א. מצות פריה ורביה
בראשית יש בה מצות עשה אחת, והיא מצות פריה ורביה, שנאמר:
(בראשית א כח) ויברך אותם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו.
משרשי מצוה זו, כדי שיהיה העולם מישב
(גיטין מא, ב במשנה), שהשם ברוך הוא חפץ בישובו, כדכתיב:
(ישעיהו מה יח) לא תהו בראה לשבת יצרה. והיא מצוה גדולה שבסבתה מתקימות כל המצות בעולם, כי לבני אדם נתנו ולא למלאכי השרת
(ברכות כה, ב).
דיני המצוה, מתי חיב אדם לעסק בה, וכמה בנים יהיה לו ויפטר, ומאיזו מצות הוא פטור בעסקו בזו, ויתר פרטיה מבוארים ביבמות בפרק ו'
(דף סא, ב וסב, ב) ובברכות
(דף טז, א).
(שו''ע אבן העזר סימן א ואו''ח סימן ע סעיף ג).
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן
(קדושין לו, ב) וחיב אדם להשתדל בה משהוא ראוי לה, והוא הזמן שנתנו חכמים ז''ל
(אבות פ''ה מכ''א) לשא אשה. ומצוה זו אינה מוטלת על הנשים, והמבטלה בטל עשה וענשו גדול מאד,
(קדושין כט, ב) שמראה בעצמו, שאינו רוצה להשלים חפץ השם לישב עולמו.