דברי הימים ב פרק-א

{א}  וַיִּתְחַזֵּק שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד עַל מַלְכוּתוֹ וַיהוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ וַיְגַדְּלֵהוּ לְמָעְלָה:

 רש"י  ויתחזק שלמה וגו'. מפני שה' אלהיו עמו : (רש"י)

 מצודת דוד  ויתחזק שלמה וגו'. וה' וגו'. ר''ל על כי היה ה' עמו לכן התחזק: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויתחזק שלמה בן דוד על מלכותו וגו'. עד ויעש אסא הטוב והישר בעיני ה' (י''ד א'). ויתחזק שלמה בן דוד על מלכותו. ידמה שרמז בזה החזוק אל מה שהסיר כל מי שאפשר שיהיה לו לשטן והם אדוניה בן חגית ויואב בן צרויה והרג שמעי בן גרא כי אז הממלכה נכונה ביד שלמה כמו שכתוב בס' (מ''א ב' מ''ו) גם התחזק שהיה מושל בכל הממלכות וכלם היו מגישים לו מנחה : (רלב"ג)


{ב}  וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה לְכָל יִשְׂרָאֵל לְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת וְלַשֹּׁפְטִים וּלְכֹל נָשִׂיא לְכָל יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁי הָאָבוֹת:

 רש"י  ויאמר שלמה לכל ישראל. ומי הם אותם כל ישראל הם שרי האלפים כדכתיב (לעיל כח) ויקהל דוד את כל שרי ישראל ומה אמר להם שיבאו עמו לבמה אשר בגבעון : (רש"י)

 מצודת דוד  ויאמר שלמה וכו'. אמר להם ללכת עמו אל הבמה אשר בגבעון קצר בדבר המובן: לכל ישראל. וחזר ופירש שאמר להשרים שבהם: ראשי האבות. שהם ראשי האבות: (מצודת דוד)


{ג}  וַיֵּלְכוּ שְׁלֹמֹה וְכָל הַקָּהָל עִמּוֹ לַבָּמָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן כִּי שָׁם הָיָה אֹהֶל מוֹעֵד הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה בַּמִּדְבָּר:

 רש"י  וילכו שלמה וכל הקהל עמו וגו'. וכן דרך הפסוקים לקצר ויאמר ה' לדג ויקא את יונה אמר לו להקיא ויקא וכן (לעיל כ''א) ו אמר ה' למלאך וישב חרבו אל נדנה : (רש"י)


{ד}  אֲבָל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים הֶעֱלָה דָוִיד מִקִּרְיַת יְעָרִים בַּהֵכִין לוֹ דָּוִיד כִּי נָטָה לוֹ אֹהֶל בִּירוּשָׁלִָם:

 מצודת דוד  בהכין. במה שהכין לו מקום: כי נטה. הטה ופרש: (מצודת דוד)

 רלב"ג  בהכין לו דוד. ר''ל באשר הכין לו דוד : (רלב"ג)


{ה}  וּמִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר שָׂם לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְהוָה וַיִּדְרְשֵׁהוּ שְׁלֹמֹה וְהַקָּהָל:

 מצודת דוד  וידרשהו. ר''ל הקריב עליו קרבנות: (מצודת דוד)


{ו}  וַיַּעַל שְׁלֹמֹה שָׁם עַל מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת לִפְנֵי יְהוָה אֲשֶׁר לְאֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעַל עָלָיו עֹלוֹת אָלֶף:

 מצודת דוד  ויעל עליו. לפי שהפסיק בדברים אמר שוב ויעל וכן דרך המקרא: (מצודת דוד)


{ז}  בַּלַּיְלָה הַהוּא נִרְאָה אֱלֹהִים לִשְׁלֹמֹה וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ:

 רש"י  שאל מה אתן לך. בחר ושאל כל מה שתרצה ואני אתן לך : (רש"י)


{ח}  וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה לֵאלֹהִים אַתָּה עָשִׂיתָ עִם דָּוִיד אָבִי חֶסֶד גָּדוֹל וְהִמְלַכְתַּנִי תַּחְתָּיו:

 מצודת דוד  והמלכתני. במה שהמלכת אותי מבין שאר בניו הראית לדעת שלא חטא אבי בבת שבע אמי ולחסד גדול יחשב: (מצודת דוד)


{ט}  עַתָּה יְהוָה אֱלֹהִים יֵאָמֵן דְּבָרְךָ עִם דָּוִיד אָבִי כִּי אַתָּה הִמְלַכְתַּנִי עַל עַם רַב כַּעֲפַר הָאָרֶץ:

 רש"י  עתה ה' אלהים יאמן. פראבריט''ש בלע''ז : כי אתה המלכתני. כלומר כיון שהמלכתני על עם רב כזה צריך אני שיהא בי חכמה וכח לצאת לפניהם וללחום מלחמותיהם כענין שנאמר בשמואל (א' ח') ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו והואיל ועלי לשאול מה שבלבי אשאל מה שאני צריך וזה שתתן לי חכמה : (רש"י)

 מצודת דוד  יאמן. יקוים דבריך מה שדברת עם דוד אבי להיות המלוכה נכון בידי: על עם רב. וא''כ עסקיהם מרובים: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יאמן. מל' אמנה וקיום : (מצודת ציון)


{י}  עַתָּה חָכְמָה וּמַדָּע תֶּן לִי וְאֵצְאָה לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה וְאָבוֹאָה כִּי מִי יִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַזֶּה הַגָּדוֹל: (ס)

 רש"י  ואצאה לפני העם הזה ואבואה. וגם למלך צריך שיהא לב חכם לידע לשפוט העם ואני נער ורך אפי' אלף אנשים חכמים היה קשה להם לשפוט עם גדול כזה אי אפשר בלא עסקים רבים שבאים לדון ואין לו מתון לעיין בדינם שעוד זה קובל ואינו מפסיק דבריו והנה בא אחר וצועק ומי יוכל לפסוק אלף דינין ביום אחד אם לא חכם ונבון אשר רוח אלהים בו וזה אני שואל שתתן לי חכמה ומדע לשפוט עמך זה הגדול כי זה אני צריך שתתן לי : (רש"י)

 מצודת דוד  עתה. הואיל וכן שאלתי היא לתת לי חכמה לדעת לצאת ולבוא לפני העם הזה: כי מי ישפוט. א''א לשפוט עם כאלה מחכמת לבבו מבלי עזר מן השמים: (מצודת דוד)


{יא}  וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לִשְׁלֹמֹה יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה זֹאת עִם לְבָבֶךָ וְלֹא שָׁאַלְתָּ עֹשֶׁר נְכָסִים וְכָבוֹד וְאֵת נֶפֶשׁ שֹׂנְאֶיךָ וְגַם יָמִים רַבִּים לֹא שָׁאָלְתָּ וַתִּשְׁאַל לְךָ חָכְמָה וּמַדָּע אֲשֶׁר תִּשְׁפּוֹט אֶת עַמִּי אֲשֶׁר הִמְלַכְתִּיךָ עָלָיו:

 רש"י  יען אשר היתה זאת עם לבבך. שאין אדם שואל דבר זה אלא מי שיש יראת שמים בלבו כענין שנאמר ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים (שמות י''ח) : ואת נפש שונאיך. לנצחם : (רש"י)

 מצודת דוד  זאת. השאלה הזאת: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יען. בעבור : נכסים. הוא כולל למטלטלין ומקנה ושדות : (מצודת ציון)


{יב}  הַחָכְמָה וְהַמַּדָּע נָתוּן לָךְ וְעֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד אֶתֶּן לָךְ אֲשֶׁר לֹא הָיָה כֵן לַמְּלָכִים אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יִהְיֶה כֵּן:

 רש"י  החכמה והמדע נתון לך. מה ששאלת : עושר ונכסים וכבוד. אשר לא שאלת אתן לך : אשר לא היה כן למלכים אשר לפניך ואחריך לא יהיה. מוסב על עושר וכבוד אשר לא שאלת כי החכמה שאני נותן לך בה תלוי גם עושר גם כבוד גם אריכות ימים דכתיב (משלי ג') אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד וזהו שכתוב במלכים (א' י''א) ויגדל המלך שלמה מכל מלכי הארץ לעושר ולחכמה וגומר : (רש"י)

 מצודת דוד  נתון לך. עתה נתון לך מאתי: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואחריך לא יהיה כן. הנה השמיט מזה מה שאמר בס' מלכים שאם ילך בדרכי ה'ית' יאריך ימיו כי סמך בזה על מה שנכתב מזה בס' שמואל ולזה תמצא בהרבה מהספורים הנזכרים בזה הספר שכבר קצר בהם : (רלב"ג)


{יג}  וַיָּבֹא שְׁלֹמֹה לַבָּמָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן יְרוּשָׁלִַם מִלִּפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל: (פ)

 מצודת דוד  לבמה וכו'. ר''ל מהדרך אשר הלך לבמה וכו' שב ובא לירושלים מלפני אוהל מועד: וימלוך. ר''ל קבלוהו למלך באהבה רבה בעבור רוב החכמה הנתונה בו בלילה ההוא: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויבא שלמה לבמה אשר בגבעון וגו'. ירצם לפי מה שאחשוב שהוא בא אל הבמה אשר בגבעון לזבוח זבחים לה' ולתת לו תודה על מה שיעד לו מהטוב ובא אל ירושלים וסר מלפני אהל מועד אשר היה בגבעון ומלך על ישראל מפני מה שנתפרסם להם מחכמתו בענין הזונות אשר באו לפניו כמו שנזכר בספר מלכים (ג') כי אז מלך שלמה על כל ישראל כי הכירו כלם כי חכמת אלהים בקרבו לעשות משפט : (רלב"ג)


{יד}  וַיֶּאֱסֹף שְׁלֹמֹה רֶכֶב וּפָרָשִׁים וַיְהִי לוֹ אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת רֶכֶב וּשְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים וַיַּנִּיחֵם בְּעָרֵי הָרֶכֶב וְעִם הַמֶּלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם:

 רש"י  ויניחם בערי הרכב. הניח מקצת אותם פרשים ורכב בערי הרכב ועל שם שרוכבי המלך שם היו קוראים אותן העיירות ערי הרכב ומקצתם הניח עמו בירושלים (עיין מלכים א' על פסוק זה מה שפירש''י שם וצריך עיון) : (רש"י)

 מצודת דוד  בערי הרכב. הערים המיוחדים להעמיד בהם הרכב: ועם המלך. ומקצתם היו עמו בירושלים: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויאסף שלמה רכב ופרשים וגו'. זאת הפרשה כתובה כן כס' מלכים ושם פירשנוה עד ומלכי ארם בידם יוציאו (מ''א י' כ''ו כ''ט) : (רלב"ג)


{טו}  וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב בִּירוּשָׁלִַם כָּאֲבָנִים וְאֵת הָאֲרָזִים נָתַן כַּשִּׁקְמִים אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה לָרֹב:

 רש"י  כאבנים. מרוב כסף וזהב שהיה לו לא היה מקפיד על נתינת כסף וזהב בכל העיר לעשות שולחנות וכסאות ורבותינו אמרו כאבני עשר וי''א אמות שהיה לו אבני גזית כן עשה מן הכסף : (רש"י)

 מצודת דוד  יתן וכו'. ר''ל עזבם בחוצות כי בעבור שהיה רבי המשקל היו נשמרים כי לא היה מהאפשר לשאתם ולגנבם: אשר כשפלה. הגדלים בעמק הרבה מאוד: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כשקמים. מין אילני תאנים : (מצודת ציון)


{טז}  וּמוֹצָא הַסּוּסִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה מִמִּצְרָיִם וּמִקְוֵא סֹחֲרֵי הַמֶּלֶךְ מִקְוֵא יִקְחוּ בִּמְחִיר:

 רש"י  ומוצא הסוסים אשר לשלמה. כלומר כל מוצא סוסים אשר לשלמה לא היה כי אם ממצרים : ומקוא סחרי המלך. ומקוא אסיפת הסוסים במצרים וקורין לה בל''א שטוט''א : (רש"י)

 מצודת דוד  ומוצא הסוסים. מקום מוצא הסוסים היו לו ממצרים ומן קוא והוא שם מקום והסוסים מצויים שם: סוחרי המלך. ר''ל שלמה שלח סוחרים והם יקחו הסוסים מן קוא במחיר ולפי ערך שויו של כ''א: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ומקוא. התרגום לא תרגם מלת מקוא ולזה נראה כי קוא שם מקום והמ''ם הוא במקום מן : במחיר. ענין ערך הדבר ושויו כמו אקנה מאיתך במחיר (ש''ב כ''ד) : (מצודת ציון)


{יז}  וַיַּעֲלוּ וַיּוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם מֶרְכָּבָה בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְסוּס בַּחֲמִשִּׁים וּמֵאָה וְכֵן לְכָל מַלְכֵי הַחִתִּים וּמַלְכֵי אֲרָם בְּיָדָם יוֹצִיאוּ:

 מצודת דוד  ויעלו ויוציאו ממצרים. ר''ל אבל למצרים לא שלח סוחרים כי אנשי מצרים עצמם היו מעלים ומוציאים לו מרכבה שהם ד' סוסים בעבור שש מאות שקל כסף כי כן היה המקח קצוב ביניהם: וסוס בחמשים ומאה. ומזה נשמע שהמרכבה הם ד' סוסים: וכן לכל מלכי החתים. גם להם מכרו אנשי מצרים במקח הקצוב הזה עם שהיו קרובים להם ולא היה להם מרחק רב להוליך הסוסים: בידם יוציאו. אנשי מצרים עצמם הוציאו הסוסים בידם להביאם למקום הקונה אותם או שעל מלכי החתים וכו' יאמר שהם יוציאום בידם ור''ל עם שגם הם נתנו ערך קצבת שלמה מ''מ בהבאה למקומם לא הי' לשם יפוי הכח כשלמה: (מצודת דוד)


{יח}  וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה וּבַיִת לְמַלְכוּתוֹ:

 מצודת דוד  למלכותו. לפי הראוי וההגון למלכותו: (מצודת דוד)

דברי הימים ב פרק-ב

{א}  וַיִּסְפֹּר שְׁלֹמֹה שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ סַבָּל וּשְׁמוֹנִים אֶלֶף אִישׁ חֹצֵב בָּהָר וּמְנַצְּחִים עֲלֵיהֶם שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת: (פ)

 מצודת דוד  ומנצחים עליהם. רודים ונוגשים עליהם לבל ירפו ידיהם מן המלאכה: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  סבל. נושא משא כמו והנושא בסבל (נחמיה ד) : חוצב. כן יקרא כריתת האבן : ומנצחים. מל' נצחון ונגישה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויספר שלמה שבעים אלף איש סבל וגו'. כבר בארנו בפ' מלכים כי לא יסתור מה שכתוב בזה המקום ומנצחים עליהם שלשת אלפים ושש מאות מה שכתוב שם (ה' ל') שלשת אלפים ושלש מאות הרודים בעם העושים במלאכה וזה כי השלש מאות הנשארים היו מנצחים על שלשת האלפים ושלש מאות והיו אחד עשר תחת כל אחד מהם באופן שהיו הוא ואשר תחתיו שנים עשר : (רלב"ג)


{ב}  וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה אֶל חוּרָם מֶלֶךְ צֹר לֵאמֹר כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִם דָּוִיד אָבִי וַתִּשְׁלַח לוֹ אֲרָזִים לִבְנוֹת לוֹ בַיִת לָשֶׁבֶת בּוֹ:

 מצודת דוד  כאשר עשית וכו'. כאומר כן עשה עמדי וכאשר יאמר בסוף דבריו: להקדיש לו. נדרי קרבנות: (מצודת דוד)

 רלב"ג  כאשר עשית עם דוד אבי וגו'. הנה בזה הספור קצר מאד בס' מלכים ולזה ראינו לבארו. הנה כמו שעשית חסד עם דוד ששלחת לו ארזים לבנות לו בית לשב' בו כן אשאל ממך שתעשה לי חסד : (רלב"ג)


{ג}  הִנֵּה אֲנִי בוֹנֶה בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָי לְהַקְדִּישׁ לוֹ לְהַקְטִיר לְפָנָיו קְטֹרֶת סַמִּים וּמַעֲרֶכֶת תָּמִיד וְעֹלוֹת לַבֹּקֶר וְלָעֶרֶב לַשַּׁבָּתוֹת וְלֶחֳדָשִׁים וּלְמוֹעֲדֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם זֹאת עַל יִשְׂרָאֵל:

 רש"י  להקדיש לו. לצורך מה : להקטיר לפניו קטורת. שהוא דרך כבוד וגם מכפיל כי אם להקטיר לפניו : לעולם זאת על ישראל. לכך אני מבקשך לשלוח אלי בנין טוב וחזק לפי שלעולם זקוק על ישראל להקריב קרבנם בבית זו אשר אני בונה : (רש"י)

 מצודת דוד  ומערכת תמיד. הם לחם הפנים: ועולות. להעלות לו עולות תמיד בבקר ובערב: לשבתות וכו'. הם המוספין: לעולם זאת. הדבר הזה קבוע הוא לעולם על ישראל וכאומר בעבור זה מהצורך לבנות בית חזק ומתקיים: (מצודת דוד)

 רלב"ג  כי אני בונה בית לשם ה' אלהי. שיפרסם קדושת ה' ית' לאנשים ושם יהיה מקום להקטיר לפניו קטורת תמיד והוא מזבח הזהב אשר הוא מקום להקטיר לפניו קטורת תמיד והוא מזבח הזהב אשר הוא בקודש ולערוך שם תמיד נרות המנורה ולחם הפנים על שלחן הזהב ועולות תמיד לבוקר ולערב ולשבתות עולות נוספות ולחדשים והם המוספין אשר בראשי חדשים ובמוספי המועדים. הנה זאת על ישראל תמיד כי כבר נצטוו על זה בתורה : (רלב"ג)


{ד}  וְהַבַּיִת אֲשֶׁר אֲנִי בוֹנֶה גָּדוֹל כִּי גָדוֹל אֱלֹהֵינוּ מִכָּל הָאֱלֹהִים:

 רש"י  והבית אשר אני בונה גדול. לפיכך צריך אני שתשלח לי מבניינך וא''ת תקטין את הבית כדי שלא תצטרך לאחרים איני יכול כי גדול אלהינו מכל האלהים ולכך איני יכול להקטינו ולהמעיטו : (רש"י)

 מצודת דוד  גדול. אעשנהו גדול בבנין וביופי: (מצודת דוד)

 רלב"ג  והנה הבית אשר אני בונה הוא גדול כי גדול אלהינו מכל האלהים אשר בשמים ובארץ כי הוא שליט על הכל והם עלולים ממנו ולפי גדולתו ראוי שיהיה גם כן הבית הנעשה לו גדול ונכבד מאד בדרך שיהיה עדות קצת על גדולתו : (רלב"ג)


{ה}  וּמִי יַעֲצָר כֹּחַ לִבְנוֹת לוֹ בַיִת כִּי הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלֻהוּ וּמִי אֲנִי אֲשֶׁר אֶבְנֶה לּוֹ בַיִת כִּי אִם לְהַקְטִיר לְפָנָיו:

 רש"י  ומי יעצר כח לבנות לו בית. לפי שאמר והבית אשר אני בונה גדול שמא יהא משמע לך גדול כל סיפוקו ואין זה כי מי יעצור כח מי יכול לדחוק ולעצור כח עצמו כל כך לבנות לו בית הראוי לו ודוגמא למעלה (כט) כי נעצור כח להתנדב : כי השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו. ולכך הוא אומר ומי אני אשר אבנה לו בית ומה שאני בונה לו לא כלום כי אם להקטיר בו לפניו : (רש"י)

 מצודת דוד  ומי וכו'. כאומר הנה עם כל גודל הבית אל תחשוב שתהיה לשבתו כי מי יעצר כח וכו': ושמי וכו'. הם השמים העליונים אשר ממעל השמים הנראים: לא וכו'. לא יחזיקו אותו כי הוא מקום העולם ואין העולם מקומו: ומי אני. עם כי אני מלך מי אני נגדו הלא כמוני כאין: כי וכו'. אינה עשויה כ''א להקטיר בה לפניו: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יעצר. ענין עכבה וכן נעצר כח (דה''א כט) : יכלכלהו. ענין החזקה כמו אלפים בת יכיל (מ''א ז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ומי הוא שימנע כח לבנות לו בית. ר''ל כי אין ראוי לאדם שיבנה לו בית שיעצר מכחו בזה הבנין אבל יחויב לו שישתדל בכל מאמצי כחו לבנות הבית באופן שיהיה היותר גדול והיותר נכבד שיוכל לעשותו כי עם כל מה שיעש' בו מההגדל' וההדור לא יהיה נחשב למאומה למעלת ה' ית' וזה כי השמים ושמי השמי' לא יכילו שעור מעלת ה' ית, וחכמתו כי הנמצא בהם ובחלקיהם כלם מנימוס הנמצאות המושכל לה' ית' וסדרם וישרם הוא רחוק מאד לאין שעור משלמות הנימוס המושכל אצל ה' ית' עד שאין יחס אליו כלל כמו שבארנו זה בבאור שלם בחמישי מס' מלחמות ה'. ובהיות הענין כן מי אני שאבנה לו בית יעוד בשלמות על קדושתו ורוממותו והנה היה המציאות כלו קצר בזה אך יהיה זה להקטיר לפניו להעיר על קצת הערות מסודות המציאות הרוחני. כמו שבארנו בבאורונו לדברי התורה : (רלב"ג)


{ו}  וְעַתָּה שְׁלַח לִי אִישׁ חָכָם לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת וּבַבַּרְזֶל וּבָאַרְגְּוָן וְכַרְמִיל וּתְכֵלֶת וְיֹדֵעַ לְפַתֵּחַ פִּתּוּחִים עִם הַחֲכָמִים אֲשֶׁר עִמִּי בִּיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר הֵכִין דָּוִיד אָבִי:

 רש"י  ובארגון. זה ארגמן : וכרמיל. זו תולעת שני תדע שהרי לא נזכר כאן תולעת שני : ויודע לפתח פתוחים. דוגמת פתוחי חותם שיודע לחתום ולצייר באבנים גראבי''ר בל''א : (רש"י)

 מצודת דוד  עם החכמים. לעשות במלאכה עם החכמים אשר עמי: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ובארגון. הוא ארגמן וכן תרגומו : וכרמיל. הוא תולעת שני : לפתח פתוחים. ענין חתירת הצורות באבנים כמו פתוחי חותם (שמות כח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ובארגון. ר''ל ארגמן בעבור הפרוכת : וכרמיל. הוא תולעת שני : ויודע לפתח פתיחים. היא עשיית הציורים בעצים או באבנים או במתכות בדרך שיהיו בולטים או שוקעים בדרך המכוון בהם : (רלב"ג)


{ז}  וּשְׁלַח לִי עֲצֵי אֲרָזִים בְּרוֹשִׁים וְאַלְגּוּמִּים מֵהַלְּבָנוֹן כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי אֲשֶׁר עֲבָדֶיךָ יוֹדְעִים לִכְרוֹת עֲצֵי לְבָנוֹן וְהִנֵּה עֲבָדַי עִם עֲבָדֶיךָ:

 מצודת דוד  מהלבנון. אשר בארצך: יודעים לכרות וכו'. לפי הקצב הנראה למלאכת הבנין: עם עבדיך. יהיו עם עבדיך לסייע להם: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואלגומים. הוא הפוך מן אלמוגים האמור במ''א והוא מין עץ יקר וחשוב : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ואלגומים מהלבנון. הנה אמרו מהלבנון שב אל עצי ארזים והברושים כי האלגומים ילקחו בים כי הוא עץ צומח בקרקע הים. קוראלי''י בלע''ז : (רלב"ג)


{ח}  וּלְהָכִין לִי עֵצִים לָרֹב כִּי הַבַּיִת אֲשֶׁר אֲנִי בוֹנֶה גָּדוֹל וְהַפְלֵא:

 מצודת דוד  ולהכין. צוה להכין לי וכו': והפלא. ברוב הגודל ומהצורך א''כ לעצים מרובים: (מצודת דוד)

 רלב"ג  גדול והפלא. ר''ל הפלא בגודל : (רלב"ג)


{ט}  וְהִנֵּה לַחֹטְבִים לְכֹרְתֵי הָעֵצִים נָתַתִּי חִטִּים מַכּוֹת לַעֲבָדֶיךָ כֹּרִים עֶשְׂרִים אֶלֶף וּשְׂעֹרִים כֹּרִים עֶשְׂרִים אָלֶף וְיַיִן בַּתִּים עֶשְׂרִים אֶלֶף וְשֶׁמֶן בַּתִּים עֶשְׂרִים אָלֶף: (ס)

 רש"י  נתתי חטים מכות. בל''א (פול אויף) ויש אומרים מכות כתותין להוציא חטים מן השבולת : ויין בתים. לשון בת מדה בלח כור ביבש : (רש"י)

 מצודת דוד  לחוטבים. ולתוספת ביאור אמר לכורתי העצים: נתתי. כמו אתן: מכות. כתות וטחון, או הוא מלשון נכת והוא תרגום של נשך ור''ל לנשוך בשיניהם ולאכלם ויהיה כמש''כ במ''א מכולת שהוא כמו מאכולת: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כורים. שם מדה של שלשים סאין : בתים. בת היא מדת הלח מחזקת שלשה סאין : (מצודת ציון)

 רלב"ג  חטים מכות. ר''ל חטים טחונים גם והם חטין כתותין : בתים עשרים אלף. בת היא שלש סאין כמו האיפה. והנה בס' מלכים לא זכר מה שהיה נותן שלמה לעבדי חורם שנה בשנה אך זכר מה שהיה נותן שלמה לחורם ללחם ביתו בעבור מה שהיה עוזר לו בזאת המלאכה : (רלב"ג)


{י}  וַיֹּאמֶר חוּרָם מֶלֶךְ צֹר בִּכְתָב וַיִּשְׁלַח אֶל שְׁלֹמֹה בְּאַהֲבַת יְהוָה אֶת עַמּוֹ נְתָנְךָ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ:

 מצודת דוד  באהבת. בעבור שה' אוהב את עמו לזה העמיד אותך עליהם למלך להיות להם לפאר ולעזר: (מצודת דוד)


{יא}  וַיֹּאמֶר חוּרָם בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לְדָוִיד הַמֶּלֶךְ בֵּן חָכָם יוֹדֵעַ שֵׂכֶל וּבִינָה אֲשֶׁר יִבְנֶה בַּיִת לַיהוָה וּבַיִת לְמַלְכוּתוֹ:

 מצודת דוד  אשר יבנה. אשר יהיה בונה בית ה' ובית ההגון למלכות ישראל וכאומר אם הוא יהיה הבונה אז יהיה בתכלית הפאר והיופי: (מצודת דוד)

 רלב"ג  אשר יבנה בית לה' ובית למלכותו. ידמה שהודיע אותו שלמה כי רצונו גם כן לבנות בית למלכותו : (רלב"ג)


{יב}  וְעַתָּה שָׁלַחְתִּי אִישׁ חָכָם יוֹדֵעַ בִּינָה לְחוּרָם אָבִי:

 רש"י  יודע בינה לחורם אבי. אומן חכם של אבי היה גם שלי הוא : (רש"י)

 מצודת דוד  ועתה וכו'. גם זה מדברי הכתב ששלח אל שלמה ועל שהתחיל בה לומר באהבת וכו' לזה הפסיק וסמך לו שאמר אז להעומדים לפניו ברוך ה' וכו' וחוזר לדברי הכתב: לחורם אבי. כמו לחורם ולאבי ור''ל יודע בינה ואומן מובהק שלי ומאז היה אומן מובהק של אבי, או הלמד היא במקום את ועל האומן אמר כי גם שמו היה חירם כמ''ש במ''א וקראו אבי בלשון חשיבות על רוב חכמתו כי אב הוא ענין שר וחשוב: (מצודת דוד)

 רלב"ג  שלחתי איש חכם. הנה הוא היה בן ישראלית ואביו היה מעם צור : (רלב"ג)


{יג}  בֶּן אִשָּׁה מִן בְּנוֹת דָּן וְאָבִיו אִישׁ צֹרִי יוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף בַּנְּחֹשֶׁת בַּבַּרְזֶל בָּאֲבָנִים וּבָעֵצִים בָּאַרְגָּמָן בַּתְּכֵלֶת וּבַבּוּץ וּבַכַּרְמִיל וּלְפַתֵּחַ כָּל פִּתּוּחַ וְלַחְשֹׁב כָּל מַחֲשָׁבֶת אֲשֶׁר יִנָּתֶן לוֹ עִם חֲכָמֶיךָ וְחַכְמֵי אֲדֹנִי דָּוִיד אָבִיךָ:

 רש"י  בן אשה. אלמנה היתה : מן בנות דן. משבט דן : ואביו איש צורי. יהודי היה יושב בצור דוגמא עובד אדום הגתי (שמואל ב' ו) שהיה יושב בגת ולוי היה ובמלכים (א ז) כתיב ובן אשה אלמנה ממטה נפתלי ואביו איש צורי אלא אמו מדן ואביו מנפתלי ומה צריך לייחס מאיזה שבט היה אביו ואמו זהו שכתוב (ראשית ל') דנני אלהים וגם נפתולי אלהים וגו' (שם) אמרה רחל מעתה עקמתי פתולים עקמומיות עשיתי עד שאני יכולה לדמות עצמי ללאה אחותי אם לאה תתפאר בבצלאל בנה שיעשה המשכן יצטרך להשתתף במלאכתו אחד מבני דן שנא ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן ואם שלמה בן אחותי יבנה ב''ה צריך להשתתף עמו מבני דן ונפתלי : ואביו איש צרי. ללמדך אע''פ שאמו אלמנה צריך אדם לתפוש אומנות אביו (ולהחיות אמו סא''א) (כך שמעתי מפי רבינו שלמה בר לוי ממנטויל''א בן אחותו של רבינו משה הדרשן) : (רש"י)

 מצודת דוד  איש צורי. ר''ל מאז התגורר בצור: ולחשוב. להמציא מלאכות יקרות הבאה ממחשבת הלב וכן מעשה חושב (שמות כו) ויאמר על מעשה האריגה מחולף הצורות בהעבר מזה מן העבר מזה: אשר ינתן לו. לעשות אותם עם חכמיך: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ובבוץ. הוא פשתן : רפסדות. הם דוברות האמור במלכים א' והם הקורות הקשורות יחד להשיטם במים אל מקומם הנרצה ולשון רפסודות הוזכר בתלמוד ירושלמי (ברכות פרק ד') : (מצודת ציון)


{יד}  וְעַתָּה הַחִטִּים וְהַשְּׂעֹרִים הַשֶּׁמֶן וְהַיַּיִן אֲשֶׁר אָמַר אֲדֹנִי יִשְׁלַח לַעֲבָדָיו: {טו}  וַאֲנַחְנוּ נִכְרֹת עֵצִים מִן הַלְּבָנוֹן כְּכָל צָרְכֶּךָ וּנְבִיאֵם לְךָ רַפְסֹדוֹת עַל יָם יָפוֹ וְאַתָּה תַּעֲלֶה אֹתָם יְרוּשָׁלִָם: (פ)

 רש"י  רפסדות. (ובמלכים א' ה') דוברות בל''א פלייצי''ץ : על ים יפו. פי' על חוף הים כמו וירד יפו דיונה : (רש"י)

 מצודת דוד  ואנחנו. ר''ל עבדי: על ים יפו. היו קרוב אל הלבנון ועל הים ההוא השיטו את העצים: ואתה. ר''ל עבדיך יעלו אותם מן המים לשאתם ירושלים: (מצודת דוד)

 רלב"ג  רפסודות. רדיל''ן בלע''ז : (רלב"ג)


{טז}  וַיִּסְפֹּר שְׁלֹמֹה כָּל הָאֲנָשִׁים הַגֵּירִים אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַסְּפָר אֲשֶׁר סְפָרָם דָּוִיד אָבִיו וַיִּמָּצְאוּ מֵאָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת:

 רש"י  ויספר שלמה כל האנשים הגירים. מלא בב' יודי''ן ומתחילה כשספרם דוד נקראו שם גרים ביו''ד אחת אבל שלמה ספרם בשעת מעשה כשבנה ולכך כתיב מלא ודוגמא והעליתם את עצמותי מזה חסר אתכם בפ' ויחי בשעת מעשה כשלקחן (בפ' בשלח) כתיב אתכם : ויספר וכו'. אחרי הספר. למעלה דכתיב (לעיל כ''ב) ויאמר דוד לכנוס את הגרים : (רש"י)

 מצודת דוד  הגירים. הם הגבעונים: (מצודת דוד)

 רלב"ג  אחרי הספר אשר ספרם דוד אביו. ר''ל אחרי המספר מנה אותם דוד אביו וידמה מזה המקום כי כאשר כנס דוד את הגרים לעשות את בית המקדש אז מנה אותם : (רלב"ג)


{יז}  וַיַּעַשׂ מֵהֶם שִׁבְעִים אֶלֶף סַבָּל וּשְׁמֹנִים אֶלֶף חֹצֵב בָּהָר וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת מְנַצְּחִים לְהַעֲבִיד אֶת הָעָם:

 רש"י  ויעש מהם שבעים אלף וגו'. מה שחזר ומזכירן ומזכיר המספר בשביל שהפסיק הענין לכך הוצרך לומר אף עתה ולא יפסוק עד שיכלה כל הבנין ואומר מיד ויחל שלמה לבנות וגו' ואפילו בפסוק א' מנהגו שיפסיק הענין ומתחיל לדברי הראשון כמו זאת עשו קחו לכם מחתות קרח וגו' (מדבר טו), ולמחרתו כתיב (שם) ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך וגו' וחוזר ואמר וקחו איש מחתתו וגו' אלא לפי שהפסיק בכמה פסוקים הוצרך שנית להכתב וכ''ש כאן : (רש"י)

 מצודת דוד  ויעש מהם וכו'. עם כי כבר נאמר למעלה חזר ואמר לסמכו לספור הבנין: מנצחים. רודים ונוגשים את העם לעשות העבודה ולא ירפו ידיהם מן מלאכה: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מנצחים. מל' נצחון והתגברות ונגישה : ויחל. מל' התחלה : (מצודת ציון)

דברי הימים ב פרק-ג

{א}  וַיָּחֶל שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית יְהוָה בִּירוּשָׁלִַם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה אֲשֶׁר נִרְאָה לְדָוִיד אָבִיהוּ אֲשֶׁר הֵכִין בִּמְקוֹם דָּוִיד בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי:

 רש"י  בהר המוריה. לפי אשר שם נראה הקב''ה לדוד בגרן ארנן בהעצר המגפה והוא הר המוריה מקום דוד : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר נראה. אשר שם נראה המקום ב''ה לדוד אביו ויאמר על ירידת האש שעל המזבח כמ''ש ויענהו באש מן השמים (ד''ה א' כ''א): אשר הכין. על שלמה יאמר שהוא הכין לבנות במקום שקבע דוד בגורן וכו': (מצודת דוד)

 רלב"ג  בהר המוריה. למדנו מזה כי במקו' שנעקד יצחק שם היה בהמ''ק : (רלב"ג)


{ב}  וַיָּחֶל לִבְנוֹת בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשֵּׁנִי בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְמַלְכוּתוֹ:

 רש"י  ויחל לבנות בחדש השני. מפורש בתחילת ראש השנה ירושלמי ופתרון בחדש השני בשני בחדש אייר לפי שרוצה לומר בשנת ארבע למלכותו הוצרך לכפול ולומר בשני ודוגמא והמים היו הלוך וחסור עד החודש העשירי (ראשית ח') ודוגמא במלכים (א' ו') בשנה הרביעית בחדש זיו הוא חדש השני למלוך שלמה וגו' מוסב על השנה הרביעית ואז בשנת ארבע למלכותו התחיל בשני כי כל ימי החורף לא היה יכול מפני הקור ובניסן לא היה יכול מפני הפסח : (רש"י)

 מצודת דוד  בשני. ביום שני בשבת או בחודש ורז''ל דרשו בו בר''ה: (מצודת דוד)

 רלב"ג  בחדש השני בשני. ר''ל בשני לחדש השני והוא אייר : (רלב"ג)


{ג}  וְאֵלֶּה הוּסַד שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית הָאֱלֹהִים הָאֹרֶךְ אַמּוֹת בַּמִּדָּה הָרִאשׁוֹנָה אַמּוֹת שִׁשִּׁים וְרֹחַב אַמּוֹת עֶשְׂרִים:

 רש"י  הארך אמות במדה. ולפי שהפסיק ואמר במדה הראשונה אומר עוד אמות כלומר אורך אמות הבית ששים אמה בין דביר להיכל ורחב אמות ך' : (רש"י)

 מצודת דוד  ואלה הוסד. אלה מספרי האורך והרוחב אשר הניח היסוד לבנות וכו': במדה הראשונה. במדת האמה שנעשה בה המשכן שהיתה ראשונה לבנין המקדש והיא היתה בת ששה טפחים: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואלה הוסד שלמה. הנה הוסד הוא מקור והרצון בו ההתיסד שעשה שלמה לבנות את בית האלהים על היסוד ההוא : הארך אמות במדה הראשונה. אחשוב שאמר במדה הראשונה כי מה שנכלל בזה היסוד היה המכוון הראשון בבנין הבית כי בו היה הקדש וקדש הקדשים אך במדה השני' שהיתה כוללת חצר הכהנים והיה זה הבית באמצעה באופן מה היה היה גדול מזה השעור הרבה. והנה לא זכר בזה המקום רוחב האולם וזכר בס' מלכים שכבר היה רחבו עשר אמות ולא זכר בספר מלכים קומת האולם וזכר בזה המקום שקומתו היתה מאה ועשרים אמה : (רלב"ג)


{ד}  וְהָאוּלָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֹרֶךְ עַל פְּנֵי רֹחַב הַבַּיִת אַמּוֹת עֶשְׂרִים וְהַגֹּבַהּ מֵאָה וְעֶשְׂרִים וַיְצַפֵּהוּ מִפְּנִימָה זָהָב טָהוֹר:

 רש"י  והאולם אשר על פני הארך. אורך של אולם שעל פני רוחב הבית ך' שהרי אורך האולם בכל רוחב הבית ך' אמה מצפון לדרום וכל מדה יתירה קרויה אורך והפחותה קרויה רוחב ולפי שבהיכל מדתו ממזרח למערב יתירה קרויה אורך ומן הצפון לדרום פחותה קרויה רוחב ובאולם שמדתו מן הצפון לדרום יתירה קרויה אורך ומדתו מן המזרח למערב שהיא פחותה קרויה רוחב ורחב האולם עשר כמפורש (במלכים א' ז') עשר באמה רחבה על פני הבית : והגובה מאה ועשרים. ובמלכים (שם) כתיב ושלשים אמה קומתו הא כיצד גובה הקומה מקרקעית הבית עד קרוי עלייה ראשונה שלשים אמות ומעלייה לעלייה עד גג העליון תשעים אמות כדכתיב (ד''ה א' כ''ח) ויתן דוד לשלמה בנו את תבנית האולם ואת בתיו וגנזכיו ועליותיו מכלל שהיו שם עליות : ויצפהו מפנימה זהב. בפנים ההיכל שהוא הבית הגדול חפה זהב ולא האולם וזהו שמפרש והולך היאך עשה ואת הבית הגדול חפה מבפנים כל הבית זהב טהור חפה עץ ברושים שכל הבית הדביר וההיכל צפה מתחילה עצי ברושים ואחר כך ויחפהו זהב טוב על קירות הברושים ומשום צפוי זהב שרצה לצפות הבית חפהו מתחילה בעצים כדי שיתקיים הזהב בחוזק שהיה מחזק לזהב במסמרים בציורי העץ שהיה מצייר ציורין בעץ תמורים הם אילנות כמין תמרים וכרובים ובמלכים (שם) כתיב וקלע עליהם מקלעות כרובים ותמורות ופטורי ציצים כמו (מדבר י''ח) ויצץ ציץ. ופטורי כמו פוטר אדם אשתו אנטווארפין בל''א, (מפי רבינו אלעזר ב''ר משולם ז''ל) : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר על פני האורך וכו'. ר''ל אשר האורך עמד לרוחב ההיכל הוא היה במדת אמות עשרים כי המדה המועטת תקרא רוחב וההיכל היתה ארבעים על עשרים והאולם היתה רחבה עשרה כמו שנאמר במ''א וארכה עשרים אם כן עמד אורך האולם ע''פ רוחב ההיכל: והגובה מאה ועשרים. ובמ''א נאמר שלשים ויתכן לומר כי שם נאמר על הבית וכאן על האולם, או נאמר כי תשעים אמות היו העליות זו על זו כמ''ש תבנית האולם וכו' ועליותיו (ד''ה א' כ''ח): מפנימה. בעבור הכתלים שבפנים בחללו ועל הבית יאמר לא על האולם: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויצפהו מפנימה זהב טהור. ידמה שזה שב אל בית האלהים שזכר תחלה כי האולם לא היה מצופה זהב מבפנים אבל היה כל אשר בו מנחשת וזה יתבאר לך מהעמודים אשר היו תחתיו שהיו מנחשת וראוי היה להיות כן כי כל מה שהיה חוץ מהקדש היה נחשת במשכן שעשה משה וכן והענין בבית המקדש. או יהיה הרצון באמרו פנימה מה שהוא מבפנים לאולם והוא בית האלהים. והנה באר אחר זה איך צפה הבית מבפנימה זהב טהור והשמיט הרבה מאלו הדברים : (רלב"ג)


{ה}  וְאֵת הַבַּיִת הַגָּדוֹל חִפָּה עֵץ בְּרוֹשִׁים וַיְחַפֵּהוּ זָהָב טוֹב וַיַּעַל עָלָיו תִּמֹרִים וְשַׁרְשְׁרוֹת:

 רש"י  ויחפהו זהב. כלומר כשצייר כל הציורים צפה הקורות זהב אחר הציורין ומחזקן במסמרות בכותל העץ כדי שלא ימוט מה שלא היה יכול לעשות בכותל האבן ומשום זה הטעם היה מחפה כל הבית מתחילה בעצי ברושים : ושרשרות. פתרונו צייר ציורין הרבה מלא כל וכשראה שהיה כולם חלק בין ציור לציור היה מצייר ציור כעין שרשרת שמדביקין בו כל דבר כמו כן היה עושה כאן בין ציור לציור כדי שלא יהיה חלק בנתיים, ענין אחר ממש שרשרות של זהב עשה ודבק הצורות בהן יחד : (רש"י)

 מצודת דוד  הבית הגדול. זה ההיכל שהיתה גדולה מכולם מ' על כ': חפה. את קרקע הבית חפה בעצי ברושים וכן נאמר במ''א: ויחפהו. על העצים חפה הזהב: ויעל עליו. העלה על החיפוי ציורי אילני חמר ושרשרות: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חפה. ענין צפוי וכסוי : ושרשרות. שלשלאות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ואת הבית הגדול חפה עץ ברושים. ר''ל קרקע הבית ונכלל בזה הבית הקדש וקדש הקדשים וכן נתבאר בס' מלכים כי קרקע הבית צפה בצלעות ברושים (ו' ט''ו) ולא היו נסרים אך היו בדמות צלעות וקורות כדי שיהיה יותר חזק. ויעל עליו תמורים ושרשרות. הנה התמורים היו כדמות ביצה ששני ראשיה חדין ושרשרות היו משל לחריות אשר התמורים בהם והנה היו הצורות האלו חרותות על עץ הברושים ואחר כן כשחפה אותו זהב נראו אלו הצורות בולטות בזהב ואולי היו שם גם כן דמיון פטורי ציצים כמו שנזכר בס' מלכים באלו התמונות אך קצר בזה המקום כמו שקצר במה שאמר אחר זה : ופתח כרובים על הקירות. ולא זכר מקלעות ופטורי ציצים. או נאמר כי בקרקע הבית לא היו מאלו התמונות כי אם התמורים ובמנורה התמורים ופטורי ציצים והם הגביעים המשוקדים כפתור ופרח כמו שבארנו בס' מלכים. ובקירות הבית היו עוד מקלעות כרובים והסבה בזה מבוארת במעט עיון ממה שזכרנו בזה בס' מלכים : (רלב"ג)


{ו}  וַיְצַף אֶת הַבַּיִת אֶבֶן יְקָרָה לְתִפְאָרֶת וְהַזָּהָב זְהַב פַּרְוָיִם:

 רש"י  ויצף את הבית אבן יקרה. שקע ורבץ אבנים יקרות בזהב בקירות הבית לתפארת ולנוי : והזהב. שאומר ויחפהו זהב טהור מזהב פרוים הי' פרוים שם מקום ורבותינו פירשו שדומה לדם פרים מרוב שבחו ואדמימותו : (רש"י)

 מצודת דוד  ויצף וכו'. בקירות הבית שקע אבנים יקרות במשבצות הזהב להיות לנוי ולפאר: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פרוים. שם מקום ורז''ל אמרו שדומה לדם הפרים (יומא מה) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וילף את הבית אבן יקרה לתפארת והזהב זהב פרוים. ידמה שזה שב ג''כ אל קרקע הבית לפי שאמר והזהב. ר''ל הזהב הנזכר במה שאמר בסמוך ויחפהו זהב טהור. או יהיה שב אל קרוי הבית וזה כי משלשים אמה שהיה קומתו היה שם קרוי גבהו עשרים אמה לבד כמו שנזכר בס' מלכים והקרוי ההוא ידמה שצפהו זהב פרוים והיו בו אבנים יקרות לתפארת ולהדור. וזה הבאור יותר נכון לפי מה שאחשוב. והנה זכר תחלה הצפוי אשר על הקרקע ואחר כן זכר צפוי הנכחי לו בקרוי הבית ואחר כן צפוי הקירות : (רלב"ג)


{ז}  וַיְחַף אֶת הַבַּיִת הַקֹּרוֹת הַסִּפִּים וְקִירוֹתָיו וְדַלְתוֹתָיו זָהָב וּפִתַּח כְּרוּבִים עַל הַקִּירוֹת: (ס)

 רש"י  ויחף. כמו ויצף ומפרש מה צפה בבית הקירות והספים : וקירותיו. של ספי הבית שהיו של אבנים ומפרש קירותיו ודלתותיו זהב ובמלכים (א ו) כתוב עד קירות הספין ולכך קורא גג קירות הספון שהגג היה כמו ספינה ועריבה הפוכה שכן מנהג לקרות את הקרוי עגול כעין ספינה : (רש"י)

 מצודת דוד  הקורות. קורות התקרה: הספים. מזוזות הדלתות: וקורותיו. הכתלים: ופתח. חתר צורות כרובים על הכתלים: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויחף. ענין צפוי : כרובים. תרגום של נער הוא רביא כי פרצוף תינוק להם : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הקורות הספים. הנה הקורות הם צלעות הארזים שחפה בהם קירות הבית. והספים הם המזוזות אשר יקבעו בהם הדלתות. או האסקופות אשר למטה ולמעלה מהדלתות. או שני אלו הענינים יחד והוא יותר נכון. והקירות הוא מה שנשאר נראה מעובי הקיר במקום הדלתות ואותו העובי צפה גם כן זהב בדרך שלא היה נראה שם כי אם זהב. וספח כרובים על הקירות. קצר בזה המקום זכירת תמורות ופטורי ציצים : (רלב"ג)


{ח}  וַיַּעַשׂ אֶת בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אָרְכּוֹ עַל פְּנֵי רֹחַב הַבַּיִת אַמּוֹת עֶשְׂרִים וְרָחְבּוֹ אַמּוֹת עֶשְׂרִים וַיְחַפֵּהוּ זָהָב טוֹב לְכִכָּרִים שֵׁשׁ מֵאוֹת:

 רש"י  ויעש את בית וגו'. כך היה לו לומר ויעש את בית קדש הקדשים עשרים על עשרים אלא לפי שאמר למעלה כך ואולם על פני רחב הבית אמות עשרים וגו' אמר כאן כמו כן : ויחפהו זהב טוב. אף בקדש הקדשים בנה תחלה קירות עץ ועליו חפה הזהב ומה שאין מזכיר כאן בקדש הקדשים שום עץ זהו משום גדולתו של ב''ה כלומר כל כותלי בית הארון היה של זהב ולא היה בהן עץ וזה כבוד לקדש הקדשים ובמלכים (שם) מוכיח כן ותדע שבשביל כבוד הבית אין מזכיר שום עץ שהרי כתיב (שם) ויצף את הבית אבן יקרה ובמלכים לא כתיב אבן יקרה הא כיצד אלא לפי שהספר דברי הימים למלכי יהודה הודיעך כי שלמה כוונתו לכבוד הבית : לככרים. מככרים : (רש"י)

 מצודת דוד  ארכו על פני רוחב הבית. על שאמר כן באולם שהיתה כ' על עשר אמר כן בבית קה''ק עם שהיתה כ' על כ': אמות עשרים. ר''ל והיתה אמות עשרים: לככרים. עלה לככרים שש מאות: (מצודת דוד)


{ט}  וּמִשְׁקָל לְמִסְמְרוֹת לִשְׁקָלִים חֲמִשִּׁים זָהָב וְהָעֲלִיּוֹת חִפָּה זָהָב:

 רש"י  ומשקל למסמרות. לחזק בהם הזהב בקירות העץ : לשקלים. למשקל שקלים חמשים שקלום של זהב : (רש"י)

 מצודת דוד  למסמרות. הם היתדות שחבר בהם את חפוי הזהב על העצים: והעליות. כותלי בנין העליות: (מצודת דוד)

 רלב"ג  והעליות חפה זהב. ר''ל העליות אשר על הקדש ועל קדש הקדשים כי היו שם עליות גבהם כמו עשר אמות שנשארו מגובה הבית עד הקרוי : (רלב"ג)


{י}  וַיַּעַשׂ בְּבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים כְּרוּבִים שְׁנַיִם מַעֲשֵׂה צַעֲצֻעִים וַיְצַפּוּ אֹתָם זָהָב:

 רש"י  מעשה צעצועים. דוגמתו (ישעיה כ''ב) הצאצאים והצפיעות ותרגומו ובניא תבנית ילדים וילדות עשה לכרובים כרביא ושל עץ היו ושוב ויצפהו זהב (ובמלכים א' ו') ויעש בדביר שני כרובים עצי שמן וכל מה שבפנים מעץ אינו רוצה להזכיר בזה הספר משום כבודו : (רש"י)

 מצודת דוד  ויעשו וכו'. כרובים. הם עמדו בארץ והיו מעץ ומצופים זהב: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צעצעים. כמו צאצאים באל''ף והוא מל' הצאצאים והצפיעות (ישעיה כב) ותרגומו בניא ובני בניא ואף כי אמר כרובים אמר לתוספת ביאור מעשה צעצועים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מעשה צעצועים. פירשו בזה בצורת נערים קטנים ויהיה אם כן הענין כפול כי הרצון בכרובים גם כן צורת נערים והרצון בו כמו רובים שהם נערים. ונראה לי שהרצון בו מעשה פרישות. ר''ל שהיו פורשים בכנפיהם ויהיה מענין שק ואפר יוצע לרבים (אסתר ד' ג') אע''פ שהם שני שרשים. והנה היו הכרובים עומדים על רגליהם לשני צדדי הארון והיו אחוריהם דבקים לקיר המערבי שבקדש הקדשים ופניהם היו לצד הבית : (רלב"ג)


{יא}  וְכַנְפֵי הַכְּרוּבִים אָרְכָּם אַמּוֹת עֶשְׂרִים כְּנַף הָאֶחָד לְאַמּוֹת חָמֵשׁ מַגַּעַת לְקִיר הַבַּיִת וְהַכָּנָף הָאַחֶרֶת אַמּוֹת חָמֵשׁ מַגִּיעַ לִכְנַף הַכְּרוּב הָאַחֵר:

 רש"י  וכנפי הכרובים ארכם אמות עשרים. כיצד כנף האחד לעומת חמש וסוף החמש מגעת לקיר הבית לדרום והכנף האחרת מגיע לכנף הכרוב האחר שבצדו הרי עשר אמות לכרוב האחד וכן לאחר נמצא כנף כרוב אחד מגיע לצפון וכנף כרוב אחד לדרום נמצא שהיו ארוכות ככל כותל המערב שהיה ך' אמות וגופם אמרו רבותינו בנס היו עומדין ולפי פשוטו נראה לי שהיה גופן בולט מהם כעוף זה שפורש כנפיו בולט גופו מחוץ כנפיו וקומתן מפורש במלכים (שם) קומת הכרוב האחד י' באמה וכן הכרוב השני : (רש"י)


{יב}  וּכְנַף הַכְּרוּב הָאֶחָד אַמּוֹת חָמֵשׁ מַגִּיעַ לְקִיר הַבָּיִת וְהַכָּנָף הָאַחֶרֶת אַמּוֹת חָמֵשׁ דְּבֵקָה לִכְנַף הַכְּרוּב הָאַחֵר: {יג}  כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים הָאֵלֶּה פֹּרְשִׂים אַמּוֹת עֶשְׂרִים וְהֵם עֹמְדִים עַל רַגְלֵיהֶם וּפְנֵיהֶם לַבָּיִת: (ס)

 רש"י  עומדים על רגליהם. בקרקעית הבית למערב : ופניהם לבית. לפנים שלא היו ראשיהם זקופים שנראה כמביטין לחוץ אלא ראשם היה כפוף ומביטין לפניהם כדכתיב ופניהם איש אל אחיו (שמות כ''ה) וכאן אומר ופניהם לבית אלא פונים היו ראשם זה כנגד זה וגם ראשיהם כפופים לבית כלפי פנים והארון הי' עומד במקום פרישת שני הכרובים והיו כנפי הכרובים מטין מן הכותל וסוככין על הכפורת ועל הארון בכנפיהם ולבד מכרובים אלו היו הכרובים שעשה משה מן הכפורת עדיין אדוקין ומדובקים על הכפורת ועומדין עליו ואל תתמה שהרי כמו כן עשה עשר שלחנות וי' מנורות לבד מאותן של משה : (רש"י)

 מצודת דוד  פורשים. כשהם פרושים ברוחב קה''ק: לבית. מול חלל הבית ולא פנו זה מול זה: (מצודת דוד)


{יד}  וַיַּעַשׂ אֶת הַפָּרֹכֶת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְכַרְמִיל וּבוּץ וַיַּעַל עָלָיו כְּרוּבִים: (ס)

 רש"י  ויעש את הפרכת תכלת וארגמן. ותלה על הדלת שהיה באמה טרקסין שבו נכנסין לפני ולפנים אע''פ שהיה בו דלתות תלה עליו כדלקמן ופתח הבית דלתותיו הפנימיות לקדש הקדשים וגו' : ויעל עליו כרובים. ציורי כרובים : (רש"י)

 מצודת דוד  את הפרוכת. מול פתח בית קה''ק ועם שהיו שם דלתות כמ''ש למטה ובמ''א: ויעל. צייר עליו כרובים במעשה רוקם: (מצודת דוד)


{טו}  וַיַּעַשׂ לִפְנֵי הַבַּיִת עַמּוּדִים שְׁנַיִם אַמּוֹת שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ אֹרֶךְ וְהַצֶּפֶת אֲשֶׁר עַל רֹאשׁוֹ אַמּוֹת חָמֵשׁ: (ס)

 רש"י  שלשים וחמש ארך. קומה ובמלכים ויצר את שני העמודים נחשת י''ח אמות פירש רבינו שלמה זצ''ל יצקם שניהם כאחד ושוב חלקן לשנים והאמה החסרה אינה חושבה לפי שאינה דומה למלאכת שאר העמוד כמו שאמר שם בענין (ב' כ''א) ועל ראש העמודים מעשה פרח שושן וגם רבי יוסף פירש כן ולא נראה דמה לנו גבהה י''ח אלא כך שמעתי ודאי יצקם שניהם כאחד ואח''כ חלקם לשנים ונמצאו כל אחד י''ז אמה וחצי : והצפת. שהיא כותרת שנאמר שם עביו חצי אמה הרי כל אחד י''ח אמות, צפת הוא צפוי כמו ויצפה אותם זהב כלומר היה עשוי כמין כובע חלול ועביו חצי אמה מלמטה וכשהופכו ונותנו על העמוד נמצא העובי חצי אמה הרי י''ח אמות (ובמלכים א' ז') קורהו כותרת לשון כתר כדכתיב ושתי כותרות וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  לפני הבית. בחלל האולם: שלשים וחמש אורך. של שניהם יחד: והצפת. היא הכותרת האמור במ''א וקרוהי צפת לפי שהיתה צפוי וכסוי על העמוד ממעל: (מצודת דוד)

 רלב"ג  אמות שלשים וחמש ארך. ר''ל בן שני העמודים ולזה היה גובה כל עמוד שבע עשרה אמה וחצי ואולם בס' מלכים זכר שגובה כל עמוד היה שמונה עשרה אמה ולא דקדק בחצי אמה או היה חצי הראמה מכוסה בכותרת : והצפת אשר על ראשו. היא הכותרת שהיה על ראש העמוד כמו שנזכר בס' מלכים והיא מחובר משתי כותרות כל אחת בצורת מזרק כמו שבארנו שם : (רלב"ג)


{טז}  וַיַּעַשׂ שַׁרְשְׁרוֹת בַּדְּבִיר וַיִּתֵּן עַל רֹאשׁ הָעַמֻּדִים וַיַּעַשׂ רִמּוֹנִים מֵאָה וַיִּתֵּן בַּשַּׁרְשְׁרוֹת:

 רש"י  ויתן בשרשרות. עשה שרשרות בראש הצפת תחתיו ובתוך השרשרות קבע צורת רמונים כדי לכסות חלל הצפת כדכתיב (שם) לכסות את שתי גולות הכותרת ועל שם חללו קורא להם גולות כזו השבכה שכתב שם הם השרשרות לשון ועל שבכה יתהלך (איוב י''ח) ל' ענפים כמו בסבך בקרניו (בראשית כ''ב) ויש אומרים קופיא ור' אלעזר פירוש ענפים : (רש"י)

 מצודת דוד  ויעש שרשרות. הוא האמור במ''א ויעבר ברחוקות וכו' ור''ל שעשה בריחים משלשלאות זהב לפני המחיצה שבין ההיכל לבית קה''ק: בדביר. המחיצה ההיא נקראה דביר כמו בית קדש הקדשים עצמה: ויתן על ראש העמודים. נתן שרשרות על ראש העמודים ובהם היו הרמונים חרוזים ולפי שזכר מלת שרשרות בתחלת המקרא חסרו כאן וסמך על המבין ועם שאינם במקום השרשרות ההם: מאה. לכל טור היו מאה ולכל עמוד היו שתי טורים כמ''ש במ''א: (מצודת דוד)


{יז}  וַיָּקֶם אֶת הָעַמּוּדִים עַל פְּנֵי הַהֵיכָל אֶחָד מִיָּמִין וְאֶחָד מֵהַשְּׂמֹאול וַיִּקְרָא שֵׁם (הימיני) הַיְמָנִי יָכִין וְשֵׁם הַשְּׂמָאלִי בֹּעַז: (ס)

 רש"י  על פני ההיכל. על פתח ההיכל בחוץ באולם כדמוכח (במלכים א' ז') וכותרת אשר על ראש העמודים אולם ההיכל מעשה שושן : אחד מימין. הפתח : ואחד מהשמאל. הפתח : יכין. ובועז. יכין על שם מלכות בית דוד שנמשל לירח כדכתיב כירח יכון עולם (תהלים פ''ט) : בועז. (כנגד השמש שהוא יוצא בגבורה ועוז יוש''ה) שנאמר ישיש כגבור לרוץ (שם י''ט) והבי''ת בבועז כמו (בראשית ה') מ''ם בנח ינחמנו (בשמואל א' א') כי מה' שאלתיו : ויקרא שם הימיני יכין. אע''פ שירח קטן מהשמש שיועיל לו ויהיה נכון כירח יכון ולא כלבנה המתחסרת אמר שלמה אם הקב''ה כינה מלכותי לשמש וירח אף אני אעשה דבר נכון וקים עמודי נחשת גדולים, ד''א חירם שהיה מבני דן עשה את העמודים קרא את האחד יכין על שם אביו שמשון שנאמר בו (שופטים ט''ז) וילפת שמשון שני עמודי התוך (וגו' נכון וגו') ושלמה קרא לשני בועז ע''ש זקנו בועז דוגמא ויקרא לו לבן יגר שהדותא (בראשית ל''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  יכין. לסימן טוב שיכין הבית לעד: בועז. הוא מלה מורכבת בו עז ר''ל בהבית הזה ימצא עוז וחוזק לישראל: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויעש שרשרות בדביר. ירצה לפי מה שאחשוב שהוא עשה שרשרות בכותרת הפנימית והיא התחתונה כי הצפת הוא שתי כותרות דבוקות זו בזו תמונת כל אחת מהן כמו תמונת מזרק. והנה כמו שקרא דביר שם הבית הפנימי כן קרא דביר שם הכותרת הפנימית : (רלב"ג)

דברי הימים ב פרק-ד

{א}  וַיַּעַשׂ מִזְבַּח נְחֹשֶׁת עֶשְׂרִים אַמָּה אָרְכּוֹ וְעֶשְׂרִים אַמָּה רָחְבּוֹ וְעֶשֶׂר אַמּוֹת קוֹמָתוֹ: (ס)

 מצודת דוד  מזבח נחושת. ר''ל מזבח אבן תחת מזבח נחשת שעשה משה במדבר: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ועשר אמות קומתו. אחשוב שהיה קומתו עשר אמות מחוט הסקרא ולמעלה. והשאר מהדברים באלו העמודים והים כבר בארנוהו בס' מלכים : (רלב"ג)


{ב}  וַיַּעַשׂ אֶת הַיָּם מוּצָק עֶשֶׂר בָּאַמָּה מִשְּׂפָתוֹ אֶל שְׂפָתוֹ עָגוֹל סָבִיב וְחָמֵשׁ בָּאַמָּה קוֹמָתוֹ וְקָו שְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה יָסֹב אֹתוֹ סָבִיב:

 רש"י  עשר באמה משפתו אל שפתו. י' על י' באמצעיתו עגול סביב : וקו שלשים באמה יסב אותו. כל שיש בהקיפו שלשה טפחים יש ברחבו טפח : וחמש באמה קומתו. עומקו : (רש"י)

 מצודת דוד  את הים. כעין גיגית גדולה עשויה בדמות ים: מוצק. ביציקה נעשה ולא בהקשת הקורנס: משפתו. משפת זה עד השפה שממולו: עגול סביב. בכל סביבו היה עגול: וקו שלשים. כי כל מה שיש ברחבו אחד יש בהקיפו שלשה: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וקו. חבל : (מצודת ציון)


{ג}  וּדְמוּת בְּקָרִים תַּחַת לוֹ סָבִיב סָבִיב סוֹבְבִים אֹתוֹ עֶשֶׂר בָּאַמָּה מַקִּיפִים אֶת הַיָּם סָבִיב שְׁנַיִם טוּרִים הַבָּקָר יְצוּקִים בְּמֻצַקְתּוֹ:

 רש"י  ודמות בקרים תחת לו. צורת דמות בקרים יצק ממנו לעמוד עליו ואדוקים בו כדאמר בסוף הפסוק הבקר יצוקים במצקתו : סביב סובבים אותו עשר באמה מקיפים את הים. אין מפורש כאן מה הדבר שסובבן אלא במלכים (א' ז') כתיב לפקעים מתחת לשפתו סביב וגו' פקעים כגון שעושין לכוסות פימילי''ש עגולים משום נוי ומתחת לשפתו וסביב היו עומדים בשלש אמות התחתונות מרובעות ושתים עליונות עגולות ואי אפשר להכיל אלפים בת יכיל שהם מאה וחמשים מקוה טהרה אלא בענין זה כמו שמפורש בעירובין והעליונות מרובועת ותחתונות עגולות א''א לומר דכי כתיב עגול סביב סביב משפתו כתיב ומה שאמר בפקעים הללו עשר אמה לכל רוח אבל במקום עגולו אי אפשר לומר עשר באמה סביב : שנים טורים. היו הפקעים : יצוקים במצקתו. הכל יצוקים יחד לא שחבר לו את הפקעים אחר יציקתו על ידי מסמרות או על ידי דבק שקורין שולדור''א בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  ודמות בקרים. כעין ראשי בקרים ובמ''א נאמר פקעים כי עשו בפקעים צורות ראשי בקרים: תחת לו. ר''ל בשלש האמות התחתונות שהיו מרובעות אבל שתי האמות העליונות היו עגולות כמ''ש רז''ל בערובין וז''ש עשר באמה מקיפים וכו' ר''ל ארבעה הפאות שבכל אחת עשר אמות היו הבקרים מקיפים וכו': שנים טורים. שני שורות בקרים הקיפו זה למעלה מזה: יצוקים. הבקרים ההם היו ניצוקים כאחד עם יציקת הים ולא יצקם בפ''ע וחברם אח''כ במלאכה: (מצודת דוד)


{ד}  עוֹמֵד עַל שְׁנֵים עָשָׂר בָּקָר שְׁלֹשָׁה פֹנִים צָפוֹנָה וּשְׁלוֹשָׁה פֹנִים יָמָּה וּשְׁלֹשָׁה פֹּנִים נֶגְבָּה וּשְׁלֹשָׁה פֹּנִים מִזְרָחָה וְהַיָּם עֲלֵיהֶם מִלְמָעְלָה וְכָל אֲחֹרֵיהֶם בָּיְתָה:

 רש"י  וכל אחוריהם ביתה. אחוריהם של בקרים הללו היו פונים ביתה אל תחתיהם שבצפון פונים אחוריהם כנגד אותן שבדרום ושל מזרח כנגד שבמערב : (רש"י)

 מצודת דוד  עומד. הים הזה היה עומד על י''ב בקר עשויים מנחושת: פונים. את פניהם: והים עליהם. לתוספת ביאור כפל הדבר: וכל אחוריהם. אחורי הבקר היו לצד פנים אחוריו של זה מול אחוריו של זה: (מצודת דוד)


{ה}  וְעָבְיוֹ טֶפַח וּשְׂפָתוֹ כְּמַעֲשֵׂה שְׂפַת כּוֹס פֶּרַח שׁוֹשַׁנָּה מַחֲזִיק בַּתִּים שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים יָכִיל: (ס)

 רש"י  ועביו טפח. שוליו ודפנותיו אלא שאצל פיו הי' דק מרוקע ומרודד : כמעשה שפת כוס. ששותין בו ומצויר פרח שושן : מחזיק בתים שלשת אלפים יכיל. אף זה מחזיק ובמלכים (שם) כתיב אלפים בת יכיל גודשא תלתא שהבת ג' סאין שנאמר האיפה והבת תוכן אחד להם הרי לך ששת אלפים סאין נמצאו מאה וחמשים מקוה טהרה לארבעים מאות סאין מאה מקואות נמצא גם לעשרים מאות סאין הנותרים חמשים מקואות ואף לכשתחלוק הכלי לפי המדה ששערו חכמים אמה על אמה בגובה שלש אמות למקוה תמצא וכן לשלש אמות מרובעות קומה ועשר על עשר משפתו אל שפתו מרובעות מאה מקואות ולשתים אמות עגולות קומה עשר על עשר משפתו אל שפתו עגולות חמשי' מקואות שמרובע יותר על העגול רביע : (רש"י)

 מצודת דוד  ועביו. שוליו ודפנותיו: ושפתו. שפת הים ממעל היה מעשה דק ומרודד כמעשה שפת כוס המצויר בפרח ושושן: מחזיק בתים. וחזר ומפרש שלש אלפים יכיל: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יכיל. יחזיק כמו קטן מהכיל (מ''א ח) : (מצודת ציון)


{ו}  וַיַּעַשׂ כִּיּוֹרִים עֲשָׂרָה וַיִּתֵּן חֲמִשָּׁה מִיָּמִין וַחֲמִשָּׁה מִשְּׂמֹאול לְרָחְצָה בָהֶם אֶת מַעֲשֵׂה הָעוֹלָה יָדִיחוּ בָם וְהַיָּם לְרָחְצָה לַכֹּהֲנִים בּוֹ: (ס)

 רש"י  ויעש כיורים עשרה. לבד אותן של משה : ויתן חמשה מימין. לכיור של משה : וחמשה משמאל. לרחצה בהם קדוש ידים ורגלים : את מעשה העולה ידיחו בם. מן מימי הכיור ידיחו קרבי העולה ודוקא עולה אבל שלמים לא שהוא נאכל לבעלים בכל העיר, הכיורים היו לקדוש טבילה : (רש"י)

 מצודת דוד  מימין. של הכיור שעשה משה: לרחצה בהם. את ידיהם ואת רגליהם כמ''ש בתורה: את מעשה וכו'. אף היו מדיחים בהם מעשה העולה כקרבים וכיוצא: לרחצה. לכהנים לטבול בו מטומאתן וארז''ל שלא היו המים שאובים כי רגלי הבקרים שעמדו תחתיו היו נקובים וחלולים ודרך בם באו המים מן המעיין: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כיורים. כעין דוד ולה דדים המריקים מים : ידיחו. ענין שטיפה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לרחצה בהם את מעשה העולה ידיחו בם. הנה הכיורות היו לרחוץ מהם הכהנים ידיהם ורגליהם כמו שנזכר בתורה והנה זכר שהיו מדיחים בהם מעשה העולה כמו הקרב והכרעים : והים לרחצה לכהנים בו. ר''ל כשהיו צריכן טבילה : (רלב"ג)


{ז}  וַיַּעַשׂ אֶת מְנֹרוֹת הַזָּהָב עֶשֶׂר כְּמִשְׁפָּטָם וַיִּתֵּן בַּהֵיכָל חָמֵשׁ מִיָּמִין וְחָמֵשׁ מִשְּׂמֹאול: (ס)

 רש"י  ויעש את מנרות הזהב עשר כמשפטם. למה נאמר במנורות כמשפטם לפי שמודיענו למה עשה עשרה מנורות והכל דרש מן התורה פרחים כפתורים גביעים משוקדים נאמרו בפ' שבעים הרי לכל עשרה מנורות שבעה נרות, (כן פי' אחי אמי דודי ר' קלונימוס ב''ר יהודה ומדרש הוא) ושבעה נרותיה כנגד ז' כוכבים חנכ''ל שצ''ם : ויתן בהיכל חמש מימין. למנורה של משה : וחמש משמאל. וכולם בדרום : (רש"י)

 מצודת דוד  כמשפטם. כתמונת מנורת משה בגביעים וכו': מימין. של מנורת משה וכן השלחנות: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויעש את מנורות הזהב עשר. ידמה שכלם היו מדליקין ובכל שלחנות שבהיכל היו עורכים גם כן לחם הפנים והראיה לזה מה שאמר אחר זה ואת השלחנות ועליהם לחם הפנים ואת המנורות ונרותיהם לבערם כמשפט : (רלב"ג)


{ח}  וַיַּעַשׂ שֻׁלְחָנוֹת עֲשָׂרָה וַיַּנַּח בַּהֵיכָל חֲמִשָּׁה מִיָּמִין וַחֲמִשָּׁה מִשְּׂמֹאול וַיַּעַשׂ מִזְרְקֵי זָהָב מֵאָה: (ס)

 רש"י  משמאל. של שלחן בצפון : ויעש מזרקי זהב מאה. שזורקין בו הדם על המזבח : (רש"י)


{ט}  וַיַּעַשׂ חֲצַר הַכֹּהֲנִים וְהָעֲזָרָה הַגְּדוֹלָה וּדְלָתוֹת לָעֲזָרָה וְדַלְתוֹתֵיהֶם צִפָּה נְחֹשֶׁת:

 רש"י  ויעש חצר הכהנים. עזרת הכהנים : והעזרה הגדולה. זו עזרת ישראל : (רש"י)

 מצודת דוד  והעזרה הגדולה. היא עזרת ישראל וקרויה עזרה על כי נעזרים מה' כאשר יתפללו בה: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויעש חצר הכהנים והעזרה הגדולה. הנה חצר הכהנים היא אשר היה בתוכו מזבח הנחושת ולאמצע צד המערב ממנו היה האולם וההיכל והדביר. והעזרה הגדולה היא עזרת ישראל : (רלב"ג)


{י}  וְאֶת הַיָּם נָתַן מִכֶּתֶף הַיְמָנִית קֵדְמָה מִמּוּל נֶגְבָּה:

 רש"י  מכתף הימנית קדמה ממול נגבה. ריחק אותו מן המזרח מן כנגד הפתח לדרומה של עזרה לפי שאין כבוד ונאה שיהו מטבילין כנגד פתח האולם : (רש"י)

 מצודת דוד  מכתף הימנית. בפאת הדרום: קדמה ממול נגבה. ר''ל משוך כלפי מקצוע מזרחית דרומית שבחצר הכהנים: (מצודת דוד)


{יא}  וַיַּעַשׂ חוּרָם אֶת הַסִּירוֹת וְאֶת הַיָּעִים וְאֶת הַמִּזְרָקוֹת וַיְכַל (חירם) חוּרָם לַעֲשׂוֹת אֶת הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עָשָׂה לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בְּבֵית הָאֱלֹהִים:

 רש"י  ויעש חורם את הסירות. סירות נחושת שעשויים לחתות הדשן לתת לתוך הסירות : (רש"י)

 מצודת דוד  בבית האלהים. בעבור צורך בית האלהים: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הסירות. כעין קדרה כמו והיו הסירות בבית ה' (זכריה יד) : היעים. מכבדות לגרף הדשן והוא מל' ויעה ברד (ישעיה כח) : (מצודת ציון)


{יב}  עַמּוּדִים שְׁנַיִם וְהַגֻּלּוֹת וְהַכֹּתָרוֹת עַל רֹאשׁ הָעַמּוּדִים שְׁתָּיִם וְהַשְּׂבָכוֹת שְׁתַּיִם לְכַסּוֹת אֶת שְׁתֵּי גֻּלּוֹת הַכֹּתָרוֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הָעַמּוּדִים:

 רש"י  והגלות והכתרות על ראש העמודים שתים. לשתי העמודים : והשבכות שתים. אלו השרשרות שנאמרו למעלה ותדע שכן הוא שהרי לא בכאן ולא במלכים מזכיר בפרשה זו בשום מקום שרשרות : לכסות את שתי גלות הכתרות. לכסות חלל הכותרת בשבכות ואותן ענפים כענפי חריות כמו שפירשתי : (רש"י)

 מצודת דוד  והגלות והכתרות. הגולות של הכותרות: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והגלות. כן יקרא חלק התחתון מן הכותרת על כי מעשהו כספל והוא מל' וגולה על ראשה (זכריה ד') : והשבכות. כן יקרא חלק העליון מן הכותרת על כי מעשהו כעין שבכה ורשת : (מצודת ציון)


{יג}  וְאֶת הָרִמּוֹנִים אַרְבַּע מֵאוֹת לִשְׁתֵּי הַשְּׂבָכוֹת שְׁנַיִם טוּרִים רִמּוֹנִים לַשְּׂבָכָה הָאֶחָת לְכַסּוֹת אֶת שְׁתֵּי גֻּלּוֹת הַכֹּתָרוֹת אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָעַמּוּדִים:

 רש"י  ואת הרמונים ארבע מאות. למעלה הוא אומר ויעש רמוני מאה הא כיצד אלא כך יש לנו לפרש ודאי ד' מאות רמונים עשה כאשר נאמר כאן ומה שאמר מאה הרי מאה לכל טור וטור וד' טורים הם כדאמר ב' טורים לשבכה אחת וכן שני טורי' רמוני' לשבכה אחת הרי ד' טורי' והרמוני' היו מחוזרי' בתוך השבכות המשובצי' ותקועי' לכסות בה היטיב את שתי גולות הכתרות : (רש"י)

 מצודת דוד  לשתי השבכות. לתלותן סביבן כמ''ש במ''א: לכסות וכו'. על השבכה יאמר שכסתה על גולות הכותרו' אשר על פני העמודים ומעשה הכותרות מפרש במ''א: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  על פני. ר''ל בגבהם ועל כי פני האדם הוא בגובהו נקרא הגובה על פני בל' שאלה : (מצודת ציון)


{יד}  וְאֶת הַמְּכֹנוֹת עָשָׂה וְאֶת הַכִּיֹּרוֹת עָשָׂה עַל הַמְּכֹנוֹת:

 רש"י  ואת המכונות עשה. ובמלכי' כתיב ויעש את המכונות עשר מכונות הם כני הכיור ושם מפורש מלאכתם : (רש"י)

 מצודת דוד  על המכונות. להושיבם על המכונות: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  המכנות. מל' כן ובסיס : (מצודת ציון)


{טו}  אֶת הַיָּם אֶחָד וְאֶת הַבָּקָר שְׁנֵים עָשָׂר תַּחְתָּיו: {טז}  וְאֶת הַסִּירוֹת וְאֶת הַיָּעִים וְאֶת הַמִּזְלָגוֹת וְאֶת כָּל כְּלֵיהֶם עָשָׂה חוּרָם אָבִיו לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לְבֵית יְהוָה נְחֹשֶׁת מָרוּק:

 רש"י  ואת הסירות ואת היעים ואת המזלגות. אע''פ שאמרנוהו כבר למעלה בא וחזר ושנה ועוד להודיענו כי נחשת היו וגם מודיענו מזלגות שלא הוזכר למעלה : מרוק. דוגמת מרקו הרמחים (ירמיה מ''ו) ומורק ושוטף במים (ויקרא ו') ובמלכים (א' ז') כתיב ממורט כמו כי ימרט ראשו (ויקרא י''ג) ותרגומו נחשת טב : (רש"י)

 מצודת דוד  ואת הסירות וכו'. עם שכבר נאמר למעלה אמר שוב לומר שהיו מנחשת מרוק: כל כליהם. של חצרות בית ה': חורם אביו. הראוי כאביו ותחסר כ''ף השמוש וכן ייטיב גהה (משלי יז) והראוי כגהה ור''ל חורם עשאם טובים ויפים כאביו כלומר כפי מה שהיה עושה אביו שהיה נודע לאומן גדול כמ''ש במ''א: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מרוק. זכה ובהירה כמו מרקו הרמחים (ירמיה מו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עשה חורם אביו למלך שלמה. אחשוב שהוא חסר וא''ו והרצון בו עשה חורם ואביו למלך שלמה וזה כי אביו ג''כ היה בקיא בזאת המלאכה כאמרו בס' מלכים ואביו איש צורי חרש נחשת : נחשת מרוק. ר''ל צרוף ונקי : (רלב"ג)


{יז}  בְּכִכַּר הַיַּרְדֵּן יְצָקָם הַמֶּלֶךְ בַּעֲבִי הָאֲדָמָה בֵּין סֻכּוֹת וּבֵין צְרֵדָתָה:

 רש"י  בעבי האדמה. תרגומא גרגושתא בארדי''לא בלע''ז : בין סכות ובין צרדתה. ובמלכים כתוב צרתן צרדתה הוא מקומו של ירבעם וירבעם בן נבט אפרתי מן הצרדה ושם אמו צרועה אשה אלמנה (מלכים א' י''א) לפי שמת מטמא באהל וגם מצורע כמו כן וכן עבודת כוכבים כמו ששנינו בפרק ג' דעבודת כוכבים בסופו אלמנה שאלמן ישראל מאלהיו מן צרדתה נראה שהצר התורה ולא הרחיבה הצר דת אלהינו כן פירש לי דודי ז''ל : (רש"י)

 מצודת דוד  בעבי האדמה. חפר באדמה צורות הכלים ההם ושפך שם הנחושת לאחר התכה: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בככר. במישור : צרדתה. ובמ''א נאמר צרתן ובשתי השמות נקראה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ובין צרדתה. היא צדתן בס' מלכים : (רלב"ג)


{יח}  וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה לָרֹב מְאֹד כִּי לֹא נֶחְקַר מִשְׁקַל הַנְּחֹשֶׁת: (ס)

 מצודת דוד  כי לא נחקר. כ''כ היו ברבוי מופלג עד אשר לא נחקר לדעת משקלם: (מצודת דוד)


{יט}  וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה אֵת כָּל הַכֵּלִים אֲשֶׁר בֵּית הָאֱלֹהִים וְאֵת מִזְבַּח הַזָּהָב וְאֶת הַשֻּׁלְחָנוֹת וַעֲלֵיהֶם לֶחֶם הַפָּנִים:

 מצודת דוד  אשר בית. אשר לבית האלהים: ועליהם. על השלחנות סדרו לחם הפנים: (מצודת דוד)


{כ}  וְאֶת הַמְּנֹרוֹת וְנֵרֹתֵיהֶם לְבַעֲרָם כַּמִּשְׁפָּט לִפְנֵי הַדְּבִיר זָהָב סָגוּר:

 רש"י  ואת המנרות ונרותיהם. להוציא מלבן של מפרשין נרות היו עושין מגופה של מנורה ואדוקין בה שהרי כתיב ואת המנורה ונרותיהם מה שהזכיר את הנרות בפני עצמן ולא שאר מעשה המנורה בפני עצמן גביעים כפתורי' ופרחים מכלל שלא היו הנרות אדוקין והואיל ואין אדוקין בה נראה כמעשה אחר וצריך להזכיר נרותיהם אבל שאר מלאכות שהיו אדוקין בה אינו מזכירם שנקראים על שם המנורה ומה שעשה עשר מנורות ועשר שלחנות ועשר כיורים והכרובים וכל אשר עשה מפורש בברייתא דר' פנחס בן יאיר : (רש"י)

 מצודת דוד  לבערם. העשוים להדליק בהם הנרות כמשפט התורה אשר עמדו לפני הדביר המה היו מזהב סגור: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ונרתיהם. הם העשויים כעין בזיכים ובהם השמן והפתילה : לבערם. מל' הבערה והדלקה : הדביר. זהו בית קה''ק : סגור. הנסגר בכור הצורף לטהרו מסיג : (מצודת ציון)


{כא}  וְהַפֶּרַח וְהַנֵּרוֹת וְהַמֶּלְקַחַיִם זָהָב הוּא מִכְלוֹת זָהָב:

 רש"י  והפרח. פירשו רבותינו הוא כנגד אותו פרח שהוסיף משה בפרשה בהעלותך עד ירכה עד פרחה וגו' שלא נאמר בתרומה : והמלקחים זהב. שמגביהים הפתילה מן הנר שיש בו השמן : הוא מכלות זהב. מזוקק וצרוף פיי''ן בלע''ז ובמנחות מפורש מכל זהב שהיה לו לשלמה מרוב הזהב שנכנס במנורה לזוקקה ולקיים מנורת זהב טהור : (רש"י)

 מצודת דוד  והפרח. קבוצת הפרח: זהב. היו מזהב: הוא מכלות זהב. היה כליל זהב מבלי תערובות סיג: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והפרח. כעין פרחי אילן הנעשים במנורה כמ''ש בתורה : והמלקחים. הצבתים שבהם לוקחים הפתילה למושכה ולהושיבה במקומה : מכלות. מל' כל : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הוא מכלות זהב. מכלות הוא מקור בפלס משלוח והרצון שהכל בשלמות הוא זהב : (רלב"ג)


{כב}  וְהַמְזַמְּרוֹת וְהַמִּזְרָקוֹת וְהַכַּפּוֹת וְהַמַּחְתּוֹת זָהָב סָגוּר וּפֶתַח הַבַּיִת דַּלְתוֹתָיו הַפְּנִימִיּוֹת לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים וְדַלְתֵי הַבַּיִת לַהֵיכָל זָהָב:

 רש"י  והמזמרות. כלי זמר : והמזרקות. לזרוק בהם דם על המזבח : והכפות. לבזיכי לבונה : והמחתות. לחתות בהם תרומת הדשן להרים מעל המזבח ולקח מלא המחת' וגומר : (רש"י)

 מצודת דוד  דלתותיו. בין דלתותיו הפנימיות ולתוספת ביאור אמר לקדש הקדשים ובין דלתות ההיכל היה מצופים זהב: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והמזמרות. כלי הזמר : והכפות. הבזיכין שבהם הלבינה הנתון על מערכת לחם הפנים : והמחתות. הכלים העשוים לחתות ולשאוב בו האש על הקטרת : (מצודת ציון)

 רלב"ג  דלתותיו הפנמיות לקדש הקדשים וגו'. ידמה שלקדש הקדשים היו ארבע דלתות בפתח אחד שתי דלתות הפנימיות היו זהב ושתי הדלתות החיצוניות היו עץ שמן והיו מצופות זהב וכן הענין להיכל : (רלב"ג)

דברי הימים ב פרק-ה

{א}  וַתִּשְׁלַם כָּל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה לְבֵית יְהוָה (ס) וַיָּבֵא שְׁלֹמֹה אֶת קָדְשֵׁי דָּוִיד אָבִיו וְאֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת כָּל הַכֵּלִים נָתַן בְּאֹצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים: (פ)

 רש"י  ויבא שלמה את קדשי. כל מה שבפסוק לפי פשוטו מה שנשאר לו מן הקדשות שהקדיש דוד כדכתיב למעלה גם אותם הקדיש המלך דוד לה' עם הכסף והזהב אשר נשא מכל הגוים וגו' ומה שהותיר לו נתן באוצרות בית האלהים, ומדרש אגדה יש מחכמים אומרים לפי שהיה יודע שסופו ליחרב ושלא יהו אומרים העובדי כוכבים קשה יראתנו שלקחה נקמתה מן הבית הזה שנבנה מן הגזילות וחמסים שגזל דוד מבתי עבודת כוכבים שלה ויש אומרים כך אמר (הקב''ה) צ''ל שלמה רעב היה בימי דוד (אבי) שלש שנים שנה אחר שנה והיה לו לבזבז ההקדשו' הללו להחיות בהן עניי ישראל ואני מביא סיוע שהרי בכל ההקדשות שדוד הקדיש כמו שכתוב למעלה (שם) לא נאמר בהן עשה שלמה דבר פלוני זה כאשר נאמר בנחשת שנאמר (שם) ומטבחת ומכון ערי הדדעזר לקח דוד נחשת רבה מאד בה עשה שלמה את ים הנחשת וגו' אבל מכסף ומזהב שלא נאמר בו עשה שלמה מהן שום דבר מכלל שלא עשה וזהו שאין כתיב כאן שום נחשת כי אם כסף וזהב ולפי פשוטו נראה לי מה שלא אמר נחשת לפי שהנחשת בזול ואינו ראוי וכדי והגון להביא נחשת באוצרות בית ה' : (רש"י)

 מצודת דוד  את קדשי. מה שהקדיש דוד אביו כי כל הבנין וכליו עשה שלמה משלו ממה שקבץ הוא (לבד כלי נחושת עשה ממה שלקח אביו מערי הדדעזר כמ''ש בדה''א יח): ואת הכסף וכו'. יפרש מה הם קדשי אביו והוי''ו יתירה: נתן. כמו ונתן ר''ל שהביא קדשי אביו ונתן אותם באוצרות העשויות בבית ה': (מצודת דוד)


{ב}  אָז יַקְהֵיל שְׁלֹמֹה אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת נְשִׂיאֵי הָאָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְרוּשָׁלִָם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה מֵעִיר דָּוִיד הִיא צִיּוֹן:

 רש"י  אז יקהל שלמה את זקני ישראל. נהג במדת חכמה שהקהיל הזקנים ולא הבחורים יותר מדוד שהקהיל הוא אף הבחורים כדכתיב ויקהל דוד את כל ישראל ירושלים וגומר (לעיל כ''ח) : (רש"י)


{ג}  וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי:

 רש"י  בחג. הוא חג הסכות : (רש"י)


{ד}  וַיָּבֹאוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׂאוּ הַלְוִיִּם אֶת הָאָרוֹן:

 מצודת דוד  הלוים. הכהנים מבני לוי כי במ''א נאמר הכהנים: (מצודת דוד)

 רלב"ג  וישאו הלוים את הארון. ובס' מלכים כתיב וישאו הכהנים את הארון. ואחשוב שהלוים נשאוהו עד בית ה' ומשם לקחוהו הכהנים והביאוהו במקומו אל הדביר. ולזה יצדק בלוים שנשאוהו ובכהנים שנשאוהו : (רלב"ג)


{ה}  וַיַּעֲלוּ אֶת הָאָרוֹן וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר בָּאֹהֶל הֶעֱלוּ אֹתָם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם:

 רש"י  את אהל מועד. שעשה משה גנזו שלמה בבית אוצרות האלהים עם שאר כלים וההקדשות לפי שלא הוצרך לו ורבותינו אמרו שנגנזו : ואת כל כלי הקדש אשר באהל. אשר נתן (ס''א נטע) דוד לארון : העלו אותם הכהנים הלוים. פתרונו מוסב למעלה שאמר וישאו הלוים את הארון ומפרש מי היו אותם הלוים שאמרתי לך למעלה הכהנים הלוי' שאף הכהנים מבני לוי הם ולא לוים ממש היו וכן כתוב במלכים (א' ח') וישאו הכהנים את הארון וגם הכלים ואהל מועד העלו עמהם הלוים כמשפטם : (רש"י)

 מצודת דוד  ואת אהל מועד. בגבעון היה ומשם העלוהו וגנזוהו באוצרות בית ה': הכהנים הלוים. הכהני' העלו את הארון והלוים את אוהל מועד: (מצודת דוד)

 רלב"ג  העלו אותם הכהנים הלוים. הרצון בו הכהנים והלוים וכן כתוב בס' מלכים : (רלב"ג)


{ו}  וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְכָל עֲדַת יִשְׂרָאֵל הַנּוֹעָדִים עָלָיו לִפְנֵי הָאָרוֹן מְזַבְּחִים צֹאן וּבָקָר אֲשֶׁר לֹא יִסָּפְרוּ וְלֹא יִמָּנוּ מֵרֹב:

 מצודת דוד  לפני הארון. ללכת לפני הארון: אל מקומו. אל המקום העשוי לו: אל תחת כנפי הכרובים. הם שעשה שלמה ועמדו בארץ: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הנועדים. מל' וועד ואסיפה כמו הנועדים על ה' (במדבר טז) : עליו. כמו אליו : (מצודת ציון)


{ז}  וַיָּבִיאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה אֶל מְקוֹמוֹ אֶל דְּבִיר הַבַּיִת אֶל קֹדֶשׁ הַקְּדָשִׁים אֶל תַּחַת כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים: {ח}  וַיִּהְיוּ הַכְּרוּבִים פֹּרְשִׂים כְּנָפַיִם עַל מְקוֹם הָאָרוֹן וַיְכַסּוּ הַכְּרוּבִים עַל הָאָרוֹן וְעַל בַּדָּיו מִלְמָעְלָה:

 רש"י  ויהיו הכרובים פרשים כנפים על מקום הארון. במקום שהארון עומד שם לפיכך ויכסו הכרובים על הארון : ועל בדיו מלמעלה. למעלה לארון כך היו עומדים הבדים ונמשכו כ''כ לחוץ כלפי מזרח שהיה יכול הארון לעמוד תחת הכרובים ממש בלא עכוב הבדים ולפיכך ויכסו הכרובים על הארון וגם את הבדים כסו קצת אצל הארון ולא כולם שהיו מגיעים עד המזרח ואינך יכול לפרש שכסו הכרובי' על כל הבדים וגם משום דבר זה ויאריכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן הארון על פני הדביר שאם לא כן אלא כאחד מדה אחת היו מושכין זה מזה והלא הבדים שעשה משה עדיין הם היו שם והם עומדים בקדש הקדשים של אהל מועד שלא היה כי אם עשר וזה היה עשרים והיה מגיע מקיר אל קיר והכרובים של משה שנאמר אף בהם פורשים וסככים אין צריך לזוז כלל מן הבדים ממקומם שהרי הכרובים של משה עומדים היו למעלה לארון על הכפורת וכרובים שנאמר כאן אותם שעשה שלמה עומדים על רגליהם בקרקע ואעפ''כ אותן של משה עדיין היו אדוקין על הכפורת כך פי' ר' נתן (ורבי פי') הכהנים רצו להכניס הארון עם בדיו בדביר ולא הספיקו כי הענן מלא את בית ה' ולא יכלו להביא את הכרובים עד כותל מערבי ממש ועל כן היו בולטים בפרוכת אך קשה לי דכתיב ויהי בצאת הכהנים ואחר כן מלא כבוד ה' את בית אלהים (ור' יוסף זצ''ל פי') ויתארכו לא נאמר דמשמע ויתארכו הן עצמן אלא ויאריכו דמשמע אחרים מאריכין אותם ומפרש האומנין האריכו הבדים עד לעשרים והיו נוגעין שתי קצותם לכותל מזרחי ושתי קצותם לכותל מערבי ותימא יש והיאך יכול לפרוש כנפיהם ולכסות הארון שהיה עשר אמות מהן : (רש"י)

 מצודת דוד  ויהיו הכרובים. ר''ל מתחלה נעשו שיפרשו כנפיהם על מקום עמידת הארון ולזה בהכנס הארון אל מקומו היו א''כ הכרובים מסככין עליו: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בדיו. מוטות עשויים לשאת בהם את הארון : (מצודת ציון)


{ט}  וַיַּאֲרִיכוּ הַבַּדִּים וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים מִן הָאָרוֹן עַל פְּנֵי הַדְּבִיר וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה וַיְהִי שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה:

 מצודת דוד  ויאריכו הבדים. ר''ל משכו הבדים לחוץ כלפי המזרח והיו נראים לפני הדביר בהיותם דוחקים ובולטין לפרוכת שהיה מול הפתח אבל לא היו נראים החוצה להיות מקרעין בפרוכת לצאת חוצה לה: ויהי שם. על הבדים יאמר שכ''א היה שם באותה הנחה ומצב: עד היום הזה. ר''ל עד אשר נגנז הארון בימי יאשיהו: (מצודת דוד)


{י}  אֵין בָּאָרוֹן רַק שְׁנֵי הַלֻּחוֹת אֲשֶׁר נָתַן מֹשֶׁה בְּחֹרֵב אֲשֶׁר כָּרַת יְהוָה עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם: (פ)

 מצודת דוד  אשר כרת. בעת שנתנם: (מצודת דוד)


{יא}  וַיְהִי בְּצֵאת הַכֹּהֲנִים מִן הַקֹּדֶשׁ כִּי כָּל הַכֹּהֲנִים הַנִּמְצְאִים הִתְקַדָּשׁוּ אֵין לִשְׁמוֹר לְמַחְלְקוֹת:

 רש"י  ויהי בצאת הכהנים מן הקדש. מיד היה לו לסמוך והבית מלא ענן בית ה' אלא שמפסיק בינתים וכן במלכים (א' ח') ויהי כצאת הכהנים מן הקדש והענן מלא את בית ה' : כי כל הכהנים הנמצאים התקדשו. לדבר זה : אין לשמור למחלקות. כ''ד של לוים וכ''ד של כהנים אלא כל הנמצאים התקדשו : (רש"י)

 מצודת דוד  מן הקדש. אחר שהניחו שם את הארון: כי כל הכהנים. בא ליתן טעם למה לא יזכיר מי הם הכהנים ששמשו אז ואמר כי כל הכהנים הנמצאים אז בירושלים טהרו לעבודה ולא היה אז מקום לשמור קביעת חלוק המשמרות שיעבדו משמר הקבוע לבד וזהו לפי שהיו הזבחים רבים ולא הספיקו בני המשמר לעשות את כולם לבדם: (מצודת דוד)

 רלב"ג  כי כל הכהנים הנמצאים התקדשו. ר''ל הנה כל הכהנים הנמצאים בישראל התקדשו באופן שיהיו ראוים לעבודה לרבוי הקרבנות שהקריבו ביום ההוא כמו שנזכר אחר זה ולזה לא שמרו בזה שתעבד המחלוקת המשמשת בשבת ההוא : (רלב"ג)


{יב}  וְהַלְוִיִּם הַמְשֹׁרֲרִים לְכֻלָּם לְאָסָף לְהֵימָן לִידֻתוּן וְלִבְנֵיהֶם וְלַאֲחֵיהֶם מְלֻבָּשִׁים בּוּץ בִּמְצִלְתַּיִם וּבִנְבָלִים וְכִנֹּרוֹת עֹמְדִים מִזְרָח לַמִּזְבֵּחַ וְעִמָּהֶם כֹּהֲנִים לְמֵאָה וְעֶשְׂרִים (מחצררים) מַחְצְרִים בַּחֲצֹצְרוֹת:

 מצודת דוד  לכולם. את כולם העמידו וחוזר ומפרש את אסף וכו': מלבשים. כולם היו מלובשים בגדי בוץ ובידם מצלתים וכו': מחצרים. היו מנגנים בחצוצרות ולתוספות ביאור אמר בחצוצרות וכמוהו רבים במקרא: (מצודת דוד)

 רלב"ג  והלוים המשוררים לכלם לאסף להימן לידותון. כבר נתבאר במה שקדם כי אלו הם ראשי המשוררים : עומדים מזרח למזבח. הנה הדברים היותר נכבדים היו בצד המערבי והמעט בכבוד מהם היו בצד המזרחי וכבר בארנו סבת זה בביאורנו לדברי התורה בפרשת ויקרא. וזכר שהמחצצרים והמשוררים בכלי שיר והמשוררים בפה להודות ולהלל לה' כלם היו מסכימים בקולם. ר''ל שכאשר ירים זה קולו ירים זה קולו וההפך : (רלב"ג)


{יג}  וַיְהִי כְאֶחָד (למחצצרים) לַמְחַצְּרִים וְלַמְשֹׁרֲרִים לְהַשְׁמִיעַ קוֹל אֶחָד לְהַלֵּל וּלְהֹדוֹת לַיהוָה וּכְהָרִים קוֹל בַּחֲצֹצְרוֹת וּבִמְצִלְתַּיִם וּבִכְלֵי הַשִּׁיר וּבְהַלֵּל לַיהוָה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ וְהַבַּיִת מָלֵא עָנָן בֵּית יְהוָה:

 רש"י  ויהי כאחד. למחצרים. פתרון ויהיו אחודים יחד המחצרים כולם יחד וממה היו אחודים לדבר זה להשמיע קול אחד כאחד להלל ולהודות לה' : (רש"י)

 מצודת דוד  ויהי כאחד. ר''ל כולם נגנו באחדות אחת להשמיע כאלו הוא קול אחד להלל וכו' ולא הקדים אחד לחברו: וכהרים קול. וכאשר הרימו את הקול בחצוצרות וכו': ובהלל לה'. ר''ל בההלול האמור בו כי טוב וכו' והוא הנקרא הלל הגדול: והבית. ר''ל אז בעת שיצאו הכהנים מבית קדש הקדשים וכולם הרימו בקול וכו' אז נתמלא הבית ענן הרגיל להיות בבית השם: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ענן. הוא כעין עשן : (מצודת ציון)


{יד}  וְלֹא יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמוֹד לְשָׁרֵת מִפְּנֵי הֶעָנָן כִּי מָלֵא כְבוֹד יְהוָה אֶת בֵּית הָאֱלֹהִים: (פ)

 מצודת דוד  מפני הענן. מפני חשכת הענן: כבוד ה'. הוא הענן שנזכר: (מצודת דוד)

דברי הימים ב פרק-ו

{א}  אָז אָמַר שְׁלֹמֹה יְהוָה אָמַר לִשְׁכּוֹן בָּעֲרָפֶל:

 רש"י  אז אמר שלמה. הואיל והבית מלא עשן עכשיו אני יודע שהשכינה שרויה בו בערפל כי כן דרכו דכתיב (שמות כ') ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים ודאי שרצונו להתעכב בו ובספרי פירש אז אמר שלמה כשראה הענן אמר עתה אני רואה שהשכינה שרויה בבית אשר בניתי שהרי כך הבטיח לבוא ולשכן בו מתוך ענן וערפל והיכן אמר (ויקרא ט''ז) כי בענן אראה על הכפורת : (רש"י)

 מצודת דוד  אז. בראות הענן אמר רואה אני כי באה השכינה כי ה' אמר לשכון בערפל כמ''ש אל הערפל אשר שם האלהים (שמות כ) וערפל הוא עב הענן: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ... : (רלב"ג)


{ב}  וַאֲנִי בָּנִיתִי בֵית זְבֻל לָךְ וּמָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים:

 רש"י  בית זבול. מדור : לשבתך עולמים. שמשנבחרה לא שרתה שכינה במקום אחר ולא הותרו הבמות : (רש"י)

 מצודת דוד  ואני בניתי. ר''ל הואיל ובאה השכינה בניתי א''כ בית זבול לך ולא היה עמלי בחנם ואמר בדרך משל כאדם הדר בבית אחד: ומכון. ויהיה מכון לשבתך בה עד עולם כי מעתה לא תשרה השכינה עוד במקום אחר: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  זבול. מדור כמו מזבול קדשך (ישעיה סג) : ומכון. מל' הכנה : (מצודת ציון)


{ג}  וַיַּסֵּב הַמֶּלֶךְ אֶת פָּנָיו וַיְבָרֶךְ אֵת כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וְכָל קְהַל יִשְׂרָאֵל עוֹמֵד:

 רש"י  ויברך את כל קהל ישראל. ברכה האמורה בסוף הענין : (רש"י)

 מצודת דוד  ויסב וכו'. אל מול העם: ויברך. הברכה האמורה במ''א אחר התפלה: עומד. כי אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד: ובידו מלא. בכח ידיו השלים דברו אשר דבר לאמר: (מצודת דוד)


{ד}  וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּפִיו אֵת דָּוִיד אָבִי וּבְיָדָיו מִלֵּא לֵאמֹר:

 רש"י  אשר דבר בפיו. שיתן לו בן שיבנה לו בית : מלא. קיים דברו הטוב : (רש"י)


{ה}  מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶת עַמִּי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא בָחַרְתִּי בְעִיר מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת בַּיִת לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם וְלֹא בָחַרְתִּי בְאִישׁ לִהְיוֹת נָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל:

 רש"י  מן היום אשר הוצאתי. שאף זה דברת אל אבי : (רש"י)

 מצודת דוד  לבנות בית. לבנות בה בית: (מצודת דוד)


{ו}  וָאֶבְחַר בִּירוּשָׁלִַם לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם וָאֶבְחַר בְּדָוִיד לִהְיוֹת עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל:

 רש"י  ואבחר בירושלים. מוסב על לא בחרתי בעיר : ואבחר בדויד. מוסב על ולא בחרתי באיש : (רש"י)


{ז}  וַיְהִי עִם לְבַב דָּוִיד אָבִי לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: {ח}  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל דָּוִיד אָבִי יַעַן אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבְךָ לִבְנוֹת בַּיִת לִשְׁמִי הֱטִיבוֹתָ כִּי הָיָה עִם לְבָבֶךָ:

 רש"י  הטיבות כי היה עם לבבך. כלומר גם אני בוחר בבית אשר עלה בלבך לבנותו לשכן שמו שם כמו שאמר למעלה : (רש"י)

 מצודת דוד  הטיבות. טוב עשית בזה ולזכות תחשב כי ע''י באה ההכנה לצוות עליו ולהכין הכל: (מצודת דוד)


{ט}  רַק אַתָּה לֹא תִבְנֶה הַבָּיִת כִּי בִנְךָ הַיּוֹצֵא מֵחֲלָצֶיךָ הוּא יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי:

 מצודת דוד  רק אתה וכו'. עם שתכין הכל: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מחלציך. הם המתנים והוא כינוי לאבר המשגל על כי הוא סמוך להם : (מצודת ציון)


{י}  וַיָּקֶם יְהוָה אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֵּר וָאָקוּם תַּחַת דָּוִיד אָבִי וָאֵשֵׁב עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה וָאֶבְנֶה הַבַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:

 מצודת ציון  ויקם. קיים : (מצודת ציון)


{יא}  וָאָשִׂים שָׁם אֶת הָאָרוֹן אֲשֶׁר שָׁם בְּרִית יְהוָה אֲשֶׁר כָּרַת עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

 מצודת דוד  ואשים שם. בהבית הזה: אשר שם. בזה הארון: ברית ה'. לוחות הברית אשר כרת ברית עם ישראל בעת שנתנם: (מצודת דוד)


{יב}  וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי מִזְבַּח יְהוָה נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו:

 רש"י  ויפרש כפיו. היה לו לומר כך ויפרוש כפיו השמימה ויאמר וגו' אלא שמפסיק בינתיים להודיע על מה עמד וכן במלכים (א' ח') ויפרש כפיו השמימה ויאמר : (רש"י)

 מצודת דוד  ויפרוש כפיו. כדרך שואל החסד: (מצודת דוד)


{יג}  כִּי עָשָׂה שְׁלֹמֹה כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וַיִּתְּנֵהוּ בְּתוֹךְ הָעֲזָרָה חָמֵשׁ אַמּוֹת אָרְכּוֹ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רָחְבּוֹ וְאַמּוֹת שָׁלוֹשׁ קוֹמָתוֹ וַיַּעֲמֹד עָלָיו וַיִּבְרַךְ עַל בִּרְכָּיו נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו הַשָּׁמָיְמָה: (פ)

 רש"י  כי עשה שלמה. מוסב על נגד כל קהל ישראל כלומר היאך היה גבוה מכולם להשמיע דבריו : ויעמוד עליו. ועתה יכולין לראותו כל ישראל ומשום שמפסיק הענין צריך לומר כבראשונה נגד כל קהל ישראל וכן ויפרוש כפיו השמימה : (רש"י)

 מצודת דוד  כי עשה שלמה. בא לפרש איך הי' נגד כל ישראל והאיך ראוהו הרחוקים ממנו ואמר כי עשה וכו': ויעמוד עליו. וראהו א''כ כולם: השמימה. למעלה כלפי השמים: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויברך. ענין כריעה ולתוספת ביאור אמר על ברכיו : (מצודת ציון)


{יד}  וַיֹּאמַר (פ) יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֵין כָּמוֹךָ אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לַעֲבָדֶיךָ הַהֹלְכִים לְפָנֶיךָ בְּכָל לִבָּם:

 רש"י  אין כמוך אלהים. ממה שאתה שומר הברית והחסד שאתה גוזר מן השמים לתת לאוהביך אתה מצניעו וגונז הברית והחסד לקיים הבטחתך בארץ : ההולכים לפניך. כמו שהלך דוד אבי וזה אשר שמרת לעבדך דוד בל' אמנת הבטחה : (רש"י)

 מצודת דוד  שומר הברית. הגמול שהבטיח בברית: (מצודת דוד)


{טו}  אֲשֶׁר שָׁמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ דָּוִיד אָבִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לוֹ וַתְּדַבֵּר בְּפִיךָ וּבְיָדְךָ מִלֵּאתָ כַּיּוֹם הַזֶּה:

 מצודת דוד  אשר שמרת. ר''ל אשר נראה לכל ששמרת לו הבטחתך אשר הבטחתו שאני אבנה הבית: ותדבר. כמו שדברת כן מלאת בכח ידך כאשר נראה היום: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מלאת. ענין השלמה : (מצודת ציון)


{טז}  וְעַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹר לְעַבְדְּךָ דָוִיד אָבִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לּוֹ לֵאמֹר לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מִלְּפָנַי יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל רַק אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת דַּרְכָּם לָלֶכֶת בְּתוֹרָתִי כַּאֲשֶׁר הָלַכְתָּ לְפָנָי:

 מצודת דוד  שמר וכו'. ר''ל שמור גם ההבטחה ההיא אשר הבטחתו שאם זרעו יצדקו לא יופסק מהם המלוכה: (מצודת דוד)


{יז}  וְעַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יֵאָמֵן דְּבָרְךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לְעַבְדְּךָ לְדָוִיד:

 מצודת דוד  יאמן דברך. ר''ל עשה דבר לשיהא נקרא שם הבית אשר בניתי בית ה': (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יאמן. מל' האמנה וקיום : (מצודת ציון)


{יח}  כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עַל הָאָרֶץ הִנֵּה שָׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי:

 רש"י  כי האמנם ישב אלהים את האדם על הארץ. ל' תמיה וכי אפשר שיאמין אדם שישב אלהים על הארץ כי שמים ושמי השמים וגומר אלא מחמת חסד שגמלת לדוד אבי צמצמת שכינתך : אף כי הבית הזה אשר בניתי. ולמה בניתיו להתפלל לפני האלהים ולפנות הוא אל תפלתינו : (רש"י)

 מצודת דוד  כי האמנם. האם אמת הדבר שישב אלהים עם האדם בבית העשוי על הארץ בתמיה הלא שמים לא יכלכלוך ומכ''ש הבית וא''כ במה יהיה בית ה': (מצודת דוד)

 מצודת ציון  האמנם. אמנם הוא ענין אמת והיא בה''א התמיהה : יכלכלוך. ענין החזקה כמו שלשת אלפים יכיל (לעיל ד) : אף כי. הוא ענין ק''ו וכ''ש : (מצודת ציון)


{יט}  וּפָנִיתָ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תְּחִנָּתוֹ יְהוָה אֱלֹהָי לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר עַבְדְּךָ מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ:

 רש"י  לשמוע אל הרנה. זו צעקה כמו (מלכים א' כ''ב) ותעבר הרנה במחנה ועל כרחך על צעקתם של כל אדם שהוא נס מפני צרתו אל יתפלל אלא בצעקתו בסתר כך חבור המקראות וסוף הענין מוכיח שאמר ואתה תשמע ממקום שבתך למדת שלא בנאו אלא לדעת כן להוריד בו שכינה כדי שישב על הארץ לשמוע ממכון שבתך אל התפלות שיתפללו בו : (רש"י)

 מצודת דוד  ופנית. לזאת פנה נא אל תפילתי מה שאתפלל על עיקר כוונת תועלת הבית ובמה יקרא בית ה': (מצודת דוד)


{כ}  לִהְיוֹת עֵינֶיךָ פְתֻחוֹת אֶל הַבַּיִת הַזֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַרְתָּ לָשׂוּם שִׁמְךָ שָׁם לִשְׁמוֹעַ אֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר יִתְפַּלֵּל עַבְדְּךָ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה:

 רש"י  להיות עיניך פתוחות. בכל עת אשר יתפללו אליך : (רש"י)

 מצודת דוד  להיות וכו'. וזהו תפלתי להיות עיניך וכו': אל המקום הזה. במקום הזה וכן ואל הארון (שמות כה) ומשפטו ובהארון: (מצודת דוד)


{כא}  וְשָׁמַעְתָּ אֶל תַּחֲנוּנֵי עַבְדְּךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְאַתָּה תִּשְׁמַע מִמְּקוֹם שִׁבְתְּךָ מִן הַשָּׁמַיִם וְשָׁמַעְתָּ וְסָלָחְתָּ:

 מצודת דוד  ושמעת וכו'. ר''ל כמו שאני מתפלל שתשמע תפלתי כן אני שואל לשמוע תפלת כל עמך: ואתה תשמע וכו'. ר''ל לא שתשב פה לשמוע כ''א התפלה העשוי פה ישמע אל השמים ותקבל ברחמים ותסלח לעון המתפלל: (מצודת דוד)


{כב}  אִם יֶחֱטָא אִישׁ לְרֵעֵהוּ וְנָשָׁא בוֹ אָלָה לְהַאֲלֹתוֹ וּבָא אָלָה לִפְנֵי מִזְבַּחֲךָ בַּבַּיִת הַזֶּה:

 רש"י  אם יחטא איש. מקרא זה על כל ישראל המחייב חברו שבועה אם באמת הוא משביעו והנשבע נשבע לשקר אתה תשמע השמים ואם הדין עם הנשבע שבעל הדין מזקיקו על שבועה של חנם אף המשביעו קרוי רשע : (רש"י)

 מצודת דוד  איש לרעהו. בדבר ממון: ונשא בו אלה. ויחויב בו חוב שבועה להשביעו: ובא אלה. ר''ל וישבע לפני המזבח: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ונשא. ענין חוב כמו כאשר נושא בו (ישעיה כד) : אלה. קללת השבועה כמו בשבועת האלה (במדבר ה) : (מצודת ציון)


{כג}  וְאַתָּה תִּשְׁמַע מִן הַשָּׁמַיִם וְעָשִׂיתָ וְשָׁפַטְתָּ אֶת עֲבָדֶיךָ לְהָשִׁיב לְרָשָׁע לָתֵת דַּרְכּוֹ בְּרֹאשׁוֹ וּלְהַצְדִּיק צַדִּיק לָתֶת לוֹ כְּצִדְקָתוֹ: (ס)

 רש"י  ולהצדיק צדיק. שלא לענשו על השבועה שהרי באמת הוא נשבע ותוספתא דסוטה מפרש את אשר יחטא, בועל אשת איש, ונשא בו אלה, ויחייב בו אלה כשם שהמים בודקים אותה כך המים בודקין אותו, לפני מזבחך, כדכתיב (במדבר ה') והעמיד הכהן את האשה : לתת דרכו בראשו. כדכתיב וצבתה בטנה (שם) : ולהצדיק צדיק. דכתיב ונקתה ונזרעה זרע (שם) : (רש"י)

 מצודת דוד  להשיב לרשע. כגמולו ולהשיב דרכו בראשו אם הנשבע לשקר אם המשביע בחנם ולפי שאמר למעלה ושמעת וסלחת אמר על זה לא תסלח הואיל וחלל הבית עם השבועה. ולהצדיק צדיק. אם הנשבע באמת אם המשביע בצדק: (מצודת דוד)


{כד}  וְאִם יִנָּגֵף עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי אוֹיֵב כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ וְשָׁבוּ וְהוֹדוּ אֶת שְׁמֶךָ וְהִתְפַּלְלוּ וְהִתְחַנְּנוּ לְפָנֶיךָ בַּבַּיִת הַזֶּה:

 רש"י  ואם ינגף עמך. ולא מפני שידך קצרה מלהושיע אלא דבר זה גורם כי יחטאו לך : ושבו והודו את שמך. פתרון והתוודו את עונם והאחרון מוכיח והודו את שמך ומחטאתם ישובון כי תענם : (רש"י)

 מצודת דוד  כי יחטאו. כאשר יחטאו: (מצודת דוד)


{כה}  וְאַתָּה תִּשְׁמַע מִן הַשָּׁמַיִם וְסָלַחְתָּ לְחַטַּאת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וַהֲשֵׁיבוֹתָם אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָהֶם וְלַאֲבֹתֵיהֶם: (פ)

 רש"י  והשיבותם. והשב אותם אל האדמה כי כשנופלים ונגפים לפני אויביהם תופשים מה שיכולים ומביאים אותם בשביה אל ארץ אחרת : (רש"י)

 מצודת דוד  והשיבותם. ר''ל כאשר יצאו עוד למלחמה לא יהיו עוד נגפים ללכת בשבי אבל ישובו לארצם: (מצודת דוד)


{כו}  בְּהֵעָצֵר הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ וְהִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְהוֹדוּ אֶת שְׁמֶךָ מֵחַטָּאתָם יְשׁוּבוּן כִּי תַעֲנֵם:

 רש"י  בהעצר השמים. כדכתיב ועצר את השמים ולא יהיה מטר (דברים יא) : (רש"י)

 מצודת דוד  כי תענם. ישובו מחטאתם למען אשר תענם בעת הצרה ולא מאהבת המקום: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בהעצר. ענין מניעה : תענם. מל' עניה והשבה : (מצודת ציון)


{כז}  וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם וְסָלַחְתָּ לְחַטַּאת עֲבָדֶיךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל כִּי תוֹרֵם אֶל הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָהּ וְנָתַתָּה מָטָר עַל אַרְצְךָ אֲשֶׁר נָתַתָּה לְעַמְּךָ לְנַחֲלָה: (ס)

 רש"י  כי תורם אל הדרך. כמו שעשית כשהיה רעב בימי דוד ג' שנים (שמואל ב' כ''א) והורית ואמרת להם אל שאול ואל בית הדמים כמו כן תורם איזה חטא גורם להם על מה נעצרו השמים : (רש"י)

 מצודת דוד  ואתה תשמע. עם שלא שבו מאהבה: כי תורם. בזה תלמדם דרך הטובה לעשות מאהבה בראותם חסדי המקום: ונתתה. ולזה מלא משאלותם ותן המטר: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תורם. תלמדם כמו יורה דעה (ישעיה כח) : (מצודת ציון)


{כח}  רָעָב כִּי יִהְיֶה בָאָרֶץ דֶּבֶר כִּי יִהְיֶה שִׁדָּפוֹן וְיֵרָקוֹן אַרְבֶּה וְחָסִיל כִּי יִהְיֶה כִּי יָצַר לוֹ אוֹיְבָיו בְּאֶרֶץ שְׁעָרָיו כָּל נֶגַע וְכָל מַחֲלָה:

 רש"י  כל נגע. פתרון הרי זכרתי לך דבר שדפון וירקון נגיפה אף בעצירת גשמים ומה עוד להרבות אלא כל נגע וכל מחלה כי יהיה והתפלל : (רש"י)

 מצודת דוד  רעב כי יהיה. מסיבות אחרות לא מעצירת המטר: שדפון וכו'. והרעב מוכן לבוא: כי יצר לו. כשיבא אויב לצור עליו בארצו ובשעריו: כל נגע. או כל מיני נגע ומחלה אשר יבוא בו: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שדפון. ענין לקות הזרע עד לא נגמר הבשול : ירקון. הכספת פני התבואה ונהפך למראה ירקון : וחסיל. מין ארבה : יצר. מל' מצור : מחלה. מל' חולי : (מצודת ציון)


{כט}  כָּל תְּפִלָּה כָל תְּחִנָּה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְכָל הָאָדָם וּלְכֹל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יֵדְעוּ אִישׁ נִגְעוֹ וּמַכְאֹבוֹ וּפָרַשׂ כַּפָּיו אֶל הַבַּיִת הַזֶּה:

 רש"י  ופרש כפיו אל הבית הזה. וזה שאמר כל תפלה וכל תחנה שיתפלל ויתחנן על זאת מכל אחד הדברים האלה : אשר ידעו איש נגעו. כלומר אם יתפלל על נגעו ועל מכאובו להסירו ממנו : (רש"י)

 מצודת דוד  לכל האדם. בין לאיש יחידי בין לכל עמך: אשר ידעו. אשר יכיר בנגע לבבו לדעת שבא המכאוב בעבור נגע העון: (מצודת דוד)


{ל}  וְאַתָּה תִּשְׁמַע מִן הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְסָלַחְתָּ וְנָתַתָּה לָאִישׁ כְּכָל דְּרָכָיו אֲשֶׁר תֵּדַע אֶת לְבָבוֹ כִּי אַתָּה לְבַדְּךָ יָדַעְתָּ אֶת לְבַב בְּנֵי הָאָדָם:

 רש"י  וסלחת ונתתה לאיש ככל דרכיו וגו'. לרשע כרשעתו ולצדיק כצדקתו שאם לא ישלם לרשע כפי רוע מעלליו יטיח דברים כלפי מעלה ויאמר אין אלהים (אז) יודע לבבו ויהיה חילול השם כמו כן תעשה לצדיק כצדקתו שתעשה לו כשיתפלל לפניך : (רש"י)

 מצודת דוד  ככל דרכיו. כפי כל הדרכים ששאל: אשר תדע. וזה לאיש אשר תדע את לבבו שלם עמך: (מצודת דוד)


{לא}  לְמַעַן יִירָאוּךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכֶיךָ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבֹתֵינוּ: (ס)

 רש"י  למען ייראוך. וישוב הרשע מדרכו ולכך אני מתפלל לתת לו לאיש כדרכיו : (רש"י)

 מצודת דוד  למען ייראוך. בראותם שעם התפלה והתשובה הלכה לה הצרה ידעו שיד ה' עשתה: (מצודת דוד)


{לב}  וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְיָדְךָ הַחֲזָקָה וּזְרוֹעֲךָ הַנְּטוּיָה וּבָאוּ וְהִתְפַּלְלוּ אֶל הַבַּיִת הַזֶּה:

 מצודת דוד  למען שמך. בעבור פרסום שמך: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הנטויה. מלשון הטיה : (מצודת ציון)


{לג}  וְאַתָּה תִּשְׁמַע מִן הַשָּׁמַיִם מִמְּכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי לְמַעַן יֵדְעוּ כָל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת שְׁמֶךָ וּלְיִרְאָה אֹתְךָ כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְלָדַעַת כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי:

 רש"י  ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי. בישראל אני מתפלל לתת לו כדרכיו אבל לעו''ג ככל אשר יקרא לך לפי שישראל מכירין בהקב''ה ויודעין שהיכולת בידו לעשות אם אין תפלתו נשמעת תולה בעצמו בחטאיו ומפשפש במעשיו אבל העו''ג קורא תגר ואומר שמעתי שמעו בכל העולם ונתיגעתי בדרכים הרבה עד שבאתי והתפללתי במקום הזה ולא מצאתי בו ממש כשאר אלהות לפיכך ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי : (רש"י)


{לד}  כִּי יֵצֵא עַמְּךָ לַמִּלְחָמָה עַל אוֹיְבָיו בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵם וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ הָעִיר הַזֹּאת אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִיתִי לִשְׁמֶךָ:

 רש"י  דרך העיר. פניהם לצד ירושלים : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר תשלחם. כי אין יוצאים במלחמה טרם ישאלו בה': דרך העיר. כי בהיותם בדרך לא יוכלו לבא לבית ה' להתפלל בה ולזה אמר אף כשיכוונו שתלך תפלתם השמימה דרך העיר והבית: (מצודת דוד)


{לה}  וְשָׁמַעְתָּ מִן הַשָּׁמַיִם אֶת תְּפִלָּתָם וְאֶת תְּחִנָּתָם וְעָשִׂיתָ מִשְׁפָּטָם:

 רש"י  ועשית משפטם. נקמתם באויביהם ע''א צרכיהם דוגמא לעשות משפט עבדו (מלכים א' ח') : (רש"י)

 מצודת דוד  ועשית משפטם. לנקום נקמתם מיד העובדי כוכבים: (מצודת דוד)


{לו}  כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ כִּי אֵין אָדָם אֲשֶׁר לֹא יֶחֱטָא וְאָנַפְתָּ בָם וּנְתַתָּם לִפְנֵי אוֹיֵב וְשָׁבוּם שׁוֹבֵיהֶם אֶל אֶרֶץ רְחוֹקָה אוֹ קְרוֹבָה:

 מצודת דוד  כי אין אדם וכו'. ר''ל אם אין בהם אדם אשר לא יחטא בכדי להגן הוא על כולם ואז בודאי תאנף בם: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואנפת. ענין כעס כמו כי אנפת בי (שם יב) : ושבום. מלשון שביה : (מצודת ציון)


{לז}  וְהֵשִׁיבוּ אֶל לְבָבָם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבּוּ שָׁם וְשָׁבוּ וְהִתְחַנְּנוּ אֵלֶיךָ בְּאֶרֶץ שִׁבְיָם לֵאמֹר חָטָאנוּ הֶעֱוִינוּ וְרָשָׁעְנוּ:

 מצודת ציון  והשיבו. מל' השבה : נשבו שם. מל' שביה : (מצודת ציון)


{לח}  וְשָׁבוּ אֵלֶיךָ בְּכָל לִבָּם וּבְכָל נַפְשָׁם בְּאֶרֶץ שִׁבְיָם אֲשֶׁר שָׁבוּ אֹתָם וְהִתְפַּלְלוּ דֶּרֶךְ אַרְצָם אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבוֹתָם וְהָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ וְלַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִיתִי לִשְׁמֶךָ:

 רש"י  אשר בניתי לשמך. פתרון הבית הזה אשר בניתי כדי לגדל שמך כי אז כשתקבל תפלתם אז יתפללו לך בבית הזה או בכל מקום שהם ויפנו לביתך זה : (רש"י)

 מצודת דוד  דרך ארצם. כי בהיותם בארץ העובדי כוכבים תהיה הכוונה שתעבור התפלה דרך ארצם והעיר והבית: (מצודת דוד)


{לט}  וְשָׁמַעְתָּ מִן הַשָּׁמַיִם מִמְּכוֹן שִׁבְתְּךָ אֶת תְּפִלָּתָם וְאֶת תְּחִנֹּתֵיהֶם וְעָשִׂיתָ מִשְׁפָּטָם וְסָלַחְתָּ לְעַמְּךָ אֲשֶׁר חָטְאוּ לָךְ:

 רש"י  ושמעת. תפלתם. ועל זה יתגדל שמך בעולם : (רש"י)

 מצודת דוד  ועשית משפטם. לנקום מהעובדי כוכבים למען יכירו שלא טוב בעיני ה' הכבדת עולם על ישראל: (מצודת דוד)


{מ}  עַתָּה אֱלֹהַי יִהְיוּ נָא עֵינֶיךָ פְּתֻחוֹת וְאָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לִתְפִלַּת הַמָּקוֹם הַזֶּה: (ס)

 מצודת ציון  קשובות. ענין שמיעה כמו ואין קשב (מ''א יח) : (מצודת ציון)


{מא}  וְעַתָּה קוּמָה יְהוָה אֱלֹהִים לְנוּחֶךָ אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ כֹּהֲנֶיךָ יְהוָה אֱלֹהִים יִלְבְּשׁוּ תְשׁוּעָה וַחֲסִידֶיךָ יִשְׂמְחוּ בַטּוֹב:

 רש"י  ועתה קומה ה'. שלא להטלטל כאשר עד עתה משילה לנוב ומנוב לגבעון : אתה וארון עזך. שלא יטלטל עוד מעתה : עזך. על שם כן קרוי עוזך על שעשה נפלאותיו ועזוזות בפלשתים וכן כתיב (לעיל ט''ז) בהודו לה' דרשו ה' ועוזו ועוד אמרו רבותינו במסכת עבודת כוכבים וישרנה הפרות (שמואל א' ו') מה שירה אמרו הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו (תהלים צ''ח) : ילבשו תשועה. מחמת שלא יטלטלו ממקום למקום כמו והיה צדק אזור מתניו (ישעיה י''א) : וחסידיך ישמחו בטוב. ברוב טובות ומעשרות הניתן ללוים בשכר ששומרין את הארון ומשוררים לפניו : (רש"י)

 מצודת דוד  קומה ה'. קום ממקומך להשרות השכינה במקום המנוחה והיא בית קה''ק: ילבשו תשועה. ר''ל תשועתך יקיפם מסביב כבגד יעטה: בטוב. בהטובה הבאה ממך: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עזך. ענין חוזק : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ועתה קומה ה' אלהים לנוחך וגו'. ידמה שבעת תפלת שלמה היה שם ארון ה' לפניו ואע''פ שנזכר במה שקדם שיצאו הכהנים מן הקדש כי לא היו כלם נושאים הארון והנה קצתם היו משרתים בהקרבת הקרבנות בעת שהיו קצתם נושאים ולזה התפלל שיקום ה' וישרה שכינתו בזה הבית אשר יהיה לו בית מנוחה כי לא יבחר ה' ית' במקום זולתו עוד : אתה וארון עזך. ר''ל אתה תביא שכינתך לזה המקום לנוח בו תמיד וארון עזך גם כן ינוח בזה המקום כי עוד לא יעתק למקום אחר יבחר ה' ית' בו : כהניך ה' אלהים ילבשו תשועה. כשישרתוך שרות תדבק בו השגחתך בישראל בדרך שחסידיך ישמחו בטוב שתביא עליהם : (רלב"ג)


{מב}  יְהוָה אֱלֹהִים אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶיךָ זָכְרָה לְחַסְדֵי דָּוִיד עַבְדֶּךָ: (פ)

 רש"י  אל תשב פני משיחך. מלעשות טובה עמדי ואם לא למעני עשה למענך : (רש"י)

 מצודת דוד  אל תשב וכו'. ר''ל אל תשב פני ריקם לבל לקבל תפלתי: לחסדי דוד. למעשה החסד שעשה דוד אבי ובעבורו אל תשב פני ריקם: (מצודת דוד)

 רלב"ג  אל תשב פני משיחך. קרא עצמו משיח ה' ית' כי ה' ית' בחר בו ועוד שכבר נמשח בשמן המשח' ואמר שישמע ה' תפלתו בעבור זכות דוד עבדו וחסדיו כי באמת כל מעשיו וכונותיו היו בתכלית מה שאפשר מהשלמו' כמו שנתבאר מספור דברי קורותיו. רק בדבר אוריה החיתי לבד. ובעבור חסידותו ביתר עניניו העביר חטאתו ה' ית' כאמרו גם ה' העביר חטאתך לא תמות (ש''ב י''ב י''ג) כמו שאמר שלמה הן צדיק בארץ ישולם אף כי רשע וחוטא (משלי י''א ל''א) והנה מלת רשע היא אצלנו פעל עבר. והרצון בזה הנה הצדיק יעמוד בשלום בארץ גם כאשר רשע לעבור עברה בה והוא חוטא בה הנה עם כל זה יגין עליו בשלא יענש על העברה ההיא באופן שהיה נענש לולא עוצם צדקו : (רלב"ג)

דברי הימים ב פרק-ז

{א}  וּכְכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל וְהָאֵשׁ יָרְדָה מֵהַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל הָעֹלָה וְהַזְּבָחִים וּכְבוֹד יְהוָה מָלֵא אֶת הַבָּיִת:

 מצודת דוד  וכבוד ה' וכו'. ר''ל שכן היה מלא כאשר היה קודם ירידת האש מעת שיצאו הכהנים מן הקדש והתחילו להרים קול וכו' כמ''ש למעלה: (מצודת דוד)


{ב}  וְלֹא יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לָבוֹא אֶל בֵּית יְהוָה כִּי מָלֵא כְבוֹד יְהוָה אֶת בֵּית יְהוָה: {ג}  וְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רֹאִים בְּרֶדֶת הָאֵשׁ וּכְבוֹד יְהוָה עַל הַבָּיִת וַיִּכְרְעוּ אַפַּיִם אַרְצָה עַל הָרִצְפָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ וְהוֹדוֹת לַיהוָה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

 מצודת דוד  והודות לה'. אמרו הודות לה' את ההלול האמור בה כי טוב וכו' והוא הלל הגדול: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הרצפה. הקרקע הרצופה במצע אבנים וכן על רצפת בהט ושש (אסתר א) : (מצודת ציון)


{ד}  וְהַמֶּלֶךְ וְכָל הָעָם זֹבְחִים זֶבַח לִפְנֵי יְהוָה: (ס) {ה}  וַיִּזְבַּח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אֶת זֶבַח הַבָּקָר עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וְצֹאן מֵאָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף וַיַּחְנְכוּ אֶת בֵּית הָאֱלֹהִים הַמֶּלֶךְ וְכָל הָעָם:

 מצודת ציון  ויחנכו. התחלת הדבר לעמוד בה משם והלאה קרוי חנוך בלשון מקרא : (מצודת ציון)


{ו}  וְהַכֹּהֲנִים עַל מִשְׁמְרוֹתָם עֹמְדִים וְהַלְוִיִּם בִּכְלֵי שִׁיר יְהוָה אֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִיד הַמֶּלֶךְ לְהֹדוֹת לַיהוָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ בְּהַלֵּל דָּוִיד בְּיָדָם וְהַכֹּהֲנִים (מחצצרים) מַחְצְרִים נֶגְדָּם וְכָל יִשְׂרָאֵל עֹמְדִים: (ס)

 רש"י  והכהנים על משמרותם. כאשר חלקן דוד לכ''ד משמרות לשרת כל משמרה ומשמרה שבוע שלה והלוים כמו כן על כ''ד משמרות שלהם : להודות. בכלי שיר שהיו אומרים הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו : בהלל דויד. הכלי שיר שהיו אומרין בו הלל של דוד וההודיות בידם של לוים : והכהנים. מחצרים נגדם. שעליהם לשורר בחצוצרות שנאמר ובני אהרן הכהנים יתקעו וגו' (מדבר י') : (רש"י)

 מצודת דוד  על משמרותם. כל משמרה במקום מיוחד: להודות לה'. ר''ל עמדו בכלי שיר להודות לה' בהלול האמור בה כי לעולם חסדו: בהלל דוד בידם. ר''ל בידם היו כלי שיר שעשה דוד להלל בם והוא כפל ענין במ''ש: מחצרים. תקעו בחצוצרות: נגדם. מול הלוים: עומדים. לשמוע ההלול: (מצודת דוד)


{ז}  וַיְקַדֵּשׁ שְׁלֹמֹה אֶת תּוֹךְ הֶחָצֵר אֲשֶׁר לִפְנֵי בֵית יְהוָה כִּי עָשָׂה שָׁם הָעֹלוֹת וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים כִּי מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה לֹא יָכוֹל לְהָכִיל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֶת הַחֲלָבִים:

 רש"י  ויקדש שלמה את תוך החצר. רבותינו חולקין בדבר זה (זבחים נ''ט) רבי יהודה אומר קדש את רצפת העזרה בקדושת מזבח להקטיר על הרצפה כי מזבח הנחשת קטן מהכיל שרבו קרבנות להביא אמר לו רבי יוסי והלא כבר נאמר (לעיל ב' ח') אלף עולות יעלה שלמה על מזבח שעשה משה וכשאתה מגיע לחשבון אמות ומנין עולות תמצא שזה של אבנים גדול משל משה שהמזבח של משה מקום מערכתו אמה על אמה ושל שלמה מקום מערכתו כ''ד על כ''ד הרי של שלמה חמשה מאות ושבעים ושש כשל משה א''כ מה הוא קדש המלך את תוך החצר שקבע בו מזבח של אבנים מחובר ברצפה : לא יכול להכיל. בשל משה הוא אומר כאדם האומר ננס פלוני ופסול לעבודה : (רש"י)

 מצודת דוד  את תוך החצר. רצפת חצר הכהנים קדש בקדושת המזבח כי עשה וכו': מזבח הנחושת. ר''ל מזבח אבנים תחת מזבח נחשת שעשה משה במדבר: לא יכול להכיל את. מרבית הקרבנות: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  להכיל. להחזיק : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויקדש שלמה את תוך החצר אשר לפני בית ה'. הנה החצר הוא חצר הכהנים ותוך החצר ההוא קדש להקריב בו כי מזבח העולה שעשה שלמה שהיה עשרים אמה ארכו ועשרים אמה רחבו לא היה מספיק לכל אלו הקרבנות : (רלב"ג)


{ח}  וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה אֶת הֶחָג בָּעֵת הַהִיא שִׁבְעַת יָמִים וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מְאֹד מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרָיִם:

 רש"י  מלבוא חמת. שהוא בצפון של ארץ ישראל : עד נחל מצרים. שהיא כנגדו כמפורש באלה מסעי : (רש"י)

 מצודת דוד  ויעש וכו'. ר''ל מלבד ימי החנוך הרבו עוד להביא קרבנות בימי החג בעבור חנוכת הבית: מלבוא חמת. מן המקום שבאים בה לחמת והיא בפאת הצפוני עד נחל מצרים שהיא בפאת הדרומי: (מצודת דוד)


{ט}  וַיַּעֲשׂוּ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצָרֶת כִּי חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ עָשׂוּ שִׁבְעַת יָמִים וְהֶחָג שִׁבְעַת יָמִים:

 מצודת דוד  כי חנוכת המזבח. ר''ל כאשר השלימו לעשות שבעת ימי חנוכה ושבעת ימי החג עשו עצרת כמשפט התורה: (מצודת דוד)


{י}  וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי שִׁלַּח אֶת הָעָם לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְדָוִיד וְלִשְׁלֹמֹה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ:

 רש"י  וביום עשרים ושלשה לחדש השביעי שלח את העם. שהוא ט' לחנוכת הבית ובמלכים (א' ח') כתוב וביום השמיני שהוא כ''ב לחדש פתרון ביום ח' נתן להם רשות לילך לאחר החג ולמחר כשיצא החג אז הלכו כולם יחד, ע''א ביום ח' נתן להם רשות ושלח אותם היושבים בתוך תחום שבת וכל מי שירצה ליסע ולילך באותו היום באותו התחום ולמחר שלח כל העם כולו ובב''ר מפרש נטלו רשות ממנו והמתינו עוד שם יום אחד וחזרו ונטלו רשות עוד למחר פעם שניה לכך נאמר ביום כ''ג בחדש : שמחים וטובי לב וגו'. לדויד ולשלמה. כי מה שדבר בפיו (לעיל כ''ח) בנך שלמה הוא יבנה בית לשמי מלא בידו שנתן לו בן יושב על כסאו שבנה הבית לשם ה' ובב''ר מפרש א''ר לוי כתיב כי חנוכת וגו' שמחים מוסב על אשר אמר ה' לדוד שקיים מה שנדר לשלמה שבחר בו מכל אחיו כי חכם הוא : ולישראל עמו. כדכתיב במלכים (א' ח') לא נפל דבר אחד וגו', ע''א ולישראל עמו שהיה להם מושל שהיו יושבין בבטחון ובהשקט כדכתיב וישב יהודה וישראל וגו' (שם ה') : (רש"י)

 מצודת דוד  וביום עשרים ושלשה. הוא יום המחרת מן יום שמיני העצרת: לדויד. שקיים לו הבטחתו אשר בנו היושב על כסאו בנה הבית: ולישראל עמו. על כי ראו אשר שרתה השכינה בהבית הבנוי: (מצודת דוד)


{יא}  וַיְכַל שְׁלֹמֹה אֶת בֵּית יְהוָה וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל הַבָּא עַל לֵב שְׁלֹמֹה לַעֲשׂוֹת בְּבֵית יְהוָה וּבְבֵיתוֹ הִצְלִיחַ: (פ)

 מצודת דוד  ואת כל הבא וכו'. את כל מה שחשב לעשות עשה והצליח: (מצודת דוד)


{יב}  וַיֵּרָא יְהוָה אֶל שְׁלֹמֹה בַּלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֶךָ וּבָחַרְתִּי בַּמָּקוֹם הַזֶּה לִי לְבֵית זָבַח:

 רש"י  וירא ה' אל שלמה בלילה. בחזיון לילה : שמעתי את תפלתך. בלשון שאמר שלמה ושמעת השיב הקב''ה שמעתי תפלתך הוא התפלל בהעצר השמים השיב הקב''ה הן אעצור, הוא התפלל רעב וארבה והקב''ה משיבו והן אצוה על חגב, הוא התפלל על דבר והקב''ה משיבו ואם אשלח דבר בעמי : ויכנעו עמי. במה שיתפללו ויבקשו פני וישובו מדרכיהם הרעים הרי ג' כנגד ג' : (רש"י)

 מצודת דוד  לבית זבח. להיות לי בית זבח: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויאמר לו שמעתי את תפלתך וגו'. הנה הרחיב המאמר בזה המקום כי כבר השמיט קצת אלו הדברים בס' מלכים וכל זה מבואר עם עם שבארנו שם : (רלב"ג)


{יג}  הֵן אֶעֱצֹר הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהֵן אֲצַוֶּה עַל חָגָב לֶאֱכוֹל הָאָרֶץ וְאִם אֲשַׁלַּח דֶּבֶר בְּעַמִּי:

 רש"י  הן אעצור. והן אצוה ואם אשלח. כנגד ג' תפילות ואני אשמע ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם : (רש"י)

 מצודת דוד  הן אעצור וכו'. ר''ל כל צרה שתבוא בהם הן עצירת השמים מן המטר הן שילוח החגב וכו': (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אעצור. ענין מניעה : חגב. מין ארבה : (מצודת ציון)


{יד}  וְיִכָּנְעוּ עַמִּי אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עֲלֵיהֶם וְיִתְפַּלְלוּ וִיבַקְשׁוּ פָנַי וְיָשֻׁבוּ מִדַּרְכֵיהֶם הָרָעִים וַאֲנִי אֶשְׁמַע מִן הַשָּׁמַיִם וְאֶסְלַח לְחַטָּאתָם וְאֶרְפָּא אֶת אַרְצָם:

 מצודת דוד  ויכנעו. וכאשר יכנעו עמי וכו': ואני אשמע. אז אני אשמע וכו': (מצודת דוד)


{טו}  עַתָּה עֵינַי יִהְיוּ פְתֻחוֹת וְאָזְנַי קַשֻּׁבוֹת לִתְפִלַּת הַמָּקוֹם הַזֶּה:

 מצודת דוד  לתפלת המקום הזה. אל התפלה אשר יתפללו בהמקום הזה: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קשובות. שומעות : (מצודת ציון)


{טז}  וְעַתָּה בָּחַרְתִּי וְהִקְדַּשְׁתִּי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם עַד עוֹלָם וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים:

 רש"י  והיו עיני ולבי. תרגם יונתן ותהי שכינתי שריא ביה אם רעותי מתעבדא תמן כל יומיא, והיו עיני שם אם לבי וחפצי שם : (רש"י)

 מצודת דוד  עד עולם. לא אשרה עוד שכינתי במקום אחר: עיני ולבי. ר''ל השגחתי: (מצודת דוד)


{יז}  וְאַתָּה אִם תֵּלֵךְ לְפָנַי כַּאֲשֶׁר הָלַךְ דָּוִיד אָבִיךָ וְלַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ וְחֻקַּי וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמוֹר: {יח}  וַהֲקִימוֹתִי אֵת כִּסֵּא מַלְכוּתֶךָ כַּאֲשֶׁר כָּרַתִּי לְדָוִיד אָבִיךָ לֵאמֹר לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל:

 מצודת דוד  והקימותי. להיות מתקיים לעולם לזרעך אחריך: לך. ר''ל מזרעך: (מצודת דוד)


{יט}  וְאִם תְּשׁוּבוּן אַתֶּם וַעֲזַבְתֶּם חֻקּוֹתַי וּמִצְוֹתַי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם וַהֲלַכְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם:

 מצודת דוד  אתם. על ישראל בכללם יאמר: אשליך. ר''ל אמאס בם: למשל. מחורבן הבית יביאו למשל על חרבנות אחרות: (מצודת דוד)


{כ}  וּנְתַשְׁתִּים מֵעַל אַדְמָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם וְאֶת הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר הִקְדַּשְׁתִּי לִשְׁמִי אַשְׁלִיךְ מֵעַל פָּנָי וְאֶתְּנֶנּוּ לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּכָל הָעַמִּים:

 רש"י  אשליך מעל פני. כתנאי שביני וביניכם ואם לא תשמעו לי (ויקרא כ''ו) מה נאמר והשימותי את מקדשיכם : ואתננו למשל ולשנינה. כענין שמושלים משל על מי שאירע לו דבר פגע : ולשנינה. כמו (דברים ו') ושננתם לבנך ותתנינון לשון סיפור רעות וכן תרגום ויספר ואשתעי ולשועי : (רש"י)

 מצודת ציון  ונתשתים. ענין עקירה כמו לנתוש ולנתוץ (ירמיה א) : ולשנינה. ענין התמדת הדבור כמו ושננתם לבניך (דברים ו) : (מצודת ציון)


{כא}  וְהַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר הָיָה עֶלְיוֹן לְכָל עֹבֵר עָלָיו יִשֹּׁם וְאָמַר בַּמֶּה עָשָׂה יְהוָה כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת וְלַבַּיִת הַזֶּה:

 רש"י  לכל עובר עליו ישום. כלומר יחרב הבית ואז כל עובר עליו ישום כמו (איוב י''ח) על יומו נשמו אחרונים : במה עשה ה'. כמו על מה עשה ה' (דברים כ''ט) וכן כתיב (במלכים א' ט') : (רש"י)

 מצודת דוד  היה עליון. שהיה קודם החורבן עליון במעלה לכל עיני העובר עליו עתה בחורבנו ישום כל אחד על גודל החורבן: במה. בעבור מה: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ישום. ענין תמהון כמו ישום וישרוק (ירמיה יט) : (מצודת ציון)


{כב}  וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיַּחֲזִיקוּ בֵּאלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם וַיַּעַבְדוּם עַל כֵּן הֵבִיא עֲלֵיהֶם אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת: (פ)

 מצודת דוד  ואמרו. המשיבים יאמרו: הביא. ה' אלהי אבותיכם האמור למעלה: (מצודת דוד)

דברי הימים ב פרק-ח

{א}  וַיְהִי מִקֵּץ עֶשְׂרִים שָׁנָה אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה אֶת בֵּית יְהוָה וְאֶת בֵּיתוֹ:

 רש"י  ויהי מקץ עשרים שנה. פתרון מקץ עשרים שנה שנגמר כל הבנין של בית ה' שבע שנים ואת ביתו י''ג שנים כדכתיב במלכים (שם ו) : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר בנה. ר''ל אשר השלים הבנין: (מצודת דוד)


{ב}  וְהֶעָרִים אֲשֶׁר נָתַן חוּרָם לִשְׁלֹמֹה בָּנָה שְׁלֹמֹה אֹתָם וַיּוֹשֶׁב שָׁם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

 מצודת דוד  והערים. ר''ל ואחר שבנה הערים וכו': ויושב שם וכו'. (ובמ''א לא הוזכר מן הערים שנתן חירם לשלמה כ''א מן הערים שנתן שלמה לחירם וכן דרך המקרא מה שסתם זה גלה זה): (מצודת דוד)


{ג}  וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה חֲמָת צוֹבָה וַיֶּחֱזַק עָלֶיהָ:

 מצודת דוד  וילך. אחר כל המעשים האלו הלך למלחמה על חמת צובה ונתגבר עליה וכבשה: (מצודת דוד)


{ד}  וַיִּבֶן אֶת תַּדְמֹר בַּמִּדְבָּר וְאֵת כָּל עָרֵי הַמִּסְכְּנוֹת אֲשֶׁר בָּנָה בַּחֲמָת:

 רש"י  ויבן את תדמור במדבר. (ובמלכים א' ט') כתיב את תמור ותדמור קרינן וזה ששנינו ביבמות אין מקבלים גרים מן התרמודים ובב''ר בפרשת עקידה מפרש שעזרו לשונאיהם של ישראל ולפי שהמירו עצמם ונתחלפו לרעה בסוף על כן נכתב במלכים תמור לשון תמורה שהיה להם לעשות לישראל חסד עשה עמהם שלמה שבנה להם כרך תדמור ומשום שלמה לא נכתב כאן תמור אלא תדמור כלומר עיר חשובה הכל לכבוד שלמה שאין כבוד שלמה לומר כאן הא בנה כרך שמרדו בו וקלקלו בו ועל כן כתב תדמור ולא תמור : (רש"י)

 מצודת דוד  ויבן. ואח''ז בנה תדמור וכל ערי המסכנות וכו' כי בעודו בונה בית ה' וביתו לא נתעסק בזה: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ערי המסכנות. ערי אוצרות וכן ויבן ערי מסכנות (שמות א) : (מצודת ציון)


{ה}  וַיִּבֶן אֶת בֵּית חוֹרוֹן הָעֶלְיוֹן וְאֶת בֵּית חוֹרוֹן הַתַּחְתּוֹן עָרֵי מָצוֹר חוֹמוֹת דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ:

 רש"י  ערי מצור. לפי שהיו עומדים על התחום הוצרכו חוזק כל כך : (רש"י)

 מצודת דוד  ויבן את בית חורון וכו'. אף שנאמר (בדה''א) אשר שארה מבנות אפרים בנתה הערים ההם כי יתכן אשר נחרבו וחזר שלמה ובנאם או שבנאם להיות ערי מבצר מוקפות חומה וכו': (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ערי מצור. ערי מבצר נקראת ערי מצור על כי אין לבוא בהן כ''א יצורו עליהן מסביב לבלתי תת יוצא ובא להביא מזון ומים : (מצודת ציון)


{ו}  וְאֶת בַּעֲלָת וְאֵת כָּל עָרֵי הַמִּסְכְּנוֹת אֲשֶׁר הָיוּ לִשְׁלֹמֹה וְאֵת כָּל עָרֵי הָרֶכֶב וְאֵת עָרֵי הַפָּרָשִׁים וְאֵת כָּל חֵשֶׁק שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר חָשַׁק לִבְנוֹת בִּירוּשָׁלִַם וּבַלְּבָנוֹן וּבְכֹל אֶרֶץ מֶמְשַׁלְתּוֹ:

 מצודת דוד  כל ערי המסכנות. מלבד מה שבנה בחמת: ואת כל ערי וכו'. ר''ל כל הדברים האלה בנאם אחר כלות בנין בית ה' וביתו: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חשק. ענין תאוה : ובלבנון. כן שם היער : (מצודת ציון)


{ז}  כָּל הָעָם הַנּוֹתָר מִן הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר לֹא מִיִּשְׂרָאֵל הֵמָּה: {ח}  מִן בְּנֵיהֶם אֲשֶׁר נוֹתְרוּ אַחֲרֵיהֶם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא כִלּוּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלֵם שְׁלֹמֹה לְמַס עַד הַיּוֹם הַזֶּה:

 מצודת דוד  למס. ר''ל למס עובד לבנות את הבנינים האמורים: עד היום הזה. ר''ל עד כלות כל הבנינים: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כלום. מלשון כליון : (מצודת ציון)


{ט}  וּמִן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר לֹא נָתַן שְׁלֹמֹה לַעֲבָדִים לִמְלַאכְתּוֹ כִּי הֵמָּה אַנְשֵׁי מִלְחָמָה וְשָׂרֵי שָׁלִישָׁיו וְשָׂרֵי רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו: (פ)

 רש"י  למלאכתו. למלאכת בניינו למה כי הגרים למלאכתו ולא אנשי ישראל לפי כי ישראל המה אנשי חיל ואנשי מלחמה ושרי רכבו ופרשיו : (רש"י)

 מצודת דוד  ומן בני ישראל אשר וכו'. ר''ל אבל מן בני ישראל הם אשר לא נתן וכו': (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שלישיו. גבוריו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ומן בני ישראל אשר לא נתן שלמה וגו'. ר''ל הנה היתה הסבה אשר לא נתן שלמה לעבדים למלאכתו מבני ישראל ואע''פ שהיה אפשר לו זה לפי מה שנכתב בפרשת מלך בס' שמואל לפי שהם אנשי מלחמה ושריו ופרשיו : (רלב"ג)


{י}  וְאֵלֶּה שָׂרֵי (הנציבים) הַנִּצָּבִים אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם הָרֹדִים בָּעָם:

 רש"י  חמשים ומאתי'. ובמלכים (א' ט') חמשים וחמש מאות אלא זה וזה אחד הוא שמחסר לשם ג' מאות ושנה ומנה אותם שוב שהרי שם כתוב למעלה לבד משרי הנצבים וגו' שלשת אלפים ושלש מאות הרודים וכאן כתיב לעיל שלשת אלפים ושש מאות נמצא מה שחסר בפסוק אחד הוסיף בפסוק אחר ומחלקם בשביל שהג' מאות היתרים גרים היו והיו ממונים על אותן ג' אלפים וג' מאות הרודים על ע' אלף נשא סבל ופ' אלף חצב בהר ואלו חמשים ומאתים הנאמר כאן ישראלים היו ממונים על אותם ג' מאות גרים : (רש"י)

 מצודת דוד  ואלה שרי. ואלה מספר של השרים אשר היו ממונים על הנצבים מן הגרים כמ''ש (במ''א): הרודים. הנוגשים בעם עושי המלאכה והן מן החתי וכו' הנזכרים למעלה: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הנצבים. הממונים כמו נציב פלשתים (ש''א י''ג) : הרודים. ענין ממשלה כמו רדה בקרב אויביך (תהלים קי) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ואלה שרי הנצבים אשר למלך שלמה וגו'. הנה התרנו הספק בזה בספר מלכים (א' ט' כ''כ) במה שכתוב בזה המקום חמשים ומאתים ושם כתוב חמשים וחמש מאות : (רלב"ג)


{יא}  וְאֶת בַּת פַּרְעֹה הֶעֱלָה שְׁלֹמֹה מֵעִיר דָּוִיד לַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה לָהּ כִּי אָמַר לֹא תֵשֵׁב אִשָּׁה לִי בְּבֵית דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כִּי קֹדֶשׁ הֵמָּה אֲשֶׁר בָּאָה אֲלֵיהֶם אֲרוֹן יְהוָה: (פ)

 רש"י  העלה שלמה מעיר דוד. היא ציון שהושיבה בעיר דוד כשלקחה והיתה שם עד כלותו לבנות את ביתו : כי קדש המה. כל העיר וכל הבתים : אשר באה אליהם. לפי שבאה אליהם ארון ה' באה לשון נקבה דוגמא (שמואל א ד') וארון ברית ה' נלקחה : (רש"י)

 מצודת דוד  אשה לי. ר''ל אשה המיוחדת לי לתשמיש: בבית דוד. ר''ל בקבוצת בתי דוד: אשר באה. על אשר באה אליהם הארון ועם שלא באה אלא לאחת מהן חשב את כולם כמו קדשים כל שהיו סמוכים אל מקום הארון: (מצודת דוד)


{יב}  אָז הֶעֱלָה שְׁלֹמֹה עֹלוֹת לַיהוָה עַל מִזְבַּח יְהוָה אֲשֶׁר בָּנָה לִפְנֵי הָאוּלָם:

 רש"י  על מזבח ה'. זה מזבח הנחשת שבנה שלמה וי''מ מזבח הנחשת שעשה שלמה תחת מזבח הנחשת שבנה משה ותימה בדבר שהרי כתיב (מלכים ב' י''ז) ואת עולת כל עם וכל דם עולה וגו' יהיה לבקר כלומר מזבח הנחשת שהיה שם קודם לכן יהיה לי לבקר מכלל שהמזבח היה של נחושת : (רש"י)

 מצודת דוד  אז. בכלות הבנין העלה עולות רק על המזבח שלפני האולם כי מעתה נאסרו הבמות: (מצודת דוד)

 רלב"ג  אז העלה שלמה עלות לה' וגו'. זה כלו מבואר ממה שבארנו בזה בס' מלכים : (רלב"ג)


{יג}  וּבִדְבַר יוֹם בְּיוֹם לְהַעֲלוֹת כְּמִצְוַת מֹשֶׁה לַשַּׁבָּתוֹת וְלֶחֳדָשִׁים וְלַמּוֹעֲדוֹת שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת:

 מצודת דוד  ובדבר יום ביום. ובכל דבר הבא יום ביום: להעלות. לה' כמצות משה: לשבתות וכו'. את כולם העלה על המזבח ההוא: (מצודת דוד)


{יד}  וַיַּעֲמֵד כְּמִשְׁפַּט דָּוִיד אָבִיו אֶת מַחְלְקוֹת הַכֹּהֲנִים עַל עֲבֹדָתָם וְהַלְוִיִּם עַל מִשְׁמְרוֹתָם לְהַלֵּל וּלְשָׁרֵת נֶגֶד הַכֹּהֲנִים לִדְבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ וְהַשּׁוֹעֲרִים בְּמַחְלְקוֹתָם לְשַׁעַר וָשָׁעַר כִּי כֵן מִצְוַת דָּוִיד אִישׁ הָאֱלֹהִים:

 מצודת דוד  ויעמד כמשפט. העמיד מחלקות הכהני' כפי החק שעשה דוד: על משמרותם. כל משמר בזמנו: ולשרת. בדבר השיר: נגד הכהנים. בעת שיעבדו הם על המזבח: לדבר יום ביומו. לשורר בכל יום שיר הקבוע בו: והשוערים. שומרי השערים העמיד כפי מה שנחלקו מי לשער זה ומי לזה: כי כן מצות דוד. להיות שוערים מיוחדים לכל שער ושער כמ''ש בד''ה א': (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מחלקות. מלשון חלק ור''ל המשמרות : (מצודת ציון)


{טו}  וְלֹא סָרוּ מִצְוַת הַמֶּלֶךְ עַל הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְכָל דָּבָר וְלָאֹצָרוֹת:

 מצודת דוד  מצות המלך. ממצות המלך אשר היה על הכהנים והלוים לכל דבר העבודה שמינה אותם ולשמור האוצרות: (מצודת דוד)


{טז}  וַתִּכֹּן כָּל מְלֶאכֶת שְׁלֹמֹה עַד הַיּוֹם מוּסַד בֵּית יְהוָה וְעַד כְּלֹתוֹ שָׁלֵם בֵּית יְהוָה: (ס)

 רש"י  עד היום מוסד בית. מיום הוסדו עד כלותו : (רש"י)

 מצודת דוד  ותכן. המלאכה היתה נכונה מבלי מניעה עד היום שנגמרה: מוסד. ר''ל מעת בנין היסוד ועד כלותו: שלם בית ה'. כל שלמות בנין בית ה' וכפל הדבר פעמים ושלש לומר שלא היה צד מניעה ועכבה בעולם: (מצודת דוד)

 רלב"ג  עד היום מוסד בית ה'. ר''ל עד היום שהיה מוסד בית ה' ועד היום שכלה אותו והיה שלם נכונה כל מלאכת שלמה וידמה מזה שלא היתה מלאכתו נכונה במה שאמר אחר זה שהלך לעציון גבר להרבות לו זהב : (רלב"ג)


{יז}  אָז הָלַךְ שְׁלֹמֹה לְעֶצְיוֹן גֶּבֶר וְאֶל אֵילוֹת עַל שְׂפַת הַיָּם בְּאֶרֶץ אֱדוֹם:

 מצודת דוד  אז. אחר כלות הבנין הלך למלחמה על עציון גבר וגו' וכבשם: (מצודת דוד)


{יח}  וַיִּשְׁלַח לוֹ חוּרָם בְּיַד עֲבָדָיו (אוניות) אֳנִיּוֹת וַעֲבָדִים יוֹדְעֵי יָם וַיָּבֹאוּ עִם עַבְדֵי שְׁלֹמֹה אוֹפִירָה וַיִּקְחוּ מִשָּׁם אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים כִּכַּר זָהָב וַיָּבִיאוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה: (פ)

 מצודת דוד  יודעי ים. יודעי דרך הים ללכת בה בספינות: אופירה. היא מקום עפרות הזהב: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אניות. ספינות : (מצודת ציון)

דברי הימים ב פרק-ט

{א}  וּמַלְכַּת שְׁבָא שָׁמְעָה אֶת שֵׁמַע שְׁלֹמֹה וַתָּבוֹא לְנַסּוֹת אֶת שְׁלֹמֹה בְחִידוֹת בִּירוּשָׁלִַם בְּחַיִל כָּבֵד מְאֹד וּגְמַלִּים נֹשְׂאִים בְּשָׂמִים וְזָהָב לָרֹב וְאֶבֶן יְקָרָה וַתָּבוֹא אֶל שְׁלֹמֹה וַתְּדַבֵּר עִמּוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבָהּ:

 רש"י  לנסות את שלמה. אם אמת מה ששמעה מחכמתו ובאה לנסותו : בחידות. כמו (שופטים יד) אחודה נא לכם חידה דשמשון : (רש"י)

 מצודת דוד  לנסות. לשאלו דברים סתומים קשה הידיעה לבחון חכמתו אם יוכל להגידם: עם לבבה. אשר הסתירה מכל אדם ושמרה בלבבה ולא גלתה מאז לחשוש שיהיה הדבר נשמע לשלמה: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לנסות. מלשון נסיון : בחידות. דברים סתומים קשה ההבנה : ובחיל. ענין עושר ורכוש כמו חילך וכל אוצרותיך (ירמיה יז) : כבד. ענין רבוי : יקרה. תשובה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ומלכת שבא וגו'. כבר בארנו כל זה בס' מלכים : (רלב"ג)


{ב}  וַיַּגֶּד לָהּ שְׁלֹמֹה אֶת כָּל דְּבָרֶיהָ וְלֹא נֶעְלַם דָּבָר מִשְּׁלֹמֹה אֲשֶׁר לֹא הִגִּיד לָהּ:

 רש"י  ולא נעלם דבר. כיון שראתה שהגיד לה הכל לא נעלם דבר ממה ששאלה אשר הגיד לה אז הודתה על השמועה כי אמת שמעה ובתרגום מגלת אסתר שם כתובים קצת מן החידות אשר שאלתו : (רש"י)

 מצודת דוד  את כל דבריה. אשר שאלה אותו: אשר לא הגיד לה. אשר לא יוכל להגיד לה: (מצודת דוד)


{ג}  וַתֵּרֶא מַלְכַּת שְׁבָא אֵת חָכְמַת שְׁלֹמֹה וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה: {ד}  וּמַאֲכַל שֻׁלְחָנוֹ וּמוֹשַׁב עֲבָדָיו וּמַעֲמַד מְשָׁרְתָיו וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם וּמַשְׁקָיו וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם וַעֲלִיָּתוֹ אֲשֶׁר יַעֲלֶה בֵּית יְהוָה וְלֹא הָיָה עוֹד בָּהּ רוּחַ:

 רש"י  ומאכל שלחנו. ברבורים ומיני מעדנים העולים על שלחנו לרוב : ומושב עבדיו. שכל אחד ואחד היה מכיר את מקומו כשהיו יושבים על השולחן ורואי פני המלך תדיר לא היה א' רשאי לישב במקום חבירו כל ימי חייו : ומעמד משרתיו. כל אחד ואחד היה מחזיק במעמד שלו ובשירות שלו ולא היה משנה למחר : ומלבושיהם. לא כמלבושיהם שהם לבושים היום לובשים למחר : ומשקיו. רוב משקיו : ועליתו. מסלות עליותיו אשר יעלה עליהם מביתו לבית ה' : ולא היה עוד בה רוח. שהיתה סבורה שאין חכמה בכל המלכיות כי אם בארצה וכמו חכמיה כי ארצה במזרח ולפיכך הם חכמים ביותר לפי שמסתכלין במזלות כדאיתא בפרק קמא דראש השנה לדידן מכסי סיהרא י''ח שעו' דארץ ישראל במערב בבל וזהו שכתוב ותרב חכמת שלמה מכל חכמת בני קדם שהם היו במזרח כדכתיב ויהי בנסע' מקדם (בראשית י''א) ומכל חכמת מצרים שהיו מכשפים חרטומים ואשפים וחכם היה בטיי''ר כך כתיב בפסיקתא טייר הוא ל' ערבי ובויקרא רבה בפ' בן המצרי כי עוף השמים יוליך את הקול (קהלת) זה עורב וחכמת טויארי : (רש"י)

 מצודת דוד  ומושב עבדיו. כל אחד במקום הראוי לו וכן היה מעמד משרתיו כ''א במקום הראוי לשירותו: ומלבושיהם. הראוי לכל אחד לפי מה שהוא: ומשקיו. המשרתים להשקות המסובין: ועליתו. דרך עליתו לבית ה': ולא היה וכו'. אמרה בלשון גוזמא לרוב התמהון: (מצודת דוד)


{ה}  וַתֹּאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ אֱמֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּאַרְצִי עַל דְּבָרֶיךָ וְעַל חָכְמָתֶךָ: {ו}  וְלֹא הֶאֱמַנְתִּי לְדִבְרֵיהֶם עַד אֲשֶׁר בָּאתִי וַתִּרְאֶינָה עֵינַי וְהִנֵּה לֹא הֻגַּד לִי חֲצִי מַרְבִּית חָכְמָתֶךָ יָסַפְתָּ עַל הַשְּׁמוּעָה אֲשֶׁר שָׁמָעְתִּי:

 רש"י  חצי מרבית. רבוי חכמות : (רש"י)

 מצודת דוד  יספת. החכמה הנמצא בך מרובה יותר מאשר הוגד לי: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מרבית. מל' רבוי : (מצודת ציון)


{ז}  אַשְׁרֵי אֲנָשֶׁיךָ וְאַשְׁרֵי עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה הָעֹמְדִים לְפָנֶיךָ תָּמִיד וְשֹׁמְעִים אֶת חָכְמָתֶךָ: {ח}  יְהִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּרוּךְ אֲשֶׁר חָפֵץ בְּךָ לְתִתְּךָ עַל כִּסְאוֹ לְמֶלֶךְ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּאַהֲבַת אֱלֹהֶיךָ אֶת יִשְׂרָאֵל לְהַעֲמִידוֹ לְעוֹלָם וַיִּתֶּנְךָ עֲלֵיהֶם לְמֶלֶךְ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה:

 מצודת דוד  באהבת. בעבור שה' אוהב את ישראל שיתקיימו לעולם לזה העמידך למלוך בם להנהיגם במישור לפי רוב החכמה: (מצודת דוד)


{ט}  וַתִּתֵּן לַמֶּלֶךְ מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב וּבְשָׂמִים לָרֹב מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה וְלֹא הָיָה כַּבֹּשֶׂם הַהוּא אֲשֶׁר נָתְנָה מַלְכַּת שְׁבָא לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה:

 מצודת דוד  ולא היה כבושם ההוא. בכמות רב מאד: (מצודת דוד)


{י}  וְגַם עַבְדֵי (חירם) חוּרָם וְעַבְדֵי שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר הֵבִיאוּ זָהָב מֵאוֹפִיר הֵבִיאוּ עֲצֵי אַלְגּוּמִּים וְאֶבֶן יְקָרָה:

 רש"י  עצי אלגומים. מפרש בפסיקת' כתוב אחד אומר אלמוגים וכתוב אחד אומר אלגומים אלא אלגומים שמם ונקרא אלמוגים לפי שהיה מתמוגג ונכפף מתוך רכיכתו כמו כוסות שהוא נכפף מתוך חשיבתו : (רש"י)

 מצודת ציון  אלגומים. הוא הפוך מן אלמוגים והוא מין עץ יקר : (מצודת ציון)


{יא}  וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ אֶת עֲצֵי הָאַלְגּוּמִּים מְסִלּוֹת לְבֵית יְהוָה וּלְבֵית הַמֶּלֶךְ וְכִנֹּרוֹת וּנְבָלִים לַשָּׁרִים וְלֹא נִרְאוּ כָהֵם לְפָנִים בְּאֶרֶץ יְהוּדָה:

 רש"י  מסלות. מדרגות (ובמלכים א' י') כתיב מסעד כדרך שעושין לעולין בדרך מעלות ומדרגות וי''א מסעד ומסילה אחד הם : וכנרות ונבלים לשרים. י''א לבני לוי המשוררים בכלי שיר ור' אליעזר זצ''ל פי' לשרים המשוררים לטייל לפני המלך דוגמא (שם ד') ויהי שירו חמשה ואלף הם שירות של חול שעשה לשורר לפניו לטייל והוא שכתוב (לקמן ל''ה) ויקונן ירמיה על יאשיהו ויאמרו כל השרים והשרות וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  מסלות. הוא העלייה שזכר למעלה שהיתה כעין מסלה: לבית ה' ולבית המלך. ר''ל מזה לזה: לשרים. למשוררים: כהם. ברוב הגודל: לפנים. קודם הזמן הזה: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מסלות. מל' מסילה ודרך : (מצודת ציון)


{יב}  וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה נָתַן לְמַלְכַּת שְׁבָא אֶת כָּל חֶפְצָהּ אֲשֶׁר שָׁאָלָה מִלְּבַד אֲשֶׁר הֵבִיאָה אֶל הַמֶּלֶךְ וַתַּהֲפֹךְ וַתֵּלֶךְ לְאַרְצָהּ הִיא וַעֲבָדֶיהָ: (פ)

 רש"י  מלבד אשר הביאה. משום כבוד מלכי יהודה כתיב כאן דמשמע שהיא נתנה לו יותר ממה שנתן לה ובמלכים (שם י) כתיב מלבד אשר נתן לה כיד המלך דברים המצויין בא''י ואינם מצויין במקומ' : (רש"י)

 מצודת דוד  כל חפצה. מהדברים היקרים שראתה בבית שלמה: מלבד אשר הביאה. ר''ל מלבד אשר נתן לה מעצמו זולת שאלתה מול התשורה אשר הביאה היא לשלמה: ותהפוך. הפכה פניה והלכה לה: (מצודת דוד)


{יג}  וַיְהִי מִשְׁקַל הַזָּהָב אֲשֶׁר בָּא לִשְׁלֹמֹה בְּשָׁנָה אֶחָת שֵׁשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ כִּכְּרֵי זָהָב:

 מצודת דוד  אשר בא. מן אופיר: (מצודת דוד)


{יד}  לְבַד מֵאַנְשֵׁי הַתָּרִים וְהַסֹּחֲרִים מְבִיאִים וְכָל מַלְכֵי עֲרַב וּפַחוֹת הָאָרֶץ מְבִיאִים זָהָב וָכֶסֶף לִשְׁלֹמֹה:

 רש"י  לבד מאנשי התרים. שהיו דואגים לעבור ממדינה למדינה וממלכו' למלכות בלא תייר והיו נותנים לו שכר תייר : והסוחרים מביאים. שהיו מביאי' לו ע''י עלילה כדי לראות חכמתו : (רש"י)

 מצודת דוד  לבד. חוץ הזהב הבא לו מאנשי התרים והסוחרים שהיו מביאים: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  התרים. הוא מל' לתור את הארץ (במדבר יג) והם הסוחרים הקטנים המחפשים ומרגלים אחר סחורה לקנותה במקום הזול : ופחות. שלטונים כמו פחת יהודה (חגי א) : (מצודת ציון)


{טו}  וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מָאתַיִם צִנָּה זָהָב שָׁחוּט שֵׁשׁ מֵאוֹת זָהָב שָׁחוּט יַעֲלֶה עַל הַצִּנָּה הָאֶחָת:

 רש"י  מאתים צנה. צנה מקפת את האדם משלש רוחותיו הוא שכת' (תהלים ה) כצנה רצון תעטרנו : זהב שחוט. זהב רך ונוח להרקע מרוב חשיבותו שנטוה כחוט : שש מאות זהב. שש מאות זהובים והוא שש מנים שהזהב הוא הדינר : (רש"י)

 מצודת דוד  שש מאות זהב. רצה לומר דינרי זהב: יעלה. היה נכנס בו: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צנה. הוא כעין מלבוש מקיף את הגוף להציל ממכת חרב כמו כצנה רצון תעטרנו (תהלים ט) : שחוט. נמשך כמו חץ שחוט (ירמיה ט) ור''ל זהב טוב הנמשך כשעוה : (מצודת ציון)


{טז}  וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת מָגִנִּים זָהָב שָׁחוּט שְׁלֹשׁ מֵאוֹת זָהָב יַעֲלֶה עַל הַמָּגֵן הָאֶחָת וַיִּתְּנֵם הַמֶּלֶךְ בְּבֵית יַעַר הַלְּבָנוֹן:

 רש"י  יער הלבנון. בית גדול בנה שלמה בירושלים כדמוכח לקמן וכל אותם מגיני' לקח שישק ומריבוי עצי הלבנון הגדולים עשאן כדכתיב במלכים (א' ז') ויבן את בית יער הלבנון על ארבע טורי ארזים ושם נתן אותם מגינים והוא שכתוב ותבט ביום ההוא אל נשק בית היער (ישעיה כ''ב) : (רש"י)

 מצודת דוד  בבית יער הלבנון. בית גדול עשה ביער הלבנון כמ''ש במלכים א: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מגנים. כלים עשוים לאחזם במלחמה להגן : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שלש מאות זהב. יעלה על המגן האח'. במלכים כתוב שלשת מנים זהב וזה לאות כי המנה היא מאה זהב : (רלב"ג)


{יז}  וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ כִּסֵּא שֵׁן גָּדוֹל וַיְצַפֵּהוּ זָהָב טָהוֹר:

 רש"י  כסא שן. שן של פיל : (רש"י)

 מצודת ציון  שן. שן הפיל : (מצודת ציון)


{יח}  וְשֵׁשׁ מַעֲלוֹת לַכִּסֵּא וְכֶבֶשׁ בַּזָּהָב לַכִּסֵּא מָאֳחָזִים וְיָדוֹת מִזֶּה וּמִזֶּה עַל מְקוֹם הַשָּׁבֶת וּשְׁנַיִם אֲרָיוֹת עֹמְדִים אֵצֶל הַיָּדוֹת:

 רש"י  ושש מעלות לכסא. מדרגות לעלות בו : וידות מזה ומזה על מקום השבת. כמין מקלות מפאה לפאה מימין ומשמאל ולסמוך זרועותיו עליהם : (רש"י)

 מצודת דוד  וכבש בזהב. קודם שעשו על המעלות היה עשוי כבש מזהב ודרך בו עלה המעלות לשבת על הכסא: לכסא מאחזים. חוזר הוא על המעלות לומר שהם היו מאחזים לכסא. וידות. כעין זרועות יצאו אצל מקום הישיבה להשען בהם: אריות. עשוים מזהב: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מעלות. מדרגות : וכבש. עשוי כעין גשר משופע ובמשנה רצין ועולין בכבש (יומא כב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וכבש בזהב לכסא מאחזים. ר''ל שכל מדרגה ומדרגה ממעלות הכסא היו נאחזות לכסא בזהב שהם מצופות בו באופן שאחר שהיו מצופות זהב ידומה היותם עם הכסא מחתיכה אחת מזהב : (רלב"ג)


{יט}  וּשְׁנֵים עָשָׂר אֲרָיוֹת עֹמְדִים שָׁם עַל שֵׁשׁ הַמַּעֲלוֹת מִזֶּה וּמִזֶּה לֹא נַעֲשָׂה כֵן לְכָל מַמְלָכָה:

 רש"י  ושנים אריות עומדים אצל הידות. של זהב וכל צורת הכסא וצורת החיות שבכסא מפורש בתרגום של מגילת אסתר : (רש"י)

 מצודת דוד  מזה ומזה. ששה מזה וששה מזה: (מצודת דוד)


{כ}  וְכֹל כְּלֵי מַשְׁקֵה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה זָהָב וְכֹל כְּלֵי בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן זָהָב סָגוּר אֵין כֶּסֶף נֶחְשָׁב בִּימֵי שְׁלֹמֹה לִמְאוּמָה:

 מצודת דוד  למאומה. לכלום: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  סגור. הנסגר בכור הצורף להסיר הסיג : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וכל כלי בית יער הלבנון. הוא בית שלמה וכבר נתבאר צורתו בס' מלכים : (רלב"ג)


{כא}  כִּי אֳנִיּוֹת לַמֶּלֶךְ הֹלְכוֹת תַּרְשִׁישׁ עִם עַבְדֵי חוּרָם אַחַת לְשָׁלוֹשׁ שָׁנִים תָּבוֹאנָה אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ נֹשְׂאוֹת זָהָב וָכֶסֶף שֶׁנְהַבִּים וְקוֹפִים וְתוּכִּיִּים: (פ)

 רש"י  שנהבים. שן פיל ופיל עצמו : וקופים. מע''ר קאצ''ן : ותוכיים. טווסין : (רש"י)

 מצודת דוד  הולכות תרשיש. אשר היו הולכות אל תרשיש ואחת לשלש שנים תבאנה מתרשיש ונושאות זהב וכו' (ויתכן שאין זה אופיר האמור למעלה ולשתי המקומות שלח אניות): (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שנהבים. שן הפיל : וקופים. שם חיה קוף ונזכר בדרז''ל (יומא כט) : ותוכים. הם העופות יפות הנוצות בחלוף הגוונים וקרויים טווס : (מצודת ציון)


{כב}  וַיִּגְדַּל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מִכֹּל מַלְכֵי הָאָרֶץ לְעֹשֶׁר וְחָכְמָה:

 רש"י  ויגדל המלך שלמה וגו'. לקיים מה שאמר לו וגם אשר לא שאלת אתן לך גם כבוד (מלכים א' ג') : (רש"י)


{כג}  וְכֹל מַלְכֵי הָאָרֶץ מְבַקְשִׁים אֶת פְּנֵי שְׁלֹמֹה לִשְׁמֹעַ אֶת חָכְמָתוֹ אֲשֶׁר נָתַן הָאֱלֹהִים בְּלִבּוֹ:

 רש"י  וכל מלכי הארץ וגו'. לקיים מה שאמר לו הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא יהיה (שם) : (רש"י)

 מצודת דוד  מבקשים. וכו' היו חפצים לראות את פני שלמה: (מצודת דוד)


{כד}  וְהֵם מְבִיאִים אִישׁ מִנְחָתוֹ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂלָמוֹת נֵשֶׁק וּבְשָׂמִים סוּסִים וּפְרָדִים דְּבַר שָׁנָה בְּשָׁנָה: (ס)

 רש"י  והם מביאים איש מנחתו. על ידי עלילה שבאים לשמוע חכמתו כי אין כבוד לבוא לפני המלך ריקם, דוגמת ולא יראה את פני ה' ריקם (דברים ט''ז) : נשק. כלי זיין : (רש"י)

 מצודת דוד  דבר שנה בשנה. מנהג שנה בשנה כי כן היה עת בואם פעם בשנה: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ושלמות. מלבושים : נשק. כלי זיין : (מצודת ציון)


{כה}  וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה אַרְבַּעַת אֲלָפִים אֻרְיוֹת סוּסִים וּמַרְכָּבוֹת וּשְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים וַיַּנִּיחֵם בְּעָרֵי הָרֶכֶב וְעִם הַמֶּלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם:

 רש"י  ויניחם בערי הרכב ועם המלך בירושלים. מקצתם ועבר על לא ירבה לו סוסים : (רש"י)

 מצודת דוד  ארבעת אלפים אוריות. ובכ''א עמדו עשרה סוסים וז''ש במ''א ארבעים אלף אורות ור''ל ארבעים אלף סוסים עמדו באורות: ויניחם. מקצתם הניח בערי הרכב ומקצתם נשארו עם המלך בירושלים: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אוריות. אבוסים כי אבוס בעליו (ישעיה א) תרגומו אוריא והוא מקום מאכל הבהמות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויהי לשלמה ארבעת אלפים אריות סוסים ומרכבות. הנה בס' מלכים כתוב ויהי לשלמה ארבעים אלף אורות סוסים למרכבו. וכבר התרנו הספק בזאת הסתירה בס' מלכים : (רלב"ג)


{כו}  וַיְהִי מוֹשֵׁל בְּכָל הַמְּלָכִים מִן הַנָּהָר וְעַד אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְעַד גְּבוּל מִצְרָיִם:

 מצודת דוד  מן הנהר. היוצא מן העדן והוא תחלת המזרח: (מצודת דוד)


{כז}  וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלִַם כָּאֲבָנִים וְאֵת הָאֲרָזִים נָתַן כַּשִּׁקְמִים אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה לָרֹב:

 מצודת דוד  ויתן וכו'. כאבנים. הניחם ברחוב העיר כאבנים ובעבור כי היו רבי המשקל לא היה מהאפשר לשאתם ולגנבם: אשר בשפלה. הגדלים בשפלה הרבה מאוד: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כשקמים. מין אילן תאנים : בשפלה. בעמק : (מצודת ציון)


{כח}  וּמוֹצִיאִים סוּסִים מִמִּצְרַיִם לִשְׁלֹמֹה וּמִכָּל הָאֲרָצוֹת:

 מצודת דוד  ומוציאים. אנשי מצרים היו מוציאים סוסים מארצם להביא לשלמה וכן מכל הארצות: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ומוציאים סוסים ממצרים לשלמה ומכל הארצות. ר''ל שמס אשר היו נותנים מוציאים הסוסים ממצרים היה לשלמה וכן היה הענין במוצא הסוסים מכל הממלכות שהמס היה לשלמה. או ירצה בזה כי מכל הארצות שהיו מוציאים הסוסים ממשרים היה המס לשלמה. או ירצה בזה כי מכל הארצות שהיו מוציאים הסוסים ממצרים היה המס לשלמה : (רלב"ג)


{כט}  וּשְׁאָר דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה הָרִאשֹׁנִים וְהָאֲחֲרוֹנִים הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל דִּבְרֵי נָתָן הַנָּבִיא וְעַל נְבוּאַת אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי וּבַחֲזוֹת (יעדי) יֶעְדּוֹ הַחֹזֶה עַל יָרָבְעָם בֶּן נְבָט:

 רש"י  על דברי נתן. ויהי בלילה ההוא ויהי דבר ה' אל נתן וגומר (שמואל ב' י''ב) עד ויקרא שמו ידידיה : ועל נבואת אחיה השילוני. (מלכים א' י''א) שקרע ממנו המלכות ונתנה לירבעם : (רש"י)

 מצודת דוד  הראשונים. בראשית ימיו ובאחרית ימיו: על דברי נתן. על הספר אשר כתב נתן הנביא ובס' נבואת אחיה ובס' חזות יעדו החוזה בספור הנבואה שנבא על ירבעם (וכל הספרים האלה אינם נמצאים אצלינו): (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ובחזות. ענין מראות נבואה ור''ל בספר נבואות יעדו הוא עדו החוזה : (מצודת ציון)


{ל}  וַיִּמְלֹךְ שְׁלֹמֹה בִירוּשָׁלִַם עַל כָּל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה:

 רש"י  על כל ישראל ארבעים שנה. מה שאין כן בדוד שבחברון מלך ז' שנים ובירושלים שלשים ושלש : (רש"י)

 מצודת דוד  על כל ישראל. לפי שגם דוד מלך ארבעים שנה ולא היו כולם על ישראל כי בחברון מלך שבע שנים וששה חדשים על יהודה לבד לכן אמר כי שלמה מלך על כל ישראל כל ארבעים שנה: (מצודת דוד)


{לא}  וַיִּשְׁכַּב שְׁלֹמֹה עִם אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּעִיר דָּוִיד אָבִיו וַיִּמְלֹךְ רְחַבְעָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו: (פ)

דברי הימים ב פרק-י

{א}  וַיֵּלֶךְ רְחַבְעָם שְׁכֶמָה כִּי שְׁכֶם בָּאוּ כָל יִשְׂרָאֵל לְהַמְלִיךְ אֹתוֹ:

 רש"י  כי שכם באו כל ישראל להמליך אותו. בשכם שהוא מקום ירבעם שבחלק אפרים וירבעם אפרתי וכל זאת היתה סיבה מאת הקדוש ברוך הוא לקיים דברו קרוע אקרע הממלכה : (רש"י)

 מצודת דוד  כי שכם וכו'. בחשבם אשר בירושלים בהיות מקומו יתחזק למלוך מבלי למלאות שאלתם: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ... : (רלב"ג)


{ב}  וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וְהוּא בְמִצְרַיִם אֲשֶׁר בָּרַח מִפְּנֵי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ וַיָּשָׁב יָרָבְעָם מִמִּצְרָיִם:

 רש"י  ויהי כשמוע. פתרון ויהי כשמוע מקודם לכן שבאו להמליכו בשכם כשהוא עודנו במצרים : (רש"י)

 מצודת דוד  כשמוע. שמת שלמה: והוא במצרים. כשעוד היה במצרים: (מצודת דוד)


{ג}  וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְרְאוּ לוֹ וַיָּבֹא יָרָבְעָם וְכָל יִשְׂרָאֵל וַיְדַבְּרוּ אֶל רְחַבְעָם לֵאמֹר:

 רש"י  וישלחו ויקראו לו ויבא. וכל זה להודיענו רצונו של מלך מלכי המלכים הקב''ה שאפילו ירבעם עצמו בא להמליכו לרחבעם והסב הקב''ה אחר דבריו עד שמלך ירבעם : (רש"י)

 מצודת דוד  וישלחו ויקראו לו. ללכת עמהם אל רחבעם: (מצודת דוד)


{ד}  אָבִיךָ הִקְשָׁה אֶת עֻלֵּנוּ וְעַתָּה הָקֵל מֵעֲבֹדַת אָבִיךָ הַקָּשָׁה וּמֵעֻלּוֹ הַכָּבֵד אֲשֶׁר נָתַן עָלֵינוּ וְנַעַבְדֶךָּ:

 רש"י  אביך הקשה את עלנו. כי איש טורח במלאכה היה ועלינו הטיל לפרנס פועליו והמס כדכתיב במלכים (א ה') ויעל המלך שלמה מס וגומר : (רש"י)

 מצודת דוד  הקשה את עולנו. לכלכל בני ביתו הרב ומרבית הסוסים ואמרו במשל מעול כבד ההושם על צואר הבהמה: ועתה. הואיל ואינך בגודל מעלת אביך אשר באו לראות פניו מאפסי ארץ א''כ מה לך להרבות באנשי בית וסוסים עזוב אותם והקל עולנו: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ... : (רלב"ג)


{ה}  וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם עוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים וְשׁוּבוּ אֵלָי וַיֵּלֶךְ הָעָם: (ס)

 מצודת דוד  עוד שלשת ימים. התעכבו עוד שלשת ימים ואח''ז שובו אלי: (מצודת דוד)


{ו}  וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הָיוּ עֹמְדִים לִפְנֵי שְׁלֹמֹה אָבִיו בִּהְיֹתוֹ חַי לֵאמֹר אֵיךְ אַתֶּם נוֹעָצִים לְהָשִׁיב לָעָם הַזֶּה דָּבָר:

 רש"י  נועצים. כמו יועצים וכן יאמר מן יודעים נודעים אך יועצים להבא נועצים נתיעצים כבר : (רש"י)


{ז}  וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו לֵאמֹר אִם תִּהְיֶה לְטוֹב לְהָעָם הַזֶּה וּרְצִיתָם וְדִבַּרְתָּ אֲלֵהֶם דְּבָרִים טוֹבִים וְהָיוּ לְךָ עֲבָדִים כָּל הַיָּמִים:

 מצודת דוד  לטוב. לאיש טוב לדבר רכות: ורציתם. תרצה אותם בדברי רצוי ופיוס: והיו לך. אז יהיו לך לעבדים לעולם כי תמלוך בכל אשר תאוה נפשך: (מצודת דוד)


{ח}  וַיַּעֲזֹב אֶת עֲצַת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ וַיִּוָּעַץ אֶת הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ הָעֹמְדִים לְפָנָיו:

 מצודת דוד  ויעזב. כי לא ישרה בעיניו: גדלו אתו. יחד מקטנותם: (מצודת דוד)


{ט}  וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מָה אַתֶּם נוֹעָצִים וְנָשִׁיב דָּבָר אֶת הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלַי לֵאמֹר הָקֵל מִן הָעֹל אֲשֶׁר נָתַן אָבִיךָ עָלֵינוּ: {י}  וַיְדַבְּרוּ אִתּוֹ הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לָעָם אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ לֵאמֹר אָבִיךָ הִכְבִּיד אֶת עֻלֵּנוּ וְאַתָּה הָקֵל מֵעָלֵינוּ כֹּה תֹּאמַר אֲלֵהֶם קָטָנִּי עָבָה מִמָּתְנֵי אָבִי:

 רש"י  קטני עבה ממתני אבי. אצבע קטנה שלי גדולה ממתני אבי כלומר אני חזק ממנו : (רש"י)

 מצודת דוד  קטני. אצבעי הקטן היא עבה יותר משתי מתני אבי כאומר אני במעלה יות' מאבי ומהצורך להרבות סוס ובני בית: (מצודת דוד)


{יא}  וְעַתָּה אָבִי הֶעְמִיס עֲלֵיכֶם עֹל כָּבֵד וַאֲנִי אֹסִיף עַל עֻלְּכֶם אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי בָּעֲקְרַבִּים: (פ)

 רש"י  העמיס. כמו (ראשית מ''ג) ויעמוס איש על חמורו : בעקרבים. ברימ''ן בל' אשכנ''ז שעוקצין כעקרבים : (רש"י)

 מצודת דוד  ועתה. הואיל וארבה סוס ובני בית עם כי אבי הכביד עליכם עול כבד הנה אני אוסיף עול כי הכל יהי' עליכם לכלכל: יסר אתכם. למלאות די מחסורו: בעקרבים. המכאיב יותר: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  העמיס. ענין הטענת משא כמו ויעמוס איש על חמורו (בראשית מד) : יסר. מכת יסורין : בשוטים. ענין שרביט כמו שוט לסוס (משלי כו) : בעקרבים. הם מיני קוצים וכן ואל עקרבים אתה יושב (יחזקאל ב) : (מצודת ציון)


{יב}  וַיָּבֹא יָרָבְעָם וְכָל הָעָם אֶל רְחַבְעָם בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר שׁוּבוּ אֵלַי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי: {יג}  וַיַּעֲנֵם הַמֶּלֶךְ קָשָׁה וַיַּעֲזֹב הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֵת עֲצַת הַזְּקֵנִים: {יד}  וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם כַּעֲצַת הַיְלָדִים לֵאמֹר אַכְבִּיד אֶת עֻלְּכֶם וַאֲנִי אֹסִיף עָלָיו אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי בָּעֲקְרַבִּים:

 מצודת דוד  אכביד. אני אכביד העול ועוד אני אוסיף עליו בכל פעם ודבר בגאוה ובגודל לבב: (מצודת דוד)


{טו}  וְלֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶל הָעָם כִּי הָיְתָה נְסִבָּה מֵעִם הָאֱלֹהִים לְמַעַן הָקִים יְהוָה אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד אֲחִיָּהוּ הַשִּׁלוֹנִי אֶל יָרָבְעָם בֶּן נְבָט:

 רש"י  כי היתה נסבה. למען הקים ה' את דברו. כמו שמפורש (במלכים א יא) להסיר ממנו י' השבטים וליתן לירבעם וזהו לא יסור שבט מיהודה (ראשית מ''ט) לא ירד ממלכותו עד כי יבא שילה פתרון עד כי יבא יהודה שילה להמליך שם רחבעם ושם לו יקהת עמים להמליכו ושם נחלקה המלכות ואבד מלכות של עשר' השבטים ושכם עיר קטנה סמוכה לשילה כדכתיב (סוף שופטים) והנה חג לה' בשילה מימים ימימה במסילה העולה מבית אל שכמה וכתיב בירמיה משכם ומשילה ולכבוד משכן שילה נאספים לשכם שהוא ראוי לאסיפת בני אדם וסמוכה לשילה וכשנאספים בשכם אז יסור שבט מיהודה ששם המלכות נחלקה : (רש"י)

 מצודת דוד  אל העם. אשר שאלו להקל העול: כי היתה נסיבה. לא לגודל סכלותו לא שמע אל העם כ''א מה' היתה: אל ירבעם. שימלוך הוא כמ''ש במ''א: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נסבה. מל' סבה והוא ענין הקפת הדבר והגורם לה : (מצודת ציון)


{טז}  וְכָל יִשְׂרָאֵל כִּי לֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ לָהֶם וַיָּשִׁיבוּ הָעָם אֶת הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר מַה לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִיד וְלֹא נַחֲלָה בְּבֶן יִשַׁי אִישׁ לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִיד וַיֵּלֶךְ כָּל יִשְׂרָאֵל לְאֹהָלָיו: (ס)

 רש"י  לאהליך ישראל. מוסב על מה לנו חלק בדוד מה לעזוב אהלינו ולילך אחריו לא כן אלא לכו כל ישראל איש לאהליו : עתה ראה ביתך דוד. מוסב על ולא נחלה בבן ישי כלומר אין לנו בו נחלה אלא בבית המקדש שבירושלים שאנו זובחים בו ולראות בו בשלש רגלים : ראה ביתך דוד. אין אנו צריכין לו לילך שם יהיה לך לבדך (וכל זה לא נראה לי) אלא ראה ביתך דוד אי איפשנו לא בך ולא בבית המקדש שלך : (רש"י)

 מצודת דוד  וכל ישראל כי וכו'. ר''ל וכל ישראל כאשר לא שמע המלך להם אז השיבו העם את המלך וכו': מה לנו. ר''ל מהו החלק הניתן לנו בעבור דוד לשנהיה עבדים לזרעו. ולא נחלה. אבל לא ניתן לנו נחלה בעבור בן ישי: איש לאהליך ישראל. אתם ישראל לכו כ''א לאהלו ולא תמליכו אותו: עתה. ר''ל אתה רחבעם הבא מדוד מעתה ראה בהנהגת ביתך כאחד העם ואין לך עסק במלוכה: (מצודת דוד)


{יז}  וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ עֲלֵיהֶם רְחַבְעָם: {יח}  וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת הֲדֹרָם אֲשֶׁר עַל הַמַּס וַיִּרְגְּמוּ בוֹ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶבֶן וַיָּמֹת וְהַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם הִתְאַמֵּץ לַעֲלוֹת בַּמֶּרְכָּבָה לָנוּס יְרוּשָׁלִָם: (ס)

 רש"י  הדורם. הוא אדונירם (מלכים א' ד') שבימי שלמה גדולתו גדולה ובימי רחבעם נשפלה גדולתו על כן נקרא הדורם : וירגמו בו בני ישראל אבן. ולפי שרחבעם לא ידע הסבה והקשר שהסבו ממנו על כן נהרג כששאל המס שקצב עליהם שלמה : (רש"י)

 מצודת דוד  וישלח. שלח את העם להחזירם בדברי רכות: התאמץ וכו'. כי פחד לנפשו: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וירגמו. כן נקרא השלכת אבנים : התאמץ. מל' אומץ וחוזק : (מצודת ציון)


{יט}  וַיִּפְשְׁעוּ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית דָּוִיד עַד הַיּוֹם הַזֶּה:

 רש"י  ויפשעו ישראל בבית דוד. לשון מרדות ודוגמא (מלכים ב') בימיו פשע מואב וגו' (משלי י''א) את נפשע מקרית עוז, אז תפשע לבנה (לקמן ל''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  עד היום הזה. ר''ל עד אשר גלו מארצם: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויפשעו. ענין מרידה וכן ויפשע מואב (מ''ב א) : (מצודת ציון)

דברי הימים ב פרק-יא

{א}  וַיָּבֹא רְחַבְעָם יְרוּשָׁלִַם וַיַּקְהֵל אֶת בֵּית יְהוּדָה וּבִנְיָמִן מֵאָה וּשְׁמוֹנִים אֶלֶף בָּחוּר עֹשֵׂה מִלְחָמָה לְהִלָּחֵם עִם יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב אֶת הַמַּמְלָכָה לִרְחַבְעָם: (פ)

 רש"י  ויקהל את בית יהודה ובנימן. שהיו בתחום יחד וגם ירושלים היתה של שניהם ובית המקדש על תחום שניהם בנוי ובגבולים ביהושע מפרש היאך היה תחומן יחד וגם רבותינו אמרו רצועה יוצאה מחלק בנימין ונכנסת בחלקו של יהודה ועליה מזבח בנוי לכך לא היו יכולין להפרד זה מזה וגם כתוב בסמוך : (רש"י)

 מצודת דוד  ובנימין. כי גם עליהם מלך על כי ירושלים עיר המלוכה היתה לנחלה ליהודה ובנימין ומפני כבוד שבט יהודה לא הוזכרו בנימין עמהם כי אינם רק טפלים להם: (מצודת דוד)


{ב}  וַיְהִי דְּבַר יְהוָה אֶל שְׁמַעְיָהוּ אִישׁ הָאֱלֹהִים לֵאמֹר: {ג}  אֱמֹר אֶל רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בִּיהוּדָה וּבִנְיָמִן לֵאמֹר:

 מצודת דוד  ביהודה ובנימין. היושבים בארץ יהודה ובנימין: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואל כל ישראל ביהודה ובנימין לאמר. הנה התבאר כי קצת משאר השבטים היו עם רחבעם : (רלב"ג)


{ד}  כֹּה אָמַר יְהוָה לֹא תַעֲלוּ וְלֹא תִלָּחֲמוּ עִם אֲחֵיכֶם שׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ כִּי מֵאִתִּי נִהְיָה הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּשְׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי יְהוָה וַיָּשֻׁבוּ מִלֶּכֶת אֶל יָרָבְעָם: (פ)

 רש"י  עם אחיכם. והלא אחיכם בני איש אחד : (רש"י)


{ה}  וַיֵּשֶׁב רְחַבְעָם בִּירוּשָׁלִָם וַיִּבֶן עָרִים לְמָצוֹר בִּיהוּדָה:

 רש"י  ויבן ערים למצור. ערים קטנים בנה וסבב כל סביבותם מים משום חוזק וזה מצור כדאמרינן (בישעיה ל''ז) אני קרתי ושתיתי מים ואחריב בכף פעמי כל יאורי מצור ועתה הוצרך לכך כי פשעו בו ישראל : (רש"י)

 מצודת דוד  למצור ביהודה. בארץ יהודה בנה ערים להיות ערי מבצר להשגב בהן: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויבן ערים למצור ביהודה. הנה ערי המצור הם ערים בצורות חומה דלתים ובריח ונקראו כן לפי שלא יוכל האויב לבא בהם להלחם אבל יצטרך לו לבא עיה במצור והנה עשה זה מפני ירבעם שאם יבא להלחם עמו ימצא הערים בצורות ולא יוכל ללכדם בקלות : (רלב"ג)


{ו}  וַיִּבֶן אֶת בֵּית לֶחֶם וְאֶת עֵיטָם וְאֶת תְּקוֹעַ: {ז}  וְאֶת בֵּית צוּר וְאֶת שׂוֹכוֹ וְאֶת עֲדֻלָּם: {ח}  וְאֶת גַּת וְאֶת מָרֵשָׁה וְאֶת זִיף: {ט}  וְאֶת אֲדוֹרַיִם וְאֶת לָכִישׁ וְאֶת עֲזֵקָה: {י}  וְאֶת צָרְעָה וְאֶת אַיָּלוֹן וְאֶת חֶבְרוֹן אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וּבְבִנְיָמִן עָרֵי מְצֻרוֹת:

 מצודת דוד  אשר ביהודה ובבנימין. מהם היו בנחלת יהודה ומהם בבנימין: ערי מצורות. להיות ערי מבצר: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ערי מצורות. הם ערי מצוק : (רלב"ג)


{יא}  וַיְחַזֵּק אֶת הַמְּצֻרוֹת וַיִּתֵּן בָּהֶם נְגִידִים וְאֹצְרוֹת מַאֲכָל וְשֶׁמֶן וָיָיִן:

 רש"י  ויתן בהם נגידים. שרים ונציבים לשמור הערים והכרכים : ואוצרות מאכל ושמן ויין. לפי שיהא להם מאכל מזומן אם יעלו בית ישראל למצור : (רש"י)

 מצודת דוד  ויחזק. חזקם בכל עת: ואוצרות מאכל. להכין על עת המצור: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נגידים. פקידים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויחזק את המצורות. ר''ל שכבר חזק עוד את הערים הבצורות וזה שכבר נתן בהם שרים ממונים לשמרם ואוצרות מאכל ושמן ויין כדי שיוכלו לעמוד במצור ימים רבים ושם גם כן בכל עיר ועיר מהם צנות ורמחים לחזקם עוד בכלי המלחמה כשירצו להלחם עם הקמים עליהם : (רלב"ג)


{יב}  וּבְכָל עִיר וָעִיר צִנּוֹת וּרְמָחִים וַיְחַזְּקֵם לְהַרְבֵּה מְאֹד וַיְהִי לוֹ יְהוּדָה וּבִנְיָמִן: (ס)

 מצודת דוד  להרבה מאד. בהרבה מיני חוזק: ויהי לו וגו'. ולא עלה עליו מלך ישראל ללקחם מאתו בעבור חוזק הערים: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צנות. מל' צנה והוא מכלי מלחמה : ורמחים. כעין חנית : (מצודת ציון)


{יג}  וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם אֲשֶׁר בְּכָל יִשְׂרָאֵל הִתְיַצְּבוּ עָלָיו מִכָּל גְּבוּלָם:

 מצודת דוד  התיצבו עליו. באו מכל גבולם להתיצב, לעמוד בארץ יהודה תחת ממשלתו: (מצודת דוד)

 רלב"ג  התיצבו עליו מכל גבולם. ר''ל התיצבו אצלו : (רלב"ג)


{יד}  כִּי עָזְבוּ הַלְוִיִּם אֶת מִגְרְשֵׁיהֶם וַאֲחֻזָּתָם וַיֵּלְכוּ לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלִָם כִּי הִזְנִיחָם יָרָבְעָם וּבָנָיו מִכַּהֵן לַיהוָה:

 רש"י  כי עזבו הלוים את מגרשיהם. שבכל ארץ עשרת השבטים : כי הזניחם ירבעם. הזניחם מלעבוד ומכהן לה' : (רש"י)

 מצודת דוד  את מגרשיהם. שהיו להם בארץ עשרת השבטים: כי הזניחם. הכריחם לעזוב עבודת המקום מלכהן לה' ולא נתנם ללכת לבה''מ ולזה עזבו את מגרשיהם והלכו ליהודה: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הזניחם. ענין עזיבה כמו זנח ה' מזבחו (איכה ב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כי הזניחם ירבעם ובניו מכהן. ר''ל כי מפני שעשה כהני במות מקצת העם אשר לא היו מבני לוי עשק מהכהנים והלוים מתנותיהם והוצרכו ללכת למלכות רחבעם לקחת מהמתנות שם חלקם : (רלב"ג)


{טו}  וַיַּעֲמֶד לוֹ כֹּהֲנִים לַבָּמוֹת וְלַשְּׂעִירִים וְלָעֲגָלִים אֲשֶׁר עָשָׂה:

 רש"י  כהנים לבמות. כלומר למה הזניח ירבעם הכהנים והלוים לפי שהעמיד כהנים כומרים לשעירים : (רש"י)

 מצודת דוד  ויעמד לו. ירבעם העמיד לעצמו כהנים ולא מבני אהרון: לשעירים. שדים הנראים בדמות שעירים למי שמאמין בהם: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויעמד לו כהנים לבמות ולשעירים ולעגלים אשר עשה. הוא מענין אמרו ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים (ויקרא י''ז ז') והם שדים ודמיונים כוזבים שעשו מהם אלוהות. או היו מסופקים אם למזל שור יתנו הגדולה בדבר הצלחת ישראל ביציאת מצרים או למזל טלה כמו שהיו חושבים המצרים ולזה היה הצאן אליל מצרים ולפי שהיו יותר סומכים על דבר העגלים מפני העגל אשר עשה אהרן לא זכר בס' מלכים כי אם העגלים (טז יז) וזכר כי משאר השבטים באו בירושלים רבים לזבח לה' אלהי אבותיהם ובזה הענין חזקו מאד מלכות רחבעם ואמצוהו עד שלש שנים למלכות רחבעם כי עשו רחבעם ועמו הישר בעיני ה' עד שלש שנים : (רלב"ג)


{טז}  וְאַחֲרֵיהֶם מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל הַנֹּתְנִים אֶת לְבָבָם לְבַקֵּשׁ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּאוּ יְרוּשָׁלִַם לִזְבּוֹחַ לַיהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם:

 רש"י  ואחריהם. של לוים וכהנים : (רש"י)

 מצודת דוד  ואחריהם. אחרי בוא הכהנים והלוים: (מצודת דוד)


{יז}  וַיְחַזְּקוּ אֶת מַלְכוּת יְהוּדָה וַיְאַמְּצוּ אֶת רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה לְשָׁנִים שָׁלוֹשׁ כִּי הָלְכוּ בְּדֶרֶךְ דָּוִיד וּשְׁלֹמֹה לְשָׁנִים שָׁלוֹשׁ:

 מצודת דוד  ויחזקו. הבאים ההם חזקו מלכות יהודה והיו ידם עמהם: כי הלכו. הבאים ההם הלכו בדרך דוד לעבוד את ה': (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויאמצו. מל' אומץ וחוזק : (מצודת ציון)


{יח}  וַיִּקַּח לוֹ רְחַבְעָם אִשָּׁה אֶת מָחֲלַת (בן) בַּת יְרִימוֹת בֶּן דָּוִיד אֲבִיהַיִל בַּת אֱלִיאָב בֶּן יִשָׁי:

 רש"י  אביהיל בת אליאב. כמו ואביהיל לפני שמואל ואמר (שמואל א' י''ז) אך נגד ה' משיחו זה שהקב''ה עתיד לומר קום נא משחהו כי הוא זה וטעה בו שמואל שראה בתו של אליאב אשת רחבעם מלכה ועל זה הדבר נענש כשמואל כי ששאל לו שאול איזה בית הרואה (שם א' ט') ויאמר שמואל אנכי הרואה שלא ענהו דרך ענוה לומר מה תרצה אמר לו הקב''ה חייך אתה עתיד לראות ולא תדע מה תראה כי טעה באליאב ובתו המלכה : (רש"י)

 מצודת ציון  ירימות. לא נזכר בבני דוד ואולי נזכר הוא בשמו האחר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויקח לו אשה את מחלת בת ירימות בן דוד וגו'. זכר בזה המקום שכבר לקח נשים ממשפחתו הראשונה היא מחלת והשנית היא אביהיל וזאת השנים ילדה לו את יעוש ואת שמריה ואת זהם ואחר זאת השנית לקח מעכה בת אבשלום והיא היתה גם כן ממשפחתו כמו שבארנו בספר מלכים. והנה ספר זה כי רחבעם עשה שלא כדין להמליך אביה ולפי שהיה משרש אבשלום שהיה רשע עשה אביה (אבים. מ''א ט''ו ג') הרע בעיני ה' : (רלב"ג)


{יט}  וַתֵּלֶד לוֹ בָּנִים אֶת יְעוּשׁ וְאֶת שְׁמַרְיָה וְאֶת זָהַם:

 מצודת דוד  ותלד לו. האחת מהן: (מצודת דוד)


{כ}  וְאַחֲרֶיהָ לָקַח אֶת מַעֲכָה בַּת אַבְשָׁלוֹם וַתֵּלֶד לוֹ אֶת אֲבִיָּה וְאֶת עַתַּי וְאֶת זִיזָא וְאֶת שְׁלֹמִית: {כא}  וַיֶּאֱהַב רְחַבְעָם אֶת מַעֲכָה בַת אַבְשָׁלוֹם מִכָּל נָשָׁיו וּפִילַגְשָׁיו כִּי נָשִׁים שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה נָשָׂא וּפִילַגְשִׁים שִׁשִּׁים וַיּוֹלֶד עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה בָּנִים וְשִׁשִּׁים בָּנוֹת: {כב}  וַיַּעֲמֵד לָרֹאשׁ רְחַבְעָם אֶת אֲבִיָּה בֶן מַעֲכָה לְנָגִיד בְּאֶחָיו כִּי לְהַמְלִיכוֹ:

 רש"י  לנגיד באחיו. כדי להמליכו : (רש"י)

 מצודת דוד  ויעמד לראש רחבעם. רחבעם העמיד לראש את אביה להיות לנגיד בכל אחיו כי חשב להמליכו אחר מותו ולזה העמידו בחייו לנגיד: (מצודת דוד)

 רלב"ג  לנגיד באחיו כי להמליכו. ר''ל שכבר שמהו רחבעם לראש ולשר באחיו כי היה רצונו להמליכו אחריו ואף על פי שאינו בכור והנה הבין זה אביה מרצון אביו ויפרץ מכל בני רחבעם ר''ל שכבר חזק מהם מאד לכל ארצות יהודה ובנימין לכל הערים הבצורות כי שם שם אנשים ממונים מצדו לשמור הערים ההן ונתן להם שם המזון לרב כדי שיהיו יותר חזקים ויותר משועבדים ובזה נוסף לו חוזק על אחיו ולזאת הסבה גם כן שאל אביה רבוי נשים כדי שיהיו לו בנים רבים ויחזק יותר מאחיו ולזה ספר אחר זה שנשא לו אביה ארבע עשרה נשים. ואפשר שנאמר שהרצון בזה שכבר הבין זה אביה כי רצון אביו היה להמליכו והנה הרבה רחבעם לשלוח מכל בניו לכל ארצות יהודה ובנימין לכל הערים הבצורות ונתן להם שם המזון לרב ולזה שאל רחבעם המון נשים להתחזק יותר במלכותו בסבת בניו שהיו שומרים את ערי המבצר : (רלב"ג)


{כג}  וַיָּבֶן וַיִּפְרֹץ מִכָּל בָּנָיו לְכָל אַרְצוֹת יְהוּדָה וּבִנְיָמִן לְכֹל עָרֵי הַמְּצֻרוֹת וַיִּתֵּן לָהֶם הַמָּזוֹן לָרֹב וַיִּשְׁאַל הֲמוֹן נָשִׁים:

 רש"י  ויפרץ. פזר בניו לכל ארצות יהודה דוגמא (לעיל א' ד') ובית אביהם פרצו לרוב : (רש"י)

 מצודת דוד  ויבן. הבין בדבר מרד ופחד ממנו ולזה התחזק במה שפזר את כל בניו לכל ארצות יהודה ובנימין לכל עדי המבצר לשמרו מן המרד: לרוב. לבל יצטרכו לשאול מאת העם: וישאל המון נשים. להשיאם לפניו למען יתחזק במלוכה בעזר אבות הנשים: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויפרץ. ענין התחזקות כמו מה פרצת (בראשית לח) : המון. ענין רבוי : (מצודת ציון)

דברי הימים ב פרק-יב

{א}  וַיְהִי כְּהָכִין מַלְכוּת רְחַבְעָם וּכְחֶזְקָתוֹ עָזַב אֶת תּוֹרַת יְהוָה וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ: (פ)

 רלב"ג  ויהי בעת שהוכן מלכות רחבעם והתחזק לפי מה שאפשר אז שמן ויבעט ועזב תורת ה' וכל עמו עמו ולא ארכו הימים שהביא עליו ה' יתברך העונש הראוי לו כי בשנה השנית למרדו עלה שישק מלך מצרים על ירושלים ולכד ערי המבצר אשר ליהודה. וידמה שכבר עשה זה ה' יתברך להשגחה להשיבם לאמונתו כמו שזכרנו בספר מלכים : (רלב"ג)


{ב}  וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם עָלָה שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל יְרוּשָׁלִָם כִּי מָעֲלוּ בַּיהוָה:

 מצודת דוד  כי מעלו בה'. ובעון זה בא עליכם האויב: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מעלו. פשעו ומרדו : (מצודת ציון)


{ג}  בְּאֶלֶף וּמָאתַיִם רֶכֶב וּבְשִׁשִּׁים אֶלֶף פָּרָשִׁים וְאֵין מִסְפָּר לָעָם אֲשֶׁר בָּאוּ עִמּוֹ מִמִּצְרַיִם לוּבִים סֻכִּיִּים וְכוּשִׁים:

 מצודת ציון  לובים וגו'. שמות עבו''ג הם : (מצודת ציון)


{ד}  וַיִּלְכֹּד אֶת עָרֵי הַמְּצֻרוֹת אֲשֶׁר לִיהוּדָה וַיָּבֹא עַד יְרוּשָׁלִָם: (ס) {ה}  וּשְׁמַעְיָה הַנָּבִיא בָּא אֶל רְחַבְעָם וְשָׂרֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר נֶאֶסְפוּ אֶל יְרוּשָׁלִַם מִפְּנֵי שִׁישָׁק וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר יְהוָה אַתֶּם עֲזַבְתֶּם אֹתִי וְאַף אֲנִי עָזַבְתִּי אֶתְכֶם בְּיַד שִׁישָׁק: {ו}  וַיִּכָּנְעוּ שָׂרֵי יִשְׂרָאֵל וְהַמֶּלֶךְ וַיֹּאמְרוּ צַדִּיק יְהוָה: {ז}  וּבִרְאוֹת יְהוָה כִּי נִכְנָעוּ הָיָה דְבַר יְהוָה אֶל שְׁמַעְיָה לֵאמֹר נִכְנְעוּ לֹא אַשְׁחִיתֵם וְנָתַתִּי לָהֶם כִּמְעַט לִפְלֵיטָה וְלֹא תִתַּךְ חֲמָתִי בִּירוּשָׁלִַם בְּיַד שִׁישָׁק:

 רש"י  נכנעו לא אשחיתם. דוגמא למטה (יד) עודנו הארץ לפנינו כי דרשנו ה' אלהינו דרשנו וגו', כן דרך הפסוק כשמפסיק בנתים כופל עוד התיב' לאומרה דוגמא (מדבר י') והיה כי תלך עמנו והיה הטוב וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  כמעט לפליטה. ר''ל פליטה מועטת: ביד שישק. להיות נשחתים בידו: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לפליטה. הצלה ושארית : תתך. ענין יציקה והרקה כמו ותתך עלינו האלה (דניאל ט) : (מצודת ציון)


{ח}  כִּי יִהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים וְיֵדְעוּ עֲבוֹדָתִי וַעֲבוֹדַת מַמְלְכוֹת הָאֲרָצוֹת: (ס)

 רש"י  כי יהיו לו לעבדים. לשישק ולשאר עובדי כוכבים כמפורש : וידעו עבודתי. כשישובו לא יהיה עליהם שום מושל ממלכי עובדי כוכבי' אבל כשתשובו מאחרי תורתי תדעו עבודת מלכי הארצות ותעבדו לה' : (רש"י)

 מצודת דוד  וידעו וכו'. ידעו מה טוב אם לעבוד את ה' אם לעבוד ממלכות הארצות כ''א עבדו את ה' לא היו מושלים בהם הממלכות: (מצודת דוד)


{ט}  וַיַּעַל שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל יְרוּשָׁלִַם וַיִּקַּח אֶת אֹצְרוֹת בֵּית יְהוָה וְאֶת אֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֹּל לָקָח וַיִּקַּח אֶת מָגִנֵּי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה: {י}  וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם תַּחְתֵּיהֶם מָגִנֵּי נְחֹשֶׁת וְהִפְקִיד עַל יַד שָׂרֵי הָרָצִים הַשֹּׁמְרִים פֶּתַח בֵּית הַמֶּלֶךְ:

 רש"י  והפקיד על יד שרי הרצים. לקח המגינים מבית יער הלבנון והפקידם לשרי הרצים ואח''כ השיבם אל תא הרצים, חדר הרצים, כלומר אל מקומם, ענין אחר מפי מורי לפי שהיה דואג ממלך מצרים וממלך ישראל היו נושאין אותן לפניו : (רש"י)

 מצודת ציון  תחתיהם. במקומם : והפקיד. מל' פקדון : על יד. ביד : (מצודת ציון)


{יא}  וַיְהִי מִדֵּי בוֹא הַמֶּלֶךְ בֵּית יְהוָה בָּאוּ הָרָצִים וּנְשָׂאוּם וֶהֱשִׁבוּם אֶל תָּא הָרָצִים:

 מצודת דוד  נושאים. להגן עליו מהאויב הבא פתאום: והשיבום. אחרי בואו לבית המלך: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מדי. מתי ר''ל בכל עת וכן מדי עלותה (ש''א א) : תא. ענין חדר מה כמו והתא קנה אחד (יחזקאל מ) : (מצודת ציון)


{יב}  וּבְהִכָּנְעוֹ שָׁב מִמֶּנּוּ אַף יְהוָה וְלֹא לְהַשְׁחִית לְכָלָה וְגַם בִּיהוּדָה הָיָה דְּבָרִים טוֹבִים: (ס)

 רש"י  ובהכנעו שב ממנו חרון אף ה'. היה לו לומר למעלה מיד כשאמר ויעל שישק וגומר אלא שהפסיק בנתים לצורך ויעש תחתיהם מגיני נחשת : (רש"י)

 מצודת דוד  בהכנעו. בעבור הכנעו שב וכו' ולא אמר להשחית בכליון גמור: וגם ביהודה. באנשי יהודה נמצאו דברים טובים וישרים והגין עליהם זכותם: (מצודת דוד)

 רלב"ג  וגם ביהודה היה דברים טובים. ר''ל כי גם בעם יהודה היה דברים טובים ובזכותם גם כן שב חרון אף ה' מרחבעם ומהם : (רלב"ג)


{יג}  וַיִּתְחַזֵּק הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם בִּירוּשָׁלִַם וַיִּמְלֹךְ כִּי בֶן אַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה רְחַבְעָם בְּמָלְכוֹ וּשֲׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַר יְהוָה לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וְשֵׁם אִמּוֹ נַעֲמָה הָעַמֹּנִית:

 רש"י  ויתחזק המלך רחבעם. ומפרש למה שהרי כשהומלך תחילה היה בן מ''א לפיכך היה בו כח וחוזק להתחזק מעצמו כי היה בן שנה כשמת דוד שהרי שלמה מלך מ' שנה ושלמה עדיין לא מלך כשנולד רחבעם נמצא שרחבעם היה בן מ''א כשמלך : העיר אשר בחר ה' לשום את שמו שם מכל שבטי ישראל. אלא שנתקלקלו במעשיהם כדכתיב ויעש הרע כי לא הכין לבו לדרוש את ה' וגרמו שנסתלקה שכינה מהם וכאלו קובל ומפיגין על כך : (רש"י)

 מצודת דוד  כי בן ארבעים ואחת וכו'. ועל שהיה גדול בשנים היה בו כח להתחזק: מכל שבטי. מכל ערי שבטי ישראל: (מצודת דוד)


{יד}  וַיַּעַשׂ הָרָע כִּי לֹא הֵכִין לִבּוֹ לִדְרוֹשׁ אֶת יְהוָה: (ס)

 מצודת דוד  ויעש הרע. בעבור שהיתה אמו בת עכומ''ז ולמדה אותו לעשות הרע: כי לא הכין לבו. לא חקר להשכיל לדרוש את ה' לדעת אותו כי סמך על מה שלמדתו אמו: (מצודת דוד)


{טו}  וְדִבְרֵי רְחַבְעָם הָרִאשֹׁנִים וְהָאֲחַרוֹנִים הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים בְּדִבְרֵי שְׁמַעְיָה הַנָּבִיא וְעִדּוֹ הַחֹזֶה לְהִתְיַחֵשׂ וּמִלְחֲמוֹת רְחַבְעָם וְיָרָבְעָם כָּל הַיָּמִים:

 רש"י  בדברי שמעיה הנביא. כל נביא ונביא היה כותב ספרו מה שהיה מתנבא וזהו שמעיה שאמר לעיל (ב' י''א) ולקמן (י''ב) מוכיח ויתר דברי אביה ודרכיו ודבריו כתובין במדרש הנביא עדו ספרו היה נקרא מדרש : (רש"י)

 מצודת דוד  להתיחש. ר''ל בספריהם אשר יסופר בהם זכרון היחוס: כל הימים. המלחמות שביניהם היה כל הימים ועם כי מתחלה שב רחבעם מלהלחם בירבעם בדבר הנביא מ''מ לאחר זמן חזר להלחם עמו כל הימים עד מותו: (מצודת דוד)


{טז}  וַיִּשְׁכַּב רְחַבְעָם עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר בְּעִיר דָּוִיד וַיִּמְלֹךְ אֲבִיָּה בְנוֹ תַּחְתָּיו: (פ)

דברי הימים ב פרק-יג

{א}  בִּשְׁנַת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ יָרָבְעָם וַיִּמְלֹךְ אֲבִיָּה עַל יְהוּדָה:

 מצודת דוד  בשנת שמונה עשרה. כי ירבעם ורחבעם מלכו כאחד ומת רחבעם בי''ז למלכו ובשנה הבאה מלך אביה שהיא בי''ח לירבעם: (מצודת דוד)


{ב}  שָׁלוֹשׁ שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִַם וְשֵׁם אִמּוֹ מִיכָיָהוּ בַת אוּרִיאֵל מִן גִּבְעָה וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵּין אֲבִיָּה וּבֵין יָרָבְעָם:

 רש"י  שלש שנים מלך בירושלים. ולא יותר כדמוכח במלכים ובשנת עשרים לירבעם מלך ישראל מלך אסא מלך יהודה נמצא שאפילו שלשה שנים שלמים לא מלך : מיכיהו בת אוריאל. ולמעלה (י''א כ) קורא לה שם אחר מעכה בת אבשלום ובמלכים כתיב כמו כן מעכה בת אבישלום מיכיהו בת אוריאל היה שמה וכאן קורא אותה כן לפי שהוא ספר הייחס של יהודה ובמלכים שהוא ספר מלכי ישראל ויהודה קראה בשם כנויה מעכה בת אבישלום ולפיכך כינו שמה משם גמור שלה מיכיהו מעכה ושם אביה אוריאל אבישלום לפי שעל שם כלתה נקראת שהיתה אשת חיל גברתנית ככתוב (לקמן כ''ב) וגם מעכה אם אסא הסירה מגבירה ומשום כבודה של כלתה קראה לחמותה על שם כלתה כך מפורש בירושלמי והמסורת הזה תקח בידך בשם רבינו אלעזר וכן אמר לי בשם אביו וכן מצאתי בפירוש אביו בכל מקום שהוסיף וי''ו בשם אשה זו משום שבחה כמו עתליה ועתליהו מולכ' על הארץ כי אשת חיל היתה וכן יכליה יכליהו לפי שהיתה גברתנית כי אמציהו בעלה נס לכישה ויהי שם חמש עשרה שנה עד שמת והיא שפטה את העם כל אותן חמש עשרה השנים ושוב כשמת המליכו את בנו עזיהו אחריו בן שש עשרה שנה : (רש"י)

 מצודת דוד  מיכיהו בת אוריאל. היא מעכה בת אבישלום הנזכרת למעלה ושתי שמות היו לה ולאביה וכמוהו רבים בזה הספר: (מצודת דוד)


{ג}  וַיֶּאְסֹר אֲבִיָּה אֶת הַמִּלְחָמָה בְּחַיִל גִּבּוֹרֵי מִלְחָמָה אַרְבַּע מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ בָּחוּר (ס) וְיָרָבְעָם עָרַךְ עִמּוֹ מִלְחָמָה בִּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ בָּחוּר גִּבּוֹר חָיִל: (ס)

 מצודת דוד  ויאסור. ראש המלחמה נקרא אוסר על כי הוא מעמיד את אנשי המלחמה וקושר אותם באזהרות בעניני המלחמה וכן מי יאסור המלחמה (מ''א כ'): (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויאסר אביה את המלחמה. הנה זאת המלחמה לא נזכרה כפרט בספר מלכים : ארבע מאות אלף איש בחור. הנה לא זכר בכאן שיהיו גבורי חיל וזכר זה באנשי המלחמה לירבעם וכל זה להישיר כי לה' המלחמה הלא תראה כי חיל אביה לא היו כי אם ארבע מאות אלף איש וחיל ירבעם היו שמונה מאות אלף איש בחור גבורי חיל כלם ועם כל זה נצחו חיל אביה חיל ירבעם עד שכבר המיתו מהם חמש מאות אלף איש כי צעקו לה' ויעתר להם : (רלב"ג)


{ד}  וַיָּקָם אֲבִיָּה מֵעַל לְהַר צְמָרַיִם אֲשֶׁר בְּהַר אֶפְרָיִם וַיֹּאמֶר שְׁמָעוּנִי יָרָבְעָם וְכָל יִשְׂרָאֵל:

 רש"י  ויקם אביה. שהלך אביה למלחמה על ירבעם במחוז של ירבעם בהר אפרים : (רש"י)

 מצודת דוד  מעל להר צמרים. ר''ל במקום גבוה מן ההר: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צמרים. מל' גובה כמו צמרת הארז והוא הסעיף העולה למעלה מכולם (יחזקאל יז) : (מצודת ציון)


{ה}  הֲלֹא לָכֶם לָדַעַת כִּי יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נָתַן מַמְלָכָה לְדָוִיד עַל יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם לוֹ וּלְבָנָיו בְּרִית מֶלַח: (פ)

 רש"י  ברית מלח. בקיום ואמונה, ועתה : (רש"י)

 מצודת דוד  הלא לכם לדעת. ר''ל הלא כולכם יודעים: ברית מלח. בכריתת ברית המתקיים כמלח הזה המתקיים ואינו מסריח: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ברית מלח. הנה המלח שומר הדברים מהעפוש וההפסד ורצה בזה שזה הברית הוא קים תמיד להיות המלכות לבית דוד. הנה ספר אביה כל זה הספור לישראל למשוך לבבם אליו כדי שיעזבו שקוצי ירבעם וישובו אל ה' אלהיהם ולא היה רוצה אביה שימותו אך שיתחרטו מתועבותיהם אשר המציא להם ירבעם וישובו אל ה' אלהיהם ואל זרע דוד הראוי למלוך עליהם : (רלב"ג)


{ו}  וַיָּקָם יָרָבְעָם בֶּן נְבָט עֶבֶד שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד וַיִּמְרֹד עַל אֲדֹנָיו:

 רש"י  ויקם ירבעם. עבד שלמה וגו'. ועל זאת יש בזיון גדול : (רש"י)


{ז}  וַיִּקָּבְצוּ עָלָיו אֲנָשִׁים רֵקִים בְּנֵי בְלִיַּעַל וַיִּתְאַמְּצוּ עַל רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה וּרְחַבְעָם הָיָה נַעַר וְרַךְ לֵבָב וְלֹא הִתְחַזַּק לִפְנֵיהֶם:

 רש"י  ויקבצו עליו אנשים רקים. רשעים : ויתאמצו על רחבעם בן שלמה ורחבעם היה נער ורך לבב. ולפי שמצאו בו שפלות ורכיכות לבב התאמצו עליו : נער. אע''פ שהיה בן מ''א שנה כשמלך קורהו נער ופי' (לעיל א כ''ב) על שלמה : (רש"י)

 מצודת דוד  היה נער. ר''ל בלא אמוץ הלב כנער בשנים: ורך לבב. הוא הפוך מן קשה הלב ור''ל שהיה מתפחד לרדת במלחמה: ולא התחזק. לקחת המלוכה מיד ירבעם: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רקים. פחותים ורקים מכל מעלה : בליעל. בלי עול, ר''ל שפרקו עול שמים : ויתאמצו. התחזקו : (מצודת ציון)


{ח}  וְעַתָּה אַתֶּם אֹמְרִים לְהִתְחַזֵּק לִפְנֵי מַמְלֶכֶת יְהוָה בְּיַד בְּנֵי דָוִיד וְאַתֶּם הָמוֹן רָב וְעִמָּכֶם עֶגְלֵי זָהָב אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם יָרָבְעָם לֵאלֹהִים:

 מצודת דוד  ביד בני דוד. הנתונה ביד בני דוד: ואתם המון רב. ר''ל ואם הבטחון הוא בעבור שאתם המון רב והלא עמכם עון עגלי הזהב ולא תוכלו לעמוד כי אתם המון רב: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  המון. ענין רבוי ולתוספת ביאור אמר רב : (מצודת ציון)


{ט}  הֲלֹא הִדַּחְתֶּם אֶת כֹּהֲנֵי יְהוָה אֶת בְּנֵי אַהֲרֹן וְהַלְוִיִּם וַתַּעֲשׂוּ לָכֶם כֹּהֲנִים כְּעַמֵּי הָאֲרָצוֹת כָּל הַבָּא לְמַלֵּא יָדוֹ בְּפַר בֶּן בָּקָר וְאֵילִם שִׁבְעָה וְהָיָה כֹהֵן לְלֹא אֱלֹהִים: (ס)

 רש"י  כעמי הארצות. כל הרוצה לבוא ולמלא ידו ולהיות כהן לעגל זהב יביא עמו פר בן בקר ואילים שבעה ויקבלוהו : והיה כהן ללא אלהים. למלא ידו להבדיל בין טומאה לטהרה דוגמא (שמות כ''ט) למשחה בהם ולמלא בם את ידם : (רש"י)

 מצודת דוד  הדחתם. ע''י נדחו ממקומם ובאו לשבת עמדי וזה על כי לא הנחתם לבוא לשרת בבית ה': כל הבא. כל הרוצה לחנך עצמו לעבודה: בפר וכו'. היה לכהן לעגלי הזהב: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  למלא ידו. ענין חנוך כמו ומלאת את ידם (שמות כח) : (מצודת ציון)


{י}  וַאֲנַחְנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וְלֹא עֲזַבְנֻהוּ וְכֹהֲנִים מְשָׁרְתִים לַיהוָה בְּנֵי אַהֲרֹן וְהַלְוִיִּם בַּמְלָאכֶת:

 רש"י  והלוים במלאכת. כלומר במלאכתם זה לשיר וזה לשוער כל איש למלאכתו כאשר הכין דוד : (רש"י)

 מצודת דוד  ואנחנו. אבל אנחנו ה' הוא אלהינו: בני אהרן. המה בני אהרן: במלאכת. המה במלאכתם המוטל עליהם לשורר בבית ה': (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואנחנו ה' אלהינו ולא עזבנוהו. ר''ל ואמנם אנחנו הנה ה' הוא אלהינו ולא עזבנוהו : והלוים במלאכת. ר''ל לעבוד עבודתם בשיר ובכלי ובפה להודות לה' כי טוב כי לעולם חסדו : (רלב"ג)


{יא}  וּמַקְטִרִים לַיהוָה עֹלוֹת בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב בָּעֶרֶב וּקְטֹרֶת סַמִּים וּמַעֲרֶכֶת לֶחֶם עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהוֹר וּמְנוֹרַת הַזָּהָב וְנֵרֹתֶיהָ לְבָעֵר בָּעֶרֶב בָּעֶרֶב כִּי שֹׁמְרִים אֲנַחְנוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וְאַתֶּם עֲזַבְתֶּם אֹתוֹ:

 מצודת דוד  ומקטירים. הוא חוזר על בני אהרן: בבקר בבקר. ר''ל בכל בוקר: ומערכת. ועורכים מערכת לחם הפנים: ומנורת וכו'. ר''ל וזהירים הם בדבר המנורה לבער את הנרות בכל ערב: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ומערכת. ענין סדור : ונרותיה. כעין בזיכין והשמן והפתילה נתון בהם : לבער. להדליק כמו ובער עליה הכהן (ויקרא ו) : (מצודת ציון)


{יב}  וְהִנֵּה עִמָּנוּ בָרֹאשׁ הָאֱלֹהִים וְכֹהֲנָיו וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה לְהָרִיעַ עֲלֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַל תִּלָּחֲמוּ עִם יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם כִּי לֹא תַצְלִיחוּ:

 מצודת דוד  בראש. ללכת בראש המלחמה: להריע עליכם. להעלות זכרונינו לטובה כמ''ש וכי תבואו מלחמה וכו' והרעותם וכו' ונזכרתם וכו' (במדבר י): (מצודת דוד)


{יג}  וְיָרָבְעָם הֵסֵב אֶת הַמַּאְרָב לָבוֹא מֵאַחֲרֵיהֶם וַיִּהְיוּ לִפְנֵי יְהוּדָה וְהַמַּאְרָב מֵאַחֲרֵיהֶם:

 מצודת דוד  הסב. הסתיר אנשים במארב וסיבב אנשי המארב לבוא מאחרי בני יהודה: ויהיו. ירבעם והעם אשר עמו: (מצודת דוד)


{יד}  וַיִּפְנוּ יְהוּדָה וְהִנֵּה לָהֶם הַמִּלְחָמָה פָּנִים וְאָחוֹר וַיִּצְעֲקוּ לַיהוָה וְהַכֹּהֲנִים (מחצצרים) מַחְצְרִים בַּחֲצֹצְרוֹת:

 מצודת דוד  המלחמה. אנשי המלחמה: מחצרים. היו תוקעים בחצוצרות ולתוספת ביאור אמר בחצוצרות: (מצודת דוד)


{טו}  וַיָּרִיעוּ אִישׁ יְהוּדָה וַיְהִי בְּהָרִיעַ אִישׁ יְהוּדָה וְהָאֱלֹהִים נָגַף אֶת יָרָבְעָם וְכָל יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי אֲבִיָּה וִיהוּדָה:

 מצודת דוד  ויריעו. תרועת נצחון כי בטחו בה' שינצחו המלחמה: נגף. הכה והחליש: (מצודת דוד)


{טז}  וַיָּנוּסוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי יְהוּדָה וַיִּתְּנֵם אֱלֹהִים בְּיָדָם: {יז}  וַיַּכּוּ בָהֶם אֲבִיָּה וְעַמּוֹ מַכָּה רַבָּה וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים מִיִּשְׂרָאֵל חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ בָּחוּר: {יח}  וַיִּכָּנְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא וַיֶּאֶמְצוּ בְּנֵי יְהוּדָה כִּי נִשְׁעֲנוּ עַל יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם: {יט}  וַיִּרְדֹּף אֲבִיָּה אַחֲרֵי יָרָבְעָם וַיִּלְכֹּד מִמֶּנּוּ עָרִים אֶת בֵּית אֵל וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ וְאֶת יְשָׁנָה וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ וְאֶת (עפרון) עֶפְרַיִן וּבְנֹתֶיהָ:

 מצודת ציון  בנותיה. הכפרים הסמוכים לה : (מצודת ציון)


{כ}  וְלֹא עָצַר כֹּחַ יָרָבְעָם עוֹד בִּימֵי אֲבִיָּהוּ וַיִּגְּפֵהוּ יְהוָה וַיָּמֹת: (פ)

 רש"י  ולא עצר כח וגו'. ויגפהו ה'. לירבעם : וימת. לא שמת מיד אלא הולך וחסר בעבור המלחמות ובב''ר מפורש ויגפהו ה' לאביה : (רש"י)

 מצודת דוד  ולא עצר כח. לא היה יכול להתחזק עוד בימי אביה: וימת. ר''ל היה מנוגף ומוכנע עד כי מת בימי אסא בנו: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עצר. ענין עכבה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ולא עצר כח ירבעם עוד בימי אביהו. ר''ל כי לא השאיר לעצמו עוד ירבעם כח להלחם עם אביה כי מתו רב גבוריו : ויגפהו ה' וימות. הנה ידענו כי חיה שתי שנים אחרי אביה ולזה יהיה הרצון בזה כי מרב מצוקתו בהחלשו ואפיסת כחו מת קודם עתו כמו שאמר בנבל ויגוף ה' את נבל וימות (ש''א כ''ה ל''ח) : (רלב"ג)


{כא}  וַיִּתְחַזֵּק אֲבִיָּהוּ וַיִּשָּׂא לוֹ נָשִׁים אַרְבַּע עֶשְׂרֵה וַיּוֹלֶד עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם בָּנִים וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה בָּנוֹת:

 מצודת דוד  ויתחזק. וכאשר התחזק במלוכה נשא לו נשים וכו': (מצודת דוד)


{כב}  וְיֶתֶר דִּבְרֵי אֲבִיָּה וּדְרָכָיו וּדְבָרָיו כְּתוּבִים בְּמִדְרַשׁ הַנָּבִיא עִדּוֹ:

 מצודת דוד  במדרש. בספר מדרש של הנביא עדו ונקראה כן ע''ש שבה היה נדרש ספור עניני המלכים: (מצודת דוד)


{כג}  וַיִּשְׁכַּב אֲבִיָּה עִם אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּעִיר דָּוִיד וַיִּמְלֹךְ אָסָא בְנוֹ תַּחְתָּיו בְּיָמָיו שָׁקְטָה הָאָרֶץ עֶשֶׂר שָׁנִים: (פ)

 מצודת דוד  שקטה הארץ. נחה מן המלחמה: (מצודת דוד)

 רלב"ג  בימיו שקטה הארץ עשר שנים. ר''ל ששקטה ארץ יהודה ובנימין מכל מלחמה כמו שבארנו זה בספר מלכים. הנה זה באור מה שהגבלנו באורו מזה הספר בזה המקום שלא בארנוהו בספר מלכים. ואולם התועלות המגיעים מזה הספור זולתי התועלת שמנינו בזה בספר מלכים הם אלו. התועלת הראשון הוא להודיע שאין ראוי לאדם להתחיל במלאכה אם לא יוכל לו להשלימה ולזה ראוי שישער תחלה אם יוכל להשלימה קודם שיתחיל בה. ולזה ספר כי לא התעורר שלמה לבנות בית המקדש לקושי המלאכה הזאת עד שהתחזק על מלכותו וגדלהו ה' יתברך על כל מלכי הארץ ומלך על כל ישראל באופן שהיו כלם נכנעים מאד למצותו כי אז יאות לו לעשות זאת המלאכה הגדולה וזה שכבר הוצרך לעזר גדול מזה ממלכי הארץ ובפרט מחורם מלך צור והוצרך ג''כ לעזר רב מישראל כמו שיתבאר מדברי זה הספור. התועלת השני הוא להודיע כי הלוים המשוררים בכלי ובפה היו עומדים ממזרח למזבח לצד עזרת ישראל לפי שהיתה קדושתם למטה מקדושת הכהנים וכן תמצא בדברים המזרחים שהיתה קדושתם למטה מקדושת הדברים המערבים כמו שהרחבנו המאמר בזה בפרשת ויקרא. התועלת השלישי. הוא לפרסם השגחת ה' יתברך בטובים והתפשט ענשו על החטאים. ולזה תמצא שזכר כי בעת שהיה רחבע' הולך בדרכי ה' יתברך היתה מלכותו הולכ' ומתחזקת ואחר שסר מדרכי ה' יתברך נתנו ה' יתברך ביד שישק מלך מצרים ולולא הכנעו לפני ה' יתברך היה משחית מלכותו. ולזה גם כן זכר כי מפני שהיו אביה ועמו הולכים בצד מה אחרי מצות ה' יתברך לפי מה שנתבאר מדברי אביה לירבעם ולישראל וזעקו לאלהים במלחמה נפלו בידם חיל ירבעם עם היותם רבים מאד ותקיפים מחיל אביה. ואולם שאר התועלות מנינו אותם כלם בספר מלכים : (רלב"ג)

דברי הימים ב פרק-יד

{א}  וַיַּעַשׂ אָסָא הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה אֱלֹהָיו:

 רלב"ג  ויעש אסא הטוב והישר וגו'. עד סוף הספר : (רלב"ג)


{ב}  וַיָּסַר אֶת מִזְבְּחוֹת הַנֵּכָר וְהַבָּמוֹת וַיְשַׁבֵּר אֶת הַמַּצֵּבוֹת וַיְגַדַּע אֶת הָאֲשֵׁרִים:

 מצודת דוד  הנכר. של אלהי הנכר: והבמות. הבתים שבהם המזבחות קרוים גם הם בשם במות: המצבות. העשויות מאבן אחת: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויגדע. ענין כריתה כמו שקמים גדעו (ישעיה ט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויגדע את האשרים. כמו שצותה התורה ואשריהם מגדעון (דברים ז' ה') וכבר בארנו שם באי זה מין מן האשרה יהיה זה הדין : (רלב"ג)


{ג}  וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה לִדְרוֹשׁ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם וְלַעֲשׂוֹת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה:

 רש"י  ויאמר ליהודה לדרוש. ולא כעשרה שבטים שדרשו לאלהים אחרים חדשים מקרוב באו ואת אלהי אבותם לא דרשו : (רש"י)


{ד}  וַיָּסַר מִכָּל עָרֵי יְהוּדָה אֶת הַבָּמוֹת וְאֶת הַחַמָּנִים וַתִּשְׁקֹט הַמַּמְלָכָה לְפָנָיו:

 מצודת דוד  החמנים. הצורות העשויות לעבודת החמה: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואת החמנים. הם אלילים עשו לעבודת החמה ולזה נקראו חמנים והנה טעו רבים בשמש לעשותו אלוה להתפרסם הפעולות השופעות ממנו בזה העולם השפל לפי מה ששם בו ה' יתברך מהכח ביום הבראו : (רלב"ג)


{ה}  וַיִּבֶן עָרֵי מְצוּרָה בִּיהוּדָה כִּי שָׁקְטָה הָאָרֶץ וְאֵין עִמּוֹ מִלְחָמָה בַּשָּׁנִים הָאֵלֶּה כִּי הֵנִיחַ יְהוָה לוֹ:

 מצודת דוד  ערי מצורה. ערי מבצר: כי שקטה. והיה לו פנאי לבנותם: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויבן ערי מצורה ביהודה כי שקטה הארץ. העיר בזה כי ראוי לאדם בעת אשר יש לאל ידו להשתדל בתקון עניניו ולא ימתין לעת הצורך פן יצר עליו העת ולא ישלם לו זה ולזה גם כן אמר אסא לבני יהודה (ו) נבנה את הערים האלה ונסב אותם חומה ונבנה בהם גם כן מגדלים לחזקם ונשים בחומה דלתים ובריח ובמגדלים שלא יוכל האויב להכנס בהם בעוד שהארץ לפנינו ואנחנו יושבים בה לבטח : כי דרשנו את ה' אלהינו דרשנו וינח לנו מסביב. למדנו מזה שהוא ראוי שיכיר המושגח שהטובה הבאה לו היא מאת ה' יתברך בעבור טוב דרכיו עם ה'. גם ראוי שיפרסם זה כי בזה תועלת נפלא להתישר לעבודת ה' יתברך : (רלב"ג)


{ו}  וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה נִבְנֶה אֶת הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְנָסֵב חוֹמָה וּמִגְדָּלִים דְּלָתַיִם וּבְרִיחִים עוֹדֶנּוּ הָאָרֶץ לְפָנֵינוּ כִּי דָרַשְׁנוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵינוּ דָּרַשְׁנוּ וַיָּנַח לָנוּ מִסָּבִיב וַיִּבְנוּ וַיַּצְלִיחוּ: (פ)

 רש"י  עודנו הארץ לפנינו. בעוד שהמלכות נכונה לפנינו שאם נצרכו להם יהיו לנו למנות וכל אלה היה בעשר שנים שכתוב בימיו שקטה הארץ ולאחר אותן עשר שנים היתה מלחמה בינו ובין בעשא כל ימיהם כי בשנת שלש לאסא מלך בעשא וז' שנים היו שלום ביניהם וכן מוכח אף כאן אין עמו מלחמה בשנים האלה אבל בשנים אחרים היתה עמו מלחמה ולמטה (ט''ו) כתיב ומלחמה לא היתה עד שנת ל''ה למלכות אסא אבל יכולים אנו לפרש אותה מלחמה שהיתה לו עם הכושי' לא היתה עד שנת שלשים וחמש למלכותו אבל זה קשה לי שכתוב למטה (ט''ז) בשנת ל''ו למלכות אסא עלה בעשא וגו' עד נסכלת על זאת כי מעתה יהיו לך מלחמות משמע שקודם לכן לא היו לו מלחמות והוא לאחר כן כי אם ג' שנים ובמלכים (א ט''ו) כתיב ומלחמה היתה בין אסא ובין בעשא כל ימיהם ובסדר עולם מפרש הטיב : כי דרשנו את ה' אלהינו דרשנו וגו'. לפי שדרשנוהו הניח לנו מסביב : ויבנו. ערים : ויצליחו. ודוגמא (לעיל י''ב) ובראות ה' כי נכנע וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  עודנו וכו'. נחזק הערים בעודם לפנינו עד לא בא האויב: דרשנו וינח לנו. על שדרשנו לה' לזה הניח לנו מסביב: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ונסב. ונסבב : (מצודת ציון)


{ז}  וַיְהִי לְאָסָא חַיִל נֹשֵׂא צִנָּה וָרֹמַח מִיהוּדָה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף (ס) וּמִבִּנְיָמִן נֹשְׂאֵי מָגֵן וְדֹרְכֵי קֶשֶׁת מָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים אָלֶף כָּל אֵלֶּה גִּבּוֹרֵי חָיִל:

 מצודת ציון  ודורכי קשת. הדרך לדרוך הקשת ברגל למותחו היטב לירות למרחוק : (מצודת ציון)


{ח}  וַיֵּצֵא אֲלֵיהֶם זֶרַח הַכּוּשִׁי בְּחַיִל אֶלֶף אֲלָפִים וּמַרְכָּבוֹת שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיָּבֹא עַד מָרֵשָׁה: {ט}  וַיֵּצֵא אָסָא לְפָנָיו וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה בְּגֵיא צְפַתָה לְמָרֵשָׁה:

 מצודת דוד  בגיא צפתה למרשה. בהעמק הנראה והנשקף אל העומד במרשה: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צפתה. מל' צפיה והבטה : (מצודת ציון)


{י}  וַיִּקְרָא אָסָא אֶל יְהוָה אֱלֹהָיו וַיֹּאמַר יְהוָה אֵין עִמְּךָ לַעְזוֹר בֵּין רַב לְאֵין כֹּחַ עָזְרֵנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ כִּי עָלֶיךָ נִשְׁעַנּוּ וּבְשִׁמְךָ בָאנוּ עַל הֶהָמוֹן הַזֶּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אַתָּה אַל יַעְצֹר עִמְּךָ אֱנוֹשׁ: (ס)

 רש"י  אין עמך לעזור. כלומר אע''פ שאנו מעטים והם רבים כחול הים ואין כח לנו בפניהם עמך לעזור בין רב לאין כח כלומר בידוע שיש לך כח לעזור לפיכך עזרנו ה' אלהינו כי עליך נשענו : אל יעצר עמך אנוש. אל יהיה לאויבינו לאותו אנוש כי אנוש מושל עוצר ידי עמך נגדך לנצחנו שלא יאמר נצחנו אלהיהם, ד''א מפי הרב, אל יהי לנו אנוש שאנו אנושים עוצר יד מלנצח' דוגמא (דברים י''א) ועצר את השמים כי עצר עצר ה' (ראשית כ') כמו אם תעצרני (שופטים י''ג) : (רש"י)

 מצודת דוד  אין עמך לעזר. אין הפרש עמך לעזור בין לעם רב בין למי שאין בו כח כלל: ובשמך. בבטחון שמך: אל יעצר עמך. אל יעצור אדם כח למולך לעכב הכח בידו להתגבר: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נשענו. ענין תמיכה : ההמון. רבוי עם : אנוש. הוא שם משמות האדם המורה על חולשתו והוא מל' אנוש לשברך (ירמיה ל) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ה' אין עמך לעזור בין רב לאין כח. ר''ל אין עמך הבדל כשתרצה לעזור בין שיהיה הנעזר רב אונים או יהיה נעדר הכח כי הכל שוה אצלך : ה' אלהינו אתה אל יעצר עמך אנוש. ר''ל ה' אתה אלהינו ומנהיגנו ומשגיח בנו הנה אנוש לא יוכל לעצור ולמנוע עם שפרצה ולזה לא יבצר ממנו עזרך מפני רבוי העם הזה הבא להלחם עמנו : (רלב"ג)


{יא}  וַיִּגֹּף יְהוָה אֶת הַכּוּשִׁים לִפְנֵי אָסָא וְלִפְנֵי יְהוּדָה וַיָּנֻסוּ הַכּוּשִׁים: {יב}  וַיִּרְדְּפֵם אָסָא וְהָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ עַד לִגְרָר וַיִּפֹּל מִכּוּשִׁים לְאֵין לָהֶם מִחְיָה כִּי נִשְׁבְּרוּ לִפְנֵי יְהוָה וְלִפְנֵי מַחֲנֵהוּ וַיִּשְׂאוּ שָׁלָל הַרְבֵּה מְאֹד:

 מצודת דוד  לאין להם מחיה. עד לא נשאר להם חיות: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וישאו. ולקחו : (מצודת ציון)


{יג}  וַיַּכּוּ אֵת כָּל הֶעָרִים סְבִיבוֹת גְּרָר כִּי הָיָה פַחַד יְהוָה עֲלֵיהֶם וַיָּבֹזּוּ אֶת כָּל הֶעָרִים כִּי בִזָּה רַבָּה הָיְתָה בָהֶם:

 מצודת דוד  כי היה פחד ה'. ולא עצרו כח להלחם בהם: כי בזה רבה. ולזה התעכבו לשלול את כל הערים: (מצודת דוד)


{יד}  וְגַם אָהֳלֵי מִקְנֶה הִכּוּ וַיִּשְׁבּוּ צֹאן לָרֹב וּגְמַלִּים וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלִָם: (ס)

 מצודת דוד  אהלי מקנה. אנשי אהל מקנה: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וישבו. מל' שביה : (מצודת ציון)

דברי הימים ב פרק-טו

{א}  וַעֲזַרְיָהוּ בֶּן עוֹדֵד הָיְתָה עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים:

 רלב"ג  ועזריהו בן עודד היתה עליו רוח אלהים. ר''ל שאמר זה המאמר בנבואה והנה שלחו ה' יתברך לאסא לחזק עוד לבנו לטוב עם ה' הוא ויהודה ובנימין עמו ולזה אמר (ב) שמעוני אסא וכל יהודה ובנימין הנה ה' עמכם בהיותכם עמו התדעו כי אם תדרשוהו כראוי וזה יהיה בלכתכם אחרי מצותיו אז ימצא לכם ותדבק השגחתו בכם להטיב לכם ולהצילכם מן הרע ואם תעזבוהו הנה הוא יעזוב אתכם ותסור השגחתו מכם ולזה תהיו משולחים למקרים הרעים : (רלב"ג)


{ב}  וַיֵּצֵא לִפְנֵי אָסָא וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁמָעוּנִי אָסָא וְכָל יְהוּדָה וּבִנְיָמִן יְהוָה עִמָּכֶם בִּהְיוֹתְכֶם עִמּוֹ וְאִם תִּדְרְשֻׁהוּ יִמָּצֵא לָכֶם וְאִם תַּעַזְבֻהוּ יַעֲזֹב אֶתְכֶם: (ס)

 מצודת דוד  ויצא. יצא ממקומו ובא לפני אסא בשובו מן המלחמה: בהיותכם. בעבור היותכם עמו לשמור דברו: (מצודת דוד)


{ג}  וְיָמִים רַבִּים לְיִשְׂרָאֵל לְלֹא אֱלֹהֵי אֱמֶת וּלְלֹא כֹּהֵן מוֹרֶה וּלְלֹא תוֹרָה:

 רש"י  וימים רבים לישראל ללא אלהי אמת. עד שבאת אתה : וללא כהן מורה. שאין מי ששואל להם שום דבר תורה משום הכי לא יורו אתכם הכהנים : (רש"י)

 מצודת דוד  ימים רבים. הנה יהיו ימי' רבי' לישראל שיעבדו ללא אלהי אמת והם בימי אחז ומנשה והדומים: וללא כהן מורה. על הכהן להורות דרכי ה' כמ''ש יורו משפטיך וכו' (דברים לב) ואמר שהם ישאלו דבר ללא כהן הראוי להורות כ''א מאשר יבחרו הם כנביאי הבעל והדומים: וללא תורה. לא יחפצו בתורת ה' אבל יחפצו ללא תורה והם דברי כהני עבודת כוכבים: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מורה. מלמד : (מצודת ציון)

 רלב"ג  והנה נמשך לישראל ימים רבים שיהיו ללא אלהי אמת. אבל יעבדו ע''ז ולא נמצא להם כהן מורה התורה אליהם ולזה נהיה ללא תורה כי הכהנים הם אשר יורו משפטי ה' יתברך ליעקב ותורתו לישראל וכאשר שב ישראל בצר לו אצל ה' יתברך ובקשו אותו וזעקו לו נמצא להם וזה היה בימי השופטים שנמצא זה בהם פעמים רבות : (רלב"ג)


{ד}  וַיָּשָׁב בַּצַּר לוֹ עַל יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וַיְבַקְשֻׁהוּ וַיִּמָּצֵא לָהֶם:

 רש"י  וישב בצר לו על ה' אלהי ישראל. כלומר עתה כשבאת צרה להם בקשו על ה' אלהי ישראל ויבקשהו לפיכך וימצא להם המצוי והושיעכם בכל אשר הלכתם : (רש"י)

 מצודת דוד  וישב בצר לו. וכאשר יהיה צר לישראל ישוב אל ה' וכאשר יבקשהו ימצא להם: (מצודת דוד)


{ה}  וּבָעִתִּים הָהֵם אֵין שָׁלוֹם לַיּוֹצֵא וְלַבָּא כִּי מְהוּמֹת רַבּוֹת עַל כָּל יוֹשְׁבֵי הָאֲרָצוֹת:

 רש"י  ובעתים ההם אין שלום. באותן הימים רבים לישראל ללא אלהי אמת אין שלום ליוצא ולבא וגו', ברחבעם כתיב (לעיל ב' י''ב) עליו עלה שישק מלך מצרים על ירושלים כי מעלו בה' וכל הפרשה ואף לאביה היו מהומות רבות : (רש"י)

 מצודת דוד  ובעתים ההם. בעוד יחזיקו במרדם: ליוצא ולבא. בין בדרך ההליכה בין בחזרה: הארצות. הם ארצות בני ישראל: (מצודת דוד)

 רלב"ג  והנה בעתים ההם שהיו ישראל ללא אלהי אמת וללא תורה לא היה שלום ליוצא ולבא כי מחוץ היתה משכלת חרב ומחדרים אימה כי היו מהומות רבות על כל יושבי ארץ ישראל והנה אז : (רלב"ג)


{ו}  וְכֻתְּתוּ גוֹי בְּגוֹי וְעִיר בְּעִיר כִּי אֱלֹהִים הֲמָמָם בְּכָל צָרָה:

 רש"י  וכתתו גוי בגוי. דוגמא (מדבר י''ד) ויכתום : (רש"י)

 מצודת דוד  וכתתו גוי בגוי. ילחמו יהודה עם ישראל: הממם. ישברם ויכתתם בכל מיני צרה: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וכתתו. ענין שבירה ורציצה כמו וכתתו חרבותם (ישעיה ב) : הממם. ענין שבירה כמו והמם גלגל עגלתו (שם כח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  היה קם גוי לכתת גוי ישראל אז יושבי עיר מהגוים ילחמו ביושבי עיר מישראל כי אלהים המם ישראל אז יושבי עיר מהגוים ילחמו ביושבי עיר מישראל כי אלהים המם ישראל אז בכל צרה : (רלב"ג)


{ז}  וְאַתֶּם חִזְקוּ וְאַל יִרְפּוּ יְדֵיכֶם כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלַּתְכֶם: (ס)

 רש"י  ואתם חזקו. לדרוש באלהים : (רש"י)

 מצודת דוד  ואתם. אבל אתם כאשר החילותם לאחוז בדרכי ה' חזקו בה ואל ירפו ידיכם ממנה לעזבה: כי יש שכר. הרבה שכר נכון לפני המקום ליתן גמול פעולתכם: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואתם חזקו ללכת בדרכי ה' יתברך ואל ירפו ידיכם מלהסיר השקוצים אשר התחלתם בהסרתם כי יש לפעולתכם שר מאת ה' יתברך : (רלב"ג)


{ח}  וְכִשְׁמֹעַ אָסָא הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהַנְּבוּאָה עֹדֵד הַנָּבִיא הִתְחַזַּק וַיַּעֲבֵר הַשִּׁקּוּצִים מִכָּל אֶרֶץ יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וּמִן הֶעָרִים אֲשֶׁר לָכַד מֵהַר אֶפְרָיִם וַיְחַדֵּשׁ אֶת מִזְבַּח יְהוָה אֲשֶׁר לִפְנֵי אוּלָם יְהוָה:

 מצודת דוד  והנבואה. וכששמעו את הנבואה של עודד הנביא כי גם הוא התנבא כדברים האלה ועם שלא נזכר במקרא: השקוצים. העבודת כוכבים המאוסים כשקצים: ויחדש. תקנו ובנהו מחדש: (מצודת דוד)

 רלב"ג  וכשמוע אסא את הדברים האלה שספר ממה שקרה בימי השופטים שהיה עדות על דברי נבואתו ושמע הנבואה נבואת עודד הנביא אז התחזק להעביר כל השקוצים ולחדש מזבח ה' אשר לפני האולם והוא מזבח העולה. והנה קרא נבואת עודד הנביא הנבואה שהתנבא בנו כי בזה הספר יחס במקומות רבים עניני הבן לאב. ולזה תמצא שיאמר שהאב הוליד הבנים שהיו מזרעו אחר כמה דורות כמו שנתבאר בראש זה הספר : (רלב"ג)


{ט}  וַיִּקְבֹּץ אֶת כָּל יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וְהַגָּרִים עִמָּהֶם מֵאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וּמִשִּׁמְעוֹן כִּי נָפְלוּ עָלָיו מִיִּשְׂרָאֵל לָרֹב בִּרְאֹתָם כִּי יְהוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ: (פ)

 מצודת ציון  נפלו. ענין הטיה כמו ותפל מעל הגמל (בראשית כד) ור''ל נטו עצמם להיות תחת ממשלתו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויקבץ את כל יהודה ובנימין והגרים עמהם מאפרים ומנשה ומשמעון וגו'. ראוי שתדע כי בשנת חמש עשרה למלכות אסא היתה מלחמה לאסא עם בעשא ונצח אסא את בעשא והביאו שלל מישראל וזה שכבר נזכר בזה המקום כי בחדש השלישי לשנת חמש עשרה למלכות אסא זבחו לה' ביום ההוא מן השלל אשר הביאו. והנה זה השלל אי אפשר שיהיה מן הכושים כי כבר אמר קודם זה בימיו שקטה הארץ עשר שנים מורה כי אחר עשר שנים היתה לו מלחמה וזאת המלחמה אי אפשר שתהיה עם בעשא כי כבר אמר ומלחמה לא היתה עד שנת שלשים וחמש למלכות אסא וזה היה בשנת חמש עשרה למלכות אסא כמו שבארנו בספר מלכים כי השלשים וחמש התחילו בהכרח צמיחת מלכות רחבעם ולזה הוא מבואר כי עד שנת חמש עשרה למלכות אסא לא היתה שם מלחמה עם בעשא ומזה המקום יתבאר שאותו השלל הביאו מישראל ובאותה המלחמה נצח אסא את בעשא ומפני זה נפלו עליו מישראל לרב בראותם כי ה' אלהיו עמו ועל דבר אותה המלחמה שהיתה עם בעשא דבר לו עזריה בן עודד הנביא אותם הדברים שקדמו : (רלב"ג)


{י}  וַיִּקָּבְצוּ יְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לִשְׁנַת חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לְמַלְכוּת אָסָא: {יא}  וַיִּזְבְּחוּ לַיהוָה בַּיּוֹם הַהוּא מִן הַשָּׁלָל הֵבִיאוּ בָּקָר שְׁבַע מֵאוֹת וְצֹאן שִׁבְעַת אֲלָפִים:

 רש"י  ויזבחו לה' ביום ההוא מן השלל הביאו. פתרון ומן השלל שהביאו זבחו בקר שבע מאות וצאן שבעת אלפים ששבו וממנו הביאו כדלמעלה (ב' י''ד) וגם אהלי מקנה הביאו וישבו צאן לרוב וגומר, ד''א נראה לי ויזבחו לה' ביום ההוא שנצחו ובאו בשלום בירושלים מן השלל הביאו כלומר מן השלל אשר הביאו הביאו בקר שבע מאות וצאן שבעת אלפים : (רש"י)

 מצודת דוד  מן השלל הביאו. מן השלל אשר הביאו: (מצודת דוד)


{יב}  וַיָּבֹאוּ בַבְּרִית לִדְרוֹשׁ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם: {יג}  וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יִדְרֹשׁ לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יוּמָת לְמִן קָטֹן וְעַד גָּדוֹל לְמֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה: {יד}  וַיִּשָּׁבְעוּ לַיהוָה בְּקוֹל גָּדוֹל וּבִתְרוּעָה וּבַחֲצֹצְרוֹת וּבְשׁוֹפָרוֹת:

 מצודת דוד  ובתרועה. ר''ל בקול שמחה: (מצודת דוד)


{טו}  וַיִּשְׂמְחוּ כָל יְהוּדָה עַל הַשְּׁבוּעָה כִּי בְכָל לְבָבָם נִשְׁבָּעוּ וּבְכָל רְצוֹנָם בִּקְשֻׁהוּ וַיִּמָּצֵא לָהֶם וַיָּנַח יְהוָה לָהֶם מִסָּבִיב:

 מצודת דוד  כי בכל לבבם. לא מהכרת מצות המלך לשיהיו עצבים בדבר: וימצא להם. ולזה היה נמצא להם והניח להם מסביב: (מצודת דוד)


{טז}  וְגַם מַעֲכָה אֵם אָסָא הַמֶּלֶךְ הֱסִירָהּ מִגְּבִירָה אֲשֶׁר עָשְׂתָה לַאֲשֵׁרָה מִפְלָצֶת וַיִּכְרֹת אָסָא אֶת מִפְלַצְתָּהּ וַיָּדֶק וַיִּשְׂרֹף בְּנַחַל קִדְרוֹן:

 רש"י  וגם מעכה אם אסא המלך הסירה מגבירה. לפי שעשתה לאשרה מפלצת מפליא ליצנותא זכרות עשתה לו לצל' והיתה נבעלת לו : (רש"י)

 מצודת דוד  אם אסא. אם אביו היתה ועל שגדלתו קראה אמו: מגבירה. מהיות עוד גבירה מושלת לבל תסית אנשים לעבודת כוכבים: אשר עשתה. על אשר עשתה מפלצת והיא דמות מה להיות לע''ג וכמו שהע''ג נקראים עצבים ע''ש שמעציב לב עובדיהם כן יקרא מפלצת כי מביא רעדה כי הוא מלשון פלצות בעתתני (ישעיה כ''א): וידק. עשאה דק דק: וישרוף בנחל קדרון. רצה לומר שרפה והשליך אפרה בנחל קדרון כי אפר עבודת כוכבים אסור בהנאה: (מצודת דוד)


{יז}  וְהַבָּמוֹת לֹא סָרוּ מִיִּשְׂרָאֵל רַק לְבַב אָסָא הָיָה שָׁלֵם כָּל יָמָיו:

 רש"י  והבמות לא סרו. במות יחיד שהורגלו להקריב עליהם לשמים משחרבה שילה עד שנבנה הבית והיו עונשים עליהם כרת : (רש"י)

 מצודת דוד  והבמות. אשר היו עשויות לשמים ולפי שכאשר נבנה הבית נאסרו הבמות בבל מקום לזה יחשב לחטא: (מצודת דוד)


{יח}  וַיָּבֵא אֶת קָדְשֵׁי אָבִיו וְקָדָשָׁיו בֵּית הָאֱלֹהִים כֶּסֶף וְזָהָב וְכֵלִים:

 מצודת דוד  קדשי אביו. אולי אחר שהקדיש חזר ולקחם מן ההקדש והביאם אסא לבית ה': (מצודת דוד)


{יט}  וּמִלְחָמָה לֹא הָיָתָה עַד שְׁנַת שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ לְמַלְכוּת אָסָא: (פ)

 רש"י  ומלחמה לא היתה וגו'. תניא בסדר עולם בשנת שלשים ושש למלכות אסא עלה בעשא אפשר לומר כן והלא מת כבר בעשא בשנת כ''ו למלכות אסא כדכתיב (במלכים א' ט''ז) בשנת כ''ו לאסא מלך אלה בן בעשא אלא מה ת''ל בשנת ל''ו למלך אסא כנגד ל''ו שנים שנתחתן שלמה לבת פרעה שהרי כתב כן במלכים (א' ב') ויברחו שני עבדים לשמעי (שם) עד ויצו המלך את בניהו וילך ויפגע בו וכתיב בסמוך (שם ג') ויתחתן שלמה בבת פרעה כלו' מיד אחר אותן ג' שנים ובשנת ד' לקחה והוא מלך מ' שני' נמצא שהיתה עמו ל''ו שנים וכנגדן ל''ו שנים נגזר' גזירה על מלכי ארם להיות שוטנים על ישראל ובאחרונה ליפול ביד בני דוד לכך נאמר בשנת ל''ו למלך אסא ובשנת י''ו למלכותו מעת שנפל זרח הכושי בידו היא שנת ל''ו משמת שלמה ובשנת י''ו לאסא כרתו ברית מלך ישראל ומלך ארם לעלות ולהתגרות באסא וקלקל אסא שנאמר ויוצא אסא כסף וזהב לאמר כרות ברית ביני ובינך : (רש"י)

 מצודת דוד  ומלחמה. בינו ובין מלך ישראל: עד שנת שלשים וחמש. עד סוף שנת ל''ה למלכות אסא: (מצודת דוד)

דברי הימים ב פרק-טז

{א}  בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָשֵׁשׁ לְמַלְכוּת אָסָא עָלָה בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עַל יְהוּדָה וַיִּבֶן אֶת הָרָמָה לְבִלְתִּי תֵּת יוֹצֵא וָבָא לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה:

 מצודת דוד  בשנת שלשים ושש. אמרו בסדר עולם המלחמה שהיתה לבעשא עם אסא היא היתה בשנת שש עשרה לאסא (כי לא חי בעשא עד ל''ו לאסא כמ''ש במ''א) ומנין ל''ו שנים היא מעת שנחלקה מלכות בית דוד כי רחבעם מלך י''ז שנים ואביה בנו ג' שנים הרי נשלמו ל''ו שנים בי''ו לאסא ולפי שהיה שלמה חתן פרעה במספר ל''ו שנים כי בסוף ד' למלכותו נשאה ומלך מ' שנה לכן כהחשבון הזה נגזרה שתחלק מלכות בית דוד וראויה היתה לחזור בי''ו לאסא ועל שנשען על מלך ארם כמ''ש למטה לזה לא חזרה ומש''כ למלכות אסא ר''ל לתחלת המלכות אשר מלך בה אסא כי התחלת המלכות ההיא על שבט יהודה לבד היתה בימי רחבעם ומשם הוא ל''ו שנה: את הרמה. מגדל גבוה מול שערי ירושלים להשליך ממנו אבנים ליוצא ולבא: (מצודת דוד)

 רלב"ג  בשנת שלשים ושש למלכות אסא. היא שנת שש עשרה למלכות אסא כמו שבארנו בספר מלכים : (רלב"ג)


{ב}  וַיֹּצֵא אָסָא כֶּסֶף וְזָהָב מֵאֹצְרוֹת בֵּית יְהוָה וּבֵית הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלַח אֶל בֶּן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם הַיּוֹשֵׁב בְּדַרְמֶשֶׂק לֵאמֹר:

 מצודת ציון  בדרמשק. היא דמשק האמור במלכים א' : (מצודת ציון)


{ג}  בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין אָבִי וּבֵין אָבִיךָ הִנֵּה שָׁלַחְתִּי לְךָ כֶּסֶף וְזָהָב לֵךְ הָפֵר בְּרִיתְךָ אֶת בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְיַעֲלֶה מֵעָלָי:

 מצודת דוד  ויעלה מעלי. ר''ל לך והלחם בו ויעלה מעלי: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הפר. ענין בטול : (מצודת ציון)


{ד}  וַיִּשְׁמַע בֶּן הֲדַד אֶל הַמֶּלֶךְ אָסָא וַיִּשְׁלַח אֶת שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר לוֹ אֶל עָרֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּ אֶת עִיּוֹן וְאֶת דָּן וְאֵת אָבֵל מָיִם וְאֵת כָּל מִסְכְּנוֹת עָרֵי נַפְתָּלִי:

 רש"י  וישמע בן הדד. ולא פסקו מלכי ארם מלהיות שוטנים לישראל עד שמת אחז ובשנת ג' לאחז כרתו ברית מלך ישראל ומלך ארם לעלות ולהתגרות באחז ולא הי' זכות באחז שיפלו בידו ונפלו שניהם ביד תגלת פלאסר מלך אשור : בדרמשק. ובמלכים (ב' טז) כתיב דמשק ובפסוק אחר דומשק וכולן א' היה ודוגמא שוט שבט שרביט : (רש"י)

 מצודת ציון  אבל מים. היא אבל בית מעכה האמור במלכים א' : מסכנות. ערי אוצרות כמו ויבן ערי מסכנות (שמות א) : (מצודת ציון)


{ה}  וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ בַּעְשָׁא וַיֶּחְדַּל מִבְּנוֹת אֶת הָרָמָה וַיַּשְׁבֵּת אֶת מְלַאכְתּוֹ: (ס)

 מצודת ציון  וישבת. ענין בטול כמו שבת נוגש (ישעיה יד) : (מצודת ציון)


{ו}  וְאָסָא הַמֶּלֶךְ לָקַח אֶת כָּל יְהוּדָה וַיִּשְׂאוּ אֶת אַבְנֵי הָרָמָה וְאֶת עֵצֶיהָ אֲשֶׁר בָּנָה בַּעְשָׁא וַיִּבֶן בָּהֶם אֶת גֶּבַע וְאֶת הַמִּצְפָּה: (ס) {ז}  וּבָעֵת הַהִיא בָּא חֲנָנִי הָרֹאֶה אֶל אָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּהִשָּׁעֶנְךָ עַל מֶלֶךְ אֲרָם וְלֹא נִשְׁעַנְתָּ עַל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עַל כֵּן נִמְלַט חֵיל מֶלֶךְ אֲרָם מִיָּדֶךָ:

 רש"י  על כן נמלט. שלא יכולת לו למה שלא בטחת בהקב''ה כי אם בטחת בהקב''ה כשנשבעו וכרתו ברית יחד מלך ישראל ומלך ארם עליך כאשר בטחת בו כשבאו עליך הכושים לא נמלטו מידך והיית נוצח לכולם אף לא היית מאבד ממונך שנתת לו כדי להפר בריתו עם בעשא ועתה שלא בטחת בהקב''ה אבדת ממונך וגם מלך ארם נמלט מידך : (רש"י)

 מצודת דוד  בהשענך. בעבור השענך על כן נמלט כי היו מעותדים ליפול בידך: (מצודת דוד)

 רלב"ג  בהשענך על מלך ארם וגו'. ר''ל כי אלו לא היה נשען על מלך ארם שהיתה ידו עם בעשא והיה נשען על ה' ית' להלחם עם מלך ארם ועם בעשא הקמים עליו היה נותן חיל מלך ארם בידו כמו שנתן ה' יתברך בידו חיל הכושים והלובים שהיו יותר רבים מזה : (רלב"ג)


{ח}  הֲלֹא הַכּוּשִׁים וְהַלּוּבִים הָיוּ לְחַיִל לָרֹב לְרֶכֶב וּלְפָרָשִׁים לְהַרְבֵּה מְאֹד וּבְהִשָּׁעֶנְךָ עַל יְהוָה נְתָנָם בְּיָדֶךָ:

 מצודת דוד  והלובים. גם המה באו עם זרח הכושי ועם שלא נזכר למעלה: לחיל לרוב. לקבוץ חיל לרוב ולקבוץ רכב וכו': (מצודת דוד)


{ט}  כִּי יְהוָה עֵינָיו מְשֹׁטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ לְהִתְחַזֵּק עִם לְבָבָם שָׁלֵם אֵלָיו נִסְכַּלְתָּ עַל זֹאת כִּי מֵעַתָּה יֵשׁ עִמְּךָ מִלְחָמוֹת:

 מצודת דוד  עיניו משוטטות. ר''ל משגיח על כל: להתחזק. לתת חוזק עם אשר לבבם שלם אליו לבטוח בו: נסכלת. נעשית סכל בעבור זאת: יש עמך מלחמות. ר''ל כבר מוכן מלחמות שילחמו עמך: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  משוטטות. ענין הנעה והרחיפה ממקום למקום כמו שוטטו בחוצות ירושלים (ירמיה ה) : נסכלת. מל' סכלות ושטות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  להתחזק עם לבבם שלם אליו. ר''ל אשר לבבם שלם אליו : נסכלת על זאת כי מעתה יש עמך מלחמות. ר''ל ה' ית' השקיט ארצך תחלה ממלחמ' מפני בעתך בו וכאשר באו עליך מלחמות הצליחך בהם. אך מעתה שלא בטחת בו יש עמך מלחמות ולא תהיה נעזר בהם מה' ית' כמו שהיית נעזר בו במה שקדם : (רלב"ג)


{י}  וַיִּכְעַס אָסָא אֶל הָרֹאֶה וַיִּתְּנֵהוּ בֵּית הַמַּהְפֶּכֶת כִּי בְזַעַף עִמּוֹ עַל זֹאת וַיְרַצֵּץ אָסָא מִן הָעָם בָּעֵת הַהִיא:

 רש"י  בית המהפכת. בית הסוהר שעשוי מלאכת המהפכת גוועלב''ט בלשון אשכנז : עד למעלה חליו. נפח שברגליו עלה מכף רגלו עד קדקדו : (רש"י)

 מצודת דוד  כי בזעף עמו. כי היה עמו בכעס על אשר דבר הדבר הזאת: בעת ההיא. כי גברה בו הכעס ורצץ גם מהעם בכעס: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בית המהפכת. הוא מל' כיפה בהיפוך אותיות והוא מקום מאסר כעין כיפה : וירצץ. ענין שבירה כמו קנה רצוץ (ישעיה מב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויכעס אסא אל הרואה. הנה מפני שלא חלק הנביא כבוד למלכות כמנהג הנביאים שאינם חולקים כבוד למלכות בדברי הנבואה כעס אסא על הרואה ונתנו בבית הסהר כי היה בכעס עמו על אלו הדברים הקשים שאמר. וידמה כי אז היו קצת ישראל מדברים בעד הנביא ואומרים למלך שאין ראוי שיעשה זה והוא רצן אותם ושברם מרב כעסו על דברי הנביא שלא חלק כבוד למלכות. והנה בסוף ימיו חלה את חליו מדה כנגד מדה הוא לא הסכים ללכת להלחם עם מלך ארם ועם בעשא עם ראותו היותו נעזר בשם ה' כשבטח בו כאלו לא היו לו רגלים ולזה הסיר ה' יתברך מרגליו כח ההליכה וספר שגם בזה הענין חטא שלא דרש ה' בחליו אך בטח ברופאים וידמה מזה כי אם היה דורש ה' היה נמצא לו להסיר ממנו זה החולי : (רלב"ג)


{יא}  וְהִנֵּה דִּבְרֵי אָסָא הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר הַמְּלָכִים לִיהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל:

 מצודת דוד  וישראל. גם בד''ה של מלכי ישראל יסופר מדברי אסא: (מצודת דוד)


{יב}  וַיֶּחֱלֶא אָסָא בִּשְׁנַת שְׁלוֹשִׁים וָתֵשַׁע לְמַלְכוּתוֹ בְּרַגְלָיו עַד לְמַעְלָה חָלְיוֹ וְגַם בְּחָלְיוֹ לֹא דָרַשׁ אֶת יְהוָה כִּי בָּרֹפְאִים:

 מצודת דוד  עד למעלה חליו. חולי רגליו נתגברה ועלתה עד למעלה לקדקדו: לא דרש. להתפלל אל ה': כי ברופאים. שם בטחונו ברופאים לבדם: (מצודת דוד)


{יג}  וַיִּשְׁכַּב אָסָא עִם אֲבֹתָיו וַיָּמָת בִּשְׁנַת אַרְבָּעִים וְאַחַת לְמָלְכוֹ: {יד}  וַיִּקְבְּרֻהוּ בְקִבְרֹתָיו אֲשֶׁר כָּרָה לוֹ בְּעִיר דָּוִיד וַיַּשְׁכִּיבֻהוּ בַּמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר מִלֵּא בְּשָׂמִים וּזְנִים מְרֻקָּחִים בְּמִרְקַחַת מַעֲשֶׂה וַיִּשְׂרְפוּ לוֹ שְׂרֵפָה גְּדוֹלָה עַד לִמְאֹד: (פ)

 רש"י  וזנים. מיני בשמים הם והבשמים היו מרוקחים במרקחה מעשה רוקח מרקחת וזה פתרון מרוקחים במעשה רוקח : וישרפו לו שרפה גדולה. שרפו לו בשמים טובי' לאפר ואותו אפר יזורו עליו ויש מפרשין כמו ששורפין על המלכים ומהו. שורפין וכו' ועוקרין על המלכים : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר כרה לו. חפר לעצמו בחייו: מרקחים במרקחת מעשה. מעורבבים במעשה מרקחת ר''ל בערבוב בשמים מעשה רוקח: וישרפו לו. מטתו וכלי תשמישו כי כן הדרך לשרוף על המלכים כמ''ש ובמשרפות אבותיך המלכים (ירמיה ל''ד): (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כרה. חפר כמו בור כרה (תהלים ז) : וזנים. ר''ל מינים הרבה כי מהעוף למינהו (בראשית ז) ת''א לזנוהי : מרקחים. ענין ערבוב הבשמים וכן אשר ירקח כמוהו (שמות ל) : במרקחות. כן יקרא שם האומנות והאומן נקרא רוקח : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וזנים מרוקחים. ר''ל מינים מרוקחים : (רלב"ג)

דברי הימים ב פרק-יז

{א}  וַיִּמְלֹךְ יְהוֹשָׁפָט בְּנוֹ תַּחְתָּיו וַיִּתְחַזֵּק עַל יִשְׂרָאֵל:

 מצודת דוד  ויתחזק. עשה תחבולות להתחזק במלוכה: (מצודת דוד)


{ב}  וַיִּתֶּן חַיִל בְּכָל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת וַיִּתֵּן נְצִיבִים בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבְעָרֵי אֶפְרַיִם אֲשֶׁר לָכַד אָסָא אָבִיו:

 מצודת ציון  נציבים. פקידים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ובערי אפרים אשר לכד אסא אביו. הנה לכדם אסא אביו מבעשא קודם דבר חנני הרואה ושם בערים ההם שרים ישמרום לו וינהיגו העם אשר שם : (רלב"ג)


{ג}  וַיְהִי יְהוָה עִם יְהוֹשָׁפָט כִּי הָלַךְ בְּדַרְכֵי דָּוִיד אָבִיו הָרִאשֹׁנִים וְלֹא דָרַשׁ לַבְּעָלִים:

 רש"י  בדרכי דוד אביו הראשנים. ולא האחרונים שפשע במעשה בת שבע וגם הסית אותו שטן למנות את ישראל ועיקר ויש מפרשים ראשונים ראש לשלמה ורחבעם שלמה נשיו הטו לבבו באחרית ימיו ובנה במה לכמוש תועבת מואב ולמולך שקוץ בני עמון ורחבעם כתיב (לעיל ב יב) ויהי כהכין מלכות רחבעם וכחזקתו עזב את תורת ה' ולא כאביו שכתוב בו במלכים (א' ט') ולא היה לבו שלם עם ה' אלהיו ולא כאסא שלא נשען בה' אלא כדוד אביו שלא היה לו אלא לב אחד לאביו שבשמים : ולא דרש לבעלים. כמעשה ישראל שבימיו כי אחאב היה בימיו שעבד את הבעלים הוא וישראל שבימיו : (רש"י)

 מצודת דוד  הראשונים. שלא חטא בהם אבל בימים האחרונים חטא בדבר אוריה ובמה שמנה את ישראל: (מצודת דוד)


{ד}  כִּי לֵאלֹהֵי אָבִיו דָּרָשׁ וּבְמִצְוֹתָיו הָלָךְ וְלֹא כְּמַעֲשֵׂה יִשְׂרָאֵל:

 מצודת דוד  ולא כמעשה ישראל. הם בני י' השבטים שחטאו בעבודת כוכבים: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ולא כמעשה ישראל. ר''ל ששהיו עובדים ע''ז : (רלב"ג)


{ה}  וַיָּכֶן יְהוָה אֶת הַמַּמְלָכָה בְּיָדוֹ וַיִּתְּנוּ כָל יְהוּדָה מִנְחָה לִיהוֹשָׁפָט וַיְהִי לוֹ עֹשֶׁר וְכָבוֹד לָרֹב: {ו}  וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי יְהוָה וְעוֹד הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת וְאֶת הָאֲשֵׁרִים מִיהוּדָה: (פ)

 רש"י  ויגבה לבו בדרכי ה'. גבה לבו בדבר זה שלא הלך כי אם בדרכי ה' דוגמא (שמות ל''ה) אשר נשא לבן אתנה בחכמה : (רש"י)

 מצודת דוד  ויגבה לבו בדרכי ה'. ר''ל אף שהיה לו עושר וכבוד לא גבה לבו בעבורם כי אם במה שהלך בדרכי ה' כי כל העושר והכבוד לא נחשב לו למאומה מול דרכי ה': ועוד הסיר. ר''ל לא סוף כל דבר שהוא בעצמו הלך בדרכי ה' אלא אף היה מכריח לזולתו: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויגבה לבו בדרכי ה'. ר''ל שגבה רצונו מאד להפליא ללכת בדרכי ה' יתברך ולזה הסיר מה שנשאר מהבמות והאשרים מיהודה וצוה ללמד בערי יהודה תורת ה' למען יחזיקו בה בני עמו : (רלב"ג)


{ז}  וּבִשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ שָׁלַח לְשָׂרָיו לְבֶן חַיִל וּלְעֹבַדְיָה וְלִזְכַרְיָה וְלִנְתַנְאֵל וּלְמִיכָיָהוּ לְלַמֵּד בְּעָרֵי יְהוּדָה:

 רש"י  שלח לשריו לבן חיל. כך היה שמו ויש מפרשים שלח לשריו כל שר בן חיל וקשיא לי א''כ לא היה לומר אלא לעובדיה אלא ממה שאמר ולעובדיה מכלל לבן חיל שם אדם הוא : ללמד בערי יהודה. תורה ולהורות בני ישראל : (רש"י)

 מצודת דוד  לשריו. את שריו: לבן חיל. אל בן חיל והוא שם אדם: ללמד. להכריחם על הלמוד כי הכהנים והלוים למדום: (מצודת דוד)


{ח}  וְעִמָּהֶם הַלְוִיִּם שְׁמַעְיָהוּ וּנְתַנְיָהוּ וּזְבַדְיָהוּ וַעֲשָׂהאֵל (ושמרימות) וּשְׁמִירָמוֹת וִיהוֹנָתָן וַאֲדֹנִיָּהוּ וְטוֹבִיָּהוּ וְטוֹב אֲדוֹנִיָּה הַלְוִיִּם וְעִמָּהֶם אֱלִישָׁמָע וִיהוֹרָם הַכֹּהֲנִים:

 רש"י  ועמהם. מן הלוים שמעיהו ונתניהו וגומר : ועמהם אלישמע ויהורם הכהנים. כי על הכהנים והלוים ללמד ולהורות כדכתיב (דברים כ''ד) ככל אשר יורו אתכם הכהנים והלוים והשרים הלכו עמהם לפי שלא ימרו את פיהם ולהכריחם לשמוע להם ולשמור לעשות כמצות השופטים דוגמת (שם ט''ז) שופטים ושוטרים תתן לך שופטים לשפוט את העם ושוטרים להכריחם ולעשות צווי השופטים : (רש"י)

 מצודת ציון  וטוב אדוניה. הוא שם איש אחד : (מצודת ציון)


{ט}  וַיְלַמְּדוּ בִּיהוּדָה וְעִמָּהֶם סֵפֶר תּוֹרַת יְהוָה וַיָּסֹבּוּ בְּכָל עָרֵי יְהוּדָה וַיְלַמְּדוּ בָּעָם:

 מצודת דוד  ועמהם ספר וכו'. ועמהם הביאו ספר תורת ה': (מצודת דוד)


{י}  וַיְהִי פַּחַד יְהוָה עַל כָּל מַמְלְכוֹת הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר סְבִיבוֹת יְהוּדָה וְלֹא נִלְחֲמוּ עִם יְהוֹשָׁפָט:

 רש"י  ויהי פחד ה' על כל ממלכות הארצות. בזכות שלמדו תורה : (רש"י)


{יא}  וּמִן פְּלִשְׁתִּים מְבִיאִים לִיהוֹשָׁפָט מִנְחָה וְכֶסֶף מַשָּׂא גַּם הָעַרְבִיאִים מְבִיאִים לוֹ צֹאן אֵילִים שִׁבְעַת אֲלָפִים וּשְׁבַע מֵאוֹת וּתְיָשִׁים שִׁבְעַת אֲלָפִים וּשְׁבַע מֵאוֹת: (פ)

 רש"י  וכסף משא. משאות של כסף דוגמא (ישעיה מ''ז) היו נשואותיכם עמוסות משא : (רש"י)

 מצודת דוד  וכסף משא. כסף הרבה אשר משאם רב: צאן. הוא כולל אילים ותישים וכלל בתחילה ואח''ז פרט: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הערביאים. שם אומה : (מצודת ציון)


{יב}  וַיְהִי יְהוֹשָׁפָט הֹלֵךְ וְגָדֵל עַד לְמָעְלָה וַיִּבֶן בִּיהוּדָה בִּירָנִיּוֹת וְעָרֵי מִסְכְּנוֹת:

 רש"י  ויהי יהושפט הולך וגדל. שלשה שנא' כלשון זה יצחק שמואל יהושפט אבל משה דוד מרדכי נאמר בהם וגדול אבל יצחק שמואל יהושפט כתוב בהם וגדל שאין נכון לומר וגדול, בשמואל כתיב ויגדל הנער שמואל עם ה' וח''ו לומר גדול עם ה' וכאן כמו כן גדל עד למעלה לכן לא הגון לומר גדול וכן ביצחק : בירניות. מגזרות בירה מגדלים גדולים לחוזק : וערי מסכנות. ערי אוצרות לתת בהם תבואה ויין ודגן : (רש"י)

 מצודת דוד  עד למעלה. עד אשר נתרומם למעלה: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בירניות. ארמונות וכן לא לאדם הבירה (דה''א כ''ט) : מסכנות. אוצרות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בירניות וערי מסכנות. ר''ל מגדלות וערי אוצרות : (רלב"ג)


{יג}  וּמְלָאכָה רַבָּה הָיָה לוֹ בְּעָרֵי יְהוּדָה וְאַנְשֵׁי מִלְחָמָה גִּבּוֹרֵי חַיִל בִּירוּשָׁלִָם:

 מצודת דוד  ומלאכה רבה. יאמר על האומנים מחולפים עושי מלאכת חרש וחושב: (מצודת דוד)


{יד}  וְאֵלֶּה פְקֻדָּתָם לְבֵית אֲבוֹתֵיהֶם לִיהוּדָה שָׂרֵי אֲלָפִים (ס) עַדְנָה הַשָּׂר וְעִמּוֹ גִּבּוֹרֵי חַיִל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אָלֶף: (ס)

 מצודת דוד  ואלה. המספר הזה היה פקודתם של מספר בית אבותיהם: שרי אלפים. השרים שהיו על קבוצת אלפים: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואלה פקודתם לבית אבותיהם. ספר זה להעיר איך פרו ורבו מלכות יהודה מפני היותם הולכים בדרכי ה' יתברך כי בימי אביה לא היו כי אם ארבע מאות איש שולף חרב ובימי יהושפט היו אלף אלפים ומאה וששים אלף גבורי חיל רבים. מלבד הגבורים אשר נתן המלך בערי המבצר בכל ארץ יהודה לשמרם : (רלב"ג)


{טו}  וְעַל יָדוֹ יְהוֹחָנָן הַשָּׂר וְעִמּוֹ מָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים אָלֶף: (ס)

 מצודת דוד  ועל ידו. סמוך לו במעלה אחריו: (מצודת דוד)


{טז}  וְעַל יָדוֹ עֲמַסְיָה בֶן זִכְרִי הַמִּתְנַדֵּב לַיהוָה וְעִמּוֹ מָאתַיִם אֶלֶף גִּבּוֹר חָיִל: (ס)

 רש"י  ועל ידו. אצלו דוגמא חלקת יואב על ידי (שמואל ב' י''ד) : המתנדב לה'. דוגמא (שופטים ה') המתנדבים בעם ברכו ה' : (רש"י)

 מצודת דוד  המתנדב לה'. דרכו היה להתנדב לה' נדבות מרובות: גבור חיל. ר''ל כ''א מהם היה גבור חיל: (מצודת דוד)


{יז}  וּמִן בִּנְיָמִן גִּבּוֹר חַיִל אֶלְיָדָע וְעִמּוֹ נֹשְׁקֵי קֶשֶׁת וּמָגֵן מָאתַיִם אָלֶף: (ס)

 מצודת ציון  נושקי קשת. מזויינים בקשת : (מצודת ציון)


{יח}  וְעַל יָדוֹ יְהוֹזָבָד וְעִמּוֹ מֵאָה וּשְׁמוֹנִים אֶלֶף חֲלוּצֵי צָבָא: (ס)

 מצודת ציון  חלוצי צבא. מזויינים ללכת בצבא מלחמה : (מצודת ציון)


{יט}  אֵלֶּה הַמְשָׁרְתִים אֶת הַמֶּלֶךְ מִלְּבַד אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר בְּכָל יְהוּדָה: (פ)

 מצודת דוד  המשרתים את המלך. אשר היו עמו בתמידות בירושלים: (מצודת דוד)

דברי הימים ב פרק-יח

{א}  וַיְהִי לִיהוֹשָׁפָט עֹשֶׁר וְכָבוֹד לָרֹב וַיִּתְחַתֵּן לְאַחְאָב:

 מצודת דוד  ויתחתן לאחאב. כי יהורם בנו לקח את בת אחאב לאשה: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  . : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ... : (רלב"ג)


{ב}  וַיֵּרֶד לְקֵץ שָׁנִים אֶל אַחְאָב לְשֹׁמְרוֹן וַיִּזְבַּח לוֹ אַחְאָב צֹאן וּבָקָר לָרֹב וְלָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ וַיְסִיתֵהוּ לַעֲלוֹת אֶל רָמוֹת גִּלְעָד:

 רש"י  וירד לקץ שנים. ובמלכים (א' כ''ב) כתיב ויהי בשנה השלישית וירד יהושפט וגומר בשנה השלישית מששלח את בן הדד : ויסיתהו לעלות אל רמת גלעד. כמו שכתוב שם בספר מלכים הידעתם כי לנו רמות גלעד כי כשהציב יעקב אבניו שם את הגל (בראשית ל''א) וקרא לו גלעד הוחזק בו ואבותינו לקחו גלעד והרמות משוכי' ומוחזקים אחרי העיר ואבותינו אז בימי משה כשתפשו גלעד שתקו אז מלקחת אותה כי לא חששו בהם או שמא בימי משה לקחוה ואחרי כן לקחוה האומות מיד ישראל ושלנו הם : (רש"י)

 מצודת דוד  לקץ שנים. לסוף כמה שנים מעת החתון ולא פירש כמה: ויסיתהו. הסית ופיתה אותו: לעלות. להלחם עליה: (מצודת דוד)


{ג}  וַיֹּאמֶר אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה הֲתֵלֵךְ עִמִּי רָמֹת גִּלְעָד וַיֹּאמֶר לוֹ כָּמוֹנִי כָמוֹךָ וּכְעַמְּךָ עַמִּי וְעִמְּךָ בַּמִּלְחָמָה:

 מצודת דוד  כמוני כמוך. כמו שתלך אתה אלך כן גם אני: ועמך במלחמה. ויעלו עמך במלחמה: (מצודת דוד)


{ד}  וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל דְּרָשׁ נָא כַיּוֹם אֶת דְּבַר יְהוָה:

 רש"י  דרש נא כיום את דבר ה'. ולא מנביאי הבעלים אשר אתה בוטח בהם : (רש"י)

 מצודת דוד  דרש נא כיום. ר''ל אם אינך רגיל לדרוש בדבר ה' הנה כעת דרש נא: (מצודת דוד)


{ה}  וַיִּקְבֹּץ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַנְּבִאִים אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הֲנֵלֵךְ אֶל רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה אִם אֶחְדָּל וַיֹּאמְרוּ עֲלֵה וְיִתֵּן הָאֱלֹהִים בְּיַד הַמֶּלֶךְ:

 רש"י  ויקבץ מלך ישראל את הנביאים ארבע מאות. וכולם נביאי אמת היו כי מה ששאל ממנו יהושפט קבץ לו כן מוכיח בסמוך (פ''כ) ויצא הרוח ויאמר אני אפתנו וגו' עד והייתי לרוח שקר בפי כל נביאיו שאומר להם לאמר לאחאב עלה ויתן האלהים ביד המלך מכלל שהיו נביאי ה' שלא היו מתנבאים אלא דבר ה' שאם היו נביאי שקר אין הפתוי נופל עליהם שלא היו מתנבאים אלא מה שהיו בודי' מלבן ועוד שאמר יהושפט שוב האין פה נבי' לה' עוד ודאי יודע אני שהם נביאי ה' אלא מקובלני מבית אבי אבא שאין שני נביאים מתנבאים בסגנון א' ולשון א' והללו כולם מתנבאים עלה והצלח : (רש"י)

 מצודת דוד  הנביאים. נביאי הבעל: ויתן האלהים. בפני יהושפט אמרו בשם ה' שיחשוב שהמה נביאי ה': (מצודת דוד)


{ו}  וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט הַאֵין פֹּה נָבִיא לַיהוָה עוֹד וְנִדְרְשָׁה מֵאֹתוֹ:

 מצודת דוד  האין פה וכו'. ר''ל וכי כולם הרגם איזבל ולא נשאר עוד נביא לה' וארז''ל שהשכיל יהושפט לדעת אשר לא נביאי ה' המה על כי כולם אמרו בסגנון אחד ואין כן דרך נביאי ה': (מצודת דוד)


{ז}  וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוֹשָׁפָט עוֹד אִישׁ אֶחָד לִדְרוֹשׁ אֶת יְהוָה מֵאֹתוֹ וַאֲנִי שְׂנֵאתִיהוּ כִּי אֵינֶנּוּ מִתְנַבֵּא עָלַי לְטוֹבָה כִּי כָל יָמָיו לְרָעָה הוּא מִיכָיְהוּ בֶן יִמְלָא וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אַל יֹאמַר הַמֶּלֶךְ כֵּן:

 רש"י  כי כל ימיו לרעה. כי זהו שאמר (מלכים א כ''ב) יען אשר שלחת איש חרמי וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  לדרוש. אשר תוכל לדרוש את ה' מעמו: אל יאמר וכו'. כי את אשר ישים ה' בפיו אותו ידבר: (מצודת דוד)


{ח}  וַיִּקְרָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל סָרִיס אֶחָד וַיֹּאמֶר מַהֵר (מיכהו) מִיכָיְהוּ בֶן יִמְלָא:

 רש"י  מהר מיכהו. כתיב חסר יו''ד משום בזיון כינה לו שם אחר מיכהו : (רש"י)

 מצודת דוד  אל סריס. אל שר אחד משריו: מהר. אמור למיכיהו שיבא מהר: (מצודת דוד)


{ט}  וּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה יוֹשְׁבִים אִישׁ עַל כִּסְאוֹ מְלֻבָּשִׁים בְּגָדִים וְיֹשְׁבִים בְּגֹרֶן פֶּתַח שַׁעַר שֹׁמְרוֹן וְכָל הַנְּבִיאִים מִתְנַבְּאִים לִפְנֵיהֶם:

 רש"י  מלובשים בגדים. בגדי מלכות ויושבין בגורן פתח שער שומרון בא להודיענו כי כשנתנבאו הנביאים לפניהם היו יושבים חוץ לעיר ושם באו מרגלים של מלך ארם ושמעו שהודיע למלך ישראל שהוא לבדו יפול במלחמה הוא שצוה מלך ארם לחיילותיו (לקמן פ' ל) לא תלחמו את הקטן ואת הגדול כי אם את מלך ישראל לבדו לקיים דברי מיכיהו לפיכך כתיב בגורן שהיה מקום מרגלים לרגל אבל אם הועד בתוך העיר לא היו המרגלים של מלך ארם יכולין לבא שמא ירגישו בהם שהם מרגלים אבל כשהם חוץ לעיר אפי' ירגישו בהם ויבינו כי מרגלים הם יכולים הם לומר למקום אחר אנו הולכים ומה שקרבנו פה אל הגורן בשביל הרגש גדול וקבוץ חיילות הנה פתח העיר תמהנו ופנינו מן הדרך לראות מה זה והמרגלים הם הודיעו למלך ארם והוא צוה שלא להרוג שום אדם כי אם מלך ישראל לבדו שאם לא כן מה עלה בלבו שצוה שלא להרוג מישראל רק המלך לבדו אלא מרגלים היו לו ושמעו את מיכיהו אומר ראיתי את כל ישראל נפוצים וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  בגדים. ר''ל בגדי מלוכה: בגורן פתח. בהגורן העומד מול פתח השער: (מצודת דוד)


{י}  וַיַּעַשׂ לוֹ צִדְקִיָּהוּ בֶן כְּנַעֲנָה קַרְנֵי בַרְזֶל וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר יְהוָה בְּאֵלֶּה תְּנַגַּח אֶת אֲרָם עַד כַּלּוֹתָם:

 מצודת דוד  צדקיה. הוא היה מנביאי הבעל: באלה. ר''ל תחזק להתגבר עליהם כאלו תנגח אותם בקרני ברזל וכן היה דרך נביאי ה' לעשות דמיונות ודוגמא לדברי הנבואה: (מצודת דוד)


{יא}  וְכָל הַנְּבִאִים נִבְּאִים כֵּן לֵאמֹר עֲלֵה רָמֹת גִּלְעָד וְהַצְלַח וְנָתַן יְהוָה בְּיַד הַמֶּלֶךְ: {יב}  וְהַמַּלְאָךְ אֲשֶׁר הָלַךְ לִקְרֹא לְמִיכָיְהוּ דִּבֶּר אֵלָיו לֵאמֹר הִנֵּה דִּבְרֵי הַנְּבִאִים פֶּה אֶחָד טוֹב אֶל הַמֶּלֶךְ וִיהִי נָא דְבָרְךָ כְּאַחַד מֵהֶם וְדִבַּרְתָּ טּוֹב:

 מצודת דוד  פה אחד. בהסכמה אחת מנבאים טוב על המלך לזה הנבא כמוהם לטובה: (מצודת דוד)


{יג}  וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ חַי יְהוָה כִּי אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר אֱלֹהַי אֹתוֹ אֲדַבֵּר: {יד}  וַיָּבֹא אֶל הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֵלָיו מִיכָה הֲנֵלֵךְ אֶל רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה אִם אֶחְדָּל וַיֹּאמֶר עֲלוּ וְהַצְלִיחוּ וְיִנָּתְנוּ בְּיֶדְכֶם:

 רש"י  עלו והצליחו וינתנו בידכם. כלומר הלואי שתצליחו וינתנו בידכם : (רש"י)

 מצודת דוד  עלו והצליחו. מעצמו אמר לו בברכה הלואי שתצליחו וימסרם ה' בידכם או שאמר בלעג והתול כסגנון נביאי הבעל: (מצודת דוד)


{טו}  וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַמֶּלֶךְ עַד כַּמֶּה פְעָמִים אֲנִי מַשְׁבִּיעֶךָ אֲשֶׁר לֹא תְדַבֵּר אֵלַי רַק אֱמֶת בְּשֵׁם יְהוָה:

 מצודת דוד  עד כמה פעמים. ר''ל אני משביעך עתה לא פעם ולא שתים כ''א עד כמה פעמים אשר לא תדבר אלי רק אמת בשם ה' ולא שקר בלעג והתול ולא מעצמך בברכה ועל שלא אמר הנביא כה אמר ה' עלו והצליחו השכיל לדעת שאין זה דבר ה' והיה מסתפק אם אמר בלעג אם אמר בברכה: (מצודת דוד)


{טז}  וַיֹּאמֶר רָאִיתִי אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל נְפוֹצִים עַל הֶהָרִים כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶן רֹעֶה וַיֹּאמֶר יְהוָה לֹא אֲדֹנִים לָאֵלֶּה יָשׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ בְּשָׁלוֹם:

 רש"י  נפוצים על ההרים. כי כשבורחים מן המלחמה בורחים על ההרים לבית מנוס כמו (ראשית יד) והנשארים הרה נסו ועוד שהמלחמה היתה ברמות גלעד מקום הרים וגבעות : ויאמר ה' לא אדונים לאלה. סימן שיהרג המלך אבל ישראל ישובו איש לביתו לשלום ושמעו את זה שאמר אם שוב תשוב בשלום הכל שמעו המרגלים והגידו למלך ארם ואז צוה מלך ארם לעשות כדבר מיכיהו להרוג המלך לבדו : ויאמר ה' לא אדונים לאלה. לפיכך נפוצים כצאן על ההרים שאין להם רועה שמלכם יהרג : ישובו איש לביתו בשלום. שאחאב לבדו יהרג אבל שאר ישראל ישובו איש לביתו לשלום כאשר צוה ארם לעמו : (רש"י)

 מצודת דוד  ראיתי. במראה הנבואה: נפצים. מפוזרים אלו מאלו: אין להן רועה. להנהיגם יחד: לא אדונים לאלה. ר''ל הואיל ואין להם אדון ישובו וכו' וכאומר שאחאב מלכם ימות והעם ישובו בשלום: (מצודת דוד)


{יז}  וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוֹשָׁפָט הֲלֹא אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ לֹא יִתְנַבֵּא עָלַי טוֹב כִּי אִם לְרָע: (ס)

 מצודת דוד  הלא אמרתי וכו'. ר''ל מפני השנאה יאמר כן ולא דבר ה' הוא: (מצודת דוד)


{יח}  וַיֹּאמֶר לָכֵן שִׁמְעוּ דְבַר יְהוָה רָאִיתִי אֶת יְהוָה יוֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמְדִים עַל יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ:

 רש"י  וכל צבא השמים עומדים על ימינו ושמאלו. אלו מלכי השחתה (ס''א מלאכי השרת) עומדים לפניו : (רש"י)

 מצודת דוד  לכן. ר''ל הואיל וחשדתני בזה אפרש לך מוצא הדבר ותשכיל לדעת שהאמת אתי: על ימינו ושמאלו. ארז''ל על ימינו רמז להמלמדים זכות ושמאלו להמלמדים חובה: (מצודת דוד)


{יט}  וַיֹּאמֶר יְהוָה מִי יְפַתֶּה אֶת אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְיַעַל וְיִפֹּל בְּרָמוֹת גִּלְעָד וַיֹּאמֶר זֶה אֹמֵר כָּכָה וְזֶה אֹמֵר כָּכָה:

 מצודת דוד  מי יפתה. על כי נגמר הדין לחובה אמר מי יפתנו לעלות למלחמה לקבל שם העונש (וכל הדברים האלה נאמרו במשל להסביר את האוזן בדרך מנהגי בני אדם): ויאמר. כ''א אמר דברו: זה אמר ככה. ר''ל באופן זה יפותה: (מצודת דוד)


{כ}  וַיֵּצֵא הָרוּחַ וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי יְהוָה וַיֹּאמֶר אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו בַּמָּה:

 רש"י  ויצא הרוח. פתרון ויצא המלאך שהרי אומר לעיל וכל צבא השמים וגו' ועתה יצא אחד מן המלאכים ויאמר אני אפתנו כדאמר (תהלים קד) עושה מלאכיו רוחות ולפיכך קדם ואמר לעיל וכל צבא השמים עומדים שאל תתמה כשתאמר ויצא הרוח מי הוא ומהיכן יצא וכשאמר וכל צבא השמים עומדים כדי להודיע מהיכן יצא משאר הרוחות העומדים עליו, ורבותינו פירשו זהו רוחו של נבות : (רש"י)

 מצודת דוד  הרוח. ארז''ל רוחו של נבות היזרעאלי: (מצודת דוד)


{כא}  וַיֹּאמֶר אֵצֵא וְהָיִיתִי לְרוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאָיו וַיֹּאמֶר תְּפַתֶּה וְגַם תּוּכָל צֵא וַעֲשֵׂה כֵן:

 רש"י  בפי כל נביאיו. שישים דבר בפיהם לאמר עלה והצלח ויעלה ויפול מכלל שהיו נביאי אמת שלא היו מתנבאים כי אם מה שישים השם בפיהם : תפתה וגם תוכל. לפי שיש מפתה הבא לפתות חבירו פעמים שהמפותה מבין שזה רוצה לפתותו והוא נזהר ואינו שומע להתפתות אבל באחאב תפתה וגם תוכל : (רש"י)

 מצודת דוד  והייתי לרוח שקר. ר''ל אני אדבר שקר בפי נביאיו להבטיחו על ההצלחה: תפתה וגם תוכל. בזה תפתה אותו וגם תוכל לו כי יהיה ניסת וילך למלחמה: צא ועשה כן. חזר לזרזו על הדבר: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לרוח. ענין דבור הבאה בהפחת הרוח וכן וברוח שפתיו (ישעיה יא) : תוכל. מל' יכולת : (מצודת ציון)


{כב}  וְעַתָּה הִנֵּה נָתַן יְהוָה רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי נְבִיאֶיךָ אֵלֶּה וַיהוָה דִּבֶּר עָלֶיךָ רָעָה: (ס)

 מצודת דוד  הנה נתן ה'. ר''ל בהשגחה בא הדבר: וה' דבר. אבל ה' דבר עליך רעה כאשר אדבר אני בשם ה': (מצודת דוד)


{כג}  וַיִּגַּשׁ צִדְקִיָּהוּ בֶן כְּנַעֲנָה וַיַּךְ אֶת מִיכָיְהוּ עַל הַלֶּחִי וַיֹּאמֶר אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ עָבַר רוּחַ יְהוָה מֵאִתִּי לְדַבֵּר אֹתָךְ:

 מצודת ציון  הלחי. הוא מקום שאצל העין : (מצודת ציון)


{כד}  וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ הִנְּךָ רֹאֶה בַּיּוֹם הַהוּא אֲשֶׁר תָּבוֹא חֶדֶר בְּחֶדֶר לְהֵחָבֵא:

 רש"י  הנך רואה. שיהרג אחאב : (רש"י)

 מצודת דוד  הנך רואה. ביום המלחמה תראה שכן יהיה אשר בעבור זה תחביא עצמך לבל יהרגך על היותך סיבה לכל זה: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הנך. הנה אתה : (מצודת ציון)


{כה}  וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל קְחוּ אֶת מִיכָיְהוּ וַהֲשִׁיבֻהוּ אֶל אָמוֹן שַׂר הָעִיר וְאֶל יוֹאָשׁ בֶּן הַמֶּלֶךְ:

 מצודת דוד  והשיבהו. אולי ישב שם פעם ולזה אמר השיבהו לשם: (מצודת דוד)


{כו}  וַאֲמַרְתֶּם כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ שִׂימוּ זֶה בֵּית הַכֶּלֶא וְהַאֲכִלֻהוּ לֶחֶם לַחַץ וּמַיִם לַחַץ עַד שׁוּבִי בְשָׁלוֹם:

 רש"י  שימו זה בית הכלא. ואע''פ שלא ראינו שנתנו קודם לכן בבית הכלא אלא מתוך שאמר השיבוהו תוכל לומר שנתנו קודם לכן בבית הכלא ואם תרצה לומר שלא נתנוהו קודם לכן מעולם לא תקשה לך והשיבוהו כי כן דרך המקראות כמו (תילים ט) ישובו רשעים לשאולה וכן הרבה : לחם לחץ ומים לחץ. דוגמא (בישעיה כ) לחם צר ומים לחץ : (רש"י)

 מצודת דוד  לחם לחץ. ר''ל בדוחק רק כדי החיות נפשו: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בית הכלא. בית האסורים : (מצודת ציון)


{כז}  וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ אִם שׁוֹב תָּשׁוּב בְּשָׁלוֹם לֹא דִבֶּר יְהוָה בִּי וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ עַמִּים כֻּלָּם:

 מצודת דוד  לא דבר ה' בי. ר''ל אז תאמר שמלבי אדבר ולא מה': ויאמר. אמר דברו להשמיע לכולם ואמר שמעו עמים כולם ר''ל כל השבטים כי כל שבט קרוי עם: (מצודת דוד)


{כח}  וַיַּעַל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה אֶל רָמֹת גִּלְעָד: {כט}  וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוֹשָׁפָט הִתְחַפֵּשׂ וָבוֹא בַמִּלְחָמָה וְאַתָּה לְבַשׁ בְּגָדֶיךָ וַיִּתְחַפֵּשׂ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ בַּמִּלְחָמָה:

 רש"י  התחפש ובא. פתרון צריך אני להתנכר ולהתחפש בבגדים אחרים שלא יכירוני שאני מלך ישראל כי חשש לדברי מיכיהו שאמר לו אם שוב תשוב בשלום וגו' ואמר ליהושפט אני רוצה להשתנות עצמי ולבוא במלחמה שיש לי לחוש שמא שמעו ארמים מה שאמר מיכיהו אם שוב תשוב בשלום ולא יסבו להלחם כי אם עלי : ואתה לבש בגדיך. תכסיסי מלכות ושריונות וכלי מלחמה של מלכות כי אין לחוש בדברי הנביא כי אם מלך ישראל לבדו כי כן הגידו מרגלים שלו דברי מיכיהו : (רש"י)

 מצודת דוד  התחפש ובא. ר''ל לי ראוי להתחפש ולבא במלחמה אתנכר בשינוי בגדים לבל יכירו בי אנשי ארם אבל אתה תוכל ללבוש בגדיך המיוחדים לך כי אין לך לפחוד אם יכירוך כי הנביא לא ניבא הרעה כ''א עלי ולא על זולת ואף שלא האמין להנביא מ''מ חשש לדבריו: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  התחפש. ענין השתנות המלבוש כמו ויתחפש שאול (ש''א כח) : (מצודת ציון)


{ל}  וּמֶלֶךְ אֲרָם צִוָּה אֶת שָׂרֵי הָרֶכֶב אֲשֶׁר לוֹ לֵאמֹר לֹא תִּלָּחֲמוּ אֶת הַקָּטֹן אֶת הַגָּדוֹל כִּי אִם אֶת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ: {לא}  וַיְהִי כִּרְאוֹת שָׂרֵי הָרֶכֶב אֶת יְהוֹשָׁפָט וְהֵמָּה אָמְרוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הוּא וַיָּסֹבּוּ עָלָיו לְהִלָּחֵם וַיִּזְעַק יְהוֹשָׁפָט וַיהוָה עֲזָרוֹ וַיְסִיתֵם אֱלֹהִים מִמֶּנּוּ:

 רש"י  ויזעק יהושפט. אחר בני דגלו וחיילותיו שיבאו לעזור לו כמו אות אריה שבדגלו או דגל בני יהודה וכן מנהג כשנלחמים שני גדודים מכנה כל גדוד וגדוד שם א' לסימן לדגלו לצורך הגדוד שעמו שאם יתפרדו איש מעל אחיו או יתערבו הגדודים זה בזה יצעקו כל גדוד וגדוד שם סימן שלו ויכירו בקול הסימן ויתקבצו כולם יחד ויהיו באגודה אחת כבראשונה ולא שצעק לאלהיו וכן מוכיח (במלכים א' כב) ויזעק יהושפט ולא נאמר לשם וה' עזרו ויסיתם אלהים ממנו אך כתיב שם ויהי כראות שרי הרכב כי לא היה מלך ישראל, שהכירו והבינו מיד כשצעק אחר הסימן של דגלו כדמפרש כמו שהכירוהו וישובו מעליו כצווי מלך ארם ומה' הוא שהכירוהו : (רש"י)

 מצודת דוד  מלך ישראל הוא. על כי ראוהו בלבוש מלכות: ויזעק. לאנשיו לבא לעזרו: וה' עזרו. לא אנשיו עזרוהו כ''א ה' במה שהסית אותם להרף ממנו: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויסיתם אלהים ממנו. ר''ל ויסירם אלהים ממנו : (רלב"ג)


{לב}  וַיְהִי כִּרְאוֹת שָׂרֵי הָרֶכֶב כִּי לֹא הָיָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיָּשֻׁבוּ מֵאַחֲרָיו:

 מצודת דוד  ויהי כראות וכו'. כי ראו אשר אנשי יהודה לבד באו לעזרו מזה ידעו שאין זה מלך ישראל: (מצודת דוד)


{לג}  וְאִישׁ מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת לְתֻמּוֹ וַיַּךְ אֶת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בֵּין הַדְּבָקִים וּבֵין הַשִּׁרְיָן וַיֹּאמֶר לָרַכָּב הֲפֹךְ (ידיך) יָדְךָ וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַמַּחֲנֶה כִּי הָחֳלֵיתִי:

 רש"י  ואיש משך בקשת. איש ישראל מתכוין לירות במחנה ארם ובלא כוונתו : ויך. החץ את המלך ישראל : בין הדבקים ובין השרין. בין אותה רצועה שמדביקין הכובע שעל ראשו לשריון ואין לומר מצרי הי' כי למי נתכוין והלא מלך ארם צוה לא תלחמו את הקטן ואת הגדול כי אם את מלך ישראל לבדו ואף לו לא נתכוין שהרי כתיב לתומו אלא בעל כרחו י''ל ישראל היה המורה ונתכוין לירות במחנה ארם ולפי תומו הכה את מלך ישראל : ויאמר לרכב. למנהיג את המרכבה : והוצאתני מן המחנה. כלומר מן המערכה הזו הראשונה והושיבני במערכות האחרונות : (רש"י)

 מצודת דוד  לתמו. בתמימות שלא נתכוין לאחאב שהרי לא היה ניכר: בין הדבקים ובין השריון. השריון הזה מעשהו מברזל כעין לבוש ועשוי נקבים ודבוקים בו קליפים כעין קשקשים וכמ''ש ושריון קשקשים הוא לבוש (ש''א י''ז) ועשויים הם לסתום נקבי השריון לבל יכנס בהם חץ והם הם הקרוים דבקים כי המה דבוקים בהשריון ולזה אמר שבא החץ בין אחד מהקשקשים ובין השריון ונכנס בנקב השריון ונתחב בהגוף: לרכב. הוא המוליך את הרכב: הפוך ידך. לשוב לאחור: החליתי. נעשיתי חולה ולא גלה לרכבו שהוכה שלא יבעית אותו ויודע לכולם וינוסו מן המלחמה: (מצודת דוד)


{לד}  וַתַּעַל הַמִּלְחָמָה בַּיּוֹם הַהוּא וּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הָיָה מַעֲמִיד בַּמֶּרְכָּבָה נֹכַח אֲרָם עַד הָעָרֶב וַיָּמָת לְעֵת בּוֹא הַשָּׁמֶשׁ:

 רש"י  ותעל המלחמה. נסתלקה ולא הוזק אחד מישראל כי אם מלך ישראל לבדו כדבר הנביא שאמר (לעיל ב יח) לא אדונים לאלה ישובו איש לביתו בשלום לשלום לא נאמר כי נהרג אחאב : מעמיד במרכבה. החזיק ועמד במרכבה שלא יבינו ישראל מכתו ויברכו ותחילת נפילה ניסה : (רש"י)

 מצודת דוד  ותעל. המלחמה עלתה למעלה כי נתחזקו מערכה מול מערכה: היה מעמיד. בהיותו חוץ למחנה היה מתחזק לעמוד במרכבה מול ארם שלא ירגישו בו אנשיו וימס לבבם: לעת בא השמש. כאשר שקעה השמש: (מצודת דוד)

דברי הימים ב פרק-יט

{א}  וַיָּשָׁב יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה אֶל בֵּיתוֹ בְּשָׁלוֹם לִירוּשָׁלִָם: (ס) {ב}  וַיֵּצֵא אֶל פָּנָיו יֵהוּא בֶן חֲנָנִי הַחֹזֶה וַיֹּאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ יְהוֹשָׁפָט הֲלָרָשָׁע לַעְזֹר וּלְשֹׂנְאֵי יְהוָה תֶּאֱהָב וּבָזֹאת עָלֶיךָ קֶּצֶף מִלִּפְנֵי יְהוָה:

 מצודת דוד  אל פניו. לקראתו: הלרשע לעזור. היתכן שהלכת לעזור לרשע והוא אחאב: ובזאת. ובעבור זאת יש עליך קצף מה': (מצודת דוד)

 רלב"ג  הלרשע לעזור ולשנאי ה' תאהב וגו'. ר''ל כי מפני שבא לעזור לרשע והוא אחאב היה עליו קצף מאת ה' להביא עליו שרי הרכב אשר למלך ארם להמיתו. אך הצילו ה' יתברך כי נמצאו עמו דברים טובים : (רלב"ג)


{ג}  אֲבָל דְּבָרִים טוֹבִים נִמְצְאוּ עִמָּךְ כִּי בִעַרְתָּ הָאֲשֵׁרוֹת מִן הָאָרֶץ וַהֲכִינוֹתָ לְבָבְךָ לִדְרֹשׁ הָאֱלֹהִים:

 רש"י  כי בערת האשרות. כדלעיל ועוד הסיר את הבמות וגו' : לדרוש האלהים. כדלעיל (ב' יז) כי לאלהי אביו וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  אבל דברים טובים. ר''ל אבל מ''מ לא יעזבך כי נמצאו עמך דברים טובים המגינים עליך: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בערת. ענין הפנוי מן העולם וכן ובערתי אחרי בית ירבעם (מ''א י''ד) : (מצודת ציון)


{ד}  וַיֵּשֶׁב יְהוֹשָׁפָט בִּירוּשָׁלִָם וַיָּשָׁב וַיֵּצֵא בָעָם מִבְּאֵר שֶׁבַע עַד הַר אֶפְרַיִם וַיְשִׁיבֵם אֶל יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם:

 מצודת דוד  וישב יהושפט בירושלים. ר''ל נמנע מעתה לבוא לבית אחאב: וישב ויצא. ר''ל הלך פעם בפעם בין העם: (מצודת דוד)


{ה}  וַיַּעֲמֵד שֹׁפְטִים בָּאָרֶץ בְּכָל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת לְעִיר וָעִיר:

 רש"י  ויעמד שופטים. כשאמר לו החוזה דברים טובים נמצאו עמך כי בערת האשרות בא לו אצל סה''ת אם בערם כמשפט ומתחילה ראה כתיב אבד תאבדון עד ואשריהם תשרפון באש ופסילי אלהיהם תגדעון ונזכר שכ' בכי תשא (שמות לד) ואת מצבותם תשברון וגו' תמה בעצמו על שהטיב בעיני ה' שבער האשרים אשירי ישראל שהרי לא הזהירם אלא על אשיריהם ושוב חזר בשופטים ושוטרים ומצא כתוב (דברים טו) לא תטע לך אשירה ואז שמח שבערם וגם ראה שם כתוב שופטים ושוטרים תתן לך (שם) מיד ויעמד שופטים מוחזקי' בכל ערי יהודה לעיר ועיר : בכל ערי יהודה הבצרות. העמיד מוחזקים להכריחם ולכופן לדין מתחילה ושוב העמיד שופטים שאינן מוחזקים כל כך לעיירות שאינן בצורות לפי שהן יראי' להיות סרבנים יותר מאותן היושבים בערים בצורות שבוטחים בערי מבצרם : (רש"י)


{ו}  וַיֹּאמֶר אֶל הַשֹּׁפְטִים רְאוּ מָה אַתֶּם עֹשִׂים כִּי לֹא לְאָדָם תִּשְׁפְּטוּ כִּי לַיהוָה וְעִמָּכֶם בִּדְבַר מִשְׁפָּט:

 רש"י  כי לא לאדם תשפטו. פתרון אל תחשבו בלבבכם לומר מה לנו אם אנו מטים את הדין לזכות את אוהבינו להטות דין דלים ולישא פני עשירים הלא אין המשפט לה' לכך נאמר לה' שלו הוא אם חייבת את הזכאי כאלו נטלת ולקחת משל בוראך ודין שמים עקלת לתת משפט מעוקל לפיכך תראו מה שתעשו והיה לבבכם בכל דין ודין כאלו הקב''ה עומד לנפכים בדין וזהו ועמכם בדבר משפט ובסנהדרין מפורש מה אתם עושים כי לא לאדם תשפטו כי לה' ושמא יאמר הדיין מה לי ולצער הזה ת''ל ועמכם בדבר משפט כלומר מוטל עליכם לעשות ואין לו לדיין לעשות אלא מה שעיניו רואות : (רש"י)

 מצודת דוד  ראו מה אתם עושים. ר''ל מאד הסתכלו במעשה המשפט: כי לא לאדם. אין המשפט מצות אדם לשתוכלו לכחש ולומר לפניו כן היה הדעת נוטה ולא במעל יצא המשפט מעוקל: כי לה'. ויודע הוא אם נעשה במעל אם בטעות הדעת: ועמכם. ה' עמכם בדבר המשפט לדעת תעלומות לב: (מצודת דוד)

 רלב"ג  כי לא לאדם תשפטו כי לה'. ד''ל המשפט שתשפטו אינכם ממונים עליו בעבור אדם שתעמדו במקומו אך אתם בו בעבור ה' יתברך אשר ממנו המשפטים והוא עמכם בדבר המשפט כאמרו כי המשפט לאלהים הוא (דברים א' י''ז) ולזה מי שיעות המשפט הוא מורד בה' יתברך ולזה ראוי שתשמרו מלעשות עול ומלשאת פני איש ומלקיחת שחד כי אין עם ה' יתברך דבר מאלו הדברים הפחותים : (רלב"ג)


{ז}  וְעַתָּה יְהִי פַחַד יְהוָה עֲלֵיכֶם שִׁמְרוּ וַעֲשׂוּ כִּי אֵין עִם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עַוְלָה וּמַשֹּׂא פָנִים וּמִקַּח שֹׁחַד:

 רש"י  אין עם ה' אלהינו עולה ומשא פנים ומקח שוחד. והוא עמכם במשפט לפיכך אינו רוצה שתעשו עול במשפט : (רש"י)

 מצודת דוד  ועתה. הואיל והכל ידוע לפניו יהי פחדו עליכם: שמרו ועשו. כתורה וכמצוה: כי אין עם ה' וכו'. אין חפצו במעשה העולה לעול את המשפט ולשאת פניו במשפט ולקחת שוחד ענש יענש עליהם: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ומשא פנים. נקרא כן על כי החייב מתבייש ונופלים פניו להטות כלפי הקרקע וכמ''ש ולמה נפלו פניך (בראשית ד) והמסביר לו פנים הוא כאלו נושא הפנים שנפלו : (מצודת ציון)


{ח}  וְגַם בִּירוּשָׁלִַם הֶעֱמִיד יְהוֹשָׁפָט מִן הַלְוִיִּם וְהַכֹּהֲנִים וּמֵרָאשֵׁי הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפַּט יְהוָה וְלָרִיב וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלִָם:

 רש"י  וגם בירושלים העמיד. אע''פ שהוא בעצמו בירושלים : למשפט ה' ולריב. משפט נופל לומר על דיני ממונות דוגמא (במדבר כ''ו) והיתה לבני ישראל לחקת משפט ולרוב נופל על דיני נפשות וחבלות דוגמת (שמות כ''א) וכי יריבון אנשים וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  לישראל. של בני ישראל: למשפט ה'. לשפוט משפט ה' בדבר המצות: ולריב. בדבר שבין אדם לחברו: וישובו. יהושפט ואשר עמו שבו אל ירושלים אחר שהעמיד שופטים בארץ (ואף ששב לירושלים עד לא העמיד בה שופטים מ''מ סמך העמדת השופטים בירושלים להעמדת השופטים בכל הארץ ואח''ז אמר ששב לירושלים עם ששב מקודם): (מצודת דוד)


{ט}  וַיְצַו עֲלֵיהֶם לֵאמֹר כֹּה תַעֲשׂוּן בְּיִרְאַת יְהוָה בֶּאֱמוּנָה וּבְלֵבָב שָׁלֵם:

 רש"י  כה תעשון. משום זריזות וזהירות ולחוזק הוסיף נו''ן כמו (רות ג') עד אשר תדעין איך יפול דבר וכמו (בראשית ל''ב) כה תאמרון לאדני לעשו וכה תדבקין וגו' אשר יקצרון (רות ב') : (רש"י)

 מצודת דוד  עליהם. על שופטי ירושלים: כה תעשון ביראת וכו'. כן תעשו את דבר המשפט עשו אותה ביראת ה' וכו': (מצודת דוד)


{י}  וְכָל רִיב אֲשֶׁר יָבוֹא עֲלֵיכֶם מֵאֲחֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵיהֶם בֵּין דָּם לְדָם בֵּין תּוֹרָה לְמִצְוָה לְחֻקִּים וּלְמִשְׁפָּטִים וְהִזְהַרְתֶּם אֹתָם וְלֹא יֶאְשְׁמוּ לַיהוָה וְהָיָה קֶצֶף עֲלֵיכֶם וְעַל אֲחֵיכֶם כֹּה תַעֲשׂוּן וְלֹא תֶאְשָׁמוּ:

 רש"י  בין דם לדם. בין דם רציחת שוגג למזיד : והזהרתם אותם. אחיכם : והיה קצף עליכם ועל אחיכם. לפיכך כה תעשון והזהרתם את אחיכם : ולא תאשמו. אותם מכל מקום שאם תקבלו את האזהרה לא יהיה לכם קצף ואף לא יהיה בשום דבר אשם עליכם הואיל ועשיתם חובתכם המוטל עליכם לעשות : (רש"י)

 מצודת דוד  וכל ריב. כאשר יהיו שופטי הערים חולקין בדבר מה ויבואו לשאול את פיכם: בין דם לדם. בין יהיו מחולקים בדבר משפט רציחה אם הוא דם מזיד או לשוגג יחשב: בין תורה למצוה. רוצה לומר בין בדבר הוראה באחת ממצות ה' שבין אדם למקום: לחקים. הם המצות שהמה כחק מבלי טעם: ולמשפטים. בדברים שבין אדם לחבירו: והזהרתם אותם. לעשות כמו שתאמרון אתם: ולא יאשמו לה'. לעשות כמו שאמרו הם: והיה קצף עליכם. אם לא הזהרתם אותם: ועל אחיכם. על שעמדו בדבריהם: כה תעשון. להזהירם בדבר: ולא תאשמו. הואיל ועשיתם את שלכם והם אם ישמעו ואם יחדלו: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תורה. מל' הוראה ולמוד : יאשמו. מל' אשם וחטא : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וכל ריב אשר יבא עליכם מאחיכם וגו'. הנה השופטים שהעמיד בירושלים הם ב''ד הגדול ולזה שם בהם יהושפט מן הלוים והכהנים ומראשי האבות לישראל והזהירם בדבר הדבר הנפלא במשפט בין דם לדם באחד השערים שישפטו בהם כמו שצותה התורה ויזהירו אותם מעבור על הוראותם ולא יאשמו לה' כמו שזכרה התורה בפרשת כי יפלא ממך דבר למשפט כי בזה יסוד התורה וקיומה כי אם יעשה כל אחד כהוראתו תהיה תורה כשתי תורות ויבא זה להפסד רב ולמריבות חזקות מפני חלוף הדעו'. הלא תראה מה שקרה לישראל מהרע מפני דעות הצדוקין בימי בית שני : (רלב"ג)


{יא}  וְהִנֵּה אֲמַרְיָהוּ כֹהֵן הָרֹאשׁ עֲלֵיכֶם לְכֹל דְּבַר יְהוָה וּזְבַדְיָהוּ בֶן יִשְׁמָעֵאל הַנָּגִיד לְבֵית יְהוּדָה לְכֹל דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְשֹׁטְרִים הַלְוִיִּם לִפְנֵיכֶם חִזְקוּ וַעֲשׂוּ וִיהִי יְהוָה עִם הַטּוֹב: (פ)

 רש"י  ויהי ה' עם הטוב. עם עושה הטוב והישר : (רש"י)

 מצודת דוד  אמריהו. יתכן שהוא עזריה הנזכר (בדה''א ה') ועיין בסוף מלכים בחשבון הדורות: הראש עליכם. אשר הוא הראש עליכם הוא יהיה לכל דבר ה' וכל דבר הקשה מכם תביאו אליו: לכל דבר המלך. את פיו תשאלו בכל דבר הנוגע בחק המלוכה: לפניכם. מזומנים לפניכם לכל אשר תצום להכריח את העם על המשפט: עם הטוב. עם העושה הטוב והישר בעיני ה': (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ושוטרים. הם הרודים ונוגשים לקיים דברי השופטים : (מצודת ציון)

דברי הימים ב פרק-כ

{א}  וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן בָּאוּ בְנֵי מוֹאָב וּבְנֵי עַמּוֹן וְעִמָּהֶם מֵהָעַמּוֹנִים עַל יְהוֹשָׁפָט לַמִּלְחָמָה:

 רש"י  ועמהם מהעמונים. זה עמלק ולמה נקראו עמונים לפי ששינה כסותו ולשונו כעמונים ונתערבו בהם ובא להלחם בישראל וכן מוכח למטה בענין ובעת החלו ברינה ותהלה נתן ה' מארבים על בני עמון ומואב והר שעיר וגו' נמצא שהעמונים שנאמר כאן הם עמלקים ששינו לשונם וכסותם והוא שיסד הקליר בפרשת זכור זכור עריץ בעמונים נחבא פרץ כרמי עין גדי כהובא כלומר זכור מה שעשה עמלק העריץ שנחבא בין העמונים ובא לפרוץ כרמי ישראל באותו זמן כדכתיב והנם בחצצון תמר היא עין גדי ועין גדי סמוך למחוז של עמלק כמו שנאמר בלך לך (בראשית יד) ויכו את כל שדה העמלקי וגם את האמורי היושב בחצצון תמר : (רש"י)

 מצודת דוד  מהעמונים. שם אומה נקראת ע''ש מקומה וכן נאמר ויתנו העמונים מנחה לעזיהו (לקמן כ''ו) ואולי הוא הפוך מן המעונים שזכר שם ובמדרש אמר שהם עמלקים והם בני שעיר האמור למטה וקראם עמונים כי התנכרו ולבשו בגדי עמונים שלא יכירום בני ישראל כי כל בני אדום בכללם היו תחת ממשלת יהודה עד שפשעו בימי יהורם בן יהושפט: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  . : (מצודת ציון)


{ב}  וַיָּבֹאוּ וַיַּגִּידוּ לִיהוֹשָׁפָט לֵאמֹר בָּא עָלֶיךָ הָמוֹן רָב מֵעֵבֶר לַיָּם מֵאֲרָם וְהִנָּם בְּחַצְצוֹן תָּמָר הִיא עֵין גֶּדִי:

 רש"י  היא עין גדי. כלומר שאמרו לו כבר באו כל כך בקרוב לנו : (רש"י)

 מצודת דוד  מעבר לים. הוא ים המלח: מארם. בדרך מהלכם באו מעבר ארם: והנם. והנה הם עתה בחצצון תמר: (מצודת דוד)


{ג}  וַיִּרָא וַיִּתֵּן יְהוֹשָׁפָט אֶת פָּנָיו לִדְרוֹשׁ לַיהוָה וַיִּקְרָא צוֹם עַל כָּל יְהוּדָה:

 מצודת דוד  את פניו. ר''ל שם בטחונו לדרוש ה': (מצודת דוד)


{ד}  וַיִּקָּבְצוּ יְהוּדָה לְבַקֵּשׁ מֵיְהוָה גַּם מִכָּל עָרֵי יְהוּדָה בָּאוּ לְבַקֵּשׁ אֶת יְהוָה:

 רש"י  גם מכל ערי יהודה. שלא תאמר כשאמר בתחלה ויקבצו יהודה לבקש אלו יושבי ירושלים לבד הם אלא מכל ערי יהודה באו : (רש"י)

 מצודת דוד  ויקבצו יהודה. מיושבי ירושלים: (מצודת דוד)


{ה}  וַיַּעֲמֹד יְהוֹשָׁפָט בִּקְהַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם בְּבֵית יְהוָה לִפְנֵי הֶחָצֵר הַחֲדָשָׁה:

 מצודת דוד  החצר החדשה. אולי תקנו אותה וחדשו הבנין: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויעמוד יהושפט בקהל יהודה. מזה המקום למדנו שהקהל יאמר על אחד מהשבטים. ומזה המקום למדנו שפר העלם דבר של צבור יקריבו אותו כל שבט ושבט שנאמר והקריבו הקהל (ויקרא ד' י''ד) וכל שבט ושבט מהם נקרא קהל : (רלב"ג)


{ו}  וַיֹּאמַר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ הֲלֹא אַתָּה הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה מוֹשֵׁל בְּכֹל מַמְלְכוֹת הַגּוֹיִם וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה וְאֵין עִמְּךָ לְהִתְיַצֵּב:

 רש"י  ואתה מושל בכל ממלכות הגוים ובידך כח וגבורה. לנהוג ממשלתך עליהם לכך אנו מבקשים ממך לעזרונו מהם : ובידך כח. בעל כח וגבורה הרדי''ן בלע''ז : ואין עמך להתיצב. אין שום בריה יכולה לעמוד נגדך בכל ממלכות הגוים דוגמתו (יהושע א') לא יתיצב איש לפניך וכן (מ''א) מי הוא לפניו יתיצב (כך פי' רבינו מנחם בר חלבו זצ''ל) : (רש"י)

 מצודת דוד  ואין עמך. אין מי להתיצב ולעמוד למולך: (מצודת דוד)


{ז}  הֲלֹא אַתָּה אֱלֹהֵינוּ הוֹרַשְׁתָּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת מִלִּפְנֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וַתִּתְּנָהּ לְזֶרַע אַבְרָהָם אֹהַבְךָ לְעוֹלָם:

 רש"י  ותתנה לזרע אברהם. לפיכך עליך להחזיקה בידם ולגרש העמי' האלה כי אפי' מלך ואפי' שום אדם כשנתן מתנה לאוהבו ובא אחר לגוזלו הימנו דוחק בעצמו להחזיקה בידו כ''ש אתה ושמא תאמר לא נתתיה לכם אלא לפי שעה בשביל כך נאמר לעיל ירושת עולם נתת לנו : (רש"י)

 מצודת דוד  הורשת. גרשת אותם: ותתנה וכו'. לעולם. כאומר והנה מדרך הנותן מתנה לעולם לעזור להמקבל להשאר בידו: (מצודת דוד)


{ח}  וַיֵּשְׁבוּ בָהּ וַיִּבְנוּ לְךָ בָּהּ מִקְדָּשׁ לְשִׁמְךָ לֵאמֹר:

 רש"י  ויבנו לך בה מקדש לשמך לאמר. שאם תבוא עלינו רעה חרב שפוט או שום דין ודבר ורעב : (רש"י)

 מצודת דוד  לאמר. ר''ל כי אמרו ע''י יהיו נושעים וכמ''ש במקרא של אחריו: (מצודת דוד)


{ט}  אִם תָּבוֹא עָלֵינוּ רָעָה חֶרֶב שְׁפוֹט וְדֶבֶר וְרָעָב נַעַמְדָה לִפְנֵי הַבַּיִת הַזֶּה וּלְפָנֶיךָ כִּי שִׁמְךָ בַּבַּיִת הַזֶּה וְנִזְעַק אֵלֶיךָ מִצָּרָתֵנוּ וְתִשְׁמַע וְתוֹשִׁיעַ:

 רש"י  ונזעק אליך מצרתינו. בבית המקדש : ותשמע ותושיע. כאשר התפלל לפניך שלמה והבטחתו לעשות כך כמ''ש (לעיל ב' ו') ואם ינגף עמך וכל הפרשה עד וסלחת ונתת לאיש ככל דרכיו ויעתר לו ה' כדכתיב (שם) וירא ה' אל שלמה ויאמר לו שמעתי את תפלתך וכל הפרשה עד ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם ועתה אני מתפלל שתזכור אותה הבטחה שהבטחתו ותשמע ותושיענו מאויבינו הבאים עלינו : (רש"י)

 מצודת דוד  שפוט. משפט פורעניות: ולפניך. ר''ל והמידה ההיא הלא תהיה לפניך כי שמך בבית הזה: (מצודת דוד)

 רלב"ג  אם תבוא עלינו רעה חרב שפוט. כבר נתבאר זה מתפלת שלמה בן דוד הנזכרת במה שקדם אחר בנין בית המקדש : (רלב"ג)


{י}  וְעַתָּה הִנֵּה בְנֵי עַמּוֹן וּמוֹאָב וְהַר שֵׂעִיר אֲשֶׁר לֹא נָתַתָּה לְיִשְׂרָאֵל לָבוֹא בָהֶם בְּבֹאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם כִּי סָרוּ מֵעֲלֵיהֶם וְלֹא הִשְׁמִידוּם:

 רש"י  ועתה. על כל זאת שהבטחתנו להושיענו מאויבנו הבאים עלינו : הנה בני עמון ומואב והר שעיר אשר לא נתתה לישראל לבוא בהם. להלחם : בבואם מארץ מצרים. ועליהם היה לזכור את החסד ולבא בעזרתינו והם לא די להם שאינן זוכרין לנו אותו החסד להיות עמנו בכל צרותינו אלא שגומלין אלינו רעה ובאין עלינו : (רש"י)

 מצודת דוד  לבא בהם. לרשת את ארצם: (מצודת דוד)

 רלב"ג  אשר לא נתתה לישראל לבוא בהם בבאם מארץ מצרים. כבר הזהיר ה' יתברך אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה (דברים ב' ט') ובזה הזהיר שם מעמון ובני שעיר ולזה סרו ישראל מעליהם ולא השמידום : (רלב"ג)


{יא}  וְהִנֵּה הֵם גֹּמְלִים עָלֵינוּ לָבוֹא לְגָרְשֵׁנוּ מִיְּרֻשָּׁתְךָ אֲשֶׁר הוֹרַשְׁתָּנוּ:

 רש"י  לגרשינו מירושתך אשר הורשתנו. אתה בעצמך ולפיכך מה יש להם לערער על ירושתינו : (רש"י)

 מצודת דוד  והנה הם גומלים. ר''ל והנה ראה הגמול שמשלמים לנו לגרשנו וכו' וכי הוא הגמול הראוי: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גומלים. ענין תשלום שכר : הורשתנו. מל' ירושה : (מצודת ציון)


{יב}  אֱלֹהֵינוּ הֲלֹא תִשְׁפָּט בָּם כִּי אֵין בָּנוּ כֹּחַ לִפְנֵי הֶהָמוֹן הָרָב הַזֶּה הַבָּא עָלֵינוּ וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲשֶׂה כִּי עָלֶיךָ עֵינֵינוּ:

 רש"י  כי עליך עינינו. להושיענו : (רש"י)

 מצודת דוד  מה נעש'. להנצל מידם: כי עליך עינינו. אלא עינינו עליך להצילנו מידם: (מצודת דוד)


{יג}  וְכָל יְהוּדָה עֹמְדִים לִפְנֵי יְהוָה גַּם טַפָּם נְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם: (ס)

 רש"י  גם טפם. כמנהג שהגדודים באים על הארץ בורחים מן הכפרים לערי מבצריהם טפם נשיהם ובניהם : (רש"י)

 מצודת דוד  לפני ה'. לפני בית ה': (מצודת דוד)


{יד}  וְיַחֲזִיאֵל בֶּן זְכַרְיָהוּ בֶּן בְּנָיָה בֶּן יְעִיאֵל בֶּן מַתַּנְיָה הַלֵּוִי מִן בְּנֵי אָסָף הָיְתָה עָלָיו רוּחַ יְהוָה בְּתוֹךְ הַקָּהָל:

 מצודת דוד  בתוך הקהל. בעמדו בתוך הקהל: (מצודת דוד)


{טו}  וַיֹּאמֶר הַקְשִׁיבוּ כָל יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וְהַמֶּלֶךְ יְהוֹשָׁפָט כֹּה אָמַר יְהוָה לָכֶם אַתֶּם אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחַתּוּ מִפְּנֵי הֶהָמוֹן הָרָב הַזֶּה כִּי לֹא לָכֶם הַמִּלְחָמָה כִּי לֵאלֹהִים:

 רש"י  אל תיראו ואל תחתו. מוסב על שאמרו אין בנו כח לפני ההמון והנביא אמר להם אף על פי שהם רבים מכם אל תיראו מהם : כי לא לכם המלחמה כי לאלהים. מוסב על ואנחנו לא נדע והשיב הנביא ודאי כאשר אמרתם שעל הקב''ה עיניכם ובטחונכם להושיעכם כן יעשה כי לא לכם המלחמה כי לאלהים : (רש"י)

 מצודת דוד  לא לכם המלחמה. לא עליכם ללחום עמהם כי ה' ילחם לכם: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תחתו. ענין פחד ושבר : (מצודת ציון)


{טז}  מָחָר רְדוּ עֲלֵיהֶם הִנָּם עֹלִים בְּמַעֲלֵה הַצִּיץ וּמְצָאתֶם אֹתָם בְּסוֹף הַנַּחַל פְּנֵי מִדְבַּר יְרוּאֵל:

 רש"י  במעלה הציץ. שם מקום : (רש"י)

 מצודת דוד  הנם עולים. עתה עולים הם במקום שעולים בה אל הציץ והוא שם מקום: ומצאתם. למחר תמצאו אותם בסוף הנחל לפני מדבר ירואל ונתן להם אות למען יחזק לבבם: (מצודת דוד)


{יז}  לֹא לָכֶם לְהִלָּחֵם בָּזֹאת הִתְיַצְּבוּ עִמְדוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יְהוָה עִמָּכֶם יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחַתּוּ מָחָר צְאוּ לִפְנֵיהֶם וַיהוָה עִמָּכֶם:

 רש"י  התיצבו. מוסב על לא לכם המלחמה : וראו את ישועת ה'. מוסב למעלה הלא אתה אלהינו הורשתנו ואמר להם הקב''ה הדין עמכם עלי להחזיקה בידכם : מחר צאו. ואלחם בעדיכם והם האמינו ונזדרזו וישכימו בבקר : (רש"י)

 מצודת דוד  בזאת. בהמלחמה הזאת: התיצבו. עמדו ועל תתגרו בם מלחמה ולזרז כפל הדבר: (מצודת דוד)


{יח}  וַיִּקֹּד יְהוֹשָׁפָט אַפַּיִם אָרְצָה וְכָל יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם נָפְלוּ לִפְנֵי יְהוָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לַיהוָה:

 מצודת דוד  ויקוד. כפה הקדקד והשתחוה על פניו ארצה לפני ה': (מצודת דוד)


{יט}  וַיָּקֻמוּ הַלְוִיִּם מִן בְּנֵי הַקְּהָתִים וּמִן בְּנֵי הַקָּרְחִים לְהַלֵּל לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּקוֹל גָּדוֹל לְמָעְלָה:

 מצודת דוד  להלל לה'. על בשורת התשועה: למעלה. ר''ל גדול מאוד: (מצודת דוד)


{כ}  וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיֵּצְאוּ לְמִדְבַּר תְּקוֹעַ וּבְצֵאתָם עָמַד יְהוֹשָׁפָט וַיֹּאמֶר שְׁמָעוּנִי יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם הַאֲמִינוּ בַּיהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְתֵאָמֵנוּ הַאֲמִינוּ בִנְבִיאָיו וְהַצְלִיחוּ:

 רש"י  ותאמנו. ותהיו בני אמונה ותצליחו דוגמא (ישעי' ז') לא תאמינו : (רש"י)

 מצודת דוד  ותאמנו. ותתקיימו כמו והיה אמונת עתיך (ישעיה ל''ג): (מצודת דוד)

 רלב"ג  האמינו בה' אלהיכם ותאמנו. ר''ל האמינו ביעודי ה' יתברך ותהיו קימים ונאמנים ולא יפול בלבבכם ספק על דבר הנבואה כי אולי בסבת החטא תסור ממנו הטובה הזאת : (רלב"ג)


{כא}  וַיִּוָּעַץ אֶל הָעָם וַיַּעֲמֵד מְשֹׁרֲרִים לַיהוָה וּמְהַלְלִים לְהַדְרַת קֹדֶשׁ בְּצֵאת לִפְנֵי הֶחָלוּץ וְאֹמְרִים הוֹדוּ לַיהוָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

 מצודת דוד  אל העם. את העם: להדרת קדש. על המקום ב''ה יאמר שהוא מהודר ומפואר בקדושה: ובצאת. בעת שיצאו לפני החלוץ ישוררו ויהללו ויהיו אומרים הודו וכו': (מצודת דוד)

 מצודת ציון  החלוץ. האנשים המזוינים מכלי מלחמה : החלו. התחילו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויעמד משוררים לה' וגו'. הנה נראה יהושפט כי אינו בוטח כי אם בה' יתברך ולזה כאשר היה יוצא לפני אנשי המלחמה העמיד משוררים לה' שהיו מהללים להדרת קדשו והיו מודים לה' יתברך על החסד שהבטיחם ובעת שהחלו לרנן ולהלל ה' יתברך נתן ה' לאויביהם רצון שהיו מארבים קצתם לקצתם ונתחדשה שנאה ביניהם עד שכבר עמדו בני עמון ומואב על יושבי הר שעיר שהיו עמם להחרים ולהשמיד ואחר שכלו להכות ביושבי שעיר סבב ה' יתברך לחדש שנאה בין בני עמון ובין מואב עד שכבר השחיתו איש את רעהו ובזה היו כמו עוזרים לישראל : (רלב"ג)


{כב}  וּבְעֵת הֵחֵלּוּ בְרִנָּה וּתְהִלָּה נָתַן יְהוָה מְאָרְבִים עַל בְּנֵי עַמּוֹן מוֹאָב וְהַר שֵׂעִיר הַבָּאִים לִיהוּדָה וַיִּנָּגֵפוּ:

 רש"י  נתן ה' מארבים. נתן מארבים להשמידם ולהחרימם דוגמא באביה בן רחבעם (לעיל ב' י''ג) וירבעם היסב את המארב כמו כן הסיבם הקב''ה זה בזה ושוב חזר מואב ועזר לבני עמון וקמו שניהם על בני שעיר : (רש"י)

 מצודת דוד  נתן ה' מארבים. נתן בלב אנשים לארוב עליהם ולהכות בהם: וינגפו. הוכו מן האורבים ונחלשו: (מצודת דוד)


{כג}  וַיַּעַמְדוּ בְּנֵי עַמּוֹן וּמוֹאָב עַל יֹשְׁבֵי הַר שֵׂעִיר לְהַחֲרִים וּלְהַשְׁמִיד וּכְכַלּוֹתָם בְּיוֹשְׁבֵי שֵׂעִיר עָזְרוּ אִישׁ בְּרֵעֵהוּ לְמַשְׁחִית:

 רש"י  ויעמדו בני עמון ומואב על יושבי הר שעיר להחרים ולהשמיד וככלותם ביושבי שעיר עזרו איש ברעהו. הסיבן הקב''ה זה אל זה להשחיתם עד כלותם עד שנפלו ההגרים לארץ לאין פליטה : (רש"י)

 מצודת דוד  על ישבי הר שעיר. כי חשבו שבני המארב הם מאנשיהם: ביושבי שעיר. להשמיד את כולם: עזרו איש ברעהו. האחד עזר את חברו להיות משחית את הבא כנגדו להלחם בו ואח''ז בא אחר לעזור לאחד מהם להשחית את השני וכן היה הולך וחוזר עד כלותם: (מצודת דוד)


{כד}  וִיהוּדָה בָּא עַל הַמִּצְפֶּה לַמִּדְבָּר וַיִּפְנוּ אֶל הֶהָמוֹן וְהִנָּם פְּגָרִים נֹפְלִים אַרְצָה וְאֵין פְּלֵיטָה:

 מצודת דוד  על המצפה. על המקום שצופים בה אל המדבר מקום המחנה ההיא: ואין פליטה. לא נשאר בהם שארית: (מצודת דוד)


{כה}  וַיָּבֹא יְהוֹשָׁפָט וְעַמּוֹ לָבֹז אֶת שְׁלָלָם וַיִּמְצְאוּ בָהֶם לָרֹב וּרְכוּשׁ וּפְגָרִים וּכְלֵי חֲמֻדוֹת וַיְנַצְּלוּ לָהֶם לְאֵין מַשָּׂא וַיִּהְיוּ יָמִים שְׁלוֹשָׁה בֹּזְזִים אֶת הַשָּׁלָל כִּי רַב הוּא:

 רש"י  לאין משא. מרוב : (רש"י)

 מצודת דוד  ופגרים. ר''ל מצאום פגרים מתים ואין מי מוחה מלקחת: וינצלו להם. עשו המקום ריק לקחת הכל לעצמם: לאין משא. עד שלא יוכלו לשאתם מגודל הרבוי: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ורכוש. הוא שם כולל לזהב וכסף ומטלטלין : וינצלו. ענין רקות כמו וינצלו את מצרים (שמות יב) : (מצודת ציון)


{כו}  וּבַיּוֹם הָרְבִעִי נִקְהֲלוּ לְעֵמֶק בְּרָכָה כִּי שָׁם בֵּרֲכוּ אֶת יְהוָה עַל כֵּן קָרְאוּ אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא עֵמֶק בְּרָכָה עַד הַיּוֹם:

 מצודת דוד  לעמק ברכה. אמר ע''ש סופו שקראו לה עמק ברכה: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נקהלו. נאספו כמו ויקהל משה (שם לה) : (מצודת ציון)


{כז}  וַיָּשֻׁבוּ כָּל אִישׁ יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם וִיהוֹשָׁפָט בְּרֹאשָׁם לָשׁוּב אֶל יְרוּשָׁלִַם בְּשִׂמְחָה כִּי שִׂמְּחָם יְהוָה מֵאוֹיְבֵיהֶם:

 רש"י  נקהלו לעמק ברכה. לאותו עמק שלאחר כן נקרא עמק ברכה על שם המעשה כמו שמפורש בסמוך כדאמר כי שם ברכו את ה' והודו על כל הטובה אשר עשה להם שעזרם מעכומ''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  מאויביהם. במה שעזרם מאויביהם: (מצודת דוד)


{כח}  וַיָּבֹאוּ יְרוּשָׁלִַם בִּנְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת וּבַחֲצֹצְרוֹת אֶל בֵּית יְהוָה:

 רש"י  ויבאו ירושלים בנבלים ובכנרות ובחצצרות. הרי ג' כלי שיר כנגד ג' כל איש יהודה וירושלים ויהושפט : (רש"י)


{כט}  וַיְהִי פַּחַד אֱלֹהִים עַל כָּל מַמְלְכוֹת הָאֲרָצוֹת בְּשָׁמְעָם כִּי נִלְחַם יְהוָה עִם אוֹיְבֵי יִשְׂרָאֵל: {ל}  וַתִּשְׁקֹט מַלְכוּת יְהוֹשָׁפָט וַיָּנַח לוֹ אֱלֹהָיו מִסָּבִיב: (פ)

 מצודת דוד  ותשקוט מלכות יהושפט. לא היה מי מערער על מלכותו: (מצודת דוד)


{לא}  וַיִּמְלֹךְ יְהוֹשָׁפָט עַל יְהוּדָה בֶּן שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה בְּמָלְכוֹ וְעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִַם וְשֵׁם אִמּוֹ עֲזוּבָה בַּת שִׁלְחִי:

 מצודת דוד  וימלוך יהושפט. ר''ל קבלו מלכותו באהבה בראותם הצלחתו: (מצודת דוד)


{לב}  וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ אָבִיו אָסָא וְלֹא סָר מִמֶּנָּה לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה:

 רש"י  וילך בדרך אביו אסא. מאיזה דבר לא סר מלעשות הישר מדרך הטוב והישר של אביו לא סר אבל מדרכו הרעה של אסא סר כמו שכתוב (לעיל ב' טו) ויוצא אסא כסף וזהב וכל הפרשה אבל יהושפט לא עשה כן אלא בטח כל ימיו בהקב''ה : (רש"י)

 מצודת דוד  לעשות הישר. ר''ל בזה הלך בדרכי אביו לעשות הישר כמוהו אבל לא הלך בדרכו מה שלא בטח בה': (מצודת דוד)


{לג}  אַךְ הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ וְעוֹד הָעָם לֹא הֵכִינוּ לְבָבָם לֵאלֹהֵי אֲבֹתֵיהֶם:

 מצודת דוד  הבמות. הנעשים לה' ואסורים הם משנבנה הבית: ועוד העם לא הכינו. ורק הוא לבד הכין לבו לה': (מצודת דוד)

 רלב"ג  אך הבמות לא סרו. ר''ל הבמות שהיו לה' והם במות יחיד ואמר זה כי כבר נאסרו הבמו' אחר בנין ביהמ''ק כמו שנתבאר בתורה : (רלב"ג)


{לד}  וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹשָׁפָט הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרֹנִים הִנָּם כְּתוּבִים בְּדִבְרֵי יֵהוּא בֶן חֲנָנִי אֲשֶׁר הֹעֲלָה עַל סֵפֶר מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל:

 רש"י  בדברי יהוא בן חנני. שאמר אל המלך יהושפט (שם י''ט) הלרשע לעזור : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר העלה. ספורי יהושפט העלה במכתב על ספר דברי הימים של מלכי ישראל: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אתחבר. כמו התחבר ובאה האל''ף במקום ה''א : (מצודת ציון)


{לה}  וְאַחֲרֵיכֵן אֶתְחַבַּר יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה עִם אֲחַזְיָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הוּא הִרְשִׁיעַ לַעֲשׂוֹת:

 מצודת דוד  הוא הרשיע לעשות. אף כי אחזיה הרשיע לעשות הרע לא נמנע יהושפט מלהתחבר עמו: (מצודת דוד)


{לו}  וַיְחַבְּרֵהוּ עִמּוֹ לַעֲשׂוֹת אֳנִיּוֹת לָלֶכֶת תַּרְשִׁישׁ וַיַּעֲשׂוּ אֳנִיּוֹת בְּעֶצְיוֹן גָּבֶר:

 מצודת דוד  ויחברהו עמו. יהושפט חיבר את אחזיה להיות עמו לעשות יחד אניות וכו': (מצודת דוד)


{לז}  וַיִּתְנַבֵּא אֱלִיעֶזֶר בֶּן דֹּדָוָהוּ מִמָּרֵשָׁה עַל יְהוֹשָׁפָט לֵאמֹר כְּהִתְחַבֶּרְךָ עִם אֲחַזְיָהוּ פָּרַץ יְהוָה אֶת מַעֲשֶׂיךָ וַיִּשָּׁבְרוּ אֳנִיּוֹת וְלֹא עָצְרוּ לָלֶכֶת אֶל תַּרְשִׁישׁ:

 רש"י  ולא עצרו. פתרון לא עצרו כח האניות ללכת וישברו : (רש"י)

 מצודת דוד  בהתחברך. בעבור התחברך עם אחזיה פרץ ה' וכו' ר''ל תבוא פרצה ושבר במעשיך ולא תצלח בהם: ולא עצרו. לא עכבו אצלם הכח להתחזק ללכת עד תרשיש ובמ''א נאמר בענין אחר ואולי הנאמר שם היה בפעם אחר: (מצודת דוד)

 רלב"ג  בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך. באר בזה כי לולא התחברו באניו' עם אחזיהו לא נענש יהושפט שישברו אניותיו : ולא עצרי ללכת אל תרשיש. כי כבר נשברו ונתרועעו : (רלב"ג)

דברי הימים ב פרק-כא

{א}  וַיִּשְׁכַּב יְהוֹשָׁפָט עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִיד וַיִּמְלֹךְ יְהוֹרָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו: {ב}  וְלוֹ אַחִים בְּנֵי יְהוֹשָׁפָט עֲזַרְיָה וִיחִיאֵל וּזְכַרְיָהוּ וַעֲזַרְיָהוּ וּמִיכָאֵל וּשְׁפַטְיָהוּ כָּל אֵלֶּה בְּנֵי יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל: {ג}  וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם מַתָּנוֹת רַבּוֹת לְכֶסֶף וּלְזָהָב וּלְמִגְדָּנוֹת עִם עָרֵי מְצֻרוֹת בִּיהוּדָה וְאֶת הַמַּמְלָכָה נָתַן לִיהוֹרָם כִּי הוּא הַבְּכוֹר: (פ)

 מצודת ציון  ולמגדנות. המלה ההיא יורה על דבר המשובח והמעולה בין בפירות בין בבגדים בין באבני יקר כמו ומגדנות נתן לאחיה (בראשית כד) : מצורות. ענין מבצר : (מצודת ציון)


{ד}  וַיָּקָם יְהוֹרָם עַל מַמְלֶכַת אָבִיו וַיִּתְחַזַּק וַיַּהֲרֹג אֶת כָּל אֶחָיו בֶּחָרֶב וְגַם מִשָּׂרֵי יִשְׂרָאֵל:

 מצודת דוד  ויהרוג וכו'. לבל יהיו מערערים על המלוכה: משרי ישראל. אותם שהיו ידם עם אחיו: (מצודת דוד)


{ה}  בֶּן שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה יְהוֹרָם בְּמָלְכוֹ וּשְׁמוֹנֶה שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם: {ו}  וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ בֵּית אַחְאָב כִּי בַּת אַחְאָב הָיְתָה לּוֹ אִשָּׁה וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה: {ז}  וְלֹא אָבָה יְהוָה לְהַשְׁחִית אֶת בֵּית דָּוִיד לְמַעַן הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת לְדָוִיד וְכַאֲשֶׁר אָמַר לָתֵת לוֹ נִיר וּלְבָנָיו כָּל הַיָּמִים:

 רש"י  ניר. פי' עול על ישראל : (רש"י)

 מצודת דוד  ולא אבה ה' להשחית. אף שהיו ראוים להשחתה: ניר. כמו נר ור''ל מלוכה כי המלך משפיע ומאיר כנר: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ולא אבה. ולא רצה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לתת לו ניר. ניר הוא מלכות. או יהיה כמו נר. ר''ל שלא יכבה נרו שלא יהיה מזרעו מולך : (רלב"ג)


{ח}  בְּיָמָיו פָּשַׁע אֱדוֹם מִתַּחַת יַד יְהוּדָה וַיַּמְלִיכוּ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ:

 רש"י  בימיו פשע אדום וגו'. כי דוד הכרית כל זכר באדום ויתן בהם נציבים במקום מלך ופרעו לו מס וכן היו עושין כל מלכי יהודה נותנין הנציבים הטובים בעיניהם ומימיו של יהורם ואילך פשעו מתחת יד יהודה : (רש"י)

 מצודת דוד  וימליכו. כי עד הנה היה עליהם נציב מלך מתחת יד מלכי יהודה: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פשע. מרד : (מצודת ציון)


{ט}  וַיַּעֲבֹר יְהוֹרָם עִם שָׂרָיו וְכָל הָרֶכֶב עִמּוֹ וַיְהִי קָם לַיְלָה וַיַּךְ אֶת אֱדוֹם הַסּוֹבֵב אֵלָיו וְאֵת שָׂרֵי הָרָכֶב:

 רש"י  הסובב אליו. ויך אותו אדום הסובבים וסומכים לו לעזרו כי היה דרכם כשנוצחים במלחמה היו תופשים האנשים הגבורים ומביאים אותן עמהם שלא יתוספו על שונאיהם להיות לעזרה לאדום בני עמם וקם לילה פתאום והרגם ורבותינו פירשו הסובב אליו סמוכים לפניו : (רש"י)

 מצודת דוד  ויעברו. אל ארץ אדום: ויהי קם לילה. כי לא עצר כח ללחום עמהם ביום בפומבי: הסובב אליו. הסמוך אליו ולא עצר כח ללכת בעומק המלחמה: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויהי קם לילה. ר''ל חיל אדום המורדים בו והנה אדום הסובב אליו שהיה עם יהורם כי לא מרדו כלם כמו שזכרנו בספר מלכים : (רלב"ג)


{י}  וַיִּפְשַׁע אֱדוֹם מִתַּחַת יַד יְהוּדָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה אָז תִּפְשַׁע לִבְנָה בָּעֵת הַהִיא מִתַּחַת יָדוֹ כִּי עָזַב אֶת יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו:

 רש"י  ויפשע אדום. והלא כבר נאמר למעלה בימיו פשע אדום אלא כן דרך הפסוק לפי שהפסיק בנתיים פסוק אחד ורוצה לומר אז תפשע לבנה לכך סידרן מתחילה ואומר ויפשע אדום אז תפשע לבנה של יהודה היתה והיתה עומדת על גבול אדום כדכתיב בספר יהושע ויהי הערים מקצה למטה בני יהודה אל גבול אדום וכשראו שמרדו אדומיים מרדו אף הם בעת ההיא שיושבים על גבול אדום ועזרו לאדום וזהו אז תפשע לבנה : כי עזב את ה' אלהי אבותיו. מגיד מה גרם לו שמרדו בימיו יותר משא' מלכי יהודה שהיו לפניו : (רש"י)

 מצודת דוד  אז. בעת ההיא פשעה גם לבנה וידמה שהיתה מארץ יהודה סמוכה לאדום ופשעה גם היא במלך יהודה: כי עזב את ה'. ובא עליו מצד העונש: (מצודת דוד)


{יא}  גַּם הוּא עָשָׂה בָמוֹת בְּהָרֵי יְהוּדָה וַיֶּזֶן אֶת יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וַיַּדַּח אֶת יְהוּדָה: (פ)

 רש"י  ויזן. כל מי שעוזב ומימר יראת הקב''ה בעבודת כוכבים ומזלות נופל ל' זנות שעשה דוגמ' אשה מזנה ומנאפת מאחרים ודומה כי זנה תזנה הארץ (הושע א) וזנו אחרי אלהי נכר וגו' (דברים ל''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  עשה במות. לע''ג: ויזן. הסיתם לזנות אחר הע''ג: וידח. הדיחם מעבודת ה': (מצודת דוד)


{יב}  וַיָּבֹא אֵלָיו מִכְתָּב מֵאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי דָּוִיד אָבִיךָ תַּחַת אֲשֶׁר לֹא הָלַכְתָּ בְּדַרְכֵי יְהוֹשָׁפָט אָבִיךָ וּבְדַרְכֵי אָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה:

 רש"י  ויבא אליו מכתב מאליהו. לאחר שעלה לשמים בא לו כתב זה של נבואה זו : (רש"י)

 מצודת דוד  מכתב. אגרת כתובה ועם שהיתה אחר שעלה בסערה השמים כי נגלה לאחד מהנביאים ושם הדברים האלה בפיו וצוהו לכתבו בספר ולהביא אליו: לאמר. ובזה נאמר בה כה אמר ה' וכו': (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויבוא אליו מכתב מאליהו הנביא וגו'. ראוי שיתבאר מזה כי אליהו לא מת בעת אשר לוקח מעל ראש אלישע וזה כי לא נחה רוח אליהו על אלישע שיהיה לנביא תחתיו כי אם אחר שלוקח מאתו כמו שיתבאר במעט עיון ממה שנזכר בספר מלכים (ב' ב') ואז נמשח אלישע לנביא תחת אליהו כמו שאמר ה' יתברך לאליהו וזה גם כן יורה שלא יהיה לנביא רק אחר שיסור אליהו מהיות לנביא. ובהיות הענין כן נתבאר כי בימי יהושפט היה אלישע לנביא כמו שנזכר בספר מלכים בדבר מלחמת יהורם עם מישע מלך מואב. הנה התבאר כי כבר לוקח אליהו מעל ראש אלישע בימי יהושפט. ולזה התבאר שזה המכתב שבא מאליהו ליהורם בן יהושפט אחרי מות יהושפט היה אחרי לוקח אליהו מעל ראש אלישע. וכאשר התישב זה הנה נבאר שאליהו היה חי בהכרח בעת שהרג יהורם את אחיו אשר היה אחרי לוקח מעל ראש אלישע שאם לא הונח הענין כן הנה יחויב שנאמר שאליהו נתנבא קודם מותו שכן יהיה הענין ושכבר יגיע לו מזה זה העונש שזכר וזה דבר בלתי אפשר שיונח כן שאם היה הדבר כן יהיה העונש על החטא נגזר לאדם טרם היותו חוטא ולא תשאר לו בחירה ימלט בה מהיות חוטא וזה סותר כל שרשי התורה שאם הוה זה כן מה זה שאמר המלאך לאברהם עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך (בראשית כ''ב י''ב) ויעד לו שכבר יברכהו ה' בעבור זה. הלא היה ראוי גם כן שיברכהו ה' יתברך בזאת הברכה ואף על פי שלא ינסהו בזה הנסיון כי כבר ידע שאם ינסהו בזה הנסיון יעשה מה שעשה. ובכלל הנה המאמר בשיעד הנביא שיחטא פלוני ויענש עליו עונש כך הוא הורס הגדולה שבפנות התוריות והעיוניות. ולזה יחויב שנודה כי אליהו היה קים בימי יהורם ולזה לא נתבאר לנו שמת אליהו ומפני זה הוצרכנו להודות כי הנזכר בסוף ספר מלאכי הוא זה. ויהיה לו זה הארך הנפלא מהחיים על דרך פלא כמו שזכרנו בספר מלכים : (רלב"ג)


{יג}  וַתֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וַתַּזְנֶה אֶת יְהוּדָה וְאֶת יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם כְּהַזְנוֹת בֵּית אַחְאָב וְגַם אֶת אַחֶיךָ בֵית אָבִיךָ הַטּוֹבִים מִמְּךָ הָרָגְתָּ:

 מצודת דוד  כהזנות וכו'. כמו שזנו הם אחר הע''ג: (מצודת דוד)


{יד}  הִנֵּה יְהוָה נֹגֵף מַגֵּפָה גְדוֹלָה בְּעַמֶּךָ וּבְבָנֶיךָ וּבְנָשֶׁיךָ וּבְכָל רְכוּשֶׁךָ: {טו}  וְאַתָּה בָּחֳלָיִים רַבִּים בְּמַחֲלֵה מֵעֶיךָ עַד יֵצְאוּ מֵעֶיךָ מִן הַחֹלִי יָמִים עַל יָמִים:

 מצודת דוד  ואתה בחליים. ואתה תהיה בחליים רבים: ימים על ימים. בכל יום ויום: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ימים על ימים. ר''ל שנים ימים נוספים על שנה אחת כי ימים ויאמר על השנה כאמרו ימים תהיה גאלתו (ויקרא כ''ה כ''ט) : (רלב"ג)


{טז}  וַיָּעַר יְהוָה עַל יְהוֹרָם אֵת רוּחַ הַפְּלִשְׁתִּים וְהָעַרְבִים אֲשֶׁר עַל יַד כּוּשִׁים:

 מצודת דוד  על יד. הסמוכים לארץ כוש: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויער. מל' התעוררות : רוח. ענין רצון כמו הנני נותן בו רוח (מ''ב יט) : (מצודת ציון)


{יז}  וַיַּעֲלוּ בִיהוּדָה וַיִּבְקָעוּהָ וַיִּשְׁבּוּ אֵת כָּל הָרְכוּשׁ הַנִּמְצָא לְבֵית הַמֶּלֶךְ וְגַם בָּנָיו וְנָשָׁיו וְלֹא נִשְׁאַר לוֹ בֵּן כִּי אִם יְהוֹאָחָז קְטֹן בָּנָיו:

 רש"י  ויבקעוה. כמו (ישעיה ז') נעלה ביהודה ונקיצנה ונבקיענ' וכן (מלכים ב' ג') להבקיע אל מלך אדום : (רש"י)

 מצודת דוד  ויבקעו. בקעו חומת העיר ועלו בה: יהואחז. הוא אחזיהו בהפוך אותיות: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ולא נשאר לו בן כי אם יהואחז קטן בניו. הנה מדד לו ה' יתברך מדה כנגד מדה הוא הרג כל אחיו ולזה נהרגו בניו לא נשאר בהם כי אם אחד כמו שלא השאיר הוא מיהושפט כי אם בן אחד והוא יהורם בעצמו : (רלב"ג)


{יח}  וְאַחֲרֵי כָּל זֹאת נְגָפוֹ יְהוָה בְּמֵעָיו לָחֳלִי לְאֵין מַרְפֵּא:

 מצודת דוד  לחלי לאין מרפא. חולי אנושה עד לא מצאה רפואה אף לפי שעה: (מצודת דוד)


{יט}  וַיְהִי לְיָמִים מִיָּמִים וּכְעֵת צֵאת הַקֵּץ לְיָמִים שְׁנַיִם יָצְאוּ מֵעָיו עִם חָלְיוֹ וַיָּמָת בְּתַחֲלֻאִים רָעִים וְלֹא עָשׂוּ לוֹ עַמּוֹ שְׂרֵפָה כִּשְׂרֵפַת אֲבֹתָיו:

 רש"י  וכעת צאת הקץ. אותו קץ שאמר לו הנביא : ולא עשו לו עמו שרפה. אע''פ שהיה צריך לאותו שרפה לפי שחלה בחליים רעים ובשרו מסריח לא חפץ הקב''ה בכבודו שיעשו לו שרפה וגם לא נקבר בקברות המלכי' : (רש"י)

 מצודת דוד  ויהי לימים מימים. החולי ההוא הי' לו מתחלת השנה עד סופה מבלי הפסק: וכעת. וכאשר בא עת יציאת הקץ של שתי שנים עם חליו במכאוב החולי יצאו מעיו אל החוץ מכל וכל: בתחלואים רעים. אחר שעבר עליו תחלואים רעים מת: ולא עשו וכו'. לשרוף עליו מטתו וכלי תשמישו כדרך ששורפין על המלכים: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויהי לימים מימים. ר''ל שזה היה לימים מהשנה השנית : (רלב"ג)


{כ}  בֶּן שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם הָיָה בְמָלְכוֹ וּשְׁמוֹנֶה שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וַיֵּלֶךְ בְּלֹא חֶמְדָּה וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּעִיר דָּוִיד וְלֹא בְּקִבְרוֹת הַמְּלָכִים:

 רש"י  בלא חמדה. פתרון כל ימיו היה ברעה ובתחלואים ועליו נתקיים (דברים ל''א) ראה נתתי לפניך היום את החיים וגו' וגם קצר ימים ושבע רוגז : (רש"י)

 מצודת דוד  וילך. הלך מן העולם בלא חמדה כי כל ימי חייו לא היה לו קורת רוח למלאות חמדתו כי היה מעונה ומדוכא: (מצודת דוד)

דברי הימים ב פרק-כב

{א}  וַיַּמְלִיכוּ יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אֶת אֲחַזְיָהוּ בְנוֹ הַקָּטֹן תַּחְתָּיו כִּי כָל הָרִאשֹׁנִים הָרַג הַגְּדוּד הַבָּא בָעַרְבִים לַמַּחֲנֶה וַיִּמְלֹךְ אֲחַזְיָהוּ בֶן יְהוֹרָם מֶלֶךְ יְהוּדָה: (פ)

 מצודת דוד  הבא בערבים. הבא מערבים אל מחנה פלשתים להלחם ביהורם כמה שכתוב למעלה: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בערבים. הבי''ת הוא במקום מ''ם כמו והנותר בבשר ובלחם (ויקרא ח) ומשפטו מבשר ומלחם : (מצודת ציון)


{ב}  בֶּן אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אֲחַזְיָהוּ בְמָלְכוֹ וְשָׁנָה אַחַת מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ עֲתַלְיָהוּ בַּת עָמְרִי:

 רש"י  בן ארבעים ושתים. ובמלכים (ב' כ''ח) הוא אומר בן עשרים ושתים הא כיצד לפי זה היה הבן גדול מאביו ב' שנים אלא ב' שנים קודם שנולד יהורם אביו נגזרה גזירה זו על בית דוד שתכלה עם בית אחאב וכן הוא אומר ומאלהים היתה תבוס' אחזיה וגו' וביום שנשא אסא את בת עמרי ליהושפט בנו נגזרה גזירה זו כך שנויה בסדר עול' ובתוספתא דסוטה אך בכל המקראות לא מצינו שנשא יהושפט בת עמרי אך מצאתי (מלכים ולעיל ב' יח) ויתחתן לאחאב ושמא זו היא אחותו שנשא ובשנת ל''א לאסא נשאה שנא' (במלכי' א' ט''ז) ובשנת ל''א לאסא מלך עמרי וכשנשא אסא את בתו ליהושפט בנו שנתעלה עמרי והרגו תבני צא וחשוב משנת ל''ג לאסא עד שמלך אחזיהו ותמצא מ''ב שנה ועוד כתוב אחד אומר (במלכים ב' ח') בשנת י''ב ליורם בן אחאב מלך אחזיהו בן יהור' וכתוב א' אומר (שם ב' ט') ובשנת י''ח ליורם מלך אחזיהו על כרחינו יהורם אביו לא מת אלא בשנת י''ב ליורם בן אחאב שהרי כתיב (שם ב' ח') בשנת ה' ליורם בן אחאב מלך יהורם בן יהושפט וח' שנים מלך ומה שאמר שוב בשנת י''א ליורם לפי שמלך בחיי אביו שנה אחת לפי שהיה אביו נגוע בתחלויי' קשים כמ''ש (לעיל ב' כא) ואחרי כל זאת נגפו ה' וגו' וימליכו יושבי ירושלי' את אחזיהו בנו הקטן שנה אחת בחיי אביו וזהו דכתיב בשנת י''א ליורם ומה שאמר בשנת י''ב ליורם לאחר שמת אביו אז היה י''ב ליורם : (רש"י)

 מצודת דוד  בן ארבעים ושתים שנה. שנויה בסדר עולם שהמנין הזה הוא לצמיתת מלכות עמרי על כל ישראל אשר היתה ע''י שנשא יהושפט את בתו לאשה כמ''ש שם ויתכן שנשאה שנה אחת לפני מלוך עמרי על כל ישראל ובעבור היות אחזיה מזרעו קרה לו שנהרג עם מלך ישראל על ידי יהוא ולזה תלה מלכותו בצמיתת מלכות עמרי: בת עמרי. ולמעלה נאמר שיהורם אביו נשא בת אחאב ויהושפט אבי אביו נשא בת עמרי ויתכן שעמרי גדלה ונקראת בתו אף כי בני בנים הם הבנים: (מצודת דוד)


{ג}  גַּם הוּא הָלַךְ בְּדַרְכֵי בֵּית אַחְאָב כִּי אִמּוֹ הָיְתָה יוֹעַצְתּוֹ לְהַרְשִׁיעַ:

 רלב"ג  כי אמו היתה יועצתו להרשיע. באר בזה כי סבת עשותו הרע בעיני ה' היה רשע אמו ורשע בית אחאב אשר היו יועצים לו אחר מות אביו : (רלב"ג)


{ד}  וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה כְּבֵית אַחְאָב כִּי הֵמָּה הָיוּ לוֹ יוֹעֲצִים אַחֲרֵי מוֹת אָבִיו לְמַשְׁחִית לוֹ:

 מצודת דוד  למשחית לו. וכאומר עצתם לא היו לטובתו כ''א להשחיתו: (מצודת דוד)


{ה}  גַּם בַּעֲצָתָם הָלַךְ וַיֵּלֶךְ אֶת יְהוֹרָם בֶּן אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לַמִּלְחָמָה עַל חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם בְּרָמוֹת גִּלְעָד וַיַּכּוּ הָרַמִּים אֶת יוֹרָם:

 רש"י  ויכו הרמים. כמו הארמים הרבה מקומות חסר אל''ף כגון לעמשא תומרו ופעמים האל''ף נוספת בתיבה כגון (תילים פט) איתן האזרחי כמו הזרחי ואל''ף של ואחותי באזניכם (איוב יג) : (רש"י)

 מצודת דוד  גם בעצתם הלך. הם היו מייעצים אותו וגם הוא הלך בעצתם ושמע להם: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הרמים. כמו הארמים באלף : (מצודת ציון)


{ו}  וַיָּשָׁב לְהִתְרַפֵּא בְיִזְרְעֶאל כִּי הַמַּכִּים אֲשֶׁר הִכֻּהוּ בָרָמָה בְּהִלָּחֲמוֹ אֶת חֲזָהאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וַעֲזַרְיָהוּ בֶן יְהוֹרָם מֶלֶךְ יְהוּדָה יָרַד לִרְאוֹת אֶת יְהוֹרָם בֶּן אַחְאָב בְּיִזְרְעֶאל כִּי חֹלֶה הוּא:

 רש"י  כי המכים אשר הכוהו. פתרון מן המכים וכן (במלכי' ב' ח') : ועזריהו בן יהורם. זה אחזיהו וכן הוא אומר (שם) ואחזיהו מלך יהודה ירד לראות את יורם : (רש"י)

 מצודת דוד  כי המכים. הוא מקרא קצר וכאלו אמר כי כאבו לו המכים וכו' ולזה הי' צריך לרפואה: ועזריהו. הוא אחזיה ולמעלה קראו יהואחז ובשלש השמות הי' נקרא: ירד לראות. ר''ל לבקרו בחליו: (מצודת דוד)


{ז}  וּמֵאֱלֹהִים הָיְתָה תְּבוּסַת אֲחַזְיָהוּ לָבוֹא אֶל יוֹרָם וּבְבֹאוֹ יָצָא עִם יְהוֹרָם אֶל יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי אֲשֶׁר מְשָׁחוֹ יְהוָה לְהַכְרִית אֶת בֵּית אַחְאָב:

 רש"י  תבוסת. פתרון עירבוב כמו (יחזקאל טז) מתבוססת בדמיך : (רש"י)

 מצודת דוד  ומאלהים היתה. מה' באה רמיסת אחזיה ולזה נחן בלבו לבוא אל יורם ומזה באה לו המיתה: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תבוסת. מל' בסיסה ורמיסה כמו כפגר מובס (ישעיה יד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ומאלהים היתה תבוסת אחזיהו. ר''ל רמיסת אחזיהו והשחתתו. או ירצה בזה לכלוכו והתגאלו בדמו : (רלב"ג)


{ח}  וַיְהִי כְּהִשָּׁפֵט יֵהוּא עִם בֵּית אַחְאָב וַיִּמְצָא אֶת שָׂרֵי יְהוּדָה וּבְנֵי אֲחֵי אֲחַזְיָהוּ מְשָׁרְתִים לַאֲחַזְיָהוּ וַיַּהַרְגֵם:

 רש"י  ובני אחי אחזיהו. ומה שלא נאמר ואחי אחזיהו לפי שנהרגו בימי יהורם אביהם כדכתיב לעיל (ב' כ''א) ויעלו ביהודה ויבקעוה ולא נשאר בן כי אם אחזיהו קטן בניו : (רש"י)

 מצודת דוד  כהשפט. כאשר עשה משפט מות לבית אחאב: משרתים לאחזיהו. אשר היו משרתים לאחזיה: (מצודת דוד)


{ט}  וַיְבַקֵּשׁ אֶת אֲחַזְיָהוּ וַיִּלְכְּדֻהוּ וְהוּא מִתְחַבֵּא בְשֹׁמְרוֹן וַיְבִאֻהוּ אֶל יֵהוּא וַיְמִתֻהוּ וַיִּקְבְּרֻהוּ כִּי אָמְרוּ בֶּן יְהוֹשָׁפָט הוּא אֲשֶׁר דָּרַשׁ אֶת יְהוָה בְּכָל לְבָבוֹ וְאֵין לְבֵית אֲחַזְיָהוּ לַעְצֹר כֹּחַ לְמַמְלָכָה:

 מצודת דוד  והוא מתחבא. בעת שבקשוהו היה מתחבא בשומרון ומצאו שם: ויקברהו. צוה להוליכו לירושלים לקברו בקבר הראוי לו כמ''ש במ''ב כי אמרו וכו' ובעבור כבוד אביו ראוי לקבר בדרך כבוד: בן יהושפט. בן יהורם בנו היה אבל בן הבן יחשב לבן: ואין וכו'. לא נשאר מי מבית אחזיה לעכב הכח אצלו להתחזק במלוכה כי כל זרע הממלכה היו קטנים: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מתחבא. מסתתר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ואין לבית אחזיהו לעצור כח למלכה. רוצה בזה כי היה ירא יהוא ממנו פן יקח ממנו נקמת יהורם ונקמת בית אחאב כי הוא היה בן יהושפט אשר דרש ה' בכל לבבו והצליח במלחמותיו ולזה הרגו והרג בני אחיו וחשב שאין לירא לו עוד מבית אחזיהו כי אין לבית אחזיהו מי שיוכל לעצור כח לעצמו למלוך ובזה סרה פחדתו מעל יהוא. או ירצה בזה ואין לבית אחזיהו מי שנשאר לו כח להלחם עם ממלכה : (רלב"ג)


{י}  וַעֲתַלְיָהוּ אֵם אֲחַזְיָהוּ רָאֲתָה כִּי מֵת בְּנָהּ וַתָּקָם וַתְּדַבֵּר אֶת כָּל זֶרַע הַמַּמְלָכָה לְבֵית יְהוּדָה:

 רש"י  ותקם ותדבר. לשון דבר ובמלכים (ב' י''א) כתיב ותאבד ועל הדור הזה אמר דוד (תהלים יב) למנצח על השמינית שראה ברוח הקודש שבדור שמיני יהרג כל זרעו על ידי עתליהו שהרי משלמה עד כאן שמנה דורות והתפלל שישתייר זרעו לזכרון ואומר (שם) הושיעה ה' כי גמר חסיד וגומר ובמלכים (ב' יא) אומר שע''י סם המות הרגתם שהרי כתיב שם ותגנוב אותו מתוך בני המלך הממותי' וקרינן המומתי' ויש אם למקרא ויש אם למסור' המומתי' משמע שכבר מתו ואם למסורת הממותים שמתים והולכים ע''י יסורים ל' הוה ולא לאלתר וזהו מיתת כישוף וסם המות שלא מתים לאלתר הולכים ומדוכים בתחלואים ושוב מתים ודוגמא ממותי תחלואי רעב כי גם הם אינם מתים לאלתר : (רש"י)

 מצודת דוד  ותדבר. הביאה עליהם הדבר כי האכילה אותם דבר ארסי וכדומה: לבית יהודה. של בית יהודה: (מצודת דוד)


{יא}  וַתִּקַּח יְהוֹשַׁבְעַת בַּת הַמֶּלֶךְ אֶת יוֹאָשׁ בֶּן אֲחַזְיָהוּ וַתִּגְנֹב אֹתוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַמּוּמָתִים וַתִּתֵּן אֹתוֹ וְאֶת מֵינִקְתּוֹ בַּחֲדַר הַמִּטּוֹת וַתַּסְתִּירֵהוּ יְהוֹשַׁבְעַת בַּת הַמֶּלֶךְ יְהוֹרָם אֵשֶׁת יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן כִּי הִיא הָיְתָה אֲחוֹת אֲחַזְיָהוּ מִפְּנֵי עֲתַלְיָהוּ וְלֹא הֱמִיתָתְהוּ:

 רש"י  בחדר המטות. תרגום באדרון בית ערסתא כלומר בעזרה בחדר שכיבת הכהנים ורבינו שלמה זצ''ל פי' בעליית בית קדש הקדשים כדכתיב במלכים (ב' י') ויהי אתה בבית ה' מתחבא וגו' ועליו אמר דוד (תילים כז) כי יצפנני בסוכה וגו' וקורהו חדר המטות (במלכים ב' יא) על שם בין שדי ילין והוא שיסד הקליר (קרא ר' אליעזר ובזכרונות דיום א' דר''ה יסד זה ע''ש) אם פץ למטות נפץ חדר המטות לכפור יזכור חורבן הבית יכפר עליכם : (רש"י)

 מצודת דוד  בת המלך. בת יהורם היתה אחות אחזיה: בחדר המטות. שהי' בבה''מ: יהוידע הכהן. יתכן שהוא יוחנן הנזכר בד''ה א' ה' ועיין בסוף מלכים בחשבון הדורות: כי הוא וכו'. ולזה חמלה על בנו: מפני עתליה. מוסב על ותסתירהו לומר ההסתרה היה מפני עתליה: (מצודת דוד)


{יב}  וַיְהִי אִתָּם בְּבֵית הָאֱלֹהִים מִתְחַבֵּא שֵׁשׁ שָׁנִים וַעֲתַלְיָה מֹלֶכֶת עַל הָאָרֶץ: (פ)

 מצודת דוד  ויהי אתם. יואש היה עם יהושבעת ובעלה בבית האלהים כי יהוידע בעלה היה כ''ג והתמידו לשבת בב''המ: (מצודת דוד)

דברי הימים ב פרק-כג

{א}  וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִעִית הִתְחַזַּק יְהוֹיָדָע וַיִּקַּח אֶת שָׂרֵי הַמֵּאוֹת לַעֲזַרְיָהוּ בֶן יְרֹחָם וּלְיִשְׁמָעֵאל בֶּן יְהוֹחָנָן וְלַעֲזַרְיָהוּ בֶן עוֹבֵד וְאֶת מַעֲשֵׂיָהוּ בֶן עֲדָיָהוּ וְאֶת אֱלִישָׁפָט בֶּן זִכְרִי עִמּוֹ בַבְּרִית:

 מצודת דוד  עמו בברית. לקחם עמו בברית להיות ידם עמו להמליך את יואש: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לעזריה. את עזריה : (מצודת ציון)


{ב}  וַיָּסֹבּוּ בִּיהוּדָה וַיִּקְבְּצוּ אֶת הַלְוִיִּם מִכָּל עָרֵי יְהוּדָה וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל יְרוּשָׁלִָם: {ג}  וַיִּכְרֹת כָּל הַקָּהָל בְּרִית בְּבֵית הָאֱלֹהִים עִם הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר לָהֶם הִנֵּה בֶן הַמֶּלֶךְ יִמְלֹךְ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה עַל בְּנֵי דָוִיד:

 רש"י  ויכרות כל הקהל ברית בבית האלהים עם המלך. שיהיו לעזרתו : (רש"י)

 מצודת דוד  עם המלך. להיות בעזרתו: ויאמר. יהוידע הכהן אמר להם הנה בן המלך ראוי למלוך כאשר דבר ה' וכו': (מצודת דוד)


{ד}  זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ הַשְּׁלִשִׁית מִכֶּם בָּאֵי הַשַּׁבָּת לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם לְשֹׁעֲרֵי הַסִּפִּים:

 רש"י  באי השבת. וגם יוצאי השבת כדכתיב בסמוך ויקחו איש את אנשיו באי השבת עם יוצאי השבת המשמרות היו מתחדשות בשבת כהונה ולויה אחת יוצאה ואחת נכנסה ואז עכב יהוידע שם משמר היוצא עם משמר הנכנס וחלקן לשלשה חלקי' : (רש"י)

 מצודת דוד  השלישית. חלק שליש: באי השבת. כי משמרות הכהנים והלוים היו מתחלפים בכל שבת אלו יוצאים ואלו באים וקרוים המה באי השבת ואמר להם השלישית מכם ר''ל חלק שליש משומרי המלך יהיו מאנשי באי השבת מן הכהנים ומן הלוים: לשוערי הספים. ר''ל במספר שליש ישמרו שערי הספים אולם לא באי השבת היו שומרים שם כי מקום משמרתם היה משמרת בית המלך כמ''ש במ''ב: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הספים. הוא בית האספים האמור בדה''א ובמ''ב נאמר בשער אחר הרצים והיא היא : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לשוערי הספים. הם שוערי האסופים שנזכרו במה שקדם (א' כ''ו ט''ו ט''ז) והיו נקראים גם כן אספי השערים (נחמיה י''ב ב''ה) : (רלב"ג)


{ה}  וְהַשְּׁלִשִׁית בְּבֵית הַמֶּלֶךְ וְהַשְּׁלִשִׁית בְּשַׁעַר הַיְסוֹד וְכָל הָעָם בְּחַצְרוֹת בֵּית יְהוָה:

 רש"י  והשלשית בבית המלך. לשמור שלא יקבצו עליו להרוג אותו : והשלישית. היא השנית : בשער היסוד. ובמלכים (ב יא) כתיב ובשער סור וביומא ירושלמי מפורש ז' שמות היו לו לשער היסוד סור על שם שהיו מטהרים שם את המצורעים על בהן ידם ועל שם סורו טמא קראו למו (איכה ד) : (רש"י)

 מצודת דוד  והשלישית. משומרי המלך יהיו שומרים בבית המלך אחר שיבא המלך אל ביתו. והשלישית. שני השלישים היו מיוצאי השבת כמ''ש במ''ב וזהו לפי שיוצאי השבת המה פנוים מעבודה כי באי השבת באו במקומם: בשער היסוד. ישמרו בשער היסוד והוא שער המזרחי שהוא מקום התחלת הקדושה כמו היסוד שהוא התחלת הבנין: וכל העם. מבני ישראל ישמרו בחצרות בית ה': (מצודת דוד)


{ו}  וְאַל יָבוֹא בֵית יְהוָה כִּי אִם הַכֹּהֲנִים וְהַמְשָׁרְתִים לַלְוִיִּם הֵמָּה יָבֹאוּ כִּי קֹדֶשׁ הֵמָּה וְכָל הָעָם יִשְׁמְרוּ מִשְׁמֶרֶת יְהוָה:

 רש"י  וכל העם ישמרו. שלא יבואו בית ה' : (רש"י)

 מצודת דוד  בית ה'. הוא ההיכל: והמשרתים ללוים. משרתי הבית מן הלוים: ישמרו וכו'. לבל יקרבו לגשת אל המקום האסור להם: (מצודת דוד)


{ז}  וְהִקִּיפוּ הַלְוִיִּם אֶת הַמֶּלֶךְ סָבִיב אִישׁ וְכֵלָיו בְּיָדוֹ וְהַבָּא אֶל הַבַּיִת יוּמָת וִהְיוּ אֶת הַמֶּלֶךְ בְּבֹאוֹ וּבְצֵאתוֹ:

 רש"י  וכליו בידו. כלי מלחמתו בידו : (רש"י)

 מצודת דוד  וכליו. כלי זיינו: והבא. איש זר הבא שמה יומת כי אולי הוא מאנשי עתליה ומבקש להרוג את המלך: בבואו. אל הבית ובצאתו ממנה: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והקיפו. וסבבו : (מצודת ציון)


{ח}  וַיַּעֲשׂוּ הַלְוִיִּם וְכָל יְהוּדָה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וַיִּקְחוּ אִישׁ אֶת אֲנָשָׁיו בָּאֵי הַשַּׁבָּת עִם יוֹצְאֵי הַשַּׁבָּת כִּי לֹא פָטַר יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֶת הַמַּחְלְקוֹת:

 רש"י  באי השבת עם יוצאי השבת כי לא פטר. אותן מחלקות היוצאי' ללכת לבית' אלא עכבם שם עם הבאים דוגמא בלשכות פטורים כלומר פטורים היו מכל מלאכה שבעזרה כי אם לשמור הלשכות כי יומם ולילה חובה עליה' במלאכ' לשמור העזרות והלשכות לפיכך היו פטורים מכל שאר מלאכת העזרה : (רש"י)

 מצודת דוד  איש את אנשיו. כל שר מאה מבאי השבת ויוצאי השבת לקח את אנשיו: כי לא פטר וכו'. לא נתן רשות למשמרת יוצאי השבת ללכת לבתיהם כדרכם תמיד אבל הטיל עליהם החיוב להתעכב עוד: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פטר. הוא חלוף החיוב וכן בלשכות פטורים (דה''א ט) : המחלקות. המשמרות הנחלקים לחלקים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כי לא פטר יהוידע הכהן את המחלקות. ר''ל כי לא שלח אותם אבל עכבם שם לזה הענין : (רלב"ג)


{ט}  וַיִּתֵּן יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן לְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת אֶת הַחֲנִיתִים וְאֶת הַמָּגִנּוֹת וְאֶת הַשְּׁלָטִים אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ דָּוִיד אֲשֶׁר בֵּית הָאֱלֹהִים:

 מצודת דוד  אשר למלך דויד. אשר המה למלך דויד שעשאם הוא: בית האלהים. בבית האלהים: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  השלטים. הם כעין מגינים : (מצודת ציון)


{י}  וַיַּעֲמֵד אֶת כָּל הָעָם וְאִישׁ שִׁלְחוֹ בְיָדוֹ מִכֶּתֶף הַבַּיִת הַיְמָנִית עַד כֶּתֶף הַבַּיִת הַשְּׂמָאלִית לַמִּזְבֵּחַ וְלַבָּיִת עַל הַמֶּלֶךְ סָבִיב:

 רש"י  ואיש שלחו בידו. כלי זיינו כמו ובעד השלח דיואל : (רש"י)

 מצודת דוד  ואיש. וכל איש חרבו בידו: למזבח. לפני המזבח וההיכל: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שלחו. חרבו כמו בשלח יעבורו (איוב לג) : מכתף. מעבר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ואיש שלחו בידו. ר''ל וכל אחד מהם היה חרבו בידו : (רלב"ג)


{יא}  וַיּוֹצִיאוּ אֶת בֶּן הַמֶּלֶךְ וַיִּתְּנוּ עָלָיו אֶת הַנֵּזֶר וְאֶת הָעֵדוּת וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ וַיִּמְשָׁחֻהוּ יְהוֹיָדָע וּבָנָיו וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ: (ס)

 רש"י  את הנזר. היא העטרה שלקח דוד מרבת בני עמון כדכתיב (לעיל א' ך') ויקח דוד עטרת מלכם ותהי על ראש דוד ומשם והלאה היו מלכי יהודה מניחים אותה הנזר על ראשם : ואת העדות. זה ספר תורה וכן הוא אומר (דברים יז) וקרא בו כל ימי חייו ורבותינו אמרו הנזר זה העדות שכל הראוי למלכות הולמתו ושאינו ראוי למלכות אינה הולמתו : (רש"י)

 מצודת דוד  ויוציאו. ממקום מחבואו: הנזר. כתר מלכות: העדות. היא התורה הנקראת עדות ותלו אותה בזרועו וכמ''ש רז''ל בס''ת היתירה של מלך, או הוא מלשון עדי וקשוט ור''ל קשטו אותו בעדי מלוכה מאבני יקר: (מצודת דוד)


{יב}  וַתִּשְׁמַע עֲתַלְיָהוּ אֶת קוֹל הָעָם הָרָצִים וְהַמְהַלְלִים אֶת הַמֶּלֶךְ וַתָּבוֹא אֶל הָעָם בֵּית יְהוָה:

 מצודת דוד  קול העם הרצים. קול מרוצת העם וקול המהללים את המלך: (מצודת דוד)


{יג}  וַתֵּרֶא וְהִנֵּה הַמֶּלֶךְ עוֹמֵד עַל עַמּוּדוֹ בַּמָּבוֹא וְהַשָּׂרִים וְהַחֲצֹצְרוֹת עַל הַמֶּלֶךְ וְכָל עַם הָאָרֶץ שָׂמֵחַ וְתוֹקֵעַ בַּחֲצֹצְרוֹת וְהַמְשׁוֹרֲרִים בִּכְלֵי הַשִּׁיר וּמוֹדִיעִים לְהַלֵּל וַתִּקְרַע עֲתַלְיָהוּ אֶת בְּגָדֶיהָ וַתֹּאמֶר קֶשֶׁר קָשֶׁר: (ס)

 רש"י  עומד על עמודו. כדאמר (לעיל ב') ויעמוד המלך על העמוד כי עשה שלמה כיור נחשת וגו' ויעמד עליו ויברך על ברכיו (שם) ועד היום מנהג כשמוועדים יחד עומד המלך או הדוכוס במקום גבוה כדי שיוכלו לראותו לשמוע את דברו : קשר קשר. מרד מרד : (רש"י)

 מצודת דוד  על עמודו. על המקום המיוחד למלך לעמוד שם: במבוא. במקום שבאים בה לעזרה: ומוריעים. מלמדים דעת זה לזה איך להלל: קשר קשר. מרד יש כאן וכפלה דבריה כדרך החרד: (מצודת דוד)


{יד}  וַיּוֹצֵא יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֶת שָׂרֵי הַמֵּאוֹת פְּקוּדֵי הַחַיִל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוֹצִיאוּהָ אֶל מִבֵּית הַשְּׂדֵרוֹת וְהַבָּא אַחֲרֶיהָ יוּמַת בֶּחָרֶב כִּי אָמַר הַכֹּהֵן לֹא תְמִיתוּהָ בֵּית יְהוָה:

 רש"י  השדרות. פירוש מקום מבוא המלך מביתו לבית ה' לא ידעתי מה ל' שדרות ויונתן תרגם סידריא : והבא אחריה יומת. אל תניחוה לצאת דרך מוצא העזרה אל העיר פן תמצא עוזרים מתחברים אליה : והבא אחריה. לעזרה : יומת. המיתוהו : (רש"י)

 מצודת דוד  ויוצא. מבית ה': פקודי החיל. הממונים על החיל: הוציאוה אל מבית השדרות. ר''ל הוציאו אותה מחוץ לבה''מ אולם תלך אל מבית השדרות ר''ל מבפנים למערכת השומרים לבל תמלט: והבא אחריה. להיות בעזרתה דתו להמית בחרב: כי אמר וכו'. ולזה לא הרגוה מיד: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  השדרות. כמו הסדרות בסמ''ך והוא מל' סדור ועריכה וכמו שהחיל המסודר נקראים מערכות כן יקראו סדרות : (מצודת ציון)


{טו}  וַיָּשִׂימוּ לָהּ יָדַיִם וַתָּבוֹא אֶל מְבוֹא שַׁעַר הַסּוּסִים בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיְמִיתוּהָ שָׁם: (פ)

 רש"י  וישימו לה ידים. מקום לנוס : (רש"י)

 מצודת דוד  וישימו לה ידים. עשו לה מקום פנוי ללכת מבית ה' ובאה אל בית המלך בדרך אשר הסוסים באים בה ושם נהרגה: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מבוא. מל' ביאה : (מצודת ציון)


{טז}  וַיִּכְרֹת יְהוֹיָדָע בְּרִית בֵּינוֹ וּבֵין כָּל הָעָם וּבֵין הַמֶּלֶךְ לִהְיוֹת לְעָם לַיהוָה:

 רש"י  ברית בינו ובין כל העם ובין המלך. שיהו כולם המלך והעם אחרי ה' : (רש"י)

 מצודת דוד  בינו וכו'. רצה לומר כולם קבלו עליהם בברית להיות לעם לה' ולעבדו: (מצודת דוד)


{יז}  וַיָּבֹאוּ כָל הָעָם בֵּית הַבַּעַל וַיִּתְּצֻהוּ וְאֶת מִזְבְּחֹתָיו וְאֶת צְלָמָיו שִׁבֵּרוּ וְאֵת מַתָּן כֹּהֵן הַבַּעַל הָרְגוּ לִפְנֵי הַמִּזְבְּחוֹת:

 מצודת ציון  ויתצוהו. מל' נתיצה ושבירה : צלמיו. מל' צורה ודמות : מתן. כן שמו : (מצודת ציון)


{יח}  וַיָּשֶׂם יְהוֹיָדָע פְּקֻדֹּת בֵּית יְהוָה בְּיַד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֲשֶׁר חָלַק דָּוִיד עַל בֵּית יְהוָה לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת יְהוָה כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁיר עַל יְדֵי דָוִיד:

 רש"י  פקדות. ממונים על זה להעלו' עולות וכל האמור בפרשה דוגמ' (ירמיה כ') וישמע פשחור וגו' והוא פקיד נגיד בית ה' : (רש"י)

 מצודת דוד  וישם וכו'. עשה ממונים בבית ה' כי בהיותם עובדים לבעל בטלו הממונים: ביד הכהנים. המינוי הזה מסר ביד הכהנים בני לוי כפי אשר חלק דוד לממונים על בית ה' להעלות עולות בזמנם: על ידי דויד. בשיר הנעשה על ידי דוד מה שתקן הוא: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פקדות. ממונים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וישם יהוידע פקדות בית ה'. ר''ל מנוים לראשי המחלקות לכהנים וללוים : (רלב"ג)


{יט}  וַיַּעֲמֵד הַשּׁוֹעֲרִים עַל שַׁעֲרֵי בֵּית יְהוָה וְלֹא יָבֹא טָמֵא לְכָל דָּבָר:

 רש"י  ולא יבא טמא לכל דבר. אף היו פקידים שלא יניחו ליכנס בעזרה שום טמא משום צורך כל דבר : (רש"י)

 מצודת דוד  השוערים. הממונים לשמור שערי המקדש: ולא יבוא. לשמור שלא יבא בהם הטמא לכל דבר ממיני הטומאות: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויעמד השוערים וגו'. שהם היו שומרים שלא יבא שום טמא במקדש והיו שומרים עם זה הקדשים שלא יבא טמא לדבר מהם : (רלב"ג)


{כ}  וַיִּקַּח אֶת שָׂרֵי הַמֵּאוֹת וְאֶת הָאַדִּירִים וְאֶת הַמּוֹשְׁלִים בָּעָם וְאֵת כָּל עַם הָאָרֶץ וַיּוֹרֶד אֶת הַמֶּלֶךְ מִבֵּית יְהוָה וַיָּבֹאוּ בְּתוֹךְ שַׁעַר הָעֶלְיוֹן בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיּוֹשִׁיבוּ אֶת הַמֶּלֶךְ עַל כִּסֵּא הַמַּמְלָכָה:

 מצודת ציון  האדירים. ר''ל השרים : (מצודת ציון)


{כא}  וַיִּשְׂמְחוּ כָל עַם הָאָרֶץ וְהָעִיר שָׁקָטָה וְאֶת עֲתַלְיָהוּ הֵמִיתוּ בֶחָרֶב:

 מצודת דוד  והעיר שקטה. לא נתעורר עוד מלחמה בעבור זה כי את עתליהו המיתו ולא היה עוד מי לעורר מלחמה: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שקטה. נחה : (מצודת ציון)

דברי הימים ב פרק-כד

{א}  בֶּן שֶׁבַע שָׁנִים יֹאָשׁ בְּמָלְכוֹ וְאַרְבָּעִים שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ צִבְיָה מִבְּאֵר שָׁבַע: {ב}  וַיַּעַשׂ יוֹאָשׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה כָּל יְמֵי יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן: (ס)

 רש"י  כל ימי יהוידע. ובמלכים (ב' י''ב) כתיב כל ימיו אשר הורהו הכהן אבל לאחר שמת אז באו שרי המלך להשתחוות לו לעשותו קדש ובמדרש מפורש לפי שנטמן בבית קדש הקדשים ולא הוזק אמרו כדי אתה להיות אלוה : (רש"י)


{ג}  וַיִּשָּׂא לוֹ יְהוֹיָדָע נָשִׁים שְׁתָּיִם וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:

 רש"י  ויולד בנים ובנות. לפי שנאמר למטה (כ''ד) שהרג יואש את בני יהוידע הוצרך לומר שהיו לו בני' : (רש"י)


{ד}  וַיְהִי אַחֲרֵיכֵן הָיָה עִם לֵב יוֹאָשׁ לְחַדֵּשׁ אֶת בֵּית יְהוָה:

 מצודת דוד  לחדש. לתקנו ולבנות מה מחדש: (מצודת דוד)


{ה}  וַיִּקְבֹּץ אֶת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וַיֹּאמֶר לָהֶם צְאוּ לְעָרֵי יְהוּדָה וְקִבְצוּ מִכָּל יִשְׂרָאֵל כֶּסֶף לְחַזֵּק אֶת בֵּית אֱלֹהֵיכֶם מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה וְאַתֶּם תְּמַהֲרוּ לַדָּבָר וְלֹא מִהֲרוּ הַלְוִיִּם:

 רש"י  וקבצו מכל ישראל. כלומר קבצו אותו כסף שהיו ישראל נותנים מדי שנה בשנה כדכתיב (שמות ל') כל העובר על הפקודים ובמלכים (ב' י''ב) כל כסף הקדשים אשר יובא בית ה' כסף עובר וגו' ששלש כספי' היו כסף עובר שקלים בכל שנה שנאמר (שמות ל') כל העובר על הפקודים עובר על שם העובר, כסף נפשות ערכו, על איש שהתנדב ערך נפשו כמו האומר ערכי עלי, וכל כסף אשר יעלה על לב איש נדבה לבדק הבית : ואתם תמהרו לדבר ולא מהרו הלוים. מפורש בטוב (במלכים ב' יב) שאמר המלך יקחו להם הכהנים איש מאת מכרו ויתעצלו בדבר להטריח מכריהם וכשראה המלך כן אמר להם (שם) ועתה אל תקחו כסף מאת מכריכם כי לבדק הבית תתנוהו, זהו שאמר כאן ואתם תמהרו לדבר ולא מהרו הלוים : (רש"י)

 מצודת דוד  מדי שנה בשנה. להוצאות התקון הצריך בכל שנה ושנה: תמהרו לדבר. לכו מהרה וקבצו הכסף: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מדי. מתי ר''ל בכל עת שנה ושנה כמו מדי עלותה (ש''א א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויקבוץ את הכהנים והלוים וגו'. הנה באר בזה המקום מה שקצר זכרו בספר מלכים והנה הגביל תחלה שיקחו הכהנים הכסף מכל ישראל והוא מחצית השקל שהוגבל בתורה לכל איש ואיש והיא משאת מה עכד ה' לחזק את בית האלהים כי בני עתליה פרצו את בית האלהי' וכל קדשי בית ה' עשו לבעלים ולא השאירו שם דבר. וצוה ואתם שישמרו לדבר לחזק את בדק הבית וצוה שיושם כל הכסף ההוא בארון בשער בית ה' ויתנו חור בדלתו ומשם היו משליכים לארון : (רלב"ג)


{ו}  וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ לִיהוֹיָדָע הָרֹאשׁ וַיֹּאמֶר לוֹ מַדּוּעַ לֹא דָרַשְׁתָּ עַל הַלְוִיִּם לְהָבִיא מִיהוּדָה וּמִירוּשָׁלִַם אֶת מַשְׂאַת מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה וְהַקָּהָל לְיִשְׂרָאֵל לְאֹהֶל הָעֵדוּת:

 רש"י  משאת משה עבד ה'. כלומר שקלים שצוה עליהם במדבר : משאת. על שם כי תשא : (רש"י)

 מצודת דוד  מדוע לא דרשת. כאומר היה לך לדרוש עליהם אם ממהרים הם להביא מיהודה וכו': את משאת משה. במ''ב מפורש שלשה כספים והם מחצית השקל המוטל על כל איש מישראל ומי שהעריך עצמו או זולתו ומי שהקדיש מה לבדק הבית וכולם קרואים משאת משה ר''ל התשורה שצוה משה להביא: והקהל לישראל. ר''ל ומה שהיה מדרך הקהל מישראל להביא מאז לאוהל העדות: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  משאת. ענין דורון ותשורה כמו ארוחה ומשאת (ירמיה מ) : (מצודת ציון)


{ז}  כִּי עֲתַלְיָהוּ הַמִּרְשַׁעַת בָּנֶיהָ פָרְצוּ אֶת בֵּית הָאֱלֹהִים וְגַם כָּל קָדְשֵׁי בֵית יְהוָה עָשׂוּ לַבְּעָלִים:

 רש"י  כי עתליהו המרשעת בניה פרצו. הוצרך לומר כי מחדש בנאו שלמה בנין חזק כי משבנאו שלמה עד יואש לא היו רק קכ''ה שנה וכבר הי' נפרץ שאם לא שפרצו עתליהו ובניה עדיין היה קיים שהרי מיואש עד יאשיהו יותר ממאתים שנה ולא הוצרכו לחזקו עד יאשיהו ואעפ''כ לא עשאו יואש חדש כבתחילה ומגמר הבית עד יואש קכ''ה כיצד שלמה מלך מ' שנה וד' שנה למלכותו התחיל לבנותו וז' שנה עיכב בבנינו הרי י' שנה ונשאר ל' ורחבעם מלך י''ז הרי מ''ז ואביה ג' הרי נ' ואסא מ''א הרי צ''א ויהושפט כ''ה הרי קי''ו יהורם ח' הרי קכ''ד ואחזיה א' הרי קכ''ה ומיואש עד יאשיהו כיצד אמצי' מלך כ''ט שנים עזיהו נ''ב יותם ט''ז אחז ט''ז חזקיה כ''ט מנשה נ''ה ואמון ב' הרי מאתים חסר אחת ואותן שנים יותר שחיה יואש לאחר חזקת הבית נמצא שלא הוצרכו לחזק את בדק הבית אם לא עתליהו המרשעת ובניה פרצוהו : כי עתליהו וגו'. לכן אין תימה אם צריך מהרה כל כך חיזוק וגם אל תתמה שלא היה כסף וזהב של הקדשות באוצרות בית ה' עד שהוצרכו ליתן קול ביהודה ובירושלים להביא משאת כי גם כל קדשי בית ה' עשו לבעלים : (רש"י)

 מצודת דוד  בניה. שהיו לה מאיש אחר הם פרצו את בית האלהים אם כן מהצורך לתקן וגם כסף הקדשים שהיה בבית ה' עשו לבעלים ואפס א''כ הכסף ולכן מהצורך לקבץ כסף מאת הקהל על צורך התקון: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פרצו. שברו : (מצודת ציון)


{ח}  וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ וַיַּעֲשׂוּ אֲרוֹן אֶחָד וַיִּתְּנֻהוּ בְּשַׁעַר בֵּית יְהוָה חוּצָה:

 רש"י  ויעשו ארון אחד. ובמלכים (ב' יב) כתיב ויקוב חור בדלתו ע''י אותו חור היו זורקין בארון ההקדשות ולא לפתוח הדלת פן יבא רמאי ויגנוב ממנו : ויתנהו בשער בית ה' חוצה. כדי שיוכלו לבא אליו כל נדיב לב לתת בו את תרומת ה' : (רש"י)

 מצודת דוד  חוצה. בהעבר שכלפי החוץ: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ארון. ארגז : (מצודת ציון)


{ט}  וַיִּתְּנוּ קוֹל בִּיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם לְהָבִיא לַיהוָה מַשְׂאַת מֹשֶׁה עֶבֶד הָאֱלֹהִים עַל יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר:

 מצודת דוד  ויתנו קול. ר''ל הכריזו ברבים: על ישראל. מה שצוה על ישראל בהיותם במדבר והם הכספים האמורים למעלה: (מצודת דוד)


{י}  וַיִּשְׂמְחוּ כָל הַשָּׂרִים וְכָל הָעָם וַיָּבִיאוּ וַיַּשְׁלִיכוּ לָאָרוֹן עַד לְכַלֵּה:

 מצודת דוד  וישמחו. ר''ל הביאו הכסף בשמחה: עד לכלה. ר''ל הביאו יום יום עד שכלו כולם להביא איש לא נעדר: (מצודת דוד)


{יא}  וַיְהִי בְּעֵת יָבִיא אֶת הָאָרוֹן אֶל פְּקֻדַּת הַמֶּלֶךְ בְּיַד הַלְוִיִּם וְכִרְאוֹתָם כִּי רַב הַכֶּסֶף וּבָא סוֹפֵר הַמֶּלֶךְ וּפְקִיד כֹּהֵן הָרֹאשׁ וִיעָרוּ אֶת הָאָרוֹן וְיִשָּׂאֻהוּ וִישִׁיבֻהוּ אֶל מְקֹמוֹ כֹּה עָשׂוּ לְיוֹם בְּיוֹם וַיַּאַסְפוּ כֶסֶף לָרֹב:

 רש"י  וכראותם כי רב הכסף. אז בא סופר המלך ופקיד כהן ראש משרת הממונה תחת כהן הראש והוא סגן כהונה עם סופר המלך ובמלכים (שם) כתיב ויעל סופר המלך וכהן גדול פתרון ויעל סופר המלך ואף כהן גדול שלח פקידו הוא הסופר הכותב מה שכ''ג מצוה לו כי אין הגון וכבוד לכ''ג לילך עם עבדי המלך : ויערו את הארון. דוגמא ותער כדה (בראשית כ''ד) : וישאהו. בכל יום ויום כשרואין כי רב הכסף שבו מביאין אותו לפקיד המלך בתוך העזרה מערין אותו ונושאין אותו ומחזירין אל מקומו בשער ה' חוצה : (רש"י)

 מצודת דוד  ויהי בעת יביא וכו'. בעת שהביאו את הארון אל תוך הבית בפקודת המלך אשר ביד הלוים וכאשר ראו את הכסף רב בו כי משקלו כבד אז בא סופר המלך וכו': ויערו. שפכו הכסף מן הארון: ליום ביום. כי מצות המלך היה להביאו בכל לילה מן החוץ אל תוך הבית וכאשר ראו שרב הכסף אז שפכו הכסף ממנו: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אל פקדת. כמו בפקדת וכן ואל הארון (שמות כה) ומשפטו ובהארון ופקדת הוא ענין צואה כמו והוא פקד עלי (לקמן לז) : ויערו. ענין שפיכה והרקה כמו ותער כדה (בראשית כד) : (מצודת ציון)


{יב}  וַיִּתְּנֵהוּ הַמֶּלֶךְ וִיהוֹיָדָע אֶל עוֹשֵׂה מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית יְהוָה וַיִּהְיוּ שֹׂכְרִים חֹצְבִים וְחָרָשִׁים לְחַדֵּשׁ בֵּית יְהוָה וְגַם לְחָרָשֵׁי בַרְזֶל וּנְחֹשֶׁת לְחַזֵּק אֶת בֵּית יְהוָה:

 מצודת דוד  אל עושה מלאכת וכו'. הם האומנים הגדולים הממונים בבית ה' ומתחת ידם בונים האומנים הפועלים כפי אשר יורו אותם ובדרז''ל נקראים אדרכלין: ויהי שוכרים. והם יהיו שוכרים חוצבי אבן וחרשי עץ: לחרשי ברזל. גם יהיו שוכרים את חרשי הברזל ונחשת: (מצודת דוד)


{יג}  וַיַּעֲשׂוּ עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה וַתַּעַל אֲרוּכָה לַמְּלָאכָה בְּיָדָם וַיַּעֲמִידוּ אֶת בֵּית הָאֱלֹהִים עַל מַתְכֻּנְתּוֹ וַיְאַמְּצֻהוּ:

 רש"י  ותעל ארוכה למלאכה. דוגמא היחיו האבנים דעזרא וגם לעיל (ד''ה א') יואב יחיה את שאר העיר : על מתכונתו. על מכונו : (רש"י)

 מצודת דוד  ויעשו וכו'. עשו מה שעליהם לעשות: ותעל וכו'. בידם. על ידם עלתה חזוק למלאכת התקון: על מתכנתו. על כנו ובסיסו ור''ל שתקנו את כל הצריך לתקן: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ארוכה. הוא ענין רפואה ובא בדרך השאלה על חיזוק הבנין וכן כי עלתה ארוכה לחומת ירושלים (נחמיה ד) : ויאמצהו. מל' אמוץ וחוזק : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ותעל ארוכה למלאכה בידם. ר''ל רפואה וחוזק : (רלב"ג)


{יד}  וּכְכַלּוֹתָם הֵבִיאוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וִיהוֹיָדָע אֶת שְׁאָר הַכֶּסֶף וַיַּעֲשֵׂהוּ כֵלִים לְבֵית יְהוָה כְּלֵי שָׁרֵת וְהַעֲלוֹת וְכַפּוֹת וּכְלֵי זָהָב וָכָסֶף וַיִּהְיוּ מַעֲלִים עֹלוֹת בְּבֵית יְהוָה תָּמִיד כֹּל יְמֵי יְהוֹיָדָע: (פ)

 רש"י  כלי שרת והעלות. שטושיל בל' אשכנז הוא שכותשין את הבשמים במכתשת דוגמא (משלי כז) אם תכתוש אויל במכתש כן אמר לי ר' יצחק בר שמואל מנרבונ''א, ויש אומרים והעלות אלו הנסרים שחותכין עליהם בשר ודוגמא בביצה אין מטלטלין את העלי לקצב עליו בשר. וכפות וכלי זהב וכסף. ובמלכים (ב' יב) כתיב אך לא יעשה בית ה' ספות כסף, הא כיצד מפורש בכתובו' בפרק קמא בעא מיניה רב הונא מרב כלי שרת מהו שיעשו מקדשי בדק הבית וכו' : (רש"י)

 מצודת דוד  וככלותם. לחזק את כל בית ה': וכלי זהב. ושאר כלי זהב וכסף: תמיד. הם התמידין שבכל יום בבוקר ובערב: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וככלותם. כהשלימם : והעלות. היא יד המכתשת וקרויה כן ע''ש שמעלין ומורידין אותה בעת הכתישה וכן בתוך הריפות בעלי (משלי כז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כלי שרת והעלות. ר''ל כלי השירות וההעלאה. והנה ספר בזה המקום חטא יהואש אחר מות יהוידע אשר היה סבה אל הרע אשר הביא ה' יתברך עליו : (רלב"ג)


{טו}  וַיִּזְקַן יְהוֹיָדָע וַיִּשְׂבַּע יָמִים וַיָּמֹת בֶּן מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְּמוֹתוֹ: {טז}  וַיִּקְבְּרֻהוּ בְעִיר דָּוִיד עִם הַמְּלָכִים כִּי עָשָׂה טוֹבָה בְּיִשְׂרָאֵל וְעִם הָאֱלֹהִים וּבֵיתוֹ: (פ)

 מצודת דוד  בישראל. במה שהעמיד להם מלך מזרע דוד: ועם האלהים. במה שקרב את ישראל לעבודת המקום: וביתו. במה שהעמיד בה הממונים: (מצודת דוד)


{יז}  וְאַחֲרֵי מוֹת יְהוֹיָדָע בָּאוּ שָׂרֵי יְהוּדָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לַמֶּלֶךְ אָז שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֲלֵיהֶם:

 מצודת דוד  וישתחוו למלך. ארז''ל שעשאוהו אלוה באמרם אליו הנה נאמר והזר הקרב יומת (במדבר י''ח) ואתה היית בבה''מ ששה שנים ועודך חי ומהראוי לעבוד אותך עבודת אלהות: אז שמע המלך. קבל דבריהם: (מצודת דוד)


{יח}  וַיַּעַזְבוּ אֶת בֵּית יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם וַיַּעַבְדוּ אֶת הָאֲשֵׁרִים וְאֶת הָעֲצַבִּים וַיְהִי קֶצֶף עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם בְּאַשְׁמָתָם זֹאת:

 מצודת דוד  ויעזבו וכו'. ונמשך מזה שעזבו את בית ה' ועבדו האשרים: באשמתם זאת. בעבור אשמתם זאת: (מצודת דוד)


{יט}  וַיִּשְׁלַח בָּהֶם נְבִאִים לַהֲשִׁיבָם אֶל יְהוָה וַיָּעִידוּ בָם וְלֹא הֶאֱזִינוּ: (ס)

 מצודת דוד  ויעידו בם. התרו בם ע''ש שדרך המתרה להתרות בעדים למען לא יכחש בדבר: ולא האזינו. לא הטו אוזן לשמוע: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויעידו בם ולא האזינו. ר''ל שהעידו בם הרעות שיבואום אם לא ישובו אל ה'. והנה זכר כי : (רלב"ג)


{כ}  וְרוּחַ אֱלֹהִים לָבְשָׁה אֶת זְכַרְיָה בֶּן יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וַיַּעֲמֹד מֵעַל לָעָם וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר הָאֱלֹהִים לָמָה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת מִצְוֹת יְהוָה וְלֹא תַצְלִיחוּ כִּי עֲזַבְתֶּם אֶת יְהוָה וַיַּעֲזֹב אֶתְכֶם:

 רש"י  מעל לעם. גבוה מכל העם כדי להשמיע קולו, ובאיכה רבתי דורש סמך על עצמו שהיה שר גבוה מכל העם נביא וכהן וביום הכפורים וחתן המלך ולא נתיירא מלומר נבואה ועל זה נאמר (איכה ב') אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא ובמותו אמר ירא ה' וידרוש כי לא הרגוני אלא שאמרתי שליחותו של מקום ומאחר שנהרגתי עליו מן הדין והגון וכדי הוא שידרוש דמי וכן היה כי מיד נדרש דמו כי לתקופת השנה וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  מעל לעם. במקום גבוה מכל העם למען ישמעו כולם: (מצודת דוד)


{כא}  וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו וַיִּרְגְּמֻהוּ אֶבֶן בְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ בַּחֲצַר בֵּית יְהוָה:

 מצודת דוד  במצות המלך. הוא צוה לרגמו באבן: (מצודת דוד)

 רלב"ג  במצות המלך המיתו בחצר בית ה' זכריה הנביא בן יהוידע על שהיה מוכיח אותם ולא אחר ה' יתברך נקמתו. כי (כג) לתקופת השנה עלה עליו חיל ארם והשחיתו את כל שרי העם מעם. ר''ל שלא השאירו מהם עם ונתן בידם ה' יתברך חיל לרוב מאד עם היות חיל ארם מעטי המספד ויואש הכו מכות רבות ונפלאות ובלכתם ממנו (כה) קשרו עליו עבדיו בעון דמי בני יהוידע הכהן והרגו אותו על מטתו. והנה אמר דמי בני יהוידע הכהן בעבור הבנים שעתידים לצאת ממנו כמו שאמר את דמי נבות ואת דמי בניו (מלכים ב' ט' כ''ו). או אולי צוה להמית בנים אחרים ליהוידע על שהיו מגנים אותו על הרגו אחיהם. והנה זאת המלחמה שזכר בזה המקום היא זולת המלחמה הנזכרת בספר מלכים בזה המקום : (רלב"ג)


{כב}  וְלֹא זָכַר יוֹאָשׁ הַמֶּלֶךְ הַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹיָדָע אָבִיו עִמּוֹ וַיַּהֲרֹג אֶת בְּנוֹ וּכְמוֹתוֹ אָמַר יֵרֶא יְהוָה וְיִדְרֹשׁ: (פ)

 מצודת דוד  החסד אשר עשה. אשר הצילו מן המיתה והמליכו על ישראל: ירא ה'. שעל חנם הורגים אותי וידרוש מהם את דמי לקחת נקמתי: (מצודת דוד)


{כג}  וַיְהִי לִתְקוּפַת הַשָּׁנָה עָלָה עָלָיו חֵיל אֲרָם וַיָּבֹאוּ אֶל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם וַיַּשְׁחִיתוּ אֶת כָּל שָׂרֵי הָעָם מֵעָם וְכָל שְׁלָלָם שִׁלְּחוּ לְמֶלֶךְ דַּרְמָשֶׂק:

 רש"י  ויהי לתקופת השנה. לפי שבני יהוד' חטאו יותר משאר שבטים כמו שאמר לעיל ויעזבו את בית ה' אלהי אבותיהם : וישחיתו את כל שרי העם. מוסב למעלה ואחרי מות יהוידע באו שרי יהודה וישתחוו למלך והחטיאו את יואש אחריהם על זה נפרע להם גמולם שבאו חיל ארם והשחיתו את כל שרי העם : מעם. מהיות עם : (רש"י)

 מצודת דוד  לתקופת השנה. ר''ל כאשר הקיפה החמה לבא אל הנקודה ההיא בעצמה שעמדה בעת שנהרג: מעם. ר''ל מן העם כי עזבו את העם והשחיתו את השרים לבד להראותם שבא בעונש על אשר השתחוו למלך: (מצודת דוד)


{כד}  כִּי בְמִצְעַר אֲנָשִׁים בָּאוּ חֵיל אֲרָם וַיהוָה נָתַן בְּיָדָם חַיִל לָרֹב מְאֹד כִּי עָזְבוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם וְאֶת יוֹאָשׁ עָשׂוּ שְׁפָטִים:

 מצודת דוד  כי במצער. ר''ל נראה הדבר שבא בעונש ובהשגחה כי בא ארם באנשים מעטים ובני יהודה היו חיל רב ועכ''ז נפלו בידם: עשו שפטים. עשו בו דין משפט יסורין: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  במצער. במעט כמו והיא מצער (בראשית יט) : (מצודת ציון)


{כה}  וּבְלֶכְתָּם מִמֶּנּוּ כִּי עָזְבוּ אֹתוֹ (במחליים) בְּמַחֲלוּיִם רַבִּים הִתְקַשְּׁרוּ עָלָיו עֲבָדָיו בִּדְמֵי בְּנֵי יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וַיַּהַרְגֻהוּ עַל מִטָּתוֹ וַיָּמֹת וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּעִיר דָּוִיד וְלֹא קְבָרֻהוּ בְּקִבְרוֹת הַמְּלָכִים:

 רש"י  בדמי בני יהוידע. בשביל דמי זכריה שהיה בן יהוידע כי היה לו לזכור טובה וחסד שגמל עמו יהוידע ובשביל אותו עון נתקשרו עליו עבדיו והרגוהו על מטתו מדדו לו מדה כנגד מדה על שנהרג זכריה שקט ושליו ובוטח שאין לו לדאג כי בן יהוידע הוא ולכבודו ינהגו בו כבוד ושפכו דמיו לארץ וע''כ נהרג גם הוא בשלום והשקט על מטתו : (רש"י)

 מצודת דוד  ובלכתם. ובעת שהלכו הארמים ממנו ולא על שחמלו עליו רק כי עזבוהו חולה בחלים רבים כי עשו בו מה שמצאה ידם: התקשרו. בעת ההיא התקשרו עליו עבדיו בעבור נקמת דמי בני יהוידע ועם שרק זכריהו נהרג אמר בני וכן ובני דן חושים (בראשית מו): (מצודת דוד)

 מצודת ציון  התקשרו. עשו קשר אגודת מרידה : (מצודת ציון)


{כו}  וְאֵלֶּה הַמִּתְקַשְּׁרִים עָלָיו זָבָד בֶּן שִׁמְעָת הָעַמּוֹנִית וִיהוֹזָבָד בֶּן שִׁמְרִית הַמּוֹאָבִית:

 רש"י  המואבית. מה לי מי היו וממי יצאו אם מבני ישראל או ממואבים אלא יבאו כפויי טובה שכפו טובתו של אברהם אבינו ללוט אביהם שנלחם עם המלכים כששמע שנשבה לוט והם שכרו את בלעם לקלל בניו ויפרעו מיואש שכפה טובתו של יהוידע והרג את זכריה בנו כן מפורש במכילת' : (רש"י)

 מצודת ציון  זבד. ובמ''ב נאמר יתבד ובשתי השמות היה נקרא וכן כאן שמרית ושם שומר : (מצודת ציון)


{כז}  וּבָנָיו (ורב) יִרֶב הַמַּשָּׂא עָלָיו וִיסוֹד בֵּית הָאֱלֹהִים הִנָּם כְּתוּבִים עַל מִדְרַשׁ סֵפֶר הַמְּלָכִים וַיִּמְלֹךְ אֲמַצְיָהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו: (פ)

 מצודת דוד  ובניו. זכרון ספור בניו: ירב המשא עליו. ומה שרבה עליו המשא רוצה לומר מרבית הנבואות שנבאו עליו הנביאים: ויסוד. ספור יסוד בית האלהים אשר חיזק ותיקן: על מדרש. הספר של דברי הימים מהמלכים נקרא מדרש כי בו נדרש ספורי עניני המלכים והקורות: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ירב. מל' רבוי : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ובניו ירב המשא עליו ויסוד בית האלהים. ר''ל ובניו של יהוידע שהרג ואשר ירב מהם משא הנבואה על יואש והיה מיסר אותו והוא זכריה שהרג בבית האלהים. ויסוד בית האלהים אשר בנה וחזק אותו הנה כל זה היה כתוב על ספר מדרש המלכים. ואחשוב שהוא הספר אשר דרשו בו קורות כל מלך ומלך ודברי הימים שלו וקבצו זה כלו בזה הספר. או הוא ספר אחר בלתי נמצא אצלנו והוא היותר נכון : (רלב"ג)

דברי הימים ב פרק-כה

{א}  בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ אֲמַצְיָהוּ וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ יְהוֹעַדָּן מִירוּשָׁלָיִם: {ב}  וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה רַק לֹא בְּלֵבָב שָׁלֵם: {ג}  וַיְהִי כַּאֲשֶׁר חָזְקָה הַמַּמְלָכָה עָלָיו וַיַּהֲרֹג אֶת עֲבָדָיו הַמַּכִּים אֶת הַמֶּלֶךְ אָבִיו: {ד}  וְאֶת בְּנֵיהֶם לֹא הֵמִית כִּי כַכָּתוּב בַּתּוֹרָה בְּסֵפֶר מֹשֶׁה אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר לֹא יָמוּתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יָמוּתוּ עַל אָבוֹת כִּי אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יָמוּתוּ:

 מצודת דוד  ככתוב. כי עשה ככתוב בתורה ולתוספת ביאור אמר בספר משה: על בנים. בעבור עון הבנים: איש בחטאו ימותו. ר''ל כל המתים המה כל איש בחטאו ולא בחטא זולתו: (מצודת דוד)


{ה}  וַיִּקְבֹּץ אֲמַצְיָהוּ אֶת יְהוּדָה וַיַּעֲמִידֵם לְבֵית אָבוֹת לְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וּלְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת לְכָל יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וַיִּפְקְדֵם לְמִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה וַיִּמְצָאֵם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף בָּחוּר יוֹצֵא צָבָא אֹחֵז רֹמַח וְצִנָּה:

 מצודת דוד  לבית אבות וכו'. לכל בית אב לבד ולכל שר אלף ומאה עם אנשיו לבד: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויקבוץ אמציהו את יהודה ויעמידם לבית אבות וגו'. כבר קצר זכרון הרבה מזה הספור בספר מלכים : וימצאם שלש מאות אלף בחור יוצא צבא. זה מעיר איך נמעטו להפליא מימי יהושפט עד היום ההוא : (רלב"ג)


{ו}  וַיִּשְׂכֹּר מִיִּשְׂרָאֵל מֵאָה אֶלֶף גִּבּוֹר חָיִל בְּמֵאָה כִכַּר כָּסֶף: {ז}  וְאִישׁ הָאֱלֹהִים בָּא אֵלָיו לֵאמֹר הַמֶּלֶךְ אַל יָבֹא עִמְּךָ צְבָא יִשְׂרָאֵל כִּי אֵין יְהוָה עִם יִשְׂרָאֵל כֹּל בְּנֵי אֶפְרָיִם:

 רש"י  כי אין ה' עם ישראל כל בני אפרים. לפי שירבעם משבט אפרים והוא היה הראשון שהחטיא את ישראל ובכל דור ודור אחריו היה להם למוקש שהיו עובדין לעגלי זהב של ירבעם : (רש"י)

 מצודת דוד  כל בני אפרים. מלכות עשרת השבטים קרויה על שם אפרים על כי ירבעם המלך הראשון שעליהם היה מבני אפרים: (מצודת דוד)


{ח}  כִּי אִם בֹּא אַתָּה עֲשֵׂה חֲזַק לַמִּלְחָמָה יַכְשִׁילְךָ הָאֱלֹהִים לִפְנֵי אוֹיֵב כִּי יֶשׁ כֹּחַ בֵּאלֹהִים לַעְזוֹר וּלְהַכְשִׁיל:

 רש"י  כי אם בא אתה. פתרון אם לא תאמין בדברי הלא תנסה בא אתה ועשה וחזק למלחמה : לעזור ולהכשיל. פתרון יש לו כח וגבורה לעזור לך בלא חיל של אפרים ולהכשיל אותך אם תוליכם עמך : (רש"י)

 מצודת דוד  כי אם בוא אתה. בוא למלחמה לבד ולא עמהם: יכשילך. ר''ל פן יכשילך ומענינו תבין חסרונו ור''ל אם יבואו עמך צבא ישראל פן יכשילך האלהים לפני האויב: (מצודת דוד)

 רלב"ג  כי אם בא אתה וגו'. אך תבוא אתה לבד : עשה חזק למלחמה. הנה עשה הוא מקור וכן חזק. והרצון בו אם תעשה זה לחזק עצמך למלחמה ולזה שכרת מאה אלף מישראל הנה יכשילך ה' יתברך לפני אויב תחת אשר רצונו לעזור לך כי יש לה' יתברך כח לעזור למי שירצה ואם הוא חלוש ולהכשיל מי שירצה ואם הוא חזק : (רלב"ג)


{ט}  וַיֹּאמֶר אֲמַצְיָהוּ לְאִישׁ הָאֱלֹהִים וּמַה לַּעֲשׂוֹת לִמְאַת הַכִּכָּר אֲשֶׁר נָתַתִּי לִגְדוּד יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים יֵשׁ לַיהוָה לָתֶת לְךָ הַרְבֵּה מִזֶּה:

 מצודת דוד  ומה לעשות. ר''ל וכי אפסיד הכסף הלא לא יחזירו לי: יש לה' וכו'. וימלא חסרונך ממקום אחר: (מצודת דוד)


{י}  וַיַּבְדִּילֵם אֲמַצְיָהוּ לְהַגְּדוּד אֲשֶׁר בָּא אֵלָיו מֵאֶפְרַיִם לָלֶכֶת לִמְקוֹמָם וַיִּחַר אַפָּם מְאֹד בִּיהוּדָה וַיָּשׁוּבוּ לִמְקוֹמָם בָּחֳרִי אָף: (ס)

 מצודת דוד  ויבדילם. מבין אנשי יהודה: ויחר אפם. כי לבזיון יחשב להם: (מצודת דוד)


{יא}  וַאֲמַצְיָהוּ הִתְחַזַּק וַיִּנְהַג אֶת עַמּוֹ וַיֵּלֶךְ גֵּיא הַמֶּלַח וַיַּךְ אֶת בְּנֵי שֵׂעִיר עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים: {יב}  וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים חַיִּים שָׁבוּ בְּנֵי יְהוּדָה וַיְבִיאוּם לְרֹאשׁ הַסָּלַע וַיַּשְׁלִיכוּם מֵרֹאשׁ הַסֶּלַע וְכֻלָּם נִבְקָעוּ:

 רש"י  וכולם נבקעו. ויהי אחרי בא וגו'. באיכה רבתי עליו נאמר ורגז ושחק ואין נחת (משלי כט) : (רש"י)

 מצודת דוד  נבקעו. נבקע כריסם: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שבו. מל' שביה : (מצודת ציון)


{יג}  וּבְנֵי הַגְּדוּד אֲשֶׁר הֵשִׁיב אֲמַצְיָהוּ מִלֶּכֶת עִמּוֹ לַמִּלְחָמָה וַיִּפְשְׁטוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה מִשֹּׁמְרוֹן וְעַד בֵּית חוֹרוֹן וַיַּכּוּ מֵהֶם שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַיָּבֹזּוּ בִּזָּה רַבָּה: (פ)

 רש"י  ויפשטו בערי יהודה משמרון ועד בית חורון. לאחר שחזרו למקומם כדלעיל ויחר אפם מאד ביהודה וישובו למקומם שאם לא כן אלא מיד שנבדלו מאמציה פשטו בערי יהודה היה לו לומר ויפשטו בערי יהודה מבית חורון עד שומרון : (רש"י)

 מצודת ציון  ויפשטו. מל' התפשטות ופזור כדרך הנלחמים ושוללים : (מצודת ציון)


{יד}  וַיְהִי אַחֲרֵי בוֹא אֲמַצְיָהוּ מֵהַכּוֹת אֶת אֲדוֹמִים וַיָּבֵא אֶת אֱלֹהֵי בְּנֵי שֵׂעִיר וַיַּעֲמִידֵם לוֹ לֵאלֹהִים וְלִפְנֵיהֶם יִשְׁתַּחֲוֶה וְלָהֶם יְקַטֵּר: {טו}  וַיִּחַר אַף יְהוָה בַּאֲמַצְיָהוּ וַיִּשְׁלַח אֵלָיו נָבִיא וַיֹּאמֶר לוֹ לָמָּה דָרַשְׁתָּ אֶת אֱלֹהֵי הָעָם אֲשֶׁר לֹא הִצִּילוּ אֶת עַמָּם מִיָּדֶךָ:

 מצודת דוד  אשר לא הצילו. ונראה א''כ שלא אלהים המה: (מצודת דוד)


{טז}  וַיְהִי בְּדַבְּרוֹ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הַלְיוֹעֵץ לַמֶּלֶךְ נְתַנּוּךָ חֲדַל לְךָ לָמָּה יַכּוּךָ וַיֶּחְדַּל הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי כִּי יָעַץ אֱלֹהִים לְהַשְׁחִיתֶךָ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת וְלֹא שָׁמַעְתָּ לַעֲצָתִי:

 רש"י  כי יעץ אלהים להשחיתך. כלומר אם אין אתה שומע לעצתי לילך בדרך ישרה דע לך אתה המלך כי יעץ ה' להשתיתך הואיל כי עשית זאת ולא שמעת לעצה ומה היא העצ' שהשיאך להתגרות במלך ישראל וליפול לפניו כדכתיב ויועץ אמציה מלך יהודה וישלח אל יואש וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  הליועץ. וכי מי מינה אותך יועץ למלך: חדל לך. מדברך אלה: למה יכוך. מי מאנשי: כי יעץ אלהים. יעץ את עצמו: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויחדל הנביא ויאמר ידעתי כי יעץ אלהים להשחיתך. העיר בזה כי אחר שיראה הנביא שאם יוסיף להוכיחם יוסיפו על חטאתם פשע ויקומו להרגו הנה אינו מחויב לשנות להם דברי הנבואה ההיא בעצמה אחר שעשה שליחות ה' יתברך בה ולמדנו בזה שקצת העונות הם בצד שימנעו הבחירה מן האדם לשוב מהם וזה אמנם יהיה בעונות הגדולים מאד כי ה' יתברך ירצה שיגיע עליהם לחוטאים העונש הראוי : (רלב"ג)


{יז}  וַיִּוָּעַץ אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּשְׁלַח אֶל יוֹאָשׁ בֶּן יְהוֹאָחָז בֶּן יֵהוּא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר (לך) לְכָה נִתְרָאֶה פָנִים:

 רש"י  לך נתראה פנים. להראות גבורתינו על סוסים ברמחים : (רש"י)

 מצודת דוד  נתראה פנים. כאומר אין זה גבורה מה שבאו אנשיך פתאום והכו בעמי אך נתראה פנים בפנים ונדעה הגבורה עם מי: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לך. ענינו כמו לכה בה''א : (מצודת ציון)


{יח}  וַיִּשְׁלַח יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר הַחוֹחַ אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן שָׁלַח אֶל הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן לֵאמֹר תְּנָה אֶת בִּתְּךָ לִבְנִי לְאִשָּׁה וַתַּעֲבֹר חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וַתִּרְמֹס אֶת הַחוֹחַ:

 רש"י  החוח אשר בלבנון. שהוא שפל רוח : שלח אל הארז. שהוא שר גדול מכל האילנות : ותעבר. ותרמוס. ולא רצה הארז להרגו כי זילות הוא בעיניו לטרוף החוח אלא עברה עליו ורמסתו לבזיון כי היאך נשאו לבו לשלוח בזיון גדול כזה לארז גבוה אף אתה כחוח שאין לך רק שני שבטי' ועת' עבדי יקומון עליך וירמסוך כשישמעו הבזיון הזה : (רש"י)

 מצודת דוד  החוח. המשיל את אמציה לחוח ואת עצמו לארז וכאלו אומר אף אם דברת לשלום לכלימה יחשב לי להתחבר עמך מכ''ש לרדת עמך במלחמה: ותרמוס. על אשר נשאו לבו לדבר כזאת ורמז לו שאנשיו ירמסו אותו: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  החוח. הוא מין קוצים כמו כשושנה בין החוחים (ש''ה ב) : ותרמוס. ענין דריכה ברגל : (מצודת ציון)


{יט}  אָמַרְתָּ הִנֵּה הִכִּיתָ אֶת אֱדוֹם וּנְשָׂאֲךָ לִבְּךָ לְהַכְבִּיד עַתָּה שְׁבָה בְּבֵיתֶךָ לָמָּה תִתְגָּרֶה בְּרָעָה וְנָפַלְתָּ אַתָּה וִיהוּדָה עִמָּךְ:

 רש"י  ונשאך לבך. לרדוף אחר הכבוד ורוצה אתה להתכבד אף בי ובמלכים (ב' י''ד) הכבד ושב בביתך : (רש"י)

 מצודת דוד  אמרת הנה הכית וכו'. ולדבר גבורה יחשב אצלך ולזה נתגאית ורוצה אתה להרבות כבודך בהלחמך עמדי: עתה. הואיל וקנית כבוד מה בנצחון אדום שב בביתך ותשאר בכבודך: למה תתגרה ברעה. למה תתגרה עמדי בעבור הביא עליך הרעה ותפול אתה ועמך: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ונשאך לבך. ענין התרוממות וגאוה : תתגרה. מל' תגר ומחלוקת וכן אל תתגר בם (דברים ב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ונשאך לבך להכביד עתה שבה בביך. ר''ל להקנות לך כבוד על ההצלחה שהגיע לך במלחמה : (רלב"ג)


{כ}  וְלֹא שָׁמַע אֲמַצְיָהוּ כִּי מֵהָאֱלֹהִים הִיא לְמַעַן תִּתָּם בְּיָד כִּי דָרְשׁוּ אֵת אֱלֹהֵי אֱדוֹם:

 רש"י  כי מהאלהים היא למען תתם ביד. כלומר בידיהם כדלעיל ידעתי כי יעץ אלהים להשחיתך : (רש"י)

 מצודת דוד  למען תתם. את אמציה ועמו ביד מלך ישראל: (מצודת דוד)


{כא}  וַיַּעַל יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיִּתְרָאוּ פָנִים הוּא וַאֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בְּבֵית שֶׁמֶשׁ אֲשֶׁר לִיהוּדָה:

 רש"י  בבית שמש. היתה המלחמה והוצרך לומר שלא תאמר כשתפשו אמציה למה הביאו לירושלים ולא לשומרון לפי שהיה בית שמש סמוך לירושלים : (רש"י)

 מצודת דוד  ויתראו פנים. ר''ל נלחמו פנים בפנים: (מצודת דוד)


{כב}  וַיִּנָּגֶף יְהוּדָה לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּנֻסוּ אִישׁ לְאֹהָלָיו: {כג}  וְאֵת אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בֶּן יוֹאָשׁ בֶּן יְהוֹאָחָז תָּפַשׂ יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית שָׁמֶשׁ וַיְבִיאֵהוּ יְרוּשָׁלִַם וַיִּפְרֹץ בְּחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם מִשַּׁעַר אֶפְרַיִם עַד שַׁעַר הַפּוֹנֶה אַרְבַּע מֵאוֹת אַמָּה:

 רש"י  ויפרץ בחומת. שאמר מעתה לא ימרוד בי כי לא גבה לבו כל כך למרוד הואיל ונפרצה החומה : (רש"י)

 מצודת דוד  משער אפרים. התחיל לפרוץ מן השער הנקרא שער אפרים ופרץ עד השער הנקרא שער הפונה והיה באורך ת' אמה: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שער הפונה. הוא שער הפנה הנאמר במ''ב כי השער העומד בפנה הוא פונה לכאן ולכאן : (מצודת ציון)


{כד}  וְכָל הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף וְאֵת כָּל הַכֵּלִים הַנִּמְצְאִים בְּבֵית הָאֱלֹהִים עִם עֹבֵד אֱדוֹם וְאֶת אֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת בְּנֵי הַתַּעֲרֻבוֹת וַיָּשָׁב שֹׁמְרוֹן:

 רש"י  הנמצאים בבית האלהים עם עובד אדום. כי הוא ובניו נגידים על האוצרות כל ימיהם כדלעיל : ואת בני התערבות. שלא הניחו ישראל את אמציהו להיות עוד מלך בירושלים עד שנתן בני השרים ערבון שלא ימרדו עוד בו וכן תרגם יונתן אותו במלכים (ב' יד) בני רברביא, ורבינו יוסף פירש תערובות אותן התערובות שהיה לו למלך נתונים בערבות שלא ימרדו אבותם בו ולא נראה לי כי לא מצינו שגברה יד יהודה כל כך על אחרים שיהו צריכים ליתן ליהודה בניהם לערבון : (רש"י)

 מצודת דוד  וכל הזהב. רוצה לומר ולקח את כל הזהב וכו' ומענינו תבין חסרונו: עם עובד אדום. עם כל הנמצא בבית עובד אדום כי בהיות הארון שם בימי דוד היה בביתו אוצרות הקדשים ונשארו שמה אף אחר שנלקח הארון משם: בני התערובות. הם בני השרים שהם ביד המלך לערבון שלא ימרדו בו האבות: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  התערובות. מל' ערבין ומשכון כמו מה הערבון (בראשית לח) : (מצודת ציון)


{כה}  וַיְחִי אֲמַצְיָהוּ בֶן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה אַחֲרֵי מוֹת יוֹאָשׁ בֶּן יְהוֹאָחָז מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה: {כו}  וְיֶתֶר דִּבְרֵי אֲמַצְיָהוּ הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרוֹנִים הֲלֹא הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר מַלְכֵי יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל: {כז}  וּמֵעֵת אֲשֶׁר סָר אֲמַצְיָהוּ מֵאַחֲרֵי יְהוָה וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו קֶשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם וַיָּנָס לָכִישָׁה וַיִּשְׁלְחוּ אַחֲרָיו לָכִישָׁה וַיְמִיתֻהוּ שָׁם:

 רש"י  ומעת אשר סר אמציה מאחו. י ה'. ונפל לפני מלך ישראל מיד ויקשרו עליו קשר בירושלים להרגו כי הי' לבם דוה איש על בנו ועל אחיו ועל קרובו שנהרגו על ידו לפי שנתגרה במלך ישראל : וינס לכישה. עיר מבצר אשר נלחם עליה סנחריב ונס לכישה ויהי שם ט''ו שנים עד ששלחו אחריו לכיש' וימיתהו שם ואותן ט''ו שנה שהי' בלכיש מלכה יכליהו אם עזיהו תחתיו אך קשה לי ובפי' ר' יוסף זצ''ל ראיתי גם אותן ט''ו שנים שהי' בלכיש מלך עזיהו בנו תחתיו ולא נכון לפותרו כן שהרי כתיב בסמוך והוא בן שש עשר' שנה נמצא שלא היה בזמן שברח אביו אלא בן שנה ועוד שא''כ היה לו לומר ויקחו את עזיהו וימליכו תחת אביו בחייו אלא משמע שלא מלך בחיי אביו : (רש"י)

 מצודת דוד  ומעת וכו'. ויקשרו. מעת ההיא התחילו לקשור עליו ולמרוד בו: (מצודת דוד)

 רלב"ג  וישלחו אחריו לכישה וימיתוהו שם. ידוע מזה המקום כי אמציה חיה אחרי יואש בן יהואחז חמש עשרה שנה והנה בימי יואש סר אמציהו מאחרי ה' ולזה יהיה הרצון בזה כי מהעת שסר מאחרי ה' קשרו עליו קשר להמיתו כאשר תהיה לאל ידם וכאשר ידע אמציהו דבר זה הקשר נס אל לכיש להמלט שם מהקושרים עליו וידמה שמעת שנס אל לכיש המליכו עם יהודה את עזריה בנו ולא המיתוהו בלכיש עד שמלך עזריה כמו אחד עשר שנים כמו שבארנו בספר מלכים. וזה כי בשנת חמש עשרה לאמציה מלך ירבעם בן יואש והנה מלך ירבעם קודם עזריה כמו ארבע שנים כי בשנת שלשים ושמנה לעזריה מלך זכריה בן ירבעם ואם אמרנו שכבר נשלמו לעזריה שלשים ושמנה שנה כאשר מלך זכריה הנה לא מלך ירבעם קודם עזריה כי אם שלש שנים וישארו י''ב שנה שמלך עזריה בחיי אמציה אביו. וזה הבאור השני נאות מאד אל מה שבארנו בספר דניאל כי זמן עמידת בית ראשון היה ארבע מאות ועשרים ושש שנה : (רלב"ג)


{כח}  וַיִּשָּׂאֻהוּ עַל הַסּוּסִים וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר יְהוּדָה:

 מצודת דוד  בעיר יהודה. ר''ל בהעיר המיוחדת אשר ביהודה והיא עיר ציון: (מצודת דוד)

דברי הימים ב פרק-כו

{א}  וַיִּקְחוּ כָּל עַם יְהוּדָה אֶת עֻזִּיָּהוּ וְהוּא בֶּן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ תַּחַת אָבִיו אֲמַצְיָהוּ: {ב}  הוּא בָּנָה אֶת אֵילוֹת וַיְשִׁיבֶהָ לִיהוּדָה אַחֲרֵי שְׁכַב הַמֶּלֶךְ עִם אֲבֹתָיו: (פ)

 מצודת דוד  הוא בנה את אילות וישיבה ליהודה. כי שלמה כבשה מאדום כמ''ש אז הלך שלמה וכו' ואל אילות (לעי' ח') ובני אדום חזרו ולקחו אותה מיהודה וכאשר הכה אמציה את אדום לקחה מידם ועזיהו בנה את חומתה להיות עיר מבצר ובזה השיבה ליהודה כי בעודה פרוצה אין להתחזק בה ולהחזיקה בשלהם: אחרי שכב המלך. על אמציה יאמר כי אף שהוא לכדה עדיין לא הוחזר לידם להחזיק בה עד כי מת ובא עוזיה ועשאה עיר מבצר: (מצודת דוד)


{ג}  בֶּן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה עֻזִּיָּהוּ בְמָלְכוֹ וַחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ (יכיליה) יְכָלְיָה מִן יְרוּשָׁלִָם: {ד}  וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אֲמַצְיָהוּ אָבִיו:

 רש"י  ויעש הישר בעיני ה'. ככל הישר שעשה אביו עשה ולא עשה כרשעתו : (רש"י)

 מצודת דוד  ויעש הישר וכו'. בכל וכו'. ר''ל בדבר הישר עשה כאביו ולא בדבר מה שלא טוב עשה: (מצודת דוד)


{ה}  וַיְהִי לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים בִּימֵי זְכַרְיָהוּ הַמֵּבִין בִּרְאֹת הָאֱלֹהִים וּבִימֵי דָּרְשׁוֹ אֶת יְהוָה הִצְלִיחוֹ הָאֱלֹהִים:

 רש"י  בימי זכריהו. זה עזיהו וג' שמות נקראו לו עזיהו זכריהו עזריהו ודוגמא (מלכים ב' יב) יהואחז אחזיהו : המבין בראות האלהים. שהבין ביראת אלהים שטובה היא ונתירא מה' : (רש"י)

 מצודת דוד  ויהי לדרוש אלהים. היה דרכו לדרוש אלהים: המבין בראות האלהים. היה בעל בינה להבין נפלאות במראות הנבואה הבאה מאלהים: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויהי לדרוש אלהים בימי זכריהו המבין ביראת. וכן כתוב בכ''י וכן נמצא בירושלמי (סוטה פ''ט ה') בכתובים דפוס נאפולי וכן תרגם המתרגם דמליף בדחלתא דה'. (וכן נראה שהיה גורס רש''י) : האלהים. ר''ל שכבר היה עסקו לדרוש אלהים בימי זכריהו שהישירו אל זה כי היה חכם ומבין ביראת האלהים ובימי דרשו את האלהים הצליחו ה' יתברך : (רלב"ג)


{ו}  וַיֵּצֵא וַיִּלָּחֶם בַּפְּלִשְׁתִּים וַיִּפְרֹץ אֶת חוֹמַת גַּת וְאֵת חוֹמַת יַבְנֵה וְאֵת חוֹמַת אַשְׁדּוֹד וַיִּבְנֶה עָרִים בְּאַשְׁדּוֹד וּבַפְּלִשְׁתִּים: {ז}  וַיַּעְזְרֵהוּ הָאֱלֹהִים עַל פְּלִשְׁתִּים וְעַל (הערביים) הָעַרְבִים הַיֹּשְׁבִים בְּגוּר בָּעַל וְהַמְּעוּנִים:

 רלב"ג  והמעונים. ידמה שהם העמונים וכן הענין בדומה לו הנזכר בראש זה הספר (א' ד' מ''א) באמרו המעונים אשר נמצאו שם : (רלב"ג)


{ח}  וַיִּתְּנוּ הָעַמּוֹנִים מִנְחָה לְעֻזִּיָּהוּ וַיֵּלֶךְ שְׁמוֹ עַד לְבוֹא מִצְרַיִם כִּי הֶחֱזִיק עַד לְמָעְלָה:

 מצודת דוד  העמונים. אולי הם המעונים שזכר והוא הפוך: וילך שמו. פרסום שמו הלך עד שבא אל מצרים: עד למעלה. ר''ל גדול מאד: (מצודת דוד)


{ט}  וַיִּבֶן עֻזִּיָּהוּ מִגְדָּלִים בִּירוּשָׁלִַם עַל שַׁעַר הַפִּנָּה וְעַל שַׁעַר הַגַּיְא וְעַל הַמִּקְצוֹעַ וַיְחַזְּקֵם:

 רש"י  ויבן עזיהו מגדלים וגו'. הוצרך לחזק מה שפרצו בחומה בימי אביו : (רש"י)

 מצודת דוד  ויחזקם. בכל פעם חיזק את המגדלים ההם: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  המקצוע. הזויות כמו לשני המקצעות (שמות כו) : (מצודת ציון)


{י}  וַיִּבֶן מִגְדָּלִים בַּמִּדְבָּר וַיַּחְצֹב בֹּרוֹת רַבִּים כִּי מִקְנֶה רַּב הָיָה לוֹ וּבַשְּׁפֵלָה וּבַמִּישׁוֹר אִכָּרִים וְכֹרְמִים בֶּהָרִים וּבַכַּרְמֶל כִּי אֹהֵב אֲדָמָה הָיָה: (ס)

 רש"י  אכרים. אראטו''רי בלע''ז : וכרמים. דוגמא (שם ב' כ''ה) לכורמים וליוגבים שומרי בהמות היה לו : כי אוהב אדמה הי'. מפורש בב''ר ב' להוטים אחרי אדמה היו ולא נמצא בם תועלת הוא וקין : (רש"י)

 מצודת דוד  ויחצב בורות. החופר במקום אבנים קרוי חוצב בלשון מקרא: כי מקנה רב. והיה צריך לבורות רבים להשקות המקנה: ובשפלה ובמישור. מהם רועים בשפלה ומהם במישור: כי אוהב אדמה. אוהב היה לעסוק בעבודת אדמה: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ובשפלה. בעמק : אכרים. הם עובדי האדמה בחרישה כמו וקראו אכר אל אבל (עמוס ה) : וכורמים. עובדי הכרמים : ובכרמל. ענין גבעות שמנים וטובים כמו ורעה הכרמל והבשן (ירמיה נ) : (מצודת ציון)


{יא}  וַיְהִי לְעֻזִּיָּהוּ חַיִל עֹשֵׂה מִלְחָמָה יוֹצְאֵי צָבָא לִגְדוּד בְּמִסְפַּר פְּקֻדָּתָם בְּיַד (יעואל) יְעִיאֵל הַסּוֹפֵר וּמַעֲשֵׂיָהוּ הַשּׁוֹטֵר עַל יַד חֲנַנְיָהוּ מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ:

 מצודת דוד  במספר פקודתם. במספר מנינם הנמסר ביד יעיאל וכו': על יד חנניהו. הוא היה מוסר בידם המספר: (מצודת דוד)


{יב}  כֹּל מִסְפַּר רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְגִבּוֹרֵי חָיִל אַלְפַּיִם וְשֵׁשׁ מֵאוֹת:

 מצודת דוד  לגבורי חיל. של גבורי החיל: (מצודת דוד)


{יג}  וְעַל יָדָם חֵיל צָבָא שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְשִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת עוֹשֵׂי מִלְחָמָה בְּכֹחַ חָיִל לַעְזֹר לַמֶּלֶךְ עַל הָאוֹיֵב:

 מצודת דוד  ועל ידם. הנתינים בידם ותחת ממשלתם: בכח חיל. הוא כפל ענין במ''ש ויורה על רב הכח: (מצודת דוד)


{יד}  וַיָּכֶן לָהֶם עֻזִּיָּהוּ לְכָל הַצָּבָא מָגִנִּים וּרְמָחִים וְכוֹבָעִים וְשִׁרְיֹנוֹת וּקְשָׁתוֹת וּלְאַבְנֵי קְלָעִים:

 מצודת דוד  ולאבני קלעים. הכלים הנצרכים לאבני הקלע: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויכן. מל' הכנה : וכובעים. עשוים הם מברזל ישימו על הראש להגן ממכת חרב : ושריונות. כעין מלבוש מברזל ילבשו במלחמה להגן : (מצודת ציון)


{טו}  וַיַּעַשׂ בִּירוּשָׁלִַם חִשְּׁבֹנוֹת מַחֲשֶׁבֶת חוֹשֵׁב לִהְיוֹת עַל הַמִּגְדָּלִים וְעַל הַפִּנּוֹת לִירוֹא בַּחִצִּים וּבָאֲבָנִים גְּדֹלוֹת וַיֵּצֵא שְׁמוֹ עַד לְמֵרָחוֹק כִּי הִפְלִיא לְהֵעָזֵר עַד כִּי חָזָק:

 רש"י  חשבנות מחשבת חושב. דוגמא (שמות כ''ח) מעשה חושב כלי מלחמות עשה באומנות כגון דיק ואילים המנגחים בחומה כדכתיב (משלי כ''ד) כי בתחבולות תעשה לך מלחמה : (רש"י)

 מצודת דוד  חשבונות. מעשה אומנות הבאה ע''י מחשבה ועיון רב ולתוספות ביאור אמר מחשבת חושב ר''ל הנעשה במחשבת של החושב והוא הרגיל במחשבת העיון: להיות על המגדלים. מעש' האומנות ההם עשה לשומם על המגדלים לירות בהם בחצים ובאבנים: כי הפליא. עשה דברי' נפלאים להיות נעזר בהם עד כי נתחזק על ידיהם: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הפנות. המה כעין מגדלים כמו ועל הפנות הגבוהות (צפניה א) : לירוא. להשליך כמו ירה בים (שמות טו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויעש בירושלם חשבונות מחשבת חושב. ר''ל שכבר עשה אומניות נפלאות מעשה אומן להמציא כלים יפות בהם לירות חצים גדולים מאד ואבנים גדולות : (רלב"ג)


{טז}  וּכְחֶזְקָתוֹ גָּבַהּ לִבּוֹ עַד לְהַשְׁחִית וַיִּמְעַל בַּיהוָה אֱלֹהָיו וַיָּבֹא אֶל הֵיכַל יְהוָה לְהַקְטִיר עַל מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת: (פ)

 רש"י  וימעל בה' אלהיו. כאן נופל לומר מעילה כי בשגגה עשה דוגמא (ויקרא ה') נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה : ויבא אל היכל ה'. שאמר נאה למלך לשרת למלך הכבוד : (רש"י)

 מצודת דוד  עד להשחית. עד כי נשחת להרשיע בעבור רוב גובה הלב: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וימעל. ענין חטא ופשע : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וכחזקתו גבה לבו עד להשחית. ר''ל כאשר התחזק מאד במלכותו בזה האופן שזכר גבה מאד לבו עד שהשיאהו לבו להשחית חק התורה ורצה לקחת לו כתר כהונה ולזה בא להקטיר על מזבח הזהב : (רלב"ג)


{יז}  וַיָּבֹא אַחֲרָיו עֲזַרְיָהוּ הַכֹּהֵן וְעִמּוֹ כֹּהֲנִים לַיהוָה שְׁמוֹנִים בְּנֵי חָיִל: {יח}  וַיַּעַמְדוּ עַל עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא לְךָ עֻזִּיָּהוּ לְהַקְטִיר לַיהוָה כִּי לַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן הַמְקֻדָּשִׁים לְהַקְטִיר צֵא מִן הַמִּקְדָּשׁ כִּי מָעַלְתָּ וְלֹא לְךָ לְכָבוֹד מֵיְהוָה אֱלֹהִים:

 מצודת דוד  לא לך. לא הותר לך להקטיר: כי מעלת. כי פשעת בזה: ולא לך לכבוד. ר''ל לא כמו שתחשוב אתה שיהא לך בהקטרה זו כבוד מה' כי לא כן הוא: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ולא לך לכבוד מה' אלהים. ר''ל אין זה הדבר שעלה בלבך לעשותו לך לכבוד מאת ה' כאלו רצה בזה כי כבר ישיגהו על זה ממנו עונש ובזיון : (רלב"ג)


{יט}  וַיִּזְעַף עֻזִּיָּהוּ וּבְיָדוֹ מִקְטֶרֶת לְהַקְטִיר וּבְזַעְפּוֹ עִם הַכֹּהֲנִים וְהַצָּרַעַת זָרְחָה בְמִצְחוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים בְּבֵית יְהוָה מֵעַל לְמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת:

 רש"י  ובידו מקטרת להקטיר. ורצה להכות בו הכהן המונעו מלהקטיר קטורת : (רש"י)

 מצודת דוד  ויזעף. על שמיחה בו: ובידו מקטרת. וכבר היה בידו המחתה ובו הקטורת: ובזעפו. ובעת זעפו פרחה הצרעת במצחו ולפי שהצרעת לבנה הוא כמ''ש ואם בהרת לבנה הוא (ויקרא י''ג) לזה אמר לשון זריחה כי מבהיק בעבור הלובן: מעל. בעמדו מעל המזבח: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויזעף. ענין כעס : מקטרת. כן יקרא המחתה כשהיא עם הקטרת ונכונה להקטיר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויזעף עזיהו. ר''ל שכעס עם הכהנים ובעת כעסו נגעו ה' יתברך וזרחה הצרעת במצחו והוכרח לצאת משם במהירות כי נגעו ה' : (רלב"ג)


{כ}  וַיִּפֶן אֵלָיו עֲזַרְיָהוּ כֹהֵן הָרֹאשׁ וְכָל הַכֹּהֲנִים וְהִנֵּה הוּא מְצֹרָע בְּמִצְחוֹ וַיַּבְהִלוּהוּ מִשָּׁם וְגַם הוּא נִדְחַף לָצֵאת כִּי נִגְּעוֹ יְהוָה:

 מצודת דוד  ויבהילוהו. הוציאוהו משם בבהלה ומהירות: נדחף לצאת. מעצמו היה נדחף לצאת מהר בי ראה שה' נגעו ובעונש בא: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נדחף. מל' דחיפה ומהירות היציאה : (מצודת ציון)


{כא}  וַיְהִי עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ מְצֹרָע עַד יוֹם מוֹתוֹ וַיֵּשֶׁב בֵּית (החפשות) הַחָפְשִׁית מְצֹרָע כִּי נִגְזַר מִבֵּית יְהוָה וְיוֹתָם בְּנוֹ עַל בֵּית הַמֶּלֶךְ שׁוֹפֵט אֶת עַם הָאָרֶץ:

 רש"י  בית החפשית. ובירושלמי מפורש עשה לו בית בבית הקברות על שם במתים חפשי (תהלים פ''ח) : כי נגזר. לו מלבא עוד בין הבריות דוגמא (מגילה ב) ואת אשר נגזר עליה : (רש"י)

 מצודת דוד  בית החפשית. בבית החפשית רצה לומר עזב הנהגת המלוכה והיה חפשי מן העמל וכמ''ש רז''ל שהמלכות לעבדות יחשב לפי רב העמל: כי נגזר. כי נכרת מלבוא לבית ה' בעבור טומאת צרעתו לזה עזב גם הנהגת המלוכה: על בית המלך. היה ממונה על בית המלך להיות שופט משפט העם תחת המלך: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נגזר. נכרת : (מצודת ציון)


{כב}  וְיֶתֶר דִּבְרֵי עֻזִּיָּהוּ הָרִאשֹׁנִים וְהָאֲחֲרֹנִים כָּתַב יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא: {כג}  וַיִּשְׁכַּב עֻזִּיָּהוּ עִם אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עִם אֲבֹתָיו בִּשְׂדֵה הַקְּבוּרָה אֲשֶׁר לַמְּלָכִים כִּי אָמְרוּ מְצוֹרָע הוּא וַיִּמְלֹךְ יוֹתָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו: (פ)

 רש"י  בשדה הקבורה. ולא במערה עם המלכים : (רש"י)

 מצודת דוד  בשדה הקבורה. ולא במערה של קבררת המלכים: מצורע הוא. ואין מהראוי א''כ לקוברו במערה עם המלכים: (מצודת דוד)

דברי הימים ב פרק-כז

{א}  בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יוֹתָם בְּמָלְכוֹ וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ יְרוּשָׁה בַּת צָדוֹק: {ב}  וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה עֻזִּיָּהוּ אָבִיו רַק לֹא בָא אֶל הֵיכַל יְהוָה וְעוֹד הָעָם מַשְׁחִיתִים:

 רש"י  ככל אשר עשה עזיהו אביו. הטובות שעשה אביו וזהו שאמר רבי שמעון בן יוחאי במסכת סוכה אלמלא יהי' אברהם אבינו מקבל עליו כל עונות הדורות עד לו אני הייתי מקבל עלי חטאי הדורות מאברהם עד לי ואם היה יותם בן עזיהו עמי היינו מקבלין עלינו מאברהם ועד סוף הדורות שבכל המלכים שלפניו ולאחריו מצינו בהם חטא חוץ מיותם, דוד רק באוריה החתי שלמה נשיו הטו לבבו ורחבעם עזב את תורת ה', אביה וילך בכל חטאת אביו, אסא הוציא כסף וזהב מאוצרות בית ה' ונתן הנביא בית המהפכת, יהושפט נתחבר לרשע יהורם הרג אחיו אחזיהו אמו יועצתו להרשיע יואש הרג זכריה ונעשה קדש אמציה השתחו' לפסילי שעיר עזיהו נכנס להיכל להקטיר אחז הלך בדרכי מלך ישראל וגם עשה מצבות לבעלים חזקיה גבה לבו ויהי עליו קצף ועל שלשה לא הודו לו, מנשה עשה הרע בעיני ה' יאשיהו לא שמע דברי נבואה מפי אלהים צדקיה עשה הרע בעיני ה' ולא נכנע מפני ירמיה אבל יותם לא נמצא בו שום דופי (כך אמר לי ר' אלעזר בר משה) : ועוד העם משחיתים. כדכתיב (במלכים ב' ט') עוד העם מזבחים ומקטרים : (רש"י)

 מצודת דוד  ככל אשר עשה. ר''ל בדבר הישר עשה כאביו רק לא בדבר המעל ולא בא אל ההיכל ולהקטיר כמו שבא אביו: ועוד העם. ר''ל עם כי יותם היה צדיק גמור עכ''ז היו העם משחיתים דרכיהם ולא למדו מדרכיו: (מצודת דוד)


{ג}  הוּא בָּנָה אֶת שַׁעַר בֵּית יְהוָה הָעֶלְיוֹן וּבְחוֹמַת הָעֹפֶל בָּנָה לָרֹב:

 רש"י  ובחומת העופל. דוגמא (ישעיה לב) עופל ובחן היה בונה מצודות : (רש"י)

 מצודת דוד  הוא בנה. ר''ל בנה עליו בנין גבוה או שנפל וחזר הוא ובנהו מחדש: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  העופל. שם מגדל וכן ויבא אל העופל (מ''ב ה) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ובחומת העופל. הוא מקום גבוה בירושלים : (רלב"ג)


{ד}  וְעָרִים בָּנָה בְּהַר יְהוּדָה וּבֶחֳרָשִׁים בָּנָה בִּירָנִיּוֹת וּמִגְדָּלִים:

 רש"י  ובחרשים בנה בירניות. לשון בירה גדולה : (רש"י)

 מצודת ציון  ובחרשים. ביערות כמו וחרש מצל (יחזקאל לא) ור''ל סעיף : ברניות. ארמונות וכן לא לאדם הבירה (דה''א כט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ובחרשים בנה. ר''ל בשדות או ביערים ועשה זה לחזק מלכותו : (רלב"ג)


{ה}  וְהוּא נִלְחַם עִם מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן וַיֶּחֱזַק עֲלֵיהֶם וַיִּתְּנוּ לוֹ בְנֵי עַמּוֹן בַּשָּׁנָה הַהִיא מֵאָה כִּכַּר כֶּסֶף וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כֹּרִים חִטִּים וּשְׂעוֹרִים עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים זֹאת הֵשִׁיבוּ לוֹ בְּנֵי עַמּוֹן וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית וְהַשְּׁלִשִׁית:

 מצודת דוד  ושעורים עשרת אלפים. מוסב הוא על כורים: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  השיבו. לפי ששלחו שלשה פעמים לזה אמר השיבו ר''ל שלחו והשיבו ושלחו : (מצודת ציון)


{ו}  וַיִּתְחַזֵּק יוֹתָם כִּי הֵכִין דְּרָכָיו לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהָיו: {ז}  וְיֶתֶר דִּבְרֵי יוֹתָם וְכָל מִלְחֲמֹתָיו וּדְרָכָיו הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה: {ח}  בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם: {ט}  וַיִּשְׁכַּב יוֹתָם עִם אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּעִיר דָּוִיד וַיִּמְלֹךְ אָחָז בְּנוֹ תַּחְתָּיו: (פ)

דברי הימים ב פרק-כח

{א}  בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה אָחָז בְּמָלְכוֹ וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְלֹא עָשָׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה כְּדָוִיד אָבִיו:

 רלב"ג  ... : (רלב"ג)


{ב}  וַיֵּלֶךְ בְּדַרְכֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וְגַם מַסֵּכוֹת עָשָׂה לַבְּעָלִים:

 מצודת ציון  מסכות. פסילים יצוקים ממתכת וכן אלהי מסכה (שמות לד) : (מצודת ציון)


{ג}  וְהוּא הִקְטִיר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם וַיַּבְעֵר אֶת בָּנָיו בָּאֵשׁ כְּתֹעֲבוֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֹרִישׁ יְהוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

 מצודת דוד  ויבער את בניו. היא עבודת המולך: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויבער. ענין שרפה : הוריש. גרש : (מצודת ציון)


{ד}  וַיְזַבֵּחַ וַיְקַטֵּר בַּבָּמוֹת וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן: {ה}  וַיִּתְּנֵהוּ יְהוָה אֱלֹהָיו בְּיַד מֶלֶךְ אֲרָם וַיַּכּוּ בוֹ וַיִּשְׁבּוּ מִמֶּנּוּ שִׁבְיָה גְדוֹלָה וַיָּבִיאוּ דַּרְמָשֶׂק וְגַם בְּיַד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל נִתָּן וַיַּךְ בּוֹ מַכָּה גְדוֹלָה: (ס) {ו}  וַיַּהֲרֹג פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ בִּיהוּדָה מֵאָה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף בְּיוֹם אֶחָד הַכֹּל בְּנֵי חָיִל בְּעָזְבָם אֶת יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם:

 מצודת דוד  בעזבם. בעבור עזבם ובעונש בא: (מצודת דוד)


{ז}  וַיַּהֲרֹג זִכְרִי גִּבּוֹר אֶפְרַיִם אֶת מַעֲשֵׂיָהוּ בֶּן הַמֶּלֶךְ וְאֶת עַזְרִיקָם נְגִיד הַבָּיִת וְאֶת אֶלְקָנָה מִשְׁנֵה הַמֶּלֶךְ: (ס)

 רש"י  את מעשיהו בן המלך. אחז, הרג זכרי גבור אפרים : ואת עזריקם. ואת ואת דוגמא (בראשית ל''ו) ואיה וענה וכן נרדם ורכב וסוס (תהלים ע''ו) : (רש"י)

 מצודת ציון  נגיד הבית. פקיד הבית : משנה המלך. שני למלך : (מצודת ציון)


{ח}  וַיִּשְׁבּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֲחֵיהֶם מָאתַיִם אֶלֶף נָשִׁים בָּנִים וּבָנוֹת וְגַם שָׁלָל רָב בָּזְזוּ מֵהֶם וַיָּבִיאוּ אֶת הַשָּׁלָל לְשֹׁמְרוֹן: (ס)

 מצודת דוד  בנים ובנות. ר''ל קטנים וקטנות: (מצודת דוד)


{ט}  וְשָׁם הָיָה נָבִיא לַיהוָה עֹדֵד שְׁמוֹ וַיֵּצֵא לִפְנֵי הַצָּבָא הַבָּא לְשֹׁמְרוֹן וַיֹּאמֶר לָהֶם הִנֵּה בַּחֲמַת יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם עַל יְהוּדָה נְתָנָם בְּיֶדְכֶם וַתַּהַרְגוּ בָם בְזַעַף עַד לַשָּׁמַיִם הִגִּיעַ:

 מצודת דוד  לפני הצבא. לקראת הצבא: בחמת ה'. בעבור שבערה חמת ה' על יהודה לזה נתנם בידכם ולא בעבור זכותכם: בזעף. בכעס רב וגדול עד שהגיע אל השמים לרוב גדלו והוא מלשון מליצה וכאומר והנה בזה קבלו די גמולם: (מצודת דוד)


{י}  וְעַתָּה בְּנֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם אַתֶּם אֹמְרִים לִכְבֹּשׁ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת לָכֶם הֲלֹא רַק אַתֶּם עִמָּכֶם אֲשָׁמוֹת לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם:

 מצודת דוד  ועתה. הואיל וקבלו די הגמול וכי מהראוי לכבשם עוד לעבדים ולשפחות: הלא רק אתם. ר''ל השביה ההיא לא לטובה לכם הבאתם עמכם רק אתם מביאים עמכם אשמות ופשעים: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לכבוש. לאחוז בחזקה כמו ותכבשו אותם (ירמיה לד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הלא רק אתם עמכם אשמות לה' אלהיכם. ר''ל הלא רק מה שאתם בו מזאת המחשבה לכבוש אחיכם לעבדים ולשפחות הנה עמכם אשמות לה' אלהיכם מדברים אחרים ותוסיפו על חטאתיכם זה הפשע. (יא) ולזה שמעוני והשיבו את השביה מאחיכ' כי חרון אף ה' עליכם על מה שאתם מוסיפים על חטאתיכם פשע זה : (רלב"ג)


{יא}  וְעַתָּה שְׁמָעוּנִי וְהָשִׁיבוּ הַשִּׁבְיָה אֲשֶׁר שְׁבִיתֶם מֵאֲחֵיכֶם כִּי חֲרוֹן אַף יְהוָה עֲלֵיכֶם: (ס)

 מצודת דוד  כי חרון. כי פן יהיה חרון אף ה' עליכם: (מצודת דוד)


{יב}  וַיָּקֻמוּ אֲנָשִׁים מֵרָאשֵׁי בְנֵי אֶפְרַיִם עֲזַרְיָהוּ בֶן יְהוֹחָנָן בֶּרֶכְיָהוּ בֶן מְשִׁלֵּמוֹת וִיחִזְקִיָּהוּ בֶּן שַׁלֻּם וַעֲמָשָׂא בֶּן חַדְלָי עַל הַבָּאִים מִן הַצָּבָא:

 מצודת דוד  על הבאים. לעורר לבבם לעזוב השבוים: (מצודת דוד)


{יג}  וַיֹּאמְרוּ לָהֶם לֹא תָבִיאוּ אֶת הַשִּׁבְיָה הֵנָּה כִּי לְאַשְׁמַת יְהוָה עָלֵינוּ אַתֶּם אֹמְרִים לְהֹסִיף עַל חַטֹּאתֵינוּ וְעַל אַשְׁמָתֵינוּ כִּי רַבָּה אַשְׁמָה לָנוּ וַחֲרוֹן אָף עַל יִשְׂרָאֵל: (ס)

 מצודת דוד  הנה. אל שומרון: כי לאשמת ה'. את אשמת ה' ר''ל דברי' הנחשבים בעיני ה' לאשמה אתם אומרים להוסיף עלינו עוד על חטאתינו אשר מאז: כי רבה. בדבר הזה יהיה לנו אשמה רבה וחרון אף מה' על ישראל: (מצודת דוד)


{יד}  וַיַּעֲזֹב הֶחָלוּץ אֶת הַשִּׁבְיָה וְאֶת הַבִּזָּה לִפְנֵי הַשָּׂרִים וְכָל הַקָּהָל:

 מצודת דוד  ויעזוב וכו'. לפני השרים עזבו הכל מידם והעמידם לפני השרים לעשות בהם הטוב בעיניהם: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  החלוץ. אנשי המלחמה המזויינים : (מצודת ציון)


{טו}  וַיָּקֻמוּ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְשֵׁמוֹת וַיַּחֲזִיקוּ בַשִּׁבְיָה וְכָל מַעֲרֻמֵּיהֶם הִלְבִּישׁוּ מִן הַשָּׁלָל וַיַּלְבִּשׁוּם וַיַּנְעִלוּם וַיַּאֲכִלוּם וַיַּשְׁקוּם וַיְסֻכוּם וַיְנַהֲלוּם בַּחֲמֹרִים לְכָל כּוֹשֵׁל וַיְבִיאוּם יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים אֵצֶל אֲחֵיהֶם וַיָּשׁוּבוּ שֹׁמְרוֹן: (פ)

 רש"י  ויקמו האנשים אשר נקבו בשמות. למעלה מי הם אותם אנשים שהם מראשי בני אפרים עזריהו בן יהוחנן וחביריו : וכל מערמיהם. לשון ערום ועריה : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר נקבו. עזריהו וחבריו הנזכרים למעלה: ויחזיקו בשביה. שיהיו תחת ידם וברשותם: וכל מערמיהם. כל מי בהם שהיה ערום מבלי לבוש הלבישו מן השלל: וינעלום. נתנו מנעלים ברגליהם: ויסכום. בשמן: וינהלום. הנהיגום על החמורים את כל מי שחלש כחו ונחלש ללכת ברגליו: אצל אחיהם. מבני שבט יהודה: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נקבו. נתפרשו כמו ונוקב שם (ויקרא כד) : ויחזיקו. אחזו : וינהלום. ענין הנהגה כמו אתנהלה לאטי (בראשית לג) : כושל. ענין תשות כח כמו כשל כח הסבל (נחמיה ד) : עיר התמרים. על שם שגדל בה תמרים הרבה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וינהלום בחמורים לכל כושל. ר''ל כל מי שהיה חלוש ולא היה יכול ללכת ברגליו : (רלב"ג)


{טז}  בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אָחָז עַל מַלְכֵי אַשּׁוּר לַעְזֹר לוֹ:

 מצודת דוד  בעת ההיא. שנלחם בו מלך ישראל: (מצודת דוד)


{יז}  וְעוֹד אֲדוֹמִים בָּאוּ וַיַּכּוּ בִיהוּדָה וַיִּשְׁבּוּ שֶׁבִי: {יח}  וּפְלִשְׁתִּים פָּשְׁטוּ בְּעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וְהַנֶּגֶב לִיהוּדָה וַיִּלְכְּדוּ אֶת בֵּית שֶׁמֶשׁ וְאֶת אַיָּלוֹן וְאֶת הַגְּדֵרוֹת וְאֶת שׂוֹכוֹ וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת תִּמְנָה וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת גִּמְזוֹ וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וַיֵּשְׁבוּ שָׁם:

 רש"י  ופלשתים פשטו בערי השפלה והנגב. שהוא כנגדם כדכתיב והכנעני יושב על הים : (רש"י)

 מצודת דוד  בערי השפלה והנגב. בהערים שעמדו בעמק ובערים הדרומים של יהודה: (מצודת דוד)


{יט}  כִּי הִכְנִיעַ יְהוָה אֶת יְהוּדָה בַּעֲבוּר אָחָז מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כִּי הִפְרִיעַ בִּיהוּדָה וּמָעוֹל מַעַל בַּיהוָה:

 רש"י  כי הפריע ביהודה. דוגמא (שמות ל''ב) כי פרעה אהרן בפרוע פרעות (שופטים ה') : (רש"י)

 מצודת דוד  כי הפריע ביהודה. הוא גלה מעשיהם הרעים כי ע''י עשו בפרסום רב: ומעול. וגם הוא עצמו מעל בה': (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הפריע. ענין גלוי כמו ופרע את ראש האשה (במדבר ה) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כי הפריע ביהודה ומעול מעל בה'. ר''ל שכבר השבית ובטל ביהודה את מצות התורה והביאם לעבור על האזהרות שבה : (רלב"ג)


{כ}  וַיָּבֹא עָלָיו תִּלְּגַת פִּלְנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיָּצַר לוֹ וְלֹא חֲזָקוֹ:

 רש"י  ויבא עליו. ששלח אחריו לעזור לו כמו שכתוב במלכים (ב' ט''ז) וישלח מלאכים אל תגלת פלנאסר : ויצר לו. ממה שחלק לו את בית ה' ואת בית המלך וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  ויצר לו. עם שהוא שלח אליו לעזרו היצר לו עוד ולא חזקו כאשר שאל ממנו ואף שנלחם בעבורו עם מלך ארם כמ''ש במ''ב מ''מ לא יחשב לעזור הואיל והוא היצר לו בסוף: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תלגת פלנאסר. הוא תגלת פלסר האמור במ''ב : ויצר. מלשון צר ודוחק : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויצר לו ולא חזקו. אמר זה כי כבר דמה אחז להתחזק עם יד מלך אשור ולזה שלח לו עבדך ובנך אני ולא היה לו ממלך אשור העזר שחשב : (רלב"ג)


{כא}  כִּי חָלַק אָחָז אֶת בֵּית יְהוָה וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים וַיִּתֵּן לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר וְלֹא לְעֶזְרָה לוֹ:

 רש"י  ולא לעזרה לו. אף על פי שמצינו במלכים (שם) ויעל מלך אשור על דמשק ויתפשה ויגלה קירה ואת רצין המית לא היה לו לעזרה כל כך לחזקו ולהשיב לו ערים שלקחו ממנו פלשתים : (רש"י)

 מצודת דוד  כי חלק. אף כי חלק אחז את האוצרות הנמצא בבית ה' וכו' ונתן חלק אחד למלך אשור אעפ''כ לא היה לו לעזרה: (מצודת דוד)


{כב}  וּבְעֵת הָצֵר לוֹ וַיּוֹסֶף לִמְעוֹל בַּיהוָה הוּא הַמֶּלֶךְ אָחָז:

 מצודת דוד  ובעת הצר לו. בעת שהיה צר לו לא שב לה' כי אם עוד הוסיף למעול יותר: הוא המלך. ר''ל כל ימיו הי' בהויתו ולא חזר בו: (מצודת דוד)


{כג}  וַיִּזְבַּח לֵאלֹהֵי דַרְמֶשֶׂק הַמַּכִּים בּוֹ וַיֹּאמֶר כִּי אֱלֹהֵי מַלְכֵי אֲרָם הֵם מַעְזְרִים אוֹתָם לָהֶם אֲזַבֵּחַ וְיַעְזְרוּנִי וְהֵם הָיוּ לוֹ לְהַכְשִׁילוֹ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל:

 מצודת דוד  המכים בו. הוא חוזר על אנשי דרמשק: להכשילו. כי בעבור זה הי' ה' מענשו עוד יותר: (מצודת דוד)


{כד}  וַיֶּאֱסֹף אָחָז אֶת כְּלֵי בֵית הָאֱלֹהִים וַיְקַצֵּץ אֶת כְּלֵי בֵית הָאֱלֹהִים וַיִּסְגֹּר אֶת דַּלְתוֹת בֵּית יְהוָה וַיַּעַשׂ לוֹ מִזְבְּחוֹת בְּכָל פִּנָּה בִּירוּשָׁלִָם:

 רש"י  ויסגר את דלתות בית ה'. כדי שלא יבואו הכהנים לעבוד עבודתם באהל מועד כי אם לבוא למזבחות שעש' בכל פינה בירושלים וחזקיה פתח דלתות בית ה' לפי שאביו סגר דלתות בית ה' : (רש"י)

 מצודת דוד  ויקצץ. קלף וכרת מהם את הזהב: ויסגור. לבל יבא מי לבה''מ: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויקצץ. ענין חיתוך וכריתה כמו ויקצץ פתילים (שמות לט) : פנה. זויות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויסגור את דלתות בית ה'. ידמה שמשה זה למנוע עבודת ה' לגמרי כמו שנתבאר אחר זה ולזה גם כן ספר כי חזקיה פתח את דלתות בית ה' להעמיד העבודה על מכונה : (רלב"ג)


{כה}  וּבְכָל עִיר וָעִיר לִיהוּדָה עָשָׂה בָמוֹת לְקַטֵּר לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַיַּכְעֵס אֶת יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו: {כו}  וְיֶתֶר דְּבָרָיו וְכָל דְּרָכָיו הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרוֹנִים הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר מַלְכֵי יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל: {כז}  וַיִּשְׁכַּב אָחָז עִם אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרֻהוּ בָעִיר בִּירוּשָׁלִַם כִּי לֹא הֱבִיאֻהוּ לְקִבְרֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּמְלֹךְ יְחִזְקִיָּהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו: (פ)

 מצודת דוד  כי לא וכו'. בעבור גודל רשעתו: מלכי ישראל. כי גם דוד ושלמה נקברו שמה אשר היו גם מלכי ישראל: (מצודת דוד)

דברי הימים ב פרק-כט

{א}  יְחִזְקִיָּהוּ מָלַךְ בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ אֲבִיָּה בַּת זְכַרְיָהוּ: {ב}  וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִיד אָבִיו: {ג}  הוּא בַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן פָּתַח אֶת דַּלְתוֹת בֵּית יְהוָה וַיְחַזְּקֵם:

 רש"י  ויחזקם. לפי שאחז קצץ את כל כלי בית האלהים : (רש"י)

 מצודת דוד  פתח. כי אחז אביו סגרם כמ''ש למעלה ובא הוא ופתחם: ויחזקם. תקנם בבנין: (מצודת דוד)


{ד}  וַיָּבֵא אֶת הַכֹּהֲנִים וְאֶת הַלְוִיִּם וַיַּאַסְפֵם לִרְחוֹב הַמִּזְרָח:

 מצודת דוד  לרחוב המזרח. העומדת בהר הבית: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויאספם לרחוב המזרח. הוא עזרת ישראל : (רלב"ג)


{ה}  וַיֹּאמֶר לָהֶם שְׁמָעוּנִי הַלְוִיִּם עַתָּה הִתְקַדְּשׁוּ וְקַדְּשׁוּ אֶת בֵּית יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנִּדָּה מִן הַקֹּדֶשׁ:

 רש"י  והוציאו את הנדה. עבודת כוכבים, את המת לא נאמר כאן כי אם נדה ומאוס יותר מן המת המוטל שלם דוגמא כטומאת הנדה כי דם נדה מאוס ומוסרח : (רש"י)

 מצודת דוד  עתה התקדשו. הואיל ופתחתי את הדלתות התקדשו בטבילה למען תוכלו לבא לבית ה': וקדשו וכו'. והוציאו. קדשו בזה מה שתוציאו ממנו את הנדה היא העבודת כוכבים הראויה להנידה ממקומה להשליכה חוצה כדבר הנמאס ומתועב: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  התקדשו. הטהרו : הנדה. מל' נדידה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  והוציאו את הנדה מן הקדש. ר''ל שיוציאו כל הטומא' הנמצאת בו : (רלב"ג)


{ו}  כִּי מָעֲלוּ אֲבֹתֵינוּ וְעָשׂוּ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וַיַּעַזְבֻהוּ וַיַּסֵּבּוּ פְנֵיהֶם מִמִּשְׁכַּן יְהוָה וַיִּתְּנוּ עֹרֶף:

 מצודת דוד  ויסבו פניהם. חזרו פניהם ממנה לבל הפנות אליה: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עורף. הוא אחורי הפנים : (מצודת ציון)


{ז}  גַּם סָגְרוּ דַּלְתוֹת הָאוּלָם וַיְכַבּוּ אֶת הַנֵּרוֹת וּקְטֹרֶת לֹא הִקְטִירוּ וְעֹלָה לֹא הֶעֱלוּ בַקֹּדֶשׁ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:

 רש"י  ויכבו את הנרות וקטרת לא הקטירו ועולה לא העלו בקדש לאלהי ישראל. אבל לאלהים אחרים עשו במות לכל עיר ועיר לקטר להם : (רש"י)

 מצודת דוד  את הנרות. של המנורה: (מצודת דוד)


{ח}  וַיְהִי קֶצֶף יְהוָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם וַיִּתְּנֵם (לזועה) לְזַעֲוָה לְשַׁמָּה וְלִשְׁרֵקָה כַּאֲשֶׁר אַתֶּם רֹאִים בְּעֵינֵיכֶם:

 מצודת דוד  ויהי קצף. ובעבור זה היה הקצף: ויתנם לזעוה. נתנם לחרדה לכל השומע כי יחרד שלא יקרה לו כמקרם: כאשר אתם רואים. אשר כן הוא: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לזעוה. מל' זיע וחרדה כמו ונתתים לזעוה (ירמיה טו) : לשמה. לתמהון : ולשרקה. כן יקרא הקול הנעשה בקבוץ השפתים ודרך בני אדם לעשותם על דבר חשוב שנחרב וכן ושמתי את העיר הזאת לשמה ולשרקה (שם יט) : (מצודת ציון)


{ט}  וְהִנֵּה נָפְלוּ אֲבוֹתֵינוּ בֶּחָרֶב וּבָנֵינוּ וּבְנוֹתֵינוּ וְנָשֵׁינוּ בַּשְּׁבִי עַל זֹאת:

 מצודת דוד  בשבי. הנה הם בשבי: (מצודת דוד)


{י}  עַתָּה עִם לְבָבִי לִכְרוֹת בְּרִית לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֹׁב מִמֶּנּוּ חֲרוֹן אַפּוֹ: {יא}  בָּנַי עַתָּה אַל תִּשָּׁלוּ כִּי בָכֶם בָּחַר יְהוָה לַעֲמֹד לְפָנָיו לְשָׁרְתוֹ וְלִהְיוֹת לוֹ מְשָׁרְתִים וּמַקְטִרִים: (פ)

 רש"י  אל תשלו. לשון שגגה : (רש"י)

 מצודת דוד  אל תשלו. לא יהיה לכם שכחה ושגגה בדבר טהרת הבית: כי בכם בחר וכו'. אם כן מהראוי שתהיו זהירים בעבודת המקום: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תשלו. ענין שכחה ושגגה כמו על השל (ש''ב ו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בני עתה אל תשלו. הוא מענין הסרה כמו ונשל הברזל מן העץ (דברים י''ט ה') ונשל גוים רבים מפניך (שם ז' א') והרצון בו והחזיקו במלאכה אל תהיו מוסרים מהעבודה הנכבדת אשר נתן ה' יתברך לכם למנה כי בכם לבד בחר ה' לעמוד לפניו לשרתו. או יהיה הרצון בזה אל תתעצלו ויהיה מענין שלוה ומנוחה וכאלו זרזם שישתדלו בזריזות ובמהירות במה שצוה אותם כדי שתשוב העבודה על ענינה : (רלב"ג)


{יב}  וַיָּקֻמוּ הַלְוִיִּם מַחַת בֶּן עֲמָשַׂי וְיוֹאֵל בֶּן עֲזַרְיָהוּ מִן בְּנֵי הַקְּהָתִי וּמִן בְּנֵי מְרָרִי קִישׁ בֶּן עַבְדִּי וַעֲזַרְיָהוּ בֶּן יְהַלֶּלְאֵל (ס) וּמִן הַגֵּרְשֻׁנִּי יוֹאָח בֶּן זִמָּה וְעֵדֶן בֶּן יוֹאָח: {יג}  וּמִן בְּנֵי אֱלִיצָפָן שִׁמְרִי (ויעואל) וִיעִיאֵל וּמִן בְּנֵי אָסָף זְכַרְיָהוּ וּמַתַּנְיָהוּ: (ס) {יד}  וּמִן בְּנֵי הֵימָן (יחואל) יְחִיאֵל וְשִׁמְעִי (ס) וּמִן בְּנֵי יְדוּתוּן שְׁמַעְיָה וְעֻזִּיאֵל: {טו}  וַיַּאַסְפוּ אֶת אֲחֵיהֶם וַיִּתְקַדְּשׁוּ וַיָּבֹאוּ כְמִצְוַת הַמֶּלֶךְ בְּדִבְרֵי יְהוָה לְטַהֵר בֵּית יְהוָה:

 מצודת דוד  בדברי ה'. בדבר שהיא עבודת ה': (מצודת דוד)

 רלב"ג  כמצות המלך בדברי ה'. ר''ל שהם עשו זה כמצות המלך שהיא בדברי ה'. וזה כי דברי ה' בתורה יחיבו אותם לעשות כן כדי שתשלם העבודה באופן שצוה ה' יתברך : (רלב"ג)


{טז}  וַיָּבֹאוּ הַכֹּהֲנִים לִפְנִימָה בֵית יְהוָה לְטַהֵר וַיּוֹצִיאוּ אֵת כָּל הַטֻּמְאָה אֲשֶׁר מָצְאוּ בְּהֵיכַל יְהוָה לַחֲצַר בֵּית יְהוָה וַיְקַבְּלוּ הַלְוִיִּם לְהוֹצִיא לְנַחַל קִדְרוֹן חוּצָה:

 רש"י  ויבאו הכהנים לפנימה. כי לא על הלוים ליכנס פנימה : לחצר בית ה'. מקום מעמד הלוים כאומר ויקבלו הלוים וגו' ויחלו באחד לחדש : (רש"י)

 מצודת דוד  לפנימה. הוא ההיכל ולתוספת ביאור אמר בית ה': הטומאה. העבודת כוכבים: ויקבלו הלוים. בהחצר קבלו מיד הכהנים כי לא היו רשאים ליכנס להיכל: חוצה. שהוא מחוץ לעיר: (מצודת דוד)


{יז}  וַיָּחֵלּוּ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לְקַדֵּשׁ וּבְיוֹם שְׁמוֹנָה לַחֹדֶשׁ בָּאוּ לְאוּלָם יְהוָה וַיְקַדְּשׁוּ אֶת בֵּית יְהוָה לְיָמִים שְׁמוֹנָה וּבְיוֹם שִׁשָּׁה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן כִּלּוּ: (ס)

 רש"י  ויקדשו את בית ה' לימים שמונה. לכך עכבו בטהרה לטהר כל כך לפי שאחז צייר כל הכתלים צלמי משכית כדכתיב (יחזקאל כ''ג) צלמי כשדים חקוקים בששר ועכבו ח' ימים עד שהשחיתו דמות הצלמים מן הכתלים וביום י''ו לחדש כלו הכל הבית והעזרה : (רש"י)

 מצודת דוד  לקדש. לטהר את ההיכל: את בית ה'. זה ההיכל: כלו. גמרו לטהר את כל המקדש: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויחלו. התחילו : (מצודת ציון)


{יח}  וַיָּבוֹאוּ פְנִימָה אֶל חִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמְרוּ טִהַרְנוּ אֶת כָּל בֵּית יְהוָה אֶת מִזְבַּח הָעוֹלָה וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת שֻׁלְחַן הַמַּעֲרֶכֶת וְאֶת כָּל כֵּלָיו:

 מצודת דוד  פנימה. אל בית הפנימי מקום מושב המלך: המערכת. שעורכין עליו לחם הפנים: (מצודת דוד)


{יט}  וְאֵת כָּל הַכֵּלִים אֲשֶׁר הִזְנִיחַ הַמֶּלֶךְ אָחָז בְּמַלְכוּתוֹ בְּמַעֲלוֹ הֵכַנּוּ וְהִקְדָּשְׁנוּ וְהִנָּם לִפְנֵי מִזְבַּח יְהוָה: (ס)

 רש"י  הכנו והקדשנו. מפורש בעכו''ם בפרק ר' ישמעאל כלים ששמשו בבית חניו מהו כו' עד איתיביה אשר הזניח אחז הכנו והקדשנו מאי לאו הכנו דאטבלינהו הקדשנהו דאקדשינהו אמר לו ברוך אתה לשמים שהחזרת לי אבדתי הכנו שגנזום והקדשנו שהקדשנו אחרים תחתיהם : (רש"י)

 מצודת דוד  הזניח. שעזב מהם עבודת המקום ושמש בהם לעבודת כוכבים: במלכותו. בימי מלכותו: במעלו. ברוב מעלו: הכנו. טהרנו להיות מוכנים לעבודה הקדשנום לה' כבתחלה, ורז''ל אמרו שגנזום והקדישו אחרים תחתיהם כי נמאסו לגבוה: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הזניח. ענין עזיבה כמו זנח ה' מזבחו (איכה ב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אשר הזניח המלך אחז. ר''ל אשר הרחיק כי הוא הסיר זאת העבודה ובטלה : (רלב"ג)


{כ}  וַיַּשְׁכֵּם יְחִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וַיֶּאֱסֹף אֵת שָׂרֵי הָעִיר וַיַּעַל בֵּית יְהוָה: {כא}  וַיָּבִיאוּ פָרִים שִׁבְעָה וְאֵילִים שִׁבְעָה וּכְבָשִׂים שִׁבְעָה וּצְפִירֵי עִזִּים שִׁבְעָה לְחַטָּאת עַל הַמַּמְלָכָה וְעַל הַמִּקְדָּשׁ וְעַל יְהוּדָה וַיֹּאמֶר לִבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים לְהַעֲלוֹת עַל מִזְבַּח יְהוָה:

 רש"י  וצפירי עזים וגו'. הוראת שעה היתה : על מזבח ה'. ולא על אותן מזבחות שעשה אחז אביו : (רש"י)

 מצודת דוד  על הממלכה. לרצות לה' לכפר להם שיתקיים בהם המלכות: ועל המקדש וכו'. למען יעמדו ויתקיימו: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וצפירי עזים. ושעירי עזים וכן צפירי חטאת (עזרא ח) : במצלתים וגו'. שמות מיני כלי זמר : (מצודת ציון)


{כב}  וַיִּשְׁחֲטוּ הַבָּקָר וַיְקַבְּלוּ הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם וַיִּזְרְקוּ הַמִּזְבֵּחָה וַיִּשְׁחֲטוּ הָאֵלִים וַיִּזְרְקוּ הַדָּם הַמִּזְבֵּחָה וַיִּשְׁחֲטוּ הַכְּבָשִׂים וַיִּזְרְקוּ הַדָּם הַמִּזְבֵּחָה:

 רלב"ג  וישחטו הבקר ויקבלו הכהנים את הדם. למדנו מזה המקום כי קבלת הדם היא מהעבודות ושהיא לא תהיה כי אם על יד כהן בעת היותו בכיהונו. ר''ל עם בגדי כהונה כי אז לבד הם כהנים כמו שנתבאר בתורה : (רלב"ג)


{כג}  וַיַּגִּישׁוּ אֶת שְׂעִירֵי הַחַטָּאת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַקָּהָל וַיִּסְמְכוּ יְדֵיהֶם עֲלֵיהֶם: {כד}  וַיִּשְׁחָטוּם הַכֹּהֲנִים וַיְחַטְּאוּ אֶת דָּמָם הַמִּזְבֵּחָה לְכַפֵּר עַל כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי לְכָל יִשְׂרָאֵל אָמַר הַמֶּלֶךְ הָעוֹלָה וְהַחַטָּאת:

 רש"י  לכפר על כל ישראל. שחטאו בעבודת כוכבים כן אמר המלך תהי העולה והחטאת עבור כל ישראל, בפרשת שלח לך (מדבר ט''ו) כתיב ועשו כל העדה פר וגו' וכתיב (ויקרא ד') והקריבו הקהל פר בן בקר לחטאת וכאן כתיב ויביאו פרים ואילים וצפירי עזים שבעה אלא הוראת שעה היתה : (רש"י)

 מצודת דוד  ויחטאו. מתן הדם הנתון באצבע קרוי חטוי וכן וחטאת על המזבח (שמות כ''ט): כי לכל ישראל וכו'. בעבור כל ישראל אמר המלך להקריבם: העולה. הפרים והאילים והכבשים הביאו לעולה וצפירי העזים לחטאת: (מצודת דוד)


{כה}  וַיַּעֲמֵד אֶת הַלְוִיִּם בֵּית יְהוָה בִּמְצִלְתַּיִם בִּנְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת בְּמִצְוַת דָּוִיד וְגָד חֹזֵה הַמֶּלֶךְ וְנָתָן הַנָּבִיא כִּי בְיַד יְהוָה הַמִּצְוָה בְּיַד נְבִיאָיו:

 רש"י  כי ביד ה' המצוה ביד נביאיו. לשורר הלוים בכלי שיר לא כתוב בתורה שיהא קרבן טעון שירה אלא מצות ה' שצוה ביד נביאיו לשורר על הקרבן ורבותינו פי' במסכת ערכין מניין שהלוים טעונין לשורר בכלי שיר דכתיב עבודת עבודה איזוהי עבודה שצריכה עבודה אחרת עמה הוי אומר זה השיר בכלי שיר, ועבודת משא (שם) נכון לפרש על השיר כדכתיב (לעיל א' ט''ו) וכנניהו שר הלוים במשא כי מבין הוא שהיה ממונה להרים קול הנגון של שיר : (רש"י)

 מצודת דוד  במצות דוד. כמו שצוה דוד וכו': כי ביד ה'. מצות השיר אמורה היא מה' ביד נביאיו ועם שלא הוזכר בפירוש בתורת משה: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויעמד את הלוים בית ה' במצלתים וגו'. באר בזה כי מה שצוה דוד וסדר מענין המשוררים היה מצווה מגד ונתן הנביאים מפי ה' כי ביד ה' היתה המצוה הזאת ביד נביאיו : (רלב"ג)


{כו}  וַיַּעַמְדוּ הַלְוִיִּם בִּכְלֵי דָוִיד וְהַכֹּהֲנִים בַּחֲצֹצְרוֹת: (פ)

 רש"י  והכהנים בחצצרות. ככתוב ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצוצרות (במדבר י') : (רש"י)


{כז}  וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ לְהַעֲלוֹת הָעֹלָה לְהַמִּזְבֵּחַ וּבְעֵת הֵחֵל הָעוֹלָה הֵחֵל שִׁיר יְהוָה וְהַחֲצֹצְרוֹת וְעַל יְדֵי כְּלֵי דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל:

 מצודת דוד  החל העולה. העלאת העולה: ועל ידי וכו'. חוזר על השיר לומר שהשיר היה ע''י כלי השיר שעשה דוד: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  החל. התחיל : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ובעת החל העולה החל שיר ה'. למדנו כי הלוים היו משוררים בפה ובכלי יחד והכהנים מחצצרים בחצוצרות מעת התחיל העלאת העולה עד שתכלה העולה ותשלם העבודה. ומזה המקום נלמד שלא היו משוררים בעת העלותם מנחתה ונסכיה : (רלב"ג)


{כח}  וְכָל הַקָּהָל מִשְׁתַּחֲוִים וְהַשִּׁיר מְשׁוֹרֵר וְהַחֲצֹצְרוֹת (מחצצרים) מַחְצְרִים הַכֹּל עַד לִכְלוֹת הָעֹלָה:

 מצודת דוד  והשיר משורר. ר''ל השיר היה משורר ע''י בעלי השיר: הכל. לא פסקו המשוררים ותוקעי החצוצרו' עד שגמרו העלאת העולה: (מצודת דוד)


{כט}  וּכְכַלּוֹת לְהַעֲלוֹת כָּרְעוּ הַמֶּלֶךְ וְכָל הַנִּמְצְאִים אִתּוֹ וַיִּשְׁתַּחֲווּ:

 מצודת ציון  כרעו. נפלו על ברכיהם : (מצודת ציון)


{ל}  וַיֹּאמֶר יְחִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים לַלְוִיִּם לְהַלֵּל לַיהוָה בְּדִבְרֵי דָוִיד וְאָסָף הַחֹזֶה וַיְהַלְלוּ עַד לְשִׂמְחָה וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ: (פ)

 רש"י  להלל לה' בדברי דוד. זה הודו לה' קראו בשמו ככתוב למעלה (א ט''ז) ביום ההוא אז נתן דוד בראש להודות וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  בדברי דויד. בהלולים שעשה דוד ואסף: עד לשמחה. מרוב הדבקות אל המקום ברוך הוא שהיה להם בעת ההלול באו אל השמחה: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויקדו. ענין כפיפת הקדקוד : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בדברי דוד ואסף החוזה. ר''ל שאמרו מההודאות שאמר דוד בספר תהלים ומאשר אמר אסף שם שהיה חוזה דוד : (רלב"ג)


{לא}  וַיַּעַן יְחִזְקִיָּהוּ וַיֹּאמֶר עַתָּה מִלֵּאתֶם יֶדְכֶם לַיהוָה גֹּשׁוּ וְהָבִיאוּ זְבָחִים וְתוֹדוֹת לְבֵית יְהוָה וַיָּבִיאוּ הַקָּהָל זְבָחִים וְתוֹדוֹת וְכָל נְדִיב לֵב עֹלוֹת:

 רש"י  ויביאו הקהל זבחים ותודות. דבר המותר לבעלי' באכילה : וכל נדיב לב עולות. קצת מהם מי שהתנדב לבו הביאו עולות ולא כולם לפי שאין לבעלים היתר אכילה בהם : (רש"י)

 מצודת דוד  מלאתם ידכם. התחלת הדב' וחנוכו נקרא מלוי ידים כמו ומלאת יד אהרן (שמות כ''ט) ור''ל והנה עד עתה חדלתם מעבודת המקום ב''ה ועתה התחלתם לעבדו: זבחים. שלמים: ותודות. שלמי תודה: נדיב לב. לפי שהעולה כולה כליל ואין לבעליהן בהם כלום לכן קורא למביאיהן נדיב לב: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויען. ענין הרמת הקול כמו וענו הלוים וכו' קול רם (דברים כז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  זבחים ותודות. הם שלמים אלא כי עם התודה היו באים לחמי תודה כמו שנזכר בתורה : וכל נדיב לב עולות. ר''ל שכל איש נדיב לב הביא עולות שהם כולם לה' : (רלב"ג)


{לב}  וַיְהִי מִסְפַּר הָעֹלָה אֲשֶׁר הֵבִיאוּ הַקָּהָל בָּקָר שִׁבְעִים אֵילִים מֵאָה כְּבָשִׂים מָאתָיִם לְעֹלָה לַיהוָה כָּל אֵלֶּה:

 מצודת דוד  כל אלה. היו עולות ואמר לתוספת ביאור: (מצודת דוד)


{לג}  וְהַקֳּדָשִׁים בָּקָר שֵׁשׁ מֵאוֹת וְצֹאן שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים:

 רש"י  והקדשים. קדשים קלים זבחי' ושלמים מה שהבעלים נהנים בהם : (רש"י)

 מצודת דוד  והקדשים. שאר הקדשים והם שלמים ותודות: (מצודת דוד)

 רלב"ג  והקדשים. הם השלמים שהיו קצתם תודות : (רלב"ג)


{לד}  רַק הַכֹּהֲנִים הָיוּ לִמְעָט וְלֹא יָכְלוּ לְהַפְשִׁיט אֶת כָּל הָעֹלוֹת וַיְּחַזְּקוּם אֲחֵיהֶם הַלְוִיִּם עַד כְּלוֹת הַמְּלָאכָה וְעַד יִתְקַדְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים כִּי הַלְוִיִּם יִשְׁרֵי לֵבָב לְהִתְקַדֵּשׁ מֵהַכֹּהֲנִים:

 רש"י  רק הכהנים היו למעט. כלומר אותן שהקדישו היו עדיין למעט ויחזקום אחיהם הלוים עד כלות המלאכה ועד יתקדשו הכהנים, וא''ת היאך יתקדשו הלוים ולא יתקדשו הכהנים ומפרש לפי כי הלוים ישרי לבב להתקדש מהכהנים וישרו לבם הלוים להתקדש יותר מהכהנים והיו הכהנים והלוים וכל יראי השם מתחפשים ומתנכרים ואף מסתתרים כל ימי המלכים הרשעים וכשבא חזקיהו שהיה צדיק לא היו יכולים מיד להתקדש ולטהר שזה בשנה ראשונה היה למלכו והיו באים ומתקדשים על יד כדכתיב (משלי כ''ח) בעלוץ צדיקינ רבה תפארת ובקום רשעים יחופש אדם וכתיב (שם) בקום רשעים יסתר אדם ובאבדם ירבו צדיקים כלומר בקום רשע אחז יסתר אדם ובאבדם ירבו צדיקים חזקיה וסיעתו : (רש"י)

 מצודת דוד  ויחזקום. רצה לומר היו מסייעין להם: המלאכה. מלאכת ההפשט: ועד יתקדשו הכהנים. ר''ל וכן בכל פעם היו מסייעין להם עד אשר נתקדשו הכהנים להיות די בהם לכלות המלאכה: כי הלוים ישרי לבב. המה היו ישרי לבב למהר לקדש עצמן יותר מן הכהנים אשר נתעצלו בדבר: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  להפשיט. להסיר העור : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ולא יכלו להפשיע את כל העולות. למדנו מזה שהפשטת העולות לא תחויב היותה בכהן : כי הלוים ישרי לבב להתקדש מהכהנים. ידמה שרבים מהכהנים מעלו בע''ז בעת שחטאו מלכי יהודה ולזה אמר כי הלוים היו יותר ישרי לב מהכהנים להתקדש בזאת העבודה ולזה הוכרחו הלוים לעזור אל הכהנים בזה עד כלות המלאכה ועד שימצאו כהנים מתקדשים לזה מה שיספיק לעבוד עבודתם ואפשר כי קצת הכהנים לא היו יכולים להתקדש כי היו בעלי קרי. אך הלוים היו יותר ישרי לב והיו יכולים לשמור עצמם מזה שהרי הטומאה הזאת באה מפני הרהור עבירה כמו שאמרו שהרי אדם מהרהר ביום ובא לידי טומאה בלילה (כתובות מ''ו) : (רלב"ג)


{לה}  וְגַם עֹלָה לָרֹב בְּחֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים וּבַנְּסָכִים לָעֹלָה וַתִּכּוֹן עֲבוֹדַת בֵּית יְהוָה:

 מצודת דוד  וגם עולה לרוב. ר''ל לזה היו צריכים הלוים לסייע את הכהנים כי המלאכה היתה מרובה כי הקריבו גם עולות מרובות עם חלבי השלמים ועם הנסכים לעולה ולא יכלו הכהנים להקריב כל אלה ולהפשיט: ותכון. כי הלוים סייעו בעבודת ההפשט: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בחלבי. עם חלבי כמו הרק אך במשה (במדבר יב) ומשפטו עם משה : ותכין. מל' הכנה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וגם עולה לרב וגו'. ועוד שהרי היתה שם עולה לרב שהיה מחויב שיעלוה הכהנים והיו צריכים בזה כהנים רבים והיו גם כן צריכים להעלות שם חלבי השלמים שהיו רבים והנסכים לעולה שהיו גם כן רבים. ואפשר שקרא עולה חלבי השלמים והנסכים לפי שהיו עולים על המזבח : (רלב"ג)


{לו}  וַיִּשְׂמַח יְחִזְקִיָּהוּ וְכָל הָעָם עַל הַהֵכִין הָאֱלֹהִים לָעָם כִּי בְּפִתְאֹם הָיָה הַדָּבָר: (פ)

 רש"י  על ההכין האלהים לעם. לעבדו ולעשות רצונו דוגמא דלמטה (ל פסוק יט) כל לבבו הכין לדרוש וגו' וגם שמחו כי בפתאום היה הדבר עליהם בשנה ראשונה למלכו לשוב אל ה' ושבו מיד : (רש"י)

 מצודת דוד  על ההכין. על אשר הכין אלהים להעם להיות הכל בסדור נפלא ועם כי נעשה הדבר בפתאום: (מצודת דוד)

דברי הימים ב פרק-ל

{א}  וַיִּשְׁלַח יְחִזְקִיָּהוּ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וְגַם אִגְּרוֹת כָּתַב עַל אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה לָבוֹא לְבֵית יְהוָה בִּירוּשָׁלִָם לַעֲשׂוֹת פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:

 רש"י  וגם אגרות כתב על אפרים ומנשה וגו'. כי עדיין לא גלו כי זה היה בשנה ראשונה למלכו והם לא גלו כי אם בשש למלכו כדכתיב (במלכים ב' י''ח) וילכדה בקצה שלש שנים בשנת שש לחזקיה והיא שנת ט' להושע מלך ישראל כאשר תמצא כתוב בסוף הספר : (רש"י)


{ב}  וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו וְכָל הַקָּהָל בִּירוּשָׁלִָם לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי:

 מצודת דוד  בחדש השני. באייר ור''ל לעבר השנה לשיקרא ניסן: (מצודת דוד)


{ג}  כִּי לֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂתוֹ בָּעֵת הַהִיא כִּי הַכֹּהֲנִים לֹא הִתְקַדְּשׁוּ לְמַדַּי וְהָעָם לֹא נֶאֶסְפוּ לִירוּשָׁלִָם:

 רש"י  כי לא יכלו לעשותו בעת ההיא. בחדש הראשון בניסן : כי הכהנים לא התקדשו למדי. התקדשו להיות די לישראל בהם להקריב פסחיהם ואין צריך לומר שלא היו יכולים לעשותו בניסן שהרי לא כלו לקדש את הבית עד י''ו בניסן וכן פתרון כי לא יכלו לעשותו בעת ההיא כלומר אפי' אם לא עכבו טהר' הבי' שלא כלו עד י''ו בניסן לא היינו יכולין לעשותו עתה לפי כי הכהנים לא התקדשו למדי : והעם לא נאספו. עדיין כולם לירושלים : (רש"י)

 מצודת דוד  בעת ההיא. ר''ל בעת הראוי בחדש הראשון: למדי. למן די ר''ל שיהיה די בהם להקריב כל ישראל: (מצודת דוד)

 רלב"ג  כי הכהנים לא התקדשו למדי. ר''ל למה שיספיק לקרבנות הפסחים כי שם יצטרכו כהנים רבים ולזה הצטרך לדחות אותו לחדש השני ועוד כי העם והם העולי' לרגל לא נאספו לירושלי'. והנה מזה המקום למדנו שכבר אפשר שיעברו השנה בעבור שלא נאספו העם לירושלים או בעבור שהכהנים אינם מקודשים לפי מה שיספיק. וראוי שיתבאר מזה שאם היו הכהנים טמאים לא ידחה לפסח שני אבל יעשוהו בטומא' כי השרש בידנו אנשים נדחים לפסח שני לא הקהל וכבר למדנו זה גם כן מאמרו לא התקדשו למדי למדנו מזה שהיו רבים טהורים אלא שלא יספיקו ויצטרכו שיהיו יותר ולזה הוצרכו לעבר השנה אך אם לא התקדשו כלל היו יכולין לעשות אותו בטומאה : (רלב"ג)


{ד}  וַיִּישַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וּבְעֵינֵי כָּל הַקָּהָל:

 מצודת דוד  וישר הדבר. למעלה אמר שהיו מתיעצים בדבר וכאן אמר שהיה הדבר ישר בעיני כולם והסכימו לעבר השנה: (מצודת דוד)


{ה}  וַיַּעֲמִידוּ דָבָר לְהַעֲבִיר קוֹל בְּכָל יִשְׂרָאֵל מִבְּאֵר שֶׁבַע וְעַד דָּן לָבוֹא לַעֲשׂוֹת פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלִָם כִּי לֹא לָרֹב עָשׂוּ כַּכָּתוּב:

 רש"י  מבאר שבע ועד דן. זהו תחום עשרת השבטים : כי לא לרוב. פתרון כי רוב שנים עברו שלא עשהו כהלכתו : (רש"י)

 מצודת דוד  ויעמידו דבר. גזרו אומר להכריז בכל מקומות ישראל וכו': כי לא לרוב. כי לזמן מרובה לא עשו פסח ככתו' בתורה ולזה היה מהצורך להזכיר' ולזרזם: (מצודת דוד)

 רלב"ג  כי לא לרב עשו ככתוב. ר''ל כי לא עשו ישראל פעמים רבות הפסח ככתוב : (רלב"ג)


{ו}  וַיֵּלְכוּ הָרָצִים בָּאִגְּרוֹת מִיַּד הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו בְּכָל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וּכְמִצְוַת הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שׁוּבוּ אֶל יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל וְיָשֹׁב אֶל הַפְּלֵיטָה הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִכַּף מַלְכֵי אַשּׁוּר:

 רש"י  וישוב אל הפליטה הנשארת לכם מכף מלכי אשור. אע''פ שלא הגלו עדיין קורא להם פליט' כי הי' נחשב בעיניה' כאשר גלו כבר ועוד כי מלכי אשור תפשו הכל בימי אחז ומה שהיה בעיניה' כאילו גלו לפי כי ו' שנים היו ישראל למלך אשור עבדים נושאי מנחה והיה מושל בהם ומוליכן בגולה ועושה בהם כרצונו וזה היה בתוך אותן שש שנים וכבר גלו כמה פעמים בימי מלכי ישראל ואחז והם יודעים מיד כשימרדו ישראל במלך אשור יוליכם בגולה ולהם קורא פליטת אשור לפי שלא משל בהם ולא בכל ארץ יהודה : (רש"י)

 מצודת דוד  וכמצות המלך לאמר. לומר להם כמצות המלך אתם בני ישראל שובו וכו': וישוב. ואז ישוב גם הוא אל הפליטה הנשארת לעזור לכם: מכף מלכי אשור. כי אותם שבעבר הירדן כבר גלו מארצם ע''י אשור: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הרצים. ההולכים במרוצה ורדיפה : באגרות. בספרים : הפליטה. ענין הצלה : (מצודת ציון)


{ז}  וְאַל תִּהְיוּ כַּאֲבוֹתֵיכֶם וְכַאֲחֵיכֶם אֲשֶׁר מָעֲלוּ בַּיהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם וַיִּתְּנֵם לְשַׁמָּה כַּאֲשֶׁר אַתֶּם רֹאִים:

 רש"י  ואל תהיו כאבותיכם וכאחיכם. פתרון וא''ת עדיין בוטחים אנו שיעלה מעלינו מלך אשור אל תהיו כאבותיכם כל דור ודור שהיה לפניכם, ומה אירע להם כשעזבו את ה' וימעלו בו מעל ויתנם לשמה כאשר אתם רואים : (רש"י)

 מצודת ציון  לשמה. לתמהון : (מצודת ציון)


{ח}  עַתָּה אַל תַּקְשׁוּ עָרְפְּכֶם כַּאֲבוֹתֵיכֶם תְּנוּ יָד לַיהוָה וּבֹאוּ לְמִקְדָּשׁוֹ אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ לְעוֹלָם וְעִבְדוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְיָשֹׁב מִכֶּם חֲרוֹן אַפּוֹ:

 רש"י  עתה אל תקשו ערפכם וגו'. בשובכם על ה' אחיכם ובניכם יהיו לרחמים לפני שוביה' ולשוב לארץ הזאת, אפילו אותן קצת שגלו כבר שהיו נלחמים עם ישראל ויכלו להם ומוליכין את בניה' ואת בנותיהם בשביה ואם תשובו אליו יתנם לרחמים לפני שוביהם לשובם לארץ הזאת כי חנון ורחום ה' אלהיכם : (רש"י)

 מצודת דוד  תנו יד. ר''ל תקעו כף דרך התחייבות: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אל תקשו. הוא ענין מליצה כאלו נתקשה העורף עד שא''א להחזיר הפנים מול ה' ואמר מעתה אל תקשו והחזירו פניכם אל ה' : (מצודת ציון)


{ט}  כִּי בְשׁוּבְכֶם עַל יְהוָה אֲחֵיכֶם וּבְנֵיכֶם לְרַחֲמִים לִפְנֵי שׁוֹבֵיהֶם וְלָשׁוּב לָאָרֶץ הַזֹּאת כִּי חַנּוּן וְרַחוּם יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְלֹא יָסִיר פָּנִים מִכֶּם אִם תָּשׁוּבוּ אֵלָיו: (ס)

 מצודת דוד  אחיכם ובניכם. אשר הם בגולה יתן אות' המקום לרחמים לפני שוביהם לתת להם רשות לשוב להארץ הזאת: (מצודת דוד)


{י}  וַיִּהְיוּ הָרָצִים עֹבְרִים מֵעִיר לָעִיר בְּאֶרֶץ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וְעַד זְבֻלוּן וַיִּהְיוּ מַשְׂחִיקִים עֲלֵיהֶם וּמַלְעִגִים בָּם: {יא}  אַךְ אֲנָשִׁים מֵאָשֵׁר וּמְנַשֶּׁה וּמִזְּבֻלוּן נִכְנְעוּ וַיָּבֹאוּ לִירוּשָׁלִָם:

 מצודת דוד  ומנשה ומזבלון. אף ששחקו על הרצים מ''מ אנשים מהם נכנעו ובאו: (מצודת דוד)


{יב}  גַּם בִּיהוּדָה הָיְתָה יַד הָאֱלֹהִים לָתֵת לָהֶם לֵב אֶחָד לַעֲשׂוֹת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים בִּדְבַר יְהוָה:

 מצודת דוד  לב אחד. ר''ל הסכמה אחת: בדבר ה'. בדבר שהוא מצות ה': (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יד האלהים. כח האלהים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  גם ביהודה היתה יד האלהים. ר''ל שהוא עזרם בזה להטות לבם אל מה שרצהו המלך : (רלב"ג)


{יג}  וַיֵּאָסְפוּ יְרוּשָׁלִַם עַם רָב לַעֲשׂוֹת אֶת חַג הַמַּצּוֹת בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי קָהָל לָרֹב מְאֹד: {יד}  וַיָּקֻמוּ וַיָּסִירוּ אֶת הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם וְאֵת כָּל הַמְקַטְּרוֹת הֵסִירוּ וַיַּשְׁלִיכוּ לְנַחַל קִדְרוֹן:

 רש"י  המקטרות. מקום שהיו בו כהנים ולוים : (רש"י)

 מצודת דוד  המקטרות. המזבחות העשויות להקטיר בהם לע''ג את הקטורת: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואת כל המקטרות הסירו. ר''ל הכלי' שהיו מקטרים בהם לע''ז : (רלב"ג)


{טו}  וַיִּשְׁחֲטוּ הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם נִכְלְמוּ וַיִּתְקַדְּשׁוּ וַיָּבִיאוּ עֹלוֹת בֵּית יְהוָה:

 רש"י  והכהנים והלוים נכלמו. שעיכבו להתקדש ולפיכך עכבו כל כך מלבוא עד עתה כי לא יוכלו להאמין בדבר הזה קודם לכן לפי שהזניחן אחז מכהן וכך היו אומרים אפשר אתמול עבד אחז עבודת כוכבים ובנו יחזקיהו לאלתר בשנה ראשונה מיד בחדש הראשון ויאמר לכהנים וללוים לעבוד לאל אחד לבדו ויצטרך לנו ולכך נתעצלו ונתרשלו מלבא וגם שאר יהודה שלפניו הזניח אחז וכשחקרו והבינו בדבר שהכל היה לשם שמים באו ויתקדשו כלם : (רש"י)

 מצודת דוד  נכלמו. על מה שאחרו להתקדש עד הנה ובעבורם עברו השנה: ויביאו עלות. לרצות לה' על מה שאחרו להתקדש: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נכלמו. ענין בושה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  והכהנים והלוים נכלמו ויתקדשו. ר''ל שהם נכלמו במה שהוצרכו לדחות הפסח חדש אחד על אשר לא התקדשו למדי כי כבר השיגם על זה בשת וכלימה ולזה נתקדשו עתה כולם והביאו עולות הבוקר לבית ה' קודם שחיטת הפסחים כי כן ראוי כי עולת הבוקר קודמת לכל קרבן : (רלב"ג)


{טז}  וַיַּעַמְדוּ עַל עָמְדָם כְּמִשְׁפָּטָם כְּתוֹרַת מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים הַכֹּהֲנִים זֹרְקִים אֶת הַדָּם מִיַּד הַלְוִיִּם:

 רש"י  הכהנים זורקים. כי מקבלה ואילך מצות כהונה, ואל תתמה למה לא שחטו בעלים עצמם לפי שכתוב בסמוך כי רבת בקהל אשר לא התקדשו והלוים היו על שחיטת פסחיהם : (רש"י)

 מצודת דוד  ויעמדו על עמדם. חוזר הוא על הלוים ולפי שאמר שהכהנים היו זורקים את הדם מיד הלוים לזה אמר שהלוים עמדו על מקום מעמדם ולא הוליכו את הדם כי ההולכה לעבודה יחשבו המה זרים לעבודה וז''ש כמשפטם בתורת משה שאסר עליהם העבודה: מיד הלוים. כי הכהנים קבלו את הדם והוליכו אל המזבח והושיבו המזרקות על ידי הלוים להיות מוכן לזריקה: (מצודת דוד)

 רלב"ג  הכהנים זורקים את הדם מיד הלוים. הנה באר כי מפני שהיו בעלי הפסחים טמאים הוצרכו הלוים לעמוד על שחיטת פסחיהם וזכר כי רבים מהעם שבאו מאפרים ומנשה יששכר וזבולון לא הטהרו ואכלו את הפסח בלא ככתוב כי היו ראוים להדחות לפסח שני ועוד כי כבר אכלוהו בטומאה ולא אכלוהו בטהרת הקדש כי הם היו טמאים באכלם אותו. והנה התפלל עליהם חזקיהו לה' יתברך שיכפר על עונם ושמע ה' לקול חזקיהו וירפא העם מהחלי שהביא ה' עליהם על עונם זה. ומזה המקום למדנו שכבר עברו השנה שאם לא היה הענין כן הנה לא יתכן לומר שאכלוהו בלא ככתוב כי לא היה שם עת אחר אחריו יהיה ראוי לאכלו בו ועוד כי לא יתכן שיהיו כל הקהל נדחים לפסח שני. ואמנם קרא אותו החדש השני כי כבר קדשו ניסן להיות ראשון קודם שעברו השנה כמו שאמרו ז''ל (פסחים נ''ו) : (רלב"ג)


{יז}  כִּי רַבַּת בַּקָּהָל אֲשֶׁר לֹא הִתְקַדָּשׁוּ וְהַלְוִיִּם עַל שְׁחִיטַת הַפְּסָחִים לְכֹל לֹא טָהוֹר לְהַקְדִּישׁ לַיהוָה:

 רש"י  לכל לא טהור. שהי' לוי במקומו להקדיש לה' : (רש"י)

 מצודת דוד  כי רבת בקהל. בא ליתן טעם מדוע לא שחטו הבעלים עצמן את פסחיהם ואמר כי רבים היו נמצאים בהם אשר לא התקדשו ולא הותרו לבוא לעזרה ולזה היו הלוים ממונים על שחיטת הפסחים לשחוט בעבור מי שלא היה טהור: להקדיש לה'. ר''ל לעשות בעצמו את ההקדש והוא שחיטת הפסח: (מצודת דוד)


{יח}  כִּי מַרְבִּית הָעָם רַבַּת מֵאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה יִשָּׂשכָר וּזְבֻלוּן לֹא הִטֶּהָרוּ כִּי אָכְלוּ אֶת הַפֶּסַח בְּלֹא כַכָּתוּב כִּי הִתְפַּלֵּל יְחִזְקִיָּהוּ עֲלֵיהֶם לֵאמֹר יְהוָה הַטּוֹב יְכַפֵּר בְּעַד:

 רש"י  כי אכלו את הפסח בלא ככתוב. שלא כהלכה שאכלוהו בטומאה כי התפלל יחזקיהו עליהם וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  רבת מאפרים. בא לפרש מי היו מרבית העם ואמר שהיו מאפרים וכו': כי אכלו. בא לפרש אם לא הטהרו איך אכלו הפסח ואמר כי באמת אכלו את הפסח בדרך אשר לא כן כאשר כתוב בתורה: כי התפלל. כי בעבור העון הזה התפלל יחזקיה עליהם ואמר ה' הטוב לכל יכפר בעד העון הזה והוא מקרא קצר ומובן מאליו בע''כ עשו שלא כהוגן כי לא היה מאפשר להעמיד אחרים במקומם כי אין הפסח נאכל אלא למנוייו אבל בדבר ביאת העזרה לשחוט הפסחים הואיל והיה אפשר בלוים לא באו בטומאה לעזרו: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מרבית. מל' רבוי : (מצודת ציון)


{יט}  כָּל לְבָבוֹ הֵכִין לִדְרוֹשׁ הָאֱלֹהִים יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתָיו וְלֹא כְּטָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ: (ס)

 רש"י  כל לבבו הכין. כך מפורש בברייתא דר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי המתחלת בכל מקום שאתה מוצא דברי ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי באגדה עשה אזנך כאפרכסת שנאמר (משלי כ') להקשיב אזנך לתבונה משלשים ושתים מדות האגדה נדרש וזה אחד מהם נחלק הסדר כגון זה ה' הטוב יכפר בעד כל מי שכל לבבו הכין לדרוש האלהים לעשות פסחו להקריב קרבנו אף על פי שלא עשו בטהרת הקדש כי לא טהרו ויהודה כולם נטהרו לפי שהיו קרובים לירושלים והיו יכולים לטהר ולהתקדש ולשוב לירושלים אבל רבת מאפרים ומנשה יששכר זבולן אין להם כל כך פשע בדבר לפי שהי' להם הדבר רחוק על ידי אגרות לא היה להם להמתין ולאחר מלבוא עד שיתקדשו לפיכך באו ולא נטהרו ולפי שלא היתה פשיעתם לפיכך תכפר בעדם וכן (ישעיה ל''ה) ישושו' מדבר וציה וגומר הוא נחלק הסידור : (רש"י)

 מצודת דוד  כל לבבו הכין. על יחזקיהו חוזר: ולא כטהרת הקדש. ועם שע''י נאכלו הפסחים בלא טהרה הראוי לקודש מ''מ הכנת לבבו היתה לה' והוראת שעה היתה: (מצודת דוד)


{כ}  וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶל יְחִזְקִיָּהוּ וַיִּרְפָּא אֶת הָעָם: (ס)

 מצודת דוד  וישמע ה'. ולזה שמע ה' אל תפלתו וכפר על העון הזה: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וירפא. ענין כפרה כי החטא הוא חולי הנפש ותחשב הכפרה לרפואה וכן רפאה נפשי כי חטאתי לך (תהלים מא) : (מצודת ציון)


{כא}  וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצְאִים בִּירוּשָׁלִַם אֶת חַג הַמַּצּוֹת שִׁבְעַת יָמִים בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה וּמְהַלְלִים לַיהוָה יוֹם בְּיוֹם הַלְוִיִּם וְהַכֹּהֲנִים בִּכְלֵי עֹז לַיהוָה: (ס)

 רש"י  והכהנים בכלי עוז. בחצוצרות : (רש"י)

 מצודת דוד  ויעשו וכו'. ר''ל בדבר הקרבנות הקבועים: בכלי עוז. בכלים חזקים בחשיבות: (מצודת דוד)


{כב}  וַיְדַבֵּר יְחִזְקִיָּהוּ עַל לֵב כָּל הַלְוִיִּם הַמַּשְׂכִּילִים שֵׂכֶל טוֹב לַיהוָה וַיֹּאכְלוּ אֶת הַמּוֹעֵד שִׁבְעַת הַיָּמִים מְזַבְּחִים זִבְחֵי שְׁלָמִים וּמִתְוַדִּים לַיהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם: (ס)

 רש"י  המשכילים שכל טוב לה'. לענין שירה נופל לומר לשון שכל כמו שנאמר (לעיל א' כ''ו) ויפל הגורל מזרחה לשלמיהו וזכריהו בנו יועץ בשכל וגומר ודבר חזקיהו על לבם תנחומים ודברים טובים לחזקם ולעזור להם כדי שיחזקו אף הם בשיר שכל טוב לה' : מתודים לה'. על זבח תודה ומודים לה' על הנס שעשה להם שזבח תודה על נס הוא בא : (רש"י)

 מצודת דוד  על לב. ר''ל דברים המקובלים להכניס בלבם אהבת המקום: לה'. בדבר עבודת ה': את המועד. זבחי המועד והוא מקרא קצר: מזבחים. היו מזבחים: ומתודים. על שלמי התודה הבא להודות עליו על הנסים: (מצודת דוד)

 רלב"ג  וידבר יחזקיהו על לב כל הלוים וגו'. הנה הדיבור על לבם היה לי מה שאחשוב למשוך לבבם להישיר העם אל הטוב כדי שיכופר להם עונם ולעבוד כולם עבודתם יום ביום בימי החג בשיר בכלי ובפה. והנה אכלו ישראל בכל ימי הפסח זבחי שלמים והיו מתודים לה' אלהיהם על השלמים בסמכם ידיהם עליהם כדי שיכופר להם העון ובזה גם כן היה תועלת ללוים כי ישמחום ישראל בשלמים אשר הם זובחים להאכילם מהם כמו שנזכר בתורה ואולי בזה גם כן דבר חזקיה על לב כל הלוים : (רלב"ג)


{כג}  וַיִּוָּעֲצוּ כָּל הַקָּהָל לַעֲשׂוֹת שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיַּעֲשׂוּ שִׁבְעַת יָמִים שִׂמְחָה:

 רש"י  שבעת ימים אחרים. כמו שמפורש ויעשו שבעת ימים שמחה : (רש"י)

 מצודת דוד  שבעת וכו'. לשמוח בהם ולזבח לה' מלבד שבעת ימי חג המצות: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויועצו כל הקהל לעשות שבעת ימים אחרים. ידמה שזה הקהל היו הלוים ועשו זה לפי שמה שחטאו בראשונה ערבב שמחתם ועתה רבה שמחתם על אשר כופר להם עם שבזאת העבודה נסכמו הכהנים והלוים להתפלל לה' יתברך על ישראל ותבא תפלתם למעון קדשו השמים כמו שזכר אחר זה : (רלב"ג)


{כד}  כִּי חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה הֵרִים לַקָּהָל אֶלֶף פָּרִים וְשִׁבְעַת אֲלָפִים צֹאן (ס) וְהַשָּׂרִים הֵרִימוּ לַקָּהָל פָּרִים אֶלֶף וְצֹאן עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים וַיִּתְקַדְּשׁוּ כֹהֲנִים לָרֹב:

 רש"י  הרים לקהל. מצאנו ומבקרו : לקהל אלף פרים וגו'. והיו אוכלים ביחד מלך ושרים והעם שמחים : (רש"י)

 מצודת דוד  כי חזקיהו. בא לומר מהיכן ומאין היה להם בשר לכל העם הזה לאכול ולשמוח בכל הימים הללו ואמר כי המלך והשרים הרימו לקהל פרים וכבשים הרבה והכהנים מרובים הטהרו והקריבום שלמים ואכלו הקהל את הבשר: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הרים. הפריש כמו ויקחו לי תרומה (שמות כה) : (מצודת ציון)


{כה}  וַיִּשְׂמְחוּ כָּל קְהַל יְהוּדָה וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל הַקָּהָל הַבָּאִים מִיִּשְׂרָאֵל וְהַגֵּרִים הַבָּאִים מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהַיּוֹשְׁבִים בִּיהוּדָה:

 מצודת דוד  והגרים. אשר נתגיירו מן האומות: (מצודת דוד)


{כו}  וַתְּהִי שִׂמְחָה גְדוֹלָה בִּירוּשָׁלִָם כִּי מִימֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֹא כָזֹאת בִּירוּשָׁלִָם: (ס)

 רש"י  כי מימי שלמה בן דוד מלך ישראל לא. היתה כזאת בירושלים. שמא עם רב יותר היו באין לרגל לירושלים בימי שלמה אבל שמחה גדולה לא היתה בירושלים כזאת מימות שלמה כי ביותר שמחו על מה שאם היו כל רגל ורגל מקובצים בירושלים לפי שלא היה להם חדוש אין להם שמחה אבל עתה שכל ימי אחז ומלכי יהודה הרשעים לא עלו לרגל לירושלים ועתה הורשו לעלות לירושלים שמחו שמחה גדולה ולפי שהיה כמה שנים שלא עלו לירושלים עד עתה הוקטן בעיניהם ז' ימים דחג המצות והוסיפו עוד ז' ימים כדי לשמוח בהם ושמחו שמחה גדולה : (רש"י)

 מצודת דוד  לא כזאת. לא היתה שמחה כזאת בירושלים כי היתה דוגמת חנוכת הבית שעשה שלמה: (מצודת דוד)

 רלב"ג  כי מימי שלמה בן דוד מלך ישראל לא היתה כזאת בירושלים. ר''ל להיות ארבעה עשר יום ימי שמחה והם ימי חנוכת הבית ושבעת ימי החג כמו שנזכר שם : (רלב"ג)


{כז}  וַיָּקֻמוּ הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וַיְבָרֲכוּ אֶת הָעָם וַיִּשָּׁמַע בְּקוֹלָם וַתָּבוֹא תְפִלָּתָם לִמְעוֹן קָדְשׁוֹ לַשָּׁמָיִם: (פ)

 רש"י  ויברכו את העם. אם תרצה לומר בירכם בזה שבקשו לשוב מארץ שוביהם וישמע ה' בקולם וישיבום אז ד''א וישמע בקולם וכן כתוב למעלה (ב' ל') וישמע ה' אל יחזקיהו וירפא את העם : (רש"י)

 מצודת דוד  וישמע בקולם. ה' שמע בקולם והסכים על ידיהם: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  למעון. ענין מדור כמו השקיפה ממעון קדשך (דברים כו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויקומו הכהנים הלוים ויברכו את העם וגו'. ידמה שהיה הרצון בזה דבר אחר זולת ברכת כהנים אך היתה תפלה וברכה שברכו בה ישראל הכהנים והלוים יחד והיה הרצון באמרו הכהנים הלוים. הכהנים והלוים. שאם היה הרצון בזה ברכת כהנים לא היה צריך לומר הלוים ועוד מה חדוש היה בזה הלא בכל יום היו נושאים כפיהם לברכם. ואפשר שנאמר שהברכה שברכו אותם עתה היתה יותר נשמעת מפני העבודה הנפלאה שקדמה לה : (רלב"ג)

דברי הימים ב פרק-לא

{א}  וּכְכַלּוֹת כָּל זֹאת יָצְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצְאִים לְעָרֵי יְהוּדָה וַיְשַׁבְּרוּ הַמַּצֵּבוֹת וַיְגַדְּעוּ הָאֲשֵׁרִים וַיְנַתְּצוּ אֶת הַבָּמוֹת וְאֶת הַמִּזְבְּחֹת מִכָּל יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וּבְאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה עַד לְכַלֵּה וַיָּשׁוּבוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ לַאֲחֻזָּתוֹ לְעָרֵיהֶם: (פ)

 מצודת דוד  הנמצאים. בירושלים: עד לכלה. עד שהשלימו לשבור ולהחריב הכל: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויגדעו. ענין כריתה כמו גדע בחרי אף (איכה ב) : (מצודת ציון)


{ב}  וַיַּעֲמֵד יְחִזְקִיָּהוּ אֶת מַחְלְקוֹת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם עַל מַחְלְקוֹתָם אִישׁ כְּפִי עֲבֹדָתוֹ לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם לְעֹלָה וְלִשְׁלָמִים לְשָׁרֵת וּלְהֹדוֹת וּלְהַלֵּל בְּשַׁעֲרֵי מַחֲנוֹת יְהוָה: (ס)

 רש"י  איש כפי עבודתו. הכהנים לשרת והלוים להיות משוררים ושוערים וכל איש ואיש על עבודתו הנכונה : (רש"י)

 מצודת דוד  מחלקות. המשמרות המחלקות העמיד כ''א על משמרו: כפי עבודתו. אשר מוטל ע''כ אחד מהכהנים להקריב העולה והשלמים והלוים לשרת בדבר השיר וכו': מחנות ה'. זה בה''מ: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויעמד יחזקיהו את מחלקות וגו'. ר''ל שכבר העמיד מחלקות הכהנים ומחלקות הלוים שהיו מוגבלות לפי מה שסדר דוד שימשך אחריהם לבניהם הנה שם אותם על מחלקותם איש כפי עבודתו. ר''ל כי הכהנים היו משרתים כל מחלוקת מהם שבעת ימים על דבר הקרבנות והלוים היו למחלקותיהם גם כן לפי מה שהגביל דוד וזה כי מהם היו ממונים לשרת לעולה ולשלמים בדבר השיר בפה ובכלי בהם כמה יחד עם הכהנים המחצצרים בחצוצרות ומהם היו ממונים בשערי בית ה' : (רלב"ג)


{ג}  וּמְנָת הַמֶּלֶךְ מִן רְכוּשׁוֹ לָעֹלוֹת לְעֹלוֹת הַבֹּקֶר וְהָעֶרֶב וְהָעֹלוֹת לַשַּׁבָּתוֹת וְלֶחֳדָשִׁים וְלַמֹּעֲדִים כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת יְהוָה:

 רש"י  ומנת המלך מן רכושו לעלות וגו'. אשר נתן לעשות אותם (ברצון) : (רש"י)

 מצודת דוד  ומנת המלך. ותשורות המלך מן רכושו היה על דמי העולות וחוזר ומפרש לעולת הבקר וכו': (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ומנת. ענין תשורה כמו ומשלוח מנות (אסתר ט) : מן רכושו. מן נכסיו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ומנת המלך מן רכושו וגו'. הנה התנדב המלך לעשות כל קרבנות הצבור מן רכושו להקל מהעס והם התמידין והמוספין ומה שימשך להם : (רלב"ג)


{ד}  וַיֹּאמֶר לָעָם לְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם לָתֵת מְנָת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְמַעַן יֶחֶזְקוּ בְּתוֹרַת יְהוָה:

 רש"י  ויאמר לעם ליושבי ירושלים וגו'. למען יחזקו בתורת ה' יותר ברצון ועוד בעוד שיהא להם פרנסת' מזומנת יכלו לעשות ולעסוק בתורת ה' לפי שלא נתנה התורה אלא לאוכלי המן ושניים להם אוכלי תרומה : (רש"י)

 מצודת דוד  מנת וכו'. הם תרומות ומעשר למען יחזקו כאשר לא יהיו טרודים לפרנסתם יחזקו בתורת ה' בדבר העבודה המוטלת עליהם: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויאמר לעם ליושבי ירושלים לתת מנת הכהנים והלוים. ר''ל המתנות שחייבה התורה לתת להם כאלו תאמר מעשר ראשון שהוא ללוים ותרומה וחלה ובכורים ומה שידמה להם כדי שיהיו מוכנים ופנוים להתחזק בעיון בתורת ה' כי לזאת הסבה כונה התורה בנתינת אלו המתנות לכהנים וללוים כאמרו יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל (דברים ל''ג י'). והנה היו יושבי ירושלים כל יהודה ובנימין והגרים שהיו עמהם מאפרים ומנשה והנה אחשוב שזה הוא מה שדבר חזקיה על לב כל הלוים המשכילים שכל טוב כי בזה משך לבם לעבוד עבודתם בלב שלם בעבור היות לחמם נתן ומימיהם נאמנים אך לא באר זה שם שלא יפסיק הספור ההוא. וידמה שכבר היו נותנים גם כן להם קודם זה מתנות אך מפני שהכהנים והלוים היו טרודים אז לחזור על הגרנות לבקש מתנותיהם לא היו יכולים להתחזק בעיון בתורת ה' כראוי ולזה רצה חזקיה שיביאו להם מתנותיהם בבית ה' כדי שיהיו פנויים לעיין בתורה וזה הוא הנכון בבאור זה הדבר : (רלב"ג)


{ה}  וְכִפְרֹץ הַדָּבָר הִרְבּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל רֵאשִׁית דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר וּדְבַשׁ וְכֹל תְּבוּאַת שָׂדֶה וּמַעְשַׂר הַכֹּל לָרֹב הֵבִיאוּ:

 רש"י  וכפרץ הדבר. מפי המלך לתת מנת לכהנים והלוים הרבו בני ישראל ראשית דגן תירוש ויצהר ודבש, דבש תמרים : וכל תבואת שדה. וכל אלו לא מתבואת השדה הם אלא כך מפורש במסכת נדרים בפרק הנוד' מן הירק הנודר מן הירק מותר בדלועים מתיב רב יוסף וכפרוץ הדבר הרבו בני ישראל וגו' ואי אמרת דגן כל דמדגן משמע מאי וכפרוץ וגומר אמר אביי לאתויי פירות האילן וירק עד אמר רבא תבואה לחוד ותבואת שדה לחוד : (רש"י)

 מצודת דוד  וכפרוץ הדבר. וכאשר נתחזק הדבר הרבו להבי' ראשית דגן וכו' והיא תרומה הקרויה ראשית כמ''ש ראשית דגנך (דברים י''א): ודבש. הוא דבש התמרים ועם שאינם חייבין מן התורה בתרומה: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וכפרוץ. ענין חוזק כמו מה פרצת (בראשית לח) : תירוש. יין : יצהר. שמן : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וכפרוץ הדבר. ר''ל וכהתחזק דבר המלך עליהם הרבו בני ישראל ראשית דגן תירוש ויצהר ודבש והוא דבש תמרים וזאת היא תרומה גדולה והיא לא תנהוג אלא בדבר שנגמרה מלאכתו כמו דגן תירוש ויצהר והנה התמרים המיוחדים לעשות מהם דבש אין מלאכתם נגמרת עד שיהיה הדבש נעשה מהם והביאו גם כן ראשית כל תבואת שדה כגון מיני קטניות ופירות אשר יתחייבו בתרומה. ומעשר הכל שהוא ללוים הביאו לרב. וזה הביאו כולם כמצות המלך. ר''ל אשר היו בערי יהודה ושאר בני ישראל הגרים שבאו שם ועוד הביאו עם זה מעשר בקר וצאן שהיה קדש והיה נאכל לבעלים בירושלים ומעשר קדשים המקודשים לה' אלהיהם והם מעשר שני שהיה קדש ולא היה נאכל כי אם בירושלים. אמנם מעשר ראשון איננו קדש כמו שנתבאר בתורה : (רלב"ג)


{ו}  וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה הַיּוֹשְׁבִים בְּעָרֵי יְהוּדָה גַּם הֵם מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן וּמַעְשַׂר קָדָשִׁים הַמְקֻדָּשִׁים לַיהוָה אֱלֹהֵיהֶם הֵבִיאוּ וַיִּתְּנוּ עֲרֵמוֹת עֲרֵמוֹת: (ס)

 רש"י  ומעשר קדשים המקודשים לה'. המעשר מן המעשר שהלוים נותנים לכהנים : ויתנו ערמות ערמות. הוי''פין בלשון אשכנז דוגמא (שיר' ז') ערמות חטים : (רש"י)

 מצודת דוד  וגם הם. הביאו גם הם אף מעשר בקר וצאן: ומעשר קדשים. אף מהקדשים שהקדישו הביאו מהם המעשרות ואע''פ שהמה פטורים מן המעשר: הביאו. את כל אלה הביאו לירושלים והניחום ערמות: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ערמות. צבורים כמו בקצה הערמה (רות ג) והכפל יורה על הרבוי : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויתנו ערמות ערמות. הנה הערמה היא כרי. והנה הרצון באמרו גם הם מעשר בקר וצאן. גם הם ומעשר בקר וצאן : (רלב"ג)


{ז}  בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִשִׁי הֵחֵלּוּ הָעֲרֵמוֹת לְיִסּוֹד וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי כִּלּוּ: (ס)

 רש"י  החלו הערמות ליסוד. כי תחילת דבר נקרא יסוד כמו יסוד הבית שהוא ראש לבנין ודומה לו (בעזרא ז') הוא יסוד המעלה וגומר : (רש"י)

 מצודת דוד  החלו. התחילו ליסד את הערמות ר''ל להתחיל לצבור והוא מושאל מל' יסוד הבנין: כלו. השלימו את הערמות: (מצודת דוד)

 רלב"ג  החלו הערמות ליסוד. ר''ל להתחיל ואמר ליסוד כי היסוד הוא התחלת הדבר בבנין : (רלב"ג)


{ח}  וַיָּבֹאוּ יְחִזְקִיָּהוּ וְהַשָּׂרִים וַיִּרְאוּ אֶת הָעֲרֵמוֹת וַיְבָרֲכוּ אֶת יְהוָה וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל: (פ)

 רש"י  ויברכו את ה'. שנתן בלב ישראל להפריש תרומותיהם ומעשרותיהם : (רש"י)

 מצודת דוד  את ה'. על שנתן בלב העם להביא עד להרבות: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויראו את הערמות ויברכו את ה' ואת עמו ישראל. הנה ברכו את ה' לפי שברך ישראל להרבות פירותיהם וברכו ישראל מפני שהשלימו מצות המלך בעין יפה והנה עשו זה מפני ראותם רבוי הפירות והתבואות שהביאו שם : (רלב"ג)


{ט}  וַיִּדְרֹשׁ יְחִזְקִיָּהוּ עַל הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם עַל הָעֲרֵמוֹת:

 רש"י  וידרש יחזקיהו. לפי שראה חזקיהו הערימות גדולות אמר בלבו שמא לא לקחו הכהני' והלוי' מהם ולא נגעו בהם שאם נגעו בהם איך נתרבו כל כך ותמה ודרש מהם על דבר הערימות על מה זה : (רש"י)

 מצודת דוד  על הערמות. אם כבר לקחו מה מהם: (מצודת דוד)

 רלב"ג  וידרש יחזקיהו על הכהנים והלוים על הערמות. ר''ל שחקר עמהם אם היו עולות לזה הרבוי מתנותיהם קודם הבאת העם מתנותיהם בבית ה' ואז ענה עזריה הכהן הגדול שהיה מבית צדוק : (רלב"ג)


{י}  וַיֹּאמֶר אֵלָיו עֲזַרְיָהוּ הַכֹּהֵן הָרֹאשׁ לְבֵית צָדוֹק וַיֹּאמֶר מֵהָחֵל הַתְּרוּמָה לָבִיא בֵית יְהוָה אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ וְהוֹתֵר עַד לָרוֹב כִּי יְהוָה בֵּרַךְ אֶת עַמּוֹ וְהַנּוֹתָר אֶת הֶהָמוֹן הַזֶּה: (ס)

 רש"י  ויאמר אליו עזריהו. הוא היה בימי עוזיהו : מהחל התרומה לביא. אכלנו אכול ולא אכילת עראי אלא אכול ושבוע והותר ומה שאתה מתמה על שאכלנו ד' חדשים ואעפ''כ ערמותיהם כל כך גדולות זה הדבר כי ברך ה' את עמו ונתן להם תבואות הרבה לפיכך הרבה התרומות והמעשרות שלנו : והנותר. מן אכילתנו זה : ההמון הזה. אשר אתה רואה ערמות ערמות : (רש"י)

 מצודת דוד  עזריהו הכהן. יתכן שהוא אחיטוב הנזכר בד''ה (א' ה') ועיין בסוף מלכים חשבון הדורות: לבית צדוק. אשר היה מבני צדוק: מהחל. מעת שהתחילו להביא התרומה היה לנו מהם לאכול ולשבוע ועוד נותר מהם עד לרוב כי נתברכו התבואות ומרובים התרומות: את ההמון. מרבית הערמות הללו הם הנותר: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ההמון. ענין רבוי : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כי מעת שהתחילו להביא התרומה בבית ה' שלח ה' יתברך ברכה בפירות עד שיהיה בהם לאכול ולשבוע ולהותר עד לרוב. וראוי שתדע כי בעת השובע יספיק מהמון לאכול ולשבוע מה שלא יספיק לזה בעת החסרון ולזה היה זה ראיה כי ברך ה' את עמו והנה הנותר לנו אחר שאכלנו אכול ושבוע הוא כל הרבוי הזה שאתה רואה והוא לאות גם כן כי ברך ה' את עמו : (רלב"ג)


{יא}  וַיֹּאמֶר יְחִזְקִיָּהוּ לְהָכִין לְשָׁכוֹת בְּבֵית יְהוָה וַיָּכִינוּ:

 רש"י  להכין לשכות בבית ה'. ולשום בהם התרומות : (רש"י)

 רלב"ג  להכין לשכות בבית ה'. כדי שישימו בהן מתנות כהונה ולויה : (רלב"ג)


{יב}  וַיָּבִיאוּ אֶת הַתְּרוּמָה וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַקֳּדָשִׁים בֶּאֱמוּנָה וַעֲלֵיהֶם נָגִיד (כונניהו) כָּנַנְיָהוּ הַלֵּוִי וְשִׁמְעִי אָחִיהוּ מִשְׁנֶה:

 מצודת דוד  ויביאו. אל הלשכות: והקדשים. הם התרומות והמעשרות שהקדישו מהדברים שאינם חייבים מן התורה: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נגיד. פקיד וממונה : משנה. שני לו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  והקדשים באמונה. אחשוב כי הקדשים הם המעשר שני והיו מביאים אותו הבעלים לירושלים לאכלו שם כשיעלו לרגל. או ירצה בקדשים מה שיקדישו ישראל לה' או אי זה שיהיה מהם והנה היה הנגיד לשמרם כנניהו הלוי ושמעי אחיהו היה משנה לו להשתדל בשמירת אלו האוצרות והנה היתה זאת השמירה על הלוים כמו שזכרנו במה שקדם : (יד כ) וקורא בן ימנה הלוי וגו'. ר''ל כי קורא הלוי שהיה שוער למזרח בית המקדש היה ממונה על נדבות בית האלהים לשמרם. ר''ל מה שיתנדבו העם לבדק הבית והיה ממונה גם כן לחלק תרומת ה' וקדשי הקדשים לכהנים כמו חטאת ואשם והיו ממונים על ידו עדן וחבריו בערי הכהנים שיתנו באמונה לאחיהם במחלקותם כקטן כגדול חלקו מהמתנות המחלקות ביניהם בשוה מלבד מה שנתיחשו מהם לזכרים לכל הבא לבית ה' לדבר יום ביומו והוא הבית אב שלא היה משרת הוא וסיעתו כי אם יום אחד מהשבוע של אותו משמר. ואלו היו ממונים על זה ההתיחש כדי שיבאו כל אחד ביום בית אב שלו לעבודתם במשמרותם במחלקותם כי המחלוקת היתה מתחלקת לבתי אבות. והיו ממונים גם כן על התיחש הכהנים לבית אבותיהם לדעת בכל אחד מאי זו משמרה היה אביו ויתיחשו בניו למשמרה ההיא. וכן יתיחשו הלוים על ידם מבן עשרים שנה ומעלה במשמרותיהם ומחלקותיהם כדי שיעבוד כל אחד מהם עבודתו הראויה לו יום ביום כאלו תאמר שאלו הממונים ידעו שאנשי משמר מהלוים המשרתים בשיר בכלי כך בזה היום הם פלוני ופלוני והם יעמידום על זאת העבודה ביום ההוא וכן הענין במשוררים בשאר כלי שיר ובפה ובשוערים. והם גם כן ידקדקו שיתיחש כל טפם נשיהם ובניהם ובנותיהם לכל קהל אשר הם ממנו כאלו תאמר שאם ההי זה הטף מפלוני לוי הנה ייחסו הטף אל המשמר שהוא ממנו כי באמונת הממונים על זה ההתיחש יתקדשו הכהנים והלוים קדש וזה כי הם יודיעו להם קודם זה שיתקדשו ליום פלוני כי אז תהיה עבודתם. ולולא זה הפקידות היה אפשר שיגיע יום הבית אב והם לא ידעו זה תחלה. ולא יהיו מוכנים לעבוד עבודתם כי אינם טהורים ולבני אהרן הכהנים בשדה מגרש עריהם בכל עיר ועיר היו ממונים אנשים אשר נקבו בשמות לתת מנות לכל זכר בכהנים ממה שהגיע לחלקם שם בכללות מהמתנות על יד הממונים הראשונים ואלו יחלקו זה ביניהם. וכן היו עושים זה ללוים לכל מי שנתיחש מהמחלוקת ההיא אשר מהעיר ההיא לחלק ביניהם המעשר שהגיע לכללם חלק כחלק. ואם יאמר אומר שכבר היתה בזה שררה ללוים על הכהנים והתורה צותה בהיפך זה והוא שיהיו הלוים משרתים את הכהנים אמרנו לו שזאת היא עבודה להעמיד הכהנים על עבודתם בדרך שלא יצטרכו לטרוח בדבר אחר זולתי העיון בתורה כי הכהנים הם יותר מיוחדים בלמידת התורה מהלוים כאמרו כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו (מלאכי ב' ז') : (רלב"ג)


{יג}  וִיחִיאֵל וַעֲזַזְיָהוּ וְנַחַת וַעֲשָׂהאֵל וִירִימוֹת וְיוֹזָבָד וֶאֱלִיאֵל וְיִסְמַכְיָהוּ וּמַחַת וּבְנָיָהוּ פְּקִידִים מִיַּד (כונניהו) כָּנַנְיָהוּ וְשִׁמְעִי אָחִיו בְּמִפְקַד יְחִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וַעֲזַרְיָהוּ נְגִיד בֵּית הָאֱלֹהִים:

 מצודת דוד  פקידים. היו ממונים תחת יד כנניה וכו': במפקד יחזקיה. במצות יחזקיה וכו': (מצודת דוד)


{יד}  וְקוֹרֵא בֶן יִמְנָה הַלֵּוִי הַשּׁוֹעֵר לַמִּזְרָחָה עַל נִדְבוֹת הָאֱלֹהִים לָתֵת תְּרוּמַת יְהוָה וְקָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים:

 מצודת דוד  השוער. שומר שער המזרח: על נדבות. היה ממונה על הנדבות המובאות בדבר אלהים לחלקם בין הכהנים הן תרומה הן בשר קה''ק: (מצודת דוד)


{טו}  וְעַל יָדוֹ עֵדֶן וּמִנְיָמִן וְיֵשׁוּעַ וּשְׁמַעְיָהוּ אֲמַרְיָהוּ וּשְׁכַנְיָהוּ בְּעָרֵי הַכֹּהֲנִים בֶּאֱמוּנָה לָתֵת לַאֲחֵיהֶם בְּמַחְלְקוֹת כַּגָּדוֹל כַּקָּטָן:

 מצודת דוד  ועל ידו. ואחריו במעלה היו ממונים עדן וכו' להיות בערי הכהנים ממונים באמונה לתת לכ''א חלקו בין גדול בין קטן: (מצודת דוד)


{טז}  מִלְּבַד הִתְיַחְשָׂם לִזְכָרִים מִבֶּן שָׁלוֹשׁ שָׁנִים וּלְמַעְלָה לְכָל הַבָּא לְבֵית יְהוָה לִדְבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לַעֲבוֹדָתָם בְּמִשְׁמְרוֹתָם כְּמַחְלְקוֹתֵיהֶם:

 מצודת דוד  מלבד וכו'. ר''ל מלבד הניתן בעריהם היו נותנים עוד לזכרי' המיוחסים הנודעים לכהנים אשר היו מבן שלש שנים ומעלה בעת באו לבית ה': לדבר. להיות להם למאכל ביום ויום: לעבודתם. ר''ל לא בכל עת בואם כ''א בבואם לעבודתם במשמרתם הקבוע להם כפי שנחלקו כי אז היה דרכם להביא עמהם בניהם הקטנים להרגילם לעבודה ואז ניתן להם: (מצודת דוד)


{יז}  וְאֵת הִתְיַחֵשׂ הַכֹּהֲנִים לְבֵית אֲבוֹתֵיהֶם וְהַלְוִיִּם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וּלְמָעְלָה בְּמִשְׁמְרוֹתֵיהֶם בְּמַחְלְקוֹתֵיהֶם:

 רש"י  ואת התיחש הכהנים לבית אבותיהם והלוים. עם ייחוס טפם נשיהם בניהם ובנותיה' לכל אותו קהל היו מספיקין מזונותיהם מהתרומות ומעשרות הקדש, והתרומות והמעשרות כל אלו שאמרנו לאותן העומדים לשרת בעזרה וגם לבני אהרן הכהנים שלא הגיע משמרותם לשרת והם בשדה מגרש עריהם בכל עיר ועיר : (רש"י)

 מצודת דוד  ואת התיחש. הממונים חלקו תרומה לכהנים המיוחסים לסדר תולדת בית אבותיהם והמעשר חלקו ללוים מבן עשרים שנה ומעלה לאותם הקבועים במשמרות כפי אשר נתחלקו: (מצודת דוד)


{יח}  וּלְהִתְיַחֵשׂ בְּכָל טַפָּם נְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם לְכָל קָהָל כִּי בֶאֱמוּנָתָם יִתְקַדְּשׁוּ קֹדֶשׁ:

 מצודת דוד  ולהתיחש. ולכל המיוחסים של כל טפם וכו' של כל קהל הלוים: כי באמונתם. בעבור שהיו נאמנים לה' היו מקדשים את הקדש לשמרו בטהרה ולזה חלקו לכולם את המעשר: (מצודת דוד)


{יט}  וְלִבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים בִּשְׂדֵי מִגְרַשׁ עָרֵיהֶם בְּכָל עִיר וָעִיר אֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת לָתֵת מָנוֹת לְכָל זָכָר בַּכֹּהֲנִים וּלְכָל הִתְיַחֵשׂ בַּלְוִיִּם:

 רש"י  אנשים אשר נקבו בשמות. למעלה (ב' ל''א) כנניהו ואחיו היו ממונים עליהם לקבל המנות התרומות והמעשרו' מאת ישראל לתת המנות לכל זכר בכהנים ולוים : לכל זכר בכהנים. וגם לכל נשיהם בניהם ובנותיהם ומה שאמר כאן לכל זכר משום רבותא שאפי' לזכרים קטנים היו מספיקין כדלעיל (שם) לזכרים מבן שלש ומעלה וכ''ש שהיו מספיקין לנשיהם ולבניהם ולבנותיהם : (רש"י)

 מצודת דוד  בשדי וכו'. אותם היושבים בשדי וכו' ר''ל הכהנים היושבים בעריהם שלא הגיע זמן עבודת אנשי משמרתם: אנשים וכו'. עליהם היו ממונים האנשים אשר נקבו בשמות למעלה והם עדן וחבריו ועליהם לתת מנות וכו' ולכל הלוים המיוחסים ובא לומר שהממונים ההם לא חלקו כ''א להיושבים בעריהם ולא אל הבאים לבית ה': (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מגרש עריהם. כן נקראת ערי הכהנים והלוים ע''ש שהיה לכולם מגרש סביב והם בתים חוץ לחומה כאלו נגרשו מן העיר : נקבו. נתפרשו : (מצודת ציון)


{כ}  וַיַּעַשׂ כָּזֹאת יְחִזְקִיָּהוּ בְּכָל יְהוּדָה וַיַּעַשׂ הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר וְהָאֱמֶת לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהָיו:

 מצודת דוד  כזאת. הצואה ההיא צוה בכל ארץ יהודה לחלק תרומה והמעשר לכל הכהנים והלוים היושבים בכל הארץ: והאמת. עשה הכל באמת לשם ה' ולא ברמיה: (מצודת דוד)


{כא}  וּבְכָל מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר הֵחֵל בַּעֲבוֹדַת בֵּית הָאֱלֹהִים וּבַתּוֹרָה וּבַמִּצְוָה לִדְרֹשׁ לֵאלֹהָיו בְּכָל לְבָבוֹ עָשָׂה וְהִצְלִיחַ: (פ)

 מצודת דוד  בעבודת וכו'. בין בדבר עבודת בית ה' בין בדבר התורה ובין בדבר שצוה לדרוש לאלהיו את הכל עשה בכל לבבו והצליח בהם: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  החל. התחיל : (מצודת ציון)

דברי הימים ב פרק-לב

{א}  אַחֲרֵי הַדְּבָרִים וְהָאֱמֶת הָאֵלֶּה בָּא סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיָּבֹא בִיהוּדָה וַיִּחַן עַל הֶעָרִים הַבְּצֻרוֹת וַיֹּאמֶר לְבִקְעָם אֵלָיו:

 רש"י  אחרי הדברים והאמת האלה וגו'. ויאמר לבקעם. כמו לבקעם כמו (עמוס ב') על מכרם בכסף כמו מכרם וסמוך ליה (שם) על בקעם הרות הגלעד ופתרונו ודוגמא (ישעיה ז') ונבקיענה, ויבקע עצי העולה (בראשי' כה) : (רש"י)

 מצודת דוד  אחרי וכו'. ר''ל אחר הדברים הטובים האלה שעשה יחזקיה באמת לשם ה' מ''מ בא עליו סנחריב וזהו לפי שבני יהודה הרעו מעשיהם: ויאמר לבקעם. חשב לבקעם וכן בקעם ודוגמתו להרגו בערמה (שמות כ''א) ור''ל חשב להרגו וכן הרגו: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויחן. מל' חניה והשכנה : לבקעם. ר''ל לשבור ולפתוח החומות : (מצודת ציון)


{ב}  וַיַּרְא יְחִזְקִיָּהוּ כִּי בָא סַנְחֵרִיב וּפָנָיו לַמִּלְחָמָה עַל יְרוּשָׁלִָם:

 מצודת דוד  ופניו. שם פניו לפנות להלחם בירושלים: (מצודת דוד)


{ג}  וַיִּוָּעַץ עִם שָׂרָיו וְגִבֹּרָיו לִסְתּוֹם אֶת מֵימֵי הָעֲיָנוֹת אֲשֶׁר מִחוּץ לָעִיר וַיַּעְזְרוּהוּ:

 מצודת דוד  לסתום וכו'. שלא ימצא מים לשתות וילך לו: ויעזרהו. לסתמם: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  העינות. המעינות כמו עין הקורא (שופטים טו) : (מצודת ציון)


{ד}  וַיִּקָּבְצוּ עַם רָב וַיִּסְתְּמוּ אֶת כָּל הַמַּעְיָנוֹת וְאֶת הַנַּחַל הַשּׁוֹטֵף בְּתוֹךְ הָאָרֶץ לֵאמֹר לָמָּה יָבוֹאוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר וּמָצְאוּ מַיִם רַבִּים:

 מצודת דוד  בתוך הארץ. מחוץ לירושלים: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  השוטף. כן יקרא מרוצת המים בחזקה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ואת הנחל השוטף בתוך הארץ. הוא גיחון כמו שזכר אחר זה : (רלב"ג)


{ה}  וַיִּתְחַזַּק וַיִּבֶן אֶת כָּל הַחוֹמָה הַפְּרוּצָה וַיַּעַל עַל הַמִּגְדָּלוֹת וְלַחוּצָה הַחוֹמָה אַחֶרֶת וַיְחַזֵּק אֶת הַמִּלּוֹא עִיר דָּוִיד וַיַּעַשׂ שֶׁלַח לָרֹב וּמָגִנִּים:

 רש"י  ויחזק את המלוא. דוגמא (שמואל ב' ה') ויבן את המלוא : ויעש שלח לרוב. כלי זיין דוגמת ואיש שלחו בידו (ד''ה ב' כ''ג פ''י כצ''ל יוש''ה) איש שלחו המים (נחמיה ד') : (רש"י)

 מצודת דוד  ויעל וכו'. ר''ל הגביה את החומה למעלה מן המגדלות: ולחוצה. מן החומה ההיא בנה עוד חומה אחרת וחיזק פרצות המלוא שהיתה בעיר דוד: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  המלוא. מקום מוכן לאסיפת העם כמו קראו אחריך מלא (ירמיה יב) : שלח. קבוצת חרב כמו ואיש שלחו בידו (לעיל כג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויעל על המגדלות ולחוצה החומה אחרת. ר''ל שכבר העלה החומה והגביה אותה על המגדלות הבנוים אצלה ובנה לחוצה ממנה החומה האחרת להוסיף חזוק לירושלם : ויחזק את המלוא עיר דוד. ידוע כי סביב עיר דוד היתה חומה וחוץ מן החומה היה רחוב שהיו מתקבצים בו ולזה נקרא מלוא וכבר בנה אותה שלמה והנה חזקו חזקיה להוסיף חוזק לעיר דוד : (רלב"ג)


{ו}  וַיִּתֵּן שָׂרֵי מִלְחָמוֹת עַל הָעָם וַיִּקְבְּצֵם אֵלָיו אֶל רְחוֹב שַׁעַר הָעִיר וַיְדַבֵּר עַל לְבָבָם לֵאמֹר: {ז}  חִזְקוּ וְאִמְצוּ אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחַתּוּ מִפְּנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר וּמִלִּפְנֵי כָּל הֶהָמוֹן אֲשֶׁר עִמּוֹ כִּי עִמָּנוּ רַב מֵעִמּוֹ:

 מצודת ציון  תחתו. ענין פחד ושבר : ההמון. רבוי העם : רב. גדול וחזק : (מצודת ציון)


{ח}  עִמּוֹ זְרוֹעַ בָּשָׂר וְעִמָּנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לְעָזְרֵנוּ וּלְהִלָּחֵם מִלְחֲמֹתֵנוּ וַיִּסָּמְכוּ הָעָם עַל דִּבְרֵי יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה: (פ)

 מצודת דוד  זרוע בשר. עזרת זרוע בשר: (מצודת דוד)


{ט}  אַחַר זֶה שָׁלַח סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עֲבָדָיו יְרוּשָׁלַיְמָה וְהוּא עַל לָכִישׁ וְכָל מֶמְשַׁלְתּוֹ עִמּוֹ עַל יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְעַל כָּל יְהוּדָה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם לֵאמֹר:

 מצודת דוד  והוא על לכיש. אז היה נלחם על לכיש ועמו כל אנשי ממשלתו: על יחזקיה. חוזר על ראשית המקרא לומר ששלח אל יחזקיה: (מצודת דוד)


{י}  כֹּה אָמַר סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל מָה אַתֶּם בֹּטְחִים וְיֹשְׁבִים בְּמָצוֹר בִּירוּשָׁלִָם:

 רש"י  על מה אתם בוטחים. לפי שכתוב (במלכים ב' י''א) בה' אלהי ישראל בטח וגם כתיב שם וימרד במלך אשור לכן אמר על מה אתם בוטחים שמרדת בי : ויושבים במצור בירושלים. כדכתיב (כאן) למות ברעב ובצמא : (רש"י)

 מצודת דוד  על מה וכו'. כאומר אם היה לכם בטחון מה להנצל מידי היה מהראוי לשבת במצור ובמצוק זמן מה להשיג תכלית טוב אבל הואיל ובטחון אין ובע''כ תהיו נמסרים בידי מה לכם לשבת במצור צאו מיד אלי ועבדו אותי: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  במצור. מל' צר ומצוק : (מצודת ציון)


{יא}  הֲלֹא יְחִזְקִיָּהוּ מַסִּית אֶתְכֶם לָתֵת אֶתְכֶם לָמוּת בְּרָעָב וּבְצָמָא לֵאמֹר יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יַצִּילֵנוּ מִכַּף מֶלֶךְ אַשּׁוּר:

 מצודת דוד  הלא יחזקיהו. כאומר הסתת יחזקיה תועיל שתמותו ברעב ובצמא ולא לטובה היא כי אומר ה' יצילנו ואין זה בטחון: (מצודת דוד)


{יב}  הֲלֹא הוּא יְחִזְקִיָּהוּ הֵסִיר אֶת בָּמֹתָיו וְאֶת מִזְבְּחֹתָיו וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר לִפְנֵי מִזְבֵּחַ אֶחָד תִּשְׁתַּחֲווּ וְעָלָיו תַּקְטִירוּ:

 רש"י  הלא הוא יחזקיהו. הבוטח באלהיו הלא הוא פשע ואפילו אם היה יכולת לעזור לו לא יהיה עוזרו כי חטא לו שהסיר את במותיו ואת מזבחותיו ויאמר ליהודה ולירושלים לפני מזבח אחד תשתחוו ולא מוטב שיתחוה יהודה לפני מזבח אחד וירושלים לפני אחד או שנים ויותר ומה מועיל אחד לעם רב כזה שהיו סבורים שכל אותן במות שהסיר כדלעיל (ל''ח) ויגדע את האשרה וגו' שהיו בנוים לשם אלהי ישראל : (רש"י)

 מצודת דוד  הלא הוא. כי הלא הוא בעצמו הסיר הבמות הנעשים למקום ואמר לכם לפני מזבח אחד תשתחוו וכו' ומיעט א''כ בעבודת האלוה ואיך א''כ יעזרו: (מצודת דוד)


{יג}  הֲלֹא תֵדְעוּ מֶה עָשִׂיתִי אֲנִי וַאֲבוֹתַי לְכֹל עַמֵּי הָאֲרָצוֹת הֲיָכוֹל יָכְלוּ אֱלֹהֵי גּוֹיֵ הָאֲרָצוֹת לְהַצִּיל אֶת אַרְצָם מִיָּדִי: {יד}  מִי בְּכָל אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הֶחֱרִימוּ אֲבוֹתַי אֲשֶׁר יָכוֹל לְהַצִּיל אֶת עַמּוֹ מִיָּדִי כִּי יוּכַל אֱלֹהֵיכֶם לְהַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדִי:

 רש"י  החרימו אבותי. פול מלך אשור ותגלת פלאסר : (רש"י)


{טו}  וְעַתָּה אַל יַשִּׁיא אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ וְאַל יַסִּית אֶתְכֶם כָּזֹאת וְאַל תַּאֲמִינוּ לוֹ כִּי לֹא יוּכַל כָּל אֱלוֹהַ כָּל גּוֹי וּמַמְלָכָה לְהַצִּיל עַמּוֹ מִיָּדִי וּמִיַּד אֲבוֹתָי אַף כִּי אֱלֹהֵיכֶם לֹא יַצִּילוּ אֶתְכֶם מִיָּדִי:

 מצודת דוד  כזאת. בדבר הבטחון כזאת: אף כי. כ''ש אלהיכם לא יצילו אתכם הואיל והסיר יחזקיה את במותיו וכמ''ש למעלה וא''כ אין לכם בטחון מה: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ישיא. ענין הסתה כמו הנחש השיאני (בראשית ג') : (מצודת ציון)


{טז}  וְעוֹד דִּבְּרוּ עֲבָדָיו עַל יְהוָה הָאֱלֹהִים וְעַל יְחִזְקִיָּהוּ עַבְדּוֹ:

 מצודת דוד  ועוד. שדברו דברי חרוף: (מצודת דוד)


{יז}  וּסְפָרִים כָּתַב לְחָרֵף לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְלֵאמֹר עָלָיו לֵאמֹר כֵּאלֹהֵי גּוֹיֵ הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר לֹא הִצִּילוּ עַמָּם מִיָּדִי כֵּן לֹא יַצִּיל אֱלֹהֵי יְחִזְקִיָּהוּ עַמּוֹ מִיָּדִי:

 רש"י  וספרים כתב לחרף לה' אלהי. ובמלכי' (ב' י''ט) ובישעיה (ל''ז) כתיב ויקח חזקיהו את הספרים מיד המלאכים ויקראהו ויעל בית ה' ויפרשהו חזקיהו לפני ה' : (רש"י)


{יח}  וַיִּקְרְאוּ בְקוֹל גָּדוֹל יְהוּדִית עַל עַם יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר עַל הַחוֹמָה לְיָרְאָם וּלְבַהֲלָם לְמַעַן יִלְכְּדוּ אֶת הָעִיר:

 רש"י  בקול גדול יהודית וגו'. ליראם ולבהלם. כאן סתם הענין ובמלכים מפורש היטב מה אמר להם וגם בישעיה : (רש"י)

 מצודת דוד  יהודית. בלשון יהודית למען יבינו כולם: למען ילכדו. בחושבם שימס לבבם ולא יעצרו כח להלחם: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ולבהלם. מל' בהלה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ליראה ולבהלם למען ילכדו את העיר. זה מבואר כי כשיפחדו שומרי החומות תרפינה ידיהם משמירתם ויקל אז לאויבים ללכוד העיר : (רלב"ג)


{יט}  וַיְדַבְּרוּ אֶל אֱלֹהֵי יְרוּשָׁלִָם כְּעַל אֱלֹהֵי עַמֵּי הָאָרֶץ מַעֲשֵׂה יְדֵי הָאָדָם: (ס)

 רש"י  וידברו אל אלהי ירושלים. מי שכתב ספר זה הוא קובל על נבל זה סנחריב שחירף אלהים חיים : כעל אלהי עמי הארץ. שהם מעשה ידי אדם ודמו את אלהי יוצרנו יוצר הכל לאלהי העמים שהם מעשה ידיהם כמו שאמר לעיל מי בכל אלהי וגו' כי לא יוכל אלהיכם להציל אתכם מידי : (רש"י)

 מצודת דוד  מעשה וגו'. אשר המה מעשה ידי אדם: (מצודת דוד)


{כ}  וַיִּתְפַּלֵּל יְחִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וִישַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא עַל זֹאת וַיִּזְעֲקוּ הַשָּׁמָיִם: (ס)

 רש"י  ויתפלל יחזקיהו. במלכים ובישעיה מפורשת התפילה : (רש"י)


{כא}  וַיִּשְׁלַח יְהוָה מַלְאָךְ וַיַּכְחֵד כָּל גִּבּוֹר חַיִל וְנָגִיד וְשָׂר בְּמַחֲנֵה מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיָּשָׁב בְּבֹשֶׁת פָּנִים לְאַרְצוֹ וַיָּבֹא בֵּית אֱלֹהָיו (ומיציאו) וּמִיצִיאֵי מֵעָיו שָׁם הִפִּילֻהוּ בֶחָרֶב:

 רש"י  ומיציאי מעיו. כדכתיב (שם) ובניו הכוהו בחרב : (רש"י)

 מצודת דוד  ומיציאי מעיו. בניו המיתו אותו בבית אלהיו כמ''ש במ''ב: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויכחד. ענין כריתה כמו ותכחד מן הארץ (שמות ט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויכחד כל גבור חיל ונגיד ושר במחנה מלך אשור. ר''ל שלא נשארו שם מהמחנה אשר לו אחד מהשרים והסגנים ולא מהגבורים והנה מה שנשאר היו החלשים שלא היתה להם לא גבורה ולא שררה והנשארים היו מעטי מספר כמו שזכר ישעיה : (רלב"ג)


{כב}  וַיּוֹשַׁע יְהוָה אֶת יְחִזְקִיָּהוּ וְאֵת יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם מִיַּד סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וּמִיַּד כֹּל וַיְנַהֲלֵם מִסָּבִיב:

 מצודת דוד  וינהלם מסביב. את כלם מסביב נהגם בנחת ובחמלה: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וינהלם. ענין הנהגה בנחת כמו על מי מנוחות ינהלני (תהלים כג) : (מצודת ציון)


{כג}  וְרַבִּים מְבִיאִים מִנְחָה לַיהוָה לִירוּשָׁלִַם וּמִגְדָּנוֹת לִיחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּנַּשֵּׂא לְעֵינֵי כָל הַגּוֹיִם מֵאַחֲרֵי כֵן: (פ)

 מצודת דוד  מאחרי כן. אחר שנעשה לו הנס הזה היה מנושא ומכובד לעיני כל העמים: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ומגדנות. המלה ההיא יורה על דבר המעולה בין בפירות בין בבגדים בין באבני יקר : (מצודת ציון)


{כד}  בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה יְחִזְקִיָּהוּ עַד לָמוּת וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְהוָה וַיֹּאמֶר לוֹ וּמוֹפֵת נָתַן לוֹ:

 רש"י  ויתפלל אל ה'. כדמפורש במלכים : ויאמר לו. מה האות : ומופת נתן לו. וזה לך האות הכל מפורש שם : (רש"י)

 מצודת דוד  בימים ההם. שלשה ימים לפני מפלתו של סנחריב: עד למות. עד שהיה קרוב למות: ויאמר לו. קצר וסמך על המבין שאמר לו שקבל תפלתו ויחיה וגם נתן לו מופת ע''ז כמ''ש במ''ב: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויתפלל אל ה' ויאמר לו ומופת נתן לו. ר''ל שכבר התפלל חזקיה אל ה' כמו שנזכר בספר מלכים ואמר לו ישעיה שהי''ת יוסיף על ימיו חמש עשרה שנה וירפאהו עד שכבר עלה בית ה' ביום השלישי ונתן לו ישעיה מופת על זה כמו שנזכר בספר מלכים ולא השיב יחזקיהו להש''י כמו מה שגמל עליו מהטוב כי היה ראוי שיפרסם לכל גבורו' הש''י ונפלאותיו למען יתישרו לעבודתו ולא עשה זה כי הבאים אליו מבבל לדרוש המופת אשר היה בארץ לא נתן בו חזקיה הכבוד להש''י אך התכבד בפניהם להראות להם גדולתו וכל בית נכותו ועל זה היה עליו קצף ועל יהודה וירושלים ששלח לו ה' יתברך ביד ישעיה הנביא (מ''ב כ''א י''ז כ' וישעי' לט ו' ט') כי הנה ימים באים ונשא כל אשר בביתו ואשר אצרו אבותיו אל בבל ומבניו אשר יוליד יקח מלך בבל ויהיו סריסים בהיכלו ולא יהיה כי אם בהשחתת יהודה וירושלים ובהגלות' אמר שהקצף היה על יהודה וירושלים וספר שכבר נכנע יחזקיה מגבה לבו ונכנעו יושבי ירושלים ולא בא עליהם הקצף בימי חזקיהו ולזה אמר חזקיה הלא אם שלום ואמת יהיה בימי : (רלב"ג)


{כה}  וְלֹא כִגְמֻל עָלָיו הֵשִׁיב יְחִזְקִיָּהוּ כִּי גָבַהּ לִבּוֹ וַיְהִי עָלָיו קֶצֶף וְעַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם:

 רש"י  ולא כגמול עליו השיב. לא כמו שגמל הקב''ה על יחזקיהו שרפאוהו השיב לו יחזקיהו כי גבה לבו שהראה את כל בית נכותו וגו' עד ובכל ממשלתו : ויהי עליו קצף ועל יהודה וירושלים. על זאת והכותב הספר הזה קצרו כאן לפי שכתוב במלכים ובישעיה : (רש"י)

 מצודת דוד  ולא כגמול. לא כמו שגמל עליו המקום ב''ה השיב לו: כי גבה לבו. במה שהראה לשלוחי מלך בבל את כל בית נכותו להתגאות בהם כמ''ש במ''ב: (מצודת דוד)


{כו}  וַיִּכָּנַע יְחִזְקִיָּהוּ בְּגֹבַהּ לִבּוֹ הוּא וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם וְלֹא בָא עֲלֵיהֶם קֶצֶף יְהוָה בִּימֵי יְחִזְקִיָּהוּ:

 רש"י  ויכנע יחזקיהו בגובה לבו. כדכתיב שם ויאמר חזקיה אל ישעיה טוב וגומר וכשנכנע לא בא עליהם הקצף בימיו : (רש"י)

 מצודת דוד  בגובה לבו. בעבור עון גובה לבו: (מצודת דוד)


{כז}  וַיְהִי לִיחִזְקִיָּהוּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד הַרְבֵּה מְאֹד וְאֹצָרוֹת עָשָׂה לוֹ לְכֶסֶף וּלְזָהָב וּלְאֶבֶן יְקָרָה וְלִבְשָׂמִים וּלְמָגִנִּים וּלְכֹל כְּלֵי חֶמְדָּה:

 רש"י  ולכל כלי חמדה. עשה מיני אוצרות : (רש"י)


{כח}  וּמִסְכְּנוֹת לִתְבוּאַת דָּגָן וְתִירוֹשׁ וְיִצְהָר וְאֻרָוֹת לְכָל בְּהֵמָה וּבְהֵמָה וַעֲדָרִים לָאֲוֵרוֹת:

 רש"י  ומסכנות לתבואת. על אוצרות התבואה נופל לומר מסכנות בכל מקום כמו (שמות א) ערי מסכנות לפרעה וכן לעיל (ב ח) ויבן תדמר במדבר ואת כל ערי מסכנות אשר בנה בחמת ועל כרחך לצורך תבואה שבמדבר לא היה לו לאצור זהב וכסף. וארות לכל בהמה ובהמה. איצטבלאות גדולות : (רש"י)

 מצודת דוד  לכל בהמה ובהמה. לכל מין ומין בפ''ע: ועדרים לאורות. בכל אבוס העמיד עדרים: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ומסכנות. מקום אוצרות וכן ויבן ערי מסכנות (שמות א) : וארות. הם מקומות אשר יאכילו שם הבהמות כי אבוס בעליו (ישעיה א) תרגומו אוריה דמרוהי : ועדרים. כן יקראו קבוצת המקנה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וארות לכל בהמה. הם בתי אבוס הבהמות אשטאבל''ש בלע''ז : ועדרים לאורות. הנה קצת האורות ישימו שם העדרים לשמרם בלילה והם כמו גדרות צאן קורט''ן בלע''ז והנה האורות שם לעדרים אינם מקורות אבל הם מעלות : (רלב"ג)


{כט}  וְעָרִים עָשָׂה לוֹ וּמִקְנֵה צֹאן וּבָקָר לָרֹב כִּי נָתַן לוֹ אֱלֹהִים רְכוּשׁ רַב מְאֹד: {ל}  וְהוּא יְחִזְקִיָּהוּ סָתַם אֶת מוֹצָא מֵימֵי גִיחוֹן הָעֶלְיוֹן וַיַּישְּׁרֵם לְמַטָּה מַּעְרָבָה לְעִיר דָּוִיד וַיַּצְלַח יְחִזְקִיָּהוּ בְּכָל מַעֲשֵׂהוּ:

 רש"י  ויישרם למטה מערבה. הנהיגם דרך ישר למטה מערבה לעיר דוד : (רש"י)

 מצודת דוד  את מוצא. את מקום מוצא עליון של גיחון: ויישרם. הוליכם בדרך ישר צד מטה אל רוח המערב לעיר דוד: בכל מעשהו. ר''ל ברוב כי הרוב הוא ככל: (מצודת דוד)

 רלב"ג  סתם את מוצא מימי גיחון וגו'. ר''ל שהוא סתם את המוצא בדרך שיבש הנחל ההוא ועשה תחבולה שהביא אותם המים למטה דרך חריצין תחת הקרקע לפאת מערב לעיר דוד : (רלב"ג)


{לא}  וְכֵן בִּמְלִיצֵי שָׂרֵי בָּבֶל הַמְשַׁלְּחִים עָלָיו לִדְרֹשׁ הַמּוֹפֵת אֲשֶׁר הָיָה בָאָרֶץ עֲזָבוֹ הָאֱלֹהִים לְנַסּוֹתוֹ לָדַעַת כָּל בִּלְבָבוֹ:

 רש"י  וכן במליצי. שלוחי דוגמא (ראשית מ''ב) כי המליץ בינותם על שם שהשליח מליץ בין השולח למשתלח ונופל על פסוק שאמר ויצלח יחזקיהו בכל מעשיו ואחר כל הטוב הזה שהצליחו הקב''ה עזבו האלהים לנסותו לדעת כל בלבבו ביד מליצי שרי בבל המשלחים אליו : לדרוש המופת אשר היה בארץ. לא עמד בנסיון והראה להם את כל בית נכותו ומסיפיה לרישיה נדרש : (רש"י)

 מצודת דוד  וכן וגו'. חוזר למעלה כאומר הנה ברוב הדברים היה מוצלח וכן פעם נסהו ולא הצליח בו והוא בדבר מליצי שרי בבל: לדרוש המופת. לשאול אמיתת המופת הנעשה בארץ בעת חליו כמ''ש למעלה: עזבו האלהים. ר''ל לא הטה אז את לבבו לא לטובה ולא רעה: לנסותו. למען נסותו לדעת כל אשר בלבבו: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  במליצי. השליח נקרא מליץ כי מביא דברי המשלח אל מי שנשלח אליו והוא מל' כי המליץ בינותם (בראשית מב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וכן במליצי שרי בבל וגו'. זה הוא דבר המלאכים ששלח בראדך בלאדן בן בלאדן אל חזקיהו. והנה הרצון באמרו במליצי שרי בבל במליצים שהיו שרי בבל והיו שלוחים לו מאת מלך בבל : לדרוש המופת אשר היה בארץ. ר''ל המופת שהיה בענין חיל מלך אשרו שהשכימו בבקר והנה כולם פגרים מתים (מלכים ב' י''ט ל''ה) : עזבו האלהים לנסותו לדעת כל בלבבו. ר''ל שבזה הענין עזבו ה' יתברך לעשות כפי מחשבתו ולא הישירו על יד נביאו מה יאמר למלאכי מלך בבל כדי לנסותו לדעת כל אשר בלבבו וידמה מזה כי בשאר עניניו שעשה מהם לפי מה שאפשר מהטוב עזרהו ה' ית' והישירהו אליהם אך בזה המקום לא רצה להישירו בצד אחר לנסותו ולפי שאמר וכן במליצי שרי בבל למדנו שכמו שעשה דבר בלתי ראוי בזה הדבר כן עשה דבר כלתי ראוי במה שעשה מסתימת מי גיחון. והסבה בזה אצלי מפני שהוא הזיק בזה לעצמו כשהסיר תועלת זה הנהר מירושלים והיה לו לבטוח בה' ית' שיעזרהו ויצילהו מסנחריב מזולת שיסתם מי גיחון : (רלב"ג)


{לב}  וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְחִזְקִיָּהוּ וַחֲסָדָיו הִנָּם כְּתוּבִים בַּחֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא עַל סֵפֶר מַלְכֵי יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל:

 מצודת דוד  בחזון ישעיהו. ר''ל בדברי נבואות ישעיה: על ספר. כמו ועל ספר: (מצודת דוד)


{לג}  וַיִּשְׁכַּב יְחִזְקִיָּהוּ עִם אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּמַעֲלֵה קִבְרֵי בְנֵי דָוִיד וְכָבוֹד עָשׂוּ לוֹ בְמוֹתוֹ כָּל יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם וַיִּמְלֹךְ מְנַשֶּׁה בְנוֹ תַּחְתָּיו: (פ)

 רש"י  במעלה. במיטב כמפורש בסוף פרק קמא דבבא קמא : (רש"י)

 מצודת דוד  במעלה. במקום המעולה שבהם וארז''ל עם דוד ושלמה: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  במעלה. במקום מעולה ומכובד : (מצודת ציון)

דברי הימים ב פרק-לג

{א}  בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה מְנַשֶּׁה בְמָלְכוֹ וַחֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם: {ב}  וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה כְּתוֹעֲבוֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

 מצודת ציון  הוריש. גרש : (מצודת ציון)


{ג}  וַיָּשָׁב וַיִּבֶן אֶת הַבָּמוֹת אֲשֶׁר נִתַּץ יְחִזְקִיָּהוּ אָבִיו וַיָּקֶם מִזְבְּחוֹת לַבְּעָלִים וַיַּעַשׂ אֲשֵׁרוֹת וַיִּשְׁתַּחוּ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם וַיַּעֲבֹד אֹתָם:

 מצודת ציון  צבא השמים. כוכבים ומזלות : (מצודת ציון)


{ד}  וּבָנָה מִזְבְּחוֹת בְּבֵית יְהוָה אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה בִּירוּשָׁלִַם יִהְיֶה שְּׁמִי לְעוֹלָם:

 רש"י  בירושלים יהיה שמי לעולם. הפסוק קובל זה מנשה שבנה מזבחו' לעכומ''ז בבית שאמר הקב''ה אני רוצה שישכון שמי שם וגם פסוק שאמר בסמוך לשון קובלנא הוא : וישם את פסל הסמל אשר עשה בבית האלהים וגו'. וגם הפסוק ולא אוסיף להסיר את רגל : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר אמר וכו'. כאלו המקרא קובל עליו לומר ראו מה עשה: בירושלים. בבית ה' אשר בירושלים: (מצודת דוד)


{ה}  וַיִּבֶן מִזְבְּחוֹת לְכָל צְבָא הַשָּׁמָיִם בִּשְׁתֵּי חַצְרוֹת בֵּית יְהוָה:

 מצודת דוד  בשתי חצרות. עזרת כהנים ועזרת ישראל: (מצודת דוד)


{ו}  וְהוּא הֶעֱבִיר אֶת בָּנָיו בָּאֵשׁ בְּגֵי בֶן הִנֹּם וְעוֹנֵן וְנִחֵשׁ וְכִשֵּׁף וְעָשָׂה אוֹב וְיִדְּעוֹנִי הִרְבָּה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה לְהַכְעִיסוֹ:

 רש"י  ועשה אוב וידעוני. מלא בוי''ו לפי שהרבה לעשות והוא הוסיף על פסל הסמל אשר עשה : (רש"י)

 מצודת דוד  והוא העביר וכו'. הוא עבודת המולך: ועונן וכו'. הם מעשה כשפים: (מצודת דוד)


{ז}  וַיָּשֶׂם אֶת פֶּסֶל הַסֶּמֶל אֲשֶׁר עָשָׂה בְּבֵית הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹהִים אֶל דָּוִיד וְאֶל שְׁלֹמֹה בְנוֹ בַּבַּיִת הַזֶּה וּבִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָשִׂים אֶת שְׁמִי לְעֵילוֹם:

 רש"י  לעילום. לעולם : (רש"י)

 מצודת דוד  בבית וכו'. פסל הסמל שעשה שמה בבית האלהים: לעילום. כמו לעולם: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הסמל. צורה מה וכן סמל הקנאה (יחזקאל ח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  פסל הסמל. הוא כמו פסל הצלם : (רלב"ג)


{ח}  וְלֹא אוֹסִיף לְהָסִיר אֶת רֶגֶל יִשְׂרָאֵל מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הֶעֱמַדְתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם רַק אִם יִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתִים לְכָל הַתּוֹרָה וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים בְּיַד מֹשֶׁה:

 רש"י  ולא אוסיף להסיר את רגל ישראל. מוסב על פסוק של מעלה והכל קובלנא הוא כלומר הקב''ה אומר כך אמרתי אל דוד ואל שלמה בבית הזה אשים שמי שם לעולם וגם הבטחתים לא אוסיף להסיר רגל ישראל מעל האדמה רק אם ישמרו וגו' ועתה ויתע מנשה וגו' נמצא שעל ידו נסתלקה שכינה וגם אנו עדיין בגלות על ידו : (רש"י)

 מצודת דוד  ולא אוסיף וכו'. גם זה מדברי ה' שאמר לדוד ולשלמה: (מצודת דוד)


{ט}  וַיֶּתַע מְנַשֶּׁה אֶת יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם לַעֲשׂוֹת רָע מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִשְׁמִיד יְהוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (פ)

 מצודת דוד  מן הגוים. יותר מן הגוים וכו': (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויתע. הוליך אותם בדרך תועה : (מצודת ציון)


{י}  וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מְנַשֶּׁה וְאֶל עַמּוֹ וְלֹא הִקְשִׁיבוּ:

 מצודת דוד  וידבר ה'. ע''י הנביאים: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הקשיבו. ענין שמיעה : (מצודת ציון)


{יא}  וַיָּבֵא יְהוָה עֲלֵיהֶם אֶת שָׂרֵי הַצָּבָא אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיִּלְכְּדוּ אֶת מְנַשֶּׁה בַּחֹחִים וַיַּאַסְרֻהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם וַיּוֹלִיכֻהוּ בָּבֶלָה:

 מצודת ציון  בחוחים. הוא טבעת המשימים בלחיי החיה להוליכה בע''כ כמו ונתתי חחים בלחייך (שם לא) ואמר בל' מליצה ושאלה : בנחשתים. שלשלאות של נחושת : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וילכדו את מנשה בחוחים. ר''ל בבנינים החזקים שבא להמלט בהם : (רלב"ג)


{יב}  וּכְהָצֵר לוֹ חִלָּה אֶת פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהָיו וַיִּכָּנַע מְאֹד מִלִּפְנֵי אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו:

 מצודת ציון  וכהצר. מל' צרה : חלה. ענין תפלה כמו חל נא (מ''א יג) : (מצודת ציון)


{יג}  וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלִַם לְמַלְכוּתוֹ וַיֵּדַע מְנַשֶּׁה כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים:

 מצודת ציון  ויעתר. קבל התפלה כמו ויעתר לו ה' (בראשית כה) : (מצודת ציון)


{יד}  וְאַחֲרֵי כֵן בָּנָה חוֹמָה חִיצוֹנָה לְעִיר דָּוִיד מַעְרָבָה לְגִיחוֹן בַּנַּחַל וְלָבוֹא בְשַׁעַר הַדָּגִים וְסָבַב לָעֹפֶל וַיַּגְבִּיהֶהָ מְאֹד וַיָּשֶׂם שָׂרֵי חַיִל בְּכָל הֶעָרִים הַבְּצֻרוֹת בִּיהוּדָה:

 רש"י  לגיחון בנחל. אצל נחל גיחון שם מקום : וסבב לעופל. וסבב משם חוזק המגדלים הבנוי' במלאכ' עופל : (רש"י)

 מצודת דוד  מערבה. ממערב מי גיחון ההולך בנחל: ולבוא. משם משך החומה לבוא בשער הדגים ומשם הלך וסבב את העופל והוא שם מגדל: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נחל. בעמק : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וסבב לעופל. ר''ל שסבב החומה לעופל שהיה המקום הגבוה יותר סביב ירושלים והגביה החומה מאד ושם שרי חיל בכל הערים הבצורות ביהודה לחזקם מפני האויב וידמה שלא הסיר הגלגולים כי אם מבית ה' ומירושלם אך לא עבדו ע''ז אחר זה בימיו לא עם יהודה ולא הוא אך לבמות היו מזבחים לשם ה' אלהיהם. ובזה לבד היו חוטאים כי כבר באסרו הבמות : (רלב"ג)


{טו}  וַיָּסַר אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר וְאֶת הַסֶּמֶל מִבֵּית יְהוָה וְכָל הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר בָּנָה בְּהַר בֵּית יְהוָה וּבִירוּשָׁלִָם וַיַּשְׁלֵךְ חוּצָה לָעִיר:

 רש"י  וישלך חוצה. ולא שברם ולא גנזם מן העין לפיכך נכשל בהם בנו כדכתיב ולכל הפסילים אשר עשה מנשה אביו וגו' שלקח אותם ממקום שהשליך אותם : (רש"י)


{טז}  (ויכן) וַיִּבֶן אֶת מִזְבַּח יְהוָה וַיִּזְבַּח עָלָיו זִבְחֵי שְׁלָמִים וְתוֹדָה וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה לַעֲבוֹד אֶת יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:

 רש"י  ויזבח עליו זבחי שלמים ותודה. שהביא קרבן תודה והתוודה להקב''ה שהשיבו לירושלים ולמלכותו : (רש"י)

 מצודת דוד  ויבן את מזבח. ר''ל תקנו וחדשו: (מצודת דוד)


{יז}  אֲבָל עוֹד הָעָם זֹבְחִים בַּבָּמוֹת רַק לַיהוָה אֱלֹהֵיהֶם:

 מצודת דוד  רק לה'. ועל כל זה אסורים הם משנבנה הבית: (מצודת דוד)


{יח}  וְיֶתֶר דִּבְרֵי מְנַשֶּׁה וּתְפִלָּתוֹ אֶל אֱלֹהָיו וְדִבְרֵי הַחֹזִים הַמְדַבְּרִים אֵלָיו בְּשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנָּם עַל דִּבְרֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל:

 מצודת דוד  הנם על דברי. הנם כתובים על דברי הימים של מלכי ישראל: (מצודת דוד)


{יט}  וּתְפִלָּתוֹ וְהֵעָתֶר לוֹ וְכָל חַטָּאתוֹ וּמַעְלוֹ וְהַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר בָּנָה בָהֶם בָּמוֹת וְהֶעֱמִיד הָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִים לִפְנֵי הִכָּנְעוֹ הִנָּם כְּתוּבִים עַל דִּבְרֵי חוֹזָי:

 רש"י  ותפלתו. היאך נתפלל : והעתר לו. והשיבו על מלכותו : (רש"י)

 מצודת דוד  והעתר לו. מה שה' קבל תפלתו: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חוזי. כן היה שם נביא : (מצודת ציון)


{כ}  וַיִּשְׁכַּב מְנַשֶּׁה עִם אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרֻהוּ בֵּיתוֹ וַיִּמְלֹךְ אָמוֹן בְּנוֹ תַּחְתָּיו: (פ)

 רש"י  ויקברוהו ביתו. כמו בביתו (ובמלכים ב' כ''ח) כתוב בגן ביתו לא זכה ליקבר עם אבותיו : (רש"י)

 מצודת ציון  ביתו. בביתו : (מצודת ציון)


{כא}  בֶּן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אָמוֹן בְּמָלְכוֹ וּשְׁתַּיִם שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם: {כב}  וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה כַּאֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה אָבִיו וּלְכָל הַפְּסִילִים אֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה אָבִיו זִבַּח אָמוֹן וַיַּעַבְדֵם: {כג}  וְלֹא נִכְנַע מִלִּפְנֵי יְהוָה כְּהִכָּנַע מְנַשֶּׁה אָבִיו כִּי הוּא אָמוֹן הִרְבָּה אַשְׁמָה:

 מצודת דוד  כי הוא אמון. ר''ל הוא היה בהויתו מתחלה עד סוף הרבה אשמה ולא שב מדרכיו: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אשמה. פשע ועון : (מצודת ציון)


{כד}  וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו עֲבָדָיו וַיְמִיתֻהוּ בְּבֵיתוֹ:

 מצודת ציון  ויקשרו. ענין מרידה : (מצודת ציון)


{כה}  וַיַּכּוּ עַם הָאָרֶץ אֵת כָּל הַקֹּשְׁרִים עַל הַמֶּלֶךְ אָמוֹן וַיַּמְלִיכוּ עַם הָאָרֶץ אֶת יֹאשִׁיָּהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו: (פ)

דברי הימים ב פרק-לד

{א}  בֶּן שְׁמוֹנֶה שָׁנִים יֹאשִׁיָּהוּ בְמָלְכוֹ וּשְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם: {ב}  וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה וַיֵּלֶךְ בְּדַרְכֵי דָּוִיד אָבִיו וְלֹא סָר יָמִין וּשְׂמֹאול: {ג}  וּבִשְׁמוֹנֶה שָׁנִים לְמָלְכוֹ וְהוּא עוֹדֶנּוּ נַעַר הֵחֵל לִדְרוֹשׁ לֵאלֹהֵי דָּוִיד אָבִיו וּבִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה הֵחֵל לְטַהֵר אֶת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם מִן הַבָּמוֹת וְהָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִים וְהַמַּסֵּכוֹת:

 רש"י  והוא עודנו נער החל לדרוש. פתרון אע''פ שהיה נער החל לדרוש אלהי דוד אביו דוגמת (ראשית ל''ו) והוא נער את בני בלהה ויבא יוסף את דבתם רעה ואין תימה בדבר אבל אם היה בן שלשים שנה לא היה עושה וזה תימה שהיה נער ואף ע''פ כן החל לדרוש וגו' : החל לטהר את יהודה וירושלם. מן הבמות והאשרים שעשה מנשה וחדשה אמון בנו כדלמעלה (ב' ל''ג) וישב ויבן את הבמות אשר נתץ יחזקיהו אביו וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  ובשמנה וכו'. בעת שהיה בן שמנה שנים והיא לעת מלכו בתחלת מלכותו: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  החל. התחיל : (מצודת ציון)


{ד}  וַיְנַתְּצוּ לְפָנָיו אֵת מִזְבְּחוֹת הַבְּעָלִים וְהַחַמָּנִים אֲשֶׁר לְמַעְלָה מֵעֲלֵיהֶם גִּדֵּעַ וְהָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִים וְהַמַּסֵּכוֹת שִׁבַּר וְהֵדַק וַיִּזְרֹק עַל פְּנֵי הַקְּבָרִים הַזֹּבְחִים לָהֶם:

 רש"י  והחמנים. צורות חמה : אשר למעלה. שהושיבו למעלה מהם גבוה כנגד החמה ומשתחוי' לו כל זה עשה מנשה כדכתיב לעיל (שם) וישתחוה לכל צבא השמים ויעבוד אות' : ויזרוק על פני הקברים. כאן נתקיים מה שאמר לירבעם (במלכים א' י''ג) כה אמר ה' הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו וזבח עליך עצמות אדם את כהני הבמות המקטרים : (רש"י)

 מצודת דוד  וינתצו. אנשיו נתצו לפניו: והדק. עשאם דק דק: הזובחים. של הזובחים להם למען לבזותם: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והחמנים. צורת חמה : גדע. כרת : והדק. מל' דק : ויזרוק. השליך : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וההמנים אשר למעלה מעליהם גדע והאשרים וגו'. ר''ל שכבר גדע האשרים והחמנים כמו שאמרה התורה ואשריהם תגדעון. וידמה מזה שהחמנים היו קצת אילנות הם מחלק השמש והיו חושבים שישפע עליהם מהשמש שפע רוחני. ושבר והדק הפסילים והמסכות ויזרוק על פני הקברים הזובחים להם. ר''ל שכבר זרק מה שהדק כדי שלא יהנו בו על פני הקברים שיהיו קברי האנשים הזובחים לאלו האלילים ועצמות הכומרים לע''ז שרף על מזבחותם לטמאם : (רלב"ג)


{ה}  וְעַצְמוֹת כֹּהֲנִים שָׂרַף עַל (מזבחותים) מִזְבְּחוֹתָם וַיְטַהֵר אֶת יְהוּדָה וְאֶת יְרוּשָׁלִָם:

 מצודת דוד  כהנים. כהני עבודת כוכבים שכבר מתו: (מצודת דוד)


{ו}  וּבְעָרֵי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם וְשִׁמְעוֹן וְעַד נַפְתָּלִי (בהר) (בתיהם) בְּחַרְבֹתֵיהֶם סָבִיב:

 רש"י  ובערי מנשה ואפרים וגו'. מאותן עוללות שנשתיירו מחרב ומשבי סנחריב : בחרבותיהם. בהר בתיהם כתוב לפי שלא היו כי אם עוללות מעט נתייראו לישב בשפלה כי אם לקבוע בהר בתיהם : (רש"י)

 מצודת דוד  ובערי מנשה וכו'. ואף שכבר גלו עשרת השבטים מ''מ מעט מהם נשארו בארצותם: בחרבותיהם. ר''ל נתן מצבותם מסביב בחרבותיהם של עצמם והם כלים העשויים לנתוץ בהם כמו ומגדלותיך יתוץ בחרבותיו (יחזק אל כ''ו): (מצודת דוד)

 רלב"ג  בחרבתיהם סביב. ר''ל כי הלך סביב ממקום למקום לבער אלו האלילים והמזבחות והאשרים מחרבות ישראל והם עריהם שהיו אז חרבות : (רלב"ג)


{ז}  וַיְנַתֵּץ אֶת הַמִּזְבְּחוֹת וְאֶת הָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִים כִּתַּת לְהֵדַק וְכָל הַחַמָּנִים גִּדַּע בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וַיָּשָׁב לִירוּשָׁלִָם: (פ)

 מצודת ציון  כתת. ענין שבר ורציצה : (מצודת ציון)


{ח}  וּבִשְׁנַת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לְמָלְכוֹ לְטַהֵר הָאָרֶץ וְהַבָּיִת שָׁלַח אֶת שָׁפָן בֶּן אֲצַלְיָהוּ וְאֶת מַעֲשֵׂיָהוּ שַׂר הָעִיר וְאֵת יוֹאָח בֶּן יוֹאָחָז הַמַּזְכִּיר לְחַזֵּק אֶת בֵּית יְהוָה אֱלֹהָיו:

 רש"י  המזכיר. בכל מקום שכתוב סופר כתוב בסמוך מזכיר שהיה לכל מלך סופר לכתוב כל המאורע לו במלכות בין טוב בין רע ויהי לו מזכיר יושב אצל הסופר להזכיר כל דבר ודבר והסופר כותב על פיו : (רש"י)

 מצודת דוד  לטהר. ר''ל אשר גמר טהרת הארץ והבית אז שלח את שפן וכו': המזכיר. הממונה על ספר הזכרונות: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ובשנת שמונה עשרה למלכו לטהר את הארץ והבית. ר''ל אחר שטהר הארץ והבית כי אז נתן אל לבו לחזק את בית ה' אחר שבער זכר ע''ז מהארץ לפי מה שהיה אפשר לו : (רלב"ג)


{ט}  וַיָּבֹאוּ אֶל חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וַיִּתְּנוּ אֶת הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית אֱלֹהִים אֲשֶׁר אָסְפוּ הַלְוִיִּם שֹׁמְרֵי הַסַּף מִיַּד מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם וּמִכֹּל שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל וּמִכָּל יְהוּדָה וּבִנְיָמִן (וישבי) וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלִָם:

 רש"י  אשר אספו הלוים שומרי הסף וגו'. בחרבותיהם סביב : (רש"י)

 מצודת ציון  שומרי הסף. והם השוערים כי סף היא ענין מזוזה כמו וסף השער (יחזקאל מ) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אשר אספו הלוים שומרי הסף. הם הממונים על שמירת כלי הקודש והקדשים. וידמה שזה הכסף היה שגבו מחצית השקל מכל איש מישראל כמו שנזכר בתורה ואז נכנעו לה' כל שארית עשרת השבטים אשר היו בארץ : (רלב"ג)


{י}  וַיִּתְּנוּ עַל יַד עֹשֵׂה הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים בְּבֵית יְהוָה וַיִּתְּנוּ אֹתוֹ עוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עֹשִׂים בְּבֵית יְהוָה לִבְדּוֹק וּלְחַזֵּק הַבָּיִת:

 רש"י  לבדוק ולחזק. לראות את ערות הארץ (ראשית מ''ב) מתרגמינן ולמחזי ית בדקא דארעא : (רש"י)

 מצודת דוד  עושי המלאכה. הם האומנים הגדולים הממונים בבית ה' ונקראים בדרז''ל אדרכלין ומתחת ידם בונים האומנים הפועלים כפי מה שיורו אותם: ויתנו אותו. והם יתנו אותו אל עושי המלאכה וכו' ר''ל הם ישלמו שכר הפועלים אשר יתקנו ויחזקו את הבית: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  על יד. ביד : לבדוק. לתקן הבדק והוא מקום השבור וההרוס ונקרא בדק ע''ש שבודקין ומחפשין אחריו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  המפקדים בבית ה'. ר''ל אשר נתן להם זאת הפקידות : (רלב"ג)


{יא}  וַיִּתְּנוּ לֶחָרָשִׁים וְלַבֹּנִים לִקְנוֹת אַבְנֵי מַחְצֵב וְעֵצִים לַמְחַבְּרוֹת וּלְקָרוֹת אֶת הַבָּתִּים אֲשֶׁר הִשְׁחִיתוּ מַלְכֵי יְהוּדָה: (ס)

 רש"י  ועצים למחברות. שפנגי''ן בלשון אשכנ''ז : ולקרות. טרבי''ר בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  ויתנו לדרשים. יפרש מי הם הפועלים ואומר לחרשים והם כורתי העצים בתמונה הנרצה: ולבונים. בוני הקירות: אבני מחצב. אבנים חצובים ביושר: למדברות. הם המקשרין את הבנין להיות הכל בחבור אחד: ולקרות. על תקרת המכסה: (מצודת דוד)


{יב}  וְהָאֲנָשִׁים עֹשִׂים בֶּאֱמוּנָה בַּמְּלָאכָה וַעֲלֵיהֶם מֻפְקָדִים יַחַת וְעֹבַדְיָהוּ הַלְוִיִּם מִן בְּנֵי מְרָרִי וּזְכַרְיָה וּמְשֻׁלָּם מִן בְּנֵי הַקְּהָתִים לְנַצֵּחַ וְהַלְוִיִּם כָּל מֵבִין בִּכְלֵי שִׁיר:

 רש"י  לנצח. רומי''ש טרי''ר בלע''ז וכן (עזרא ג') לנצח על המלאכה וכן שש מאות מנצחים לעיל (ב' ב') : והלוים כל מבין. בכל מקום אמור לענין שירה הבנה וכן למעלה (א' כ''ה) כשהפילו גורלות כתיב כקטן כגדול מבין עם תלמיד וכן (שם) כל המבין בכלי שיר וכתיב וכנניהו (לעיל א' ט''ו) שר הלוים וגומר כי מבין הוא והיה ממונה עליהם ליסר במשא היאך ישאו כי מבין הוא : (רש"י)

 מצודת דוד  והאנשים. האומנים הפועלים: לנצח. לזרז על המלאכה ולנגוש אותם: כל מבין. כל מי שהיה בעל בינה בדבר השיר עמד בכלי שיר לשורר בעת הבנין: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מופקדים. ממונים : לנצח. מל' נצחון וחוזק ור''ל לנגוש בחזקה : (מצודת ציון)


{יג}  וְעַל הַסַּבָּלִים וּמְנַצְּחִים לְכֹל עֹשֵׂה מְלָאכָה לַעֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה וּמֵהַלְוִיִּם סוֹפְרִים וְשֹׁטְרִים וְשׁוֹעֲרִים:

 רש"י  ומהלוים סופרים. לכתוב את הכסף המובא בית ה', והיאך גבו אותו : ושוטרים. במלאכה : (רש"י)

 מצודת דוד  ועל הסבלים. גם העמיד ממונים על הסבלים והם נושאי המשאות לבנין: ומנצחים. העמיד נוגשים על כל עושי המלאכה לכל מין עבודה ועבודה: סופרים. לכתוב מספר הכסף הבאה בנדבה לקדש הבית: ושוטרים. הם הכופים לתת את הכסף מה שנדב כ''א: ושוערים. שומרים שערי המקדש ורואים את הבאים אל המלאכה: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הסבלים. ענין טעינת משא : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ומנצחים לכל עשה מלאכה לעבודה ועבודה. ר''ל שהיו משגיחים בעניני עשייתם המלאכה ההיא ומחזקים אותם בה להישירם לעשותה כפי הראוי וממהרים אותם לעשותה בזריזות וזה הוא החזוק שהיו מחזקים אותם במלאכה ומלאכה : (רלב"ג)


{יד}  וּבְהוֹצִיאָם אֶת הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵּית יְהוָה מָצָא חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן אֶת סֵפֶר תּוֹרַת יְהוָה בְּיַד מֹשֶׁה:

 רש"י  את ספר תורת ה' ביד משה. משנה תורה : (רש"י)

 מצודת דוד  ובהוציאם וכו'. לצורך הבנין: ביד משה. ר''ל מה שכתב משה בידו: (מצודת דוד)


{טו}  וַיַּעַן חִלְקִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אֶל שָׁפָן הַסּוֹפֵר סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי בְּבֵית יְהוָה וַיִּתֵּן חִלְקִיָּהוּ אֶת הַסֵּפֶר אֶל שָׁפָן:

 רש"י  ויתן חלקיהו את הספר אל שפן. שהרי על הסופר לקרות את הכל לפני המלך : (רש"י)

 מצודת דוד  ספר התורה מצאתי. יתכן שעל כי אחז שרף את התורה כמ''ש רז''ל לזה פחדו הכהנים פן ישלח ידו גם בספר התורה המונח מצד הארון אשר כתב משה מפי ה' ולקחו הס ''ת ההיא והטמינו מפניו ולאחר מותו חפשו אחריה ולא מצאוה וכאשר היה הכ''ג מחפש אחר הכסף המובא ואחר בדקי הבית מצאה וארז''ל שמצאה כשהיתה מגוללת בפרש' תוכחות והיה התחלת הדף יולך ה' אותך ואת מלכך וכו' ועל כי מאז חפשו אחריה ולא מצאוה אמר כמבשר ספר התורה ההיא מצאתיה בבית ה': ויתן וכו'. ר''ל הראה לו הנמצא כתוב בתחילת הדף כי חשב את הדבר לאות ורמז להחריד את העם: (מצודת דוד)


{טז}  וַיָּבֵא שָׁפָן אֶת הַסֵּפֶר אֶל הַמֶּלֶךְ וַיָּשֶׁב עוֹד אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר כֹּל אֲשֶׁר נִתַּן בְּיַד עֲבָדֶיךָ הֵם עֹשִׂים:

 רש"י  וישב עוד את המלך דבר. שמתחלה השיב למלך שליחותו ששלחו המלך לחזק בית ה' אלהיו כמו שכתוב למעלה שלח את שפן בן אצליהו וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  כל אשר נתן. ר''ל דבר המוטל עליהם ונתון בידם: (מצודת דוד)


{יז}  וַיַּתִּיכוּ אֶת הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְּבֵית יְהוָה וַיִּתְּנוּהוּ עַל יַד הַמֻּפְקָדִים וְעַל יַד עוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה:

 רש"י  ויתיכו. ויציקו כמו (ראשית כ''א) ויצוק שמן ומתרגמינן ואתיך : (רש"י)

 מצודת דוד  ויתיכו. התיכו את הכסף לעשות מטבעות להוציא בהוצאה: על יד המופקדים. הם האומנים הגדולים הקרוים אדרכלין והמה נתנו על יד עושי המלאכה הם האומנים הפועלים: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויתיכו. ענין היציקה ע''י האש כמו כהתוך כסף (שם לב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויתיכו את הכסף הנמצא בבית ה'. ר''ל שהריקו הכלי שהיה בו ממנו. או תהיה ההתכה שחלקו אותו לעושי המלאכה ונתנו ממנו לכל אחד מהם לפי מה שיצטרך לו. או תהיה התכתו לעשות ממנו מטבע כדי שיוכלו לקנות בו כל מה שיצטרך להם : (רלב"ג)


{יח}  וַיַּגֵּד שָׁפָן הַסּוֹפֵר לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר סֵפֶר נָתַן לִי חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן וַיִּקְרָא בוֹ שָׁפָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ:

 רש"י  ויגד שפן הסופר. אחר שהשיב המלך דבר משליחותו הגיד לו שליחות של חלקיהו הכהן ויקרא את הספר לפניו : (רש"י)

 מצודת דוד  ספר נתן לי. ר''ל נתן לו ספר הנאבד כשהיא מגוללת בדף הזה: ויקרא בו. בהדף ההוא: (מצודת דוד)


{יט}  וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֵת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו:

 רש"י  ויקרע את בגדיו. כששמע שהיו קורין (דברים כ''ח) יולך ה' אותך ואת מלכך וגומר ודרש בעצמו אשר תקים עליך העם המליכו ולא נביא על פי הדבור : (רש"י)

 מצודת דוד  ויקרע וכו'. בעבור החרדה כי גם הוא חשבו לאות וסימן: (מצודת דוד)


{כ}  וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת חִלְקִיָּהוּ וְאֶת אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן וְאֶת עַבְדּוֹן בֶּן מִיכָה וְאֵת שָׁפָן הַסּוֹפֵר וְאֵת עֲשָׂיָה עֶבֶד הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר:

 מצודת ציון  עבדון. ובמ''ב נאמר עכבור ובשתי השמות היה נקרא : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ואת עבדון בן מיכה. הוא הנקרא עכבור בספר מלכים (ב' כ''ב י''ב) : (רלב"ג)


{כא}  לְכוּ דִרְשׁוּ אֶת יְהוָה בַּעֲדִי וּבְעַד הַנִּשְׁאָר בְּיִשְׂרָאֵל וּבִיהוּדָה עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר נִמְצָא כִּי גְדוֹלָה חֲמַת יְהוָה אֲשֶׁר נִתְּכָה בָנוּ עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁמְרוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת דְּבַר יְהוָה לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב עַל הַסֵּפֶר הַזֶּה:

 רש"י  אשר נתכה בנו. לפי שהחמה היא אש נופל עליה לשון נתוך ודוגמתו למטה ותתך חמתי במקום הזה ולא תכבה : (רש"י)

 מצודת דוד  דרשו את ה'. שאלו לנביאים עלי ועל העם הנמצא פה ועל כל יהודה בעבור דברי הספר הנמצא כתוב בה בתחלת הדף אשר מהנראה שהוא לאות אשר גדלה חמת ה' וכו': לעשות. אשר רוצה לעשות ככל הכתוב בתחלת הדף ההוא: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נתכה. ענין יציקה והרקה כמו ותתך עלינו האלה (דניאל ט) : (מצודת ציון)


{כב}  וַיֵּלֶךְ חִלְקִיָּהוּ וַאֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ אֶל חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה אֵשֶׁת שַׁלֻּם בֶּן (תוקהת) תָּקְהַת בֶּן חַסְרָה שׁוֹמֵר הַבְּגָדִים וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה וַיְדַבְּרוּ אֵלֶיהָ כָּזֹאת:

 רש"י  אל חולדה הנביאה. רבותינו דרשו לפי כי האשה רחמנית יותר מן האיש לכן לא שלח אל ירמיהו הנביא : שומר הבגדים. אם תרצה לומר או בגדי כהונה או בגדי מלכות : יושבת בירושלים במשנה. שני חומות היו לעיר והיא יושבת בין שני החומות ותרגומו בית אולפנא פירוש במקום תורה כי לשכה אחת היתה לה לחולדה סמוכה ללשכת הגזית לשכת חולדה היתה פתוחה לחוץ וסתומה כלפי סנהדרין שבלשכת הגזית כך כתוב במסכת מדות מפני צניעות: (רש"י)

 מצודת דוד  ואשר המלך. ר''ל ושאר השרים אשר שלח המלך: אל חולדה. ארז''ל מפני שהנשים רחמניות הן הלכו אליה שהיא תתפלל בעדם, או יתכן אשר שאר הנביאים לא היו אז בירושלים: שומר הבגדים. של המלך: במשנה. בין שתי החומות שהיא משנה להעיר: כזאת. כדברי המלך: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תקהת בן חסרה. ובמ''ב נאמר תקוה בן חרחס, והוא הוא : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בן תוקהת בן חסרה שומר הבגדים. בספר מלכים (ב' כ''ב י''ד) נקרא שמו בן תקוה בן חרחס והכל אחד אך היו לו שני שמות : (רלב"ג)


{כג}  וַתֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אִמְרוּ לָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁלַח אֶתְכֶם אֵלָי: (ס)

 רש"י  אמרו לאיש. לפי שרצה להפסיק חזון העם על המקום הזה ועל יושביו וכששילם אותו חזון אז מבאר הטיב ואל מלך יהודה השולח אתכם ומקצר נבואת המקום ויושביו ומסלקו ותופשו בנבואת המלך שהוא מרובה : (רש"י)


{כד}  כֹּה אָמַר יְהוָה הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יוֹשְׁבָיו אֵת כָּל הָאָלוֹת הַכְּתוּבוֹת עַל הַסֵּפֶר אֲשֶׁר קָרְאוּ לִפְנֵי מֶלֶךְ יְהוּדָה:

 מצודת דוד  הנני מביא. ר''ל האות הזה לא במקרה בא כ''א מה' וכאלו אמר הנני מביא רעה וכו': (מצודת דוד)

 מצודת ציון  האלות. הקללות : (מצודת ציון)


{כה}  תַּחַת אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי (ויקטירו) וַיְקַטְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְמַעַן הַכְעִיסֵנִי בְּכֹל מַעֲשֵׂי יְדֵיהֶם וְתִתַּךְ חֲמָתִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְלֹא תִכְבֶּה:

 מצודת ציון  תתך. ענין יציקה והרקה : תכבה. מל' כבוי והוא מושאל מכבוי האש : (מצודת ציון)


{כו}  וְאֶל מֶלֶךְ יְהוּדָה הַשֹּׁלֵחַ אֶתְכֶם לִדְרוֹשׁ בַּיהוָה כֹּה תֹאמְרוּ אֵלָיו (ס) כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמָעְתָּ:

 מצודת דוד  ואל מלך יהודה. ר''ל דבר הנוגע אל המלך עצמו: הדברים אשר שמעת. ר''ל אף שהגזרה גזורה כאשר שמעת לא תהיה כליל עמהם: (מצודת דוד)


{כז}  יַעַן רַךְ לְבָבְךָ וַתִּכָּנַע מִלִּפְנֵי אֱלֹהִים בְּשָׁמְעֲךָ אֶת דְּבָרָיו עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו וַתִּכָּנַע לְפָנַי וַתִּקְרַע אֶת בְּגָדֶיךָ וַתֵּבְךְּ לְפָנָי וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי נְאֻם יְהוָה:

 מצודת דוד  בשמעך את דבריו. ר''ל בעת השכלת בדברי האות הזה אשר היא מה': (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רך לבבך. הוא הפוך מקשה הלב : (מצודת ציון)


{כח}  הִנְנִי אֹסִפְךָ אֶל אֲבֹתֶיךָ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל קִבְרֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם וְלֹא תִרְאֶינָה עֵינֶיךָ בְּכֹל הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו וַיָּשִׁיבוּ אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר: (ס)

 רש"י  ונאספת אל קברותיך בשלום. והלא נהרג אלא בשלום מזה שלא תראינה עיניך בכל הרעה אשר אני מביא על המקום הזה ועל יושביו כלומר חורבן הבית : (רש"י)

 מצודת דוד  אל קברותיך. ולא תקבר בארץ העמים: בשלום. עם כי מת במלחמה מ''מ תחשב לו לשלום על כי לא ראה בהרעה הבאה על ישראל: וישיבו. חלקיה וחבריו: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אוסיפך. ונאספת. ענין הכנסה כמו ואין איש מאסף אותי (שופטים יט) : (מצודת ציון)


{כט}  וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיֶּאֱסֹף אֶת כָּל זִקְנֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם: {ל}  וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ בֵּית יְהוָה וְכָל אִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל הָעָם מִגָּדוֹל וְעַד קָטָן וַיִּקְרָא בְאָזְנֵיהֶם אֶת כָּל דִּבְרֵי סֵפֶר הַבְּרִית הַנִּמְצָא בֵּית יְהוָה:

 רש"י  ספר הברית. הרי כל החרדה שחרד המלך על שנמצא כתוב (שם) יולך ה' אותך וראה שקראה התורה אותה ברית (שם) אלה דברי הברית ולכך אף הוא כרת ברית וראה כתוב בסמוך אחריו (שם ל''ט) ושמרתם את דברי וגו' ושמרתם אותם גם ראה יאשיהו כתוב בסמוך אתם נצבים היום כולכם וגו' עד טפכם נשיכם עד לעברך בברית עד כורת עמך היום אמר אף באותו דוגמא אכרות אף אני ברית ששם כתוב אתם נצבים וגו' אף אני ויעמד כל העם הנמצא בירושלים מקטן ועד גדול. בכל לבבו ובכל נפשו וגו'. אשר מצא שם כתוב (שם ל') ושבת עד ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך : (רש"י)

 מצודת דוד  ספר הברית. ספור התוכחות הנאמרים בברית: הנמצא בית ה'. וזהו על בי בהספר ההוא מצאו תוכחות מגולה בפתיחתה ואף היא כתובה בידי משה המקודשות ומפי ה' והמה סיבות עצומות להחריד את העם לשוב לה': (מצודת דוד)


{לא}  וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ עַל עָמְדוֹ וַיִּכְרֹת אֶת הַבְּרִית לִפְנֵי יְהוָה לָלֶכֶת אַחֲרֵי יְהוָה וְלִשְׁמוֹר אֶת מִצְוֹתָיו וְעֵדְוֹתָיו וְחֻקָּיו בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַכְּתוּבִים עַל הַסֵּפֶר הַזֶּה:

 רש"י  ויעמוד המלך על עמדו. ל' נצבים : (רש"י)

 מצודת דוד  על עמדו. על המקום המיוחד למלך לעמוד שם: את דברי הברית. דברי התורה הנתונה בברית: (מצודת דוד)


{לב}  וַיַּעֲמֵד אֵת כָּל הַנִּמְצָא בִירוּשָׁלִַם וּבִנְיָמִן וַיַּעֲשׂוּ יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם כִּבְרִית אֱלֹהִים אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם:

 רש"י  כברית אלהים אלהי אבותיהם. ככל אותן שכתוב שם אלהי אבותיהם לפיכך כתיב כאן אלהי אבותיהם שכרת לאבותם במדבר וכל ברית שלשם על עבודת כוכבים דכתיב (שם כט) ותראו את שקוציהם וגו' עד פונה היום מעם ה' לפיכך ויסר יאשיהו את כל התועבות וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  ויעמד. העמיד כולם בברית: ויעשו. מאז והלאה עשו כדברי התורה הנתונה בברית: (מצודת דוד)


{לג}  וַיָּסַר יֹאשִׁיָּהוּ אֶת כָּל הַתּוֹעֵבוֹת מִכָּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲבֵד אֵת כָּל הַנִּמְצָא בְּיִשְׂרָאֵל לַעֲבוֹד אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם כָּל יָמָיו לֹא סָרוּ מֵאַחֲרֵי יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם: (ס)

 מצודת דוד  ויעבד. העביד את כל הנמצא בישראל וחוזר ומפרש מהו העבודה ואמר לעבוד את ה': (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויעבר את כל הנמצא בישראל. ר''ל שכבר העביר כל הנמצא בהם מהתועבות והגלולים אשר לא בער אותו קודם זה וכבר האריך בזה הספור בספר מלכים לזכור מה שהעביר מאלו התועבות והגלולים : (רלב"ג)

דברי הימים ב פרק-לה

{א}  וַיַּעַשׂ יֹאשִׁיָּהוּ בִירוּשָׁלִַם פֶּסַח לַיהוָה וַיִּשְׁחֲטוּ הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן:

 רש"י  ויעש יאשיהו בירושלים פסח. לפי שכל מלכי יהודה הרשעים לא עשו פסח כמשפטו : (רש"י)

 מצודת דוד  לחדש הראשון. לפי שנא' למעלה שחזקיה עשה פסח בחדש השני לזה אמר שיאשיה עשה בחדש הראשון כמשפט: (מצודת דוד)


{ב}  וַיַּעֲמֵד הַכֹּהֲנִים עַל מִשְׁמְרוֹתָם וַיְחַזְּקֵם לַעֲבוֹדַת בֵּית יְהוָה: (ס)

 מצודת דוד  על משמרותם. כ ''א במשמר שלו: ויחזקם. זרזם באזהרה לעשות עבודת ה': (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויעמד הכהנים על משמרותם. ר''ל שכבר העמידם על המשמרות שהיו מוגבלים ומסודרים ביניהם מימי דוד ושלמה : ויחזקם לעבודת בית ה'. ר''ל שזרזם בענין העבודה שיהיו זרוזים בה לעשותה כראוי תמיד : (רלב"ג)


{ג}  וַיֹּאמֶר לַלְוִיִּם (המבונים) הַמְּבִינִים לְכָל יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים לַיהוָה תְּנוּ אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֵין לָכֶם מַשָּׂא בַּכָּתֵף עַתָּה עִבְדוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:

 רש"י  תנו את ארון הקודש. לפי פשוטו שהעבירו מנשה ואמון את הארון וישימו תחתיו פסיליהם כדמוכח לעיל (ב' ל''ג) במנשה וישם פסל הסמל וגו' לפיכך צוה יאשיהו להושיבו וליתן הארון במקומו אשר בנה שלמה ורבותינו אמרו שאמר ללוים לגונזו שם : אין לכם משא בכתף. זו טענה אחרת היא ותחילת מלה הוא שאמר להם אין לכם שום טורח משא בכתף מכל כלי בית ה' שתוכלו לומר משום טורח משא בכתף אין אנו יכולין לעבוד את ה' ועמו לפיכך מעתה עבדו את ה' אלהיכם בשיר ואת עמו ישראל לשחוט ולהפשיט פסחיהן כדמוכח למטה ושחטו הפסח והתקדשו וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  ללוים המבינים. לכהנים בני לוי המלמדים בינה לישראל ובו': תנו את ארון. רז''ל אמרו שצוה לגנזו במקום מטמון שעשה שלמה למען לא יוליכוהו בגולה עם ישראל ולפי פשוטו יאמר כי המלכים הרשעים אשר קדמו לו העבירו הארון ממקומו והעמידו תחתיו הפסל לזה אמר להם להחזירו למקומו: אין לכם משא בכתף. ר''ל אחר שתשאו את הארון בכתף להחזירו למקומו שוב לא יהיה לכם מעתה שום עבודת משא בכתף ולזה תהיו פנוים ועבדו את ה' ועמו בדבר הקרבנות: (מצודת דוד)

 רלב"ג  תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דוד. ידענו כי הארון לא נלקח בגלות ירושלם כי בכלים שזכר מלך בבל לא נזכר זה גם לא נזכר בכלים שהשיב כורש לזרובבל ולזה ידמה שהוא צוה לתתו בבית שהכין לו שלמה לגנזו שם כי ידע שעתיד הבית ליחרב ולולא זה לא היה טעם לאמרו תנו את ארון הקדש בבית כי לא סר משם וכבר נרמז בזה המקום שהכין שלמה לגנזו שם בספר מלכים. ויהיה אמרו אין לכם משא בכסף כי איך שיהיה כבר סר מהם זה העמל והוקל מהם ולזה זרזם שיעבדו את ה' ואת עמו במה שמנה אותם עליו : (רלב"ג)


{ד}  (והכונו) וְהָכִינוּ לְבֵית אֲבוֹתֵיכֶם כְּמַחְלְקוֹתֵיכֶם בִּכְתָב דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּבְמִכְתַּב שְׁלֹמֹה בְנוֹ:

 מצודת דוד  והכינו. את עצמכם הכינו כל א' לבית אבתיו כפי אשר נחלקתם כאמור בכתב דוד ושלמה: (מצודת דוד)

 רלב"ג  והכינו לבית אבותיכם כמחלקותיכם. ר''ל שתטרחו ליחס הלוים לבית אבותיכם איש על המחלוקת שלו : (רלב"ג)


{ה}  וְעִמְדוּ בַקֹּדֶשׁ לִפְלֻגּוֹת בֵּית הָאָבוֹת לַאֲחֵיכֶם בְּנֵי הָעָם וַחֲלֻקַּת בֵּית אָב לַלְוִיִּם:

 רש"י  לפלגות. למחלוקת לעשות הפסח כהלכתו כדבר ה' ביד משה : (רש"י)

 מצודת דוד  בקדש. בהעזרה: לפלגות בית האבות. למחלוקת בית האבות כ''א לבד: לאחיכם בני העם. את בני ישראל צוה להעמיד כל בית אב לבד לעשות את הפסח: וחלוקת וכו'. וכן הלוים יעמדו כל בית אב לבד: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לפלגות. לחלקים כמו בימיו נפלגה הארץ (בראשית י) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ועמדו בקדש לפלגות בית האבות וגו'. ר''ל עמדו בקדש כולכם למחלוקת בית האבות כל אחד לפי עבודתו בעבור אחיכם בני העם לעזרם על דבר הפסחים ובעבור חלקת בית אב ללוים העובד ביום ההוא כי לא יוכלו להשלים אנשי בית אב זאת העבודה לרבויה : (רלב"ג)


{ו}  וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח וְהִתְקַדְּשׁוּ וְהָכִינוּ לַאֲחֵיכֶם לַעֲשׂוֹת כִּדְבַר יְהוָה בְּיַד מֹשֶׁה: (פ)

 רש"י  וירם יאשיהו לבני העם. דוגמא (מדבר י''ח) כן תרימו גם אתם לשון הפרשה : לכל הנמצא. לכל ישראל הנמצאים הפריש צאן לפסחים : למספר שלשים אלף. בין צאן בין כבשים בין עזים : ובקר שלשת אלפים. לשלמי חגיגה : (רש"י)

 מצודת דוד  והתקדשו. טהרו את עצמבם: והכינו. גם הכינו וזרזו את אחיכם לטהר את עצמם לעשות הפסחים כדבר ה': (מצודת דוד)

 רלב"ג  והכינו לאחיכם לעשות. ר''ל לכהנים. וזאת ההכנה היתה שהיו הלוים מפשיעים הפסחים ועוזריה לכהנים בעבודתם להכין להם הדברים כדי שיוכלו להשלים מה שיש עליהם לעשות : (רלב"ג)


{ז}  וַיָּרֶם יֹאשִׁיָּהוּ לִבְנֵי הָעָם צֹאן כְּבָשִׂים וּבְנֵי עִזִּים הַכֹּל לַפְּסָחִים לְכָל הַנִּמְצָא לְמִסְפַּר שְׁלֹשִׁים אֶלֶף וּבָקָר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אֵלֶּה מֵרְכוּשׁ הַמֶּלֶךְ: (ס)

 מצודת דוד  לכל הנמצא. בירושלים: ובקר. לשלמי חגיגה: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וירם. והפריש : (מצודת ציון)


{ח}  וְשָׂרָיו לִנְדָבָה לָעָם לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם הֵרִימוּ חִלְקִיָּה וּזְכַרְיָהוּ וִיחִיאֵל נְגִידֵי בֵּית הָאֱלֹהִים לַכֹּהֲנִים נָתְנוּ לַפְּסָחִים אַלְפַּיִם וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וּבָקָר שְׁלֹשׁ מֵאוֹת:

 מצודת דוד  לעם. וחוזר ומפרש שהם לכהנים וללוים: חלקיה. ר''ל השרים חלקיה וכו' פקידי בית האלהים הם נתנו לכהנים לפסחים וכו': (מצודת דוד)


{ט}  (וכונניהו) וְכָנַנְיָהוּ וּשְׁמַעְיָהוּ וּנְתַנְאֵל אֶחָיו וַחֲשַׁבְיָהוּ וִיעִיאֵל וְיוֹזָבָד שָׂרֵי הַלְוִיִּם הֵרִימוּ לַלְוִיִּם לַפְּסָחִים חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים וּבָקָר חֲמֵשׁ מֵאוֹת: {י}  וַתִּכּוֹן הָעֲבוֹדָה וַיַּעַמְדוּ הַכֹּהֲנִים עַל עָמְדָם וְהַלְוִיִּם עַל מַחְלְקוֹתָם כְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ:

 מצודת דוד  ותכון העבודה. נעשית העבודה בתקון ובהכנה: על עמדם. על מקום מעמדם כל משמר לבד: על מחלקותם. כפי שנחלקו למשמרות: כמצות המלך. אשר צוה שתעמוד כל משמר לבד: (מצודת דוד)


{יא}  וַיִּשְׁחֲטוּ הַפָּסַח וַיִּזְרְקוּ הַכֹּהֲנִים מִיָּדָם וְהַלְוִיִּם מַפְשִׁיטִים:

 מצודת דוד  וישחטו. הלוים שחטו כי השחיטה כשרה בזרים: מידם. מיד הלוים כי הכהנים הושיבו בידם המזרקות עם הדם להיות מוכן לזריקה: מפשיטים. עורות הפסחים: (מצודת דוד)


{יב}  וַיָּסִירוּ הָעֹלָה לְתִתָּם לְמִפְלַגּוֹת לְבֵית אָבוֹת לִבְנֵי הָעָם לְהַקְרִיב לַיהוָה כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר מֹשֶׁה וְכֵן לַבָּקָר:

 מצודת דוד  ויסירו העולה. מכל פסח הסירו דבר העולה ממנו על מזבח והם האימורים: לתתם. לתת הפסחים להכתות החלוקות מבתי אבות וכו': להקריב לה'. חוזר על ראשית המקרא לומר הסירו העולה להקריב לה': וכן לבקר. ובן עשו לבקר של שלמי חגיגה שהסירו מתחלה האימורים ואח ''ז נתנו הבקר לבעליהם: ויבשלו הפסה באש. ר''ל צלו אותו באש וזהו כמשפט: והקדשים. בשר השלמים: ויריצו. הוליכו במרוצה את הבשר לבני העם: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויסירו העולה לתתם למפלגות לבית אבות לבני העם. ר''ל שחלקו נתחיה לאנשי הבית אב של אותו היום וזה שאיש אחד מהם לקח נתח או נתחים ידועים ממנה וכן עד כלות כל הנתחים : (רלב"ג)


{יג}  וַיְבַשְּׁלוּ הַפֶּסַח בָּאֵשׁ כַּמִּשְׁפָּט וְהַקֳּדָשִׁים בִּשְּׁלוּ בַּסִּירוֹת וּבַדְּוָדִים וּבַצֵּלָחוֹת וַיָּרִיצוּ לְכָל בְּנֵי הָעָם:

 רש"י  ויבשלו הפסח באש כמשפט. צלי אש (שמות י''ב) : ויריצו לכל בני העם. הלוים וכשהכינו לכל ישראל אחר כך הכינו להם הלוים לעצמם ולכהנים שלא היה להם פנאי להכין : (רש"י)

 מצודת ציון  בסירות. קדרות : ובדודים. מל' דוד ויורה : ובצלחות. כעין קדרה וכן את הצלחת (מ''ב כא) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויבשלו הפסח באש כמשפט. למדנו מזה המקום שהצליה תקרא בשול ולזה אמרה התורה ובשל מבושל במים לפי שבאש גם כן יקרא בשול ר''ל הצליה : והקדשים בשלו בסירות. הנה הבקר היה לשלמי חגיגת הפסח ואותם השלמים בשלו במים באלו הכלים שזכר : (רלב"ג)


{יד}  וְאַחַר הֵכִינוּ לָהֶם וְלַכֹּהֲנִים כִּי הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן בְּהַעֲלוֹת הָעוֹלָה וְהַחֲלָבִים עַד לָיְלָה וְהַלְוִיִּם הֵכִינוּ לָהֶם וְלַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן:

 מצודת דוד  ואחר. אח ''ז הכינו גם לעצמם ולהכהנים כי הכהנים היו עסוקים בהעלאת העולות והאימורים ולזה היו הלוים מכינים לעצמם ולכהנים: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואחר הכינו להם ולכהנים. ר''ל כי הלוים הכינו לעם הפסח והלשמים כמשפטי התורה למען לא יחטאו בזה והכינו אחר זה הפסח והקדשים להם ולכהנים לבשל אותם כמשפט כי הכהנים בני אהרן היו טרודים בהעלות העולה והחלבים של פסחים עד לילה ולזה הוצרכו הלוים להכין להם : (רלב"ג)


{טו}  וְהַמְשֹׁרֲרִים בְּנֵי אָסָף עַל מַעֲמָדָם כְּמִצְוַת דָּוִיד וְאָסָף וְהֵימָן וִידֻתוּן חוֹזֵה הַמֶּלֶךְ וְהַשֹּׁעֲרִים לְשַׁעַר וָשָׁעַר אֵין לָהֶם לָסוּר מֵעַל עֲבֹדָתָם כִּי אֲחֵיהֶם הַלְוִיִּם הֵכִינוּ לָהֶם:

 רש"י  חוזה המלך. כל אחד ואחד היה חוזה : (רש"י)

 מצודת דוד  על מעמדם. עמדו על מקום מעמדם לשורר: כמצות דוד. ר''ל בהלולים שתקן דוד ואסף וכו' כי גם המה תקנו מזמורים כמ''ש בס' תהלים: והשוערים. שומרי השערים עמדו במקומם כ''א בשערו: אין להם לסור. לא היה להם צורך לסור מעבודתם להכין פסחיהם כי אחיהם הלוים הפנוים מעבודה הם הכינו להם: (מצודת דוד)

 רלב"ג  והנה היו המשוררים מתעסקים כל היום בעבודת השיר והשוערים היו לשער ושער ולא סר איש מהם מעל עבודתו כי שאר הלוים הכינו כל המצטרך לכהנים ולעם. ומזה המקום למדנו שהמשוררים היו משוררים בעת עבודת הפסחים כי מן התורה לא התבאר שיהיו מחצצרים רק על העולות ועל השלמים : (רלב"ג)


{טז}  וַתִּכּוֹן כָּל עֲבוֹדַת יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח וְהַעֲלוֹת עֹלוֹת עַל מִזְבַּח יְהוָה כְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ:

 מצודת דוד  ותכון. הכל היה בתקון רב ובסדר נפלא בין בדבר הפסח בין בדבר העולות: (מצודת דוד)


{יז}  וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצְאִים אֶת הַפֶּסַח בָּעֵת הַהִיא וְאֶת חַג הַמַּצּוֹת שִׁבְעַת יָמִים:

 מצודת דוד  הנמצאים. בירושלים: ואת חג המצות. ר''ל הקרבנות הקבועות בכל יום ועולות ראיה ושלמי חגיגה: (מצודת דוד)


{יח}  וְלֹא נַעֲשָׂה פֶסַח כָּמֹהוּ בְּיִשְׂרָאֵל מִימֵי שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא וְכָל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל לֹא עָשׂוּ כַּפֶּסַח אֲשֶׁר עָשָׂה יֹאשִׁיָּהוּ וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל הַנִּמְצָא וְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם: (ס)

 רש"י  ולא נעשה פסח כמוהו. (במלכים ב' כ''ג) כתיב כי לא נעשה כפסח הזה מימי השופטים מיום שנחלקו ישראל לשתי ממלכות שסרו עשרת שבטים מעל מלכי יהודה וישליטו עליהם מלך לבדם שכל הימים שהיו לשני גוים היו שבט יהודה ובנימין עושים פסח לשם ה' בירושלים ואלו לשם עבודת כוכבים בבית אל ובדן ודבר זה לא אירע כל ימי השופטים שנחלקו ישראל לשתי משפחות ולא הי' להם לכל דור ודור רק שופט א' ואותו השופט היה מכריחם ללכת בדרך ה' כמפורש בשופטים והי' ה' עם השופט והושיע' מיד אוביהם כל ימי השופט וכל י' השבטים היו הולכים לשיל' ועושים פסח לשם ה' וכפסח הזה לא נעשה כל ימי מלכי ישראל ויהודה יחד עושים פסח אבל בימי יאשיהו שכבר פסק מלכות י' השבטים ומשהחזיר ירמיה י' השבטים לא המליכו עליהם עוד מלך אלא יאשיהו מלך עליהם ועשו כולם פסח יחד לשם שמים בירושלים וזהו לא נעשה כפסח הזה לה' בירושלים ופתרון זה מטעה אותי מאד ולא נראה לי נהי נמי דהחזיר ירמיה עשרת שבטים ויאשיהו מלך עליהם בירושלים היאך יכול להיות שלא עשו כפסח הזה כל ימי השופטים ובימי שמואל הרואה ובימי דוד ושלמה שהיו ישראל שרוין על אדמתם שלוים ושקטים ולא היה להם אלא מלך אחד והיה לבם לשמים אך כך פתרונו וכך פתר לי רבי אליעזר ב''ר משלם זצ''ל ולא נעשה פסת כמוהו מעולם שיתן המלך והשרים בהמות לפסחים די ספוקם ובקר לשלמי חגיגה וצוה ללוים להכין להם ולשלוח לכל איש ואיש לפי אכלו : (רש"י)

 מצודת דוד  כמוהו. להיות כמוהו בטהרה יתירה ובתקון נפלא: מלכי ישראל. הם דוד ושלמה שהיו גם מלכי ישראל: הנמצא. הבא מעריו ונמצא בירושלים: (מצודת דוד)


{יט}  בִּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְמַלְכוּת יֹאשִׁיָּהוּ נַעֲשָׂה הַפֶּסַח הַזֶּה: {כ}  אַחֲרֵי כָל זֹאת אֲשֶׁר הֵכִין יֹאשִׁיָּהוּ אֶת הַבַּיִת עָלָה נְכוֹ מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְהִלָּחֵם בְּכַרְכְּמִישׁ עַל פְּרָת וַיֵּצֵא לִקְרָאתוֹ יֹאשִׁיָּהוּ:

 רש"י  אחרי כל זאת אשר הכין יאשיהו את הבית עלה נכו מלך מצרים. הפסוק קובל ומקונן על יאשיהו שלא נעשה לו נס כמו לחזקיהו שכתוב בו אחרי הדברים והאמת בא סנחריב על חזקיהו ונעשה לו נס : להלחם בכרכמיש על פרת. על מלך אשור כדכתיב (במלכים ב' כ''ג) ורצה לעבור דרך ארץ ישראל עליו ופרעה נכו לא היה יכול לבוא עליו דרך נהר פרת אם לא יעבור דרך ארץ ישראל שהרי מצרים בדרומה של ארץ ישראל ונהר פרת בצפונו של ארץ ישראל : ויצא לקראתו. שדרש וחרב לא תעבור בארצכם (ויקרא כ''ו) אפילו חרב של שלום לא תעבור בארצכם ולא ידע חטא ליצני הדור אשר אתרי הדלת קמו לסדור כמו שמפורש במסכת תענית : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר הכין וכו'. אשר העמיד דבר הבית על מכונו ובסיסו בהעמדת המשמרות וכיוצא: נכו. פרעה נכו וכן נאמר במ''ב: על פרת. סמוך לנהר פרת: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נכו. ת''י חגירא והוא מענין שבירה וכן נכה רגלים (ש''ב ד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עלה נכו מלך מצרים. כבר נקרא שמו בספר מלכים פרעה נכה : (רלב"ג)


{כא}  וַיִּשְׁלַח אֵלָיו מַלְאָכִים לֵאמֹר מַה לִּי וָלָךְ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֹא עָלֶיךָ אַתָּה הַיּוֹם כִּי אֶל בֵּית מִלְחַמְתִּי וֵאלֹהִים אָמַר לְבַהֲלֵנִי חֲדַל לְךָ מֵאֱלֹהִים אֲשֶׁר עִמִּי וְאַל יַשְׁחִיתֶךָ:

 מצודת דוד  מה לי ולך. ר''ל מה לי עליך ומה לך עלי וכי אויבים אנחנו זה לזה: לא עליך אתה היום. היום הזה אינני הולך עליך ואמר אתם לתוספת ביאור: אל בית מלחמתי. אל מקום מלחמתי והוא על מלך אשור: ואלהים אמר לבהלני. אולי שמע מפי ירמיה בדבר ה' למהר ללכת בבהלה על אשור: חדל לך מאלהים. ר''ל חדל לך מהלחם עם אלהים אשר עמי וכאומר הלא מפי ר' אני הולך וא ''כ הוא עמי ואם תעכב על ידי מללכת יחשב כאלו תלחם עמו לזה חדל לך ולא ישחיתך האלהים. (כב) ולא הסב. לא החזיר פניו ממנו ובכדי להלחם בו שינה בגדי המלוכה ללבוש בגדי מלחמה: מפי אלהים. מה שאמר לו דברי ירמיה מפי אלהים: (מצודת דוד)


{כב}  וְלֹא הֵסֵב יֹאשִׁיָּהוּ פָנָיו מִמֶּנּוּ כִּי לְהִלָּחֵם בּוֹ הִתְחַפֵּשׂ וְלֹא שָׁמַע אֶל דִּבְרֵי נְכוֹ מִפִּי אֱלֹהִים וַיָּבֹא לְהִלָּחֵם בְּבִקְעַת מְגִדּוֹ:

 רש"י  ולא שמע אל דברי נכו מפי אלהים. שאמר לו מפי אלהים כי כן אמר ישעיה וסכסכתי מצרים במצרים וזהו שיסד הקליר כל המוניו ללכת ארם נהרים למען לא תעבור חרב כל שהוא באפרים לא שמע לחוזה וישוב אחורים כי נגזרה גזירה לסכסך מצרים במצרים : על רכב המשנה. לפי שדרך המלך לרכוב על שני מרכבות הראשונה עיקר ואם יצטרך ישב בשניה בראשונה יצא לפניהם וכשחלה הרכיבוהו על הרכב המשנה : (רש"י)

 מצודת ציון  התחפש. ענין לבישת בגדים משונים מבגדים שרגיל בהם ודוגמתו התחפש ובוא במלחמה (לעיל יח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ולא הסב יאשיהו פניו ממנו כי להלחם התחפש. ר''ל כי שנה בגדיו כדי שלא יכירוהו וילבש כלי מלחמה ולא שמע אל דברי נכה מפי אלהים. ידמה שמלחמתו היתה על פי נביא מה והגיד לו שאם ימהר יצליח כאמרו ואלהים אמר לבהלני : (רלב"ג)


{כג}  וַיֹּרוּ הַיֹּרִים לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַעֲבָדָיו הַעֲבִירוּנִי כִּי הָחֳלֵיתִי מְאֹד:

 מצודת דוד  ויורו היורים. המורים בקשת ירו בו חצים: העבירוני. העבירו אותי מן המרכבה ההיא כי נעשיתי חולה מאוד וקשה לי לרכוב בה: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויורו. וישליכו : היורים. רובה קשת : (מצודת ציון)


{כד}  וַיַּעֲבִירֻהוּ עֲבָדָיו מִן הַמֶּרְכָּבָה וַיַּרְכִּיבֻהוּ עַל רֶכֶב הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיּוֹלִיכֻהוּ יְרוּשָׁלִַם וַיָּמָת וַיִּקָּבֵר בְּקִבְרוֹת אֲבֹתָיו וְכָל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם מִתְאַבְּלִים עַל יֹאשִׁיָּהוּ: (פ)

 מצודת דוד  על רכב המשנה. השניה ההולכת אצל מרכבתו הנוחה יותר לרכוב בה: (מצודת דוד)


{כה}  וַיְקוֹנֵן יִרְמְיָהוּ עַל יֹאשִׁיָּהוּ וַיֹּאמְרוּ כָל הַשָּׁרִים וְהַשָּׁרוֹת בְּקִינוֹתֵיהֶם עַל יֹאשִׁיָּהוּ עַד הַיּוֹם וַיִּתְּנוּם לְחֹק עַל יִשְׂרָאֵל וְהִנָּם כְּתוּבִים עַל הַקִּינוֹת:

 רש"י  ויאמו. ו כל השרים. לשון שירה משוררים כי גם שירה וקינה בקול אחת נאמרין עליו ניבא עמוס והבאתי את השמש בצהרים והחשכתי לארץ ביום אור זה יומו של יאשיהו שמת בן תשעה ושלשים שנים בחצי ימיו דכתיב (תהלים צ') ימי שנותינו בהם שבעים שנה וכתיב (עמוס ח') והפכתי חגיכם לאבל וכל שיריכם לקינה ושמתיה כאבל יחיד ואחריתה כיום מר וזהו שאמר ויאמרו כל השרים ושרות בקינותיהם וכל יהודה וירושלים מתאבלים עליו : ויתנם לחוק. כשמזדמן להם שום צער ובכיה שהם מקוננים ובוכים על המאורע הם מזכירים זה הצער עמו דוגמא בתשעה באב שמזכירים קינות על ההרוגים בגזירות שאירעו בימינו כן יבכיון על מות יאשיהו דוגמא (שופטים י''א) ותהי חק בישראל וגומר (שם) לתנות לבת יפתח הגלעדי ארבעה ימים בשנה : והנם כתובים על הקינות. על ספר הקינות : (רש"י)

 מצודת דוד  השרים והשרות. המשוררים והמשוררות וכאשר המשורר בדבר שמחה נקרא משורר כן בדבר קינה ויללה נקרא משורר כי תוכן א' להם בדבר הרמת הקול ובהכרעת הנעימה: בקינותיהם. ר''ל בעת אשר קוננו קינה מה אמרו אז זכרון מיתת יאשיהו לקונן גם עליו: ויתנום לחוק. קבעו חוק בישראל להזכיר מיתת יאשיהו בקינותיהם: והנם כתובים. הקינות של יאשיהו: על הקינות. בספר איכה: (מצודת דוד)

 רלב"ג  והנם כתובים על ספר הקינות. ידמה שהיה שם ספר נזכרו בו כל אלו הקינות. או רמז בזה אל ספר הקינות שעשה ירמיה והוא מגלת איכה. שם קונן ירמיה על יאשיהו באמרו רוח אפינו משיח ה' נלכד בשחיתותם (איכה ד' כ') כי בעון הדור הוא מת כמו שבארנו בספר מלכים : (רלב"ג)


{כו}  וְיֶתֶר דִּבְרֵי יֹאשִׁיָּהוּ וַחֲסָדָיו כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת יְהוָה:

 רש"י  וחסדיו ככתוב בתורת ה'. (ובמלכים ב' כ''ג) כתיב וכמוהו לא היה לפניו מלך וזהו שאמר כאן הנם כתובים על ספר מלכי ישראל ויהודה : (רש"י)

 מצודת דוד  וחסדיו. החסדים אשר עשה ככתוב בתורה: (מצודת דוד)


{כז}  וּדְבָרָיו הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרֹנִים הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה:

דברי הימים ב פרק-לו

{א}  וַיִּקְחוּ עַם הָאָרֶץ אֶת יְהוֹאָחָז בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ וַיַּמְלִיכֻהוּ תַחַת אָבִיו בִּירוּשָׁלִָם:

 רש"י  וימליכהו תחת אביו. אע''פ שהיה יהויקים אתיו גדול ממנו כ''א חדשים : (רש"י)


{ב}  בֶּן שָׁלוֹשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה יוֹאָחָז בְּמָלְכוֹ וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם: {ג}  וַיְסִירֵהוּ מֶלֶךְ מִצְרַיִם בִּירוּשָׁלִָם וַיַּעֲנֹשׁ אֶת הָאָרֶץ מֵאָה כִכַּר כֶּסֶף וְכִכַּר זָהָב:

 רש"י  ויסיו. הו מלך מצרים בירושלים. מבואר במלכים (שם) היטב ויאסרוהו פרעה נכה ברבלה בארץ חמת : בירושלים. ממלוך בירושלים : ויענש את הארץ. ליתן מסים דוגמא וענשו אותו מאה כסף (דברים כ''ב) : (רש"י)

 מצודת דוד  בירושלם. ר''ל ממלוך בירושלים: ויענש. על שהמליכו את יהואחז לפני יהויקים אחיו הגדול ממנו אשר לו משפט המלוכה: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויסירהו מלך מצרים בירושלים. כבר נתבאר בספר מלכים כי כבר שם אותו מלך מצרים במאסר (שם כ''ג ל''ג) : (רלב"ג)


{ד}  וַיַּמְלֵךְ מֶלֶךְ מִצְרַיִם אֶת אֶלְיָקִים אָחִיו עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם וַיַּסֵּב אֶת שְׁמוֹ יְהוֹיָקִים וְאֶת יוֹאָחָז אָחִיו לָקַח נְכוֹ וַיְבִיאֵהוּ מִצְרָיְמָה: (פ)

 רש"י  ויסב את שמו יהויקים. כך דרך המלכים והשרים שמכנים למשרתיהם שם שהם רוצים דוגמא (בראשית מ''א) ויקרא פרעה שם יוסף וגומר וכן (במדבר) ויקרא משה להושע בן נון יהושע וכן (דניאל א) וישם שר הסריסים שמות וגו' והכל כדי להודיע שהוא מושל בו לכנות לו שם כרצונו : ויסב את שמו יהויקים. למה קרא שמו יהויקים למעלה מפורש כי לאחר שהרג פרעה יאשיהו המליך מלך והעניש' למס עובד : (רש"י)


{ה}  בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יְהוֹיָקִים בְּמָלְכוֹ וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה אֱלֹהָיו: {ו}  עָלָיו עָלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וַיַּאַסְרֵהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם לְהֹלִיכוֹ בָּבֶלָה:

 רש"י  עליו עלה נבוכדנאצר. כי לא יכול פרעה לצאת מארצו כמו שכתוב (במלכים ב' כד) ולא הוסיף עוד מלך מצרים לצאת מארצו כי לקח מלך בבל מנחל מצרים עד נהר פרת כל אשר למלך מצרים שנצח בשנה הרביעית בכרכמיש של נהר פרת כמפורש (בירמיה מה) : להוליכו בבלה. ולא הוליכו לאשור אלא בדרך מת והשליך נבלתו וכן ניבא (ירמיה כ''ב) קבורת חמור יקבר סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלים והיכן קבורת חמור במעי הכלב וכן מוכיח (במ''ב כד) וישכב יהויקים עם אבותיו ולא כתב ויקברהו : (רש"י)

 מצודת דוד  ויאסרהו. קשרו בשלשלאות של נחושת להוליכו אל בבל ומת בדרך כמ''ש בירמיה: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויאסרהו בנחשתים להוליכו בבלה. זה היה בשנה הראשונה לנבוכדנצר ובשנת שלש למלכות יהויקים כמו שנזכר בספר דניאל (א' א') וידמה שלא הביא יהויקים לבבל אך קבל עליו לעבוד אותו. ד''ל לתת לו מס והניחו לשוב למלכותו ואחר כן עבד אותו שלש שנים ושב למרוד בו כמו שבארנו בספר דניאל. והנה כאשר אסר אותו בראשונה להוליכו בבלה הביא מכלי בית ה' לבבל ויתנם בהיכלו בבבל כמו שנזכר בראש ספר דניאל : (רלב"ג)


{ז}  וּמִכְּלֵי בֵּית יְהוָה הֵבִיא נְבוּכַדְנֶאצַּר לְבָבֶל וַיִּתְּנֵם בְּהֵיכָלוֹ בְּבָבֶל:

 רש"י  ומכלי בית ה'. ומקצת כלי בית ה', ועל זה נתנבא ירמיה (כו) כי כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל על הכלים הנותרים וגו' ומקשה בסדר עולם בשנת שלש למלכות יהויקים מלך יהודה ויתן ה' בידו וכאן מוכיח שהיה בי''א למלכות ומה ת''ל בשנת שלש למרדו שנאמר (במ''ב כד) ויהי לו יהויקים עבד שלשה שנים וישב וימרוד בו שלשה שנים ובשנת שלשה למרדו עלה עליו והוא שנת שמונה לנבוכדנאצר דאמ' מר שנה ראשונה כבש נינוה שניה כבש יהויקי' ושלש' שנים מרד בו והוא לא מלך כי אם בשנ' ארבע ליהויקים שנ' (ירמיה כ''ה) בשנת הרביעית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה היא השנה הראשונה לנבוכדנצר : (רש"י)

 מצודת דוד  בהיכלו. בארמונו שהיה לו בבבל: (מצודת דוד)


{ח}  וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹיָקִים וְתֹעֲבֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה וְהַנִּמְצָא עָלָיו הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וַיִּמְלֹךְ יְהוֹיָכִין בְּנוֹ תַּחְתָּיו: (פ)

 רש"י  ותועבותיו. שבא על אמו : והנמצא עליו. כתובת קעקע : (רש"י)

 מצודת דוד  והנמצא עליו. ר''ל תועבותיו שבסתר אשר נתגלה לאחר זמן: (מצודת דוד)


{ט}  בֶּן שְׁמוֹנֶה שָׁנִים יְהוֹיָכִין בְּמָלְכוֹ וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וַעֲשֶׂרֶת יָמִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה:

 מצודת דוד  בן שמונה שנים. ובמ''ב נאמר בן שמנה עשרה שנה ואלו יהויקים אביו המליכו בחייו עשר שנים על כי ראה אשר עם הארץ המליכו לפניו את אחיו הקטן ממנו וחשש פן לאחר מותו ימליכו הקטן לפני הגדול לזה המליכו בחייו ואמר כאן עת מלכו בחיי אביו ובמלכים ב' עת מלכו לאחר מות אביו: ושלשה חדשים וכו'. ר''ל משמלך לאחר מיתת אביו ובמ''ב לא חש לכתוב עוד עשרה ימים: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ושלשה חדשים ועשרת ימים מלך בירושלים. הנה בספר מלכים לא זכר רק החדשים ולא דקדק בעשרת הימים הנוספים : (רלב"ג)


{י}  וְלִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה שָׁלַח הַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר וַיְבִאֵהוּ בָבֶלָה עִם כְּלֵי חֶמְדַּת בֵּית יְהוָה וַיַּמְלֵךְ אֶת צִדְקִיָּהוּ אָחִיו עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם: (פ)

 רש"י  ולתשובת השנה. שהגלה יהויקים : עם כלי חמדת בית ה'. דברים החמודים אותם לקח והשאר הניח עד גלות צדקיהו אז לקח הכל עמו במ''ב (כד) מפורש שיצא יהויכין מלך יהודה על מלך בבל וגו' : וימלך את צדקיהו אחיו. אחיו של יהויקים וכן (במלכים שם) וימלך מלך בבל את מתניה דודו תחתיו ויסב את שמו צדקיהו דודו של יהויכין : (רש"י)

 מצודת דוד  ולתשובת השנה. ר''ל לעת שבא השמש אל הנקודה ההיא בעצמה שהית' עומדת כאשר שלח גדודיו על יהויקים אז שלח על יהויכין בנו (אולם כבוש יהויקים והמלכת יהויכין וכבושו והמלכת צדקיה היה הכל בשנה אחת): ויביאהו בבלה. במ''ב נאמר שיצא אליו מעצמו להמסר בידו: כלי חמדת. כלים החמודים של בית ה' צדקיהו אחיו לפי שנאמר למעלה שאחר יהויקים מלך יהויכין בנו אמר כאן שחזר והמליך את צדקיה אחיו של יהויקים: (מצודת דוד)


{יא}  בֶּן עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה צִדְקִיָּהוּ בְמָלְכוֹ וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם: {יב}  וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה אֱלֹהָיו לֹא נִכְנַע מִלִּפְנֵי יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא מִפִּי יְהוָה:

 רש"י  ויעש הרע. מהו הרע שלא נכנע לפני ירמיהו הנביא מפי ה' כמפורש (בירמיה ל''ח) ויאמר ירמיה אל צדקיהו כה אמר ה' אלהי צבאות אלהי ישראל אם יצא תצא וגומר עד דואג אני את היהודים וגומר וחוץ מחטא זה לא חטא אלא בזה שלא שמע לדבר נביא מפי ה' ושעבר על שבועת נבוכדנאצר אבל בתועבותיו והנמצא עליו על יהויקים לא הרע לעשות, מפי ר' אליעזר ב''ר משלם זצ''ל : (רש"י)

 מצודת דוד  מפי ה'. אשר ניבא לו מפי ה': (מצודת דוד)

 רלב"ג  לא נכנע מלפני ירמיהו הנביא מפי ה'. הנה בר נזכרו דברי ירמיהו לו בספר ירמיה (ל''ז ל''ח) : (רלב"ג)


{יג}  וְגַם בַּמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר מָרָד אֲשֶׁר הִשְׁבִּיעוֹ בֵּאלֹהִים וַיֶּקֶשׁ אֶת עָרְפּוֹ וַיְאַמֵּץ אֶת לְבָבוֹ מִשּׁוּב אֶל יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:

 רש"י  אשר השביעו באלהים. כמפורש (ביחזקאל י''ז) אמר נא לבית המרי וגומר וכל הפרשה נאמר על יהויכין וצדקיהו (שם) ויקח מלכה ושריה ויבא אותם אליו בבלה זה יהויכין וסיעתו (שם) ויקח מזרע המלוכה ויכרת אתו ברית זה צדקיהו : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר השביעו. להיות לו לעבד: ויקש את ערפו. הוא ענין מליצה כאלו נתקשה ערפו עד שהיה לו מהאי אפשר לסבב פניו אל ה': (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויאמץ. חיזק : (מצודת ציון)


{יד}  גַּם כָּל שָׂרֵי הַכֹּהֲנִים וְהָעָם הִרְבּוּ (למעול) לִמְעָל מַעַל כְּכֹל תֹּעֲבוֹת הַגּוֹיִם וַיְטַמְּאוּ אֶת בֵּית יְהוָה אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ בִּירוּשָׁלִָם:

 רש"י  גם כל שרי הכהנים. להורות את ישראל כדכתיב (דברים כ''ד) ככל אשר יורו אתכם הכהנים הלוים לא כהנים הדיוטים למחות אלא שרי הכהנים שהיכולת בידם למחות ולא מיחו : ויטמאו את בית ה'. בשקוציה' : אשר הקדיש בירושלים. לשכן שמו שם לעולם : (רש"י)


{טו}  וַיִּשְׁלַח יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם עֲלֵיהֶם בְּיַד מַלְאָכָיו הַשְׁכֵּם וְשָׁלוֹחַ כִּי חָמַל עַל עַמּוֹ וְעַל מְעוֹנוֹ:

 רש"י  וישלח ה'. כל זה צדק הדין שלא תאמר לא התרה בהם לשוב מדרכיהם הרעה אלא לאלתר ויטרוף לעד אפו לכך נאמר וישלח ה' אלהי אבותיהם עליהם ביד מלאכיו והתרה בהם לשוב מרעתם ולא פעם אחת בשנה או בחודש אלא בכל יום ויום השכם ושלוח : כי חמל על עמו. ולא חפץ במיתתן : ועל מעונו. על דירת בית המקדש שאפילו מלך בשר ודם חומל על עמו ועל בית מדורו מלהחריבם : (רש"י)

 מצודת דוד  וישלח. שלח דבריו עליהם: השכם ושלוח. שלח בהשכמה ר''ל בזריזות: כי חמל. וחשב אולי ישובו ולא יאבדו הם והבית לא יחרב: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מעונו. מדורו כמו השקיפה ממעון קדשך (דברים כו). (טז) מלעיבים. ענין לעג כי והייתי בעיניו כמתעתע (בראשית כז) ת''א כמתלעב : במלאכי. בשלוחי : (מצודת ציון)


{טז}  וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו עַד עֲלוֹת חֲמַת יְהוָה בְּעַמּוֹ עַד לְאֵין מַרְפֵּא:

 רש"י  ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים. בשלותי הקדוש ברוך הוא ובוזים דבריו של הקב''ה שודאי הדין עמו שאפילו שלוחי בשר ודם אין מבזין אותן ויראים לעבור על צוויו בין לרע בין לטוב ועמו בזו דבריו והלעיבו ותעתעו בנביאיו כל כך וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  ומתעתעים בנביאיו. ר''ל אמרו שעוד הנביאים המה תועים מדרך הישר או הוא ענין לעג, כמו והייתי בעיניו כמתעתע (בראשית כ''ו) ור''ל כמלעיג ומתעה: עד לאין מרפא. עד שלא רצה לכפר עוד ועל שהחטא הוא חולי הנפש אמר לשון רפואה על הכפרה וכן ושב ורפא לו (ישעיה ו): (מצודת דוד)


{יז}  וַיַּעַל עֲלֵיהֶם אֶת מֶלֶךְ (כשדיים) כַּשְׂדִּים וַיַּהֲרֹג בַּחוּרֵיהֶם בַּחֶרֶב בְּבֵית מִקְדָּשָׁם וְלֹא חָמַל עַל בָּחוּר וּבְתוּלָה זָקֵן וְיָשֵׁשׁ הַכֹּל נָתַן בְּיָדוֹ:

 רש"י  ויעל עליהם את מלך כשדים. שהם אומה שפלה שנאמר (ישעיה כג) הן כשדים עם לא היה וכאן נתקיים (דברים ל''ב) הם קנאוני בלא אל וגומר עד בגוי נבל אכעיסם : ויהרוג בחוריהם בחרב בבית מקדשם. והושב להם גמולם שכתוב ויטמאו את בית ה' ונתקיים מה שאמר (יחזקאל ט') והכו אל תחוס עיניכם וגו' עד צאו ויצאו והכו בעיר : ולא חמל על בחור ובתולה זקן וישש. מה שאין כן מנהג אנשי חיילים כשנוצחים במלחמה והורגי' אנשי המלחמה אבל על זקן בחור ובתולה חומלים ומתמלאים רחמים וגם נבואת משה רבינו נתקיימה (דברים לב) מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה גם בחור גם בתולה וגומר : (רש"י)

 מצודת דוד  ויעל. העיר לב מלך כשדים לעלות עליהם: הכל נתן בידו. ה' מסר בידו את הכל: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וישש. כמו וישיש והוא רב הימים מאד כמו גם שב גם ישיש בנו (איוב טו) והוא מל' יש ר''ל עמד בו הישות ימים רבים : (מצודת ציון)


{יח}  וְכֹל כְּלֵי בֵּית הָאֱלֹהִים הַגְּדֹלִים וְהַקְּטַנִּים וְאֹצְרוֹת בֵּית יְהוָה וְאֹצְרוֹת הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו הַכֹּל הֵבִיא בָבֶל:

 רש"י  וכל כלי בית האלהים הגדולים והקטנים. שנותרו מגלות יהויקים ויכניה : (רש"י)


{יט}  וַיִּשְׂרְפוּ אֶת בֵּית הָאֱלֹהִים וַיְנַתְּצוּ אֵת חוֹמַת יְרוּשָׁלִָם וְכָל אַרְמְנוֹתֶיהָ שָׂרְפוּ בָאֵשׁ וְכָל כְּלֵי מַחֲמַדֶּיהָ לְהַשְׁחִית:

 מצודת דוד  להשחית. שברו וקלקלו להשחית אותם: (מצודת דוד)


{כ}  וַיֶּגֶל הַשְּׁאֵרִית מִן הַחֶרֶב אֶל בָּבֶל וַיִּהְיוּ לוֹ וּלְבָנָיו לַעֲבָדִים עַד מְלֹךְ מַלְכוּת פָּרָס:

 רש"י  ויהיו לו ולבניו לעבדים עד מלוך מלכות פרס. ולמה עד מלכות פרס כי עד מלכות פרס עד אותו הזמן לא נתפייסה הארץ את שבתותי' והוא שכתוב (ויקרא כו) כל ימי השמה תשבות : (רש"י)

 מצודת דוד  השארית. מה שנשארו מן החרב הגלה לבבל: עד מלוך וכו'. עד שכבש מלך פרס את בבל ומלך בה: (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויהיו לו ולבניו לעבדים עד מלך מלכות פרס. ר''ל שאז סר עבדותם שלא היו עבדים לו. והנה היו בניו אויל מרודך בנו ובלשאצר בן בנו כמו שאמר הנביא ועבדו אותו ואת בנו ואת בן בנו : (רלב"ג)


{כא}  לְמַלֹּאות דְּבַר יְהוָה בְּפִי יִרְמְיָהוּ עַד רָצְתָה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה שָׁבָתָה לְמַלֹּאות שִׁבְעִים שָׁנָה: (ס)

 רש"י  עד רצתה הארץ את שבתותיה. תרצה, כי קודם לכן לא רצתה הארץ שבתותיה : כל ימי השמה שבתה למלאת שבעים שנה. של שמיטה ויובל שבטלו ישראל בארץ וכנגדן גלו שבעים שנה אותן שבעים שבתה ארץ ישראל שנים שהכעיסו ישראל בארצם ארבע מאות ושלשים שנה מהם ג' מאות ותשעים משנכנסו לארץ עד שגלו ממנה עשרת השבטים ואתה מוצא אותם מפורשים מאתים וארבעים ושלשה משמלך ירבעם עד שהגלה הושע בן אלה ובימי שפוט השופטים שהכעיסו קי''א שנים והשאר סתומים הוא שנא' (ביתזקאל ד') ואתה שכב על צדך השמאלי ושמת את עון בית ישראל וגו' שלש מאות ותשעים יום וגו' וכלית את אלה ושכבת על צדך הימני שנית ונשאת את עון בית יהודה ארבעים יום יום לשנה מלמד שחטאו בית יהודה משגלו עשרת השבטים עד שחרבה ירושלים ארבעים שנה כיצד עשרים ושתים של מנשה כדכתיב (מלכים ב' כ''א) ככל אשר עשה אחאב ואחאב מלך כ''ב שנים ול''ג עשה תשובה הרי נ''ה מלך, ושתים דאמון וי''א דיהויקים הרי ל''ה שנה ונבואה זו נאמרה ליחזקאל בשנה החמישית לצדקיהו הרי ארבעים סך כולם מישראל ויהודה ארבע מאות ושלשים הרי לארבע מאות שנה ס''ד שמיטין ויובלות ל''ה שנים הרי ה' שמיטין הרי ס''ט ושנת היובל האחרונה נחשבה להם לעון שהרי בעונם גלו ממנה הרי שבעים שנה מקודשים של שמיטה שלא שמטום ישראל לפיכך גלו שבעים שנה לקיים מה שנאמר (ויקרא כ''ז) אז תרצה הארץ את שבתותיה כך מפורש בסדר עולם וכאן מסיים בזה דברי הימים לפי שאמר למלאות שבעים שנה הוצרך לומר כאן פסוקים אלו ושל עזרא (תחלתו) להודיענו כשכלו אותן שבעים שנה היאך חזר הגלגל שחזרו לארצם לכך הוצרך לומר כאן בשנת אחת לכורש מלך פרס עד מי בכם מכל עמו ויעל ולכך נוספת וי''ו זו של ובשנת לפי שספר דניאל מפסיק בנתים שהרי ספר עזרא משוך וסדור אחר ספר דניאל וכך וי''ו מוסב מזה לזה : (רש"י)

 מצודת דוד  למלאות דבר ה'. ר''ל מה שהיו בגולה כפי מספר הימים ההם היה בכדי להשלים דבר ה' אשר היה בפי ירמיה שיהיו בגולה עד שתתרצה הארץ להתפייס על שלא שבתה מעבודה בשנות השמטו' ויובלות כי בעודם עליה לא קיימו השמטות והיובלות כתקנן: כל ימי השמה שבתה. ר''ל בזה התפייסה כי תמורות השמטות והיובלו' שבתה מעבודה כל הימי' שהיתה שממה מאנשיה ואין עובר בה: למלאות שבעים שנה. להשלים שבעים שנה של שממון מול שבעים שנה של שמטות ויובלות שבטלה וכמ''ש רז''ל בס''ע: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  למלאות. ענין השלמה : רצתה. מל' רצוי ופיוס : שבתותיה. ענין בטול עבודה כמו שבת נוגש (ישעיה יד) : שבתה. בטלה ונחה מן עבודה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עד רצתה הארץ את שבתותיה. כי כמו יובל אחד עמדו תחת עבדותו וזה כי בשנת תשע עשרה לנבוכדנצר חרבה ירושלים ונשארו למלכותו כמו חמשים ואחת שנה והנה שבתה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה שבתה תחת שלא שבתה שבתותיה בהיות ישראל בה. והנה ידמה כי מעת שלא דקדקו ישראל בשמטות וביובלות שתשבת כהם הארץ באופן הנזכר בתורה היה ראוי שיעלו שנות השמטה כמו זה המספר והם כמו שלש מאות ועשרים וחמש שנה כי בכל יובל יש שבע שנות השמטה ושנת היובל והם שמונה שנים לכל יובל : למלאת שבעים שנה. ר''ל למלאת שבעים שנה למלכות נבוכדנצר כי כן היה זמן מלכותו כמו שזכר ירמיה. וידמה שאלו השבעים שנה נחשבו מהתחלת גלות יהויקים כי מאז גלו קצת העם והובאו קצת כלי בית ה' בבלה כמו שנזכר בספר דניאל ואלו נשלמו בשנה הראשונה לכורש כמו שבארנו בספר דניאל : (רלב"ג)


{כב}  וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס לִכְלוֹת דְּבַר יְהוָה בְּפִי יִרְמְיָהוּ הֵעִיר יְהוָה אֶת רוּחַ כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וַיַּעֲבֶר קוֹל בְּכָל מַלְכוּתוֹ וְגַם בְּמִכְתָּב לֵאמֹר: (ס)

 רש"י  את רוח כורש. רצונו : ויעבר קול. כרוז הכריז לכל בני מלכותו : וגם במכתב. שלח לכל בני מלכותו לאמר : (רש"י)

 מצודת דוד  ובשנת אחת. בשנה הראשונה: לכלות. לעת כלה הזמן אשר דבר ה' בפי ירמי' והוא בכלות שבעים שנה מעת שכבש נ''נ את יהויקים בראשונה וכאשר פרשנו בדניאל: ויעבר קול. צוה להכריז: בכל מלכותו. בכל מדינות מלכותו: וגם במכתב. שלח הדברים האלה במכתב: לאמר. וכה אמר: (מצודת דוד)

 מצודת ציון  העיר. מל' התעוררות : רוח. רצון כמו הנני נותן בו רוח (מ''ב יט) : ויעבר קול. ענין הכרזה כמו ויעבירו קול (שמות לז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ובשנת אהת לכורש מלך פרס לכלות דבר ה' בפי ירמיה. זה הוא לשבעים שנה מהגלות הראשון כאמרו כי כה אמר ה' כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם (ירמיה כ''ט י') וירצה בזה למלאות שבעים שנה מעת שהתעוררו כשדים כנגד מלך יהודה וכבר נשלם זה בשנת אחת לכורש כמו שזכרנו בראש ספר עזרא אשר נכתבו שם שני אלו הפסוקים האחרונים וידמה כי לזה נמשך ספר עזרא ושזה הספר וספר עזרא כתבם יחד איש אחד כי הלשונות מתדמות. הנה זה הוא מה שראינו לבארן במה שהגבלנו הבאור בו בזה המקום. אך השאר שלא בארנו הוא מבואר בעצמו או בארנוהו בספר מלכים. ואולם התועלות המגיעים מאלו הספורים זולת התועלות שמנינו בספר מלכים הם אלו. התועלת הראשון הוא במדות והוא להודיע שהוא ראוי לאדם שישתדל לעמו כנגד הרע קודם בואו כי אם ימתין עד בואו אולי יצר לו העת ולא ישלם לו זה. ולזה ראוי שיתחכם כנגדו בעת אשר אפשר לו זה. ולזה ספר שכבר בנה אסא ערי מצורה ביהודה כי שקטה הארץ. ולזה גם כן אמר נבנה את הערים האלה ונסב חומה ומגדלים דלתים ובריח עודנו הארץ לפנינו (י''ד ו'). התועלת השני הוא להודיע שהוא ראוי שיכיר מי שהוא מושגח מה' יתברך בעבור טוב דרכיו שהטובה הבאה לו מה' יתברך בעבור התהלכו את האלהים וראוי גם כן שיפרסם זה להמון כי בזה תועלת לו להתחזק בעבודת ה' יתברך וימשך מהפרסום מה תועלת להמון שיתישרו לעבוד ה' יתברך. ולזה אמר אסא כי דרשנו את ה' אלהינו דרשנו וינח לנו מסביב (שם). התועלת השלישי הוא לפרסם עוצם השגחת ה' יתברך באוהביו וההפך בהפך. ולזה ספר מה שמשגיח ה' יתברך באסא ובעמו בעבור לכתם את ה' להצילם מאויביהם ואם הם רבים מאד מהם עד שכבר נצחו אסא ועמו חיל זרח הכושי שהיו עם רב מאד ולזאת הסבה גם כן ספר ענין מלחמת עמון ומואב ובני שעיר ביהושפט ועמו ונתנם ה' אלהיהם פגרים מתים לפני ה' כאשר הביא חרב איש באחיו בעבור מה שעשה יהושפט הישר בעיני ה' [ כ ] ולזה גם כן ספר עוצם הרע שהביא ה' יתברך וזה שכבר מת בחלאים רבים ונגפו ה' יתברך מגפה גדולה בעמו ובבניו ובנשיו ובכל רכושו ושכבר שלם לו ה' יתברך מדה כנגד מדה על הרגו אחיו וזה שכבר הומתו בניו כולם זולתי אחד מהם לבד והוא אחזיהו [ כא ] ולזה גם כן ספר מה שקרה מהרע ליואש אחר עשותו הרע בעיני ה' והוא שחיל ארם בא עליו במצער אנשים ונתן ה' יתברך בידם חיל לרב מאד ואת יואש עשו שפטים [ כד ] ולזה גם כן ספר מה שקרה מהרע הנפלא לאמציה מפני עשותו הרע בעיני ה' [ כה ] ולזה ג''כ ספר עוצם הצלחת עזיהו מלך יהודה בעת דרשו את ה' ושבעת מעלו בה' נגעו בצרעת והיה מצורע עד יום מותו [ כו ] ולזה גם כן ספר שכבר התחזק יותם כי הכין דרכיו לפני ה' ושכבר נלחם עם בני עמון ויחזק עליהם [ כז ] ולזה גם כן ספר הרע הנפלא שהגיע לאחז בעבור עשותו הרע בעיני ה' [ כח ] התועלת הרביעי הוא כי קרוב ה' לקוראיו אשר יקראוהו באמת. ולזה ספר שכבר התפלל אסא אל ה' אלהיו על דבר הכושים ונשמעה תפלתו והוא שכבר נגף ה' את הכושים לפני אסא. ולזה גם כן ספר מה שהתפלל יהושפט אל ה' על דבר חיל בני מואב ועמון ובני שעיר הבאים עליו למלחמה וקרא גם כן צום על כל יהודה כדי שתהיה תפלתו יותר נשמעת [ כ ] כמו שזכרנו במקומות רבים ונעתר לו ה' יתברך ונתן חרב איש באחיו ולא נצטרכו יהושפט ועמו לבא עליהם כי אם לשלל. וספר גם כן שכבר זעק יהושפט בבא שרי הרכב להלחם עמו וה' עזרו [ יח ] ולזה גם כן ספר שהתפלל חזקיהו על אשר אכלו הפסח בלא ככתוב ולא בטהרת הקדש ורפא ה' יתברך את העם בעבור תפלתו. גם ספר מה ששמע ה' יתברך תפלת חזקיה על דבר סנחריב ועל דבר חליו אשר היה נגזר מאת ה' יתברך שימות בו [ לב ] גם ספר מה ששמע ה' יתברך תפלת מנשה אע''פ שהרשיע ופליג ברשע הנה בחלותו את פני ה' והכנעו מאד מלפניו נעתר לו ה' יתברך והשיבו ירושלים למלכותו [ לג ] התועלת החמשי הוא להודיע שהבוטח בה' ישוגב ואשר לא יבטח בו וישים בשר זרועו לא די שלא יתחזק אבל יחלש. ולזה ספר כי כאשר שם אסא בשר זרועו ולא בטח בה' אך בטח במלך ארם מנע ממנו הטוב והוא נצוחו חיל ארם כי לולא זה היה נופל בידו כמו שנפלו הכושים והלובים [ טז ] ולזאת הסבה ג''כ נמנעה ממנו הרפואה כאשר חלה את רגליו מפני שלא דרש את ה' כ''א ברופאים. ולזה ג''כ כי יהושפט בטח בה' על דבר חיל בני מואב ועמון ובני שעיר והצליח [ כ ] וספר ג''כ לזאת הסבה כי מפני התחתן יהושפט עם אחאב להוסיף לו חוזק פרץ ה' יתברך מעשיו וגרם זה לאבדן בניו עד שלא נשאר לביתו כי אם נער קטן יונק והוא יואש. וכן גם כן ספר באחז ששם בשר זרועו והוא מלך אשור ולא די לו שלא עזרו אבל הצר לו [ כח ] התועלת הששי הוא להודיע שהוא ראוי להשתדל בכל עוז ללמד התורה כי התלמוד מביא לידי מעשה. ולזה ספר כי מפני שהשתדל יהושפט ללמד תורה בישראל היה פחד ה' על כל הממלכות אשר סביבותיו ולא נלחמו עמו אך היו קצתם עושים לו מס והיה הולך וגדל עד למעלה. התועלת השביעי הוא להודיע כי אין ראוי להתחבר עם הרשעים אך להרחיקם בכל עוז וזה כי בהתחבר האדם לרשע יפרוץ ה' יתברך מעשיו וישחיתם. ולזה זכר כי מפני התחבר יהושפט עם אחאב ללכת אל רמות גלעד למלחמה היה עליו קצף מאת ה' וכמעט שנהרג במלחמה ההיא לולא רוב הדברים הטובים שנמצאו עמו על אשר הכין לבבו לדרוש אלהים. ולזאת הסבה גם כן ספר כי מפני שהתחבר יהושפט עם אחזיהו באניות [ כ ] נשברו האניות ולא עצרו ללכת אל תרשיש. ולזאת הסבה גם כן ספר כי מפני מה שהתעורר אמציה לחבר אליו גדוד ישראל שהיו כולם רשעים ועובדי ע''ז היה זה סבה להשחית בעצמו ולפי ששמע לדברי הנביא להבדילו מחילו נצח את בני שעיר [ כה ] התועלת השמיני הוא להודיע קיום יעודי הנביאים. ולזה ספר שכבר יעד יחזיאל ליהושפט כי ה' יתברך יהיה נלחם להם בחיל הגדול הזה שקם עליהם ממואב ועמון ושעיר ולא יצטרכו הם להלחם בהם אך ה' ילחם להם וכן היה ובעת שהגביל הנביא [ כ ] ולזה גם כן ספר קיום מה שיעד אליהו הנביא ליהורם על הרגו אחיו ועשותו הרע בעיני ה' לעבור בריתו ושכבר הגיע לו הרע שיעד לו בזמן ההוא שהגביל [ כא ] ולזה גם כן ספר קיום זכריה הנביא ליואש בן אחזיה [ כד ] וקיום דברי הנביא שאמר לאמציה ידעתי כי יעץ אלהים להשחיתך כי השחית אותו יואש וגורש ממלכותו [ כה ] וזכר גם כן קיום יעוד ירמיה והוא שבשנת אחת לכורש פקד ה' את עמו כי זה מתחייב מיעודיו כמו שזכרנו בבאור אלה הדברים. התועלת התשיעי הוא להודיע שאין ממנים בסנהדרי גדולה כי אם כהנים או לוים או ישראלים מיוחסים ולזה זכר כי בירושלים העמיד יהושפט מן הלוים ומהכהנים ומראשי האבות לישראל למשפט ה' ולריב ושכבר יחוייב שיהיה עליהם ראש אחד והוא ראש בית דין כאמרו והנה אמריהו כהן הראש עליכם לכל דבר ה'. התועלת העשירי הוא להודיע שאין ראוי לתת הממלכה לבכור כשלא היה ראוי לה. הלא תראה כי ה' יתברך בחר בשלמה בן דוד עם היותו הצעיר לבני בת שבע והיו גם כן לדוד בנים רבים קודם נשאו בת שבע. ולזה ספר בזה המקום כי יהושפט נתן הממלכה ליהורם מפני היותו הבכור כי לולא זה כבר היה בשאר בניו מי שהיה יותר ראוי למלוכה ולזאת הסבה גם כן לקח קצת ערים בצורות ממלכות יהורם ונתנן לשאר בניו ולא היה ראוי לו לעשות כך אבל היה ראוי שיבחר היותר ראוי אחר שנראה לו שלא היה ראוי יהורם למלכות אלא מפני היותו הבכור. והנה נמשך מזה מה שנמשך מהרע והוא שקם יהורם על אחיו הטובים ממנו והרגם והרג עמהם השרים העוזרים להם והיה גם כן מלכותו סבה לרעות נפלאות לפי מה שנזכר בזה הספור. התועלת האחד עשר הוא מה שלמדנו הספור שאליהו לא מת בעת הלקחו מעל ראש אלישע בן שפט כמו שבארנו בביאור אלה הדברים מפני המכתב שבא מאליהו ליהורם ובזה נתישרנו להאמין כי מה שאמר מלאכי הנני שולח לכם את אליה הנביא וגו' רומז אל זה שנזכר בזה המקום ושהוא יחיה אלו החיים הארוכים והנפלאים וכבר הארכנו המאמר בזה בבאורנו בזה המקום ובס' מלכים. התועלת השנים עשר הוא להודיע כי ממשמרת הלוים היו שישמרו הבית והקדשים מכל טומאה ושיעזרו לכהנים במלאכות אשר אפשר העשותם לא על יד הכהנים ולא לכהנים לבד אבל גם לישראל היו משרתים בכמו אלו המלאכות הנכבדות ולזה ספר ביהוידע שהעמיד השוערים על שערי בית ה' ולא יבא טמא לכל דבר. ולזה גם כן ספר בספור חזקיה כי הכהנים היו למעט ולא יכלו להפשיט את כל העולות ויחזקום אחיהם הלוים עד כלות המלאכה. ולזה גם כן ספר שם כי הלוים היו ממונים לשמור הקדשים והמתנות כהונה ולחלקם ביניהם. ר''ל בין הכהנים אשר ראוי לחלקם ביניהם והיו ממונים ליחס אותם למחלקותם ולבתי אבות לכל מחלוקת והם יודיעו לכהנים ולמחלקות אחיהם הלוים שישרתו ליום שיודיעו אותם ויתקדשו @ לזה כדי שלא יצטרך לכהנים כי אם לעבוד עבודתם ולעסוק בתורה. וספר גם כן בספור יאשיהו כי בדבר בדק הבית היו ממונים קצת הלוים כדי לנצח לכל עושה מלאכה לעבודה ועבודה בבנין הבית וחזקוהו. וספר שם גם כן כי הלוים היו מפשיטים הפסחים ובשלו הפסח והקדשים לכל העם כמשפט ולהם ולכהנים. התועלת השלשה עשר הוא להודיע שישראל חיובו לתת כל אחד מהם מחצית השקל בכל שנה על עבודת אהל מועד. ולזה ספר שנתנו קול ביהודה ובירושלם להביא לה' משאת משה עבד האלהים. ולזאת הסבה גם כן זכר בספר עזרא שהעמידו עליהם מצות לתת שלישית השקל בכל שנה כמו שבארנו שם (נחמיה י' ל''ג) ואולם הוצרכנו לבאר זה מאלו המקומות כי לשון דברי התורה בזה בפרשת כי תשא היא עמוקה מאד. התועלת הארבעה עשר הוא לפרסם המופת שחדש ה' בעזיה המלך לנגעו בצרעת תכף שחשב למעול בה' להקטיר הקטרת על מזבח הזהב. ולמדנו בזה שהצרעת היא ענין דומה למיתה ולזה הביא ה' יתברך עליו הצרעת תמורת התחייבו מיתה בידי שמים והוא מבואר שהוא ענין מתיחס אל המות כי הצרעת תערבב כל הפעולות הטבעיות. התועלת החמשה עשר הוא במצות והוא לבאר כי קבלת דם הקדשים לא תהיה כי אם על יד הכהנים. ולזה אמר בספורי חזקיה וישחטו את הבקר ויקבלו הכהנים את הדם. ואולם הוצרכנו לזה כי בתורה לא נתבאר זה באור שלם. התועלת הששה עשר הוא במצות והוא להודיע כי הלוים היו משוררים בפה ובכלי והכהנים מחצצרים בחצוצרות מהחל העולה בבקר ובערב עד לכלות העולה. ולזה אמר ובעת החל העולה החל שיר ה' וגו' והחצוצרות מחצצרים הכל עד לכלות העולה. ומזה המקום למדנו שאינם משוררים בעלות המנחה והנסכים והנה היה זה השיר לעולה והשלמים כמו שנזכר בזה הספור ונזכר עם זה בתורה. התועלת השבעה עשר הוא להודיע שמעבדין את השנה בשביל עולי רגלים שיוכלו לבא ובשביל הכהנים אם לא יוכלו להתקדש מהם באופן שיספיק וכן בשאר הסבות הנוהגות זה המנהג. ולזה אמר ויועץ המלך ושריו וכל הקהל בירושלים לעשות הפסח בחדש השני כי לא יכלו לעשותו בעת ההיא כי הכהנים לא התקדשו למדי והעם לא נאספו לירושלים. התועלת השמונה עשר הוא להודיע כי הטמאים אף על פי ששחטו הפסח עליהם וזה יתכן כשלא היו טמאים לנפש אדם הנה אינם אוכלים בבשר הפסח. והנה למדנו זה ממה שזכר בזה הספר כי אכלו את הפסח בלא ככתוב ולא בטהרת הקדש. ר''ל כי הם חטאו בזה בשני פנים האחד כי הטמאים לנפש אדם היה ראוי שיהיו נדחים לפסח שני ואם עשו פסחיהם בראשון הם חוטאים. והחטא השני הוא מפני מה שלא אכלו את הפסח בטהרת הקדש. למדנו מזה ששאר הטמאים שאפשר שישחטו הפסח עליהם אינם אוכלים בו כי ראוי שיאכלוהו בטהרת הקדש. התועלת התשעה עשר הוא להודיע כי המתנות נתנו ללוים ולכהנים למען יחזקו בתורת ה'. ולזה אמר לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת ה' וכבר בארנו שהענין הוא כן בבאורנו לדברי התורה. התועלת העשרים הוא להודיע כי כאשר יכינו ישראל המתנות לכהנים וללוים באופן שיגיע מזה התועלת המכוון בהם. ר''ל שלא יהיו הכהנים טרודים במזונותיהם ויהיו פנוים לעסוק בתורה ולעבוד ה' יתברך אז יתברכו תבואותיהם ופירותיהם כאמרו מהחל התרומה לבא לבית ה' אכול ושבוע והותר על לרוב כי ה' ברך עמו. התועלת העשרים ואחד הוא להודיע שכבר נכנס הארון במקום שהכין לגנזו שם שלמה מבן דוד מלך ישראל ולזה לא בא ביד מלך בבל כשהחריב את בית המקדש ונשא את כל כליו לבבל. ולזה הוא מאמר יאשיהו ללוים תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דוד מלך ישראל והיה זה כי שלמה והנביאים שהיו אז בימי דוד אביו ובימיו שערו שכבר יחרב הבית ולזה יעדו על פי הנביאים שיבנה בבית המקדש מקום יגנז בו הארון בעת הראוי וזה הענין הודיע דוד לשלמה כמו שהודיע לו שאר דברי הבנין בכתב מיד ה'. התועלת העשרים ושנים הוא מה שלמדנו מזה המקום שהשבעים שנה שאמר ירמיה אינן נחשבות לחרבן הבית אך הן נחשבות להשתעבד ישראל תחת מלך בבל כמו שבארנו בספר עזרא ובבאורנו לזה. ולזה נשלמו בשנת אחת לכורש כמו שנזכר בסוף זה הספר. ובכאן נשלם זה הבאור והיתה השלמתו בשני לחדש ניסן של שנת תשעים ושמנה לפרט האלף הששי ישתבח היכול אשר עזרני ברחמיו וכרוב חסדיו ויתברך על כל ברכה ותהלה אמן. נשלם פירוש דברי הימים בעזרת שוכן מעונים : (רלב"ג)


{כג}  כֹּה אָמַר כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְהוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיָעַל: (פפפ)

 רש"י  כה אמר כורש מלך פרס כל ממלכות הארץ. שאני מושל מלך על כל ממלכות : והוא פקד עלי. והוא צוה עלי על ידי ישעיה לבנות לו בית בירושלים שנאמר (ישעיה מ''ד) האומר לכורש רועי וגו', כה אמר ה' למשיחו לכורש (שם מ''ה) וכבר נאמרה לו נבואה זו של ישעיהו : אשר ביהודה. ירושלים במדינות יהודה : מי בכם מכל עמו ה' אלהיו עמו ויעל. כך היה הכרוז על המדינות מי בכל עמו של הקב''ה יבוא לבנות ביתו אשר בירושלים : ויעל. ויהי הקב''ה בעזרו ובעזרתינו : (רש"י)

 מצודת דוד  נתן לי. ר''ל הואיל וה' מסר בידי כל הממלכות א''כ מהראוי לי לעשות מצותו: פקד עלי. צוה עלי לבנות ובו' כמ ''ש האומר לכורש וכו' והיכל תוסד (ישעיה מ ''ד): אשר ביהודה. אשר בארץ יהודה: מי בכם. כי הדברים האלה צוה להכריז ושלח בין האומות ולזה אמר מי הנמצא בכם מעם ה' יהיה ה' עמו ובעזרתו: ויעל. אל ארצם ר''ל הרשות נתון ממני לעלות: (מצודת דוד)