַאֲבַדְתָּ כָּל צֹרֲרֵי נַפְשִׁי כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ: (פ)

 מצודת דוד  כי אני עבדך. ועל האדון להציל עבדו מיד הקמים עליו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תצמית. תכרית כמו וברעתם יצמיתם (לעיל נד) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ובחסדך תצמית אויבי, ונגד מ''ש למדני לעשות רצונך, אמר והאבדת כל צוררי נפשי שהם אויבי הנפש, וזה ראוי יען שאני עבדך :(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-קמד

{א}  לְדָוִד בָּרוּךְ יְהוָה צוּרִי הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב אֶצְבְּעוֹתַי לַמִּלְחָמָה:

 מצודת דוד  המלמד ידי. כל נצחון שאני עושה במלחמה לא באה בכח ידי, כי ה' הוא המלמד ידי למלחמה : אצבעותי. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צורי. מל' צור סלע ר''ל חזקי : לקרב. ענין מלחמ' כמו קרבות יחפצו (לעיל סח) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לדוד, בתפלה זו יזכיר כי ה' הצילהו תמיד מאויביו בהשגחתו ורדד עמים תחתיו, והוא מבקש שיעשה לו ה' נסים גלוים וראו כל עמי הארץ וייראו מה', ברוך ה' צורי תקפי הוא מה', בין נצחון המלחמה הוא המלמד ידי לקרב שהוא המלחמה שלוחמים עם האויב מקרוב, ואצבעותי למלחמה היא המלחמה שלוחמים מרחוק ע''י חצים וקשת :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ידי לקרב אצבעותי למלחמה. הקרב הוא מה שמתאבקים מקרוב וזאת עושים בכח היד, והמלחמה הוא מרחוק וזאת צריך אימון האצבעות לשלוח חציו למטרה :(מלבי"ם באור המלות)


{ב}  חַסְדִּי וּמְצוּדָתִי מִשְׂגַּבִּי וּמְפַלְטִי לִי מָגִנִּי וּבוֹ חָסִיתִי הָרוֹדֵד עַמִּי תַחְתָּי:

 רש"י  הרודד עמי תחתי. הרוקע ושוטח את עמי לרבוץ במקומו כמו (איוב י''ב) שוטח לגוים מגדיל אותם, רודד תרגום של רוקע כדמתרגם וירקעו ורדידו, ויש פותרים הרודד עמים תחתי המחליש עמים תחתי אך בספר מדויק מוגה עמי ומסורה עליו ג' סבירין עמים וקורין עמי ועל תחתי יש מסורה עליו תחתיו קרי : (רש"י)

 מצודת דוד  חסדי. הוא העושה עמדי חסד והוא לי למבצר חזק והוא משגבי : ומפלטי. ומציל אותי ולתוספת ביאור אמר לי : מגיני. הוא לי מחסה כמגן : הרודד. השוטח עמי להיות מצע תחתי ונכנעים לי ועל משפחת בית שאול יאמר שהיו מבני עמו והיו לו לאויבים ואחר זה נפלו בידו ומשל בהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ומצודתי. עניינו מבצר חזק : הרודד. ענין שטיחה ורקיעה כי וירקעו את פחי הזהב (שמות לט) ת''א ורדידו וכן לרד לפניו גוים (ישעיה מה) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  חסדי, וכן ההצלה מן האויב הוא ג''כ ע''י ה', ובאר בזה ג' מדרגות, א. בעת שאסגר מפני אויב במגדל עז, הוא חסדי ומצודתי, הוא הבעל חסד שמקבל אותי במצודה שלו ובערי מעוזו, ב. גם בעת שימצאני האויב בדרך טרם אכנס אל המצודה, הוא משגבי ומפלטי מידו אל המצודה, ג. גם בעת שלא אברח אל המצודה כלל הוא מגני מפני חצי האויב ובו חסיתי. וחוץ מזה הוא הרודד עמי תחתי, גם ממשלתי על ישראל היא ג''כ ע''י ה', אחר ההצעה הזאת מבקש בל יושיעהו ה' ע''י נסים נסתרים עד שידומה למראות עין שהוא לוחם בדרך מלחמה ונשגב במצודה ובמגן, הלא ראוי שיושיעם שלא על ידי אמצעי, בענין שיכירו כולם כי יד ה' עשתה זאת, ומקדים לאמר. (ג-ד) ה' מה אדם והמאמרים מקבילים, ה' מה אדם ותדעהו, הלא אדם להבל דמה, שהוא מצד עצמו אינו כלום, בן אנוש ותחשבהו ימיו כצל עובר, וחוץ מזה הוא בן אנוש, שאינו קיים באיש רק במין, ועי''כ ימיו כצל עובר, וא''כ אין בו ממש וגם אינו מתקיים, ואין אתה צריך רב עבודה להכניעו, וגם ר''ל למה יכחיש ההבל הזה את אלהותך :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מצודתי ומפלטי. וכן למעלה י''ח ג' :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  יְהוָה מָה אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ בֶּן אֱנוֹשׁ וַתְּחַשְּׁבֵהוּ:

 רש"י  מה אדם. מה פרס וישמעאל לפניך כי ידעתם להרבות להם גדולה : (רש"י)

 מצודת דוד  ה' מה אדם ותדעהו. אתה ה' במה נחשב האדם עם שאתה מחבבו : ותחשבהו. עם שאתה מחשיב אותו בעולם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותדעהו. הוא ענין חיבה כמו ידעתיך בשם (שמות לג) כי המחבב למי הוא יודעו ומכירו : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  אדם, בן אנוש. במלת בן מציין שאינו קיים באיש רק במין, ומוסיף ואיך ותחשבהו שהוא יותר מן הידיעה שהוא דבר חשוב בעיניך, ובפרט שהוא בן אנוש ופחות מאד :(מלבי"ם באור המלות)


{ד}  אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר:

 רש"י  ימיו כצל עובר. שלמה אמר ויעשם כצל (קהלת י') ולא פירש אם צל דקל או צל כותל שהם קבועים כבר פי' אביו כצל עובר צלו של עוף הפורח : (רש"י)

 מצודת דוד  להבל דמה. הלא הוא דומה אל ההבל היוצא מן הפה שאין בו ממש : כצל עובר. ימיו עוברים מהרה כצל הזה שאין עומד זמן רב במקום אחד כי כאשר ינטה השמש עובר הוא ממקומו ואמר זה על שאול במה נחשב הוא בכל הגדולה והכבוד שהיה לו הלא פתאום עבר מן העולם ואיננו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  דמה. מל' דמיון : (מצודת ציון)


{ה}  יְהוָה הַט שָׁמֶיךָ וְתֵרֵד גַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ:

 מצודת דוד  הט שמיך. כאומר אם בשאול פגעה מדת הדין מכל שכן ברשעים ולזה הט שמך למטה ותרד עליו ותגע בהרים הם הרשעים המתגאים נגד ה' ויעלו עשן כי תבער בהם אש ה' והוא ענין מליצה לומר שפוט אותם במשפט הראוי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  הט שמיך ותרד, להאבידו בעצמך עד שכולם יראו יכלתך, או עכ''פ אם לא תרד עד למטה גע בהרים ויעשנו, כשתרד עד ראשי ההרים.(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  בְּרוֹק בָּרָק וּתְפִיצֵם שְׁלַח חִצֶּיךָ וּתְהֻמֵּם:

 מצודת דוד  ותפיצם. מגודל החרדה : חציך. הם הרעמים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ברוק ברק. ר''ל שלח את הברק : ותפיצם. ענין פזור : ותהמם. מלשון מהומה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ברק, או עכ''פ אם לא תתראה בעצמך רק ע''י שליח, ברק ברק שהוא האור המתנוצץ מאתך ותפיצם, למען יראו שהשליח בא מאתך, או אם לא תרצה לשלוח גם ברק ניצוץ מכבודך, עכ''פ שלח חציך ותהומם באופן שיהיה החץ שלך וגם בזה יהיה די להאבידם :(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  שְׁלַח יָדֶיךָ מִמָּרוֹם פְּצֵנִי וְהַצִּילֵנִי מִמַּיִם רַבִּים מִיַּד בְּנֵי נֵכָר:

 רש"י  פצני. הוציאני ולשון הצלה הוא וכן הפוצה את דוד עבדו (מצאתי) : (רש"י)

 מצודת דוד  פצני. פצני בידך והצילני ממים רבים ולתוספת ביאור אמר מיד בני נכר הם העובדי גלולים אשר קמו עליו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פצני. ענין פתיחה כמו פציתי פי (שופטים יב) ור''ל פתח אותי מן המאסר והסכנה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  שלח ואם לא תרצה להפיצם ע''י השגחתך הפרטית עכ''פ ההצלה שתציל אותי תהיה על ידך בבלי אמצעי, לא ע''י משגב ומצודה רק שלח ידך ממרום ופצני, ר''ל שתחת שתסתירני במצודה תפתח אותי מן האויבים העומדים סביבי על ידי שתרים אותי למרום מביניהם, ובזה תצילני ממים רבים מיד בני נכר הסובבים אותי כשטף מים :(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר:

 רש"י  פיהם דבר שוא וגו'. תלה הכתוב שוא בפה ושקר בימין, באו לספר בפה בודים גוזמא על שוא אף לשנות את הידוע, באו לפשוט ימינם לשבועה חדלו משוא שנתפס עליו כגנב אבל בשקר נשבעין שכך גורלם : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר פיהם. על אשר פיהם ידבר שוא וכח ימינם הוא מיומן לעשות שקר ולא גברו לאמונה ולא כן אני ולזה הצילני מידם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אשר, וראוי שתעשה זאת אחר שפיהם דבר שוא ומכחישים את השגחתך ותולים הכל במקרה, ועל ידי כן ימינם ימין שקר שבוחרים בעכו''ם והלא שקר בימינם :(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  אֱלֹהִים שִׁיר חָדָשׁ אָשִׁירָה לָּךְ בְּנֵבֶל עָשׂוֹר אֲזַמְּרָה לָּךְ:

 מצודת דוד  אשירה לך. כשאנצל מידם : בנבל עשור. תחסר הוי''ו ומשפטו בנבל ועשור והוא שם כלי נגון בת עשרה יתרים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אלהים, הלא עי''כ שיר חדש אשירה לך, לא כשירים הרגילים על תשועות הבאים בדרך הטבע, רק שיר חדש על נס היוצא מהיקש הטבעי, ובנבל עשור אזמרה לך לא על כנור ושמינית שמציין המוסיקא הגלגלית שהם שמונה רק עלי עשור שמרמז על מספר אשר בעולם השכליים שמקורו עשר כנודע :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אזמרה. מוסיף על אשירה כנ''ל ק''א א' :(מלבי"ם באור המלות)


{י}  הַנּוֹתֵן תְּשׁוּעָה לַמְּלָכִים הַפּוֹצֶה אֶת דָּוִד עַבְדּוֹ מֵחֶרֶב רָעָה:

 רש"י  הנותן תשועה למלכים. מדבר על סלע המחלקות שהיה דוד קרוב ליתפש ביד שאול ובא מלאך אל שאול מהרה ולכה וגו' (ש''א כ''ג) הציל את שאול מהיות שופך דם נקי ואת דוד מהיות נהרג : (רש"י)

 מצודת דוד  הנותן. אתה הוא הנותן תשועה למלכים כי עם כל חוזק המלכים צריכים המה לתשועתך : הפוצה את דוד. עם כי דוד עצמו אמרו עכ''ז אמר כאחר המדבר וכן וישלח ה' וגו' ואת שמואל (ש''א י''ב) ולא אמר ואותי עם כי שמואל עצמו אמרו. מחרב רעה. היא חרב שאול וקרויה רעה על כי לא חשך מלרדוף אחריו כי היה בטוח שדוד לא ישלח בו יד כי משיח ה' הוא : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (י-יח) הנותן שאשירה לך על תשועה הכללית שאתה נותן למלכים ועל תשועה הפרטית שעשית לי ביחוד בענין יותר נעלה, הפוצה את דוד עבדו שמצד שהוא עבדו פוצה אותו בידו, וע''ז פצני והצילני ביחוד :(מלבי"ם באור הענין)


{יא}  פְּצֵנִי וְהַצִּילֵנִי מִיַּד בְּנֵי נֵכָר אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר:

 רש"י  פצני והצילני. כאשר פצית אז כן פצני עתה : (רש"י)

 מצודת דוד  פצני. כמו שפצית אותי מחרב רעה של שאול כן פצני מיד בני נכר אשר דוברים שוא ועושים שקר ולא כן אני : (מצודת דוד)


{יב}  אֲשֶׁר בָּנֵינוּ כִּנְטִעִים מְגֻדָּלִים בִּנְעוּרֵיהֶם בְּנוֹתֵינוּ כְזָוִיֹּת מְחֻטָּבוֹת תַּבְנִית הֵיכָל:

 רש"י  אשר בנינו וגו'. כלומר גם עתה דור זה כשר הוא : בנינו כנטיעים. שאין בהם מום כל כך הם מנוקים מעבירה (מצאתי) : מגדלים בנעוריהם. בשם טוב זה שהם כנטיעים בנערותם גדלים כל ימיהם ואי אפשר לקיים כל שבח זה אלא בדורו של חזקיהו : בנותינו. גבוהות קומה נאה כזויות של בית אבנים שזויות אבן מכוונות כנגד חברתה ועולה למעלה עד שהזויות מיושרות : מחטבות תבנית היכל. מהוללות בפי רואיהן ומדמין אותם לתבנית קומת ההיכל, ורבותינו פירשו בנותינו כזויות מתמלאות תאוה כזויות מזבח המלאות דם ואינן נבעלות אלא לבעליהן : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר בנינו. ר''ל ראוים אנו להצלה על אשר בנינו המה כנטיעי האילנות נאים ומנוקים ממום עבירה : מגודלים בנעוריהם. כי כן המה מגודלים ביראת חטא מימי נעוריהם וכמ''ש חנוך לנער וכו' גם כי יזקין לא יסור ממנה (משלי כב) : בנותינו כזויות. כמו זויות הבנין העשויות מאבנים מחוטבות ביושר רב עד אשר ידמו לאבן אחת והמה דמות תבנית אבני בנין היכל מלך שהמה מחוטבות מאוד ור''ל כמו זויות כאלה נראים יפה מבלי מקום מעוקם כן בנותינו לא נמצא בהן דבר מעוקם ושום נדנוד עבירה ופריצות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מחוטבות. ענין כריתה וחתוך כמו מחוטב עציך (דברים כט) : תבנית. דמות : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אשר בנינו, הם דומים כנטיעים שהם מגודלים בנעוריהם, שהנטיעה אם יזהרו בה בתחלה שתגדל ביושר תהיה עץ ישר ואם תתעקם בעודה יונק תהיה לעץ מעוקם, וכן צריך לישר את הבנים בנעוריהם ואז גם כי יזקין ילך בדרך הישר. בנותינו דומים כזויות שהם מחוטבות תבנית היכל, כי תבנית ההיכל ילקח מן הזויות אם עשוי ביושר, כן הם צנועות יושבות בירכתי הבית, ובכ''ז הם יתנו תבנית ההיכל כולו, וכפי צדקתם תהיה הנהגת הבית בכלל :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מחוטבות. אבני גזית :(מלבי"ם באור המלות)


{יג}  מְזָוֵינוּ מְלֵאִים מְפִיקִים מִזַּן אֶל זַן צֹאונֵנוּ מַאֲלִיפוֹת מְרֻבָּבוֹת בְּחוּצוֹתֵינוּ:

 רש"י  מזוינו מלאים. זויות אוצרותינו מלאים טוב : מפיקים מזן אל זן. מספיקים מזון משנה לשנה, מזן אל זן משעת אסיף מזון לשנה זו עד זמן אסיף לשנה אחרת, זן גובירניי''ל בלע''ז : מאליפות מרובבות. לאלפים ולרבבו' עושו' פרי : (רש"י)

 מצודת דוד  מזוינו. הדרך לתת התבואה באמצעית החדר וכשהיא רבה נתמלאים גם הזויות ולזה אמר מזוינו מלאים וגו' ר''ל בעבור זה ראויים אנו להיות זויות חדרי התבואה מלאים מתבואה עד אשר יוציאו מהם לפרנסה משעת האסיף מזון שנה זו עד שעת האסיף מזון שנה שאחריה ולא יחסר כל ימות השנה : צאננו מאליפות. הצאן יתרבו בחוצותינו לאלפים ולרבבות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מזוינו. מל' זויות : מפיקים. מוציאם כמו ויפק רצון (משלי ח') : מזן. מלשון הזנה ומזון. (יד) אלופינו. הם השוורים וכן שגר אלפיך (דברים ז) : מסבלים. ענין טעינת משא כמו נושא סבל (מ''א ה) : פרץ. מלשון פרצה : צוחה. ענין הצעקה על הצרה וכן וצוחת ירושלים עלתה (ירמיה יד) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  מזוינו, כל הזויות מלאים ור''ל שהם מלאים מזן, ומפיקים אל זן, שהם מלאים מכל מיני מזון, והם מוציאים אל הזן את בני הבית ואת העניים. ואינו כאיש אשר יתן לו ה' עושר ונכסים ולא ישליטנו לאכול ממנו, צאננו לאלפים ולרבבות בחוצותינו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מזוינו. זויות הבתים. מלאים, מפיקים. היינו מוציאים אוכל ומזון :(מלבי"ם באור המלות)


{יד}  אַלּוּפֵינוּ מְסֻבָּלִים אֵין פֶּרֶץ וְאֵין יוֹצֵאת וְאֵין צְוָחָה בִּרְחֹבֹתֵינוּ:

 רש"י  אלופינו מסבלים. אלופים גדולים שבנו נסבלים על קטניהם שהקטנים נשמעים לגדולים ומתוך כך אין פרץ בנו : ואין יוצאת. אין שמועה רעה יוצאת למרחוק : ואין צוחה. ואין קול מהומות מלחמה : (רש"י)

 מצודת דוד  אלופינו מסובלים. השוורים שלנו יהיו בעלי סבל טעונות משא כבד ר''ל יהיו שמנים ובעלי בשר כאילו יחשב עליהם למשא : אין פרץ. לא יבא פרצה לא בנו ולא בבהמתנו : ואין יוצאת. לא יהא נפש מהם יוצאת בשבי : ואין צוחה. לא יהיה נשמע ברחובותינו קול צוחה בעבור בהלה ופחד מה כי לא תהיה בנו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אלופינו, השורים המלומדים לחרוש הם מסובלים בעבודת השדה, כי יש לנו עבודה רבה. אין מפרש ע''י שבנינו כנטיעים וכו' אין פרץ, כי הם שומרים אורחות משפט, וע''י שבנותינו כזויות אין יוצאת לזנות ולתרבות רעה, כי כולם צנועות, וע''י שמזוינו מלאים אין צוחה על חוסר לחם ומזון :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אלופינו. שורים המלומדים לחרוש, באין אלפים אבוס בר :(מלבי"ם באור המלות)


{טו}  אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁיֲהוָה אֱלֹהָיו: (פ)

 רש"י  שככה לו. שכל טובה הזאת שלו : (רש"י)

 מצודת דוד  אשרי העם. משובח העם שכך הרבה טובה יש בידו ומשובח העם שה' הוא אלהיו אשר בידו להשפיע טובה מרובה בגמול המעשה כי ידו לא תקצר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אשרי. ענין שבח כמו אשרי האיש (לעיל א) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אשרי, מוסב למ''ש אשר בנינו, ר''ל ע''י שבנינו כנטיעים וכו' ויש לנו כל המעלות האלה אשרי העם שככה לו, אולם עקר האושר שלנו הוא מה שה' אלהיו, כי כל זה בא לנו ע''י מה שה' מתהלך בתוכנו, והוא אלהינו ואנחנו עמו וצאן מרעיתו :(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-קמה

{א}  תְּהִלָּה לְדָוִד אֲרוֹמִמְךָ אֱלוֹהַי הַמֶּלֶךְ וַאֲבָרֲכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד:

 מצודת דוד  תהלה לדוד. לפי שבהמזמור הזה אין בה שום שאלה ובקשה כ''א שבחי המקום ולזה אמר תהלה לדוד כי אין בה כ''א תהלה ושבח : ארוממך. אספר רוממותיך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ארוממך אלוהי המלך, ה' נעלם מצד עצמו ונגלה מצד פעולותיו, והרוממות הוא מן הצד שהוא מתרומם ונעלם מן ההשגה, ואמר שאתה אלוהי מצד עצמך מרומם מכל ברכה ותהלה, אולם אברכה שמך שמצד שמך שהוא הפרסום שנתפרסמת ע''י ההנהגה, מצד זה אברכך, וגדר הברכה שמברכים את ה' הוא השפע והטוב היורד מאת ה' אל עולמו ע''י צדקת התחתונים, אתה מקור הברכה והטוב, ויציינהו כמלך הנסתר בכבודו מרומם מכל שריו ועבדיו, ובכ''ז יוצא מאתו ברכה וטוב לכל עמו ועי''כ נודע שמו ומבורך :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ארוממך, אברכה שמך. עי' ישעיה (כ''ה א') :(מלבי"ם באור המלות)


{ב}  בְּכָל יוֹם אֲבָרֲכֶךָּ וַאֲהַלְלָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד:

 מצודת דוד  בכל יום. ר''ל לפי הראוי בכל יום מעין המאורע : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  בכל יום אברכך, ר''ל והברכה הזאת היא מתמדת ומתחדשת בכל יום, כי מחדש בכל יום מעשה בראשית ומוריד ברכה חדשה, ועי''כ אהללה שמך לעולם ועד, כי התהלה לא תצוייר מצד עצמו כי לו דומיה תהלה, רק מצד הברכה המושפעת ממנו שעל ידה יוכר תהלתו, ואחר שהברכה מתחדשת תמיד כן תתמיד התהלה לעולם ועד :(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  גָּדוֹל יְהוָה וּמְהֻלָּל מְאֹד וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר:

 מצודת דוד  ומהולל מאד. יותר ממה שמהללין אותו כי אין חקר לדעת גדולתו ולהללו כפי מה שהוא : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  גדול ה', הגדולה אצל ה' מורה שהוא ראשית כל הסבות ואחרית כל המסובבים שהכל מאתו ועי''כ הוא מהולל מאד, ובכ''ז לגדולתו אין חקר, לא תספיק שום חקירה להכיר גדולתו מצד עצמו, וכל שאנו מוסיפים לחקור בגדולתו, נדע שלא נדע, עד שאמרו החוקרים שהתוארים והמהללים הם שוללות לא מחייבות, ורק.(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ וּגְבוּרֹתֶיךָ יַגִּידוּ:

 רש"י  דור לדור ישבח מעשיך. וגם אני הדר כבוד הודך אשיחה : (רש"י)

 מצודת דוד  דור לדור. דור זה ישבח מעשיך לדור הבא אחריו : וגבורותיך יגידו. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  דור לדור ישבח מעשיך, אחר שאין אנו משיגים גדולתו מצד עצמו ישבחו רק מעשיך, שרק על ידם אתה ניכר, ויש הבדל בין שבח ותהלה, שגדר השבח שהדבר משביח יותר ממה שהיה מקודם, ור''ל שכל שיוסיפו דור ודור לעיין במעשי ה' ובסתרי הטבע, יכירו בם חכמות ופליאות שהיו נעלמים מראשונים, וישבחו את מעשיו שיוסיפו בטובם וחכמתם על מה שהיו עד הנה, עד שכל דור הבא יראה שדור הקודם לא הבין את מעשה ה' כראוי, וגברותיך יגידו, חוץ ממה שישבח מעשה הטבע הקבועים מששת ימי בראשית, יגידו גם גבורותיך מה שתעשה בגבורה נגד תהלוכות הטבע, בעת שתרצה להתגבר על אויביך :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (ד-ה) ישבח. עי' גדרו למעלה (קי''ז א'). יגידו, אשיחה. ההגדה הוא דבר חדש שמתכוין להגיד, והשיח הוא הדבור הנפלט מעצמו כמ''ש בכ''מ. הדר כבוד הודך. עי' למעלה ק''ד א' :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  הֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶךָ וְדִבְרֵי נִפְלְאוֹתֶיךָ אָשִׂיחָה:

 מצודת ציון  אשיחה. מלשון שיחה ודבור : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הדר, נגד מ''ש שבני הדורות ישיגו השגה הדרגה מתעלה ומשביח בכל עת במעשיך הטבעיים, ויגידו הגדה חדשה מן גבורותיך, (שגדר הגדה הוא המגיד דבר חדש) אמר, אבל אני בין הדר כבוד הודך של הטבע, ובין דברי נפלאותיך שלמעלה מן הטבע, אשיחה, שגדר השיחה הוא בדברים שאדם מורגל בהם עד שהם לו כשיחה, שהוא הדבור הנפלט מן האדם בלי כונה, כמו שישיח בינו לבין עצמו בדברים רגילים מבלי שימת לב כלל, כי אני רגיל בהם והם לי כשיחה מורגלת, לא כהגדת דבר חדש, ויש הבדל בין הוד ובין הדר, שהוד הוא פנימי מהדר, ובבריאת עולם נאמר הוד והדר לבשת, שחקי הטבע החיצונים הנראים ונכרים הם ההדר הנראה לעין, ותחתיהם נורא הוד פנימית הענינים ואורות נעלמים, ואני אשיחה בההדר של כבוד הוד, ר''ל בטבע הדברים המתראה לעין בהדרת קדש :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  וֶעֱזוּז נוֹרְאֹתֶיךָ יֹאמֵרוּ (וגדולתיך) וּגְדוּלָּתְךָ אֲסַפְּרֶנָּה:

 רש"י  ועזוז נוראותיך יאמרו. וגם אני גדולתך אספרנה : (רש"י)

 מצודת דוד  ועזוז וגו'. ר''ל כמו שאני אספר גדולתך כן כולם יאמרו חוזק מעשיך הנוראים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ועזוז. מלשון עוז וחוזק : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ועזוז, אמר עוד הבדל בין השגתי ובין השגת רוב בני אדם ההמונים, שהם יאמרו נוראותיך, היינו המסות והמופתים שעשית להעניש את המורדים בך, כמו מכות שהבאת על המצרים ועדת קרח וכדומה, הוא אצלם עזוז של נוראות, שעי''ז יתיראו מענשך כאלו אתה נורא להעניש, אבל אנכי גדולתך אספרנה, אני אספר זה לא מצד המורא והדין והפחד, רק מצד הגדולה, כי הנוראות אשר עשה הם מצד גדולתו ושרשם במדת החסד והגדולה להיטיב לאוהבי שמו, ועי''כ.(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  זֵכֶר רַב טוּבְךָ יַבִּיעוּ וְצִדְקָתְךָ יְרַנֵּנוּ:

 רש"י  זכר רב טובך יביעו. דור לדור גבורתך ידברו זה לזה לאמר טוב לנו להודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו של הקב''ה (מצאתי) נו''ן חסרה מאלפ''א בית''א לפי שראה דוד בה מפלה קשה נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל (עמוס ו') וחזר וסמכה ברוח הקודש סומך ה' לכל הנופלים : (רש"י)

 מצודת דוד  רב טובך. מרבית טובך : וצדקתך. זכרון צדקתך ירננו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יביעו. ידברו כמו יום ליום יביע אומר (לעיל יט) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  זכר רב טובך יביעו, ישימו לב לזכר רב טובך, שאתה פועל טוב, כי הנוראות הם מצד ההטבה לא מצד ההרעה, וצדקתך ירננו, ואז ירננו ברנה ושמחה את צדקתך, ומבואר אצלנו כי גדר הצדקה הנאמרת אצל ה' הם המעשים שיעשה שלא בהשקף על מדת המשפט לפי הזכות של בני אדם רק מצד הצדקה העליונה, ר''ל שיכירו שהכל ברוב טוב לפי מדת הצדקה, מצד.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יביעו. הוא הדבור הנובע ממקור הרעיונים. וצדקתך. גדר הצדקה העליונה עי' ישעיה נ''ט ולמעלה סי' ל''ו ובכ''מ :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  חַנּוּן וְרַחוּם יְהוָה אֶרֶךְ אַפַּיִם וּגְדָל חָסֶד:

 מצודת דוד  חנון. נותן מתנת חנם : ארך אפים. אינו ממהר לכעוס : וגדל חסד. עושה חסדים גדולים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  שרחום וחנון ה', ושכל מעשיו הם מצד החנינה והרחמים, וגם בענשו את הרשעים הוא ארך אפים, ואינו מעניש תיכף, ורב חסד אם ישובו בתשובה :(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  טוֹב יְהוָה לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו:

 מצודת דוד  לכל. לרעים ולטובים : על כל מעשיו. על כל הבריות שבעולם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  טוב ה' לכל, ה' אינו כבשר ודם שהוא טוב לעבדיו וקנא ונוקם ושונא למורדים בו, כי ה' טוב לכל אף לרשעים, וחשב מחשבות להחזירם בתשובה, ורחמיו על כל מעשיו, ולא ירצה בהשחתת ברואיו וחשב מחשבות בל ידח מהם נדח :(מלבי"ם באור הענין)


{י}  יוֹדוּךָ יְהוָה כָּל מַעֲשֶׂיךָ וַחֲסִידֶיךָ יְבָרֲכוּכָה:

 מצודת דוד  כל מעשיך. ר''ל מכל מעשה ה' בא לו הודאה ושבח : יברכוכה. יברכו אותך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  יודוך ה' כל מעשיך, כי עשה כל מעשה בתכלית הטוב והשלימות ומשגיח עליהם להחיותם ולתקנם ואין רע במציאות מצד ה' הבורא אותם, וחסידיך יברכוכה, המתנהגים בחסידות ועושים הכל לפנים משורת הדין, הם ימשיכו מאתך שפע הברכה ורב טוב שזה גדר הברכה שמברכים לה' :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יודוך יברכוך. גדר הברכה המשכת השפע כנ''ל קי''ז :(מלבי"ם באור המלות)


{יא}  כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵרוּ וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ:

 מלבי"ם - באור הענין  כבוד מלכותך יאמרו, והחסידים האלה יאמרו תמיד כבוד מלכותך, שהוא ספור מעשיו הקבועים כפי ההנהגה הטבעיית שיסד מראשית קדומים, שהוא כבוד מלכותו, שבזה ינהיג כמלך הנוהג ע''פ חקי מלכותו, וגם גבורתך ידברו שהוא מה שיעשה ה' אותות ומופתים ומשדד הטבע, שהן הן גבורותיו, וזאת ידברו באורך שזה גדר הדבור :(מלבי"ם באור הענין)


{יב}  לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרֹתָיו וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ:

 מצודת דוד  להודיע. כוונת דבורם יהיה כדי לפרסם לבני אדם גבורות ה' וגו' : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  להודיע שיעורו כבוד מלכותך יאמרו להודיע לבני אדם כבוד הדר מלכותו, וגבורתך ידברו להודיע לבני האדם גבורותיו, ר''ל מה שיאמרו כבוד מלכותו אינו מצד כי יש יכולת ביד האדם לספר גבורת ה' ותהלתו, כי מי ימלל גבורות ה', וא''א להשיג ממלכותו וגבורתו מאומה, רק זה יעשו כדי להודיע לבני האדם גבורותיו, שלא יגידו הגבורות כמו שהם בעצם האלהות שזה נמנע ההשגה, רק כפי השגת בני אדם בין בגבורותיו שהוא מה שיעשה נגד הטבע, ובין כבוד הדר מלכותו, במערכת הטבע אשר ערך, שהם חילו הגדול אשר ימלוך עליהם, (כי בריאת העולם היה כדי שיקרא בשם מלך כנודע) אבל ה' מצד עצמו א''א לתארו כפי מה שיספרו ממנו, לא בהנהגת עולמו כפי הטבע שזה נקרא מלכותו, כי.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (יב-יג) מלכות. אצל ה' מציין הנהגת הטבע, וגבורה וממשלה ע''י שידוד הטבע שהמושל הוא בחזקה, ע''ל כ''ב כ''ט :(מלבי"ם באור המלות)


{יג}  מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים וּמֶמְשֶׁלְתְּךָ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר:

 מצודת דוד  כל עולמים. על כל העולמות בכל דור ודור ממשלתך עומדת בכל ימי הדורות : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  מלכותך היא מלכות כל עולמים, שאתה מולך על עולמים אין מספר, ובכולם יסדת מלכותך והנהגתך הקבוע, וזה א''א שנשיג מצד רבוים אין סוף, וכן לא בהנהגתו כפי הפלאות ושידוד הטבע שזה נקרא ממשלתו, שהמושל הוא בחזקה (משא''כ המלך בהסכמת ובחירת העם), כי ממשלתך היא בכל דור ודור, שהפלאות יתחדשו בכל דור לפי הדור ומי יוכל לספרם אחר שהם משתנים לפי מעשה הדורות :(מלבי"ם באור הענין)


{יד}  סוֹמֵךְ יְהוָה לְכָל הַנֹּפְלִים וְזוֹקֵף לְכָל הַכְּפוּפִים:

 מצודת דוד  סומך וגו'. לבל יגיעו עדי ארץ : לכל הכפופים. לאשר כבר כפפו קומתם עדי ארץ : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וזוקף. ענין הרמה : הכפופים. ענין השחיה למטה וכן ה' זוקף כפופים (לקמן קמו) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  סומך, אולם במקום גדולתו שם ענותנותו, כי השגחתו תתפשט על השפלים והנדכאים, שהוא סומך לכל הנופלים ממעלתם ע''י המערכה ורוע מזלם ה' סומך אותם בל יפלו ומשנה מזלם לטוב, וזוקף לכל הכפופים אלה שהם ענוים וכופפים א''ע, יזקוף אותם שילכו בקומה זקופה, ר''ל ינטלם וינשאם :(מלבי"ם באור הענין)


{טו}  עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ:

 מצודת דוד  אליך ישברו. למלאות די מחסורם : בעתו. לכ''א בעת הצריך לו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ישברו. ענין תקוה כמו כולם אליך ישברון (לעיל קד) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  עיני, וגם תתפשט השגחתו לכלכל את ברואיו, שאליך ישברו עיני כל ואתה נותן להם את אכלם בעתו, היינו בעת האוכל, וזה יש שני אופנים, כמ''ש (למעלה ק''ד) תתן להם ילקוטון תפתח ידך ישבעון טוב, שלפעמים יתן להם בצמצום וילקוטון, ולפעמים יפתח ידו ויתן להם בריוח עד שישבעון טוב, בשביעה יתירה, ואמר בצד האחד ואתה נותן להם את אכלם שהיא הנתינה בצמצום, ורק בעתו בעת האוכל נותן לו כפי הצריך להעמדת החי ולא יותר, אמנם לפעמים :(מלבי"ם באור הענין)


{טז}  פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן:

 רש"י  ומשביע לכל חי רצון. כדי פרנסתו הוא משביע את טובו ואת רצונו ואת ברכתו. רצון. אפיימנ''ט בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  פותח. אתה פותח את ידך ומשביע לכל חי לפי רצונו ותאותו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  פותח את ידך, שהוא מ''ש תפתח ידך ישבעון טוב, ושיעור הכתוב הרצון פותח את ידך ומשביע לכל חי, מציין את הרצון כעצם מופשט, שהרצון הוא הפותח את ידי ה', שע''י הרצון יפתח ידיהם לתת ולהשפיע בידים פתוחות מלאות טוב, ואז ישביע לכל חי בשביעה יתירה, וזה יהיה בעת רצון שאז הרצון גורם פתיחת הידים ברב טוב ובשביעה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  פותח. מלת רצון הוא נושא המאמר, והוא הפועל הפותח ידי ה' ובזה סר הלחץ הגדול בכתוב הזה שבא נסתר ונוכח ביחד. (מלבי"ם באור המלות)


{יז}  צַדִּיק יְהוָה בְּכָל דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו:

 מצודת דוד  צדיק. נותן צדקה למי שאין לו זכיות : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  צדיק ה' בכל דרכיו, דרכי הנהגה הם בצדק, שהגם שיש צדיק ורע לו ורשע וטוב לו, בכ''ז הוא צדיק בדרכיו והכל בצדק לשלם לצדיק על חטא קל ולרשע על זכות קל שעשה בעוה''ז, כדי שעקר שכר כל אחד יהיה שמור לעוה''ב. וחסיד בכל מעשיו, כל מה שעשה וברא בעולמו עשה מצד החסד, כמ''ש כי אמרתי עולם חסד יבנה, שמצד חסדו עשה כל נברא ועשהו בתכלית התיקון והטוב הכל מצד החסד :(מלבי"ם באור הענין)


{יח}  קָרוֹב יְהוָה לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת:

 מצודת דוד  באמת. רוצה לומר בלב שיהיה פיו ולבו שווים ולא יכחיש הלב מאמר פיו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  קרוב, מביא עוד ראיה על ההשגחה ממה שהוא קרוב לכל קוראיו בתפלה לבד אם יקראוהו באמת בלא לב ולב, והגם ששומע לכל קוראיו מ''מ יש מדרגות באיכות מלואת בקשתם בין העובדים מאהבה להעובדים מיראה, בשני דברים, א. כי. (יט-כ) רצון יריאיו יעשה ואת שועתם ישמע, ואז ויושיעם, רק אחר ששועו לישועה אבל שומר ה' את כל אוהביו, את העובדים מאהבה הוא שומר תמיד בל תבא עליהם צרה, ולא יצטרכו לצעוק, זאת שנית שהעובדים מיראה אם יצעקו מני צר ועל רשעים שבאים להרע להם, אז רק יושיעם לבד, אבל לא ישמיד ויעשה נקמה באויביהם, אבל להעובדים מאהבה גם את הרשעים שרצו להרע להם ישמיד, שכפי מדרגת העבודה והקורבה לאלהים כן מדרגת ההשגחה :(מלבי"ם באור הענין)


{יט}  רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם:

 מצודת ציון  שועתם. צעקתם : (מצודת ציון)


{כ}  שׁוֹמֵר יְהוָה אֶת כָּל אֹהֲבָיו וְאֵת כָּל הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד: {כא}  תְּהִלַּת יְהוָה יְדַבֶּר פִּי וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד: (פ)

 רש"י  תהלת ה' ידבר פי. וגם כל בשר יברך את שם קדשו לעולם ועד : (רש"י)

 מצודת דוד  ויברך כל בשר. ר''ל גם כל בשר יברכו וגו' כמוני : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  תהלת, שיעור הכתוב תהלת ה' ידבר פי לעולם ועד, כי תהלת ה' אין לה תכלה, ולכן ידבר פי לעולם ולא ידום כי אין סוף לתהלה, וכן כל בשר יברך שם קדשו, הגם שלא ישיג תהלת ה' עצמו, יברך שמו שהוא הפרסום הנודע ממני ע''י הברכה שמקבלים מאתו, וכמ''ש למעלה ק''ג ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו כמו שפרשתי שם :(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-קמו

{א}  הַלְלוּיָהּ הַלְלִי נַפְשִׁי אֶת יְהוָה:

 מצודת דוד  הללויה. אתם כולכם הללו את יה וגם את נפשי הללי את ה' : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  הללי נפשי את ה', אחר שהלל על טובותיו הכוללים כל בריותיו, יצוה לנפשו שהיא תהלל את ה' ביחוד מצד טובותיו הפרטים אליו :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  אֲהַלְלָה יְהוָה בְּחַיָּי אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי:

 רש"י  אזמרה לאלהי בעודי. בעוד אני חי : (רש"י)

 מצודת דוד  אהללה. בפה : בחיי. בעוד אני חי : אזמרה. בכלי נגון : בעודי. בעוד אני בקיומי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אהללה ה' בחיי, הילול אחד על החיים, ואזמרה לאלהי בעודי, ועוד אזמר על העוד והיתרון שנתן לי חוץ מן החיים. ויש הבדל בין ה' ובין אלהי בכינוי, ששם ה' ידבר בו מצד ההשגחה הכללית במה שמהוה כל הוה, ושם אלהי מדבר מצד ההשגחה הפרטית המיוחדת אליו, וכן הזמר הוא מעולה מן ההילול, ואמר שיהלל על חייו לה', כי החיים יתן לכל חי מצד שהוא מהוה וממציא כל נברא, ועל העוד והיתרון שנתן לי אזמר לאלהי, שמשגיח עלי בהשגחה יתירה פרטית מצד הקשר שיש לו עמי :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  אהללה ה'. עיין למעלה ק''ד ההבדל בין ה' ובין אלהיך בכ''מ בתנ''ך, ובין לעולם ובין לדור ודור למעלה ל''ג י''א :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים בְּבֶן אָדָם שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה:

 מצודת דוד  שאין לו. שאין בידו תשועה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  אל תבטחו בנדיבים, עפ''ז מצוה בלי לבטוח בנדיבים, הגם שהנדיב דרכו ורצונו להטיב, מ''מ אין לבטוח עליו מצד שני טעמים, א. בבן אדם שאין לו תשועה, שמצד שהוא בן אדם אין הכח אל התשועה לו, כי כחו אינו בעצמו ויצוייר שלא יוכל להושיע, ב. שגם אם יוכל להושיע הלא.(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  תֵּצֵא רוּחוֹ יָשֻׁב לְאַדְמָתוֹ בַּיּוֹם הַהוּא אָבְדוּ עֶשְׁתֹּנֹתָיו:

 רש"י  עשתונותיו. מחשבותיו : (רש"י)

 מצודת דוד  תצא. כי כאשר תצא ממנו רוח החיוני אז ישוב אל האדמה אשר נלקח ממנה וביום ההוא אבדו כל מחשבותיו כי איננו להוציאם אל הפועל ומה א''כ בטחונו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עשתנותיו. מחשבותיו כמו יתעשת האלהים לנו (יונה א) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  תצא רוחו, יצוייר שתצא רוחו ממנו והגוף ישוב לאדמתו, כמ''ש וישוב העפר על הארץ והרוח תשוב וכו' וביום ההוא הלא אבדו עשתונותיו והבטחון צריך שיהיה בדבר נצחי לא בדבר פוסק, אבל.(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ שִׂבְרוֹ עַל יְהוָה אֱלֹהָיו:

 רש"י  אשרי. מי שאל יעקב בעזרו, שהבטיחו הקדוש ברוך הוא הנה אנכי עמך ושמרתיך והשיבותיך (בראשית כ''ח) ולמה אשריו לפי שהוא עושה שמים וארץ ואת הים וכיון שהכל שלו יש בידו לשמרו בים וביבשה אבל מלך עו''ג אם שומרו ביבשה אינו יכול לשומרו בים : (רש"י)

 מצודת דוד  שברו. מלת אשרי משמשת בשתים לומר אשרי למי אשר שברו על ה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שברו. תקותו : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אשרי מי שאל יעקב בעזרו, שיעקב בטח על ה' שאמר לו והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך, ואז שברו ובטחונו על ה' והוא יש לו תשועה, כי הוא.(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  עֹשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם הַשֹּׁמֵר אֱמֶת לְעוֹלָם:

 רש"י  השומר אמת לעולם. לסוף דורות רבים הוא מקיים ושומר אמיתת הבטחתו : (רש"י)

 מצודת דוד  עושה שמים וגו'. וא''כ ידו בכל משלה ויכול הוא להושיע בכל מקום : השומר. הוא השומר אמיתת הבטחתו עד עולם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  עושה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם, ר''ל כל הנמצא בשמים ובארץ ובימים, וא''כ לו היכולת על כל המציאות, וגם הוא השומר אמת לעולם, שאמתת הבטחתו קיים לעולם כי הוא הנצחי והבטחתו לא תשתנה ע''י שום סבה :(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לָעֲשׁוּקִים נֹתֵן לֶחֶם לָרְעֵבִים יְהוָה מַתִּיר אֲסוּרִים:

 מצודת דוד  מתיר. פותח קשרי האסורים במאסר וישלחם חפשי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לעשוקים. לנגזלים : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  עושה וכו' ה' מתיר אסורים, ר''ל כי מלך בשר ודם אם יתיר את האסור ממאסרו, כבר עשה עמו בזה די צדקה וחסד ולא יפנה אליו עוד לתת לו יתר צרכיו, אבל ה' הוא מתיר אסורים, ואז ישגיח על צרכיהם בין לעשות משפט לעשוקים, ולענוש את אלה שאסרו אותם בחנם, וגם נותן לחם לרעבים, אלה שיצאו מבית האסורים לבל ימותו אח''כ ברעב :(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  יְהוָה פֹּקֵחַ עִוְרִים יְהוָה זֹקֵף כְּפוּפִים יְהוָה אֹהֵב צַדִּיקִים:

 מצודת דוד  זוקף כפופים. האנשים הכפופים לארץ בשפל המצב המקום ב''ה זוקף אותם לעמוד זקוף ברום המעלה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פוקח. ענין פתיחה כמו לפקוח עינים עורות (ישעיה מב) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ה' פוקח עורים וכו' ה' אוהב צדיקים ר''ל ומצד שהוא אוהב צדיקים ישגיח עליהם בהשגחה יתירה על צד הפלא אם לפקח עיניהם, שזה כולל בין עיני השכל בין עינים הגשמיים ממש ע''פ הנס, ואם לזקוף כפיפותם שהם כפופים או מצד הענוה או מצד העוני, שילכו רומה בהתעצמות כח הגויה ויתרון הכשר חכמה :(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  יְהוָה שֹׁמֵר אֶת גֵּרִים יָתוֹם וְאַלְמָנָה יְעוֹדֵד וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים יְעַוֵּת:

 רש"י  יעודד. לשון כח : (רש"י)

 מצודת דוד  יעות. עושה דרכם מעוות ומעוקם למען יכשל רוצה לומר נותן בלבם ללכת בדרך הרע להם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יעודד. ענין רוממות וחוזק כמו ואנחנו קמנו ונתעודד (לעיל כ). יעות. מלשון עיוות ועקום : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ה' שומר את גרים עוד ישגיח על החלשים בהשגחה, שהם הגר והיתום והאלמנה לשמור את הגרים ולהרים את היתום והאלמנה ולעות דרך רשעים שרוצים להרע לחלשים האלה :(מלבי"ם באור הענין)


{י}  יִמְלֹךְ יְהוָה לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּיָהּ: (פ)

 רש"י  ימלך ה' לעולם. יקיים את מלכותו בשמירת בניו : (רש"י)

 מצודת דוד  ימלוך וגו'. וחזר ופי' אלהיך השוכן בציון הוא ימלוך לדור ודור : הללויה. לכן אתם כולכם הללו את יה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ימלוך ה', יש הבדל בין ה' ובין שם אלהים שבא בכינוי אל ישראל, ששם הויה מציין ההשגחה הכללית על כל הברואים ע''פ סדר הטבעי, ושם אלהיך ציון מציין הקשר הפרטי שיש לו עם ציון, וההשגחה הפרטית אשר שם לעשות אותות ופלאות, ויש הבדל בין לעולם ובין לדור ודור, שלעולם מציין הזמן התמידי הבלתי מתחלק, ולדור ודור מציין הזמן המתחלק לשני דורות, ור''ל מצד שהוא הוי''ה המשגיח השגחה כללית על פי המערכת שעל זה אמר ימלוך ה', כי בשמים הכין כסאו ומשם מלכותו בכל משלה, זה הנהגה קיימת בלתי משתנה, אולם מצד שהוא אלהיך ציון ימלוך לדוד ודור, כי ההנהגה הנסיית אינה קבועה לעולם רק משתנית בכל דור לפי צורך הדור והכנתם וזכותם :(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-קמז

{א}  הַלְלוּיָהּ כִּי טוֹב זַמְּרָה אֱלֹהֵינוּ כִּי נָעִים נָאוָה תְהִלָּה:

 רש"י  כי טוב זמרה. כי טוב לזמר לו : (רש"י)

 מצודת דוד  כי טוב. כי הוא טוב : זמרה אלהינו. זמרה לאלהינו : כי נעים וגו'. על כי הוא נעים לזה נאוה לו תהלה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נאוה. מלשון נאה ויפה כמו לישרים נאוה תהלה (לעיל לג) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי טוב, אחר שסיים בדבר השגחת ה' אל ציון, ייחד לזה מזמור בפ''ע, ואמר הזמר לאלהינו הוא טוב והתהלה הוא נעים ונאוה, וכבר בארנו ששם אלהינו בכינוי מורה על הקשר שיש לה' עם ישראל ועל השגחה הפרטיית שהפלם ה' בה, וכבר התבאר שהזמר הוא דרגה יותר מן התהלה, שהזמר בא על טובות העודפות ביתר שאת, ועל כן אמר שהזמר לאלהינו מצד השגחתו הפרטיית הנסיית הוא טוב, שהטוב הוא הטוב האמתי הנמצא בעצמות הדבר, והתהלה מצד הטובות הרגילות הוא נעים ונאוה, מצד היופי והערך והסדר שיש להנהגה הסדורה :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם יְהוָה נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס:

 מצודת דוד  בונה. הוא הבונה לעתיד את ירושלים ואת ישראל הנדחים בקצה הארץ יכנס אליה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יכנס. מלשון הכנסה ואסיפה וכן והמסכה צרה כהתכנס (ישעיה נח) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  בונה ירושלים ה', באר שהזמר והתהלה שמדבר בה הוא על שה' בעצמו בונה ירושלים. שבהשגחתו הפרטיית מתעסק בבנינה שתהיה עיר אלהים קדוש משכני עליון, והוא בעצמו יכנס לתוכה את נדחי ישראל, הנדחים בארבע כנפות הארץ, (או מדבר על כינוס השבטים והתחברותם בה, כמו שכתוב ירושלים הבנויה כעיר שחברה לה יחדיו, כמו שפרשתי שם) :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  נדחי ישראל יכנס. יש הבדל בין אסף ובין כנס, שהכונס הוא לתוך מקום משומר (יחזקאל כ''ב כ''א) ובאמת הקיבוץ והאסיפה של הגליות יהיה קודם בנין ירושלים כמ''ש בכ''מ (וחז''ל נחלקו בזה באמת) רק אחר שיבנה ירושלים יכנס אותם למקום מחיצות עיר חומה דלתים ובריח, שזה ענין הכינוס :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם:

 מצודת דוד  הרופא. הוא הרופא למי שלבו נשבר מרוב התוגה : ומחבש. עושה תחבושת לעצבותם ר''ל מעביר העצבון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ומחבש. ענין קשירת המטלית על המכה כמו ולנשברת תחבש (יחזקאל ל''ד) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הרופא לשבורי לב, לישראל שלבם נשבר על צרתם, ומחבש לעצבותם שהוא העצב שבלב, כי תחת עצב ימלאו שמחה וגיל :(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא:

 מצודת דוד  מונה וגו'. ר''ל יודע הוא מספרם וקורא להם שמות לכ''א שם הנאה לו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מונה. מלשון מנין : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  מונה, נגד מה שהנהגת העכו''ם הוא על ידי מערכת הכוכבים וסדרי הטבע והמזלות, אומר שבהנהגת הטבע לא נראה כ''כ כח ה' ועזוזו וחכמתו כמו בהנהגה ההשגחיית הבחיריית, כי אל הכוכבים הוא מונה מספר וא''א להוסיף ולגרוע מן מספרם, וכן לכולם שמות יקרא, כל אחד יש לו שם המורה על כחו העצמיי, זה להשפיע חיים וזה עושר וזה חורבן ואבדון וכדומה, וא''כ הם קצובים בין בכמות מספרם בין באיכות פעולתם, אבל בזה. (ה-ו) גדול אדוננו מצד שהוא אדונינו ומשגיח עלינו בהשגחה פרטיית שלא ע''י המערכת, ובזה הוא רב כח שמורה על רב היכולת, וכן בזה לתבונתו אין מספר ואין סוף לחכמתו, במה שהוא מעודד ענוים ומשפיל רשעים ע''י השגחתו הפרטיית, הגם שלפי המזל מתחייב שאלה יהיו ענוים ושפלים ואלה ירימו קרן, ישדד את המערכה, בזה נראה כחו וחכמתו :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  מונה וכו'. עמ''ש ישעיה מ' :(מלבי"ם באור המלות)


{ה}  גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב כֹּחַ לִתְבוּנָתוֹ אֵין מִסְפָּר:

 מצודת דוד  לתבונתו. לדברים שיש בהם תבונה הנמצאים אצלו אין מספר להם כי רבו מאד : (מצודת דוד)


{ו}  מְעוֹדֵד עֲנָוִים יְהוָה מַשְׁפִּיל רְשָׁעִים עֲדֵי אָרֶץ:

 מצודת ציון  מעודד. ענין רוממות וחוזק : עדי ארץ. עד ארץ : (מצודת ציון)


{ז}  עֱנוּ לַיהוָה בְּתוֹדָה זַמְּרוּ לֵאלֹהֵינוּ בְכִנּוֹר:

 מצודת דוד  ענו. הרימו קול לה' בהודא' על הטוב' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ענו. ענין הרמת קול כמו וענו הלוים וגו' קול רם (דברים כז) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ענו לה' בתודה, מצד שהוא ה' בורא העולם ומנהיג הנהגת הטבע הסדורה, הרימו קול שיר בתודה על טובותיו הכלליות, אבל לאלהינו בהצד שהוא משגיח עלינו בהשגחה פרטיית נסיית, שזה יציין בשם אלהים הבא בכינוי, תזמרו בכנור, שהזמר הוא מעולה יותר, ויהי בכנור לרוב חשיבותו, ומפרש :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ענו לה'. עי' פסוק א' :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר הַמַּצְמִיחַ הָרִים חָצִיר:

 מצודת דוד  הרים. לפי שא''א לחרוש ולזרוע שם בעבור הגובה לזה מצמיח שם חציר למאכל בהמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בעבים. בעננים : חציר. דשא ועשב : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  המכסה, שגם בהנהגה הכללית נראה שהכל מאתו והוא משגיח על כל בריותיו במה שראינו שהוא המכסה שמים בעבים, שהמטר הוא אות על ההשגחה וע''י העבים מכין לארץ מטר, וע''י המטר הוא מצמיח הרים חציר :(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  נוֹתֵן לִבְהֵמָה לַחְמָהּ לִבְנֵי עֹרֵב אֲשֶׁר יִקְרָאוּ:

 רש"י  לחמה. מאכלה : לבני עורב. פירשו רבותינו שהוא אכזרי על בניו והקב''ה מרחם עליהם ומזמין להם יתושין מתוך צואתם ונכנסין לתוך פיהם : (רש"י)

 מצודת דוד  לחמה. חציר ההרים : לבני עורב וגו'. נותן מזון לבני עורב הקטנים אשר יצעקו בעבור חסרון המזון וזו על כי המה לבנים בקטנותם חושבים אבותיהם שאינם בניהם בעבור שינוי מראות הנוצות ואינם חוששים לזונם והקב''ה מזמין להם יתושים מתוך צואתם ואוכלים אותם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  (ט-י) נותן, וע''י החציר נותן גם לבהמה לחמה, עד שהשגחתו מתפשט גם על הבהמה, וגם לבני עורב נותן לחמם, אשר יקראו לא בגבורת הסוס יחפץ, בני עורב אלה יקראו ויכריזו לאמר, שה' לא חפץ בגבורת הסוס, ר''ל שא''צ להשגת הטרף גבורה והשתדלות כי הוא מה', כי הלא מפרנס גם בע''ח החלשים כבני עורב, ויש שישיג טרפו ע''י מלחמה שבוזז שלל מאויב, כמ''ש חז''ל שא''ל לדוד עמך ישראל צריכים פרנסה א''ל לכו ופשטו ידיכם בגדוד, ולמלחמה צריך סוס מוכן ליום מלחמה, ויש שישיג טרפו ע''י שילך בדרכים רחוקים, כמ''ש ממרחק תביא לחמה, וצריך שוקים ורגלים ללכת ממקום למקום, וע''ז יקראו הבני עורב ויפרסמו שה' לא יחפוץ בזה, כי כל המיחל לו ימצא טרפו בביתו, ובלא סוס ורכב ומלחמה, כמו שממציא מזון בני עורב :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  (ט-י) אשר יקראו. יכריזו ויפרסמו המאמר הלז, והוא שלא בגבורת הסוס יחפץ, וכבר בארתי בס' התו''ה (ויקרא סי' כ''ו) שהרצון מורה על בחירה השכליית בדבר שהוא טוב, והחפץ מורה שיתאוה אל הדבר מצד נטיה נפשיית, ובגבורת הסוס בודאי לא ירצה מצד הטוב, לכן אמר שלא יחפוץ, ובשוקי האיש אמר שלא ירצה כי אין בו דבר טוב :(מלבי"ם באור המלות)


{י}  לֹא בִגְבוּרַת הַסּוּס יֶחְפָּץ לֹא בְשׁוֹקֵי הָאִישׁ יִרְצֶה:

 רש"י  לא בגבורת הסוס יחפץ. הקב''ה : לא בשוקי האיש ירצה. ולא בקלות מרוצת שוקי האיש ירצה : (רש"י)

 מצודת דוד  לא בגבורת. אינו חפץ במי שתולה בטחונו בגבורת הסוס לרוץ ולרדוף במלחמה : לא בשוקי. לא ירצה במי שבוטח בחוזק שוקיו לרוץ רגלי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בשוקי. שוק הרגל : (מצודת ציון)


{יא}  רוֹצֶה יְהוָה אֶת יְרֵאָיו אֶת הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ:

 מצודת דוד  רוצה. רק רוצה ה' ביריאיו וחוזר ומפרש שהם המיחלים לחסדו ואינם בוטחים בעצמם בחוזק השוק או בגבורת הסוס כי הבוטח באלו מסיר יראת ה' מעל פניו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  המיחלים. המקוים : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  רוצה, רק ה' רוצה את יראיו, שאין משתדלים מאומה, רק הם מיחלים לחסדו שהוא ממציא להם טרפם מצד חסדו הגדול :(מלבי"ם באור הענין)


{יב}  שַׁבְּחִי יְרוּשָׁלִַם אֶת יְהוָה הַלְלִי אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן:

 מצודת דוד  שבחי ירושלים. יושבי ירושלים : ציון. אתם יושבי ציון הללו את אלהיך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  שבחי, אולם את ירושלים, שבחי את ה', ומבואר אצלנו כי השבח הוא המשביח את הדבר שהוא טוב יותר ממה שהיה, ר''ל את תגדלי תהלת ה' יותר ממה שהיה מהולל ע''י כל העמים, ויש הבדל בין ה' שמורה על הנהגתו הכללית מצד שברא את העולם, ובין אלהיך בכינוי שמורה הדיבוק שישלו עם ישראל ולעשות להם נוראות ופלאות, ויש הבדל בין ציון וירושלים, שבציון ישבו החכמים והשרים והם יהללו מצד שהיא השגחתו הפלאיית, ובירושלים ישבו ההמון והם ישבחו מצד השגחתו הכוללת, רק שישבחו את ה' במדרגה יותר ממה שישיגו העמים בהנהגה זו הכוללת, באשר גם ההנהגה הכוללת המיוחסת לשם הויה תהיה לישראל ע''פ השגחת ה' :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  שבחי. ההבדל בין שבח ותהלה למעלה קי''ז, ובין ה' ובין אלהינו בכל התנ''ך, ובין ציון וירושלים ישעיה סי' מ''א ובכ''מ בתנ''ך :(מלבי"ם באור המלות)


{יג}  כִּי חִזַּק בְּרִיחֵי שְׁעָרָיִךְ בֵּרַךְ בָּנַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ:

 מצודת דוד  כי חזק. ולא יוכל האויב לכבשה מעתה : ברך. הוא ברך את הבנים אשר בקרבך ר''ל שיהו הבנים מרובים ויתגברו על האויב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בריחי. כעין מטה ישימו אותו ברוחב השער לסגרו : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי חזק בריחי שעריך בל יוכל האויב לקרב אליך, וגם ברך בניך בקרבך, ר''ל שלא תצטרכו לא לגבורת הסוס למלחמה, כי לא ימצא מי שילחם אתך, ולא לשוקי האיש לבקש מזון במרחקים, כי בניך ימצאו ברכה הגם שיהיו בקרבך, ומפרש נגד מ''ש כי חזק בריחי שעריך :(מלבי"ם באור הענין)


{יד}  הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ:

 רש"י  חלב חטים. טוב חטים שמנים : (רש"י)

 מצודת דוד  השם גבולך. בגבולך שם שלום כי לא תבוא אליך מלחמה : חלב וגו'. ולא יאכלם האויב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חלב. מיטב כמו ואכלו את חלב הארץ (בראשית מה) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  השם גבולך שלום, ולא יבא אויב בשעריך, ונגד מ''ש ברך בניך בקרבך אמר כי חלב חטים ישביעך :(מלבי"ם באור הענין)


{טו}  הַשֹּׁלֵחַ אִמְרָתוֹ אָרֶץ עַד מְהֵרָה יָרוּץ דְּבָרוֹ:

 מצודת דוד  אמרתו. הוא המטר הבא במאמר פיו : עד מהרה. כאשר ישלחנו ירוץ מהרה לעשות שליחותו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ירוץ. ענין מהירות ההליכה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  השולח, וגם אם לפעמים הוא שולח אמרתו ארץ לגזור עליך איזה גזרה רעה, לא יארכו ימי הרעה, כי עד מהרה ירוץ דברו, תיכף ירוץ דבור אחר להשיב את האמירה הרעה ולבטל את הגזרה, ומפרש זה במשל, (טז-יז) הנותן שלג כצמר, ממשיל האמירה ששלח לרע בציור השלג והכפור והקרח שמקפיא את המים, כן מדת הדין יקפיא מי החסד ויעצור את השפע הנזל ממעיני הישועה, ור''ל אם שלח אמרתו ארץ ובאמירה הזאת הוא נותן שלג כצמר ויפזר כפור כאפר וגם משליך קרחו כפתים עד שלפני קרתו מי יעמד ואין עומד בפני הרעה, בכ''ז עד מהרה ירוץ דברו, כי.(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ירוץ דברו. הוא מ''ש ישלח דברו וימסם. והדיבור הוא פי' של האמירה, כמ''ש בס' התו''ה (ויקרא ס' ג') שיפרש הגזרה ויתקנה :(מלבי"ם באור המלות)


{טז}  הַנֹּתֵן שֶׁלֶג כַּצָּמֶר כְּפוֹר כָּאֵפֶר יְפַזֵּר:

 רש"י  כפור. גליז''א בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  כצמר. לבן כצמר ועם שהצמר הוא פחות ממנו בלובן עם כל זה המשילו לצמר על כי אין מה בארץ יותר לבן מצמר להמשיל אליו וכן וקולו כקול מים רבים (יחזקאל מג) וכמוהו רבים : כפור. הוא הנופל מן השמים בשחר בזמן הקור המפוזר ע''פ האדמה כאפר המפוזר ולפי שאין הכפור לבן כמו השלג לכן דמהו לאפר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כפור. כמו שלג נופל הוא בשחר בימי הקור וכן וכפור שמים מי ילדו (איוב לח) : (מצודת ציון)


{יז}  מַשְׁלִיךְ קַרְחוֹ כְפִתִּים לִפְנֵי קָרָתוֹ מִי יַעֲמֹד:

 רש"י  משליך קרחו כפתים. המים מגלידים ונעשין פתיתין פתיתין, ומדרש אגדה כפתים הכל לפי משא הבריות העני לפי חוסר מלבושיו מיקל עליו : מי יעמוד. שלא יהא צונן בקרתו : (רש"י)

 מצודת דוד  משליך קרחו כפתים. ר''ל מקריש כל פני המים וכאילו השליך חתיכת קרח לכסות כל רוחב המים וארכו : לפני קרתו. לפני הקור הבא בגבורתו מי יוכל להתקיים אם לא יתחמם מדברים המחממים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קרחו. הוא הגליד הנקפה והנקרש על פני המים בימי הקור וכן מבטן מי יצא הקרח (שם) : כפתים. ענין חתיכות כמו פתות אותה פתים (ויקרא ב) : קרתו. מלשון קור וצנה : (מצודת ציון)


{יח}  יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיַמְסֵם יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ מָיִם:

 רש"י  ישלח דברו וימסם. לאותם פתים : ישב רוחו. רוח מערבי להשבית הקרח ויזלו מים : (רש"י)

 מצודת דוד  ישלח דברו. ר''ל ישלח המטר או חום השמש והם ממסים את השלג והכפור והקרח וכשהוא מנשב רוחו ימסו ויזלו מים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וימסם. מלשון המסה והמגה : ישב. מלשון נשיבה והפחה כמו כי רוח ה' נשבה בו (ישעיה מ) : יזלו. מלשון הזלה ונטיפה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ישלח דברו וימסם, ר''ל ישיב את הגזרה ויבטלנה, והשפע תרד כמו בתחלה, וישב רוח והמים יזלו בשפע רב ולא יהיו מוקפאים, ר''ל יבטל את הרע :(מלבי"ם באור הענין)


{יט}  מַגִּיד (דברו) דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל:

 מצודת דוד  מגיד וגו'. מוסב על מלת שבחי שאמר בתחלת הענין לומר שבחי את ה' על שהוא מגיד דברי תורה ליעקב : חוקיו וכו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  מגיד וזה יהיה ע''י שיגיד דברו ליעקב, ויודיעם ע''י הנביאים את הגזרה שרוצה לגזור עליהם, והם שבים בתשובה ומבטלים את הרעה, ולישראל שהם הגדולים שבאומה, מגיד חקיו ומשפטיו והם הולכים בחקות התורה וינחם על הרעה :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  יעקב, ישראל. התבאר למעלה (י''ד ז') :(מלבי"ם באור המלות)


{כ}  לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם הַלְלוּיָהּ: (פ)

 מצודת דוד  לא עשה כן. ליתן להם דברי התורה ולא הודיע להם את המשפטים כ''א לישראל לבדם : הללויה. לזה הללו את יה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בל. עניינו כמו לא : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  לא עשה כן לכל גוי, ולכן הם נתונים תחת המערכה, שלא לבד שלא הודיע להם חקיו, כי גם משפטים בל ידעום שאף הנימוסים השכליים לא קבלו מה', ולכן ילכו במשפטים בל יחיו בהם :(מלבי"ם באור הענין)

תהילים פרק-קמח

{א}  הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ אֶת יְהוָה מִן הַשָּׁמַיִם הַלְלוּהוּ בַּמְּרוֹמִים:

 מצודת דוד  הללויה, הללו את ה'. ואמרו הללו את ה' מן השמים ר''ל מן השמים ישמע קול ההלול : הללוהו. הללו אותו בשמי מרום וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  הללו את ה' מן השמים, המשורר יציין תהלת ה' איך היא יורדת מלמעלה למטה, מן העולם העליון שבעליונים עד העולם השפל שבשפלים, ושוב יתחיל לצייר איך תשוב התהלה ותעלה מן השפל מעלה מעלה, כי כן בבריאת העולם התחילה הבריאה להשתלשל תחלה מלמעלה למטה, וכל שירדה מטה מטה נתגשמה יותר ונעבתה עד שיצא העולם השפל הלז הגשמי הרחוק מהאור העליון הרחק רב, שתחלה האציל אור האצילות ואז נתהוה מסך ונתעבה האור בעולם הכסא, ומשם השתלשל ונתעבה יותר בעולם המלאכים, ואחריו נעשה העולם האופנים, עד שיצא הכדור הארצי שלנו השפל חשך ענן וערפל, אולם אחרי שהגיע לתכלית הגשמיית והעכירות התחיל המציאות לשוב ולהזכך ולשוב אל מקומו מעלה מעלה, שאחר שנברא הדומם נזדכך החומר והופשט חמריותו לאט לאט עד שהוכן לקבל נפש הצומחת, ואח''ז הזדכך יותר עד שהיה מוכן אל נפש החיונית, ואח''כ הטהר יותר ועלה במעלה עד שנעשה ראוי לקבל צורת הנפש המדבר, ונעשה האדם בצלם אלהים ובדמותו, הוא הסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, וכן הפשט חמריותו ונשתלם לאט לאט להסיר הקליפה והמסך עד שבא תור להאומה הישראלית לעלות בהר ה', ומשה בחירו עלה אל האלהים ועלו תחתונים למעלה עד המקום שהמלך במסבו, בענין שידמה המציאות (כפי דברי אפלאטון) כעיגול ההנדסי ההגיוני, שה' הוא העומד בראש המחול והעגול הזה, וממנו התחיל המציאות לרדת מטה מטה ולהתעבות ולהתגשם, עד שבא לתכלית קצה המטה. ואז חזר לעלות אל ראש העגולה מן הארץ לשמים עד הנשגב העומד בראש המחול, כמ''ש על מליצה זו עתיד הקב''ה להיות ראש חולה לצדיקים לעתיד לבא והם מראים עליו באצבע כמ''ש במק''א, עפ''ז יצייר תחלה ההילול היורד מלמעלה למטה והתחיל הללו את ה' מן השמים, ומפרש הללוהו במרומים שהם העולמות הגבוהים מאד, כמו העולם האצילות והכסא. משם יורד למטה אל עולם המלאכים, ואמר. (ב-ג) הללוהו כל מלאכיו, יורד עוד אל עולם הגלגלים ואמר הללוהו כל צבאיו, שבם נמצאו שני המאורות הגדולים שמש וירח וכל כוכבי אור, משם יורד אל קערורית גלגל הירח, ואמר,(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  הַלְלוּהוּ כָל מַלְאָכָיו הַלְלוּהוּ כָּל (צבאו) צְבָאָיו:

 מצודת דוד  כל מלאכיו. בתחלה אמר דרך כלל שיהללו לה' בשמי מרום ועתה פרטם מי הם אשר יהללוהו : כל צבאיו. הם הגלגלים והמזלות : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור המלות  מלאכיו. צבאיו, וכן למעלה ק''ג :(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  הַלְלוּהוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ הַלְלוּהוּ כָּל כּוֹכְבֵי אוֹר:

 רש"י  כוכבי אור. כוכבי לילה : (רש"י)

 מצודת דוד  כוכבי אור. הם חמשה כוכבי לכת המאירים יותר משאר הכוכבים : (מצודת דוד)


{ד}  הַלְלוּהוּ שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם וְהַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל הַשָּׁמָיִם:

 מצודת דוד  שמי השמים. הם השמים העליונים אשר מעל השמים : מעל השמים. מעל השמים התחתונים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  הללוהו שמי השמים, כי מן סגריר העבים ולמעלה נקרא בשם שמים, כמ''ש ויקרא אלהים לרקיע שמים כמ''ש בפי' מע''ב, ולמעלה מהם עד גלגל הירח נקרא שמי השמים, ושם נמצאו המים העליונים התלוים במאמרו של מלך שבארתי היטב בפי' מע''ב, ועז''א והמים אשר מעל השמים :(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם יְהוָה כִּי הוּא צִוָּה וְנִבְרָאוּ:

 מצודת דוד  יהללו. כולם יהללו את ה' כי הוא צוה שיהיו נבראים והנה נבראו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  יהללו את שם ה', ובאר כי ההילול של עולמות אלה נבדל מן ההילול של הארץ שיזכיר אח''ז בשלשה דברים, א. כי הוא צוה ונבראו, והוא כמו שכתבתי במק''א שמעשה השמים נבדלו ממעשה הארץ שבהשמים לא היה רק בריאה לבד, ובארץ היה בריאה ויצירה ועשיה כי בריאה היא הוצאת עצם הדבר יש מאין, ויצירה הוא הוצאת צורת הדבר מיש ליש, ועשיה הוא גמר הדבר, ובשמים לא תיקן שום דבר, רק נשארו כמו שנבראו בבריאה הראשונה, לבד בארץ אחר הבריאה היה גם יצירה, במה שעשה היבשה, ועשיה מה שהוציא עליה צומח וכל צאצאיה, וכמ''ש ישעיה מ''ה כה אמר ה' בורא השמים, הוא האלהים יוצא הארץ ועושה הוא כוננה וכמ''ש בפירושי שם, ועז''א כי הוא צוה ונבראו, זאת שנית שהארץ היא עולם ההויה וההפסד וצאצאיה הם רק קיימים במין, והשמים הם קיימים באיש, ועז''א ויעמידם לעד לעולם, ג. שהחקים שגבל בארץ הם משתנים כי בארץ יש בחירה ורצון, אבל בשמים חק נתן ולא יעבור, כי אין שם בחירה וחקיה קיימים לעד :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  וַיַּעֲמִידֵם לָעַד לְעוֹלָם חָק נָתַן וְלֹא יַעֲבוֹר:

 רש"י  חק נתן. בהם, זה ישמש ביום וזה ישמש בלילה ולא יעבור אותו חק : (רש"י)

 מצודת דוד  ויעמידם. הוא מעמיד אותם לעולם : חק נתן. לכל אחד נתן חוק מתי ישמש זה ומתי ישמש זה ולא יעבור החוק ההוא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לעד לעולם. כפל המלה בשמות נרדפים וכן אדמת עפר (דניאל יב) : חק. עניינו כמו גזרה : (מצודת ציון)


{ז}  הַלְלוּ אֶת יְהוָה מִן הָאָרֶץ תַּנִּינִים וְכָל תְּהֹמוֹת:

 רש"י  תנינים. דגים גדולים : (רש"י)

 מצודת דוד  הללו וגו'. ר''ל אמרו מן הארץ ישמע קול ההלול : תנינים. עתה פרטם מי הם אשר יהללו בארץ ואמר התנינים וכל השוכנים בתהומות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תנינים. הן מין דגים גדולים שבים : תהומות. עומק הים : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הללו, אחר שבא ברדתו בעגולת התהוות המציאות עד הארץ שהוא קצה התחתון השפל, יתחיל המחוגה לעלות למעלה, עפ''ז אומר הללו את ה' מן הארץ, וחושב תחלה את הפשוטים שהם הד' יסודות, תנינים וכל תהומות הוא יסוד המים.(מלבי"ם באור הענין)


{ח}  אֵשׁ וּבָרָד שֶׁלֶג וְקִיטוֹר רוּחַ סְעָרָה עֹשָׂה דְבָרוֹ:

 רש"י  וברד. גלצ''א בלע''ז : שלג. נייף בלע''ז : וקיטור. ענין שואה שקורין ברואינ''ה בלע''ז : רוח סערה. העושה את דברו ושליחותו, ואמרו רבותינו שהדברים הללו היו תחלתם גנוזים בשמים ובא דוד והורידן לארץ לפי שהם מיני פורעניות ואין נאה להם להיות גנוזין במגוריו של הקב''ה : (רש"י)

 מצודת דוד  עושה דברו. המקיים גזרתו לעקור ארזים ולהפך הפינות וכדומה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וקיטור. הוא האד העולה מן הארץ דומה הוא לעשן : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  אש, הוא יסוד האש, וחושב תולדות שני יסודות אלה, ברד שלג תולדות המים, קיטור, תולדות האש, רוח יסוד הרוח, תולדתו הוא סערה עושה דברו, כי הסערה מוכנת לפעמים לשליחות ה', ונגד יסוד העפר אמר.(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  הֶהָרִים וְכָל גְּבָעוֹת עֵץ פְּרִי וְכָל אֲרָזִים:

 מצודת דוד  וכל גבעות. הם ההרים הנמוכים : עץ פרי. אילני פירות : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  ההרים וכל גבעות, מעתה יתחיל לעלות מעלה מעלה מן הפשוט אל המורכב, הדומם ההרים וכל גבעות, למעלה ממנו הצומח עץ פרי וכל ארזים, ר''ל עץ פרי ואילני סרק, למעלה ממנו בעלי חיים.(מלבי"ם באור הענין)


{י}  הַחַיָּה וְכָל בְּהֵמָה רֶמֶשׂ וְצִפּוֹר כָּנָף:

 מצודת דוד  רמש. הם קטני החיות : וצפור כנף. כל עוף בעלי כנפים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רמש. ענין הזזה ממקום למקום וכן שם רמש ואין מספר (לעיל קד) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  החיה וכל בהמה, וחושב חיה ובהמה שנבראו בששי, רמש וצפור כנף שנבראו בחמישי, למעלה ממנו המדבר. (יא-יב) מלכי ארץ וכו' חושב המלכים בעלי הממשלה, והלאומים בעלי הדת, תחתיהם שרים מצד הממשלה, שופטי ארץ מצד הנימוס והדת, וחושב שיהללו בחורים וגם בתולות דהיינו זכרים ונקבות, זקנים עם נערים ר''ל גדולים וקטנים :(מלבי"ם באור הענין)


{יא}  מַלְכֵי אֶרֶץ וְכָל לְאֻמִּים שָׂרִים וְכָל שֹׁפְטֵי אָרֶץ:

 מצודת ציון  לאמים. עמים : (מצודת ציון)


{יב}  בַּחוּרִים וְגַם בְּתוּלוֹת זְקֵנִים עִם נְעָרִים:

 מלבי"ם - באור הענין  יהללו את שם ה', ר''ל ואלה יהללו מצד שנשגב שמו לבדו, שהגם שהם בעלי בחירה שם ה' נשגב אצלם. ועי''כ יעלו מלמטה למעלה עד ראש הסולם להתקרב לה', ובזה הודו על ארץ ושמים, כי תחת שתחלה בסדר הקודם ירד ההוד משמים אל הארץ, בסדר הזה תעלה ההוד באור חוזר מן הארץ אל השמים, ותשוב העגולה אל שרשה העליון, ואיך יהיה זה? מבאר שזה ע''י מה.(מלבי"ם באור הענין)


{יג}  יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם יְהוָה כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ הוֹדוֹ עַל אֶרֶץ וְשָׁמָיִם:

 מצודת דוד  יהללו. כולם יהללו את שם ה' : כי נשגב. כי לבד שמו הוא חזק ואין בכולם ערוך אליו : הודו. הדרו נאה על ארץ ושמים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  שירים קרן לעמו שישראל התרוממו מן העולם השפל לעלות בהר ה' והם עלו בהר הקדש אל ראש הסולם ונגשו אל ה', ובזה תהלה לכל חסידיו, שהחסידים שהם יתקרבו בעלותם במעלות עד ה' יהללו לאמר שישראל הם עם קרובו, כי הם התקרבו עד ראש המחול והעגולה, עד שתהלת החסידים תעלה עם התהלה הראשונה שפתח בה הללוהו במרומים, כי גם הם יעלו למרום והם עם קרובו :(מלבי"ם באור הענין)


{יד}  וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ תְּהִלָּה לְכָל חֲסִידָיו לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ הַלְלוּיָהּ: (פ)

 מצודת דוד  וירם. הוא ירומם קרן ממשלה לעמו וירבה תהלה לכל חסידיו עם הקרוב לה'. הללויה. ולזה מעתה הללו את יה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קרן. השאילו המלה ההיא להתחזקות וממשלה על כי בעלי הקרן יתחזקו בו בהלחמם עם מי : (מצודת ציון)

תהילים פרק-קמט

{א}  הַלְלוּיָהּ שִׁירוּ לַיהוָה שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ בִּקְהַל חֲסִידִים:

 מצודת דוד  תהלתו. שבחו יסופר בקהל חסידים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  שירו לה' שיר חדש, אחר שהזכיר תהלת החסידים על שהם קרובים לה' והוא מתהלך בתוכם, אומר שישירו לה' שיר חדש על תהלתו אשר הוא בקהל חסידים שישיר השיר על מה שהם עם קרובו שזה תהלת החסידים שהם קרובים אל ה' :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֹשָׂיו בְּנֵי צִיּוֹן יָגִילוּ בְמַלְכָּם:

 מצודת דוד  בעושיו. בעזר מי שהגדיל אותו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בעושיו. בהמגדל ומרומם אותנו כמו הוא עשנו (לעיל ק) : יגילו. ישמחו : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  ישמח, ואז בעת שישמח ישראל בעושיו, ר''ל שישמח בה' מצד שעשהו לו לעם כמ''ש הוא עשנו ולו אנחנו, אז בני ציון שהם החסידים והקרובים אל ה' יגילו במלכם, ומבואר אצלי שיש הבדל בין גיל ובין שמחה, שגיל מורה השמחה על דבר חדש, ובני ציון יגילו תמיד גילה חדשה, כי מלכם יתהלך בקרבם, וישיגו אותו בכל פעם מדרגה אחר מדרגה, ילכו מחיל אל חיל יראו אל אלהים בציון :(מלבי"ם באור הענין)

 מלבי"ם - באור המלות  ישמח, יגילו. עיין הבדלם למעלה (כ''ב ב').(מלבי"ם באור המלות)


{ג}  יְהַלְלוּ שְׁמוֹ בְמָחוֹל בְּתֹף וְכִנּוֹר יְזַמְּרוּ לוֹ:

 מצודת ציון  במחול בתוף וכנור. שמות כלי נגון : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יהללו שמו במחול ובעת שיעשו מחול וינגנו לפני המחול בתף וכנור (שבו רגילים לזמר בעת שמחת המחול, כמ''ש ותצאנה כל הנשים בתפים ובמחולות), אז יהללו שמו בעת המחול, (כי המחול רומז על מ''ש שעתיד הקב''ה להיות ראש חולה לצדיקים שהוא יהיה ראש המחול והם יסבבו את המחולה עד יגיעו לפניו להיות עם קרובו) :(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  כִּי רוֹצֶה יְהוָה בְּעַמּוֹ יְפָאֵר עֲנָוִים בִּישׁוּעָה:

 מצודת דוד  כי רוצה. עתה נראה לכל כי רוצה ה' בעמו ואת הענוים יפאר בישועה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יפאר. מלשון פאר ויופי : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  כי רוצה ה' בעמו, שירצה בכלל העם, ואת הענוים שהם הצדיקים יפאר בישועה, עד שהוא יהיה להם לפאר ולכבוד, כמ''ש ולכבוד אהיה בתוכה :(מלבי"ם באור הענין)


{ה}  יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם:

 מצודת דוד  בכבוד. בעבור כבוד הבא לה' : על משכבותם. על מנוחתם כי על המשכב ינוח האדם ור''ל ירננו לה' כשיהיו בארצם במנוחה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יעלזו. ישמחו : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  יעלזו, וחסידים יעלזו בכבוד הזה הגדול ובכבוד ה' החופף עליהם, עד שירננו על משכבותם, שגם אחר המחול שישכבו לנוח ירננו עוד מרוב השמחה, ורומז שגם בעת הגויה והשכיבה בקבר ירננו, כי מי שדבקה נפשו בה' בחיים ימות מיתת נשיקה ודבק בו ברננה ושמחה והלולא רבה כנודע :(מלבי"ם באור הענין)


{ו}  רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם:

 רש"י  רוממות אל בגרונם. והם לחרב פיפיות בידם : (רש"י)

 מצודת דוד  רוממות אל בגרונם. בגרונם יספרו רוממות האל וזה תהיה לחרב פיפיות בידם ר''ל עי''ז תגברו על האויב כאלו אחזו בידם חרב בעלת שתי פיות חדודה משתי הצדדים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בגרונם. בצוארם : פיפיות. חדוד החרב נקרא פה כמו ולה שתי פיות (שופטים ג) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (ו-ז) רוממות, בגרונם יהיה רוממות אל, ובידם יהיה חרב פיפיות, ומפרש שחרב פיפיות יהיה בידם לעשות נקמה בגוים, ורוממות אל בגרונם תוכחות בלאומים שע''י רוממות אל יתוכחו עם הלאומים ויבררו להם אמתת האמונה בהראותם להם רוממות אל וגבורותיו, ומבואר אצלנו תמיד שלאומים מציין אומות בעלי הדת והם יבואו להתוכח על האמונה, והגוים יבואו להלחם ויעשו בם נקמה בחרב פיפיות :(מלבי"ם באור הענין)


{ז}  לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַּגּוֹיִם תּוֹכֵחֹת בַּלְאֻמִּים:

 מצודת ציון  תוכחות. ענין משפט יסורים כמו והוכח במכאוב (איוב לג) : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור המלות  בגוים, בלאומים. למעלה (ב' ב') :(מלבי"ם באור המלות)


{ח}  לֶאְסֹר מַלְכֵיהֶם בְּזִקִּים וְנִכְבְּדֵיהֶם בְּכַבְלֵי בַרְזֶל:

 רש"י  בזקים. שרשראות : (רש"י)

 מצודת דוד  ונכבדיהם. המכובדים שבהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לאסור. ענין קשירת המאסר : בזקים. מין כבלים ושלשלאות כמו והוא אסור בזקים (ירמיה מ') : בכבלי. כעין שלשלאות : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  (ח-ט) לאסור, שיאסרו מלכי ז' אומות כנען בזקים, לעשות בהם משפט הכתוב בתורה, ונתן מלכיהם בידך והאבדת את שמם, ולא יתראה זה כאכזריות, כי הדר הוא לכל חסידיו שקיימו כפי מצות ה' ולא הלכו אחרי חקירת השכל האנושי ומשפטיו, כשאול שחמל על אגג ועל מיטב הצאן והבקר :(מלבי"ם באור הענין)


{ט}  לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט כָּתוּב הָדָר הוּא לְכָל חֲסִידָיו הַלְלוּיָהּ: (פ)

 רש"י  משפט כתוב. ונתתי את נקמתי באדום וגומר (יחזקאל כ''ה), ואם תאמר עדיין לא נולד יחזקאל כשאמר דוד זאת נתנבא דוד על קץ הגאולה וכשיבא הקץ כבר כתוב הוא המשפט זה ימים רבים : (רש"י)

 מצודת דוד  משפט כתוב. המשפט הכתוב ואף שבימי דוד עדיין לא היה כתוב מ''מ אמר כתוב שבימי הגאולה כבר יהיה כתוב : הדר הוא. המשפט הזה יהיה להדר לכל חסידיו : הללויה. לכן הללו את יה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הדר. ענין יופי : (מצודת ציון)

תהילים פרק-קנ

{א}  הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ הַלְלוּהוּ בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ:

 מצודת דוד  הללויה. הללו את יה ואמרו הללו את האל במקום קדשו והוא עולם המלאכים : ברקיע עוזו. הוא עולם הגלגלים כי שם נראה עוז וחזקו של המקום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עזו. ענין חוזק : (מצודת ציון)

 מלבי"ם - באור הענין  הללו אל בקדשו, עפ''י הדברים שהלל עד הנה, יאמר הנה יש שני מיני הלולים, הילול א. שיהללוהו בקדשו, היינו לפי ההנהגה בקדש למעלה מן הטבע, שהיא ההנהגה ע''י המלאכים ושם קדשו. ב. הללוהו ברקיע עוזו, שהיא ההנהגה הסדורה על ידי הרקיע והגלגל והמערכה עפ''י הטבע :(מלבי"ם באור הענין)


{ב}  הַלְלוּהוּ בִגְבוּרֹתָיו הַלְלוּהוּ כְּרֹב גֻּדְלוֹ:

 מצודת דוד  בגבורותיו. בספור גבורותיו : כרוב גודלו. ר''ל כמו שגדולתו מרובה כן הללוהו הרבה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  הללוהו, נגד הראשון אמר הללוהו בגבורותיו, ונגד השני אמר הללוהו כרוב גדלו, שאז לא יעשה גבורות להתגבר ולשדד את הטבע רק ינהיג כפי גדלו אשר ערך בעת הבריאה :(מלבי"ם באור הענין)


{ג}  הַלְלוּהוּ בְּתֵקַע שׁוֹפָר הַלְלוּהוּ בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר:

 מלבי"ם - באור הענין  (ג-ד) הללוהו, עפ''ז יעמדו שני מיני הלולים, אם יהללו בקדשו ובגבורותיו, שזה יהיה לעתיד שיהיו עם קרובו, ואז יהללו בתוף ומחול לרמז שה' הוא ראש המחול, בכ''ז יהללו ג''כ תקע שופר שמורה החרדה שיפחדו מיראת ה' ורוממותו ובנבל וכנור שמורה השמחה ויהללו בתוף ובמחול, והשם יהיה ראש חולה לצדיקים, ההלול השני אם יהללו במנים ועוגב ויהללו בצלצלי שמע, והוא בעת שיתנהג עמם בדרך הטבע שאז יהללו ברקיע עוזו וכרוב גדלו, ואז לא ישמחו שמחת המחול על השראת השכינה ביניהם, בכ''ז יהללו בצלצלי תרועה, שהתרועה מורה החרדה מפני השבר, וייראו מה' פחד העונש, בענין שבשני מיני ההילולים יהיה או שופר או תרועה, שופר מורה על יראת הרוממות, ותרועה מורה על יראת העונש, ותהיה היראה בלולה עם השמחה ע''ד וגילו ברעדה :(מלבי"ם באור הענין)


{ד}  הַלְלוּהוּ בְתֹף וּמָחוֹל הַלְלוּהוּ בְּמִנִּים וְעוּגָב:

 רש"י  במנים ועוגב. מיני כלי שיר הם : (רש"י)

 מצודת ציון  במנים ועוגב. שמות כלי נגון : (מצודת ציון)


{ה}  הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי שָׁמַע הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה:

 רש"י  בצלצלי שמע. מצלתים המשמיעים קול : שמע. שם דבר הוא כמו שמע בסגול ומפני האתנחתא הוא נקוד קמץ גדול ולכך טעמו למעלה תחת השי''ן : סליק ספר תהלים : (רש"י)

 מצודת דוד  בצלצלי שמע. בכלי נגון הנקרא מצלתים המשמיע קול למרחוק : בצלצלי תרועה. המשמיעים קול תרועה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בצלצלי שמע. הם שני כלי נחושת ומקישים זה בזה ומשמיעי' קול בהקשתן וכמ''ש במצלתים נחושת להשמיע (דה''א כו) ובמשנה הקיש בן ארזא בצלצל (תמיד פ''ז) : בצלצלי תרועה. הם החצוצרות המשמיעים הרעשת קול תרועה כי צלצל הוא ענין הרעשת קול וכן לקול צללו שפתי (חבקוק ג') שהיא הרעשה מועטת : (מצודת ציון)


{ו}  כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ: (פפפ)

 מצודת דוד  כל הנשמה. וגו' הללויה. סרס המקרא לומר הללו את יה ואמר כל מי שיש בו נשמה ונפש משכלת תהלל את יה, נשלם ספר תהלים, תהלות לאל קדש הלולים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם - באור הענין  כל הנשמה, אולם בכל אופן תתפשט תהלת ה' ממרום קדשו עד כללות כל הבוראים, עד שכל הנשמה תהלל יה, וכן על כל נשימה ונשימה שישאפו רוח חיים וחסד, יהללו את ה' על חסדיו וטובותיו ומעשיו ונפלאותיו כי לא כלו רחמיו וחסדיו לא יתמו :(מלבי"ם באור הענין)