דברי הימים א פרק-א

{א}  אָדָם שֵׁת אֱנוֹשׁ:

 רש"י  אדם שת אנוש. עזרא כתב ספר היחס הזה על ידי חגי זכריה ומלאכי בתוך י''ח שנה שמאותו זמן שבא לירושלים זרובבל ויהושע הכהן בימי כורש הראשון עד שבא כורש בן אסתר והכל משום יחס דוד המלך, והלוים לשוערים ולשומרים ולמשוררים היאך העמידן דוד על מעמדם והכהנים למשמרותם, לפיכך יחסם מאדם ועד אברהם ולפי שהוצרך ליחס את אברהם הזכיר גם שאר העכומ''ז בניו ובני בניו ומשום בניו צריך ליחס שאר עכו''ם בני כנען להודיע היאך ירש אברהם את ארצם ומאחר שהוצרך להזכיר וליחס תולדות כנען הזכיר על גבם (תולדות) שאר עכומ''ז ומזכירם מעט מעט ומשליכם עד שהגיע לעיקר כדמפרש בבראשית רבה משל לאדם שהיה עובר ממקום למקום ונפלה לו מרגליות ועמד האדם וכבר בכברה העפר עד שמצא מרגליות כך אמר הקב''ה מה לי ליחס שם וארפכשד וכו' ותרח אלא למצוא לאברהם ומצאת את לבבו נאמן (לפניך) ומפני כבודו של יצחק יחס בני עשו וישמעאל ובני קטורה ומשליכן מעט מעט ומניחן ובני שעיר החורי מזכיר על כי בני עשו ירשום וגם ליחס תמנע שנעשית פילגש לבני אברהם להודיע שבחו של אברהם שהיתה בנות נשיאים ואלופים ורצתה להיות פילגש לזרע אברהם דכתיב ואחות לוטן תמנע (בראשית ל''ז) וכתיב ותמנע היתה פילגש (שם) אלא לפי שאמרה אם איני כדאי להנשא לו לאשה אהיה לו פילגש ועוד לכן יחס בני שעיר שהם היו אלופים ומלכים והר שעיר של שעיר היה ובאהבת יצחק נתנה הקב''ה לעשו דכתיב ובני עשו יירשום וישבו תחתם (דברי' ב') ולהודיע קיום דברי הקב''ה שאמר ליצחק להרבות זרעו ולהשליטו בכל ובשביל כבודו של יצחק כתב כמו כן אלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום וגומר (לקמן א') : אדם שת אנוש. פתרונו כמו בני אדם שת ובני שת אנוש ולפי שאינו עיקר היחס מקצרן ומה שלא הזכיר קין והבל לפי שלא העמידו תולדות אבל משת יצאו תולדות נח ואברהם ומאברהם עד דוד : (רש"י)

 מצודת דוד  אדם שת אנוש. כאלו אמר הראשון אדם יולד והוא הוליד את שת ושת את אנוש וכן עד נח ולא ראה להזכיר שאר התולדות על כי כולם ספו תמו במי המבול ולא נשאר מהם זרע ע''פ האדמה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אדם שת אנוש וגו'. עד ויקבצו כל ישראל אל דוד חברונה (סימן י''א א') : אדם שת אנוש. הנה כלם עד נח היה אב הראשון לשני. וזה שאדם הוא אבי שת ושת הוא אבי אנוש וכן כלם עד נח והוא אבי שם חם ויפת : (רלב"ג)


{ב}  קֵינָן מַהֲלַלְאֵל יָרֶד: {ג}  חֲנוֹךְ מְתוּשֶׁלַח לָמֶךְ: {ד}  נֹחַ שֵׁם חָם וָיָפֶת: (ס)

 רש"י  נח שם חם. והיה לו לחשוב בני שם מיד למצוא מרגלית אברהם וכו' עד דוד ומשליך הטפל ומקצר היחס שלו ותופש העיקר וכן דרך כל היחס הזה דדברי הימים וכן בסמוך בני אברהם יצחק וישמעאל אלה תולדותם בכור ישמעאל נביות וכו' ויולד אברהם את יצחק בני יצחק עשו וישראל בני עשו אליפז שמזכיר תחלה ליחס הטפל ואח''כ העיקר : (רש"י)

 מצודת דוד  נח שם. כאלו אמר נח הוליד את שם ואת וכו' : (מצודת דוד)


{ה}  בְּנֵי יֶפֶת גֹּמֶר וּמָגוֹג וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָס: (ס)

 מצודת דוד  בני יפת. לפי שעיקר הספור הוא בעבור אברהם וזרע ישראל הבאים משם ויאריך בהם הספור לזה הניח מלהזכיר את בני שם עד לאחרונה אבל בני יפת ובני חם הספור בהם מעט לזה הקדימם בראשונה ופסק מהם : (מצודת דוד)


{ו}  וּבְנֵי גֹּמֶר אַשְׁכֲּנַז וְדִיפַת וְתוֹגַרְמָה: (ס)

 רש"י  אשכנז ודיפת. (בדלי''ת) ובחומש כתיב (בראשית יז) וריפת שמתחלה היו רפין ולא היו מתגברים על ישראל ולסוף נתמלאו דופי וריעוע : (רש"י)

 מצודת ציון  ודיפת. ובתורה כתיב וריפת ברי''ש ובשתי השמות היה נקרא והוא כלל גדול בכל שינוי השמות ולא הזכיר כל חלוף השמות כי רבו מאד : (מצודת ציון)


{ז}  וּבְנֵי יָוָן אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁישָׁה כִּתִּים וְרוֹדָנִים: (ס)

 רש"י  ובני יון אלישה. ומה שלא הזכיר מגוג ומדי לפי שלא הזכיר אלא היחס אבל בני מגוג ובני מדי לא הזכיר לפי שלא יצאו מהם ראשי עובדי כוכבים אלא כל עובדי כוכבים נקראו על שם כתים ודודנים : ורודנים. ולהלן (שם) הוא אומר ודודנים כשישראל חוטאים הם באים ורודים בהם וכשיד ישראל תקיפה הם אומרים בני דודינו אתם בתחילה היו נראין כאוהבים בשעת הנאתן לבסוף רודים בהם : (רש"י)


{ח}  בְּנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם פּוּט וּכְנָעַן: {ט}  וּבְנֵי כוּשׁ סְבָא וַחֲוִילָה וְסַבְתָּא וְרַעְמָא וְסַבְתְּכָא וּבְנֵי רַעְמָא שְׁבָא וּדְדָן: (ס) {י}  וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרוֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבּוֹר בָּאָרֶץ: (ס)

 רש"י  הוא החל להיות גבור בארץ. הוא החל לעשות מלחמות וגבורות בארץ : (רש"י)

 מצודת דוד  ואת נמרוד. לפי שהיה החשוב מכל בני כוש לזה חשבו לעצמו ולא עם יתר בניו : הוא החל וגו'. כי עד ימיו היו כל בני אדם שוים ולא התגבר מי מהם למשול על חברו ונמרוד התחיל להתגבר ולמשול בארץ : (מצודת דוד)


{יא}  וּמִצְרַיִם יָלַד אֶת (לודיים) לוּדִים וְאֶת עֲנָמִים וְאֶת לְהָבִים וְאֶת נַפְתֻּחִים:

 רש"י  ומצרים ילד את לודים. בב''ר א''ר אבא בר כהנא כל מוניגנא של מצרים אינה אלא בים א''ר יהושע בן קרחה בד''ה לודים לודיים כתיב בשני יודין לומר לך לודיים לודי ים ענמים ענמי ים להבים להבי ים נפתוחים נפתוחי ים : (רש"י)


{יב}  וְאֶת פַּתְרֻסִים וְאֶת כַּסְלֻחִים אֲשֶׁר יָצְאוּ מִשָּׁם פְּלִשְׁתִּים וְאֶת כַּפְתֹּרִים: (ס)

 רש"י  פתרוסים. פתרוסי ים כסלוחים כסלוחי ים פלשתים פלשתי ים כפתורים כפתורי ים לפיכך כתוב בשני יודי''ן לדרוש וכן כולם : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר יצאו משם פלשתים. ר''ל מבני כסלוחים באה האומה של פלשתים : ואת כפתורים. חוזר הוא על מצרים שהוא ילד את כפתורים : (מצודת דוד)


{יג}  וּכְנַעַן יָלַד אֶת צִידוֹן בְּכֹרוֹ וְאֶת חֵת:

 רש"י  וכנען ילד וגו'. י''א הם וכנען עמהם הרי י''ב והיינו דכתיב יצב גבולות עמים למספר בני ישראל (דברים ל''ב) כלומר גבולות עמים העמיד כנגד שבטי ישראל שגם הם י''ב כנגד שבטי ישראל הציב גבולות עמים דוגמת אשר הצבת לבדנה (ראשית כ''א) : (רש"י)


{יד}  וְאֶת הַיְבוּסִי וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֵת הַגִּרְגָּשִׁי: {טו}  וְאֶת הַחִוִּי וְאֶת הַעַרְקִי וְאֶת הַסִּינִי: {טז}  וְאֶת הָאַרְוָדִי וְאֶת הַצְּמָרִי וְאֶת הַחֲמָתִי: (ס) {יז}  בְּנֵי שֵׁם עֵילָם וְאַשּׁוּר וְאַרְפַּכְשַׁד וְלוּד וַאֲרָם וְעוּץ וְחוּל וְגֶתֶר וָמֶשֶׁךְ: (ס)

 מצודת דוד  עוץ וחול וכו'. אלו הד' היו בני ארם ולקצר חשבם בבני שם כי בני בנים הם כבנים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ולוד וארם ועוץ וחול וגתר ומשך. הנה קצר בזה והרצון בו לפי מה שנתבאר בתורה שעוץ וחול וגתר ומשך היו בני ארם (בראשית י' כ''ג) והנה אמר בתורה תמורת ומשך ומש. והנה היו לו שני שמות : (רלב"ג)


{יח}  וְאַרְפַּכְשַׁד יָלַד אֶת שָׁלַח וְשֶׁלַח יָלַד אֶת עֵבֶר: {יט}  וּלְעֵבֶר יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים שֵׁם הָאֶחָד פֶּלֶג כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ וְשֵׁם אָחִיו יָקְטָן:

 רש"י  כי בימיו נפלגה הארץ. נתחלקו ונתמעטו ימיהם של בריות שמתחלה היו בני אדם חיים ט' מאות שנה ויותר ונחצו בימי ארפכשד ואילך לד' מאות שנה ויותר ומן פלג ואילך נחצו למאתים מאותן ד' מאות : (רש"י)

 מצודת דוד  נפלגה הארץ. בני הארץ נפרדו זה מזה ע''פ כל האדמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נפלגה. ענין חלוקה והפרדה וכן בפלגות ראובן (שופטים ה) : (מצודת ציון)


{כ}  וְיָקְטָן יָלַד אֶת אַלְמוֹדָד וְאֶת שָׁלֶף וְאֶת חֲצַרְמָוֶת וְאֶת יָרַח: {כא}  וְאֶת הֲדוֹרָם וְאֶת אוּזָל וְאֶת דִּקְלָה: {כב}  וְאֶת עֵיבָל וְאֶת אֲבִימָאֵל וְאֶת שְׁבָא: {כג}  וְאֶת אוֹפִיר וְאֶת חֲוִילָה וְאֶת יוֹבָב כָּל אֵלֶּה בְּנֵי יָקְטָן: (ס)

 רש"י  כל אלה בני יקטן. שהיו מקטין עסקיו, נביא גדול היה עבר אבל שמות אחרים לא נתנו לידרש כי לא ע''פ נביא נתן להם שמות : (רש"י)


{כד}  שֵׁם אַרְפַּכְשַׁד שָׁלַח:

 רש"י  שם ארפכשד שלח. למעלה מנה בניו של שם ועתה התחיל שוב פעם אחרת מפני כבודו של אברהם משל לאדם שנפלה לו מרגלית כו' כדלעיל : (רש"י)

 מצודת דוד  שם ארפכשד וכו'. כאומר העולה מזה ששם ילד את ארפכשד והוא ילד את שלח וכו' עד שנולד אברהם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  שם ארפכשד שלח. הנה הראשון אב לשני עד אברם : (רלב"ג)


{כה}  עֵבֶר פֶּלֶג רְעוּ: {כו}  שְׂרוּג נָחוֹר תָּרַח: {כז}  אַבְרָם הוּא אַבְרָהָם: (ס)

 רש"י  אברם הוא אברהם. עכשיו יחס משם עד אברהם ומי הוא זה אברם שנקרא אברהם : (רש"י)

 מצודת דוד  הוא אברהם. הוא הנקרא אחר זה בשם אברהם ע''ש אב המון גוים כמ''ש בתורה : (מצודת דוד)


{כח}  בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל: (ס) {כט}  אֵלֶּה תֹּלְדוֹתָם בְּכוֹר יִשְׁמָעֵאל נְבָיוֹת וְקֵדָר וְאַדְבְּאֵל וּמִבְשָׂם: {ל}  מִשְׁמָע וְדוּמָה מַשָּׂא חֲדַד וְתֵימָא: {לא}  יְטוּר נָפִישׁ וָקֵדְמָה אֵלֶּה הֵם בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל: (ס) {לב}  וּבְנֵי קְטוּרָה פִּילֶגֶשׁ אַבְרָהָם יָלְדָה אֶת זִמְרָן וְיָקְשָׁן וּמְדָן וּמִדְיָן וְיִשְׁבָּק וְשׁוּחַ וּבְנֵי יָקְשָׁן שְׁבָא וּדְדָן: (ס)

 רש"י  קטורה פילגש אברהם. כל גנאי שיכול לספר בהם, הוא מספר משום כבודו של יצחק שכולם היו בני פלגש אבל הוא היה עיקר ואדון הבית : (רש"י)

 מצודת דוד  ילדה. כמו אשר ילדה : (מצודת דוד)


{לג}  וּבְנֵי מִדְיָן עֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנוֹךְ וַאֲבִידָע וְאֶלְדָּעָה כָּל אֵלֶּה בְּנֵי קְטוּרָה: (ס)

 רש"י  ובני מדין עיפה ועפר וגו'. ה' ראשי עכומ''ז על כן העמידו חמשה מלכים לכל אומה מלכה דכתיב את אוי ואת רקם ואת צור ואת חור וגו' חמשת מלכי מדין (מדבר ל''א) : כל אלה בני קטורה. בשביל כבודו של אברהם : (רש"י)

 מצודת דוד  כל אלה בני קטורה. כי בני בנים הם כבנים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ובני מדין וגו'. הנה לא מנה בזה המקום בני דדן. וידמה מפני זה שלא יהיה הרצון במה שאמר בתורה אשורים ולעושים ולאומים שמות אנשים ולזה לא מנה אותם בזה הספר : (רלב"ג)


{לד}  וַיּוֹלֶד אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנֵי יִצְחָק עֵשָׂו וְיִשְׂרָאֵל: (ס)

 רש"י  בני יצחק עשו וישראל. מפני כבודו של דוד אמר ישראל ולא יעקב : (רש"י)


{לה}  בְּנֵי עֵשָׂו אֱלִיפַז רְעוּאֵל וִיעוּשׁ וְיַעְלָם וְקֹרַח: (ס)

 רש"י  בני עשו אליפז. כדי לקצר ולהשליכו והזכירו לכבוד יצחק : (רש"י)


{לו}  בְּנֵי אֱלִיפָז תֵּימָן וְאוֹמָר צְפִי וְגַעְתָּם קְנַז וְתִמְנָע וַעֲמָלֵק: (ס)

 מצודת דוד  ותמנע. כאלו אמר ותמנע היתה לו לפילגש ואת עמלק ילדה לו וכן נאמר בתורה ותמנע היתה פילגש לאליפז בן עשו ותלד לאליפז את עמלק (בראשית לו) : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בני אליפז וגו'. הנה הרצון באמרו ותמנע ועמלק הוא שתמנע ילדה לו עמלק לפי מה שנתבאר בתורה (בראשית ל''ו י''ב) : (רלב"ג)


{לז}  בְּנֵי רְעוּאֵל נַחַת זֶרַח שַׁמָּה וּמִזָּה: (ס) {לח}  וּבְנֵי שֵׂעִיר לוֹטָן וְשׁוֹבָל וְצִבְעוֹן וַעֲנָה וְדִישֹׁן וְאֵצֶר וְדִישָׁן: (ס)

 מצודת דוד  ובני שעיר. לא היה שעיר מבני עשו והזכירו בעבור תמני בת אשתו שהיתה פילגש לאליפז בן עשו : (מצודת דוד)


{לט}  וּבְנֵי לוֹטָן חֹרִי וְהוֹמָם וַאֲחוֹת לוֹטָן תִּמְנָע: (ס)

 מצודת דוד  ואחות לוטן תמנע. אחותו מן האם ולא היתה בת שעיר אביו כי אליפז בא על אשת שעיר וילדה לו את תמנע ונעשית פילגשו : (מצודת דוד)


{מ}  בְּנֵי שׁוֹבָל עַלְיָן וּמָנַחַת וְעֵיבָל שְׁפִי וְאוֹנָם וּבְנֵי צִבְעוֹן אַיָּה וַעֲנָה: (ס)

 רלב"ג  שפי ואונם. בתורה (שם כ''ג) קרא אותו שפו והנה היו לו שני שמות : (רלב"ג)


{מא}  בְּנֵי עֲנָה דִּישׁוֹן וּבְנֵי דִישׁוֹן חַמְרָן וְאֶשְׁבָּן וְיִתְרָן וּכְרָן:

 רש"י  חמרן ואשבן. ובחומש (בראשית ל''ו) כתיב חמדן בתחלה היו חמודים ונחמדין כצדיקים ולבסוף מכוערין כחמור כן דרך החמור בתחילה חמוד ולבסוף נעשה מכוער והסוס מתחלה מכוער ולבסוף יפה : (רש"י)


{מב}  בְּנֵי אֵצֶר בִּלְהָן וְזַעֲוָן יַעֲקָן בְּנֵי דִישׁוֹן עוּץ וַאֲרָן: (פ) {מג}  וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בֶּלַע בֶּן בְּעוֹר וְשֵׁם עִירוֹ דִּנְהָבָה:

 רש"י  ואלה המלכים. מפרש בב''ר א''ר איבו קודם שלא עמד מלך מישראל (אבל משמלך מלך לישראל) נצב מלך באדום רבי יוסי בן חנינא אומר בשעה שזה מעמיד מלכים זה מעמיד שופטים זה מעמיד אלופים זה מעמיד נשיאים אמר רבי יהושע בן לוי זה העמיד ח' וזה העמיד ח' ושמעתי וכי לא היה לאדום אלא אלו ח' מלכים ולישראל ח' והלא יותר היו יורם אחזיה יואש וכו' אלא זה העמיד ח' מלכים פירוש מזמן שהמליכו אותן ח' מלכים של אדום לא המליכו את מלכי ישראל כי קודם דוד היו וראשי בית אבותיו : (רש"י)

 מצודת דוד  לפני מלך מלך וכו'. עד לא עמדו מלכים בישראל : בלע. ר''ל המלך הראשון היה בלע : (מצודת דוד)


{מד}  וַיָּמָת בָּלַע וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו יוֹבָב בֶּן זֶרַח מִבָּצְרָה: {מה}  וַיָּמָת יוֹבָב וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו חוּשָׁם מֵאֶרֶץ הַתֵּימָנִי: {מו}  וַיָּמָת חוּשָׁם וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַד בֶּן בְּדַד הַמַּכֶּה אֶת מִדְיָן בִּשְׂדֵה מוֹאָב וְשֵׁם עִירוֹ (עיות) עֲוִית:

 מצודת דוד  המכה את מדין וכו'. כשבאו להלחם על מואב בא הוא לעזרת מואב והכה את מדין : (מצודת דוד)


{מז}  וַיָּמָת הֲדָד וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו שַׂמְלָה מִמַּשְׂרֵקָה: {מח}  וַיָּמָת שַׂמְלָה וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו שָׁאוּל מֵרְחֹבוֹת הַנָּהָר: {מט}  וַיָּמָת שָׁאוּל וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו בַּעַל חָנָן בֶּן עַכְבּוֹר: {נ}  וַיָּמָת בַּעַל חָנָן וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַד וְשֵׁם עִירוֹ פָּעִי וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ מְהֵיטַבְאֵל בַּת מַטְרֵד בַּת מֵי זָהָב:

 מצודת דוד  בת מי זהב. מטרד היתה בת מי זהב והוא שם אדם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בת מטרד בת מי זהב. יתכן שאמו היתה מטרד והיא היתה בת איש שמו מי זהב (זו היא ההשערה השלישית אשר כ' רלב''ג בבראשי' ל''ו מ''ח. המו''ל) : (רלב"ג)


{נא}  וַיָּמָת הֲדָד (פ) וַיִּהְיוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אַלּוּף תִּמְנָע אַלּוּף (עליה) עַלְוָה אַלּוּף יְתֵת:

 מצודת דוד  ויהיו אלופי אדום. אחר שמת הדד פסקה מהם המלכות והנהיגו עצמן ע''פ אלופים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אלופי. ענין שררה וכן אלופים לראש (ירמיה י''ג) : (מצודת ציון)


{נב}  אַלּוּף אָהֳלִיבָמָה אַלּוּף אֵלָה אַלּוּף פִּינֹן: {נג}  אַלּוּף קְנַז אַלּוּף תֵּימָן אַלּוּף מִבְצָר: {נד}  אַלּוּף מַגְדִּיאֵל אַלּוּף עִירָם אֵלֶּה אַלּוּפֵי אֱדוֹם: (פ)

דברי הימים א פרק-ב

{א}  אֵלֶּה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה יִשָׂשכָר וּזְבֻלוּן: {ב}  דָּן יוֹסֵף וּבִנְיָמִן נַפְתָּלִי גָּד וְאָשֵׁר: (פ) {ג}  בְּנֵי יְהוּדָה עֵר וְאוֹנָן וְשֵׁלָה שְׁלוֹשָׁה נוֹלַד לוֹ מִבַּת שׁוּעַ הַכְּנַעֲנִית וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי יְהוָה וַיְמִיתֵהוּ: (ס)

 רש"י  רע בעיני ה'. מפורש בב''ר שהיה חורש בגנות (ומערה לאשפות) בא עליה שלא כדרכה : (רש"י)

 מצודת דוד  בני יהודה. לכבוד דוד מייחס את שבט יהודה בראשונה : רע בעיני ה'. כי חטא לו ולזה המיתו עד לא השלים ימיו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה'. קצר המאמר ולא זכר מות אונן : (רלב"ג)


{ד}  וְתָמָר כַּלָּתוֹ יָלְדָה לּוֹ אֶת פֶּרֶץ וְאֶת זָרַח כָּל בְּנֵי יְהוּדָה חֲמִשָּׁה: (ס)

 רש"י  ותמר כלתו. תמיה אני היאך מזכיר גנות זקינתו של דוד : (רש"י)


{ה}  בְּנֵי פֶרֶץ חֶצְרוֹן וְחָמוּל: (ס) {ו}  וּבְנֵי זֶרַח זִמְרִי וְאֵיתָן וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וָדָרַע כֻּלָּם חֲמִשָּׁה: (ס)

 רש"י  ואיתן והימן וכלכל ודרע. כולם בימי דוד ובימי שלמה היו והיו חכמים ביותר ועל זה נאמר (מלכים א' ה') ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע בני מחול, להלן לענין חכמת שלמה נופל לשון זה דרדע אע''פ שנקרא דור דיעה בשביל חכמתו נתחכם שלמה מכולם ומה שאמר האזרחי אל''ף יתיר כמו הזרחי (מדבר כ''ז) מזרח יצא ובהרבה מקומות נכנסת האל''ף בתיבה ואינה נקראת ודוגמתו (איוב יג) ואחותי, והאזניחו (ישעיה ט') וכן והאספסוף (במדבר י''א) ופעמים נחסרת כמו ותמרו (שמואל ב' י''ט) ויכו הרמים (לקמן ב' כ''ב) כמו הארמים ופסיקתא דורש מכל אדם זה אדם הראשון איתן זה אברהם הימן זה משה וכלכל זה יוסף ודרדע זה דור המדבר מחול שמחל להם מעשה עגל : (רש"י)

 מצודת דוד  ובני כרמי. כרמי היה בן זבדי והוא זמרי בן זרח ואף שאחד היה אמר ובני כי כן דרך ל' המקרא כמו ובני דן חושים (בראשית מ''ו) ורבים כמוהו : עכר. הוא עכן וקראו לגנאי כאמור כי היה עוכר ישראל בדבר אשר מעל בחרם בימי יהושע ועי''ז נס ישראל לפני האויב ונפלו בחרב : (מצודת דוד)

 רלב"ג  זמרי. הוא כרמי שקרא אח''ז והיו לו שני שמות : (רלב"ג)


{ז}  וּבְנֵי כַּרְמִי עָכָר עוֹכֵר יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מָעַל בַּחֵרֶם: (ס)

 רש"י  ובני כרמי עכר. ולמה אני קורהו עכר והלא עכן שמו (ומפורש) לפי שהוא עכר את ישראל שעבר על החרם ונפלו על ידו ל''ו אלף איש והוא מה שפירשתי שכל מה שיכול לספר בגנות מספר (ואעפ''כ) (ס''א ועל כן לא) יצא מלכות מהם : (רש"י)

 מצודת ציון  עוכר. ענין בלבול והשחתה כמו עכרתם אותי (בראשית לד) : מעל. ענין חטא ופשע : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עכר עוכר ישראל. הוא עכן הנזכר בספר יהושע : (רלב"ג)


{ח}  וּבְנֵי אֵיתָן עֲזַרְיָה: (ס)

 רש"י  ובני איתן עזריה. כמו ובני דן חושים (בראשית מ''ג) : (רש"י)


{ט}  וּבְנֵי חֶצְרוֹן אֲשֶׁר נוֹלַד לוֹ אֶת יְרַחְמְאֵל וְאֶת רָם וְאֶת כְּלוּבָי:

 רש"י  ואת כלובי. זהו כלב כמו שמוכיח למטה וכלב בן חצרון ובספר (שמואל א' כ''ה) כתיב והוא כלבי ותרגום מדבית כלב וכך תרגום כלבי מחזיק היה ומתפאר בעצמו שאין מיוחס בכל שבט כמוהו כלומר אם שמואל נתן לו מלוכה (לי תבוא המלוכה) ועל כן נאמר מי דוד ומי בן ישי היום רבו עבדים שהרי יצא מרות המואביה וירחמאל אחיו נשא נכרית כמ''ש למטה וזה כלובי מתנשא ומתגאה (בכל) אשר נשאו לבו : (רש"י)

 מצודת ציון  כלובי. הוא כלב : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כלובי. הוא כלב והיו לו שני שמות : (רלב"ג)


{י}  וְרָם הוֹלִיד אֶת עַמִּינָדָב וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת נַחְשׁוֹן נְשִׂיא בְּנֵי יְהוּדָה:

 רש"י  נחשון נשיא בני יהודה. לא בא לפרש אלא מפני כבודו של דוד : (רש"י)

 מצודת דוד  ורם הוליד. מפני כבוד דוד הקדים לספר יחוסו עד לא הזכיר בני ירחמאל הבכור : (מצודת דוד)

 רלב"ג  נשא בני יהודה. בימי משה היה זה שהיה אז הנשיא נחשון בן עמינדב : (רלב"ג)


{יא}  וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת שַׂלְמָא וְשַׂלְמָא הוֹלִיד אֶת בֹּעַז:

 רש"י  ושלמא הוליד את בועז. רבותינו אמרו אבצן זה בועז ותימה יש היאך יכול להיות והלא נחשון בשנה שנייה ליציאת מצרים מת ושלמון בנו מת כבר והוא היה מבאי הארץ ובועז בנו שהוא אבצן בכניסתו לארץ נולד ומיציאת מצרים עד יפתח היו שלש מאות שנה וחכמים אמרו בשעה שבא בועז על רות והרתה מיד מת בועז ואבצן היה שופט לאחר מות יפתח דכתיב (שופטים י''ב) וישפוט אחריו את ישראל אבצן מבית לחם ועל זה אני תמיה שהרי מצינו באברם שהוא אמר לאחר שנצרר דמו וכו' ואמר הלבן מאה שנה יולד ואיך הוליד בועז בן ג' מאות שנה וי''ל על כן אמר (רות ד') ויתן ה' לה הריון דוגמתו ויראהו ה' (דברי' ל''ב). אבצן. אב לכל הצנונים שהרי אשה בחורה שכבה אצלו ונצטנן ולא נגע בה (סא''א) : (רש"י)


{יב}  וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד וְעוֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי: {יג}  וְאִישַׁי הוֹלִיד אֶת בְּכֹרוֹ אֶת אֱלִיאָב וַאֲבִינָדָב הַשֵּׁנִי וְשִׁמְעָא הַשְּׁלִישִׁי:

 רש"י  ואישי הוליד את בכרו. מלא אל''ף כלומר איש גבור חיל : (רש"י)

 מצודת ציון  ואישי. הוא ישי : (מצודת ציון)


{יד}  נְתַנְאֵל הָרְבִיעִי רַדַּי הַחֲמִישִׁי: {טו}  אֹצֶם הַשִּׁשִּׁי דָּוִיד הַשְּׁבִעִי:

 רש"י  דויד השבעי. מלא יו''ד מפני כבודו של דוד ועתה מצא המרגלית לפיכך לא מנה השמיני אליהו : (רש"י)

 מצודת דוד  דויד השביעי. ולא זכר השמיני שהוא אליהו, שהקימו דוד לנגיד על יהודה ויתכן לומר שאליהו היה מאשה אחרת צרויה ואביגיל היו אחיות לשבעת האחים רק מן האם ולא מן האב ואם יחשוב עמהם גם את אליהו אז לא היה יכול לומר ואחיותיהם צרויה ואביגיל כי לאליהו לא היו אחיות לא מן האב ולא מן האם וכמ''ש (בש''ב) אולם רז''ל לא אמרו כן : (מצודת דוד)


{טז}  (ואחיתיהם) וְאַחְיוֹתֵיהֶם צְרוּיָה וַאֲבִיגָיִל וּבְנֵי צְרוּיָה אַבְשַׁי וְיוֹאָב וַעֲשָׂה אֵל שְׁלֹשָׁה:

 רש"י  ואחיותיהם צרויה ואביניל. מפני כבודו של דוד שהיו בני אחותו גבורים ואנשי חיל ושרים כך מפורש : (רש"י)


{יז}  וַאֲבִיגַיִל יָלְדָה אֶת עֲמָשָׂא וַאֲבִי עֲמָשָׂא יֶתֶר הַיִּשְׁמְעֵאלִי:

 רש"י  יתר הישמעאלי. (ובשמואל ב' י''ז) כתוב הישראלי בארץ ישמעאל היה דר דוגמת בית עובד אדום הגתי (שם ב' ו') וכן (מלכים א' ו') וישלח המלך ויקח את חירם מצור בן אשה אלמנה ואביו איש צורי : (רש"י)

 מצודת ציון  יתר הישמעאלי. הוא יתרא הישראלי האמור (בש''ב) ונקרא הישמעאלי על שהתגורר בארץ ישמעאל ולדעת שהוא מבני ישראל נקרא הישראלי : (מצודת ציון)


{יח}  וְכָלֵב בֶּן חֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת עֲזוּבָה אִשָּׁה וְאֶת יְרִיעוֹת וְאֵלֶּה בָנֶיהָ יֵשֶׁר וְשׁוֹבָב וְאַרְדּוֹן:

 רש"י  וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אשה. לפי שהיתה לו אשה ששמה עזובה לכך כינה את שם בתו עזובה אשה כדכתיב ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת מכאן שהיתה לו אשה ששמה עזובה : (רש"י)

 מצודת דוד  וכלב בן חצרון. מפני כבוד כלב שהיה נשיא הקדים גם אותו לירחמאל הבכור. הוליד את עזובה אשה. הוליד בנים מן עזובה אשתו ומן יריעות וכן כצאתי את העיר (שמות ט) ומשפטו מן העיר : ואלה בניה. של האחת, והיא עזובה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וכלב בן חצרון הוליד וגו'. ידמה שיהיה הרצון בזה שהיו לו שתי נשים שם האחת והיא הראשונה עזובה. ושם השנית יריעות ואחר זכר שבני עזובה היו ישר ושובב וארדון. ואפשר כי יריעות היתה פלגשו ולזה אמר את עזובה אשה להעיד כי היא לבדה היתה אשתו. או יהיה הרצון באמרו ואת יריעות את יריעות ותהיה יריעות בת היתה לו מעזובה ואחר זכר שמות בניה. והנה נתבאר לך מזה המקום כי בצלאל בן אורי בן חור היה מכלב בן חצרון לא מכלב בן יפונה : (רלב"ג)


{יט}  וַתָּמָת עֲזוּבָה וַיִּקַּח לוֹ כָלֵב אֶת אֶפְרָת וַתֵּלֶד לוֹ אֶת חוּר:

 רש"י  ותלד לו את חור : (רש"י)


{כ}  וְחוּר הוֹלִיד אֶת אוּרִי וְאוּרִי הוֹלִיד אֶת בְּצַלְאֵל: (ס)

 רש"י  וחור הוליד את אורי ואורי הוליד את בצלאל. צא וחשוב שכל אחד מהם היה פחות מן שמונה שנים כשהולידו שהרי כלב היה בן מ' שנים במרגלים דכתיב (יהושע י''ד) בן ארבעים שנה אנכי בשלוח וגו' ואותה שעה כבר נולדו כולם שהרי הוקם המשכן שעשה בצלאל כלב היה בן ח' כשהוליד עזובה אשה ובן ט' כשהוליד יריעות ואחר מיתת עזובה אשתו לקח את אפרת והולידה את חור בשנה אחרת הרי בן י' שנים וחור בן ח' כשהוליד את אורי ואורי בן ח' כשהוליד בצלאל הרי כ''ו שנים וכתיב (שמות ל''ו) ואת כל איש חכם לב ואין איש פחות מי''ג שנה הרי בצלאל בשעה שעשה המשכן בן י''ח שנה הרי מ' שנה חסר אחת נמצא שכל אח' מה' היה פחות מן ח' כשהולידו וכן מפורש בפרק בן סורר ומורה ומדרש בן שש ושש הולידו : (רש"י)


{כא}  וְאַחַר בָּא חֶצְרוֹן אֶל בַּת מָכִיר אֲבִי גִלְעָד וְהוּא לְקָחָהּ וְהוּא בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת שְׂגוּב:

 רש"י  ואחר בא חצרון אל בת מכיר. כל זה משום כבודו של דוד שהרי חצרון בא אל בת מכיר לקחה לפילגש שלא לשום אישות דוגמא כאשר בא אל בת שבע (תהלים נ''א) והוא היה בן ס' הרי ב' דברים לבת מכיר לגריעותא אחת שלא לקחה לשום אישות וא' שחצרון היה זקן מפני כבוד משפחות יהודה נתנוה לו וכשהוליד יאיר נתנו לו בני מכיר כ''ג ערים ליקח אשה אחת מבנותיו : (רש"י)

 מצודת דוד  ואחר. ר''ל אחר שנולד לו שלשת הבנים האמורים למעלה : אבי גלעד. על כי גלעד היה חשוב וידוע לזה יחס את מכיר אחר בנו וכמוהו רבים : (מצודת דוד)


{כב}  וּשְׂגוּב הוֹלִיד אֶת יָאִיר וַיְהִי לוֹ עֶשְׂרִים וְשָׁלוֹשׁ עָרִים בְּאֶרֶץ הַגִּלְעָד: (ס)

 מצודת דוד  ויהי לו. ארז''ל שלקח אשה מארץ הגלעד וממנה ירש הערים האלה ואין זה יאיר הכתוב בתורה : (מצודת דוד)


{כג}  וַיִּקַּח גְּשׁוּר וַאֲרָם אֶת חַוֹּת יָאִיר מֵאִתָּם אֶת קְנָת וְאֶת בְּנֹתֶיהָ שִׁשִּׁים עִיר כָּל אֵלֶּה בְּנֵי מָכִיר אֲבִי גִלְעָד:

 רש"י  ויקח גשור וארם. גשור הוא גשורי והמעכתי לפי שהיו קרובים לארמים שהיו יושבים במזרחה של ארץ ישראל וארם היו יושבים במזרח דכתיב (ישעיה ט') ארם מקדם ופלשתים מאחור ובימי השופטים כשחטאו ישראל מסרם ביד אויב ביד ארם ואז הלכו (אלו סא''א) ולקחום מהם וכשבא דוד החזירן ולפי שהחזירן כתבן כאן : (רש"י)

 מצודת דוד  את חות יאיר. על כי יאיר בן מנשה המוזכר בתורה קרא לעריו חות יאיר לזה קרא גם הוא לעריו חות יאיר כי היה שמו כשמו ועריו מרובות וכמו יאיר הגלעדי השופט המוזכר בשופטי' שהיו לבניו שלשים עירים וקראם ג''כ חות יאיר בעבור זה. מאתם. ר''ל לאחר מות יאיר לקחו מבניו : את קנת. עם קנת ועם בנותיה שהיו בהמחוז ההוא ששים עיר : כל אלה בני מכיר. תחסר הלמ''ד כאלו אמר כל הששים הערים האלה היו לבני מכיר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חות. תרגומו כפרני : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כל אלה בני מכיר אבי גלעד. ר''ל שאלו הבנים היו לכלב בן חצרון ממכיר אבי גלעד כי מבתו היו והיה זה אחר שלקח אפרת כמו שקדם : (רלב"ג)


{כד}  וְאַחַר מוֹת חֶצְרוֹן בְּכָלֵב אֶפְרָתָה וְאֵשֶׁת חֶצְרוֹן אֲבִיָּה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת אַשְׁחוּר אֲבִי תְקוֹעַ: (ס)

 רש"י  בכלב אפרתה. על שם (כלב) אשתו קראו את העיר (כלב) אפרתה : ותלד לו את אשחור אבי תקוע. לאחר מיתת חצרון : אבי תקוע. שר של עיר תקוע שהוא של שבט יהודה : (רש"י)

 מצודת דוד  ואחר מות חצרון. ר''ל אחר שמת חצרון בעת שלקח כלב בנו את אפרת אז אשת חצרון ששמה אביה ילדה לו את אשחור : אבי תקוע. שר של תקוע והוא שם עיר, ור''ל כל אנשי תקוע היו בניו וזרעו וכן בכל מקום שנזכר לשון אבי על עיר : (מצודת דוד)


{כה}  וַיִּהְיוּ בְנֵי יְרַחְמְאֵל בְּכוֹר חֶצְרוֹן הַבְּכוֹר רָם וּבוּנָה וָאֹרֶן וָאֹצֶם אֲחִיָּה:

 רש"י  ויהי בני ירחמאל בכור חצרון. לפי שהפסיק במשפחתו של כלב ע''כ הוצרך לומר בכור חצרון בכור ירחמאל, בכור של ירחמאל : (רש"י)


{כו}  וַתְּהִי אִשָּׁה אַחֶרֶת לִירַחְמְאֵל וּשְׁמָהּ עֲטָרָה הִיא אֵם אוֹנָם: (ס)

 רש"י  ותהי אשה אחרת לירחמאל ושמה עטרה. לפי פשוטו ישראלית היתה וביבמות ירושלמי כתב שלקח נכרית להתעטר בה יפה ושרית היתה : היא אם אונם. (שמעתי) אם כמו שקמתי אם בישראל (שופטים ה') (והיא היתה סא''א) אונם שפל וחלש היה לשון אונן וכמו לא אכלתי באוני ממנו (דברים כ''ו) וכמו כמתאוננים (במדבר י''א) ויצא ממנו ששן, שנתן בתו לירחע המצרי עבדו ומספר בגנותן כלומר לא היו ראויין למלכות ויצא ממנו ישמעאל בן נתניה בן אלישמע שהרג גדליה בן אחיקם (ירמיה מ''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  אשה אחרת. מלבד אם בניו האמורים למעלה : היא אם אונם. על כי אונם היה חשוב וידוע לזה ייחס אמו אחריו. (לב) לא בנים. בלא בנים : (מצודת דוד)


{כז}  וַיִּהְיוּ בְנֵי רָם בְּכוֹר יְרַחְמְאֵל מַעַץ וְיָמִין וָעֵקֶר: {כח}  וַיִּהְיוּ בְנֵי אוֹנָם שַׁמַּי וְיָדָע וּבְנֵי שַׁמַּי נָדָב וַאֲבִישׁוּר: {כט}  וְשֵׁם אֵשֶׁת אֲבִישׁוּר אֲבִיהָיִל וַתֵּלֶד לוֹ אֶת אַחְבָּן וְאֶת מוֹלִיד: {ל}  וּבְנֵי נָדָב סֶלֶד וְאַפָּיִם וַיָּמָת סֶלֶד לֹא בָנִים: {לא}  וּבְנֵי אַפַּיִם יִשְׁעִי וּבְנֵי יִשְׁעִי שֵׁשָׁן וּבְנֵי שֵׁשָׁן אַחְלָי: {לב}  וּבְנֵי יָדָע אֲחִי שַׁמַּי יֶתֶר וְיוֹנָתָן וַיָּמָת יֶתֶר לֹא בָנִים: (ס) {לג}  וּבְנֵי יוֹנָתָן פֶּלֶת וְזָזָא אֵלֶּה הָיוּ בְּנֵי יְרַחְמְאֵל: {לד}  וְלֹא הָיָה לְשֵׁשָׁן בָּנִים כִּי אִם בָּנוֹת וּלְשֵׁשָׁן עֶבֶד מִצְרִי וּשְׁמוֹ יַרְחָע:

 רש"י  ולא היה לששן בנים כי אם בנות. ומה שאמר למעלה ובני ששן אחלי, חולה שפל היה ומת בלא בנים : (רש"י)

 מצודת דוד  ולא היה לששן בנים. כי בנו אחלי מת בחייו ולא השאיר זרע : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ולא היה לששן בנים כי אם בנות. ידמה שמה שאמר ובני ששן אחלי היה שם בת היתה לו ואמר ובני על אחד במספר כמו שאמר ובני דן חושים : (רלב"ג)


{לה}  וַיִּתֵּן שֵׁשָׁן אֶת בִּתּוֹ לְיַרְחָע עַבְדּוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת עַתָּי:

 רש"י  ויתן ששן את בתו לירחע עבדו לאשה. מכאן אמרו בתך בגרה שחרר עבדך ותנהו לה ומכאן אמרו חכמים ביבמות ירושלמי אל תאמן בגר עד ט''ו דורות וט''ו דורות הם מן עתי המצרי עד ישמעאל וי''א ט''ז דורות עם ירחע ומדרש רבותינו אפשר כן שהי' מזרע המלוכה והלא ישמעאל מזרע ירחמאל היה ולא מן רם אלא שהעביר מזרעו למולך : (רש"י)


{לו}  וְעַתַּי הֹלִיד אֶת נָתָן וְנָתָן הוֹלִיד אֶת זָבָד: {לז}  וְזָבָד הוֹלִיד אֶת אֶפְלָל וְאֶפְלָל הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד: {לח}  וְעוֹבֵד הוֹלִיד אֶת יֵהוּא וְיֵהוּא הוֹלִיד אֶת עֲזַרְיָה: {לט}  וַעֲזַרְיָה הֹלִיד אֶת חָלֶץ וְחֶלֶץ הֹלִיד אֶת אֶלְעָשָׂה: {מ}  וְאֶלְעָשָׂה הֹלִיד אֶת סִסְמָי וְסִסְמַי הֹלִיד אֶת שַׁלּוּם: {מא}  וְשַׁלּוּם הוֹלִיד אֶת יְקַמְיָה וִיקַמְיָה הֹלִיד אֶת אֱלִישָׁמָע: (ס) {מב}  וּבְנֵי כָלֵב אֲחִי יְרַחְמְאֵל מֵישָׁע בְּכֹרוֹ הוּא אֲבִי זִיף וּבְנֵי מָרֵשָׁה אֲבִי חֶבְרוֹן:

 רש"י  ובני כלב אחי ירחמאל. לפי שיחס למעלה קצת משפחות כלב והפסיק ביחס ירחמאל צריך לומר כלב אחי ירחמאל שלא תאמר כבר יחס כל משפחות כלב לכך הוצרך לומר כלב אחי ירחמאל שזה לא כלב אחר היה וכן דרך כל היחס אינו מיחס כסדר אלא מיחס קצת ממשפחת פלוני ותופש משפחה אחרת וכשיחס קצת ממשפחה זו מתחיל ליחס משפחה ראשונה כבתחילה ושוב האחרת וכן מעורבב כל ספר היחס הזה : הוא אבי זיף. שר של זיף ושר כל בני מרשה ושר חברון ושם העיירות האלה כתובות בספר (ביהושע ט''ו) וכדכתיב זיף וטלם ובעלות (וכתיב) קעילה (שם) ואכזיב ומרשה : (רש"י)

 מצודת דוד  ובני כלב. עם שכבר התחיל לספר מזרע כלב פסק בו וחזר לספר מזרע ירחמאל אחיו ועתה חזר לספר עוד מזרע כלב וכן דרך הספר הזה לספר קצת ולהפסיק בספור אחר ולחזור לספור הראשון : מישע בכורו. אולי הנזכרים למעלה היו חשובים ממנו ולזה הקדימם : ובני מרשה. תחסר מלת זיף וכאלו אמר ובני זיף מרשה וכו' ולפי שזה עתה הזכיר זיף סמך על המבין : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ובני כלב אחי ירחמאל. הנה קרא אלו הבנים בני כלב אחי ירחמאל כי ממנו יצאו וזה שהם היו בני כלב בן חור וחור היה בן כלב אחי ירחמאל ואמנם לא הסכמנו שיהיו בני כלב בן חצרון כי כבד זכר שם בניו ואולי אפשר שזכר עתה שמות בני בניו של כלב בן חצרון ויהיה מישע בכורו הוא ישר (פסוק י''ח) שזכר במה שקדם וזכר גם כן עתה הבנים שהיו לו מפלגשיו : (רלב"ג)


{מג}  וּבְנֵי חֶבְרוֹן קֹרַח וְתַפֻּחַ וְרֶקֶם וָשָׁמַע: {מד}  וְשֶׁמַע הוֹלִיד אֶת רַחַם אֲבִי יָרְקֳעָם וְרֶקֶם הוֹלִיד אֶת שַׁמָּי:

 רש"י  אבי ירקעם. כל אבי שנאמר כאן שר על אותה העיר הכתובה בסמוך : (רש"י)


{מה}  וּבֶן שַׁמַּי מָעוֹן וּמָעוֹן אֲבִי בֵית צוּר: {מו}  וְעֵיפָה פִּילֶגֶשׁ כָּלֵב יָלְדָה אֶת חָרָן וְאֶת מוֹצָא וְאֶת גָּזֵז וְחָרָן הֹלִיד אֶת גָּזֵז: (ס) {מז}  וּבְנֵי יָהְדָּי רֶגֶם וְיוֹתָם וְגֵישָׁן וָפֶלֶט וְעֵיפָה וָשָׁעַף:

 רש"י  ובני יהדי. אחד מבנים של עיפה היה ומה שלא הזכיר מי היה אביו לפי שאינו צריך להזכיר שום מבנים של עיפה כי אם זה יהדי : (רש"י)

 מצודת דוד  ובני יהדי. הוא אחד מבני עיפה פילגש כלב הנזכר למעלה ושתי שמות היה לו : (מצודת דוד)


{מח}  פִּלֶגֶשׁ כָּלֵב מַעֲכָה יָלַד שֶׁבֶר וְאֶת תִּרְחֲנָה:

 מצודת דוד  ילד שבר. רצה לומר כלב ילד ממנה את שבר וכו' : (מצודת דוד)


{מט}  וַתֵּלֶד שַׁעַף אֲבִי מַדְמַנָּה אֶת שְׁוָא אֲבִי מַכְבֵּנָה וַאֲבִי גִבְעָא וּבַת כָּלֵב עַכְסָה: (ס)

 רש"י  ותלד שעף אבי מדמנה את שוא אבי מכבנה ואבי גבעא. שתי עיירות הללו שלו היו : ובת כלב עכסה. עתה מתחיל לראש ומקדים בעכסה משום שהיתה אשת עתניאל כדכתיב שם ויאמר כלב אשר יכה קרית ספר וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  ותלד שעף. ר''ל שעף וכו' הוליד את אשתו את שוא שהיה שר על מכבנה ועל גבעא, או ר''ל אנשי הערים ההם היו מזרעו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ובת כלב עכסה. לפי שמצאנו כי בת כלב בן יפונה היתה עכסה ידמה שיהיה כלב בן יפונה כלב בן חור והיו לאביו שני שמות ואם אמרנו שהיה מה שזכר פה לכלב בן חצרון יהיה כלב בן יפונה הוא כלב בן חצרון ומזה המקום יוכרחו ז''ל לומר דרי קמאי בתמניא אולידו (סנהדרין ס''ט) כי היה כלב בן ארבעים שנה כאשר שלח אותו משה עם המרגלים ובצלאל עשה במלאכת המשכן. ואפשר שנאמר עוד שלא יחויב מזה שיהיה הוא כלב בן יפונה הוא כלב בן חצרון ואף על פי שנודה שזה המאמר הוא בכלב בן חצרון לא בכלב בן חור. וזה כי אף על פי שהיה לו בת ששמה עכסה אפשר שלא היה כלב בן יפונה אבל היתה לכל אחד בת שמה עכסה. ואם אמרנו שזה אשר נזכר בזה המקום הוא כלב בן חור יהיה אמרו אחר זה אלה היו בני כלב בן חור שב אל מה שקדם מהבנים ויהיה אמרו שובל אבי קרית יערים חסר אות הוא''ו והוא כאלו אמר ושובל והרצון שאלה גם כן היו בניו : (רלב"ג)


{נ}  אֵלֶּה הָיוּ בְּנֵי כָלֵב בֶּן חוּר בְּכוֹר אֶפְרָתָה שׁוֹבָל אֲבִי קִרְיַת יְעָרִים:

 רש"י  אלה היו בני כלב בן חור בכור אפרתה. פתרון אלה היו בני כלב בן חור כמו בנו חור והוא חור היה בנו הבכור לאפרת אשתו ולא בכור לכלב וכן מפורש למעלה ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור, ע''א אלה היו וגו' חור היה בן לכלב והוליד בן ויקרא שמו כלב לכך פירושו ואלה היו בניו של כלב בנו של חור שובל וגו' : בכור אפרתה. ולא בכור לכלב על חור הוא אומר כן נראה לנו : (רש"י)

 מצודת דוד  כלב בן חור. למעלה אמר שחור בן כלב הוליד את אורי ואמר עתה שעוד היה בן לחור ושמו כלב ואלה הם בניו : בכור אפרתה. חור היה בכור לאמו ולא לאביו כי מישע היה שם בכורו : (מצודת דוד)


{נא}  שַׂלְמָא אֲבִי בֵית לָחֶם חָרֵף אֲבִי בֵית גָּדֵר: {נב}  וַיִּהְיוּ בָנִים לְשׁוֹבָל אֲבִי קִרְיַת יְעָרִים הָרֹאֶה חֲצִי הַמְּנֻחוֹת:

 רש"י  הרואה חצי המנחות. מדינה אחת היתה בארץ ומנוחות שמה דכתיב ויגלם אל מנחת (לקמן ח') והוא המושל על חצי מדינה ולקמן נאמר מי משל על חצי מדינה האחר' הרואה פורמדריפי''ו בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  הרואה חצי המנחות. שם האחד הרואה ושם האחד חצי המנוחות ואין לתמוה על צרוף שמות בני אדם שידמה ענין ודוגמתו גדלתי ורוממתי עזר (לקמן כ''ה) שידמה ענין והם שמות בני אדם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויהיו בנים לשובל וגו'. ר''ל שזולת קרית יערים היו לו עוד שני בנים שם האחד הרואה ושם השני חצי המנוחות. ואמר כי מקרית יערים יצאו משפחות רבות הם היתרי והפותי ושאר המשפחות שזכר : (רלב"ג)


{נג}  וּמִשְׁפְּחוֹת קִרְיַת יְעָרִים הַיִּתְרִי וְהַפּוּתִי וְהַשֻּׁמָתִי וְהַמִּשְׁרָעִי מֵאֵלֶּה יָצְאוּ הַצָּרְעָתִי וְהָאֶשְׁתָּאֻלִי: (ס)

 רש"י  ומשפחות קרית יערים. יושבי קרית יערים : מאלה יצאו הצרעתי והאשתאולי. יושבי צרעה ואל תתמה שכתב (שופטים יג) ותחל רוח ה' לפעמו בין צרעה ובין אשתאול דמשמע שהיו שתי עיירות הללו של בני דן כי כל אלה שנאמר כאן של בני יהודה היו שאנו יכולין לומר העיירות והגבול שהיה בין צרעה ואשתאול היה של דן אבל צרעה ואשתאול עצמן של בני יהודה היו : (רש"י)

 מצודת דוד  קרית יערים. יושבי קרית יערים : מאלה. מן הבנים משפחות האלה יצאו יושבי צרעה ואשתאול והם שתי עיירות מנחלת יהודה : (מצודת דוד)


{נד}  בְּנֵי שַׂלְמָא בֵּית לֶחֶם וּנְטוֹפָתִי עַטְרוֹת בֵּית יוֹאָב וַחֲצִי הַמָּנַחְתִּי הַצָּרְעִי:

 רש"י  בני שלמא בית לחם. בני שלמא היו מיושבי בית לחם הנטופתי : עטרות בית יואב. וגם מיושבי נטופת ועטרות בית יואב חצי מדינת המנחתי תפשו להם בני צרעה והיו יושבים בהם שם מקומות הן מהרי הנטופתי, בענה הנטופתי (ש''ב כ''ג) גבורי דוד, ומנחת ויגלום אל מנחת (לק' ח) : (רש"י)

 מצודת דוד  בית לחם. אנשי בית לחם היו מבניו וגם אנשי נטופה : עטרות וכו'. הם שמות מקומות או משפחות : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בני שלמא. שהיה אבי בית לחם הם בית לחם וממנו יצאו אלו המשפחות נטופתי ועטרות בית יואב וחצי המנחתי והצרעי. והנה שם חצי המנחתי דומה קצת לשם חצי המנוחות : (רלב"ג)


{נה}  וּמִשְׁפְּחוֹת סֹפְרִים (ישבו) יֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ תִּרְעָתִים שִׁמְעָתִים שׂוּכָתִים הֵמָּה הַקִּינִים הַבָּאִים מֵחַמַּת אֲבִי בֵית רֵכָב: (ס)

 רש"י  ומשפחות סופרים. יושבי יעבץ. סיעת יעבץ שהיה מושל עליהם כדכתיב למטה ויהי יעבץ נכבד מאחיו : תרעתים שמעתים שוכתים. כולם שמות בית אביהם : המה הקינים. והיכן מקומם של אלו והלא הם יושבי קין שם מקום דכתיב הקין וגבעה ותמנה ערים עשר (יהושע טז) : הבאים מחמת אבי בית רכב. שיצאו מחמת שהיה של בית רכב וישב בקין, ע''א יעבץ שם של עיר ושל יששכר היתה כדכתיב והרבית וקשיון ואבץ (שם יט). המה הקינים. צורפים ויתנהו לצורף תרגומו לקינאה (שופטים י''ז) : (רש"י)

 מצודת דוד  ומשפחות סופרים. גם מבניו היו משפחות הסופרים וחכמים סיעת יעבץ אשר ישבו עמו ועסקו בתורה והיו טפלים לו וכמ''ש ויהי יעבץ נכבד מאחיו (לקמן ד') : תרעתים וכו'. הם שמות משפחות הסופרים : המה הקינים. המשפחות האלה היו נקראים בשם כולל קינים : הבאים מחמת. ר''ל יוצאי ירך איש אשר שמו חמת שהיה אבי בית רכב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  סופרים. וחכמים ובדרז''ל סופר מברך ובור יוצא (חולין ק''ח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ומשפחות סופרים וגו'. אחשוב שהרצון בזה באמרו חמת אבי בית רכב. חרף אבי בית גדר (פסוק נ''א) והיו שני שמות לאב ולבן וכמהו תמצא במה שיבא והשלים לזכר המשפחות שיצאו מאלו השלשה שזכר ראשונה והם שובל ושלמא וחרף ואמר כי משפחות חכמים וסופרים היו והם היו יושבי יעבץ קצתם היו נקראים תרעתים וקצתם שמעתים וקצתם שוכתים הנה אלו כלם היו הקינים שבאו מחמת אבי בית רכב. וידמה שבן היה לרכב היה שמו קין וממנו נסתעפו אלו המשפחות והיו נקראות קינים : (רלב"ג)

דברי הימים א פרק-ג

{א}  וְאֵלֶּה הָיוּ בְּנֵי דָויִד אֲשֶׁר נוֹלַד לוֹ בְּחֶבְרוֹן הַבְּכוֹר אַמְנֹן לַאֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִית שֵׁנִי דָּנִיֵּאל לַאֲבִיגַיִל הַכַּרְמְלִית:

 רש"י  שני דניאל לאביגיל. (ובשמואל ב' ג') כתוב והשני כלאב לאביגיל ובמדרש ויכלו מפרש לפי שדוד נשא אביגיל אחר מיתת נבל והיו חושדין אותו הבן שהוא של נבל לכך קראו דוד שמות שנים כלאב ודניאל דניאל דני אל כלאב שהיה דומה כולו לאב : (רש"י)

 מצודת ציון  דניאל. הוא כלאב האמור (בב''ש) : (מצודת ציון)


{ב}  הַשְּׁלִשִׁי לְאַבְשָׁלוֹם בֶּן מַעֲכָה בַּת תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר הָרְבִיעִי אֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית:

 מצודת דוד  לאבשלום. את אבשלום והלמ''ד הוא במקום את וכן הרגו לאבנר (ש''ב ג) : (מצודת דוד)


{ג}  הַחֲמִישִׁי שְׁפַטְיָה לַאֲבִיטָל הַשִּׁשִּׁי יִתְרְעָם לְעֶגְלָה אִשְׁתּוֹ:

 רש"י  הששי יתרעם לעגלה אשתו. מדרש וכי היא בלבד אשתו אלא שפעת כעגלה וילדתו ושהיתה חביבה עליו כעגלה כמו (שופטים י''ד) לולא חרשתם בעגלתי ומפני חביבותה של מיכל קורא אותה אשתו : (רש"י)

 מצודת דוד  אשתו. מוסב על כולן לומר כל אחת היתה אשתו לא פילגש : (מצודת דוד)


{ד}  שִׁשָּׁה נוֹלַד לוֹ בְחֶבְרוֹן וַיִּמְלָךְ שָׁם שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וּשְׁלֹשִׁים וְשָׁלוֹשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם: (ס) {ה}  וְאֵלֶּה נוּלְּדוּ לוֹ בִּירוּשָׁלָיִם שִׁמְעָא וְשׁוֹבָב וְנָתָן וּשְׁלֹמֹה אַרְבָּעָה לְבַת שׁוּעַ בַּת עַמִּיאֵל:

 מצודת דוד  שמעא. לא מנאם כסדר תולדותם כי שלמה היה הראשון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לבת שוע. היא בת שבע : עמיאל. בהפוך האותיות אליעם האמור (בש''ב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שמעא. הוא שמוע שנזכר בספר שמואל (ב' ה' י''ד) ולמדנו מזה כי שלמה היה הבן החמישי שהיה לבת שבע מדוד וזה לאות כי דבר בת שבע היה קרוב לעשרים (צ''ל שלשים) שנה קודם מות דוד (עיין רד''ק. המו''ל) : (רלב"ג)


{ו}  וְיִבְחָר וֶאֱלִישָׁמָע וֶאֱלִיפָלֶט:

 רש"י  ואלישמע ואליפלט. ואלידע ואליפלט, (בשמואל ב' ה') אינו מונה אליפלט אלא פעם אחת ואינו מונה כי אם ז' וכאן מונה ט' וזהו טעמא אליפלט בנו מת ונולד לו בן אחר לאחר כן ונקרא שמו כמו כן אליפלט שהיה הוא שמנה לשם וגם אלישמע מונה כאן ב' פעמים כמו כן נוכל לומר שמת ונולד לו אחר וגם א' מאלו מת ונשארו שבעה וזה שאינו מונה לשם כי אם שבעה והט' שמונה משום כבודו של דוד שהיו לו בנים הרבה שהרי כל הספר נכתב מפני כבודו של דוד וזרעו : (רש"י)


{ז}  וְנֹגַהּ וְנֶפֶג וְיָפִיעַ:

 מצודת דוד  ונוגה. בש''ב לא הזכיר נוגה גם לא אליפלט השני ואולי מתו בקטנותם : (מצודת דוד)


{ח}  וֶאֱלִישָׁמָע וְאֶלְיָדָע וֶאֱלִיפֶלֶט תִּשְׁעָה: {ט}  כֹּל בְּנֵי דָוִיד מִלְּבַד בְּנֵי פִילַגְשִׁים וְתָמָר אֲחוֹתָם: (פ)

 מצודת דוד  כל בני דויד. אלה כל בני דוד מן הנשים : ותמר. ר''ל ומלבד תמר אחותם : (מצודת דוד)


{י}  וּבֶן שְׁלֹמֹה רְחַבְעָם אֲבִיָּה בְנוֹ אָסָא בְנוֹ יְהוֹשָׁפָט בְּנוֹ:

 מצודת דוד  אביה בנו. של רחבעם וכן מונה והולך המלכים זה אח''ז : (מצודת דוד)


{יא}  יוֹרָם בְּנוֹ אֲחַזְיָהוּ בְנוֹ יוֹאָשׁ בְּנוֹ:

 רש"י  אחזיהו בנו יואש. משלמה עד יואש ח' דורות ולפי שראה דוד שהיה זרעו כלה בימי יואש ע''י עתליהו כדכתיב בספר זה (ב' כ''ב) ותקם ותדבר, על לשון דבר ע''י סם המות עמד בתפלה ואמר זה המזמור למנצח על השמינית שמונה נימין (ס''א במנין) על דור שמיני הושיעה ה' כי גמר חסיד וגו' (שם) ונמלט יואש ומן יואש עד יאשיהו ח' דורות שראה דוד שיאשיהו ובניו כולם הולכין לאבדון זה נהרג וזה נקרו עיניו והתפלל עוד על השמינית על דור שמיני ה' אל באפך תוכיחני (שם ו') ובשביל תפילתו נשתיירו בני יהויקים ובכל ספר תהלים אין יותר על השמינית אלא אלו שנים, ומיכניה (ס''א ומיהויקים) עד ענני שבעה שהוא מלך המשיח דכתיב (בדניאל ז') וארו עם ענני שמיא ל''ח בנים בין בנים ובין דורות לבנים הקב''ה עשה כן בשביל שאמר להקב''ה ל''ח תשבחות בספר עזרא (ד''ה א' כ''ט) (וקראו ספר עזרא לפי שעזרא כתב ד''ה יוש''ה) מן ברוך ה' אלהי ישראל וגו' עד ולחזק ל''ח תיבות : (רש"י)


{יב}  אֲמַצְיָהוּ בְנוֹ עֲזַרְיָה בְנוֹ יוֹתָם בְּנוֹ:

 מצודת דוד  עזריה. הוא עוזיה המלך : (מצודת דוד)


{יג}  אָחָז בְּנוֹ חִזְקִיָּהוּ בְנוֹ מְנַשֶּׁה בְנוֹ: {יד}  אָמוֹן בְּנוֹ יֹאשִׁיָּהוּ בְנוֹ: {טו}  וּבְנֵי יֹאשִׁיָּהוּ הַבְּכוֹר יוֹחָנָן הַשֵּׁנִי יְהוֹיָקִים הַשְּׁלִשִׁי צִדְקִיָּהוּ הָרְבִיעִי שַׁלּוּם:

 מצודת דוד  הבכור יוחנן. הוא יואחז הנזכר (במ''ב) ועם כי יהויקים היה גדול ממנו קראו בכור על כי היה בכור למלכות שמלך קודם יהויקים כמ''ש (במ''ב) : שלום. ארז''ל שהוא צדקיה הנזכר וקראו גם רביעי ע''ש שהי' הרביעי למלכות כי יכניה בן יהויקים מלך לפניו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ובני יאשיהו הבכור יוחנן וגו'. כבר בארנו בסוף מלכים כי יוחנן לא מלך (מ''ב כ''ג ל''א). וראוי שיתבאר מזה המקום שאין שלום יכניה בן יהויקים שהרי זכרו אחר זה ואמר ובני יהויקים יכניה בנו וזה מבואר מאד : (רלב"ג)


{טז}  וּבְנֵי יְהוֹיָקִים יְכָנְיָה בְנוֹ צִדְקִיָּה בְנוֹ:

 מצודת דוד  צדקיה בנו. אין זה צדקיה המלך כי זה הי' בן יכניה וצדקיהו המלך הי' דודו בן יאשיהו : (מצודת דוד)


{יז}  וּבְנֵי יְכָנְיָה אַסִּר שְׁאַלְתִּיאֵל בְּנוֹ:

 מצודת דוד  ובני יסניה. מלבד צדקיהו הנזכר : שאלתיאל בנו. בן אסר היה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ובני יכניה אסר שאלתיאל בנו. אחשוב שהרצון בזה כי אסר היה בן יכניה ושאלתיאל היה בן אסר ומה שאמר ומלכירם ופדיה וגו' הם כלם בני שאלתיאל ולפי שזרובבל היה בן פדיה שהוא בן שאלתיאל אמר בזרובבל שהוא בן שאלתיאל : (רלב"ג)


{יח}  וּמַלְכִּירָם וּפְדָיָה וְשֶׁנְאַצַּר יְקַמְיָה הוֹשָׁמָע וּנְדַבְיָה:

 מצודת דוד  ומלכירם וכו'. בני שאלתיאל היו ולקצר סמך על המבין שזוכר את הבנים סמוך לאביהם : (מצודת דוד)


{יט}  וּבְנֵי פְדָיָה זְרֻבָּבֶל וְשִׁמְעִי וּבֶן זְרֻבָּבֶל מְשֻׁלָּם וַחֲנַנְיָה וּשְׁלֹמִית אֲחוֹתָם:

 מצודת דוד  ובני פדיה זרובבל. ומה שנאמר במקומות אחרים זרובבל בן שאלתיאל כי בני בנים הם כבנים : ובן זרובבל. כמו ובני זרובבל ורבים כמוהו : (מצודת דוד)


{כ}  וַחֲשֻׁבָה וָאֹהֶל וּבֶרֶכְיָה וַחֲסַדְיָה יוּשַׁב חֶסֶד חָמֵשׁ:

 רש"י  וחסדיה יושב חסד חמש. חמש היו לבד משלומית אחותם : (רש"י)

 מצודת דוד  יושב חסד. הוא שם אחד : חמש. הם האמורים במקרא זה ואולי הראשונים היו מאשה אחרת ולזה לא כללם יחד : (מצודת דוד)


{כא}  וּבֶן חֲנַנְיָה פְּלַטְיָה וִישַׁעְיָה בְּנֵי רְפָיָה בְּנֵי אַרְנָן בְּנֵי עֹבַדְיָה בְּנֵי שְׁכַנְיָה:

 מצודת דוד  בני רפיה. רצה לומר בן ישעיה היה ובן רפיה היה ארנון וכו' ולקצר סמך על המבין ובני הוא כמו בן וכמוהו רבים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הבוץ. פשתן כמו אחוז בחבלי בוץ (אסתר א') : (מצודת ציון)


{כב}  וּבְנֵי שְׁכַנְיָה שְׁמַעְיָה וּבְנֵי שְׁמַעְיָה חַטּוּשׁ וְיִגְאָל וּבָרִיחַ וּנְעַרְיָה וְשָׁפָט שִׁשָּׁה:

 רש"י  ובני שמעיה חטוש ויגאל ובריח ונעריה ושפט ששה. אינם אלא ה' ויש בו טעם כמו שכתוב למטה (כ''ה) במשמרו' הלוים לידותון בני ידותון גדליהו וצרי וישעיה חשביהו ומתתיהו ששה ואינם כי אם ה' : (רש"י)

 מצודת דוד  ששה. אינם אלא חמשה אלא אשתו היתה מעוברת וראה ברה''ק שתלד בן זכר ודוגמתו נאמר בני ידותון וכו' ששה (לקמן כה) ואינו חושב כ''א חמשה, או שהוא חוזר על שכניה לומר לשכניה נולדו ששה וחושב הבן עם בני הבן : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בעלו. ענין אדון כמו אם בעליו עמו (שמות כ''ב) : עתיקים. ענין יושן כמו ועתיק יומין (דניאל ז') : (מצודת ציון)


{כג}  וּבֶן נְעַרְיָה אֶלְיוֹעֵינַי וְחִזְקִיָּה וְעַזְרִיקָם שְׁלֹשָׁה: (ס) {כד}  וּבְנֵי אֶלְיוֹעֵינַי (הדיוהו) הוֹדַוְיָהוּ וְאֶלְיָשִׁיב וּפְלָיָה וְעַקּוּב וְיוֹחָנָן וּדְלָיָה וַעֲנָנִי שִׁבְעָה: (ס)

דברי הימים א פרק-ד

{א}  בְּנֵי יְהוּדָה פֶּרֶץ חֶצְרוֹן וְכַרְמִי וְחוּר וְשׁוֹבָל:

 מצודת דוד  בני יהודה וכו'. בא להשלים יחוס בני יהודה ובדרך קצרה מזכיר שוב מי מבניו ובני בניו והם פרץ בן יהודה וחצרון בנו וכרמי בן זמרי בן זרח בן יהודה וחור בן כלב בן חצרון ושובל בן כלב בן חור : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  . : (מצודת ציון)

 רלב"ג  פרץ חצרון וכרמי וגו'. הקודם בזה הפסוק אבי השני לו : (רלב"ג)


{ב}  וּרְאָיָה בֶן שׁוֹבָל הוֹלִיד אֶת יַחַת וְיַחַת הֹלִיד אֶת אֲחוּמַי וְאֶת לָהַד אֵלֶּה מִשְׁפְּחוֹת הַצָּרְעָתִי: (ס)

 רש"י  וראיה. כן מנהג היחס הזה אף על פי שלא הזכיר עדיין ראיה כי דורות דורות קחשיב וכן בני חלאה צרת וצחר ואתנן וקוץ הוליד, ועדיין לא הזכיר קוץ ומזכיר את בניו : (רש"י)

 מצודת דוד  וראיה. הוא הרואה האמור למעלה : אלה משפחות הצרעתי. האמור למעלה שיצאו מבני שובל : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אלה משפחות הצרעתי. כבר זכר למעלה גם כן כי משובל יצאו משפחות הצרעתי : (רלב"ג)


{ג}  וְאֵלֶּה אֲבִי עֵיטָם יִזְרְעֶאל וְיִשְׁמָא וְיִדְבָּשׁ וְשֵׁם אֲחוֹתָם הַצְלֶלְפּוֹנִי:

 מצודת דוד  ואלה. מוסב על המקרא שלאחריו שאמר אלה בני חור וכו' ואמר מלבד בני חור הנזכרים למעלה הנה גם אלה היו בניו והם אבי עיטם יזרעאל וכו' : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואלה אבי עיטם וגו'. ידמה ממה שאחר זה שעיטם היה בן חור ולזה אמר אחר זה אלה בני חור בכור אפרתה. ר''ל חור שהיה בן אפרתה והיה אבי בית לחם כי הוא היה אבי שלמא שהיה אבי בית לחם כמו שקדם : (רלב"ג)


{ד}  וּפְנוּאֵל אֲבִי גְדֹר וְעֵזֶר אֲבִי חוּשָׁה אֵלֶּה בְנֵי חוּר בְּכוֹר אֶפְרָתָה אֲבִי בֵּית לָחֶם:

 מצודת דוד  אבי בית לחם. שלמא בן כלב בנו הי' אבי בית לחם ונקרא מ''ש בן בנו וכאומר אבי של אבי בית לחם ואבי האב הוא כאב : (מצודת דוד)


{ה}  וּלְאַשְׁחוּר אֲבִי תְקוֹעַ הָיוּ שְׁתֵּי נָשִׁים חֶלְאָה וְנַעֲרָה:

 רש"י  ולאשחור אבי תקוע היו שתי נשים. מוסב למעלה ואשת חצרון אביה ותלד לו את אשחור אבי תקוע כי לא יחס עד עתה : (רש"י)

 מצודת דוד  ולאשחור. הוא הנזכר למעלה שהיה בן חצרון : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ולאשחור אבי תקוע. כבר זכרו במה שקדם ובא עתה להזכיר תולדותיו : (רלב"ג)


{ו}  וַתֵּלֶד לוֹ נַעֲרָה אֶת אֲחֻזָּם וְאֶת חֵפֶר וְאֶת תֵּימְנִי וְאֶת הָאֲחַשְׁתָּרִי אֵלֶּה בְּנֵי נַעֲרָה: {ז}  וּבְנֵי חֶלְאָה צֶרֶת (יצחר) וְצֹחַר וְאֶתְנָן: {ח}  וְקוֹץ הוֹלִיד אֶת עָנוּב וְאֶת הַצֹּבֵבָה וּמִשְׁפְּחוֹת אֲחַרְחֵל בֶּן הָרוּם:

 מצודת דוד  וקוץ. אולי הוא אחד מהנזכרים למעלה והיה נקרא בב' השמות וכן נאמר ברבים כמוהו אשר נמצא בזה הספר אשר לא יזכרו לפנים מי הי' וממי יצא : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וקוץ הוליד את ענוב. ידמה שהרצון בזה שכבר היה בנה גם כן קוץ שהוליד את ענוב ואת הצבבה ויצאו ממנו משפחות אחרחל בן הרום : (רלב"ג)


{ט}  וַיְהִי יַעְבֵּץ נִכְבָּד מֵאֶחָיו וְאִמּוֹ קָרְאָה שְׁמוֹ יַעְבֵּץ לֵאמֹר כִּי יָלַדְתִּי בְּעֹצֶב:

 רש"י  ואמו קראה שמו יעבץ לאמר כי ילדתי בעצב. וכינה שמו יעבץ ודוגמתו בן אוני (ס''א ואביו קרא לו בנימין) (בראשית ל''ה) : (רש"י)

 מצודת דוד  ויהי יעבץ. גם הוא לא נזכר שמו לפנים מי הוא : ילדתי בעצב. כאשר ילדה אותו היה לה עצבון מה ולזכרון קראה את בנה יעבץ בהפוך אותיות מעצב כאלו תאמר שיהפך העצב לשמחה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויהי יעבץ נכבד מאחיו. ידמה שחלאה קראה אחד מבנים יעבץ כי ילדתו בעצב : (רלב"ג)


{י}  וַיִּקְרָא יַעְבֵּץ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִם בָּרֵךְ תְּבָרֲכֵנִי וְהִרְבִּיתָ אֶת גְּבוּלִי וְהָיְתָה יָדְךָ עִמִּי וְעָשִׂיתָ מֵּרָעָה לְבִלְתִּי עָצְבִּי וַיָּבֵא אֱלֹהִים אֵת אֲשֶׁר שָׁאָל: (ס)

 רש"י  והרבית את גבולי. בנחלות : והיתה ידך עמי ועשית מרעה. אם תהיה עמי ותצילני מרעה לבלתי עצבי שלא יארע לי שום נזק וצער ועצב והוא נדר מה שנדר. ויבא אלהים את אשר שאל. ושלם נדרו ומכאן מביאין ראיה כשפוסקין צדקה (בצבור) בעבור מה שאין נודרין אלא נותנין בלא נדר ומדרשו ידוע : (רש"י)

 מצודת דוד  והרבית את גבולי. להיות נחלתי מרובה : ידך עמי. לעזרני בעת הצורך : ועשית מרעה. ר''ל תהפוך מהרעה אשר בעבורה נתעצבה אמי בעת ילדה אותי הרעה ההיא תהפוך לטובה לבלתי עצבי כאשר שאלה אמו בקריאת השם יעבץ והנה נדר מה א''כ יהיה ולא פירש מה נדר וכאלו אמר כאשר כן יהיה אשלם גמול הדבר ואלך בדרכי ה' ודוגמתו כל מכה יבוסי וכו' (ש''ב ה) ולא פירש מה יעשה לו והוא כאומר הנה יקבל גמול : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויקרא יעבץ לאלהי ישראל לאמר וגו'. ידמה שיעבץ היה נשיא השבט או היה אחד מהשופטים ולזה אמר והרבית את גבולי כי לא יתכן שירבה ה' גבול היחיד בזה האופן וידמה שהיה זה במלחמה ונדר דבר מה לה' יתברך אם יעשה לו כן ולא פירש בזה המקום. והרצון בו אם ברך תברכני בזאת המלחמה והרבית את גבולי שאכבוש את אויבי והיתה ידך עמי בזה באופן שתעשה שלא אעצב מרעה שלא תקרה לי ולעמי צרה כלל בזאת המלחמה : (רלב"ג)


{יא}  וּכְלוּב אֲחִי שׁוּחָה הוֹלִיד אֶת מְחִיר הוּא אֲבִי אֶשְׁתּוֹן:

 רש"י  וכלוב אחי שוחה. משפחות הוא דקחשיב בקצור ל' אע''פ שאין מזכירו למעלה וכן ובני קנז אע''פ שלא הזכירו למעלה וכן מעונתי כמו כן לא הזכירו כי כן דרך כל הספר הזה : (רש"י)

 מצודת דוד  וכלוב אחי שוחה. לא הוזכרו לפנים גם שניהם ואולי הוזכרו בשם האחד אשר היה להם, או כן דרך הספר להזכיר אנשים ותולדותיהם עם שלא הוזכרו לפנים ממי יצאו ומי אביהם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וכלוב אחי שוחה. ידמה שהיה בן עזר אבי חושה (ד' ד') ויהיה חושה ושוחה אחד : (רלב"ג)


{יב}  וְאֶשְׁתּוֹן הוֹלִיד אֶת בֵּית רָפָא וְאֶת פָּסֵחַ וְאֶת תְּחִנָּה אֲבִי עִיר נָחָשׁ אֵלֶּה אַנְשֵׁי רֵכָה: (ס)

 רש"י  אבי עיר נחש. שם עיר ותחנה שר (היה) עליה : אלה אנשי רכה. בני אשתון ישבו באותו מקום ברכה, ע''א אנשי רכה המשפחה היתה מכונה אנשי רכה : (רש"י)

 מצודת דוד  אלה אנשי רכה. כל בני כלוב היו נקראים אנשי רכה מטעם ידוע אצלם : (מצודת דוד)


{יג}  וּבְנֵי קְנַז עָתְנִיאֵל וּשְׂרָיָה וּבְנֵי עָתְנִיאֵל חֲתַת:

 מצודת דוד  ובני קנז. גם הוא לא נזכר לפנים בן מי הי' (ולא אזכרם עוד מעתה כי מאד רבו) : עתניאל. הוא היה השופט הראשון על ישראל : (מצודת דוד)


{יד}  וּמְעוֹנֹתַי הוֹלִיד אֶת עָפְרָה וּשְׂרָיָה הוֹלִיד אֶת יוֹאָב אֲבִי גֵּיא חֲרָשִׁים כִּי חֲרָשִׁים הָיוּ: (פ)

 רש"י  ושריה הוליד את יואב אבי גיא חרשים. יואב היה שר של עמק שיש בה חרשים ולמה אני קורא אותה גיא חרשים כי חרשים היו פתרון אותן שישבו בגיא החרשים חרשים המה ועל שמם נקרא הגיא : (רש"י)

 מצודת דוד  כי חרשים היו. ר''ל בעבור זה היה נקרא המקום ההוא גיא חרשים על כי היו אנשים חרשים רצה לומר אומני אבן ועץ וברזל : (מצודת דוד)


{טו}  וּבְנֵי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה עִירוּ אֵלָה וָנָעַם וּבְנֵי אֵלָה וּקְנַז:

 רש"י  ובני כלב בן יפונה. אמרו רבותינו כלב בן יפונה זה כלב בן חצרון ולמה נקרא בן יפונה שפינה מעצת מרגלים ואל תתמה שהרי ייחס כבר משפחת כלב בן חצרון שהרי כן הדרך שמייחס קצת ומדלג על משפחה אחרת ואח''כ תופש משפחה ראשונה : ובני אלה וקנז. כך היה שמו וקנז : (רש"י)

 מצודת דוד  כלב בן יפונה. הוא כלב בן חצרון ועל שפינה עצמו מעצת המרגלים נקרא בן יפונה כן ארז''ל ועם כי כבר סיפר מתולדותיו בא עתה להשלים ספור כל תולדותיו וכן דרך הספר הזה : וקנז. כי שמו בוי''ו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ובני כלב בן יפונה. ידמה שיהיה יפונה פנואל אבי גדור והנה היה אבי גדור לפי שכלב בנו היה אבי ירד שהיה אבי גדור : ובני אלה וקנז. ר''ל ובני אלה קנז : (רלב"ג)


{טז}  וּבְנֵי יְהַלֶּלְאֵל זִיף וְזִיפָה תִּירְיָא וַאֲשַׂרְאֵל:

 רלב"ג  ובני יהללאל. ידמה שהוא נעם והיו לו שני שמות : (רלב"ג)


{יז}  וּבֶן עֶזְרָה יֶתֶר וּמֶרֶד וְעֵפֶר וְיָלוֹן וַתַּהַר אֶת מִרְיָם וְאֶת שַׁמַּי וְאֶת יִשְׁבָּח אֲבִי אֶשְׁתְּמֹעַ:

 מצודת דוד  ותהר. אשתו של מרד הרתה וילדה את מרים והוא שם איש : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ובן עזרה. ידמה שהוא עירו והיו לו שני שמות : ותהר את מרים ואת שמי ואת ישבח. ר''ל הרתה וילדה שמי וישבח והיו תאומים. או לא זכר שם ההרה ואמר שהיה הרה מבת אחת ושני בנים וידמה שלא היתה יהודיה האשה הראשונה שהרתה מאלו ולזה אמר אחר זה ואשתו היהודיה וידמה שאלו הראשונים הם בני בתיה בת פרעה אשר לקח לו מרד. והשנים ילדה למרד אשתו היהודיה : (רלב"ג)


{יח}  וְאִשְׁתּוֹ הַיְהֻדִיָּה יָלְדָה אֶת יֶרֶד אֲבִי גְדוֹר וְאֶת חֶבֶר אֲבִי שׂוֹכוֹ וְאֶת יְקוּתִיאֵל אֲבִי זָנוֹחַ וְאֵלֶּה בְּנֵי בִּתְיָה בַת פַּרְעֹה אֲשֶׁר לָקַח מָרֶד: (ס)

 רש"י  ואשתו היהדיה. אשת כלב שנולדה מיהודית : ירד אבי גדור וגו'. שרי העירות כדכתיב ביהושע ויקדעם וזנוח וחלחול בית צור וגדור ירמות ועדלם שוכה ועזקה. ואלה בני בתיה בת פרעה. הוי''ו מפרדת בין בני יהודיה ובין בני בתיה : אשר לקח מרד. כלב הוא מרד שמרד בעצת מרגלים וכן דרך היחס שאפילו לאחד אומר בני כמו ובני אלה וקנז : (רש"י)

 מצודת דוד  ואשתו היהודיה. אשת מרד היהודית כי הראשונה שזכר לא היתה יהודית כי היא היתה בתיה בת פרעה שאמר בסוף המקרא : ואלה. האמורים במקרא שלפניו והם מרים ושמי וכו' אלה היו בני בתיה וכו' : (מצודת דוד)


{יט}  וּבְנֵי אֵשֶׁת הוֹדִיָּה אֲחוֹת נַחַם אֲבִי קְעִילָה הַגַּרְמִי וְאֶשְׁתְּמֹעַ הַמַּעֲכָתִי:

 מצודת דוד  אחות נחם. אשר היתה אחות נחם : אבי וכו'. ר''ל אלה בניה אבי קעילה וכו' : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ובני אשת הודיה. ר''ל והם גם כן בני אשת שהיה שמה הודיה והיא אשתו היהודיה שזכר ואמר שהיא אחות נחם ולא נזכר ממה שקדם ממי היה : (רלב"ג)


{כ}  וּבְנֵי שִׁימוֹן אַמְנוֹן וְרִנָּה בֶּן חָנָן (ותולון) וְתִילוֹן וּבְנֵי יִשְׁעִי זוֹחֵת וּבֶן זוֹחֵת:

 מצודת דוד  בן חנן. כן שמו וכן בן זוחת : (מצודת דוד)


{כא}  בְּנֵי שֵׁלָה בֶן יְהוּדָה עֵר אֲבִי לֵכָה וְלַעְדָּה אֲבִי מָרֵשָׁה וּמִשְׁפְּחוֹת בֵּית עֲבֹדַת הַבֻּץ לְבֵית אַשְׁבֵּעַ:

 רש"י  בני שלה בן יהודה. לפי שעדיין לא יחסו מיחסו עתה שמשום כבודו של דוד מקדים ליחס בני תמר פרץ וזרח שמהם יצא גם הוא ועכשיו שייחס כל משפחות פרץ מתחיל לייחס כל משפחות שלה שהיו באותו הדור : ומשפחת בית עבודת הבוץ. ליריעות המקדש אף הם היו מבני שלה : (רש"י)

 מצודת דוד  ומשפחות וכו'. המשפחות שהיו עובדים עבודת הפשתן המיוחסים לבית אשבע : (מצודת דוד)


{כב}  וְיוֹקִים וְאַנְשֵׁי כֹזֵבָא וְיוֹאָשׁ וְשָׂרָף אֲשֶׁר בָּעֲלוּ לְמוֹאָב וְיָשֻׁבִי לָחֶם וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים:

 רש"י  ויוקים ואנשי כזבא. עד וישבי לחם. כל אלה בני שלה בן יהודה : ויואש ושרף. רבותינו אומרים זה מחלון וכליון : והדברים עתיקים. פתרון אל תאמר לפי שהתחלתי לייחס מאנשי דורינו שכולם היו אחרי כן אלא כולן שנאמרו בפסוק זה (העתיקים) הראשונים שהיו בימי קדמונים. אשר בעלו למואב. שלקחו נשים מואביות : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר בעלו למואב. אשר נלחמו עם מואב והיו אדונים להם : וישבי לחם. כן שם איש : והדברים עתיקים. כאומר אף כי אמרתי מדבר מלחמה ונצחון ואין הדבר ידוע הנה אל תתמהו על זה כי הדברים האלה המה מיושנים ועבר זמן דב ונשכח מן הבריות : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויואש ושרף אשר בעלו למואב. ד''ל אשר בטלו לבנות מואב : והדברים עתיקים. ר''ל שהם קדומים מאד ואפשר שהיה זה בימי משה בשיטים. ואפשר שהיה בימי השופטים ואפשר עוד שהיו אלו מחלון וכליון והיו להם שני שמות : (רלב"ג)


{כג}  הֵמָּה הַיּוֹצְרִים וְיֹשְׁבֵי נְטָעִים וּגְדֵרָה עִם הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ יָשְׁבוּ שָׁם: (ס)

 רש"י  המה היוצרים. המה יוקים ואנשי כזבא וישבי לחם היו יוצרי חומר למלאכת המלך וגם קדרות למאכל המלך וגם לכהנים : ויושבי נטעים. שהיו עוסקים בנטיעות של מלך : וגדרה. אומנים גודרי גדר אבנים למלאכת המלך : עם המלך. פתרון הושיבן המלך באותן העיירות לפי שהיו עושים מלאכתו דוגמא במשפטים בשואל בעליו עמו לא ישלם כלומר עמו במלאכתו : (רש"י)

 מצודת דוד  המה היוצרים. המה היו יוצרי חרס והיו יושבים במקום הנוטעים לנטוע אותם והיו בעלי גדרה ר''ל בונים גדרות וכתלים : עם המלך. כשהיו עם המלך עוסקים במלאכתו היו יושבים שם במקום הנטעים מפני הכנת מלאכתם אבל לא בזולת זה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  המה היוצרים. ר''ל שהיו עושים כלי חרס : ויושבי נטעים וגדרה. ר''ל שהיו יושבים בחוץ באהלים. ומנטיעות עשו גדרה לשים בין הנטיעות קצת עצים לגדר והנטיעות היו בשורה זה אחר זה ומלאו מה שביניה' בעצים מסובבים בהם שתי וערב וישבו שם לעשות מלאכת המלך : (רלב"ג)


{כד}  בְּנֵי שִׁמְעוֹן נְמוּאֵל וְיָמִין יָרִיב זֶרַח שָׁאוּל:

 רש"י  בני שמעון. לפי ששמעון יושב בחלק יהודה הוא מקדימו ליחסו ולדבר בעיירותיו קודם לראובן : (רש"י)

 מצודת דוד  בני שמעון. לפי שהי' שכן ליהודה בנחלתו לזה מיחסו אחריו וקודם ראובן : (מצודת דוד)


{כה}  שַׁלֻּם בְּנוֹ מִבְשָׂם בְּנוֹ מִשְׁמָע בְּנוֹ:

 מצודת דוד  שלום בנו. של שאול הסמוך לו ומבשם בנו של שלום וכו' : (מצודת דוד)


{כו}  וּבְנֵי מִשְׁמָע חַמּוּאֵל בְּנוֹ זַכּוּר בְּנוֹ שִׁמְעִי בְנוֹ: {כז}  וּלְשִׁמְעִי בָּנִים שִׁשָּׁה עָשָׂר וּבָנוֹת שֵׁשׁ וּלְאֶחָיו אֵין בָּנִים רַבִּים וְכֹל מִשְׁפַּחְתָּם לֹא הִרְבּוּ עַד בְּנֵי יְהוּדָה: (ס)

 רש"י  ולאחיו אין בנים רבים וכל משפחתם לא הרבו עד בני יהודה. לא הרבו בנים כבני יהודה לפי שהיו מועטים וחלק יהודה רב מהם קבל יהודה שמעון בחלקו כי שמעון לא היה לו חלק בא''י שנ' אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל (ראשית מ''ט) ושנינו בבראשית רבה אחלקם להעמיד סופרים בישראל בבתי כנסיות כו' ומניין שקבלו דכתיב (יהושע י''ט) מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון כי היה חלק בני יהודה רב מהם וינחלו בני שמעון בתוך נחלתם פן תרבה עליהם חית השדה ומה שכתוב (שם) ויעל הגורל לבני שמעון כך היה המעשה הפילו גורל איזה שבט יקבל שמעון בחלקו ונפל הגורל בחלקו של יהודה וגם מה שכתוב (שופטים א') ויאמר יהודה לשמעון אחיו עלה אתי בגורלי ונלחמה בכנעני והלכתי גם אני אתך בחלק שנתתי לך : (רש"י)

 מצודת דוד  וכל משפחתם. של בני שמעון לא הרבו בנים לגעת עד מספר בני יהודה אשר שכנו עמהם וכאומר אין המקום גורם מרבית הבנים כי בני יהודה ובני שמעון ישבו יחד ועכ''ז לא נתרבו אלו כאלו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וכל משפחתם לא הרבו עד בני יהודה. ר''ל כי אף על פי שהיה לשמעי בנים רבים ובנות רבות הנה כל משפחתם לא הרבו שיהיו שוים ולמספר בני יהודה : (רלב"ג)


{כח}  וַיֵּשְׁבוּ בִּבְאֵר שֶׁבַע וּמוֹלָדָה וַחֲצַר שׁוּעָל:

 רש"י  וישבו בבאר שבע. בני שמעון ישבו באותן עיירות של יהודה : (רש"י)

 מצודת דוד  וישבו בבאר שבע וכו'. הערים האלה היו בנחלת בני יהודה ונתנה לבני שמעון לשבת בהן ונזכרים המה בספר יהושע קצת בחלוף השמות : (מצודת דוד)


{כט}  וּבְבִלְהָה וּבְעֶצֶם וּבְתוֹלָד: {ל}  וּבִבְתוּאֵל וּבְחָרְמָה וּבְצִיקְלָג: {לא}  וּבְבֵית מַרְכָּבוֹת וּבַחֲצַר סוּסִים וּבְבֵית בִּרְאִי וּבְשַׁעֲרָיִם אֵלֶּה עָרֵיהֶם עַד מְלֹךְ דָּוִיד:

 רש"י  אלה עריהם עד מלוך דוד. פתרון כשהרבו בני יהודה עשו תרעומות על בני שמעון מימי שאול ורצו לגרשם מארצם ולא היה יכול לגרשם ואף כי היה כל ימיו בטירדה ובמלחמות וכשמלך דוד באו שבטו לשאול מבני שמעון את ארצם שהשאילו להם והלך דוד וגר שם כי שאול לא חשש בכך מפני שנאת דוד שהיה מיהודה וזהו שכתב אלה עריהם עד מלך דוד וכשמלך גרשם מפי' רבי אליעזר בר משולם ז''ל וכן פי' לי רבי שלמה בר לוי אחי רבי משה הדרשן : (רש"י)

 מצודת דוד  אלה עריהם. אשר ישבו בהן : עד מלוך דוד. אבל כאשר מלך דוד גברה יד בני שבטו וגרשום מנחלתם על כי נתרבו והיה צר להם המקום לשבת עם בני שמעון : (מצודת דוד)


{לב}  וְחַצְרֵיהֶם עֵיטָם וָעַיִן רִמּוֹן וְתֹכֶן וְעָשָׁן עָרִים חָמֵשׁ:

 רש"י  וחצריהם. הכפרים מי היו עיטם ועין ורמון וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  וחצריהם. אבל חצרי הערים שזכר הם עיטם וכו' ואף שאמר בסוף המקרא ערים חמש מ''מ אל מול הערים שזכר בראשונה יחשבו כחצרים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וחצריהם. הם המקומות הסמוכות לעיר וקטנות מהן ואין מוקפות חומה : (מצודת ציון)


{לג}  וְכָל חַצְרֵיהֶם אֲשֶׁר סְבִיבוֹת הֶעָרִים הָאֵלֶּה עַד בָּעַל (ס) זֹאת מוֹשְׁבֹתָם וְהִתְיַחְשָׂם לָהֶם:

 רש"י  זאת מושבותם והתיחשם להם. פתרון אע''פ שייחסם כאן מקצתן אל תאמר שלא היו כי אם אותן שהרי יש ספר יחוס אחר ושם היו יחוסין כל שבט ושבט כך היה לפרש יחוסו בפני עצמו : (רש"י)

 מצודת דוד  הערים האלה. הם עיטם וכו' : עד בעל. החצרות המגיעות עד בעל : זאת. המחוז הזאת נשארה להם לשבת בה : והתיחשם להם. המקומות האלה נשארו מיוחסות לבני שמעון (ועם כי עיקר שם יחוס הונח על גלוי משפחת האיש לדעת מבני מי הוא הנה הושאל על הגלות העיר לדעת של מי הוא וכן על הגלות האיש לדעת מאיזה עם הוא או מאיזה מקום וכן קראו המדקדקים להיו''ד של מצרי ואדומי, יו''ד היחס) : (מצודת דוד)


{לד}  וּמְשׁוֹבָב וְיַמְלֵךְ וְיוֹשָׁה בֶּן אֲמַצְיָה:

 רש"י  ומשובב. וכל הכתובין : (רש"י)


{לה}  וְיוֹאֵל וְיֵהוּא בֶּן יוֹשִׁבְיָה בֶּן שְׂרָיָה בֶּן עֲשִׂיאֵל:

 מצודת דוד  אלה הבאים בשמות. רצה לומר אלה הנזכרים בשמותם היו נשיאי' במשפחות' ובית אבותיהם התחזקו להיות עם רב ולא יכלו לשבת בהמחוז הנשאר : (מצודת דוד)


{לו}  וְאֶלְיוֹעֵינַי וְיַעֲקֹבָה וִישׁוֹחָיָה וַעֲשָׂיָה וַעֲדִיאֵל וִישִׂימִאֵל וּבְנָיָה: {לז}  וְזִיזָא בֶן שִׁפְעִי בֶן אַלּוֹן בֶּן יְדָיָה בֶן שִׁמְרִי בֶּן שְׁמַעְיָה: {לח}  אֵלֶּה הַבָּאִים בְּשֵׁמוֹת נְשִׂיאִים בְּמִשְׁפְּחוֹתָם וּבֵית אֲבוֹתֵיהֶם פָּרְצוּ לָרוֹב:

 רש"י  אלה הבאים. בשמות נשיאים במשפחותם : ובית אבותיהם פרצו לרוב. לא היה להם מקום לישב : (רש"י)

 מצודת ציון  פרצו. ענין התחזקות כמו מה פרצת (בראשית ל''ה) : (מצודת ציון)


{לט}  וַיֵּלְכוּ לִמְבוֹא גְדֹר עַד לְמִזְרַח הַגָּיְא לְבַקֵּשׁ מִרְעֶה לְצֹאנָם:

 רש"י  וילכו. על כן למבוא גדור וגו' לבקש מרעה לצאנם : (רש"י)

 מצודת דוד  וילכו. ולזה הלכו עד המקום שבאים בה אל גדר וכו' לבקש מקום מרעה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וילכו למבוא גדור עד למזרח הגיא. גדור הוא שם עיר : (רלב"ג)


{מ}  וַיִּמְצְאוּ מִרְעֶה שָׁמֵן וָטוֹב וְהָאָרֶץ רַחֲבַת יָדַיִם וְשֹׁקֶטֶת וּשְׁלֵוָה כִּי מִן חָם הַיֹּשְׁבִים שָׁם לְפָנִים:

 רש"י  כי מן חם היושבים שם לפנים. בשקט ובשלוה היו יושבים ולא בא אדם להרע להם לפיכך לא נזהרו כשבאו עליהם להלחם ודוגמתו בשופטים ויבאו על ליש על עם שקט ובוטח וגו' ודבר אין להם עם אדם לפי שהיו שקטים לא היו יראים ולא כרתו ברית עם שום אדם לעזרם לפיכך נצחום אותם חמש מאות וגם כתיב לשם כמשפט צידונים שקט ובוטח וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  רחבת ידים. מקומות רחבות וגדולות : ושוקטת ושלוה. עמה יושבת בהשקט ואינה נשמרת מן המלחמה : כי מן חם. כי המה מבני חם היושבים שמה מימים קדמונים ולא היה מי מערער על ארצם להיות נשמרים מן המלחמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ידים. מקומות כמו יד אבשלום (ש''ב יח) : (מצודת ציון)


{מא}  וַיָּבֹאוּ אֵלֶּה הַכְּתוּבִים בְּשֵׁמוֹת בִּימֵי יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיַּכּוּ אֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֶת (המעינים) הַמְּעוּנִים אֲשֶׁר נִמְצְאוּ שָׁמָּה וַיַּחֲרִימֻם עַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיֵּשְׁבוּ תַּחְתֵּיהֶם כִּי מִרְעֶה לְצֹאנָם שָׁם:

 מצודת דוד  הכתובים בשמות. הם שובב וימלך וכו' : את אהליהם. רצה לומר יושבי האהלים : המעונים. שם אומה מעון : עד היום הזה. רצה לומר נחרמו ונאבדו משם עד היום הזה ולא חזרו לה אף לאחר שגלו ישראל מארצם : וישבו. אז בעת שהחרימום ישבו במקומם כי מקום מרעה היא והוטב בעיניהם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואת המעונים. הנה המעונים הוא כמו מעונים בחול''ם. והרצון בו המקומות הבנוים אשר שם שהיו יושבים שם רועים או היו שם מגדלים להביא תבואת שדותיהם וכרמיהם וצאנם שם ואת כל זה הכו. והיה זה בימי יחזקיהו מלך יהודה וידמה שהיה זה אחר גלות עשרת השבטים ושם נשארו אלו : (רלב"ג)


{מב}  וּמֵהֶם מִן בְּנֵי שִׁמְעוֹן הָלְכוּ לְהַר שֵׂעִיר אֲנָשִׁים חֲמֵשׁ מֵאוֹת וּפְלַטְיָה וּנְעַרְיָה וּרְפָיָה וְעֻזִּיאֵל בְּנֵי יִשְׁעִי בְּרֹאשָׁם:

 מצודת דוד  ומהם. וחוזר ומפרש מן בני שמעון : בראשס. המה היו הראשים להם : (מצודת דוד)


{מג}  וַיַּכּוּ אֶת שְׁאֵרִית הַפְּלֵטָה לַעֲמָלֵק וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה: (פ)

 רש"י  ויכו את שארית הפליטה. מהכרתת דוד כי דוד הכרית כל זכר באדום : (רש"י)

 מצודת דוד  את שארית הפלטה. הנשארה מה שלא החרימם שאול ודוד שנאמר בו עד הכרית כל זכר באדום (מ''א י''א) ועמלק הוא מבני אדום : עד היום הזה. כי חזרו לשבת בה כאשר שבו מבבל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הפלטה. ענין שיור כמו שריד ופליט (יהושע ח') : (מצודת ציון)

דברי הימים א פרק-ה

{א}  וּבְנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל כִּי הוּא הַבְּכוֹר וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף בֶּן יִשְׂרָאֵל וְלֹא לְהִתְיַחֵשׂ לַבְּכֹרָה:

 רש"י  ובני ראובן בכור ישראל. ואם תאמר אם כן שהיה בכור למה לא יצא ממנו מלכות כי הוא בודאי הבכור ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף ואם תאמר אם כן למה לא מלכו בני יוסף לכך אמר ולא להתייחס לבכורה חלק בכורות ולא בכור כי יהודה אפילו לא חלל ראובן הבכורה ולא נלקחה ממנו אפילו הכי היה הגון יהודה למלך : (רש"י)

 מצודת דוד  כי הוא הבכור. ר''ל עם כי הוא הבכור והיה א''כ מהראוי להזכיר יחוסו ראשון : ובחללו. אבל בעת שחלל ובזה יצועי אביו ובלבלה לבל יהא מצוי תדיר אצל בלהה אז נלקחה הבכורה מעמו ונתנה ליוסף להיות נוטל פי שנים כבכור להיות בניו נחלקים לשני שבטים : ולא להתיחש לבכורה. לא שיהיה יוסף מיוחש לבכורה מכל וכל לשיצא ממנו גם המלכות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ובחללו. מלשון חולין ובזיון : יצועי. מצעת המיטה וכן על ערש יצועי (תהלים קל''ב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ובחללו יצועי אביו. ר''ל ששכב את בלהה פלגש אביו נתנה בכורתו ליוסף שהיו לו שני חלקים בירושת הארץ. וכבר בארנו בבאורנו לדברי התורה אי זה תועלת היה זה לבני יוסף והנה היתה ירושת הארץ על פי המספר כי יחשב מפני זה שלא יהיה בזה תועלת ליוסף : ולא להתיחש לבכורה. כי לפי היחש יהיה ראובן בכור : (רלב"ג)


{ב}  כִּי יְהוּדָה גָּבַר בְּאֶחָיו וּלְנָגִיד מִמֶּנּוּ וְהַבְּכֹרָה לְיוֹסֵף: (ס)

 רש"י  כי יהודה גבר באחיו. שנאמר גור אריה יהודה (ראשית מ''ט) : ולנגיד ממנו. שיצא ממנו מלכות ועל שם כך נקרא המלך נגיד שהוא המוציא והמביא והבכורה והמלכות נטלה מראובן ונתנה המלכות ליהודה כדכתיב כי יהודה גבר באחיו אבל חלק הבכורה נתנה ליוסף לשני בניו : בני ראובן בכור ישראל. מתחיל עתה כבראשונה : (רש"י)

 מצודת דוד  כי יהודה גבר באחיו. בדבר המלוכה גבר יהודה מכל אחיו : ולנגיד ממנו. ר''ל להעמיד נגיד ומלך על ישראל אמר יעקב שיהא ממנו : והבכורה. בדבר נחלת השבטים היא לבדה נתנה ליוסף וכאומר הנה על כי לא נשאר מה מן המעלה לראובן לזה אמרו עד כה והקדים ליהודה מפני כבוד המלוכה : שמעיה בנו וכו'. כל מה שחשב היה אחד בן אחד : (מצודת דוד)


{ג}  בְּנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל חֲנוֹךְ וּפַלּוּא חֶצְרוֹן וְכַרְמִי: {ד}  בְּנֵי יוֹאֵל שְׁמַעְיָה בְנוֹ גּוֹג בְּנוֹ שִׁמְעִי בְנוֹ:

 רש"י  בני יואל. דורות דורות קחשיב : (רש"י)

 רלב"ג  בני יואל וגו'. הנה יואל היה מראובן לפי הנראה ולא פורש איך : (רלב"ג)


{ה}  מִיכָה בְנוֹ רְאָיָה בְנוֹ בַּעַל בְּנוֹ: {ו}  בְּאֵרָה בְנוֹ אֲשֶׁר הֶגְלָה תִּלְּגַת פִּלְנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשֻּׁר הוּא נָשִׂיא לָראוּבֵנִי:

 רש"י  אשר הגלה תלגת פלנאסר. קודם לסנחרב וכן היה סדרן פול (מלכים ב' ט''ו) הי' כשמלך מנחם בן גדי ובימי פקח בן רמליה (שם) בא תגלת פלנאסר מלך אשור ובימי הושע בן אלה (שם י''ז) בא שלמנאסר מלך אשור (שם ט''ו) ובימי חזקיהו סנחרב ופירשו רבותינו פול וכולם סנחרב : הוא נשיא לראובני. באותו זמן שהגלוהו תלגת פלנאסר : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר הגלה וכו'. רצה לומר אשר בעת שהגלה תלגת וכו' היה הוא אז נשיא לבני ראובן : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אשר הגלה תלגת פלנאסר וגו'. זה היה הגלות הראשון אשר הגלו בו ראובן וגד וחצי שבט מנשה כמו שבארנו בספר מלכים : (רלב"ג)


{ז}  וְאֶחָיו לְמִשְׁפְּחֹתָיו בְּהִתְיַחֵשׂ לְתֹלְדוֹתָם הָרֹאשׁ יְעִיאֵל וּזְכַרְיָהוּ:

 רש"י  בהתיחש לתולדותם הראש יעיאל וזכריהו. פתרון הרי לא יחסתי לך מן ראובן כי אם קצת ועיקר יחוסו במקום יחוסו על דברי הימים למלכי ישראל היה יעיאל וזכריה הראש שעל ידן כלה יחוסן : (רש"י)

 מצודת דוד  ואחיו. מיודעיו וחבריו של בארה : למשפחותיו וכו'. ר''ל כ''א למשפחות בהתיחסם לסדר תולדותם היה נראה אשר יעיאל היה הראש מכולם וזכריה אחריו על כי אבותיהם היו אנשי המעלה יותר מאבות כולם : (מצודת דוד)


{ח}  וּבֶלַע בֶּן עָזָז בֶּן שֶׁמַע בֶּן יוֹאֵל הוּא יוֹשֵׁב בַּעֲרֹעֵר וְעַד נְבוֹ וּבַעַל מְעוֹן:

 רש"י  ועד נבו ובעל מעון. שבימים קדמונים קודם שבאו לידי ישראל נקראו נבו ובעל מעון ע''ש תועבותם כי כן היה מנהג עובדי כוכבים ומזלות עד היום ההוא לקראת תועבותיהם בשם עיירותיהם אבל כשבאו לידי ישראל הסבו שמותם כדכתיב ואת נבו ואת בעל מעון מוסבות שם (במדבר ל''ב) כלו' ישראל הסבו שמותם ואת שבמה לפי שלא נקראה ע''ש תועבותיה לא הסבו שמה ובמגילה מפרש כי נבו ובעל מעון שם עבודת כוכבים הם : (רש"י)

 מצודת דוד  הוא יושב. זרעו ישבו בגבול ערוער : ועד נבו. הוא הרוחב מצפון לדרום : (מצודת דוד)


{ט}  וְלַמִּזְרָח יָשַׁב עַד לְבוֹא מִדְבָּרָה לְמִן הַנָּהָר פְּרָת כִּי מִקְנֵיהֶם רָבוּ בְּאֶרֶץ גִּלְעָד:

 מצודת דוד  ולמזרח ישב. כלפי המזרח ישבו עד המקום שבאים בה למדבר למן הנהר פרת והלאה אף כי נהר פרת היא גבול א''י למזרח נתרחקו להלאה כי נתרבו מקניהם מלשבת בארץ הגלעד כי היה צר להם המקום : (מצודת דוד)


{י}  וּבִימֵי שָׁאוּל עָשׂוּ מִלְחָמָה עִם הַהַגְרִאִים וַיִּפְּלוּ בְּיָדָם וַיֵּשְׁבוּ בְּאָהֳלֵיהֶם עַל כָּל פְּנֵי מִזְרָח לַגִּלְעָד: (ס)

 רש"י  עם ההגראים. הם הישמעאלים וע''ש אמם קוראם הגראים בני הגר היו : וישבו באהליהם. שכן מנהג ערביים לישב באהלים : (רש"י)

 מצודת דוד  באהליהם. של ההגריאים : על כל פני. על כל עבר המזרחי מול הגלעד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ההגדאים. המה בני ישמעאל ונקראים ע''ש הגר אמו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ההגראים. הם בני הגר ר''ל בני ישמעאל : (רלב"ג)


{יא}  וּבְנֵי גָד לְנֶגְדָּם יָשְׁבוּ בְּאֶרֶץ הַבָּשָׁן עַד סַלְכָה:

 רש"י  ובני גד לנגדם ישבו. אצלם כמו ואלכה לנגדך (ראשי' י''ג) : (רש"י)

 מצודת ציון  לנגדם. בשוה להם וכן ואלכה לנגדך (בראשית לג) : (מצודת ציון)


{יב}  יוֹאֵל הָרֹאשׁ וְשָׁפָם הַמִּשְׁנֶה וְיַעְנַי וְשָׁפָט בַּבָּשָׁן:

 מצודת דוד  בבשן. אלה הארבעה היו ראשים בבשן : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  המשנה. שני לו במעלה : (מצודת ציון)


{יג}  וַאֲחֵיהֶם לְבֵית אֲבוֹתֵיהֶם מִיכָאֵל וּמְשֻׁלָּם וְשֶׁבַע וְיוֹרַי וְיַעְכָּן וְזִיעַ וָעֵבֶר שִׁבְעָה: (ס)

 רש"י  ואחיהם לבית אבותיהם. במקום יחוסן : מיכאל ומשלם. אלו היו ראשי אבותיהם של אותו היחס כי כולם התיחסו בימי יותם מלך יהודה ובימי ירבעם מלך ישראל : (רש"י)

 מצודת דוד  ואחיהם. מיודעיהם ורעיהם שהיו ראשים לבית אבותיהם הם מיכאל וכו' : (מצודת דוד)


{יד}  אֵלֶּה בְּנֵי אֲבִיחַיִל בֶּן חוּרִי בֶּן יָרוֹחַ בֶּן גִּלְעָד בֶּן מִיכָאֵל בֶּן יְשִׁישַׁי בֶּן יַחְדּוֹ בֶּן בּוּז: {טו}  אֲחִי בֶּן עַבְדִּיאֵל בֶּן גּוּנִי רֹאשׁ לְבֵית אֲבוֹתָם:

 מצודת דוד  ראש וכו'. היה ראש לבית אבותם של האנשים אשר עמו : (מצודת דוד)


{טז}  וַיֵּשְׁבוּ בַּגִּלְעָד בַּבָּשָׁן וּבִבְנֹתֶיהָ וּבְכָל מִגְרְשֵׁי שָׁרוֹן עַל תּוֹצְאוֹתָם:

 מצודת דוד  על תוצאותס. כמו עד תוצאותם רצה לומר עד סופי הגבולים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ובבנותיה. הכפרים הסמוכים לה : מגרשי. הם הבתים העומדים מחוץ לחומות העיר הנראים כאלו נגרשו מן העיר : (מצודת ציון)


{יז}  כֻּלָּם הִתְיַחְשׂוּ בִּימֵי יוֹתָם מֶלֶךְ יְהוּדָה וּבִימֵי יָרָבְעָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל: (פ)

 מצודת דוד  התיחשו. חקרו לדעת סדר תולדותם בימי יותם כשהיה שופט מעת שנתנגע עוזיה אביו אבל לא מלך בימי ירבעם כ''א לאחר מותו כמ''ש במלכים ב' : (מצודת דוד)


{יח}  בְּנֵי רְאוּבֵן וְגָדִי וַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה מִן בְּנֵי חַיִל אֲנָשִׁים נֹשְׂאֵי מָגֵן וְחֶרֶב וְדֹרְכֵי קֶשֶׁת וּלְמוּדֵי מִלְחָמָה אַרְבָּעִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים יֹצְאֵי צָבָא:

 רש"י  בני ראובן וגד וחצי שבט מנשה מן בני חיל וגו'. כלומר כולם נתקבצו ועשו מלחמה עם ההגריאים : (רש"י)

 מצודת דוד  מן בני חיל. ר''ל מן בני חיל התאספו אנשים וכו' : יוצאי צבא. הראוים לצאת בצבא מלחמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ודורכי. הדרך הוא לדרוך ברגל על הקשת למתחו היטב לירות למרחוק : ולמודי. ענין ההרגל כמו וילמד לטרוף טרף (יחזקאל יט) : (מצודת ציון)


{יט}  וַיַּעֲשׂוּ מִלְחָמָה עִם הַהַגְרִיאִים וִיטוּר וְנָפִישׁ וְנוֹדָב:

 רש"י  ויטור ונפיש. בניו של ישמעאל הם : (רש"י)

 מצודת ציון  ויטור וגו'. גם המה מבני ישמעאל : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עם ההגריאים ויטור. ר''ל עם בני הגר יטור ונפיש ונודב ותהיה וא''ו של ויטור נוספת : (רלב"ג)


{כ}  וַיֵּעָזְרוּ עֲלֵיהֶם וַיִּנָּתְנוּ בְיָדָם הַהַגְרִיאִים וְכֹל שֶׁעִמָּהֶם כִּי לֵאלֹהִים זָעֲקוּ בַּמִּלְחָמָה וְנַעְתּוֹר לָהֶם כִּי בָטְחוּ בוֹ:

 רש"י  ויעזרו עליהם. כי ה' עזרם : וינתנו בידם ההגריאים וכל שעמהם. אומות אחרים לעזרם : ונעתור להם. דוגמת ויעתר להם ה' : (רש"י)

 מצודת דוד  ויעזרו עליהם. היו נעזרים מה' להתגבר עליהם : וכל שעמהם. וכל אשר היו עמהם בעזרתם : ונעתור להם. קבל עתר תפלתם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ונעתור. ענין רבוי כמו ועתר ענן הקטורת (שם ח) : (מצודת ציון)


{כא}  וַיִּשְׁבּוּ מִקְנֵיהֶם גְּמַלֵּיהֶם חֲמִשִּׁים אֶלֶף וְצֹאן מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וַחֲמוֹרִים אַלְפָּיִם וְנֶפֶשׁ אָדָם מֵאָה אָלֶף:

 מצודת דוד  מקניהם. מתחלה כלל וחוזר ומפרש גמליהם וכו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וישבו. מל' שביה : (מצודת ציון)


{כב}  כִּי חֲלָלִים רַבִּים נָפָלוּ כִּי מֵהָאֱלֹהִים הַמִּלְחָמָה וַיֵּשְׁבוּ תַחְתֵּיהֶם עַד הַגֹּלָה: (פ)

 מצודת דוד  כי חללים רבים נפלו. כאומר אין לתמוה איך אפשר אשר מ''ד אלף ותש''ס יקחו בשבי מאה אלף כי בעבור שנפלו מן ההגריאים חללים רבים כי נצחון המלחמה היתה מה' ובעזרתו ולזה נפל פחד היהודים עליהם ומסרו עצמן לשבי : תחתיהם. במקום ההגריאים : (מצודת דוד)


{כג}  וּבְנֵי חֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה יָשְׁבוּ בָּאָרֶץ מִבָּשָׁן עַד בַּעַל חֶרְמוֹן וּשְׂנִיר וְהַר חֶרְמוֹן הֵמָּה רָבוּ:

 מצודת דוד  ישבו בארץ. המה חזרו מן המלחמה וישבו בארצם אולם התפשטו מבשן עד בעל חרמון וכו' כי המה רבו והיה צר להם המקום אשר ישבו בה מבראשונה ולזה התפשטו לשבת במקום אחיהם אשר הלכו מזה למקום ההגריאים : (מצודת דוד)


{כד}  וְאֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבוֹתָם וְעֵפֶר וְיִשְׁעִי וֶאֱלִיאֵל וְעַזְרִיאֵל וְיִרְמְיָה וְהוֹדַוְיָה וְיַחְדִּיאֵל אֲנָשִׁים גִּבּוֹרֵי חַיִל אַנְשֵׁי שֵׁמוֹת רָאשִׁים לְבֵית אֲבוֹתָם:

 מצודת דוד  אנשי שמות. רצה לומר ידועים בשמותם לגודל החשיבות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ועפר. הוי''ו יתירה, או כן שמו בוי''ו וכמוהו רבים : (מצודת ציון)


{כה}  וַיִּמְעֲלוּ בֵּאלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם וַיִּזְנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהֵי עַמֵּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֱלֹהִים מִפְּנֵיהֶם:

 רש"י  ויזנו אחרי אלהי עמי הארץ אשר השמיד אלהים מפניהם. פתרון הם זנו אחרי אלהי עמי הארץ ואיזה עם אשר השמידם אלהים מפניהם שאלהיהם לא היה יכול לעוזרם ולא שמו על לבם אחרי השמידם מפניהם ולא היה יכול לעזרם ולנו כמו כן לא יעזור : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר השמיד וכו'. כאומר והיה להם להבין אם אלהים המה מדוע לא הצילו את עמם : (מצודת דוד)


{כו}  וַיָּעַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת רוּחַ פּוּל מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְאֶת רוּחַ תִּלְּגַת פִּלְנֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיַּגְלֵם לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה וַיְבִיאֵם לַחְלַח וְחָבוֹר וְהָרָא וּנְהַר גּוֹזָן עַד הַיּוֹם הַזֶּה: (פ)

 מצודת דוד  ונהר גוזן. סמוך לנהר גוזן : עד היום הזה. רצה לומר והנה עודם שם כי לא חזרו בבנין בית השני : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויער. מל' התעוררות : רוח פול. רצון פול : (מצודת ציון)

 רלב"ג  את רוח פול מלך אשור. הוא תלגת פלנאסר שזכר במה שקדם והוא סנחריב ועוד היו לו שמות אחרים : והרא ונהר גוזן. הנה השאר מעשרת השבטים גלו גם כן לאלו המקומות אלא שתמורת הכא היו שם ערי מדי : (רלב"ג)


{כז}  בְּנֵי לֵוִי גֵּרְשׁוֹן קְהָת וּמְרָרִי: {כח}  וּבְנֵי קְהָת עַמְרָם יִצְהָר וְחֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל: (ס)

 מצודת דוד  ובני קהת. מפני כבוד משה ואהרן הקדימו לגרשון : (מצודת דוד)


{כט}  וּבְנֵי עַמְרָם אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה וּמִרְיָם (ס) וּבְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר: {ל}  אֶלְעָזָר הוֹלִיד אֶת פִּינְחָס פִּינְחָס הֹלִיד אֶת אֲבִישׁוּעַ: {לא}  וַאֲבִישׁוּעַ הוֹלִיד אֶת בֻּקִּי וּבֻקִּי הוֹלִיד אֶת עֻזִּי: {לב}  וְעֻזִּי הוֹלִיד אֶת זְרַחְיָה וּזְרַחְיָה הוֹלִיד אֶת מְרָיוֹת: {לג}  מְרָיוֹת הוֹלִיד אֶת אֲמַרְיָה וַאֲמַרְיָה הוֹלִיד אֶת אֲחִיטוּב: {לד}  וַאֲחִיטוּב הוֹלִיד אֶת צָדוֹק וְצָדוֹק הוֹלִיד אֶת אֲחִימָעַץ:

 מצודת דוד  את צדוק. והוא הכ''ג הראשון ששמש בבה''מ והלכה הכהונה מאב לבן שנים עשר דורות : (מצודת דוד)


{לה}  וַאֲחִימַעַץ הוֹלִיד אֶת עֲזַרְיָה וַעֲזַרְיָה הוֹלִיד אֶת יוֹחָנָן:

 מצודת דוד  את עזריה. יתכן שהוא אמריה שנזכר בדברי הימים ב' י''ט ועיין בסוף מלכים בחשבון הדורות : את יוחנן. יתכן שהוא יהוידע הנזכר במלכים ב' ובדברי הימים ב' : (מצודת דוד)


{לו}  וְיוֹחָנָן הוֹלִיד אֶת עֲזַרְיָה הוּא אֲשֶׁר כִּהֵן בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בִּירוּשָׁלִָם:

 רש"י  הוא אשר כהן בבית אשר בנה שלמה. יש מפרשים עזריה הוא היה עזריה הראשון ומעזריה עד שריה שהיה בחורבן הבית ח' כהנים ומכאן הוגהו ביומא בפ' א' ובויקרא רבה ובספרי פ' פנחס שמנה כהנים שמשו בבית הראשון ויש אומרים שמנה עשר ולא זה וזה יש בהם רוח חיים כי צדוק הוא היה הראשון שכהן בימי שלמה ועוד איזה אמריה היה בימי יהושפט דכתיב והנה אמריהו כהן הראש (ד''ה ב' י''ט) והוא (אמריה) בן עזריהו שהיה בימי עוזיהו בימי חזקיה שהיה אחרי יהושפט וא''ת עזריהו אבי שריה היה והיכן חלקיהו הכהן הגדול שהיה בימי יאשיהו אלא מצדוק יש לחשוב שנים עשר כהנים היו מצדוק עד שריה וכן מצינו בויקרא רבא מדוייק ומ''ש בעזריה הוא אשר כהן בבית מפורש בסיפרי ירוש' כך וכי הוא לבדו כהן בימי שלמה (כהן) והלא גם שאר כהנים כמו כן כהנו אלא לפי שמסר נפשו על קדושת הבית שלא הניח את עוזיהו להקטיר לכך נאמר הוא אשר כהן בבית אשר בנה שלמה והוא עזריה שהיה בימי עוזיה (לקמן ב' כו) ובימי חזקיהו ועזריהו בן אחימעץ הוא אמריהו שכהן בימי יהושפט כמו שנקרא עוזיה עזריה דכתיב (במלכים ב' טו) בשנת עשרים וז' שנים לירבעם וגו' מלך עזריה ונקרא עזריה בן אחימעץ זכריהו דכתיב ויהי לדרוש אלהים (לקמן ב' כו) בימי זכריהו המבין ביראת אלהים וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  הוא אשר כהן וגו'. ארז''ל וכי הוא לבד כהן אלא שמסר נפשו על עבודת הבית שמיחה בעוזיה המלך כאשר בא להקטיר קטורת כמו שכתוב בדברי הימים ב' : (מצודת דוד)

 רלב"ג  עזריה הוא אשר כהן בבית וגו'. הנה זה תמה כי בתחלת מלכות שלמה היה צדוק כהן כמו שנזכר בספר מלכים ואיך יהיה בן בן בנו כהן בכמו זה הזמן המעט שאינו כי אם עשר שנים. אלא שעזריה בן צדוק מצאנו שהי' מהשרים אשר לשלמה וידמה שהוא היה כהן גדול אחר צדוק ושמש בכהונה גדולה אחר הבנות הבית אם מפני אהבת המלך אותו או שהיה יותר ראוי. והנה אלו שזכר אחר זה באמרו ויולד עזריה את אמריה וגו' היו ריבם כהנים גדולי' והנה עשרה דורות מהם קפלו כל זמן בית ראשון : (רלב"ג)


{לז}  וַיּוֹלֶד עֲזַרְיָה אֶת אֲמַרְיָה וַאֲמַרְיָה הוֹלִיד אֶת אֲחִיטוּב:

 מצודת דוד  את אמריה. יתכן שהוא אוריה הנזכר במלכים ב' ט''ז : את אחיטוב. יתכן שהוא עזריה הנזכר בדברי הימים ב' ל''א : (מצודת דוד)


{לח}  וַאֲחִיטוּב הוֹלִיד אֶת צָדוֹק וְצָדוֹק הוֹלִיד אֶת שַׁלּוּם: {לט}  וְשַׁלּוּם הוֹלִיד אֶת חִלְקִיָּה וְחִלְקִיָּה הוֹלִיד אֶת עֲזַרְיָה: {מ}  וַעֲזַרְיָה הוֹלִיד אֶת שְׂרָיָה וּשְׂרָיָה הוֹלִיד אֶת יְהוֹצָדָק:

 מצודת דוד  את שריה. הוא כ''ג האחרון והומת ביד נ''נ בזמן גלות צדקיה כמ''ש סוף מלכים ב' ובסוף ירמיה : את יהוצדק. והוא לא שמש בכהונה גדולה ובנו יהושע שמש בתחילת בית השני : (מצודת דוד)


{מא}  וִיהוֹצָדָק הָלַךְ בְּהַגְלוֹת יְהוָה אֶת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם בְּיַד נְבֻכַדְנֶאצַּר: (פ)

 רש"י  ויהוצדק הולך בהגלות ה' את יהודה וירושלים. ומ''ש בספר (חגי א') יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול לא יהוצדק שמש מעולם בכהונה גדולה דהא הוגלה לבבל בימי יכניה כדכתיב ויהוצדק הלך בהגלות וגו' אלא יהושע בנו היה כהן גדול כשעלו מבבל בבית שני ומה שלא היה עזרא בן שריה הסופר כהן גדול ובן אחיו יהושע בן יהוצדק כיהן זהו הטעם לפי כי יהושע עלה עם זרובבל כמה ימים ושנים קודם שעלה עזרא : (רש"י)

 מצודת דוד  הלך. בגולה לבבל : (מצודת דוד)

דברי הימים א פרק-ו

{א}  בְּנֵי לֵוִי גֵּרְשֹׁם קְהָת וּמְרָרִי:

 מצודת דוד  בני לוי. בעבור לייחס הנשארים חזר להזכיר כולם : (מצודת דוד)


{ב}  וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי גֵרְשׁוֹם לִבְנִי וְשִׁמְעִי:

 מצודת ציון  לבני. הוא לעדן הנזכר לקמן (כג ז) בחלוק המשמרות : (מצודת ציון)


{ג}  וּבְנֵי קְהָת עַמְרָם וְיִצְהָר וְחֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל: (ס) {ד}  בְּנֵי מְרָרִי מַחְלִי וּמֻשִׁי וְאֵלֶּה מִשְׁפְּחוֹת הַלֵּוִי לַאֲבוֹתֵיהֶם:

 מצודת דוד  לאבותיהם. אשר מתייחסים אל אבותיהם מהבן אל האב : (מצודת דוד)


{ה}  לְגֵרְשׁוֹם לִבְנִי בְנוֹ יַחַת בְּנוֹ זִמָּה בְנוֹ:

 מצודת דוד  לגרשום. אלה התולדות אשר לגרשום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יחת. הוא יחיאל הנזכר למטה : (מצודת ציון)


{ו}  יוֹאָח בְּנוֹ עִדּוֹ בְנוֹ זֶרַח בְּנוֹ יְאָתְרַי בְּנוֹ: {ז}  בְּנֵי קְהָת עַמִּינָדָב בְּנוֹ קֹרַח בְּנוֹ אַסִּיר בְּנוֹ:

 מצודת ציון  עמינדב. הוא יצהר הנזכר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עמינדב בנו קרח בנו. הנה עמינדב הוא יצהר אסיר : (רלב"ג)


{ח}  אֶלְקָנָה בְנוֹ וְאֶבְיָסָף בְּנוֹ וְאַסִּיר בְּנוֹ:

 מצודת דוד  אלקנה בנו. לא שהיה בנו של אסיר וכמו שחושב כולם אחד בן אחד אלא אלקנה גם הוא היה בנו של קרח וגם אביאסף כמ''ש ובני קרח אסיר ואלקנה ואביאסף (שמות ו) : ואסיר בנו. זה אסיר השני היה בנו של אביאסף : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אלקנה בנו וגו'. הנה ידוע כי אלו השלשה היו כלם בני קרח ר''ל אסיר אלקנה ואביאסף. ואחר זה זכר כי אסיר היה בן אביאסף ותחת היה בן אסיר ואוריאל היה בן תחת. ונקרא אמר זה צפניה. ועזיה היה בן אוריאל. ונקרא אחר זה עזריה. ושאול היה בן עזיה ונקרא אחר זה יואל. וקצר מלהזכיר שאלקנה היה בן שאול וזכר שבני אלקנה היו עמשי ואחימות וקצר מלהזכיר שעמשי הוא אבי אלקנה אך זכר שבני אלקנה הם צופי הנקרא גם כן צוף ותחת היה בן צופי ונקרא גם כן תוח (למטה י''ט) או תוחו (ש''א א' א'). ואליאב היה בן תחת ונקרא גם בן אליאל או אליהוא וירוחם היה בן אליאב. ואלקנה היה בן ירוחם ושמואל הנביא היה בן אלקנה ושני ואביה. ויקמה שאלו השלשה היה כלם בני חנה באמרו כי פקד ה' את חנה ותלד שלשה בנים ושתי בנות (ש''א ב' כ''א) ואולם בני פנינה מתו כלם כמו שאמרה חנה עד עקרה ילדה שבעה וגו' : (רלב"ג)


{ט}  תַּחַת בְּנוֹ אוּרִיאֵל בְּנוֹ עֻזִּיָּה בְנוֹ וְשָׁאוּל בְּנוֹ: {י}  וּבְנֵי אֶלְקָנָה עֲמָשַׂי וַאֲחִימוֹת:

 מצודת דוד  ובני אלקנה. הוא היה בן שאול : ואחימות. היה בנו של עמשי : (מצודת דוד)


{יא}  אֶלְקָנָה (בנו) בְּנֵי אֶלְקָנָה צוֹפַי בְּנוֹ וְנַחַת בְּנוֹ:

 מצודת דוד  אלקנה. היה בנו של אחימות : בני אלקנה. ר''ל ואלה בני אלקנה צופי היה בנו וכו' וחושב אחד בן אחד : (מצודת דוד)


{יב}  אֱלִיאָב בְּנוֹ יְרֹחָם בְּנוֹ אֶלְקָנָה בְנוֹ: {יג}  וּבְנֵי שְׁמוּאֵל הַבְּכֹר וַשְׁנִי וַאֲבִיָּה: (ס)

 רש"י  ובני שמואל הבכור ושני ואביה. ושני זה יואל פתרון והשני אביה כלומר שני לראשון הוא היה אביה ושני לאביה הוא היה יואל שלא נכתב ודוגמתם כי אם הסוס אסור וחמור אסור (מלכים ב' ו') כמו והחמור וכן הפר שני דגדעון וכן הראשון (שופטים ו') : (רש"י)

 מצודת דוד  ובני שמואל. הוא שמואל הנביא בן אלקנה : ושני. הוא יואל האמור בש''א ובשתי השמות היה נקרא : (מצודת דוד)


{יד}  בְּנֵי מְרָרִי מַחְלִי לִבְנִי בְנוֹ שִׁמְעִי בְנוֹ עֻזָּה בְנוֹ: {טו}  שִׁמְעָא בְנוֹ חַגִּיָּה בְנוֹ עֲשָׂיָה בְנוֹ: (פ) {טז}  וְאֵלֶּה אֲשֶׁר הֶעֱמִיד דָּוִיד עַל יְדֵי שִׁיר בֵּית יְהוָה מִמְּנוֹחַ הָאָרוֹן:

 רש"י  ואלה אשר העמיד דוד וגו'. כשהשיבוהו מבית עובד אדום כדכתיב (לקמן ט''ז) ויעזב שם לפני ארון ברית ה' לאסף ולאחיו לשרת לפני הארון וגו' וכתיב ועובד אדום (שם) בן ידותון וחיסה לשערים וגו' (שם). לפני משכן ה'. בבמה אשר בגבעון, ושלמה העמידן בבית המקדש בירושלים : (רש"י)

 מצודת דוד  ואלה. הם הנאמרים למטה : על ידי שיר. ר''ל לשורר בבית ה' : ממנוח הארון. מיום שבת הארון בירושלים כי לא זזו משם כאשר מקודם שהיה מתהלך ממקום למקום : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ממנוח הארון. ר''ל כי כאשר יהיה שם בית ה' שיהיה נח בו הארון כמשפט יהיו שם משוררים וקודם זה התקין דוד שיהיו משרתים בשיר לפני משכן אהל מועד שהיה בגבעון. או יהיה הרצון בזה שזה הענין תקן דוד מעת שהניח הארון באהל אשר הכין לו וזה היה בעת אשר הוציא אותו מבית עובד אדום כמו שיזכר אחר זה והפירוש האחרון הוא היותר נכון. והנה המשורר שהיה מבני קהת היה באמצע כי עבודת בני קהת היתה היותר נכבדת ולימינו היה אשר מבני גרשון שהיתה עבודתו יותר נכבדת מעבודת בני מררי ולשמאלו היה אשר מבני מררי. ולמדנו מזה כי הגדול ראוי שיהיה באמצע ולימינו מי שהוא אחריו בגדולה ולשמאלו השלישי לו בגדולה : (רלב"ג)


{יז}  וַיִּהְיוּ מְשָׁרְתִים לִפְנֵי מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד בַּשִּׁיר עַד בְּנוֹת שְׁלֹמֹה אֶת בֵּית יְהוָה בִּירוּשָׁלִָם וַיַּעַמְדוּ כְמִשְׁפָּטָם עַל עֲבוֹדָתָם:

 רש"י  ויעמדו כמשפטם על עבודתם. כמשפט אשר העמידן דוד : (רש"י)

 מצודת דוד  משכן אוהל מועד. זה האוהל אשר נטה לו דוד כמ''ש בשמואל ב' : ויעמדו כמשפטם. כאשר יבנה הבית יעמדו שם כמשפט שתקן להם דוד על עבודתם המוטל עליהם וזהו עבודת השיר : (מצודת דוד)


{יח}  וְאֵלֶּה הָעֹמְדִים וּבְנֵיהֶם מִבְּנֵי הַקְּהָתִי הֵימָן הַמְשׁוֹרֵר בֶּן יוֹאֵל בֶּן שְׁמוּאֵל:

 מצודת דוד  ואלה העומדים. אלה הם הראשים העומדים לשורר ובניהם עמהם : הימן המשורר. הוא היה הראש : בן יואל. הוא ושני הנזכר למעלה וכן ביתר השמות משתנה ממה שזכר למעלה וזהו על כי היו נקראים בשתי השמות וזהו כלל גדול : (מצודת דוד)


{יט}  בֶּן אֶלְקָנָה בֶּן יְרֹחָם בֶּן אֱלִיאֵל בֶּן תּוֹחַ: {כ}  בֶּן (ציף) צוּף בֶּן אֶלְקָנָה בֶּן מַחַת בֶּן עֲמָשָׂי: {כא}  בֶּן אֶלְקָנָה בֶּן יוֹאֵל בֶּן עֲזַרְיָה בֶּן צְפַנְיָה: {כב}  בֶּן תַּחַת בֶּן אַסִּיר בֶּן אֶבְיָסָף בֶּן קֹרַח: {כג}  בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי בֶּן יִשְׂרָאֵל: (ס) {כד}  וְאָחִיו אָסָף הָעֹמֵד עַל יְמִינוֹ אָסָף בֶּן בֶּרֶכְיָהוּ בֶּן שִׁמְעָא:

 רש"י  ואחיו אסף העומד על ימינו. של הימן ובניו : (רש"י)

 מצודת דוד  ואחיו. ר''ל חברו : אסף וכו'. גם הוא היה לראש : אסף בן ברכיהו. ר''ל אסף זה היה בן ברכיהו וכו' : (מצודת דוד)


{כה}  בֶּן מִיכָאֵל בֶּן בַּעֲשֵׂיָה בֶּן מַלְכִּיָּה: {כו}  בֶּן אֶתְנִי בֶן זֶרַח בֶּן עֲדָיָה: {כז}  בֶּן אֵיתָן בֶּן זִמָּה בֶּן שִׁמְעִי:

 מצודת דוד  בן שמעי. לקצר לא זכר למעלה שמעי וכאן לא הזכיר לבני בן גרשון : (מצודת דוד)


{כח}  בֶּן יַחַת בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן לֵוִי: (ס) {כט}  וּבְנֵי מְרָרִי אֲחֵיהֶם עַל הַשְּׂמֹאול אֵיתָן בֶּן קִישִׁי בֶּן עַבְדִּי בֶּן מַלּוּךְ:

 רש"י  ובני מררי אחיהם על השמאול. (אחיהם) דוגמת שאמר בלשון אשכנ''ז גברודי''ר, על השמאל של הימן ובניו שהימן ובניו באמצע. (לג) ואחיהם הלוים נתונים לכל עבודת משכן בית האלהים. לשוערים ולהפשיט כדכתיב לקמן (ד''ה ל''ה) והלוים מפשיטין : (רש"י)

 מצודת דוד  על השמאול. של הימן המשורר : איתן וכו'. גם הוא היה לראש : (מצודת דוד)


{ל}  בֶּן חֲשַׁבְיָה בֶן אֲמַצְיָה בֶּן חִלְקִיָּה: {לא}  בֶּן אַמְצִי בֶן בָּנִי בֶּן שָׁמֶר: {לב}  בֶּן מַחְלִי בֶּן מוּשִׁי בֶּן מְרָרִי בֶּן לֵוִי: (ס) {לג}  וַאֲחֵיהֶם הַלְוִיִּם נְתוּנִים לְכָל עֲבוֹדַת מִשְׁכַּן בֵּית הָאֱלֹהִים:

 מצודת דוד  ואחיהם הלוים. ושאר הלוים היו נתונים לשאר עבודת המשכן להיות שוערים וממונים על צרכי המשכן : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואחיהם הלוים וגו'. ר''ל לשיר ולשמור משמרת. והם השוערים : (רלב"ג)


{לד}  וְאַהֲרֹן וּבָנָיו מַקְטִירִים עַל מִזְבַּח הָעוֹלָה וְעַל מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת לְכֹל מְלֶאכֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים וּלְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד הָאֱלֹהִים: (פ)

 מצודת דוד  מקטירים. הם היו מקטירים וכו' והיו ממונים לכל מלאכת קדש הקדשים כי הלוים אסורים לבוא בה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  מקטירים על מזבח העולה. כגון עולות ומנחות וחטאות ואשמות שהם קדש הקדשים : ולכפר על בני ישראל. ר''ל שהעולות והמנחות הם קדש הקדשים והחטאות והאשמות הם קדש הקדשים ובאים לכפר על בני ישראל והנה כל הקרבנות באים לכפר כמו שבארנו בפרשת ויקרא : (רלב"ג)


{לה}  וְאֵלֶּה בְּנֵי אַהֲרֹן אֶלְעָזָר בְּנוֹ פִּינְחָס בְּנוֹ אֲבִישׁוּעַ בְּנוֹ:

 רש"י  ואלה בני אהרן. המקטירים על מזבח העולה ועל מזבח הקטורת : (רש"י)

 מצודת דוד  ואלה בני אהרן. אשר היו ממונים על מלאכת קדש הקדשים וחשב עד אחימעץ שהיה כ''ג בימי רחבעם : (מצודת דוד)


{לו}  בֻּקִּי בְנוֹ עֻזִּי בְנוֹ זְרַחְיָה בְנוֹ: {לז}  מְרָיוֹת בְּנוֹ אֲמַרְיָה בְנוֹ אֲחִיטוּב בְּנוֹ: {לח}  צָדוֹק בְּנוֹ אֲחִימַעַץ בְּנוֹ: (ס)

 רש"י  צדוק בנו אחימעץ בנו. לא חשב כי אם אותם שהיו עד שלמה : (רש"י)

 רלב"ג  צדוק בנו אחימעץ בנו. הנה לא זכר רק עד זמן דוד. מערי אהרן השמיט בזה המקום יוטה וגבעון (יהושע כ''א ט''ז וי''ז) כי סמך על הכלל שזכר בסוף : (רלב"ג)


{לט}  וְאֵלֶּה מוֹשְׁבוֹתָם לְטִירוֹתָם בִּגְבוּלָם לִבְנֵי אַהֲרֹן לְמִשְׁפַּחַת הַקְּהָתִי כִּי לָהֶם הָיָה הַגּוֹרָל:

 רש"י  ואלה מושבותם לטירותם בגבולם וגו'. עד כי להם היה הגורל ללוים ולכהנים מנחלתם כל ישראל הפילו גורלות על ארץ ישראל כמה מארץ ישראל יבא להם ולכהנים וללוים ויבא ליהודה הגורל מתחלה וזהו כי להם היה הגורל בראשונה לתת להם אותן עיירות שכתוב כאן : (רש"י)

 מצודת דוד  ואלה מושבותם. אלה המקומות אשר ישבו בהן הכהני' והלוי' : לטירותם בגבולם. מקום מוכן לטירותם בגבול הניתן להם : לבני אהרן למשפחת הקהתי. ר''ל ראשון למשפח' הקהתי נתנו לבני אהרן כי להם היה הגורל לקחת ראשונה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לטירותם. ענין ארמון כמו תהי טירתם נשמה (תהלים סט) : (מצודת ציון)


{מ}  וַיִּתְּנוּ לָהֶם אֶת חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ סְבִיבֹתֶיהָ: {מא}  וְאֶת שְׂדֵה הָעִיר וְאֶת חֲצֵרֶיהָ נָתְנוּ לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה: (ס)

 רש"י  נתנו לכלב. כי משה נתן לו : (רש"י)

 מצודת דוד  נתנו לכלב. כאשר צוה משה ע''פ ה' : (מצודת דוד)


{מב}  וְלִבְנֵי אַהֲרֹן נָתְנוּ אֶת עָרֵי הַמִּקְלָט אֶת חֶבְרוֹן וְאֶת לִבְנָה וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת יַתִּר וְאֶת אֶשְׁתְּמֹעַ וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ:

 מצודת דוד  ולבני אהרן. על שהפסיק במה שנתנו לכלב חזר לומר ולבני אהרן : ערי המקלט. כי כל הערים הניתן להכהני' ולהלוים היו קולטין את הרוצח וכן ארז''ל : את חברון. על שהזכיר השאר הזכיר שוב את חברון : וממטה בנימין. ואלו הנזכרים למעלה היו מבני יהודה ומבני שמעון : שלש עשרה. אינם מנויין כאן כ''א י''א והשנים כלולים בהמגרשים וביהושע הזכיר כולם בשמם וקצתם בשינויי השמות ובשתיהן נקראו. במשפחותיהם. הנחלקים בין משפחות הכהנים וכל משפחה ישבה לבדה ולא מעורבבים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  המקלט. נקרא כן ע''ש שקולטת את הרוצחים מה שאין עיר אחרת מניחה לרוצחים לשבת עמהם : (מצודת ציון)


{מג}  וְאֶת חִילֵז וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ אֶת דְּבִיר וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ: {מד}  וְאֶת עָשָׁן וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת בֵּית שֶׁמֶשׁ וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ: (ס)

 רלב"ג  ואת עשן. הוא הנקרא עין בס' יהושע (כ''א) : (רלב"ג)


{מה}  וּמִמַּטֵּה בִנְיָמִן אֶת גֶּבַע וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת עָלֶמֶת וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת עֲנָתוֹת וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ כָּל עָרֵיהֶם שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה עִיר בְּמִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם: (ס)

 רש"י  וממטה בנימין את גבע. כי הגורל נפל לבנימין לתת אלו העיירות : (רש"י)

 רלב"ג  עלמת. הוא הנקרא עלמון כס' יהושע (שם יח) : (רלב"ג)


{מו}  וְלִבְנֵי קְהָת הַנּוֹתָרִים מִמִּשְׁפַּחַת הַמַּטֶּה מִמַּחֲצִית מַטֵּה חֲצִי מְנַשֶּׁה בַּגּוֹרָל עָרִים עָשֶׂר: (פ)

 רש"י  ולבני קהת הנותרים. כי הכהנים יצאו מקהת וכבר אמרו מה שנתנו לכהנים בני קהת : ולבני קהת הנותרים ממשפחת המטה. של לוי : ממחצית מטה חצי מנשה בגורל ערים עשר. ולחצי שבט המנשה נפל הגורל ליתן לבני קהת הלוים ערים עשר : (רש"י)

 מצודת דוד  הנותרים וכו'. כי הכהנים גם המה ממשפחת מטה קהת והם כבר לקחו : ממחצית. להם נתנו מנחלת חצי מטה מנשה : בגורל. הטילו גורל מה הם הערים אשר יתנו : עריס עשר. עם ערי אפרים ודן הנזכרים למטה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ולבני קהת הנותרים ממשפחת המטה. אמר הנותרים לפי שבני אהרן הם ממשפחתם : ממחצית מטה חצי מנשה. הנה קצר בזה ולא זכר שבט אפרים ודן כי משני אלו השבטים וחצי שבט המנשה היו להם אלו הערי' כמו שזכר בס' יהושע (כ''א כ' עד כ''ו) : (רלב"ג)


{מז}  וְלִבְנֵי גֵרְשׁוֹם לְמִשְׁפְּחוֹתָם מִמַּטֵּה יִשָׂשכָר וּמִמַּטֵּה אָשֵׁר וּמִמַּטֵּה נַפְתָּלִי וּמִמַּטֵּה מְנַשֶּׁה בַּבָּשָׁן עָרִים שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה: (ס)

 מצודת דוד  למשפחותם. נחלקה למשפחותם כי גם המה ישבו כל משפחה לבדה : בבשן. אשר ישבו בבשן שעמדה בעבר הירדן כי חצי שבט מנשה שנתנו לבני קהת המה ישבו בא''י עצמה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ולבני גרשום למשפחותם. אמר למשפחותם כי כל משפחות גרשום נכללו בזה מה שלא היה כן במשפחות בני קהת. ולזה גם כן אמר לבני מררי למשפחותם : (רלב"ג)


{מח}  לִבְנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחוֹתָם מִמַּטֵּה רְאוּבֵן וּמִמַּטֵּה גָד וּמִמַּטֵּה זְבוּלֻן בַּגּוֹרָל עָרִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה: (ס) {מט}  וַיִּתְּנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַלְוִיִּם אֶת הֶעָרִים וְאֶת מִגְרְשֵׁיהֶם:

 מצודת דוד  ויתנו. לפ שעתה בא לפרש שמות הערים לזה אמר שוב ויתנו וכו' : (מצודת דוד)

 רלב"ג  את הערים ואת מגרשיהם. ר''ל הערים השלש עשרה שנתנו לבני אהרן ממטה בני יהודה וממטה בני שמעון וממטה בני בנימין והם הערים שנזכרו במה שקדם : (רלב"ג)


{נ}  וַיִּתְּנוּ בַגּוֹרָל מִמַּטֵּה בְנֵי יְהוּדָה וּמִמַּטֵּה בְנֵי שִׁמְעוֹן וּמִמַּטֵּה בְּנֵי בִנְיָמִן אֵת הֶעָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר יִקְרְאוּ אֶתְהֶם בְּשֵׁמוֹת: (ס)

 רש"י  ויתנו בגורל ממטה בני יהודה וממטה בני שמעון. אעפ''י שלא הזכיר שמעון בנתינתן הוא נתן חלקו מה שנתן לו יהודה וגם יהודה אינו נזכר למעלה בעיקר הנתינה וכל מה שמזכיר למעלה מויתנו להם את חברון עד וממטה בנימין הכל נתנו בני יהודה ובני שמעון ולפי שלא הזכירו למעלה מזכירו עתה כאן. אשר יקראו אתהם בשמות. כלומר אשר קראנו אותם בשמות למעלה לפי שהיה בנימין חבר עמהם לבני אהרן מזכירו אעפ''י שהזכירו כבר : (רש"י)

 מצודת דוד  ויתנו בגורל וכו'. לפי שלמעלה לא הזכיר את שמעון ועתה בא להזכירו לזה זכר שוב את כולם : אשר יקראו. רצה לומר אשר קראו ופרשו למעלה את שמות הערים : (מצודת דוד)


{נא}  וּמִמִּשְׁפְּחוֹת בְּנֵי קְהָת וַיְהִי עָרֵי גְבוּלָם מִמַּטֵּה אֶפְרָיִם:

 רש"י  וממשפחות בני קהת ויהי ערי וגו'. אע''פ שנתנו להם חצי שבט מנשה נתנו להם גם אפרים ע''פ הגורל : (רש"י)

 מצודת דוד  וממשפחות. ר''ל ומקצת משפחות בני קהת היו ערי גבולה וכו' ומונה כאן גם ערי בני דן עם שלא זכר את דן ולמעלה אמר ערים עשר ומפורשים הם ביהושע והשתים החסרים כאן כללם בהמגרשים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וממשפחות בני קהת. ר''ל הנשארות מהם. ויהי ערי גבולם ממטה אפרים. הנה השמיט לזכור מטה דן. כי ממטה דן היו להם ערים גם כן כמו שנזכר בס' יהושע (עיין למעלה פסוק מ''ו). והשמיט מהערים אלתקא וגבעון כי סמך על הכלל והנה מה שקרא יקמעם הוא קבצים בס' יהושע (כ''א כ''ב) ומה שקרא ענר הוא תענך (שם כ''ה) ומה שקרא בלעם הוא גת רמון (שם) : (רלב"ג)


{נב}  וַיִּתְּנוּ לָהֶם אֶת עָרֵי הַמִּקְלָט אֶת שְׁכֶם וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ בְּהַר אֶפְרָיִם וְאֶת גֶּזֶר וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ: {נג}  וְאֶת יָקְמְעָם וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת בֵּית חוֹרוֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ: {נד}  וְאֶת אַיָּלוֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת גַּת רִמּוֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ: {נה}  וּמִמַּחֲצִית מַטֵּה מְנַשֶּׁה אֶת עָנֵר וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת בִּלְעָם וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ לְמִשְׁפַּחַת לִבְנֵי קְהָת הַנּוֹתָרִים: (פ)

 רש"י  וממחצית מטה מנשה. עד חצי מנשה שבעבר הירדן שבארץ ישראל : למשפחת לבני קהת הנותרים. הם הלוים ופתרון הכל נתנו אפרים ומנשה לאותו הנותר שאמר למעלה ולבני קהת הנותרים ממשפחות המטה : (רש"י)

 מצודת דוד  למשפחת. לכל משפחה לבדה : הנותרים. כי הכהנים שהיו מבני קהת כבר לקחו : (מצודת דוד)


{נו}  לִבְנֵי גֵּרְשׁוֹם מִמִּשְׁפַּחַת חֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה אֶת גּוֹלָן בַּבָּשָׁן וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת עַשְׁתָּרוֹת וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ:

 רש"י  לבני גרשום ממשפחת חצי מטה מנשה. אע''פ שנתנו לבני קהת ע''פ הגורל נפל גם להם הגורל לתת כמו כן לגרשום : (רש"י)

 רלב"ג  לבני גרשום וגו'. הנה זכרם כלם אך שנה קצת השמות. עשתרות הוא בעשתרה בס' יהושע (שם כ''ז) : (רלב"ג)


{נז}  וּמִמַּטֵּה יִשָׂשכָר אֶת קֶדֶשׁ וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ אֶת דָּבְרַת וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ:

 רלב"ג  קדש. הוא קשיון בס' יהושע (שם כ''ח) : (רלב"ג)


{נח}  וְאֶת רָאמוֹת וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת עָנֵם וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ: (ס)

 רלב"ג  ראמות. הוא ירמות (שם כט) : ענם. הוא עין גנים (שם) : (רלב"ג)


{נט}  וּמִמַּטֵּה אָשֵׁר אֶת מָשָׁל וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת עַבְדּוֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ:

 רלב"ג  משל. הוא משאל (שם צ') : (רלב"ג)


{ס}  וְאֶת חוּקֹק וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת רְחֹב וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ: (ס)

 רלב"ג  חוקק. הוא חלקת (שם ל''א) : (רלב"ג)


{סא}  וּמִמַּטֵּה נַפְתָּלִי אֶת קֶדֶשׁ בַּגָּלִיל וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת חַמּוֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת קִרְיָתַיִם וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ: (ס)

 רלב"ג  חמון. הוא חמת דאר (שם ל''ב) : קריתים. הוא קרתן (שם) : (רלב"ג)


{סב}  לִבְנֵי מְרָרִי הַנּוֹתָרִים מִמַּטֵּה זְבוּלֻן אֶת רִמּוֹנוֹ וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ אֶת תָּבוֹר וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ:

 רש"י  לבני מררי הנותרים ממטה זבלון. כלומר שלא הגיע להם אותם שתים עשרה עיירות שנתנו להם ראובן וגד וזבולן וזהו הנותרים ממטה זבולן מחלק זבולן נתנו לבני מררי הנותרים : (רש"י)

 מצודת דוד  הנותרים. מבני לוי כי גרשון וקהת כבר לקחו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  לבני מררי וגו'. השמיט שני ערים והם יקנעם וקרתה ושנה קצת שמות הערים שזכר והנה רמונו הוא דמנה (שם צ''ה) ותבור הוא נהלל בס' יהושע : (רלב"ג)


{סג}  וּמֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ לְמִזְרַח הַיַּרְדֵּן מִמַּטֵּה רְאוּבֵן אֶת בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת יַהְצָה וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ:

 מצודת דוד  לירדן ירחו. לירדן הסמוך לירחו וגם כאן חסרים ערים שתים וכלולים בהמגרשים : (מצודת דוד)


{סד}  וְאֶת קְדֵמוֹת וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת מֵיפַעַת וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ: {סה}  וּמִמַּטֵּה גָד אֶת רָאמוֹת בַּגִּלְעָד וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת מַחֲנַיִם וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ: {סו}  וְאֶת חֶשְׁבּוֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת יַעְזֵיר וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ: (ס)

דברי הימים א פרק-ז

{א}  וְלִבְנֵי יִשָׂשכָר תּוֹלָע וּפוּאָה (ישיב) יָשׁוּב וְשִׁמְרוֹן אַרְבָּעָה: (ס)

 רש"י  ולבני יששכר תולע ופואה. ישוב ושמרון. בחומש כתיב (בראשית מ''ז) ויוב. יוב היה שמו ולפי שנתיישבו ללמוד תור' דכתי' (לקמן י''ב) מבני יששכר יודעי בינה לעתים לכך זכה ונקרא ישוב : (רש"י)

 מצודת דוד  ולבני יששכר. ר''ל זהו היחוס של בני יששכר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  . : (מצודת ציון)


{ב}  וּבְנֵי תוֹלָע עֻזִּי וּרְפָיָה וִירִיאֵל וְיַחְמַי וְיִבְשָׂם וּשְׁמוּאֵל רָאשִׁים לְבֵית אֲבוֹתָם לְתוֹלָע גִּבּוֹרֵי חַיִל לְתֹלְדוֹתָם מִסְפָּרָם בִּימֵי דָוִיד עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת: (ס)

 רש"י  ובני תולע. מספרם בימי דוד עשרים ושנים אלף ושש מאות כל אלה בני תולע לבד מבני עזי : (רש"י)

 מצודת דוד  ראשים. הם היו ראשים לבית אבותם : לתולע. לבני תולע נולדו גבורי חיל לכל תולדותם ועלו מספרם בימי דוד וכו' : (מצודת דוד)

 רלב"ג  מספרם בימי דוד עשרים ושנים אלף וגו'. הנה ידמה כי זה הוא המספר אשר ספרם יואב במצות דוד ולא זכר מזה כי אם מספר שבט יששכר ובנימין והנה זכר כי משפחת בני תולע היה מספרם בימי דוד עשרים אלף ושש מאות והנה נמנו לבד אנשי החיל שולפי חרב כמו שנמנו על יד יואב ולזה קראם גדודי צבא מלחמה או גבורי חילים במקומות מזה המספד. ואע''פ שהיה עזי מבני תולע מנה מספרם ביחוד ולא כללם עם שאר בני תולע להעיר על רבוים יותר מכל שאר המשפחות מפני שהשתדלו בפריה ורביה כי הרבו נשים ובנים : (רלב"ג)


{ג}  וּבְנֵי עֻזִּי יִזְרַחְיָה וּבְנֵי יִזְרַחְיָה מִיכָאֵל וְעֹבַדְיָה וְיוֹאֵל יִשִּׁיָּה חֲמִשָּׁה רָאשִׁים כֻּלָּם:

 רש"י  ובני עזי וגו'. שלשים וששה אלף כי הרבו נשים ובנים. וכל אלה היו לבד מאותן עשרים ושנים אלף ושש מאות של בני תולע : (רש"י)

 מצודת דוד  חמשה וכו'. כל החמשה היו ראשים האב וארבעת בניו : (מצודת דוד)


{ד}  וַעֲלֵיהֶם לְתֹלְדוֹתָם לְבֵית אֲבוֹתָם גְּדוּדֵי צְבָא מִלְחָמָה שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אָלֶף כִּי הִרְבּוּ נָשִׁים וּבָנִים:

 מצודת דוד  ועליהם. ועמהם מתולדותם ומבית אבותם אנשי גדודים הראוים לצאת בצבא מלחמה היו ל''ו אלף כי הרבו נשים ועי''ז הרבו בנים : (מצודת דוד)


{ה}  וַאֲחֵיהֶם לְכֹל מִשְׁפְּחוֹת יִשָׂשכָר גִּבּוֹרֵי חֲיָלִים שְׁמוֹנִים וְשִׁבְעָה אֶלֶף הִתְיַחְשָׂם לַכֹּל: (ס)

 רש"י  ואחיהם לכל משפחות. בין בני תולע בין בני עזי בין כל גבורי החיילים של דוד שמונים ושבעה אלף : התיחשם לכל. פתרון לכל היחס שלהם : (רש"י)

 מצודת דוד  לכל משפחות. את כל המשפחות : התיחשם לכל. לכולם היו ספרי יחוסם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואחיהם לכל משפחות יששכר. הם משפחות פוה ויוב ושמרון (בראשית מ''ו י''ג) ואמר התיחשם לכל להוסיף באור שכבר נכללו בזה המספר כל משפחות יששכר הנשארות והרצון באמרו התיחשם לכל התיחשם לכל ראשי בית אבותם : (רלב"ג)


{ו}  בִּנְיָמִן בֶּלַע וָבֶכֶר וִידִיעֲאֵל שְׁלֹשָׁה:

 רש"י  בנימין בלע ובכר וידיעאל. זה שקורא בספר הישר אשבל (בראשית מ''ז) : (רש"י)

 מצודת דוד  בנימין. זהו היחוס מבני בנימין : (מצודת דוד)


{ז}  וּבְנֵי בֶלַע אֶצְבּוֹן וְעֻזִּי וְעֻזִּיאֵל וִירִימוֹת וְעִירִי חֲמִשָּׁה רָאשֵׁי בֵּית אָבוֹת גִּבּוֹרֵי חֲיָלִים וְהִתְיַחְשָׂם עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וּשְׁלֹשִׁים וְאַרְבָּעָה:

 מצודת דוד  והתיחשם עשרים וכו'. למספר הזה היה ספרי יחוסם : (מצודת דוד)


{ח}  וּבְנֵי בֶכֶר זְמִירָה וְיוֹעָשׁ וֶאֱלִיעֶזֶר וְאֶלְיוֹעֵינַי וְעָמְרִי וִירֵמוֹת וַאֲבִיָּה וַעֲנָתוֹת וְעָלָמֶת כָּל אֵלֶּה בְּנֵי בָכֶר: {ט}  וְהִתְיַחְשָׂם לְתֹלְדוֹתָם רָאשֵׁי בֵּית אֲבוֹתָם גִּבּוֹרֵי חָיִל עֶשְׂרִים אֶלֶף וּמָאתָיִם:

 מצודת דוד  והתיחשם וכו'. ר''ל ראשי האבות היו להם ספרי יחוסם לתולדותם ועמהם גבורי חיל למספר עשרים אלף ומאתים : (מצודת דוד)


{י}  וּבְנֵי יְדִיעֲאֵל בִּלְהָן וּבְנֵי בִלְהָן (יעיש) יְעוּשׁ וּבִנְיָמִן וְאֵהוּד וּכְנַעֲנָה וְזֵיתָן וְתַרְשִׁישׁ וַאֲחִישָׁחַר: {יא}  כָּל אֵלֶּה בְּנֵי יְדִיעֲאֵל לְרָאשֵׁי הָאָבוֹת גִּבּוֹרֵי חֲיָלִים שִׁבְעָה עָשָׂר אֶלֶף וּמָאתַיִם יֹצְאֵי צָבָא לַמִּלְחָמָה:

 מצודת דוד  לראשי האבות. ר''ל המה היו לראשי האבות מגבורי חילים שבעה עשר וכו' : (מצודת דוד)


{יב}  וְשֻׁפִּם וְחֻפִּם בְּנֵי עִיר חֻשִׁם בְּנֵי אַחֵר:

 רש"י  ושפים וחפים בני עיר חשם בני אחר. עזרא שכתב ספר היחס הזה לא היה יודע אם היו מבני בנימין אם לאו לפיכך כתבם לבדם וגם משום דכתיב ומכיר לקח אשה לחפים מספקא ליה : (רש"י)

 מצודת דוד  בני עיר. היו בני עיר והוא עירי בן בלע הנזכר למעלה : בני אחר. אחר הוא שם איש והוא אחד מהנזכרים ושתי שמות היו לו : (מצודת דוד)


{יג}  בְּנֵי נַפְתָּלִי יַחֲצִיאֵל וְגוּנִי וְיֵצֶר וְשַׁלּוּם בְּנֵי בִלְהָה: (פ)

 רש"י  בני נפתלי יחציאל וגו'. מה שלא נתיחס יותר זהו הטעם כמפורש בשלהי מגילת ירושלמי ג' ספרים מצא עזרא וכל אחד ואחד מן היחס ומה שמצא כתב ומה שלא מצא לא כתב ומן בני נפתלי לא מצא יותר וזהו הטעם שכל היחס הזה מייחד בדילוגים כי דילג מספר זה אל ספר זה וחברם ומה שלא היה יכול לכתוב בספר זה כתב בספר עזרא תדע כי נאמר בסמוך (לקמן ט') וכל ישראל התיחשו והנם כתובים על ספר מלכי ישראל ויהודה הגלו לבבל פתרון אם רצונך לידע יחס עשרת שבטים לך לחלח וחבור נהר גוזן וערי מדי כי ספר דברי הימים שלהם גלה עמהם אבל יהודה מצאתי ספרן בבבל ומה שמצאתי כתבתי : (רש"י)

 מצודת דוד  בני בלהה. היא אשת יעקב : (מצודת דוד)


{יד}  בְּנֵי מְנַשֶּׁה אַשְׂרִיאֵל אֲשֶׁר יָלָדָה פִּילַגְשׁוֹ הָאֲרַמִּיָּה יָלְדָה אֶת מָכִיר אֲבִי גִלְעָד:

 רש"י  בני מנשה אשריאל אשר ילדה. פירוש אשר ילדה לו אשתו דוגמא אשר ילדה אותה ללוי במצרים (במדבר כ''ו) אבל אפרים שותלח וגו'. והרגום אנשי גת וגו' כי ירדו לקחת את מקניהם, ולא היו בקיאים במוצאי הדרנים ובמוצאי הארץ והרגום אנשי גת הנולדים בארץ ני הם היו בקיאים בארץ ההיא : (רש"י)

 מצודת דוד  אשריאל. לא היה בנו ממש כי היה בן גלעד בן מכיר בן מנשה כמ''ש בתורה אבל בני בנים נקראו בנים : אשר ילדה. אשה הראויה מבנות ישראל : הארמיה. מבנות ארם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בני מנשה אשריאל אשר ילדה פלגשו הארמיה וגו'. ידוע כי אשריאל היה בן גלעד לפי מה שנזכר בפרשת פנחס (במדבר כ'' ו כ''ח ול''א) וגלעד היה בן מכיר ומכיר היה בן מנשה וידמה שפלגש מנשה הארמיה ילדה את מכיר. ולזה אמר כי היא ילדה את אשריאל לפי שילדה זקנו והוא מכיר : (רלב"ג)


{טו}  וּמָכִיר לָקַח אִשָּׁה לְחֻפִּים וּלְשֻׁפִּים וְשֵׁם אֲחֹתוֹ מַעֲכָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִי צְלָפְחָד וַתִּהְיֶנָה לִצְלָפְחָד בָּנוֹת:

 מצודת דוד  לחפים ולשפים. רצה לומר אחות לחפים ולשפים : ושם אחותו. של כ''א מן האחים : ושם השני. הוא חוזר על אשריאל האמור במקרא שלפניו ור''ל שהיה שני לסדר הדורות כי צלפחד היה בן חפר אחיו וזכר רק את החשובים שבהם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ומכיר לקח אשה וגו'. ידמה שמעכה היתה אחות חפים ושפים בני עיר שזכר קודם זה והיא היתה אשת מכיר. וכבר יזכר אחד זה הבנים שהיו למכיר ממנה. ושם השני צלפחד. הנה אביו שהיה חפר היה שני לאשריאל כי היו אחים והנה היו אשריאל וחפר בני גלעד כמו שנזכר בפרשת פנחס : (רלב"ג)


{טז}  וַתֵּלֶד מַעֲכָה אֵשֶׁת מָכִיר בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּרֶשׁ וְשֵׁם אָחִיו שָׁרֶשׁ וּבָנָיו אוּלָם וָרָקֶם:

 מצודת דוד  ובניו. חוזר על פרש : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ותלד מעכה וגו'. ידמה שאחד מאלו קרא שמו מכיר גלעד ויהיה אמרו ובניו אולם ורקם שב אל אשר היה נקרא גלעד כי לא נתקים זרע למכיר כי אם מבני גלעד לפי מה שנתבאר בפרשת פנחס. ולזה גם כן אמר : (רלב"ג)


{יז}  וּבְנֵי אוּלָם בְּדָן אֵלֶּה בְּנֵי גִלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה:

 מצודת דוד  אלה בני גלעד. מוסב על אשריאל וצלפחד לומר שלא היו בני מנשה ממש כי אם מזרעו ומגלע' באו אשריאל היה בנו וצלפחד בן בנו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אלה בני גלעד בן מכיר בן מנשה. כי לא מנה כי אם בני גלעד כי אשריאל היה בן גלעד וצלפחד בן בנו ואלו הנזכרים בזה המקום הם גם כן בני גלעד לפי מה שבארנו : (רלב"ג)


{יח}  וַאֲחֹתוֹ הַמֹּלֶכֶת יָלְדָה אֶת אִישְׁהוֹד וְאֶת אֲבִיעֶזֶר וְאֶת מַחְלָה:

 מצודת דוד  ואחותו. אחות גלעד שהיתה מולכת ומושלת כקצת הארץ אשר לגלעד : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואחותו המולכת ילדה וגו'. ידמה לפי מה שאחשוב שאחות גלעד היתה אשת חצרון לפי מה שקדם למעלה (ב' כ''א) שהוא לקחה כשהיה בן ששים שנה והיא ילדה לו אלו הבנים שזכר פה ואמר שם שהם בני מכיר אבי גלעד כי כבר ידמה שמכיר גדל אותם. ולזה גם כן זכרם בזה המקום כמו הענין בבני מיכל בת שאול שנקראו בניה לפי שגדלה אותם. והנה קראה המולכת כי שם אותה מכיר כששבה לביתו מושלת על ביתו. או אולי נשא גלעד אחותו וילדה לו אלו הבנים שזכר וקרא אותה המולכת כי היא היתה מושלת באשה האחרת שילדה אולם ורקם והיתה כמו שפחה לה והבאור הראשון הוא יותר נכון : (רלב"ג)


{יט}  וַיִּהְיוּ בְּנֵי שְׁמִידָע אַחְיָן וָשֶׁכֶם וְלִקְחִי וַאֲנִיעָם: (פ)

 רלב"ג  שמידע. הוא בן שלישי לגלעד לפי מה שנזכר בפרשת פנחס : (רלב"ג)


{כ}  וּבְנֵי אֶפְרַיִם שׁוּתָלַח וּבֶרֶד בְּנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ וְאֶלְעָדָה בְנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ:

 מצודת דוד  וברד בנו וכו'. מוסב על אפרים שכולם היו בניו ולא בניו ממש כ''א בני בנים לבד משותלח היה בנו ממש : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ובני אפרים שותלח וגו'. הנה אלו השלשה היו בני אפרים ונקראו בפרשת פנחס שותלח ובכר ותחן והנה שאר הבנים שזכר בזה המקום שהיו לאפרים מתו כולם כי הרגום אנשי גת הנולדים בארץ מצרים כי ירדו בני אפרים לקחת את מקניהם : (רלב"ג)


{כא}  וְזָבָד בְּנוֹ וְשׁוּתֶלַח בְּנוֹ וְעֵזֶר וְאֶלְעָד וַהֲרָגוּם אַנְשֵׁי גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ כִּי יָרְדוּ לָקַחַת אֶת מִקְנֵיהֶם:

 מצודת דוד  הנולדיס בארץ. כאומר לפי שהמה היו מילידי הארץ ההיא וידעו מוצא הארץ ומבואה לא כן בני אפרים כי נולדו בארץ אחרת ולזה התגברו עליהם בני גת ותפשום והרגום על אשר ירדו לקחת את המקנה של אנשי גת : (מצודת דוד)


{כב}  וַיִּתְאַבֵּל אֶפְרַיִם אֲבִיהֶם יָמִים רַבִּים וַיָּבֹאוּ אֶחָיו לְנַחֲמוֹ:

 מצודת דוד  ויתאבל אפרים. הדבר נעשה עוד אפרים חי : אחיו. אוהביו ומיודעיו ור''ל עם שאחיו נחמו אותו לא קבל מהם תנחומין והתאבל ימים רבים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויבאו אחיו לנחמו. ידעה שהוליד יוסף זולת מנשה ואפרים כאמרו ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו. או יקרא אחיו מנשה ובני יעקב : (רלב"ג)


{כג}  וַיָּבֹא אֶל אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ בְּרִיעָה כִּי בְרָעָה הָיְתָה בְּבֵיתוֹ:

 מצודת דוד  כי ברעה. ר''ל כי נולד בעת רעה היתה בביתו עודו מתאבל : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כי ברעה היתה בביתו. ידמה שכאשר לקח אפרים זאת האשה נהרגו אלו הבנים שזכר : (רלב"ג)


{כד}  וּבִתּוֹ שֶׁאֱרָה וַתִּבֶן אֶת בֵּית חוֹרוֹן הַתַּחְתּוֹן וְאֶת הָעֶלְיוֹן וְאֵת אֻזֵּן שֶׁאֱרָה:

 רש"י  ובתו שארה ותבן את בית חורון. שארה בנאתו : ואת אזן שארה. על שמה קראה שם העיר : (רש"י)

 מצודת דוד  ובתו שארה. ר''ל ושם בתו שארה : אזן שארה. אולי היה עיר אחרת ושמה אזן ולזה נקראה אזן שארה על שמה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ובתו שארה. ר''ל בת אפרים. או בת בריעה : (רלב"ג)


{כה}  וְרֶפַח בְּנוֹ וְרֶשֶׁף וְתֶלַח בְּנוֹ וְתַחַן בְּנוֹ:

 רש"י  ורפח בנו. של בריעה : ורשף ותלח. בנים של רפח כמו כן חשב דורות : (רש"י)

 מצודת דוד  ורפח בנו. חוזר על בריעה לומר שרפח היה בנו : ורשף ותלח בנו. כ''א היה בנו של רפח : ותחן בנו. הוא חוזר על תלח הסמוך : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ורפח בנו ורשף. ר''ל שרפח היה בן אחד מן הבנים שנשארו לו. ורשף גם כן. ותלח היה בן רפה ותחן בן תלח. וכן בזה האופן עד שהגיע הענין אל יהושע בן נון : (רלב"ג)


{כו}  לַעְדָּן בְּנוֹ עַמִּיהוּד בְּנוֹ אֱלִישָׁמָע בְּנוֹ: {כז}  נוֹן בְּנוֹ יְהוֹשֻׁעַ בְּנוֹ:

 מצודת דוד  יהושע בנו. הוא יהושע בן נון הידוע : (מצודת דוד)


{כח}  וַאֲחֻזָּתָם וּמֹשְׁבוֹתָם בֵּית אֵל וּבְנֹתֶיהָ וְלַמִּזְרָח נַעֲרָן וְלַמַּעֲרָב גֶּזֶר וּבְנֹתֶיהָ וּשְׁכֶם וּבְנֹתֶיהָ עַד עַיָּה וּבְנֹתֶיהָ:

 מצודת דוד  ואחוזתם ומושבותם. ענינם אחד והוא כפל בשמות נרדפים וכן אדמת עפר (דניאל יב) : ולמזרח נערן ולמערב. מעבר נערן המזרחי והמערבי גזר וכו' : (מצודת דוד)


{כט}  וְעַל יְדֵי בְנֵי מְנַשֶּׁה בֵּית שְׁאָן וּבְנֹתֶיהָ תַּעְנַךְ וּבְנֹתֶיהָ מְגִדּוֹ וּבְנוֹתֶיהָ דּוֹר וּבְנוֹתֶיהָ בְּאֵלֶּה יָשְׁבוּ בְּנֵי יוֹסֵף בֶּן יִשְׂרָאֵל: (פ)

 רש"י  ועל ידי בני מנשה בית שאן. פתרון סמוך לבני מנשה כמו איש על ידו לדגליהם (במדבר ב') : (רש"י)

 מצודת דוד  ועל ידי. גם ישבו סמוך למקומות נחלת מנשה שהם בית שאן וכו' שהיו מנחלת מנשה כמ''ש ביהושע : באלה וכו'. בני אפרים ישבו בבית אל וכו' ובני מנשה בבית שאן וכו' : (מצודת דוד)


{ל}  בְּנֵי אָשֵׁר יִמְנָה וְיִשְׁוָה וְיִשְׁוִי וּבְרִיעָה וְשֶׂרַח אֲחוֹתָם: {לא}  וּבְנֵי בְרִיעָה חֶבֶר וּמַלְכִּיאֵל הוּא אֲבִי (ברזות) בִרְזָיִת:

 רש"י  הוא אבי ברזית. שר אותה העיר ובב''ר ר' לוי ור' סימון ר' לוי אומר שהיו בנותיו נאות ונשואות לכהנים שנמשחו בשמן זית ר' סימון אומר שהיו בנותיו נאות ונשואות למלכים שנמשחו בשמן המשחה ולפי שהיו להם שמן הרבה היו מושחין בו לכך היו נאות דהא באשר כתיב וטובל בשמן רגלו (דברים ל''ג) ואמר ר' חנניה חמין ושמן שסכתני אמי החזירוני לנערותי : (רש"י)


{לב}  וְחֶבֶר הוֹלִיד אֶת יַפְלֵט וְאֶת שׁוֹמֵר וְאֶת חוֹתָם וְאֵת שׁוּעָא אֲחוֹתָם: {לג}  וּבְנֵי יַפְלֵט פָּסַךְ וּבִמְהָל וְעַשְׁוָת אֵלֶּה בְּנֵי יַפְלֵט: {לד}  וּבְנֵי שָׁמֶר אֲחִי (ורוהגה) וְרָהְגָּה (יחבה) וְחֻבָּה וַאֲרָם:

 מצודת דוד  אחי. כן שמו : (מצודת דוד)


{לה}  וּבֶן הֵלֶם אָחִיו צוֹפַח וְיִמְנָע וְשֵׁלֶשׁ וְעָמָל:

 מצודת דוד  ובן הלם. כמו ובני הלם : אחיו. הלם זה היה אחיו של כ''א מן הנזכרים במקרא שלמעלה : (מצודת דוד)


{לו}  בְּנֵי צוֹפָח סוּחַ וְחַרְנֶפֶר וְשׁוּעָל וּבֵרִי וְיִמְרָה: {לז}  בֶּצֶר וָהוֹד וְשַׁמָּא וְשִׁלְשָׁה וְיִתְרָן וּבְאֵרָא: {לח}  וּבְנֵי יֶתֶר יְפֻנֶּה וּפִסְפָּה וַאְרָא:

 מצודת דוד  ובני יתר. הוא יתרן : (מצודת דוד)


{לט}  וּבְנֵי עֻלָּא אָרַח וְחַנִּיאֵל וְרִצְיָא:

 מצודת דוד  ובני עלא. אולי הוא מהנזכרים והיה נקרא בשתי השמות : (מצודת דוד)


{מ}  כָּל אֵלֶּה בְנֵי אָשֵׁר רָאשֵׁי בֵית הָאָבוֹת בְּרוּרִים גִּבּוֹרֵי חֲיָלִים רָאשֵׁי הַנְּשִׂיאִים וְהִתְיַחְשָׂם בַּצָּבָא בַּמִּלְחָמָה מִסְפָּרָם אֲנָשִׁים עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה אָלֶף: (ס)

 מצודת דוד  ברורים. נבחרים מכל בני השבט : ראשי הנשיאים. הם היו לראשים על נשיאי השבט : והתיחשם. הידועים ביחוסם מבני אשר היוצאים בצבא מלחמה היה מספרם כ''ו אלף אנשים חשובים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ברורים גבורי חילים. ר''ל נבחרים לצאת לצבא וכבר בחרום ראשי הנשיאים והרצון בזה ברורים גבורי חילים חילי ראשי הנשיאים : (רלב"ג)

דברי הימים א פרק-ח

{א}  וּבִנְיָמִן הוֹלִיד אֶת בֶּלַע בְּכֹרוֹ אַשְׁבֵּל הַשֵּׁנִי וְאַחְרַח הַשְּׁלִישִׁי:

 רש"י  ובנימין הוליד את בלע בכורו. כבר יחסו (לעיל ז') ולפי שרצה ליחס עד שאול המלך מתחיל ליחס מבנימן ושמות אחרים קוראם כאן וכל היחס למפרע והרוצה לדקדק רוב ערי הלוים ומגרשיהם האמורים כאן למפרע הן ביהושע כי עזרא ספרים מצא : (רש"י)

 מצודת דוד  ובנימין. חזר להזכיר את בנימין לייחס אחריו שאול המלך : אשבל. למעלה חשב אחרים וכן יש הרבה שינוים בין זה לזה וכן דרך הספר מה שחיסר כאן גלה במקום אחר ואולם יש דרש בכל זה כמ''ש רז''ל לא ניתן ספר ד''ה אלא להדרש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  . : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ובנימין הוליד את בלע בכורו. הנה במה שקדם זכר משפחות בני בנימין אשר התיחשו בימי דוד ולא היו כי אם לבלע ובכר וידיעאל וידמה כי ידיעאל הוא אשבל. והנה בדבר פילגש בגבעה מתו מהם משפחות רבות ואולם בזה המקום הזכיר כל המשפחות. וידמה כי אחרת שהיה השלישי הוא הנקרא אחירם בפרשת פנחס : (רלב"ג)


{ב}  נוֹחָה הָרְבִיעִי וְרָפָא הַחֲמִישִׁי: {ג}  וַיִּהְיוּ בָנִים לְבָלַע אַדָּר וְגֵרָא וַאֲבִיהוּד: {ד}  וַאֲבִישׁוּעַ וְנַעֲמָן וַאֲחוֹחַ: {ה}  וְגֵרָא וּשְׁפוּפָן וְחוּרָם:

 רלב"ג  ושפופן וחורם. הם שפופם וחופה בפרשת פנחס : (רלב"ג)


{ו}  וְאֵלֶּה בְּנֵי אֵחוּד אֵלֶּה הֵם רָאשֵׁי אָבוֹת לְיוֹשְׁבֵי גֶבַע וַיַּגְלוּם אֶל מָנָחַת:

 רש"י  ויגלום אל מנחת. מי הגלם ומפרש אחריו בפסוק ונעמן ואחיה וגרא הוא הגלם : מנחת. שם מדינה כדכתיב (לעיל ב') הרואה חצי המנחות וכתיב וחצי המנחתי (שם) : (רש"י)

 מצודת דוד  ואלה בני אחוד. יתכן שהוא בלע והיה נקרא בב' השמות : ויגלום. הראשים ההם הגלו את יושבי גבע אל מנחת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויגלום. ענין הנוע ממקום למקום, ועם היא בלא שבי כמו וגם גולה אתה למקומך (ש''ב טו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ואלה בני אחוד. ידוע כי אחוד היה בן גרא כמו שנזכר בס' שופטים וידמה שהוא היה מבני בלע. ולזה יוחסו בניו לבלע ואמר שאלו התשעה בנים שזכר שהם בני אחוד היו ראשי האבות ליושבי גבע כי עיר גבע היתה מנחלת בני בנימין כמו שנזכר. והנה הגלו קצתם אל עיר מנחת כי גברה יד קצתם על קצתם. והנה זכר : (רלב"ג)


{ז}  וְנַעֲמָן וַאֲחִיָּה וְגֵרָא הוּא הֶגְלָם וְהוֹלִיד אֶת עֻזָּא וְאֶת אֲחִיחֻד:

 מצודת דוד  ונעמן וכו'. עתה מפרש מי ומי מהם אשר הגלום : ואחיה. יתכן שהוא אחות הנזכר למעלה כי קרובים הם בלשון : הוא. מוסב על גרא לומר כאשר הגלם הוליד את עזא וכו' : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כי נעמן ואחיה וגרא הוא הגלם. ר''ל שכל אחד מהם עזר בהגלות הששה הנשארים והנה אחיה הוא אחוח שזכר קודם זה : והוליד את עזא ואת אחיחוד. ידמה ששב זה אל גרא. ואמר כי. (ח) שחרים. והוא חורם הנזכר (פסוק ה') הוליד את תולדות בשדי מואב מן העת אשר שלח אותם גרא מגבע ר''ל ששלח הוא וקצת אחיו. ואמר שהוליד תולדות מחשים ובערא שהיו נשיו. והנה היו לבערא שני שמות כי היתה נקראת גם כן לפי מה שאחשוב חדש ואמר שהיא ילדה לו את יובב ואת צביא וגו' : (רלב"ג)


{ח}  וְשַׁחֲרַיִם הוֹלִיד בִּשְׂדֵה מוֹאָב מִן שִׁלְחוֹ אֹתָם חוּשִׁים וְאֶת בַּעֲרָא נָשָׁיו:

 רש"י  ושחרים הוליד. הוא היה אחד מן הגולים ולאחר ששלחו אותו מן הגלות הוליד את אלה : חושים ואת בערא נשיו. כך היו שמותיהם של נשיו : (רש"י)

 מצודת דוד  ושחרים. גם הוא מבני בנימין ואולי נזכר הוא למעלה בשמו האחר : בשדה מואב. בעת שהלך לגור שם : מן שלחו אתם וכו'. מן שאמר עומד במקום שנים כאלו אמר מן שלחו אותם ומן חושים ומבערא נשיו והן שמות הנשים האחת שלחו אותם והשנית חושים והג' בערא ואת הוא כמו מן וכן כצאתי את העיר (שמות ט) ומשפטו מן העיר : (מצודת דוד)


{ט}  וַיּוֹלֶד מִן חֹדֶשׁ אִשְׁתּוֹ אֶת יוֹבָב וְאֶת צִבְיָא וְאֶת מֵישָׁא וְאֶת מַלְכָּם:

 מצודת דוד  מן חדש אשתו. היא שלחו אותם שזכר ובשתי השמות נקראה : (מצודת דוד)


{י}  וְאֶת יְעוּץ וְאֶת שָׂכְיָה וְאֶת מִרְמָה אֵלֶּה בָנָיו רָאשֵׁי אָבוֹת: {יא}  וּמֵחֻשִׁים הוֹלִיד אֶת אֲבִיטוּב וְאֶת אֶלְפָּעַל:

 רש"י  ומחשים הוליד. זאת חושים אשתו שהזכירה למעלה ולפי שהפסיקה בחדש אשתו : (רש"י)

 רלב"ג  ומחשים אשתו הוליד את אביטוב וגו'. וידמה שזכר כל זה כי הנרדיים ברב העתים הם יותר מצליחים. ולזה אמר כי בני חחרים הצליחו מאד ובנו אונו ולוד והבריחו יושבי גת : (רלב"ג)


{יב}  וּבְנֵי אֶלְפַּעַל עֵבֶר וּמִשְׁעָם וָשָׁמֶד הוּא בָּנָה אֶת אוֹנוֹ וְאֶת לֹד וּבְנֹתֶיהָ:

 מצודת דוד  הוא בנה. על שמר יאמר : (מצודת דוד)


{יג}  וּבְרִעָה וָשֶׁמַע הֵמָּה רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְיוֹשְׁבֵי אַיָּלוֹן הֵמָּה הִבְרִיחוּ אֶת יוֹשְׁבֵי גַת:

 מצודת דוד  ובריעה ושמע. גם המה מבני אלפעל : הבריחו. בהלחמם עמהם : (מצודת דוד)


{יד}  וְאַחְיוֹ שָׁשָׁק וִירֵמוֹת:

 רש"י  ואחיו ששק. כל אלה בני אלפעל, ע''א ועיקר מן אחיו ששק עד ויוחא כל אלה בני בריעה ומזבדיה עד יובב כל אלה בני אלפעל ומן ויקים עד ושמרת כל אלה בני שמעי : (רש"י)


{טו}  וּזְבַדְיָה וַעֲרָד וָעָדֶר: {טז}  וּמִיכָאֵל וְיִשְׁפָּה וְיוֹחָא בְּנֵי בְרִיעָה:

 מצודת דוד  בני בריעה. חוזר על כלן מן אחיו : (מצודת דוד)


{יז}  וּזְבַדְיָה וּמְשֻׁלָּם וְחִזְקִי וָחָבֶר: {יח}  וְיִשְׁמְרַי וְיִזְלִיאָה וְיוֹבָב בְּנֵי אֶלְפָּעַל:

 מצודת דוד  בני אלפעל. יתכן שהיו בני בניו ולא בניו ממש ולזה לא חשבם למעלה עם בניו : (מצודת דוד)


{יט}  וְיָקִים וְזִכְרִי וְזַבְדִּי: {כ}  וֶאֱלִיעֵנַי וְצִלְּתַי וֶאֱלִיאֵל: {כא}  וַעֲדָיָה וּבְרָאיָה וְשִׁמְרָת בְּנֵי שִׁמְעִי:

 מצודת דוד  בני שמעי. הוא שמע בן אלפעל הנזכר למעלה : (מצודת דוד)


{כב}  וְיִשְׁפָּן וָעֵבֶר וֶאֱלִיאֵל: {כג}  וְעַבְדּוֹן וְזִכְרִי וְחָנָן: {כד}  וַחֲנַנְיָה וְעֵילָם וְעַנְתֹתִיָּה: {כה}  וְיִפְדְיָה (ופניאל) וּפְנוּאֵל בְּנֵי שָׁשָׁק: {כו}  וְשַׁמְשְׁרַי וּשְׁחַרְיָה וַעֲתַלְיָה: {כז}  וְיַעֲרֶשְׁיָה וְאֵלִיָּה וְזִכְרִי בְּנֵי יְרֹחָם:

 מצודת דוד  בני ירוחם. אולי נזכר למעלה בשמו האחר : (מצודת דוד)


{כח}  אֵלֶּה רָאשֵׁי אָבוֹת לְתֹלְדוֹתָם רָאשִׁים אֵלֶּה יָשְׁבוּ בִירוּשָׁלִָם:

 מצודת דוד  לתולדותם ראשים. היו לראשים לבני תולדות אבותם ועם כי אמר ראשי אבות כפל הדבר לתוספת ביאור : (מצודת דוד)


{כט}  וּבְגִבְעוֹן יָשְׁבוּ אֲבִי גִבְעוֹן וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ מַעֲכָה:

 רש"י  ובגבעון ישבו אבי גבעון. פרשה זו עד כל אלה בני אצל כתובה ב' פעמים בספר זה גם פרשת והיושבים הראשונים אשר באחוזתם בעריהם (ל' סי' ט') ופרשת ומן הכהנים ידעיה ויהויריב, כמו כן בס' עזרא (ר''ל נחמיה י''א) דכתיב ואלה ראשי המדינה וזהו שמפרש בסוף מגילת ירושלמי ג' ספרים מצא עזרא ספר מעונים ספר זאטוטי ספר האחים ובטלו דברי האחד וקיימו דברי השנים וכן מצאו הרבה ספרי יחוסין כשנמצא ג' או ה' בטלו המועט וקיימו המרובים וכשנמצאו זוגות כמו ובגבעון ישבו אבי גבעון הוצרך לכתוב שתי פעמים שאין סדר יחוסן שוה וכן היושבים הראשונים מצא זוגות וחלוקים זה על זה כתבוהו שני פעמים בכאן ובספרו ולמה לא כתב שתיהן כאן אותם שבעזרא ואלה ראשי המדינה וגומר ולפי שייחס לשם עד ואלה הכהנים הלוים ומיחס עד ידעיה שהיה לאחר עזרא ומה ענין לפרש ולייחס בכאן בדברי הימים דורות יחד ולאחר עזרא כי אם אותם שהיו בבית ראשון ובפרשה האחרת של ובגבעון ישבו וגו' ועוד אמרו חכמים בספר' ולאצל ששה בנים תליסר אלפי גמלי טעוני מדרשות : (רש"י)

 מצודת דוד  אבי גבעון. שר של גבעון : (מצודת דוד)


{ל}  וּבְנוֹ הַבְּכוֹר עַבְדּוֹן וְצוּר וְקִישׁ וּבַעַל וְנָדָב:

 מצודת דוד  וצור וכו'. גם המה היו בני אבי גבעון ועמו ישבו בגבעון : (מצודת דוד)


{לא}  וּגְדוֹר וְאַחְיוֹ וָזָכֶר: {לב}  וּמִקְלוֹת הוֹלִיד אֶת שִׁמְאָה וְאַף הֵמָּה נֶגֶד אֲחֵיהֶם יָשְׁבוּ בִירוּשָׁלִַם עִם אֲחֵיהֶם: (ס)

 מצודת דוד  ומקלות. גם הוא בן אבי גבעון וכן נאמר למטה : ואף המה. ר''ל אף כי ישבו בגבעון מ''מ לפעמים ישבו בירושלים נגד אחיהם הנזכרים למעלה ושוה להם : עם אחיהם. הוא כפל ענין לתוספת ביאור כי עם הוא כמו נגד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נגד אחיהם. שוה לאחיהם כמו ואלכה לנגדך (בראשית לג) ורבים כמוהו : (מצודת ציון)


{לג}  וְנֵר הוֹלִיד אֶת קִישׁ וְקִישׁ הוֹלִיד אֶת שָׁאוּל וְשָׁאוּל הוֹלִיד אֶת יְהוֹנָתָן וְאֶת מַלְכִּי שׁוּעַ וְאֶת אֲבִינָדָב וְאֶת אֶשְׁבָּעַל:

 מצודת דוד  ונר. גם הוא בן אבי גבעון וכן נאמר למטה : אשבעל. היא איש בושת שמלך תחת שאול והוא ישוי האמור בש''א : (מצודת דוד)


{לד}  וּבֶן יְהוֹנָתָן מְרִיב בָּעַל וּמְרִיב בַּעַל הוֹלִיד אֶת מִיכָה:

 מצודת דוד  מריב בעל. הוא מפיבושת : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ובן יהונתן מריב בעל. ידמה שמריב בעל הוא מפיבושת כי לא נשאר לבית שאול בן כי אם מפיבושת כמו שנזכר בסוף ספר שמואל : (רלב"ג)


{לה}  וּבְנֵי מִיכָה פִּיתוֹן וָמֶלֶךְ וְתַאְרֵעַ וְאָחָז: {לו}  וְאָחָז הוֹלִיד אֶת יְהוֹעַדָּה וִיהוֹעַדָּה הוֹלִיד אֶת עָלֶמֶת וְאֶת עַזְמָוֶת וְאֶת זִמְרִי וְזִמְרִי הוֹלִיד אֶת מוֹצָא: {לז}  וּמוֹצָא הוֹלִיד אֶת בִּנְעָא רָפָה בְנוֹ אֶלְעָשָׂה בְנוֹ אָצֵל בְּנוֹ:

 מצודת דוד  רפה בנו. של בענה וכן חושב אחד בן א' : (מצודת דוד)


{לח}  וּלְאָצֵל שִׁשָּׁה בָנִים וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם עַזְרִיקָם בֹּכְרוּ וְיִשְׁמָעֵאל וּשְׁעַרְיָה וְעֹבַדְיָה וְחָנָן כָּל אֵלֶּה בְּנֵי אָצַל:

 מצודת דוד  בכרו. כן שמו : (מצודת דוד)


{לט}  וּבְנֵי עֵשֶׁק אָחִיו אוּלָם בְּכֹרוֹ יְעוּשׁ הַשֵּׁנִי וֶאֱלִיפֶלֶט הַשְּׁלִשִׁי:

 מצודת דוד  ובני עשק אחיו. שהיה אחיו של אצל : (מצודת דוד)


{מ}  וַיִּהְיוּ בְנֵי אוּלָם אֲנָשִׁים גִּבֹּרֵי חַיִל דֹּרְכֵי קֶשֶׁת וּמַרְבִּים בָּנִים וּבְנֵי בָנִים מֵאָה וַחֲמִשִּׁים כָּל אֵלֶּה מִבְּנֵי בִנְיָמִן: (פ)

 מצודת דוד  מאה וחמשים. במספר מאה וחמשים : (מצודת דוד)

דברי הימים א פרק-ט

{א}  וְכָל יִשְׂרָאֵל הִתְיַחְשׂוּ וְהִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה הָגְלוּ לְבָבֶל בְּמַעֲלָם: (ס)

 רש"י  וכל ישראל התיחשו. אמרתי לך קצת מן יחוסן מה שמצאתי אבל עיקר יחוסן על ספר מלכי ישראל ויהודה שהגלו לבבל במעלם ועמהם הייתי אני עזרא ויחוסם מצאתי כתוב וכתבתיו : (רש"י)

 מצודת דוד  וכל ישראל התיחשו וכו'. כאומר אף שלא הזכרתי אני יחוס כל ישראל הנה כולם נחקר יחוסם והנה כתובים על ספר מלכי ישראל והספר הזה גלה עמהם ואינו בידי להעתיק ממנו כל יחוסם : ויהודה. אבל יהודה הגלו לבבל בעבור מעלם וספר יחוסן עמהם ומה שמצאתי בה העתקתי כי עמהם נמצאתי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והנם. הנה הם : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וכל ישראל התיחשו וגו'. ידמה שזה היה בימי ירבעם בן יואש או בימי ירבעם בן נבט כי כבר זכר תחלה שהם התיחשו בימי יותם מלך יהודה ובימי ירבעם מלך ישראל ולא זכר אם היה בן נבט או בן יואש : ויהודה הגלו לבבל במעלם. זה היה רבו בימי צדקים והיה קצתו בימי יהויקים ובימי יכניה בנו : (רלב"ג)


{ב}  וְהַיּוֹשְׁבִים הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר בַּאֲחֻזָּתָם בְּעָרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְהַנְּתִינִים:

 מצודת דוד  והיושבים הראשונים. בני הגולה שעלו בראשונה עם זרובבל אשר עלו קודם שעלה עזרא ואנשיו אשר נתיישבו ראשונים בעריהם שאחזו ולא בירושלים המה היו מכל שבטי ישראל אשר חזרו מבבל (כי אף שבני עשרת השבטים הגלו לאשור מכל מקום רבים נשארו בארצם וגלו לבבל עם בני יהודה ובנימין וחזרו עמהם) : הכהנים. גם מהם ישבו בערי אחוזתם ובנחמיה חשב גם בני עבדי שלמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והנתינים. הם הגבעונים ונקראים כן ע''ש שנאמר בהם ויתנם יהושע וכו' חוטבי עצים וכו' (יהושע ט) : והשוערים. הממונים על שערי בה''מ לשמור ולפתוח ולנעול : ואחיהם. וחבריהם וכן בכל הספר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  והיושבים הראשונים אשר באחזתם בעריהם. ד''ל אחר גלות בבל. והנה זכר שהיו שם מן בני אפרים ומנשה כי הוא ידוע כי בעת מלכי יהודה אחר גלות שומרון וקודם זה גם כן נתחברו עם יהודה ובנימין קצת מבני שאר השבטים והמה הגלו בבבל ומשה שבו לירושלים בימי זרובבל ועזרא ונחמיה התרשתא : (רלב"ג)


{ג}  וּבִירוּשָׁלִַם יָשְׁבוּ מִן בְּנֵי יְהוּדָה וּמִן בְּנֵי בִנְיָמִן וּמִן בְּנֵי אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה:

 מצודת דוד  ובירושלים. אבל בירושלים לא נתיישבו מכל שבטי ישראל כ''א מבני יהודה וכו' ובנחמיה לא נזכר בני אפרים ומנשה כי מעט היו אשר ישבו בירושלים : (מצודת דוד)


{ד}  עוּתַי בֶּן עַמִּיהוּד בֶּן עָמְרִי בֶּן אִמְרִי בֶן (בנימן) בָּנִי מִן בְּנֵי פֶרֶץ בֶּן יְהוּדָה: (ס)

 מצודת דוד  עותי. ובנחמיה נאמר עתיה והוא הוא כי קרובים המה בלשון אולם השינוי בשמות האבות ובמספרם הוא לפי שגם כאן גם בנחמיה לא חשב כל האבות כסדר עד האב הראשון כ''א חשבם בדלוג וחשב כאן אחרים ממה שחשב בנחמיה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  עותי בן עמיהוד וגו'. ר''ל שהוא היה מבני פרץ בן יהודה. והנה זכר בספר עזרא (נחמי' י''א ד') ששמו היה עתיה בן עזיה בן זכריה בן אמריה : (רלב"ג)


{ה}  וּמִן הַשִּׁילוֹנִי עֲשָׂיָה הַבְּכוֹר וּבָנָיו:

 מצודת דוד  ומן השילוני. מבני שילה בן יהודה : עשיה. הוא מעשיה האמור בנחמיה. הבכור. שהיה הבכור מאחיו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  עשיה. בספר עזרא (שם ה') קרא שמו מעשיה : (רלב"ג)


{ו}  וּמִן בְּנֵי זֶרַח יְעוּאֵל וַאֲחֵיהֶם שֵׁשׁ מֵאוֹת וְתִשְׁעִים:

 מצודת דוד  ואחיהם. של יעואל ועשיה : שש מאות ותשעים. מוסב על בני שלה ועל בני זרח ומספר בני פרץ נאמר בנחמיה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ומן בני זרח וגו'. זה לא נזכר בספר עזרא : (רלב"ג)


{ז}  וּמִן בְּנֵי בִּנְיָמִן סַלּוּא בֶּן מְשֻׁלָּם בֶּן הוֹדַוְיָה בֶּן הַסְּנֻאָה:

 רלב"ג  סלוא בן משלם. כבר נזכר בספר עזרא אך אבות משלם נזכרו (שם ז') בשמות אחרים או היו הנקראים בשמות ההם זולת אלו אזכר פה כי בזה הספר ייחס הבן לפעמים אל הדורות הרחוקים לו מאד. והנה זכר בזה המקום : (רלב"ג)


{ח}  וְיִבְנְיָה בֶּן יְרֹחָם וְאֵלָה בֶן עֻזִּי בֶּן מִכְרִי וּמְשֻׁלָּם בֶּן שְׁפַטְיָה בֶּן רְעוּאֵל בֶּן יִבְנִיָּה:

 רלב"ג  יבניה ואלה ומשלם. וזכר תמורת אלו בספר עזרא (שם ח') גבי סלי : (רלב"ג)


{ט}  וַאֲחֵיהֶם לְתֹלְדוֹתָם תְּשַׁע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וְשִׁשָּׁה כָּל אֵלֶּה אֲנָשִׁים רָאשֵׁי אָבוֹת לְבֵית אֲבֹתֵיהֶם: (ס)

 מצודת דוד  לתולדותם. מתולדות של אבותם הנזכרים : תשע מאות וכו'. ובנחמיה נאמר מספר פחות ויתכן אשר שם חשב אנשי גבי סלי הנזכר שם וכאן חשב אנשי סלוא וחביריו : אנשים. ר''ל חשובים ככל אנשים שבמקרא : לבית אבותיהם. הוא כפל ענין לתוספת ביאור כי כבר אמר ראשי אבות והיא היא : (מצודת דוד)


{י}  וּמִן הַכֹּהֲנִים יְדַעְיָה וִיהוֹיָרִיב וְיָכִין:

 מצודת דוד  ומן הכהנים. ישבו בירושלים ידעיה ויהויריב, ובנחמיה נאמר ידעיה בן יויריב ויתכן שהוא הוא והיה נמשך אחר הבן וטפל לו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ידעיה ויהויריב. הנה אמר בספר עזרא (שם י''א) כי ידעיה היה בן יויריב וידמה ששניהם עלו שם מבבל : (רלב"ג)


{יא}  וַעֲזַרְיָה בֶן חִלְקִיָּה בֶּן מְשֻׁלָּם בֶּן צָדוֹק בֶּן מְרָיוֹת בֶּן אֲחִיטוּב נְגִיד בֵּית הָאֱלֹהִים: (ס)

 מצודת דוד  ועזריה. הוא שריה הנאמר בנחמיה : נגד וכו'. ממונה על בית אלהים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ועזריה בן חלקיה. הוא שריה בן חלקיה בספר עזרא (שם י''א) : (רלב"ג)


{יב}  וַעֲדָיָה בֶּן יְרֹחָם בֶּן פַּשְׁחוּר בֶּן מַלְכִּיָּה וּמַעְשַׂי בֶּן עֲדִיאֵל בֶּן יַחְזֵרָה בֶּן מְשֻׁלָּם בֶּן מְשִׁלֵּמִית בֶּן אִמֵּר:

 מצודת דוד  ומעשי. הוא עמשתי האמור בנחמיה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ועדיה בן ירחם וגו'. הנה בספר עזרא זכר דורות אחרים בין ירוחם ובין פשחור. אך קצר בזה המקום ומעשי בן עדיאל קראו בספר עזרא (שם י''א) עמשסי בן עזראל : (רלב"ג)


{יג}  וַאֲחֵיהֶם רָאשִׁים לְבֵית אֲבוֹתָם אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים גִּבּוֹרֵי חֵיל מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית הָאֱלֹהִים:

 מצודת דוד  ואחיהם ראשים. ואחיהם אשר היו ראשים לבית אבותם שהיו במספר אלף וכו' גם הם ואנשיהם ישבו בירושלם ובנחמיה נאמר מספר פחות ויתכן אשר שם חשב רק אותם שהיו תחת ממשלת השרים הנזכרים שם וכאן כלל את כל הכהנים כולם : מלאכת. לעשות מלאכת עבודת וכו' : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואחיהם ראשים לבית אבותם וגו'. הנה בספר עזרא זכר מספרם ולא עלה כי אם אלף ותשעים ושנים (צ''ל אלף ומאה ותשעים ושנים). וידמה שבזה המקום כלל בזה המספר הלוים כי הם גם כן היו גבורי חיל לעשות מלאכת עבודת בית האלהים כי הלוים הם גם כן משתתפים בזאת העבודה (אלא שיש להעיד כי גם כשנוסיף מספד הלוים המובא בספר נחמיה סך כלם לא יעלה כי אם לאלף שש מאות וארבעים ושמונה) : (רלב"ג)


{יד}  וּמִן הַלְוִיִּם שְׁמַעְיָה בֶן חַשּׁוּב בֶּן עַזְרִיקָם בֶּן חֲשַׁבְיָה מִן בְּנֵי מְרָרִי:

 מצודת דוד  ומן הלוים. ומספר אנשיהם נאמר בנחמיה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ומן הלוים וגו'. כבד נזכר זה בספר עזרא : (רלב"ג)


{טו}  וּבַקְבַּקַּר חֶרֶשׁ וְגָלָל וּמַתַּנְיָה בֶּן מִיכָא בֶּן זִכְרִי בֶּן אָסָף:

 רלב"ג  ובקבקר חרש וגלל. הנה תמורת בקבקר זכר בקבקיה בספר עזרא ולא נזכרו חרש וגלל שם (י''א י''ז) : (רלב"ג)


{טז}  וְעֹבַדְיָה בֶּן שְׁמַעְיָה בֶּן גָּלָל בֶּן יְדוּתוּן וּבֶרֶכְיָה בֶן אָסָא בֶּן אֶלְקָנָה הַיּוֹשֵׁב בְּחַצְרֵי נְטוֹפָתִי:

 מצודת דוד  היושב בחצרי נטופתי. על אלקנה יאמר כי ברכיה ישב בירושלים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ועובדיה בן שמעיה. בספר עזרא עבדא בן שמוע. ברכיה לא נזכר בספר עזרא : (רלב"ג)


{יז}  וְהַשֹּׁעֲרִים שַׁלּוּם וְעַקּוּב וְטַלְמֹן וַאֲחִימָן וַאֲחִיהֶם שַׁלּוּם הָרֹאשׁ:

 מצודת דוד  שלום הראש. על שלום הנזכר ראשון יאמר שהוא היה הראש לכולם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  שלום. בספר עזרא לא נזכר כן ולא אחימן : (רלב"ג)


{יח}  וְעַד הֵנָּה בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ מִזְרָחָה הֵמָּה הַשֹּׁעֲרִים לְמַחֲנוֹת בְּנֵי לֵוִי:

 רש"י  ועד הנה בשער המלך מזרחה. פתרון עד מהלאה עד שער ששמו שער המלך המזרחה : המה השוערים. שלום ואחיו ממחנות בני לוי : (רש"י)

 מצודת דוד  ועי הנה. ר''ל כמו שיסד דוד ושמואל את השוערים כן היה כל ימי עמידת הבית ועד הנה בבית השני : בשער. לעמוד לשמור בשער אשר המלך בא בו הפונה מזרחה המה שלום וחביריו היו שוערים בשערי הר הבית שהיא מחנה לויה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ועד הנה בשער המלך מזרחה וגו'. ר''ל שעד זה הזמן היו אלו השוערים בשער המזרחי שבו היה נכנס המלך מביתו לבית המקדש והיו למחנות ולמשמרות לפי מחצרותם : (רלב"ג)


{יט}  וְשַׁלּוּם בֶּן קוֹרֵא בֶּן אֶבְיָסָף בֶּן קֹרַח וְאֶחָיו לְבֵית אָבִיו הַקָּרְחִים עַל מְלֶאכֶת הָעֲבוֹדָה שֹׁמְרֵי הַסִּפִּים לָאֹהֶל וַאֲבֹתֵיהֶם עַל מַחֲנֵה יְהוָה שֹׁמְרֵי הַמָּבוֹא:

 רש"י  שומרי הספים לאהל. שלום בן קורא ואחיו לבית אביו הקרחים שומרי הספים של אוהל מועד שלא היו מניחים שום אדם לבא אל אהל מועד כי אם הכהנים בעבודתן : (רש"י)

 מצודת דוד  לבית אביו. משפחות בית אביו : על מלאכת. המה היו ממונים על מלאכת העבודה וחוזר ומפרש שהיו שומרי מזוזות פתחי האוהל רצה לומר העזרה : ואבותיהם וכו'. רצה לומר וכמו שהיו אבותיהם ממונים על מחנה ה' והיו שומרים לבל יבוא מי בפתחי העזרה שהיא מחנה שכינה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הספים. מזוזות השערים כמו וסף השער (יחזקאל מ) : המבוא. הפתחים שבאים דרך בם : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שומרי הספים לאהל. ר''ל שומר מזונות האהל : ואבותיהם על מחנה ה' שומרי המבוא. ר''ל כי אבותיהם של אלו היו שומרי המבוא על מחנה ה' שלא יכנס שם איש בלתי ראוי להכנס והיה (כ) פינחס בן אלעזר נגיד וממונה על אלו המשמרות בימים הקדומים והיה ה' עמו. והנה נזכר בתורה כי הכהנים היו ממונים על משפחות הלוי להשים איש על עבודתו ועל משאו. ואחשוב כי פנחס האריך ימים מאד כי ברית ה' יתברך היתה אתו החיים והשלום בקנאו קנאת ה' יתברך על דבר פעור. והנה היה נגיד זמן מה על זה המנוי והיה זה בימי דוד שנבררו אז המשמרות. והנה היה פינחס כהן גדול בימי פילגש בגבעה. וכבר זכרנו בספר שופטים ובספר מלכים מה שיעיד על אורך חייו. ולזה אמר לפנים ה' עמו לפי שהוא היה מזמן קדום מאד כי בצאת ישראל ממצרים היה נולד פינחס לפי הנראה בפרשת וארא : (רלב"ג)


{כ}  וּפִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר נָגִיד הָיָה עֲלֵיהֶם לְפָנִים יְהוָה עִמּוֹ:

 רש"י  ופינחס בן אלעזר נגיד היה עליהם לפנים ה' עמו. שנתנבא לפנים ורבותינו אמרו הוא פנחס הכהן ועל שלא התיר ליפתח נדרו נסתלקה השכינה ממנו : (רש"י)

 מצודת דוד  נגיד היה וכו'. היה ממונה על אבותיהם הקרחים בימים הקדמונים כי ה' היה עמו ולזה נבחר לנגיד : (מצודת דוד)


{כא}  זְכַרְיָה בֶּן מְשֶׁלֶמְיָה שֹׁעֵר פֶּתַח לְאֹהֶל מוֹעֵד:

 מצודת דוד  שער פתח. גם הוא היה שומר שער פתח האוהל : (מצודת דוד)


{כב}  כֻּלָּם הַבְּרוּרִים לְשֹׁעֲרִים בַּסִּפִּים מָאתַיִם וּשְׁנֵים עָשָׂר הֵמָּה בְחַצְרֵיהֶם הִתְיַחְשָׂם הֵמָּה יִסַּד דָּוִיד וּשְׁמוּאֵל הָרֹאֶה בֶּאֱמוּנָתָם:

 רש"י  המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם. בקיומם : (רש"י)

 מצודת דוד  כולם הברורים. ר''ל מספר כולם של הנבררים להיות שוערים לשמור בספים היו מאתים וי''ב ובנחמיה נאמר מספר פחות כי לא חשב שם רק השומרים במחנה לויה הוא הר הבית וכאן כלל כולם : המה בחצריהם. המה מן היושבים בחצריהם סביבות ירושלים להיות קרובים לבוא לבה''מ : התיחשם. והיה להם ספר יחוסם : המה יסד. ר''ל במספר הזה יסד דוד ושמואל הנביא להיות מתקיים בתקנת קיומם לבל יפחתו מרי''ב שוערים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הברורים. ענין בחירה : יסד. כמו תקן כי התקנה אל קיומה היא כמו היסוד אל הבנין : הרואה. הנביא על כי רואה במראה הנבואה : באמונתם. ענין קיום וכן והיה אמונת עתך (ישעיה ל''ג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כלם הברורים לשוערים וגו'. כל הלוים שהיו ברורים ונבחרים להיות שוערים במזוזות הבית היו מאתים ושנים עשר. והנה בס' עזרא זכר כי מספרם היה מאה ושבעים ושנים. ואמר המה בחצריה' התיחשם. לפי שכבר בנו להם חצרים סביבות ירושלים כדי שיהיו קרובים : המה יסד דוד וגו'. ר''ל שיסוד אלו המשמרות להיות בזה האופן יסדו דוד ושמואל מפני היותם נאמנים לה' יתברך ראו לסדר זאת העבודה באופן שלם. וידמה ששמואל בהיות דוד עמו בהיותו בורח מפני שאול התעוררו הוא ודוד לסדר זה הענין בזה האופן. וכאשר מלך דוד הוציא זאת המחשבה לפעל. ואז יסדו : (רלב"ג)


{כג}  וְהֵם וּבְנֵיהֶם עַל הַשְּׁעָרִים לְבֵית יְהוָה לְבֵית הָאֹהֶל לְמִשְׁמָרוֹת:

 מצודת דוד  והם ובניהם. הנזכרים למעלה עם בניהם היו ממונים על השערים לשמור בהם. לבית ה', לבית האהל. הוא כפל ענין במ''ש לתוספת ביאור : למשמרות. לא שהיו כולם שומרים בכל עת אלא היו חלוקים למשמרות וכ''א שמר בזמנו בחוזר חלילה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  למשמרות. דבר המוטל על הרבה בני אדם על כל אחד בזמן הקבוע לו קרוי משמר כי עליהם לשמור לבל יעברו את הזמן : (מצודת ציון)

 רלב"ג  והם ובניהם. שאשר בחרו בכל משמר ומשמר יהיו הם ובניהם ממונים על השוערים אצל האהל למשמרות. ר''ל אצל בית ה'. והנה סדרו : (רלב"ג)


{כד}  לְאַרְבַּע רוּחוֹת יִהְיוּ הַשֹּׁעֲרִים מִזְרָח יָמָּה צָפוֹנָה וָנֶגְבָּה:

 מצודת דוד  לארבע רוחות. בכל ארבע הרוחות יעמדו השוערים לשמור וגדולה וכבוד הוא לבית שיעמדו בה שומרים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  לארבע רוחות. שיהיו השוערים סביב הבית לארבע רוחות : (רלב"ג)


{כה}  וַאֲחֵיהֶם בְּחַצְרֵיהֶם לָבוֹא לְשִׁבְעַת הַיָּמִים מֵעֵת אֶל עֵת עִם אֵלֶּה:

 רש"י  לשבעת הימים. לסוף ז' הימים : מעת אל עת. משבעה לשבעה כל משמרת בשבתם : (רש"י)

 מצודת דוד  ואחיהם. חבריהם של הנזכרים למעלה היושבים בחצריהם עליהם לבוא לשמור על שבעת הימים : מעת אל עת. בעת שבאו אז ילכו בכלות שבעת הימים ויבואו אחרים במקומם : עם אלה. ר''ל גם אלה הנזכרים בשמם יבואו בבוא עתם ויתעכבו שבעת ימים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואחיהם שהיו בחצריהם יבאו לשבעת הימים מעת אל עת עם אלה. ר''ל שהמשמר האחד יעבוד עבודתו שבעת ימים ולשבעת הימים יבא המשמר הבא אחריו. וכן בזה הדרך על סוף כל המשמרות ואחר ישובו בסבוב : (רלב"ג)


{כו}  כִּי בֶאֱמוּנָה הֵמָּה אַרְבַּעַת גִּבֹּרֵי הַשֹּׁעֲרִים הֵם הַלְוִיִּם וְהָיוּ עַל הַלְּשָׁכוֹת וְעַל הָאֹצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים:

 מצודת דוד  כי באמונה. כי הדבר הזה היה בתקון המתקיים לבל יבטל מי משמרו : המה. ר''ל גם המה ארבעת גבורי השוערים והם שלום וכו' שזכר למעלה גם יתר הלוים אין מי בהם שיבטל משמרו : והיו. השוערים היו גם ממונים על הלשכות ועל האוצרות של בית האלהים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כי באמונה המה ארבעת גבורי השוערים. אשר בכל רוח ורוח והם היו ממונים לשמור הלשכות ואוצרות בית האלהים. ובלילה : (רלב"ג)


{כז}  וּסְבִיבוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים יָלִינוּ כִּי עֲלֵיהֶם מִשְׁמֶרֶת וְהֵם עַל הַמַּפְתֵּחַ וְלַבֹּקֶר לַבֹּקֶר:

 רש"י  והם על המפתח. על מפתח העזרה : ולבקר לבקר. לפתוח : (רש"י)

 מצודת דוד  וסביבות וכו'. כ''א בבוא עת משמרתו : כי עליהם משמרת. עליהם מוטל לשמור את הבית : על המפתח. על פתיחת השערים : ולבוקר לבוקר. ר''ל יפתחו בכל בוקר : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ילינו. ילינו סביבות בית האלהים לשמרו כי עליהם המשמרת כמו שזכרה התורה בפרשת מדבר סיני ובפרשת נשא והם על מפתח השערים בבקר בבקר : (רלב"ג)


{כח}  וּמֵהֶם עַל כְּלֵי הָעֲבוֹדָה כִּי בְמִסְפָּר יְבִיאוּם וּבְמִסְפָּר יוֹצִיאוּם:

 רש"י  ומהם על כלי. כלי שרת במספר יוציאום ובמספר יביאום : (רש"י)

 מצודת דוד  ומהם. מן השוערים היו ממונים על כלי העבודה כמזרקים ומחתות והדומים. יביאום. מלשכת הכלים אל מקום המזבח : יוציאום. משם אל הלשכות והכל נעשית על ידיהם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ומהם. ומהלוים היו קצתם ממונים על כלי העבודה כמו המזרקים והמחתות והיעים ומה שדומה להם והם יביאום אחר העבודה ללשכה המיוחדת להם במספר. ובמספר יוציאום משם בבקר לעבוד העבודה כמנהג הפקיד על שמירת דבר מה. ומהם היו ממונים על הכלים כולם שהיו המקדישים לבית ה' ועל כל כלי הקדש, כמו : (רלב"ג)


{כט}  וּמֵהֶם מְמֻנִּים עַל הַכֵּלִים וְעַל כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ וְעַל הַסֹּלֶת וְהַיַּיִן וְהַשֶּׁמֶן וְהַלְּבוֹנָה וְהַבְּשָׂמִים:

 מצודת דוד  על הכלים. יתר הכלים שאינם כלי העבוד' והם כלי בשול וכדומה : כלי הקדש. שולחנות ומנורות והדומי' : ועל הסולת וכו'. הסולת והשמן למנחות והיין לנסכים והלבונה לתת בבזיכין על מערכת לחם הפנים והבשמים לקטורת : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ומהם. קשות הנסך ומה שידמה להם ועל הסלת והיין והשמן אשר קנו אותם למנחות לקרבנות צבור ועל הלבונה שהיתה לצורך לחם הפנים ולמנחת העומר ועל הבשמים שהיו לצורך מעשה הקטרת : (רלב"ג)


{ל}  וּמִן בְּנֵי הַכֹּהֲנִים רֹקְחֵי הַמִּרְקַחַת לַבְּשָׂמִים:

 מצודת דוד  רוקחי וכו'. הם היו מערבבים וכותשים את הבשמים של הקטורת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רקחי המרקחת. ענין ערבוב הבשמים כמו מעשה רוקח (שמות ל) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  רקחי המרקחת לבשמים. ר''ל לעשות רקוח קטרת הסמים באופן שזכרה התורה : (רלב"ג)


{לא}  וּמַתִּתְיָה מִן הַלְוִיִּם הוּא הַבְּכוֹר לְשַׁלֻּם הַקָּרְחִי בֶּאֱמוּנָה עַל מַעֲשֵׂה הַחֲבִתִּים:

 מצודת דוד  באמונה. בקיום חזק היה ממונה על מעשה החבתים והם המנחות מעשה מחבת מעשירית האיפה הקרב בכל יום מחציתה בבוקר ומחציתה בערב והיה הוא ממונה עליו להזכיר ולזרז להיות קרב בזמנו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  החביתים. מל' מחבת והוא שם כלי מה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  באמונה על מעשה החבתים. הנה מנחת כהן גדול היתה נקראת מנחת חבתים לפי שהיתה נעשית על מחבת בשמן כמו שנזכר בפרשת צו את אהרן : (רלב"ג)


{לב}  וּמִן בְּנֵי הַקְּהָתִי מִן אֲחֵיהֶם עַל לֶחֶם הַמַּעֲרָכֶת לְהָכִין שַׁבַּת שַׁבָּת:

 מצודת דוד  מן אחיהם. של בני קרח הנזכרים למעלה שגם המה מבני קהת : על לחם וכו'. היו ממונים על לחם הפנים הערוך על השלחן להכין אותה בכל שבת ושבת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  המערכת. מלשון עריכה וסדור : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ומן בני הקהתי. מן אחי הממונים על מעשה החבתים היו ממונים על לחם המערכה והוא לחם הפנים להכין אותו בכל שבת ושבת. והנה הוא נאפה קודם השבת וביום השבת היה עורך אותו הכהן על שלחן הזהב ומסיר אז את לחם בפנים אשר היה בו : (רלב"ג)


{לג}  וְאֵלֶּה הַמְשֹׁרְרִים רָאשֵׁי אָבוֹת לַלְוִיִּם בַּלְּשָׁכֹת (פטירים) פְּטוּרִים כִּי יוֹמָם וָלַיְלָה עֲלֵיהֶם בַּמְּלָאכָה:

 רש"י  ואלה המשוררים וגו'. פטורים מכל דבר המלאכה כי אם לשיר שירה : (רש"י)

 מצודת דוד  ואלה המשוררים. רצה לומר אבל אלה המשוררים הנזכרים למעלה שהם ראשי האבות הלוים והם שמעיה וחביריו המה ישבו בתמידות בלשכות ללמד מעשה השיר ופטורים הם משאר עבודת בית ה' כי יומם ולילה מוטל עליהם לעסוק במלאכת השיר ואינם פנוים כמו השוערים לעסוק עוד בעבודה אחרת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פטורים. הוא הפוך מן החיוב ודוגמתו כי לא פטר יהוידע (דה''ב כג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ואלה המשוררים וגו'. בלשכות אשר בבית המקדש היו משולחים ואינם סוגרים דלתות הלשכות. אבל היו פתוחות כי יומם ולילה עליהם במלאכה וכבר זכר תחלה קצת ראשי אבות המשוררים והם מתניה בן מיכה ובקבקר ועובדיה בן שמעיה וברכיה בן אסף : (רלב"ג)


{לד}  אֵלֶּה רָאשֵׁי הָאָבוֹת לַלְוִיִּם לְתֹלְדוֹתָם רָאשִׁים אֵלֶּה יָשְׁבוּ בִירוּשָׁלִָם: (ס)

 מצודת דוד  אלה. הנזכרים למעלה : לתולדותם ראשים. על בני תולדות אבותם היו ראשים וכפל הדבר לתוספת ביאור : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אלה ישבו בירושלים. ר''ל בימי נחמיה בתחלת עת בית שני : (רלב"ג)


{לה}  וּבְגִבְעוֹן יָשְׁבוּ אֲבִי גִבְעוֹן (יעואל) יְעִיאֵל וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ מַעֲכָה:

 מצודת דוד  ובגבעון ישבו. כל הפרשה ההיא כתובה למעלה בהזכירו מי מבנימין ישב בירושלים ומי בגבעון והולך ומספר הכהנים והלוים היושבים בירושלים ועתה על כי בא לספר ממלכות דוד הבאה אחרי מות שאול לזה התחיל לספר שוב מהתחלת יחוס שאול. אבי גבעון. שר של גבעון ושמו יעיאל : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ובגבעון שבו וגו'. ידמה שגם זה היה בימי נחמיה. ולזה אמר בסוף ואף הם נגד אחיהם ישבו בירושלים עם אחיהם. ר''ל שכנגד מה שעשו אחיהם שעשירית העם ישבו בירושלים (נחמיה ז') כן עשו יושבי גבעון שהבדילו מהם העשירית להתנדב לשבת בירושלים : (רלב"ג)


{לו}  וּבְנוֹ הַבְּכוֹר עַבְדּוֹן וְצוּר וְקִישׁ וּבַעַל וְנֵר וְנָדָב:

 מצודת דוד  וצור וכו'. גם המה היו בני אבי גבעון ועמו ישבו בגבעון : (מצודת דוד)


{לז}  וּגְדוֹר וְאַחְיוֹ וּזְכַרְיָה וּמִקְלוֹת: {לח}  וּמִקְלוֹת הוֹלִיד אֶת שִׁמְאָם וְאַף הֵם נֶגֶד אֲחֵיהֶם יָשְׁבוּ בִירוּשָׁלִַם עִם אֲחֵיהֶם: (ס)

 מצודת דוד  ואף הם. ר''ל אף כי ישבו בגבעון מ''מ לפעמים ישבו בירושלים נגד אחיהם הנזכרים למעלה ושוה להם : עם אחיהם. הוא כפל ענין לתוספות ביאור כי עם הוא כמו נגד : (מצודת דוד)


{לט}  וְנֵר הוֹלִיד אֶת קִישׁ וְקִישׁ הוֹלִיד אֶת שָׁאוּל וְשָׁאוּל הוֹלִיד אֶת יְהוֹנָתָן וְאֶת מַלְכִּי שׁוּעַ וְאֶת אֲבִינָדָב וְאֶת אֶשְׁבָּעַל:

 רש"י  אשבעל. הוא איש בושת ולכך כינהו בושת לפי שבעל לשון אדני הוא וכינהו בושת ל' גנאי : מריב בעל. זה מפיבושת א''ר יצחק בר שמואל מנרבונא משעה שעבדו ישראל את הבעל נקרא הבעל שם בושת דכתיב לקטר לבושת לקטר לבעל (ירמיה י''א) כי הבעל הוא בושת וגדעון נקרא ירובעל על שסירב לו בעל (שופטים ו') ונקרא ירובשת דכתיב על אבימלך מי הכה אבימלך בן ירובשת וגו' בס' שמואל (ב' י''א) ונקרא ירובשת וירובעל, כי בעל ובשת אחד הוא : (רש"י)

 מצודת דוד  אשבעל. הוא איש בושת שמלך תחת שאול והוא ישוי האמור בשמואל א' : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ונר הוליד את קיש וגו'. שב להזכיר כל זה היחש כדי להגיע לדבר מלכות דוד לפי שזה הספר הוא דברי הימים למלכי יהודה. ולזה הוצרך להזכיר מיתת שאול ובניו ומפני שהיה מזכיר מיתתם רצה להזכיר תולדות הנשאר מזרעו עד שיכלה אל אצל שברך אותו ה' יתבר הוא ואחיו ברבוי הבנים כמו שקדם : (רלב"ג)


{מ}  וּבֶן יְהוֹנָתָן מְרִיב בָּעַל וּמְרִי בַעַל הוֹלִיד אֶת מִיכָה:

 מצודת דוד  מריב בעל. הוא מפיבושת : (מצודת דוד)


{מא}  וּבְנֵי מִיכָה פִּיתוֹן וָמֶלֶךְ וְתַחְרֵעַ: {מב}  וְאָחָז הוֹלִיד אֶת יַעְרָה וְיַעְרָה הוֹלִיד אֶת עָלֶמֶת וְאֶת עַזְמָוֶת וְאֶת זִמְרִי וְזִמְרִי הוֹלִיד אֶת מוֹצָא:

 מצודת דוד  ואחז. גם הוא בן מיכה וכן נאמר למעלה : (מצודת דוד)


{מג}  וּמוֹצָא הוֹלִיד אֶת בִּנְעָא וּרְפָיָה בְנוֹ אֶלְעָשָׂה בְנוֹ אָצֵל בְּנוֹ:

 מצודת דוד  ורפיה בנו. של בנעא וכן חושב אחד בן אחד : (מצודת דוד)


{מד}  וּלְאָצֵל שִׁשָּׁה בָנִים וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם עַזְרִיקָם בֹּכְרוּ וְיִשְׁמָעֵאל וּשְׁעַרְיָה וְעֹבַדְיָה וְחָנָן אֵלֶּה בְּנֵי אָצַל: (פ)

 מצודת דוד  בכרו. כן שמו : (מצודת דוד)

דברי הימים א פרק-י

{א}  וּפְלִשְׁתִּים נִלְחֲמוּ בְיִשְׂרָאֵל וַיָּנָס אִישׁ יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים בְּהַר גִּלְבֹּעַ:

 רש"י  ופלשתים נלחמו בישראל. אינו מספר כי אם מפלתו של שאול וכאשר בא לספר מעשה דוד אינו מספר זילותו אלא גבורתו וגדולתו כי הספר שלו ולמלכי יהודה : (רש"י)

 מצודת ציון  איש ישראל. כמו אנשי ישראל : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ופלשתים נלחמו בישראל וגו' : (רלב"ג)


{ב}  וַיַּדְבְּקוּ פְלִשְׁתִּים אַחֲרֵי שָׁאוּל וְאַחֲרֵי בָנָיו וַיַּכּוּ פְלִשְׁתִּים אֶת יוֹנָתָן וְאֶת אֲבִינָדָב וְאֶת מַלְכִּי שׁוּעַ בְּנֵי שָׁאוּל:

 מצודת דוד  וידבקו. ברדפם השיגום והיו דבוקים אחריהם וקרובים להם : (מצודת דוד)


{ג}  וַתִּכְבַּד הַמִּלְחָמָה עַל שָׁאוּל וַיִּמְצָאֻהוּ הַמּוֹרִים בַּקָּשֶׁת וַיָּחֶל מִן הַיּוֹרִים:

 רש"י  וימצאוהו המורים בקשת. בוא וראה כי אין חכמה ואין תבונה לנגד ה' (משלי כ''א) כי נגד ה' דרכי איש בנימין היו שונאיהם נופלים לפניהם בקשת כי הם בקיאים בקשת כדכתיב אטר יד ימינו וגו' בשופטים (כ''א) וכן ביהונתן צדה אורה לשלח לי למטרה בשמואל (א' כ') וכתיב למטה (י''ב ב') בנימן נושקי קשת מימיני' וגו' וכן באסא בספר זה (ב' י''ד) ומבנימן נושאי מגן ודורכי קשת וגו' אבל כשהשם סר מעל שאול נפל ביד רובה קשת בדבר שהוא אומנתו. ויחל מן היורים. כמו ותתחלחל המלכה (אסתר י') : (רש"י)

 מצודת דוד  על שאול. על כי כבר הרגו את בניו היתה כל פני המלחמה עליו לבד : המורים. האנשים המורים בקשת מצאו מקומו ופחד מהם שלא יאחזוהו ויתעללו בו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  המורים. ענין השלכת החצים כמו אשר אנכי מורה (ש''א כ) : ויחל. מל' חלחלה ופחד : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויחל מן היורים. ר''ל שכבר ירה ואחזו חיל מפחד היורים כקשת : (רלב"ג)


{ד}  וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל נֹשֵׂא כֵלָיו שְׁלֹף חַרְבְּךָ וְדָקְרֵנִי בָהּ פֶּן יָבֹאוּ הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה וְהִתְעַלְּלוּ בִי וְלֹא אָבָה נֹשֵׂא כֵלָיו כִּי יָרֵא מְאֹד (ס) וַיִּקַּח שָׁאוּל אֶת הַחֶרֶב וַיִּפֹּל עָלֶיהָ:

 מצודת דוד  והתעללו בי. ליסרני ביסורי בזיון : כי ירא מאד. פחד מה' לשלוח יד במשיחו : ויפול עליה. להמית את עצמו בה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שלוף. ענין הוצאת החרב מתערה : ודקרני. ענין נעיצה ותחיבה כמו כל הנמצא ידקר (ישעיה יג) : והתעללו. ענין לעג ובזיון כמו כי התעללת בי (במדבר כב) : ולא אבה. ולא רצה : (מצודת ציון)


{ה}  וַיַּרְא נֹשֵׂא כֵלָיו כִּי מֵת שָׁאוּל וַיִּפֹּל גַּם הוּא עַל הַחֶרֶב וַיָּמֹת: (ס)

 רלב"ג  וירא נושא כליו כי מת שאול וגו'. כבר נתבאר בספר שמואל שאחד שנפל שאול על חרבו לא מת עדיין עד שאמר לנער העמלקי שימיתהו והוא המיתהו : (רלב"ג)


{ו}  וַיָּמָת שָׁאוּל וּשְׁלֹשֶׁת בָּנָיו וְכָל בֵּיתוֹ יַחְדָּו מֵתוּ: {ז}  וַיִּרְאוּ כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּעֵמֶק כִּי נָסוּ וְכִי מֵתוּ שָׁאוּל וּבָנָיו וַיַּעַזְבוּ עָרֵיהֶם וַיָּנֻסוּ וַיָּבֹאוּ פְלִשְׁתִּים וַיֵּשְׁבוּ בָּהֶם: (ס)

 מצודת דוד  אשר בעמק. היא עמק יזרעאל שהיה סמוך למקום המלחמה : (מצודת דוד)


{ח}  וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹאוּ פְלִשְׁתִּים לְפַשֵּׁט אֶת הַחֲלָלִים וַיִּמְצְאוּ אֶת שָׁאוּל וְאֶת בָּנָיו נֹפְלִים בְּהַר גִּלְבֹּעַ:

 מצודת ציון  לפשט. ענין הסרת הבגדים : (מצודת ציון)


{ט}  וַיַּפְשִׁיטֻהוּ וַיִּשְׂאוּ אֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת כֵּלָיו וַיְשַׁלְּחוּ בְאֶרֶץ פְלִשְׁתִּים סָבִיב לְבַשֵּׂר אֶת עֲצַבֵּיהֶם וְאֶת הָעָם:

 מצודת דוד  וישאו את ראשו. כרתו אותה מן הגוף ונטלוה : את עצביהם. כהני העו''ג : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וישלחו בארץ פלשתים סביב לבשר את עצביהם ואת העם. עשו זה לפי ששאול השחית בהם רבים והיו מפני זה מבשרים מיתתו לכומרי בית אליליהם ואת העם : (רלב"ג)


{י}  וַיָּשִׂימוּ אֶת כֵּלָיו בֵּית אֱלֹהֵיהֶם וְאֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ תָקְעוּ בֵּית דָּגוֹן: (ס)

 מצודת דוד  ואת גלגלתו. בש''א הזכיר שתקעו גויתו ומה שסתם שם גלה כאן : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גלגלתו. ראשו : תקעו. תלאו כמו והוקע אותם לה' (שם כה) : דגון. שם עבודת גלולים עשוי בדמות דג : (מצודת ציון)


{יא}  וַיִּשְׁמְעוּ כֹּל יָבֵישׁ גִּלְעָד אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ פְלִשְׁתִּים לְשָׁאוּל:

 רלב"ג  וישמעו כל (יושבי) יבש גלעד וגו'. הנה נתעוררו לזה יושבי יבש גלעד יותר מהשאר לפי שעל ידו עשה להם ה' יתברך תשועה גדולה כאשר קם עליהם נחש העמוני ולא היה רוצה לכרות אתם ברית אם לא בנקור להם כל עין ימין כמו שנזכר זה בספר שמואל : (רלב"ג)


{יב}  וַיָּקוּמוּ כָּל אִישׁ חַיִל וַיִּשְׂאוּ אֶת גּוּפַת שָׁאוּל וְאֵת גּוּפֹת בָּנָיו וַיְבִיאוּם יָבֵישָׁה וַיִּקְבְּרוּ אֶת עַצְמוֹתֵיהֶם תַּחַת הָאֵלָה בְּיָבֵשׁ וַיָּצוּמוּ שִׁבְעַת יָמִים:

 רש"י  ויביאום יבישה. ליבש גלעד : ויצומו שבעת ימים. ולמה מסרו עצמם בסכנה לקחת גופות שאול ובניו מהר גלבוע יותר משאר ישראל לפי שעשה להם שאול טובה שהצילם כשעלה נחש העמוני עליהם וכנגד אותם שבעת ימים שנתנו להם זמן אם יבא להם מושיע והיו צמים ומתענים אולי יבא להם מושיע ובא שאול והושיעם כנגדן נתענו עתה גם הם ז' ימים וגם מפני אבילות שנהגו שבעת ימים כי גם קרוביהם היו כשהרגו ישראל את יושבי גבעה במעשה פלגש בגבעה (סוף שופטים) נתנו אנשי יבש בנותיהם לבנימין כשחטפום מן המחולות : (רש"י)

 מצודת ציון  האלה. שם אילן סרק : (מצודת ציון)


{יג}  וַיָּמָת שָׁאוּל בְּמַעֲלוֹ אֲשֶׁר מָעַל בַּיהוָה עַל דְּבַר יְהוָה אֲשֶׁר לֹא שָׁמָר וְגַם לִשְׁאוֹל בָּאוֹב לִדְרוֹשׁ:

 רש"י  וימת שאול במעלו אשר מעל. שתי מעילות מעל בשאלת אוב אחת ששאל אחרי שמואל ואחת שדרש ובאגדה דשמואל שנינו חמש מעילות מעל : על דבר ה' אשר לא שמר. מה שצוהו שמואל כדכתיב שבעת ימים תוחל (שמואל א') ועל אשר מעל במלחמת עמלק : (רש"י)

 מצודת דוד  במעלו. בעבור מעלו וכו' וחוזר ומפרש על דבר ה' אשר לא שמר למחות את עמלק מכל וכל וגם אשר חטא לשאול באוב לדרוש בו עתידות : (מצודת דוד)

 רלב"ג  על דבר ה' אשר לא שמר. ר''ל במה שלא הוחיל על שמואל שבע' ימים עד בואו אליו כי מפני זה אמר לו שמואל כי ממלכתו לא תקום. ובמה שלא עשה את דבד ה' בעמלק כי מפני זה אמר לו שמואל יען מאסת את דבר ה' וימאסך ממלך : וגם לשאול באוב לדרוש. ר''ל במה שבא שאול אל אשה בעלת אוב ואמר לה שתקסם לו באוב. והנה לאלו הסבות כלם המיתהו ה' יתברך וסבב שתהיה המלוכה לדוד בן ישי ולא זכר מלכות איש בשת בן שאול כי לא היה ממלכי יהודה אך זכר שאול להעיר על דבר צמיחת מלכות בית דוד איך היתה. כי לולא חטאי שאול לא היתה צומחת עדיין ואף על פי שהיה ראוי לפי מה שנתבאר מברכת יעקב שתהיה המלכות בסוף לשבט יהודה. ולזה אמר שמואל לשאול כי עתה הכין ה' את ממלכתך אל ישראל עד עולם ועתה ממלכתך לא תקום (שמואל א' י''ג י''ג). והנה הרצון באמרו עד עולם עד זמן ארוך כטעם אמרו ועבדו לעולם. הנה מה שראינו לבארו בזה החלק שהגבלנו באורו בזה המקום וברבו בארנו לפי המחשבה הגוברת לבד לעמקו ובפרט בענין התיחש הבנים לאביהם כי לפעמים השמיט דורות רבים בתולדות ולפעמים השמיט הדור האחד והשמיט התיחש הנמשך לו להשענו שיובן מדבריו זה ובמה שהוא התאר לא נוכל לאמת איך היה אם לא שעמדנו עליו ממקום אחר וראינו גם כן שאין בזה שום נזק איך שיובן בכמו אלו היוחסים וזה מבואר מאד. והנה התועלות המגיעים מזה הספור הם אלו. התועלת הראשון הוא ליסד אמונת החדוש כמו שזכרנו בבאורנו לדברי תורה ולזה זכר הסתעפות הדורות. מאדם הראשון עד הזמן ההוא. התועלת השני הוא להודיע כי ה' יתברך יענוש החוטא על חטאו וישלם טוב לצדיק כצדקתו. ולזה ספר שכבר היה ער בכור יהודה רע בעיני ה' וימיתהו. ולזה גם כן זכר בעכן שמעל מעל בחרם מפני שלא נתקיימו לו תולדות עם שבזה תועלת מפני פרסום החטאים שיהיה האדם יותר נשמר מלחטא כדי שלא יקנה לו בשת ושם רע לדורי דורות. ולזה גם כן זכר כי יואש ושרף בעלו למואב. ולזה גם כן זכר כי יעבץ היה נכבד מאחיו ולזה שמע ה' יתברך בקולו במה ששאל ממנו. ואחשוב כי יעבץ היה מהשופטים והוא אבצן כי האל''ף והעי''ן הם ממוצא אחד והם מתחלפים. והנה היה מחור בן חצרון שהיה (לעיל ד' ד') אבי בית לחם. וכן מצאנו בבועז שהיה נראה מדבריו היותו מהשופטים והוא מבית לחם וידמה ששמו האמיתי היה בועז. אך אמו קראתהו יעבץ כי ילדתו בעצב. ולזה גם כן זכר כי הבכורה היתה לראובן ולפי שחלל יצועי אביו בשכבו את בלהה פילגש אביו נתנה בכורתו ליוסף. ולזה גם כן זכר כי מפני שמעלו באלהי אבותיהם ראובן וגם וחצי שבט המנשי וזנו אחרי אלהי עמי הארץ אשר השמיד אלהים מפניהם העיר ה' רוח מלכי אשור והגלה אותם ויביאם לחלח ולחבור והרא ונהר גוזן. ולזה גם כן ספר כי יהודה הגלו לבבל במעלם. ולזה גם כן זכר שכבר מת שאול במעלו אשר מעל בה' ולא נשאר מזרעו כי אם בן אחד ליהונתן והסב ה' המלוכה לדוד אשר היה כלבבו בכל מעשיו רק בדבר אוריה החתי. ולזה גם כן ספר הצלחת דוד ברבוי הבנים. התועלת השלישי הוא להודיע כי הממשלה היתה לדוד מלידה ומבטן ומהריון כי אבותיו היו נשיאים. ר''ל כי נחשון בן עמינדב היה נשיא בני יהודה בימי משה והדור השני לנחשון היה בועז מן השופטי' את ישראל והרביעי לבועז היה דוד. התועלת הרביעי הוא להודיע שהוא ראוי שיקים האדם זכר לאחיו כשמת בלא בנים. ולזה ספר כי אף על פי שלא יבם שלה בן יהודה תמר אשת ער אחיו שמת בלא בנים. הנה קרא שם הבן הראשון שיולד לו ער להשאיר זכר לאחיו. ולזה אמר בני שלה בן יהודה ער וגו' (ד' כ''א). התועלת החמישי הוא להודיע איך הפליג ה' יתברך להשגיח בישראל להשיבם לאמונתו לפי מה שאפשר. וזה כי עם הפליגם לחטוא שמע זעקת בני ראובן וגד וחצי שבט מנשה בעת אשר זעקו אליו במלחמה ויתן עם רב מאד בידם עד שהיה נפש אדם מהשבי מאה אלף (ה' כ''א) כי זה היה ממה שהיה ראוי שיישירם לעבוד את ה' לבדו והם לא לקחו מוסר ובמעט זמן אחר זה גלו מארצם. התועלת הששי הוא לפרסם כי רוב הכהנים הגדולים היו מפנחס ולזה נתן לו ה' יתברך ברית כהנת עולם ופרסם עם זה כי עשרה דורות מזרעו פרנסו כל זמן בית ראשון אשר היו ממלכי יהודה יותר מחמשה עשר דורות וממלכי ישראל היו מעת רחבעם עד עת חזקיה כמו שמונה עשר דורות. ולזה זכר כי עזריה כהן בבית אשר בנה שלמה ויהוצדק שהיה הדור העשירי אחריו הלך בהגלות ה' את יהודה וירושלים ביד נבוכדנצר. התועלת השביעי הוא להודיע כי כשיהיו שלשה יחד הנה ראוי שיהיה הגדול באמצע והקטן מהם בשמאלו והגדול מהקטן בימינו כי הימין יותר נכבד מהשמאל והאמצע הוא היותר נכבד מהם. וזה מבואר בדברים הטבעים כי הלב הוא באמצע והוא היותר נכבד עם שבזה תועלת שהוא קרוב להם יחד להשפיע להם מהודו ולהדריכם ולהנהיגם והם קרובים לו יחד לשמשו. ולזה ספר כי הימן המשורר אשר מבני הקהתי שהם היותר נכבדים היה באמצע ומימינו היה המשורר אשר מבני גרשון שהיה אחריו בגדולה ומשמאלו היה המשורר אשר מבני מררי שהיה למטה מכלם. התועלת השמיני הוא להודיע כי מעבודת הלוים היה לשרת בשם ה' בשיר כי זה נרמז בתורה ולא נתבאר בה באור רחב. אך בזה הספר ובספר עזרא נתבאר זה תכלית הבאור וזה משלמות התקיעה בחצוצרות שהיו תוקעים הכהנים ונתבאר פה כי עבודת הלוים היתה לשמור משמרת שיהיו שוערים לפתוח הדלתות ביום ולסגרם בלילה ולשמור כל הלילה בארבע רוחות ביהמ''ק ולא ישכבו בלילה השומרים והיו שומרים מבואות הבית שלא יכנסו שם רק הראוים והיו גם כן שומרים כל כלי העבודה וכלי הקדשים וכל כלי הקדש וזאת היא השמירה שרמז אליה בפרשת בהר סיני. התועלת התשיעי הוא להודיע כי בשכר עבודתם נתנו לכהנים וללוים עריהם. ולזה סמך בזה המקום לעבודת הלוים והכהנים זכרון הערים שנתנו ישראל לכהנים וללוים. התועלת העשירי הוא להודיע איך השגיח ה' יתברך בשבט בנימין להרבותם אחרי כלות השבט ההוא בימי פילגש בגבעה שלא נשארו מהם כי אם שש מאות איש מבלי נשים וטף ולא ארכו הימים שהיו מספרם בימי דוד קרוב לששים אלף. התועלת האחד עשר הוא להודיע כי אין ראוי לעשוק לאנשים ואף כי יד העושקים תקיפה. ולזה ספר מה שקרה מהרע לבני אפרים ברדתם לקחת את מקנה אנשי גת מפני היותם בוטחים על עוצם גדולת יוסף שהיה שליט על הארץ וספר כי כבר הרגום אנשי גת. התועלת השנים עשר הוא להודיע שיש שם אות וסימן מעת לקיחת האשה בטוב ההצלחה או בהפכה. ולזה אמרו ז''ל (חולין צ''ה ע''ב) בית תינוק ואשה אף על פי שאין נחש יש סימן וזה דומה קצת למה שאמר נחשתי ויברכני ה' בגללך (בראשית ל' כ''ז). ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף (שם ל''ט ה'). ולזה זכר כי אפרים בא אל אשתו סביב הריגת בניו וילדה לו בן וקרא שמו בריעה כי ברעה היתה בביתו. התועלת השלשה עשר הוא להודיע כי ה' יתברך ישגיח בנרדפים. ולזה זכר שקצת בני אהוד הוציאו אחיהם מגבע והגלו אותם אל מנחת וקצת הגולי' הצליחו מאד בבנים (לעיל ח') ובנו עירו' והצליחו במלחמה להבריח את יושבי גת. התועלת הארבעה עשר הוא להודיע כי ה' יתברך לא יקפח שכר כל בריה ובריה. ולזה ספר כי אף על פי שבחטאי שאול חיוב הכליון לבניו כדי שתסוב המלוכה לדוד הנה השגיח ה' יתברך ביהונתן לטוב לבבו עם האלהים ועם אנשי' והשגיח במפיבשת בנו להשאיר ממנו זרע עד שמזרעו היה אחד והוא אולם שהרבה בנים ובני בנים מאה וחמשים. התועלת החמשה עשר הוא מה שלמדנו מפני מה שסמך לגלות בבל וכרון השבי' לירושלים והשתדלות' בעבודת בית האלהים בשלום שבפנים שלא היתה הכונה בהגלותם כי אם להיישירם לעבודת ה' יתברך כי רוב השומן הביאם אל הבעיטה. ולזה תמצא כי בתחלת בית שני נעתק ענין יהודה ובנימין אל הטוב בתכלית מה שאפשר וזה מבואר מאד בספר עזרא. התועלת הששה עשר הוא להודיע שהוא ראוי לגמול חסד לאשר גמלוהו היו חיים או מתים. ולזה ספר כי אחרי מות שאול כששמעו אנשי יבש גלעד את אשר עשו הפלשתים לשאול קמו כל איש חיל ונשאו את גופת שאול ואת גופות בניו ויביאום יבשה ויקברו את עצמותיהם תחת האלה ונצטערו צער גדול על מיתתו עד שכבר הפליגו בזה וצמו שבעת ימים : (רלב"ג)


{יד}  וְלֹא דָרַשׁ בַּיהוָה וַיְמִיתֵהוּ וַיַּסֵּב אֶת הַמְּלוּכָה לְדָוִיד בֶּן יִשָׁי: (פ)

 מצודת דוד  ולא דרש בה'. כי אף שדרש ולא נענה כמ''ש בשמואל א' מ''מ היה לו לדרוש ולחזור ולדרוש ולהפציר בתפלה והוא לא כן עשה : (מצודת דוד)

דברי הימים א פרק-יא

{א}  וַיִּקָּבְצוּ כָל יִשְׂרָאֵל אֶל דָּוִיד חֶבְרוֹנָה לֵאמֹר הִנֵּה עַצְמְךָ וּבְשָׂרְךָ אֲנָחְנוּ:

 מצודת דוד  חברונה. אחר שמלך בחברון על יהודה : עצמך ובשרך. כמו כל בית יהודה כי בני איש אחד נחנו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויקבצו כל ישראל אל דוד חברונה וגו'. עד ויתחזק שלמה בן דוד על מלכות (לקמן ב' א) ראינו להציע בכאן שאין כונתנו לשוב לבאר בזה הספר מה שכבר בארנוהו בספר שמואל ומלכים ולא לשוב ולמנות תועלותיהם אך מה שנתחדש בזה הספר לבד או שנשתנה בו הלשון או הענין נבאר ונסיר הספק אם תראה בו סתירה לפי מה שנזכר בספר שמואל או מלכים : (רלב"ג)


{ב}  גַּם תְּמוֹל גַּם שִׁלְשׁוֹם גַּם בִּהְיוֹת שָׁאוּל מֶלֶךְ אַתָּה הַמּוֹצִיא וְהַמֵּבִיא אֶת יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ אַתָּה תִרְעֶה אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל וְאַתָּה תִּהְיֶה נָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל:

 רש"י  אתה תרעה את עמי. על זה אמר דוד ה' רועי לא אחסר (תהלים כ''ג) אתה אומר לי אתה תרעה מה אני יכול לרעות אין הדבר תלוי בי אלא ה' רועי לא אחסר וגם אני לא אחסר לכם ודוגמא בשמואל (ב' כ''א) אז נשבעו אנשי דוד לו לאמר לא תצא עוד אתנו במלחמה ולא תכבה את נר ישראל אמר להם דוד כי אתה נרי ה' וה' יגיה חשכי (שם כ''ב) : (רש"י)

 מצודת דוד  אתה המוציא. כאילו אמרו לא יגדל אהבת בית יהודה עלינו על אשר מלכת בהם ראשונה כי גם עלינו משלת מאז : את ישראל. א''כ עליך לרעות את כל ישראל אלו כאלו בשוה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שלשום. יום השלישי מהיום : (מצודת ציון)


{ג}  וַיָּבֹאוּ כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַמֶּלֶךְ חֶבְרוֹנָה וַיִּכְרֹת לָהֶם דָּוִיד בְּרִית בְּחֶבְרוֹן לִפְנֵי יְהוָה וַיִּמְשְׁחוּ אֶת דָּוִיד לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל כִּדְבַר יְהוָה בְּיַד שְׁמוּאֵל: (ס)

 רש"י  ויכרות להם דוד ברית. כאותו ברית שכרת יהוידע דכתיב (מלכים ב' י''א) ויכרות יהוידע את הברית בין ה' ובין המלך ובין העם להיות לעם לה' פתרון להיות לה' עבדים וגם בין המלך ובין העם להיות לו לעבדים כמשפט המלך וגם המלך לעשות כחוק לעבדיו ללחום מלחמותם : לפני ה'. והלא לא היה המשכן בחברון אלא מהו לפני ה' כל מקום שעושין תנאי או כורתין ברית המקום שם הוא דוגמא ביפתח לפני ה' במצפה (שופטים י''א) ודוגמא ומעלה מעל בה' וכיחש בעמיתו (ויקרא ה') כדמפרש בתורת כהנים : (רש"י)

 מצודת דוד  כל זקני ישראל. אשר הכח בידם להמליכו : ויכרות וכו'. להיות להם לאויב כמו לבית יהודה : לפני ה'. לפני ארון ה' כי הביאוהו שמה לפי שעה : (מצודת דוד)


{ד}  וַיֵּלֶךְ דָּוִיד וְכָל יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלִַם הִיא יְבוּס וְשָׁם הַיְבוּסִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ:

 רש"י  וילך דוד וגו'. הלך מיד למלחמה כשהמליכוהו כל ישראל שלא יאמרו ישראל כל המלחמות שעשה דוד בימי שאול נוצח מזלו של שאול היה ועתה דואג להלחם לכך הלך מיד למלחמה : (רש"י)

 מצודת דוד  ירושלים. אל ירושלים להלחם בה : ושם היבוסי. כי בני יהודה ובני בנימין לא הורישום מאז : (מצודת דוד)


{ה}  וַיֹּאמְרוּ יֹשְׁבֵי יְבוּס לְדָוִיד לֹא תָבוֹא הֵנָּה וַיִּלְכֹּד דָּוִיד אֶת מְצֻדַת צִיּוֹן הִיא עִיר דָּוִיד:

 רש"י  ויאמרו ישבי יבוס לדוד לא תבא הנה. אינו מפרש כאן למה ובשמואל (ב' ה') מפרש ויאמר לדוד לא תבא הנה כי אם הסירך העורים והפסחים ראו שלא יוכלו לעמוד לפני דוד ונתנו עורים ופסחים לפני שער העיר לאמר לא יבא דוד הנה כי אם ילחם עם העורים הללו כי ידעו כי בזוי הוא למלך להלחם עם העורים ומתוך כך ישוב ולא ילחם עמהם ודוד אמר בלבו אמת הוא כי לא נכון והגון לי להלחם עם עורים ועם פסחים אך כל מי שיכה היבוסי היאך שיגע בצנור וימשכם וישליכם משם את העורים על כן יאמרו עור ופסח לא יבא אל הבית אל בית דוד שיהא לו גנאי פן יאמרו עם אלו נלחם דוד : (רש"י)

 מצודת דוד  לא תבוא הנה. ר''ל לא תוכל לכבשה בעבור חזקה : מצודת ציון. שם מבצר חזק סמוך למקום יבוס : היא עיר דוד. לאח''ז נקראה שמה עיר דוד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מצודת. ענין מבצר חזק כמו ישבו במצדות (ירמיה נ''א) : במצד. היא מצורת ציון : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויאמרו יושבי יבוס לדוד לא תבוא הנה. כבר באר בספר שמואל (ב' ה' הו' וגו') שהסבה בזה היא שאם לא יסיר את העורים ואת הפסחים לא יוכל לבוא שם. וכבר בארנו בבאורנו לספר שמואל הסבה בזה שכבר היו שם תמונות עורים ופסחים עם דמות מקלות גדולים מברזל בידם והמים העוברים בצנור מניעים המקלות ההם תמיד באופן שלא יוכל להכנס אדם שם. ולזה היה הדרך בהשבתתם הנגיעה בצנור אשר באים בו המים להניע זאת התנועה והנה קצר בספר שמואל מלהזכיר מה יתן דוד לכל מכה יבוסי בראשונה ויגע בצנור. ובזה המקום באר שהוא יהיה לראש ולשר ושכבר עלה בראשונה יואב להכות היבוסי. ולזה היה לראש. ר''ל שהיה שר צבא : (רלב"ג)


{ו}  וַיֹּאמֶר דָּוִיד כָּל מַכֵּה יְבוּסִי בָּרִאשׁוֹנָה יִהְיֶה לְרֹאשׁ וּלְשָׂר וַיַּעַל בָּרִאשׁוֹנָה יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה וַיְהִי לְרֹאשׁ:

 מצודת דוד  בראשונה. לעלות במלחמה תחלה להכות בם : (מצודת דוד)


{ז}  וַיֵּשֶׁב דָּוִיד בַּמְצָד עַל כֵּן קָרְאוּ לוֹ עִיר דָּוִיד:

 רלב"ג  וישב דוד במצד. רצה לומר במצודה והוא המגדל החזק שהיה בה (ח) מן המלוא ועד הסביב. הנה המלוא היה המקום שהיה רחוב סביב עיר ציון להאסף שם העם ורצה שמן המלוא ולפנים בנה דוד עירו סביב אל המצודה אשר היה יושב בה : ויואב יחיה את שאר העיר. זה לא נזכר בספר שמואל והרצון בו שכבר חיה את שאר העיר שהיו יושבים בו היבוסים. אך אשר במצודת ציון המית לבדם. והנה השאר היו בברית את ישראל והיו להם למס. ולזה תמצא כי היבוסי היה יושב בירושלים אצל סוף ימי דוד : (רלב"ג)


{ח}  וַיִּבֶן הָעִיר מִסָּבִיב מִן הַמִּלּוֹא וְעַד הַסָּבִיב וְיוֹאָב יְחַיֶּה אֶת שְׁאָר הָעִיר:

 רש"י  ויואב יחיה את שאר העיר. הוא בנה והחזיק לבנות בדקי החומה דוגמא בעזרא היחיו את האבנים מערמות העפר (נחמיה ג') : (רש"י)

 מצודת דוד  מן המלוא. סמוך להחומה הניח מקום פנוי להיות מוכן להאסף שם מרבית אנשים וכן קראו מלוא (ירמיה ד) ומן המלוא ולפנים בנה בתים סביב : ועד הסביב. כפל הדבר לומר שאת הכל בנה : יחיה. היה מחזק בדקי שאר העיר בחומות ומגדלים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יחיה. יאמר בדרך השאלה על תקון בדק הבנין כמו היחיו את האבנים (נחמיה ג') : (מצודת ציון)


{ט}  וַיֵּלֶךְ דָּוִיד הָלוֹךְ וְגָדוֹל וַיהוָה צְבָאוֹת עִמּוֹ: (פ)

 מצודת דוד  הלוך וגדול. בכל עת נתגדל יותר : (מצודת דוד)


{י}  וְאֵלֶּה רָאשֵׁי הַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר לְדָוִיד הַמִּתְחַזְּקִים עִמּוֹ בְמַלְכוּתוֹ עִם כָּל יִשְׂרָאֵל לְהַמְלִיכוֹ כִּדְבַר יְהוָה עַל יִשְׂרָאֵל: (ס)

 מצודת דוד  במלכותו. בדבר המלכות היו מתחזקים עמו לדבר על לב ישראל להמליכו כמו שדבר ה' על ישראל שהוא ימלוך עליהם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  המתחזקי' עמו במלכותו עם כל ישראל. ידמה שזה היה בימי איש בשת כי מפני גבורתם התחילו להלחם מלחמות דוד והצליחו כיד אלהיו טובה עליו וקצתם היו עמו בהיותו בורח מפני שאול להיותם משערים כי הוא ימלוך על ישראל : (רלב"ג)


{יא}  וְאֵלֶּה מִסְפַּר הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר לְדָוִיד יָשָׁבְעָם בֶּן חַכְמוֹנִי רֹאשׁ (השלושים) הַשָּׁלִישִׁים הוּא עוֹרֵר אֶת חֲנִיתוֹ עַל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת חָלָל בְּפַעַם אֶחָת:

 רש"י  ראש השלישים. ראש הגבורים כמו ושלשים על כלו (שמות י''ד) : עורר את חניתו. כאשר הוא נלחם במלחמה לא היה חוזר במלחמה עד שיהרג בחניתו ג' מאות חלל. בן חכמוני. (בשמואל ב' כ''ג) כתוב תחכמוני הוא אביו ויפה כח האב מכח הבן שכתוב בו (שם) על שמונה מאות גבורים חלל בפעם אחת : (רש"י)

 מצודת דוד  ואלה וכו'. אשר התחזקו עמו : ישבעם. הוא יושב בשבת האמור בש''ב כי פתרון אחד להם : בן חכמוני. הוא תחכמוני האמור בשמואל ב' ופתרון אחד להם וכאשר איש ירושלים יקרא בן ירושלים וירושלמי : הוא עורר וכו'. ר''ל אחר שהרג שלש מאות חלל בפעם אחת סמוך לה הי' עורר את חניתו להלחם בם כאלו עתה התחיל להלחם (ובש''ב משבחו באהבת החכמה עם הגבורה לומר אחר שהרג שמונה מאות חלל חזר לשבת בישיבת החכמה) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  השלישים. ענינו שרים וגבורים כמו מבחר שלישיו (שמות ט''ו) : עורר. מלשון התעוררות ותנועה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ישבעם בן חכמוני. הנה בספר מלכים (צ''ל ש''ב כ''ג ח') קראו יושב בשבת תחכמוני. והרצון כמו שאמר פה הוא כי לרוב גבורתו ישוב כאלו הוא עם ומפני חכמתו גם כן. ולזה קראו בן חכמוני כי הוא היה מתנהג בגבורתו בחכמה. והנה בספר שמואל קראו עדינו העצני ושם אמר על שמונה מאות חלל בפעם אחת. ובזה המקום אמר הוא עורר את חניתו על שלש מאות חלל בפעם אחת ואין ראוי שנתיר זה הספק בשנאמר שפעם אחת עורר את חניתו על שמונה מאות חלל ופעם אחרת קרה לו שעורר את חניתו על שלש מאות חלל. וזה מפני שהוא היה מספק גבורתו וראוי שיספר תכלית מה שהיה יכול עליו. ולזה היה ראוי שיתארהו שהוא היה עורר את חניתו על שמונה מאות חלל בפעם אחת. וזה ממה שאינו צריך באור למעיין בדברינו. והנה בחיי הספק בזה חזק אצלי. והנראה לי בהתר זה הספק הוא שבכל כלי מלחמתו קרה לו שהרג שמונה מאות בפעם אחת ואולם בחניתו לבדו קרה לו שהמית שלש מאות. ולזה תמצא שלא אמר בספר שמואל עורר את חניתו. אבל אמר על שמונה מאות חלל בפעם אחת : (רלב"ג)


{יב}  וְאַחֲרָיו אֶלְעָזָר בֶּן דּוֹדוֹ הָאֲחוֹחִי הוּא בִּשְׁלוֹשָׁה הַגִּבֹּרִים:

 רש"י  הוא בשלושה הגבורים. הוא בכלל ג' הגבורים כי הוא אחד מהם ושלשה אלו גבורים יותר משאר ל' ושלשה שנזכר בסמוך וכאן אינו מזכיר כי אם שנים ישבעם ואלעזר ובשמואל ב' כ''ג מזכיר אף השלישי דכתיב ואחריו שמא בן אגא הררי (שם א') : (רש"י)

 מצודת דוד  ואחריו. במעלה : הוא בשלושה הגבורים. הוא היה אחד מהשלשה גבורים האמורים בש''ב שהיו עם דוד בחרפם פלשתים וכו' ולקצר סמך על מה שנאמר שם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואחריו אלעזר בן דודו האחוחי. הנה קצר בזה המקום מלספר הגבורה שעשה להשענו על מה שנזכר מזה בספר שמואל וזכר הגבורה שעשה שמה בן אגא הררי ולא זכרו. אבל זכר הגבורה ההיא בלשון רבים. ולזה ידמה שכבר היה שם עם שמה אלעזר וידמה שבזה הענין נכללו שתי הגבורות הנזכרות שם לאלעזר ולשמה. אבל שמה עמד בתוך החלקה להציל החלקה והכה הפלשתים אשר שם ואלעזר הכה הפלשתים הנאספים שם למלחמה. ובזה האופן עזרו שניהם בהצלת החלקה : (רלב"ג)


{יג}  הוּא הָיָה עִם דָּוִיד בַּפַּס דַּמִּים וְהַפְּלִשְׁתִּים נֶאֱסְפוּ שָׁם לַמִּלְחָמָה וַתְּהִי חֶלְקַת הַשָּׂדֶה מְלֵאָה שְׂעוֹרִים וְהָעָם נָסוּ מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים:

 רש"י  בפס דמים. שם מקום ובשמואל באפס דמים : והפלשתים נאספו שם למלחמה. שנזדרזו להנקם מישראל ומאותם גבורים שחרפו כמפורש בשמואל (ב' כג) בחרפם בפלשתים : מלאה שעורים. ורצו פלשתים לקוצרה ולהציתה באש : (רש"י)

 מצודת דוד  מלאה שעורים. ובש''ב נאמר עדשים כי באמת לא זו היא המלחמה כי שם נאמר ששמה הצילה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בפס דמים. שם מקום : חלקת השדה. אחוזת השדה : (מצודת ציון)


{יד}  וַיִּתְיַצְּבוּ בְתוֹךְ הַחֶלְקָה וַיַּצִּילוּהָ וַיַּכּוּ אֶת פְּלִשְׁתִּים וַיּוֹשַׁע יְהוָה תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה:

 מצודת דוד  ויצילוה. הוא ואנשיו, לבל ישרפוה פלשתים : (מצודת דוד)


{טו}  וַיֵּרְדוּ שְׁלוֹשָׁה מִן הַשְּׁלוֹשִׁים רֹאשׁ עַל הַצֻּר אֶל דָּוִיד אֶל מְעָרַת עֲדֻלָּם וּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים חֹנָה בְּעֵמֶק רְפָאִים:

 רש"י  וירדו שלושה מן השלושים. שלשה אלו היו ראש לכל השלושים : (רש"י)

 מצודת דוד  מן השלושים ראש. כ''א מהשלשה היה ראש מהשלשים הגבורים הנזכרים בש''ב ונזכרים גם המה למטה אבל הוסיף עוד עליהם : (מצודת דוד)


{טז}  וְדָוִיד אָז בַּמְּצוּדָה וּנְצִיב פְּלִשְׁתִּים אָז בְּבֵית לָחֶם:

 רש"י  ונציב פלשתים אז בבית לחם. שכבר בית לחם לקחו והעמידו בה נציב שופט זה בתחלת מלכותו שעדיין פלשתים היו מושלים בם שכך מצינו שלפני בא דוד היו מושלים על ישראל בימי שמשון ושמואל דכתיב (בשמואל א' ד') התחזקו והיו לאנשים פלשתים פן תעבדו לעברים וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  במצודה. הוא הצור אשר במערת עדולם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ונציב. ענין פקיד וממונה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ונציב פלשתים. בשמואל כתוכ וחית פלשתים. וזה לאות כי הרצון בו מחנה פלשתים. ונציב פלשתים הוא המושל אשר שמו שם פלשתים והיה בלתי אפשר ללכת לבור בית לחם אשר בשער אם לא ילכו שם דרך עמק רפאים שהיה שם מחנה פלשתים : (רלב"ג)


{יז}  (ויתאו) וַיִּתְאָיו דָּוִיד וַיֹּאמַר מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם מִבּוֹר בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשָּׁעַר:

 רש"י  מי ישקני מים מבור בית לחם. זה הי' מקומו של דוד דכתיב ודוד בן ישי מבית הלחמי (שמואל א' יח) ולפי שהיה דוד תדיר מלומד ורגיל באותן מים נתאו' להם וכל מים וכל אויר שאד' רגיל בהם יפין לו ושאין רגיל בהם ניזוק ודוגמא בריש יוסיפון מלכ' אחת שחלת' על שנישאת חוצה מארץ מולדתה ואמרו הרופאים אין לה רפואה עד שתרחץ ותהנה ממימי מקומה וכן עשו לה : (רש"י)

 מצודת דוד  מי ישקני מים. לא שצוה להביא המים אלא כאומר מי יתן והיה נמצא לי מי בור בית לחם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויתאו. מל' תאוה וחשק : (מצודת ציון)


{יח}  וַיִּבְקְעוּ הַשְּׁלֹשָׁה בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים וַיִּשְׁאֲבוּ מַיִם מִבּוֹר בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וַיִּשְׂאוּ וַיָּבִאוּ אֶל דָּוִיד וְלֹא אָבָה דָוִיד לִשְׁתּוֹתָם וַיְנַסֵּךְ אֹתָם לַיהוָה:

 רש"י  ויבקעו השלשה במחנה פלשתים. בל''א (דורך ברעכן די שאר''א) : וישאבו. כשהפלשתים עומדים בפני הבור באו ג' גבורי ישראל ובקעו ביניהם ושאבו על כרחם : וינסך אותם לה'. בר קפרא אומר חג הסוכות היה ונסכן על המזבח : (רש"י)

 מצודת דוד  ויבקעו. כאשר שמעו שהתאו' לה הלכו מעצמם לעשות נחת רוח לדוד ועברו דרך המחנה וכאלו בקעוה לעשות בה דרך ללכת : וינסך. שפכם ארצה לשם ה' : (מצודת דוד)


{יט}  וַיֹּאמֶר חָלִילָה לִּי מֵאֱלֹהַי מֵעֲשׂוֹת זֹאת הֲדַם הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶשְׁתֶּה בְנַפְשׁוֹתָם כִּי בְנַפְשׁוֹתָם הֱבִיאוּם וְלֹא אָבָה לִשְׁתּוֹתָם אֵלֶּה עָשׂוּ שְׁלֹשֶׁת הַגִּבּוֹרִים:

 רש"י  כי בנפשותם הביאום. שמסרו עצמם להריגה על המים : (רש"י)

 מצודת דוד  ויאמר. נתן טעם על שלא שתה מהם ואמר חלילה וכו' ר''ל חולין הוא לי לשתותם מחמת יראת ה' : הדם וכו'. וכי אשתה דם האנשים אשר הלכו בסכנת נפשותם כי הלא בסכנת נפשותם הביאום א''כ המים לדם יחשב : (מצודת דוד)


{כ}  וְאַבְשַׁי אֲחִי יוֹאָב הוּא הָיָה רֹאשׁ הַשְּׁלוֹשָׁה וְהוּא עוֹרֵר אֶת חֲנִיתוֹ עַל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת חָלָל (ולא) וְלוֹ שֵׁם בַּשְּׁלוֹשָׁה:

 רש"י  ואבשי אחי יואב הוא היה ראש השלושה. לאותם שלשה שבקעו במחנה פלשתים ושאבו המים ומה שאינו מזכיר את יואב עם הגבורים לפי שאין כבודו למנותו עם אלו כי הוא היה שר צבא ראש לכולם : ולו שם בשלשה. אותו השם היה לו שגבורתו היתה כנגד כל גבורות כולם וטעות הוא : (רש"י)

 מצודת דוד  ראש השלשה. הוא היה הראש מהשלשה שבקעו המחנה להביא המים : והוא עורר וכו'. על וכו'. ר''ל על ההריגה בסמוך לה הוא עורר את חניתו להלחם עמהם כאלו עתה התחיל להלחם : ולו שם בשלושה. ר''ל שהיה מפורסם לגבור בין שלשת הגבורים הראשונים והם ישבעם ואלעזר ושמה הנזכר בש''ב ור''ל גם הם עם כל גבורתם החשיבו גם את אבשי לגבור : (מצודת דוד)


{כא}  מִן הַשְּׁלוֹשָׁה בַשְּׁנַיִם נִכְבָּד וַיְהִי לָהֶם לְשָׂר וְעַד הַשְּׁלוֹשָׁה לֹא בָא: (ס)

 רש"י  מן השלושה בשנים. הוא נכבד ולא כאותן שלשה כנגד השנים היתה גבורתו ולכלל גבורות השלשה לא בא (וזהו) ועד השלשה לא בא : (רש"י)

 מצודת דוד  מן השלשה בשנים. ר''ל מבין שלשה שואבי המים בהשנים שהיו עמו היה הוא הנכבד מהם ולזה היה להם לשר : ועד השלשה. אבל לא בא למעלת השלשה הראשונים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  מן השלשה בשנים נכבד ויהי להם לשר. ובספר שמואל כתוב מן השלשה הכי נכבד ויהי להם לשר והכל אחד כי הוא היה מהשלשה והיה לכבד מהשנים הנשארים ולהם היה לשר והם השלשה שהיו על השלשים. אך עד השלשה גבורים הנזכרים בראשונה לא בא כמו שבארנו בס' שמואל : (רלב"ג)


{כב}  בְּנָיָה בֶן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ חַיִל רַב פְּעָלִים מִן קַבְצְאֵל הוּא הִכָּה אֵת שְׁנֵי אֲרִיאֵל מוֹאָב וְהוּא יָרַד וְהִכָּה אֶת הָאֲרִי בְּתוֹךְ הַבּוֹר בְּיוֹם הַשָּׁלֶג:

 רש"י  בן איש חיל. דוגמא בן בליעל ובשמואל (ב' כ''ג) כתיב בן איש חי כי כן מנהג בני האדם כשרואים אדם זריז אומרים זה כולו חי : אריאל. גבורים בעלי כח ארי גבור וגם אל לשון אילי הארץ (יחזקאל י''ז). רב פעלים. פעולות של גבורות הרבה עשה : והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג. ולא חשש מן הצינה והקור, ויש אומרים ביום השלג כל השנה כולה אין הארי מסוכן יותר מיום השלג כשבא אדם נגדו זורק השלג ברגלו בין עיני האדם עד שלא יכול לראות והורגו ואני שמעתי כך על זאת : (רש"י)

 מצודת דוד  רב פעלים. פעל הרבה גבורות : שני אריאל מואב. ת''י תרין רברבי מואב וע''ש גבורתו קראם אריאל שהיא מלה מורכבת מן ארי ומן אל שהוא ענין חוזק כמו ביד אל גוים (יחזקאל ל''א) : בתוך הבור. עם כי המקום דחוק להתחזק בו : ביום השלג. עם היות כי טבע הארי להתחזק בו ביותר בזמן הקור ומטבע האדם להמנע ממנו הפעולות החיוניות בתגבורת הקור עכ''ז התגבר עליו והכהו נפש : (מצודת דוד)


{כג}  וְהוּא הִכָּה אֶת הָאִישׁ הַמִּצְרִי אִישׁ מִדָּה חָמֵשׁ בָּאַמָּה וּבְיַד הַמִּצְרִי חֲנִית כִּמְנוֹר אֹרְגִים וַיֵּרֶד אֵלָיו בַּשָּׁבֶט וַיִּגְזֹל אֶת הַחֲנִית מִיַּד הַמִּצְרִי וַיַּהַרְגֵהוּ בַּחֲנִיתוֹ:

 רש"י  איש מדה. שאר בני אדם אין צריך למדוד כי אם מאומד יכול לידע ודוגמא אשר ראינו בתוכה אנשי מדות (במדבר יג) : כמנור אורגים. עץ שכורכים עליו הבגד : (רש"י)

 מצודת דוד  איש מדה. רצה לומר בעל מדה גדולה וכן אנשי מדות (במדבר י''ג) : כמנור אורגים. בית יד החנית היתה כמנור אורגים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כמנור אורגים. הוא העץ העגול אשר האורג כורך עליו השתי ובמשנה נקרא כובד (שבת ק''ג) : בשבט. בשרביט : (מצודת ציון)


{כד}  אֵלֶּה עָשָׂה בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע וְלוֹ שֵׁם בִּשְׁלוֹשָׁה הַגִּבֹּרִים:

 מצודת דוד  אלה. הפועלים ההם : ולו שם. ר''ל שהיה מפורסם לגבור בין שלשה הגבורים שואבי המים שהיו ראשי השלשים ור''ל שעם כל גבורתם החשיבו גם אותו לגבור אבל שלשה הגבורים הראשונים לא החשיבו אותו למאומה לגודל הגבורה אשר היה בהם : (מצודת דוד)


{כה}  מִן הַשְּׁלוֹשִׁים הִנּוֹ נִכְבָּד הוּא וְאֶל הַשְּׁלוֹשָׁה לֹא בָא וַיְשִׂימֵהוּ דָוִיד עַל מִשְׁמַעְתּוֹ: (ס)

 רש"י  מן השלושים הנו נכבד הוא ואל השלשה. לכלל גבורת השלשה לא בא לאותן ג' שמזכיר למעלה ולכן כתיב לא באלף : על משמעתו. ל' מנוי וכן ובני עמון משמעתם (ישעיה י''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  מן השלשים. האמורים בש''ב ונזכרים הם למטה : הנו נכבד הוא. הנו הוא היה נכבד מהם ולזה לא חשבוהו עמהם אבל לא בא למעלת שלשה שואבי המים ראשי השלשים ולזה לא חשבוהו גם עמהם : על משמעתו. להיות עמו לשמוע ולעשות כל אשר יצוה : (מצודת דוד)


{כו}  וְגִבּוֹרֵי הַחֲיָלִים עֲשָׂה אֵל אֲחִי (ס) יוֹאָב אֶלְחָנָן בֶּן דּוֹדוֹ מִבֵּית לָחֶם: (ס)

 רש"י  וגבורי החילים. אך לא כאותן של מעלה : (רש"י)

 מצודת דוד  וגבורי החילים. ואלה הם שאר גבורי החילים עשהאל וכו' ובש''ב לא חשב כ''א החשובים שבהם הנזכרים כאן ראשונים עד אוריה החתי אולם קצתם קראם בשם האחר שהיה להם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וגבורי החילים עשהאל אחי יואב וגו'. הנה כבר נזכרו בשמות אחרים בספר שמואל קצת הגבורים הנזכרים פה ונזכרו בזה המקום גבורים אחרים לא נזכרו בספר שמואל והם נזכרים כלם אחר אוריה החתי : (רלב"ג)


{כז}  שַׁמּוֹת הַהֲרוֹרִי (ס) חֶלֶץ הַפְּלוֹנִי: (ס) {כח}  עִירָא בֶן עִקֵּשׁ הַתְּקוֹעִי (ס) אֲבִיעֶזֶר הָעֲנְּתוֹתִי: (ס) {כט}  סִבְּכַי הַחֻשָׁתִי (ס) עִילַי הָאֲחוֹחִי: (ס) {ל}  מַהְרַי הַנְּטֹפָתִי (ס) חֵלֶד בֶּן בַּעֲנָה הַנְּטוֹפָתִי: (ס) {לא}  אִיתַי בֶּן רִיבַי מִגִּבְעַת בְּנֵי בִנְיָמִן (ס) בְּנָיָה הַפִּרְעָתֹנִי: (ס) {לב}  חוּרַי מִנַּחֲלֵי גָעַשׁ (ס) אֲבִיאֵל הָעַרְבָתִי: (ס) {לג}  עַזְמָוֶת הַבַּחֲרוּמִי (ס) אֶלְיַחְבָּא הַשַּׁעַלְבֹנִי: (ס) {לד}  בְּנֵי הָשֵׁם הַגִּזוֹנִי (ס) יוֹנָתָן בֶּן שָׁגֵה הַהֲרָרִי: (ס) {לה}  אֲחִיאָם בֶּן שָׂכָר הַהֲרָרִי (ס) אֱלִיפַל בֶּן אוּר: (ס) {לו}  חֵפֶר הַמְּכֵרָתִי אֲחִיָּה הַפְּלֹנִי: (ס) {לז}  חֶצְרוֹ הַכַּרְמְלִי (ס) נַעֲרַי בֶּן אֶזְבָּי: (ס) {לח}  יוֹאֵל אֲחִי נָתָן (ס) מִבְחָר בֶּן הַגְרִי: (ס) {לט}  צֶלֶק הָעַמּוֹנִי נַחְרַי הַבֵּרֹתִי נֹשֵׂא כְּלֵי יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה: (ס)

 מצודת דוד  נושא כלי יואב. חוזר הוא על נכרי שהוא היה נושא כלי תשמישי יואב : (מצודת דוד)


{מ}  עִירָא הַיִּתְרִי (ס) גָּרֵב הַיִּתְרִי: (ס) {מא}  אוּרִיָּה הַחִתִּי (ס) זָבָד בֶּן אַחְלָי: (ס) {מב}  עֲדִינָא בֶן שִׁיזָא הָראוּבֵנִי רֹאשׁ לָראוּבֵנִי וְעָלָיו שְׁלוֹשִׁים: (ס)

 מצודת דוד  ועליו. ר''ל הסמוכים עליו ונמשכים אחריו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ועליו שלשים. ר''ל ואצלו שלשים. וידמה שלא זכרם כלם כי הנזכרים אחר זה אינם כי אם ארבעה עשר : (רלב"ג)


{מג}  חָנָן בֶּן מַעֲכָה וְיוֹשָׁפָט הַמִּתְנִי: (ס) {מד}  עֻזִיָּא הָעֲשְׁתְּרָתִי (ס) שָׁמָע (ויעואל) וִיעִיאֵל בְּנֵי חוֹתָם הָעֲרֹעֵרִי: (ס) {מה}  יְדִיעֲאֵל בֶּן שִׁמְרִי וְיֹחָא אָחִיו הַתִּיצִי: (ס) {מו}  אֱלִיאֵל הַמַּחֲוִים וִירִיבַי וְיוֹשַׁוְיָה בְּנֵי אֶלְנָעַם (ס) וְיִתְמָה הַמּוֹאָבִי: {מז}  אֱלִיאֵל וְעוֹבֵד (ס) וְיַעֲשִׂיאֵל הַמְּצֹבָיָה: (פ)

דברי הימים א פרק-יב

{א}  וְאֵלֶּה הַבָּאִים אֶל דָּוִיד לְצִיקְלַג עוֹד עָצוּר מִפְּנֵי שָׁאוּל בֶּן קִישׁ וְהֵמָּה בַּגִּבּוֹרִים עֹזְרֵי הַמִּלְחָמָה:

 רש"י  עוד עצור. נחבא : (רש"י)

 מצודת דוד  עוד עצור. בעוד שהיה נחבא מפני שאול : והמה בגבורים. נחשבים המה בין הגבורים עוזרי נצחון המלחמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עצור. נחבא וכלוא כמו עצור בחצר המטרה (ירמיה לג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ואלה הבאים אל דוד לציקלג וגו'. הנה דוד ברח לשדה פלשתים אל אכיש להמלט משאול ונתן לו אכיש ציקלג כמו שנזכר בספר שמואל (א' כ''ז ו') ושם באו לו מבנימין אלו הגבורים וזה מורה על הצלחת דוד וחוזק השגחת ה' יתברך בו : (רלב"ג)


{ב}  נֹשְׁקֵי קֶשֶׁת מַיְמִינִים וּמַשְׂמִאלִים בָּאֲבָנִים וּבַחִצִּים בַּקָּשֶׁת מֵאֲחֵי שָׁאוּל מִבִּנְיָמִן:

 רש"י  נשקי קשת. מזוינים בקשת ובחצים ומורים לפניהם ולאחריהם אף באבנים היו נותנים על יתר הקשת אבן מורים ואני ראיתי כן הרבה : מאחי שאול מבנימין. לפי שכולם יצאו מאיש אחד מבנימין קרויים כולם אחים ולכבוד גדולת דוד אומר מאחי שאול שאפילו אחי שאול באו אליו בעוד שאול חי : (רש"י)

 מצודת דוד  מימינים וכו'. שולטים בשתי ידיהם לירות באבנים ובחצים ע''י הקשת : מאחי שאול. מקרובי שאול מבני בנימין : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נושקי. ענין מזוין כמו נושקי רומי קשת (תהלים עח) : (מצודת ציון)


{ג}  הָרֹאשׁ אֲחִיעֶזֶר וְיוֹאָשׁ בְּנֵי הַשְּׁמָעָה הַגִּבְעָתִי (ויזואל) וִיזִיאֵל וָפֶלֶט בְּנֵי עַזְמָוֶת וּבְרָכָה וְיֵהוּא הָעֲנְּתֹתִי:

 מצודת דוד  הראש. מן הבאים היה הראש אחיעזר ובא עמו יואש אחיו והמה בני השמעה : (מצודת דוד)


{ד}  וְיִשְׁמַעְיָה הַגִּבְעוֹנִי גִּבּוֹר בַּשְּׁלֹשִׁים וְעַל הַשְּׁלֹשִׁים:

 רש"י  ועל השלשים. ראש לשלשים : (רש"י)

 מצודת דוד  גבור בשלשים. הוא היה הגבור בהשרים וממונה עליהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בשלשים. בשרים כמו ומבחר שלישיו (שמות טו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וישמעיה הגבעוני גבור בשלשים ועל השלשים. ר''ל בשלשים הגבורים הנזכרים בראשונה שהם נזכרים גם כן בספר שמואל ואמר שהוא היה נחשב בגבורה לאחד מהם ויותר : (רלב"ג)


{ה}  וְיִרְמְיָה וְיַחֲזִיאֵל וְיוֹחָנָן וְיוֹזָבָד הַגְּדֵרָתִי: (ס) {ו}  אֶלְעוּזַי וִירִימוֹת וּבְעַלְיָה וּשְׁמַרְיָהוּ וּשְׁפַטְיָהוּ (החריפי) הַחֲרוּפִי:

 מצודת דוד  הקרחי. אלקנה וכו' היו מבני קרח : (מצודת דוד)


{ז}  אֶלְקָנָה וְיִשִּׁיָּהוּ וַעֲזַרְאֵל וְיוֹעֶזֶר וְיָשָׁבְעָם הַקָּרְחִים: {ח}  וְיוֹעֵאלָה וּזְבַדְיָה בְּנֵי יְרֹחָם מִן הַגְּדוֹר: {ט}  וּמִן הַגָּדִי נִבְדְּלוּ אֶל דָּוִיד לַמְצַד מִדְבָּרָה גִּבֹּרֵי הַחַיִל אַנְשֵׁי צָבָא לַמִּלְחָמָה עֹרְכֵי צִנָּה וָרֹמַח וּפְנֵי אַרְיֵה פְּנֵיהֶם וְכִצְבָאיִם עַל הֶהָרִים לְמַהֵר:

 רש"י  למצד מדברה. למצודות המדבר שנחבא מפני שאול דכתיב (שמואל א' כ''ג) ויקומו וילכו זיפה לפני שאול ודוד ואנשיו במדבר מעון בערבה וכתיב (שם כ, 'ד) ויעל דוד משם וישב במצדות עין גדי : ופני אריה. פניהם מפוחדים כאריה : וכצבאים על ההרים למהר. קלים היו במרוצתם כי דרכן של צבאים לרוץ על ההרים כשצדין אותם : (רש"י)

 מצודת דוד  נבדלו. מעם שאול נבדלו ללכת אל דוד אל המצודה אשר במדבר שהיה דוד נחבא שם : אנשי צבא. למודים לצאת בצבא מלחמה ועורכי מלחמה בצנה והוא כעין מגן : ופני אריה פניהם. מפחידים במראות פניהם כמו האריה : וכצבאים. ממהרים לרוץ כצבי הרץ מהר על ההרים להנצל מיד הציד : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ומן הגדי נבדלו אל דויד למצד מדברה וגו'. ר''ל בהיותו מסתתר במצודות במדבר מעון בערבה אל ימין הישימון כי שם הסתתר כמו שנזכר בספר שמואל (א' כ''ג כ''ד) וזה היה קודם לכתו לצקלג : (רלב"ג)


{י}  עֵזֶר הָרֹאשׁ עֹבַדְיָה הַשֵּׁנִי אֱלִיאָב הַשְּׁלִשִׁי: {יא}  מִשְׁמַנָּה הָרְבִיעִי יִרְמְיָה הַחֲמִשִׁי: {יב}  עַתַּי הַשִּׁשִּׁי אֱלִיאֵל הַשְּׁבִעִי: {יג}  יוֹחָנָן הַשְּׁמִינִי אֶלְזָבָד הַתְּשִׁיעִי: {יד}  יִרְמְיָהוּ הָעֲשִׂירִי מַכְבַּנַּי עַשְׁתֵּי עָשָׂר: (ס) {טו}  אֵלֶּה מִבְּנֵי גָד רָאשֵׁי הַצָּבָא אֶחָד לְמֵאָה הַקָּטָן וְהַגָּדוֹל לְאָלֶף:

 רש"י  אלה מבני גד. כדכתיב למעלה ומן הגדי נבדלו אל דוד : אחד למאה הקטן. הקטן שבכולם ירדוף מאה : והגדול לאלף. והגדול שבכולם ירדוף אלף כאן נתקיים הפסוק ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  הקטן. החלש שבהם האחד ירדוף מאה והגבור שבהם האחד ירדוף אלף : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אחד למאה הקטן והגדול לאלף. זה גם כן הורה בהצלחת דוד כי אלו שהיו ראשי הצבא קצתם היו שרי אלפים והקטנים מהם היו שרי מאות ועם כל זה הסכימו ללכת אל דוד להסתתר עמו להיות לו לעזר ולהועיל : (רלב"ג)


{טז}  אֵלֶּה הֵם אֲשֶׁר עָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וְהוּא מְמַלֵּא עַל כָּל (גדיתיו) גְּדוֹתָיו וַיַּבְרִיחוּ אֶת כָּל הָעֲמָקִים לַמִּזְרָח וְלַמַּעֲרָב: (פ)

 רש"י  אלה הם אשר עברו את הירדן בחודש הראשון. בניסן שכבר נפרשו השלגים. ויבריחו את כל העמקים למזרח ולמערב. עברו את הירדן ובקעו במגיניהם את כל עמקי המים למזרח ולמערב ועברו ביבשה וי''א ויבריחו את כל העמקים עמים היושבים בעמקים : (רש"י)

 מצודת דוד  והוא ממלא. כי אז מתרבים המים מן הפשרת שלגים ובעבור זה היה הירדן מלא עד שהלכו המים על כל שפתיו ולגבורה גדולה תחשב לעבור במים עמוקים שוטפים ולא ישטפוהו המים : ויבריחו. עם כי נתייגעו בעברם במים מ''מ הבריחו כל יושבי העמקים לפה ולפה ולא עצרו כח לעמוד כנגדם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גדותיו. שפתי הנחל : (מצודת ציון)

 רלב"ג  והוא ממלא על כל גדותיו. אז היה הירדן גדול מאד והיה ממלא ועובר על כל שפתיו אשר למזרח ולמערב כי לשתי אלו הפאות היו שפתיו כי עברו האחד היה לפאת מזרח ועברו השני לפאת מערב. ולזה אמר מעבר הירדן מזרחה (יהושע י''ג ה') : ויבריחו את כל העמקים למזרח ולמערב. ר''ל שכל המקומות שהיו עמוקים בנהר ההוא שמו בהם בריחים לעבור עליהם וזה עשו במה שהיה מהעמקים לפאת מזרח ובמה שהיה מהם לפאת מערב כי לרוב רוחב הנהר לא היו יכולים לשים בו בריחים משפתו האחת לשנית אך נשאו עמהם בריחים ובמקום שהיו המים עמוקים מאד שמו בעמק ההוא בריח היו ראשיו לפאת מזרח ומערב וכן עשו עד כלות כל העמקים : (רלב"ג)


{יז}  וַיָּבֹאוּ מִן בְּנֵי בִנְיָמִן וִיהוּדָה עַד לַמְצָד לְדָוִיד:

 רש"י  מן בני בנימין יהודה עד למצד לדויד. אל המצודה אשר דוד נחבא שם מפני שאול ולקחו עמהם בן אחות דוד לפי שדאגו בני בנימן מדוד שמא סבור הוא דוד שבאו בני בנימין לכפותו ולתתו ביד שאול לפיכך לקחו עמשי עמהם וגם שאר מיהודה קרובי דוד כדכתיב מן בני בנימין ויהודה כשיראה דוד שבאו עמהם באמונתם שלא יחשדם בכל דבר : (רש"י)


{יח}  וַיֵּצֵא דָוִיד לִפְנֵיהֶם וַיַּעַן וַיֹּאמֶר לָהֶם אִם לְשָׁלוֹם בָּאתֶם אֵלַי לְעָזְרֵנִי יִהְיֶה לִּי עֲלֵיכֶם לֵבָב לְיָחַד וְאִם לְרַמּוֹתַנִי לְצָרַי בְּלֹא חָמָס בְּכַפַּי יֵרֶא אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ וְיוֹכַח: (ס)

 רש"י  ויצא דויד לפניהם. מן המצד : ויען ויאמר להם וגו'. לבב ליחד. לבבכם ולבבי יהיה כלב אחד : ואם לרמותני לצרי בלא חמס בכפי. כי מה עשיתי לשאול כי הוא צודה את נפשי לקחתה על חנם : (רש"י)

 מצודת דוד  ויצא דוד. מן המצד : יהיה לי וכו'. ר''ל ה' יתן בלבי שיהיה לבבי עליכם להיות לעם אחד ר''ל אהובים זה לזה : ואם לרמותני. על שראה בהם מאחי שאול חשש בדבר ואמר אם ביאתכם הנה לרמות אותי למען לא אהיה נשמר מכם ורוצים אתם לתפשני ולהצר לי בחנם בלא חמס בכפי כי לא עשיתי מאומה רע לשאול : ירא אלהי וכו'. אזי יראה ה' בהחמס הנעשה לי ויברר את הדבר להיות נגלה המרמה לבל אשמע לכם להיות לעם אחד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויוכח. ענין ברור דברים כמו אשר הוכיח ה' (בראשית כד) : (מצודת ציון)


{יט}  וְרוּחַ לָבְשָׁה אֶת עֲמָשַׂי רֹאשׁ (השלושים) הַשָּׁלִישִׁים לְךָ דָוִיד וְעִמְּךָ בֶן יִשַׁי שָׁלוֹם שָׁלוֹם לְךָ וְשָׁלוֹם לְעֹזְרֶךָ כִּי עֲזָרְךָ אֱלֹהֶיךָ וַיְקַבְּלֵם דָּוִיד וַיִּתְּנֵם בְּרָאשֵׁי הַגְּדוּד: (פ)

 רש"י  ורוח לבשה את עמשי. טלטנ''ט בלע''ז ולא רוח נבואה כלומר זה הרוח והרצון לבשו שקפץ בראש לדבר לפני בנימין ויהודה הבאים עמו ודוגמתו ותהי על יפתח רוח ה' (שופטים י''א) ואמר לך דוד אתה אומר אם לשלום באתם ודאי לשלום באנו אליך. ועמך בן ישי. אנו רוצים להיות עמך ולעזרך : שלום שלום לך ושלום לעוזרך. ואתה שואל אלי לעזרך ודאי לעזרך באנו ולנו אין לך להחזיק טובה כי מאת השם הוא וזהו כי עזרך אלהיך : ויקבלם דוד. לאותם בני בנימין ויתנם בראשי הגדוד שלו : (רש"י)

 מצודת דוד  ורוח לבשה וכו'. ר''ל באה בלבו הרצון לדבר בעבור כולם : לך דויד. ר''ל להנאתך ולטובתך באנו : ועמך. חפצים אנו להיות עמך ובעזרתך : שלום שלום לך. ר''ל הלוא רואים אנו אשר השלום עמך ועם העוזרים לך ולא השיגם יד שאול וזהו בעזר אלהים ובהשגתו ומדוע א''כ נבוא עמך ברמאות וכפל שלום שלום לחזק : ויקבלם. כי האמין לדברי עמשי בן אחותו : בראשי הגדוד. להיות גם המה לראשים על הגדוד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ורוח. ענין רצון כמו הנני נותן בו רוח (מ''ב יט) : הגדוד. חיל הצבא : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לך דוד וגו'. ר''ל לך אנחנו והננו באנו להיות עמך שלום שלום מצדנו אל הרחוקים ואל הקרובים שהם לך ושלום גם כן מצדנו לעוזריך לפי שאנחנו רואים כי עזרך אלהיך וידו הטובה עליך : (רלב"ג)


{כ}  וּמִמְּנַשֶּׁה נָפְלוּ עַל דָּוִיד בְּבֹאוֹ עִם פְּלִשְׁתִּים עַל שָׁאוּל לַמִּלְחָמָה וְלֹא עֲזָרֻם כִּי בְעֵצָה שִׁלְּחֻהוּ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים לֵאמֹר בְּרָאשֵׁינוּ יִפּוֹל אֶל אֲדֹנָיו שָׁאוּל:

 רש"י  וממנשה נפלו על דוד. לעזרו : בבואו עם פלשתים על שאול למלחמה. באותה מלחמה שנהרג בה שאול : ולא עזרום. ח''ו שעזרו לפלשתים אלא בעצה שלחוהו סרני פלשתים, אלא כי עצה נתיעצו הסרנים לשלחו לביתו כי אמרו בראשינו יפול אל אדוניו דוגמת נפלו אל דוד : (רש"י)

 מצודת דוד  בבואו. כשבא דוד עם פלשתים כשהלכו להלחם בשאול : ולא עזרום. אבל דוד לא עזר לפלשתים במלחמה כי בעצת הסרנים שלחוהו מן המלחמה לשוב למקומו כי אמרו בראשינו יפול וכו' ר''ל עם הבאת ראשינו ישוב אל שאול כי בזה ירצה אותו למחול לו על מה שמרד בו ובערמה הולך למלחמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נפלו. ענין נטיה והתקרבות וכן אל הכשדים אתה נופל (ירמיה לג) : סרני. ענין שררה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וממנשה נפלו על דוד וגו'. כבר נזכר בספר שמואל (א' כ''ט) כי אכיש מלך גת הביא דוד עמו להלחם עם שאול וסרני פלשתים לא הסכימו בזה כי אמרו שדוד יתרצה אל אדניו שאול בראשי האנשים ההם. ואמר בזה המקום כי כאשר שלחוהו סרני פלשתים והיה שב אל ציקלג אז נפלו עליו גבורים ממנשה והמה עזרו לדוד לרדוף אחרי הגדוד ששרפו ציקלג באש ושבו נשי דוד ואנשיו וטפיהם. והנה רדף דוד אחריהם והשיגם כמו שכתוב בספר שמואל [ ל' ] והשיב את כל השבי ושלל רב הביא : (רלב"ג)


{כא}  בְּלֶכְתּוֹ אֶל צִיקְלַג נָפְלוּ עָלָיו מִמְּנַשֶּׁה עַדְנַח וְיוֹזָבָד וִידִיעֲאֵל וּמִיכָאֵל וְיוֹזָבָד וֶאֱלִיהוּא וְצִלְּתָי רָאשֵׁי הָאֲלָפִים אֲשֶׁר לִמְנַשֶּׁה:

 מצודת דוד  בלכתו. כשחזר מן המלחמה לשוב למקומו לצקלג : ראשי האלפים. כ''א היה ראש על אלף אנשים : (מצודת דוד)


{כב}  וְהֵמָּה עָזְרוּ עִם דָּוִיד עַל הַגְּדוּד כִּי גִבּוֹרֵי חַיִל כֻּלָּם וַיִּהְיוּ שָׂרִים בַּצָּבָא:

 רש"י  על הגדוד. של עמלקים כשנשבו נשיו כי באותו פרק היה כי בלכתו אל צקלג כששלחוהו סרני פלשתים ובא אל צקלג כבר נשבו : (רש"י)

 מצודת דוד  עזרו עם דוד. ר''ל כמו שעזר דוד את עצמו כן המה עזרוהו על הגדוד מבני עמלק אשר שבו נשי דוד ואנשיו ובניהם כמ''ש בשמואל א' : ויהיו שרים. כשרדף אחר עמלק מינה אותם לשרים על הצבא : (מצודת דוד)


{כג}  כִּי לְעֶת יוֹם בְּיוֹם יָבֹאוּ עַל דָּוִיד לְעָזְרוֹ עַד לְמַחֲנֶה גָדוֹל כְּמַחֲנֵה אֱלֹהִים: (פ)

 רש"י  כי לעת יום ביום יבואו על דוד לעזרו. פתרונו מה לך לספר יותר מי ומי באו אליו אלא סוף דבר בכל עת ועת באים אל דוד : עד למחנה גדול כמחנה אלהים. פתרון לא היה המחנה של דוד להיות כך גדול אלא כי מהשם היה המחנה כך גדול שבאו לו בעצת אלהים וזהו כמחנה אלהים ודוגמא מחנה אלהים דיעקב (בראשית ל''ב) ויש לומר מרוב חיילות קרהו מחנה אלהים : (רש"י)

 מצודת דוד  כי לעת. כאומר סוף הדבר אשר בכל יום ויום באו אנשים לעזרו : עד למחנה גדול. עד נתרבו להיות מחנה גדול כמחנה אלהים ר''ל מרובה מאד וכן דרך המקרא כשרוצה להגדיל דבר מה סומכו למלת אלהים כמו עיר גדולה לאלהים (יונה ג') : (מצודת דוד)


{כד}  וְאֵלֶּה מִסְפְּרֵי רָאשֵׁי הֶחָלוּץ לַצָּבָא בָּאוּ עַל דָּוִיד חֶבְרוֹנָה לְהָסֵב מַלְכוּת שָׁאוּל אֵלָיו כְּפִי יְהוָה: (ס)

 רש"י  להסב מלכות שאול אליו. מן בני שאול ודוגמא ותסוב המלוכה : (רש"י)

 מצודת דוד  מספרי. על כי חשב כל שבט לעצמו אמר מספרי בלשון רבים : ראשי וכו'. הראשים של חלוצי הצבא : באו. אשר באו אל דוד לחברון אחר שמלך על בני יהודה. להסב. לסבב אליו המלכות מבני שאול להמליכו על כל ישראל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  החלוץ. ענין מזוין כמו חלוצי צבא (במדבר לא) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  להסב מלכות שאול אליו כפי ה'. ר''ל כאשר דבר ה' ביד עבדו שמואל : (רלב"ג)


{כה}  בְּנֵי יְהוּדָה נֹשְׂאֵי צִנָּה וָרֹמַח שֵׁשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת חֲלוּצֵי צָבָא: (ס)

 רש"י  בני יהודה נשאי צנה ורמח ששת אלפים ושמונה מאות. ואל תתמה שמיהודה באו לו מעט מכל שבט ושבט שבא לו שהרי אין צריך לבוא לו שום אדם מיהודה להמליכהו כי בני יהודה הם המליכוהו כבר בחברון אבל יתר השבטים שהיו עם בני שאול עד עתה הם הוצרכו לבוא בחברון להמליכו : חלוצי צבא. המוציאים מן העם ודוגמתו חלוצי צבא דמטות, וי''א חלוצים כמו זריזים כמו רצה והחליצנו : (רש"י)

 מצודת דוד  נושאי צנה. בעת יבאו למלחמה : (מצודת דוד)


{כו}  מִן בְּנֵי שִׁמְעוֹן גִּבּוֹרֵי חַיִל לַצָּבָא שִׁבְעַת אֲלָפִים וּמֵאָה: (ס) {כז}  מִן בְּנֵי הַלֵּוִי אַרְבַּעַת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת: (ס) {כח}  וִיהוֹיָדָע הַנָּגִיד לְאַהֲרֹן וְעִמּוֹ שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁבַע מֵאוֹת: (ס)

 רש"י  ויהוידע הנגיד לאהרן. הוא אביו של בניהו : הנגיד לאהרן. המוציא והמביא : ועמו שלשת אלפים ושבע מאות. כולם מבני אהרן הכהן ויהוידע שהיה בימי יואש בן בניהו בנו של יהוידע : וצדוק נער. לפיכך אל תתמה שלא היה נגיד : ובית אביו שרים עשרים ושנים. זה היא גדולה גדולה ועל כן לקחו הכהונה גדולה מאביתר ונתנוה לצדוק הכהן : (רש"י)

 מצודת דוד  ויהוידע. הוא אביו של בניהו והיה השר על בני אהרן : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויהוידע הנגיד לאהרן. ידמה שאז היה יהוידע כהן גדול כי אביתר היה עם דוד : (רלב"ג)


{כט}  וְצָדוֹק נַעַר גִּבּוֹר חָיִל וּבֵית אָבִיו שָׂרִים עֶשְׂרִים וּשְׁנָיִם: (ס)

 מצודת דוד  נער. אז בבואו היה עדיין נער בשנים וגבור חיל ובאו עמו בית אביו השרים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וצדוק נער גבור חיל וגו'. הוא צדוק שהיה כהן גדול עם אביתר : (רלב"ג)


{ל}  וּמִן בְּנֵי בִנְיָמִן אֲחֵי שָׁאוּל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְעַד הֵנָּה מַרְבִּיתָם שֹׁמְרִים מִשְׁמֶרֶת בֵּית שָׁאוּל: (ס)

 רש"י  ומן בני בנימין אחי שאול וגו'. ואל תתמה שלא באו אלא כי אם ג' אלפים כי עד הנה מרביתם שומרים משמרת בני שאול לעוזרן : (רש"י)

 מצודת דוד  אחי שאול. קרובי שאול : ועד הנה. עד הזמן ההוא עדיין היו מרבית אנשיהם שומרים משמרת בית שאול להעמיד המלכות בידם ומעט מהם באו אל דוד כשהיה עוד עצור מפני שאול אבל לאחר שמת איש בושת הרבו לבא גם מהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מרביתם. ל' רבוי : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ומן בני בנימין אחי שאול. אמר זה לפי שהוא היה משבטם : ועד הנה מרביתם שומרים משמרת בית שאול. ר''ל כי רוב אלו שבאו להמליך את דוד היו רובם עד הנה ממונים לשמור משמרת מלכות שאול ועם כל זה באו ברצון להמליך את דוד : (רלב"ג)


{לא}  וּמִן בְּנֵי אֶפְרַיִם עֶשְׂרִים אֶלֶף וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת גִּבּוֹרֵי חַיִל אַנְשֵׁי שֵׁמוֹת לְבֵית אֲבוֹתָם: (ס)

 מצודת דוד  אנשי שמות. היו המפורסמים וידועים בשמם בבית אבותם : (מצודת דוד)


{לב}  וּמֵחֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה שְׁמוֹנָה עָשָׂר אָלֶף אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת לָבוֹא לְהַמְלִיךְ אֶת דָּוִיד: (ס)

 מצודת דוד  ומחצי מטה מנשה. הם שנחלו בא''י עצמה : אשר נקבו בשמות. בני השבט פרשו בשמות מי ומי ההולכים לבא להמליך את דוד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נקבו. נתפרשו כמו ונוקב שם (ויקרא כד) : (מצודת ציון)


{לג}  וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁיהֶם מָאתַיִם וְכָל אֲחֵיהֶם עַל פִּיהֶם: (ס)

 רש"י  ומבני יששכר יודעי בינה לעתים. שיודעים לתת עצה לפי הענין של מעשה שצריך לדוד להתיעץ היאך יחזק המלכות מפני בני שאול : ראשיהם מאתים. לבד מן השאר : וכל אחיהם על פיהם. על עצתם : (רש"י)

 מצודת דוד  יודעי בינה לעתים. המשכילים לקבוע עתים לדעת מה יעשה ישראל ר''ל המה קבעו החדשים ועברו השנים כן ארז''ל, או ר''ל שהיו משכילים לקבוע עתים בדבר המלחמה וכדומה : ראשיהם. מהם באו ראשיהם והיו במספר מאתים וכל אחיהם הנשארים בארצם על פיהם יצאו ויבאו וכאומר והרי היא כאילו באו כולם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל. ידמה שאלו היו חכמים ונבונים ואנשי עצה ובעת ועת ידעו לתת עצה נבונה מה ראוי שיעשה ישראל בעת ההיא לפי הדברים אשר יקרו אז אשר בהם קצת עדות על העתיד לבא. והנה אלו כלם הסכימו להמליך את דוד : (רלב"ג)


{לד}  מִזְּבֻלוּן יוֹצְאֵי צָבָא עֹרְכֵי מִלְחָמָה בְּכָל כְּלֵי מִלְחָמָה חֲמִשִּׁים אָלֶף וְלַעֲדֹר בְּלֹא לֵב וָלֵב: (ס)

 רש"י  ולעדור. ל' עדור ממש כמו (ישעיה יו''ד) כל ההרים אשר במעדר יעדרון ומתוך כך יעמדו הם כעורכי המלחמה וי''מ לעדור כמו לערוך מלחמה : בלא לב ולב. מפורש בב''ר בין במתכוין בין שלא במתכוין היו מנצחין : (רש"י)

 מצודת דוד  ולעדור בלא לב ולב. ר''ל ובאו לערוך מלחמה בעבורו בלבב שלם ולא באו לערוך בלב ולב והוא ענין רמיה וכן בלב ולב ידברו (תהלי' יב) ע''ש שנראה כאלו מדבר ועושה בשליחות לב הא ולב האחר בל עמו והוא ענין מליצה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ולעדור. ענינו כמו ולערוך וע''ש זה נקראים מערכת וקבוצת המקנה בשם עדר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ולעדר בלא לב ולב. ולעדור עדר וחיל. והנה המשיל הצבא לעדר שיש להם רועה ינהיגם באשר ירצה. וכן עדרי מערכה (פסוק ל''ח) הרצון בו עורכי מערכה : (רלב"ג)


{לה}  וּמִנַּפְתָּלִי שָׂרִים אָלֶף וְעִמָּהֶם בְּצִנָּה וַחֲנִית שְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעָה אָלֶף: (ס) {לו}  וּמִן הַדָּנִי עֹרְכֵי מִלְחָמָה עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת: (ס) {לז}  וּמֵאָשֵׁר יוֹצְאֵי צָבָא לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה אַרְבָּעִים אָלֶף: (ס) {לח}  וּמֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן מִן הָראוּבֵנִי וְהַגָּדִי וַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בְּכֹל כְּלֵי צְבָא מִלְחָמָה מֵאָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף: (ס)

 רש"י  וגם כל שרית ישראל לב אחד להמליך את דוד. אע''פ שלא באו לחברון לכך שארית חסר אלף כלומר אפי' שארית לא היה שלא נשתיירו כי אם מעט כי כולם באו לחברון בשמחה : (רש"י)

 מצודת דוד  בכל כלי. ר''ל בכל כלי זיין אשר יוצאים בהם בצבא מלחמה : (מצודת דוד)


{לט}  כָּל אֵלֶּה אַנְשֵׁי מִלְחָמָה עֹדְרֵי מַעֲרָכָה בְּלֵבָב שָׁלֵם בָּאוּ חֶבְרוֹנָה לְהַמְלִיךְ אֶת דָּוִיד עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְגַם כָּל שֵׁרִית יִשְׂרָאֵל לֵב אֶחָד לְהַמְלִיךְ אֶת דָּוִיד:

 רש"י  ויהיו שם עם דוד ימים שלשה. ואל תתמה היכן לקחו כל החיל הזה כל כך אכילה ושתיה שהיה מספיק להם כי אחיהם הכינו להם מקודם לכן : (רש"י)

 מצודת דוד  בלבב שלם. כי רכי הלבב אף בעת יערכו מלחמה לבם חלוק אם ללחום אם לחדול אבל כל אלה לא כן המה : כל שרית ישראל. הנשארים בארצם ולא באו : לב אחד. ר''ל מבלי רמיה ולא בלב ולב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עודרי מערכה. עורכי מערכה : שרית. כמו שארית ונפלה האל''ף ודוגמתו יתן ה' את שלתך (ש''א א) והוא כמו שאלתך : (מצודת ציון)


{מ}  וַיִּהְיוּ שָׁם עִם דָּוִיד יָמִים שְׁלוֹשָׁה אֹכְלִים וְשׁוֹתִים כִּי הֵכִינוּ לָהֶם אֲחֵיהֶם:

 מצודת דוד  כי הכינו. ולכן מצאו די ספוקם : אחיהם. חבריהם אנשי חברון : (מצודת דוד)


{מא}  וְגַם הַקְּרוֹבִים אֲלֵיהֶם עַד יִשָׂשכָר וּזְבֻלוּן וְנַפְתָּלִי מְבִיאִים לֶחֶם בַּחֲמוֹרִים וּבַגְּמַלִּים וּבַפְּרָדִים וּבַבָּקָר מַאֲכָל קֶמַח דְּבֵלִים וְצִמּוּקִים וְיַיִן וְשֶׁמֶן וּבָקָר וְצֹאן לָרֹב כִּי שִׂמְחָה בְּיִשְׂרָאֵל: (פ)

 רש"י  כי שמחה בישראל. שהיה להם מלך מצליח ומשכיל : (רש"י)

 מצודת דוד  הקרובים אליהם. הסמוכים לאנשי חברון : עד יששכר וכו'. ואף כי נחלתם היה בקצה גבול א''י כמ''ש ביהושע מ''מ קרובים היו מבני עבר הירדן : ובבקר. טעונים על הבקר : מאכל קמח. גם הביאו מיני מאכל עשוי מקמח : כי שמחה בישראל. שמחה היתה בישראל על שהמליכו מלך משכיל ומוצלח ולזה הרבו להביא כל אלה לעשות משתה ושמחה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ובפרדים. הם הבאים מן הסוס והחמור : דבלים. תאנים יבשים דרוסות יחד ונעשים גוף אחד : וצמוקים. ענבים יבשים : (מצודת ציון)

דברי הימים א פרק-יג

{א}  וַיִּוָּעַץ דָּוִיד עִם שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת לְכָל נָגִיד:

 רש"י  ויועץ דוד עם שרי האלפים. שאמר להם דוד כבר עסקתם בתקנתכם להיות לכם מלך להושיע לכם ועתה תעסקו בכבוד אלהים : (רש"י)

 מצודת דוד  לכל נגיד. ר''ל לא נתייעץ עם כולם כ''א את כל הנגיד אשר בהם ר''ל המובחרים : (מצודת דוד)


{ב}  וַיֹּאמֶר דָּוִיד לְכֹל קְהַל יִשְׂרָאֵל אִם עֲלֵיכֶם טוֹב וּמִן יְהוָה אֱלֹהֵינוּ נִפְרְצָה נִשְׁלְחָה עַל אַחֵינוּ הַנִּשְׁאָרִים בְּכֹל אַרְצוֹת יִשְׂרָאֵל וְעִמָּהֶם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם בְּעָרֵי מִגְרְשֵׁיהֶם וְיִקָּבְצוּ אֵלֵינוּ:

 רש"י  נפרצה נשלחה. נפרצה אותה גדר שהיתה גדורה עד עתה שלא דרש שום אדם לאלהים ונשלחה על אחינו הנשארים משום כבוד הארון : (רש"י)

 מצודת דוד  ויאמר דוד. לאחר שהסכימו הנגידים על הדבר אמר לכל ישראל אם הדבר טוב בעיניכם ואם מה' יצא הדבר להסכים על ידינו : נפרצה. נתחזקה ונשלחה בעבור אחינו הנשארים בארצם ולא באו עמכם : ועמהם. ר''ל ובעבור הכהנים והלוים אשר עמהם : בערי מגרשיהם. נקראים כן על כי אשר כל עריהם היה מגרש חוצה להן : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נפרצה. נתחזקה כמו מה פרצת (בראשית לח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אם עליכם טוב ומן ה' אלהינו. ר''ל אם יהיה הדבר מוסכם גם כן מאת ה' יתברך : נפרצה נשלחה. ר''ל נרבה שלוחים ונשלח בעבור אחינו הנשארים. ואמר להרבות שלוחים כדי שיבאו כלם במהרה : (רלב"ג)


{ג}  וְנָסֵבָּה אֶת אֲרוֹן אֱלֹהֵינוּ אֵלֵינוּ כִּי לֹא דְרַשְׁנֻהוּ בִּימֵי שָׁאוּל:

 מצודת דוד  ונסבה וכו'. לדרוש בו ברבת עם להרבות כבוד הארון : אלינו. אל ירושלים המרובה באוכלסין כי לא דרשנוהו בכבוד הראוי לו : ימי שאול. כי בעבור שהרג נוב עיר הכהנים משרתי הארון בזה כאלו מיעט כבוד הארון : עד לבוא חמת. עד המקום שבאים בה לחמת מקצה גבול א''י עד קצהו : מקרית יערים. כי שם היה מעת שהחזירוהו הפלשתים כמ''ש בש''א : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ונסבה. מל' סבוב : (מצודת ציון)


{ד}  וַיֹּאמְרוּ כָל הַקָּהָל לַעֲשׂוֹת כֵּן כִּי יָשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי כָל הָעָם: {ה}  וַיַּקְהֵל דָּוִיד אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל מִן שִׁיחוֹר מִצְרַיִם וְעַד לְבוֹא חֲמָת לְהָבִיא אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִקִּרְיַת יְעָרִים:

 רש"י  מן שיחור מצרים ועד לבא חמת. דוגמא מלבוא חמת עד נחל מצרים : (רש"י)

 מצודת ציון  שיחור. הוא הנילוס : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויקהל דוד את כל ישראל מן שיחור מצרים. הנה לפי מה שנזכר בספר שמואל ב' (י' א') ידמה שלא היה שם כי אם עם יהודה ושלשים אלף בחור מישראל. ולזה ידמה שיאמר בזה שכבר הקהיל הנבחרים שבהם והראשים והיו שלשים אלך בחור זולתי שבט יהודה ויהיה הרצון באמרו נשלחה על אחינו הנשארים מהשרים והראשים כי עמם היה מדבר שנאמר ויועץ דוד עם שרי האלפים והמאות לכל נגיד : (רלב"ג)


{ו}  וַיַּעַל דָּוִיד וְכָל יִשְׂרָאֵל בַּעֲלָתָה אֶל קִרְיַת יְעָרִים אֲשֶׁר לִיהוּדָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים יְהוָה יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם:

 רש"י  בעלתה אל קרית. פתרון בעלתה שהיא קרית יערים : להעלות משם וגו'. כדכתיב (בשמואל ב' ז') אשר נקרא שם ה' צבאות יושב הכרובים עליו, כלומר שמו של הקב''ה נקרא על הארון אעפ''י שגלה ארון לפלשתים לא זז ממנו שם הזה שנתקדש : (רש"י)

 מצודת דוד  בעלתה. קרית יערים נקראה גם קרית בעל כמ''ש ביהושע : יושב הכריבים. אשר על הארון : אשר נקרא שם. ר''ל אשר נקרא עליו שם ה' האמור ובש''ב נאמר שם ה' : (מצודת דוד)


{ז}  וַיַּרְכִּיבוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים עַל עֲגָלָה חֲדָשָׁה מִבֵּית אֲבִינָדָב וְעֻזָּא וְאַחְיוֹ נֹהֲגִים בָּעֲגָלָה:

 רש"י  וירכיבו את ארון האלהים על עגלה חדשה. מה ראה דוד שהרכיבו על עגלה חדשה ולא במשא הלוים כאשר עשה כשהביא אותו משם לציון באחרונה לפי שאמר דוד כל עומת שבא אלי כשהשיבוהו פלשתים על עגלה חדשה כדכתיב וישימו את הארון ה' על עגלה וגו' לפיכך נענש : עזא ואחיו. בני אבינדב היו כדכתיב בשמואל (שם א' ו') : נוהגים בעגלה. כמנהג נוהגי עגלה אחד הולך לפני העגלה ומיישר' בדרך ישרה ואחד בצד העגלה שלא תהפוך ליפול וכן כתיב (שמואל א' ו') ואחיו הולך לפני הארון ועזא בצד העגלה (שם) לפיכך שלח עזא את ידו לאחוז בארון כששמטו הבקר ולכך נענש, כאן כתיב בכל עוז ובשמואל (שם) כתיב בכל עצי פתרון בכל עצי כלי שיר וכאן פתרון בכל עוז כלי שיר : (רש"י)

 מצודת דוד  מבית אבינדב. כי בביתו היה הארון : נוהגים בעגלה. היו מנהיגים הבקר הקשורים בעגלה למושכו : (מצודת דוד)


{ח}  וְדָוִיד וְכָל יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי הָאֱלֹהִים בְּכָל עֹז וּבְשִׁירִים וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְצִלְתַּיִם וּבַחֲצֹצְרוֹת:

 רש"י  ובשירים ובכנורות ובנבלים ובתפים. כולם כלי שיר הם אבל מצלתים כלי שיר היה ולא היה עשוי כ''א להשמעת קול ודוגמתו כלי שיר שקורין פויקי''ן בל''א שמכין עליו במקלות והוא משמיע קול וכן מוכיח לקמן (ט''ו) ובמצלתים משמיעים וכתיב (שם) והמשוררים הימן אסף ואיתן במצלתים נחשת להשמיע ועוד למטה כתיב בשיר בית ה' במצלתים וגומר (לקמן כ''ה) ועל שם כך נקרא מצלתים וכן יירש הצלצל (דברים כ''ח) מין ארבה המשמיע קול כדכתיב בנבואות (יואל ב') על הארבה כקול מרכבות על ראשי ההרים ירקדון וגו' : עד גורן כידון. שם מקום : (רש"י)

 מצודת דוד  משחקים. משמחים לפני הארון בכל כח : ובשירים. שררו בפה להלל לה' ואף בכנורות וכו' והם מיני כלי שיר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ובמצלתים. הם שני כלי נחושת ומקישים זה בזה להשמיע קול גדול כמו בצלצלי שמע (תהלים קנ) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  משחקים לפני האלהים. ר''ל שמחים לפני האלהים : (רלב"ג)


{ט}  וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן כִּידֹן וַיִּשְׁלַח עֻזָּא אֶת יָדוֹ לֶאֱחֹז אֶת הָאָרוֹן כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר:

 מצודת דוד  וישלח. הושיט את ידו : כי שמטו הבקר. נענעוהו ממקומו וחשב שיפול מעל העגלה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כידון. ובשמואל ב' נאמר נכון ובשתי השמות היתה נקראת : שמטו. ענין הנעה ממקומו כמו ויאמר שמטוה (מ''ב ט) : (מצודת ציון)


{י}  וַיִּחַר אַף יְהוָה בְּעֻזָּא וַיַּכֵּהוּ עַל אֲשֶׁר שָׁלַח יָדוֹ עַל הָאָרוֹן וַיָּמָת שָׁם לִפְנֵי אֱלֹהִים:

 רש"י  ויכהו על אשר שלח ידו על הארון. והוא שכתוב בשמואל (ב' ו') ויכהו שם אלהים על השל פתרון על השלח על שאחז בארון ודוגמתו (במלכים א' כ''א) הכלבים יאכלו את בשר איזבל בחיל יזרעאל ופסוק אחר כתיב בחלק יזרעאל (שם ב' ט) כך נפרש כאן על השל השלח : וימת שם לפני אלהים. לפני ארון אלהים (בשמואל ב' ו') כתיב וימת שם עם ארון האלהים : (רש"י)

 מצודת דוד  ויחר. על מיעוט האמונה בה' לחשוב שיפול ארונו וזה על אשר שלח וכו' : לפני אלהים. לפני ארון אלהים : (מצודת דוד)


{יא}  וַיִּחַר לְדָוִיד כִּי פָרַץ יְהוָה פֶּרֶץ בְּעֻזָּא וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא פֶּרֶץ עֻזָּא עַד הַיּוֹם הַזֶּה:

 מצודת דוד  ויחר לדויד. חרה על עצמו וכדרך המיצר ונבהל : כי פרץ. בעבור דאגת הפרץ : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פרץ. מל' פרצה ושבר : (מצודת ציון)


{יב}  וַיִּירָא דָוִיד אֶת הָאֱלֹהִים בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר הֵיךְ אָבִיא אֵלַי אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים:

 רש"י  ויירא דוד את האלהים ביום ההוא לאמר. מה הוא ירא לאמר שאמר איך אביא אלי ארון ה' : (רש"י)

 מצודת דוד  את האלהים. את ארון האלהים בחשבו שא''א להזהר בקדושתו וזה לאמר וכו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  היך. כמו איך באל''ף וכן והיך יוכל עבד אדוני (דניאל י) : (מצודת ציון)


{יג}  וְלֹא הֵסִיר דָּוִיד אֶת הָאָרוֹן אֵלָיו אֶל עִיר דָּוִיד וַיַּטֵּהוּ אֶל בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי:

 רש"י  הגתי. מגת היה בתחילה מקודם היה מתגורר בגת ולוי היה כדכתיב (לקמן ט''ו) ויאמר דוד לשרי הלוים להעמיד את אחיהם המשוררים וכתיב בסמוך (שם) ועבד אדם ויחיה שוערים לארון : (רש"י)

 מצודת דוד  ויטהו. נטה אותו מדרך עיר דוד להוליכו אל בית עובד וכו' : (מצודת דוד)


{יד}  וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן הָאֱלֹהִים עִם בֵּית עֹבֵד אֱדֹם בְּבֵיתוֹ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וַיְבָרֶךְ יְהוָה אֶת בֵּית עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ: (ס)

 מצודת דוד  עם בית. סמוך לבית מושבו כי יחד לו חדר בביתו : ויברך וכו'. בעבור שעמד הארון אצלנו וכן נאמר בש''ב : (מצודת דוד)

דברי הימים א פרק-יד

{א}  וַיִּשְׁלַח (חירם) חוּרָם מֶלֶךְ צֹר מַלְאָכִים אֶל דָּוִיד וַעֲצֵי אֲרָזִים וְחָרָשֵׁי קִיר וְחָרָשֵׁי עֵצִים לִבְנוֹת לוֹ בָּיִת:

 רש"י  וישלח. חירם מלך צור. מפורש בב''ר למוד היה האיש הזה להיות אוהב לשבט יהודה כן עשה חירה העדולמי ליהודה : וחרשי קיר וחרשי עצים. אומנים : (רש"י)

 מצודת דוד  ועצי ארזים. ובידם עצי ארזים : וחרשי. גם שלח לו אומנים הבונים קיר אבנים ובנין עצים : (מצודת דוד)


{ב}  וַיֵּדַע דָּוִיד כִּי הֱכִינוֹ יְהוָה לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל כִּי נִשֵּׂאת לְמַעְלָה מַלְכוּתוֹ בַּעֲבוּר עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:

 רש"י  וידע דויד כי הכינו ה' למלך. כשראה ששלחו לו מלכי עמים תשורות : (רש"י)

 מצודת דוד  וידע דויד. במה שעם לא ידעו יעבדהו ידע שה' הכינו למלך : בעבור עמו. ר''ל גם ידע אשר בעבור ישראל נשאת מלכותו למעלה ולא תלה הדבר בעצמו : (מצודת דוד)


{ג}  וַיִּקַּח דָּוִיד עוֹד נָשִׁים בִּירוּשָׁלִָם וַיּוֹלֶד דָּוִיד עוֹד בָּנִים וּבָנוֹת:

 רש"י  ויקח דויד וגו'. וכל זה חזקו של דוד : (רש"י)


{ד}  וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הַיְלוּדִים אֲשֶׁר הָיוּ לוֹ בִּירוּשָׁלִָם שַׁמּוּעַ וְשׁוֹבָב נָתָן וּשְׁלֹמֹה:

 מצודת דוד  שמוע. הוא שמעא האמור למעלה ולא חשבם כסדר תולדותם כי שלמה היה הראשון : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואלה שמות הילודים וגו'. הנה מנה בזה הספר מבני דוד שנים יותר ממה שנמנה מהם בספר שמואל והם אלפלט ונגה : (רלב"ג)


{ה}  וְיִבְחָר וֶאֱלִישׁוּעַ וְאֶלְפָּלֶט:

 מצודת דוד  ואלישוע. הוא אלישמע האמור למעלה : (מצודת דוד)


{ו}  וְנֹגַהּ וְנֶפֶג וְיָפִיעַ: {ז}  וֶאֱלִישָׁמָע וּבְעֶלְיָדָע וֶאֱלִיפָלֶט: (פ)

 מצודת דוד  ובעלידע. הוא אלידע האמור למעלה : (מצודת דוד)


{ח}  וַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים כִּי נִמְשַׁח דָּוִיד לְמֶלֶךְ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ כָל פְּלִשְׁתִּים לְבַקֵּשׁ אֶת דָּוִיד וַיִּשְׁמַע דָּוִיד וַיֵּצֵא לִפְנֵיהֶם:

 רש"י  וישמעו פלשתים כי נמשח דויד למלך על כל ישראל ויעלו כל פלשתים. לפי שפלשתים היו מושלים כל הימים עד שבא שאול ודוד כדכתיב (שופטים ט''ו) בשמשון ויאמרו לשמשון הלא ידעת כי מושלים בנו פלשתים וכן (בשמואל א' ד') התחזקו והיו לאנשים פלשתים פן תעבדו לעברים כאשר עבדו לכם וגו' וכן למעלה בפרשה זו ויראו כל איש ישראל וגומר ויעזבו עריהם וינוסו ויבאו פלשתים וישבו בהם באותן ז' שנים שמלך דוד בחברון לבד לא אמרו דבר ולא חששו על שמלך דוד על חברון כי אמרו מה לנו שמא נציב או שר מנהו לדוד על חברון אבל כשנמשח למלך על כל ישראל אז עלו כל הפלשתים לבקש את דוד שלא רצו שיהא מלך בישראל אלא שעוד הם יהיו מושלים עליהם : (רש"י)

 מצודת דוד  כל פלשתים. על כי ידעו מגבורתו לזה עלו כולם לבקשו ולהלחם בו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וישמע דוד ויצא לפניהם. ובספר שמואל כתוב (ש''ב ה') וישמע דוד וירד אל המצודה. והבל אחד כי הוא ירד אל המצודה אשר אצלה היו הפלשתים : (רלב"ג)


{ט}  וּפְלִשְׁתִּים בָּאוּ וַיִּפְשְׁטוּ בְּעֵמֶק רְפָאִים:

 מצודת ציון  ויפשטו. מל' התפשטות ושטיחה וכדרך הנלחמים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויפשטו. בספר שמואל וינטשו והכל ענין אחד : (רלב"ג)


{י}  וַיִּשְׁאַל דָּוִיד בֵּאלֹהִים לֵאמֹר הַאֶעֱלֶה עַל (פלשתיים) פְּלִשְׁתִּים וּנְתַתָּם בְּיָדִי וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוָה עֲלֵה וּנְתַתִּים בְּיָדֶךָ:

 רש"י  וישאל דויד באלהים. ע''י אורים ותומים : (רש"י)


{יא}  וַיַּעֲלוּ בְּבַעַל פְּרָצִים וַיַּכֵּם שָׁם דָּוִיד וַיֹּאמֶר דָּוִיד פָּרַץ הָאֱלֹהִים אֶת אוֹיְבַי בְּיָדִי כְּפֶרֶץ מָיִם עַל כֵּן קָרְאוּ שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בַּעַל פְּרָצִים:

 רש"י  ויעלו בבעל פרצים. שנקרא אחרי כן בעל פרצים על שם מעשה אשר פרץ האלהים את אויביו בידו שנסו ונפרצו זה מעל זה : כפרץ מים. כגלי מים שנפרצי' ממקומם ונופלים למקום אחר : (רש"י)

 מצודת דוד  בבעל פרצים. הוא עמק רפאים ואמר על שם סופו שקראוהו בעל פרצים : כפרץ מים. ר''ל פתאום כמים שוטפים פורצים גדר : (מצודת דוד)


{יב}  וַיַּעַזְבוּ שָׁם אֶת אֱלֹהֵיהֶם וַיֹּאמֶר דָּוִיד וַיִּשָּׂרְפוּ בָּאֵשׁ: (פ) {יג}  וַיֹּסִיפוּ עוֹד פְּלִשְׁתִּים וַיִּפְשְׁטוּ בָּעֵמֶק: {יד}  וַיִּשְׁאַל עוֹד דָּוִיד בֵּאלֹהִים וַיֹּאמֶר לוֹ הָאֱלֹהִים לֹא תַעֲלֶה אַחֲרֵיהֶם הָסֵב מֵעֲלֵיהֶם וּבָאתָ לָהֶם מִמּוּל הַבְּכָאִים:

 רש"י  הסב מעליהם. אמרה מדת הדין לפני המקום רבש''ע למה העברת את שאול מלפני דוד אמר לה על שלא המתין לשמואל שבעת ימים כאשר צוהו אמר לה הקב''ה אנסה עתה את דוד הסב מעליהם וגו' וכל זה שמר דוד : (רש"י)

 מצודת דוד  לא תעלה אחריהם. רצה לומר לא תלך בדרך המיומן אך הסב מהם ללכת בדרך עקלתון ותבוא עליהם ממול אילני הבכאים אשר גדלו שם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הבכאים. הם אילני תותים וכן עוברי בעמק הבכא (תהלים פד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לא תעלה אחריהם וגו'. ובספר שמואל כתוב לא תעלה הסב אל אחריהם ממול בכאים. והנה הרצון בזה לא תעלה להלחם עמהם שיהיו פניך כנגד פניהם כמשפט הבאים להלחם כי יראו אותם בבואך ונשמרו ממך אך אחריהם הסב. ר''ל שתסב סביב מחניהם בדרך שתבוא להם מעליהם ותבוא להם ממול הבכאים כי אז לא ירגישו בך ותכם כרצונך וזה יהיה כשמעך בראשי הבכאים כמו קול צעדה כי אז יחשבו פלשתים בבואך כי קול הצעדה אשר בראשי הבכאים הוא ולא יהיו נשמרים ממך : (רלב"ג)


{טו}  וִיהִי כְּשָׁמְעֲךָ אֶת קוֹל הַצְּעָדָה בְּרָאשֵׁי הַבְּכָאִים אָז תֵּצֵא בַמִּלְחָמָה כִּי יָצָא הָאֱלֹהִים לְפָנֶיךָ לְהַכּוֹת אֶת מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים:

 מצודת דוד  כשמעך. כאשר תשמע קול צעדה וכו' אז תלחם כי אז יצא האלהים לפניך וכו' ר''ל אז שלח מלאכו להכות בהם (ועם שאין מעצור לה' להושיע מבלי תחבולות הסבוב ומבלי קביעות זמן מ''מ אמר כן לנסותו הישמור מצותיו בדבר המלחמה או יקל בעיניו כאשר הקל בהם שאול) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הצעדה. מל' צעד ופסיעות : (מצודת ציון)


{טז}  וַיַּעַשׂ דָּוִיד כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ הָאֱלֹהִים וַיַּכּוּ אֶת מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים מִגִּבְעוֹן וְעַד גָּזְרָה:

 מצודת דוד  מגבעון. בדרך נוסם מגבעון עד בואם לגזר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מגבעון. ובשמואל ב' נאמר גבע והיא היא : (מצודת ציון)


{יז}  וַיֵּצֵא שֵׁם דָּוִיד בְּכָל הָאֲרָצוֹת וַיהוָה נָתַן אֶת פַּחְדּוֹ עַל כָּל הַגּוֹיִם:

דברי הימים א פרק-טו

{א}  וַיַּעַשׂ לוֹ בָתִּים בְּעִיר דָּוִיד וַיָּכֶן מָקוֹם לַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֶּט לוֹ אֹהֶל:

 מצודת דוד  ויכן וכו'. הכין מקום על הארון ופירש עליו אוהל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  . : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויכן מקום לארון האלהים ויט לו אהל. הוא האהל שהכין לתת שם את ארון האלהים : (רלב"ג)


{ב}  אָז אָמַר דָּוִיד לֹא לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים כִּי אִם הַלְוִיִּם כִּי בָם בָּחַר יְהוָה לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן יְהוָה וּלְשָׁרְתוֹ עַד עוֹלָם: (פ)

 רש"י  כי אם הלוים כי בם בחר. כלומר בלוים בחר ולא בעגלה שלפי שהרכבנוהו בעגלה נענש עוזה וזהו שאמר למטה כי למבראשונה לא אתם פרץ ה' אלהינו בנו כי לא דרשנוהו כמשפט שהרכבנוהו בעגלה : (רש"י)

 מצודת דוד  אז. כשמת עזא על אשר שלח ידו בארון : כי בם בחר ה'. ולא יבוא בידם המכשול שנכשל בו עזא : (מצודת דוד)

 רלב"ג  לא לשאת את ארון האלהים כי אם הלוים. זה כתוב בתורה בעבודת בני קהת כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו : (רלב"ג)


{ג}  וַיַּקְהֵל דָּוִיד אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל אֶל יְרוּשָׁלִָם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן יְהוָה אֶל מְקוֹמוֹ אֲשֶׁר הֵכִין לוֹ:

 מצודת דוד  להעלות. מבית עובד אדום : (מצודת דוד)


{ד}  וַיֶּאֱסֹף דָּוִיד אֶת בְּנֵי אַהֲרֹן וְאֶת הַלְוִיִּם: (ס) {ה}  לִבְנֵי קְהָת אוּרִיאֵל הַשָּׂר וְאֶחָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים: (ס)

 מצודת דוד  לבני קהת. היו הבאים אוריאל השר וחביריו : (מצודת דוד)


{ו}  לִבְנֵי מְרָרִי עֲשָׂיָה הַשָּׂר וְאֶחָיו מָאתַיִם וְעֶשְׂרִים: (ס) {ז}  לִבְנֵי גֵּרְשׁוֹם יוֹאֵל הַשָּׂר וְאֶחָיו מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים: (ס) {ח}  לִבְנֵי אֱלִיצָפָן שְׁמַעְיָה הַשָּׂר וְאֶחָיו מָאתָיִם: (ס)

 רלב"ג  לבני אליצפן. הוא מבני קהת ונקרא שמו אלצפן בפרשת וארא וגם חברון ועזיאל הם מבני קהת. והנה היו רבים מבני קהת כי הם לבדם ישאו הארון : (רלב"ג)


{ט}  לִבְנֵי חֶבְרוֹן אֱלִיאֵל הַשָּׂר וְאֶחָיו שְׁמוֹנִים: (ס) {י}  לִבְנֵי עֻזִּיאֵל עַמִּינָדָב הַשָּׂר וְאֶחָיו מֵאָה וּשְׁנֵים עָשָׂר: {יא}  וַיִּקְרָא דָוִיד לְצָדוֹק וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם לְאוּרִיאֵל עֲשָׂיָה וְיוֹאֵל שְׁמַעְיָה וֶאֱלִיאֵל וְעַמִּינָדָב: (ס) {יב}  וַיֹּאמֶר לָהֶם אַתֶּם רָאשֵׁי הָאָבוֹת לַלְוִיִּם הִתְקַדְּשׁוּ אַתֶּם וַאֲחֵיכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֵת אֲרוֹן יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הֲכִינוֹתִי לוֹ:

 מצודת דוד  אתם ראשי וכו'. ועליכם הדבר : התקדשו. הטהרו : אל הכינותי. אל מקום אשר הכינותי לו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אל הכינותי לו. ר''ל אל המקום אשר הכנותי לו : (רלב"ג)


{יג}  כִּי לְמַבָּרִאשׁוֹנָה לֹא אַתֶּם פָּרַץ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ בָּנוּ כִּי לֹא דְרַשְׁנֻהוּ כַּמִּשְׁפָּט:

 מצודת דוד  כי למבראשונה. בהעלאה הראשונה מקרית יערים : לא אתם. לא הייתם אתם המעלים ולזה נתגלגל הדבר שפרץ ה' בעוזא כי לא דרשנוהו כמשפט התורה שאמר' שבני לוי ישאו את הארון ובעבור זה באה התקלה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כי למבראשונה לא אתם פרץ ה' אלהינו בנו. ר''ל מפני כי בראשונה לא נשאתם אתם ארון ה' פרץ אלהינו בנו והוא מה שמת עזא כי אחז בארון לפי שלא דרשנוהו כמשפט כי משפט התורה הוא שישאו הלוים את הארון בכתף : (רלב"ג)


{יד}  וַיִּתְקַדְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: {טו}  וַיִּשְׂאוּ בְנֵי הַלְוִיִּם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה כִּדְבַר יְהוָה בִּכְתֵפָם בַּמֹּטוֹת עֲלֵיהֶם: (פ)

 רש"י  כדבר ה' בכתפם. לשאת אותו ולא ממש בכתפם כי אם במוטות עליהם : (רש"י)

 מצודת דוד  בכתפם. לא בעגלה ע''י הבקר כי אם בכתפם בהבגדים אשר שמו עליהם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  במוטות עליהם. הנה היו מוטות על כתפם יונחו בם בדי הארון ונשא בם : (רלב"ג)


{טז}  וַיֹּאמֶר דָּוִיד לְשָׂרֵי הַלְוִיִּם לְהַעֲמִיד אֶת אֲחֵיהֶם הַמְשֹׁרְרִים בִּכְלֵי שִׁיר נְבָלִים וְכִנֹּרוֹת וּמְצִלְתָּיִם מַשְׁמִיעִים לְהָרִים בְּקוֹל לְשִׂמְחָה: (פ)

 מצודת דוד  ומצלתים משמיעים. המשמיעים קול גדול וכן נאמר בצלצלי שמע (תהלים ק''ן) : לשמחה. לעורר השמחה בעת העלות הארון : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ומצלתים. (צנב''ש בלע''ז). והם רקועים מנחשת יקשקשו זה בזה כשיכו בתוף אשר הם קבועים בה : (רלב"ג)


{יז}  וַיַּעֲמִידוּ הַלְוִיִּם אֵת הֵימָן בֶּן יוֹאֵל וּמִן אֶחָיו אָסָף בֶּן בֶּרֶכְיָהוּ (ס) וּמִן בְּנֵי מְרָרִי אֲחֵיהֶם אֵיתָן בֶּן קוּשָׁיָהוּ:

 רלב"ג  הימן אסף ואיתן. הם המשוררים הנזכרים במה שקדם. והנה היה הימן מבני קהת ואסף מבני גרשום והיו משוררים במצלתים נחשת להשמיע הקול למרחוק כמו שנזכר אחר זה : (רלב"ג)


{יח}  וְעִמָּהֶם אֲחֵיהֶם הַמִּשְׁנִים זְכַרְיָהוּ בֵּן וְיַעֲזִיאֵל וּשְׁמִירָמוֹת וִיחִיאֵל וְעֻנִּי אֱלִיאָב וּבְנָיָהוּ וּמַעֲשֵׂיָהוּ וּמַתִּתְיָהוּ וֶאֱלִיפְלֵהוּ וּמִקְנֵיָהוּ וְעֹבֵד אֱדֹם וִיעִיאֵל הַשֹּׁעֲרִים:

 רש"י  ועמהם אחיהם המשנים. משנה להם לשוערים : זכריהו בן. כך שמו וכל אלו משוררים ושוערים היו בדרך שהביאו את הארון והמשוררים והשוערים שהעמיד דוד לאחר שנתנו הארון אל האהל אשר נטה לו דוד ובמשכן שילה היו שוערים ובדרך לא היו שוערים לפי שלא הוצרכו כל כך שוערים לפיכך נעשו משוררים חוץ משנים ברכי' ואלקנה וכל זה היה בדרך אבל בנוח הארון היו משוררים שוערים : (רש"י)

 מצודת דוד  המשנים. שניים להם במעלה : זכריהו בן. כן שמו : השוערים. שהיו שוערים מאז כשהיה הארון בשילה ובנוב ובגבעון : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ועמהם אחיהם המשנים. ר''ל השנים להם והם השוערים : (רלב"ג)


{יט}  וְהַמְשֹׁרְרִים הֵימָן אָסָף וְאֵיתָן בִּמְצִלְתַּיִם נְחֹשֶׁת לְהַשְׁמִיעַ:

 רש"י  והמשוררים הימן אסף ואיתן וגו'. להשמיע קול הם היו ממונים על אותו כלי שיר : (רש"י)

 מצודת דוד  במצלתים. ר''ל המה הקישו במצלתים של נחושת להשמיע קול גדול : (מצודת דוד)


{כ}  וּזְכַרְיָה וַעֲזִיאֵל וּשְׁמִירָמוֹת וִיחִיאֵל וְעֻנִּי וֶאֱלִיאָב וּמַעֲשֵׂיָהוּ וּבְנָיָהוּ בִּנְבָלִים עַל עֲלָמוֹת:

 רש"י  וזכריה ועזיאל וגו'. אלו שנאמרו בפסוק למעלה שהיו שוערים החזירו כאן לעשות משוררים : על עלמות. על אותן כלי שיר שמנגנין בהם אותן מזמורים למנצח על עלמות וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  על עלמות. ועל עלמות וגם הוא שם כ''ז ונזכר בתהלים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בנבלים על עלמות. אחשוב שהם (אורגנא''ש בלע''ז). והנה הנבלים הם כדמות נודות יבוא מהם הרוח לקנים החלולים אשר בהם ויוציאו השיריות הנעימות. והנה קראם עלמות להיותם נסתרות ונעלמות : (רלב"ג)


{כא}  וּמַתִּתְיָהוּ וֶאֱלִיפְלֵהוּ וּמִקְנֵיָהוּ וְעֹבֵד אֱדֹם וִיעִיאֵל וַעֲזַזְיָהוּ בְּכִנֹּרוֹת עַל הַשְּׁמִינִית לְנַצֵּחַ:

 רש"י  ומתתיהו ואליפלהו וגו'. על השמינית לנצח. אותו כלי שיר שמנגנין עליו אותן מזמורים למנצח על השמינית : (רש"י)

 מצודת דוד  על השמינית. בכינור שיש בו שמנה נימין : לנצח. המנגנים יקראו מנצחים על כי דרכם לנצח זה את זה בהרמת הקול ובהכרעת הנעימה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בכנרות על השמינית. אחשוב שהוא כלי זמר יש בו שמנה יתרים הנקרא (גיטאר''א לטינ''א בלע''ז) ומזה המין הנקרא (לאו''ט בלע''ז) והוא עוגב בלשון הקדש כי יש לו בדמות עגבו' : (רלב"ג)


{כב}  וּכְנַנְיָהוּ שַׂר הַלְוִיִּם בְּמַשָּׂא יָסֹר בַּמַּשָּׂא כִּי מֵבִין הוּא:

 רש"י  וכנניהו שר הלוים במשא. במה היה שר במשא בנשאות השיר : יסר במשא. מייסר ומוכיח אותם על המשא בנגון נעימות שיר אם להרים קול אם להשפיל : כי מבין הוא. במשא בנשיאות הנגון ולשון מבין נופל על למוד השיר ודוגמא ויהי מספרם עם אחיהם מלמדי שיר לה' כל המבין וגומר וכתוב ויפילו גורלות וגו' מבין עם תלמיד : (רש"י)

 מצודת דוד  במשא. בדבר הרמת הקול : יסור במשא. היה שר וגדול בענין הרמת הקול וכפל דברו : כי מבין הוא. בדבר הזה להרים הקול ולהכריע במקום הראוי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  במשא. מל' נשיאה והרמה : יסור. כמו ישור בשי''ן והוא מל' שר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וכנניהו שר הלוים במשא. ר''ל הוא היה השר והנגיד בשיר אשר בדבור להודות בו השם יתברך ולהללו. והנה היתה סבת היותו שר במשא כי מבין הוא וזה השיר אין ראוי שיאמר כי אם מפי המבינים : (רלב"ג)


{כג}  וּבֶרֶכְיָה וְאֶלְקָנָה שֹׁעֲרִים לָאָרוֹן:

 מצודת דוד  שערים לארון. מאז היו שוערים באהל הארון ועתה שבו להיות משוררים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וברכיה ואלקנה שוערים לארין. ר''ל כי לכבוד ה' יתברך שמם דוד שומרי' שער האהל ששם שמו הארון בעיר דוד. והנה : (רלב"ג)


{כד}  וּשְׁבַנְיָהוּ וְיוֹשָׁפָט וּנְתַנְאֵל וַעֲמָשַׂי וּזְכַרְיָהוּ וּבְנָיָהוּ וֶאֱלִיעֶזֶר הַכֹּהֲנִים (מחצצרים) מַחְצְרִים בַּחֲצֹצְרוֹת לִפְנֵי אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וְעֹבֵד אֱדֹם וִיחִיָּה שֹׁעֲרִים לָאָרוֹן:

 מצודת דוד  מחצרים. היו מנגנים בחצוצרות ולתוספת ביאור אמר בחצוצרות וכן ותשרש שרשיה (תהלים ע') : ועבד אדם. אולי הוא הוא אחר ולא זהו האמור למעלה : שערים לארון. גם המה היו מאז שוערים ושבו עתה להיות משוררים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  הכהני'. היו מחצצדים בחצוצרות וזה היה מהשלמת השמחה והנה התקיעה בחצוצרות לא תהיה כי אם על ידי הכהנים כמו שנתבאר בתודה ואולם השיר בכלי זמר ובפה יהיה על יד הלוים : ועובד אדום ויהיה שוערים לארון. ר''ל כי בעת היות הארון בבית עובד אדום היו אלו שוערים : (רלב"ג)


{כה}  וַיְהִי דָוִיד וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְשָׂרֵי הָאֲלָפִים הַהֹלְכִים לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה מִן בֵּית עֹבֵד אֱדֹם בְּשִׂמְחָה: (פ)

 מצודת דוד  בשמחה. חוזר על תחלת המקרא לומר ויהי דוד וכו' בשמחה : (מצודת דוד)


{כו}  וַיְהִי בֶּעְזֹר הָאֱלֹהִים אֶת הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה וַיִּזְבְּחוּ שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים:

 רש"י  ויהי בעזר האלהים. רבותינו אמרו מכאן שהארון נושא את עצמו : (רש"י)

 מצודת דוד  בעזר. ר''ל בעבור שעזרם האלהים ולא נכשלו בנשאם לזה זבחו הקרבנות הללו מלבד השור ומריא שזבחו אחר כל ששת הצעדים האמורים בש''ב : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויהי בעזור האלהים את הלוים נשאי ארון ברית ה'. אמר תמורת זה בספר שמואל (ב' ו' י''ג) ויהי כי צעדו נשאי ארון ה' ששם צעדים כי אז נתבאר שעזרם ה' יתברך כשלא קרה להם מקרה רע בזה. ושם אמר ויזבח שור ומריא ובזה המקום אמר שבעה פרים ושבעה אילים והכל אחד אלא שכבר באר זה יותר בזה המקום : (רלב"ג)


{כז}  וְדָוִיד מְכֻרְבָּל בִּמְעִיל בּוּץ וְכָל הַלְוִיִּם הַנֹּשְׂאִים אֶת הָאָרוֹן וְהַמְשֹׁרְרִים וּכְנַנְיָה הַשַּׂר הַמַּשָּׂא הַמְשֹׁרְרִים וְעַל דָּוִיד אֵפוֹד בָּד:

 רש"י  ודוד מכרבל. כמו בדניאל בכרבלתהון דוגמא כרבלתא דתרנגולא : וכל הלוים. כמו כן מכורבלים במעיל בוץ ולפי שהיה דוד משורר כמו לוים לבש גם הוא לבושיהם שלבשו גם הם וראיה להבדיל כך היה מנהג מלכים ושרים של עובדי כוכבים ומזלות שאוכלים עם כהניהם כחוקם היו לובשים לבושי כהניהם : ועל דויד אפוד בד. כאותו אפוד של אהרן שהיה כמין שני לבדין אחד לפנים ואחד לאחור ומגיע עד מתניו והיה האזור ארוג ממנו וחגרו בו : (רש"י)

 מצודת דוד  מכרבל. היה מעוטף במעיל של בוץ וכן כל הלוים וכו' : השר המשא המשררים. השר בהרמת הקול על המשוררים : אפוד בד. מין לבוש עשויה כעין האפוד של כ''ג והיא מיוחדת להמתבודדים בעבודת ה' וכן נאמר בשמואל שהיה חגור אפוד בד עם כי היה לוי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מכורבל. מעוטף והוא מל' ארמי ודוגמתו פטשיהון וכרבלתהון (דניאל ג) ור''ל עטופיהון : במעיל. שם מלבוש העליון כעין המעיל של כה''ג : בוץ. פשתן : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ודוד מכרבל במעיל בוץ. ר''ל שהיה על ראשו דמות כובע מפה והיה דבק למעיל בד שהיה לבוש כחוק המתנאה לכבוד ה' יתברך : והכנניה השר המשא. ר''ל השר שר המשא : ועל דוד אפוד בד. ר''ל שדוד היה חגור אפוד בד. ולא השלים בזה המקום זכירת דברי מיכל לדוד ודברי דוד לה להשענו על מה שנזכר מזה בספר שמואל : (רלב"ג)


{כח}  וְכָל יִשְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר וּבַחֲצֹצְרוֹת וּבִמְצִלְתָּיִם מַשְׁמִעִים בִּנְבָלִים וְכִנֹּרוֹת:

 מצודת דוד  ובקול שופר. הוא הקול פשוט : (מצודת דוד)


{כט}  וַיְהִי אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה בָּא עַד עִיר דָּוִיד וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן וַתֵּרֶא אֶת הַמֶּלֶךְ דָּוִיד מְרַקֵּד וּמְשַׂחֵק וַתִּבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ: (פ)

 רש"י  ומיכל בת שאול וגו'. לפי שספר דברי הימים בשביל כבוד דוד הוא לפיכך אין כתוב כאן מה אמרה מיכל לדוד כמו שכתוב בשמואל מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד הריקים כי זילותא של דוד היה שאמרה לו אשה כן : (רש"י)

 מצודת דוד  ארון ברית. הארון שמונחים בו הלוחות הנתונים בברית : ותבז. בזתה אותו בלבה בחשבה שאין מהראוי למלך להקל בכבודו כ''כ ועם שהוא לכבוד ארון ה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נשקפה. ענין ראיה והבטה : בעד החלון. דרך החלון : מרקד. ענין דלוג וקפיצה של שמחה : ומשחק. ענין שמחה : (מצודת ציון)

דברי הימים א פרק-טז

{א}  וַיָּבִיאוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיַּצִּיגוּ אֹתוֹ בְּתוֹךְ הָאֹהֶל אֲשֶׁר נָטָה לוֹ דָּוִיד וַיַּקְרִיבוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים לִפְנֵי הָאֱלֹהִים:

 מצודת ציון  ויציגו. ענין עמידה : (מצודת ציון)


{ב}  וַיְכַל דָּוִיד מֵהַעֲלוֹת הָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים וַיְבָרֶךְ אֶת הָעָם בְּשֵׁם יְהוָה:

 רש"י  ויברך את העם בשם ה'. שנקרא על הארון כדכתיב למעלה את ארון האלהים ה' יושב הכרובים אשר נקרא שם : (רש"י)

 מצודת דוד  בשם ה'. בהזכרת שם ה' : (מצודת דוד)


{ג}  וַיְחַלֵּק לְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה לְאִישׁ כִּכַּר לֶחֶם וְאֶשְׁפָּר וַאֲשִׁישָׁה:

 רש"י  ואשפר. אחד מששה בפר : ואשישה. אחד מששה בהין, ואשישה דוגמת אשישי ענבים (הושע ג') צלוחית : (רש"י)

 מצודת דוד  לאיש. ר''ל לכל אחד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואשפר. ענין מנה יפה והוא מל' אמרי שפר (שמות מט) : ואשישה. כן שם הכלי אשר ישימו בו היין וכן סמכוני באשישות (ש''ה ב) : (מצודת ציון)


{ד}  וַיִּתֵּן לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה מִן הַלְוִיִּם מְשָׁרְתִים וּלְהַזְכִּיר וּלְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: (ס)

 רש"י  ולהזכיר ולהודות ולהלל. להזכיר לומר אותן שני מזמורים שכתוב בהם מזמור לדוד להזכיר (תהלים ל''ח) ולהודות הודו לה' קראו בשמו (שם ק''ה) : ולהלל. ואותן מזמורים שמתחילין הללויה : (רש"י)

 מצודת דוד  משרתים. לכבד ולרבץ לפני הארון : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויתן לפני ארון ה' מן הלוים משרתים וגו'. זכר בזה המקום כי אף על פי שלא היתה העבודה נעשית במקום שהכין דוד לשים שם ארון ה' הנה לכבוד ה' יתברך שם שם לוים וכהנים והיו הכהנים מחצצרים בחצוצרות והלוים משוררים בפה ובכלי זמר והנה במה שנזכר במה שקדם היה הימן הראש ועתה יסד דוד שיהיה אסף הראש להשמיע במצלתים במקום אשר שם בו הארון. והיה הימן הראש בבמה הגדולה אשר בגבעון ששם היתה העבודה כמו שנזכר אחר זה. והנה זכר בזה המקום לשון שיר ההודאה שהיו מודים לה' : (רלב"ג)


{ה}  אָסָף הָרֹאשׁ וּמִשְׁנֵהוּ זְכַרְיָה יְעִיאֵל וּשְׁמִירָמוֹת וִיחִיאֵל וּמַתִּתְיָה וֶאֱלִיאָב וּבְנָיָהוּ וְעֹבֵד אֱדֹם וִיעִיאֵל בִּכְלֵי נְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת וְאָסָף בַּמְצִלְתַּיִם מַשְׁמִיעַ:

 מצודת דוד  ומשנהו. השני לו : במצלתים. היה מקיש במצלתים להשמיע קול גדול : (מצודת דוד)


{ו}  וּבְנָיָהוּ וְיַחֲזִיאֵל הַכֹּהֲנִים בַּחֲצֹצְרוֹת תָּמִיד לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים:

 רש"י  ובניהו ויחזיאל הכהנים בחצצרות תמיד. חצוצרות כלי שיר של כהנים הוא דוגמא למעלה (ט''ו) ושבניהו וגו' ובניהו ואליעזר הכהנים מחצצרים בחצוצרות : (רש"י)


{ז}  בַּיּוֹם הַהוּא אָז נָתַן דָּוִיד בָּרֹאשׁ לְהֹדוֹת לַיהוָה בְּיַד אָסָף וְאֶחָיו:

 רש"י  להודות לה' ביד אסף ואחיו. שאסף היה מתחיל הודו לה' קראו בשמו ואחרי כן כל אחיו עונים אחריו ודוגמא בעזרא (נחמיה י''א) ומתניה בן מיכא בן זבדי בן אסף ראש התהלה יהודה לתפלה, לכלי שיר הידות שמו כדכתיב בעזרא (שם י''ב) הלוים ישוע בנוי קדמיאל שרביה יהודה מתניה על הידות : (רש"י)

 מצודת דוד  אז נתן וכו'. אז מסר בתחילה ביד אסף להודות לה' בזה השיר : (מצודת דוד)


{ח}  הוֹדוּ לַיהוָה קִרְאוּ בִשְׁמוֹ (ס) הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילֹתָיו:

 רש"י  הודיעו בעמים עלילותיו. מעשה גבורותיו ונפלאותיו שפעל עם הארון : קראו בשמו. קראו ה' (ה') יעזר לארונו דוגמא (מלכים א' י''ח) וקראתם בשם אלהיכם ואני אקרא בשם ה' אצל ה' נופל לומר ל' קריאה שנפלאות עשה : (רש"י)

 מצודת דוד  הודו לה'. ר''ל וזה השיר הודו לה' וכו' : קראו בשמו. בהשם המיוחד לו לבדו המורה על גדולתו : הודיעו. פרסמו בין העמים פלאי מעשיו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עלילותיו. מעשיו כמו ועולל למו (איכה א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הודו לה' קראו בשמו וגו'. הודו לה' מה שעשה מן החסדים והאמת לנו. קראו וספרו על הנפלאות והטובות בשמו להודיע כי מאתו נהיו לנו על דרך ההשגחה הפרטית הודיעו בעמים מעשיו שעשה עמנו לפליא. שבחו לו בשירים ובזמירות ודברו בספורי כל נפלאותיו כדי שיתפרסמו לכל ויתישרו לאמונתו : (רלב"ג)


{ט}  שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ לוֹ (ס) שִׂיחוּ בְּכָל נִפְלְאֹתָיו:

 מצודת דוד  שירו לו. בפה : זמרו לו. בכלי שיר : שיחו. דברו בתמידות בכל נפלאותיו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שיחו. ענין דבור התמידי כמו ישיחו בי יושבי שער (תהלים סט) : (מצודת ציון)


{י}  הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ (ס) יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי יְהוָה:

 רש"י  התהללו בשם קדשו. לומר כל מי שמאמין באלהינו הוא יעזרנו דוגמא ובקדוש ישראל תתהלל (ישעיה מ''א) : בשם קדשו. שיש לך אלוה קדוש וכן כה' אלהינו בכל קראנו אליו (דברים ד') : ישמח לב מבקשי ה'. ובהיטיב יכול לשמוח לבו מי שמבקש לה' בלב שלם לכך : (רש"י)

 מצודת דוד  התהללו. שבחו א''ע להתפאר בשם קדשו אשר יורה על יכולתו : ישמח. למען ישמח לב כ''א ממבקשי ה' בשמעו כל אלה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  התהללו. אתם זרע קדש בשם קדשו שנקרא עליכם ובהשגחתו שדבקה בכם ישמח לב כל מבקשי ה' כי יתבאר להם מזה כי מבקשיו לא יכשלו אך יכונו מחשבותיהם וישלמו : (רלב"ג)


{יא}  דִּרְשׁוּ יְהוָה וְעֻזּוֹ (ס) בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד:

 רש"י  דרשו ה' ועזו. מקדש וארון נקראו עזו דכתיב ויתן לשבי עזו (תהלים עח) שנתן ארונו להביאו בשבי וכתיב קומה ה' למנוחתך אתה וארון עוזך (שם קלב) ועל כן נקרא אלעזר השומרו עזא על שם ששמר הארון שנקרא עז דוגמא על שם ד' מאות שקל כסף והוא חשבון גמטריא של עפרן וכן הרבה דן ידין עמו (בראשית כג) יהודה יודוך אחיך (שם) : (רש"י)

 מצודת דוד  ועוזו. דרשו להראות לכם עוז יכלתו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  דרשו ה'. שתדבק השגחתו בכם ודרשו עוזו והוא העוז שיש לו לשנות סדר טבע המציאות וזה תשיגו אם תבקשו פניו תמיד שתדבקו בו : (יב טו) זכרו. ויישיר אתכם להאמין זה שתזכרו אתם זרע ישראל עבדו בני יעקב שהם בחירי ה' יתברך נפלאותיו אשר עשה ומופתיו שהיו משפטי פיו. ר''ל שהודיע אותם קודם בואם כמו הענין במכות מצרים כי זה ממה שיורה שלא היה זה הענין מקרה קרה להם אך היו מופתים עשאם ה' יתברך בכונה ורצון. הוא ה' אלהינו מנהיגנו המשגיח בנו אשר משפטיו הם בכל הארץ כי הכל עלול מחכמתו וגם גבורתו שלטת בכל הארץ לעשות כל אשר יחפץ על גוי ועל אדם יחד : (טו כ) זכרו. דבר בריתו אשר הוא קים לעולם בינו ובין האבות הקדושים והדבר אשר צוה לדורות רבים רבוי נפלא לא יכלה והנה זאת הברית היא שכרת את אברהם בהר המוריה ונשבע ה' יתברך ליצחק והעמיד אותה ה' יתברך ליעקב לחק ולברית עולם שלא יסור ואמר זה כי כבר התבאר מדברי תורה שאי אפשר שיקרה בעת מהעתים שיכלה זרע יעקב ולא אחד מהשבטים. כמו שבארנו בבאורנו לדברי התורה ואמר כי זה הדבר מירושת הארץ צוה ה' יתברך לאלף דור כי ה' יתברך לא רצה לתת לישראל כל הארץ אשר נשבע לאבות בימי משה ויהושע אבל המתין להם ירושת שלש אומות הנשארות עד ביאת הגואל כדי שלא יסור מהם זה הטוב אחר זה כי אז תהיה המלכות לישראל לעולמי עד כמו שנתבאר מדברי דניאל. ולעוצם אורך זה הזמן אמר שהוא לאלף דור על דרך ההפלגה והגזמה. והנה זה הברית היה לאמר לך אתן ארץ כנען חבל נחלתכם בהיותכם מתי מספר והייתם מעט במספר וגרים בארץ אני מבטיח אתכם זה כי לזרעכם אתן את הארץ : (רלב"ג)


{יב}  זִכְרוּ נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה (ס) מֹפְתָיו וּמִשְׁפְּטֵי פִיהוּ:

 רש"י  זכרו נפלאותיו. מכת עכברים ושלקחו פרות עלות ובניהם כלו בבית וישרנה הפרות (שמואל א' ו') ולא חזרו לאחוריהם ופרץ בעזא וכל השיר נעשה על הארון (שם) והיו אומרים אותו על תמיד של שחר ושירו לה' על תמיד של בין הערבים ולמי אני אומר שיזכירו נפלאותיו של תמים דעים : (רש"י)

 מצודת דוד  ומשפטי פיהו. המשפטים שעשה בעכומ''ז במאמר פיו : (מצודת דוד)


{יג}  זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ (ס) בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָיו:

 רש"י  זרע ישראל עבדו וגו'. הוא ה' אלהינו וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  זרע ישראל. אתם זרע ישראל עבדו : בחיריו. הנבחרים לה' מיתר העובדי כוכבים : (מצודת דוד)


{יד}  הוּא יְהוָה אֱלֹהֵינוּ (ס) בְּכָל הָאָרֶץ מִשְׁפָּטָיו:

 מצודת דוד  הוא ה'. דעו שה' אלהינו הוא בהויתו ובכל הארץ שולטים משפטיו כמאז : (מצודת דוד)


{טו}  זִכְרוּ לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ (ס) דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר:

 רש"י  זכרו לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור. התורה אשר צוה להודיע בעולם אחר אלף דור וראה שאין העולם מתקיים בלא תורה והעביר מהם תשע מאות ושבעים וד' דורות ועתה מספר מה הוא : (רש"י)

 מצודת דוד  בריתו. התורה הנתונה בברית : דבר צוה. והוא הדבר אשר צוה לנו אחר אלף דור כי תתקע''ד דורות העביר הקב''ה מן העולם ולא בראם ולאחר כ''ו דורות משנברא העולם נתן את התורה הרי אלף דור : (מצודת דוד)


{טז}  אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם (ס) וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִצְחָק:

 מצודת דוד  אשר כרת. על הדבר אשר כרת עליה ברית עם אברהם ועליה היתה השבועה ליצחק : (מצודת דוד)


{יז}  וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק (ס) לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם:

 רש"י  ויעמידה ליעקב לחוק וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  ויעמידה. הדבר ההיא העמידה ליעקב לחוק קבוע : לישראל וכו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)


{יח}  לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶרֶץ כְּנָעַן (ס) חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם:

 רש"י  לאמר לך אתן ארץ כנען. שעם כל אחד ואחד כרת ברית לתת להם את ארץ כנען : (רש"י)

 מצודת דוד  לך אתן. ולא לישמעאל ועשו עם שהמה מזרעם : חבל. מהו שהוא עתה חבל נחלתכם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חבל. ענין חלק כמו מחבל בני יהודה (יהושע יט) ע''ש שדרך לחלוק נחלה בחבל המדה : (מצודת ציון)


{יט}  בִּהְיוֹתְכֶם מְתֵי מִסְפָּר (ס) כִּמְעַט וְגָרִים בָּהּ:

 רש"י  בהיותכם מתי מספר. אז נשבע לתת להם את ארץ כנען חבל נתלתכם וזהו דבר גדול שאין לומר מרוב עם שהייתם תפשתם ארץ כנען אלא בהיותכם מתי מספר וא''ת אפי' לאלף ויותר יש מספר ומהו שכתוב בה בהיותכם מתי מספר לכך נאמר כמעט וגרים בה פתרון אם למיושב אחד הייתי אומר לאברהם לבד ליצחק בלבד ליעקב בלבד לאחד מהם היה אומר לך אתן ארץ כנען לא היה תימה שהרי מיושבים בה היו אלא הוא נשבע לתת להם את הארץ, בשעה שהיו אבותיכם גרים בה דכתיב היא חברון אשר גר שם אברהם ויצחק ועוד אם לגר תושב היה אומר לך ולזרעך אתן את הארץ הזאת לא היה פלא כל כך בזה שאפילו גרים ותושבים לא היו אלא : (רש"י)

 מצודת דוד  בהיותכם. בעוד היותכם מתי מספר כחשבון היותר מעט ר''ל בימי האבות שהיו מעטים והיו בהארץ ההיא כגרים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מתי. אנשי : (מצודת ציון)


{כ}  וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל גּוֹי (ס) וּמִמַּמְלָכָה אֶל עַם אַחֵר:

 רש"י  ויתהלכו מגוי אל גוי. אברהם הלך למצרים ולגרר וכן יצחק וכן יעקב היה בבית לבן עשרים שנה וגם עתה כי וילכו לא נאמר אלא ויתהלכו פולאיט''ר בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  ויתהלכו. לא ישבו במקום אחד והלכו מגוי האחד אל גוי האחר ומממלכה זה וכו' ודרך בני המדינה לעשוק הנכרי הבא לגור בלי קבע : (מצודת דוד)

 רלב"ג  והתהלכו. והנה התהלכו האבות מגוי אל גוי בארץ כנען וממלכה אל עם אחר כמו שקרה לאברהם כאשר היה רעב בארץ וליצחק. ובכלל כשנעתקו ממקום למקום שם : (רלב"ג)


{כא}  לֹא הִנִּיחַ לְאִישׁ לְעָשְׁקָם (ס) וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים:

 רש"י  לא הניח לאיש לעשקם. אע''פ כן שהלכו ממקום למקום ומנהג להזיק עוברי דרכים כשבאין למלון מוצאין עליהן עלילות אבל אלו לא הניח הקב''ה להזיקם ולעשקם דוגמא או עשק את עמיתו (ויקרא ה') ואם תאמר מה שלא עשקום חומסי דרכים ושאר הארצות שעברו אלו בתוכן לפי שלא הרגישו בם אבל אם היו מרגישים בם היו עושקים אותם לכך נאמר ויוכח עליהם מלכים כלומר ודאי עשקום כגון פרעה לאברהם ואבימלך ליצחק ולבן ושכם ליעקב ואמר להם הקדוש ברוך הוא : (רש"י)

 מצודת דוד  ויוכח. בעבורם הוכיח במכאוב את מלך מצרים ומלך פלשתים על כי לקחו את שרה (ואומר עליהם כי בעבור זה פחד אבימלך לגעת ברבקה) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לעשקם. מל' עושק וגזל : ויוכח. ענין תשלומין גמול הרעה כמו וצור להוכיח יסדתו (חבקוק א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לא הניח. ה' יתברך איש שיעשקם והוכיח בעבורם מלכים כי נגע ה' את פרעה ואת ביתו נגעים גדולים על דבר שרי אשת אברם וכן הענין באבימלך והנה אבימלך כשגרש יצחק ממלכותו לא עשקו והוצרך אחר כן לכרות ברית עמו וכן היה הענין בלבן עם יעקב שלא הניח ה' יתברך ללבן לעשק את יעקב כי היה ה' יתברך מזהיר כלם על דרך משל. ואמר : (רלב"ג)


{כב}  אַל תִּגְּעוּ בִּמְשִׁיחָי (ס) וּבִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ:

 רש"י  אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו. באברהם כתיב (בראשית י''ב) וינגע ה' את פרעה וכתיב (שם כ') ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה ויאמר לו הנך מת וגו' ביעקב כתיב ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה (שם ל''ח) ויאמר לו השמר לך וגו' ועוד ביעקב שבאו אליו להרגו על שהרגו שכם וחמור וכתיב (שם ל''ה) ויסעו ויהי חתת אלהים ובספר (תהלים קה) מפורש יותר כי המזמור אינו מסוים כאן כדכתיב התם ויקרא רעב על הארץ וגו' כדי להגלותם למצרים : (רש"י)

 מצודת דוד  אל תגעו. בהמכאוב שהביא הוא כאלו אמר אל תגעו וכו' ולאבימלך נאמר בפירוש : במשיחי. ר''ל בגדולי ונסכי וכן למשיחו לכורש (ישעיה מה) : ובנביאי. כי האבות היו נביאים : אל תרעו. אל תעשו רעה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אל תגעו במשיחי. שהם האבות שבחרתי בהם : ובנביאי אל תרעו. כי כל האבות היו נביאים כמו שנתבאר בתורה : (רלב"ג)


{כג}  שִׁירוּ לַיהוָה כָּל הָאָרֶץ (ס) בַּשְּׂרוּ מִיּוֹם אֶל יוֹם יְשׁוּעָתוֹ:

 מצודת דוד  בשרו. בכל יום בשרו הישועה הבאה כי בכל יום תהיה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בשרו. ענין ספור החדשות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שבחו לה' כל עם הארץ ספרו ישועתו. שהיא תמיד מיום אל יום. או ירצה בזה בשרו קצתכם לקצת הישועה שעשה ביום האחד ליום השני כי נפלאותיו וישועותיו הן תמידיות ובכל יום יושפעו ממנו כי תמיד הוא מחיה את הכל ומעמיד אותם על מה שלהם מהמציאות : (רלב"ג)


{כד}  סַפְּרוּ בַגּוֹיִם אֶת כְּבוֹדוֹ (ס) בְּכָל הָעַמִּים נִפְלְאֹתָיו:

 רש"י  ספרו. ישועה שעשה לנו כשגלה הארון אל ארץ פלשתים : בכל העמים נפלאותיו. שעשה עם הארון : (רש"י)

 רלב"ג  ספרו בגוים. כבוד ה' יתברך ר''ל כאשר יעד בחדוש מופת מה ונתחדש כדבריו כי זה מישור האנשים לתת לו כבוד ולהודות על עוצם מעלתו מצד עוצם הנפלאות שיראו שם מתחדשות ממנו : (רלב"ג)


{כה}  כִּי גָדוֹל יְהוָה וּמְהֻלָּל מְאֹד (ס) וְנוֹרָא הוּא עַל כָּל אֱלֹהִים:

 מצודת דוד  על כל אלהים. הם שרי מעלה של העכו''ם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כי ה'. ית' הוא גדול ומהולל ונורא יותר מכל השכלים הנפרדים כי מה שיש להם מהכח אינו להם מעצמם כי אם מה' יתברך ואין להם גם כח כי אם לעשות מה שסדר להם ה' יתברך מהפעלות ואולם ה' יתברך שליט בכל אשר יחפץ. והנה אפשר שכלל עם זה במלת אלהים אלהי העמים ואם לא יהיה כן הנה יהיה הרצון באמרו (כו) כי כל אלהי העמים אלילים. הנה כל אלהי העמים אלילים או יהיה שב אמרו כל אלהי העמים אלילים אל מה שאשר ספרו בגוים את כבודו כאילו יאמר כי הם מפני זה יתישרו בקלות לאמונת ה' ית' לפי שמה שהם עובדים הם אלילים מעשי ידי אדם ואולם ה' יתברך לא די שלא נעשה ביד אדם אבל הוא עשה השמים אשר פועלים קצת בהויות האדם ובזולתו. ולזה תמצא בנבוכדנצר ובדריוש כי תכף שראו מופתי ה' יתברך אמרו שאין אלוה שיוכל להציל כמוהו כמו שנזכר בספר דניאל. והנה לא הסכמנו לפרש ונורא הוא על כל אלילים שיהיה נורא על כל האלילים כי אין בזה שבח לה' יתברך : (רלב"ג)


{כו}  כִּי כָּל אֱלֹהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים (ס) וַיהוָה שָׁמַיִם עָשָׂה:

 רש"י  כי כל אלהי העמים אלילים. תהו מעשה ידי אדם ודוגמתו בנבואת (חבקוק ב') מה הועיל פסל כי פסלו יצרו וגו' עד לעשות אלילים אלמים וה' שמים עשה באלילים כתיב לעשות אבל הקב''ה עושה שמים וארץ וכל צבאם : (רש"י)

 מצודת דוד  אלילים. היא מלה מורכבת מאל ולא ור''ל דבר שאין בו ממש וכן רועי האליל (זכריה י''א) : וה'. אבל ה' עשה את השמים וכחו רב : (מצודת דוד)


{כז}  הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו (ס) עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ:

 רש"י  הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו. אבל האחרים כמת מוטלים במקום שמשימין אותם שם מונחים לפי שאלהינו הוא אלהים אמת : (רש"י)

 מצודת דוד  הוד והדר. יסוד ההוד וההדר המה לפניו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וחדוה. ענין שמחה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הוד והדר לפניו. כי מעשיו הם בתכלית היופי וההדר וזה מבואר למי שעיין בנמצאות הטבעיות עז וחדוה תמצא במדרגת ה' יתברך כי לו לבדו העוז לעשות כל אשר יחפוץ ואפילו לשנות סדר המציאות ולו לבדו תכלית השמחה כי השמחה הנפלאה היא בהשגות הרוחניות וזה מבואר מאד כי אנחנו נשמח יותר לאין שיעור בדבר עיוני כשהשגנו אותו ממה שנשמח בהשגות החומריות. ובהיות הענין כן הנה יתבאר שתכלית השמחה היא אצל ה' יתברך כי כל מה שתהיה ההשגה יותר נכבדת תהיה השמחה בו יותר ולהיות השגת ה' יתברך יותר נכבדת לאין שעור מהשגת זולתו (כמו שבארנו בחמישי מספר מלחמות ה' ובראשון ממנו). הנה התבאר שהשמחה האמיתית היא במקומו. ולזה אמרו בברכות החתן שהשמחה במעונו להעיר שאלו השמחות הגופיות אינן ממה שראוי שישמה האדם בהן אבל השמחה האמיתית היא במדרגת ה' ית' ולזה ישתדל כל אדם להשיג אותו לפי כחו וכפי שעוד השגתו ישיג מהשמחה : (רלב"ג)


{כח}  הָבוּ לַיהוָה מִשְׁפְּחוֹת עַמִּים (ס) הָבוּ לַיהוָה כָּבוֹד וָעֹז:

 רש"י  הבו לה' משפחות עמים. ומה יתנו לו מפרש כבוד ועוז : (רש"י)

 מצודת דוד  הבו לה'. וחוזר ומפרש הכבוד והעוז הבו לו ר''ל אמרו שהכבוד והעוז המה לו ובידו וכן נתנו לדוד רבבות (ש''א י''ח) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הבו. תנו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תנו לה'. משפחות עמים כבוד ועז כי לו לבדו התפאר לעשות אשר ירצה והוא לבד שליט בזה ולזה אין ראוי שתאמינו שיהיה לזולתו כבוד ועז : (רלב"ג)


{כט}  הָבוּ לַיהוָה כְּבוֹד שְׁמוֹ (ס) שְׂאוּ מִנְחָה וּבֹאוּ לְפָנָיו הִשְׁתַּחֲווּ לַיהוָה בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ: (ס)

 רש"י  הבו לה' כבוד שמו. שמו אדני והוא אדון לכל וזהו הבו לה' כבוד שמו כי כשמו כן תהלתו : השתחוו לה' בהדרת קודש. כי כן אמרנו הוד והדר לפניו : חילו מלפניו כל הארץ אף תכון תבל בל תמוט. מלך כשרואה שדואגים ויראים ממנו אז הוא מטיל עליהם יותר אימה והם דואגים ממנו יותר שלא יחריב כל בתיהם ומדת הקב''ה אינו עושה כן כשהעולם יראים ממנו אז תכון תבל בל תמוט שהוא עושה נקמה והישרים מתקיימים והארץ מתקיימת ואינה מתמוטטת לכן חילו מלפניו כל הארץ אך אל תדאגו כי לא יבא הקב''ה כי אם לתקן העולם לישבו אבל כשאין הבריות דואגים ממנו וחוטאים אז יהפכם ויאבדם : (רש"י)

 מצודת דוד  כבוד שמו. הכבוד הראוי לשמו : בהדרת. באוהל הארון המהודר בקדושה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שאו. הרימו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תנו לה'. כבוד שמו במה שיתפרסם לכם מפעלותיו הנפלאו'. שאו מנחה דורון לכבוד ה' ובאו לפניו והשתחוו לו במקום הדרת קדשו והוא בית המקדש כי שם היה דבר קדשו בתכלית מן ההדור והיופי והוא מעיר מאד על נפלאות פעלות ה' יתברך. וזה היה קצת בימי החשמונים אך בימי המלך המשיח יהיה זה בשלמות לפי מה שיתבאר מדברי נביאים : (רלב"ג)


{ל}  חִילוּ מִלְּפָנָיו כָּל הָאָרֶץ אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט: (ס)

 מצודת דוד  כל הארץ. יושבי הארץ : אף תכון. ר''ל אף אתה תבל עמדי על כנך ובסיסך ואל תהי נוטה ליפול כל הימים אשר גזר המקום לעמוד על עמדך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חילו. מל' חלחלה ורעד : תמוט. מל' נטיה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ייראו מלפניו. כל עם הארץ מצד עוצם נפלאותיו שיראו אף תכון תבל באמונתו ולא תמוט ממנה לעולם כי אז יהפך ה' יתברך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד ואחר שתתפשט האמונה האמיתית בכל העולם לא ימצא לה מדחה בעת מהעתים : (רלב"ג)


{לא}  יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ וְיֹאמְרוּ בַגּוֹיִם יְהוָה מָלָךְ: (ס)

 רש"י  ישמחו השמים ותגל הארץ ויאמרו בגוים ה' מלך. כשאדם מולך הכל עצבים שאינן יודעים אם יש שטף בדינו אבל כשימלוך הקב''ה ישמחו השמים והארץ וכל הישרים יאמרו עתה מלך ה' שהחזיר לנו את הארון : (רש"י)

 מצודת דוד  ישמחו וכו'. ר''ל עת יבוא תגלה מלכותו וישמחו צבאות השמים ויושבי הארץ. ה' מלך. ר''ל גלה מלכותו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותגל. ענין שמחה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ישמחו. ואמר על צד המשל כי אז ישמחו השמים ותגל הארץ במה שנעשה בה מהויות המין האנושי מפני היות מגיע אז התכלית אשר בעבורו היתה בריאת האדם וכאלו קודם זה ידאגו השמים והארץ בהעשות באמצעותם בריאות לא יגיע מהם התכלית אשר כוון בהם ולזה היו פעולותיהם מזה הצד כאלו הם לריק ולבטלה. ויאמרו בגוים ה' מלך. כי אז יכירו כלם מלכותו וממשלתו : (רלב"ג)


{לב}  יִרְעַם הַיָּם וּמְלוֹאוֹ יַעֲלֹץ הַשָּׂדֶה וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ: (ס)

 רש"י  ירעם הים ומלואו. כל בריות שבים דוגמא רנו שמים ני עשה ה' על שהחזיר לנו את הארון ושלח מלאכי חבלה לעשות משפט בפלשתים : (רש"י)

 מצודת דוד  ומלואו. הבריות הממלאים אותו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ירעם. מל' רעם ורעש : יעלוץ. ענין שמחה כמו יעלוז ויעלוס כי זסשר''ץ מתחלף : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הים. ואמר על צד המשל כי גם הים ומלואו והם הבריאות אשר בו שנבראו לעבודת האדם ועשבי השדה ועצי היער כלם ישמחו ויריעו כלם לשבח ה' יתברך כאשר יבא לשפוט הארץ ולהראות לגוים נפלאותיו וגבורותיו כי אז יכירוהו כלם. והנה חתם דוד המאמר ואמר (לד) הודו לה'. כי הוא טוב ולא יושפעו ממנו כי אם טובות והרעות כשיושפעו ממנו הנה זה במקרה ויהיה השפע ממנו מצד מה שהם טובות. והנה חסדו הוא נמשך לעולם. ר''ל מה שיטיב על צד ההשגחה כמו שזכרנו מענין ברית האבות וגם מה שהשגיח על צד ההשגחה הכוללת ימצא בו חסד תמידי לא ישוער : (רלב"ג)


{לג}  אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָּעַר מִלִּפְנֵי יְהוָה כִּי בָא לִשְׁפּוֹט אֶת הָאָרֶץ: (ס)

 מצודת דוד  עצי היער. הוא ענין מליצה ולומר שמאד יתרבה השמחה בעולם : מלפני ה'. הרננה תהיה מלפני ה' כאשר יבוא לשפוט את הארץ לשלם לכ''א גמול כמפעלו : (מצודת דוד)


{לד}  הוֹדוּ לַיהוָה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: (ס)

 רש"י  הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. זה אינו סיום המזמור בפסוק זה אלא מזמור הודו לה' קראו בשמו וגם אמרו הושיענו אלהי ישענו מאותו מזמור ואף המזמור (תהלים קו) הוא מתחיל בפסוק זה כי היאך נופל כאן ואמרו הושיענו וקבצנו מן הגוים כי היכן גלו בימי דוד שאומר קבצנו מן הגוים וכך סדר בתהלים המזמור מתחיל הודו לה' קראו בשמו ואינו מסיים כי אם עד ברוך ה' אלהי ישראל וגו' (שם) עד אמן הללויה שהכל מענין אחד ולפי שהוא מזמור גדול חלקו ומתחיל הודו לה' כי טוב וכן איוב, (איוב כ''ז) כשהוצרך להאריך המענה קצרו וחלקו לשנים ואומר ויוסף איוב שאת משלו כי בשירה מחמת גיעגועי שמחתו לא יכול להאריך וחלקו לשנים וכן לענין קינה מחמת רוב צערו אינו יכול להאריך וחלקו לשנים כי גם שירה וגם קינה כאחת נאמרים שהרי חנה כשבאה להתפלל בעזרה (ש''א ח) חשבה עלי לשכורה שהיה סבור שמחמת יין עשתה והיא אמרה ויין ושכר לא שתיתי וגו' כי מרוב שיחי וכעסי מכלל שבענין אחד שכור וצער הם מתנהגים : (רש"י)

 מצודת דוד  כי טוב. כי ה' הוא טוב לכל וכי הוא עושה חסד לעולם : (מצודת דוד)


{לה}  וְאִמְרוּ הוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ וְקַבְּצֵנוּ וְהַצִּילֵנוּ מִן הַגּוֹיִם (ס) לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ: (ס)

 רש"י  ואמרו הושיענו. בסוף המזמור (תהלים קה) שמדבר למעלה בשביה וילחצום אויביהם ויכנעו תחת ידם וכתיב אחריו ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם ועכשיו נופל לומר הושיענו ה' אלהינו וקבצנו מן הגוים כאשר עשית להם ובתהלים אין כתיב ואמרו כ''א הושיענו כי כן נופל לומר ולכך אמר דוד כשהביא הארון ב' מזמורים הללו ומפורש בב''ר לפי שהפרות כששרו אמרו שני מזמורים הללו (עיין מסכת ע''א כד) רבי שמואל בר נחמני אמר וישרנה הפרות מה שירה אמרו הודו לה' קראו בשמו רבי אליעזר אמר שירו לה' כל הארץ וגו' לפיכך תקנם דוד לאמרם לפני הארון מזמור אחד שחרית ומזמור אחד ערבית, מפי רבינו אלעזר בר משולם ז''ל : (רש"י)

 מצודת דוד  ואמרו. דוד אמר להם התפללו לה' בעבור בני הגולה שתהיה לאחרונה ואמר בעבורם הושיענו כי אתה מעולם אלהי ישענו : להודות וכו'. על התשועה הבאה. להשתבח בתהלתך. לשבח את עצמנו בתהלתך כי לשבח יחשב להדבק בה' המהולל מאד : (מצודת דוד)

 רלב"ג  הושיענו. ואחר בזה המקום מתנבא על העת שיהיו ישראל בגלות אמרו הושיענו אלהי ישענו וקבצנו והצילנו מן הגוים כדי שנודה לשם קדשך ונשתבח בתהלתך כשתשים העם הדבקים בך על נחלתם כמו שיעדת בדברי התורה ואחר זה על ידי עבדיך הנביאים. ואחר השיר הזה היו אומרים הלוים (לו) ברוך ה'. אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ואמרו כל העם אמן והיו מהללים לה' וידמה שמם שהיו עונים העם הוא כמו שזכרנו בספר עזרא (נחמיה ט' ה') שכבר היו אומרים ברוך ה' אלהינו מן העולם ועד העולם וברוך שם כבודו ומרומם על כל ברכה ותהלה. ואמר אחר זה כי כבר : (רלב"ג)


{לו}  בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעֹלָם וַיֹּאמְרוּ כָל הָעָם אָמֵן (ס) וְהַלֵּל לַיהוָה:

 מצודת דוד  מן העולם וכו'. מן העה''ז עד העה''ב : ויאמרו. צוה דוד שיאמרו כולם אמן רצה לומר אמת הדבר אף יאמרו הלל לה' כ''א לפי מהללו : (מצודת דוד)


{לז}  וַיַּעֲזָב שָׁם לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה לְאָסָף וּלְאֶחָיו לְשָׁרֵת לִפְנֵי הָאָרוֹן תָּמִיד לִדְבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ:

 רש"י  לשרת לפני הארון תמיד. בשיר : לדבר יום ביומו. ערב ובוקר : (רש"י)

 מצודת דוד  לאסף. את אסף : לשרת. בדבר השיר : לדבר יום. שירה הראוי בכל יום ישירו ביומו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לדבר יום. ענין כל יום : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עזב שם דוד אסף ואחיו לשרת לפני הארון תמיד בשיר דבר יום ביומו : (רלב"ג)


{לח}  וְעֹבֵד אֱדֹם וַאֲחֵיהֶם שִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנָה (ס) וְעֹבֵד אֱדֹם בֶּן יְדִיתוּן וְחֹסָה לְשֹׁעֲרִים:

 רש"י  ועובד אדום ואחיהם. עזב עם אסף לשורר ועובד אדום בן ידיתון הניח לשוערים לארון : (רש"י)

 מצודת דוד  לשוערים. להיות שומרים שערי אוהל הארון : (מצודת דוד)

 רלב"ג  והנה עובד אדום ואחיו היו ששים ושמונה והנה עובד אדום וחסה בן ידותון שם אותה דוד שוערים באהל אשר שם שם דוד ארון ה'. והפסיק המאמר ואמר : (רלב"ג)


{לט}  וְאֵת צָדוֹק הַכֹּהֵן וְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְהוָה בַּבָּמָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן:

 רש"י  ואת צדוק הכהן. היה ראש ואחיו הכהנים עמו נתן דוד לפני משכן ה' אשר בגבעון ולא עזב שום כהן עם הארון כי לא הוצרכו לעבוד עבודת זבח לקרבן : (רש"י)

 מצודת דוד  לפני משכן. היו משמשים לפני המשכן : בבמה. במזבח אשר עמד בגבעון : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כי צדוק הכהן ואחיו הכהנים סדר דוד שיהיו לפני משכן ה' בבמה הגדולה אשר בגבעון : (רלב"ג)


{מ}  לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לַיהוָה עַל מִזְבַּח הָעֹלָה תָּמִיד לַבֹּקֶר וְלָעָרֶב וּלְכָל הַכָּתוּב בְּתוֹרַת יְהוָה אֲשֶׁר צִוָּה עַל יִשְׂרָאֵל:

 מצודת דוד  להעלות. שהם יעלו שמה את התמידין : ולכל הכתוב. המה המוספין : (מצודת דוד)

 רלב"ג  שהיה שם מזבח הנחשת שעשה משה להקריב שם הקרבנות ולהקטיר הקטורת ושאר העבודות אשר נזכרו בתורה : (רלב"ג)


{מא}  וְעִמָּהֶם הֵימָן וִידוּתוּן וּשְׁאָר הַבְּרוּרִים אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת לְהֹדוֹת לַיהוָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

 רש"י  ושאר הברורים. המובחרים : אשר נקבו בשמות. אנשים גדולים קרויים בשם לשורר לפני המזבח בשעת הקרבת הקרבנות : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר וכו'. אשר פרשם בשמות מי ומי יעמדו לפני המשכן : כי לעולם חסדו. ומהראוי להודות לו על זה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הברורים. הנבחרים : נקבו. נתפרשו כמו ונוקב שם (ויקרא כ''ד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  והנה עם אסף ואחיו הנזכרים למעלה היו הימן וידותון ושאר הברורים לדבר השיר אשר נתפרשו בשמות במה שקדם להודות לה' כי לעולם חסדו וידמה שהימן וידותון היו משוררים בפה ועמהם היו כלי הזמר ובני ידותון היו לשער כמו שנזכר בסמוך לזה במה שקדם : (רלב"ג)


{מב}  וְעִמָּהֶם הֵימָן וִידוּתוּן חֲצֹצְרוֹת וּמְצִלְתַּיִם לְמַשְׁמִיעִים וּכְלֵי שִׁיר הָאֱלֹהִים וּבְנֵי יְדוּתוּן לַשָּׁעַר:

 רש"י  ובני ידותון לשער. כמו לשוערים ובשנת הארבעים למלכות בית דוד שמו אותם ראש למשוררים כדכתיב (לקמן כ''ה) לידותון בני ידותון וגו' ששה על ידי אביהם הנביא על הודות והלל לה' : (רש"י)

 מצודת דוד  ועמהם. ר''ל עם הימן וידותון היו חצוצרות וכו' : למשמיעים. העשויים להיות משמיעים קול גדול : וכלי שיר. ושאר כלי שיר העשויים לשורר בהם לפני משכן האלהים : לשער. היו ממונים לשמור שער המשכן : (מצודת דוד)


{מג}  וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ וַיִּסֹּב דָּוִיד לְבָרֵךְ אֶת בֵּיתוֹ: (פ)

 מצודת דוד  ויסב דוד. מאת פני אוהל הארון : לברך את ביתו. כדרך שבירך את העם בשם ה' : (מצודת דוד)

דברי הימים א פרק-יז

{א}  וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָשַׁב דָּוִיד בְּבֵיתוֹ וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל נָתָן הַנָּבִיא הִנֵּה אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית הָאֲרָזִים וַאֲרוֹן בְּרִית יְהוָה תַּחַת יְרִיעוֹת:

 רש"י  ויהי כאשר ישב דויד. (בש''ב ז') כתיב וה' הניח לו מסביב וגו' וארון האלהים יושב בתוך היריעה כדכתיב למעלה הימנה בתוך האהל אשר נטה לו דוד אמר דוד הקב''ה קיים בו והניח לכם מכל אויביכם מסביב וגם אנכי מוטל עלי לעשות מה שכתוב בסמוך והיה המקום אשר יבחר ה' אלהיכם בו לשכן שמו שם כלומר אעשה לו משכן : (רש"י)

 מצודת דוד  בביתו. ר''ל בבית הראוי לו לפי מעלתו : בבית הארזים. מסוכך בתקרת ארזים : תחת יריעות. הוא האוהל האמור למעלה וכאומר וכי זו היא הבית הראויה לארון : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויהי כי ישב המלך בביתו וגו'. עד ומברך לעולם (סוף קפיטל). כבר בארנו כל זה בספר שמואל ולזה לא נבאר בזה המקום אלא מעט שנשתנה הלשון בו : (רלב"ג)


{ב}  וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִיד כֹּל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ עֲשֵׂה כִּי הָאֱלֹהִים עִמָּךְ: (ס)

 מצודת דוד  כל אשר בלבבך. כאומר אם חפצך לבנות בית לה' עשה חפצך : (מצודת דוד)


{ג}  וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיְהִי דְּבַר אֱלֹהִים אֶל נָתָן לֵאמֹר:

 רש"י  ויהי בלילה ההוא וגו'. מפורש במדרש אמר לו הקב''ה לנתן הנביא האדם הזה שאני שולח אליו נדרן הוא צא ואמור לו עד שלא ישבע לבנותו לא אתה תבנה הבית לשבתי, ד''א האדם שאני שולחך אצלו זריז הוא לך אמור לו קודם שישכור פועלים : (רש"י)


{ד}  לֵךְ וְאָמַרְתָּ אֶל דָּוִיד עַבְדִּי כֹּה אָמַר יְהוָה לֹא אַתָּה תִּבְנֶה לִּי הַבַּיִת לָשָׁבֶת:

 רלב"ג  לא אתה תבנה לי הבית וגו'. ובספר שמואל כתוב האתה תבנה לי וגו' והכל ענין אחד : (רלב"ג)


{ה}  כִּי לֹא יָשַׁבְתִּי בְּבַיִת מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתִי אֶת יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה וָאֶהְיֶה מֵאֹהֶל אֶל אֹהֶל וּמִמִּשְׁכָּן:

 רש"י  ואהיה מאהל אל אהל וממשכן. כלומר ואהיה מתהלך מאהל אל אהל וממשכן אל משכן מגלגל לשילה ומשילה לנוב ומנוב לגבעון ואף על גב שהייתי מטלטל מאהל אל אהל וממשכן למשכן : (רש"י)

 מצודת דוד  כי לא ישבתי. אשר לא ישבתי וכו', ר''ל הנה עד הנה לא ישבתי בבית וכן אתה לא תבנה לי : ואהיה מאוהל. הייתי מתהלך מאוהל שילה אל אוהל נוב וכו' : וממשכן. כאלו אמר וממשכן אל משכן והוא מקר' קצר ומעצמו יובן החסרון : בכל אשר וכו'. בכל המקומות אשר התהלכתי וכו' וכי דברתי אל אח' מהשופטים אשר צויתיו לרעות את עמי וכו' וכאומר הנה מזה תדע שבנין הבית שמורה היא למי שיבנהו ואין כולם ראויים לה ולזה לא צויתי עליה מאז : (מצודת דוד)


{ו}  בְּכֹל אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי בְּכָל יִשְׂרָאֵל הֲדָבָר דִּבַּרְתִּי אֶת אַחַד שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר צִוִּיתִי לִרְעוֹת אֶת עַמִּי לֵאמֹר לָמָּה לֹא בְנִיתֶם לִי בֵּית אֲרָזִים:

 רש"י  בכל אשר התהלכתי בכל ישראל הדבר דברתי את אחד שופטי ישראל אשר צויתי לרעות את עמי לאמר למה לא בניתם לי בית ארזים. זה לא עשיתי ואף הם מאליהם לא עלה במחשבתם לבנות לי בית כאשר עלה במחשבתך : (רש"י)


{ז}  וְעַתָּה כֹּה תֹאמַר לְעַבְדִּי לְדָוִיד (ס) כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֲנִי לְקַחְתִּיךָ מִן הַנָּוֶה מִן אַחֲרֵי הַצֹּאן לִהְיוֹת נָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל:

 רש"י  כה אמר ה' צבאות. מה שעלה במחשבתך אני אשלם לך : מן הנוה. נוה הרועים וגדרות צאן : (רש"י)

 מצודת דוד  ועתה. ר''ל הואיל ודבר גדול הוא אמור לדוד עבדי הלא הרבה טובה עשיתי עמך כי לקחתיך מן הנוה וכו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הנוה. מדור הרועים כמו נות כרות רועים (צפניה ב') : (מצודת ציון)


{ח}  וָאֶהְיֶה עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר הָלַכְתָּ וָאַכְרִית אֶת כָּל אוֹיְבֶיךָ מִפָּנֶיךָ וְעָשִׂיתִי לְךָ שֵׁם כְּשֵׁם הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ:

 רש"י  ועשיתי לך שם כשם הגדולים. כשם מלכים גדולים כי למעלה כתיב ויצא שם דוד בכל הארצות (שמואל א' ל''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  שם כשם הגדולים. להתפרסם בעולם ככל הגדולים אנשי השם, ורז''ל אמרו שזהו מה שאומרים מגן דוד : (מצודת דוד)


{ט}  וְשַׂמְתִּי מָקוֹם לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל וּנְטַעְתִּיהוּ וְשָׁכַן תַּחְתָּיו וְלֹא יִרְגַּז עוֹד וְלֹא יוֹסִיפוּ בְנֵי עַוְלָה לְבַלֹּתוֹ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשׁוֹנָה:

 רש"י  ושמתי מקום וגו'. ושכן תחתיו. לא כמו שהיה בימי שאול כשנהרג שאול וינוסו ישראל וישבו פלשתים תחתם : ולא יוסיפו בני עולה לבלתו. כמו לענותו : (רש"י)

 מצודת דוד  ושמתי מקום. בימיך שמתי מקום מנוחה וקבוע לעמי ישראל ונטעתיו על אדמתו ושכן במקומו ולא יחרד עוד לנוע ממנה : כאשר בראשונה. ר''ל טרם הקמת השופטים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ירגז. ענין תנועת החרדה : לבלותו. מל' בליה והפסד כמו בלה בשרי (איכה ג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לבלותו. ובספר שמואל כתוב למנותו. והנה התר זה הספק הוא כי כמו זה היעוד המתמיד הוא תנאי כמו שבארנו בפרשת וישלח יעקב ולזה היה בזה היעוד תנאי שאם ישמרו בני ישראל דרך ה' והמלך שיהיה עליהם הנה ימשך להם הטוב שזכר שלא יוסיפו בני עולה לענותו כמו שענו אותו בימי השופטים כמו שנזכר בספר שופטים אך כשיחטאו לא יתקיים להם זה הברית ולא ישאר להם מהברית כי אם מה שהיה להם מפני האבות והוא שלא יכלו אותם האויבים וזה היה תקון שתקנו בזה היעוד המחברים זה הספר ברוח הקדש ועל כל פנים הנה לא יתישב זה היעוד לפי הלשון הנזכר בזה המקום לא בשיהיה זה היעוד שב לעת בוא הגואל כי ישיב ה' יתברך זה המקום לישראל על יד המלך שיצא מגזע ישי ויצא משרשיו : (רלב"ג)


{י}  וּלְמִיָּמִים אֲשֶׁר צִוִּיתִי שֹׁפְטִים עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל וְהִכְנַעְתִּי אֶת כָּל אוֹיְבֶיךָ וָאַגִּד לָךְ וּבַיִת יִבְנֶה לְּךָ יְהוָה:

 רש"י  ולמימים אשר צויתי שופטים על עמי ישראל. לא היה מנוחה להם כמוך אשר הכנעתי את כל אויביך לפניך : ואגד לך. מה יהיה שכרך שרצית לבנות לי בית : ובית יבנה לך ה'. אתה חשבת לבנות לי בית לשמי באותה מדה יהיה שכרך ומבשרך הקב''ה כי בית יעשה לך ה' שיתן לך בן שימלוך תחתך וישב על כסא ישראל במקומך וכל דבר שתתקיים בבן אדם אחריו קרוי בית וכן הוא אומר והקימותי את זרעך אחריך : (רש"י)

 מצודת דוד  ולמימים. מוסב למקרא של מעלה לומר לא יוסיפו עוד לבלותו כאשר בראשונה וכאשר בזמן השופטים : ואגד לך. ומלבד זאת אגיד לך שעוד ייטיב ה' עמך ויבנה לך בית מלכות לזרעך אחריך ואם כן די לך בהטובות האלה אף אם לא תבנה בית ה' : (מצודת דוד)

 רלב"ג  והכנעתי את כל אויביך. ובספר שמואל כתוב והניחותי לך מכל אויביך והכל ענין אחד : (רלב"ג)


{יא}  וְהָיָה כִּי מָלְאוּ יָמֶיךָ לָלֶכֶת עִם אֲבֹתֶיךָ וַהֲקִימוֹתִי אֶת זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲשֶׁר יִהְיֶה מִבָּנֶיךָ וַהֲכִינוֹתִי אֶת מַלְכוּתוֹ:

 רש"י  והיה כי מלאו ימיך ללכת עם אבותיך. כלומר אל תירא שאני ממהר את הדבר אלא כי מלאו ימיך אז יהיה ואז והקימותי את זרעך אחריך וגו' (מלכים א' א') והכינותי את מלכותו, וכן הוא אומר בשלמה ותכון מלכותו מאד : (רש"י)

 מצודת דוד  והיה. אבל כאשר ימלאו ימיך וכו' : (מצודת דוד)


{יב}  הוּא יִבְנֶה לִּי בָּיִת וְכֹנַנְתִּי אֶת כִּסְאוֹ עַד עוֹלָם:

 מצודת דוד  הוא יבנה. כי אליו שמורה הגדלת השם בבנין ביתי : עד עולם. לזרעו אחריו : (מצודת דוד)


{יג}  אֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן וְחַסְדִּי לֹא אָסִיר מֵעִמּוֹ כַּאֲשֶׁר הֲסִירוֹתִי מֵאֲשֶׁר הָיָה לְפָנֶיךָ:

 רש"י  אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן. (ובשמואל ב' ז') כתיב אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים ופתרון אם יחטא נגדי איסרנו על יד כאדם שמיסר את בנו בשבט אנשים שהקים לו לשטן את רזון ואת ואת הדד ועל אותו פסוק נופל לומר וחסדי לא אסיר ממנו כאשר הסירותי מעם שאול שהיה לפניך וכשפשע לפני העברתי המלוכה ממנו ומזרעו בשמואל (שם) כתיב מעם שאול ומה שלא נכתב כאן אשר בהעותו וגו' משום כבודו של דוד שאינו רוצה לדבר בזה הספר שום זילות לבית דוד : (רש"י)

 מצודת דוד  לאב. כמו אב המייסר את בנו בשבט ואל המיתו בל ישא נפשו : וחסדו. לא אסיר חסדי ממנו למאס בו כאשר הסירותי חסדי מעם שאול אשר היה מלך לפניך : (מצודת דוד)


{יד}  וְהַעֲמַדְתִּיהוּ בְּבֵיתִי וּבְמַלְכוּתִי עַד הָעוֹלָם וְכִסְאוֹ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם:

 מצודת דוד  בביתי. בבית המלכות ולתוספת ביאור אמר במלכותי וכפל עוד לומר וכסאו וכו' וכן דרך המקרא לכפול הדברים פעמים ושלש לחזוק : עד העולם. לזרעו אחריו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נכון. מתוקן על כנו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  והעמדתיהו בביתי ובמלכותי עד העולם. ובספר שמואל כתוב ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם והכל ענין אחד כי הרצון בו שזה יהיה מזרע שלמה כי כבר אמר וחסדי לא יסור ממנו : (רלב"ג)


{טו}  כְּכֹל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וּכְכֹל הֶחָזוֹן הַזֶּה כֵּן דִּבֶּר נָתָן אֶל דָּוִיד: (פ)

 מצודת דוד  כן דבר נתן. ר''ל עם שמתחלה הסכים על ידו ואמר לו כל אשר בלבבך עשה לא בוש לחזור ולמחות בו בדבר ה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  החזון. מראה הנבואה : (מצודת ציון)


{טז}  וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִיד וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי יְהוָה וַיֹּאמֶר מִי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהִים וּמִי בֵיתִי כִּי הֲבִיאֹתַנִי עַד הֲלֹם:

 רש"י  כי הביאתני עד הלום. מנוה רועים הביאתני למלכות : (רש"י)

 מצודת דוד  לפני ה'. לפני הארון : ומי ביתי. כי הלא מרות המואביה אני בא : עד הלם. עד המעלה שאני בה עכשיו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הלום. לכאן כמו אל תקרב הלום (שמות ג) : (מצודת ציון)


{יז}  וַתִּקְטַן זֹאת בְּעֵינֶיךָ אֱלֹהִים וַתְּדַבֵּר עַל בֵּית עַבְדְּךָ לְמֵרָחוֹק וּרְאִיתַנִי כְּתוֹר הָאָדָם הַמַּעֲלָה יְהוָה אֱלֹהִים:

 רש"י  ותקטן זאת בעיניך. שנתת לי המלכות : למרחוק. שהעמדת את מלכותי לעתים רחוקים שאמרת והעמדתיהו בביתי ובמלכותי עד עולם : וראיתני כתור האדם המעלה. שהשויתני והושבתני בשורות הגדולים כלומר קטן הייתי והושבתני בשורות נדיבי עמך שאמרת לי ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים : כתור. פתרון שורה ודוגמא (בכלאים) ראש תור ירק : (רש"י)

 מצודת דוד  ותקטן. החסד הזה היא עוד קטנה בעיניך עד שדברת על בית עבדך למרחוק ר''ל להדורות העתידי' בתת המלכות לזרעי עד עולם : וראיתני. ראית אותי להחשיבני כתכונת ותואר האדם גדול המעלה עם שאני פחות ונבזה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כתור. ענין תכונה ותואר וכן נאוו לחייך בתורים (ש''ה א) שהם הפנינים המסודרים בתואר ובתכונה יפה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וראיתני כתור האדם המעלה. ר''ל כתאר האדם שהוא איש המעלה באופן שתמשך ממנו זאת ההשגחה הנפלאה לזרעו כדרך שלא תסור ממנו לעולם המלכות. והנה בספר שמואל כתוב וזאת תורת האדם אדני אלהים. ר''ל שזה היעוד שיעדת לי מהטוב שימשך אל האדם השלם והוא אשר שם כל מגמתו בצד אשר הוא בו אדם והם המעלות האנושיות כי לאיש כזה יתכן שתמשך כמו זאת ההשגחה הנפלאה : (רלב"ג)


{יח}  מַה יּוֹסִיף עוֹד דָּוִיד אֵלֶיךָ לְכָבוֹד אֶת עַבְדֶּךָ וְאַתָּה אֶת עַבְדְּךָ יָדָעְתָּ:

 רש"י  מה יוסיף עוד דויד אליך. פתרון מה צורך עוד לדוד לבקשך : לכבוד את עבדך. בשביל לעשות כבוד לי שאני עבדך ואתה ידעת מאליך ובשמואל (שם) כתיב ומה יוסיף דוד עוד לדבר אליך ואתה ידעת את עבדך ה' : (רש"י)

 מצודת דוד  מה יוסיף. מעתה מה יוסיף עוד לבקש לעשות כבוד עם עבדך ר''ל מעתה אין לו לשאול עוד ואמר כאחר המדבר : ואתה. הואיל ואתה ידעת ורחמת את עבדך לעשות לו כזאת מבלי שאלה ובקשה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ידעת. הוא מענין אהבה ורחמים כמו רק אתכם ידעתי (עמוס ג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מה יוסיף עוד דוד אליך לכבוד את עבדך. ובספר שמואל כתוב ומה יוסיף דוד עוד לדבר אליך והכונה אחת חכי הרצון בו מה יוסיף עוד לדבר אליך לבקש ממך שתוסיף לו כבוד : (רלב"ג)


{יט}  יְהוָה בַּעֲבוּר עַבְדְּךָ וּכְלִבְּךָ עָשִׂיתָ אֵת כָּל הַגְּדוּלָּה הַזֹּאת לְהֹדִיעַ אֶת כָּל הַגְּדֻלּוֹת:

 רש"י  ה' בעבור עבדך. כך מוסב פסוק זה על העליון ועל כך עשית להודיעני את כל הגדולה הזאת שהודעתני והכל מרצון לבך לכן ה' אין כמוך ושמא תאמר גדול כמוהו אינו אבל מעט קטן ממנו יש לכך נאמר : (רש"י)

 מצודת דוד  בעבור עבדך. ר''ל אם עשית כזאת בעבור שאני עבדך מכל מקום כלבך עשית הגדולה הזאת כי אין זכותי כדאי לה לולי רצון לבך : להודיע. ר''ל ואף להודיע לי את זאת כאלו באה לתשלום גמול על מעשי : (מצודת דוד)


{כ}  יְהוָה אֵין כָּמוֹךָ וְאֵין אֱלֹהִים זוּלָתֶךָ בְּכֹל אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ בְּאָזְנֵינוּ:

 רש"י  ואין אלהים זולתך. אין כמוך ואין זולתך באלהים אף בעממים : בכל אשר שמענו באזנינו. כל ימינו : (רש"י)

 מצודת דוד  אין כמוך. בכדי להעריך ממנו עומק מחשבותיך : בכל אשר שמענו. ככל הדברים הפלאים אשר שמענו : (מצודת דוד)


{כא}  וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ אֲשֶׁר הָלַךְ הָאֱלֹהִים לִפְדּוֹת לוֹ עָם לָשׂוּם לְךָ שֵׁם גְּדֻלּוֹת וְנֹרָאוֹת לְגָרֵשׁ מִפְּנֵי עַמְּךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ מִמִּצְרַיִם גּוֹיִם:

 רש"י  ומי כעמך ישראל גוי אחד. ממה הם מיוחדים מכל העמים מזה אשר הלך אלהים בעצמו לפדותם לו לעם כמו שכתוב אני יוצא בתוך מצרים (שמות י''ב) מזה אנו מיוחדים שלא עשה זה לשום אומה בעולם : לגרש מפני עמך אשר פדית ממצרים גוים. ולפי שאתה יחיד בעולמך ועמך מיוחדים מכל אום ולכך נאה לך לתת להם מלך הגון וגדול : (רש"י)

 מצודת דוד  ומי כעמך. ר''ל הואיל ואין זולתך אם כן מי ומי מעובדי כוכבים מאושר ומשובח כעמך ישראל אשר המה גוי מיוחד בארץ : לפדות לו עם. לפדות ממצרים להיות לו לעם : לשום לך וכו'. לפרסם את שמך בעולם : גוים. מוסב על לגרש ר''ל הוצאתם לגרש מפניהם העמים אשר בארץ כנען : (מצודת דוד)


{כב}  וַתִּתֵּן אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְךָ לְעָם עַד עוֹלָם וְאַתָּה יְהוָה הָיִיתָ לָהֶם לֵאלֹהִים:

 מצודת דוד  עד עולם. ולא יחליפם באומה אחרת : (מצודת דוד)


{כג}  וְעַתָּה יְהוָה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ עַל עַבְדְּךָ וְעַל בֵּיתוֹ יֵאָמֵן עַד עוֹלָם וַעֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ:

 מצודת דוד  יאמן. יקוים להיות המלכות מזרעי עד עולם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יאמן. מל' האמנה וקיום : (מצודת ציון)


{כד}  וְיֵאָמֵן וְיִגְדַּל שִׁמְךָ עַד עוֹלָם לֵאמֹר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל וּבֵית דָּוִיד עַבְדְּךָ נָכוֹן לְפָנֶיךָ:

 רש"י  ויאמן ויגדל שמך עד עולם לאמר. שיאמרו ה' צבאות אלהי ישראל אלהים לישראל וגם קיים דברו : ובית דוד עבדך נכון לפניך. שדברת וכסאו יהיה נכון עד עולם : (רש"י)

 מצודת דוד  ויאמן. במה שיאמן הדבר יגדל שמך עד עולם כי יאמרו הכל שעד עולם הוא אלהי ישראל ואף בית דוד נכון לפניו למלוכה עד עולם ואין בו חלילה השתנות לחזור מדבריו : (מצודת דוד)


{כה}  כִּי אַתָּה אֱלֹהַי גָּלִיתָ אֶת אֹזֶן עַבְדְּךָ לִבְנוֹת לוֹ בָּיִת עַל כֵּן מָצָא עַבְדְּךָ לְהִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ:

 רש"י  כי אתה אלהי גלית. פתרון ודאי נאה לך לאמן דבריך כי אתה בעצמך גלית אוזן לבנות לי בית כדכתיב (לעיל) ואגיד לך ובית יבנה לך ה' : על כן מצא עבדך להתפלל לפניך. כלומר אם לא היית בעצמך אומר לי להביא על זרעי הטובות האלה לא היה עולה על דעתי לבקש אשר מי אני אשר הביאותני אפילו עד הלום אבל הואיל שאמרת למענך להביא לי כל הטובות הללו לפיכך אני מתפלל שתאמן את דבריך : (רש"י)

 מצודת דוד  כי אתה וכו'. ר''ל הואיל והודעתני שתבנה לי בית מלכות לזה מצאתי את לבי וערב לגשת להתפלל עליה עם כי הוא דבר גדול : (מצודת דוד)


{כו}  וְעַתָּה יְהוָה אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים וַתְּדַבֵּר עַל עַבְדְּךָ הַטּוֹבָה הַזֹּאת:

 מצודת דוד  אתה הוא האלהים. א''כ בידך הכח למלאות דבריך : ותדבר. אתה דברת הדבר הזה כי נאמן נתן לנביא ודבר ה' בפיו : (מצודת דוד)


{כז}  וְעַתָּה הוֹאַלְתָּ לְבָרֵךְ אֶת בֵּית עַבְדְּךָ לִהְיוֹת לְעוֹלָם לְפָנֶיךָ כִּי אַתָּה יְהוָה בֵּרַכְתָּ וּמְבֹרָךְ לְעוֹלָם: (פ)

 רש"י  כי אתה ה' ברכת. כלומר ברכתני : ומבורך לעולם. כלומר ועבדך יהא מבורך לעולם : (רש"י)

 מצודת דוד  ועתה הואלת. ר''ל והואיל וכן הוא א''צ מעתה להתפלל עוד על הדבר אבל שאלתי רצה נא לברך וכו' שיהיו לעולם לפניך ר''ל ברכה במתנת לב טהור ללכת בתורתך בכדי שיהיו ראויים לקבל החסד הגדול הזה : כי אתה וכו'. ר''ל הלא כבר ברכת ומבורך לעולם כי אין שום מניעה מפאת המברך ולזה אשאל עוד שגם לא יהיה מניעה מצד המקבל הברכה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הואלת. ענין חפץ ורצון כמו ויואל משה (שמות ב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ועתה הואלת לברך את בית עבדך. ובספר שמואל כתוב ועתה הואל וברך את בית עבדך. והכונה אחת כי הואל הוא מקור לא צווי וכן וברך ולזה הוא מבואר שכבר יתקיים זה כי אתה ה' דברת ודברך יתקיים בלי ספק : (רלב"ג)

דברי הימים א פרק-יח

{א}  וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיַּךְ דָּוִיד אֶת פְּלִשְׁתִּים וַיַּכְנִיעֵם וַיִּקַּח אֶת גַּת וּבְנֹתֶיהָ מִיַּד פְּלִשְׁתִּים:

 רש"י  ויהי אחרי כן ויך דויד. אחר שאמר דוד לבנות בית וא''ל הקב''ה לא תבנה אתה אמר דוד הואיל ואין עלי לבנות הבית אלא בני עתה אכינה ואסדר לו הכל לכשיבא בני לבנות הבית שיהא לו הכל מזומן ועתה מניח הכל והולך ומספר היאך זימן לו הבנין שנלחם עם אויביו והקדיש שללם לבנין הבית וכן דרך הפסוק לדברו ודוגמא באליהו ובאלישע מאחר שאמר יהי נא פי שנים ברוחך אלי מניח כל המעשה מן המלכים ומספר והולך מן נפלאות אלישע היאך היו פי שנים עד שישלים הכל : (רש"י)

 רלב"ג  ויהי אחרי כן. ויך דוד את פלשתים וגו' עד להושיע את בני עמון עוד (סוף קפיטל י''ט) : ויקח את גת ובנותיה. ובספר שמואל (א' ח') כתוב ויקח דוד את מתג האמה וזה יורה כי שם המחוז שהיה כולל גת ובנותיה היה נקרא מתג האמה : (רלב"ג)


{ב}  וַיַּךְ אֶת מוֹאָב וַיִּהְיוּ מוֹאָב עֲבָדִים לְדָוִיד נֹשְׂאֵי מִנְחָה:

 רלב"ג  ויך את מואב. ובספר שמואל יבאר שעור ההכאה והוא שכבר מדדם בחבל ומדד שני חבלים להמית וחבל אחד להחיות : (רלב"ג)


{ג}  וַיַּךְ דָּוִיד אֶת הֲדַדְעֶזֶר מֶלֶךְ צוֹבָה חֲמָתָה בְּלֶכְתּוֹ לְהַצִּיב יָדוֹ בִּנְהַר פְּרָת:

 רש"י  ויך דויד את הדדעזר מלך צובה חמתה. בחמת היתה המלחמה ובחמת הכם דוד : חמתה. כמו לחמת : להציב ידו. פתרונו כשהלך להציב כחו להשיב גבולו ולהציב בנהר פרת שהיה משיב לגבול נהר פרת ודוגמא (שמואל ב' י''ח) ואבשלום לקח ויצב לו בחייו וגו' ויקרא לה יד אבשלום שפתרונו כח גבול אבשלום, ד''א ויקרא לה יד אבשלום בתוך המצבה צר אבשלו' צורת אורך ידו כדכתיב באותו פסוק כי אמר זאת הצורה המצויירת אחר יד אבשלום, (מפי ר' יצחק בר שמואל בנרבונ''א שמעתי כן) : (רש"י)

 מצודת דוד  חמתה. הכהו בעיר חמת : להציב ידו. להציב מקומו לאחור להרחיב גבול ארצו : (מצודת דוד)


{ד}  וַיִּלְכֹּד דָּוִיד מִמֶּנּוּ אֶלֶף רֶכֶב וְשִׁבְעַת אֲלָפִים פָּרָשִׁים וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ רַגְלִי וַיְעַקֵּר דָּוִיד אֶת כָּל הָרֶכֶב וַיּוֹתֵר מִמֶּנּוּ מֵאָה רָכֶב:

 רש"י  ויעקר דויד. ומשום דכתיב לא ירבה לו סוסים כדכתיב (דברים י''ז) ואת סוסיהם תעקר (יהושע י''א) : ויותר ממנו מאה רכב. לא ירבה לו סוסים הא כדי מרכבתו מותר : (רש"י)

 מצודת דוד  ושבעת אלפים פרשים. ובש''ב נאמר אלף ושבע מאות כי לא זכר רק החשובי' שבהם : ויעקר. כי אסור להרבות סוסים כמ''ש בתורה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויעקר. הסיר העיקר והם הרגלים שהם העיקר בבהמה וכן ועשית סירותיו לדשנו (שם כז) ור''ל להסיר הדשן : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וילכוד דוד ממנו אלף רכב ושבעת אלפים פרשים. והנה בספר שמואל כתוב אלף ושבע מאות פרשים. וידמה שיאמר בזה כי בפעם אחת לקח ממנו אלף ושבע מאות פרשים ואחר כן כשבא לערי הדרעזר לקח המספר הנשאר מהפרשים : (רלב"ג)


{ה}  וַיָּבֹא אֲרַם דַּרְמֶשֶׂק לַעְזוֹר לַהֲדַדְעֶזֶר מֶלֶךְ צוֹבָה וַיַּךְ דָּוִיד בַּאֲרָם עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף אִישׁ:

 רש"י  ויבא ארם דרמשק. (בשמואל ב' ח') כתיב דמשק ודרך הפסוק לדבר כן כמו מן שבט שרביט שהרי אייסר אתכם בשוטים תרגום שרביטים גם זו אמר ר' יצחק : (רש"י)


{ו}  וַיָּשֶׂם דָּוִיד בַּאֲרַם דַּרְמֶשֶׂק וַיְהִי אֲרָם לְדָוִיד עֲבָדִים נֹשְׂאֵי מִנְחָה וַיּוֹשַׁע יְהוָה לְדָוִיד בְּכֹל אֲשֶׁר הָלָךְ:

 רש"י  וישם דוד בארם דרמשק. פתרון נציבים (ובשמואל שם) כתיב בפירוש וישם דוד בארם דמשק נציבים : (רש"י)

 מצודת דוד  וישם דוד. ר''ל שם בהם דבר הראוי להשים במדינה הכבושה והם הנציבים האמור בשמואל ב' : (מצודת דוד)


{ז}  וַיִּקַּח דָּוִיד אֵת שִׁלְטֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר הָיוּ עַל עַבְדֵי הֲדַדְעָזֶר וַיְבִיאֵם יְרוּשָׁלִָם:

 רש"י  שלטי הזהב. בויכר''ש בלע''ז דוגמתו (בירמיה נ''א) הברו החצים מלאו השלטים : (רש"י)

 מצודת ציון  שלטי. כעין מגן : (מצודת ציון)


{ח}  וּמִטִּבְחַת וּמִכּוּן עָרֵי הֲדַדְעֶזֶר לָקַח דָּוִיד נְחֹשֶׁת רַבָּה מְאֹד בָּהּ עָשָׂה שְׁלֹמֹה אֶת יָם הַנְּחֹשֶׁת וְאֶת הָעַמּוּדִים וְאֵת כְּלֵי הַנְּחֹשֶׁת: (פ)

 רש"י  נחשת רבה מאד בה עשה וגו'. וזהו שאמר כיון שאמר דוד לבנות הבית ואמר הקב''ה לו לא אתה תבנה הבית כי אם בנך מספר והולך היאך זימן לו לבנות הבנין : (רש"י)

 מצודת ציון  ומטבחת ומכון. ובשמואל ב' נאמר ומבטח ומברותי ובשני השמות היו נקראות וכמוהו רבים במקרא : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ומטבחת ומכון ערי הדרעזר. כבר אמר תמורת זה בספר (ש''ב ח' ח') ומבטח ומברתי והנה היו לאלו העירות שני שמות. והנה באר בזה המקום כי מהנחשת ההוא עשה שלמה ים הנחשבת ועמודי הנחשת שהיה שם האחד יכין ושם השני בועז ושאר כלי הנחשבת כמו המכונות והכיורות ושאר מה שהיה שם מהכלים מנחשת : (רלב"ג)


{ט}  וַיִּשְׁמַע תֹּעוּ מֶלֶךְ חֲמָת כִּי הִכָּה דָוִיד אֶת כָּל חֵיל הֲדַדְעֶזֶר מֶלֶךְ צוֹבָה: {י}  וַיִּשְׁלַח אֶת הֲדוֹרָם בְּנוֹ אֶל הַמֶּלֶךְ דָּוִיד (לשאול) לִשְׁאָל לוֹ לְשָׁלוֹם וּלְבָרֲכוֹ עַל אֲשֶׁר נִלְחַם בַּהֲדַדְעֶזֶר וַיַּכֵּהוּ כִּי אִישׁ מִלְחֲמוֹת תֹּעוּ הָיָה הֲדַדְעָזֶר וְכֹל כְּלֵי זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת:

 רש"י  כי איש מלחמות תעו. בעל מחלוקתו היה וכן מוכיח למעלה ויך דוד את הדרעזר וכי מה עניין להם לחמת לערוך בו מלחמה אלא הדרעזר מלך צובה הלך להלחם על תעו מלך חמת בחמת ובעוד כן בא דוד עליו והכהו וכל כלי זהב וכסף ונחשת הביא לדוד וכן (בשמואל ב' ח') ובידו היה כלי כסף וכלי זהב וכלי נחשת : (רש"י)

 מצודת דוד  כי איש מלחמות. הדרעזר היה שונא ואיש מלחמה עם תועו : וכל כלי זהב. ר''ל כל מה שהיו מזומנים בידו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  רישלח את הדורם בנו. והנה נקרא שמו בספר שמואל יורם : (רלב"ג)


{יא}  גַּם אֹתָם הִקְדִּישׁ הַמֶּלֶךְ דָּוִיד לַיהוָה עִם הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב אֲשֶׁר נָשָׂא מִכָּל הַגּוֹיִם מֵאֱדוֹם וּמִמּוֹאָב וּמִבְּנֵי עַמּוֹן וּמִפְּלִשְׁתִּים וּמֵעֲמָלֵק:

 מצודת דוד  גם אותם. מה שהביאו לו למנחה הקדיש עם השלל אשר לקח בעצמו מכל הגוים והם אדום וכו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נשא. נטל ולקח : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מאדום וממואב. והנה בספר שמואל אמר מארם והנה קצר זכרון ארם בזה המקום : (רלב"ג)


{יב}  וְאַבְשַׁי בֶּן צְרוּיָה הִכָּה אֶת אֱדוֹם בְּגֵיא הַמֶּלַח שְׁמוֹנָה עָשָׂר אָלֶף:

 מצודת דוד  ואבשי וכו'. ובשמואל ב' נאמר שדוד הכה בם כי כל נצחון המלחמה נקרא ע''ש המלך ובתהלים נאמר שיואב הכה בהם וארז''ל שב' מלחמות היו ולא זהו האמור כאן : (מצודת דוד)


{יג}  וַיָּשֶׂם בֶּאֱדוֹם נְצִיבִים וַיִּהְיוּ כָל אֱדוֹם עֲבָדִים לְדָוִיד וַיּוֹשַׁע יְהוָה אֶת דָּוִיד בְּכֹל אֲשֶׁר הָלָךְ:

 רש"י  וישם באדום נציבים. שלטונים שלא רצה להמליך עליהם מלך : (רש"י)


{יד}  וַיִּמְלֹךְ דָּוִיד עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיְהִי עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ:

 רש"י  משפט וצדקה. משך עצמו מלהלחם עוד ומלצאת ולבא עוד במלחמה והיה יושב ושופט תמיד ישראל בצדקה : (רש"י)

 מצודת דוד  משפט. בין איש לאחיו : וצדקה. נתן משלו צדקה לכל עמו הנצרכים לקבל צדקה : (מצודת דוד)


{טו}  וְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה עַל הַצָּבָא וִיהוֹשָׁפָט בֶּן אֲחִילוּד מַזְכִּיר:

 רש"י  ויואב וגו'. על הצבא. לפי שמשך ידו מלצאת עוד בצבא הניח יואב על הצבא להלחם כל מלחמתו כל זה מוסב על עשה משפט וצדקה ומה שהפסיק ויואב על הצבא משום הכי הוצרך שלא תאמר הואיל ודוד עשה משפט אם כן לא היו ישראל עוד נלחמים לכך נאמר ויואב על הצבא : מזכיר. חוזר לראש שהיה מזכיר איזה דין בא לפני המלך תחלה דוגמא להביא את ספר הזכרונות דברי הימים (אסתר ו' א') : (רש"י)

 מצודת דוד  על הצבא. היה שר על קבוצת החיל : מזכיר. היה ממונה על ספר הזכרונות : (מצודת דוד)


{טז}  וְצָדוֹק בֶּן אֲחִיטוּב וַאֲבִימֶלֶךְ בֶּן אֶבְיָתָר כֹּהֲנִים וְשַׁוְשָׁא סוֹפֵר:

 רש"י  ושושא סופר. אחילוד מזכיר ושושא כותב על ידו : (רש"י)

 מצודת דוד  כהנים. ר''ל שרי הכהנים צדוק היה משיח מלחמה ואבימלך סגן ולא חשב את אביתר לכ''ג כי לא הועמד עתה כ''א מאז מלך על יהודה אבל יואב עם כי היה שר צבא מאז מ''מ נעשה עתה שר צבא של כל ישראל או על שחזר דוד והעמיד את צדוק לכ''ג לזה לא חשב את אביתר כי לא היה דבר המתקיים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואבימלך. הוא אחימלך הנזכר בשמואל ב' : הכרתי והפלתי. ת''י קשתיא וקלעיא : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ושושא סופר. ובספר שמואל כתוב ושריא והנה היו ו שני שמות : (רלב"ג)


{יז}  וּבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע עַל הַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי וּבְנֵי דָוִיד הָרִאשֹׁנִים לְיַד הַמֶּלֶךְ: (פ)

 רש"י  על הכרתי והפלתי. פתרונו אומות היו כדכתיב (צפניה ב') הוי גוי כרתים ומאומותם היו עם דוד אנשים גבורי חיל ובניהו עליהם ודוגמא (בשמואל ב' טו) וכל עבדיו עוברים על ידו וכל הכרתי וכל הפלתי וכל הגתים וגומר : ובני דוד הראשונים ליד המלך. פתרונו ובני דוד היו תמיד ראשוני' אצל המלך לעשות כל צרכו : (רש"י)

 מצודת דוד  הראשונים. הם היו ראשונים למקום המלך ועל פיהם נעשה הכל : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ובניהו בן יהוידע על הכרתי והפלתי. ובספר שמואל כתוב ובניהו בן יהוידע והכרתי והפלתי והכונה בזה אחת כי הוא היה על שתי המשפחות האלו שהיו מהם סנהדרין : ובני דוד הראשונים ליד המלך. בספר שמואל כתוב ובני דוד כהנים היו. והכונה אחת כי הם היו הראשונים אשר נתן להם המלך שררה שיהיה להם יד המלך וכחו והנה הרצון בכהנים שרים כמו שבארנו שם : (רלב"ג)

דברי הימים א פרק-יט

{א}  וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיָּמָת נָחָשׁ מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן וַיִּמְלֹךְ בְּנוֹ תַּחְתָּיו: {ב}  וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶעֱשֶׂה חֶסֶד עִם חָנוּן בֶּן נָחָשׁ כִּי עָשָׂה אָבִיו עִמִּי חֶסֶד וַיִּשְׁלַח דָּוִיד מַלְאָכִים לְנַחֲמוֹ עַל אָבִיו וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי דָוִיד אֶל אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן אֶל חָנוּן לְנַחֲמוֹ:

 רש"י  כי עשה אביו עמי חסד. לקח דוד אביו ואמו ואחיו ובית אביו והושיבם במחוז מלך מואב כדכתיב (ש''א כ''ב) וילך דויד משם מצפה מואב ויאמר אל מלך מואב יצא נא אבי ואמי אתכם וגו' ובאו בני מואב והרגום כולם חוץ מאליהו אחי דוד שברח לארץ בני עמון וקבלו נחש מלך בני עמון שהרי לא נזכרו עוד חוץ מאליהו שכתוב במחלקות בנשיאים ליהודה אליהו מאחי דוד (לקמן א' כ''ז) וזהו אשר עשה אביו עמי חסד ועל פי אותה איבה הכה דוד את מואב והתעולל בהם יותר מיתר אויביו דכתיב (בשמואל ב' ח') ויך דוד את מואב וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  כי עשה וכו'. ארז''ל שהחסד היה שהחיה את אחיו אשר ברח אלי מאת מלך מואב כשהמית את אביו וביתו אחר שהוליכם אליו מן מערת עדולם כמ''ש בשמואל א' : (מצודת דוד)


{ג}  וַיֹּאמְרוּ שָׂרֵי בְנֵי עַמּוֹן לְחָנוּן הַמְכַבֵּד דָּוִיד אֶת אָבִיךָ בְּעֵינֶיךָ כִּי שָׁלַח לְךָ מְנַחֲמִים הֲלֹא בַּעֲבוּר לַחְקֹר וְלַהֲפֹךְ וּלְרַגֵּל הָאָרֶץ בָּאוּ עֲבָדָיו אֵלֶיךָ:

 רש"י  המכבד דוד את אביך בעיניך. והלא כתוב בתורתם לא תדרוש שלומם וטובתם (דברים כג) וסבור אתה שמניח מצות אלהיו ובא לדרוש שלומך ולכבוד אביך שלח לך מנחמים הלא בעבור לחקור וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  המכבד דוד את אביך בעיניך. וכי סבור אתה שדוד מכבד את אביך בעיניך על כי שלח לך מנחמים : הלא. באמת לא שלח כ''א לרגל הארץ : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לחקור. מל' חקירה וחפוש : ולהפוך. ת''י ולמבדק כי הבודק דבר מה מהפכה מעבר אל עבר : ולרגל. גם הוא ענין חקירה וחפוש : (מצודת ציון)


{ד}  וַיִּקַּח חָנוּן אֶת עַבְדֵי דָוִיד וַיְגַלְּחֵם וַיִּכְרֹת אֶת מַדְוֵיהֶם בַּחֵצִי עַד הַמִּפְשָׂעָה וַיְשַׁלְּחֵם:

 רש"י  מדויהם. כמו מדו בד (ויקרא ו') : בחצי עד המפשעה. עד ערותן פנים ואחור (ובשמואל ב' ט') כתיב שתותיהם עד ערותן כמו חשופי שת ערות מצרים (ישעיה כ') : (רש"י)

 מצודת דוד  בחצי. במחצית ארכם והוא עד המפשעה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מדויהם. מלבושיהם כמו וילבש שאול וכו' מדיו (ש''א וז) : המפשעה. כמו המפסעה בסמ''ך והוא מלשון פסיעה ור''ל הרגלים שפוסעים בהם והוא כינוי לעגבות שהיא ברגלים ממעל ושמה יכלה חצי המלבוש : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עד המפשעה. ובספר שמואל (ב' י') עד שתותיהם. והכונה אחת והנה הרצון במפשעה העגבות שבהם הפרק אשר בו תהיה תנועת האדם בלכתו ופסיעתו : (רלב"ג)


{ה}  וַיֵּלְכוּ וַיַּגִּידוּ לְדָוִיד עַל הָאֲנָשִׁים וַיִּשְׁלַח לִקְרָאתָם כִּי הָיוּ הָאֲנָשִׁים נִכְלָמִים מְאֹד וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ שְׁבוּ בִירֵחוֹ עַד אֲשֶׁר יְצַמַּח זְקַנְכֶם וְשַׁבְתֶּם: (ס)

 מצודת דוד  וילכו. שלוחיהם : על האנשים. בעבור מקרה האנשים : וישלח לקראתם. לאמר להם לשבת ביריחו האמור בסוף המקרא והפסוק לומר הסיבה למה לא באו למלך ואמר כי היו נכלמים ולכן שלח לקראתם : ושבתם. לביתכם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יצמח. יגדל : (מצודת ציון)


{ו}  וַיִּרְאוּ בְּנֵי עַמּוֹן כִּי הִתְבָּאֲשׁוּ עִם דָּוִיד וַיִּשְׁלַח חָנוּן וּבְנֵי עַמּוֹן אֶלֶף כִּכַּר כֶּסֶף לִשְׂכֹּר לָהֶם מִן אֲרַם נַהֲרַיִם וּמִן אֲרַם מַעֲכָה וּמִצּוֹבָה רֶכֶב וּפָרָשִׁים:

 רש"י  מן ארם נהרים ומן ארם מעכה. ארמים הרבה היו וזהו ארם מעכה ארם היושבים במעכה ומן ארמים יושבים על נהר פרת וארם צובה וארם סתם הוא ועיקר האומה וכן עמונים היושבים בעמון קרוים עמונים ועיקר האומה בשאר מקומות וכן בני עשו בארץ שעיר באדום : (רש"י)

 מצודת דוד  כי התבאשו. התעיבו את עצמם בעיני דוד כדבר הנבאש ולזה פחדו מן המלחמה : (מצודת דוד)


{ז}  וַיִּשְׂכְּרוּ לָהֶם שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף רֶכֶב וְאֶת מֶלֶךְ מַעֲכָה וְאֶת עַמּוֹ וַיָּבֹאוּ וַיַּחֲנוּ לִפְנֵי מֵידְבָא וּבְנֵי עַמּוֹן נֶאֶסְפוּ מֵעָרֵיהֶם וַיָּבֹאוּ לַמִּלְחָמָה: (ס) {ח}  וַיִּשְׁמַע דָּוִיד וַיִּשְׁלַח אֶת יוֹאָב וְאֵת כָּל צָבָא הַגִּבּוֹרִים: {ט}  וַיֵּצְאוּ בְּנֵי עַמּוֹן וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה פֶּתַח הָעִיר וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר בָּאוּ לְבַדָּם בַּשָּׂדֶה:

 רש"י  לבדם בשדה. חלקו חיילותם לשתי מערכות בני עמון במערכה אחת פתח העיר כנגד כל ישראל והמלכים אשר עמהם במערכה אחרות לבדם בשדה מאחור לישראל : (רש"י)

 מצודת דוד  פתח העיר. מול פתח שער עירם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  והמלכים אשר באו לבדם בשדה. כבר באר בספר שמואל כי אלו המלכים היו איש טוב ומעכה והנה עשו זה על צד התחבולה כדי שתהיה המלחמה לישראל פנים ואחור : (רלב"ג)


{י}  וַיַּרְא יוֹאָב כִּי הָיְתָה פְנֵי הַמִּלְחָמָה אֵלָיו פָּנִים וְאָחוֹר וַיִּבְחַר מִכָּל בָּחוּר בְּיִשְׂרָאֵל וַיַּעֲרֹךְ לִקְרַאת אֲרָם:

 מצודת דוד  פני המלחמה. פני אנשי המלחמה : (מצודת דוד)


{יא}  וְאֵת יֶתֶר הָעָם נָתַן בְּיַד אַבְשַׁי אָחִיו וַיַּעַרְכוּ לִקְרַאת בְּנֵי עַמּוֹן:

 רש"י  ביד אבשי. לאבישי שכל דברי הימים כתיב אבשי וגם אבשי קרינן לבד מאלו שנים שיצאו מן הכלל על פי המסורה ולכך בכל הספר הזה אבשי שכל הספר הזה נכתב בשביל כבודו של דוד ואין זה כבודו שיקראו לבן אחותו אבישי דמשמע גם אני חשוב כדוד כי אבי הוא ישי לכך בכל הספר הזה אבשי ובכל ספר שמואל אבישי לבד חד אבשי ואת יתר העם נתן ביד אבשי ועל פי המסורה שהרי כן הוא שהיה ישי אבי אמו צרויה שהיא היתה אמו : (רש"י)


{יב}  וַיֹּאמֶר אִם תֶּחֱזַק מִמֶּנִּי אֲרָם וְהָיִיתָ לִּי לִתְשׁוּעָה (ס) וְאִם בְּנֵי עַמּוֹן יֶחֶזְקוּ מִמְּךָ וְהוֹשַׁעְתִּיךָ: {יג}  חֲזַק וְנִתְחַזְּקָה בְּעַד עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אֱלֹהֵינוּ וַיהוָה הַטּוֹב בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה:

 מצודת דוד  חזק ונתחזקה. חזק אתה והעם אשר עמך וגם אנו נתחזק : בעד עמנו. שלא ילכו בשבי : ובעד ערי אלהינו. שלא יכבשום האויב : וה' הטוב וכו'. ר''ל ואם בכל ההתחזקות לא נועיל יעשה ה' הטוב בעיניו ונקבל באהבה : (מצודת דוד)


{יד}  וַיִּגַּשׁ יוֹאָב וְהָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ לִפְנֵי אֲרָם לַמִּלְחָמָה וַיָּנוּסוּ מִפָּנָיו: {טו}  וּבְנֵי עַמּוֹן רָאוּ כִּי נָס אֲרָם וַיָּנוּסוּ גַם הֵם מִפְּנֵי אַבְשַׁי אָחִיו וַיָּבֹאוּ הָעִירָה וַיָּבֹא יוֹאָב יְרוּשָׁלִָם: (ס) {טז}  וַיַּרְא אֲרָם כִּי נִגְּפוּ לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁלְחוּ מַלְאָכִים וַיּוֹצִיאוּ אֶת אֲרָם אֲשֶׁר מֵעֵבֶר הַנָּהָר וְשׁוֹפַךְ שַׂר צְבָא הֲדַדְעֶזֶר לִפְנֵיהֶם:

 רש"י  ושופך שר צבא. (ובשמואל כ''ט) כתיב ושובך שר צבא פירשו רבותינו בסוטה שובך שהוא גבוה כשובך שופך שהיה שופך דמים כמים : (רש"י)

 רלב"ג  ושופך. ובספר שמואל קרא שמו שובך והנה היו לו שני שמות : (רלב"ג)


{יז}  וַיֻּגַּד לְדָוִיד וַיֶּאֱסֹף אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲבֹר הַיַּרְדֵּן וַיָּבֹא אֲלֵהֶם וַיַּעֲרֹךְ אֲלֵהֶם וַיַּעֲרֹךְ דָּוִיד לִקְרַאת אֲרָם מִלְחָמָה וַיִּלָּחֲמוּ עִמּוֹ:

 מצודת דוד  ויערוך אליהם. הכין עצמו לערוך אליהם מלחמה : (מצודת דוד)


{יח}  וַיָּנָס אֲרָם מִלִּפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּהֲרֹג דָּוִיד מֵאֲרָם שִׁבְעַת אֲלָפִים רֶכֶב וְאַרְבָּעִים אֶלֶף אִישׁ רַגְלִי וְאֵת שׁוֹפַךְ שַׂר הַצָּבָא הֵמִית:

 מצודת דוד  שבעת אלפים. ובשמואל ב' לא חשב כ''א החשובים שבהם אף לא זכר שם אנשי רגלי וזכר הפרשים ולא זכרם הנה ומה שמקרא אחד סותר גלה השני וכמוהו רבים במקרא : (מצודת דוד)

 רלב"ג  שבעת אלפים רכב. ובספר שמואל כתוב שבע מאות רכב ושם כתוב וארבעים אלף פרשים ובספר זה כתוב וארבעים אלף אי רגלי ואפשר שנאמר שכבר יותר זה הספק כשנאמר שכבר רצה באמרו שהרג שבעת אלפים רכב שכבר הרג הפרשים אשר בשבעת אלפים רכב וידמה שהם היו ארבעים אלף ולא הרג מהרכב כי אם שבע מאות והנה זכר בזה המקום שהרג ארבעים אלף איש רגלי והשמיט זכרו בספר שמואל : (רלב"ג)


{יט}  וַיִּרְאוּ עַבְדֵי הֲדַדְעֶזֶר כִּי נִגְּפוּ לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּשְׁלִימוּ עִם דָּוִיד וַיַּעַבְדֻהוּ וְלֹא אָבָה אֲרָם לְהוֹשִׁיעַ אֶת בְּנֵי עַמּוֹן עוֹד: (ס)

 מצודת דוד  וישלימו. עשו שלום : לא אבה. לא רצה עוד להושיע וכו' : (מצודת דוד)

דברי הימים א פרק-כ

{א}  וַיְהִי לְעֵת תְּשׁוּבַת הַשָּׁנָה לְעֵת צֵאת הַמְּלָכִים וַיִּנְהַג יוֹאָב אֶת חֵיל הַצָּבָא וַיַּשְׁחֵת אֶת אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן וַיָּבֹא וַיָּצַר אֶת רַבָּה וְדָוִיד יֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִָם וַיַּךְ יוֹאָב אֶת רַבָּה וַיֶּהֶרְסֶהָ:

 רש"י  ויהי לעת תשובת השנה. כשהעשבים בשדה להאכיל הסוסים : ובה אבן יקרה. בעטרה : ותהי על ראש דויד. יש מפרשים על ראש דוד ממש ויש לתמוה היאך ראשו סובלת ורבותינו פירשו אבן שואבת היתה בה ושמעתי בנרבונא כי מנהג בארץ ישמעאל שתולין כתר של מלך מלמעלה על ראשו והוא יושב כנגדה מלמטה תחתיה על כסא ומה שכתוב ותהי על ראש דוד שנראית כמו על ראשו : (רש"י)

 מצודת דוד  תשובת השנה. ר''ל בעת תשובת השמש אל הנקודה ההיא בעצמה שהיתה בה בעת צאת המלכים בשנה העברה להלחם בישראל ולעזור לבני עמון כמ''ש למעלה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויצר. מלשון מצור : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויך יואב את רבה ויהרסה. כבר נתבאר (בספר שמואל ב' י''ב כ''ז) שכבר שלח יואב לדוד שהוא לכד את עיר המים שיבא דוד עם יתר העם ללכוד העיר כדי שלא יהיה נקרא שם יואב בכבוש העיר הזאת : (רלב"ג)


{ב}  וַיִּקַּח דָּוִיד אֶת עֲטֶרֶת מַלְכָּם מֵעַל רֹאשׁוֹ וַיִּמְצָאָהּ מִשְׁקַל כִּכַּר זָהָב וּבָהּ אֶבֶן יְקָרָה וַתְּהִי עַל רֹאשׁ דָּוִיד וּשְׁלַל הָעִיר הוֹצִיא הַרְבֵּה מְאֹד:

 מצודת דוד  ותהי על ראש דויד. למעלה מראשו היתה תלויה כשהוא יושב על הכסא כי איך יסבול על ראשו משא של ככר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מלכם. העבודת כוכבים הקרויה מלכום או כפשוטו : יקרה. חשובה : (מצודת ציון)


{ג}  וְאֶת הָעָם אֲשֶׁר בָּהּ הוֹצִיא וַיָּשַׂר בַּמְּגֵרָה וּבַחֲרִיצֵי הַבַּרְזֶל וּבַמְּגֵרוֹת וְכֵן יַעֲשֶׂה דָוִיד לְכֹל עָרֵי בְנֵי עַמּוֹן וַיָּשָׁב דָּוִיד וְכָל הָעָם יְרוּשָׁלִָם: (ס)

 מצודת ציון  וישר. כלי המלא פגימות אשר יכרתו בו העצים קרוי משור כמו אם יתגדל המשור (ישעיה י) וע''ש שכורתים בו העצים ע''י גרירה קרוי ג''כ מגרה כמו מגררות במגרה (מלכים א ז) והיה די לומר וישר שפירש חתך במשור אבל לתוספות ביאור אמר במגרה וכן רתקו בזיקים (נחום ג) : ובחריצי הברזל. כלי ברזל עשוי חריצים כמו כי לא בחרוץ יודש קצח (ישעיה כח) : ובמגרות. גם הם כלים מלאים פגימות אבל קטנים הם מן המשור : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וישר במגרה. אחשוב שהרצון בו שכבד גרר אותם במגרה לחתוך אותם באכזריות ויהיה וישר מענין משר (ישעיה י' ט''ו) שהוא מגרה ואף על פי שהם שני שרשים הנה ענינם אחד : ובמגרות. הנה כתוב תמורת זה בספר שמואל ובמגזרות הברזל וידמה שתהיה הכונה אחת ולולא זה כבר יהיה אמרו ובמגרות מותר כי כבר אמר וישר במגרה : (רלב"ג)


{ד}  וַיְהִי אַחֲרֵיכֵן וַתַּעֲמֹד מִלְחָמָה בְּגֶזֶר עִם פְּלִשְׁתִּים אָז הִכָּה סִבְּכַי הַחֻשָׁתִי אֶת סִפַּי מִילִדֵי הָרְפָאִים וַיִּכָּנֵעוּ:

 רש"י  ויהי אחרי כן ותעמוד מלחמה בגזר. מה שמחוסר כאן בזו הפרשה כתוב בשמואל (ב' כ''א) ותהי עוד מלחמה לפלשתים את ישראל וירד דוד ועבדיו עמו וילחמו את הפלשתים ואף זה משום כבודו של דוד לא נכתבה כאן שהרי כתיב שם ויעף דוד וכתיב (שם) וישבי בנוב אשר בילידי הרפא עד והוא חגור חדשה ויאמר להכות את דוד ולולי שעזרו אבישי בן צרויה היה נופל בידו של ישבי ולפי אותו גנאי לא כתבו כאן : אז הכה סבכי החשתי את ספי מילידי הרפא. ובשמואל (שם) כתיב את סף אשר בילידי הרפא שהיה אחיו של גלית הפלשתי ואחי ישבי בנוב : (רש"י)

 מצודת ציון  הרפא. הענקים כמו מיתר הרפאים (דברים ג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ותעמד מלחמה בגזר. ובספר (שמואל ב' כ''א י''ח) כתוב בנוב וידמה שיהיה לעיר ההיא שני שמות או היו נוב וגזר סמוכים לזה לזה : את ספי מילידי הרפא. ובספר שמואל כתוב את סף והנה היו לו שני שמות : (רלב"ג)


{ה}  וַתְּהִי עוֹד מִלְחָמָה אֶת פְּלִשְׁתִּים וַיַּךְ אֶלְחָנָן בֶּן (יעור) יָעִיר אֶת לַחְמִי אֲחִי גָּלְיָת הַגִּתִּי וְעֵץ חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר אֹרְגִים: (ס)

 רש"י  ויך אלחנן בן יעיר. אחד מגבורי דוד היה : את לחמי אחי גלית הגתי ועץ חניתו כמנור אורגים. כאותו עץ עגול שכורכין בו הבגד בשעת האריגה ויונתן תרגם אותו פסוק בשמואל וקטל דוד בן ישי מחי פרוכת בית מקדשא דמבית לחם, ופתרון יעיר כמו יער הלבנון מדה כנגד מדה יבא דוד שאמו אורגת פרוכת לבית המקדש במנור אורגים ויהרוג את גלית שעץ חניתו כמנור אורגי' ולמה קראו אלחנן שחננו ה' ונראה שגלית הגתי אינו גלית הפלשתי אחת ששם קוראו גלית הפלשתי ואחת שהרי למעלה כתיב אז הכה סבכי החשתי את ספי מילידי הרפאים וגם למטה כתוב כן וגם הוא יולד להרפה מכלל שלא מזכיר אף באחי גלית הגתי מילידי הרפה שאינו בנה : (רש"י)

 מצודת דוד  ועץ חניתו. הוא בית יד החנית : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כמנור אורגים. הוא העץ העגול אשר האורג כורך בו חוטי השתי ובמשנה נקרא כובד (שבת קג) : (מצודת ציון)


{ו}  וַתְּהִי עוֹד מִלְחָמָה בְּגַת וַיְהִי אִישׁ מִדָּה וְאֶצְבְּעֹתָיו שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע וְגַם הוּא נוֹלַד לְהָרָפָא:

 רש"י  ויהי איש מדה. דוגמא אנשי מדות (במדבר י''ג) כלומר איש גדול ולפי שהוא גדול כל כך שצריך למדדו קורהו איש מדה : ואצבעותיו שש ושש עשרים וארבע. י''ב בידים וי''ב ברגלים (ובשמואל ב' כ''א) אומר עשרים וארבע מספר כלומר זה בצד זה שיכול למנות וגם זה היה כחו שיכול לאחוז החרב בכח גדול בידו ובמסכת ברכות מפרש ל''ל דכתיב שש ושש עשרים וארבע צריכא אי כתב רחמנא שש ושש הוה אמרינן שית דידיה ושית דכרעיה לכך כתיב כ''ד ואי כתיב כ''ד הוה אמרינן שבע בהא וחמש בהא לכך כתב רחמנא שש ושש עשרים וארבע : (רש"י)

 מצודת דוד  איש מדה. בעל מדה גדולה וכן אנשי מדות (במדבר י''ג) : שש ושש. לכ''א היו שש ולשלא נחשוב שבשתי ידיו וכן בשתי רגליו היו שש ג' לכ''א לזה אמר עשרים וארבע : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  להרפא. להענקה : (מצודת ציון)


{ז}  וַיְחָרֵף אֶת יִשְׂרָאֵל וַיַּכֵּהוּ יְהוֹנָתָן בֶּן שִׁמְעָא אֲחִי דָוִיד:

 מצודת דוד  ויחרף. חרפם בדברים : (מצודת דוד)


{ח}  אֵל נוּלְּדוּ לְהָרָפָא בְּגַת וַיִּפְּלוּ בְיַד דָּוִיד וּבְיַד עֲבָדָיו: (פ)

 מצודת ציון  אל נולדו. כמו אלה נולדו וכן כל התועבות האל (ויקרא י''ח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אל נולדו. הוא מורכב מבנין פועל ונפעל והרצון בו יולדו או נולדו : (רלב"ג)

דברי הימים א פרק-כא

{א}  וַיַּעֲמֹד שָׂטָן עַל יִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת אֶת דָּוִיד לִמְנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל:

 רש"י  ויעמד שטן על ישראל. אע''פ שפרשה זו אינה לכבוד דוד נכתבה כאן משום שנאמר בסוף הפרשה שבנה מזבח וענהו ה' מן השמים וזה כבוד דוד : (רש"י)

 מצודת דוד  ויעמד שטן. הוא היצה''ר הנטוע בלב האדם : על ישראל. ר''ל לעשות דבר הרע לישראל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויסת. ענין פתוי : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויעמד שטן על ישראל. בספר (שמואל ב' כ''ד א') כתוב ויוסף את ה' לחרות בישראל והענין אחד : (רלב"ג)


{ב}  וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל יוֹאָב וְאֶל שָׂרֵי הָעָם לְכוּ סִפְרוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מִבְּאֵר שֶׁבַע וְעַד דָּן וְהָבִיאוּ אֵלַי וְאֵדְעָה אֶת מִסְפָּרָם: {ג}  וַיֹּאמֶר יוֹאָב יוֹסֵף יְהוָה עַל עַמּוֹ כָּהֵם מֵאָה פְעָמִים הֲלֹא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כֻּלָּם לַאדֹנִי לַעֲבָדִים לָמָּה יְבַקֵּשׁ זֹאת אֲדֹנִי לָמָּה יִהְיֶה לְאַשְׁמָה לְיִשְׂרָאֵל:

 מצודת דוד  יוסף ה'. על כי היה נראה משאלת המלך אשר יחשוב כי רבים המה ולכן התאוה לדעת מספר' ולזה אמר לו יואב מי יתן ועוד יוסף ה' עליהם כמו שהם עתה ועוד יתכפלו ויחזרו ויתכפלו עד מאה פעמים : הלא וכו'. ר''ל הלא אדוני המלך יודע אשר כולם לאדוני לעבדים ואם עוד יתרבו הנה ברוב עם הדרת מלך וא''כ למה יבקש לדעת מספרם למה יהיה זה סיבה לעשות שממה לישראל כי אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לאשמה. היא מלשון שממה וכן עדרי הצאן נאשמו (יואל א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויאמר יואב יוסף ה' על עמו כהם וגו'. הנה כבר השמיט מזה המאמר בספר שמואל (ב' כ''ד ט') זכר כי ישראל היה שמונ' מאו' אלף איש שולף חרב ויהודה חמש מאות אלף איש. והנה זכר בזה הספר במה שיבא יואב בן צרויה החל ולא כלה ויהי בזאת קצף גדול בישראל ולא עלה המספר כמספר דברי הימים למלך דוד. ולזה ידמה שנאמר. והוא דרך להתיר הרבה מאלו הספקות כי בספר דברי הימים למלך דוד נכתב לפי מה שאמר לו יואב והוא הוסיף על המספר אך המספר שמצא נכתב בס' שמואל כאשר היה לו כאשר הגיד המספר למלך : (רלב"ג)


{ד}  וּדְבַר הַמֶּלֶךְ חָזַק עַל יוֹאָב וַיֵּצֵא יוֹאָב וַיִּתְהַלֵּךְ בְּכָל יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹא יְרוּשָׁלִָם: {ה}  וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם אֶל דָּוִיד וַיְהִי כָל יִשְׂרָאֵל אֶלֶף אֲלָפִים וּמֵאָה אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב וִיהוּדָה אַרְבַּע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב:

 רש"י  מספר מפקד העם. דוגמת וכל פקדיכם לכל מספרכם : ויהי כל ישראל אלף אלפים ומאה אלף. ויהודה ארבע מאות ושבעים אלף. (ובשמואל ב' כ''ד) כתיב שמנה מאות אלף ואיש יהודה ה' מאות אלף דמשמע דלא היו מישראל כל כך כאשר נאמר כאן אלא לפי שהקצף היה מאת הקב''ה על דוד לא כתב שם מספר כולם שמנה ואף יואב לא מנה כל השבטים כמו שכתוב כי נתעב דבר המלך את יואב אבל כאן משום כבודו של דוד מזכיר כאן מספר וחשבון שמנה כי זהו כבודו שחיל כבד כזה היה בשבטו וכן מוכיח כמו שפירשתי שאפי' אותו קצת מישראל שמנה לא כתב כל מספרם בשמואל אבל כאן כתב כל אותו מספר שמנה דהא כתיב כאן ויהי כל ישראל ובשמואל לא כתיב כל ובפירוש מוכיח כאן לפנינו כדכתיב יואב בן צרויה החל למנות ולא כלה ויהי בזאת קצף על ישראל ולא עלה המספר כמספר דברי הימים למלך דוד (לקמן כ''ז כ''ד) : (רש"י)

 מצודת דוד  אלף אלפים. ר''ל אף שיואב נתן למלך מספר מועט האמור בש''ב האמת הוא שהיו אלף אלפים וכו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מספר מפקד. לתוספת ביאור כפל כמ''ש וכן אדמת עפר (דניאל י''ב) : (מצודת ציון)


{ו}  וְלֵוִי וּבִנְיָמִן לֹא פָקַד בְּתוֹכָם כִּי נִתְעַב דְּבַר הַמֶּלֶךְ אֶת יוֹאָב:

 רש"י  ולוי ובנימן לא פקד בתוכם וגו'. יואב היה יודע שיהיה לאשמה לעם לנגף לפיכך אמר יואב יכול אני להציל שבטים הללו מן המנין לוי אם יאמר דוד למה לא מנית את לוי אשיבנו כי לא התפקדו בתוך בני ישראל (במדבר ב') וכן אומר לבנימין הלא בפלגש בגבעה נגפו ואם יתנגפו עתה מה ישתייר להם : (רש"י)

 מצודת דוד  ולוי ובנימן. ר''ל על כי לא פקד ביניהם לוי ובנימין לזה לא עלה החשבון שנתן למלך כמ''ש כאן כי החשבון האמור כאן היה עם לוי ובנימין (ואף כי לא מנה אותם יתכן שאמר כן באומד הדעת) : כי נתעב. נתן טעם למה לא פקד את לוי ובנימין ואמר כי דבר המלך היה מאוס בעיני יואב ולזה היה משתמט לומר הלא גם בימי משה לא התפקדו מטה לוי בתוך בני ישראל ובבני בנימין היה כמשתמט לומר די להם מה שנתמעטו בימי פילגש בגבעה : (מצודת דוד)


{ז}  וַיֵּרַע בְּעֵינֵי הָאֱלֹהִים עַל הַדָּבָר הַזֶּה וַיַּךְ אֶת יִשְׂרָאֵל: (ס)

 מצודת דוד  על הדבר הזה. בעבור שנמנו בלא כופר נפש : ויך את ישראל. ר''ל עי''ז בא הנגף כאשר בחר דוד : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויך את ישראל. ר''ל אחר שבחר דוד שיפול ביד ה' : (רלב"ג)


{ח}  וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל הָאֱלֹהִים חָטָאתִי מְאֹד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְעַתָּה הַעֲבֶר נָא אֶת עֲווֹן עַבְדְּךָ כִּי נִסְכַּלְתִּי מְאֹד: (פ)

 רש"י  ועתה העבר נא את עוון עבדך. עוון זה מלא בשני ווי''ן כלומר העבר נא על העון המלא שעשיתי וד' מלאים הן בקריאה וזה אחד מהם והשני (בתהלים נ''א) הן בעוון חוללתי וכמפורש בויקרא רבה באשה כי תזריע (פי''ד ע''ש) אפילו חסיד שבחסידים א''א שלא יהא לו אחד בעבירה בלא נתכוין (אבא) והלא לא נתכוין אלא לצורך עצמו והשלישי עוונותיו ילכדנו את הרשע (משלי ח') עוונותיו המרובים והרביעי (במלכים ב' ז') ומצאנו עוון ועתה לכו ונבואה ונגידה בית המלך שאמרו אם לא נלך ונגיד את בית המלך יהיה עוון גדול כי יבואו עליהם אויבים : (רש"י)

 מצודת דוד  הדבר הזה. למנותם בלא כופד נפש : העבר נא וכו'. ר''ל לא ימותו לשחת וא''כ ממילא יעבור העון וילך לו הואיל ולא יהיה הנגף : כי נסכלתי מאד. ר''ל הלא אני עשיתי סכלות גדול מאד למנותם בלא כופר נפש ומה פשעו הם שימותו במגפה וכאשר לא ימותו לא ימצא בי עון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נסכלתי. מלשון סכלות ושטות : (מצודת ציון)


{ט}  וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל גָּד חֹזֵה דָוִיד לֵאמֹר:

 מצודת דוד  חוזה דוד. כי כל נבואותיו היה לדוד : (מצודת דוד)


{י}  לֵךְ וְדִבַּרְתָּ אֶל דָּוִיד לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה שָׁלוֹשׁ אֲנִי נֹטֶה עָלֶיךָ בְּחַר לְךָ אַחַת מֵהֵנָּה וְאֶעֱשֶׂה לָּךְ:

 מצודת דוד  שלוש. ר''ל אחת משלש וכן בשתים תתחתן בי (ש''א י''ח) ור''ל באחת משתים : (מצודת דוד)


{יא}  וַיָּבֹא גָד אֶל דָּוִיד וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה אָמַר יְהוָה קַבֶּל לָךְ: {יב}  אִם שָׁלוֹשׁ שָׁנִים רָעָב וְאִם שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים נִסְפֶּה מִפְּנֵי צָרֶיךָ וְחֶרֶב אוֹיְבֶךָ לְמַשֶּׂגֶת וְאִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים חֶרֶב יְהוָה וְדֶבֶר בָּאָרֶץ וּמַלְאַךְ יְהוָה מַשְׁחִית בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל וְעַתָּה רְאֵה מָה אָשִׁיב אֶת שֹׁלְחִי דָּבָר: (ס)

 מצודת דוד  אם שלוש שנים רעב. חמור הנגף הבאה בעבור המנין מבלי כופר : למשגת. להיות משגת אותך : שלשת ימים חרב ה'. ר''ל יקל בדבר להיות זמן מוגבל ובהשגחת המקום : ודבר וכו'. כפל הדבר פעמים ושלש במ''ש כדרך המקרא : ראה. בראיית הלב ובהבנתה : את שלחי. הוא המקום ב''ה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נספה. ענין כליון כמו אסף אסיפם (ירמיה ח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אם שלש שנים רעב. ובספר שמואל כתוב אם שבע שנים רעב ולא אשער איך יותר זה הספק אם לא בשנאמר שספרה זאת הנבואה כן בספר דברי הימים למלך דוד וספרה לפי מה שהוא בספר שמואל : (רלב"ג)


{יג}  וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל גָּד צַר לִי מְאֹד אֶפְּלָה נָּא בְיַד יְהוָה כִּי רַבִּים רַחֲמָיו מְאֹד וּבְיַד אָדָם אַל אֶפֹּל:

 רש"י  צר לי מאד. אתה אומר בחר לך הקל שבהם קשה לי וצר לי מאוד עליו משל לאדם שאמרו לו הנך מת ובאיזה קבר רצונך שתקבר אצל אביך או אמך אמר להם אוי לאזנים שכך שומעו' : אפלה נא ביד ה'. בדבר ששוה בכל עשירים ועניים : כי רבים רחמיו. אולי ירחם אבל אויבינו לא ירחמו עלינו : (רש"י)

 מצודת דוד  צר לי מאוד. כאומר הלא כולם קשות הם למאד ועכ''ז אפלה ביד ה' זו הדבר כי רחמיו מרובים ורחם ירחם : וביד אדם. כי גם בעבור הרעב יצטרכו לבני אדם והמה לא ירחמו : (מצודת דוד)


{יד}  וַיִּתֵּן יְהוָה דֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּפֹּל מִיִּשְׂרָאֵל שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ: {טו}  וַיִּשְׁלַח הָאֱלֹהִים מַלְאָךְ לִירוּשָׁלִַם לְהַשְׁחִיתָהּ וּכְהַשְׁחִית רָאָה יְהוָה וַיִּנָּחֶם עַל הָרָעָה וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית רַב עַתָּה הֶרֶף יָדֶךָ וּמַלְאַךְ יְהוָה עֹמֵד עִם גֹּרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי: (ס)

 מצודת דוד  וכהשחית. וכאשר הרבה להשחית ראה ה' בענים וינחם על הרעה : רב עתה. די עתה במה שמתו והרף ידך מלהשחית עוד כזאת כ''א מעט מעט : עם גורן. סמוך לגורן ארנן : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הרף. מלשון רפיון : (מצודת ציון)


{טז}  וַיִּשָּׂא דָוִיד אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ יְהוָה עֹמֵד בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ נְטוּיָה עַל יְרוּשָׁלִָם וַיִּפֹּל דָּוִיד וְהַזְּקֵנִים מְכֻסִּים בַּשַּׂקִּים עַל פְּנֵיהֶם:

 רש"י  נטויה על ירושלים. ומה שכתוב (ביהושע ה') והנה איש עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו וגו' הלנו אתה אם לצרינו יהושע היה עומד ואחוריו כנגד צריו ובא מלאך כנגדו לפיכך תמה ואמר לו הלנו אתה אם לצרינו לעזרינו הואיל ואתה עומד לנגדי או לצרינו לעזור שגם אתה עומד כנגדן אבל כאן כיון שראה החרב של מלאך שהיתה נטויה על ירושלים ידע בעצמו שבא לנגוף את ישראל : (רש"י)

 מצודת דוד  בין הארץ וכו'. ר''ל עמד באויר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שלופה. הוצאה מתערה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וירא את מלאך ה' עומד וגו'. הנה היה זה על דרך המופת להראות המלאך בזאת התמונה בהקיץ כמו שראה בלשאצר פם ידא דכתבא (דניאל ה' כ''ד) וכמו שהראה אלישע לנערו סוסים ורכב אש (מלכים ב' ו' י''ז) : (רלב"ג)


{יז}  וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל הָאֱלֹהִים הֲלֹא אֲנִי אָמַרְתִּי לִמְנוֹת בָּעָם וַאֲנִי הוּא אֲשֶׁר חָטָאתִי וְהָרֵעַ הֲרֵעוֹתִי וְאֵלֶּה הַצֹּאן מֶה עָשׂוּ יְהוָה אֱלֹהַי תְּהִי נָא יָדְךָ בִּי וּבְבֵית אָבִי וּבְעַמְּךָ לֹא לְמַגֵּפָה: (ס)

 רש"י  ואלה הצאן מה עשו. שהם כאותן הצאן המובאים לשחיטה שאינן יכולין להנצל משחיטה כי לשחיטה הן עומדים : (רש"י)

 מצודת דוד  ואלה הצאן. רצה לומר בני העם : ידך. מכת ידך זו הדבר : לא למגפה. לא תשלוט להביא מגפה : (מצודת דוד)


{יח}  וּמַלְאַךְ יְהוָה אָמַר אֶל גָּד לֵאמֹר לְדָוִיד כִּי יַעֲלֶה דָוִיד לְהָקִים מִזְבֵּחַ לַיהוָה בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבֻסִי:

 מצודת דוד  כי יעלה דוד. אשר יעלה דוד אל הגורן להקים בה מזבח : (מצודת דוד)


{יט}  וַיַּעַל דָּוִיד בִּדְבַר גָּד אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּשֵׁם יְהוָה: {כ}  וַיָּשָׁב אָרְנָן וַיַּרְא אֶת הַמַּלְאָךְ וְאַרְבַּעַת בָּנָיו עִמּוֹ מִתְחַבְּאִים וְאָרְנָן דָּשׁ חִטִּים:

 רש"י  מתחבאים. מפני המלאך לקיים הפסוק (ישעיה כ''ז) לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך בעדיך חבי כמעט רגע עד יעבור זעם ואומר (שמות י''ב) ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר : וארנן דש חטים. לפי שאמר לפנינו והחטים למנחה שלא תתמה וכי היאך היו לשם חטים : (רש"י)

 מצודת דוד  וישב ארנן. החזיר פניו : את המלאך. המשחית בעם : וארבעת בניו. אשר היו עמו היו מתחבאים א''ע מפחד המלאך : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וישב ארנן וירא את המלאך. זה לאות שהוא היה נראה לכל האנשים שם והנה מרוב הפחד היו ארבעת בניו מתחבאים : (רלב"ג)


{כא}  וַיָּבֹא דָוִיד עַד אָרְנָן וַיַּבֵּט אָרְנָן וַיַּרְא אֶת דָּוִיד וַיֵּצֵא מִן הַגֹּרֶן וַיִּשְׁתַּחוּ לְדָוִיד אַפַּיִם אָרְצָה:

 מצודת דוד  עד ארנן. סמוך אל הגורן : (מצודת דוד)


{כב}  וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל אָרְנָן תְּנָה לִּי מְקוֹם הַגֹּרֶן וְאֶבְנֶה בּוֹ מִזְבֵּחַ לַיהוָה בְּכֶסֶף מָלֵא תְּנֵהוּ לִי וְתֵעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל הָעָם:

 מצודת דוד  בכסף מלא. במחיר כסף שלם כל משקלו : ותעצר. כדי שתעצר המגפה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותעצר. ענין מניעה : (מצודת ציון)


{כג}  וַיֹּאמֶר אָרְנָן אֶל דָּוִיד קַח לָךְ וְיַעַשׂ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב בְּעֵינָיו רְאֵה נָתַתִּי הַבָּקָר לָעֹלוֹת וְהַמּוֹרִגִּים לָעֵצִים וְהַחִטִּים לַמִּנְחָה הַכֹּל נָתָתִּי:

 רש"י  והמורגים לעצים. נסרים שדשין בהם התבואה כמו ששנינו בע''ג עזיא דקירקסא דדיישא דישתא דומה למורג חרוץ חדש : (רש"י)

 מצודת דוד  קח לך. את הגורן : ויעש. משלי יעשה עולות את הטוב בעיניו ראה וכו' : לעצים. להבעיר האש על המזבח : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והמוריגים. כעין לוח עץ ובתחתיתו תחובים אבנים דקים ובו דשים התבואה וכן למורג חרוץ (ישעיה מא) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ראה נתתי הבקר לעולות וגו'. הנה קצר בזה הספור בספר שמואל ובזה המקום השלים אותו : (רלב"ג)


{כד}  וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ דָּוִיד לְאָרְנָן לֹא כִּי קָנֹה אֶקְנֶה בְּכֶסֶף מָלֵא כִּי לֹא אֶשָּׂא אֲשֶׁר לְךָ לַיהוָה וְהַעֲלוֹת עוֹלָה חִנָּם:

 מצודת דוד  לא אשא. לא אקח אשר לך לתתם לה' : והעלות. ולהעלות עולה מהדבר הניתן לי בחנם : (מצודת דוד)


{כה}  וַיִּתֵּן דָּוִיד לְאָרְנָן בַּמָּקוֹם שִׁקְלֵי זָהָב מִשְׁקָל שֵׁשׁ מֵאוֹת:

 רש"י  שקלי זהב משקל שש מאות. (ובסוף שמואל) כתיב בכסף שקלים חמשים הא כיצד נטל מכל שבט ושבט חמשים שקלים הרי שש מאות שקלים כדי שיהיה חלק לכל ישראל במזבח : (רש"י)

 מצודת דוד  במקום. בעבור כל השדה סביב הגורן : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויתן דוד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות. כבר זכרנו בספר שמואל כי הגורן והבקר והמוריגים קנה בכסף שקלים חמשים והנה המקום אשר סביב הגורן שנבנה בו בית המקדש קנה כשש מאות שקלי זהב כמו שכתוב בזה המקום ובזה יותר זה הספק : (רלב"ג)


{כו}  וַיִּבֶן שָׁם דָּוִיד מִזְבֵּחַ לַיהוָה וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים וַיִּקְרָא אֶל יְהוָה וַיַּעֲנֵהוּ בָאֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם עַל מִזְבַּח הָעֹלָה: (ס)

 מצודת דוד  באש. ר''ל העניה היה במה שירדה האש על המזבח : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נדנה. הוא נרתק החרב ודוגמתו בגו נדנה (דניאל ו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויענהו באש מן השמים וגו'. אחשב כי הרצון בזה שהוא לא שם אש על המזבח אך התפלל לה' יתברך וענהו באש שהוריד מן השמים לאכול את העולה ואת זבחי השלמים בטעם אמרו והיה האלהים אשר יענה באש (מלכים א' י''ח כ''ד) : (רלב"ג)


{כז}  וַיֹּאמֶר יְהוָה לַמַּלְאָךְ וַיָּשֶׁב חַרְבּוֹ אֶל נְדָנָהּ:

 רש"י  ויאמר ה' למלאך. להשיב חרבו וישב חרבו אל נדנה וכן ויאמר ה', לדג ויקא את יונה וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  ויאמר וכו'. להשיב חרבו וכן עשה וישב חרבו לבל להשחית כלל מעתה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  נדנה. תיקה. ומזבח העולה שעשה הכל היה בעת ההיא בבמה אשר בגבעון ולא יכול דוד ללכת שם לדרוש אלהים בבמה הגדולה כי נבעת מפני חרב המלאך ולזה מהר דוד לקרא את ה' שם וכאשר ראה כי ענהו ה' יתברך שם אז הכיר וידע כי זה הוא המקום אשר בחר ה' לשום שמו שם ולזה אמר : (רלב"ג)


{כח}  בָּעֵת הַהִיא בִּרְאוֹת דָּוִיד כִּי עָנָהוּ יְהוָה בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי וַיִּזְבַּח שָׁם:

 רש"י  בעת ההיא בראות דויד כי ענהו ה'. פרשה זו לא נכתבה בשמואל ומשום כבוד דוד נכתבה כאן שעשה מזבח וכל פסוקי דפרשה זו דבוק פסוק אל פסוק כאילו כולו פסוק א' : (רש"י)

 מצודת דוד  ויזבח. היה רגיל לזבוח שם קרבנותיו : (מצודת דוד)


{כט}  וּמִשְׁכַּן יְהוָה אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה בַמִּדְבָּר וּמִזְבַּח הָעוֹלָה בָּעֵת הַהִיא בַּבָּמָה בְּגִבְעוֹן:

 רש"י  ומזבח העולה. של משה עדיין בעת ההיא בבמה אשר בגבעון : (רש"י)

 מצודת דוד  בבמה. הבית שעמד בה המשכן והמזבח נקראה במה ע''ש הבמה שעמד בה והיא המזבח : (מצודת דוד)


{ל}  וְלֹא יָכֹל דָּוִיד לָלֶכֶת לְפָנָיו לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים כִּי נִבְעַת מִפְּנֵי חֶרֶב מַלְאַךְ יְהוָה: (ס)

 רש"י  ולא יכל דויד. אז כשהיה אותו מעשה שצוה לו הקב''ה להעלות קרבן לא היה דוד יכול ללכת לפניו לדרוש אלהים כלומר לפני המזבח אשר בגבעון כי נבעת מפני חרב מלאך ה' והלך דוד כדברי ה' ובנה מזבח וענהו ה' : (רש"י)

 מצודת דוד  ולא יכול וכו'. ולזה זבח קרבנותיו על המזבח שעשה בגרן ארנן : כי נבעת. וחש כחו מעתה ללכת לגבעון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נבעת. מל' בעתה וחרדה : (מצודת ציון)

דברי הימים א פרק-כב

{א}  וַיֹּאמֶר דָּוִיד זֶה הוּא בֵּית יְהוָה הָאֱלֹהִים וְזֶה מִּזְבֵּחַ לְעֹלָה לְיִשְׂרָאֵל: (פ)

 רש"י  ויאמר דויד זה הוא בית ה' האלהים וזה מזבח לעולה לישראל. מכאן ואילך שכל שמבקש ה' להקריב לו קרבן יצא ויקריב על אותו מזבח : (רש"י)

 מצודת דוד  זה הוא וכו'. במקום הזה יבנה הבית : מזבח לעולה. לפי שרוב הקרבנות הקבועים המה עולות לזה נקרא מזבח העולה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  זה הוא בית ה' האלהים. ר''ל ששם יהיה נבנה בית המקדש וזה המזבח אשר בניתי יהיה מזבח לעולה לישראל : (רלב"ג)


{ב}  וַיֹּאמֶר דָּוִיד לִכְנוֹס אֶת הַגֵּרִים אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲמֵד חֹצְבִים לַחְצוֹב אַבְנֵי גָזִית לִבְנוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים:

 רש"י  לכנוס את הגרים. גרים שנתגיירו שלא רצה להעביד בישראל עבודת פרך וכן מצינו בשלמה למטה ב' ויספר שלמה וגו' ויעש מהם ע' אלף נושא סבל וגו' ועוד כתיב וכל העם הנותר מן החתי וגו' ב' פסוקים (לקמן כ''א) ועוד כתיב ומן בני ישראל לא נתן שלמה לעבדים וגו' (שם) : (רש"י)

 מצודת דוד  את הגרים. הם הגבעונים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חוצבים. כן יקראו כורתי האבנים ממקום גדולם : גזית. היא מל' גזיזה ור''ל כרותות ומסותתות ביושר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויאמר דוד לכנוס את הגרים וגו'. כבר התבאר בספר (שמואל ב' כ''א) כי שאול השמיד את הגבעונים מהתיצב בכל גבול ישראל והנה דוד השיבם והכין אותם לעשות מה שיצטרך לבנין בית המקדש והנה העמיד מהם חוצבים לחצוב אבני גזית לבנות בית האלהים וכבר נזכר בספר מלכים כי שלמה שם מהם שבעים אלף נושא סבל ושבעים אלף חוצב בהר : (רלב"ג)


{ג}  וּבַרְזֶל לָרֹב לַמִּסְמְרִים לְדַלְתוֹת הַשְּׁעָרִים וְלַמְחַבְּרוֹת הֵכִין דָּוִיד וּנְחֹשֶׁת לָרֹב אֵין מִשְׁקָל:

 רש"י  למסמרים לדלתות השערים. נעג''ל בל''א : ולמחברות. הכין דוד הברזל שמחברין ומחזיקים הדלתות והשערים בהם : (רש"י)

 מצודת דוד  למסמרים וכו'. לעשות מסמרים המצטרכים אל הדלתות : ולמחברות. ר''ל לחבר קרש אל קרש : אין משקל. לא היה מאפשר לדעת המשקל לגודל הרבוי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  למסמרים. ליתדות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ובתל לרב. והכין גם כן דוד ברזל לרוב לעשות מסמרים לחבר בהם חלקי דלתות השערים קצתם עם קצתם ולמחברות לוחות הארזים אשר היה בבנין. והכין עם זה נחשבת לרוב אין משקל : (רלב"ג)


{ד}  וַעֲצֵי אֲרָזִים לְאֵין מִסְפָּר כִּי הֵבִיאוּ הַצִּידֹנִים וְהַצֹּרִים עֲצֵי אֲרָזִים לָרֹב לְדָוִיד: (פ)

 רש"י  והצורים. עם חירם מלך צור : (רש"י)

 רלב"ג  ועצי ארזים. גם כן הכין לאין מספר כי הצידונים והצורים הביאו לדוד עצי ארזים לרוב כי הם הבקיאים יותר בזאת המלאכה כמו שזכר שלמה וממלכות חורם היו ומיער הלבנון אשר לו הביאו אלו העצים : (רלב"ג)


{ה}  וַיֹּאמֶר דָּוִיד שְׁלֹמֹה בְנִי נַעַר וָרָךְ וְהַבַּיִת לִבְנוֹת לַיהוָה לְהַגְדִּיל לְמַעְלָה לְשֵׁם וּלְתִפְאֶרֶת לְכָל הָאֲרָצוֹת אָכִינָה נָּא לוֹ וַיָּכֶן דָּוִיד לָרֹב לִפְנֵי מוֹתוֹ:

 רש"י  נער ורך. לפי שאפילו בן מ''ב שנה קרוי נער דכתיב ויהושע בן נון נער לא ימיש וגו' (שמות ל''ג) שהרי יהושע לא מלך אחרי משה כי אם כ''ח שנה וחי ק''י שנה נמצא בשנת ל''א שנה כשהיו ישראל במדבר העיד עליו הכתוב ויהושע בן נון נער מאז היה בן מ''ב שנה על כן הוצרך לכתוב רך שלא היה כי אם בן י''ב שנה כשמלך : להגדיל למעלה. גדל מאד שהגביהו שלמה עד מאה ועשרים אמה כדכתיב (במלכים א' ו') והאולם על פני היכל הבית וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  נער. בשנים : ורך. מעונג ביותר : והבית לבנות. הבית אשר עליו לבנות לה' מהראוי להגדיל הבנין למעלה להיות לשם וכו' לזה אכינם לו צורך הבנין להקל מעליו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויאמר דוד שלמה בני נעד ודך והבית אשר יש לבנות לה' ראוי שיהיה רב הגדולה כדי שיהיה לשם ולתפארת לכל הארצות ויתישרו כלם מפני זה לעבודת ה' יתברך ולזה הכין דוד לשלמה לפני מותו מה שראוי לזה הבנין : (רלב"ג)


{ו}  וַיִּקְרָא לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ וַיְצַוֵּהוּ לִבְנוֹת בַּיִת לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: (ס) {ז}  וַיֹּאמֶר דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה (בנו) בְּנִי אֲנִי הָיָה עִם לְבָבִי לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָי: {ח}  וַיְהִי עָלַי דְּבַר יְהוָה לֵאמֹר דָּם לָרֹב שָׁפַכְתָּ וּמִלְחָמוֹת גְּדֹלוֹת עָשִׂיתָ לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי כִּי דָּמִים רַבִּים שָׁפַכְתָּ אַרְצָה לְפָנָי:

 מצודת דוד  דם לרוב שפכת. עם שנלחם מלחמות ה' מ''מ מנעו מבנות את הבית כמו שמנע להניף ברזל על המזבח על שעושים מהם כלי רציחה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כי דמים רבים שפכת ארצה לפני. ידמה שלא היה רצון ה' יתברך שיבנהו דוד להגלות לפניו שעתיד ליחרב ואולי יאמרו כי בעון דוד שהרג נפשות רבות מהגוים עשה ה' יתברך כן לבית הזה ולישראל : (רלב"ג)


{ט}  הִנֵּה בֵן נוֹלָד לָךְ הוּא יִהְיֶה אִישׁ מְנוּחָה וַהֲנִחוֹתִי לוֹ מִכָּל אוֹיְבָיו מִסָּבִיב כִּי שְׁלֹמֹה יִהְיֶה שְׁמוֹ וְשָׁלוֹם וָשֶׁקֶט אֶתֵּן עַל יִשְׂרָאֵל בְּיָמָיו:

 מצודת דוד  איש מנוחה. יהיה חפצו במנוחה ולא יתגרה במי : והניחותי לו. אתן לו מנוחה מאויביו ולא יתגרה מי בו : ושלום וכו'. זכרון שמו הוא לאות על השלום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ושקט. ענין מנוחה : (מצודת ציון)


{י}  הוּא יִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן וַאֲנִי לוֹ לְאָב וַהֲכִינוֹתִי כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ עַל יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם:

 מצודת דוד  לבן. חביב כבן לאביו : לאב. לחמול עליו כאב על בנו : עד עולם. לזרעו אחריו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  והוא יהיה לי לבן וגו'. ר''ל כי בהעוותו אוכיחנו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם כאשר ייסר איש את בנו וחסדי לא אסיר מעמו : (רלב"ג)


{יא}  עַתָּה בְנִי יְהִי יְהוָה עִמָּךְ וְהִצְלַחְתָּ וּבָנִיתָ בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר עָלֶיךָ: {יב}  אַךְ יִתֶּן לְּךָ יְהוָה שֵׂכֶל וּבִינָה וִיצַוְּךָ עַל יִשְׂרָאֵל וְלִשְׁמוֹר אֶת תּוֹרַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ:

 מצודת דוד  ויצוך על ישראל. ר''ל יתן בלבך בינה לדעת לצוות את ישראל את המעשה אשר יעשון ובתת הבינה הרי הוא כאלו הוא מצוך על ישראל : ולשמור. גם יתן לך בינה לשמור את התורה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אך יתן לך ה' שכל ובינה ויצוך על ישראל. לשפטם משפט אמת וצוך גם כן לשמור תורת אלהיך ואז תצליח כמו שזכרתי לך ר''ל אם תשמור לעשות כל מצות התורה : (רלב"ג)


{יג}  אָז תַּצְלִיחַ אִם תִּשְׁמוֹר לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה עַל יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת:

 מצודת דוד  אז תצליח וכו'. הוא כמו הפוך כאומר אם תשמור וכו' אז תצליח : חזק ואמץ. בדבר הנהגת המלוכה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואמץ. גם הוא ענין חוזק : תחת. ענין פחד ושבר כמו אל תערוץ ואל תחת (יהושע א) : (מצודת ציון)


{יד}  וְהִנֵּה בְעָנְיִי הֲכִינוֹתִי לְבֵית יְהוָה זָהָב כִּכָּרִים מֵאָה אֶלֶף וְכֶסֶף אֶלֶף אֲלָפִים כִּכָּרִים וְלַנְּחֹשֶׁת וְלַבַּרְזֶל אֵין מִשְׁקָל כִּי לָרֹב הָיָה וְעֵצִים וַאֲבָנִים הֲכִינוֹתִי וַעֲלֵיהֶם תּוֹסִיף:

 מצודת דוד  בעניי. ר''ל עם שאני נחשב לעני מול צורך הראוי לבנין בית ה' הנה הכינותי זהב וכו' : ועליהם. ע''כ האמור למעלה הוא חוזר : (מצודת דוד)

 רלב"ג  והנה בעניי הכינותי לבית ה' וגו'. ר''ל כי מעת עניי החלותי להכין זה לביתה ה' : (רלב"ג)


{טו}  וְעִמְּךָ לָרֹב עֹשֵׂי מְלָאכָה חֹצְבִים וְחָרָשֵׁי אֶבֶן וָעֵץ וְכָל חָכָם בְּכָל מְלָאכָה:

 מצודת דוד  וכל חכם וכו'. כל מין חכם בכל מיני מלאכה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ועמך לרוב עשי מלאכה חוצבים. הם הגרים שזכר ואולם החרשים לאבן ולעץ היו מישראל קצתם ומהצורים קצתם ומאנשי בכל כמו שנזכר בספר (מלכים א' ה' ל''ב) : (רלב"ג)


{טז}  לַזָּהָב לַכֶּסֶף וְלַנְּחֹשֶׁת וְלַבַּרְזֶל אֵין מִסְפָּר קוּם וַעֲשֵׂה וִיהִי יְהוָה עִמָּךְ:

 מצודת דוד  לזהב. הן למלאכת הזהב וכו' : אין מספר. אל החכמים : קום. הוא ענין לשון זרוז : (מצודת דוד)


{יז}  וַיְצַו דָּוִיד לְכָל שָׂרֵי יִשְׂרָאֵל לַעְזֹר לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ: (ס) {יח}  הֲלֹא יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם עִמָּכֶם וְהֵנִיחַ לָכֶם מִסָּבִיב כִּי נָתַן בְּיָדִי אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי יְהוָה וְלִפְנֵי עַמּוֹ:

 מצודת דוד  הלא ה'. ר''ל וכה אמר להם הלא ה' וכו' : ונכבשה. כבשנו ולכדנו את הארץ : לפני ה' וכו'. ר''ל בעזר ה' וע''י עמו : (מצודת דוד)


{יט}  עַתָּה תְּנוּ לְבַבְכֶם וְנַפְשְׁכֶם לִדְרוֹשׁ לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְקוּמוּ וּבְנוּ אֶת מִקְדַּשׁ יְהוָה הָאֱלֹהִים לְהָבִיא אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה וּכְלֵי קֹדֶשׁ הָאֱלֹהִים לַבַּיִת הַנִּבְנֶה לְשֵׁם יְהוָה: (פ)

 מצודת דוד  ובנו. גם אתם תסייעו לבני בבנין : הנבנה. כי בעת ההבאה כבר בנויה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וכלי קדש האלהים. כמו המנודה והשלחן ושאר כלי הקדש : (רלב"ג)

דברי הימים א פרק-כג

{א}  וְדָוִיד זָקֵן וְשָׂבַע יָמִים וַיַּמְלֵךְ אֶת שְׁלֹמֹה בְנוֹ עַל יִשְׂרָאֵל: {ב}  וַיֶּאֱסֹף אֶת כָּל שָׂרֵי יִשְׂרָאֵל וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם: {ג}  וַיִּסָּפְרוּ הַלְוִיִּם מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמָעְלָה וַיְהִי מִסְפָּרָם לְגֻלְגְּלֹתָם לִגְבָרִים שְׁלֹשִׁים וּשְׁמוֹנָה אָלֶף:

 מצודת ציון  לגברים. לאנשים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויהי מספרם לגלגלתם. ידמה שמנו הגלגלות לא הם בעצמם כמו שזכרנו בפרשת במדבר סיני : (רלב"ג)


{ד}  מֵאֵלֶּה לְנַצֵּחַ עַל מְלֶאכֶת בֵּית יְהוָה עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטִים שֵׁשֶׁת אֲלָפִים:

 מצודת דוד  מאלה לנצח. מאלה העמיד לנצח וכו' : על מלאכת וכו'. בעת עבודת המזבח : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לנצח. מלאכת השיר נקרא מלשון נצוח כי דרך בעלי השיר לנצח זה את זה בהרמת הקול ובהכרעת הנעימה : ושוטרים. הם הנוגשים וכופים לעשות דברי השופטים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לנצח על מלאכת בית ה'. ר''ל להתחזק על מלאכת בית ה' וזה יהיה לפי מה שאחשוב כמו שזכר אחר זה לעבודת בית ה' על החצרות ועל כל הלשכות ועל טהרת כל קדש ומעשה עבודת בית האלהים. ר''ל שהם ינקו הבית וכל חלקיו וישמרוהו מהטומאה. והקדשים גם כן ישמרום שלא יטמאו. ועל מלאכת לחם המערכת וסלת המנחה שתהיה מנופה לפי מה שראוי והרקיקין והרביכין והחבתין. ולמדוד מה שראוי למדוד שם לצורך העבודה בלח או ביבש ובכלל הם יעבדו הכהנים בכל מה שיצטרך להם לעבודת בית ה'. ומהם מנה שוטרים ושופטים ששת אלפים. כי משבט לוי היו מורי התורה ולזה היו מהם סנהדרין גדולה וקטנה והשופטים במקומות ישראל כי הם היו יותר ראוים אז ואף על פי שאפשר למנותם מישראל והנה אי אפשר שנאמר שיהיו כל אלה השופטים והשוטרים לשבט לוי לבד כי יהיו כמו ששית השבט : (רלב"ג)


{ה}  וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים שֹׁעֲרִים וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים מְהַלְלִים לַיהוָה בַּכֵּלִים אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְהַלֵּל: (ס)

 מצודת דוד  בכלים. כי הכ''ד אלף האמורים במקרא שלפניו המה שררו בפה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וארבעת אלפים. והנה הנשארים היו מהם ארבעת אלפים שוערים וארבעת אלפים משוררים בכלים אשר עשיתי להלל. הנה דוד חדש כלי זמר יהללו בהם את ה'. ר''ל כי בעת שהיו מהללים לה' היו מנגנים בהם : (רלב"ג)


{ו}  וַיֶּחָלְקֵם דָּוִיד מַחְלְקוֹת (ס) לִבְנֵי לֵוִי לְגֵרְשׁוֹן קְהָת וּמְרָרִי: (ס)

 מצודת דוד  מחלקות. לחלקים : לבני לוי. את בני לוי היה מחלק והם גרשון וכו' : (מצודת דוד)


{ז}  לַגֵּרְשֻׁנִּי לַעְדָּן וְשִׁמְעִי: (ס)

 מצודת דוד  לגרשני. לגרשון היו בנים לעדן ושמעי : (מצודת דוד)


{ח}  בְּנֵי לַעְדָּן הָרֹאשׁ יְחִיאֵל וְזֵתָם וְיוֹאֵל שְׁלֹשָׁה: (ס) {ט}  בְּנֵי שִׁמְעִי (שלמות) שְׁלוֹמִית וַחֲזִיאֵל וְהָרָן שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְלַעְדָּן: (ס)

 מצודת דוד  בני שמעי. אין זה שמעי בן גרשון כ''א אחד מבני לעדן ושלשת בניו היו ראשי אבות : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בני שמעי וגו'. ידמה ששמעי זה הוא מבני לעדן או מבני בניו וקצר זכרו בזה המקום ויורה על זה אמרו אלה ראשי האבות ללעדן. וידמה מזה המקום כי לגרשון היו תשעה בתי אבות יחיאל אתם ויואל ושלומית וחזיאל והרן ויחת וזינא והנה שמונה. ויעוש ובריעה היו שניהם לבית אב אחד כי לא הרבו בנים : (רלב"ג)


{י}  וּבְנֵי שִׁמְעִי יַחַת זִינָא וִיעוּשׁ וּבְרִיעָה אֵלֶּה בְנֵי שִׁמְעִי אַרְבָּעָה:

 מצודת דוד  ובני שמעי. זהו בן גרשון : (מצודת דוד)


{יא}  וַיְהִי יַחַת הָרֹאשׁ וְזִיזָה הַשֵּׁנִי וִיעוּשׁ וּבְרִיעָה לֹא הִרְבּוּ בָנִים וַיִּהְיוּ לְבֵית אָב לִפְקֻדָּה אֶחָת: (ס)

 מצודת דוד  הראש. הוא היה בית אב הראשון בבני שמעי : וזיזה. הוא זינא הנזכר : אחת. מוסב גם על לבית אב ור''ל שהיו לחבורה אחת וראש אחד להם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לפקודה. ענין מנוי וגזברות : (מצודת ציון)


{יב}  בְּנֵי קְהָת עַמְרָם יִצְהָר חֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל אַרְבָּעָה: (ס) {יג}  בְּנֵי עַמְרָם אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא וּבָנָיו עַד עוֹלָם לְהַקְטִיר לִפְנֵי יְהוָה לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד עוֹלָם:

 מצודת דוד  ולברך בשמו. הוא ברכת כהנים בנשיאת כפים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  להקדישו קדש קדשים. אמר זה לפי ששבט לוי היה קדש ואהרן מקודש ממנו : לשרתו ולברך בשמו עד עולם. הוא ברכת כהנים : (רלב"ג)


{יד}  וּמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּנָיו יִקָּרְאוּ עַל שֵׁבֶט הַלֵּוִי: (ס) {טו}  בְּנֵי מֹשֶׁה גֵּרְשֹׁם וֶאֱלִיעֶזֶר: {טז}  בְּנֵי גֵרְשׁוֹם שְׁבוּאֵל הָרֹאשׁ: {יז}  וַיִּהְיוּ בְנֵי אֱלִיעֶזֶר רְחַבְיָה הָרֹאשׁ וְלֹא הָיָה לֶאֱלִיעֶזֶר בָּנִים אֲחֵרִים וּבְנֵי רְחַבְיָה רָבוּ לְמָעְלָה: (ס)

 מצודת דוד  רבו למעלה. נתרבו מאד : (מצודת דוד)

 רלב"ג  רבו למעלה. ר''ל רבו למעלה מהרבוי הנהוג באופן שהיו רבים מאד : (רלב"ג)


{יח}  בְּנֵי יִצְהָר שְׁלֹמִית הָרֹאשׁ: {יט}  בְּנֵי חֶבְרוֹן יְרִיָּהוּ הָרֹאשׁ אֲמַרְיָה הַשֵּׁנִי יַחֲזִיאֵל הַשְּׁלִישִׁי וִיקַמְעָם הָרְבִיעִי: {כ}  בְּנֵי עֻזִּיאֵל מִיכָה הָרֹאשׁ וְיִשִּׁיָּה הַשֵּׁנִי: {כא}  בְּנֵי מְרָרִי מַחְלִי וּמוּשִׁי בְּנֵי מַחְלִי אֶלְעָזָר וְקִישׁ: {כב}  וַיָּמָת אֶלְעָזָר וְלֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים כִּי אִם בָּנוֹת וַיִּשָּׂאוּם בְּנֵי קִישׁ אֲחֵיהֶם:

 מצודת דוד  וישאום. נשאום לנשים : אחיהם. קרוביהם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וישאום בני קיש אחיהם. ר''ל קרוביהם : (רלב"ג)


{כג}  בְּנֵי מוּשִׁי מַחְלִי וְעֵדֶר וִירֵמוֹת שְׁלֹשָׁה: (ס) {כד}  אֵלֶּה בְנֵי לֵוִי לְבֵית אֲבֹתֵיהֶם רָאשֵׁי הָאָבוֹת לִפְקוּדֵיהֶם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת לְגֻלְגְּלֹתָם עֹשֵׂה הַמְּלָאכָה לַעֲבֹדַת בֵּית יְהוָה מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה:

 מצודת דוד  לבית אבותיהם וכו'. לבני בית אבותיהם היו אלו ראשי האבות לכל הפקודים שבהם : במספר שמות. המנויין במספר זכרון שמותם לגלגלתם : עשה המלאכה וכו'. המשוררים והשוערים והממונים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  מבן עשרים שנה ומעלה. הנה אמר מבן עשרים שנה ומעלה ואף על פי שהתורה הגבילה הזמן מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן חמשים שנה לפי שהזמנים האלו היו מוגבלים לאשר להם עבודת משא כמו שבארנו בפרשת במדבר סיני. ואולם מעתה לא היה ללוים לשאת את המשכן ואת כל כליו לעבודתו כי זה הבית הנבנה בירושלים הוא יהיה מנוחתו עדי עד והניח ה' יתברך לעמו מלהיות ביתו נוסע ממקום למקום כמו שקרה לו עד היום. ולזה היו בדברי דוד האחרונים נספרים בני לוי מבן עשרים שנה ומעלה להיות מעמדם לשרת בני אהרן לעבודת בית ה' על החצרות ועל הלשכות ויתר העבודות שזכר פה. והנה היו הלוים ראוים להם מהיותם בני עשרים שנה : (רלב"ג)


{כה}  כִּי אָמַר דָּוִיד הֵנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לְעַמּוֹ וַיִּשְׁכֹּן בִּירוּשָׁלִַם עַד לְעוֹלָם:

 מצודת דוד  כי אמר דוד. בא לתת טעם למה מנה דוד מבן עשרים הלא התורה אמרה מבן שלשים ואמר כי אמר דוד הניח ה' וכו' עד לעולם ולא יזוז עוד משם : (מצודת דוד)


{כו}  וְגַם לַלְוִיִּם אֵין לָשֵׂאת אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל כֵּלָיו לַעֲבֹדָתוֹ:

 מצודת דוד  וגם ללוים. וא''כ אין גם ללוים לשאת את המשכן ממקום למקום כמו שנשאו עד הנה ואינם אלא לשיר ודי בבן עשרים כי לעבודה בכתף הוצרך לשלשים למלאות הכח ולא לשיר : לעבודתו. העשוי לעבודת המשכן : (מצודת דוד)


{כז}  כִּי בְדִבְרֵי דָוִיד הָאַחֲרֹנִים הֵמָּה מִסְפַּר בְּנֵי לֵוִי מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וּלְמָעְלָה:

 רש"י  המה מספר בני לוי מבן עשרים שנה ולמעלה. כלומר אז תיקן דוד משמרות אלו כשיבא שלמה בנו שיהיו מזומנים לו : (רש"י)

 מצודת דוד  כי בדברי וכו'. ר''ל אף שבדברי דוד עצמו נאמר למעלה מבן שלשים זהו כי בדברי דוד האחרונים המה ספורים מבן עשרים אבל בראשונה לא עלתה זאת על דעתו ורצה למנותם כמ''ש בתורה מבן שלשים : (מצודת דוד)


{כח}  כִּי מַעֲמָדָם לְיַד בְּנֵי אַהֲרֹן לַעֲבֹדַת בֵּית יְהוָה עַל הַחֲצֵרוֹת וְעַל הַלְּשָׁכוֹת וְעַל טָהֳרַת לְכָל קֹדֶשׁ וּמַעֲשֵׂה עֲבֹדַת בֵּית הָאֱלֹהִים:

 רש"י  כי מעמדם ליד בני אהרן וגו'. דוגמא וילוו עליך וישרתוך : ועל טהרת לכל קדש. שאם יטמא הבית וכליו שיהיו הם ממונים לטהרו שכן מצינו בחזקיהו כדכתיב (לקמן ב' כ''ט) ויקבלו הלוים להוציא לנחל קדרון חוצה וכתיב ויחלו באחד לחדש הראשון לקדש וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  כי מעמדם. ר''ל הואיל והופקדו להיות מעמדם תחת יד בני אהרן וכו' א''כ די בבן עשרים : על החצרות. יפרש מהו עבודת בית ה' ואמר שיהיו ממונים על החצרות וכו' : ועל טהרת. לשמור טהרת דברים הקדושים שלא יטמאו : ומעשה. ושאר מעשה עבודת וכו' : (מצודת דוד)


{כט}  וּלְלֶחֶם הַמַּעֲרֶכֶת וּלְסֹלֶת לְמִנְחָה וְלִרְקִיקֵי הַמַּצּוֹת וְלַמַּחֲבַת וְלַמֻּרְבָּכֶת וּלְכָל מְשׂוּרָה וּמִדָּה:

 מצודת דוד  וללחם המערכת וכו'. להכין לחם הפנים וסולת למנחת הסולת : ולרקיקי וכו'. והם מיני מנחות האמורים בתורה : ולכל משורה. להיות ממונים על מדות הלח והיבש הנצרכים בעזרה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  המערכת. מל' ערוכה וסדור : ולרקיקי. חררות דקות כמו רקיקי מצות (ויקרא ב) : ולמחבת. מנחה מעשה מחבת : ולמרבכת. ענין חליטה ברותחין כמו מרבכת תביאנה (שם ו) : משורה. היא מדת הלח כמו במדה במשקל ובמשורה (שם יט) : (מצודת ציון)


{ל}  וְלַעֲמֹד בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר לְהֹדוֹת וּלְהַלֵּל לַיהוָה וְכֵן לָעָרֶב:

 מצודת דוד  ולעמוד וכו'. לשורר בעת הקרבת התמידין : (מצודת דוד)


{לא}  וּלְכֹל הַעֲלוֹת עֹלוֹת לַיהוָה לַשַּׁבָּתוֹת לֶחֳדָשִׁים וְלַמֹּעֲדִים בְּמִסְפָּר כְּמִשְׁפָּט עֲלֵיהֶם תָּמִיד לִפְנֵי יְהוָה:

 רש"י  ולכל העלות עלות לה' לשבתות לחדשים. פתרון הם יהיו ממונים על הלשכות וגם על לשכת בית הטלאים שהקרבנות שם והם יביאו אל הכהנים תמיד בכל יום במספר מה שצריכים בכל יום בין בחול בין בשבתות ובחדשים ובמועדים שמוסיפים על התמיד כל אלה יביאו במספר כמשפט וגם מסייעים לכהנים להפשיט הזבח וכן מצינו בחזקיהו רק הכהנים היו למעט ולא יכלו להפשיט את כל העולות ויחזקום אחיהם הלוים וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  ולכל העלות. להודות ולהלל בכל זמן העלאת עולות לה' לשבתות וכו' והם עולות המוספין : במספר. ר''ל העולות הבאים במספר הקבוע כמשפט התורה על ישראל להקריב תמיד לפני ה' ולא יעבור : (מצודת דוד)


{לב}  וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֵת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ וּמִשְׁמֶרֶת בְּנֵי אַהֲרֹן אֲחֵיהֶם לַעֲבֹדַת בֵּית יְהוָה: (פ)

 מצודת דוד  ושמרו וכו'. גם ישמרו את משמרת האהל לבל יקרב איש זר : הקדש. דברים המקודשים : ומשמרת בני אהרן. לסייע אותם בדבר הצריך לעבודת בית ה' כהפשטת עור העולה וכדומה : (מצודת דוד)

דברי הימים א פרק-כד

{א}  וְלִבְנֵי אַהֲרֹן מַחְלְקוֹתָם בְּנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר:

 רש"י  ולבני אהרן. פתרון אלה בני אהרן וגומר על מחלקותם : (רש"י)

 מצודת דוד  ולבני אהרן. ואת בני אהרן היה כן מחלוקתם למשמרות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  . : (מצודת ציון)


{ב}  וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי אֲבִיהֶם וּבָנִים לֹא הָיוּ לָהֶם וַיְכַהֲנוּ אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר:

 רש"י  וימת נדב ואביהוא וגו'. ובנים לא היו להם. לפי שלא היו להם בנים כיהנו אלעזר ואיתמר במקומם אבל אם היו לנדב ואביהו בנים היו קודמים לאלעזר ואיתמר בכהונה גדולה שכן מצינו (בעזרא ג') שהרי יהוצדק אביו של יהושע היה ויהוצדק ועזרא בני שריה היו דכתיב (לעיל ח') ושריה הוליד את יהוצדק ובעזרא (ה) כתיב עזרא בן שריה ויהוצדק הלך בגולה לבבל וכשעלו מבבל עלה יהושע ושימש ולא שימש עזרא לפי שהיה יהוצדק הבכור וקדמו בין אחיו הבכור כדכתיב בנבואת חגי (ז) יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול : (רש"י)

 מצודת דוד  לפני אביהם. בחיי אביהם : ויכהנו. ר''ל והם נשארו כהנים לה' : (מצודת דוד)


{ג}  וַיֶּחָלְקֵם דָּוִיד וְצָדוֹק מִן בְּנֵי אֶלְעָזָר וַאֲחִימֶלֶךְ מִן בְּנֵי אִיתָמָר לִפְקֻדָּתָם בַּעֲבֹדָתָם:

 רש"י  ואחימלך מן בני איתמר. זה אחימלך בן אביתר כדמוכח בסמוך (כד ו) ויכתבם שמעיה וגו' עד ואחימלך בן אביתר : (רש"י)

 מצודת דוד  לפקודתם בעבודתם. לפי מספרם העובדים בעבודה המוטל עליהם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואחימלך מן בני איתמר. הנה אחימלך היה בן אביתר ואביתר היה מבית עלי ולמדנו מזה המקום כי עלי היה מבני איתמר. והנה זכר כי מחלקות הכהנים היו עשרים וארבעה. מהם ששה עשר ראשים לאלעזר ושמונה לבני איתמר ואלו הם ראשי המחלקות אשר היתה כל מחלוקת מהם משרתת שבעה ימים. ולזה היתה מתחלקת כל אחת מהם לשבעה בתי אבות כדי שיהיה הענין מוגבל יום ביום לא יחטא סדורו. וכאשר השלימה עבודתה הראשונה השבוע שלה תבא אחריה השנית ואחריה השלישית וכן על הסדר הזה עד שיכלו כל המחלקות ותשוב אחר כן לשרת הראשונה על האופן הקודם. והנה ראשי המחלקות היו בימי דוד אלו שזכר על הסדר ובניהם אחריהם עמדו במקומם ונקראו בשם אלו. והנה היה הראשון ליהויריב והשני לידעיה עד שתהי' הארבעה ועשרי' למעזיהו : (רלב"ג)


{ד}  וַיִּמָּצְאוּ בְנֵי אֶלְעָזָר רַבִּים לְרָאשֵׁי הַגְּבָרִים מִן בְּנֵי אִיתָמָר וַיַּחְלְקוּם לִבְנֵי אֶלְעָזָר רָאשִׁים לְבֵית אָבוֹת שִׁשָּׁה עָשָׂר וְלִבְנֵי אִיתָמָר לְבֵית אֲבוֹתָם שְׁמוֹנָה:

 רש"י  ויחלקום לבני אלעזר ראשים לבית אבות ששה עשר. מתחלה במשכן שילה לא היו כ''א י''ו משמרו' ח' מאלעזר וח' מאיתמר כמפורש במסכ' תענית וכשראה דוד שהיו ראשי הגבורים לאלעזר רבים חלקם לכל משמר ומשמר של אלעזר לשנים והעמידם על י''ו משמרות ומשמרת בני איתמר העמיד על מעמד משמר כבראשונה על שמנה משמרות וכן מוכיח בסמוך בית אב אחז לאלעזר ואחד אחז לאיתמר, כלומר כאחוז למעמד למשמרת שבמשכן כמו כן העמידן דוד עתה בבית המקדש : (רש"י)

 מצודת דוד  לראשי הגברים. למספר ראשי הגברים הראויים לעבודה : ראשים לבית אבות. עשה ששה עשר ראשי בתי אבות והם המשמרות : (מצודת דוד)


{ה}  וַיַּחְלְקוּם בְּגוֹרָלוֹת אֵלֶּה עִם אֵלֶּה כִּי הָיוּ שָׂרֵי קֹדֶשׁ וְשָׂרֵי הָאֱלֹהִים מִבְּנֵי אֶלְעָזָר וּבִבְנֵי אִיתָמָר: (ס)

 רש"י  ויחלקום בגורלות אלה עם אלה. למי יפול הגורל להיות ראשון או שני או שלישי או רביעי וכן כולם : (רש"י)

 מצודת דוד  בגורלות. מי ישמש ראשון ומי שני וכו' : כי היו שרי קדש וכו'. כי כולם היו שרי קדש וכו' ולזה לא נתן מעלה לאחד על השני להקדימן מבלי גורל : (מצודת דוד)


{ו}  וַיִּכְתְּבֵם שְׁמַעְיָה בֶן נְתַנְאֵל הַסּוֹפֵר מִן הַלֵּוִי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים וְצָדוֹק הַכֹּהֵן וַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֶבְיָתָר וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם בֵּית אָב אֶחָד אָחֻז לְאֶלְעָזָר וְאָחֻז אָחֻז לְאִיתָמָר: (פ)

 רש"י  ויכתבם שמעיה. להיות להם לזכרון מי ראשון ומי שני וכן כולם : (רש"י)

 מצודת דוד  ויכתבם. שמות בתי האבות כתבם על פתקים להניחם בקלפי לעשות הגורל : בית אב אחד אחז וכו'. ארז''ל מתחלה היו שמונה בתי אבות לאליעזר ושמונה לאיתמר ועל שמצא דוד רבים לבני אלעזר חלק כל בית אב לשתים וז''ש בית אב אחד אחוז לאלעזר ר''ל כל בית אב אחז עוד אחת להיות בה שתים : ואחז אחז לאיתמר. ר''ל מה שהיה אחוז לאיתמר מאז נשאר אחוז ולא הוסיף כלום : (מצודת דוד)


{ז}  וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל הָרִאשׁוֹן לִיהוֹיָרִיב (ס) לִידַעְיָה הַשֵּׁנִי: (ס) {ח}  לְחָרִם הַשְּׁלִישִׁי (ס) לִשְׂעֹרִים הָרְבִעִי: (ס) {ט}  לְמַלְכִּיָּה הַחֲמִישִׁי (ס) לְמִיָּמִן הַשִּׁשִּׁי: (ס) {י}  לְהַקּוֹץ הַשְּׁבִעִי (ס) לַאֲבִיָּה הַשְּׁמִינִי: (ס) {יא}  לְיֵשׁוּעַ הַתְּשִׁעִי (ס) לִשְׁכַנְיָהוּ הָעֲשִׂרִי: (ס) {יב}  לְאֶלְיָשִׁיב עַשְׁתֵּי (ס) עָשָׂר לְיָקִים שְׁנֵים עָשָׂר: (ס) {יג}  לְחֻפָּה שְׁלֹשָׁה (ס) עָשָׂר לְיֶשֶׁבְאָב אַרְבָּעָה עָשָׂר: (ס) {יד}  לְבִלְגָּה חֲמִשָּׁה עָשָׂר (ס) לְאִמֵּר שִׁשָּׁה עָשָׂר: (ס) {טו}  לְחֵזִיר שִׁבְעָה עָשָׂר (ס) לְהַפִּצֵּץ שְׁמוֹנָה עָשָׂר: (ס) {טז}  לִפְתַחְיָה תִּשְׁעָה עָשָׂר (ס) לִיחֶזְקֵאל הָעֶשְׂרִים: (ס) {יז}  לְיָכִין אֶחָד וְעֶשְׂרִים (ס) לְגָמוּל שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים: (ס) {יח}  לִדְלָיָהוּ שְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים (ס) לְמַעַזְיָהוּ אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים: (ס) (פ) {יט}  אֵלֶּה פְקֻדָּתָם לַעֲבֹדָתָם לָבוֹא לְבֵית יְהוָה כְּמִשְׁפָּטָם בְּיַד אַהֲרֹן אֲבִיהֶם כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: (פ)

 רש"י  אלה פקדתם לעבדתם. אלו שכתובין כאן ראשי משמרות פקודתם על משמרות היו : (רש"י)

 מצודת דוד  אלה פקודתם. אלה מספר המשמרות לבוא לבית ה' לעבודתם כמשפט האמור ביד אהרן כאשר צוהו ה' : (מצודת דוד)


{כ}  וְלִבְנֵי לֵוִי הַנּוֹתָרִים לִבְנֵי עַמְרָם שׁוּבָאֵל לִבְנֵי שׁוּבָאֵל יֶחְדְּיָהוּ: (ס)

 מצודת דוד  ולבני לוי הנותרים. היה כן מחלקותם ואמר הנותרים כי כבר חשב הכהנים מבני לוי ובני גרשון בן לוי ואף שגם המה נזכרים עמהם למעלה מ''מ חשבם שוב על כי נשתנה בהם שמות בתי האבות ועל בני מררי נתוסף עוד : לבני עמרם שבואל וכו'. ר''ל בית האב מבני עמרם שהיתה נקראת מתחלה ע''ש שובאל עתה הוחזרה להיות נקראה ע''ש יחדיהו שהיה מבני שובאל וכן כולם הנאמרים בענין : (מצודת דוד)

 רלב"ג  לבני עמרם שובאל. הוא שבואל שזכר במה שקדם (כ''ג ט''ז) : (רלב"ג)


{כא}  לִרְחַבְיָהוּ לִבְנֵי רְחַבְיָהוּ הָרֹאשׁ יִשִּׁיָּה: (ס)

 מצודת דוד  לרחביהו. לבית אב של רחביהו נעשה מבניו ישיה לראש ונקראה בית האב על שמו : (מצודת דוד)


{כב}  לַיִּצְהָרִי שְׁלֹמוֹת לִבְנֵי שְׁלֹמוֹת יָחַת: (ס)

 מצודת דוד  ליצהרי. בית האב מבני יצהר שהיתה נקראת ע''ש שלימות נקראת עתה ע''ש יחת : (מצודת דוד)


{כג}  וּבְנָי יְרִיָּהוּ אֲמַרְיָהוּ הַשֵּׁנִי יַחֲזִיאֵל הַשְּׁלִישִׁי יְקַמְעָם הָרְבִיעִי: (ס)

 מצודת דוד  ובני יריהו. ר''ל בית האב שהיתה נקראת ע''ש יריהו נעשה עתה לבית אב אחת עם אמריהו שהיתה שנית לה ונקראו שתיהן ע''ש אמריהו : יחזיאל. בית האב ההיא לא נשתנה שמה וכן יקמעם : (מצודת דוד)


{כד}  בְּנֵי עֻזִּיאֵל מִיכָה לִבְנֵי מִיכָה (שמור) שָׁמִיר:

 מצודת דוד  אחי מיכה ישיה. ר''ל בית האב שהיתה נקראה ע''ש ישיה שהיה אחי מיכה הוחזרה להיות נקרא ע''ש זכריהו שהיה מבני ישיה : (מצודת דוד)


{כה}  אֲחִי מִיכָה יִשִּׁיָּה (ס) לִבְנֵי יִשִּׁיָּה זְכַרְיָהוּ: (ס) {כו}  בְּנֵי מְרָרִי מַחְלִי וּמוּשִׁי (ס) בְּנֵי יַעֲזִיָּהוּ בְנוֹ: (ס)

 מצודת דוד  בני מררי. ר''ל מה שהיו בתי אבות לבני מררי רק מבני מחלי ומושי נתוסף עתה בתי אבות בני יעזיהו בן מררי שלא הוזכר למעלה : (מצודת דוד)


{כז}  בְּנֵי מְרָרִי לְיַעֲזִיָּהוּ בְנוֹ וְשֹׁהַם וְזַכּוּר וְעִבְרִי: (ס)

 מצודת דוד  בני מררי. אלה בתי האבות מבני מררי ליעזיהו בנו היו שהם וכו' : (מצודת דוד)


{כח}  לְמַחְלִי אֶלְעָזָר וְלֹא הָיָה לוֹ בָּנִים: (ס)

 מצודת דוד  ולא היה לו בנים. ולא היה א''כ לבית אב : (מצודת דוד)


{כט}  לְקִישׁ בְּנֵי קִישׁ יְרַחְמְאֵל: (ס)

 מצודת דוד  לקיש. בית האב של קיש נקראה עתה ע''ש ירחמאל שהיה מבני קיש : (מצודת דוד)


{ל}  וּבְנֵי מוּשִׁי מַחְלִי וְעֵדֶר וִירִימוֹת אֵלֶּה בְּנֵי הַלְוִיִּם לְבֵית אֲבֹתֵיהֶם:

 מצודת דוד  ובני מושי מחלי וכו'. בתי האבות ההם לא נשתנו שמם : לבית אבותיהם. של בני משפחותם (והיו א''כ נחלקים עתה לכ''ד מחלקות כמו הכהנים תשעה מבני גרשון ושמנה מבני קהת ושבעה מבני מררי) : (מצודת דוד)


{לא}  וַיַּפִּילוּ גַם הֵם גּוֹרָלוֹת לְעֻמַּת אֲחֵיהֶם בְּנֵי אַהֲרֹן לִפְנֵי דָוִיד הַמֶּלֶךְ וְצָדוֹק וַאֲחִימֶלֶךְ וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם אָבוֹת הָרֹאשׁ לְעֻמַּת אָחִיו הַקָּטָן: (ס)

 מצודת דוד  גורלות. מי ישמש ראשון ועבודתם היה לשורר בפה : לעומת אחיהם. ר''ל כמו אחיהם ובני אהרן ודומה להם בדבר הגורל : אבות הראש וכו'. הראש מכל בני בתי האבות היה נקרא בשמו אבות ולזה אמר עם שאבות הזה היה הראש לכולם עכ''ז היה מונח בגורל לעומת אחיו הקטן מכולם ולא הועיל לו מעלתו להקדים ראשון את בית האב שלו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויפילו גם הם גורלות וגו'. ר''ל שכבר נחלקו גם כן הלוים לעשרים וארבעה מחלקות כדי שתשרת כל אחת מהם בשבוע שלם באופן הנזכר במה שקדם מעבודת הכהנים : אבות הראש לעומת אחיו הקטן. ר''ל שאבות כל דאש היו שבעה לשרת כל אחד מהם ביומו וזה היה גם כן במחלוקת הלוים עד שכמו שהיתה מחלוקת לוים לעומת מחלוקת ידועה מהכהנים כן היה כל אב מהלוים לעומת האב הידוע ממחלוקת הכהנים בשבוע ההוא. והנה קראו הקטן לפי שראש כית אב הוא קטן מראש כל המחלוקת : (רלב"ג)

דברי הימים א פרק-כה

{א}  וַיַּבְדֵּל דָּוִיד וְשָׂרֵי הַצָּבָא לַעֲבֹדָה לִבְנֵי אָסָף וְהֵימָן וִידוּתוּן (הנביאים) הַנִּבְּאִים בְּכִנֹּרוֹת בִּנְבָלִים וּבִמְצִלְתָּיִם וַיְהִי מִסְפָּרָם אַנְשֵׁי מְלָאכָה לַעֲבֹדָתָם:

 רש"י  ויבדל דוד ושרי הצבא לעבודה. לשורר השיר : לבני אסף וגו'. מכל הלוים לא הבדיל כ''א בני אסף : והימן וידותון הנבאים. כשהיו מנגנים בכלי שירים הללו היו מתנבאים דוגמא באלישע קחו לי מנגן (מלכים ב' ג') והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה' : ויהי מספרם אנשי מלאכה. כלומר המשמרות כ''ד על כ''ד משמרות ד' בנים של אסף וששה של ידותון וי''ד של הימן הרי כ''ד למטה כלל מספר כולן כדכתיב ויהי מספרם עם אחיהם וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  ויבדל. הבדילם משאר הלוים אל עבודה הנמסר להם בהלל בכלי שיר : הנבאים. אשר היו מתנבאים ברה''ק : בכנורות. הבדילם לנגן בכנורות וכו' : אנשי מלאכה לעבודתם. בקיאי' וחכמים בעבודת הנגון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  . : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לבני אסף והימן וידותון וגו'. ידמה שאלו השלשה היו נביאים וזה יתבאר קצת מקצת מזמורים שנאמרו בשמם בספר תהלים. ואפשר שאין הרצון בו בזה המקום שיהיו נביאים אבל הרצון שיהיו מדברים בכנורות ובנבלים ובמצלתים להודות לה' יתברך והבאור הראשון הוא יותר נכון : (רלב"ג)


{ב}  לִבְנֵי אָסָף זַכּוּר וְיוֹסֵף וּנְתַנְיָה וַאֲשַׂרְאֵלָה בְּנֵי אָסָף עַל יַד אָסָף הַנִּבָּא עַל יְדֵי הַמֶּלֶךְ:

 מצודת דוד  לבני אסף זכור. לבני אסף היה המספר זכור ויוסף וכו' : על יד אסף. ר''ל הם השכילו בחכמת הנגון על יד אסף אביהם כי הוא למדם : הנבא. על אסף יאמר שהי' מתנבא ברה''ק ע''י המלך כי הוא הכינו להיישירו אל הנבואה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  על יד אסף הנבא על ידי המלך. ידמה שאסף היה נבא על כחות המלך בעת עת והעתים אשר יעברו עליו ועל זרעו. וזה מבואר מקצת מזמורים נזכרו בשמו בספר תהלים : (רלב"ג)


{ג}  לִידוּתוּן בְּנֵי יְדוּתוּן גְּדַלְיָהוּ וּצְרִי וִישַׁעְיָהוּ חֲשַׁבְיָהוּ וּמַתִּתְיָהוּ שִׁשָּׁה עַל יְדֵי אֲבִיהֶם יְדוּתוּן בַּכִּנּוֹר הַנִּבָּא עַל הֹדוֹת וְהַלֵּל לַיהוָה: (ס)

 רש"י  ומתתיהו ששה. ולא תמצא אלא חמש אשתו היתה מעוברת את שמעי וראה ברוח הקודש שגם הוא עתיד להיות ראש משמרה לפיכך אמר ששה וזהו שנאמר לפנינו העשירי שמעי זהו שיסד הפייטן (בקדושת של יוצר דפרשת שקלים) רשום מבטן להפקד במשמרת הקודש : על ידי אביהם ידותון. דוגמא על ידו החזיק (נחמיה ג') : הנבא על הודות והלל. שהיו מנגנים בכנור מזמורי הודו ומזמורי הללויה והיה מתנבא : (רש"י)

 מצודת דוד  לידותון. זו היא המספר לידותון : ששה. אינם אלא חמשה וארז''ל שאשת ידותון היתה מעובר' וצפה דוד ברוח הקודש שתלד בן ויהיה ראש משמרה והוא שמעי האמור למטה העשירי שמעי : על ידי וכו'. ר''ל ע''י אביהם השכילו לנגן בכנור כי הוא למדום : הנבא. על ידותון יאמר שהיה מתנבא ברוח הקדש בהודות והלל לה' : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וידותון היה נבא על הודות והלל לה'. ר''ל שהיה אומר ברוח הקדש דברים של הודאה ושבח לה' יתברך : (רלב"ג)


{ד}  לְהֵימָן בְּנֵי הֵימָן בֻּקִּיָּהוּ מַתַּנְיָהוּ עֻזִּיאֵל שְׁבוּאֵל וִירִימוֹת חֲנַנְיָה חֲנָנִי אֱלִיאָתָה גִדַּלְתִּי וְרֹמַמְתִּי עֶזֶר יָשְׁבְּקָשָׁה מַלּוֹתִי הוֹתִיר מַחֲזִיאוֹת:

 רש"י  ורוממתי עזר. שם אחד הוא : (רש"י)

 מצודת דוד  ולהימן. זהו המספר להימן : ורוממתי עזר. הוא שם אחד ועם שהמה שתי תיבות : (מצודת דוד)


{ה}  כָּל אֵלֶּה בָנִים לְהֵימָן חֹזֵה הַמֶּלֶךְ בְּדִבְרֵי הָאֱלֹהִים לְהָרִים קָרֶן וַיִּתֵּן הָאֱלֹהִים לְהֵימָן בָּנִים אַרְבָּעָה עָשָׂר וּבָנוֹת שָׁלוֹשׁ:

 רש"י  חזה המלך בדברי האלהים להרים קרן. קרן הנבואה שמתנבא למלך דוגמא וירם קרן משיחו (שמואל א' ב') : ויתן האלהים להימן. כלומר אם לא שנתן לו אלהים הבנים אי אפשר שהיו לו י''ד בנים ושלוש בנות וכולן ראויין להיות ראשי משמרות דוגמא (רות ד) ויתן ה' לה הריון ותלד בן אם לא שהיתה מתנה זו מה' אי אפשר שיוליד בועז שהיה זקן וכן ויראהו ה' את כל הארץ (דברים לב) אם לא מאת ה' היתה ראויה זאת אי אפשר להביט כ''כ למרחוק : (רש"י)

 מצודת דוד  חזה המלך וכו'. הוא היה מתנבא למלך בדבר אלהים שירים קרן ממשלתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קרן. ענין ממשלה וחתק והושאל מבע''ח בעלי הקרנות אשר יתחזקו בהם בהלחמם עם מי : (מצודת ציון)

 רלב"ג  והימן היה חוזה המלך בדברי האלהים להרים קרן. ר''ל שהיה מתנבא על דוד שירים ה' יתברך קרנו : (רלב"ג)


{ו}  כָּל אֵלֶּה עַל יְדֵי אֲבִיהֶם בַּשִּׁיר בֵּית יְהוָה בִּמְצִלְתַּיִם נְבָלִים וְכִנֹּרוֹת לַעֲבֹדַת בֵּית הָאֱלֹהִים עַל יְדֵי הַמֶּלֶךְ אָסָף וִידוּתוּן וְהֵימָן:

 מצודת דוד  על ידי אביהם בשיר. ע''י אביהם השכילו לדבר בשיר בבית ה' במצלתים וכו' : לעבודת. וכו'. בעת עבודת הקרבנות : על ידי המלך. ר''ל בהלולים שתיקן המלך ואסף וכו' כי גם המה, תקנו מזמורים כמ''ש בספר תהלים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  על ידי המלך אסף וידותון והימן. לפי פסוק הטעמים ידמה שקרא אסף מלך לשאר הלוים המשוררים כי היה הראש להם. ונכון הוא שיהיה אמרו על ידי המלך שב אל דוד כי המלך סדר ענינם בזה ויהיה אמרו אסף וידותון והימן שב אל מה שאמר כל אלה על ידי אביהם. ר''ל שאביהם הם אסף וידותון והימן : (רלב"ג)


{ז}  וַיְהִי מִסְפָּרָם עִם אֲחֵיהֶם מְלֻמְּדֵי שִׁיר לַיהוָה כָּל הַמֵּבִין מָאתַיִם שְׁמוֹנִים וּשְׁמוֹנָה:

 רש"י  כל המבין. לענין שירה נופל לומר מבין כדכתיב מבין עם תלמיד וכנניהו שר הלוים במשא יסור במשא כי מבין הוא : (רש"י)

 מצודת דוד  ויהי מספרם. של ראשי המשמרות הנזכרים עם חבריהם המלומדים לדבר בשיר : כל המבין. בדבר השיר : מאתים וכו'. ולא חשב כ''א המבינים ביותר בדבר הנגון אבל מספר כולם היו ארבעת אלפים כמ''ש למעלה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מלומדי. ענין ההרגל כמו וילמד לטרף טרף (יחזקאל י''ט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מלמדי שיר לה'. ר''ל מלומדים לנגן בכלי זמר ומלמדים לאמר דברי הודאה ושבח : (רלב"ג)


{ח}  וַיַּפִּילוּ גּוֹרָלוֹת מִשְׁמֶרֶת לְעֻמַּת כַּקָּטֹן כַּגָּדוֹל מֵבִין עִם תַּלְמִיד: (פ)

 רש"י  ויפילו גורלות משמרת לעומת. פתרון משמרת לעומת משמרת ודוגמא למעלה (טז) ואהי' מתהלך מאהל אל אהל וממשכן פתרון ממשכן אל משכן : כקטן כגדול מבין עם תלמיד. פתרון הפילו גורלות על המשמרות זה לעומת זה משמרת לעומת משמרת כקטן כגדול מבין הרב עם תלמיד כולם היו שוין בזה למי שיגיע הגורל הראשון אם לקטן כן יקדים הוא להיות ראשון ואם אחרון יהי' אחרון וכן כולם בין מבין בין תלמיד בין קטן בין גדול ומשמרות אלו של לוים הולכים אחר משמרות של כהנים למי שנופל הגורל הא' משמרת ראשון עם משמרת יהויריב הכהן ולמי שיפול הגורל השני ישמש הוא ומשמרתו עם משמרת ידעיה הכהן : (רש"י)

 מצודת דוד  גורלות. מי ישמש ראשון ועבודתם היה לנגן בכלים : משמרת לעומת. כמו משמרת לעומת משמר' וקצר בדבר המובן : מבין. היותר נבון בדבר השיר עם מי שצריך להתלמד עוד ולא הועיל לו רוח בינתו להקדימו ראשון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לעומת. נגד : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויפילו גורלות וגו'. ר''ל שחלקו המספר הזה לעשרים וארבעה חלקים והיה בכל חלק מהם שנים עשר איש נחשבו בזה כקטן כגדול כל המלומדים בזה ואף על פי שקצתם היו עדיין בלתי שלמים והיו במדרגת התלמידים בדבר השיר הנה לא חששו לזה וחשבו המבין עם התלמוד בזה המספר בדרך שהיה לכל מחלוקת שנים עשר אנשים ואלו היו מחלקות המשוררים : (רלב"ג)


{ט}  וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל הָרִאשׁוֹן לְאָסָף לְיוֹסֵף (ס) גְּדַלְיָהוּ הַשֵּׁנִי הוּא וְאֶחָיו וּבָנָיו שְׁנֵים עָשָׂר: (ס)

 רש"י  ויצא הגורל הראשון לאסף ליוסף. בנו ראשון : גדליהו השני. גדליהו בכור ידותון הוא : ואחיו ובניו שנים עשר וכו'. פתרון על כל משמרה ומשמרה יבאו י''ב לוים שהרי היו כולם רפ''ח וכשתחלקם לכ''ד חלקים יהיה כל חלק וחלק י''ב לוים נ''ל וזהו אחיו ובניו מוסב ליוסף ולגדליהו ולפי שבפסוק אחד שניהם נזכרים כתב לבד פעם אחת הוא ובניו ואחיו וכל אחיו ואחיהם שבענין לאו אחיו ממש אלא חבורה אחת קורא אחים (ברודי''ר שפ''ט) בל' אשכנז : (רש"י)

 מצודת דוד  לאסף ליוסף. מבני אסף עלה הגורל הראשון ליוסף : גדליהו השני. הוא היה בן ידותון וכן כולם לא היו בסדר התולדות כ''א כאשר עלה הגורל : הוא ואחיו ובניו. מוסב גם על יוסף הראשון כי בכ''א היו י''ב ולכ''ד משמרות עולה רפ''ח במספר האמור למעלה והם היו המביני' ביותר בדבר השיר : (מצודת דוד)


{י}  הַשְּׁלִשִׁי זַכּוּר בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר: (ס)

 רש"י  השלישי זכור. בכור אסף : (רש"י)


{יא}  הָרְבִיעִי לַיִּצְרִי בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר: (ס)

 רש"י  הרביעי ליצרי. שני של ידותון : (רש"י)

 מצודת ציון  ליצרי. הוא צרי האמור למעלה וכן ימצא קצת שינוי השמות בשאר הנזכרים וכדרך המקרא : (מצודת ציון)


{יב}  הַחֲמִישִׁי נְתַנְיָהוּ בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר: (ס)

 רש"י  החמישי נתניהו. שלישי של אסף כך נפל הגורל מזה לזה : (רש"י)


{יג}  הַשִּׁשִּׁי בֻקִּיָּהוּ בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר: (ס) {יד}  הַשְּׁבִעִי יְשַׂרְאֵלָה בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר: (ס) {טו}  הַשְּׁמִינִי יְשַׁעְיָהוּ בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר: (ס) {טז}  הַתְּשִׁיעִי מַתַּנְיָהוּ בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר: (ס) {יז}  הָעֲשִׂירִי שִׁמְעִי בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר: (ס) {יח}  עַשְׁתֵּי עָשָׂר עֲזַרְאֵל בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר: (ס) {יט}  הַשְּׁנֵים עָשָׂר לַחֲשַׁבְיָה בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר: (ס) {כ}  לִשְׁלֹשָׁה עָשָׂר שׁוּבָאֵל בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר: (ס) {כא}  לְאַרְבָּעָה עָשָׂר מַתִּתְיָהוּ בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר: (ס) {כב}  לַחֲמִשָּׁה עָשָׂר לִירֵמוֹת בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר: (ס) {כג}  לְשִׁשָּׁה עָשָׂר לַחֲנַנְיָהוּ בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר: (ס) {כד}  לְשִׁבְעָה עָשָׂר לְיָשְׁבְּקָשָׁה בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר: (ס) {כה}  לִשְׁמוֹנָה עָשָׂר לַחֲנָנִי בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר: (ס) {כו}  לְתִשְׁעָה עָשָׂר לְמַלּוֹתִי בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר: (ס) {כז}  לְעֶשְׂרִים לֶאֱלִיָּתָה בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר: (ס) {כח}  לְאֶחָד וְעֶשְׂרִים לְהוֹתִיר בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר: (ס) {כט}  לִשְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים לְגִדַּלְתִּי בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר: (ס) {ל}  לִשְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים לְמַחֲזִיאוֹת בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר: (ס) {לא}  לְאַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים לְרוֹמַמְתִּי עָזֶר בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר: (פ)

דברי הימים א פרק-כו

{א}  לְמַחְלְקוֹת לְשֹׁעֲרִים לַקָּרְחִים מְשֶׁלֶמְיָהוּ בֶן קֹרֵא מִן בְּנֵי אָסָף:

 רש"י  למחלקות לשערים. אין חוזרים חלילה אלא כנגד שערים חלקים ושוב הפילו גורלות מי לשער זה מי לשער אחר כך מפורש לקמן : לקרחים משלמיהו בן קורא מן בני אסף. ודוגמא למעלה ושלום בן קורא וגו' (לעיל א' ט') : (רש"י)

 מצודת דוד  למחלקות. ר''ל אלה הנחלקים לשוערים לבני קרח היה לשוער משלמיהו וכו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  . : (מצודת ציון)

 רלב"ג  למחלקות לשוערים לקרחים. זכר כי מחלקות השוערים היו גם כן עשרי' ארבעה. וזה הוא חמרו לקמן (י''ב) לאלה מחלקו' השוערים לראשי הגברים משמרות לעומת אחיהם לשרת בבית ה' : (רלב"ג)


{ב}  וְלִמְשֶׁלֶמְיָהוּ בָּנִים זְכַרְיָהוּ הַבְּכוֹר יְדִיעֲאֵל הַשֵּׁנִי זְבַדְיָהוּ הַשְּׁלִישִׁי יַתְנִיאֵל הָרְבִיעִי: {ג}  עֵילָם הַחֲמִישִׁי יְהוֹחָנָן הַשִּׁשִּׁי אֶלְיְהוֹעֵינַי הַשְּׁבִיעִי: {ד}  וּלְעֹבֵד אֱדֹם בָּנִים שְׁמַעְיָה הַבְּכוֹר יְהוֹזָבָד הַשֵּׁנִי יוֹאָח הַשְּׁלִשִׁי וְשָׂכָר הָרְבִיעִי וּנְתַנְאֵל הַחֲמִישִׁי:

 מצודת דוד  ולעבד אדם. גם הוא היה שוער כמ''ש למעלה : (מצודת דוד)


{ה}  עַמִּיאֵל הַשִּׁשִּׁי יִשָׂשכָר הַשְּׁבִיעִי פְּעֻלְּתַי הַשְּׁמִינִי כִּי בֵרֲכוֹ אֱלֹהִים: (ס)

 רש"י  כי ברכו אלהים. כדאמר (לעיל יג) ויברך ה' את בית עובד אדום וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  כי ברכו אלהים. ברבוי בנים וארז''ל על שעמד הארון אצלו כמ''ש למעל' : (מצודת דוד)


{ו}  וְלִשְׁמַעְיָה בְנוֹ נוֹלַד בָּנִים הַמִּמְשָׁלִים לְבֵית אֲבִיהֶם כִּי גִבּוֹרֵי חַיִל הֵמָּה:

 רש"י  הממשלים לבית אביהם. פתרון אותם מושלים היו על יד אביהם ודוגמא בסוף דניאל ומשל ממשל רב : (רש"י)

 מצודת דוד  הממשלים. המושלים על בית אביהם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  הממשלים לבית אביהם. חסר הנושא והרצון בו שהם אנשי הממשלים והשררות לבית אביהם כי גבורי חיל המה לעשות המלאכה המיוחסת להם : (רלב"ג)


{ז}  בְּנֵי שְׁמַעְיָה עָתְנִי וּרְפָאֵל וְעוֹבֵד אֶלְזָבָד אֶחָיו בְּנֵי חָיִל אֱלִיהוּ וּסְמַכְיָהוּ:

 מצודת דוד  אחיו בני חיל. כן שמות בניו האחד אחיו והשני בני חיל : (מצודת דוד)


{ח}  כָּל אֵלֶּה מִבְּנֵי עֹבֵד אֱדֹם הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וַאֲחֵיהֶם אִישׁ חַיִל בַּכֹּחַ לַעֲבֹדָה שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם לְעֹבֵד אֱדֹם:

 רש"י  איש חיל. לא בכח ולא במלחמה אלא כאדם שאומר עליו פלוני חשוב וכן הלא בועז מודעתנו איש גבור חיל (רות ג') : (רש"י)

 מצודת דוד  איש חיל. כ''א היה איש חיל : לעבדה. לפתוח ולנעול את השערים : ששים ושנים. ולמעלה נאמר ששים ושמונה ואולי מתו ששה לעת זקנת דוד : (מצודת דוד)


{ט}  וְלִמְשֶׁלֶמְיָהוּ בָּנִים וְאַחִים בְּנֵי חָיִל שְׁמוֹנָה עָשָׂר: (ס) {י}  וּלְחֹסָה מִן בְּנֵי מְרָרִי בָּנִים שִׁמְרִי הָרֹאשׁ כִּי לֹא הָיָה בְכוֹר וַיְשִׂימֵהוּ אָבִיהוּ לְרֹאשׁ:

 מצודת דוד  ולחסה. גם הוא היה שוער כמ''ש למעלה : כי לא היה בכור. יפרש למה אמר בחבריו הבכור ובו אמר הראש ואמר כי באמת לא היה בכור וכו' : (מצודת דוד)


{יא}  חִלְקִיָּהוּ הַשֵּׁנִי טְבַלְיָהוּ הַשְּׁלִשִׁי זְכַרְיָהוּ הָרְבִעִי כָּל בָּנִים וְאַחִים לְחֹסָה שְׁלֹשָׁה עָשָׂר: {יב}  לְאֵלֶּה מַחְלְקוֹת הַשֹּׁעֲרִים לְרָאשֵׁי הַגְּבָרִים מִשְׁמָרוֹת לְעֻמַּת אֲחֵיהֶם לְשָׁרֵת בְּבֵית יְהוָה:

 רש"י  משמרות לעמת אחיהם. ראשי כ''ד משמרות : (רש"י)

 מצודת דוד  לאלה וכו'. ר''ל כל אלה הנזכרים למעלה היו מחלקין כל השוערים שהיו במספר ארבעת אלפים כמ''ש למעלה והנזכרים כאן היו הראשים עליהם : לראשי הגברים משמרות. ר''ל המשמרות חלקו לפי מספר ראשי הגברים שיהיו כולם שוים (ולא בצמצום כי א''א להתחלק ד' אלפים שוערים על כ''ד חלקים שוים שכן היה מספר המשמרות) : לעומת אחיהם. רצה לומר כמו אחיהם המשוררים ודומה להם : לשרת בבית ה'. בדבר פתיחת ונעילת השערים : (מצודת דוד)


{יג}  וַיַּפִּילוּ גוֹרָלוֹת כַּקָּטֹן כַּגָּדוֹל לְבֵית אֲבוֹתָם לְשַׁעַר וָשָׁעַר: (פ)

 רש"י  ויפילו גורלות כקטן כגדול לבית אבותם לשער ושער. למי יבוא שער זה ולמי שער זה למזרח למערב לצפון לדרום וכן לכל שערים שבעזרה : (רש"י)

 מצודת דוד  כקטן כגדול לבית אבותם. הקטן אשר במשפחתם היה שוה אל הגדול בדבר הגורל : לשער ושער. ר''ל והגורל היה מי יהיה שוער בשער זה ומי בשער זה לא לדעת איזה מהם קודם כאשר היה הגורל במשמרות הכהנים והמשוררים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויפילו גורלות כקטן כגדול וגו'. ר''ל שכבר היו בהם גם כן מחלקות ובכל משמרה היה מספר מוגבל מהשוערים לשער ושער ומנו אלו כלם כקטן כגדול. והנה זכר כי בעשרים וארבע מקומות היו השוערים והיו לארבע רוחות וזכר : (רלב"ג)


{יד}  וַיִּפֹּל הַגּוֹרָל מִזְרָחָה לְשֶׁלֶמְיָהוּ וּזְכַרְיָהוּ בְנוֹ יוֹעֵץ בְּשֶׂכֶל הִפִּילוּ גּוֹרָלוֹת וַיֵּצֵא גוֹרָלוֹ צָפוֹנָה:

 מצודת דוד  מזרחה לשלמיהו. שער המזרחי נפל בגורל לשלמיהו הוא ואנשיו : יועץ בשכל. שהיה בעל עצה בהשכל רב ולזה הוא ואנשיו הפילו הגורלות ויצא גורלו בשער הצפוני : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כי לשלמיהו נפל הגורל למזרח וזכריהו בנו שהיה חכם לתת עצה ראויה נפל גורלו לצפון ולעובד אדום נפל הגורל לדרום ולבני עבוד אדום נפל הגורל בית האספרים לשמור שם. ואחשב כי בית האספרים הוא הבית שהיו נאספים שם. כמו העזרה והאחרת שלפניה ובכל אחד מהם היו שומרים בשני מקומות ונפל הגורל לשפים ולחוסה למערב חצר הכהנים והיו שם שומרים עד השער הנקרא שער שלכת שהיו בו כמו מעלות ושלבות למסלה העולה ושם היו שומרים תמיד משמר לעומת משמר. והנה היו הלוים השומרים למזרח ששה ליום ולצפון ארבעה ליום ולדרום ארבעה ליום ולבית האספרים שנים ליום לשני בתים שהיו שם בזה האופן. ר''ל לכל אחד מהם היו שנים לוים שומרים : (רלב"ג)


{טו}  לְעֹבֵד אֱדֹם נֶגְבָּה וּלְבָנָיו בֵּית הָאֲסֻפִּים:

 מצודת דוד  בית האספים. נקרא כן על ענין ידוע אצלם והיתה מול שער הדרומי : (מצודת דוד)


{טז}  לְשֻׁפִּים וּלְחֹסָה לַמַּעֲרָב עִם שַׁעַר שַׁלֶּכֶת בַּמְסִלָּה הָעוֹלָה מִשְׁמָר לְעֻמַּת מִשְׁמָר: (ס)

 מצודת דוד  לשפים. אולי נזכר למעלה בשמו האחר : שער שלכת. כן שם השער שעמד במסילה ושביל העולה על מעלה ההר : משמר לעומת משמר. רצה לומר זמן מה ישמור שיפים למערב וחוסה בשער שלכת ולעומת זמן זה יתחלף המשמר וכן יחזור חלילה : (מצודת דוד)


{יז}  לַמִּזְרָח הַלְוִיִּם שִׁשָּׁה לַצָּפוֹנָה לַיּוֹם אַרְבָּעָה לַנֶּגְבָּה לַיּוֹם אַרְבָּעָה (ס) וְלָאֲסֻפִּים שְׁנַיִם שְׁנָיִם:

 רש"י  ולאספיס. מקום ששמו אסופים : (רש"י)

 מצודת דוד  למזרח. עתה מונה והולך שמות המקומות אשר ישמרו שם ומספר כתות השומרים ואשר בפאת המזרח יהיו ו' כתות לוים משמרים : ליום ארבעה. ר''ל בכל עת ישמרו ד' כתות : שנים שנים. יתכן שהיו האסופים שתים מקומות ולזה מזכיר בל' רבים ובכ''א ישמרו ב' כתות במקומות חלוקות זו מזו : לפרבר למערב. כלפי המערב אל הפרבר והוא שם חדר מה : ארבעה. יהיו ארבעה כתות במסילה ההולכת אל הפרבר ושנים בפרבר עצמה והרי הן במספר כ''ד וכן ארז''ל : (מצודת דוד)


{יח}  לַפַּרְבָּר לַמַּעֲרָב אַרְבָּעָה לַמְסִלָּה שְׁנַיִם לַפַּרְבָּר:

 רש"י  שנים לפרבר. ומפורש במס' תמיד אמר רבא לפרבר כלפי בר : (רש"י)

 רלב"ג  ולמקום שנקרא פרבר שהיה למערב היו ארבעה לוים ליום ולמסלה אשר במערב העולה לפרבר היו שנים לוים ליום ותמצא לפי זה החשבון כי בעשרים וארבעה מקומות היו הלוים שומרים וידמה שהשוערים ביום האחד אינם שוערים ביום השני ולזה אמר ארבעה ליום ולזה היו בכל משמר לכל הפחות מאה וששים ושמונה לוים וכשתחשוב עשרים וארבע משמרות כאלו יהיה חשבונם שלשים ושנים יותר מארבעת אלפים שהיה מספר השוערים לפי מה שקדם ולא דקדק לחשבם למעוטם : (רלב"ג)


{יט}  אֵלֶּה מַחְלְקוֹת הַשֹּׁעֲרִים לִבְנֵי הַקָּרְחִי וְלִבְנֵי מְרָרִי:

 מצודת דוד  אלה מחלקות. חלוקת מקומות שומרי השערים : (מצודת דוד)


{כ}  וְהַלְוִיִּם אֲחִיָּה עַל אוֹצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים וּלְאֹצְרוֹת הַקֳּדָשִׁים: (ס)

 רש"י  והלוים אחיה על אוצרות וגו'. הוא היה ממונה על מעות שנקנין מהם קרבנות לבית אלהים כגון קרבן קדשים : (רש"י)

 מצודת דוד  והלוים. ר''ל וגם זאת פקודת הלוים : בית האלהים. הגנוז לתקון הבית : הקדשים. שלוקחין בהם קרבנות הצבור : (מצודת דוד)

 רלב"ג  והלוים אחיה על אוצרות וגו'. הנה אלו שאינם לא משוררים ולא שוערים קרא לוים שמם הכולל והם היו שומרים האוצרות והקדשים ועושי מלאכת הדברים הצריכים לעבודה כמו שקדם. והנה זכר כי אחיה היה ממונה על אוצרות בית ה' ועל אוצרות הקדשים ובאר איך היה זה והוא כי זתם ויואל אחיו היו ממונים על אוצרות בית ה'. ושלמות ואחיו היו ממונים על אוצרות הקדשים אשר הקדיש דוד ואשר הקדישו ראשי האבות לשרי האלפים ושרי המאות ושרי הצבא מן הבא בידם מן המלחמות ומן השלל אשר הקדישו לחזק את בית ה' וכל מה שהקדיש שמואל הרואה ושאול בן קיש ואבנר בן נר ויואב בן צרויה וכל מה שהקדישו האנשים עוד הכל היה תחת מנוי שלמות ואחיו. והנה שבואל בן גרשום בן משה היה נגיד על האוצרות בכללות ותחתיו היו אלו הפקידים שזכרנו שהיו ממונים קצתם על אוצרות בית ה' וקצתם על ההקדשות. ואחשוב כי שבואל היה בן בנו של משה והאריכו ימים הוא ואביו. הנה כמו שרחביה היה בן אליעזר בן שבואל היה בן גרשם והנה תמצא כי לרחביהו נמנו ארבע דורות אחריו והרביעי הוא שלמות ואחיו שהיו על ההקדשות אשר הם לבדק הבית. ואפשר כי יהונתן בן גרשום שהיה כהן לשבט הדני היה אחי שבואל שנזכר בזה המקום כמו שיראה מדברי רבותינו שאמרו שלכך היתה נון של מנשה תלויה (שופטים י''ח ל') והרצון בו יהונתן בן גרשם בן משה ואם היה כן הנה זה יורה על אורך חיי גרשם בן משה כי יהונתן היה נער בעת שבא לבית מיכה : (רלב"ג)


{כא}  בְּנֵי לַעְדָּן בְּנֵי הַגֵּרְשֻׁנִּי לְלַעְדָּן רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְלַעְדָּן הַגֵּרְשֻׁנִּי יְחִיאֵלִי: (ס)

 רש"י  בני לעדן. ללעדן הגרשוני היה ראש האבות יחיאל הוא לעדן האמור לעיל : (רש"י)

 מצודת דוד  בני הגרשני. מבני גרשון : ללעדן ראשי האבות וכו'. כאומר הנה לעדן נטל גדולה הרבה ללעדן היו ראשי האבות במספר המרובה מכולן ללעדן נולד יחיאל שהיה שר וגדול ובניו היו ממונים על האוצרות כמ''ש במקרא שלאחריו : (מצודת דוד)


{כב}  בְּנֵי יְחִיאֵלִי זֵתָם וְיוֹאֵל אָחִיו עַל אֹצְרוֹת בֵּית יְהוָה: (ס)

 רש"י  ויואל אחיו. אחיו של יחיאל כדכתיב למעלה יחיאל וזתם ויואל : על אוצרות בית ה'. אוצרות הרבה היו בעזרה כל אוצר ואוצר לתקונו ועל כל אחד ואחד היה ממונה אחד : (רש"י)

 מצודת דוד  בני יחיאלי וכו'. ר''ל המה וגם זתם ויואל אחיו בני לעדן היו על אוצרות בית ה' והם כלי זהב וכסף שבבית ה' : (מצודת דוד)


{כג}  לַעַמְרָמִי לַיִּצְהָרִי לַחֶבְרוֹנִי לָעָזִּיאֵלִי:

 מצודת דוד  לעמרמי וכו'. ר''ל וכן מבני עמרם וכו' היו ממונים בבית ה' כאשר יזכור למטה ולא זכר מבני עזיאל ואולי כללם בבני חברון : (מצודת דוד)


{כד}  וּשְׁבֻאֵל בֶּן גֵּרְשׁוֹם בֶּן מֹשֶׁה נָגִיד עַל הָאֹצָרוֹת: (ס)

 רש"י  ושבואל בן גרשום בן משה נגיד על האצרות. כמו כן נגיד על אחד מאוצרות העזרה, ויש מפרשים נגיד על האוצרות כל האמרכלין כולם היו תחתיו : (רש"י)

 מצודת דוד  נגיד על האצרות. היה ממונה על האוצרות ושאר הממונים היו תחת ידו : (מצודת דוד)


{כה}  וְאֶחָיו לֶאֱלִיעֶזֶר רְחַבְיָהוּ בְנוֹ וִישַׁעְיָהוּ בְנוֹ וְיֹרָם בְּנוֹ וְזִכְרִי בְנוֹ (ושלמות) וּשְׁלֹמִית בְּנוֹ:

 מצודת דוד  ואחיו. של שבואל מזרע של אליעזר : רחביה בנו. הוא היה בן אליעזר וכן כולם היו אחד בן אחד : (מצודת דוד)


{כו}  הוּא שְׁלֹמוֹת וְאֶחָיו עַל כָּל אֹצְרוֹת הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ דָּוִיד הַמֶּלֶךְ וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת לְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת וְשָׂרֵי הַצָּבָא:

 מצודת דוד  על כל וכו'. ר''ל כל המקדיש דבר גדול היה מוסרו לידו והוא הביאו אל בית האוצר וכמ''ש במקראות שלאחריו : וראשי האבות לשרי וכו'. ראשי האבות אשר הועמדו להיות שרי האלפים והמאות : (מצודת דוד)


{כז}  מִן הַמִּלְחָמוֹת וּמִן הַשָּׁלָל הִקְדִּישׁוּ לְחַזֵּק לְבֵית יְהוָה:

 מצודת דוד  מן המלחמות וכו'. אשר הקדישו ממה שלקחו במלחמה וממה ששללו מן המקומות אשר כבשו : לחזק וכו'. להיות גנוז באוצר על תקון הבית : (מצודת דוד)


{כח}  וְכֹל הַהִקְדִּישׁ שְׁמוּאֵל הָרֹאֶה וְשָׁאוּל בֶּן קִישׁ וְאַבְנֵר בֶּן נֵר וְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה כֹּל הַמַּקְדִּישׁ עַל יַד שְׁלֹמִית וְאֶחָיו: (פ)

 מצודת דוד  ההקדיש. אשר הקדיש כי הה''א היא במקום אשר : על יד. היה מוסרו לידו להביאו אל בית האוצר : (מצודת דוד)


{כט}  לַיִּצְהָרִי כְּנַנְיָהוּ וּבָנָיו לַמְּלָאכָה הַחִיצוֹנָה עַל יִשְׂרָאֵל לְשֹׁטְרִים וּלְשֹׁפְטִים:

 רש"י  ליצהרי כנניהו ובניו למלאכה החיצונה. מלאכה שעושין חוץ לעיר ביערים ובהרים ולכרות ארזים ולחצוב אבנים ולחרוש שדה של הקדש : (רש"י)

 מצודת דוד  למלאכה החיצונה. על המלאכה הנעשה חוצה לעיר לצורך הבית להכין עצים ואבנים וכדומה המוטל על ישראל היו המה לשוטרים ולשופטים על הדבר ההוא : (מצודת דוד)

 רלב"ג  למלאכה החיצונה על ישראל לשוטרים ולשופטים. אחשוב שקרא המלאכה החיצונה מלאכת בית ה' שהיתה להם על ישראל חוץ לבית המקדש והוא להישירם לפרוע מחצית השקל שנה בשנה ולפרוע נדריהם ונדבותיהם וחיבותיהם מהקרבנות ומה שינהג מנהגם וזה נקרא עבודת בית ה' והיו גם כן לשוטרים ולשופטים לשפוט את העם משפט צדק כי הם היו חכמי התורה וזה היה עבודת המלך כי על המלך לשפוט את העם משפטי צדק : (רלב"ג)


{ל}  לַחֶבְרוֹנִי חֲשַׁבְיָהוּ וְאֶחָיו בְּנֵי חַיִל אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת עַל פְּקֻדַּת יִשְׂרָאֵל מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן מַעְרָבָה לְכֹל מְלֶאכֶת יְהוָה וְלַעֲבֹדַת הַמֶּלֶךְ:

 רש"י  לחברוני חשביהו. עד לכל מלאכת ה'. הם שוטרים על אותם שהיו עושים מלאכת ה' בעבר הירדן : ולעבודת המלך. אף הם ממונים על יושבי נחלת המלך אוצרות המלך וכן לפנינו לכל דבר האלהים ודבר המלך : (רש"י)

 מצודת דוד  על פקודת. המה היו על הגזברות של ישראל היושבים בעבר הירדן בחלק המערבי ממנו הפונה מול ארץ ישראל : לכל מלאכת ה' וכו'. על כל המלאכה המוטל עליהם לבית ה' ולבית המלך : (מצודת דוד)

 רלב"ג  על פקדת ישראל. על מנוי ישראל אשר מעבר לירדן מערבה : (רלב"ג)


{לא}  לַחֶבְרוֹנִי יְרִיָּה הָרֹאשׁ לַחֶבְרוֹנִי לְתֹלְדֹתָיו לְאָבוֹת בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְמַלְכוּת דָּוִיד נִדְרָשׁוּ וַיִּמָּצֵא בָהֶם גִּבּוֹרֵי חַיִל בְּיַעְזֵיר גִּלְעָד:

 רש"י  בשנת הארבעים וגו'. וגם כל חשבונות הללו בשנת הארבעים היו : (רש"י)

 מצודת דוד  לתלדותיו לאבות. למשפחתו לכל בתי האבות היה הראש : נדרו. בני חברון נדרשו לדעת אם יש בהם אנשי חיל : ביעזיר גלעד. ביעזר שעמדה בארץ הגלעד : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ביעזיר. שם עיר בגלעד. שם אדם : (רלב"ג)


{לב}  וְאֶחָיו בְּנֵי חַיִל אַלְפַּיִם וּשְׁבַע מֵאוֹת רָאשֵׁי הָאָבוֹת וַיַּפְקִידֵם דָּוִיד הַמֶּלֶךְ עַל הָראוּבֵנִי וְהַגָּדִי וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשִּׁי לְכָל דְּבַר הָאֱלֹהִים וּדְבַר הַמֶּלֶךְ: (פ)

 מצודת דוד  ואחיו. חבריו של יריה שהיו בני חיל אלפים וכו' : על הראובני וכו'. ר''ל היושבים בחלק המזרחי כי בחלק המערבי היו חשביה ואחיו לממונים : לכל דבר. על כל דבר המוטל עליהם מעבודת בית אלהים ומעבודת המלך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויפקידם. ענין מנוי וגזברות : לכל דבר. לכל ענין וכן על דבר פעור (במדבר כה) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לכל דבר האלהים ודבר המלך. הוא עבודת בית ה' החיצונה ועבודת המלך חכמו שזכרנו בסמוך ואולם מחלקות ישראל ידמה שהיו לעבודת המלך לבד ולזה אמר : (רלב"ג)

דברי הימים א פרק-כז

{א}  וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִסְפָּרָם רָאשֵׁי הָאָבוֹת וְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת וְשֹׁטְרֵיהֶם הַמְשָׁרְתִים אֶת הַמֶּלֶךְ לְכֹל דְּבַר הַמַּחְלְקוֹת הַבָּאָה וְהַיֹּצֵאת חֹדֶשׁ בְּחֹדֶשׁ לְכֹל חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה הַמַּחֲלֹקֶת הָאַחַת עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף:

 רש"י  לכל דבר המחלקות. כל זה היה מתחילת מלכותו ואילך ואגב שנאמר מספר הלוים מספר והולך מי היו שרי מחלוקת דוד : הבאה והיוצאת חדש בחדש לכל חדשי השנה. שהיו ישראל חלוקים לשנים עשר חלקים וכל חלק וחלק שמש את המלך חדש והמלך נותן להם הוצאותם כדכתיב בספר מלכים ולשלמה שנים עשר נציבים על כל ישראל וכלכלו את המלך ואת ביתו והם מזומנים ללחום מלחמתו ולכל עבודתו בזה החדש וכל זה תחילת מלכותו הי' : עשרים וארבעה אלף. אע''פ שהיו ישראל יותר מי''ב פעמים כ''ד אלפים דוד לא בחר אלא אנשי חיל ועשירי העם אשר יוכל לעזוב עסקיהם ולעסוק בעסקי המלך אבל עניי העם הצריכין לפרנס עצמם לא לקח דוד : (רש"י)

 מצודת דוד  למספרם. לכל מספר אנשיהם היו ממונים עליהם ראשי האבות וכו' ומתחלת ימי מלכותו היו הממונים בהם ועל שחשב כאן מנוי המשמרות סמך להם להזכיר את כל הממונים : ושוטריהם. ומהם היו שוטריהם של השרים הנזכרים הממונים מפיהם המשרתים את המלך בכל דבר המוטל על המחלקות לזרזם ולכופם לעשות בזמנו : הבאה והיוצאת. כל מחלוקת היתה באה בתחלת החודש ויוצאת בסופה ונכנסת אחרת תחתיה בחוזר חלילה לכל חדשי השנה וכן בכל שנה ושנה ועל כל אחת היה מוטל בחדשה לעשות כל צרכי המלך : המחלוקת האחת. מספר אנשי מחלוקת האחת היו כ''ד אלף : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  המחלקות. מל' חלק : (מצודת ציון)

 רלב"ג  המשרתים את המלך. והם ראשי האבות ושרי האלפים והמאות והשוטרים היו גם כן מחלקות ישרתו כל אחת מהן חדש אחד ולזה היתה כל אחת מהמחלקות באה ויוצאת בחדש אחד והיתה המחלוקת האחת מאלו הראשים עם הנטפלים עמם מנעריהם ומשרתיהם עשרים וארבעה אלף. ואפשר שאלו גם כן מכלכלים את המלך כל אחד חדשו ממה שהיו לוקטים מהמס כמו שמצאנו בשלמה לפי מה שזכרנו בספר מלכים : (רלב"ג)


{ב}  עַל הַמַּחֲלֹקֶת הָרִאשׁוֹנָה לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן יָשָׁבְעָם בֶּן זַבְדִּיאֵל וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: (ס)

 מצודת דוד  על מחלוקת. הממונה על המחלוקת הראשונה המשמשת בחדש הראשון היה ישבעם : ועל מחלוקתו. מספר האנשים שעל מחלוקתו היו כ''ד אלף : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ישבעם בן זבדיאל. אפשר שזה הוא הגבור ראש הלישים שקרא שמו ישבעם בן חכמוני (למעלה י''א י''א) כי רוב אלו השרים היו מהגבורים אשר לדוד : (רלב"ג)


{ג}  מִן בְּנֵי פֶרֶץ הָרֹאשׁ לְכָל שָׂרֵי הַצְּבָאוֹת לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן: (ס)

 רש"י  הראש לכל שרי הצבאות. ישבעם מבני פרץ היה והיה ראש לכל י''ב שרי צבאות ולפי שהיה מן בני פרץ מנהו דוד ראש : (רש"י)

 מצודת דוד  בני פרץ. ישבעם היה מבני פרץ קרוב לדוד ולזה היה הראש לכל שרי הצבאות והם הממונים על המחלוקת : (מצודת דוד)


{ד}  וְעַל מַחֲלֹקֶת הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי דּוֹדַי הָאֲחוֹחִי וּמַחֲלֻקְתּוֹ וּמִקְלוֹת הַנָּגִיד וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: (ס)

 רש"י  ומקלות הנגיד. בר מחלוקתו המסייע עמו ומקלות : (רש"י)

 מצודת דוד  ומחלוקתו. המסייע לו בדבר מחלוקתו היה ומקלות הנגיד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ומקלות. כן שמו בוי''ו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  דודי האחוחי. הוא דודי שזכר בגבורי' אלעזר בן דודו האחוחי למעלה (י''א י''ב) : ומחלוקתו ומקלות הנגיד. אחשוב כי וא''ו של ומקלות נוספת והרצון בו ומחלוקתו מקלות הנגיד. ר''ל שהוא היה שר הצבא הזה אחר דודי האחוחי. וכן הרצון באמרו : (רלב"ג)


{ה}  שַׂר הַצָּבָא הַשְּׁלִישִׁי לַחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן רֹאשׁ וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף:

 רש"י  שר הצבא השלישי. משום כבוד בניהו קורהו שר הצבא יותר מהשאר לבד מישבעם שהיה מבני פרץ שקורהו כמו כן ראש דכתיב הראש לכל שרי הצבאות מפני כבודו של דוד שהיה מבני פרץ כמוהו : הכהן ראש. שהיה ראש וי''א שהיה כהן גדול ואינו כן שהרי צדוק ואביתר היו כהנים גדולים : (רש"י)

 מצודת דוד  שר הצבא. ועם כי כולם קרואים שרי צבאות מ''מ פרט בבניה לכבודו ואף קראו ראש : (מצודת דוד)


{ו}  הוּא בְנָיָהוּ גִּבּוֹר הַשְּׁלֹשִׁים וְעַל הַשְּׁלֹשִׁים וּמַחֲלֻקְתּוֹ עַמִּיזָבָד בְּנוֹ: (ס)

 רש"י  גבור השלשים. כדלעיל דכתיב מן השלשים הנו נכבד וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  גבור השלשים. היה הגבור שבשרים וממונה עליהם : ומחלוקתו. המסייע לו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  השלישים. שרים וממונים כמו ומבחר שלישיו (שמות טו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ומחלקתו עמיזבד בנו. ר''ל כי עמיזבד היה על מחלקתו אחריו : (רלב"ג)


{ז}  הָרְבִיעִי לַחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי עֲשָׂה אֵל אֲחִי יוֹאָב וּזְבַדְיָה בְנוֹ אַחֲרָיו וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: (ס)

 רש"י  הרביעי עשהאל אחי יואב וזבדיה בנו אחריו. שהרי עשהאל נהרג בתחלת מלכותו שהרגו אבנר (שמואל ב' ב') ונתן זבדיה בנו אחריו תחתיו על מחלוקתו : (רש"י)

 מצודת דוד  אחריו. כי עשהאל הומת מיד בתחלת מלכותו והועמד בנו אחריו : (מצודת דוד)


{ח}  הַחַמִישִׁי לַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי הַשַּׂר שַׁמְהוּת הַיִּזְרָח וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: (ס)

 רש"י  השר שמהות היזרח. הזרחי : (רש"י)


{ט}  הַשִּׁשִּׁי לַחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי עִירָא בֶן עִקֵּשׁ הַתְּקוֹעִי וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: (ס) {י}  הַשְּׁבִיעִי לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי חֶלֶץ הַפְּלוֹנִי מִן בְּנֵי אֶפְרָיִם וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: (ס) {יא}  הַשְּׁמִינִי לַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי סִבְּכַי הַחֻשָׁתִי לַזַּרְחִי וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: (ס)

 מצודת דוד  לזרחי. מבני זרח בן יהודה : (מצודת דוד)


{יב}  הַתְּשִׁיעִי לַחֹדֶשׁ הַתְּשִׁיעִי אֲבִיעֶזֶר הָעַנְּתֹתִי (לבנימיני) לַבֵּן יְמִינִי וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: (ס) {יג}  הָעֲשִׂירִי לַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי מַהְרַי הַנְּטוֹפָתִי לַזַּרְחִי וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: (ס) {יד}  עַשְׁתֵּי עָשָׂר לְעַשְׁתֵּי עָשָׂר הַחֹדֶשׁ בְּנָיָה הַפִּרְעָתוֹנִי מִן בְּנֵי אֶפְרָיִם וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: (ס) {טו}  הַשְּׁנֵים עָשָׂר לִשְׁנֵים עָשָׂר הַחֹדֶשׁ חֶלְדַּי הַנְּטוֹפָתִי לְעָתְנִיאֵל וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: (פ)

 מצודת דוד  לעתניאל. מבני עתניאל בן קנז השופט הראשון : (מצודת דוד)


{טז}  וְעַל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לָראוּבֵנִי נָגִיד אֱלִיעֶזֶר בֶּן זִכְרִי (ס) לַשִּׁמְעוֹנִי שְׁפַטְיָהוּ בֶּן מַעֲכָה: (ס)

 רש"י  ועל שבטי ישראל. כבר אמרנו ראשי המחלוקת אשר לדויד ועתה מספר מי היו שרי שבטי הישראל שר כל שבט ושבט : (רש"י)

 מצודת דוד  ועל שבטי ישראל. לכל שבט העמיד שר מבני שבטו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ועל שבטי ישראל לראובני נגיד. הנה מנה עתה שמות הנשיאים לשבטי ישראל : (רלב"ג)


{יז}  לְלֵוִי חֲשַׁבְיָה בֶן קְמוּאֵל לְאַהֲרֹן צָדוֹק: (ס) {יח}  לִיהוּדָה אֱלִיהוּ מֵאֲחֵי דָוִיד (ס) לְיִשָׂשכָר עָמְרִי בֶּן מִיכָאֵל: (ס)

 מצודת דוד  מאחי דוד. הוא הנשאר מאחיו כי כולם הרג מלך מואב : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ליהודה אליהו מאחי דוד. ידמה שהיה בן אחיו או היה הוא אחיו אליאב והיו לו שני שמות : (רלב"ג)


{יט}  לִזְבוּלֻן יִשְׁמַעְיָהוּ בֶּן עֹבַדְיָהוּ (ס) לְנַפְתָּלִי יְרִימוֹת בֶּן עַזְרִיאֵל: (ס) {כ}  לִבְנֵי אֶפְרַיִם הוֹשֵׁעַ בֶּן עֲזַזְיָהוּ לַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה יוֹאֵל בֶּן פְּדָיָהוּ: (ס) {כא}  לַחֲצִי הַמְנַשֶּׁה גִּלְעָדָה יִדּוֹ בֶּן זְכַרְיָהוּ (ס) לְבִנְיָמִן יַעֲשִׂיאֵל בֶּן אַבְנֵר: (ס)

 מצודת דוד  גלעדה. היושבים בארץ הגלעד בעבר הירדן : (מצודת דוד)

 רלב"ג  לחצי המנשה גלעדה. הוא אשר היתה נחלתו מעבר לירדן עם בני גד ובני ראובן : (רלב"ג)


{כב}  לְדָן עֲזַרְאֵל בֶּן יְרֹחָם אֵלֶּה שָׂרֵי שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל: {כג}  וְלֹא נָשָׂא דָוִיד מִסְפָּרָם לְמִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וּלְמָטָּה כִּי אָמַר יְהוָה לְהַרְבּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם:

 רש"י  ולא נשא דוד מספרם למבן עשרים שנה ולמטה. פתרון כבר אמרנו שמנה ישראל וחלקן למחלקות וגם הלוים מנה וישימם על עבודתם וכל אלו שמנה לא מנה אחד מהם פחות מבן כ' : ככוכבי השמים. כמו שאין יכול איש למנות כוכבי השמים כך אין יכול למנותם : (רש"י)

 מצודת דוד  ולא נשא וכו'. ר''ל כל המנויין שמנה לא מנה בהם כחות מבן עשרים : כי אמר ה' להרבות את ישראל ככוכבי השמים. שאין למנותם כמ''ש הבט וכו' וספור הכוכבים אם תוכל לספור וכו' כה יהיה זרעך (בראשית טז) ולכן לא מנה הפחותים מבן עשרים לבל יודע מספר כל בני ישראל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נשא. ענין מספר כמו כי תשא (שם ל) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ולא נשא דוד מספרם וגו'. ר''ל שאע''פ שחשב דוד למנותם לא עלה בידו למנות אותם מבן עשרים שנה ולמטה כי לא הסכים ה' ית' בזה. כי אמר להרבות את ישראל ככוכבי השמים שלא יוכל איש למנותם על השלמות כי אם בקושי נפלא כי יש מהם שתשלוט בו העין לראותו בקושי עצום. והנה יואב בן צרויה החל למנותם במצות דוד ולא כלה לספר אותם ולא עלה המספר שמצא והוא המספר שכתוב בזה בס' שמואל כמו המספר שכתוב מזה בס' דברי הימים למלך דוד וזה כי בס' שמואל עלה המספר אלף אלפים וחמש מאות ושבעים אלף : (רלב"ג)


{כד}  יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה הֵחֵל לִמְנוֹת וְלֹא כִלָּה וַיְהִי בָזֹאת קֶצֶף עַל יִשְׂרָאֵל וְלֹא עָלָה הַמִּסְפָּר בְּמִסְפַּר דִּבְרֵי הַיָּמִים לַמֶּלֶךְ דָּוִיד: (ס)

 רש"י  ולא כלה. פתרון ועוד אני אומר לך הלא יואב התחיל פעם אחרת למנות העם למעלה מעשרים ולא כלה : ויהי בזאת קצף על ישראל. מאותו קצת שמנה היה קצף על ישראל לפי שעלה במחשבתו למנות כל ישראל לעבור על הפסוק אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ וגו' (בראשית יג) ולעבור הפסוק הבט נא השמימה וגו' (שם טו) : ולא עלה המספר. פתרון אע''פ שאני אומר החל למנות ולא כלה ולא מנה כי אם מעט שהרי לא עלה מספר המנויין בספר שמואל כמספר המנויין כאן (בד''ה כאן) אלף אלפים ומאה אלף ויהודה ארבע מאות ושבעים אלף ובשמואל (סוף) שמנה מאות אלף ויהודה חמש מאות אלף וא''ת שני מספרים היו שפעמיים מנאן א' בשמואל וא' כאן אלא כך הוא לא עלה המספר כמספר ד''ה כי אותו המספר שמנה לא כתב בשמואל כי אם קצת מן המספר משום צער ואבילות שנגפו אפי' על אותן מעט וכאן משום כבוד דוד אפילו אם היה המספר יותר היה אמרו לפי שהיה משמע שלא על חנם היה קצף על ישראל שהרי כבר מנה הרבה מישראל ועוד משום כבודו שהיו כולם לו לעבדים כאיש אחד : (רש"י)

 מצודת דוד  החל למנות. את היתרים מבן עשרים : לא כלה. לספור את כולם כי לא מנה אז שבט לוי ובנימין כמ''ש למעלה ועם כל זה היה בזאת קצף על ישראל ובא בהם הדבר כמ''ש למעלה : ולא עלה המספר. ר''ל לכן חדל מלמנות את הפחותים מעשרים ולא עלה המספר שלהם כמספר האמור בדברי הימים וכו' כי המספר האמור שם הלא המה מן היתרים מבן כ' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  החל. התחיל : ולא כלה. לא השלים : (מצודת ציון)


{כה}  וְעַל אֹצְרוֹת הַמֶּלֶךְ עַזְמָוֶת בֶּן עֲדִיאֵל (ס) וְעַל הָאֹצָרוֹת בַּשָּׂדֶה בֶּעָרִים וּבַכְּפָרִים וּבַמִּגְדָּלוֹת יְהוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיָּהוּ: (ס)

 רש"י  ועל אוצרות המלך. אוצרות כסף וזהב, כל זה הולך ומספר לגדולת דוד ואפילו מי שהיה ממונה על האתונות שלו : ועל האוצרות בשדה. ועל מה שגדל בשדה, תבואות יין ושמן וכל מיני אוכלין ומשקין : בערים. לחמש הערים ולחמש ערי המלך ומגדלותיו : (רש"י)

 מצודת דוד  ועל אוצרות המלך. הממונה על אוצרות המלך היה עזמות : בשדה בערים וכו'. אוצרות התבואה וכלי מלחמה וכדומה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ועל אוצרות המלך. הם האוצרות שהיו לו בבית. ועל האוצרות בשדה. ידמה שהיו שם מגדלים בשדה לאצור שם תבואות השדה והנה מנה על כל דבר ודבר פקיד מיוחד כדי שתשלם השמירה וההנהגה הראויה בכל דבר : (רלב"ג)


{כו}  וְעַל עֹשֵׂי מְלֶאכֶת הַשָּׂדֶה לַעֲבֹדַת הָאֲדָמָה עֶזְרִי בֶּן כְּלוּב: (ס)

 רש"י  ועל עשי מלאכת השדה לעבודת האדמה. לחרוש האדמה : עזרי בן כלוב. היה ממונה על כך לצוות לחרוש האדמה והוא נותן להם בקר וכל כלי המחרישה : (רש"י)

 מצודת דוד  לעבדת האדמה. לחרוש ולזרוע ולקצור : (מצודת דוד)


{כז}  וְעַל הַכְּרָמִים שִׁמְעִי הָרָמָתִי (ס) וְעַל שֶׁבַּכְּרָמִים לְאֹצְרוֹת הַיַּיִן זַבְדִּי הַשִּׁפְמִי: (ס)

 רש"י  ועל הכרמים. לעדור ולזמור הכרמים : ועל שבכרמים. הוא אוצרות היין : (רש"י)

 מצודת דוד  ועל הכרמים. על העבודה אשר יעשה בהם עד אחר הבציר : ועל שבכרמים. על העבודה אשר יעבוד בהענבים עד להביא היין אל האוצרות והוא דריכת הענבים בגת וכדומה : (מצודת דוד)


{כח}  וְעַל הַזֵּיתִים וְהַשִּׁקְמִים אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה בַּעַל חָנָן הַגְּדֵרִי (ס) וְעַל אֹצְרוֹת הַשֶּׁמֶן יוֹעָשׁ: (ס)

 רש"י  ועל הזיתים. לנוטען ולמסוק : (רש"י)

 מצודת דוד  והשקמים אשר בשפלה. מין אילני תאנים הגדלים בעמק וכן כשקמים אשר בשפלה לרוב (דה''ב ט') : (מצודת דוד)

 רלב"ג  והשקמים. הם מין מה מהתאנים והנה זכר : (רלב"ג)


{כט}  וְעַל הַבָּקָר הָרֹעִים בַּשָּׁרוֹן (שטרי) שִׁרְטַי הַשָּׁרוֹנִי (ס) וְעַל הַבָּקָר בָּעֲמָקִים שָׁפָט בֶּן עַדְלָי: (ס)

 רש"י  ועל הבקר הרועים בשרון. שרטי השרוני. הבקי בעניינם : (רש"י)

 מצודת דוד  בשרון. בארץ מישור ומקום שמן : השרוני. הרגיל לרעות בשרון וכן כל הממונים העמיד על כל דבר אדם הרגיל בה : (מצודת דוד)


{ל}  וְעַל הַגְּמַלִּים אוֹבִיל הַיִּשְׁמְעֵלִי (ס) וְעַל הָאֲתֹנוֹת יֶחְדְּיָהוּ הַמֵּרֹנֹתִי: (ס)

 רש"י  הישמעלי. היודע בטוב עסקן של גמלים : (רש"י)


{לא}  וְעַל הַצֹּאן יָזִיז הַהַגְרִי כָּל אֵלֶּה שָׂרֵי הָרְכוּשׁ אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ דָּוִיד: (ס)

 רש"י  ועל הצאן יזיז ההגרי. כי ההגרים יושבי אהל בשדה לכן מנהו על צאנו : (רש"י)

 מצודת דוד  שרי הרכוש. מלת רכוש כולל כסף וזהב ומקנה וכל המטלטלין ושדות : אשר למלך. אשר הופקדו למלך דוד : (מצודת דוד)


{לב}  וִיהוֹנָתָן דּוֹד דָּוִיד יוֹעֵץ אִישׁ מֵבִין וְסוֹפֵר הוּא וִיחִיאֵל בֶּן חַכְמוֹנִי עִם בְּנֵי הַמֶּלֶךְ: (ס)

 רש"י  ויחיאל בן חכמוני עם בני המלך. מגדלן ואומן שלהם מלמדם תרבות : (רש"י)

 מצודת דוד  איש מבין. בעל בינה : עם בני המלך. היו בתמידות עם בני המלך ללמדם חכמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וסופר. חכם ובדרז''ל סופר מברך ובור יוצא (חולין קח) : (מצודת ציון)


{לג}  וַאֲחִיתֹפֶל יוֹעֵץ לַמֶּלֶךְ וְחוּשַׁי הָאַרְכִּי רֵעַ הַמֶּלֶךְ:

 רש"י  וחושי הארכי רע המלך. שושבינו קרית ספר תרגום קריתא דארכי, ומדרש רבה כשחטא דוד בבת שבע שאל לחושי הארכי אם ישוב בתשובה אם יקבלנו הקדוש ברוך הוא בתשובה לתת לו ארוכה לחטאו ואמר לו כן, למרעהו אשר רע לו דשמעון תרגומו שושביניה (שופטים יד) : (רש"י)

 מצודת דוד  יועץ למלך. הוא היה המיוחד לעצת המלך אבל יהונתן דודו לא היה מיוחד למלך : רע המלך. הוא היה יושב בתמידות עם המלך להשתעשע עמו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כי אחיתופל היה יועץ למלך וחושי הארכי היה רע המלך והיה גם כן לו כמו יועץ וכבר יתבאר לך זה מדבר עצת חושי לאבשלום וסדור הדברים פה יורה זה ג''כ : (רלב"ג)


{לד}  וְאַחֲרֵי אֲחִיתֹפֶל יְהוֹיָדָע בֶּן בְּנָיָהוּ וְאֶבְיָתָר וְשַׂר צָבָא לַמֶּלֶךְ יוֹאָב: (פ)

 רש"י  ואחרי אחיתופל. לאחר שמת לקח לו דוד את יהוידע ואביתר במקומו : (רש"י)

 מצודת דוד  ואחרי אחיתופל. אחר מותו לקח במקומו את יהוידע ואת אביתר : ושר וכו'. המיוחד על כל הצבא אשר למלך היה יואב : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואחרי אחיתופל וגו'. ר''ל שאחרי עצת אחיתופל היה נמלך בבניהו בן יהוידע שהיה מופלא שבב''ד ומסנהדרין והם הכרתי והפלתי שהיה הוא ראש להם. ואחר כך היה נמלך באביתר באורים ותומים ואחר כך נשתלמה העצה למלחמה והיה יואב שר צבא למלך : (רלב"ג)

דברי הימים א פרק-כח

{א}  וַיַּקְהֵל דָּוִיד אֶת כָּל שָׂרֵי יִשְׂרָאֵל שָׂרֵי הַשְּׁבָטִים וְשָׂרֵי הַמַּחְלְקוֹת הַמְשָׁרְתִים אֶת הַמֶּלֶךְ וְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת וְשָׂרֵי כָל רְכוּשׁ וּמִקְנֶה לַמֶּלֶךְ וּלְבָנָיו עִם הַסָּרִיסִים וְהַגִּבּוֹרִים וּלְכָל גִּבּוֹר חָיִל אֶל יְרוּשָׁלִָם:

 רש"י  ויקהל דויד את כל שרי ישראל. אלו השרים שרי שבטים כדכתיב (לעיל כז) ועל שבטי ישראל לראובני. ושרי המחלקות. אלו י''ב מחלקות של מלך (כדלעיל כ''ז) ובני ישראל למספרם וגו' : ושרי האלפים. כדלעיל : ושרי המאות. שוטריהם : ושרי כל רכוש ומקנה למלך. אותן שמזכיר לעיל על אוצרות המלך ועל הכרמים ועל הזיתים והמקנה השרים שהיו על הבקר ועל הגמלים ועל הצאן שכל מין הבהמה קרוי מקנה כדכתיב גם מקנה בקר וצאן הרבה היה לי דקהלת : (רש"י)

 מצודת דוד  המשרתים. חוזר הוא על המחלקות : ולכל גבור חיל. כפל הדבר לומר שאיש לא נעדר מכל הגבורים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הסריסים. ענין שררה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ושרי המחלקות המשרתים את המלך. הם אשר זכר שהיו על כל מחלוקת עשרים וארבעה אלף והיו משרתים כל אחד מהם בחדשו : (רלב"ג)


{ב}  וַיָּקָם דָּוִיד הַמֶּלֶךְ עַל רַגְלָיו וַיֹּאמֶר שְׁמָעוּנִי אַחַי וְעַמִּי אֲנִי עִם לְבָבִי לִבְנוֹת בֵּית מְנוּחָה לַאֲרוֹן בְּרִית יְהוָה וְלַהֲדֹם רַגְלֵי אֱלֹהֵינוּ וַהֲכִינוֹתִי לִבְנוֹת:

 מצודת דוד  על רגליו. כאומר עם כי תשש כחו בעבור הזקנה עכ''ז התחזק לעמוד על רגליו לכבוד שרי ישראל הנאספים אליו : עם לבבי לבנות. עם לבבי היה לבנות בית וכו' וגם הכינותי כל המצטרך לה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ולהדום. הוא שרפרף הכסא הנתון תחת רגלי האדם כשהוא יושב כמו והארץ הדום רגלי (ישעיה סו) ואחז במשל מדרך האדם : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לבנות בית מנוחה לארון ברית ה'. קראו בית מנוחה כי שם יהיה מקומו תמיד ואחר לא יבחר ה' ית' מקום אחר : (רלב"ג)


{ג}  וְהָאֱלֹהִים אָמַר לִי לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי כִּי אִישׁ מִלְחָמוֹת אַתָּה וְדָמִים שָׁפָכְתָּ:

 מצודת דוד  ודמים שפכת. ולכן מנעו לבנות וכאשר מנע מלהניף ברזל על המזבח על שעושים ממנו כלי רציחה : (מצודת דוד)


{ד}  וַיִּבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בִּי מִכֹּל בֵּית אָבִי לִהְיוֹת לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם כִּי בִיהוּדָה בָּחַר לְנָגִיד וּבְבֵית יְהוּדָה בֵּית אָבִי וּבִבְנֵי אָבִי בִּי רָצָה לְהַמְלִיךְ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל:

 מצודת דוד  ויבחר וכו'. כאומר אולם לא לעון יחשב הדם ההוא ולא נמאסתי בעבור זה מן מלוכה אלא נבחרתי עד עולם כל ימי חיי : בחר לנגיד. להיות מלך מזרעו : בית אבי. בחר את בית אבי : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כי ביהודה בחר לנגיד. זה מבואר מברכת יעקב את בניו. ובבית יהודה בחר בית אבי ובבית אבי רצה בי להמליך על כל ישראל : (רלב"ג)


{ה}  וּמִכָּל בָּנַי כִּי רַבִּים בָּנִים נָתַן לִי יְהוָה וַיִּבְחַר בִּשְׁלֹמֹה בְנִי לָשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא מַלְכוּת יְהוָה עַל יִשְׂרָאֵל:

 מצודת דוד  ויבחר בשלמה. בא לרמז שלא נשא בחטא את בת שבע כ''א היתה בחטא לא היה נבחר בנה למלוכה הואיל ובניו מרובים ויש א''כ מי למלוך זולתו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ומכל בני בחר בשלמה בני ואם יחזק לעשות מצותיו ומשפטיו יכין מלכותו עד לעולם : (רלב"ג)


{ו}  וַיֹּאמֶר לִי שְׁלֹמֹה בִנְךָ הוּא יִבְנֶה בֵיתִי וַחֲצֵרוֹתָי כִּי בָחַרְתִּי בוֹ לִי לְבֵן וַאֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב:

 מצודת דוד  לי לבן. להיות אהוב לי כבן : לאב. לחמול עליו כאב על בנו : (מצודת דוד)


{ז}  וַהֲכִינוֹתִי אֶת מַלְכוּתוֹ עַד לְעוֹלָם אִם יֶחֱזַק לַעֲשׂוֹת מִצְוֹתַי וּמִשְׁפָּטַי כַּיּוֹם הַזֶּה:

 מצודת דוד  כיום הזה. אשר עתה הוא מתחזק לעשות מצות ה' : (מצודת דוד)


{ח}  וְעַתָּה לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל קְהַל יְהוָה וּבְאָזְנֵי אֱלֹהֵינוּ שִׁמְרוּ וְדִרְשׁוּ כָּל מִצְוֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לְמַעַן תִּירְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה וְהִנְחַלְתֶּם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם עַד עוֹלָם:

 רש"י  כל ישראל. כגר כאזרח : ובאזני אלהינו. לפני אלהינו דוגמא אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם וכן ויעמוד המלך על העמוד אשר לפני ה' (מ''ב כג) : שמרו ודרשו כל מצות ה' אלהיכם. זה אמר לכל ישראל יחד, אבל לשלמ' אמר לפני כל ישראל ועבדהו : (רש"י)

 מצודת דוד  לעיני כל ישראל. ר''ל בפני כולכם אני מזהיר אתכם לאמר שמרו ודרשו וכו' : ובאזני אלהינו. כאומר וה' יהיה לעד : למען תירשו. למען יתקיים לכם ירושת הארץ ולהנחיל אותה לבניכם ובניכם לבניהם וכן עד עולם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ועתה לעיני כל ישראל. ר''ל לעיני כלכם ולפני ה' ית' אני מזהיר אתכם שתשמרו ותדרשו כל מצות ה' אלהיכם למען תירשו הארץ הטובה הזאת אתם וזרעכם עד עולם : (רלב"ג)


{ט}  וְאַתָּה שְׁלֹמֹה בְנִי דַּע אֶת אֱלֹהֵי אָבִיךָ וְעָבְדֵהוּ בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה כִּי כָל לְבָבוֹת דּוֹרֵשׁ יְהוָה וְכָל יֵצֶר מַחֲשָׁבוֹת מֵבִין אִם תִּדְרְשֶׁנּוּ יִמָּצֵא לָךְ וְאִם תַּעַזְבֶנּוּ יַזְנִיחֲךָ לָעַד:

 רש"י  בלב שלם. בלבב שלם לא נאמר שיהא משמע שני לבבות אלא בלב שלם שלא יהיה לך אלא לבב אחד לאבינו שבשמים וכן יסד הפייט (בקדושתא דמוסף של יום א' דר''ה) שני לבבות לך כאחד לאחד, ודוגמתו (מלכים א' ח') והיה לבבכם שלם עם ה' אלהינו שלמים לא כתיב אלא שלם כל שני לבותם יהיו לב א' שלם וכן מפורש בב''ר וסעדו לבכם אחר תעבורו (בראשית י''ח) מלמד שאין למלאכים אלא לב אחד וגם לעתיד לבא יהיה כן כדכתיב שיתו לבכם לחילה (תהלים מ''ח) : כי כל לבבות דורש ה'. כאן נופל לומר לבבות כל לבבות דורש ה' בין טוב ובין רע : וכל יצר מחשבות מבין. בב''ר שנינו קודם שנוצר יציר מבין הקב''ה מה שאדם עתיד לחשוב : אם תדרשנו ימצא לך. לכך אני אומר (לעיל) ודרשו כל מצות ה' : יזניחך לעד. יעזבך אין כתיב כאן אלא יזניחך שהוא קשה ממנו כמו והאזניחו (ישעיה יט), זנח ה' מזבחו (איכה ב') : (רש"י)

 מצודת דוד  דע את אלהי אביך. כאומר חקור בשכלך לדעת אותו ואם תקצר השכל עכ''ז לא תעזבנו כי אלהי אביך הוא וסמוך על הקבלה כי בודאי האב מעמיד את בנו על האמת : ובנפש חפצה. ר''ל מאהבה ומרצון ולא מיראת העונש : דורש ה'. דרושים הם לפניו לדעת כל מה בהם : וכל יצר מחשבות. כל פעולת המחשבות הוא מבין : אם תדרשנו. להשכיל גדולת רוממותו : ימצא לך. ר''ל יפתח לבבך לדעת ולהבין : יזניחך לעד. יעזבך לעולם אם לא תשוב לו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יצר. הוא ענין פעולה כמו מי יצר אל (שם מד) : יזניחך. ענין עזיבה כמו לו זנחתני (תהלים מג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם וגו'. ר''ל שתעשה זה בלב שלם ובנפש חפצה כי לא תועיל לך אם תעשה זה ולא יהיה לבך שלם עם ה'. כי כל לבבות דורש ה' והוא יודע צפון לבך ויבין רצון מחשבותיך : (רלב"ג)


{י}  רְאֵה עַתָּה כִּי יְהוָה בָּחַר בְּךָ לִבְנוֹת בַּיִת לַמִּקְדָּשׁ חֲזַק וַעֲשֵׂה: (פ)

 רש"י  כי ה' בחר בך לבנות בית למקדש. לא לבנות לו לדור בו כי השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו אלא למקדש לצורך הארון שנקרא מקדש דכתיב (מדבר י') ונשאו הקהתים נושאי המקדש והוא הארון ולא בחר בך מפני שאתה משובח משאר אנשים אלא למענו ולמען רחמיו לכך חזק ועשה : (רש"י)

 מצודת דוד  ראה עתה. הגדולה הנתונה לך מה' : למקדש. להיות לו למקדש : (מצודת דוד)


{יא}  וַיִּתֵּן דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ אֶת תַּבְנִית הָאוּלָם וְאֶת בָּתָּיו וְגַנְזַכָּיו וַעֲלִיֹּתָיו וַחֲדָרָיו הַפְּנִימִים וּבֵית הַכַּפֹּרֶת:

 רש"י  תבנית האולם. ארכו ורחבו וגבהו כדכתיב (במלכים א' ו') והאולם על פני היכל הבית וגו' : וגנזכיו. מקום שאוצרות הקדשים מונחים : (רש"י)

 מצודת דוד  ויתן דויד וכו'. ר''ל למדו ומסר בידו : האולם. אשר לפני ההיכל : ואת בתיו. בית החליפות שמזה ומזה : ובית הכפורת. הוא בית קדש הקדשים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תבנית. ענין תואר וצורה : וגנזכיו. מקום האוצרות והוא מלשון גניזה והטמנה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויתן דוד לשלמה בנו וגו'. ראוי תדע שכל מה שהודיע דוד לשלמה מאלו הדברים אשר בבית המקדש הכל היה מוגבל מאת ה' ית' על יד נביאיו כמו שאמר דוד לשלמה (לקמן פ' י''ט) הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל כל מלאכות התבנית. ר''ל כי הנביא השכיל עליו בכתב מיד ה' כל מלאכות התבנית : את תבנית האולם וגו'. הוא תבנית האולם והעמודים אשר היו בו ותבנית בתיו שהיו באולם וגנזכיו הם בתי האוצרות שהיו באולם : ועליותיו. הנה היו באולם עליות רבות כי היו גבהו מאה ועשרים אמה וחדריו הפנימים. הנה אחשב כי חדריו הפנימים היו על הקדש כי לא היה גבהו מבפנים כי אם עשרים אמה : ובית הכפורת. הוא הבית שהיה בו הכפורת והוא בית הקדש ובית קדש הקדשים : (רלב"ג)


{יב}  וְתַבְנִית כֹּל אֲשֶׁר הָיָה בָרוּחַ עִמּוֹ לְחַצְרוֹת בֵּית יְהוָה וּלְכָל הַלְּשָׁכוֹת סָבִיב לְאֹצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים וּלְאֹצְרוֹת הַקֳּדָשִׁים:

 רש"י  אשר היה ברוח עמו. כאשר הראהו שמואל הרואה כדכתיב לקמן המה יסד דוד ושמואל הרואה ורבותינו אמרו וישאל ויאמר איפה שמואל ודוד ויאמר הנה בניות ברמה עוסקין היו בבניינו של עולם הוא ב''ה ולמד לו אותה שעה מה שאין תלמיד ותיק יכול ללמוד בכמה שנים : סביב לאוצרות בית האלהים ולאוצרות הקדשים. ולא מפרש איזה מהקדשים אשר הקדיש דוד וראשי האבות שבאותו פרק היה ממונים עליו עד שיבנו בית המקדש אבל אוצרות אלו תמיד היו כל עוד שהבניין קיים : (רש"י)

 מצודת דוד  כל אשר היה ברוח עמו. ר''ל אשר נגלה לו ברוח הקדש תבנית הנעשית לחצרות וכו' : לאוצרות בית האלהים. אשר בהם יניחו הנדבות על תיקון בדק הבית : ולאוצרות הקדשים. אשר בהם יניחו הממון שעל קרבנות הצבור : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ותבנית כל אשר היה ברוח עמו. ר''ל ברוח הקדש שהיתה עמו. או ירצה בזה תבנית כל אשר היה עמו ברצונו לעשות מזה הבנין : לחצרות בית ה'. הוא חצר הכהנים והעזרה שלפני החצר ההוא : ולכל הלשכות סביב. הם החדרים שעשו סביב ההיכל להשים אוצרות בית ה' ואוצרות ההקדשות : (רלב"ג)


{יג}  וּלְמַחְלְקוֹת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וּלְכָל מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית יְהוָה וּלְכָל כְּלֵי עֲבוֹדַת בֵּית יְהוָה:

 רש"י  ולמחלקות הכהנים והלוים. שחלק לכ''ד משמרות כדלעיל כל זה חסר לו : ולכל כלי עבודת בית ה'. משקל מה וכמה כל כלי וכלי כמפורש : (רש"י)

 מצודת דוד  ולמחלקות. גם מסר בידו סדר מחלקות הכהנים והלוים והממונים על כל מלאכת עבודת הבית ואת תבנית כל כלי עבודה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ולמחלקות. ואת מחלקות והלמ''ד הוא במקום את כמו לכל כליו (שמות כז) ורבים כמוהו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ולמחלקות הכהנים והלוים. ר''ל שדוד נתן לבנו אלו המחלקות איך יהיו כי הוא סדר אותם כמו שנזכר במה שקדם. ומזה המקום יתבאר שעל פי ה' עשה זה דוד : ולכל מלאכת עבודת בית ה'. הנה הוא''ו במלת ולכל נוספת והרצון בו למחלקות הכהנים והלוים לכל מלאכת עבודת בית ה'. וזה הוא אמרו אחר זה (כ''א) והנה מחלקות הכהנים והלוים לכל עבודת בית האלהים וצורת הכלים לעבודת בית ה' הודיע לו ובאר לו בכל כלי וכלי כמה יהיה משקלו היה כלי זהב או כלי כסף ובאר לו משקל מנורות הזהב : (רלב"ג)


{יד}  לַזָּהָב בַּמִּשְׁקָל לַזָּהָב לְכָל כְּלֵי עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה לְכֹל כְּלֵי הַכֶּסֶף בְּמִשְׁקָל לְכָל כְּלֵי עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה:

 רש"י  לזהב במשקל לזהב לכל כלי עבודה ועבודה. וכן לכל כלי הכסף במשקל : (רש"י)

 מצודת דוד  לזהב. לכלי הזהב מסר בידו במשקל הראוי לזהב לכל כלי וכלי : לכל כלי הכסף במשקל. ר''ל למשקל הראוי לכסף כי לא ישוה משקל הכסף למשקל הזהב : (מצודת דוד)


{טו}  וּמִשְׁקָל לִמְנֹרוֹת הַזָּהָב וְנֵרֹתֵיהֶם זָהָב בְּמִשְׁקַל מְנוֹרָה וּמְנוֹרָה וְנֵרֹתֶיהָ וְלִמְנֹרוֹת הַכֶּסֶף בְּמִשְׁקָל לִמְנוֹרָה וְנֵרֹתֶיהָ כַּעֲבוֹדַת מְנוֹרָה וּמְנוֹרָה:

 רש"י  ונרתיהם זהב. משקל לכל נר ונר : במשקל מנורה ומנורה. כי עשרה מנורות עשה : כעבודת מנורה ומנורה. ומשקל כלי עבודת מנורה מלקחיה ומחתותיה, וגם משקל : (רש"י)

 מצודת דוד  ומשקל. גם מסר לו משקל לעשרה המנורות שעשה שלמה מזהב הם ונרותיהם העשויין כעין, בזיכין לשום בהם השמן והפתילות : במשקל מנורה. כמה יהיה במשקל של כ''א משקל נרותיה : ולמנורות הכסף. עשויים להעמידם בלשכת הכהנים להאיר להם בעת יאכלו הקדשים בלילות : כעבודת. כפי המשקל הראוי לפי מלאכת תבניתה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ונרותיה' זהב ומשקל מנורות הכסף : (רלב"ג)


{טז}  וְאֶת הַזָּהָב מִשְׁקָל לְשֻׁלְחֲנוֹת הַמַּעֲרֶכֶת לְשֻׁלְחַן וְשֻׁלְחָן וְכֶסֶף לְשֻׁלְחֲנוֹת הַכָּסֶף:

 רש"י  שלחנות המערכת. לערוך עליו לחם הפנים למשקל שלחן ושלחן כי עשרה שלחנות של זהב עשה בהיכל ומשקל הכסף לשלחנות שבעזרה שמפשיטין עליהם הקרבנות ומשקל המזלגות והמזרקות : (רש"י)

 מצודת דוד  ואת הזהב וכו'. משקל הזהב להשלחנות העשויות למערכת לחם הפנים : וכסף. משקל הכסף לשלחנות הכסף העומדים בעזרה להפשיט עליהם את הקרבנות ועם שלא הוזכרו בבנין שלמה נזכרים הם בבנין יחזקאל וכן היו בבית שלמה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ומשקל כל אחד משלחנות המערכות. ר''ל שלחנות הזהב שהיה נותן לחם הפנים בכל אחד מהם כי היו שם עשרה שלחנות ועשר מנורות : (רלב"ג)


{יז}  וְהַמִּזְלָגוֹת וְהַמִּזְרָקוֹת וְהַקְּשָׂוֹת זָהָב טָהוֹר וְלִכְפוֹרֵי הַזָּהָב בְּמִשְׁקָל לִכְפוֹר וּכְפוֹר וְלִכְפוֹרֵי הַכֶּסֶף בְּמִשְׁקָל לִכְפוֹר וּכְפוֹר:

 רש"י  ולכפורי הזהב במשקל. כפורי כלי שרת לקנח בכלים הדם מהם ודוגמא בפ' קמא דבבא מציעא ההוא גברא דכפר ידיה בגלימא דחבריה וכל כפרה לשון קינוח וחטוי הוא : (רש"י)

 מצודת דוד  והמזלגות וכו'. גם מסר לו תבנית כל הכלים האלה : זהב טהור. שהיה מזהב טהור : במשקל. כמה יהיה משקל כ''א : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והמזלגות. שם כלי בעלת השנים ובו תוחבים הבשר להעלות מן היורה. והמזרקות. הספלים אשר יקבלו בהם הדם לזריקה : והקשות. סניפין כעין יתדות עמדו אצל השולחן מזה ומזה לצורך לחם הפנים כמ''ש בתורה : ולכפורי. גם המה כעין מזרקות וכן כפורי זהב משנים (עזרא א) וע''ש שהכהן הזורק מקנח ידו בשפתו קרוים כפורי ובדרז''ל ובעי לכפורי ידיה (גיטין נו) : (מצודת ציון)


{יח}  וּלְמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת זָהָב מְזֻקָּק בַּמִּשְׁקָל וּלְתַבְנִית הַמֶּרְכָּבָה הַכְּרֻבִים זָהָב לְפֹרְשִׂים וְסֹכְכִים עַל אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה:

 רש"י  זהב מזוקק. כמו כסף מזוקק : ולתבנית המרכבה. הם הכרובים שהשכינה רוכבת עליהם : לפרשים. כלומר המפורשים והסוככים על הארון כדאמר והיו הכרובים פורשי כנפים וגו' (שמות כה) : (רש"י)

 מצודת דוד  ולמזבח. את המזבח שהיה מזהב מזוקק מסר לו כמה יהיה משקלו : ולתבנית המרכבה. וחוזר ומפרש שהם הכרובים שעמדו בארץ להיות פורשים כנפיהם לסכך על הארון והיו דומים למעשה חיות המרכבה אשר פני אדם להנה כי גם אל הכרובים היה פני תינוק : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מזוקק. ענין צרוף כמו מזוקק שבעתים (תהלים יב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ולתבנית המרכבה הכרובים זהב לפורשים. רמז בזה אל שני הכרובים שעשה שלמה שהיה עשר אמות קומתם והיה חמש אמות כנף כל כרוב מהם באופן שהיו עשרים אמה מקצות כנפי האחד לקצות כנפי השני. וקרא זה תבנית המרכבה כי זה כאלו היה מעיר על ענין רכיבת ה' ית' על אלו הכרובים ורכיבתם על מה שתחתיהם כמו שיתבאר מדברינו בדברי התורה ובס' מלכים : (רלב"ג)


{יט}  הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד יְהוָה עָלַי הִשְׂכִּיל כֹּל מַלְאֲכוֹת הַתַּבְנִית: (פ)

 רש"י  הכל בכתב. פתרון הכל בכתב סדר לו סכום משקל ומשקל של כל כלי וכלי שמואל הרואה : כל מלאכות התבנית. תבנית הבית חכמני והשכילני כמו תבנית אורך ורוחב וגובה והכל דרש שמואל מן התורה ברוח הקודש כמו ששנינו הר הבית היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה (שם כ''ז) דרש אורך החצר מאה באמה ורוחב חמשים בחמשים חמשים פעמים חמשים הם כ''ה מאות נ''ל חתכם לחמש רצועות להיות חמש מאות על חמש מאות והוא מיוסד בסילוק קרובץ של שבת חנוכה המתחיל מנשה את אפרים ואפרים את מנשה והכל דרש שמואל ברוח הקודש ולמד לדוד כן : (רש"י)

 מצודת דוד  הכל בכתב. ר''ל כן אמר דויד לשלמה הנה לך הכל מסודר בכתב אשר מיד ה' עלי השכיל ר''ל אשר באה עלי מידו להשכילני כל מלאכות התבנית של הבית וכל כליו : (מצודת דוד)


{כ}  וַיֹּאמֶר דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ חֲזַק וֶאֱמַץ וַעֲשֵׂה אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת כִּי יְהוָה אֱלֹהִים אֱלֹהַי עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ עַד לִכְלוֹת כָּל מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית יְהוָה:

 רש"י  חזק ואמץ. כדי שתתקיים מלכותך כמו (לעיל כ''ח) שהבטיחך הקב''ה והכינותי מלכותו עד עולם אם יחזק לעשות מצותי וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  אל תירא. לחשוב שלא תוכל לגמור את הכל : עד לכלות. עד אשר תשלים את הכל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תחת. ענין פחד ושבר : לכלות. להשלים : (מצודת ציון)


{כא}  וְהִנֵּה מַחְלְקוֹת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְכָל עֲבוֹדַת בֵּית הָאֱלֹהִים וְעִמְּךָ בְכָל מְלָאכָה לְכָל נָדִיב בַּחָכְמָה לְכָל עֲבוֹדָה וְהַשָּׂרִים וְכָל הָעָם לְכָל דְּבָרֶיךָ: (ס)

 רש"י  והנה מחלקות הכהנים והלוים לכל עבודת בית האלהים עמך בכל מלאכה. כלומר הכל ערכתי וסדרתי וזמנתי לך מחלקות ופועלים ואין לך לעכב כי אם מיד לבנות הבית : והשרים. הממונים על הפועלים ושוטריהם : וכל העם לכל דבריך. לעשות צווייך : (רש"י)

 מצודת דוד  לכל עבודת. המופקדים לכל עבודת בית האלהים : ועמך. הם יהיו עמך לעזור בכל מלאכה : לכל נדיב. את כל מהם אשר נדבו לבו בחכמה להשכיל לעשות את כל העבודה המצטרך אל הבנין : לכל דבריך. המה נכונים לעשות את כל דבריך : (מצודת דוד)

דברי הימים א פרק-כט

{א}  וַיֹּאמֶר דָּוִיד הַמֶּלֶךְ לְכָל הַקָּהָל שְׁלֹמֹה בְנִי אֶחָד בָּחַר בּוֹ אֱלֹהִים נַעַר וָרָךְ וְהַמְּלָאכָה גְדוֹלָה כִּי לֹא לְאָדָם הַבִּירָה כִּי לַיהוָה אֱלֹהִים:

 רש"י  שלמה בני אחד וגו'. ואפילו אם היו מאה לא די לבנותו ועוד שהוא נער ורך. והמלאכה גדולה. ואם תאמר תקטין הבית זה אי אפשר כי לא לאדם הבירה כי אם לה' אלהים הגדול והנורא אשר לא יכלכלוהו השמים ושמי השמים ואעפ''כ אל תבהל לבנות בית גדול כזה כי אני בכל כחי הכינותי לבית אלהים הזהב לזהב והכסף לכסף וגו' לפיכך אין לך טורח גדול כל כך : (רש"י)

 מצודת דוד  אחד. כאומר ואיך יוכל אחר לאסוף הון רב כ''כ לבנות בית לה' : בחר בו אלהים. ואף בו בחר למלוך על ישראל ויטרד מאד בדבר המלוכה : נער ורך. והוא נער בשנים ומעונג ביותר ולא נסה לטרוח הרבה : כי לא לאדם. לא בעבור צורך אדם נעשה הבית כ''א לה' וא''כ מהצורך לפארו מאד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הבירה. הארמון ועל המקדש יאמר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כי לא לאדם הבירה. ר''ל זה המגדל והבנין הנפלא בבית המקדש אינו נבנה לאדם שיוכל להקל בו אבל הוא נבנה לה' אלהים וראוי מפני זה להדרו מאד לכבוד ה' יתברך עם שצורת כל דבריו ראויה שתהיה מוגבלת להעיר על סודות האלהות ועל חכמת הנמצאות ומזה נמשך שיהיה זהב רב בזאת המלאכה כי קצת הבנין וכליו יוגבל היותו מזהב לסבה שזכרנו בבאורנו לדברי התורה : (רלב"ג)


{ב}  וּכְכָל כֹּחִי הֲכִינוֹתִי לְבֵית אֱלֹהַי הַזָּהָב לַזָּהָב וְהַכֶּסֶף לַכֶּסֶף וְהַנְּחֹשֶׁת לַנְּחֹשֶׁת הַבַּרְזֶל לַבַּרְזֶל וְהָעֵצִים לָעֵצִים אַבְנֵי שֹׁהַם וּמִלּוּאִים אַבְנֵי פוּךְ וְרִקְמָה וְכֹל אֶבֶן יְקָרָה וְאַבְנֵי שַׁיִשׁ לָרֹב:

 רש"י  אבני שוהם ומלואים. דוגמת המשכן אבני שוהם ואבני וגו' (שמות כ''ט) : אבני פוך ורקמה וכל אבן יקרה. לתת בקירות הזהב ובכלי הכסף : ואבני שיש. לעמודים ושלחנות ולרצפה : (רש"י)

 מצודת דוד  וככל כחי. כאומר והנה אני עשיתי מה שעלי ובכל כחי הכינותי וכו' : הזהב לזהב. הזהב הכינותי על כלי הזהב וכן כולם : ומלואים. כן יקראו אבני יקר ע''ש שממלאים את הגומא העשוי במשבצות להושיב בו האבן : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אבני פוך. אבני יקר ומראיהם כעין הפוך והוא הכחול : ורקמה. יריעות מרוקמות במיני צבעונין : יקרה. חשובה שיש שם מין אבן חשוב לבנין : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אבני פוך ורקמה. ידמה שהיו שם אבנים נקובים ישימם הרוקם בבגדים אשר יעשה והם נקראים אבני רקמה : (רלב"ג)


{ג}  וְעוֹד בִּרְצוֹתִי בְּבֵית אֱלֹהַי יֶשׁ לִי סְגֻלָּה זָהָב וָכָסֶף נָתַתִּי לְבֵית אֱלֹהַי לְמַעְלָה מִכָּל הֲכִינוֹתִי לְבֵית הַקֹּדֶשׁ:

 רש"י  ועוד ברצותי בבית אלהי. פתרון מרוב רצון שרציתי בבית אלהי : יש לי סגולה. קבצתי לי קבוצת זהב וכסף כדפירש לפנינו : (רש"י)

 מצודת דוד  ברצותי. בעבור שאני מרוצה וחפץ בבית ה' הנה יש לי עוד סגולה מיוחדת מזהב וכסף נתתי גם אותה לבית ה' : למעלה מכל וכו'. ר''ל נוסף על כל אשר הכינותי מאז לבהמ''ק : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  סגולה. ענין אוצר כמו וסגולת מלכים (קהלת ב) : (מצודת ציון)


{ד}  שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים כִּכְּרֵי זָהָב מִזְּהַב אוֹפִיר וְשִׁבְעַת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף מְזֻקָּק לָטוּחַ קִירוֹת הַבָּתִּים:

 רש"י  מזוקק. לבן הרבה : לטוח קירות הבית. ואין אדם יכול לטוח שום דבר לא בכסף ולא בזהב כי אם שיהיה מזוקק : (רש"י)

 מצודת דוד  שלשת אלפים. ר''ל וזהו חשבון הסגולה שלשת אלפים וכו' : לטוח וכו'. חוזר הוא על הזהב כי לא טחום בכסף, ורז''ל אמרו שהכסף האמור כאן ר''ל זהב טוב המכסיף כל הזהבים. (ה) לזהב לזהב. את הזהב לכלי הזהב וכו' : ולכל מלאכה וכו'. ואת כל דבר הנצרך למלאכה הלא המה מסורים ביד החרשים : ומי מתנדב. אמר אל העומדים לפניו מי בכם מתנדב מה לחנך את ידו היום בתת נדבה לה' וכאומר מעתה התחילו להתנדב על בנין הבית : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לטוח. מל' טיחה ומשיחה כמו וטח את הבית (ויקרא יד) ואמר בדרך השאלה כי בטסים חפו הבית ולא ע''י טיחה ומשיחה כדרך שעושים האומנים ומרבית הזהב יוכיח. קירות. כותלי : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לטוח קירות הבתי'. אחשוב כי אמרו לטוח קירות הבתי' שב לאמרו ג' אלפי' ככרי זהב כי הבתי' שהם בית הקדש ובית קדש הקדשים היו כלם מצופים זהב ולא היו שם קירות מצופות כסף : (רלב"ג)


{ה}  לַזָּהָב לַזָּהָב וְלַכֶּסֶף לַכֶּסֶף וּלְכָל מְלָאכָה בְּיַד חָרָשִׁים וּמִי מִתְנַדֵּב לְמַלֹּאות יָדוֹ הַיּוֹם לַיהוָה:

 רש"י  לזהב לזהב ולכסף לכסף ולכל מלאכה. ונתתיו ביד חרשים. אומנים וזהו אשר הכינותי לבית המקדש ואע''פ שקבצתי כל זאת ומי מכם שמתנדב למלאות ידי היום לה' להביא זהב וכסף וכל דבר לבנין דוגמא כל נדיב לבו הביאו חח ונזם (שמות לה) : למלאות. דוגמת ומלאת יד אהרן ויד בניו (שם כט) ותרגומו ותקריב קרבן דאהרן : (רש"י)

 מצודת ציון  חרשים. אומנים : למלאות. ענין חנוך כמו ומלאת יד אהרן (שמות כט) : (מצודת ציון)


{ו}  וַיִּתְנַדְּבוּ שָׂרֵי הָאָבוֹת וְשָׂרֵי שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת וּלְשָׂרֵי מְלֶאכֶת הַמֶּלֶךְ:

 רש"י  ויתנדבו שרי האבות וגו'. אותם שכתוב למעלה על שבט ישראל וגו' וכתוב כן למעלה (כ''ו) ובני ישראל למספרם ראשי האבות וגו' : ולשרי מלאכת המלך. וגם שרי עבודת אדמת המלך ועל שבכרמי המלך וגו' כדלעיל : (רש"י)

 מצודת דוד  שרי האבות. הם ראשי האבות האמור למעלה : ולשרי. ואת השרים הממונים על מלאכת המלך הם שרי הרכוש האמור למעלה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואדרכונים. שם מטבע ידוע אצלם וכן לאדרכונים אלף (עזרא ח) : (מצודת ציון)


{ז}  וַיִּתְּנוּ לַעֲבוֹדַת בֵּית הָאֱלֹהִים זָהָב כִּכָּרִים חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים וַאֲדַרְכֹנִים רִבּוֹ וְכֶסֶף כִּכָּרִים עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים וּנְחֹשֶׁת רִבּוֹ וּשְׁמוֹנַת אֲלָפִים כִּכָּרִים וּבַרְזֶל מֵאָה אֶלֶף כִּכָּרִים:

 רש"י  ואדרכונים רבו. קצונ''ש בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  ואדרכונים. שם מטבע ידוע אצלם : רבו. הוא עשרת אלפים ולא באו עדיין למשקל ככר : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואדרכונים רבו. היה זה משקל ידוע אצלם והיו כמו דינרי זהב לפי מה שאחשוב : (רלב"ג)


{ח}  וְהַנִּמְצָא אִתּוֹ אֲבָנִים נָתְנוּ לְאוֹצַר בֵּית יְהוָה עַל יַד יְחִיאֵל הַגֵּרְשֻׁנִּי:

 רש"י  ונתנו לאוצר בית ה' על יד יחיאל הגרשוני. שהיה נגיד על האוצרות כדלעיל (כ''ו) בני יחיאל זתם ויואל אחיו על אוצרות בית ה' : (רש"י)

 מצודת דוד  והנמצא. ואשר נמצא אתו אבנים נתנו אותם לאוצר הבנין : על יד יחיאל. על ידו מסרו האבנים והוא הביאם אל האוצר : (מצודת דוד)


{ט}  וַיִּשְׂמְחוּ הָעָם עַל הִתְנַדְּבָם כִּי בְּלֵב שָׁלֵם הִתְנַדְּבוּ לַיהוָה וְגַם דָּוִיד הַמֶּלֶךְ שָׂמַח שִׂמְחָה גְדוֹלָה: (פ)

 רש"י  בלב שלם. בלב אחד נתנו ברצון נפשם ולא בשני לבבות שיש אדם שנותן בעל כרחו ולא בנפש חפצה או שמתבייש מאחרים והוא נקרא שני לבבות אבל אלו ברצון נפשם נתנו כולם : וגם דויד המלך שמח שמחה גדולה. ושלא תאמר כהם ולא יותר מכולם לכך אמר וגם דוד המלך שמח וגו' יותר מכולם כי הוא בעל המעשה דוגמת (שופטים ה') הרים נזלו מפני ה' זה סיני יותר מכולם מפני אשר ירד עליו ה' באש (שמות יט) : (רש"י)

 מצודת דוד  על התנדבם. שמחו על הנדבה כי היתה בלב שלם כי המתנדב ולבו בל עמו הוא נעצב על חסרון הממון : (מצודת דוד)


{י}  וַיְבָרֶךְ דָּוִיד אֶת יְהוָה לְעֵינֵי כָּל הַקָּהָל וַיֹּאמֶר דָּוִיד בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם:

 רש"י  ויברך דויד את ה' לעיני כל הקהל. שהקהיל כדאמר לעיל (כ''ח) ויקהל דוד ויברכם על התנדבם : ויאמר דוד ברוך אתה ה' אלהי ישראל אבינו. לפיכך הזכיר ישראל יותר מאברהם ויצחק לפי כי יעקב גם הוא נדר דכתיב וידר יעקב נדר (בראשית כ''ח) : ישראל אבינו. ישראל סבא וגם בבראשית רבה מפורש כך נדרתי אני דוד ועמי כמו ישראל סבא וכל הנודר צריך להזכיר בנדרו ישראל וכן אשר נדר לאביר יעקב (תהלים לב) : מעולם ועד עולם. אמר דוד גר אחד היה יתרו בין שש מאות אלף ואמר ברוך ה' אשר הציל אתכם גנאי גדול הוא זה לכל ישראל ואני הריני מוסיף לברך את הקב''ה יותר מיתרו : (רש"י)

 מצודת דוד  אלהי ישראל אבינו. מלת אבינו חוזר על ישראל ולפי שיעקב היה תחלה לנודרים ובא לדבר דבריו בעבור הנדבה לזה הזכיר שם ה' על ישראל : מעולם וכו'. מהעה''ז עד העוה''ב : (מצודת דוד)

 רלב"ג  מעולם ועד עולם. זה מורה על נצחיות ישראל. וזאת היתה צורת הברכה במקדש כמו שזכרנו בספר עזרא : (רלב"ג)


{יא}  לְךָ יְהוָה הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ לְךָ יְהוָה הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ:

 רש"י  לך ה' הגדולה. נתן שבח להקב''ה שנתן לו כל כך לקבוץ ממון כזה לבנין בה''מ וכתיב לעיל הוא יבנה בית וסמיך ליה ה' בעבור עבדך (וכלבך) עשית את כל הגדולה וגם ל' גדולה נופל על בנין בית המקדש כדכתיב (לעיל כב) והבית לבנות לה' להגדיל למעלה : לך ה' הגדולה. אף על פי שהקבצתי כל הממון הזה לבנין בית המקדש שנקרא גדולה אתה נתת לי כל הגדולה הזאת והגבורה שנתת לי גבורה להלחם עם שונאי ישראל ולבוז שללם לפני לבנות הבית כדלעיל אחר שנלחם עם כל אויביו ונצחם כתיב (לעיל יח) גם אותם הקדיש המלך דוד וגומר : והתפארת. כל שבחות אלו שבחו על שנתן לו הקב''ה כח לקבץ ממון לבנין ב''ה שנקרא פאר דכתיב (ישעיה ס') לפאר מקום מקדשי וגם למעלה (כ''ב) כתיב לשם ולתפארת : והנצח. שנתן לו הקב''ה נצחון לשלול שלל העובדי כוכבים לצורך הבנין : כי כל בשמים. לך הוא אפילו על מה שעל השמים אתה מושל כל שכן על מה שבארץ לפיכך אתה יכול ליתן גדולה למי שאתה רוצה : ובארץ. אתנחתא ששם מסיים הפסוק ומוסב למעלה הימנו כדפרשתי : לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש. פתרון מלך אם נתן לעבדו אחד שררה וממשלה במלכות אחר השר הוא עבדו בכל מקום שהוא אבל המלכות אינו של מלך ומי שהמלכות שלו אין העבד המושל שלו אבל הקב''ה שלו הוא העבד הממונה למושל וגם המלכות שלו אקוטריא בלע''ז ולפיכך כתיב לך ה' הממלכה והמתנשא עליהם דאפילו ריש גרגותא משמיא מנו ליה ועוד פירשו והמתנשא לכל לראש כשאנו סבירין ששבחנו לך כל ההודאות ואין לך עוד שבח אחר עדיין אינו כלום שהמשובח עומד לראש השבחות וכן כשסיים דוד כל תשבחותיו בתהלים הוא מתחיל מזמור האחרון שירו לה' שיר חדש כלומר כל השבחות חדשים הם כאילו לא שבחנוהו מעולם' כך פי' לי רבי אלעזר ב''ר מאיר ב''ר יצחק מאורלינ''ש וכן בחגיגת ירושלמי כמדומה לי : (רש"י)

 מצודת דוד  לך וכו'. ר''ל שגדולה שאני בה והגבורה והתפארת אשר בי והנצחון שעשיתי וההוד שבי הכל המה מידך : כי כל וכו'. מוסב על לך לומר כי כל לך אשר בשמים ובארץ : לך וכו'. אתה הוא הממליך מלכים ואתה הוא המתנשא את כל אשר הועמד להיות לראש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והתפארת. מל' פאר : והנצח. מל' נצחון : וההוד. ענין הדר ויופי : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לך ה' הגדולה. על כל הנמצאות כי גדלת מהם לאין יחס ולך הגבורה לעשות כל אשר תחפוץ מה שאינו לזולתך כי פעולותיה מוגבלות ולא ישנו את תפקידם : לך התפארת. ר''ל כי אם יעשה האדם דבר גדול וינצח שכנגדו עם היותם רבים ממנו מאד מאד אין לאיש ההוא התפארת והנצח וההוד. אבל הוא לך כי ממך נהיה כל זה כי כל אשר בשמים ובארץ לך ה' הממלכה עליהם ואתה הוא המתנשא לכל מי שהוא לראש מהם. ר''ל שכל מי שיהיה מהם ולו ראשית מה הנה אתה מתנשא עליו. או יהיה הרצון בזה הממלכה שתהיה לאדם היא לך כי מאתך לבד תהיה הקמתו. וגם כל מי שהוא מתנשא לכל דבר שיהיה לראש עליו הנה הפקודות והממשלה והראשית בא לו מאתך. ולפי זה הפירוש יהיה הרצון באמרו כי כל בשמים ובארץ כי כל אשר בשמים ובארץ הוא לך. ולפי זה הפירוש אפשר שיהיה הרצון באמרו לך ה' הגדולה והגבורה כי כל גדולה וגבורה שתגיע לאדם היא באה לו ממך ויהיה כל זה הפסוק סובב בכונה אחת והיא שכל ההצלחות שתהיינה לאדם הן באות לו מה' ית' : (רלב"ג)


{יב}  וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךָ וְאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה וּבְיָדְךָ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל:

 רש"י  והעשר הכבוד מלפניך. מידך, והכבוד נופל על העושר כדכתיב בזו כסף בזו זהב וגו' (נחום ב') וכמו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה (בראשית לה) כלומר כל העושר שסגלתי מאתך הוא כי אתה מושל בכל ובידך כח וגבורה וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  מלפניך. ממך הם נתונים : לכל. את כל אשר תחפוץ : (מצודת דוד)

 רלב"ג  והנה העשר והכבוד הכל בא לאדם מלפניך ואתה מושל בכל האנשים ובידך כח וגבורה לתת גדולה וחזוק לכל מי שתרצה מהם : (רלב"ג)


{יג}  וְעַתָּה אֱלֹהֵינוּ מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ וּמְהַלְלִים לְשֵׁם תִּפְאַרְתֶּךָ:

 רש"י  ועתה אלהינו מודים אנחנו לך. על שחלקת לנו מטובך : (רש"י)

 מצודת דוד  מודים וכו'. על כל העושר הרב אשר נתת לנו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מודים. מל' הודאה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ועתה אלהינו מודים אנחנו לך. שנתת לנו גדולה וחזקתנו על הגוים אויבינו ואנחנו מהללים על זה לשם תפארתך : (רלב"ג)


{יד}  וְכִי מִי אֲנִי וּמִי עַמִּי כִּי נַעְצֹר כֹּחַ לְהִתְנַדֵּב כָּזֹאת כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ:

 רש"י  וכי מי אני ומי עמי כי נעצר כח להתנדב. שדחקנו עצמנו להתנדב כל כך בזאת הנדבה ולא משלנו אלא ממך הכל וחלקת לנו מעט : ומידך נתנו לך. ומה שנתת לנו מידך נתנו לך מקצת, נו''ן דגושה במקום נו''ן שניה נתננו לך : (רש"י)

 מצודת דוד  מי אני וכו'. ר''ל וכי עוצם ידינו גדול כ''כ לעצור כח להתחזק לאסוף הון להתנדב נדבה גדולה כזאת : כי ממך. כל העושר הזה בא ממך והבא מידך חזרנו ונתננו לך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נעצור כח. נעכב אצלנו הכח כמו נעצרה נא אותך (שופטים יג) : (מצודת ציון)


{טו}  כִּי גֵרִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ וְתוֹשָׁבִים כְּכָל אֲבֹתֵינוּ כַּצֵּל יָמֵינוּ עַל הָאָרֶץ וְאֵין מִקְוֶה:

 רש"י  כי גרים אנחנו לפניך. ואין לנו חלק ונחלה בארץ ולא אחוזה אלא לגור בה דוגמא כי גרים ותושבים אתם עמדי (ויקרא כה) : ככל אבותינו. אדם שיש לו בנים ונחלות ומכר כל הנחלות ואם באים בניו לגור באותה נחלה לימים ושנים הם נקראים גרים ותושבים אבל אבותינו היו אורחים וכן אמר דוד אין אנו כן אלא גם אנו וגם אבותינו כולנו גרים ותושבים בעולם דכתיב לך שמים אף לך ארץ תבל ומלואה אתה יסדתם (תהלים פט) : כצל ימינו על הארץ. מפורש במדרש קהלת ולא כצל האילן ולא כעוף הפורח העושה צל לימים ושנים או לשעה אחת עושה צל אלא כצל כנפי הדבורה שיש לה כנפים ואין לה צל : ואין מקוה. אין מי שיש לו תקוה שלא ימות : (רש"י)

 מצודת דוד  כי גרים. למול שנותיך ימי שנותינו מעטים המה כימי הגר בארץ נכריה וא''כ הוא מן הנמנע לאסוף הון רב כזה בזמן מועט בעוצם יד לולי ה' שהיה לנו : ותושבים. ר''ל כל מה שאנחנו תושבים בעולם אין אנו תושבים אלא ככל אבותינו שהלכו להם ומתו וא''כ לגרים נחשב : כצל. הפונה בכל עת בנטית השמש כן ימינו על הארץ בכל עת פונה ועובר מהימים הקצובים : ואין מקוה. ואין תקוה להאדם להאריך ימיו יותר מן הקצוב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותושבים. היושב זמן רב במקום אחד קרוי תושב מלשון ישב : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ותושבים ככל אבותינו. ר''ל אע''פ שאנחנו תושבים בארץ הנה ככל אבותינו אנחנו גרים זה שבתנו בארץ מעט כי כצל ימינו על הארץ ואין לקוות לאדם להמלט מהמות : (רלב"ג)


{טז}  יְהוָה אֱלֹהֵינוּ כֹל הֶהָמוֹן הַזֶּה אֲשֶׁר הֲכִינֹנוּ לִבְנוֹת לְךָ בַיִת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ מִיָּדְךָ (היא) הוּא וּלְךָ הַכֹּל:

 רש"י  אשר הכינונו. דוגמת אשר הביאונו : (רש"י)

 מצודת דוד  כל ההמון. מרבית העושר הזה : מידך הוא. מידך באה לנו והכל שלך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ההמון. ענין מרבית ההון כמו ומי אוהב בהמון (קהלת ה) : (מצודת ציון)


{יז}  וְיָדַעְתִּי אֱלֹהַי כִּי אַתָּה בֹּחֵן לֵבָב וּמֵישָׁרִים תִּרְצֶה אֲנִי בְּיֹשֶׁר לְבָבִי הִתְנַדַּבְתִּי כָל אֵלֶּה וְעַתָּה עַמְּךָ הַנִּמְצְאוּ פֹה רָאִיתִי בְשִׂמְחָה לְהִתְנַדֶּב לָךְ:

 רש"י  וידעתי אלהי כי אתה בוחן לבב. אתה בוחן מי שיש לו שני לבבות אחד לטוב ואחד לרע : ומישרים תרצה. ולב טוב ויושר תרצה וכי אני יודע שביושר לבבי שישרתי לטוב לבבי ללב א' בהתנדבתי את כל אלה, ומן עמך שהתנדבו פתרון בשלי אני בקי ויודע ובשל אחרים איני יודע אלא מה שראיתי שבשמחה התנדבו אני אומר : ועתה עמך הנמצאו פה ראיתי בשמחה להתנדב לך. כלומר ראיתי ששמחו בהתנדבם ואיני יודע אם מרצון לבם היה כדכתיב וישמחו העם על התנדבם : הנמצאו פה. הנמצאים כאן הם הכתובים למעלה ויקהל דוד את כל שרי ישראל וגו' אבל עשירי ישראל כולם אשר בכל עיר ועיר לא נמצאו פה ועל כן רבונו של עולם נתמעטה הנדבה שאילו היו שאר כל ישראל כאן אז התרבה הנדבה : (רש"י)

 מצודת דוד  וידעתי. אתה אלהי הן ידעתי שאתה בוחן לבב האדם לדעת מחשבתו ורוצה אתה ביושר לבב לכן התנדבתי הנדבה ההיא ביושר לבב : ראיתי בשמחה. ראיתי אני אשר בשמחה נדרו להתנדב לך א''כ גם המה התנדבו ביושר לבב כמוני : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בוחן. מל' בחינה ונסיון : הנמצאו. אשר נמצאו הה''א היא במקום אשר וכן ההקדיש שמואל (לעיל כו) : (מצודת ציון)


{יח}  יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל אֲבֹתֵינוּ שֳׁמְרָה זֹּאת לְעוֹלָם לְיֵצֶר מַחְשְׁבוֹת לְבַב עַמֶּךָ וְהָכֵן לְבָבָם אֵלֶיךָ:

 רש"י  שמרה זאת לעולם. זכור לנו זאת הנדבה למצוה רבה ולצדקה : ליצר מחשבות לבב עמך. כי יצר שני לבבם ומחשבותם לטובה ומוסב הוא על כי אתה בוחן לבב וגומר : והכן לבבם אליך. שני לבבם שלם להיות לב א' אליך וכן תפרש : (רש"י)

 מצודת דוד  שמרה זאת. זכות הנדבה ההיא שמור לעולם : ליצר מחשבות. את פעולת מחשבות לבב עמך שהיתה במחשבה טובה ורצויה : והכן. אמץ לבבם להפנות אליך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ליצר. הוא ענין פעולה כמו מי יצר אל (ישעיה מד) וכן וכל יצר מחשבות לבו (בראשית ז) : והכן. מל' הכנה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שמרה זאת לעולם. ר''ל זה הרצון הטוב שהיה לעמך באלו הנדבות לכבודך שמרהו להם לעולם שיהיה להם גמול טוב מאתך על זה להכין לבבם אליך תמיד ולהישירם לעבודתך וזה אמנם יהיה כשתוכיחם תכף שיחטאו ותשלח להם עבדיך הנביאים להוכיחם ובזה האופן : (רלב"ג)


{יט}  וְלִשְׁלֹמֹה בְנִי תֵּן לֵבָב שָׁלֵם לִשְׁמוֹר מִצְוֹתֶיךָ עֵדְוֹתֶיךָ וְחֻקֶּיךָ וְלַעֲשׂוֹת הַכֹּל וְלִבְנוֹת הַבִּירָה אֲשֶׁר הֲכִינוֹתִי: (פ)

 רש"י  ולשלמה בני תן לבב שלם. להכין לבבו שלם עם אלהיו לשמור מצותיו וגו' וכן בקש שלמה יהי ה' אלהינו עמנו עד והיה לבבכם שלם (מלכים א' ח') : ולבנות הבירה אשר הכינותי. אפרייטש''י בלע''ז ועתה לפי שהכינותי וזמנתי הכל לפיכך נקל לשלמה לבנות ובלבד שתהא ידך בו : (רש"י)

 מצודת דוד  ולעשות הכל. את כל דברי התורה וכפל דברו לחזוק : אשר הכינותי. את כל דבר הצריך על הבנין : (מצודת דוד)

 רלב"ג  גם כן תתן לב לשלמה לעבדך ולבנות הבירה אשר הכינותי : (רלב"ג)


{כ}  וַיֹּאמֶר דָּוִיד לְכָל הַקָּהָל בָּרְכוּ נָא אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וַיְבָרֲכוּ כָל הַקָּהָל לַיהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיהֶם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ לַיהוָה וְלַמֶּלֶךְ:

 רש"י  ויאמר דויד לכל הקהל. מוסב על ויקהל דוד את כל שרי וגו' : ברכו נא את ה' אלהיכם. אלהי אבותיכם לא נאמר אלא אלהיכם דמשמע ולא אלהי אבותיהם לכך נאמר ברכו את ה' אלהיכם והם אמרו אלהינו ואלהי אבותינו ולכך ויברכו כל הקהל לה' אלהי אבותיהם מתוך ריצוי ל' ומחמת קדושתו : (רש"י)

 מצודת ציון  ברכו. שבחו והללו : ויקדו. כפפו הקדקוד : (מצודת ציון)


{כא}  וַיִּזְבְּחוּ לַיהוָה זְבָחִים וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת לַיהוָה לְמָחֳרַת הַיּוֹם הַהוּא פָּרִים אֶלֶף אֵילִים אֶלֶף כְּבָשִׂים אֶלֶף וְנִסְכֵּיהֶם וּזְבָחִים לָרֹב לְכָל יִשְׂרָאֵל:

 רש"י  למחרת היום. אותו היום של וועד זה שדבר דוד כל דבריו כי אותו היום לא היה להם פנאי כי כשהלכו מן הוועד עסקו לקנות בהמות לצורך הקרבנות עד הלילה ולמחר ויזבחו לה' זבחים וגו' : פרים אלף וגו'. כבשים אלף ונסכיהם. דוגמא אילים חמשה עתודים חמשה וגו' (במדבר ז') שיעור אחד לכולם : וזבחים לרב. כן דרך המקרא לדבר כשמדבר בשנים ובג' דברים מניח הראשון עד לסוף ומפרש האחרון מיד וכן ויבא לבן באהל יעקב עד ויבא באהל רחל והלא כבר נאמר ויבא לבן באוהל יעקב הוא אהל רחל (בראשית לא) אלא לא מצא הוא מוסב על האמהות האחרונות ושוב מפרש הראשון ויצא מאהל לאה תחלה ויבא באהל רחל מאהל לאה הלך אל אהל רחל לפי שדברים אחרים צריך לומר על זה ורחל לקחה וגו' ושוב אין נופל לומר ובאוהל שתי האמהות ולא מצא הכא נמי צריך לומר על הזבחים דברים אחרים : (רש"י)

 מצודת דוד  זבחים. זבחי שלמים זבחו לרוב : לכל ישראל. ר''ל כולם הביאו שלמים : (מצודת דוד)


{כב}  וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ לִפְנֵי יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה וַיַּמְלִיכוּ שֵׁנִית לִשְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד וַיִּמְשְׁחוּ לַיהוָה לְנָגִיד וּלְצָדוֹק לְכֹהֵן:

 רש"י  ויאכלו וישתו וגו'. ביום ההוא וגו'. ואם היה אומר ויזבחו לה' זבחים היה מפסיק בין הזבחים והעולות בדברים אחרים וכדי שלא להפסיק לא אמרן מיד והמתין עד לבסוף ואומר וזבחים לרוב ויאכלו וישתו וכן הרבה דוגמא ויאכלו וישתו לפני ה' דוגמא ויקח יתרו חתן משה וגומר (שמות ט') : וימליכו שנית לשלמה בן דויד. כבר המליכוהו פעם אחד כדכתיב במלכים (א' א') ויקח צדוק הכהן את קרן וגומר מפורש בהוריות מלך (בן מלך) אין מושחין אותו ולמה משחו את שלמה דוד צוה למשחו כדי להוציא מלבן של עוזרי אדוניהו להמליכו : וימשחו לה' לנגיד. מלשון נגידו תרגום של משכו ועל שם אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם (במדבר כז) : ולצדוק לכהן. לפי שמשח אביתר את אדוניהו : (רש"י)

 מצודת דוד  לפני ה'. כדין בשר זבחי שלמים : וימליכו שנית. כי בפעם הראשון כשנמלך מפני מחלוקת אדוניה כמ''ש במלכים א' לא היו אז כ''א אנשי ירושלים לכן שבו להמליכו בהקהל כל שרי ישראל : וימשחו לה'. ע''פ מצות ה' משחוהו למלך : ולצדוק. ואת צדוק מנו לכ''ג : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וימשחו לה' לנגיד ולצדוק לכהן. ידמה שכאשר משחוהו שנית משחו צדוק לכהן גדול וגורש אביתר מהיות כהן גדול ואף על פי שאחר זה אמר לו המלך שלמה מנחות לך על שדיך (מ''א ב' כ''ו) : (רלב"ג)


{כג}  וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא יְהוָה לְמֶלֶךְ תַּחַת דָּוִיד אָבִיו וַיַּצְלַח וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו כָּל יִשְׂרָאֵל:

 רש"י  וישב שלמה על כסא ה' למלך. כאן נופל לומר מלך על כסא ה' שהכסא של ה' הוא להמליך עליו מי שירצה ובמדרש מפורש כסאו היה מלא כמו הלבנה בט''ו בחדש כי מאברהם עד שלמה ט''ו דורות אברהם יצחק יעקב יהודה פרץ חצרון רם עמינדב נחשון שלמה בועז עובד ישי דוד שלמה וזהו שכתוב כסאו כשמש נגדי (תהלים פט) שאינו נחסר לעולם ואם אתה רוצה לדמותו לירח יהיה כירח שיכון לעתיד לבא ומשלמה ואילך נתמעטו המלכים מגדולתם כלבנה המחסרת והולך עד צדקיהו ועיני צדקיהו עור : וישמעו אליו כל ישראל. מיד מה שאין כן בשאול כדכתיב (שמואל א' י') ובני בליעל אמרו מה יושיענו זה וגם דוד לא מלך מתחלה כי אם בחברון שבע שנים : (רש"י)

 מצודת דוד  על כסא ה'. ר''ל לעשות משפט ה' : כל ישראל. ולא היה מערער עליו : (מצודת דוד)


{כד}  וְכָל הַשָּׂרִים וְהַגִּבֹּרִים וְגַם כָּל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ דָּוִיד נָתְנוּ יָד תַּחַת שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ:

 רש"י  וכל השרים והגבורים. מה שאין כן באדוניה כדכתיב במלכים (א א) והגבורים אשר לדוד לא היו עם אדוניהו : וגם כל בני המלך דויד נתנו יד. מה שאין כן באדוניהו שלא שמו ידם תחתיו : נתנו יד. אמונה תקעו כף לשלמה לעבדו בלבב שלם : (רש"י)

 מצודת דוד  נתנו יד. תקעו כפם להיות תחת ממשלתו : (מצודת דוד)


{כה}  וַיְגַדֵּל יְהוָה אֶת שְׁלֹמֹה לְמַעְלָה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן עָלָיו הוֹד מַלְכוּת אֲשֶׁר לֹא הָיָה עַל כָּל מֶלֶךְ לְפָנָיו עַל יִשְׂרָאֵל: (פ)

 רש"י  ויתן עליו הוד מלכות. פתרון נתן עליו חן מלכות דוגמא ונתת מהודך עליו (במדבר כז) שהכל אמרו הגון זה ובדניאל כתיב ועמד על כנו נבזה ולא נתנו עליו הוד מלכות : (רש"י)

 מצודת דוד  לעיני כל ישראל. כולם ראו גדולתו : הוד מלכות. ר''ל שהיה נראה בעיני כל אשר הוא הגון וראוי למלוכה מפאת עצמו : על כל מלך. על שום מלך שהיה לפניו על ישראל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  למעלה. מל' עליה והרמה : (מצודת ציון)


{כו}  וְדָוִיד בֶּן יִשָׁי מָלַךְ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל: {כז}  וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ שֶׁבַע שָׁנִים וּבִירוּשָׁלִַם מָלַךְ שְׁלֹשִׁים וְשָׁלוֹשׁ:

 מצודת דוד  שבע שנים. ולא חש לחשוב עוד ששת החדשים שמלך בחברון או לפי שהיה נרדף ששה החדשים לפני אבשלום בנו ולא היה נחשב למלוכה לכן לא חשב למולם אלה ששת החדשים : (מצודת דוד)


{כח}  וַיָּמָת בְּשֵׂיבָה טוֹבָה שְׂבַע יָמִים עֹשֶׁר וְכָבוֹד וַיִּמְלֹךְ שְׁלֹמֹה בְנוֹ תַּחְתָּיו:

 מצודת דוד  עושר וכבוד. מוסב על מלת שבע לומר שהיה שבע עושר וכבוד : (מצודת דוד)


{כט}  וְדִבְרֵי דָּוִיד הַמֶּלֶךְ הָרִאשֹׁנִים וְהָאֲחרֹנִים הִנָּם כְּתוּבִים עַל דִּבְרֵי שְׁמוּאֵל הָרֹאֶה וְעַל דִּבְרֵי נָתָן הַנָּבִיא וְעַל דִּבְרֵי גָּד הַחֹזֶה:

 רש"י  ודברי דוד המלך הראשונים. מה שאירעהו לדוד מתחלתו עד סופו : הנם כתובים על דברי שמואל. בספר שמואל : ועל דברי גד. במעשה המגפה ולכבוד המלך מגיד ומזכיר לומר כל פרשת גדולתו של מלך כתיב כאן ובמקומות אחרים וכן דמרדכי על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס : (רש"י)

 מצודת דוד  הראשונים. כשהיה עוד נרדף מפני שאול : על דברי שמואל. ר''ל בספר שמואל : ועל דברי נתן וכו'. גם הם כתבו ספרים ואינם אתנו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  הנם כתובים על דברי שמואל הרואה. ר''ל אצל דברי שמואל הרואה וזה הוא בס' שמואל. וידמה ששם גם כן דברי נתן הנביא ודברי גד החוזה אשר זכרם בזה הפסוק. זהו מה שראינו לבאר במה שהגבלנו באורו מזה הספר בזה המקום ממה שלא נזכר בספר שמואל. ואולם התועלות המגיעים ממנו מלבד מה שמנינו מזה בס' שמואל הם אלו. התועלת הראשון. הוא להודיע עוצם ההשגחה האלהית להביא המלוכה לדוד עד שבעת שהיה נרדף משאול הסב לב גבורי ישראל וראשיהם להתחבר עמו ובאלו היו גם כן מבני בנימין אחי שאול והגיע מחשקם לבא אל דוד שעברו את הירדן בחדש הראשון והוצרכו לשום בריחים על כל העמקים באופן שיוכלו לעבור עליהם ולא נתעצלו מלבא אליו עד שיסור רבוי המים כי מאת ה' היה והיו באים אליו יום ביום לעזרו עד שהיה למחנה גדול וגם בעת בואם לחברון באו בני בנימין אחי שאול להמליך את דוד ואע''פ שהיו רבם שומרים משמרת מלכות בית שאול. התועלת השני. הוא להודיע שאין לשאת ארון האלהים כי אם הלוים בכתף ולמדנו מזה כי אמרו בתורה כי עבודת הקדש עליהם בכתף יבאו היא מצות עשה. התועלת השלישי. הוא מה שלמדנו מזה הספור מענין מחלקות הכהנים שהיו מאת ה' כמו שיתבאר מדברי דוד ומזה המקום נתישרנו לעמוד על כונת התורה במה שאמרה חלק כחלק יאכלו לבד ממכריו על האבות וראוי היה להיות כן בזאת העבודה הנכבדת. ר''ל שיהיה מוגבל בה הכל בדרך שלא יחסר ממנה דבר ולזה היה ראוי שידעו מי יעשה העבודה ביום ויום עם שבזה תסור הקטטה והמחלוקת מביניהם. התועלת הרביעי. הוא מה שלמדנו מזה כי עבודת הלוים היתה בשיר בפה להודות לה' על יד מי שיהיה מהם יותר ראוי כאמרו יסור במשא כי מבין הוא (ט''ו כ''ב) ומזה עמדנו על הכוונה במה שאמר בתורה לעמד לשרת בשם ה' (דברים י''ח ה') ומזה גם כן נמשך שיהיו מהם משוררים בכל זמר. והנה למדנו מזה עוד כי מה שיסדה התורה על הלוים לשמור משמרת בית ה' כלל שיהיו שוערים. ושישמרו הקדשים מכל טומאה ושישמרו האוצרות וההקדשות וכלי בית המקדש והסולת והיין והשמן המיוחדי' למנחות ויתקנו מלאכת לחם הפנים והסלתות והחביתין של כהן גדול. ובכלל כל מה שהיה אפשר להם לשרת בו הכהנים בעניני המקדש וקדשיו וכבר יסד דוד בזה מחלקות לכל אלו הדברים כדי שיהיה איש על עבודתו כמו שמצאנו שהקפידה התורה בזה שיהיה איש על עבודתו ועל משאו. התועלת החמישי. הוא להודיע שראוי ללכת לפני ה' ית' בלבוש מורה על הנקיות והם הבגדים הלבנים ובלבוש בלתי מורה על שררה ומלכות. ולזה ספר כי לא היה דוד לבוש בגדי מלכות בהיותו הולך לפני ארון האלהים אך היה מכורבל במעיל בוץ והיה חגור אפוד בד ולהמשך לזאת הכוונה היה דוד מרקד ומשחק לפני ה' ולא היה מתנהג כמלך. התועלת הששי. הוא להודיע דבר ההודאה הנפלאה שאמרו המשוררים אשר היא מקפת בפנות עצומות מפנות התורה והאמונה. האחת היא שאשר יבקשו פניו והם הדבקים בו יעשה ה' ית' הנפלאות בעבורם להיטיב להם ולהצילם מהרע כאמרו דרשו ה' ועוזו בקשו פניו תמיד וזאת הפנה כוללת גם כן פנה אחרת והיא שה' ית' משגיח באישי המין האנושי וכבר זכר זה בבאור באמרו אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק. הפנה השנית היא להודיע שיעדיו על ידי נביאיו הם קימים ולזה אמר ומשפטי פיהו כמו שבארנו. ואמר דבר צוה לאלף דור אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק וגו'. ומזאת הפנה תתקיים פנה אחרת והיא מציאות הנבואה כי לולא ההודאה בה תפול התורה בכללם. הפנה השלישית היא אמונת חדוש העולם. והוא אמרו וה' שמים עשה. הפנה הרביעית היא שתכלית השמחה והתענוג היא אצל ה' ית' ולזה ראוי לכל אדם שיתחבר לזאת השמחה הנפלאה לפי מה שאפשר לו וזה יהיה לו בשישכיל וידע ה' ית' לפי היכולת. הפנה החמישית היא שעוד יעבדו כל הגוים את ה' כאמרו ויאמרו בגוים ה' מלך והנמשך לזה מהדברים כמו שבארנו אצל באורנו לאלו הדברים וכן אמר הנביא כי ה' ית' יהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד (צפניה ג' ט'). והנה הישיר בזה גם כן לדבר הגלות אשר אנחנו בו כי הוא יהיה הכלי להביא כל הגוים לאמונה האמתית כי בצאתנו מהגלות הזה יהיה מה שזכר מענין מה שיאמר בגוים ה' מלך כמו שנתבאר מס' דניאל לפי מה שבארנו שם. התועלת השביעי. הוא להודיע שבית המקדש אשר בירושלם הוא נבחר לעולמי עד. ולזה אמר זה בית ה' האלהים וזה מזבח לעולם לישראל ואמר אני עם לבבי לבנות מנוחה לארון ברית ה'. התועלת השמיני. הוא להודיע כי לעוצם חשק דוד לבנות בית המקדש הכין מעת עניו אוצר לבנינו והכין הכל לשלמה בטרם מותו ונתן לו תבנית כל חלקי הבנין ותבנית הכלים ומשקלם ויסד דבר מחלקות הכהנים והלוים להעמיד עבודת הבית בתכלית מה שאפשר מהשלמות והיה כל זה לדוד מפי ה' כמו שזכרנו הנה כמו שמשה כשלא יכול להנחיל לישראל הארץ מפני חטאיהם כמו שזכרנו שם הישיר יהושע והעמידו על כל מה שיעשהו בהנחילו הארץ לישראל כן היה הענין בזה בדוד עם שלמה בשוה וכמו שלא מנע ה' ממשה הנחלתו בארץ לישראל מפני היות יהושע גדול ממנו כן הענין בזה בדוד עם שלמה בשוה כי כבר היתה מעלת דוד גבוהה ממעלת שלמה אלא שלא רצה ה' ית' שיבנהו דוד כי דמים רבים שפך ויחשבו הגוים בבא קץ הבית בעבור חטא ישראל שבעון הדמים ששפך דוד קרה זה הרע לזה הבית כמו שזכרנו. התועלת התשיעי. הוא להודיע שהטוב שיעד ה' ית' לשלמה היה בו תנאי והוא שאם ילך אחר ה' ית' לעשות מצות התורה וחוקיה ומשפטיה ימשך לו זה הטוב. ולזה אמר דוד לשלמה אז תצליח אם תשמור לעשות את החקים ואת המשפטים אשר צוה ה' את משה על ישראל (כ''ב י''ג) ויאמר והכינותי את מלכותו עד לעולם אם יחזק לעשות מצותי ומשפטי כיום הזה (כ''ח ז'). התועלת העשירי. הוא לפרסם קיום הברית שכרתה' ית' לפנחס להיו' לו ברית כהנ' עולם עד שכבר תמצא כי הכהונה הגדולה לא היתה כי אם מעט לזרע איתמר ורבה היתה לפנחס. גם תמצא כי במשמרות הכהנים ששש עשרה מחלקות היו שם לאלעזר ולא היו מהם לאיתמר כי אם שמונה. ונתבאר גם כן בס' יחזקאל התקים הכהונה הגדולה לבני צדוק (מ' מ''ו. מ''ג. י''ט. מ''ד. ט''ו. מ''ח י''א) שהיו מזרע פנחס. התועלת האחד עשר. הוא להודיע שאין ראוי שישתמש אדם בשתי מלאכות או שתי פקדות יחד כי מפני עסקו באחת ימנע שלמות עסקו בשנית עד שיקרה שיעדר השלמות משתי המלאכות. ולזה תמצא שהגביל דוד לכל מלאכה ומלאכה ללוים אנשים מיוחדים ולכל פקדות ופקדות ממלאכותיו וקניניו שם איש מיוחד. והמשל שמי שהיה ממונה על מלאכת הכרמים לא היה ממונה על שבכרמים לאוצרות היין ואשר היה על הבקר הרועים בשרון לא היה ממונה על הבקר אשר בעמקים. התועלת השנים עשר. הוא לפרסם טוב תכונת דוד ואהבתו ה' ית' ועמו ישראל. ולזה תמצא שצוה שלמה בנו לפני מותו שילך בדרכי ה' ית' ולשמור מצות התורה. ובזה תתקיים לו המלוכה תמיד ולזרעו וימצא לו בכל אשר יקראהו. וצוה גם כן כל ראשי ישראל ללכת בדרכי ה' ית' לשמור ולדרוש כל מצותיו כדי שתתקיים להם ולזרעם ירושת הארץ תמיד. ולזה גם כן תמצא שסבב שהתנדבו השרים כלם לעבודת בית אלהים כדי שיהיה להם גמול טוב מאת ה' ית'. התועלת השלשה עשר. הוא להודיע שמהשגחת ה' ית' בדבקים ימשך להכין לבבם אליו במה שיחדש מהדברים אשר יישירום לעבודתו ית'. וזה הוא אמרו שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך והכן לבבם אליך. ולזה אמרו ז''ל בא לטהר מסייעין אותו (שבת ק''ד) והיה זה כן כי כמו שישפיע ה' ית' לאוהביו דברים ישמרום מהרעות הגופיות בהשגיחו בהם כן ימצא להם דברים ישמרום מהרעות הנפשיות כמו שבארנו ברביעי מס' מלחמות ה' : (רלב"ג)


{ל}  עִם כָּל מַלְכוּתוֹ וּגְבוּרָתוֹ וְהָעִתִּים אֲשֶׁר עָבְרוּ עָלָיו וְעַל יִשְׂרָאֵל וְעַל כָּל מַמְלְכוֹת הָאֲרָצוֹת: (פפפ)

 רש"י  והעתים אשר עברו עליו. עתות צרה שעברו עליו וז''ש דוד (תהלים לא) בידך עתותי הצילני מיד אויבי ורודפי : ועל ישראל. עתות שעברו על ישראל : ועל כל ממלכות הארצות. שבאו על ישראל דוגמא בשמואל (א' ז') וירעם ה' בקול גדול על פלשתי' ויהומ' וגו' וכן ביהושפט (ד''ה ב' כ') ובעת החלו ברנה ותהלה נתן ה' וגו' וכן בסנחריב (ישעיה לז) וישכימו בבקר והנה כולם פגרים מתים : (רש"י)

 מצודת דוד  עם כל מלכותו. ר''ל שמה יסופר דברי דוד עם כל הארצות שמלך עליהם : והעתים וכו'. עתים לטובה עתים לרעה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והעתים. מל' עת וזמן : (מצודת ציון)