עזרא פרק-א

{א}  וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס לִכְלוֹת דְּבַר יְהוָה מִפִּי יִרְמְיָה הֵעִיר יְהוָה אֶת רוּחַ כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וַיַּעֲבֶר קוֹל בְּכָל מַלְכוּתוֹ וְגַם בְּמִכְתָּב לֵאמֹר:

 רש"י  ובשנת אחת לכורש מלך פרס. סדר ספר זה סדור ומשוך אחר ספר דניאל כמפורש בב''ב והמלה מוסבת מזה לזה שנאמר בדניאל בשנת א' למלכו אני דניאל בינותי בספרי' מספר השנים אשר היה דבר ה' אל ירמיה הנביא למלאות לחרבות ירושלים שבעים שנה וכן הולכת ומספרת כל הפרשה בחורבן הבית וזמן גלות בבל ואת וידויו אשר התוודה על חטאת ישראל. ותחילת סדר ספר זה כך הוא שלאחר שנהרג בלשצר מלך דריוש המדי שנאמר ודריוש מדאה קביל מלכותא וגומר ולאחר מיתת דריוש מלך כורש זה מלך פרס ובשנת אחת למלכו הושלמו שבעים שנה לפקידת גלות בבל מיום שגלה יהויקים שנאמר (ירמיה כט) לפי מלאת לבבל ע' שנה אפקוד אתכם וגו' שחזרו ישראל מגלות בבל לא''י ובאותה שנה בשנת אחת לכורש יסדו ישראל יסוד ב''ה וצרי יהודה ובנימין הלשינו עליהם לכורש מלך פרס וצוה לבטל המלאכה שלא לבנות עוד בנין בית המקדש והיו ישראל בטלים שלא בנו הבית כל מלכות כורש ואחשורוש שמלך אחריו עד שנת שתים למלכות דריוש בן אחשורוש מלך פרס שהוא דריוש בן אסתר ובשנת שתים למלכותו התחילו לבנות בית המקדש עד אשר הושלם הבנין ומשנת אחת לכורש עד שנת שתים לדריוש בן אחשורוש מלך פרס שנבנה הבית בימיו היו י''ח שנה לקיים מה שנאמר (דניאל ט) למלאות לחרבות ירושלים ע' שנה וגו' ועכשיו בשנת שתים לדריוש הושלמו ע' שנה למלאות לחרבות ירושלים חורבן הבית שגלה צדקיהו ומגלות יהויקים עד גלות צדקיהו שנחרב הבית היו שמנה עשר' שנה ועכשיו בשנת אחת לכורש מלך פרס הושלמו ע' שנה מגלות יהויקים שגלו ישראל לבבל ובכך נתקיים המקרא שנא' (ירמיה כ''ט) כי לפי מלאת לבבל ע' שנה אפקוד אתכם וגומר וזו היא הפקידה שחזרו ישראל על אדמתם ובנו יסוד בנין הבית אע''פ שלא נגמר עכשיו נמצא שהיה נ''ב שנה מגלות צדקיהו שנחרב הבית עד שנה אחת לכורש מלך פרס ושמנה עשרה לאחר שנה א' לכורש שהיא שנת שתים לדריוש מלך פרס הושלמו שבעים שנה לחורבות ירושלים מגלות צדקיהו שנחרב הבית עד שתים לדריוש שהתחילו ישראל לבנות הבנין וגמרוהו וכן מוכיח בסדר עולם ובמסכת מגילה ובספר זה כאשר בארתי : לכלות דבר ה' מפי ירמיה. לזמן אשר הושלם דברו של הקב''ה אשר דבר ירמיהו הנביא שנאמ' (שם כ''ט) כי לפי מלאות לבבל וגו' : העיר ה' את רוח. רצון : קול. כרוז הכריז בכל מלכותו : וגם במכתב. ואף מכתבו שלח בכל מלכותו על דבר זה : לאמר. וכה אמר להם בהכרז הכרוז אשר הכריז ובאגרת מכתבו אשר שלח בכל מלכותו : (רש"י)

 מצודת דוד  ובשנת אחת. בשנה הראשונה : לכלות. לעת כלה הזמן אשר דבר ה' מפי ירמיה והיא בכלות שבעים שנה מעת שכבש נבוכדנצר את יהויקים בראשונה וכאשר פירשנו בדניאל : ויעבר קול. צוה להכריז : בכל מלכותו. בכל מדינות מלכותו : וגם במכתב. שלח הדברים האלה במכתב : לאמור. וכה אמר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  העיר. מל' התעוררות : רוח. רצון כמו הנני נותן בו רוח (מ''ב יט) : ויעבר קול. ענין הכרזה כמו ויעבירו קול במחנה (שמות לו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ובשנת אחת לכורש מלך פרס וגו'. עד ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו (לקמן ד' ו') : לכלות דבר ה' מפי ירמיה. ר''ל שאז נמלאו לגלות בבל שבעים שנה מן הגלות הראשון שהיה בשנה הראשונה לנבוכדנצר : העיר ה' את רוח כורש וגו'. ידמה שהראה השם ית' בחלום לכורש זה הענין ובו צוהו לבנות לו בית בירושלים אשר ביהודה וידמה שראה בחלומו שאמר לו השם ית' כי הוא נתן לו כל ממלכות הארץ ולזה צוהו לבנות לו בית בירושלים : (רלב"ג)


{ב}  כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה:

 רש"י  כה אמר כורש מלך פרס וגו' : נתן לי. שאני מלך ושליט על כל הממלכות : והוא פקד עלי. צוה עלי ע''י ישעיה הנביא לבנות לו בית המקדש בירושלים כמו שנאמר בספר (ישעיה מ''ד) האומר לכורש רועי וכל חפצי ישלים ולאמר לירושלים תבנה והיכל תוסד כה אמר ה' למשיחו לכורש אשר החזקתי בימינו וגומר (שם מ''ה) וכבר נאמרה נבואה זו ע''י ישעיה : בירושלים אשר ביהודה. אשר במדינת יהודה : (רש"י)

 מצודת דוד  נתן לי. ר''ל הואיל וה' מסר בידי כל הממלכות אם כן מהראוי לי לעשות מצותו : פקד עלי. צוה עלי לבנות וכו' כמ''ש האומר לכורש וגו' והיכל תוסד (ישעיה מד) : אשר ביהודה. אשר בארץ יהודה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פקד. צוה כמו פקודי ה' (תהלים י''ט) : (מצודת ציון)


{ג}  מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וְיִבֶן אֶת בֵּית יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם:

 רש"י  מי בכם. כך היה מכריז וכותב לכל הממלכות מי בכם מכל עמו של הקב''ה יהי הקב''ה בעזרו ויעלה לבנות ביתו אשר בירושלים : (רש"י)

 מצודת דוד  מי בכם. כי הדברים האלה צוה להכריז ושלח בין העובדי כוכבים ולזה אמר מי הנמצא בכם מעם ה' יהיה ה' עמו ובעזרתו ויעל וגו' ר''ל הרשות נתון ממני לעלות. הוא האלהים. פירש לומר שאלהי ישראל הוא האלהים השוכן בירושלים : (מצודת דוד)


{ד}  וְכָל הַנִּשְׁאָר מִכָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר הוּא גָר שָׁם יְנַשְּׂאוּהוּ אַנְשֵׁי מְקֹמוֹ בְּכֶסֶף וּבְזָהָב וּבִרְכוּשׁ וּבִבְהֵמָה עִם הַנְּדָבָה לְבֵית הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם:

 רש"י  וכל הנשאר. וכל יהודי הנשאר במקומו שלא יוכל לעלות מחמת שאין לו ממון : ינשאוהו. מצוה אני לאנשי מקומו שיעניקוהו וינשאוהו בכסף ובזהב ורכוש ובהמות למען יוכל לעלות לירושלים עם הנדבה אשר יתנדבו אנשי מקומו לבנין הבית שאף האומות יש בהם אשר היו מתנדבים נדבה לבנין הבית : לבית האלהים אשר בירושלים. מן כה אמר כורש עד כאן הכרזת הכרוז ושליחות אגרת המכתב : (רש"י)

 מצודת דוד  וכל הנשאר. ר''ל וכל אשר בע''כ ישאר במקומו כי דל הוא ואין ידו משגת לעלות : מכל המקומות. ר''ל מצוה אני אשר כל המקומות אשר דל כזה גר שם שאנשי מקום כ''א ירוממו אותו במתן כסף וכו' ללכת לירושלים : עם הנדבה. ר''ל הנדבה ההיא תהיה מלבד הנדבה אשר יתנו לבית ה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וברכוש. כן יקרא כל שוה כסף כמו ואת כל רכושו (בראשית יד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וכל הנשאר מכל המקומות אשר הוא גר שם וגו'. ר''ל שאשר ישאר מישראל מכל המקומות אשר גר שם העולה לירושלים לבנות את בית ה' ינשאו כל אחד מהעולים אשר ממקומם ושיתנו להם כסף וזהב ורכוש ובהמה לתת לעולים לעזרם מלבד מה שיתנדבו אנשי המקום לבית האלהים אשר בירושלים : (רלב"ג)


{ה}  וַיָּקוּמוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לִיהוּדָה וּבִנְיָמִן וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְכֹל הֵעִיר הָאֱלֹהִים אֶת רוּחוֹ לַעֲלוֹת לִבְנוֹת אֶת בֵּית יְהוָה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם:

 רש"י  ליהודה ובנימין. אותן ראשי האבות אשר לשבטים הללו של יהודה ובנימין : לכל העיר. עם כל אות' שהעיר ה' רוחו לעלות ולבנות הבית עלו לירושלים לבנות הבית : (רש"י)

 מצודת דוד  ליהודה. אשר ליהודה : לכל העיר. את כל אשר העיר האלהים וכו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ראשי האבות. ראשי המשפחות : לכל העיר. את כל העיר הלמ''ד במקום את וכן הרגו לאבנר (ש''ב ו) : רוחו. רצונו : (מצודת ציון)


{ו}  וְכָל סְבִיבֹתֵיהֶם חִזְּקוּ בִידֵיהֶם בִּכְלֵי כֶסֶף בַּזָּהָב בָּרְכוּשׁ וּבַבְּהֵמָה וּבַמִּגְדָּנוֹת לְבַד עַל כָּל הִתְנַדֵּב: (ס)

 רש"י  וכל סביבותיהם. וכל העמים שהיו שכניהם של ישראל סייעו והחזיקו ידי היהודים בזהב ובכסף ומתנות הללו למען יוכלו לעלות לירושלים : לבד על כל התנדב. כל זאת היו עושים שכיני היהודים לבד מה שהם מתנדבים בעצמם לבנין הבית : (רש"י)

 מצודת דוד  וכל סביבותיהם. כל העובדי כוכבים אשר סביבותיהם חזקו בידי העולים בתת להם די ספוקם כלי כסף וכו' : לבד. חוץ מאשר כל התנדב מה מהם לבית ה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ובמגדנות. המלה ההיא יורה על דבר המעולה בין בפירות בין במלבושים בין בכלים וכן ומגדנות לחזקיה (דה''ב ל''ב) : לבד על. הוא כפול לתוספ' ביאור וכן הרק אך במשה (במדב' יב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ובמגדנות. הם דברים משובחים בגדים או פירות או אבן יקרה : (רלב"ג)


{ז}  וְהַמֶּלֶךְ כּוֹרֶשׁ הוֹצִיא אֶת כְּלֵי בֵית יְהוָה אֲשֶׁר הוֹצִיא נְבוּכַדְנֶצַּר מִירוּשָׁלִַם וַיִּתְּנֵם בְּבֵית אֱלֹהָיו:

 רש"י  ויתנם בבית אלהיו. אשר נתנם נבוכדנצר בבית עבודת כוכבים שלו : (רש"י)

 מצודת דוד  הוציא. מאוצר בית העבודת כוכבים אשר נתנם שם נ''נ כמ''ש בדניאל : (מצודת דוד)


{ח}  וַיּוֹצִיאֵם כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס עַל יַד מִתְרְדָת הַגִּזְבָּר וַיִּסְפְּרֵם לְשֵׁשְׁבַּצַּר הַנָּשִׂיא לִיהוּדָה:

 רש"י  על יד מתרדת הגזבר. כך שמו של גזבר אשר לכורש וצוהו כורש להוציאם : ויספרם. הגזבר הזה מנה אותם ומסרם לששבצר למען ישאם ויוליכם לירושלים ואמרו רבותינו הוא ששבצר הוא דניאל ולמה נקרא שמו ששבצר שעמד בשש צרות : הנשיא ליהודה. הוא הנשיא אשר לשבט יהודה : (רש"י)

 מצודת דוד  על יד. הוציאם בפקודת המלך : ויספרם. מסרם במספר לששבצר והוא זרובבל וכן היה נקרא בל' פרס, ורז''ל אמרו שהוא דניאל ונקרא כן על שעמד בשש צרות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  על יד. ביד על במקום בי''ת וכן על צבאותם (שמות יב) ורבים כמוהו : הגזבר. הפקיד : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הגזבר. הממונה על שמירת כלי בית ה' : ויספרם. הוא מענין מנין. והנה ששבצר הוא זרובבל אך קראוהו ככה בלשון פרטי או בלשון כשדים ולזה אמר אחר זה אשר באו עם זרובבל : (רלב"ג)


{ט}  וְאֵלֶּה מִסְפָּרָם אֲגַרְטְלֵי זָהָב שְׁלֹשִׁים אֲגַרְטְלֵי כֶסֶף אָלֶף מַחֲלָפִים תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים: (ס)

 רש"י  מספרם. של כלי בית ה' : אגרטלי. מיני כלים הם : מחלפים. הם סכינים והוא ל' בית החלפות שעל כן שהיו נותנין בה הסכינין היתה נקרא' לשכת בית החלפות : (רש"י)

 מצודת ציון  אגרטלי. שם כלי ינתן בו המים לנטילת הידים : מחלפים. סכינים והוא מל' כליל יחלוף (ישעיה ב) ע''ש שבהם שוחטים ומחליפים מחיים למיתה ועש''ז קראו חז''ל לצדדי האולם מזה ומזה בית החליפות (מדות פ''ד) כי שם גנזו הכהנים סכיניהם : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אגרטלי. הם כלים ליטול ידים : מחלפים. כלים כורתים והם הסכינים ומה שידמה להם : (רלב"ג)


{י}  כְּפוֹרֵי זָהָב שְׁלֹשִׁים (ס) כְּפוֹרֵי כֶסֶף מִשְׁנִים אַרְבַּע מֵאוֹת וַעֲשָׂרָה כֵּלִים אֲחֵרִים אָלֶף: (ס)

 רש"י  כפורי. מזרקים ונקראו כפורי מל' קנוח כמו דכפר ידיה בגלימא דחבריה על שם שהמקבל דם במזרק הי' מקנח נצוצות הדם שנתזו על ידו בשפת המזרק : משנים. שניים כלים אחרים של מין אחר : (רש"י)

 מצודת ציון  כפורי. מזרקות וע''ש שהכהן הוורק היה מקנח אצבעו מן הדם בשפת המזרק לזה קרוי כפור שהוא ענין קנוח ובדרז''ל ובעי לכפורי ידיה (גיטין נו) : משנים. מל' שניים ור''ל כפולים הראוי להשתמש בהן בשתי עבריהן : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כפורי זהב. מזרקי זהב : כפורי כסף משנים. מזרקי כסף שנים : (רלב"ג)


{יא}  כָּל כֵּלִים לַזָּהָב וְלַכֶּסֶף חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת הַכֹּל הֶעֱלָה שֵׁשְׁבַּצַּר עִם הֵעָלוֹת הַגּוֹלָה מִבָּבֶל לִירוּשָׁלִָם: (פ)

 רש"י  כל כלים. עתה כולל חשבון המנויין ושאינן מנויין כולן במניין אחד אבל החשובין הוא מונה : העלות. לשון (יפעל) : (רש"י)

 מצודת דוד  לזהב ולכסף. בין של זהב בין של כסף : חמשת אלפים וכו'. כמספר הזה היו כל הכלים הקטנים עם הגדולים ולמעלה לא מנה כ''א הגדולים והחשובים : עם העלות. העלם יחד עם העלאת בני הגולה : (מצודת דוד)

עזרא פרק-ב

{א}  וְאֵלֶּה בְּנֵי הַמְּדִינָה הָעֹלִים מִשְּׁבִי הַגּוֹלָה אֲשֶׁר הֶגְלָה (נבוכדנצור) נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל לְבָבֶל וַיָּשׁוּבוּ לִירוּשָׁלִַם וִיהוּדָה אִישׁ לְעִירוֹ:

 רש"י  ואלה בני המדינה. אלה בני ישראל אשר ממדינת ארץ ישראל העולים עתה מן השבי אשר בגולה לירושלים : וישובו. ועתה חזרו לירושלים : ויהודה. ובני יהודה חזרו כל א' וא' לעירו : (רש"י)

 מצודת דוד  בני המדינה. בני מדינת א''י העולים עתה ממה שהיו בשבי הגולה וכו'. וישיבו. עתה שבו כ''א לעירו אשר הגלה ממנה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  . : (מצודת ציון)


{ב}  אֲשֶׁר בָּאוּ עִם זְרֻבָּבֶל יֵשׁוּעַ נְחֶמְיָה שְׂרָיָה רְעֵלָיָה מָרְדֳּכַי בִּלְשָׁן מִסְפָּר בִּגְוַי רְחוּם בַּעֲנָה מִסְפַּר אַנְשֵׁי עַם יִשְׂרָאֵל: (ס)

 רש"י  אשר באו. בני המדינה הללו בתחילה כאשר גלו מארץ ישראל לבבל עם זרובבל וגו' : מספר. הראשון פ''א קמוצה בגדול ושם אדם הוא מספר השני פ''א פתוחה ודבוק הוא : אנשי עם ישראל. הללו בני אדם גדולים וחשובים היו והאחרים היו משוכים אחריהם ועל כן מנאום אחריהם לבד : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר באו. עתה באו למקומם עם זרובבל וכו' : ישוע. הוא יהושע כ''ג : מרדכי בלשן. הוא שם אחד והוא דוד לאסתר המלכה ונקרא בלשן על שידע בשבעים לשון כן ארז''ל : מספר. הראשון הוא שם איש : מספר אנשי. זהו מספר של החשובי' וכן כל איש ואנשי' שבמקר' : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ישוע. הוא יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול : נחמיה. הוא נחמיה התרשתא : מרדכי. הוא אשר היה יושב בשער המלך בימי המלך אחשורוש. ואל תתמה איך יצא מירושלים אחר שנכנס שם כי מפני השטנה שכתבו אחשורוש ושאר מלכי פרס להשבית המלאכה הוצרכו לצאת משם להשתדל בכל עז בהשלמת הבנין אחר שימצאו חן בעיני מלכי פרס : אנשי עם ישראל. ר''ל ראשי עם ישראל. והנה מנה כמה עלו מכל מקום ומקום ומכל משפחה ומשפחה וגם מנה הנתינים שהיו מהגבעונים וקראם נתינים כי נתנם דוד לעבודת בית ה' לחצוב אבנים ולכרות עצים ומה שידמה לזה. ומנה עמהם בני עבדי שלמה כי גם הם משבעה עממים כמו שנזכר בס' מלכים (א' ט' כ'. ס''ס) : (רלב"ג)


{ג}  בְּנֵי פַרְעֹשׁ אַלְפַּיִם מֵאָה שִׁבְעִים וּשְׁנָיִם: (ס)

 רש"י  בני פרעוש וגו'. יש בהם בפרשה שמזכיר שם אביהם על שם בני המשפחה ויש מהם שמזכירם על שם מקומם לומר בני מקום פלוני : (רש"י)

 מצודת דוד  בני פרעוש וכו'. יש מהם מזכיר ע''ש אב המשפחה ויש מהם מזכיר ע''ש עירם : (מצודת דוד)


{ד}  בְּנֵי שְׁפַטְיָה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁבְעִים וּשְׁנָיִם: (ס) {ה}  בְּנֵי אָרַח שְׁבַע מֵאוֹת חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים: (ס) {ו}  בְּנֵי פַחַת מוֹאָב לִבְנֵי יֵשׁוּעַ יוֹאָב אַלְפַּיִם שְׁמֹנֶה מֵאוֹת וּשְׁנֵים עָשָׂר: (ס)

 מצודת דוד  פחת מואב. המושל במואב : לבני ישוע יואב. ר''ל מן בני ישוע ומן בני יואב שהיו בני פחת מואב מספרם היו אלפים וכו' : (מצודת דוד)


{ז}  בְּנֵי עֵילָם אֶלֶף מָאתַיִם חֲמִשִּׁים וְאַרְבָּעָה: (ס) {ח}  בְּנֵי זַתּוּא תְּשַׁע מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה: (ס) {ט}  בְּנֵי זַכָּי שְׁבַע מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים: (ס) {י}  בְּנֵי בָנִי שֵׁשׁ מֵאוֹת אַרְבָּעִים וּשְׁנָיִם: (ס) {יא}  בְּנֵי בֵבָי שֵׁשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה: (ס) {יב}  בְּנֵי עַזְגָּד אֶלֶף מָאתַיִם עֶשְׂרִים וּשְׁנָיִם: (ס) {יג}  בְּנֵי אֲדֹנִיקָם שֵׁשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וְשִׁשָּׁה: (ס) {יד}  בְּנֵי בִגְוָי אַלְפַּיִם חֲמִשִּׁים וְשִׁשָּׁה: (ס) {טו}  בְּנֵי עָדִין אַרְבַּע מֵאוֹת חֲמִשִּׁים וְאַרְבָּעָה: (ס) {טז}  בְּנֵי אָטֵר לִיחִזְקִיָּה תִּשְׁעִים וּשְׁמֹנָה: (ס)

 מצודת דוד  בני אטר ליחזקיה. נתן סימן על אטר לומר שהיה מזרע יחזקיה או ר''ל עם הבנים של יחזקיה : (מצודת דוד)


{יז}  בְּנֵי בֵצָי שְׁלֹשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה: (ס) {יח}  בְּנֵי יוֹרָה מֵאָה וּשְׁנֵים עָשָׂר: (ס) {יט}  בְּנֵי חָשֻׁם מָאתַיִם עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה: (ס) {כ}  בְּנֵי גִבָּר תִּשְׁעִים וַחֲמִשָּׁה: (ס) {כא}  בְּנֵי בֵית לָחֶם מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה: (ס) {כב}  אַנְשֵׁי נְטֹפָה חֲמִשִּׁים וְשִׁשָּׁה: (ס) {כג}  אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה: (ס) {כד}  בְּנֵי עַזְמָוֶת אַרְבָּעִים וּשְׁנָיִם: (ס) {כה}  בְּנֵי קִרְיַת עָרִים כְּפִירָה וּבְאֵרוֹת שְׁבַע מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָׁה: (ס)

 מצודת דוד  קרית ערים. הוא קרית יערים הנזכר ביהושע : שבע מאות. ר''ל בני כל שלשה המקומות היו שבע מאות וכו' : (מצודת דוד)


{כו}  בְּנֵי הָרָמָה וָגָבַע שֵׁשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וְאֶחָד: (ס) {כז}  אַנְשֵׁי מִכְמָס מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁנָיִם: (ס) {כח}  אַנְשֵׁי בֵית אֵל וְהָעָי מָאתַיִם עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה: (ס) {כט}  בְּנֵי נְבוֹ חֲמִשִּׁים וּשְׁנָיִם: (ס) {ל}  בְּנֵי מַגְבִּישׁ מֵאָה חֲמִשִּׁים וְשִׁשָּׁה: (ס) {לא}  בְּנֵי עֵילָם אַחֵר אֶלֶף מָאתַיִם חֲמִשִּׁים וְאַרְבָּעָה: (ס)

 מצודת דוד  עילם אחר. לפי שחשב למעלה בני עילם והיו כחשבון הזה לזה אמר שזהו עילם אחר והיו שוין במספר אנשיהן : (מצודת דוד)


{לב}  בְּנֵי חָרִם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים: (ס) {לג}  בְּנֵי לֹד חָדִיד וְאוֹנוֹ שְׁבַע מֵאוֹת עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה: (ס) {לד}  בְּנֵי יְרֵחוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה: (ס) {לה}  בְּנֵי סְנָאָה שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים: (ס) {לו}  הַכֹּהֲנִים בְּנֵי יְדַעְיָה לְבֵית יֵשׁוּעַ תְּשַׁע מֵאוֹת שִׁבְעִים וּשְׁלֹשָׁה: (ס)

 רש"י  הכהנים בני ידעיה. עד עתה מנה בני יהודה ובנימן ומעכשיו הוא מונה והולך הכהנים והלוים כמו שנאמר למעלה ויקומו ראשי האבות ליהודה ובנימין והכהנים והלוים וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  הכהנים. ר''ל וזהו מספר הכהנים : בני ידעיה לבית ישוע. נתן סימן על ידעיה לומר שהיה מיוחס לבית ישוע ומזרעו היה : (מצודת דוד)


{לז}  בְּנֵי אִמֵּר אֶלֶף חֲמִשִּׁים וּשְׁנָיִם: (ס) {לח}  בְּנֵי פַשְׁחוּר אֶלֶף מָאתַיִם אַרְבָּעִים וְשִׁבְעָה: (ס) {לט}  בְּנֵי חָרִם אֶלֶף וְשִׁבְעָה עָשָׂר: (ס)

 מצודת דוד  בני חרם. לא זהו הנזכר למעלה, או יתכן אשר למעלה חשב הישראלים מחרם וכאן חשב הכהנים מחרם : (מצודת דוד)


{מ}  הַלְוִיִּם בְּנֵי יֵשׁוּעַ וְקַדְמִיאֵל לִבְנֵי הוֹדַוְיָה שִׁבְעִים וְאַרְבָּעָה: (ס)

 מצודת דוד  לבני הודויה. נתן סימן על ישוע וקדמיאל לומר שהיו מבני הודויה : (מצודת דוד)


{מא}  הַמְשֹׁרְרִים בְּנֵי אָסָף מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה: (פ)

 רש"י  המשוררים. הלוים שהיו משוררים וכן השוערים הם הלוים שהיו שוערים משערי בית המקדש : (רש"י)


{מב}  בְּנֵי הַשֹּׁעֲרִים בְּנֵי שַׁלּוּם בְּנֵי אָטֵר בְּנֵי טַלְמוֹן בְּנֵי עַקּוּב בְּנֵי חֲטִיטָא בְּנֵי שֹׁבָי הַכֹּל מֵאָה שְׁלֹשִׁים וְתִשְׁעָה: (פ)

 מצודת דוד  השוערים. שהיו שומרים שערי המקדש עד לא גלו והם היו בני שלום וכו' : (מצודת דוד)


{מג}  הַנְּתִינִים (ס) בְּנֵי צִיחָא (ס) בְנֵי חֲשׂוּפָא (ס) בְּנֵי טַבָּעוֹת: (ס)

 רש"י  הנתינים. עכשיו הוא מונה אותם נתינים שהיו חוטבי עצים ושואבי מים לעדה ומשם היתה יוצאת פרנסתם : (רש"י)

 מצודת דוד  הנתינים. הם הגבעונים ונקראו נתינים ע''ש שנאמר בם ויתנם יהושע חוטבי עצים וגו' (יהושע ט) : (מצודת דוד)


{מד}  בְּנֵי קֵרֹס (ס) בְּנֵי סִיעֲהָא (ס) בְּנֵי פָדוֹן: (ס) {מה}  בְּנֵי לְבָנָה (ס) בְנֵי חֲגָבָה (ס) בְּנֵי עַקּוּב: (ס) {מו}  בְּנֵי חָגָב (ס) בְּנֵי (שמלי) (ס) שַׁלְמַי (ס) בְּנֵי חָנָן: (ס) {מז}  בְּנֵי גִדֵּל (ס) בְּנֵי גַחַר (ס) בְּנֵי רְאָיָה: (ס) {מח}  בְּנֵי רְצִין (ס) בְּנֵי נְקוֹדָא (ס) בְּנֵי גַזָּם: (ס) {מט}  בְּנֵי עֻזָּא (ס) בְנֵי פָסֵחַ (ס) בְּנֵי בֵסָי: (ס) {נ}  בְּנֵי אַסְנָה (ס) בְנֵי (מעינים) (ס) מְעוּנִים (ס) בְּנֵי (נפיסים) נְפוּסִים: (ס) {נא}  בְּנֵי בַקְבּוּק (ס) בְּנֵי חֲקוּפָא (ס) בְּנֵי חַרְחוּר: (ס) {נב}  בְּנֵי בַצְלוּת (ס) בְּנֵי מְחִידָא (ס) בְּנֵי חַרְשָׁא: (ס) {נג}  בְּנֵי בַרְקוֹס (ס) בְּנֵי סִיסְרָא (ס) בְּנֵי תָמַח: (ס) {נד}  בְּנֵי נְצִיחַ (ס) בְּנֵי חֲטִיפָא: (ס) {נה}  בְּנֵי עַבְדֵי שְׁלֹמֹה (ס) בְּנֵי סֹטַי (ס) בְּנֵי הַסֹּפֶרֶת (ס) בְּנֵי פְרוּדָא: (ס)

 מצודת דוד  בני עבדי שלמה. והם היו בני סטי וכו' : (מצודת דוד)


{נו}  בְּנֵי יַעְלָה (ס) בְנֵי דַרְקוֹן (ס) בְּנֵי גִדֵּל: (ס) {נז}  בְּנֵי שְׁפַטְיָה (ס) בְנֵי חַטִּיל (ס) בְּנֵי פֹּכֶרֶת הַצְּבָיִים (ס) בְּנֵי אָמִי: {נח}  כָּל הַנְּתִינִים וּבְנֵי עַבְדֵי שְׁלֹמֹה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת תִּשְׁעִים וּשְׁנָיִם: (ס)

 רש"י  ובני עבדי שלמה. עבדים היו לשלמה המלך והללו בנים היו מבני בניהם : (רש"י)


{נט}  וְאֵלֶּה הָעֹלִים מִתֵּל מֶלַח תֵּל חַרְשָׁא כְּרוּב אַדָּן אִמֵּר וְלֹא יָכְלוּ לְהַגִּיד בֵּית אֲבוֹתָם וְזַרְעָם אִם מִיִּשְׂרָאֵל הֵם:

 רש"י  ואלה העולים מתל מלח וגו'. ואי זה מעשה הגיע להם ולא יוכלו להגיד וגו' : וזרעם. של אבותם לפי שאבדו יחוס שלהם ולא ידעו אם מישראל הם : (רש"י)

 מצודת דוד  ואלה. הנזכרים למטה בני דליה וכו' הם היו העולים מתל מלח וכו' ושמות מקומות הן בבבל : ולא יכלו להגיד. כי לא ידעו מבני מי הם : בית אבותם וזרעם. היא היא כי זרעם ר''ל הזרע מי יצאו והוא כפל ענין בשמות נרדפים וכן אדמת עפר (דניאל יב) : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואלה העולים מתל מלח וגו'. זכר שמאלו המקומות יצאו ישראלים וכהנים ולא יכלו להגיד בית אבותם ומשפחתם כי התערבו בגוים ונקראו על שמם : (רלב"ג)


{ס}  בְּנֵי דְלָיָה בְנֵי טוֹבִיָּה בְּנֵי נְקוֹדָא שֵׁשׁ מֵאוֹת חֲמִשִּׁים וּשְׁנָיִם: (ס)

 רש"י  בני דליה וגו'. גם הם בכלל אלה העולים מתל מלח : (רש"י)


{סא}  וּמִבְּנֵי הַכֹּהֲנִים בְּנֵי חֳבַיָּה בְּנֵי הַקּוֹץ בְּנֵי בַרְזִלַּי אֲשֶׁר לָקַח מִבְּנוֹת בַּרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי אִשָּׁה וַיִּקָּרֵא עַל שְׁמָם:

 רש"י  אשר לקח. כל אחד מבני ברזילי הלגעדי לקח אשה : ויקרא על שמם. והיה נקרא שמו של ברזילי על שמם לפי שהם לקחו מבנותיו : (רש"י)

 מצודת דוד  ומבני הכהנים. והם בני חביה וגו' : אשר לקח. הוא חוזר על בני ברזלי לומר שאביהם לקח אחת מבנות ברזלי לאשה ולזה היה נקרא עליהם שם ברזלי לומר עליהם בני ברזילי : (מצודת דוד)


{סב}  אֵלֶּה בִּקְשׁוּ כְתָבָם הַמִּתְיַחְשִׂים וְלֹא נִמְצָאוּ וַיְגֹאֲלוּ מִן הַכְּהֻנָּה:

 רש"י  אלה. כהנים הללו המתיחסים שהיה להם להתיחס באותו כתב ולא נמצא כתב יחוסן : ויגאלו. שהיו מגואלים ומגועלים שלא יעבודו עוד עם שאר הכהנים בעבור שלא נמצא כתב יחוסן : (רש"י)

 מצודת דוד  אלה. הכהנים האלה : כתבם. דבר כתוב מהם : המתיחשים. אשר יסופר בו סדר הדורות : ולא נמצאו. בספר היחוס לא נמצאו אלה כתובים וזכורים : ויגאלו. ולכן נמאסו מן הכהונה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  המתיחשים. ענין יחוס הוא הודעת סדר הדורות מן המשפחות ממי יצאו ומי אביהם : ויגואלו. ענין טנוף ונמאס כמו לחם מגואל (מלאכי א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אלה בקשו כתבם המתיחשים. בהם לכהונה : ולא נמצאו. לכהנים כתובים ועדויות יתבאר בהם באור שלם שהם כהנים כשרים ולזאת הסבה נתרחקו מן הכהונה ר''ל שלא הורשו לקרב אל המזבח ואמר נחמיה התרשתא להם שלא יאכלו מקדשי הקדשים עד שיעמוד הכהן וישאל באורים ותומים אם הם כהנים כשרים אם לא. ואמנם לא מנע אותם מלאכל קדש כי כבר החזיקו לאכלו קודם זה ובמה שהחזקו בו הורשו לא במה שהוא למעלה ממנו בקדושה. וראוי שתדע כי לא זכר כל הפרטים כמו שלא זכר כל הפרטים בכלי בית המקדש. וזה שכבר תמצא שלא יגיע מספר כל אלו הפרטים למספר כל הקהל שזכר אך הוא פחות מזה הרבה ולזה ידמה שכבר באו עמהם אחרים זולת אלו : (רלב"ג)


{סג}  וַיֹּאמֶר הַתִּרְשָׁתָא לָהֶם אֲשֶׁר לֹא יֹאכְלוּ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים עַד עֲמֹד כֹּהֵן לְאוּרִים וּלְתֻמִּים:

 רש"י  התרשתא. הוא נחמיה בן חכליה ואמרו רבותינו שנקרא שמו התרשתא שהתירו לו חכמים לשתות יין נסך של עכו''ם על אשר היה משקה למלך : מקדש הקדשים. חטאות ואשמות כשאר כהנים : עד עמד כהן וגו'. כאדם האומר לחבירו עד ימות המשיח לא יעלה דבר זה ואיני יכול לפתור עד עמוד כהן לאורים ותומים בבית שני לפי שמצינו בפ''א של יומא שהיה בית שני חסר מאורי' ותומים : (רש"י)

 מצודת דוד  התרשתא. הוא נחמיה בן חכליה וכן נאמר ויאמר נחמיה הוא התרשתא (נחמיה ח) וארז''ל לפי שהיה משקה למלך והתירו לו חכמים לשתות יין נסך לכן נקרא התרשתא והיא מלה מורכבת התר שתא : אשר לא יאכלו. ר''ל משפטם היא אשר לא יאכלו מקדש הקדשים וארז''ל זו היא תרומה וקדשי המזבח : לאורים ולתומים. לשאול בהם אם הם כהנים כשרי' וכאומר עד שיבוא המשיח וישאלו אז באורים ותומים כי בבית השני לא היו האורים ותומים לשאול בהם : (מצודת דוד)


{סד}  כָּל הַקָּהָל כְּאֶחָד אַרְבַּע רִבּוֹא אַלְפַּיִם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים:

 רש"י  כל הקהל כאחד. כשהיו כולם ביחד עם הכהנים והלוים והנתינים היה בהם חשבון זה ובני ישראל המנויים למעלה הם של שבט יהודה ובנימין ואותם אשר נחסרו מחשבון זה שלא תמצאם למעלה הם היו משאר השבטים וכן מפורש בסדר עולם כל הקהל כאחד ארבע רבוא וגו' ובפרטן אינן אלא שלשים אלף י''ג אלף היכן הם אלא שעלו משאר השבטים : (רש"י)

 מצודת דוד  כל הקהל כאחד. כולם יחד הישראלים והכהנים הלוים והנתינים בני עבדי שלמה : ארבע רבוא וגו'. ובפרטן לא יעלו אף למספר שלשה רבוא אבל לא חשב בפרטן כ''א הישראלים מבני יהודה ובנימין ועם מהם שעלו מיתר השבטים היו כחשבון הזה וכן מפורש בס''ע : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רבוא. הוא עשרת אלפים : (מצודת ציון)


{סה}  מִלְּבַד עַבְדֵיהֶם וְאַמְהֹתֵיהֶם אֵלֶּה שִׁבְעַת אֲלָפִים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעָה וְלָהֶם מְשֹׁרְרִים וּמְשֹׁרְרוֹת מָאתָיִם:

 רש"י  מלבד עבדיהם ואמהותיהם. שלא היו בכלל הקהל : ולהם משוררים ומשוררות מאתים. לפי שהיו עולים בשמחה מבבל לא''י היו צריכים למשוררים ומשוררות כדי שיהו מטיילות בהם ברוב שמחתם : (רש"י)

 מצודת דוד  מלבד. החשבון הזה הוא מלבד עבדיהם ואמהותיהם של אלה הנזכרים והיו שבעת אלפים וכו' : משוררים ומשוררות. זכרים ונקבות לשורר בדרך כי עלו בשמחה ובטיול : (מצודת דוד)


{סו}  סוּסֵיהֶם שְׁבַע מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה פִּרְדֵיהֶם מָאתַיִם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה:

 מצודת ציון  פרדיהם. הם הבאים מן הסוס והחמור : (מצודת ציון)


{סז}  גְּמַלֵּיהֶם אַרְבַּע מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה חֲמֹרִים שֵׁשֶׁת אֲלָפִים שְׁבַע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים: (פ) {סח}  וּמֵרָאשֵׁי הָאָבוֹת בְּבוֹאָם לְבֵית יְהוָה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם הִתְנַדְּבוּ לְבֵית הָאֱלֹהִים לְהַעֲמִידוֹ עַל מְכוֹנוֹ:

 רש"י  התנדבו. היו מתנדבין לבניין הבית : (רש"י)

 מצודת דוד  ומראשי. מקצת מראשי האבות : לבית ה'. ר''ל למקום בית ה' כי עדיין לא בנו הבית : לבית האלהים. וחוזר ומפרש : להעמידו וגו'. ר''ל להעמיד הבית על כנו ובסיסו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מכונו. מל' כן ובסיס : (מצודת ציון)


{סט}  כְּכֹחָם נָתְנוּ לְאוֹצַר הַמְּלָאכָה זָהָב דַּרְכְּמוֹנִים שֵׁשׁ רִבֹּאות וָאֶלֶף (ס) וְכֶסֶף מָנִים חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים וְכָתְנֹת כֹּהֲנִים מֵאָה: (ס)

 רש"י  ככחם. כפי כחם וממונם : דרכמונים. שם מטבע של זהב : וכתנות כהנים. לשרת בהם : (רש"י)

 מצודת דוד  ככחם. כ''א התנדב כפי כח עשרו : לאוצר המלאכה. אל המקום שאצרו שם הזהב והכסף למלאכת הבנין : וכתנות כהנים. שילבשו אותם הכהנים בשעת העבודה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  דרכמונים. שם מטבע ידוע אצלם : מנים. שם משקל ליטרא : (מצודת ציון)

 רלב"ג  דרכמונים. יתכן שהיה מטבע משקלו דרכמון והוא לפי מה שאחשוב דינר זהב : מנים. משקל המנה ששים שקלים : (רלב"ג)


{ע}  וַיֵּשְׁבוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וּמִן הָעָם וְהַמְשֹׁרְרִים וְהַשּׁוֹעֲרִים וְהַנְּתִינִים בְּעָרֵיהֶם וְכָל יִשְׂרָאֵל בְּעָרֵיהֶם: (ס)

 מצודת דוד  ומן העם. מבני יהודה ובנימין : בעריהם. אשר היו ערי נחלתם עד שלא גלו : וכל ישראל. הם העולים מיתר השבטים : (מצודת דוד)

עזרא פרק-ג

{א}  וַיִּגַּע הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בֶּעָרִים (ס) וַיֵּאָסְפוּ הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד אֶל יְרוּשָׁלִָם: (ס)

 רש"י  ויגע. כמו והגיע : החדש השביעי. הוא חדש תשרי ובני ישראל אשר היו בערים מה עשו ויאספו כולם כאחד לירושלים : (רש"י)

 מצודת דוד  בערים. היו בערי נחלתם : כאיש אחד. ר''ל חיש מהר כביאת איש אחד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויגע. כמו והגיע : (מצודת ציון)


{ב}  וַיָּקָם יֵשׁוּעַ בֶּן יוֹצָדָק וְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים וּזְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל וְאֶחָיו וַיִּבְנוּ אֶת מִזְבַּח אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לְהַעֲלוֹת עָלָיו עֹלוֹת כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים:

 מצודת דוד  בן שאלתיאל. בן בנו היה כמ''ש (בד''ה) : להעלות עליו עולות ככתוב וגו'. המה עולות התמיד : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויבנו את מזבח אלהי ישראל וגו'. למדנו מזה שמקריבין על המזבח אע''פ שאין בית כי כבר אמר אחר זה (לקמן ז') והיכל ה' לא יוסד. גם למדנו מזה שאר הדברים הדומים לזה והוא שאוכלים קדשי קדשים לפנים מן הקלעים אע''פ שאין קלעים ; (ד) ועולת יום ביום במספר וגו'. ר''ל כל העולות שהיו מקריבין יום ביום בחג הסכות : (רלב"ג)


{ג}  וַיָּכִינוּ הַמִּזְבֵּחַ עַל מְכוֹנֹתָיו כִּי בְּאֵימָה עֲלֵיהֶם מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת (ויעל) וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת לַיהוָה עֹלוֹת לַבֹּקֶר וְלָעָרֶב:

 רש"י  ויכינו המזבח על מכונותיו. כדי להקריב עליו קרבנות שהרי היו יראים מעמי הארצות שלא יקנתרום ושלא ילשינום למלך ובנו המזבח לעלות עליו עולות למען ישמעו ויבינו העמים בדבר אשר עשהו ע''פ המלך ועל כן ימנעו מלקנתרם לבניין הבית : לבקר ולערב. תמיד של שחר ותמיד של בין הערבים : (רש"י)

 מצודת דוד  כי באימה. כי בעבור האימה והפחד שהיה עליהם מעמי הארצות מהרו בבנין המזבח להקריב בו לה' ולשאול מעמו העזר בעת הבאת הקרבנות : עולות לבקר ולערב. הם התמידין : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מכונותיו. מל' כן ובסיס : (מצודת ציון)


{ד}  וַיַּעֲשׂוּ אֶת חַג הַסֻּכּוֹת כַּכָּתוּב וְעֹלַת יוֹם בְּיוֹם בְּמִסְפָּר כְּמִשְׁפַּט דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ:

 רש"י  ועולת יום ביום במספר. קרבנות החג במספרם כמשפטם : (רש"י)

 מצודת דוד  את הג הסוכות. ר''ל קרבנות החג : ועולות יום וגו'. העולות הראויות לכל יום במספר הראוי כמשפט התורה הביאו של כל יום ביומו : (מצודת דוד)


{ה}  וְאַחֲרֵיכֵן עֹלַת תָּמִיד וְלֶחֳדָשִׁים וּלְכָל מוֹעֲדֵי יְהוָה הַמְקֻדָּשִׁים וּלְכֹל מִתְנַדֵּב נְדָבָה לַיהוָה:

 רש"י  ואחרי כן. ולאחר הסוכות היו מקריבים קרבנות בכל יום לבקר ולערב : ולחדשים. ולראשי חדשים היו מקריבים קרבנות של ראשי חדשים : ולכל מועדי ה'. ולשאר מועדות קרבניהם : ולכל מתנדב. ולכל אותם המתנדבים נדבותיהם היו מקבלים הכהנים אותם להקריבם ומיום אחד בתשרי התחילו להקריב קרבנות ועדיין לא נבנה יסוד הבית : (רש"י)

 מצודת דוד  ואחרי כן. אחר סוכות הקריבו בו עולות תמיד בתמידות מבלי הפסק ועולות לחדשים וכו' : ולכל מתנדב. הקריבו לכל מי אשר התנדב קרבן : (מצודת דוד)


{ו}  מִיּוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הֵחֵלּוּ לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לַיהוָה וְהֵיכַל יְהוָה לֹא יֻסָּד:

 מצודת דוד  החלו. אז התחילו להעלות וכו' אבל לא הקריבו בתמידות עד אחר הסוכות : לא יסד. עדיין לא בנו היסוד : (מצודת דוד)


{ז}  וַיִּתְּנוּ כֶסֶף לַחֹצְבִים וְלֶחָרָשִׁים וּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וָשֶׁמֶן לַצִּדֹנִים וְלַצֹּרִים לְהָבִיא עֲצֵי אֲרָזִים מִן הַלְּבָנוֹן אֶל יָם יָפוֹא כְּרִשְׁיוֹן כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס עֲלֵיהֶם: (פ)

 רש"י  לצידונים ולצורים. בני צור וצידון שהיו אומנים לבנות הבית : אל ים יפוא. דרך הים היו מביאי' אותם : כרשיון. כאשר היה רשות המלך עליהם לבנות הבית, כרשיון לשון רשות מגזרת רשה שהרי מן אבה יאמר אביון ומן צבה יאמר צביון ומן חזה חזיון ומן רעה רעיון מן חבה חביון ומן רשה יאמר רשות כמו מן ענה ענות ומן שבה שבות ומן ראה ראות ומן זנה זנות נמצאו רשות ורשיון באין ויוצאין מגיזרה אחת לפי שער הדקדוק ולשון א' הם, ומנחם חברו ל' ארשת שפתינו ולא דקדק בגיזרתו ואעפ''כ שני פנים הללו קרובים זה לזה במשמעותם : (רש"י)

 מצודת דוד  לחוצבים. המה כורתי האבנים ממקום מחצבם : ולחרשים. הם האומנים בוני הקיר : לצדונים ולצורים. כי יודעים המה לכרות העצים כמ''ש (במ''א) בבנין שלמה : אל ים יפוא. להשיטם עליו ולבוא לירושלים : כרשיון. כרשות כורש אשר היה עליהם לבנות את הבית : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לצדונים ולצורים. אנשי צידון וצור : כרשיון. הוא מל' רשות הידוע בדרז''ל : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויתנו כסף לחוצבים ולחרשים. ר''ל לחצוב האבנים ולפסלם ולכרות העצים ולתקנם : לצדונים ולצורים. כי הם היו היותר בקיאים בזאת המלאכה כמו שנזכר בדברי שלמה : כרשיון כורש. ר''ל ברשות כורש : (רלב"ג)


{ח}  וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְבוֹאָם אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים לִירוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי הֵחֵלּוּ זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל וְיֵשׁוּעַ בֶּן יוֹצָדָק וּשְׁאָר אֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל הַבָּאִים מֵהַשְּׁבִי יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲמִידוּ אֶת הַלְוִיִּם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְנַצֵּחַ עַל מְלֶאכֶת בֵּית יְהוָה: (פ)

 רש"י  בחדש השני. הוא חדש אייר : מהשבי. כל אותן שבאו מהשביה לירושלים : ויעמידו. העמידו הלוים המשוררים לנצח ולומר שירה לפני הבונים בשעת בניין יסוד הבית : לנצח. שני נצוחות הללו הם ניצוחי שירה כמו למנצח (בנגינות) מזמור לדוד (תהלים ד') : (רש"י)

 מצודת דוד  בחדש השני. הוא אייר : החלו זרובבל וגו'. התחילו בבנין : לנצח. לומר שירה ולנגן בעת הבנין : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לנצח. ענינו נצוח השיר ע''ש שדרך בעלי השיר לנצח זא''ז בהרמת הקול ובהכרעת הנעימה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויעמידו את הלוים מבן עשרים שנה ומעלה לנצח על מלאכת בית ה'. ר''ל להתחזק על המלאכה כי היו יראים מעמי הארצות שישביתו מלאכתם ולזה העמידו שם את הלוים מבן עשרים שנה ומעלה גם שמו שם מנצחים על עושי המלאכה למהר המלאכה ולהתחזק עליה. והנה זכר שאחר שיסדו הבונים את היכל ה' העמידו הכהנים מלובשים בגדי כהונה בחצוצרות כי היה זה יום שמחתם והעמידו הלוים בני אסף עם מצלתים צנבא''ש בלע''ז, להלל את ה' על ידי שירי דוד מלך ישראל והלוים היו עונים בהלל ובנתינת הודאה לה' כי טוב כי לעולם חסדו והוא מזמור אחד מס' תהלים. והנה מרוב השמחה הריעו כל העם תרועה גדולה להלל ה' ית' אשר עזרם על בנית יסוד בית ה' : (רלב"ג)


{ט}  וַיַּעֲמֹד יֵשׁוּעַ בָּנָיו וְאֶחָיו קַדְמִיאֵל וּבָנָיו בְּנֵי יְהוּדָה כְּאֶחָד לְנַצֵּחַ עַל עֹשֵׂה הַמְּלָאכָה בְּבֵית הָאֱלֹהִים (ס) בְּנֵי חֵנָדָד בְּנֵיהֶם וַאֲחֵיהֶם הַלְוִיִּם:

 רש"י  ויעמוד ישוע. עמדו ואמרו שירה ביחד סביב עושי מלאכ' יסוד הבית : (רש"י)

 מצודת דוד  לנצח על עושה המלאכה. לנגוש עליהם לבל ירפו ידיהם מן המלאכה : בני חנדד וגו'. גם הם היו נוגשים על עושי המלאכה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואחיו. חבריו ורעיו : לנצח. ענינו נגישה וכפיה והיא מל' נצחון והתגברות : (מצודת ציון)


{י}  וְיִסְּדוּ הַבֹּנִים אֶת הֵיכַל יְהוָה וַיַּעֲמִידוּ הַכֹּהֲנִים מְלֻבָּשִׁים בַּחֲצֹצְרוֹת וְהַלְוִיִּם בְּנֵי אָסָף בַּמְצִלְתַּיִם לְהַלֵּל אֶת יְהוָה עַל יְדֵי דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל:

 רש"י  ויסדו. משקל חזק מן יסוד כמו ויסדו טירותיהם כן וישבו מן ישב ויסדו מן יסד, ומשמעותן ויסדו וישבו, במשקל חזק בשתי יודי''ן אחת פעולה וא' של יסוד ופתרונן היו מייסדים מיישבים : ויסדו הבונים. והבונים מייסדים את יסוד היכל ה', בשעה שהיו מנצחים בשירתם והעמידו הכהנים מלובשים בגדי כבוד וחצוצרו' בידיהם לתקוע בהם : והלוים בני אסף. היו משוררים : במצלתים. כמו (תלים קנ) צלצלי שמע כלי שיר הם : על ידי דוד. שהיו מנצחים ומשוררים שירות והודיות של דוד מלך ישראל : (רש"י)

 מצודת דוד  מלובשים. בבגדי כבוד ובידם החצוצרות : על ידי דוד. בההלול האמור ע''י דוד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  במצלתים. עשוי הוא משני כלי נחושת להשמיע קול גדול בהקשתן זה בזה וכן בצלצלי שמע (תהלים קו) : (מצודת ציון)


{יא}  וַיַּעֲנוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדֹת לַיהוָה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל וְכָל הָעָם הֵרִיעוּ תְרוּעָה גְדוֹלָה בְהַלֵּל לַיהוָה עַל הוּסַד בֵּית יְהוָה: (ס)

 רש"י  ויענו. לשון עניית זמר כמו ותען להם מרים (שמות טו) : ובהודות. ובהודיו' : כי טוב. להודות לה' : וכל העם. שאר עם ישראל : על הוסד. כל השמחות הללו היו עושים על בנין היסוד אשר הוסד בבית ה' : (רש"י)

 מצודת דוד  ויענו בהלל. הרימו קול בהלל וכו' לומר כי טוב להודות לה' כי לעולם מושך חסדו על ישראל : על הוסד. כל השמחות הללו היו על אשר הניחו היסוד מבית ה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויענו. ענין הרמת קול כמו וענו הלוים וגו' קול רם (דברים כז) : (מצודת ציון)


{יב}  וְרַבִּים מֵהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר רָאוּ אֶת הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן בְּיָסְדוֹ זֶה הַבַּיִת בְּעֵינֵיהֶם בֹּכִים בְּקוֹל גָּדוֹל וְרַבִּים בִּתְרוּעָה בְשִׂמְחָה לְהָרִים קוֹל:

 רש"י  ביסדו. ביסוד שלו מן שם דבר של יוסד ומן יסד יאמר ביסדו, כמו מן חדש בחדשו מן קדש בקדשו : זה הבית. כשהיו רואין בניין בית זה היו בוכין מתוך שהיו זוכרים אותו בניין גדול של בית ראשון : ורבים. אשר לא ראו בניין בית ראשון היו שמחין ומריעין בשמחה בקול גדול מרוב שמחתן שיצאו מגלותן : (רש"י)

 מצודת דוד  את הבית הראשון. שבנה שלמה : ביסדו. בעת יסדו הבית הזה : בעיניהם. ר''ל והמה רואים : בוכים. היו בוכים על כי היה קטן הרבה מן הבית הראשון : ורבים. אשר לא ראו הבית הראשון הם היו מריעים בשמחה להרים קול גדול על שמחת הבנין : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ביסדו זה הבית בעיניהם בוכים בקול גדול. ידמה שהיסוד הזה לא היה נעשה מאבנים גדולות כל כך כמו שהיה בבנין שלמה שהיו בשעור עשר אמות או שמנה אמות וזה כי לולא זה הנה לא היה הבדל בין יסוד זה הבית ליסוד הבית הראשון כי שיעור ההיכל היה מסכים לשיעורו הראשון : (רלב"ג)


{יג}  וְאֵין הָעָם מַכִּירִים קוֹל תְּרוּעַת הַשִּׂמְחָה לְקוֹל בְּכִי הָעָם כִּי הָעָם מְרִיעִים תְּרוּעָה גְדוֹלָה וְהַקּוֹל נִשְׁמַע עַד לְמֵרָחוֹק: (פ)

 רש"י  ואין העם מכירים. אותן השומעים לא היו מכירים קול תרועה של שמחה מפני קול בכי העם שהרי העם השמחים היו מריעים תרועה גדולה וקול הבכי נשמע יותר ויותר עד למרחוק : (רש"י)

 מצודת דוד  ואין העם מכירים. אותן השומעים לא היו מכירים קול תרועת השמחה מפני קול הבכי : כי העם. עם כי העם השמחים היו מריעים תרועה גדולה אבל קול הבכי נשמע עד למרחוק ובטל קול השמחים : (מצודת דוד)

עזרא פרק-ד

{א}  וַיִּשְׁמְעוּ צָרֵי יְהוּדָה וּבִנְיָמִן כִּי בְנֵי הַגּוֹלָה בּוֹנִים הֵיכָל לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:

 רש"י  צרי יהודה ובנימין. הם העכו''ם אשר הושיב סנחריב בא''י כמו שנאמר (מלכים ב' י''ז) ויבא מלך אשור מבבל ומכותה ומעוה ומחמת ומספרוים ויושב אותם בערי שומרון תחת בני ישראל : (רש"י)

 מצודת דוד  צרי יהודה. הם העובדי כוכבים אשר הושיב מלך אשור בערי ישראל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צרי. אויבי : (מצודת ציון)

 רלב"ג  צרי יהודה ובנימן. הם הכותים שהעלה סנחריב בערי שומרון : (רלב"ג)


{ב}  וַיִּגְּשׁוּ אֶל זְרֻבָּבֶל וְאֶל רָאשֵׁי הָאָבוֹת וַיֹּאמְרוּ לָהֶם נִבְנֶה עִמָּכֶם כִּי כָכֶם נִדְרוֹשׁ לֵאלֹהֵיכֶם (ולא) וְלוֹ אֲנַחְנוּ זֹבְחִים מִימֵי אֵסַר חַדֹּן מֶלֶךְ אַשּׁוּר הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ פֹּה:

 רש"י  ויאמרו להם נבנה עמכם. היו אומרים כך למען תתבטל מלאכת הבית על ידיהם שלא לבנות עוד : מימי אסר חדון מלך אשור. בנו של סנחריב שלאחר שסנחריב הושיבם שם הרגוהו אדרמלך ושראצר בניו וימלוך אסר חדון בנו תחתיו שנאמר (ישעיה ל''ו) ויהי הוא משתחוה בית נסרוך אלהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכוהו בחרב וגומר וימלך אסר חדון בנו תחתיו : (רש"י)

 מצודת דוד  נבנה עמכם. כוונתם היה להתחבר עמהם לדעת מצפוני לבבם למצוא עלילה מה להשבית את המלאכה : ולו אנחנו זובחים. כמ''ש בהם את ה' היו יראים (מ''ב יז) : מימי אסר חדון. כי סנחרב שגלה את ישראל הומת ע''י בניו ומלך אסר חדון בנו תחתיו כמ''ש במלכים והוא הושיב במקומם מבבל ומכותה וכו' : (מצודת דוד)


{ג}  וַיֹּאמֶר לָהֶם זְרֻבָּבֶל וְיֵשׁוּעַ וּשְׁאָר רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל לֹא לָכֶם וָלָנוּ לִבְנוֹת בַּיִת לֵאלֹהֵינוּ כִּי אֲנַחְנוּ יַחַד נִבְנֶה לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ הַמֶּלֶךְ כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרָס:

 רש"י  כי אנחנו. אלא אנחנו לבדנו נבנה כי זה משמש במקום אלא : (רש"י)

 מצודת דוד  לא לכם ולנו. לא לשנינו יחד אנחנו ואתם לבנות הבית כי מה לכם לבנות הבית לה' רק אנחנו בני ישראל יחד נבנה הבית לה' : כאשר צונו. ר''ל אותנו צוה המלך ולא אתכם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו. למדנו מזה שאין מניחין למי שאינו מישראל לבנות ביהמ''ק עמנו : (רלב"ג)


{ד}  וַיְהִי עַם הָאָרֶץ מְרַפִּים יְדֵי עַם יְהוּדָה (ומבלהים) וּמְבַהֲלִים אוֹתָם לִבְנוֹת:

 רש"י  עם הארץ. הם צרי יהודה ובנימן : מרפים. לבטלם ממלאכתם : לבנות. כמו מלבנות, וכן עד כי חדל לספור : (רש"י)

 מצודת דוד  מרפים. הביאו מורך בלבבם למען ירפו ידיהם מן הבנין : ומבהלים. היו מפחידים אותם מלבנות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מרפים. מל' רפיון : לבנות. כמו מלבנות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויהי עם הארץ. הם הכותים : ומבהלים אותם לבנות. ר''ל שכבר היו מפחדים אותם על דבר הבניה : (רלב"ג)


{ה}  וְסֹכְרִים עֲלֵיהֶם יוֹעֲצִים לְהָפֵר עֲצָתָם כָּל יְמֵי כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וְעַד מַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מֶלֶךְ פָּרָס:

 רש"י  וסוכרים. כתיב בסמ''ך ופתרונו כאלו כתוב בשי''ן שהיו שוכרים יועצים כדי לבטל המלאכה : כל ימי. מלכות כורש ומלכות אחשורוש אשר מלך אחר כורש עד שנת שתים לדריוש שמלך אחר אחשורוש היתה המלאכה בטלה : (רש"י)

 מצודת דוד  וסוכרים. היו שוכרים יועצים בעבורם לייעץ את המלך אחר דעתם ולהפר עצת היהודים : ועד מלכות דריוש. הוא דריוש הפרסי המולך אחר אחשורוש אביו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וסוכרים. כמו ושוכרים בשין : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וסוכרים עליהם יועצים. ר''ל שהיו נותנים שכר ליועצים יפרו עצתם וזה התמידו כל ימי כורש מלך פרס ועד מלכות דריוש מלך פרס שהוא בן בנו של כורש כמו שזכרנו בספר דניאל. הנה זה מה שראינו לבארו בזאת הפ' שהגבלנו ביאורה בזה המקום. ואולם התועלו' המגיעים מזה הספור הם אלו. התועלת הראשון הוא להודיע קיום יעודי הנביא ישעיה שיעד כי כורש ישלח הגלות באמרו הוא יבנה עירי וגלותי ישלח לא במחיר ולא בשחד (מ''ה י''ג). ואמר עוד האומר לכורש רועי וכל חפצי ישלים וגו' (מ''ד כ''ח). וכבר נתבאר בזה הספור שכל זה נתקיים כי לא במחיר ולא בשחד היה זה מכורש להשגיח על שיבת ירושלים ולבנותה ולבנות ביהמ''ק. והנה נוסד ההיכל בימי כורש כמו שאמר ישעיה. התועלת השני הוא להודיע שאין לסמוך על חזקת הכהנים באכילתם מקדשים קלים להאכילם מפני זה קדשי קדשים אם לא אחד הבירור שהם כהנים כשרים כשנולד בענינם ספק כמו הענין באלו שאמר להם התרשתא שלא יאכלו בקדש הקדשים עד עמוד הכהן לאורים ולתומים לפי שהיו מתיחסים לסבת מה למי שאינם כהנים. התועלת השלישי הוא להודיע שמקריבין על המזבח שבהר המוריה אע''פ שאין בית ולזה ספר שכבר בנו המזבח והקריבו עליו עולות ואע''פ שהיכל ה' לא יוסד. ומזה המקום נתבאר שאוכלים קדשי קדשים לפנים מן הקלעים אע''פ שאין קלעים ואוכלים קדשים בירושלים אע''פ שאין חומה כי קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא נתבאר בזה בשני משבועות (דף י''ג). התועלת הרביעי הוא להודיע שהוא ראוי להלל ה' ית' ולתת לו תודה על כל הטובה ולזה ספר שאחר שיסדו הבונים את ההיכל הללו ה' ית' ונתנו לו תודה. התועלת החמישי הוא להודיע שאין מניחין הגוים לבנות בית המקדש עמנו ואע''פ שכבר נקבל מהם עולה כמו שנתבאר בפרשת ויקרא (בפי' המחבר) ולזה ספר שכבר אמרו זרובבל וחבריו אל השומרונים. לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו : (רלב"ג)


{ו}  וּבְמַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בִּתְחִלַּת מַלְכוּתוֹ כָּתְבוּ שִׂטְנָה עַל יֹשְׁבֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם: (ס)

 רש"י  ובמלכות אחשורוש. שמלך אחר כורש הוא אחשורוש שלקח אסתר : כתבו שטנה. שלא לבנות בית המקדש : על יושבי יהודה וירושלים. להלשינם ולקנתר' שלא יבנו הבית : (רש"י)

 מצודת דוד  כתבו שטנה. בדבר בנין הבית לבל יתן רשות לבנותו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שטנה. ענין קטרוג : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו וגו'. עד ואקבצה מישראל ראשים לעלות עמי (לקמן סוף ז'). ספר כי במלכות אחשורוש אשר מלך אחר כורש כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלים להשבית מלאכת הבנין : (רלב"ג)


{ז}  וּבִימֵי אַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא כָּתַב בִּשְׁלָם מִתְרְדָת טָבְאֵל וּשְׁאָר (כנותו) כְּנָוֹתָיו עַל (ארתחששתא) אַרְתַּחְשַׁשְׂתְּ מֶלֶךְ פָּרָס וּכְתָב הַנִּשְׁתְּוָן כָּתוּב אֲרָמִית וּמְתֻרְגָּם אֲרָמִית: (פ)

 רש"י  ובימי ארתחששתא. הוא כורש מלך פרס מנין אותיות של כורש עולה למנין אותיות דריוש וכן שנינו במסכת ר''ה הוא כורש הוא דריוש הוא ארתחששתא כורש על שם שמלך כשר היה ארתחששתא על שם המלכות ובסדר עולם מצאתי דריוש הוא ארתחששתא וכל המלכות כולה נקראת ארתחששתא וכו' : כתב בשלם. כתב מכתבו בדברים של שלום : מתרדת טבאל. שם אדם הוא מצרי יהודה ובנימין : ושאר כנותיו. חברותיו וסיעותיו : על ארתחששתא. אל ארתחששתא : וכתב הנשתון. וכתב האגרת : כתוב ארמית. באותיות ארמית : ומתורגם ארמית. המכתב היה מפורש בל' ארמית : (רש"י)

 מצודת דוד  ארתחששתא. הוא כורש הפרסי ושם ארתחששתא הוא כנוי לכל מלכי פרס כמו פרעה למצרים ואבימלך לפלשתים : כתב בשלם. כתב מכתבו בדברי שלום : מתרדת טבאל. הוא היה הראש מן משלחי הכתב ושאר רעיו עמו היו באגודה אחת לשלוח אל ארתחששתא : וכתב הנשתון. כתב המפורש היה כתוב בתואר כתב ארמית ומפורש בלשון ארמית : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כנותיו. ענינו רעיו וחבריו ובדרז''ל שבת ועבוד' כוכבים בכנותהון (כריתות ג) כן גרס הערוך ור''ל בכל דיניהם המתחבר אליהם : הנשתון. ענינו מפורש ואין לו דומה כי אם בזה הספר : ומתרגם. גם הוא ענין מפורש ובדרז''ל מאן דמתרגם לי חבית (ב''מ מא) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ובימי ארתחששתא וגו'. ראוי שתדע כי לא היו שם כי אם ארבעה מלכים לפרס כמו שבארנו מנבואת דניאל (ט' א') ולזה הוא מבואר כי אחשורוש הוא ארתחששתא. והנה ספר בלשון ארמית השטנה שכתבו על יושבי יהודה וירושלים במלכות אחשורוש בתחלת מלכותו. וידמה כי ארתחששתא הנזכר בזה המקום הוא זולת ארתחששתא שזכר נחמיה בן המקום דריוש הפרסי כי יתבאר מהאגרת ששלחו לדריוש תתני וחברי, (לקמן ה') כי דריוש לא כתב שטנה על בנין בית המקדש וזה ממה שאינו צריך אל באור שאם היה הדבר כן הנה אם היתה השטנה קודם האגרת ההיא היה שולח לא תתני שהיהודים לא שמרו מצותיו. ואחר האגרת ההיא לא היתה שטנה על בנין הבית כי כבר נבנה. ואין לאמר שיאמר שיהיה ארתחששתא הנזכר אחר זה (ז') בדבר עזרא ונחמיה הוא דריוש שהרי אמר במה שיבא אחר זה ומטעם כורש ודרויש וארתחששתא מלך פרס. אך ידמה כי ארתחששתא שזכר אחר זה בדבר עזרא ונחמיה הוא מלך רביעי לפרס מלך אחר דריוש. ולפי שמצאנו כי אלכסנדרון מוקדון הכה דריוש ולקח המלכות ידענו כי ארתחששתא שהיה אחר דריוש היה נקרא גם כן דריוש ויהיה שמו בלשון אחד דריוש ובלשון אחר ארתחששתא. ואל תתמה מרבוי השמות כי כבר תמצא לסנחריב שמות רבים. ובימי ארתחששתא כתב בשלם. והוא אשר קרא שלום בס' דה''י. ומתרדת וטבאל ושאר סיעתם אל ארתחששתא מלך פרס. וכתב האגרת כתוב כתב ארמית ובלשון ארמי. וזה הוא נוסח האגרת : (רלב"ג)


{ח}  רְחוּם בְּעֵל טְעֵם וְשִׁמְשַׁי סָפְרָא כְּתַבוּ אִגְּרָה חֲדָה עַל יְרוּשְׁלֶם לְאַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא מַלְכָּא כְּנֵמָא:

 רש"י  רחום בעל טעם. רחום היה מזכיר ובעל דברים לסדר המכתב : ושמשי ספרא. ושמשי היה סופר הוא שמשי בנו של המן, וכן דרך המקרא להזכיר סופר ומזכיר שניהם ביחד לפי שהם זקוקים זה לזה הא' מסדר ומזכירו והסופר כותב שנאמר (מלכים א ד') אליחרף ואחיה בני שישא סופרים יהושפט בן אחילוד המזכיר ובמקום אחר נאמר ויבא אליקים בן חלקיהו וגו' (שם ב י''ח) ושבנא הסופר ויואח בן אסף המזכיר : כתבו אגרא. הללו שניהם רחום ושמשי כתבו האגרת כאשר צוה אליהם מתרדת וטבאל וכולם היו מיושבים בערי שומרון : על ירושלים. על אודות בנין ב''ה אשר בירושלים : כנימא. כאשר נאמר והוא דוגמת לשון גמרא כדבעינן למימר קמן : (רש"י)

 מצודת דוד  בעל טעם. היודע לסדר דברי הכתב במליצה נאותה : ספרא. היודע לאמן ידו בכתיבה : כתבו. הם כתבו אגרת א' להלשין על ירושלים רחום היה המסדר ושמשי היה הכותב : כנמא. ר''ל דברי האגרת היה כאשר נאמר למטה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בעל טעם. ענינו היודע מיטב הדבור במליצה נאותה וכן וטע' זקנים יקח (איוב י''ב) : אגרא. כן יקרא כתב השלוח ע''ש שמאוסף בו דברים הרבה והוא מל' אוגר בקיץ (משלי י) : כנמא. ענין אמירה וכן וינאמו נאם (ירמיה כ''ג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  רחום. בעל הדברים ושמשי הסופר כתבו אגרת אחת על ירושלים לארתחששתא המלך כאשר נאמר : (רלב"ג)


{ט}  אֱדַיִן רְחוּם בְּעֵל טְעֵם וְשִׁמְשַׁי סָפְרָא וּשְׁאָר כְּנָוָתְהוֹן דִּינָיֵא וַאֲפַרְסַתְכָיֵא טַרְפְּלָיֵא אֲפָרְסָיֵא (ארכוי) אַרְכְּוָיֵא בָבְלָיֵא שׁוּשַׁנְכָיֵא (דהוא) דֶּהָיֵא עֵלְמָיֵא:

 רש"י  אדין. אז : רחום. שם אדם : בעל טעם. מזכיר ובעל דברים : ושאר כנותהון. ושאר סיעותיהם : דיניא ואפרסתכיא וגו'. הללו כולם שמות של עכו''ם שהושיב סנחריב בערי שומרון : אפרסיא. הם פרסיי' שהושיב סנחריב בערי שומרון : ארכוי. הם בני ארך שנאמר וארך ואכד וכלנה (ראשית י') : בבליא. הם בני בבל : שושנכיא. בני שושן הבירה : עלמיא. בני עילם מכל העכו''ם הללו הושיב סנחריב בא''י וכולן היו משיבין ומסכימים בשליחות המכתב זה : (רש"י)

 מצודת דוד  אדין. אז באותו המעמד והעצה היה רחום וכו' ושאר חבריהם : דיניא וכו'. הם שמות עובדי כוכבים ידועות אצלם אשר ישבו בערי שומרון והיו גם המה במעמד העצה היעוצה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  הנה רחום בעל הדברים ושמשי הסופר ושאר חבריהם דיניא אפרסתכיא. והנמשך לזה הם כלם אומות שהביא סנחריב בערי שומרון : (רלב"ג)


{י}  וּשְׁאָר אֻמַּיָּא דִּי הַגְלִי אָסְנַפַּר רַבָּא וְיַקִּירָא וְהוֹתֵב הִמּוֹ בְּקִרְיָה דִּי שָׁמְרָיִן וּשְׁאָר עֲבַר נַהֲרָה וּכְעֶנֶת:

 רש"י  ושאר אומיא. ושאר העכו''ם אשר הגלה סנחרב כולם הסכימו : אסנפר. סנחריב : רבא ויקירא. שהיה מלך גדול ומכובד שנאמר כה אמר המלך הגדול מלך אשור (ישעיה ל''ו) : והותב המו. הושיב אותם : בקריה די שמרין. בערים אשר סביבות שומרון : ושאר עבר נהרה. ושאר העכו''ם אשר בעבר הנהר לפי שהנהר נהר פרת מפסיק בין א''י לבבל נמצאו אותן עכו''ם שלצד א''י הם בעבר הנהר לאותן העומדים בבבל : וכענת. שם מקום ואנשי כענת כולם היו מסכימים בשליחות המכתב הזה : (רש"י)

 מצודת דוד  ושאר אומיא. ושאר העובדי כוכבים אשר הגלה אסנפר והוא סנחריב בלשון פרסי : רבא ויקירא. כן נקרא סנחריב על כי היה מלך גדול ומכובד : והותב. הושיב את העובדי כוכבים ההם בהערים של שומרון ר''ל הסמוכים לה ואף שנאמר למעלה שאסר חדון בנו הושיב אותם בערי שומרון מ''מ אמר שהושיב הוא על כי היה במצותו : ושאר. גם שאר היושבים בעבר נהר פרת המפסיק בין בבל לא''י וגם כענת והוא שם מקום מטרפולין לכל אלה ור''ל כל אלה הסכימו בדבר האגרת : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ושאר האומות אשר הגלה סנחריב גדול ונכבד והושיבם בערי שומרון ובשאר ערי עבר הנהר ובעיר אחת ששמה כענת או מחוז אחד והוא הנראה יותר : (רלב"ג)


{יא}  דְּנָה פַּרְשֶׁגֶן אִגַּרְתָּא דִּי שְׁלַחוּ עֲלוֹהִי עַל אַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא מַלְכָּא עַבְדֶיךְ אֱנָשׁ עֲבַר נַהֲרָה וּכְעֶנֶת: (פ)

 רש"י  דנה פרשגן אגרתא. וזהו פתרון האגרת : פרשגן. כמו פתשגן הכתב : די שלחו עלוהי. אשר שלחו אליו : על ארתחששתא. אל ארתחששתא : עבדך אנש עבר נהרה וכענת. עבדיך הם אנשי עבר הנהר ואנשי כענת כל עכו''ם המנויות כאן נכללות בכלל זה שכולן היו לצד א''י שהוא עבר הנהר לאותם השוכנים בבבל וזהו תחלת המכתב עבדיך אנש עבר נהרה וגומר עד לא איתי לך : (רש"י)

 מצודת דוד  דנה. זאת סדור טופס האגרת אשר שלחו אליו וחוזר ומפרש אל ארתחששתא המלך : עבדך. ר''ל אנחנו הכותבים המה עבדיך אנשי עבר הנהר ויושבי כענת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פרשגן. ענין טופס הדבר וענינו כי משנה תורת משה (יהושע ח) ת''י פרשגן אורייתא : (מצודת ציון)

 רלב"ג  זה פתשגן האגרת אשר שלחו אליו אל ארתחששתא המלך עבדיך אנשי עבר הנהר וכענת : (רלב"ג)


{יב}  יְדִיעַ לֶהֱוֵא לְמַלְכָּא דִּי יְהוּדָיֵא דִּי סְלִקוּ מִן לְוָתָךְ עֲלֶינָא אֲתוֹ לִירוּשְׁלֶם קִרְיְתָא מָרָדְתָּא וּבִאישְׁתָּא בָּנַיִן (ושורי) וְשׁוּרַיָּא (אשכללו) שַׁכְלִלוּ וְאֻשַּׁיָּא יַחִיטוּ:

 רש"י  ידיע להוא למלכא. דבר ידוע יהיה למלך : די יהודיא. אשר היהודים שעלו מאתך אלינו באו לירושלים : קריתא מרדתא ובאישתא בנין. עיר מורדת וחוטאת הם בונים : ושוריא. שכלילו. והחומות יסדו : ואושיא. הכתלים : יחיטו. ל' פתיל כמו אם מחוט (ראשית ט) שהם חופרים ומחברים הכתלים זה עם זה : (רש"י)

 מצודת דוד  ידיע להוא. ידוע יהיה למלך אשר היהודים אשר עלו מעמך לבוא אלינו הנה באו לירושלי' : קריתא. העיר המורדת והרעה המה בונים והחומה רוצים לגמור ולכלות והיסודות יקשרו ויחברו זה לזה ר''ל מתקנים מקום המקולקל להיות כל היסוד בחבור אחד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ושוריא. חומות וכן אדלג שור (תהלים י''ח) : שכלילו. ענין גמר והשלמה וכת''א על ויכלו השמים (בראשית ב') : ואושיא. ענין יסוד כמו לאשישי קיר חרשת (ישעיה ט''ז) : יחיטו. מל' חוט ר''ל יחברו כאלו תפרם בחוט ע''י המחט : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ידע המלך כי היהודים עלו מאתך אצלנו באו לירושלים עיר מורדת ורעה בונים והחומות יסדו והיסודות קשרו זו בזו : (רלב"ג)


{יג}  כְּעַן יְדִיעַ לֶהֱוֵא לְמַלְכָּא דִּי הֵן קִרְיְתָא דָךְ תִּתְבְּנֵא וְשׁוּרַיָּה יִשְׁתַּכְלְלוּן מִנְדָּה בְלוֹ וַהֲלָךְ לָא יִנְתְּנוּן וְאַפְּתֹם מַלְכִים תְּהַנְזִק:

 רש"י  כען ידיע. עתה ידוע יהיה למלך : די הן קריתא דך תתבנא. אשר אם העיר הזאת תבנה : דך. זאת : ושוריא ישתכללון. והחומות יהיו מיוסדות : מנדה בלו והלך. מיני מסים הם וכסף גולגולת : לא ינתנון. לא יתנו עוד מס : ואפתום מלכים תהנזיק. ומס המלכים תוזק שלא יתנו עוד מס למלכים : (רש"י)

 מצודת דוד  כען. עתה ידוע יהיה למלך אשר אם העיר הזאת תבנה והחומות יגמרו וישלמו. מנדה וגו' אזי מיני המסים ההם לא יתנו עוד כי יתחזקו בחיזוק העיר וימרדו במלך : ואפתום. הכנסת המלכים יהיה ניזק ונפסד כי לא יתנו עוד מס למלכי פרס : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מנדה. זה מס המלך המוטל על כל בני המדינה ביחד : בלו. הכסף גולגלתא. והלך. הוא תשודה המביאים למלך בעת יעבור אליהם : ואפתום. הוא ענין הכנסה ואין לו דומה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עתה ידע המלך כי אם העיד הזאת תבנה והחומות יכוננו הנה מנת המלך ומס ותשורה לא יתנו לך וחזק המלכים תזיק. ר''ל כי הם ימרדו בך ולא יהיה לך מהם דבר ממה שראוי שיהיה למלך מעמו : (רלב"ג)


{יד}  כְּעַן כָּל קֳבֵל דִּי מְלַח הֵיכְלָא מְלַחְנָא וְעַרְוַת מַלְכָּא לָא אֲרִיךְ לַנָא לְמֶחֱזֵא עַל דְּנָה שְׁלַחְנָא וְהוֹדַעְנָא לְמַלְכָּא:

 רש"י  כען כל קבל די מלח היכלא מלחנא. עתה כל כנגד דבר זה אשר חורבן ההיכל אנו רוצים להחריב, די מלח. ל' חורבן ושממון כמו ארץ מלחה ולא תשב, מלחנא. אנו רוצים לסתור ולהחריב : וערות מלכא. ובזיון המלך : לא אריך. אינו הגון לנו לראות, אריך. הגון כמו אריך או לא אריך במסכת סוכה : על דנה. על זאת שלחנו והודענו למלך : (רש"י)

 מצודת דוד  כען. עתה בעבור אשר רוצים אנו אשר חורבן המקדש יהיה חרוב כשהיה : וערות. כי בזיון המלך לא יפה וכשר לנו לראות ולשתוק : על דנה. על זאת שולחים אנחנו ומודיעים למלך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מלח. ענין חרבן כמו ארץ מלחה (ירמיה י''ז) : וערות. מל' ערוה ר''ל בזיון : אריך. מענין יפה וכשר ובדרז''ל מאה פלפלין במאה ועשרים ואריך (ב''מ עה) ור''ל והדבר יפה וישר ואין בו משום רבית : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לכן מפני שמלח היכלך אנו מולחים. ר''ל מפני שאנו מתעסקים בעניניך לשמרם מההפסד כמו שישמור המלח מההפסד הדברים שיושם בהם. ובשת המלך ונזקו לא טוב לנו לראות על זה שלחנו והודענו למלך : (רלב"ג)


{טו}  דִּי יְבַקַּר בִּסְפַר דָּכְרָנַיָּא דִּי אֲבָהָתָךְ וּתְהַשְׁכַּח בִּסְפַר דָּכְרָנַיָּא וְתִנְדַּע דִּי קִרְיְתָא דָךְ קִרְיָא מָרָדָא וּמְהַנְזְקַת מַלְכִין וּמְדִנָן וְאֶשְׁתַּדּוּר עָבְדִין בְּגַוַּהּ מִן יוֹמָת עָלְמָא עַל דְּנָה קִרְיְתָא דָךְ הָחָרְבַת:

 רש"י  די יבקר. אשר יבקר וידרוש הדורש בספר הזכרונות של אבותיך המלכים הראשונים : ותהשכח. ותמצא בספר הזכרונות ותדע כי העיר הזאת עיר מורדת ומזקת המלכים והמדינות : ואשתדור עבדין בגוה. ומרד היו עושים יושביה בתוכה שהיו ישראל מורדין במלכי העכו''ם : מן ימות עלמא. מימות העולם מימים קדמונים כך היה מנהגם למרוד במלכי העכו''ם : על דנה. על כך היתה העיר הזאת חריבה : (רש"י)

 מצודת דוד  די יבקר. אשר יחפש בספר הזכרונות של אבותיך ותמצא בספר הזכרונות ותדע אשר העיר הזאת היא עיר מורדת ומזקת למלכים ולמדינות : ואשתדור. ומרידות וסרבנות עושים בה מן ימי עולם : על דנה. בעבור זאת העיר הזאת נעשית חורבה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יבקר. יחפש כמו אבקר את צאני (יחזקאל ל''ד) : ואשתדור. ענינו סרבנות ומרידה והוא מלשון שדר שהוא שליחות בלשון ארמי כי כן דרך המורדים לשלוח שלוחים לשאול עזר להחזיק ידם : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אשר תבקר בספר זכרונות אבותיך ותמצא בספר הזכרונות ותדע כי זאת העיר מורדת ומזקת מלכים ומדינות ומרד עשו בתוכה מימי עולם ועל זה החרבה זאת העיר : (רלב"ג)


{טז}  מְהוֹדְעִין אֲנַחְנָה לְמַלְכָּא דִּי הֵן קִרְיְתָא דָךְ תִּתְבְּנֵא וְשׁוּרַיָּה יִשְׁתַּכְלְלוּן לָקֳבֵל דְּנָה חֲלָק בַּעֲבַר נַהֲרָא לָא אִיתַי לָךְ: (פ)

 רש"י  מהודעין אנחנה למלכא. מודיעין אנחנא למלך : די הן קריתא דך. אשר אם העיר הזאת תבנה וחומותי' מיוסדין : לקבל דנה. כנגד כן ובשביל כך אין לך חלק בכל עבר נהרא לפי שישראל יהיו מורדין בך ויקחו הכל מידך : בעבר נהרא. היא כל הארץ של צד א''י שהוא עבר הנהר לאותן שבבבל : (רש"י)

 מצודת דוד  מהודעין. מודיעים אנחנו למלך אשר אם העיר הזאת תבנה והחומות יוגמרו ויושלמו : לקבל דנה. בעבור זאת לא יש לך חלק בעבר הנהר כי הכל ימרדו בך בעבור זאת או היהודים יתגברו וימשלו הם על כל אנשי עבר הנהר : (מצודת דוד)

 רלב"ג  מודיעים אנחנו למלך כי אם תבנה העיר הזאת והחומות יכוננו אין לך חלק בעבר הנהר : (רלב"ג)


{יז}  פִּתְגָמָא שְׁלַח מַלְכָּא עַל רְחוּם בְּעֵל טְעֵם וְשִׁמְשַׁי סָפְרָא וּשְׁאָר כְּנָוָתְהוֹן דִּי יָתְבִין בְּשָׁמְרָיִן וּשְׁאָר עֲבַר נַהֲרָה שְׁלָם וּכְעֶת: (ס)

 רש"י  פתגמא שלח מלכא. דבר שלח המלך : על רחום בעל טעם. אל רחום המזכיר ושמשי הסופר ולשאר סיעותיהם היושבים בערי שומרון ולשאר העכו''ם אשר בעבר הנהר לצד א''י : שלם וכעת. מקומות הם וכעת כמו וכענת פעמים קורהו כך ופעמים כך : (רש"י)

 מצודת דוד  פתגמא. דבר שלח המלך : על רחום וכו'. אל רחום וכו' ושאר חבריהם אשר יושבים בשומרון ושאר אנשי עבר הנהר לכולם יהיה שלום וגם לכעת יהיה שלום והיא כענת הנזכר למעלה ונפל הנו''ן : (מצודת דוד)

 רלב"ג  דבר שלח המלך אל רחום בעל הדברים ושמשי הסופר ושאר חבריהם היושבים בערי שומרון ושאר עבר הנהר. והמקומות הנקראים שלם וכענת : (רלב"ג)


{יח}  נִשְׁתְּוָנָא דִּי שְׁלַחְתּוּן עֲלֶינָא מְפָרַשׁ קֱרִי קָדָמָי:

 רש"י  נשתונא. כתב הנשתוון אשר שלחתם אלינו היה מפורש וקרוי לפני : (רש"י)

 מצודת דוד  נשתונא. הדברים המפורשים אשר שלחתם אלי מפורש נקרא לפני : (מצודת דוד)

 רלב"ג  האגרת אשר שלחתם אלינו נקרא לפני : (רלב"ג)


{יט}  וּמִנִּי שִׂים טְעֵם וּבַקַּרוּ וְהַשְׁכַּחוּ דִּי קִרְיְתָא דָךְ מִן יוֹמָת עָלְמָא עַל מַלְכִין מִתְנַשְּׂאָה וּמְרַד וְאֶשְׁתַּדּוּר מִתְעֲבֶד בַּהּ:

 רש"י  שים טעם. ומאתי היתה שימת דבר ציווי אשר צויתי : ובקרו והשכחו. ובדקו בספר הזכרונות המלכים ומצאו כתוב אשר העיר הזאת מימות העולם היתה מתנשאת ומתרוממת על כל מלכי העכו''ם : ומרד. וסרבנות היו עושים בה למרוד במלכי העכו''ם : (רש"י)

 מצודת דוד  ומני. וממני הושם גזרת אומר וחפשו בספר הזכרונות ומצאו כתוב אשר העיר הזאת מן ימי עולם מתנשאת עצמה על מלכי העובדי כוכבים : ומרד. ומרידה וסרבנות נעשה בה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  טעם. ענינו צווי וגזירה ועצה כמו מטעם המלך (יונה ג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ומאתי נגזר הדבר ויבקרו וימצאו כי העיר הזאת מימי עולם מתנשאת על מלכים ומרד והשתדלות למרוד עושים בתוכה : (רלב"ג)


{כ}  וּמַלְכִין תַּקִּיפִין הֲווֹ עַל יְרוּשְׁלֶם וְשַׁלִּיטִין בְּכֹל עֲבַר נַהֲרָה וּמִדָּה בְלוֹ וַהֲלָךְ מִתְיְהֵב לְהוֹן:

 רש"י  ומלכין תקיפין. ומלכים חזקים היו בירושלים שהיו מושלים ושליטים בכל עבר הנהר של צד א''י כמו שנאמר בשלמה כי הוא רודה בכל עבר הנהר וגו' (מלכים א ד') : ומסים. וכסף גולגולת היה נתון להם שהיו העכו''ם מעלין להם מס : (רש"י)

 מצודת דוד  ומלכין. ומלכים חזקים היו על ירושלים ומשלו בכל עבר הנהר : ומדה. הוא מנדה ר''ל מיני המסים ההם היו נותנים להם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ומלכים חזקים על יורשלים ומושלים בכל עבר הנהר ומנת ומס ותשורה היה נתן להם : (רלב"ג)


{כא}  כְּעַן שִׂימוּ טְּעֵם לְבַטָּלָא גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ וְקִרְיְתָא דָךְ לָא תִתְבְּנֵא עַד מִנִּי טַעְמָא יִתְּשָׂם:

 רש"י  כען שימו טעם. עתה שימו דבר להכריז בארץ לבטל אנשים הללו בני ישראל מן הבנין והעיר הזאת ירושלים לא תבנה עד אשר ממני יושם הדבר לבנות העיר על דעתי ורשותי : (רש"י)

 מצודת דוד  כען. עתה עשו גזרת אומר לבטל האנשים האלה מן הבנין : וקריתא. והעיר הזאת לא תבנה עד ממני יושם גזרת אומר ר''ל עד שאתן רשות לבנותה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  לכן שימו דבר לבטל האנשים האלה והעיר הזאת לא תבנה עד ממני יצא דבר על זה : (רלב"ג)


{כב}  וּזְהִירִין הֱווֹ שָׁלוּ לְמֶעְבַּד עַל דְּנָה לְמָה יִשְׂגֵּא חֲבָלָא לְהַנְזָקַת מַלְכִין: (ס)

 רש"י  וזהירין הוו שלו. וזהירין תהיו לעשות דחוי ושגגה, שלו. דשטורביר בלע''ז : למעבד על דנה. לעשות על כך : למה ישגא. מדוע יגדל מעשה השחתה בעיר הזאת להזיק המלכים, ע''כ תשובת כורש אשר השיב : (רש"י)

 מצודת דוד  וזהירין. הוו זהירים מלעשות שגגה על זאת ר''ל על אל תשגו לעבור מצותי בשגגה : למה ישגא. למה יתגדל ויתרבה מעשה השחתה להזיק את המלכים כי אם יתגברו הנה ישחיתו כל מלכי הארץ : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וזהירין. הוא מל' זהירות הידוע בדרז''ל שהוא כענין זריזות אלא שזריזות הוא להשמר שלא תבוא הדבר לידו וזהירות הוא להשמר ממנה בעת באה לידו : שלו. משגה ושגגה וכן על השל (ש''ב ו') : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הזהרו מעשות שגגה על זה למה ירבה נזק להזיק למלכים : (רלב"ג)


{כג}  אֱדַיִן מִן דִּי פַּרְשֶׁגֶן נִשְׁתְּוָנָא דִּי (ארתחששתא) אַרְתַּחְשַׁשְׂתְּ מַלְכָּא קֱרִי קֳדָם רְחוּם וְשִׁמְשַׁי סָפְרָא וּכְנָוָתְהוֹן אֲזַלוּ בִבְהִילוּ לִירוּשְׁלֶם עַל יְהוּדָיֵא וּבַטִּלוּ הִמּוֹ בְּאֶדְרָע וְחָיִל: (ס)

 רש"י  אדין. אז : די פרשגן. מן פתרון כתב הנשתוון של ארתחששתא המלך הוא כורש היה המעשה הזה : קרי קדם. שהיה כתב הנשתוון קרוי לפני רחום ושמשי וסיעתיהם והלכו במרוצה ובבהלה לירושלים אל היהודים ובטלו אותם בזרוע וכח שלא לבנות עוד הבנין : על יהודיא. אל היהודים : המו. הם : (רש"י)

 מצודת דוד  אדין. אז מן אשר טופס הדברים המפורשים של המלך נקראו לפני רחום וכו' וחבריהם : אזלו. הלכו בחפזון לירושלים אל היהודים ובטלו אותם ממלאכתם בזרוע ובכח : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אז מאשר פתשגן כתב ארתחששתא המלך נקרא לפני רחום ושמשי הסופר וחבריהם הלכו במהירות לירושלים בטלו אותם בזרוע וכח : (רלב"ג)


{כד}  בֵּאדַיִן בְּטֵלַת עֲבִידַת בֵּית אֱלָהָא דִּי בִּירוּשְׁלֶם וַהֲוָת בָּטְלָא עַד שְׁנַת תַּרְתֵּין לְמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מֶלֶךְ פָּרָס: (פ)

 רש"י  באדין. אז היתה בטלה מלאכת בנין בית אלהים אשר בירושלים עד שנת שתים לדריוש מלך פרס שאחר כורש מלך אחשורוש שלקח אסתר ואחר אחשורוש מלך דריוש בנו של אחשורוש שהוא בן אסתר ומשנת אחת לכורש מלך פרס עד שנת שתים לדריוש י''ח שנה שהשלימו שבעים שנה לחרבות ירושלים שהרי מחורבן הבית שגלה צדקיהו עד שנת אחת לכורש חמשים ושתים שנה כמפורש בסדר עולם וי''ח שנה משנת א' לכורש עד שנת שתים לדריוש נמצאו שבעים שנה שלימים ובשנת שתים לדריוש התחילו לבנות הבנין עד שגמרוהו : (רש"י)

 מצודת דוד  באדין. אז בטלה מלאכת בית אלהים אשר בירושלים : והות. והיתה בטלה עד השנה השניה למלכות דריוש הפרסי : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אז שבתה מלאכת בית האלהים אשר בירושלים ותשבח עד שנת שתים למלכות דריוש מלך פרס : (רלב"ג)

עזרא פרק-ה

{א}  וְהִתְנַבִּי חַגַּי (נביאה) נְבִיָּא וּזְכַרְיָה בַר עִדּוֹא (נביאיא) נְבִיַּיָּא עַל יְהוּדָיֵא דִּי בִיהוּד וּבִירוּשְׁלֶם בְּשֻׁם אֱלָהּ יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהוֹן: (ס)

 רש"י  והתנבי חגי נביאה. ועתה בשנת שתים לדריוש נתנבאו חגי וזכריה הנביאים אל היהודים אשר בארץ יהודה ובירושלים בשם אלהי ישראל אליהם לבנות בנין הבית בלא רשות המלך דריוש : על יהודיא. אל היהודים : עליהון. אליהם : (רש"י)

 מצודת דוד  והתנבי. וניבא חגי הנביא וכו' אל היהודים אשר בארץ יהודה ובירושלים בשם אלהי ישראל אשר נאמר אליהם ולא זכר מהו הנבואה ומאליו יובן שצוה לבנות הבית מבלי רשות המלך : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וינבא חגי הנביא וזכריה בן עדוא הנביא על היהודים אשר ביהודה ובירושלים בשם אלהי ישראל עליהם : (רלב"ג)


{ב}  בֵּאדַיִן קָמוּ זְרֻבָּבֶל בַּר שְׁאַלְתִּיאֵל וְיֵשׁוּעַ בַּר יוֹצָדָק וְשָׁרִיו לְמִבְנֵא בֵּית אֱלָהָא דִּי בִירוּשְׁלֶם וְעִמְּהוֹן (נביאיא) נְבִיַּיָּא דִי אֱלָהָא מְסָעֲדִין לְהוֹן: (פ)

 רש"י  באדין. אז : ושריו. התחילו לבנות ביתו של הקב''ה אשר בירושלים ועמהם הנביאים של הקב''ה עוזרין ומסייעין להם : (רש"י)

 מצודת דוד  באדין. אז עמדו זרובבל וכו' והתחילו לבנות בית האלהים אשר בירושלים. ועמהון. ועמהם הנביאים של אלהים היו מסייעים להם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ושריו. ענין התחלה כי וזה החילם (בראשית י''א) ת''א ודין דשריאו : מסעדין. מל' סעד וסיוע : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אז קמו זרובבל בן שאלתיאל ויהושע בן יהוצדק ויחלו לבנות בית האלהים אשר בירושלים ועמהם נביאי האלהים עוזרים להם : (רלב"ג)


{ג}  בֵּהּ זִמְנָא אֲתָא עֲלֵיהוֹן תַּתְּנַי פַּחַת עֲבַר נַהֲרָה וּשְׁתַר בּוֹזְנַי וּכְנָוָתְהוֹן וְכֵן אָמְרִין לְהֹם מַן שָׂם לְכֹם טְעֵם בַּיְתָא דְנָה לִבְּנֵא וְאֻשַּׁרְנָא דְנָה לְשַׁכְלָלָה: (ס)

 רש"י  בה זמנא אתה עליהון. באותו הזמן באו עליהם הללו צרי יהודה ובנימין לקנתר ולהלשין עליהם על עסק הבנין : פחת עבר נהרה. שלטון של עבר הנהר : וכנותהון. וסיעתהון : וכן אמרין להום. וכן היו אומרים להם : מן שם. מי צוה לכם דבר הבית לבנות : ואושרנא דנה לשכללה. הכתלים האלה ליסד כמו ואושיא יחיטו (לעיל ד') ובנין חומות לבנים כך תברו מנחם : (רש"י)

 מצודת דוד  בה זמנא. בעת ההיא בא אליהם תתני מושל עבר הנהר ושתר בוזני וחבריהם. וכן. וכה אמרו להם מי עשה לכם גזרת אומר לבנות הבית הזה והחומה הזאת לגומרה ולכלותה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ושתר בוזני. כך שמו : ואשרנא. כמו ושוריא ור''ל החומות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בעת ההיא בא עליהם תתני שהיה פחת עבר הנהר ובא גם כן שתר בוזני וחבריהם וכן אמרו להם מי נתן לכם רשות לבנות בית זה והכותלים לכונן : (רלב"ג)


{ד}  אֱדַיִן כְּנֵמָא אֲמַרְנָא לְּהֹם מַן אִנּוּן שְׁמָהָת גֻּבְרַיָּא דִּי דְנָה בִנְיָנָא בָּנַיִן:

 רש"י  אדין. אז : כנמא. כאשר נאמר : אמרנא להום. אמרו להם לישראל אותן צרי יהודה ובנימין : מן אינון. מי הם שמות האנשים : די דנה. אשר זה הבנין הם בונים : (רש"י)

 מצודת דוד  אדין. זה מדברי כותב הספר שאומר אז כאשר נאמר למטה כן אמרנו להם תשובה על דבריהם ולפי שלא רצה לכפול הדברים אמר כנמא והוא מפורש בדברי האגרת השלוחה אל המלך : מן אנון. גם אמרנו להם מה הם שמות האנשים אשר זאת הבנין בונים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אז כאשר נאמר אמרנו להם מה שמות האנשים אשר זה הבנין בונים : (רלב"ג)


{ה}  וְעֵין אֱלָהֲהֹם הֲוָת עַל שָׂבֵי יְהוּדָיֵא וְלָא בַטִּלוּ הִמּוֹ עַד טַעְמָא לְדָרְיָוֶשׁ יְהָךְ וֶאֱדַיִן יְתִיבוּן נִשְׁתְּוָנָא עַל דְּנָה: (פ)

 רש"י  ועין אלההום. ועינו של הקב''ה שהוא אלהיהם היתה על זקני היהודים להעלותם במלאכת הבנין : ולא בטלו המו. ולא בטלו הם את הבונים : עד טעמא לדריוש יהך. והשיבו זקני היהודים דבר לאותן הצרים שלא יבטלו את הבנין עד אשר ילך הדבר לדריוש המלך : ואדין יתיבון. ואז ישיבו היהודים : כתב הנשתון. על כך על תשובתו של דריוש : (רש"י)

 מצודת דוד  ועין. השגחת עין אלהיהם היתה על זקני היהודים ולא בטלו אותם ממלאכתם עד אשר תלך הדבר לאזני המלך. ואדין. ואז ישיבו המלך ויועציו דברים מפורשים על זאת ר''ל יניחום לבנות עד אשר יבוא דבר המלך ואז יעשו כאשר יצוה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ועין אלהיהם היתה על זקני יהודה ולא בטלו אותם ממלאכתם עד יגיע הדבר לדריוש ואז ישיבו כתב על זה : (רלב"ג)


{ו}  פַּרְשֶׁגֶן אִגַּרְתָּא דִּי שְׁלַח תַּתְּנַי פַּחַת עֲבַר נַהֲרָה וּשְׁתַר בּוֹזְנַי וּכְנָוָתֵהּ אֲפַרְסְכָיֵא דִּי בַּעֲבַר נַהֲרָה עַל דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא:

 רש"י  פרשגן. פתרון פתשגן האגרת : וכנותיה. וסיעותיו : אפרסכיא. אומה אחת הן שהיו בסיעותיהם : על דריוש מלכא. אל דריוש המלך : (רש"י)

 מצודת דוד  פרשגן. זהו טופס סדור האגרת אשר שלח תתני וכו' וחבריו אנשי אפרסכיא והיא שם אומה ידוע להם : די. אשר יושבים בעבר הנהר : על. אל דריוש המלך : (מצודת דוד)

 רלב"ג  פתשגן האגרת שלח לדריוש המלך תתני פחת עבר הנהר וחבריהם האפרסכים אשר בעבר הנהר. והוא שם אומה : (רלב"ג)


{ז}  פִּתְגָמָא שְׁלַחוּ עֲלוֹהִי וְכִדְנָה כְּתִיב בְּגַוֵּהּ לְדָרְיָוֶשׁ מַלְכָּא שְׁלָמָא כֹלָּא: (ס)

 רש"י  עלוהי. אליו : וכדנה כתב בגויה. וכך היה כתוב בתוכה של אגרת : שלמא כולא. כל השלום יהיה לו : (רש"י)

 מצודת דוד  פתגמא. זהו הדבר אשר שלחו אליו וכזאת כתוב בה לדריוש המלך כל עניני השלום יהיה לו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  דבר שלחו אליו וכזאת כתוב בו לדריוש המלך כל השלום : (רלב"ג)


{ח}  יְדִיעַ לֶהֱוֵא לְמַלְכָּא דִּי אֲזַלְנָא לִיהוּד מְדִינְתָּא לְבֵית אֱלָהָא רַבָּא וְהוּא מִתְבְּנֵא אֶבֶן גְּלָל וְאָע מִתְּשָׂם בְּכֻתְלַיָּא וַעֲבִידְתָּא דָךְ אָסְפַּרְנָא מִתְעַבְדָא וּמַצְלַח בְּיֶדְהֹם: (ס)

 רש"י  ידיע להוא למלכא. דבר ידוע יהיה למלך : די אזלנא. אשר הלכנו אל ארץ יהודה המדינה לבית אלוה הגדול : והוא מתבנא. והוא הבית בנוי : גלל. מרמר''א בלע''ז : ואע מתשם בכתליא. ועצים נתונים ומשומים בכתלים כדי להחזיק הבניין למען יעמוד ימים רבים : ועבידתא דך. ומלאכה זאת : אספרנא מתעבדא. מהרה היתה נעשית : אספרנא. אפנטומינש בלע''ז : ומצלח בידהום. והוצלח מעשה זה בידיהם : (רש"י)

 מצודת דוד  ידיע. ידוע יהיה למלך אשר הלכנו למדינת יהודה לבית אלוה הגדול והוא נבנה מאבן שיש וגם קורות עצים משימים בהכתלים להיות מחוזק ביותר : ועבידתא. והמלאכה הזאת נעשית במהירות ומצלחת בידיהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אספרנא. הוא ענין מהירות רב ואין לו דומה כי אם בזה הספר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ידוע יהיה למלך כי הלכנו למדינת יהודה אל בית האלוה הגדול והוא נבנה אבן גלל (הוא מארמא''ר בלע''ז) ועץ מושם בכותלים והמלאכה הזאת במהרה נעשית ומוצלחת בידיהם : (רלב"ג)


{ט}  אֱדַיִן שְׁאֵלְנָא לְשָׂבַיָּא אִלֵּךְ כְּנֵמָא אֲמַרְנָא לְּהֹם מַן שָׂם לְכֹם טְעֵם בַּיְתָא דְנָה לְמִבְנְיָה וְאֻשַּׁרְנָא דְנָה לְשַׁכְלָלָה:

 רש"י  אדין. אז כשראינו הבניין שאלנו לזקנים האלה : כנמא אמרנא להום. כאשר נאמר בסמוך אמרנו אליהם : מן שם לכם. מי שם לכם דבר הבית הזה לבנותו וכתלים הללו ליסד : ואושרנא. בניין חומת לבנים : (רש"י)

 מצודת דוד  אדין. אז שאלנו להזקנים ההם העושים במלאכה : כנמא. כאשר נאמר למטה כן אמרנו להם ממש בלשון הזה : מן. מי נתן לכם גזרת אומר לבנות הבית הזה והחומה ההיא לגומרה ולכלותה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אז שאלנו לזקנים האלו כאשר נאמר אמרנו להם מי נתן לכם רשות לבנות בית זה והכותלים לכונן : (רלב"ג)


{י}  וְאַף שְׁמָהָתְהֹם שְׁאֵלְנָא לְּהֹם לְהוֹדָעוּתָךְ דִּי נִכְתֻּב שֻׁם גֻּבְרַיָּא דִּי בְרָאשֵׁיהֹם: (ס)

 רש"י  ואף שמהתהום. ואף שמותם של בונים ראשי הבנין שאלנו להם כדי להודיעך : די נכתוב. אשר נכתוב שמות האנשים אליך : די בראשיהם. אשר בעצמם וברשותם קמו לבנות הבית : (רש"י)

 מצודת דוד  ואף. גם שמותיהם שאלנו להם להודיע לך ולתוספת ביאור חוזר ומפרש : די נכתב. ר''ל אשר נכתוב אליך שם האנשים אשר בראשיהם הם השרים שבהם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואף שמותיהם שאלנו להם להודיעך כדי שנכתוב שם האנשים אשר בראש עושי המלאכה : (רלב"ג)


{יא}  וּכְנֵמָא פִתְגָמָא הֲתִיבוּנָא לְמֵמַר אֲנַחְנָא הִמּוֹ עַבְדוֹהִי דִי אֱלָהּ שְׁמַיָּא וְאַרְעָא וּבָנַיִן בַּיְתָא דִּי הֲוָא בְנֵה מִקַּדְמַת דְּנָה שְׁנִין שַׂגִּיאָן וּמֶלֶךְ לְיִשְׂרָאֵל רַב בְּנָהִי וְשַׁכְלְלֵהּ:

 רש"י  וכנמא פתגמא. כמו שנאמר הדבר : התיבונא. השיבו לנו דבר : אנחנא המו. אנחנו הם עבדיו של אלהי השמים והארץ : ובנין ביתא. ואנו בונין הבית אשר היה בנוי קודם לכן שנים רבות : ומלך לישראל רב. ומלך גדול שהיה לישראל הוא שלמה המלך בנה אותו ויסד אותו : (רש"י)

 מצודת דוד  וכנמא. כהלשון אשר נאמר למטה כן השיבו אותנו דבר לאמר : אנחנא. ר''ל וכה אמרו אנחנו המה עבדיו של אלהי השמים והארץ ולזה בונים אנחנו את ביתו אשר היה בנוי מלפני זה שנים מרובים ומלך גדול מישראל והוא שלמה הוא בנה אותו וגמרו והשלימו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וכאשר נאמר השיבונו דבר לאמר אנחנו הם עבדי אלוה השמים והארץ ובונים ביתו אשר היה נבנה מקודם זה שנים רבות ומלך גדול בישראל בנה אותו. והוא שלמה : (רלב"ג)


{יב}  לָהֵן מִן דִּי הַרְגִּזוּ אֲבָהֳתַנָא לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא יְהַב הִמּוֹ בְּיַד נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל (כסדיא) כַּסְדָּאָה וּבַיְתָה דְנָה סַתְרֵהּ וְעַמָּה הַגְלִי לְבָבֶל: (ס)

 רש"י  להן. ועכשיו מפני אשר הכעיסו אבותינו לאלהי השמים מסר אותם ביד מלך בבל הכשדי והבית הזה החריב ואת העם הגלה לבבל : (רש"י)

 מצודת דוד  להן. רק על אשר הכעיסו אבותינו את אלהי השמים נתן אותם ביד נ''נ הכשדי ונתן את הבית הזאת ואת העם הגלה לבבל : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אך מפני שהכעיסו אבותינו אלהי השמים נתנם ביד נבוכדנצר מלך בבל הכשדי והרס ביתו ועמו הגלה לבבל : (רלב"ג)


{יג}  בְּרַם בִּשְׁנַת חֲדָה לְכוֹרֶשׁ מַלְכָּא דִּי בָבֶל כּוֹרֶשׁ מַלְכָּא שָׂם טְעֵם בֵּית אֱלָהָא דְנָה לִבְּנֵא:

 רש"י  ברם. אך בשנה אחת לכורש מלך בבל צוה כורש בדבר הזה לבנות הבית : (רש"י)

 מצודת דוד  ברם. אבל בשנת אחת לכורש מלך של בבל נתן המלך גזרת אומר לבנות את בית אלהים הזאת : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אך בשנת אחת לכורש מלך בבל כורש המלך צוה בית אלוה זה לבנות : (רלב"ג)


{יד}  וְאַף מָאנַיָּא דִי בֵית אֱלָהָא דִּי דַהֲבָה וְכַסְפָּא דִּי נְבוּכַדְנֶצַּר הַנְפֵּק מִן הֵיכְלָא דִּי בִירוּשְׁלֶם וְהֵיבֵל הִמּוֹ לְהֵיכְלָא דִּי בָבֶל הַנְפֵּק הִמּוֹ כּוֹרֶשׁ מַלְכָּא מִן הֵיכְלָא דִּי בָבֶל וִיהִיבוּ לְשֵׁשְׁבַּצַּר שְׁמֵהּ דִּי פֶחָה שָׂמֵהּ:

 רש"י  ואף מאניא. כלי הקדש של כסף וזהב אשר הוציא נבוכדנצר מן ההיכל שבירושלים והוליכם להיכלו שבבבל הוציא אותם כורש מהיכל מלך בבל ומסרם ליד ששבצר דניאל ששמו כך : והיבל המו. והוליך אותם : הנפק המו. הוציא אותם : די פחה שמה. שהוא היה נשיא ופחת ונקרא שמו פחה : (רש"י)

 מצודת דוד  ואף. גם הכלים של בית אלהים של זהב וכסף אשר נ''נ הוציא מן ההיכל אשר בירושלים והביא אותם אל ההיכל של העבודת כוכבים אשר בבבל : הנפק. הוציא אותם כורש מן ההיכל של בבל ומסרם לאיש אשר שמו ששבצר אשר עשהו למושל : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וגם כלי בית האלהים של זהב וכסף אשר הוציא נבוכדנצר מהיכל ירושלים והביא אותם להיכל בבל הוציאם כורש המלך מהיכל בבל ונתנם לששבצר אשר שמהו פחת יהודה. והוא זרובבל : (רלב"ג)


{טו}  וַאֲמַר לֵהּ (אלה) אֵל מָאנַיָּא שֵׂא אֵזֶל אֲחֵת הִמּוֹ בְּהֵיכְלָא דִּי בִירוּשְׁלֶם וּבֵית אֱלָהָא יִתְבְּנֵא עַל אַתְרֵהּ: (ס)

 רש"י  ואמר לה. וכך אמר לו כורש לששבצר אלה הכלים קח ולך והורד אותם בהיכל אשר בירושלים וביתו של הקב''ה יהא בנוי על מקומו : (רש"י)

 מצודת דוד  ואמר לה. ואמר לו אלה הכלים קחם ולך והנח אותם בההיכל אשר בירושלים ובית אלהים יבנה על מקומו הראשון : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואמר לו שא אלו הכלים לך הורד אותם בהיכל ירושלים ובית האלהים יבנה במקומו : (רלב"ג)


{טז}  אֱדַיִן שֵׁשְׁבַּצַּר דֵּךְ אֲתָא יְהַב אֻשַּׁיָּא דִּי בֵית אֱלָהָא דִּי בִירוּשְׁלֶם וּמִן אֱדַיִן וְעַד כְּעַן מִתְבְּנֵא וְלָא שְׁלִם:

 רש"י  אדין. אז : ששבצר דך. זה בא ונתן כתלי ביתו של הקב''ה אשר בירושלים ומאז ועד עתה היה הבית בנוי ולא נגמר הבנין : (רש"י)

 מצודת דוד  אדין. אז ששבצר זה בא הנה ונתן היסוד של בית אלהים אשר בירושלים ומן אז ועד עתה בונים בו ולא נשלם עדיין : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אז זרובבל זה בא ונתן יסודות בית האלהים אשר בירושלים ומן אז ועד עתה נבנה ולא נשלם : (רלב"ג)


{יז}  וּכְעַן הֵן עַל מַלְכָּא טָב יִתְבַּקַּר בְּבֵית גִּנְזַיָּא דִּי מַלְכָּא תַמָּה דִּי בְּבָבֶל הֵן אִיתַי דִּי מִן כּוֹרֶשׁ מַלְכָּא שִׂים טְעֵם לְמִבְנֵא בֵּית אֱלָהָא דֵךְ בִּירוּשְׁלֶם וּרְעוּת מַלְכָּא עַל דְּנָה יִשְׁלַח עֲלֶינָא: (ס)

 רש"י  וכען. ועתה אם על המלך טוב יהיה הדבר ידוע ומבוקר בבית גנזיו של מלך אשר שם בבבל : הן איתי. אם יש המעשה הזה אשר מפי כורש יצא דבר לבנות בית זה אשר בירושלים : ורעות מלכא. רצון המלך על כן ישלח אלינו : עלינא. אלינו ע''כ מכתב האגרת אשר שלחו תתני ושתר בוזני : (רש"י)

 מצודת דוד  וכען. ועתה אם על המלך טוב ר''ל אם רוצה הוא בכך : יתבקר. יחופש בבית האוצר של המלך אשר שם בבבל : הן. אם יש זאת אשר מכורש המלך הושם גזרת אומר לבנות בית אלהים זה בירושלים : ורעות. ורצון המלך על זאת ישלח אלינו ר''ל יאמר דעתו אם גם חפצו בבנין או לא : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ועתה אם על המלך טוב יבוקר בבית אשר גנזי המלך שם אשר בבבל אם ימצא אשר מכורש המלך יצא דבר לבנות בית אלוה זה בירושלים ורצון המלך על זה ישלח לנו : (רלב"ג)

עזרא פרק-ו

{א}  בֵּאדַיִן דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא שָׂם טְעֵם וּבַקַּרוּ בְּבֵית סִפְרַיָּא דִּי גִנְזַיָּא מְהַחֲתִין תַּמָּה בְּבָבֶל:

 רש"י  באדין. אז כאשר הגיע המכתב ליד דריוש : שם טעם. צוה המלך הדבר : ובקרו. ובדקו בבית הספרים שהאוצרות מונחים שם בבבל : (רש"י)

 מצודת דוד  באדין. אז דריוש המלך שם גזרת אומר וחפשו בבית הספרים אשר האוצרות מונחים שמה בבבל : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אז דריוש המלך צוה ויבקרו בבית הספרים שהאוצרות מורידים שם בבבל : (רלב"ג)


{ב}  וְהִשְׁתְּכַח בְּאַחְמְתָא בְּבִירְתָא דִּי בְּמָדַי מְדִינְתָּה מְגִלָּה חֲדָה וְכֵן כְּתִיב בְּגַוַּהּ דִּכְרוֹנָה: (פ)

 רש"י  והשתכח באחמתא. ונמצא מכתב של מגילה אחת שם באחמתא כן פתרו אנשי הפתרון שהוא כלי העשוי לאגרות ולגליונים ולספרים והעמידוהו מגזרת חמת מים והאל''ף אשר בתיבה אינה עיקר כיתר המלין אשר בשאר ל' ארמית : בבירתא. באותה בירה אשר במדי המדינה : וכן כתיב. וכן היה כתוב בתוכה זכרון שלה : (רש"י)

 מצודת דוד  והשתכח. ונמצא מגלה אחת בנאד של עור בארמון אשר במדינת מדי כי לא נמצא בבבל וחפשו ומצאו במדי : וכן. וכה היה כתוב בה זכרון שלה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  באחמתא. הוא מל' וחמת מים (בראשית כ''א) והוא נאד של עור : מגלה. ספר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ונמצא בכלי עיר הבירה אשר במדי המדינה מגלה אחת וכן כתוב בה דכרונה. אחשוב שהיה כתוב בה שהיא נכתבה לזכרון שדבר זה צוה כורש המלך : (רלב"ג)


{ג}  בִּשְׁנַת חֲדָה לְכוֹרֶשׁ מַלְכָּא כּוֹרֶשׁ מַלְכָּא שָׂם טְעֵם בֵּית אֱלָהָא בִירוּשְׁלֶם בַּיְתָא יִתְבְּנֵא אֲתַר דִּי דָבְחִין דִּבְחִין וְאֻשּׁוֹהִי מְסוֹבְלִין רוּמֵהּ אַמִּין שִׁתִּין פְּתָיֵהּ אַמִּין שִׁתִּין:

 רש"י  בית אלהא בירושלים. בבית אלהים בירושלים מה יהא עליו הבית יבנה : אתר די דבחין. שהוא מקום שזובחים שם זבח : ואושוהי מסובלין. וכותליו יהיו מיוסדין, כמו ואושיא יחיטו (לעיל) : רומיה אמין שתין. רום הבית ששים אמה וששים אמה רחבו : (רש"י)

 מצודת דוד  בשנת. בשנה אחת לכורש נתן המלך גזרת אומר על בית אלהים אשר בירושלים אשר יבנה הבית שהוא מקום אשר זובחים שם זבחים : ואושוהי. יסודי הבית יהיו מאבנים גדולות רבי הסבל והמשא : רומיה. גובה הבית יהיה ששים אמות ורחבו ששים אמות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מסובלין. ענין משא כבדה כמו והנושאים בסבל (נחמיה ד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בשנת אחת לכורש המלך כורש המלך צוה על דבר בית האלוה אשר בירושלים שביתו יבנה המקום שזובחים בו הזבחים וכותליו יהיו מקושרים וחזקים רומו ששים אמות רחבו ששים אמות : (רלב"ג)


{ד}  נִדְבָּכִין דִּי אֶבֶן גְּלָל תְּלָתָא וְנִדְבָּךְ דִּי אָע חֲדַת וְנִפְקְתָא מִן בֵּית מַלְכָּא תִּתְיְהִב:

 רש"י  נדבכין. ל' כתלים וקירות הכתלים היו של אבן גלל, גלל מרמר''א בלע''ז : ונדבך. וכותל של עץ חדש מבפנים כענין בנין הבית אשר בנה שלמה : ונפקתא. והוצאה לצורך הבית ולשאר דברים אשר לבית תנתן להם מבית המלך : (רש"י)

 מצודת דוד  נדבכין. שלשה שורות יבנה של אבני שיש ושורה אחת של עץ וכן בסדר הזה עד כלות הגובה כי בנין כזה מחוזק ביותר וכן נאמר בבנין שלמה שלשה טורים גזית וטור כרותות ארזים (מ''א ז) : ונפקתא. הוצאת הבנין ינתן מן בית המלך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נדבכין. שורות ובדרז''ל קורין וכו' ובראש הנדבך (ברכות ט''ו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  טורי אבן גלל שלשה וטור עץ אחד וההוצאה מבית המלך תנתן : (רלב"ג)


{ה}  וְאַף מָאנֵי בֵית אֱלָהָא דִּי דַהֲבָה וְכַסְפָּא דִּי נְבוּכַדְנֶצַּר הַנְפֵּק מִן הֵיכְלָא דִי בִירוּשְׁלֶם וְהֵיבֵל לְבָבֶל יַהֲתִיבוּן וִיהָךְ לְהֵיכְלָא דִי בִירוּשְׁלֶם לְאַתְרֵהּ וְתַחֵת בְּבֵית אֱלָהָא: (ס)

 רש"י  ואף מאני. ואף כלי הקדש של בית האלהים של זהב וכסף אשר נבוכדנצר הוציאם מן היכל שבירושלים והוליכם לבבל : והיבל. אשר הוליך : יהתיבון. ינתנו : ויהך. ילך כל המעשה הזה להיכל אשר בירושלים למקומו : ותחת. ויהי מונח בביתו של הקב''ה : (רש"י)

 מצודת דוד  ואף מאני. אף כלי בית אלהים של זהב וכסף אשר הוציא נ''נ מן ההיכל אשר בירושלים והביא לבבל : יתיבון. ישיבו אותם להוליך אל ההיכל אשר בירושלים למקומם וינח בבית אלהים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וגם כלי האלהים של זהב וכסף אשר הוציא נבוכדנצר מהיכל ירושלים והביא לבבל ישיבון וילך כל זה להיכל ירושלים למקומו ותוריד בבית האלהים : (רלב"ג)


{ו}  כְּעַן תַּתְּנַי פַּחַת עֲבַר נַהֲרָה שְׁתַר בּוֹזְנַי וּכְנָוָתְהוֹן אֲפַרְסְכָיֵא דִּי בַּעֲבַר נַהֲרָה רַחִיקִין הֲווֹ מִן תַּמָּה:

 רש"י  כען תתני וגו'. זו היא תשובה אשר השיב דריוש אל תתני ושתר בוזני : די בעבר נהרה. לצד ארץ ישראל שהוא עבר הנהר לאותן שבבבל : רחיקין הוו מן תמה. רחוקים תהיו משם מבנין בהמ''ק שלא תרפו ידי עושי המלאכה : (רש"י)

 מצודת דוד  כען. עתה תתני וכו' וחבריהם אשר בעבר הנהר היו רחוקים מן שמה ר''ל הרחיקו מלבטל המלאכה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  לכן תתני פחת עבר הנהר שתר בוזני וחבריהם האפרסכים אשר בעבר הנהר היו רחוקים משם : (רלב"ג)


{ז}  שְׁבֻקוּ לַעֲבִידַת בֵּית אֱלָהָא דֵךְ פַּחַת יְהוּדָיֵא וּלְשָׂבֵי יְהוּדָיֵא בֵּית אֱלָהָא דֵךְ יִבְנוֹן עַל אַתְרֵהּ:

 רש"י  דך. זה : פחת יהודיא. שלטוני היהודים יעשו דבר זה : ולשבי יהודיא. ולזקני היהודים אני מצוה : בית אלהא דך. בית אלהים זה : (רש"י)

 מצודת דוד  שבקו. הניחו את עבודת בית אלהים הזאת : פחת. מושל היהודים עם זקני היהודים יבנו בית אלהים זאת על מקומו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ולשבי. הלמ''ד הוא במקום את ור''ל ועם סבי : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הניחו מלאכת בית אלוה זה לפחת יהודה ולזקני היהודים והם יבנו על מקומו בית אלוה זה : (רלב"ג)


{ח}  וּמִנִּי שִׂים טְעֵם לְמָא דִי תַעַבְדוּן עִם שָׂבֵי יְהוּדָיֵא אִלֵּךְ לְמִבְנֵא בֵּית אֱלָהָא דֵךְ וּמִנִּכְסֵי מַלְכָּא דִּי מִדַּת עֲבַר נַהֲרָה אָסְפַּרְנָא נִפְקְתָא תֶּהֱוֵא מִתְיַהֲבָא לְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ דִּי לָא לְבַטָּלָא:

 רש"י  ומני שים טעם. וממני יהיה צווי זה : למא די תעבדון. לאותו בנין המלאכה אשר תעשון עם זקני היהודים האלה לבנות ביתו של הקב''ה : ומנכסי מלכא. מנכסי המלך יהיו עושים הבנין הזה : די מדת עבר נהרה. מן המס של עבר הנהר אשר למלך, מדת מס כמו מנדה בלו והלך (לעיל ד'). אספרנא. מהרה יבנה הבנין אספרנה אישפלונטמנ''ט בלע''ז : נפקתא תהוא מתיהבא. הוצאה תהיה ניתנת לאנשים האלה אשר לא יתבטלו ממלאכתן : (רש"י)

 מצודת דוד  ומני. וממני הושם גזרת אומר מה אשר תעשו עם זקני היהודים האלה : למבנא. לבנות בית אלהים זאת ר''ל שגם עוד תסייעו להם בדבר הבנין : ומנכסי. ומרכוש המלך של המס מנדה הגבוי מאנשי עבר הנהר : אספרנא. חיש מהר יהיה נתון הוצאת הבנין להאנשים האלה אשר לא יבוטל המלאכה מחסרון הממון : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וממני יצא דבר מה תעשו עם זקני יהודה אלה לבנות בית אלוה זה ונכסי המלך ממנת המלך אשר בעבר הנהר במהרה ההוצאה (תהיה נתונה) לאנשים האלה שלא תשבות המלאכה : (רלב"ג)


{ט}  וּמָה חַשְׁחָן וּבְנֵי תוֹרִין וְדִכְרִין וְאִמְּרִין לַעֲלָוָן לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא חִנְטִין מְלַח חֲמַר וּמְשַׁח כְּמֵאמַר כָּהֲנַיָּא דִי בִירוּשְׁלֶם לֶהֱוֵא מִתְיְהֵב לְהֹם יוֹם בְּיוֹם דִּי לָא שָׁלוּ:

 רש"י  ומה חשחן. ומה שיהיו חוששין : ובני תורין. בני בקר ואילים וכבשים לעולות לאלהי השמים : וחנטין. לסלתות. ומלח לקרבנות. ויין לנסכים. ושמן למנחות כאשר יאמרו הכהנים אשר בירושלים יהי נתון להם דבר יום ביומו : די לא שלו. בלא דיחוי שנ''צ דישטורבי''ר בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  ומה חשחן. ומה שצדיכים בני בקר ואילים וכבשים לעלות לאלהי השמים וחטים ומלח ויין ושמן כפי השיעור אשר יאמרו הכהנים אשר בירושלים יהיה נתון להם בכל יום ויום אשר לא תשגו ולא תשכחו מלתת הכל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חשחן. כמו חוששין וכן לא חשחין אנחנא (דניאל ג) : שלו. ענין משגה ושכחה כמו על השל (ש''ב ו') : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ומה שצריכים לזה הבנין ובני תורים ואילים וכבשים לעולות לאלהי השמים חטין מלח ושמן כמאמר הכהנים אשר בירושלים ינתן להם יום יום בזולת שגגה : (רלב"ג)


{י}  דִּי לֶהֱוֹן מְהַקְרְבִין נִיחוֹחִין לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא וּמְצַלַּיִן לְחַיֵּי מַלְכָּא וּבְנוֹהִי:

 רש"י  די להון. למען אשר יהיו מקריבים ניחוחים לאלהי השמים ויהיו מתפללים על חיי המלך ובניו : (רש"י)

 מצודת דוד  די להון. אשר יהיו מקריבים הקרבנות לנחת רוח לאלהי השמים ולהיות מתפללין על חיי המלך ובניו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  למען יקריבו ניחוחי' לאלהי השמים ויתפללו בעד חיי המלך ובניו : (רלב"ג)


{יא}  וּמִנִּי שִׂים טְעֵם דִּי כָל אֱנָשׁ דִּי יְהַשְׁנֵא פִּתְגָמָא דְנָה יִתְנְסַח אָע מִן בַּיְתֵהּ וּזְקִיף יִתְמְחֵא עֲלֹהִי וּבַיְתֵהּ נְוָלוּ יִתְעֲבֵד עַל דְּנָה:

 רש"י  ומני שים טעם. וממני שים צווי ושימת דבר אשר כל אדם אשר ישנה דבר זה. יתנסח. יחרב עציו מביתו שיחרב ביתו, יתנסח כמו ונסחתם מעל האדמה (דברים כ''ח) : וזקיף יתמחא עלוהי. ועץ לתלותו יהא גבוה עליו שיתלה על העץ : וביתה נולו יתעבד. וביתו יעשה אשפה על כך : נולו. ענין טינוף ומחראות : (רש"י)

 מצודת דוד  ומני. וממני הושם גזרת אומר אשר כל איש אשר ישנה הדבד הזה : יתנסח. עונשו יהיה אשר יעקר עץ מן ביתו ולתלותו בו יושם ויתלו עליו והוא מדרך איום ואזהרה יתיר' שיהיה נתלה על העץ אשר יעקור מביתו : וביתה. וביתו יושם למקום נוול ואשפה בעבור זאת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יתנסח. ענין עקירה כמו בית גאים יסח ה' (משלי ט''ו) : וזקיף. הוא העץ שתולין עליו ובדרז''ל דאית ליה זקיפתא וכו' זקיף ביניתא (ב''מ נ''ט) : יתמחא. יושם ובדרז''ל המחוהו אצל חנוני (שם קי''א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וממני יצא דבר שכל איש ישנה [ אשר ] דבר זה יסירו עץ מביתו ועל העץ יתלה ביתו יעשה אשפה על זה : (רלב"ג)


{יב}  וֵאלָהָא דִּי שַׁכִּן שְׁמֵהּ תַּמָּה יְמַגַּר כָּל מֶלֶךְ וְעַם דִּי יִשְׁלַח יְדֵהּ לְהַשְׁנָיָה לְחַבָּלָה בֵּית אֱלָהָא דֵךְ דִּי בִירוּשְׁלֶם אֲנָה דָרְיָוֶשׁ שָׂמֶת טְעֵם אָסְפַּרְנָא יִתְעֲבִד: (פ)

 רש"י  ואלהא די שכן שמיה. והאלהים אשר שכן שמו שם : ימגר. ימגר ויפגר כל אותו מלך וכל אותו עם אשר ישלח ידו להחריב ולהשחית ביתו זה של ה' אשר בירושלים : שמת טעם. שמתי ציווי דבר זה אשר יעשה הבנין מהרה עד כאן תשובתו של דריוש : (רש"י)

 מצודת דוד  ואלהא. האלהים אשר ישכין את שמו שמה הוא יפיל כל מלך ועם אשר ישלח ידו לשנות דברי להשחית בית אלהים זה אשר בירושלים : אנא. אני דריוש שמתי גזרת אומר חיש מהר יעשה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ימגר. ענין הפלה כמו וכסאו לארץ מגרת (תהלים פ''ט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  והאלוה אשר שכן שמו שם יפיל כל מלך ועם [ אשר ] ישלח ידו לשנות ולהשחית בית אלוה זה אשר בירושלים אני דריוש צויתי מהרה יעשה : (רלב"ג)


{יג}  אֱדַיִן תַּתְּנַי פַּחַת עֲבַר נַהֲרָה שְׁתַר בּוֹזְנַי וּכְנָוָתְהוֹן לָקֳבֵל דִּי שְׁלַח דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא כְּנֵמָא אָסְפַּרְנָא עֲבַדוּ:

 רש"י  כנמא. כאשר נאמר : אספרנא עבדו. מהרה עשו : (רש"י)

 מצודת דוד  אדין. אז : תתני וגו'. וחבריהם בעבור הדברים אשר שלח דריוש המלך כאשר אמרנו לזה חיש מהר עשו דברו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אז תתני פחת עבר הנהר שתר בוזני וחבריהם מפני ששלח דריוש המלך כאשר אמרנו מהרה עשו מאתו : (רלב"ג)


{יד}  וְשָׂבֵי יְהוּדָיֵא בָּנַיִן וּמַצְלְחִין בִּנְבוּאַת חַגַּי (נביאה) נְבִיָּא וּזְכַרְיָה בַּר עִדּוֹא וּבְנוֹ וְשַׁכְלִלוּ מִן טַעַם אֱלָהּ יִשְׂרָאֵל וּמִטְּעֵם כּוֹרֶשׁ וְדָרְיָוֶשׁ וְאַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא מֶלֶךְ פָּרָס:

 רש"י  ושבי יהודיא. וזקני היהודים היו בונין ומצליחין במלאכתן כנבואת חגי וזכריה ובנו ויסדו את הבנין מן צווי של אלהי ישראל ומרשות כורש מלך פרס הראשון אשר הוחל יסוד הבנין בימיו ומרשות דריוש זה מלך פרס : וארתחששתא. הוא דריוש ונקרא ארתחששתא ע''ש המדינה והמלכות כי כל מלכי פרס היו נקראים כך כאשר כל מלכי מצרים נקראים פרעה : (רש"י)

 מצודת דוד  ושבי. וזקני היהודים בנו והצליחו כאשר ניבא חגי וכו' : ובנו. התחילו לבנות וגמרו הבנין מן גזרת אומר של אלהי ישראל אשר צוה ע''י הנביאים : ומטעם. מגזרת אומר של כורש הנותן רשות מתחלה לבנות הבית ומגזרת אומר של דריוש הפרסי שהיה מחזק דברי כורש : וארתחששתא. הוא דריוש הפרסי והוא שם כנוי לכל מלכי פרס כמו פרעה למצרים והדומים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וזקני יהודה בונים ומצליחים בנבואת חגי הנביא וזכריה בן עדוא ובנו וכוננו מטעם אלהי השמים ומטע כורש ודריוש בנו בית ה' כמו שנזכרה צואתם בזה המקום. ומטעם ארתחששתא מלך פרס בנו חומת ירושלים כמו שיזכר אחר זה. והוא היה גם כן נקרא דריוש אם היה אמת מה שסופר כי אלכסנדר נצח דריוש ולקח מלכותו. וידמה כי מאחשורוש לא השיגו שום דבר מבבנין ירושלים ובבנין בית המקדש. ואל תתמה איך היה זה עם גדולת מרדכי כי לא היה אחשורוש אחר זה זמן ארוך כי כל זמן מלכותו היה ארבע עשרה שנה ובשנת שתיים עשרה למלך אחשורוש היתה גדולת מרדכי בבית המלך. ואפשר עוד שלא יכול מרדכי להשיג זה ממנו : (רלב"ג)


{טו}  וְשֵׁיצִיא בַּיְתָה דְנָה עַד יוֹם תְּלָתָה לִירַח אֲדָר דִּי הִיא שְׁנַת שֵׁת לְמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא: (פ)

 רש"י  ושיציא. ביתה דנה. וסוף תשלום בית זה היה עד יום שלישי לחדש אדר שהיא שנת שש לדריוש המלך ונמצא בנין הבית היה ד' שנים : (רש"י)

 מצודת דוד  ושיציא. גמר תשלום בנין הבית הזה נתאחר עד יום השלישי לחדש אדר אשר היא בשנת הששית למלכות דריוש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ושיציא. ענין גמר והשלמה כי כאשר כלו (בראשית מ''ג) ת''א כד שציאו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ונשלם בית זה עד יום שלישי לירח אדר בשנת שש למלכות דריוש המלך : (רלב"ג)


{טז}  וַעֲבַדוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּהֲנַיָּא וְלֵוָיֵא וּשְׁאָר בְּנֵי גָלוּתָא חֲנֻכַּת בֵּית אֱלָהָא דְנָה בְּחֶדְוָה:

 מצודת דוד  ועבדו. ובני ישראל והכהנים והלוים ושאר בני הגולה הם הנתינים ובני עבדי שלמה כולם עשו חנוכת בית אלהים זה בשמחה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חנכת. התחלת דבר מה לעמוד בה משם והלאה נקרא חנוך בלשון המקרא : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויעשו בני ישראל הכהנים והלוים ושאר בני הגלות חנכת בית האלהים הזה בשמחה : (רלב"ג)


{יז}  וְהַקְרִבוּ לַחֲנֻכַּת בֵּית אֱלָהָא דְנָה תּוֹרִין מְאָה דִּכְרִין מָאתַיִן אִמְּרִין אַרְבַּע מְאָה וּצְפִירֵי עִזִּין (לחטיא) לְחַטָּאָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל תְּרֵי עֲשַׂר לְמִנְיָן שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל:

 רש"י  והקריבו לחנוכת. הקריבו לחנוכת בית זה קרבנות הללו והוראת שעה היתה : (רש"י)

 מצודת דוד  תורין. פרים : דכרין. אילים : אמרין. כבשים : וצפירי. ושעירי עזים לחטאת בעבור כל ישראל עם שלא חזרו בבית שני כ''א יהודה ובנימין : למנין. לפי מספר שבטי ישראל וארז''ל שהיתה הוראת שעה כי אין חטאת באה בנדבה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויקריבו לחנכת בית האלהים זה שורים מאה אילים מאתים כבשים ארבע מאות שעירי עזים לחטאות על כל ישראל שנים עשר למספר שבטי ישראל : (רלב"ג)


{יח}  וַהֲקִימוּ כָהֲנַיָּא בִּפְלֻגָּתְהוֹן וְלֵוָיֵא בְּמַחְלְקָתְהוֹן עַל עֲבִידַת אֱלָהָא דִּי בִירוּשְׁלֶם כִּכְתָב סְפַר מֹשֶׁה: (פ)

 רש"י  והקימו כהניא בפלוגתהון. שהיו הכהנים חלוקים בעבודתם ולוי' במשמרות' : (רש"י)

 מצודת דוד  והקימו. שהעמידו את הכהנים והלוים כפי מחלקותם למשמרות על עבודת אלהים אשר בירושלים כפי אשר כתב בספר תורת משה הכהנים לעבודת המזבח והלוים לדבר בשיר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בפלוגתהון. ענין חלוקה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויקימו הכהנים במשמרותם והלוים במחלקותם על עבודת האלהים אשר בירושלים ככתוב בספר משה : (רלב"ג)


{יט}  וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי הַגּוֹלָה אֶת הַפָּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן:

 רש"י  את הפסח. עכשיו עשו ישראל את הפסח בי''ד בניסן זה הבא אחר אדר זה שהושלם הבנין בו : (רש"י)

 מצודת דוד  בני הגולה. ר''ל השבים מן הגולה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויעשו בני הגולה את הפסח וגו'. אמר כי הטהרו הכהנים והלוים כאחד כלם טהורים ולזה יכלו כלם לעשות הפסח בארבעה עשר וזה כי הטמא לנפש נדחה לפסח שני כמו שנתבאר בפרשת בהעלותך : (רלב"ג)


{כ}  כִּי הִטַּהֲרוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם כְּאֶחָד כֻּלָּם טְהוֹרִים וַיִּשְׁחֲטוּ הַפֶּסַח לְכָל בְּנֵי הַגּוֹלָה וְלַאֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים וְלָהֶם:

 רש"י  ולהם. ולעצמם : (רש"י)

 מצודת דוד  הטהרו. טבלו לטומאתן : כאחד. כאיש אחד המטהר עצמו שכולו טהור כן היו כולם טהורים : וישחטו. הלוים שחטו לצורך בני הגולה ולצורך הכהני' אחיהם מבני לוי ולצורך עצמן : (מצודת דוד)


{כא}  וַיֹּאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַשָּׁבִים מֵהַגּוֹלָה וְכֹל הַנִּבְדָּל מִטֻּמְאַת גּוֹיֵ הָאָרֶץ אֲלֵהֶם לִדְרֹשׁ לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:

 רש"י  וכל הנבדל. הם הגרים שנבדלו מטומאת העבוד' כוכבים לידבק בישראל : (רש"י)

 מצודת דוד  ויאכלו. מן הפסח : וכל הנבדל מטומאת וכו'. אלו הגרים שנבדלו מטומאת העכו''ם להתחבר אל ישראל לדרוש לה' כמותם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וכל הנבדל מטמאת גויי הארץ אליהם. ידמה שנבדלו רבים מהגולים מטמאת הגוים לעלות לירושלים ולפי שרבים מהגולים היו תחת מלך אשור מגלות עשרת שבטים ומגלות יהודה אמר שכבר הסב ה' ית' לב מלך אשור עליהם. וידמה שכבר קרא דריוש מלך אשור כי הוא היה מולך על מלך אשור : (רלב"ג)


{כב}  וַיַּעֲשׂוּ חַג מַצּוֹת שִׁבְעַת יָמִים בְּשִׂמְחָה כִּי שִׂמְּחָם יְהוָה וְהֵסֵב לֵב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עֲלֵיהֶם לְחַזֵּק יְדֵיהֶם בִּמְלֶאכֶת בֵּית הָאֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: (פ)

 רש"י  והסב לב מלך אשור עליהם. והקב''ה הסב לב מלך אשור על ישראל היושבים בממשלתו בארץ אשור להחזיקם ולסייע במלאכת הבנין : (רש"י)

 מצודת דוד  מלך אשור. הוא דריוש שמלך גם באשור אשר היתה לפנים ראש לכל הממלכות עד בוא נ''נ ולקח המלוכה לבבל : עליהם. לטובה עליהם : לחזק ידיהם במלאכת בית האלהים. בתת להם הוצאות הבנין והעזר מהאויב המבטל המלאכה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והסב. מל' סבוב ור''ל הטה ופנה : (מצודת ציון)

עזרא פרק-ז

{א}  וְאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּמַלְכוּת אַרְתַּחְשַׁסְתְּא מֶלֶךְ פָּרָס עֶזְרָא בֶּן שְׂרָיָה בֶּן עֲזַרְיָה בֶּן חִלְקִיָּה:

 רש"י  ואחר הדברים האלה. של בנין הבית : ארתחשסתא. הוא דריוש : (רש"י)

 מצודת דוד  ואחר וגו'. אחר כלות הבנין : במלכות וגו'. ר''ל היה במלכות וכו' : עזרא. ארז''ל שהוא מלאכי ויחסו עד אהרן ולקצר דלג כמה דורות ממה שחושב בדה''א : (מצודת דוד)


{ב}  בֶּן שַׁלּוּם בֶּן צָדוֹק בֶּן אֲחִיטוּב: {ג}  בֶּן אֲמַרְיָה בֶן עֲזַרְיָה בֶּן מְרָיוֹת: {ד}  בֶּן זְרַחְיָה בֶן עֻזִּי בֶּן בֻּקִּי: {ה}  בֶּן אֲבִישׁוּעַ בֶּן פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הָרֹאשׁ:

 מצודת דוד  הכהן הראש. ראשון להכהנים : (מצודת דוד)


{ו}  הוּא עֶזְרָא עָלָה מִבָּבֶל וְהוּא סֹפֵר מָהִיר בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתֶּן לוֹ הַמֶּלֶךְ כְּיַד יְהוָה אֱלֹהָיו עָלָיו כֹּל בַּקָּשָׁתוֹ: (פ)

 רש"י  ויתן לו המלך. דריוש : כיד ה' אלהיו עליו. כאשר צוה הקב''ה עליו ומקרא מסורס הוא ויתן לו המלך כל בקשתו כיד ה' אלהיו עליו ואמרו רז''ל עזרא הוא מלאכי : (רש"י)

 מצודת דוד  ויתן לו וכו'. הוא הפוך כאלו אמר ויתן לו המלך כל בקשתו כיד ה' וכו' ר''ל כמו שהיה עליו כח ה' ליתן חנו בעיני המלך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  סופר. ר''ל חכם ובדרז''ל סופר מברך ובור יוצא (ברכות מ''ה) : מהיר. הוא הפוך מן קשה ההבנה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  והוא סופר מהיר בתורת משה. אחשוב כי הרצון בסופר. מונה. והרצון בזה שכבר היה מונה במהירות חלקי הפותר אשר אפשר שיפלו בכונת דבר דבר מדברי התורה. גם היה מונה במהירות הראיות אשר יקימו דעת מאלו ויברור בזה האופן הצודק מהם נבלתי צודק. גם היה מונה במהירות כונות התורה וחלקיה ומפני אלו הסבות קרא אותו סופר דברי מצות ה' וחקיו : (רלב"ג)


{ז}  וַיַּעֲלוּ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהַמְשֹׁרְרִים וְהַשֹּׁעֲרִים וְהַנְּתִינִים אֶל יְרוּשָׁלִָם בִּשְׁנַת שֶׁבַע לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא הַמֶּלֶךְ:

 רש"י  בשנת שבע. היא שנה אחר תשלום הבית : לאתחשסתא. הוא דריוש : (רש"י)

 מצודת דוד  ויעלו וכו'. מלבד מה שעלו בראשונה עם זרובבל וכו' עלו שוב עם עזרא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והשוערים. שומרי השערים. והנתינים. הגבעונים. (יב) גמיר. כולה כי כליל תקטר (ויקרא ו) ת''א גמיר מתסק : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ומן הכהנים והלוים והמשוררים והשוערים. הנה המשוררים והשוערים הם לוים וזה מבואר מדברי תורה. והנתינים. הם הגבעונים כי היו נתונים לעבודת בית האלהים : (רלב"ג)


{ח}  וַיָּבֹא יְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי הִיא שְׁנַת הַשְּׁבִיעִית לַמֶּלֶךְ:

 רש"י  בחדש החמישי. הוא חדש אב כי באחד לחודש ניסן אותו היום היתה תחלת עלייתם מבבל ובאחד לחדש אב באו לירושלים : (רש"י)


{ט}  כִּי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא יְסֻד הַמַּעֲלָה מִבָּבֶל וּבְאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בָּא אֶל יְרוּשָׁלִַם כְּיַד אֱלֹהָיו הַטּוֹבָה עָלָיו:

 רש"י  יסוד המעלה. יסוד תחלת העליה : כיד אלהיו. כאשר הצליחו יד הקב''ה שהיתה ידו טובה עליו להצליחו בדרכיו : (רש"י)

 מצודת דוד  יסוד המעלה. התחלת העליה מבבל והושאל מהתחלת הבנין אשר היסוד הוא התחלה לה : כיד. ר''ל מיהר בדרך מהלכו כמו שהיה עליו כח אלהיו אשר היא טובה עליו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כי באחד לחדש הראשון וגו'. ר''ל הנה באחד לחדש הראשון היה מיוסד המעלה מבבל כי אז התחילה לצמח לו כי אז התקרב אל המלך ארתחששתא והכירו הוא ויועציו מעלתו ובמעט זמן השיג מהמלך לבא אל ירושלים בזה מהמעלה והחסד שהשיג מהמלך מפני יד אלהיו הטובה עליו להשגיח בו בזה האופן והיתה הסבה בזה כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת ה' ולעמוד על כוונותיה ולעשות מה שימשך ממנה גם הכין לבבו ללמד לישראל חק ומשפט והיה מזכה את הרבים ולזה הגיע אליו זה החסד : (רלב"ג)


{י}  כִּי עֶזְרָא הֵכִין לְבָבוֹ לִדְרוֹשׁ אֶת תּוֹרַת יְהוָה וְלַעֲשֹׂת וּלְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט: (ס)

 רש"י  כי עזרא וגו'. ועל כן הלך והצליח בדרכו שהרי עזרא הכין לבבו וגומר נותן טעם לדבריו : (רש"י)

 מצודת דוד  כי עזרא הכין וגו'. ולזה היה עליו יד אלהיו לטובה : (מצודת דוד)


{יא}  וְזֶה פַּרְשֶׁגֶן הַנִּשְׁתְּוָן אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ אַרְתַּחְשַׁסְתְּא לְעֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסֹּפֵר סֹפֵר דִּבְרֵי מִצְוֹת יְהוָה וְחֻקָּיו עַל יִשְׂרָאֵל: (פ)

 רש"י  וזה פרשגן הנשתוון. וזה פתשגן הכתב : וחקיו על ישראל. ואת חקיו אשר צוה על ישראל לשמרם : (רש"י)

 מצודת דוד  פרשגן. זהו סדור טופס הדברים המפורשים אשר נתן וכו' : סופר. מתחכם ומשכיל דברי מצות ה' וחוקיו אשר צוה על ישראל : (מצודת דוד)

 רלב"ג  פרשגן הנשתון. פתשגן הכתב : (רלב"ג)


{יב}  אַרְתַּחְשַׁסְתְּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא לְעֶזְרָא כָהֲנָא סָפַר דָּתָא דִּי אֱלָהּ שְׁמַיָּא גְּמִיר וּכְעֶנֶת:

 רש"י  ספר דתא. ספר תורה : גמיר וכענת. ספיקא היא בידו : (רש"י)

 מצודת דוד  ארתחשסתא. וזהו דברי הכתב אני ארתחשסתא מלך על כל המלכים נותן זה הכתב לעזרא הכהן חכם בדת התורה של אלהי השמים : גמיר וכענת. ר''ל להראות לאנשי ממשלתו עד כולם וליושבי כענת שהוא העיר המטרפולין : (מצודת דוד)

 רלב"ג  גמיר וכענת, הנה הרצון באמרו גמיר. למד. וזה מפורסם בלשון התלמוד. והרצון באמרו וכענת. כמו וכען. והרצון בו ועתה. והרצון בו בעת הזאת. כי שרש עת הוא ענת. ארתחששתא מלך המלכים לעזרא הכהן סופר תורת אלוה למד. ועתה : (רלב"ג)


{יג}  מִנִּי שִׂים טְעֵם דִּי כָל מִתְנַדַּב בְּמַלְכוּתִי מִן עַמָּה יִשְׂרָאֵל וְכָהֲנוֹהִי וְלֵוָיֵא לִמְהָךְ לִירוּשְׁלֶם עִמָּךְ יְהָךְ:

 רש"י  מני שים טעם. ממני יוצא הרשות כי כל אשר נדבה רוחו אותו מן ישראל מן הכהנים והלוים ללכת לירושלים ילכו עמך : (רש"י)

 מצודת דוד  מני. ממני הושם גזרת אומר אשר כל המתנדב ומתרצה במלכותי מן עם ישראל וכהניו והלוים ללכת לירושלים ילך עמך ולא יעכבו מי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מתנדב. ענין רצון כי כל המתנדב מתנדב בדצון : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ממני יצא דבר אשר כל מתנדב במלכותי מעם ישראל וכהניו ולוייו ללכת ירושלים ילך : (רלב"ג)


{יד}  כָּל קֳבֵל דִּי מִן קֳדָם מַלְכָּא וְשִׁבְעַת יָעֲטֹהִי שְׁלִיחַ לְבַקָּרָא עַל יְהוּד וְלִירוּשְׁלֶם בְּדָת אֱלָהָךְ דִּי בִידָךְ:

 רש"י  כל קבל. בשביל כך מאת המלך ושבעת יועציו רואי פני המלך אתה שלוח : ושבעת יעטוהי. ושבע יועציו הם שבעה רואי פני המלך : לבקרה על יהוד. כדי לדרוש ולבדוק על היהודים אשר בירושלים אם הם עסוקים בתורתו של הקב''ה אשר בידך : (רש"י)

 מצודת דוד  כל קבל. בעבור אשר מלפני המלך ושבעת יועציו נשלח לחפש ולדרוש על אנשי יהודה ואנשי ירושלים אם זהירים הם בדת תורת אלהיך אשר בידך : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כי מלפני המלך ושבעת יועציו שולח לבקר על יהודה ולירושלים בתורת אלהיך אשר בידך : (רלב"ג)


{טו}  וּלְהֵיבָלָה כְּסַף וּדְהַב דִּי מַלְכָּא וְיָעֲטוֹהִי הִתְנַדַּבוּ לֶאֱלָהּ יִשְׂרָאֵל דִּי בִירוּשְׁלֶם מִשְׁכְּנֵהּ:

 רש"י  ולהיבלה. ולהוליך כסף וזהב של המלך ויועציו אשר התנדב לאלהי ישראל לתקן ביתו אשר משכנו וביתו בירושלים : (רש"י)

 מצודת דוד  ולהבלה. ולהביא כסף וזהב אשר המלך ויועציו התנדבו לאלהי ישראל אשר משכן כבודו בירושלים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ולהביא כסף וזהב אשר המלך ויועציו התנדבו לאלהי ישראל אשר בירושלים משכנו : (רלב"ג)


{טז}  וְכֹל כְּסַף וּדְהַב דִּי תְהַשְׁכַּח בְּכֹל מְדִינַת בָּבֶל עִם הִתְנַדָּבוּת עַמָּא וְכָהֲנַיָּא מִתְנַדְּבִין לְבֵית אֱלָהֲהֹם דִּי בִירוּשְׁלֶם:

 רש"י  וכל כסף ודהב. וכל נדבת כסף וזהב אשר תמצא במדינת בבל עם שאר נדבת העם והכהנים אשר מתנדבים לביתו של הקב''ה אשר בירושלים תוליך הכל לירושלים : (רש"י)

 מצודת דוד  די תהשכח. אשד תמצא בכל מדינת בבל מנדבת העובדי כוכבים : עם התנדבות. עם נדבות העם והכהנים אשר נדבו לבית אלהיהם אשר בירושלים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וכל כסף וזהב אשר תמצא בכל מדינת בבל עם נדבת העם והכהנים מתנדבים לבית אלהיהם אשר בירושלים : (רלב"ג)


{יז}  כָּל קֳבֵל דְּנָה אָסְפַּרְנָא תִקְנֵא בְּכַסְפָּא דְנָה תּוֹרִין דִּכְרִין אִמְּרִין וּמִנְחָתְהוֹן וְנִסְכֵּיהוֹן וּתְקָרֵב הִמּוֹ עַל מַדְבְּחָה דִּי בֵּית אֱלָהֲכֹם דִּי בִירוּשְׁלֶם:

 רש"י  כל קבל דנה. ובשביל כך של עבודות המקדש מהרה תקנה בכסף זה בקר ואילים וכבשים וזבחים ומנחות ונסכי' ותקריבם על המזבח של הקב''ה : (רש"י)

 מצודת דוד  כל קבל. בעבור זאת כי ירבו הכסף לזה חיש מהר תקח בכסף זה פרים אילים וכבשים וסולת למנחתם ויין לנסכיהם ותקריב אותם על מזבח של בית אלהיכם אשר בירושלים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  לזה מהר קנה בכסף זה תורים אילים וכבשים ומנחתם ונסכיהם ותקריבם על מזבח בית אלהיכם אשר בירושלים : (רלב"ג)


{יח}  וּמָה דִי (עליך) עֲלָךְ וְעַל (אחיך) אֶחָךְ יִיטַב בִּשְׁאָר כַּסְפָּא וְדַהֲבָה לְמֶעְבַּד כִּרְעוּת אֱלָהֲכֹם תַּעַבְדוּן:

 רש"י  ומה די עלך. ואשר ייטיב לך ולאחיך במותר הכסף והזהב לעשות כרצונו של הקב''ה תעשו : (רש"י)

 מצודת דוד  ומה די. ומה אשר ייטב עליך ועל רעיך לעשות במותר הכסף והזהב : כרעות. כרצון אלהיכם תעשון בהם ר''ל לדבר מצוה תתנוהו בדבר אשר ייטב בעיניכם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ומה שייטב בעיניך ובעיני אחיך בשארית הכסף והזהב כרצון אלהיכם תעשו : (רלב"ג)


{יט}  וּמָאנַיָּא דִּי מִתְיַהֲבִין לָךְ לְפָלְחָן בֵּית אֱלָהָךְ הַשְׁלֵם קֳדָם אֱלָהּ יְרוּשְׁלֶם:

 רש"י  ומאניא. וכלים הנתונים לך לעבודתו של הקדוש ברוך הוא שלם לפני הקב''ה בירושלים : (רש"י)

 מצודת דוד  ומאניא. והכלים אשר נתונים לך לעבודת בית אלהיך : השלם. תן כולם בשלימות לפני אלהי ירושלים ר''ל בבית ה' : (מצודת דוד)

 רלב"ג  והכלים הנתנים לך לעבודת בית אלהיך הביא לפני אלהי ירושלים : (רלב"ג)


{כ}  וּשְׁאָר חַשְׁחוּת בֵּית אֱלָהָךְ דִּי יִפֶּל לָךְ לְמִנְתַּן תִּנְתֵּן מִן בֵּית גִּנְזֵי מַלְכָּא:

 רש"י  ושאר חשחות. ושאר צריכות שתצטרך לביתו של הקב''ה לקנות אשר יהיה לך ליתן הדמים תתן מאוצר המלך : (רש"י)

 מצודת דוד  ושאר חשחות. ושאר צורך בית אלהך אשר ינטה עליך ליתן ר''ל אשר ישאלו ממך. תנתן. יהיה נתון מן בית אוצר המלך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  השהות. כמו חששות והוא ענין צורך : יפל. ענין נטיה ודוגמתו כי יפול לא יוטל (תהלים ל''ז). (כב) : בתין. שם מדת הלח והיא ג' סאין : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ושאר מה שיצטרך לבית אלהיך שיזדמן לך לתת תתן מבית גנזי המלך : (רלב"ג)


{כא}  וּמִנִּי אֲנָה אַרְתַּחְשַׁסְתְּא מַלְכָּא שִׂים טְעֵם לְכֹל גִּזַּבְרַיָּא דִּי בַּעֲבַר נַהֲרָה דִּי כָל דִּי יִשְׁאֲלֶנְכוֹן עֶזְרָא כָהֲנָה סָפַר דָּתָא דִּי אֱלָהּ שְׁמַיָּא אָסְפַּרְנָא יִתְעֲבִד:

 רש"י  ומני אנה. וממני אני דריוש המלך יוצא ציווי ורשות לכל הגזברים אשר בעב' הנהר לצד א''י המקבלים מסים שלי מן העובדי כוכבים אשר כל דבר שישאל מכם עזרא הכהן סופר התורה של הקב''ה מהרה יעשה שלא יעכבו את שאלתו עד מאה ככרים של כסף לקנות קרבנות ומאה כורי' חטין למנחות ועד מאה מדות יין לנסכים ומאה (מדות) של שמן לבלול מנחות ומלח לקרבנות כענין שנא' (ויקרא ב') וכל קרבן מנחתך במלח תמלח : (רש"י)

 מצודת דוד  ומני. וממני אני ארתחשסתא המלך הושם גזרת אומר לכל הפקידים אשר בעבר הנהר : די כל. אשר ישאל מכם עזרא הכהן החכם בתורה של אלהי השמים חיש מהר יעשה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וממני אני ארתחששתא המלך יצא דבר לכל הפקידים אשר בעבר הנהר שכל אשר ישאל מכם עזרא הכהן סופר תורת אלוה השמים מהרה יעשה : (רלב"ג)


{כב}  עַד כְּסַף כַּכְּרִין מְאָה וְעַד חִנְטִין כֹּרִין מְאָה וְעַד חֲמַר בַּתִּין מְאָה וְעַד בַּתִּין מְשַׁח מְאָה וּמְלַח דִּי לָא כְתָב:

 רש"י  די לא כתב. ומלח שאין כתוב בו מדה יתנו ככל הצורך : (רש"י)

 מצודת דוד  עד כסף. ר''ל אף אם ירבה לשאול עד ק' ככר כסף ועד ק' כורים חטים ועד ק' בתים יין ועד ק' בתים שמן : ומלח. ר''ל ומלח מה שישאל אשר אין דרך לכתוב דבר קצוב על כי הוא דבר זול וכאומר מלח תנו כל מה שירצו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  עד כסף מאה ככרים ועד חטין מאה ככרים ועד מדות יין מאה ועד מדות שמן מאה ומלח אשר לא כתוב : (רלב"ג)


{כג}  כָּל דִּי מִן טַעַם אֱלָהּ שְׁמַיָּא יִתְעֲבֵד אַדְרַזְדָּא לְבֵית אֱלָהּ שְׁמַיָּא דִּי לְמָה לֶהֱוֵא קְצַף עַל מַלְכוּת מַלְכָּא וּבְנוֹהִי:

 רש"י  כל די מן טעם. כל אשר יהיה מרשותו של הקב''ה וציוויו יעשה בזריזות בחותם המלך לביתו של הקב''ה : אדרזדא. חותם בלשון ערבי : די למה להוא. אשר למה יהיה קצף על מלכות המלך ובניו ועל כן יתנו הגזברים כל צרכי הבית : (רש"י)

 מצודת דוד  כל די. כל אשר הוא מן גזרת אומר של אלהי השמים יעשה בזריזות לבית אלהי השמים : די למה. אשר למה יהיה קצף מה' על מלכות המלך ובניו בעבור התעצלות צורך הבית : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אדרזדא. הוא ענין זריזות ואין לו דומה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כל זה מטעם אלהי השמים יעשה בזריזות לבית אלהי השמים אשר למה יהיה קצף על מלכות המלך ובניו : (רלב"ג)


{כד}  וּלְכֹם מְהוֹדְעִין דִּי כָל כָּהֲנַיָּא וְלֵוָיֵא זַמָּרַיָּא תָרָעַיָּא נְתִינַיָּא וּפָלְחֵי בֵּית אֱלָהָא דְנָה מִנְדָּה בְלוֹ וַהֲלָךְ לָא שַׁלִּיט לְמִרְמֵא עֲלֵיהֹם:

 רש"י  ולכום מהודעין. ולכם אנו מודיעים אשר כל הכהנים והלוים המשוררים והשוערים והנתינים שהם חוטבי עצים ושואבי מים למזבח ועובדים בבית זה של הקב''ה לא ישלוט אדם עליהם להשליך עליהם מס וכסף גולגולת אלא יהיו בני חורין מעבודת המלך : (רש"י)

 מצודת דוד  ולכום. אתם הפקידים על המס מודיע אני לכם אשר כל הכהנים והלוים המשוררים והשוערים הנתינים ועובדי עבודת בית אלהים זה : מנדה וגו'. מיני המסי' האלה אין ממשלה ורשות להטיל עליהם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ולכם מודיעים אנו כי כל הכהנים והלוים המשוררים והשוערים והנתינים ועובדי בית האלהים זה מנת המלך ומס ותשורה לא ישלוט איש להעמיס עליהם : (רלב"ג)


{כה}  וְאַנְתְּ עֶזְרָא כְּחָכְמַת אֱלָהָךְ דִּי בִידָךְ מֶנִּי שָׁפְטִין וְדַיָּנִין דִּי לֶהֱוֹן (דאנין) דָּאיְנִין לְכָל עַמָּה דִּי בַּעֲבַר נַהֲרָה לְכָל יָדְעֵי דָּתֵי אֱלָהָךְ וְדִי לָא יָדַע תְּהוֹדְעוּן:

 רש"י  ואנת עזרא כחכמת אלהיך די בידך. ואתה עזרא כפי חכמת אלהיך אשר בידיך יותר מן השופטים והדיינים שהם דנין כל העם שבעבר הנהר לצד ארץ ישראל עם יודעי התורה : ודי לא ידע. והשופט אשר לא ידע לשפוט תודיע לו המשפט לעשותו : (רש"י)

 מצודת דוד  ואנת. ואתה עזרא כפי חכמת אלהיך אשר בידיך פקוד ומנה שופטים ודיינים אשר יהיו דנין לכל העם אשר בעבר הנהר : לכל ידעי. רצה לומר מנה את כל יודעי תורת אלהיך ואשר לא ידעו מה מדבר הקשה תודיע להם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואתה עזרא כחכמת אלהיך אשר בידך תמנה שופטים ודינים ישפטו לכל העם אשר בעבר הנהר לכל יודעי דתי אלהיך ואשר לא ידע תודיעו : (רלב"ג)


{כו}  וְכָל דִּי לָא לֶהֱוֵא עָבֵד דָּתָא דִי אֱלָהָךְ וְדָתָא דִּי מַלְכָּא אָסְפַּרְנָא דִּינָה לֶהֱוֵא מִתְעֲבֵד מִנֵּהּ הֵן לְמוֹת הֵן (לשרשו) לִשְׁרֹשִׁי הֵן לַעֲנָשׁ נִכְסִין וְלֶאֱסוּרִין: (פ)

 רש"י  וכל די לא להוא עבד. וכל אשר לא יהיה עושה דתו של הקב''ה ודת המלך מהרה יעכב הדין והמשפט : דינה. הדין יעשה ממנו מן המעכב משפט : הן למות. להרג : הן לשרושי. אם לעקרו מן העולם אותו ואת זרעו ואת משפחתו, לשרושי דישראצינ''ר בלע''ז : הן לענוש נכסין. אם לענשו בממון : ולאסורין. או לייסרו בייסורין, עד כאן מכתב האגרת אשר נתן דריוש המלך לעזרא הסופר למען ישאהו לירושלים להראותו אל הכהנים והלוים וגזברי המלך למען יחזיקו לקיים המצות ולעבוד ה' בבית המקדש ולשמור התורה כמשפט : (רש"י)

 מצודת דוד  וכל די. וכל אשר לא יהיה עושה דת התורה של אלהיך ודת של המלך המזהיר על הדבר : אספרנא. חיש מהר יהיה נעשה ממנו משפט ודין הן אם יהיה משפטו להמיתו הן לעקור שרשיו ר''ל להמית אותו ואת בניו הן לענשו עונש ממון ונכסים הן לאסרו בבית האסורים את הכל יהיה נעשה חיש מהר : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וכל אשר לא יעשה דת אלהיך ודת המלך במהרה יעשה דין ממנו הן לכלות ולשרש הן לענוש עונש ממון או להאסר בבית האסורים : (רלב"ג)


{כז}  בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ אֲשֶׁר נָתַן כָּזֹאת בְּלֵב הַמֶּלֶךְ לְפָאֵר אֶת בֵּית יְהוָה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם:

 רש"י  ברוך ה'. כך כתב עזרא בספרו כאשר נתן הודאה להקב''ה : (רש"י)

 מצודת דוד  ברוך ה'. אלה דברי עזרא שהודה לה' על הטובה : כזאת. כדבר הזאת לזרז על דברי הבית ולפאר ולרומם את בית ה' : (מצודת דוד)

 רלב"ג  והנה אמר עזרא על מה שהטה ה' ית' לב המלך עליו. ברוך ה' אלהי אבותינו וגו' כי ראוי לברך ה' ית' על הטובה שהטיב והנה התחזק עזרא כיד ה' ית' עליו וקבץ מישראל ראשים לעלות עמו. וכבר זכרם אחר זה בשמות. הנה זה הוא באור מה שצריך אל באור בזאת הפרשה שהגבלנו באורה בזה המקום. ואולם התועלות המגיעים ממנה הם אלו. התועלת הראשון הוא לפרסם רשע אחשורוש שעם כל מלכי פרס זולתו הושגו שהסכימו בבנין הבית או בבנין חומות ירושלים ולזה השיג ממנו המן בקלות להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים. וזה ממה שיוסיף לפרסם איך היו הכותים לקוץ מכאיב לבני הגלות כאלו חטא מרי עשרת השבטים ירה להם אלו החצים כי עונותיהם סבבו שירשו הכותים ארץ ישראל. התועלת השלישי הוא לפרסם כי אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו. הלא תראה כי בימי כורש שהיה להם רשות מכורש לבנות לא עלה בידם לבנות. ובשנת שתים לדריוש בנו בזולת רשות המלך לבנות ולא עלה בידי צריהם להשבית מלאכתם כי המלך דריוש צוה למהר המלאכה על הוצאת המלך ולעבוד עבודת המקדש. התועלת הרביעי הוא להודיע כי חנוכת המזבח אין ענינה קבוע אך יתחלף בעת עת ולזה תמצא חנוכת המזבח בימי בית שני זולת חנוכת המזבח בימי בית ראשון וזולת חנוכת המזבח בימי משה וראוי שתדע שעל פי נביאים נעשית חנוכה הזאת והם חגי זכריה ומלאכי. התועלת החמישי הוא להודיע שהחכם בתורת ה' ומקיים מצותיה ומזכה הרבים בלמוד התורה הוא מושגח תכלית ההשגחה. ולזה ספר על עזרא כי הוא סופר מהיר בתורת ה' ונתן לו המלך כיד ה' הטובה עליו את כל בקשתו. כאלו באר. כי מפני היותו סופר מהיר בתורת ה' השיג זה ולזה גס כן ספר כי במעט זמן השיג עזרא בקשתו מהמלך ונתן הסבה בזה כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת ה' ולעשות וללמד בישראל חק ומשפט. התועלת הששי הוא להודיע שאין ראוי למלך להטיל מס על עובדי עבודת ה' ית' כמו הכהנים והלוים המשוררים והשוערים וכל עובדי בית האלהים. ועל זה אמר. די מנדה בלו והלך לא שליט למרמא עליהם. ומזה יתבאר שאין ראוי להטיל מס על החכמים כי הם טרודים בחכמת התורה תמיד שהיא עבודת ה'. התועלת השביעי הוא להודיע שהוא ראוי לברך ה' ית' על הטובה כי עם שהוא ראוי מצד עצם הענין הנה בו תועלת להישיר האנשים אל שזאת הטובה באה מאתו על צד ההשגחה הפרטית. ולזה ספר שכבר ברך עזרא ה' ית' על הטובה הנפלאה הזאת שהטיב לישראל בעבורו : (רלב"ג)


{כח}  וְעָלַי הִטָּה חֶסֶד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְיוֹעֲצָיו וּלְכָל שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ הַגִּבֹּרִים וַאֲנִי הִתְחַזַּקְתִּי כְּיַד יְהוָה אֱלֹהַי עָלַי וָאֶקְבְּצָה מִיִּשְׂרָאֵל רָאשִׁים לַעֲלוֹת עִמִּי: (פ)

 רש"י  ויועציו. הם שבעה רואי פני המלך הן שבעה יעטוהי של מעלה : כיד ה' אלהי עלי. כאשר היתה עזרתו של הקב''ה עלי וקבצתי מישראל הנשארים בבבל ראשי אבות וגדולים לעלות עמי מבבל : (רש"י)

 מצודת דוד  ועלי. המקום הטה עלי חסד לפני המלך : ולכל. ולפני כל : כיד ה'. כפי הכח שהיה מה' עלי : ראשים. ואחריהם היו נמשכים יתר העם : (מצודת דוד)

עזרא פרק-ח

{א}  וְאֵלֶּה רָאשֵׁי אֲבֹתֵיהֶם וְהִתְיַחְשָׂם הָעֹלִים עִמִּי בְּמַלְכוּת אַרְתַּחְשַׁסְתְּא הַמֶּלֶךְ מִבָּבֶל: (ס)

 רש"י  ואלה ראשי אבותיהם. של עולים : והתיחשם. את יחוסם אשר היו מתייחשים בהם : ארתחשסתא. הוא דריוש : (רש"י)

 מצודת דוד  ראשי אבותיהם. ראשי המשפחות : והתיחשם. זכרון יחוסם בני מי המה : במלכות. הנמצאים במלכות וכו' : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואלה ראשי אבותיהם והתיחשם וגו'. עד סוף עזרא : (רלב"ג)


{ב}  מִבְּנֵי פִינְחָס גֵּרְשֹׁם (ס) מִבְּנֵי אִיתָמָר דָּנִיֵּאל (ס) מִבְּנֵי דָוִיד חַטּוּשׁ: (ס)

 מצודת דוד  מבני פינחס. העולה מבני פינחס היה שמו גרשום וכן כולם : (מצודת דוד)


{ג}  מִבְּנֵי שְׁכַנְיָה (ס) מִבְּנֵי פַרְעֹשׁ זְכַרְיָה וְעִמּוֹ הִתְיַחֵשׂ לִזְכָרִים מֵאָה וַחֲמִשִּׁים: (ס)

 מצודת דוד  מבני שכניה מבני פרעוש. ר''ל מבני שכניה שהיה מבני פרעוש היה הראש זכריה ועם יחוסו התיחסו למספר זכרים מאה וחמשים כי כולם היו ידועים שהמה קרובים לזכריה הראש : (מצודת דוד)


{ד}  מִבְּנֵי פַּחַת מוֹאָב אֶלְיְהוֹעֵינַי בֶּן זְרַחְיָה וְעִמּוֹ מָאתַיִם הַזְּכָרִים: (ס)

 מצודת דוד  פחת מואב. מושל במואב : ועמו. עד יחוסו התיחסו אנשיו וכן כולם : (מצודת דוד)


{ה}  מִבְּנֵי שְׁכַנְיָה בֶּן יַחֲזִיאֵל וְעִמּוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הַזְּכָרִים: (ס)

 רש"י  מבני שכניה מבני פרעש. משפחה אחת היא וזכריה הוא ראש המשפחה : ועמו. ועם יחס שלו היו מתיחסים הזכרים של משפחתו : (רש"י)

 מצודת דוד  בן יחזיאל. ר''ל היה הראש בן יחזיאל ולפי שלא היה נודע כאביו הזכיר שם אביו עליו : (מצודת דוד)


{ו}  וּמִבְּנֵי עָדִין עֶבֶד בֶּן יוֹנָתָן וְעִמּוֹ חֲמִשִּׁים הַזְּכָרִים: (ס)

 רש"י  עבד בן יונתן. כך שמו : (רש"י)

 מצודת דוד  עבד. כך שמו עבד : (מצודת דוד)


{ז}  וּמִבְּנֵי עֵילָם יְשַׁעְיָה בֶּן עֲתַלְיָה וְעִמּוֹ שִׁבְעִים הַזְּכָרִים: (ס) {ח}  וּמִבְּנֵי שְׁפַטְיָה זְבַדְיָה בֶּן מִיכָאֵל וְעִמּוֹ שְׁמֹנִים הַזְּכָרִים: (ס) {ט}  מִבְּנֵי יוֹאָב עֹבַדְיָה בֶּן יְחִיאֵל וְעִמּוֹ מָאתַיִם וּשְׁמֹנָה עָשָׂר הַזְּכָרִים: (ס) {י}  וּמִבְּנֵי שְׁלוֹמִית בֶּן יוֹסִפְיָה וְעִמּוֹ מֵאָה וְשִׁשִּׁים הַזְּכָרִים: (ס)

 מצודת דוד  בן יוספיה. היה הראש בן יוספיה : (מצודת דוד)


{יא}  וּמִבְּנֵי בֵבַי זְכַרְיָה בֶּן בֵּבָי וְעִמּוֹ עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה הַזְּכָרִים: (ס) {יב}  וּמִבְּנֵי עַזְגָּד יוֹחָנָן בֶּן הַקָּטָן וְעִמּוֹ מֵאָה וַעֲשָׂרָה הַזְּכָרִים: (ס) {יג}  וּמִבְּנֵי אֲדֹנִיקָם אַחֲרֹנִים וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם אֱלִיפֶלֶט יְעִיאֵל וּשְׁמַעְיָה וְעִמָּהֶם שִׁשִּׁים הַזְּכָרִים: (ס)

 רש"י  אחרונים. שהיו אחרונים ללכת אחרי עזרא : (רש"י)

 מצודת דוד  אחרונים. הם הלכו באחרונה ולא מהרו ללכת כשאר הנזכרים : שמותם. של הראשים : (מצודת דוד)


{יד}  וּמִבְּנֵי בִגְוַי עוּתַי (וזבוד) וְזַכּוּר וְעִמּוֹ שִׁבְעִים הַזְּכָרִים: (ס) {טו}  וָאֶקְבְּצֵם אֶל הַנָּהָר הַבָּא אֶל אַהֲוָא וַנַּחֲנֶה שָׁם יָמִים שְׁלֹשָׁה וָאָבִינָה בָעָם וּבַכֹּהֲנִים וּמִבְּנֵי לֵוִי לֹא מָצָאתִי שָׁם:

 רש"י  אל הנהר הבא. אל הנהר הנובע : אל אהוא. אל אותו הנהר : ונחנה שם. והיינו חונים שם : ואבינה בעם. נתתי לבי להבין בעם אשר נקבצו עמי : (רש"י)

 מצודת דוד  אל הנהר וגו'. סמוך להנהר ההולך אל אהוא והוא שם מקום : ואבינה. נסתכלתי בכוונת הלב לדעת מי ומי ההולכים : לא מצאתי. כי הלוים שהיו שם היו קצוצי בהונות ולא יכלו לנגן בכלי שיר כ''כ רש''י (קדושין סח) : (מצודת דוד)


{טז}  וָאֶשְׁלְחָה לֶאֱלִיעֶזֶר לַאֲרִיאֵל לִשְׁמַעְיָה וּלְאֶלְנָתָן וּלְיָרִיב וּלְאֶלְנָתָן וּלְנָתָן וְלִזְכַרְיָה וְלִמְשֻׁלָּם רָאשִׁים וּלְיוֹיָרִיב וּלְאֶלְנָתָן מְבִינִים:

 רש"י  ואשלחה לאליעזר וגו'. ראשים, גדולים : מבינים. חכמים היו : (רש"י)

 מצודת דוד  לאליעזר. את אליעזר : מבינים. חכמים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואשלחה לאליעזר לאריאל וגו'. ר''ל ששלח בעבור אליעזר וחבריו שהם ראשים ובעבור יויריב ואלנתן שהם חכמים ומבינים והנה עשה זה לכבוד אדו שהיה הראש בכספיא כי משם היה צריך ללוים עם שבעבור גדולתם ישיגו מבוקשם בקלות : (רלב"ג)


{יז}  (ואוצאה) וָאֲצַוֶּה אוֹתָם עַל אִדּוֹ הָרֹאשׁ בְּכָסִפְיָא הַמָּקוֹם וָאָשִׂימָה בְּפִיהֶם דְּבָרִים לְדַבֵּר אֶל אִדּוֹ אָחִיו (הנתונים) הַנְּתִינִים בְּכָסִפְיָא הַמָּקוֹם לְהָבִיא לָנוּ מְשָׁרְתִים לְבֵית אֱלֹהֵינוּ:

 רש"י  ואצוה אותם וגו'. שלחתים וצויתים לדבר אל אדו שהוא גדול וחשוב אשר בכספיא : על אדו. אל אדו : ואשימה בפיהם. שמתי בפיהם דברים לדבר בשליחותי אל אדו ואחיו שהם נתונים ומיושבים בכספיא להביא לנו משרתים לעבוד בבית המקדש : בכספיא. שם מקום בבבל : אל אדו אחיו. שם אדם : הנתינים. כמו הנתינים ועל כן נכתב בוי''ו : (רש"י)

 מצודת דוד  על אדו. אל אדו שהיה הראש בהמקו' הנקרא כספי' : ואשימה. ר''ל סדרתי להם הדברי' לדבר וכו' : אחיו. כמו ואחיו : הנתינים. ר''ל אדו ואחיו היו מן הנתינים אשר בכספיא : להביא. דבר השליחות היה להביא לנו לוים אשר ישרתו בשיר : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואשימה בפיהם דברים. הנה סדר הדברים בפיהם כדי שיהיו שלמים וישיגו מבוקשם : אל אדו אחיו הנתינים בכספיא המקום. ר''ל אל אדו ואחיו והנתינים כדי שיביאו להם משם משרתים לבית ה' כי הנתינים הם גם כן משרתים לבית ה' ולזה תמצא שכבר באו משם לוים ונתינים : (רלב"ג)


{יח}  וַיָּבִיאּוּ לָנוּ כְּיַד אֱלֹהֵינוּ הַטּוֹבָה עָלֵינוּ אִישׁ שֶׂכֶל מִבְּנֵי מַחְלִי בֶּן לֵוִי בֶּן יִשְׂרָאֵל וְשֵׁרֵבְיָה וּבָנָיו וְאֶחָיו שְׁמֹנָה עָשָׂר:

 רש"י  כיד אלהינו. כאשר היתה הצלחתו של הקדוש ברוך הוא עלינו : איש שכל. חכם : מבני מחלי וגו'. כולם הללו לוים : (רש"י)

 מצודת דוד  כיד אלהינו. כמו שהיה עלינו יד אלהינו הטובה כן הצליחו והביאו לנו איש משכיל בדבר השיר והיה מבני מחלי וכו' ולא הזכיר שמו : ושרביה. גם הביאו את שרביה ובניו וחבריו : (מצודת דוד)


{יט}  וְאֶת חֲשַׁבְיָה וְאִתּוֹ יְשַׁעְיָה מִבְּנֵי מְרָרִי אֶחָיו וּבְנֵיהֶם עֶשְׂרִים: (ס)

 מצודת דוד  אחיו. חבריו וחוזר על האחד וה''ה לשני וקצר בדבר המובן : (מצודת דוד)


{כ}  וּמִן הַנְּתִינִים שֶׁנָּתַן דָּוִיד וְהַשָּׂרִים לַעֲבֹדַת הַלְוִיִּם נְתִינִים מָאתַיִם וְעֶשְׂרִים כֻּלָּם נִקְּבוּ בְשֵׁמוֹת:

 רש"י  ומן הנתינים. ומן העבדים נתינים שנתן דוד המלך ושרי ישראל עלו עמהם : (רש"י)

 מצודת דוד  לעבודת הלוים. בדבר מלאכת בית ה' : נקבו בשמות. נתפרשו בשמותם ר''ל החשובים והידועים שבהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נקבו. נתפרשו וכן ונוקב שם (ויקרא כ''ד) : (מצודת ציון)


{כא}  וָאֶקְרָא שָׁם צוֹם עַל הַנָּהָר אַהֲוָא לְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵי אֱלֹהֵינוּ לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ דֶּרֶךְ יְשָׁרָה לָנוּ וּלְטַפֵּנוּ וּלְכָל רְכוּשֵׁנוּ:

 רש"י  להתענות. לישב בתענית : דרך ישרה. שיוליכני המקום לשלום : (רש"י)

 מצודת דוד  ואקרא. ר''ל גזרתי תענית בהכרזה : על הנהר אהוא. על הנהר הבא אל אהוא : דרך ישרה. ללכת בדרך אשר לא תשיג לנו יד אויב ואורב : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואקרא שם צום על הנהר וגו'. ידמה שכבר היו להם אויבים ואורבים רבים מהשמרונים ובהגיע עזרא לנהר אהוא נתבארה לו הסכנה שהם בה משם עד ירושלים ונתן עזרא אל לבו לצום ולהתפלל לה' שיצילם מכל אויב ואורב בדרך : (רלב"ג)


{כב}  כִּי בֹשְׁתִּי לִשְׁאוֹל מִן הַמֶּלֶךְ חַיִל וּפָרָשִׁים לְעָזְרֵנוּ מֵאוֹיֵב בַּדָּרֶךְ כִּי אָמַרְנוּ לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר יַד אֱלֹהֵינוּ עַל כָּל מְבַקְשָׁיו לְטוֹבָה וְעֻזּוֹ וְאַפּוֹ עַל כָּל עֹזְבָיו:

 רש"י  כי בושתי. שהרי נתביישתי מן המלך שלא רציתי לשאול לו רכב ופרשים כדי לתיירנו : כי אמרנו. שהרי כבר אמרנו אל דריוש המלך שהקב''ה מטיב למבקשיו ושופך אפו וחמתו על עוזביו : (רש"י)

 מצודת דוד  כי בושתי וגו'. ולזה לא שלח עמנו והייתי מתפחד מן האויב : כי אמרנו וגו'. ולזה לא שאלתי חיל ופרשים כ''א שאלתי היה משיב לומר איה אמריכם : לטובה. להטיב להם : ועזו. כח נקמתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ופרשים. הם רוכבי הסוסים בהרגל רב : (מצודת ציון)


{כג}  וַנָּצוּמָה וַנְּבַקְשָׁה מֵאֱלֹהֵינוּ עַל זֹאת וַיֵּעָתֵר לָנוּ:

 רש"י  ויעתר לנו. וקבל תפלתינו שבאנו לירושלים לשלום : (רש"י)

 מצודת דוד  על זאת. על דרך ישרה : ויעתר לנו. קבל עתר תפלתינו ואולי בנבואה נאמר לו או בחלום ידבר בו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויעתר. ענין קבלת תפלה וכן ויעתר לו (בראשית כ''ה) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ואמר עזרא ויעתר לנו. כי ידמה שבאה להם בשורה על יד נביא כי נשמעה תפלתם או באה הנבואה הזאת לעזרא כי קצת המפרשים יסכימו כי מלאכי הוא עזרא : (רלב"ג)


{כד}  וָאַבְדִּילָה מִשָּׂרֵי הַכֹּהֲנִים שְׁנֵים עָשָׂר לְשֵׁרֵבְיָה חֲשַׁבְיָה וְעִמָּהֶם מֵאֲחֵיהֶם עֲשָׂרָה:

 רש"י  ואבדילה. וכאשר הייתי שם על נהר אהוא הבדלתי משרי הכהנים ושקלתי להם הכסף והזהב ליתן באוצרות בית ה' : (רש"י)

 מצודת דוד  לשרביה. את שרביה ואת חשביה : מאחיהם. מחבריהם והיו מבני לוי : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואבדילה משרי הכהנים שנים עשר. הרצון שהבדיל מהאנשים שהיו תחת שרי הכהנים שנים עשר אנשים והם שרביה וחשביה שהם לוים ועמהם מאחיהם עשרה : (רלב"ג)


{כה}  (ואשקולה) וָאֶשְׁקֳלָה לָהֶם אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכֵּלִים תְּרוּמַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ הַהֵרִימוּ הַמֶּלֶךְ וְיֹעֲצָיו וְשָׂרָיו וְכָל יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצָאִים:

 רש"י  ההרימו. אשר הרימו הנמצאים בבבל : (רש"י)

 מצודת דוד  ואשקלה. מסרתי להם במשקל : ההרימו. אשר הרימו והפרישו המלך וכו'. הנמצאים. במלכות בבל : (מצודת דוד)


{כו}  וָאֶשְׁקֲלָה עַל יָדָם כֶּסֶף כִּכָּרִים שֵׁשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וּכְלֵי כֶסֶף מֵאָה לְכִכָּרִים זָהָב מֵאָה כִכָּר:

 רש"י  וכלי כסף מאה לככרים. ככר בכל כלי : (רש"י)

 מצודת דוד  על ידם. למסור בידם : לככרים. כל כלי היה משקלו ככר אחד : (מצודת דוד)


{כז}  וּכְפֹרֵי זָהָב עֶשְׂרִים לַאֲדַרְכֹנִים אָלֶף וּכְלֵי נְחֹשֶׁת מֻצְהָב טוֹבָה שְׁנַיִם חֲמוּדֹת כַּזָּהָב:

 רש"י  וכפורי. מזרקים : לאדרכונים אלף. מין מטבע אלף דרכונים היו בב' כפורי זהב הללו : מוצהב. משל נחושת מוצהב (או) מין מטבע של נחושת : טובה. ל' נקבה קורא לנחושת : שנים. שני כלים : חמודות כזהב. הכלים קורא חמודות בל' נקבה : (רש"י)

 מצודת דוד  לאדרכונים אלף. כל אחד היה משקלו אלף דרכונים : המודות כזהב. חשובות כזהב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כיפורי. מזרקות : לאדרכונים. שם מטבע ידוע אצלם : מוצהב. מראה כעין גוון הזהב וכן שער צהוב (ויקרא יג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וכפורי זהב עשרים לאדרכונים אלף. ר''ל שכבר היה משקלם אדרכונים אלף : וכלי נחשת מוצהב טובה. מוצהב ר''ל כצבע הזהב ותאר הנחשת פעם בלשון זכר פעם בלשון נקבה כמו רוח גדולה וחזק גם הכלים תאר בלשון נקבה ואמר חמודות כזהב : (רלב"ג)


{כח}  וָאֹמְרָה אֲלֵהֶם אַתֶּם קֹדֶשׁ לַיהוָה וְהַכֵּלִים קֹדֶשׁ וְהַכֶּסֶף וְהַזָּהָב נְדָבָה לַיהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם:

 רש"י  אליהם. לאותן שרי הכהנים : (רש"י)

 מצודת דוד  אתם קודש וכו'. ומהראוי להנתן הקודש ביד הקודש : נדבה לה'. ולקודש יחשב : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אתם קדש לה'. הנה הלוים הם קודש ולזה הפקיד להם הקודש ואמר להם שישקדו לשמרם עד ישקלו לפני שרי הכהנים והלוים ושרי האבות לישראל להביאו בירושלים אל הלשכות אשר בבית ה' : (רלב"ג)


{כט}  שִׁקְדוּ וְשִׁמְרוּ עַד תִּשְׁקְלוּ לִפְנֵי שָׂרֵי הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְשָׂרֵי הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלִָם הַלִּשְׁכוֹת בֵּית יְהוָה:

 רש"י  הלשכות בית ה'. כדי ליתן בלשכות הבית : (רש"י)

 מצודת דוד  שקדו ושמרו. מהרו בדבר צורך הכלים והכסף והזהב ושמרו אותם עד אשר תשיבו במשקל : לפני שרי וכו'. לתתם אל הלשכות אשר בבית ה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שקדו. ענין מהירות כמו כי שוקד אני (ירמיה א') : (מצודת ציון)


{ל}  וְקִבְּלוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם מִשְׁקַל הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב וְהַכֵּלִים לְהָבִיא לִירוּשָׁלִַם לְבֵית אֱלֹהֵינוּ: (פ)

 מצודת דוד  משקל הכסף. ר''ל הכסף וכו' קבלו במשקל : (מצודת דוד)


{לא}  וַנִּסְעָה מִנְּהַר אַהֲוָא בִּשְׁנֵים עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לָלֶכֶת יְרוּשָׁלִָם וְיַד אֱלֹהֵינוּ הָיְתָה עָלֵינוּ וַיַּצִּילֵנוּ מִכַּף אוֹיֵב וְאוֹרֵב עַל הַדָּרֶךְ:

 רש"י  בשנים עשר לחודש הראשון. בשנים עשר לניסן : ויד אלהינו היתה עלינו. להצליחנו על הדרך אשר הלכנו עליה : (רש"י)

 מצודת דוד  מנהר אהוא. מנהר הבא אל אהוא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואורב. שונא היושב במארב להסתר : (מצודת ציון)


{לב}  וַנָּבוֹא יְרוּשָׁלִָם וַנֵּשֶׁב שָׁם יָמִים שְׁלֹשָׁה: {לג}  וּבַיּוֹם הָרְבִיעִי נִשְׁקַל הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב וְהַכֵּלִים בְּבֵית אֱלֹהֵינוּ עַל יַד מְרֵמוֹת בֶּן אוּרִיָּה הַכֹּהֵן וְעִמּוֹ אֶלְעָזָר בֶּן פִּינְחָס וְעִמָּהֶם יוֹזָבָד בֶּן יֵשׁוּעַ וְנוֹעַדְיָה בֶן בִּנּוּי הַלְוִיִּם:

 מצודת דוד  נשקל. מסרנו הכסף וכו' במשקל ביד מרמות וכו' : (מצודת דוד)


{לד}  בְּמִסְפָּר בְּמִשְׁקָל לַכֹּל וַיִּכָּתֵב כָּל הַמִּשְׁקָל בָּעֵת הַהִיא: (פ)

 רש"י  במספר במשקל לכל. מספר הכלים ומשקלם כאשר קבלוהו כך היה נשקל כולו כאשר פרעוהו : (רש"י)

 מצודת דוד  במספר. את הכלים מסרנו במספר ובמשקל כל אחד ואחד : ויכתב. למען יעמוד לזכרון : (מצודת דוד)


{לה}  הַבָּאִים מֵהַשְּׁבִי בְנֵי הַגּוֹלָה הִקְרִיבוּ עֹלוֹת לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל פָּרִים שְׁנֵים עָשָׂר עַל כָּל יִשְׂרָאֵל אֵילִים תִּשְׁעִים וְשִׁשָּׁה כְּבָשִׂים שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה צְפִירֵי חַטָּאת שְׁנֵים עָשָׂר הַכֹּל עוֹלָה לַיהוָה: (פ)

 רש"י  הבאים מהשבי בני הגולה. הללו אשר באו עם עזרא : הקריבו עולות. הכל עולה והוראת שעה היתה : (רש"י)

 מצודת דוד  הבאים וגו'. הוא הפוך וכמו בני הגולה הבאים מהשבי : על כל ישראל. בעבור כל ישראל : הכל עולה. ר''ל אף החטאות היו כליל כעולה ולא אכלום הכהנים והוראת שעה היתה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צפירי. שעירי : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הכל עולה לה'. ר''ל לבד מהחטאות והנה היה זה הוראת שעה וידמה שהקריבו פרים שנים עשר וצפירי חטאת שנים עשר להעיר על הטהרם מחטא ע''ז שחייבים הקהל על שגגת ההוראה בה פר ושעיר לכל שבט ושבט אך לא היו הפרים חטאת כי לא קרה להם זה העון אשר עליו יתחייבו זה הקרבן אך היה זה להעיר לבד על זה הדבר : (רלב"ג)


{לו}  וַיִּתְּנוּ אֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ לַאֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּפַחֲווֹת עֵבֶר הַנָּהָר וְנִשְּׂאוּ אֶת הָעָם וְאֶת בֵּית הָאֱלֹהִים: (ס)

 רש"י  ויתנו את דתי המלך. הללו עולי גולה ספרו מצות דריוש המלך לגדולי המלך רואי פניו : ופחוות. כמו ופחות : עבר הנהר. אותן של צד ארץ ישראל הן בעבר הנהר ליושבי בבל : ונשאו. שהיו מנשאין ומסייעין : (רש"י)

 מצודת דוד  דתי המלך. חוק גזרת המלך אשר נתן ביד עזרא כמ''ש למעלה : ונשאו. היו מנשאים ומרוממים את העם וכו' : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויתנו את דתי המלך וגו'. הם הספרים אשר שלח להם הארתחששתא על דבר בקשת עזרא : (רלב"ג)

עזרא פרק-ט

{א}  וּכְכַלּוֹת אֵלֶּה נִגְּשׁוּ אֵלַי הַשָּׂרִים לֵאמֹר לֹא נִבְדְּלוּ הָעָם יִשְׂרָאֵל וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת כְּתוֹעֲבֹתֵיהֶם לַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי הַפְּרִזִּי הַיְבוּסִי הָעַמֹּנִי הַמֹּאָבִי הַמִּצְרִי וְהָאֱמֹרִי:

 רש"י  אלה. דברים הללו אשר ספרו דתי המלך : והשרים. של ישראל : לאמר. וכן אמרו לי : (רש"י)

 מצודת דוד  וככלות אלה. כאשר כלו הדברים האלה והם מסירת הכלים וכו' ואת דתי המלך. כתועבותיהם. ר''ל עודם עושים כתועבותיהם של הכנענים וכו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לאחשדרפני. מין שררה ידוע אצלם : ופחוות. מל' פחה ומושל : (מצודת ציון)


{ב}  כִּי נָשְׂאוּ מִבְּנֹתֵיהֶם לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם וְהִתְעָרְבוּ זֶרַע הַקֹּדֶשׁ בְּעַמֵּי הָאֲרָצוֹת וְיַד הַשָּׂרִים וְהַסְּגָנִים הָיְתָה בַּמַּעַל הַזֶּה רִאשׁוֹנָה: (ס)

 רש"י  היתה במעל הזה ראשונה. שהם התחילו למעול מעל להתחתן בגויי הארצות : (רש"י)

 מצודת דוד  כי נשאו. כי לקחו נשים מבנותיהם ולזה אוחזים במעשיהם : זרע הקודש. המה בני ישראל : ראשונה. הם נשאו בתחלה נשים מבנות העובדי כוכבים ומהם למדו יתר העם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נבדלו. ענין הפרשה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  והתערבו זרע הקדש בעמי הארצות. ידמה שנשאום בגויתן שאם לא היה כן לא היה אסור בדבר בכל הגוים שזכר כי אם כמצרי : (רלב"ג)


{ג}  וּכְשָׁמְעִי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה קָרַעְתִּי אֶת בִּגְדִי וּמְעִילִי וָאֶמְרְטָה מִשְּׂעַר רֹאשִׁי וּזְקָנִי וָאֵשְׁבָה מְשׁוֹמֵם:

 רש"י  משומם. עלוב ושומם כמו (יחזקאל ג) שבעת ימים משמים בתוכם : (רש"י)

 מצודת דוד  קרעתי וגו'. מגודל הצער בעבור המעל הזה : משומם. משותק ונאלם כדרך המצטער : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והתערבו. מל' תערובות ובלבול : והסגנים. מין שררה : במעל. ענין חטא ופשע : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ואשבה משומם. ר''ל נבהל הרעיונים ונעזב מרוב הדאגה על זה החטא והנה באר אחר זה שכבר התענה וזה כלל גם כן במלך משומם ולזה אמר ואני יושב משומם למנחת הערב ובמנחת הערב קמתי מתעניתי כי האיש המשומם הוא נעזב באופן שלא יתן אל לבו לאכול ולשתות וידמה שכאשר הגיעה מנחת הערב אכל ועם כל זה קרא אותו תענית וזה מה שיורה שמתענין לשעות. ובקרעי בגדי ומעילי ואכרעה על ברכי וגו' : (רלב"ג)


{ד}  וְאֵלַי יֵאָסְפוּ כֹּל חָרֵד בְּדִבְרֵי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל מַעַל הַגּוֹלָה וַאֲנִי יֹשֵׁב מְשׁוֹמֵם עַד לְמִנְחַת הָעָרֶב:

 רש"י  מתעניתי. שלא אכלתי אותו יום : (רש"י)

 מצודת דוד  כל חרד. כל החרד בקיום דברי ה' היה נאסף אלי בעבור מעל הגולה ר''ל להעביר המעל הזה : למנחת הערב. לדורון ותשורת הערב ר''ל לזמן הקרבת תמיד של בין הערבים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ומעילי. הוא מין מלבוש עליון : ואמרטה. ענין תלישה כמו ואיש כי ימרט ראשו (ויקרא י''ג) : משומם. משותק ונאלם כמו משמים בתוכם (יחזקאל ג') : (מצודת ציון)


{ה}  וּבְמִנְחַת הָעֶרֶב קַמְתִּי מִתַּעֲנִיתִי וּבְקָרְעִי בִגְדִי וּמְעִילִי וָאֶכְרְעָה עַל בִּרְכַּי וָאֶפְרְשָׂה כַפַּי אֶל יְהוָה אֱלֹהָי:

 מצודת דוד  קמתי מתעניתי. ר''ל קמתי מעונה וחלש מתעניתי שלא אכל כל אותו היום : ובקרעי וגו'. ובקריעת הבגדים ובכדי לעורר הלבבות קם כשהוא מעונה ולבוש בגדים קרועים וכרע על ברכיו : ואפרשה כפי. כן הוא דרך שואל החסד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חרד. ענין מהירות כמו ויחרדו זקני העיר (ש''א י''ו) : (מצודת ציון)


{ו}  וָאֹמְרָה אֱלֹהַי בֹּשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי לְהָרִים אֱלֹהַי פָּנַי אֵלֶיךָ כִּי עֲוֹנֹתֵינוּ רָבוּ לְמַעְלָה רֹּאשׁ וְאַשְׁמָתֵנוּ גָדְלָה עַד לַשָּׁמָיִם:

 רש"י  נתנו. כמו נתננו דגש הנו''ן תחת חסרון נו''ן אחרת כמו (ד''ה ב' י''ד) כי עליך נשענו כמו נשעננו (בראשית ל''ד) ונתנו את בנותינו כמו ונתננו : כהיום הזה. כמו שנראה היום הזה שכבר גלו עשרת השבטים ועדיין נשארו בבבל הרבה מן הגולים : (רש"י)

 מצודת דוד  להרים וכו'. הוא הפוך כמו להרים פני אליך אלהי : רבו. נתרבו ועלו למעלה מן הראש : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כי עונותינו רבו למעלה ראש. ר''ל כי עונותינו רבו מאד במה שעוינו לה' ית' שהוא ראש למעלה רצונ' בזה שהוא ראש לעליונים ואלהי האלהים. או ירצה בזה שהם רבו למעלה מכל ראש ומספר כולל כטעם נשא את ראש בני גרשון : (רלב"ג)


{ז}  מִימֵי אֲבֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ בְּאַשְׁמָה גְדֹלָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה וּבַעֲוֹנֹתֵינוּ נִתַּנּוּ אֲנַחְנוּ מְלָכֵינוּ כֹהֲנֵינוּ בְּיַד מַלְכֵי הָאֲרָצוֹת בַּחֶרֶב בַּשְּׁבִי וּבַבִּזָּה וּבְבֹשֶׁת פָּנִים כְּהַיּוֹם הַזֶּה:

 רש"י  ועתה כמעט רגע. לפי שעה : תחנה. כמו חנינה : ולתת לנו יתד. לקבוע אותנו בארץ ישראל : יתד. כמו (ישעיה כ''ב) ותקעתיו יתד במקום נאמן : מחיה מעט. חיים מועטים : (רש"י)

 מצודת דוד  כהיום הזה. כאשר נראה היום אשר בני עשרת השבטים המה בגולה ואף מבני יהודה ובנימן רבים נשארו בבבל בגולה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ונכלמתי. מלשון כלימה ובושה : להרים. לרומם ולהגביה : ואשמתנו. מל' אשמה ופשע : (מצודת ציון)


{ח}  וְעַתָּה כִּמְעַט רֶגַע הָיְתָה תְחִנָּה מֵאֵת יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לְהַשְׁאִיר לָנוּ פְּלֵיטָה וְלָתֶת לָנוּ יָתֵד בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ לְהָאִיר עֵינֵינוּ אֱלֹהֵינוּ וּלְתִתֵּנוּ מִחְיָה מְעַט בְּעַבְדֻתֵנוּ:

 רש"י  כי עבדים אנחנו. לדריוש מלך פרס : לא עזבנו. לא עזב אותנו : ויט. לשון מפעל כמו מטה הטה עלינו חסדו : גדר. שהיו גודרין גדר לשמור מצותיו : (רש"י)

 מצודת דוד  כמעט רגע. מעט הזמן היה לנו חנינה מה' והיא מל' שאלה ומליצה על כי הגאולה ההיא קטנה היא : יתד וגו'. קבועות בירושלים כיתד הקבוע : מחיה מעט. חיים מעטים בעת עבדותינו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ועתה כמעט רגע. קרא זמן גלות בבל מעט ביחס אל החטאים הנפלאים שחטאו אבותינו : ולתת לנו יתד במקום קדשו. ר''ל להתקע ולהקבע בו : (רלב"ג)


{ט}  כִּי עֲבָדִים אֲנַחְנוּ וּבְעַבְדֻתֵנוּ לֹא עֲזָבָנוּ אֱלֹהֵינוּ וַיַּט עָלֵינוּ חֶסֶד לִפְנֵי מַלְכֵי פָרַס לָתֶת לָנוּ מִחְיָה לְרוֹמֵם אֶת בֵּית אֱלֹהֵינוּ וּלְהַעֲמִיד אֶת חָרְבֹתָיו וְלָתֶת לָנוּ גָדֵר בִּיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִָם: (ס)

 מצודת דוד  כי עבדים. עדיין עבדים אנחנו למלכי פרס אבל בעבודתינו לא עזבנו מכל וכל : את חרבותיו. של הבית הזה : גדר. להיות גדורים מסביב לבל נהיה עוד למרמס לכל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תחנה. חנינה וחן וכן לבלתי היות להם תחנה (יהושע י''א) : פליטה. ענין הצלה ושיור : יתד. מסמר : מחיה. מל' חיות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ולתת לנו גדר ביהודה ובירושלים. ר''ל לתת לנו דירה בארץ יהודה וירושלים כי הדירה לא תהיה בזולת גדר : (רלב"ג)


{י}  וְעַתָּה מַה נֹּאמַר אֱלֹהֵינוּ אַחֲרֵי זֹאת כִּי עָזַבְנוּ מִצְוֹתֶיךָ:

 מצודת דוד  אחרי זאת. אחרי הטובה הזאת שעשית לנו מה נאמר ר''ל וכי נוכל לומר הטובה הזאת מעוטה היא כי הלא עזבנו מצותיך ואף המעט ההיא לחסד תחשב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חרבותיו. מלשון חורבה : גדר. כותל מקיף : (מצודת ציון)


{יא}  אֲשֶׁר צִוִּיתָ בְּיַד עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ נִדָּה הִיא בְּנִדַּת עַמֵּי הָאֲרָצוֹת בְּתוֹעֲבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר מִלְאוּהָ מִפֶּה אֶל פֶּה בְּטֻמְאָתָם:

 רש"י  נדה. טמאה וגעולה : (רש"י)

 מצודת דוד  ארץ נדה היא. ארץ מרוחק ומתועב בעבור תעוב העובדי כוכבים בתועבות אשר מלאו הארץ משפתה אל שפתה ברוב טומאתם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ארץ נדה היא בנדת עמי הארצות. ר''ל שכבר נטמאה הארץ בטמאותיהם בעריות ובע''ז : (רלב"ג)


{יב}  וְעַתָּה בְּנוֹתֵיכֶם אַל תִּתְּנוּ לִבְנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם אַל תִּשְׂאוּ לִבְנֵיכֶם וְלֹא תִדְרְשׁוּ שְׁלֹמָם וְטוֹבָתָם עַד עוֹלָם לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ וַאֲכַלְתֶּם אֶת טוּב הָאָרֶץ וְהוֹרַשְׁתֶּם לִבְנֵיכֶם עַד עוֹלָם:

 רש"י  והורשתם. את הארץ לבניכם עד עולם : (רש"י)

 מצודת דוד  למען תחזקו. למען תאחזו בארץ להשאר בידכם : עד עולם. ר''ל ובניכם לבניהם וכן עד עולם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נדה. מל' נדידה ורחוק : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ולא תדרשו שלומם וטובתם. הוא שב אל עמן ומואב לבד כמו שנזכר בתורה : (רלב"ג)


{יג}  וְאַחֲרֵי כָּל הַבָּא עָלֵינוּ בְּמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים וּבְאַשְׁמָתֵנוּ הַגְּדֹלָה כִּי אַתָּה אֱלֹהֵינוּ חָשַׂכְתָּ לְמַטָּה מֵעֲוֹנֵנוּ וְנָתַתָּה לָּנוּ פְּלֵיטָה כָּזֹאת:

 רש"י  ואחרי כל הבא עלינו. אחרי כל המעשה הרע אשר הגיע עלינו במעשינו הרעים : חשכת. למטה מעונינו. מנעת מעונותינו עד למטה שנפחת עונינו על כפרת גלותינו ויש לנו לפותרו בענין זה מנעת עצמך מלגבות ממנו כל עונינו וגבית ממנו למטה מן העונות ולא פרעת ממנו ככל חטאתינו : (רש"י)

 מצודת דוד  ואחרי וכו'. אחרי שראינו כל העונש הבא עלינו וכו' : חשכת. ר''ל אף הגאולה המועטת ההיא אין אנו ראוים לה כי אתה בחסדך מנעת העונש לתתה למטה מעונינו ר''ל פחות מהם ובעבור זה נתת לנו פליטה ולא בצדקותינו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כי אתה אלהינו חשכת למטה מעונינו. ר''ל מנעת מן העונש שהיה ראוי לבא עלינו והבאת ממנו למטה ממה שראוי לפי עונינו : (רלב"ג)


{יד}  הֲנָשׁוּב לְהָפֵר מִצְוֹתֶיךָ וּלְהִתְחַתֵּן בְּעַמֵּי הַתֹּעֵבוֹת הָאֵלֶּה הֲלוֹא תֶאֱנַף בָּנוּ עַד כַּלֵּה לְאֵין שְׁאֵרִית וּפְלֵיטָה: (פ)

 רש"י  הנשיב. אם נשוב : הלא תאנף בנו. תמיה המתקיימת : (רש"י)

 מצודת דוד  הנשוב. חוזר למעלה לומר אחרי שראינו העונש והחסד בפליטה הנשארת וכי מהראוי שנשוב להפר מצותיך : עד כלה. עד לכלות הכל מבלי שארית ולא תעשה עוד חסד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חשכת. מנעת כמו ולא חשכת (בראשית כ''ב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הנשוב להפר מצותיך. אמר זה בתמיה. הראוי שנשוב להפר מצותיך אחר שהטבת לנו להקל ענשנו ולהשגיח בנו הלא זה יהיה סבה שתאנף בנו עד כלה לאין שארית ופלטה : (רלב"ג)


{טו}  יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל צַדִּיק אַתָּה כִּי נִשְׁאַרְנוּ פְלֵיטָה כְּהַיּוֹם הַזֶּה הִנְנוּ לְפָנֶיךָ בְּאַשְׁמָתֵינוּ כִּי אֵין לַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ עַל זֹאת: (פ)

 רש"י  כי אין. כח מעשים טובים בנו לעמוד ולהתקיים לפניך על עבירה זו : (רש"י)

 מצודת דוד  צדיק אתה וגו'. ר''ל צדקה עשית עמנו ולא במשפט : כהיום הזה. כאשר אנחנו היום פליטה מועטת : הננו לפניך. עדיין מחזיקים אנו בעון זה ובידינו הוא : כי אין לעמוד. ר''ל אין בנו זכות לעמוד לפניך על העון הזה להעביר אותה בעבור מעשה הזכות וא''כ עדיין אנו באשמה הזאת וטמון הוא בידינו והפליטה הנשארת בצדקה הוא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  להפר. לבטל : להתחתן. מלשון חתון : תאנף. מל' אף וחמה : (מצודת ציון)

עזרא פרק-י

{א}  וּכְהִתְפַּלֵּל עֶזְרָא וּכְהִתְוַדֹּתוֹ בֹּכֶה וּמִתְנַפֵּל לִפְנֵי בֵּית הָאֱלֹהִים נִקְבְּצוּ אֵלָיו מִיִּשְׂרָאֵל קָהָל רַב מְאֹד אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וִילָדִים כִּי בָכוּ הָעָם הַרְבֵּה בֶכֶה: (ס)

 רש"י  בכה. כמו בכי : (רש"י)

 מצודת דוד  וכהתפלל. וכאשר התפלל עזרא וכו' : כי בכו. בעבור תפלת עזרא בכו העם אשר נמצאו עמו ולקול בכיותם נקבצו קהל רב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וכהתודותו. מל' וידוי : ומתנפל. נופל ומשתטח בארץ : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הרבה בכה. הרבה בכיה וידמה שאמר זה עזרא בקול רם כדי שיכנע לב החוטאים בזה : (רלב"ג)


{ב}  וַיַּעַן שְׁכַנְיָה בֶן יְחִיאֵל מִבְּנֵי (עולם) עֵילָם וַיֹּאמֶר לְעֶזְרָא אֲנַחְנוּ מָעַלְנוּ בֵאלֹהֵינוּ וַנֹּשֶׁב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת מֵעַמֵּי הָאָרֶץ וְעַתָּה יֵשׁ מִקְוֶה לְיִשְׂרָאֵל עַל זֹאת:

 רש"י  ונושב. והושבנום : יש מקוה. יש תקוה לישראל על כך שהם יכולים להוציא נשיהם העכו''ם והנולד מהם ולהוציא כל הבנים הנולדים מן הנשים העכו''ם : (רש"י)

 מצודת דוד  ונשב. הושבנו בבתינו לקחת אותן לנשים : יש מקוה. יש תקוה לבטל העון הזאת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מקוה. מל' תקוה ותוחלת : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יש מקוה לישראל על זאת. ר''ל מקוה מים ירחצו ויטהרו והוא שיעזוב רשע דרכו להוציא כל הנשים והנולד מהם. או יהיה מקוה מענין תקוה ובטחון והרצון יש להם תקוה להטהר מזאת הטומאה והענין אחד איך שיפורש : (רלב"ג)


{ג}  וְעַתָּה נִכְרָת בְּרִית לֵאלֹהֵינוּ לְהוֹצִיא כָל נָשִׁים וְהַנּוֹלָד מֵהֶם בַּעֲצַת אֲדֹנָי וְהַחֲרֵדִים בְּמִצְוַת אֱלֹהֵינוּ וְכַתּוֹרָה יֵעָשֶׂה:

 רש"י  בעצת אד'. בעצתו וברצונו של הקב''ה : וחרדים במצות אלהינו. ויראי שמים יוציאם : וכתורה יעשה. העושה המעשה הזה אשר יוציא אשתו ובניו העובדי כוכבים : (רש"י)

 מצודת דוד  כל נשים. מבנות העובדי כוכבים : והנולד. הבנים הנולדים מהן : בעצת אד'. בעבור עצת ה' כמ''ש ולא תתחתן וכו' כי יסיר וכו' (דברים ז) : והחרדים. במצות והתעוררות החרדים במצות אלהינו : וכתורה יעשה. וכאשר נעשה כן אז יעשה כדבר התורה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והחרדים. הממהרים : (מצודת ציון)


{ד}  קוּם כִּי עָלֶיךָ הַדָּבָר וַאֲנַחְנוּ עִמָּךְ חֲזַק וַעֲשֵׂה: (פ)

 רש"י  ואנחנו עמך. להיות מסכימים עמך : (רש"י)

 מצודת דוד  קום. היה זריז בדבר כי היא מוטלת עליך כי אתה הראש לכולנו ואנחנו נהיה עמך בעזרתך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קום. הוא ענין זרוז וכן קום עבור (יהושע א) : (מצודת ציון)


{ה}  וַיָּקָם עֶזְרָא וַיַּשְׁבַּע אֶת שָׂרֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְכָל יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה וַיִּשָּׁבֵעוּ:

 מצודת דוד  וכל ישראל. שרי כל ישראל : (מצודת דוד)


{ו}  וַיָּקָם עֶזְרָא מִלִּפְנֵי בֵּית הָאֱלֹהִים וַיֵּלֶךְ אֶל לִשְׁכַּת יְהוֹחָנָן בֶּן אֶלְיָשִׁיב וַיֵּלֶךְ שָׁם לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה כִּי מִתְאַבֵּל עַל מַעַל הַגּוֹלָה: (ס)

 מצודת ציון  לשכת. ענין חדר מה : (מצודת ציון)


{ז}  וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בִּיהוּדָה וִירוּשָׁלִַם לְכֹל בְּנֵי הַגּוֹלָה לְהִקָּבֵץ יְרוּשָׁלִָם:

 רש"י  קול. כרוז : (רש"י)

 מצודת דוד  ויעבירו. הכריזו לומר לכל בני הגולה וכו' : (מצודת דוד)


{ח}  וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא לִשְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים כַּעֲצַת הַשָּׂרִים וְהַזְּקֵנִים יָחֳרַם כָּל רְכוּשׁוֹ וְהוּא יִבָּדֵל מִקְּהַל הַגּוֹלָה: (ס)

 רש"י  לשלשת הימים. לסוף שלשת הימים : (רש"י)

 מצודת דוד  לשלשת הימים. לסוף ג' הימים מעת הכרוז : כעצת וכו'. אשר הגבילו זה הזמן : והוא יבדל. לא יצטרפו אותו לקהל הגולה בדבר מהדברים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יחרם. ענין חורבן ואבדון : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יחרם כל רכושו. יהיה כל קנינו חרם והוא יהיה נבדל מקהל הגולה : (רלב"ג)


{ט}  וַיִּקָּבְצוּ כָל אַנְשֵׁי יְהוּדָה וּבִנְיָמִן יְרוּשָׁלִַם לִשְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים הוּא חֹדֶשׁ הַתְּשִׁיעִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ וַיֵּשְׁבוּ כָל הָעָם בִּרְחוֹב בֵּית הָאֱלֹהִים מַרְעִידִים עַל הַדָּבָר וּמֵהַגְּשָׁמִים: (פ)

 רש"י  חדש התשיעי. הוא חדש כסליו : מרעידים על הדבר. מתייראים על הדבר ומתייראים היו ממכשול של עבירה זאת : ומהגשמים. ומן הגשמים היורדים עליהם שם היו רעודים ועלובים : (רש"י)

 מצודת דוד  ברחוב. רחובות היו בהר הבית וכן בבית הראשון כמ''ש לרחוב המזרח (דה''ב כט) : מרעידים. היו רועדים על דבר מכשול העון ומחמת רוב הגשמים היורד עליהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מרעידים. מל' רעדה ורתת : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ברחוב בית האלהים. הוא הרחוב אשר לפני בית האלהים חוץ מהעזרה כי אין ראוי לישב בעזרה : (רלב"ג)


{י}  וַיָּקָם עֶזְרָא הַכֹּהֵן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַתֶּם מְעַלְתֶּם וַתֹּשִׁיבוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת לְהוֹסִיף עַל אַשְׁמַת יִשְׂרָאֵל:

 מצודת דוד  ותושיבו. הושבתם בבתיכם לנשים : על אשמת ישראל. אשר יש בידם מאז : (מצודת דוד)


{יא}  וְעַתָּה תְּנוּ תוֹדָה לַיהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם וַעֲשׂוּ רְצוֹנוֹ וְהִבָּדְלוּ מֵעַמֵּי הָאָרֶץ וּמִן הַנָּשִׁים הַנָּכְרִיּוֹת:

 רש"י  תודה. וידוי : (רש"י)

 מצודת דוד  תנו תודה. היו מודים אשר עשיתם הרע ותתחרטו עליו ועשו מעתה רצונו : מעמי הארץ. לבלי תת מבנותיכם לעובדי כוכבים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תודה. הודאה : (מצודת ציון)


{יב}  וַיַּעְנוּ כָל הַקָּהָל וַיֹּאמְרוּ קוֹל גָּדוֹל כֵּן (כדבריך) כִּדְבָרְךָ עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת:

 מצודת דוד  כן. אמת וישר הדבר ועלינו לעשות כדבריך : (מצודת דוד)


{יג}  אֲבָל הָעָם רָב וְהָעֵת גְּשָׁמִים וְאֵין כֹּחַ לַעֲמוֹד בַּחוּץ וְהַמְּלָאכָה לֹא לְיוֹם אֶחָד וְלֹא לִשְׁנַיִם כִּי הִרְבִּינוּ לִפְשֹׁעַ בַּדָּבָר הַזֶּה:

 רש"י  והעת גשמים. שהגשמי' יורדי' עלינו : והמלאכה. והרחקת עבירה זו אין אתה יכול לתקן כל כך במהירות : (רש"י)

 מצודת דוד  העם. נושאי עבודת כוכבים המה רבים ואין כאן בתים להכיל את כולם והעת היא עת גשמים וכו' : והמלאכה. מלאכת הפרשת הנשים העובדות כוכבים : כי הרבינו. ר''ל רבים הם אשר פשעו בדבר הזה : (מצודת דוד)


{יד}  יַעֲמְדוּ נָא שָׂרֵינוּ לְכָל הַקָּהָל וְכֹל אֲשֶׁר בֶּעָרֵינוּ הַהֹשִׁיב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת יָבֹא לְעִתִּים מְזֻמָּנִים וְעִמָּהֶם זִקְנֵי עִיר וָעִיר וְשֹׁפְטֶיהָ עַד לְהָשִׁיב חֲרוֹן אַף אֱלֹהֵינוּ מִמֶּנּוּ עַד לַדָּבָר הַזֶּה: (פ)

 רש"י  לכל הקהל. עם כל הקהל : ההושיב. אשר הושיב : עד להשיב. עד אשר ישוב חרונו של הקב''ה מעלינו : (רש"י)

 מצודת דוד  שרינו לכל הקהל. השרים שעל כל הקהל יעמדו פה בירושלים עד יושלם הדבר. ההושיב. אשר הושיב בביתו נשים עובדות כוכבים : לעתים מזומנים. לפי העת אשר יכינו להם השרים : ועמהם. עם האנשים אשר הושיבו נשים עובדות כוכבים יבואו זקני העיר ושופטיה לדעת אם כולם באו : עד להשיב. ר''ל יתמידו השרים לשבת בירושלים עד אשר יעשו להשיב חרון אף ה' וחוזר ומפרש עד יכלו הדבר הזה כי אז ישוב החרון מישראל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מזומנים. ענין הכנה וקביעות כמו בעתים מזומנות (נחמיה יג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ההושיב נשים נכריות. ר''ל אשר הושיב נשים נכריות : (רלב"ג)


{טו}  אַךְ יוֹנָתָן בֶּן עֲשָׂהאֵל וְיַחְזְיָה בֶן תִּקְוָה עָמְדוּ עַל זֹאת וּמְשֻׁלָּם וְשַׁבְּתַי הַלֵּוִי עֲזָרֻם:

 רש"י  עמדו על זאת. לקנתר על דבר זה : עזרום. החזיקו ידיהם : (רש"י)

 מצודת דוד  עמדו על זאת. התחזקו ביותר על הדבר ההיא להבדיל הנשי' העובדו' כוכבים. עזרום. היו להם לעזר בהדבר ההיא : (מצודת דוד)


{טז}  וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי הַגּוֹלָה וַיִּבָּדְלוּ עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֲנָשִׁים רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְבֵית אֲבֹתָם וְכֻלָּם בְּשֵׁמוֹת וַיֵּשְׁבוּ בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי לְדַרְיוֹשׁ הַדָּבָר:

 רש"י  לדריוש. כמו לדרוש : (רש"י)

 מצודת דוד  ויעשו כן. להוציא הנשים העובדות כוכבים : ויבדלו. הבדילו הנשים העובדות כוכבים והמבדילים היו עזרא הכהן ואנשים ראשי האבות של בית אבותם ר''ל ראשי המשפחות : וכולם בשמות. ראשי האבות ההם היו ידועים וניכרים בשמותם לרוב חשיבותם : לדריוש. כמו לדרוש והיוד נוספת : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויבדלו עזרא הכהן אנשים ראשי האבות. ר''ל שכבר נבדלו על זה ואנשים ראשי האבות : לדריוש הדבר. ר''ל לדרוש הדבר מי הם המועלים : (רלב"ג)


{יז}  וַיְכַלּוּ בַכֹּל אֲנָשִׁים הַהֹשִׁיבוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת עַד יוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן: (פ)

 רש"י  ויכלו בכל. והשלימו את תיקון המעשה מן האנשים אשר הושיבו נשים של עובדי כוכבים כי הוציאם לחדש הראשון עד יום אחד בניסן : (רש"י)

 מצודת דוד  ויכלו. השלימו דבר ההבדל בכל האנשים אשר השיבו נשים עובדות כוכבים מעת שישבו עד יום אחד וכו' : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויכלו בכל אנשים ההושיבו נשים נכריות. ר''ל שככה השלימו בכל המקומות לדרוש מי הם האנשים שהושיבו נשים נכריות : (רלב"ג)


{יח}  וַיִּמָּצֵא מִבְּנֵי הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הֹשִׁיבוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת מִבְּנֵי יֵשׁוּעַ בֶּן יוֹצָדָק וְאֶחָיו מַעֲשֵׂיָה וֶאֱלִיעֶזֶר וְיָרִיב וּגְדַלְיָה:

 מצודת דוד  מעשיה וכו'. הם הושיבו נשים עובדות כוכבים : (מצודת דוד)


{יט}  וַיִּתְּנוּ יָדָם לְהוֹצִיא נְשֵׁיהֶם וַאֲשֵׁמִים אֵיל צֹאן עַל אַשְׁמָתָם: (ס)

 רש"י  ידם. עצתם כמו הנה יד יואב אתך בכל זאת (שמואל ב' י''ד) : על אשמתם. הוראת שעה היתה : (רש"י)

 מצודת דוד  ויתנו ידם. תקעו כף להוציא נשיהם ולהביא קרבן אשם איל מן הצאן בעבור האשמה והיתה הוראת שעה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואשמים איל צאן על אשמתם. ידמה שזאת היתה הוראת שעה כי לא מצאנו אשם בבעילת נכרית כ''א בשפחה חרופה. והנה הוכרחו להוציא הבנים שהיו להם מהן כי הבן הבא מן הגויה הוא בנה לא בן ישראל כמש''נ במקומות הרבה מהתורה. הנה זה באור מה שיצטרך אל באור בזאת הפרשה אשר הגבלנו באורה בזה המקום. ואולם התועלות המגיעים מזה הספור הם. התועלת הראשון הוא להודיע שהוא ראוי לאדם שיעיין בדרכים שהוא פונה אליהם שישלם בהם מה שיכון בתכלית מה שאפשר ולזה תמצא שספר שבהיות עזרא אצל הנהר הבא אל אהוא חנה שם ימים שלשה לעיין בעולים עמו אם ישלם לו בהם מבוקשו וכאשר ראה שלא היו שם לוים ומשרתים לבית אלהים השתדל לשלוח במקום אשר ימצאו אנשים ראשים ואנשים חכמים ושלחם אל אדו שהוא הראש ושם ואל אחיו ואל הנתינים למען ישיגו מבוקשם באופן שלם כי האנשים הראשים הם נשמעים וכן החכמים הם נשמעים וכאשר יקובצו שני אלה היו יותר נשמעים ויותר מוכנים להשלים שליחותם. ולא הספיק לעזרא כל זה אבל שם בפיהם דברים יאמרו שם כדי שיהיו דבריהם יותר שלמים ויותר מוכנים להגעת התכלית ולזה גם כן זכר כי בהיות עזרא אצל נהר אהוא נתן אל לבו הסכנה אשר יהיו בה הוא והעולים עמו מפני צרי יהודה ובנימין וענו בצום נפשם הוא והעולים עמו והתפללו לה' ית' להישיר לפניהם הדרך להצילם מכל אויב ואורב עד שנעתר להם ה' ית' והובטחו שלא יקרם רע בדרכם. התועלת השני הוא להודיע שראוי לקדם פני ה' ית' בצום ובתפלה בעתות הצרה והפחד ולזה זכר שכבר צמו עזרא וסיעתו והתפללו לה' ית' כאשר יראו מאויב ואורב בדרכם וכן ספר שכבר צם עזרא והתודה והתפלל על מעל הגולה ליראתו פן יעשן אף ה' בהם והיה זה כן כי יש בצום עם התפלה תועלת לטובים ולרעים אמנם לרעים כי מפני הצום תכנע הנפש הבהמית ויחלשו תאותיה ויכשר לו והיה זה כן כי יש בצום עם התפלה תועלת לטובים ולרעים אמנם לרעים כי מפני הצום תכנע הנפש הבהמית ויחלשו תאותיה ויכשר לו יותר להתקרב אל ה' ית' ולעזוב את דרכו הרעה ולזה תהיה תפלתו יותר נשמעת. ואולם לטובים ימצא בזה תועלת כי מפני שהם מושגחים והם מצטערים על זה הנה על צד ההשגחה עליהם יסור הרע שהם מצטערים עליו ותהיה מפני זה תפלתם נשמעת להציל האחרים שאינם ראוים שתדבק בהם כמו ההשגחה הזאת מפני ההשגחה האלהית הדבקה בהם והנה בזה הצד יתכן שתועיל תפלת האדם לזולתו. התועלת השלישי הוא להודיע שאשר יבקש דבר מה מהשליט אין ראוי שיבקש עמו דבר יחשב שיהיה מקביל אל הדברים אשר התעורר אליהם השליט לתת את בקשתו כי אולי ימנע ממנו מה שכבר השיג אותו. ולזה תמצא כי מפני שהדברים שהניעו ארתחששתא יותר אל שיתן לעזרא בקשתו והוא מה שיסד עזרא בלב המלך כי יד אלהי ישראל על כל מבקשיו לטובה ועוזו ואפו על כל עוזביו כי מפני זה נמשך לב המלך יותר לעבודת בית האלהים כדי שלא יהיה קצף על מלכות המלך ובניו הנה מפני זה לא הסכים עזרא לשאול מהמלך חיל ופרשים לשמרו בדרך כי אולי יחשב ארתחששתא שיהיה זה מקביל אל הדברים הראשונים. אע''פ שאין הענין כן כי ה' ית' אע''פ שהוא עוזר לאוהביו אין רצונו שיסמכו על הנס אחר שאפשר להם לקחת עצה על הדבר. התועלת הרביעי הוא להודיע שראוי להפקיד הממון הרב של הקדש ביד רבים במשקל כדי שלא יוכלו לקחת ממנו ולא ישיגם גם כן חשד כי אם לא יהיה הדבר כן הנה כבר יקרה שישיגם חשד שגנבו מן הממון ההוא אם העשירו או העניו וזה שאם העשירו יאמרו הלא זה הממון גנבו מההקדש. ואם העניו יאמרו כי בעון גנבת ההקדש אבדו ממונם ולזה ספר שכבר הקפיד עזרא זה ההקדש ביד שנים עשר אנשים בדרך ושקל אותו להם והם השיבוהו במשקל אל שרי הכהנים והלוים ושרי האבות לישראל והם כל משפחות ישראל ולזה היו כל אלו נקיים מן החשד כי לא תוכל משפחה אחת מאלו לגנוב דבר מההקדש שלא ידעו זה כלם ואחר זה שמוהו בלשכות בית ה'. התועלת החמישי הוא להודיע שהוא ראוי להניח הקדש אצל הקדש ולזה ספר כי עזרא אמר לאשר הפקיד להם ההקדש. אתם קדש לה' והכלים קדש. כאלו אמר כי מפני זה ראוי להפקיד להם הקדש וזה מבואר התועלת. התועלת הששי הוא להודיע שהתחתן בגוים הוא עבירה קשה מאד ואע''פ שאין בה עונש כי אם מלקות הלא תראה כי התחתן שלמה בבנות הגוים אע''פ שנתגיירו הגלנו מארצנו והרבה את חללינו. ולזה תמצא שהתפעל עזרא מזאת העבירה כשמצאה בישראל זה ההתפעלות הנפלא והשתדל לנקות ישראל ממנה במהירות עד שלא היה חושש אל הצער שהיו מצטערים מפני הגשמים כדי שימהרו להתנקות מזה החטא קודם שיבער אף ה' ית' בהם. התועלת השביעי הוא להודיע שמי שיראה שאם יבא הקשוי שיהיה לבעלי אלו הנשים להוציאן ולהוציא בניהן עשה הענין בחכמה נפלאה עד שבזולת הוכיחו אותם נוכחו מעצמם מפני מה ששמעו מדברי עזרא כדברו עם ה' ית' שבאר בדבריו בתכלית הבאור שמפני העון הזה הם באופן שראוי שיאנף בהם ה' ית' עד כלה לאין שארית ופליטה ולזה היה עזרא בוכה ומנפל לפני האלהים וקרע בגדו ומעילו עד שאלו הדברים שהיה אומר עזרא לה' ית' בהתנפלו לפניו הפילו פחד גדולה על כל הגולה והסכימו מעצמם להוציא הנשים ההן ובניהן. ואע''פ שהיו רבים כמו שספר הנה לא היה אחד מהם שלא הסכים בזה : (רלב"ג)


{כ}  וּמִבְּנֵי אִמֵּר חֲנָנִי וּזְבַדְיָה: (ס)

 רש"י  ומבני אמר. כל אלו כהנים עד ומן הלוים וגומר:(רש"י)


{כא}  וּמִבְּנֵי חָרִם מַעֲשֵׂיָה וְאֵלִיָּה וּשְׁמַעְיָה וִיחִיאֵל וְעֻזִיָּה: {כב}  וּמִבְּנֵי פַּשְׁחוּר אֶלְיוֹעֵינַי מַעֲשֵׂיָה יִשְׁמָעֵאל נְתַנְאֵל יוֹזָבָד וְאֶלְעָשָׂה: (ס) {כג}  וּמִן הַלְוִיִּם יוֹזָבָד וְשִׁמְעִי וְקֵלָיָה הוּא קְלִיטָא פְּתַחְיָה יְהוּדָה וֶאֱלִיעֶזֶר: (ס)

 מצודת דוד  ומן הלוים. היו נושאים נשים עובדות כוכבים : וקליה הוא קליטא. בשתי השמות היה נקרא קליה וקליטא : (מצודת דוד)


{כד}  וּמִן הַמְשֹׁרְרִים אֶלְיָשִׁיב וּמִן הַשֹּׁעֲרִים שַׁלֻּם וָטֶלֶם וְאוּרִי: (ס) {כה}  וּמִיִּשְׂרָאֵל מִבְּנֵי פַרְעֹשׁ רַמְיָה וְיִזִּיָּה וּמַלְכִּיָּה וּמִיָּמִן וְאֶלְעָזָר וּמַלְכִּיָּה וּבְנָיָה: (ס) {כו}  וּמִבְּנֵי עֵילָם מַתַּנְיָה זְכַרְיָה וִיחִיאֵל וְעַבְדִּי וִירֵמוֹת וְאֵלִיָּה: (ס) {כז}  וּמִבְּנֵי זַתּוּא אֶלְיוֹעֵנַי אֶלְיָשִׁיב מַתַּנְיָה וִירֵמוֹת וְזָבָד וַעֲזִיזָא: (ס) {כח}  וּמִבְּנֵי בֵּבָי יְהוֹחָנָן חֲנַנְיָה זַבַּי עַתְלָי: (ס) {כט}  וּמִבְּנֵי בָּנִי מְשֻׁלָּם מַלּוּךְ וַעֲדָיָה יָשׁוּב וּשְׁאָל (ירמות) וְרָמוֹת: (ס) {ל}  וּמִבְּנֵי פַּחַת מוֹאָב עַדְנָא וּכְלָל בְּנָיָה מַעֲשֵׂיָה מַתַּנְיָה בְצַלְאֵל וּבִנּוּי וּמְנַשֶּׁה: (ס)

 מצודת דוד  פחת מואב. מושל במואב : (מצודת דוד)


{לא}  וּבְנֵי חָרִם אֱלִיעֶזֶר יִשִּׁיָּה מַלְכִּיָּה שְׁמַעְיָה שִׁמְעוֹן: {לב}  בְּנְיָמִן מַלּוּךְ שְׁמַרְיָה: (ס) {לג}  מִבְּנֵי חָשֻׁם מַתְּנַי מַתַּתָּה זָבָד אֱלִיפֶלֶט יְרֵמַי מְנַשֶּׁה שִׁמְעִי: (ס) {לד}  מִבְּנֵי בָנִי מַעֲדַי עַמְרָם וְאוּאֵל: (ס) {לה}  בְּנָיָה בֵדְיָה (כלהי) כְּלוּהוּ: {לו}  וַנְיָה מְרֵמוֹת אֶלְיָשִׁיב: {לז}  מַתַּנְיָה מַתְּנַי (ויעשו) וְיַעֲשָׂי: {לח}  וּבָנִי וּבִנּוּי שִׁמְעִי: {לט}  וְשֶׁלֶמְיָה וְנָתָן וַעֲדָיָה: {מ}  מַכְנַדְבַי שָׁשַׁי שָׁרָי: {מא}  עֲזַרְאֵל וְשֶׁלֶמְיָהוּ שְׁמַרְיָה: {מב}  שַׁלּוּם אֲמַרְיָה יוֹסֵף: (ס) {מג}  מִבְּנֵי נְבוֹ יְעִיאֵל מַתִּתְיָה זָבָד זְבִינָא (ידו) יַדַּי וְיוֹאֵל בְּנָיָה: {מד}  כָּל אֵלֶּה (נשאו) נָשְׂאוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת וְיֵשׁ מֵהֶם נָשִׁים וַיָּשִׂימוּ בָּנִים: (ס)

 רש"י  ויש מהם נשים וישימו בנים. מקצתן שהיו להם נשים של עובדי כוכבים שנולדו להם מהם בנים והכל הוציאו הנשים והבנים : (רש"י)