סימן קג - מנהג התחפושות בפורים
ממדור - חכמה ומוסר מאת מרן הגאון ראש הישיבה הנאמ"ן שליט"א/מחוברת אדר תשס"א (שנה א') סי' כג
אמר העורך: לקראת ימי הפורים הבאים עלינו לטובה. אמרתי להעתיק כאן תשובת מרן ראש הישיבה הנאמ"ן שליט"א מתוך ספרו סנסן ליאיר מהדורא בתרא בחלק השו"ת (סי' יב), אודות מה שנתפשט המנהג בדורנו בכל תפוצות ישראל להתחפש בפורים, כי ממנו נקח לדעת מקורו וטעמו של המנהג הנ"ל. ואם נכון לספרדים ובני עדות המזרח לנהוג בזה. וזה לשונו לשון הזהב וההדר'ת:
ט"ז באדר התשמ"ב
תשובה לחכם אחד (ידידנו הרב ר' דוד קאשי מנהל ת"ת איש מצליח)
בענין מנהג אחינו האשכנזים להתחפש בפורים, ומתירין אפילו לשנות מזכר לנקבה שאיש ילבש בגדי אשה ולהיפך, ע"פ תשובת מהר"י מינץ (סי' ט"ז), אם כשר הדבר לנהוג כן גם לספרדים?
תשובה. הנה עיקר מנהג התחפושת בפורים לא נמצא בראשונים לפני מהר"י מינץ, ואין לו זכר בש"ס ומדרשים והרי"ף והרמב"ם והרא"ש וכל הפוסקים, עד המאה השלישית לאלף הששי. והסמך שהביא הרב אליה רבה (בסי' תרצו) זכר למרדכי שיצא בלבוש מלכות וכו' קצת קשה, דאין מכאן סמך רק ללבוש בגדי חג בפורים וכמנהג כמה חסידים ואנשי מעשה. אך תחפושת מאן דכר שמה, ואטו מרדכי התחפש? והסמך השני שכתב שם, זכר לושתי שבא גבריאל ועשה לה זנב. ע"ש. במחכ"ת לא ניתן ליאמר, ואולי נעשה גם זכר להמן שנתלה על העץ, ומה לנו ולרשעי עולם. ועדיפא הול"ל זכר לאליהו הנביא שהתחפש לחרבונה כמאן דאמר חרבונה זה אליהו. א"נ, זכר לאסתר שלא הגידה את עמה ומולדתה ו"התחפשה" כגויה. א"נ זכר למה שאמרו בגמ' חולין (דף קלט ע"ב) אסתר מן התורה מנין ואנכי הסתר אסתיר פני, שכביכול הקב"ה בעצמו הסתתר בנס פורים והלבישו בדרך הטבע, ולכן אינו מופיע שם הוי"ה במגילה רק ברמזים בר"ת וסופי תיבות. ועדיפא מינה מצאתי במס' שבת (סו:) רבא ב"ר הונא אמר, פרמי. ופרש"י: טלמוסא הנקשרת על הפרצוץ להבעית הבנים הקטנים ע"ש. ומלת פרמי רומזת לפורים. ומכאן סמך שבפורים לובשים מסכות. [ועוד רמז בתהלים ס"ד ז' תמנו חפש מחופש. חפש נוטריקון חג פורים שמח, מחופש רמז לתחפושות. "וקרב איש ולב עמוק" רמז לשתות יי"ש בקרביים וגם ללמוד תורה בעיון עמוק לפני סעודת פורים. וידי"ן הר"מ גנוט הי"ו אמר שהוא רמז למ"ש בגמרא אסתר ברוה"ק נאמרה דכתיב ויאמר המן בלבו, וזהו "ולב עמוק" שכותב המגילה ירד לעומק לבו. עכ"ד. וראיתי בשו"ת משנה הלכות (ח"ג סי' ס') טעם יפה למנהג זה שפעם נהגו העניים לשלוח את ילדיהם הקטנים לאסוף עבורם צדקה בפורים, והילדים היו מתביישים לאסוף מעות מהורי חבריהם העשירים, ולכן התחפשו שלא יכירו אותם וכך עשו מלאכתם נאמנה. עכת"ד].
אולם דעת לנבון נקל שכל אלה רמזים וסמוכין בעלמא, אבל מקור אמיתי למנהג אין. וקרוב לודאי שנשתרבב המנהג ממנהגי הגוים יושבי אירופה בימי אידיהם שעורכים חגיגות "קרנבל" ומתחפשים איש לאשה ואשה לאיש ושוקעים בחמשים שערי טומאה כידוע, וילדי ישראל ביקשו להתחקות עליהם וביקשו מהוריהם ענין דומה לזה, ונתנו להם בפורים להתחפש, ולא הקפידו על ילדים קטנים שיתחפשו ילד לילדה וילדה לילד דלא נפיש יצרייהו, ואח"כ המשיכו לעשות גם גדולים ובחורי ישיבות, כמו שרואים לצערנו כיום נכנס בחור ישיבה מלווה עם "בחורה" (זכר לושתי..) ונעשה להם זה עיקר שמחת פורים. ונשתכחה מצות לבסומי בפוריא עד דלא ידע וכו' דהיינו עד שישתכר ויישן כמ"ש הרמב"ם והרמ"א, ומצוות מתנות לאביונים שמצוה להרבות בה וכל המוסיף מוספין לו, ומצות משלוח מנות וכדומה, ואין זו שמחת פורים אלא הוללות וסכלות ח"ו.
ובמקום שיבזבזו כספים רבים לתחפושות יקרות בפורים, הטוב טוב היה שיתמכו בהם מוסדות של תורה, ויתנו זכר למחצית השקל כמו שהיה בזמן שביהמ"ק קיים שיעור 9.60 גרם כסף טהור, ולא יסתפקו בחצי "שקל" כמשמעו. וכן בחנוכה במקום לבזבז דמי חנוכה לילדים (אגב, גם לזה אין מקור, ונשמעו השערות שונות בדבר) יבזבזו על שמן זית לחנוכה שהיא מצוה מן המובחר. ואם באירופה שמן זית לא היה מצוי כמעט לגמרי, פה בארץ ישראל מצוי ברוך השם. וכמו שמהדרין בפסח להשתמש בשמן זית מפני גזירת קטניות, ישתמשו גם בחנוכה ולא ידליקו יותר בשעוה. וכבר פסק הגאון חכם צבי (סי' מה) שמי שהתחיל להדליק נרות שעוה והביאו לו שמן זית יפסיק וידליק בשמן זית, וכן הסכימו האחרונים. ועל זה אמרו חז"ל (זבחים פח:) אין עניות במקום עשירות.
וכל האסמכתות שהבאנו למעלה הם רק ליישוב מנהג ישראל בלבד, וגם המלה פרמי אין מקורה מחג "פורים" אלא בלשון רומי כמ"ש בהגהת הערוך ערך פרמא ג'. ולמה לא יחזירו עטרה ליושנה לעשות המשחק הנזכר בגמ' (סנהדרין סד:) ומבואר בערוך ערך "שוור", של שריפת המן במדורה, מנהג שנתקיים למעשה בכל תפוצות הספרדים עד ימינו, ונשתכח ונתבטל מפני התחפושות האלה, דגמרי חיפוש מחיפוש. [ויש כאלה ששורפים את "המן" במדורת ל"ג לעומר. ומה ענין שמיטה אצל הר סיני].
ועתה ראה גם ראה מה שכתב מהר"י מינץ ז"ל בתשובה (סי' ט"ז) ליישב המנהג כיון שמתכונים לשמחת פורים, והביא ראיה מהסמ"ג (מצות ל"ת ס') דבכוונת הלב לאוין אלו תלויין ואינו עובר משום לא ילבש אלא במתכוין לניאוף. ע"ש. והרי הרמב"ם פסק (בפי"ב מהלכות עכו"ם ה"י) המלקט שערות לבנות מתוך שחורות מראשו או מזקנו משילקט שערה אחת לוקה מפני שעדה עדי אשה. וגם הראב"ד אינו חולק עליו שם אלא בשערה אחת משום דלא מינכרא כלל ע"ש. ומה מתכוין לניאוף שייך בלקיטת שערה אחת לבנה מזקנו, וכי יכול להתדמות לאשה בכך? [ואמנם הסמ"ג (שם) לא הביא דברי הרמב"ם הנ"ל להלכה. ומ"מ לא נראה שחולק עליו בזה, אלא מ"ש שלא ילבש איש מלבושים המיוחדים לנשים לשבת בין הנשים לניאוף ע"ש. ר"ל, לפי שזה מביא לידי ניאוף, ואפי' ליכא חשש ניאוף אסור דלא קי"ל כר"ש דדריש טעמא דקרא. ואת"ל שהסמ"ג חולק על הרמב"ם בדין מלקט שערות לבנות מזקנו וכו' בודאי שיש לנו לפסוק כהרמב"ם והראב"ד לחומרא באיסור דאורייתא ] והרמב"ם בתשובה שבראש ספר מעשה רוקח (והובא בשו"ת יחוה דעת למרן הראש"ל שליט"א ח"ג סי' ס"ח) כתב, שנהגו במצרים שהכלה צונפת מצנפת בראשה ולוקחת סייף בידה ויוצאת במחול, "ולא יעלה על הדעת שמפני היותה כלה הותר לה ללבוש בגדי גבר לעבור על איסור תורה", וסיים: שבטלנו מנהגם בזה ומחינו זכרו". וכ"כ הר"א ממיץ בספר יראים (סי' צ"ו) והובא בב"ח יו"ד (סי' קפ"ב) שללבוש אפילו עראי ודרך שחוק אסור. "ולפי שראיתי בני אדם שלבושין במלבושי אשה עראי וגם האשה במלבושי האיש עראי במשתאות של חתן וכלה וגם בעניינים הרבה (ולא הזכיר פורים, כנראה שבזמנו עוד לא פשט המנהג הזה) כתבתי כן". וכתב הב"ח שם שבודאי לא ראה מהר"י מינץ דברי ספר יראים. ע"ש שמסיק להחמיר. וכבר כתב הרמ"א בחו"מ (סי' כה סוף ס"ב) שאם נמצאת תשובת גאון קדמון שלא הוזכר בספרי האחרונים אמרינן אילו חזו הוו הדרי בהו. וא"כ נראה ברור שאם ראה הרמ"א תשובת הרמב"ם ודברי הרא"ם בספר יראים (תלמידו של ר"ת) לא היה פוסק להקל בפורים בפרצופי נשים ואיסור כלאים. והלכה רווחת שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה ולא בקום ועשה. וכל שכן לספרדים שלא נהגו כך מעולם. ומה שכתב כת"ר בשם מהר"ם חאגיז (ולא ציין מקורו) אולי ראה כן בקהלות האשכנזים באמשטרדם, כי היה נודד כל ימיו כידוע. ועכ"פ דברי הרמב"ם לדידן תורה שלימה הם ואין לנו לזוז מהם. [וכן פסק מרן הגר"ע יוסף שליט"א בשו"ת יחוה דעת (ח"ה סי' נ') בנ"ד והביא דברי כל הפוסקים הנ"ל. וכתב שהגדולים מוזהרים על הקטנים שלא להלביש הילדים בגדי ילדות וכן להפך משום מצות חינוך. ושכן מבואר בתשובת הרמב"ם שבראש ספר מעשה רוקח. ע"ש. ובשנים האחרונות יצאו מכשולות רבים פה ב"ב ממנהג תחפושות זכר לנקבה וכו' ועמדו רבני העיר שליט"א וגזרו וביטלו מנהג זה שהוא אותיות גהנם. ויישר כחם ושכרם כפול מן השמים]. ומסופר על הרמ"א זצ"ל שהיה מתחפש ביום פורים בבגדי עניים, ובכל בית שואל מים לרחוץ ידיו לאמר כי עוד לא התפלל תפלת ערבית, למען יזכרו בני הבית להתפלל ערבית ולא ישכחו מפני טרדתם בסעודת פורים. כזה ראה וקדש, זיע"א. עכ"ל בס' סנסן ליאיר (שם) ואסיים בפרפרת אחת שכתובה בסנסן ליאיר סוס"י י"ג וז"ל: ואמרתי רמז לתלמידים הי"ו שעל הרוב פורים חל בפרשת כי תשא (בשנה פשוטה) ושם כתיב "אלהי מסכה לא תעשה לך". תעשה לשון זכר, לך לשון נקבה (והפשט ידוע). והיינו שאם תרצה לעשות מסכות לפחות לא תעשה את עצמך לנקבה והוא הדין להפך. השומע ישמע והחדלים יחדלו. עכ"ל מרן ראש הישיבה הנאמ"ן שליט"א בס' סנסן ליאיר (שם).
ומתוך התשובה הנ"ל הבין הרה"ג ר' חיים עוזר מרינובסקי זצ"ל שיש לבטל את מנהג התחפושות הנ"ל ותמה על זה. והשיבו מרן ראש הישיבה שליט"א גדולה תשובה ושבה והיתה לבא'ר בספרו הנ"ל (סוס"י י"ג) וז"ל: ובענין מנהג התחפושות – לא כתבנו לבטל המנהג, ואדרבא הבאנו לו ארבעה סמוכין דאורייתא (מאסתר ומחרבונה ומפסוק ואנכי הסתר אסתיר פני וגו' ומהגמ' שבת סו:). אע"פ שהוא מנהג מאוחר אצל אחינו האשכנזים ולא בא זכרו בראשונים כלל. (ובעדות המזרח לא ידעו ממנו עד התקופה האחרונה. ועיין בבא"ח בפ' תצוה הלכות פורים שאינו מביא מנהג זה. וכן באי ג'רבא ובערי תוניסיה לא הכרנוהו עד דור אחרון). אבל תוכן מה שכתבנו הוא שלא לעשות טפל עיקר ועיקר טפל, כמבואר בדברינו שם באר היטב. וגם כתבנו שיש לבטל מנהג התחפושות מזכר לנקבה וכו' שזה איסור דאורייתא לדעת הר"א ממיץ (תלמיד ר"ת) והרמב"ם והרב בית חדש ועוד, מלבד מה שיצאו מזה מכשולות רבים בזמננו כידוע. ואמרתי רמז לתלמידים הי"ו שעל הרוב פורים בפרשת כי תשא (בשנה פשוטה) ושם כתיב "אלהי מסכה לא תעשה לך". תעשה לשון זכר, לך לשון נקבה (והפשט ידוע). והיינו שאם תרצה ללבוש מסכות לפחות לא תעשה את עצמך לנקבה, והוא הדין להיפך. השומע ישמע והחדלים יחדלו. עכ"ל. ומכאן תשובה מוצאת גם למה שכתב הגר"ד יוסף בס' תורת המועדים על הלכות פורים (סי' ח' הערה ה) שכתב כי בס' סנסן ליאיר כתב בתוקף לדחות מנהג זה בשתי ידים, מחמת כמה מכשולים ואיסורים הבאים ע"י מנהג זה. עכ"ל. ובמחילה כבודו, לא דק. והרי הוא כמבוא'ר. ונלע"ד להוסיף עוד, שאם כבר מתחפשים, יש להתחפש לדמויות כבוד על פי רוח תוה"ק כגון לאבותינו הקדושים או לגדולי הדורות. ואת הבנות, לאמותינו הקדושות או לאסתר המלכה וכיוצ"ב. וכבר הנהיגו כן בכמה מתלמודי תורה ומוסדות בית יעקב בבני ברק, ויפה עשו. ושכמ"ה.