דניאל פרק-א

{א}  בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמַלְכוּת יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה בָּא נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלִַם וַיָּצַר עָלֶיהָ:

 רש"י  בשנת שלוש למלכות יהויקים. וכי אפשר לומר כן והלא הוא מלך בשנת ד' ליהויקים שנאמר (ירמיה כה) בשנה הד' ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה היא השנה הראשונה לנבוכדנאצר ומה ת''ל בשנת שלש בשנת שלש למרדו שנאמר (מלכים ב כד) ויהי לו יהויקים עבד שלש שנים וישב וימרד בו שלש שנים ובשנת שלש עלה עליו והיא שנת שמונה לנבוכדנצר דאמר מר שנה ראשונה כבש ננוה שניה עלה וכבש יהויקים ושלש שנים עבדו ושלש שנים מרד בו והיא היתה שנת אחת עשרה למלכות יהויקים חמש שנים קודם שכבשו ושלש שעבדו ושלשה שמרד בו ואז מת יהויקים תחת ידו והמליך נבוכדנצר תחתיו יהויכין בנו : (רש"י)

 מצודת דוד  בשנת שלוש למלכות יהויקים. ר''ל למרדו בנבוכדנצר למלוך מעצמו כי נבוכדנצר מלך בשנת ד' ליהויקים ובה' שהיא שניה לנ''נ עלה עליו וכבשו ועבדו ג' שנים וישב וימרד בו כמ''ש במ''ב ובשנת ג' למרדו שהיא שנת י''א למלכותו חזר ועלה עליו וכמ''ש בדברי הימים ב' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויצר. מלשון מצור וענינו הקפת החיל על העיר להציר להם ולכבשם : (מצודת ציון)


{ב}  וַיִּתֵּן אֲדֹנָי בְּיָדוֹ אֶת יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה וּמִקְצָת כְּלֵי בֵית הָאֱלֹהִים וַיְבִיאֵם אֶרֶץ שִׁנְעָר בֵּית אֱלֹהָיו וְאֶת הַכֵּלִים הֵבִיא בֵּית אוֹצַר אֱלֹהָיו:

 רש"י  ומקצת כלי בית האלהים. לקח ומקצתם נשארו כמו שנאמר (ירמיה כז) כה אמר ה' צבאות אל העמודים ועל הים ועל המכונות ועל יתר הכלים הנותרים בעיר הזאת : ויביאם ארץ שנער בית אלהיו. לקלס לעבודת כוכבים שלו הביא שם את השביה כולה אף את האנשים ואת הכלים הביא אח''כ בית האוצר : (רש"י)

 מצודת דוד  ומקצת כלי וגו'. כי מהם נשארו ולקחם בגלות יכניה ועוד נשארו מהם ולקחם בגלו' צדקיהו וכמ''ש כי כה אמר ה' וגו' ועל יתר הכלים וגו' באשר לא לקחם בגלותו את יכניה וגו' בבלה יובאו וגו' (ירמיה כז) : בית אלהיו. ומתחילה הביא את הכל אל בית אלהיו ואף האנשים לקלס לאלהיו וליתן לו תודה על הנצחון ואח''כ הביא כלי בה''מ אל בית האוצר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שנער. היא בבל ע''ש שננערו בה מתי המבול כי היא עמוקה מכל העולם : (מצודת ציון)


{ג}  וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאַשְׁפְּנַז רַב סָרִיסָיו לְהָבִיא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וּמִן הַפַּרְתְּמִים:

 רש"י  הפרתמים. דוכסים : (רש"י)

 מצודת דוד  רב סריסיו. שר וגדול על הסריסים : זרע המלוכה. ר''ל והמה יהיו מזרע המלוכה והם עצמם יהיו מן הפרתמים ר''ל מגודלים בעושר ובממשלה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  סריסיו. שריו : הפרתמים. ענין שררה ועושר וכן חיל פרס ומדי הפרתמים (אסתר ח) והיא מלה זרה ואולי היא מלשון כשדים וכמוהו רבים ימצאו בזה הספר אשר אין לדעת ביאורם כ''א לפי הקרוב לענינם : (מצודת ציון)


{ד}  יְלָדִים אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם כָּל (מאום) מוּם וְטוֹבֵי מַרְאֶה וּמַשְׂכִּילִים בְּכָל חָכְמָה וְיֹדְעֵי דַעַת וּמְבִינֵי מַדָּע וַאֲשֶׁר כֹּחַ בָּהֶם לַעֲמֹד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ וּלֲלַמְּדָם סֵפֶר וּלְשׁוֹן כַּשְׂדִּים:

 רש"י  ואשר כח בהם. פירשו רז''ל שיהיו אונסין עצמן מן השחוק ומן השיחה ומן השינה מפני אימת מלכות ושמעמידים עצמן כשנצרכים לנקביהם : וללמדם ספר. מוסב על אשר כח בהם : (רש"י)

 מצודת דוד  כל מאוס. ר''ל שום מום כלל וכלל לא כמו לא תאכלו כל נבלה (דברים יא) : וטובי מראה. בלובן ובהירות : בכל חכמה. יהיו משכילים בכל מיני חכמות : ויודעי דעת. ר''ל בתחלת אמרי המדבר ישכילו לדעת דעתו ותוכן כוונתו ומה יהיו אחרית אמריו : ומביני מדע. ר''ל שיהיו צחים בלשונותם במיטב הדבור להבין לזולת מה במדעי לבבם ובמחשבתם : ואשר כח בהם. להתגבר על הטבע לאנוס ולעצור מן השחוק והשינה וכדומה למען יעמדו בהיכל מלך מבלי שום מניעה וכאשר ראוי והגון : וללמדם ספר. מוסב על המקרא שלפניו לומר להביא מבני ישראל וגו' וללמדם ספר וגו' והוא המכתב והלשון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מאום. כמו מום : מדע. ענין מחשבה כמו גם במדעך מלך אל תקלל (קהל' י) : ספר. ר''ל כתב הנכתב בספר : (מצודת ציון)


{ה}  וַיְמַן לָהֶם הַמֶּלֶךְ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ מִפַּת בַּג הַמֶּלֶךְ וּמִיֵּין מִשְׁתָּיו וּלְגַדְּלָם שָׁנִים שָׁלוֹשׁ וּמִקְצָתָם יַעַמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ:

 רש"י  וימן. ל' הזמנה : מפת בג. הוא שם מאכל המלך בל' כשדים ויש פותרים פת בג לחם ואין נראה כן שהרי כתיב ויהי המלצר נושא את פת בגם ונותן להם זרעונים ואין זרעונים חליפי לחם אלא חליפי תבשיל : (רש"י)

 מצודת דוד  וימן להם המלך. כל זה מדברי המלך שאמר לאשפנז הנה המלך יזמין להם בכל יום דבר הצריך להם ביומו ממאכלי המלך ומן היין אשר ישתה הוא (ואף שנ''נ עצמו היה המדבר לא אמר כמדבר בעדו וכן דרך המקרא וכמ''ש וישלח וגו' ואת שמואל (ש''א י''ב) עם כי שמואל עצמו היה המדבר וכן רבים כמוהו) : ולגדלם. ובאופן זה יהיו מגודלים שלש שנים למען יהיו נראים יפים ובעלי בשר : ומקצתם. מקצה שלשת השנים יעמדו בתמידות לפני המלך לשמשו בכל עת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וימן. ענין הזמנה כמו וימן ה' דג (יונה ב) : מפת בג. ענין מאכל : (מצודת ציון)


{ו}  וַיְהִי בָהֶם מִבְּנֵי יְהוּדָה דָּנִיֵּאל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה:

 מצודת דוד  ויהי בהם. באותן הילדים שהביא אשפנז כדבר המלך ולתוספת ביאור אמר מבני יהודה ר''ל מזרע מלכי יהודה ומה שסתם למעלה פי' כאן : דניאל וגו'. כי רבים הביא מזרע מלכי יהודה ובהם היו דניאל וגו' : (מצודת דוד)


{ז}  וַיָּשֶׂם לָהֶם שַׂר הַסָּרִיסִים שֵׁמוֹת וַיָּשֶׂם לְדָנִיֵּאל בֵּלְטְשַׁאצַּר וְלַחֲנַנְיָה שַׁדְרַךְ וּלְמִישָׁאֵל מֵישַׁךְ וְלַעֲזַרְיָה עֲבֵד נְגוֹ:

 רש"י  בלטשאצר. על שם עבודת כוכבים של בבל שקרויה בל שנאמר די שמיה בלטשאצר כשום אלהי, בלטשאצר שם ל' חכמה בל' ארמי : (רש"י)

 מצודת דוד  שמות. מלבד שמותם מהלידה : בלטשאצר. אולי המלה ההיא יורה בל' כשדים כמו דניאל בל' הקודש וכן יתר השמות : (מצודת דוד)


{ח}  וַיָּשֶׂם דָּנִיֵּאל עַל לִבּוֹ אֲשֶׁר לֹא יִתְגָּאַל בְּפַתְבַּג הַמֶּלֶךְ וּבְיֵין מִשְׁתָּיו וַיְבַקֵּשׁ מִשַּׂר הַסָּרִיסִים אֲשֶׁר לֹא יִתְגָּאָל:

 רש"י  יתגאל. ל' לכלוך : (רש"י)

 מצודת דוד  וישם. חשב בלבו והתעורר בדבר : אשר לא יתגאל. במאכלי האיסור וביין של עכו''ם : ויבקש. שאל ממנו למנוע מאתו פת בג והיין לבל יתגאל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יתגאל. ענין לכלוך וטנוף כמו לחם מגואל (מלאכי א) : (מצודת ציון)


{ט}  וַיִּתֵּן הָאֱלֹהִים אֶת דָּנִיֵּאל לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים לִפְנֵי שַׂר הַסָּרִיסִים:

 רש"י  שר הסריסים. שהיה שר על משרתי המלך : (רש"י)

 מצודת דוד  לחסד ולרחמים. עם כי הוא לא מילא שאלתו מ''מ לחסד יחשב מה שלא גער בו והשיבו בדברים רכים והיה מעלים עין במעשה המלצר : (מצודת דוד)


{י}  וַיֹּאמֶר שַׂר הַסָּרִיסִים לְדָנִיֵּאל יָרֵא אֲנִי אֶת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר מִנָּה אֶת מַאֲכַלְכֶם וְאֶת מִשְׁתֵּיכֶם אֲשֶׁר לָמָּה יִרְאֶה אֶת פְּנֵיכֶם זֹעֲפִים מִן הַיְלָדִים אֲשֶׁר כְּגִילְכֶם וְחִיַּבְתֶּם אֶת רֹאשִׁי לַמֶּלֶךְ:

 רש"י  אשר מנה. אשר הזמין וסיפק : כגילכם. דוגמתכם ולשון משנה הוא בן גילו : וחיבתם את ראשי למלך. תגרמו לי להתחייב להתיז ראשי : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר מנה. הוא בעצמו הזמין וקבע מאכלכם ואיך אשנה את דברו : אשר למה יראה. אשר למה אעשה כה שיראה המלך את פניכם זועפים ורעים מן פני יתר הילדים : וחייבתם. ואהיה ע''י חייב את ראשי למלך כי כן משפט המלך להתיז את הראש של מי אשר ימרה את דברו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מנה. הזמין : זועפים. ר''ל רעים והוא מל' זעף וכעס כי הכועס נשתנה מראית פניו לרוע : כגילכם. כדמותכם ובדרז''ל בן גילו (יבמות קכ) : (מצודת ציון)


{יא}  וַיֹּאמֶר דָּנִיֵּאל אֶל הַמֶּלְצַר אֲשֶׁר מִנָּה שַׂר הַסָּרִיסִים עַל דָּנִיֵּאל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה:

 רש"י  המלצר. הסודר את המנות ואת הקערות שקורין מאישטרי''ב אל''ה : (רש"י)

 מצודת דוד  על דניאל וגו'. להביא להם מאכליהם ומשקיהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  המלצר. הוא המסדר המאכל : אשר מנה. אשר הפקיד כמו ומהם ממונים על הכלים (דה''א ט') : (מצודת ציון)


{יב}  נַס נָא אֶת עֲבָדֶיךָ יָמִים עֲשָׂרָה וְיִתְּנוּ לָנוּ מִן הַזֵּרֹעִים וְנֹאכְלָה וּמַיִם וְנִשְׁתֶּה:

 רש"י  נס. לשון נסיון : מן הזרועים. מין קטניות תחת פת בג : (רש"י)

 מצודת דוד  את עבדך. אמר על עצמו ועל חנניה מישאל ועזריה חבריו : ומים ונשתה. ומים יתנו לנו ונשתה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נס. מלשון נסיון : הזרועים. מיני זרעונים כקטניות וכיוצא : (מצודת ציון)


{יג}  וְיֵרָאוּ לְפָנֶיךָ מַרְאֵינוּ וּמַרְאֵה הַיְלָדִים הָאֹכְלִים אֵת פַּתְבַּג הַמֶּלֶךְ וְכַאֲשֶׁר תִּרְאֵה עֲשֵׂה עִם עֲבָדֶיךָ:

 רש"י  וכאשר תראה. לפי מה שתראה עשה : (רש"י)

 מצודת דוד  מראינו ומראה וגו'. תראה מראות פנינו אל מול מראות אלו אם יש מה השתנות אלו מאלו : וכאשר תראה. ולפי מה שתראה ככה תעשה אם לא יהיה פנינו רעים מפניהם אזי תוסיף תת לנו מן הזרעונים ומים ואם רעים יהיו אז בע''כ נאכל פת בג ונשתה יין : (מצודת דוד)


{יד}  וַיִּשְׁמַע לָהֶם לַדָּבָר הַזֶּה וַיְנַסֵּם יָמִים עֲשָׂרָה: {טו}  וּמִקְצָת יָמִים עֲשָׂרָה נִרְאָה מַרְאֵיהֶם טוֹב וּבְרִיאֵי בָּשָׂר מִן כָּל הַיְלָדִים הָאֹכְלִים אֵת פַּתְבַּג הַמֶּלֶךְ:

 מצודת דוד  מן כל. עוד יותר מן כל הילדים וגו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ובריאי. ענין שומן כמו ועגלון איש בריא (שופטים ג) : (מצודת ציון)


{טז}  וַיְהִי הַמֶּלְצַר נֹשֵׂא אֶת פַּתְבָּגָם וְיֵין מִשְׁתֵּיהֶם וְנֹתֵן לָהֶם זֵרְעֹנִים:

 רש"י  נושא את פת בגם. נוטלו לעצמו : (רש"י)

 מצודת דוד  נושא. נוטל לעצמו : פת בגם. הניתן למאכלם : (מצודת דוד)


{יז}  וְהַיְלָדִים הָאֵלֶּה אַרְבַּעְתָּם נָתַן לָהֶם הָאֱלֹהִים מַדָּע וְהַשְׂכֵּל בְּכָל סֵפֶר וְחָכְמָה וְדָנִיֵּאל הֵבִין בְּכָל חָזוֹן וַחֲלֹמוֹת:

 מצודת דוד  ארבעתם. הם דניאל חנניה מישאל ועזריה : מדע והשכל. ידיעה בהם ולהשכיל עוד מוצא דבר : בכל ספר. מכתב ולשון כל עם ועם ובכל מיני חכמה : ודניאל. ויותר עליהם דניאל שהיה מבין בכל חזון וחלומות ר''ל לדעת פתרון חלומות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חזון. ראיית החלום והוא כפל ענין במ''ש : (מצודת ציון)


{יח}  וּלְמִקְצָת הַיָּמִים אֲשֶׁר אָמַר הַמֶּלֶךְ לַהֲבִיאָם וַיְבִיאֵם שַׂר הַסָּרִיסִים לִפְנֵי נְבֻכַדְנֶצַּר:

 רש"י  אשר אמר המלך להביאם. שיבאו לפניו : (רש"י)

 מצודת דוד  ולמקצת הימים. ולסוף שלשת השנים : אשר אמר המלך להביאם. לעמוד לפניו כמ''ש למעלה : ויביאם. אז הביא את כל הילדים לבחור מהם מי ומי יעמדו לפניו : (מצודת דוד)


{יט}  וַיְדַבֵּר אִתָּם הַמֶּלֶךְ וְלֹא נִמְצָא מִכֻּלָּם כְּדָנִיֵּאל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ:

 מצודת דוד  וידבר אתם. בדברי חכמה והשכל לנסות חכמת כ''א : ולא נמצא מכולם. להיות חכמים ומשכילים כדניאל חנניה מישאל ועזריה : ויעמדו. מינה אותם להיות עומדים לפניו תמיד לשמשו : (מצודת דוד)


{כ}  וְכֹל דְּבַר חָכְמַת בִּינָה אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ מֵהֶם הַמֶּלֶךְ וַיִּמְצָאֵם עֶשֶׂר יָדוֹת עַל כָּל הַחַרְטֻמִּים הָאַשָּׁפִים אֲשֶׁר בְּכָל מַלְכוּתוֹ:

 רש"י  החרטומי. אלו ששואלי' בטימי מתים בעצמות מתים כמה דאת אמר שחיק עצמות שחיק טמיא : האשפים. אלו שדוחקים במזל כך מפורש בתנחומא : (רש"י)

 מצודת דוד  חכמת בינה. חכמת הבנת דבר מתוך דבר : וימצאם. מצא בהם עשר ידות יותר על כל החרטומים והאשפים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ידות. חלקים כמו וארבע הידות (בראשי' מז) : החרטומים. הם חכמי הטבע. האשפים. הם חכמי הרפואה : (מצודת ציון)


{כא}  וַיְהִי דָּנִיֵּאל עַד שְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ הַמֶּלֶךְ: (פ)

 רש"י  ויהי דניאל. בגדולה בבבל עד שנת אחת לכורש המלך לדברי האומר התך זה דניאל ולמה נקרא שמו התך שחתכוהו מגדולתו צריכין אנו לומר שזהו כורש הראשון שלפני אחשורוש ולדברי האומר שכל דברי מלכות נחתכין על פיו נאמר כורש זה הוא דריוש השני אחר אחשורוש ובימי דריוש המדי שהשליכו לגוב אריות לא ירד מגדולתו שנאמר (לקמן ו) ודניאל דנא הצלח במלכות דריוש ובמלכות כורש פרסאה למדנו שבימי כורש הראשון היה בגדולה : (רש"י)

 מצודת דוד  ויהי דניאל. בגדולה היה בבבל עד שנת וגו' ומאז מנע עצמו ממלאכת המלך ומינה את זרובבל תחתיו : (מצודת דוד)

דניאל פרק-ב

{א}  וּבִשְׁנַת שְׁתַּיִם לְמַלְכוּת נְבֻכַדְנֶצַּר חָלַם נְבֻכַדְנֶצַּר חֲלֹמוֹת וַתִּתְפָּעֶם רוּחוֹ וּשְׁנָתוֹ נִהְיְתָה עָלָיו:

 רש"י  ובשנת שתים למלכות נבוכדנצר. אי אפשר לומר כן אלא בשנת שתים לחורבן הבית כך שנויה בסדר עולם וקראו למלכות נבוכדנצר על שהראה זדונו לכנס לתוך דביר מלכו של עולם : ותתפעם רוחו. בפרעה נאמר ותפעם רוחו (בראשית מא) שלא נעלם ממנו אלא פתרון החלום וכאן שנעלם ממנו גם החלום נכפלה הלשון : ותתפעם. לשון פעימה והלימה, ובחומש פירש''י ז''ל לשון נקיפה : נהיתה עליו. לשון שברון כמו (יחזקאל ו) הווה על הווה : (רש"י)

 מצודת דוד  ובשנת שתים. אחר חורבן הבית ואחר שכבש כל העכו''ם ומלך עליהם חשב מחשבות מה שיהיה באחרית הימים ובא לו החלום וכמ''ש בפתרון החלום : חלומות. לפי שהיתה מענינים הרבה אמר חלומות : ותתפעם. נשימתו היתה מקשקשת בו כדרך החרד שלא יוכל לעצור הנשימה זמן מה והיא הולכת ובאה : נהיתה עליו. השינה נכרתה מעליו ולא היה יכול לישן עוד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותתפעם. ענין הכאה וקשקוש וכן ויהי בבוקר ותפעם רוחו (בראשי' מ''א). והוא מלשון פעמון המקשקש : ושנתו. מלשון שינה : נהיתה. ענין כריתה ושבירה כמו נהייתי ונחליתי (לקמן ח) : (מצודת ציון)


{ב}  וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לִקְרֹא לַחַרְטֻמִּים וְלָאַשָּׁפִים וְלַמְכַשְּׁפִים וְלַכַּשְׂדִּים לְהַגִּיד לַמֶּלֶךְ חֲלֹמֹתָיו וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ:

 מצודת דוד  לחרטומים. הם חכמי הטבע ויודעים הם עיקר החלומות ואיך תראה הנפש את הדמיונות בעת השינה : ולאשפים. הם חכמי הרפואה היודעים בדפק הזרוע ובמי השתן השתנות הגוף ורוב החלומות הולכים על מתכונת הגוף : ולמכשפים. הם המשנים דבר התולדות למראה העין כפי השעות הראויות במערכות הכוכבים ויוכלו גם המה לדעת החלום כפי המערכות : ולכשדים. הם חכמי המזלות יודעים מה מהעתידות של מי אשר ידעו עת מולדו והמה ידעו עת מולד נ''נ ויוכלו גם הם לדעת את חלומו : להגיד. אשר יגידו מלבם את דברי החלום מה היא : (מצודת דוד)


{ג}  וַיֹּאמֶר לָהֶם הַמֶּלֶךְ חֲלוֹם חָלָמְתִּי וַתִּפָּעֶם רוּחִי לָדַעַת אֶת הַחֲלוֹם:

 מצודת דוד  לדעת. הפעימה והחרדה היא על כי כלתה נפשי לדעת את החלום השכוח ממני : (מצודת דוד)


{ד}  וַיְדַבְּרוּ הַכַּשְׂדִּים לַמֶּלֶךְ אֲרָמִית מַלְכָּא לְעָלְמִין חֱיִי אֱמַר חֶלְמָא (לעבדיך) לְעַבְדָךְ וּפִשְׁרָא נְחַוֵּא:

 רש"י  לעלמין חיי. לעולם יחיה : אמר חלמא לעבדך. אמור החלום לעבדך : (רש"י)

 מצודת דוד  וידברו הכשדים. לזה השיבו הם לפי שהם היותר ראוים לדעת החלום מכל יתר החכמים שבאו על כי יודעים המה מה מהעתידות : ארמית. בלשון ארמי והוא לשון כשדים שכולם רגילים בו וכוונתם היה למען ישמעו כולם ואולי יבוש המלך מן העם לבקש תואנה כזאת : מלכא וגו'. המלך יחיה עד עולם והוא מדרך המוסר לברך את המלך בראשית האמרים : ופשרא נחוא. והפתרון נגיד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ופשרא. ופתרונו כמו ופותר אין אותו (בראשי' מ) תרגומו ופשר לית ליה וכן רוב הספר הוא לשון תרגום והוא ארמית ואין צורך להביא ראיה עליהם : (מצודת ציון)


{ה}  עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר (לכשדיא) לְכַשְׂדָּאֵי מִלְּתָא מִנִּי אַזְדָּא הֵן לָא תְהוֹדְעוּנַּנִי חֶלְמָא וּפִשְׁרֵהּ הַדָּמִין תִּתְעַבְדוּן וּבָתֵּיכוֹן נְוָלִי יִתְּשָׂמוּן:

 רש"י  מילתה מני אזדא. הדבר ממני הלך : הן לא תהודעונני חלמא ופשריה. אם לא תודיעוני החלום ופתרונו : הדמין תתעבדון. לאברים תתחתכו והרבה יש בגמרא הדומי הדמוה במסכת גיטין : נולי. אשפה : יתשמון. לשון וישם יהון שומות לאשפות : (רש"י)

 מצודת דוד  מלתה וגו'. הדבר הלך ממני ר''ל שכחתי דברי החלום : הן לא וגו'. אם לא תודיעו לי החלום : הדמין וגו'. לנתחים תהיו נעשים : ובתיכון וגו'. בתיכם יושמו לאשפות ומקום נוול : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אזדא. הלכה ובדרז''ל ואזדא לטעמיה : הדמין. בת''י הוא ענין נתחים : (מצודת ציון)


{ו}  וְהֵן חֶלְמָא וּפִשְׁרֵהּ תְּהַחֲוֹן מַתְּנָן וּנְבִזְבָּה וִיקָר שַׂגִּיא תְּקַבְּלוּן מִן קֳדָמָי לָהֵן חֶלְמָא וּפִשְׁרֵהּ הַחֲוֹנִי:

 רש"י  והן. ואם : ונבזבה. דורנות : להן. אך : החוני. תגידו לי : (רש"י)

 מצודת דוד  והן חלמא וגו'. ואם החלום והפתרון תגידו : מתנן וגו'. מתנות ודורונות וכבוד גדול תקבלון מלפני : להן וגו'. רק החלום והפתרון הגידו וכאומר ולא אשאל עוד אות על הפתרון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ונבזבה. ענין דורון גדול בויתור רב ובדרז''ל המבזבז אל יבזבז וכו' (כתובות נ) : (מצודת ציון)


{ז}  עֲנוֹ תִנְיָנוּת וְאָמְרִין מַלְכָּא חֶלְמָא יֵאמַר לְעַבְדוֹהִי וּפִשְׁרָה נְהַחֲוֵה:

 רש"י  תנינות. שנית : נהחוה. נגיד : (רש"י)

 מצודת דוד  תנינות. פעם שנית והוא הדבר שאמרו בראשונה אולם מתחלה אמרו למלך לנוכח ועתה פחדו להשיב עוד לנוכח כדברים האלה אך אמרו אלו ואלו לפני המלך כאומר אין לנו מענה רק כאשר אמרנו שהמלך יאמר לעבדיו את החלום ונגיד את הפתרון : (מצודת דוד)


{ח}  עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר מִן יַצִּיב יָדַע אֲנָה דִּי עִדָּנָא אַנְתּוּן זָבְנִין כָּל קֳבֵל דִּי חֲזֵיתוֹן דִּי אַזְדָּא מִנִּי מִלְּתָא:

 רש"י  מן יציב ידע אנה. באמת יודע אני : יציב. דבר אמת ויציב : די עדנא אנתון זבנין. אשר זו השעה אתם מסורים למות : כל קבל די חזיתון. כל כנגד שאתם רואים שהלך ממני הדבר ואתם כופלים לי להגיד לכם : (רש"י)

 מצודת דוד  מן יציב. באמת יודע אני אשר בעת הזאת אתם נמכרים ונמסרים למיתה : כל קבל. כל כנגד ר''ל בעבור אשר ראיתם אשר הלך ממני דבר החלום ועכ''ז תאמרו שאגיד לכם החלום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יציב. ענין אמת וכמוהו רבים בזה הספר ובתפלה אמת ויציב והוא מלשון דבר הניצב ועומד ומתקיים : (מצודת ציון)


{ט}  דִּי הֵן חֶלְמָא לָא תְהוֹדְעֻנַּנִי חֲדָה הִיא דָתְכוֹן וּמִלָּה כִדְבָה וּשְׁחִיתָה (הזמנתון) הִזְדְּמִנְתּוּן לְמֵאמַר קָדָמַי עַד דִּי עִדָּנָא יִשְׁתַּנֵּא לָהֵן חֶלְמָא אֱמַרוּ לִי וְאִנְדַּע דִּי פִשְׁרֵהּ תְּהַחֲוֻנַּנִי:

 רש"י  די הן חלמא לא תהודעינני. שאם החלום ופתרונו לא תודיעוני אחת היא דתכם למות : ומלה כדבה ושחיתה הזדמנתון. או אם דבר כזב ונשחת תכינו עצמכם לומר לפני : עד די עדנא ישתנא. עד אשר ישתנה העת כלומר קודם נטות צללי ערב שישתנה מועד הבוקר : עד די עדנא ישתנא. ל' גערה וגזום הוא כך יענש והעונש כבר פירש למעלה ודוגמתו לכן כל הורג קין (בראשית ד) : להן. אך החלום אמרו לי מה חלמתי, ואדע כ''ש שהפתרון תגידו : (רש"י)

 מצודת דוד  די. אשר החלום לא תודיעו לי אחת היא משפטכם ר''ל המשפט שאמרתי הדמין תתעבדון וגומר המשפט הזה יהיה על כולכם אין נקי : ומלה. ודבר שקר ונשחת הכינותם לומר לפני עד אשר ישתנה העת ר''ל במה שתאמרו להגיד הפתרון הנה רואה אנכי אשר הכנתם פתרון כזב ונשחת לומר שיורה על מה שיהיה באחרית הימים כי תחשבו אשר אאמין אליכם עד אשר יעבור הזמן שתקבעו לה ויארכו הימים וישכח הכל : להן. רק החלום אמרו לי ואדע בזה אשר הפתרון תגידו לי וכאומר לא אאמין עוד מעתה אל הפתרון רק כשתאמרו החלום אז אדע באמת שעמכם החכמה להגיד הפתרון האמיתי ועל כי חשב פן בראותם כי כלתה עליהם הרעה מאת המלך פן מלבם יוציאו מלים ויבדאו לומר כזאת וכזאת ראית וזה פתרונו לזה התחכם המלך וחזר ואמר כאלו זוכר הוא את החלום ולנסותם מעלים אותו : (מצודת דוד)


{י}  עֲנוֹ (כשדיא) כַשְׂדָּאֵי קֳדָם מַלְכָּא וְאָמְרִין לָא אִיתַי אֲנָשׁ עַל יַבֶּשְׁתָּא דִּי מִלַּת מַלְכָּא יוּכַל לְהַחֲוָיָה כָּל קֳבֵל דִּי כָּל מֶלֶךְ רַב וְשַׁלִּיט מִלָּה כִדְנָה לָא שְׁאֵל לְכָל חַרְטֹּם וְאָשַׁף וְכַשְׂדָּי:

 רש"י  די מלת מלכא. אשר דבר המלך יוכל להגיד : כל קבל. כל כנגד כלומר תשובתינו זו אמת היא לעומת שלא היה מלך מעולם ששאל דבר כזה : מלה כדנה. דבר כזה : ואשף. הדוחק במזל : (רש"י)

 מצודת דוד  ענו. השיבו הכשדים לפני המלך ואמרו : לא איתי. לא יש איש על הארץ אשר דבר המלך יוכל להגיד : כל קבל. כל כנגד ר''ל בעבור שדבר זה הוא מן הנמנע : די כל. אשר בעבור גודל הקושי כל מלך ושר ושליט דבד קשה כזאת לא שאל לכל חרטום וגו' : (מצודת דוד)


{יא}  וּמִלְּתָא דִי מַלְכָּה שָׁאֵל יַקִּירָה וְאָחֳרָן לָא אִיתַי דִּי יְחַוִּנַּהּ קֳדָם מַלְכָּא לָהֵן אֱלָהִין דִּי מְדָרְהוֹן עִם בִּשְׂרָא לָא אִיתוֹהִי:

 רש"י  יקירה. כבדה ומשאה כבד : ואחרן לא איתי די יחוינה. ואחר אין אשר יגידה : להן אלהין. אך המלאכים אשר מדורם עם בשר ודם איננו : מדריהון. מגוריהון. ומדרש רבי תנחומא ואחרן לא איתי. ואהרן לא איתי כהן הלובש אורים ותומים אינו כאן שיגיד לך אמר להם כל כך היה כח באותו בית ונתתם לי עצה להחריבו מיד כעס וצוה להרגן : (רש"י)

 מצודת דוד  ומלתא. והדבר אשר המלך שואל היא כבדה וקשה : ואחרן. אחר לא יש בעולם אשר יגידה לפני המלך רק המלאכים אשר מגוריהם עם בני בשר לא יש להם וכאומר אין אחר להגידה בלעדי המלאכים ואינם פה עמנו : (מצודת דוד)


{יב}  כָּל קֳבֵל דְּנָה מַלְכָּא בְּנַס וּקְצַף שַׂגִּיא וַאֲמַר לְהוֹבָדָה לְכֹל חַכִּימֵי בָבֶל:

 רש"י  כל קבל דנה. לעומת התשובה הזאת : מלכא בנס וקצף שגיא. היה המלך בזעף וקצף גדול : בנס. בזעף, והנם זועפים (בראשית מ) ת''א והא אינון נסיסין : ואמר להובדה. ויאמר להאביד, וי''ו של ואמר נתעצמו בו מנחם ודונ''ש, מנחם דחק עצמו לתת ב' של בנס ביסוד התיבה ולא פתר בנס וקצף לשון שמות דברים אלא לשון פעל רגז וקצף הרבה ואמר להאביד וי''ו שבואמר דחקו לפתור כן ודונש אמר אי אפשר להיות ב' בנס יסוד בתיבה אלא שם דבר הוא וכן פתרו בזעף וקצף גדול אמר להאביד ושם הוי''ו טפילה ויתירה כמו וי''ו של ורכב וסוס (תהלים עו), ואני אומר אין הוי''ו דחוקה להיות טפילה ויתירה כי כן פתרונו מלכא בנס וקצף שגיא המלך נהיה בזעף וקצף גדול ואמר בזעפו להאבידם ומן המקראות קצרי לשון היא : (רש"י)

 מצודת דוד  כל קבל. בעבור זה המלך נעשה בזעף וקצף גדול ואמר להאביד ולהמית לכל חכמי בבל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בנס. בזעף כי והנם זועפים (בראשית מ) תרגומו נסיסין : (מצודת ציון)


{יג}  וְדָתָא נֶפְקַת וְחַכִּימַיָּא מִתְקַטְּלִין וּבְעוֹ דָּנִיֵּאל וְחַבְרוֹהִי לְהִתְקְטָלָה: (פ)

 רש"י  ודתא נפקת. דת המלך וגזירתו יצא במדינה : ובעו דניאל וחברוהי להתקטלה. ונתבקשו דניאל וחביריו ליהרג : (רש"י)

 מצודת דוד  ודתא. המשפט יצא והחכמים נהרגין : ובעו. ונתבקשו דניאל וחביריו להריגה : (מצודת דוד)


{יד}  בֵּאדַיִן דָּנִיֵּאל הֲתִיב עֵטָא וּטְעֵם לְאַרְיוֹךְ רַב טַבָּחַיָּא דִּי מַלְכָּא דִּי נְפַק לְקַטָּלָה לְחַכִּימֵי בָּבֶל:

 רש"י  באדין. תרגום של אז : התיב עטא וטעם לאריוך. השיב עצה וטעם לאריוך שם האיש : רב טבחיא. שר ההורגים המחוייבים הריגה : (רש"י)

 מצודת דוד  באדין. אז דניאל השיב עצה ודבר טעם לאריוך שר ההורגים אשר למלך אשר יצא להרוג לחכמי בבל ועל כי באמת גם בעיני אריוך היה הדבר רע לאבד כל חכמי עמו אבל היה מוכרח מפחד המלך ולזה נתן לו דניאל עצה מה למנוע חרבו מדם ולהתנצל לפני המלך ודבר העצה היעוצה לא פורש מה היא : (מצודת דוד)


{טו}  עָנֵה וְאָמַר לְאַרְיוֹךְ שַׁלִּיטָא דִי מַלְכָּא עַל מָה דָתָא מְהַחְצְפָה מִן קֳדָם מַלְכָּא אֱדַיִן מִלְּתָא הוֹדַע אַרְיוֹךְ לְדָנִיֵּאל:

 רש"י  על מה דתא מהחצפה. מה זה שדת המלך חצופה להרוג : אדין מלתא הודע אריוך לדניאל. שקצף המלך על שאין מגיד חלומו : (רש"י)

 מצודת דוד  על מה. מפני מה המשפט יצאה כל כך במהירות מלפני המלך וכאומר מדוע לא נתן להם זמן על דבר קשה כזאת : אדין. אז הודיע אריוך את הדבר לדניאל ור''ל סיפר לו שהשיבו שהוא מן הנמנע ולא שאלו זמן : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ענה. ענינו הרמת קול כמו וענו הלוים וגו' קול רם (דברים כז) : מהחצפה. ממהרת והוא מל' חצוף הממהר להביש ולהחפיר את הבריות : (מצודת ציון)


{טז}  וְדָנִיֵּאל עַל וּבְעָה מִן מַלְכָּא דִּי זְמָן יִנְתֵּן לֵהּ וּפִשְׁרָא לְהַחֲוָיָה לְמַלְכָּא: (פ)

 רש"י  על ובעא. נכנס ובקש : ינתן ליה. יתן לו : (רש"י)

 מצודת דוד  על. נכנס ושאל מן המלך אשר יותן לו זמן : ופשרא. ולהגיד למלך אף פתרון החלום כי לפ''ד האחרונים היה יודע החלום וכל שאלתו עליו למען דעת אמיתת הפתרון כמ''ש למעלה ותפס העיקר : (מצודת דוד)


{יז}  אֱדַיִן דָּנִיֵּאל לְבַיְתֵהּ אֲזַל וְלַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה חַבְרוֹהִי מִלְּתָא הוֹדַע:

 מצודת דוד  לביתיה. הלך לביתו להתבודד ולחלות פני ה' : מלתא הודע. הודיע להם דבר הדת : (מצודת דוד)


{יח}  וְרַחֲמִין לְמִבְעֵא מִן קֳדָם אֱלָהּ שְׁמַיָּא עַל רָזָה דְּנָה דִּי לָא יְהֹבְדוּן דָּנִיֵּאל וְחַבְרוֹהִי עִם שְׁאָר חַכִּימֵי בָבֶל:

 מצודת דוד  ורחמין. אשר גם המה יבקשו רחמים מה' : על. בעבור הגלות הסוד הזה : די. אשר לא יאבדו דניאל וחביריו עם שאר חכמי בבל : (מצודת דוד)


{יט}  אֱדַיִן לְדָנִיֵּאל בְּחֶזְוָא דִי לֵילְיָא רָזָה גֲלִי אֱדַיִן דָּנִיֵּאל בָּרִךְ לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא:

 רש"י  רזא גלי. בסתר נגלה : (רש"י)

 מצודת דוד  בחזוא. במראה החלום אשר בלילה נגלה לו הסוד ההוא : (מצודת דוד)


{כ}  עָנֵה דָנִיֵּאל וְאָמַר לֶהֱוֵא שְׁמֵהּ דִּי אֱלָהָא מְבָרַךְ מִן עָלְמָא וְעַד עָלְמָא דִּי חָכְמְתָא וּגְבוּרְתָא דִּי לֵהּ הִיא:

 מצודת דוד  להוא. יהי שם של אלוה מבורך מן עולם ועד עולם ר''ל מן עולם השפל עד עולם העליון : די חכמתא. אשר החכמה והגבורה שלו המה : (מצודת דוד)


{כא}  וְהוּא מְהַשְׁנֵא עִדָּנַיָּא וְזִמְנַיָּא מְהַעְדֵּה מַלְכִין וּמְהָקֵים מַלְכִין יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין וּמַנְדְּעָא לְיָדְעֵי בִינָה:

 רש"י  מהשנא. מחליף : מהעדה. מסיר מלכין על שהבין מתוך החלום שמלכות נבוכדנצר פוסקת ומלכות אחרת עומדת : (רש"י)

 מצודת דוד  מהשנא. משנה העיתים והזמנים והוא כפול במ''ש ור''ל מחליף זמן היום ללילה והלילה ליום : מהעדה. מסיר מלכים ומעמיד מלכים : יהב. נותן חכמה לחכמים וקראם חכמים ע''ש סופם כי עד לא ניתן להם החכמה לא יקראו חכמים וכן ובגדי ערומים תפשיט (איוב כב) : ומנדעא. ודעת : (מצודת דוד)


{כב}  הוּא גָּלֵא עַמִּיקָתָא וּמְסַתְּרָתָא יָדַע מָה בַחֲשׁוֹכָא (ונהירא) וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא:

 רש"י  הוא גלא עמיקתא. גולה עמוקות : ומסתרתא. על שגלה לו עומק זה : (רש"י)

 מצודת דוד  הוא גלא. הוא מגלה דברים עמוקים ונסתרים : ידע. יודע מה בחשך והאורה שוכנת עמו : (מצודת דוד)


{כג}  לָךְ אֱלָהּ אֲבָהָתִי מְהוֹדֵא וּמְשַׁבַּח אֲנָה דִּי חָכְמְתָא וּגְבוּרְתָא יְהַבְתְּ לִי וּכְעַן הוֹדַעְתַּנִי דִּי בְעֵינָא מִנָּךְ דִּי מִלַּת מַלְכָּא הוֹדַעְתֶּנָא:

 רש"י  הודעתנא. הודעתני : (רש"י)

 מצודת דוד  מהודא. מודה ומשבח אני : וגבורתא. התגברות כח השכל : יהבת לי. נתת לי : וכען. ועתה הודעת לי את אשר שאלתי ממך אשר דבר המלך הודעת לי ר''ל הנה עתה הוספת לעשות עמדי חסד רב לגלות לי הדבר הזה : (מצודת דוד)


{כד}  כָּל קֳבֵל דְּנָה דָּנִיֵּאל עַל עַל אַרְיוֹךְ דִּי מַנִּי מַלְכָּא לְהוֹבָדָה לְחַכִּימֵי בָבֶל אֲזַל וְכֵן אֲמַר לֵהּ לְחַכִּימֵי בָבֶל אַל תְּהוֹבֵד הַעֵלְנִי קֳדָם מַלְכָּא וּפִשְׁרָא לְמַלְכָּא אֲחַוֵּא: (ס)

 רש"י  כל קבל דנה. כל עומת זה שנגלה לו הסוד : דניאל על על אריוך. נכנס אצל אריוך : די מני. שהפקיד : אל תהובד. אל תאבד : העלני. הכניסני : (רש"י)

 מצודת דוד  כל קבל. בעבור זה שנגלה לו החלום : על על. נכנס אל אריוך אשר הפקידו המלך לאבד כל חכמי בבל : אזל. הלך אליו : אל תהובד. ר''ל מעתה אל תאבדם כלל וכלל : העלני. הכנס אותי לפני המלך ואגיד לו אף הפתרון : (מצודת דוד)


{כה}  אֱדַיִן אַרְיוֹךְ בְּהִתְבְּהָלָה הַנְעֵל לְדָנִיֵּאל קֳדָם מַלְכָּא וְכֵן אֲמַר לֵהּ דִּי הַשְׁכַּחַת גְּבַר מִן בְּנֵי גָלוּתָא דִּי יְהוּד דִּי פִשְׁרָא לְמַלְכָּא יְהוֹדַע:

 רש"י  אדין. אז : בהתבהלה. בבהלה כלומר במהירות : הנעל. הכניס את דניאל : די השכחת גבר. אשר מצאתי איש : גלותא די יהוד. גלות יהודה : (רש"י)

 מצודת דוד  בהתבהלה. בחפזון הכניס את דניאל לפני המלך : די השכחת. אשר מצאתי איש מן בני הגולה של יהודה אשר אף הפתרון יודיע למלך : (מצודת דוד)


{כו}  עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר לְדָנִיֵּאל דִּי שְׁמֵהּ בֵּלְטְשַׁאצַּר (האיתיך) הַאִיתָךְ כָּהֵל לְהוֹדָעֻתַנִי חֶלְמָא דִי חֲזֵית וּפִשְׁרֵהּ:

 רש"י  האיתך כהל. הישך יכול : די חזית. אשר ראיתי : (רש"י)

 מצודת דוד  די שמה. אשר שמו בלטשצר כמ''ש למעלה שכן כנהו אשפנז : האיתיך. היש עמך יכולת להודיע לי החלום אשר ראיתי והפתרון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כהל. יכול וכן ולא כהלין כתבא למקרא (לקמן ה) : (מצודת ציון)


{כז}  עָנֵה דָנִיֵּאל קֳדָם מַלְכָּא וְאָמַר רָזָה דִּי מַלְכָּא שָׁאֵל לָא חַכִּימִין אָשְׁפִין חַרְטֻמִּין גָּזְרִין יָכְלִין לְהַחֲוָיָה לְמַלְכָּא:

 רש"י  גזרין. שם מין בעל כישוף : (רש"י)

 מצודת דוד  רזא. הסוד אשר שאל המלך אין חכמים וגו' יכולים להגידם למלך ובא כמלמד זכות על חכמי בבל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גזרין. הם בעלי הקסם ההולכים לקראת נחשים : (מצודת ציון)


{כח}  בְּרַם אִיתַי אֱלָהּ בִּשְׁמַיָּא גָּלֵא רָזִין וְהוֹדַע לְמַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר מָה דִּי לֶהֱוֵא בְּאַחֲרִית יוֹמַיָּא חֶלְמָךְ וְחֶזְוֵי רֵאשָׁךְ עַל מִשְׁכְּבָךְ דְּנָה הוּא: (פ)

 רש"י  ברם איתי וגו' : והודע למלכא וגו'. הוא גילה לי רז זה ועל ידו הודיע למלך עיקר חלומו בעתידות : חלמך וחזוי ראשך על משכבך. אשר על משכבך זהו : (רש"י)

 מצודת דוד  ברם. אבל יש אלוה בשמים המגלה סודות והוא הודיע למלך מה אשר יהיה בסוף הימים וכאומר האלוה אשר הודיע לך הוא גלה לי הסוד הזה : וחזוי ראשך. מה שראית בראשך לא במוחש ובעין כ''א בכח המדמה אשר בראש והוא החלום וכפל הדבר בשמות נרדפים וכן אדמת עפר (לקמן יב) : על משכבך. בהיותך על משכבך נרדם וישן : דנה הוא. זאת היא : (מצודת דוד)


{כט}  (אנתה) אַנְתְּ מַלְכָּא רַעְיוֹנָךְ עַל מִשְׁכְּבָךְ סְלִקוּ מָה דִּי לֶהֱוֵא אַחֲרֵי דְנָה וְגָלֵא רָזַיָּא הוֹדְעָךְ מָה דִי לֶהֱוֵא:

 רש"י  רעיונך. הרהורך : על משכבך סליקו. מה שהיית מהרהר ביום מה יהיה אחריך על משכבך עלו : וגלא רזיא הודעך. והקב''ה מגלה רזים הודיעך את אשר יהיה : (רש"י)

 מצודת דוד  אנת. מתחלה אמר לו סיבת ראיית החלום הזה ואמר אתה המלך מחשבתך בהיותך שוכב על מטתך קודם השינה עלה אז בלבך לחשוב במה אשר יהיה אחרי זאת ר''ל מי ימלוך אחריך : וגלא. ה' המגלה לי הסודות האלה הוא הודיע לך מה אשר יהיה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רעיוניך. מחשבתך כמו בנתה לרעי (תהלים קלט) : (מצודת ציון)


{ל}  וַאֲנָה לָא בְחָכְמָה דִּי אִיתַי בִּי מִן כָּל חַיַּיָּא רָזָא דְנָה גֱּלִי לִי לָהֵן עַל דִּבְרַת דִּי פִשְׁרָא לְמַלְכָּא יְהוֹדְעוּן וְרַעְיוֹנֵי לִבְבָךְ תִּנְדַּע:

 רש"י  ואנה לא בחכמה. ואני לא מרוב החכמה שיש בי משאר הבריות יותר נגלה לי הסוד הזה : להן על דברת די פשרא למלכא יהודעון. יודיעוך מן השמים : ורעיוני לבבך תנדע. והרהורי לבבך שאתה מהרהר תמיד לדעת מי יקום אחריך : תנדע. תדע : (רש"י)

 מצודת דוד  ואנה. ואני לא בעבור החכמה אשר יש בי יותר מכל החי נתגלה לי הסוד הזה ר''ל לא מאהבת ה' לי מרוב החכמה שבי גלה לי את החלום הזה : להן. רק בעבור אשר רצה המקום אשר מי מהאנשים יודיע למלך את פתרון חלומו ובזה תדע מחשבות לבבך אשר חשקת לדעת מי ימלוך אחריך ובעבורך גלה לי המקום להגיד לך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  על דברת. ענינו כמו בעבור וכן על דברת בני האדם (קהלת ג) : (מצודת ציון)


{לא}  (אנתה) אַנְתְּ מַלְכָּא חָזֵה הֲוַיְתָ וַאֲלוּ צְלֵם חַד שַׂגִּיא צַלְמָא דִּכֵּן רַב וְזִיוֵהּ יַתִּיר קָאֵם לְקָבְלָךְ וְרֵוֵהּ דְּחִיל:

 רש"י  חזה הוית. רואה היית : ואלו. לשון והנה : צלמא דכן רב. צלם אשר היה לו כן גדול : וזיוה יתיר קאם לקבלך. היה עומד לנגדך : ורוה דחיל. ותארו נורא : (רש"י)

 מצודת דוד  חזה הוית. רואה היית : ואלו. והנה דמות אדם אחד גדול : צלמא דכן. צלם זה היה גדול וזהרו יתירה ומרובה ועמד למולך : ורוה. ותארו נורא ומאוים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואלו. והנה וכן ואלו עיר וקדיש (לקמן ד) : דכן. זה כי מי האיש הלזה (בראשית כד) ת''א דיכי : (מצודת ציון)


{לב}  הוּא צַלְמָא רֵאשֵׁהּ דִּי דְהַב טָב חֲדוֹהִי וּדְרָעוֹהִי דִּי כְסַף מְעוֹהִי וְיַרְכָתֵהּ דִּי נְחָשׁ:

 רש"י  די דהב טב. של זהב טוב : חדוהי. חזה שלו : ודרעוהי. וזרועותיו : מעוהי וירכתיה. בטנו וירכותיו : (רש"י)

 מצודת דוד  הוא צלמא. הצלם ההוא היה ראשו של זהב טוב החזות שלו וזרועותיו היו של כסף בטנו וירכותיו היו של נחשת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וירכתה. שלשה פרקים יש ברגל העליון קרוי ירך האמצעי קרוי שוק התחתון קרוי רגל : (מצודת ציון)


{לג}  שָׁקוֹהִי דִּי פַרְזֶל רַגְלוֹהִי (מנהון) מִנְּהֵין דִּי פַרְזֶל (ומנהון) וּמִנְּהֵין דִּי חֲסַף:

 רש"י  שקוהי די פרזל. שוקיו של ברזל : מנהן די פרזל : ומנהן די חסף. מהם של ברזל ומהם של חרס : (רש"י)

 מצודת דוד  שקוהי. שוקיו היו של ברזל רגליו מקצתם היו של ברזל ומקצתם של חרס ר''ל מקצת של כל רגל היה של ברזל ומקצתו של חרס. (לד) חזה הוית. רואה היית עומד על עמדו עד אשר נכרת אבן מעצמו אשר לא בידי אדם : ומחת. והכה להצלם על רגליו אשר מברזל וחרס ושחק אותם דק דק : (מצודת דוד)


{לד}  חָזֵה הֲוַיְתָ עַד דִּי הִתְגְּזֶרֶת אֶבֶן דִּי לָא בִידַיִן וּמְחָת לְצַלְמָא עַל רַגְלוֹהִי דִּי פַרְזְלָא וְחַסְפָּא וְהַדֵּקֶת הִמּוֹן:

 רש"י  די התגזרת אבן. אשר נחתכה ונבדלה אבן אחת : די לא בידין. אשר לא בידים כי אם מאיליה : ומחת לצלמא. והכת' את הצלם : והדקת המון. והדיקה אותם : (רש"י)


{לה}  בֵּאדַיִן דָּקוּ כַחֲדָה פַּרְזְלָא חַסְפָּא נְחָשָׁא כַּסְפָּא וְדַהֲבָא וַהֲווֹ כְּעוּר מִן אִדְּרֵי קַיִט וּנְשָׂא הִמּוֹן רוּחָא וְכָל אֲתַר לָא הִשְׁתֲּכַח לְהוֹן וְאַבְנָא דִּי מְחָת לְצַלְמָא הֲוָת לְטוּר רַב וּמְלָת כָּל אַרְעָא:

 רש"י  באדין דקו כחדה. אז הודקו יחד כל מיני מתכות וחרס שהיה בו : והוו כעור מן אידרי קיט. והיו כמוץ מגרנות הקיץ : ונשא המון רוחא. ותשא אותם הרוח : וכל אתר לא השתכח להון. כלומר לא נודע מקומה הראשון ולא ניכר שהיו שם מעולם : הות לטור רב. נעשית הר גדול : (רש"י)

 מצודת דוד  באדין. אז נשחקו ונכתשו כאחד הברזל והחרס וגו' מן אברי הצלם ההוא : והוו. ונעשו כמוץ אשר יסוער מן הגרנות אשר יכניסו בהם התבואות הגדלים בימי הקיץ : ונשא המון. הרוח נשא אותם ופזרם : וכל אתר. כל מקום לא נמצא להם ר''ל שמלאו כל הארץ ולא מצא להם להיות די להחזיק את הכל והוא ענין גוזמא והפלגה : ואבנא. האבן אשר הכה את הצלם נעשה להר גדול ומלאה כל הארץ : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כעור. כמוץ או יתכן שתהיה מל' נעורת של פשתן ובא בחסרון הנו''ן ור''ל כדבר אשר ינוער : (מצודת ציון)


{לו}  דְּנָה חֶלְמָא וּפִשְׁרֵהּ נֵאמַר קֳדָם מַלְכָּא:

 רש"י  דנה חלמא. הרי זה החלום שחלמת : ופשריה נאמר וגו'. ופתרונו נאמר לך : (רש"י)

 מצודת דוד  דנה. זאת הוא החלום : ופשרה. והפתרון נאמר ולפי שאמר שידיעת החלום הוא מן הנמנע לדעתה בחכמה אבל מן השמים נתגלה לו לזה אמר אולם הפתרון נאמר וכאומר הנה אני והדומים לי נוכל לאמרה כי תלויה היא בחכמה : (מצודת דוד)


{לז}  (אנתה) אַנְתְּ מַלְכָּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא דִּי אֱלָהּ שְׁמַיָּא מַלְכוּתָא חִסְנָא וְתָקְפָּא וִיקָרָא יְהַב לָךְ:

 רש"י  מלך מלכיא. פירשו רז''ל כל מלך מלכיא דדניאל מלך ב''ו חוץ מזה שכנגד הקב''ה אמר וכן פתרונו מלך המלכי' שהוא אלקי השמי' : מלכותא חסנא. מלכות חזק וכבד נתן לך : (רש"י)

 מצודת דוד  מלך מלכיא. מושל על כל מלכי האדמה : די. אשר אלהי השמים נתן לך מלכות חזקה תקיפה וחשובה : (מצודת דוד)


{לח}  וּבְכָל דִּי (דארין) דָיְרִין בְּנֵי אֲנָשָׁא חֵיוַת בָּרָא וְעוֹף שְׁמַיָּא יְהַב בִּידָךְ וְהַשְׁלְטָךְ בְּכָלְּהוֹן (אנתה) אַנְתְּ הוּא רֵאשָׁה דִּי דַהֲבָא:

 רש"י  והשלטך בכלהון. והשליטך על כולם שאפילו גוזר על הסוס לא יהא צונף ועל העוף לא יפרח כמו שנאמר ואת חית השדה נתתי לעבדו (ירמיה כז) : אנת הוא ראשה די דהבא. ראש הזהב של הצורה שראית אתה הוא שמלכותך חזקה ועתה קיימת והיא חשובה מאד : (רש"י)

 מצודת דוד  ובכל די. בכל מקום אשר שוכנים שם בני אדם וחית השדה ועוף השמים כל המקומות נתן בידך והמשילך על כולם וכמ''ש וגם את חית השדה נתתי לו לעבדו (ירמיה כז) וארז''ל שרכב על ארי וקשר תנין בראשו : אנת. אתה הוא הראש של זהב ר''ל עליך מרמז הראש של זהב אשר בהצלם על כי אתה הראשון בזמן ובמעלה : (מצודת דוד)


{לט}  וּבָתְרָךְ תְּקוּם מַלְכוּ אָחֳרִי אֲרַעא מִנָּךְ וּמַלְכוּ (תליתיא) תְלִיתָאָה אָחֳרִי דִּי נְחָשָׁא דִּי תִשְׁלַט בְּכָל אַרְעָא:

 רש"י  ובתרך תקום מלכו אחרי : ארע מנך. ואחריך אחר מלכות בלשצר בנך תקום מלכות שתטול השררה מזרעך נמוכה ושפלה ממלכות שלך : ארע. תחתונה ונמוכה, כמו שהכסף נמוך ושפל מהזהב, וראית שהחזה שהיא אחר הראש היא של כסף כך תהא מלכות מדי ופרס אחר מלכות בבל שפלה ממלכות נבוכדנצר : ומלכו תליתאה אחרי. אחרת : די נחשא. חסינא כנחשת והיא מלכות יון מלכות אלכסנדרוס מוקדן : (רש"י)

 מצודת דוד  ובתרך. ואחריך תעמוד מלכות אחרת פחות ממך ר''ל שפלה וגרוע ממך כמו שהחזות והזרועות המה למטה מן הראש והיו מכסף הגרוע מן הזהב כן המלכות שאחריך תהיה שפלה ממך והיא מלכות מדי : ומלכו. ומלכות השלישית אשר תמלוך אחריה יהיה של נחושת אשר תמשול בכל הארץ והוא מלכות יון הקשין וחזקים כנחושת והיא תמלוך אחרי מדי כמו שהבטן והירכים המה למטה מהחזות והזרועות ומלכות רומא היא כלולה במלכות יון כמ''ש וצים מיד כתים (במדבר כד) ות''א וסיען יצטרחן מרומאי וכן בירושלמי מן דרומאי וכתים המה מבני יון כמ''ש ובני יון אלישה ותרשיש כתים ודודנים (בראשית י) : (מצודת דוד)


{מ}  וּמַלְכוּ (רביעיה) רְבִיעָאָה תֶּהֱוֵא תַקִּיפָה כְּפַרְזְלָא כָּל קֳבֵל דִּי פַרְזְלָא מְהַדֵּק וְחָשֵׁל כֹּלָּא וּכְפַרְזְלָא דִּי מְרָעַע כָּל אִלֵּין תַּדִּק וְתֵרֹעַ:

 רש"י  ומלכו. רביעאה. היא קשה כפרזלא כאשר ראית השוקיים שהם רביעים לראש ולחזה ולמעיים והם של ברזל : מהדק וחשל כלא. מרדד ומהדק כל מיני מתכות שמרדדין אותם בקורנס : וחשל. ומרדד והרבה יש בגמ' חשלי דודי (כתובות עז) ביעי חשילתא (חולין צב) : כל אלין. כל מיני מתכות הללו שראית בצלם : תדיק ותרוע. תדיק ותרוצץ : (רש"י)

 מצודת דוד  ומלכו. ומלכות הרביעית תהיה חזקה כברזל ולא אמר בה לא בתרא ולא אחרי כמ''ש בשנייה ובשלישית לפי שהמלכות מדי לקחה המלכות מכשדים מכל וכל ולא נשאר בהם מלוכה וכן מלכות יון לקחה המלכות ממדי מכל וכל ולא נשאר בהם מלוכה אבל לא כן נלקחה המלוכה מיון מכל וכל כי עדיין רומא מולכת ומושלת והיא ממלכות יון כמ''ש למעלה : כל קבל. ר''ל לזה רמז עליה כברזל בעבור אשר הברזל מכתת ומרדד כל דבר וכמו הברזל אשר מרצץ כל דבר כן המלכות הרביעית תכתת ותרוצץ כל המלכיות האלה ואף הפליטה הנשארת מכשדים וממדי והיא מלכות רומה אשר תתפשט מלכותם לאחר התפשטות מלכות יון כמו שהשוקים והרגלים המה למטה מן הבטן והירכים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וחשל. ומרדד ובדרז''ל חשלי דודי (כתובות עז) : (מצודת ציון)


{מא}  וְדִי חֲזַיְתָה רַגְלַיָּא וְאֶצְבְּעָתָא (מנהון) מִנְּהֵן חֲסַף דִּי פֶחָר (ומנהון) וּמִנְּהֵין פַּרְזֶל מַלְכוּ פְלִיגָה תֶּהֱוֵה וּמִן נִצְבְּתָא דִי פַרְזְלָא לֶהֱוֵא בַהּ כָּל קֳבֵל דִּי חֲזַיְתָה פַּרְזְלָא מְעָרַב בַּחֲסַף טִינָא:

 רש"י  חסף די פחר. חרס של יוצר והרבה יש בגמרא מאני דפחרא : מלכו פליגה תהוה. מלכות חלוקה תהיה שני מלכים יהיו ממנה כאחד חזק וחלש כמו שמפורש למטה מן קצת מלכותא תהוה תקיפא : ומן נצבתא די פרזלא להוא בה. אף החלש יהא חזק על אחרים ע''י חוזק חברו שיראו מפניו וזה מן נצבתא די פרזלא להוי בה, מן חוזק מצב הברזל, יהיה במלך החלש : כל קבל די חזיתה. כל עומת שראית ברזל מעורב בחרסית הטיט : (רש"י)

 מצודת דוד  ודי חזיתה. ואשר ראית הרגלים והאצבעות מהם היו חרס של היוצר ומהם ברזל : מלכו. הפתרון הוא שתהיה מלכות חלוקה בקצת המקומות יתחזקו כברזל חיל רומה ובקצת המקומות יהיו חלושים חיל רומה כחרס הזה כאשר עודנו היום : ומן נצבתא. אבל הכח והיכולת של הברזל תהיה בכולם ר''ל המקומות החזקות שבה יעזרו בכח ידיו את החלושות לבל יכלו אותם מי מע''פ האדמה : כל קבל. ר''ל בעבור אשר ראית הברזל מעורב בחרס העשוי מטיט (כי ראה ברזל וחרס מעורב יחד במקום אחד ועם לא נזכר למעלה) וכאומר הנה זה יורה שהחזקות יעזרו להחלשות בעבור הערוב אשר יהיה בהם וכאשר יפרש למטה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  די פחר. של יוצר חרס ובדרז''ל במני דפחר' (תענית ז) : נצבתא. ענין נטיעה כמו מצבת בם (ישעיה ו) ור''ל הכח והיכולת ע''ש שהנטיעה היא כח הפירות והעלין : (מצודת ציון)


{מב}  וְאֶצְבְּעָת רַגְלַיָּא (מנהון) מִנְּהֵין פַּרְזֶל (ומנהון) וּמִנְּהֵין חֲסַף מִן קְצָת מַלְכוּתָא תֶּהֱוֵה תַקִּיפָה וּמִנַּהּ תֶּהֱוֵה תְבִירָה:

 מצודת דוד  ואצבעת. עתה בא לפרש מה שאמר במקרא שלפניו מלכו פליגה תהיה ואמר מה שראית אצבעות הרגלים מהם ברזל ומהם חרס הנה זה יורה שמקצת המלכות תהיה חזקה ומקצת תהיה שבורה וחלושה : (מצודת דוד)


{מג}  (די) וְדִי חֲזַיְתָ פַּרְזְלָא מְעָרַב בַּחֲסַף טִינָא מִתְעָרְבִין לֶהֱוֹן בִּזְרַע אֲנָשָׁא וְלָא לֶהֱוֹן דָּבְקִין דְּנָה עִם דְּנָה הֵא כְדִי פַרְזְלָא לָא מִתְעָרַב עִם חַסְפָּא:

 רש"י  מתערבין להון בזרע אנשא וגו'. מתחתנים יהיו עם שאר האומות ולא יהיו שלימים ונדבקים עמם באמת ולב שלם ודתיהם שונות מדתי שאר האומות : הא כדי פרזלא לא מתערב. הלא הוא כמו שאין הברזל נדבק יפה עם החרס : (רש"י)

 מצודת דוד  ודי חזית. עתה בא לפרש מה הערוב אשר יהיה ביניהם עד שיעזרו להם ואמר אשר ראית ברזל מעורב בחרס העשוי מטיט הנה זה יורה אשר יהיו מעורבבים אלו באלו בזרע אנשים כי יקחו מבנותיהם להם לנשים ואת בנותיהם יתנו להם ובעבור זה יעזרו החזקות להחלשות : ולא להון. אבל לא יהיו דבוקים אלו עם אלו באהבה הבאה מן הלב : הא כדי. הנה כאשר הברזל לא יתערב עם החרס להיות דבוקים יחד כן לא יתדבקו המה באהבת הלב ועכ''ז בעבור הערוב יעזרום מול האויב והוא רומי : (מצודת דוד)


{מד}  וּבְיוֹמֵיהוֹן דִּי מַלְכַיָּא אִנּוּן יְקִים אֱלָהּ שְׁמַיָּא מַלְכוּ דִּי לְעָלְמִין לָא תִתְחַבַּל וּמַלְכוּתָה לְעַם אָחֳרָן לָא תִשְׁתְּבִק תַּדִּק וְתָסֵיף כָּל אִלֵּין מַלְכְוָתָא וְהִיא תְּקוּם לְעָלְמַיָּא:

 רש"י  וביומיהון די מלכיא אנון. ביומיהון של מלכים הללו בעוד מלכותם של רומיים קיימת : יקים אלה שמיא. מלכות הקב''ה שלעולם לא תתחבל מלכו והיא מלכות מלך המשיח : תדק ותסף. תדק ותכלה כל אלו המלכיות : (רש"י)

 מצודת דוד  וביומיהון. וביומיהם של אלה המלכים והם מלכות יון ורומי גם היא תמשול ותמלוך בעת התפשטות מלכות רומי כמ''ש למעלה : יקים. יעמיד אלהי השמים מלכות אחת אשר לעולם לא תהיה נשחתה ולא תעזוב מלכותה לעם אחר : תדק. והיא תכתת ותכלה המעט מן המעט הנשאר מכשדים וממדי : והיא. המלכות ההיא תתקיים לעולם והיא מלכות המשיח שיגלה ב''ב : (מצודת דוד)


{מה}  כָּל קֳבֵל דִּי חֲזַיְתָ דִּי מִטּוּרָא אִתְגְּזֶרֶת אֶבֶן דִּי לָא בִידַיִן וְהַדֶּקֶת פַּרְזְלָא נְחָשָׁא חַסְפָּא כַּסְפָּא וְדַהֲבָא אֱלָהּ רַב הוֹדַע לְמַלְכָּא מָה דִּי לֶהֱוֵא אַחֲרֵי דְנָה וְיַצִּיב חֶלְמָא וּמְהֵימַן פִּשְׁרֵהּ: (פ)

 רש"י  כל קבל די חזית. כל עומת שראית שנתפרקה אבן מן ההר שהדיקה כל הצלם זה פתרון שהמלכות החמישית תכלה ותרוצץ את כולם : מה די להוא אחרי דנה. מה שיהיה אחר זאת אחר מלכות זו שלך : ויציב חלמא. אמת הוא החלום : (רש"י)

 מצודת דוד  כל קבל. ר''ל הדבר הזה מרומז בעבור מה אשר ראית אשר מן ההר נכרת אבן מעצמה אשר לא בידי אדם וכתתה את הברזל וכו' כי כן תהיה מלכות המשיח שתבא לא בחיל ולא בכח כי אם מעצמה בהגעת הזמן והיא תכלה כל האומות אשר לא יקבלו עליהם עול המקום : אלה. אלוה הגדול הודיע למלך מה אשר יהיה אחרי זאת המלכות המושלת עתה מי ומי ימשול עד ימי עולם : ויציב. כמו שדבר החלום הוא אמת כי כזאת ראית כן נאמנה הפתרון כי כן יהיה : (מצודת דוד)


{מו}  בֵּאדַיִן מַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר נְפַל עַל אַנְפּוֹהִי וּלְדָנִיֵּאל סְגִד וּמִנְחָה וְנִיחֹחִין אֲמַר לְנַסָּכָה לֵהּ:

 רש"י  אמר לנסכה. רצה לעשותו אלוה : (רש"י)

 מצודת דוד  באדין. אז המלך נ''נ נפל על פניו והשתחוה לדניאל : ומנחה. מנחה ממש כי ארז''ל שחשב לעבדו עבודת אלהות : וניחוחין. יין הבא לנסכים ולנחת רוח אמר לנסך לפניו אבל באמת לא נסך לפניו כי לא רצה דניאל לקבל וכן אמרו רז''ל : (מצודת דוד)


{מז}  עָנֵה מַלְכָּא לְדָנִיֵּאל וְאָמַר מִן קְשֹׁט דִּי אֱלָהֲכוֹן הוּא אֱלָהּ אֱלָהִין וּמָרֵא מַלְכִין וְגָלֵה רָזִין דִּי יְכֵלְתָּ לְמִגְלֵא רָזָה דְנָה:

 רש"י  מן קשוט. באמת : ומרא מלכין. אדוני האדונים : רזא דנה. סתר זה : (רש"י)

 מצודת דוד  ענה מלכא. כשלא רצה לקבל אמר לו המלך אל תחשוב שאני מכחש באלהי השמים לא כן הוא כי מן קשוט וכו' ר''ל באמת אשר אלהיכם הוא אלהים על כל האלהים וכאומר ואם אמנם כי אלהים אתה מ''מ הוא גדול ממך : ומרא. והוא מושל ושר על כל המלכים ולא כן אתה : וגלה. הוא מגלה סודות אשר יכלת לגלות הסוד הזה וכאומר הנה מה שגילה הסוד הזה הוא בעבור שאלהי השמים הוא מגלה הסודות והוא גלה לך א''כ גדול הוא מאוד ממך ואיך אכחש בו : (מצודת דוד)


{מח}  אֱדַיִן מַלְכָּא לְדָנִיֵּאל רַבִּי וּמַתְּנָן רַבְרְבָן שַׂגִּיאָן יְהַב לֵהּ וְהַשְׁלְטֵהּ עַל כָּל מְדִינַת בָּבֶל וְרַב סִגְנִין עַל כָּל חַכִּימֵי בָבֶל:

 רש"י  לדניאל רבי. לדניאל גדל על כל השרים : (רש"י)

 מצודת דוד  אדין. אז גדל המלך את דניאל ומתנות גדולות ומרובות נתן לו והמשילו על כל מדינות בבל : ורב סגנין. עשהו שר השרים אשר היו על כל חכמי בבל ר''ל שהיה לשר על השרים וכו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  סגנין. ענין שררה מה כמו ויבא סגנים כמו חומר (ישעיה מא) : (מצודת ציון)


{מט}  וְדָנִיֵּאל בְּעָא מִן מַלְכָּא וּמַנִּי עַל עֲבִידְתָּא דִּי מְדִינַת בָּבֶל לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ וְדָנִיֵּאל בִּתְרַע מַלְכָּא: (פ)

 רש"י  ומני על עבידתא די מדינת בבל. ויפקד על כל צרכי הממלכות את חנניה מישאל ועזריה : (רש"י)

 מצודת דוד  בעא. בקש מן המלך ליתן ממשלה מה לחבריו וקצר בדבר המובן : ומני. והפקיד את חנניה מישאל ועזריה על מלאכת המלך אשר במדינת בבל : בתרע מלכא. היה יושב בתמידות בשער בית המלך והיא דבר גדולה וכבוד : (מצודת דוד)

דניאל פרק-ג

{א}  נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא עֲבַד צְלֵם דִּי דְהַב רוּמֵהּ אַמִּין שִׁתִּין פְּתָיֵהּ אַמִּין שִׁת אֲקִימֵהּ בְּבִקְעַת דּוּרָא בִּמְדִינַת בָּבֶל:

 רש"י  עבד וגו'. מלאה לבו לעשות צלם של זהב : פתיה אמין שית אקימה וגו'. אם אין עביו אלא שש היאך יכול לעמוד בגובה אמין שתין אמר רב ביבי מעמידין אותו ונופל עד שהביאו כל זהב של ירושלים ושפכו דימוס על רגליו לקיים מה שנאמ' (יחזקאל ז) וזהבם לנידה יהיה : בבקעת דורא. שם מקום : (רש"י)

 מצודת דוד  עבד. עשה צורה של זהב קומתו היה ששים אמות ורחבו ו' אמות והעמידו בבקעת דורא וארז''ל על כי שמע בפתרון חלומו אשר ישראל ינחלו המלכות בא''י עד עולם לכן עשה הצלם בחשבו להכשילם בעון עכו''ם למען לא ינחלו המלוכה : (מצודת דוד)


{ב}  וּנְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא שְׁלַח לְמִכְנַשׁ לַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא סִגְנַיָּא וּפַחֲוָתָא אֲדַרְגָּזְרַיָּא גְדָבְרַיָּא דְּתָבְרַיָּא תִּפְתָּיֵא וְכֹל שִׁלְטֹנֵי מְדִינָתָא לְמֵתֵא לַחֲנֻכַּת צַלְמָא דִּי הֲקֵים נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא:

 רש"י  לאחשדרפניא. דוכסין : פחותא. שלטונין : אדרגזריא גדבריא וגו'. כולם שם עכו''ם הם : לחנוכת צלמא. תחלת עבודותיו : (רש"י)

 מצודת דוד  למכנש. לאסוף את אחשדרפניא וכו' וכל שאר מושלי המדינה לבא לחנוכת הצלם אשר העמיד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לאחשדרפניא וכו'. כולם שמות מיני שררה זו למעלה מזו וידועים המה בל' כשדים : לחנכת. התחלת תשמיש הדבר להיות משמש והולך קרוי חנוך בל' המקרא : (מצודת ציון)


{ג}  בֵּאדַיִן מִתְכַּנְּשִׁין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא סִגְנַיָּא וּפַחֲוָתָא אֲדַרְגָּזְרַיָּא גְדָבְרַיָּא דְּתָבְרַיָּא תִּפְתָּיֵא וְכֹל שִׁלְטֹנֵי מְדִינָתָא לַחֲנֻכַּת צַלְמָא דִּי הֲקֵים נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא (וקאמין) וְקָיְמִין לָקֳבֵל צַלְמָא דִּי הֲקֵים נְבוּכַדְנֶצַּר:

 מצודת דוד  באדין. אז נאספו אחשדרפניא וכו' : וקיימין. ועמדו מול הצלם אשר העמיד : (מצודת דוד)


{ד}  וְכָרוֹזָא קָרֵא בְחָיִל לְכוֹן אָמְרִין עַמְמַיָּא אֻמַּיָּא וְלִשָּׁנַיָּא:

 רש"י  וכרוזא קרא בחיל. הכרוז יוצא בכח גדול : לכון אמרין עממיא. לכם כל העמים והלשונות אומרים מכרוז מצות המלך במשלחת המלך : (רש"י)

 מצודת דוד  וכרוזא. וכרוז קרא בכח ר''ל בהרמת קול גדול : לכון. וזהו דבר הכרוז לכם אומרים ומזרזים אתם עממיא וכו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וכרוזא. ענין השמעת הדבר לרבים : עממיא. הם האומות שיש להם אלוה ותורה : אומיא. הם בלא אלוה ובלא תורה : ולשניא. הם החלוקים בלשונותם בין מבני אלוה ותורה ובין זולתם : (מצודת ציון)


{ה}  בְּעִדָּנָא דִּי תִשְׁמְעוּן קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא (קיתרוס) קַתְרוֹס סַבְּכָא פְּסַנְתֵּרִין סוּמְפֹּנְיָה וְכֹל זְנֵי זְמָרָא תִּפְּלוּן וְתִסְגְּדוּן לְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵים נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא:

 רש"י  בעדנא דתשמעון קל קרנא משרוקיתא. קול הקרן שורקת כמו (זכריה י) אשרקה להם ואקבצם : קתרוס סבכא וגו'. כולם כלי זמר הם : זני זמרא. מיני זמר למינו ת''א לזנוהי : (רש"י)

 מצודת דוד  בעדנא. בעת אשר תשמעון קול קרן השופר וכו' וכל שאר מיני זמר אז תפלו על פניכם ותשתחוו אל צורת הזהב אשר העמיד נבוכדנצר המלך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  משרוקיתא וכו'. כולם שמות מיני כלי זמר וידועים המה בל' כשדים : (מצודת ציון)


{ו}  וּמַן דִּי לָא יִפֵּל וְיִסְגֻּד בַּהּ שַׁעֲתָא יִתְרְמֵא לְגוֹא אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא:

 רש"י  אתון נורא. גומא שעושין לשרוף בה אבנים לסיד והוא כבשן שבכל המקרא : (רש"י)

 מצודת דוד  ומן. ומי אשר לא יפול וישתחוה אזי מיד בעת הזאת יושלך לתוך תנור אש הבוערת : (מצודת דוד)


{ז}  כָּל קֳבֵל דְּנָה בֵּהּ זִמְנָא כְּדִי שָׁמְעִין כָּל עַמְמַיָּא קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא (קיתרס) קַתְרוֹס שַׂבְּכָא פְּסַנְטֵרִין וְכֹל זְנֵי זְמָרָא נָפְלִין כָּל עַמְמַיָּא אֻמַיָּא וְלִשָּׁנַיָּא סָגְדִין לְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵים נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא:

 רש"י  כל קבל דנה. כל עומת זו שנזהרו במצות המלך על כך : בה זמנא. בו בזמן שישמעו קול הזמר שהוא לסימן שיבואו המשתחוים להשתחוות נפלין כל עממיא וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  כל קבל. בעבור הכרוז הזה לכן בזה העת כאשר שמעו כל העמים קול קרן השופר וכו' נפלו כולם על פניהם והשתחוו אל הצלם (ולא זכר כאן סומפוניא וכללו בכל זני זמרא, או מדעת לא הביאו ליתן פתחון פה למי שלא ישתחוה כי יוכל לומר הלא לא הביאו הסומפוניא כאשר קרא בחיל כי עצם הכוונה היה להכשיל את ישראל ודבר המלך שלטון אין להשיב ואם יביאו הכל ועכ''ז לא ישתחוו מה לו במיתתן לזה מנע את הסומפוניא בחשבו אם לא ישתחוו עדיין אין להם משפט מות ואולי יפתם להשתחוות בשניה) : (מצודת דוד)


{ח}  כָּל קֳבֵל דְּנָה בֵּהּ זִמְנָא קְרִבוּ גֻּבְרִין כַּשְׂדָּאִין וַאֲכַלוּ קַרְצֵיהוֹן דִּי יְהוּדָיֵא:

 רש"י  כל קבל דנה. כל עומת זו שראו שונאי היהודי' שיש שעה להלשין עליהם : קריבו גוברין כשדאין ואכלו קרצהון. הלשינו עליהם, לא תלך רכיל (ויקרא יט) מתרגמינן ולא תיכול קורצין, ואומר אני שכן היתה דת של הולכי רכיל לאכול לגימא במקום שמלשינין שם והוא סימן קיום דברים שמאותה שעה יש עליהם לברר דבריהם ולאמת לשון הרע שאמרו ואותה סעודה נקראת אכילת קורצין לשון קורץ בעיניו (משלי ו) שהוא לסימן לשון הרע : (רש"י)

 מצודת דוד  כל קבל. בעבור זאת אשר כל העכו''ם השתחוו ולא מרו פיו : בה זמנא. בעת ההיא קרבו אנשי כשדים והלשינו מלשינות על היהודים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואכלו קרציהון. הוא מענין רכילות ומלשינות כי לא תלך רכיל (ויקרא יט) ת''א לא תיכול קורצין ע''ש שדרך המלשין לרמז דברו ולקרוץ בעיניו למען לא יבינו כל העומדים ובהקריצה ההיא כאלו אוכל בשר מי אשר ילשין עליו : (מצודת ציון)


{ט}  עֲנוֹ וְאָמְרִין לִנְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא מַלְכָּא לְעָלְמִין חֱיִי:

 רש"י  ענו ואמרין. צוחו כל עניה שבמקרא לשון קול רם הוא : (רש"י)

 מצודת דוד  ענו. הרימו קול ואמרו וכו' המלך לעולם יחיה והוא מדרך המוסר לברך את המלך בראשית האמרים : (מצודת דוד)


{י}  (אנתה) אַנְתְּ מַלְכָּא שָׂמְתָּ טְּעֵם דִּי כָל אֱנָשׁ דִּי יִשְׁמַע קָל קַרְנָא מַשְׁרֹקִיתָא (קיתרס) קַתְרוֹס שַׂבְּכָא פְסַנְתֵּרִין (וסיפניה) וְסוּפֹּנְיָה וְכֹל זְנֵי זְמָרָא יִפֵּל וְיִסְגֻּד לְצֶלֶם דַּהֲבָא:

 רש"י  שמת טעם. גזרת דבר : (רש"י)

 מצודת דוד  אנת. אתה המלך עשית גזרת אומר אשר כל איש אשר ישמע קול קרן השופר וכו' וכל שאר מיני זמר יפול על פניו וישתחוה אל הצלם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  טעם. ענינו בכ''מ דבר שיש בו ממש הנעשה בטעם ולא דבר של מה בכך : (מצודת ציון)


{יא}  וּמַן דִּי לָא יִפֵּל וְיִסְגֻּד יִתְרְמֵא לְגוֹא אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא:

 מצודת דוד  ומן. ומי אשר לא יפול וישתחוה יושלך לתוך תנור אש הבוערת : (מצודת דוד)


{יב}  אִיתַי גֻּבְרִין יְהוּדָאיִן דִּי מַנִּיתָ יָתְהוֹן עַל עֲבִידַת מְדִינַת בָּבֶל שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ לָא שָׂמוּ (עליך) עֲלָךְ מַלְכָּא טְעֵם (לאלהיך) לֵאלָהָךְ לָא פָלְחִין וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵימְתָּ לָא סָגְדִין: (ס)

 רש"י  איתי. יש : יהודאין. משבט יהודה : אלך. אלה : לא שמו : עלך מלכא טעם. לא חשו לתת עצה לעצמן לחוש על גזרותיך : (רש"י)

 מצודת דוד  איתי. יש אנשים יהודים אשר הפקדת אותם על מלאכת מדינת בבל והם חנניה מישאל ועזריה : גובריא. האנשים האלה לא עשו לעצמן טעם ועצה לחוש עליך המלך לקיים מאמרך לאלהיך אינם עובדים ואל הצלם אשר העמדת לא השתחוו (ולא הלשינו על דניאל בעבור כי ראו שהמלך חשבו לאלוה ואיך ישתחוה הוא אל הצלם : (מצודת דוד)


{יג}  בֵּאדַיִן נְבוּכַדְנֶצַּר בִּרְגַז וַחֲמָה אֲמַר לְהַיְתָיָה לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ בֵּאדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ הֵיתָיוּ קֳדָם מַלְכָּא:

 רש"י  אמר להיתיה. צוה להביא : היתיו. הובאו : (רש"י)

 מצודת דוד  באדין. אז אמר נ''נ בכעס וחמה להביא לחנניה מישאל ועזריה : באדין. אז האנשים האלה הובאו לפני המלך : (מצודת דוד)


{יד}  עָנֵה נְבֻכַדְנֶצַּר וְאָמַר לְהוֹן הַצְדָּא שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ לֵאלָהַי לָא אִיתֵיכוֹן פָּלְחִין וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵימֶת לָא סָגְדִין:

 רש"י  הצדא. שמא גזרותי צדו ושממה ודבר רק היא בעיניכם אתם שדרך מישך ועבד נגו אשר לאלוהי אינכם עובדים, ה''א של הצדא משמשת בלשון תמיהה : די הקמת. שהקמותי : (רש"י)

 מצודת דוד  ענה. הרים נ''נ את קולו ואמר עליהם : הצדא. וכי חוק גזרתי היא דברי ריק ושממה אתם חנניה מישאל ועזריה אל אלוהי לא ישכם עובדים ולצלם הזהב אשר העמדתי לא תשתחוו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הצדא. ענין שממה כי תהו ובהו (בראשית א) ת''א צדיא ורקניא : (מצודת ציון)


{טו}  כְּעַן הֵן אִיתֵיכוֹן עֲתִידִין דִּי בְעִדָּנָא דִּי תִשְׁמְעוּן קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא (קיתרס) קַתְרוֹס שַׂבְּכָא פְּסַנְתֵּרִין וְסוּמְפֹּנְיָה וְכֹל זְנֵי זְמָרָא תִּפְּלוּן וְתִסְגְּדוּן לְצַלְמָא דִי עַבְדֵת וְהֵן לָא תִסְגְּדוּן בַּהּ שַׁעֲתָה תִתְרְמוֹן לְגוֹא אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא וּמַן הוּא אֱלָהּ דֵּי יְשֵׁיזְבִנְכוֹן מִן יְדָי:

 רש"י  כען הן איתיכון עתידין. עתה הנכם עתידים על כרחכם לקבל זו עליכם : והן לא תסגדון. ואם לא תשתחוו תהיו מושלכים : לגו. לתוך : ומן הוא אלה. ומי הוא שום אלוה שיציל אתכם מידי : (רש"י)

 מצודת דוד  כען. עתה אם ישכם מוכנים אשר בעת אשר תשמעון קול קרן וכו' וכל שאר מיני זמר אז תפלון ותשתחוו להצלם אשר עשיתי וכאומר אם עתה תשתחוו לא אעשה לכם מאומה רע על אשר לא השתחויתם בראשונה : והן. ואם לא תשתחוו אזי מיד בעת הזאת תושלכו אל תוך תנור אש הבוערת ומי הוא האלוה אשר יציל אתכם מידי : (מצודת דוד)


{טז}  עֲנוֹ שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ וְאָמְרִין לְמַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר לָא חַשְׁחִין אֲנַחְנָה עַל דְּנָה פִּתְגָם לַהֲתָבוּתָךְ:

 רש"י  למלכא נבוכדנצר. למה הוזכר שמו אלא כך אמרו לו אם לקבל עלינו גזירתך לתת מסין וארנוניות וגולגליות אתה מלך עלינו אם לכפור בהקב''ה נבוכדנצר שפל אנשים בעינינו ובזוי עם אתה : לא חשחין אנחנא. לא חוששין אנו על זאת ליטול עצה מה להשיבך כי המענה מוכן ושגור בפינו : (רש"י)

 מצודת דוד  ענו. השיבו חנניה מישאל ועזריה ואמרו למלך : נבוכדנצר. אתה נ''נ ולא קראוהו בשם מלך כאומר בדבר זה לא תמלוך עלינו ולא תמשול בנו : לא חשחין. אין אנחנו חוששין על הפחד הזה להשיבך אמרי רצוי וטענות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חשחין. כמו חוששין הידוע בדרז''ל : (מצודת ציון)


{יז}  הֵן אִיתַי אֱלָהַנָא דִּי אֲנַחְנָא פָלְחִין יָכִל לְשֵׁיזָבוּתַנָא מִן אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא וּמִן יְדָךְ מַלְכָּא יְשֵׁיזִב:

 רש"י  יכיל לשזבותנא. יכול להצילנו מכל צרה : מן אתון נורא. ומן ידך מלכא ישזיב. מן הכבשן ומן ידך יציל : (רש"י)

 מצודת דוד  הן איתי. הנה יש אלהים הוא אלהינו אשר אנחנו עובדים הוא יכול להציל אותנו מן תנור אש הבוערת ואף מן ידך המלך יציל כאומר ובכל אופן שתרצה להמית אותנו יכול הוא להציל מכולם : (מצודת דוד)


{יח}  וְהֵן לָא יְדִיעַ לֶהֱוֵא לָךְ מַלְכָּא דִּי לֵאלָהָיִךְ לָא (איתינא) אִיתַנָא פָלְחִין וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵימְתָּ לָא נִסְגֻּד: (ס)

 רש"י  והן לא. ואם לא יחפוץ להציל גופינו ידיע להוי לך : (רש"י)

 מצודת דוד  והן לא. ואף אם לא יחפוץ להציל ידוע יהיה לך המלך אשר עכ''ז לא יש עמנו לעבוד לאלהיך ואל צלם הזהב אשר העמדת לא נשתחוה : (מצודת דוד)


{יט}  בֵּאדַיִן נְבוּכַדְנֶצַּר הִתְמְלִי חֱמָא וּצְלֵם אַנְפּוֹהִי (אשתנו) אֶשְׁתַּנִּי עַל שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ עָנֵה וְאָמַר לְמֵזֵא לְאַתּוּנָא חַד שִׁבְעָה עַל דִּי חֲזֵה לְמֵזְיֵהּ:

 רש"י  התמלי חמא. נתמלא חמה : וצלם אנפוהי אשתני. ופרצוף פניו נשתנו : למזא לאתונא. להצית לכבשן האש ולחממו : חד שבעה על די חזה למזיה. על אחת שבע פעמים ששיערוהו עד כדי הסיקו וכאילו יבעירוהו ז' שיעורין כמוהו : למזיה. להסיקו : (רש"י)

 מצודת דוד  באדין. אז נבוכדנצר נתמלא חמה ודמות פניו נשתנה בכעסו על חנניה מישאל ועזריה : ענה. הרים קול ואמר להבעיר ולהסיק את התנור : חד שבעה. ר''ל להוסיף ולהסיק בפעם אחת כשיעור שבעה הסקות על אשר ראוי להסיקו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  למזא. ענין הסקה ושריפה וכן מזי רעב (דברים לב) : (מצודת ציון)


{כ}  וּלְגֻבְרִין גִּבָּרֵי חַיִל דִּי בְחַיְלֵהּ אֲמַר לְכַפָּתָה לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ לְמִרְמֵא לְאַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא:

 רש"י  ולגבורין גברי חיל די בחיליה. ולאנשים גבורי כח אשר בחילו : אמר לכפתה. צוה לאסור אותם שראה מתחזקים לענותו קשות ואמר גבורים הם אלו וצוה לגבורים אשר בחילו לאסור אותם : (רש"י)

 מצודת דוד  ולגוברין גברי. ולאנשים אנשי חיל אשר בצבאו צוה לאסור ולקשור לחנניה מישאל ועזריה ולהשליך לתנור אש הבוערת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לכפתה. ענין קשירה ובדרז''ל עבד כפות לו (ב''ק כב) : (מצודת ציון)


{כא}  בֵּאדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ כְּפִתוּ בְּסַרְבָּלֵיהוֹן (פטישיהון) פַּטְּשֵׁיהוֹן וְכַרְבְּלָתְהוֹן וּלְבֻשֵׁיהוֹן וּרְמִיו לְגוֹא אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא:

 רש"י  גובריא אלך. אנשים אלו : כפיתו בסרבליהון. נתקשרו בבגדי מעטפותן : פטשיהון וכרבלתהון. מיני מלבוש מלכות שהיה להם ואע''פ שהיו יוצאין לידון לפני נ''נ דיני מיתה לא שנו בגדיהם להשפיל את גדולתם מכאן למדו חכמים שאפי' בשעת הסכנה לא ישנה אדם מן השררה שהוחזק בה : וכרבלתהון. יש לו דוגמא (בד''ה א' טו) ודוד מכורבל : ורמיו לגוא אתון נורא. והושלכו לתוך כבשן בוערה : (רש"י)

 מצודת דוד  באדין. אז האנשים האלה קשרו אותם כשהם לבושים בסרבליהון וגו' : ולבושיהון. ר''ל שאר המלבושים : ורמיו. והשליכו אותם לתוך התנור וגו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בסרבליהון. הוא שם מלבוש ובדרז''ל בסרבלי חתימי (שבת נח) : פטשיהון. הם המכנסים : וכרבלתהון. מין לבוש עשוי להתעטף בו ודוגמתו ודוד מכורבל במעיל (דה''א טו) : (מצודת ציון)


{כב}  כָּל קֳבֵל דְּנָה מִן דִּי מִלַּת מַלְכָּא מַחְצְפָה וְאַתּוּנָא אֵזֵה יַתִּירָא גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ דִּי הַסִּקוּ לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ קַטִּל הִמּוֹן שְׁבִיבָא דִּי נוּרָא:

 רש"י  כל קבל דנה. כל עומת זאת אשר מצות המלך היתה עזה : ואתונא אזה יתירא. והכבשן הוסק מאד : גובריא אלך. אלו האנשים הגבורים אשר קשרו את חנניה מישאל ועזריה והשליכום לכבשן : קטיל המון שביבא די נורא. שרף אותם כח שביב האש : (רש"י)

 מצודת דוד  כל קבל. בעבור זאת מן אשר דבר המלך היתה ממהרת והתנור הוסק בהסקה מרובה : גובריא אלך. לזה האנשים האלה אשר העלו את חנניה מישאל ועזריה אל פה התנור להשליכם בו : קטיל. המית אותם הנצוצות של האש כי היו מרובות ועשו בבהלה ולא היו נשמרים ונזהרים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שביבא. ניצוצות כמו ולא יגה שביב אשו (איוב יח) : (מצודת ציון)


{כג}  וְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ תְּלָתֵּהוֹן שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ נְפַלוּ לְגוֹא אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא מְכַפְּתִין: (פ)

 רש"י  מכפתין. קשורין : (רש"י)

 מצודת דוד  וגובריא. והאנשים האלה שלשתם חנניה מישאל ועזריה נפלו לתוך התנור כשהם קשורים : (מצודת דוד)


{כד}  אֱדַיִן נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא תְּוַהּ וְקָם בְּהִתְבְּהָלָה עָנֵה וְאָמַר לְהַדָּבְרוֹהִי הֲלָא גֻבְרִין תְּלָתָא רְמֵינָא לְגוֹא נוּרָא מְכַפְּתִין עָנַיִן וְאָמְרִין לְמַלְכָּא יַצִּיבָא מַלְכָּא:

 רש"י  תוה. תמה : וקם בהתבהלה. ועמד בבהלה : ענין ואמרין. עונין ואומרי' למלך : יציבא מלכא. אמת דבר המלך : (רש"י)

 מצודת דוד  אדין. אז נבוכדנצר המלך חרד ועמד בבהלה והרים קול ואמר ליועציו הלא שלשה אנשים השלכנו לתוך האש כשהם קשורים : ענין. השיבו ואמרו למלך אמת המלך כן היא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  להדברוהי. הם היועצים המנהיגים כי וינהג את הצאן (שמות ג) ת''א ודבר : (מצודת ציון)


{כה}  עָנֵה וְאָמַר הָא אֲנָה חָזֵה גֻּבְרִין אַרְבְּעָה שְׁרַיִן מַהְלְכִין בְּגוֹא נוּרָא וַחֲבָל לָא אִיתַי בְּהוֹן וְרֵוֵהּ דִּי (רביעיא) רְבִיעָאָה דָּמֵה לְבַר אֱלָהִין: (ס)

 רש"י  שרין מהלכין בגוא נורא. מותרין מאסוריהן והולכים בתוך האש : וחבל לא איתי בהון. וחבלה לא יש בהם : ורוה די. רביעאה. ותוארו של רביעי : דמה לבר אלהין. דומה למלאך שראיתי בהיותי עם סנחרב כשנשרפו אוכלוסיו שנאמר (ישעיה לז) ויך במחנה אשור ונבוכדנצר היה שם ונמלט בתוך עשרה שנמלטו מהם : (רש"י)

 מצודת דוד  הא אנה. הלא אני רואה ארבעה אנשים והמה מותרים מן הקשורים והולכים בתוך האש והשחתה לא יש בהם : ורוה. ותוארו של הרביעי דומה למלאך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לבר אלהין. כן יקרא המלאך כאלו הוא מבני בית של השכינה וכן ויבואו בני האלהים (איוב א) : (מצודת ציון)


{כו}  בֵּאדַיִן קְרֵב נְבוּכַדְנֶצַּר לִתְרַע אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא עָנֵה וְאָמַר שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ עַבְדוֹהִי דִּי אֱלָהָא (עליא) עִלָּאָה פֻּקוּ וֶאֱתוֹ בֵּאדַיִן נָפְקִין שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ מִן גּוֹא נוּרָא:

 רש"י  קרב. לתרע אתון נורא. נגש לשער החצר שהכבשן בתוכה לדבר עמהם ומתחלה היה רואה אותם מרחוק : פוקו ואתו. צאו ובאו ולא אמר להם עלו ובואו מכאן למדנו שצף קרקעית הכבשן והשוה לארץ שלא יטרחו לעלות : באדין נפקון. אע''פ שבטוחין בנס העשוי להם לא מלאה לבם לזלזל במלכות לצאת שלא ברשות : (רש"י)

 מצודת דוד  באדין. אז קרב נ''נ אל שער התנור : עבדוהי. עבדיו של אלהים עליון צאו מן התנור ובואו אלי : באדין. אז יצאו מן תוך האש כי עד לא דבר אליהם רכות פחדו לצאת כי האדם הוא בעל בחירה ופן ימיתם בידיו : (מצודת דוד)


{כז}  וּמִתְכַּנְּשִׁין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא סִגְנַיָּא וּפַחֲוָתָא וְהַדָּבְרֵי מַלְכָּא חָזַיִן לְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ דִּי לָא שְׁלֵט נוּרָא בְּגֶשְׁמְהוֹן וּשְׂעַר רֵאשְׁהוֹן לָא הִתְחָרַךְ וְסָרְבָּלֵיהוֹן לָא שְׁנוֹ וְרֵיחַ נוּר לָא עֲדָת בְּהוֹן:

 רש"י  ומתכנשין אחשדרפניא. ד' אומות נמנו למעלה באסיפה הראשונה שלא נמנו כאן אדרגזריא דתבריא גדבריא תפתיא הם גבורי החיל אשר הרגם שביב האש בהשליכם את חנניה וחבריו לאור : חזין לגובריא אלך. רואין את האנשים האלה חנניה וחבריו : די לא שלט נורא בגשמהון. אשר לא שלטה האש בגופם : גשמהון. גופן בל' ארמי ויש רבים בזה הספר : ושער ראשיהון לא התחרך. שער ראשיהון לא נחרך : לא שנו. לא נשתנו ממראיתן : לא עדת בהון. לא סרה לתוכם : (רש"י)

 מצודת דוד  ומתכנשין. ונאספו אחשדרפניא וגו' ויועצי המלך וראו את האנשים האלה אשר לא שלט האש בגופם ושער ראשם לא נשרף ונחרך וסרבליהון לא נשתנו מן האש ואף ריח אש לא עברה בהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בגשמיהון. בגופם כי ושבט לגו כסילים (משלי כו) ת''י ושבטא לגושמיהון : התחרך. ענין שריפה כמו לא יחרוך רמיה (שם יב) : עדת. עברה כמו לא עדה עליו שחל (איוב כח) : (מצודת ציון)


{כח}  עָנֵה נְבוּכַדְנֶצַּר וְאָמַר בְּרִיךְ אֱלָהֲהוֹן דִּי שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ דִּי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ וְשֵׁיזִב לְעַבְדוֹהִי דִּי הִתְרְחִצוּ עֲלוֹהִי וּמִלַּת מַלְכָּא שַׁנִּיו וִיהַבוּ (גשמיהון) גֶשְׁמְהוֹן דִּי לָא יִפְלְחוּן וְלָא יִסְגְּדוּן לְכָל אֱלָהּ לָהֵן לֵאלָהֲהוֹן:

 רש"י  ענה נבוכדנצר. צוח נבוכדנצר : די התרחיצו עלוהי. אשר בטחו עליו : ומלת מלכא שניו. ומלת המלך שנו שלא לקיימו : ויהבו גשמהון. ומסרו גופם : לאלההון. זולתי לאלהיהם : (רש"י)

 מצודת דוד  בריך. ברוך אלהיהם של חנניה מישאל ועזריה אשר שלח מלאכו והציל את עבדיו אשר בטחו עליו ודבר המלך בטלו ושנו ומסרו גופם אשר לא יעבדו ולא ישתחוו לשום אלוה כ''א לאלהיהם : (מצודת דוד)


{כט}  וּמִנִּי שִׂים טְעֵם דִּי כָל עַם אֻמָּה וְלִשָּׁן דִּי יֵאמַר (שלה) שָׁלוּ עַל אֱלָהֲהוֹן דִּי שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹא הַדָּמִין יִתְעֲבֵד וּבַיְתֵהּ נְוָלִי יִשְׁתַּוֵּה כָּל קֳבֵל דִּי לָא אִיתַי אֱלָה אָחֳרָן דִּי יִכֻּל לְהַצָּלָה כִּדְנָה:

 רש"י  שים טעם. כלומר יושם חק : די יאמר. שלו. אשר יאמר משגה כלומר שום דבר של גנאי : הדמין. אברים כלומר ינתחוהו לאברים : נולי ישתוה. אשפה יושם : די יכול להצלה כדנה. אשר יכול להציל כזאת : (רש"י)

 מצודת דוד  ומני. וממני נעשה גזרת אומר אשר כל עם ולשון אשר יאמר לתלות דבר שגגה ומשגה על האלהים של חנניה מישאל ועזריה אזי יעשה גופו לנתחים וביתו יושם לאשפה ולמקום נוול : כל קבל. בעבור אשר לא יש אלוה אחר אשר יכול להציל כהצלה הזאת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שלו. שגגה ומשגה כמו על השל (ש''ב ו) : (מצודת ציון)


{ל}  בֵּאדַיִן מַלְכָּא הַצְלַח לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ בִּמְדִינַת בָּבֶל: (פ)

 רש"י  הצלח. הצליח והגדיל אותם : (רש"י)

 מצודת דוד  באדין. אז המלך הצליח לחנניה מישאל ועזריה ר''ל המשילם ממשל רב בכל המדינה : (מצודת דוד)


{לא}  נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא לְכָל עַמְמַיָּא אֻמַיָּא וְלִשָּׁנַיָּא דִּי (דארין) דָיְרִין בְּכָל אַרְעָא שְׁלָמְכוֹן יִשְׂגֵּא:

 רש"י  נבוכדנצר מלכא לכל עממיא. זה טופס כתב האגרת נבוכדנצר המלך שואל לשלום לכל העמים : (רש"י)

 מצודת דוד  נבוכדנצר מלכא. עתה יחל לספר דברי האגרת אשר כתב נבוכדנצר לכל העמים וראשית הדברים היו נבוכדנצר מלכא לכל עממיא וגו' אשר שוכנים בכל הארץ לכולכם יאמר שלומכם יתרבה ויתגדל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ישגא. יתגדל ויתרבה כמו כארז בלבנון ישגה (תהלים צב) : (מצודת ציון)


{לב}  אָתַיָּא וְתִמְהַיָּא דִּי עֲבַד עִמִּי אֱלָהָא (עליא) עִלָּאָה שְׁפַר קָדָמַי לְהַחֲוָיָה:

 רש"י  שפר קדמי להחויה. טוב לי להגיד : (רש"י)

 מצודת דוד  אתיא. האותות והמופתים התמוהים אשר עשה עמי אלהים עליון יאה ונאה לפני להגיד ולספר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שפר. נאה ויאה כמו אמרי שפר (בראשית מט) : (מצודת ציון)


{לג}  אָתוֹהִי כְּמָה רַבְרְבִין וְתִמְהוֹהִי כְּמָה תַקִּיפִין מַלְכוּתֵהּ מַלְכוּת עָלַם וְשָׁלְטָנֵהּ עִם דָּר וְדָר:

 מצודת דוד  אתוהי. אותותיו מאוד גדולים ומופתיו התמוהים מאוד חזקים מלכותו מלכות עולמים וממשלתו עם כל הדורות רצה לומר בזמן כל הדורות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כמה. הוא כענין מאד ובדרז''ל כמה גדולים מעשה חייא (כתובות קג) : (מצודת ציון)

דניאל פרק-ד

{א}  אֲנָה נְבוּכַדְנֶצַּר שְׁלֵה הֲוֵית בְּבֵיתִי וְרַעְנַן בְּהֵיכְלִי:

 רש"י  שלה הוית בביתי. שליו הייתי : (רש"י)

 מצודת דוד  אנה. זהו תוכן ספור האגרת ואמר הנה אני נ''נ בשלוה הייתי בביתי ורטוב ומלוחלח בהיכלי ועל שבהחלום אשר יספר בענין נמשל הוא אל האילן לזה אחז בלשון שאלה מליצת שבח וטובת האילן : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ורענן. ענין לחות ורטיבות כמו דשנים ורעננים (תהלים צב) : (מצודת ציון)


{ב}  חֵלֶם חֲזֵית וִידַחֲלִנַּנִי וְהַרְהֹרִין עַל מִשְׁכְּבִי וְחֶזְוֵי רֵאשִׁי יְבַהֲלֻנַּנִי:

 רש"י  וידחלנני. ואיים עלי והפחדני : (רש"י)

 מצודת דוד  חלם. חלום ראיתי והפחיד אותי : והרהורין. המחשבות בהיותי ישן על משכבי והוא החלום הבאה מן המחשבה וראיית ראשי הבהילו אותי ואף זה יורה על החלום הנראה בהמוח אשר בראש וכפל הדבר פעמים ושלש והיא דרך מליצה לחזק הדבר ולהגדיל הענין : (מצודת דוד)


{ג}  וּמִנִּי שִׂים טְעֵם לְהַנְעָלָה קָדָמַי לְכֹל חַכִּימֵי בָבֶל דִּי פְשַׁר חֶלְמָא יְהוֹדְעֻנַּנִי:

 מצודת דוד  ומני. וממני נעשה גזרת אומר להכניס לפני את כל חכמי בבל אשר יודיעו לי פתרון החלום : (מצודת דוד)


{ד}  בֵּאדַיִן (עללין) עָלִּין חַרְטֻמַיָּא אָשְׁפַיָּא (כשדיא) כַּשְׂדָּאֵי וְגָזְרַיָּא וְחֶלְמָא אָמַר אֲנָה קֳדָמֵיהוֹן וּפִשְׁרֵהּ לָא מְהוֹדְעִין לִי:

 מצודת דוד  באדין. אז נכנסו החרטומים וגו' ואמרתי לפניהם החלום ולא הודיעו לי הפתרון : (מצודת דוד)


{ה}  וְעַד אָחֳרֵין עַל קָדָמַי דָּנִיֵּאל דִּי שְׁמֵהּ בֵּלְטְשַׁאצַּר כְּשֻׁם אֱלָהִי וְדִי רוּחַ אֱלָהִין קַדִּישִׁין בֵּהּ וְחֶלְמָא קָדָמוֹהִי אַמְרֵת:

 רש"י  ועד אחרן. ועד אשר באחרונה הובא לפני דניאל : כשום אלהי. עכו''ם של בבל בל שמה טשצר שם לשון חכמה הוא באומות : (רש"י)

 מצודת דוד  ועד אחרן. ועד באחרונה נכנס לפני דניאל אשר שמו בלטשאצר כשם אלהי אשר בו רוח אלהים קדושים ואמרתי החלום לפניו : (מצודת דוד)


{ו}  בֵּלְטְשַׁאצַּר רַב חַרְטֻמַיָּא דִּי אֲנָה יִדְעֵת דִּי רוּחַ אֱלָהִין קַדִּישִׁין בָּךְ וְכָל רָז לָא אָנֵס לָךְ חֶזְוֵי חֶלְמִי דִי חֲזֵית וּפִשְׁרֵהּ אֱמַר:

 רש"י  וכל רז לא אנס לך. וכל סתום לא נאנס ולא נכחד ממך : (רש"י)

 מצודת דוד  בלטשאצר. וכה אמרתי לו אתה בלטשאצר שר החרטומים אשר אני יודע אשר רוח אלהים קדושים בך וכל סוד לא ינצח אותך להיות קשה ממך לבל תדעהו : חזית. אגיד לך מראות החלום אשר ראיתי ואמור אתה הפתרון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אנס. ענין הכרח ונצוח ועל שם זה נקרא הגזלן אנס : (מצודת ציון)


{ז}  וְחֶזְוֵי רֵאשִׁי עַל מִשְׁכְּבִי חָזֵה הֲוֵית וַאֲלוּ אִילָן בְּגוֹא אַרְעָא וְרוּמֵהּ שַׂגִּיא:

 מצודת דוד  וחזוי. וזהו מראית ראשי בהיותי שוכב על משכבי : חזה. רואה הייתי והנה אילן בתוך הארץ וקומתו מרובה : (מצודת דוד)


{ח}  רְבָה אִילָנָא וּתְקִף וְרוּמֵהּ יִמְטֵא לִשְׁמַיָּא וַחֲזוֹתֵהּ לְסוֹף כָּל אַרְעָא:

 רש"י  רבה אילנא ותקיף. גדל האילן והוחזק ועצם : ימטא לשמיא. הגיע השמים : (רש"י)

 מצודת דוד  רבה. גדל האילן ונתחזק וקומתו הגיע עד השמים ומראהו היה נראה לסוף כל הארץ : (מצודת דוד)


{ט}  עָפְיֵהּ שַׁפִּיר וְאִנְבֵּהּ שַׂגִּיא וּמָזוֹן לְכֹלָּא בֵהּ תְּחֹתוֹהִי תַּטְלֵל חֵיוַת בָּרָא וּבְעַנְפוֹהִי (ידרון) יְדוּרָן צִפֲּרֵי שְׁמַיָּא וּמִנֵּהּ יִתְּזִין כָּל בִּשְׂרָא:

 רש"י  עפיה שפיר. ענפו נאה : ואנבה שגיא. פריו רב : מזון לכולא ביה. וכדי מזון לכל בריה היה בו : תטלל. לשון צל : ידורון. ל' מדור ולינה : יתזון. ל' מזון : (רש"י)

 מצודת דוד  עפיה. העלין שבו היו נאים ויפים ופירותיו היו מרובים והיה די בהם לזון ולכלכל את כל הבריות : תחתוהי. תחתיו חסו בצלו חיית השדה ובענפיו יקננו עוף השמים ומפירותיו היו נזונים כל הבריות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עפיה. העלין כמו מבין עפאים (שם קד) : (מצודת ציון)


{י}  חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי רֵאשִׁי עַל מִשְׁכְּבִי וַאֲלוּ עִיר וְקַדִּישׁ מִן שְׁמַיָּא נָחִת:

 רש"י  חזה הוית. רואה הייתי : ואלו עיר וקדיש. והנה מלאך שהוא ער לעולם וקדוש : (רש"י)

 מצודת דוד  חזה. רואה הייתי במראית ראשי בהיותי ישן על מטתי : ואלו. והנה מלאך מחריב והוא קדוש ירד מן השמים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עיר. מלאך המחריב והוא מלשון ערו ערו (שם קלז) : (מצודת ציון)


{יא}  קָרֵא בְחַיִל וְכֵן אָמַר גֹּדּוּ אִילָנָא וְקַצִּצוּ עַנְפוֹהִי אַתַּרוּ עָפְיֵהּ וּבַדַּרוּ אִנְבֵּהּ תְּנֻד חֵיוְתָא מִן תַּחְתּוֹהִי וְצִפְּרַיָּא מִן עַנְפוֹהִי:

 רש"י  קרא בחיל. צועק בכח : גודו אילנא. קוצו האילן : אתרו עפייה. השירו והפילו ענפיו : ובדרו אנבה. הפיצו פריו : תנוד חיותא מן תחתוהי. ינודו החיות מתחתיו : (רש"י)

 מצודת דוד  בחיל. בכח והרמת קול : גודו. כרתו האילן וקצצו ענפיו והפילו עליו ופזרו פירותיו : תנוד. ינודו החיות מתחתיו והעופות ינודו מן ענפיו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גדו. כרתו והוא קרוב מלשון שקמים גדעו (ישעיה ט) : אתרו. ענין הפלה והשלכה כמו ראה ויתר גוים (חבקוק ג) : (מצודת ציון)


{יב}  בְּרַם עִקַּר שָׁרְשׁוֹהִי בְּאַרְעָא שְׁבֻקוּ וּבֶאֱסוּר דִּי פַרְזֶל וּנְחָשׁ בְּדִתְאָא דִּי בָרָא וּבְטַל שְׁמַיָּא יִצְטַבַּע וְעִם חֵיוְתָא חֲלָקֵהּ בַּעֲשַׂב אַרְעָא:

 רש"י  ברם עיקר שרשוהי בארעא שבוקו. אך עיקר שרשיו הניחו : ובאסור די פרזל ונחש. כלו' תנו רגליו בכבלי ברזל כשם שעושין לסוס שמניחין אותו באפר כך כבלוהי בכבלי' : בדתאא. בעשב השדה כלומר באחו שלא יזוז משם : יצטבע. יהא שרוי תמיד לשון טבילה : חלקה. חלקו : (רש"י)

 מצודת דוד  ברם. אבל עיקר שרשיו הניחו בארץ ויהיה אסור ומקושר בקשורי ברזל ונחושת בעשב של השדה לבל יזוז ממקומו : יצטבע. יתכבס בטל השמים : ועם חיותא. עם החיות יהיה חלקו בעשב השדה לאכול בהם חלק כחלק : (מצודת דוד)


{יג}  לִבְבֵהּ מִן (אנושא) אֲנָשָׁא יְשַׁנּוֹן וּלְבַב חֵיוָה יִתְיְהִב לֵהּ וְשִׁבְעָה עִדָּנִין יַחְלְפוּן עֲלוֹהִי:

 רש"י  ושבעה עדנין. שבע שנים : יחלפון עלוהי. יעברו עליו בגזרה זו : (רש"י)

 מצודת דוד  לבבה. לבבו ישתנה מלבב אדם ויותן לו לבב חיה ושבעה שנים יעברו עליו להיות כן : (מצודת דוד)


{יד}  בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָמָא וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא עַד דִּבְרַת דִּי יִנְדְּעוּן חַיַּיָּא דִּי שַׁלִּיט (עליא) עִלָּאָה בְּמַלְכוּת (אנושא) אֲנָשָׁא וּלְמַן דִּי יִצְבֵּא יִתְּנִנַּהּ וּשְׁפַל אֲנָשִׁים יְקִים (עליה) עֲלַהּ:

 רש"י  שאלתא. גזרה וע''י שנמלכין בהקב''ה קודם שיגזרו הגזרה קורא אותה שאלתא : עד דברת. כמו למען : די ינדעון חייא. שידעו כל החיים : ולמן די יצבא. למי שירצה : (רש"י)

 מצודת דוד  בגזרת. הדבר נגזר בגזרת המלאכים המחריבים העושים דין המקום : שאלתא. הגזרה ההיא עשויה במאמר המלאכים הקדושים והיא היא וכפל הדבר במ''ש : עד דברת. בעבור אשר ידעו כל החי אשר העליון מושל במלכות אנשים ולמי אשר יחפוץ יתן אותה : ושפל. וכאשר ירצה יעמיד על המלוכה אדם שפל ופחות מן האנשים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שאלתא. הוא ענין גזירה ע''ש כי נעשה בשאלת פי ה' : עד דברת. כמו על דברת ור''ל בעבור : (מצודת ציון)


{טו}  דְּנָה חֶלְמָא חֲזֵית אֲנָה מַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר (ואנתה) וְאַנְתְּ בֵּלְטְשַׁאצַּר פִּשְׁרֵא אֱמַר כָּל קֳבֵל דִּי כָּל חַכִּימֵי מַלְכוּתִי לָא יָכְלִין פִּשְׁרָא לְהוֹדָעֻתַנִי (ואנתה) וְאַנְתְּ כָּהֵל דִּי רוּחַ אֱלָהִין קַדִּישִׁין בָּךְ:

 רש"י  פשרא. פתרונו : ואנת כהל. ואתה יכול : (רש"י)

 מצודת דוד  דנה. זאת החלום ראיתי אני המלך נ''נ : ואנתה. ואתה אמור הפתרון בעבור אשר כל חכמי מלכותי לא יכלו להודיע לי הפתרון אבל אתה תוכל על אשר רוח אלהים קדושים בך : (מצודת דוד)


{טז}  אֱדַיִן דָּנִיֵּאל דִּי שְׁמֵהּ בֵּלְטְשַׁאצַּר אֶשְׁתּוֹמַם כְּשָׁעָה חֲדָה וְרַעְיֹנֹהִי יְבַהֲלֻנֵּהּ עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר בֵּלְטְשַׁאצַּר חֶלְמָא וּפִשְׁרֵא אַל יְבַהֲלָךְ עָנֵה בֵלְטְשַׁאצַּר וְאָמַר (מראי) מָרִי חֶלְמָא (לשנאיך) לְשָׂנְאָךְ וּפִשְׁרֵהּ (לעריך) לְעָרָךְ:

 רש"י  אדין דניאל. אשתומם. שתק : ורעינוהי. ומחשבותיו : יבהלוניה. שהיה ירא לפתור לו חלום : מרי. אדוני, אמרו רבותינו מארי חלמא לשנאך קדש הוא תלה עיניו להקב''ה ואמר חלום זה יתקיים על שנאך זה וא''ת לנבוכדנצר אמר והלא ישראל שונאו אפשר שיקללם : לערך. לשונאך כמו ויהי ערך (שמואל א כה) : (רש"י)

 מצודת דוד  אשתומם. עמד מושתק ובתמהון כערך שעה אחת ומחשבותיו הבהילו אותו : חלמא. החלום והפתרון אל יבהילו אותך וכאומר הלא לא עליך המה : מרי. אדוני החלום יקיים בשנאך והפתרון באויבך והוא כפל ענין במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אשתומם. ענין תמהון ושתיקה כמו משמים בתוכם (יחזקאל ג) : לערך. לשונאך כמו ויהי ערך (ש''א כה) : (מצודת ציון)


{יז}  אִילָנָא דִּי חֲזַיְתָ דִּי רְבָה וּתְקִף וְרוּמֵהּ יִמְטֵא לִשְׁמַיָּא וַחֲזוֹתֵהּ לְכָל אַרְעָא:

 מצודת דוד  אילנא. האילן אשר ראית אשר גדל ונתחזק וקומתו הגיע עד השמים ומראהו היה נראה לכל הארץ : (מצודת דוד)


{יח}  וְעָפְיֵהּ שַׁפִּיר וְאִנְבֵּהּ שַׂגִּיא וּמָזוֹן לְכֹלָּא בֵהּ תְּחֹתוֹהִי תְּדוּר חֵיוַת בָּרָא וּבְעַנְפוֹהִי יִשְׁכְּנָן צִפֲּרֵי שְׁמַיָּא:

 מצודת דוד  ועפיה. ועליו היו נאים ויפים ופירותיו מרובים והיה די בהם לזון כל הבריות תחתיו היו דרים חית השדה ובענפיו שכנו עופות השמים : (מצודת דוד)


{יט}  (אנתה) אַנְתְּ הוּא מַלְכָּא דִּי רְבַית וּתְקֵפְתְּ וּרְבוּתָךְ רְבָת וּמְטָת לִשְׁמַיָּא וְשָׁלְטָנָךְ לְסוֹף אַרְעָא:

 מצודת דוד  אנת. ר''ל האילן הזה מרמז עליך כי דמית לו אשר נתגדלת ונתחזקת : ורבותך. גדולתך נתגדל בכל עת והגיע עד השמים וממשלתך בא עד קצות הארץ : (מצודת דוד)


{כ}  וְדִי חֲזָה מַלְכָּא עִיר וְקַדִּישׁ נָחִת מִן שְׁמַיָּא וְאָמַר גֹּדּוּ אִילָנָא וְחַבְּלוּהִי בְּרַם עִקַּר שָׁרְשׁוֹהִי בְּאַרְעָא שְׁבֻקוּ וּבֶאֱסוּר דִּי פַרְזֶל וּנְחָשׁ בְּדִתְאָא דִּי בָרָא וּבְטַל שְׁמַיָּא יִצְטַבַּע וְעִם חֵיוַת בָּרָא חֲלָקֵהּ עַד דִּי שִׁבְעָה עִדָּנִין יַחְלְפוּן עֲלוֹהִי:

 מצודת דוד  ודי. ואשר ראה המלך מלאך מחריב וקדוש ירד מן השמים ואמר כרתו האילן והשחיתו אותו אבל עיקר שרשיו הניחו בארץ ויהיה מאוסר ומקושר באסור ברזל ונחושת בעשב של השדה ובטל השמים יכובס ועם חית השדה יהיה חלקו עד אשר יעבור עליו שבעה שנים : (מצודת דוד)


{כא}  דְּנָה פִשְׁרָא מַלְכָּא וּגְזֵרַת (עליא) עִלָּאָה הִיא דִּי מְטָת עַל (מראי) מָרִי מַלְכָּא:

 רש"י  די מטת על : מרי מלכא. אשר הגיע על אדוני המלך : (רש"י)

 מצודת דוד  דנה. אתה המלך הנה זאת היא הפתרון דברים כמשמען כי כן יבא עליך וגזרת העליון היא אשר הגיע על אדוני המלך : (מצודת דוד)


{כב}  וְלָךְ טָרְדִין מִן אֲנָשָׁא וְעִם חֵיוַת בָּרָא לֶהֱוֵה מְדֹרָךְ וְעִשְׂבָּא כְתוֹרִין לָךְ יְטַעֲמוּן וּמִטַּל שְׁמַיָּא לָךְ מְצַבְּעִין וְשִׁבְעָה עִדָּנִין יַחְלְפוּן (עליך) עֲלָךְ עַד דִּי תִנְדַּע דִּי שַׁלִּיט (עליא) עִלָּאָה בְּמַלְכוּת אֲנָשָׁא וּלְמַן דִּי יִצְבֵּא יִתְּנִנַּהּ:

 רש"י  ולך טרדין מן אנשא. ואותך יטרדו מבני אדם : לך מצבעין. אותך יטבלו : ושבעה עדנין יחלפון עלך. יש לומר גמול בה''מ שהחריב שנבנתה בשבע שנים : (רש"י)

 מצודת דוד  ולך. ואותך יגרשון מן אנשים ועם חית השדה יהיה מושבך ויאכילו אותך עשב כמו הבקרים ובטל השמים יכבסו אותך ושבעה שנים יעברו עליך בגזרה זו עד אשר תדע אשר העליון מושל במלכות אנשים ולמי אשר יחפוץ יתן אותה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יטעמון. מלשון טעימה ואכילה : (מצודת ציון)


{כג}  וְדִי אֲמַרוּ לְמִשְׁבַּק עִקַּר שָׁרְשׁוֹהִי דִּי אִילָנָא מַלְכוּתָךְ לָךְ קַיָּמָה מִן דִּי תִנְדַּע דִּי שַׁלִּטִן שְׁמַיָּא:

 רש"י  ודי אמרו וגו'. אשר אמרו להניח שרשוהי של אילן והוא הפתרון : מלכותא לך קיימת. המלכות עומדת לך סופך שתשוב לך מלכותך : מן די תנדע די שליטין שמיא. מאחר שתדע שהעליונים מושלים בעולם : (רש"י)

 מצודת דוד  ודי. ואשר נאמר להניח עיקר שרשיו של האילן הדבר הזה יורה וירמז שהמלכות יתקיים לך ותשוב למלוך מן העת אשר תכיר ותדע אשר מושל היושב בשמים : (מצודת דוד)


{כד}  לָהֵן מַלְכָּא מִלְכִּי יִשְׁפַּר (עליך) עֲלָךְ (וחטיך) וַחֲטָאָךְ בְּצִדְקָה פְרֻק וַעֲוָיָתָךְ בְּמִחַן עֲנָיִן הֵן תֶּהֱוֵא אַרְכָה לִשְׁלֵוְתָךְ:

 רש"י  להן מלכא. באמת אתה מלך שמע לעצתי : מלכי. עצתי כמו איעצך אמלכינך : ישפר עלך. עצתי תיטב בעיניך לשמוע מילי : וחטאך בצדקה פרוק. וחטאתך בצדקה פרוק מעל צוארך : ועויתך במחן ענין. ועונותיך פרוק בחנינת עניים : הן תהוה ארכא לשלותך. אולי תהא שהות לשלומך שלא תמהר הרעה לבא ומה ראה דניאל להשיא עצה טובה לנבוכדנצר ראה ישראל עניים שפלי גולה מחזירין על הפתחים והשיאו עצה לחננם אמר לו עניים אלו שהגליתם רעבים הם פרנסם וכן עשה פתח אוצרותיו והיה מפרנסם כל י''ב חדש : (רש"י)

 מצודת דוד  להן. כאומר אין לך מנוס מן הגזרה ההיא רק אתה המלך עצתי תהיה נאה ויפה עליך ועשה זאת פדה חטאך בצדקה ועונך בחנינת עניים והוא כפל ענין במ''ש : הן. הנה בזה תהיה אריכת זמן להשלוה אשר אתה בה ויקוים הדבר באחרית הימים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מלכי. עצתי כמו וימלך לבי עלי (נחמיה ה) : (מצודת ציון)


{כה}  כֹּלָּא מְּטָא עַל נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא: (פ)

 רש"י  כלא מטא. כל הפתרון הגיע על נבוכדנצר : (רש"י)

 מצודת דוד  כלא. גם זה מדברי האגרת עד סוף הענין ואמר באגרתו הנה כל הפתרון הזה הגיע על נ''נ המלך וכמו שמספר והולך (ואף שנ''נ עצמו כתבו לא אמר כמדבר בעדו כ''א כאחר המדבר וכן דרך המקרא כמ''ש וישלח וכו' ואת שמואל (ש''א י''ב) עם כי שמואל היה המדבר לא אמר ואותי) : (מצודת דוד)


{כו}  לִקְצָת יַרְחִין תְּרֵי עֲשַׂר עַל הֵיכַל מַלְכוּתָא דִּי בָבֶל מְהַלֵּךְ הֲוָה:

 רש"י  מהלך הוה. הולך היה : (רש"י)

 מצודת דוד  לקצת. לסוף שנים עשר חודש על היכל המלך אשר בבבל היה נ''נ הולך ומטייל : (מצודת דוד)


{כז}  עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר הֲלָא דָא הִיא בָּבֶל רַבְּתָא דִּי אֲנָה בֱנַיְתַהּ לְבֵית מַלְכוּ בִּתְקַף חִסְנִי וְלִיקָר הַדְרִי:

 רש"י  הלא דא היא. שמע עניים באים על הפתח וצועקים אמר מה קול ההמון הזה באזני אמרו לו עבדיו אלו העניים שקבעת להם עת פרנסתם אמר הלא דא היא בבל רבתא וגומר ואלמלא ביזבזתי אוצרותי לפרנסת עניים מהיכן הייתי בונה כל הפלטרין הללו מעתה איני מפרנסם כך דרש רבי תנחומא : וליקר הדרי. ולכבוד תפארתי : (רש"י)

 מצודת דוד  ענה. הרים המלך את קולו והיה משתבח בעצמו ומתייהר ואמר הלא זאת היא בבל הגדולה אשר אני בניתי אותה להיות בה בית מלכות : בתקף. והנה בניתי אותה בחוזק כחי לא בעזר זולתי ואף רק לכבוד תפארתי בניתי אותה לא לצורך מה להשגב בה מפני האויב כי ידי משלה לי : (מצודת דוד)


{כח}  עוֹד מִלְּתָא בְּפֻם מַלְכָּא קָל מִן שְׁמַיָּא נְפַל לָךְ אָמְרִין נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא מַלְכוּתָה עֲדָת מִנָּךְ:

 רש"י  עוד מלתא בפום מלכא, : עדת מנך. סרה מנך : (רש"י)

 מצודת דוד  עוד מלתא. עוד היה הדבר בפי המלך ולא גמר עדיין דבריו אז ירד קול מן השמים ואמר לך נאמר אתה נ''נ המלך דע אשר המלוכה עברה וסרה ממך : (מצודת דוד)


{כט}  וּמִן אֲנָשָׁא לָךְ טָרְדִין וְעִם חֵיוַת בָּרָא מְדֹרָךְ עִשְׂבָּא כְתוֹרִין לָךְ יְטַעֲמוּן וְשִׁבְעָה עִדָּנִין יַחְלְפוּן (עליך) עֲלָךְ עַד דִּי תִנְדַּע דִּי שַׁלִּיט (עליא) עִלָּאָה בְּמַלְכוּת אֲנָשָׁא וּלְמַן דִּי יִצְבֵּא יִתְּנִנַּהּ:

 רש"י  טרדין. לשון גירושין : (רש"י)

 מצודת דוד  ומן אנשא. מן אנשים יגרשו אותך ועם חית השדה יהיה מושבך ויאכילו אותך עשב כמו הבקרים ושבעה שנים יעברו עליך בגזרה זו עד אשר תדע אשר העליון מושל במלכות אנשים ולמי אשר יחפוץ יתן אותה : (מצודת דוד)


{ל}  בַּהּ שַׁעֲתָא מִלְּתָא סָפַת עַל נְבוּכַדְנֶצַּר וּמִן אֲנָשָׁא טְרִיד וְעִשְׂבָּא כְתוֹרִין יֵאכֻל וּמִטַּל שְׁמַיָּא גִּשְׁמֵהּ יִצְטַבַּע עַד דִּי שַׂעְרֵהּ כְּנִשְׁרִין רְבָה וְטִפְרוֹהִי כְצִפְּרִין:

 רש"י  ספת. הגזירה כלתה עליו : גשמה. גופיה : שערה כנשרין רבה. שערותיו ככנפי נשרים גדלו על כל גופו : וטפרוהי כצפרין. וצפרניו כצפור : (רש"י)

 מצודת דוד  בה שעתא. בעת ההיא כלתה הדבר לבוא על נ''נ כי נשתבש דעתו ונתגרש מעצמו למקום החיות לשבת עמהם : ומן אנשא. מעצמו נתגרש מן אנשים ואכל עשב כבקרים וגופו נתכבס מטל השמים כי ישב מבלי מחסה : עד די. עד אשר נתגדל שערו ככנפי נשר וצפרני ידיו ורגליו כצפרני עופות הדורסים כי מרוב הלחות והלכלוך היו גדלים והולכים : (מצודת דוד)


{לא}  וְלִקְצָת יוֹמַיָּה אֲנָה נְבוּכַדְנֶצַּר עַיְנַי לִשְׁמַיָּא נִטְלֵת וּמַנְדְּעִי עֲלַי יְתוּב (ולעליא) וּלְעִלָּאָה בָּרְכֵת וּלְחַי עָלְמָא שַׁבְּחֵת וְהַדְּרֵת דִּי שָׁלְטָנֵהּ שָׁלְטָן עָלַם וּמַלְכוּתֵהּ עִם דָּר וְדָר:

 רש"י  ולקצת יומיא. לקץ הימים שקבעו לו לסוף ז' השנים : נטלת. נשאתי : ומנדעי עלי יתיב. ודעתי עלי חזרה : ולעלאה ברכת. ואת העליון ברכתי : (רש"י)

 מצודת דוד  ולקצת. ולסוף השנים שקבעו לו והם שבעה שנים כמ''ש למעלה : אנה. אני נ''נ נשאתי את עיני אל השמים כי במשך שבעת השנים לא הכיר בעצמו מי הוא כי לא היה לו בינת אדם ובכלות הזמן התחילה דעתו לחזור אליו מעט מעט ואז הכיר בעצמו מי הוא והרגיש בדבר ונשא עיניו אל השמים לשאול עזרה מה' : ומנדעי. ר''ל שאלתי מה' אשר ישיב עלי הדעה והחכמה שהיה לי מאז : ולעלאה. ולהעליון ברכתי ולחי העולמים שבחתי ופארתי אשר ממשלתו ממשלת עולמים ומלכותו עם כל הדורות ר''ל בזמן כל הדורות : (מצודת דוד)


{לב}  וְכָל (דארי) דָּיְרֵי אַרְעָא כְּלָה חֲשִׁיבִין וּכְמִצְבְּיֵהּ עָבֵד בְּחֵיל שְׁמַיָּא (ודארי) וְדָיְרֵי אַרְעָא וְלָא אִיתַי דִּי יְמַחֵא בִידֵהּ וְיֵאמַר לֵהּ מָה עֲבַדְתְּ:

 רש"י  כלה חשיבין. רבותינו אמרו האי חירגא דיומא לא שמיה אבק הנראה בשמש : וכמצביה עבד בחיל שמיא. וכרצונו עושה בצבא השמים : ולא איתי די ימחא בידיה. ולא יש שימחה בידו : (רש"י)

 מצודת דוד  וכל. דיירי. כל יושבי ארץ כלא דבר המה חשובים למולו וכחפצו עושה בצבא השמים ושוכני ארץ ולא יש מי אשר ימחה בידו ויאמר לו מה עשית הלא לא נכון הדבר : (מצודת דוד)


{לג}  בֵּהּ זִמְנָא מַנְדְּעִי יְתוּב עֲלַי וְלִיקַר מַלְכוּתִי הַדְרִי וְזִוִי יְתוּב עֲלַי וְלִי הַדָּבְרַי וְרַבְרְבָנַי יְבַעוֹן וְעַל מַלְכוּתִי הָתְקְנַת וּרְבוּ יַתִּירָה הוּסְפַת לִי:

 רש"י  ביה זמנא. באותו זמן : וליקר מלכותי הדרי. ולכבוד מלכותי חזרתי : וזיוי. ותואר פני : ולי הדברי ורברבני יבעון. ואותי יועצי ושרי היו מבקשים וחפצים שאשוב : התקנת. הוכנתי : ורבו יתירה הוספת לי. וגדולה יתירה מן הראשונה נתוספת לי, אמרו רבותינו שרכב על ארי וקשר תנין בראשו : (רש"י)

 מצודת דוד  בה זמנא. בעת ההיא כאשר ברכתי לה' אז שבה עלי הדיעה שהיה לי מאז וחזרתי לכבוד מלכותי וזוהר פני שבה עלי ויועצי ושרי שאלו ובקשו לי למשול בהם כמאז : התקנת. הוכנתי על מלכותי וגדולה יתירה ומרובה נתוסף לי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יבעון. ענין שאלה ובקשה כמו אם תבעיון בעיו (ישעיה כא) : (מצודת ציון)


{לד}  כְּעַן אֲנָה נְבוּכַדְנֶצַּר מְשַׁבַּח וּמְרוֹמֵם וּמְהַדַּר לְמֶלֶךְ שְׁמַיָּא דִּי כָל מַעֲבָדוֹהִי קְשֹׁט וְאֹרְחָתֵהּ דִּין וְדִי מַהְלְכִין בְּגֵוָה יָכִל לְהַשְׁפָּלָה: (פ)

 רש"י  וארחתה דין. ודרכיו משפט : ודי מהלכין בגוה. ואשר מהלכין בגאוה יכול להשפיל : (רש"י)

 מצודת דוד  כען. גם זה מדברי האגרת שאמר עתה אני נ''נ משבח ומרומם ומפאר למלך השמים אשר כל מעשיו אמת ודרכו בדין ואשר הולכים בגאוה ורוממות יכול הוא להשפיל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בגוה. כמו בגאוה ודוגמתו כי השפילו ותאמר גוה (איוב כב) : (מצודת ציון)

דניאל פרק-ה

{א}  בֵּלְשַׁאצַּר מַלְכָּא עֲבַד לְחֶם רַב לְרַבְרְבָנוֹהִי אֲלַף וְלָקֳבֵל אַלְפָּא חַמְרָא שָׁתֵה:

 רש"י  בלשאצר מלכא. בנו היה ומלך לאחר אויל מרודך שמלך תחת נבוכדנצר וגם (הוא) היה בנו של נבוכדנצר : עבד לחם רב. עשה סעודה גדולה מצינו בספר יוסיפון שנלחם ביום עם דריוש המדי וכורש ונצח המלחמה ולערב עשה משתה כמו שנבא עליו ישעיה ערוך השלחן צפה הצפית אכול ושתה קומו השרים וגו' שבתוך המשתה חזרו אויביו ונלחמו על העיר ולכדוה : ולקבל אלפא חמרא. כנגד אלף איש היה שותה יין : (רש"י)

 מצודת דוד  בלשאצר. הוא היה בן אויל מרודך בנו של נ''נ ומ''ש בענין נ''נ אבוהי וכן ואנת ברה כי אבי האב נקרא אב ובן הבן נקרא בן : עבד. עשה סעודה גדולה לאלף שריו על כי ביום ההוא נצחו את מחנה דריוש : ולקבל. המלך שתה יין מול אלף שריו כמו כולם יחד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לחם רב. כל סעודה קרוי' ע''ש הלחם : (מצודת ציון)


{ב}  בֵּלְשַׁאצַּר אֲמַר בִּטְעֵם חַמְרָא לְהַיְתָיָה לְמָאנֵי דַּהֲבָא וְכַסְפָּא דִּי הַנְפֵּק נְבוּכַדְנֶצַּר אֲבוּהִי מִן הֵיכְלָא דִּי בִירוּשְׁלֶם וְיִשְׁתּוֹן בְּהוֹן מַלְכָּא וְרַבְרְבָנוֹהִי שֵׁגְלָתֵהּ וּלְחֵנָתֵהּ:

 רש"י  אמר בטעם חמרא. אמר בעצת היין שנשתכר : להיתיה. להביא : די הנפק. שהוציא : שגלתה. לשון מלכא בלשון ארמי כמו (נחמיה ב) והשגל יושבת אצלו : (רש"י)

 מצודת דוד  בטעם. בעצת הסתת שכרות היין אמר להביא את כלי הזהב והכסף אשר הוציא נ''נ אביו מן ההיכל אשר בירושלים : וישתון. ויהיו שותין בהם המלך ושריו והמלכה ופלגשו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שגלת'. היא המלכה המיוחדת לו למשכב המשגל : (מצודת ציון)


{ג}  בֵּאדַיִן הַיְתִיו מָאנֵי דַהֲבָא דִּי הַנְפִּקוּ מִן הֵיכְלָא דִּי בֵית אֱלָהָא דִּי בִירוּשְׁלֶם וְאִשְׁתִּיו בְּהוֹן מַלְכָּא וְרַבְרְבָנוֹהִי שֵׁגְלָתֵהּ וּלְחֵנָתֵהּ:

 רש"י  היתיו. הובאו : די הנפקו. שהוציאו : (רש"י)

 מצודת דוד  באדין. אז הביאו כלי הזהב אשר הוציאו מן ההיכל של בית אלהים אשר בירושלים ושתו בהם המלך ושריו והמלכה ופלגשו ולקצר לא זכר כלי כסף כי מעצמו יובן : (מצודת דוד)


{ד}  אִשְׁתִּיו חַמְרָא וְשַׁבַּחוּ לֵאלָהֵי דַּהֲבָא וְכַסְפָּא נְחָשָׁא פַרְזְלָא אָעָא וְאַבְנָא:

 מצודת דוד  אשתיו. שתו יין ושבחו לאלהי זהב וכסף וכו' ר''ל לעכו''ם אלמים העשוים מן הזהב וגו' מאחת מאלה : (מצודת דוד)


{ה}  בַּהּ שַׁעֲתָה (נפקו) נְפַקָה אֶצְבְּעָן דִּי יַד אֱנָשׁ וְכָתְבָן לָקֳבֵל נֶבְרַשְׁתָּא עַל גִּירָא דִּי כְתַל הֵיכְלָא דִּי מַלְכָּא וּמַלְכָּא חָזֵה פַּס יְדָה דִּי כָתְבָה:

 רש"י  נפקו : אצבען. יצאו אצבעות יד אדם מן השמים : לקבל נברשתא. למול המנורה אשר לפני השלחן ודוגמתו במסכת יומא עשתה נברשת של זהב : על גירא. על סיד טיח כותל הבית כמו (ישעיה כז) כאבני גיר מנופצות והוא דומה לסיד : (רש"י)

 מצודת דוד  בה שעתה. בעת ההיא יצא קבוצת אצבעות כשל יד אדם וכתבו מול המנורה על טיח הסיד של כותל ההיכל אשר למלך : ומלכא. והמלך ראה כף היד אשר כתבה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נברשתא. מנורה ובדרז''ל עשתה נברשת של זהב (יומא לז) : גירא. סיד כמו כאבני גיר (ישעיה כז) : פס ידא. כף היד ובדרז''ל שלשים בפיסת היד (אהלות פ''א) : (מצודת ציון)


{ו}  אֱדַיִן מַלְכָּא זִיוֹהִי שְׁנוֹהִי וְרַעיֹנֹהִי יְבַהֲלוּנֵּהּ וְקִטְרֵי חַרְצֵהּ מִשְׁתָּרַיִן וְאַרְכֻבָּתֵהּ דָּא לְדָא נָקְשָׁן:

 רש"י  זיוהי שנוהי. תאריו נשתנו עליו : ורעיונוהי. מחשבותיו : וקטרי חרציה משתרין. אזור חלציו נפתח שהיו מתניו מתרוקנין מחמת היראה וחגורו נפתח : וקטרי חרציה משתרין. נתרין : וארכובתה. וברכיו : דא לדא נקשן. מקישות ודופקות : (רש"י)

 מצודת דוד  אדין. אז זוהר פני המלך נשתנה ומחשבותיו הבהילו אותו וקשרי פרקי עצמות מתניו הותרו ונפתחו מקשירתן והוא ענין גוזמא והפלגה : וארכבתיה. ברכיו היו מקישות ודופקות זה לזה מגודל החרדה והרתת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נקשן. ענין הכאה כמו מקשה תיעשה המנורה (שמות כה) : (מצודת ציון)


{ז}  קָרֵא מַלְכָּא בְּחַיִל לְהֶעָלָה לְאָשְׁפַיָּא (כשדיא) כַּשְׂדָּאֵי וְגָזְרַיָּא עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר לְחַכִּימֵי בָבֶל דִּי כָל אֱנָשׁ דִּי יִקְרֵה כְּתָבָה דְנָה וּפִשְׁרֵהּ יְחַוִּנַּנִי אַרְגְּוָנָא יִלְבַּשׁ (והמונכא) וְהַמְנִיכָא דִי דַהֲבָא עַל צַוְּארֵהּ וְתַלְתִּי בְמַלְכוּתָא יִשְׁלַט: (ס)

 רש"י  בחיל. בכח : להעלה. להכניס : כתבה דנה. מכתב זה : ארגונא ילבש. כמשפט הפרתמים : והמניכא. רביד ענק : ותלתי במלכותא ישלט. בשליש המלכות ימשול : (רש"י)

 מצודת דוד  בחיל. בכח ובהרמת קול קרא ואמר להכניס את אשפיא וכו' : די כל. אשר כל אדם אשר יקרא זה הכתב ויגיד לו הפתרון אזי ילבש מלבוש ארגמן ויושם על צוארו ענק ורביד הזהב וימשול בשליש המלכות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ארגונא. ארגמן וכן ובארגון וכרמיל (דה''ב ב) והוא שם מין צבע חשוב : והמניכא. ענק רצוף בטבעות לתכשיט כי רביד הזהב (בראשית מא) ת''א מניכא דדהבא : (מצודת ציון)


{ח}  אֱדַיִן (עללין) עָלִּין כֹּל חַכִּימֵי מַלְכָּא וְלָא כָהֲלִין כְּתָבָא לְמִקְרֵא (ופשרא) וּפִשְׁרֵהּ לְהוֹדָעָה לְמַלְכָּא:

 רש"י  עלין. נכנסין : (רש"י)

 מצודת דוד  אדין. אז נכנסו כל חכמי המלך ולא יכלו לקרוא את הכתב ולהודיע למלך את הפתרון וכאומר אם לקרות לא ידעו איך א''כ יוכלו להודיע הפתרון : (מצודת דוד)


{ט}  אֱדַיִן מַלְכָּא בֵלְשַׁאצַּר שַׂגִּיא מִתְבָּהַל וְזִיוֹהִי שָׁנַיִן עֲלוֹהִי וְרַבְרְבָנוֹהִי מִשְׁתַּבְּשִׁין:

 רש"י  שגיא מתבהל. הרבה מתפחד : משתבשין. נחפזין : (רש"י)

 מצודת דוד  אדין. אז נבהל המלך הרבה מאוד וזוהר פניו נשתנה עליו עוד יותר והשרים היו משובשים ומבולבלים בדעתם מגודל החרדה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  משתבשין. ענין בלבול ושבוש הדעת : (מצודת ציון)


{י}  מַלְכְּתָא לָקֳבֵל מִלֵּי מַלְכָּא וְרַבְרְבָנוֹהִי לְבֵית מִשְׁתְּיָא (עללת) עַלַּת עֲנָת מַלְכְּתָא וַאֲמֶרֶת מַלְכָּא לְעָלְמִין חֱיִי אַל יְבַהֲלוּךְ רַעְיוֹנָךְ וְזִיוָיךְ אַל יִשְׁתַּנּוֹ:

 רש"י  מלכתא לקבל מלי מלכא. המלכה כלפי ששמעה את דברי המלך ושריו לבית המשתה באה : (רש"י)

 מצודת דוד  מלכתא. המלכה אל מול דברי חרדת המלך ושריו נכנסה לבית המשתה והרימה קולה ואמרה המלך לעולם יחיה אל יבהל אותך מחשבתך וזוהר פניך אל ישתנה : (מצודת דוד)


{יא}  אִיתַי גְּבַר בְּמַלְכוּתָךְ דִּי רוּחַ אֱלָהִין קַדִּישִׁין בֵּהּ וּבְיוֹמֵי אֲבוּךְ נַהִירוּ וְשָׂכְלְתָנוּ וְחָכְמָה כְּחָכְמַת אֱלָהִין הִשְׁתְּכַחַת בֵּהּ וּמַלְכָּא נְבֻכַדְנֶצַּר אֲבוּךְ רַב חַרְטֻמִּין אָשְׁפִין כַּשְׂדָּאִין גָּזְרִין הֲקִימֵהּ אֲבוּךְ מַלְכָּא:

 רש"י  איתי גבר. יש אדם במלכותך אשר רוח קדושים בו : כחכמת אלהין. מלאכים : הקימיה. מנהו שר על כולם : (רש"י)

 מצודת דוד  איתי. יש איש במדינת מלכותך אשר רוח אלהים קדושים בו ובימי אביך נמצא בו הארה ושכל וחכמה כחכמת אלהים : רב. שר על החרטומים וכו' העמידו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נהירו. הארה כמו ואל תופע עליו נהרה (איוב ג) : (מצודת ציון)


{יב}  כָּל קֳבֵל דִּי רוּחַ יַתִּירָה וּמַנְדַּע וְשָׂכְלְתָנוּ מְפַשַּׁר חֶלְמִין וַאַחֲוָיַת אֲחִידָן וּמְשָׁרֵא קִטְרִין הִשְׁתְּכַחַת בֵּהּ בְּדָנִיֵּאל דִּי מַלְכָּא שָׂם שְׁמֵהּ בֵּלְטְשַׁאצַּר כְּעַן דָּנִיֵּאל יִתְקְרֵי וּפִשְׁרָה יְהַחֲוֵה: (פ)

 רש"י  כל קבל וגו'. כלפי אשר רוח יתירה ודעת השכל יש בו והגדת חידות : ומשרא קטרין. סתום כל סתר נמצא בו בדניאל : (רש"י)

 מצודת דוד  כל קבל. בעבור אשר רוח חכמה יתירה ומרובה ודעת והשכל ופתרון חלומות והגדות חידות והתרת דברים קשורים וסתומים כל אלה נמצא בו בדניאל אשר המלך קרא שמו בלטשאצר וכאומרת אם לא היה נמצא בו כל הדברים האלה לא היה מסכים על ידי אשפנז לקראו בשם אלהיו : כען. עתה יקראו את דניאל והוא יגיד אף את הפתרון וכאומרת אולי יורה הדבר עוד על טובה ואף אם על רעה תדע להזהר : (מצודת דוד)


{יג}  בֵּאדַיִן דָּנִיֵּאל הֻעַל קֳדָם מַלְכָּא עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר לְדָנִיֵּאל (אנתה) אַנְתְּ הוּא דָנִיֵּאל דִּי מִן בְּנֵי גָלוּתָא דִּי יְהוּד דִּי הַיְתִי מַלְכָּא אַבִי מִן יְהוּד:

 מצודת דוד  באדין. אז הוכנס דניאל לפני המלך : אנת. אתה הוא דניאל אשר מן בני הגולה של יהודה אשר הביא המלך אבי מן יהודה : (מצודת דוד)


{יד}  וְשִׁמְעֵת (עליך) עֲלָךְ דִּי רוּחַ אֱלָהִין בָּךְ וְנַהִירוּ וְשָׂכְלְתָנוּ וְחָכְמָה יַתִּירָה הִשְׁתְּכַחַת בָּךְ:

 מצודת דוד  ושמעת. שמעתי עליך אשר רוח אלהים בך והארה והשכל וחכמה יתירה ומרובה נמצא בך : (מצודת דוד)


{טו}  וּכְעַן הֻעַלּוּ קָדָמַי חַכִּימַיָּא אָשְׁפַיָּא דִּי כְתָבָה דְנָה יִקְרוֹן וּפִשְׁרֵהּ לְהוֹדָעֻתַנִי וְלָא כָהֲלִין פְּשַׁר מִלְּתָא לְהַחֲוָיָה:

 מצודת דוד  וכען. ועתה הוכנסו לפני החכמים האשפים אשר יקראו הכתב הזה ולהודיע לי הפתרון ולא יכלו להגיד פתרון הדבר ואף שגם קרוא מקרא לא יוכלו הנה כחש לו לכסות קלון חכמי עמו מה דאפשר : (מצודת דוד)


{טז}  וַאֲנָה שִׁמְעֵת (עליך) עֲלָךְ דִּי (תוכל) תִיכּוּל פִּשְׁרִין לְמִפְשַׁר וְקִטְרִין לְמִשְׁרֵא כְּעַן הֵן (תוכל) תִּכוּל כְּתָבָא לְמִקְרֵא וּפִשְׁרֵהּ לְהוֹדָעֻתַנִי אַרְגְּוָנָא תִלְבַּשׁ (והמונכא) וְהַמְנִיכָא דִי דַהֲבָא עַל צַוְּארָךְ וְתַלְתָּא בְמַלְכוּתָא תִּשְׁלַט: (פ)

 רש"י  תכול. אם תוכל : (רש"י)

 מצודת דוד  ואנה. ואני שמעתי עליך אשר תוכל לפתור פתרון דבר ולהתיר דברים קשורים וסתומים : כען. עתה אם תוכל לקרוא את הכתב כאשר קראו חכמי עמי ועוד תוסיף עליהם להודיע לי אף הפתרון אזי תלבש מלבוש ארגמן ורביד של זהב יושם על צוארך ותמשול בשליש המלכות : (מצודת דוד)


{יז}  בֵּאדַיִן עָנֵה דָנִיֵּאל וְאָמַר קֳדָם מַלְכָּא מַתְּנָתָךְ לָךְ לֶהֶוְיָן וּנְבָזְבְּיָתָךְ לְאָחֳרָן הַב בְּרַם כְּתָבָא אֶקְרֵא לְמַלְכָּא וּפִשְׁרָא אֲהוֹדְעִנֵּהּ:

 רש"י  ונבזביתך. דורנותך : לאחרן הב. לאחר תן : (רש"י)

 מצודת דוד  באדין. אז השיב דניאל ואמר לפני המלך מתנותך יהיה לעצמך ומרבית הבזבוז שאתה רוצה לבזבז תן לאחר וכאומר אף אם תתן לחכמי בני עמך בעבור הקריאה לבד לא אתקנא בהם : ברם. אבל אקרא הכתב למלך ואגיד לו אף הפתרון ומבלי מתן : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ונבזביתך. ענין דורון גדול כמו מתנן ונבזבה (לעיל ב) : (מצודת ציון)


{יח}  (אנתה) אַנְתְּ מַלְכָּא אֱלָהָא (עליא) עִלָּאָה מַלְכוּתָא וּרְבוּתָא וִיקָרָא וְהַדְרָה יְהַב לִנְבֻכַדְנֶצַּר אֲבוּךְ:

 מצודת דוד  אנת. אתה המלך שמע נא הנה אלהי עליון נתן לנ''נ אבוך מלכות וגדולה וכבוד ותפארת : (מצודת דוד)


{יט}  וּמִן רְבוּתָא דִּי יְהַב לֵהּ כֹּל עַמְמַיָּא אֻמַיָּא וְלִשָּׁנַיָּא הֲווֹ (זאעין) זָיְעִין וְדָחֲלִין מִן קֳדָמוֹהִי דִּי הֲוָה צָבֵא הֲוָא קָטֵל וְדִי הֲוָה צָבֵא הֲוָה מַחֵא וְדִי הֲוָה צָבֵא הֲוָה מָרִים וְדִי הֲוָה צָבֵא הֲוָה מַשְׁפִּיל:

 רש"י  די הוה צבא. למי שהיה חפץ : הוה מחא. מחייה : (רש"י)

 מצודת דוד  ומן רבותא. ומרוב הגדולה אשר נתן לו כל עממיא וכו' היו חרדים ומתפחדים מפניו : די הוה. אשר היה רוצה היה הורג ואשר היה רוצה היה מכה ואשר היה רוצה היה מגביה ואשר היה רוצה היה משפיל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  זייעין. ענין חרדה ורתת כמו והיה רק זועה (ישעיה כח) : (מצודת ציון)


{כ}  וּכְדִי רִם לִבְבֵהּ וְרוּחֵהּ תִּקְפַת לַהֲזָדָה הָנְחַת מִן כָּרְסֵא מַלְכוּתֵהּ וִיקָרָה הֶעְדִּיוּ מִנֵּהּ:

 רש"י  וכדי רם לבביה. וכאשר רם לבבו : להזדה. להרשיע : הנחת. הוריד : העדיו מינה. הסירו ממנו : (רש"י)

 מצודת דוד  וכדי. וכאשר רם לבבו להתגאות וחיזק רוחו להרשיע אז הורד מן כסא מלכותו והוסר הכבוד ממנו : (מצודת דוד)


{כא}  וּמִן בְּנֵי אֲנָשָׁא טְרִיד וְלִבְבֵהּ עִם חֵיוְתָא (שוי) שַׁוִּיְו וְעִם עֲרָדַיָּא מְדוֹרֵהּ עִשְׂבָּא כְתוֹרִין יְטַעֲמוּנֵּהּ וּמִטַּל שְׁמַיָּא גִּשְׁמֵהּ יִצְטַבַּע עַד דִּי יְדַע דִּי שַׁלִּיט אֱלָהָא (עליא) עִלָּאָה בְּמַלְכוּת אֲנָשָׁא וּלְמַן דִּי יִצְבֵּה יְהָקֵים (עליה) עֲלַהּ:

 רש"י  טריד. נגרש : (רש"י)

 מצודת דוד  ומן בני אנשא. מן בני אדם נתגרש והושם לבבו עם החיות להיות דומה להם ועם הפראים היה מושבו וכבקרים האכילו עשב השדה ומטל השמים נתכבד גופו כי ישב מבלי מחסה : עד די. עד אשר ידע והכיר אשר אלהי עליון מושל במלכות אנשים ולמי אשר יחפוץ יעמיד על המלוכה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ערדיא. פראים כמו ומוסרות ערוד (איוב לט) : (מצודת ציון)


{כב}  (ואנתה) וְאַנְתְּ בְּרֵהּ בֵּלְשַׁאצַּר לָא הַשְׁפֵּלְתְּ לִבְבָךְ כָּל קֳבֵל דִּי כָל דְּנָה יְדַעְתָּ:

 רש"י  כל קבל די כל דנה ידעת. כל עומת אשר כל זה ידעת שאירע לאביך והיה לך להיות ירא מלפני הקב''ה : (רש"י)

 מצודת דוד  ואנת. ואתה בנו בלשאצר לא הכנעת לבך בעבור אשר ידעת כל זאת : (מצודת דוד)


{כג}  וְעַל מָרֵא שְׁמַיָּא הִתְרוֹמַמְתָּ וּלְמָאנַיָּא דִי בַיְתֵהּ הַיְתִיו (קדמיך) קָדָמָךְ (ואנתה) וְאַנְתְּ (ורברבניך) וְרַבְרְבָנָךְ שֵׁגְלָתָךְ וּלְחֵנָתָךְ חַמְרָא שָׁתַיִן בְּהוֹן וְלֵאלָהֵי כַסְפָּא וְדַהֲבָא נְחָשָׁא פַרְזְלָא אָעָא וְאַבְנָא דִּי לָא חָזַיִן וְלָא שָׁמְעִין וְלָא יָדְעִין שַׁבַּחְתָּ וְלֵאלָהָא דִּי נִשְׁמְתָךְ בִּידֵהּ וְכָל אֹרְחָתָךְ לֵהּ לָא הַדַּרְתָּ:

 מצודת דוד  ועל מרא. ועל אדון השמים נתגאית ואת הכלים של ביתו הביאו לפניך ואתה והשרים שלך והמלכה שלך ופלגשך שתו בהם יין : ולאלהי כספא וכו'. אשר לא יראו ולא ישמעו ולא ידעו מאומה הנה להם שבחת : ולאלהא. אבל אל האלוה אשר נשמתך בידו וכל דרכך מסורים לו והמה בידו הנה אותו לא פארת : (מצודת דוד)


{כד}  בֵּאדַיִן מִן קֳדָמוֹהִי שְׁלִיַחַ פַּסָּא דִי יְדָא וּכְתָבָא דְנָה רְשִׁים:

 רש"י  שליח פסא די ידא. נשלח כף יד : וכתבא דנה רשים. וזה המכתב אשר חקק : (רש"י)

 מצודת דוד  באדין. אז בעבור זה נשלח מלפניו כף של יד וכתב את הכתב הזה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רשים. ענין כתיבה וכן את הרשום בכתב (לקמן י) : (מצודת ציון)


{כה}  וּדְנָה כְתָבָא דִּי רְשִׁים מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין:

 רש"י  מנא מנא. מנה אלהא. כלומר מנא זהו פירושו מנה אלהא מלכותך : (רש"י)

 מצודת דוד  ודנה. וזהו קריאת הכתב אשר כתב מנא מנא וכו' וארז''ל הכתב היה מסודר בשלש שורות זו למטה מזו ובהעליונה היה כתוב ממתו''ס ובשניה היה כתוב ננקפ''י ובשלישית היה כתוב אאלר''ן ולזה לא יוכלו חכמיו לקרותו כי הם קראו כל שורה לעצמה ולא היה להם שום ענין והבנה אבל דניאל קרא מלמעלה למטה ר''ל תיבה הראשונה עשה מצרוף שלש אותיות הראשונות שבשלש השורות ויצא א''כ תיבת מנ''א וכן מצרוף האותיות השניות יצא תיבת מנ''א ומהשלישית יצא תיבת תק''ל ומהרביעית יצא ופ''ר ומהחמישית יצא סי''ן וצרף הרביעית עם החמישית והרי ופרסי''ן : (מצודת דוד)


{כו}  דְּנָה פְּשַׁר מִלְּתָא מְנֵא מְנָה אֱלָהָא מַלְכוּתָךְ וְהַשְׁלְמַהּ:

 רש"י  והשלמה. חשב קץ שנפסק מלכות של אביך וזרעו ומצא שכבר הושלמה : (רש"י)

 מצודת דוד  דנה. זה פתרון הדבר : מנא. ר''ל פתרון של תיבת מנא הוא לומר שהאלהים מנה מנין ימי מלכותך והשלים אותה כי בא מועד והשנות הדבר פעמים לומר שהמנין בדקדוק : (מצודת דוד)


{כז}  תְּקֵל תְּקִילְתָּה בְמֹאזַנְיָא וְהִשְׁתְּכַחַתְּ חַסִּיר:

 רש"י  תקל תקילתא במאזניא. תקל זהו פירושו נשקלת לפניו במאזנים ונמצאת חסר מכל צדקה : (רש"י)

 מצודת דוד  תקל. פתרון של תקל הוא לומר נשקלת לפניו במאזני משקל ונמצאת חסר ר''ל לא נמצא בך זכות להכריע הרשע ולהאריך הזמן : (מצודת דוד)


{כח}  פְּרֵס פְּרִיסַת מַלְכוּתָךְ וִיהִיבַת לְמָדַי וּפָרָס:

 רש"י  פרס פריסת מלכותך וגו'. כלומר ופרסין משמע שני פרסין האחד פריסת מלכותך נשתברה מלכותך והשני שנתנה למדי ופרס : (רש"י)

 מצודת דוד  פרס. ר''ל פתרון של ופרסין הוא לומר אשר נשברה מלכותך ונתונה היא למדי ופרס וזהו ופרסין בלשון רבים ע''ש הפריסה וע''ש פרס והוי''ו היתירה היא המורה על מדי שהיו לאחדים עם פרס כי הוי''ו בא להוסיף וכאומר מדי ופרס : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פרס. ענין שבירה כמו הלא פרוס לרעב לחמך (ישעיה נח) : (מצודת ציון)


{כט}  בֵּאדַיִן אֲמַר בֵּלְשַׁאצַּר וְהַלְבִּישׁוּ לְדָנִיֵּאל אַרְגְּוָנָא (והמונכא) וְהַמְנִיכָא דִי דַהֲבָא עַל צַוְּארֵהּ וְהַכְרִזוּ עֲלוֹהִי דִּי לֶהֱוֵא שַׁלִּיט תַּלְתָּא בְּמַלְכוּתָא:

 מצודת דוד  באדין. אז אמר בלשאצר והלבישו את דניאל מלבוש ארגמן ושמו על צוארו רביד של זהב והכריזו עליו אשר יהיה מושל שליש במלכות : (מצודת דוד)


{ל}  בֵּהּ בְּלֵילְיָא קְטִיל בֵּלְאשַׁצַּר מַלְכָּא (כשדיא) כַשְׂדָּאָה: (פ)

 מצודת דוד  בה בליליא. בלילה ההוא נהרג בלשאצר מלך כשדים : (מצודת דוד)

דניאל פרק-ו

{א}  וְדָרְיָוֶשׁ (מדיא) מָדָאָה קַבֵּל מַלְכוּתָא כְּבַר שְׁנִין שִׁתִּין וְתַרְתֵּין:

 רש"י  ודריוש : מדאה קבל מלכותא כבר שנין שיתין ותרתין. למה מנה שנותיו לומר לך ביום שנכנס נבוכדנצר להיכל בימי יהויקים (צ''ל יהויכין) נולד שטנו דריוש מגלות יכניה ועד כאן ס''ב שנה ואמר מר גלו בימי יהויכין בשבע לכיבוש יהויקים שהוא שמנה לנבוכדנצר נשתיירו לנבוכדנצר שלשים ושבע שהרי מ''ה מלך ושלשה ועשרים דאויל מרודך כמ''ש רז''ל במסכת מגילה ב' שעבדו לבלשצר הרי ס''ב : (רש"י)

 מצודת דוד  ודריוש מדאה. דריוש מלך מדי לקח מלכות כשדים בהיותו בן ס''ב שנים : (מצודת דוד)


{ב}  שְׁפַר קֳדָם דָּרְיָוֶשׁ וַהֲקִים עַל מַלְכוּתָא לַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא מְאָה וְעֶשְׂרִין דִּי לֶהֱוֹן בְּכָל מַלְכוּתָא:

 מצודת דוד  שפר. הוטב הדבר לפני דריוש והעמיד על המלכות ק''ך שרים אשר יהיו מושלים בבל המלכות : (מצודת דוד)


{ג}  וְעֵלָּא מִנְּהוֹן סָרְכִין תְּלָתָא דִּי דָנִיֵּאל חַד מִנְּהוֹן דִּי לֶהֱוֹן אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא אִלֵּין יָהֲבִין לְהוֹן טַעְמָא וּמַלְכָּא לָא לֶהֱוֵא נָזִק:

 רש"י  ועלא מנהון. ולמעלה מהן : די להון אחשדרפניא. שיתנו האחשדרפניא הללו עצה לשלשה האפרכים : ומלכא לא להוא נזיק. והמלך לא יהא נפסד בשום דבר מלכות המוטל עליהם לעשות : (רש"י)

 מצודת דוד  ועלא. ולמעלה מהם העמיד ג' שרים אשר דניאל היה אחד מהם : די. אשר הק''ך שרים ההם יהיו נותנים עצה אל שלשת השרים הראשים בכדי שלא יהיה למלך נזק והפסד מה בדבר המלכות ר''ל לזה הרבה שרים ומושלים למען ייעצו בחכמה לשמור את המלך מן הנזק : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  סרכין. שם מין שררה : (מצודת ציון)


{ד}  אֱדַיִן דָּנִיֵּאל דְּנָה הֲוָא מִתְנַצַּח עַל סָרְכַיָּא וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא כָּל קֳבֵל דִּי רוּחַ יַתִּירָא בֵּהּ וּמַלְכָּא עֲשִׁית לַהֲקָמוּתֵהּ עַל כָּל מַלְכוּתָא:

 רש"י  דניאל דנה. דניאל זה. מתנצח. מתגבר : ומלכא עשית. המלך היה חושב בלבו להקימו על כולם : (רש"י)

 מצודת דוד  אדין. אז דניאל זה היה מנצח ומתגבר בכל דבר על חבריו ועל הק''ך שרים אשר תחתיהם : כל קבל. בעבור אשר היה בו רוח חכמה יתירה ומרובה והיה משכיל בכל דבר לאמתו : מלכא. והמלך חשב להעמידו למושל על כל המלכות בראותו מרבית שכלו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עשית. ענין מחשבה כמו אבדו עשתונותיו (תהלים קמו) : (מצודת ציון)


{ה}  אֱדַיִן סָרְכַיָּא וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא הֲווֹ בָעַיִן עִלָּה לְהַשְׁכָּחָה לְדָנִיֵּאל מִצַּד מַלְכוּתָא וְכָל עִלָּה וּשְׁחִיתָה לָא יָכְלִין לְהַשְׁכָּחָה כָּל קֳבֵל דִּי מְהֵימַן הוּא וְכָל שָׁלוּ וּשְׁחִיתָה לָא הִשְׁתְּכַחַת עֲלוֹהִי:

 רש"י  הוו בעין עלה. היו מבקשים עלילה למצוא לדניאל בדבר המלכות שיוכלו להלשין עליו : (רש"י)

 מצודת דוד  אדין. אז כל השרים ההם היו מבקשים למצוא על דניאל עלילה מה בענין דבר המלכות : וכל. אבל שום עלילה ודבר השחתה לא יכלו למצוא בו : סל קבל. בעבור אשר היה נאמן וכל דבר משגה והשחתה לא נמצא עליו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עילה. עלילה, ובדרז''ל עילה מצאו (כתובות כ) : שלו. משגה כמו על השל (ש''ב ו) : (מצודת ציון)


{ו}  אֱדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ אָמְרִין דִּי לָא נְהַשְׁכַּח לְדָנִיֵּאל דְּנָה כָּל עִלָּא לָהֵן הַשְׁכַּחְנָה עֲלוֹהִי בְּדָת אֱלָהֵהּ: (ס)

 רש"י  די לא נהשכח. אמרו ביניהם לא נמצא לדניאל זה שום עלילה : להן השכחנא עלוהי. אבל נמצא עליו עלילה ע''י תורת אלהיו אם נוכל לבקש מאת פני המלך שום גזירה שיגזור להעבירו על תורתו והוא לא יקיים את מצות המלך והרי העלילה : (רש"י)

 מצודת דוד  אדין. אז אמרו האנשים האלה הן ראינו אשר לא ימצא לדניאל זה שום עלילה כ''א נמצא עליו בדבר התלוי בדת אלהיו כי לקיים דת אלהיו לא יחוש לדבר המלך המבטל את הדת : (מצודת דוד)


{ז}  אֱדַיִן סָרְכַיָּא וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא אִלֵּן הַרְגִּשׁוּ עַל מַלְכָּא וְכֵן אָמְרִין לֵהּ דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא לְעָלְמִין חֱיִי:

 רש"י  הרגישו. משמשו על המלך : (רש"י)

 מצודת דוד  אדין. אז השרים ההם התקבצו אל המלך וכן אמרו אליו דריוש המלך לעולם תחיה והוא מדרך מוסר לברך את המלך בראשית האמרים : (מצודת דוד)


{ח}  אִתְיָעַטוּ כֹּל סָרְכֵי מַלְכוּתָא סִגְנַיָּא וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא הַדָּבְרַיָּא וּפַחֲוָתָא לְקַיָּמָה קְיָם מַלְכָּא וּלְתַקָּפָה אֱסָר דִּי כָל דִּי יִבְעֵה בָעוּ מִן כָּל אֱלָהּ וֶאֱנָשׁ עַד יוֹמִין תְּלָתִין לָהֵן מִנָּךְ מַלְכָּא יִתְרְמֵא לְגֹב אַרְיָוָתָא:

 רש"י  אתיעטו. נועצו : לקימה קים מלכא. להחזיק בדת המלך בכח לפי שמחדש באת למלוך וממדינה אחרת אתה וצריך חיזוק : די יבעה בעו. אשר יבקש שום בקשה : להן מנך מלכא. זולתי ממך המלך : לגוב אריותא. לבור שאריות המלך שם : (רש"י)

 מצודת דוד  אתיעטו. התיעצו כל השרים לקיים קיום המלך ר''ל להעמיד ולהקים המלוכה בידו בחוזק רב : ולתקפה. ולחזק חוק גזרה בקשר אמיץ בבל ישונה : די. אשר כל מי אשר יבקש בקשה מה מן כל אלוה או אדם מהיום עד שלשים יום זולת ממך המלך יהיה משפטו שיושלך אל בור האריות וזהו למען ידעו הכל שאין כח ביד זולתך והכל בא ממך והוא דבר נאות לחזק המלוכה : (מצודת דוד)


{ט}  כְּעַן מַלְכָּא תְּקִים אֱסָרָא וְתִרְשֻׁם כְּתָבָא דִּי לָא לְהַשְׁנָיָה כְּדָת מָדַי וּפָרַס דִּי לָא תֶעְדֵּא:

 רש"י  תקים אסרא. תעמיד חק זה : די לא להשניה. שלא לשנות כדת מדי ופרס : די לא תעדא. שלא תעבור : (רש"י)

 מצודת דוד  כען. עתה אתה המלך תחזק הקשר וכתוב מכתב ידך על הכתב : די לא. אשר אין לשנותה מעתה וכמנהג מדי ופרס אשר לא תסור לעולם והוא שאין לשנות דבר אשר רשם המלך : (מצודת דוד)


{י}  כָּל קֳבֵל דְּנָה מַלְכָּא דָּרְיָוֶשׁ רְשַׁם כְּתָבָא וֶאֱסָרָא:

 מצודת דוד  כל קבל. בעבור זאת שהיה הדבר לחוזק המלוכה לזה כתב המלך מכתב ידו על הכתב והקשר : (מצודת דוד)


{יא}  וְדָנִיֵּאל כְּדִי יְדַע דִּי רְשִׁים כְּתָבָא עַל לְבַיְתֵהּ וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵהּ בְּעִלִּיתֵהּ נֶגֶד יְרוּשְׁלֶם וְזִמְנִין תְּלָתָה בְיוֹמָא הוּא בָּרֵךְ עַל בִּרְכוֹהִי וּמְצַלֵּא וּמוֹדֵא קֳדָם אֱלָהֵהּ כָּל קֳבֵל דִּי הֲוָא עָבֵד מִן קַדְמַת דְּנָה: (ס)

 רש"י  כדי ידע. וכאשר ידע : וכוין פתיחין ליה בעליתה. בעלייתו : נגד ירושלם. לצד בה''מ ואע''פ שחרב עשה כמו שאמר שלמה והתפללו אליך דרך ארצם (מלכים א ח) : וזמנין תלתה. ערבית ושחרית ומנחה : ברך על ברכוהי. כורע על ברכיו : כל קבל די הוא עבד וגו'. ככל אשר היה עושה לפני זאת : (רש"י)

 מצודת דוד  כדי ידע. כאשר ידע אשר כתב המלך מכתב ידו על הכתב : על. נכנס לביתו במקום מוצנע ועל העלייה היה לו חלונות פתוחות מול ירושלים לכוון בתפלתו למולה כמ''ש והתפללו אליך דרך ארצם וכו' העיר אשר בחרת וכו' (מ''א ח) : וזמנין. ושלשה פעמים ביום היה הוא כורע על ברכיו ומתפלל ומודה לפני אלהיו בעבור אשר כן היה עושה מלפני זה לכן אחז צדיק דרכו : (מצודת דוד)


{יב}  אֱדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ הַרְגִּשׁוּ וְהַשְׁכַּחוּ לְדָנִיֵּאל בָּעֵא וּמִתְחַנַּן קֳדָם אֱלָהֵהּ:

 רש"י  הרגישו. משמשו ותפשו : (רש"י)

 מצודת דוד  אדין. אז האנשים האלה התקבצו אל בית דניאל ומצאוהו מבקש ומתחנן לפני אלהיו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הרגשו. ענין קבוץ כי בקבוץ עם רב נשמע קול המיה ורגישה וכן למה רגשו גוים (תהלים ב') : (מצודת ציון)


{יג}  בֵּאדַיִן קְרִיבוּ וְאָמְרִין קֳדָם מַלְכָּא עַל אֱסָר מַלְכָּא הֲלָא אֱסָר רְשַׁמְתָּ דִּי כָל אֱנָשׁ דִּי יִבְעֵה מִן כָּל אֱלָהּ וֶאֱנָשׁ עַד יוֹמִין תְּלָתִין לָהֵן מִנָּךְ מַלְכָּא יִתְרְמֵא לְגוֹב אַרְיָותָא עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר יַצִּיבָא מִלְּתָא כְּדָת מָדַי וּפָרַס דִּי לָא תֶעְדֵּא:

 רש"י  על אסר מלכא. על בטול אסור המלך אשר באו להלשין : יציבא מילתא. אמת הדבר : (רש"י)

 מצודת דוד  באדין. אז קרבו אל המלך ואמרו לפניו על דבר הקשר הנעשה בעבור המלך וכה אמרו הלא במכתב ידך רשמת הקשר אשר כל איש אשר יבקש דבר מן כל אלוה או אדם עד שלשים יום זולת ממך המלך יהיה משפטו שיושלך אל בור האריות : ענה. השיב המלך ואמר אמת הדבר ועשויה היא בחוזק כמנהג מדי ופרס ואשר לא תסור לעולם ר''ל ע''כ כן יהיה הואיל ורשמתי אני אין להשיב וכמנהג הקבוע : (מצודת דוד)


{יד}  בֵּאדַיִן עֲנוֹ וְאָמְרִין קֳדָם מַלְכָּא דִּי דָנִיֵּאל דִּי מִן בְּנֵי גָלוּתָא דִּי יְהוּד לָא שָׂם (עליך) עֲלָךְ מַלְכָּא טְעֵם וְעַל אֱסָרָא דִּי רְשַׁמְתָּ וְזִמְנִין תְּלָתָה בְּיוֹמָא בָּעֵא בָּעוּתֵהּ:

 רש"י  לא שם עלך : מלכא טעם. לא נתן לב ועצה לחוש על גזירותיך : בעא בעותיה. מתפלל תפלתו : (רש"י)

 מצודת דוד  באדין. אז השיבו ואמרו לפני המלך אשר דניאל אשר הוא מן בני הגולה של יהודה לא עשה לעצמו טעם ועצה לחוש עליך המלך ועל הקשר אשר רשמת ר''ל אינו חושש על קיום מלכותך ועל דבריך : וזמנין. שלשה פעמים ביום מבקש בקשתו מאלהיו : (מצודת דוד)


{טו}  אֱדַיִן מַלְכָּא כְּדִי מִלְּתָא שְׁמַע שַׂגִּיא בְּאֵשׁ עֲלוֹהִי וְעַל דָּנִיֵּאל שָׂם בָּל לְשֵׁיזָבוּתֵהּ וְעַד מֶעָלֵי שִׁמְשָׁא הֲוָא מִשְׁתַּדַּר לְהַצָּלוּתֵהּ:

 רש"י  כדי מלתא שמע. כאשר שמע הדבר : שגיא באש עלוהי. הרבה הרע בעיניו שהיה אוהב את דניאל וקשה עליו מיתתו : ועל דניאל שם בל לשיזבותיה. על דניאל שם דחוי לדחות הדבר להצילו ואמר להם איני מאמין לכם : בל. איני יודע דוגמתו אך ענינו יורה פתרונו : ועד מעלי שמשא. ועד בא השמש היה משתדל להצילו אבל כשהגיע זמן תפילתו כרע להקב''ה על ברכיו והתפלל תפלתו ושוב לא היה לו פתחון פה להצילו : (רש"י)

 מצודת דוד  אדין. אז כאשר שמע המלך את הדבר הרבה היה הדבר רע בעיניו : שם בל. שם על דניאל ליתן כופר ממון פדיון נפשו להצילו ממות, או כל לאו שמצא לבל עשות לו מאומה היה טוען בעבורו ועד שקיעת החמה היה מתעסק להצילו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בל. הוא מל' מנדה בלו והלך (עזרא ד') וענינה מס וגולגולת, או הוא מענין לאו כמו בל למד צדק (ישעיה כו) : משתדר. ענין ספק והשתדלות בדרז''ל השתדל להיות איש (אבות פ''ב) : (מצודת ציון)


{טז}  בֵּאדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ הַרְגִּשׁוּ עַל מַלְכָּא וְאָמְרִין לְמַלְכָּא דַּע מַלְכָּא דִּי דָת לְמָדַי וּפָרַס דִּי כָל אֱסָר וּקְיָם דִּי מַלְכָּא יְהָקֵים לָא לְהַשְׁנָיָה:

 רש"י  די מלכא יהקם. אשר המלך יגזור ויעמוד לא לאדם לשנותו : (רש"י)

 מצודת דוד  באדין. אז האנשים האלה התקבצו כולם על המלך כי להלשין באו רק מקצתם וכאשר ראו שחפץ המלך להצילו התקבצו כולם ואמרו למלך דע אתה המלך אשר יש מנהג קבוע למדי ופרס אשר כל קשר ודבר קיום אשר יקיים המלך לרשום שמו עליו שוב אין לשנותם : (מצודת דוד)


{יז}  בֵּאדַיִן מַלְכָּא אֲמַר וְהַיְתִיו לְדָנִיֵּאל וּרְמוֹ לְגֻבָּא דִּי אַרְיָוָתָא עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר לְדָנִיֵּאל אֱלָהָךְ דִּי (אנתה) אַנְתְּ פָּלַח לֵהּ בִּתְדִירָא הוּא יְשֵׁיזְבִנָּךְ:

 מצודת דוד  באדין. אז אמר המלך להביא את דניאל ולהשליכו אל בור של האריות : ענה. הרים המלך קול ואמר לדניאל אלהך אשר אתה עובד אותו בכל עת הוא יצילך : (מצודת דוד)


{יח}  וְהֵיתָיִת אֶבֶן חֲדָה וְשֻׂמַת עַל פֻּם גֻּבָּא וְחַתְמַהּ מַלְכָּא בְּעִזְקְתֵהּ וּבְעִזְקָת רַבְרְבָנוֹהִי דִּי לָא תִשְׁנֵא צְבוּ בְּדָנִיֵּאל:

 רש"י  והיתית אבן חדה. והובאת אבן אחת בכל ארץ בבל אין אבן כי אם לבנים כמ''ש הבה נלבנה לבנים (בראשית יא) למדנו שאין אבן בבבל ולפי שעה הביאוה מלאכים מא''י אם התנה במעשה בראשית על הים שיקרע לבני ישראל ועל האש שיצטנן לחנניה וחביריו ועל האריות מהזיק לדניאל לא התנה על זריקת אבן וזיין שלא יזיק באדם והמלך אמר מעם האריות אי אפשר לסלקו שכבר נגזרה גזירה אזדהר בו מהזקת אדם והנס אם יבא יבא סא''א : ושמת על פים גובא. הושמה על פי הגומא : בעזקתיה. בטבעתו שלא יזיזוה ממקומו וישליכו עליו אבנים להרגו : די לא תשנא צבו בדניאל. שלא ישתנה רצונו כלומר שלא יעשו לו היזק שלא כרצונו (ס''א כרצונם) : (רש"י)

 מצודת דוד  והיתית. הובא אבן אחת ושמו אותו על פי הבור : וחתמה. לבל יוכלו לזוז את האבן ממקומה חתמה מלמעלה בחותם טבעת המלך ובחותם טבעות שריו אשר לא תשתנה הרצון בדניאל כי רצון המלך היה בחייו וחשש פן ישנו רצונו כי ימיתוהו מהשלכת אבנים וכדומה ורצון השרים היה במיתתו וחששו פן המלך ישנה רצונם כי יעלהו מן הבור או ישמרהו מן האריות באיזה תחבולה : (מצודת דוד)


{יט}  אֱדַיִן אֲזַל מַלְכָּא לְהֵיכְלֵהּ וּבָת טְוָת וְדַחֲוָן לָא הַנְעֵל קָדָמוֹהִי וְשִׁנְתֵּהּ נַדַּת עֲלוֹהִי:

 רש"י  ובת טות. לן בתענית : ודחון. ושלחן במשנה כך פתר דונש לא הכניסו לפניו שלחן לאכול : ושנתה נדת עלוהי. נדדה שנתו : (רש"י)

 מצודת דוד  אדין. אז אחר שחתמו הלך המלך אל היכלו ולן בלא אכילה ולא הכניסו לפניו כלי שמחה וזמר ושנתו נדת ממנו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ובת טות. לן מבלי סעודת הערב וכן בדרז''ל ובת טות ולא הבדיל (פסחים קז) ר''ל לא אכל בלילה על שלא הבדיל : ודחון. הוא הפוך מן חדון ור''ל שמחת כלי זמר : (מצודת ציון)


{כ}  בֵּאדַיִן מַלְכָּא בִּשְׁפַּרְפָּרָא יְקוּם בְּנָגְהָא וּבְהִתְבְּהָלָה לְגֻבָּא דִי אַרְיָוָתָא אֲזַל:

 רש"י  בשפרפרא. בעלות שחר והרבה יש בתרגום יונתן : יקום בנגהא. עמד לאור הבוקר ולא בשלש שעות כשאר מלכים : ובהתבהלה לגובא די אריותא אזל. ובבהלה לחפירת האריות אזל : (רש"י)

 מצודת דוד  באדין. אז עמד המלך ממשכבו בשחר בהאיר היום והלך בחפזון אל הבור של האריות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בשפרפרא. כן ת''י על השחר : בנגהא. מל' נוגה ואורה : (מצודת ציון)


{כא}  וּכְמִקְרְבֵהּ לְגֻבָּא לְדָנִיֵּאל בְּקָל עֲצִיב זְעִק עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר לְדָנִיֵּאל דָּנִיֵּאל עֲבֵד אֱלָהָא חַיָּא אֱלָהָךְ דִּי (אנתה) אַנְתְּ פָּלַח לֵהּ בִּתְדִירָא הַיְכִל לְשֵׁיזָבוּתָךְ מִן אַרְיָוָתָא:

 מצודת דוד  וכמקרבה. וכאשר בא קרוב אל הבור צעק אל דניאל בקול עצב והרים קול ואמר לו דניאל עבד אלהים חיים : אלהך. האלהים אשר אתה עובד אליו בכל עת האם יכול היה להצילך מן האריות : (מצודת דוד)


{כב}  אֱדַיִן דָּנִיֶּאל עִם מַלְכָּא מַלִּל מַלְכָּא לְעָלְמִין חֱיִי:

 מצודת דוד  אדין. אז דבר עם המלך ואמר אליו המלך לעולם יחיה : (מצודת דוד)


{כג}  אֱלָהִי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ וּסֲגַר פֻּם אַרְיָוָתָא וְלָא חַבְּלוּנִי כָּל קֳבֵל דִּי קָדָמוֹהִי זָכוּ הִשְׁתְּכַחַת לִי וְאַף (קדמיך) קָדָמָךְ מַלְכָּא חֲבוּלָה לָא עַבְדֵת:

 רש"י  חבולה לא עבדת. שום דבר כיעור ושקר לא עשיתי : (רש"י)

 מצודת דוד  שלח מלאכה. אלהי שלח מלאכו וסגר פי האריות ולא השחיתו אותי בעבור אשר נמצא לי לפניו זכות ולא קפח את שכרי : ואף קדמך. ואף לפניך המלך לא עשיתי דבר השחתה וכאומר הנה בדבר התפלה לא יחשב למרד כי אני ואתה חייבים בכבודו : (מצודת דוד)


{כד}  בֵּאדַיִן מַלְכָּא שַׂגִּיא טְאֵב עֲלוֹהִי וּלְדָנִיֵּאל אֲמַר לְהַנְסָקָה מִן גֻּבָּא וְהֻסַּק דָּנִיֵּאל מִן גֻּבָּא וְכָל חֲבָל לָא הִשְׁתְּכַח בֵּהּ דִּי הֵימִן בֵּאלָהֵהּ:

 רש"י  שגיא טאב עלוהי. הרבה הוטב בעיניו : ולדניאל. ואת דניאל צוה להעלות מן הבור : די הימן באלהיה. אשר האמין באלהיו : (רש"י)

 מצודת דוד  באדין. אז הרבה מאוד הוטב הדבר על המלך ואמר להעלות את דניאל מן הבור : והסק. והועלה דניאל מן הבור ולא נמצא בו כל חבלה ופצע על אשר האמין באלהיו ולא הסיר תפלתו : (מצודת דוד)


{כה}  וַאֲמַר מַלְכָּא וְהַיְתִיו גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ דִּי אֲכַלוּ קַרְצוֹהִי דִּי דָנִיֵּאל וּלְגֹב אַרְיָוָתָא רְמוֹ אִנּוּן בְּנֵיהוֹן וּנְשֵׁיהוֹן וְלָא מְטוֹ לְאַרְעִית גֻּבָּא עַד דִּי שְׁלִטוּ בְהוֹן אַרְיָוָתָא וְכָל גַּרְמֵיהוֹן הַדִּקוּ:

 רש"י  די אכלו קרצוהי. אשר הלשינו עליו : ולא מטו לארעית גובא. לא הגיעו לתחתיות הבור עד שמשלו בהם האריות וכל עצמותיהם הדיקו : (רש"י)

 מצודת דוד  והיתיו. והביאו את האנשים האלה אשר הלשינו מלשינות על דניאל והושלכו אל בור האריות המה ובניהם ונשותיהם : ולא מטו. לא הגיעו לתחתיות הבור עד אשר משלו בהם האריות עודם באויר ואכלו אותם ואף עצמותם כתתו דק דק : (מצודת דוד)


{כו}  בֵּאדַיִן דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא כְּתַב לְכָל עַמְמַיָּא אֻמַיָּא וְלִשָּׁנַיָּא דִּי (דארין) דָיְרִין בְּכָל אַרְעָא שְׁלָמְכוֹן יִשְׂגֵּא:

 רש"י  באדין דריוש מלכא וכו'. די דארין בכל ארעא. שדרין בכל הארץ שלמכון יסגא : (רש"י)

 מצודת דוד  באדין. אז כתב דריוש לכל העכו''ם וכן כתב לכל עממיא וכו' אשר שוכנים בכל הארץ שלומכם יתרבה : (מצודת דוד)


{כז}  מִן קֳדָמַי שִׂים טְעֵם דִּי בְּכָל שָׁלְטָן מַלְכוּתִי לֶהֱוֹן (זאעין) זָיְעִין וְדָחֲלִין מִן קֳדָם אֱלָהֵהּ דִּי דָנִיֵּאל דִּי הוּא אֱלָהָא חַיָּא וְקַיָּם לְעָלְמִין וּמַלְכוּתֵהּ דִּי לָא תִתְחַבַּל וְשָׁלְטָנֵהּ עַד סוֹפָא:

 מצודת דוד  מן קדמי. מלפני הושם גזרת אומר אשר בכל ממשלת מלכותי יהיו חרדים ומתפחדים מלפני האלהים של דניאל אשר הוא אלהים חי וקיים לעולם ומלכותו היא מלכות אשר לא תושחת וממשלתו עד סוף ימי עולם : (מצודת דוד)


{כח}  מְשֵׁיזִב וּמַצִּל וְעָבֵד אָתִין וְתִמְהִין בִּשְׁמַיָּא וּבְאַרְעָא דִּי שֵׁיזִיב לְדָנִיֵּאל מִן יַד אַרְיָוָתָא:

 מצודת דוד  משיזב. מפלט ומציל ועושה אותות ודבריו תמוהים בשמים ובארץ אשר הציל את דניאל מיד האריות : (מצודת דוד)


{כט}  וְדָנִיֵּאל דְּנָה הַצְלַח בְּמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ וּבְמַלְכוּת כּוֹרֶשׁ (פרסיא) פָּרְסָאָה: (פ)

 רש"י  ובמלכות כורש. שמלך אחר דריוש שלא מלך דריוש המדי אלא שנה אחת ונהרג במלחמה כאשר כתוב בספר יוסף בן גוריון והמליכו את כורש חתנו עליהם בתוך החיל : (רש"י)

 מצודת דוד  ודניאל דנה. ודניאל זה הצליח למשול ממשל רב בימי מלכות דריוש ובתחלת ימי מלכות כורש הפרסי אבל לאח''ז פירש עצמו מעבודת המלך ומנה את זרובבל תחתיו וכמ''ש למעלה : (מצודת דוד)

דניאל פרק-ז

{א}  בִּשְׁנַת חֲדָה לְבֵלְאשַׁצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל דָּנִיֵּאל חֵלֶם חֲזָה וְחֶזְוֵי רֵאשֵׁהּ עַל מִשְׁכְּבֵהּ בֵּאדַיִן חֶלְמָא כְתַב רֵאשׁ מִלִּין אֲמַר:

 רש"י  באדין חלמא כתב. אז (החלום כתב) וראשי הדברים אמר : (רש"י)

 מצודת דוד  בשנת. בשנה האחת לבלשאצר : חלם. ראה דניאל חלום : וחזוי ראשה. בהיותו ישן על משכבו והוא כפל ענין במ''ש כי החלום באה במראות המוח שבראש : באדין. אז כתב לעצמו לזכרון את כל דברי החלום אבל לזולתו אמר רק ראשית הדברים ולא כולם : (מצודת דוד)


{ב}  עָנֵה דָנִיֵּאל וְאָמַר חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוִי עִם לֵילְיָא וַאֲרוּ אַרְבַּע רוּחֵי שְׁמַיָּא מְגִיחָן לְיַמָּא רַבָּא:

 רש"י  וארו. והנה : ארבע רוחי שמיא מגיחין וגו'. ד' רוחות נושבות באות מד' רוחות העולם ונלחמות עם הים הגדול וסוערות אותו : (רש"י)

 מצודת דוד  ענה. הרים קול ואמר ולא ספר הכל כ''א ראש מלין אמר לבני דורו : חזה. רואה הייתי במראה עם שינת הלילה ר''ל בעת השינה : וארו. ר''ל והנה בארבע רוחות השמים מנשבות רוחות ויוצאות ממקומן אל הים הגדול : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וארו. כמו ואלו ר''ל והנה : מגיחן. ענין יציאה כמו גוחי מבטן (תהלים כב) : (מצודת ציון)


{ג}  וְאַרְבַּע חֵיוָן רַבְרְבָן סָלְקָן מִן יַמָּא שָׁנְיָן דָּא מִן דָּא:

 רש"י  וארבע חיון. וד' חיות : שנין דא מן דא. משונות זו מזו : (רש"י)

 מצודת דוד  וארבע חיון. ארבע חיות גדולות עולות מן הים והיו משונים במראיהם זה מזה : (מצודת דוד)


{ד}  קַדְמָיְתָא כְאַרְיֵה וְגַפִּין דִּי נְשַׁר לַהּ חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי מְּרִיטוּ גַפַּיהּ וּנְטִילַת מִן אַרְעָא וְעַל רַגְלַיִן כֶּאֱנָשׁ הֳקִימַת וּלְבַב אֱנָשׁ יְהִיב לַהּ:

 רש"י  קדמיתא כאריה וגפין די נשר לה. היא כאריה ולה כנפי נשר זו היא מלכות בבל שהיתה מושלת באותה שעה וכך ראה אותה ירמיה שנאמר עלה אריה מסבכו (ירמיה ה) ואומר הנה כאשר ידאה וגו' (שם מח) : עד די מריטו גפה. נמרטו כנפיה זו היא רמז למפלתה : ונטילת מן ארעא. ל' נסתלק מן הארץ רמז שתבטל המלכות מן הארץ : ולבב אנש. ל' חלשות כמו ידעו הגוים אנוש המה סלה : (רש"י)

 מצודת דוד  קדמיתא. הראשונה תארה כאריה ולה כנפים כשל נשר : חזה. רואה הייתי עומדת על עמדה עד אשר נתלשו כנפיה ונשאת מן הארץ ממקום איתן וחוזק מעמדה בעזר טיסת כנפיה שהנה להועיל לבל תפול : ועל רגלין. ועמדה על רגליה לבד כבן אדם כי מעתה לא היה לה עוד עזר מטסת הכנפים לעמוד בחוזק רב : ולבב. ונתן לה לבב בן אדם שאין לו לב אמיץ כלב האריה והוא מרמז על בבל שנאמר בנ''נ עלה אריה מסובכו (ירמיה ד') ואף עליו נאמר הנשר הגדול (יחזקאל יז) וסופה עדי אובד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מריטו. תלשו כמו ואמרטה משער ראשי (עזרא ט) : (מצודת ציון)


{ה}  וַאֲרוּ חֵיוָה אָחֳרִי תִנְיָנָה דָּמְיָה לְדֹב וְלִשְׂטַר חַד הֳקִמַת וּתְלָת עִלְעִין בְּפֻמַּהּ בֵּין (שניה) שִׁנַּהּ וְכֵן אָמְרִין לַהּ קוּמִי אֲכֻלִי בְּשַׂר שַׂגִּיא:

 רש"י  אחרי. אחרת : תנינה. שעלתה שניה מן הים : דמיה לדוב. זה רמז למלכות פרס שתמלך אחר בבל שאוכלים ושותים כדוב ומסורבלים בבשר כדוב : דמיה לדוב. לדב כתיב כמו דיבא תרגום של זאב שאף זאב נקראת מלכות פרס שנא' ע''כ הכם אריה מיער זאב ערבות ישדדם : ולשטר חד הקימת. ולצד א' עמדה רמז לשיפסוק מלכות בבל תמתין פרס שנה אחת שתמלך מדי : ותלת עלעין בפומיה. שלש צלעות רבותינו פירשו ג' מדינות היו תמיד מורדות בה ומשלימות עמה פעמים בולעתן ופעמים פולטתן זהו בפומה בין שניה פעמים חוץ לשניה פעמים לתוכן ואני אומר תלת עלעין שלשה מלכים שיעמדו לפרס כורש ואחשורוש ודריוש שבנה הבית : בשר שגיא. בשר הרבה : (רש"י)

 מצודת דוד  וארו. והנה חיה אחרת שניה לה דמתה לדוב וזמן מה הועמדה לצד אחד ושלשה צלעות בפיה בין שניה וכן אמרו לה קומי אכלי בשר הרבה והוא מרמז על מלכות פרס שאוכלים ושותים כדוב ומסורבלים בבשר כדוב ומה שהקימת לסטר חד הוא לרמז שלא תמשול בממשל רב מיד אחר מפלת בבל ורק בארצה תמשול משך השנה אשר משלה מדי אחר בבל וקודם לה ותלת עלעין ירמז על שלשת המלכים אשר תעמיד והם כורש ואחשורוש ודריוש שבנה הבית ובשר שגיא ירמוז על רב העושר כמ''ש בכורש ונתתי לך אוצרות חשך ומטמני מסתרים (ישעיה מה) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ולשטר. צלע ת''א סטר : (מצודת ציון)


{ו}  בָּאתַר דְּנָה חָזֵה הֲוֵית וַאֲרוּ אָחֳרִי כִּנְמַר וְלַהּ גַּפִּין אַרְבַּע דִּי עוֹף עַל (גביה) גַּבַּהּ וְאַרְבְּעָה רֵאשִׁין לְחֵיוְתָא וְשָׁלְטָן יְהִיב לַהּ:

 רש"י  גפין ארבע וגו'. וארבעה ראשין. הם ד' מושלים שחלק להם אלכסנדרוס מוקדון במותו את מלכותו כמו שכתוב בספר יוסף בן גוריון שהחיה הזאת השלישית היא מלכות אנטיוכוס ונקרא נמר על שם שהיתה גוזרת גזרות על ישראל מנומרות ומשונות זו מזו : ושלטן יהב לה. וממשלה נתנה לה : (רש"י)

 מצודת דוד  באתר. אחר זה רואה הייתו והנה אחרת עולה כנמר ועל גופה ארבע כנפים כשל עוף וארבע ראשים היו לחיה ההיא וממשלה ניתן לה והוא מרמז על מלכות יון ע''ש שגזרו גזרות על ישראל משונות זה מזה כנמר הזה המנומר בחברבורות וגפין ארבע וארבעה ראשין ירמז שאחרי מות אלכסנדרוס מלך מוקדון מלך יון נחלקה מלכותו לארבע מלכיות והם רומא ומצרים וא''י ופרס : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  באתר. כמו בתר בלא אל''ף : (מצודת ציון)


{ז}  בָּאתַר דְּנָה חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא וַאֲרוּ חֵיוָה (רביעיה) רְבִיעָאָה דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי וְתַקִּיפָא יַתִּירָא וְשִׁנַּיִן דִּי פַרְזֶל לַהּ רַבְרְבָן אָכְלָה וּמַדֱּקָה וּשְׁאָרָא (ברגליה) בְּרַגְלַהּ רָפְסָה וְהִיא מְשַׁנְּיָה מִן כָּל חֵיוָתָא דִּי קָדָמַיהּ וְקַרְנַיִן עֲשַׂר לַהּ:

 רש"י  בחזוי ליליא. בלילה אחרת, השלש הראשונות ראה בלילה אחת, וזו בלילה אחרת על שם שהיא שקולה כנגד שלשתן בויקרא רבה : ושנין די פרזל לה. שיני ברזל לה : ומדקה. מדיקה ושוחקת הדק : ושארא. מותר אכילתה : וקרנין עשר. עשר קרנות זו פי' לו המלאך שהם עשרה מלכים שיעמדו לרומי קודם לאספסיינוס שחרב את הבית : (רש"י)

 מצודת דוד  באתר. אחר זה רואה הייתי במראה שינת הלילה והנה עולה חיה הרביעי' נוראה ובעלת אימה ולה חוזק יתירה ומרובה ולה שינים של ברזל והמה גדולות ואכלה ושחקה הדק והנשאר רמסה ודרכה ברגלה : והיא משניה. היתה משונה מן כל החיות אשר עלו לפניה ועל כי לא מצא לה דמיון בכל החיות שבעולם לזה לא אמר למה היתה דומה כמו שאמר בשלש הראשונות ואך אמר שהיתה משונה מהן : וקרנין. והיה לה עשר קרנות בראשה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רפסה. רמסה כמו מתרפס ברצי כסף (תהלים סח) : (מצודת ציון)


{ח}  מִשְׂתַּכַּל הֲוֵית בְּקַרְנַיָּא וַאֲלוּ קֶרֶן אָחֳרִי זְעֵירָה סִלְקָת (ביניהון) בֵּינֵיהֵן וּתְלָת מִן קַרְנַיָּא קַדְמָיָתָא (אתעקרו) אֶתְעֲקַרָה מִן (קדמיה) קֳדָמַהּ וַאֲלוּ עַיְנִין כְּעַיְנֵי אֲנָשָׁא בְּקַרְנָא דָא וּפֻם מְמַלִּל רַבְרְבָן:

 רש"י  ואלו. כמו וארו לשון הנה : ממלל רברבן. דברי גאוה, הוא טיטוס שאחז''ל שחרף וגדף ונכנס להיכל בעזות פנים : (רש"י)

 מצודת דוד  משתכל. מתבונן הייתי בהקרנות והנה קרן אחרת קטנה עלה ביניהם וג' מן הקרנות הראשונות נעקרו מלפניה : ואלו. והנה עינים כעיני אדם היה בקרן זה ואף פה מדבר דברים גדולים ונפלאים והוא מרמז על מלכות ישמעאל החזקה עד למאוד ומושלת זמן רב ומעבדת בפרך וקרנין עשר ירמוז כי תשפוט מלכות ישמעאל ברוב הישוב ובהם עשר מלכיות אדירים והם בראשן ואצפהן וחלימן ומיכה ומצרים ואפריקי ומלכות ישמעאל שוכני אוהלים ופלשתים ואלברבר וכוש וקרן זעירה ירמוז על הדבר העתיד להיות סמוך לביאת הגואל כי תצא עם ממזרח ותשוב לתורת ישמעאל ותשחית מהם שלש מלכיות והמלך מהעם הבא ממזרח יהיה חכם ונבון ומדבר נפלאות מול המקום : (מצודת דוד)


{ט}  חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא כָּרְסְיֵהּ שְׁבִיבִין דִּי נוּר גַּלְגִּלּוֹהִי נוּר דָּלִק:

 רש"י  די כרסון רמיו. כסאות הוטלו ונתקנו לישב במשפט אחד לדין וא' לצדקה לישראל : ועתיק יומין יתיב. הקב''ה יושב למשפט על המלכות הזו ועל שלפניה שהכעיסו לפניו והציקו לבניו : כתלג חיור. ללבן עונות עמו : ושער ראשה כעמר נקא. מנקה עצמו מזכיות שיש לעכו''ם לפניו ומשלם להם כל שכרם בעולם הזה בויקרא רבה : (רש"י)

 מצודת דוד  חזה. רואה הייתי כל זאת עד אשר הושלך והושם כסא וזקן מיושן בימים ישב על הכסא ולבושו היה לבן כשלג ושער ראשו היה כצמר נקי : כרסיה. כסא היה ניצוצות של אש גלגלי הכסא היה אש בוער : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ועתיק. ענין מיושן כמו והדברים עתיקים (דה''א ד') : (מצודת ציון)


{י}  נְהַר דִּי נוּר נָגֵד וְנָפֵק מִן קֳדָמוֹהִי אֶלֶף (אלפים) אַלְפִין יְשַׁמְּשׁוּנֵּהּ וְרִבּוֹ (רבון) רִבְבָן קָדָמוֹהִי יְקוּמוּן דִּינָא יְתִב וְסִפְרִין פְּתִיחוּ:

 רש"י  די נור. של אש : נור דלק. אש בוערה : נגד ונפק. מושך ויצא : ישמשוניה. לעתיק יומין : דינא יתיב. המשפט נתישב לפניו : וספרין פתיחו. הספרים נפתחו ספרי העבירות והרעות שעשו : (רש"י)

 מצודת דוד  נהר. נחל של אש היה נמשך ויוצא מלפניו אלף פעם אלף ישרתו אותו ורבוא פעם רבוא יעמדו לפניו : דינא. עדת המשפט היה יושב ולפניהם ספרים פתוחים וזהו כי ראה את השכינה בדמות זקן להורות שהוא מלא רחמים ולבושיה כתלג לרמז כי ילבין עון עמו ושער ראשה כעמר נקי לרמז שינקה אותם מפשעם והב''ד של מעלה ישבו למשפט ולפניהם ספרי הזכרונות ממעשה בני אדם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ורבו. הוא עשרת אלפים : (מצודת ציון)


{יא}  חָזֵה הֲוֵית בֵּאדַיִן מִן קָל מִלַּיָּא רַבְרְבָתָא דִּי קַרְנָא מְמַלֱּלָה חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי קְטִילַת חֵיוְתָא וְהוּבַד גִּשְׁמַהּ וִיהִיבַת לִיקֵדַת אֶשָּׁא:

 רש"י  מן קל מליא. מקול הדברים הגבוהים שהקרן מדברת עלתה חמתו של עתיק יומין : עד דקטלת חיותא והובד גשמה. אבד גופה : ליקדת אשא. ללבת אש הוא אשו של יעקב והיה בית יעקב אש וגו' (עובדיה א) : (רש"י)

 מצודת דוד  חזה. רואה הייתי אז מחמת קול דברי הגדולות אשר דברה הקרן הקטנה : חזה. רואה הייתי עד אשר בעבור זה נהרגה החיה ונאבד גופה ונתנה לשריפת אש : (מצודת דוד)


{יב}  וּשְׁאָר חֵיוָתָא הֶעְדִּיו שָׁלְטָנְהוֹן וְאַרְכָה בְחַיִּין יְהִיבַת לְהוֹן עַד זְמַן וְעִדָּן:

 רש"י  ושאר חיותא העדיו שלטנהון. ולשאר המלכיות הסירו מן השמים ממשלתהון : וארכה בחיין יהיבת להון. וזמן נתן להם בחיים עד יום מועד לעתיד לבא מלחמות גוג ומגוג : ארכה. המתנה : (רש"י)

 מצודת דוד  ושאר חיותא. ושאר החיות הם שלש הראשונות : העדיו. הוסר ממשלתם והמתנת זמן להשאר בחיים ניתן להם עד זמן ועדן ור''ל עד עת קבוע וירמז אשר בעבור דברי מלך המזרח יאבד המקום כל מלכות ישמעאל ושאר מלכיות העכו''ם יוסר ממשלתם כ''א בזמנו אבל ישארו בחיים עד בואם למלחמה עם גוג מלך המגוג ואז יפלו בנופלים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וארכה. ענין המתנה ואריכת זמן : זמן ועידן. הם שמות (יד) וליה. ונתן לו הממשלה והכבוד והמלוכה וכל העכו''ם יעבדו לו : נרדפים וכן אדמת עפר (לקמן יב) : (מצודת ציון)


{יג}  חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא וַאֲרוּ עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָּא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה הֲוָה וְעַד עַתִּיק יוֹמַיָּא מְטָה וּקְדָמוֹהִי הַקְרְבוּהִי:

 רש"י  כבר אנש אתה. הוא מלך המשיח : ועד עתיק יומיא. שהיה יושב במשפט ודן את האומות : מטה. הגיע : (רש"י)

 מצודת דוד  חזה. רואה הייתי במראות שינת הלילה והנה עם ענני השמים היה בא כדמות בן אדם ועל מלך המשיח ירמז : ועד עתיק. והגיע עד הזקן המיושן בימים והקריבו אותו לפניו : (מצודת דוד)


{יד}  וְלֵהּ יְהִיב שָׁלְטָן וִיקָר וּמַלְכוּ וְכֹל עַמְמַיָּא אֻמַיָּא וְלִשָּׁנַיָּא לֵהּ יִפְלְחוּן שָׁלְטָנֵהּ שָׁלְטָן עָלַם דִּי לָא יֶעְדֵּה וּמַלְכוּתֵהּ דִּי לָא תִתְחַבַּל:

 רש"י  וליה יהיב שלטן. ולאותו בן אדם נתן ממשלת האומות דימה כחיות וישראל דימה כבן אדם על שהם ענותנים ותמימים : די לא יעדה. לא יסור : (רש"י)

 מצודת דוד  וליה. ונתן לו הממשלה והכבוד והמלוכה וכל העכו''ם יעבדו לו : שלטוניה. ממשלתו תהיה ממשלת עולם אשר לא תסור ומלכותו תהיה נצחי אשר לא תושחת : (מצודת דוד)


{טו}  אֶתְכְּרִיַּת רוּחִי אֲנָה דָנִיֵּאל בְּגוֹא נִדְנֶה וְחֶזְוֵי רֵאשִׁי יְבַהֲלֻנַּנִי:

 רש"י  אתכרית רוחי. לשון כי יכרה (שמות כב) ולשון ארמי ועברי שוין בו כלומר נסחה מתוך עומק כרייתה : בגו נדנה. בתוך תיקה נרתק שלו כלומר נבהלה רוחי בתוך הגוף מן החלום הזה : (רש"י)

 מצודת דוד  אתכרית. ואני דניאל נכרתה רוחי בתוך חיקה ר''ל בתוך הגוף כאומר עם כי לא יצאה מ''מ נכרתה במקומה והוא מל' גוזמא והפלגה : וחזוי. מראית ראשי הבהיל אותי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נדנה. ענין תיק ונרתק כמו וישב חרבו אל נדנה (דה''א ד) : (מצודת ציון)


{טז}  קִרְבֵת עַל חַד מִן קָאֲמַיָּא וְיַצִּיבָא אֶבְעֵא מִנֵּהּ עַל כָּל דְּנָה וַאֲמַר לִי וּפְשַׁר מִלַּיָּא יְהוֹדְעִנַּנִי:

 רש"י  קרבת על חד מן קאמיא. קרבתי אצל א' מן העומדים שם לפני עתיק הימים המלאכים נקראו עומדים שנא' (זכריה ג') בין העומדים האלה מפני שאין להם קפצים : ויציבא אבעא מנה. והאמת שאלתי ממנו : (רש"י)

 מצודת דוד  קרבת. קרבתי אל אחד מן העומדים הם מלאכי מעלה שאין בהם ישיבה : ויציבא. בקשתי ממנו פתרון האמת על כל זאת ואמר לי והודיע לי פתרון הדברים והוא כפל ענין במ''ש : (מצודת דוד)


{יז}  אִלֵּין חֵיוָתָא רַבְרְבָתָא דִּי אִנִּין אַרְבַּע אַרְבְּעָה מַלְכִין יְקוּמוּן מִן אַרְעָא:

 רש"י  ארבעה מלכין. ד' מלכיות : (רש"י)

 מצודת דוד  אלין. אלה החיות הגדולות אשר המה במספר ארבע הפתרון הוא אשר ארבעה מלכים יעמדו מן הארץ : (מצודת דוד)


{יח}  וִיקַבְּלוּן מַלְכוּתָא קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין וְיַחְסְנוּן מַלְכוּתָא עַד עָלְמָא וְעַד עָלַם עָלְמַיָּא:

 רש"י  ויקבלון מלכותא קדישי עליונין. אלו ישראל שיטלו המלכות מהרביעית : (רש"י)

 מצודת דוד  ויקבלון. אח''ז יקחו המלוכה קדושי עליונים הם ישראל עליונים במעלה : ויחסנון. ינחלו המלוכה עד עולם וחזר ופירש עד עלם עלמיא ור''ל עד עולם ממש כי לפעמים יאמר עולם על זמן ארוך כמו ועבדו לעולם (שמות כא) : (מצודת דוד)


{יט}  אֱדַיִן צְבִית לְיַצָּבָא עַל חֵיוְתָא רְבִיעָיְתָא דִּי הֲוָת שָׁנְיָה מִן (כלהון) כָּלְּהֵין דְּחִילָה יַתִּירָה (שניה) שִׁנַּהּ דִּי פַרְזֶל וְטִפְרַיהּ דִּי נְחָשׁ אָכְלָה מַדֲּקָה וּשְׁאָרָא בְּרַגְלַיהּ רָפְסָה:

 רש"י  אדין צבית ליצבא. אז חפצתי לעמוד על האמת מן החיה הרביעית : די הות שניה מן. כולהון דחילה יתירה. אשר היתה משונה מכולן באימה יתירה : (רש"י)

 מצודת דוד  אדין. אז חפצתי לדעת אמיתת הפתרון על החיה הרביעית אשר היתה משונה בתארה ובמעשיה מן כולן בהשתנות רב : דחילה. נוראה יתירה ומרובה שיניה של ברזל וצפרניה של נחשת ואכלה ושחקה הדק והנשאר רמסה ברגלה : (מצודת דוד)


{כ}  וְעַל קַרְנַיָּא עֲשַׂר דִּי בְרֵאשַׁהּ וְאָחֳרִי דִּי סִלְקַת (ונפלו) וּנְפַלָה מִן (קדמיה) קֳדָמַהּ תְּלָת וְקַרְנָא דִכֵּן וְעַיְנִין לַהּ וְפֻם מְמַלִּל רַבְרְבָן וְחֶזְוַהּ רַב מִן חַבְרָתַהּ:

 רש"י  ונפלה מן. קדמה תלת. ונפלו מפניה שלש מן הראשונו' : וקרנא דכן ועינין לה. והקרן אשר כזאת ועינים לה ככתוב למעלה : (רש"י)

 מצודת דוד  ועל קרניא. גם חפצתי לדעת אמיתת הפתרון על עשרת הקרנים אשר בראשה והקרן האחרת הקטנה אשר עלתה ונפלו שלשה מלפניה : וקרנא. ופתרון הקרן התמוה הזאת אשר עינים לה ופה המדבר גדולות ונפלאות ומראה גדול בתמהון מן חברותיה : (מצודת דוד)


{כא}  חָזֵה הֲוֵית וְקַרְנָא דִכֵּן עָבְדָה קְרָב עִם קַדִּישִׁין וְיָכְלָה לְהוֹן:

 רש"י  חזה הוית. בחלומי הראשון שספרתי למעלה : עם קדישין. עם ישראל : (רש"י)

 מצודת דוד  חזה. גם חפצתי לדעת פתרון מה שרואה הייתי אשר הקרן הזאת עשתה מלחמה עם ישראל הקדושים ויכלה להם ונצחם : (מצודת דוד)


{כב}  עַד דִּי אֲתָה עַתִּיק יוֹמַיָּא וְדִינָא יְהִב לְקַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין וְזִמְנָא מְטָה וּמַלְכוּתָא הֶחֱסִנוּ קַדִּישִׁין:

 רש"י  ודינא יהיב לקדישי עליונין. ונקמה נתן להם ממנה : (רש"י)

 מצודת דוד  עד די אתה. עד אשר בא הזקן המיושן בימים ונתן משפט לקדישי עליונים ר''ל שפט משפט ישראל מיד קרן הזאת : וזמנא. והגיע העת ונחלו ישראל הקדושים את המלוכה ור''ל כל הדברים האלה חפצתי לדעת פתרונם : (מצודת דוד)


{כג}  כֵּן אֲמַר חֵיוְתָא רְבִיעָיְתָא מַלְכוּ (רביעיא) רְבִיעָאָה תֶּהֱוֵא בְאַרְעָא דִּי תִשְׁנֵא מִן כָּל מַלְכְוָתָא וְתֵאכֻל כָּל אַרְעָא וּתְדוּשִׁנַּהּ וְתַדְּקִנַּהּ:

 רש"י  כן אמר. כה ענני המלאך הפותר לי את החלום : (רש"י)

 מצודת דוד  כן אמר. כן השיב לי המלאך החיה הרביעית תרמז כי מלכות רביעית תהיה בארץ אשר תהיה משונה מאד מכל המלכיות ותחריב כל הארץ ותדוש אותה ותשחק אותה הדק : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותדושנה. מל' דישה : (מצודת ציון)


{כד}  וְקַרְנַיָּא עֲשַׂר מִנַּהּ מַלְכוּתָה עַשְׂרָה מַלְכִין יְקֻמוּן וְאָחֳרָן יְקוּם אַחֲרֵיהוֹן וְהוּא יִשְׁנֵא מִן קַדְמָיֵא וּתְלָתָה מַלְכִין יְהַשְׁפִּל:

 רש"י  וקרניא עשר. וקרנים י' אשר ראיתי לה זה פתרונו : מנה מלכותא. מאותה המלכות : ואחרין יקום אחריהון. והאחרון יקום אחריהן הוא טיטוס : (רש"י)

 מצודת דוד  וקרניא. עשרת הקרנים ירמזו אשר מן המלכות ההיא יעמדו עשר מלכים ר''ל במלכות ישמעאל יהיו עשר מלכיות הם הנזכרים למעלה : ואחרן. הקרן הזעירה יורה אשר המלך אשר יעמוד אחריהם והוא יהיה משונה מן הראשונים וישפיל מהם שלשה מלכים : (מצודת דוד)


{כה}  וּמִלִּין לְצַד (עליא) עִלָּאָה יְמַלִּל וּלְקַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין יְבַלֵּא וְיִסְבַּר לְהַשְׁנָיָה זִמְנִין וְדָת וְיִתְיַהֲבוּן בִּידֵהּ עַד עִדָּן וְעִדָּנִין וּפְלַג עִדָּן:

 רש"י  לצד עלאה. כלפי מעלה : ולקדישי עליונין יבלא. ולישראל יטריח ויציק : ויסבר להשניא זמנין ודת. ידמה בלבו להעבירם על כל מועדיהם ודתיהם : עד עידן ועידנין ופלג עידן. קץ סתום הוא זה כאשר נאמר לדניאל סתום הדברים וחתום ודרשוהו הראשונים איש לפי דעתו וכלו הקצים ויש לנו לפותרו עוד כאשר ראיתי כתוב בשם רב סעדיה הם אלף וג' מאות ול''ה שנים האמור בסוף הספר אשרי המחכה וגו' ופי' המועד עד עת שני עתים וחצי עת ואמר שהעתים הם ד' מאות ופ' שמיום צאתם ממצרים עד שנבנה הבית, וד' מאות ועשר ימי מקדש ראשון הרי תת''ץ ועוד חצי העת הזה תמ''ה הרי אל''ף של''ה את אלה חשוב מעת הוסר התמיד עד שוב זבח התמיד אל מקומו והוא הוסר שש שנים לפני החורבן ויש קצת ראיה בספר זה, ועוד יש מביאין ראיה לחשבון זה הסתר אסתיר פני הסתר אסתיר בגי' אלף ושל''ה : (רש"י)

 מצודת דוד  ומלין. והוא ידבר דברי חרוף מול העליון ואת ישראל קדישי עליונים ישחית כי רוב בני הגולה המה במלכות ישמעאל : ויסבר. ויחשב לשנות מישראל זמן המועדים ומשפט התורה ויהיו מסורים בידו עד עת וחוזר ומפרש כמה היא העת ואמר שהעת יהיה עדן ועדנין ופלג עדן ר''ל שתי שנים וחצי שנה יהיו מסורים בידו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יבלא. מל' בליה והפסד : ויסבר. ענין מחשבה ובדרז''ל סברוהו רבנן : עדן. כן התרגום של עת ושל שנה : (מצודת ציון)


{כו}  וְדִינָא יִתִּב וְשָׁלְטָנֵהּ יְהַעְדּוֹן לְהַשְׁמָדָה וּלְהוֹבָדָה עַד סוֹפָא:

 רש"י  ודינא יתב. והדין נתישב לפני המקום : ושלטנה יהעדון. ושולטנו וממשלת של אותו המלכות יסירו מן השמים : (רש"י)

 מצודת דוד  ודינא. ואח''ז ישב עדת המשפט ויסירו ממשלתו להשמידו ולהאבידו עד סופו ותכליתו : (מצודת דוד)


{כז}  וּמַלְכוּתָה וְשָׁלְטָנָא וּרְבוּתָא דִּי מַלְכְוָת תְּחוֹת כָּל שְׁמַיָּא יְהִיבַת לְעַם קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין מַלְכוּתֵהּ מַלְכוּת עָלַם וְכֹל שָׁלְטָנַיָּא לֵהּ יִפְלְחוּן וְיִשְׁתַּמְּעוּן:

 רש"י  וישתמעון. יהיו נשמעים למצותו לעשותו : (רש"י)

 מצודת דוד  ומלכותא. והמלכות והממשלה והגדולה של מלכיות העכו''ם אשר תחת כל השמים יהיה נתון לעם קדושי עליונים והם ישראל : מלכותה. מלכותו תהיה מלכות עולם וכל המושלים יעבדו אותו ואליו ישמעו לכל אשר יצום : (מצודת דוד)


{כח}  עַד כָּה סוֹפָא דִי מִלְּתָא אֲנָה דָנִיֵּאל שַׂגִּיא רַעְיוֹנַי יְבַהֲלֻנַּנִי וְזִיוַי יִשְׁתַּנּוֹן עֲלַי וּמִלְּתָא בְּלִבִּי נִטְרֵת: (פ)

 רש"י  עד כה. עד כאן : שגיא רעיוני יבהלונני. הרבה היו מחשבותי מבהלות אותי : וזיוי ישתנון. מראית יופי ותארי נשתנו : בלבי נטרת. בלבי צפנתי : (רש"י)

 מצודת דוד  עד כה. עד הנה סוף של דבר החזון : אנה. אני דניאל הרבה מאוד הבהילו אותי מחשבותי וזוהר פני נשתנה עלי והדבר ההיא שמרתי בלבי כי לא אמר לבני דורו כ''א ראשית הדברים ולא כולם וכמ''ש למעלה ראש מלין אמר : (מצודת דוד)

דניאל פרק-ח

{א}  בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמַלְכוּת בֵּלְאשַׁצַּר הַמֶּלֶךְ חָזוֹן נִרְאָה אֵלַי אֲנִי דָנִיֵּאל אַחֲרֵי הַנִּרְאָה אֵלַי בַּתְּחִלָּה:

 רש"י  בשנת שלש. אחרי המראה הראשון אחר שנראה אלי בתחילה החלום האמור למעלה שנראה לו בשנת אחד לבלשצר : (רש"י)

 מצודת דוד  אחרי הנראה. אחרי אשר נראה אלי בתחלת בשנת א' לבלשאצר : (מצודת דוד)


{ב}  וָאֶרְאֶה בֶּחָזוֹן וַיְהִי בִּרְאֹתִי וַאֲנִי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה אֲשֶׁר בְּעֵילָם הַמְּדִינָה וָאֶרְאֶה בֶּחָזוֹן וַאֲנִי הָיִיתִי עַל אוּבַל אוּלָי:

 רש"י  על אובל אולי. על הנהר ששמו אולי : (רש"י)

 מצודת דוד  ויהי בראותי. בעת שראיתי החזון ההוא הייתי אז בשושן וכו' : ואראה בחזון. ראיתי במראה הנבואה כאילו הייתי עומד אצל נהר אולי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הבירה. ענין ארמון וכן לא לאדם הבירה (שם כט) ור''ל שהיתה מטרפולין מקום הארמונות : אובל. נהר והוא מל' יבלי מים (ישעיה ל) ובא האל''ף במקום היו''ד כמו ישי ואישי (דה''א ב) : אולי. כן שם הנהר : (מצודת ציון)


{ג}  וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה אַיִל אֶחָד עֹמֵד לִפְנֵי הָאֻבָל וְלוֹ קְרָנָיִם וְהַקְּרָנַיִם גְּבֹהוֹת וְהָאַחַת גְּבֹהָה מִן הַשֵּׁנִית וְהַגְּבֹהָה עֹלָה בָּאַחֲרֹנָה:

 רש"י  ולו קרנים. רמז למלכות פרס ומדי : והאחת גבוהה מן השנית. רמז למלכות פרס שגדולה ממלכות מדי שמלכות מדי לא היתה אלא שנה אחת שנא' (לקמן ט') בשנת אחת לדריוש בן אחשורוש מזרע מדי, ושנינו בסדר עולם לא מצינו שנה למדי בכתובים אלא זו בלבד : והגבוהה עולה באחרונה. רמז הוא שתקדים מלכות מדי למלכות פרס : (רש"י)

 מצודת דוד  עולה באחרונה. מן הראש של האיל : (מצודת דוד)


{ד}  רָאִיתִי אֶת הָאַיִל מְנַגֵּחַ יָמָּה וְצָפוֹנָה וָנֶגְבָּה וְכָל חַיּוֹת לֹא יַעַמְדוּ לְפָנָיו וְאֵין מַצִּיל מִיָּדוֹ וְעָשָׂה כִרְצֹנוֹ וְהִגְדִּיל:

 מצודת דוד  ימה. בפאת המערב וכו' : ואין מציל. לא היה כח ביד מי להציל מה מידו : והגדיל. נעשה גדול וחזק : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מנגח. ענין הכאה ודחיפה בקרן : (מצודת ציון)


{ה}  וַאֲנִי הָיִיתִי מֵבִין וְהִנֵּה צְפִיר הָעִזִּים בָּא מִן הַמַּעֲרָב עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֵין נוֹגֵעַ בָּאָרֶץ וְהַצָּפִיר קֶרֶן חָזוּת בֵּין עֵינָיו:

 רש"י  הייתי מבין. הייתי מסתכל בו : צפיר. שעיר : ואין נוגע בארץ. דומה היה כמדלג באויר : קרן חזות. קרן גדול למראה העין : (רש"י)

 מצודת דוד  ואני הייתי מבין. הסתכלתי בו בבינה ובכוונת הלב : על פני וכו'. ר''ל בעת הלכו ע''פ כל הארץ היה דומה למדלג באויר ואין הוא נוגע בארץ : קרן חזות. קרן גדול המראה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צפיר. הוא שעיר וכן צפירי חטאת (עזרא ח) : חזות. ענין ראיה ומראה : (מצודת ציון)


{ו}  וַיָּבֹא עַד הָאַיִל בַּעַל הַקְּרָנַיִם אֲשֶׁר רָאִיתִי עֹמֵד לִפְנֵי הָאֻבָל וַיָּרָץ אֵלָיו בַּחֲמַת כֹּחוֹ:

 מצודת דוד  בחמת כחו. בחמה גדולה בכל הכח : (מצודת דוד)


{ז}  וּרְאִיתִיו מַגִּיעַ אֵצֶל הָאַיִל וַיִּתְמַרְמַר אֵלָיו וַיַּךְ אֶת הָאַיִל וַיְשַׁבֵּר אֶת שְׁתֵּי קְרָנָיו וְלֹא הָיָה כֹחַ בָּאַיִל לַעֲמֹד לְפָנָיו וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיִּרְמְסֵהוּ וְלֹא הָיָה מַצִּיל לָאַיִל מִיָּדוֹ:

 רש"י  ויתמרמר אליו. וילחם אליו הוא לשון כעס מר : (רש"י)

 מצודת דוד  ויתמרמר. נלחם עמו במרירות ובאכזריות רב : (מצודת דוד)


{ח}  וּצְפִיר הָעִזִּים הִגְדִּיל עַד מְאֹד וּכְעָצְמוֹ נִשְׁבְּרָה הַקֶּרֶן הַגְּדוֹלָה וַתַּעֲלֶנָה חָזוּת אַרְבַּע תַּחְתֶּיהָ לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמָיִם:

 רש"י  חזות ארבע. מראה ארבע קרנים : (רש"י)

 מצודת דוד  וכעצמו. וכאשר נעשה חזק ביותר : חזות ארבע. ארבע קרנים גדולי המראה עלו במקום הקרן הגדולה והיו פונים לארבע רוחות השמים אחד לכל רוח : (מצודת דוד)


{ט}  וּמִן הָאַחַת מֵהֶם יָצָא קֶרֶן אַחַת מִצְּעִירָה וַתִּגְדַּל יֶתֶר אֶל הַנֶּגֶב וְאֶל הַמִּזְרָח וְאֶל הַצֶּבִי:

 רש"י  ומן האחת מהם. ומאחת מאלו המלכיות : יצא קרן אחת. מלכות טיטוס יוצאת ממנו : מצעירה. מלכות מוצערת ונבזית כמו שקראו למעלה : קרן אחת מצעירה. והוא על ענין שנא' בזוי אתה מאד (עובדיה א) : ותגדל יתר. ותגדל מאד : אל הנגב. הוא מצרים שהיא בדרומה של ארץ ישראל : ואל הצבי. ארץ ישראל שנקראת ארץ צבי כענין שנאמר נחלת צבי צבאות גוים (ירמיה ג) : (רש"י)

 מצודת דוד  ומן האחת. מתוך קרן אחת מהם יצא עוד קרן אחת קטנה : ותגדל יתר. גדלה ונצחה ביותר אל פאת הנגב וכו' : ואל הצבי. זה א''י שנאמר בה צבי היא לכל הארצות (יחזקאל כ) ור''ל חמודה והדורה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מצעירה. קטנה כמו והיא מצער (בראשית יט) : הצבי. החמודה וכן נחלת צבי (ירמיה ג) : (מצודת ציון)


{י}  וַתִּגְדַּל עַד צְבָא הַשָּׁמָיִם וַתַּפֵּל אַרְצָה מִן הַצָּבָא וּמִן הַכּוֹכָבִים וַתִּרְמְסֵם:

 רש"י  עד צבא השמים. הם ישראל שנמשלו לכוכבים : (רש"י)

 מצודת דוד  ותגדל. גדלה מאד עד אשר באה להלחם בצבא השמים והם בני ישראל הנמשלים לכוכבי השמים ואם כי אמר ואל הצבי כפל עוד לתוספת ביאור : ותפל ארצה. ר''ל גברה עליהם ורמסם : מן הצבא ומן הכוכבים. היא היא וכפל בשמות נרדפים כמו אדמת עפר (לקמן יב) : (מצודת דוד)


{יא}  וְעַד שַׂר הַצָּבָא הִגְדִּיל וּמִמֶּנּוּ (הרים) הוּרַם הַתָּמִיד וְהֻשְׁלַךְ מְכוֹן מִקְדָּשׁוֹ:

 רש"י  ועד שר הצבא. הוא בית המקדש שהוא ביתו של הקב''ה שר הצבא כלפי הקב''ה חרף : וממנו : הורם התמיד. ועל ידי גדודיו וחילותיו ששלח לירושלים בטל התמיד ששלח שם נירון קיסר שר צבאו כמ''ש רז''ל במס' גטין ובגוריון : (רש"י)

 מצודת דוד  ועד שר הצבא הגדיל. התגדל עצמו לחרף כלפי מעלה שהוא שר צבא ישראל : וממנו. ע''י חיילותיו וגדודיו נסתלק התמיד לבל הקריבו על מזבח ה' : והושלך. ע''י הושלך מכון מקדשו של השר הצבא ר''ל שרפה באש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הורם. ל' הרמה וסלוק : מכון. מל' כן ובסיס : (מצודת ציון)


{יב}  וְצָבָא תִּנָּתֵן עַל הַתָּמִיד בְּפָשַׁע וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה וְעָשְׂתָה וְהִצְלִיחָה:

 רש"י  וצבא תנתן על התמיד בפשע. וזמן מועד נתן להיות התמיד מסולק בשביל פשע שומם היא ע''ג כלו' שתהא ע''ג נתנת בירושלים תמורת התמיד וכן היא קרויה בספר הזה בכמה מקומות שנא' עד מתי החזון התמיד והפשע שומם ואומר מעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם : וצבא. זמן כמו הלא צבא לאנוש עלי ארץ (איוב ז) : ותשלך אמת ארצה. תורת אמת השפילה : (רש"י)

 מצודת דוד  וצבא. זמן קצוב תנתן על התמיד להיות מסולק בעבור הפשע שנתון תחתיו בירושלים (העכו''ם תקרא פשע כי מפשעת אנשים) : ותשלך. תשפיל תורת אמת עד לארץ : ועשתה. תעשה כל חפצה ותצליח : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וצבא. זמן קצוב כמו הלא צבא לאנוש (איוב ז') : (מצודת ציון)


{יג}  וָאֶשְׁמְעָה אֶחָד קָדוֹשׁ מְדַבֵּר וַיֹּאמֶר אֶחָד קָדוֹשׁ לַפַּלְמוֹנִי הַמְדַבֵּר עַד מָתַי הֶחָזוֹן הַתָּמִיד וְהַפֶּשַׁע שֹׁמֵם תֵּת וְקֹדֶשׁ וְצָבָא מִרְמָס:

 רש"י  אחד קדוש. אחד מן המלאכים : ויאמר. אותו המלאך : לפלמוני. הרי תיבה זו כשתים לפלוני אלמוני ותרגם יונתן בן עוזיאל בספר שמואל כסי וטמיר כמו כי יפלא ממך דבר, אלמוני אלמון מבלי שם שלא פי' לו מהו ומה שמו : לפלמוני המדבר. למלאך שהיה מדבר וגוזר גזירות וצבא המועד תנתן על התמיד בפשע : עד מתי החזון. הזה אשר על התמיד להיות מסולק והפשע השומם יהיה נתון תחתיו פשע שומם ע''א מעובדי כוכבים שהיא כאבן דומם וכן היא קרויה בספר הזה בכמה מקומות שנאמר עד מתי החזון התמיד והפשע שומם ואומר (לקמן יב) מעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם : שומם. ל' אלם ומשותק כמו אשתומם כשעה חדא (לעיל ג) ואשב שם שבעת ימים משמים בתוכם כמו אלם (יחזקאל ג) : תת וקדש וצבא מרמס. לתת את מכון המקדש ואת צבא השמים אשר הפיל לארץ מרמס לרגליו כמו שכתוב למעלה ותפל ארצה מן הצבא ומן הכוכבים : וקדש וצבא. וי''ו יתירה והרבה כאלה במקרא נרדם ורכב וסוס (תהלים עו) ואף בלשון בני אדם יש מדברים כן : (רש"י)

 מצודת דוד  אחד קדוש. מלאך אחד קדוש : לפלמוני המדבר. ר''ל למלאך המדבר הדברים האלה : החזון התמיד. רצה לומר עד מתי יהיה החזון הזה אשר על התמיד להיות הוא מסולק והעכו''ם המשותק כאבן דומם ינתן תחתיו : תת וקדש. עד מתי יותן עם קדש וצבא השמים למרמס הרגל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לפלמוני. היא מלה מורכבת מפלא ואלם ופלא הוא ענין מכוסה כמו כי יפלא ממך (דברים יז) ואלם ר''ל לא ידובר בו ועל כי היה שמו נעלם ממנו אמר לפלמוני : שומם. משותק כמו משמים בתוכם (יחזקאל ג) : וקדש. וי''ו יתירה : . (טז) להלז. להזה כמו השונמית הלז (מ''ב ד') : (מצודת ציון)


{יד}  וַיֹּאמֶר אֵלַי עַד עֶרֶב בֹּקֶר אַלְפַּיִם וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְנִצְדַּק קֹדֶשׁ:

 רש"י  עד ערב בקר אלפים ושלוש מאות. ראיתי פתר בשם רבינו סעדיה לדבר וכבר עבר ופתר עוד עד ערב בקר עד שיבוא אותו הערב שנאמר בו והיה לעת ערב יהיה אור ובטוחים אנו כי דבר אלהינו יקום לעולם לא יופר ואני אומר כי הערב והבוקר האמור כאן גמטריא הוא ויש סמך לדבר משני טעמים האחד שיהא חשבון זה מכוון עם חשבון אחר שבסוף הספר, והב' שאמר גבריאל לדניאל למטה בענין ומראה הערב והבקר אשר נאמר אמת היא, ואם לא רמז החשבון הוא תלוי למה חזר וכפל אותו לומר אמת הוא, והחוזה נצטוה לסתום ולחתום הדבר ואף הוא לא נגלה בל' סתום וחתום ואנו נוחיל להבטחת מלכנו קץ אחר קץ ובעבור קץ הדורש נודע כי טעה במדרשיו, והבא אחריו יתור וידרוש דרך אחרת יש לפתור ערב ובקר בגי' ה' מאות ושבעי' וארבע ועוד אלפי' ושלש מאות הרי אלפים וח' מאות וע''ד : ונצדק קדש. יכופר עון ישראל לבטל גזרות מדרסן ומרפסן מאז גלו גלות ראשונה למצרים עד יגאלו ויושעו תשועת עולמים במלך משיחנו וחשבון זה כלה לסוף אל''ף ור''ץ מיום הוסר התמיד והוא שנאמר בסוף הספר ומעת הוסר התמיד כדי לתת שיקוץ שומ' ימים אלף ור''ץ יהיה ולא יותר שיבא המלך משיחנו ויסיר שקוץ השומם והתמיד הוסר ו' שנים לפני החורבן ב''ש והעמיד צלם בהיכל ויום י''ז בתמוז היה ששרף אפוסטמוס את התורה ובטל את התמיד והעמיד צלם בהיכל כמו ששנינו במסכת תענית, ושש שנים שכתבתי אין בידי ראיה מפורשת אך יש ראיה ששבוע שלם לא בטל התמיד לפני החורבן שכן ניבא דניאל על טיטוס (לקמן ט') וחצי השבוע ישבית זבח ומנחה כלומר מקצת השבוע שלפני החורבן יבטלו הקרבנו' כך מפורש למטה בענין נחזור על הראשונו' כיצד מכוון חשבון ערב ובקר אלפי' ושלש מאות מיום רדת ישראל למצרים להיות כלה לסוף אלף ור''ץ ליום שהוסר התמיד, ר''י היו במצרים ד' מאות ושמונים מיום צאתם עד ויבן הבית ד' מאו' וי' היה הבית וע' שנה גלות בבל וד' מאות וך' בית שני תן עליהם אלף ור''ץ של קץ הימים הרי אלפים וח' מאות צא מהן ו' שנים שהוסר התמיד לפני החורבן שלא מנה הכתוב אלף ור''ץ אלא למעת הוסר התמיד הרי לך חשבון ערב ובוקר ואלפים וג' מאות עוד נוסף בחשבון אשרי המחכה ויגיע לקץ הימים מ''ה שנה יתרים על אלף ור''ץ יש לומר על חשבון הראשון יצא המלך המשיח ויחזור ויתכסה מהם אותם מ''ה שנים ורבי אליעזר הקליר יסד (בסילוק יוצר של פרשת החדש) ביסוד שירו שבועים ששה הרי מ''ב, וי''ל הג' שנים שלא באו לחשבון שבוע לא מנה ואני מצאתי כך במדרש רות שעתיד מלך המשיח להתכסות מ''ה שנים לאחר שיגלה ומביא ראיה מן המקראות הללו : (רש"י)

 מצודת דוד  ויאמר אלי. עם כי שהמלאך שאל השיב אמריו אלי ואמר עד ערב בקר ר''ל עד הערב שנאמר בו והיה לעת ערב יהיה אור (זכריה יד) : אלפים ושלש מאות. והיא תהיה בשנת ב' אלפים ושלש מאות אבל לא ידענו מאיזה זמן מתחיל החשבון והוא סתום וחתום ובבוא המשיח ב''ב אז נדע ברור מוצא הדבר אשר רמוזה בו מאיזה זמן מתחיל חשבון הזה וכמ''ש בסוף הספר כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ : ונצדק קדש. ואז עם קדש ימצא צדקה וחסד ותבוא הטובה המיועדת : (מצודת דוד)


{טו}  וַיְהִי בִּרְאֹתִי אֲנִי דָנִיֵּאל אֶת הֶחָזוֹן וָאֲבַקְשָׁה בִינָה וְהִנֵּה עֹמֵד לְנֶגְדִּי כְּמַרְאֵה גָבֶר:

 רש"י  ואבקשה בינה. הייתי מתאוה שיבינו לי מן השמים : (רש"י)

 מצודת דוד  ואבקשה בינה. בקשתי להבין דבר החזון : כמראה גבר. כמראה איש והוא גבריאל האמור במקרא שלאחריו : (מצודת דוד)


{טז}  וָאֶשְׁמַע קוֹל אָדָם בֵּין אוּלָי וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר גַּבְרִיאֵל הָבֵן לְהַלָּז אֶת הַמַּרְאֶה:

 רש"י  בין אולי. בתוך הנהר : ויקרא. האדם : ויאמר. למלאך אתה גבריאל : הבן להלז את המראה. פרש לזה את החזון : להלז. לשון חשיבות כמו שקראו חמודות כל מקום שנא' הלז בעל צורה הוא ומכאן למדו באגדה יצחק נדמה לאביו בצלם ובדמות שנקרא האיש הלז בפ' ויהי כי זקן יצחק ויהי יוסף יפה תואר זהו הנוי המנוי בה' דברים שהאב זוכה לבנו : (רש"י)

 מצודת דוד  בין אולי. הקול יוצא מבין מי נהר אולי ואמר אתה גבריאל הבן את המראה אל הזה ר''ל אל דניאל : (מצודת דוד)


{יז}  וַיָּבֹא אֵצֶל עָמְדִי וּבְבֹאוֹ נִבְעַתִּי וָאֶפְּלָה עַל פָּנָי וַיֹּאמֶר אֵלַי הָבֵן בֶּן אָדָם כִּי לְעֶת קֵץ הֶחָזוֹן:

 רש"י  לעת קץ. לימים רבים יהיה החזון הזה : (רש"י)

 מצודת דוד  ויבוא. ובא גבריאל אצל מקום עמדו וכאשר בא חרדתי ונפלתי על פני מגודל החרדה : הבן בן אדם. אתה בן אדם תן דעתך להבין אמרי החזון אשר יהיה לעת קץ ר''ל בסוף ימי הגלות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נבעתי. מל' בעתה וחרדה : כי לעת קץ. אשר לעת קץ : (מצודת ציון)


{יח}  וּבְדַבְּרוֹ עִמִּי נִרְדַּמְתִּי עַל פָּנַי אָרְצָה וַיִּגַּע בִּי וַיַּעֲמִידֵנִי עַל עָמְדִי:

 רש"י  נרדמתי. ל' תנומה ושממון : על עמדי. על מעמד רגלי : (רש"י)

 מצודת דוד  נרדמתי. בתרדמה של פחד : על פני. מושכב על פני ארצה : ויגע בי. כאדם הנוגע בחברו לעוררו מן השינה : ויעמידני. חיזק אותי בדברים לעמוד על עמדי ר''ל כמו שהייתי עומד בתחלה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נרדמתי. מלשון תרדמה ושנה : (מצודת ציון)


{יט}  וַיֹּאמֶר הִנְנִי מוֹדִיעֲךָ אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּאַחֲרִית הַזָּעַם כִּי לְמוֹעֵד קֵץ:

 רש"י  כי למועד קץ. כי הוא לזמן קץ ימים רבים : (רש"י)

 מצודת דוד  באחרית הזעם. בסוף ימי הזעם הם ימי הגלות : כי למועד קץ. למועד זמן הגלות יהיה קץ ולא לעולם יקצוף : (מצודת דוד)


{כ}  הָאַיִל אֲשֶׁר רָאִיתָ בַּעַל הַקְּרָנָיִם מַלְכֵי מָדַי וּפָרָס:

 רש"י  מלכי מדי ופרס. ב' קרנים. שתי אומות מולכות כמו שפירשתי למעלה : (רש"י)

 מצודת דוד  בעל הקרנים. בעל שתי קרנים : מלכי. ר''ל ירמז על שתי מלכיות והם מדי ופרס ומה שהיתה האחת גבוה מן השניה יורה כי מלכות פרס תהיה גדולה ממלכות מדי כי היא לא משלה רק שנה אחת ולזה עלתה הגבוהה באחרונה כי פרס תמשול אחר מדי ומ''ש (לעיל פסוק ד') מנגח ימה וצפונה וכו' ולא אמר מזרחה כי ממזרח בא כמ''ש בו קורא ממזרח עיט (ישעיה מו). וכל חיות וכו'. ירמז על כל מלכי האדמה : (מצודת דוד)


{כא}  וְהַצָּפִיר הַשָּׂעִיר מֶלֶךְ יָוָן וְהַקֶּרֶן הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר בֵּין עֵינָיו הוּא הַמֶּלֶךְ הָרִאשׁוֹן:

 רש"י  המלך הראשון. הוא אלכסנדרוס מוקדן שהרג את דריוש בן אסתר כמו שמצינו בספר יוסיפון : (רש"י)

 מצודת דוד  מלך. ר''ל ירמז על מלך : הוא המלך הראשון. ירמוז על המלך הראשון והוא אלכסנדרוס מוקדן כי בא מפאת המערב והיה מתגבר מאוד בדרך מהלכו וכבש מלכים רבים במהירות רב ובא עד מדי ופרס וגבר עליהם והרג את מלכם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והצפיר השעיר. כפל המלה בשמות נרדפים לתוספת ביאור : (מצודת ציון)


{כב}  וְהַנִּשְׁבֶּרֶת וַתַּעֲמֹדְנָה אַרְבַּע תַּחְתֶּיהָ אַרְבַּע מַלְכֻיוֹת מִגּוֹי יַעֲמֹדְנָה וְלֹא בְכֹחוֹ:

 רש"י  והנשברת. שראית שנשברה : ותעמודנה ארבע תחתיה. כמו שכתוב בספור החלום למעלה : ד' מלכיות, אשר יעמודנה מאותו גוי שחלק אלכסנדרוס מוקדן מלכותו במותו לארבע ילדים ויוסף קראם בספרו ארבע ראשי נמר ולא בני המלך היו : ולא בכחו. ולא יהיו האחרונים ככח המלך הראשון כי חלשים ממנו יהיו : (רש"י)

 מצודת דוד  והנשברת. ומה שראית כי נשברה הקרן הגדולה ותעמודנה ארבע תחתיה ירמז על כי כאשר יתחזק אלכסנדרוס עד מאוד ימות הוא ובמקומו יעמדו ארבע מלכיות בארבע הרוחות והם רומא ומצרים וא ''י ופרס האמורים למעלה : מגוי יעמודנה. מלכי הארצות ההם יהיו מבני עמו : ולא בכוחו. לא יתחזקו בכוחו של אלכסנדרוס להתגבר כמוהו, או ר''ל שהמלכים ההם לא יהיו מבניו כי הבנים יקראו כח כמ''ש כחי וראשית אוני (בראשית מט) : (מצודת דוד)


{כג}  וּבְאַחֲרִית מַלְכוּתָם כְּהָתֵם הַפֹּשְׁעִים יַעֲמֹד מֶלֶךְ עַז פָּנִים וּמֵבִין חִידוֹת:

 רש"י  ובאחרית מלכותם כהתם הפושעים. כשיגיעו זמן שיתמו רשעי ישראל שבבית שני : יעמוד מלך עז פנים. הוא טיטוס : (רש"י)

 מצודת דוד  כהתם הפושעים. כשיגיע הזמן להשלים ולכלות פושעי ישראל כשתתמלא הסאה : יעמוד. אז יעמוד מהם מלך עז פנים ויהיה מבין חידות כי ימצא בו הרבה חכמה והוא טיטוס הבא מרומא ועליו יורה קרן אחת מצעירה וכמ''ש על אדום הנה קטן נתתיך בגוים (עובדיה א) ועל רומא יאמר כי הרבה מבני אדום נתישבו בה ומלכו בתוכה ומ''ש ותגדל יתר וכו' כי התחזק ביותר על המצרים שהיא בדרומה של א''י ועל פרס שהיא במזרחה של א''י : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כהתם. מלשון תם והשלמה : עז פנים. חצוף : (מצודת ציון)


{כד}  וְעָצַם כֹּחוֹ וְלֹא בְכֹחוֹ וְנִפְלָאוֹת יַשְׁחִית וְהִצְלִיחַ וְעָשָׂה וְהִשְׁחִית עֲצוּמִים וְעַם קְדֹשִׁים:

 רש"י  ועצם כחו. ולא בגבורה כי אם בחלקלקות כמו שמפורש בסוף הספר : ונפלאות ישחית. ובהפלא ופלא ישחית עובדי כוכבים : והצליח ועשה. חפצו : והשחית עצומים. השחית אומות רבות : ועם קדושים. ישראל המאמינים בתורה : (רש"י)

 מצודת דוד  ועצם כחו. בכל עת יתחזק כחו ולא בעבור רוב כוחו כ''א בחלקלקות אמריו ותחבולות כמ''ש בו והחזיק מלכות בחלקלקות (לקמן יא) : ונפלאות ישחית. השחתות נפלאות ישחית והצליח במעשיו ועשה כל חפצו והשחית מלכים עצומים : ועם קדושים. הם ישראל : (מצודת דוד)


{כה}  וְעַל שִׂכְלוֹ וְהִצְלִיחַ מִרְמָה בְּיָדוֹ וּבִלְבָבוֹ יַגְדִּיל וּבְשַׁלְוָה יַשְׁחִית רַבִּים וְעַל שַׂר שָׂרִים יַעֲמֹד וּבְאֶפֶס יָד יִשָּׁבֵר:

 רש"י  ועל שכלו והצליח מרמה בידו. ועל ידי שהוא משכיל בכל אשר יפנה ויצליח יחזיק במרמה שבידו : ובלבבו יגדיל. יתגאה : ובשלוה ישחית רבים. במרמה ובחלקלקות ישחית רבים היושבים אתו בברית ושלום : ועל שר שרים יעמוד. כלפי מעלה יטיח דברים זהו פירוש החלום הכתוב למעלה (ועד שר הצבא הגדיל) : ובאפס יד ישבר. ובאין כח ישבר ע''י יתוש חלש שבבריות שנכנס בחוטמו כמו ששנינו במסכת גיטין : (רש"י)

 מצודת דוד  ועל שכלו. ובעבור רוב שכלו יצליח המרמה שבידו : ובלבבו יגדיל. בעבור זה יתגאה בלבבו וישחית רבים מהיושבים עמו בשלוה ובכריתת ברית : ועל שר שרים. יעמוד על השר שעל כל השרים ר''ל שחירף כלפי מעלה וכמ''ש רז''ל : ובאפס. מבלי יד אדם ימות כי מיתתו היתה ע''י יתוש אחת שנכנסה בחוטמו כמ''ש רז''ל : (מצודת דוד)


{כו}  וּמַרְאֵה הָעֶרֶב וְהַבֹּקֶר אֲשֶׁר נֶאֱמַר אֱמֶת הוּא וְאַתָּה סְתֹם הֶחָזוֹן כִּי לְיָמִים רַבִּים:

 רש"י  ומראה הערב והבקר. אשר נאמר לך בחלום העליון אמת הוא : ואתה סתום החזון. אל תפרשהו וסתמהו בלבך כי לימים רבים יבא : (רש"י)

 מצודת דוד  ומראה וכו'. ואשר נאמר לך במראה עד ערב בקר אמת הוא כי כן יהיה : סתום החזון. ר''ל מה מהנבואה אשר היא לסוף ימים רבים סתום אותה בלבך ואל תגלה אף המעט אשר ידעת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כי לימים רבים. אשר לימים רבים : (מצודת ציון)


{כז}  וַאֲנִי דָנִיֵּאל נִהְיֵיתִי וְנֶחֱלֵיתִי יָמִים וָאָקוּם וָאֶעֱשֶׂה אֶת מְלֶאכֶת הַמֶּלֶךְ וָאֶשְׁתּוֹמֵם עַל הַמַּרְאֶה וְאֵין מֵבִין: (פ)

 רש"י  נהייתי. לשון הוה ושבר כלומר נצטערתי על הפורענות הזה ונדכיתי : את מלאכת המלך. שהייתי ממונה על פקודת עבודת ממשלת מלכות בלשצר שמנהו נבוכדנצר אביו כמו שנאמר בתחילת הספר והשלטיה על כל מדינת בבל : ואשתומם על המראה. ואתבהל על החזון : ואין מבין. שאני משתומם כי הייתי לפני השרים מתחזק : (רש"י)

 מצודת דוד  נהייתי. נשברתי ונעשיתי חולה כמה ימים מרוב החרדה ועכ''ז קמתי ועשיתי עבודת המלך אשר הוטל עלי מאז הפקיד אותי נ''נ כמ''ש למעלה : ואשתומם. הייתי מושתק ומתמה בעבור המראה ההיא אבל אין מי משרי המלך מבין בדבר כי התחזקתי בפניהם לבל ירגישו בי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נהייתי. נשברתי וכן ושנתו נהיתה עליו (לעיל ב') : (מצודת ציון)

דניאל פרק-ט

{א}  בִּשְׁנַת אַחַת לְדָרְיָוֶשׁ בֶּן אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מִזֶּרַע מָדָי אֲשֶׁר הָמְלַךְ עַל מַלְכוּת כַּשְׂדִּים:

 רש"י  בשנת אחת לדריוש בן אחשורוש. לא זהו אחשורוש שבימי המן כי הוא מלך פרס היה וזה דריוש המדי אשר הומלך על מלכות כשדים כשנהרג בלשצר כמו שכתוב למעלה ודריוש מדאה קבל מלכותא : (רש"י)

 מצודת דוד  לדריוש בן אחשורוש. אין זה אחשורוש שהיה בימי המן כי דריוש בנו היה נקרא דריוש הפרסי וזהו דריוש המדי שלקח המלוכה אחרי מות בלשאצר כמ''ש למעלה ודריוש מדאה קבל מלכותא : (מצודת דוד)


{ב}  בִּשְׁנַת אַחַת לְמָלְכוֹ אֲנִי דָּנִיֵּאל בִּינֹתִי בַּסְּפָרִים מִסְפַּר הַשָּׁנִים אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְהוָה אֶל יִרְמִיָה הַנָּבִיא לְמַלֹּאות לְחָרְבוֹת יְרוּשָׁלִַם שִׁבְעִים שָׁנָה:

 רש"י  בינותי בספרים. נסתכלתי בחשבונות : מספר השנים וגו'. הייתי מחשב חשבון השנים שהייתי סבור על מה שניבא (ירמיה ט) כי לפי מלאת לבבל ע' שנה אפקוד אתכם דמיתי שהפקידה הזאת היא בנין הבית ושבעים שנה כלים בשנת אחת לדריוש המדי משפשטה מלכות בבל יד על ישראל שכבש נבוכדנצר יהויקים להיות לו עבד והיא היתה שנה שניה למלכו' נבוכדנצר דאמר מר שנה ראשונה כבש נינוה שנה שני' עלה וכבש יהויקים צא וחשוב מאותה שנה ועד כאן ותמצאם, ואף במשנת סדר עולם נמצא החשבון הזה ושנינו שם בשנת מות בלשאצר הרי שבעים שנה מיום שמלך נבוכדנצר שבעים חסר אחת מיום שכבש יהויקים ועוד שנה אחת לבבל עמד דריוש והשלימה ובראותי כי עדיין אין הגאולה ממהרת לבא הבינותי ונתתי לב לספירת החשבון וידעתי שלא היה לי למנות לפי כבוש יהויקים אלא למלאות חרבות ירושלים כשימלאו שבעים שנה לגלות צדקיהו שבו חרבה ירושלים ועוד יש שמנה עשר לבא שהגלות הזאת היתה בי''ח שנה לכבוש יהויקים כמו ששנינו בסדר עולם גלו בז' גלו בח' גלו בי''ח גלו בי''ט ופירשו רז''ל במס' מגילה גלו גלות יכני' בשבעה לכבוש יהויקים שהוא שמנה לנבוכדנצר גלו בשנייה בשמנה עשרה לכיבוש יהויקים שהיא תשע עשרה לנבוכדנצר : (רש"י)

 מצודת דוד  בשנת אחת. לפי שארכו הדברים בפסוק שלפניו לכן אמר שוב בשנת אחת וכן דרך המקרא : אני דניאל בינותי בספרים. כי מתחלה טעה בחשבון שבעים שנה שאמר ירמיה לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם וכו' (ירמיה כט) וחשב שגם בנין בה''מ וגאולה שלימה תהיה בכלות שבעים שנה להתפשטות מלכות בבל על ישראל מעת שכבש נ''נ את יהויקים בראשונה אבל בדברי המלאך האמור בסוף הענין נתוסף בו בינה במספר החשבון והשכיל לדעת כי מספר השנים אשר היה דבר ה' אל ירמיה שיבנה הבית בשניה ויהיה אז גאולה שלימה היא תהיה בעת ימולא שבעים שנה לחרבות ירושלים ר''ל מעת גלות צדקיה וכמו שהתחלת הפקידה אשר ישובו לארץ תהיה בכלות שבעים שנה מעת התחלת התפשטות בבל על ישראל כן סוף הגאולה ובנין בה''מ תהיה בכלות שבעים שנה מעת חורבן הבית והעיר מכל וכל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בספרים. מלשון מספר וחשבון : (מצודת ציון)


{ג}  וָאֶתְּנָה אֶת פָּנַי אֶל אֲדֹנָי הָאֱלֹהִים לְבַקֵּשׁ תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים בְּצוֹם וְשַׂק וָאֵפֶר:

 מצודת דוד  ואתנה. ר''ל ומטרם בינותי בספרים עוד חשבתי שגם בנין בה''מ וגאולה שלימה תהיה בכלות שבעים שנה להתפשטות בבל על ישראל מעת שכבש נ''נ את יהויקים בראשונה והיא הלא היתה בשניה למלכות נ''נ והוא מלך מ''ה שנים א''כ נשארו עוד משנותיו מ''ד שנים וימי אויל מרודך בנו כ''ג שנים אלא שנבלעה שנה אחת בימי מלכות אביו כי עלתה לזה ולזה הרי א''כ ס''ו שנים וימי בלשאצר בנו ג' שנים הרי שבעים שנה חסר אחת א''כ בשנת אחת לדריוש מלאו שבעים שנה וכאשר ראיתי שאין גאולה שלמה ממשמשת לבוא שמתי פני כלפי המקום להתפלל על הדבר בחשבי שבעבור העון נתארך הקץ : ושק ואפר. בהתלבשות שק ובהתפלשות אפר דרך צער והכנעה : (מצודת דוד)


{ד}  וָאֶתְפַּלְלָה לַיהוָה אֱלֹהַי וָאֶתְוַדֶּה וָאֹמְרָה אָנָּא אֲדֹנָי הָאֵל הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו:

 רש"י  ואתודה. על חטאת עמי : האל הגדול והנורא. ולא אמר גבור אמר עובדי כוכבים משתעבדים בבניו ואיה גבורותיו : (רש"י)

 מצודת דוד  ואתודה. על העונות : הברית. הגמול שהבטיח בברית : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אנא. ענין לשון בקשה : (מצודת ציון)


{ה}  חָטָאנוּ וְעָוִינוּ (והרשענו) הִרְשַׁעְנוּ וּמָרָדְנוּ וְסוֹר מִמִּצְוֹתֶךָ וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ:

 רש"י  וסור. והלכנו הלוך וסור ממצותיך טילנ''ש בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  וסור. והננו הולכים וסרים ממצותיך : (מצודת דוד)


{ו}  וְלֹא שָׁמַעְנוּ אֶל עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר דִּבְּרוּ בְּשִׁמְךָ אֶל מְלָכֵינוּ שָׂרֵינוּ וַאֲבֹתֵינוּ וְאֶל כָּל עַם הָאָרֶץ:

 מצודת דוד  ואל כל עם הארץ. אשר ספו תמו ולא נשאר מי מבניהם : (מצודת דוד)


{ז}  לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים כַּיּוֹם הַזֶּה לְאִישׁ יְהוּדָה וּלְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וּלְכָל יִשְׂרָאֵל הַקְּרֹבִים וְהָרְחֹקִים בְּכָל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתָּם שָׁם בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ בָךְ:

 רש"י  לך אד' הצדקה. כלומר משפטיך ופורענות שהבאת עלינו הדין והצדק עמך : ולנו בושת הפנים. כדי אנו להתבייש על המאורע לנו כי אנחנו גרמנו לעצמנו : כיום הזה. כאשר אנחנו רואים היום : (רש"י)

 מצודת דוד  לך. עמך הצדקה במה שנשאר בנו שארית : ולנו בושת הפנים. מה שאנו בגולה בושים וחפורים כאשר אנחנו היום הבושת תחשב לנו ולא למקום ב''ה כי לא קצרה ידו מפדות אבל עוננו גורמים : לאיש יהודה וכו'. לכולם תחשב בושת הפנים : הקרובים. אשר לא גלו למרחוק : במעלם. בעבור מעלם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  במעלם. ענין חטא ופשע : (מצודת ציון)


{ח}  יְהוָה לָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים לִמְלָכֵינוּ לְשָׂרֵינוּ וְלַאֲבֹתֵינוּ אֲשֶׁר חָטָאנוּ לָךְ:

 מצודת דוד  אשר חטאנו. על אשר חטאנו כי זה גרמה הגלות אשר היא לנו לבושת : (מצודת דוד)


{ט}  לַאדֹנָי אֱלֹהֵינוּ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִחוֹת כִּי מָרַדְנוּ בּוֹ:

 רש"י  לאדני אלהינו הרחמים. שלא כלינו בעונותינו כי מרדנו בו : (רש"י)

 מצודת דוד  לאד' וכו'. ר''ל בידו המה : כי מרדנו. לפי שמרדנו בו צריך להיות בידו הרחמים והסליחות כי בלעדם לא נוכל לעמוד : (מצודת דוד)


{י}  וְלֹא שָׁמַעְנוּ בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת בְּתוֹרֹתָיו אֲשֶׁר נָתַן לְפָנֵינוּ בְּיַד עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים: {יא}  וְכָל יִשְׂרָאֵל עָבְרוּ אֶת תּוֹרָתֶךָ וְסוֹר לְבִלְתִּי שְׁמוֹעַ בְּקֹלֶךָ וַתִּתַּךְ עָלֵינוּ הָאָלָה וְהַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר כְּתוּבָה בְּתוֹרַת מֹשֶׁה עֶבֶד הָאֱלֹהִים כִּי חָטָאנוּ לוֹ:

 רש"י  ותתך עלינו. ותגיע עלינו כמו לא נתך ארצה (שמות ט) ותרגם אונקלוס לא מטאת לארעה : האלה והשבועה. אלות הברית אשר השבעתנו בחורב והיה אם לא תשמעו וגומר, כל הקללות הכתובות שם : (רש"י)

 מצודת דוד  וסור. והיו הולכים וסרים : ותתך. נשפך עלינו האלה ועונש בטול השבועה אשר נשבענו על קבלת התורה : כי חטאנו לו. לפי שחטאנו לו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותתך. ענין יציקה והרקה כמו ומטר לא נתך ארצה (שמות ט) : האלה. הקללה : (מצודת ציון)


{יב}  וַיָּקֶם אֶת (דבריו) דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלֵינוּ וְעַל שֹׁפְטֵינוּ אֲשֶׁר שְׁפָטוּנוּ לְהָבִיא עָלֵינוּ רָעָה גְדֹלָה אֲשֶׁר לֹא נֶעֶשְׂתָה תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם כַּאֲשֶׁר נֶעֶשְׂתָה בִּירוּשָׁלִָם:

 רש"י  כאשר נעשתה בירושלים. חרב הרג ושרפת העיר ונשים ענו ושבו בקולרין : (רש"י)


{יג}  כַּאֲשֶׁר כָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת בָּאָה עָלֵינוּ וְלֹא חִלִּינוּ אֶת פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לָשׁוּב מֵעֲוֹנֵנוּ וּלְהַשְׂכִּיל בַּאֲמִתֶּךָ:

 רש"י  כאשר כתוב בתורת משה. רמז שהעיד בנו שאם נעבור על השבועה תבא עלינו כל הרעה הזאת : (רש"י)

 מצודת דוד  כאשר כתוב וכו'. כמו שכתוב כן הביא : ולא חלינו. בעוד היינו בירושלים כאשר שמענו הנביאים מנבאים על הרעה לא חלינו לה' : ולהשכיל באמתך. לדעת ולהתבונן שאתה אל אמת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חלינו. ענין תפלה כמו ויחל משה (שם לב) : (מצודת ציון)


{יד}  וַיִּשְׁקֹד יְהוָה עַל הָרָעָה וַיְבִיאֶהָ עָלֵינוּ כִּי צַדִּיק יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עַל כָּל מַעֲשָׂיו אֲשֶׁר עָשָׂה וְלֹא שָׁמַעְנוּ בְּקֹלוֹ:

 רש"י  וישקוד. וימהר : כי צדיק. כי הדין עמו ורבותי' פי' צדיק הקב''ה וצדקה היא עלינו שמיהר והקדים שתי שנים למנין ונושנתם כדי שלא תתקיים בנו כי אבד תאבדון ונושנתם בגי' שמונה מאות וחמשים ושתים והם גלו לסוף ח' מאות וחמשים לביאתם לארץ : (רש"י)

 מצודת דוד  וישקוד. מיהר על הרעה ללכת והביאה עלינו ר''ל מיהר להביא גולה אחר גולה והם גלות יהויקים ויכניה וצדקיה : כי צדיק ה'. ר''ל ולא לעול תחשב לו כי באמת צדיק הוא על כל מעשה הגלות אשר עשה לנו אבל אנחנו לא שמענו בקולו לקחת מוסר כאשר ראינו שיד ה' נגעה בנו בגלות הראשון ולזה הביא גם את השני גם את השלישי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וישקד. ענין מהירות כמו כי שוקד אני (ירמיה א) : (מצודת ציון)


{טו}  וְעַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ אֶת עַמְּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וַתַּעַשׂ לְךָ שֵׁם כַּיּוֹם הַזֶּה חָטָאנוּ רָשָׁעְנוּ:

 רש"י  ועתה אד' אלהינו. מתודים אנחנו כי חטאנו ורשענו : (רש"י)

 מצודת דוד  ועתה וכו'. חוזר הוא על סוף המקרא לומר אבל עתה ה' וכו' הננו שבים ומתודים לומר חטאנו רשענו : ותעש לך שם. להיות מפורסם בעולם עי''ז כאשר אתה היום נודע ומפורסם : (מצודת דוד)


{טז}  אֲדֹנָי כְּכָל צִדְקֹתֶךָ יָשָׁב נָא אַפְּךָ וַחֲמָתְךָ מֵעִירְךָ יְרוּשָׁלִַם הַר קָדְשֶׁךָ כִּי בַחֲטָאֵינוּ וּבַעֲוֹנוֹת אֲבֹתֵינוּ יְרוּשָׁלִַם וְעַמְּךָ לְחֶרְפָּה לְכָל סְבִיבֹתֵינוּ:

 רש"י  לחרפה. לגדוף : לכל סביבותינו. לכל שכנינו כולם מחרפים אותנו : (רש"י)

 מצודת דוד  ככל צדקותיך. כפי דרך צדקותיך : כי בחטאינו וכו'. ר''ל לא מקוצר ידך המה לחרפה רק בעבור כי אנפת בנו בחטאינו וכו' לזה ירושלים ועמך לחרפה וכאשר ישוב אפך לא נהיה עוד לחרפה : לכל סביבותינו. כולם מחרפים אותנו : (מצודת דוד)


{יז}  וְעַתָּה שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תַּחֲנוּנָיו וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם לְמַעַן אֲדֹנָי:

 רש"י  למען אד'. למען שם הקדוש הנקרא על ב''ה שנאמר מקדש ה' כוננו ידך (שם טו) : (רש"י)

 מצודת דוד  והאר פניך. פנה אליה בפנים מאירות ושוחקות והוא ענין מליצה : למען אד'. ר''ל למענך ה' לבל יאמרו העמים מבלי יכולת וכו' : (מצודת דוד)


{יח}  הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ וּשֲׁמָע (פקחה) פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵינוּ וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶיהָ כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים:

 רש"י  וראה שוממותינו. ושיממות העיר אשר נקר' שמך עליה כי לא על משענת צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו להטיב לנו כי על רחמיך באנו : (רש"י)

 מצודת דוד  ושמע. תפלתי : והעיר. שוממות העיר : על צדקותינו. על בטחון צדקותינו : על רחמיך. על בטחון רחמיך הרבים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פקח. פתח : (מצודת ציון)


{יט}  אֲדֹנָי שְׁמָעָה אֲדֹנָי סְלָחָה אֲדֹנָי הַקֲשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר לְמַעֲנְךָ אֱלֹהַי כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ:

 רש"י  אד' שמעה. אל תחנונינו : אד' סלחה. לחטאתינו : אד' הקשיבה. אזנך לצעקתינו : ועשה. את בקשתינו ואל תאחר : (רש"י)

 מצודת דוד  שמעה. את תפלתי : סלחה. לעונינו : ועשה. ר''ל מלא משאלותי ואל תאחר זמן הגאולה : כי שמך וכו'. לומר עיר אלהים וכן אלהי ישראל ואין זו כבודך לעזבם ביד העכו''ם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הקשיבה. ענין שמיעה : תאחר. מל' איחור והעכבה : (מצודת ציון)


{כ}  וְעוֹד אֲנִי מְדַבֵּר וּמִתְפַּלֵּל וּמִתְוַדֶּה חַטָּאתִי וְחַטַּאת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּמַפִּיל תְּחִנָּתִי לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהַי עַל הַר קֹדֶשׁ אֱלֹהָי:

 רש"י  על הר קדש אלהי. בעד הר בית אלהים שיבנה : (רש"י)

 מצודת דוד  ועוד וכו'. ר''ל מלבד הדברים הנאמרים פה הייתי מדבר ומתפלל עוד בדברים אחרים והייתי מתודה וכו' : על הר. בעבור הר הקדש של אלהי והוא בה''מ : (מצודת דוד)


{כא}  וְעוֹד אֲנִי מְדַבֵּר בַּתְּפִלָּה וְהָאִישׁ גַּבְרִיאֵל אֲשֶׁר רָאִיתִי בֶחָזוֹן בַּתְּחִלָּה מֻעָף בִּיעָף נֹגֵעַ אֵלַי כְּעֵת מִנְחַת עָרֶב:

 רש"י  בתחילה. בימי בלשצר כמו שכתוב למעלה : מועף ביעף. היה מועף אלי בפריחה ובטיסה : (רש"י)

 מצודת דוד  ועוד אני מדבר. בעוד שהייתי מדבר בתפלה : בחזון בתחלה. בהחזון הנראה לי בשנת שלש לבלשאצר כי בשנת אחת לבלשאצר ראה בחלום מה שראה : מועף ביעף. פרח בפריחה ונגע אלי בעת זמן הקרבת מנחת הערב והוא תמיד של בין הערבים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מועף ביעף. מל' עפיפה ופריחה : מנחת ערב. תשורת ערב : (מצודת ציון)


{כב}  וַיָּבֶן וַיְדַבֵּר עִמִּי וַיֹּאמַר דָּנִיֵּאל עַתָּה יָצָאתִי לְהַשְׂכִּילְךָ בִינָה:

 רש"י  ויבן. ויבינני : (רש"י)

 מצודת דוד  ויבן. הבן אותי : יצאתי. מן השמים : להשכילך. להשכיל אותך הבנת הדבר בענין זמן הגאולה : (מצודת דוד)


{כג}  בִּתְחִלַּת תַּחֲנוּנֶיךָ יָצָא דָבָר וַאֲנִי בָּאתִי לְהַגִּיד כִּי חֲמוּדוֹת אָתָּה וּבִין בַּדָּבָר וְהָבֵן בַּמַּרְאֶה:

 רש"י  בתחילת תחנוניך יצא דבר. אמת מאת הקב''ה אלי להגיד לך : כי חמודות אתה. דברי חמד יש לך להקב''ה : ובין בדבר. ותן לב להבין בדבר : (רש"י)

 מצודת דוד  בתחלת. בעת התחלת לחנן יצא דבר ה' ללכת להגיד לך והנה באתי אני להגיד. כי חמודות. על שאתה בעל מעלות חמודות לזה שלח ה' להגיד לך : ובין בדבר. תן דעתך להבין בדבר וחזר לזרזו ואמר הבן במראה הנבואה הזאת : (מצודת דוד)


{כד}  שָׁבֻעִים שִׁבְעִים נֶחְתַּךְ עַל עַמְּךָ וְעַל עִיר קָדְשֶׁךָ לְכַלֵּא הַפֶּשַׁע (ולחתם) וּלְהָתֵם (חטאות) חַטָּאת וּלְכַפֵּר עָוֹן וּלְהָבִיא צֶדֶק עֹלָמִים וְלַחְתֹּם חָזוֹן וְנָבִיא וְלִמְשֹׁחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים:

 רש"י  שבועים שבעים נחתך. על ירושלים מיום חורבן ראשון בימי צדקיהו עד שיהיה בשניה : לכלא הפשע ולהתם חטאת. שיקבלו ישראל את גמר פורענותם בגלות טיטוס ושעבוד וכדי שיכלו פשעיהם ויתמו חטאתם ויתכפר עונותם כדי להביא עליהם צדק עולמים : ולמשוח (עליהם) קדש קדשים. הארון והמזבחות וכלי הקודש שיבואו להם ע''י מלך המשיח. ומנין שבועים ארבע מאות ותשעים שנה, גלות בבל ע' ובית שני ת''ך : (רש"י)

 מצודת דוד  שבועים שבעים. שבעים שמטות שנים נגזר על עמך וכו' ר''ל המקום גזר שתהיה חורבן בית השני בכלות שבעים שמטות מחורבן הראשון והם במספר שנים ארבע מאות ותשעים וכן היה כי בכלות ע' שנה מחורבן בית הראשון נבנה השני ועמד ת''כ שנה הרי בין הכל ת''ץ שנה : לכלא הפשע. בחורבן בית השני ובקושי הגולה יכלה הפשע ויתמו החטאות כי ימורק הכל ויכופר העון ויהיה זה סיבה להביא צדק עולמים והוא משיח צדקנו אשר ימלוך לעולמים : ולחתום חזון ונביא. להיות נגמר דברי חזון ונביא ר''ל להתקיים כל היעודים והבשורות אשר נבאו כל הנביאים : ולמשוח קדש קדשים. להיות קדש הקדשים בגדולה מרובה כי אז יהיה גדול כבוד הבית : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שבועים. שמטות משבע שנים : נחתך. נגזר כי שניהם הם מענין כריתה : ולהתם. מל' תם והשלמה : ולחתום. ענין גמר ובדרז''ל כל חותמי ברכות (ברכות סג) וכן ועל החתום (נחמיה י) כי דרך לרשום כ''א שמו אחר גמר הכתב : ולמשוח. ענין גדולה כמו למשיחי לכורש (ישעיה מה) ולזה קראו גם כאן משיח נגיד : (מצודת ציון)


{כה}  וְתֵדַע וְתַשְׂכֵּל מִן מֹצָא דָבָר לְהָשִׁיב וְלִבְנוֹת יְרוּשָׁלִַם עַד מָשִׁיחַ נָגִיד שָׁבֻעִים שִׁבְעָה וְשָׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם תָּשׁוּב וְנִבְנְתָה רְחוֹב וְחָרוּץ וּבְצוֹק הָעִתִּים:

 רש"י  ותדע ותשכל מן מוצא דבר. מתוך מוצא דבר זה שיצא בתחלת תחנוניך להגיד לך תדע להשכיל להשיב ולבנות ירושלים : עד משיח נגיד. זמן תנתן מיום החורבן עד בא כרש מלך פרס שאמר הקב''ה עליו שהוא ישוב ויבנה עירו וקראו משיחו ונגידו שנא' כה אמר ה' למשיחו לכורש וגו' הוא יבנה עירי וגלותי ישלח וגו' : שבועים שבעה. שבע שמטות שלימות יהיו בגולה קודם שיבא כורש ועוד היו יותר שלש שנים אלא מתוך שלא שלמה השבוע לא נמנה בשנת אחת לדריוש המדי שהיה דניאל עומד בה כשנא' לו החזון הזה כלו שבעים לכבוש יהויקים צא מהן י''ח שנה שקדמה כבוש יהויקים לחורבות ירושלים נשארו נ''ב שנה היא ששנו רבותינו נ''ב שנה לא עבר איש ביהוד' הם נ''ב שנה אשר מיום החורבן עד שחזרו בימי כורש הרי ז' שמיטות ושלש שנים : ושבועים ששים ושנים תשוב ונבנתה. העיר ברחובתיה ובחריצותיה : וחרוץ. הם חריצים שעושין סביב החומה לחזוק העיר שקורין קאבה בלע''ז : ובצוק העתים. ואותן העתים יהיו בצוק ובצרה כי בשעבוד מלכי פרס ועובדי כוכבים יהיו מטריחים עליהם בשעבוד קשה ואע''פ שהם ס''ב שבועים ועוד ארבע שנים שנותרו מן השבוע השמיני' שהיתה תחלתו נבלעת ג' שנים בתוך נ''ב של המשך הגולה לא נמנו כאן אותן ד' שנים לפי שלא מנה כאן אלא שבועים והרי אתה מוצא שמתחילה התחיל למנות שבועים ע', ובסוף כשפירש עתיהם ומשפטיהם לא מנה אלא ס''ט, אלא שבוע א' נחלק מקצתו לכאן ומקצתו לכאן והוא לא הזכיר אלא השבועים השלמים : ובצוק העתים. בצוקה יהיו אותן העתים : (רש"י)

 מצודת דוד  מן מוצא דבר. ממה שיוצא ומובן מזה הדבר תדע ותשכיל עת בא להשיב ולבנות את ירושלים בגאולה שלימה ותבין כי טעית בחשבונך ועדיין לא באה העת : עד משיח נגיד. ר''ל כי מספר של שבעה השמטות האלה בחשבון הזה נגזר לחלק עד משיח נגיד ר''ל מן החורבן עד משיח נגיד הוא כורש יהיה מספר שבע שמטות שלימות אבל השמינית לא שלמה : ושבועים ששים ושנים תשוב וכו'. ואח''ז תשוב להיות בנוים משך זמן ס''ב (ועל שלא נשלמה לא זכר אף השנים) שמטות שלימות מלבד השנים אשר לא באו לכלל שמטה ומן מוצא הדבר ההוא הנה תוכל להשכיל לדעת אשר עדיין לא בא העת כי מספר שבעים שנה שאמר ירמיה לפי מלאת לבבל היא על התחלת הפקידה והנה היא תחשב מהתחלת התפשטות בבל על ישראל מעת שכבש נ''נ את יהויקים בראשונה אבל סוף הגאולה ובנין בה''מ תהיה בכלות ע' שנה מגלות צדקיה וחורבן הבית כי אם כן היא עולה החשבון יפה שהרי גלות צדקיה היתה בסוף שנת י''ט לנ''נ והוא מלך מ''ה שנים ונשארו א''כ משנותיו כ''ו שנים ימי אויל מרודך בנו כ''ג אלא שנבלעה שנה אחת כמ''ש למעלה הרי א''כ מ''ח ימי בלשאצר בנו ג' הרי נ''א ימי דריוש המדי שנה אחת הרי נ''ב א''כ מהחורבן ועד כורש המולך אחר דריוש לא נשלם רק שבעה שמטות ונכנס שלשה שנים בהשמטה השמינית ובהשנה הראשונה לכורש עלו לירושלים והתחילו לבנותה ועמדה כך ח''י שנה עד השנה הראשונה לדריוש הפרסי והבית לא נבנה עד השנה השניה ועמדה ת''כ שנה א''כ מבנין ירושלים עד החורבן תל''ח שנה והם במספר ס''ב שמטות שלימות ועוד ארבעה שנים אשר לא באו לכלל שמטה (ולכן לא זכר אף השנים) והרי בין הכל שבעים שמטות וכמו החשבון האמור עד משיח נגיד יוחשב מגלות צדקיה כן חשבון של גאולה שלימה ובנין בה''מ יש לחשוב שבעים שנה מגלות צדקיה ולא נשלמו עד השנה האחת לדריוש הפרסי כי כשמת דריוש המדי היה נ''ב שנה מגלות צדקיה כאשר אמרנו צא וחשוב ימי כורש ג' הרי נ''ה ימי אחשורוש י''ד הרי ס''ט א''כ בשנה האחת לבנו דריוש הפרסי נשלמו שבעים שנה ובשניה לדריוש היה גאולה שלימה והתחילו לבנות הבית וכמ''ש בשנת שתים לדריוש וכו' ויבואו ויעשו מלאכה בבית ה' (חגי א) ומ''ש ובשנת אחת לכורש לכלות דבר ה' בפי ירמיה וכו' (דה''ב לו) כי פקידה בעלמא אשר חזרו ישראל לארצם בפקודת כורש כמ''ש שם היא היתה בכלות שבעים שנה מגלות יהויקים שהם נ''ב שנה מגלות צדקיה אבל גאולה שלימה יחשב שבעים שנה מגלות צדקיה כאשר אמרנו אבל אם יוחשב אף לגאולה שלימה ובנין בה''מ מכבוש יהויקים בראשונה בכלות שבעים שנה ממנה א''כ אין כאן חשבון כלל מגלות צדקיהו וא''כ גם החשבון האמור עד משיח נגיד מהראוי ג''כ לחשוב מכבוש יהויקים בראשונה ויעלה א''כ לעשר שמיטות וממשיח נגיד עד חורבן בית שני לא יהיה כ''א ס' שמטות להיות בין הכל ע' שמטות ולא כן נאמר ונגזר כי עד משיח נגיד לא יעלה אף לשמנה שלימות ומשם עד החורבן עולה אף יותר מס''ב שמטות וא''כ מזה ישכיל שטעה בחשבון ומוסב למעלה לתחילת הענין לומר ע''י דברי המלאך בינותי בספרים מספר וכו' למלאות לחרבות ירושלים ע' שנה הוא גלות צדקיה וחורבן הבית : רחוב וחרוץ. רחוב העיר תהיה בנויה וחפירה סביב לה כדרך העושין לעיר מבצר : ובצוק העתים. זמן עמידת הבית השני תהיה בצוקה כי ימשלו בהם פרס ויון ורומי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וחרוץ. ענין חפירה ובדרז''ל חריצים ונעיצים (חולין סז) : ובצוק. מלשון צוקה וצרה : (מצודת ציון)


{כו}  וְאַחֲרֵי הַשָּׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם יִכָּרֵת מָשִׁיחַ וְאֵין לוֹ וְהָעִיר וְהַקֹּדֶשׁ יַשְׁחִית עַם נָגִיד הַבָּא וְקִצּוֹ בַשֶּׁטֶף וְעַד קֵץ מִלְחָמָה נֶחֱרֶצֶת שֹׁמֵמוֹת:

 רש"י  ואחרי. אותן שבועים : יכרת משיח. יהרג אגריפס מלך יהודה שהי' מושל בימי החורבן : ואין לו. כמו ואיננו : משיח. אינו אלא ל' שר וגדול : והעיר והקדש. והעיר והמקדש : ישחית עם נגיד הבא. עליהם הוא טיטוס ואוכלוסיו : וקצו בשטף. וסופו לקללה ואבדון שישטיף כח מלכותו ע''י משיח : ועד קץ מלחמ'. גוג תהא העיר : נחרצת שוממות. חרץ של שוממות : (רש"י)

 מצודת דוד  ששים ושנים. ולא חש למנות עוד ד' השנים וכמ''ש למעלה לפי שאין בהם שמטה שלימה : יכרת משיח. זה אגריפס המלך אשר יומת בעת החורבן : ואין לו. אין לו עוד בעולם והוא כפל ענין במ''ש : והקודש. המקדש : עם נגיד. עמו של הנגיד הבא על ירושלים והוא טיטוס : וקצו בשטף. אבל סופו של העם ההוא לכליון ברב שטף אף הבאה ע''י המשיח : ועד קץ מלחמה. המלחמה שתהיה בסוף כל המלחמות והיא מלחמת גוג : נחרצת שוממות. תהיה העיר ירושלים נכרתת בכריתת שממון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בשטף. הוא לשון מושאל משטיפת מרוצת המים : נחרצת. ענין כריתה וחתוך וכן כי כלה ונחרצה (ישעיה י') : (מצודת ציון)


{כז}  וְהִגְבִּיר בְּרִית לָרַבִּים שָׁבוּעַ אֶחָד וַחֲצִי הַשָּׁבוּעַ יַשְׁבִּית זֶבַח וּמִנְחָה וְעַל כְּנַף שִׁקּוּצִים מְשֹׁמֵם וְעַד כָּלָה וְנֶחֱרָצָה תִּתַּךְ עַל שֹׁמֵם: (פ)

 רש"י  והגביר ברית לרבים שבוע אחד. לרבים לשרים כמו וכל רבי המלך בס' ירמיה נ''ב : והגביר. טיטוס ברית לשרי ישראל : שבוע אחד. יבטיחם בהגברת ברית ושלוה עד ז' שנים ובתוך השבוע יפר את בריתו : ישבית זבח ומנחה. וזהו שאמר בחזיון הראשון ובשלוה ישחית רבים מתוך ברית שלוה ישחיתם : ועל כנף שקוצים משומם. כנוי של גנאי עכו''ם הוא כלומר ועל מושב גובה בין שקוצים ותיעוב יניח את השומם את העכו''ם שהיא נאלמת כאבן דומם : כנף. ל' גובה ככנף עוף הפורח : ועד כלה ונחרצה תתך על שומם. ותתקיים ממשלת השקץ עד יום אשר תתך עלי' כלה ונחרצה הנגזור עליה בימי מלך המשיח : תתך על שומם. תגיח ותרד כליון חרוץ על העכו''ם ועל עובדיה : (רש"י)

 מצודת דוד  והגביר ברית. מתחלה יגביר ויחזק מלך רומי כריתת ברית לשרי ישראל על משך זמן שמטה אחת : וחצי השבוע. אבל יפר הברית בחצי השבוע ויבא על ירושלים ויבטל מבית ה' זבח ומנחה : ועל כנף. ר''ל בגובה המעלה כהעוף הזה אשר יפרוש כנפיו לעוף למעלה והוא ענין מליצה : שקוצים משומם. תהיה העכו''ם המשוקצת והנאלמה כאבן דומם : ועד כלה. בגבהי המעלה תהיה עד אשר תתך הכליון והכריתה על העכו''ם ההיא הנאלמה ור''ל בבת אחת תכלה ולא מעט מעט : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לרבים. לשרים כמו ורבי המלך (ירמיה מ''א) : משומם. משותק ונאלם : תתך. ענין יציקה והרקה : (מצודת ציון)

דניאל פרק-י

{א}  בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס דָּבָר נִגְלָה לְדָנִיֵּאל אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמוֹ בֵּלְטְשַׁאצַּר וֶאֱמֶת הַדָּבָר וְצָבָא גָדוֹל וּבִין אֶת הַדָּבָר וּבִינָה לוֹ בַּמַּרְאֶה:

 רש"י  וצבא גדול. ולזמן ארוך יבא : ובין את הדבר. ולהבין את הדבר נגלה לי את החזון : ובינה לו במראה. ולהבינה לו במראה ואין התיבה הזאת שם דבר כמו אם ידעת בינה (איוב לח) אלא ה''א יתירה והוא כמו בינה הגיגי (תהלים ה) לפיכך הטעם למעלה בבי''ת ופירושה כמו הבן : הייתי מתאבל. כשראה שביטל כורש מלאכת הבית שצוה להתחיל וחזר בו ע''פ כתב צרי יהודה ובנימין רחום בעל טעם ושמשי ספרא כמו שכתוב בספר עזרא : (רש"י)

 מצודת דוד  דבר. ר''ל דבר נבואה : ואמת הדבר. ר''ל נגלה לו אמיתת הדבר כפי מה שהוא לא ברמז וחידות : וצבא גדול. גם נגלה אליו צבא גדול של מלאכי מעלה : ובין את הדבר. ר''ל וכדי להבין את הדבר ולהבינה לו במראה עינים לזה נגלה לו אמיתת הדבר כמות שהיא וגם צבא רב ממלאכי מעלה לשיהא מובן לו בקלות ולא נאמר מה הוא דבר הנבואה ואולי היה מצווה להעלימה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וצבא. ענין חיל רב : (מצודת ציון)


{ב}  בַּיָּמִים הָהֵם אֲנִי דָנִיֵּאל הָיִיתִי מִתְאַבֵּל שְׁלֹשָׁה שָׁבֻעִים יָמִים:

 רש"י  שלשה שבועים ימים. כ''א שנה הם י''ח שנה משנה אחת לדריוש המדי אשר שם אל לבו לחשוב ע' שני הגולה כמו שכתוב עד שנת שתים לדריוש הפרסי בן אסתר שבנה הבית וג' שנים היתירי' לא ידעתי אם לפניהם התחיל להתענו' או משך קבלת נדר תעניותיו ג' שנים לאחר הבנין : (רש"י)

 מצודת דוד  בימים ההם וכו'. על כי ראה שצוה כורש לבטל בנין הבית אחר שנתן רשות לבנותה כמ''ש בספר עזרא לזה היה מתאבל, או יתכן שהיה מתאבל בעבור הדבר הנגלה אליו ואולי היתה מאורך הגלות : שבועים ימים. ג' שבועיות של ימים והם כ''א יום : (מצודת דוד)


{ג}  לֶחֶם חֲמֻדוֹת לֹא אָכַלְתִּי וּבָשָׂר וָיַיִן לֹא בָא אֶל פִּי וְסוֹךְ לֹא סָכְתִּי עַד מְלֹאת שְׁלֹשֶׁת שָׁבֻעִים יָמִים: (פ)

 רש"י  לחם חמודות. פת נקייה כמו שתרגם אונקלוס את בגדי עשו החמודות (בראשית כד) דכייתא : לבוש בדים. בגד בוץ : (רש"י)

 מצודת דוד  לחם חמודות. פת חמודה ונקיה : וסוך וכו'. לא סכתי בשמן כדרך המתענגים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עד מלאת. עד נשלם : (מצודת ציון)


{ד}  וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַאֲנִי הָיִיתִי עַל יַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל הוּא חִדָּקֶל:

 מצודת דוד  וביום וכו'. והוא היה במלאת שלשת השבועים : על יד. אצל מקום הנהר וכו' : (מצודת דוד)


{ה}  וָאֶשָּׂא אֶת עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה אִישׁ אֶחָד לָבוּשׁ בַּדִּים וּמָתְנָיו חֲגֻרִים בְּכֶתֶם אוּפָז:

 רש"י  בכתם אופז. בחגורה של קבוצת מרגליות כל כתם ל' קבוצת זהב ואבן יקרה : (רש"י)

 מצודת דוד  בדים. בגדי בד : בכתם אופז. בזהב פז : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בדים. פשתן : בכתם. ענין זהב וכן וחלי כתם (משלי כ''ה) : (מצודת ציון)


{ו}  וּגְוִיָּתוֹ כְתַרְשִׁישׁ וּפָנָיו כְּמַרְאֵה בָרָק וְעֵינָיו כְּלַפִּידֵי אֵשׁ וּזְרֹעֹתָיו וּמַרְגְּלֹתָיו כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל וְקוֹל דְּבָרָיו כְּקוֹל הָמוֹן:

 רש"י  וגויתו כתרשיש. פירשו רז''ל בשחיטת חולין (צא) גופו גדול שני אלפים פרסה כמדת ים ששמו תרשיש והוא ימה של אפריקא : קלל. צרוף ומזוקק ומצהיב : כקול המון. כקול קבוצת המון רב שקולם נשמע למרחוק : (רש"י)

 מצודת דוד  וגויתו כתרשיש. גופו היה כעין אבן תרשיש הנוטה למראה התכלת : כקול המון. כקול המית עם רב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כלפידי. כלהבות : ומרגלותיו. רגליו : כעין. כגוון כמו ועינו כעין הבדולח (במדבר יא) : קלל. מזוקק באש והוא מל' קלוי באש (ויקרא ב) : (מצודת ציון)


{ז}  וְרָאִיתִי אֲנִי דָנִיֵּאל לְבַדִּי אֶת הַמַּרְאָה וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ עִמִּי לֹא רָאוּ אֶת הַמַּרְאָה אֲבָל חֲרָדָה גְדֹלָה נָפְלָה עֲלֵיהֶם וַיִּבְרְחוּ בְּהֵחָבֵא:

 רש"י  והאנשים אשר היו עמי. ארז''ל הם חגי זכריה ומלאכי : אבל חרדה גדולה נפלה עליהם. ארז''ל אע''פ שאדם אינו רואה דבר שהוא נבעת ממנו מזלו שברקיע רואהו ולכך נבעת : (רש"י)

 מצודת דוד  והאנשים וכו'. ארז''ל הם היו חגי זכריה ומלאכי : אבל חרדה. עם כי הם לא ראו כי מזלייהו חזו כן ארז''ל : בהחבא. להסתיר עצמם במקום מחבואה ומסתור : (מצודת דוד)


{ח}  וַאֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי וָאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְלֹא נִשְׁאַר בִּי כֹּח וְהוֹדִי נֶהְפַּךְ עָלַי לְמַשְׁחִית וְלֹא עָצַרְתִּי כֹּחַ:

 רש"י  נהפך עלי למשחית. להשחתה ודרך המקראות לדבר כן כמו (ירמיה ה) סוסים מזוינים משכים היו (משכים) בהשכמת הבקר : ולא עצרתי כח. כלומר לא כנסתי כל כחי (כי כחי) הלך מקרבי : (רש"י)

 מצודת דוד  והודי. תאר מראית פני נהפך עלי להיות נשחת : ולא עצרתי כח. לא יכולתי לעכב אצלי הכח לבל תלך לה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עצרתי. ענין עכבה כמו ולא תעצור כח הזרוע (לקמן י''א) : (מצודת ציון)


{ט}  וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל דְּבָרָיו וּכְשָׁמְעִי אֶת קוֹל דְּבָרָיו וַאֲנִי הָיִיתִי נִרְדָּם עַל פָּנַי וּפָנַי אָרְצָה:

 רש"י  נרדם. מרוב פחד : (רש"י)

 מצודת דוד  ואני הייתי נרדם. ואז נעשיתי נרדם בתרדמת הפחד מושכב על פני בארץ : (מצודת דוד)


{י}  וְהִנֵּה יָד נָגְעָה בִּי וַתְּנִיעֵנִי עַל בִּרְכַּי וְכַפּוֹת יָדָי:

 רש"י  ותניעני. כאדם המניע את הישן להקיצו : (רש"י)

 מצודת דוד  ותניעני. היד ההיא נעה אותי על ברכי וכפות ידי כדרך המעורר את מי מן השינה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותניעני. מל' נענוע : (מצודת ציון)


{יא}  וַיֹּאמֶר אֵלַי דָּנִיֵּאל אִישׁ חֲמֻדוֹת הָבֵן בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹבֵר אֵלֶיךָ וַעֲמֹד עַל עָמְדֶךָ כִּי עַתָּה שֻׁלַּחְתִּי אֵלֶיךָ וּבְדַבְּרוֹ עִמִּי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה עָמַדְתִּי מַרְעִיד:

 רש"י  איש חמודות. איש טהור : על עמדך. על מעמד רגליך : שלחתי אליך. נשתלחתי אליך מאת המקום : מרעיד. מרתית : (רש"י)

 מצודת דוד  איש חמודות. בעל מעלות חמודות : על עמדך. ר''ל כאשר עמדת קודם לכן : מרעיד. ברעד וברתת : (מצודת דוד)


{יב}  וַיֹּאמֶר אֵלַי אַל תִּירָא דָנִיֵּאל כִּי מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר נָתַתָּ אֶת לִבְּךָ לְהָבִין וּלְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵי אֱלֹהֶיךָ נִשְׁמְעוּ דְבָרֶיךָ וַאֲנִי בָאתִי בִּדְבָרֶיךָ:

 רש"י  ואני באתי בדבריך. באתי בשליחות זו בשביל דבריך ורבותינו דרשו במס' יומא ואני באתי לתוך הפרגוד על ידך שהייתי מגורש מתוכו : (רש"י)

 מצודת דוד  אל תירא. כאומר הלא לא אעשה עמך רעה : אשר נתת את לבך. ר''ל אשר התעוררת את לבך להבין ביראת ה' ולהתענות לפניו מלחם חמודות ובשר ויין כי גם זה לעינוי יחשב : נשמעו דבריך. מאז נשמע ונתקבל דברי שאלתך : בדבריך. בעבור דברי שאלתך באתי הנה ולא לעשות עמך רעה : (מצודת דוד)


{יג}  וְשַׂר מַלְכוּת פָּרַס עֹמֵד לְנֶגְדִּי עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם וְהִנֵּה מִיכָאֵל אַחַד הַשָּׂרִים הָרִאשֹׁנִים בָּא לְעָזְרֵנִי וַאֲנִי נוֹתַרְתִּי שָׁם אֵצֶל מַלְכֵי פָרָס:

 רש"י  עומד לנגדי. נלחם עמדי ברקיע כששואל ארך מלוכ' לפרס לשעבד אתכם הרי כ''א יום שהוא עומד לנגדי : השרים הראשונים. כלומר החשובים ראשונה בנכנסים : ואני נותרתי שם. לשתק את שר פרס שבשמים : (רש"י)

 מצודת דוד  ושר מלכות פרס. שר של מעלה מן מלכות פרס עומד לנגדי להלחם בי ושואל שפרס ימשול זמן ארוך על ישראל ועל זה אני נלחם עמו ברקיע מזמן אחד ועשרים יום מעת התחלת להתענות ובעבור זה לא יכולתי לבוא ביום הראשון ואף לאח''ז עד הנה : אחד השרים הראשונים. אחד מז השרים הגדולים אשר במשרתי מרום : בא לעזרני. מול שר מלכות פרס : ואני נותרתי. ר''ל מאז טרם בואו נותרתי אני לבדי להלחם בו ולא יכולתי לזוז משם אבל עתה בבוא מיכאל הנה באתי אליך : מלכי פרס. שר מלכי פרס : (מצודת דוד)


{יד}  וּבָאתִי לַהֲבִינְךָ אֵת אֲשֶׁר יִקְרָה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים כִּי עוֹד חָזוֹן לַיָּמִים:

 רש"י  כי עוד חזון. להגיד לך מה שלא הוגד לך ויבא עוד לימים הרבים הנתונים למועד : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר יקרה. אמר בל' בני אדם החושבים למקרה דבר שלא ידעו סבתו אולם אין מקרה בעולם הכל נעשה בגזרה : כי עוד חזון. מלבד החזון הנראה לך מאז יש עוד חזון להגיד לך מה שיהיה לימים רבים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לימים. ר''ל לימים רבים ומעצמו יובן החסרון וכן אנשי מדות (במדבר יג) ור''ל מדות הרבה : (מצודת ציון)


{טו}  וּבְדַבְּרוֹ עִמִּי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה נָתַתִּי פָנַי אַרְצָה וְנֶאֱלָמְתִּי:

 מצודת דוד  ונאלמתי. מחרדת מראה המלאך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ונאלמתי. מלשון אלם : (מצודת ציון)


{טז}  וְהִנֵּה כִּדְמוּת בְּנֵי אָדָם נֹגֵעַ עַל שְׂפָתָי וָאֶפְתַּח פִּי וָאֲדַבְּרָה וָאֹמְרָה אֶל הָעֹמֵד לְנֶגְדִּי אֲדֹנִי בַּמַּרְאָה נֶהֶפְכוּ צִירַי עָלַי וְלֹא עָצַרְתִּי כֹּחַ:

 רש"י  נהפכו צירי עלי. אלו ראשי עצמות כל אבר ואבר התקועים בחורי מושבם וסובב בתוכם כדלת על צירה בחור המפתן צירי נהפכו להשמט ממקומם מרוב רתת וחרדה : (רש"י)

 מצודת דוד  כדמות בני אדם. להסיר ממנו החרדה נהפך המלאך כדמות אחד מבני אדם ונגע בשפתו כאלו פותח פיו לשיוכל לדבר : אל העומד לנגדי. הוא המלאך הנהפך לדמות בן אדם : במראה. בעת ראיתי אותך במראה נפלאה נהפכו אז צירי אשר עלי ר''ל איברי הגוף התקועים זה בזה כעין צירי הדלתות התקועות בהן הלא המה נהפכו ונשמטו ממקומם מגודל החרדה : ולא עצרתי כח. לא יכולתי לעכב הכח אצלי וכבר הלך הכח ממני מאז : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צירי. כל דבר התקוע זה בזה נקרא ציר והוא מושאל מן צירי הדלתות וכן נהפכו עליה ציריה (ש''א ד) : (מצודת ציון)


{יז}  וְהֵיךְ יוּכַל עֶבֶד אֲדֹנִי זֶה לְדַבֵּר עִם אֲדֹנִי זֶה וַאֲנִי מֵעַתָּה לֹא יַעֲמָד בִּי כֹחַ וּנְשָׁמָה לֹא נִשְׁאֲרָה בִי:

 רש"י  עבד אדני זה. על עצמו הוא אומר עבד ועל המלאך הוא אומר אדני, כלומר ואיך יוכל עבדך זה לדבר עמך : (רש"י)

 מצודת דוד  עבד אדני זה. על עצמו אמר שהוא עבד לזה האדון והוא המלאך הדובר בו וכאומר איך אוכל לדבר וכחי הלך ממני מאז : ואני מעתה. ר''ל עם שעתה אני רואה אותך בדמות בן אדם עכ''ז גם מעתה לא יעמוד בי כח מן החרדה אשר מאז ולא נשארה בי נשמה ואמר בדרך גוזמא והפלגה כי הלא מדבר היה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והיך. כמו ואיך באלף וכן היך אביא אלי (דה''א יג) : (מצודת ציון)


{יח}  וַיֹּסֶף וַיִּגַּע בִּי כְּמַרְאֵה אָדָם וַיְחַזְּקֵנִי:

 מצודת דוד  כמראה אדם. ר''ל עודו כדמות מראה אדם כאשר נהפך : ויחזקני. בדברים האמורים במקרא של אחריו : (מצודת דוד)


{יט}  וַיֹּאמֶר אַל תִּירָא אִישׁ חֲמֻדוֹת שָׁלוֹם לָךְ חֲזַק וַחֲזָק וּבְדַבְּרוֹ עִמִּי הִתְחַזַּקְתִּי וָאֹמְרָה יְדַבֵּר אֲדֹנִי כִּי חִזַּקְתָּנִי:

 מצודת דוד  שלום לך. ר''ל לא יחלש כוחך בעבור החרדה : חזק וחזק. חזק את עצמך וכפל המלה לזרזו : כי חזקתני. בהדברים האלה חזקתני ושבה רוחי והנני מוכן לשמוע : (מצודת דוד)


{כ}  וַיֹּאמֶר הֲיָדַעְתָּ לָמָּה בָּאתִי אֵלֶיךָ וְעַתָּה אָשׁוּב לְהִלָּחֵם עִם שַׂר פָּרָס וַאֲנִי יוֹצֵא וְהִנֵּה שַׂר יָוָן בָּא:

 רש"י  ועתה אשיב להלחם עם שר פרס. וידעתי כי אוכל אך כבא עת מלכות אנטיוכס ידעתי שאני אצא והוא יכנס לאחר ל''ד שנה לבנין הבית ושיעמוד אלכסנדרוס מוקדן כי אע''פ שהיו ישראל משועבדים למלכי פרס באותן הימים עבודה נוחה עבדו בהם ולא הכבידו עליהם כי נתנם הקב''ה לרחמים להם אבל מלכות יון הטילו עליהם עול קשה : (רש"י)

 מצודת דוד  הידעת. האם ידעת למה באתי אליך וכאומר לו הנה מעתה תוכל לדעת שלא באתי לעשות עמך רעה כ''א לגלות לך מצפוני מסתרים ולא תחרד עוד : ועתה אשוב. כשאכלה לדבר בך אשוב להלחם עם שר פרס : ואני יוצא. כאומר הן ידעתי כי אוכל לו ואנצח את שר פרס אבל תדע כי לאח''ז בע''כ אצא ולא אוכל עוד ללמד סניגוריא על ישראל כי ירבו פשעיהם והנה שר יון בא ושואל שימשל יון על ישראל ותנתן לו : (מצודת דוד)


{כא}  אֲבָל אַגִּיד לְךָ אֶת הָרָשׁוּם בִּכְתָב אֱמֶת וְאֵין אֶחָד מִתְחַזֵּק עִמִּי עַל אֵלֶּה כִּי אִם מִיכָאֵל שַׂרְכֶם: (פ)

 רש"י  את הרשום בכתב אמת. שטר הגזרה ואמת היא ואין אחד בכל השרים העליונים מתחזק לעזרני על כל אלה כי אם וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  את הרשום. את הכתוב במרום בכתב אמת אשר יתקיים בבל ישונה והוא האמור למטה מאבדן המלכיות וגאולת ישראל : ואין אחד. אין מי מן המלאכים מתחזק להיות עמי בעזרתי לשאול ולבקש על אלה הדברים האמורים למטה על אבדן המלכיות ועל גאולת ישראל : כי אם מיכאל שרכם. רק מיכאל שר וסניגור של ישראל הוא מתחזק עמי לשאול על אלה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הרשום. מל' רושם ור''ל כתיבה : (מצודת ציון)

דניאל פרק-יא

{א}  וַאֲנִי בִּשְׁנַת אַחַת לְדָרְיָוֶשׁ הַמָּדִי עָמְדִי לְמַחֲזִיק וּלְמָעוֹז לוֹ:

 רש"י  ואני בשנת אחת לדריוש המדי. בנפול מלכות בבל והתחילה ממשלת מדי ופרס והיו מבקשים שרי מדי ופרס מאת המקום להכביד עול ממשלת אימתם עליכם אני גבריאל עמדתי למחזיק ולמעוז למיכאל שרכם : (רש"י)

 מצודת דוד  ואני. הוא דברי המלאך : עמדי. עמדתי למחזיק ולמעוז למיכאל שרכם בדבר השאלה אשר שאל הוא ולא פירש מה היתה השאלה ואולי שאל שיקח כורש את המלוכה וישלח את ישראל לארצם והוא היה מתחזק עמו על זאת ולזה גם הוא התחזק עתה עמו על אלה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ולמעוז. מלשו' עוז וחוזק : (מצודת ציון)


{ב}  וְעַתָּה אֱמֶת אַגִּיד לָךְ הִנֵּה עוֹד שְׁלֹשָׁה מְלָכִים עֹמְדִים לְפָרַס וְהָרְבִיעִי יַעֲשִׁיר עֹשֶׁר גָּדוֹל מִכֹּל וּכְחֶזְקָתוֹ בְעָשְׁרוֹ יָעִיר הַכֹּל אֵת מַלְכוּת יָוָן:

 רש"י  הנה עוד שלשה מלכים וגו'. רז''ל אמרו בסדר עולם זה כורש ואחשורוש ודריוש שבנה הבית ומה ת''ל רביעי רביעי למדי, אבל בספר יוסף בן גוריון כתוב שהיה לו בן לכורש שמלך תחתיו לפני מלוך אחשורוש ושמו במבישה : וכחזקתו. של דריוש : בעשרו יעיר. את כל מלכותו להלחם עם מלכות יון : (רש"י)

 מצודת דוד  אמת. דבר המתקיים בבל ישונה : שלשה מלכים. עם כורש המולך עתה כי הנבואה ההיא היתה בימי כורש כמ''ש בתחלת הענין בשנת שלש לכורש וכו' בימים ההם וכו' ואחר כורש מלך אחשורוש ואחריו דריוש בנו : והרביעי. הוא דריוש בן אחשורוש שהוא רביעי לדריוש המדי שלקח המלוכה מבלשאצר והוא היה הראשון למלכי מדי ופרס : מכל. ר''ל מכל מלכי פרס שלפניו : וכחזקתו. וכאשר יתחזק מאוד בעושר רב : יעיר הכל. יעורר כל בני ארצות ממשלתו להלחם עם מלכות יון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יעיר. יעורר כמו יעיר קנאה (ישעיה מג) : (מצודת ציון)


{ג}  וְעָמַד מֶלֶךְ גִּבּוֹר וּמָשַׁל מִמְשָׁל רַב וְעָשָׂה כִּרְצוֹנוֹ:

 רש"י  ועמד מלך גבור. ביון הוא אלכסנדרוס מוקדן : ועשה כרצונו. בדריוש מלך פרס ויהרגהו ויקבל מלכותו וישתעבדו פרסיים ליונים : (רש"י)

 מצודת דוד  ועמד מלך גבור. הוא אלכסנדרוס מוקדון מלך יון : ועשה כרצונו. כי יהרוג את דריוש ויכבוש את פרס : (מצודת דוד)


{ד}  וּכְעָמְדוֹ תִּשָּׁבֵר מַלְכוּתוֹ וְתֵחָץ לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמָיִם וְלֹא לְאַחֲרִיתוֹ וְלֹא כְמָשְׁלוֹ אֲשֶׁר מָשָׁל כִּי תִנָּתֵשׁ מַלְכוּתוֹ וְלַאֲחֵרִים מִלְּבַד אֵלֶּה:

 רש"י  וכעמדו תשבר מלכותו. וכשיתחזק הרבה ויעמוד על חזקתו תשבר מלכותו שימות : ותחץ לארבע רוחות השמים. כתוב בספר בן גוריון שחלק מלכותו לארבע ראשים ממשפחתו הם ד' ראשי נמר שראה דניאל וארו חיוא אחרי כנמר (לעיל ז) ולה גפין ארבע די עוף על גבה וארבע ראשין לחיותא המשיל זה במזרח וזה במערב זה בצפון וזה בדרום, וכן בחזיון הראשון ותעלינה חזות ד' תחתיה (לעיל ח) בקרנו של צפיר השעיר : ולא לאחריתו. ולא תבא הממשלה לבניו אלא לבני משפחתו אחריתו אינו נופל אלא על לשון בנים וכן הוא אומר (עמוס ד) ונשא אתכם בצנות ואחריתכם בסירות דוגה, ות''י ובניכון ובנתיכון בדוגית ציידין : ולא כמשלו אשר משל. ולא תהא מלכות של אלו חזקה כמו של אלכסנדרוס : כי תנתש מלכותו. לחלק לארבע ראשים הללו ולאחרים מלבד אלה : (רש"י)

 מצודת דוד  וכעמדו. כאשר יעמוד להתחזק ביותר : תשבר מלכותו. ימות אלכסנדרוס : ותחץ. והמלכות תחולק לד' מלכיות בארבעת הרוחות של ארצות ממשלת אלכסנדרוס והם רומא ומצרים וא''י ופרס כמ''ש למעלה : ולא לאחריתו. המלכיות האלו לא יחולק לבניו ונקראים הבנים אחרית על כי המה נשארים אחר אביהם וכן ואחריתכם בסירות דונה (עמוס ד) : ולא כמשלו וכו'. המלכיות ההם לא ימשלו ממשל רב כממשלת אלכסנדרוס. כי תנתש מלכותו. כי מלכות אלכסנדרוס תתחלק לד' מלכיות האמורים למעלה וגם למלכיות אחרים קטנים מלבד אלה ולזה לא יתחזקו ביותר להיות כמוהו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותהץ. ענין חלוקה כמו ויחץ את הילדים (בראשית לג) : תנתש. ענין עקירה כמו לנתוש ולנתוץ (ירמיה א) : (מצודת ציון)


{ה}  וְיֶחֱזַק מֶלֶךְ הַנֶּגֶב וּמִן שָׂרָיו וְיֶחֱזַק עָלָיו וּמָשָׁל מִמְשָׁל רַב מֶמְשַׁלְתּוֹ:

 רש"י  ויחזק מלך הנגב. הראש אשר ימליך בנגב יחזק מן הראש שכנגדו המולך בצפון ומן שריו : (רש"י)

 מצודת דוד  מלך הנגב. הוא המולך במצרים ור''ל שיתחזק הוא על בעל מלחמתו והוא מלך הצפון המפורש למטה בענין והוא המולך ברומא : ומן שריו. כאלו אמר מן מלך הצפון ומן שריו אשר ילחמו עמו והוא מקרא קצר ויובן מעצמו : ויחזק עליו. ר''ל בעת המלחמה יחזק עליו ואח''ז ימשול בו ולא ילך ממנו וזמן רב יהיה ממשלתו : (מצודת דוד)


{ו}  וּלְקֵץ שָׁנִים יִתְחַבָּרוּ וּבַת מֶלֶךְ הַנֶּגֶב תָּבוֹא אֶל מֶלֶךְ הַצָּפוֹן לַעֲשׂוֹת מֵישָׁרִים וְלֹא תַעְצֹר כּוֹחַ הַזְּרוֹעַ וְלֹא יַעֲמֹד וּזְרֹעוֹ וְתִנָּתֵן הִיא וּמְבִיאֶיהָ וְהַיֹּלְדָהּ וּמַחֲזִקָהּ בָּעִתִּים:

 רש"י  לעשות מישרים. פשרת שלום בינו ובין אביה : ולא תעצור וגו. וילכדנה מלך הצפון ואת מביאיה ואת אביה היולדה ומחזיקה בכל עת צרתה : ולא תעצור. זרוע מביאיה כח לעמוד (ולא יעמוד אביה) לפניו לא הוא ולא זרועו הם גבורי כחו : ותנתן. ביד מלך הצפון היא : ומביאיה והיולדה. הוא אביה : (רש"י)

 מצודת דוד  ולקץ שנים. ולסוף שנים הרבה יתחברו יחד באהבה ושלום ר''ל יהיו חפצים להיות בשלום : לעשות מישרים. לפשר בין אביה ובין מלך הצפון בדברי ריבותם : ולא תעצור. אבל לא תוכל לעכב כח הזרוע למנוע מביניהם המיית שאון המלחמה והנצחון : ולא יעמוד. אבל בפעם ההיא לא יעמוד מלך הנגב על עמדו להתחזק במלחמה כמו מאז : וזרועו. אנשי זרועו ועוזריו גם הם לא יעמדו במלחמה ההיא : ותנתן. ביד מלך הצפון : היא. בת מלך הנגב : ומביאיה. הם השרים שהביאו אותה והלכו עמה קודם המלחמה אל מלך הצפון לעשות מישרים : והיולדה. הוא אביה מלך הנגב : ומחזיקה בעתים. הם אצטגנינים המחזיקים אותה בהודעת פעולת העתים לפי מהלך הכוכבים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מישרים. מל' ישר ור''ל פשרה שהוא ישר ונוח לזה ולזה : (מצודת ציון)


{ז}  וְעָמַד מִנֵּצֶר שָׁרָשֶׁיהָ כַּנּוֹ וְיָבֹא אֶל הַחַיִל וְיָבֹא בְּמָעוֹז מֶלֶךְ הַצָּפוֹן וְעָשָׂה בָהֶם וְהֶחֱזִיק:

 רש"י  ועמד מנצר שרשיה. בן יושב על כנו בכסא המלוכה : ויבא אל החיל. אל מלך הצפון : במעוז מלך הצפון. כלומר בערי מעוזו במבצריו : ועשה בהם. והצליח בהם : והחזיק. ויכבוש אותם : (רש"י)

 מצודת דוד  ועמד. ואח''ז יעמוד מן ענף הבא משרשיה על כנו של אביה ר''ל אחד מבני בת מלך הנגב ישב על כסא המלכות של אביה : אל החיל. של מלך הצפון : במעוז. בערי המבצר : ועשה בהם. כחפצו : והחזיק. יחזיק ויאחז בהם ויכבשם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מנצר. ענין ענף כמו ונצר משרשיו יפרה (ישעיה יא) : כנו. מלשון כן ובסיס : והחזיק. ענין אחיזה כמו והחזיק בה האיש (דברים כב) : (מצודת ציון)


{ח}  וְגַם אֱלֹהֵיהֶם עִם נְסִכֵיהֶם עִם כְּלֵי חֶמְדָּתָם כֶּסֶף וְזָהָב בַּשְּׁבִי יָבִא מִצְרָיִם וְהוּא שָׁנִים יַעֲמֹד מִמֶּלֶךְ הַצָּפוֹן:

 רש"י  נסיכיהם. שריהם : (רש"י)

 מצודת דוד  אלהיהם. העבודת כוכבים : והוא. מלך הנגב החדש שנים רבות יעמוד במלוכה יותר ממה שיעמוד מלך הצפון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נסיכיהם. שריהם כמו נסיכי סיחון (יהושע יג) : (מצודת ציון)


{ט}  וּבָא בְּמַלְכוּת מֶלֶךְ הַנֶּגֶב וְשָׁב אֶל אַדְמָתוֹ:

 רש"י  ובא במלכות מלך הנגב. דרך מלכות מלך הנגב שהיא אבי אביה ישוב אל אדמתו והיא מצרים כמו שנאמר למעלה בשבי יביא מצרים : (רש"י)

 מצודת דוד  ובא וגו'. ר''ל שיבוא במעלת מלכות מלך הנגב אבי אמו להיות מלכותו גדולה כמו שהיה מלכות אבי אמו : ושב אל אדמתו. אחר שיקנה כבוד נצחון המלחמה לא יעמוד בארץ הצפון כי ישוב אל אדמתו אל ארץ הנגב : (מצודת דוד)


{י}  (ובנו) וּבָנָיו יִתְגָּרוּ וְאָסְפוּ הֲמוֹן חֲיָלִים רַבִּים וּבָא בוֹא וְשָׁטַף וְעָבָר וְיָשֹׁב (ויתגרו) וְיִתְגָּרֶה עַד (מעזה) מָעֻזּוֹ:

 רש"י  ובניו. של מלך הצפון יתגרו : ובא בוא. כמו והולך הלוך בנו של מלך הצפון יבוא בו ושטף ועבר אל ארץ הנגב : וישוב. ויתגרה. במלך הנגב : עד מעוזו. עיר מבצריו : (רש"י)

 מצודת דוד  ובניו. בני מלך הצפון יתגרו מלחמה עם מלך הנגב : ובא בוא. ויבוא ביאה וחוזר הוא על ההמון : ושטף ועבר. יעבור במרוצה כשטף מים ע''פ ארץ הנגב : וישוב. אח''ז ישוב ויתגרה מלחמה : עד מעוזו. הוא מבצר עיר המלוכה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יתגרו. מל' תגר ומריבה : (מצודת ציון)


{יא}  וְיִתְמַרְמַר מֶלֶךְ הַנֶּגֶב וְיָצָא וְנִלְחַם עִמּוֹ עִם מֶלֶךְ הַצָּפוֹן וְהֶעֱמִיד הָמוֹן רָב וְנִתַּן הֶהָמוֹן בְּיָדוֹ:

 רש"י  ויתמרמר. וילחם בעם : ונתן ההמון. של מלך הצפון בידו : (רש"י)

 מצודת דוד  ויתמרמר. יתאכזר במרירות רב : ונלחם עמו. וחוזר ומפרש עם מלך הצפון : והעמיד. מלך הצפון : בידו. ביד מלך הנגב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויתמרמר. מל' מרירות : (מצודת ציון)


{יב}  וְנִשָּׂא הֶהָמוֹן (ירום) וְרָם לְבָבוֹ וְהִפִּיל רִבֹּאוֹת וְלֹא יָעוֹז:

 רש"י  ונשא ההמון. של מלך צפון להתגאות מאד כי יזמו בלבם להתגבר במלחמה : והפיל רבואות. רבים בחיל מלך הנגב : ולא יעוז. ובכל זאת לא יהיה נצחון המלחמה שלו : (רש"י)

 מצודת דוד  ונשא ההמון. מלך הנגב ישא ההמון לעצמו ויביאה בשבי ובזה ירום לבבו. והפיל. עם שיפיל כמה רבאות מהמון של מלך הצפון עכ''ז לא יתחזק למשול בו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ונשא. ענין לקיחה : (מצודת ציון)


{יג}  וְשָׁב מֶלֶךְ הַצָּפוֹן וְהֶעֱמִיד הָמוֹן רַב מִן הָרִאשׁוֹן וּלְקֵץ הָעִתִּים שָׁנִים יָבוֹא בוֹא בְּחַיִל גָּדוֹל וּבִרְכוּשׁ רָב:

 מצודת דוד  מן הראשון. יותר מן הראשון שנפל במלחמה : ולקץ העתים שנים. לסוף זמן שנים מרובים : יבוא בוא. יבוא ביאה בחיל גדול ובנכסים מרובים מכסף וזהב : (מצודת דוד)


{יד}  וּבָעִתִּים הָהֵם רַבִּים יַעַמְדוּ עַל מֶלֶךְ הַנֶּגֶב וּבְנֵי פָּרִיצֵי עַמְּךָ יִנַּשְּׂאוּ לְהַעֲמִיד חָזוֹן וְנִכְשָׁלוּ:

 רש"י  ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון. ראיתי בשם ר' סעדיה שזו פריצי ישראל וסיעתם : (רש"י)

 מצודת דוד  רבים יעמדו. מלבד מלך הצפון יעמדו עוד רבים על מלך הנגב : ובני פריצי עמך. ר''ל רשעי ישראל : ינשאו. ירוממו א''ע להעמיד נבואה אבל יוכשלו כי ימותו ויאבדו בעבור זה והם השלוחים אשר ניבאו אז עליו שהוא המשיח האמיתי ועליו נבאו הנביאים והומתו בעבור זה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פריצי. רשעים הפורצים גדר האמת והצדק : (מצודת ציון)


{טו}  וְיָבֹא מֶלֶךְ הַצָּפוֹן וְיִשְׁפֹּךְ סוֹלֲלָה וְלָכַד עִיר מִבְצָרוֹת וּזְרֹעוֹת הַנֶּגֶב לֹא יַעֲמֹדוּ וְעַם מִבְחָרָיו וְאֵין כֹּחַ לַעֲמֹד:

 רש"י  ועם מבחריו. יהיו במלחמה : ואין כח לעמוד. מפני מלך הצפון ואף על פי שיש כאן וי''ו יתירה דרך מקרא לדבר כן בלשון זה כמו חוריה ואין שם מלוכה יקראו (בספר ישעיה לד) : (רש"י)

 מצודת דוד  וישפוך סוללה. על מבצרי מלך הנגב : וזרועות הנגב. אנשי זרועו ועוזריו ולא יעמדו במלחמה : ועם מבחריו. ואף כי יהיו עמו במלחמה ההיא מבחורי גבוריו עמו אעפ''כ לא יהיה הכח בהם לעמוד ולהתחזק במלחמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  סוללה. הוא תל העפר העושים מול העיר לעלות עליו ללחום על העיר : (מצודת ציון)


{טז}  וְיַעַשׂ הַבָּא אֵלָיו כִּרְצוֹנוֹ וְאֵין עוֹמֵד לְפָנָיו וְיַעֲמֹד בְּאֶרֶץ הַצְּבִי וְכָלָה בְיָדוֹ:

 רש"י  ויעש. המלך הצפון הבא אל מלך הנגב כרצונו : בארץ הצבי. בארץ ישראל : וכלה בידו. וכלה את הארץ באוכלוסיו : (רש"י)

 מצודת דוד  הבא אליו. מלך הצפון הבא על מלך הנגב יעשה בו כרצונו ואין מי יעמוד לפניו : ויעמוד. יעמוד במלחמה על א''י : וכלה בידו. ישחיתה בכחו והוא אנטיוכס מלך יון ולמלכות אחת תחשב עם רומא כי לאחר זמן לקח רומא את מלכות יון : (מצודת דוד)


{יז}  וְיָשֵׂם פָּנָיו לָבוֹא בְּתֹקֶף כָּל מַלְכוּתוֹ וִישָׁרִים עִמּוֹ וְעָשָׂה וּבַת הַנָּשִׁים יִתֶּן לוֹ לְהַשְׁחִיתָהּ וְלֹא תַעֲמֹד וְלֹא לוֹ תִהְיֶה:

 רש"י  וישם פניו. מלך הצפון לבוא בתוקף כל מלכותו של מלך הנגב : וישרים עמו. עם מלך הנגב גם עליהם ילחם מלך הצפון באותן הימי' : ועשה. והצליח : ובת הנשים יתן לו להשחיתה. זו כנסת ישראל היפה בנשים יצוה מלך הצפון לשר צבאו להשחית', ואומר אני שהוא אנטיוכס הרשע מלך יון שגזר גזרו' על ישראל וצוה לפוליפוס שר צבאו להרוג את כל הקורא שמו יהודי כמו שכתוב בספר יוסיפון : ולא תעמוד. עצתו זאת : ולא לו תהיה. בת הנשים שעמד מתתיהו בן יוחנן ופרק עולו מעל ישראל : (רש"י)

 מצודת דוד  וישם פניו. מלך הצפון והוא אטניוכס ישים מחשבתו לבוא בא''י בחוזק עם רב מכל אנשי מלכותו : וישרים עמו. ומעם ישרים הם ישראל מקצת מהם יהיו בעזרתו והם רשעי ישראל אשר התחברו עמו : ועשה. יעשה בא''י בחוזק עם כחפצו : ובת הנשים. היא עדת ישראל הנקראה היפה בנשים (ש''ה ה) : יתן לו. ימסור למי שאסר את המלחמה והוא פוליפוס שר הצבא לו ימסור את עדת ישראל להשחיתה ולגזור עליהם גזירות : ולא תעמוד. אבל גזרת הרעה ההיא לא תעמוד ולא תהיה לו עדת ישראל לעבדים וכאשר יאמר למטה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בתוקף. בחוזק כמו מעשה תקפו (אסתר י) : (מצודת ציון)


{יח}  (וישב) וְיָשֵׂם פָּנָיו לְאִיִּים וְלָכַד רַבִּים וְהִשְׁבִּית קָצִין חֶרְפָּתוֹ לוֹ בִּלְתִּי חֶרְפָּתוֹ יָשִׁיב לוֹ:

 רש"י  והשבית קצין חרפתו לו. והשבית הקב''ה את גדופו ואת חרפתו שהיה מחרף את הקב''ה ואת ישראל כמו שכתוב בספר יוסיפון והשיבו עליו שהכהו בשחין רע בעודו בדרך שהלך לצור על ירושלים והסריח בשרו ונשרו אבריו ואמר לעבדיו להשיבו לאנטוכיא ולא הספיק לבוא שם עד שמת בחוליים רעים : (רש"י)

 מצודת דוד  וישב. פניו. אח''ז יחזור פניו ללכת למלחמה על איי הים וילכוד רבים מהם : והשבית קצין. אח''ז ישבית שר העולם את חרפתו אשר חרף כלפי מעלה ויתן החרפה עליו כאשר יאמר למטה : בלתי חרפתו. לבד גמול עונש החרוף ישיב לו גמול עונש יתר פשעיו יהיה שמור לו אחר המיתה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והשבית. ויבטל : קצין. שר ומושל כמו קצין תהיה לנו (ישעיה ב) : (מצודת ציון)


{יט}  וְיָשֵׁב פָּנָיו לְמָעוּזֵּי אַרְצוֹ וְנִכְשַׁל וְנָפַל וְלֹא יִמָּצֵא:

 רש"י  למעוזי ארצו. לשוב אל עיר מבצריו : (רש"י)

 מצודת דוד  וישב פניו. אחר שילכוד איי הים יחזיר פניו ללכת אל מבצרי ארצו : ונכשל. יוכשל בדרך מהלכו כי הוכה בשחין רע ונסרח בשרו ונפלו ממנו איברים איברים כמ''ש ביוסיפון : ולא ימצא. עוד לא ימצא בעולם כי מת ואיננו : (מצודת דוד)


{כ}  וְעָמַד עַל כַּנּוֹ מַעֲבִיר נוֹגֵשׂ הֶדֶר מַלְכוּת וּבְיָמִים אֲחָדִים יִשָּׁבֵר וְלֹא בְאַפַּיִם וְלֹא בְמִלְחָמָה:

 רש"י  ועמד על כנו מעביר נוגש. ויתחזק על בסיסו בהר המודעית מתתיהו בן יוחנן המעביר נוגש יון מעל ישראל וגו' והוא : הדר מלכות. בישראל כי שר וגבור יהיה הוא וכל זרעו אחריו בני החשמונים : ובימים אחדים ישבר. בימים מועטים תשבר מלכותם : ולא באפים. של אומה אחרת : ולא במלחמה. כי מהם ובהם אשר יקנאו אריסתובלוס והורקנוס על דבר המלוכה : (רש"י)

 מצודת דוד  ועמד על כנו. על חזקו ובסיסו יעמוד מעביר מישראל נגישת והוא מלכות חשמונאי : הדר מלכות. בהם יותן פאר מלכות כי יהיו מיקירי כהונה גבורים ומוצלחים : ובימים אחדים. אבל במעט זמן ישבר ויחלש המלוכה ולא בעבור חרון אף מאומה אחרת ולא במלחמה עם אחר כ''א מהם ובהם כי האחים הורקנוס ואריסתובלוס יתקנאו זה בזה בדבר המלוכה ויביאו הרומים על עצמן למשול בהם כמ''ש ביוסיפון : (מצודת דוד)


{כא}  וְעָמַד עַל כַּנּוֹ נִבְזֶה וְלֹא נָתְנוּ עָלָיו הוֹד מַלְכוּת וּבָא בְשַׁלְוָה וְהֶחֱזִיק מַלְכוּת בַּחֲלַקְלַקּוֹת:

 רש"י  ועמוד על כנו נבזה. ויתחזק אז על מעמדה מלכות עשו שנא' בזוי אתה מאוד (עובדי' א) ויעמדו רומים ויטלו מלכות מיונים : (רש"י)

 מצודת דוד  ועמד על כנו. על חזקו ובסיסו יעמוד עם נבזה והוא כרך גדול וכו' שנאמר בו בזוי אתה מאד (עובדיה א) כי אדום הוא כרך גדול כי בני אדום נתישבו בה ומשלו בתוכה כמ''ש למעלה : ולא נתנו עליו וכו'. לא נתנו מן השמים על כרך גדול הוד ופאר המלוכה ר''ל לא ניתן בהם גבורה להתגבר בכח ידם במלחמה כגבורים מעולם אנשי השם : ובא בשלוה. אבל יבוא בדברי שלוה לרמות את כולם ויחזיק המלכות בעבור חלקלקות אמרים ודברי חנף כי עי''ז הכל חשבוהו לאוהב וגלו לו מצפוני לבם ובזה התחזק עליהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בחלקלקות. מלשון חלק ר''ל חניפה ודברים רכים וחלקים : (מצודת ציון)


{כב}  וּזְרֹעוֹת הַשֶּׁטֶף יִשָּׁטְפוּ מִלְּפָנָיו וְיִשָּׁבֵרוּ וְגַם נְגִיד בְּרִית:

 רש"י  וזרעות השטף. וגבורי מלכות יון שהיו מלפניהם שוטפים וחזקים ישטפו מלפני רומים וישברו : וגם נגיד ברית. גם מלך ישראל שיכרות עמם ברית גם הוא סופו שישטף מלפניו כי יעברו (רומים) על הברית ויפשטו עליהם כמו שאמרו רז''ל (עכו''ם ח) עשרין ושית שנין קמו בהמנותייהו בהדי ישראל והדר אשתעבדו בהון : (רש"י)

 מצודת דוד  וזרועות השטף. אנשי הזרוע שהיו שוטפי' העובדי כוכבי' ומשחיתי' אותם והם המון בני יון סופם יהיו נשטפים מלפני רומא ויהיו שבורים ונשחתים וגם נגיד הברית יהיה נשטף מלפני רומא והוא מלך ישראל אשר כרת עמו הברית ולבסוף חילל הברית ושטפו : (מצודת דוד)


{כג}  וּמִן הִתְחַבְּרוּת אֵלָיו יַעֲשֶׂה מִרְמָה וְעָלָה וְעָצַם בִּמְעַט גּוֹי:

 רש"י  ומן התחברות אליו יעשה מרמה. ומן השותפות שישתתף (רומי) עם ישראל יעשה מרמה שלא יגלה מחשבה רעה : ועלה. ממקומו : ועצם. בכל מקומות שסביבות ארץ יהודה באדום בעמון ומואב : במעט גוי. לא יצטרך לחיל כבד כי יעזר אותו מלך יהודה וכן כתוב בספר יוסיפון : (רש"י)

 מצודת דוד  ומן התחברות אליו. מן העת אשר התחבר אל מלך ישראל בכריתת ברית היה עושה עמו מעשה מרמה : ועלה ועצם. היה עולה למלחמה על העובדי כוכבים אשר סביבות ירושלים ונתחזק עליהם במעט עובדי כוכבים אשר הביא מבני עמו כי במרמה פיתה את מלך ישראל לעזרו במלחמה עם אנשיו כמ''ש ביוסיפון : (מצודת דוד)


{כד}  בְּשַׁלְוָה וּבְמִשְׁמַנֵּי מְדִינָה יָבוֹא וְעָשָׂה אֲשֶׁר לֹא עָשׂוּ אֲבֹתָיו וַאֲבוֹת אֲבֹתָיו בִּזָּה וְשָׁלָל וּרְכוּשׁ לָהֶם יִבְזוֹר וְעַל מִבְצָרִים יְחַשֵּׁב מַחְשְׁבֹתָיו וְעַד עֵת:

 רש"י  בזה ושלל ורכוש להם יבזור. יחלק לכל המקבלים עולם עליהם עד שיכבשו את הכל בחנופה ובחלקלקות : יבזור. כמו יפזר וכן בזר עמים (תהלים סח) : ועל מבצרים. עכו''ם יחשוב מחשבותיו להושיב (בהם) ראשי גייסותיו עד עת שיהיה הכל כבוש תחתיהם : (רש"י)

 מצודת דוד  בשלוה. במרמה בא בדברי שלוה ונכנס במשמני המדינה ר''ל במקום הזהב והכסף למען ירגל אותה ולא היו נשמרים ממנו על כי בא בדברי שלוה : ועשה וגו'. ושם עשה מעשים אשר לא עשו אבותיו וכו' וחוזר ומפרש מה הם המעשים ואמר ביזה ושלל וגו' ר''ל שהיה מבזבז שם ומפזר ממון רב אשר לא בזבז אדם מעולם כי כדי לרמוז לבל ירגישו בו שבא לרגל בזבז שם הבזה והשלל שלקח מן העובדי כוכבים במלחמה להראות אשר כביר מצאה ידו ואין כסף וזהב נחשב לו למאומה : ועל מבצרים יחשב. אבל באמת יחשב הוא במחשבותיו ללכד את המבצרים ההם אשר שם הזהב ולרגל בא : ועד עת. מחשבתו שמורה אצלו עד בוא העת אשר יהיה לאל ידו לכבשם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יבזור. יפזר וכן בזר עמים (תהלים סח) כי בומ''ף מתחלף : (מצודת ציון)


{כה}  וְיָעֵר כֹּחוֹ וּלְבָבוֹ עַל מֶלֶךְ הַנֶּגֶב בְּחַיִל גָּדוֹל וּמֶלֶךְ הַנֶּגֶב יִתְגָּרֶה לַמִּלְחָמָה בְּחַיִל גָּדוֹל וְעָצוּם עַד מְאֹד וְלֹא יַעֲמֹד כִּי יַחְשְׁבוּ עָלָיו מַחֲשָׁבוֹת:

 רש"י  ולא יעמוד. מלך הנגב : כי יחשבו עליו מחשבות. ויתנכלו עליו להפילו על ידי שוחד שישחידו את שריו לבגוד בו כמו שהוא מסיים ואומר ואוכלי פת בגו ישברוהו : (רש"י)

 מצודת דוד  ויער. והוא יעורר כחו ויאמץ לבבו ללכת למלחמה בחיל גדול על מלך הנגב וגם הוא יתגרה למולו ללכת עמו למלחמה בחיל גדול : ולא יעמוד. אבל מלך הנגב לא יתחזק במלחמה כי אנשי רומאים מלך הצפון יחשבו מחשבות על מלך הנגב לשחד שרי צבאו למען יבגדו במלכם ולא ילחמו בגבורה : (מצודת דוד)


{כו}  וְאֹכְלֵי פַת בָּגוֹ יִשְׁבְּרוּהוּ וְחֵילוֹ יִשְׁטוֹף וְנָפְלוּ חֲלָלִים רַבִּים:

 רש"י  פת בגו. מאכלו נוטל פרס משלחנו : (רש"י)

 מצודת דוד  ואוכלי פת בגו. ר''ל שריו אוכלי שלחן המלך הם ישברו אותו כי ילחמו במרמה להיות נמסרים ביד מלך הצפון : וחילו ישטוף. החיל של מלך הנגב ישטוף מלך הצפון ונפלו מהם חללים רבים כי מלך הצפון יהרוג בהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פת בגו. מאכלו : (מצודת ציון)


{כז}  וּשְׁנֵיהֶם הַמְּלָכִים לְבָבָם לְמֵרָע וְעַל שֻׁלְחָן אֶחָד כָּזָב יְדַבֵּרוּ וְלֹא תִצְלָח כִּי עוֹד קֵץ לַמּוֹעֵד:

 רש"י  ושניהם המלכים. שר רומים ונגיד הברית האמור למעלה הוא הורקנוס שיתחבר לעזרתו כדי שיעזור גם הוא על ארסתובלס אחיו המולך בירושלים : לבבם למרע. על בני עמך להרע ליהודה : ועל שלחן אחד. על מלכו' ארסתובלוס יתלחשו כזבים : ולא תצלח. שיתמסרו ישראל להשחתה באותן הימים : כי עוד קץ למועד. החורבן למלאות שבועים ששים ושנים האמורים בספר זה (לעיל ט) ואותו המועד בימי אגריפס בן אגריפס מזרע הורדוס : (רש"י)

 מצודת דוד  ושניהם המלכים. מלך הצפון ומלך הנגב : לבבם למרע. יהיה לבבם לעשות רעה לישראל : ועל שלחן אחד. בהיותם מסובים לאכול ידברו כזב ר''ל ידברו לאבד את ישראל והמלאך קוראו כזב על כי לא נתקיימה עצתם : ולא תצלח. עצתם זאת לא תצלח : כי עוד קץ למועד. כי יש עוד זמן על קץ המיועד להם כי עדיין לא נתמלאה הסאה ולא בא קצם להיות נאבדים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  למועד. מלשון יעוד וקביעת זמן : (מצודת ציון)


{כח}  וְיָשֹׁב אַרְצוֹ בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל וּלְבָבוֹ עַל בְּרִית קֹדֶשׁ וְעָשָׂה וְשָׁב לְאַרְצוֹ:

 רש"י  וישב. מלך הרומי לארצו מעל מלך הנגב ברכוש גדול : ולבבו על. ברית קודש. להפר בריתו מעל ישראל : ועשה. כלומר והצליח, ושב לארצו : (רש"י)

 מצודת דוד  וישב. מלך הצפון ישוב לארצו ברכוש גדול אשר שלל ממלך הנגב : ולבבו. מחשבת לבבו יהיה על כריתת הברית אשר כרת עם ישראל עם קודש ר''ל בלבבו יחשב להפר הברית : ועשה. כאשר חשב כן יעשה ויפר הברית ונלחם בם ואח''ז יחזור לארצו : (מצודת דוד)


{כט}  לַמּוֹעֵד יָשׁוּב וּבָא בַנֶּגֶב וְלֹא תִהְיֶה כָרִאשֹׁנָה וְכָאַחֲרֹנָה:

 רש"י  למועד. לאחר זמן : ולא תהיה. הביאה הזאת מצלחת כראשונה האמורה למעלה ועמד מנצר שרשיה וגו' שהצליח מלך הצפון על מלך הנגב וכאחרונה. פעם שניה זו שאמרנו ושב לארצו ברכוש גדול : (רש"י)

 מצודת דוד  למועד. לזמן הזה בשנה האחרת ישוב לבוא בארץ הנגב להלחם בה : ולא תהיה וכו'. אבל לא תהיה דרכו מצלחת כמו שהיתה בראשונה ר''ל בשנה שלפניה שנאמר בה למעלה וישב ארצו ברכוש גדול : וכאחרונה. ולא כמלחמה האחרונה אשר תהיה לאחר המלחמה ההיא והיא המלחמה האמורה למטה ובעת קץ יתנגח וכו' ונאמר בה וארץ מצרים לא תהיה לפליטה : (מצודת דוד)


{ל}  וּבָאוּ בוֹ צִיִּים כִּתִּים וְנִכְאָה וְשָׁב וְזָעַם עַל בְּרִית קוֹדֶשׁ וְעָשָׂה וְשָׁב וְיָבֵן עַל עֹזְבֵי בְּרִית קֹדֶשׁ:

 רש"י  ובאו בו. להלחם בו : ציים. סיעות : כתים. רומים, גדודים ממלכות רומי שימרדו בו : ונכאה. ונשבר קצת : ושב וזעם על ברית קדש. ושב לארצו להפר ברי' שכרת עם ישראל : (ושב ויבן על עוזבי ברית קודש). ויתן לב ויתבונן שעזבו ישראל ברית (ודת) קודש, ותרב שנאת חנם ומחלוקת בבית שני כמו שכתוב בספר יוסיפון וישפכו דם נקי ועל זאת יבטח וידע שיצליח ויפר את בריתו מעמם ויתגרה בם : (רש"י)

 מצודת דוד  ובאו בו. בארץ הנגב יבאו אנשי רומא באניות גדולות אבל יהיה נכאה ונשבר ולא יצליח : ושב וזעם. ויחזור ויכעס על הברית שכרת עם ישראל עם קודש ויהיה חפצו בהפרת הברית : ועשה. יקבץ עם רב להלחם בהם ושב ויבן ויחזור ויתן לב להתבונן על אשר עזבו ישראל את ברית קודש היא התורה הקדושה הנתונה בברית ועי''ז יערב לבו לגשת עליהם למלחמה ולהפר הברית כמ''ש ביוסיפון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ציים. אניות כמו וצי אדיר (ישעיה לג) : כתים. הם רמולוס כן ת''א בתורה : ונכאה. וישבר כמו ונכאה לבב (תהלים קט) : ועשה. ענין אסיפה וקבוץ כמו ויעש חיל (ש''א י''ד) : (מצודת ציון)


{לא}  וּזְרֹעִים מִמֶּנּוּ יַעֲמֹדוּ וְחִלְּלוּ הַמִּקְדָּשׁ הַמָּעוֹז וְהֵסִירוּ הַתָּמִיד וְנָתְנוּ הַשִּׁקּוּץ מְשׁוֹמֵם:

 רש"י  וזרועים ממנו יעמודו. ישלח שריו וגבוריו לירושלים : וחללו המקדש המעוז. מעון בית המקדש : (רש"י)

 מצודת דוד  וזרועים. אנשי מלחמה בעלי זרוע מבני רומא יתחזקו ויחללו את המקדש אשר הוא המעוז והחוזק של ישראל ר''ל ישרפו המקדש באש : והסירו התמיד. יבטלו הקרבת התמיד ע''י חורבן הבית : ונתנו השקוץ משומם. במקום המקדש יעמדו צורת עכו''ם המשוקץ הנאלם ומושתק כאבן דומם : (מצודת דוד)


{לב}  וּמַרְשִׁיעֵי בְרִית יַחֲנִיף בַּחֲלַקּוֹת וְעַם יֹדְעֵי אֱלֹהָיו יַחֲזִקוּ וְעָשׂוּ:

 רש"י  ומרשיעי ברית יחניף. פריצי ישראל שיתחברו עמו וירשיעו בריתם עם חבריהם ויהיו ממרים ויחניף בחלקלקות : יודעי אלהיו. וכשרי ישראל שיחזיקו ביראת אלהיהם כלומר יאחזו בה ולא יעזבוה : ועשו. את תורתם : (רש"י)

 מצודת דוד  ומרשיעי ברית. את מי מישראל אשר ירשיע לעזוב ברית ה' אותו יחניף בחלקלקות אמרים : ועם יודעי אלהיו. אבל עכ''ז כללות העם היודעים את ה' יחזיקו בדברי הברית ויעשו אותם ולא יפנו אל מול החנופה וחלקלקות האמרים : (מצודת דוד)


{לג}  וּמַשְׂכִּילֵי עָם יָבִינוּ לָרַבִּים וְנִכְשְׁלוּ בְּחֶרֶב וּבְלֶהָבָה בִּשְׁבִי וּבְבִזָּה יָמִים:

 רש"י  ומשכילי עם. חכמים שבהם כגון של בית רבי וחכמי הדורות : יבינו לרבים. ידרשו לעם הארץ את התורה ויאמצו ידיהם להחזיק בה : ונכשלו. בגלותם בחרב ובלהבה וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  ומשכילי עם. החכמים שבהם : יבינו לרבים. ללמדם דברי הברית : ונכשלו. המשכילים ההם יוכשלו לפול בחרב ובלהבות אש וכו' משך זמן ימים רבים : (מצודת דוד)


{לד}  וּבְהִכָּשְׁלָם יֵעָזְרוּ עֵזֶר מְעָט וְנִלְווּ עֲלֵיהֶם רַבִּים בַּחֲלַקְלַקּוֹת:

 רש"י  יעזרו. עזר מעט ע''י שחדים וממון שיעבדו את אויביהם יסייע אותם בהם : (רש"י)

 מצודת דוד  ובהכשלם. ובעת הכשלם יהיו נעזרים מה' עזר מעט ולא יהיו כלים ביד האויב : ונלוו. אבל רבים מישראל יצאו מן הדת להתחבר עליהם בעבור חלקלקות אמריהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ונלוו. ענין התחברות כמו הפעם ילוה (בראשית כט) : (מצודת ציון)


{לה}  וּמִן הַמַּשְׂכִּילִים יִכָּשְׁלוּ לִצְרוֹף בָּהֶם וּלְבָרֵר וְלַלְבֵּן עַד עֵת קֵץ כִּי עוֹד לַמּוֹעֵד:

 רש"י  יכשלו לצרוף בהם. יכשלו בחשבון הקיצים שיתנו לב לצרפן וללבנם לדעת אותם ויטעו בהם : (רש"י)

 מצודת דוד  ומן המשכילים. ואז רבים מן החכמים יכשלו בחשבון בעת ישכילו לצרוף בחשבון זמן הגאולה ולדעת ברור הדבר ולבון חשבונו ר''ל יהיו תועים מדרך האמת בחשבון הגאולה : עד עת קץ. ר''ל וכן מאז בכל דור ודור עד עת הקץ רבים יחשבו ויטעו בה אבל בעת הקץ יופקחו עיני כל להבין רמזי זמן הגאולה : כי עוד למועד. כי עוד זמן רב למועד הגאולה ונטיית דעת המחשבים היא לזמן קרוב כי השכל נוטה אחר התאוה והם יתאוו לקרב ולא לרחק ולזה יטעו בחשבון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לצרוף. עניינו הבנת הדבר להפריש השקר מן האמת והוא מושאל מלשון צרוף כסף להסיר הסיג : וללבן. עניינו העמדת הדבר על בוריו ואמיתתו בבהירות הלובן : עוד. הוא ענין רבוי כמו ויבך על צואריו עוד (שם מ''ו) : (מצודת ציון)


{לו}  וְעָשָׂה כִרְצוֹנוֹ הַמֶּלֶךְ וְיִתְרוֹמֵם וְיִתְגַּדֵּל עַל כָּל אֵל וְעַל אֵל אֵלִים יְדַבֵּר נִפְלָאוֹת וְהִצְלִיחַ עַד כָּלָה זַעַם כִּי נֶחֱרָצָה נֶעֱשָׂתָה:

 רש"י  ועשה כרצונו המלך. מלכות רומי : והצליח עד כלה זעם. עד שוב אף הקב''ה מישראל : כי נחרצה נעשתה. כשתכלה גזירתו. כי, כמו כאשר : (רש"י)

 מצודת דוד  ועשה. חוזר לדבריו הראשונים ואמר שמלך טיטוס יעשה בכל דבר כרצונו באין מוחה : על כל אל. על כל חוזק ובעל כח : ועל אל אלים. על האל המושל על כל החזקים ידבר דברים נפלאים ר''ל דברי חרוף אשר לא אמר מי מעולם : והצליח. ועכ''ז יצליח עד אשר יכלה זעמו של מקום מעל ישראל : כי נחרצה נעשתה. כאשר יהיה נעשתה הכריתה העצומה אז ימורק העון ויכלה הזעם ולא יצליח עוד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אל. ענין אומץ וחוזק כמו יש לאל ידי (שם לא) : נפלאות. מכוסות ר''ל שלא נשמע מעולם : נחרצה. נכרתה כמו נחרצת שוממות (לעיל ט) : (מצודת ציון)


{לז}  וְעַל אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו לֹא יָבִין וְעַל חֶמְדַּת נָשִׁים וְעַל כָּל אֱלוֹהַּ לֹא יָבִין כִּי עַל כֹּל יִתְגַּדָּל:

 רש"י  ועל אלהי אבותיו לא יבין. לא יתן לב להקב''ה שהוא אלהי אברהם יצחק וישראל אבותיו : חמדת נשים. כנסת ישראל היפה בנשים : (רש"י)

 מצודת דוד  ועל אלהי וגו'. לא יתן לב להתבונן לעבוד את אלהי אבותיו אשר עבדו מאז לכוכב צדק : ועל חמדת נשים. ר''ל לא יבין על מעלת ישראל הנקראת היפה בנשים (ש''ה ה) : ועל כל אלוה לא יבין. לא יתבונן לכבד שום אלוה ואף את האלוה האמיתי וכאומר אם על האלוה האמיתי לא יבין איך א''כ יבין על מעלת עמו ישראל : על כל. על כולם יתגאה : (מצודת דוד)


{לח}  וְלֶאֱלֹהַּ מָעֻזִּים עַל כַּנּוֹ יְכַבֵּד וְלֶאֱלוֹהַּ אֲשֶׁר לֹא יְדָעֻהוּ אֲבֹתָיו יְכַבֵּד בְּזָהָב וּבְכֶסֶף וּבְאֶבֶן יְקָרָה וּבַחֲמֻדוֹת:

 רש"י  ולאלוה מעוזים. לאלהי הכרובים אשר יכרותו עמו ברית : על כנו יכבד. כי יחניף את העכו''ם להיותם כבושים לו : (רש"י)

 מצודת דוד  ולאלוה מעוזים. את האלוה העומד בערי מבצר החזקים היה מכבד בהיותו על כנו ר''ל כשהיה במקום מושבו היה מכבדו לפני העם לרמות לב עובדיה למען יכבשם תחתיו : ולאלוה. וגו'. זהו מה שהם עתה בו : יכבד. את מכון מושבו : ובחמודות. בדברים חמודים ונאים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כנו. מל' כן ובסיס : (מצודת ציון)


{לט}  וְעָשָׂה לְמִבְצְרֵי מָעֻזִּים עִם אֱלוֹהַּ נֵכָר אֲשֶׁר (הכיר) יַכִּיר יַרְבֶּה כָבוֹד וְהִמְשִׁילָם בָּרַבִּים וַאֲדָמָה יְחַלֵּק בִּמְחִיר:

 רש"י  ועשה. בנינים : למבצרי מעוזים עם אלוה נכר. כלומר לכבוד אלהי נכר : אשר הכיר : ירבה כבוד. את השרים אשר יראה בלב להכיר פניהם ולהחניף ירבה להם כבוד : ואדמה יחלק. להם : במחיר. בדמים קלים : (רש"י)

 מצודת דוד  ועשה למבצרי מעוזים עם אלוה נכר. ר''ל לאנשי מבצרי מעוזים יעשה כבוד עם אלוה העכו''ם ודומה לו וכ''ז להחניף ולרעות למען יכבשם תחתיו : אשר. יכיר. את מי אשר יכיר שיועיל בו דבר החנופה היה מרבה לו כבוד : והמשילם ברבים. אנשים כאלה המשיל על עם רב להחניפם והיה מחלק אדמתו להם במחיר החזקת טובה וגניבת דעת וזה היה לו למחיר בעבור אדמתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  במחיר. דמי ערך הדבר כמו ומחיר שדה (משלי כ''ז) : (מצודת ציון)


{מ}  וּבְעֵת קֵץ יִתְנַגַּח עִמּוֹ מֶלֶךְ הַנֶּגֶב וְיִשְׂתָּעֵר עָלָיו מֶלֶךְ הַצָּפוֹן בְּרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים וּבָאֳנִיּוֹת רַבּוֹת וּבָא בַאֲרָצוֹת וְשָׁטַף וְעָבָר:

 רש"י  ובעת קץ. כשתקרב גאולתינו : וישתער עליו מלך הצפון. על מלך הנגב : (רש"י)

 מצודת דוד  ובעת קץ. בעת בוא קץ וסוף ימי הגאולה : יתנגח עמו וכו'. מלך הנגב ילחם עם רומא כאלו ינגח בקרן : וישתער עליו. ומלך הצפון הוא רומא גם הוא למולו ילחם בו כמו רוח סערה ר''ל בחוזק ובגבורה : ובאניות רבות. ובהם אנשי מלחמה : ובא. מלך הצפון יבוא בארצות מלך הנגב וישטוף אנשיהם ויעבור משם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יתנגח. ענין הכאה ודחיפה : וישתער. כמו ויסתער בסמ''ך והוא מלשון רוח סערה : (מצודת ציון)


{מא}  וּבָא בְּאֶרֶץ הַצְּבִי וְרַבּוֹת יִכָּשֵׁלוּ וְאֵלֶּה יִמָּלְטוּ מִיָּדוֹ אֱדוֹם וּמוֹאָב וְרֵאשִׁית בְּנֵי עַמּוֹן:

 מצודת דוד  בארץ הצבי. היא א''י החמודה : ורבות. ארצות רבות יכשלו ויאבדו מפניו : אדום. הם היושבים בהר שעיר : וראשית וכו'. ר''ל מבחר עריהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וראשית. ענין מיטב וכן ראשית גבורתם (ירמיה מט) : (מצודת ציון)


{מב}  וְיִשְׁלַח יָדוֹ בַּאֲרָצוֹת וְאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא תִהְיֶה לִפְלֵיטָה:

 מצודת דוד  וישלח ידו. להכות ולאבד : בארצות. ר''ל בארצות רבות : לא תהיה לפליטה. ר''ל אף שארית מעט לא ישאיר בה והכל יאבד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לפליטה. הצלה ושארית : (מצודת ציון)


{מג}  וּמָשַׁל בְּמִכְמַנֵּי הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף וּבְכֹל חֲמֻדוֹת מִצְרָיִם וְלֻבִים וְכֻשִׁים בְּמִצְעָדָיו:

 מצודת דוד  במצעדיו. יהיו רמוסים במצעדי כפות רגליו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  במכמני. עניינו אוצרות מסתרי' ודומה לו בל' ארמית כי ואשר לא צדה (שמות כא) ת''א ודלא כמן : ולובים וכושים. שמות עובדי כוכבי' : במצעדיו. מל' צעד ופסיעות : (מצודת ציון)


{מד}  וּשְׁמֻעוֹת יְבַהֲלֻהוּ מִמִּזְרָח וּמִצָּפוֹן וְיָצָא בְּחֵמָא גְדֹלָה לְהַשְׁמִיד וּלְהַחֲרִים רַבִּים:

 מצודת דוד  ושמועות. יהיה נשמע לו שבא עליו מלחמה ממזרח והוא קרן הזעירה שהיא ממלכות ישמעאל האמור למעלה וגם יהיה נשמע לו שבא עליו מלחמה מפאת צפון והשמועות ההם יבהלו אותו ויצא לקראתם בחמה גדולה להשמיד את העכו''ם ההם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בחמא. כמו בחמה בה''א : (מצודת ציון)


{מה}  וְיִטַּע אָהֳלֶי אַפַּדְנוֹ בֵּין יַמִּים לְהַר צְבִי קֹדֶשׁ וּבָא עַד קִצּוֹ וְאֵין עוֹזֵר לוֹ:

 מצודת דוד  ויטע. יעמיד אהלי ארמונו בין הימים להר א''י החמדוה ומקודשת : ובא עד קצו. שם יבוא עד סופו כי תכלה מלכותו ואין מי יעזור לו לשוב ולהתחזק עוד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויטע. מצינו לשון נטיעה באוהלים כמ''ש כאהלים נטע ה' (במדבר כד) : אפדנו. עניינו ארמון ובדרז''ל חזאי אפדנא דאביי דנפל (ברכות נח) ור''ל אוהליו אשר היו יפים ומשובחים כארמונות : (מצודת ציון)

דניאל פרק-יב

{א}  וּבָעֵת הַהִיא יַעֲמֹד מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל הָעֹמֵד עַל בְּנֵי עַמֶּךָ וְהָיְתָה עֵת צָרָה אֲשֶׁר לֹא נִהְיְתָה מִהְיוֹת גּוֹי עַד הָעֵת הַהִיא וּבָעֵת הַהִיא יִמָּלֵט עַמְּךָ כָּל הַנִּמְצָא כָּתוּב בַּסֵּפֶר:

 רש"י  ובעת ההיא יעמוד מיכאל. ישתתק כאלם שיראה הקב''ה דן בעצמו ואומר היאך אאבד אומה גדולה כזו בשביל ישראל : והיתה עת צרה. בפמליא של מעלה וקטיגוריא בתלמידי חכמים בזוזי ובזוזי דבזוזי כמו שאמרו רבותינו בהגדה בפ' אחרון של כתובות : ימלט עמך. תאבד מלכות ארם וימלטו ישראל : כל הנמצא כתוב בספר. הרי זה מקרא קצר כל הנמצא כתוב בספר זה על ידי החלומות הכתובים בו, עד דקטילת חיותא ויקבלון מלכותא קדישי עליונין הכל יתקיים : (רש"י)

 מצודת דוד  יעמוד מיכאל. לבקש רחמים על ישראל : העומד. הרגיל לעמוד תמיד ללמד סניגוריא על ישראל : והיתה. אז תהיה עת צרה על ישראל אשר לא נהיתה עליהם מעת היתה לגוי עד העת ההיא הכי הקרן הזעירה שהיא ממלכות ישמעאל יצר להם מאד כמ''ש ולקדישי עליונין יבלא וכו' (לעיל ו') : ובעת ההיא. כאשר יצר להם מאד ימלט עמך ורק כל הנמצא כתוב בספר ימלט ר''ל הצדיקים ויראי ה' שנאמר בהם ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' וגו' (מלאכי ג) : (מצודת דוד)


{ב}  וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם: (ס)

 רש"י  ורבים מישני אדמת עפר יקיצו. יחיו המתים : (רש"י)

 מצודת דוד  ורבים. על כי לא יעמדו בתחיה כ''א מהישרים לזה אמר ורבים ולא כולם : מישני וכו'. יקיצו. הרבה מן המתים יעמדו בתחיה ובדרך שאלה אמר לשון שינה והקצה : אלה. מהם יקיצו לחיי עולם ר''ל לחיות חיי נעימים עד עולם והם הצדיקים שבהם : ואלה. ומהם יקיצו לסבול חרפה ובזיון מתמיד עד עולם והם הרשעים שבהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אדמת עפר. כפל המלה בשמות נרדפים וכן והצפיר והשעיר (לעיל ח) : לדראון. ענין בזיון וכן והיו דראון לכל בשר (ישעיה סו) : (מצודת ציון)


{ג}  וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד: (פ)

 רש"י  והמשכילים. שעסקו בתורה ובמצות יזהירו כזוהר הרקיע : (רש"י)

 מצודת דוד  והמשכילים. החכמים שבהם יזהירו וכו' : ומצדיקי הרבים. המלמדים דרך ה' לרבים הם יזהירו ככוכבים : לעולם ועד. חוזר גם על המשכילים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יזהירו. ענין הארה וזריחה : (מצודת ציון)


{ד}  וְאַתָּה דָנִיֵּאל סְתֹם הַדְּבָרִים וַחֲתֹם הַסֵּפֶר עַד עֵת קֵץ יְשֹׁטְטוּ רַבִּים וְתִרְבֶּה הַדָּעַת:

 מצודת דוד  סתום הדברים. אף המעט שידעת מדברי הנבואה ההיא כתבם בדברים סתומים וברמזים : וחתום. כתבם בספר בדברים חתומים וכפל הדבר במ''ש לזרזו ולהזהירו ביותר : עד עת קץ ישוטטו וכו'. עד בא עת קץ הגאולה הנה רבים ישוטטו בתנועת המחשבה להשכיל אמיתת הקץ ויתרבה הדעת לחקור ביותר וכאומר הנה יחקורו עד עת הקץ ולא ידעו מאומה אבל בבוא העת אז יופקחו עיני כל להבין רמזי זמן הגאולה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ישוטטו. ענין התנועה אנה ואנה כמו שוטטו בחוצות ירושלים (ירמיה ה) והושאל על תנועת המחשבה : (מצודת ציון)


{ה}  וְרָאִיתִי אֲנִי דָנִיֵּאל וְהִנֵּה שְׁנַיִם אֲחֵרִים עֹמְדִים אֶחָד הֵנָּה לִשְׂפַת הַיְאֹר וְאֶחָד הֵנָּה לִשְׂפַת הַיְאֹר:

 מצודת דוד  שנים אחרים. שני מלאכים אחרים מלבד המלאך הדובר בי : אחד הנה. מהעבר מזה : היאור. הוא נהר חדקל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  היאור. בתורה ת''א נהרא : (מצודת ציון)


{ו}  וַיֹּאמֶר לָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר עַד מָתַי קֵץ הַפְּלָאוֹת:

 מצודת דוד  ויאמר. אחד מהם אמר : לאיש לבוש הבדים. הוא המלאך הדובר בו כי כן ראוהו לבוש כמ''ש למעלה : אשר ממעל. אשר עמד ממעל וכו' : עד מתי. ר''ל עד מתי יתאחר קץ המכוסה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הפלאות. המכוסה כמו כי יפלא ממך (דברים יז) : (מצודת ציון)


{ז}  וָאֶשְׁמַע אֶת הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ אֶל הַשָּׁמַיִם וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם כִּי לְמוֹעֵד מוֹעֲדִים וָחֵצִי וּכְכַלּוֹת נַפֵּץ יַד עַם קֹדֶשׁ תִּכְלֶינָה כָל אֵלֶּה:

 רש"י  וככלות נפץ יד עם קדש. כשתכלה כח ישראל כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב (דברים לב) : (רש"י)

 מצודת דוד  ואשמע. שמעתי את האיש וכו' שהיה מדבר : וירם ימינו וגו'. כדרך הנשבעים וכמ''ש הרימותי ידי אל ה' (בראשית יד) : בחי העולם. בה' שהוא מחיה העולם ומעמידו : למועד מועדים וחצי. לזמן שני זמנים וחצי זמן : וככלות. וכאשר יכלה נפוצות כח עם קודש ר''ל כאשר ימורק העון ותכלה מהם נפצות הכח שהיה להם בקושי הגולה ויקבלו ישראל את המלוכה בארץ ישראל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נפץ. ענין הרצוץ עם הפיזור כמו ונפוץ הכדים (שופטים ז) : יד. ענין כח שהוא ביד : (מצודת ציון)


{ח}  וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי וְלֹא אָבִין וָאֹמְרָה אֲדֹנִי מָה אַחֲרִית אֵלֶּה: (פ)

 רש"י  ולא אבין. לא ידעתי מהו מועד מועדים וחצי : מה אחרית אלה. סוף החשבונות הללו : (רש"י)

 מצודת דוד  ואני שמעתי. עם כי אני שמעתי דברי המלאך הנה לא אבין כמה הוא המועד : ואמרה. אל המלאך הדובר בי : מה אחרית אלה. מהו הקץ והסוף הנרמז במועדים האלה : (מצודת דוד)


{ט}  וַיֹּאמֶר לֵךְ דָּנִיֵּאל כִּי סְתֻמִים וַחֲתֻמִים הַדְּבָרִים עַד עֵת קֵץ:

 רש"י  עד עת קץ. עד אשר תקרב הגאולה : (רש"י)

 מצודת דוד  לך דניאל. ר''ל לך משאלתך ולא תשאל עוד כי דברי הגאולה יהיו סתומים וחתומים ברמז לבל ידעוה עד עת קץ אבל בבוא הקץ יתחכמו הכל להבין הרמז : (מצודת דוד)


{י}  יִתְבָּרֲרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וְיִצָּרְפוּ רַבִּים וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים וְלֹא יָבִינוּ כָּל רְשָׁעִים וְהַמַּשְׂכִּלִים יָבִינוּ:

 רש"י  יתבררו ויתלבנו. החשבונות האלה : ויצרפו. בהם רבים להבינם : והרשיעו רשעים. את החשבונות לחשבם שלא כמשפט וכשיכלו יאמרו אין עוד גאולה : ולא יבינו. אותם כל רשעים : והמשכילים יבינו. אותה בבא עת קץ : (רש"י)

 מצודת דוד  יתבררו. הדברים יתבררו ויתלבנו ע''י חוקרים ומחשבים ר''ל יחפצו לברר הדברים וללבן לדעת האמת : ויצרפו רבים. ר''ל רבים יחשבו אשר יצא חשבונם צרוף ומזוקק מבלי שגיאה : והרשיעו רשעים. ובעבור זה ירשיעו הרשעים לומר הואיל ולא בא המשיח בזמן אשר יצא לפי חשבונם שוב לא יבוא : ולא יבינו. לתלות הדבר בטעות החשבון : והמשכילים. אבל המשכילים יבינו לתלות הדבר בטעות החשבון ולא יתייאשו מן הגאולה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יתבררו. מלשון ברור : ויתלבנו. מל' לבון וענינו העמדת הדבר על בוריו : (מצודת ציון)


{יא}  וּמֵעֵת הוּסַר הַתָּמִיד וְלָתֵת שִׁקּוּץ שֹׁמֵם יָמִים אֶלֶף מָאתַיִם וְתִשְׁעִים:

 רש"י  ומעת הוסר התמיד. כדי לתת שקוץ משומם תחתיו ימים אלף ומאתים ותשעים שנה הן מיום הוסר התמיד עד שישוב בימי משיחנו וחשבון זה מכוון עם חשבון ערב ובקר אלפים ושלש מאות מיום גלותם למצרים עד גאולה אחרונה, גלות מצרים מאתים ועשר, מיום צאתם עד בנין בית ראשון ארבע מאות ושמונים, ימי הבנין ארבע מאות ועשר, גלות בבל שבעים שנה, ימי בית שני ארבע מאות ועשרים, הרי אלף וחמש מאות ותשעים, והתמיד הוסר לפני החורבן שש שנים הרי מיום גלותם למצרים עד הוסר התמיד אלף וחמש מאות ושמנים וארבע, הוסיף עליהם אלף מאתים ותשעים הרי אלפים וח' מאות ושבעים וד' כמנין ערב בקר בגמטריא, אלפים וג' מאות : (רש"י)

 מצודת דוד  ומעת. גם אלה דברי המלאך שאמר לו מן העת אשר נתבטל התמיד בחורבן הבית השני ונגזר לתת במקום המקדש את המשוקץ ומושתק כאבן : ימים. ר''ל מן העת ההיא מנה ימים אלף וכו' ולא ידענו אם ימים ממש או שנים ומה יהיה אז : (מצודת דוד)


{יב}  אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְיַגִּיעַ לְיָמִים אֶלֶף שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה:

 רש"י  אשרי המחכה וגו'. ארבעים וחמש שנים נוספים על חשבון העליון שעתיד משיחנו להתכסות אחר שנגלה וישוב ויתגלה וכן מצינו במדרש רות וכן יסד ר' אליעזר הקליר (בסילוק יוצר פרשת החדש) ויתכסה מהם שבועים ששה : (רש"י)

 מצודת דוד  אשרי המחכה. אשרי למי שמחכה לה ויגיע אליה וחוזר ומפרש התקוה בהגעה יהיה לימים אלף וכו' וגם זה לא ידענו כמוהו ואם דניאל אמר שמעתי ולא אבין והמלאך השיבו סתומים וחתומי' הדברי' ואיך א''כ נדעם אנחנו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  המחכה. ענין תקוה כמו יעשה למחכה לו (ישעיה סד) : (מצודת ציון)


{יג}  וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין: (פפפ)

 רש"י  לך לקץ. תפטר לבית עולמך : לגורלך. לקבל חלקך עם הצדיקים : לקץ הימין. כמו באחרית הימים ואין לפרש הימין לשון יד הימנית שהרי הוא מנוי במסורת הגדולה בשיטת תיבות המיוחדין בנו''ן זקופה בסוף תיבה המשמשת במקום מ''ם ולית דכותיהון כגון ועליה יכרעון אחרין (איוב לא) יקום ולא יאמין בחיין (שם כד) קח לך חטין (יחזקאל ד) יחרדון איין (שם כו) למחות מלכין (משלי לא), לקץ הימין (כאן), (ועיין רש''י פסחים נ''ו ד''ה לקץ הימין ועיין רש''י סנהדרין צ''ב ד''ה לך לקץ וכו' וקצת צ''ע) : (רש"י)

 מצודת דוד  לך לקץ. ר''ל בעת ימלאו ימיך תלך לבית עולמך אשר הוא קץ לכל בשר ושם תנוח עם הצדיקים ותעמוד בתחיה לקחת גורלך הניתן לחלקך אחר התחיה ואמר בל' בני אדם החולקים ע''פ גורל : לקץ הימין. ר''ל העמידה בתחיה ולקיחת הגורל תהיה בסוף הימים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הימין. כמו הימים במ''ם : (מצודת ציון)