איוב פרק-א

{א}  אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ עוּץ אִיּוֹב שְׁמוֹ וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא תָּם וְיָשָׁר וִירֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע:

 רש"י  איש היה בארץ עוץ. פי' בארץ ארם כמה דכתיב את עוץ בכורו מבני נחור (בראשית כב) : והיה האיש. אע''פ שהוא לשון עתיד כן דרך לשון עברית ולשון מליצתו והווה האיש ההוא גדול מכל בני קדם בני ארץ המזרחי שארם במזרחו של עולם הוא שנאמר (במדבר כג) מן ארם ינחני בלק מהררי קדם, דבר אחר עוץ זה איוב, בוז זה אליהוא בן ברכאל הבוזי והרי הוא שאמר איוב (לקמן לא) ובוז משפחות יחתני זה הוא ממשפחתי שמחתה דברי והיינו דאמרי אינשי מיניה וביה אבא ליזיל ביה נרגא, ד''א בארץ עוץ בארץ שנוטלין ממנו עצות רעות על הקב''ה שנא' (בראשית י) מן הארץ ההיא יצא אשור ומה עצה נטלו שהיו אומרים לא כל הימנו ליטול את העליוני' וליתן לנו את התחתונים אלא בואו לארץ שנער ששם אלוהות הרבה שנא' בה (ירמיה נ) ארץ פסילים היא ונעשה מגדל וראשו מגיע בשמים ונעשה לנו שם (בראשית יא) ואין שם האמור כאן אלא עבודת כוכבים שנאמר ושם אלהים אחרים לא תזכירו (שמות כג) מה עשה הקב''ה ישב עליהם בדין והעמיד עליהם עדים שנא' וירד אלהים לראות את העיר ואת המגדל (בראשית יא) וכי צריך ירידה לפני המקום לראות והכתיב עיני ה' משוטטות בכל הארץ (זכריה ד) אלא ללמד הלכה לדורות שאין דנין אלא ע''פ עדי ראייה שנאמר או ראה או ידע (ויקרא ה) : והיה. פשוטו כמו ויהי ומשמעו לעבר ולהבא : תם וישר. אבל בדברים שבין קונו ובינו לא היה צדיק לכך נאמר וירא אלהים וסר מרע : (רש"י)

 מצודת דוד  עוץ. יתכן שהיא ארם נהרים כי נחור היה אדון הארץ כמ''ש אל ארם נהרים אל עיר נחור (בראשית כד) ועוץ היה בכור נחור כמ''ש את עוץ בכורו (שם כב) וע''כ קראו שם הארץ ע''ש בנו הבכור כי לו משפט הממשלה : תם וישר. עם הבריות : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אמר שכבר היה איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע עלה והצליח מאד בקניינים המדומים כמו קנין ההון והבנים והיו בניו מתנהגים באופן שלם לפי ההנהגה המדינית בדרך שתשלם האחוה והאהבה ביניהם ולזה היו אוכלים יחד תמיד כדי שיתוקן הקבוץ יותר ביניהם והנה איוב ליראתו השם יתברך היה מקדש אותם מהיקף להיקף רוצה לומר מז' ימים לז' ימים והיה מיישיר אותם אל מה שראוי ואחר כן היה מקריב קרבנות עליהם ליראתו שמא חטאו ובזו השם יתברך בלבבם לרוב העושר והשלום אשר היה להם כי הם סבות הבעיטה באופן מה והנה לא תאר אותו הכתוב בחכמה לסכלותו בדרוש אשר בעבורו חובר זה הספר ואף על פי שהיה כבר חכם בעניינים הטבעיים כמו שיראה מדבריו, וזכר אחר זה ממשל כאילו השם היה מדבר עם אשר יבאו מאתו אלו הרעות המדומות אשר התחלתם מחוץ והוא השטן דרך משל וקראו שטן להיותו מטה מן הדרך המכוון מהש''י כמו שהתבאר במה שקדם ולפי שהוא בלתי מכוון לעצמו אמר ויבוא גם השטן בתוכם כמי שלא כיון בואו וזכר ששוטו והתהלכו הוא בארץ לבד כי שם ימצאו אלו הרעות לא בנמצאות העליונות ואולם בני האלהים הם הכחות המנהיגות המציאות במלאכות השם יתברך וזכר כאילו הש''י היה מונע מהגעת הרעות לאיוב להיותו איש תם וישר ושהשטן סבב שנתן כל אשר לו בידו רק שלא ישלח ידו אל איוב וזה כולו להעיר שאין לשטן זאת הממשלה בשלמות כי אם ידבק האד' בשם יתברך לא ישלוט השטן עליו כמו שיתבאר בזה הספר וזכר שהשטן הרע לו מצד הרעות הנופלות מקצת אישי האדם לקצת כמו המלחמות ומצד השנויים הנופלים מהיסודות כמו התחדשות האש והרוח והקדים לזכור הרע הנופל מצד מלחמה להיותו יותר מאדיי לפי שהתחלתו הבחירה המכוונת אל זה התכלית ואולם הרעות הנופלות אשר יקרו מצד השנויים המתחדשים ביסודו' הם מיוחסים אל הקרי וההזדמן ואחר זה זכר שכבר הגיע מתום איוב ויושרו ויראתו השם שלא חטא בכל זאת רק נתן שבח לשם ית' ואמר ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך ואח''כ התחיל בסיפו' המין האחר מן הרעות אשר התחלתו במקבל כמו העצה והמזג וקרא התחלת זה הרע גם כן שטן להיותו מטה מהדר' הראוי ואמר בו להתיצב על ה' מה שלא אמר כן בראשון לפי שזה החלק מהנפש אשר בו תהיה העצה הוא מכוון בעצמו לעבוד השכל האנושי ולהגיע לו שלימותו וזה מבואר למי שיעיין בספר הנפש וידע כחות הנפש האנושית לאי זה תכלית נמצאו באדם אלא שכבר יקרה בקצת העתים שיהיה מה שישפטהו זה החלק מהנפש בלתי ישר ובלתי נאות עד שיתחדשו מזה חלאים ומכאובים מצד רוע ההנהגה וזכר על צד המשל שזה השטן השתדל בכל אופני ההשתדלות להזיק איוב בגופו ושהש''י נתן הכל ברשותו זולת נפשו כי הוא אשר לא נתן לשטן ממשלה עליה אבל הוא הענין בהפך ר''ל שהיא תמשול עליו ותנהיגהו כאשר תרצה ויחס עם זה המסרו ביד זה השטן לסבת היותו בלתי שלם ביראת השם עד שלא יעמו' באמונתו כאשר ינוסה וזהו אומרו ואולם שלח נא ידך וגע אל עצמו ואל בשרו אם לא על פניך יברכך וכן היה הענין על דרך האמת כי איוב להיותו נבוך ומבולבל בענין ההשגחה האלהית והיות אמונתו בזה בלתי שלימה העתיקוהו אלו הדעות הנופלות אל שיחליט המאמר שאין הש''י משגיח בתחתונים ר''ל באישיהם ואילו היה מצוייר אליו האמת בזה לא היה נעתק בשום פנים אל ההאמנה בחלופו והנה סבת היותו נבוך זה השיעור מהמבוכה בזה הדרוש היתה חסרונו בהשגו' העיוניות אשר השלימות בהם סבת השמר האדם מאלו הרעות המדומות, וזכר שכבר הגיע מתום זה האיש ויושרו עד שעם אשר הסת' אותו אשתו לבלתי החזיק בתומתו והוכח במכאובות חזקים לא חטא בכל זה בשפתיו אלא שכבר ארז''ל שבמחשבתו היה נבוך ומבולבל כמו שהוכיח בסוף העניין ארז''ל בשפתיו הוא דלא חטא אבל בלבו חטא, עוד זכר שכאשר שמעו רעי איוב באו לנוד לו ולנחמו וכראותם חוזק שברו לא נמצא מי שדבר אליו דבר ואחשוב שאלו הרעים היו חכמים מפורסמים בזמן ההוא חקרו יחד עמו בעיוניות ונמצא ביניהם בזה המבוקש התוריי זה המחלוקת אשר הוא לפי מה שתשפטהו החלוקה כמו שיתבאר אחר זה, וכראות איוב כי אין דובר אליו דבר פתח פיהו וקלל את יומו לפי שדעתו היה כמו שיתבאר מדבריו שכל מקרי האדם הם מוגבלי' ומסודרים לפי מערכת הככבי' בעת הלידה : (רלב"ג)


{ב}  וַיִּוָּלְדוּ לוֹ שִׁבְעָה בָנִים וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת:

 מצודת דוד  שבעה בנים. אף זה יחשב לברכה שהיו בניו הזכרים כפולים מהנקבות ועוד יותר : (מצודת דוד)


{ג}  וַיְהִי מִקְנֵהוּ שִׁבְעַת אַלְפֵי צֹאן וּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי גְמַלִּים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת צֶמֶד בָּקָר וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת אֲתוֹנוֹת וַעֲבֻדָּה רַבָּה מְאֹד וַיְהִי הָאִישׁ הַהוּא גָּדוֹל מִכָּל בְּנֵי קֶדֶם:

 רש"י  שבעת אלפי צאן. הרוב מנה תחילה : גדול מכל בני קדם. מדור הפלגה דכתיב ויהי בנסעם מקדם (בראשית יא) אבל מאברהם אינו כן שהרי באברהם כתיב בו הגדול שנאמר (יהושע יד) ושם חברון לפנים קרית ארבע האדם הגדול בענקים הוא, היה לו לכתוב אדם גדול ולמה כתב האדם הגדול אלא רמז שהוא אדם גדול שעמד בעשר נסיונות לפיכך כותבין אותו שני ההי''ן ואיוב שנאמר בו גדול לא עמד אלא באחת שנאמר תם וישר וגו' מכל אותו הדור שלא נתפס על אותו עון (סא''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  צמד בקר. חשב הבקר זוגות לפי שהדרך לחרוש בבקרים וא''א לחרוש בפחות משנים וכחד חשיבי אבל גמלים ואתונות עומדים לרכיבה ולהטעין משאות והאחד ראוי לה : ועבודה רבה. תוצאות האדמה נקרא עבודה על כי תוציא צמחה ע''י עבודה שעובדין בחרישה וקצירה וכן נאמר ביצחק ועבודה רבה (בראשית כו) : גדול. בעושר ובנכסים : מכל בני קדם. ר''ל מכל אנשי ארצו כי ארם היה בפאת המזרח כמ''ש ארם מקדם (ישעיה ט) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צמד. זוג וכן ויקח צמד בקר (ש''א יא) על כי דרכם ללכת מצומדים ומחוברים יחד : (מצודת ציון)


{ד}  וְהָלְכוּ בָנָיו וְעָשׂוּ מִשְׁתֶּה בֵּית אִישׁ יוֹמוֹ וְשָׁלְחוּ וְקָרְאוּ לִשְׁלֹשֶׁת (אחיתיהם) אַחְיוֹתֵיהֶם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת עִמָּהֶם:

 רש"י  והלכו בניו ועשו משתה בית איש יומו. בבית כל אחד ואחד יומו : ושלחו וקראו. כמו ושולחים וקוראים שהיו עושין כן תמיד : (רש"י)

 מצודת דוד  והלכו. לפי שהדבר היה תמידי נופל בו לשון עבר אף לשון עתיד וכמ''ש למטה ככה יעשה איוב וכו' : בית איש. בבית כל איש ביומו הקבוע לו : ושלחו. בכל יום היו שולחים להזמין האחיות על המשתה : (מצודת דוד)


{ה}  וַיְהִי כִּי הִקִּיפוּ יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וַיִּשְׁלַח אִיּוֹב וַיְקַדְּשֵׁם וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְהֶעֱלָה עֹלוֹת מִסְפַּר כֻּלָּם כִּי אָמַר אִיּוֹב אוּלַי חָטְאוּ בָנַי וּבֵרֲכוּ אֱלֹהִים בִּלְבָבָם כָּכָה יַעֲשֶׂה אִיּוֹב כָּל הַיָּמִים: (פ)

 רש"י  ויהי כי הקיפו. כאשר כלו ימי המשתה נוהג היה איוב בכל סוף שבעת הימים שחזרו ימי חלילתם היה שולח ומקדשם כלומר מזמנם וקראם כמו התקדשו למחר (במדבר יא) : והשכים בבקר והעלה. מליצתו שהיה משכים ומעלה עולות לכן כתב בלשון עתיד שהיה נוהג לעשות כן תמיד לסוף כל שבעת הימים : מספר כולם. הבנים והבנות : וברכו. לשון כינוי כלפי מעלה : ככה יעשה איוב. כמו היה עושה מחר כשכתב בדבר ההוה ותדיר פעמים שכתב בו לשון עבר ופעמים ל' עתיד : (רש"י)

 מצודת דוד  כי הקיפו. כי עשו ימי המשתה בחזור חלילה ואמר בכל פעם שהקיפו ר''ל אחר יום המשתה של האחרון שבהם שהיה עתיד הראשון להתחיל שוב בתחלה : ויקדשם. הזמינם לבוא אליו להיישירם בדרכי ה' : מספר כולם. לפי מספר הבנים והבנות : אולי. שמא בעבור טוב לב ממשתה תמיד חטאו וגדפו בלבבם כלפי מעלה ולזה הביא עולות כי היא מכפרת על הרהור הלב : ככה. כמשפט הזה עשה כל הימים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הקיפו. סבבו כמו הקף פעם אחת (יהושע ו) : ויקדשם. ענין הזמנה כמו התקדשו למחר (במדבר יא) : וברכו. לשון כנוי כלפי מעלה : (מצודת ציון)


{ו}  וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל יְהוָה וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם:

 רש"י  ויהי היום. אותו יום שהיה ראש השנה (שהוא יום תרועה וצוה הקב''ה לשטן להביא זכות וחובה של כל הבריות הה''ד משוט בארץ) : ויבואו בני האלהים להתיצב על ה'. לריב עמו שאין להתיצב אלא על דין שנאמר (ישעיה ג) נצב לריב ה' : ויבא גם השטן בתוכם. לקטרג הבריות : (רש"י)

 מצודת דוד  ויהי היום. ר''ל היום המוכן לשיבואו בו לפני המקום מלאכי מעלה מלמדי זכות וחובה והוא יום ראש השנה שהוא יום המשפט : בני האלהים. הם מלמדי הזכות : גם השטן. ללמד חוב ולקטרג על הבריות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בני האלהים. הם המלאכים הקרובים אל השכינה להיות מבני ביתה וכן ויריעו כל בני אלהים (לקמן לח) : על ה'. סמוך לו וכן החונים עליו (במדבר ב) ואמר בלשון בני אדם : השטן. מלאך מקטרג : (מצודת ציון)


{ז}  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל הַשָּׂטָן מֵאַיִן תָּבֹא וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְהוָה וַיֹּאמַר מִשּׁוּט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ:

 רש"י  מאין תבא. דבר הכתוב דרך ארץ שהגדול מדבר תחילה ומרשה הקטן לענות : משוט בארץ. כאשר מפורש למעלה ובהגדה דהשותפין הוא : משוט בארץ ומהתהלך בה. כן דרכי לשוט ולראות רעים וטובים ושטטתי בכל הארץ ולא מצאתי כאברהם שנא' בו קום התהלך בארץ (בראשית יג) ואמרו רז''ל שטן לשם שמים נתכוון כדי שלא יהא נשכח לפני אלהינו זכותו של אברהם : (רש"י)

 מצודת דוד  מאין תבוא. מאיזה מקום אתה בא ולפי שאין רשות לקטן לדבר עד שיתחיל עמו הגדול לזה פתח עמו ושאלו : משוט. בא אני מן השטיטה בארץ ומן ההתהלכות בה וכפל הדבר במלות שונות לומר היטב חפשתי לראות מעשי בני האדם וכאומ' הנה מצאתי חבילות פשעי בני אדם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  משוט. ענין ההליכה אנה ואנה כמו שטו העם ולקטו (שם יא) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ביאור מלות המענה, ויען. הרצון בו ויקרא כמו וענית ואמרת שהרצון בו קריאה לא תשובה : (רלב"ג)


{ח}  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל הַשָּׂטָן הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע:

 רש"י  השמת לבך על עבדי איוב. שתרצה לקטרגו : השמת. לשון תימה הוא : תם וישר. שלם במעשיו :(רש"י)

 מצודת דוד  השמת. האם שמת לבך לקטרג גם על איוב אשר באמת אין כמוהו וכו' וכאומר הלא בידו לא מצאתי מאומה רע : (מצודת דוד)


{ט}  וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְהוָה וַיֹּאמַר הַחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים:

 רש"י  החנם ירא איוב. בתמיה : (רש"י)

 מצודת דוד  החנם. וכי בחנם ירא איוב מה' מבלי הקדמת שכר : (מצודת דוד)


{י}  הֲלֹא (את) אַתָּה שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל אֲשֶׁר לוֹ מִסָּבִיב מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ וּמִקְנֵהוּ פָּרַץ בָּאָרֶץ:

 רש"י  הלא. אתה שכת בעדו. לפי שהוא יודע שאתה רגיל אצלו לעשות לו נסים ופרה ורבה לפיכך עושה צדקות הללו אבל לא ניסית אותו : שכת בעדו. הגנת בעדו כמחיצה זו כמו הסר משוכתו (ישעיה ה) מחיצתו וכל בעד האמור בלשון עברי אינו אלא לשון כנגדו ובפניו כמו וכפר בעדו (ויקרא טז) קנח העון כנגדך ובפניך להיות הכפרה מגן בעדך וכן ה' מגן בעדי (תהלים ג) :פרץ בארץ. נתחזקו כמו וכן יפרוץ (שמות א) ומתרגמינן יתקוף זהו פשוטו, ורבותינו ז''ל אמרו בהגדה פרץ גדרו של עולם שהעזים הורגים הזאבים : (רש"י)

 מצודת דוד  שכת בעדו. הגנת עליו כאלו גדרת עליו ועל ביתו מסביב לבל תת את הרעה לקרוב אליהם : ומקנהו פרץ. בעבור רוב המקנה ידמו כאלו פרצו גדרם ר''ל כאלו לא יכילם מקום נגדר כי מלאו פני תבל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שכת. ענין גדר כמו הסר משוכתו (ישעיה ה) : (מצודת ציון)


{יא}  וְאוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךָ וְגַע בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ אִם לֹא עַל פָּנֶיךָ יְבָרֲכֶךָּ:

 רש"י  ואולם. לו היית נוגע בכל אשר לו : אם לא על פניך יברכך. מיד בתמיה, ואז : (רש"י)

 מצודת דוד  ואולם. ובאמת נסה ושלח עתה בו מכת ידך וגע בבני ביתו ועשרו לאבדם ממנו : אם לא. הוא ענין לשון שבועה וגזם ולא אמר הרי הוא כאלו אמר אם לא כן יהיה יבוא עלי כך וכך וכן אם לא שויתי ודוממתי (תהלים קלא) : על פניך. בעבור כעסך עליו בדבר אבדן בני ביתו והעושר יגדף כלפי מעלה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וגע. מל' נגיעה : על פניך. בעבור כעסך וכן אתן את פני. (ויקרא כ) וזה על כי בהפנים יוכר הכעס : יברכך. לשון כנוי כלפי מעלה : (מצודת ציון)


{יב}  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל הַשָּׂטָן הִנֵּה כָל אֲשֶׁר לוֹ בְּיָדֶךָ רַק אֵלָיו אַל תִּשְׁלַח יָדֶךָ וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן מֵעִם פְּנֵי יְהוָה:

 רש"י  ויאמר ה' אל השטן הנה כל אשר לו בידך (ד''א ויהי היום. אותו היום שחזרו חלילה לאכול בבית אחיהם הבכור : בני האלהים. צבא השמים הקרובים לשכינה להיות בני ביתו ועל שם כך נקראו בניו : להתיצב על ה'. סביבותיו כמו (בראשית מה) לכל הנצבים עליו : (רש"י)

 מצודת דוד  הנה וגו'. מסורים המה בידך לאבד הכל אבל לא תשלח ידך אל גופו להכות גם בו : ויצא השטן. לאבד בני ביתו עם כל העושר : (מצודת דוד)


{יג}  וַיְהִי הַיּוֹם וּבָנָיו וּבְנֹתָיו אֹכְלִים וְשֹׁתִים יַיִן בְּבֵית אֲחִיהֶם הַבְּכוֹר:

 מצודת דוד  ויהי היום. כאשר בא היום שחזרו לאכול בבית הבכור אז אירע מה שאירע וכוונת השטן היה להקניט את איוב ביותר בחושבו הלא זה היום בבוקר העליתי עולות מספר כולם כמ''ש למעלה ויהי כי הקיפו וגו' ואם כן מנוקים המה מעון ומדוע אם כן מתו ובעבור זה ירבה לגדף : (מצודת דוד)


{יד}  וּמַלְאָךְ בָּא אֶל אִיּוֹב וַיֹּאמַר הַבָּקָר הָיוּ חֹרְשׁוֹת וְהָאֲתֹנוֹת רֹעוֹת עַל יְדֵיהֶם:

 רש"י  על ידיהם. כמו (במדבר ב) איש על ידו ואינו לשון מקום אלא על שם שהוא מוכן ומזומן לידו. ורבותינו ז''ל אמרו בהגדה שהטעימם הקב''ה מעין עולם הבא שלאחר חרישת האתונות היו זורעים עם החרישה ורועות האתונות מיד חזיז מן התלם : (רש"י)

 מצודת דוד  ומלאך בא. אחד מנעריו בא לבשרו הרעה : על ידיהם. אצלם בסמוך להם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ומלאך. שליח : (מצודת ציון)


{טו}  וַתִּפֹּל שְׁבָא וַתִּקָּחֵם וְאֶת הַנְּעָרִים הִכּוּ לְפִי חָרֶב וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ:

 רש"י  ותפול שבא. נתנפלה וחנתה מלכות שבא עליהם כמו (בראשית כה) על פני כל אחיו נפל : ואת הנערים. משרתיך השומרים אותם : ואמלטה. אין מליטה אלא לשון השמטה שנשמט מן הצרה (ובאתי להגיד לך וכיון שהגיד מיד מת כן הוא בס''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  ותפול שבא. עם שבא חנתה עליהם ולקחה הכל לעצמה : ואת הנערים. החורשים עם הבקר והרועים והאתונות : להגיד לך. כי ארז''ל שאחר שגמר דבריו מת גם הוא והרי הוא כאלו אמר הנה לא נמלטתי כ''א להגיד לך ולא להשאר חי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותפול. ענין חנייה כמו נופלים בעמק (שופטים ז) : ואמלטה. ענין הצלה : (מצודת ציון)


{טז}  עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר אֵשׁ אֱלֹהִים נָפְלָה מִן הַשָּׁמַיִם וַתִּבְעַר בַּצֹּאן וּבַנְּעָרִים וַתֹּאכְלֵם וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ:

 רש"י  ובנערים. במשרתים שומרי הצאן מדבר הכתוב : (רש"י)

 מצודת דוד  עוד זה. כשהיה עוד הראשון מדבר דבריו בא זה השני ואמר הנה אש חזקה גדולה נפלה מן השמים והתחילה להבעיר בצאן ובנערים שומרי הצאן ושרף את כולם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אש אלהים. דרך המקרא שרוצה להגדיל דבר מה סומכו למלת השם וכן ארזי אל (תהלים פ) : (מצודת ציון)


{יז}  עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר כַּשְׂדִּים שָׂמוּ שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים וַיִּפְשְׁטוּ עַל הַגְּמַלִּים וַיִּקָּחוּם וְאֶת הַנְּעָרִים הִכּוּ לְפִי חָרֶב וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ:

 רש"י  ויפשטו על הגמלים. זה לשון בזזו בז לפי מנהגם כל זמן שהם מהלכים נדבקים יחד והולכים במארב שלא יבינו בהם ויבריחו את המקנה וכשמגיעים למקום המקנה פושטים במרחב המקנה זה לכאן וזה לכאן לאסוף המקנה והמלאכים הללו שלוחי שטן היו וכדי להקניטו ולהחטיאו בישרוהו תחילה בהפסד מועט ואח''כ בגדול הימנו וכן כולם : (רש"י)

 מצודת דוד  כשדים. חיל כשדים חלקו עצמן על שלשה חלקים ופשטו עצמן בעבור הגמלים לקחת כדרך שוללי המקנה אשר יתפזרו מסביב לאסוף המקנה : ואת הנערים. המה רועי הגמלים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ראשים. חלקים כמו וראש אחד בא (שופטים ט) : ויפשטו. מל' התפשטות ושטיחה : (מצודת ציון)


{יח}  עַד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ אֹכְלִים וְשֹׁתִים יַיִן בְּבֵית אֲחִיהֶם הַבְּכוֹר:

 מצודת דוד  עד זה. כמו בעוד זה : אוכלים. היו אוכלים וכו' : (מצודת דוד)


{יט}  וְהִנֵּה רוּחַ גְּדוֹלָה בָּאָה מֵעֵבֶר הַמִּדְבָּר וַיִּגַּע בְּאַרְבַּע פִּנּוֹת הַבַּיִת וַיִּפֹּל עַל הַנְּעָרִים וַיָּמוּתוּ וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ:

 רש"י  מעבר המדבר. מצד שני של מדבר והיה הבית מצד זה וזהו לשון עבר במקרא : על הנערים. בנים אבל אין צריך להזכיר הבנות : (להגיד לך. שהיה לו רשות להגיד והיה מת באותו רגע, סא''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  ויגע בארבע פינות. עם כי בא מעבר אחד הקיף את כל הבית מסביב : על הנערים. המה בניו ומשרתיהם ולא זכר הבנות כי כ''ש הוא היות הנקבות המה תשושי כח ביותר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מעבר. מפאת : פנות. זויות : (מצודת ציון)


{כ}  וַיָּקָם אִיּוֹב וַיִּקְרַע אֶת מְעִלוֹ וַיָּגָז אֶת רֹאשׁוֹ וַיִּפֹּל אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ:

 רש"י  ויגז. תלש כמו (ירמיה ו) גזי נזרך ומתרגמינן תלישה וכמו (תהלים עא) ממעי אמי אתה גוזי מושכי : (רש"י)

 מצודת דוד  ויקרע. בעבור הצער והאבל : ויגז את ראשו. תלש שער ראשו וקצר בדבר המובן : וישתחו. אל ה' לברך על הרעה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מעילו. שם מלבוש מה : ויגז. ותלש כמו קרחי וגזי (מיכה א) : (מצודת ציון)


{כא}  וַיֹּאמֶר עָרֹם (יצתי) יָצָאתִי מִבֶּטֶן אִמִּי וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָה יְהוָה נָתַן וַיהוָה לָקָח יְהִי שֵׁם יְהוָה מְבֹרָךְ:

 רש"י  מבטן אמי. האדמה אשר לוקחתי משם או אמי ממש : וערום אשוב שמה. לא בבטן הוא מדבר ומה שמה אל מקום תשובתו ועל שהוא מוכן לכך ולא יחליף החוק לשוב כי אם אל העפר לפיכך לא הוצרך להזכירו : (רש"י)

 מצודת דוד  ערום וגו'. ר''ל כמו שיצאתי מבטן אמי ערום מבלי עושר כן אשוב אל הקבר זולתם וכאומר מה לי להתרעם על אבדן הבנים והעושר הלא לא נולדו עמי ואשוב א''כ כמו שנולדתי ולתוספות ביאור אמר הלא ה' נתן לי והוא לקח את שלו ומה לי להתרעם עליו : שמה. ר''ל אל מקום הידוע המוכן לכל ולא הוצרך לפרש כי מובן הוא מאליו וכן על כל המעשה שם (קהלת ג) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יצתי. כמו יצאתי באל''ף : (מצודת ציון)


{כב}  בְּכָל זֹאת לֹא חָטָא אִיּוֹב וְלֹא נָתַן תִּפְלָה לֵאלֹהִים: (פ)

 רש"י  תפלה. לא שום שמץ ותפלות נתן על הקב''ה כמו (ירמיה כג) ובנביאי שומרון ראיתי תפלה : ולא נתן. להטיל תפלה ועול אל הקב''ה כמו (ש''א יח) נתנו לדוד הרבבות ולי נתנו האלפים : (רש"י)

 מצודת דוד  בכל זאת. עם כי באו עליו צרות תכופות הוה על הוה מ''מ לא חטא להתרעם אחר ה' ולא אמר עליו דברי תפלה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נתן. עניינו האמירה על הדבר וכן נתנו לדוד רבבות (ש''א יח) ויתכן שהוא מל' שם יתנו צדקות ה' (שופטים ה) : תפלה. ענין דבר גרוע שאין בו טעם וכן ובנביאי שומרון ראיתי תפלה (ירמיה כג) : (מצודת ציון)

איוב פרק-ב

{א}  וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל יְהוָה וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתֹכָם לְהִתְיַצֵּב עַל יְהוָה:

 מצודת דוד  ויהי היום. היום המוכן לשיבואו בו מלמדי הזכות והחובה : (מצודת דוד)


{ב}  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל הַשָּׂטָן אֵי מִזֶּה תָּבֹא וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְהוָה וַיֹּאמַר מִשֻּׁט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ:

 רש"י  אי מזה תבוא. איה מקום שתוכל לומר מזה אני בא : (רש"י)

 מצודת דוד  אי מזה. איה המקום אשר תאמר מזה אני בא : (מצודת דוד)


{ג}  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל הַשָּׂטָן הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ אֶל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע וְעֹדֶנּוּ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתוֹ וַתְּסִיתֵנִי בוֹ לְבַלְּעוֹ חִנָּם:

 רש"י  מחזיק. אוחז כמו (שמות ד) וישלח ידו ויחזק בו מחזיק באזני כלב (משלי כו) : ותסיתני בו. הסיתני לבולעו כל לשון הסתה אינו אלא לשון המשכה שממשיך את האדם לעצתו : (רש"י)

 מצודת דוד  ועודנו. עם כי הוכה שבר על שבר עודו אוחז בתמימתו : ותסיתני. דבר בלשון בני אדם ור''ל קטרגת עליו להשחיתו בחנם מבלי עון כ''א לנסותו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ועודנו. ועודו הוא : ותסיתני. מל' הסתה ופתוי : לבלעו. להשחיתו כמו בלע ה' (איכה ב) : (מצודת ציון)


{ד}  וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְהוָה וַיֹּאמַר עוֹר בְּעַד עוֹר וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ:

 רש"י  עור בעד עור. אבר בפני אבר כן דרך בני אדם כשרואה החרב באה על ראשו מגין בזרועו לפניו וכ''ש כל אשר לאיש בממון יתן : בעד נפשו. בפני נפשו להגין לפי שזה יודע בנפשו שנתחייב לפיכך אינו מצטער על ממונו : (רש"י)

 מצודת דוד  עור בעד עור. ר''ל ק''ו הדברים אם דרך אנשים לתת עור בעד עור שאם יבוא מי להכותו בעור פניו הלא ישים ידו על פניו לקבל ההכאה בעור היד ואם כן הוא במקצת גופו אל קצתו ב''ש הוא שיתן האיש את כל אשר לו בעד נפשו וכאומר הנה איוב יחשוב פן נגזר עליו המיתה ונאבד כל אשר לו תמורת נפשו ויעמד חי ולזה מקבל בסבר פנים יפות : (מצודת דוד)


{ה}  אוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךָ וְגַע אֶל עַצְמוֹ וְאֶל בְּשָׂרוֹ אִם לֹא אֶל פָּנֶיךָ יְבָרֲכֶךָּ:

 רש"י  אולם. אבל : אם לא. תראה בו מיד שעל פניך יברכך : (רש"י)

 מצודת דוד  אל עצמו ואל בשרו. במכאובי הגוף עצמו הקשה מאבדן הבנים והעושר : אל פניך. כמו על פניך ור''ל בעבור כעסך יגדף כלפי מעלה : (מצודת דוד)


{ו}  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל הַשָּׂטָן הִנּוֹ בְיָדֶךָ אַךְ אֶת נַפְשׁוֹ שְׁמֹר:

 רש"י  אך את נפשו שמור. שלא תצא מכאן אמרו חכמים קשה היה צערו של שטן יותר משל איוב כאומר לחבירו שבור חבית זו ושמור יינה : (רש"י)

 מצודת דוד  הנו בידך. הנה הוא בידך להכותו בעצמו ובבשרו להכאיבו אך שמור את נפשו לבל תצא מגודל הכאב : (מצודת דוד)


{ז}  וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן מֵאֵת פְּנֵי יְהוָה וַיַּךְ אֶת אִיּוֹב בִּשְׁחִין רָע מִכַּף רַגְלוֹ (עד) וְעַד קָדְקֳדוֹ:

 מצודת דוד  ויצא. להכות את איוב : בשחין רע. הכואב ביותר : מכף רגלו וכו'. ר''ל בכל שטח הגוף : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מכף רגלו. כמו שנקרא תוך היד כף כן נקראה תחתית הרגל : קדקדו. הוא אמצעית הראש מקום יחולק שם השער אילך ואילך : (מצודת ציון)


{ח}  וַיִּקַּח לוֹ חֶרֶשׂ לְהִתְגָּרֵד בּוֹ וְהוּא יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הָאֵפֶר:

 רש"י  להתגרד בו. בדלי''ת כתוב ולשון משנה היא גורדו ומעמידו על גלדו אבל גורר ברי''ש אינו אלא לשון סחיבה כמו גורר אדם מטה וספסל : (רש"י)

 מצודת דוד  ויקח לו חרש. איוב לקח בידו שברי חרס לחכך בהם מקומות השחין : בתוך האפר. לקרר חמימות השחין : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  להתגרד. ענין חיכוך ובדרז''ל גורד כדרכו ואינו חושש (שבת קמז) : (מצודת ציון)


{ט}  וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ עֹדְךָ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתֶךָ בָּרֵךְ אֱלֹהִים וָמֻת:

 רש"י  מחזיק. אוחז : ומת. לשון צווי כמו ומת בהר (דברים לב) : (רש"י)

 מצודת דוד  עודך. עדיין אתה מחזיק בתמימתך וכאלו אמרה אל תחזיק עוד אלא ברך את ה' ובעון זה תמות מיד והנה טובה לך משתחיה ביסורים מכאיבים כאלה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ברך. לשון כנוי כלפי מעלה : (מצודת ציון)


{י}  וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ כְּדַבֵּר אַחַת הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי גַּם אֶת הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים וְאֶת הָרָע לֹא נְקַבֵּל בְּכָל זֹאת לֹא חָטָא אִיּוֹב בִּשְׂפָתָיו: (פ)

 רש"י  גם. לא די שבראנו אלא גם את הטוב נקבל ואת הרע לא נקבל בתמיה : בשפתיו. אבל בלבו חטא : (רש"י)

 מצודת דוד  כדבר וגו'. תדברי. כדבר אחת מנשי הנבלות : גם את הטוב. ר''ל אם אמנם שדי הרע לנו הנה עוד יבוא מועד אשר נקבל גם את הטוב ולא נוסיף לקבל עוד את הרע : בכל זאת. עם כי נלקה בגופו ומצא מסית מ''מ לא חטא בשפתיו לברך את ה' כאשר הסיתתו אשתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הנבלות. פחותות וגרועות : (מצודת ציון)


{יא}  וַיִּשְׁמְעוּ שְׁלֹשֶׁת רֵעֵי אִיּוֹב אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת הַבָּאָה עָלָיו וַיָּבֹאוּ אִישׁ מִמְּקֹמוֹ אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי וְצוֹפַר הַנַּעֲמָתִי וַיִּוָּעֲדוּ יַחְדָּו לָבוֹא לָנוּד לוֹ וּלְנַחֲמוֹ:

 רש"י  רעי איוב. אוהביו : לנוד. כמו מי ינוד לך (ישעיה נא) לא תנודו לו (ירמיה טו) : (רש"י)

 מצודת דוד  וישמעו. מן המספרים : איש ממקומו. כ''א בא ממקומו אל מקום איוב ובהיותם שם נאספו יחד לבוא אל איוב הביתה לנודד עליו בראש וכדרך המיצר בצרת האוהב ואף לנחמו בדברי תנחומין : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויועדו. מלשון וועד ואסיפה : (מצודת ציון)


{יב}  וַיִּשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם מֵרָחוֹק וְלֹא הִכִּירֻהוּ וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם וַיִּבְכּוּ וַיִּקְרְעוּ אִישׁ מְעִלוֹ וַיִּזְרְקוּ עָפָר עַל רָאשֵׁיהֶם הַשָּׁמָיְמָה:

 רש"י  ולא הכירוהו. כי נשתנו פניו מחמת הייסורין : השמימה. כלומר למעל' מראשיה' (הרבה) והוא היה להם מנהג אבל : (רש"י)

 מצודת דוד  ולא הכירוהו. כי נשתנה מאור פניו בעבור רוב הצרות והמכאובות : ויקרעו איש. כל אחד קרע מעילו וזרקו עפר למעלה מראשיהם לאויר השמים כי כן היה להם מנהג אבלות וצער : (מצודת דוד)


{יג}  וַיֵּשְׁבוּ אִתּוֹ לָאָרֶץ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת לֵילוֹת וְאֵין דֹּבֵר אֵלָיו דָּבָר כִּי רָאוּ כִּי גָדַל הַכְּאֵב מְאֹד:

 רש"י  לארץ. על הארץ לצער בצערו : (רש"י)

 מצודת דוד  לארץ. על הקרקע לצער בצערו : ואין דובר. אין מי בהם דובר אליו דבר כי ראו אשר גדל הכאב מאד ולא מצאו עדיין מקום לנחמו : (מצודת דוד)

איוב פרק-ג

{א}  אַחֲרֵי כֵן פָּתַח אִיּוֹב אֶת פִּיהוּ וַיְקַלֵּל אֶת יוֹמוֹ: (פ)

 מצודת דוד  אחרי כן. כאשר חלפו שבעת הימים : ויקלל את יומו. אשר נולד בו בחושבו שכל מקרי האדם המה מוגבלים ומסודרים לפי מערכות הכוכבים בעת הלידה וההריון ולזה הוכח גם הוא במכאוב כי לא מצא בעצמו עון אשר יחטא ואשם ולכן ממרירות לב קלל יומו על כי בו הורו מערכות הכוכבים בו לרעה : (מצודת דוד)


{ב}  וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר:

 רש"י  מענה איוב, ויען. ויצעק שכל ענייה האמורה בתורה אינה אלא לשון הרמת קול ואב לכולם וענו הלוים קול רם (דברים כז) : (רש"י)

 מצודת ציון  ויען. עניינו הרמת קול וכן וענו הלוים וגו' קול רם (דברים כז) : (מצודת ציון)


{ג}  יֹאבַד יוֹם אִוָּלֶד בּוֹ וְהַלַּיְלָה אָמַר הֹרָה גָבֶר:

 רש"י  אולד בו. לשון עתיד שהיה אומר הלואי ויאבד היום שהייתי עתיד להולד בו ואז לא הייתי נולד : והלילה. אף היא תאבד : אמר. שיאמר המבשר אשר עליו הדבר מוטל : הורה גבר. שעיבר אבי את אמי, בנקבה נוהג לומר הורתה ובזכר נוהג לומר הורה את הנקבה : והלילה אמר. זה א' מן המקומות שחיסר המקרא את דבריו מפני שלא הוצרך לפרש מי הוא ומליצתו אמר האומר, (ודומה לו הירוצין בסלע סוסים אם יחרוש בבקרים) היה לו לומר אם יחרוש אדם בבקרים ורז''ל אמרו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו : (רש"י)

 מצודת דוד  יאבד. היום אשר נולדתי בו יהיה אבוד ר''ל בכל שנה כשיבוא היום ההוא יהיה בו חושך עד שיהיה אבוד ממנו שם יום : והלילה אמר הורה גבר. ר''ל וכ''כ תהיה אבודה הלילה אשר המשכיל לדעת מתי היתה זמן העבור אמר באותה הלילה עיבר אבי את אמי (כי זמן הלידה נראה וידוע לכל אבל זמן העיבור לא יבין כ''א המשכיל בחכמה) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אולד. אמר דבריו כאלו ידבר קודם הלידה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  והלילה אמר הורה גבר. הרצון בו הלילה שאמר המבשר שהורה בה גבר והוא ליל ההריון ויחס ההריון ללילה להיותו עת המשגל לפי החק האנושי ארז''ל מלאך הממונה על ההריון לילה שמו : (רלב"ג)


{ד}  הַיּוֹם הַהוּא יְהִי חֹשֶׁךְ אַל יִדְרְשֵׁהוּ אֱלוֹהַּ מִמָּעַל וְאַל תּוֹפַע עָלָיו נְהָרָה:

 רש"י  היום ההוא יהי חשך. תמיד בכל שנה כשיגיע אותו יום : אל ידרשהו אלוה ממעל. לטובה : ואל תופע עליו. נהרה אורה כמו צוהר ומתרגמינן ניהור : (רש"י)

 מצודת דוד  אל ידרשהו. (ז) יהי גלמוד. כ''כ יגדל בו החשך עד שיהיה יחידי ר''ל אורה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תופע. תזרח כמו הופיע מהר פארן (שם לג) : נהרה. אורה כמו ונהורא עמיה שרא (דניאל ב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יגאלהו. יטנפוהו וילכלכוהו או יהיה הרצון בו שיהיו גואלין וקרוביו חשך וצלמות בדרך שישכנו עמו תמיד והכל עולה לענין אחד : כמרירי יום. הוא מענין עורנו כתנור נכמרו רוצה לומר חמימות היום ובא במשקל סגריר והרצון בו שיבעתהו האידים העולים בסבת חמימות היום עד שימנעו אורו : (ו ;) אל יחד בימי שנה. הרצון בו לא יהיה אחד בימים שלא יבא במספר עמהם : (רלב"ג)


{ה}  יִגְאָלֻהוּ חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת תִּשְׁכָּן עָלָיו עֲנָנָה יְבַעֲתֻהוּ כִּמְרִירֵי יוֹם:

 רש"י  יגאלהו. כמו לחם מגואל (מלאכי א) במה גאלנוך (שם) והוא ל' ליכלוך : צלמות. צל של מות (חשך) שאינו מאיר לעולם : עננה. אפילה : כמרירי יום. שדים המושלים בצהרים כמו קטב מרירי והוא מושל בצהרים שנאמר ומקטב ישוד צהרים (תהלים צא) : (רש"י)

 מצודת דוד  יגאלוהו חשך וצלמות. ילכלך ויטנף אותו ותשכון עליו חשכת הענן : יבעתוהו. יפחדוהו תוקף חמימות היו' ר''ל האידים העולים בסיבת תוקף החום ימנעו אורו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יגאלהו. כמו יגעלהו בעי''ן ועניינו טנוף ולכלוך וכן לחם מגואל (מלאכי א) : וצלמות. צלו של מות הוא חשכת הקבר : יבעתוהו. מל' בעתה וחרדה : כמרירי. ענין חמימה כמו כתנור נכמרו (איכה ה) ובאה בהכפל למ''ד הפעל על משקל סגריר (משלי כז) : (מצודת ציון)


{ו}  הַלַּיְלָה הַהוּא יִקָּחֵהוּ אֹפֶל אַל יִחַדְּ בִּימֵי שָׁנָה בְּמִסְפַּר יְרָחִים אַל יָבֹא:

 רש"י  אל יחד. אל ישמח כמו ויחד יתרו (שמות יח) (פ''א אל יתאחד סא''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  הלילה ההוא. אשר עיבר בו אבי את אמי : יקחהו אופל. האופל יקח אותו לחלקו לישמש בו : אל יחד. אל יתאחד בימי שנה להתחבר עמהם להיות כמותם ואל יבוא בימי מספר החדשים וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אופל. חשך עב : יחד. מל' אחד : (מצודת ציון)


{ז}  הִנֵּה הַלַּיְלָה הַהוּא יְהִי גַלְמוּד אַל תָּבֹא רְנָנָה בוֹ:

 רש"י  גלמוד. יחיד, וחסר מאדם ומכל בריה : (רש"י)

 מצודת דוד  יהי גלמוד. כ''כ יגדל בו החשך עד שיהיה יחידי ר''ל לא ילכו בו חבורות אנשים יחד לטייל ולא תבוא בו א''כ רננה כי דרך חבורות אנשים ההולכים יחד לטייל אשר ישירו וירננו בדרך מהלכם אבל כשלא ילכו בו חבורות לא ישמע בו רננה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גלמוד. יחידי כמו עדת חנף גלמוד (לקמן טו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  גלמוד. הרצון בו יחידיות ר''ל שלא ילכו בלילה חברת האנשים יחד : (רלב"ג)


{ח}  יִקְּבֻהוּ אֹרְרֵי יוֹם הָעֲתִידִים עֹרֵר לִוְיָתָן:

 רש"י  יקבוהו. יקללוהו כמו קבה לי (במדבר כב) : אוררי יום. המקללים את ימיהם, לפי שהם מכוונים לקלל קללה מתוך צערם : העתידים עורר לויתן. להיות ערירים במחברתם ליחד ליווי שלהם מחברת איש ואשתו מאין בנים, ובגמ' ירושלמי ראיתי עורר לויתן לקונן על ליווי שלהם כשימות כמו לא יערער על מתו : (רש"י)

 מצודת דוד  יקבהו וגו'. הספדנים המאררים בהספדם את יום מיתת המת אשר יספדוהו ומוכנים המה לעורר אבלות ולמדו לשונם לארר ולקלל המה יקבוהו את הלילה ההוא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יקבהו. ענין קללה כמו לכה קבה לי (במדבר כב) : העתידים. המוכנים כמו להיות עתידים ליום הזה (אסתר ג) : עורר. מל' התעוררות : לויתן. ענין אבלות ובירושלמי לא תעורר אשה לויתה במועד (מ''ק פרק משקין) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לויתן. אבלם : (רלב"ג)


{ט}  יֶחְשְׁכוּ כּוֹכְבֵי נִשְׁפּוֹ יְקַו לְאוֹר וָאַיִן וְאַל יִרְאֶה בְּעַפְעַפֵּי שָׁחַר:

 רש"י  נשפו. חשך אישונו : בעפעפי. בזהרורי כמו ועפעפינו יזלו מים (ירמי' ט) : (רש"י)

 מצודת דוד  כוכבי נשפו. אף הכוכבים הגדולים הנראים בתחלת הלילה ובסופו גם המה יהיו חשוכים בהלילה ההוא עם כי אורם רב עד שלא ימנע הראותם בעבור קצת האורה אשר היא בתחלת הלילה ובסופו : יקו. הלילה ההוא יקוה שיבא אחריו אור השמש ולא יהיה כי לא תזרח השמש ביום שלאחריו ואפ' בבקיעת השחר וזהרו לא יראה הלילה ההוא כי לא יאיר אחריו אור השחר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נשפו. תחלת הלילה וסופו שניהם קרואים נשף ובדרז''ל תרי נשפי הוו וכו' (ברכות ג) והוא ענין חשך כמו בנשף בערב יום (משלי ז) : בעפעפי. הוא אישון העין והושאל לבקיעת אור השחר והוא האור הנוצץ בפאת המזרח טרם יגלה השמש שהוא נראה כפתיחת העין : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ככבי נשפו. הם הככבי' הגדולים הנראים בתחלת הלילה ובסופה ולא ימנע הראותה האור הנמצא אז : ואל יראה בעפעפי שחר. ר''ל שלא יבקע השחר : (רלב"ג)


{י}  כִּי לֹא סָגַר דַּלְתֵי בִטְנִי וַיַּסְתֵּר עָמָל מֵעֵינָי:

 רש"י  כי לא סגר. מי שיכולת בידו לסגור וגם זה מן המקראות דומין להלילה אמר : דלתי בטני. שיצאתי ממנו שאם עשה כן ויסתר עמל מעיני : (רש"י)

 מצודת דוד  כי לא סגר. ר''ל בעבור זה יהיו מקוללים כן על אשר לא שפטו אז מערכת השמים לסגור דלתי בטני הוא הטבור אשר דרך בו יבא המאכל להזנת הולד כ''א היה נסגר הייתי אז מת במעי אמי והיה א''כ נסתר מעיני העמל אשר אני עתה בו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  דלתי בטני. ר''ל הבטן אשר היה בו הריוני והוא בטן אמי : (רלב"ג)


{יא}  לָמָּה לֹּא מֵרֶחֶם אָמוּת מִבֶּטֶן יָצָאתִי וְאֶגְוָע:

 רש"י  למה לא מרחם אמות. מיציאתי מרחם (הייתי סא''א) מוכן למות מיד ומדבר בלשון עתיד כאלו עומד עכשיו ביום יציאת הרחם ואומר (למה) לא אמות עתה. ולמה לא מבטן יצאתי ואגוע. למה לא היתה לי גויעה מוכנת : (רש"י)

 מצודת דוד  למה לא מרחם אמות. כאומר ואם בעבור סכנת אמי נשארתי חי במעיה למה לא מתי מיד בצאתי מן הרחם : מבטן. כאשר יצאתי מבטן היה לי לגוע ולמות וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אמות. אמר דבריו כאלו ידבר עד לא יולד : ואגוע. ואמות כמו כי גוע אהרן (במדבר כ) : (מצודת ציון)


{יב}  מַדּוּעַ קִדְּמוּנִי בִרְכָּיִם וּמַה שָּׁדַיִם כִּי אִינָק:

 רש"י  מדוע קדמוני. ברכי אמי קודם למיתה : כי אינק. נגזר עלי לינק מהם לפי שהוא מדבר ביום לידה הוא מזכיר דברים של אחריו בלשון עתיד : (רש"י)

 מצודת דוד  מדוע קדמוני. מדוע באו לפני ברכי המילדות כמשפט המילדת לקבל אותי בצאתי מן הרחם כמשפט המילדת הלא טוב היה לי ליפול בארץ ולמות : ומה שדים. למה נמצאו שדים לאמי להניק אותי הלא טוב הי' לי בהעדרם כי מיד הייתי מת ברעב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קדמוני. באו לפני כמו ולא יקדמנה מגן (ישעיה לז) : ומה. ענינו כמו למה וכן מה יתאונן אדם (איכה ג) : (מצודת ציון)


{יג}  כִּי עַתָּה שָׁכַבְתִּי וְאֶשְׁקוֹט יָשַׁנְתִּי אָז יָנוּחַ לִי:

 רש"י  שכבתי. הייתי שוכב בקבר : (רש"י)

 מצודת דוד  כי עתה. א''כ היה הייתי א''כ עתה שוכב בקבר בהשקט וכאשר הייתי ישן בקבר אז היה לי מנוחה וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)


{יד}  עִם מְלָכִים וְיֹעֲצֵי אָרֶץ הַבֹּנִים חֳרָבוֹת לָמוֹ:

 רש"י  הבונים חרבות למו. זהו דרך למעמידי שם לבנות ערים נחרבות לזכרון להם כמו (ישעיה נח) ובנו ממך חרבות עולם וקורא לך גודר פרץ כלו' עם שרים ובעלי שם או הלואי שלא נודעתי ואהיה כנפל ומה שכתב לא אהיה כנפל טמון מפני שעומד על לשון שהתחיל לדבר בלשון תימה ומוסב על למה לא מדוע קדמוני ברכים או מדוע לא אהיה כנפל טמון : (רש"י)

 מצודת דוד  עם מלכים. הייתי א''כ שוכב עם מלכים ודומה להם כי לא ניכר בקבר יתרון לזה על זה : הבונים וגו'. דרך המלכים והגדולים לבנות ערים חרבות ושוממות למען היות להם לזכרון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  למו. לעצמם : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הבונים חרבות למו. ר''ל שהם בונים המקומות אשר היו חרבים לקרא שמם על הבניינים ההם : (רלב"ג)


{טו}  אוֹ עִם שָׂרִים זָהָב לָהֶם הַמְמַלְאִים בָּתֵּיהֶם כָּסֶף:

 מצודת דוד  או עם שרים. או הייתי שוכב דומה לשרים בעלי הזהב וכאומר הנה בקבר לא היה ניכר יתרון עלי לא לבעלי הממשלה ולא לבעלי העושר אבל עתה אל מי אדמה ואשוה : (מצודת דוד)


{טז}  אוֹ כְנֵפֶל טָמוּן לֹא אֶהְיֶה כְּעֹלְלִים לֹא רָאוּ אוֹר:

 רש"י  כעוללים. תינוקות ולכך קורא אותם עוללים שכולם שחוק וליכלוך כמו (לקמן טז) ועוללתי בעפר וכמו ויתעללו בה כל הלילה (שופטים יט) : (רש"י)

 מצודת דוד  או כנפל טמון. מוסב על למה האמור בתחילת הענין לומר או למה כנפל ממון לא אהיה ר''ל למה לא הייתי נפל והוא הנופל מרחם קודם זמנו עד לא כלו חדשיו בעוד לא נתפשטו איבריו ועדיין הוא מקופל וטמון קצתו בקצתו : כעוללים וגו'. הם הנפלים אשר לא ראו אור העולם וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  טמון. מכוסה ונסתר : כעוללים. כן יקרא התינוק הרך כמו עוללי טפוחים (שם ב) וכן יקרא במעי האם : (מצודת ציון)


{יז}  שָׁם רְשָׁעִים חָדְלוּ רֹגֶז וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ:

 רש"י  חדלו רוגז. נמנעים מרוגזם שהיו נוהגים ורגילים להרגיז בארץ : ושם ינוחו. ושם נחו דבר ההווה כתבו בלשון עתיד : (רש"י)

 מצודת דוד  שם. ר''ל מה שאתאוה לשכון בקבר הוא בעבור כי שם חדלו הרשעים מרגזם ולא יוסיפו להתרגז ולכעוס על אנשים ומצאו א''כ שוכני הקבר מרגוע מן הרשעים : יגיעי כח. אותם שהיה כחם יגע ועיף מן העמל הנה שם ישכנו במנוחה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  חדלו רוגז. ר''ל חדלו יראה כמו העניין באמרו לב רגז שהרצון בו לב ירא והרצון בזה שאחר המות סרה ידאת הרשעים מעל האנשים : (רלב"ג)


{יח}  יַחַד אֲסִירִים שַׁאֲנָנוּ לֹא שָׁמְעוּ קוֹל נֹגֵשׂ:

 מצודת דוד  יחד. האנשים שהיו במאסר עד לא מתו הנה שם כולם יחד בהשקט ושאנן ואין מי ישמע שם קול נוגש המכריז לעבודת המלך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שאננו. מל' שאנן והשקט : נוגש. מל' נגישה וכפיה : (מצודת ציון)


{יט}  קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא וְעֶבֶד חָפְשִׁי מֵאֲדֹנָיו:

 רש"י  קטן וגדול שם. שם ניכר מי חשוב ומי שפל ולפי שאותה גדולה גדולת עולם הוא ואותו שפלות שפלות עולם היא : (רש"י)

 מצודת דוד  קטן וגו'. ר''ל שם שוה הקטן להגדול ואין יתרון לזה על זה ושם נעשה העבד חפשי מאדוניו כי לא יעבדנו עוד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חפשי. ענין חרות כמו יצא לחפשי חנם (שמות כא) : (מצודת ציון)


{כ}  לָמָּה יִתֵּן לְעָמֵל אוֹר וְחַיִּים לְמָרֵי נָפֶשׁ:

 רש"י  למה יתן. (הנותן והוא הקב''ה) : לעמל אור. למי שגדל בעמל וצרה למה נותן לו אור עולם ולא המיתו בהוולדו : (רש"י)

 מצודת דוד  למה יתן. ר''ל ואם אמנם הקבר הוא מקום מנוח ומרגוע למה יתן אור העולם למי שנפשו עמל בצרות ולמה יתן חיים וגו' וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  למה יתן. מי שבידו ליתן וקצר בדבר המובן מאליו וכמוהו רבים : (מצודת ציון)


{כא}  הַמְחַכִּים לַמָּוֶת וְאֵינֶנּוּ וַיַּחְפְּרֻהוּ מִמַּטְמוֹנִים:

 רש"י  המחכים למות. למרי נפש התאבים ומתאוים למות וקובלים לאמר איננו : ויחפרוהו. מרגלים אחריו : ממטמונים. יותר משמרגלי' אחר מטמוני אוצרות והיו : (רש"י)

 מצודת דוד  המחכים. הלא המה אשר יקוו למות ומדוע איננו ואף כי יחפשו אחריו יותר מאחר מטמונים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  המחכים. המקוים כמו וחכיתי לה' (ישעיה ח) : ויחפרוהו. מל' חפירה ור''ל יחפשו כי המחפש חופר בקרקע : ממטמונים. מאוצרות כי הדרך להניחם במקום טמון ונסתר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויחפרוהו ממטמונים. ר''ל שהם יבקשו המות יותר ממטמונים : (רלב"ג)


{כב}  הַשְּׂמֵחִים אֱלֵי גִיל יָשִׂישׂוּ כִּי יִמְצְאוּ קָבֶר:

 רש"י  שמחים אלי גיל. וישישו אם היו מוצאים קבר : אלי גיל. בשביל הגילה והששון של (מציאות) קבר : (רש"י)

 מצודת דוד  השמחים. הנה האנשים שלימי הדעת השמחים אל דבר אשר ראוי ונכון לגיל בו הלא המה ישישו כאשר ימצאו קבר וסיבת מות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אלי גיל. אל גיל : (מצודת ציון)


{כג}  לְגֶבֶר אֲשֶׁר דַּרְכּוֹ נִסְתָּרָה וַיָּסֶךְ אֱלוֹהַּ בַּעֲדוֹ:

 רש"י  לגבר אשר דרכו נסתרה. כל טובות אשר פעל נסתרו מאת בעל הגמול ולא הביט בהם : ויסך אלוה בעדו. עשה מחיצה לפניו לסיגרו במסגר כמו (הושע ב) הנני שך את דרכך : (רש"י)

 מצודת דוד  לגבר. מוסב למעלה לומ' הלא ישישו כאשר ימצאו קבר לגבר אשר דרכו נסתרה ממנו שיש לו קושי המזל לבל יוכל לעשות דרכו לגמור מעשהו אשר החל ואלוה עשה גדר בעד דרכו לבל יוכל לעבור בו ובעבור זה ישישו שלימי הדעת כאשר ימצאו לו קבר כי יאמרו טוב מותו מחייו והואיל וכן הוא למה יתן א''כ לעמל אור : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויסך. ענין גדר כמו אתה שכת בעדו (לעיל א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויסך אלוה בעדו. ר''ל שגדר השם בעדו דרכו אשר ילך בה עד אשר ימנעו ממנו כל מבוקשיו : (רלב"ג)


{כד}  כִּי לִפְנֵי לַחְמִי אַנְחָתִי תָבֹא וַיִּתְּכוּ כַמַּיִם שַׁאֲגֹתָי:

 רש"י  תבא. באה : ויתכו. לשון נתך ארצה נגרים ויורדים כמים ויש לפרש נתיכה ל' רבייה : (רש"י)

 מצודת דוד  כי לפני לחמי. למה לי חיים הלא מר לי מאד כי אף לפני מאכלי תבוא אנחתי ולא הלכה הצער בשמחת תענוג המאכל ושאגותי המה תכופים מבלי הפסק כמי' הנגרים ויורדים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויתכו. ענין שפיכה ויציקה כמו עד נתך מים (ש''ב כא) : שאגותי. צעקותי : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויתכו כמים שאגותי. ר''ל שכבר נגרו אחת אחר אחת כמים הנגרים אשר ירוצו רץ לקראת רץ בלי הפסק : (רלב"ג)


{כה}  כִּי פַחַד פָּחַדְתִּי וַיֶּאֱתָיֵנִי וַאֲשֶׁר יָגֹרְתִּי יָבֹא לִי:

 רש"י  פחד פחדתי. כל ימי עמדתי בפחד על זה כמו שאמרנו (לעיל א) ויהי כי הקיפו וגו' : ואשר יגורתי. הן עתד הועתד ונגזר שיבא לי : (רש"י)

 מצודת דוד  כי פחד. הפחד אשר פחדתי בעת שלותי פן יבואו עלי הרעות האלה הנה כן באו אלי : ואשר יגורתי. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כי פחד פחדתי. אשר פחד פחדתי וכן כי גוע אהרן (במדבר כ) : ויאתיני. באה עלי כמו אתא בקר (ישעיה כא) : יגורתי. ענין פחד כמו ויגר מואב (במדבר כב) : יבא לי. כמו בא לי : (מצודת ציון)


{כו}  לֹא שָׁלַוְתִּי וְלֹא שָׁקַטְתִּי וְלֹא נָחְתִּי וַיָּבֹא רֹגֶז:

 רש"י  לא שלותי. מדאגה זו והנה ויבא רוגז : (רש"י)

 מצודת דוד  לא שלותי. מעולם לא ישבתי בשלוה ובהשקט ובנחת כי יראתי מן הרעה הבאה ומתרגשת בעולם והנה באה עלי הרוגז והחרדה (העולה מהמענה ההיא שהיה איוב נבוך בדעתו ומסתפק לומר שכל מקרי האדם המה מוגבלים ומסודרים לפי מערכת השמים אשר יורו בעת ההריון והלידה ולזה קלל יום תולדתו וליל עיבורו אף יתרעם מול המקום המסדר את הנהגה ההיא לומר מדוע לא סדר אשר מי שיהי' ראוי להולד בכמו זה המערכה שנולד הוא שימו' או ברחם האם או בצאתי ולא יראה ברעה כי טוב לו המות) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נחתי. מל' נחת ומנוחה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויבא רגז. ר''ל מה שהייתי ירא ממנו ויהיה רוגז מענין יראה על דרך אמר שם רשעים חדלו רגז : ביאור דברי המענה צעק איוב ואמר יאבד יום אשר יולדתי בו והלילה אשר היה בו ההריון לאמי, היום ההוא יהיה חשך, היום ההוא אשר יולדתי בו יהיה חשך אל ישתדל בו אלוה ממעל להזריח עליו השמש ולא יאיר עליו שום אורה יהיה עם היום ההוא חשך וצלמות בדרך שלא יהיה אוד בו, יבעתהו האדים החזקים העולים בסבת חוזק החום מהיום, הלילה ההוא אשר הרתה בו אמי יקחהו אופל עד שלא יהיה בו אור הככבים לא יהיה נמנה באחת מימי השנה עד שיצורף אל השנה ולא יבא במספר הירחים עד שיצורף אל החדש, הנה הלילה ההוא יהי גלמוד עד שלא ילכו בו חברת האנשים במבואות העיר וברחובותי' ולא תבא בהם רננה בו, ואמנם אמר זה לפי שמנהג ההולכים בלילה שישירו וירננו, יקללו הלילה ההוא כל האנשים העתידים לעורר אבלם על קושי יומם שהם מקללים הזמן בסבת מרירות נפשם, יחשכו הכוכבים הגדולם הנראים בלילה ההוא בתחילתה ובסופה עם הסתר שאר הכוכבים בסבת האור הנמצא אז ויתמיד החשך בלילה ההוא לבלתי סור, יקוה לאור השמש ולא יזרח ולא יבקע השחר בה בדרך שלא יהיה אחריה יום, כי לא סגר הלילה ההוא דלתי בטן אמי שלא תתעבר והי' מסתיר בזה עמל מעיני ואחר שנתעברה למה לא מתי מעת צאתי מרחם אמי עד שתכף שיצאתי מבטן אגוע כי זה היה יותר טוב לי מחיותי לראות בזה הרע אשר מצאני, מדוע קדמוני ברכי' ברכי המילדת להצילני בעת הלידה ולמה נמצאו שדים לאמי להניק אותי להחיותי, כי עתה אם הייתי מת מרחם הייתי שוקט ונח מאלו הרעות בקבר, עם מלכים ויועצי ארץ אשר הם בונים המקומות החרבים למו להקרא שמם עליהם, או עם שרים זהב להם הכונסים להם אוצרות כסף הנה אלו האנשים עם טוב הצלחתם לפי הנראה לא היה להם בקבר יתרון עלי, או למה לא הייתי נפל שאמות מרחם ולא יושלם ההריון כי כמו העוללים המתים במעי אמם אשר לא ראו אור הנה המות נבחר מאד וזה כי בעת המו' סרה יראת הרשעים מעל האנשים ר''ל שהמתים אינם יראים מהרשעים ושם ימצאו מנוח היגעים כל האסירים הם הם שאננים בקבר ולא שמעו קול נוגש, שוה המות לקטן ולגדול אין יתרון בו לאחד על האחד ושם העבד חפשי מאדניו לא יעבדנו ולא ירדה בו, הנה תמה למה יתן השם לאיש הקשה יום אור החיים ולמה יתן חיים לאנשים המרי נפש, והנה המות להם יותר טוב עד שמחכים למות למצוא מרגוע לנפשם ולא ימצאוהו וישתדלו למצוא אותו יותר ממטמון לרוב תשוקתם אליו אם יאמר האומר כי לא די עדות בתשוקתם אל המות שיהיה המות יותר טוב להם כי כן מנהג החולים שתהיה תשוקתם אל מה שיזיקם ולא יתכן לומר שיהיו הענינים ההם המזיקים טובים להם מפני תשוקתם אליהם הנה אנחנו נמצא שהאנשים האחרים השמחים אל מה שראוי לשמוח עליו ישמחו ויגילו כי ימות האיש קשה יום אשר גדר השם דרכו עד אשר לא יוכל להשיג דבר ממה שיבקשהו לראותה כי המות טוב לו ואולם זכר השמחים אל מה שראוי לשמוח עליו כי מהם לבד חלקת ראיה בזה הענין לפי שבכאן אנשים רעי התכונה ישמחו כי ימצא רע לזולתם ולא תעיד שמחתם על הרע ההוא שיהיה הרע ההוא טוב למקבלים אותו וזה מבואר בנפשו ואחר שהתיישב שהמות טוב לכמו אלו האנשים המרי נפש הנני תמה למה השתדל השם שיתן לי חיים שכבר השיגני מהמרירות עד שתמיד אני מתאנח גם בעת היות מאכלי לפני אשר היה ראוי שישכחני צרתי השתדלותי בלקיחת מזוני ונתכו כמים שאגותי אחת אחר אחת כמים הנגרים בלי הפסק כי אין הפסק בין שאג' לשאג', הנה פחד פחדתי בעת שלותי פן יביאוני הרעות האלה אשר באו לי ואשר יגרתי בא לי, לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי, מזה הפחד עד שבא מה שהייתי ירא ממנו, והכלל העולה מהדברים הוא שדעת איוב היה שכל מקרי האדם הם מסודרים ומוגבלים לפי מערכת הככבים בעת הלידה ולזה קלל היום שנולד בו לחשבו כי הוא היה סבת הרעות שקרהו וקלל ליל ההריון להיותו מורה על איכות מה שיקרה לעובר ברחם ועת צאתו מרחם וכבר זכרו זה בעלי המשפט ולזה היה מורה ליל ההריון על עת הלידה אשר הוא מורה לפי דעתם על כל מקרי האדם בחייו וקלל יום הלידה תחלה להיותו מורה בעצמות ראשונה על מקרי האדם בחייו וקלל ליל ההריון אחר זה להיותו מורה בשנית עליהם וזה שהוא יורה על עת הלידה אשר הוא מורה על אלו המקרים ועוד נתרעם על ליל ההריון על אשר לא היתה הוראתו אם שלא נתעברה אמו אם שלא תשלים הריונה ותפיל אם שימות בצאתו מרחם אמו כי אלו המקרים הם לפי מערכת הכוכבים ברגע רדת הטפה ברחם לפי מה שאמרו בעלי המשפט והנה בחר איוב לא היותו על היותו בסבת המקרים האלה אשר קרוהו ונתרעם על השם ית' המסדר זאת ההנהגה אשר מצד מערכת הככבים אשר ימצא בה זה האופן מהעדר הסדר והיושר אשר יבא ממנה רעות לטובים וטובות לרעים כמו שיזכור איוב במה שאחר זה איך לא סדר במי שיולד בכמו זה המערכת שימות מרחם ולא יראה ברע כי זה יותר טוב להם לפי מחשבתו ויחס זה לשגגה לשם ית' או ללאות וקצור וכבר שגג בזאת ההנחה בב' צדדים, האחת כי זאת ההגבלה המסודרת מצד מערכת הככבים לא תחייב על כל פנים הגעת המקרים אשר יורו עליהם אבל כבר נשארו אפשריים מצד הבחירה האנושית כמו שזכרנו בפתיחתנו לזה הביאור והשנית לחשבו שאלו הרעות המדומות הם רעות אנושיות עד שיבחר המקבל הרעות ההם המות מהחיים וזה אמנם היה צודק אם היו אלו הרעות רעות אנושיות לפי שהמות משובח על החיים הבלתי אנושיים לפי דעת קצת הקודמים כמו שנזכר בספר המדות ואולם הטובות האנושיות עם הרעות הבלתי אנושיות הם הם משובחות בעצמם ואפשר שנאמר שאיוב לא שגג בצד השני כי היה מאמין בהשארות הנפש כמו שנבאר במה שיבא בע''ה ואולם אמר זה לצער אלו החיים אשר היה בהם וגנותם שיותר טוב היה אצלו העדר ההצלחה האנושית עם העדר אלו הרעות אשר היה בהם מתיקות קניין ההצלחה האנושית עם קניין אלו הרעות ואע''פ שהם רעות בלתי אנושיות ואולם בצד הראשון היה טועה בלי ספק כמו שיוכיח תשובת ריעיו לא במה שיבא ותשובתו אליהם ולולא זה לא היינו אומרים שטעם בו כלל וזה כי אנחנו נראה ירמיהו ע''ה קלל את יומו אלא שירמיהו לא הביאתהו לזה אמונתו בשזאת ההגבלה היא מצד המערכה כמו שהתפרסם מדבריו במקומות רבים מנבואתו ואמנם אמר זה על צד ההפלגה והגוזמא לחוזק מרירות נפשו והנה דעת איוב היה כמו שיתבאר במה שיבא שההשגחה האלהית אינה באישי האדם כלל כל שכן בשאר אישי ב''ח אבל הם כלם משולחים ונעזבים אלא ההנהגה המסודרת מהגרמת השמימיים והביאהו להאמין זה החוש והעיון אם החוש למה שנראהו מרוע הסדור הנופל באישי האדם הטובות והרעות אם העיון להיות אלו הענינים הפרטים הזמניים בלתי אפשר בהם לפי מחשבתו שיהיו ידועים אצל השם יתברך לפי שאי אפשר שתהיינה בו ידיעות מתחדשות ונפסדות ולא ידע אם כן הענינים הזמניים מי שאין לו יחס עם הזמן כלל זהו אמרו מדוע משדי לא נצפנו עתים ויודעיו לא חזו ימיו ירצה בזה מדוע לא יהיו נעלמים מהשם ית' הענינים הזמניים והזמנים והנה אין לו יחס עם הזמן עד שיודעיו לא חזו ימיו אבל ראוהו קיים ועומד ורחוק מההתפעליות כולם בתכלית המרחק ומי שזה דרכו אי אפשר שיתואר בזמן כלל כמו שיתבאר בטבעיות ועוד שאלו הענינים הטבעיים הארציים לרוחק מדרגתם מהשם יתברך הנה ימאסם השם יתברך ויתעבם בהכרח לפחיתותם כי אין מדרך השלם בתכלית השלמות להשגיח בדברים אשר הם בתכלית החסרון ועוד כי השכל לא ישיג הדברים מצד מה שהם בו פרטיים אבל תהיה בו ההשגה לכחות אחרים כמו הדמיון והחוש ואם אין בשם יתברך כמו אלו הכחות אשר יושג בהם הפרט אי אפשר שישיג אלו הדברים הפרטיים והוא אומרו העיני בשר לך אם כראות וגומר הנה אלו הטענות שתמצא שיקיים בהם דעתו איוב בזה הדרוש, וכבר יספק מספק ויאמר אם היה דעת איוב כן על מה היה מעלה עולות ליראתו שמא חטאו בניו והוא יראה שהתשובה והתפילה אל השם יתברך בלתי מועילה להיותו בלתי משגיח בזה העולם השפל ונאמר כי איוב היה מאמין בהשארות הנפש כמו שיראה מדבריו במה שאחר זה ולזה היה מקריב בניו לעבודת השם יתברך כפי היכולת אע''פ שלא היה מאמין שיהיה בזה גמול גופני מצורף לזה שאיוב היה רוצה לצאת ידי שתיהן רצוני שלמה שהיה נבוך ומבולבל בענין השגחת השם יתברך היה רוצה לעשות הראוי לפי כל אחת מהדעות ולזה היה עושה פעולות המאמין בגמול ובעונש כדי שישמרו קנייניו עד שהשיגהו מה שהגיע ואז התרחקה ממנו האמנה הזאת לדעתו בעצמו שהוא היה צדיק ושאין השגת אלו הרעות על צד העונש למרי שקדם : (רלב"ג)

איוב פרק-ד

{א}  וַיַּעַן אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וַיֹּאמַר:

 רש"י  מענה אליפז. (אליפז בן עשו היה ועל ידי שנתגדל בחיקו של יצחק זכה שתשרה עליו שכינה : התימני. מארץ תימן מארצו של עשו (סא''א) : (רש"י)

 מצודת ציון  ויען. מל' עניה ותשובה : (מצודת ציון)


{ב}  הֲנִסָּה דָבָר אֵלֶיךָ תִּלְאֶה וַעְצֹר בְּמִלִּין מִי יוּכָל:

 רש"י  הנסה. לשון תימה הבעבור שניסה דבר אליך תלאה בנסיון אחד שניסך בוראך ובא אליך אתה נלאה, ומעתה עצור במילין מי יוכל מלהשיבך : (רש"י)

 מצודת דוד  הנסה. האם ראוי ונכון שכאשר המנסה אותך בדבר רעה מן הרעות נעשית מיד עיף ויגע מלהיות מחזיק בתומתך ולכן מי יוכל להתאפק לעצור בדברים מבלי להשיב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הנסה. מל' נסיון והיא בה''א התימה : תלאה. ענין עייפות ויגיעה כמו את כל התלאה (שמות יא) : ועצור. ענין מניעה ועכבה כמו שרים עצרו במילים (לקמן כט) : במילין. ענין דבור : (מצודת ציון)

 רלב"ג  באור מלות המענה, הנסה דבר אליך תלאה. הוא מענין נשיאה בתמורת השי''ן בס' והאל''ף בה''א וכמהו נסה עלינו אור ה' והרצון בו אם נשא משל ונדבר אליך ולהשיב על דבריך תלאה או יהיה מענין נסיון והוא היותר נכון והרצון בו האם כאשר נסה השם להגיע אליך דבר מן הרעות תלאה ובזה אמר כי עתה תבא אליך ותלא : (רלב"ג)


{ג}  הִנֵּה יִסַּרְתָּ רַבִּים וְיָדַיִם רָפוֹת תְּחַזֵּק:

 רש"י  הנה יסרת רבים. שהרבו דברים הוכחתם ויסרתם : וידים רפות. ויגורות מפורענות הבא עליה' אתה היית רגיל לחזקם ולומר אל תירא שכך הוא מדת הדין : (רש"י)

 מצודת דוד  הנה יסרת. הנה מאז הלא אתה יסרת רבים אשר הרבו דברים כלפי מעלה : וידים רפות. הידים שהיו רפות באמונת השם אתה הייתי מחזק באמרי מוסר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רפות. מל' רפיון : (מצודת ציון)


{ד}  כּוֹשֵׁל יְקִימוּן מִלֶּיךָ וּבִרְכַּיִם כֹּרְעוֹת תְּאַמֵּץ:

 רש"י  יקימון. רגילות הם מליך להקים את הכושל : (רש"י)

 מצודת דוד  כושל. האיש הכושל היו מליך מקיימים אותו וברכים הכורעות לנפול אתה היית מאמץ ר''ל כל מי שהיה נבוך בהשגחת המקום בעבור מה שהגיעהו מהרעות בחושבו שבאה מצד המערכה ולא בהשגחה הנה מאז היית אתה מעמידו על האמת לומר שבא בהשגחה ומצד העונש על הפשע והנה שבו כולם והודו לדבריך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כושל. ענין נפילת הכח והתשות : כורעות. היא הנפילה על הברכים : תאמץ. תחזק : (מצודת ציון)


{ה}  כִּי עַתָּה תָּבוֹא אֵלֶיךָ וַתֵּלֶא תִּגַּע עָדֶיךָ וַתִּבָּהֵל:

 מצודת דוד  כי עתה. וכאשר עתה תבוא אליך מה מהרעות נעשית נלאה ועיף להחזיק עצמך וכאשר נגעה אליך הרעה נעשית מבוהל ומבלי דעת מיושבת לדבר דברי רוח : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותלא. כמו ותלאה : עדיך. אליך כמו ועדיכם אתבונן (לקמן לב) : כסלתך. ענין בטחון ותקוה כמו אשר יקוט כסלו (לקמן ח) : ותום. הוי''ו באה במקום עם וכן ויוסף היה במצרים (שמות א) ור''ל עם יוסף שהיה במצרים : (מצודת ציון)


{ו}  הֲלֹא יִרְאָתְךָ כִּסְלָתֶךָ תִּקְוָתְךָ וְתֹם דְּרָכֶיךָ:

 רש"י  הלא. עתה סופך מוכיח על תחלתך שיראתך שהיית ירא שמים : כסלתך. היא (ע' תוס' ב''מ נח), מחמת כסילות היא ולא מדעת שלימה וכן תקותך ותום דרכיך הכל כסילות : (רש"י)

 מצודת דוד  הלא יראתך. הלא עתה נראה למפרע שכל יראתך היתה למען בטחונך בה להשיג מבוקשך ע''י ולא מדעת שלימה מיראת הרוממות : תקותך ותום דרכיך. תקותך היתה עם תום דרכיך ר''ל לא היתה תום דרכיך מאהבתה אותה אבל מחשבת השגת תקותך היתה עמה כי הלא עתה באבדן תקותך תפר היראה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כסלתך. ר''ל תקותך והרצון בו שמה שהיית ירא אלהים לא היה אלא לתקותך שישמור קנייניך וכאשר ראית אבוד הקנינים ההם סרה יראת השם מעל פניך, וי''ו ותום דרכיך כפ''א רפה בלשון ישמעאל והרצון תקותך תום דרכיך ר''ל תקותך שישמרו קנייניך היתה סבת תום דרכיך ולזה סר תמימותיך בסוף הקניינים ההם : (רלב"ג)


{ז}  זְכָר נָא מִי הוּא נָקִי אָבָד וְאֵיפֹה יְשָׁרִים נִכְחָדוּ:

 רש"י  נכחדו. נעלמו ונאבדו כמו ותכחד מן הארץ (שמות ט) : (רש"י)

 מצודת דוד  זכר נא. עתה החל לסתור דבריו ואומר תן עתה דעתך לזכור מי הוא הנקי הנאבד מכל וכל ואיה הם הישרים אשר נכחדו מבלי תקומה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נא. עתה : ואיפה. איה פה : נכחדו. נכרתו כמו ותכחד מן הארץ (שם ט) : (מצודת ציון)


{ח}  כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי חֹרְשֵׁי אָוֶן וְזֹרְעֵי עָמָל יִקְצְרֻהוּ:

 רש"י  כאשר ראיתי. אשר (כן) נכחדו חורשי און ומכינים את האון במחשבתם כחורש זה שמכין לפני הזריעה ואחרי כן זורעים במעשיהם את העמל וראיתי, שהם יקצרוהו כלומר רעתם שבאה עליהם, וראיתי כי : (רש"י)

 מצודת דוד  כאשר. מוסב למעלה לומר מי הוא נקי אבד וכו' להיות דומה כאשר ראיתי אשר חורשי און וזורעי עמל שהם יקצרו פרי זרעם ר''ל כמו החורש להכין השדה לזריעה ואח''כ זורע הלא יקצור הזרע שזרע כן חושב הרע ועושהו מקבל הגמול משלם ויאבד לנצח : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עמל. ענינו עול : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וזורעי עמל. הרצון בו עול וכן תחת לשונו עמל ואון והמשיל ההשתדלות באון לחרישה וזריעה וקצירה להורות על רוב השתדלותם בו ועשותם תחבולות רבות עד שישיגהו כמו הענין בעובדי האדמה שיעשו מלאכות רבות להגיע אל התכלית המבוקש מהם : (רלב"ג)


{ט}  מִנִּשְׁמַת אֱלוֹהַ יֹאבֵדוּ וּמֵרוּחַ אַפּוֹ יִכְלוּ:

 רש"י  מנשמת אלוה יאבדו. מנשיבת סערתו וכעסו : ומרוח אפו יכלו. כלים תמיד ועל דור המבול דיבר : (רש"י)

 מצודת דוד  מנשמת. מנשיבת הבל פיו יאבדו ר''ל במעט סיבה ובדבר קל בהפחת רוח בעלמא : ומרוח וכו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מנשמת. ענין נשיבה וכן מנשמת רוח אפו (ש''ב כב) : יכלו. מל' כליון : (מצודת ציון)


{י}  שַׁאֲגַת אַרְיֵה וְקוֹל שָׁחַל וְשִׁנֵּי כְפִירִים נִתָּעוּ:

 רש"י  שאגת אריה וקול שחל וגו'. הארי גדול, והשחל בינוני, והכפיר קטן. כולם נתעו. כלומר המלכים והשרים והעבדים וכל שמות הללו שמות אריה הם : (רש"י)

 מצודת דוד  שאגת אריה. עם כי היה להם שאגת אריה וקול שחל לאיים ולהפחיד את הבריות ושיני כפירים לאכלם בכל פה הנה בסופם המה נתעו לבלי דעת למצוא הצלה מהרעה הבאה עליהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שחל. וכפירים ליש ולכיא. המה שמות הארי זכר ונקבה אלא שזה גדול מזה : נתעו. מל' תועה וענינו מי שאינו יודע מה לעשות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אריה ושחל וכפירים וליש ולביא. הם משל לאנשים הרעים אשר כל מגמתם להזיק לזולתם כמו אלו החיות אשר יכספו לטרוף זולתם מהב''ח : (רלב"ג)


{יא}  לַיִשׁ אֹבֵד מִבְּלִי טָרֶף וּבְנֵי לָבִיא יִתְפָּרָדוּ:

 רש"י  ליש אובד מבלי טרף. השרים אבדו כליש זה האובד מבלי מזון כך אבד כחם מעשות חמס, אובד אינו לשון אדם האובד דבר ממנו אלא הוא עצמו הולך לאיבוד כמו תעיתי כשה אובד (תהלים קיט) וכמו הייתי ככלי אובד (שם לא) : ובני לביא יתפרדו. מדבר בדור הפלגה אשר נפוצו משם על פני כל הארץ : (רש"י)

 מצודת דוד  ליש. עם כי היה גבור כאריה סופו אובד הוא מבלי מצוא טרף ומזון להחיות נפשו ומת ברעב ובניו יתפרדו הנה והנה לבקש אכלם ומוסב למעלה לומר מי הוא נקי אבד כאשר ראיתי אבדן רשעים מבלי תקומה ואם היה הכל מצד המערכה ולא בהשגחה ראוי היה להיות מקרה אחד לכל לצדיק ולרשע : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יתפרדו. יתפזרו : (מצודת ציון)


{יב}  וְאֵלַי דָּבָר יְגֻנָּב וַתִּקַּח אָזְנִי שֵׁמֶץ מֶנְהוּ:

 רש"י  ואלי דבר יגונב. חוזר על תוכחתו שהוכיחו עד הנה מה תזעק זכר נא מי הוא נקי אבד וגו' כאשר ראיתי וגו', ועל אודותיך אלי דבר נבואה יגונב מן הסגנון כדבר גנוב לפי שאין רוח הקודש נגלה על נביאי עובדי כוכבים בפרהסיא משל למלך שהיתה לו אשה ופלגש כשבא אצל אשתו בא בגלוי ואצל פלגשו בא בסתר ובגניב' כך הקב''ה לנביאי עובדי כוכבים ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה (בראשית כ) וכן ויבא אלהים אל לבן וגו' (שם לא), לבלעם נופל וגלוי עינים (במדבר כב) לאליפז בחזיונות הלילה, אבל בנביאי ישראל כתיב (שם יב) פה אל פה אדבר בו במראה ולא בחידות במדרש תנחומא מצאתי מוגה ול''ש : ותקח אזני שמץ מנהו. שמץ מקצת רוח הבנה : (רש"י)

 מצודת דוד  ואלי דבר יגונב. הנה באה אלי דבר נבואה בגניבה ועל כי היה מעובדי כוכבים לא באה אליו הנבואה בדרך ישרה ממקום הקדוש כ''א בדרך עקלקלות ויתייחס כאלו גנוב הוא מן הקדושה : ותקח אזני. קבלה אזני מן הנבואה משהו מועטת ולא כולו אף לא חלק גדול : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שמץ. ענין מעט ומשהו וכן ומה שמץ דבר (לקמן כו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יגונב. ר''ל יעלם ויתכסה : שמץ מנהו. ר''ל מעט ממנו וכמוהו ומה שמץ דבר נמצא בו : (רלב"ג)


{יג}  בִּשְׂעִפִּים מֵחֶזְיֹנוֹת לָיְלָה בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים:

 רש"י  בשעיפים. במחשבות : (רש"י)

 מצודת דוד  בשעיפים. בעת היו המחשבות מלאות מחזיונות לילה ר''ל מראיית הדמיונות הנראים בלילה על המשכב והיא תחלת הלילה שאז הרעיונים מלאים מדמיונות שהרהרו ביום : בנפול. בעת אשר התרדמה נופלת על אנשים כי בתחלת הלילה האדם נלאה ועיף ממלאת היום והתרדמה נופלת עליו וכפל הדבר במ''ש לתוספת ביאור ולתפארת המליצה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בשעיפים. ענין מחשבה וכן לכן שעיפי ישיבוני (לק' כ) : מחזיונות. ענין ראיה כמו ואתה תחזה (שמות יח) : תרדמה. היא שינה עמוקה : (מצודת ציון)


{יד}  פַּחַד קְרָאַנִי וּרְעָדָה וְרֹב עַצְמוֹתַי הִפְחִיד:

 רש"י  פחד קראני. מן הרוח שבא אלי ורוח הוא מלאך שנאמר (תהלים קד) עושה מלאכיו רוחות : (רש"י)

 מצודת דוד  פחד. אז בעת ההיא קרה לי פחד וגם רעדה והפחד ההיא הפחיד את הרוב מעצמותי ואחזום חיל ורתת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קראני. מל' מקרה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עצמותי. איברי : (רלב"ג)


{טו}  וְרוּחַ עַל פָּנַי יַחֲלֹף תְּסַמֵּר שַׂעֲרַת בְּשָׂרִי:

 רש"י  תסמר. הרוח שערת בשרי : תסמר. הוא ל' אדם שעמדו שערותיו : (רש"י)

 מצודת דוד  ורוח וגו'. המלאך הדובר חלף ועבר לפני : תסמר. קבוצת שערת בשרי תעמוד ותתקשה כמסמר כדרך המתפחד ונבעת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ורוח. ר''ל המלאך : יחלוף. יעבור כמו חלף הלך לו (ש''ה ב) : תסמר. מל' מסמר ויתד ור''ל נתקשה כמסמר וכן סמר מפחדך בשרי (תהלים קיט) : (מצודת ציון)


{טז}  יַעֲמֹד וְלֹא אַכִּיר מַרְאֵהוּ תְּמוּנָה לְנֶגֶד עֵינָי דְּמָמָה וָקוֹל אֶשְׁמָע:

 רש"י  יעמוד. עומד היה בפני ולא הייתי מכיר מראהו : דממה וקול. קול דבר חשאי הייתי שומע, ד''א דממה וקול אשמע קול שמעתי מדממה אבל דממה לא שמעתי דממה אלו המלאכים שאומרים שירה כדמתרגם ואחר הרעש קול דממה דקה (מלכים א יט) קל דמשבחין בחשאי, משה דממה שמע מכאן שהראשונים נשתמשו בקול והאחרוני' בבת קול כאדם המכה בפטיש וקול ההברה נשמע למרחוק, כך הוא אומר : (רש"י)

 מצודת דוד  יעמוד. עם כי בעת חלף לפני היה עומד זמן מה עם כל זה לא הייתי מכיר מראהו אף כי היתה תמונת פניו לנגד עיני : דממה וקול אשמע. שמעתי קול נמוך מאד כאלו היתה מורכבת משתיקה וקול : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ולא אכיר. הוי''ו היא כטעם אעפ''כ וכן הנמלים וגו' ויכינו וגו' (משלי ל) : תמונה. צורה : דממה. מל' דמיה ושתיקה : (מצודת ציון)


{יז}  הַאֱנוֹשׁ מֵאֱלוֹהַ יִצְדָּק אִם מֵעֹשֵׂהוּ יִטְהַר גָּבֶר:

 רש"י  האנוש מאלוה יצדק. בתמיה : ואם מעושהו יטהר גבר. ואם יותר מעושהו יטהר גבר ומה זה חבירך יצעק : (רש"י)

 מצודת דוד  האנוש. והנה שמעתיו אומר האנוש מאלוה יצדק ר''ל האם אפשר שיהא האדם מוצדק בסדר ההנהגה יותר מן המקום ב''ה ואם הגבר יהיה טהור במפעליו יותר מה' אשר עשהו וכאומר הלא אף האדם השלם המסדר הנהגה מה הנה לא יסדרה באופן יהיה מקרה אחד לרע ולטוב ואיך א''כ יחשוב מי שהמקום ב''ה מסר הכל ביד הנהגת מערכת השמים עד כי יהיה מקרה אחד לצדיק ולרשע ויצדק א''כ האנוש מאלוה : (מצודת דוד)


{יח}  הֵן בַּעֲבָדָיו לֹא יַאֲמִין וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה:

 רש"י  הן בעבדיו. הצדיקים לא יאמין שלא יחטאו לו ומסלקם מן העולם לפני זמנם : תהלה. ל' הוללות : (רש"י)

 מצודת דוד  הן בעבדיו. הנה בעבדיו המלאכים עם כי ירבו מאנוש בשלימות רב עכ''ז לא נתן בהם קיום בעצמם לבל יצטרכו בכל עת השפעת אלוה עליהם : ובמלאכיו. מלת לא משמשת בשנים כאלו אמר ובמלאכיו לא ישים תהלה והוא כפל הענין במ''ש לומר הנה לא שם במלאכיו עצמם להיות בהם אורה משלהם כי הכל בא ממנו בכל עת וא''כ הוא שלם מאד מן מלאכי מעלה ואין לו ערך ודמיון עמהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יאמין. ענינו קיום וכן יתד במקום נאמן (ישעיה כב) : תהלה. ענין אורה כמו בהלו נרו (לקמן כט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לא יאמין. הוא מענין אמת ר''ל שלא ישיגו האמתות והקיום מעצמותם אבל להם סבה בהיותם אמת כמו שיש להם סבה בהיותם נמצאים ולזה היה חסרון בחק אלו הנמצאים הקדושים ביחס אל השי''ת וזה כי הש''י לבדו יהיה אמתותו וקיומו מעצמותו או יהיה הרצון בזה שהש''י לא יאמין בהם שישלימו מעצמם מה שהוכן להם מהפעולות אם לא יהיה בזה עזר מהש''י וזה הדבר כבר בארנוהו במה שאין ספק בו בחלק הג' מהמאמר החמישי בספר מלחמות ה' : תהלה. רוצה לומר אורה ויהיו הלה והלל שני שרשים בענין אחד והרצון בו ולא במלאכיו ישים אורה ר''ל שאין האור להם והוא ההשגה במה שהם משיגים מצד עצמותם אבל מצד הסבה ראשונה והוא השם יתברך ואולם השם ית' אין לו ההשגה במה שישיג מזולתו : (רלב"ג)


{יט}  אַף שֹׁכְנֵי בָתֵּי חֹמֶר אֲשֶׁר בֶּעָפָר יְסוֹדָם יְדַכְּאוּם לִפְנֵי עָשׁ:

 רש"י  אף. כל שכן : שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם. קברם : ודכאום לפני עש. מן השמים מתישין את כחם עד שהן שפלים ונדכאים לפני הרימה האוכלתן במותן : (רש"י)

 מצודת דוד  אף שוכני. ומכ''ש שהוא שלם מבני אדם השוכנים בבתי חומר ר''ל בעולם השפל אשר יסוד מצבה הוא בעפר הארץ שהוא סבה לדכא אותם לפני הבלוי והרקבון המושל בהם לא כמלאכי מעלה השוכנים בעולם העליון אשר לא יקרה להם הבלוי וההפסד וכאומר הלא משכנות עולם השפל ומקריו המה סבות מונעות ההשגה והשלימות ולזה אינם אפילו כמלאכי מעלה וכ''ש הוא שמאד רחקו מערך שלימות המקום ב''ה ואיך יחשוב מי אשר יצדק אנוש מאלוה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אף שוכני. תחסר מלת כי וכאומר אף כי והוא ענין כ''ש כמו אף כי אש אכלתהו (יחזקאל טו) : חומר. טיט : עש. ענין הבלוי וההפסד כמו עששה מכעס (תהלים ו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עש. הרצון בו כלוי והוא שם והפעל ממנו ועצמי עששו עששה מכעס עיני והרצון בו שכבר ידכאום מקרים אם מחוץ אם מרוע הנהגתם ויפסידו קודם שישיגם הכלוי הטבעי וזה דבר אמתי אין ספק בו וזה כי רוב המתים מתים בזולת עתם בסבת מקרים מה ולא ימצא שימות המות הטבעי אחד מאלף : (רלב"ג)


{כ}  מִבֹּקֶר לָעֶרֶב יֻכַּתּוּ מִבְּלִי מֵשִׂים לָנֶצַח יֹאבֵדוּ:

 רש"י  מבקר לערב יכתו. ביום אחד הם כתותים ונדכאים : מבלי משים. על לב לשוב לקונם : לנצח יאבדו. וגם זה הוא מקרא חסר : (רש"י)

 מצודת דוד  מבוקר וגו'. בל היום המה כתותים ומדוכאים ומבלי משים בו הכתיתה כ''א אולת אדם תסלף דרכו וחובל בעצמו : לנצח יאבדו. וכן בכל יום המה כתותים ואבודים ואיה א''כ שלימות האדם אם אין בו דעת אף לשמור עצמו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  מבלי משים. חסר לב והרצון בו מבלי משים לב להשלים נפשם וכמוהו וישימו וישכילו יחדו, והרצון בו וישימו לב : (רלב"ג)


{כא}  הֲלֹא נִסַּע יִתְרָם בָּם יָמוּתוּ וְלֹא בְחָכְמָה:

 רש"י  הלא נסע יתרם בם. כמו (ישעיה טו) יתרה עשה וגו' גאותם וחכמתם תתבלע בגופן והנה נוסעת ונסחת כמו (שם לג) בל יסע יתידותיו : (רש"י)

 מצודת דוד  הלא נסע וגו'. יתרון החכמה אשר ניתן בהם יותר משאר בע''ח הלא נסע והלך מהם כי המקריים המתהוים מזולתם ומעצמם המה יסבבו להשליך החכמה מנגד ולזה ימותו ולא ימצאו חכמה ר''ל יהיה לבם צפון מחכמה עד כי ימותו ובהיות כן איה א''כ שלימות האדם לחשוב אשר יצדק מאלוה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יתרם. ענין רבוי ותוספת : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הלא נסע יתרם בם. רוצה לומר שכבר נסע ממקומו יתרונם אשר בם על שאר הב''ח והוא השכל והלך הוא לו כי הוא בתחלת ענינו חסר ומי שלא ישלימהו לא ימצא לו יתרון על שאר הב''ח בעת המות כמו שנאמר אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו : (רלב"ג)

איוב פרק-ה

{א}  קְרָא נָא הֲיֵשׁ עוֹנֶךָּ וְאֶל מִי מִקְּדֹשִׁים תִּפְנֶה:

 רש"י  קרא נא. ע''כ דבר הנבואה מכאן ואילך חוזר לתוכחתו צעק הרבה מי יענך : ואל מי מקדושים. הגוזרים זאת עליך : תפנה. להלחם אתו : (רש"י)

 מצודת דוד  קרא נא. כהתימו לספר דברי המלאך אמר לאיוב פן תאמר איזה דרך הלך הרוח לדבר בך ומדוע לא דבר בי לזה אמר דע לך כי נבאשת בעיני ה' על כי בעטת ביסורים ובחון הדבר וקרא אתה אל השמים ותראה האם יש מי אשר יענה לך ואל מי ממלאכי מרום תפנה להמליץ טוב בעבורך הלא נבאשת בעיני כולם ולזה לא ידברו בך מעתה : (מצודת דוד)


{ב}  כִּי לֶאֱוִיל יַהֲרָג כָּעַשׂ וּפֹתֶה תָּמִית קִנְאָה:

 רש"י  כי לאויל וגו'. לאויל כמותך יהרג כעסו שאלו היית שותק שמ' תשוב מדת הרחמים עליך : קנאה. היא כעס וחימה כמו (דברים לב) הם קנאוני : (רש"י)

 מצודת דוד  כי לאויל. לשוטה כמותך יהרוג הכעס אשר יכעוס בבוא הרעה כי בעבור זה לא ימצא מלמד זכות ומשיב דבר : ופותה. הנפתה בלבו אחר תאוות הצלחות המדומות תמית הקנאה אשר יתקנא בהצלחות הרשעים ומרבה להתרעם על ה' כי מאבד עולמו באין מליץ יושר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כעש. כמו כעס בסמ''ך : ופותה. מל' פתוי : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לאויל. הוא האיש אשר יכוין פעולותיו תכלית מה ולא יבא אל הגעת התכלית ההוא בסבות הראויות והוא מבואר שלא יגיע התכלית לכמו האיש הזה אלא במקרה ולזה יהיה כועס תמיד כאמרו אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו : ופותה. הוא האיש הרב התאוה אשר יפותה לבו לכל ההצלחות המדומות וישאר תמיד עם הקנאה והמכאוב ההוא וצרף הפותה לאויל כי מדרך הפותה שיהיה אויל כאמרו נחלו פתאים אולת והסבה בזה כי לחוזק תשוקתו בענינים ישתדל במהירות להשיגם ויהיה זה סבה שלא יתנהג בזה בסבות הראויות : (רלב"ג)


{ג}  אֲנִי רָאִיתִי אֱוִיל מַשְׁרִישׁ וָאֶקּוֹב נָוֵהוּ פִתְאֹם:

 מצודת דוד  אני ראיתי. אבל אני כאשר ראיתי את האויל משלח שרשיו להתפשט בארץ בחוזק רב הנה לא קנאתי בהצלחתו אבל פתאום טרם יבוא במחשבתי הרהור קנאה הייתי שופט ברעיוני לגזור אומר שסוף הדבר אשר יהיה נוהו מקולל : (מצודת דוד)


{ד}  יִרְחֲקוּ בָנָיו מִיֶּשַׁע וְיִדַּכְּאוּ בַשַּׁעַר וְאֵין מַצִּיל:

 רש"י  ירחקו בניו. זו היא קללה שקיללתיו : וידכאו. בדגש הוא ידוכאו ואם הוא נקוד רפי משמש ידכאו אחרים : (רש"י)

 מצודת דוד  ירחקו. כי בניו יהיו מרוחקים מתשועת אדם כי בעוון אביהם לא ימצאו מרחמים : וידכאו בשער. במקום פרסום בשער העיר יהיו מדוכאים מבני אדם ואין מי יציל : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בניו. הם הנמשכים אחריו להתנהג במנהגו וכמו זה אמר הכתוב ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו, והרצון בזה האנשים הנמשכים אחריו כמו שביאר אונקלוס : (רלב"ג)


{ה}  אֲשֶׁר קְצִירוֹ רָעֵב יֹאכֵל וְאֶל מִצִּנִּים יִקָּחֵהוּ וְשָׁאַף צַמִּים חֵילָם:

 רש"י  אשר קצירו. של רשע : רעב יאכל. כי ימות רשע יבואו הרעבים שקיצץ בחייו וישתלמו גזילותיו מנכסיו : ואל מצנים יקחהו. כמו ויקחו אליך (שמות כה) כלומר לצורך העני הנושע מצינים וכלי זיין של רשע זה יקחהו השופט הממונה לכך : ושאף. ובלע איש איש מן הצמים שגזל בחייו : חילם. ממונם שגזל זה בחייו : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר קצירו. נכון בידו אשר קציר שדהו יאכל כל מי אשר ירעב ויתאוה לו : ואל מצנים יקחהו. יקחו את הקציר מבין הקוצים ולא ימהרו לקחת כמות שהם עם הקוצים כגונב דבר אשר יתפחד מן הרואים כ''א יברר האוכל לקחת לעין כל ולא ימצא מי ימחה בידו, או להיפך שיקחו הקציר עם הקוצרים ולא ישאירו כלום ולא כדרך המתפחד שחוטף היפה וממהר ללכת לדרכו : ושאף צמים. כ''א מן הצמאים אשר האויל הזה הצמיאו בקחת ממנו עשרו הנה בסוף תגבר ידו וכ''א יחזור ויבלע את עושר עצמו מה שגזל זה וכל אחד יקח את שלו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואל. הוא כמו ואת וכן וירדפו אל מדין (שופטים ז) וענינו מן כמו כצאתי את העיר (שמות ט) : מצנים. המ''ם נוספת וענינו קוצים וכן צנים פחים (משלי כב) : ושאף. ענין בליעה והמשכה אל הפה כמו שאפה רוח (ירמיה ב) : צמים. כמו צמאים : חילם. עשרם : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אשר קצירו רעב יאכל. שב אל האויל וירצה בזה שכבר יגיע מרוע הצלחתו שהאיש הקש' יום והוא הרעב יאכל קצירו של האויל : אמרו ואל מצינים יקחהו ושאף צמים חילם. שב אל בני האויל אשר זכר או אל כלל האוילים וירצה בצנים צנינים וקוצים והרצון בשאיפה הצפוי והתקוה על דרך אומרו כעבד ישאף צל והרצון בצלמים האיש הפרוץ וקראו צמים לפי שמנהג הפריצים שיהיו מגדלי צמה ר''ל שער ואמר שלאיש קשה המזל אשר יקח קצירו מבין הקוצים והצנינים לרוע הצלחתו ויצפה עם זה שמה שלקח מן הקציר יבא איש פריץ ויחזק עליו ויגזלהו ממנו יהיה חילם וזה תכלית רוע ההצלחה ר''ל שהאנשים היותר רעי ההצלחה שימצאו ימצאו מצליחים על אלו האוילים ויהיה להם חילם ונכסיהם ואפשר שכל הפסוק יהיה שב לדבר אחד ויחסר מלת אל והרצון בו אל אשר קצירו יאכל איש רעב ונקשה ואל אשר יקח קצירו מן הקוצים ויצפ' עם זה שמה שלקחהו מן הקוצים יגזלהו ממנו איש פריץ יהיה חיל בני האויל אשר זכר : (רלב"ג)


{ו}  כִּי לֹא יֵצֵא מֵעָפָר אָוֶן וּמֵאֲדָמָה לֹא יִצְמַח עָמָל:

 רש"י  כי לא יצא מעפר. מכה הבאה על האדם לא לחנם הוא ולא מן העפר תצמח לו : און הוא לשון שבר : (רש"י)

 מצודת דוד  כי לא יצא וגו'. ר''ל הלא עינינו רואות אשר נתהוה בעולם עמל ואון והנה אינם צומחים ויוצאים מן האדמה לבוא מאליהם במקרה כ''א באים לשלם גמול המפעל ולזה כאשר ראיתי האויל המשריש שפטתי שהוא הראוי להיות מן המקבלים העמל ואון כי לו נאה כי לו יאה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  און. ענין שבר : (מצודת ציון)


{ז}  כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף:

 רש"י  כי אדם לעמל יולד. כי אי אפשר שלא יחטא ויקבל עמל בחטאו לקבל פורענותו ואינו כבני רשף שהם מלאכי' ורוחות שהם יגביהו עוף ואינם מן התחתוני' (יגביהו לעוף ולהיות מן התחתונים סא''א) לשלוט בם שטן ויצה''ר : רשף. כמו רשפי קשת (תהלים עו) כשהחץ מעופפת נקרא רשפי ל' עוף (סא''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  כי אדם. הלא האדם נברא להיות עמל על טרפו לא לקחת מזולתו דבר אשר לא עמל בו : ובני רשף. וכאשר ניצוצי רשפי אש הוחק טבעם להגביה עצמם לעוף למעלה כן משפט האדם לעמול על טרפו וזה האויל לא כן עשה לזה יקבל גמולו משלם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רשף. גחלת אש כמו רשפיה רשפי אש (ש''ה ח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בני רשף. הם כידודי אש : (רלב"ג)


{ח}  אוּלָם אֲנִי אֶדְרֹשׁ אֶל אֵל וְאֶל אֱלֹהִים אָשִׂים דִּבְרָתִי:

 רש"י  אולם אני אדרוש. אם היו באים עלי יסורים הללו הייתי דורש אל הקב''ה בתפילה ובתחינה ואלו הייתי שם דברתי בבקשה : (רש"י)

 מצודת דוד  אולם. באמת אם הייתי אני מדוכא ביסורין לא הייתי מתרעם כמותך אבל דורש הייתי אל ה' להתחנן לפניו : ואל וגו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)


{ט}  עֹשֶׂה גְדֹלוֹת וְאֵין חֵקֶר נִפְלָאוֹת עַד אֵין מִסְפָּר:

 מצודת דוד  עושה גדולות. כי הוא עושה גדולות וא''א לחקור אותם ולדעתם וכאומר לזה הייתי דורש לה' כי בידו להושיע וימשול במערכת השמים ולכל אשר יחפוץ יטה עם כי נראה כאשר תשפוט המערכת כן הוא ע''פ הרוב מ''מ הכל בידו ועם כי לא נדע פתרון הדבר הוא בעבור כי קצרה דעת האדם וכאשר אין חקר לכל הגדולות שעושה המקום ב''ה : עד אין מספר. לגודל רבוים : (מצודת דוד)


{י}  הַנֹּתֵן מָטָר עַל פְּנֵי אָרֶץ וְשֹׁלֵחַ מַיִם עַל פְּנֵי חוּצוֹת:

 רש"י  הנותן מטר על פני ארץ. ארץ ישראל : ושולח מים על פני חוצות. ע''י שליח לשאר ארצות : (רש"י)

 מצודת דוד  הנותן מטר. עם כי רבות פעמים לא יורה הטבע על המטר עכ''ז יתן הוא זולת הטבע בהשגחה פרטיות : ושולח וגו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)


{יא}  לָשׂוּם שְׁפָלִים לְמָרוֹם וְקֹדְרִים שָׂגְבוּ יֶשַׁע:

 רש"י  לשום שפלים למרום. הוא נותן את המטר והוא מפר מחשבות ערומים שמדמין להפקיע שערים ולקנות שדות העניים במעט תבואה : (קודרים. שקומטים פנים ברעב) : (רש"י)

 מצודת דוד  לשום. בכדי להשים למרום בגבהי המעלה את השפלים חסירי הלחם כי בהיות המטר האדמה תתן יבולה ורווח להם ונראה גם בזה גודל ההשגחה : וקודרים. הנשחרים מעקת הרעבון נתחזקו בישע אלהים וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וקודרים. ענין שחרות כמו שמש וירח קדרו (יואל ב) : שגבו ישע. כמו שגבו בישע : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וקודרים. הם האנשים הקשי יום וקראם קודרים כי לרב אבלם ידמה להם שיחשך האור שהוא אצלם ולזה אמר הנביא על רוב הצרות ונבט לארץ והנה חשך צר ואור חשך בעריפיה ואמר דוד כאבל אם קודר שחותי : (רלב"ג)


{יב}  מֵפֵר מַחְשְׁבוֹת עֲרוּמִים וְלֹא תַעֲשֶׂינָה יְדֵיהֶם תּוּשִׁיָּה:

 רש"י  ולא תעשינה ידיהם תושיה. אותה עצה שדימו לעשות : (רש"י)

 מצודת דוד  מפר. בהשגחתו מפר מחשבות חכמים המתחכמים בערמות ותחבולות : תושיה. כל מה אשר יש עם מחשבותיהם לעשות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תושיה. מל' יש : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תושיה. הוא שם לכל נימוס וסדור ולזה נקרא התורה תושיה כי היא הנימוס והסדור הנאות ויקרא תושיה המנהג שראוי לאדם במה שהוא אדם שיתנהג בו והוא אמרו ותושיה נדחה מעני כי לא נתנה תורה בעת שהיה איוב ולא היה מאמין בתורה עד שיתפאר שלא נדחה ממנו החורה אבל התפאר שלא נדחה ממנו הנימוס והסדור אשר ראוי לאדם במה שהוא אדם להתנהג בו בדרך שישלים נפשו ואפשר שכבר היה נימוס מה לאומר אשר היה איוב ממנה והתפאר שכבר התנהג באותו נימוס בשלימות ויקרא תושיה מה שהוגבל וסודר במחשבה והשתדלות לעשות מהפעולות עד שיגיעו אל התכלית אשר כוונו עליו והמשל אם חשב גנב מה לעשות גנבה מה, וסדר הפעולה ההיא בלבו ואיך יתנהג בה עד שישלים לו עשיית הגנבה הנה זה הסדור אשר סדר בלבו ושמהו כמו חוק לו יקרא תושיה ובזה האופן אמר ולא תעשינה ידיהם תושיה ר''ל שלא יעשו מה שסידרו והגבילו במחשבתם לעשות מהפעולות : (רלב"ג)


{יג}  לֹכֵד חֲכָמִים בְּעָרְמָם וַעֲצַת נִפְתָּלִים נִמְהָרָה:

 רש"י  נמהרה. כל העצה העשויה במהירות היא סכלות : (רש"י)

 מצודת דוד  בערמם. בדבר הערמה אשר חשבו לעשות לזולת בזה עצמה לוכד אותם ויפול בשחת יפעל : ועצת נפתלים. עצת העקשים נעשים במהרה כי תשוב על עצמם והוא ענין מליצה לומר הואיל והוא ייעצה ואליו תשוב א''כ נעשית במהירות רב כי האדם קרוב אל עצמו ואין לעצה מרחוק ללכת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נפתלים. עקשים כמו אין בהם נפתל (משלי ח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  נפתלים. הם העקשי' אשר יעמיקו לבקש עקלתונות עד שיגיעו למבוקשם ואמר שעם עומק העצה באלו האנשים יסבב השם שתהיה עצתם נבערת ונמהר' ותהיה נמהרה מענין נמהרי לב והם הפתיים : (רלב"ג)


{יד}  יוֹמָם יְפַגְּשׁוּ חֹשֶׁךְ וְכַלַּיְלָה יְמַשְׁשׁוּ בַצָּהֳרָיִם:

 רש"י  יומם יפגשו חושך. שאין עצתם מתקיימת ונעשית ואור חכמתם נהפך לחושך : (רש"י)

 מצודת דוד  יומם. באור היום יפגשו את החשך ר''ל בדבר ברור הנראה לעין כל תסכל עצתם ויתעו בה : וכלילה. כמו ההולך בחשכת הלילה אשר דרכו למשש ביד לבל יוכשל בדבר מה כן ימששו בעת הצהרים ור''ל אף בדבר המובן בתחילת המחשבה יהיה טח עיניהם מראות מהשכל לבותם וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יומם. ביומם : יפגשו. יפגעו : ימששו. ענין החיפוש בידים להשמר ממכשול כמו כאשר ימשש העור (דברים כח) : (מצודת ציון)


{טו}  וַיֹּשַׁע מֵחֶרֶב מִפִּיהֶם וּמִיַּד חָזָק אֶבְיוֹן:

 רש"י  ויושע. את הנכשלים : מחרב. ומאיזה חרב מפיהם שהיו סבורים לבולעם ומתאוים להשמידם : ומיד חזק. יושיע אביון : (רש"י)

 מצודת דוד  ויושע. ובסכול דעתם יושיע ה' את מי אשר היה עצתם עליו ויהיה נושע מחרב והוא מפיהם של הרשעים ההם אשר חשבו לבלעם חיים כי ישגו ולא ידעו מה יעשו להשיג תוחלתם : ומיד חזק. בזה יושיע האביון מיד החזק ממנו וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויושע מחרב. חסר הפעול ושב אל השפלים והקודרים שזכר ראשונה או יהיה שב אל האביון שזכר בסוף הפסוק והוא יותר נכון וכוונת הפסוק שהשם הושיע האביון מחרב ומיד חזק : מפיהם. של הרשעים וממאמרם ר''ל שישים פיהם ומאמרם כלי להושיע בו האביון אשר כוונו להרע לו והמשל שהם יאמרו שירדפו אחרי פלוני להרגו וישמע הדבר איש מה ויגיד עצתם לאיש ההוא וישמר מלכת בדרך ההוא וינצל או שיהיה במאמרם מסבול העצה מה שינצל בו האביון ואפשר שנאמר שהרצון בזה שהשם יושיע אביון מחרב ומפיהם ומיד חזק בזה האופן מההשגחה ואולם יושיעם מפיהם על דרך משל שלא יהיו טרף לשיניהם בשישבר שיניהם כמו שנאמר ושיני כפירים נתעו וגם כן הנה ישמרו שלא יהיו טרף לשיניהם במה שיסבב השם יתברך לאלו האנשים הרעים מסבול העצה : (רלב"ג)


{טז}  וַתְּהִי לַדַּל תִּקְוָה וְעֹלָתָה קָפְצָה פִּיהָ:

 רש"י  ועולתה. העלילה והרשעה כמו (תהלים סד) יחפשו עולות, עלילות : קפצה. סגרה כמו לא תקפוץ : (רש"י)

 מצודת דוד  ותהי. סכול דעת הרשע תהיה למלאות תקות הדל אשר ייחל עליה : ועולתה. והנה העולה סתמה פיה ולא תוכל להרע לו ונראה א''כ מכ''ז גודל ההשגחה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קפצה. ענין סתימה וכן וכל עולה קפצה פיה (תהלים קז) : (מצודת ציון)


{יז}  הִנֵּה אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יוֹכִחֶנּוּ אֱלוֹהַּ וּמוּסַר שַׁדַּי אַל תִּמְאָס:

 רש"י  הנה אשרי אנוש וגו'. ביסורין וכשם שהוא (מרפא) מכאובי' של אלו כך אני אדרו' אליו על יסורין אלו שיבואוני והיה לך לקבלם ולא למאסם : (רש"י)

 מצודת דוד  הנה. הואיל והכל בא בהשגחה הנה אשרי להאדם אשר יוכיחנו אלוה במשפט יסורין כי בזה ימורק העון להטיב אחריתו וגם אתה אל תמאס מוסר שדי : (מצודת דוד)


{יח}  כִּי הוּא יַכְאִיב וְיֶחְבָּשׁ יִמְחַץ (וידו) וְיָדָיו תִּרְפֶּינָה:

 מצודת דוד  כי הוא יכאיב. ביסורין הוא מכאיב ובהם עצמן עושה תחבושת ורפואה כי בהם ממורק העון ותלך לה : וידיו. הידים אשר ימחץ בהם הם עצמם מרפאים בזה את המחץ מחלי העון וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויחבש. מל' תחבושת ורפואה כמו לחבוש לנשברי לב (ישעיה סא) : ימחץ. ענין הכאה כמו מחץ ראש (תהלים קי) : (מצודת ציון)


{יט}  בְּשֵׁשׁ צָרוֹת יַצִּילֶךָּ וּבְשֶׁבַע לֹא יִגַּע בְּךָ רָע:

 רש"י  בשש צרות. כשיבאו לעולם יצילך על ידי יסורין שנתייסרת בהם וגם בשביעית כשתבא לא יגע בך ועכשיו הוא מונ' אותן : (רש"י)

 מצודת דוד  בשש צרות. הנה דע לך אשר בעבור היסורין הבאים עליך נתמרק העון ועוד לא יוסיפו הצרות לגעת בך כי יצילך ה' בעת יבוא בעולם אחת מששת הצרות האמורות למטה : ובשבע. ובדבר השביעית אשר לא תחשב לצרה כמוהם מ''מ לא יגע בך הרע שבו : (מצודת דוד)


{כ}  בְּרָעָב פָּדְךָ מִמָּוֶת וּבְמִלְחָמָה מִידֵי חָרֶב:

 מצודת דוד  ברעב. בעת בוא רעב בעולם יפדך ה' שלא תמות מחסרון האוכל ובמלחמה יפדך מיד חרב האויב : (מצודת דוד)


{כא}  בְּשׁוֹט לָשׁוֹן תֵּחָבֵא וְלֹא תִירָא מִשֹּׁד כִּי יָבוֹא:

 רש"י  בשוט לשון. של שטן תחבא אותך אלו הן השבע צרות רעב וחרב לשון ושוד וגו' וחית הארץ הם ליסטי' : (רש"י)

 מצודת דוד  בשוט לשון. בעת יתרבה לשון הרע בעולם ותשוטט הלשון לדבר רכיל אתה תהיה נחבא ונסתר ממנה כי לא תדבר עליך ולא תירא א''כ מהשוד והאבדון הבאה ע''י לה''ר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בשוט. ענין ההליכה אנה ואנה כמו משוט בארץ (לעיל א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בשוט לשון תחבא. ר''ל כאשר תשוטט לשון הרע בארץ אשר היא סבת מריבות חזקות ורעות שם תחבא ר''ל שלא תזכר : (רלב"ג)


{כב}  לְשֹׁד וּלְכָפָן תִּשְׂחָק וּמֵחַיַּת הָאָרֶץ אַל תִּירָא:

 מצודת דוד  לשוד. לעת בוא שודד לגזול הון או בעת בוא כפן ר''ל עת יאצרו התבואות לייקר השער הנה תשחק ותלעג באלה כי לא יגעו בך לרעה : ומחית הארץ. בעת יהיה משלחת החיות לא תירא מהם הרי הם ששה צרות במספר רעב ומלחמה ולה''ר שודדים כפן חית הארץ : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ולכפן. ענין אסיפה וכן כפנה שרשיה (יחזקאל יז) ובדרז''ל יש כנופיא (שבת ס) ועם הוא הפוך : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כפן. הוא כשהתבואה ביד שומרי האוצרות ואז תהיה ביוקר לא בסבת חסרון התבואה ואולם הרעב הוא חסרון תבואה : (רלב"ג)


{כג}  כִּי עִם אַבְנֵי הַשָּׂדֶה בְרִיתֶךָ וְחַיַּת הַשָּׂדֶה הָשְׁלְמָה לָךְ:

 רש"י  אבני השדה. מין אדם הן : וחית השדה. הוא. שנקרא גרוש''ה בלע''ז וזו היא חית השדה ממש ובלשון משנה תורת כהנים נקראים אדני השדה : השלמה לך. יהיה לה שלום עמך : (רש"י)

 מצודת דוד  כי עם אבני השדה. אשר עם אבני מכשול המושלכים ע''פ השדה יהיה כאלו כרת ברית עמהם לבל תגוף באבן רגלך והיא השביעית אשר לא תחשב לצרה כששת הראשונים : וחית השדה. הוא ענין מליצה לומר כאלו חית השדה היו השלוחים בדבר לתווך השלום בינך ובין אבני השדה וכאלו הם השלימו לך את האבנים ההם : (מצודת דוד)


{כד}  וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ וּפָקַדְתָּ נָוְךָ וְלֹא תֶחֱטָא:

 רש"י  וידעת כי שלום אהלך. ואז בכל מקום תהיה בטוח, כי שלום אהלך : ופקדת נוך ולא תחטא. כמו אל השערה ולא יחטיא (שופטים כ) וזו היא השביעית שמנינו למעלה : (רש"י)

 מצודת דוד  וידעת. בכל מקום שתהיה תהא יודע ומובטח אשר השלום באהלך : ופקדת. תזכור ותשגיח במדורך כי לך תהיה ולא תהיה נחסר ממך להמסר ביד אחר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ופקדת. ענין זכרון והשגחה כמו פקד פקדתי (שמות ג) : נוך. מל' נוה ומדור : תחטא. ענינו חסרון כמו קולע וגו' ולא יחטיא (שופטים כ) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ופקדת נוך ולא תחטא. ר''ל בני נוך והם בני ביתו וכאילו אמר שכבר חטא מפני שלא השגיח בבניו באופן הראוי לשומרם מחטא : (רלב"ג)


{כה}  וְיָדַעְתָּ כִּי רַב זַרְעֶךָ וְצֶאֱצָאֶיךָ כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ:

 מצודת דוד  וידעת. תהיה יודע ובטוח אשר הרבה יהיה זרעך : וצאצאיך וגו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)


{כו}  תָּבוֹא בְכֶלַח אֱלֵי קָבֶר כַּעֲלוֹת גָּדִישׁ בְּעִתּוֹ:

 רש"י  תבא בכלח אלי קבר. שתנצל מן הדבר, ובכלח אין סמך במקרא להבין מליצתו ולפי ענין המליצה יפתר וילמד מעניינו שהוא ל' גמר בישול התבואה כשבישלה כל צורכה ורז''ל פירשו בכלח בגימטריא ששים שנה : כעלות גדיש. כאשר נסתלק הגדיש מן הקרקע בעתו : (רש"י)

 מצודת דוד  תבוא בכלח. בעת הזקנה תבוא אל הקבר כמו שמסלקין את הגדיש מן השדה בעת שנתייבש כל צרכו כן תסולק מן העולם בעת ימלאו ימיך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בכלח. עת זקנה וכן עלימו אבד כלח (לקמן ל) : אלי קבר. אל קבר : כעלות. ענין סלוק כמו אל תעלני בחצי ימי (תהלים קב) : גדיש. כרי מן עמרי תבואה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כעלות גדיש. מעניין כריתה וכמוהו אל תעלני בחצי ימי : ביאור דברי המענה השיב אליפז ואמר ידענו שאם נשא משל ודבר אליך להשיב על דבריך יכבד עליך אלא שעם כל זה לא אוכל להמנע מלהשיב על דבריך כי מי יוכל לעצור במלין על דבריך אלה או יהיה הרצון בזה האם כאשר נסה השם להגיע אליך דבר מן הרעות תלאה ומי יוכל לעצור במלין מלהוכיחך על תכונתך זאת, הנה במה שקדם היות מיסר רבים כאשר שמעת מהם דברים כאלה והידים אשר היו רפות באמונת השם היית מחזק והאיש הכושל היו מקימים מיליך והברכים הכורעות היית מאמץ והיית אומר לו שמה שהגיענו מהרע הוא על צד העונש למרי קדם ר''ל שכל מי שהיה נבוך באמונת השם יתברך בעבור מה שהגיעהו מהעונש היית מחזק אותו עד שיאמינו כולם כי על כל מעשה גמול ומשפט להיות בזה תקון המדינ' ותקון הצלחת האדם וזה שההמון אם לא ייראו מהעונש לא ימנעו מעשיית הרעות כאשר יביאם טבעם להשתוקק אליהם, והנה עתה כאשר תבוא אליך הרעה נלאית לסבלה וכאשר נגע עדיך היית נבהל הנה זה ממה שיוכיח שיראתך השם לא היה אלא לבטחונך שישמור לך קנייניך ותקותך בשישמור לך אלו הקניינים היתה סבת תמימות דרכיך לא טוב האמונה כי לפי מה שאני רואה מדבריך עתה אינך מאמין שיהיה בכאן גמול ועונש, והחל אליפז לסתור דבריו מהמוחש ואמר זכור נא מי הוא נקי ואבד ואיפה תמצא שנכחדו ישרים כמו שראיתי זה מהאנשים המשתדלים בכל עוז בעשיית העול והחמס שיאבדו ויכלו מרוח אף השם ואולם הנקיים והישרים ואם היה שיגיעום קצת רעות אינם מכלות ומאבדות אותם לגמרי כמו העניין ברעות הרשעים וזה לאות שאלו הרעות אינם נופלות במקרה כמו שאתה מניח ר''ל שאם היה הענין כן לא היה בזה הבדל בין הישרים והרשעים ואולם היות רעות הישרים יותר חלשות למיעוט עונותיהם לא שיהיו להם רעות בזולת מרי כמו שהיה מניח איוב הנה האנשים הרשעים אשר תשוקתם לטרוף טרף כמו החיות הרעות נמצאו שנתעו שיניהם עד שיבצר מהם אשר יזמו לעשות ותראה אותם אובדים מבלי מציאתם הטרף ובניהם יתפרדו אנה ואנה ישוטטו לבקש די טרפם וזה דבר נמצא בלי ספק בחוש כי הרבה מה שתמצא מהאנשים הרשעים אשר כל השתדלותם להזיק לאחרים שברוב העתים לא ימצאו ותמנע מחשבתם הרעה וזה ממה שיורה שהשגחת הש''י הוא באישי האדם, ואמר אליפז הנה באמת אופן השגחתו יגונב ויעלם ממני אלא שכבר לקחה אזני שמץ מנהו מעט מזאת ההשגה אשר תעמידנו על היות השגחתו בשפלים, וזה שבסעיפים מחזיונות לילה בנפול תרדמה על אנשים קראני פחד ורעדה ורוב עצמי הפחיד מהמראה אשר אראה בחלו' מהדברים העתידים לבא עלי אשר סבת הודעתם הוא השם יתברך וזה שמה שהגיד לי המראה ההיא הוא ענין רוחני, יעבור על פני תסמר שערת בשרי מדי בואו מרוב החרדה כי כבר ייוחדו החלומות הצודקים משאר החלומות שכבר יקרה מהם החרדה והתפעמות הרוח כמו שנזכר בספר החוש והמוחש ויעיד על זה מה שנזכר מחלום פרעה וחלום נבוכד נאצר והנה יורה על היותו רוחני שהוא יעמוד לפני ולא אכיר מראהו אך תמונה לנגד עיני אשר יראה אותה לי הכח הדמיוני ואשמע דבריו הנפלאים כאילו הם מורכבים מהקל והדממה וזה שהשכל יקבלם רוחניים בזולת קול והמדמה מראה אותם כאילו הם דברים קוליים באותיות וקול, ואחר כן החל אליפז בטענ' שלישית ואמר איך אפשר שתאמין שיהיה השם ית' פועל המין האנושי וממציאו ומנהיגו והוא בלתי משגיח בו עד שכבר ימצא צדיק ורע לו רשע וטוב לו, האם אפשר באדם שיהיה צדיק יותר מהשם ית' האם יהיה האדם טהור יותר מפועלו הלא כמו אלו העניינים יהיו מיוחסים אל העול באדם ר''ל אם ינהיג מדינה אחת ולא ינהיגנה ביושר ואיך אפשר שיצוייר בשם ית' עם היותו בתכלית השלימות מה שהוא חסרון ועול בחוק האדם, הן בעבדיו לא יאמין והם השכלים הנפרדים לא יתן אמתות וקיום בעצמותם אבל מה שלהם מן האמתות והקיום הוא מזולתם והוא השם ית', ולא ישים במלאכיו אורה מעצמותם וזה כי אין האור להם והוא ההשגה במה שהם משיגי' מצד עצמותם אבל מצד מה ששפע למציאותם מהסיבה הראשונה והוא השם יתברך ולזה הוא מבואר שאלו הנמצאים ואם הם שלימים מאד ביחס אל האדם הנה הם חסרים מאד ביחס אל השם יתברך כי אין יחס בין מי שמציאותו וקיומו והשגתו מעצמותו ובין מי שהוא לו מציאותו וקיומו והשגתו מזולתו, ואם באלו עם פשיטותם ושלמותם ונצחיותם ימצא חסרון אצל השם יתברך הנה אין ספק שהאדם חסר מאד ביחס אל השם יתברך כי הוא שוכן בבתי חומר ר''ל בזה העולם השפל ובעפר יסודו ר''ל שקיום צורתו הוא בחומר שלה כי הוא נושא לצורתו ולפי שצורתו היא היולאנית ואל זה גם כן איפשר שיכוין במה שאמר שוכני בתי חומר ר''ל שצורותיהם היולאניות עם החסרון הנמצא להם בעצמותם יחוייב עוד בהם שיהיו נפסדים ואין זה ההפסד ג''כ מוגבל בהם שם עד שיהיו בטוחים ממנו עת מה אבל ידכאום מקרים ויפסידום קודם שישיגם הכלוי וההפסד הטבעי מבקר לערב ישיגם המות במעט סבה מבלי משים לב לפנות אל השלימות האנושי יאבדו אבידה מוחלט' ולא יהיה להם השארות כלל, הלא האדם ואם לו קצת שלמות והוא ההכנה השכלי' אשר לו בה יתרון והשארות הנה יקרה לו ברוב שיסור יתרונו אשר בו וימו' ולא בחכמה לפי שבהגעת השלמות לו מהקושי העצום לקושיות בעצמו ולרבוי המונעי', אם חשבת להיות במדרגה השכלית והמלאכים להיותך בעל שכל ראה מה מאד רחקה מדרגתך מהם עד שאם תקרא אליהם לא תמצא מי שיענך, ואל מי מקדושים תפנה שיענך הלא היותר שפל מהם לא יענך לרוחק מדרגתך ממנו ואם הענין כן ביותר שפל מהם ראה מה מאד רחקה מדרגתך ממדרגת השם יתברך ובהיות הענין כן הוא מבואר שלא יתכן שיוחס לשם יתברך שם שלמותו מה שהוא חסרון בחק האדם אשר הוא בתכליח מהחסרון ביחס אל השם יתברך, והוסיף אליפז להתיר ספק מה בענין הרעות אשר נראה באדם בזולת מרי קדם ואמר שהם אינם רעות יהיה ראוי שידאג האדם עליהם ויחסם אל האולת והפתיות ועל זה אמר הנה לאויל יהרג כעס כי הוא ידאג תמיד כאשר לא יבואו מבוקשיו אשר הוא סבת העדר בואם לפי שלא דרך בהגעתם בסבות הראויות והוא מבואר שכמו זה האיש כועס תמיד כאשר לא יבואו מבוקשיו אשר כיוון אליהם ויחשוב שכבר ענשו השם יתברך אלא שהוא מבואר שכמו זה לא יקרא רע כמו שלא יקרא רע אם לא תצא ספינה מהחפירה בקרקע כי לא תעשה הספינה בכמו זה הפעל והאיש הפותה אשר יפותה לבו לכל ההצלחות המדומות תמיתהו קנאתו כי עיניו לא תשבע וישאר תמיד עם הקנאה והמכאוב ההוא מצורף לזה שהוא ישתדל לרוב קנאתו להגיע אל מבוקשיו במהירות וידרוך מפני זה בהגעתה בסבות בלתי נאותות, כמו הענין באויל אם יקרה באויל שיהי' משריש ומצליח בקצת העניינים הנה כאשר ראיתי זה בא אידו פתאום וקללתי נוהו למיעוט השארוח קניינו אשר כיון אליהם כי לא יגיע לכמו האיש הזה שום תכלית אם לא במקרה ומה שהו' במקר' הוא מעט כמו שהתבאר במקומו, הנה בניו הנמשכים אחריו ירחקו מישע וידכאו בשער לעיני כל העם ואין מציל לפי שכמו זה האיש לא ישתדל ג''כ בקנין האוהבים כמו שלא ישתדל בשאר הסבו' המביאו' מה שמשתוקק אליו אלא כבר יגיע מהרוע לאויל ולבניו האוחזי' דרכו עד שיהי' חילם לאיש קשה המזל שיאנוס אותו האיש הרעב ויאכל קצירו ולאש' יקח קצירו מבין הקוצי' לרוע הצלחתו ויקוה האיש הפריץ ללקחו ממנו וזה תכלי' הרוע ר''ל שיהיו השפלים שבאנשי' גוברי' עליהם, הנה לא יצא מעפר און ועמל ר''ל שאין הארץ סבת רוע הסדור הנופל בטובות אישי האדם ורעתם אשר הוא און ועמל כמו שהי' חושב איוב וזה שכוונתו היה כי למרחק אלו העניינים אשר בארץ במדרגה מהשם יתב' הוא מחוייב שיהי' בלחי משגיח בהם כאמרו מה אנוש כי תגדלנו וגו' האף על זה פקח' עיניך וגו', אבל הרעו' הנופלו' בכאן בזול' מרי קדם אין ראוי בהם שיקראו רעות לפי שהם מיוחסו' אל סכלות המקבל כמו שזכ' באויל ופותה וזה שהאדם יולד לעמל ולהשתדל בקניני' אשר יצטרכו אליו כי לא נתנו לו שלמיותיו בפועל אבל נתנו לו הכלים אשר אפשר שבהם יגיע אל מה שיצטרך אליו וכמו שכידודי האש יולדו להתנועע תכף התהוות' ולהגבי' עוף מה שהתמידו נמצאי' עד שיסור החלק האשי מהם ויפול האפר, ובהיות העניין כן רצוני שהאדם יולד לעמל בשלמיותיו אשר ירצ' הגעחם אליו הנה אם לא ירדוף בהגעתם בסבות הראויות אין זה עונש אם לא יגיעו וזה מבואר בנפשו, ולהיו' העניין כן הנה החליט אליפז המאמ' שהרעות הבאות על איוב היו על צד המוס' והתוכח' למרי קדם ולזה אמר אליו אם הייתי במקומך הייתי דורש אל אל ומתפלל אליו שירחם עלי כי הוא משגיח בזה העולם השפל השגחה נפלאה ויור' על זה הגדולות והנפלאות אשר הוא עושה ומכללם נתינת המטר בסדר וביושר אשר בו חיי כל צומח וזה שהמטר על הרוב יהי' במקומות הנגלים מהארץ מאדים יביאו' אליהם רוחות ממקומות אחרי' זולתם ומה שזה דרכו הוא מיוחס אל הקרי וההזדמן ומה שיוחס אל הקרי וההזדמן הוא ראוי שיהי' מעט ואנחנו נרא' המטר תמיד בדרך שישלמו בו הצמחים הנ' זאת ראיה חזקה שבכאן משגיח בענין נתינת המטר זולת הטבע ולזה תמצא בכל הנביאים והחכמים כשהם יספרו נפלאות השם שהם יספרו תחלה נתינת המטר ועוד יראה בכאן מה שיתחזק שהשם יתברך משגיח באישי האדם וזה שהרשעים אשר ישתדלו בעשיית הרעו' אל האנשי' השפלי' והחלושי' ימנע מהם אשר יזמו לעשות עם היותם בעלי כח וחכמים להרע וזה שהשם ית' יסבב לשו' האנשים השפלים הנרדפים למרום ההצלחה ולהשגיב ישע האנשי' המדוכים והאבלי' והוא מיפר עצת הרשעים החכמים להרע אשר ישתדלו להרע להם ולא תעשינה ידיה' מה שחשבו לעשותו, החכמים הוא לובד בערמם ר''ל שרוב ערמם ישים השם ית' כלי למנוע מהם אשר יזמו לעשו' והמשל שכאשר ידעו באיש שילך בחוץ ויבקשו לרדוף אחריו ולקחת אשר לו ישפטו לאיזה צד הלך ויעמיקו בו ויאמרו שהוא יותר ראוי שיהא לכתו לזה הצד לסבות מה יזכרום ורוב העמקתם בזה תסבב שישפטו שהוא הלך בצד אשר לא הלך בו וירדפוהו שם ולא ימצאוהו, ועצת הרשעים הנפחלים המבקשים דרכים עקלתונים ומעמיקים בהם לכל הצדדים האפשריים כדי שיגיעו למבוקשם להשיג עשיית העול והחמס ישימם השם נמהר' וחסר' ותהי' סבה שלא ישפטו הדבר אשר ירצוהו כפי מה שראוי בעניינים הברורים, ביום ובצהרים ילכו בחשך ר''ל שאפי' בעניינים המבוארי' בנפשם בתחלת המחשבה תסכל עצתם, ובזה האופן יושיע השם ית' השפלים והקודרים מחרב הרשעי' שלא יזיקם מפיה' וממאמר' של אלו הרשעים ר''ל שפיהם ודבריהם אשר הסכימה עצתם בהם שם השם ית' כלי להושיע השפלים והקודרים ובזה האופן הושיע השם יח' האביון מיד חזק ממנו עד שכבר תהי' לדל תקו' שלא יעזבהו השם ית' ביד הרשעים ואנשי עולה קפצו פיהם להצטערם על אשר לא הגיע התכלית אשר כוונו אליו וזאח הטענה שזכר בכאן מבוארת ונגלית מן החוש וזה שאנחנו נמצא ברשעים רבים מכוונים להרע ומשתדלים בו ולהם הכלים אשר בהם אפשר שיזיקו לרבים ויהיה עם זה ההיזק המגיע מהם מעט הנה זה ממה שיורה כי שם גבוה שומר ובהיות הענין כן אין לך להתרעם מהשם ית' אם הוכיחך וייסר אותך על עונותיך כי מאושר הו' מי שיוכיחהו השם ית' וזה שהטובים יוכיחם כדי שיחזרו למוטב ואולם הרעים ימיתם בהמלאת סאתם ולזה ראוי לך שלא תמאס מוסר השם ית' כי הוא כשייסר הטובים ירפאם ויחבש' אחר הכאתו ומוחצו אותם, אם תשוב ותכנע טרם בוא הצרות בעול' יצילך מהם וזכר שש ושבע להיותם מספרים שלימים עם שכבר זכר מהצרות כמו זה המספר והם הרעב והמלחמה ולשון הרע והשוד וכפן וחיות הארץ ואבני השדה, ברעב יפדך השם ית' שלא תמות מצד חסרון האוכל ובמלחמה יצילך שלא תהרג כאש' תשוטט הלשון להרע לאנשים בלשון הרע לא תזכר שם וכאשר יבוא השודד לשלול שלל ולבוז בז לא תירא כי לא יגע בך רע, לשוד ולכפן תלעג ותשחק שלא תנזק בהם ולא תירא מן החיות הרעות שיטרפוך ולא מאבני השד' שתנגוף בהם רגליך כי אתה לאלו כרת ברית עם אבני השד' וכאלו השלמה לך חית השד', וידעח כי שלום אהלך וידעת כי בביתך יהיה שלום ופקדת אנשי ביתך ותצום שילכו בדרך השם ולא תחטא וזה אמר לו אליפז להעיר שהוא אולי חטא כאשר לא השגיח בתקון אנשי ביתו כדי שיהיו יראי' מהשם ית' ואף על פי שלא חטא במעשיו בעצמו ולזה נענשו בניו ונענשו באבדן שאר קניינים ולזה אמר אם הייח עושה ככה תדע באמת כי היה רב זרעך ובניך יהיו רבים כעשב הארץ וגם את' לא תמות בלא עתך אם התנהגת בזה המנהג אבל תבא בזקנ' המופלגת אל קבר כמו שיכרת הגדיש בעתו, הנה זהו מה שחקרנוהו והוא האמת בעצמו שמע אותו ודע לך האמת והתנהג בו, והכלל העולה מן הדברים הוא שאליפז היה מאמין שהרעו' הבאות לאישי האדם הם מגיעות להם מהשם ית' על צד העונש על מה שחטאו והי' מתיר זה הספק במה שנראה מהגעת הרעות בזולת מרי בשאמר שכבר יהיו בכאן רעוח מצד האולת והפתיות ואלו אינם ראויות שיקראו רעות כמו שביארנו וקיים דעתו תחלה מהחוש ואמר שאנחנו לא נמצא האבדון וההכחד בישרים ובנקיים כמו שימצא ברשעי' וזה ממה שיור' שסבת המצא רע ברשעים הוא היותם רשעים וזה אמנם יהי' על צד העונש ואמנם הנקיים והישרים כשיחטאו חטאים מה יוכיחם השם יתברך וייסר' אך לא יאבדו ולא יכחדו וזה ג''כ קצת טענ' על איוב על בחרו המות יותר מן הייסורין שהיה נוסר בהם, והטענה השנית היא לקוחה מההודעה אשר תקר' בחלום אשר תור' על השגחתו ית' באישי האדם וזאת טענה חלוש' כאשר לא יאמר בזה יותר מזה השעור כי אע''פ שנודה בזאת ההודע' לא יחוייב מזה שיהי' השם יתב' משגיח באישי האדם על הצד שיאמין אליפז וזה מבואר למי שיעיין בספר החוש והמוחש וכבר שיער אליפז בחולשת זאת הטענה ולזה אמר ואלי דבר יגונב וגו' ואולם אליהו הרחיב המאמר בזאת הטענה ואמת ממנה עניין ההשגח' במה שאין ספק בו, והטענ' השלישית היא לקוחה משלימות השם יתברך וחסרון האד' ואופן סדור' כן הנה האדם לשלימות הנמצא בו לא יעלים עיניו ממה שינהיגהו ולא יעשה למונהגים מאתו עול וזה כי האדון השלם לא יעלי' עיניו מהפעולות הנעשות במדינתו ולא יעש' להם עול ר''ל למונהגים מאתו הנה יחוייב מזה שיהי' מה שהוא יותר אמתי בשלימות יותר אמתי בהתרחק מן העול וההעלם ממה שינהיגו להיות היותר שלם מתרחק יותר מן החסרון ואולם מה שיראה מן הרעות אשר לא יוקדם להם מרי הם בסבת האולת והפתיות והם אינם ראויות שיקראו רעות כמו שביארנו וכן היה אפשר שיגיעו לזאת הסב' טובות לרעים אלא שזה לא יתקיי' כי אם זמן מועט כאש' אני ראיתי אויל משריש וגו' והנה זאת הטענ' היא לקוחה מצד הפחות והיותר, והטענ' הרביעית מה שירא' מהוויית המטר בסדור שישלמו בו הצמחים והמנע מהרשעים החכמים להרע מחשבתם הרעה להרע לשפלים החלושי' על הרוב ואופן סדור המאמ' בזה הוא על זה התואר אם היה השם ית' בלתי משגיח בזה העולם השפל היה התהוות המטר במקום מהמקומות הנגלי' מהארץ מעט ולא יתכן שישלימו בו הצמחים על הרוב לפי שרוב מה שיתחד' מזה הוא מתייחס אל הקרי וההזדמן אם לא היה בכאן פועל אחד בגשמים זולת הטבע לפי שהוא על הרוב מהענני' יביאום הרוחות במקום אשר ירד שם עוד נשנה שכבר ישלמו במטר הצמחים על הרוב ויחוייב מזה שהשם ית' משגיח בזה העולם השפל ובכמו זה האופן בעינו יסודר ההיקש השני אם היה השם ית' בלתי משגיח באישי האדם היתה מחשבת הרשעים החכמים יוצאת אל הפועל על הרוב שהם ישתדלו בהוצאתה אל הפועל בסבות היותר נאותות כמו העניין בשאר המלאכות אשר יעשה האדם במחשבה והשתדלות שהתכלית יגיע בהם על הרוב עוד נשנה אבל אנחנו נמצא שמחשב' הרשעים החכמים לא תצא אל הפועל אם לא על המעט ויחוייב מזה שהשם יתברך משגיח באישי האדם הנה לאלו הטענות ייחס אליפז הרע' הבאה אל איוב למרי קדם ממנו ומבניו על האופן שביארנו ונתן עצה אליו שישוב אל ה' וירחמהו : (רלב"ג)


{כז}  הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן הִיא שְׁמָעֶנָּה וְאַתָּה דַע לָךְ:

 מצודת דוד  הנה זאת. המענה הזאת חקרנוה בהשכל ודעת וכן היא האמת לזאת שמע אותה להבינה היטב : ואתה דע לך. כאומר הנה עשיתי את שלי ואתה דע לך בנפשך אם תבחר אמרי אם תחדל (העולה מהמענה ההיא שהחליט אליפז שהכל בא בהשגחה והביא ראיה מאבדן הרשעים מבלי תקומה ולא כן יאבדו הצדיקים ויסכל דעת איוב במה שיחשוב שהכל מסר ביד מערכת השמים ומקרה אחד לכל לצדיק ולרשע כי ישיב אמרים הלא בחיק האדם השלם יחשב דבר כזה לעול עם שאינו שלם אף במלאכי מעלה וכ''ש שאין לו ערך עם שלימות המקום ב''ה ואיך אם כן יעלה על הדע' שיש עול זה בחוקו יתברך ועם כי נראה שברוב הפעמי' בא כאשר תשפוט המערכה מ''מ בא בהשגחה ובעבור קוצר הדעת לא נדע פתרון הדבר ויוכיח עוד על ההשגחה מנתינת המטר זולת הטבע ומהכשל הרשעים ברעתם אשר חשבו לזולת ומסכול דעתם בדבר הנראה לעין כל וישפוט על יסורי הצדיקים אשר יבואו למרק מעט העון אשר בידם למען ישגא אחריתם ויחוה עצתו לאיוב לבל יבעט ביסורין כי באו למרק העון לטוב לו כל הימים) : (מצודת דוד)

איוב פרק-ו

{א}  וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר:

 רש"י  (מענה איוב) : (רש"י)

 רלב"ג  ביאור מלות המענה, ויען איוב ויאמר : (רלב"ג)


{ב}  לוּ שָׁקוֹל יִשָּׁקֵל כַּעְשִׂי (והיתי) וְהַוָּתִי בְּמֹאזְנַיִם יִשְׂאוּ יָחַד:

 רש"י  והותי. שברי : ישאו יחד. עם משקל שכנגדם ואפי' הם חול ימים יכבד ממנו : (רש"י)

 מצודת דוד  כעשי והותי. היא היא כי בעבור שברון הרוח יכעס האדם בעצמו ור''ל אם היו שוקלין אותם לשומם במאזני משקל ולשאתם יחד עם הדבר הנתון לעומתם וכדרך השוקלין : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לו. ענינו כמו אם וכן לו החייתם אותם (שופטים ח) : כעשי. כמו כעסי בסמ''ך : והותי. ענין שברון רוח כמו הוה על הוה (יחזקאל ז) : (מצודת ציון)


{ג}  כִּי עַתָּה מֵחוֹל יַמִּים יִכְבָּד עַל כֵּן דְּבָרַי לָעוּ:

 רש"י  לעו. מגומגמין כאדם שאין בו כח להוציא דבר מפיו כתיקונו וכן ושתו ולעו (עובדיה א) שכן דרך שיכור לגמגם בדבריו : (רש"י)

 מצודת דוד  כי עתה. אז היה עתה נודע לכל אשר הוותי יכבד מחול הימים אם ישומם לעומתם : על כן. בעבור גודל המכאוב לזה דברי המה מגומגמים להרבות בתרעומות ולהסתפק בהשגחה ולומר פעם כך ופעם בהפוך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לעו. ענין מגומגם ונשחת כמו ושתו ולעו (עובדיה א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לעו. נשחתו : (רלב"ג)


{ד}  כִּי חִצֵּי שַׁדַּי עִמָּדִי אֲשֶׁר חֲמָתָם שֹׁתָה רוּחִי בִּעוּתֵי אֱלוֹהַּ יַעַרְכוּנִי:

 רש"י  חמתם. ארס שלהם דרך פרסיים לתת ארס של נחש בחציהם : (רש"י)

 מצודת דוד  כי חצי שדי. חצי היסורין הבאים משדי מתמידים לשבת עמדי (עם כי איוב חשב שבא הכל מצד המערכה עכ''ז אמר דבריו אל מול דעת אליפז שהכל בא מה' בהשגחה) : אשר חמתם. היא הליחה המעופשת הזלה משחין הרע ואחז במשל מדרך הפרסיים אשר ימשחו חציהם בארס הנחש : בעותי. החרדות הבאות מאת המקום ב''ה עורכים מלחמה עמי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חמתם. ארסם כמו חמת תנינים (דברים לב) : בעותי. מל' בעתה וחרדה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  חצי שדי. חצים חזקים על דרך כקול שדי והי' שדי בצריך : חמתם. ארסם על דרך חמת תנינים יינם : ביעותי אלוה. ביעותים חזקים על דרך רוח אלהים כהררי אל : (רלב"ג)


{ה}  הֲיִנְהַק פֶּרֶא עֲלֵי דֶשֶׁא אִם יִגְעֶה שּׁוֹר עַל בְּלִילוֹ:

 רש"י  הינהק פרא וגו'. כלומר וכי לחנם אני צועק והלא בהמה שוטה אינה נוהקת בזמן שיש לה דשא וכן שור לא יגעה אא''כ אין לו בליל תבואה, בפרא נוהג ל' נהק ובשור ל' געיי' : (רש"י)

 מצודת דוד  הינהק. וכי יצעק הפרא כאשר יעמוד על הדשא ולא יחסר מאכלו וכי יצעק השור כשעומד על התבואה הבלולה במוץ וכאומר הלא בהמה שוטה לא תצעק בחנם ומכ''ש איש כמוני : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הינהק. כן נקרא קול צעקת הפרא והוא מל' ונאק נאקות (יחזקאל ל) בחלוף ה''א באל''ף וכן בין שיחים ינהקו (לקמן ל) : יגעה. כן יקרא קול צעקת השור כמו הלוך וגעו (ש''א ו) : בלילו. מל' בלבול וערבוב : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בלילו. ר''ל תבואתו שאוכל ממנ' : (רלב"ג)


{ו}  הֲיֵאָכֵל תָּפֵל מִבְּלִי מֶלַח אִם יֶשׁ טַעַם בְּרִיר חַלָּמוּת:

 רש"י  היאכל תפל. דבר שהוא בלי מלח וצריך להמליחו ולא נמלח קרוי תפל בל' משנה (שבת קכח חולין קיג ע''א נדרים נא) : אם יש טעם בריר. הבא מחמת החלמות כשאוכל דבר חזק שמרבה ריר ורוק כגון שום כלומר וכי סבורים אתם שיהו מתקבלות תשובות שאין בהם ממש, ריר, כמו (שמואל א כא) וירד רירו על זקנו : חלמות. כמו (לקמן לט) יחלמו בניהם ל' חוזק ויש פותרים ל' חלום ואין נראה בעיני מפני דגשות הלמ''ד : (רש"י)

 מצודת דוד  היאכל. וכי יאכל אדם בשר בהמה ודג כשהן חיין ולא יהיו מלוחין כל צרכן כי אין דרך לאכלם כ''א ע''י מרבית המליחה לא זולת : בריר חלמות. ברוק הבריאות כי ברוק החולה יש טעם מאחת מארבעת המרות אשר תגבר בו אבל ברוק הבריא אין טעם כלל וכאומר וכי אקבל ממך אמרים ריקים מבלי טעם חכמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תפל. ענינו דבר שאינו מתוקן כל צרכו וכן טחים אותו תפל (יחזקאל יג) : בריר. רוק הפה כמו ויורד רירו (ש''א כא) : חלמות. ענין בריאות וחוזק כמו ותחלימני והחייני (ישעיה לח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בריר חלמות. הוא ריר הבריא מהחלימני והחייני רצה בזה שאין טעם בריר הבריא ואולם בריר החול' יש בו טעם לפי הליחה הגוברת עליו או יהי' בריר חלמות ריר מלובן הביצ' שהיא כלה חלמון תחל' ואח' יברו' הטבע ממנה החלק היותר דק והו' החלבון והנ' הריר ההו' לא ימצ' בו טעם : (רלב"ג)


{ז}  מֵאֲנָה לִנְגּוֹעַ נַפְשִׁי הֵמָּה כִּדְוֵי לַחְמִי:

 רש"י  מאנה לנגוע נפשי. כלומר הרבה יש לי לזעוק כי דברים שהיתה נפשי ממאנת וקצה לנגוע בהן ל' נגיעה : המה כדוי לחמי. המה לי עתה נכונים למשמש בהם כמפות שלחני שלחמי נתון בהם כדוי ל' ויכרות את מדויהם (שמואל ב י) כ''ש מפי רבי משלם רופא, ע''א כמפות שמסננין בהן את התבשיל ומאכל זב מהם, דוי לשון דוה זבה : לחמי כל מאכל קרוי לחם כמו עבד לחם רב (דניאל ה) וכמו נשחיתה עץ בלחמו (ירמיה יא) ותירגם יונתן סמא דמות' במיכליה ל''א המה כמבטי מאכלי, כלומר גס לבי להסתכל בהם ברימה כאשר אני מסתכל במאכלי ולשון משנה הוא ומסגו כי דוו במסכת שבת : (רש"י)

 מצודת דוד  מאנה. השחין אשר מעולם מאנה נפשי לנגוע בה בעבור מיאוסם המה דומים כחליי בשרי ר''ל השחין אשר מאסתי לנגוע בה מהתענג ומרוך לבב והשחין אשר עתה בי הנה ידמה זה לזה ואיך א''כ אתרחק מבשר עצמי ומדוע א''כ לא אזעק מרה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מאנה. מל' מיאון : כדוי. מל' מדוה וחלי : לחמי. כן יקרא הבשר וכן ולחמם כגללים (צפני' א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כדוי לחמי. כמו חליי בשרי : (רלב"ג)


{ח}  מִי יִתֵּן תָּבוֹא שֶׁאֱלָתִי וְתִקְוָתִי יִתֵּן אֱלוֹהַּ:

 מצודת דוד  מי יתן. לזאת הלואי תבא שאלתי ויתן אלוה הדבר שאני חושק ומקוה לה : (מצודת דוד)


{ט}  וְיֹאֵל אֱלוֹהַּ וִידַכְּאֵנִי יַתֵּר יָדוֹ וִיבַצְּעֵנִי:

 רש"י  ויואל. וירצה : וידכאני. לשון מיתה : יתר ידו. יגדל ידו במכתו כמו הנה יד ה' הויה (שמות ט) : ויבצעני. ויכלני כמו בצע אמרתו (איכה ב) ידיו תבצענו (זכריה ד) : (רש"י)

 מצודת דוד  ויואל. וירצה אלוה וידכא אותי מן העולם ויפתח ידו להכות בי עד ישלים את ימי חיי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויואל. וירצה כמו ויואל משה (שמות ב) : יתר. מל' התרה ופתיחה : ויבצעני. ענין השלמה כמו וידיו תבצענה (זכריה ד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויבצעני. ענין השלמה וכלוי והרצון בו ויכלני או יהי' זה מעניין כריתה והענין אחד : (רלב"ג)


{י}  וּתְהִי עוֹד נֶחָמָתִי וַאֲסַלְּדָה בְחִילָה לֹא יַחְמוֹל כִּי לֹא כִחַדְתִּי אִמְרֵי קָדוֹשׁ:

 רש"י  ותהי עוד נחמתי. ותהי עוד זאת לי לנחמה : ואסלדה בחילה ולא יחמול. ואבקש ממנו סליחה שלא יחמול מלבצעני ואני איני מוצא לו דמיון במקרא זולתי שבלשון משנה הוא לשון ירא ודואג שהיד סולדת בהן מלכוות ברותחין כלומר אתחולל בדאג' ובחילה בקשה זו : כי לא כחדתי. ולא חסרתי אמריו מלקיימן : (רש"י)

 מצודת דוד  ותהי עוד נחמתי. חזר לנחם את עצמו ואמר הנה עוד לי נחמה מה עם כי אני נכוה ברעד אחרי אשר לא יחמול עלי מ''מ אתנחם מעט על כי לא מנעתי אמרי קדוש ואין לי להתרעם על עצמי לומר שאני גרמתי לי הרעה מצד העונש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואסלדה. ענין חמום וכויה ובדרז''ל יד סולדת בהן (שבת מ) : בחילה. מל' חלחלה ורעדה : כחדתי. ענין מניעה והעלמה כמו לא כחדו (ישעי' ג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ואסלדה בחילה. ר''ל אע''פ שהי' מתחמם ונכו' בחיל ובמכאוב אשר הביא עליו השם ית' : (רלב"ג)


{יא}  מַה כֹּחִי כִי אֲיַחֵל וּמַה קִּצִּי כִּי אַאֲרִיךְ נַפְשִׁי:

 רש"י  מה כחי. חזק לסבול : כי איחל. כי אמתין עד יום רפואה או עד יום מיתה : איחל. כמו ויחל עוד דנח (בראשית ח) : ומה קיצי. ומה חשוב קיצי וחזק כי איחל כי לא אוכל להאריך קיצי מלסבול : נפשי. הוא יצר תאות אדם בכמה מקומות כמו אם יש את נפשכם (שם כג) : (רש"י)

 מצודת דוד  מה כחי. עתה חזר להשיב על מה שאמר אליפז הנה במכאוב היסורים ימורק העון וישגא אחריתו וע''ז אמר לו מה כחי כי אקוה לטובה הלא כבר תש כחי עד מאד עד שא''א לי לחזור לאיתני : ומה קצי. מהו קץ ימי אשר אאריך לעכב נפשי אצלי ר''ל הלא מעט ימי האדם ומה לי בטובה אשר תבוא לאחר זמן על ימים מעטים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  איחל. מל' תוחלת ותקוה : (מצודת ציון)


{יב}  אִם כֹּחַ אֲבָנִים כֹּחִי אִם בְּשָׂרִי נָחוּשׁ:

 מצודת דוד  אם כח אבנים. וכי כחי כאבנים וכי בשרי חזקה בנחושה עד שאוכל לשאת מכאובים כאלו ולחזור לקדמותי : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אם בשרי נחוש. ר''ל האם בשרי מהברזל החזק והוא הנקרא נחשת אשר יעשה ממנו החרבות : (רלב"ג)


{יג}  הַאִם אֵין עֶזְרָתִי בִי וְתֻשִׁיָּה נִדְּחָה מִמֶּנִּי:

 רש"י  האם אין עזרתי בי. לשון תימא הגם זאת תבא עלי שאין עזרתי בי אותם ריעים שהיו לי לעזרני אינם בעזרתי : ותושיה נדחה. עצה של יועצים נדחה ממני שקמה עלי להקניט ולדחות : (רש"י)

 מצודת דוד  האם. וכי גם זאת יבוא לי שלא יהיה בי עזר מה הראוי עתה לי והיא תנחומות אוהבים : ותושיה. וכי יהיה נדחה ממני כל מה אשר יש עם מחשבותי כי תשחק על אמרי ותלעג למו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותושיה. מל' יש : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ותושיה נדחה ממני. ר''ל האם נדחה ממני תושיה היא ההנהג' האנושי' אשר היה ראוי שיתנהג בה : (רלב"ג)


{יד}  לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד וְיִרְאַת שַׁדַּי יַעֲזוֹב:

 רש"י  למס מרעהו חסד. למי שמונע חסד מחבירו והלמ''ד משמשת כמו לרב, לצו, לשב, מס גם הוא לשון פועל, כמו בא שב גד גם אלה לשון עושה : למס. החסד מכלה אותו, כמו וחם השמש ונמס (שמות טז) : (רש"י)

 מצודת דוד  למס. היתכן אשר להאיש שנמס בשרו מגודל המכאוב יהיה לו עוד חרפה מרעהו ויעזוב יראת שדי כי הלא אין פחד אלהים לנגד עיניו לומר הלא די לו בהמכאוב ולמה עוד אקניטו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  למס. מל' המסה והמגה : חסד. ענינו חרפה כמו חסד הוא (ויקרא כ) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  למס מרעהו חסד. בתמיה והרצון בו היתכן שלאיש המס אשר המסו אותו רוב הצרות הבאות עליו יהי' מרעהו חרפ' ויאמר עליו שיראת שדי היה עוזב על כן באה עליו הצר' הזאת או יהי' חסד דבק עם יראת שדי ויהי' פי' אם יתכן שייחסו אליו רעיו מפני שהוא מס חסד ויראת שדי היה עוזב : (רלב"ג)


{טו}  אַחַי בָּגְדוּ כְמוֹ נָחַל כַּאֲפִיק נְחָלִים יַעֲבֹרוּ:

 רש"י  אחי. בני מליצתי : בגדו. בי, כמו הנחל הבוגד בגידות כמו שמפרש בענין : כאפיק נחלים. מוצא נחלים יעברו ממיד' נכוח' וריעות ומה היא בגידותו של נחל : (רש"י)

 מצודת דוד  אחי. רעי בגדו בי כמו נחל אשר ירבה לבגוד באנשיו : כאפיק. כזרם נחלים אשר יעברו ממקומם וילכו להם וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כאפיק. ענינו זרם מרוצת המים כמו כאפיקים בנגב (תהלים קכו) : (מצודת ציון)


{טז}  הַקֹּדְרִים מִנִּי קָרַח עָלֵימוֹ יִתְעַלֶּם שָׁלֶג:

 רש"י  הקודרים מני קרח. אם בא עליהם קרח נקמטים ונעשים קרים (קרשים קרים) : ועלימו יתעלם. מתכסה השלג שנופל על הקרח הרי בגידה אחת שנתכסה מן העין ואין הצמא מוצא מים לשתות : (רש"י)

 מצודת דוד  הקודרים. כי הנחלים הקודרים מהתחלת ימי הקרח היא עת כי ירבו מי הנחלים ויחשכו הנחלים מרוב עומק המים והשלג היורד על הנחלים ההם מתעלם ומתכסה בהם לרוב עומקם וחשכותם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הקודרים. ענין שחרות וחושך כמו שמש וירח קדרו (יואל ב) : מני. מן : קרח. הוא הגליד הנקפ' מהקור כמו משליך קרחו כפיתים (תהלים קמז) : יתעלם. מל' העלם ומכוסה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הקודרים מני קרח. ר''ל שאלו הנחלים קודרי' לרוב עמקם בסבת הקרח והשלג הנתך ונעלם בהם וזה שקצת הנהרו' יהיו מימיהם השלגים אשר בהרים כאשר יותכו ואלו הנהרו' לא יתמידו כל השנה : (רלב"ג)


{יז}  בְּעֵת יְזֹרְבוּ נִצְמָתוּ בְּחֻמּוֹ נִדְעֲכוּ מִמְּקוֹמָם:

 רש"י  בעת יזורבו. ל' יצורבו כחום השמש : נצמתו. רטרי''ש בלע''ז כמו וחומץ צומתן בל' גמרא (פסחים מ ע''ב) צ' מתחלפת בז' כמו צעקה זעקה : יזורבו. לשון ונצרבו בה כל פנים (יחזקאל כא) וכמו אש צרבת (משלי טז) : נדעכו. נקפצו ממקומם : (רש"י)

 מצודת דוד  בעת יזורבו. בימי הקיץ בעת יתחממו נכרתו ממקומם ואינם כי נתייבשו הנחלים : בחומו. בזמן שיחומו נקפצו ממקומם וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יזורבו. כמו יצרבו כי זסשר''ץ מתחלפים והוא מענין חמום כמו צרבת השחין (ויקרא יג) : נצמתו. ענין כריתה כמו לבקרים אצמית (תהלים קא) : נדעכו. עין ניתור וקפיצה כמו דעכו כאש קוצים (שם קיח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יזורבו. ר''ל ירוצו ויגרו ואז נצמתו ר''ל נכרתו ויש מי שפירש יזורבו יתחממו והרצון בו יצורבו בחלוף צד''י בזי''ן לפי שהם ממוצא אח', ויעיד על פירושו מה שאמר בחומו נדעכו ממקומם ר''ל בהגיע החום נעקרו ממקומם וזה שאלו הנהרות ההוי' ממימי הגשמים והקרח והשלג יעדרו בעת הקיץ : (רלב"ג)


{יח}  יִלָּפְתוּ אָרְחוֹת דַּרְכָּם יַעֲלוּ בַתֹּהוּ וְיֹאבֵדוּ:

 רש"י  ילפתו. יאחזו אורחות דרכם כמו וילפת שמשון (שופטים טו) וכן ויחרד האיש וילפת (רות ג) שחבקתו האשה : (רש"י)

 מצודת דוד  ילפתו. המים ההם יאחזו ארחות דרכם ר''ל לא נודע למי אנה הלכו ורק הם לבדם יודעים ארחות דרכם מהם נתייבשו בחמה מהם נבלעו בארץ וכל המים עלו בתוהו מקום שאין שם אנשים להנות מהם והרי הם אבודים מאנשים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ילפתו. ענין אחיזה כמו וילפת שמשון (שופטים טז) : בתוהו. במקום שממה : (מצודת ציון)


{יט}  הִבִּיטוּ אָרְחוֹת תֵּמָא הֲלִיכֹת שְׁבָא קִוּוּ לָמוֹ:

 רש"י  תימא. ארץ ישמעאל שהיא נמוכה והמים נגרים שם : קוו. לשון קו נטוי, ד''א ל' יקוו המים : (רש"י)

 מצודת דוד  הביטו. המים ההם הביטו ארחות תימא ללכת שמה ודרך ההולך לשבא עשוהו לעצמן קו ישר ללכת בו והוא ענין מליצה לומר לא נודע איה הם כאלו הלכו בדרך רחוק מאוד לתימא ולשבא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קוו. מל' קו וחבל : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ארחות תימא. הם השיירות ההולכות לתימא וכן הליכות שבא הם שיירות סוחרי' ההולכו' לשבא והנה זכר אלו השיירו' לפי מה שאחשו' לפי שמהלכ' היו למקומו' הרחוקים כאש' יסעו מן הארץ אשר הי' שם איוב והיה שם באמצע דרכם מדברו' לא ישב אדם שם : (רלב"ג)


{כ}  בֹּשׁוּ כִּי בָטָח בָּאוּ עָדֶיהָ וַיֶּחְפָּרוּ:

 רש"י  בושו כי בטח באו עדיה. יבושו שותיה כי בטח כל איש ואיש לשתות מהם : (רש"י)

 מצודת דוד  בושו כי בטח. הנה כ''א אשר בטח לשתות ממי הנחלים ההם בושו כאשר באו למקום הנחל ולא מצאו מים : באו. כאשר באו אליה הנה נחפרו ונכלמו כי אין מים וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עדיה. אליה כמו תגע עדיך (לעיל ד) : ויחפרו. ענין בושה : (מצודת ציון)


{כא}  כִּי עַתָּה הֱיִיתֶם (לא) לוֹ תִּרְאוּ חֲתַת וַתִּירָאוּ:

 רש"י  כי עתה הייתם לו. הייתם נמשלים לאותו נחל : תירא חתת. ופחד המכה ותיראו לומר האמת ומחניפים את בעל ריבי : (רש"י)

 מצודת דוד  הייתם לו. דומים אתם להנחל הזה כי כמו שהנחל בגד באנשיו והלך לו בזמן החום אשר היא העת המצטרך ביותר למים כן אתם בגדתם בי בעת צרה עת המצטרך לתנחומות האוהבים : תראו חתת. כאשר ראיתם השבר הבאה עלי תפחדו לומר האמת מול המקום ב''ה שלא יקרה לכם כמקרי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חתת. שבר כמו חתתה קשתותם (ירמיה נא) : (מצודת ציון)


{כב}  הֲכִי אָמַרְתִּי הָבוּ לִי וּמִכֹּחֲכֶם שִׁחֲדוּ בַעֲדִי:

 רש"י  ומכחכם שחדו בעדי. ומממונכם : (רש"י)

 מצודת דוד  הכי אמרתי. האם אמרתי תנו לי מה מן ההון : ומכחכם. ממון שלכם הבא בעמל וכח ממנו תנו שוחד בעבורי כ''א אמרתי כזאת היה מקום לחשוב כי בעבור הצלת ההון תרשיעו אותי על לא חמס : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הבו. תנו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שחדו בעדי. הרצון בו תנו שחד בעדי : (רלב"ג)


{כג}  וּמַלְּטוּנִי מִיַּד צָר וּמִיַּד עָרִיצִים תִּפְדּוּנִי:

 מצודת דוד  ומלטוני. ע''י השוחד מלטו אותי מיד הצר ופדו אותי מיד העריצים וכאומר הלא אין מקום לתת שוחד ואין מחשבותי עליו ומדוע א''כ תרשיעו אותי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צר. שונא : עריצים. חזקים : (מצודת ציון)


{כד}  הוֹרוּנִי וַאֲנִי אַחֲרִישׁ וּמַה שָּׁגִיתִי הָבִינוּ לִי:

 מצודת דוד  הורוני. למדו אותי מה פשעי ואני אחריש לשמוע אמריכם ותבינו לי מהו הדבר אשר שגיתי בו לשתאמרו שבאו היסורין למרק העון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הורוני. למדוני כמו את מי יורה דעה (ישעיה כח) : (מצודת ציון)


{כה}  מַה נִּמְרְצוּ אִמְרֵי יֹשֶׁר וּמַה יּוֹכִיחַ הוֹכֵחַ מִכֶּם:

 רש"י  מה נמרצו. כמו קללה נמרצת (מלכים א ב) לשון דבר דבור על אופניו (משלי כה) וכן נמלצו לחכי (תהלים קיט) כולן ל' מליצה הם ולמ''ד מתחלפת ברי''ש : אמרי יושר אם אמרי יושר הייתם אומרים היו מקובלים אבל עתה מה יוכיח הוכח מכם, כל תוכח' שבאיוב בירור הדברים הם ומעמידים על האמת : (רש"י)

 מצודת דוד  מה נמרצו. מה מאד חזקו אמרי יושר אבל מה יועיל הויכוח אשר מכם אם לא נאמרה ביושר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נמרצו. נתחזקו כמו וחבל נמרץ (מיכה ב) : ומה. הוי''ו הוא במקום אבל : יוכיח. ענין ברור דברים כמו והוכיח בדברים (מ''ב יט) : (מצודת ציון)


{כו}  הַלְהוֹכַח מִלִּים תַּחְשֹׁבוּ וּלְרוּחַ אִמְרֵי נֹאָשׁ:

 רש"י  הלהוכח מילים תחשבו. הלברר דברים תחשובו : ולרוח. הם משולים : אמרי נואש. שאין בהם ממש כמו (ירמיה ה) ותאמרי נואש, איני חושש לדברי הנביאים : (רש"י)

 מצודת דוד  הלהוכח. ר''ל וכי להתוכח תחשבו אשר מלים בעלמא יספיק להם אבל לא כן הוא כי אמרי נואש לרוח הם משולים ואין בהם תועלת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נואש. ענין דבר שאין בו ממש ואין לחשוש עליו וכן ותאמרי נואש (ירמיה ב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אמרי נואש. קרא עצמו נואש להיותו נואש מטוב לחוז' שברו : (רלב"ג)


{כז}  אַף עַל יָתוֹם תַּפִּילוּ וְתִכְרוּ עַל רֵיעֲכֶם:

 רש"י  תפילו. בדינכם אתם מפילים האף על עני כמוני בקו משפט ותכרו שוחה על ריעכם להפילו : (רש"י)

 מצודת דוד  אף על יתום. מתוך דבריכם נראה שאינכם רחמנים ואפי' על היתום תפילו המכשול ולא תחושו עליו ותחפרו בור על ריעכם לנפול בו ואל תחמולו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותכרו. ותחפרו כמו בור כרה (תהלים ז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ותכרו. הרצון ותחפרו ותעמיקו סרה : (רלב"ג)


{כח}  וְעַתָּה הוֹאִילוּ פְנוּ בִי וְעַל פְּנֵיכֶם אִם אֲכַזֵּב:

 רש"י  הואילו. התרצו לפנות אלי ולשמוע דברי ותראו אם על פניכם אכזב : (רש"י)

 מצודת דוד  ועתה. הואיל ואין ממש בדבריכם התרצו לפנות אל אמרי לשמוע אליהם ותראו אם אדבר לפניכם כזב ודבר שאין בו ממש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הואילו. התרצו כמו ויאל משה (שמות ב) : ועל פניכם. לפניכם כמו על פני (שם ב) : (מצודת ציון)


{כט}  שֻׁבוּ נָא אַל תְּהִי עַוְלָה (ושבי) וְשׁוּבוּ עוֹד צִדְקִי בָהּ:

 רש"י  שובו נא. לבחון ותבחנו שלא תהא עוד עולה ושובו (לחקור והרי) צדקי ימצא בה : (רש"י)

 מצודת דוד  שובו נא. התעכבו עתה לבחון דברי ותראו אשר לא תמצאו בם עולה : ושובו עוד. להתעכב יותר לבחון היטב ותראו שאני צדיק בדבר והדין עמדי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שובו. התעכבו כמו לא ישבו בארץ ה' (הושע ט) : (מצודת ציון)


{ל}  הֲיֵשׁ בִּלְשׁוֹנִי עַוְלָה אִם חִכִּי לֹא יָבִין הַוּוֹת:

 רש"י  אם חכי לא יבין הוות. לא יבין כשאני מדבר הוות : (רש"י)

 מצודת דוד  היש. וכי יש בלשוני עולה ר''ל וכי שמעתם ממני מאז דברי עולה : אם חכי. וכי חכי לא יבין מה הם דברי הוות וכאומר הלא ידעתם אותי מאז שאינני מדבר עולה בזדון הלב ולא בעבור הסכלות ולזה שמעו אמרי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הוות. דברי רשע ושבר : (מצודת ציון)

איוב פרק-ז

{א}  הֲלֹא צָבָא לֶאֱנוֹשׁ (על) עֲלֵי אָרֶץ וְכִימֵי שָׂכִיר יָמָיו:

 רש"י  הלא צבא וגו'. זה הדבר אשר אמרתי לכם הואילו פנו בי כי איך אחריש מלזעוק על הוותי הלא ידעתם כי יש צבא וזמן לאנוש כמה יחיה : וכימיו שכיר. שנשכר לשנה ויודע שיכלו ימי שכירתו כן זה יודע שיכלו שנים הקצובות לו, ואני אותו צבא הניתן לי : (רש"י)

 מצודת דוד  הלא צבא וגו'. עתה החל אמריו לומר הלא צבא לאנוש ר''ל הלא קץ וזמן יש לאדם על הארץ וימיו מוגבלים וקצובים כימי שכיר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צבא. קץ וזמן וכן חליפות וצבא עמדי (לקמן י) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  צבא. קץ וזמן קצוב : (רלב"ג)


{ב}  כְּעֶבֶד יִשְׁאַף צֵל וּכְשָׂכִיר יְקַוֶּה פָעֳלוֹ:

 רש"י  כעבד ישאף צל. כעבד שהוא יגע כל היום וישאף ויתאוה מתי יהיה צל הערב וכשכיר אשר יקוה פעלו לערב לפי שהיה לו כל היום לעמל ויתאוה לביאת השמש : (רש"י)

 מצודת דוד  כעבד. כמו העבד העמל במלאכה כל היום אשר יתאוה צללי ערב לנוח ממלאכתו וכמו השכיר אשר יקוה עת השלמת פעלו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ישאף. יתאוה כמו אל תשאף הלילה (לקמן לו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ישאף. יקוה : פעלו. שכר פעולתו, כמו הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו ר''ל שכר פעולתו : (רלב"ג)


{ג}  כֵּן הָנְחַלְתִּי לִי יַרְחֵי שָׁוְא וְלֵילוֹת עָמָל מִנּוּ לִי:

 רש"י  כן הנחלתי לי. משמים : ירחי שוא ויסורין אותו צבא הניתן לאנוש אלי ארץ : ולילות עמל מנו לי. (מן השמים) : (רש"י)

 מצודת דוד  כן הנחלתי. כן אני מנחיל לעצמי ירחי שוא ר''ל מצפה אני מתי יעבור החדש אולי יקל חליי בחדש הבא ורוצה אני לנחול מהרה את החדשים אולם היא לשוא כי לא הוקל חליי : ולילות עמל. ר''ל וכ''כ בדבר הלילות עם כי אצפה מתי יעברו לילות העמל אשר הזמינו לי ר''ל בכל לילה מהלילות אצפה מתי תעבור הנה לשוא תוחלתי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מנו. הזמינו כמו וימן ה' דג (יונה ב) : (מצודת ציון)


{ד}  אִם שָׁכַבְתִּי וְאָמַרְתִּי מָתַי אָקוּם וּמִדַּד עָרֶב וְשָׂבַעְתִּי נְדֻדִים עֲדֵי נָשֶׁף:

 רש"י  אם שכבתי. בלילה צפיתי ואמרתי וגו' : ומדד ערב. מתי יאיר ויבא עת קימה ועת מידוד הנשף לשון ותדד שנתי (בראשית לא) והמ''ם הוא עיקר נופל כמו מאמר, משמר : ושבעתי נדודים. ואשבע נדודים על מטתי ביום עד נשף לפי שלא הייתי יכול לישן מפני יסורים עד נשף של יום לפי שלבש בשרי רימה : (רש"י)

 מצודת דוד  אם שכבתי. כאשר אשכב בלילה אמרתי מתי אקום ותנוד הערב ותלך לה כי אולי יקל חליי ביום וכאשר לא הוקל אצפה בכל שעה מהיום מתי תנוד השעה ותלך לה כי אולי יקל בשעה האחרת אבל אני שבע כל היום ממחשבות נדידה עד הערב וכן חוזר חלילה וכאומר הלא כדרכי כן דרך כל סובלי יסורים וימי האדם הלא קצובים המה וא''כ החושב כן חפץ הוא לקרב עת המיתה כי ייטב לו מחיי צער ויסתור בזה דעת אליפז שאמר שהכל באה בהשגחה והרשעים יאבדו בעוונם וימותו אבל הצדיקים ימורק מעט עוונם ע''י היסורים כי בהיות כן שבאה הכל בהשגחה יחשב עוד יותר לעול כי המיתה טובה היא מחיי צער ורעה א''כ גמול הצדיקים מגמול הרשעים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ומדד. מל' נדידה : נשף. ערב כמו נשף חשקי (ישעיה כא) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ומדד ערב. ר''ל מדד לבבי אורך הלילה להיותי בלתי ישן כלל וזה כי בעת השינ' לא ירגיש האדם הרגש שלם : (רלב"ג)


{ה}  לָבַשׁ בְּשָׂרִי רִמָּה (וגיש) וְגוּשׁ עָפָר עוֹרִי רָגַע וַיִּמָּאֵס:

 רש"י  וגוש עפר. גושת עפר והיא העלתה חלודה שדרך גוש עפר ללחלח ולהעלות חלודה : רגע. נקמט כמו רוגע הים (ישעיה י) פ''א עורי רגע ל' נוח גל אחר (ס''א אצל) גל כקמטים הללו : (רש"י)

 מצודת דוד  לבש. הנה מרוב פצעי הנגעים עלתה הרמה על בשרי והיא כאלו לבושה מהם ומגוש עפר הארץ כמ''ש למעלה והוא יושב בתוך האפר ועפר ואפר אחד הוא : עורי. עור בשרי נתבקע ונמס : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וגוש עפר. חתיכת עפר ובדרז''ל גזרו על גושה (שבת טו) : רגע. נתבקע כמו ואל רגעי ארץ (תהלים לה) : וימאס. מל' המסה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  רגע וימאס. נבקע והיה נמאס מצד הליחה הסרוח' אשר בו : (רלב"ג)


{ו}  יָמַי קַלּוּ מִנִּי אָרֶג וַיִּכְלוּ בְּאֶפֶס תִּקְוָה:

 רש"י  ימי קלו. ימי טובתי מיהרו ללכת : מני ארג. מני אריג' הנעשי' מהרה וכן אמר חזקיה (שם לח) קפדתי כאורג חיי : באפס תקוה. איני מקוה עוד לטובה : (רש"י)

 מצודת דוד  ימי קלו. מהרו ללכת בקלות יותר מן הארג אשר תמהר ללכת בקלות בין חוטי השתי : ויכלו. יהיו כלים מבלי תקוה כי לא אקוה עוד לחזור לקדמותי כי נחליתי מאד עד שא''א לשוב לאיתני : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ארג. כן יקרא הכלי אשר ישליך האורג בין חוטי השתי : באפס. מבלי : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ארג. הוא כלי האורג שבו חוט האורג שיניעהו הארוג בקלות מקצה אל קצה : (רלב"ג)


{ז}  זְכֹר כִּי רוּחַ חַיָּי לֹא תָשׁוּב עֵינִי לִרְאוֹת טוֹב:

 רש"י  לא תשוב עיני. לאחר מיתה וכאן כפר איוב בתחיית המתים : (רש"י)

 מצודת דוד  זכור. חזר פניו כלפי מעלה ואמר ה' אם כן הדבר כמ''ש אליפז שבאו היסורים למרק העון להיטיב האחרית עד מתי אהיה מעונה תן דעתך לזכור אשר ימי חיי עפים מהר כמו הרוח ואם תמתין עוד הנה שוב לא תשוב עיני לראות טוב כי אמות טרם בא הטובה : (מצודת דוד)


{ח}  לֹא תְשׁוּרֵנִי עֵין רֹאִי עֵינֶיךָ בִּי וְאֵינֶנִּי:

 רש"י  לא תשורני. לא יראני עוד עוד עין שתחפוץ לראותי אחר שאמות : עיניך בי ואינני. להקב''ה מדבר למה הוצרכת לפצעני ולדכאני בייסורים בראייה א' שתשים עיניך עלי ואינני בעולם : (רש"י)

 מצודת דוד  לא תשורני. העין הרואה אותי עתה לא תראה אותי עוד כי אמות ואקבר וכאשר תשים עיניך בי להיטיב לי לא אהיה עוד בעולם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תשורני. תראני כמו אשורנו ולא קרוב (במדבר כד) : (מצודת ציון)


{ט}  כָּלָה עָנָן וַיֵּלַךְ כֵּן יוֹרֵד שְׁאוֹל לֹא יַעֲלֶה:

 מצודת דוד  כלה ענן. ר''ל לא אקוה שתשוב ותחייני לראות בטוב כי כמו הענן כלה הוא והולך לו ולא ישוב זה הענן בעצמו כן היורד אל הקבר לא יעלה עוד ממנה ומזה ארז''ל שכפר בתחיית המתים : (מצודת דוד)


{י}  לֹא יָשׁוּב עוֹד לְבֵיתוֹ וְלֹא יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקֹמוֹ:

 מצודת דוד  מקומו. אנשי מקומו לא יכירו אותו עוד כי לא ישוב אליהם וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)


{יא}  גַּם אֲנִי לֹא אֶחֱשָׂךְ פִּי אֲדַבְּרָה בְּצַר רוּחִי אָשִׂיחָה בְּמַר נַפְשִׁי:

 רש"י  גם אני לא אחשך פי. הואיל ואינך חדל ממני גם אני לא אמנע דיבור מלצעוק על מדותיך : (רש"י)

 מצודת דוד  גם אני וגו'. כאומר הואיל ואין היסורים חדלים ממני ולא אקוה עוד לראות טוב לכן לא אחדל גם אני מאמר פי ואדברה בעבור צר רוחי וכאשר אבדתי אבדתי : אשיחה וגו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אחשך. אמנע ואחדל : אשיחה. מל' שיחה ודבור : (מצודת ציון)


{יב}  הֲיָם אָנִי אִם תַּנִּין כִּי תָשִׂים עָלַי מִשְׁמָר:

 רש"י  הים אני. ששמת עלי חול למשמר : אם תנין. דג גדול שחבשתו בנבכי ים כי תשים עלי משמר השטן הזה לשומרני שלא תצא נפשי : (רש"י)

 מצודת דוד  הים אני. וכי אני דומה אל הים או אל הלויתן אשר שמת עלי משמר להיות כלוא ביסורים מבלי צאת מהם בעת מן העתים כאשר שמת את החול אל הים להיות לו למשמר לבל יעברנהו וכאשר חבשת את הלויתן בנבכי ים לבל יצא בשום פעם שלא יחריב העולם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תנין. זה הלויתן כת''י : (מצודת ציון)


{יג}  כִּי אָמַרְתִּי תְּנַחֲמֵנִי עַרְשִׂי יִשָּׂא בְשִׂיחִי מִשְׁכָּבִי:

 רש"י  ישא בשיחי משכבי. משכב הלילה יסבול בצרתי מעט ואוכל למנוע שיחי : (רש"י)

 מצודת דוד  כי אמרתי. אם אמרתי ערשי תנחמני כי משכב השינה תשכח הצער : ישא בשיחי משכבי. משכב הלילה תבער ותלהט בשיחי לכלותה וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ערשי. מטתי כמו ערשו ערש ברול (דברים ג) : ישא. תבער ותלהט כמו ותשא הארץ מפניו (נחום א) : בשיחי. עניני ספור התלאות כמו מרוב שיחי וכעסי (ש''א א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בשיחי. בצערי וכן אריד בשיחי : (רלב"ג)


{יד}  וְחִתַּתַּנִי בַחֲלֹמוֹת וּמֵחֶזְיֹנוֹת תְּבַעֲתַנִּי:

 מצודת דוד  וחתתני. אבל גם התנחומין הזה לא עלתה בידי כי בעת השינה שברת אותי בחלומות רעים והחרדת אותי מן החזיונות הקשות כי רואה אני בחלומי כל מקרי היום על כי תמיד אהרהר בהם כי כן הדרך לראו' בחלום הרהורי היום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וחתתני. ענין שבר כמו תראו חתת (לעיל ו) : מחזיונות. ענין ראיה כמו ואתה תחזה (שמות יח) ור''ל הדמיונות שרואים בחלום וכפל הדבר במ''ש : תבעתני. מל' בעתה וחרדה : (מצודת ציון)


{טו}  וַתִּבְחַר מַחֲנָק נַפְשִׁי מָוֶת מֵעַצְמוֹתָי:

 רש"י  מות מעצמותי. מות אני בוחר יותר מאיברים הללו שבי : (רש"י)

 מצודת דוד  ותבחר וגו'. נפשי תבחר למות ממיתת חנק ותבחר המות יותר מלהיות עם עצמותי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מעצמותי. האברים יקראו עצמות כי הם המעמידים אותם : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מעצמותי. מאברי : (רלב"ג)


{טז}  מָאַסְתִּי לֹא לְעֹלָם אֶחְיֶה חֲדַל מִמֶּנִּי כִּי הֶבֶל יָמָי:

 רש"י  מאסתי. בחיי, כי סוף סוף לא לעולם אחיה : חדל ממני. מלהרע לי כי הבל ומעט ימי : (רש"י)

 מצודת דוד  מאסתי. אמאס חיי כי לא לזמן ארוך אחיה ומהו הטובה אשר אוכל לקבל בזמן קצר לזאת חדל ממני את החיים כי הלא הבל ימי ואין בהם ממש כי מעטים המה : (מצודת דוד)


{יז}  מָה אֱנוֹשׁ כִּי תְגַדְּלֶנּוּ וְכִי תָשִׁית אֵלָיו לִבֶּךָ:

 רש"י  כי תגדלנו. לשית אליו לבך לפקוד מעשיו בכל בקר ולבחון לכל רגע : (רש"י)

 מצודת דוד  מה אנוש. עד הנה אמר דבריו לפי דעת אליפז שהכל בא בהשגחה ועתה בא לחוות דעתו וכאומר איך אאמין שהכל בא בהשגחה וכי מה הוא האדם אשר תחשיב אותו לגדול ומכובד עד שתשגיח בו וכי תשים אליו לבך הלא קטן הוא ובזוי מאד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תשית. תשים : (מצודת ציון)


{יח}  וַתִּפְקְדֶנּוּ לִבְקָרִים לִרְגָעִים תִּבְחָנֶנּוּ:

 מצודת דוד  ותפקדנו. וכי תשגיח בו בכל בקר וכי תבחין מעשיו בכל רגע וכי זו היא כבודך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותפקדנו. תשגיח בו כמו ופקדת נוך (לעיל ה) : לבקרים. בכל בקר וכן חדשים לבקרים (איכה ג) : (מצודת ציון)


{יט}  כַּמָּה לֹא תִשְׁעֶה מִמֶּנִּי לֹא תַרְפֵּנִי עַד בִּלְעִי רֻקִּי:

 רש"י  כמה. עת ארוך אשר לא תשעה ממני כמו (שמות ה) ואל ישעו בדברי שקר וכן (לקמן יד) שעה מעלי וחדל : בלעי רקי. כדי בליעת רוקי : (רש"י)

 מצודת דוד  כמה. כאומר ולו אף אם תשגיח בי ומצד העונש באו עלי היסורים מה זה תכבד עלי ידך כמה הרבה מן הזמן אשר לא תחדל ממני מלהכות בי ולא תתן לי רפיון אף זמן מועט משך שעור בליעת הרוק : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תשעה. תחדל כמו השע ממני ואבליגה (תהלים לט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תשעה. תרפה ותסור מהכאב : (רלב"ג)


{כ}  חָטָאתִי מָה אֶפְעַל לָךְ נֹצֵר הָאָדָם לָמָה שַׂמְתַּנִי לְמִפְגָּע לָךְ וָאֶהְיֶה עָלַי לְמַשָּׂא:

 רש"י  למפגע לך. כפוגע האדם בעת חמתו ומעורר עליו כל מעשה איבתו (ס''א חובתו) : ואהיה עלי למשא. זה אחד מן תיבות שכינה הכתוב והן תיקון סופרי' : (רש"י)

 מצודת דוד  חטאתי. ועוד אף אם לו חטאתי מה אני עד שאוכל לפגום בך ועוד הלא אתה נוצר האדם ולמה בראתני להיות נכון לשאתה תפגע בי מכת ידך וכאומר הלא בתחילת בריאתי ידעת כי כן אהיה וכאלו בראתני להנקם בי להיות כמטרה לחץ : ואהיה עלי למשא. תקון סופרים הוא והראוי ואהיה עליך למשא ומוסב על למה שמתני כאומר למה בראתני להנקם בי ולהיות עליך למשא לפגום מה בקדושתך הלא טוב היה העדרי ובלא תקון יאמר שאומר הן קצתי בחיי ולא אוכל לסבול את עצמי ואני עלי למשא והוא מענין לשון מליצה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  למפגע. ענין הכאת מכת מות כמו גש פגע בו (ש''ב א) : (מצודת ציון)


{כא}  וּמֶה לֹא תִשָּׂא פִשְׁעִי וְתַעֲבִיר אֶת עֲוֹנִי כִּי עַתָּה לֶעָפָר אֶשְׁכָּב וְשִׁחֲרְתַּנִי וְאֵינֶנִּי:

 רש"י  ומה לא תשא פשעי. ומה הדבר הזה שאינך נושא לפשעי : ושחרתני. תבקשני ולא תמצאני : (רש"י)

 מצודת דוד  ומה וגו'. ועוד הלא כבר קבלתי די הגמול ומעתה למה לא תמחול פשעי להביא עלי הטובה גמול הצדק : כי עתה. ר''ל הלא עתה בזמן קרוב אשכב לעפר כמתי עולם וכאשר תשהה אותי לגמלני גמול הצדק לא אהיה עוד בעולם ויקופח א''כ שכרי (העולה מהמענה ההיא לסתור דעת אליפז שאמר שהכל בא בהשגחה וגמול ישלם כי ישיב אמרים אם כן הוא יהיה עוד עול נוסף כי גמול היסורים אשר ישולם להצדיקים על מעט העון רעה היא מגמול האבדון אשר ישולם לרשעים ויביא ראיה מבעלי המכאוב אשר יצפו יום יום בהעברת הזמן וימי האדם הלא קצובים המה ויתאוו אם כן בהתקרב עת המות ויוסיף אומר שאין כבוד המקום להשגיח בשפלים והוכיח בדברים לומר אף אם ישגיח ואף אם יחטא ואשם מה יפעל בו ולמה ברא אותו ויתרעם עוד לומר הלא די לו בעונש שקבל עד כה ומתי יקבל גמול הצדק וכי יקופח שכרו) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ומה. ולמה וכן מה יתאונן (איכה ג) : שחרתני. תדרוש אותי כמו שוחר טוב (משלי יא) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שחרתני. בקשתני, זהו ביאור מלות המענה. ביאור דברי המענה : ענה איוב טוען על דברי אליפז ואמר על מה שהיה מניח שהתוכחת והמוסר יהי' לישרים ולנקיים על המעט שלהם מהחטאים והמות והאבדון יהי' לרשעים מצד גודל חטאם ומנצל עצמו על מה שהיה בוחר המות על הייסורין שהיה נוסר בהם, לו שקול ישקל כעסי והתרעומ' אשר אני מתרעם על ייסורי כנגד שברי במאזנים הנה לא יכבד הכף האחד מהמאזנים על הכף האחר ולפי ששברי יכבד מחול ימים על כן דברי נשחתו והיה כעסי כנגד מה שהשברתי כו וזה כי חצים חזקים עמדי אשר ארסם שות' נפשי ויערכוני תמיד בעותי' חזקים ונפלאים התחשוב שאתרעם ללא דבר, הינהק פרא כשימצא לפניו דשא שיאכל ממנו אם יגעה השור כשימצא מספוא לפניו שיאכל ממנו, הנה באמת איני מתרעם אלא על מה שראוי להתרעם ממנו, היאכל דבר תפל מבלי מלח יתן לו טעם אם יש טעם בריר חלמות ר''ל הבריא כן אני לרוב חוליי לא אמצא טעם במזוני, הנה אשר מאנ' לנגוע נפשי מרו' האסטניסו' והמיאוס המה כמו חליי בשרי ואיך אוכל להתרחק ממנו, הנה מרוב המכאוב והחולי אחשוק חשק נפלא מי יתן וירצה השם וידכאני דבר נוסף על חליי בדרך שיכלני כי המות נבחר מאלו החיים, והנה באמת אף על פי שאני נכוה בחולי והמכאוב החזק הנה אני מתנחם כי לא כחדתי אמרי קדו' ואין לי להתרעם על עצמי ולומ' אם הייתי נשמר מחטא לשם לא הי' מגיע אלי זה, מה כחי כי איחל שירפאני הש''י וייטיב לי אחריתי כמו שהבטחתני הנה אין לי כח לשאת זה החולי ומה קץ חיי כי אאריך חיותי עד שירבה זרעי וצאצאי כמו שהבטחתני הלא מעט נשאר במדת ימי כל שכן עם כמו אלו הצרות, האם כחי חזק ככח האבן ואם בשרי חזק כנחשת שאוכל לסבול זה החלי, האם אין בי מנפשי ההנהג' הנאותה הראוי' שתהי' לי לעזר ולהועיל והוא ההתנהג ביראת השם וההליכה בדרכים המשובחים האם נדח' ממני ההנהג' האנושית ר''ל שלא אתנהג במה שראוי לאדם השלם להתנהג בו עד שתאמר שעונותי הטו אלה, האם יתכן שיהי' לאיש המדוכ' חרפ' מרעהו ויאמר עליו שיראת שדי היה עוזב על כן באה עליו הצר' הזאת כמו שאת' אומר אלי הזאת החנינ' והחמל' שיחמלו רעיו עליו, הנה רעי בגדו בי כמו הנחל ואפיקי הנחלים שיגברו וירוצו הקודרי' לרוב עמקם מהקרח והשלג הנתך עליהם והנה בעת שירוצו נכרתו ונפסקו לפי שאין סבת רבויים מצד עצמותם אבל לסבות מחוץ וככלות המים הבאים עליהם יעדרו וכבוא חום הזמן שימנעו מימי הגשמים ותכלה התכת השלגים יעקרו ממקומם או יסורו הנחלים ויאבדו, אם להלפת ארחות דרכם ויטו מימי מקוריהם אל מקומות אחרים אם שיעלו בתהו ויאבדו ור''ל שתסור הוויית המים ממקוריהם ויכלו לגמרי וזה יהי' אם בשלא יתחדש מן האיד המתחדש שם במקום ההוא מים אבל יעלה אל הארץ או יפסוק חדוש האיד ההוא והנה שתי אלו הסבות נזכרו בספר האותות להפסק הנהרות וכבר הביטו הסוחרים העוברים שם בימות הגשמים אלו הנהרות ברוצם וקוו שבעת החום שיצטרכו המים להם ימצאו שם מים רבים ובבואם אל אלו הנהרות בעת החום ולא מצאו שם דבר בושו וחפרו על תקותם והנה עתה הייתם לי אתם רעי דומים לזה הנהר וזה שאני בטחתי בכם שאעזר מכם בעת הצורך ושתנחומותיכם יסורו חליי נהפך הוא כשראית' החתת המגיע אלי יראתם להתקרב לי ונהפכתם לזרי' ולמה התנכרתם אלי, הכי אמרתי לכם שתתנו לי דבר מהונכם ושתעשו שוחד בעדי מעמלכם למלטני מיד צר ולפדותי מיד עריצים ואילו היה כן החרשתי כי אמרתי להציל הונם עשו מה שעשו אבל איני מבקש מכם דבר ולמה תתנכרו אלי כי תאמרו שגיתי בדברי ועל כן אתם מתווכחים עמי, הורוני מה ששגיתי בו ואני אחריש ובואו עמי בטענות אמתיות לא בטענות כוזבות האלה לומר עלי שחטאתי ואתם ידעתם צדקתי ותום לבבי, הנה נמרצו וחזקו אמרי יושר אבל מה יועילו התוכחות אשר יהיו מכם, האם יהי' ראוי שלהתווכחותכם עמי תחשבו למלים ולרוח דברי מזולת שתבואו עליהם בטענ' האם זה מחוק המתוכח השלם, הלא באמת אני שופט שאתם מפילים אף על יתום כשיריב עם זולתו לחולשתו לפי שאתם תכרו ותעמיקו לדבר סרה על רעיכם כי תראו כי מטה ידו וזה לאות שכונתכם לרדוף החלושים, ועתה הואילו וראו אם אכזב במאמרי ושובו להשיב על דברי בזולת עולה, הנה כאשר תשובו להתוכח עמי בזה האופן יראה צדקי בזה ההתוכחות, היש בלשוני עולה במה שאני טוען שהשם ית' בלתי משגיח באישי האדם אם חכי לא יבחן ההוות אשר השברתי בהם וישער אם המות נבחר מהם אם לא הנה באמת אבאר להם שבאופן מה ימצא המות נבחר על כמו אלו החיים וזה שכבר נמצא קץ וזמן קצוב לאנוש על הארץ וכימי שכיר שהם מוגבלי' כן ימיו מוגבלים, והנה כמו העבד המתעמל תמיד שיקוה בא הלילה למצוא מרגוע לנפשו וכמו השכיר שיקוה בא העת שישלם בו שכירותו כדי שיפרעוהו ממלאכתו כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל וזה שכאשר אני בחדש אחד אני מקוה שאהי' בחדש אחר כי אמרתי אולי לא יכבד עלי העת בחדש האחר ככבדו בחד' הזה והלילו' שאחשוב לשכב ולישן למצו' מרגוע למחלתי הנה גם לא ישכב לבי, וזה שאם שכבתי הנה אקום כל הליל' מתי אקום וימודד לבבי אורך הליל' בסבת העדר השינה ממני ושבעתי נדודי' על ערשי בסבת מחלתי עד בוא מזול' מנוח כלל ובהיו' הענין כן הוא מבואר שאני בוחר תמיד המות על אלו החיים אשר אני בהם לפי שזמני מוגבל ואני בוחר תמי' ההתקרב אל המות כי בבקר אני מקוה אל הערב הבא ובערב אני מקוה הבקר הבא והוא מבואר שזאת התשוקה תמצא בכל מי שייסר בכמו אלו היסורין ולזה מבואר שהמות נבחר יותר מהם באופן מה, הנה מרוב נגעי עלתה רמה בבשרי וגוש עפר ועורי נתבקע והיה בתכלית המיאוס בסיבת הליחה אשר שם, ימי קלו יותר מן הארג אשר יניעם האורג מקצה אל קצה בקלות כן ימי חיי הם מעטים ויכלו בזולת תקוה טובה כי לא אשער שאוכל לחיות ולראות טוב אחר זה השבר והחלי, אהה השם יתברך אם אמת מה שאמר אליפז שאתה הוכחתני ותטיב לי באחריתי עד מתי תמתין להעביר ממני הרע' אשר אני בה, זכור כי רוח חיי ואי איפשר שתשוב עיני לראות טוב, לא תשורני עין רואי לאבדי בעת בא קצי וכאשר יהיו עיניך בי להטיב לי ולא תמצאני ואין לי תקו' שתשוב ותחייני לראות טובך, כי כמו שכלה ענן וילך לגמרי ולא ישוב הענן ההוא שנית כן מי שירד שאול, לא יעל' ולא ישוב לביתו, גם אני לא אחשך פי בעבור דברכם שלא אתרעם מהשם יתברך אם אמת אתכם מה שאתם אומרים שהוא משגיח באישי האדם, אדברה עם צרות רוחי ואשיחה עם מרירות נפשי, אהה השם יתברך אם אמת הוא שזה התוכחת ממך על מה אתה מפליג ככה בעשיית הרע לי, הים אני אם תנין כי תשים עלי. משמר ומאסר לא אוכל לצאת ממנו בעת מן העתי' כמו שהים לא יצא מגבולו בעת מן העתי' ולא התנין ממאסרו ליראת האנשים ממנו, כי אמרתי אתנחם מרעתי בעת היותי על ערשי, ישא בצערי משכבי לחשבי שאמצא מרגוע כאשר אישן הנה גם בעת השינ' לא אמצא מרגוע, כי אז חתתני בחלומות רעים וחזיונות קשים בעתוני, עד שבחרה מחנק נפשי ומות יותר מהיות' עם עצמותי ואיברי, מאסתי בחיי כי לא לזמן ארוך אחיה עד שאוחיל שיבא עת אראה בו טוב, אהה השם יתברך חדל ממני כי הבל ימי ויכלו בזה הרע, ואחר שסתר איוב בכמו אלו המאמרים מה שאמר אליפז שאלו המכאובים אשר חלו עליו הם על צד התוכחה ובאר ממה שירגיש בהם שהמות הוא יותר נבחר מהם בא בטענה חזקה לסתור דעת אליפז במה שהי' אומר שהשם משגיח באישי האדם ומבין אל מעשיהם ואמר שהוא בלתי אפשר שישגיח השם יתברך באדם לחסרון האדם ושלימות השם יתברך כל שכן שיפקדנו תמיד לבקרים ולרגעים יבחננו אם חטא אם לאו עד שיגיע לו מה שראוי לפי מעשיו בעת עת ותהיינ' בו ידיעות מתחדשות תמיד לאין תכלית כמו שהיה אומר אליפז אהה השם יתברך אם אמת מה שאמר אליפז כמה מן הזמן לא תסור מני מלהכאיבני עד שלא תרפני אפילו זמן מועט שאוכל לבלוע בו רוקי עם היותי תם וישר ויהי גם כן שחטאתי כמו שאמר אליפז מה אוכל עשות לך שומר האדם ונוצרו לפי מה שאמר אליפז, למה שמתני למפגע לך כאילו אין לך לעשות דבר רק להרע לי כאילו הייתי לך למשא האם זה מחוק הפועל והשומר עם מה שיפעלהו וישמרהו ר''ל שיהי' שונא מה שישמור אותו והנה לפי תקון הסופרים שתקנו וכתבו ואהי' עלי למשא יהי' פירוש שכבר הוספת להרע לי עד שהייתי עלי למשא וקצתי בחיי ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני במה שהבאבתני ותסיר מעלי הצרה הזאת כי עתה לעפר אשכב מחוזק הכאב וכאשר תשחרני לגמלני טוב על צדקתי ויושר לבבי לא תמצאני וייוחס אליך העול כאשר תקפח שכרי בצדק והיושר שעשיתי ובהיות הענין הזה כן אין המלט לפי דעת אליפז משייוחס העול לש''י בזאת ההכאב' אשר הבאיבני ואף על פי שאוד' שכבר חטאתי כל שכן כשאניח שלא חטאתי כמו שהוא האמת, והכלל העולה מהדברים הוא שאי אפשר שיהיו הרעות המגיעות לאישי האדם מיוחסות אל העונש מהש''י ויהי' עונש הרשעי' שיכחדו ויאבדו ועונשי הטובים שחטאו מעט מכאובות ויסורין כמו שהיה אומר אליפז לפי שאם הי' כן הי' יותר קשה עונש הטובים מעונש הרשעים ויהי' זה עול בחק הש''י וזה שהו' ספר שכב' הגיעהו מחוזק המכאובו' עד שהיה בוחר המות על אות' החיים וזה דבר כבר אמרו גם כן איוב בתכלי' הביאור בזולת המענ' הזה אמר אם שוט ימית פתאום למסת נקיים ילעג רצה בזה אם שוט ימית הרשע פתאו' הנה הוא ילעג וישחק למסת נקיים לפי שיותר קשה הנסיון הייסורי' ההם מהמות הפתאומי' כל שכן שכבר יאמר איוב שלא חטא כי כבר הי' יודע בעצמו שלא חטא והנ' איוב הביא ראי' על שהמות יותר נבחר אצלו להיות ימיו קצובים והוא הי' מיחל בהיותו בירח זה מי יתן הירח השני בערב יאמר מי יתן בקר הנה א''כ הוא הי' בוחר ההתקרב אל המות וזה מופת חזק על שהמו' אצלו נבחר באופן מה מאלו החיים שאם לא הי' כן הנה לא הי' חושק סור הזמן אשר הוא בו כדי שלא יתקרב אל המות ולפי שקרה לכל מי שישיגוהו מכאובות כאלו שיחשוק סור הזמן אשר הוא בו הוא מבואר שכל אחד מאנשי המכאובות האלו יבחר המות על החיים ההם במקר' ואם לא ירגיש בזה ולזה הי' בוחר איוב שייחס אל השם יתברך העדר ההשגח' באישי האדם כדי שירחק ממנו העול ברוע הסדור הנופל בטובות אישי האדם ורעותם אשר אין המלט ממנו במה שהניח אותו אליפז כמו שביארנו בזה המענ' ואולם לא גנו רעי איוב אותו במה שכפר בתחיית המתים לפי שלא היו מאנשי תורתינו ולא סופר גם כן אז מנביא זה הייעוד לפי מה שאחשוב ועוד ביאר לשתי סבות שאי אפשר שישגיח השם באישי האדם האחת להיות האדם נמאס בעיניו מצר חסרונו ביחס אל שלימות הש''י והשנית להיות אלו הידיעות הוות מתחדשות תמיד ואי אפשר שתהיינ' בש''י ידיעות מתחדשות כל שכן שתהיינה בו ידיעות מתחדשות לאין תכלית והנ' לא השתדל איוב לסתור טענות אליפז אשר הי' מקיים דעתו בהשגח' אבל סתר דעתו והביא טענ' בזה מן החוש והעיון האמתי והנה לא סתר טענותיו בעצמם אם לפי שלא נתבא' לו איך תשלם הסב' בדברים הם מזולת שנניח השם יתברך משגיח בפרטי האדם אם לפי שהטענות ההם לא יתחייבו על כל פנים שהש''י משגיח באישי האדם כי לאומר שיאמר שזאת ההשגח' היא מזולת הש''י ואם באנו לבאר זה בשלימות הצטרכנו למאמר ארוך ולזה נקצר ונעמוד על מה שיש בו די בזה המקום ונאמר שיש לאומר שיאמר באלו הטענות כולם שהם לא יחייבו מה שיחייב מהם אליפז וזה שההודע' שתהי' בחלום כבר אפשר שתיוחס אל הסדור והשפע אשר מהגרמים השמימיים והשכל הפועל כמו שהתבאר במקומותיו וענין הגשמים והמנע מהרשעים מחשבתם לשמור הטובים אפשר שיוחס גם כן הסדור והשמירה לגרמים השמימיים לפי מה ששמם השם יתברך עליו ואולם מה שאמר שמה שהוא חסרון בחק האדם לא יתכן שיוחס לשם יתברך הנה זאת הטענה בלתי צודקת על כל פנים כמו שירא' זה הפילוסוף וזה כי מה שהוא חסרון בחק האדם לא יחוייב על כל פנים שיהי' חסרון בחק הש''י וזה כי כל מי שיש כח על פועל מה הנה הפועל ההוא שלימו' לו מהצד שהוא כחיי עליו וכאשר לא יצא הכח ההוא אל הפועל ההוא יהי' זה לבעל הכח ההוא חסרון ואולם לא יהי' חסרון למי שאין לו כח בחק האדם או שאר בעלי חיים אם ממנו הפועל ההוא והמשל שקריאת התרנגול הוא שלימות לו מהצד שהוא כחיי עליו וכאשר תבצר ממנו זאת הפעול' הנה יהי' זה חסרון בחקו ולא יהי זה חסרון בחק האדם או שאר בעלי חיים אם תמנע מהם זאת הפעול' ובהיות הענין כן הנה לא יהי' חסרון לשם יתברך אם לא ישגיח על כל מעש' האדם עם היותו שליט בכל המציאות ובכלל הנה הי' חסרון לשם יתברך אם אמרנו שלא ידע במוחלט אבל אם אמרנו שהוא ידע הדברים הנצחיים הנכבדים ולא ידע הדברים האובדים הפחותים מהצד שהם בו אובדים לפחיתותם וידעם מהצד אשר הם בו נצחיים הנה אין זה חסרון בחק הש''י כמו שאין חסרון בחק השכל האנושי המנע ממנו השגת הדברים הפרטים אשר ישיגום החושים הנה זה ממה שאפשר שיאמר לבאר שלא יחוייב מטענות אליפז מה שחייב מהם ואולם מה האמת בזה כבר ביארנוהו בספר מלחמות ה' ובביאורנו לספר החוש והמוחש ושם ביארנו שהשם יתברך ידע כל הדברים בשלימות והאופן אשר ידעם בו וכבר יתבאר האמת ברוב אלו הטענות במה שיבא מזה הספר : (רלב"ג)

איוב פרק-ח

{א}  וַיַּעַן בִּלְדַּד הַשּׁוּחִי וַיֹאמַר:

 רש"י  (מענה בלדד) : (רש"י)

 רלב"ג  ביאור מלות המענה, ויען בלדד השוחי ויאמר : (רלב"ג)


{ב}  עַד אָן תְּמַלֶּל אֵלֶּה וְרוּחַ כַּבִּיר אִמְרֵי פִיךָ:

 רש"י  ורוח כביר. רוח דברים : כביר. ל' רוב : (רש"י)

 מצודת דוד  עד אן. עד מתי תדבר אלה הדברים הלא אמרי פיך יחשבו לכעס חזק : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ורוח. ענינו כעס כמו הניחו את רוחי (זכריה ו) : כביר. חזק כמו אל כביר (לקמן לו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ורוח כביר אמרי פיך. ר''ל איך תוציא מפיך רוח חזק כנגד השם יתברך התחשוב לו לשבר הרי אמתות האמונ' בעניין ההשגח' : (רלב"ג)


{ג}  הַאֵל יְעַוֵּת מִשְׁפָּט וְאִם שַׁדַּי יְעַוֵּת צֶדֶק:

 רש"י  האל יעות משפט. הה''א נקוד פתח ומליצתו לשון תימה : (רש"י)

 מצודת דוד  האל. וכי האל יעות משפט מבלי תת עונש לרשעים כפי הגמול וכי יעות הצדק לבלי תת גמול שכר הצדיקים ואיך תאמר שמסר הכל ביד מערכת השמים והיה א''כ כצדיק כרשע : (מצודת דוד)


{ד}  אִם בָּנֶיךָ חָטְאוּ לוֹ וַיְשַׁלְּחֵם בְּיַד פִּשְׁעָם:

 רש"י  וישלחם ביד פשעם. על ידי פשעם, (הפשע) הוא נעשה שליח להובילם : (רש"י)

 מצודת דוד  אם בניך. ר''ל ראה שאין הדברים באים במקרה כ''א בהשגחה לפי הגמול כי כאשר בניך חטאו בעשותם משתה תמיד המביא לידי קלות ראש הנה אז גרשם מן העולם במקום פשעם כי בבית המשתה מתו במקום הרשע שם המשפט : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וישלחם. גרשם כמו שלח מעל פני (ירמיה טו) והוי''ו היא במקום אז וכן אם בחוקתי תלכו וגו' ונתתי וגו' (ויקרא כו) ור''ל אז נתתי וגו' : ביד. במקום כמו יד אבשלום (ש''ב יח) : (מצודת ציון)


{ה}  אִם אַתָּה תְּשַׁחֵר אֶל אֵל וְאֶל שַׁדַּי תִּתְחַנָּן:

 רש"י  אם אתה תשחר וגו'. יעיר עליך את זכותך : (רש"י)

 מצודת דוד  אם אתה וגו'. ר''ל ומזה תשכיל לדעת כאשר אתה תדרוש לה' שירחמך ותתחנן אליו להעביר אשמתך : (מצודת דוד)


{ו}  אִם זַךְ וְיָשָׁר אָתָּה כִּי עַתָּה יָעִיר עָלֶיךָ וְשִׁלַּם נְוַת צִדְקֶךָ:

 רש"י  ושלם נות צדקך. ויעש' את נות צדקך שלם ותמים : (רש"י)

 מצודת דוד  אם זך. ר''ל אם תעשה בזכות וישרות הלב לא ברמיה הנה לא יקופח שכרך כי מעתה יעורר רחמיו ויעשה נות צדקך שלם ותמים למלא כל מחסורך כי גמול הוא משלם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  זך. מל' זכות ובהירות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יעיר עליך. הנה מעורר הטוב בעבורך או יהי' עניינו ישיש עליך ומזה העניין פי' קצת מפרשי' אמרו ג''כ והתעוררתי כי מצאו רע : ושלם. ויעמיד בשלום : נות צדקך. ר''ל נפשך כי הנפש היא נות הצדק ומשכנו : (רלב"ג)


{ז}  וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד:

 רש"י  והיה ראשיתך מצער. ראשיתך שעברה מצער לפי אחריתך שישגה מאוד : (רש"י)

 מצודת דוד  ראשיתך מצער. הטובה שהיה לך בראשית ימיך תחשב למעט כי הטובה שיהיה לך באחרית ימים יגדל מאד עד שלעולם תחשב למעט הטובה שהיה לך מאז : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מצער. מעט כמו הלא מצער היא (בראשית יט) : ישגה. יתגדל כמו כארז בלבנון ישגה (תהלים צב) : (מצודת ציון)


{ח}  כִּי שְׁאַל נָא לְדֹר רִישׁוֹן וְכוֹנֵן לְחֵקֶר אֲבוֹתָם:

 רש"י  לדור רישון. על דור ראשון, כמו (דברים ד) כי שאל נא לימים ראשונים : וכונן. הכן והזדמן לעמוד על חקרי אבותם : (רש"י)

 מצודת דוד  כי שאל נא. עתה שאל דבר לדורות הקודמים והכן דעתך אל מה שחקרו אבותיהם ומסרו להם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רישון. כמו ראשון : (מצודת ציון)


{ט}  כִּי תְמוֹל אֲנַחְנוּ וְלֹא נֵדָע כִּי צֵל יָמֵינוּ עֲלֵי אָרֶץ:

 מצודת דוד  כי תמול. צעירים אנחנו לימים כאלו ביום אתמול נולדנו ולא נדע כל הקורות להביא ראיה מן המוחש : כי צל ימינו. כמו הצל אשר לא יעמדו זמן רב במקום אחד כי ינטה ממקומו בעבור הלוך השמש כן אנחנו מקרוב נולדנו ולא עבר עדיין זמן רב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תמול. אתמול : (מצודת ציון)


{י}  הֲלֹא הֵם יוֹרוּךָ יֹאמְרוּ לָךְ וּמִלִּבָּם יוֹצִאוּ מִלִּים:

 מצודת דוד  יורוך. ילמדנו אותך ויאמרו לך מה שקבלו מאבותם אשר חקרו מהדברים אשר נתפרסם להם מן החוש : ומלבם. אף מלב עצמם יוציאו דברים אשר חקרו בשכלם ע''פ הדברים אשר קבלו מאבותם : (מצודת דוד)


{יא}  הֲיִגְאֶה גֹּמֶא בְּלֹא בִצָּה יִשְׂגֶּה אָחוּ בְלִי מָיִם:

 רש"י  היגאה גומא. זאת יאמרו אין הגומא גדל אלא בעוד שהביצה לחה במימיה ובליחלוחיה, ביצה מריש''ק בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  היגאה. והנה כה יאמרו לך וכי יגדל עץ גומא בלא טיט הלח וכי יגדל צמח האחו בלי מים הלא אין דרכם לגדל אלא במקום המים לבוא בהם מרבית הלחלוחית ושפע הרטיבות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  היגאה. היגדל כמו כי גאו המים (יחזקאל מז) : בצה. טיט הלח כמו הטבעו בבוץ רגליך (ירמיה לח) : אחו. שם צמח מה וכן ותרענה באחו (בראשית מא) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  היגאה. היגדל : בצה. הוא טיט : אחו. הוא צמח האחו : (רלב"ג)


{יב}  עֹדֶנּוּ בְאִבּוֹ לֹא יִקָּטֵף וְלִפְנֵי כָל חָצִיר יִיבָשׁ:

 רש"י  באבו. בליחלוחו ובפריו : לא יקטף. לא ישבר ולא ינתק כמו (שם כג) וקטפת מלילות : ולפני כל חציר ייבש. קודם כל חציר ויבש, כשהמים כלים והביצה חריבה : (רש"י)

 מצודת דוד  עודנו באבו. כשהוא עדיין בלחלוחו הראוי הנה אז לא ישבר אבל כאשר פסקה הלחלוחית דרכו להתייבש טרם כל חציר כי רב הלחלוחית שבו היא סבה להתייבש מהר כאשר תסור ממנו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  באבו. ר''ל בלחלוח הראוי לו לפי טבע הצמח ההוא וכן באיבי הנחל (ש''ה ו) ור''ל בצמחי הנחל הלחים : יקטף. יכרת וישבר כמו רך אקטף (יחזקאל יז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עודנו באבו לא יקטף. עודני באבו ולחותו ורעננותו לא הי' ראוי שיקטף ויכרת ועכ''ז ייבש בקלו' קודם כל חציר עם המצא אצלו לחותו ומזונו אשר ממנו יזון או יהי' הרצון באמרו לא יקטף בזולת שיקטף : (רלב"ג)


{יג}  כֵּן אָרְחוֹת כָּל שֹׁכְחֵי אֵל וְתִקְוַת חָנֵף תֹּאבֵד:

 רש"י  כן ארחות כל שוכחי אל. להצליח בעת ששעתו משחקת לו עד שתתמלא סאתו : ותקות. סופו של חנף יאבד : (רש"י)

 מצודת דוד  כן ארחות. כן דרך של כל שוכחי השם עם כי בעת הצלחתם המה ממולאים בטובה אבל בבוא יום הפקודה תקות כל אחד אבודה חיש קל מהר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חנף. כן יקרא הרשע על כי מחניף ליצרו וממלא פתוייו : (מצודת ציון)


{יד}  אֲשֶׁר יָקוֹט כִּסְלוֹ וּבֵית עַכָּבִישׁ מִבְטַחוֹ:

 רש"י  אשר יקוט. יקצור ויכרות כסלתו והבטחתו : כסלו. היא מחשבת מבטחו כמו (לקמן לא) אם שמתי זהב כסלי, יקוט, לשון קציר כמו (יחזקאל טז) כמעט קט : ובית עכביש. שאינו קיים יהיה מבטחו : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר יקוט. אשר אז יוכרת בטחונו והרי היא כאריגת העכביש שאינה מתקיימת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יקוט. יוכרת כמו ונקטו בפניהם (שם ז) : כסלו. בטחונו כמו יראתך כסלתך (לעיל ד) : עכביש. שממית : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אשר יקוט. יכרות כטעם ונקוטותם : כסלו. ר''ל מבטחו וכמוהו וישימו באלהי' כסלם : בית עכביש. הוא הבית שאורג' העכביש והמשל בית זה הרשע דומ' לבית העכבי' להעיד על חולשתו : (רלב"ג)


{טו}  יִשָּׁעֵן עַל בֵּיתוֹ וְלֹא יַעֲמֹד יַחֲזִיק בּוֹ וְלֹא יָקוּם:

 מצודת דוד  ישען. עם כי הוא נשען על חוזק ביתו להתחזק בו הנה לא יעמוד בידו ועם כי יאחוז בו בחזקה לא יתקיים בידו כי יאבד ממנו בעת יכלה די גמול מעט מעשה הטוב שעשה וא''כ מרבית הטובה סיבה היא לו לרעה לקרב את האבדון כאשר מרבית הלחלוחית של הגומא והאחו סבה הוא להם להתייבש מהר : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ישען על ביתו. הוא חושב להשען על חוזק ביתו שלא יוכל להזיק אותו מזיק ולא יעמוד ולא יתקיי' : יחזיק בו. ר''ל יחזיק עצמו בו שהו' יחשוב שהו' חזק מצד חוזק ביתו אשר בו ולא יקום ולא יתקיי' : (רלב"ג)


{טז}  רָטֹב הוּא לִפְנֵי שָׁמֶשׁ וְעַל גַּנָּתוֹ יֹנַקְתּוֹ תֵצֵא:

 רש"י  רטוב הוא. לח וחזק מזלו טרם בא אליו עת פקודת מכת חומו המייבשתו ולפי שדימהו בגומא מדבר לפי הענין : ועל גנתו יונקתו תצא. יונקתו שורש היונק או ענף הילדה הגדל בשנה זו כמו מראש יונקתו קטף : (רש"י)

 מצודת דוד  רטוב הוא. ר''ל ובדבר רעות הצדיקים ימשילו לומר הנה העץ רענן אשר הוא רטוב אף בעמדו אל מול השמש וענפיו מתפשטים על כל הגן אשר הוא נטוע בו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רטוב. מלוחלח : יונקתו. ענפיו הרכים כמו ויעל כיונק לפניו (ישעיה נג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  רטוב הוא לפני שמש. ר''ל הצמח ההוא לח ורענן והשמ' מביט בו ולזה הפליג בצמיחתו עד שיצאו לו יונקותיו על גנתו אשר הוא נטוע בה ר''ל שיצאו לו יונקו' משרשיו : (רלב"ג)


{יז}  עַל גַּל שָׁרָשָׁיו יְסֻבָּכוּ בֵּית אֲבָנִים יֶחֱזֶה:

 רש"י  יסובכו. יתאחזו בענף ובסובך : בית אבנים. יחזה מקום איתן רואה ובונה לו למצודה ומנחם פי' יחזה לשון גבול יגבול אותו יבננו עד גבולו וכן מחוז חפצם (תהלים קז) וכן מחזה אל מחזה (מלכים א ז) כל אלה לפני מכתו : (רש"י)

 מצודת דוד  על גל. ושרשיו נאחזים אצל גל המים ועומד בגבדל של בית אבנים והוא דבר הנותן פאר לאילן : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גל. מעין כמו גולת מים (יהושע טו) : יסובכו. יתאחזו כמו עד סירים סבוכים (נחום א) : יחזה. ענין גבול כמו מחוז חפצם (תהלים קו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  על גל שרשיו יסובכו. ר''ל שעל גל המים יסתבכו שרשיו עד שמרוב מזונותיו יסתעפו שרשיו באבני הסלע ויהי' יחזה יסתבך כטעם קרן חזות : (רלב"ג)


{יח}  אִם יְבַלְּעֶנּוּ מִמְּקוֹמוֹ וְכִחֶשׁ בּוֹ לֹא רְאִיתִיךָ:

 רש"י  וכשיבלענו. ממקומו הנפרע ממנו ומקרא חסר הוא זה : וכחש בו. מקומו : לא ראיתיך. שאין נשאר ממנו לא שרש ולא ענף והרי הוא כלא היה, שאין נפילתו כמפלת צדיקים כי הצדיק יפול ויקום וזה יפול בלא תקומה : (רש"י)

 מצודת דוד  אם יבלענו. אם מי ישחיתו לעקרו ממקומו : וכחש בו. ר''ל שיעקרו עם כל שרשיו לבל ישאיר שארית מה עד שהאילן יכחש במקומו לומר לא ראיתיך מעולם על כי לא נשאר שם זכרון מה והוא ענין מליצה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יבלענו. ישחיתנו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יבלענו. יעקרנו ויסירנו עד שיכחש האילן ממקומו ויאמר לא ראיתיך רוצ' לומ' שלא ישאר שם רושם כלל : (רלב"ג)


{יט}  הֶן הוּא מְשׂוֹשׂ דַּרְכּוֹ וּמֵעָפָר אַחֵר יִצְמָחוּ:

 רש"י  הן הוא משוש דרכו. של רשע שכל משושו וגם הצלחתו ללא תקוה תשוב : ומעפר אחר יצמחו. בני אדם שהיו עד הנה שחים עד עפר יצמחו : אחר אדם אחר יצמח לקבל גדולתו של זה כשם שמצינו ולחוטא נתן ענין וגו' (קהלת ב) ע''כ דע על עצמך אם רשע היית אין תקומה למפלתך ואם תם היית כו' : (רש"י)

 מצודת דוד  הן הוא משוש דרכו. ר''ל עם כי נראה שהשחית את האילן הנה לא כן הוא כי זה הוא שמחת דרכו של האילן כי מעפר אחר אשר עתה ינטע בו יצמחו לו יונקות באופן יותר שלם כי כן דרך קצת מן הצמחים אשר תהיינ' יותר שלימות כאשר יעקרו ממקומם וינטעו במקום אחר א''כ הרעה הזה הטבה היא וכן רעת הצדיקים לטובה תחשב ועם כי לא נדע היאך הוא בעבור סכלות הדעת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  דרכו. ענין סדר והנהגה : (מצודת ציון)


{כ}  הֶן אֵל לֹא יִמְאַס תָּם וְלֹא יַחֲזִיק בְּיַד מְרֵעִים:

 רש"י  הן אל לא ימאס תם. ולא יחזיק ביד משנאיך המריעים לך עד אשר ישוב לרחם עליך וימלא שחוק פיך : (רש"י)

 מצודת דוד  הן אל. כי האל לא ימאס תם להרע לו על לא תכלית טוב וכאשר לא יחזיק ביד מרעים להיטיב להם על לא תכלית רע : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ולא יחזיק ביד מריעים. לא יאחזם להצילם מהרעות אבל יביאם עליהם כטעם ויחזיקו האנשי' בידו : ביאור דברי המענה. ענה בלדד השוחי ואמר עד אן תמלל דברים קשים כאל' כנג' השם ותוצי' מפיך רוח כבי' כנגדו, האם השם יתברך יעות משפט אין ספק שכל מה שיעש' הוא במשפט ובצדק, הנה אם חטאו לו בניך שלחם ובערם מן העולם בעבור פשעיהם, ואם אתה משחר אל אל שירחמך ומתחנן לפניו שיסלח לך אם חטאת או אם זך וישר אתה כמו שאת' אומר עתה יביא אליך הטוב ויעמיד בשלום נפשך ויהי' הרע שהביא אליך לטוב לפי שבלדד הי' חושב כמו שיתבאר מדבריו כי הרעות יבאו לטובי' אשר לא קדם להם מרי ועון להוסיף להם טוב במה שעתיד ומה שנחשיב אותו רע הוא טוב אלא שאנחנו לא נדע שיעור החכמ' האלהית אשר חייב' הגעת הטוב לו בכמו אלו הסבות ולנקיים אשר קדם להם מרי מעט יבואו רעות חלושות וכאשר ישובו לש''י יהפכו לטוב והחל לזכור הבדל מה בין הרעות שיבאו לרעים והרעות אשר יבואו לטובים ובין הטובות אשר יבאו לטובים והטובות אשר יבואו לרעים כי הטובות שיבואו לרעים הם רעות ואם לא נשער אופן היותם רעות והרעות אשר יגיעו לטובים הם טובות ואם לא נשער בזה לקצורנו בהשגת החכמ' האלהית ונתן ראיה מן המקבל, ויאמר כי שאל נא לדורות הקודמים וכונן אל מה שחקרו אבותיהם כי אנחנו נצטרך בזה לקבל עדות מהם לפי שתמול אנחנו ולא נדע העניינים אשר יצטרכו לזמן ארוך לעמוד עליהם מן החוש לקוצר זמננו, הלא הם יורוך האמת ויאמרו לך מה שנתפרסם להם מן החוש עם מה שהוציאו משכלם, הנה הגומא לא יגדל בזולת טיט ר''ל שהוא צריך ללחו' רב ולא ישגא צמח האחו בלי מים משקים אותו תמיד, ובעוד שזה הצמח בלחותו ורעננותו בזולת שיכרת ויקטף הנה ייבש קודם ייבוש כל צמח אחר וכן העניין בשוכחי אל שכבר יגיעם רע שיכלם לגמרי על מקומ' ובחשב' להיו' לשלו' ותאב' תקו' הרשע כבר תכרת תקותו וביתו אשר הוא בוטח בו בחזקו יהי' חלוש כמו אריגת העכביש שהוא בתכלי' החולש', הנה הוא נשען על חוזק ביתו ויחשוב להתחזק בו ולא יתקיי' בבית ההוא ובכלל הנה כל מה שיהיה עליו לעזר יאבד ממנו כמו האחו והגומא שיבשו פתאו' עם היוצא הלחו' אשר היו ניזונים ממנו ובהיות הענין כן הנה טובות הרשעים הם רעות ואולם אנחנו לא נדע האופן אשר הם בו רעות ונפלא מפני זה בשנראה הגעת אלו הטובות אל הרשעים ואחר שזכר אופן ההמשל בהיות טובות הרשעים רעות בא להביא משל ודמיון ברעות הצדיקים איך יתכן שיהיו טובות ואמר, הנה העץ שהוא רענן הוא במקום שהשמש רואה אותו ויוצאת יונקתו משרשיו על הגן אשר הוא נטוע בו לרבוי צמיחתו ויסתבכו שרשיו על גל המים עד שמרוב מזונו יסתעפו שרשיו באבני הסלע אם יוציאנו מוציא ממקומו בשלמות עד שלא ישאר ממנו רושם שם כלל, הנה זאת העקירה שנעקר זה האילן מהמקום ההוא הוא משוש דרכו ומעפר אחר יטעוהו בו יצמחו לו יונקות באופן יותר שלם ממה שתהיינה צומחות לו שם ויסתעפו שרשיו ויסובכו וזה דבר מבואר נגלה מן החוש ר''ל שקצת הצמחים תהיינה יותר שלמות כשיעקרו ממקומם ויטעום במקום אחר וכן רעות התם והשיר שאנחנו נחשוב אותם רעות ואינם רעות אבל הם טובות, ובכלל הנה השם ית' לא ימאס התם אבל ישגיח בו וישמרהו תמיד ולא יציל הרשעים מהרעות כאשר הביאם עליהם כמו שעשה זה בנקיים שקדם להם מרי מעט רצה לומר שהם כשישובו אל השם יתברך יצילם מהרע ההוא ויתהפכו להם לטוב, הנה אם היית עושה כמאמרי שתשחר אל אל ותתחנן לפניו יגיע לך מהטוב עד שימלא שחוק פיך מהטוב אשר ייטב לך ממקום אחר ושפתיך ימלא תרועה מרוב השמחה, שונאיך ילבשו בושת ויהרוס אוהל הרשעים : זה ביאור דברי מענה, והכלל העולה מהדברים הוא שדעת בלדד היה שכל טובות האדם ורעותיו מוגבלות ומסודרו' מאת הש''י בצדק ובמשפט לא יפול דבר ומה שיחשב מרוע הסרור בטובות האדם ורעותיו הוא מצד שכלותנו וזה כי הנקי כשיבואו לו רעות הם טובות בעצמותם אלא שאנחנו לא נדע האופן אשר בעבורו היו טובות והביא משל בזה מן הצמחים כי קצתם ישחיתו אותם יעקרו ממקומם וזה טוב להם כי ממקום אחר תהיה צמיחתם יותר טובה וכן הם רעות הצדיקים וטובות הרשעים הם רעות על דרך האמת שיכחדו בם הרשעים ויאבדו ולא יועיל' רוב טובם אשר בידם כמו הענין בעשבי האחו שיבשו עם המצא אצלם הלחות והרעננות ולא נראה מדבריו בספר הזה שישוה בזה הענין האדם לשאר ב''ח וזה שהחטא והפשע ושכיחת האל והחנפות והתמימות אשר זכר לא ימצאו כי אם באדם לבדו מבין שאר בעלי חיים כי לא יתוארו באלו התארים שאר הב''ח ר''ל שלא יאמר בהם שהם מרעים או חנפים או שוכחי אל או תמימים והוא מבואר שאיננו מחוייב במי שיודה שהשם ית' משגיח באישי האדם ופוקד אותם על כל מעשיהם בצדק ובמשפט שיודה שיהיה הענין כן בשאר אישי ב''ח כי אולי נבדל בזה האדם לפי דעתו להיותו בעל שכל ולזה ראוי יותר שיהיה נפקד על כל מעשיו ואמנ' היה מחוייב במי שיודה שהשם ית' משגיח על שאר ב''ח ולא ישיגם דבר מהמקרים אם לא במשפט שיודה זה באישי האדם כי זאת ההשגחה, תהיה יותר במי שיהיה יותר נכבד כמו שהתבאר בספר ב''ח ובכלל הנה אין ראוי שנייח' לאדם מהמום בדעותיו רק מה שנמצאוהו מבואר מדבריו או מתחייב מהם ולזה לא הסכמנו אנחנו שיהיה דעת בלדד בהשגחה כמו דעת כת המעתזל''ה כמו שזכר הרב המור' ז''ל ואחשוב שמה שהניעו להניח דעת בלדד ע''ז האופן הוא מה שימצא מדעות האנשים המפורסמים בזמנו בהשגחה ולפי שראה התיחסות מה בין דעת בלדד ודעת כת המעתזל''ה יחס מפני זה דעת המעתזל''ה לבלדד ובכלל הנה אם היו דעות האנשים שזכר הרב המורה על מספר חלקי הסותר אשר ימצאו בזה הדרוש היה ראוי שיפרשו דברי אלו האנשים בדרך שיסכימו לדעות ההם אע''פ שלא יהיו פשטי דבריהם מורים הוראה נגלית שיהיה להם הדעת ההוא אלא שהוא מבואר שמספר הדעות ההם אשר לכת המעתזל''ה והאש''ערייה יצאו מההוויות הנמצאות למדברים אשר קיימו בהם דעותיהם בחדוש העולם ואיננו ראוי שימנו כמו הדעות ההם חלקי הסותר כי המחשבה לא תפול בכמו הדעות ההם תחלה והעיון האמיתי ירחיקם ולזה נמשכנו אנחנו בביאורנו זה אל מה שיורה פשטי דברי אלו האנשים ונר' לנו מהם שדעותיהם הם על מספר חלקי הסותר אשר בזה הדרוש לפי מה שתשפטהו החלוקה לאנשים המטיבים בעיון והנה נבאר בע''ה במה שיבא איך נמצאו דעות אלו האנשים על מספר חלקי הסותר בזה הררוש והנה בלדד ואם הוא דבר כנגד המוחש כבר ימצא לו פנים מן ההראות כי הרבה פעמים יגיע לאדם רע ויתבאר בסוף הענין שכבר היה סבה להבי' עליו טוב או לשומרו מרע יותר חזק והרבה פעמים יגיפו לאדם טובות יתבאר בסוף שהם היו סבת הגעת הרע או למונעו מטוב אחר יותר חזק : (רלב"ג)


{כא}  עַד יְמַלֵּה שְׂחוֹק פִּיךָ וּשְׂפָתֶיךָ תְרוּעָה:

 מצודת דוד  עד ימלה. ר''ל וכן לא ימאס בך וישגא אחריתך עד אשר ימלא פיך שחוק ותרועת שמחה בעבור רוב הטובה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ימלה. כמו ימלא באל''ף : (מצודת ציון)


{כב}  שֹׂנְאֶיךָ יִלְבְּשׁוּ בֹשֶׁת וְאֹהֶל רְשָׁעִים אֵינֶנּוּ:

 מצודת דוד  שונאיך. השמחים לאידך ואוהבי רעתיך הם ילבשו בושת כאשר יראו אותך בטובה : ואוהל. אבל אהל הרשעים היא תאבד ואין לו לשוב לקדמותו ולא כן אהלך כי תשוב ותכונן כמאז (העולה מהמענה ההיא שדעת בלדד כדעת אליפז שהכל בא בהשגחה ויוכיח מאבדן בניו בבית המשתה במקום הרשע שם המשפט ויחוה דעתו שטובת הרשעים המה לתכלית רע כמו מרבית הלחלוחית מקצת הצמחים ואף רעת הצדיקים לטובה תחשב כמו עקירת קצת הצמחים ואנחנו לא נדע היאך מקוצר הדעת ואף ינחם את איוב לומר כי ישגא אחריתו) : (מצודת דוד)

איוב פרק-ט

{א}  וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר:

 רש"י  (מענה איוב) : (רש"י)

 רלב"ג  ביאור מלות המענה. ויען איוב ויאמר : (רלב"ג)


{ב}  אָמְנָם יָדַעְתִּי כִי כֵן וּמַה יִּצְדַּק אֱנוֹשׁ עִם אֵל:

 מצודת דוד  אמנם וגו'. בא להשיב על דברי בלדד ואמר מה שאמרת האל יעות משפט וגו' הנה באמת ידעתי גם אני כי כן הוא בעבור זה שפטתי שהכל בא מצד המערכה אבל כל תלונתי מהו הגמול כאשר יצדק אנוש עם אל ללכת בדרכיו הלא גם הוא נעזב להנהגת המערכה והיה כצדיק כרשע ומקרה אחד להם : (מצודת דוד)


{ג}  אִם יַחְפֹּץ לָרִיב עִמּוֹ לֹא יַעֲנֶנּוּ אַחַת מִנִּי אָלֶף:

 רש"י  לריב עמו. להתווכח עמו : (רש"י)

 מצודת דוד  אם יחפוץ. אם הצדיק ירצה להתווכח עם המקום על קפחון שכרו הלא לא ישיב לו אף תשובה אחת מן אלף שאלותיו : (מצודת דוד)


{ד}  חֲכַם לֵבָב וְאַמִּיץ כֹּחַ מִי הִקְשָׁה אֵלָיו וַיִּשְׁלָם:

 רש"י  חכם לבב. הוא לריב : ואמיץ כח. להיפרע : מי הקשה. לבו והלך שלם פרעה הקשה ונחסר וכן כל המקשים : (רש"י)

 מצודת דוד  חכם לבב. ועוד הלא הוא חכם לבב ואמיץ כח בתכלית השלימות ומי הוא אשר דבר קשות למולו ונשאר בשלוה כי הלא גבר עליו אם בחכמה אם בכח ובעבור זה מי הוא אשר לא ירעד להתווכח עמו (ועם כי היה מסתפק בהשגחה הנה על הרוב ידבר אבל יודע היה אשר בידו הכח לשדד המערכה כאשר ירצה) : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וישלם. ויעמוד עמו בשלום : (רלב"ג)


{ה}  הַמַּעְתִּיק הָרִים וְלֹא יָדָעוּ אֲשֶׁר הֲפָכָם בְּאַפּוֹ:

 רש"י  המעתיק הרים. המסלקם כהופכו סדום : ולא ידעו. עד שנהפכו : (רש"י)

 מצודת דוד  המעתיק. הלא הוא המעתיק את ההרים ממקומם והמון האנשים לא ידעו מי הוא אשר הפכם באפו כי נעלמה מכל סיבות הפיכתם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  המעתיק הרים. עוקר הרים ממקומם וזה יעשהו השם יתברך באמצעות הרוח הנעצר בתוכו כמו שהתבאר בספר האותות : ולא ידעו. חסר ועניינו ולא ידעו האנשים מי הוא אשר הפכ' באפו ר''ל שסבת העתקם ממקומ' נעלמת מההמון : (רלב"ג)


{ו}  הַמַּרְגִּיז אֶרֶץ מִמְּקוֹמָהּ וְעַמּוּדֶיהָ יִתְפַלָּצוּן:

 רש"י  המרגיז ארץ. בהביטו אליה ותרעד : (רש"י)

 מצודת דוד  המרגיז. הוא המרעיד את הארץ לנוד ממקומה ועמודי הארץ יחרדון כי כאשר תעצר הרוח בבטן הארץ תרעד עמודיה הם תחתיות הארץ ואף פני האדמה ממעל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יתפלצון. יחרדון כמו ותכסני פלצות (שם נה) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  המרגיז. מניד ומניע : יתפלצון. יתנודדו ויתנועעו : (רלב"ג)


{ז}  הָאֹמֵר לַחֶרֶס וְלֹא יִזְרָח וּבְעַד כּוֹכָבִים יַחְתֹּם:

 רש"י  האומר לחרס. לשמש דום והוא שמר אמרת מלך ולא יזרח : ובעד. וכנגד הכוכבים יסגור מחיצה ולא יאירו : (רש"י)

 מצודת דוד  האומר. הוא הגוזר על השמש שלא יזרח ואינו זורח וסוגר מול הכוכבים לבל יאירו בעולם ועל ימי המבול יאמר כי לא שמשו אז המזלות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לחרס. לשמש כמו מלמעלה החרס (שופטי' ח) : יחתום. יסגיר כמו כי חתום הוא (ישעיה כט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לחרס. הוא השמש : יחתום. יסגור עד שלא יראו הם הככבים ההם וזה בעמו' קצתם תחת קצת ויהיה שב אל כוכבי לכת לבד או שיסתרו באור השמש ויהיה שב אל כל הכוכבים או יהיה הרצון באמרו ובעד ככבים יחתו' ר''ל כל כך יעדר אור השמש בעת הלקי' עד שיראו הככבים : (רלב"ג)


{ח}  נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדּוֹ וְדוֹרֵךְ עַל בָּמֳתֵי יָם:

 רש"י  נוטה שמים לבדו. ומלאכים נבראו ביום שני שלא תאמר מיכאל מתח בצפון וגבריאל בדרום : על במתי ים. על גובהי ים ועל מעשה בראשית נאמר שגבהו המים התחתונים לרום למעלה ודרכם : (רש"י)

 מצודת דוד  נוטה שמים. עם כי הוא מקיף כל העולם פרשו הוא לבדו : ודורך. בועט על גבהי הים לבל ישפכו לכסות הארץ כי מי אוקיינוס גבהו מן הארץ כן ארז''ל : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ודורך על במתי ים. עניינו שהוא נוטה הגשם שידרוך על במתי ים והוא השמים וככביו ההולכים באיזור גלגל המזלות או נוטין ממנו מעט לצפון ולדרום : (רלב"ג)


{ט}  עֹשֶׂה עָשׁ כְּסִיל וְכִימָה וְחַדְרֵי תֵמָן:

 רש"י  כסיל וכימה. מזלות הם : וחדרי תימן. להכניס שם סופה כמו שאמר מן החדר תבוא סופה (לקמן לז) : (רש"י)

 מצודת דוד  עש כסיל וכימה. שמות מזלות הן : וחדרי תימן. יש בפאת הדרום חדרים אצור בהם רוח סופה כמ''ש מן החדר תבוא סופה (לקמן לז) : (מצודת דוד)

 רלב"ג  עש כסיל וכימה. הם צורות בגלגלי הככבים הקיימי' : וחדרי תימן. הם צורות הדרומיות : (רלב"ג)


{י}  עֹשֶׂה גְדֹלוֹת עַד אֵין חֵקֶר וְנִפְלָאוֹת עַד אֵין מִסְפָּר:

 מצודת דוד  עד אין חקר. עד שא''א לחקור אחריהם להבינם : עד אין מספר. לגודל רבוים : (מצודת דוד)


{יא}  הֵן יַעֲבֹר עָלַי וְלֹא אֶרְאֶה וְיַחֲלֹף וְלֹא אָבִין לוֹ:

 רש"י  הן יעבור וגו'. ידעתי כי כל אשר יחפוץ יעשה : יעבור עלי. לפני ולא אראנו : (רש"י)

 מצודת דוד  הן יעבור. אף כי בכל עת יעבור אצלי כי מלא כל הארץ כבודו אבל לא אראהו : ויחלוף. עם כי יחלוף לפני לא אתבונן תמונתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויחלוף. ענין העברה כמו חלף הלך לו (ש''ה ב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויחלוף. ויעבור : (רלב"ג)


{יב}  הֵן יַחְתֹּף מִי יְשִׁיבֶנּוּ מִי יֹאמַר אֵלָיו מַה תַּעֲשֶׂה:

 רש"י  יחתוף. יכה פתאום כמו (משלי כג) היא כחתף תארוב לשון פתאום הוא : (רש"י)

 מצודת דוד  הן יחתוף. הוא חוטף את האדם בכח ובמהירות ומי ישיבנו ממעשיו מי יאמר אליו למה תעשה כזאת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יחתוף. כמו יחטוף בטי''ת וענינו מהירות הלקיחה וכן כחתף תארב (משלי כג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הן יחתוף. חסר ועניינו הן יחתוף האדם אם ירצה ולא ימצא מי שישיבנו ממעשיו : (רלב"ג)


{יג}  אֱלוֹהַּ לֹא יָשִׁיב אַפּוֹ (תחתו) תַּחְתָּיו שָׁחֲחוּ עֹזְרֵי רָהַב:

 רש"י  לא ישיב אפו. מפני יראת (וצדקת ס''א) איש : תחתיו שחחו. צבא מרום שבאו לעזור את מצרים, מצרים נקרא רהב שנאמר לכן קראתי לזאת רהב הם שבת (ישעיה ל) על שם גאותם אשר אמרו מי ה' וגו' (שמות ג) : (רש"י)

 מצודת דוד  אלוה לא ישיב אפו. ר''ל לא ימצא מוחה בידו אשר בעבור זה ישיב אפו ממי שכעס עליו כי תחת רגליו כפפו קומתם כל העוזרים בהתחזקות ובגאוה ולא יעמדו נגדו למחות בידו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שחחו. כפפו כמו וישח אדם (ישעיה ב) : רהב. ענין גאוה והתחזקות כמו ורהבם עמל (תהלים צ) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שחחו. שפלו : עזרי רהב. הם העוזרים בגאוה ובתוקף : (רלב"ג)


{יד}  אַף כִּי אָנֹכִי אֶעֱנֶנּוּ אֶבְחֲרָה דְבָרַי עִמּוֹ:

 רש"י  אף. כ''ש : (רש"י)

 מצודת דוד  אף כי אנכי. ומכ''ש חלש כמוני איך אשיב אמרי לו איך אבחרה לברר דברי עמו (ואף כי רבת פעמים אמר שרצונו להתווכח עמו הנה מכאב לב יתהפך במליו פעם יאמר כך ופעם כך וכדרך בני אדם) : (מצודת דוד)


{טו}  אֲשֶׁר אִם צָדַקְתִּי לֹא אֶעֱנֶה לִמְשֹׁפְטִי אֶתְחַנָּן:

 רש"י  לא אענה. אירא להרים קול לפניו : למשופטי. כמו לשופטי : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר אם צדקתי. עם כי צדקתי לא אדע איך לדבר עמו להשיב אמרי לו כי הן קלותי מאד למולו : למשופטי אתחנן. וכי אתחנן להשופט אותי הלא מערכת השמים הם שפטו עלי היסורים ומה יועיל א''כ תחנון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  למשופטי. כמו לשופטי : (מצודת ציון)

 רלב"ג  למשופטי אתחנן. בתמיה והרצון בו ואיך אתחנן אל השם יתברך הנה אם קראתי ויענני לא אאמין כי יאזין קולי להיותי פחות מאד ביחס אליו : (רלב"ג)


{טז}  אִם קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִי לֹא אַאֲמִין כִּי יַאֲזִין קוֹלִי:

 רש"י  לא אאמין. לא אוכל להאמין מיראתי אותו כי איך לא איראנו : (רש"י)

 מצודת דוד  אם קראתי. אם כשאקרא אל ה' וישיב לי עכ''ז לא אאמין בעצמי אשר ישמע קולי והוא מדרך הפלגה לומר כ''כ הדבר נמנע בעיני עד שאכחיש גם את עצמי : (מצודת דוד)


{יז}  אֲשֶׁר בִּשְׂעָרָה יְשׁוּפֵנִי וְהִרְבָּה פְצָעַי חִנָּם:

 רש"י  אשר בשערה. נתחלפה צורתי (ס''א שורתי) לפניו : ישופני. יכתתני ואכות אותו טחון (דברים ט) מתרגמינן ושפית יתיה : פצעי. מכה המוציאה דם וליחה : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר בשערה. הלא הוא אשר כתת אותי ברוח סערה והרבה פצעי בחנם על לא חמס בכפי ואם הייתי נחשב בעיניו היה משדד המערכ' בעבורי (ואף כי תלה היסורים במשפט המערכה עכ''ז יחשב כאלו המקום כתת אותו כי הוא נתן הממשלה ביד המערכה) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בשערה. כמו בסערה בסמ''ך : ישופני. יכתת אותי כמו הוא ישופך ראש (בראשית ג) : פצעי. הוא מכה המוציאה דם : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ישופני. יכתתני : חנם. בלא עון : (רלב"ג)


{יח}  לֹא יִתְּנֵנִי הָשֵׁב רוּחִי כִּי יַשְׂבִּעַנִי מַמְּרֹרִים:

 רש"י  לא יתנני. אינו מניחני להשיב רוחי אלי : (רש"י)

 מצודת דוד  לא יתנני. אינו מניח אותי להשיב נשימתי אלי כי כל היום ימר לנפשי עד ישביעני מן המרירות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יתנני. ענין עזיבה וכן ולא נתן סיחון (במדבר כא) : רוחי. על הנשימה יאמר : (מצודת ציון)


{יט}  אִם לְכֹחַ אַמִּיץ הִנֵּה וְאִם לְמִשְׁפָּט מִי יוֹעִידֵנִי:

 רש"י  אם לכח. איך אריב עמו אם לכח הוא בא אמיץ הנה הוא : ואם למשפט מי יוכל להועידני לפניו ולהחזיק דבר משפטי : (רש"י)

 מצודת דוד  אם לכח. ר''ל הנה הרעות שהביא עלי אם המה מצד הכח והתוקף שיש לו בזולת שמירת המשפט הן ידעתי כי אמיץ הוא וכל יוכל ולא יבצר ממנו אבל אם המה מצד המשפט כאשר יאמרו חברי מי הוא אשר יקבע לי יום מיועד ונקרבה יחד למשפט לברר הדין עם מי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יועידני. ענינו עת קבוע וכן מי כמוני ומי יועידני (ירמיה מט) : (מצודת ציון)


{כ}  אִם אֶצְדָּק פִּי יַרְשִׁיעֵנִי תָּם אָנִי וַיַּעְקְשֵׁנִי:

 רש"י  הלא אם אצדק פי ירשיעני. כי יסתמו דברי מיראה ויעקשני פי : (רש"י)

 מצודת דוד  אם אצדק. היתכן אם אמנם אני צדיק במעשי ופי יעשה אותי לרשע בתמיה וכי בעבור אמרי פי אחשב לרשע הלא מעצמי אני תם וישר והוא עשה אותי לעקש בהבאת היסורים על לא חמס ועי''ז הנה נעשיתי עקש להרהר ולהתרעם : (מצודת דוד)


{כא}  תָּם אָנִי לֹא אֵדַע נַפְשִׁי אֶמְאַס חַיָּי:

 רש"י  תם אני. יודע אני בעצמי שאני תם ואעפ''כ לא אדע נפשי במה אמצא נופש : (רש"י)

 מצודת דוד  תם אני. עם כי אני תם וישר ולא ימצא בי עון עכ''ז לא אכיר בי נפשי החיונית כי הריני כמת ובעבור זה אמאס חיי כי טוב לי המיתה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  תם אני לא אדע נפשי. ר''ל הנני אפס ותם עד שלא אדע בעצמי נפשי ר''ל שאין נכרים כחתיה באיברי : (רלב"ג)


{כב}  אַחַת הִיא עַל כֵּן אָמַרְתִּי תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה:

 רש"י  אחת היא. בעולם ועליה אמרתי שתם ורשע הוא מכלה בעבורה, ומה היא : (רש"י)

 מצודת דוד  אחת היא. בזה ישיב על מה שאמר בלדד שרעות הצדיקים המה לטובה ולא כן רעות הרשעים וע''ז אמר הלא מין אחת הם ודרך אחת להם ואיך א''כ ישתנו בפעולתם ע''כ אמרתי שהרעה מכלה התם והרשע זה כזה כי אין טובה באה מן הרעה : (מצודת דוד)


{כג}  אִם שׁוֹט יָמִית פִּתְאֹם לְמַסַּת נְקִיִּם יִלְעָג:

 רש"י  אם שוט. ל' של שטן ימית פתאום את הצדיק : למסת נקיים. שהמית ילעג : (רש"י)

 מצודת דוד  אם שוט. ר''ל אף לפי דבריך אשר שבט המכה ימית פתאו' את הרשע כאשר יקבל די גמול מעט מעש' הטוב שעשה ולא כן ימהר להמית את הצדיק הלא גם זאת עוד לטובה יחשב להרשע כי הוא שוחק ומלעיג על המסת הנקיים באריכות ימי היסורין וטובה בעיניו המיתה הפתאומית : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שוט. שרביט כמו שוט לסוס (משלי כו) : למסת. מלשון המסה והמגה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אם שוט ימית פתאום. עניינו אם שבט ימית הרשע פתאום כמו שאמר בלדד הנה הרשע ההוא ילעג לראות אשר ינסה בהם השם יתברך הנקיים לפי שהוא ימות תכף ולא יאריך ברע ההוא והנקיים יתמידו ברע ההוא : (רלב"ג)


{כד}  אֶרֶץ נִתְּנָה בְיַד רָשָׁע פְּנֵי שֹׁפְטֶיהָ יְכַסֶּה אִם לֹא אֵפוֹא מִי הוּא:

 רש"י  ביד רשע. כלפי שטן : פני שופטיה יכסה. מהבחין בדבר אמת : ואם לא איפוא. דבר אמת דבר זה מי הוא המכלה את התמימים : (רש"י)

 מצודת דוד  ארץ נתנה. הנה הרשע בעודו כל הארץ שלו היתה לעשות בה חפצו לגזול ולעשוק ולרב חזקו הנה שופטי הארץ יעלימו עין ממנו וכאילו יכסה פניהם לבל יסתכלו במעשיו : אם לא. ר''ל אם תאמר לא כן הוא איה פה האיש ומי הוא אשר יכזב את אמרי : (מצודת דוד)


{כה}  וְיָמַי קַלּוּ מִנִּי רָץ בָּרְחוּ לֹא רָאוּ טוֹבָה:

 רש"י  וימי. עם כליון שאר התמימי' קלו מני רץ : (רש"י)

 מצודת דוד  וימי. אבל אני עם כל צדקותי הנה מהרו ימי ללכת בקלות רב יותר מהאדם הרץ וברחו ממני וכאלו לא ראו טובה כי הכל נשכח עתה בבוא מרבית הרעה : (מצודת דוד)


{כו}  חָלְפוּ עִם אֳנִיּוֹת אֵבֶה כְּנֶשֶׁר יָטוּשׂ עֲלֵי אֹכֶל:

 רש"י  אבה. שם נהר שוטף : יטוש. יפרח : (רש"י)

 מצודת דוד  חלפו. עברו עם האניות ההולכות על נהר אבה הממהרות ללכת, עפו מהר כנשר הממהר לעוף בעבור השגת האוכל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יטוש. ימהר ויפרח כי כנשר חש לאכול (חבקוק א) תרגומו דטוס למיכל : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אניות אבה. הוא מעניין רצון והם האניות שישיגו רצונם בהם ההולכים בים להשחית כי הם יצטרכו ללכת במהירות אל אשר ירצו : יטוש. יעוף : (רלב"ג)


{כז}  אִם אָמְרִי אֶשְׁכְּחָה שִׂיחִי אֶעֶזְבָה פָנַי וְאַבְלִיגָה:

 רש"י  שיחי. דברי צערי : פני. חמתי : ואבליגה. אתחזק כמו המבליג שוד על עז (עמוס ה) : (רש"י)

 מצודת דוד  אם אמרי. אם אחשב אשכח יללתי וספור תלאותי ואעזוב כעסי ואתחזק להתאפק מלצעוק ומלהתרעם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שיחי. ספור התלאות : פני. כעסי כמו אתן את פני (ויקרא כ) : ואבליגה. אתחזק כמו המבליג שוד (עמוס ה) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שיחי. דברי נגעי : פני. כעסי : ואבליגה. ואתחזק ויהיה בודד או יהיה יוצא ויהיה פי' ואחזק לבי : (רלב"ג)


{כח}  יָגֹרְתִּי כָל עַצְּבֹתָי יָדַעְתִּי כִּי לֹא תְנַקֵּנִי:

 רש"י  יגורתי כל עצבותי. שלא יניחוני מלצעוק : ידעתי כי לא תנקני. מעוני מלהפרע ממנו : (רש"י)

 מצודת דוד  יגורתי. אאסוף כל העצבון אשר לי לאצרם תוך הלב מבלי לצעוק עוד הנה עם כל זה ידעתי שלא תנקה אותי מן היסורין ולא ארויח א''כ מאומה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יגורתי. אאסוף כמו אוגר בקיץ (משלי י) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כל עצבותי. כל הכעסים אשר לי : (רלב"ג)


{כט}  אָנֹכִי אֶרְשָׁע לָמָּה זֶּה הֶבֶל אִיגָע:

 רש"י  למה זה הבל איגע. לבא במשפט : (רש"י)

 מצודת דוד  אנכי ארשע. ר''ל אף אם רשעתי למה זה הבל איגע להתחנן לפניו כי מה אועיל הלא כ''כ אני מדוכא ומעונה עד שא''א לי לחזור לקדמותי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  איגע. מל' יגיע : (מצודת ציון)


{ל}  אִם הִתְרָחַצְתִּי (במו) בְמֵי שָׁלֶג וַהֲזִכּוֹתִי בְּבֹר כַּפָּי:

 רש"י  בבור. נקיון : (רש"י)

 מצודת דוד  אם התרחצתי. אף אם ארחץ עצמי במי שלג ואנקה כפי בבורית המנקה ר''ל אם אשוב לה' ואעביר מעלי לכלוך העון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והזכותי. מל' זכות ובהירות : בבור. שם עשב המנקה וקרוי בורית ויקרא גם אהל בדוז''ל (שבת צ) : (מצודת ציון)


{לא}  אָז בַּשַּׁחַת תִּטְבְּלֵנִי וְתִעֲבוּנִי שַׂלְמוֹתָי:

 רש"י  בשחת תטבלני. להיות צחון ומגואל כלומר אז תמצא לי עון רב : (רש"י)

 מצודת דוד  אז בשחת. ר''ל התשובה לא יועיל כ''א להביא עלי המיתה לטבול אותי ולהורידני אל שחת הקבר ולאשר שלמותי יתעבו אותי כי יפשטו אותם מעלי בהוריד אותי שאולה וכאומר אך את הטובה ההיא אוכל לקבל אבל לא אקוה לחזור לקדמותי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בשחת. בבור : תטבלני. מל' טבילה ור''ל תורידני : שלמותי. מלבושי : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אז בשחת תטבלני. ר''ל תכניס גופי בשחת : (רלב"ג)


{לב}  כִּי לֹא אִישׁ כָּמֹנִי אֶעֱנֶנּוּ נָבוֹא יַחְדָּו בַּמִּשְׁפָּט:

 רש"י  במשפט. בדברי תוכחות משפט משמש ג' לשונו' תחלתו הוכחת דברים, אמצעיתו פסק דין וסופו משטר יסורין וגיבוי חוב ופעמים שהמקרא כותבו ע''ש תחלתו ופעמים ע''ש אמצעיתו ופעמים ע''ש אחריתו : (רש"י)

 מצודת דוד  כי לא איש כמוני. אין המקום ב''ה איש כמוני שאשיב לו נבוא יחדיו במשפט לברר הדין עם מי כי אם אלו היה מהאפשר להתווכח עמו אז כאשר יצאתי זכאי בע''כ היה מפליא ניסיו להחזירני לקדמותי משא''כ ע''י תשובה כי אז יהיה די בטובת המיתה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כי לא איש כמוני. עניינו אין השם ית' איש כמוני לדבר עמו : (רלב"ג)


{לג}  לֹא יֵשׁ בֵּינֵינוּ מוֹכִיחַ יָשֵׁת יָדוֹ עַל שְׁנֵינוּ:

 רש"י  מוכיח. דרשני''ר לבע''ז מרא' לכל א' חובתו וזכותו : ישת ידו. משטר אימתו וניגושו : על שנינו. שלא יחזק החזק את הרפה : (רש"י)

 מצודת דוד  לא יש. אין בינינו מברר דברים אשר ישים יד ממשלתו על שנינו להיות נשמעים לו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מוכיח. מברר אמרים כמו אשר הוכיח ה' (בראשית כד) : (מצודת ציון)


{לד}  יָסֵר מֵעָלַי שִׁבְטוֹ וְאֵמָתוֹ אַל תְּבַעֲתַנִּי:

 מצודת דוד  יסר. אם יסר מעלי שבטו המכה בי הם היסורין ולא תבעת אותי פחדו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואמתו. מל' אימה ופחד : (מצודת ציון)


{לה}  אַדַבְּרָה וְלֹא אִירָאֶנּוּ כִּי לֹא כֵן אָנֹכִי עִמָּדִי:

 רש"י  כי לא כן אנכי. על כן שאנכי ירא אני מוחזק בי שלא אתחייב בדין : (רש"י)

 מצודת דוד  אדברה. אז אדבר דברי להתווכח על מה הביא הרעה עלי על לא חמס בכפי ולא אירא ממנו כי לא ימצא בידי דבר פשע כי לא כן אנכי עם עצמי כאשר אני בעיניכ' אשר תחשבוני לרב פשע אשר לא כן הוא : (מצודת דוד)

איוב פרק-י

{א}  נָקְטָה נַפְשִׁי בְּחַיָּי אֶעֶזְבָה עָלַי שִׂיחִי אֲדַבְּרָה בְּמַר נַפְשִׁי:

 רש"י  נקטה נפשי. נפשי מתקוטטת על שאני חי והוא לשון ונקוטות' בפניכם (יחזקאל כ) : אעזבה עלי שיחי. צרתי לזעוק ולקבול ולא אוכל לשבחו ולהבליגו : (רש"י)

 מצודת דוד  נקטה נפשי. מגודל הכאב נכרתה נפשי בעת עודני חי ולזה אטען על עצמי משא ספור תלאותי ואדבר במרירות נפשי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נקטה. נכרתה כמו אשר יקוט כסלו (לעיל ח) : אעזבה. ענין טעינת משא וכן עזוב תעזוב עמו (שמות כג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  נקטה נפשי. נכרתה : שיחי. דברי כעסי : (רלב"ג)


{ב}  אֹמַר אֶל אֱלוֹהַּ אַל תַּרְשִׁיעֵנִי הוֹדִיעֵנִי עַל מַה תְּרִיבֵנִי:

 מצודת דוד  אומר. אני אומר אל אלוה אל תעשה אותי לרשע להביא עלי הרעות כמשפט הראוי לרשע הודע לי על מה תריב עמדי לדין אותי כמשפט הרשע מה פשעי : (מצודת דוד)


{ג}  הֲטוֹב לְךָ כִּי תַעֲשֹׁק כִּי תִמְאַס יְגִיעַ כַּפֶּיךָ וְעַל עֲצַת רְשָׁעִים הוֹפָעְתָּ:

 רש"י  הטוב. בתמיה כי תעשוק ותגזול מן הצדיק את צדקו ועל עצת רשעים ומקניטים הופעת זיוך להראות להם פנים שוחקו' : (רש"י)

 מצודת דוד  הטוב לך. וכי טוב בעיניך אשר תעשוק גוף האדם על לא חמס : כי תמאס. מוסב על הטוב לך לומר וכי טוב לך אשר תמאס פועל ידיך הלא מחוק הפועל לאהוב מעשה ידיו ולא למאסם : ועל עצת רשעים. ובי טוב לך שתופיע על עצת רשעים ר''ל שתגיע אליהם זהרך בעצתם עד שישלימוה וכאומר מדוע תעשוק הצדיק ותעשה חסד לרשע אשר שניהם לא יצדקו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תעשוק. ענין גזל : הופעת. הארת וזרחת : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הופעת. עניינו ההבטחה וההשגחה או יהיה עניינו אורה וזוהר, ר''ל שיגיע לרשעים בעצתם אורך וזוהרך עד שישלימוה : (רלב"ג)


{ד}  הַעֵינֵי בָשָׂר לָךְ אִם כִּרְאוֹת אֱנוֹשׁ תִּרְאֶה:

 מצודת דוד  העיני בשר לך. וכי יש לך עינים דומים לעיני בשר ודם שאינו רואה בהם תעלומות לב כי הלא רואה אתה כל תעלום ויודע אתה מי הצדיק ומי הרשע ומדוע תחלוף משכורתם : אם כראות. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)


{ה}  הֲכִימֵי אֱנוֹשׁ יָמֶיךָ אִם שְׁנוֹתֶיךָ כִּימֵי גָבֶר:

 רש"י  הכימי אנוש ימיך. להתגרות בו ולרדוף : (רש"י)

 מצודת דוד  הכימי. ר''ל ואף אם חטאתי למה זה מהרת בתשלומי הגמול בזה אחר זה אחד באחד יוגשו וכי ימיך כלים כימי אנוש אשר בעבור זה ימהר יחיש לשלם כל הגמול בחשבו פן ימות עד לא ישלים לשלם כל הגמול אבל אתה הלא חי וקיים לעד ובכל עת אני בידך : אם שנותיך וגו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)


{ו}  כִּי תְבַקֵּשׁ לַעֲוֹנִי וּלְחַטָּאתִי תִדְרוֹשׁ:

 מצודת דוד  כי תבקש. אשר תבקש על עוני ותדרוש על חטאתי לחפש אחר כולם לצרפם יחד לשלם על הכל כאחד מבלי הפסק בנתיים כאלו לא הייתי מסור בידך בכל עת : (מצודת דוד)


{ז}  עַל דַּעְתְּךָ כִּי לֹא אֶרְשָׁע וְאֵין מִיָּדְךָ מַצִּיל:

 רש"י  על דעתך. יודע אתה : (רש"י)

 מצודת דוד  על דעתך. ר''ל הנה לפעמים ימהר האדם לשלם גמול הרעה בחשבו פן יעזוב דרכו ואז ימנעהו אנשים מלנקום ממנו מעתה ולזה אמר הנה מהרת לשלם הכל על כי יודע אתה שלא ארשע עוד מעתה אבל הלא אין מציל מידך ומי ימנע בידך לעשות בכל עת כחפצך הן לנקום נקם הן לרחם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  על דעתך. אצל ידיעתך : ואין מידך מציל. ואין מנגעך מציל או יהיה פי' שלא ימצא מי שישיבך ממעשיך : (רלב"ג)


{ח}  יָדֶיךָ עִצְּבוּנִי וַיַּעֲשׂוּנִי יַחַד סָבִיב וַתְּבַלְּעֵנִי:

 רש"י  עצבוני. עשאוני, עצב דפוס כמו אין מעצבין את הקטן במסכת שבת (דף קמו) ועתה חיילותיך יחד סביב : ותבלעני. הם התולעים : (רש"י)

 מצודת דוד  ידיך עצבוני. ומדוע א''כ מכות ידיך העציבו אותי וכתשו אותי ובאו כולם יחד סביבי ותשחית אותי בהם ומה זה מהרת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עצבוני. מלשון עצבון : ויעשוני. ענין כתישה כמו הנני עושה את כל מעניך (צפניה ג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עצבוני. ציירוני כטעם עצביהם כסף וזהב שהם הצלמי' אשר הם מצויירים לפי הצורה אשר ירצו לעשותם ורמז בה אל הכח המצייר אשר נתן הש''י בזרע ומעניין זה ארז''ל אין מעציבין את הקטן : ותבלעני. ותשחיתני : (רלב"ג)


{ט}  זְכָר נָא כִּי כַחֹמֶר עֲשִׂיתָנִי וְאֶל עָפָר תְּשִׁיבֵנִי:

 רש"י  תשיבני. לבסוף : (רש"י)

 מצודת דוד  זכר נא. תן עתה דעתך לזכור שעשית אותי כיוצר העושה מלאכתו בחומר ועתה תשתוקק להשיבני אל העפר לבטל פעולתך הנפלאה : (מצודת דוד)


{י}  הֲלֹא כֶחָלָב תַּתִּיכֵנִי וְכַגְּבִנָּה תַּקְפִּיאֵנִי:

 רש"י  כחלב תתיכני. כטיפת תולדותי : (רש"י)

 מצודת דוד  הלא כחלב. בעת היצירה מתחילה התכתני כחלב לברור הצלול מזרע אבי ואמי ואח''ז הקפאת אותי כגבינה היא התחלת היצירה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תתיכני. מל' התכה ויציקה וכן כהתוך כסף (יחזקאל כב) : תקפיאני. כאשר דבר צלול יתהפך להיות עבה ודבר גוש נקרא הקפאה כמו קפאו תהומות (שמות טו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כחלב תתיכני. רמז בזה אל הזרע אשר ממנו ההוויה ר''ל זרע האשה שהוא נתך תחלה ונגר ואחר כן יקפיאהו ויעמידהו החום הטבעי אשר בזרע הזכר כמו שהתבאר בטבעיות : (רלב"ג)


{יא}  עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי וּבַעֲצָמוֹת וְגִידִים תְּסֹכְכֵנִי:

 מצודת דוד  עור ובשר. אח''ז הלבשת אותי ממעל להאיברים הפנימים בלבוש עור ובשר לשומרם מהנזק כי בהם תלוי עיקר חיות האדם : תשוככני. כסית אברי הפנימים בעצמות וגידים המקשרים יחד את העצמות להיות מסובכים ונאחזים אלו באלו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תשוככני. מלשון סכך וכסוי ועם הוא בשי''ן : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תשוככני. תכסני כי העצמות והגידים הם מחוץ סביב האיברים הנכבדים הפנימיים ובזה נשמרים באופן מה עם שבעצמות יהיה לגוף קיום ועמידה ובגידים תשלמנה תנועות האיברים החלקיות : (רלב"ג)


{יב}  חַיִּים וָחֶסֶד עָשִׂיתָ עִמָּדִי וּפְקֻדָּתְךָ שָׁמְרָה רוּחִי:

 רש"י  ופקודתך. פקודת משמרתך שמניתה לי שומרים : שמרה רוחי. בבטן אמי, ואחר כך : (רש"י)

 מצודת דוד  חיים וחסד. בעת ההיא עשית עמדי החיים לתת בי רוח החיוני ולא בעבור גמול מה כי עדיין לא עשיתי מאומה אבל בחסד עשית זאת : ופקודתך. מצותך שמרה רוחי בקרבי לבל תצא עם כי הגוף הוא כנאד מלא נקבים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ופקודתך. ומצותיך : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ופקודתך. ופקידותך והרצון בזה ופקידותך אשר שמת בכחותי הפועלו' למשול על הכחות המתפעלות הנה הפקידות ההו' שמרה רוחי בקרבי כי לולא זה לא הייתי יכול להתקיים כלל וזה שהאדם לדקות חמרו יתפעל בקלות ויפסד לולי רבוי הכלי' אשר שם בו השם לעזור בשמירתו הזמן האפשרי : (רלב"ג)


{יג}  וְאֵלֶּה צָפַנְתָּ בִלְבָבֶךָ יָדַעְתִּי כִּי זֹאת עִמָּךְ:

 רש"י  ואלה צפנת בלבבך. לבלעני כאילו אין (אתה) זוכרם : ידעתי כי זאת עמך. הכל כמפורש ולא שכחת : (רש"י)

 מצודת דוד  ואלה. ואם סבת אלה הדברים ואופן עשייתם צפנת בלבבך ואין זולתך מי ישיג אותם עכ''ז את זה ידעתי אשר הדבר הזאת היא עמך אתה בראת אתה יצרת ואיך א''כ תחבל מעשה ידיך הנעשה בחכמה נפלאה ובשלמות רב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צפנת. הסתרת : (מצודת ציון)


{יד}  אִם חָטָאתִי וּשְׁמַרְתָּנִי וּמֵעֲוֹנִי לֹא תְנַקֵּנִי:

 רש"י  אם חטאתי ושמרתני. נתת עיניך בי מלהעלים ולעבור על מדתיך (ומעתה) ומעוני אין אתה מנקני אלא על הכל אתה פורע : (רש"י)

 מצודת דוד  אם חטאתי. אף אם חטאתי האם ראוי אשר שמרתני זה זמן רב במאסר המכאובי' האלו ולא תנקני עדיין מכתמי העון : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ושמרתני. במשמר ובמאסר : (רלב"ג)


{טו}  אִם רָשַׁעְתִּי אַלְלַי לִי וְצָדַקְתִּי לֹא אֶשָּׂא רֹאשִׁי שְׂבַע קָלוֹן וּרְאֵה עָנְיִי:

 רש"י  שבע קלון. אני : וראה עניי. אין זה ציווי אלא שם דבר ראה עניי בדנ''ץ בלע''ז שכל שעה אני רואהו כמו שאתה אומר ושבע ימים (לקמן בסוף) כמו ושבע ימים (בקמץ תחת שי''ן) כן תאמר וראה כמו ורואה עניי : (רש"י)

 מצודת דוד  אם רשעתי. לזאת אשפוט שאין הבדל בין הרשע ובין הצדיק ובין אם רשעתי אללי לי בין אם צדקתי לא ארום ראשי בין כך ובין כך אני שבע מקלון חרפת רעי ומראו' עניי ושפלותי כ''א היה הבדל בין צדיק לרשע אף אם לו רשעתי מ''מ הלא כבר קבלתי די הגמול והריני מנוקה מעון ומה זה לא ילכו היסורין : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אללי. מל' יללה ובאה האל''ף במקום היו''ד כמו ישי ואישי (דה''א ב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וראה. מקור והרצון בזה הנני שבע קלון ורואה עניי תמיד : (רלב"ג)


{טז}  וְיִגְאֶה כַּשַּׁחַל תְּצוּדֵנִי וְתָשֹׁב תִּתְפַּלָּא בִי:

 רש"י  ויגאה כשחל תצודני. ויגדל בעיניך להיות לך למשא ולפח נפש את אשר כשחל תצודני אשר תפרוש לי מצודה כאילו אני גבור כשחל : ותשוב. מיום אל יום : תתפלא בי. לדקדק ולהפליא במשפט ל' כי יפליא (במדבר ו) : (רש"י)

 מצודת דוד  ויגאה. מי יתן והיה הרעה גדולה עלי כ''כ עד שתצוד אותי בה כשחל הזה אשר יצוד דבר מה אשר ישחיתו פעם אחת ולא ישנה וכן אתאוה להיות נשחת בהרעה עד לכלה אבל תשוב לצוד אותי פעם אחר פעם ותראה בי פלאות לשמור הנפש ולא תתן אותה לראות שחת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויגאה. ויגדל כמו היגאה גומא (לעיל ח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויגאה. ר''ל מי יתן ויגדל הכאב הבא עלי עד שתצודני כשחל שימית בפעם אחת אבל אתה תשוב להכותי מכה אחר מכה ותראה פלאות בי : (רלב"ג)


{יז}  תְּחַדֵּשׁ עֵדֶיךָ נֶגְדִּי וְתֶרֶב כַּעַשְׂךָ עִמָּדִי חֲלִיפוֹת וְצָבָא עִמִּי:

 רש"י  עדיך. להעיד על חליפת החלאים ומכאובים : וצבא עמי. זמנים קצובים ליסורי אלו משמשים (צבא א') וחוזרים ומתחלפים שנויים משונים מאלה ומשמשין זמן אחר : (רש"י)

 מצודת דוד  תחדש. בכל עת תחדש נגדי עדים אשר יעידו לך על רוע מפעלי ועל רעיו יאמר אשר ירשיעו אותו : ותרב. עי''ז תרבה כעסך עלי כי ארבה להשיב אמרים וברוב דברים לא יחדל פשע : חליפות. והמה מחליפים עצמם פעם ידבר זה ופעם זה ואת כולם אשיב : וצבא עמי. לא ימהרו ללכת אבל יתעכבו עמי משך זמן ומרבים דברים ובע''כ אשיב על כל דבריהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כעשך. כמו כעס בסמ''ך : וצבא. ענין זמן כמו הלא צבא לאנוש (לעיל ז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עדיך. נגעיך ולו דמיון מה בלשון ארמי כי הספחת נקראת עדיתא : חליפות. מעניין כרית' : וצבא. רבוי : (רלב"ג)


{יח}  וְלָמָּה מֵרֶחֶם הֹצֵאתָנִי אֶגְוַע וְעַיִן לֹא תִרְאֵנִי:

 רש"י  אגוע ועין לא תראני. הלואי אגוע מרחם : (רש"י)

 מצודת דוד  ולמה. אם ככה אתה עושה לי למה הוצאתני חי מרחם אמי היה לי לגווע ברחם ולא היה עין רואה אותי על כי הייתי נקבר מיד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אגוע. אמות : (מצודת ציון)


{יט}  כַּאֲשֶׁר לֹא הָיִיתִי אֶהְיֶה מִבֶּטֶן לַקֶּבֶר אוּבָל:

 רש"י  אובל. הלוואי הייתי מובל : (רש"י)

 מצודת דוד  כאשר וגו'. אז הייתי כאלו לא הייתי כי הייתי מובל מן הבטן אל הקבר והרי הוא כאלו לא נבראתי מעולם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אובל. אובא כמו והוא לקברות יובל (לקמן כא) : (מצודת ציון)


{כ}  הֲלֹא מְעַט יָמַי (יחדל) וַחֲדָל (ישית) וְשִׁית מִמֶּנִּי וְאַבְלִיגָה מְּעָט:

 רש"י  ושית ממני. תשית עצמך ממני ומעלי כמו (ישעיה סה) קרב אליך קרב לעצמך ורחק ממני : (רש"י)

 מצודת דוד  הלא מעט ימי. ואם נבראתי בעבור לקבל עוד הטובה הלא ימי מעטים המה ומתי אקבל הטובה ולזה חדל היסורין ושית אותם ממני ואתחזק מעט זמן : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וחדל. המנע מהבי' עלי אלו הרעות : ושית ממני. הרפה ממני : ואבליגה. ואתחזק לבי : (רלב"ג)


{כא}  בְּטֶרֶם אֵלֵךְ וְלֹא אָשׁוּב אֶל אֶרֶץ חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת:

 רש"י  בטרם אלך. בעודני חי ולא הגיע עת מותי הנח לי וארגיע : (רש"י)

 מצודת דוד  בטרם אלך. בטרם אמות ואלך בדרך אשר לא אשוב והיא אל ארץ חושך וצלמות חשכת הקבר : (מצודת דוד)


{כב}  אֶרֶץ עֵיפָתָה כְּמוֹ אֹפֶל צַלְמָוֶת וְלֹא סְדָרִים וַתֹּפַע כְּמוֹ אֹפֶל:

 רש"י  עיפתה. שם דבר חשיכה כמו שחר ועפה : צלמות. היא ולא סדרים. בה (שאין שם סדרי אדם כלומר מנהגים שאין שם יישוב ואור שלה כמו אופל הוא) : ותופע כמו אופל. מקום מופע שבה כמו אופל הוא : (רש"י)

 מצודת דוד  ארץ עפתה וגו'. החושך שלה היא כמו חשכת אפלה והוא צלו של מות ואין שם סדרי מערכות הככבים ומזלות : ותופע. אף מקום המנהיר ומזהיר שבה היא כחשכת אפלה ולזה חדל ממני היסורים עד לא אלך אל המקום ההוא (העולה מהמענה ההיא לסתור דעת בלדד שאמר שהכל בא בהשגחה וטובת הרשעים לרעה ורעות הצדיקים המה לטובה כי ישיב אמרים לומר איך יתכן אם המה מין אחת ודרך אחת להם וישתנו בפעולת' ואם בעבור המיתה הפתאומית הבאה לרשע הלא עוד לטובה יחשב ויבחר בזה מלהיות מיוסר כמו הצדיק אף יתלונן למה זה ימהר לשלם כל גמול הרשע הלא האדם הוא בידו בכל עת וירב אמריו לאל איך לא יחוס מלחבל פועל ידיו הנעשה בחכמה נפלאה ובשלימות רב) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עפתה. חשכה וכן תעופה כבוקר תהיה (לקמן יא) : סדרים. שתים מערכות (ויקרא כד) ת''א סדרין : ותופע. אורה וזריחה כמו הופיע מהר פארן (דברים לג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עיפתה. אורה : ולא סדרים. ר''ל שאין בארץ דבר שומר סדר ויושר בעניינים הפרטיים : ותופע. ותאיר. זה ביאור מלות המענה : ביאור דברי המענה. ענה איוב ואמר אמנם אני ידעתי כי כן ר''ל על מה שהוכחתני ואמרת עד אן תמלל אלה לא תחשוב שאמרתי מה שאמרתי לריב עם השם יתברך אבל אמרתי זה לפי דעת אליפז ואולם אני אחשוב ג''כ שהשם ית' לא יעות משפט ולזה גזרתי שהוא בלתי משגיח באישי האדם כדי שלא איחס עליו עול, ואולם שם השם ית' ענייניהם לפי מה שימשך מפעל הגרמים השמימיים ואף על פי שהיה יותר טוב כמו שאמרתי לאנשים המרי נפש שימותו מרחם אינני מיחס בזה עול אל השם ית' וזה שזה אמנם היה ממנו מצד שלא היה אפשר שיהיה ענין פרטי האדם מסודר ממנו באופן יותר שלם ובכלל הנה הוא מבואר שאין ראוי לאדם לריב עם השם יתברך ולהטיח דברים כנגדו כי איך יתכן שיצדק אנוש עם אל בריבו עמו הנה אע''פ שיחפץ לריב עמו לא יוכל כי השם ית' לא יעננו בשום דבר מדבריו ועוד כי הוא חכם בתכלית החכמה ויכול במה שירצהו ולזה ראוי לירוא להריב עמו כי מי הקשה אליו ויעמוד בשלום וזה שהאדם ישמר מהריב עם שתקיף ממנו וחכם ממנו כ''ש עם מי שהוא בתכלית החכמה והתוקף, הנה מרוב כחו עוקר הרים ממקומם ולא הכירו המון האנשים מי הוא שהפכם באפו לפי שסבת העתקם ממקומ' נעלמת מהם, והנה השם יתברך הוא הסבה בזה בהשתלשלות הסבות ר''ל שהוא הסבה הראשונה וזה אמנם יהיה בסבת האצר האיד הקיטורי בבטן הארץ שיתהוה ממנו רוח ידחה ההר ההוא ויגביהנו עד שתבקע הארץ ויצא הרוח ואז יהפך ההר ההוא בעת נפלו ולזאת הסבה בעינה הוא מניד הארץ ממקומה ויתנודדו העמודים אשר היא נסמכת עליהם ר''ל שלמטה יצא התנודדות תחלה בסבת הרוח הנעצר שם ובסב' התנודד הארץ הסמוכה לארץ ההיא תתנודד הארץ אשר עליה, הנה אומר לשמש ולירח ולא יזרח וזה יהיה בעת דבוקו עם הירח ולא היה לירח מרחב לפי הנראה ואע''פ שהשמש חזק האור עד שמרוב אורו ימנע הראות הככבים הנה ימנע הירח אורו ממנו ולא יאיר וכזה יקרה בשאר ככבי לכת שיעדר אורם כשיסתירו אותם השפלים מהם, הוא נוטה שמים לבדו בזולת אמצעי בינו וביניהם בעת הבריאה ואולם היסודות ומה שהורכב מהם בראם באמצעות הגרמים השמימיים והוא לבדו נוטה הגשם שידרוך על במתי ים והוא השמים וככביו ההולכים באיזור גלגל המזלות או נוטי' ממנו מעט לצפון ולדרום כמו ככבי לכת והככבים הקיימים אשר בשתים עשרה המזלות והוא עשה הצורות הצפוניות והדרומיות אשר בגלגל המזלות והנה בבריאת' מהפלא מה שלא יעלם וזה כי אלו הככבים עם היותם מטבע אחד בעינו יעשו פעולות מתחלפות בזה העולם השפל, וספר איוב מאלו הצורות עש והוא בנות עיש וכסיל וכימה שהם שתי צורות מעידות על תגבורת חום וקור רצוני שכסיל מעיד על רוב הקור וכימה על רוב החום וחדרי תימן הם הצורות הדרומיות, ובכלל אם באנו לספר נפלאותיו לא נוכל כי הוא עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר וזה מבואר למי שעיין בטבע זה המציאות ובפרט באיברי הב''ח ואופן הסתעפם בהתחלתם הנה באמת הוא יעבור עלי ואם לא אראהו ויעבור לפני תמי' ולא אבין לו כי כבודו מלא עולם והוא עם כל דבר מנבראיו כי הוא הנימוס והסדר אשר בו יתקיים דבר דבר מהנמצאות באופן מה כמו שביארנו במה שאין ספק בו בספר מלחמות ה' אם יחתוף אדם וישחיתהו מי ישיבנו היש שם גבוה ויותר חזק ממנו ומי יאמר אליו מה תעשה, הנה באמת אלוה לא ישיב אפו כי הוא בלתי מקבל השינוי והתמורה ולזה יהיה מה שאמרת לי שאתחנן אל השם יתברך להסיר מעלי את הרע הזה מבואר הבטול, העוזרים בגאוה ובתוקף שחתו תחתיו ר''ל שלא יועיל עזרם כנגד השם יתברך, אף כי אנכי אדבר ואריב עמו איך יתכן זה, הנה אע''פ שצדקתי לא אמצא בעצמי דרך לדבר עמו ואיך אתחנן למשופטי אם חטאתי כמו שאתה מייעץ אותי, הנה אם קראתי אליו ומצאתי שהוא עונה אותי אע''פ כן לא אאמין כי יאזין קולי ואמנם אמר זה לפי שהוא מבואר לפי דעתו שהב''ה בלתי משגיח באישי האדם לחסרונם ולהיותם הווי' נפסדים והנה התחזקה זאת האמונה אצלו מצד העיון עד שאע''פ שיראה שהמוח' יחלוק עליה לא יסור ממנה וכאשר השלים איוב התנצלות על מה שהיה מוכיח אותו בלדד במה שהיה מריב עם השם יתברך ולא היה מתחנן לפניו להעביר רעתו שב להשיב על דבריו במה שהיה מניח שאם היה איוב זך וישר היו אלו הרעות הבאות עליו טובות באחרית, ואמר הנה מכתי אנושה מאד על לא חמס בכפי כי השם יתברך יכתת אותי בסערה והרבה פצעי על לא פשע ועל לא חטא' וזה בתמידות עד שלא יתנני השב רוחי כי ישביעני תמיד מקרים קרים ואיך ראוי שיקראו כמו אלו הרעות הנפלאות טובות הלא אם השם יתברך יעשה מה שיעשה מהרעות מצד הכח והתוקף אשר לו בזולת שמירה שיהיה במשפט ידעתי שהוא יוכל לעשות הכל כמו שיהפוך ההרים והארצות בכחו ובגבורתו וזה בהשתלשלות הסיבות כי הוא הסיבה הראשונה בכל מה שיתחדש ובזולתו לא יעשה דבר ואם יעשה זה מצד המשפט כמו שאתה אומר מי יועידני עמו ונקרבה יחד למשפט כי ידעתי שהוא עושה לי עול אם העניין כדבריך, אבל מה אעשה והנה אם צדקתי פי ישימני רשע בעיני שומעי דברי, הנני תם ופי יביא לחשוב שאני עקש והנה אמר זה איוב כנגד חביריו שהיו משימים אותו חוטא על דבריו, הנה באמת תם אני ואפס עד שלא אדע בעצמי נפשי ר''ל שאין נכרים כחותי' באיברי, ולזה אמאס חיי כי אינם חיים על דרך האמת ובהיות הענין כן הנה לא אקום שיהיו אלו הרעות להביא טובות אחרות כמו שאתה אומר כי הנני מרגיש בעצמי שאני תם ואפס באלו הרעות, אחת היא הדרך אשר יזוקו בה הטובים והרעים ועל כן אשפוט שאין הבדל בין התם והרשע כמו שאמרתי ובאמת כי בלדד אמר בזה מאמר חסר לפי שאם היה כדבריו היה ראוי שתהיינה רעות הצדיק מזולת מין רעות הרשע כי התחלות הדבריס ההפכים ראוי שתהיינה הפכיות לפי שהם יביאו אל תכליות הפכיות ואם אמרתי שיש בזה הבדל כי רעות הרשעים הם באופן שיכלום פתאום והנקיים לא יבואו להם רעות לכלותה אבל יבאו עליהם רעות וייסורין להביא עליהם טוב כמו שזכרת בדבריך הנה באמת לא יתנצל בזה השם יתברך מהעול וזה שיותר רע מה שיבא לצדיקים ממה שיבא לרשעים לפי שהצדיקים שוקדים ברעותיהם זמן ארוך והרשעים יכלו תכף, ולזה אמר אם שבט ימית הרשע פתאום הנה הרשע ההוא ילעג למסת הנקיים ולייסוריהם לפי שיותר קל לסבול מה שבא עליו מהרע לקוצר זמנו ממה שבא מהרע לנקיים ועוד ימצא בזה עול אם היו אלו הטובות והרעות מכוונות מהשם יתברך וזה שכבר ימצאו רשעים קצתם מצליחים מאד עד שכל הארץ נתנם ביד', פני שופטי הארץ יכסו רוצה לומר שיעלימו עין מחמסיהם ואם לא איפה מי הוא שיכזיבני ויחלוק אל המוחש ויאמר שאין זה אמת או שאותן הטובות הם רעות, הנה ימי עם צדקתי ותום לבבי הלכו במהירות בלא חמדה כמו שילכו במהירות האניות המתוקנות בתכלית התקון בים וכמו שיעופף במהירות הנשר כשיבקש האוכל, אם אמרתי אשכח שברי ואעזוב כעסי ואחזק מעט הנני ירא מאד כל הכעסים אשר לי הם שכבר ידעתי שלא תנקני באחרית מאלו הרעות, הנה אם רשעתי למה זה הבל איגע להתחנן לפני השם יתברך כמו שאתה מיעץ אותי, הנה אע''פ שהתרחצתי בימי שלג להסיר לכלוך החטאים ההם והזכותי כפי בנקיות לא יועיל לי, לפי שמכאוביהם באופן שלא יועיל לי שובי אל השם יתברך אם היה שרשעתי לפי שהם פונים אל המות ולזה כשאקוה ההמלט בהתחנני אל השם יתברך אז יגיעני המות ויביאני אל שיתעבוני שלמותי להיות מת, הנה השם יתברך לא איש כמוני עד שאוכל לענות אותו ולבוא יחדו במשפט ולא יש ג''כ בינינו מוכיח ישית ידו על שנינו וישפוט מי יצדק, הנה אם יסיר מעלי שבטו בדרך שלא תבעתני אימתו אז אדברה על מה שהביא עלי מן הרע על לא חמס בכפי ולא אראנו כי לא כן אנכי עמדי כמו שאתם חושבים שרשעתי וזה שאני יודע בעצמי שלא חטאתי, הנה מרוב מכאובי נכרתה נפשי בחיי אעזוב עלי דברי שברי ואשיחה במרירות נפשי עם השם יתברך אם העניין כדבריכם שיהיו אלו הרעות מגיעות ממנו על הכוונה הראשונה, אומר אל אלוה אל תענישני הודיעני על מה תריבני ותכעס עמי כי אין בי חטא תוכל לתלות בו כעסך עמי, הטוב לך כי תעשוק האדם ותחמסהו להביא עליו רע על לא חמס בכפיו וכי תמאס מה שעשית אותו הזה מחוק השלם הלא כל פועל אוהב מה שיפעלהו כ''ש שלא ימאסהו ואם טוב לך שתופיע על עצת רשעים ר''ל שיגיע אליהם זוהרך בעצתם עד שישלימוה הנה זה תכלית העול אם היו אלו העניינים מגיעים מהשם יתברך על הכוונה הראשונה כמו שאתה אומר ר''ל שאם ימאס הטובים ויביא ההצלח' אל הרעים עד שלא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות ואיך איפשר כך שתהיה משגיח בענייני האדם הפרטיים האם עיני בשר לך עד שתדע אלו הדברים הפרטיים ההיולאנים, אם כראות אנוש תראה אשר לו כחות נפשים ההיולאנים ישיג בהם הדבר במה שהוא פרטי כמו כח הדמיון והחו' ושאר הכחות הנפשיות אשר ינהגו מנהגם, הכימי אנוש ימיך ושנותיך כשנות גבר עד שתדע העניינים הזמניים הפרטיים ותבקש לעוני ולחטאתי תדרוש ואיך אפשר שישיג הדברים הזמניים הפרטיים מי שאין לו יחס כלל עם הזמן, הנה איך יתכן שתבקש לי עון וחטאת ואצלי ידיעתך כי לא ארשע אם היה שתשגיח בפרטי האדם ותבין אל כל מעשיהם כמו שאומרים רעי, והכאבת אותי עם זה המכאוב חזק ממית עד שאין מידך ונגעך שהבאת עלי מציל ר''ל שלא אוכל להנצל ממנו בשום פנים, הלא ידיך יצרו אותי ועשאוני בעת ההויה זה הציור הנפלא אשר באיברי גופי והקשרם קצתם בקצת והסתעפם קצתם מקצת באופן שכבר ילאו השכליים האנושיים להשיג אופן החכמה בזאת הבריאה בשלימות ועשית אותי יחד סביב בעת הבריאה רוצה לומר שהתחלת ההויה היתה מהאמצע והוא הלב ואחר ציירת איברי סביב יחד ואף על פי שקצתם ישלמו קודם קצת לפי שאי אפשר שיתהוו האיברים הנפרדים כמו שהתבאר בספר ב''ח ועתה תבלעני ותשחיתני, זכור נא כי כחמר וכעפר הייתי בעת שעשיתני ועתה למה תשתוקק להשיב אותי אל העפר ותבטל ממני פעולתך הנפלאה הלא בעת ההויה התכתני תחלה כחלב ואחר כך הקפאת אותי כגבינה ואולם אמר זה כי הזרע אשר נתהוה ממנו והוא דם הנקבה נתך תחלה ואחר כך הקפיאו החום אשר בזרע הזכר עם הכח האלהי לתת לו צורה ותמונה כמו שהתבאר בספר ב''ח, עור ובשר הלבשת אותי האברים הפנימיים לשומרם ובעצמות וגידים תכסה האיברים הפנימיים לשומרם ולהיות לי עמידה וקיום ולהקשר האיברים קצתם בקצת ולתת להם מהתחלתם המזון והחוש והתנועה עד שנמצאת בו, חיים וחסד עשית עמדי להשגיח בי בבריאתי זאת ההשגחה הנפלאה במה שהמצאת בי מאיברי והכחות הנפשיות ולא די שהמצאתני בזה האופן הנפלא אלא ששמת פקודה ששמרה רוחי וחיי ר''ל שנתת מנוי ושלטנות לצורתי על כחותיי המתפעלות עד שישמור בזה מציאותי כי שמירות מציאות כל מורכב הוא כאשר יגברו כחותיו הפועלות על המתפעלות וכבר הוכנו באדם כלים רבים וכחות נפשיים רבים תשלם בהם זאת השמירה הזמן האפשרי כשלא היה שם מונע מצד רוע ההנהגה או זולת זה מהדברים שיהיו סבה אל שימות האדם בלא עתו, הנה אלו העניינים אשר באדם במה שהוא אדם צפנת בלבבך להיותם בלתי פרטיים ולא זמניי' והם אופני החכמה בבריאותו ושמירת מציאותו הזמן האפשרי ר''ל שאתה משגיח באדם באלו העניינים האנושיים, ידעתי כי זאת ההשגחה וההנהגה עמך היא ואולם במקרים אשר הם פרטיים וזמניים לא יתכן שתהיה משגיח, אתה ה' אלהים אף על פי שאודה שחטאתי האם ראוי שתשמרני במשמר ובמאסר אלו המכאובים תמיד ולא תנקני מעולם ממעשי, הנה אם רשעתי אוי לי ואם צדקתי אוי לי ג''כ כי לא אוכל לשאת ראשי להיות שבע קלון מהחרפות אשר חרפוני רעי בהם ולראותי בעניי ובשפלותי, מי יתן ויגדל מאד הרע שאתה עושה לי עד שכמצודת השחל תצודני פעם אחת ולא תשנה לי כלומר שתמיתני תכף אך אתה תשוב לצוד אותי צידה אחר צידה ולתת לי מכות ונגעים רבים להפליא זה אחר זה, תחדש עדיך נגדי ותרב כעסך עמי בנגע ובנגע ר''ל שהם רעים מאד ורבים עד שנגעים מכריתים אותי ורבוי גדול מהם עמי, ואם ככה אתה עושה לי טוב שלא הוצאתני מרחם ולא תראני עין והייתי כאילו לא הייתי ולא יצאתי לאויר העולם עד שמבטן לקבר אובל כי איוב היה רואה שטוב לאדם הקשה יום שלא נברא כמו שקדם ולמה תרדפני כמו אלו ההרדפות אם העניין כמו שאומרים רעי שיהיו הרעות מגיעות מאתך, הלא מעט ימי חדל ממני אם תרצה שאראה בטוב בטרם אמות הסר ממני אלו המכאובים והנגעים אשר חוליתי בהם ואחזק מעט בטרם אלך אל מקום שלא אשוב ר''ל אל המות ואל ההעדר והוא אשר קרא ארץ חשך וצלמות, הנה זה מציאות השפל ימצא עיפתו ואורו חשוך כמו אופל וזה כי בו ימצא צל המות וההעדר ולא ימצא בו סדור והגבלה במה שימצא בו מחיים אבל האור ההוא חשוך כמו אופל וזה מחוייב בו מצד פחיתותו וחסרונו : והכלל העולה מהדברים הוא שאיוב לא היה מריב עם השם יתברך ושיחחס אליו עול במה שיביא מהרעות לאישי האדם אבל היה מרחיק זה וייחס אלו הרעות אל ההגבלה המסודרת מהכוכבים ואולם מה שהתרעם מהשם יתברך הוא למה לא סדר בכמו אלו האנשים הקשה יום שלא יתהוו כי יותר היה להם זה טוב וייחס לזה התהוותם לשגגה אל השם יתברך או ללאות וקצור ואולם מה שנמשך בדבריו מהתרעם אל השם יתברך על הרעות הבאות עליו הוא לפי שהשם יתברך סדר זה הסדור אשר מהגרמיים השמימיי' אשר בו מהעדר הצדק והיושר מה שזכרו איוב ר''ל תם וישר הוא מכלה או הוא לפי דעת רעיו שיראו שהשם יתברך הוא משגיח באישי האדם ושם בהם הרעות והטובות במשפט ועוד כי מה שהיה טוען איוב מענייניו שלא חטא היה נעלם לרעיו ולזה היה אפשר שיאמרו לו שאינם מאמינים בזה ולזה היה חושק שיהיה מתוכח עם השם יתברך אם היה אפשר שאם היה שידע מעשה האדם היה ידוע לו מעשה איוב וצדקו ותם לבבו ואם היה עם זה מגיע לו כמו אלו הרעות הממיתות היה עול ולזה היה שופט איוב שהשם יתברך בלתי יודע אלו הדברים הפרטיים ושכבר עזבם והניחם תחת ממשלת הגרמים השמימיים לשומרם כפי מה שאפשר והנה כבר ביאר איוב שמה שאמר בלדד שהרעות אשר לנקיים הם טובות ואם לא נשער הוא כוזב מצד החוש כי אין הבדל בין הרעות אשר לצדיקים ובין הרעות אשר לרשעים אבל הם אחדות במין וזה היה בלתי אפשר אם היה הענין כמו שאמר בלדד וזה שהדברים אשר תכליותיהם הפכים ראוי שיהו מתחלפים במין האלהים אלא אם היה זה במקרה כמו שנמצא לדבר אחד בעינו שיהיה סבה לדבר והפכו אלא שהוא סבה לאחר מן ההפכים בעצם ולאחד במקרה ובזה האופן ימצא לחום החמום והקור וימצא לקור הקרור והחמום כמו שנזכר ברביעי מהאותות ועוד שכבר נתבאר לאיוב מרעותיו שהם ממיתות ומוליכות אל המות כמו הענין ברעות אשר לרשעים עם התבאר לו מעצמו שהוא היה תם וישר ועוד שאם הענין כן היה הרע אשר יגיע לנקיים יותר קשה ואף על פי שנודה שיהיה תכליתו לטוב לפי שהרע המגיע לרשעים ימיתם פתאום ולא ירגישו ברע כי אם זמן מועט ואולם הנקיים יתמיד להם הרע זמן ארוך והוסיף להפליא איוב על מה שהתחכם השם יתברך בבריאת האדם בתכלית מה שאפשר מהשלמות וטוב ההשגחה איך ראוי שיסדר כמו זאת הבריאה הנכבדת באנשים הקשה יום אשר סדרו להם מערכת הככבים בגיחם מרחם מקרים רעים ומפסידים אותם ומה תועיל להם זאת הבריאה הנפלאה האם ראוי בחק הפועל השלם שיעשה פועל הבטלה ר''ל שיעמיק ויפליא בטוב הבריאה והוא בעצמו יסדר תכף מה שיפסיד' הלא יותר טוב לכמו אלו האנשי' שלא יהיו נבראים והנה הביא איוב בזה המאמר שני מופתים חזקים יבטל בהם שיהיה השם יתברך יודע העניינים הפרטיים המופת הראשון סדורו כן השם יתברך אין לו כח מן הכחות אשר יושגו בהם העניינים הפרטיים כי אין לו כח היולאני כמו שהתבאר במופת כטבעיות ובאלהיות וכל מי שאין לו כח מן הכחות אשר יושגו בהם העניינים הפרטיים לא ישיגם ויחוייב מזה שהשם יתברך אינו יודע אלו העניינים הפרטים ואל זה ההיקש רמז באמרו העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה והמופת השני סדורו כן השם יתברך אינו זמני ומתנועע להיותו בלתי היולאני וכל מי שישיג הדברים הפרטיים זמניים מצד שהם פרטיים וזמניים הוא זמני ומתנועע לפי שיחוייב היותו היולאני אחר שהוא יקבל הדברים אשר ישיגם קיבול היולאני ויולד מזה בתמונה השנית שהש''י לא ישיג הדברים הפרטיים ואל זה ההיקש רמז באמרו הכימי אנוש ימיך וגו' ואולם איוב יודה שהש''י משגיח במינים להיותם בלתי זמניים ולזה ימצא באלו הנמצאות השפלות הסדר והיושר במה שלהם מצד הטבע המיניי וימצא בהם הערבוב והעדר הסדר במה שהם בו פרטיי' ולזה אמר במציאות הפרטי באלו הענייני' השפלי' אשר בעולם ההויה וההפסד שאורו הוא כמו אופל לפי שלא ימצא בחיי' הנמצאי' בו סדור ויושר : (רלב"ג)

איוב פרק-יא

{א}  וַיַּעַן צֹפַר הַנַּעֲמָתִי וַיֹּאמַר:

 רש"י  מענה צופר : (רש"י)

 רלב"ג  ביאור מלות המענה, ויען צופר הנעמתי ויאמר : (רלב"ג)


{ב}  הֲרֹב דְּבָרִים לֹא יֵעָנֶה וְאִם אִישׁ שְׂפָתַיִם יִצְדָּק:

 רש"י  לא יענה. מאחרים מפני רוב דבריו : (רש"י)

 מצודת דוד  הרוב דברים. וכי מי שמרבה דברים לא יהיה לו תשובה עליהם וכי לא ימצא מענה גם על מרבית הדברים : ואם איש שפתים. וכי היודע להמליץ אמריו במיטב הדבור וכי בעבור זה יצדק : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יענה. מלשון עניה ותשובה : (מצודת ציון)


{ג}  בַּדֶּיךָ מְתִים יַחֲרִישׁו וַתִּלְעַג וְאֵין מַכְלִם:

 רש"י  בדיך. שאתה בודה מלבך : מתים יחרישו. בני אדם : (רש"י)

 מצודת דוד  בדיך. הדברים אשר אתה בודה מלבך ישתיקו את האנשים לבל ימחאו בתרעומתך כי חושבים שכן דברת והאמת אתך ובעבור זה תוסיף להלעיג מול המקום על כי אין מי מכלים אותך עליהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בדיך. כזב הבדוי מן הלב כמו מלבך אתה בודאם (נחמיה י) : מתים. אנשים כמו מתי מספר (בראשית לד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בדיך. כזביך : (רלב"ג)


{ד}  וַתֹּאמֶר זַךְ לִקְחִי וּבַר הָיִיתִי בְעֵינֶיךָ:

 רש"י  ותאמר. להקב''ה זך לקחי ובר הייתי בעיניך : (רש"י)

 מצודת דוד  ותאמר זך לקחי. תאמר אל מול המקום הנה למוד הרגל דרכי היא זכה וברורה וגם בעיניך אני בר ונקי ר''ל יודע אתה שהדין עמדי ותעשוק גמולי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לקחי. ענין הלימוד וההרגל כמו הלוקחים לשונם (ירמי' כג) : ובר. ברור ונקי : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לקחי. נמוסי והנהגתי אשר אני מתנהג בה : ובר. נקי : (רלב"ג)


{ה}  וְאוּלָם מִי יִתֵּן אֱלוֹהַּ דַּבֵּר וְיִפְתַּח שְׂפָתָיו עִמָּךְ:

 מצודת דוד  ואולם. אבל באמת מי יתן שידבר בך אלוה ויפתח שפתיו להתווכ' עמך : (מצודת דוד)


{ו}  וְיַגֶּד לְךָ תַּעֲלֻמוֹת חָכְמָה כִּי כִפְלַיִם לְתוּשִׁיָּה וְדַע כִּי יַשֶּׁה לְךָ אֱלוֹהַ מֵעֲוֹנֶךָ:

 רש"י  תעלומות חכמה. ותדע כי כפלים לתושיה יש לתורה שלא קיימת : כי (השורש) ישה. כמו (דברים כד) כי תשה ברעך (כלומר) הרבה יש לו עוד חוב עליך בדברי עוניך : (רש"י)

 מצודת דוד  תעלומות חכמה. סודו' מסתרי החכמ' אשר יתחייב' הבא' העונש על כל חטא אשר יחטא האד' : כי כפלים לתושיה. אשר לפי חכמ' התור' ראוי עוד לך כפלים מן המכאוב אשר בא עליך אבל לא יוותר כלום כי דע אשר הוא הלוה לך מה מעוניך ותקבל עליהם גמול לאח''ז ועתה המה בהלואה אצלך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לתושיה. כן נקראה חכמת התורה והוא מל' יש על כי ישנה לעולם ולא תחזור לאין כשאר הדברים : ישה. ילוה כמו אשר ישה ברעהו (דברים טו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לתושיה. לפי הנימוס והסדור אשר יסודרו ממנה העונשים במרי מרי : כי ישה לך אלוה מעונך. ר''ל שהשם יתברך העלים ממך ושכח אותך דברים רבים עוית בהם ואין אתה משער שיהיה לך עון בהם ואולם אמר זה לפי שהיה רואה שהאדם יחטא כשלא יעשה טוב תמיד להשתדל להשכיל ולדעת הש''י כפי היכולת ולזה תחשוב להיותך צדיק והנך חוטא וזה האופן מהעיון כאילו העלימו הש''י מן האדם ר''ל שלא בראו באופן שיוכל להשיג זה וזה כי האדם לקצורו מהשיג עצמו באופן שלם ולא ידע מה שאפשר לו לעשות מן הטוב אשר הוא חוטא לפי דעת צופר אם יקצר מזה ואולם השם יתברך אשר בראו ידע טבעו וידע מה שאפשר לו לעשות מן הטוב ויענישהו אם יקצר מזה או יהיה הרצון במלת ישה ילוה ויהיה פי' מעונך מעונשך על דרך גדול עוני מנשוא והטעם כי השם יתברך ילוה בעבורך ויניח עד עת קץ מענשך ואינו רוצה להפרע ממך יחד פן ימיתך : (רלב"ג)


{ז}  הַחֵקֶר אֱלוֹהַ תִּמְצָא אִם עַד תַּכְלִית שַׁדַּי תִּמְצָא:

 רש"י  החקר אלוה תמצא. שאתה סבור שקיימת הכל : (רש"י)

 מצודת דוד  החקר. מה תתרעם על רעות הצדיק וטובות הרשע וכי אתה תמצא חקר משפט ה' וכאומר וכי יודע אתה מי הוא הראוי להקרא צדיק ומי לרשע יחשב כי הכל היא לפי שעור מדרגת הכנת האדם כי מי שהכנתו מרובה ומקצר בעבודת אלהים לא לצדיק יחשב ומי שהכנתו מעט הנה כל דבר לרב יחשב ומי הוא היודע תעלומות לב מי הכנתו מרובה ומי הכנתו מועטת וכאלו ישפוט על ייסורי איוב שבאו על אשר קצר בחכמה ומרובה היתה הכנתו : עד תכלית. כאומר אף אם חכמת לדעת מה וכי תמצא עד התכלית : (מצודת דוד)


{ח}  גָּבְהֵי שָׁמַיִם מַה תִּפְעָל עֲמֻקָּה מִשְּׁאוֹל מַה תֵּדָע:

 רש"י  גבהי שמים. דבר שהוא גבוה כגובהי שמים מה תפעל עתה ועמוקה היא החכמה משאול : (רש"י)

 מצודת דוד  גבהי שמים. הנה סדור אלוה בתשלום הגמול לרעים ולטובים הלא המה רמו כגבהי שמים ומה א''כ תפעל למו לעמוד על אמיתתם והלא היא עמוקה משאול מה תוכל לדעתה : (מצודת דוד)


{ט}  אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי יָם:

 רש"י  מדה. מדוד שלה (ס''א מד' שלה) וכאן הזכיר מידוד בל' זכר (שלא אמר מדתה) : (רש"י)

 מצודת דוד  ארוכה. מדת הסדור ההיא ארוכה מן הארץ ורחבה מן הים המקיף את העולם ואיך א''כ אפשרי להשיג בחכמת הלב : (מצודת דוד)

 רלב"ג  מדה. מדתה ר''ל מדה מה שבין הגובה והעומק או יהיה שב אל חכמת השם יתברך שזכר באמרו ויגד לך תעלומות חכמה : (רלב"ג)


{י}  אִם יַחֲלֹף וְיַסְגִּיר וְיַקְהִיל וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ:

 רש"י  אם יחלוף ויסגיר. ביסורין את מי שירצה : ויקהיל. כל פמליאות שלו לווכח על שהסגיר : ומי. בהן ישיבנו. בדברים למצא עול בפעלו ואם מפני שהנידון שליו ושקט ימים רבים, כן דרכו : (רש"י)

 מצודת דוד  אם יחלוף. לזאת אף אם ימצאו מרבית אנשים אשר ישוו בדבר המעל ועכ''ז יענשו בעונשים מתחלפים את מי מהם יכרית מן העולם ואת מי יסגיר במאסר היסורין ואף מהם יקהיל לאספם אל משמר לכלאם בה הנה עכ''ז אין מי להשיב על גמול תשלומיו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יחלוף. יעבור מן העולם וכן עד בוא חליפתי (לקמן יד) : ויקהיל. יאסוף כמו ויקהל משה (שמות לה) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יחלוף. יכרית : ויסגיר. וישים במסגר ובבית כלא : ויקהיל. שיאסוף אנשים במקום אחד או במדינה אחת מזולת שישימ' במאסר : (רלב"ג)


{יא}  כִּי הוּא יָדַע מְתֵי שָׁוְא וַיַּרְא אָוֶן וְלֹא יִתְבּוֹנָן:

 רש"י  כי הוא ידע מתי שוא וירא און ולא יתבונן. שהם עושים ימים ושנים ודומה כמי שלא יתבונן (יתבוננו) כי מאריך אפו : (רש"י)

 מצודת דוד  כי הוא ידע. ר''ל אם לפי דעת האדם ישוו כולם בדבר המעל הוא על כי אינו יודע שיעור הכנת כ''א ואחד, אבל המקום ב''ה יודע הוא אנשי שוא ר''ל מי הם אשר מעלו בשקר כי הבינו המעל ושקרו בעצמם לעשות' מתאות הלב ומי הוא אשר ראה און בלבו וטעה במחשבתו לומר שאין כאן מעל אולם יכול היה לעמוד על האמת כי שיעור הכנתו היתה מרובה אבל קצר בחכמה ויודע מי הוא אשר לא יתבונן כלל כי צפון לבו משכל ועשה העמל מחסרון הדעת ועל כולם יביא במשפט ולפיהן ישיב משפט לכ''א לפי הראוי לו כי באמת לא ישוו בדבר המעל : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וידא און ולא יתבונן. ר''ל וירא איש און ואשר לא יתבונן בדרכי השם יתברך להשכיל ולדעת אותו כי הוא ג''כ עון או ירצה בזה כי הש''י ידע אנשי שוא ומרמה ואשר ראה און ר''ל אשר טעה בעיוניות וידע גם כן האיש אשר לא יתבונן להשכיל בדרכיו והנה זכר בזה האופן ב' מיני הסכלות אשר הוא קנין והוא אשר טעה בעיוניו והסכלות אשר הוא העדר והוא אשר לא ישתדל להתבונן בנמצאות ויהיה וירא און מענין ההשגה השכלית כטעם ולבי ראה הרבה חכמה ודעת : (רלב"ג)


{יב}  וְאִישׁ נָבוּב יִלָּבֵב וְעַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד:

 רש"י  ואיש נבוב. חלול בלא לב אשר לא הבין דרכו : ילבב. יקנה לו לב לשוב לבוראו ולפשפש במעשיו או אדם אשר היה כעיר פרא לימוד מדבר קל בלא דעת : אדם יולד. ילמד עצמו להיות אדם חדש כסדר בני אדם ויכוין דרכו : (רש"י)

 מצודת דוד  ואיש נבוב. כי גם הסכל הריק מחכמה עם כי עשה העמל מחסרון הדעת עכ''ז ענש יענש כי ראוי לאיש נבוב וריק מחכמה לקנות לב להשתדל בחכמה להשכיל דרכי ה' כי כל אדם כאשר יולד הוא כעיר פרא מבלי חכמה וכאשר יכין לבו הנה ישכיל וכ''כ ראוי לכל איש נבוב להכין לבו להרגיל בחכמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נבוב. חלול וריק כמו נבוב לוחות (שם כז) : ילבב. מלשון לב ר''ל יקנה לב : ועיר. כן נקרא החמור בקטנותו וכן עיר בן אתונות (זכריה ט) : פרא. חמור הבר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  נבוב. חלול : ילבב. ישכיל : ועיר פרא. ועיר ופרא ר''ל שהוא נמשל כבהמות בעת הולדו : (רלב"ג)


{יג}  אִם אַתָּה הֲכִינוֹתָ לִבֶּךָ וּפָרַשְׂתָּ אֵלָיו כַּפֶּךָ:

 רש"י  אם אתה. היית מכוין לבך אחר יסורין : ופרשת אליו כפיך. בתחנה : (רש"י)

 מצודת דוד  אם אתה. אם תכין לבך ר''ל אם תרחיב לבך בחכמה כשעור מרבית הכנתך ותפרוש כפיך אל ה' להעביר עונך על מה שקצרת עד הנה בחכמה ובעבודת אלהים לפי רוב ההכנה : (מצודת דוד)


{יד}  אִם אָוֶן בְּיָדְךָ הַרְחִיקֵהוּ וְאַל תַּשְׁכֵּן בְּאֹהָלֶיךָ עַוְלָה:

 רש"י  ותרחק און. מידך ואל תשכן באהליך עולה : (רש"י)

 מצודת דוד  אם און. אם יש בידך דבר עבירה הרחיקהו ממך ועזוב אותה ואל תשכן באהליך עולה כי שלח תשלחנה ממך : (מצודת דוד)


{טו}  כִּי אָז תִּשָּׂא פָנֶיךָ מִמּוּם וְהָיִיתָ מֻצָק וְלֹא תִירָא:

 רש"י  כי אז. אם אתה היית בטוח שתשא פניך ממום שתגרום לעצמך לשאת פניך מכל מום (מתוך כך) : והיית מוצק. חזק כמו מצוקי ארץ : (רש"י)

 מצודת דוד  כי אז. כאשר כן תעשה אז תרים פניך למעלה מבלי מום ר''ל לא תלך עוד שחוח ופני' למטה ואף מכאובך ירופא ותהי' מבלי מום : והיית מוצק. מאז והלאה תהיה חזק ולא תירא מפחד כי לא יקרב אליך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מוצק. חזק כדבר הניצק ממתכת : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תשא פניך ממום. תסיר עצמך ממום החלאים והמכות אשר חולית בהם : מוצק. חזק : (רלב"ג)


{טז}  כִּי אַתָּה עָמָל תִּשְׁכָּח כְּמַיִם עָבְרוּ תִזְכֹּר:

 רש"י  עמל תשכח. וכל עמל היית שוכח : וכמים עברו. וחלפו כן יהיה לך כל זכרון עמל : (רש"י)

 מצודת דוד  עמל תשכח. העמל שהיה לך תשכח בעבור רוב הטובה ורק מעט תשאר בזכרונך כמים העוברים ממקומם אשר זכרונם ישאר מעט בלב האנשים ולזה ירום לבך ולא תלך עוד שחוח : (מצודת דוד)

 רלב"ג  עמל תשכח. עמל הצרות אשר באו עליך תשכח : (רלב"ג)


{יז}  וּמִצָּהֳרַיִם יָקוּם חָלֶד תָּעֻפָה כַּבֹּקֶר תִּהְיֶה:

 רש"י  ומצהרים יקום חלד. יותר מאור צהרים יקום לך חלד מזל וזמן כמו וחלדי כאין נגדך (תהלים לט) ד''א יקום חלד כמו יקום אור חלודה שלך כלומר שיהיה מקום אפילה מאיר יותר מאור צהרים זו שמעתי אבל הראשון לא נראה (סא''א) : תעופה. אפילה שלך כבקר תהיה ע''א תעופה לשון עפעפי שחר (לעיל ג) שאם הוא לשון אופל היה לו לומר תעופה נקוד בשו''א כמו תנופה תקומה תרומה תנומה : (רש"י)

 מצודת דוד  יקום חלד. יקום לך זמן מאיר יותר מעת הצהרים : תעופה. עת החושך תהפך להיות מאיר כאור הבוקר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חלד. זמן כמו וחלדי כאין נגדך (תהלים לט) : תעופה. ענין חשך : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תעופה. תאיר ותזהיר : (רלב"ג)


{יח}  וּבָטַחְתָּ כִּי יֵשׁ תִּקְוָה וְחָפַרְתָּ לָבֶטַח תִּשְׁכָּב:

 מצודת דוד  ובטחת. תשב בטח כי יש תקוה לשבת בטח כאשר כן תעשה : וחפרת. כאלו חפרת סביבך חפירה עמוקה לבל קרוב אליך כן תשכב לבטח מבלי מחריד : (מצודת דוד)


{יט}  וְרָבַצְתָּ וְאֵין מַחֲרִיד וְחִלּוּ פָנֶיךָ רַבִּים:

 מצודת דוד  ורבצת. וכאשר תרבץ לנוח אין מי יחרידך : רבים. גדולי העם יחלו פניך למלאות משאלותם בהיות לאל ידך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ורבצת. ענין השכיבה לנוח : יחלו. ישאלו ויבקשו : רבים. גדולים כמו ורבי המלך (ירמיה מא) : (מצודת ציון)


{כ}  וְעֵינֵי רְשָׁעִים תִּכְלֶינָה וּמָנוֹס אָבַד מִנְהֶם וְתִקְוָתָם מַפַּח נָפֶשׁ:

 רש"י  ועיני רשעים. שונאיך : תכלנה. בפנותם ברעתך לראות ולא ישיגו (תאוותם) וכל כליון עינים שבלשון קודש זהו המצפה לראות ואינו משיג וכמו ועיניך רואות וכלות אליהם וגו' (דברים כח) : ומנוס. הוא מבטח : ותקותם. מה שהם מקוים לראות בך למפח נפש יהיה להם : (רש"י)

 מצודת דוד  ועיני רשעים. אבל הרשעים עם גודל הצלחתם סוף תכלינה עיניהם כי לא ישיגו תוחלתם וכאשר יבואו ימי הפקודה יאבד מהם המנוס כי לא ימצאו מי לנוס אליו לעזרה : ותקותם. ר''ל מוכנים הם לדאבון נפש וכאלו יקוו לה כי בוודאי כן יהיה (העולה מהמענה ההיא שדעת צופר כדעת אליפז ובלדד שהכל בא בהשגח' אולם גמול המעשה תחלק לפי שעור מדרגת הכנת האנשים ומי שהכנתו מרובה וקצר בחכמה יחשב לרשע ומי שהכנתו מועטת אף המעט לרב יחשב עד כי ימצא מרבית אנשים ישוו בדבר המעל בעיני העם ויתחלפו בגמול עונשם וישפוט על ייסורי איוב על כי קצר בחכמה לפי שיעור הכנתו) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תכלינה. המתאוה לדבר ואינה באה קרוי בל' מקרא כליון עינים : ומנוס. מל' ניסה ובריחה : מנהם. מהם : מפח נפש. דאבון נפש על שם שקרובה הנפש לפחת לצאת מן הגוף וכן ונפש בעליה הפחתי (לקמן לא) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מנהם. כמו מהם : מפח. דאגה ודאבון : ביאור דברי המענה. ענה צופר הנעמתי ואמר התחשוב שלריבוי דבריך יבצר ממני מענה או תחשוב שתצדק בכזביך בעבור ריבוי דבריך באמת אתה הרבית לכזב עד שכזביך יחרישו האנשים ולא ימצאו מענה ודבר והלעגת לעגים רבים כנגד השם יתברך ואין מכלים אותך מרעי על זה ואמרת שההנהגה שהנהגת בה היא זכה ושאתה בר ונקי בעיני השם יתברך אם היה שישגיח באלו העניינים ואולם מי יתן אלוה דבר ויפתח שפתיו עמך ויגד לך תעלומות חכמה וסודותיה אשר יתחייב ממנה הבא' העונש על מרי ומרי כשיעור אשר ימצא עליו כי לפי הסדור והנימוס ההוא היה ראוי שיגיעך השם יתברך מהרע כפלים על מה שהביא עליך ודע כי השם יתברך ילוה בעבורך ויניח מעונשך עד עת קץ כי אינו רוצה להפרע ממך יחד פן ימיתך ולזה הוא רוצה להביא עליך רעה אחר רעה בשיעור שתוכל לסבול והוא מה שנתרעמת בו במאמרך או יהיה הרצון בזה הנך מתרעם על ריבוי המכאובות אשר באו עליך אבל ראוי שיגיעו לך יותר מהם כפלים על מה שמרית לפי הנימוס האלהי אשר יסודר ממנו העונש למרי מרי ולזה לא תבטח שתסור מכת השם יתברך ממך עדיין והנה לסכלותך בזה הנימוס אתה חושב שיעשה לך הש''י עול במה שהפלא והרבה מכותך ואין העניין כך ודע גם כן כי אתה עוית הרבה ואם אינך משער בזה כי יתכן שיהיו לך עונות ידע השם יתברך בהם שהם עונות ועניין היותם עונות נעלם ממך ונסתר ולזה תחשוב במה שבא עליך מהעונש שבא על לא חמם בכפיך ואין העניין כן וזה שצופר היה רואה שהשם יתברך יענוש האדם אם יקצר מעשות הטוב אשר אפשר לו לעשות כאילו תאמר אם יקצר מהתבונן בפעולות השם יתברך ובדרכיו כפי היכולת וזה השיעור איננו ידוע לאדם לפי שלא ידע טבעו בשלימות ולזה לא ישער מה שאפשר לו לעשותו מהטוב ואולם השם יתברך אשר בראו ידע זה ובהיות העניין כן הנה ישיגך הסכלות בזה הדרוש משני צדדים הצד האחד שאינך יודע שיעורי העונשים הראויים במרי מרי לפי ששעורי המרי נעלמים ממנו ופעמים יהיה המרי אשר הוא יותר חלוש אצלנו יותר חזק אצל השם ונתמה מפני זה איך הגיע לאיש אשר יעשה המרי היותר חלוש יותר מהעונשים והשני שבכאן אנשים רבים תחשוב בהם שהם נקיים והם רשעים על אשר קצרו מעשיית הטוב האפשרי להם ואפשר שנאמר שהרצון באמרו ויגד לך תעלומות חכמה וגו' שאי אפשר לאדם שידע מי הוא צדיק או מי הוא רשע וזה כי לפי הכנת האדם לקבול השלימות יצטרך שתהיינה פעולותיו אשר יהיה בהם צדיק ולזה מי שהיה מוכן לקבל מן השלימות חלק גדול ולא דרך בקיבול השלימות ההוא ודרך אל קיבול השלימות למטה מהשלימות אשר היה מוכן לקבל אותו הנה יהיה האיש ההוא רשע אצל השם יתברך והאיש אשר קיבל מהשלימות חלק מעט מאד ולא היה מוכן אל שיקבל ממנו יותר הוא צדיק בעיני השם יתברך וזה האופן מההכנה אשר ייוחד בה אחד אחד מהאנשים נעלם ממנו ולזה נחשוב ברשע שהוא צדיק ובצדיק שהוא רשע כי אנחנו לא נדע מה שהיה מוכן אליו אחד אחד מהם מקבול השלימות, ולזה אמר צופר שאם היה אפשר שיגיד השם יתברך לאיוב תעלומות חכמת ההכנה הזאת אשר נברא בה היה יודע כי כפלי' מהשלימו' אשר קבל היה ראוי שיקבל לפי ההכנה ההיא ולזה יחשוב איוב שהוא צדיק והוא רשע באמת ויפורש אומרו ודע כי ישה אלוה מעונך לפי הפי' הראשון אשר זכרנו וזה הפי' הוא נאות אצלינו בזה הפסוק ואיך תחשוב בזה הסדור המגיע מהשם יתברך לאישי האדם מהטובות והרעות שיהיה בלתי ישר, האם לך חכמה כחכמ' הש''י עד שתדע מדרגת הכנת אחד אחד מהאנשים שתוכל לדעת מה ראוי שיגיע להם מהש''י מהטובות והרעות על מעשיהם עד שכאשר לא ימצא הענין כפי מה שתחשוב תגזור שזה עול הנה באמת אי אפשר לאדם שידע זה כי לא ימצא האדם חקר אלוה ולא ישיג הש''י עד תכלית ההשגה ואיך אפשר שתשיג אופן חכמת הש''י והנה לא תוכל להשיג מעשיו כי לא תוכל להשיג מקום הגובה אשר יגבילוהו השמים ולא מקום העומק אשר הוא עמוק משאול והוא מרכז הארץ, הנה מדת מה שבין הגובה והעומק ארוכה מארץ וזה השיעור אשר בין הגובה והעומק אינו קו אחד לבד אבל לו רוחב יותר מרוחב היה כי הוא מכל צדדי המרכז עד השמים ואם לא תוכל להשיג בשלמות המעלה והמטה אשר פעל השם יתברך ר''ל שלא תדע ארכו ורחבו והמקומות אשר יכלה אליהם איך תדע חכמת השם יתברך ואפשר שנאמר שהרצון בזה ואיך אפשר לך שתשיג אופן זאת החכמה אשד יסודר ממנה זה הסדור הנמצא לאישי האדם בטובות והרעות, והנה היא גבוהה ממך גובה נפלא כמו גובה השמים והיא עמוקה יותר משאול ומדתה ארוכה מארץ והיא רחבה יותר מהים המקיף בארץ, כי אם יגיע השם יתברך לאנשים עונשים מתחלפים על מריים עד שקצתם יכרות וקצתם יענה אותם בשישימם במסגר ובמאסר ולא יכלם וקצתם לא יענה אותם בשישימם במסגר ובמאסר אבל יקהילם ויאספם אל מקום אחד או אל מדינה אחת מי הוא שיוכל להשיב ולומר לו שהוא עשה עול על ענייניו בשהכביד העונש על קצתם יותר מקצת עם היות לפי הנראה מרים שוה או יחשוב כאשר יגיעם מעט מהעונש שהוא יותר רב מרי או יחשוב כאשר יגיעהו יותר מהעונש שהוא נקי וישר כי אלו הם צדדי המבוכה והבלבול הנה אי אפשר ליחס מפני זה עול אל השם יתברך, כי הוא ידע אנשי השוא והמרמה ויענישם על פעולותיהם הרעות וידע גם כן אשר ראה לבו און בעיוניות רצה לומר אם טעה בעיוניות יענישהו על התרשלותו מחקור בעניינים באופן הראוי עד שקרהו השבוש וידע גם כן אשר לא יתבונן בדרכי השם יתברך כדי שישכיל וידע אותו ויענישהו על סכלותו, וזה שהאיש נברא נבוב וחלול ומוכן להשכיל כדי שילבב וישכיל דרכי השם יתברך כי הוא נמשל כבהמות בעת הולדו ונתן לו השם יתברך שלמותו בכח והמציא לו הכלים אשר בהם אפשד שיוציאוהו אל הפועל ולזה יענש אם לא ישתדל בו כפי הראוי ולזה יעלם ממנו הרבה מאלו העניינים ונחשוב במי שהוא רשע שהוא צדיק ומי שהוא צדיק שהוא רשע כי מי שלא ראינו אותו עושה רשע וחמס נחשבהו נקי וצדיק והנה אינו נקי וצדיק בחק השם יתברך אם לא עשה הטוב האפשרי לו לפי הכנתו ולזה יתכן שנחשוב באנשים שיהיה שוה מריים עם היותו בלתי שוה כי כבר תתחלף הכנת אחד מהאנשים להכנת האחר והנה שיעור המרי הוא לפי מדרגת ההכנה רצוני שהפועל המגונה האחד בעינו יהיה מרי רב כאשר עשהו מי שהכנתו שלימה מאד ויהיה מרי חלוש כאשר עשהו מי שהכנתו חסרה מאד ונחשוב מפני זה במה שהוא יושר שהוא עול מצורף לזה העלם ממנו העונש הראוי במרי מרי ופעמים יהיה מה שנחשוב בו שיהיה ענשו יותר מעט יותר רב ונחשוב מפני זה שיהיה העדר הסדור נמצא באלו העניינים, הנה אם אתה הכינות לבך אל השם יתברך ופרשת אליו כפיך רצה לומר שתקרב אליו כפי היכולת כשתשכיל דרכיו או ירצה בזה אם אתה הכינות לבך לשוב אל הש''י כפי היכולת ותתפלל אליו כפי היכולת שירחמך, והיית מרחיק מידך און אם הוא בידך וזה אם בדעות אם במעשים ואולם הרחקת האון בדעות הוא לעזוב הדעות הנפסדות בהם ואולם הרחקת האון במעשים יהיה כשתשיבהו לראוי לו עד שלא תשכן באהליך עולה, הנה אז תסלק עצמך מאלו המכאובות והנגעים אשר חולית בהם והיית חזק ולא תירא, הנה מה שעמלת בו מן ההון והבנים שאבדת תשכח עד שכמו המים שיעברו במהירות ויסורו כן יהיה זכרך אלו הדברים אשר באו לך בזכרך אותם, ויבא לך זמן יותר טוב בהיר ומזהיר יותר מהצהרים ויתוסף אורך תמיד כבקר תהיה שאורו הולך וחזק כל מה שהיה נמצא, ובטחת כי יש תקוה רצה לומר שלא תפחד שתאבד הקניינים ההם כמו שהיית עושה מקדם, אבל תהיה לך תקוה ובטחון שישמרו ויהי' הפחד מסולק ממך עד שאם תחפור בשדה בזולת גדר וכסוי לבטח תשכב שם ורבצת ואין מחריד ויגיע מעוצם הצלחתך עד שרבים ונכבדים יחלו פניך, ואולם הרשעים ואם להם הצלחות הנה הם ביגון ובפחד כל ימיהם עד שעיניהם תכלינה מרוב היגון ומרוב הפחד שיש להם לא ימצאו מנוס כי לא ימצאו מקום יבטחו בו ולא תהיה תקותם שיביאם טוב אבל הם מקוים שיבואם רע וייראו ממנו עד שתפח נפשם מהדאגה : והכלל העולה מהדברים הוא שצופר יסכים לבלדד במה שיאמר שהטובות והרעות הנופלות באישי האדם הם כולם מוגבלות ומסודרות מהשם יתברך לפי מעשה איש ואיש ואולם יתיחד בהתרת הספק אשר יקרה בזאת ההנחה מצד רוע הסדור הנמצא בחוש בטובות אישי האדם ורעותיו וזה שבלדד התיר זה הספק במה שאמר שמה שנחשבהו רע במה שיבא מן המקרים לנקיים הוא טוב ומה שיבא מהטוב לרשעים הוא רע ואם לא נשער ואולם צופר התי' זה הפסק בשאמר שרוע הסדור אשר נראהו באלו הטובות והרעות הוא לקצורנו מהשיג האמת בזה וזה שצופר יראה שבכאן הכנות פרטיו' ייוחד בהם איש ואיש ולפי שיעור מדרגת ההכנה אשר לאדם יחוייב שתהיינה פעולותיו אשר יהיה בהם צדיק וכשיקצר מזה הנה הוא רשע לפי שהוא קצר מעשיית הטוב האפשרי לו ואף על פי שנראהו שלא עשה שום פעל מגונה אבל היו פעולותיו כולם טובות ולזה נחשוב בו שיהיה צדיק ונתמה איך חלו עליו אלו הרעות וכבר יתכן שימצא איש שיעשה מעט מהטובות והוא צדיק לפי שלא הוכן לו שיקבל מהשלמות יותר מזה השיעור ונחשוב בו שלא יהיה צדיק מצד מיעוט הטוב הנמצא בפעולותיו ולזה נתמה על רב הטובות המגיעות לו וכן ראוי שנבין הענין בפעולות המגונות רצה לומר שאשר מדרגת הכנתו חסרה יהיה עונשו חלוש על הפעל המגונה מאד לפי שהוא ימנעהו מהשלימות הפחות אשר היה מוכן אליו ושמדרגת הכנתו שלימה יהיה ענשו רב על הפעל המגונ' לפי שהוא ימנעהו מהשלימות הנכבד שהיה מוכן אליו ובהיות העניין כן יהיה קצורנו מהשיג האמת באלו הטובות והרעות איך ראוי שיהיה העניין בהם משני צדדים הצד האחד שאנחנו לא נדע אופן חכמת השם יתברך אשר יתחייב ממנה שיעור העונש במרי מרי ולזה נתמה במי שמרה מרי מעט לפי מחשבתנו ונראה לו מהעונש יותר ממי שהפליג יותר במרי לפי מחשבתינו והצד השני שכבר יתכן שיהיה לאדם עון ופשע ולא נשער בזה ונתמה איך יגיע לו רע וזה שהוא יראה שכבר יהיה מרי אם יבטל האדם מהשתדל במושכלות כפי מה שאפשר לו ואם יעלה בידו דעת בלתי נכון בעיוניות מצד קצורו מחקור בדברים כפי מה שראוי לפי שהש''י בראו בעל שכל לזאת הכוונה ובכלל הנה הוא מרי אצל צופר אם יקצר האדם מעשיית הטוב האיפשרי לו לפי הכנתו והוא מבואר שמזה הצד ימצאו רבים שהם רשעים ולא נשער בזה ובהיות העניין כן הנה לא ימנע שלא ימצאו אנשים שוים במריי' לפי מחשבתינו ויתחלפו עונשיהם הבאים עליהם מהש''י חלוף נפלא עד שקצתם ימית וקצתם יעניש בשישימם במסגר וקצתם לא ישיגם העונש שיושמו במסגר אלא שיקהלו ויאספו אותם אל עיר אחת או אל מדינה אחת והסבה בזה כי כשנחשוב בהם שהם שווים במרי הם מתחלפים בו מאד ואנחנו לא נשער ואולם מה שנראה מהטובות לקצת הרשעים הנה צופר יתיר הספק בזה בשיאמר שאינם נמלטים מהרעות לפי שהם עם מה שלהם מההצלחה יפחדו פחד תמיד שתבואם שואה ויהיו בפחד וכאב לב תמיד ודי להם בזה העונש מצד פחיתות מדרגת הכנתם ואחר שנתיישב זה נאמר שכבר נאמרו בזה הספר כל חלקי הסותר אשר אפשר שתפול בהם המחשבה למשכילים בזה הדרוש ונתייחד בחלק חלק מהם אחד מאלו האנשים אשר נחלקו בזה הספר וזה שלא ימנע העניין מחלוקה אם שיהיה כל מה שישיג האדם מטוב ורע מוגבל ומסודר מהשם יתברך לפי מעשיו אם שלא יהיה דבר ממה שישיג האדם מטוב ועד רע מוגבל ומסודר לפי מעשיו ר''ל שלא יועיל לו באלו הטובות והרעות הבאות עליו אם עושה טוב ולא יזיקהו בהם אם יעשה רע אם שיהיה קצתם מוגבל ומסודר לפי מעשה האדם וקצתם לא וזאת החלוקה הכרחית ולפי שמי שיראה שכל הטובות והרעות הבאות לאדם הם מוגבלות ומסודרות מהשם יתברך ישיגהו ספק מצד החוש לפי מה שיחשב שכבר התאמת בחוש סותר זה המאמר והוא שקצת הצדיקים יגיעם רע יותר ממה שיגיע לקצת הרשעים וקצת הרשעים יגיעם טוב יותר ממה שיגיע לקצת הצדיקים הוא מבואר שזה הספק יותר אם בשנודה בזאת הטענה אם בשנחלק עליה ואולם המחלוקת הוא מב' צדדין לבד אם מצד המחלוקת על נושא זה המאמר והוא מה שיאמר אותו צופר אם מצד המחלוקת על נשואו וזה יאמר אותו בלדד ואולם המחלוקת על נשואו הוא מה שאמ' שמה שנחשבהו רע אינו רע אבל הוא טוב ומה שנחשבהו טוב אינו טוב אבל הוא רע ועולם המחלוקת על נושאו הוא שיאמר שמי שנחשבהו צדיק אינו צדיק ומי שנחשבהו רשע אינו רשע או אם היה רשע הנה מדרגתו ברשע חלושה מצד חולשת הכנתו וזה מי שנחשבהו צדיק אינו נמלט מהמרי שכבר חטא בבלתי עשותו הטוב האפשרי לו בעיוניות ובזה התיר הספ' ברע המגיע לצדיקים ומה שנראה שמגיע יותר מהרע לקצת הצדיקים ממה שמגיע לקצת הרשעים הנה הוא יתיר הספק הזה בשאמר שאנחנו לא נדע שיעור העונשים הראויים לפי מרי מרי כי לא נוכל להשיג שיעור הכנת איש ואיש אשר יסודר ממנה זה הסדור והנה המרי לאשר נחשוב אותו צדיק ימשוך לו עונש עצום מהמרי אשר לאשר נחשוב אותו רשע והוא מבואר שיחוייב לבעל זה הדעת שיניח שאפשרות עשיית הטוב אינו שוה בכל האנשים שאם היה האפשרות ההוא שוה היה בהכרח מרי הרשעים יותר עצום לפי שכבר היה נכלל בו המרי אשר לצדיקים והוא שלא עשו הטוב האפשרי להם בעיוניות וישאר הספק למה יגיע מהרע יותר לקצת הצדיקים ממה שיגיע מהרע לקצת הרשעים עם היותם למטה מהם בהשגות העיוניות ואולם כשיונח שזה האפשרות מתחלף לפי שההכנות אשר לאיש ואיש בעיון מתחלפות כבר אפשר שיאמר שמרי הצדיק בבלתי עשותו הטוב האפשרי לו הוא יותר חזק המרי מהרשע אשר הוא למטה ממנו בעשיית הטובות לפי שהרשע הכנתו פחותה בעשיית הטובות ביחס אל הכנת הצדיק ומה שיראה שיגיע מהטובות לקצת הרשעים הנה אם שיהיה רשעם מצד קצורם מעשיית הפעולות הטובות או מצד עשותם הפעולות המגונות ואם היה רשעם מצד קצורם מעשיית הפעולות הטובות הנה צופר יתיר זה הספק בזה שיאמר שהם צדיקים לפי שלא הוכן להם שיקבלו מהשלימות שיעור יותר גדול ואם היה רשעם מצד עשותם הפעולות המגונות הנה התיר צופר הספק בזה בשיאמר שהם אינם נמלטים מהפחד אשר הוא רע נפלא ולפי שהפחד הוא דבר בלתי מורגש נחשוב בכמו אלו האנשים שלא יגיעם שום רעה ודי להם בזה העונש אף על פי שפעולותיהם מגונות מאד לפי שמדרגת הכנתם היא פחותה ויאמר גם כן במה שאחר זה שאם לא יענשו הם כבר יענשו בניהם הבאים אחריהם ודי להם בזה העונש לפי מחשבתו כי הטוב אשר תכליתו רע הוא רע ואולם בלדד יראה כמו שאמרנו שמה שנחשבהו רע אינו רע לפי שהוא יביא אל תכלית טוב ומה שיראה מהטובות לרשעים הוא רע לפי שהוא יביא אל תכלית רע וכבר המשיל בזה מהצמח שבאחו והגומא כמו שביארנו שלא יועילם לחותם ורעננותם שלא ייבשו בקלות והוא מבואר שאין בכאן צד שלישי מהמחלוקת על סותר זה המאמר אשר התאמת מן החוש לפי שאם נחלק בו בנושא ובנשוא יחד ישאר הספק בעינו וזה מבואר בנפשו רצה לומר אם נאמר שמי שנחשוב אותו צדיק הוא רשע וההפך ומה שנחשבהו טוב הוא רע וההפך וזה כי לא יתחדש מזה מאמר זולת המאמר אשר חייב הספק ואולם היתר זה הספק אשר יהיה בשנודה בזאת הטענה הוא שיאמר שאלו הרעות והטובות אשר נמצאם מגיעות לאנשים בזולת יושר אינם מגיעות מהשם יתברך אבל ייוחסו' לסבה אחרת כאילו תאמר הפתיות והאולת כמו שיראה אליפז והוא מבואר שהיתר זה הספק אשר יהיה כשנודה בזאת הטענה הוא גם כן באחד משני צדדים אם שנאמר שזאת ההשגחה האישיית היא בכל אחד מן האנשים אך לא בכל דבריהם אם שנאמר שההשגחה האישיית תיא בקצת האנשים ובקצת לא ואולם מי שיראה שאין דבר מהטובות והרעות ההם מוגבל ומסודר מהשם יתברך הנה הוא כבר יראה בטובות והרעות ההם סדור בהכרח לפי שכבר הגיע לנו ידיעה בהם אם בחלום אם בקסם אם בנבואות ואין בכאן דבר יתכן שייוחס אליו זה הסדור זולת המערכת אשר לככבים בעת הלידה חוייב בבעל זה הדעת שיאמין שזאת ההגבלה היא מצד הגרמים השמימיים ולזה לא יועיל בה הצדק ולא יזיק בה הרשע כי הכל מוגבל לו לאדם בגיחו מרחם אמו וזאת החלוקה היא על דעת איוב ואולם מי שיראה שקצתם מוגבל לפי צדק האדם ורשעו מהשם יתברך וקצתם בלתי מוגבל לפי שאין זאת ההשגחה לכל האנשים אך לקצתם והם הראויים לה לפי מה שיתבאר במה שאחר זה הוא מאמר אליהו וזהו האמת בעצמו כמו שיתבאר במה שיבוא והנה אליפז היה מתקרב לזה הדעת האמתי כי הוא היה מודה שבכאן רעות אינם מוגבלות מהשם יתברך והם הרעות אשר תהיינה לנו מצד הפתיות והאולת אלא שאין ראוי להתרעם עליהם כי אין ראוי שיקראו רעות לפי שהאדם נברא משולל מכל הטובות והרעות והקניינים אשר הוא כחיי עליהם ואם לא ישתדל להגיע להם בסבות המביאות אותם אין לו להתאונן עליהם אם לא יגיעו אליו אלא שבזה הצד לא הותרו כל הספקות לפי שאנחנו לא נוכל לייחס כל הרעות אשר נראה שיפול בהם העדר הסדור אל האולת והפתיות ומה שנוהג מנהגה ועוד שאם הודינו שמזה הצד יותר הספק בדעות מה נעשה בהעדר הסדר הנמצא בטובות הנשארות זמן ארוך ונמצא מהם הרבה באיש אחד ואל איזה דבר ניחסהו וזה שהוא בלתי אפשר שניחסהו אל האולת והפתיות כי מה שיגיע מהטובות בזה האופן לא ישאר כי אם זמן מועט ולא יהיה מאדיי רצה לומר שלא יתכן שיגיע בזה האופן טובות רבות לרשע כמו שיראה בחוש מהם וזה גם כן אפשר שיסופק ברעות המגיעות הרבה לצדיקים רצה לומר שאי אפשר שיוחסו אל האולת והפתיות כי מה שהוא בזה התאר הוא מעט כי היה מציאותו בקרי ובהזדמן ולזה היה דעת אליפז יותר חסר בעניין מה מדעת בלדד וצופר ויותר שלם באופן אחר ואולם היותו יותר חסר לפי שהרבה מהספקות אשר הביאוהו לזה הדעת הם נשארות עמו מה שאין כן בדעות בלדד וצופר ואולם היותו יותר שלם כי הוא לא היה מכחיש המוחש אבל היה מכוון בזולת הכחשת המוחש שיתיר הספיקות כמשפט כל חכם ועוד כי השרש אשר ממנו המשיך דעתו הוא אמתי בעצמו ואולם טעה במה שאחר השרש וזה כי הוא כששער שהוא בטל שייוחסו כל הטובות והרעות אל גמול ועונש מאת השם יתברך לפי מעשה האדם כמו שיתבאר מהחוש והיה בטל גם כן שלא יהיה בהם דבר מוגבל מאת השם לפי מעשה האדם לפי מה שיגזרהו החוש כמו שזכר אליפז בזה הספר במה שטען על איוב הנה חייב בהכרח שיהיה קצתם מיוחס אל השם יתברך לפי צדק האדם ורשעו וקצתם בלתי מיוחסת אליו ואילו לא אמר אליפז יותר מזה השיעור היה מחוייב היות מאמרו אמת ואמנם טעה בשלא הבדיל באופן שלם מה שייוחס אל השם יתברך מאלו הטובות והרעות ממה שלא ייוחס אליו ולזה לא עמד מעמו בו כשטען עליו איוב מה שטען לסתור דעתו כמו שיתבאר במה שאחר זה ועוד כי דעת אליפז היה דורך אל האמת ואם אינו בעצמו אמת כי הוא כבר שם כל השתדלותו להתיר הספיקות בזולת הכחשת המוחש ומי שמנהגו זה המנהג הנה כשישער בספקות הנופלות בדעתו מצד המוחש ומי יחקור בצד אחר שיניח דעתו יותרו בו הספקות בזולת הכחשת המוחש ואולם בלדד וצופר אמרו מאמר בלתי מבואר ולא הניחו למוחש רושם אבל התירו הספק כשאמרו שאלו הדברים נעלמים ממנו ואם העניין כן איך ידעו שאלו הדברים הם בסדר וביושר מי הגיד להם זה והנה אין להם מאזני הבחינה ולא די בשרש שפעלו בו זה שימנעם מהשיג האמת בזה הדרוש אבל מי שמנהגו זה המנהג לא יתכן שישיג האמת בשום דבר כי אם לאנשים התחלה לידיע' ממה שנראה אותו מהדברים המוחשים לא יהיה לידיעת דבר דרך : (רלב"ג)

איוב פרק-יב

{א}  וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר:

 רש"י  מענה איוב : (רש"י)

 רלב"ג  ביאור מלות המענה, ויען איוב ויאמר : (רלב"ג)


{ב}  אָמְנָם כִּי אַתֶּם עָם וְעִמָּכֶם תָּמוּת חָכְמָה:

 רש"י  תמות חכמה. כשתמותו תמות עמכם כל חכמה כי כל חכמה בכם, אבל : (רש"י)

 מצודת דוד  אמנם. האמת כי אתם הרבים ולמולי תחשבו לעם כי נשארתי לבדי ואין מי יחזיק בידי אבל וכי בעבור כי אתם הרבים למולי תמות החכמה עמכם ר''ל וכי כל החכמה היא בכם עד שאם תמותו תמות גם היא ולא תשאר בעולם : (מצודת דוד)


{ג}  גַּם לִי לֵבָב כְּמוֹכֶם לֹא נֹפֵל אָנֹכִי מִכֶּם וְאֶת מִי אֵין כְּמוֹ אֵלֶּה:

 רש"י  גם לי לבב כמוכם. ואת מי אין כמו אלה, שהקב''ה שליט לעשות רצונו ולהאריך שלוות רשעים אינכם אלא כמשחקים בי, ואני הוא (ההוה) שחוק לרעהו : (רש"י)

 מצודת דוד  גם לי לבב. הנה לא כן היא כי גם לי יש לב מבין כמו לכם ואינני נופל במעלה להיות גרוע ופחות מכם : ואת מי. ועם מי מהאנשים אין לב מבין כמו שיש עם אלה הריעים וכי חכמה גדולה יש בכם אשר לא תמצא בשאר האנשים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לא נופל. לא פחות וגרוע וכן נופלים מערלים (יחזקאל לב) : (מצודת ציון)


{ד}  שְׂחֹק לְרֵעֵהוּ אֶהְיֶה קֹרֵא לֶאֱלוֹהַּ וַיַּעֲנֵהוּ שְׂחוֹק צַדִּיק תָּמִים:

 רש"י  אהיה קורא. להקב''ה ויענהו מצער הקנטתכם ומה יענהו לתת לו שחוק לצדיק ותמים שלם : שחוק צדיק תמים. היא הענייה אשר יענהו ידעתי אני כאשר אמרתם, כי : (רש"י)

 מצודת דוד  שחוק לרעהו. על כן הרבה צופר לבזותו אמר הנה אני אהיה לשחוק וללעג למחשבתו אשר בעבור גודל הצלחתו אשר ישיג כל תאותו כאלו בכל אשר יקרא לשאול מאלוה יענה וישיב לו למלאות שאלתו לזה גבה לבו עד כי ישחוק עלי אשר אני באמת צדיק תמים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לרעהו. מלשון רעיון ומחשבה כמו בנת לרעי מרחוק (תהלים קלט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שחוק. לעג : (רלב"ג)


{ה}  לַפִּיד בּוּז לְעַשְׁתּוּת שַׁאֲנָן נָכוֹן לְמוֹעֲדֵי רָגֶל:

 רש"י  לפיד בוז. אש של גיהנם עומד למי ששאנן בעשתותו לומר שלום יהיה לי : נכון. מזומן הוא העשתות שאנן להיות במועדי רגל שרגלם מועדת : (רש"י)

 מצודת דוד  לפיד בוז וגו'. כי כן הדרך אשר למחשבות איש שאנן ושקט מרוב כל יחשב כלפיד הבזוי את מי אשר הוא נכון שימעדו רגליו לפול ולזה הרבה צופר לשחק בי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לפיד. הוא העץ שמנדנדים בו האש ונשרף גם הוא כמו כלפיד יבער (ישעיה סב) ועל כי לא יצלח למלאכה ובזוי הוא מאד אמר לפיד בוז : לעשתות. למחשבות כמו אבדו עשתונותיו (תהלים קמו) : שאנן. שוקט ובוטח כמו שאנן מואב (ירמיה מח) : למועדי. ענין החלקה והשמטה לנפול כמו ולא מעדו קרסולי (תהלים יח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לפיד. מעניין לפידים ויהיה אומרו לפיד בוז כמו לפיד ובוז : לעשתות. למחשבות מענין עשתונותיו ואיפשר שתהיה למ''ד לפיד משמש' ויהיה עניינו מי שהוא נכון לפיד ואיד הוא נבזה למחשבו' השאנן וכן מי שהו' נכון למועדי רגל וכפל הענין במלו' שונו' : (רלב"ג)


{ו}  יִשְׁלָיוּ אֹהָלִים לְשֹׁדְדִים וּבַטֻּחוֹת לְמַרְגִּיזֵי אֵל לַאֲשֶׁר הֵבִיא אֱלוֹהַּ בְּיָדוֹ:

 רש"י  ישליו. ידעתי אני כי ימי ישליו אוהלים לבני קדר השוכנים באהלים המדברה, והם שודדים שנאמר פרא אדם ידו בכל (בראשית טז) : ובטוחות. שלימות יש למרגיזי אל, לכל אשר הביא לו הצור השלום בידו אם טוב ואם רע : (רש"י)

 מצודת דוד  ישליו. אבל לא מרוב חכמה ויושר לבב רבה הצלחתו כי הלא ראינו אשר אהלי השודדים המה בשלוה ומשכנות בטוחות נמצאים למרגיזי אל לאשר יעבוד הכו''ם אשר לא ימוש ממקומו ומביא אותו בידו ועכ''ז אליו ישתחוה ולו יעבוד וא''כ אף מהצלחת צופר אין ראיה על החכמה ויושר הלבב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ישליו. מלשון שלוה : ובטוחות. ר''ל משכנות בטוחות וקצר בדבר המובן : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לשודדים. לעושים חמס ושודדים האנשים : ובטוחות. חסר מלת משכנות והרצון בזה שכבר ימצאו משכנות למרגיזי אל שיבטחו בהיותם בהם ולא יפחדו משום דבר : לאשר הביא אלוה בידו. ר''ל לעובדי כו''ם שיביאו הכו''ם בידיה' וישתחוו להם או ירצה בזה שבידו הביא והמציא אלוה ר''ל שידיו עשו הפסל ואחר יסגוד לו וישתחוה ולא יפקח עיניו כי הפסל ההוא הוא מעשה ידיו כדרך אמרו למעשה ידיו ישתחוו לאשר עשו אצבעותיו : (רלב"ג)


{ז}  וְאוּלָם שְׁאַל נָא בְהֵמוֹת וְתֹרֶךָּ וְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְיַגֶּד לָךְ:

 מצודת דוד  ואולם. אבל חכמת מה לך ואם בהודעת העלמת חקר אלוה לא צריכנא לך כי באמת שאל אל הבהמות וכ''א תלמדך העלם חקר אלוה רצה לומר משלימות יצירת היצורים ומהחכמה אשר בהם יתחלפו אלה מאלה מכל זה נוכל להשכיל שלא נמצא חקר אלוה וכאלו הם יורו ויגידו את זאת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותורך. ותלמדך : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בהמות ותורך. תלמדך כל אחת מהם : (רלב"ג)


{ח}  אוֹ שִׂיחַ לָאָרֶץ וְתֹרֶךָּ וִיסַפְּרוּ לְךָ דְּגֵי הַיָּם:

 מצודת דוד  ותורך. ר''ל מטבעי ארבעה היסודות וכל הדברים הנמצאים בארץ המורכבים מהם מאלה תוכל להבין העלם חקר אלוה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שיח. מלשון שיחה ודבור : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שיח. דבר : (רלב"ג)


{ט}  מִי לֹא יָדַע בְּכָל אֵלֶּה כִּי יַד יְהוָה עָשְׂתָה זֹּאת:

 מצודת דוד  מי לא ידע בכל אלה. מי הוא הסכל אשר לא ישכיל לדעת העלמות חקר אלוה באמצעית אלה הדברים זולת מאמריך : כי יד ה' וגו'. כי הלא יד ה' עשתה כל זאת ומהם הלא יוקח ראיה על עומק חכמתו שאין חקר לה : (מצודת דוד)


{י}  אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ:

 מצודת דוד  אשר בידו וגו'. מוסב למקרא שלפניו לומר הוא האלהים אשר בידו וגו' : וריח וגו'. זכר לעצמו רוח האדם על כי היא העולה על כלנה : (מצודת דוד)


{יא}  הֲלֹא אֹזֶן מִלִּין תִּבְחָן וְחֵךְ אֹכֶל יִטְעַם לוֹ:

 רש"י  הלא אזן מילין תבחן. ולמה לא ידעו זאת השומעים פעלו כאשר החיך יטעם לאכול : (רש"י)

 מצודת דוד  הלא אזן. האוזן השומעת תבחן הדברים ממי נאמרו והחיך הטועם הוא יטעם לו טעם המאכל המר הוא אם מתוק כי בו ניתן ההרגש הזה ויובן א''כ הרבה מן הדברים ע''פ החוש : (מצודת דוד)


{יב}  בִּישִׁישִׁים חָכְמָה וְאֹרֶךְ יָמִים תְּבוּנָה:

 רש"י  בישישים חכמה וגו'. לדעת כי עמו חכמה וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  בישישים חכמה. ובעבור זה ימצא הרבה מן החכמה בלב הישישים כי בעבור רוב הימים ראו הרבה בחוש ומהם יקחו התחלה להבין דבר מתוך דבר : ואורך. הבי''ת מן בישישים משמשת בשתים כאלו אמר ובאורך ימים תבונה והוא כפל ענין במ''ש ועל כי צופר היה צעיר ממנו לימים אמר איך תתפאר בחכמה למולי ואני ישיש וזקן ממך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בישישים. הזקן הרבה יקרא ישיש והוא מלשון יש כי עמדה בו הישות ימים דבים : (מצודת ציון)


{יג}  עִמּוֹ חָכְמָה וּגְבוּרָה לוֹ עֵצָה וּתְבוּנָה:

 מצודת דוד  עמו. ובעבור רוב השנים ידעתי א''כ בלעדך שעם ה' תכלית החכמה והגבורה : לו עצה. הוא המשכיל לתת עצה ובידו התבונה : (מצודת דוד)


{יד}  הֵן יַהֲרוֹס וְלֹא יִבָּנֶה יִסְגֹּר עַל אִישׁ וְלֹא יִפָּתֵחַ:

 מצודת דוד  הן יהרוס. כאשר יחפוץ להשגיח הלא ישדד המערכה וכשהוא מהרס דבר מה הנה לא יבנה בזולת רצונו : יסגור. כאשר יסגור המאסר על איש הנה לא יפתח בזולת חפצו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יפתח. ענין התרה מן המאסר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יסגור על איש. ר''ל כבר ישים איש במסגר ולא יצא ממאסרו לעולם : (רלב"ג)


{טו}  הֵן יַעְצֹר בַּמַּיִם וְיִבָשׁוּ וִישַׁלְּחֵם וְיַהַפְכוּ אָרֶץ:

 רש"י  וישלחם ויהפכו ארץ. בשליחותו כאשר עשה לדור אנוש שהציף שלישו של עולם : (רש"י)

 מצודת דוד  הן יעצור. ימנע הנביעה במים ונעשה המקום יבש : וישלחם. ופעם ירבה מימיהם וישלחם לשטוף פני האדמה ומהפכים הארץ כי מאבדים הרבה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יעצור. עמן מניעה : (מצודת ציון)


{טז}  עִמּוֹ עֹז וְתוּשִׁיָּה לוֹ שֹׁגֵג וּמַשְׁגֶּה:

 רש"י  לו שוגג. האדם השוגג : ומשגה. שטן המשגהו : (רש"י)

 מצודת דוד  עמו עוז. בידו החוזק והתשות את מי לחזק ואת מי להתיש כח זרועו : לו שוגג. יודע הוא שגגת האדם עם כי לא ידע האדם בנפשו : ומשגה. יודע הוא הדבר אשר האדם משגה בו את הזולת עם כי לא ידעו הזולת : (מצודת דוד)

 רלב"ג  שוגג ומשגה. שני שרשים בענין אחד : (רלב"ג)


{יז}  מוֹלִיךְ יוֹעֲצִים שׁוֹלָל וְשֹׁפְטִים יְהוֹלֵל:

 רש"י  שולל. שם דבר הוא שטות, מוליכם בשטות כשהוא רוצה לערבב ולבלע חכמתם כמו וסר מרע משתולל (ישעיה נט) אשתוללו אבירי לב (תהלים עו) ותי''ו אשר במשתולל ואשתוללו כן דרך לשון עברית בתיבה שיסודה שי''ן או סמ''ך והוא בא לדבר בלשון נעשה ונפעל או מתפעל נותן תי''ו אחר אות ראשונה של יסוד כמו וישתכחו בעיר (קהלת ח) וישתמר חוקות עמרי (מיכה ו) מסתולל בעמי (שמות ט) ויסתבל החגב (קהלת יב) : יהולל. ישוטה לשון הוללות וסכלות : (רש"י)

 מצודת דוד  מוליך. חכמי לב בעלי עצה מוליך בדרך שולל ויסכל דעת השופטים עם כי מאד חכמו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שולל. ענין שטות כמו אשתוללו אבירי לב (שם עז) : יהולל. ענין סכלות וכן וקוסמים יהולל (ישעיה מד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מוליך יועצים שולל. ר''ל שהוא מוליך שלל כל אחד מהיועצים כאשר ירצה ואף על פי שהם טובי העצה לא יועיל להם טוב עצתם : יהולל. מענין הוללות וסכלות : (רלב"ג)


{יח}  מוּסַר מְלָכִים פִּתֵּחַ וַיֶּאְסֹר אֵזוֹר בְּמָתְנֵיהֶם:

 רש"י  מוסר מלכים פתח. להסיר מוסר סבלם מעל אחרים ומעבירם ממלוכה : ויאסור אזור במתניהם. בתחילתם כשהוא חפץ בהם חוגר חלציהם ומזרזם כח למלוכה : (רש"י)

 מצודת דוד  פתח. מתיר קשר השרים ר''ל מסיר קשרי רצועות העול אשר שמו על העם : ויאסור. וכאשר יחפוץ יקשור האזור במתניהם ר''ל יאמץ כוחם כי האזור במתניו הוא מחוזק ומזורז : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מוסר. קשרי רצועות העול כמו מוסרי צואריך (שם כב) : פתח. מתיר : ויאסור. קושר כמו הסוס אסור (מלכים ב ז) : אזור. חגורה כמו ואזור עור (שם א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מוסר מלכים. מאסר מלכים : פתח. התיר : (רלב"ג)


{יט}  מוֹלִיךְ כֹּהֲנִים שׁוֹלָל וְאֵתָנִים יְסַלֵּף:

 רש"י  כהנים. שרים כמו כהן מדין (שמות ג) כהן און (בראשית מא) : (רש"י)

 מצודת דוד  מוליך כהנים. השרים מוליך בדרך שולל ויעוות החזקים בעלי הכח לבל ילחמו בדרך הנימוס והראוי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כהנים. שרים כמו ובני דוד כהנים (ש''ב ח) : ואיתנים. וחזקים כמו איתן מושביך (במדבר כד) : יסלף. יעות כמו ויסלף דברי צדיקים (שמות כג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כהנים. שרים וכמוהו ובני דוד כהנים היו : ואיתנים. חזקים : יסלף. יעות : (רלב"ג)


{כ}  מֵסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח:

 רש"י  לנאמנים. אף לנאמנים כי פעמים שפתיו נבללים לדבר סרה כגון אברהם והאמין בה' וסוף נכשל במה אדע : (רש"י)

 מצודת דוד  לנאמנים. להמדברים בעלי המליצה יסיר מאמר שפתותם עד לא יכינו לדבר מה בלבבם ומהזקנים בעלי המדע יקח מיטב תוכן האמרים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לנאמנים. הוא מלשון וינאמו נאום (ירמיה כג) שהוא ענין דבור והנו''ן האחרונה נוספת לסימן שם תואר כמו רחמן והצחים בלשונם היודעים חכמת הדבור יקראו נאמנים : וטעם. ענין תוכן הדבור כמו בשנותו את טעמו (תהלים לד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לנאמנים. הם האנשים הממהרים לדבר צחות או ירצה בזה האנשים הנאמנים בדבריהם לטוב טעמם וחכמתם : זקנים. חכמים : (רלב"ג)


{כא}  שׁוֹפֵךְ בּוּז עַל נְדִיבִים וּמְזִיחַ אֲפִיקִים רִפָּה:

 רש"י  ומזיח אפיקים רפה. וחגור החזקים מרפה ומפתח חגורם להתיש כחם כמו (תהלים קט) ולמזח תמיד יחגרה : אפיקים. חזקים כמו אפיקי נחושה (לקמן מ) אפיקי מגינים (שם מא) : (רש"י)

 מצודת דוד  שופך. פעם יביא בוז הרבה על נדיבים כמים הנשפכים ומרפה חגורת החזקים ר''ל יתיש כוחם כי החגור הוא מזורז ונחלש כשנרפה החגור : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ומזיח. חגורה וכן ולמזח תמיד יחגרה (שם קט) : אפיקים. חזקים כמו אפיקי נחושה (לקמן מ) : רפה. מלשון רפיון : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ומזיח אפיקים רפה. וחוזק חזקים החליש או ירצה בזה ואזור חזקים התיר מענין ולמזח תמיד יחגרה : (רלב"ג)


{כב}  מְגַלֶּה עֲמֻקוֹת מִנִּי חֹשֶׁךְ וַיֹּצֵא לָאוֹר צַלְמָוֶת:

 מצודת דוד  מגלה. ר''ל מלמד האדם דעת להשכיל דברים עמוקים קשה ההבנה : צלמות. ר''ל דברים הנעלמים ביותר מוציא לאור כי יחנן האדם דעה ויאיר עיניו להבין דבר מתוך דבר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צלמות. צלו של מות הוא חשכת הקבר : (מצודת ציון)


{כג}  מַשְׂגִּיא לַגּוֹיִם וַיְאַבְּדֵם שֹׁטֵחַ לַגּוֹיִם וַיַּנְחֵם:

 רש"י  משגיא לגוים ויאבדם. יש אומרים כאשר עשה למצרים בהשיגם את ישראל לפני בעל צפון (שמות יד) שגו ואמרו תדעו שהסכים עמנו לטבעם בים כאשר גזרנו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו (שם א) וקשה יראתו של בעל צפון שלא נעשו בו שפטים ככל אלהי מצרים וגרם המקום להשגותם כדי לטבעם וזה הלשון אינו עיקר דאם כן היה לו לומר בצד ימין משגיא כמו שוגה אבל זה עיקר מגדיל לשון שגיא כח משגיא את הגוים ומצליחם ולבם מתגאה בהצלחת' והוא היה אבדן שלהן מה שהצליחו : שוטח. מרבה אותם להשטיח בארץ ולכסותם : (רש"י)

 מצודת דוד  משגיא. הוא מגדיל את האנשים בממשלה רב והוא מאבדם : שוטח. הוא יפרשם ע''פ האדמה במרחב רב והוא ינהיגם מארצם ללכת גולה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  משגיא. מגדיל כמו כארז בלבנון ישגה (תהלים לב) : שוטה. פורש כמו וישטחו להם שטוח (במדבר יא) : וינחם. וינהיגם כמו לך נחה (שמות לב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  משגיא. מרבה : שוטח. מפזר : (רלב"ג)


{כד}  מֵסִיר לֵב רָאשֵׁי עַם הָאָרֶץ וַיַּתְעֵם בְּתֹהוּ לֹא דָרֶךְ:

 רש"י  בתוהו לא דרך. בתוהו שאינו דרך : (רש"י)

 מצודת דוד  מסיר. פעם מסיר חכמת לב ראשי העם המנהיגים אותם והמה יתעו את העם ללכת בעצת תוהו לא בדרך ישר ועצה נכונה : (מצודת דוד)


{כה}  יְמַשְׁשׁוּ חֹשֶׁךְ וְלֹא אוֹר וַיַּתְעֵם כַּשִּׁכּוֹר:

 מצודת דוד  ימששו. והמה ממששים בידיהם במקום החשך אשר ילכו בה ולא ילכו במקום אורה ר''ל שוגים ללכת בעצת תוהו ולא יפנו אל מול העצה הנכונה : ויתעם. ה' מתעה אותם להיות מבולבלים בדעתם כמו השכור : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ימששו. ענין החפוש בידים הנה והנה להשמר ממכשול כמו כאשר ימשש העור (דברים כה) : (מצודת ציון)

איוב פרק-יג

{א}  הֶן כֹּל רָאֲתָה עֵינִי שָׁמְעָה אָזְנִי וַתָּבֶן לָהּ:

 מצודת דוד  הן כל. (אלה) כל הדברים האלה שאמרתי הנה ראתה עיני הדברים הנראים ושמעה אזני הדברים הנשמעים ובין העין ובין האזן הבינה לכל אחת מהנה שבדבר ה' נעשה : (מצודת דוד)


{ב}  כְּדַעְתְּכֶם יָדַעְתִּי גַם אָנִי לֹא נֹפֵל אָנֹכִי מִכֶּם:

 מצודת דוד  כדעתכם. כשיעור ידיעתכם ידעתי גם אני לא פחות וגרוע אנכי מכם בדבר הידיעה ומה זה תספרו לפני מפלאות ה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לא נופל. לא פחות וגרוע : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לא נופל אנכי מכם. לא חסר אנכי מכם : (רלב"ג)


{ג}  אוּלָם אֲנִי אֶל שַׁדַּי אֲדַבֵּר וְהוֹכֵחַ אֶל אֵל אֶחְפָּץ:

 רש"י  אולם אני. איני מבקש אלא לדבר אליו ולהתווכח עמו אחפוץ : (רש"י)

 מצודת דוד  אל שדי אדבר. לא אחפוץ מעתה להתווכח עמכם כ''א אל שדי אדבר ועמו אחפוץ להתווכח : (מצודת דוד)


{ד}  וְאוּלָם אַתֶּם טֹפְלֵי שָׁקֶר רֹפְאֵי אֱלִל כֻּלְּכֶם:

 רש"י  טופלי שקר. מחברי דברי שקר : רופאי אליל כולכם. כל אליל שבמקרא לשון אל ורבותינו פירשו זה גיד הצואר שאין לו רפואה ושמו אלל : (רש"י)

 מצודת דוד  ואולם. אבל מכם אין לי תועלת כי אתם מחברים יחד דברי שקר כי תאספו עלי עון רב אשר לא כן הוא ובהיות כן אתם כולכם רופאי הבל ר''ל מה שתנחמו אותי לומר כשאשוב לה' ישגא אחריתי הלא הבל הוא כי אין בי עון לשוב עליו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  טופלי. ענין חבור ודבוק כמו ותטפול על עוני (לקמן יד) : אלל. אל ולא ולכן יקראו עבודת כוכבים אלילים בעבור זה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אליל. מלת אל נגזרת מן אל וענינה הדל : (רלב"ג)


{ה}  מִי יִתֵּן הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישׁוּן וּתְהִי לָכֶם לְחָכְמָה:

 מצודת דוד  ותהי לכם לחכמה. כי בדבריכם נראה כסכלות לכם לזאת שתקו ואולי יחשוב מי שאתם חכמים : (מצודת דוד)


{ו}  שִׁמְעוּ נָא תוֹכַחְתִּי וְרִבוֹת שְׂפָתַי הַקְשִׁיבוּ:

 רש"י  וריבות. הוכחות : (רש"י)

 מצודת דוד  שמעו. הבינו עתה ויכוח אמרי : וריבות. הוא הויכוח וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)


{ז}  הַלְאֵל תְּדַבְּרוּ עַוְלָה וְלוֹ תְּדַבְּרוּ רְמִיָּה:

 רש"י  הלאל תדברו עולה. אחרי אשר תחת אל באתם לריב לא טוב שתדברו עולה : ולו תדברו רמיה. בעבורו תדברו רמיה כמו (לקמן לג) הן אני כפיך לאל וכמו אל הארץ אשר דבר להם (דברים ט) לצורכם וכמו ילחם לכם (שמות יד) האתם תריבון לבעל (שופטים ו) הוקשה בעיני לדמותו כאן והוא דוגמת ביד משה לו על קרח (במדבר יז) : (רש"י)

 מצודת דוד  הלאל. וכי בעבור להצדיק את האל תדברו עולה לתלות בי עון רב : ולו. וכי בעבורו תדברו רמיה בתמיה וכי הגון הדבר : (מצודת דוד)

 רלב"ג  הלאל. האם בעבו' אל : ולו תדברו רמי'. ואם בעבורו תדברו רמיה : (רלב"ג)


{ח}  הֲפָנָיו תִּשָּׂאוּן אִם לָאֵל תְּרִיבוּן:

 רש"י  הפניו תשאון. וכי להחניף לו בשאת פנים באתם : אם לאל. בשבילו תתווכחון על רמיה : (רש"י)

 מצודת דוד  הפניו. וכי תשאו פניו להחניף לו כאשר תריבון בעבורו וכי רצונו בזה : (מצודת דוד)


{ט}  הֲטוֹב כִּי יַחְקֹר אֶתְכֶם אִם כְּהָתֵל בֶּאֱנוֹשׁ תְּהָתֵלּוּ בוֹ:

 רש"י  הטוב כי יחקור אתכם. ותמצאו שקרים : אם כהתל באנוש תהתלו בו. לומר לכבודך עשינו עצמינו שקרים : (רש"י)

 מצודת דוד  הטוב. וכי יהיה טוב לכם כאשר יחקור אתכם במשפט על הדברים האלה וכי תהתלו בו לומר אז לפניו מהתלות הנה לכבודך דברנו כל אלה וכאשר יהתל איש ברעהו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כהתל. ענין לעג כמו התלת בי (שופטים טו) : (מצודת ציון)


{י}  הוֹכֵחַ יוֹכִיחַ אֶתְכֶם אִם בַּסֵּתֶר פָּנִים תִּשָּׂאוּן:

 רש"י  הוכח יוכיח אתכם. הלא יודיע לכם דבתכם : אם בסתר. וכי בסתר שתעמדו לפניו בדין פנים תשאו לו לומר שם נשאנו פניך : (רש"י)

 מצודת דוד  הוכח. דעו שיוכיח אתכם אם תחניפו לו לשאת פניו בסתר בעמקי הלב כי יודע הוא תעלומות לב אשר בזדון תדברו ולא משגה המה : (מצודת דוד)


{יא}  הֲלֹא שְׂאֵתוֹ תְּבַעֵת אֶתְכֶם וּפַחְדּוֹ יִפֹּל עֲלֵיכֶם:

 רש"י  הלא שאתו. גבהו ואימתו תבעת אתכם ויש אומרים שאתו שריפת אשו כמו וישאם דוד ואנשיו (שמואל ב ה) וכמו משאת העיר (שופטי' כ) : (רש"י)

 מצודת דוד  הלא שאתו. שריפת להב אשר תבעת אתכם : ופחדו וגו'. ואיך תוכלו להצטדק במשפט : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שאתו. להב אשו כמו ותשא הארץ מפניו (נחום ח) : תבעת. מל' בעתה וחרדה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שאתו. התנשאותו ורוממותו : (רלב"ג)


{יב}  זִכְרֹנֵיכֶם מִשְׁלֵי אֵפֶר לְגַבֵּי חֹמֶר גַּבֵּיכֶם:

 רש"י  זכרוניכם. נמשל משלי אפר. זכרוניכם נמשל לאפר, אתם סבורים להתמשל לאברהם שאמר אנכי עפר ואפר (בראשית יח) : לגבי חומר. שוה לעפר יהי גביכם אצלו. גביכם. גובה שלכם כמו ותבני לך גב (ביחזקאל טו) : (רש"י)

 מצודת דוד  זכרוניכם. ר''ל הלא בני אדם כולכם וזכרוניכם משולים לזכרון האפר וגופכם דומה לגוף החומר ומה זה לא יראתם מפחד המשפט : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לגבי. ענין גוף כמו על גבי חרשו (תהלים קכט) : (מצודת ציון)


{יג}  הַחֲרִישׁוּ מִמֶּנִּי וַאֲדַבְּרָה אָנִי וְיַעֲבֹר עָלַי מָה:

 רש"י  ויעבור עלי מה. מה שיעבור עלי בעון צעקתי יעבור עלי ואל תחושו על מה אני צריך לשאת ולאחוז : (רש"י)

 מצודת דוד  החרישו. לזאת שתקו מעתה מלדבר מה ממני לתלות בי עון רב ואני אדבר דברי ואף אם יעבור עלי מהרעות מה שיעבור אם רב ואם מעט ר''ל לא אחדל מלדבר מפחד יראת העונש : (מצודת דוד)


{יד}  עַל מָה אֶשָּׂא בְשָׂרִי בְשִׁנָּי וְנַפְשִׁי אָשִׂים בְּכַפִּי:

 רש"י  בשרי בשני. לייסרני ולכופני אל השתיקה : ונפשי אשים בכפי. להגיש נפשי למות בייסורי שתיקה : (רש"י)

 מצודת דוד  על מה. בעבור מה ר''ל מה העון אשר בעבורו אשא כל בשרי בשיני כי כל הבשר נלקה ונשחת ולא נותר מהם כ''א לבד הבשר הדבוק בשיני כמ''ש ואתמלטה בעור שני (לקמן יט) : ונפשי. ועל מה נפשי קלה להתפרד ממני כאלו היתה בכפי אשר מיד בהפתח היד תפול ממנה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  לגבי חומר גביכ'. לגופי חומר נמשלו גופיכם : [ יג ] ויעבור עלי מה. ר''ל ויעבור עלי מהרעות מה שיהי' אם מעט ואם הרבה : (רלב"ג)


{טו}  הֵן יִקְטְלֵנִי (לא) לוֹ אֲיַחֵל אַךְ דְּרָכַי אֶל פָּנָיו אוֹכִיחַ:

 רש"י  הן יקטלני. הלא אם יקטלני איני נפרד ממנו ותמיד לו אייחל על כן אין מרד ופשע בדברי : אך דרכי. ומדותי שנהגתי בהם : אל פניו אוכיח. לדעת מה יפשיעני : (רש"י)

 מצודת דוד  הן יקטלני. ר''ל אל תחשבו שצעקתי יורה שעל אשר אחשב שאבד' תוחלתי סרה ממני בעבור זה יראת ה' כי לא כן הוא כי אף אם יקטלני עוד אקוה לו לעדן את נפשי בתענוג הרוחני ומדוע א''כ תסור ממני היראה וכל דברי לא להתריס נגדו אך חפצי לברר דרכי לפניו לפלס אותם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אל פניו. לפניו : (מצודת ציון)


{טז}  גַּם הוּא לִי לִישׁוּעָה כִּי לֹא לְפָנָיו חָנֵף יָבוֹא:

 רש"י  גם הוא. וכאשר אני שלם עמו כן הוא גם הוא לי לישועה ולא תמצאו אתם חן בעיניו : כי לא לפניו חנף יבוא. וזה שנא' להם (לקמן מב) כי לא דברתם אלי נכונה : (רש"י)

 מצודת דוד  גם הוא. והן ידעתי כי מלבד זכיותי אשר רבו וילמדו עלי זכות יהיה גם הוא לי לישועה בעבור יושר אמרי כי חפצי באמת ולא להחניפו לומר לפניו הן צדקת כי אמנם חטאתי ואם לא כן הוא כי בעל חנף לא יבוא לפניו כי שנוא הוא לו : (מצודת דוד)


{יז}  שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ מִלָּתִי וְאַחֲוָתִי בְּאָזְנֵיכֶם:

 מצודת דוד  שמעו. הבינו אמרי ויכנסו באזניכם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואחותי. אמרי כמו יחוה דעת (שם יט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ואחותי. והגדתי : (רלב"ג)


{יח}  הִנֵּה נָא עָרַכְתִּי מִשְׁפָּט יָדַעְתִּי כִּי אֲנִי אֶצְדָּק:

 רש"י  ערכתי משפט. הוכחת דברים סדרתי טענותי בלבי מה להשיב : (רש"י)

 מצודת דוד  ערכתי משפט. סדרתי אמרים לטעון במשפט וידעתי אשר אצדק על פיהם : (מצודת דוד)


{יט}  מִי הוּא יָרִיב עִמָּדִי כִּי עַתָּה אַחֲרִישׁ וְאֶגְוָע:

 רש"י  אחריש ואגוע. אם לא אריב אחריש ואגוע : (רש"י)

 מצודת דוד  מי הוא יריב. ר''ל מי הוא אשר ערב לבו לגשת לריב עמדי להשתיקני מבלי טענות צודקות : כי עתה. אם אחריש עתה בעבור הטענות הכוזבות אשר יגידו הריעים הלא אמות ואגוע מכאב מניעת הדברים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אחריש ואגוע. הטעם אם אחריש אגוע לחוזק הכאב ואמצא מרגוע בספרי ענייני מכאובי : (רלב"ג)


{כ}  אַךְ שְׁתַּיִם אַל תַּעַשׂ עִמָּדִי אָז מִפָּנֶיךָ לֹא אֶסָּתֵר:

 רש"י  אך שתים אל תעש עמדי. דין של מעלה ודין של מטה ואם באחת תבוא למשפט אז מפניך לא אסתר אם בדין של מעלה אני אומר חטאתי מכסה פשעיו לא יצליח וגו' (משלי כח) ואם בדין של מטה אף אנכי לא אודה כסוי חטאה ל''ש (סא''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  אך שתים. חזר פניו כלפי המקום ואמר אך אל תעשה עמדי שתי הדברים הם האמורות למטה ואז לא אסתר מפניך כי אמצא מענה להתווכח : (מצודת דוד)


{כא}  כַּפְּךָ מֵעָלַי הַרְחַק וְאֵמָתְךָ אַל תְּבַעֲתַנִּי:

 רש"י  כפך מעלי הרחק. כפייתך כמו שהשיבו אליהוא ואכפי עליך לא יכבד (לקמן לג) ויש פותרים כפך כלומר ידך וקשה לי לאומרו כי לא מצינו כף לרעה כי אם להגן כמו ושכותי כפי (שמות לג) : (רש"י)

 מצודת דוד  כפך. האחת היא אשר בעת הויכוח הרחק מעלי מכת ידך לבל יטרדוני והשנית אשר אז אל תפחד אותי אימתך שלא יסתתמו טענותי : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כפך. מכתך : (רלב"ג)


{כב}  וּקְרָא וְאָנֹכִי אֶעֱנֶה אוֹ אֲדַבֵּר וַהֲשִׁיבֵנִי:

 מצודת דוד  וקרא. או קרא לומר מה פשעי ואני אשיב לך או אדבר אני יושר דרכי ואתה תשיב לי : (מצודת דוד)


{כג}  כַּמָּה לִי עֲוֹנוֹת וְחַטָּאוֹת פִּשְׁעִי וְחַטָּאתִי הֹדִיעֵנִי:

 מצודת דוד  כמה. כמה מספר העוונות והחטאות אשר תחשוב לי כמה הם אף הודיעני מה הם פשעי וחטאתי כי אני לא ידעתי מאומה בידי לא פשע ולא חטאת : (מצודת דוד)


{כד}  לָמָּה פָנֶיךָ תַסְתִּיר וְתַחְשְׁבֵנִי לְאוֹיֵב לָךְ:

 רש"י  פניך תסתיר. לראות את דרכי יושרי : (רש"י)

 מצודת דוד  למה פניך תסתיר. אחז במשל מדרך האדם המצוה ליסר את מי ומסתיר פניו לבל יראה בו שלא יכמרו רחמיו עליו : ותחשבני. ואתה חושב אותי לך לאויב ומורד עד אשר תשתדל מאוד בהבאת הרעות עלי : (מצודת דוד)


{כה}  הֶעָלֶה נִדָּף תַּעֲרוֹץ וְאֶת קַשׁ יָבֵשׁ תִּרְדֹּף:

 רש"י  תערוץ. תפחיד : (רש"י)

 מצודת דוד  העלה. וכי תערוץ עלה נדף וכי תרדוף את קש יבש וכי זהו כבודך והלא אני כאחד מהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  העלה. עלה אילן : נדף. כתוש כמו כקש נדף (ישעיה מא) : תערוץ. תשבור כמו לערוץ הארץ (שם ב) : קש. תבן דק : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תערוץ. תשבור : (רלב"ג)


{כו}  כִּי תִכְתֹּב עָלַי מְרֹרוֹת וְתוֹרִישֵׁנִי עֲוֹנוֹת נְעוּרָי:

 רש"י  מרורות. סרבניות אשר מריתי פיך אתה כותב ולא הטובות שפעלתי : (רש"י)

 מצודת דוד  כי תכתוב. כל המרי והמרד הנמצא בי תכתוב עלי בספרך למען לא ישכח ואף העוונות שעשיתי בנעורי עוד לא הייתי שלם בשכלי הנה אתה מוריש אותם לי לקבל הגמול גם עליהם כאשר ידקדק האדם אחר הדומה לו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מרורות. מל' מרי וסרבנות : ותורישני. מל' ירושה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כי תכתוב עלי מרורות. ר''ל את' גוזר עלי גזירות קשות ומרות : (רלב"ג)


{כז}  וְתָשֵׂם בַּסַּד רַגְלַי וְתִשְׁמוֹר כָּל אָרְחוֹתָי עַל שָׁרְשֵׁי רַגְלַי תִּתְחַקֶּה:

 רש"י  בסד. בלשון ארמי סדנא בסדני' יתיב עץ גדול שנותנין בו רגלי האסורים ובל' יוני אשתו''ק : תתחקה. אתה עצמך מתחקה על פסיעותי כן פסע זה וכה פעל וכמו מחק הארץ (יחזק' מג) וחיק האמה (שם) זה היסוד אפיקיו''ל בלע''ז הן על כפים חקותיך (ישעיה מט) : (רש"י)

 מצודת דוד  ותשם בסד רגלי. עם כי שמת רגלי בכבלי עצים סגורים והוספת עוד לשמור כל כל ארחותי לבל אברח והלא רגלי סגורים ואיך אוכל לברוח ועוד תוסיף להכאיב אותי כי תחקוק נקבי עצי הסד מצומצמים לפי מדת שרשי רגלי הם עצמות הרגל והמה דוחקים בשר הרגל ומצערים ביותר ור''ל הנה תייסר אותי במכאוב על מכאוב אשר לא אוכל לשאת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בסד. עצים חקוקים עשוים להסגר בהם רגלי התפוס וכן ישם בסד רגלי (לקמן לג) ובדרז''ל סדנא בסדניה יתיב (פסחים כח) : שרשי רגלי. הם העצמות הרגל שהם העיקר להם : תתחקה. מל' חקיקה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בסד. הוא כלי מכלי המאסר שאוסרין בו רגלי הנאסר בדרך שלא יוכל ללכת אנה ואנה ציפוש בלעז : תתחקה. שב אל הסד והרצון בו שחקיקת המאסר ההוא שנאסרה בו רגליו הוא כאילו נחקק על שרשי רגליו עד שיהיה החקק בו כשעור רגליו בצמצום בדרך שיעמדו בו בדוחק ולפי זה הפירוש יהיה סד נקבע ואין זה זר בלשון כי כמה שמות יבואו בלשון זכר וישתמשו בהם שימוש לשון נקבה ולפי זה הפי' יתכן גם כן שישוב אמרו תשמור כל ארחותי אל הסד לפי שהוא נאסר בה ולא יוכל לצאת ממנה וללכת באשר ירצה : (רלב"ג)


{כח}  וְהוּא כְּרָקָב יִבְלֶה כְּבֶגֶד אֲכָלוֹ עָשׁ:

 רש"י  והוא כרקב יבלה. הגוף הזה אשר תרדוף ירקב ויבלה ואין כבודך ברדיפתך : (רש"י)

 מצודת דוד  והוא. הלא הגוף הנרדף ממך הלא יבלה ויושחת כדבר הנרקב וכבגד אשר אכלו התולעת וכי כבודך היא זו לרדוף אחר בריה שפלה כזאת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יבלה. מל' בליה ורקבון : עש. כן שמו של התולעת האוכל הבגדים וכן כבגד יאכלם עש (ישעיה נא) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כרקב. כעניין הנרקב שיבלה בקלות : (רלב"ג)

איוב פרק-יד

{א}  אָדָם יְלוּד אִשָּׁה קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז:

 מצודת דוד  אדם וגו'. הלא האדם הוא ילוד מאשה וא''כ מקורו משחת כי היא חמת מלאה צואה ופיה מלאה דם ואף הוא קצר ימים ומרובה בחרדות עד כי ישבע מהם לגודל רבויים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רוגז. חרדה כמו מרגיז הארץ (שם יד) : (מצודת ציון)


{ב}  כְּצִיץ יָצָא וַיִּמָּל וַיִּבְרַח כַּצֵּל וְלֹא יַעֲמוֹד:

 מצודת דוד  כציץ. דומה הוא לציץ אשר יוכרת מיד כאשר יצא ולא יעמוד זמן רב : ויברח. מהר יברח מן העולם כצל הזה אשר לא יעמוד זמן רב במקום אחד כי כאשר יפנה השמש כן ינטה הצל ממקומו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כציץ. כפרח : וימל. ויוכרת כמו ימולל ויבש (תהלים צ) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כציץ. כפרח : וימל. ויכרת כי הפרח נכר' בקלות וזמן קיומו מעט : (רלב"ג)


{ג}  אַף עַל זֶה פָּקַחְתָּ עֵינֶךָ וְאֹתִי תָבִיא בְמִשְׁפָּט עִמָּךְ:

 רש"י  אף על זה. ההבל והנרקב : פקחת עיניך. לדקדק בחטאיו : ואותי. אתה מביא במשפט על עוונותי : (רש"י)

 מצודת דוד  אף על זה. אף על בריה שפלה כזה פקחת עיניך להשגיח במעשיו ולדקדק אחריו ויותר מזה שגם אותי שאני מנוקה מעון תביא עמך במשפט לענשני על אשר קצרתי בחכמה לפי שיעור הכנתי וכאשר אמר צופר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פקחת. פתחת כמו פקח עיניך (משלי כ) : (מצודת ציון)


{ד}  מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא לֹא אֶחָד:

 רש"י  מי יתן טהור. מדבר טיפה סרוחה ושכבת זרע שהוא טמא לא אחד בהם טהור שלא יחטא : (רש"י)

 מצודת דוד  מי יתן. וכי אפשר שהנולד מן הטמא יטהר כ''כ עד שיתמיד בכל עת להרחיב לבו בחכמה והלא אבי ואמי שניהם היו טמאים מעמי הארצות לא רק האחד להיות זה וזה גורם כ''א שניהם היו טמאים זה כזה ומאוד קשה להיות הנולד מהם טהור כ''כ : (מצודת דוד)


{ה}  אִם חֲרוּצִים יָמָיו מִסְפַּר חֳדָשָׁיו אִתָּךְ (חקו) חֻקָּיו עָשִׂיתָ וְלֹא יַעֲבוֹר:

 רש"י  אם חרוצים ימיו. אם גמול זה הוא משתלם שחרוצים וקצובים ליום קבוע ומיועד למיתה : ומספר חדשיו אתך. קצובים וחוק זה עשית לו ולא יתקיים עוד יותר בעולם די לך בתשלומין הללו : (רש"י)

 מצודת דוד  אם חרוצים. אם אמנם ימי האדם הם קצובים וכרותים במדה ומספר חדשיו המה עמך כי אתה שמת להם מספ' ועשית לו חוק קבוע עד כמה יחיה ולא יעבור הגבול : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חרוצים. כרות במדה וקצוב כמו אתה חרצת (מ''א כ) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אם חרוצים ימיו וגו'. אם ימיו קצובים ומוגבלים כמו שמבואר מעניינו הניחהו וישלים זמנו : (רלב"ג)


{ו}  שְׁעֵה מֵעָלָיו וְיֶחְדָּל עַד יִרְצֶה כְּשָׂכִיר יוֹמוֹ:

 רש"י  שעה מעליו. באותו מיעוט חרץ הימים ויחדל לו ממכאוב עד ירצה בזקנותו ותשות כחו, את יום מותו כשכיר הרוצה להשלמת עבודת יומו כי עבירתו מן העולם חלוטה ונצמתת משאר כל העוברים : (רש"י)

 מצודת דוד  שעה. לזאת הסר מעליו מכות ידיך ויהי' חדל מהם במעט ימיו עד אשר יבואו ימי הזקנה וירצה במיתה ויקוה לה כשכיר הרוצה בהשלמת היום ומקוה לה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שעה. הסר כמו השע ממני (תהלים לט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שעה מעליו. הרפה ממנו : ויחדל. וישלים חדלו וזמנו : (רלב"ג)


{ז}  כִּי יֵשׁ לָעֵץ תִּקְוָה אִם יִכָּרֵת וְעוֹד יַחֲלִיף וְיֹנַקְתּוֹ לֹא תֶחְדָּל:

 רש"י  כי יש לעץ תקוה. שיחלוף : ויונקתו. אשר מגזעו : לא תחדל. מהיות ענף : (רש"י)

 מצודת דוד  כי יש לעץ תקוה. הלא האדם הוא נופל וגרוע מעץ השדה כי לעץ יש תקוה לחזור לקדמותו אף אם יכרת עוד יחליף לחדש ענפים אחרים תמורתם ולא יופסק ממנו ענפיו הרכים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויונקתו. ענפיו הרכים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יחליף. יוסיף להצמיח גזע אחר רמו''ש בלע''ז : לא תחדל. לא תמנע מלהצמיח : (רלב"ג)


{ח}  אִם יַזְקִין בָּאָרֶץ שָׁרְשׁוֹ וּבֶעָפָר יָמוּת גִּזְעוֹ:

 מצודת דוד  אם יזקין. אף אם יזקין שרשו בארץ עד שלא ישאר בו לחלוחית : ובעפר וגו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גזעו. גם הוא ענין שורש כמו מגזע ישי (ישעיה יא) : (מצודת ציון)


{ט}  מֵרֵיחַ מַיִם יַפְרִחַ וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָטַע:

 רש"י  ועשה קציר. היא יונקת כמו (תהלים פ) תשלח קציריה עד ים : נטע. שם דבר הוא וטעם הברתו למעלה בנו''ן וננקד כולו קמץ מפני שהוא סוף פסוק אף מגזרת נטע הוא : (רש"י)

 מצודת דוד  מריח מים. מ''מ כשיבוא עליו מעט מים ומיד כשיריח את המים יחזור ויפרח ויגדל ענף כאלו נטעו זה מקרוב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קציר. ענף כמו תשלח קציריה (תהלים פ) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  קציר. בד ופארה ברנק''א בלע''ז : (רלב"ג)


{י}  וְגֶבֶר יָמוּת וַיֶּחֱלָשׁ וַיִּגְוַע אָדָם וְאַיּוֹ:

 מצודת דוד  וגבר. אבל גבר כאשר ימות הלא מאד נחלש כי לא יחזור עוד לקדמותו וכאשר יגוע איו הוא הלא לא ישוב עד עולם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויחלש. ויכרת כמו ויחלוש יהושע את עמלק והטעם שלא יוסיף להחליף כמו שעושה העץ אבל הוא כולו נכרת לגמרי : (רלב"ג)


{יא}  אָזְלוּ מַיִם מִנִּי יָם וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ:

 רש"י  אזלו מים מני ים. ממקום שנהר בא ויוצא ממקורו הבא מאליו מן הים : והנהר. הבא משם יחרב ויבש לעולם, כן איש שכב ולא יקום : (רש"י)

 מצודת דוד  אזלו. כמו כאשר ילכו להם המים מן הים והנהר הנמשך ממנו הלא יחרב ויבש ולא ישובו בו המים מעצמו בזולת מי הים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אזלו. הלכו כמו ואוזל לו אז יתהלל (משלי כ) : יחרב. גם הוא ענין יובש כמו חרבו המים (בראשית ח) : (מצודת ציון)


{יב}  וְאִישׁ שָׁכַב וְלֹא יָקוּם עַד בִּלְתִּי שָׁמַיִם לֹא יָקִיצוּ וְלֹא יֵעֹרוּ מִשְּׁנָתָם:

 מצודת דוד  ואיש. וכן כאשר ימות האיש לא יקום עוד : עד בלתי שמים. עד יבלו ויופסדו השמים ר''ל עד עולם לא יקיצו המתים ולא יעורו מן השינה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בלתי. ענינו כמו בלה : יקיצו. יעורו. ענין שניהם התעוררות מן השינה : (מצודת ציון)


{יג}  מִי יִתֵּן בִּשְׁאוֹל תַּצְפִּנֵנִי תַּסְתִּירֵנִי עַד שׁוּב אַפֶּךָ תָּשִׁית לִי חֹק וְתִזְכְּרֵנִי:

 מצודת דוד  מי יתן. ר''ל אם היה מהאפשר להחיות אחר המיתה תהיה שאלתי מי יתן שתסתירני בשאול עד ישוב אפך ממני ותשים לי חוק מתי ישוב אפך ממני ואז תזכרני להוציאני משם לחיות ע''פ האדמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תצפנני. מלשון צפון והסתר : חוק. זמן קבוע : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תשית לי חק ותזכרני. ר''ל תשים לי טבע וכדור שאשיב לחיות עוד כמו הענין כעץ ואז תזכרני להטיב לי : (רלב"ג)


{יד}  אִם יָמוּת גֶּבֶר הֲיִחְיֶה כָּל יְמֵי צְבָאִי אֲיַחֵל עַד בּוֹא חֲלִיפָתִי:

 רש"י  כל ימי צבאי איחל. לתחייה : (רש"י)

 מצודת דוד  אם ימות. אבל אין זה אפשרות כי אשר ימות האיש האם יחזור ויחיה אך כל ימי הזמן הניתן לי אקוה להשאר חי עד בוא עת חליפתי ולא לאח''ז : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צבאי. זמני כמו הלא צבא לאנוש (לעיל ו) : איחל. מלשון תוחלת ותקוה : חליפתי. ענין העברה מן העולם וכן אם יחליף ויסגיר (לעיל יא) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  צבאי. מדת ימי : חליפתי. כריתתי : (רלב"ג)


{טו}  תִּקְרָא וְאָנֹכִי אֶעֱנֶךָּ לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ תִכְסֹף:

 רש"י  תקרא. תחינה היא קרא אלי ואנכי אענך להוכיח דברי : תכסוף. תחמוד : (רש"י)

 מצודת דוד  תקרא. מי יתן אשר תקרא לאמר מדוע תייסרני ואנכי אשיב להתווכח עמך הן ידעתי כי תחמוד אותו הואיל ואני מעשה ידיך ולמה א''כ תמאס בי אם אצא זכאי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תכסוף. תחמוד כמו נכסוף נכספתה (בראשית לא) : (מצודת ציון)


{טז}  כִּי עַתָּה צְעָדַי תִּסְפּוֹר לֹא תִשְׁמוֹר עַל חַטָּאתִי:

 רש"י  כי עתה. אתה מריע לי : צעדי. אתה סופר : לא תשמור. אינך ממתין על חטאתי מלהפרע כמו ואביו שמר את הדבר (בראשית לו) המתין שתתקיים ובלשון משנה (גמ' סנהדרין סג) לא יאמר אדם לחבירו שמור לי בצד עבודת כוכבי' פלונית ל' המתן : (רש"י)

 מצודת דוד  כי עתה. טרם אספר מעשה הטוב שעשיתי הנה תספור צעדי לדקדק אחרי בכל פסיעה ופסיעה ולא תמתין מלהפרע על חטאתי ר''ל לא תפרע מעט מעט כ''א על הכל ביחד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צעדי. פסיעותי : תשמור. תמתין כמו ואביו שמר את הדבר (שם לז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לא תשמור. לא תמתין מעניין ואביו שמר את הדבר : על חטאתי. על עונשי כדרך מחטאת סדום : (רלב"ג)


{יז}  חָתֻם בִּצְרוֹר פִּשְׁעִי וַתִּטְפֹּל עַל עֲוֹנִי:

 רש"י  חתום בצרור. חתום ומשומר בצרור בגד ככסף ומרגליות שלא תאבד : ותטפול על עוני. נתחברת על עוני : (רש"י)

 מצודת דוד  חתום. ועכ''ז סגורים פשעי בקשר מעולה ולא ינוכה מה מהם ע''י היסורים אשר חלפו ועברו עלי : ותטפול. ועוד תחבר על עוני דבר עון אשר אין ראוי לענוש עליו כי תורישני עונות נעורי אבל אחר שאספר מעשה הטוב אשר עשיתי הן ידעתי כי תכסף עלי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חתום. ענין סגירה : בצרור. ענין קשור כמו צרור כספו (שם מב) : ותטפול. ותחבר כמו טופלי שקר (לעיל יג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  חתום בצרור פשעי. הטעם פשעי חתום וסתום וצרור בצרור בדרך שלא יסור הפשע עם מה שיגיע עלי מהעונש בעבורו אבל ישאר פשעי תמיד : ותטפול על עוני. ותחבר ותוסיף עון על עוני : (רלב"ג)


{יח}  וְאוּלָם הַר נוֹפֵל יִבּוֹל וְצוּר יֶעְתַּק מִמְּקֹמוֹ:

 רש"י  ואולם הר נופל. הר הנופל גבהו יבול ויעשה עפר ותהא לו תקוה ליהנות ממנו וצור אשר נעתק ממקומו גם הוא, יבול לשון תבואה, או : (רש"י)

 מצודת דוד  ואולם. ובאמת כמו הר הנופל אשר נעשה בלה ומופסד כי לא יוסיף לקום וכמו הצור אשר יעתק ממקום גדולו הנה לא ישוב לצמוח מעתה כאשר מאז : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יבול. מל' בליה והפסד : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הר נופל יבול. ר''ל ההר שנפל יבולה ויפסד : (רלב"ג)


{יט}  אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם תִּשְׁטֹף סְפִיחֶיהָ עֲפַר אָרֶץ וְתִקְוַת אֱנוֹשׁ הֶאֱבַדְתָּ:

 רש"י  אבנים. אשר שחקו מים. בעברם עליהם תמיד : תשטף. השטיפו ספיחיה של אבן ליהפך לעפ' ולצמוח בו דב' כאשר יצמח ספיח הקציר שעבר כן יתהפך עפר זה ספיחיה לאבן : ותקות אנוש. אינה כן אשר משימות אבדה סלה : (רש"י)

 מצודת דוד  אבנים. וכמו אבנים אשר המים שוחקים מה מהם כאשר יעבר עליהם בתמידות הנה המעט הנשחק לא תשוב למקומו : תשטוף ספיחיה. וכמו הספיחים של עפר הארץ אשר המה ממעל הנה בבוא שטף מים הלא בקל תשטוף אותם ולא יוחזרו למקומם : ותקות אנוש. ודומה להם האבדת תקות האדם כי לא יקוה לשוב לקדמותו אחר המיתה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שחקו. טחנו כמו ושחקת ממנה הדק (שמות ל) : ספיחיה. הם הגדילים מהגרעינין הנופלים מאליהם בעת הקציר כמו ספיח קצירך (ויקרא כה) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תשטוף ספיחיה עפר ארץ. הרצון בזה כמו ששחקו המים האבנים וכתתו אותם עד שלא יהיה מציאות לאבנים ההם וכמו שתשטוף שבולת המים ספיחיה של עפר ארץ עד שתסור צמיחת הספיחים ההם ויאבדו כן תקות אנוש האבדת או יהיה ספיחי' הפוך כמו מטר סוחף והרצון בו שכמו שתשטוף כל אחד מסחיפי המים עפר ארץ ותאבדהו כן תקות אנוש האבדת : (רלב"ג)


{כ}  תִּתְקְפֵהוּ לָנֶצַח וַיַּהֲלֹךְ מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ:

 רש"י  תתקפהו. תחזק ממנו ותאנסהו בתקפך ויהלך מן העולם : (רש"י)

 מצודת דוד  תתקפהו. האבדון תאחז אותו בחוזק רב באחיזה המתקיימת עד נצח והרי הוא הולך אחוז בה ואין עוזר לו : משנה פניו. והוא משנה פניו ותשלח אותו שלוח עולמית ולא ישוב עוד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תתקפהו. ענין האחוזה בחזקה כמו ואם יתקפו האחד (קהלת ד) : משנה. מל' שנוי : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תתקפהו. תנצחהו : (רלב"ג)


{כא}  יִכְבְּדוּ בָנָיו וְלֹא יֵדָע וְיִצְעֲרוּ וְלֹא יָבִין לָמוֹ:

 רש"י  יכבדו. יהיו כבידים בכסף ובזהב והוא לא ידע : ויצערו. וימעטו מכל טוב והוא לא יבין : (רש"י)

 מצודת דוד  יכבדו. הן אם בניו יהיו מכובדים לא ידע מזה והן אם ימעטו בכבוד לא יבין את זאת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויצערו. וימעטו כמו הלא מצער היא (בראשית יט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יכבדו. ירבו כטעם עם כבד עון : ויצערו. וימעט : (רלב"ג)


{כב}  אַךְ בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאָב וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבָל:

 רש"י  אך בשרו עליו יכאב. קשה רימה למת כמחט בבשר החי : (רש"י)

 מצודת דוד  אך בשרו עליו. אך עודו חי כאשר בשרו עוד עליו אז יכאב מדבר המכאוב וכשהיתה נפשו אצלו אז התאבלה בעבור צער ורוע המקרה אבל לאחר המיתה לא ירגיש עוד בדבר מהדברים ויאמר בזה אם אמנם כן הוא סוף האדם שעה ממנו במעט ימי חייו כי די לו בזה (העולה מהמענה ההיא כי יסכל אמרי צופר לומר עליו כי מעט השיג מן החכמה וכי הוא יודע יותר ממנו אף יגנה ריעיו בכללם על אשר שחנפו לה' ותולים בו עון רב אשר לא כן ויסתור דעת צופר שאמר שבאו עליו היסורים על כי קצר בחכמה לפי שעור מדרגת הכנתו כי ישיב אמרים הלא כ''ז הוא בעבור כי נולד הוא מטמא ולכן א''א להיות מוטהר כ''כ ולא יתכן שיענש המקום ע''ז כי אינה דבר אפשרי) : (מצודת דוד)

 רלב"ג  תאבל. תכאב ותצטער : ביאור דברי המענה. ענה איוב ואמר באמת כי אתם במדרגת העם וההמון ועמכם תמות חכמה ותעדר לפי שאתם מכחישים המוחש ואם לא נעשה שרש מהמוחש לא יהיה בכאן לחכמה דרך הלא ידעתם שגם לי לבב כמוכם ואינני חסר מכם, ואת מי מן האנשים לא ימצא לבב ושכל כמוכם, הנני שחוק ולעג לרעי המצליח מאד עד שמרוב הצלחתו קורא אל אלוה ויענהו בכל מה שיקרא אליו ר''ל שלא יבצר ממנו כל אשר שאלו עיניו מרוב הצלחתו ולזה ילעג וישחק תמיד על צדיק תמים כמוני והנה איוב אמר זה כנגד צופר או כנגד כל רעיו, הנה למחשבות האיש השלו והשאנן יהיה האיש הנכון למועדי רגל כמו לפיד האש ישחית עצמו וזולתו כשיקרב אליו ולזה ירחקו ממנו ולא די שירחקו ממנו מפני יראת' שיגיעם רע בהתקרבם אליו אבל הוא גם כן בוז בעיניהם וירחקו ממנו מצד המיאוס והבזיון ואחר שהתרעם איוב על צופר ממה שבזה אותו שב לטעון על דבריו במה שאמר שהרשעים ואם נראה אותם מצליחים הנה אינם נמלטים מהרעות לפי שכבר יבהלם פחד תמיד ולא ימצאו מנוס יבטחו בו ואמר איוב טוען על דבריו שהחוש יסתור זה, וזה שכבר ימצאו שודדים שיעמדו בשלוה באהלים ואם אין בהם שום בנין חזק וזה יורה על היותם בוטחים שלא יזיקם מזיק וימצאו גם כן למרגיזי אל העובדים לפסל אשר עשו ידיהם שהוא הקשה שבעונות מקומות חזקים מאד יבטחו בהם ויהיו נקיים מהפחד ולזה הוא מבואר שדברי צופר הם בלתי צודקים ואם חשבת אתה צופר להפליג בספור חכמת השם יתברך הנה לא נצטרך לקחת עדות על הפלגת חכמתו מהמעלה והמטה כמו שעשית אתה אבל אספר לך מחכמתו מעניינים מבוארים יותר מעידים על חכמתו ממה שספרת, וזה שאם תשאל הבהמות ועוף השמים ודגי הים והבעלי חיים ההוים בבטן הארץ הם יורוך חכמת השם יתברך במה שבהם ביצירתם מהשלמות והחכמה אשר ילאו השכלים האנושיים מדעת אופן החכמה ההיא בשלמות, מי לא ידע בכל אלה כי יד ה' עשתה זאת אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש והנה הבדיל האדם מבין שאר בעלי חיים להיות בריאתו יותר נפלאה ירצה בזה שלא יסכל אחד מהמון האנשים כי באמת יד ה' עשתה אלו הנבראים מצד השלמות הנמצא בבריאתם כי לא יתכן שימצא זה השלמות הנמצא בבריאתם והיות הויתם מתמדת אם היה מיוחס התהוותם אל הקרי וההזדמן כמו שחשבו קצת הקודמים וכל שכן הנפש והשכל שהתחלתם היא בהכרח מצורה שהיא שכל כמו שהתבאר בספר בעלי חיים ואולם הצורות המזגיות היה אפשר לאדם שיטעה בהם ויחשוב שהתחלתם הקרי וההזדמן לפי שכבר יחשוב שביסודות די שיתרכבו ויתחדשו מהם מזג מזג ואם הוא מבואר למעיין בחכמה הטבעית והאלהית שזה גם כן בלתי אפשר שישלם בזה הסדור הישר אלא כשיהיה התהוותם מההתחלה שהיא שכל, הלא אזן תבחן הדברים כי היא השומעת אותם והחיך יטעם האוכל וישיג הבדלי הטעמים ורצה בזה כי מהחוש נקח התחלה ושרש על מה שנחקר בו, ולזה תמצא בישישי' חכמה ואורך הימים יהיה סבת התבונה מצד שבאורך הזמן יתבארו לאדם מהחוש דברים רבים יעמוד מהם על אמתת מה שיחקור עליו וזה אמר כנגד צופר שהיה צעיר ממנו לימים או כנגד שנים מרעיו כי כבר אמר במה שאחר זה ועתה שחקו עלי צעירים ממני לימים ולזה השיב אליפז במענה הבא אחר זה גם שב גם ישיש בנו וגו', ואמר איוב כי לפי מה שהתבאר אצלו מהדברים המוחשים התבאר לו שעם השם ית' תמצא תכלית החכמה והגבורה אם החכמה למה שיראה מטוב הסדר והיוש' בפעולותיו אשר אי איפשר בהם שלימות יותר ואם הגבורה כי אנחנו לא נראהו לואה מעשות מה שאפשר עשייתו לפי החכמה ולו עצה והתבונה וזה שבמה שימשך רע מה בבריאותיו מהכרח החומר ימצא לו טוב העצה בבריאה ההיא להמציא מה שיסיר הנזק ההוא כמו שהתבאר למי שמעיין בספר בעלי חיים ולו התבונה במה שברא מהגרמים השמימיים כי בריאתם מיוחסת אל התבונה כאומרו כונן שמים בתבונה והסבה בזה כי מה שבריאתו ויצירתו תהיה בעבור עצמותו ייוחס אל החכמה כמו אלו הבריות השפלות ואולם תמונת הגרמים השמימיים וכמותם ומרחקם מהארץ, ותנועתם היא בעבור זולתם וזה ייוחס אל התבונה כי התבונה היא הוצאת דבר מדבר זולתו והנה הגרמים השמימיים היו בזה האופן מהתמונה והיציאה מהמרכז ובזה הכמות ובזה השיעור מהמהירות והאיחור בתנועתם להשלים ההויות אשר בזה העולם השפל כמו שביארנו במה שאין ספק בו בחמישי מספר מלחמות ה', פעם ימשך מפעולות השם יתברך שיהרוס בניין מה ולא יבנה ופעם ישים איש במאסר ולא יצא ממאסרו לעולם והוא הפך העניין הראשון באופן מה וזה כי המאסר יבנה ולא יהרס, ואולם איוב יחס זה לשם יתברך בהשתלשלות הסבות לפי שממנו היתה באופן מה זאת ההגבלה והסדור אשר באלו העניינים מצד הגרמים השמימיים פעם יעצר במים ויבשו ופעם ישלחו עד שמרבויים יהפכו ארץ, עמו עז ותושיה ר''ל עמו הסדור והיכולת והיושר אשר סודר ממנו זה המציאות המוחש ולא ייוחס מה שיהיה שוגג בזה העולם השפל ר''ל שלא ישמור הסד' והיושר והמשגה והם הכחות המושפעות בזה העולם מהגרמים השמימיים שימשך מהם פעם מה שיתבלבל בו הסדר והיושר או יהיה המשגה החומר כי הוא סבת העד' הסדר והשוגג המורכב מהחומר והצורה, הנה מוליך יועצים משוללים וערומים ולא יועילם טוב עצתם והשופטים עם רוב חכמתם ישימם הוללים ר''ל שיעשו פעולות הוללים, הוא יתיר בקצת העתים המאסר אשר אסרו בו המלכי' האנשים אשר תחתיהם ויאסור מאסר במתני המלכים רצוני שיסיר הממשלת מהם ויעבדו זולתם, הוא מוליך האדונים והשרים עם חזקם משוללים וערומים ולא תועילם גבורתם והחזקים יסלף ויעות מנימוסי גבורתם ר''ל שלא יתנהגו בענין הגבורה כראוי וינוצחו מפני זה, מסיר שפה לאנשים הנאמנים בדבריהם לטוב טעמם וגבורתם וחכמתם עד שלא ימצאו מענה וטעם זקנים יקח ר''ל שבקצת העתים ימנע מהזקנים עם רוב חכמתם נתינת הטעם בדבר המבואר טעמו להם, לפעמים ישפוך בוז על נדיבים והם האנשים המכובדים וחוזק החזקים החליש, גם מן החשך וההעדר הוא מגלה ומוציא לאור ההויה אשר היה לו כח עליה ר''ל שמן החומר הנעדר מן הצורה יגלה הצורה הנמצא' בו בכח ויוציא אותה בפועל ובזה האופן יוציא לאור צלמות, הנה הוא משגיא לגוים פעם ויאבדם פעם אחרת ופעם שוטח לגוים ויפזרם ר''ל שהוא מגלה אותם מעל אדמתם ופעם ינחם על אדמתם, מסיר שכל האנשים המנהיגים העם עם טוב הנהגתם עד שלפעמים יתעם וילכו בתהו לא בדרך נכון, ימששו חשך ולא אור בכל מה שיכוונו אליו ויתעה אותם כתעות השכור, הנה כל אלו הענינים יחס איוב אל השם יתברך בהשתלשלות הסבות ר''ל שהם מסודרים לפי דעתו מהגרמים השמימיים ויוחסו אל השם יתברך מפני היותו הסבה הראשונה לכל מה שימצא ומקצת אלו הדברים שזכר איוב יהיה קצת ראיה על שאלו העניינים הם מוגבלים ומסודרים מצד המערכת שאם לא היה העניין כן הוא מן הפלא למה תמנע בעת מן העתים מהחכם חכמתו ומהמנהיג הטוב טוב הנהגתו ומהגבור הסדו' הראוי לו בגבורתו וכן העניין בשאר מה שספר איוב שנוהג זה המנהג, אמר איוב לבלדד וצופר הן כל אלו העניינים ראתה עיני ושמעה אזני ולא אביא עדות בזה מזולתי כמו שעשה בלדד באמרו שאל נא לדור ראשון וגו', הנה כדעתכ' מפעולות השם ית' ונפלאותיו ידעתי גם אני אינני חסר בזאת הידיע' מכם, ואולם אני ארצה לדבר אל שדי ולהתוכח עמו אם אוכל באופן אשר זכרתי ר''ל למה לא סבב באנשים הקשי יום לפי המערכת שלא יתהוו או ימותו מהרחם ויהיה טוב להם מהתהוותם לנקמה מהם כי המות יותר טוב מן החיים לכמו אלו האנשים או למה סדר בטובות אישי האדם ורעתם זה הסדור אשר ימשך בו מהעול עד שאין הבדל בו בין צדיק לרשע וזה כי הוא לא יבא עמי בהתוכחי עמו כי אם בטענות אמתיות אם היה אפשר זה, ואולם עמכם לא ארצה להתוכח כי אתם טופלי שקר מחברים שקרים בטענותיכם ובתנחומותיכם אתם רופאי הבל, מי יתן החרש תחרישון בזה הויכוח ויהיה לכם לחכמה ר''ל שכבר תשמרו בשתיקותיכם משייחס אליכם הסכלות מצד דבריכם הכוזבים והחסרים שמעו נא התוכחותי עמכם וריבות שפתי, האם ראוי שתדברו בעבור השם ית' מה שאת' משערים שהוא עולה ורמיה להיות לו התנצלות שהוא אינו עושה עול, האם ראוי שתשאו פניו ותחפאו דברים לא כן להרחיק ממנו שיעשה עול במה שאתם משערי' שהוא כזב, האם אתם מתוכחים בעבור האל וטוענים טענות כוזבות למען יצדק, הטוב כי יחקור השם ית' אתכם אם אתם מהתלים בו כהתל באנוש ר''ל שבאדם היה אפשר שיכסה פשע אוהבו בדברי שקר לכסות קלונו, ואולם בשם ית' אינו ראוי אבל הוא עון חזק כי זה ממה שיביא להאמין לטוען בעבור השם ית' שהוא עושה עול לפי שהוא משער במום טענותיו אשר יקויים בהם שהשם ית' לא יעות משפט, הלא השם יתברך יוכיח אתכם אם בדבר של סתר תשאו פניו ואולם אמר זה לפי שהם השתדלו לשאת פני השם יתברך בדבר של סתר עד שבלדד אמר שמה שנחשוב שיהיו רעו' הם טובות אלא שזה יסתר ממנו ולא נדע אופן חכמת הש''י בזה מפני מה הם טובות וצופר אמר שכבר יסתר ממנו אופן חכמת השם ית' אשר יתחיי' ממנה שיעור העונש במרי מרי כי הוא לבדו ישער וידע מדרג' המרי אשר יעשה איש ואיש בזה הבדל לפי מדתת הכנת האנשים וזאת המדרגה ידועה לו לבדו, והמשל שאין מרי מי שהכנתו פחותה בעיון אם בטל זמן מה מהשתדל בעיון כמרי מי שהוא מוכן בעיון אם בטל זמן כשיעור הזמן ההוא מהשתדל בעיון עד שכבר אפש' שיהיה מרי האיש המוכן מאד בעיון אם ביטל זמן מועט מהשתדל בעיון יותר עצום ממרי מי שהכנתו פחותה בעיון אם הרג את הנפש או ניאף ולמה לא תיראו מהשם ית' להתל בו כמו אלו ההתולים, הלא שאתו היה ראוי שתבעת אתכם ופחדו היה ראוי שיפול עליכם הנכם פחותים מאד בעיון עד שזכרוניכם הם מתמשלים לאפר ולגופי חומר נמשלו גופיכם ר''ל כי אתם פחותים כמו עפר ואפר ולזה העליתם חרס בידכם בזאת החקיר' אשר אנחנו מתוכחים בה, החרישו ולא תדברו ממני ואדברה אני אני לבדי ויעבור עלי מה שיעבור מהרע ולא תחושו לנחמני, מה העון שעשיתי שימשך לי זה העונש הנפלא שאשא בשרי בשיני ר''ל שלא נשאר לי בשר רק בשרש שיני כדרך אומרו ואתמלטה בעור שיני ונפשי קלה להתפרדה ממני כאילו היא בכפי, הנה השם יתברך ימיתני בלא ספק לא איחל שאנצל מזה המכאוב ועם כל זה אשתדל בכל עוז להוכיח דרכי אל פניו לפי שזאת ההנהגה היא המשובחת לפי החוק האנושי ואף על פי שלא אחשוב שיהיה לי בזה תועלת להנצל מאלו הרעות ומה שנקרא לו איחל בוי''ו יהיה הפי' כן אף על פי שימיתני השם יתברך הנני מיחל בו שתושע בו נפשי, אבל דרכי אוכיח בכל עוז אל פניו כי לא לפניו חנף יבא, אבל הצדיקים יבואו לפניו ויושעו בו תשועת עולמים, שמעו שמוע מאמרי והגדתי הנה ידעתי כי אני אצדק אם ערכתי משפט עם מי שיבא עמי בטענות צודקות, מי הוא שיריב ויתוכח עמדי כי עתה אם אחריש אגוע מחוזק המכאוב, אהה השם יתברך אל תעשה עמי שני אלו הדברים שאזכור לך אחר זה ואז לא אירא להתוכח עמך אם היה אפשר זה, הרחק ממני מכתך ר''ל שלא תכני במכותיך עתה עד התברר המשפט והסר אימתך ממני עד שלא תבעתני ויסתתמו טענותי, ואחר שתסיר מעלי אלו השתים המונעות אותי מלהתוכח עמך קרא ואנכי אענה או אדבר והשיבני, כמה לי עונות וחטאות עד שתענישני בעבורם זה העונש הנפלא הודיעני פשעי וחטאתי כי איני יודע בעצמי לא פשע ולא חטאת, למה תסתיר פניך ממני ותחשבני לאויב לך עד שכל השתדלותך הוא לרע לי, האם נאות לך שתשבור ותרדוף בריאה שפלה כמוני שדומה לשפלותה ולחולשתה לעלה נדף ולקש יבש, כי תכתוב עלי אלו המרורות אשר תענישני בהם ותורישני עתה העונות שהייתי עושה בנעורי, כי איני יודע בעצמי חטא אחר עד שאתה משים רגלי בסד ותשמור הסד הזאת אשר נאסרים בה רגלי כל ארחותי בדרך שלא אוכל ללכת אנה ואנה כאשר ארצה על שרשי רגלי תתחקה זאת הסד בדרך שחקיקתה מצומצמת בכמו שיעור רגלי ולזה לא אוכל להסירם ממנה ולהניע רגלי ממקומם רוצה בזה שכבר נסתרה דרכו ויבצרו ממנו כל משאלותיו לא יוכל להשיג אחד מהם, ומה נחשב זה העלה הנדף והקש היבש ר''ל האדם והוא כרקב יבלה ויכלה בקלות כמו הבגד שאכלו עש, אדם הוא ילוד אשה ר''ל שבריאתו מטיפה סרוחה והוא דם הנקבה והוא עם זה קצר ימים ושבע רוגז ורעה, הנה הוא כציץ השדה שכאשר יצא יכרת ויברח כמו הצל שאין לו עמידה וממשות ולא יתקיים, אהה השם יתברך אף על בריאה שפלה כזאת תפקח עיניך ותביא אותי במשפט עמך על שלא עשיתי כל ימי טוב בלי הפסק כמו שהיה צופר אומר היתכן לך שתענוש אותי על שלא עשיתי מה שאי אפשר לאדם לעשותו, ואיך אפשר שיהיה מזאת הבריאה הפחותה הטמאה בטומאת הכחות החומריות מה שיהיה טהור ולא יעשה דבר רק שישכיל אותך כמו המלאכים הנה אין אחד שיוכל לעשות טהור מטמא בזה האופן או ירצה שלא ימצא אחד מהאנשים שיהיה טהור בזה האופן, אהה השם אחר שימיו קצובים הרפה מעליו וישלם חדלו וזמנו עד אשר יבא העת אשר ימות בו מות טבעי וירצה היום ההוא אז כמו השכיר שיקוה היום שישלים בו שכירותו כדי שיפרע מפעלו וזה כי בעת הזקנה המופלגת ירצה אדם המות ויחשקהו כאמרו עד אשר לא יבאו ימי רעה ויגיעו ימים אשר תאמר אין לי בהם חפץ, וזה כי יש לעץ תקוה אחר הכרתו או אחר זקנתו או אחר מותו ואולם האדם כאשר מת כבר נכרת לגמרי אבדה ממנו תקוה שישוב לחיות ולזה ראוי שתעזבהו וישלים ימיו, הנה כמו שכאשר אזלו המים מני ים והנהר יחרב ויבש לא ישאר בהם דבר מן המים ההם שיהיה כחיי אל שישיבו בו הים והנהר לאיתנם, בן האיש כאשר מת לא יקום לעולם כי לא ישאר בו דבר שיהיה כחיי על שישובו בו החיים האנושיים עד שיפסדו השמים המתים לא יקיצו ולא יעורו משנתם ר''ל שלא יחיו אחר המות כמו שלא יפסדו השמי', מי יתן ויהיה אפשר שיחיה האדם אחר מותו ותהיה שאלתי שתצפנני בשאול ותסתירני שם עד שוב אפך ואחר כך תשית לי חק ותזכרני ותחייני ולא ארגיש בזה המכאוב החזק אשר חוליתי בו, אם כאשר ימות גבר ישוב לחיות כל ימי הצבא המוגבל לי עתה לחיות איחל ואחשה בא חליפתי אולי תהיה מערכתי יותר טובה בעת התהוותי אז ממה שהיתה יום הולד' אותי, מי יתן ותקר' ואנכי אענך ואתוכח עמך האם ראוי שתכסוף להשחית מעשה ידיך, כי עתה צעדי תספור לא תמתין על ענשי ר''ל שאינך נותן לי מרגוע מאלו המכאובים כלל, חתום בצרור פשעי עד שלא יסור עם מה שחלו עלי מהמכות והנגעים אבל הוא קיים תמיד ולא די בזה אבל אתה מוסיף לי עון על עוני, ואולם כמו ההר אשר נפל והצור אשר נעתק ממקומו יבלו ויפסדו ולא ישובו לקדמות' לעול', וכמו האבנים ששחקו המים אותם שנפסדו ולא ישובו כמו שהיו וכמו ספיחיה של עפר הארץ אשר תשטפם המים ויפסדו ולא ישובו לקדמותם לעולם כן תקות אנוש האבדת ר''ל שלא ישוב לחיות אחר מותו, תנצחהו ההפעלות הממית נצוח נצחי ויעדר ואמנם אמר זה לפי שהמות הוא כשינצחו הכחות המתפעלות הכחות הפועלו' כמו שהתבא' בטבעיו' וכאשר ישנה פניו ר''ל שיהפוך פניו וידרוך אל ההפסד ותשלחהו שלוח עולמי הנה אחר המות לא ירגיש האדם דבר מאלו הדברים שהיה מרגיש בהם בעודו חי, הנה כבר ירבו ויכבדו בניו ולא ידע או יצערו ויתמעטו ולא יבין למו אך בשרו בעת שהיה עליו כאב יכאב וירגיש בדברים המצערים אותו ר''ל בעוד שהוא חי ונפשו בעת שהיא עליו תאבל ותרעם למכאובים אמנם אחר המות לא יהיה בזה הפעלות והרגש לא לבשרו ולא לנפשו והנה אמר איוב כל זה לפי דעת רעיו שיראו שאלו המכו' חלו עליו לעונש על מריו והוא ירחיק זה שאם היה הענין כן לא היה ראוי שירדפהו השם יתברך בכמו אלו ההרדפות לפי שהוא היה צדיק וישר ואם היה שחטא הוא מעט ובהיו' הענין כן הנה הוא מבוא' שכבר יעשה לו השם יתברך עול אם ימיתנו באלו המכאובות אשר מוליכות אותו אל מות לפי מה שהתבאר לו מהם על מרי מעט אשר אפשר שיוחס לו עם שיקפח שכרו מן הצדק והיושר שעשה כי הוא לא ישוב לחיות אחר מותו בדרך שיוכל או להטיב לו השם יתברך על הטוב אשר עשה : והכלל העולה מהדברים הוא שאיוב גינה דעת צופר ובלדד לפי שהיו מכחישים המוחש ואמר איוב שהם היו מבטלי' הידיעה לפי שכאשר לא יעשה מהמוחש שרש והתחלה לא יהיה בכאן לידיעה דרך וגינה צופר על אשר היה מבזה אותו להיות צופר שאנן ושליו והוא היה נכון למועדי תל ואחר כן הביא ראיה מהחוש לסתור דברי צופר והוא שאנחנו נמצא מהרשעים המצליחים מי שאין להם פחד כלל ושפט כי היה בלתי אפשר בצופר שידע מפעלות השם יתברך ונפלאותיו השיעור אשר היה הוא יודע אותו בזה כי הוא היה צעיר ממנו ואורך הזמן יוסיף אמו' בעניינים מצד מה שיושג בו מהמוחש ולפי שלא התבאר לצופר מהחוש מה שראוי בזאת החקירה היה טועה בזה המבוקש זה האופן מהטעות ואחר כן גינה צופר ובלדד על אשר היו מנצלים השם יתברך מעשיית העול בכמו אלו הטענות הכוזבות כי זה היה ממה שיורה שהם יאמינו שהש''י עושה עול אבל ירצו לשאת פניו בזה האופן כמו שיכסה האדם פשע אוהבו באי זה צד שיוכל ואחר כן הביא ראיה מחוזק הכאב לסתור דעותיהם לפי שלא היה לו פשע והיה עם זה נענש בזה העונש הנפלא ואחר ביאר ואמר שלא יאשימהו אדם על זה הדעת שהיה לו ויאמר שלפי זה הדרך יהיה שוא עבוד אלהים ועשות צדקה וחסד כי הוא יראה שראוי לאדם שינהיג גופו ונפשו במנהגים המשובחים כדי שתגיע לנפש הצלחתה ותושע בשם יתברך ואחר כן הביא שתי טענות האחת יסתור בה שיהיה השם יתברך משגיח באישי האדם והב' יסתור בה בייחוד דעת צופר אמנם הראשונה היא שהאדם הוא פחות ונבזה ולזה לא יתכן שישגיח השם יתברך בו עם היותו בתכלית הכבוד ולא תחשוב זאת הטענה חלושה אבל היא פלוסופית וכבר השתמשו בה הפלוסופים וחייבו ממנה שהשם יתברך לא ידע כי אם עצמו ואופן הביאור בו כי השם יתברך אם יקנה כמו אלו הידיעות הנה יחשוב שיחוייב מזה שישלם הנכבד בפחות וזה בתכלית הגנות ועוד שהשמחה והשלימות יהיה יותר למשיג בשיושג אצלו היותר נכבד ולפי שהמשיג השלם יעשה פעולתו ביותר שלם שאפשר הנה יחשוב שיחוייב מזה שלא ישיג השם יתברך כי אם העניינים היותר נכבדים ולזה שפטו שלא ישיג השם יתברך כי אם עצמו ואולם האמת בזה כבר ביארנו בספר מלחמות ה', והטענה השנית שלא יתכן שיענש האדם על אשר לא יעשה מה שאי אפשר לו עשייתו ולפי שאי אפשר לאדם שיעשה הטוב תמיד להיותו חומרי ר''ל שאי אפשר לו שישכיל ויתבונן תמיד לפעולות השם יתברך הנה לא יתכן שיענש על זה ואחר כן זכר מהפלגת מכאובו שהוא היה בוחר המות עליו והנה ההתוכחות שהיה לו עם השם יתברך בזה המענה הוא לפי דעת אלו האנשים החולקים עמו לא לפי דעתו ובו טענה על דבריהם כמו שקדם : (רלב"ג)

איוב פרק-טו

{א}  וַיַּעַן אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וַיֹּאמַר:

 רש"י  (מענה אליפז) : (רש"י)

 רלב"ג  ביאור מלות המענה ויען אליפז התימני ויאמר : (רלב"ג)


{ב}  הֶחָכָם יַעֲנֶה דַעַת רוּחַ וִימַלֵּא קָדִים בִּטְנוֹ:

 רש"י  החכם יענה דעת רוח. תמוה הוא וכי מי שהוא חכם יענה וירים קול בדעת של רוח והבל : (רש"י)

 מצודת דוד  החכם. היתכן לחכם שישיב הודעת דברי רוח וימלא בטנו מן מחשבות רוח קדים ודברים שאין בהם ממש : (מצודת דוד)


{ג}  הוֹכֵחַ בְּדָבָר לֹא יִסְכּוֹן וּמִלִּים לֹא יוֹעִיל בָּם:

 רש"י  הוכח בדבר לא יסכון. להתווכח בדבר שלא תהא לו מהן הנאה כמו ותהי לו סוכנת (מלכים א א) וכמו יסכן בם (קהלת י) יהנה בם : (רש"י)

 מצודת דוד  הוכח. לתוספת ביאור יפרש אמריו לומר וכי ראוי להתווכח בדבר שאין בו הנאה ותאמר מלים אשר אין בהם תועלת כי מה לנו בזה הויכוח אם תחכם מאתנו או אנו ממך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יסכון. ענין הנאה וכן לא ישכן גבר (לקמן לד) : ומלים. ואמרים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יסכון. יועיל : (רלב"ג)


{ד}  אַף אַתָּה תָּפֵר יִרְאָה וְתִגְרַע שִׂיחָה לִפְנֵי אֵל:

 רש"י  אף אתה. כל שכן אתה שחכם מאוד אתה תפר יראה במרבית דבריך ותגרע שיחה כמו כי יגרע נטפי מים (לקמן לו) וכמו ותגרע אליך חכמה : (רש"י)

 מצודת דוד  אף אתה. ר''ל הלא אף אתה עם רוב חכמתך תפר היראה כי במה שתאמר שהכל בא מצד המערכה תפר היראה מהמון העם ואף אתה מגרע וממעט התפלה לפני האל כי אם בהיות הכל מצד המערכה אין מקום לתפלה והנה חטאתך רבה מאד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תפר. תבטל : ותגרע. מל' גרעון : שיחה. ענין אמירת התפלה וכן ויצא יצחק לשוח בשדה (בראשית כד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שיחה. תפלה כטעם ולפני ה' ישפוך שיחו : (ו ;) יאלף. ילמד ויודיע : ערומים. האנשים המדברים בערמה ובמרמה : (רלב"ג)


{ה}  כִּי יְאַלֵּף עֲוֹנְךָ פִיךָ וְתִבְחַר לְשׁוֹן עֲרוּמִים:

 רש"י  כי יאלף עונך. יצרך הרע את פיך לדבר כדברים האלה והיה לך לבחור לשון ערומים : (רש"י)

 מצודת דוד  כי יאלף. אמרי פיך ילמד את עוונך לזולת ר''ל דבר העון אשר בך אשר תחשוב כי שוא עבוד אלהים הנה העון הזה תלמד לזולת לאחוז בה גם הוא : ותבחר. אבל בחרת לשון ערמה להסתיר הדבר במתק אמרי המליצה ולא תאמרנה בפה מלא ותתהפך במלים אולם מתוך הדברים נראה הכוונה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יאלף. ילמד כמו פן תאלף ארחותיו (משלי כב) : (מצודת ציון)


{ו}  יַרְשִׁיעֲךָ פִיךָ וְלֹא אָנִי וּשְׂפָתֶיךָ יַעֲנוּ בָךְ:

 רש"י  ירשיעך פיך ולא אני. כלו' השיבני על שאלתי ונמצא פיך הרשיעך כי טוב לי שירשיעך פיך ולא אני וזו היא שאלתי : (רש"י)

 מצודת דוד  ירשיעך פיך. אמרי פיך יגידו רשעתך ולא אצטרך אני לאומרה ודברי שפתיך יעידו בך על העון אשר בידך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יענו. יעידו כמו לא תענה (שמות כ) : (מצודת ציון)


{ז}  הֲרִאישׁוֹן אָדָם תִּוָּלֵד וְלִפְנֵי גְבָעוֹת חוֹלָלְתָּ:

 רש"י  הראישון אדם תולד. הבטרם אדם תולד, ה''א הזאת משמשת לשון תימה לפיכך נקודה בחטף פתח ומליצתו הראשון לאדם הנוצר מאדמה נולדת שידעת לקיים כל חכמת מצות הבורא : (רש"י)

 מצודת דוד  הראישון. ר''ל מה תבוז לדברי צופר על כי הוא צעיר לימים ואתה ישיש וכי ראשון נולדת לאדם וכי נבראת לפני הגבעות עד שלא תוקדם לך מי מבני אדם וכאומר מהו אשר הוא צעיר לימים הלא יתכן שקבל אמריו ממי שקדם לך אשר שפט גם הוא מן החוש אשר ראה ברוב הימים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גבעות. הרים : חוללת. נבראת כמו ותחולל ארץ (תהלים צ) : (מצודת ציון)


{ח}  הַבְסוֹד אֱלוֹהַ תִּשְׁמָע וְתִגְרַע אֵלֶיךָ חָכְמָה:

 רש"י  ותגרע. ותרבה מלמעלה למטה לרדת עליך : (רש"י)

 מצודת דוד  הבסוד. ואם תתפאר למולו במרבית הידיעה הבאה מפאת החכמה האם התבוננת בסוד אלוה להבין מסתוריו : ותגרע. וכי הגרעת את החכמה מיתר האנשים לקחתה אליך כאומר וכי כל החכמה לקחת לעצמך לך לבדך ואין לזרים אתך : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ותגרע אליך חכמה. ותמנע לך החכמה עד שתהיה כולה לך ואין לזרים אתך : (רלב"ג)


{ט}  מַה יָּדַעְתָּ וְלֹא נֵדָע תָּבִין וְלֹא עִמָּנוּ הוּא:

 מצודת דוד  מה ידעת. מהו החכמה אשר ידעת אתה ואנחנו לא נדע ומה הדבר אשר תבין ואין הבינה ההיא עמנו : (מצודת דוד)


{י}  גַּם שָׂב גַּם יָשִׁישׁ בָּנוּ כַּבִּיר מֵאָבִיךָ יָמִים:

 רש"י  כביר. מרובה ימים מאביך : (רש"י)

 מצודת דוד  גם שב. כאומר ואם תתפאר בחכמה עם הזקנה הלא אף בנו יש גם איש שיבה גם ישיש הזקן הרבה יותר מאביך ועם כי צופר היה צעיר לימים הנה אמר זה על בלדד או על עצמו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כביר. הרבה כמו מזער לא כביר (ישעיה טז) : (מצודת ציון)


{יא}  הַמְעַט מִמְּךָ תַּנְחֻמוֹת אֵל וְדָבָר לָאַט עִמָּךְ:

 רש"י  המעט ממך תנחומות אל. אשר הטיב לך הצור עד עתה ימים רבים ודברו הטוב אשר לאט עמך בלאט ונחת דשנו : לאט. הנעים ולשון פעל הוא ולא שם דבר ולכן הוא נקוד חציו קמץ וחציו פתח : (רש"י)

 מצודת דוד  המעט. מה ותתרעם על היסורין על כי עשית מה מן הטוב והישר וכי מעט היא ממך תנחומין מן האל על מכאוב היסורים מן הטוב וההצלחה שהיה לך מאז אשר קבלת בהם די גמול מעשה הטוב שעשית והנה דבר העון הנמצא בך עדיין היא עמך נסתר וטמון ולא נקית עדיין ממנה ועתה הנה תקבל גם גמול הרעה כאשר קבלת גמול מעשה הטוב והנה הטובה מאז תחשב לתנחומין על הרעה הבאה עתה עליך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לאט. ענין ההסתר והטמון כמו לאט את פניו (ש''ב יט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תנחומות אל. תנחומות אלו האנשים ר''ל בלדד וצופר : לאט. סתר ולאט : (רלב"ג)


{יב}  מַה יִּקָּחֲךָ לִבֶּךָ וּמַה יִּרְזְמוּן עֵינֶיךָ:

 רש"י  יקחך. ילמדך כמו יערוף כמטר לקחי (דברים לב) : ירזמון. כמו ירמזון כמו שמלה שלמה (שמות כב) : (רש"י)

 מצודת דוד  מה יקחך. מה מלמדך לבך לבחש בהשגחה ומה תרמז להשריש בלב אנשים דעה כוזבת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יקחך. ילמדך כמו לקח טוב (משלי ד) : ירזמון. הוא הפוך מן ירמזון והוא מל' רמיזה : (מצודת ציון)


{יג}  כִּי תָשִׁיב אֶל אֵל רוּחֶךָ וְהֹצֵאתָ מִפִּיךָ מִלִּין:

 מצודת דוד  כי תשיב. אשר תשיב רוח פיך אל ה' ותוצא מלין למולו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  רוחך. רצונך : (רלב"ג)


{יד}  מָה אֱנוֹשׁ כִּי יִזְכֶּה וְכִי יִצְדַּק יְלוּד אִשָּׁה:

 רש"י  מה אנוש כי יזכה. מה כחו שיוכל להיות זכאי נגד הקב''ה : (רש"י)

 מצודת דוד  מה אנוש. מהו האדם אשר יזכה במעשיו עד שיאמר שה' מעות משפטו לעונשו על לא דבר : וכי יצדק. בתמיה והוא כפל ענין במ''ש : (מצודת דוד)


{טו}  הֵן (בקדשו) בִּקְדֹשָׁיו לֹא יַאֲמִין וְשָׁמַיִם לֹא זַכּוּ בְעֵינָיו:

 רש"י  ושמים. צבא השמים : זכו. יצהרו כל ל' זך הוא צוהר : (רש"י)

 מצודת דוד  הן בקדושיו. הנה במלאכיו הקדושים לא נתן בהם קיום בעצמם לבל יצטרכו בכל עת השפעת אלוה : ושמים. צבא השמים עם כי זכים ובהירים המה הנה בעיניו לא יזכו וא''כ לכולם ישיג החסרון למולו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יאמין. ענין קיום וכן הן בעבדיו לא יאמין (לעיל ד) : (מצודת ציון)


{טז}  אַף כִּי נִתְעָב וְנֶאֱלָח אִישׁ שֹׁתֶה כַמַּיִם עַוְלָה:

 רש"י  אף. כל שכן : ונאלח. נתעב ומעורבב וכן כולו סג יחדיו נאלחו (תהלים נג) : (רש"י)

 מצודת דוד  אף כי. כ''ש האדם הנתעב במעשיו והנבאש במעלליו ומרבה לעשות עול כדרך השותה את המים אשר ירבה לשתות די ספוקו על כי אין הדרך לתת בעדו מחיר ואם כל אלה בו א''כ כ''ש הוא שיש לו חסרון רב מול שלימות המקום ב''ה ואיך א''כ יצדק : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ונאלח. נבאש כמו יחדיו נאלחו (תהלים נג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ונאלח. נתעב ונמאס : (רלב"ג)


{יז}  אֲחַוְךָ שְׁמַע לִי וְזֶה חָזִיתִי וַאֲסַפֵּרָה:

 מצודת דוד  אחוך. אגיד לך דבר ושמע אלי וזה אשר ראיתי בעיני אספר לך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אחוך. ענין הגדה : חזיתי. ראיתי : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אחוך. אגידך : (רלב"ג)


{יח}  אֲשֶׁר חֲכָמִים יַגִּידוּ וְלֹא כִחֲדוּ מֵאֲבוֹתָם:

 רש"י  אשר חכמים יגידו. ויתוודו פשעם ולא כחדו עוונם מאבותם זהו אשר ראיתי והנני אספר לך והיכן ראיתי יהודה הודה ולא בוש במעשה תמר ראובן הודה ולא בוש במעשה בלהה, ומה היה שכרם : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר חכמים יגידו. מוסב למעלה לומר אספר לך מה שראיתי בחוש הדבר אשר יגידו החכמים ולא מנעו מלספר מה שקבלו מאבותם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כחדו. מנעו כמו ולא כחדו ממני (ש''א ג) : (מצודת ציון)


{יט}  לָהֶם לְבַדָּם נִתְּנָה הָאָרֶץ וְלֹא עָבַר זָר בְּתוֹכָם:

 רש"י  להם לבדם נתנה הארץ. בשכר זה זכה יהודה למלכות נצח ונטלו שניהם מן הנחלה חלקם ולא גורשו מן נחלתם בעוונם מאחר שהודו : ולא עבר זר בתוכם. כשבא משה לברכם שנא' (דברים לג) יחי ראובן ואל ימות וזאת ליהודה, ד''א ולא עבר זר בתוכם בנחלה של עתיד לבא החלוקה בספר (יחזקאל מח) : (רש"י)

 מצודת דוד  להם לבדם. החכמים ההם משלו ברוב חכמתם על כל העולם כאלו להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר בתוכם לנחול עמהם איש זר אשר איננו מהם וכאומר הואיל וקבלו הדבר מאבותם ואין דרך האב להשריש דבר כזב בלב הבן והמקבלים היו חכמים גדולים משכילים לבחון האמת הוא או כזב ואף עיני כן ראו בחוש א''כ בודאי אמת נכון הדבר : (מצודת דוד)


{כ}  כָּל יְמֵי רָשָׁע הוּא מִתְחוֹלֵל וּמִסְפַּר שָׁנִים נִצְפְּנוּ לֶעָרִיץ:

 רש"י  כל ימי. הרשע. שאינו שב מחטאו ואינו מודה פשעיו כל ימיו : הוא מתחולל. ומתאונן על הבטחתו שישלם רעתו אשר פעל כל מספר שנים אשר נצפנו לעריץ הוא מתחולל : מתחולל. ל' אנינות ולא שמעתי : (רש"י)

 מצודת דוד  כל ימי רשע. וזהו הדבר אשר ראיתי אני מה שקבלו החכמים ההם מאבותם אשר כל ימי הרשע מלאים מפחד עם כי יצלח דואג הוא בכל עת פן יגיעהו הרע ומספר השנים אשר נצפנו להצלחת העריץ ימלאו חלחלה וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מתחולל. מל' חלחלה ורעד : נצפנו. נסתרו : לעריץ. לחזק כמו עריצי גוים (יחזקאל כח) ור''ל החזק ברשע : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מתחולל. מעניין חיל כיולדה : לעריץ. הוא הרשע ונקרא כן בהיותו תקיף ועורץ שאר האנשים : (רלב"ג)


{כא}  קוֹל פְּחָדִים בְּאָזְנָיו בַּשָּׁלוֹם שׁוֹדֵד יְבוֹאֶנּוּ:

 רש"י  קול פחדים באזניו. לאמר הגיע עת תשלומי : בשלום. וכשהוא שרוי בשלום אז השודד יבואנו : (רש"י)

 מצודת דוד  קול פחדים. ואשר יגור יבוא לו כי יבוא באזניו קול פחדים ופתאום עודו ישב בשלום יבוא עליו השודד : (מצודת דוד)


{כב}  לֹא יַאֲמִין שׁוּב מִנִּי חֹשֶׁךְ (וצפו) וְצָפוּי הוּא אֱלֵי חָרֶב:

 רש"י  וצפו הוא אלי חרב. ועתיד הוא אלי חרב ועוני לנוד ללחם איה ימצאנו : (רש"י)

 מצודת דוד  לא יאמין. בבוא עליו החשך לא יאמין בעצמו שישוב עוד ממנו לחזור לקדמותו : וצפוי. והוא נראה אל החרב כי החרב רואהו ובא עליו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וצפוי. ענץ הבטה כמו צופה רשע (תהלים לז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וצפוי הוא אלי חרב. ר''ל שכבר יראהו החרב והטעם שכבר יעבור עליו החרב ויפלח עליו אימו' מות : (רלב"ג)


{כג}  נֹדֵד הוּא לַלֶּחֶם אַיֵּה יָדַע כִּי נָכוֹן בְּיָדוֹ יוֹם חֹשֶׁךְ:

 רש"י  נודד הוא. כלומר מובטח הוא לנוד : ידע. לו באמת : כי נכון. ומזומן לבוא בידו כלומר אליו ועמו יום חשך כמו מן הבא בידו (בראשית לב) : (רש"י)

 מצודת דוד  נודד. והוא נודד ממקומו בעבור הלחם לבקש איה ימצאנה : ידע. יודע הוא בעצמו שיום החשך יהיה נכון ומתקיים בידו כי בעצמו ישפוט אשר כלתה אליו הרעה ובעבור זה יוסיף לדאוג בכל עת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  איה. אנה : (מצודת ציון)


{כד}  יְבַעֲתֻהוּ צַר וּמְצוּקָה תִּתְקְפֵהוּ כְּמֶלֶךְ עָתִיד לַכִּידוֹר:

 רש"י  תתקפהו. תחזק המצוקה ממנו ותאנסהו : כמלך עתיד לכידור. לא מצאתי דמיונו ויש לפותרו באותיות המתחלפות רי''ש בדלית כמו אשכנז וריפת שבתורה (שם י) (ובדברי הימים א א) אשכנז ודיפת וכן כתים ודודנים (שם) אף כאן לכידור כמו לכידוד כאותו המלך שהוא עתיד ליקוד באש של גיהנם והוא סנחריב שנתנבא הנביא עליו (ישעיה ל) כי ערוך מאתמול תפתה גם היא למלך הוכן לשרוף חייליו יקד יקוד ודומה לו כידודי אש יתמלטו (לקמן מא) אם (ס''א אש) לפידים, אם (ס''א אש) להבות : (רש"י)

 מצודת דוד  יבעתוהו. הצרות יחרידו אותו : תתקפהו כמלך. הצרה תאחוז אותו בחוזק כמלך האוחז בממשלתו : עתיד לכידור. מזומן הוא להיות דומה לכידור נע ונד ומטולטל ככדור הזה כמטולטל ונזרק מיד ליד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ומצוקה. גם הוא ענין צרה : תתקפהו. יאחזו בחוזק : עתיד. מזומן כמו העתידים ערר לויתן (לעיל ג) : לכידור. עשוי הוא לשחוק בו לזרקו מיד ליד וכן כדור אל ארץ רחבת ידים (ישעיה כב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תתקפהו כמלך עתיד לכידור. תתחזק המצוק' עליו ותסבבהו כמו המלך שעתיד לכידור ומזומן למלחמה הנקרא טורני''ש בלעז או יהיה הרצון בזה תנצחהו המצוקה ותחזק עליו כמו שיתקוף המלך ויאנוס האיש ההוא שהוא עתיד להשפט בכידור והם האנשים הנדונים לטביעה שכאשר ירצו לטובעם בקלות יקשרו ראשם בין ברכם וידיה' ורגליה' בדרך שיהיו כמו הכדו' עד שלא יוכלו לשום פנים להנצל מהטביעה : (רלב"ג)


{כה}  כִּי נָטָה אֶל אֵל יָדוֹ וְאֶל שַׁדַּי יִתְגַּבָּר:

 מצודת דוד  כי נטה. על אשר נטה ידו אל ה' לבזות כלפי מעלה בנטיית היד והיה מתגבר עצמו למולו כי חשב אשר כוחו ועוצם ידו ועשה לו את העושר : (מצודת דוד)


{כו}  יָרוּץ אֵלָיו בְּצַוָּאר בַּעֲבִי גַּבֵּי מָגִנָּיו:

 רש"י  ירוץ אליו. היה רץ אל הבורא בגובה וזקיפת צואר להכעיסו : בעבי גבי מגיניו. בחזק' כחו, גבי ל' גובה כמו ותבני לך גב (יחזקאל טז) : (רש"י)

 מצודת דוד  ירוץ אליו. היה רץ מול ה' בצואר זקוף ובגאוה בעבור עובי גופי מגניו אשר עליו ר''ל על כי היה בוטח ברוב חזקו ותקפו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בעבי. מל' עב : גבי. גופי כמו לגבי חומר גביכם (לעיל יג) ויאמר על גוף כל דבר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בעבי גבי מגיניו. במקום שגופי מגיניו יות' עבי' ויותר חזקים : (רלב"ג)


{כז}  כִּי כִסָּה פָנָיו בְּחֶלְבּוֹ וַיַּעַשׂ פִּימָה עֲלֵי כָסֶל:

 רש"י  פימה עלי כסל. עשה פה על חלצים שחלבו ועובי שומנו כפול על כסליו ונראין כמי פה : פימה. מגזרת והיתה הפצירה פים (שמואל א יג) זו היא לימ''א של נפחים שיש לו פיות הרבה ונקראת הפצר פיות : (רש"י)

 מצודת דוד  כי כסה. כי התענג בדשן נפשו להשמין את בשרו עד כי כסה פניו בחלבו ועשה על כסליו כפולים כפולים מרוב השומן והמה נראים כשפתי הפיות ובעבור רוב הטובה גבהה לבו ובטח ברוב חזקו לבזות כלפי מעלה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פימה. מל' פה : כסל. הוא חלק השדרה הסמוך לכליות כמו אשר על הכסלים (ויקרא ג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  פימה עלי כסל. שעשה פיות על כסליו מרוב השומן : (רלב"ג)


{כח}  וַיִּשְׁכּוֹן עָרִים נִכְחָדוֹת בָּתִּים לֹא יֵשְׁבוּ לָמוֹ אֲשֶׁר הִתְעַתְּדוּ לְגַלִּים:

 רש"י  וישכון ערים נכחדות. כן דרך בעלי גאוה בונים חרבות לשם : (רש"י)

 מצודת דוד  וישכון. שכן בערים נגזרות ונחרבות כי בנה אותם לעצמו כדרך הגדולים אשר יבנו ערים נחרבות להיות להם לשם וכמ''ש (לעיל ג) הבונים חרבות למו : בתים. שכן בבתים אשר לא היו ראוים לשבת בהם אשר הוכנו והוזמנו להיות גלים ודגורין כדרך החורבות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נכחדות. נגזרות ונכרתות רמו ותכחד מן הארץ (שמות ט) : למו. להם ר''ל בהם : התעתדו. הוזמנו : לגלים. ענין תל ודגור : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אשר התעתדו לגלים. אשר היו עתידים לגלים : נצי'. ר''ל שממון : (רלב"ג)


{כט}  לֹא יֶעְשַׁר וְלֹא יָקוּם חֵילוֹ וְלֹא יִטֶּה לָאָרֶץ מִנְלָם:

 רש"י  ולא יקום חילו. לא יתקיים לימים רבים : ולא יטה. לא ינטה מליצתו כמו ויטו אחרי הבצע (ש''א ח) שפי' וינטו הם עצמם אף כאן לא ינטה מן השמים לארץ מנלם מתת תאותם וזימון מחשבתם והוא כשתי תיבות מן להם : מן. הכנתם כמו וימן להם המלך (דניאל ח) ודומה לו הפצירה פים בשתי תיבות (שמואל א יג) וכן אראלם ת''י אתגלי להון (ישעיה לג) זה נראה בעיני ומנחם מסייעני, ד''א מנלם, לשון כנלותך לבגוד (שם) והנו''ן שבו יסוד נופל לשון תכלית לא יטה לארץ להיות בטילה גזירת חרוץ : (רש"י)

 מצודת דוד  לא יעשר. ובעבור זדון לבו לא יעמוד עשרו ולא יתקיים חילו והוא כפל ענין במ''ש : ולא יטה. לא יהיה נטוי מהם לנפול בארץ תכליתם והשלמת גמולם כ''א על ראשם יחול ויקבלו הגמול משלם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חילו. עשרו : מנלם. תכליתם והשלמתם כמו כנלתך לבגוד (ישעיה לג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מנלם. שלמות' כעניין כנלות' לבגוד יבגדו בך : (רלב"ג)


{ל}  לֹא יָסוּר מִנִּי חֹשֶׁךְ יֹנַקְתּוֹ תְּיַבֵּשׁ שַׁלְהָבֶת וְיָסוּר בְּרוּחַ פִּיו:

 רש"י  ויסור. מן העולם : ברוח פיו. של שליט בעולם וזה מקרא חסר ויש פותרים בשביל רוח פיו שהרע לדבר סרה : (רש"י)

 מצודת דוד  לא יסור. לא יהיה עוד נעזר לשוב לקדמותו : יונקתו. ענפיו הרכים תיבש אותם השלהבת עד שיסירו ממקומ' וינועו ברוח פיו של המנשב כדרך דבר היבש אשר לרוב קלותו יתנדנד ברוח קימע' ר''ל בדבר קל יאבד הצלחתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יונקתו. ענף רך : (מצודת ציון)


{לא}  אַל יַאֲמֵן (בשו) בַּשָּׁיו נִתְעָה כִּי שָׁוְא תִּהְיֶה תְמוּרָתוֹ:

 רש"י  אל יאמן. אותו אשר בשוא נתעה כי שוא יהיה תמורתו ויגיעו כמו (רות ד) ועל התמורה : (רש"י)

 מצודת דוד  אל יאמן. התועה ללכת בדרך שוא לא היה מאמין אשר תמורתו תהיה שוא ר''ל שגמולו יהיה כמפעלו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תמורתו. מל' תמורה וחלוף : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בשו נתעה. ר''ל האיש הנתעה בשוא ובהבלי העולם פארתו : (רלב"ג)


{לב}  בְּלֹא יוֹמוֹ תִּמָּלֵא וְכִפָּתוֹ לֹא רַעֲנָנָה:

 רש"י  בלא יומו. תעמוד תמורתו על מליאתה מליגדל ומלהצליח עוד כמו (בראשית נ) וימלאו לו ארבעים יום פי' ואשלימו : וכפתו. כפיית ענפיו כל ענפי אילן דומין לכיפה : (רש"י)

 מצודת דוד  בלא יומו. לזה תמלא ותושלם זמנו בלא זמנו ר''ל ימות קודם זמנו : וכפתו. ענפיו לא יהיו רטובים ר''ל לא יבא טובה לזרעו אחריו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תמלא. תושלם כמו ובמלאת ימי טהרה (ויקרא יב) : וכפתו. ענפיו כמו כפות תמרים (שם כג) ע''ש שהמה כפופים : רעננה. ענין לחות ורטיבות כמו בשמן רענן (תהלים צב) : (מצודת ציון)


{לג}  יַחְמֹס כַּגֶּפֶן בִּסְרוֹ וְיַשְׁלֵךְ כַּזַּיִת נִצָּתוֹ:

 מצודת דוד  יחמוס. מי שבידו להסיר הוא יסיר זרעו בסבה קלה כגפן הזה המסיר בסרו במעט סבה : וישלך. והוא ישליך זרעו מהר כזית המשליך מהר נצתו והוא כפול ענין במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יחמוס. יסור כמו נחמסו עקביך (ירמיה יג) : בסרו. כן יקרא הפרי שלא נגמר בשולו כמו ובוסר גומל (ישעיה יח) : נצתו. פרחו כמו הנצו הרמונים (ש''ה ו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יחמוס. יגלה כטעם ויחמוס כגן סכו : בסרו. בוסר שלו : נצתו. כמו פרחו : (רלב"ג)


{לד}  כִּי עֲדַת חָנֵף גַּלְמוּד וְאֵשׁ אָכְלָה אָהֳלֵי שֹׁחַד:

 מצודת דוד  כי עדת וגו'. כי כן ראוי שתהיה עדת חנף יחידי ולא ימצא בה לא בנים ולא בנות : ואש. חרון אף ה' הבוערה כאש תאכל האהלים הבנוים בממון שוחד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גלמוד. יחידי כמו הלילה ההוא יהי גלמוד (לעיל ג) : אכלה. שרפה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אהלי שחד. הבנויים משחד : ביאור דברי המענה ענה אליפז התימני ואמר היתכן לחכם שיטעון טענות כוזבות אשר הם דברי רוח והבל, אם מחוק החכם שיתווכח בדברים וטענות בלתי מועילות בהאמתת מה שירצה האמתתו, הנה לא תוכל להנצל שלא תעשה העול גדול מאלו הדברים כי עתה תפר מההמון יראת השם ית' כי ההמון לחולשת שכלם לא יראו מעשות רעות אלא מדאגה פן יענישם השם ית' ולזה כשתאמר שלא יועיל הצדק שלא יבאו אלו הרעות אלא למי שבמערכתו בעת הלידה שיבואהו אתה מפר יראת השם ית' מההמון ואתה גם כן מונע ההתפלל לפני השם ית' על הרעות הבאות לאיש איש כי התפלה עליהם שוא ובטל לפי דבריך, הנה דבריך יודיעו לאנשים עונך כי אתה בוחר בדבריך לשון הערומים המדברים בערמה ובמרמה ובדרכים מתעים, הנה לא אצטריך אני לומר שאתה רשע ועל זה באה עליך הצרה הזאת כי פיך ושפתיך יעידו בך שאתה רשע, מה זה שהתפארת בישישות וזקנה האם נבראת קודם אדם הראשון ולפני בריאת הגבעות הלא אם צופר הוא צעיר לימים הנה לא ימנע מפני זה שיגיע לו מהחוש מה שהספיק בזה הדרוש וזה שיתכן שקבל כבר עדות מאנשים יותר קודמי' ממך עד שכבר הגיע אליו מה שהתפרסם מזה החוש זה זמן ארוך ולזה אם אינך ראשון לכל האנשים תהי' טענתך בזה בטלה, האם שמעת בסוד אלוה ונגלה לך כבר עד שתמנע לך החכמה ותהיה לך לבדך לא לזרים אתך, מה ידעת מפעולות השם ית' ולא נדע ומה תבין מהם ולא עמנו הוא ועוד שאם תטעון כי בעבור ישישותך יתכן שתהיה חכם יותר, הנה גם שב גם ישיש בנו כביר ימי' מאביך ואחשוב שאליפז היה יותר ישיש מאיוב ואולם שאר רעיו היו צעירי' ממנו או צופר לבדו היה צעיר ממנו, המעט ממך התנחומות שנחמוך בהם אלו האנשים ר''ל צופר ובלדד עד שקראת להם רופאי אליל, האם מה שטענו לקיים שהשם ית' מבין את כל מעשה האדם ושופט אותו עליהם הוא דבר של לאט ושל סתר עמך עד שקרא' אותם טופלי' שקר וקרא' סתר אלו הטענות והוא מה שאמרת אליהם אם בסתר פנים תשאון, איך לקחך לבך ואיך רמזו עיניך להשיב אל אל רוחך והוצאת מפיך מלין כנגדו, איך תחשוב שתהיה נקי וצדיק עד שלא יתכן שיגיעך עונש הנה אי אפשר באדם לחסרונו שיהיה נקי וצדיק ואיך תחשוב שתהיה נמלט מהחסרון הלא בעיני השם ית' אין נמלט מהחסרון כי גם המלאכים והגלגלים ישיגם חסרון מה לפי מה שמציאותם יצטרך אל מציאות אחר ישפע ממנו ועוד בהם חסרון נפלא ביחס אל השם ית' כמו שביארנו בחמישי מספר מלחמות ה' ולזה לא ימצא השלימות כי אם בשם ית', ובהיות הענין כן איך חשבת עצמך נקי מהחסרון עם היותך נתעב ונמאס ושותה כמים עולה כי האדם זה דרכו ולזה אין לך להתרעם על הש''י על זה העונש כי בלי ספק אי אפשר מזולת שמרית ואם אינך משע' בזה כי יתכן שחטא' בדברים רבים הם חטא אצל השם ית' מצד שלמותו ואינך חושב בהם שיהיו חטא, הנה אגידך שראיתי בחוש ומה שיגידוהו חכמים ולא כחדו במה שקבלו בזה מהחוש מאבותם, כי לא אביא עליך עדות ממה שיגידהו הפחותים כי אין לסמוך עליהם אבל ממה שהגידו השלימי' אשר להם לבדם נתנה הארץ מרוב חכמתם ושלמותם לא עבר זר בתוכם הלא הם יגידו, וראיתי גם כן בעיני כי הרשע ואם הוא מצליח הוא מתחולל כל ימיו ר''ל שיאחזהו חיל וכאב לב כל ימיו ליראתו ולפחדתו שיגיעהו רע ומספר השנים אשר נצפנו לתוקף החומס אנשי' יהיה בכל אחד מהם קול פחדים באזניו שיגיעהו רע והנה בהיותו בשלום יבואנו השודד והצר לו בדרך שלא יאמין שוב מני החושך והצרה ההיא, הלא החרב יראה אותו בדרך שיפלו עליו אימות מות, הלא הרשע הוא נודד ללחם אנה ימצאהו כי אין לו לחם לאכול ידע כי נכון בידו יום חשך וצרה גדולה ולזה הוא בכאב לב תמיד, צר ומצוקה יבעתוהו, תתחזק המצוקה עליו ותאנוס אותו כמו המלך שיתקוף ויאנוס האיש שהוא עתיד להשפט בכידור והם האנשים הנדונים לטביעה שיקשרו ראשם בין ברכם וידיהם ורגליהם בדרך שיהיו כמו הכידור עד שלא יוכלו להנצל מהטביעה, מפני שנטה הרשע לאל ידו וחשב להתגבר על השם ית', הנה הש''י ירוץ אליו להכותו בצוארו במקום שיהיו מגניו יותר חזקים ויותר עבים להראותו כי לא תועיל גבורתו כנגד השם ית', מפני שכסה הרשע פניו בחלבו מרוב השומן ושכן בערים חריבות ר''ל שבנה אותם ושכן בבתי' אשר לא היו נושבים אבל היו עתידים להיותם לגלים נצים ובנה אותם מחדש כדי שיוכל לבטוח יותר בהם שיהיו חזקים ולהיותם לזכר לו, הנה יענש שלא יעשר ולא יעמוד עשרו אשר בעבורו היה משמין עצמו ולא יטה לאנשי הארץ שלמותם ר''ל שבנינים אשר עשה לא ישארו אבל יחרבו ויפלו לא יסור מני חשך הצרות יונקתו אשר היתה צומח' מאד בהיותו בעשרו עד שהיה בתכלית השומן והדשנו' תיבש שלהבת הצרות הבאות עליו עד שיגיעהו מהכחישות שרוח פיו יניעהו ויסירהו ממקומו, בעבור שלא היה מאמין זה האיש הנתעה בשוא ובהבלי העולם כי ימותו ותהיה שוא והבל תמורתו ר''ל שלא היה מתפחד מהמות הנה היה ענשו שימות בלא עתו ותכר' יונקתו בלא עתו וכפתו אשר איננה רעננה יסור בקלות הפרח והנץ שהוציא הרשע לעשות פרי כמו הגפן שיחמוס וישחית בסרו וכזית שישליך נצתו במעט סבה, הנה קבוץ החנפים סופו להיות גלמוד לפי שישחיתו קצתם קצת ולא ישלם הקבוץ ביניהם ואש אכלה האהלים הבנויים משחד ועול לפי שהם יחשבו וישתדלו תמיד בעמל ואון ומחשבתם תכין מרמה תמיד ולזה יענישם הש''י בכמו אלו העונשים. והכלל העולה מהדברים הוא שהוא היה מגנה איוב על אמר שלא חטא והוא מעיד שכבר חטא שהוא בדבריו אלה יפר יראת השם מהאנשים וימנע מהתפלל אליו בעת הצר' אשר עם התועלת שבו להנצל מהרע הנה בו מהתקון המדיני וההישרה אל הצלחת הנפש מה שלא יעלם והביא ראיה מהחוש על היות אלו הרעות מסודרות מהשם ית' לפי מעשה האדם למה שימצא מהרעות לרשעים אשר לא נפקד איש מהם שלא ישיגוהו רעות אם מצד הפחד אם מזולת זה וזה ממה שיור' על כי אלו הרעות הם לרשעים מפני היותם רשעים ועוד שאנחנו נראה העונש הבאה עליהם כנגד מרים מדה כנגד מדה ואילו היה מוגבל בגיחו מרחם לא היה אפשר זה אלא אם נאמר שכבר הוגבל ג''כ אז שיהיה זה האיש עושה מרי שיהא דומה לעונש המוגבל לבוא עליו וזה בתכלית הבטול והגנות כי אם היה הענין כן תבטל הבחירה ויהיו כל העניינים מחוייבי' הנה זה הוא לבד מה שהוסיף אליפז לטעון בזה המענה : (רלב"ג)


{לה}  הָרֹה עָמָל וְיָלֹד אָוֶן וּבִטְנָם תָּכִין מִרְמָה:

 רש"י  הרה עמל וילד און. עשה רעה וישתלמו שכר הלידה לפי ההריון : תכין. תזמין : מרמה. למרמה תהפך להם תאוותם : (רש"י)

 מצודת דוד  הרה עמל. כמו שהרה עמל כן ילד און ר''ל כמו שהלידה היא לפי ההריון כן הגמול לפי המעשה : ובטנם. הלב נתון בבטן הלא היא הכינה המרמה ולזה יקבל גמולו משלם באין מחסור (העולה מהמענה ההיא כי ישיב אמריו לומר לאיוב איך תאמר לא חטאתי הלא בדבריך אלה תחטיא עוד את אחרים כי תשריש בלבם את מכשול עוונך לחשוב שאין משגיח והנה רעתך רבה ועל אשר יתרעם על היסורים בעבור מעשה הטוב שעשה ישיב לומר הלא מאז קבלת עליהם גמול וחוב העון עדיין הוא בידך ותקבל גמול בהיסורים האלה ויוכיח על ההשגחה ממפלת הרשעים מבלי תקומה ואף בימי טובתו תמלא נפשו מחלחלה וישפוט בכל עת אשר הרעה תבוא עליו אשר לא כן בנקי וצדיק) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עמל. ואון. עניינם שבר ויגיעה ודבר רע : (מצודת ציון)

איוב פרק-טז

{א}  וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר:

 רש"י  (מענה איוב) : (רש"י)

 רלב"ג  ביאור מלות המענה ויען איוב ויאמר : (רלב"ג)


{ב}  שָׁמַעְתִּי כְאֵלֶּה רַבּוֹת מְנַחֲמֵי עָמָל כֻּלְּכֶם:

 מצודת דוד  שמעתי. כדברים האלה שמעתי רבות פעמים ומה תועלת בהכפלם כי כולכם מנחמים תנחומי הבל לומר שאחר התשובה ישגה אחריתי ואם אין בידי עון מה מקום לתשובה ומה זה תספר לפני עונש הרשעים לעורר לבי לתשובה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  עמל. הבל וכזב : (רלב"ג)


{ג}  הֲקֵץ לְדִבְרֵי רוּחַ אוֹ מַה יַּמְרִיצְךָ כִּי תַעֲנֶה:

 רש"י  ימריצך. ישערך פיך לחשוב דברים נמרצים על אופניהם : (רש"י)

 מצודת דוד  הקץ. וכי ימצא סוף לדברי רוח הלא דברים כאלה תוכל להרבות עד בלי די ואת כולם ישא הרוח : או וגו'. מהו הדבר אשר מחזק אותך ומזרזך על ההשבה עד שבע''כ תשוב ועם בלא דעת וכאומר הלא אין בדבריך חכמה ואף אינך כפוי ומוכרח להשיב א''כ חדל לך ולא תוסיף לדבר עוד או שאמר לו מדוע לא אמרת הדברים האלה בראשונה כי לדברי חכמה בע''כ יתמו האמרים אשר חשב עליהם עד כי יחזור ויחשוב מה להשיב אבל לדברי רוח אין קץ כי אין על מה לחשוב או מה חוזק ועזר מצאת מהדברים הנאמרים עד כי תשוב לענות שוב הדברים שאמרת בתחלה הלא המה כפל ענין ורק במלות שונות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ימריצך. יחזקך כמו מה נמרצו אמרו יושר (לעיל ז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מה ימריצך. ר''ל מה יחזקך מה שטענת בדבריך : (רלב"ג)


{ד}  גַּם אָנֹכִי כָּכֶם אֲדַבֵּרָה לוּ יֵשׁ נַפְשְׁכֶם תַּחַת נַפְשִׁי אַחְבִּירָה עֲלֵיכֶם בְּמִלִּים וְאָנִיעָה עֲלֵיכֶם בְּמוֹ רֹאשִׁי:

 רש"י  ככם אדברה. ככם אני יודע לקנתר : לו יש נפשכם. ביסורין תחת נפשי גם אני הייתי מחבר עליכם במילין ומניע עליכם ראשי בצעקתכם ומאמץ אתכם במו פי לאמר החרישו התאמצו ועמדו ביסוריכ' כאשר אתם תאמרו אלי : (רש"י)

 מצודת דוד  גם אנכי וגו'. אמר בדרך תימה וכי אם היו נפשכם מדוכאו' ביסורי' במקום נפשי וכי הייתי מדבר גם אנכי ככה לתלות בכם עון רב הלא לא כן הייתי עושה אבל הייתי מחבר בדברים על דבריכם להתלונן עמכם ולהפליג ברוע המקרה אף הייתי מניע עליכם בראשי כמיילל ומיצר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לו. כמו אם וכן לו החייתם אותם (שופטים ח) : במו ראשי. בראשי וכן במו פי אתחנן (לקמן יט) : (מצודת ציון)


{ה}  אֲאַמִּצְכֶם בְּמוֹ פִי וְנִיד שְׂפָתַי יַחְשֹׂךְ:

 רש"י  וניד שפתי. שאני נד וקובל עתה וצועק אז יחשוך ולא אזעוק ולא אנוד עוד, אבל עתה : (רש"י)

 מצודת דוד  אאמצכם. עוד הייתי מחזק אמריכם בפה מלא : וניד שפתי. הנדת שפתי בדבור היה מחדיל אמריכם כי הייתם מנוחמים בדברי כי כן דרך המצטער כאשר יראה שמפליגין בצערו ומתלוננים עמו להצטער בצרתו מתנחם הוא בזה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אאמצכם. מל' אומץ וחוזק : וניד. מל' נדידה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אאמצכם במו פי. אחזיק אתכם בדברי : וניד שפתי יחשך. מה שאנוד אתכם בדברי יחשך כאבכם מכם : (רלב"ג)


{ו}  אִם אֲדַבְּרָה לֹא יֵחָשֵׂךְ כְּאֵבִי וְאַחְדְּלָה מַה מִנִּי יַהֲלֹךְ:

 רש"י  אם אדברה. וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  אם אדברה. כאומר ואם בזה תחשבו להחדיל אמרי במה שתאמרו שאני מיפר היראה אשר היא עוד סבה לבל ילכו היסורים הנה לא כן הוא כי כמו אם אדברה לא יחשך כאבי כן לא יחשך אם אחדל מלדבר כי מה מן העון אשר ילך לו על ידי מירוק היסורים עד שאשוב להיות נקי לשילכו היסורים וכאומר הלא אין בידי עון ומתחלה בחנם באו ומדוע א''כ ילכו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מני. ממני : (מצודת ציון)

 רלב"ג  השימות כל עדתי. שמת כל איברי שוממים ובא אמרו הלאני השימות כל עדתי פעם לנוכח ופעם שלא לנוכח על דרך אומרו משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו : (רלב"ג)


{ז}  אַךְ עַתָּה הֶלְאָנִי הֲשִׁמּוֹתָ כָּל עֲדָתִי:

 רש"י  השימות. לשון שתיקה כמו אשתומם וכמו שומו שמים (ירמיה ב) שתקו והתמהו : (רש"י)

 מצודת דוד  אך עתה הלאני. כאומר אף לא אפחד מהוספת היסורים עד שאחדל אמרים כי הלא אך עתה הלאני עד שא''א להלאות יותר וכבר עשה שממה כל עדתי הם בניו ובנותיו וכל בני ביתו ומה א''כ יוכל להוסיף עוד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הלאני. ענין עייפות כמו הנסה דבר אליך תלאה (לעיל ד) : השמות. מל' שממה : (מצודת ציון)


{ח}  וַתִּקְמְטֵנִי לְעֵד הָיָה וַיָּקָם בִּי כַחֲשִׁי בְּפָנַי יַעֲנֶה:

 רש"י  ותקמטני לעד היה. הקמטתני והקדרתני בשביל עד שהיה לעד על עוני להשטינני : (רש"י)

 מצודת דוד  ותקמטני. הקמטים שבי המה לעד על גודל הכאב והכחש והרזון קם בי לעד כי הכחש הנראה בפני הוא יענה על חוזק הכאב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותקמטני. ענין כווץ וכן אשר קמטו (לקמן כב) ובדרז''ל ונתפשטו הקמטין (ב''ב קכ) : כחשי. ענין רזון כמו ובשרי כחש משמן (תהלים קט) : יענה. יעיד כמו לא תענה (שמות כ) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ותקמטני. מענין קמטים כי הם עדות כל הכחישות ועל הדלות : (רלב"ג)


{ט}  אַפּוֹ טָרַף וַיִּשְׂטְמֵנִי חָרַק עָלַי בְּשִׁנָּיו צָרִי יִלְטוֹשׁ עֵינָיו לִי:

 רש"י  צרי. השטן הוא הצר : ילטוש. יחדד כמו לוטש כל חורש וגומר (בראשית ד) : (רש"י)

 מצודת דוד  אפו טרף. אף ה' טרף אותי ונוטר איבה עלי והנני לבוז עד כל הרוצה חרק עלי בשיניו וצרי יחדד עיניו בהבטה יתירה להסתכל בי בעין רעה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וישטמני. ענין נטירת האיבה כמו וישטום עשו (בראשית כז) : חרק. ענין שחיקת וטחינת השנים אלו באלו בהתקצף האדם על מי וכן ויחרקו שן (איכה ב) : ילטוש. יחרד כמו חרבו ילטוש (תהלים ז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ילטוש עיניו לי. יעיין אותי בעין רעה ויהיה ילטוש מגזרת חרבו ילטוש ר''ל יבריק ויחריד : (רלב"ג)


{י}  פָּעֲרוּ עָלַי בְּפִיהֶם בְּחֶרְפָּה הִכּוּ לְחָיָי יַחַד עָלַי יִתְמַלָּאוּן:

 רש"י  פערו עלי בפיהם. פתחו כמו ופערה פיה (ישעיה ה) : יתמלאון. יתאספון והרבה לו דומין במקרא קראו אחריך מלא (ירמיה ה) אשר יקראו עליו מלא רועים (ישעיה לא) ואינו משתנה מלשונו כי כל מילוי נאסף הוא : (רש"י)

 מצודת דוד  פערו. פתחו עלי פיהם ובדברי חרפה הכו לחיי ר''ל חרפת דבריהם המה לי כאלו הכו אותי על הלחי שהיא מכת בזיון : יחד. כל המחרפים אותי נקבצו עלי יחד ואמר זה על רעיו שהיו מחרפין אותו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פערו. פתחו כמו ופיהם פערו למלקוש (לקמן כט) : בפיהם. הבי''ת נוספת : לחיי. הוא גובה הפנים : יתמלאון. יתקבצון כמו מלא רועים (ישעיה לא) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  פערו. פתחו והרחיבו עלי פה : יתמלאון. יתקבצון : (רלב"ג)


{יא}  יַסְגִּירֵנִי אֵל אֶל עֲוִיל וְעַל יְדֵי רְשָׁעִים יִרְטֵנִי:

 רש"י  יסגירני אל אל עויל. הסגירני הקב''ה אל אויל לץ עולל ללוץ בי : ועל ידי רשעים ירטני. רטיית תנחומיו ורפואתי מסר לרשעים שאינן אלא מקניטים, ד''א ירטני כמו ירצני לשון רצוי ותנחומים : (רש"י)

 מצודת דוד  יסגירני. ה' אסר אותי ביד כל איש עול כי כל הרוצה לועג בי ומיצר לי : ירטני. יעקם וישחית אותי ע''י הרשעים המעיקים לי וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יסגירני. מסר אותי כמו לא תסגיר עבד (דברים כג) : עויל. כמו עול. ירטני. ענין מקום וכן כי ירט הדרך לנגדי (במדבר כג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יסגירני. ימסירני : עויל. שקרן : ירטני. יטה אותי ממה שהייתי בו והוא מגזרת ירט הדרך לנגדי והם שני שרשים בענין אחד ר''ל ירט ורטה : (רלב"ג)


{יב}  שָׁלֵו הָיִיתִי וַיְפַרְפְּרֵנִי וְאָחַז בְּעָרְפִּי וַיְפַצְפְּצֵנִי וַיְקִימֵנִי לוֹ לְמַטָּרָה:

 רש"י  ויפרפרני. אותו עויל ל' פירורין : ויפצפצני. לשון נשבר לשברים הרבה בחבטה רבה כמו ונפצתם איש אל אחיו (ירמיה יד) ונפץ עולליך אל הסלע (תהלים קלז) : (רש"י)

 מצודת דוד  שלו. יושב הייתי בשלוה ופתאום עשה אותי לפרורים ואחז בערפי ורצץ אותי עד כי יתפוצצו השברים הנה והנה : ויקימני. העמיד אותי להיות לו למטרה לזרוק בי חציו הם מכאובי היסורים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויפרפרני. ענין שבירות לחתיכות רבות כמו פור התפוררה (ישעיה כד) : בערפי. הוא אחורי הראש והצואר : ויפצפצני. ענין הרציצה עם הפזור וכן וכפטיש יפוצץ סלע (ירמיה כג) : למטרה. הוא הדבר אשר המורים בחצים יכוונו להפיל בו חציהם והוא ענין שמירה כי משמרת תרגומו מטרת ויקרא כן ע''ש שהמורים שומרים להפיל בו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויפרפרני. שברני וכתתני מגזרת פור התפוררה ארץ וכן ויפצפצני מגזרת וכפטיש יפוצץ סלע : למטרה. כמטרה לחץ והנה הוא הרושם שמניחין מורי החצים לירות בו : (רלב"ג)


{יג}  יָסֹבּוּ עָלַי רַבָּיו יְפַלַּח כִּלְיוֹתַי וְלֹא יַחְמוֹל יִשְׁפֹּךְ לָאָרֶץ מְרֵרָתִי:

 רש"י  רביו. מורה חציו כמו רובה קשת (בראשית כא) : מררתי. מרה שלי : (רש"י)

 מצודת דוד  יסובו. המורים בקשת אשר לו סבבו עלי מסביב וע''י יפלח כליותי ולא יחמול עלי ואת מי המרה ישפוך על הארץ והוא משל על יסורים מחולפים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רביו. המורים בקשת כמו רובה קשת (בראשית כא) : יפלח. יבקע כמו ויפלח את סיר (מ''ב ד) : מררתי. מל' מרה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  רביו. מורי החצים אשר לו מגזרת וימררוהו ורובו : יפלח. יבקע : (רלב"ג)


{יד}  יִפְרְצֵנִי פֶרֶץ עַל פְּנֵי פָרֶץ יָרֻץ עָלַי כְּגִבּוֹר:

 מצודת דוד  פרץ. על פני פרץ בעוד שהמכה הראשונה פקודה עלי סומך לה השניה ולא תמתין השניה עד שתלך לה הראשונה : ירוץ. חיש מהר יביא עלי היסורים כגבור הממהר לרוץ במלחמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יפרצני. מל' פרצה ושבר : (מצודת ציון)


{טו}  שַׂק תָּפַרְתִּי עֲלֵי גִלְדִּי וְעֹלַלְתִּי בֶעָפָר קַרְנִי:

 רש"י  גלדי. מכה יבשה והעלאת גלד ול' משנה (ר''ה כ''ז) והעמידו על גלדו : ועוללי. ולכלכתי וגנותי כמו ויתעללו בה (שופטים יט) ל' בזיון וגנאי וכמו עוללה לנפשי (איכה ג) : קרני. זיוי לשון וקרנים מידו לו (חבקוק ג) : (רש"י)

 מצודת דוד  שק תפרתי. כי על המכה שהתחיל' להתרפא והעלה גליד הדרך לשום עליה בגדי' רכים כצמר גפן וכדומ' אבל אני מרוב היגון והצער תפרתי שק ללבשו ממעל לגלדי המכה ולכלכתי זוהר פני באפר כדרך האנשים רבי היגון אשר ילבשו שק ומעלים אפר על ראשם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גלדי. היא הקרום העולה על המכה ובדרז''ל הוגלד פי המכה (כתובות עו) : ועללתי. ענין לכלוך ועש''ז יקרא הקטן עולל כי הוא מלוכלך בעפר ובדומן : קרני. ענין זוהר כמו קרן עור פני משה (שמות לד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  גלדי. הוא הקרום שיעלה על המכה כאמרם הגלידה המכה : ועוללתי בעפר קרני. ר''ל העליתי עפר על ראשי : (רלב"ג)


{טז}  פָּנַי (חמרמרה) חֳמַרְמְרוּ מִנִּי בֶכִי וְעַל עַפְעַפַּי צַלְמָוֶת:

 רש"י  חמרמרו. נקמטו כמו נחמרו בני מיעיה בל' משנה (חולין י) וכן מעי חמרמרו (איכה א) : צלמות. שחשכו מחמת בכי ודמע' : (רש"י)

 מצודת דוד  פני חמרמרו. מן הבכי נתכווצו מקומות פני ועל אישון עיני פרוש חשכת המות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חמרמרו. נתכווצו וכן מעי חמרמרו (איכה א) ובדרז''ל נחמרו' בני מעיים (חולין לו) : צלמות. צלו של מות הוא חשכת הקבר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  חמרמרו. נמלאו חמר ולכלוך : (רלב"ג)


{יז}  עַל לֹא חָמָס בְּכַפָּי וּתְפִלָּתִי זַכָּה:

 רש"י  ותפלתי זכה. לא קיללתי חבירי ולא פיללתי לו רעה : (רש"י)

 מצודת דוד  על לא חמס. וכל זה בא לי לא בעבור חמס כ''א בחנם : ותפלתי זכה. תפלתי למקום היתה מעולם זכה ונקיה מבלי הרהור מחשבה המבטל כוונת התפלה : (מצודת דוד)


{יח}  אֶרֶץ אַל תְּכַסִּי דָמִי וְאַל יְהִי מָקוֹם לְזַעֲקָתִי:

 רש"י  ואל יהי מקום. בארץ להבליע בו צעקתי כי לשמים תעלה : (רש"י)

 מצודת דוד  ארץ. אתה ארץ אל תבלע את דמי הנגרי' מפצעי לכסותם מן העין אלא יהיו נראים לכל ויבקשו עלי רחמים : ואל יהי מקום. להסתר שם זעקתי כ''א תעלה השמים : (מצודת דוד)


{יט}  גַּם עַתָּה הִנֵּה בַשָּׁמַיִם עֵדִי וְשָׂהֲדִי בַּמְּרוֹמִים:

 רש"י  הנה בשמים עדי. יוצרי היודע דרכי : (רש"י)

 מצודת דוד  גם עתה. כאומר עם כי עתה נבאשתי בעיני רעי אף שמאז החזיקו אותי לצדיק עתה בראותם שיד ה' נגעה בי חזרו לתלות בי עון רב אבל בשמים גם עתה מצאתי עד לי על יושר לבבי והוא ה' היודע הכל : ושהדי במרומים. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ושהדי. כמו וסהדי בסמ''ך והוא עד בלשון ארמי : במרומים. בשמי מרום : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ושהדי ועדי : (רלב"ג)


{כ}  מְלִיצַי רֵעָי אֶל אֱלוֹהַ דָּלְפָה עֵינִי:

 רש"י  דלפה. דומעת וזולפת דמעה ל' דילוף : (רש"י)

 מצודת דוד  מליצי רעי. אתם רעי המדברים עמדי בדבר מליצת הויכוח הלא אל אלוה תדמע עיני והלא לפניו גלוים יושר דרכי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מליצי. המדבר במיטב הדבור בדבר הויכוח יקרא מליץ : דלפה. ענין טפטוף כמו דלף טורד (משלי כז) כי דמעת הבכי יורדת טפה טפה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  דלפה עיני. תדמע עיני : (רלב"ג)


{כא}  וְיוֹכַח לְגֶבֶר עִם אֱלוֹהַּ וּבֶן אָדָם לְרֵעֵהוּ:

 רש"י  ויוכח לגבר. והלואי יעשה לי זאת שיתן לי מקום להתווכח גבר עם אלוה להשוות שני הריבים ריב גבר עם קונו וריב בין אדם לרעהו : (רש"י)

 מצודת דוד  ויוכח. הלואי היה מקום לגבר להתווכח עם אלוה כאשר בן אדם עם רעהו : (מצודת דוד)


{כב}  כִּי שְׁנוֹת מִסְפָּר יֶאֱתָיוּ וְאֹרַח לֹא אָשׁוּב אֶהֱלֹךְ:

 רש"י  כי שנות וגו'. הקצובים מספר לימי חיי : יאתיו. יגיעו, ואז ארח לא אשוב אהלך : (רש"י)

 מצודת דוד  כי שנות. כאומר הנה יש עמדי מה להתווכח כי הלא שנות מספר הקצוב לפי זמן העמדת הלחות הלא יבואו לי כי קרבו השלמתם בעבור רוב המכאוב אשר מהרו להתייבש את הלחות והמיתה קרובה לבוא ואלך א''כ באורח אשר לא אשוב עוד ומתי א''כ אקבל גמול יושר דרכי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יאתיו. יבואו כמו אתא בקר (ישעי' כא) : (מצודת ציון)

איוב פרק-יז

{א}  רוּחִי חֻבָּלָה יָמַי נִזְעָכוּ קְבָרִים לִי:

 רש"י  נזעכו. נקפצו כמו נדעכו (לעיל י) : קברים לי. מוכן אני לקבר : (רש"י)

 מצודת דוד  רוחי חובלה. הלא כבר רוחי נשחתה וימי חיי הלא נקפצו ממני והלכו להם והרבה קברים לי ר''ל בכל מקום מדרך כף רגלי אני קרוב למות כאלו בכל מקום מוכן לי קבר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נזעכו. כמו נדעכו וענינו ניתר וקפיצה כמו נדעכו ממקומם (לעיל ו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  חובלה. נשחתה : נזעכו. נכרתו : (רלב"ג)


{ב}  אִם לֹא הֲתֻלִים עִמָּדִי וּבְהַמְּרוֹתָם תָּלַן עֵינִי:

 רש"י  אם לא. אם לא זאת באתני שבני אדם התולים נועדו עמי בתנחומי להתל בי : ובהמרותם. כמו וימרו בי (יחזקאל כ) ממרים הייתם (דברים ט) ל' בהקנטתכם : תלן עיני. עיני ולבי ומחשבתי לנוח בהן : (רש"י)

 מצודת דוד  אם לא התולים. הנה מגודל הכאב אני קרוב למיתה אף אם לא היו עמדי רעי המהתלים בי ואף אם לא התמידה עיני לראות במה שהם ממרים ומקניטים אותי והוא כפל ענין במ''ש ור''ל הנה בלא הם אני קרוב למיתה והמה מוסיפים לי עוד צער ויגון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  התולים. ענין לעג כמו התלת בי (שופטים טז) : ובהמרותם. מלשון מרי והקנטה : תלן. ענין התמדה כמו צדק ילין בה (ישעיה א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  התולים. אנשי מהתלות ובא בשקל עצומים שהוא אנשי עוצם : ובהמרותם. ובהכעסת' אותי מענין מרו ועצבו את רוח קדשי : תלן עיני. ר''ל שעיני רואה הכעסתם ולנה שם : (רלב"ג)


{ג}  שִׂימָה נָּא עָרְבֵנִי עִמָּךְ מִי הוּא לְיָדִי יִתָּקֵעַ:

 רש"י  שימה נא. הבורא : ערבני. בתקע כף להתווכח יחד כמו מי הוא מאלה לידי יתקע וייטיב לו : (רש"י)

 מצודת דוד  שימה נא. חזר פניו כלפי המקום ואמר שים עתה לבך אלי לתת לי ערב במקומך להיות בטוח בו שתשלם ההתווכחות בינינו לבוא על האמת ומי הוא אשר יתקע ידו לתוך ידי לקבל על עצמו בקיום גמור להשלים את ההתווכחות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יתקע. ענין תחיבת יד ביד לקיום דבר כמו ושונא תוקעים (משלי יא) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שימה נא ערבני עמך. שימה נא לבך בי להשיב על דברי בהתווכחי עמך ותן לי ערב אוכל לבטוח בו שתשיב על דברי כי תשוקתי היא להתווכח עמך לא עם אלו האנשים : לידי יתקע. הוא מענין תקיע' כף לקיי' כל דבר : (רלב"ג)


{ד}  כִּי לִבָּם צָפַנְתָּ מִּשָּׂכֶל עַל כֵּן לֹא תְרֹמֵם:

 רש"י  כי לבם צפנת משכל. ועל כן לא תרומם תפארתך על ידיהם : (רש"י)

 מצודת דוד  כי לבם. אין לי חפץ ברעי אלה כי לבם הסתרת משכל ולא בחכמה ידברו על כן לא תרומם ע''י כי אין בידם מענה להצדיק אותם ולרומם תפארתך : (מצודת דוד)


{ה}  לְחֵלֶק יַגִּיד רֵעִים וְעֵינֵי בָנָיו תִּכְלֶנָה:

 רש"י  לחלק יגיד. לחלקלקות יגיד כל אחד מהם את רעו וזאת תבא להם עיני בניו תכלינה : (רש"י)

 מצודת דוד  יגיד רעים. כ''א מן הרעים יגיד לדברי חלקלקות וחנף ולא בדעת ידבר והן ידעתי שכ''א יקבל גמול כי תכלה עין בניו לבל ישיגו תוחלתם כי רע עליך הדבר כי לא לפניך חנף יבוא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תכלינה. המתאוה לדבר ואינו משיגה קרוי כליון עינים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לחלק. מענין שפתי חלקות : רעים. מחשבות ורעיונים כטעם בנת לרעי : (רלב"ג)


{ו}  וְהִצִּגַנִי לִמְשֹׁל עַמִּים וְתֹפֶת לְפָנִים אֶהְיֶה:

 רש"י  ותופת. כמו תוף : לפנים. של בריות אני : (רש"י)

 מצודת דוד  והציגני. המכאוב העמיד אותי להיות למשל לכל העמים כי כאשר יקרה למו רוע המקרה יאמרו שהוא נמשל ודומה למקרה איוב : ותופת. הנה אני לגיהנם לפני הבריות כי רואים בי מכאובות מחולפים דוגמת יסורי גיהנם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והציגני. העמידני כמו תציג אותו לבד (שופטים ז) : ותופת. כן יקרא הגיהנם כמו כי ערוך מאתמול תפתה (ישעיה ל) ע''ש שכל המתפתה ביצרו נופל בה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  למשול עמים. להיות למשל ולשנינה בגוים : ותפת. אדון כענין תפתאי האמור בדניאל : לפנים. קודם : (רלב"ג)


{ז}  וַתֵּכַהּ מִכַּעַשׂ עֵינִי וִיצֻרַי כַּצֵּל כֻּלָּם:

 רש"י  ויצורי. איברים שאני נוצר בהם : (רש"י)

 מצודת דוד  ותכה. עיני כהתה מרוב הכעס כדרך השורה בצער אשר יכעס על עצמו : ויצורי. כל תאות מחשבות לבי לא יתקיימו כצל הזה אשר לא יתקיים במקום אחד כי בכל עת ינטה ממקומו כאשר ינטה השמש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותכה. ענין עכירות כמו כהה הנגע (ויקרא יג) : ויצורי. כן יקרא תאות הלב כי הוא פועל המחשבות כמו וכל יצר מחשבות לבו (בראשית ו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויצורי. מחשבותי מגזרת כי יצר לב האד' : (רלב"ג)


{ח}  יָשֹׁמּוּ יְשָׁרִים עַל זֹאת וְנָקִי עַל חָנֵף יִתְעֹרָר:

 רש"י  ישומו. יתמהו : ונקי. אם יש צדיק שומע בהתולות החניפים האלה : יתעורר. לריב בכם : (רש"י)

 מצודת דוד  ישומו. הישרים יתמהו על גודל מכאובי מבלי חמס והנקי יתעורר להתקצף על המחניף לה' מבלי טענה מספקת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ישומו. יתמהו כמו פנו אלי והשמו (לקמן כא) : יתעורר. מל' התעוררות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ישומו. יתמהו : יתעורר. יתמה ויפלא ויקבל הפעלות רב : (רלב"ג)


{ט}  וְיֹאחֵז צַדִּיק דַּרְכּוֹ וּטֳהָר יָדַיִם יֹסִיף אֹמֶץ:

 רש"י  ויאחז. כל צדיק דרכו. לעמוד כנגד כת חניפים : (רש"י)

 מצודת דוד  ויאחז. ועכ''ז יאחז צדיק דרכו ולא יעזבנה בחושבו הלא שוא עבוד אלהים כי יודע הוא שאת הטוב יקבל בתענוג הנפשי : וטהר ידים. מי שהוא טהור ידים מגזל ועושק הלא יוסיף עוד אומץ בראותו רוע הסדור הנופל בקנייני עוה''ז ובהצלחתו כי מעתה מאד ימאס בו וישם תקותו בהצלחת הנפש ויחדל כפו מעושק ואמר זה להשיב על דברי אליפז שאמר לו שמיפר היראה ואמר אדרבה עוד יוסיפו בה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  דרכו. הנהגתו : אומץ. חוזק : (מצודת ציון)


{י}  וְאוּלָם כֻּלָּם תָּשֻׁבוּ וּבֹאוּ נָא וְלֹא אֶמְצָא בָכֶם חָכָם:

 רש"י  ואולם כולם. אני אומר לכם תשובו נא ובאו נא : ולא אמצא בכם חכם. במה שאתם מלעיגי' על קבלתי : (רש"י)

 מצודת דוד  ואולם. ובאמת אתם כולכם תשובו ובאו להשכיל אמיתת הדבר ולא אמצא בכם חכם כי לא בחכמה שפטתם לומר שאני מיפר היראה : (מצודת דוד)


{יא}  יָמַי עָבְרוּ זִמֹּתַי נִתְּקוּ מוֹרָשֵׁי לְבָבִי:

 רש"י  ימי וגו'. הנה ימי טובתי שהורגלתי בהם עברו : זמותי. שזמותי להאריך בטובה : נתקו מורשי לבבי. מחשבות שלבי מורשני שהיה לבי אומר לי לירש טובה לפי דרכי : (רש"י)

 מצודת דוד  ימי עברו. הנה מרוב המכאוב עברו ימי חיי והנני קרוב למות ומרוב בלבול הדעת נעתקו מחשבותי אשר היו אל לבבי למורשה ר''ל עם כי מאז חושב הייתי מחשבות חכמה כאלו לבבי נחל אותם לה לנחלה הנה עתה נעתקו וסרו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  זמותי. מחשבותי כמו כאשר זמם (דברים יט) : נתקו. ענין העתקה : מורשי. מל' ירושה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  זמותי נתקו. מחשבותי נפסקו : מורשי לבבי. מחשבותי כי הלב ירש ממחשבה ההתחלות אשר ישתמש בהם בחקירותיו בדבר דבר : (רלב"ג)


{יב}  לַיְלָה לְיוֹם יָשִׂימוּ אוֹר קָרוֹב מִפְּנֵי חֹשֶׁךְ:

 רש"י  לילה ליום ישימו. התולים אלה הופכי' לי לילה ליום כי מצרת התולים לא אישן בלילה : אור קרוב. וקצר לי מפני צרות חשך לילה, אור קרוב כאשר יבא השמש נראה לי שעתה מקרוב האיר היום ונקצר וחלף לו כמו (בראשית יט) העיר הזאת קרובה נתיישב' מקרוב מחדש, וכמו כי רננת רשעים מקרוב (לקמן כ) וכמו חדשים מקרוב באו (דברים לב) : (רש"י)

 מצודת דוד  לילה ליום ישימו. רוב המכאוב יבלבלו מחשבותי וישימו עתה לי חשוכים ונעלמים כחשכת הלילה את הדברים המבוארים ונגלים כאור היום : אור קרוב. הארת החכמה שהיתה מאז קרובה לי הלכה לה מפני חשכת הצרות והוא מקרא קצר כאלו אמר אור איננה קרובה מפני חשך : (מצודת דוד)


{יג}  אִם אֲקַוֶּה שְׁאוֹל בֵּיתִי בַּחֹשֶׁךְ רִפַּדְתִּי יְצוּעָי:

 רש"י  אם אקוה שאול. כמו אם חרוצים ימיו (לעיל יד) כלומר מאחר שאני מקוה שאול ביתי : ובחשך רפדתי. שיטחתי יצועי בקבר : (רש"י)

 מצודת דוד  אם אקוה. כאומר והנה הבל תנחומני לומר שאחריתי ישגא מאד כי הלא אם אני כ''כ בחוזק המכאוב עד אשר אקוה שיהיה ביתי בשאול להציע משכבי בחשכת הקבר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רפדתי. כמו ירפד חרוץ (לקמן מא) : יצועי. מצעות מטתי כמו אז חללת יצועי (בראשית מט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  רפדתי יצועי. הצעתי ערשי : (רלב"ג)


{יד}  לַשַּׁחַת קָרָאתִי אָבִי אָתָּה אִמִּי וַאֲחֹתִי לָרִמָּה:

 רש"י  לשחת קראתי אבי אתה. להתלונן בו ימים רבים כאילו הוא אבי מאחר שתקותי זאת היא : (רש"י)

 מצודת דוד  לשחת. אקרא לשחת אבי אתה ואל הרמה אקרא אמי ואחותי אתה ר''ל מאד קרבה נפשי לרד' שחת להיות עם הרמה כבן עם אביו ואמו ואחותו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לשחת. לבור הקבר : (מצודת ציון)


{טו}  וְאַיֵּה אֵפוֹ תִקְוָתִי וְתִקְוָתִי מִי יְשׁוּרֶנָּה:

 רש"י  ואיה אפו תקותי. ואת למה נמשכת ומי ישורנה להריצה עדי : (רש"י)

 מצודת דוד  ואיה. וא''כ איה תקותי מתי אקבל הטובה ומי יראה את תקותי כי הלא אמות ואיך א''כ אראה בהטוב' אשר אקוה לה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואיה אפו. עניינם אחד כי אפו הוא כמו איה פה והוא כפול במלות נרדפות כמו אדמת עפר (דניאל יב) : ישורנה. יראנה כמו אשורנו ולא קרוב (במדבר כא) : (מצודת ציון)


{טז}  בַּדֵּי שְׁאֹל תֵּרַדְנָה אִם יַחַד עַל עָפָר נָחַת:

 רש"י  בדי שאול תרדנה. אותם אברים שסופן לירד שאול שתהא יחד על עפר נחת : נחת. מלונן ל' ותנח עליהם הרוח (במדבר יא) : (רש"י)

 מצודת דוד  בדי שאול וגו'. הלא צרותי רבו עד מאד עד שאם הונחו יחד על העפר היו יורדות וצוללות אל רוב עמק השאול לרוב הכובד והוא מל' הפלגה ומליצה לומר שמאד רבו עד שא''א להחיות עוד אחריהם (העולה מהמענ' ההיא אשר יתרעם על חביריו שאינם מתנהגי' עמו כדרך המנחמים ויאחז דרכו לומר שלא חטא וכי המקום יודע האמת והוא לו לעד ואם בדבר שחשב אליפז אשר יחטא ואשם להכשיל הרבים במכשול עוונו לחשוב שאין משגיח וא''כ שוא עבוד אלהים ישיב לומר לא כן הוא כי עוד יוסיפו אומץ לחדול מעושק כי יאמסו בקניני עולם הזה בראותם רוע הסדור וישימו תקותם בהצלחת הנפש) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בדי שאול. כמו בשאול ויורה עוד על מרבית העומק וכן בדי שופר (לקמן לט) : נחת. מלשון הנחה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בדי שאול. כמו לבדי שאול והרצון בו לירכתי שאול : אם יחד על עפר נחת. אם ינוחו יחד על עפ' והכונ' בשאול השפל שבמקומות והוא מרכז הארץ וכמוהו ואציעה שאול הנך כי הוא הפך השמים שהוא המעלה במוחלט : ביאור דברי המענה, ענה איוב ואמר שמעתי כמו אלה הדברים פעמים רבות הנה כולכם מנחמי' תנחומי עמל וכזב, האם ימצא קץ לדברי רוח והבל כמו שהם דבריכם או מה יחזק דעתך מה שתטען ותענה הנה אין בדבריך מה שיחזק דעתך בו, גם אנכי הייתי מדבר עמכם ככם לו הייתם במקומי אחביר עליכם במלין לנחם אתכם ואניעה עליכ' במו ראשי לנוד לכם ולהיות מיצר בצרתכם, אם היה העניין כן אחזיק אתכם בדברי ומה שאנוד לכם בדברי יהיה להפליג על חוזק ספור שבריכם יחשך כאבכם מהם כי הרבה יתפייסו מי שהושבר כאשר ינודו לו ויספדו אותו בחוזק שברו ושיעור מה שאבד ממנו, הנה אם אדבר לא יחשך כאבי ממני או אם אחדל מהדבור לא יועיל לי ולא יסור דבר מצרתי, אך עתה הלאני השם שם כל אברי שממים, איני צריך לעד אחר על צרתי כי הקמטים שבי מרוב הכחישות יעידו עלי וכחשי ודלותי יעיד על חוזק שברי ומכאובי, אף השם יתברך טרף אותי וישטמני תכלית השנאה והגיעני להיות חרפת אדם ובזוי עם עד שצרי חרק עלי בשיניו לכעסו עלי וילטוש עיניו לי לעיין אותי בעין רעה, הרחיבו עלי פיהם אויבי בחרפותיהם אשר הם מחרפים אותי הכו לחיי יחד עלי יתקבצון כל שונאי והנה אמר זה לפי מה שאחשוב כנגד רעיו שהיו מחרפין אותו, ימסור אותי השם יתברך ביד שקרן ועל ידי רשעים הטה אותי ממה שהייתי בו, שליו הייתי ויפרפרני השם ויכתתני אחז בערפי וישברני ויקימני לו למטרה לירות בי חציו, יסובו עלי מורי החצים אשר לו יבקע כליותי ולא יחמול לשפוך לארץ מררתי והנה אמר זה כנגד המכות והמכאובות אשר חלו בו, יפרצני השם פרץ על פני פרץ ר''ל מכה אחר מכה ירוץ עלי כגבור להכות אותי בכח ובתוקף מכות רבות על מה שהוגלד ממכותי תפרתי שק שהוא בגד קשה והנה הוא מכאיב ומצער אותי מאד ועוללתי ראשי בעפר ואפר וכל זה מרוב היגון כי בסיבת היגון יחגרו האנשים שק ויעלו עפר על ראשם, פני נמלאו חומר ולכלוך מרוב הבכי ובסבת הבכי חשכו ראותיי עד שעל עפעפי צלמות, כל הצרות האלו באוני על לא חמס בכפי וגם תפלתי היתה זכה שלא הייתי מתפלל שיבא רע לאויבי ולא הייתי נמנע מלהתפלל לשם יתברך קודם בוא אלי הצרה הזאת וזה שאיוב כמו שזכרנו היה נבוך תחלה בזאת החקירה והיה רוצה לצאת ידי שתיהן ולזה היה מקריב קרבנות אל השם יתברך לכפר בעד בניו, ארץ אל תכסי דמי והחמס הנעשה לי בסבת זה הסדור המסודר מהשם יתברך או יהיה הרצון בזה אל תכסה החמס הנעשה לי אם אמת מה שיאמרו רעי שתהיינה אלו הרעות מאת השם יתברך על צד העונש ואל יהי מקום להסתר שם זעקתי על החמס הנעשה לי, גם עתה הנה בשמים עדי שהאמת אתי אם היה השם יתברך משגיח באלו הדברים הפרטיים כמו שאתם אומרים אתם רעי המליצים עמי אל אלוה תדמע עיני ואליו דברי לא עמכם שאם היו דברי עמכם היא מבואר שלא תהיה טענה עליכם מה שאספר מהחמס הנעשה לי אם הענין כדבריכם לפי שכלכם תאמרו שאינכם מאמינים אותי במה שאני אומר שאין חמס בכפי, ואולם דברי עם השם יתברך שאם היה הענין כדבריכם רצוני שיהיה השם יתברך מבין את כל מעשה האדם היה הוא יודע האמת בזה ולזה תהיה מזה הצד טענה לשם יתברך לבאר שאם היה משגיח באישי האדם בכמו האופן שאתם אומרים הוא עושה עמי עול וחמס, מי יתן שיוכל האדם להתווכח עם השם כמו הויכוח שיהיה בין אדם לרעהו, כי מספר השנים הנשארים לי לחיות יהיו באים עתה ואמות או תהיה רוחי נשחתה ונכרתים ימי שלא אשלימם ויהיו עתה קברים לי, אם אין רעי המליצים לי אנשים מהתלות עמי ולזה אברח מלהתווכח עמהם ובמה שאומרים להמרותי ולהעציבני רואה עיני ולנה שם ר''ל שאין הכעסים אשר הם מכעיסים אותי ומדברים כנגדי נעלמים ממני, אהה השם יתברך שים לבך בי לשמוע דברי ולהשיב עליהם כי תשוקתי להתוכח עמך אם היה אפשר זה לדעתי שאתה לא תלך בהתווכחך עמי כי אם בדרך אמת לא בטענות כוזבות כמו שעושים אלו האנשים ואם היה אפשר תן לי ערב שאוכל לבטוח בו שתשלים ההתווכחות עמי הנני משתוקק מאד מי, אמצא שיתקע לידי לקיים שיהיה ההתווכחות ביני ובינך אם היה אפשר וכל זה אמר איוב להורות שהאמת אתו ולמאסו בטענות הפחותות שטוענים לו רעיו, הנה לבם צפנת משכל ואין בהם תבונה ולא דעת כי היה ראוי שלא יעלם מהם כי על דברים כמו אלו התחבולות והמרמות לא תרומם, מי שהחליק אליך יגיד המחשבות העולות בלבי כדי שינצל אותך שאינך עושה עול אבל תענישהו על מה שיהתל בך כהתל באנוש עד שעיני בניו תכלינה, והציגני השם ית' להיות למשל ולשנינה תחת שהייתי קודם זה להם לאדון ולשר, עד שכהתה עיני מהכעס אשר הם מכעיסים אותי בלעגם עלי ומחשבותי הם כצל ר''ל שלא אוכל להחזיק ולהתישב בהם מרוב דאגותי, ישומו ויתמהו ישרים על זאת הרעה הבאה על הצדיקים על לא חמס בכפיהם ונקי יתעורר על חנף ויתמה מדוע דרכו צלחה עם רוב עונותיו ופשעיו, ויאחז עם זה הצדיק דרכו הטובה ומי שהוא טהר ידים יוסיף אומץ ללכת בדרכי השם ית' ואף על פי שאין בזה גמול גופני אבל יעשו זה להושיע נפשם כי זה כל פרי האד' וזו תשוב' על מה שאמר אליפז אף אתה תפר יראה וזה שהרשעי' אינם יריאים השם ית' כלל והצדיקי' לא יפרו יראת השם יתברך מפני זה אבל יאחזו דרכם כדי שתגיע להם הצלחת הנפש ויוסיפו אומץ בדרכם הטוב' לבזותם הבלי זה העולם מפני רוע הסדור הנופל בקנייניו ובהצלחותיו וישימו מפני זה כל כונת' בהצלחת הנפש, ואולם כולכם תשובו ובאו נא ולא אמצא בכם חכם ולזה שפטתם שאני מפר יראה, הנה מרוב מכאובי על לא חמס בכפי באתי עד קצי כאילו ימי עברו מחשבותי נתקו ממני אשר הם מורשי שכלי כי השכל כשירצה לחקור בדבר יירש תחלה מהמחשבה חלקי הסותר אשר תפול בהם והטענות המקיימות אותם והמבטלות אותם, הנה מחשבותי המבולבלות עתה ישימו הדברים אשר הם היו מבוארים לי ונגלים כאור היום חשוכים ונעלמים כלילה אשר היה קרוב אלי וחזק ההראות ישימוהו כלילה מפני חשך הצרות על מה שאתם מנחמים אוחי שאחריתי תשגא מאד, הנה אשיבכם מילין אם אני בחוזק המכאוב עד שאקוה שיהיה ביתי שאול ואמות וארפד יצועי בחשך ואקרא לשחת אבי אתה אמי ואחותי לרימה לדעתי שאין לי המלט מהמות על זה הכאב האנוש, הנה איה איפה תקותי האם אקוה שאראה הטוב הגופיי אחר מותי או אמר זה כנגד מה שהיו אומרים שההבדל בין הרשעים והצדיקים כשיבואום צרות שהרשע לא יאמין שוב מני חשך ואולם הצדיק בוטח שהשם יתברך יסיר המכאוב ההוא ממנו הנה לרבוי המכות האלו והמכאובים אשר חוליתי בהם אם ינוחו יחד על עפר תרדנה ותצללנה לכבדם לירכתי שאול ר''ל למרכז הארץ כי לא תוכל הארץ להכיל ולשאת אותם ואיך אוכל אני לסובלם ולחיות אחרי נפלם בי ואמנם אמר זה על זה ההפלגה והגוזמא, והכלל העולה מהדברים הוא שאיוב יסתור דברי אליפז במה שהביא ראיה מהחוש מהעונש הבא לרשעים וגזר מפני זה שכל הרעות הנופלים באישי האדם הם במשפט לפי מעשיהם ואמר שזאת הגזירה בלתי צודקת לפי שכבר נמצאו בו אלו הרעות הנפלאות אשר אין לו תקוה לחיות אחריהם על לא חמס בכפיו ואם יאמר אומר שזאת הטענה לא יודה בה אליפז ולזה אינה טענה עליו הנה תשובת איוב בזה כי דבריו הם עם השם יתברך אשר יודע שהאמת הוא כמו שאמר איוב אם היה שיהיה פוקד האדם על כל מעשיו כמו שאמרו רעי איוב ומה שגנה אותו אליפז שהוא היה מיפר יראה באמרו כמו אלו הדברים הנה כבר נתנצל איוב וביאר שאינו צודק אבל הענין בהפך וזה שהרשעים אינם יראים השם יתברך עד שיתכן שיאמר שהוא היה מיפר יראת השם יתברך מהם בכמו אלו הדברים והצדיקים לא יסורו מפני זה מלהחזיק בדרכי השם יתברך לפי שתכליתם אינו הגמול הגופיי אבל השארות הנפש ולא די שלא יסורו מפני זה הדעת מדרכם הטובה אבל יוסיפו אומץ להחזיק בה ולהשתדל בשלמותם הנפשיי לבזותם הקניינים וההצלחות הגופיות לרוע הסידור הנופל בהם והיותם הבל : (רלב"ג)

איוב פרק-יח

{א}  וַיַּעַן בִּלְדַּד הַשֻּׁחִי וַיֹּאמַר:

 רש"י  (מענה בלדד): (רש"י)

 רלב"ג  ביאור מלות המענה, ויען בלדד השוחי ויאמר : (רלב"ג)


{ב}  עַד אָנָה תְּשִׂימוּן קִנְצֵי לְמִלִּין תָּבִינוּ וְאַחַר נְדַבֵּר:

 רש"י  קנצי. סוף : תבינו. תשתקו להבין ולשמוע את אשר נדבר : (רש"י)

 מצודת דוד  עד אנה. עד מתי תעריכו אמרים תשימון סוף להדברים וזאת עשו תנו לב להבין מאמרי איוב ותוכן ויכוחו, ואחר נדבר להשיב עליהם ולא נוסיף לדבר עוד דבר שאינו מענין הויכוח ומהר יתמו דברינו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קנצי. הוא מלשון קץ וסוף : (מצודת ציון)

 רלב"ג  קנצי. כמו קצים ואמר זה לפי שאיוב היה אומר דברים רבים במענה אחד וכשיחשב שיכלה המאמר להיותו לתכלית אחד מדבריו יתחיל בטענה אחרת ולזה ישים תכליות רבים לדבריו כאילו אמר עד אי זה מקום מהויכוח תשתדלו ברבוי הדברים והטענות וזה כי יתכן שבמאמר הראשון יזכרו כל טענותיהם ומהמאמר ההוא ואילך לא יצטרכו לזכור טענות חדשות לקיים דבריהם אך ישתדלו לבד להתיר הספיקות במה שטענו החולקים עמהם על דעתם : (רלב"ג)


{ג}  מַדּוּעַ נֶחְשַׁבְנוּ כַבְּהֵמָה נִטְמִינוּ בְּעֵינֵיכֶם:

 רש"י  נטמינו בעיניכם. נחשבנו בעיניכם טמונין ואין יסוד בתיבה זו זולתי ט' מ' כמו טמונין פלשתאי, (בראשית כו) תרגום של סתמום פלשתים, יש מפרשים לשון טמינה וטעות הוא בידם שא''כ צריכה התיבה שני נונין אחד ביסוד וא' בשמוש של רבים : (רש"י)

 מצודת דוד  מדוע. בעבור סכלות מה חשובים אנו בעיני איוב כבהמה עד כי יאמר עלינו לבם צפנת משכל : נטמינו בעיניכם. בפניכם יעיז לומר אשר אטומים אנחנו מחכמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נטמינו. מלשון אטימות וכן ונטמתם בם (ויקרא יא) : (מצודת ציון)


{ד}  טֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ הַלְמַעַנְךָ תֵּעָזַב אָרֶץ וְיֶעְתַּק צוּר מִמְּקֹמוֹ:

 רש"י  טורף נפשו. חוזר על איוב לך אני אומר הטורף ומחבל נפשו באפו ובכעסו : הלמענך. הלמען צדקתך תעזב הארץ ממשפט מדתה : ויעתק צור. היוצר (ממקומו) מדעתו וממדתו : (רש"י)

 מצודת דוד  טורף נפשו. אתה איוב הטורף את נפשו ומשחיתה בהראות כעסו מול המקום וכי למענך תעזב הארץ ר''ל וכי ע''י צעקתך שתאמר צדיק אתה ומיוסר על לא חמס וכי בעבור זה נחליט לומר שהארץ עזובה ביד מערכת השמים והיוצר נעתק ממקום העולם ולא ישגיח בו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צור. היוצר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויעתק צור. ויסתלק צור : (רלב"ג)


{ה}  גַּם אוֹר רְשָׁעִים יִדְעָךְ וְלֹא יִגַּהּ שְׁבִיב אִשּׁוֹ:

 רש"י  גם. עתה לפי צעקתך זאת תנהג לדורות : אור רשעים ידעך. יקפץ ממקומו. שביב. אשטנציל''א : (רש"י)

 מצודת דוד  גם אור. הנה ולא כן הוא כי כאשר אמרנו כן גם היא אשר אור רשעים והצלחתם יוקפץ מהם ולא יזרח ניצוצי אשו והוא משל על מרבית ההצלחה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ידעך. יקפץ וינתר כמו נדעכו ממקומם (לעיל ו) : יגה. יאיר וזרח כמו יגיה חשכי (תהלים יח) : שביב. ניצוץ כמו שביבין די נור (דניאל ז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ידעך. יחשך : (רלב"ג)


{ו}  אוֹר חָשַׁךְ בְּאָהֳלוֹ וְנֵרוֹ עָלָיו יִדְעָךְ:

 מצודת דוד  אור חשך. האור אשר באהלו יחשך ונרו המאיר עליו יוקפץ השלהבת ממנו ר''ל יוסר הצלחתו ותלך לה בהשגחת ה' : (מצודת דוד)


{ז}  יֵצְרוּ צַעֲדֵי אוֹנוֹ וְתַשְׁלִיכֵהוּ עֲצָתוֹ:

 רש"י  יצרו. יהיו קצרים צעדי כחו : ותשליכהו. מעליו עצתו שיעץ אשר לא יתקיים : (רש"י)

 מצודת דוד  יצרו וגו'. הפסיעות שפסע בכח בהרחבת מקום סופו יהיו צרים ודחוקים ועצת עצמו תשליכהו בשפל המצב כי המקום יסכל עצתו ויוכשל בה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אונו. כחו כמו מצאתי און לי (הושע יב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יצרו. עניין צרות : צעדי אונו. פסיעות כחו : ותשליכהו. ותעזבהו : (רלב"ג)


{ח}  כִּי שֻׁלַּח בְּרֶשֶׁת בְּרַגְלָיו וְעַל שְׂבָכָה יִתְהַלָּךְ:

 רש"י  כי וגו'. סופו אשר שולח ברשת (שולחו) רגליו לצעוד על הרשת וליתפש : ועל שבכה יתהלך. היא רשת כל שבכה עשויה כמו רשת והוא קייפ''א שבראשי הנשים : (רש"י)

 מצודת דוד  כי שולח. בעצת עצמו יהיה נשלח ברגליו לבוא בתוך הרשת להיות נלכד בה : ועל שבכה. מעצמו יתהלך על הרשת העשויה מעשה שבכה וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שבכה. מצנפת ר''ל רשת הארוגה כמצנפת וכן בעד השבכה (מלכים ב א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שבכה. רשת : (רלב"ג)


{ט}  יֹאחֵז בְּעָקֵב פָּח יַחֲזֵק עָלָיו צַמִּים:

 רש"י  יאחז. יאחזנו בעקב פח : (רש"י)

 מצודת דוד  יאחז. הפח תאחזנו בעקב רגלו להיות נלכד בה והמקום יחזק עליו את הצמאים ותשושי הכח : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פח. רשת : צמים. כמו צמאים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  צמים. פריץ : (רלב"ג)


{י}  טָמוּן בָּאָרֶץ חַבְלוֹ וּמַלְכֻּדְתּוֹ עֲלֵי נָתִיב:

 רש"י  טמון בארץ. תחת רגליו : חבלו. חבל מצודתו אשר ילכד בה : ומלכודתו טמון עלי נתיבו כשם שטומנין חבל מלכודת לעופות : (רש"י)

 מצודת דוד  טמון. חבל הפח אשר ילכד בה יהיה טמון בארץ לבל ירגיש בה להיות נשמר מלכד : ומלכדתו. הפח אשר ילכד בה תהיה פרושה עלי נתיב מקום מהלכו ואמר במשל לשון הנופל בלכידת החיות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  טמון. נסתר : נתיב. דרך : (מצודת ציון)

 רלב"ג  חבלו. החבל שיקשור בו רגליו וילכד בו : ומלכודתו. הוא הפח שילכד בו : (רלב"ג)


{יא}  סָבִיב בִּעֲתֻהוּ בַלָּהוֹת וֶהֱפִיצֻהוּ לְרַגְלָיו:

 רש"י  בלהות. שדים : והפיצוהו לרגליו. (ינפצהו) יחבטוהו על הארץ : (רש"י)

 מצודת דוד  סביב בעתוהו. סביבות מהלכו בעתוהו שדים מבהילים ופרשו הפח אל רגליו לנפול בה מחרדת הבעתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בעתוהו. מלשון בעתה : בלהות. הוא הפוך מן בהלות וכן בלהות אתנך (יחזקאל כז) : והפיצוהו. יפזרו כמו והפיצך ה' (דברים כח) : (מצודת ציון)


{יב}  יְהִי רָעֵב אֹנוֹ וְאֵיד נָכוֹן לְצַלְעוֹ:

 רש"י  אונו. בנו : לצלעו. אשתו : (רש"י)

 מצודת דוד  יהי רעב. הרעב יהיה על בניו ומקרה רע מוכן על אשתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אונו. בניו הבאים מכחו וכן וראשית אוני (בראשית מט) : ואיד. מקרה רע כמו הלא איד לעול (לקמן לא) : לצלעו. לאשתו ע''ש שנאמר ויבן וגו' את הצלע וגו' לאשה (בראשית ב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אונו. זרעו כטעם ראשית אונו : (רלב"ג)


{יג}  יֹאכַל בַּדֵּי עוֹרוֹ יֹאכַל בַּדָּיו בְּכוֹר מָוֶת:

 רש"י  יאכל בדי עורו. ויאכל כל שאר בדיו בניו ובנותיו : בכור מות. שר המות כמו (תהלים פט) אני בכור אתנהו : (רש"י)

 מצודת דוד  יאכל. ישחית ענפי עור גופו הם האיברים שהם כבדים אל האילן וחזר ופי' אשר שר המות הוא ישחית את בדיו (וזכר העור ולא הבשר לפי שהעור נראה על שטח הגוף ממעל) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בדי. ענפי כמו ותעש בדים (יחזקאל וז) והוא מושאל על האברים : בכור. ענין שר כמו גם אני בכור אתנהו (תהלים פט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בדי עורו. ענפי עורו ובדיו : יאכל בדיו בכור מות. יאכל איבריו הגדול שבחליי' הממיתים : (רלב"ג)


{יד}  יִנָּתֵק מֵאָהֳלוֹ מִבְטַחוֹ וְתַצְעִדֵהוּ לְמֶלֶךְ בַּלָּהוֹת:

 רש"י  ינתק מאהלו. מאשתו : מבטחו. שהיא בטוחה בו, (מבטחו) מבטחת שלו שהיא בוטחת עליו : ותצעדהו. והיא תצעידהו ותשלחהו (מעליה) לקבר למלך השדים : (רש"י)

 מצודת דוד  ינתק. יסתלק מאשתו מבטחו ר''ל מבטח שלו מה שהיתה בוטחת עליו : ותצעידהו. היא תוליך אותו אל הקבר למסרו ביד גדול השדים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ינתק. יעתק : מאהלו. זו אשתו וכעין זה ארז''ל על וישב מחוץ לאהלו (ויקרא יד) : ותצעידהו. מלשון צעדה והלוך : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ינתק. יסתלק : למלך בלהות. אל החזק והקשה שבבלהות : (רלב"ג)


{טו}  תִּשְׁכּוֹן בְּאָהֳלוֹ מִבְּלִי לוֹ יְזֹרֶה עַל נָוֵהוּ גָפְרִית:

 רש"י  תשכון באהלו. אלמנה : מבלי לו. (שלא תהא שלו) שהרי מת, וסוף יזורה על נוהו גפרית : (רש"י)

 מצודת דוד  תשכון. היא תשכון באהלו מבלי לו כי הוא מת ואיננו ובסוף תחרב נוהו כאלו פזרו עליו גפרית בוערה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יזורה. יפוזר כמו זורה את גורן (רות ג) : נוהו. מדורו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מבלי לו. מבלי שלא היה שלו אבל גזלו : (רלב"ג)


{טז}  מִתַּחַת שָׁרָשָׁיו יִבָשׁוּ וּמִמַּעַל יִמַּל קְצִירוֹ:

 מצודת דוד  מתחת. השרשים אשר מתחת נתייבשו והענן אשר ממעל יכרת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ימל. יכרת כמו ימולל ויבש (תהלים צ) : קצירו. ענפו כמו ועשה קציר (לעיל יד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ימל קצירו. יכרתו ענפיו : (רלב"ג)


{יז}  זִכְרוֹ אָבַד מִנִּי אָרֶץ וְלֹא שֵׁם לוֹ עַל פְּנֵי חוּץ:

 מצודת דוד  זכרו. יפרש המקרא שלפניו לומר זכרו יהיה אבוד מן הארץ כי לא ישאר מי מבניו ובעבור זה לא יהיה לו שם ע''פ חוצות העולם כי ישכח שמו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חוץ. ענין שוק כמו וחוצות תשים לך בדמשק (מ''א כ) : (מצודת ציון)


{יח}  יֶהְדְּפֻהוּ מֵאוֹר אֶל חֹשֶׁךְ וּמִתֵּבֵל יְנִדֻּהוּ:

 רש"י  יהדפוהו. מן השמים : (רש"י)

 מצודת דוד  יהדפוהו. הצרות הבאות עליו יהדפו אותו מאור העולם אל חשכת הקבר : ומתבל. מן העולם ינידו אותו וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יהדפוהו. ענין דחי' וכתישה כמו אל ידפנו (לקמן לב) : ינדוהו. מל' נדידה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ינידוהו. ישליכוהו : (רלב"ג)


{יט}  לֹא נִין לוֹ וְלֹא נֶכֶד בְּעַמּוֹ וְאֵין שָׂרִיד בִּמְגוּרָיו:

 רש"י  נכד. בן הבן : (רש"י)

 מצודת דוד  לא נין. לא ישאר לו בתוך עמו לא נין ולא נכד ולא ישאר מי מהם במקום שהיה גר שם כי מהם ימותו ומהם ילכו שבי אל עם אחר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נין. זה הבן : נכד. זה בן הבן : שריד. שיור כמו שריד ופליט (ירמיה מב) : (מצודת ציון)


{כ}  עַל יוֹמוֹ נָשַׁמּוּ אַחֲרֹנִים וְקַדְמֹנִים אָחֲזוּ שָׂעַר:

 רש"י  נשמו אחרונים. תמהו בשומעם על איד אשר בא לו : שער. לא יתכן להיות מגזרת שער שאין טעם שער (בשי''ן אלא בעין) ואינו נהפך לקמץ באתנחתא וסוף פסוק, ל''ש : (רש"י)

 מצודת דוד  על יומו. על מקרה יומו יתמהו האחרונים הרואים מפלתו והקדמונים אשר ראוהו עוד ברום הצלחתו הנה עתה יחרדו מאד ויאחזם רתת כמו מרוח סערה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נשמו. תמהו כמו פנו אלי והשמו (לקמן כא) : שער. כמו סער בסמ''ך : (מצודת ציון)

 רלב"ג  נשמו. תמהו : שער. סערה : ביאור דברי המענה ענה בלדד ואמר עד אי זה מקום תאריכו דברים ותשימו קץ שם למילכם תבינו אותנו מה שנאמר ואחר נדבר ונענה אחר שאין אנו יודעים דבר לפי דבריך, מדוע נחשבנו כבהמה והיינו טמאים בעיניך ומרוחקים עד ששמת אותנו פחותים כפחיתות הב''ח ואולם אמר זה לפי שכבר אמר איוב עליהם שזכרונם משלי אפר ושלא ימצא בהם חכם ושהשם יתברך צפן לבם משכל, אתה האיש שמרוב כעסו טורף משחית נפשו האם בעבור העדות שאתה מעיד בענייניך נשפוט שהארץ נעזבת ויסור השם יתברך מהמקום אשר עיניו ולבו שם ר''ל האם נשפוט שהארץ נעזבת מפני העדר הסדור הנופל בענייניך לפי דבריך שאין השם יתברך, משגיח באישי האדם אחר שאנחנו נמצא זה העניין ההולך בשאר האנשים על הסדר שזכרנו רוצה לומר שהצדיקים שיבואם רע הוא בעבור טוב אחר יותר טוב מהטוב הקודם או שהרע ההוא הוא טוב בעצמו ואם לא נשער ולזה לא תמצא שיבא לצדיק רע מכלה אותו אבל הרע שיבא לרשעים הוא מכלה אותם ואם אתה אומר שאין העניין כן אין לנו להאמין אותך על זה אבל נאמין שכבר מרית בדרך שראוי לך זה העונש או שאין הרע הבא אליך ממית אותך ואם תחשוב בו זה, והחל בלדד בספור הרעות הנופלות לרשעים לאמת דעתו שזה על צד המשפט ואמר שלא די ברעות הגופיות הבאות לרשעים אבל גם אורם ידעך ויחשך רוצה לומר שאור מחשבתם ועצתם יחשך וילכו בחשך בכל הדברים שיבחרו אותם, צעדי כחו יהיו צרים עד שלא ימצא בעצמו יכולת ללכת באשר ירצה ועצתו תשליכהו ותעזבהו עד שלא תפול עצתו כי אם ביותר רע, כי שולח ברשת ברגליו עד שלא יוכל ללכת אנה ואנה ועל רשת יהלך וילכד שם, הפח יאחזהו בעקבו עד שלא יוכל ללכת יחזק עליו איש תקיף ופריץ ויתקפהו, טמון בארץ החבל אשר ילכד בו ומלכודתו טמון עלי נתיב אשר ילך בו עד שלא יוכל לראותו ולהשמר ממנו אבל ילך להלכד בו והוא לא ישער, סביב מכל צדדיו בעתוהו בלהות חזקות והפיצוהו ממקומו לברוח אנה ואנה ברגליו ולא יהיה לו בהמה לרכוב עליה, יהי רעב זרעו שלא יהיה לו דבר לתת להם לאכול ומכה נכונה לבוא לצלעו, יאכל זה הרע ענפי עורו ובדיו ר''ל שלא ישאר בחלקי עורו חלק שלם שלא יאכל איבריו הגדול שבחליים הממיתים, יסתלק מאהלו מבטחו עד שלא יהיה בוטח בו ותצעידהו עצתו אל מקום אשר יהיה לו שם החזק שבבלהות, תשכון הבהלה באהלו מפני שלא היה שלו אבל בנאו בעושק וגזל ולזה יזורה על נוהו גפרית לשרפו ויחרב, מתחת שרשיו יבשו וממעל יכרת קצירו עד שיכרת לגמרי ולא ישאר לו שורש ולא ענף והרצון בו שכבר יכרת זרעו, זברו אבד מני ארץ ולא שם לו על פני חוץ, יהדפוהו הצרות הבאות עליו מאור החיים אל החושך ומתבל ינידוהו וישליכוהו, לא ישאר לו נין ולא נכד יהיה שריד בביתו, על יום העול והרשע בבא עליו כל אלו הצרות יתמהו הבאים אחריו ותמהו הקודמים עד שאחזם שער בזה, הנה אלו משכנות האיש העול וזה מקום האיש אשר לא ידע והשכיל השם וזה דבר נמצא ונמשך בחוש לפי דעת בלדד ואולם הרעות הבאות לצדיקים אינם מזה המין כי אינם מכלות אותם לגמרי עד שלא ישאר לו זכר, והכלל העולה מהדברים הוא שבלדד משיב על מה שכבר אמר אליו איוב שעונש הרשעים והטובים הוא אחד בעינו והוא אמרו אחת הוא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה שאין העניין כן אבל נמצא כחוש עונש הרשעים מתחלף מאד לעונש הטובים והפליג מפני זה בזכירת הרעות שימצאו מגיעות לרשעים ולפי שכמו אלו הרעות הנפלאות תמצאנה מגיעות לפי מאמר בלדד לרשעים לבד הנה יראה שסבת הגעתם הוא רשעם ולזה לא יבטל מזה הצד מה שהניח בלדד להתיר הספק על מה שנראה אותו מרוע הסדור באלו העניינים ואמר שאף על פי שאיוב יטעון מצד מה שהגיע אליו שאין העניין כן שאין ראוי לבטל זאת הגזירה הנמצאת לפי דעתו צודקת בחוש מפני מה שיטעון חיוב מעצמו כי הנה אפשר שחטא איוב ואם לא עשה עול מפני שלא השתדל בשידע השם כפי היכולת כי זה גם כן חטא אצלו ולזה אמר וזה מקום לא ידע אל : (רלב"ג)


{כא}  אַךְ אֵלֶּה מִשְׁכְּנוֹת עַוָּל וְזֶה מְקוֹם לֹא יָדַע אֵל:

 רש"י  אלה משכנות עול. זה אחריתם : (רש"י)

 מצודת דוד  אך אלה. ר''ל הנה לצדיק לא יקרה כזאת אך מקראות קשות כאלה באים על משכנות העול וכמו זה בעצמו בא על מקום איש אשר לא ידע אל ר''ל המקצר בחכמה לדעת את אלהים (העולה מהמענה ההיא כי ישיב לאיוב לומר שלא יודה לדברו שאין המקום משגיח בעולם אף כי יצעק לומר שהוא מיוסר על לא חמס והביא ראיה ממפלת הרשעים בעצת עצמם עד כי ישכח שמם ולא יקרה כן בצדיקים ואם בעבור הרעה הבאה על איוב הנה יתכן כי באה לו בעבור שקצר בעבודת האל ומיעט בחכמה לפי הבנתו המרובה אשר ישוה להאיש העושה עול) : (מצודת דוד)

איוב פרק-יט

{א}  וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר:

 רש"י  (מענה איוב) : (רש"י)

 רלב"ג  ביאור מלות המענה ויען איוב ויאמר : (רלב"ג)


{ב}  עַד אָנָה תּוֹגְיוּן נַפְשִׁי וּתְדַכְּאוּנַנִי בְמִלִּים:

 רש"י  תוגיון. ל' תוגה : (רש"י)

 מצודת דוד  עד אנה. עד מתי תצערו את נפשי ותדכאו אותי באמרי קנתור : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תוגיון. מל' יגון : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תוגיון. מענין יגון : (רלב"ג)


{ג}  זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים תַּכְלִימוּנִי לֹא תֵבֹשׁוּ תַּהְכְּרוּ לִי:

 רש"י  עשר פעמים. עשר פרשיות יש עד כאן : תהכרו לי. תתנכרו לי : (רש"י)

 מצודת דוד  זה עשר פעמים. כי עד הנה ענה איוב חמשה מענות ורעיו השיבו למולם חמשה מענות בדברי קנתור ולזה אמר הלא הכלמתם אותי זה עשר פעמים כי גם מה שלא קבלו מאמריו לכלימה תחשב לו : לא תבושו. איך לא תבושו להעיז פנים למולי ותעשו את עצמיכם כאלו אתם נכרים וזרים ממני ולא ידעתם אותי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תהכרו. מל' נכרי וזר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תהכרו לי. תלעיגו לי או יהיה מעניין עזות פנים : (רלב"ג)


{ד}  וְאַף אָמְנָם שָׁגִיתִי אִתִּי תָּלִין מְשׁוּגָתִי:

 רש"י  אתי תלין. אני הוא הלוקח מכות על משוגתי : (רש"י)

 מצודת דוד  ואף אמנם וגו'. אף אם אפשר שגיתי לעשות הרע הלא אתי לבד תלין משוגתי ר''ל הלא לא ראיתם ממני מאומה רע אולם יוכל להיות שעשיתי הרע ביני לבין עצמי בהצנע ומה לכם עלי כי איך תוכלו לדעת מסתרי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שגיתי. מל' משגה ושגגה : תלין. מל' לינת לילה ור''ל בהסתר : (מצודת ציון)


{ה}  אִם אָמְנָם עָלַי תַּגְדִּילוּ וְתוֹכִיחוּ עָלַי חֶרְפָּתִּי:

 רש"י  אם אמנם. אתם נוספים עלי לצרתי ותוכיחו עלי חרפתי מראים ומוכיחים חרפתי על פני : (רש"י)

 מצודת דוד  אם אמנם. אשר האמת מה שאתם מגדילים עלי עון כי תוכיחו לברר עלי חרפת עוני מרוב המכאוב הבאה ומזה תשפטו שיש בי עון רב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אם אמנם. אשר אמנם : ותוכיחו. מל' הוכחה וברור : (מצודת ציון)


{ו}  דְּעוּ אֵפוֹ כִּי אֱלוֹהַּ עִוְּתָנִי וּמְצוּדוֹ עָלַי הִקִּיף:

 מצודת דוד  דעו. הנה לא כן הוא אך דעו איה פה המתווכחים עמדי כי אלוה מעוות משפטי אף רשתו אשר סיבב עלי ללכדני היא בעוות לא בעבור עון מה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ומצודו. כעין רשת וכן ונתפש במצודתי (יחזקאל יב) : הקיף. מל' הקפה וסבוב : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ומצודו. רשתו : (רלב"ג)


{ז}  הֵן אֶצְעַק חָמָס וְלֹא אֵעָנֶה אֲשַׁוַּע וְאֵין מִשְׁפָּט:

 רש"י  אצעק. על חמס. ולא אענה : (רש"י)

 מצודת דוד  הן אצעק. הנה אני צועק על החמס הנעשה לי ואין לי מענה : ואין משפט. אין לי משפט הגמול הראוי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אשוע. אצעק : (מצודת ציון)


{ח}  אָרְחִי גָדַר וְלֹא אֶעֱבוֹר וְעַל נְתִיבוֹתַי חֹשֶׁךְ יָשִׂים:

 מצודת דוד  ארחי גדר. עשה גדר בדרך מהלכי ולא אוכל לעבור אף שם את החושך במקום נתיבתו ר''ל לא אוכל להשלים חפצי בדבר מן הדברים : (מצודת דוד)


{ט}  כְּבוֹדִי מֵעָלַי הִפְשִׁיט וַיָּסַר עֲטֶרֶת רֹאשִׁי:

 מצודת דוד  הפשיט. הסיר כבודי מעלי ואני לבוז בעיני הכל : עטרת ראשי. ר''ל ממשלתי : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כבודי. הוני : (רלב"ג)


{י}  יִתְּצֵנִי סָבִיב וָאֵלַךְ וַיַּסַּע כָּעֵץ תִּקְוָתִי:

 רש"י  ויסע. לשון עקירה : (רש"י)

 מצודת דוד  יתצני. נתץ אותי מסביב ואני הולך נתוץ ולא אוכל להרפא : ויסע. עקר ממני תקותי כמו המסיע לעקור עץ אילן ממקומו אשר לא ישוב עוד למקומו לתקעו שוב כשהיה כן לא אקוה עוד לחזור לקדמותי : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויסע. מעניין נסיעה : (רלב"ג)


{יא}  וַיַּחַר עָלַי אַפּוֹ וַיַּחְשְׁבֵנִי לוֹ כְצָרָיו:

 מצודת דוד  ויחשבני. יחשב אותי כאלו הייתי מי מצריו ועי''ז ירבה להכות בי : (מצודת דוד)


{יב}  יַחַד יָבֹאוּ גְדוּדָיו וַיָּסֹלּוּ עָלַי דַּרְכָּם וַיַּחֲנוּ סָבִיב לְאָהֳלִי:

 רש"י  ויסולו. לשון מסילה : (רש"י)

 מצודת דוד  יחד. כל גדודי המכאובות באו כאחת והלכו בדרך סלולה וכבושה ולא תעה מי מהם בדרך מהלכו והמה חונים סביב לאהלי ולא הלכו להם מיד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גדודיו. מחנות : ויסלו. מל' מסילה ודרך כבושה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  גדודיו. גדודי הצרות : ויסלו עלי דרכם. באורח הדרוכה והסלולה לרוב ההליכה בה : (רלב"ג)


{יג}  אַחַי מֵעָלַי הִרְחִיק וְיֹדְעַי אַךְ זָרוּ מִמֶּנִּי:

 רש"י  אך זרו. ל' אכזר : (רש"י)

 מצודת דוד  אחי. גדודי המכאוב הרחיקו מעלי את קרובי כי בעבורם יחשבוני לרב פשע : ויודעי. אשר היו יודעי לפנים הנה עתה לא ידעוני והמה אך זרו ונתנכרו ממני : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  זרו. מל' זר ונכרי : (מצודת ציון)

 רלב"ג  זרו ממני. היו כזרים : (רלב"ג)


{יד}  חָדְלוּ קְרוֹבָי וּמְיֻדָּעַי שְׁכֵחוּנִי:

 מצודת דוד  חדלו קרובי. לבוא אלי לבקרני : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ומיודעי. אוהבי ומכירי עמו ומודע לבינה תקרא (משלי ז) : (מצודת ציון)


{טו}  גָּרֵי בֵיתִי וְאַמְהֹתַי לְזָר תַּחְשְׁבֻנִי נָכְרִי הָיִיתִי בְעֵינֵיהֶם:

 מצודת דוד  גרי. הדרים בביתי ושפחותי : לזר תחשבוני. יחשבו אותי לאיש זר והייתי בעיניהם כאיש נכרי אשר לא ידעוהו מעולם : (מצודת דוד)


{טז}  לְעַבְדִּי קָרָאתִי וְלֹא יַעֲנֶה בְּמוֹ פִי אֶתְחַנֶּן לוֹ:

 מצודת דוד  במו פי. אף כי אתחנן לו בפי ואדבר אליו רכות עכ''ז לא ישיב לי : (מצודת דוד)


{יז}  רוּחִי זָרָה לְאִשְׁתִּי וְחַנֹּתִי לִבְנֵי בִטְנִי:

 רש"י  לבני בטני. לאותם שגדלתי בביתי כאלו הם בני : (רש"י)

 מצודת דוד  רוחי. רצוני בדבר התשמיש זרה לאשתי ולא תאבה לעשותה ואף כי אחנן לה להעמיד פרי בטן מ''מ אינה נשמעת לי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רוחי. רצוני כמו הנני נותן בו רוח (ישעיה לו) : וחנותי. מל' תחנה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וחנותי לבני בטני. הרצון בזה עם היותי חונן אותה מאד הוא בעבור בני בטני ר''ל כדי שאעמיד ממנה בנים או יהיה חנותי מקור כמו השכח חנות אל והרצון בזה שהייתי חונן, אותה בעבור שאעמיד ממנה בנים זר הוא לה ואינ' מתרצת כלל לי ואיפשר שהיו לו עתה בנים כי לא ידענו הזמן אשר היה מעת אבדן בניו עד עת התוכחו עם רעיו ויהיה פירושו ומה שאני חונן בני הוא זר להם : (רלב"ג)


{יח}  גַּם עֲוִילִים מָאֲסוּ בִי אָקוּמָה וַיְדַבְּרוּ בִי:

 רש"י  עוילים מאסו בי. נבזה אני בעיני נערים וכ''ש בעיני שרים : (רש"י)

 מצודת דוד  גם עוילים. אף הנערים מאסו בי וכאשר אקומה לפניהם לכבדם והמה ידברו בי דברי בוז ולא יחשבו כבודי למאומה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עוילים. נערים וכן ישלחו כצאן עויליהם (לקמן כא) והוא מלשון עול ימים (ישעיה סה) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עויליה. אנשי עול וחמס : (רלב"ג)


{יט}  תִּעֲבוּנִי כָּל מְתֵי סוֹדִי וְזֶה אָהַבְתִּי נֶהְפְּכוּ בִי:

 מצודת דוד  תעבוני. כל אנשי עצתי תעבו אותי : וזה. כ''א מהעומדים פה לפני אשר אהבתי מעולם הנה נהפכו עלי לאויבים ויחרפו אותי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נהפכו בי. נהפכו עלי וכן הבהמה אשר אני רוכב בה (נחמיה ב) ומשפטו עליה : (מצודת ציון)


{כ}  בְּעוֹרִי וּבִבְשָׂרִי דָּבְקָה עַצְמִי וָאֶתְמַלְּטָה בְּעוֹר שִׁנָּי:

 רש"י  דבקה עצמי. שאני כחוש מעובי בשרי : בעור שיני. כל בשרי היה לקוי בשחין ובתולעים חוץ מחניכי שיניו : (רש"י)

 מצודת דוד  בעורי. לגודל הרזות דבקה עצמי בעורי ובבשרי ועל כי נשאר מעט מן הבשר נדבק העצם גם בהעור : ואתמלטה. אין מתום בבשרי וכולו מוכה ונגוע ורק נמלטתי מן הלקוי בהבשר הדבוק בשורש השנים הדומה לעור : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואתמלטה בעור שיני. רוצה לומר שלא נשאר לי עור שלם כי אם הדבק לשרש שיני : (רלב"ג)


{כא}  חָנֻּנִי חָנֻּנִי אַתֶּם רֵעָי כִּי יַד אֱלוֹהַּ נָגְעָה בִּי:

 מצודת דוד  חנוני. חוסו וחמלו עלי אתם רעי ולא תוסיפו לחרפני כי מכת יד אלוה נגעה בי ודי לי בצער הזה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חנוני. מל' חנינה וחמלה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יד אלוה. מכת השם : (רלב"ג)


{כב}  לָמָּה תִּרְדְּפֻנִי כְמוֹ אֵל וּמִבְּשָׂרִי לֹא תִשְׂבָּעוּ:

 מצודת דוד  למה תרדפוני. ר''ל למה תצערו אותי בדברי חרוף כמו שמצער אותי האל בהבאת המכאוב וכי עדיין אינכם שבעים מן המכאוב אשר בבשרי ולמה תוסיפו עוד להכאיב נפשי באמרי חרוף : (מצודת דוד)


{כג}  מִי יִתֵּן אֵפוֹ וְיִכָּתְבוּן מִלָּי מִי יִתֵּן בַּסֵּפֶר וְיֻחָקוּ:

 מצודת דוד  מי יתן אפו. מי יתן לי איש ואיה פה העושאה ויכתבון אמרי ומי יתן ויוחקו בספר והוא כפל ענין במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בספר. במגילה וקרוי ספר ע''ש סופו : ויוחקו. מל' חקיקה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויוחקו. ויוכתבו : (רלב"ג)


{כד}  בְּעֵט בַּרְזֶל וְעֹפָרֶת לָעַד בַּצּוּר יֵחָצְבוּן:

 רש"י  בעט ברזל. יחצבון בצור ואח''כ מעבירין את העופרת עליהם לתת לאותיות מראה שחרורית להכירם וכן דרך חוקק אבן ולא יתכן לפרש עט של עופרת שהרי רך הוא אצל האבן : (רש"י)

 מצודת דוד  בעט ברזל. ויהיו חקוקים בעט ברזל ויותך עופרת בחללי החקיקות למען יהיה הכתב ניכר ומתקיים ואת הכתב עצמו יחצבון בצור למען יעמוד לעד ויבחנו דור אחרון הדין עם מי כי מאד הרעו רעי לומר שבאו עלי היסורים בעבור קוצר השתדלות דעת את ה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בעט. בקולמס כמו עט סופר (תהלי' מה) : יחצבון. החקיקה בסלע קרוי חציבה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יחצבון. יחקקו : (רלב"ג)


{כה}  וַאֲנִי יָדַעְתִּי גֹּאֲלִי חָי וְאַחֲרוֹן עַל עָפָר יָקוּם:

 רש"י  ואני ידעתי גואלי חי. וא''ו זה חוזר למעלה אתם תרדפוני ואני ידעתי גואלי חי ליפרע והוא יתקיים ויעמוד : ואחרון על עפר יקום. לאחר שיכלו כל שוכני עפר הוא אחרון יעמוד : יקום. יתקיים : (רש"י)

 מצודת דוד  ואני ידעתי. אבל לא כן הוא כי הן אני ידעתי שה' הגואל נפשי להגיע אליה הצלחתה הוא חי וקים לעד וכאשר תחרב כל העולם יתקיים הוא אחרון על העפר וא''כ יודע אני מה שאפשר לדעת : (מצודת דוד)


{כו}  וְאַחַר עוֹרִי נִקְּפוּ זֹאת וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ:

 רש"י  ואחר עורי נקפו זאת. והם אינם נותנים לב לגואלי אלא אחר מכת עורי נקפו ונקרו הקניטה והרדיפה הזאת שאמרתי שהיא לי כנוקף וחותך בעורי כמו (ישעיה י) ונקף סבכי היער : ומבשרי. אני רואה משפטים : אלוה. ל' משפט ויסורין : (רש"י)

 מצודת דוד  ואחר עורי. ועכ''ז רבו מכותי עד אחר שבלה עורי שברו גם את העצם הזאת עם כי הייתי רואה אלוה ומשיג אותו בדבר האפשר יותר ממה שאני רואה ומשיג בשרי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נקפו. ענין שבירה כמו ונקף סבכי היער (ישעי' י) : אחזה. אראה כמו ואתה תחזה (שמות יח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  נקפו. כמו נקבו או נקפו ישברו : (רלב"ג)


{כז}  אֲשֶׁר אֲנִי אֶחֱזֶה לִּי וְעֵינַי רָאוּ וְלֹא זָר כָּלוּ כִלְיֹתַי בְּחֵקִי:

 מצודת דוד  אשר אני. כאומר הנה המכות האלה נגלים וידועים לכל ואשר אני אחזה לי לבדי ורק עיני ראו ולא זר הוא אשר כלו כליותי בחיקי כי בזה ארגיש אני לבד ולא נראה לזולת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בחקו. ר''ל בתוך מעי : (מצודת ציון)


{כח}  כִּי תֹאמְרוּ מַה נִּרְדָּף לוֹ וְשֹׁרֶשׁ דָּבָר נִמְצָא בִי:

 רש"י  כי תאמרו מה נרדף לו. כמו (דברים ז) כי תאמר בלבבך שהוא משמש לשון דילמא כלומר ושתהיו נותנים לבכם לחמול ולומר למה נרדפנו : ושרש דבר. הנמצא בו מה היא לעולם לא תעלה בלבבכם הטובה הזאת שרש דבר על מה הוא עומד : (רש"י)

 מצודת דוד  כי תאמרו. כי כן ראוי אשר תאמרו למה נרדף אותו וכי עיקר דבר עון נמצא בו הלא כל דבריכם שבאו עלי היסורים בעבור קוצר השתדלות דעת את ה' ואם אמנם ידעתי מה שאפשר לדעת א''כ מה לעשות עוד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מה נרדף. למה נרדף כמו מה יתאונן (איכה ג) : (מצודת ציון)


{כט}  גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי חֶרֶב כִּי חֵמָה עֲוֹנוֹת חָרֶב לְמַעַן תֵּדְעוּן (שדין) שַׁדּוּן:

 רש"י  כי חמה. שאתם מגדילים עון המביא לידי חרב : למען תדעון. ותבינו סוד הפורענות הבא על הרשעים ויש אם למסורת שדין כתיב כמו שיש דין בעולם כמו (שופטים ה) שקמתי דבורה כן ראיתי בתנחומא : (רש"י)

 מצודת דוד  גורו לכם. לזאת חדלו ממני ופחדו לנפשיכם מפני חרב הפורעניות כי החמה אשר אתם כועסים עלי על חנם היא מן העונות אשר החרב באה עליהם : למען תדעון. בעבור כי אתם תדעון אשר יש דין בעולם לשלם לאיש כגמולו כי הלא תשפטו שיש משגיח ושלם ישלם לזה גורו לכם וחדלו ממני (העולה מהמענה ההיא אשר יתרעם על רעיו לומר מדוע תרשיעו אותי וכי מצאתם בידי מאומה רע ואם בעבור מכאובי היסורים תשפטו שיש בי עון רב הנה לא כן הוא כי על חנם באו ואם בעבור קוצר השתדלות בידיעת ה' הלא ידעתי מה שאפשר לדעת ויגנה אותם על אשר יחרפו אותו בדברים כי יהיו מעותדים לפורעניות בעבור זה לפי אשר ישפטו הם שיש משגיח ומשלם גמול) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גורו. פחדו כמו ואשר יגורתי (לעיל ג) : שדון. אשר דון השי''ן היא במקום אשר כמו עד שקמתי דבורה (שופטי' ה) ודון הוא מל' דין ומשפט : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שדון. שיש דין והוא שם בשקל בוז והרצון בזה בעבור מה שאתם יודעים לפי דבריכם שיש דין ומשפט על כל מעשה האדם גורו להם מהכעיס אותו בכמו אלו החרפות אשר אתם מחרפים אותי ויהיה תדעון הווה ואם הוא לשון עתיד וכמוהו ימצאו רבים בלשונינו או יהיה דון תואר בשקל שוב מלחמה ויהיה הרצון בזה בעבור מה שאתם יודעים לפי דבריכם שהאדם נידון על כל מעשיו ואם טוב ואם רע ראוי לכם שתיראו מהכעיס אותי בזה האופן כי הוא חטא נפלא : ביאור דברי המענה. ענה איוב ואמר עד אנה תתנו יגון לנפשי ותדכאו אותי במליכם אלא שאתם מבזים אותי בהם ואין בהם טענה צודקת לאמת דעותיכם אבל הם מלים לבדה זה עשר פעמים דברנו אח' אל אחד ובכל מענ' שהשיבות' לי תכלימוני בדבריכם או אמר עשר על צד הרבוי כי לא דברו עמו כי אם חמשה פעמים ולא תבושו לומר לי כמו אלו הדברים ותעיזו פניכם לי, ואף אמנם אם יהי' כדבריכם ששגיתי' מה לכם עלי תהיה שלי משוגתי והניחו אותי, ואם אמנם עלי תגדילו תשובה ותוכיחו עלי חרפתי בעבור מה שאתם רואים כי מהמכות והפגעי' להאמינכם כי הכל במשפט ותביאו ראיה מזה שאני הייתי חוטא, דעו באמת כי השם עיותני והקיף עלי רשתו ללוכדני על לא חמס בכפי, הן אצעק חמס על נגעי וצרותי אשר באו בסבת מערכת הככבים בעת הלידה שלא כדין ואין עונה אותי אשוע ולא אמצא משפט, גדר השם המסדר זה הסדור ארחי עד שלא אוכל להשיג חפצי ועל הנתיבות שאני מכוין עליהם חשך ישים ולא אוכל ללכת שם כבודי מעלי הוני מעלי הפשיט כמו שהשיגני מאבדן קנייני ויסר זרעי שהיה עטרת ראשי כמו שאמר עטרת זקנים בני בנים, הרס אותי סביב במכותיו ששלח לאבד קנייני ובני עד שאני נחשב כאילו הלכתי ויסע בזה הפועל כעץ תקותי ר''ל שאין לי תקוה כמו שאין תקוה לעץ כשנתצוהו סביב לעקרו משורש מן הארץ אשר היה משתרש שם כי הוא אילו יונח כן ימות בלא ספק וכן אני כשהוסרו ממני קנייני אשר היה בהם חיי רוחי הנני נחשב למת, ויחר עלי אפו להכותי אחר זה באלו המכות הנפלאות ויחשבני לו כאילו הייתי אחד מצריו לרדוף אותי בכל עת על לא חמס בכפי יחד יבאו גדודי הצרות בי ויסולו עלי דרכם ר''ל שדרכם סלולה ודרוכה לבוא אלי מרוב ההתמדה ויחנו אלו הגדודים סביב לאהלי, הנה מרוב הצרות אשר לי נהפכו עלי אחי ויודעי וקרובי ומיודעי לזרים עד שרחקו ממני ושכחוני כי במוט רגלי האנשים ימצא הרבה שיעלימו עיניהם מהם אויביהם וקרוביהם וישכחו אותם, ולא זה לבד אלא האנשים הגרים בביתי והם אוכלי לחמי ושפחותי חשבו אותי לזר נכרי הייתי בעיניהם, לעבדי קראתי ולא יענה ואף גם זאת שאחחנן לו בדברי למלאות שאלתי ולא אצוונו כדרך שיצוה האדם לעבדו הנה עם כל זה לא יענה, רוחי היא זרה לאשתי עם היותי חונן אותה מאד כדי שאעמיד ממנה בנים, גם האנשים הפחותים בעלי העול מאסו בי אקומה בפניהם ולא יבושו עם זה מלדבר בי חרפות ובזויים, כל אנשי סודי תעבוני ואלה העומדים עמי והם רעי אשר אהבתי, נהפכו לי לשונאים וחרפוני חרפות רבות, הנה לרוב כחישותי דבקה עצמי יחד בעורי ובבשרי כאילו אין בי בשר כלל ולא נשאר בי עור שלם שלא נקבוהו העצמות רק הדבק לשרש השיניים שהוא דומה לעור, חנוני חנוני אתם רעי כי מכת השם נגעה בי ללא פשע, למה תרדפוני כמו אלה העוילים המחרפים אותי או ירצה אם השם רודף אותי בכמו אלו המכות למה תרדפוני כמוהו עד שלא חשבעו מבשרי לרוב שנאתכם אותי, מי יתן איפה ויכתבון מילי בדרך שיעמדו לנצח ואולם אמר זה לשערו שדבריו צודקים ואף על פי שרעיו היו מרחיקים אותם בטענותיהם הכוזבות ואין לאומר שיאמר שאני חטאתי בשלא השתדלחי לדעת השם כפי היכולת כמו שאמר בלדד על איוב באמרו וזה מקום לא ידע אל כי אני ידעתי כי מי שגואל נפשי ומגיע לה הצלחתה אשר הוא חי וקיים לנצח, וידעתי האחרון אשר על עפר יקום והוא השם יתברך ר''ל שהאחרון מהפועלים הנצבים על הארץ הוא השם יתברך וקראו אחרון להיותו אחרון אצל חקירתינו כי אנחנו נתחיל מן המאוחר ונלך ממנו אל הקודם ואמנם הוא ראשון במציאות ואיפשר שיהיה אומרו ואחרון על עפר יקום מורה על הנצחות והקיום על דרך אמרו אני ראשון ואני אחרון ואמנם הביאור הראשון נכון יותר מצד הענין ומצד הלשון, ועם כל זה רבו מכותי עד שאחר שנקבו עורי שברו אח העצם, ומבשרי אראה יד השם יתברך ומכתו או ירצה בזה הנה כבר הפליגו מכותי עד שאחר שנקבו עורי שברו עצמי עם היותי רואה השם ומשיג אותו יותר מבשרי ואמר זה לפי שכבר היו מיחסים לו שחטא כשלא ידע השם יתברך כמו שקדם במענה הקודם הנה מה שקדם מסיפור הרעות היה דבר נגלה, ואולם הרע המשיג אותי אשר אני אחזה לי לבד הוא שאני משער כי מרוב חליי כלו כליותי תוך גופי, הנה היה ראוי לכם שתאמרו למה נרדוף אותו והנה נמצא בו שרש דבר ר''ל שראוי לי להתרעם על מה שאני מתרעם ולשפוט מפני זה שאין השם יתברך משגיח באישי האדם לדעתכם היותי צדיק וישר וראוי שיעשה בי ממה שיראה בו שרש בזאת החקירה, הנה בעבור מה שתדעו שיש דין ומשפט על כל מעשה האדם גורו לכם מהכעיס אותי כמו אלו ההכעסות כדי שלא תפולו בחרב כי החמה אשר אתם מביאים לי בזה האופן הוא עון גדול שענשו הנפילה בחרב להיותו מהקשים שבעונות, והכלל העולה מהדברים הוא שמה שאמר בלדד שאין ראוי שיסתרו הגזירה הכוללת אשר עמהם מפני מה שיטעון איוב מעצמו הנה יאמר איוב שהענין בהפך שהוא ראוי שיקחו ממה שראו מגיע בו מהרעות שרש זה הדבר והתחלתו להחאמח אצלם שהוא צדיק וישר יותר מן ההתאמתות אשר להם באנשים אשר הגיעם רע שהביאו ראיה מהם ועוד שהגזירה הכוללת כשלא תהיה צודקת באיש אחד הנה היא כוזבת ומה שטען בלדד כי איוב אולי חטא בשלא ידע הש''י כבר סתר איוב מאמרו וביאר שהוא ידע אותו כפי היכולת במאמר מודה באמת שהוא ידע אותו והוא אומרו בו שהוא אחרון על עפר יקום כי זה הוא האופן אשר יגיעו בו אל הידיעה בש''י ר''ל כשנחקור מסבות אלו העניינים המוחשים הפועלות אותם עד שנכלה אל הסבה האחרונה והנה גנה אותם איוב על שהם היו חוטאים חטא נפלא בהכעיסם אותו בזה האופן עם הודאתם שיש על כל המעשה גמול ומשפט : (רלב"ג)

איוב פרק-כ

{א}  וַיַּעַן צֹפַר הַנַּעֲמָתִי וַיֹּאמַר:

 רש"י  (מענה צופר) : (רש"י)

 רלב"ג  ביאור מלות המענה, ויען צופר הנעמתי ויאמר : (רלב"ג)


{ב}  לָכֵן שְׂעִפַּי יְשִׁיבוּנִי וּבַעֲבוּר חוּשִׁי בִי:

 רש"י  שעיפי ישיבוני. מחשבותי ישיבוני מענה לפי, ובעבור שאני חש ושותק ושמתי בי שתיקותי ישיבוני סעיפי לענות, אני שומע ממך יסורי כלימתי שאתה תכלימני, ועל כן דבר רוח יענני מבינתי להשיבך : חושי. שתיקותי כמו עת לחשות (קהלת ג) : (רש"י)

 מצודת דוד  לכן. בעבור מרבית דבריך הנה מחשבותי יכריחו אותי להשיב לך ועל כי יש בי הרגש' מרובה לחוש ולהרגיש בדבר כלימה ר''ל בעבור מרבית דבריך ובעבור מרבית הרגשתי אשיב לך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שעפי. מחשבותי כמו בשעפים מחזיונות (לעיל ד) : חושי. מל' חוש והרגשה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  סעפי. מחשבותי : חושי. הרגישי : (רלב"ג)


{ג}  מוּסַר כְּלִמָּתִי אֶשְׁמָע וְרוּחַ מִבִּינָתִי יַעֲנֵנִי:

 מצודת דוד  מוסר כלמתי. על כי אשמע יסורי כלימה מה שאתה מכלים אותי ולזה הרצון מהבנת לבי יכריחו אותי להשיב לך : (מצודת דוד)


{ד}  הֲזֹאת יָדַעְתָּ מִנִּי עַד מִנִּי שִׂים אָדָם עֲלֵי אָרֶץ:

 רש"י  הזאת. תימה היודע אתה מדה המהלכת על פני כל הדורות מני עד : (רש"י)

 מצודת דוד  הזאת. אם האמת הוא אשר זאת ידעת וגו' וכאומר הלא לא תוכל לכחש בה ודוגמתו הנגלה נגלתי וגו' (ש''א ב) : מני עד. דבר הנהוג מן העולם מן העת אשר שם אדם על הארץ : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הזאת. בה''א השאלה : (מצודת ציון)


{ה}  כִּי רִנְנַת רְשָׁעִים מִקָּרוֹב וְשִׂמְחַת חָנֵף עֲדֵי רָגַע:

 רש"י  כי רננת רשעים. כל ימי היותה מקרוב באה ולא לאורך ימי' עומד' : ושמחת חנף עדי רגע. בזמן מועט תכלה : (רש"י)

 מצודת דוד  כי רננת. אשר שמחת הרשעים היא מזמן קרוב כי לא תתמיד לזמן רב עד שיאמרו הנה היא מזמן רחוק : עדי רגע. ר''ל תתעכב זמן מועט וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)


{ו}  אִם יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ וְרֹאשׁוֹ לָעָב יַגִּיעַ:

 רש"י  שיאו. גובהו : (רש"י)

 מצודת דוד  אם יעלה. אף אם יתגבר ויעלה גבהו עד לשמים וראשו יגיע עד לעבים והוא משל לגודל ההצלחה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שיאו. מל' התנשאות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שיאו. רוממותו : (רלב"ג)


{ז}  כְּגֶלֲלוֹ לָנֶצַח יֹאבֵד רֹאָיו יֹאמְרוּ אַיּוֹ:

 רש"י  כגללו. גלל של רעי : (רש"י)

 מצודת דוד  כגללו. הנה חיש מהר יאבד לנצח כגללו האבודה מהר ועד עולם ואשר ראוהו בהצלחתו יאמרו איה הוא כי לא ישאר לו זכר מה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כגללו. הצואה כמו גללי האדם (יחזקאל ד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כגללו. כצואתו : (רלב"ג)


{ח}  כַּחֲלוֹם יָעוּף וְלֹא יִמְצָאוּהוּ וְיֻדַּד כְּחֶזְיוֹן לָיְלָה:

 רש"י  ולא ימצאהו. יודעיו : (רש"י)

 מצודת דוד  כחלום. והרי הוא כחלום אשר יעוף בעת היקיצה כן יעוף הוא מן העולם והדורשים אחריו לא ימצאוהו : ויודד. ינוד מן העולם כמראות הלילה והוא החלום וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כחזיון לילה. כמראית חלום הלילה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויודד. מענין נדודים : (רלב"ג)


{ט}  עַיִן שְׁזָפַתּוּ וְלֹא תוֹסִיף וְלֹא עוֹד תְּשׁוּרֶנּוּ מְקוֹמוֹ:

 רש"י  שזפתו. ראתהו : (רש"י)

 מצודת דוד  עין שזפתו. העין אשר ראתהו מאז לא תוסיף עוד לראותו ואנשי מקומו לא יראוהו עוד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שזפתו. ראתהו כמו ולא שזפתו עין איה (לקמן כח) : תשורנו. תראנו כמו אשורנו ולא קרוב (במדבר כד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שזפתו. ראתהו : תשורנו. תראנו : מקומו. עין אנשי מקומו שהיו רואים אותו תמיד : (רלב"ג)


{י}  בָּנָיו יְרַצּוּ דַלִּים וְיָדָיו תָּשֵׁבְנָה אוֹנוֹ:

 רש"י  בניו ירצו דלים. על אנשי סדום נאמר מענה זו שהיו גזלנים ואכזרים על עניים : וידיו תשבנה. חמס כפיו : אונו. כח אונסו : (רש"י)

 מצודת דוד  בניו ירצו דלים. בע''כ ירצו ויפייסו את הדלים על הגזל אשר גזל מהם אביהם : וידיו. או בחייו יותש כחו ובע''כ ידיו עצמן תשבנה הגזלה אשר גזל בכח זרועו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ירצו. מל' רצוי וכן ובמה יתרצה (ש''א כט) : אונו. הגזל אשר בכח וכן כלחם אונים (הושע ט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ירצו דלים. יעשו רצון דלים : אונו. גזלתו : (רלב"ג)


{יא}  עַצְמוֹתָיו מָלְאוּ (עלומו) עֲלוּמָיו וְעִמּוֹ עַל עָפָר תִּשְׁכָּב:

 רש"י  עצמותיו מלאו עלומיו. כח נערותיו : ועמו על עפר תשכב. כי ימות פתאום עם כחו : (רש"י)

 מצודת דוד  עצמותיו. לפי שעצמותיו נמלאו מחטאות נעוריו ותשכב עמו על העפר ר''ל לא שב מהם עד כי ימות ויקבר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עלומיו. נעוריו כמו בן מי זה העלם (ש''א יז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עצמותיו מלאו עלומיו. ר''ל עצמותיו נתמלאו מחטא נעוריו : (רלב"ג)


{יב}  אִם תַּמְתִּיק בְּפִיו רָעָה יַכְחִידֶנָּה תַּחַת לְשׁוֹנוֹ:

 רש"י  אם תמתיק. כך ווסתו של רשע אם תמתיק בפיו רעה ואינו רואה לה עתה שעה שתחול יכחידנה תחת לשונו, עד בא העת שתצליח : (רש"י)

 מצודת דוד  אם תמתיק. כאשר מתקה בפיו עצת רעה דהיתה כשרה בעיניו לעשותה אז היה מנעה מלגלותה והסתירה תחת לשונו לבל יודע למי עד אשר עשאה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יכחידנה. ענין מניעה והעלמה כמו ולא כחד ממנו (שם ג) : (מצודת ציון)


{יג}  יַחְמֹל עָלֶיהָ וְלֹא יַעַזְבֶנָּה וְיִמְנָעֶנָּה בְּתוֹךְ חִכּוֹ:

 מצודת דוד  יחמול. מרוב אהבתו לה כאלו יחמול עליה ולא יעזבנה ומנעה מלגלותה ומסתירה בתוך חקו : (מצודת דוד)


{יד}  לַחְמוֹ בְּמֵעָיו נֶהְפָּךְ מְרוֹרַת פְּתָנִים בְּקִרְבּוֹ:

 רש"י  לחמו במעיו. ביום אידו נהפך למרורות פתנים : (רש"י)

 מצודת דוד  לחמו. והיה גמולו אשר מאכלו נהפך במעיו ללכת הפך המנהג כי תשוב לצאת דרך הפה בהקאה והיא בקרב בטנו כמרה של נחשים ובע''כ יקיאה דרך הפה כי א''א לעכל אותה ור''ל בכל דרכיו הוא נכשל הפך המנהג : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פתנים. מן נחש : (מצודת ציון)


{טו}  חַיִל בָּלַע וַיְקִאֶנּוּ מִבִּטְנוֹ יוֹרִשֶׁנּוּ אֵל:

 רש"י  חיל. ממון : (רש"י)

 מצודת דוד  חיל בלע. עם כי בלע העושר לא יתקיים בידו כי יקיא אותה והמקום יגרש העושר מבטנו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חיל. עושר כמו כי רב חילי (לקמן לא) : יורישנו. מלשון הורשה וגרושין : (מצודת ציון)

 רלב"ג  חיל בלע. ההון אשר בלע ואכל : (רלב"ג)


{טז}  רֹאשׁ פְּתָנִים יִינָק תַּהַרְגֵהוּ לְשׁוֹן אֶפְעֶה:

 רש"י  אפעה. נחש שרף : (רש"י)

 מצודת דוד  ראש פתנים. יימר לנפשו כאלו יינק ומצץ ארס נחש שהוא בפיו שבראש ולשון אפעה תהרגהו בארסו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אפעה. מין נחש : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ראש פתנים. מעניין ראש ולענ' ופתני' הם נחשי' : (רלב"ג)


{יז}  אַל יֵרֶא בִפְלַגּוֹת נַהֲרֵי נַחֲלֵי דְּבַשׁ וְחֶמְאָה:

 רש"י  בפלגות נהרי נחלי. גן עדן המתוקין כדבש וחמאה : (רש"י)

 מצודת דוד  אל ירא. לא ירא למצוץ בפלגות של נהרי דבש וחמאה כ''א ארס הנחש ימצוץ ר''ל לא יראה עוד בטובה כ''א את הרעה יקבל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בפלגות. הנגרים לחלקים כמו פלגי מים (תלים א) : נהרי נחלי. כפל ענין בשמות נרדפים כמו מספר מפקד (ש''ב כד) : (מצודת ציון)


{יח}  מֵשִׁיב יָגָע וְלֹא יִבְלָע כְּחֵיל תְּמוּרָתוֹ וְלֹא יַעֲלֹס:

 רש"י  משיב יגע. הגזל שגזל : כחיל תמורתו. כאשר תהיה תמורתו לחיל נכסי' גדולים אז יביאהו חסרון : ולא יעלוס. בו, וכן יעלוז וכן יעלוץ שלשתן מתחלפות : (רש"י)

 מצודת דוד  משיב יגע. בע''כ יהיה משיב יגיעו של חבירו מה שגזל ממנו ולא יבלע אותה להחזיקה לעצמו : כחיל תמורתו. כשיעור העושר כן יהיה תמורתו ר''ל כן יהיה שעור העוני : ולא יעלוס. לא ישמח עוד כי לא יחזור לקדמותו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תמורתו. מל' תמורה וחלוף : יעלוס. ישמח וכן יעלוץ ויעלוז כי זסשר''ץ מתחלף : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יגע. שם והרצון שישיב יגיעו : ולא יעלוס. לא ישמח : (רלב"ג)


{יט}  כִּי רִצַּץ עָזַב דַּלִּים בַּיִת גָּזַל וְלֹא יִבֶנֵהוּ:

 רש"י  כי רצץ עזב דלים. לאחר שרצץ את דלים עזב הדלים ונטרד מן העולם והלך לו והם חוזרים וגובים ממנו גזלותיו : כי רצץ. כשריצץ כמו (שמות יח) כי יהיה להם דבר בא אלי, כשיהיה להם : (רש"י)

 מצודת דוד  כי רצץ עזב דלים. כאשר רצץ את הדלים אז עזבם ולא קודם הרציצה : בית גזל. גזל מהם בית אשר לא בנהו ולא עמל בו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רצץ. שבר וכתת : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כי רצץ עזב דלים. כאשר רצץ הדלים עזב אותם ר''ל שלא עזב אותם עד אשר רצץ אותם : (רלב"ג)


{כ}  כִּי לֹא יָדַע שָׁלֵו בְּבִטְנוֹ בַּחֲמוּדוֹ לֹא יְמַלֵּט:

 רש"י  כי לא ידע. את בטנו מעולם שליו, בטנו אומר לו תמיד גזול והבא למלאני. ועל כן בחמודו. בבשר יופי חמדתו : לא ימלט. כי יהא פוחת והולך ודומה לו ותמס כעש חמודו (תהלי' לט) : (רש"י)

 מצודת דוד  כי לא ידע. על כי לא ידע שלוה בבטנו כי בטנו היתה תמיד חסרה משביעה ועשק למלאותה לזה לא ימלט מה בכל חמדת עשרו כי הכל יאבד : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בחמודו לא ימלט. בחמודו ועשרו לא ימלט דבר שהכל יאבד : (רלב"ג)


{כא}  אֵין שָׂרִיד לְאָכְלוֹ עַל כֵּן לֹא יָחִיל טוּבוֹ:

 רש"י  אין שריד לאכלו. לא שייר ממאכלו לחלק לעניים : על כן לא יחיל טובו. לא יצליח כמו (שם) יחילו דרכיו ובאנשי סדום מדבר שהיה עיניה' צרה באורחי' כי כן העיד (יחזקאל טז) על סדום גאון שבעת לחם וגו' וידי עני ואביון לא החזיקו ורבותינו פירשו אין שריד לאכלו לא השרה תלמידי חכמים על שלחנו כמו ובשרידים אשר ה' קורא : (רש"י)

 מצודת דוד  אין שריד לאכלו. לא היה משאיר ממאכלו על יום המחרת כי יבטח לעשוק די מחסורו על כן לא יצליח טובו ועשרו להתקיים בידו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שריד. שיור : יחיל. יצליח כמו יחילו דרכיו (תהלים י) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יחיל. יצליח : (רלב"ג)


{כב}  בִּמְלֹאות שִׂפְקוֹ יֵצֶר לוֹ כָּל יַד עָמֵל תְּבוֹאֶנּוּ:

 רש"י  במלאות שפקו. בהתמלאות תאות לבו די, אז : יצר לו. תבא עליו צרה : ספקו. ל' די כדמתרגמינן כד ספיקו גמליא, ומצא להם היספקון : כל יד עמל תבואנו. תחזק עליו ותצר יד עניים : (רש"י)

 מצודת דוד  במלאות שפקו. בעת ימלא די ספוקו כשיהיה בתכלית העושר אז יהיה צר לו וכאילו יפול מן השמים לארץ וכל יד איש עמל ואון תבוא עליו לעשקו ולחמסו כי יותש כחו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שפקו. די צרכו : עמל. עול וכן ולא ראה עמל בישראל (במדבר כג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  במלאת ספקו. בהיות לו די : יצר לו. מעניין צרות ודוחק : עמל. תואר והרצון בו איש עמל ואון : (רלב"ג)


{כג}  יְהִי לְמַלֵּא בִטְנוֹ יְשַׁלַּח בּוֹ חֲרוֹן אַפּוֹ וְיַמְטֵר עָלֵימוֹ בִּלְחוּמוֹ:

 רש"י  יהי למלא בטנו ישלח בו חרון אפו. שליחות חרון אפו יהי למלא בטנו ואין זה לשון קללה אלא לשון נבואה ועתיד : וימטר עלימו. הקב''ה : בלחומו. בזעף מלחמתו פחים אש וגפרית כענין שנא' (בראשית יט) וה' המטיר על סדום וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  למלא בטנו. ירבה בו הצרות עד כי יהיו למלא בטנו לגודל הרבוי וה' ישלח בו חרון אפו ובשפע רב כמטר ישפוך עליו בעת הלחמו עמו להפרע ממנו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בלחומו. מל' מלחמה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בלחומו. בבשרו : (רלב"ג)


{כד}  יִבְרַח מִנֵּשֶׁק בַּרְזֶל תַּחְלְפֵהוּ קֶשֶׁת נְחוּשָׁה:

 רש"י  תחלפהו. חצים שתזרוק הקשת יחלפו את גופו לעבור מעבר אל עבר, ל''א תחלפהו, כמו תחליפהו (תקדמהו) קשת נחושה : (רש"י)

 מצודת דוד  יברח. כאשר יברח מכלי זיין של ברזל אז קשת נחושה תעבור בו חציו מעבר אל עבר בדרך מהלכו ר''ל עם כי ינצל מצרה אחת תשיג אותו השנית : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מנשק. כלי זיין כמו והשיקו בנשק (יחזקאל לט) : תחלפהו. תעבור בו כמו חלף הלך לו (ש''ה ב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מנשק ברזל. כלי זיין של ברזל : תחלפהו. תכריתהו או ירצה בזה תעבור בו ויהיה שב אל החץ אשר יורו מזאת הקשת החזקה : (רלב"ג)


{כה}  שָׁלַף וַיֵּצֵא מִגֵּוָה וּבָרָק מִמְּרֹרָתוֹ יַהֲלֹךְ עָלָיו אֵמִים:

 רש"י  שלף. השולף עליו את הנשק : ויצא. הנשק : מגוה. מתוך תערה : וברק. פלנדור''ש בלע''ז כמו ולמען היות לה ברק (יחזקאל כא) פורבי''ר : ממרורתו יהלוך. ממרורתו של נשק יהלוך ומשם יהיו אמים ופחד על הרשע : (רש"י)

 מצודת דוד  שלף וגו'. על כי נכון הוא לחרב לזה כאשר מי ישלף החרב מתיקה אז להב החרב מגודל המרירה והאימה שיש בו יהלוך וישליך עליו פחדים כי יהיה לבו חלל בקרבו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שלף. ענין הוצאה כמו שלף איש נעלו (רות ד) : מגוה. ענין גוף כמו גוית שאול (ש''א לא) והושאל על תיק החרב שהיא כמו הגוף להנפש : וברק. הוא להב החרב כמו ברק חרבי (דברים לב) : ממרורתו. מפחדתו המר : אמים. מלשון אימה ופחד : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מגוה. מהתיק אשר לה או ירצה בזה מגוף הרשע : וברק. הוא להט החרב : ממרורתו. היא המרה אשר בה משכן האדומה : (רלב"ג)


{כו}  כָּל חֹשֶׁךְ טָמוּן לִצְפּוּנָיו תְּאָכְלֵהוּ אֵשׁ לֹא נֻפָּח יֵרַע שָׂרִיד בְּאָהֳלוֹ:

 רש"י  לצפוניו. לצורך מצפוני גנוזים הצפונים לו : אש לא נופח. אש של גיהנם : ירע שריד באהלו. תבא רעה לשריד שישאר באהלו, כל הפרשה כולה באנשי סדום : ירע שריד באהלו. אפי' לוט הנמלט מהם באה רעה לאהלו זו אשתו שהיתה נציב מלח כן מצאתי במדרש רבי תנחומא : (רש"י)

 מצודת דוד  כל חשך. כל מיני חשכת הצרות טמונים ושמורים לכלות מצפוני גנזיו : תאכלהו. תשרפהו אש אשר לא נופח במפוח להבעירה ביותר כי בהיות כן לא תצא נפשו מהר ויהיה מעונה זמן רב : ירע. ישבר וירוצץ הנשאר באהלו והם אשתו ובניו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ירע. ישבר וירוצץ כמו תרועם בשבט ברזל (תהלים ב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לצפוניו. בעבור החטאים אשר צפן : ירע. ישבר : מתקוממה לו. שונאה אותו : (רלב"ג)


{כז}  יְגַלּוּ שָׁמַיִם עֲוֹנוֹ וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה לוֹ:

 רש"י  מתקוממה. ל' אויב הקם כנגדו : (רש"י)

 מצודת דוד  יגלו שמים. מרוב הצרות אשר יבוא עליו מן השמים יהיה נגלה ונודע לכל שהוא רב פשע : מתקוממה לו. תקוה עליו לאויב להפרע ממנו כי שדהו לא תצמח וכדומה : (מצודת דוד)


{כח}  יִגֶל יְבוּל בֵּיתוֹ נִגָּרוֹת בְּיוֹם אַפּוֹ:

 רש"י  יגל. ל' גלות : נגרות. יהיו אוצרותיו נתונות למשיסה ולבז כמו (מיכה א) כמים המוגרים ארצה : (רש"י)

 מצודת דוד  יגל יבול ביתו. תבואת אנשי ביתו יגלה מהם וביום בא עליו אף ה' כשימולא סאתו ישפוך עליו האף כמים המוגרים מבלי הפסק : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יגל. מל' גלות : יבול. צמח האדמה כמו לא תתן את יבולה (דברים יא) : נגרות. ענין הזלה ושפיכה כמו וכמים הנגרים (ש''ב יד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יגל. יגלה ממקומו וינוד : נגרות. כמו הנהרות הנגרות : (רלב"ג)


{כט}  זֶה חֵלֶק אָדָם רָשָׁע מֵאֱלֹהִים וְנַחֲלַת אִמְרוֹ מֵאֵל:

 רש"י  אמרו מאל. האמור עליו מלפני המקום אמרו לשון זכר מגזרת אמרי האזינה (תהלים ה), אמרתו לשון נקבה מגזרת אמרות טהורות : (רש"י)

 מצודת דוד  זה חלק. הגמול הזה הוא חלק של אדם רשע הניתן לו מהאלהים והגמול הזה בעצמו הוא נחלת האיש אשר אמרתו הוא מן האל לדבר עליו שלא כהוגן ולגנות מעשיו, (העולה מהמענה ההיא להוכיח על ההשגחה מהפלגת פורעניות הרשעים ומבלי תקומה והפורענות בעצמה מגלה עוונה וכמו גמול הרשעים כן גמול המהרהר אחר ה' ומגנה מעשיו וכאומר לאיוב הנה זה חטאתך וזה פריה) : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ונחלת אמרו מאל. רוצה לומר שזה לו לנחלה בעבור מה שאמר מאל והטיח דברים כנגדו : ביאור דברי המענה ענה צופר הנעמתי ואמר באמת מחשבותי יכריחוני להשיב על דבריך בעבור הרגישי בי מוסר כלימתי ששמעתי ממך במה שקדם מדבריך ורוח מבינתי יביאני לענות לך, הזאת ידעת שכבר נמשך בזה המנהג מעת היות העולם ומעת שנברא האדם והוא כי רננת הרשעים וטובם והצלחתם הוא מזמן קרוב ר''ל שלא יתמיד להם ושמחת החנף לא תקום כי אם עד רגע כלומר זמן מועט והנה אמר זה לתשובה למה שטען על דברי איוב באומרו ישליו אהלים לשודדים, אם יעלה לשמים רוממותו וראשו לעב יגיע רוצה לומר שיהיה בעליונות ההצלחה, הנה הוא יאבד ויפסד במהירות כהפסד צואתו בקלות ובמהירות עד שרואיו יאמרו כי יאבד לשעתו, כמו החלום וחזיון הלילה שלא יזכור אותם האדם כאשר הקיץ ויאבד זכרו במהירות כן יעופף זה הרשע וילך לאבדון מהר, העין שראתה אותו לא תוסיף לראותו ולא עוד יראנו עין אנשי מקומו להיות כלה ואבד, ישוב גמולו על בניו ויעשו רצון הדלים לרוב שפלותם תחת אשר עשקם אביהם או ידי העושק בעצמו תשבנה הגזלה אשר גזל, לפי שעצמותיו נמלאו מחטא נעוריו ועמו על עפר תשכב חטאתו ולא ישוב אל השם, או הרצון בזה לפי שהוא מלא עצמותיו מהדברים העלומים והמכוסים אשר גנב וגזל ר''ל שעשה עושר ולא במשפט ועמו על עפר תשכב הגזלה ההיא ולא ישיבה, ולפי שכאשר המתיקה בפיו הרעה אשר חשב לעשותה וערבה לו יכחיד אותה ויסתירנה תחת לשונו ר''ל שלא יגלה אותה עד עשותה המזימתה כאילו הוא חומל עליה מרוב אהבתו אותה ולזה לא יעזבנה וימנענה בתוך חכו, הנה ישיב לו הש''י על כל זה גמול מדה כנגד מדה, וזה שלחמו נהפך במעיו ללכת הפך המנהג ר''ל שישוב לצאת דרך הפה בקיא, הנה לחמו יהיה כמרורת פתנים בקרבו כל החיל אשר בלע יקיאנו ומבטנו יורישנו אל הפך מה שהיה עושה שהיה מעכב לעצמו ההון אשר גזל ולא היה רוצה להניח ממנו דבר ותחח אהבתו הרעה עד שיסתירנה תחת לשונו יתן לו השם רעה שתעמוד עמו ותכלהו והיא שהוא ינק ראש פתנים ותהרגהו לשון אפעה בארסו, ולא יראה בשפע הדברים הערבים כמו הדבש והחמאה אבל יבאו בקרבו תמיד הדברים הרעים תחת אהבתו הרעה, הנה הוא ישיב יגיעו ויניחהו לאחרים ולא יהנה ממנו ויהיה יגיעו שישוב כשיעור החיל אשר גזל והוא תמורתו ולא ישמח בזה החיל גם כן כי לא נשאר לו ולא נהנה ממנו, או יהיה פירושו כמו שישיב החיל תמורת מה שגזל ולא ישמח בגזלה ההיא אחר אשר ישיב אותה כן ישיב גם כן יגיעו ויניחהו לאחרים עד כאן מחשבותי ישיבוני, ובעבור שהרגשתי בעצמי ולא אסמוך בזה על עדות הקודמין לבד הנה אע''פ שחרפת והכלמת אותי בדבריך הנה דוח מבינתי יענני ויסבב שאשיב על דבריך הנה באמת זאת ההקדמה נמצאת צודקת תמיד מני עד עתה מעת היות אדם עלי ארץ והוא כי הצלחת הרשעים ושמחתם לא תתקיים כי אם זמן מועט ולזה אין ראוי בכמו זה שיקרא טוב כי תכליתו לרוע אם יעלה רוממותו לשמים הנה הוא יאבד אבד נצחי בקלות כמו שתאבד הצואה, הנה כמו החלום שלא ישאר ממנו זכר ולא רושם בכח הזוכר לפי שאותם הרשמים אינם נרשמים שם באופן הרושם הדברים המושגים בחוש כן לא ישאר ממנו זכר כלל העין שראתהו לא תוסף לראותו ולא יראוהו עוד אנשי מקומו בעבור מה שגזל לדלים האומללים בסבת תקפו וחוזקו הנה ישיב הש''י גמול שיחלשו בניו ויוכרחו לרצות דלים אשר תקפם אביהם או ידיו בעצמם תשבנה גזילתו כי ישיבהו הש''י באופן מהשפלות והחולשה שיוכרח לעשות זה תחת מה שאיבריו מלאו חטא נעוריו ועמו על עפר ישכב החטא ההיא כי לא יכנע לבם מפני הזקנה והישישות אבל יהיה יצרו לרע תמיד ולא יעזוב דרכיו הרעים ותחת מה שהיה מדרכו לקבץ אליו הרעות והפחתיות עד שכאשר תהיה הרעה מתוקה בפיו הנה לא ירצה לספר אותם לאנשים אבל יכחידנה תחת לשונו ויחמול עליו ולא יעזבנה וימנענה בתוך חכו ליראתו פן ילמדו האנשים זה וירדו לאומנתו או יתחכמו להשמר שלא יזיקם אלו הרעות והחמסים הנה ישיב הש''י גמולו והוא שהוא יסבב במה שהיה בקרבו לשמור מציאות והוא המזון שישוב דבר רע ומשחית עד שיהיה בקרבו מרורת פתנים וזה מהפלגת המשל כאילו הוא היה חפץ שיהיו עמו תמיד הדברים הרעים והש''י יעשה לו זה כאילו הוא נמשך בזה לרצונו והנה ההון שבלע ואכל יקיאנו וישיבנו לבעליו ולא ישאר עמו אבל יהיה מהונו מה שהוא בתכלית מהמהירות והרוע וזה שהוא יינק ראש פתנים ותהרגהו לשון אפע' בארס אשר שם ולא יראה בשפע המזונות הטובים והערבים כמו דבש וחמאה והנה יקרה לו זה מרוב הרע שישיב גם יגיעו ויניחהו לאחרים ולא יהנה ממנו וזה גמולו בעבור שהיה מעכב לעצמו העושק והגזל ולא היה רוצה להניח ממנו דבר מפני שרצץ הדלים ועזבם ר''ל שלא עזבם עד אשר רצץ אותם וגזל מהם בית אשר לא בנהו הנה גמולו שלא ידע אבד שלו בקרבו אך יהיו הם כלם נגועים ורצוצים כמו שרצץ הדלים ולא ימלט בחמודו ועשרו דבר שלא יאבד תחת אשר גזל בית אשר לא עמל בו יאבד ממנו מה שעמל בו, בעבור שלא היה משאיר דבר מאשר בידו לאכלו אבל היה בוטח שיגזול ויחמוס די ספקו הנה יהיה גמולו שלא יצלח טובו עד שיצטרך לקחת מזולתו מה שיאכל או ימות ברעב, ולזאת הסבה הנה ברבות טובתו שלא יחסר לו דבר אז יהיה צר לו ויהיה עני לפי שכל יד איש עמל ואון תבואנו לעושקו, ואם היה שיהיה עושרו למלא בטנו רוצה לומר שישליטהו השם לאכול ממנו הנה ישלח בו השם חרון אפו ויוריד עליו בשטף חרון אפו בבשרו, מרעה אל רעה יצא כאשר יברח מנשק ברזל תכריתהו קשת חזקה שהיא מנחשת כי הוא יראה בכח חזק ולזה יתכן שהחץ ינקוב אוחו ויעברהו, שלף החץ היורה ויצא מגוף זה הרשע ר''ל שיעבור גופו והבריק בלהטו וממרורתו יצא והוא המקום היותר מסוכן ואי איפשר למוכה בו שיחיה ובכלל הנה כל אחד מהאמים יהלך עליו ואיפשר שנאמר והוא יותר נכון שהרצון בזה שלרוב היות זה הרשע נכון לרע הנה תכף שישלוף האדם חרבו ויצא מתיקו ויברק להט החרב ההוא הנה יהלוך על הרשע אימים ממרורתו שתכרת בזה החרב וירצה בזה שתכף שיראה החרב יפלו עליו אימות מות, כל חשך וכל רע טמון לו בעבור צפוניו ר''ל החטאים אשר צפן והעלים תאכל אותו אש אשר לא נופח במפוח ר''ל האש הנופלת מן השמים וישבר מי שהיה שריד לאהלו עד שלא יהיה לביתו שריד, השמים יגלו עונו כי נלחמו מן השמים עמו ויגלה בזה לכל כי הוא היה רשע והארץ כאילו היא שונאה אותו לרוב המקרים הרעים אשר יגיעו לו ממנה, יגלה יבול ביתו ממקומו ביום אף השם ר''ל שיעשקוהו האנשים ממנו ויסירוהו בחוזק ובמהירות כמו הנהרות הנגרוח אשר ילכו בחוזק ובמהירות, הנה זה הוא חלק אדם רשע מאלהים ונחלת מי שאמר מאל דבר שלא כהוגן ואולם אמר זה כנגד איוב שהיה מטיח דברים לפי מחשבתו כנגד השם יתברך והנה באו לאיוב כמו אלו הרעות שזכרם בסוף דבריו ר''ל שמן השמים נלחמו עמו וארץ מתקוממ' לו כמו שזכר בראש זה הספר רצוני שקצת הרעות באו לו על צד המלחמה והוא מה שלקחו חיל שבא והכשדים וקצחם היו מן השמים והוא מה שהגיע לו מן הרע בסיבת האש והרוח, והכלל העולה מהדברים הוא כי צופר על מה שסתר בו איוב דבריו בעבור ההצלחה הנמצאת לרשעים והיותם נקיים עם זה מפחד והוא אמרו ישליו אוהלים לשודדים ישיב שהוא לא ירחיק שלא תמצא זאת ההצלחה זמן מועט לרשעים אבל אחריתם לרע ואם לא יהיה זה הרע בימיו כבר יהיה בימי בניו והוא אמרו בניו ירצו דלים ולזה ראוי שלא יקרא זה הצלחה אחר שאחריתה לרע ובזה חשב בלדד להמלט ממה שנראה אוחו מההצלחה לרשעים והוסיף לאמת דבריו שהכל במשפט מפני שמה שנראה אותו מהרעות לרשעים הוא מדה כנגד מדה והוסיף גם כן עתה לאמת שאיוב היה חוטא מפני שהיה אומר דברים לאל שלא כהוגן : (רלב"ג)

איוב פרק-כא

{א}  וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר:

 רש"י  (מענה איוב) : (רש"י)

 רלב"ג  ביאור מלות המענה ויען איוב ויאמר : (רלב"ג)


{ב}  שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ מִלָּתִי וּתְהִי זֹאת תַּנְחוּמֹתֵיכֶם:

 רש"י  ותהי זאת תנחומותיכם. את אשר תחרישו ותשמעו אלי זאת תהי לי תנחום מאתכם : (רש"י)

 מצודת דוד  ותהי זאת. השמיעה לדברי יחשב לי לתנחומין : (מצודת דוד)

 רלב"ג  מלתי. מאמרי : (רלב"ג)


{ג}  שָׂאוּנִי וְאָנֹכִי אֲדַבֵּר וְאַחַר דַּבְּרִי תַלְעִיג:

 רש"י  שאוני. סבלוני : (רש"י)

 מצודת דוד  שאוני. סבלו אמרי ושתקו ואני אדבר ואחר אכלה דברי תלעיגו עליהם אם יהיה מה להלעיג בם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שאוני. מל' משא וסבל : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שאוני. סבלוני ר''ל סבלו דברי : (רלב"ג)


{ד}  הֶאָנֹכִי לְאָדָם שִׂיחִי וְאִם מַדּוּעַ לֹא תִקְצַר רוּחִי:

 רש"י  האנכי לאדם שיחי. למה תעמדו על צעקתי וכי אני לאדם כמוני משיח שישמע קולי ואם מדוע לא תקצר רוחי, לצעוק מצרה לי : (רש"י)

 מצודת דוד  האנכי. וכי אנכי אדבר דברי אל אדם לשאחשוב אין דעתו עליו להשיב אמרי הלא אל ה' אדבר : ואם מדוע. ר''ל ואם כן הוא שאל ה' אדבר והוא איננו משיב לי מדוע א''כ לא תקצר רוחי ואיך לא אצעק במר נפש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שיחי. אמרי : תקצר רוחי. היושב בצער קצרה נשימתו ולא יוכל להאריך בה : (מצודת ציון)


{ה}  פְּנוּ אֵלַי וְהָשַׁמּוּ וְשִׂימוּ יָד עַל פֶּה:

 רש"י  פנו אלי. לשמוע : והשמו. התמהו לדברי : ושימו יד על פה. שלא תדעו להשיב : (רש"י)

 מצודת דוד  פנו אלי. לשמוע אמרי והן תתמהו ושימו יד על פה לסתמו כי לא תמצאו מענה להשיב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והשמו. תתמהו כמו על יומו נשמו (לעיל יח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  והשמו. והתמהו : (רלב"ג)


{ו}  וְאִם זָכַרְתִּי וְנִבְהָלְתִּי וְאָחַז בְּשָׂרִי פַּלָּצוּת:

 רש"י  ואם זכרתי. דבר שאני רוצה לומר מדוע רשעים יחיו : ונבהלתי. שאני רואה רשעי דור המבול עתקו גם גברו חיל : (רש"י)

 מצודת דוד  ואם זכרתי. וכאשר זכרתי בהדברים האלה נבהלתי ורעדה אחז' את בשרי כי רע עלי המעשה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פלצות. רעדה כמו ותכסני פלצות (תהלים נה) : (מצודת ציון)


{ז}  מַדּוּעַ רְשָׁעִים יִחְיוּ עָתְקוּ גַּם גָּבְרוּ חָיִל:

 מצודת דוד  מדוע. וזה אמר מדוע יחיו הרשעים ויזקינו גם חזקו בעושר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עתקו. הזקינו כמו ועתיק יומין (דניאל ז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עתקו. הזקינו מענין עתיק יומין : (רלב"ג)


{ח}  זַרְעָם נָכוֹן לִפְנֵיהֶם עִמָּם וְצֶאֱצָאֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם:

 מצודת דוד  זרעם נכון. נכונים המה בטובה לפניהם ר''ל בחייהם והמה עמהם יחד במקום אחד וישמחו זה בזה : וצאצאיהם. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)


{ט}  בָּתֵּיהֶם שָׁלוֹם מִפָּחַד וְלֹא שֵׁבֶט אֱלוֹהַּ עֲלֵיהֶם:

 רש"י  שלום מפחד. שלא היו מזיקין שולטין בהן : (רש"י)

 מצודת דוד  מפחד. מהיות בהם פחד מדבר מה : ולא שבט. לא בא עליהם שבט פורעניות מאלוה : (מצודת דוד)


{י}  שׁוֹרוֹ עִבַּר וְלֹא יַגְעִל תְּפַלֵּט פָּרָתוֹ וְלֹא תְשַׁכֵּל:

 רש"י  שורו עבר. את הנקבה : ולא יגעיל. לא יורה בה זרע פסולת שיהא חוזר ונפלט מגופה בלא הריון כל לשון הגעלה פליטה הוא וכן בל' משנה מגעילן ברותחין וכן כי שם נגעל מגן גבורים (שמואל ב א) נפלט משיחתו והיה כאילו לא נמשח בשמן שהיו רגילין למשוח מגיני עור כדי שיהא חלק ומחליק את הרומח והחנית המכה בו והוא כמו שרים משחו מגן (ישעי' כא) : תפלט פרתו. בעת תלד את וולדה : ולא תשכל. בלא עת : (רש"י)

 מצודת דוד  שורו עבר. מעבר את נקבתו כי ישליך זרעו בעומק רחמה ולא יפליט כלפי החוץ ופרתו תפלט העובר בזמנו ולא תשכל את הולד להפילו נפל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יגעיל. ענין השלכה אל החוץ ובדרז''ל געולי עכו''ם (נזיר לז) : תפלט. גם הוא ענין הוצאה אל החוץ ובדרז''ל פולטת ש''ז (שבת פו) ומעניינו אל יצא פליט מן העיר (מ''ב ט) : תשכל. מי שבניו אבודים קרוי שכול כמו כאש' שכלתי שכלתי (בראשי' מג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ולא יגעיל. ולא יוציא הזרע חוץ לרחם : תפלט פרתו. תלד לזמן ראוי והוא מענין ותסג ולא חפליט : (רלב"ג)


{יא}  יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם וְיַלְדֵיהֶם יְרַקֵּדוּן:

 רש"י  ישלחו כצאן עויליהם וגו'. בעת לידתו היה הולך ומרקד מיד ואם פוגע במזיק נלחם בו והיתה אומרת לו אמו הבא לי מספריים ואחתוך שערך בהגדת בראשית, לך והדליק לי את הנר בראשית רבה : (רש"י)

 מצודת דוד  ישלחו. שולחים עולליהם לנפשם מבלי אומנים ומגדלים כצאן הזה שאין מי מגדלים ועוסק בתקונם : ירקדון. בקטנותם מצאו כח לרקד כדרך הנערים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עויליהם. עולליהם והוא מל' עול ימים (ישעיה סה) : ירקדון. יקפצון : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עויליהם. מענין עול ימים ר''ל בניהם הקטנים : (רלב"ג)


{יב}  יִשְׂאוּ כְּתֹף וְכִנּוֹר וְיִשְׂמְחוּ לְקוֹל עוּגָב:

 רש"י  ישאו. היו נושאין קול בשיר בתוף וכנור, עוגב אינו אלא ל' שחוק על שם העגבות אשביימנ''ט בלע''ז, כ''ש : (רש"י)

 מצודת דוד  ישאו. היו נושאים ומרימים קול זמר בתוף וכנור והיו שמחים כאשר ישמעו קול עוגב כדרך המתעדן ומתענג : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עוגב. שם כלי זמר. (יג) יבלו. ענין זקנה כמו אחרי בלותי (בראשית יח) : יחתו. ירדו וכן שמה הנחת (יואל ד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ישאו בתוף וכינור. ישאו רנה כאילו היה לפניהם תוף וכנור מרוב השמחה : (רלב"ג)


{יג}  (יבלו) יְכַלּוּ בַטּוֹב יְמֵיהֶם וּבְרֶגַע שְׁאוֹל יֵחָתּוּ:

 רש"י  וברגע שאול יחתו. כשמגיע יום מותו היה מת לפי שעה בנחת בלא יסורין : יחתו. ירדו ובתרגום נחיתו : (רש"י)

 מצודת דוד  יבלו. הזקינו ימיהם בטובה וכאשר בא עתם ירדו לקבר ברגע מבלי אריכת המכאוב : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וברגע שאול יחתו. ובזמן קצר מאד ימותו וזה כלו מרוב ההצלחה שלא יגיעם צער גדול בבא עליהם המות : (רלב"ג)


{יד}  וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ וְדַעַת דְּרָכֶיךָ לֹא חָפָצְנוּ:

 מצודת דוד  ויאמרו. האנשים ההם אמרו לאל סור עצמך ממנו ולא תצוה לנו מאומה ולא נחפוץ לדעת דרכיך : (מצודת דוד)


{טו}  מַה שַׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ וּמַה נּוֹעִיל כִּי נִפְגַּע בּוֹ:

 רש"י  ומה נועיל. מה הנאה יש לנו כי נפגע בו אין אנו צריכין לו אפי' לטיפת גשמים כי אד יעלה מן הארץ (בראשית ב) : (רש"י)

 מצודת דוד  מה שדי. בזו את ה' ואמרו מה שדי כי נעבוד לו ומה תועלת יבוא לנו כאשר נתפלל אליו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נפגע. נתפלל ונבקש כמו ואל תפגע בי (ירמיה ז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  נפגע בו. נתפלל אליו : (רלב"ג)


{טז}  הֵן לֹא בְיָדָם טוּבָם עֲצַת רְשָׁעִים רָחֲקָה מֶנִּי:

 רש"י  הן לא בידם טובם. בתמיה וכי אין כל טובם בידם : ועצת רשעים רחקה מני. איוב היה משבח בעצמו שראה אותם ולא נמנה עמהם : (רש"י)

 מצודת דוד  הן וגו'. וכי באמת לא היה בידם כל טובם אשר שאלו עיניהם בתמיה : עצת. כאומר אל תחשבו שגם אני אבחר דרכם כי לא כן הוא כי עצת הרשעים ההם רחקה ממני ולא אחפוץ בה : (מצודת דוד)


{יז}  כַּמָּה נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ וְיָבֹא עָלֵימוֹ אֵידָם חֲבָלִים יְחַלֵּק בְּאַפּוֹ:

 רש"י  כמה נר רשעים ידעך. למעלה הוא חוזר למה רשעים יחיו כמה תאריך זמן זה וחזר ומקללם נר רשעים ידעך וגו' : חבלים. גורל הראוי להם : (רש"י)

 מצודת דוד  כמה. כאומר הנה ראיתי רשעים רבים יבלו בטוב ימיהם ואם ימצאו רשעים מדוכאים כמה הם במספר וכי רבים המה אשר ראינו שיהיה נר רשעים כבויה ר''ל שיבוטל עצתם והצלחתם וכמה הם אשר יבוא עליהם האיד הראוי להם ואשר יחלק להם המקום צירים ומכאובים בחרון אפו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ידעך. ענין ניתר וקפיצה כמו דעכו כאש קוצים (תהלים קיח) ור''ל יוקפץ השלהבת וזה כבויה : אידם. ענין מקרה רע : חבלים. צירים ומכאובים כמו חבלי יולדה (הושע יג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ידעך. יכבה ויחשך : חבלים. צירים ומכאובות : (רלב"ג)


{יח}  יִהְיוּ כְּתֶבֶן לִפְנֵי רוּחַ וּכְמֹץ גְּנָבַתּוּ סוּפָה:

 מצודת דוד  יהיו כתבן. מוסב על כמה שאמר במקרא שלפניו לומר כמה הם אשר יהיו נדים כתבן לפני רוח ואשר יהיו כמוץ שרוח סופה גונבו ממקומו ומנידו אנה ואנה הלא מעטים המה אשר יקבלו הגמולו' האלה ואמר זה להשיב על דברי צופר שאמר מהפלגת פורעניות הרשעים יוכר ההשגחה וישיב הוא לומר והלא מעטים המה אשר יקבלו מכאובות ורובם יבלו בטוב ימיהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וכמוץ. היא פסולת התבואה : (מצודת ציון)


{יט}  אֱלוֹהַּ יִצְפֹּן לְבָנָיו אוֹנוֹ יְשַׁלֵּם אֵלָיו וְיֵדָע:

 רש"י  אלוה יצפון לבניו אונו. בתמיה וכי מדה היא שכן זה הרשיע כל ימיו ויהא בשלום וימות בשלום ואונו ורשעו יצפון הקב''ה לבניו ללקות להם : ישלם אליו וידע. שבח הוא להקב''ה שישלם לרשע עצמו גמולו ויבין שהרשיע לעשות : (רש"י)

 מצודת דוד  אלוה יצפון. ואם במה שאלוה מטמין לבניו גמול עון הגזל שאנס בכחו הלא מהראוי היה שאליו בעצמו ישלם גמול הרעה וידע כי יש אלהים שופטים בארץ : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אונו. ענין הגזל שעשק בכח ואון : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אונו. גזלתו : (רלב"ג)


{כ}  יִרְאוּ (עינו) עֵינָיו כִּידוֹ וּמֵחֲמַת שַׁדַּי יִשְׁתֶּה:

 רש"י  יראו. עיניו כידו. שברו, ואיני יכול למצוא לו דמיון בתורה כי אם לפי ענין הפסוק נראה שבר וכן הרב לא מצא לו דמיון : (כידו. לשון אידו א' מתחלף בכ''ף) : (רש"י)

 מצודת דוד  יראו. מהראוי שעיני הרשע עצמו יראו כידו ורעתו והוא עצמו ישתה מחמתו וכעסו של המקום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כידו. ענינו כמו אידו, או הוא מל' כידון ורומח : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כידו. אידו : ומחמת שדי ישתה. ר''ל משפע חמתו או יהיה חמת נאד ויהיה הרצוץ בזה ישתה מחמת השם יתברך וירעל ר''ל שישתה כוס התרעלה : (רלב"ג)


{כא}  כִּי מַה חֶפְצוֹ בְּבֵיתוֹ אַחֲרָיו וּמִסְפַּר חֳדָשָׁיו חֻצָּצוּ:

 רש"י  כי מה חפצו בביתו אחריו ומספר חדשיו חצצו. כי מה הוא חושש שקלירי''ר בלע''ז וחפץ בביתו לאח' מותו לדאג בחייו בפורענו' העתידה לבא עליהם אחרי שמספר חדשיו נקבצו ויכלו לפני הרעה שהבטיחם המקום והיו ימיו מאה ועשרים שנה (שם ו) זאת היא שאמרתי לכם פנו אלי והשמו : (רש"י)

 מצודת דוד  כי מה חפצו. מה רצונו בתקנת ביתו אחרי מותו ומה הוא חושש לזה הואיל ומספר חדשיו אשר הוקבע לו הלא נקבצו אליו וקבל את שלו וכבר נשלמו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חצצו. נקבצו כמו ויצא חצץ כולו (משלי ל) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  חצצו. נחתכו ונגבלו ויהיה חצץ וחצה שני שרשים בענין אחד : (רלב"ג)


{כב}  הַלְאֵל יְלַמֶּד דָּעַת וְהוּא רָמִים יִשְׁפּוֹט:

 רש"י  הלאל ילמד דעת. היש אחד מכם אשר הוא תחת האל שילמד דעת מה היא המדה הזאת : והוא רמים ישפוט. כגון אני והצדיקים והחשובים הוא מייסר ודן ונפרע מהם כמו (לקמן כד) ולא יפנה דרך כרמים האמור בנח ובמתושלח באגדת חלק, ל''א הלאל ילמד דעת כלומר האני צריך ללמדו דעת לשפוט אמת הוא עצמו נודע שכן אבל הוא ישפוט דינים רמים בגבהו ונגדלו ואינו חש לדקדק, זה שמעתי ולא הראשון : (רש"י)

 מצודת דוד  הלאל. היש מי אשר בעבור האל ילמד דעת להבין משפטו והלא הוא יתברך ישפוט משפטים רמים אשר גבהו מתבונת האדם : (מצודת דוד)


{כג}  זֶה יָמוּת בְּעֶצֶם תֻּמּוֹ כֻּלּוֹ שַׁלְאֲנַן וְשָׁלֵיו:

 רש"י  זה. הרשע : ימות. נענש בעצם תומו במראה שלימתו לא חסר : שלאנן. כמו שאנן : (רש"י)

 מצודת דוד  זה ימות. הנה אף ברשעים האחד ימות בתוקף שלמותו וכל ימי חייו ישב בהשקט ובשלוה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בעצם. בחוזק כמו וכעצמו נשברה הקרן (דניאל ח) : חומו. מל' חמימות : שלאנן. הוא מלה מורכבת מן שלוה ושאנן וכפל עוד לומר ושליו להפלגת הענין : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בעצם תומו. בתוקף שלמותו : (רלב"ג)


{כד}  עֲטִינָיו מָלְאוּ חָלָב וּמֹחַ עַצְמוֹתָיו יְשֻׁקֶּה:

 רש"י  עטיניו מלאו חלב. ל' משנה הוא (מנחות פו ע''א) עוטנו בבית הבד צוברים הזיתי' יחד ושומנן מתעגל ומתאסף לתוכו כדי שיהא מוכן כשעוצרו בבית הבד ואותו כלי שצוברין אותו כדי להאסף שמנו לתוכו נקרא מעטן אף כאן חלבו ולחלוחו ושומנו נקרא עטיניו : (רש"י)

 מצודת דוד  עטיניו. השדים שלו מלאו חלב ולא נתייבש מוח עצמותיו כאילו היו משקין אותו בדבר המלחלח כי כל ימיו התענג בתענוגים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עטיניו. הם השדיים והוא מושאל מדרז''ל (ב''מ סד) המעטן של זיתים והוא שם כלי עשויה לאצור בה הזיתים להתאסף שמנם : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עטיניו. הם השדים : ומוח עצמותיו ישוקה. ר''ל שכל אחד מעצמיו מלא מוח מרוב השומן והדשנות : (רלב"ג)


{כה}  וְזֶה יָמוּת בְּנֶפֶשׁ מָרָה וְלֹא אָכַל בַּטּוֹבָה:

 רש"י  וזה ימות בנפש מרה. הרמים והקדושים אליו יפרע מיד מהם : (רש"י)

 מצודת דוד  וזה ימות. והאחד ימות בנפש מרה מן קושי המזל ולא אכל מעול' בסעודה טובה וענוגה : (מצודת דוד)


{כו}  יַחַד עַל עָפָר יִשְׁכָּבוּ וְרִמָּה תְּכַסֶּה עֲלֵיהֶם:

 רש"י  יחד על עפר ישכבו. ולאחר מותן אין ניכר לבריות מי הרע מי הטוב כי כזה כן זה יחד על עפר ישכבו : (רש"י)

 מצודת דוד  יחד. והמה שוכבים לאחר המיתה על העפר יחד זה כזה והרמה תכסה על שניהם דומה בדומה וכאומר מדוע יהיה כן הלא שניהם היו שוים בדבר הרשע ואף לאחר המיתה ישוו ומה זה שהאחד היה בחייו שקט ושאנן והאחד בנפש מרה : (מצודת דוד)


{כז}  הֵן יָדַעְתִּי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וּמְזִמּוֹת עָלַי תַּחְמֹסוּ:

 רש"י  הן ידעתי מחשבותיכם. והמזמות אשר עלי תחמוסו. תריעו לחשוב חמס : (רש"י)

 מצודת דוד  הן ידעתי. הנה ידעתי מה שאתם חושבים להשיב על אמרי : ומזימות. אבל מה מן המחשבות אשר המה מקבילות ומנגדות להם הנה אותם תסירו בעבורי ולא תאמרום כאומר הנה הדברים המסייעים להם תאמרו ולא את המקבילות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תחמוסו. ענין הסרה כמו נחמסו עקביך (ירמיה יג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תחמסו. מענין חמס : (רלב"ג)


{כח}  כִּי תֹאמְרוּ אַיֵּה בֵית נָדִיב וְאַיֵּה אֹהֶל מִשְׁכְּנוֹת רְשָׁעִים:

 רש"י  כי תאמרו וגו'. בשביל הרעה אשר באתני אתם אומרים ראו איה ביתו של זה שהיה נדיב ואיה אהל ומשכנות שאר רשעים כלומר כמוהו כמוהם ברשעו אבד ביתו, (ולמה אתם בוטחים בשלותכם) : (רש"י)

 מצודת דוד  כי תאמרו. אשר תחשבו לומר איה בית נדיב וכאומר הלא לא ימצא לו בית חזק להתחזק בה כי יחסה בסת' אהלו מבלי פחד ומבלי מורך ואיה אהל משכנות רשעים כי לא ימצא מי מהם שוכן באוהל כי לרוב פחד לבבו יסתיר עצמו בבית החזק יותר מן האוהל ותחשבו א''כ לומר שהפחד הזה הוא בעצמו יחשב להם לגמול ועונש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נדיב. ישר ובעל מתן : (מצודת ציון)


{כט}  הֲלֹא שְׁאֶלְתֶּם עוֹבְרֵי דָרֶךְ וְאֹתֹתָם לֹא תְנַכֵּרוּ:

 רש"י  הלא שאלתם וגו'. כל זה אתם מושלים עלי משלות : ואותתם. אשר הודיעו אתכם לא תנכרום משום על לב כמו ויתנכר אליהם (בראשית מב) : (רש"י)

 מצודת דוד  הלא שאלתם. כאומר והנה הסרתם בעבורי מה מן המחשבות כי הלא שאלתם לעוברי דרך היודעים הקורות המתהווים בעולם : ואותותם. האות והסימן אשר נתנו לספורם הלא לא תוכלו להתנכר אותו לומר שהסימן זר ונכרי ולא כן הוא : (מצודת דוד)


{ל}  כִּי לְיוֹם אֵיד יֵחָשֶׂךְ רָע לְיוֹם עֲבָרוֹת יוּבָלוּ:

 רש"י  כי ליום. אמרו לכם אשר ליום איד יחשך רע, הרשע מונע ונחשך מרעה ושמור ליום הקבוע לאידו כמו אשר חשכתי לעת צר (לקמן לח) הצנעתים וחשכתים להודיעם עד יום קרב ומלחמה : (רש"י)

 מצודת דוד  כי ליום איד. והנה הם ספרו אשר לעת בוא איד בעולם הנה הרשע ורע יחשוך ממנה ולא עליו תהיה : ליום עברות יובלו. מוסב על יחשך רע לומר שהרע נחשך לעת אשר יבואו עברות וכעסים וכפל הדבר במ''ש וכאומר הלא בעבור זה יאמץ לבבו ולא יחת ולא יפחד והמה מנגדים לדבריכם ולא תאמרום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  איד. מקרה רע : יחשך. ימנע : עברות. מל' עברה וזעם : יובלו. יובאו כמו יובל שי (ישעיה יח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יחשך רע. ימנע האיש הרע שלא יגיע אליו האיד : עברות. מענין עברה : (רלב"ג)


{לא}  מִי יַגִּיד עַל פָּנָיו דַּרְכּוֹ וְהוּא עָשָׂה מִי יְשַׁלֶּם לוֹ:

 רש"י  מי יגיד על פניו דרכו. מי הוא המלך הגדול אשר יגיד על פניו דרכו ולא יראו ממנו כמה הוא נשגב זה הקב''ה שעשה : ומי ישלם לו. וגמול רשעו מי ישלם לו : (רש"י)

 מצודת דוד  מי יגיד. ובעבור רוב הצלחתו מי א''כ יוכל להגיד דרכו לפניו ולהוכיחו ולהפחידו מן העונש כי הלא למאד ילעג למו : והוא עשה. ועם כי הוא עשה את הרע אשר חשב לעשות אין מי ישלם לו גמול : (מצודת דוד)


{לב}  וְהוּא לִקְבָרוֹת יוּבָל וְעַל גָּדִישׁ יִשְׁקוֹד:

 רש"י  והוא לקברות יובל. סופו יובל לקבר : ועל גדיש ישקוד. כשהוא נקבר בשדות אצל הגדישים : (ועל גדיש ישקוד. ידונו אותו על שלא קיים המצות השייכים בשדה לקט שכחה ופאה ושאר מצות הנוהגים בעומר ובגדיש ולכן שקדו וימהרו עליו הפורענות הג''ה מר''ע) : (רש"י)

 מצודת דוד  והוא לקברות יובל. כשיבוא יומו יזכה לקבורה כדרך כל הארץ : ועל גדיש ישקוד. ימהר לשכוב על תל הקבר העשוי כגדיש כי לא יתמהמהו בקבורתו למען לא יתבזה אחר המיתה (וקראו גדיש ע''ש סופו כי אחר הקבורה נעשה תל וכן (ישעיה מז) וטחני קמח) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גדיש. הוא כרי מאלומות התבואה : ישקוד. ימהר כמו כי שוקד אני (ירמיה א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ועל גדיש ישקוד. רצה לומר שהוא יהיה שוקד לעמוד על הקבר ונקרא הקבר גדיש להתקבץ עליו עפר ואבנים ויגבה על הארץ כצורת גדיש ואיפשר שיהיה גדיש כמשמעה וירצה בזה שהוא יעמוד בחוץ בקבר אשר אצל הגדיש שהוא בשדה : (רלב"ג)


{לג}  מָתְקוּ לוֹ רִגְבֵי נָחַל וְאַחֲרָיו כָּל אָדָם יִמְשׁוֹךְ וּלְפָנָיו אֵין מִסְפָּר:

 רש"י  רגבי. בלשט''ז בלע''ז : ולפניו אין מספר. לנמשכים לאותו דרך כל אלה מזימות תחמסו עלי : (רש"י)

 מצודת דוד  מתקו לו. צרורות עפר הנחל אשר יקבר בה הלא ימתק לו קבר במקום המעולה והנבחר ואף כבוד יעשו לו במותו כי אחר ארונו ימשך כל האדם ללותו וגם לפניו ילכו בלי מספר להכין כל צרכי קבורתו וכדרך אשר עושים לגדולים וחשובים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רגבי. צרורות עפר כמו ורגבים ידבקו (לקמן לח) : נחל. עמק וגיא : (מצודת ציון)

 רלב"ג  רגבי נחל. בקעי המישור אשר הוא קבור שם : (רלב"ג)


{לד}  וְאֵיךְ תְּנַחֲמוּנִי הָבֶל וּתְשׁוּבֹתֵיכֶם נִשְׁאַר מָעַל:

 רש"י  ואיך תנחמוני הבל. מאחר שתשובותיכם נשאר מעל נשכחה ואבדה מכם תשובות החכמה ותשובותיכם לא נשארה בידכם אלא תשובת מעל, מעל שם דבר הוא לכך ננקד כולו קמץ וטעמו מלעיל כ''ש : (רש"י)

 מצודת דוד  ואיך. כאומר ובהיות כן נראה א''כ שאין משגיח ואין גמול ואיך תנחמו אותי באמרי הבל לומר כשאשוב ישגה אחריתי ומה יועיל תשובה אם אין משגיח : ותשובותיכם. מה שהשבתם לי מגמול הרשעים הנה הכזבתי אותם כי מעטים המה אשר יוגמלו רע ומרובים מהם יקבלו הטוב ונשאר א''כ תשובתכם מעל ושקר (העולה מהמענה ההיא לסתור דברי צופר אשר יוכיח ההשגחה מהפלגת פורעניות הרשעים כי ישיב אמרים לומר הלא מעטים המה אשר יגיע להם הפורעניות ורובם יבלו בטוב ימיהם ולא יחושו במה שיהיה לבניהם אחריהם ובעבור כי יראו אשר ביום רעה המה בטובה לא יפחדו משום פחד והוא שמח בהצלחתו אשר לו בחייו ובהכבוד אשר יעשו לו במותו כדרך הגדולים) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מעל. שקר כי ומעלה מעל (ויקרא ה) ת''א וישקר שקר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ותשובותיכם נשאר מעל. רוצה לומר תשובותיכם נשארו כוזבות ובטלות : ביאור דברי המענה ענה איוב ואמר לרעיו שמעו שמוע מלתי והחרישו ותהי זאת תנחומותיכם שתנחמוני בה ר''ל אם תחרישו על דברי כי יותר טובה לי היא שתיקחכם מתשובתכם אחר שאתם מכעיסים אותי בה כעס נפלא, סבלו דברי ואנכי אדבר ואחר דברי מה שחשקוט בו המיית לבבי תלעיג על דברי אם תרצה, והנה אמר זה כנגד צופר האם שיחי לאדם שאוכל להשיבו מרצונו בהשתדלותי ומדוע לא תקצר רוחי אחר שדברי עם השם יתברך אשר לא אוכל להשיב אפו ממני, אתם רעי הביטו אלי ותמהו ושימו יד על פה מרוב התימה והוא שיהיה איש תם וישר כמוני מוכה בכמו אלו המכות הנפלאות על לא פשע ולא חטאת, אם באתי לזכור רוע הסדור הנופל באלו העניינים באיש האדם הנה נבהלתי ואחז בשרי פלצות ובעתה, איך אפשר שיהיה לרשעים מה שנמצא להם מטוב ההצלחה מדוע רשעים יחיו ויזקינו גם גברו בעושר ובכח, ויהיה זרעם נכון עמם לפניהם ר''ל שישבו בשלום בהסכמה אחת והוא לפניהם וצאצאיהם הם לעיניהם עד שישמחו בהם תמיד, בתיהם ישלם שלא יגיע בהם פחד ואין מכת השם עליהם כלל ר''ל שלא יגיעם שום רע, שורו עבר פרתו ולא יגעיל ויוציא הזרע לחוץ פרתו תלד לזמן ראוי ולא תשכל אך יחיה העגל וזה משל על רבוי הצלחתם בקנייניהם בכל ענייניהם, ישלחו בניהם הקטנים וילכו כצאן שילכו תכף וילדיהן ירקדון מרוב השמחה, ישאו רנה מרוב שמחתם כאילו לפניהם תוף וכנור וישמחו כאלו יהיה לפניהם קול עוגב, יבלו בטוב ימיהם ר''ל שלא יראו רע כל ימיהם ויבא להם המות ברגע זולת צער וזה כלו מטוב ההצלחה, ואם תאמר מי היו אלו המצליחים בזה האופן תדע באמת כי הם היו הרעים שבאנשים עד שאמרו לאל סורו ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו ולזה הלכו תמיד בדרכי הרשע, ובזו השם י''ת ואמרו מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נתפלל אליו ונבקש ממנו צרכינו הנה באמת עם כל זה לא אשבח הרשעים אבל רחקה ממני עצתם ואע''פ שנמצאו מצליחים זה האופן מההצלחה וזה כי זאת ההצלחה איננה דביקה להם כמו הענין בהצלחת הנפש אבל היא חוץ מהם ולזה אמר שטובם אינו בידם ולזה לא ירד אחריהם כבודם במותם, כמה מהזמן ימצא שידעך נר הרשעים ויבא עליהם אידם ויחלק להם השם חבלים ומכאובות באפו ובקצפו עליהם, ויהיו כתבן לפני רוח וכמוץ גנבתו סופה להדחות מרעה אל רעה כמו שאתם מספרים מענייני הרשעים הלא זה ימצא מעט וזה שהגדתי מטוב הצלחת הרשעים ימצא הרבה ולזה יהיה החוש חולק על הרוב עם מאמריכם, ואין לך התנצלות במה שאמר' שאם לא יבא העונש לרשע יבא לבניו ויצפון להם השם חטא גזילתו וזה שכבר היה ראוי שישלם העונש אליו בעצמו, וידע כי תחת מרותו בשם השיגהו זה העונש יראו עיני החוטא אידו ורעתו וישתה מחמת השם וירעל כי אי זה עונש יהיה לו לרשע במה שיגיע לבניו אחרי מותו, והנה מספר חדשיו אשר היה לו לחיות הוגבלו וכלו ובהם לבד יגיע לו הצער וההכאה אמנם אחר המות לא ירגיש בעניינים המצערים והמהנים, הלאל ילמד האדם דעת להסתכל בהם איך ראוי שתהיה הנהגת השם יתברך בזה העולם השפל עד שיהיה הכל בצדק ובמשפט ואיך איפשר זה ר''ל שילמד האדם לאל דעת והנה הוא בחכמתו ישפוט הנמצאים העליונים כמו המלאכים והגרמים השמימיים וינהיגם בזאת ההנהגה הנפלאה אשר לא יושג אופן החכמה בה ראה מה הגיעך מהטעות בחפשך בדרכיו בזה האופן עד שאמרת שההצלחה אשר תכליתה לרע היא רע הנה יתחייב מזה שלא יעשה השם רק רע לצדיקים ולרשעים, וזה שאמר ימות בעצם שלמותו והיה שלאנן ושלו כל ימיו עד ששדיו מלאו חלב מרוב השומן וכל אחד מעצמיו ישוקה במוח ר''ל שהוא מלא מוח, וזה אשר ימות בנפש מרה ולא אכל בטובה כלל הנה תכליתם יחד אל מות ורמה תכסה עליהם ולפי שהמות שהיא תכליתם הוא רע הנה יקרה מזה שיהיה כל מה שקרה להם בחייהם רע היו אלו האנשים צדיקים או רשעים הנה בהרחיקך העול מהשם תיחסהו לו וזה בתכלית הביטול והגנות, הנה ידעתי מחשבותיכם והמזימוח הרעות אשר אתם חומסים בעבורי בודאים מלבבכם ר''ל שאתם תשתדלו לחשוב במחשבות חמס לטעון עלי ולעשוק האמת ממני או יהיה הרצון באומרו ומזימות עלי תחמוסו שאתם בהיותכם חוקרים בזה הדרוש אשר אנחנו מתוכחים בו לא תקחו כל המחשבות המקבילות אשר תפולנה בזה הדרוש אבל תחמסו ותגזלו קצתם בעבורי ולא תפנו אל המחשבה אשר תפול לאמת דעתי ואמנם אמר זה לפי שמדרך החוקר בדבר חקירה שלימה שיקח כל חלקי הסותר אשר תפול עליהם המחשבה ואחר יבורר הצודק מהבלתי צודק ואם לא לקחם כלם לא תשלם לו החקירה ולזה אמר איוב שרעיו היו לוקחים המחשבות החולקות עליו והיו חומסים המחשבות המסכימות לדעתו והנה זה הפירוש הוא יוחר נכון לפי מה שאחשוב והנה זכר בכאן המחשבה אשר לקוחה לאמת דעתם וזכר אחר זה המחשבה אשר חמסו ואמר הנה ידעתי המחשבה אשר בניתם דעתכם בה במה שאמרתם שהרשע אינו נמלט מהפחד, כי תאמרו איה בית נדיב ואיה אהל משכנות רשעים רוצה לומר שהנדיב להעדר ממנו הפחד לא ישתדל בבניינים החזקים אבל יספיק לו האהל להיות לו למחסה ולמסתור מזרם וממטר ואולם הרשעים יצטרכו הבניינים החזקים מרוב הפחד והנה הפחד הוא עונש הרשעים כמו שקדם מדבריכם אלא שכבר בארתי לכם מהחוש שאין זה צודק והנה חמסתם מחשבה אחרת צודקת היא הורסת דעתכם והיא מה שאמרתי שכבר ישליו אהלים לשודדים, ועוד הלא שאלתם כל עוברי דרך שיודעים קורות הזמן והאותות והרשמים שיגידו מזה לפי המוחש ולא תכחישו, וזה שהם יספרו כי כבר יקרה פעמים רבות של יום איד ר''ל שביום בא איד בעיר או במדינה יחשך האיש הרע משיגיע אליו האיד וינצל מרוב הצלחתו מבין שאר האנשים ובעת שיובלו העברות בארץ אשר הוא בה יחשך מהם וינצל וזה ממה שיוסיף לו בטחון ויסיר ממנו הפחד, ואחר שהרע לא יגיע אליו בימיו מי יגיד על פניו של אותו רשע דרכו להוכיחו ולומר שעל זה בא אליו זה העונש והוא שעשה הרע מי ישלם לו כמעשהו אחר מותו האם מחוק השופט הישר שיביא העונש על חטאת האב לבניו אשר לא עשו זה החטא כמו שאמרת, והוא לקברות יובל אחרי מותו ועל הקבר ישקוד תמיד עד הפסדו, הנה ערבו ומתקו לו בקעי המישור אשר הוא קבור בהם ר''ל שלא ירגיש בשום רע אחרי מותו ואחריו ימשוך המות כל אדם כי הוא סופם ולפניו משך אנשים אין מספר ובהיות הענין כן הנה ימצא זה הרשע נקי מכל העונש או אם תקרא המות עונש הנה אין נקי הצדיק מזה העונש וכבר החבאר שאין ראוי שיקרה עונש לו מה שיקרה לבניו אחריו כי לא יגיע לו מזה צער וזה דבר כבר התבאר בספר המדות רצוני שאין ראוי שיקרה בלתי מצליח מי שיבואו הרעות לאוהביו וקרוביו אחריו, ואיך תנחמוני הבל במה שאמרתם שאם אשחר אל אל ואשוב אליו יסורו מעלי המכות האלה והנה כל תשובותיכם נשארו כוזבות ובטלות, והכלל העולה מהדברים הוא שמה שאמר צופר שאין ראוי שיבטלו הגזירה הכוללת שהתאמתה מן החוש להם מפני מה שקרה לאיוב הוא בטל שכבר הביא איוב ראיה מהחוש מזולתו סותרת דבריהם והיא רוב ההצלחה הנמצאת להרבה מהרשעים עד שלא יראו ברע בחייהם ולא יפחדו פחד אבל כבר ינצלו מהרבה מהרעות הנופלות לאנשים אשר הם אצלם וביאר שזה יותר נמצא ממה שהיו הם מעידים מרעות הרשעים כי מה שהיו מעידים מזה אינו נמצא רק על המעט ובאר שמה שהיה טוען צופר בזה שהשם יתברך אם לא יענש הרשעים בעצמם כבר יגיעם העונש אחר מותם והוא שכבר יענשו בניהם ולזה ראוי שלא תקרא כמו זה הצלחה אחר שתכליתה לרע הוא בתכלית הגנות לפי שמזה הצד יתחייב שלא יגיע לאחד מהאנשים רק רע אחר שתכלית כולם הוא אל המות ותכלית כל הקניינים אל ההפסד ויהיה אם כן השם יתברך עושה עול אחר שיענוש כל האנשים הצדיקים ורשעים עם שהוא מבואר בנפשו שאין עונש לדשע במה שיגיע לבניו אחריו כי הוא לא ירגיש בזה ויהיה עול גם כן בחק השם יתברך שיענוש הבנים על עון אבוחיהם ואבותיהם נקיים ואולם מה שנאמר בתורה פוקד עון אבות על בנים הוא באופן אחר אין הנה מקום הביאור בו : (רלב"ג)

איוב פרק-כב

{א}  וַיַּעַן אֱלִיפַז הַתֵּמָנִי וַיֹּאמַר:

 רש"י  (מענה אליפז) : (רש"י)

 רלב"ג  ביאור מלות המענה ויען אליפז התימני ויאמר : (רלב"ג)


{ב}  הַלְאֵל יִסְכָּן גָּבֶר כִּי יִסְכֹּן עָלֵימוֹ מַשְׂכִּיל:

 רש"י  הלאל יסכן גבר. הלצורך ולהנאת היוצר יועיל גבר ויהנה כאשר ילמד דעת אל הבריות וחכמה, יסכן הראשון לשון הנייה כמו ותהי לו סוכנת (מלכים א א) והשני לשון למוד כמו ההסכן הסכנתי (במדבר כב) וגם הראשון יתכן להיות נפתר לשון למוד הלטובת היוצר ולצרכו ילמד גבר כאשר ילמד השכל : (רש"י)

 מצודת דוד  הלאל. וכי לאל יועיל ויהנה הגבר בצדקו אלא המשכיל יועיל ויהנה אל עצמו ובהיות כן מה לו להשיב לך בכדי שתעמוד בצדקתך הלא מה לו בזה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יסכן. ענין תועלת והנאה כמו הוכח בדבר לא יסכון (לעיל טו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יסכון. יועיל : (רלב"ג)


{ג}  הַחֵפֶץ לְשַׁדַּי כִּי תִצְדָּק וְאִם בֶּצַע כִּי תַתֵּם דְּרָכֶיךָ:

 רש"י  החפץ לשדי. כמו כי מה חפצו בביתו אחריו (לעיל כא) ההנאה וחשש לו אם תצדיק מעשיך בהתווכח לפניו שיבא עמך להתווכח בדבריך : ואם בצע. ממון לו אם תתם דרכיך : (רש"י)

 מצודת דוד  החפץ. וכי מה צורך בא לשדי אם תהיה צדיק וכי בצע כסף בא לו אם תלך בדרך תם וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  החפץ. ענין צורך כמו אם כלי אין חפץ בו (ירמיה כב) : בצע. ענין הנאת ממון כמו מה בצע כי נהרוג את אחינו (בראשית לו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בצע. תועלת : תתם. מענין תם וישר : (רלב"ג)


{ד}  הֲמִיִּרְאָתְךָ יֹכִיחֶךָ יָבוֹא עִמְּךָ בַּמִּשְׁפָּט:

 רש"י  המיראתך יוכיחך. או אם מיראה שיירא מפניך יבא ויתווכח עמך : (רש"י)

 מצודת דוד  המיראתך. וכי בעבור יראתו אותך לבל תרשיע יתווכח עמך ויבוא עמך במשפט הלא מה לו אם תרשיע : (מצודת דוד)


{ה}  הֲלֹא רָעָתְךָ רַבָּה וְאֵין קֵץ לַעֲוֹנֹתֶיךָ:

 רש"י  הלא. יודע הוא כי רעתך רבה : (רש"י)

 מצודת דוד  הלא וגו'. כאומר אבל אני אשיבך מלין בעבורו שהדין עמו בדבר היסורים הבאים עליך כי הלא רעתך רבה ר''ל לגדול כמותך יחשב כל דבר לרב כי הרבה ילמדו ממך וזה ואין קץ לעוונותיך כי הכל בא ממך ותלוי בך : (מצודת דוד)


{ו}  כִּי תַחְבֹּל אַחֶיךָ חִנָּם וּבִגְדֵי עֲרוּמִּים תַּפְשִׁיט:

 מצודת דוד  כי תחבול. אם דבר מי למולך תענש אותו בכסף ותקח ממנו משכון ועם הוא בחנם כי לא לוה ממך מאומה : ובגדי ערומים תפשיט. אף מן האנשים שאין להם כ''א מלבוש אחד ובהעדרם ילכו ערום הנה פשטת בגדיהם ונשארו ערומים וקראם ערומים ע''ש סופם וכן אפיתי על גחליו לחם (ישעיה מד) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תחבול. תמשכן כמו לא יחבול רחים (דברים כד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תחבול. תקח משכון : (רלב"ג)


{ז}  לֹא מַיִם עָיֵף תַּשְׁקֶה וּמֵרָעֵב תִּמְנַע לָחֶם:

 מצודת דוד  לא מים. לא השקית מים לעיף ומנעת לחם מן הרעב כי כאשר חבשת את מי בבית האסורים היה נמנע ממנו לחם ומים : (מצודת דוד)


{ח}  וְאִישׁ זְרוֹעַ לוֹ הָאָרֶץ וּנְשׂוּא פָנִים יֵשֶׁב בָּהּ:

 רש"י  ואיש זרוע לו הארץ. בתמיה וכי מחמת שהיית גדול תירש את הארץ כלום הוא ראוי להתקיים : ישב בה. יאריך בה כמו ותשבו בקדש (דברי' יא) : (רש"י)

 מצודת דוד  ואיש זרוע. כאומר הנה בעניי העם התאכזרת ועשית משפט חרוץ אבל מי שהיה אלם ובעל זרוע היה לו כל הארץ ועשה בה כל חפצו ולא מחית בידו עם כי היה לאל ידך : ונשוא פנים. מי שהיה נשוא פנים בעבור רוב העושר וכדומה הוא ישב בכולה כאלו היתה שלו ולא מחית בו : (מצודת דוד)


{ט}  אַלְמָנוֹת שִׁלַּחְתָּ רֵיקָם וּזְרֹעוֹת יְתֹמִים יְדֻכָּא:

 מצודת דוד  אלמנות. אבל כאשר שמעת דבר עולה מאלמנות לא חסת עליהן כי גרשת אותן מן הארץ ריקם כי עוד לקחת כל אשר להן ובזה נדכא א''כ חוזק היתומים בניהן כי כאשר גרשת אמותיהן לקחת כל אשר להן אל מי יפנו היתומים לעזרה ולא חסת גם עליהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שלחת. ענין טירוד וגירושין : ידוכא. יכותת : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וזרועות יתומים ידוכא. כל אחד מזרועות היחומים : (רלב"ג)


{י}  עַל כֵּן סְבִיבוֹתֶיךָ פַחִים וִיבַהֶלְךָ פַּחַד פִּתְאֹם:

 מצודת דוד  על כן. ובגמול כל אלה פורש סביבותיך פחים להלכד בהם ותבהיל אותך פחד פתאום לנפול בפח מחרדת הפחד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פחים. רשחות : (מצודת ציון)


{יא}  אוֹ חֹשֶׁךְ לֹא תִרְאֶה וְשִׁפְעַת מַיִם תְּכַסֶּךָּ:

 רש"י  או חשך לא תראה. כלומר לא תתן עיניך ובטחונך בכח לאמר : (רש"י)

 מצודת דוד  או חשך וגו'. או בא עליך חשך אשר לא תראה את הפח להשמר ממנה או מרבית המים כסו אותך ור''ל הנה בגמול הוכן לך מכאובים בעבור הפחד השלוח עליך נתבלבל דעתך לבל תוכל להזהר או המקום סכל דעתך והחשיך שכלך לבל תדע להזהר או שרבים מכאובים כמים היכן לך עד שיהיה מן הנמנע להשמר מהן : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ושפעת. הרבה כמו שפעת גמלים (ישעיה ס) : (מצודת ציון)


{יב}  הֲלֹא אֱלוֹהַּ גֹּבַהּ שָׁמָיִם וּרְאֵה רֹאשׁ כּוֹכָבִים כִּי רָמּוּ:

 רש"י  הלא אלוה גובה שמים. ולא ישפיל לראות : וראה ראש כוכבים כי רמו. כמו וראה עניי שבסוף מענה החמישי (לעיל י) כלומר ונותן אתה עין בראש כוכבים כי רמו ובשביל כך אמרת : (רש"י)

 מצודת דוד  הלא אלוה. כאומר ואם אמנם כל אלה עשית ותכחש לומר צדקתי אין זאת כ''א תחשוב הלא אלוה ברום השמים ורואה אתה ראש הכוכבים ותחילתם אשר רמו למעלה ותאמר הלא ה' למעלה מכולם ויש א''כ מרחק רב ממנו לארץ : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ראש ככבים. העליון שבגלגלים שימצאו בו ככבים והוא הגלגל המזלות או יקרא ראש כוכבים המקום שיהיו בו הככבים הנכונים תמיד בתנועת' האמצעית כי המקום ההוא הוא בתכלית הרוממות וגובה כמו שביארנו בספר מלחמות ה' והנה גובה המקום הזה יעמידנו על אמתת מרחק הככבים מן הארץ בתכלית מה שאפשר מקוטן השיעור כמו שבארנו שם : (רלב"ג)


{יג}  וְאָמַרְתָּ מַה יָּדַע אֵל הַבְעַד עֲרָפֶל יִשְׁפּוֹט:

 רש"י  מה ידע אל. במעשה החשך : הבעד ערפל ישפוט. הכנגד החשך הזה יראה וישפוט, הנה : (רש"י)

 מצודת דוד  ואמרת. ובעבור זה תאמר מה ידע אל ממעשה בני אדם הלא רב המרחק וכי דרך הערפל אשר סביבו ישפוט מעשה האדם וכאומר וכי הערפל המפסיק יהיה עוד סבה לשידע : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ערפל. עב הענן : (מצודת ציון)


{יד}  עָבִים סֵתֶר לוֹ וְלֹא יִרְאֶה וְחוּג שָׁמַיִם יִתְהַלָּךְ:

 רש"י  עבים סתר. לפניו ולא יוכל לראות : וחוג שמים יתהלך. ולא ידע את אשר בארץ : חוג. עוגל מחוגת שמים כמו ובמחוגה יתארהו (ישעיה מד) קומפ''ש בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  עבים סתר לו. הלא העבים לו למסתור ולא יראה דרך בה כי הלא יתהלך על עגול השמים וא''כ העבים יפסיקו בינו לארץ : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וחוג. ענין עגול כמו חוק חג על פני מים (לקמן כו) : (מצודת ציון)


{טו}  הַאֹרַח עוֹלָם תִּשְׁמֹר אֲשֶׁר דָּרְכוּ מְתֵי אָוֶן:

 רש"י  האורח עולם. הדרך הראשונים אשר מאז : תשמור. שמרת בלבך לזכור מה נהייתה בהם : (רש"י)

 מצודת דוד  האורח. האם תשמור בלבך הדרך אשר טעו בו כל בני עולם וחזר ופירש אשר דרכו בו אנשי און הם אנשי דור המבול : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  דרכו. הלכו : (מצודת ציון)


{טז}  אֲשֶׁר קֻמְּטוּ וְלֹא עֵת נָהָר יוּצַק יְסוֹדָם:

 רש"י  קומטו ולא עת. נגזרו בלא עתם : נהר וגו'. ונהר של מבול או גפרית ואש של סדום הוצק ביסודם : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר קומטו. אשר בעבור זה הזקינו ומלאו קמטים בלא עתם ר''ל נכרתו מן העולם קודם זמנם כי נהר מי המבול נשפך ביסודם ר''ל בארץ אשר עמדו עליה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קומטו. נתכווצו כמו ותקמטני לעד היה (לעיל טז) ור''ל הזקינו כי דרך הזקינים להתקמט בפניהם : (מצודת ציון)

 רלב"ג  קמטו. נכרתו מן העולם : ונהר יוצק יסודם. ר''ל ביסודם ובמעמדם עד שטבעו תוך נהר דב והוא מי המבול : (רלב"ג)


{יז}  הָאֹמְרִים לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ וּמַה יִּפְעַל שַׁדַּי לָמוֹ:

 מצודת דוד  האומרים. אשר אמרו על האל הנה הוא סור ממנו ומהו הדבר אשר יפעל שדי להם הלא סר השגחתו ומסר הכל ביד מערכת השמים : (מצודת דוד)


{יח}  וְהוּא מִלֵּא בָתֵּיהֶם טוֹב וַעֲצַת רְשָׁעִים רָחֲקָה מֶנִּי:

 מצודת דוד  והוא מלא. ואף כי המקום ב''ה מלא בתיהם מטוב ומה היה להם לכחש בהשגחתו ובאמת עצת הרשעים ההם רחקו ממני ר''ל לא אוכל להבין מה ראו לשטו' זה הלא לא היו חסרים כלום ולמה זה כחשו בהשגחתו : (מצודת דוד)


{יט}  יִרְאוּ צַדִּיקִים וְיִשְׂמָחוּ וְנָקִי יִלְעַג לָמוֹ:

 מצודת דוד  יראו צדיקים. נח ובניו הצדיקים ראו במפלתם ושמחו על אשר מלאו אחרי ה' ולא נמשכו אחרי דעתם : ונקי. כ''א מהם לעג עליהם בעבור סכול דעתם : (מצודת דוד)


{כ}  אִם לֹא נִכְחַד קִימָנוּ וְיִתְרָם אָכְלָה אֵשׁ:

 רש"י  אם לא נכחד קימנו. התשמור וראית אם לא נכחד יקומם : קימנו. כמו קומתו של אותו הדור כמו (הושע יב) בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו כמו עמו : ויתרם. גאותם : אכלה אש. ברותחין נדונו ר' תנחומא דרש שהיו בעלי קומה ולא מתו בתהומות ובאו עליהם רותחין מלמעלה וזה יתרם קימה יתרה שלהם, כ''ש : (רש"י)

 מצודת דוד  אם לא. באמת האיש אשר קיים והעמיד אותנו והוא נח שממנו הושתת העולם הלא הוא היה נמנע ונחדל מלהיות אבוד עם בני דורו והנותרים מאנשי הדעת הזרה ההיא הלא שרפה האש והמה אנשי סדום וחברותיה וכאומר ואיך תחזיק בדעת הזרה ההיא הלא מגמול אנשי הדעת ההיא נראה ההשגחה כי כולם נאבדו ונח לבד ניצול וכל הנותרים מאנשי הדעת ההיא כלו מן העולם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אם לא. באמת והוא כענין שבועה וכאומר אם לא היה כן יבוא עלי כזאת וכזאת וגזם ולא אמר וכן אם לא שויתי ודוממתי נפשי (תהלים קלא) : נכחד. נמנע : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אם לא נכחד קימנו. באמת כאשר מת האיש אשר הקימנו והעמידנו והוא נח אכלה שארית בעלי הדעת ההיא והיא אנשי סדום : (רלב"ג)


{כא}  הַסְכֶּן נָא עִמּוֹ וּשְׁלם בָּהֶם תְּבוֹאַתְךָ טוֹבָה:

 רש"י  הסכן. למוד להיות עמו שלם : ושלם. ותהיה שלם ולא תחסר בהם בדברים האלה : תבואתך טובה. תבואך טובה : (רש"י)

 מצודת דוד  הסכן נא. לזאת מעתה הרגל עצמך עם ה' להאמין בהשגחתו ותהא עמו בשלום ולא תתרעם עוד למולו : בהם. בעבור הדברים האלה תבא אליך טובה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הסכן. ענין ההרגל וכן וכל דרכי הסכנת (שם קלט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הסכן. הרגל כמו ההסכן הסכנתי : ושלם. ותעמוד בשלום : (רלב"ג)


{כב}  קַח נָא מִפִּיו תּוֹרָה וְשִׂים אֲמָרָיו בִּלְבָבֶךָ:

 מצודת דוד  קח נא. מעתה קח בלבך התורה הנתונה מפיו כדרך המאמין בהשגחה : (מצודת דוד)


{כג}  אִם תָּשׁוּב עַד שַׁדַּי תִּבָּנֶה תַּרְחִיק עַוְלָה מֵאָהֳלֶךָ:

 מצודת דוד  אם תשוב. כאשר תשוב לה' תחזור ותבנה ממה שהיית נהרס : תרחק. אך תרחיק מאהליך עולה שלא תהיה כטובל ושרץ בידו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  תבנה. ר''ל תשוב להבנות אחר ההרסך באלו הפגעים הרעים אשר קרו בך או יהיה תבנה מגזר' בנים ר''ל שיהיו לו בנים ומזה הענין גם כן ואבנה גם אנכי ממנה : (רלב"ג)


{כד}  וְשִׁית עַל עָפָר בָּצֶר וּבְצוּר נְחָלִים אוֹפִיר:

 רש"י  ושית על עפר בצר. על אשר תשוב אליו תשית על הארץ חוסן ומבצרים : ובצור נחלים. הסלעים גבוהים שבנחלים עמוקים יהיה לך אוסף צבירת אופיר היא סגולת מלכים שהיו מסגלים ואוצרים זהב הבא מאופיר : (רש"י)

 מצודת דוד  ושית. ר''ל המקום יהיה לך לחוזק כאלו שמת לך מבצר בנוי על עפר הארץ החזקה יותר מהעשוי ממעל בגובה : ובצור וגו'. ר''ל יתקיים עושרך כאלו שמת זהב אופיר בצור חזק אשר בעמקים אשר יתקיים מפאת מקומו ומפאת עצמו כי זהב אופיר הוא החזק שבזהבים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בצר. מבצר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בצר. זהב : ובצור נחלים אופיר. ר''ל שבהוצאות הצור נחלים בשפע וברבוי כן ישפע השם יתברך לך זהב אופיר : (רלב"ג)


{כה}  וְהָיָה שַׁדַּי בְּצָרֶיךָ וְכֶסֶף תּוֹעָפוֹת לָךְ:

 רש"י  והיה שדי בצריך. אם שדי זה קדש תמהתי על פתרונו שמשמעו קללה שימנה עם אויביו כמו ואת היית בעוכרי (שופטים יא) עם עוכרי וע''י צורך נדוננו מן המקראות חסרים (כמו והיה שדי שופט בצריך, ואם נוכל לאמרו חול לשון דיין וחוסן זה פתרונו) והיה חוסן מבצריך כמו ושית על עפר בצר כלומר הון עתק תהיה נבצר ולפי הענין כן פתרונו שהרי סופו מוכיחו וכסף תועפות לך ל' חוסן כמו ותועפות ראם לו (במדבר כג) : (רש"י)

 מצודת דוד  והיה שדי בצריך. המקום יהיה מבצריך וכסף תהיה עפות ופורחות לך ר''ל יתרבו בכל עת : (מצודת דוד)

 רלב"ג  והיה שדי בצריך. הרצון שיהיה רב זהבך על דרך כקול שדי שמורה על החוזק ועל ההפלגה : תועפות. לשון חוזק כדרך תועפות ראם לו או יהיה מעניין הכפל כדמתרגמינן וכפלת ותעוף : (רלב"ג)


{כו}  כִּי אָז עַל שַׁדַּי תִּתְעַנָּג וְתִשָּׂא אֶל אֱלוֹהַּ פָּנֶיךָ:

 רש"י  ותשא אל אלוה פניך. לא תבא להרים פניך אלא לשאול, צרכיך הימנו : (רש"י)

 מצודת דוד  כי אז. כשתשוב לה' אז תתענג בטובה על משענת ה' ר''ל הוא יענג נפשך : ותשא. תוכל לישא פניך אל ה' לשאול צרכיך כי תהיה בטוח שימלא שאלתך : (מצודת דוד)


{כז}  תַּעְתִּיר אֵלָיו וְיִשְׁמָעֶךָּ וּנְדָרֶיךָ תְשַׁלֵּם:

 רש"י  ונדריך תשלם. מובטח אתה שירצו קרבנות תשלומי נדריך : (רש"י)

 מצודת דוד  תעתיר. אתה תעתיר אליו והוא ישמע לך : ונדריך תשלם. דרך השואלים צרכיהם מאת המקום לנדור נדרים על תנאי כמ''ש אם יהיה אלהים עמדי וגו' (בראשית כח) ולזה אמר הנה תשלם נדריך כי ימולא משאלותיך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תעתיר. תתפלל כמו יעתר אל אלוה (לקמן לג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ונדריך תשלם. ר''ל שלא יבצר ממך דבר מהדברים אשר תשתדל בעשייתם : (רלב"ג)


{כח}  וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ וְעַל דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר:

 רש"י  ויקם לך. כמו ויקום לך : (רש"י)

 מצודת דוד  ותגזר אומר. ר''ל כשתחליט בדעתך לעשות דבר מה אז המקום יקיים לך הדבר ההוא : נגה אור. תזריח אור ההצלחה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נגה. תזרח כמו מנוגה נגדו (תהלים יח) : (מצודת ציון)


{כט}  כִּי הִשְׁפִּילוּ וַתֹּאמֶר גֵּוָה וְשַׁח עֵינַיִם יוֹשִׁעַ:

 רש"י  כי השפילו ותאמר גוה. ואם רואך דורך שפל תאמר בהבטחה להגביהו ויגבה : ושח עינים. בצרה הבאה (אליו) בעונו : יושיע. אותו אלוה בידך ובתפילתך : (רש"י)

 מצודת דוד  כי השפילו. אם תראה אנשים אשר הושפלו עד עפר תוכל לומר בהבטחה שיבא להם גדולה ורוממות כי המקום ישלים מאמריך : ושח. מי שעיניו כפופות בעבור הצרות יושיע המקום בתפלתך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גוה. כמו גאה בחלוף אל''ף בוי''ו וענינו גדולה ורוממות כמו היגאה גומא (לעיל ח) : ושח. ענין כפיפה והשפלה כמו וישח אדם (ישעיה ב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ותאמר גוה. ר''ל שתעמוד בגובה ותוקף ולא יגיעך רע : ושח עינים. שפל עינים : (רלב"ג)


{ל}  יְמַלֵּט אִי נָקִי וְנִמְלַט בְּבֹר כַּפֶּיךָ:

 רש"י  ימלט אי נקי. אין נקי כמו אי כבוד (ש''א ד) אין כבוד וכן (משלי לא) ולרוזנים אי שכר אין שכר אין נאה להם שכרות שלשתן חברם מנחם במחלוקת אחת ואע''פ שהן שתי תיבות מפרשין כן ונמלט את אי נקי בבור כפיך וכן שמעתי, ל' אחר שמעתי שהיו אומרים מפי ר' יעקב שהוא לשון אדם השרוי בצער ובאנקה והיו''ד יתירה בתיבה כמו היושבי בשמים (תלים קכג) אבל לא שמעתי מפי הרב : (רש"י)

 מצודת דוד  ימלט אי נקי. המקום ימלט מהצרה את מי אשר אין נקי מעון והמלטתו תהיה בעבור נקיית כפיך כי זכותך תגן עליו (העולה מהמענה ההיא אשר ישיב לאיוב לומר מה תתרעם על אשר לא ישיב לך כי הלא בין תצדק בין תרשיע מה לו בזה ולמה א''כ ישיב לך לבל תרשיע אף יצדיק עליו דין המקום באמרו הנה כזאת וכזאת עשית ולאיש כמוך יחשב לרב כי הכל ילמדו ממך אף יתרעם עליו לומר אם אמנם כזאת עשית ותכחש לומר צדקתי כי תאחז בדעת אנשי דור המבול אשר כחשו בהשגחה והלא מגמול ענשם והצלת נח ומהפיכת סדום וחברותיה אשר אחזו בדעת ההיא מהם יוכר ההשגחה ויחוה לו עצתו לשוב אל ה' להאמין בהשגחה ולשתוק מן התרעומות ואז ישגא אחריתו) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אי נקי. כמו אין נקי וכן אי כבוד (ש''א ד) : בבור. מל' ברור ונקי : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ימלט אי נקי. הנקי ימלט בזכותו אי גדול : ביאור דברי המענה. ענה אליפז התימני ואמר האם האדם מועיל לש''י כאשר יועיל על עצמו המשכיל המיישיר דרכיו אשר יענוש הש''י הרשע תכף עשותו רשע מצד הרע שיעשה לשם יתברך ויגמול טוב לצדיק תכף עשותו טוב מצד התועלת שהגיע לשם יתברך הנה אין הענין כן כי מה שיעשה השם יתברך מזה אינו כי אם על צד החסד והחנינה להטיב אל האנשים וליסרם עד שיגיעו אל הצלחת הנפש אשר בעבורה נבראו לא לצורך עצמו ולזה יקרה שיאריך לרשע זמן ארוך לבלתי קבלו הפעולות ברע אשר יעשהו וכדי שיתן הרשע אל לבו לעזוב דרכו בזה הזמן הארוך וישוב אל השם ולא יאריך לצדיק כדי שלא יחזיק בדרך הרע אשר החל להתנהג בו ולזה אין פלא אם תמצא ההצלחה לרשע זמן ארוך והיא הטענה אשר חשבת לסתור בה דברינו, החפץ לשם יתברך כי תצדק להועיל לו ואם יגיע לו תועלת כי תתם דרכיך עד שיגמול טוב לצדיקים תכף עשותם הצדק והיושר כדי שיועילוהו, המיראתו ממך שתזיקהו בעשותך הרעות יוכיחך ויבא עמך במשפט הנה אין הענין כן אבל מה שיעשהו השם יתברך הוא להועיל לבני האדם ובהיות הענין כן הנה יאריך השם יתברך לרשע להועיל לו ואם לא ישוב תוך הזמן אשר יאריכהו יגיעהו העונש הראוי ובזה נתרו כל הספיקות שהיית מספק בהם על דברינו זולת מה שטענת שאתה תם וישר ובאו עליך אלו הרעות הרבות ולא במשפט, ולזה אשיבך כי באמת אין דבריך צודקים וזה כי אני אורך כי באמת רעתך אשר הביא השם עליך היא רבה כמו שאתה אומר אבל אין עול כי אין קץ לעונותיך עד שרעתך היא כשיעור עונותיך או תהיה הכונה ברעתך ובעונותיך אחת בעינה, אתה היית לוקח משכון מאחיך חנם ובגדי האנשים מחוסרי בגדים תפשיט להיות לך למשכון עד שיוכרחו ללכת ערומים וימותו בקרה וזה עון פלילי, האיש העיף והצמא לא תשקהו אפילו מים להשיב רוחו אליו ומהאיש הרעב תמנע לחמך עד שימותו בצמא וברעב, ואולם אתה היית מכבד האנשים התקיפים והאדונים אשר הם נשואי פנים להאכילם ולהשקותם כאילו היו אדונים בביתך, ואולם החלושים כמו אלמנות ויתומים לא השגחת בהם לתת להם דבר ולא להצילם מעושקיהם ואלו העונות הם חזקים לאין קץ, על כן סביבותיך פחים מכל צדדיך ללכדך ולבהלך פחד הצרה הזאת פתאום, או יבהלך חשך המכאובים עד שלא תוכל לראות ושפעת מי הצרות הרבות תכסך ע''כ לא תתרעם אם יגיעוך כמו אלה הצרות הרבות כי עונותיך אשר זכרתי שלא היית נמלט מהם הטו אלה, באמת השם יתברך בגובה שמים כי שם נראית פעולתו יותר למעלת הנמצאים אשר שם וראה העליון שבגלגלים שבו כוכבים כי הם רמים מאד, ואולם אמר זה כי מצד הסתרתם קצתם קצת ידענו העליון מהם ומצד חלוף הבמות בתנועותיהם ידענו כמה יחוייב שיהיה מרחק זה הגרם השמימיי אשר הוא ראשון לכל הגלגלים אשר בהם כוכבים לכל הפחות וכשהקפנו בזה מזה הצד מצאנו גובה אלו הככבים עצום מאד או ירצה בראש כוכבים גובה גלגל תנועת הארך בכוכבי המבוכה אשר אצלו ימצא תמיד הכוכב מפני תנועת האורך תמיד כי רמו מאד אלו הגבוהים כמו שביארנו בחמישי מספר מלחמות ה', התחשוב כי בעבור זה המרחק העצום אשר בינינו ובין השמים אשר שם כבוד השם ית' יעלם ממנו מה שיעשה בכאן ואמדת מה ידע אל ממעשה האדם הבעד ערפל שיבדיל בינו וביניהם יוכל לשפוט אותם ולראות מעשיהם, הלא העבים מבדילים בינינו ובינו ולא ירבה מעשינו אבל יתהלך בחוג השמים ושם תהיה השגחתו, ולמה תאמר כמו אלו הדברים האם דרך אנשי העולם תשמור שדרכו בו אנשי העולם בימי המבול וקראו אורח עולם לפי שטעו אז כל אנשי העולם בזה זולת נח וביתו אשר נצל בצדקתו, אשר נכרתו בטרם יומם והיה ביסודה נהר יוצק עד שטבעו כולם, הלא הם חטאו בזה החטא בעינו שהם היו אומרים לאל שהוא סר מהם ובלתי משגיח בהם ושלא יפעל להם השם יתברך דבר והוא מלא בתיהם טוב והצליחם הצלחה רבה ועם כל זה לא הודו לו על הטוב אשר השפיע להם הנה עצת אלו הרשעים ודרכם אשר דרכו בה היא רחוקה מאד ממני או יהיה אומרו עצת רשעים רחקה מני שב אל מה שאמר איוב עצת רשעים רחקה מני והרצון בו איך תאמר שעצת רשעים רחקה ממך ואתה בוחר דרך אלו הרשעים ועצתם שהיו חושבים שהשם יתברך עזב את הארץ, הנה כשראו הצדיקים ענשם כן שמחו והם נח ובניו כי על כן לא סרו אלו האנשים מאחרי השם ונקי ילעג להם והוא נח, הנה באמת כאשר נכחד האיש אשר הקימנו והוא נח חכף אכלה אש שארית האנשים אשר היו על זה הדעת והם אנשי סדום ועמורה וזה כאלו ממה שיתאמת ממנו שאלו הרעות היו על צד העונש שאם היו מצד המערכת איך קרה שיהיה יחד ברבים כמו זה הרבוי ושיהיו כולם רשעים ואיך קרה שינצל נח ובניו והוא לבדו היה צדיק ביניהם, ובהיות הענין כן הנה איעצך שתרגיל עצמך על השם יתברך ר''ל שתלך בדרכיו ואז יהיה לך שלום הלא אם תלך בדרכיו תבואתך טובה, קח נא מפיו הנימוס שראוי שיתנהג בו האדם ההולך בדרכי השם ושים אמרי השם בלבבך ויהיו עיניך ולבך ללכת בהם כל הימים, אם תשוב עד שדי תבנה אחר שנתצך השם והרס אותך באלו הצרות אשר הביא עליך תרחיק עולה מאהליך אם לך דבר מאחר שלא כדין, וירבה השם עושרך בעבור זה עד שתשים על עפר זהב מרוב העושר וכהוצאת הצור נחלים בחיל ורבוי כן ישפיע לך השם זהב אופיר, והיה זהבך רב וכבד וכסף יהיה לך כפול על מה שהיה לך מקדם, הנה אם היית מתנהג בזה המנהג היית מתענג על השם יתברך בסבת דבקותך בו וכאשר תשא אל אלוה פניך ותעתיר אליו ישמיעך בכל מה שתשאל ממנו ותשלם נדריך ר''ל שלא יבצר ממך דבר מהדברים אשר תשתדל בהם, וזה גם כן אמרו ותגזור אומר ויקום לך השם ועל דרכיך נגה אור הפך מה שהיה איוב מתרעם ממנו באומרו ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים, אם היית נוהג כן תמצא שכאשר השפילו שאר האנשים ובאו בשפלות הצרות תאמר גוה ר''ל שתתעלה מהם ותתנצל וזה כי השם יושיע מי שהוא שח עינים כמוך, הנה יגיע מההצלחה לך עד שתמלט בבור כפיך אי נדול הראוי לבוא עונש גדול עליו וזה כי האיש הנקי ימלט בזכותו אי גדול : והכלל העולה מהדברים הוא, שמה שהיה איוב טוען ממה שיראה לרשעים מהצלחה זמן ארוך אינו מחוייב שלא יהיה הכל מוגבל ומסודר מהשם יתברך וזה שאמנם היה מחוייב שיענש הרשע תכף עשותו הרשע אילו היה מגיע בזה היזק אל השם יתברך כדי שיציל עצמו מן ההיזק אבל למה שהוא מבואר שלא יגיע היזק כלל אל הש''י ברשע שיעשה הרשע הוא מבואר שמה שיעשה השם יתברך מזה ר''ל לשפוט האדם על מעשיו אינו רק להועיל לבני האדם ובהיות הענין כן לא ימנע שלא תתמיד הצלחת הרשע זמן ארוך לפי שהשם יתברך כבר האריך לו עונשו כדי שישוב אליו תוך הזמן ההוא ויעזוב דרכו הרעה ואולם שלא יגיע נזק לשם יתברך ברשע שיעשהו הרשע הוא דבר ביארו אליפז מהפך זאת הגזירה ואם הוא מבואר בעצמו והוא שאם לא יגיע תועלת להש''י בצדק הצדיק הנה לא יגיע לו נזק ברשע הרשע לפי שהתועלת והנזק הם שני הפכים ונושאם אחד ואולם הוא מבואר שלא יגיע תועלת להש''י בצדק הצדיק הנה אם כן הוא מבואר שלא יגיע לו יתברך היזק ברשע הרשע והנה ביאר זה אליפז על זה האופן לפי שהיה מבואר אצלו שלא יגיע תועלת להש''י בצדק הצדיק לפי שהוא מועיל לעצמו לבד ואולם ברשע הרשע היה אפשר לספק שיזיק באופן מה להש''י לפי שהוא מפסיד ומשחית פעולות השם במה שהוא מזיק לשאר האנשים והפועל יצטער כשישחיתו פעולותיו לפי מה שיחשב ואפשר שנאמר שאליפז לא ביאר המשפט האחד מאלו השנים אבל הניח כל אחד מהם על שהוא מבואר בעצמו ואולם מה שהיה טוען איוב ממה שבאו עליו מהמכות והנגעים להפליא בלא פשע הנה אליפז ישיב על זה שכבר חטא איוב חטאים נפלאים ואם לא הרגיש בזה מהם שכבר היה לוקח למשכון בגד האנשים חסירי הבגדים ונשארו ערומים והיו מתים בקרה ולא היה נותן לעני הצמא מים לשתות ולרעב לחם לאכול והיו מתים ברעב ובצמא ואולם העשירים והתקיפים היה מכבד אותם ומאכילם ומשקם וזה היה בתכלית הגנות וזה שאם לא היה נותן דבר מהונו לאיש מהאנשים היה לו התנצלות מה על מה שלא היה מטיב לעניים והוא כי אהבתו ממונו היתה הסבה המונעת לא שנאתו העניים והצדקה ואולם כשהיה מפזר ונותן לעשירים ובלתי נותן דבר לעניים היה מבואר כי משנאתו העניים והצדקה היה נמנע בזה, ומהם שלא היה חונן אלמנות במה שהיו מבקשות ממנו להצילן מיד עושקיה' והיה מניח היתומים ביד עושקיהם ולא היה עוזר אותם, ומהם שכבר חטא במה שהיה אומר שהשם עזב את הארץ והוא עון פלילי כי בכמו זה הענין חטאו אנשי דור המבול ואנשי סדום ועמורה ועל זה הגיע' מהעונש מה שכבר הגיע, והביא ראיה אליפז על שה' פוקד האדם על מעשיו ממה שקרה לאנשי דור המבול שלא ניצל מהם כי אם נח וביתו כי הוא לבדו היה צדיק בדור ההוא ומה שקרה לאנשי סדום ועמורה שאם היה הענין לפי המערכת היה בתכלית הזרות שיסכים במקרה בזה הרבוי והנפלא הרשע לרוע המערכת ולזה נתן עצה אליפז לאיוב שישוב אל השם יתברך ויטיבהו השם יתברך הטבה נפלאה לא ישערה : (רלב"ג)

איוב פרק-כג

{א}  וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר:

 רש"י  (מענה איוב) : (רש"י)

 רלב"ג  ביאור מלות המענה ויען איוב ויאמר : (רלב"ג)


{ב}  גַּם הַיּוֹם מְרִי שִׂחִי יָדִי כָּבְדָה עַל אַנְחָתִי:

 רש"י  גם היום. אחר כל תנחומין הללו : מרי שיחי. במקומו עומד כי אין תנחום בדבריכם : ידי כבדה. מכת נגעי תקיפה יותר מאנחתי שאיני קובל וצועק לפי מכתי : (רש"י)

 מצודת דוד  גם היום. ר''ל אף עתה שהרביתי להתרעם ולספר התלאות במרד וסרוב עכ''ז עוד מכתי כבדה על אנחתי כי אין הצעקה בערך הצער : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מרי. ענין מרד וסרוב : שיחי. ספור תלאותי : ידי. מכתי ע''ש שהדרך להכות ביד : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מרי שיחי. הרצון בו שהמריתי והפלגתי בכעסי להתרעם על שברי תרעומת רב : ידי. מכתי : (רלב"ג)


{ג}  מִי יִתֵּן יָדַעְתִּי וְאֶמְצָאֵהוּ אָבוֹא עַד תְּכוּנָתוֹ:

 רש"י  ואמצאהו. לשופטי : תכונתו. מכון כסאו : (רש"י)

 מצודת דוד  ידעתי. לדעת מקום האל לאשר אמצא אותו אז הייתי בא עד מכון שבתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תכונתו. מל' כן ובסיס : (מצודת ציון)


{ד}  אֶעֶרְכָה לְפָנָיו מִשְׁפָּט וּפִי אֲמַלֵּא תוֹכָחוֹת:

 רש"י  משפט. הוכחת דברים : (רש"י)

 מצודת דוד  אערכה. הייתי מסדר לפניו משפט להשפט עמו והייתי ממלא פי בדברי ויכוח : (מצודת דוד)

 רלב"ג  תוכחות. דברי תוכחות : (רלב"ג)


{ה}  אֵדְעָה מִלִּים יַעֲנֵנִי וְאָבִינָה מַה יֹּאמַר לִי:

 רש"י  (אדעה מלים יענני. וגם אם יסתום אותי מלדבר לפניו שמא ידבר הוא עמי ואדעה מלים יענני רבי תנחומא) : (רש"י)

 מצודת דוד  אדעה. יודע הייתי מה ישיב לי כי אבין אמריו על הכל אחזור ואשיב לו : (מצודת דוד)


{ו}  הַבְּרָב כֹּחַ יָרִיב עִמָּדִי לֹא אַךְ הוּא יָשִׂם בִּי:

 רש"י  הברב כח. דברים ותוכחות של חטאיו יריב עמדי : לא אך. מכה וכפיה לא ישים בי אכפו ואימתו (ועוד יפתר) לא אך הוא ישים בי כי לא ישים בי אך הריב של תוכחת פשעי ולא תשומות עלילות : (רש"י)

 מצודת דוד  הברב כח. וכי יריב עמדי ברב כח בזולת שמירת המשפט הלא בודאי לא אך הוא ישים בי כפי הראוי בשמירת המשפט והוא מקרא קצר ויובן הדבר מאליו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ישים בי. הרצון בזה ישים בי כח : (רלב"ג)


{ז}  שָׁם יָשָׁר נוֹכָח עִמּוֹ וַאֲפַלְּטָה לָנֶצַח מִשֹּׁפְטִי:

 רש"י  שם. במקום ריבנו : ישר. כושר מפעלותי יהא נוכח ונגלה ונראה עמו לפניו : נוכח. מוכח ושם אפלטה לנצח כי לא ימצא בי עון : (רש"י)

 מצודת דוד  שם וגו'. שם במקום המשפט יתווכח עמי יושר מפעלי והן ידעתי שאצא זכאי ואהיה נמלט לנצח מן השופט אותי ביסורים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  נוכח עמו. מתווכח עמו : ואפלטה. עצמי ובשרי או נפשי : (רלב"ג)


{ח}  הֵן קֶדֶם אֶהֱלֹךְ וְאֵינֶנּוּ וְאָחוֹר וְלֹא אָבִין לוֹ:

 רש"י  הן קדם. למעלה הוא חוזר למי יתן ידעתי וגו' : קדם. מזרח שנאמר קדמה מזרחה (שמות כא) : אחור. מערב הואיל והמזרח קדמת עולם נמצא המערב אחוריו של עולם : (רש"י)

 מצודת דוד  הן קדם אהלוך. אבל לא ידעתי איה מקום כבודו אם אלך לבקשו בפאת המזרח ואיננו ר''ל לא אמצאהו ואם אלך לבקשו בפאת המערב ולא אבין לו איו הוא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קדם. הוא פאת המזרח כי יחשב פני האדם אל מול זריחת השמש וא''כ המערב היא מאחור והצפון משמאל והדרום מימין : (מצודת ציון)

 רלב"ג  קדם. מזרח : ואחור. מערב : (רלב"ג)


{ט}  שְׂמֹאול בַּעֲשֹׂתוֹ וְלֹא אָחַז יַעְטֹף יָמִין וְלֹא אֶרְאֶה:

 רש"י  שמאל. צפון : בעשותו. כשבראו לא עשה מקום כסאו שם שאראנו שם : אחז. תרגום של אראה ותדע שהטעם תחת האל''ף ואם לשון אחיזה הוא היה טעמו מלרע תחת החי''ת. יעטוף ימין. כיסה פני הדרום בפניו למען לא אראנו : (רש"י)

 מצודת דוד  שמאל בעשותו. עם כי הוא עשה וברא גם פאת הצפון עכ''ז לא אראנו שם וכאלו עטף לכסות פאת הדרום ולא אראהו גם שם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אחז. אראה כמו ואתה תחזה (שמות יח) : יעטף. מל' עטיפה וכסוי : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שמאל. צפון : ולא אחז. ולא אראה : יעטוף. יכסה ויעלים : ימין. דרום : (רלב"ג)


{י}  כִּי יָדַע דֶּרֶךְ עִמָּדִי בְּחָנַנִי כַּזָּהָב אֵצֵא:

 רש"י  כי ידע דרך וגו'. אשר עמדי מהו לפיכך אינו בא לריב עמדי : בחנני וגו'. אשר כזהב אצא אם יריב עמדי : (רש"י)

 מצודת דוד  כי ידע. לזה הסתיר עצמו ממני כי יודע הוא הדרך אשר דרכתי בה והוא בחן מעשי ויצאתי נקי כזהב מבלי סיג עון : (מצודת דוד)


{יא}  בַּאֲשֻׁרוֹ אָחֲזָה רַגְלִי דַּרְכּוֹ שָׁמַרְתִּי וְלֹא אָט:

 רש"י  באשורו. במעגלו כמו אם תטה אשורי (לקמן לא) כונן אשוריו (תלים מ) : ולא אט. איני רגיל לנטות : (רש"י)

 מצודת דוד  באשורו. רגלי אחזה במצעדיו ודרכיו שמרתי ולא הייתי נוטה מהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  באשורו. בצעדו כמו ואשרו בדרך בינה (משלי ט) : אט. מל' נטיה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  באשורו. פסיעתו : ולא אט. ולא אטה : (רלב"ג)


{יב}  מִצְוַת שְׂפָתָיו וְלֹא אָמִישׁ מֵחֻקִּי צָפַנְתִּי אִמְרֵי פִיו:

 רש"י  מחוקי צפנתי אמרי פיו. יותר מחוקי מזונותי הייתי זריז לצפון אמרי פיו כמו (משלי ל) לחם חוקי מזונותי : (רש"י)

 מצודת דוד  מצות שפתיו. מוסב על מלת שמרתי שאמר במקרא שלפניו וכאלו אמר מצות שפתיו שמרתי ולא אסיר אותם מלבי ויותר מלחם חוקי צפנתי אמרי פיו ובעבור זה ימנע להתווכח עמדי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אמיש. אסור כמו לא ימיש (שמות יג) : מחוקי. דבר קבוע וצורך קרוי חוק : צפנתי. הסתרתי : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ולא אמיש. ולא אסור ממנה, והנה מצות שפתיו דבק עם ולא אט והרצון ולא אטה מצות שפתיו ולא אמיש או יהיה ולא אט דבק עם דרכו שמרתי ועם מצות שפתיו יהיה דבק ולא אמיש ויהיה וי''ו ולא אמיש נוספת כמו וי''ו ואיה וענה : (רלב"ג)


{יג}  וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּעַשׂ:

 רש"י  והוא. לפי שהוא יחיד בעולם ויודע דעתן ומחשבתן של בריות ומה יש להם לדבר לפניו לפיכך תשובות מוכנות לפניו : ומי ישיבנו. לפיכך נפשו אותה ויעש : (רש"י)

 מצודת דוד  והוא באחד. ועם כי נגלה לפניו יושר דרכי עכ''ז הוא בדעת אחת ולא יאבה להסיר מעלי היסורים ומי יוכל להשיב אותו מחפצו וכאשר יתאוה נפשו כן יעשה בין במשפט בין בזולת המשפט : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ונפשי. ורצוני כמו אין נפשי אל העם הזה (ירמיה טו) : אותה. חשקה כמו אוה למושב לו (תהלים קלב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  באחד. בענין אחד : ונפשו אותה. ורצונו נכספה : (רלב"ג)


{יד}  כִּי יַשְׁלִים חֻקִּי וְכָהֵנָּה רַבּוֹת עִמּוֹ:

 רש"י  כי ישלים חקי. ידעתי כי לא ישיב ידו עד אשר ישלים חוק גזירותיו פורעניות אשר גזר עלי : וכהנה רבות עמו. כי כהנה רבות עשה : (רש"י)

 מצודת דוד  כי ישלים. הן ידעתי כי ישלים בי כל היסורים כפי החוק אשר גזר עלי ולא יסירם ממני בעבור כושר דרכי : וכהנה. כמו הדברים אשר עושה עמדי כן יש עמו רבות ענינים כאלה אשר יעשה לבני אדם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  חקי. המצטרך אלי כי המצטרך לאדם יקרא חק כאמרו הטריפני לחם חקי : (רלב"ג)


{טו}  עַל כֵּן מִפָּנָיו אֶבָּהֵל אֶתְבּוֹנֵן וְאֶפְחַד מִמֶּנּוּ:

 רש"י  על כן. שאינו גומל לאדם כפי דרכיו : מפניו אבהל. וכשאתבונן בדרכיו אפחד ממנו : (רש"י)

 מצודת דוד  על כן. בראותי שאינו חוזר מחוק גזרתו אבהל מפניו וכאשר אתבונן מעשיו אפחד ממנו והוא כפל ענין במ''ש : (מצודת דוד)


{טז}  וְאֵל הֵרַךְ לִבִּי וְשַׁדַּי הִבְהִילָנִי:

 מצודת דוד  ואל הרך לבי. נוסף על היסורים הביא האל עוד מורך בלבי להיות מתפחד ביותר : ושרי הבהילני. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הרך. מל' מורך ופחד : (מצודת ציון)


{יז}  כִּי לֹא נִצְמַתִּי מִפְּנֵי חֹשֶׁךְ וּמִפָּנַי כִּסָּה אֹפֶל:

 רש"י  כי לא נצמתי מפני חשך. בזאת אני נבהל כי לא נצמתי לחלוטין וצמיתות קבר מפני החשך הזה הבא עלי וכן לא כסה מפני את האופל הזה עד מותי : ומפני כסה אופל. על כי לא שבראש הפסוק חוזר : (רש"י)

 מצודת דוד  כי לא נצמתי. והסבה היא כי מעולם כשהיה חשך ואבדון בעולם לא נכרתי אני מפני החשך כי לא היתה עלי וכשהיה אופל בעולם היה ה' מכסה את האופל מפני ולא ראיתיו ועל כי לא הורגלתי בצער ולא ראיתיו מימי לזה עתה בבוא עלי צרות שונות בא בלבי מורך רב ובהלה רבה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נצמתי. נכרתי כמו יצמיתם ה' (שם צד) : אופל. אפלה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  נצמתי. נכרתי : מפני חשך. קודם בא חשך המקרים הרעים : ומפני כסה אופל. והיה מכסה ומעלים מפני אופל הצרות האלו ר''ל שלא הייתי רואה אותה : (רלב"ג)

איוב פרק-כד

{א}  מַדּוּעַ מִשַּׁדַּי לֹא נִצְפְּנוּ עִתִּים (וידעו) וְיֹדְעָיו לֹא חָזוּ יָמָיו:

 רש"י  מדוע משדי לא נצפנו עתים. קבלה הוא זה למה לא נצפנו עתי ימי האדם מן הקב''ה שלא ידע יום מות האדם שמא לא ימהר פורענות ויקדמנו יום המיתה : ויודעיו לא חזו ימיו. מיום האדם כמו חדש ימים (ומתרגמינן עידן בעידן סא''א), ד''א מדוע יודעיו ואוהביו של הקב''ה אינן יכולין לראות סוף דרכיו ומדותיו : ימיו. זו היא דרך שנהג בימיו כמו לא יחרף לבבי מימי (לקמן כז) ומה הן המדות התמוהות : (רש"י)

 מצודת דוד  מדוע. עתה החל לקבול ולהתלונן על טובת הרשעים ועל כי שגה בדעתו לומר שהכל תלוי במערכת השמים אשר שפטו בעת ההריון והלידה לזה אמר מדוע לא יהיו הוראות העתים ההם נצפנים ונסתרים ונכנעים לפני המקום כי מהראוי היה שכולם יחד יתחבאו מפניו ולא ימרו פיו כי הלא כל יודעי המקום מן החכמים והנביאים לא הגבילו לו זמן לומד שהוא מחודש עם העולם כי כולם פה אחד יאמרו שהוא קדום לעולם מבלי תכלית והוא המסדר מערכת השמים ומדוע א''כ לא ימשול בהם להיות נצפנים מפניו ונכנעים לו לבל יהיה מה שמורים בעתים ההם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חזו. ענין גבול כמו מחוז חפצם (שם קז) : (מצודת ציון)


{ב}  גְּבֻלוֹת יַשִּׂיגוּ עֵדֶר גָּזְלוּ וַיִּרְעוּ:

 רש"י  גבולות ישיגו. אותן שדרכן להסיג גבולות שהן קונין שדות כנגד שדות אחרים ובלילה הם מרבים גבוליהם שהיו עושים גדריהם בלילה בתוך תחום שכיניהם (וזהו משיג דמתרגמינן משגה שהיו משגים הגבול סא''א) : עדר גזלו וירעו. לעצמן : (רש"י)

 מצודת דוד  גבולות ישיגו. והן ראינו אנשי רשע יסיגו גבולות רעיהם כי יכניסו גדרם אל גבול רעיהם להרחיב גבולם וגוזלים מרעיהם שדיהם ועוד יגזלו עדר ורועים בהשדה הגזולה והנה עשו רעה כפולה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ישיגו. כמו יסיגו בסמ''ך וענינו הרחקה לאחור כמו לא תסיג גבול (דברים יט) : (מצודת ציון)


{ג}  חֲמוֹר יְתוֹמִים יִנְהָגוּ יַחְבְּלוּ שׁוֹר אַלְמָנָה:

 רש"י  חמור יתומים ינהגו. ועושין כל רעות האמורות בענין, סוף דבר ואלוה לא ישים תפלה להודיעם עוונם ולהמציאם גמולם : (רש"י)

 מצודת דוד  חמור. גוזלים חמור היתומים וינהגו לעצמן בפרסום רב ומן האלמנה משכנו שורה כי יעלילו עליה לומר שהיא חייבת להם ולא כן הוא : (מצודת דוד)

 רלב"ג  יחבלו. יקחו למשכון : (רלב"ג)


{ד}  יַטּוּ אֶבְיוֹנִים מִדָּרֶךְ יַחַד חֻבְּאוּ עֲנִיֵּי אָרֶץ:

 רש"י  יחד חובאו. עניי ארץ. מפני שיראים מהם : (רש"י)

 מצודת דוד  יטו. מטים את האביונים מן הדרך כי יראים מהם לבל יפגשום ונוטים ללכת בתוהו לא דרך : יחד. כל העניים כאחד נחבאו במקום נסתר ליראתם מהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חבאו. מל' מחבואה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  חובאו. ר''ל שנטו מהדרך להחבא מפני הרשעים פן יעשקום : (רלב"ג)


{ה}  הֵן פְּרָאִים בַּמִּדְבָּר יָצְאוּ בְּפָעֳלָם מְשַׁחֲרֵי לַטָּרֶף עֲרָבָה לוֹ לֶחֶם לַנְּעָרִים:

 רש"י  הן פראים. הפראים שהם לימודי מדבר לארוב את העוברים : יצאו בפעלם. יצאו למלאכתן ומה היא הפעולה משחרי לטרף מבקשים לטרוף : ערבה לו לחם לנערים. למשרתיו ונעריו של רשע הערבה והמדבר הווה לו לחם לצרכם שמשם הוא חוטף ואוכל וגוזל מה שהם אוכלים, לנערים הם ההולכים אתו לגזול כמו רק אשר אכלו הנערים (בראשית יד) : (רש"י)

 מצודת דוד  הן פראים. הנה הם כמו הפראים אשר במדבר כי כ''כ יצאו המדברה בעבור פעלם אשר המה משחרים שמה לטרוף טרף להדוג אנשים : ערבה לו. מוציא לעצמו מן הערבה מאכל נעריו כי גוזל כל העובר בה וממנו פרנסת אנשי ביתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פראים. חמור הבר : משחרי. דורשים ומבקשים כמו ומשחרי ימצאנני (משלי ח) : ערבה. ענינו כמו מדבר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הן פראים במדבר. הנה אלו הרשעים הם כמו פראים במדבר שהם חיות רעות ויעמדו שם לטרף כן אלו הרשעים מבקשים תמיד לטרוף האנשים : ערבה לו לחם לנערים. ר''ל מהמדבר יוציא הרשע לו לחם ולנעריו מן העושק אשר יעשוק האנשים הבאים שם : (רלב"ג)


{ו}  בַּשָּׂדֶה בְּלִילוֹ (יקצירו) יִקְצוֹרוּ וְכֶרֶם רָשָׁע יְלַקֵּשׁוּ:

 רש"י  בשדה. של אחרים : בלילו. יבולו : יקצורו. לגזול : וכרם רשע ילקשו. וכרמים של אחרים הרשעים האלו נוטלים פריים, ילקשו אשפריימנ''ט נוטלים לקש שלהם, לקש לשון צמח פרי כמו בתחלת עלות הלקש (עמוס ז) תירגם יונתן צימוח וכן יסד ר''א (בהושענא אדמה מארר) לקש מארבה. (ד''א וכרם רשע ילקשו. ילקשו אותה מהשחיתה כי את של העניים ויתומים הם אוכלים, ילקשו כמו ופיהם פערו למלקוש זמן ארוך וכמו לקישיא ללבן) : (רש"י)

 מצודת דוד  בשדה. בכל שדה אשר ימצאו קוצרים יבולו ואם אינה שלהם אבל כרמו של רשע עם כי נח יותר לתלוש ענפי כרם מלקצור יבול שדה מ''מ יאחרו מלקחת מה ממנו עד אשר לא ימצאו ממקום אחר כי אוהבים הם את הרשע ולא ימהרו לקחת את שלו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בלילו. מלשון יבול ותבואה : ילקשו. ענין איחור כמו ופיהם פערו למלקוש (לקמן כט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בלילו. תבואתו : ילקשו. יאחרו : (רלב"ג)


{ז}  עָרוֹם יָלִינוּ מִבְּלִי לְבוּשׁ וְאֵין כְּסוּת בַּקָּרָה:

 רש"י  ערום ילינו. הם מלינים את העניים : מבלי לבוש. שנטלו כסוין : (רש"י)

 מצודת דוד  ערום ילינו. גוזלים המלבוש והנגזל לרוב עניו יתמיד כן ערום מבלי לבוש ואין לו במה לכסות עצמו בעת הקור : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ילינו. ענין התמדה כמו צדק ילין בה (ישעיה א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בקרה. בבא הקור : (רלב"ג)


{ח}  מִזֶּרֶם הָרִים יִרְטָבוּ וּמִבְּלִי מַחְסֶה חִבְּקוּ צוּר:

 רש"י  מזרם. היורד מן ההרים ירטבו ויתלחלחו אותן הערומים לפי שמבלי כיסוי אין מחסה להחסות בו : חבקו צור. נחבאים בנקיקי הסלעים וגם שם הזרם יורד ומקלח עליהם ורוטבם, רטוב תרגום של לח וכל מי שאינו מנוגב קרוי לח : ירטבו. מויישט''א בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  מזרם הרים. על כי העשוקים ההם ילכו אל בין ההרים להסתר שם מפני הרוח נעשו שם רטובים מזרם המים היורד מן ההרים : ומבלי מחסה. בעבור שאין להם לבוש לחסות בו מפני הצנה חבקו את הצור להגין עליהם מתוקף הקור : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מזרם. שטף הלך המים : ירטבו. מלשון רטיבות ולחות : חבקו. ענין סבוב הידים בדבר מה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מזרם הרים ירטבו. מהמים הנשפכים מההרים יתלחלחו העניים אשר הפשיטום אלו רשעים כי הם יעמדו מפני זה אצל ההרים להיות להם למחסה : ומבלי מחסה חבקו צור. מפני שאין להם מחסה חבקו הצורים להיות להם למגן : (רלב"ג)


{ט}  יִגְזְלוּ מִשֹּׁד יָתוֹם וְעַל עָנִי יַחְבֹּלוּ:

 רש"י  משד יתום. יניקת היתום מקום מוצא מאכלו ומזונותיו כמו ושוד מלכים תינקי (ישעיה ס) : יחבלו. ל' אם חבול תחבול (שמות כב) וכמו חבול לא יחבול (יחזקאל יח) : (רש"י)

 מצודת דוד  יגזלו משוד יתום. הוא כמו הפוך משוד יגזלו יתום, ור''ל מרוב השדידה אשר הורגלו בה יגזלו גם את היתום : ועל עני. המלבוש שעל העני יקחו למשכון כי מעלילים עליו לומר שהוא חייב להם ולא כן הוא : (מצודת דוד)

 רלב"ג  יגזלו משוד יתום. מרוב השוד אשר יעשו יגזלו היתום ולא ירחמו עליו : ועל עני יחבולו. ר''ל מה שעל עני והוא לבושו אשר יתכסה בה יקחו למשכון : (רלב"ג)


{י}  עָרוֹם הִלְּכוּ בְּלִי לְבוּשׁ וּרְעֵבִים נָשְׂאוּ עֹמֶר:

 רש"י  הלכו. הם הלכוהו בלי לבוש : ורעבים נשאו עומר. ומרעבים נטלו העומרים של לקט ועוד יפתר ורעבים אותם שהיו נושאים עומר לפי שאלו גוזלים אותם מהם והיו נשארים רעבים : (רש"י)

 מצודת דוד  ערום הלכו. גוזלים המלבוש ועוזבים אותו ללכת ערום מבלי לבוש : ורעבים. מוסב על מלת הלכו לומר העניים נושאי עומר השכחה יעזבו ללכת רעבים כי יגזלו עומרם ואין להם מה לאכול : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עומר. אגודה של תבואה כמו ושכחת עומר בשדה (דברים כד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ערום הלכו מבלי לבוש. הם סבבו שילכו העניים ערומים מבלי לבוש : ורעבים נשאו עומר. ושילכו רעבים האנשים אשר נשאו עומר רצוני שלא יניחום לאכול ממנו : (רלב"ג)


{יא}  בֵּין שׁוּרֹתָם יַצְהִירוּ יְקָבִים דָּרְכוּ וַיִּצְמָאוּ:

 רש"י  בין שורותם יצהירו. ויעשו שמן, בעלי זתים : ויקבים דרכו. בעלי כרמים : ויצמאו. לאחר זמן לפי שאלו הרשעים גוזלים אותם מהם : בין שורותם. כמדומה לי שעושין הזתים שורות שורות בבית הבד והיצהר זב ביניהם : (רש"י)

 מצודת דוד  בין שורותם. עם כי נמשך היצהר בין שורות בית הבד ועם כי דרכו אנשים את הענבים להוציא היין לרדת ולזוב ביקבים עכ''ז המה צמאים כי הרשעים ההם גזלו שמנם ויינם ואינם מוצאים לשתות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שורותם. מל' שורה וידוע הוא בדרז''ל וכן עלו בשרותיה (ירמיה ה) : יצהירו. מל' יצהר והוא השמן : יקבים. כן נקראו הבורות שהיין יורד וזב בהם כמו וגם יקב חצב בו (ישעי' ה) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בין שורותם יצהירו. ר''ל האנשים העושים השמן בין שורות בית הבד ואשר דרכו ביקבים לעשות היין יצמאו ולא יניחום הרשעים לשתות מהשמן והיין אבל יגזלו אותם מהם : (רלב"ג)


{יב}  מֵעִיר מְתִים יִנְאָקוּ וְנֶפֶשׁ חֲלָלִים תְּשַׁוֵּעַ וֶאֱלוֹהַּ לֹא יָשִׂים תִּפְלָה:

 רש"י  מעיר מתים ינאקו. מתיה וטוביה של עיר ינאקו מחמת אותן האונסין : לא ישים תפלה. להקפיד עליהם וליקח נקמה : (רש"י)

 מצודת דוד  מעיר. מן העיר יאנחו אנשים מגודל חמסם ובשדה תשוע כל נפש מהחללים אשר רצחו : ואלוה וגו'. כאומר ואיך א''כ תאמרו כל מעשה אלוה המה במשפט ולא ישים דבר תפלה שאין לו טעם ומדוע יאריך אף לרשע כזה אשר יאבד הרבה מן האנשים בחרב וברעב הלא מוטב לאבד נפש אחת להעמיד כל הנפשות האלה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מתים. אנשים כמו מתי מספר (בראשית לד) : ינאקו. ענין אנחה כמו ונאק נאקת חלל (יחזקאל ל) : תפלה. ענינו דבר גרוע שאין בו טעם כמו ולא נתן תפלה (לעיל א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מעיר מתים ינאקו. מן העיר יצעקו האנשים מפני החמס הנעשה להם : חללים. הרוגים : תשוע. תצעק : תפלה. דבר בלא טעם : (רלב"ג)


{יג}  הֵמָּה הָיוּ בְּמֹרְדֵי אוֹר לֹא הִכִּירוּ דְרָכָיו וְלֹא יָשְׁבוּ בִּנְתִיבֹתָיו:

 רש"י  המה. הרשעים האלה הם דור המבול שמרדו באור, בשביל המטר שהיה עולה מן הארץ ולא היו צריכים לכלום : (רש"י)

 מצודת דוד  המה. הרשעים ההמה היו בין שאר המורדים באור ודומים להם והם האנשים אשר יתגבר בם חולי השחורה אשר ימאסו לשבת במקום האור כ''א בחשך ישבו וכן הרשעים האלה ימאסו באור היום כי טוב להם חשכת הלילה כי אז יעשו מעשיהם ולא יראום מי : לא הכירו דרכיו. אינם מכירים דרכי האור ולא ישבו בנתיבותיו כי לא יכלו לעשות מאומה באור היום : (מצודת דוד)

 רלב"ג  במורדי אור. שהיו מורדים בשם יתברך שהוא אור העולם ואיפשר שיהיה הרצון הזה אור היום והוא יותר נכון לפי מה שיספר מעניינם. (יד) לאור יקום רוצח. בעבור האור יקום הרוצח בבקר השכם קודם הגיעה אור היום להרוג העניים והאביונים : כגנב. הכ''ף נוספת וכמוהו והוא כאיש אמת : (רלב"ג)


{יד}  לָאוֹר יָקוּם רוֹצֵחַ יִקְטָל עָנִי וְאֶבְיוֹן וּבַלַּיְלָה יְהִי כַגַּנָּב:

 רש"י  לאור יקום. אם היו עומדים ביום היו הורגים עוברי דרכים : ובלילה יהי כגנב. לחתור בתים : (רש"י)

 מצודת דוד  לאור. בעבור אור היום המונע חפציו יקום הרוצח השכם עד לא יאיר ויקטול עני ואביון אשר ישכימו לצאת למלאכתן : ובלילה. בעצם הלילה יהיה גנב לגנוב בחשכת הלילה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כגנב. הכ''ף באה לאמתת הענין וכן יהי כרשע אויבי (לקמן כז) : (מצודת ציון)


{טו}  וְעֵין נֹאֵף שָׁמְרָה נֶשֶׁף לֵאמֹר לֹא תְשׁוּרֵנִי עָיִן וְסֵתֶר פָּנִים יָשִׂים:

 רש"י  ועין נואף. והנואף שבהם היה שומר וממתין עד נשף לאמר וגו' : וסתר. ובסתר ישים פניו לעבור עבירה, שעל כל אלה היו חשודין דור המבול על הגזל שנאמר ותמלא הארץ חמס (בראשית ו') ועל העריות שנאמר כי השחית כל בשר (שם) : (רש"י)

 מצודת דוד  ועין נואף. הרי הוא כעין נואף אשר גם היא תמרוד באור היום כי תשמור ותצפה את הנשף כי תחשב לומר אז לא תראני עין אדם כי חשכת הלילה ישים לי הסתר פנים לבל יראני מי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שמרה. תצפה כמו ואביו שמר את הדבר (בראשית לז) : נשף. חשכת הלילה. תשורני. תראני : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שמרה נשף. המתינה הערב : תשורני. תראני. (טז) חתר. מעניין מחתרת. יומם חתמו למו. אשר חתמו להם ביום : (רלב"ג)


{טז}  חָתַר בַּחֹשֶׁךְ בָּתִּים יוֹמָם חִתְּמוּ לָמוֹ לֹא יָדְעוּ אוֹר:

 רש"י  יומם חתמו למו. אותם שהיו חלשים מהם מעשו' לסטיו' ביום היו חותרים בבתים בלילה וביום היו חתומים ומסוגרים בבתיהם : לא ידעו אור. לא היו מכירין את האור ולא היה עת מהלכם : (רש"י)

 מצודת דוד  חתר. וכן הוא יצפה על הנשף כי בחשכת הלילה חותר הוא את הבתים לכנוס בהן דרך החתירה לגנוב מה בבית וביומם סגרו א''ע לבל יהיו נראים לבני אדם למען לא יכירום מי ולא ידעו א''כ אור היום כי לא יראו החוצה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חתר. חפר כמו אם במחתרת ימצא הגנב (שמות כב) : חתמו. סגרו כמו כי חתום הוא (ישעיה כט) : למו. להם : (מצודת ציון)


{יז}  כִּי יַחְדָּו בֹּקֶר לָמוֹ צַלְמָוֶת כִּי יַכִּיר בַּלְהוֹת צַלְמָוֶת:

 רש"י  כי יחדו בקר למו צלמות. שביום היו נסגרים ובלילה היו הולכים למחתרתם ולא היו יראים מן המזיקים כלל : כי יכיר בלהות צלמות. מכיר היה כל א' שדים המבהילים ולא היה ירא מהם, ורבותינו פירשו יומם חתמו למו ביום היו עושים סימנים היכן מרתפו של בית והיכן גנזיו של עשיר שהיו מפקידין אפרסמון אצל בעלי בתים עשירים ויודעים הם שיניחנו בבית גנזיו ובלילה מריחין והולכים שם וחותרים שם : (רש"י)

 מצודת דוד  כי יחדיו. הגנב והנואף יחדיו זה כזה יחשב למו הבוקר צלמות ומאד ימאסו בו : כי יכיר. כאשר יאיר היום ויכיר איש את רעהו הוא להם בלהות צלמות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צלמות. חשכת הקבר : בלהות. הוא הפוך מן בהלות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כי יכיר בלהות צלמות. בבא העת אשר יביר איש את רעהו והוא כשיאיר היום הוא להם כמו בלהות צלמות : (רלב"ג)


{יח}  קַל הוּא עַל פְּנֵי מַיִם תְּקֻלַּל חֶלְקָתָם בָּאָרֶץ לֹא יִפְנֶה דֶּרֶךְ כְּרָמִים:

 רש"י  קל הוא על פני מים. כשהיו הצדיקים נח ומתושלח מוכיחים אותם ואומרים להם שעתיד המבול לבא עליהם היו אומרים קלים אנו לשיט על המים ויש לנו גומא ודברים קלים לעשות מהם אניות ולשוט : תקולל חלקתם בארץ לא יפנה דרך כרמים. היו מקללים את חלקם בארץ לאמר לא יפנה דרך הטוב בדרכי הצדיקים הרמים ושוכנים ברומו של עולם, ל''א כרמים הם הצדיקים ופרנסי הדור כמו ונתתי לה את כרמיה משם (הושע ב) ת''י ית פרנסהא היו מקללים את חלקם בארץ לאמר לא יפנו דרך הטוב נשבעים שלא יפנו את דרכם, ל''א תקולל חלקתם מתקלקלת היתה חלקתם שהיו משחיתים זרעם לבטלה כמו כי השחית כל בשר את דרכו (ראשית ו) תקולל לשון קלקול כמו בעון אשר ידע כי מקללים להם בניו (שמואל א ג) ל''א תקולל חלקתם הדורות שאחריהם מקללים בהם מי שפרע מדור המבול, כ''ש, ל''א תקולל חלקתם לא יפנה דרך כרמים, לא היו מקבלים תוכחה מן הטובים, לשון אחר היו קלים לשוט בספינות להרוג ולחמוס ממון ודרך יישוב בני אדם ונטיעת כרמים אין חושש לילך : (רש"י)

 מצודת דוד  קל הוא. כאשר יברח בהאיר היום הוא קל מאד לשחות ולשוט ע''פ המים כי ירא ללכת בארץ פן יפגעו בו הרודפים ולזה ישוט ע''פ המים מקום שאין אנשים הולכים שם : תקולל. החלקה אשר ילכו עליה בארץ היא מקוללת מאוד לפי שלא ילכו במקום אשר יעבד ויזרע כ''א במקום ציה ושממה שאין אנשים מצויים שם אף לא יפנה ללכת דרך כרמים כי יפחד מן האנשים המצויים בכרמים וכאומר והנה יפחדו מאנשים ולא יראו מה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חלקתם. כן נקרא השדה כמו ראו חלקת יואב (ש''ב יד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  קל הוא על פני מים. קל הוא לברוח בבא הבקר על פני המים ושם יתחבא כדי שלא ימצא : (רלב"ג)


{יט}  צִיָּה גַם חֹם יִגְזְלוּ מֵימֵי שֶׁלֶג שְׁאוֹל חָטָאוּ:

 רש"י  ציה גם חום יגזלו. מפני רעתם גרמו להם שנה אחת להשתנות עולם מששה סדריו זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף : מימי שלג. כמו ומימי שלג גם אותם גזלו מן העולם לפי ששאול חטאו יש תיבות חסירות ווי''ן כמו (ירמיה יא) ואני ככבש אלוף והוא נפתר ככבש ואלוף עוד הרבה במחברת מנחם בן סרוק : (רש"י)

 מצודת דוד  ציה גם חום. והנה בבוא עת פקודתם ימותו במיתה קלה ומהר כמו שהיובש עם צרוף החום גוזלים ומאבדים בקלות ומהר את המים הנוזלים מהשלג כן השאול מאבד מהר את האנשים אשר חטאו ולא סבלו מכאוב החולי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ציה. חורב ויובש : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יגזלו מימי שלג. ר''ל שהם ישחיתו אותם בקלות עד שיראה כאלו גזלו' : שאול חטאו. וכן ישחית שאול בקלות האנשים אשר חטאו : (רלב"ג)


{כ}  יִשְׁכָּחֵהוּ רֶחֶם מְתָקוֹ רִמָּה עוֹד לֹא יִזָּכֵר וַתִּשָּׁבֵר כָּעֵץ עַוְלָה:

 רש"י  ישכחהו רחם. אמו, דרש רבי תנחום שהיו דור המבול נוטלים את בניהם ונותנים אותם תחתיהם לסתום ארובות התהום ואפילו אמו לא היתה מרחמת עליו : מתקו רמה. למות ולאכול רמה בשרם : עוד לא יזכר. בשנה אחת נעקרו ועל ארכא שניתן להם מתחילה היה איוב קובל שהרבה מתו ולא ראו בפורענות זה : (רש"י)

 מצודת דוד  ישכחהו וגו'. מעט יחלה ובמותו ישכחהו רחם אמו ר''ל אף אחר אשר נולד ברחמה תשכח בו הואיל ומעט חלה ולא הרבתה לבקרו ומעט נשאר בזכרונה : מתקו רמה. מתוק הוא לפי הרמה כי משמן בשרו לא ירזה כי ימות בריא ושמן ויומתק בשרו לרמה : עוד לא יזכר. לא יהיה נזכר בפי הבריות לזמן מרובה כי הואיל ולא סבל מכאוב החלי אין מה לספר ממנו : ותשבר כעץ עולה. האיש עולה נשבר בקלות רב כשבירת העץ אשר תמהר להשבר מן הברזל וכדומה אשר ירבו להתעקם הנה והנה טרם ישבר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עוד. ענינו זמן רב וכן ויבך על צואריו עוד (בראשית מו) : עולה. איש עולה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  רחם. אוהב תרגום אהב מרחם : מתקו רמה. רמה תאכלהו וימתק לה : (רלב"ג)


{כא}  רֹעֶה עֲקָרָה לֹא תֵלֵד וְאַלְמָנָה לֹא יְיֵטִיב:

 רש"י  רועה עקרה לא תלד. כך היה מנהגם נושא שתי נשים אחת לתשמיש ואחת לבנים זו שעומדת לתשמיש משקה כוס עיקרין כדי שלא תלד עולמית ומאכילה תפנוקים ומרחיצה ומקשטה כדי שתהא נאה וזו העומדת לבנים מלבישה בגדי אלמנות ומרעיבה וזהו שאומר העקרה שלא תלד היה רועה ומטיב ואת האלמנה שעומדת לבנים לא ייטיב : (רש"י)

 מצודת דוד  רועה עקרה. עם כי הרבה להרשיע עד כי היה מרצץ גם את העקרה עם כי לא ילדה ואין לה מי מחזיק בידה ואף האלמנה ירצץ עד כי אין לה מי ייטיב לה ונפשה מרה לה מאוד עכ''ז לא חמל עליה והיה א''כ מהראוי שיקבל גמולו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רועה. משבר ומרצץ כמו תרועם בשבט ברזל (תהלים ב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  רועה עקרה. משבר עקרה : (רלב"ג)


{כב}  וּמָשַׁךְ אַבִּירִים בְּכֹחוֹ יָקוּם וְלֹא יַאֲמִין בַּחַיִּין:

 רש"י  ומשך. הקב''ה אותן אבירים בכחו לפורענות ולמחייה מתוך ארכא שהאריך להם. יקום. יום א' : ולא יאמין בחיין. כמו בחיים ביום הזה נבקעו כל וגו' (בראשית ז) : (רש"י)

 מצודת דוד  ומשך. אבל לא כן היה כי המקום משך את כ''א מן האבירים ההם אל הקבר בעודו בכוחו כי לא נחלש במכאוב החולי : יקום. עודו קם על רגליו בריא וחזק ופתאום קרבה נפשו למות עד לא יאמין בעצמו שישאר חי ולא סבל כלל מכאובי החולי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אבירים. חזקים : בחיין. הנו''ן במקום המ''ם : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יקום ולא יאמין בחיין. יקום כל אחד מהאבירים ולא יאמין בחיין ליראתו מהרשע : (רלב"ג)


{כג}  יִתֶּן לוֹ לָבֶטַח וְיִשָּׁעֵן וְעֵינֵיהוּ עַל דַּרְכֵיהֶם:

 רש"י  יתן לו לבטח. עד יום אידם ונשענו : (רש"י)

 מצודת דוד  יתן לו לבטח. וכל ימי חייו יתן לו המקום לשבת בטח והוא נשען ממנו לבל ימוט וכאלו ישגיח בעיניו על דרכי הרשעים ההם לבל יכשלו כאדם המסתכל בדרכי אוהב ומזרזו להזהר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וישען. ויסעד : (מצודת ציון)


{כד}  רוֹמּוּ מְּעַט וְאֵינֶנּוּ וְהֻמְּכוּ כַּכֹּל יִקָּפְצוּן וּכְרֹאשׁ שִׁבֹּלֶת יִמָּלוּ:

 רש"י  רומו מעט. נסתלקו מן העולם כמעט רגע : והומכו. נדכאו ונתמסכנו : ככל יקפצון. כשאר כל הנקפצים ונמלטים בעת קציר ובציר ומסיק שנקפצים יחד כן תמו כרגע : (רש"י)

 מצודת דוד  רומו מעט. כאומר אם אמנם שכן ראוי הוא שירומו במעלה ובכבוד למען יכפל צערם כאשר יפלו בשפל המצב אבל ראוי היה שירומו רק מעט מן הזמן וילך לו הכבוד ואיננו ומיד ישובו להיות שפילים ונבזים וכ''כ פעמים רבות וכמו כל דבר אשר ידלג ויקפץ שפעם הוא למעלה באויר ופעם למטה בארץ ומעט זמן יתעכב למעלה ויותר מזה ינוח למטה בארץ : וכראש וגו'. ובבוא עתו ראוי היה להיות מיוסר במכאוב זמן רב כמו קנה השבולת הנפרך מאליו מעט מעט עד כי נפרך הכל כן היה ראוי להאריך זמן חליו עד כי ימות ממנה ומוסב על ראשית אמריו לומר כן היה ראוי להרשעים האלה אולם התמדת השלוה וקלות המיתה בא להם מצד מערכת השמים אשר שפטו כן בעת ההריון והלידה ומדוע משדי לא נצפנו העתים למה לא יבטל הוראתם אשר יורו בהעתים ההם בכדי שיקבלו גמולם משלם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רומו. מל' הרמה והגבהה : והומכו. עניין שפלות כמו ימך המקרה (קהלת י) : שבולת. היא קנה התבואה כמו שבע שבלים (בראשית מא) : ימלו. יכרתו כמו ימולל ויבש (תהלים צ) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  רומו מעט. פועל עבר ועניינו כשסרו אלו האנשים והרחיקו מעט לא ימצא אז הרשע בעיר אבל יהי' עיניהו על דרכיה' להרגם : והומכו. פועל עובר מבנין הופעל והשרש נמך ויהיה נמך ומכך שני שרשים בענין אחד והוא מענין וימוכו בעונם : ככל יקפצון. ככל אחד מהאנשים אשר לא כרתו ברית עמהם יקפצו הרשעים פיהם שלא יצעקו ויהרגו אותם : ימלו. יכרתו : (רלב"ג)


{כה}  וְאִם לֹא אֵפוֹ מִי יַכְזִיבֵנִי וְיָשֵׂם לְאַל מִלָּתִי:

 רש"י  ואם לא איפו. כאשר אמרתי יבא אחד מכם ויכזיבני : וישם לאל מלתי. שאני מהרהר אחריו לדעת מדותיו שמאריך אף לרשעים, ואת אוהביו כמוני הוא מייסר ואינו ממיתן כמו שקובל (למעלה כג) כי לא נצמתי מפני חושך ואלו שגבולות ישיגו וכל אלה עשו לא הוכו בייסורין : (רש"י)

 מצודת דוד  ואם לא. ואם תאמרו אין הדבר כן איה פה האיש ומי הוא זה אשר יכזב אותי לומר שלא נמצא מרבית טובה ושלוה לאנשים כאלה וישים את אמרי תלונתי לאין וכאומר הלא א''א לכחש דבר המפורסם והמצוי (העולה מהמענה ההיא כי יכחיש דברי אליפז לומר שאין האמת אתו כי אחז בדרכי המקום ובמשפט עשה מה שעשה אף יתרעם על מה יאריך המקום אפו ולא יאבד את הרשעים המאבדים נפשות הרבה היתכן שיחוס עליהן ולא על הנפשות הנאבדים על ידיהם והנה מלבד ההצלחה שיש לרשעים בחייהם לא נפרדה מהם במותם כי ימותו בקלות ומהר מבלי מכאוב חולי וכ''ש הוא בעבור כי כן שפט המערכה בעת ההריון והלידה ויתלונן א''כ מדוע לא ישדד המקום הוראת המערכה הלא הוא סדרה) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לאל. ללא ואין : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לאל. להבל ולדבר שאינו : ביאור דברי המענה. ענה איוב ואמר גם היום שהמריתי והפלגתי בכעסי להתרעם תרעומת רב כבדה מכתי יותר מאנחתי ולזה אל תאשימני אם הגדלתי והוספתי להתרעם על מכאובי, מי יתן ידעתי איפה השם יתברך ואמצאהו ואבא עד תכונתו שאם היה אפשר זה הייתי עורך לפניו משפט והייתי מתווכח עמו בטענות חזקות ואז אדעה מה שיענני ואבינה מה יאמר לי ואדע האמת מזאת החקירה כי באמת לא יבא עמי בכמו אלו הכזבים אשר אתם באים עד שאתה התעללת בי שכבר חטאתי באלו החטאים אשר זכרת אשר אני נקי מהם לפי האמת האם נאות לשם יתברך שיריב עמי ויחקפני ברוב כחו הנה אין זה ראוי אך הוא ישים בי כח לעמוד לפניו ולהתווכח הנה בזה הצד היה הישר מתווכח עמו אם יגיעהו דבר ולא במשפט והייתי נצול לנצח משופטי כי השם יתברך כשישמע כי הדין עמי היה משיב אפו ממני אבל מה אעשה שאני לא אוכל למצוא השם יתברך בשום צד אלך במזרח לבקשו ואיננו ואלך במערב ולא אמצאהו גם כן אלך בצפון אשר שם עושה מעשיו הנפלאים אשר בארץ לפי ששם הישוב עם כל זה לא אוכל לראותו שם שכסה דרום ממני כי אין שם יישוב והמים מקיפים בו ולא אוכל לראותו שם, הנה אם ידע השם הדרך אשר דרכתי בה ובחנני הייתי יוצא נקי בלי סיג כזהב לפי שבאשורו אחזה רגלי שמרתי דרכו ולא אטה ממנה ר''ל הנימוס האנושי אשר יתנהג בו כל שלם, ממצות שפתיו לא סרתי ושמרתי אמרי פיו יותר ממה שאני שומר ההנהגה אשר היא חקי לשמור חיי כמו המאכל והמשתה ההכרחי ומה שדומה להם כי ההכרחי לאדם בחייו יקרא חק כמו שזכרנו, והוא כאשר היה בעניין אחד ומי ישיבנו ממנו והנה לא ישתנה רצונו ואין שם יותר חזק ממנו יכריחהו על זה אבל הוא שליט במה שירצהו עד שכל מה שאותה רצונו עשה, הנה הגיע מרוב יכלתו וחכמתו שהשלים חקי בבריאתי ר''ל שהמציא בי כל האיברים והכלים אשר יצטרכו למציאותי וכמו אלו הנפלאות תמצאנה רבות עמו בשאר בריאותיו על כן מפניו אבהל לעולם מעלתו ומציאותו אתבונן בנפלאותיו ואירא ממנו, וזה אמר איוב להשיב על אליפז במה שייחס לו מהרעה אשר היה לאנשי דור המבול ולאנשי סדום כי חלילה לו מרשע אבל היה ירא מהשם יתברך מצד התבוננותו במעשיו הנפלאים, ואל הרך לבי בתחלואיו אשר חלה בי ואירא תמיד מהיום הבא שלא אכאב בו כאב אנוש, ושדי הבהילני מפני שלא נצמתי קודם בא חשך הצרות והיה מכסה ממני אופל המכאובים מה שאני לא אירא מהמות באשר הוא סוף כל האדם אבל פחדתי אל אלו המכאובים אשר לא אוכל לשאת אותם, ואחר זה החל איוב לסתור דעת אליפז מן ההקש ואמר מדוע לא יהיו נעלמים משדי העניינים הזמניים ויודעיו לא חזו לו ימים ר''ל שלא ראו לו יחס אל הזמן ולזה הוא מבואר שהשם יתברך בלתי יודע באלו הענינים הזמניים, ואחר כן החל איוב לסתור דעת אליפז מן החוש במה שנצל השם יתברך על ההצלחה הנמצאת לרשעים זמן ארוך במה שאמר כי מפני שאין זה התוכחת מהשם יתברך כי אם להועיל לאנשי הארץ הנה יתכן שיאריך עונש הרשע זמן ארוך, והחל איוב לסתור דבריו מהחוש ואמר שאלו הרשעים אשר ספר בהצלחתם היו משיגים גבול וגוזלים העדר ורועים שם בקרקע הנגזל וזה חטא נפלא, והיו נוהגים חמור היתומים ולוקחים למשכון שור אלמנה אשר בהם היו חורשים ומשיגים די טרפם עד שיהיו סבת מותם ברעב העניים יטו מדרכם לפחדם מהם שלא יהרגום יחד חובאו מפניהם עניי ארץ, הנה אלו הרשעים הם כמו חיות רעות במדבר לטרוף באשר ימצאו הם יוצאים למלאכתם לבקר לשחר לטרוף מן המדבר יוציא לחם כל אחד מאלו הרשעים לו ולנעריו כי יהרגו האנשים העוברים שם ויקחו אשר להם, בהיותם בשדה בלילו ותבואתו יקצרו ואם אינו שלהם ולא די שהם יניחו שדה הרשע ולא יגעו בו אבל גם כרמו שהוא מוכן בקלות לאכול ממנו יאחרו וילקשו מלקחת ממנו לפי שהם אוהבים הרשע ולזה לא יגעו באשר לו אם לא כאשר לא ימצאו במקום אחר, ערום ילינו בני אדם בלילה מבלי לבוש ר''ל שיגזלו מהם כסות לילה ולא יהיה להם כסות להתכסות בו בקור, ואלו העשוקים ילכו להסתר מהרוח בין סלעי ההרים וירטבו שם מזרם ההרים והלחות הנמצא בהם, ומבלי מחסה חבקו צור להסתר שם, מרוב שודדות האנשים יגזלו היתום ויקחו למשכון הבגד אשר על העניים ובזה האופן יסבבו שילכו העניים מבלי לבוש לגזלם מהם כסות יום וסבבו שילכו רעבים האנשים אשר נשאו עומר כי יגזלו אותו מהם ולא יהיה להם לאכול, הנה האנשים אשר באוצרות בית הבד יעשו שמנם ואשר יקבים דרכו לעשות יינם יצמאו כי אלו האנשים יגזלו שמנם ויינם ולא יניחום לשתות מהם, מן העיר יצעקו האנשים על החמסים אשר עשו להם ונפש ההרוגים חוץ לעיר תצעק אל אל ואיך תאמר שהשם לא ישים בכל אלה הדברים דבר בלתי טעם וזה שאחר שאלו הרשעים ממיתים רבים מן האנשים בחרב ובעירום ובצמא ומכלים אותם בכל עוז הנה היה ראוי בחק השם יתברך אם היה פוקד האנשים להועיל להם שלא יאריך לכמו אלו האנשים הרשעים כדי שיציל מידם אלו האנשים אשר יהרגו אותם כי הרחמניות על אלו הרשעים הוא אכזריות בחק הטובים, הנה לא תוכל לנצל השם יתברך על זה בשום פנים ולדעת איוב גם כן יהיה זה חסרון בחק השם יתברך בסדרו זה הסדור אשר מצד הכוכבים שימשך ממנו זה העול והחמס, הלא אלו האנשים היו במורדי אור ר''ל שימרדו באור היום המשמח האנשים והם ידאגו בבואו לא הכירו דרכיו ולא ישבו בנתיבותיו אבל התרחקו ממנו בכל עוז ועשו מעשיהם בלילה כדי שלא יראו אותם האנשים בעבור האור יקום הרוצח השכם קודם שיאור היום ויהרג עני ואביון אשר ימצאם בדרך יוצאים במלאכתם ובעצם הלילה יהי גנב לגנוב מה שיוכל להסתרו אז מהאנשים, ועין נואף המתינה בא הערב לאמר אז לא תראני עין וישים לי חשך הלילה הסתר פנים, חתר האחד מהם בקירות הבתים אשר יומם שמו חותם בהם כדי שיכירום בלילה ויגנבו הנמצא שם הנה כל אלו האנשים לא ידעו בטוב האור למאסם בו, כי יחדו יהיה להם הבקר כשיבא כמו צלמות וכאשר יבא אור הבקר אשר יוכל אז להכיר איש את רעהו ולראותו הוא להם כמו בלהות צלמות כי אז יבהלו וינוסו כדי שלא ימצאו, קל הוא לנוס בבא היום על פני המים כדי שלא ימצאו החלקה אשר הם הולכים בה בארץ היא מקוללת מאד ר''ל שהם לא ילכו במקום שיעבד בו ויזרע ולא יפנה אחד מהם דרך כרמים כדי שלא ימצאום שם עובדי הכרמים והשדות אבל ילכו במקומות החרבים להסתר מהאנשים, הנה אלה האנשים עם רוב מרים לא יגיעס שום עונש בחייהם אבל ימותו בקלות כי כמו שהציה והחום יגזלו מימי השלגים ויפסידום בקלות בדרך שלא ישאר מהם רושם כן ישחית שאול בקלות אלו האנשים אשר חטאו, ישכחהו כל אחד מאוהביו ותאכלהו רמה כאילו הוא דבר מתוק לה עוד ולא יזכר שמו וישבר בקלות כעץ איש העולה ובלא צער, ובזה הוא מבואר שלא יתנצל השם במה שאמרו אליפז, הנה זה האיש הגיעהו מן האכזריות עד שהיה משבר העקרה אשר לא תלד עם היותה מרת נפש והיה משבר גם כן האלמנה אשר לא ייטיב מטיב לה עם מרירות נפשה לא היה חומל עליה, כחו היה רב עד שיהיה מושך התקיפים בכחו ויהרגם יקום כל אחד מהם ולא יאמין בחייו מיראתו ממנו והיה נותן לו מתנה לבטח והיה נשען שלא יזיקהו ועם כל זה לא היה נשמר הרשע מלהזיק להם אבל היה עיניהו על דרכיהם לרדוף אחריהם, או הרצון בזה שזה הרשע היה נותן לו ידו לבטח והיה כורת ברית עמו ועל זה היה נשען האחר שלא ירע לו ועם כל זה היה עיניהו על דרכיהם לרדוף אחריהם להזיק להם, התרחקו מעט אלו האנשים והנה אין הרשע בעיר והומכו אלו האבירים אשר רדף אחריהם כשאר כל האנשים אשר לא כרתו ברית עמו יקחם הרשע ויקפוץ פיהם כדי שלא יזעקו ויהרגם בקלות כראש שבולת שתכרת במהרה ועם כל אלו הרעות לא נראה שיגיע לו עונש בחייו ולא במותו כאשר זכר ולזה הוא מבואר שאין התנצלות לשם במה שאמרו אליפז שהוא יאריך לרשעים, ואמר איוב אם תרצה לחלוק על זה מי הוא אשר יכזיבני וישם מלתו לאל כי לא יוכל שום אדם לחלוק על דברי להיות החוש מעיד שהענין כדברי : והכלל העולה מהדברים הוא, שאיוב ישיב לאליפז שמה שייחס לו מהעונות הוא שקר וכזב כי כבר אחזה רגלו תמיד בדרכי השם ושאין התנצלות לשם במה שאמר אליפז כי מפני שאין השם מוכיח לרשעים כי אם להועיל לבני אדם יתכן שיעמידם בהצלחתם ויאריך להם העונש זמן ארוך אולי ישובו וזה שאנחנו נראה מהרשעים רבי ההצלחה שהם עושים חמסים גדולים גורמים להמית האנשים בסבת העירום והרעב והצמא והם גם גם ממיתים האנשים ונואפים וגונבים בלילה מה שיוכלו ולא חסה עינם על האלמנות והעקרות הנרדפות משחתם ושכבר יגיע מרוב רשעם ומרים שיכרתו ברית עם אנשים כדי שישענו ויבטחו בהם ואחר ימיתום ולמה יאריך השם לכמו אלו הלא היה ראוי שיכלה אותם תכף כדי שלא ימיתו שאר האנשים הלא יותר טוב שימותו אלו כדי שינצלו האחרים מידם, ועוד שאנחנו נראה בכמו אלו הרשעים שלא יגיעם עונש כלל בחייהם ובמותם ימותו מיתה קלה בלא צער ואיה איפה העונש המגיע לאלו האנשים על מרים הלא זה כלו ממה שיורה שאין האדם נפקד על מעשיו מאת השם : (רלב"ג)

איוב פרק-כה

{א}  וַיַּעַן בִּלְדַּד הַשֻּׁחִי וַיֹּאמַר:

 רש"י  (מענה בלדד) : (רש"י)

 רלב"ג  ביאור מלות המענה ויען בלדד השוחי ויאמר : (רלב"ג)


{ב}  הַמְשֵׁל וָפַחַד עִמּוֹ עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו:

 רש"י  המשל ופחד עמו. כלפי שאמר איוב אערכה לפניו משפט אמר לו המשל ופחד עמו, המשל זה מיכאל ופחד זה גבריאל כלום אתה יכול להשיב את אחד מהם : עושה שלום במרומיו. כשהמזלות עולים כל א' סובר אני עולה ראשון לפי שאינו רואה מה שלפניו לפיכך אינו מתקנא, כ''ש, ל''א עושה שלום במרומיו אש ומים בלולין ואין מים מכבין את האש, כ''ש : (רש"י)

 מצודת דוד  המשל ופחד עמו. גודל הממשלה ומרבית הפחד אשר עם ה' כ''א מהם עושה שלום במערכות השמים לשלא יתנגדו זה לזה בפעולת עולם השפל ולבל ישנו את תפקידם ר''ל לא כשתאמר אתה שאין מערכות השמים נכנעים למקום כי הן יכנעו מפניו אם מיראת הרוממות אם מפחד העונש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  במרומיו. בשמי מרום : (מצודת ציון)

 רלב"ג  המשל. מענין ממשלה ושולטנות : ופחד והיראה כמו ופחד יצחק : (רלב"ג)


{ג}  הֲיֵשׁ מִסְפָּר לִגְדוּדָיו וְעַל מִי לֹא יָקוּם אוֹרֵהוּ:

 מצודת דוד  היש מספר. וכי יש מספר לגדודיו הם מלאכי מרום אשר יורה על גודל ממשלתו ולזה ייראו יראת הרוממות : ועל מי וגו'. על מי מן צבא מערכות השמים לא יעמוד אור השפעתו ולזה יפחדו לבל ימנע מקום השפעתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לגדודיו. למחנותיו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יקום. יעמוד : אורהו. אורו : (רלב"ג)


{ד}  וּמַה יִּצְדַּק אֱנוֹשׁ עִם אֵל וּמַה יִּזְכֶּה יְלוּד אִשָּׁה:

 רש"י  ומה יצדק וגו'. ילוד אשה. שאמרת בחנני כזהב אצא (לעיל כג) : (רש"י)

 מצודת דוד  ומה יצדק. כאומר ואם תשיב לומר א''כ מדוע לא ישדד המערכה לשלם גמול הצדיק כי מהו האדם להיות צדיק עם האל הלא לגודל שפלות האדם ורוממות האל אף המעט מן המרי תחשב לרב ואיה א''כ צדקתו : ומה יזכה וגו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יזכה. מל' זכות : (מצודת ציון)


{ה}  הֵן עַד יָרֵחַ וְלֹא יַאֲהִיל וְכוֹכָבִים לֹא זַכּוּ בְעֵינָיו:

 רש"י  עד ירח. כמו ולא עדה עליו שחל (לקמן כח) : ולא יאהיל. כמו לא יהלו אורם (ישעיה יג) ואל''ף זו באה כמו ולאדיב את נפשך (שמואל א ב) אל''ף יתירה, ל''א לא יאהיל לא יהיה לו צל כשאינו מאיר אין לו צל והראשון נראה ושניהם שמעתי : (רש"י)

 מצודת דוד  הן עד ירח. הנה העביר והסיר אור הירח לבל תאיר כשעור האורה אשר שם בה כשבראה והוא על שקנאה בשמש ואמרה א''א לשני מלכים וכו' ואם כי היה מעט מן המרי ומעלתם הלא גדלה מ''מ כמוה כאין מול המקום ואף המעט תחשב לרב : כוכבים. כל הכוכבים כולם עם רוב זהרם אינם זכים בעיניו וכמוהם כאין למולו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עד. ענין הסרה כמו לא עדה עליו שחל (לקמן כח) כמו אשר עבר (בראשית טו) ת''א דעדא : יאהיל. יאיר ויזרח כמו בהלו נרו (לקמן כט) : זכו. מל' זכות ובהירות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יאהיל. יאיר : ביאור דברי המענה, ענה בלדד השוחי ואמר השולטנות והיראה אשר עם השם עושה שלום במערכות השמים עד שהם כלם נסכמים להתנועע תמיד התנועות המוגבלות להם עד שישלם מכללותם פועל השם בזה העולם השפל ולא ישנו את תפקידם ליראתם ממנו ולחוזק ממשלתו עליהם והנה זה ממה שיורה על גודל השם וגבורתו היש מספד לגדודי השם וחייליו ועל מי מהנמצאות לא יקום אורו וזהרו הנה הם כולם שופעים מאתו לא נפקד איש, ואחר שהענין כן שהשם יתברך בזה האופן מן השלימות איך יתכן שיצדק האדם עם אל ויזכה הנה זה בלתי אפשר כי לשלמות השם יחשב למרי מה שאינו מרי לפי מחשבת האדם, הן הירח ימצא חסר אצל השם עד שלפעמים יסור אורו כאילו תאמר בעת הנגוד כאשר היה הירח בראש התלי או בזנבו ויעדר אז הפעל הנמשך מאתו מצד אורו וכוכבים לא זכו בעיניו עד שפעמים יסתרו קצתם בעמוד תחתיהם קצת ויעדרו אז פעולותיהם בזה העולם השפל, ואם באלו עם שלמותם נמצא חסרון בחק השם יתברך כל שכן שיהיה חסר האדם בחק השם אשר הוא רמה ותולעה : והכלל העולה מהדברים הוא, שאין ראוי שנחשוב שיעשה השם עם מה שיראה בו מהשלמות והגבורה דבר שלא כהוגן אלא שרוע הסדור הנופל בדעות אשר תמצאנה לאישי האדם שיחשב בהם שהם צדיקים ויגיעום רעות אשר לא יתכן שיאמר בהם שהם בעבור טוב להיותם מכלות ומביאות אל מות והוא מה שהיה מתרעם עליו איוב לפי דעת בלדד הוא מצד שהאדם לחסרונו לא ירגיש במה שיחטא שהוא מרי בחק השם מצד שלימותו כי האדם הוא חסר מאד בחק השם והוא מבואר שהוא בתכלית החולשה כי אין ראוי שיענש האדם על מרי לא ישוער בו לאדם במה שהוא אדם ולזה לא ענהו איוב על זה דבר אבל גינה דבריו, ואיפשר שנאמר שהרצון בכאן שאין ראוי שיוחס לשם עם שלמותו מה שהוא עול וחסרון בחק האדם אשר הוא בתכלית החסרון בחק השם יתברך ולזה ראוי שנשפוט שהשם בלתי עוזב לאישי האדם להיותם בעלי שכל ושופט אותם על כל מעשיהם ומה שנמצאו בלתי שומר הסידור הראוי בטובות אישי האדם ורעתם נייחסהו אל סכלותינו לבלתי שערינו במקרים ההם הרבה מה שנחשוב במקרים שיהיו רעים ויהיו לטוב כמו שאמר בלדד במה שקדם ולא הצטרך איוב להשיב על דבריו לפי שאין בהם טענה נוספת על מה שקדם לו מהדברים וכבר קדמה תשובת איוב על כל הטענות בהם : (רלב"ג)


{ו}  אַף כִּי אֱנוֹשׁ רִמָּה וּבֶן אָדָם תּוֹלֵעָה:

 מצודת דוד  אף כי. וכ''ש האדם אשר הרמה תאכלנו הבזוי מאד מול המקום איך לא יחשב ממנו מעט מן המרי לרב ואיה א''כ צדקתו : ובן אדם תולעה. כפל הדבר במ''ש (העולה מהמענה ההיא כי יאמר הן באמת יכנעו למקום מערכות השמים אם מיראת הרוממות אם מפחד העונש אבל אין לאדם גמול מה על המקום כי לגודל רוממות המקום ושפלות האדם אף מעט מן המרי יחשב לרב ואיה א''כ צדקתו) : (מצודת דוד)

איוב פרק-כו

{א}  וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר:

 רש"י  (מענה איוב) : (רש"י)

 רלב"ג  ביאור מלות המענה ויען איוב ויאמר : (רלב"ג)


{ב}  מֶה עָזַרְתָּ לְלֹא כֹחַ הוֹשַׁעְתָּ זְרוֹעַ לֹא עֹז:

 מצודת דוד  מה עזרת. מהו העזר אשר נתת בדבריך למי שאין בו כח מעצמו להבין אמיתת ההשגחה : הושעת. מלת מה משמשת בשנים כאומר מה הושעת למי שאין בו עוז בזרועו להבין מאליו וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)


{ג}  מַה יָּעַצְתָּ לְלֹא חָכְמָה וְתוּשִׁיָּה לָרֹב הוֹדָעְתָּ:

 מצודת דוד  מה יעצת. מהו העצה שנתת למי שאין בו חכמה לדעת משכלו : ותושיה. וכי הודעת חכמת אלהות בשעור מרובה וכפל הדבר רבות פעמים כדרך המהתל ומלעיג : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותושיה. כן יקרא החכמה כי ישנה לעולם ולא תשוב לאין כיתר הדברים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ותושיה. הנימוס והסידור האלהי הנמצא בנמצאות : (רלב"ג)


{ד}  אֶת מִי הִגַּדְתָּ מִלִּין וְנִשְׁמַת מִי יָצְאָה מִמֶּךָּ:

 רש"י  ונשמת מי יצאה ממך. מי שם בך הרוח הזה שיצא מפיך מי לא ידע זאת : (רש"י)

 מצודת דוד  את מי. אל מי הגדת דברים כאלה כאומר וכי ימצא מי שאינו יודעם מעצמו עד שיצטרך לדבריך : ונשמת מי. נשיבת הרוח של מי יצאה ממך ר''ל ממי שמעת הדברים האלה ובדרך לעג אמר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  את מי. אל מי : ונשמת. מלשון נשימה ונשיבת רוח כמו מנשמת אלוה יאבדו (לעיל ד) וענינו הדבור הבאה בהפחת רוח וכאשר יאמר ויפיח לקץ (חבקוק ב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ונשמת מי יצאה ממך. ונפש מי יצאה ממך והרצון מה למדת בני האדם במאמריך כי מי שילמד חבירו דבר דומה כאלו עושה נפשו בדבר המגיע לנפש בלמוד ההוא כי הנפש תשלם ותעשה בלמוד המושכלות ותהיה היא והמושכלות אשר תשיגם דבר אחד ולזה אמר ואת הנפש אשר עשו בחרן והם האנשים אשר משכום אברהם ושרה לעבודת השם ולהשגת האמת : (רלב"ג)


{ה}  הָרְפָאִים יְחוֹלָלוּ מִתַּחַת מַיִם וְשֹׁכְנֵיהֶם:

 רש"י  הרפאים. גיהנם המרפה את הבריות : יחוללו. שבעה חללים שלו : מתחת מים ושוכניהם. בעמקי עמקים, וגם הוא : (רש"י)

 מצודת דוד  הרפאים. כאומר ואם באת לספר מרוממות האל הנה יותר מזה ידעתי ואספר גם אני ואומר הנה הגיהנם מקום המתים אשר יש בה חללים רבים והם שבעה מדורי גיהנם והוא מתחת המים והשוכנים בהם כי פתח אחד יש לגיהנם בים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הרפאים. כן יקראו המתים ע''ש שנרפו ונחלשו ע''י מלאך המות : יחוללו. מל' חלל ונבוב : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הרפאים. הם גרעיני הזרע וקראם רפאים להיותם קודם הזריעה כמתים וימצא להם כח נפשי כשנזרעו וזה פלא גדול ואמר זה בצמחים אשר יצמחו בקרקע הים והנהרות כמו האלמוג והדומה לו ממה שיצמח תחת המים וזה פלא שיגיע פועל השם באמצעות הגרמים השמימיים לכמו אלו המקומות ולא ימנעום המים והארץ אשר עליהם משיגיע שם פועל הכוכבים או ירצה ברפאים הדומימיים והם המחצבים כמו המתכות ושאר הדברים ההוים בבטן הארץ מתחת המים ותחת שוכניהם מצד האידים אשר ימציאו שם הכוכבים כמו שהתבאר בטבעיות וקראם רפאים להיותם כמתים שאין בהם כח נפשי כלל והנה זה הביאור יותר נאות מצד הלשון כי לפי הביאור הראשון היה ראוי שיאמר הרפאים יצמחו : יחוללו. יבראו : ושוכניהם. ומתחת שוכניהם : (רלב"ג)


{ו}  עָרוֹם שְׁאוֹל נֶגְדּוֹ וְאֵין כְּסוּת לָאֲבַדּוֹן:

 רש"י  ערום שאול נגדו. לדעת ולראות את כל מה שבתוכו : (רש"י)

 מצודת דוד  ערום וגו'. ועם כי הוא בעומק הארץ מתחת למים עכ''ז יודע המקום כל בה כאלו היתה ערום מבלי מכסה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שאול. הוא הגיהנם וכן אבדון : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שאול. הוא המטה במוחלט והיא מרכו הארץ ואמר זה על צד ההפלגה וגוזמא רצוני שאפילו במקום ההוא יגיע פועל השם יתברך כאילו היה ערום שלא יהיה למעלה ממנו גשם יכסהו וימנעהו מקבול פועל הגרמים השמימיים וקרא המקום ההוא אבדון ג''כ להיותו יותר רחוק מקבול פועל הגרמים השמימיים מכל מקומות הארץ ולוה היה נעדר השלמות יותר משאר חלקי הארץ כי המות והאבדון ייוחס לנעדר הצורה והשלימות : (רלב"ג)


{ז}  נֹטֶה צָפוֹן עַל תֹּהוּ תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי מָה:

 רש"י  על בלימה. אין כלום ביסוד כי הם עומדים באויר על חוזק זרועותיו של הקב''ה ודונש פי' בלימה מישור כמו (תהלים לב) במתג ורסן עדיו לבלום (כך ראיתי סא''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  נוטה צפון. ר''ל רקע הארץ על תוהו כי אין שם דבר מחזיקו ועל כי עיקר הישוב הוא בפאת הצפון לז''א נוטה צפון וגו' : על בלימה. על דבר שאין בו ממש כי כל העמדת כדור הארצי לבל יתקרב לפאה מן הפאות הוא בעבור כי כל חלקי היסוד משתוקק ליסודו והרי כל כדור הארצי נשען על נקודת המרכז היא אמצעית הכדור נקודה שאינה מתחלקת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תוהו. ענינו דבר שאין בו ממש : בלימה. היא שתי תיבות בלי מה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  על בלימה. על מה שאין לו מציאות בעצמותו והוא מרכז הארץ כי עליו נתלית הארץ כמו שהתבאר בטבעיות : (רלב"ג)


{ח}  צֹרֵר מַיִם בְּעָבָיו וְלֹא נִבְקַע עָנָן תַּחְתָּם:

 רש"י  ולא נבקע ענן. מעול' שיפלו מימיו ביחד : תחתם. תחת המים : (רש"י)

 מצודת דוד  צורר. קושר מי המטר בהעבים להיות אצור בו ולהוריד טפות טפות לבד ומעולם לא נבקע הענן תחת המים עד אשר ישפכם בבת אחת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צורר. קושר כמו צרור כספו (בראשית מב) : (מצודת ציון)


{ט}  מְאַחֵז פְּנֵי כִסֵּה פַּרְשֵׁז עָלָיו עֲנָנוֹ:

 רש"י  מאחז. במחיצות פני כסא הכבוד כולו כגון ישת חשך סתרו (שם יח) : ופרשז. על הכסא עננו כמו ודמות על ראשי החיות רקיע (יחזקאל א) : (רש"י)

 מצודת דוד  מאחז פני כסה. השמים נקרא כסא כמ''ש השמים כסאי (ישעיה סו) ואמר הנה האויר אשר על פני רקיע השמים מעבה עד שיהיה ראוי לאחוז בו ובזה פירש על הרקיע את עננו כי בזה האופן יהיה הוייות הענן כי יתעבה האויר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כסה. כמו כסא באל''ף : פרשז. מל' פרישה והזי''ן נוספת : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מאחז פני כסא. מאחז ומעבה האויר אשר על פני רקיע השמים אשר נקרא כסא כאמרו השמים כסאו : פרשז עליו עננו. ובזה האופן פרש עליו עננו ר''ל כי בהתעבות האויר ההוא יתחדש ממנו הענן כמו שהתבאר בספר האותות : (רלב"ג)


{י}  חֹק חָג עַל פְּנֵי מָיִם עַד תַּכְלִית אוֹר עִם חֹשֶׁךְ:

 רש"י  חוק חג. קומפ''ש בלע''ז לשון ובמחוג' יתארהו (ישעי' מד) סיבבו בחול להיות לו (החול) חוק גבול עולם ולא יעבור הים אותו חוג עד שיכלה אור וחשך : (רש"י)

 מצודת דוד  חוק חג. עשה חוק הקפת החול על פני מי הים ובל יעברנה עד אשר תכלה האור עם החושך ר''ל לעולם עד שתחרב כל העולם כלו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חג. ענין סבוב ועגול וכן וחוג שמים יתהלך (לעיל כב) : תכלית. מלשון כליון : (מצודת ציון)

 רלב"ג  חג. הגביל וייחסו למחוגה לפי שהמחוגה מגבלת תכליות השטח העגול המתחדש בסבתה : (רלב"ג)


{יא}  עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ וְיִתְמְהוּ מִגַּעֲרָתוֹ:

 רש"י  ירופפו. כשבראם והקרישם היו רופפים וגער בהם ועמדו ביובש ובחוזק : ויתמהו. תוהה ועולה (ס''א כאדם תוהה ועומד) במקום אחד : (רש"י)

 מצודת דוד  עמודי שמים. הארץ תקרא עמודי השמים כי היא מרכז להם וכאילו מעמידה והושאל מדבר גשמי אשר המרכז להם העיקר והיסוד ואמר הנה לפעמים ירעדו מקומות הארץ וינועו ממקומם וכאשר יגער בהם המקום ינוחו במקומם כאדם המתמה מגערת המאיים עליו ועומד על עמדו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ירופפו. ירעדו כי עמודיה יתפלצון (לעיל ט) תרגומו מתרופפין : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ירופפו. יתנועעו ויזדעזעו : (רלב"ג)


{יב}  בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם (ובתובנתו) וּבִתְבוּנָתוֹ מָחַץ רָהַב:

 רש"י  רגע הים. כמו עורי רגע (לעיל ז). נקמט קמטים קמטים נעשו (כך כשאמר יקוו המים נאספו מפשיטתן ונקמטו קמטים קמטים) עד שנקוו למקום אחד המוכן להם : מחץ רהב. מצריים קרויין רהבים : (רש"י)

 מצודת דוד  בכחו. ברב כחו בקע הים ובתבונתו הכה בו את מצרים כי סכל דעתם ומשכם אל הים להכותם נפש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רגע. בקע כמו עורי רגע (לעיל ז) : מחץ. הכה והרג כמו מחץ ראש (תהלים קי) : רהב. מצרים קרואים כן כמ''ש קראתי לזאת רהב (ישעיה ל) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  רגע. נח : מחץ רהב. הנה מה שיגבה מהים על הארץ ר''ל שסבב שלא יגבה הים על החלק הנגלה מהארץ : (רלב"ג)


{יג}  בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה חֹלֲלָה יָדוֹ נָחָשׁ בָּרִיחַ:

 רש"י  ברוחו שמים שפרה. בדבריו וברוח פיו איהל כמו ונטה אהל שפרירו (ירמיה מב) : חוללה ידו. את פרעה הנקרא נחש בריח (ישעיה כז) לשון חיל וצרה וכן במקום אחר הלא זאת היא המחצבת רהב מחוללת תנין (שם נא), ל''א יסדה ידו את לויתן כמו גבעות חוללתי (משלי ח) : (רש"י)

 מצודת דוד  ברוחו. ברוח פיו איהל את השמים על הארץ וידו בראה את הלויתן הדומה לנחש ומבריח את הים מן הקצה אל הקצה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שפרה. ענין אוהל כמו ונטה את שפרירו (ירמיה מג) ואוהל היפה נקרא כן מל' אמרי שפר (בראשית מט) : חוללה. בראה כמו ותחולל ארץ (תהלים צ) : בריח. כעין מטה עשוי לשומו לרוחב השער לסגרו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ברוחו שמים שפרה. ברצון השם היו השמים בזה האופן מהיופי והשלימו' אשר הם בו : חוללה. בראה : נחש בריח. הוא דמות הנחש הנראה סובב בגלגל המזלות והוא העגול החלבי : (רלב"ג)


{יד}  הֶן אֵלֶּה קְצוֹת (דרכו) דְּרָכָיו וּמַה שֵּׁמֶץ דָּבָר נִשְׁמַע בּוֹ וְרַעַם (גבורתו) גְּבוּרוֹתָיו מִי יִתְבּוֹנָן:

 רש"י  קצות דרכיו. קלות ומועטות לפי שאר גדולות שבו : ומה שמץ דבר נשמע בו. מה רמז דבר אדם יכול להבין מפעלותיו ד''א שמץ כמו לשמצה לגנות : (רש"י)

 מצודת דוד  הן אלה. הדברים האלה המה מקצת דרכיו ומה מאד דבר מעט אשר נשמט בו ר''ל הן לא ידענו ולא שמענו כ''א מעט מדרכיו לא כולם אף לא חלק גדול מהם : ורעם. אף גבורותיו הנשמעים לכל כקול רעם מי יוכל להתבונן לדעת מצפוני הנפלאות אשר בהם ואף כי הנעשים בשמים ממעל ומתחת לארץ אשר לא ידעם אנוש וכאומר הנה השמעתיך יותר מאשר השמעת ועדיין לא הגעתי לחלק גדול מנפלאות ה' (העולה מהמענה ההיא כי ילעוג על בלדד שאמר דברים הידועים לכל ומיעט לספר מנפלאות ה' וסיפר הוא יותר ממנו ואמר שעכ''ז עדיין לא הגיע אף הוא לחלק גדול מנפלאות ה' ולא חש להשיב יותר כי במרבית הלעג כאלו אמר לו מה בכך שלפי רוממות המקום ושפלות האדם יחשב המעט מן המרי לרב הלא כ''ש הוא שמרבית המרי מן הרשע יחשב לרב ומה זה לא ישלם לו גמול) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  דרכיו. מעשיו ופעולותיו : שמץ. ענין משהו ומעט וכן ותקח אזני שמץ מנהו (לעיל ד) : ורעם. ענין רעש והמיה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שמץ מנהו. מעט : ורעם גבורותיו. ורבוי גזרותיו : ביאור דברי המענה, ענה איוב ואמר מה עזרת לדעתך בהשגחה לפי מחשבותיך באלו המאמרים אשר אמרת הנה אין להם כח לעזור לדעתך ולהתנצל מהספקות אשר ספקתי על דבריך ומה יעצת עם לבבך להשיב על הספיקות אשר ספקתי לך מאין חכמה ואיפה נימוס השם בנמצאות וסדורו אשר הודעת לרוב ר''ל שמה שהגיד ממנו הוא מעט מזער, את מי הגדת אלו הדברים ומה למדת אותנו בזה הלא אני יודע יותר ויותר מנימוס פעולות השם וגבורותיו ונפלאותיו, הלא המחצבים יברא השם יתברך מתחת המים ותחת הדברים השוכנים בארץ וזה בתכלית הפלא ר''ל שיגיע שם בבטן הארץ בזה האופן מהעומק פעל הגרמים השמימיים השופע מהשם יתברך, הנה המטה במוחלט והוא מרכז הארץ הוא לפני השם כאילו הוא ערום ואין לו כסות עם כסותו אותו הארץ עד שכבר יגיע פועל השם שם עם עומקו, הנה השם מטה הצפון אשר שם היישוב על תוהו כי הוא נשען על מרכז הארץ אשר אינו כי אם נקודה ותולה הארץ על בלמה ר''ל שהיא נשענת ונסמכת על הנקודה שהיא מרכזה לא בדבר חוץ ממנה כמו שהתבאר בטבעיות וזה בתכלית הפלא, הנה הוא צורר מים בענניו ולא נבקע ענן תחתם כאשר יוליכום הרוחות עד הגיעם אל המקום אשר ירד שם המטר, הנה השם יתברך סבה שיאחז האויר אשר על פני השמים ויתעבה מצד הקרירות ואז פירש עליו עננו כי בזה האופן יהיו הויות הענן וספר זה לפי שנעלם מהמון האנשים, גזר חק על פני מים שלא יעבור גבולו בדרך שיראה זה החלק הנגלה מן הארץ בצד הצפוני תמיד ויתהוו בו אלו ההויות עד המקום שיכלה בו היות האור עם החשך בכל יום ר''ל שיהיה קצת כל יום מימי השנה אור וקצתו חשך וזה דבר ימשך עד מרחב ס''ו מעלות וכ''ה דקים ועד שם נמשך הישוב לפי מה שספרו הקודמים ואולם שם יהיה יום אחד בשנה אין בו לילה ויום אחד כנגדו אין בו יום ומשם ואילך יתוסף זה השיעור מעט מעט עד שיגיע אל מה שתחת הקוטב הצפוני ויהיה שם ששה חדשים בשנה אין בהם לילה והם ימות החמה וששה חדשים בשנה אין בהם יום והם ימות הגשמים, עמודי שמים ינועו ויזדעזעו והם חלקי הארץ אשר ירעשו מגערת השם בבא הרעש אשר סבתו הרוח ההווה תחת הארץ בסבת האיד העשני הנעצר שם וקראם עמודי שמים להיות השמים נסמך על הארץ כמו שהתבאר בספר השמע, בכח השם וגבורותיו נח הים ולא ירוץ על הארץ כדי שלא יטבעו ההווים שם ובתבונת השם הכה מה שיגבה מן הים על הארץ ויפסידהו, וזה כי להיות שאר המימות מתערבים במי הים והולכות בים היה ראוי שיגביהו מי הים על החלק הנראה מהארץ ויטבע אלא שהשם סבב בתבונתו שיכלה השמש ושאר הכוכבים בחומ' מימי הים בשיעור מה שיבא אליו מהנהרות עד שלא יתוסף בזה הים כלל, ברצון השם וחכמתו היו השמים בזה האופן מן היופי והשלימות אשר הם בו בבריאתם עד שאי אפשר להיותם באופן אחר יותר שלם להגיע לזה המציאות השפל מה שיצטרך אליו הגעתו מהם, בראה ידו ויצרה העגול החלבי אשר בגלגל הכוכבים הקיימים אשר בו מן הפלא וההעלם מה שכבר התבאר בספר האותות והנה אנחנו אמרנו בכל זה קצת מאמר בחמישי מספר מלחמות ה', הנה אלו הדברים אשר ספרתי הם קצת דרכי השם ומה מעט הדבר שנשמע בו בזה הספור, ואולם תוקף גבורותיו ונפלאותיו לא ימצא מי שיבין אותם : והכלל העולה מהדברים הוא מבואר ולא רצה איוב להשיב על דברי בלדד יותר מזה השיעור לפי מה שזכרנו במענה הקודם ובכלל אם היה משיב אותו עליהם לא יהיה כי אם כפל דברים לפי שכבר השיב על זאת הטענה במה שקדם וסתר אותה מהחוש : (רלב"ג)

איוב פרק-כז

{א}  וַיֹּסֶף אִיּוֹב שְׂאֵת מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר:

 רש"י  ויוסף. עמדו ריעיו מענות כאשר הוכיחם אליהוא כי עמדו ולא ענו עוד (לקמן לב) : (רש"י)

 מצודת דוד  ויוסף איוב. בראותו כי אין מי יענה לו על אמריו הוסיף עוד להרים קול בדברי משל ואמר דבריו והמשל הוא נתיב לא ידעו עיט וגו' וכדומה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ביאור מלות המענה ויוסף איוב שאת משלו ויאמר : (רלב"ג)


{ב}  חַי אֵל הֵסִיר מִשְׁפָּטִי וְשַׁדַּי הֵמַר נַפְשִׁי:

 רש"י  חי אל. שבועה היא כי באמת הסיר את משפטי ומכאן דרש ר' יהושע שמאהבה עבד איוב את המקום אין אדם נודר בחיי המלך אלא א''כ אוהב את המלך : (רש"י)

 מצודת דוד  חי אל. הריני נשבע חי אל אשר הסיר משפט גמול מעשי במה שמסר הכל ביד מערכת השמים : ושדי. מוסב על חי לומר חי שדי אשר המר לנפשי והוא כפל ענין במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חי אל. ר''ל כמו שהאל הוא חי וכן חי ה' (מ''א יז) : המר. מל' מרירות : (מצודת ציון)


{ג}  כִּי כָל עוֹד נִשְׁמָתִי בִי וְרוּחַ אֱלוֹהַּ בְּאַפִּי:

 מצודת דוד  כי כל עוד. אשר כל זמן שתהיה נשמתי בי ורוח חיים מאלוה יהיה באפי : (מצודת דוד)


{ד}  אִם תְּדַבֵּרְנָה שְׂפָתַי עַוְלָה וּלְשׁוֹנִי אִם יֶהְגֶּה רְמִיָּה:

 מצודת דוד  אם תדברנה. מוסב למעלה לומר עונש שבועה יהיה עלי אשר כל ימי חיי אם תדברנה שפתי עולה להתלונן בחנם או אם לשוני ידבר רמיה להצדיק עלי את הדין מן השפה ולחוץ, עם כי לבי לא כן יחשוב כאומר לא אצעק בחנם ולא אודה ברמיה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יהגה. ידבר כמו ולשוני תהגה (תהלים לה) : (מצודת ציון)


{ה}  חָלִילָה לִּי אִם אַצְדִּיק אֶתְכֶם עַד אֶגְוָע לֹא אָסִיר תֻּמָּתִי מִמֶּנִּי:

 רש"י  אם אצדיק אתכם. אם אומר הדין עמכם לחייבני : לא אסיר תומתי. לא אודה לדבריכם לומר שאיני תם : (רש"י)

 מצודת דוד  חלילה לי. חולין וגנאי הוא לי אם אומר ברמיה שאתם צדיקים בדבריכם והדין עמכם כי הן הרשעתי כי הואיל ולבבי לא כן יחשוב לא אדבר רמיה כי עד אמות לא אסיר תומתי ממני לדבר רמיה בפה ולא בלב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תומתי. מל' תמימות : (מצודת ציון)


{ו}  בְּצִדְקָתִי הֶחֱזַקְתִּי וְלֹא אַרְפֶּהָ לֹא יֶחֱרַף לְבָבִי מִיָּמָי:

 רש"י  בצדקתי החזקתי. לומר שאני צדיק : לא יחרף לבבי. אותי מימי מכל דרך ומדה שנהגתי בימי ועל כרחו יהי כרשע אויבי : (רש"י)

 מצודת דוד  בצדקתי. כי הנה הצדק אשר עשיתי מעולם לא עשיתיו בדרך עראי כי החזקתי בה בחוזק רב ולא נתתי לה רפיון ומימי לא נטה לבבי ממנה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יחרף. ענין נטיה וכן שפחה נחרפת (ויקרא יט) שר''ל תנטה מן העבדות לחרות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יחרף. יטה ומזה הענין שפחה נחרפת לאיש ר''ל שהיא נוטה מצד עבדות לצד חירות כמו שזכר הרב מורה צדק : (רלב"ג)


{ז}  יְהִי כְרָשָׁע אֹיְבִי וּמִתְקוֹמְמִי כְעַוָּל:

 מצודת דוד  יהי כרשע. מדת הרשע והעול רעים המה בעיני עד שאני מקלל אויבי והקם עלי לרעה שהוא יהיה רשע ועול כי כ''כ הדבר רע בעיני עד שתחשב לקללה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כרשע. כעול. הכפי''ן באו לאמתת הדבר וכן בלילה יהיה כגנב (לעיל כד) : (מצודת ציון)


{ח}  כִּי מַה תִּקְוַת חָנֵף כִּי יִבְצָע כִּי יֵשֶׁל אֱלוֹהַּ נַפְשׁוֹ:

 רש"י  כי מה תקות חנף. כי למה אהיה רשע וגזלן מה סופו של רשע הגוזל ממון : כי ישל. כי ישליך המקום את נפשו מעליו לשון של נעלך (שמות ג) ונשל הברזל (דברים יט) : (רש"י)

 מצוד