---

פרשת במדבר

---

במדבר יום ראשון תורה

יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וֵ דמילוי יו''ד דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת נשמה משבת שעברה:

א (א) וַיְדַבֵּ֨ר יְהֹוָ֧ה אֶל-מֹשֶׁ֛ה בְּמִדְבַּ֥ר סִינַ֖י בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד בְּאֶחָד֩ לַחֹ֨דֶשׁ הַשֵּׁנִ֜י בַּשָּׁנָ֣ה הַשֵּׁנִ֗ית לְצֵאתָ֛ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לֵאמֹֽר: וּמַלִיל יְיָ עִם משֶׁה בְּמַדְבְּרָא דְסִינַי בְּמַשְׁכַּן זִמְנָא בְּחַד לְיַרְחָא תִנְיָנָא בְּשַׁתָּא תִנְיֵתָא לְמִפַּקְהוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִם לְמֵימָר:

 רש''י   וידבר. במדבר סיני באחד לחדש. וגו' . מתוך חבתן לפניו מונה אותם כל שעה, כשיצאו ממצרים מנאן, וכשנפלו בעגל מנאן לידע מנין הנותרים. כשבא להשרות שכינתו עליהן מנאן' באחד בניסן הוקם המשכן, ובאחד באיר מנאם:

(ב) שְׂא֗וּ אֶת-רֹאשׁ֨ כָּל-עֲדַ֣ת בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֔ל לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמ֔וֹת כָּל-זָכָ֖ר לְגֻלְגְּלֹתָֽם: קַבִּילוּ יָת חֻשְׁבַּן כָּל כְּנִשְׁתָּא דִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְזַרְעֲ יַתְהוֹן לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן בְּמִנְיַן שְׁמָהָן כָּל דְכוּרָא לְגֻלְגְלַתְהוֹן:

 רש''י   למשפחתם. דע מנין כל שבט ושבט: לבית אבתם. מי שאביו משבט אחד ואמו משבט אחר יקום על שבט אביו: לגלגלתם. על ידי שקלים בקע לגלגלת:

(ג) מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כָּל-יֹצֵ֥א צָבָ֖א בְּיִשְׂרָאֵ֑ל תִּפְקְד֥וּ אֹתָ֛ם לְצִבְאֹתָ֖ם אַתָּ֥ה וְאַֽהֲרֹֽן: מִבַּר עַשְׂרִין שְׁנִין וּלְעֵלָא כָּל נָפֵק חֵילָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּמְנוּן יָתְהוֹן לְחֵילֵיהוֹן אַתְּ וְאַהֲרֹן:

 רש''י   כל יצא צבא. מגיד שאין יוצא בצבא פחות מבן עשרים:

(ד) וְאִתְּכֶ֣ם יִֽהְי֔וּ אִ֥ישׁ אִ֖ישׁ לַמַּטֶּ֑ה אִ֛ישׁ רֹ֥אשׁ לְבֵית-אֲבֹתָ֖יו הֽוּא: וְעִמְכוֹן יְהוֹן גַבְרָא גַבְרָא לְשִׁבְטָא גְבַר רֵישׁ לְבֵית אֲבָהָתוֹהִי הוּא:

 רש''י   ואתכם יהיו. כשתפקדו אותם יהיו עמכם נשיא כל שבט ושבט:

(ה) וְאֵ֨לֶּה֙ שְׁמ֣וֹת הָֽאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁ֥ר יַֽעַמְד֖וּ אִתְּכֶ֑ם לִרְאוּבֵ֕ן אֱלִיצ֖וּר בֶּן-שְׁדֵיאֽוּר: וְאִלֵין שְׁמָהַת גֻבְרַיָא דִי יְקוּמוּן עִמְכוֹן לִרְאוּבֵן אֶלִיצוּר בַּר שְׁדֵיאוּר: (ו) לְשִׁמְע֕וֹן שְׁלֻֽמִיאֵ֖ל בֶּן-צוּרִֽישַׁדָּֽי: לְשִׁמְעוֹן שְׁלֻמִיאֵל בַּר צוּרִישַׁדָי:

---

נביאים - הושע - פרק ב

ב (א) וְֽ֠הָיָה מִסְפַּ֤ר בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֙ כְּח֣וֹל הַיָּ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא-יִמַּ֖ד וְלֹ֣א יִסָּפֵ֑ר וְֽ֠הָיָה בִּמְק֞וֹם אֲשֶׁר-יֵאָמֵ֤ר לָהֶם֙ לֹֽא-עַמִּ֣י אַתֶּ֔ם יֵאָמֵ֥ר לָהֶ֖ם בְּנֵ֥י אֵֽל-חָֽי: וִיהֵי מִנְיַן בְּנֵי יִשְּׂרָאֵל סַגִּי כְּחָלָא דְּיַמָּא דְּלָא מִתְכַל וּדְלָא מִתְמְנֵי וִיהֵי בְּאַתְרָא דְּאִתְגְּלִיאוּ בֵּינֵי עַמְמַיָּא כַּד עֲבַרוּ עַל אוֹרַיְתָא וְאִתְאֲמַר לְהוֹן לָא עַמִּי אַתּוּן יְתוּבוּן וְיִתְרַבוֹן וְיִתְאֲמַר לְהוֹן עַמֵּיהּ דֶּאֱלָהָא קַיָּימָא :

 רש''י   והיה מספר . מה ענין פורענות ונחמה סמוכין בדבור אחד , ורבותינו פירשו בפסחים הרגיש הושע בעצמו שחטא על שאמר החליפם עמד ובקש עליהם רחמים , ובספרי דבי רב פרשת וישב ישראל בשטים שנינו רבי אומר יש פרשיות סמוכות זו לזו ורחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב כי אתם לא עמי והיה מספר בני ישראל כחול הים מה ענין זה אצל זה משל למלך שכעס על אשתו שלח אחר הסופר לבוא ולכתוב לה גט עד שלא בא הסופר נתרצה המלך לאשתו אמר המלך אפשר יצא סופר זה מכאן חלוק כלומר לבו חלוק ותוהה לומר למה שלח אחרי אמר לו בא וכתוב לה שאני כופל לה כתובתה ולפי פשוטו כך היא סמיכתו כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם אראה עצמי כאילו איני לכם ותגלו לבין האומות ואף שם תרבו ותצמחו ושם תשובו אל לבבכם לשוב אלי כמו שנאמר על ידי משה ( דברים ל ) והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך וגו' ושב ה' אלהיך את שבותך וגו' אף כאן ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו וגו' :

(ב) וְ֠נִקְבְּצוּ בְּנֵֽי-יְהוּדָ֤ה וּבְנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֙ יַחְדָּ֔ו וְשָׂמ֥וּ לָהֶ֛ם רֹ֥אשׁ אֶחָ֖ד וְעָל֣וּ מִן-הָאָ֑רֶץ כִּ֥י גָד֖וֹל י֥וֹם יִזְרְעֶֽאל: וְיִתְכַּנְשׁוּן בְּנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יִשְּׂרָאֵל כַּחֲדָא וִימַנּוּן לְהוֹן רֵישׁ חָד מִן בֵית דָּוִד וְיִסְּקוּן מִן אַרְעָא גַלְוָתְהוֹן אֲרֵי רַב יוֹם כְּנֵישָׁתְהוֹן :

 רש''י   ראש אחד . דוד מלכם : כי גדול יום . קבוץ זריעתם :

(ג) אִמְר֥וּ לַאֲחֵיכֶ֖ם עַמִּ֑י וְלַאֲחֽוֹתֵיכֶ֖ם רֻחָֽמָה: נְבִיַּיּא אֲמַרוּ לַאֲחֵיכוֹן עַמִּי תּוּבוּ לְאוֹרַיְתִי וְעַל כְּנִשַׁתְכוֹן אֲרַחֵם :

 רש''י   אמרו לאחיכם עמי . כתרגומו תובו לאורייתי ועל כנישתכון ארחם :

(ד) רִ֤יבוּ בְאִמְּכֶם֙ רִ֔יבוּ כִּֽי-הִיא֙ לֹ֣א אִשְׁתִּ֔י וְאָנֹכִ֖י לֹ֣א אִישָׁ֑הּ וְתָסֵ֤ר זְנוּנֶ֙יהָ֙ מִפָּנֶ֔יה וְנַאֲפוּפֶ֖יהָ מִבֵּ֥ין שָׁדֶֽיהָ: אוֹכַחוּ לִכְנִשְׁתָּא דְיִשְּׂרָאֵל וַאֲמַרוּ לָהּ אֲרֵי הִיא לָא מִתְעַנְיָא בְּפוּלְחָנִי וּמֵימְרִי לָא מְקַבֵּל צְלוֹתָהּ עַד דְּתַעְדֵּי עוֹבָדַהָא בִּישַׁיָּא מִ) ּּבֵיל אַפַּהָא וּפוּלְחַן טָעֲוָתַהָא מִבֵּין קִרְוַהָא :

 רש''י   ריבו באמכם . בכנסייה שלכם של עכשיו שהיא אם לדורות הבאים : מבין שדיה . דרך הנואפות שממעכין להם בין דדיהם ויונתן תירגם ופולחן טעותהא מבין קירוהא :

(ה) פֶּן-אַפְשִׁיטֶ֣נָּה עֲרֻמָּ֔ה וְהִ֨צַּגְתִּ֔יהָ כְּי֖וֹם הִוָּֽלְדָ֑הּ וְשַׂמְתִּ֣יהָ כַמִּדְבָּ֗ר וְשַׁתִּ֙הָ֙ כְּאֶ֣רֶץ צִיָּ֔ה וַהֲמִתִּ֖יהָ בַּצָּמָֽא: דִּלְמָא אֲסַלֵק שְׁכִנְתִּי מִנָהּ וְאַעְדֵּי יְקָרַהּ וַאֲשַׁוֵּינַהּ רַטִּישָׁא כְּיוֹמַיָּא קַדְמָאֵי עַד לָא אִתְקָרַבַת לְפוּלְחָנִי וִיחוּל רוּגְזִי עֲלָהּ כְּמָא דְּחָל עַל עָם דָּרָא דַּעֲבַרוּ עַל אוֹרַיְתִי בְּמַדְבְּרָא וַאֲשַׁוֵּי אַרְעָא צָדְיָא וְאַקְטְלִנַּהּ בְּבַצוֹרְתָא :

 רש''י   כיום הולדה . כיום שמצאתיה במצרים כמו שמפורש ( ביחזקאל טז ) ומולדתך ביום הולדת אותך לא כרת שרך ותושלכי על פני השדה בגועל נפשך לא חסה עליך עין ( שם ) : כמדבר . גזירות שגזרתי עליהם במדבר שם יתמו ושם ימותו ( במדבר יד ) : והמתיה . ואקטלינה :

(ו) וְאֶת-בָּנֶ֖יהָ לֹ֣א אֲרַחֵ֑ם כִּֽי-בְנֵ֥י זְנוּנִ֖ים הֵֽמָּה: וְיַת בְנָהָא לָא אֲרַחֵם אֲרֵי בְנִין דְּטָעַן אִינּוּן :

---

כתובים - משלי - פרק ל

(ח) שָׁ֤וְא | וּֽדְבַר-כָּזָ֡ב הַרְחֵ֬ק מִמֶּ֗נִּי רֵ֣אשׁ וָ֭עֹשֶׁר אַל-תִּֽתֶּן-לִ֑י הַ֝טְרִיפֵ֗נִי לֶ֣חֶם חֻקִּֽי: רִגְלְתָא וּמִלְתָא כַדְבוּתָא אַרְחֵיק מִנִי מִסְכְּנוּתָא וְעוּתְרָא לָא תִתֵּן לִי זוֹנִי לַחְמָא מִסְתִי :

 רש''י   ראש . דלות : הטריפני . ל' מזון וכן טרף נתן ליראיו ( תהלים קיא ) :

(ט) פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע | וְכִחַשְׁתִּי֮ וְאָמַ֗רְתִּי מִ֥י יְה֫וָ֥ה וּפֶֽן-אִוָּרֵ֥שׁ וְגָנַ֑בְתִּי וְ֝תָפַ֗שְׂתִּי שֵׁ֣ם אֱלֹהָֽי: דְּלָא אֶשְּׂבַּע וְאֶכְפַּר וְאֵימַר מַנוּ אֱלָהָא וּדְלָא אִתְמַסְכֵּן וְאֶגְנוֹב וַאֲחַלֵיל שְׁמֵיהּ דֶּאֱלָהָא :

 רש''י   פן אשבע . מתוך עושר וכחשתי . בהקב''ה מרוב גאוה ומהו הכחשה : ואמרתי מי ה' . כלומר אין אלהים : ותפשתי שם אלהי . להרגיל להשבע בו לשקר :

(י) אַל-תַּלְשֵׁ֣ן עֶ֭בֶד אֶל-(אדנו) אֲדֹנָ֑יו פֶּֽן-יְקַלֶּלְךָ֥ וְאָשָֽׁמְתָּ: לָא תַלְשֵׁן עַבְדָא לְמָרֵיהּ דְּלָא נְצַעֲרִינָךְ וְתִתְחַיֵב :

 רש''י   אל תלשן עבד . אל תמסור דין על אדם לצעוק עליו להקב''ה ואפי' הוא רשע אשר אביו יקלל וכל התועבות האמורות כאן בו , וראיה לדבר מהושע בן בארי כדאיתא בפסחים בפ' האשה שהלשין את ישראל ואמר החליפם באומה אחרת אמר לו הקב''ה קח לך אשת זנונים ( הושע א ) :

(יא) דּ֭וֹר אָבִ֣יו יְקַלֵּ֑ל וְאֶת-אִ֝מּ֗וֹ לֹ֣א יְבָרֵֽךְ: דָּרָא דַאֲבוּהִי נְצַעַר וּלְאִמֵיהּ לָא נְבָרֵךְ : (יב) דּ֭וֹר טָה֣וֹר בְּעֵינָ֑יו וּ֝מִצֹּאָת֗וֹ לֹ֣א רֻחָֽץ: דָּרָא דְדָכֵי בְעַיְנוֹי וּמִצֵאָתֵיהּ לָא אִשְׁתְּזַג : (יג) דּ֭וֹר מָה-רָמ֣וּ עֵינָ֑יו וְ֝עַפְעַפָּ֗יו יִנָּשֵֽׂאוּ: דָּרָא דְרָמוּ עַיְנוֹי וּגְבִינוֹי מְנַטְלִין :

 רש''י   דור מה רמו עיניו . זה גסות הרוח :

---

משנה שביעית פרק א

א. עַד אֵימָתַי חוֹרְשִׁין בִּשְׂדֵה הָאִילָן עֶרֶב שְׁבִעִית. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, כָּל זְמַן שֶׁהוּא יָפֶה לַפֶּרִי. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, עַד הָעֲצֶרֶת. וּקְרוֹבִין דִּבְרֵי אֵלּוּ לִהְיוֹת כְּדִבְרֵי אֵלּוּ:

 ברטנורה   (א) עד אימתי חורשים בשדה האילן. לקמן מפרש אי זהו שדה אילן: ערב שביעית. שצריך להוסיף משנה ששית על השביעית באיסור עבודת הארץ ולקמן ילפינן לה מקראי: כל זמן שהוא יפה לפרי. כלומר שהחרישה יפה לפרי הוי מתקן הקרקע לצורך הפרי של ששית ולא לצורך שביעית: עד העצרת. דעד העצרת יפה לפרי ותו לא ומן העצרת ואילך נראה כמתקן לצורך שביעית. ובשדה לבן שאין בו אילן עד הפסח. ומשנה זו היא משנה ראשונה ואינה הלכה, דרבן גמליאל ובית דינו נמנו על שני פרקים הללו שהם פסח בשדה לבן, ועצרת בשדה אילן, והתירום, ומותר לחרוש עד ראש השנה של שביעית:

ב. אֵיזֶהוּ שְׂדֵה הָאִילָן. כָּל שְׁלּשָׁה אִילָנוֹת לְבֵית סְאָה, אִם רְאוּיִין לַעֲשׂוֹת כִּכַּר דְּבֵלָה שֶׁל שִׁשִּׁים מָנֶה בָּאִטַלְקִי, חוֹרְשִׁים כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן. פָּחוֹת מִכָּאן, אֵין חוֹרְשִׁין לָהֶן אֶלָּא מְלֹא הָאוֹרֶה וְסַלּוֹ חוּצָה לוֹ:

 ברטנורה   (ב) לבית סאה. קרקע שהוא חמשים אמה על חמשים אמה: ככר דבלה. התאנים היבשים עשויין במעגלה כעין ככר לחם קרויים ככר דבלה: באיטלקי. במנה של איטליא של יון, ולפי שהיה כך בימי משה משערים בו. והמנה מאה דינרים, והדינר שש מעות, ומשקל כל מעה שש עשרה שעורות בינוניות: פחות מכאן. מככר של ששים, מנה אין חורשים כל בית סאה אלא תחת האילן לבד וחוצה לו כמלא אורה וסלו. המלקט תאנים קרוי אורה, כמו גודר בתמרים, ובוצר בענבים: וסלו. הסל שנותן בו מה שהוא לוקט, ושאר השדה חשוב שדה הלבן ואין חורשין אותו אלא עד פסח:

ג. אֶחָד אִילַן סְרָק וְאֶחָד אִילַן מַאֲכָל, רוֹאִין אוֹתָן כְּאִלּוּ הֵם תְּאֵנִים. אִם רְאוּיִים לַעֲשׂוֹת כִּכַּר דְּבֵלָה שֶׁל שִׁשִּׁים מָנֶה בָּאִיטַלְקִי, חוֹרְשִׁים כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן. פָּחוֹת מִכָאן, אֵין חוֹרְשִׁים לָהֶם אֶלָּא לְצָרְכָּן:

 ברטנורה   (ג) אחד אילן סרק. שאינה עושה פירות ונטועין שלשה לבית סאה: אם ראויין לעשות. רואין כל אילן ואילן בפני עצמו אם אילן של תאנה כיוצא בו היה עושה ככר דבלה. ולמה שיערו בתאנה על שפירותיה גסין ועושה הרבה: לצרכן. מלא אורה וסלו חוצה לו:

ד. הָיָה אֶחָד עוֹשֶׂה כִּכַּר דְּבֵלָה וּשְׁנַיִם אֵין עוֹשִׂין, אוֹ שְׁנַיִם עוֹשִׂין וְאֶחָד אֵינוֹ עוֹשֶׂה, אֵין חוֹרְשִׁין לָהֶם אֶלָּא לְצָרְכָּן, עַד שֶׁיִּהְיוּ מִשְׁלּשָׁה וְעַד תִּשְׁעָה. הָיוּ עֲשָׂרָה, מֵעֲשָׂרָה וּלְמַעְלָה, בֵּין עוֹשִׂין בֵּין שֶׁאֵינָן עוֹשִׂין, חוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד) בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת, אֵין צָרִיךְ לוֹמַר חָרִישׁ וְקָצִיר שֶׁל שְׁבִיעִית, אֶלָּא חָרִישׁ שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית שֶׁהוּא נִכְנָס בַּשְּׁבִיעִית, וְקָצִיר שֶׁל שְׁבִיעִית שֶׁהוּא יוֹצֵא לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, מֶה חָרִישׁ רְשׁוּת, אַף קָצִיר רְשׁוּת, יָצָא קְצִיר הָעֹמֶר:

 ברטנורה   (ד) עד שיהיו מג' ועד ט'. כלומר דין זה שאמרנו, היינו מג' ועד ט', אבל אם היו עשרה או יותר, אף על פי שאינן עושין חורשין: שנאמר בחריש ובקציר תשבות. ארישא קאי דתנן אין חורשין להן אלא לצרכן, ומנין שאין חורשין כל הבית סאה שנאמר בחריש ובקציר תשבות, ואם אינו ענין לשבת בראשית שכבר נאמר (שמות כ) ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, ולא לשמיטה שכבר נאמר (ויקרא כה) שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך, תנהו ענין לאסור שני פרקים של ערב שביעית, מפסח לשדה לבן, ומעצרת לשדה אילן, והכי קאמר קרא בחריש שקצירו אסור ואיזה זה חריש של ערב שביעית שנכנס לשביעית תשבות, ובקציר שחרישו אסור ואיזה זה קציר של שביעית שיוצא למוצאי שביעית נמי תשבות, שספיחים שגדלו בשביעית או שעבר וזרע בשביעית אסור לקצרם בשמינית: רבי ישמעאל אומר. לעולם בשבת משתעי קרא כפשטיה ואתא לאשמועינן מה חריש רשות, שאין לך חריש של מצוה, אף קציר דאמר רחמנא תשבות, בקציר של רשות, יצא קציר העומר שהוא מצוה דבעינן קצירה לשמה, שזה דוחה את השבת:

ה. שְׁלֹשָה אִילָנוֹת שֶׁל שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים, הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין, וְחוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן. וְכַמָּה יְהֵא בֵינֵיהֶם, רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הַבָּקָר עוֹבֵר בְּכֵלָיו:

 ברטנורה   (ה) הרי אלו מצטרפין. ונחשבין כאלו הן של איש אחד וחורשין כל בית סאה בשבילן: וכמה יהא ביניהן. בין אילן לאילן: כמלא בקר וכליו. צמד בקר עם העול והיינו ארבע אמות, אבל פחות מכאן למעקר קיימי ואין חורשין בשבילן:

ו. עֶשֶׂר נְטִיעוֹת מְפֻזָּרוֹת בְּתוֹךְ בֵּית סְאָה, חוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן, עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. הָיוּ עֲשׂוּיוֹת שׁוּרָה וּמֻקָּפוֹת עֲטָרָה, אֵין חוֹרְשִׁין לָהֶם אֶלָּא לְצָרְכָּן:

 ברטנורה   (ו) נטיעות. ילדות, וזקנות קרי אילן, והכא קא משמע לן דאף על גב דשלשה אילנות לבית סאה קרוי שדה אילן וחורשין כל בית סאה בשבילן, בנטיעות ילדות אין חורשין עד שיהיו עשרה: שורה. שנטועות במקום אחד כחומה ואינן מפוזרות: אין חורשין אלא לצרכן. משום דכשמפוזרות נראה כחורש לצורך האילן, אבל היכא דקיימי במקום אחד נראה כמתקן את הארץ לצורך שביעית ולא לצורך האילנות: שורה. תרגום חומה שורה: עטרה. גדר סביב:

ז. הַנְּטִיעוֹת וְהַדִּלּוּעִים, מִצְטָרְפִין לְתוֹךְ בֵּית סְאָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כָּל עֲשָׂרָה דִלּוּעִים לְבֵית סְאָה, חוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה: ח. עַד אֵימָתַי נִקְרְאוּ נְטִיעוֹת. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, עַד שֶׁיָּחֹלּוּ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, בַּת שֶׁבַע שָׁנִים. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, נְטִיעָה כִשְׁמָהּ. אִילָן שֶׁנִּגְמַם וְהוֹצִיא חֲלִיפִין, מִטֶּפַח וּלְמַטָּה כַּנְּטִיעָה, מִטֶּפַח וּלְמַעְלָה, כָּאִילָן, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן:

 ברטנורה   (ח) עד שיחולו. עד שיצאו לחולין בשנה הרביעית על ידי פדיון, ואם לא פדאן בשנה הרביעית, עד שיעשו חולין מאליהן בשנה החמישית: נטיעה כשמה. בת שנתה קרויה נטיעה ותו לא. פירוש אחר, כשמה, כל זמן שבני אדם קוראין לה נטיעה ואין קוראין לה אילן. והלכה כרבי עקיבא: שנגמם. שנחתך: חליפין. גידולים, לשון גזעו מחליף: כנטיעה. בין לענין חרישה, בין לענין ערלה. והלכה כרבי שמעון:

---

גמרא ברכות דף ל''ב ע''ב

אֲפִלוּ הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ וְכו' אָמַר רַב יוֹסֵף לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֲבָל לְמַלְכֵי אוּמוֹת הָעוֹלָם פּוֹסֵק. מְתִיבִי הַמִּתְפַּלֵּל וְרָאָה אַנָּס בָּא כְּנֶגְדּוֹ רָאָה קָרוֹן בָּא כְּנֶגְדּוֹ לֹא יְהֵא מַפְסִיק אֶלָּא מְקַצֵר וְעוֹלֶה לָא קַשְׁיָא הָא דְאֶפְשַׁר לְקַצֵר וְאִם לָאו פּוֹסֵק. תָּנוּ רַבָּנָן מַעֲשֵׂה בְּחָסִיד אֶחָד שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל בַּדֶּרֶךְ בָּא שַׂר אֶחָד וְנָתַן לוֹ שָׁלוֹם וְלֹא הֶחֱזִיר לוֹ שָׁלוֹם הִמְתִּין לוֹ עַד שֶׁסִּיֵּים תְּפִלָּתוֹ לְאַחַר שֶׁסִּיֵים תְּפִלָּתוֹ אָמַר לוֹ רֵיקָא וַהֲלֹא כָּתוּב בְּתוֹרָתְכֶם (דברים ד) רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמוֹר נַפְשְׁךָ וּכְתִיב וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם כְּשֶׁנָּתַתִּי לְךָ שָׁלוֹם לָמָה לֹא הֶחֱזַרְתָּ לִי שָׁלוֹם אִם הָיִיתִי חוֹתֵךְ רֹאשְׁךָ בְּסַיִיף מִי הָיָה תּוֹבֵעַ אֶת דָּמְךָ מִיָּדִי אָמַר לוֹ הַמְתֵּן לִי עַד שֶׁאֲפַיְיסְךְ בִּדְבָרִים אָמַר לֵיהּ אִילוּ הָיִיתָ עוֹמֵד לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם וּבָא חֲבֵירָךְ וְנָתָן לְךָ שָׁלוֹם הָיִּיתָ מַחֲזִיר לוֹ אָמַר לוֹ לַאו וְאִם הָיִיתָ מַחֲזִיר לוֹ מַה הָיוּ עוֹשִׂים לְךָ אָמַר לֵיהּ הָיוּ חוֹתְכִים אֶת רֹאשִׁי בְּסַיִּיף אָמַר לוֹ וַהֲלֹא דְבָרִים קַל וָחוֹמֶר וּמַה אַתָּה שֶׁהָיִיתָ עוֹמֵד לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁהַיּוֹם כַּאן וּמָחָר בַּקֶּבֶר כַּךְ. אֲנִי שֶׁהָיִּיתִי עוֹמֵד לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא חַי וְקַיָּים לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. מִיַּד נִתְפַּיֵּיס אוֹתוֹ שַׂר וְנִפְטַר אוֹתוֹ חָסִיד לְבֵיתוֹ לְשָׁלוֹם:

 רש''י  אבל למלכי אומות העולם פוסק. שלא יהרגנו: הא דאפשר לקצר. כגון שסמוך לגמור תפלתו:

---

זוהר במדבר דף קי''ז ע''ב

רַבִּי יִצְחָק פָּתַח (תהלים קט''ז) יְיָ זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ יְבָרֵךְ אֶת בֵּית וְגוֹמֵר. יְיָ זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ אִלֵּין גּוּבְרִין דַּהֲווּ עָאלִין בְּחוּשְׁבְּנָא דְמַדְבְּרָא וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְבָרֵךְ לוֹן וְאוֹסִיף עָלַיְיהוּ בְכָל זִמְנָא. תָּא חָזֵי הָאי מָאן דְּאָמַר שְׁבָחָא דְחַבְרֵיהּ דִבְנוֹי אוֹ דְמָמוֹנֵיהּ בָּעֵי לְבָרְכָא לֵיהּ וּלְאוֹדָאָה עָלֵיהּ בִּרְכָּאָן. מְנָלָן. מִמֹּשֶׁה דִכְתִיב (דברים א) וְהִנְכֶם הַיּוֹם כְּכֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרוֹב. לְבָתָר מַה כְתִיב. יְיָ אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם יוֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים וְגוֹמֵר. תְּרֵין בִּרְכָאָן הֲווֹ חָד יְיָ אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם וְגוֹמֵר. הָא חָד לְבָתָר וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם. לְאוֹדָאָה עָלַיְיהוּ בִּרְכָאָן עַל בִּרְכָאָן. וְאִי אִיהוּ מָנֵי שְׁבָחָא דְחַבְרֵיהּ וְלָא אוֹדֵי עָלֵיהּ בִּרְכָּאָן. הוּא נִתְפַּס בְּקַדְמִיתָא מִלְּעֵילָא וְאִי אִיהוּ מְבָרֵךְ לֵיהּ הוּא מִתְבָּרֵךְ מִלְּעֵילָא. וּבִרְכָתָא בָּעֵי לְבָרְכָא לָהּ בְעֵינָא טָבָא וְלָא בְעֵינָא בִישָׁא. וּבְכֹלָא בָעֵי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רְחִימוּתָא דְלִבָּא. וּמַה מָאן דִמְבָרֵךְ לְחַבְרֵיהּ בָּעֵי קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא דִיְּבָרֵךְ לֵיהּ בְּעֵינָא טָבָא וּבְלִבָּא טָבָא מָאן דִמְבָרֵךְ לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה דְבָעֵי עֵינָא טָבָא וְלִבָּא טָבָא וּרְחִמוּתָא דְלִבָּא. בְּגִין כַּךְ (שם ו) וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל לְבָבְךָ וְגוֹמֵר. תָּא חֲזֵי הָא אוּקְמוּהָ לֵית בִּרְכָתָא דִלְעֵילָא שַׁרְיָיא עַל מִלָּה דְאִתְמְנֵי. וְאִי תֵימָא יִשְׂרָאֵל אֵיךְ אִתְמְנוּן. אֶלָּא כֻפְרָא נַטְלֵי מִנַּיְיהוּ וְהָא אוּקְמוּהָ וְחוּשְׁבָּנָא לָא הֲוֵי עַד דְיִתְכְּנִישׁ כָּל הַהוּא כוּפְרָא וְסָלִיק לְחוּשְׁבָּנָא וּבְקַדְמִיתָא מְבָרְכָן לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל וּלְבָתָר מָנָאן הַהוּא כוּפְרָא וּלְבָתָר מְהַדְרִין וּמְבָרְכִין לוֹן לְיִשְׂרָאֵל. אִשְׁתְּכָחוּ דְיִשְׂרָאֵל מִתְבָּרְכִין בְקַדְמִיתָא וּבְסוֹפָא וְלָא סָלִיק בְּהוּ מוֹתָנָא. מוֹתָנָא אֲמָאי סָלִיק בְּמִנְיָינָא. אֶלָּא בְגִין דְּבִרְכָתָא לָא שַׁרְיָיא בְמִנְיָינָא. כֵיוַן דְּיִסְתְּלַק בִּרְכָתָא סִטְרָא אַחֲרָא שָׁאֲרֵי עֲלוֹי וְיָכִיל לְאִתְזְקָא בְגִין דָּא בְמִנְיָינָא נַטְלִין כוּפְרָא וּפִדְיוֹנָא לְסַלְקָא עָלֵיהּ מִנַּיְיהוּ (ס''א עָלֵיהּ מוֹתָנָא) יְבָרֵךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אִלֵּין נָשִׁין דְּלָא סַלְקִין בְּמִנְיָינָא. יְבָרֵךְ אֶת בֵּית אַהֲרֹן דְּאִינוּן מְבָרְכִין לְעַמָּא בְעֵינָא טָבָא וּבְלִבָּא טָבָא וּבִרְחִימוּתָא דְלִבָּא. אֶת בֵּית אַהֲרֹן הָכִי נָמֵי נָשִׁין דְּאִתְבָּרְכָן בְּבִרְכָתָא דִילְהוֹן. יְבָרֵךְ יִרְאֵי יְיָ אִלֵּין אִינוּן לֵיוָאֵי וְכֻלְּהוּ מִתְבָּרְכָן בְּגִין דְּדַחֲלִין לֵיהּ לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. הַקְּטַנִים עִם הַגְּדוֹלִים אַף עַל גַּב דְלָא עָאלִין בְמִנְיָינָא. תָּא חֲזֵי לָא אִשְׁתְּכַח מִנְיָינָא בְהוּ בְיִשְׂרָאֵל דְּאִתְבָּרְכָן בֵּיהּ בְּהָאי מִנְיָינָא. דְּהָאי מִנְיָינָא לְאִתְבָּרְכָא הָוָה וּלְאַשְׁלָמָא שְׁלֵימוּתָא דְעַלְמִין הָוָה וּבְאָתָר דְבִרְכָאן נַפְקִין אִתְמְנוּן דִּכְתִיב בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי דְאִיהוּ זִיוָא דְבִרְכָּאן דְעָלְמָא דְמִנֵּיהּ נָפִיק זִיוָא לְעַלְמָא וְעַל דָּא אִקְרֵי חֹדֶשׁ זִי''ו דְּזִיוָא דְכֹלָא נָפִיק מִנֵּיהּ וְעַל דָא כְתִיב (תהלים קל''ד) יְבָרֶכְךָ יְיָ מִצִיּוֹן וְכֹלָא חָד מִלָּה וּכְתִיב (שם קל''ג) כִּי שָׁם צִוָּה יְיָ אֶת הַבְּרָכָה וְגוֹמֵר:

 תרגום הזוהר  רַבִּי יִצְחָק פָּתַח, (תהלים קט''ו) ה' זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ יְבָרֵךְ אֶת בֵּית וְגוֹ'. ה' זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ, אֵלּוּ הַגְּבָרִים שֶׁהָיוּ עוֹלִים בְּחֶשְׁבּוֹן בַּמִּדְבָּר, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבָרֵךְ אוֹתָם וּמוֹסִיף עֲלֵיהֶם בְּכָל פַּעַם. בֹּא וּרְאֵה, מִי שֶׁאוֹמֵר שִׁבְחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, עַל בָּנָיו אוֹ עַל כַּסְפּוֹ, צָרִיךְ לְבָרְכוֹ, וּלְהוֹדוֹת עַל הַבְּרָכוֹת. מֵאַיִן לָנוּ, מִמֹּשֶה, שֶׁכָּתוּב, (דברים א') וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרוֹב, אַחַר כָּךְ מַה כָּתוּב, ה' אֱלֹקֵי אֲבוֹתֵיכֶם יוֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם. ב' בְּרָכוֹת הָיוּ, אַחַת, ה' אֱלֹקֵי אֲבוֹתֵיכֶם וְגוֹ', הֲרֵי אַחַת. אַחַר כָּךְ, וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם. לְהוֹדוֹת עֲלֵיהֶן, וּבְרָכוֹת עַל בְּרָכוֹת. וְאִם הוּא מוֹנֶה שְׁבָחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, וְאֵינוֹ מוֹדֶה עַל הַבְּרָכוֹת, הוּא נִתְפָּס תְּחִלָּה מִלְּמַעְלָה, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּזָּק מֵחֲמָתוֹ. וְאִם הוּא מְבָרֵךְ אוֹתוֹ, הוּא עַצְמוֹ מִתְבָּרֵךְ מִלְּמַעְלָה. וְצָרִיךְ לְבָרְכוֹ בְּעַיִן טוֹבָה וְלֹא בְּעַיִן רָעָה. וּבְכָל דָּבָר רוֹצֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַהֲבַת הַלֵּב בְּשָׁעָה שֶׁמְּבָרֵךְ. וּמַה, מִי שֶׁמְּבָרֵךְ אֶת חֲבֵרוֹ, רוֹצֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיְּבָרְכוֹ בְּעַיִן טוֹבָה וּבְלֵב טוֹב, מִי שֶׁמְּבָרֵךְ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁצָרִיךְ עַיִן טוֹבָה וְלֵב טוֹב וְאַהֲבַת הַלֵּב. מִשּׁוּם זֶה, כָּתוּב (דברים ו') וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךְ בְּכָל לְבָבְךְ וְגוֹ'. בֹּא וּרְאֵה, הֲרֵי הֶעֱמִידוּהוּ שֶׁאֵין הַבְּרָכָה שֶׁלְמַעְלָה שׁוֹרֶה עַל דָּבָר שֶׁנִּמְנֶה. וְאִם תֹּאמַר, יִשְׂרָאֵל אֵיךְ נִמְנוּ. אֶלָּא כּוֹפֶר לָקְחוּ אִתָּם, וּכְבָר הֶעֱמִידוּהוּ, וְהַחֶשְׁבּוֹן לֹא הָיָה עַד שֶׁנֶּאֱסָף כָּל אוֹתוֹ הַכּוֹפֶר, וְעָלָה לְחֶשְׁבּוֹן. וּבַתְּחִלָּה הָיוּ מְבָרְכִים אֶת יִשְׂרָאֵל, וְאַחַר כָּךְ מָנוּ אוֹתוֹ הַכּוֹפֶר, וְאַחַר כָּךְ חָזְרוּ וּבֵרְכוּ אֶת יִשְׂרָאֵל. נִמְצָא שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִתְבָּרְכוּ בַּתְּחִלָּה וּבַסּוֹף, וְלֹא הָיָה בָּהֶם מָוֶת. שׁוֹאֵל, לָמָּה עוֹלֶה הַמָּוֶת עַל יְדֵי הַמִּנְיָן. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁהַבְּרָכָה אֵינָהּ שׁוֹרָה בְּמִנְיָן, כֵּיוָן שֶׁמִּסְתַּלֶּקֶת הַבְּרָכָה, שׁוֹרֶה עָלָיו הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְיָכוֹל לְהִנָּזֵק. מִשּׁוּם זֶה בְּמִנְיָן לוֹקְחִים כּוֹפֶר וּפִדְיוֹן, לְהַעֲבִיר מֵעָלָיו הַמָּוֶת. יְבָרֵךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל: אֵלֶּה הֵן הַנְּקֵבוֹת הַנִּקְרָאוֹת בָּיִת, שֶׁלֹּא עָלוּ בְּחֶשְׁבּוֹן. כִּי הַנְּקֵבוֹת לֹא נִמְנוּ בַּמִּדְבָּר. יְבָרֵךְ אֶת בֵּית אַהֲרֹן, שֶׁהֵם הַכֹּהֲנִים, וּמְבָרְכִים אֶת הָעָם בְּעַיִן טוֹבָה, וּבְלֵב טוֹב, וּבְאַהֲבַת הַלֵּב. אֶת בֵּית אַהֲרֹן, לָמָּה אוֹמֵר בֵּית. הוּא מְרַמֵּז גַּם כֵּן לַנָּשִׁים, שֶׁמִּתְבָּרְכוֹת בְּבִרְכָתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן. יְבָרֵךְ יִרְאֵי ה' וְכוּ': אֵלּוּ הֵם הַלְּוִיִּם, שֶׁכֻּלָּם מִתְבָּרְכִים מִשּׁוּם שֶׁיְּרֵאִים מֵה'. הַקְּטַנִּים עִם הַגְּדוֹלִים, אַף עַל פִּי שֶׁהַקְּטַנִּים לֹא נִכְנְסוּ בְּחֶשְׁבּוֹן, כִּי לֹא נִמְנוּ אֶלָּא מֵעֶשְׂרִים לְמַעְלָה, יִתְבָּרְכוּ יַחַד עִם הַגְּדוֹלִים. תָּא חֲזֵי לָא אִשְׁתְּכָח וְכוּ': בֹּא וּרְאֵה לֹא נִמְצָא מִנְיָן בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּתְבָּרְכוּ מִמֶּנּוּ, כַּמִּנְיָן הַזֶּה, שֶׁנִּמְנוּ בְּמַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, כִּי הַמִּנְיָן הַזֶּה לְהִתְבָּרֵךְ הָיָה וּלְהַשְּׁלִים שְׁלֵמוּת הָעוֹלָמוֹת הָיָה. וּבְמָקוֹם שֶׁהַבְּרָכוֹת יוֹצְאוֹת נִמְנוּ, שֶׁכָּתוּב בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, שֶׁהוּא זִיו, שֶׁמִּמֶּנּוּ יוֹצֵא הַזִּיו לָעוֹלָם. וְעַל כֵּן נִקְרָא הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, בַּשֵּׁם זִיו, כִּי זִיו הַכֹּל יוֹצֵא מִמֶּנּוּ. וְעַל כֵּן כָּתוּב, יְבָרֶכְךְ ה' מִצִיּוֹן, (תהלים קלד) וְהַכֹּל דָּבָר אֶחָד הוּא. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב (תהלים קל''ג) כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם.

---

הלכה פסוקה

הרמב''ם הלכות תפלה פרק י'

א. אָסוּר לְאָדָם לַעֲבוֹר אֲחוֹרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּשָׁעָה שֶׁהַצִבּוּר מִתְפַּלְּלִין אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה נוֹשֵׂא מַשָׂאוֹי. אוֹ שֶׁהָיָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת שְׁנֵי פְתָחִים בִּשְׁנֵי רוּחוֹת שֶׁהָרוֹאֶה אוֹמֵר שֶׁמַּא יֵלֵךְ וְיִכְּנֵס מִפֶּתַח הָאֶחָד. וְכֵן אִם הָיָה בְּעִיר שְׁתֵּי בָּתֵי כְּנֵסִיּוֹת יֹאמַר הָרוֹאֶה שֶׁמָא יֵלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת הָרָגִיל בּוֹ. וְאִם יֵשׁ לוֹ תְּפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ מוּתָּר לוֹ לַעֲבוֹר וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם אֶחָד מִכֹּל אֵלּוּ שֶׁהַתְּפִלִּין מוֹכִיחִין עָלָיו שֶׁהוּא רוֹדֵף אַחַר מִצְוֹת וְאֵינוֹ מִמְּבַטְּלֵי תְּפִלָּה: ב. הַמִּתְפַּלֵּל עִם הַצִבּוּר לֹא יַאֲרִיךְ אֶת תְּפִלָּתוֹ יוֹתֵר מִדַּאי אֲבָל בֵינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ וְאִם בָּא לוֹמַר אַחַר תְּפִלָּתוֹ אֲפִלּוּ כְּסֵדֶר יוֹם הַכִּפּוּרִים אוֹמֵר וְכֵן אִם רָצָה לְהוֹסִיף בְּכָל בְּרָכָה מִן הָאֶמְצָעִיּוֹת מֵעֵין הַבְּרָכָה מוֹסִיף: ג. כֵּיצַד הָיָה לוֹ חוֹלֶה מְבַקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים בְּבִרְכַת חוֹלִים כְּפִי צַחוּת לְשׁוֹנוֹ הָיָה צָרִיךְ לְפַרְנָסָה מוֹסִיף תְּחִנָּה וּבַקָּשָׁה בְּבִרְכַת הַשָּׁנִים. עַל דֶרֶךְ זוּ בְּכָל אַחַת מֵהֶן וְאִם רָצָה לִשְׁאוֹל כָּל צְרָכָיו בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה שׁוֹאֵל. אֲבָל לֹא יִשְׁאַל לֹא בְּשָׁלשׁ רִאשׁוֹנוֹת וְלֹא בְּשָׁלשׁ אַחֲרוֹנוֹת:

---

מוסר

מזהר הק' ח''א דף ר''א ע''ב בלה''ק

וַיִרְאוּ הָאֲנָשִׁים כִּי הוּבְאוּ בֵּית יוֹסֵף (בראשית מ''ג). אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אוֹי לִבְנֵי אָדָם שֶׁלֹּא יָדְעוּ וְאֵינָם מִסְתַּכְּלִים בְּדַרְכֵּי הַתּוֹרָה אוֹי לָהֶם בְּשָׁעָה שֶׁהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָבֹא לְבַקֵּשׁ מֵהֶם דִּין עַל מַעֲשֵׂיהֶם וְיָקוּמוּ הַגוּף וְהַנֶּפֶשׁ לָתֵת חֶשְׁבּוֹן מִכָּל מַעֲשֵׂיהֶם עַד אֲשֶׁר לֹא תִפָּרֵד הַנֶּפֶשׁ מֵהַגּוּף וְהַיּוֹם הַהוּא הוּא יוֹם הַדִין שֶׁהַסְּפָרִים פְּתוּחִים וּבַעֲלֵי הַדִּין עוֹמְדִים וְאוֹתוֹ הַיּוֹם קָם הַנָּחָשׁ לִנְשׁוֹךְ אוֹתוֹ וְכָל הָאֵיבָרִים חֲרֵדִים וְרוֹעֲשִׁים וְהַנֶּפֶשׁ נִפְרֶדֶת מֵהַגּוּף וְהוֹלֶכֶת לָשׁוּט וְאֵינָה יוֹדַעַת בְּאֵיזֶה דֶרֶךְ תֵלֵךְ וּלְאֵיזֶה מָקוֹם מַעֲלִים אוֹתָהּ אוֹי עַל הַיוֹם הַהוּא יוֹם רוֹגֶז וְרָעַשׁ לָכֵן צָרִיךְ הָאָדָם לְהַרְגִּיז עַל יֵצֶר הָרָע וְלִזְכּוֹר יוֹם הַדִּין שֶׁיָקוּם לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמַנִּיחִים הַגּוּף תַּחַת הָאָרֶץ לְהִתְרַקֵּב וְהַנֶּפֶשׁ נִפְרֶדֶת מִמֶּנּוּ. וְשָׁנִינוּ לְעוֹלָם יַרְגִיז אָדָם יֵצֶר הַטּוֹב עַל יֵצֶר הָרָע לְהַכְנִיעַ יֵצֶר הַרָע וּלְהִתְגַּבֵּר בַּתּוֹרָה וְיִרְאַת הַשֵּׁם תָּדִיר:

---

במדבר יום שני תורה

יכוין בקריאת ארבע פסוקים אלו שהם כנגד דֲ דמילוי יו''ד דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת הרוח משבת שעברה:

(ז) לִֽיהוּדָ֕ה נַחְשׁ֖וֹן בֶּן-עַמִּֽינָדָֽב: לִיהוּדָה נַחְשׁוֹן בַּר עַמִינָדָב: (ח) לְיִ֨שָּׂשכָ֔ר נְתַנְאֵ֖ל בֶּן-צוּעָֽר: לְיִשָׂשׂכָר נְתַנְאֵל בַּר צוּעָר: (ט) לִזְבוּלֻ֕ן אֱלִיאָ֖ב בֶּן-חֵלֹֽן: לִזְבוּלֻן אֱלִיאָב בַּר חֵלֹן: (י) לִבְנֵ֣י יוֹסֵ֔ף לְאֶפְרַ֕יִם אֱלִֽישָׁמָ֖ע בֶּן-עַמִּיה֑וּד לִמְנַשֶּׁ֕ה גַּמְלִיאֵ֖ל בֶּן-פְּדָהצֽוּר: לִבְנֵי יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם אֱלִישָׁמָע בַּר עַמִיהוּד לִמְנַשֶׁה גַמְלִיאֵל בַּר פְּדָהצוּר:

---

נביאים - הושע - פרק ב

(ז) כִּ֤י זָֽנְתָה֙ אִמָּ֔ם הֹבִ֖ישָׁה הֽוֹרָתָ֑ם כִּ֣י אָמְרָ֗ה אֵלְכָ֞ה אַחֲרֵ֤י מְאַהֲבַי֙ נֹתְנֵ֤י לַחְמִי֙ וּמֵימַ֔י צַמְרִ֣י וּפִשְׁתִּ֔י שַׁמְנִ֖י וְשִׁקּוּיָֽי: אֲרֵי טְעַת כְּנִשְׁתְּהוֹן בָּתַר נְבִיֵי שִׁקְרָא בְּהִיתוּ מַלְּפֵיהוֹן אֲרֵי אָמְרָה אֱהַךְ בָּתַר עַמְמַיָּא רַחֲמַי מְסַפְּקֵי מֵיכְלַי וּמִשְׁתִּי כְּסוּת מִילָא וּבוּץ מְשַׁח כָּל פַּרְנוּסָי :

 רש''י   אמם . כנסיה שלהם : הובישה הורתם . בהיתו מלפיהון החכמים המורים להם הוראות בושים מפני עמי הארץ אומרים להם לא תגנובו והם גונבים לא תלוו ברבית והם מלווים : אחרי מאהבי . בדרכי העכו''ם :

(ח) לָכֵ֛ן הִנְנִי-שָׂ֥ךְ אֶת-דַּרְכֵּ֖ךְ בַּסִּירִ֑ים וְגָֽדַרְתִּי֙ אֶת-גְּדֵרָ֔הּ וּנְתִיבוֹתֶ֖יהָ לֹ֥א תִמְצָֽא: בְּכֵן הָא אֲנָא מְקַלְקֵל יַת אוֹרְחָתִיךְ כְּמָא דְסָיְנִין בְּכוּבַּיָּא וְאֶפְסוֹק כְּמָא דְמַפְסִיקִין בְּכָתְלַיָא וּשְׁבִילַהָא לָא תִשְׁכָּח :

 רש''י   הנני שך . ל' סגירה כמו הסר משוכתו ( ישעיה ה ) כמשוכת חדק ( משלי טו ) : את דרכך . דרכים ושבילים שאת הולכת בהם :

(ט) וְרִדְּפָ֤ה אֶת-מְאַהֲבֶ֙יהָ֙ וְלֹֽא-תַשִּׂ֣יג אֹתָ֔ם וּבִקְשָׁ֖תַם וְלֹ֣א תִמְצָ֑א וְאָמְרָ֗ה אֵלְכָ֤ה וְאָשׁ֙וּבָה֙ אֶל-אִישִׁ֣י הָֽרִאשׁ֔וֹן כִּ֣י ט֥וֹב לִ֛י אָ֖ז מֵעָֽתָּה: וְתִרְדָף שְׁלָם עִם עַמְמַיָּא רַחֲמַהָא וְלָא תִדְבַּק יַתְהוֹן וְתִבְעֵי סָעֵיד וְלָא תַשְׁכַּח וְתֵימַר אֱהַךְ וְאֵתוּב לְפוּלְחַן רִבּוֹנִי קַדְמָאָה אֲרֵי טַב לִי כַּד הֲוֵיתִי פָּלְחָא קֳדָמוֹהִי מִכְעַן לָא אֶפְלַח לְטָעֲוָתָא :

 רש''י   ורדפה . ממשקלות לשון כבד הוא זה כמו ( שם יב ) ומרדף רקים פורקציי''ר בלע''ז כלומר תחזור אחריהם ולא תשיגם : את מאהביה . מצרים ואשור ולא תוכלי לבקש מהם עזרה : ובקשתם . ובקשה אותם :

(י) וְהִיא֙ לֹ֣א יָֽדְעָ֔ה כִּ֤י אָֽנֹכִי֙ נָתַ֣תִּי לָ֔הּ הַדָּגָ֖ן וְהַתִּיר֣וֹשׁ וְהַיִּצְהָ֑ר וְכֶ֨סֶף הִרְבֵּ֥יתִי לָ֛הּ וְזָהָ֖ב עָשׂ֥וּ לַבָּֽעַל: וְאִינּוּן לָא יָדְעִין אֲרֵי אֲנָא בָּרֵיכִית לְהוֹן עִבּוּרָא וְחַמְרָא וּמִשְׁחָא וְכַסְפָּא אַסְגֵּיתִי לְהוֹן וְדַהֲבָא מִנֵּיהּ עֲבַדוּ לְטָעֲוָתָא :

 רש''י   לא ידעה . לא שמה אל לבה והראית עצמה כלא יודעת : וכסף הרביתי לה וזהב . והם עשאוהו לבעל :

---

כתובים - משלי - פרק ל

(יד) דּ֤וֹר | חֲרָב֣וֹת שִׁנָּיו֮ וּֽמַאֲכָל֪וֹת מְֽתַלְּעֹ֫תָ֥יו לֶאֱכֹ֣ל עֲנִיִּ֣ים מֵאֶ֑רֶץ וְ֝אֶבְיוֹנִ֗ים מֵאָדָֽם: דָּרָא דְסָפְסְרֵי אִינוּן נִיבוֹי לְמֵיכַל מַסְכְּנֵי מֵאַרְעָא וְלַעֲלִיבֵי מִן בְּנֵי נָשָׁא :

 רש''י   דור חרבות שיניו . החיצונות : ומאכלות . סכינים : מתלעותיו . שניו הפנימיות :

(טו) לַֽעֲלוּקָ֨ה | שְׁתֵּ֥י בָנוֹת֮ הַ֤ב | הַ֥ב שָׁל֣וֹשׁ הֵ֭נָּה לֹ֣א תִשְׂבַּ֑עְנָה אַ֝רְבַּ֗ע לֹא-אָ֥מְרוּ הֽוֹן: לַעֲלוּקָה תַרְתֵּין בְּנִין הַב הַב תְּלָת אִינוּן דְּלָא שָּׂבְעָן וְאַרְבַּע דְּלָא אָמְרָן מִסְתָא :

 רש''י   לעלוקה . מנחם פתר לעלוקה כמשמעו למדנו שהוא ערבי והפותרים אומרים שהוא לשון שאול ומורד וכן במדרש תהלים למדנו כן שפותר שתי בנות גן עדן וגיהנם זו אומרת תנו לי צדיקי' וזו אומרת תנו לי רשעי' : ארבע לא אמרו הון . הרבה יש לנו :

(טז) שְׁאוֹל֮ וְעֹ֪צֶ֫ר רָ֥חַם אֶ֭רֶץ לֹא-שָׂ֣בְעָה מַּ֑יִם וְ֝אֵ֗שׁ לֹא-אָ֥מְרָה הֽוֹן: שְׁיוֹל וְאַחֲדַת רַחֲמֵי וְאַרְעָא לָא שָּׂבְעָא מַיָא וְנוּרָא לָא אָמְרָה מִסְתָא :

 רש''י   ועוצר רחם . תשמיש : שאול ועוצר רחם . שאול מלכות בבל שנאמר בנבוכדנצר הרחיב בשאול נפשו ( חבקוק ב ) ועוצר רחם זו היא מדי שבימיהם עצרו רחמים מישראל שנאמר להשמיד להרוג ולאבד ( אסתר ג ) : ארץ לא שבעה מים . זו יון שלא שבעה מלגזור גזרות רעות על ישראל : ואש לא אמרה הון . נגד עשו שעשה בחימה בוערת על ישראל שאמרו להשמיד טף ונשים ביום אחד . וכן :

(יז) עַ֤יִן | תִּֽלְעַ֣ג לְאָב֮ וְתָב֪וּז לִֽיקֲּהַ֫ת-אֵ֥ם יִקְּר֥וּהָ עֹרְבֵי-נַ֑חַל וְֽיֹאכְל֥וּהָ בְנֵי-נָֽשֶׁר: עֵינָא דִמְצָרְיָא לְאָב וְשָׁיְטָא קְשִׁישׁוּתָא דְאִמָא נֶחְצוּנֵיהּ עוּרְבֵי דְנַחֲלָא וְיִסַמוּן יָתַיהּ בְּנֵי נִשְׁרָא :

 רש''י   ליקהת אם . לקמטי' הנקבצי' ונקהין בפני אמו לשון יקהת עמים ( ראשית מט ) קבוצת עמים והיו''ד יסוד כמו יפעת ויעלת חן : יקרוה . לשון תנקר נקרת הצור ( שמות לג ) פוריי''ר בלעז יבא העורב שהוא אכזרי על בניו ויקרוה ולא יאכלנה ולא יהנה בה ויבא נשר שהוא רחמני על בניו ויאכלנה ויהנה בה , העורב אכזרי הוא כמו שנאמ' ( תהלים קמז ) לבני עורב אשר יקראו , והנשר רחמני שנאמר ישאהו על אברתו ( דברי' לב ) :

---

משנה עירובין פרק י

א. הַמּוֹצֵא תְפִלִּין, מַכְנִיסָן זוּג זוּג. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, שְׁנַיִם שְׁנַיִם. בַּמֶה דְבָרִים אֲמוּרִים, בַּיְשָׁנוֹת, אֲבָל בַּחֲדָשׁוֹת, פָּטוּר. מְצָאָן צְבָתִים אוֹ כְרִיכוֹת, מַחְשִׁיךְ עֲלֵיהֶן וּמְבִיאָן. וּבַסַכָּנָה, מְכַסָן וְהוֹלֵךְ לוֹ:

 ברטנורה   (א) המוצא תפלין. בשדה במקום שאינן משתמרים: זוג זוג. אחד בראש ואחד בזרוע כדרך שלובשן בחול, והיינו זוג, וחוזר תמיד ומכניס זוג זוג עד שיכניס את כולן. קסבר שבת זמן תפילין הוא אלא שחכמים גזרו עליהן גזירה שמא תפסק רצועה ויביאם בידו, ואם ילבש יותר מזוג איכא בל תוסיף ואתי איסור בל תוסיף ומשוי להו עליה כמשאוי. ורבן גמליאל סבר שבת לאו זמן תפילין הוא, והיינו טעמא דשרו ליה רבנן בהצלה משום דתכשיט הוא, הילכך מכניסן שני זוגות שני זוגות, דשני זוגות הוי תכשיט לפי ששנינו מקום יש בראש להניח בו שני תפילין, וכל כמה דהוי תכשיט שרי. ומשום בל תוסיף ליכא הכא, דאין כאן מצות תפילין כלל אלא כשאר מלבוש דעלמא. ואין הלכה כרבן גמליאל: בישנות. שניכר הקשר, דודאי תפילין הן ויש בהן קדושה ואסור להניחן במקום בזיון. אבל בחדשות אין מחללין שבת עליהן להכניסן, דילמא קמיע בעלמא נינהו, ואין קדושה אלא בעשויין כהלכתן לשמן: צבתים. קשורים כל זוג וזוג לעצמו: כרוכים. הרבה ביחד: מחשיך עליהן. יושב ומשמרם שם עד שתחשך, ומשחשיכה מכניסן כולם ביחד. וכגון שהם מרובים שאם יביאם זוג זוג לא תכלה הבאתם קודם הלילה, שאם הם בענין שתכלה הכנסתן לבית קודם הלילה, מכניסן זוג זוג כדאמרן: ובסכנה. שגזרו שמד שלא להניח תפילין. ומתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, במה דברים אמורים בסכנה של שמד, אבל אם מתיירא לשהות שם מפני הלסטים, מוליכן פחות פחות מארבע אמות:

ב. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, נוֹתְנָן לַחֲבֵרוֹ, וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה. וְכֵן בְּנוֹ, נוֹתְנוֹ לַחֲבֵרוֹ, וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ, אֲפִלּוּ מֵאָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, נוֹתֵן אָדָם חָבִית לַחֲבֵרוֹ, וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ, אֲפִלּוּ חוּץ לַתְּחוּם. אָמְרוּ לוֹ, לֹא תְהַלֵּךְ זוֹ יוֹתֵר מֵרַגְלֵי בְעָלֶיהָ:

 ברטנורה   (ב) ר' שמעון אומר נותנן לחברו. ואינו מוליכן פחות [פחות] מארבע אמות כשמתיירא מפני לסטים, גזירה שמא יעבירם מתחילת ארבע לסוף ארבע. והלכה כר' שמעון: וכן בנו. שילדתו אמו בשדה בשבת: נותנו לחברו. והא עדיפא מלטלטלו פחות פחות מארבע אמות: אפילו חוץ לתחום. בחבית של הפקר מיירי. דאי יש לה בעלים, הא קיימא לן הבהמה והכלים כרגלי הבעלים. וסבר ר' יהודה נכסי הפקר לא קנו שביתה: אמרו לו. ר' יוחנן בן נורי הוא דאמר לה, דשמעינן ליה נכסי הפקר קונין שביתה במקומן: לא תהלך זו יותר מרגלי בעליה. כלומר אם היו לה בעלים ולא עירבו לא היתה מהלכת אלא אלפים אמה, השתא נמי לא תלך אלא אלפים אמה ממקום שביתתה. והלכה כר' יהודה:

ג. הָיָה קוֹרֵא בַסֵפֶר עַל הָאִסְקֻפָּה, נִתְגַּלְגַּל הַסֵפֶר מִיָדוֹ, גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ. הָיָה קוֹרֵא בְרֹאשׁ הַגַּג וְנִתְגַּלְגַּל הַסֵפֶר מִיָּדוֹ, עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לַעֲשָׂרָה טְפָחִים, גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ. מִשֶּׁהִגִּיעַ לַעֲשָׂרָה טְפָחִים, הוֹפְכוֹ עַל הַכְּתָב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אֵין מְסֻלָּק מִן הָאָרֶץ אֶלָּא כִמְלֹא מַחַט, גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֲפִילוּ בָאָרֶץ עַצְמוֹ גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ, שֶׁאֵין לְךָ דָבָר מִשּׁוּם שְׁבוּת עוֹמֵד בִּפְנֵי כִתְבֵי הַקּדֶשׁ:

 ברטנורה   (ג) הקורא בספר. כל ספרים שלהם היו נגללים כספר תורה שלנו: האסקופה. כעין אצטבא שלפני פתח הבית, וכרמלית היא: גוללו אצלו. הואיל וראשו אחד בידו: לעשרה טפחים. התחתונים הסמוכים לקרקע של רשות הרבים, דאם אין אגדו בידו הוי איסור דאורייתא, וגזרינן אגדו בידו אטו שאין אגדו בידו. ובגמרא פריך והא לא נח, כלומר אף על פי שהגיע לעשרה טפחים התחתונים אין כאן איסורא דאורייתא אפילו לא היה אגדו בידו שהרי לא נח ברשות הרבים, ומשני, כגון שהיה שם כותל משופע ונח הספר על בליטת הכותל של עשרה טפחים התחתונים דהוי כאילו נח ברשות הרבים, ואם לא היה אגדו בידו הוי חיובא דאורייתא אם היה מביאו אצלו. ומתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, הגיע לעשרה טפחים מן הארץ הופכו על הכתב במה דברים אמורים בכותל משופע דנח אבל בכותל שאינו משופע גוללו אצלו דברי ר' יהודה שרבי יהודה אומר אפילו אינו מסולק מן הארץ אלא מלא החוט גוללו אצלו דבעינן הנחה על גבי משהו: הופכו על הכתב. האותיות כלפי הכותל, שלא יהא מוטל כל כך בבזיון, ומניחו שם עד שתחשך: דבר משום שבות. כגון זה שאגדו בידו וליכא כי אם שבות דרבנן אם בא לגוללו אצלו, שאין חייב מן התורה אלא אם כן יצא הספר כולו מידו ונח ברשות הרבים ובא לעקרו מרשות הרבים ולהניחו ברשות היחיד. ואין הלכה כר' שמעון:

ד. זִיז שֶׁלִּפְנֵי חַלּוֹן, נוֹתְנִין עָלָיו וְנוֹטְלִין מִמֶּנּוּ בַשַּׁבָּת. עוֹמֵד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָחִיד וּמְטַלְטֵל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּמְטַלְטֵל בִּרְשׁוּת הַיָחִיד, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא חוּץ מֵאַרְבַּע אַמּוֹת:

 ברטנורה   (ד) זיז. אבן או עץ הבולט מן הכותל על אויר רשות הרבים גבוה עשרה טפחים מקרקע של רשות הרבים: נותנין עליו. בני עליה, ונוטלים ממנו, שאויר רשות הרבים אינה הולכת אלא עד עשרה. ודוקא כלים הנשברים כגון כוסות וצלוחיות הוא דנותנים עליו. אבל כלים שאינם נשברים לא, דלמא נפלו ברשות הרבים ואתי לאתויינהו: עומד אדם ברשות היחיד. בבית או על הגג, ונוטל חפץ כאן ומניח כאן ברשות הרבים. ואע''פ שאין ראשו ורובו עומד ברשות הרבים במקום החפץ, ולא גזרינן שמא יביאנו אצלו: ובלבד שלא יוציאנו. מארבע אמותיו שהיה מונח בו:

ה. לֹא יַעֲמוֹד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָחִיד וְיַשְׁתִּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְיַשְׁתִּין בִּרְשׁוּת הַיָחִיד, וְכֵן לֹא יָרוֹק. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף מִשֶּׁנִּתְלַשׁ רֻקּוֹ בְּפִיו, לֹא יְהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת עַד שֶׁיָרוֹק:

 ברטנורה   (ה) וישתין ברשות הרבים. דמפיק מרשות היחיד לרשות הרבים. ואם השתין חייב חטאת, ואף על גב דבעינן עקירה מעל גבי מקום שיש בו ארבעה על ארבעה, השתן וכן הרוק הוו כמונחים במקום שיש בו ארבעה על ארבעה: משנתלש רוקו. והוא שנתעגל ונתהפך בפיו. ואין הלכה כרבי יהודה:

ו. לֹא יַעֲמוֹד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָחִיד וְיִשְׁתֶּה בִרְשׁוּת הָרַבִּים, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְיִשְׁתֶּה בִרְשׁוּת הַיָחִיד, אֶלָּא אִם כֵּן הִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ לִמְקוֹם שֶׁהוּא שׁוֹתֶה. וְכֵן בַּגַּת. קוֹלֵט אָדָם מִן הַמַּזְחֵילָה לְמַטָּה מֵעֲשָׁרָה טְפָחִים. וּמִן הַצִנּוֹר, מִכָּל מָקוֹם שׁוֹתֶה:

 ברטנורה   (ו) וישתה ברשות הרבים. והני מילי בכלים שהם צריכין לו, דגזרינן דלמא אתי לאתויינהו, אבל בכלים שאין צריכין לו מותר, ואפילו לא הכניס ראשו ורובו ברשות הרבים: וכן בגת. לענין מעשר, שאם הכניס ראשו ורובו בגת שותה בלא מעשר, דהוי שתיית עראי. וחוץ לגת אינו רשאי לשתות בלא מעשר דהוי שתיית קבע: קולט. תופס, כלומר מקבל מן המים הנזחלין ושותה: המזחילה. כמין בנין מדרון עשוי סמוך לכותל שזוחלין בו המים. ולהכי נקרא מזחילה שכל דבר המהלך ורוחש על גבי הכותל או על גבי קרקע נקרא זוחל כמה דאת אמר (דברים לב) זוחלי עפר: למטה מעשרה טפחים. גרסינן. והכי קאמר, עומד אדם ברשות הרבים וקולט בכלי למטה מעשרה טפחים מן המים היורדין מן המזחילה. וקולט דוקא, כדמפרש בגמרא, אבל לא יצרף ויחבר פיו או הכלי למזחילה שהיא בפחות משלשה סמוך לגג, ואע''פ שהיא למטה מעשרה, מכל מקום הואיל ומוטלת לאורך הכותל ובתוך שלשה לגג הויא כגג והוי כמוציא מן הגג שהוא רשות היחיד לרשות הרבים: ומן הצנור מכל מקום. כלומר בין קולט בין מצרף, משום דצנור לעולם בולט הוא ויוצר לרשות הרבים. ובגמרא מוקי לה כשאין בצנור ארבעה על ארבעה שאינו חולק רשות לעצמו:

ז. בּוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְחֻלְיָתוֹ גְבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, חַלּוֹן שֶׁעַל גַּבָּיו מְמַלְאִין הֵימֶנּוּ בַשַּׁבָּת. אַשְׁפָּה בִרְשׁוּת הָרַבִּים גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, חַלּוֹן שֶׁעַל גַּבָּהּ שׁוֹפְכִין לְתוֹכָהּ מַיִם בַּשַּׁבָּת:

 ברטנורה   (ז) וחוליתו עשרה, חלון שעל גבה ממלאין ממנה. כיון דחולייתו שהיא השפה אשר סביבותיה גבוהה עשרה טפחים, וקיימא לן דאין רשות הרבים למעלה מעשרה טפחים, אלא מקום פטור, לפיכך ממלאין מחלון שעל גבה בשבת, דהוו מוציאין מרשות היחיד לרשות היחיד דרך מקום פטור. ואפילו הבור מופלגת מן הכותל של חלון ארבעה טפחים, ממלאין ממנה, שאין כאן רשות הרבים מפסקת מן הבור לחלון בשעה שממלאין מים אלא מקום פטור בלבד: וכן אשפה ברשות הרבים גבוהה עשרה טפחים. רשות היחיד היא, ולא חיישינן שמא תנטל אשפה ותעמוד על פחות מעשרה ואתי למשרי כדמעיקרא. ודוקא באשפה של רבים שאינה עשויה להפנות, אבל אשפה של יחיד העשויה להפנות אין זורקין לה בשבת, דחיישינן דלמא מפנה לה והויא לה רשות הרבים:

ח. אִילָן שֶׁהוּא מֵסֵךְ עַל הָאָרֶץ, אִם אֵין נוֹפוֹ גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ שְׁלשָׁה טְפָחִים, מְטַלְטְלִין תַּחְתָּיו. שָׁרָשָׁיו גְּבוֹהִין מִן הָאָרֶץ שְׁלשָׁה טְפָחִים, לֹא יֵשֵׁב עֲלֵיהֶן. הַדֶּלֶת שְׁבַּמֻּקְצֶה וַחֲדָקִים שֶׁבַּפִּרְצָה וּמַחֲצָלוֹת, אֵין נוֹעֲלִין בָּהֶן, אֶלָּא אִם כֵּן גְּבוֹהִים מִן הָאָרֶץ:

 ברטנורה   (ח) שהוא מיסך. שנופו נוטה למטה מכל צדדיו סביב: מטלטלין תחתיו. דכיון דאין נופו גבוה מן הארץ שלשה טפחים הוי להו כלבודים לארץ ונמצאו כמחיצות, לפיכך מותר לטלטל תחתיו, ומכל מקום צריך למלאות אותו אויר שבין הנוף לארץ בתבן וקש וכיוצא בו, ולקשור הנופות שלא יזיזם הרוח, דכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה. ואין מטלטלין בו אלא בבית סאתים שהם שבעים אמה ושירים, שכל מחיצה שתשמישה לאויר כלומר לשמור אויר השדות והכרמים ולא לדור בה אין מטלטלין בה אלא בבית סאתים: לא ישב עליהן. שאסור להשתמש באילן, גזירה שמא יתלוש. ואי לא גביהי שלשה הרי הן כקרקע ומותר לישב עליהן: הדלת שבמוקצה. רחבה שאחורי הבתים, והדלת שלה אינה קבועה בציר כשאר דלתות אלא זקופה כנגד הפתח וכשהוא פותח מטיל הדלת על הארץ: וחדקים. קוצים שהתקינן כדי לסתום בהם פרצה: וכן מחצלות. של קנים. כל אלו אינם קשורין ואין קבועין במקומן אלא כשבאין לפתוח מטילין אותן על הארץ, לפיכך אין נועלין בהם, דמחזי כבנין. אלא אם כן גבוהים מן הארץ, דאז לא מיחזי כבנין ונועלין בהן:

ט. לֹא יַעֲמוֹד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָחִיד וְיִפְתַּח בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְיִפְתַּח בִּרְשׁוּת הַיָחִיד, אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה מְחִיצָה גְבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. אָמְרוּ לוֹ, מַעֲשֵׂה בְשׁוּק שֶׁל פַּטָּמִין שֶׁהָיָה בִירוּשָׁלַיִם, שֶׁהָיוּ נוֹעֲלִין וּמַנִּיחִין אֶת הַמַּפְתֵּחַ בְּחַלּוֹן שֶׁעַל גַּבֵּי הַפֶּתַח. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שׁוּק שֶׁל צַמָּרִים הָיָה:

 ברטנורה   (ט) לא יעמוד אדם ברשות היחיד. ויטול מפתח המונח ברשות הרבים ויפתח בו פתח החנות המונח ברשות הרבים, ואע''פ שאין ממקום המפתח עד הפתח ארבע אמות, גזירה שמא יכניס המפתח אצלו: אלא אם כן עשו לו מחיצה. ויעמוד בתוכה ויפתח וינעול: אמרו לו והלא מעשה בשוק של פטמין. שמעוה רבנן לר' מאיר דכי היכי דאמר לא יעמוד ברשות היחיד ויפתח ברשות הרבים וכו' הכי נמי קאמר לא יעמוד אדם בכרמלית ויפתח ברשות היחיד, ברשות היחיד ויפתח בכרמלית. ומשום הכי קא מותבי ליה משוק של פטמים שהיה בירושלים דכרמלית היא כיון שדלתותיה נעולות בלילה לא מקריא רשות הרבים, והחלון שמניחין בו המפתח היה רשות היחיד והיו עומדין בכרמלית ופותחין ברשות היחיד: פטמין. טבחים שמפטמים בהמות לשחוט. ואין הלכה כרבי מאיר לא ברשות הרבים ולא בכרמלית: של צמרים. מוכרי צמר:

י. נֶגֶר שֶׁיֵשׁ בְּרֹאשׁוֹ גְלֻסְטְרָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר, וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מַעֲשֵׂה בִכְנֶסֶת שֶׁבִּטְבֶרְיָא שֶׁהָיוּ נוֹהֲגִין בּוֹ הֶתֵּר, עַד שֶׁבָּא רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְהַזְּקֵנִים וְאָסְרוּ לָהֶן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִיסוּר נָהֲגוּ בָהּ. בָּא רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְהַזְּקֵנִים וְהִתִּירוּ לָהֶן:

 ברטנורה   (י) נגר. כעין בריח שתוחבים בכותלים או באסקופה לנעול בו הדלת: גלוסטרא. שראשו עבה ועגול כמין רמון ועשוי כבוכנא שראוי לדוך בו פלפלין, ואע''ג דתורת כלי עליו אוסר ר' אליעזר, אלא אם כן קשור ותלוי בדלת: ור' יוסי מתיר. והלכה כרבי יוסי:

יא. נֶגֶּר הַנִּגְרָר, נוֹעֲלִים בּוֹ בַמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה. וְהַמֻּנָּח, כָּאן וְכָאן אָסוּר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַמֻּנָּח מֻתָּר בַּמִּקְדָּשׁ, וְהַנִּגְרָר בַּמְּדִינָה:

 ברטנורה   (יא) נגר הנגרר. בריח הקשור בדלת אבל אינו תלוי בו, שהחבל הקשור בו ארוך והבריח נגרר על גבי קרקע, ובנגר שאין בראשו גלוסטרא עסקינן, דביש בראשו גלוסטרא הא שרי ליה ר' יוסי לעיל אע''פ שאינו קשור והלכה כמותו: נועלים בו במקדש. דשבות בעלמא הוא ואינו בונה ממש הואיל וקשור הוא, אלא מפני שנגרר מחזי כבונה, ואין שבות במקדש: והמונח. שאינו קשור כלל הוי בנין ממש. ור' יהודה סבר לא הוי בנין ממש אלא מחזי כבנין, ובמקדש לא גזרו משום שבות. והנגרר אף במדינה מותר, הואיל וקושר, אע''פ שאינו תלוי. והלכה כר' יהודה:

יב. מַחֲזִירִין צִיר הַתַּחְתּוֹן בַּמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה. וְהָעֶלְיוֹן, כָּאן וְכָאן אָסוּר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָעֶלְיוֹן, בַּמִּקְדָּשׁ, וְהַתַּחְתּוֹן בַּמְּדִינָה:

 ברטנורה   (יב) מחזירין ציר התחתון. של דלת שכל זמן שלא יצא העליון נוח להחזירו ואין כאן בנין: אבל לא במדינה. גזירה שמא יתקע, דהוי מלאכה: והעליון כאן וכאן אסור. דכיון דיצא עליון כולו נופל והוי ליה כבונה: ר' יהודה אומר כו'. דסבירא ליה אין בנין בכלים וליכא אלא שבות, ובמקדש לא גזרו על השבות. ואין הלכה כר' יהודה:

יג. מַחֲזִירִין רְטִיָה בַמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה. אִם בַּתְּחִלָּה, כָּאן וְכָאן אָסוּר. קוֹשְׁרִין נִימָא בַמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה. אִם בַּתְּחִלָּה, כָּאן וְכָאן אָסוּר. חוֹתְכִין יַבֶּלֶת בַּמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה. וְאִם בַּכֶּלִי, כָּאן וְכָאן אָסוּר:

 ברטנורה   (יג) מחזירין רטיה. כהן שהוצרך לעבוד עבודה בשבת ונטל רטיה שהיתה על גבי מכה שעל ידו כדי שלא תהא חוצצת בין בשרו לעבודה, מחזירה על גבי מכתו לאחר העבודה. דאי לא שריית ליה להחזירה ממנע ולא עביד עבודה: אבל לא במדינה. גזירה שמא ימרח הרטייה וחייב משום ממחק: ואם בתחילה. שלא היתה קשורה מבעוד יום וכהן זה לא סלקה לצורך עבודה: כאן וכאן אסור. ולא אמרינן הכא אין שבות במקדש, דלאו צורך גבוה הוא אלא צורך עצמו. והא דאסרי רבנן החזרת הרטיה אינו אלא כשפירשה על גבי קרקע, אבל אם לקחה בידו כל זמן שהיא בידו או אפילו נתנה על גבי כלי ולא פירשה על גבי קרקע מותר להחזירה בכל מקום: קושרין נימא. נימת כנור של שיר הלוים שנפסקה בשבת. דקסבר מכשירי מצוה שלא יכול לעשותם מאתמול דהא היום נפסקה דוחין את השבת. ודוקא כשנפסקה באמצע שאינו קושרה אלא לפי שעה, אבל סמוך ליתדות דהוי קשר של קיימא אסור: ואם בתחילה. שלא היתה שם מעולם דיכול לעשותה מאתמול אסור: יבלת. היא מום בקדשים, שנאמר (ויקרא כב) או יבלת, וחותכים אותה במקדש ביד, דאין בזה אלא משום שבות, דכלאחר יד הוא. אבל לא בכלי, דמלאכה גמורה היא שכך עושים בחול. וכשחותך מבעלי חיים הוי תולדה דגוזז את הצמר:

יד. כֹּהֵן שֶׁלָּקָה בְאֶצְבָּעוֹ, כּוֹרֵךְ עָלֶיהָ גֶמִי בַמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה. אִם לְהוֹצִיא דָם, כָּאן וְכָאן אָסוּר. בּוֹזְקִין מֶלַח עַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יַחֲלִיקוּ, וּמְמַלְאִים מִבּוֹר הַגּוֹלָה וּמִבּוֹר הַגָּדוֹל בַּגַּלְּגַּל בַּשַּׁבָּת, וּמִבְּאֵר הַקַּר בְּיוֹם טוֹב:

 ברטנורה   (יד) כורך עליה גמי. ואע''פ שהגמי מרפא את המכה, הואיל והשתא מיהא צורך עבודה הוא, דלאו אורח ארעא שתהא מכתו נראית עם עבודה, ומכסה אותה בגמי: אבל לא במדינה דרפואה בשבת שבות היא ואסור: ואם להוציא דם שמהדקה בגמי כדי להוציא דמה: כאן וכאן אסור. דהוה ליה חובל ואב מלאכה לא אשתרי במקדש: בוזקים מלח. כותתים ומפזרים מלח על גבי הכבש שעולים בו למזבח, מפני שחלק הוא ופעמים נופלים ממנו שמחליקים רגליהם בו. בוזקים, לשון כתיתה: אבל לא במדינה. מפני שהוא מתקן: ממלאים מים מבור הגולה ומבור הגדול. כך שמן. ושניהם היו בלשכת העזרה: בגלגל. העשוי להעלות בו הדלי על ידי חבלים. ומשני בורות הללו בלבד התירו למלאות מים בגלל בשבת, אבל בשאר בורות אסור, גזירה שמא ימלא לגינתו ולחורבתו מתוך שממלאין בלא טורח אתי להשקות בו גינתו וחורבתו בשבת. ובמקום דליכא למגזר שמא ישקה לגינתו ולחורבתו מותר למלאות בגלגל, ולא חיישינן מפני שמשמיע קול, שלא אסור אלא קול של שיר בלבד. והכי נמי שרי למטרף אבבא ומיקש על תרעא בשבת ואין בכך כלום: ומבאר הקר. על שם שהיה באר מים חיים קרי ליה בור הקר, לשון מקור. ובור זה היה צריך לבני הגולה ברגל, והתירו להם נביאים שביניהם חגי זכריה ומלאכי למלאות ממנו בגלגל ברגל, ונשאר בהיתרו שממלאין ממנו ביום טוב בגלגל אף במדינה, מה שאין כן בשאר בארות הנובעים:

טו. שֶׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בַמִּקְדָשׁ, כֹּהֵן מוֹצִיאוֹ בְהֶמְיָנוֹ, שֶׁלֹּא לְשַׁהוֹת אֶת הַטֻּמְאָה, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בִּצְבַת שֶׁל עֵץ, שֶׁלֹּא לְרַבּוֹת אֶת הַטֻּמְאָה. מֵהֵיכָן מוֹצִיאִין אוֹתוֹ, מִן הַהֵיכָל וּמִן הָאוּלָם וּמִבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מָקוֹם שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת, מִשָּׁם מוֹצִיאִין אוֹתוֹ, וּשְׁאָר כָּל הַמְּקוֹמוֹת כּוֹפִין עָלָיו פְּסַכְתֵּר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מָקוֹם שֶׁהִתִּירוּ לְךָ חֲכָמִים, מִשֶּׁלְּךָ נָתְנוּ לָךְ, שֶׁלֹּא הִתִּירוּ לְךָ אֶלָּא מִשּׁוּם שְׁבוּת:

 ברטנורה   (טו) כהן מוציאו בהמיינו. בשבת. ולא חיישינן לטלטול, דאין שבות במקדש: בהמיינו. באבנטו. ואע''ג דמטמא ליה לאבנט שהוא קדוש, הכי עדיף, שלא להשהות את הטומאה בעזרה לחזר אחר הצבת של עץ. ובידיו לא נגע ביה, דלא נטמי כהן גופיה, הלכך בהמיינו אוחזו דלא נגע. ושרץ אינו מטמא במשא, והאבנט שנטמא בשרץ אינו מטמא את הכהן כשאוחזו, דהוה ליה אבנט ראשון לטומאה ואין אדם וכלים מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה: צבת של עץ. שהיא פשוטי כלי עץ ואין מקבלים טומאה: שלא לרבות את הטומאה. לטמא אבנט הטהור. ונוח לו להשהותה שם ולחזר אחר הצבת מלרבות את הטומאה. והלכה כר' יהודה: מהיכן מוציאין אותו. בשבת: מן ההיכל ומן האולם. אבל בעזרה אם נמצא שם מכסה אותו בפסכתר ומניחו עד שתחשך: כל מקום שחייבין על זדונו כרת. אם יכנס לו בטומאה, דהיינו כל העזרה, משם מוציאין אותו: ושאר כל המקומות כופין עליו פסכתר. סיר של נחושת. תרגום של סירותיו פסכתרוותיה. לכסותו עד שתחשך. והלכה כרבי עקיבא: ר' שמעון אומר מקום שהתירו לך חכמים וכו'. ר' שמעון פליג אתנא קמא דלעיל דאמר קושרין נימא במקדש, וסבר דאין קושרין נימת כנור שנפסקה אלא בעניבה שהיא אסורה משום שבות בלבד ואי אפשר שיבא בה לידי חיובא דאורייתא, אבל לא קושרין בקשר שאפשר לבא בו לידי חיובא דאורייתא. ואמר ליה רבי שמעון לתנא קמא, אל תתמה עלי שאני מחמיר כאן וגבי תחומין אני מיקל טפי ואומר שאפילו יצא חוץ לתחום חמש עשרה אמה יכנס, דגבי תחומין משלך נתנו לך, משום דידעינן שאותם חמש עשרה אמה אינם חוץ לתחום, שמודדי התחומין הקובעין סימנין בסוף התחום קים לן בגווייהו שאין קובעין התחום בסוף אלפים ממש אלא כונסין לתוך התחום מפני הטועין שאין מכירין הסימן ופעמים יוצאים להלן ממנו מעט וחוזרין, ומשום הכי אני מיקל בתחומים. אבל לקשור נימא במקדש, שלא התירו במקדש אלא איסור שבות לא חיובא דאורייתא, אני מחמיר ואומר דדוקא עניבה שיש בה איסור שבות התירו, אבל לקשור קשר ממש שפעמים יש בו חיובא דאורייתא לא. ואין הלכה כרבי שמעון:

---

גמרא עירובין דף ק''ב ע''ב

תָּנוּ רַבָּנָן רְטִיָּיה שְׁפִּרְשָׁה מֵעַל גַּבֵּי מַכָּה מַחֲזִירִין בְּשַׁבָּת רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הוּחֲלָקָה לְמַטָּה דּוֹחֲקָהּ לְמַעְלָה לְמַעְלָה דּוֹחֲקָהּ לְמַטָּה וּמְגַלֶּה מִקְצַת הָרְטִיָּיה וּמְקַנֵּחַ פִּי הַמַּכָּה וְחוֹזֵר וּמְגַלֶּה מִקְצַת הָרְטִיָּיה וּמְקַנֵּחַ פִּי הַמַּכָּה וּרְטִיָּיה עַצְמָה לֹא יְקַנֵּחַ מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמָרֵחַ וְאִם מִירַח חַיָּיב חַטָּאת. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כְּרִבִּי יְהוּדָה אָמַר רַב חַסְדָא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁפֵּרְשָׁהּ עַל גַּבֵּי כֶּלִי אֲבָל פֵּרְשָׁהּ עַל גַּבֵּי קַרְקַע דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. אָמַר מַר בַּר רַב אַשֵׁי הֲוָה קָאִימְנָא קָמֵיהּ אַבָּא נָפַל לֵיהּ אַבֵּי סַדְיָא וְקָא מְהַדֵּר לֵיהּ אֲמֵינָא לֵיהּ לֹא סָבַר לָהּ מַר לְהָא דְאָמַר רַב חַסְדָּא מַחֲלוֹקֶת שֶׁפֵּרְשָׁהּ עַל גַּבֵּי כֶּלִי אֲבָל פֵּרְשָׁהּ עַל גַּבֵּי קַרְקַע אָסוּר וְאָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כְּרִבִּי יְהוּדָה אָמַר לִי לֹא שְׁמִיעָה לִי כְּלוֹמַר לָא סְבִירָא לִי:

 רש''י  רטיה שפירשה. שנפלה ובמדינה קא מיירי ולהכי נקט פירשה שהרי לא נטלה מדעת: מחזירין. דמלתא דלא שכיחא הוא ולא גזור בה רבנן: רי''א. אם נפלה אין מחזירין אבל אם הוחלקה דוחקה ומחליקה למטה: שהוא ממרח. מחליק גומות שברטיה ומירוח חייב משום ממחק: לא שנו. דתנא קמא שרי להחזירה: אלא שפירשה ע''ג כלי. על הכר או על הכסת. אבל על גבי הקרקע כלכתחילה דמי: אבי סדיא. נפלה לו על הכר שבמראשותיו כמו שמתרגם מראשותיו איסדוהי: לא ס''ל מר להא דר''ח. דמוקים פלוגתייהו כשנפלה על הכלי ואפ''ה אסר רבי יהודה ואמר שמואל הלכה כר''י: לא שמיע לי. הא דר''ח דאנא ס''ל דכי פליג ר''י בנפלה ע''ג קרקע אבל בנפלה ע''ג כלי מודה דהוה כהוחלקה בעלמא:

---

זוהר במדבר דף קי''ח ע''א

אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאוֹתוֹת לְבֵית אֲבוֹתָם יַחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹמֵר. רִבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח (ישעיה מ''ו) שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם וְגִילוּ בָּהּ כָּל אֹהֲבֶיהָ וְגוֹמֵר. כַּמָּה חֲבִיבָה אוֹרַיְיתָא קָמֵי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְהָא בְכָל אָתָר דְּמִילֵי דְאוֹרַיְיתָא אִשְׁתְּמָעוּ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְכָל חַיָּילִין דִּילֵיהּ כֻּלְּהוּ צַיְיתִין לְמִלּוּלֵיהּ וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָתֵי לְדַיְירָא עִמֵּיהּ הָדָא הוּא דִכְתִיב (שמות כ') בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי וְגוֹמֵר וְלֹא עוֹד אֶלָא דְשַׂנְאוֹי נַפְלִין קָמֵיהּ וְהָא אוּקְמוּהָ. תָּא חֲזֵי פִקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא עִלָּאִין אִינוּן לְעֵילָא. אָתֵי בַר נָשׁ וְעָבִיד פִּקּוּדָא חָדָא הַהוּא פִקּוּדָא קַיְימָא קָמֵי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּמִתְעַטְּרָא קָמֵיהּ וְאָמַר פְּלַנְיָיא עָבַד לִי וּמִן פְּלַנְיָיא אֲנָא בְגִין דְּאִיהוּ אַתְעַר לֵיהּ לְעֵילָא. כְגוֹוָנָא דְאִיהוּ אַתְעַר לֵיהּ לְתַתָּא הָכִי נָמֵי אַתְעַר לְעֵילָא וְעָבִיד שְׁלָמָא לְעֵילָא וְתַתָּא כְמָה דְאַתְּ אָמֵר (ישעיה כ''ז) אוֹ יַחֲזֵק בְּמָעוּזִי יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם לִי שָׁלוֹם יַעֲשֶׂה לִי. יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם לִי לְעֵילָא שָׁלוֹם יַעֲשֶׂה לִי לְתַתָּא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּהַהוּא בַר נָשׁ דְּעָבִיד פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא. שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלַםִ וְגוֹמֵר בְּגִין דְּחֶדְוָה לָא אִשְׁתְּכַח אֶלָּא בְזִמְנָא בְיִשְׂרָאל קַיְימֵי בְאַרְעָא קַדִּישָׁא דְתָמָן אִתְחַבְּרַת אִתְּתָא בְּבַעֲלָהּ וּכְדֵין הוּא חֶדְוָותָא דְכֹלָא חֶדְוָותָא דְעֵילָא וְתַתָּא. בְּזִמְנָא דְיִשְׂרָאֵל לָא אִשְׁתְּכָחוּ בְאַרְעָא קַדִּישָׁא אָסִיר לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְמֶחֱדֵי וּלְאַחֲזָאָה חִידוּ דִכְתִיב שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלַםִ וְגִילוּ בָהּ וְגוֹמֵר. וְגִילוּ בָהּ דַיְיקָא. רִבִּי אַבָּא חָמָא חָד בַּר נָשׁ דַּהֲוָה חַדֵּי בְּבֵי טְרוּנְיָיא דְבָבֶל בָּטַשׁ בֵּיהּ אָמַר שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלַםִ כְּתִיב. (אָמַר רִבִּי אַבָּא) בְּזִמְנָא דִירוּשְׁלֵם בְּחֶדְוָה בָעֵי בַר נָשׁ לְמֶחֱדֵי רִבִּי אֶלְעָזָר לְטַעֲמֵיהּ דְּאָמַר שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלַםִ הַיְינוּ דִכְתִיב (תהלים ק') עִבְדוּ אֶת יְיָ בְּשִׂמְחָה. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר עִבְדוּ אֶת יְיָ בְּשִׂמְחָה. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (שם ג') עִבְדוּ אֶת יְיָ בְיִרְאָה וְגִילוּ בִרְעָדָה. מַה בֵין הָאי לְהָאי. אֶלָּא כָאן בְּזִמְנָא דְיִשְׂרָאֵל שָׁרָאן בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא כָאן בְּזִמְנָא דְיִשְׂרָאֵל שָׁרָאן בְּאַרְעָא אַחֲרָא. (דָבָר אַחֵר) עִבְדוּ אֶת יְיָ בְּיִרְאָה דָא כְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְזִמְנָא דְאִיהִי בְגָלוּתָא בֵינֵי עַמְּמַיָּיא. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה וְהָא כְתִיב (ישעיה נ''ה) כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ וְדָא הִיא כְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל כֵּיוַן דְּאָמַר תֵּצֵאוּ מִן גָּלוּתָא הוּא. וְאִקְרֵי שִׂמְחָה. אָמַר לֵיהּ וַדָּאי הָכִי הוּא דְכָל זִמְנָא דְאִיהִי בְגָלוּתָא וּשְׁכִיבַת לְעַפְרָא לָא אִקְרֵי שִׂמְחָה עַד דְּקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא יֵיתֵי לְגַבָּהּ וְיוֹקִים לָהּ מֵעַפְרָא וְיֵימָא (שם נ''ב) הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר וְגוֹמֵר. קוּמִי אוֹרִי וְגוֹמֵר. וְיִתְחַבְּרוּן כַּחֲדָא (וְיוֹקִים לָהּ מֵעַפְרָא) כְדֵין חֶדְוָותָא אִקְרֵי. חֶדְוָותָא דְכֹלָא וּכְדֵין בְּשִׂמְחָה תֵצֵאוּ וַדָּאי כְדֵין כַמָּה חַיָּילִין יִפְקוּן לָקָבְלָהּ דְמַטְרוֹנִיתָא לְחֶדְוָותָא דְהִלּוּלָא דְמַלְכָּא כְמָה דְאַתְּ אָמֵר הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ וְגוֹמֵר וּכְתִיב (שם) כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם יְיָ וּמְאַסִפְכֶם וְגוֹמֵר:

 תרגום הזוהר  אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְּאוֹתוֹת וְגוֹ': רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח. (ישעיה ס''ו) שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם וְגִילוּ בָהּ כָּל אֹהֲבֶיהָ וְגוֹ'. כַּמָּה חֲבִיבָה הַתּוֹרָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁדִּבְרֵי תּוֹרָה נִשְׁמָעִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְכָל צִבְאוֹתָיו כֻּלָּם מַקְּשִׁיבִים לִדְבָרָיו. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא לָדוּר עִמּוֹ. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ') בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי וְגוֹ'. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁשׂוֹנְאָיו נוֹפְלִים לְפָנָיו. וּכְבָר הֶעֱמִידוּהוּ. בֹּא וּרְאֵה, מִצְוֹת הַתּוֹרָה עֶלְיוֹנוֹת הֵן לְמַעְלָה. בָּא אָדָם וְעָשָׂה מִצְוָה אַחַת, הַמִּצְוָה הַהִיא עוֹמֶדֶת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמִתְעַטֶּרֶת לְפָנָיו, וְאוֹמֶרֶת פְּלוֹנִי עָשָׂה אוֹתִי, וּמִן פְּלוֹנִי אֲנִי, מִשּׁוּם שֶׁהוּא עוֹרֵר אוֹתָהּ לְמַעְלָה. כִּי כְּמוֹ שֶׁהוּא עוֹרֵר אֶת הַמִּצְוָה לְמַטָּה כֵּן הִיא מִתְעוֹרֶרֶת לְמַעְלָה, וְעוֹשֶׂה שָׁלוֹם לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, דְּהַיְנוּ שֶׁגּוֹרֵם זִוּוּג לְז''א וּמַלְכוּת, הַמְּכוּנִים מַעְלָה וּמַטָּה, כְּמשׁ''א, (ישעיה כ''ז) אוֹ יַחֲזֵק בְּמָעוּזִי יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם לִי שָׁלוֹם יַעֲשֶׂה לִי. יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם לִי, הוּא לְמַעְלָה, בְּז''א, שָׁלוֹם יַעֲשֶׂה לִי, הוּא לְמַטָּה, בַּמַּלְכוּת. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאָדָם הָעוֹשֶׂה מִצְוֹת הַתּוֹרָה. שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם וְגוֹ': הוּא מִשּׁוּם שֶׁהַשִּׂמְחָה אֵינָהּ נִמְצֵאת אֶלָּא בִּזְמָן שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִמְצָאִים בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁשָּׁם מִתְחַבֶּרֶת אִשָּׁה בְּבַעֲלָהּ, דְּהַיְנוּ ז''א וּמַלְכוּת, וְאָז הִיא שִׂמְחַת הַכֹּל, שִׂמְחָה שֶׁל מַעְלָה וְשֶׁל מַטָּה. וּבִזְמָן שֶׁיִּשְׂרָאֵל אֵינָם נִמְצָאִים בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, אָסוּר לָאָדָם לִשְׂמוֹחַ וּלְהַרְאוֹת שִׂמְחָה. שֶׁכָּתוּב, שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם וְגִילוּ בָהּ וְגוֹ'. וְגִילוּ בָּהּ, הוּא בְּדִיּוּק, דְּהַיְנוּ בִּזְמָן שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִמְצָאִים בָּהּ. רַבִּי אַבָּא רָאָה אָדָם אֶחָד, שֶׁהָיָה שָׂמֵחַ בְּבֵי טְרוּנְיָא שֶׁבְּבָבֶל, בָּעַט בּוֹ. אָמַר, שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם כָּתוּב, בִּזְמָן שֶׁיְּרוּשָׁלַיִם בְּשִׂמְחָה צָרִיךְ הָאָדָם לִשְׂמֹחַ, וְלֹא בִּזְמָן הַגָּלוּת, רַבִּי אֶלְעָזָר לְטַעֲמוֹ, שֶׁאָמַר שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם, הַיְנוּ שֶׁכָּתוּב, (תהלים ק') עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה, דְּהַיְנוּ שֶׁיְּרוּשָׁלַיִם הִיא הַשְּׁכִינָה, וּצְרִיכִים לַעֲבוֹד וּלְשַׂמֵּחַ אוֹתָהּ. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר, עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (תהלים ב') עִבְדוּ אֶת ה' בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה. מַה בֵּין זֶה לָזֶה. וּמֵשִׁיב, כָּאן בִּזְמָן שֶׁיִּשְׂרָאֵל שׁוֹרִים בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁאָז עוֹבְדִים לִפְנֵי ה' בְּשִׂמְחָה. וְכָאן בִּזְמָן שֶׁיִּשְׂרָאֵל שׁוֹרִים בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת, אָז צְרִיכִים לַעֲבוֹד בְּיִרְאָה וְלִשְׂמוֹחַ בִּרְעָדָה. עִבְדוּ אֶת ה' בְּיִרְאָה, זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דְּהַיְנוּ הַמַּלְכוּת, בִּזְמָן שֶׁהִיא בַּגָּלוּת בֵּין הָעַמִּים. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, וַהֲרֵי כָּתוּב (ישעיה נ''ה) כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ, שֶׁזּוֹ הִיא כִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְכֵיוָן שֶׁאָמַר תֵּצֵאוּ, הֲרֵי מִן הַגָּלוּת הִיא, וְנִקְרֵאת שִׂמְחָה, הֲרֵי שֶׁגַּם בַּגָּלוּת הִיא נִקְרֵאת שִׂמְחָה. אָמַר לוֹ, וַדַּאי כָּךְ הוּא, שֶׁבְּכָל זְמָן שֶׁהִיא בַּגָּלוּת וְשׁוֹכֶבֶת לֶעָפָר, אֵינָהּ נִקְרֵאת שִׂמְחָה, עַד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָבֹא אֵלֶיהָ וְיָקִים אוֹתָהּ מִן הֶעָפָר וְיֹאמַר, (ישעיה נ''ג) הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר וְגוֹ', (ישעיה ס') קוּמִי אוֹרִי וְגוֹ', וְיִתְחַבְּרוּ יַחַד אָז הִיא נִקְרֵאת שִׂמְחָה, שֶׁהִיא שִׂמְחַת הַכֹּל, וְאָז בְּשִׂמְחָה תֵּצֵאוּ וַדַּאי. אָז כַּמָּה צְבָאוֹת יֵצְאוּ לְקַבֵּל אֶת הַמַּלְכָּה לְשִׂמְחָה שֶׁל סְעֻדָּת הַמֶּלֶךְ, כְּשׁ''א (ישעיה נ''ה), הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ וְגוֹ'. וְכָתוּב (ישעיה נ''ב), כִּי הָלַךְ לִפְנֵיכֶם ה' וּמַאֲסִפְכֶם וְגוֹ'.

---

הלכה פסוקה

הרמב''ם הלכות תפלה פרק ו'

א. אָסוּר לוֹ לְאָדָם שֶׁיִּטְעוֹם כְּלוּם אוֹ שֶׁיַעֲשֶׂה מְלָאכָה מֵאַחַר שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל תְּפִלַּת שַׁחֲרִית. וְכֵן לֹא יַשְׁכִּים לְפֶתַח חֲבֵירוֹ לִשְׁאוֹל בִּשְׁלוֹמוֹ קוֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל תְּפִלַּת שַׁחֲרִית וְלֹא יֵצֵא בַּדֶּרֶךְ קוֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל. אֲבָל טוֹעֵם וְעוֹשֶׂה מְלָאכָה קוֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל מוּסָף וְקוֹדֶם מִנְחָה. אֲבָל אֵינוֹ סוֹעֵד סָמוּךְ לְמִנְחָה: ב. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַן מִנְחָה גְדוֹלָה לֹא יִכָּנֵס לַמֶּרְחָץ אֲפִלּוּ לְהַזִּיעַ עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל שֶׁמָּא יִתְעַלֵּף וִיבַטֵּל מִן הַתְּפִלָּה. וְלֹא לֶאֱכוֹל אֲפִלּוּ אֲכִילַת עֲרָאי שֶׁמָּא יִמָּשֵׁךְ בַּאֲכִילָה. וְלֹא לָדוּן אֲפִלּוּ בִגְמַר דִין שֶׁמָּא יִסָתֵר הַדִּין וִימָשֵׁךְ וִיבַטֵל מִן הַתְּפִלָּה. וְלֹא יֵשֵׁב לִפְנֵי הַסַּפָּר לְסַפֵּר אֲפִלּוּ תַּסְפּוֹרֶת הֶדְיוֹט עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל שֶׁמָּא יִשָׁבֵר הַזּוּג. וְלֹא יִכָּנֵס לַבּוּרְסֵקִי סָמוּךְ לַמִּנְחָה עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל שֶׁמָּא יִרְאֶה הֶפְסֵד בִּמְלַאכְתּוֹ וְיִתְעַסֵּק בָּהּ וְיִתְעַכֵּב מִן הַתְּפִלָּה. וְאִם הִתְחִיל בְּאַחַת מֵאֵלוּ לֹא יַפְסִיק אֶלָּא גוֹמֵר וְאַחַר כַּךְ מִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת מִנְחָה: ג. מֵאֵימָתַי הַתְחָלַת הַתַּסְפּוֹרֶת מִשֶׁיַנִיחַ מַעְפּוֹרֶת שֶׁל סַפָּרִין עַל בִּרְכָּיו. וּמֵאֵימָתַי הַתְחָלַת מֶרְחָץ מִשֶׁיִפְשׁוֹט הַבֶּגֶד הַסָּמוּךְ לִבְשָׂרוֹ. וּמֵאֵימָתַי הַתְחָלַת הַבּוּרְסָקִי מִשֶּׁיִּקְשׁוֹר בֶּגֶד בֵּין כְּתֵפָיו כְּמוֹ שֶׁהָאוּמָנִין עוֹשִׂין. וּמֵאֵימָתַי הַתְחָלַת הַדִּין מִשְּׁיִּתְעַטְּפוּ הַדַּיָּינִין וְיֵשְׁבוּ וְאִם הָיוּ יוֹשְׁבִים מִשֶּׁיַּתְחִילוּ בַעֲלֵי דִינִין לִטְעוֹן:

---

מוסר

מס' חסידים סי' נ''ד

אֵיזוֹ הִיא רְצִיחָה שֶׁאֵינָה נִכֶּרֶת לָעֵינַיִם וְהָעוֹנֶשׁ גָּדוֹל מְאֹד וְהָעֲבֵירָה קַלָּה וַחֲמוּרָה הִיא לְמַעְלָה הִיא הַבּוּשָׁה. הַמְבַיֵּישׁ פְּנֵי חֲבֵירוֹ בָּרַבִּים אוֹ מְצַעֲרוֹ בִּפְנֵי מִי שֶׁמִּתְבַּיֵּישׁ וּמִצְטַעֵר שֶׁאִילוּ הָיָה הוֹרְגוֹ הָיָה מְקַבֵּל מִיתָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה מִתְבַּיֵּישׁ אַחַר כַּךְ. מִי שֶׁבִּיֵּישׁ אֶת חֲבֵירוֹ וּמִצְטָעֵר וּמִתְחָרֵט וְרוֹצֶה הוּא לְקַבֵּל אֶת הַדִּין וּבָא לִפְנֵי יִרְאֵי ה' לִמְצוֹא לוֹ פֶּתַח לִתְשׁוּבָה יֹאמַר לוֹ דַּע כִּי רָעָתְךָ רַבָּה כִּי שָׁפַכְתָּ אֶת דָּמוֹ שֶׁל חֲבֵירָךְ שֶׁכֵּן מָצִינוּ בַאֲבִיָּה בֶּן רְחַבְעָם שֶׁהוֹכִיחַ לְיָרְבָעָם בִּדְבָרִים לְבַיְישׁוֹ וְנִיגַף לָמוּת. אַף עַל פִּי שֶׁבִּיְישׁוֹ שֶׁהָיָה עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה לָכֵן לֵךְ בְּנִי לְפַיֵּיס אֶת חֲבֵירָךְ עַד שֵׁיִּתְפַּיֵּיס וְיִמְחוֹל לָךְ וְהִזָּהֵר מְאֹד לְנַפְשָׁךְ שֶׁלֹּא תְּבַיֵּישׁ וְשֶׁלֹּא תַּלְבִּין פְּנֵי אָדָם:

---

במדבר יום שלישי תורה

יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הֶ דמילוי הה ראשונה דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת נפש משבת שעברה:

(יא) לְבִ֨נְיָמִ֔ן אֲבִידָ֖ן בֶּן-גִּדְעֹנִֽי: לְבִנְיָמִן אֲבִידָן בַּר גִדְעֹנִי: (יב) לְדָ֕ן אֲחִיעֶ֖זֶר בֶּן-עַמִּֽישַׁדָּֽי: לְדָן אֲחִיעֶזֶר בַּר עַמִישַׁדָי: (יג) לְאָשֵׁ֕ר פַּגְעִיאֵ֖ל בֶּן-עָכְרָֽן: לְאָשֵׁר פַּגְעִיאֵל בַּר עָכְרָן: (יד) לְגָ֕ד אֶלְיָסָ֖ף בֶּן-דְּעוּאֵֽל: לְגָד אֶלְיָסָף בַּר דְעוּאֵל: (טו) לְנַ֨פְתָּלִ֔י אֲחִירַ֖ע בֶּן-עֵינָֽן: לְנַפְתָּלִי אֲחִירַע בַּר עֵינָן:

---

נביאים - הושע - פרק ב

(יא) לָכֵ֣ן אָשׁ֔וּב וְלָקַחְתִּ֤י דְגָנִי֙ בְּעִתּ֔וֹ וְתִירוֹשִׁ֖י בְּמֽוֹעֲד֑וֹ וְהִצַּלְתִּי֙ צַמְרִ֣י וּפִשְׁתִּ֔י לְכַסּ֖וֹת אֶת-עֶרְוָתָֽהּ: בְּכֵן יְתוּב מֵימְרִי לְמֵיטַל עִבּוּרָא בְּעִדַּן אִדְּרֵיהּ וְחַמְרָא בְּעִדַּן מַעֲצַרְתֵּיהּ וְאַצִיל כְּסוּת מֵילָא וּבוּץ דִּיהַבִית לָהּ לְכַסָּאָה יַת קְלָנָהּ :

 רש''י   בעתו . בעת גמר בישול הפירות : והצלתי . ממנה : צמרי ופשתי . אשר היה לכסות את ערותה , כל הצלה שבמקרא לשון תרומה והפרשה הוא ומוכיח עליו ויצל אלהים את מקנה אביכם ( בראשית לא ) כי כל העושר אשר הציל ( שם ) :

(יב) וְעַתָּ֛ה אֲגַלֶּ֥ה אֶת-נַבְלֻתָ֖הּ לְעֵינֵ֣י מְאַהֲבֶ֑יהָ וְאִ֖ישׁ לֹֽא-יַצִּילֶ֥נָּה מִיָּדִֽי: וּכְעַן אֲגַלֵּי יַת קְלָנָהּ לְעֵינֵי עַמְמַיָּא רַחֲמָהָא וֶאֱנַשׁ לָא יְשֵׁיזְבִנַּה מִן יָדִי :

 רש''י   ואיש לא יצילנה מידי . אף זכות אבותם תמה :

(יג) וְהִשְׁבַּתִּי֙ כָּל-מְשׂוֹשָׂ֔הּ חַגָּ֖הּ חָדְשָׁ֣הּ וְשַׁבַּתָּ֑הּ וְכֹ֖ל מוֹעֲדָֽהּ: וַאֲבַטֵּל כָּל חֶדְוָתָהָא חַגַּהָא יַרְחָהָא וְשַׁבַּתָּהָא וְכָל מוֹעֲדַהָא : (יד) וַהֲשִׁמֹּתִ֗י גַּפְנָהּ֙ וּתְאֵ֣נָתָ֔הּ אֲשֶׁ֣ר אָמְרָ֗ה אֶתְנָ֥ה הֵ֙מָּה֙ לִ֔י אֲשֶׁ֥ר נָֽתְנוּ-לִ֖י מְאַֽהֲבָ֑י וְשַׂמְתִּ֣ים לְיַ֔עַר וַאֲכָלָ֖תַם חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶֽה: וַאֲצַדֵּי פֵּירֵי גוּפְנָהּ וְתֵינָהּ דַהֲוַת אָמְרָה יְקַר אִינּוּן לִי דִּיהַבוּ לִי עַמְמַיָּא רְחִימִי וַאֲשַׁוֵּינוּן לְחוֹרְשָׁא וְתֵיכְלִינוּן חֵיוַת בְּרָא :

 רש''י   והשמותי . לשון שממה : אתנה . כמו אתנן : ושמתים ליער . שהחיות מהלכות שם ואוכלות הפירות :

(טו) וּפָקַדְתִּ֣י עָלֶ֗יהָ אֶת-יְמֵ֤י הַבְּעָלִים֙ אֲשֶׁ֣ר תַּקְטִ֣יר לָהֶ֔ם וַתַּ֤עַד נִזְמָהּ֙ וְחֶלְיָתָ֔הּ וַתֵּ֖לֶךְ אַחֲרֵ֣י מְאַהֲבֶ֑יהָ וְאֹתִ֥י שָׁכְחָ֖ה נְאֻם-יְהוָֽה: (ס) וְאַסְעֵיר עֲלָהּ יַת יוֹמַיָּא דַהֲוַת פְּלָחָא לְטַעֲוָתָא דְמַסְקָא לְהוֹן בּוּסְמִין הֲוַת דַּמְיָא לְאִתְּתָא דְּשַׁבְקַת יַת בַּעְלַהּ וְאַתְקִּינַת בִּקְדָשַׁהָא וּבַחֲלִיטָת מַרְגַּלְיָתַהָא וּטְעָת בָּתַר רַחֲמַהָא כֵּן כִּנְשָׁת יִשְּׂרָאֵל רְחֵימַת לְמִפְלַח לְטַעֲוָתָא וּפוּלְחָנִי שְׁבַקַת אֲמַר יְיָ :

 רש''י   ופקדתי עליה . שכר פורענות : ימי הבעלים אשר תקטיר . תמיד להם ול' הווה הוא : ותעד נזמה וחליתה . ל' עדי כזונה המתקשטת לקראת נואפים : וחליתה . בל' ערבי הוא קישוט :

---

כתובים - משלי - פרק ל

(יח) שְׁלֹשָׁ֣ה הֵ֭מָּה נִפְלְא֣וּ מִמֶּ֑נִּי (וארבע) וְ֝אַרְבָּעָ֗ה לֹ֣א יְדַעְתִּֽים: תְּלָת אִינוּן דִּגְנִיזָן מִנִי וְאַרְבַּע דְּלָא יְדַעֵית אִינוּן :

 רש''י   נפלאו ממני . נכסו משחלפו מעיני ואיני יודע להיכן הלכו שממהרין להסתר מן העין :

(יט) דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר | בַּשָּׁמַיִם֮ דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ עֲלֵ֫י צ֥וּר דֶּֽרֶךְ-אֳנִיָּ֥ה בְלֶב-יָ֑ם וְדֶ֖רֶךְ גֶּ֣בֶר בְּעַלְמָֽה: אָרְחָא דְנִשְׁרָא בִשְׁמַיָא וְאָרְחֵיהּ דְּחִוְיָא עַל שׁוּעָא וְאָרְחָא דְאִלְפָא בְּלִבֵּיהּ דְּיַמָא וְאָרְחָא דְגַבְרָא בְעוּלֶמְתָּא :

 רש''י    דרך הנשר . זו בבל , הנשר הגדול ארץ האבר : נחש . זו מדי : דרך אניה בלב ים . זו יון שהיא קלה בגזירותיה : דרך גבר בעלמה . זו פרס שאמרה לעולם אהיה גברת .

(כ) כֵּ֤ן | דֶּ֥רֶךְ אִשָּׁ֗ה מְנָ֫אָ֥פֶת אָ֭כְלָה וּמָ֣חֲתָה פִ֑יהָ וְ֝אָמְרָ֗ה לֹֽא-פָעַ֥לְתִּי אָֽוֶן: הֵיכְנָא אָרְחָא דְאִתְּתָא גַיַרְתָּא אָכְלָא וּמְכַפְּרָה פּוּמָהּ וְאָמְרָה לָא עֲבַדֵית מִדַעַם דְעָתָא :

 רש''י   ומחתה . כופה פיה למטה כדכתיב כאשר ימחה הצלחת מחה והפך על פניה , אכלה , לשון נקיה דבר הכתוב : כן דרך אשה מנאפת . זו הרעה גרמה להם לכנסת ישראל שנאפה בעבודת גלולים וכדי הוא הפורעניות לבוא לה : ואמרה לא פעלתי און . כדאמר הנני נשפט אותך על אומרך לא חטאתי . ע''כ לשון רש''י שבמק''ג ) :

(כא) תַּ֣חַת שָׁ֭לוֹשׁ רָ֣גְזָה אֶ֑רֶץ וְתַ֥חַת אַ֝רְבַּ֗ע לֹא-תוּכַ֥ל שְׂאֵֽת: תְּחוֹת תְּלָת רוּגְזָא אַרְעָא וּתְחוֹת אַרְבַּע לָא יָכְלָא לְמִסְבְּרָא :

 רש''י   רגזה ארץ . א''י :

(כב) תַּֽחַת-עֶ֭בֶד כִּ֣י יִמְל֑וֹךְ וְ֝נָבָ֗ל כִּ֣י יִֽשְׂבַּֽע-לָֽחֶם: תְּחוֹת עַבְדָּא כַּד נִמְלוֹךְ וְטַפְשָׁא דְיִשְּׂבַּע לַחְמָא :

 רש''י   תחת עבד . זה נבוכדנצר שהיה עבד למרודך בלאדן וכותב אגרותיו כדגרסינן בחולין : ונבל כי ישבע לחם . זה אחשורוש שעשה משתה מאה ושמונים יום :

---

משנה גיטין פרק א

א. הַמֵּבִיא גֵט מִמְּדִינַת הַיָּם, צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף הַמֵּבִיא מִן הָרֶקֶם וּמִן הַחֶגֶר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֲפִלּוּ מִכְּפַר לוּדִים לְלוּד. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם אֶלָּא הַמֵּבִיא מִמְּדִינַת הַיָּם וְהַמּוֹלִיךְ. וְהַמֵּבִיא מִמְּדִינָה לִמְדִינָה בִּמְדִינַת הַיָּם, צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אֲפִלּוּ מֵהֶגְמוֹנְיָא לְהֶגְמוֹנְיָא:

 ברטנורה   (א) המביא גט ממדינת הים. כל חוצה לארץ קרי מדינת הים: צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם. אית דאמרי טעמא, לפי שאין בני מדינת הים בני תורה, ואין יודעין שצריך לכתוב הגט לשם האשה. הלכך אומר השליח בפני נכתב ובפני נחתם, וממילא שיילינן ליה אם נכתב לשמה, והוא אומר אין. ואית דאמרי טעמא, לפי שאין שיירות מצויות משם לכאן, שאם יבא הבעל ויערער לומר לא כתבתיו שיהיו עדים מצויין להכיר חתימת העדים. והאמינוהו רבנן לשליח כבתרי, ושוב לא יועיל ערעור הבעל: מן הרקם ומן החגר. בין קדש ובין ברד, מתרגמינן בין רקם ובין חגרא: אפילו מכפר לודים. שהיא מחוצה לארץ: ללוד. שהיא סמוכה לה והיא מארץ ישראל: מהגמוניא להגמוניא. שני הגמונים בעיר אחת ומקפידים זה על זה:

ב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מֵרֶקֶם לַמִּזְרָח וְרֶקֶם כַּמִּזְרָח, מֵאַשְׁקְלוֹן לַדָּרוֹם וְאַשְׁקְלוֹן כַּדָּרוֹם, מֵעַכּוֹ לַצָפוֹן וְעַכּוֹ כַּצָפוֹן. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, עַכּוֹ כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לַגִּטִּין:

 ברטנורה   (ב) מרקם למזרח. מרקם עד סוף העולם למזרחו קרוי חו''ל, ורקם עצמה נדונה כמזרח העולם ולא כארץ ישראל:

ג. הַמֵּבִיא גֵט בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם. אִם יֵשׁ עָלָיו עוֹרְרִים, יִתְקַיֵּם בְחוֹתְמָיו. הַמֵּבִיא גֵט מִמְּדִינַת הַיָּם וְאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם, אִם יֵשׁ עָלָיו עֵדִים, יִתְקַיֵּם בְּחוֹתְמָיו:

 ברטנורה   (ג) ואם יש עליו עוררים. שהבעל מערער שהוא מזויף: יתקיים בחותמיו. אם יעידו העדים על חתימת ידיהם, או עדים אחרים יכירו חתימתם, כשר. ובזמן הזה, המביא גט בין בא''י בין בחו''ל צריך ליתנו לה בפני שנים וצריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם. ואם חתימת העדים ניכרת במקום נתינת הגט ונתקיים הגט בחותמיו, אין צריך לומר בפ''נ ובפ''נ: ואינו יכול לומר. כגון שנתנו לה כשהוא פקח ולא הספיק לומר בפני נכתב ובפני נחתם עד שנתחרש:

ד. אֶחָד גִּטֵּי נָשִׁים וְאֶחָד שִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים, שָׁווּ לַמּוֹלִיךְ וְלַמֵּבִיא. וְזוֹ אֶחָד מִן הַדְּרָכִים שֶׁשָּׁווּ גִטֵּי נָשִׁים לְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים:

 ברטנורה   (ד) שוין למוליך ולמביא. לומר בפ''נ ובפ''נ:

ה. כָּל גֵּט שֶׁיֵּשׁ עָלָיו עֵד כּוּתִי, פָּסוּל, חוּץ מִגִּטֵּי נָשִׁים וְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים. מַעֲשֵׂה שֶׁהֵבִיאוּ לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִאֵל לִכְפַר עוֹתְנַאי גֵּט אִשָּׁה וְהָיוּ עֵדָיו עֵדֵי כוּתִים, וְהִכְשִׁיר. כָּל הַשְּׁטָרוֹת הָעוֹלִים בְּעַרְכָּאוֹת שֶׁל גּוֹיִם, אַף עַל פִּי שֶׁחוֹתְמֵיהֶם גּוֹיִם, כְּשֵׁרִים, חוּץ מִגִּטֵּי נָשִׁים וְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף אֵלּוּ כְּשֵׁרִין, לֹא הֻזְכְּרוּ אֶלָּא בִזְמַן שֶׁנַּעֲשׂוּ בַהֶדְיוֹט:

 ברטנורה   (ה) חוץ מגיטי נשים. שאם יש עליו עד כותי אחד, כשר. אבל שניהם כותים, פוסל ת''ק אפילו בגיטי נשים. ורבן (שמעון בן) גמליאל עשה מעשה והכשיר אפילו כששניהם כותים. והאידנא דגזרו על הכותים שיהיו כגוים לכל דבריהם, לא שנא שאר שטרות ול''ש גיטי נשים אפילו עד אחד כותי פסול: בערכאות של גוים. שהעידו העדים עדותם לפני השופט במקום מושב משפטיהם. והוא שידענו באותו שופט ובאותם עדים דלא מקבלי שוחדא. ודוקא בשטרי הלואות ושטרי מקח וממכר שהעדים ראו בנתינת הממון. אבל שטרי הודאות וגיטי נשים, וכל דבר שהוא מעשה ב''ד בערכאות שלהם, הכל פסול: ר''ש אומר כשרים. לא הוזכרו בבית המדרש להפסל: אלא בזמן שנעשו בהדיוט. ע''י גוים הדיוטות שאינם דיינים. ואין הלכה כר''ש:

ו. הָאוֹמֵר תֵּן גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי וּשְׁטָר שִׁחְרוּר זֶה לְעַבְדִּי, אִם רָצָה לַחֲזוֹר בִּשְׁנֵיהֶן, יַחֲזוֹר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בְּגִטֵּי נָשִׁים אֲבָל לֹא בְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים, לְפִי שֶׁזָּכִין לָאָדָם שֶׁלֹּא בְפָנָיו וְאֵין חָבִין לוֹ אֶלָּא בְפָנָיו. שֶׁאִם יִרְצֶה שֶׁלֹא לָזוּן אֶת עַבְדּוֹ, רַשַּׁאי. וְשֶׁלֹא לָזוּן אֶת אִשְׁתּוֹ, אֵינוֹ רַשַּׁאי. אָמַר לָהֶם, וַהֲרֵי הוּא פוֹסֵל אֶת עַבְדּוֹ מִן הַתְּרוּמָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא פוֹסֵל אֶת אִשְׁתּוֹ. אָמְרוּ לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא קִנְיָנוֹ. הָאוֹמֵר תְּנוּ גֵט זֶה לְאִשְׁתִּי וּשְׁטָר שִׁחְרוּר זֶה לְעַבְדִּי וָמֵת, לֹא יִתְּנוּ לְאַחַר מִיתָה. תְּנוּ מָנֶה לְאִישׁ פְּלוֹנִי וָמֵת, יִתְּנוּ לְאַחַר מִיתָה:

 ברטנורה   (ו) רצה לחזור בשניהן. קודם שיגיע ליד האשה והעבד: יחזור. ואין השליח יכול לזכות בהם לצרכן, דחוב הוא להן, שמאבדין מזונותיהן: וחכמים אומרים בגטי נשים. יכול לחזור: אבל לא בשחרורי עבדים. והלכה כחכמים: שאם ירצה שלא לזון את עבדו רשאי. הלכך כי משחרר ליה לא מפסיד ליה מזוני. אבל שלא לזון את אשתו אינו רשאי, הלכך כי מגרש לה מפסיד לה מזוני: מפני שהוא קנינו. כלומר הא דהוא אכיל בתרומה כשהוא עבד כהן אינו אלא מפני שהוא קנינו של כהן, מידי דהוה אבהמתו של כהן שאוכלת בכרשיני תרומה, ולאו משום מעליותא היא, הלכך כי משחרר ליה אע''פ שמפסידו מלאכול בתרומה אין זו חובה לעבד: לא יתנו לאחר מיתה. דגיטא לא הוי עד דמטי לידה וכי מטי לידה הא מית ואין גט לאחר מיתה. ושטר שחרור נמי כי מטא לידיה הא מית ופקע רשותיה מיניה: יתנו לאחר מיתה. ואע''ג דלא אמר מנה זה, דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו:

---

גמרא גיטין דף ו' ע''ב

אָמַר רַב חַסְדָּא לְעוֹלָם אַל יַטִּיל אָדָם אֵימָה יְתֵירָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁהֲרֵי פִילֶגֶשׁ בְּגִבְעָה הִטִּיל עָלֶיהָ בַּעְלָהּ אֵימָה יְתֵירָה וְהִפִּילָה כַּמָּה רְבָבוֹת מִיִּשְׂרָאֵל אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב כָּל הַמַּטִּיל אֵימָה יְתֵירָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ סוֹף הוּא בָּא לִידֵי שָׁלש עֲבֵירוֹת גִּילוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים וְחִילוּל שַׁבָּת. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָה הָא דַאֲמָרֵי רַבָּנָן שְׁלשָה דְבָרִים צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁיכָה עִשַּׂרְתֶּם עֵרַבְתֶּם הַדְלִיקוּ אֶת הַנֵּר צָרִיךְ לְמֵימְרִינוּ בְּנִיחוּתָא כִּי הֵיכִי דְלִיקַבְּלוּ מִינֵיהּ. אָמַר רַב אָשֵׁי אֲנָא לָא שְׁמִיעָא לִי הָא דְרַבָּה בַּר בַּר חָנָה וְקִיַּימְתִּיהָ מִסְבָרָא. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ לְעוֹלָם אַל יַטִּיל אָדָם אֵימָה יְתֵירָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁהֲרֵי אָדָם גָּדוֹל הִטִּיל אֵימָה יְתֵירָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְהֶאֱכִילוּהוּ דָבָר גָּדוֹל וּמָנוּ רִבִּי חֲנַנְיָא בֶּן גַּמְלִיאֵל הֶאֱכִילוּהוּ סַלְקָא דַעְתָּךְ הָשַׁתָּא בְּהֶמְתָּן שֶׁל צַדִּיקִים אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא תַּקָּלָה עַל יָדָם צַדִּיקִים עַצְמָן לֹא כָּל שֶׁכֵּן אֶלָּא בִקְּשׁוּ לְהַאֲכִילוֹ דָבָר גָּדוֹל וּמָאי נִיהוּ אֵבֶר מִן הַחַי. שָׁלַח לֵיהּ מַר עוּקְבָא לְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּנֵי אָדָם הָעוֹמְדִים עָלַי וּבְיָדִי לְמָסְרָם לְמַלְכוּת מָהוּ שִׂרְטֵט וְכָתַב לֵיהּ (תהלים לט) אָמַרְתִּי אֶשְׁמְרָה דְרָכַי מֵחֲטוֹא בִלְשׁוֹנִי אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחְסוֹם בְּעוֹד רָשָׁע לְנֶגְדִּי אַף עַל פִּי שֶׁרָשָׁע כְּנֶגְדִּי אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחְסוֹם שָׁלַח לֵיהּ קָא מְצַעֲרֵי לִי טוּבָא וְלָא מָצִינָא דְאִיקוּם בְּהוּ שָׁלַח לֵיהּ (שם לז) דּוֹם לַה' וְהִתְחוֹלֵל לוֹ דוֹם לוֹ לַה' וְהוּא יַפִּילֵם לָךְ חֲלָלִים חֲלָלִים הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב עֲלֵיהֶם לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְהֵם כָּלִים מֵאֲלֵיהֶם הַדָּבָר יָצָא מִפִּי רַבִּי אֶלְעָזָר וּנְתָנוּהוּ לִגְנִיבָא בְּקוֹלָר:

 רש''י  גילוי עריות. כשמגיע עת טבילתה בעת צינה היא יראה לומר לא טבלתי ומשמשתו נדה: שפיכות דמים. כי הא מעשה דפלגש בגבעה או פעמים שבורחת מפניו באחת הפתחים או בגשר: וחילול שבתות. פעמים שמדלקת נר או מבשלת משחשכה מפני אימתו והוא אינו יודע: עשרתם. פירות שנאכל למחר: ערבתם. עירובי חצרות: בהמתן של צדיקים. בהכל שוחטין (חולין דף ו'): אבר מן החי. שאבד מהם אבר מן השחוטה ומפני אימתו חתכו עבדיו אבר מן החי והביאו תחתיו שלא יבין: העומדי' עלי. לחרף ולגדף: ובידי למסרן. כח בידי להלשין עליהם: לנגדי. מריבני ומקניטני: גניבא. היה חולק עליו: בקולר. שלשלת של ברזל שנותנים שם המוכתבין למלכות להריגה:

---

זוהר במדבר דף קי''ט ע''א

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר כְּתִיב (תהלים ל''א) בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי פָּדִיתָה אוֹתִי יְיָ אֵל אֱמֶת. הָאי קְרָא אִית לְאִסְתַּכְּלָא בֵיהּ חֲמֵיתוּן מָאן דְאַפְקִיד בִידָא דְמַלְכָּא מִידִי. אֶלָּא וַדַּאי זַכָּאָה הוּא בַּר נָשׁ דְּאָזִיל בְּאוֹרְחוֹי דְמַלְכָּא קַדִּישָׁא וְלָא חָטֵי קָמֵיהּ. תָּא חֲזֵי כֵּיוָן דְּעָאן לֵילְיָא אִילָנָא דְמוֹתָא שָׁלִיט בְּעַלְמָא וְאִילָנָא דְחַיֵּי אִסְתְּלָק לְעֵילָא לְעֵילָא. וְכֵיוַן דְּאִילָנָא דְמוֹתָא שָׁלִיט בְּעַלְמָא בִלְחוֹדוֹי כָל בְּנֵי עַלְמָא טַעֲמִין טַעְמָא דְמוֹתָא. מָאי טַעְמָא בְגִין דְּהַהוּא אִילָנָא גָרִים וּבַר נָשׁ בָּעֵי לְאַקְדְּמָא וּלְמִפְקַד בִּידֵיהּ נַפְשֵׁיהּ בְּפִקְדוֹנָא כְפִקְדוֹנָא דְבַר נָשׁ דְּיָהִיב פִקְדוֹנָא לְאַחֲרָא דְּאַף עַל גַּב דְּאִיהוּ אִתְחַיֵּיב לְגַבֵּיהּ יָתִיר מֵהַהוּא פִקְדוֹנָא לָאו כְּדָאי לְאִתְאַחֲדָא בֵיהּ הוֹאִיל וּבְפִקְדוֹנָא אִתְמְסַר לְגַבֵּיהּ וְאִי יְסָרֵב בֵּיהּ וַדָּאי נִבְדוֹק אֲבַתְרֵיהּ דְּלָאו מִזַּרְעָא קַדִּישָׁא הוּא וְלָאו מִבְּנֵי מְהֵימְנוּתָא. כַּךְ הַהוּא אִילָנָא בְנֵי נָשָׁא אַקְדִּימוּ וְיָהֲבִין לֵיהּ פִּקְדוֹנָא לְנַפְשַׁיְיהוּ וְכָל נִשְׁמָתִין דִּבְנֵי עַלְמָא נָטִיל. וְכוּלְהוּ טַעֲמִין טַעְמָא דְמוֹתָא בְגִין דְהָאי אִילָנָא דְמוֹתָא הוּא וּבְגִּין דְּכָל אִינוּן נַפְשָׁתָא אַף עַל גַב דְכוּלְהוּ אִתְחַיָּיבוּ לְגַבֵּיה וְלָאו כְדָאי הוּא לְאָתָבָא פִקְדוֹנָא לְגַבֵּיהּ דְבַר נָשׁ אֶלָּא כֵיוַן דְכוּלְהוּ אִתְמְסָרוּ לֵיהּ בְפִקְדוֹנָא אָתִיב כָּל פִּקְדוֹנִין לְמָארֵיהוֹן. תָא חֲזֵי לָאו כְדָאי הוּא הָאי אִילָנָא דְמוֹתָא לְאָתָבָא פִּקְדוֹנָא לְגַבֵּיהּ דְּבַר נָשׁ אֶלָּא בְשַׁעְתָּא דְאִילָנָא דְחַיֵּי אַתְעַר בְּעַלְמָא. וְאֵימָתַי אַתְעַר הַהוּא אִילָנָא דְחַיֵּי. בְשַׁעְתָּא דְסָלִיק צַפְרָא. וּכְדֵין כֵּיוַן דְּהָאי אַתְעַר בְעַלְמָא כָל בְנֵי עַלְמָא חַיִּין וְשָׁבִיק וְאַהְדָּר הַהוּא אִילָנָא דְמוֹתָא כָּל פִּקְדוֹנִין דְּאִתְפְּקָדוּ לְגַבֵּיה וְאָזִיל לֵיהּ. מַאי טַעְמָא חַיִּין בְּגִין דְּהַהוּא אִילָנָא דְחַיֵּי גָרִים. וְאִי תֵימָא הָא בְנֵי נָשָׁא סַגִּיאִין אִינוּן דְּמִתְעָרִין בְּלֵילְיָא בְעוֹד דְּאִילָנָא דְמוֹתָא שָׁלִיט אֶלָּא וַדָּאי הַהוּא אִילָנָא דְחַיֵּי קָא עָבִיד. מָאי טַעְמָא בְגִין דִּכְתִיב (שם) לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל דּוֹרֵשׁ אֶת אֱלֹהִים וְלָא יְהֵא פִּתְחוֹן פֶּה לְבַר נָשׁ דְּיֵימָא אִלְמָלֵא שְׁלִיטְנָא בְנַפְשָׁאי בְלֵילְיָא אֶשְׁתָּדַלְנָא בְאוֹרַיְיתָא. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה הָאי בְיִשְׂרָאֵל וַדָּאי וְהָכִי הוּא. אֲבָל בְאוּמוֹת הָעוֹלָם דַּחֲמֵינָא כְהָאי גּוֹוָנָא מָאי טַעְמָא אָמַר לֵיהּ וַדָּאי שַׁפִּיר הוּא דְקָא אַמְרַת. פָּתַח וְאָמַר (במדבר כ''ג) מָה אֶקּוֹב לֹא קַבֹּה אֵל וּמָה אֶזְעוֹם לֹא זָעַם יְיָ. תָּא חֲזֵי כְגוֹוָנָא דְאִית לְעֵילָא אִית לְתַתָּא לְעֵילָא אִית יְמִינָא וְאִית שְׂמָאלָא לְתַתָּא יִשְׂרָאֵל וְעַמִּין. יִשְׂרָאֵל אִתְאַחֲדָן לִימִינָא בִקְדוּשָׁה דְמַלְכָּא קַדִּישָׁא. עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה לִשְׂמָאלָא לְסִטְרָא דְרוּחַ מִסְאֲבָא וְכוּלְהוּ לְתַתָּא מִכּוּלְהוּ דַרְגִּין דִּשְׂמָאלָא וְכוּלְהוּ דַּרְגִּין אֲחִידָן דָּא בְדָא עַד דְּתַלְיָין מִן רֵישָׁא וּכְגוֹוָנָא דְרֵישָׁא נָטִיל בְּהַהוּא גוֹוָנָא נָטִיל זַנְבָא דְאִיהוּ תַתָּאָה מָאי טַעְמָא בְגִין דְּאָחִיד בֵיהּ וּבְגִין כַּךְ עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה בְּהַהוּא סְטַר מִסְאֲבָא דִילְהוֹן הָכִי אִתְדְּבָרוּ:

 תרגום הזוהר  אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כָּתוּב, (תהלים ל''א) בְּיָדְךְ אַפְקִיד רוּחִי פָּדִיתָה אוֹתִי ה' אֵל אֱמֶת. מִקְרָא זֶה, יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ, הֲרְאִיתֶם מִי שֶׁיַּפְקִיד מַשֶּׁהוּ בִּידֵי הַמֶּלֶךְ, שֶׁהוּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא וַדַּאי אַשְׁרֵי הוּא הָאָדָם הַהוֹלֵךְ בִּדְרָכָיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וְאֵינוֹ חוֹטֵא לְפָנָיו. בֹּא וּרְאֵה, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנָס הַלַּיְלָה, אִילָן הַמָּוֶת שׁוֹלֵט בָּעוֹלָם, וְעֵץ הַחַיִּים מִסְתַּלֵּק לְמַעְלָה לְמַעְלָה. וְכֵיוָן שֶׁאִילָן הַמָּוֶת שׁוֹלֵט בָּעוֹלָם לְבַדּוֹ, כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם טוֹעֲמִים טַעַם הַמָּוֶת, כִּי הַשֵּׁינָה הִיא אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בְּמִיתָה. מַהוּ הַטַּעַם, הוּא מִשּׁוּם שֶׁהָאִילָן הַזֶּה גּוֹרֵם. שֶׁהִיא מַלְכוּת הַשּׁוֹלֶטֶת לְבַדָּהּ בְּלִי ז''א הַגּוֹרֶמֶת אֶת זֶה, כִּי הַמַּלְכוּת נִקְרֵאת לַיְלָה, וְהָאָדָם צָרִיךְ לְהַקְדִּים עַצְמוֹ וּלְהַפְקִיד בְּיָדוֹ הַנֶּפֶשׁ שֶׁלּוֹ, בְּפִקָּדוֹן. כְּפִקָּדוֹן שֶׁל אָדָם הַנּוֹתֵן פִּקָּדוֹן לְאַחֵר, דְּהַיְנוּ מַשְׁכּוֹן, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְחֻיָּב לוֹ יוֹתֵר מִמְּחִירוֹ שֶׁל הַפִּקָּדוֹן הַהוּא, אֵינוֹ חָשׁוּב לוֹ לְהֵאָחֵז בְּרִיב עִמּוֹ, כֵּיוָן שֶׁמָּסַר לוֹ פִּקָּדוֹן. וְאִם מְמָאֵן לָתֵת לוֹ פִּקָּדוֹן, וַדַּאי נִבְדֹּק אַחֲרָיו, כִּי אֵינוֹ מִזֶּרַע קָדוֹשׁ וְאֵינוֹ מִבְּנֵי אֱמוּנָה. כָּךְ הוּא הָאִילָן הַזֶּה, שֶׁהוּא מַלְכוּת, שֶׁבְּנֵי הָאָדָם מַקְדִּימִים וְנוֹתְנִים לוֹ נַפְשָׁם בְּפִקָּדוֹן, וְכָל נְשָׁמוֹת שֶׁל בְּנֵי הָעוֹלָם לוֹקֵחַ. וְכֻלָּם טוֹעֲמִים טַעַם מִיתָה. מִשּׁוּם שֶׁאִילָן זֶה הוּא שֶׁל מָוֶת. בְּשָׁעָה שֶׁהַמַּלְכוּת הִיא בְּפֵרוּד מִז''א שֶׁהוּא עֵץ הַחַיִּים, הוּא אִילָן הַמָּוֶת. וּמִשּׁוּם שֶׁכָל אֵלוּ הַנְּפָשׁוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁכֻּלָּן מִתְחַיְּבוֹת אֵלָיו, וְאֵין רָאוּי לְהָשִׁיב הַפִּקָּדוֹן אֶל הָאָדָם, עִם כָּל זֶה, כֵּיוָן שֶׁכֻּלָּן נִמְסְרוּ לוֹ בְּפִקָּדוֹן, הוּא מֵשִׁיב כָּל הַפִּקְדוֹנוֹת לְבַעֲלֵיהֶם. בֹּא וּרְאֵה, אִילָן הַמָּוֶת הַזֶּה אֵינוֹ רָאוּי לְהָשִׁיב הַפִּקָּדוֹן לָאָדָם בַּבֹּקֶר, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁעֵץ הַחַיִּים מִתְעוֹרֵר בָּעוֹלָם. וּמָתַי מִתְעוֹרֵר עֵץ הַחַיִּים הַהוּא, בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַבֹּקֶר. וְאָז, כֵּיוָן שֶׁעֵץ הַחַיִּים הַזֶּה מִתְעוֹרֵר בָּעוֹלָם, יוֹצְאִים כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם חַיִּים וְאוֹתוֹ אִילָן הַמָּוֶת עוֹזֵב וּמַחֲזִיר כָּל הַפִּקְדוֹנוֹת שֶׁנִּפְקְּדוּ אֶצְלוֹ, וְהוֹלֵךְ לוֹ. מַה הַטַּעַם שֶׁהֵם חַיִּים. מִשּׁוּם שֶׁאוֹתוֹ עֵץ הַחַיִּים גּוֹרֵם, שֶׁהוּא ז''א הַשּׁוֹלֵט בַּיּוֹם. וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי בְּנֵי אָדָם רַבִּים הֵם שֶׁמֵּקִיצִים מִשְּׁנָתָם בַּלַּיְלָה, וְהֻחְזְרוּ לָהֶם הַחַיִּים, בְּעוֹד שֶׁאִילָן הַמָּוֶת שׁוֹלֵט. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא וַדַּאי אוֹתוֹ עֵץ הַחַיִּים עוֹשֶׂה זֹאת. מַהוּ הַטַּעַם, מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב, (תהלים י''ד) לִרְאוֹת הַיֵּשׁ מַשְׂכִּיל דּוֹרֵשׁ אֶת אֱלֹקִים. וְלֹא יִהְיֶה לָאָדָם פִּתְחוֹן פֶּה, שֶׁיֹּאמַר, אִם הָיִיתִי שׁוֹלֵט בְּנַפְשִׁי בַּלַּיְלָה, הָיִיתִי קָם וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, זֶהוּ וַדַּאי נָכוֹן בְּיִשְׂרָאֵל, וְכָךְ הוּא. אֲבָל בְּאוּמוֹת הָעוֹלָם, שֶׁאָנוּ רוֹאִים גַּם כֵּן כְּמוֹ זֶה, שֶׁמֵּקִיצִים מִשְּׁנָתָם בַּלַּיְלָה, מַהוּ הַטַּעַם. אָמַר לוֹ, וַדַּאי יָפֶה הוּא מַה שֶּׁאָמַרְתָּ. פָּתַח וְאָמַר מַהוּ, (במדבר נ''ג) מָה אֱקוֹב לֹא קַבֹּה אֵל וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם ה'. בֹּא וּרְאֵה, כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לְמַעְלָה כֵּן יֵשׁ לְמַטָּה. לְמַעְלָה בַּמַּלְכוּת, יֵשׁ יָמִין וְיֵשׁ שְׂמֹאל, אַף לְמַטָּה, יֵשׁ יִשְׂרָאֵל וְעַמִּים. יִשְׂרָאֵל נֶאֱחָזִים בַּיָּמִין, בִּקְדֻשַּׁת הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, הָעַמִּים עַכּוּ''ם נֶאֱחָזִים בַּשְּׂמֹאל, וְהַיְנוּ רַק בְּצַד רוּחַ הַטּוּמְאָה, שֶׁהוּא לְמַטָּה מִכָּל הַמַּדְרֵגוֹת דִּשְׂמֹאל. וְכָל הַמַּדְרֵגוֹת אֲחוּזוֹת זוֹ בָּזוֹ, מִלְּמַטָּה, עַד שֶׁתְּלוּיוֹת בָּרֹאשׁ, דְּהַיְנוּ בְּצַד שְׂמֹאל שֶׁלְּמַעְלָה בַּמַּלְכוּת, וּבְאוֹתוֹ אֹפֶן שֶׁהָרֹאשׁ מִתְנַהֵג לְמַעְלָה, כְּמוֹ כֵּן מִתְנַהֵג גַּם כֵּן הַזָּנָב, שֶׁהוּא הַמַּדְרֵגָה הָאַחֲרוֹנָה לְמַטָּה, שֶׁהוּא רוּחַ הַטּוּמְאָה. מַהוּ הַטַּעַם. הוּא מִשּׁוּם שֶׁאוֹחֵז בּוֹ, כִּי הֵם אֲחוּזִים זֶה בָּזֶה מִלְּמַטָּה עַד לְמַעְלָה כְּמוֹ שַׁלְשֶׁלֶת. וּמִשּׁוּם זֶה, הָעַמִּים עַכּוּ''ם, בְּאוֹתוֹ אֹפֶן מִצַד הַטּוּמְאָה שֶׁלָּהֶם, כָּךְ הֵם מוּנְהָגִים.

---

הלכה פסוקה

הרמב''ם הלכות תפלה פרק ו'

א. אַף עַל פִּי שֶׁתְּפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת לֹא יָבֹא אָדָם מִמְּלַאכְתּוֹ וְיֹאמַר אוֹכַל מְעַט וְאִישָׁן קִמְעָא וְאַחַר כַּךְ אֶתְפַּלֵּל שֶׁמָּא תֶּאֱנוֹס אוֹתוֹ שֵׁינָה וְנִמְצָא יָשֵׁן כָּל הַלַּיְלָה אֶלָּא מִתְפַּלֵּל עַרְבִית וְאַחַר כַּךְ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה אוֹ יָשֵׁן. וּמוּתָּר לְהִסְתַּפֵּר וְלִיכָּנֵס לַמֶּרְחָץ סָמוּךְ לְשַׁחֲרִית מִפְּנֵי שֶׁלֹּא גָזְרוּ אֶלָּא סָמוּךְ לְמִנְחָה שֶׁהוּא דָבָר הַמָּצוּי שֶׁרוֹב הָעָם נִכְנָסִין שָׁם בַּיּוֹם אֲבָל בְּשַׁחַר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי לֹא גָזְרוּ בּוֹ: ב. מִי שֶׁהָיָה עוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה וְהִגִּיעַ זְמַן הַתְּפִלָּה פּוֹסֵק וּמִתְפַּלֵּל וְאִם הָיְתָה תּוֹרָתוֹ אוּמָנוּתוֹ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה מְלָאכָה כְּלָל וְהָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה בִּשְׁעַת תְּפִלָּתוֹ אֵינוֹ פוֹסֵק שֶׁמִּצְוַת תַּלְמוּד תּוֹרָה גְדוֹלָה מִמִּצוַת תְּפִלָּה. וְכָל הָעוֹסֵק בְּצָרְכֵי רַבִּים כְּעוֹסֵק בְּדִבְרֵי תוֹרָה:

---

מוסר

מס' חסידים סי' נ''ד

דַּרְכָּן שֶׁל בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה לִהְיוֹת מְאֹד מְאֹד שְׁפֵלֵי רוּחַ וַעֲנָוִים סַבְלָנִים עִלְבוֹנָם וְלֹא עוֹלְבִים שׁוֹמְעִים חֶרְפַּתָם וְאֵינָם מְשִׁיבִים שְׂמֵחִים בְּיִסוּרִים שֶׁל עֲלוּבָתָם וְאִם חֵרְפוּ אוֹתָם הַסְּכָלִים לֵאמֹר זְכוֹר מַעֲשֶׂיךָ הָרִאשׁוֹנִים אוֹמֵר לָהֶם יָדַעְתִּי כִּי חָטָאתִי הָרְבֵּה וְכַמָּה דְבָרִים עַשִׂיתִי שֶׁלֹּא כְהוֹגֵן וְהַצוּר יִמְחוֹל לִי. וּסְבוֹל אֶת הַמְבַיְישִׁים מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה וּבְזֶה יִתְכַּפֵּר עֲוֹנֶךָ וְאִם נוֹדַע לָרַבִּים עֲוֹנוֹ מִנִּיאוּף עַל יִמְּנַע עַצְמוֹ מִלִּלְמוֹד הֲלָכוֹת הַמְּדַבְּרוֹת מִנִּיאוּף מִפְּנֵי הַבּוּשָׁה כִּי טוֹב לוֹ לְאָדָם שֶׁיִּתְכַּפֵּר בָּעוֹלָם הַזֶּה. כִּי הַבּוּשָׁה שׁוֹפֶכֶת אֶת הַדָּם וּמְסִירָה אֶת הָעָוֹן וְכֵן מָצִינוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רוֹצֵחַ שֶׁבָּא לָעִיר וְהָיוּ מְכַבְּדִין אוֹתוֹ צָרִיךְ לוֹמַר רוֹצֵחַ אָנִי שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט) וְזֶה דְבַר הָרוֹצֵחַ פִּירוּשׁ דִּבּוּר שֶׁיְּדַבֵּר בְּפִיו וְיוֹדֶה:

---

במדבר יום רביעי תורה

יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וָ דמילוי וו דשם ב''ן לקנות הארת מתוספת נפש יתרה משבת הבאה:

(טז) אֵ֚לֶּה (קריאי) קְרוּאֵ֣י הָֽעֵדָ֔ה נְשִׂיאֵ֖י מַטּ֣וֹת אֲבוֹתָ֑ם רָאשֵׁ֛י אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל הֵֽם: אִלֵין מְעַרְעֵי כְנִשְׁתָּא רַבְרְבֵי שִׁבְטֵי אֲבָהַתְהוֹן רֵישֵׁי אַלְפַיָא דְיִשְׂרָאֵל אִנוּן:

 רש''י   אלה קרואי העדה. הנקראים לכל דבר חשיבות שבעדה:

(יז) וַיִּקַּ֥ח מֹשֶׁ֖ה וְאַֽהֲרֹ֑ן אֵ֚ת הָֽאֲנָשִׁ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר נִקְּב֖וּ בְּשֵׁמֽוֹת: וּדְבַר משֶׁה וְאַהֲרֹן יָת גֻבְרַיָא הָאִלֵין דִי אִתְפָּרָשׁוּ בִּשְׁמָהָן:

 רש''י   את האנשים האלה. את שנים עשר נשיאים הללו: אשר נקבו. לו כאן בשמות:

(יח) וְאֵ֨ת כָּל-הָֽעֵדָ֜ה הִקְהִ֗ילוּ בְּאֶחָד֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַשֵּׁנִ֔י וַיִּתְיַֽלְד֥וּ עַל-מִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמ֗וֹת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֛ה וָמַ֖עְלָה לְגֻלְגְּלֹתָֽם: וְיָת כָּל כְּנִשְׁתָּא אַכְנָשׁוּ בְּחַד לְיַרְחָא תִנְיָנָא וְאִתְיַחֲסוּ עַל זַרְעֲיַתְהוֹן לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן בְּמִנְיַן שְׁמָהָן מִבַּר עַשְׂרִין שְׁנִין וּלְעֵלָא לְגֻלְגְלַתְהוֹן:

 רש''י   ויתילדו על משפחתם. הביאו ספרי יחוסיהם ועדי חזקת (לידתם) [לידת] כל אחד ואחד, להתיחס על השבט:

(יט) כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת-מֹשֶׁ֑ה וַֽיִּפְקְדֵ֖ם בְּמִדְבַּ֥ר סִינָֽי: (ס) כְּמָא דִי פַקֵד יְיָ יָת משֶׁה וּמְנָנוּן בְּמַדְבְּרָא דְסִינָי: (כ)  שני  וַיִּֽהְי֤וּ בְנֵֽי-רְאוּבֵן֙ בְּכֹ֣ר יִשְׂרָאֵ֔ל תּֽוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֤ר שֵׁמוֹת֙ לְגֻלְגְּלֹתָ֔ם כָּל-זָכָ֗ר מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא: וַהֲווֹ בְנֵי רְאוּבֵן בּוּכְרָא דְיִשְׂרָאֵל תּוּלְדַתְהוֹן לְזַרְעֲיַתְהוֹן לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן בְּמִנְיַן שְׁמָהָן לְגֻלְגְלַתְהוֹן כָּלּ דְכוּרָא מִבַּר עַשְׂרִין שְׁנִין וּלְעֵלָא כֹּל נָפֵק חֵילָא: (כא) פְּקֻֽדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה רְאוּבֵ֑ן שִׁשָּׁ֧ה וְאַרְבָּעִ֛ים אֶ֖לֶף וַֽחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת: (פ) מִנְיָנֵיהוֹן לְשִׁבְטָא דִרְאוּבֵן אַרְבְּעִין וְשִׁתָּא אַלְפִין וַחֲמֵשׁ מְאָה:

---

נביאים - הושע - פרק ב

(טז) לָכֵ֗ן הִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ מְפַתֶּ֔יהָ וְהֹֽלַכְתִּ֖יהָ הַמִּדְבָּ֑ר וְדִבַּרְתִּ֖י עַל-לִבָּֽהּ: בְּכֵן הָא אֲנָא מְשַׁעְבֵּיד לָהּ לְאוֹרַיְתָא וְאַעְבֵּיד לָהּ נִסִּין וּגְבוּרָן כְּמָא דַּעֲבַדִית לָהּ בְּמַדְבְּרָא וּבְיַד עַבְדִּי נְבִיַּיָּא אמַלֵּיל תַּנְחוּמִין עַל לִבָּהָא :

 רש''י   לכן הנה אנכי מפתיה . משדלה להמשך אחרי לוזאניי''ר בלע''ז ומהו הפיתוי והולכתיה המדבר בגולה שהוא לה כמדבר וציה ושם תשיב אל לבה כי טוב לה כשעשתה רצוני מכשמרדה בי :

(יז) וְנָתַ֨תִּי לָ֤הּ אֶת-כְּרָמֶ֙יהָ֙ מִשָּׁ֔ם וְאֶת-עֵ֥מֶק עָכ֖וֹר לְפֶ֣תַח תִּקְוָ֑ה וְעָ֤נְתָה שָּׁ֙מָּה֙ כִּימֵ֣י נְעוּרֶ֔יהָ וִּכְי֖וֹם עֲלֹתָ֥הּ מֵאֶֽרֶץ-מִצְרָֽיִם: וַאֲמַנֵּי לָהּ יַת פַּרְנָסַהָא מִתַּמָּן וְיַת מֵישַׁר עָכוֹר לְתַחֲמוּדֵי נְפַשׁ וִיתֵנְהוֹן תַּמָּן לְמֵימְרִי כְּיוֹמֵי קֶדֶם וְאַף אֲנָא אַעֲבֵיד לְהוֹן נִסִּין וּגְבוּרָן כְּיוֹם מִסַּקְהוֹן מֵאַרְעָא דְּמִצְרָיִם :

 רש''י   את כרמיה . ת''י לשון פרנסים ומנהיגים וכן לא יפנה דרך כרמים ( איוב כד ) וכן כרמי שלי לא נטרתי ( שיר א ) ד''א והולכתיה המדבר למדבר סיחון ועוג ובסגנון זה נתנבא ( יחזקאל כ ) שנאמר והבאתי אתכם אל מדבר העמים ונשפטתי אתכם שם כאשר נשפטתי את אבותיכם והבאתי אתכם במסורת הברית וברותי מכם המורדים וגו' והכשרים אקיים וזהו את כרמיה : ואת עמק עכור . עומק הצרות שהן עכורים שם אתן לה לפתח תקוה שמתוך אותן צרות תתן לב לשוב אלי : וענתה שמה . ל' דירה כמו מעון אריות ( נחום ב ) : כימי נעוריה . שישבה במצרים ימים רבים : וכיום עלותה וגו' . שצעקה אלי ממצרים מתוך שיעבוד וגאלתיה כן גם עתה :

(יח) וְהָיָ֤ה בַיּוֹם-הַהוּא֙ נְאֻם-יְהוָ֔ה תִּקְרְאִ֖י אִישִׁ֑י וְלֹֽא-תִקְרְאִי-לִ֥י ע֖וֹד בַּעְלִֽי: וִיהֵי בְּעִדָּנָא הַהִיא אֲמַר יְיָ תִּתְנְהוֹן לְפוּלְחָנִי וְלָא תִפְלְחוּן עוֹד לְטָעֲוָת עַמְמַיָּא :

 רש''י   תקראי אישי וגו' . תעבדוני מאהבה ולא מיראה אישי לשון אישות וחיבת נעורים : בעלי . לשון אדנות ומורא ורבותינו פירשו ככלה בבית חמיה ולא ככלה בבית אביה :

(יט) וַהֲסִרֹתִ֛י אֶת-שְׁמ֥וֹת הַבְּעָלִ֖ים מִפִּ֑יהָ וְלֹֽא-יִזָּכְר֥וּ ע֖וֹד בִּשְׁמָֽם: וְאַעְדֵּי יַת שׁוּם טָעֲוָת עַמְמַיָּא מִפּוּמְּהוֹן וְלָא יְהֵי דָכְרָן שׁוּמְהוֹן עוֹד :

 רש''י   ולא יזכרו עוד . ישראל בשמם של בעלים או לא יזכרו הבעלים בשמם של ישראל לומר שהם אלהות להם או לא יזכר שם הבעלים עוד כד''א ( ישעיה ב ) והאלילים כליל יחלוף :

(כ) וְכָרַתִּ֨י לָהֶ֤ם בְּרִית֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא עִם-חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ וְעִם-ע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וְרֶ֖מֶשׂ הָֽאֲדָמָ֑ה וְקֶ֨שֶׁת וְחֶ֤רֶב וּמִלְחָמָה֙ אֶשְׁבּ֣וֹר מִן-הָאָ֔רֶץ וְהִשְׁכַּבְתִּ֖ים לָבֶֽטַח: וְאִגְזַר לְהוֹן קְיַם בְּעִדָּנָא הַהִיא דִּיהוֹן שְׁלָם עִם חֵוַת בְּרָא וְעִם עוֹפָא דִּשְׁמַיָּא וְרִחְשָׁא דְאַרְעָא וְקַשְׁתָּא וְחַרְבָּא וְעָבְדֵי קְרָבָא אֲבַטֵּל מִן אַרְעָא וְאַשְׁרֵינוּן לְרוֹחֲצָן :

 רש''י   עם חית השדה . שאשבית מזיקין מן העולם וכה''א ( שם יא ) לא ירעו ולא ישחיתו וגו' :

(כא) וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י לְעוֹלָ֑ם וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִי֙ בְּצֶ֣דֶק וּבְמִשְׁפָּ֔ט וּבְחֶ֖סֶד וּֽבְרַחֲמִֽים: וַאֲקַיְּמִנְּכוֹן קֳדָמַי לְעָלַם וַאֲקַיְּמִנְּכוֹן קֳדָמַי בְּקוּשְׁטָא וּבְדִינָא וּבְחִסְדָּא וּבְרַחֲמֵי :

 רש''י   בצדק ובמשפט . שתתנהגו בהן : ובחסד וברחמים . שיבא לך מאתי על ידיהם באברהם אבינו כתיב ( בראשית יח ) כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' לעשות צדקה ומשפט וכנגדן נתן לבניו חסד ורחמים מאת הקב''ה שנאמר ( דברים יג ) ונתן לך רחמים ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד ( שם יז ) פסקו מן הצדקה והמשפט כמו שנאמר ( עמוס ה ) ההופכים ללענה משפט וצדקה לארץ הניחו אף הקב''ה אסף מהם החסד והרחמים שנ' ( ירמיה טו ) כי אספתי את שלומי מאת העם הזה את החסד ואת הרחמים וכשיחזרו לעשות צדקה ומשפט שנאמר ( ישעיה א ) ציון במשפט תפדה וגו' הקב''ה מוסיף עליהם רחמים וחסד ועושה אותן עטרה לארבעתן ומושיבן בראשן :

---

כתובים - משלי - פרק ל

(כג) תַּ֣חַת שְׂ֭נוּאָה כִּ֣י תִבָּעֵ֑ל וְ֝שִׁפְחָ֗ה כִּֽי-תִירַ֥שׁ גְּבִרְתָּֽהּ: תְּחוֹת שְּׂנוּאֲתָא דְהָוְיָא לְגַבְרָא וְאַמְתָא דִי יָרְתָא לְרִבּוֹנְתָּהּ :

 רש''י   שנואה כי תבעל . כנגד יון : ושפחה כי תירש גברתה . זה עשו שהיה לו לעבוד ליעקב ונהפך הדברים :

(כד) אַרְבָּ֣עָה הֵ֭ם קְטַנֵּי-אָ֑רֶץ וְ֝הֵ֗מָּה חֲכָמִ֥ים מְחֻכָּמִֽים: אַרְבְּעָא אִנוּן דִּזְעִירִין וְהִנוּן חַכִּימִין וּמַחְכִּימִין : (כה) הַ֭נְּמָלִים עַ֣ם לֹא-עָ֑ז וַיָּכִ֖ינוּ בַקַּ֣יִץ לַחְמָֽם: אַרְבְּעָא שׁוֹמְשְׁמִנַי לָא עֲשִׁין עַמְהוֹן וּמְתַקְנִין בְּקַיְטָא מֵיכַלְהוֹן :

 רש''י    הנמלים עם לא עז . זו בבל שנא' ( ישעיה כג ) הן ארץ כשדים זה העם לא היה : ויכינו בקיץ לחמם . נבוכדנצר עשה כבוד אח' להב''ה בימי מרודך בלאדן אשר שלח ספרים לחזקיהו וכתב שם שלם למלכא חזקיהו שלם לקרתא דירושלם שלם לאלהא רבא ונבוכדנצר כותב אגרותיו היה ולא היה שם אותו היום וכשבא וספרו לו מה שעשו א''ל אלהא רבא קריתו ליה וכתביתו ליה בסוף רץ אחר השליח והחזירו בשביל אותו מרוצה זכה למלכות הרי שהכין בקיץ לחמו כדרך הנמלה :

(כו) שְׁ֭פַנִּים עַ֣ם לֹא-עָצ֑וּם וַיָּשִׂ֖ימוּ בַסֶּ֣לַע בֵּיתָֽם: וַחֲנָסֵי דְעַמְהוֹן לָא תַקִיף וְעָבְדִין לְהוֹן בֵּיתָא בִּקְתָרִין :

 רש''י   שפנים עם לא עצום . זה מדי ופרס : וישימו בסלע ביתם .שבנו בית המקדש:

(כז) מֶ֭לֶךְ אֵ֣ין לָאַרְבֶּ֑ה וַיֵּצֵ֖א חֹצֵ֣ץ כֻּלּֽוֹ: וְקַמְצֵי דְמַלְכָּא לֵית לְהוֹן וּמִתְכַּנְשִׁין כֻּלְהוֹן כַּחֲדָא : (כח) שְׂ֭מָמִית בְּיָדַ֣יִם תְּתַפֵּ֑שׂ וְ֝הִ֗יא בְּהֵ֣יכְלֵי מֶֽלֶךְ: וְאַקְמְתָא דִמְסַכְּכָא בִידָהָא וְעָמְדָא בְּבֵיתָא דְמַלְכֵי :

 רש''י   שממית . אריני''א בלע''ז : בידים תתפש . בידה היא אוחזת ומתדבקת בכותלים : שממית בידים תתפש . זה עשו שנא' והידים ידי עשו ( בראשית כז ) : בהיכלי מלך . שנכנס להיכל מלך והחריבו :

---

משנה סנהדרין פרק ד

א. אֶחָד דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְאֶחָד דִּינֵי נְפָשׁוֹת בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כד) מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם. מַה בֵּין דִּינֵי מָמוֹנוֹת לְדִינֵי נְפָשׁוֹת. דִּינֵי מָמוֹנוֹת בִּשְׁלשָׁה, וְדִינֵי נְפָשׁוֹת בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת פּוֹתְחִין בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה, וְדִינֵי נְפָשׁוֹת פּוֹתְחִין לִזְכוּת וְאֵין פּוֹתְחִין לְחוֹבָה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת מַטִּין עַל פִּי אֶחָד בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה, וְדִינֵי נְפָשׁוֹת מַטִּין עַל פִּי אֶחָד לִזְכוּת וְעַל פִּי שְׁנַיִם לְחוֹבָה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת מַחֲזִירִין בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה, דִּינֵי נְפָשׁוֹת מַחֲזִירִין לִזְכוּת וְאֵין מַחֲזִירִין לְחוֹבָה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת הַכֹּל מְלַמְּדִין זְכוּת וְחוֹבָה, וְדִינֵי נְפָשׁוֹת הַכֹּל מְלַמְּדִין זְכוּת וְאֵין הַכֹּל מְלַמְּדִין חוֹבָה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת הַמְלַמֵּד חוֹבָה מְלַמֵּד זְכוּת וְהַמְלַמֵּד זְכוּת מְלַמֵּד חוֹבָה, דִּינֵי נְפָשׁוֹת הַמְלַמֵּד חוֹבָה מְלַמֵּד זְכוּת, אֲבָל הַמְלַמֵּד זְכוּת אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר וּלְלַמֵּד חוֹבָה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת דָּנִין בַּיּוֹם וְגוֹמְרִין בַּלַּיְלָה, דִּינֵי נְפָשׁוֹת דָּנִין בַּיּוֹם וְגוֹמְרִין בַּיּוֹם. דִּינֵי מָמוֹנוֹת גוֹמְרִין בּוֹ בַיּוֹם בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה, דִּינֵי נְפָשׁוֹת גּוֹמְרִין בּוֹ בַיּוֹם לִזְכוּת וּבְיוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו לְחוֹבָה, לְפִיכָךְ אֵין דָּנִין לֹא בְעֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא בְעֶרֶב יוֹם טוֹב:

 ברטנורה   (א) דיני ממונות כו' שנאמר משפט אחד יהיה לכם. ובדיני נפשות כתיב (דברים יג) ודרשת וחקרת. וזהו דין תורה אבל אמרו חכמים שאין מאריכין בדרישה וחקירה בדיני ממונות שלא תנעול דלת בפני לוין אלא א''כ ראו ב''ד שהדין מרומה. ודרישה וחקירה הוא השאלה בענין בעצמו כגון כמה הלוהו. ומתי הלוהו. ובאיזה ענין הלוהו. ובאיזה מקום הלוהו. ויש מין אחר מן השאלה שנקראת בדיק' ואינו בענין בעצמו. כגון שישאלו לו מה היה לבוש. כלי' שחורים. או כלים לבנים. עומד היה או יושב בשעה שהלוהו: פותחים. משאו ומתנו של דין. בין לזכות בין לחובה: מחזירין. סותרין את הדין אחר שגמרוהו וידעו שטעו: ואין הכל מלמדין חובה. שאם אמר א' מן התלמידים יש לי ללמד עליו חובה אין שומעין לו: דנים ביום וגומרים בלילה. דכתיב (שמות יח) ושפטו את העם בכל עת וכתיב (דברים כא) והיה ביום הנחילו את בניו הא כיצד יום לתחילת דין וליל' לגמר דין: דנים ביום וגומרים ביום. דכתיב (במדבר כה) והוקע אותם לה' נגד השמש: גומרים בו ביום בין לזכות בין לחובה. וכו'. דאמר קרא (ישעיה א) מלאתי משפט צדק ילין בה: לפיכך אין דנים לא בערב שבת שנמצא גמר דינו בשבת ולהשהותו אחר שבת א''א מפני ענוי הדין. ולדונו בו ביום א''א. שאין ארבע מיתות בית דין דוחין את השבת שנאמר (שמות לה) לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת למד על מחוייבי שריפה שאין שורפין אותן בשבת וה''ה לשאר חייבי מיתות:

ב. דִּינֵי הַטֻּמְאוֹת וְהַטְּהָרוֹת מַתְחִילִין מִן הַגָּדוֹל, דִּינֵי נְפָשׁוֹת מַתְחִילִין מִן הַצַד. הַכֹּל כְּשֵׁרִין לָדוּן דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְאֵין הַכֹּל כְּשֵׁרִין לָדוּן דִּינֵי נְפָשׁוֹת, אֶלָּא כֹהֲנִים, לְוִיִּם, וְיִשְׂרְאֵלִים הַמַּשִּׂיאִין לַכְּהֻנָּה:

 ברטנורה   (ב) מן הצד. מן הקטנים בחכמה שהיו יושבים בצד. דא''ק (שם כג) לא תענה על ריב. וכתיב רב כלומר לא תענה על מופלא שבבית דין ולנטות מדבריו לפיכך אין שומעין דבריו אלא בסוף: הכל כשרים לדון. ואפילו גר. והוא שתהא אמו מישראל וממזר נמי היה כשר לדון דיני ממונות ואין הכל כשרים וכו'. דכתיב (שמות יח) והקל מעליך ונשאו אתך בדומין לך. מה משה רבינו מיוחס אף ב''ד מיוחסים:

ג. סַנְהֶדְרִין הָיְתָה כַּחֲצִי גֹרֶן עֲגֻלָּה, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ רוֹאִין זֶה אֶת זֶה. וּשְׁנֵי סוֹפְרֵי הַדַּיָּנִין עוֹמְדִין לִפְנֵיהֶם, אֶחָד מִיָּמִין וְאֶחָד מִשְּׂמֹאל וְכוֹתְבִין דִּבְרֵי הַמְזַכִּין וְדִבְרֵי הַמְחַיְּבִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שְׁלשָׁה, אֶחָד כּוֹתֵב דִּבְרֵי הַמְזַכִּין וְאֶחָד כּוֹתֵב דִּבְרֵי הַמְחַיְּבִין וְהַשְּׁלִישִׁי כוֹתֵב דִּבְרֵי הַמְזַכִּין וְדִבְרֵי הַמְחַיְּבִין:

 ברטנורה   (ג) כחצי גורן עגולה כדי שיהו רואים זה את זה. דאמר קרא (שיר ז) שררך אגן הסהר. שררך אגן זו סנהדרין שיושבת בטבורו של עולם ומגינה על כל העולם כולו והיא דומה לסהר שיושבים בעגול כחצי ירח. תרגום ירח סיהרא ובעגולה שלימה אין יושבים מפני שצריכים בעלי דינים והעדים ליכנס ולדבר בפני כלם: ר' יהודה אומר שלשה היו. כדי שיהיו שני עדים על המזכין ושני עדים על המחייבין. ואין הלכה כרבי יהודה:

ד. וְשָׁלשׁ שׁוּרוֹת שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים יוֹשְׁבִין לִפְנֵיהֶם, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ. הָיוּ צְרִיכִין לִסְמוֹךְ, סוֹמְכִין מִן הָרִאשׁוֹנָה. אֶחָד מִן הַשְּׁנִיָּה בָּא לוֹ לָרִאשׁוֹנָה וְאֶחָד מִן הַשְּׁלִישִׁית בָּא לוֹ לַשְּׁנִיָּה, וּבוֹרְרִין לָהֶן עוֹד אֶחָד מִן הַקָּהָל וּמוֹשִׁיבִין אוֹתוֹ בַשְּׁלִישִׁית. וְלֹא הָיָה יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן, אֶלָּא יוֹשֵׁב בְּמָקוֹם הָרָאוּי לוֹ:

 ברטנורה   (ד) ושלש שורות. וכל שורה של כ''ג ת''ח. שמא יחלקו הדיינים ויהיו רובן מחייבין ומעוטן מזכין. והטיה לרעה אינה ע''פ אחד. כדכתיב (שמות כג) לא תהיה אחרי רבים לרעות. וצריך להוסיף שנים שנים עד ע''א שלעולם אין מוסיפין על הדיינים יותר מע''א. הלכך צריך להושיב לפניהם מ''ח להשלמת שבעים ואחד. ולאו אורח ארעא לעשות שורות תלמידים מרובה משל דיינים הלכך עבדינן ג' שורות: וכל אחד מכיר את מקומו. שכסדר חכמתם היו מושיבים אותם לפיכך היה כל אחד צריך להכיר את מקומו: הוצרכו לסמוך. כגון שמת א' מן הדיינים: ולא היה יושב במקומו של ראשון. ולא היה אותו שנברר מן הקהל יושב במקומו של ראשון אלא במקום הראוי לו בסוף שורה השלישית לפי שהקטן מן התלמידים שבשורות גדול מן הגדול שבקהל:

ה. כֵּיצַד מְאַיְּמִין (אֶת הָעֵדִים) עַל עֵדֵי נְפָשׁוֹת, הָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתָן וּמְאַיְּמִין עֲלֵיהֶן. שֶׁמָּא תֹאמְרוּ מֵאֹמֶד, וּמִשְּׁמוּעָה, עֵד מִפִּי עֵד וּמִפִּי אָדָם נֶאֱמָן שָׁמַעְנוּ, אוֹ שֶׁמָּא אִי אַתֶּם יוֹדְעִין שֶׁסוֹפֵנוּ לִבְדּוֹק אֶתְכֶם בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה. הֶווּ יוֹדְעִין שֶׁלֹּא כְדִינֵי מָמוֹנוֹת דִּינֵי נְפָשׁוֹת. דִּינֵי מָמוֹנוֹת, אָדָם נוֹתֵן מָמוֹן וּמִתְכַּפֵּר לוֹ. דִּינֵי נְפָשׁוֹת, דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו תְּלוּיִין בּוֹ עַד סוֹף הָעוֹלָם, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְקַיִן שֶׁהָרַג אֶת אָחִיו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ד) דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים, אֵינוֹ אוֹמֵר דַּם אָחִיךָ אֶלָּא דְּמֵי אָחִיךָ, דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו. דָּבָר אַחֵר, דְּמֵי אָחִיךָ, שֶׁהָיָה דָמוֹ מֻשְׁלָךְ עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים. לְפִיכָךְ נִבְרָא אָדָם יְחִידִי, לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל הַמְאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ אִבֵּד עוֹלָם מָלֵא. וְכָל הַמְקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא. וּמִפְּנֵי שְׁלוֹם הַבְּרִיּוֹת, שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ אַבָּא גָדוֹל מֵאָבִיךָ. וְשֶׁלֹּא יְהוּ מִינִין אוֹמְרִים, הַרְבֵּה רְשׁוּיוֹת בַּשָּׁמָיִם. וּלְהַגִּיד גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאָדָם טוֹבֵעַ כַּמָּה מַטְבְּעוֹת בְּחוֹתָם אֶחָד וְכֻלָּן דּוֹמִין זֶה לָזֶה, וּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָבַע כָּל אָדָם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאֵין אֶחָד מֵהֶן דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ. לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד חַיָּב לוֹמַר, בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם. וְשֶׁמָּא תֹאמְרוּ מַה לָּנוּ וְלַצָרָה הַזֹּאת, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר (ויקרא ה) וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם לוֹא יַגִּיד וְגוֹמֵר. וְשֶׁמָּא תֹאמְרוּ מַה לָּנוּ לָחוּב בְּדָמוֹ שֶׁל זֶה, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר (משלי יא) וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה:

 ברטנורה   (ה) מאיימין על העדים. שלא יעידו שקר: מאומד. שהדעת נוטה שהוא כן: דיני ממונות. אם העיד לחייב לזה ממון שלא כדין. מחזירו לו ומתכפר: לפיכך נברא יחידי. להראותך שמאדם אחד נתישב מלואו של עולם: רשויות הרבה. אלהות הרבה יש וכל אחד ברא את שלו: מה לנו ולצרה הזאת. להכניס ראשנו בדאגה זו ואפילו על האמת: והלא כבר נאמר והוא עד. וחייבין אתם להגיד מה שראיתם: ושמא תאמרו מה לנו לחוב. להיות מחוייבים בדמו שלזה נוח לנו לעמוד באם לא יגיד הרי הוא אומר באבוד רשעים רנה. ואם רשע הוא אין כאן עון כלל:

---

גמרא סנהדרין דף לז ע''א

סַנְהֶדְרִין הָיְתָה כַּחֲצִי גוֹרֶן וְכוּ'. מְנָא הָנֵי מִילֵי אָמַר רִבִּי אַחָא בַר חֲנִינָא דְאָמַר קְרָא (שיר השירים ז') שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג וְגוֹ' שָׁרְרֵךְ זוֹ סַנְהֶדְרִין לָמָה נִקְרָא שְׁמָהּ שָׁרְרֵךְ שֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת בְּטִיבוּרוֹ שֶׁל עוֹלָם אַגַּן שֶׁהִיא מְגִינָה עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ הַסַּהַר שֶׁהִיא דוֹמֶה לְסַהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֵג שֶׁאִם הוּצְרַךְ אֶחָד מֵהֶם לָצֵאת רוֹאִין אִם יֵשׁ עֶשְׂרִים וּשְׁלשָה כְּנֶגֶד סַנְהֶדְרֵי קְטַנָּה יוֹצֵא וְאִם לָאו אֵינוֹ יוֹצֵא. בִּטְנֵךְ עֲרֵימַת חִטִּים מַה עֲרֵימַת חִטִּים הַכֹּל נֶהֱנִים מִמֶּנָּה אַף סַנְהֶדְרִין הַכֹּל נֶהֱנִין מִטַּעֲמֵיהֶם. סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים שֶׁאֲפִילוּ בַּסוּגָה שֶׁל שׁוֹשַׁנִּים לֹא יִפְרְצוּ בָהֵן פְּרָצוֹת וְהַיְינוּ דְאָמַר לֵיהּ הַהוּא צְדוֹקִי לְרַב כַּהֲנָא אַמְרִיתוּ נִדָּה שָׁרֵי לְיָיחוּדֵי בַּהֲדֵי גַּבְרָא אֶפְשָׁר אֵשׁ בִּנְעוֹרֶת וְאֵינָהּ מְהַבְהֶבֶת אָמַר לֵיהּ הַתּוֹרָה הֵעִידָה עָלֵינוּ סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים שֶׁאֲפִילוּ בְּסוּגָה בַשּׁוֹשַׁנִּים לֹא יִפְרְצוּ בָהֵן פְּרָצוֹת. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר מֵהָכָא (שם ו') כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ אֲפִילוּ רֵיקָנִין שֶׁבָּךְ מְלֵאִים מִצְוֹת כָּרִמּוֹן. רִבִּי זֵירָא אָמַר מֵהָכָא (בראשית כ''ז) וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו אַל תִּקְרֵי בְגָדָיו אֶלָּא בוֹגְדָיו. הִנְהוּ בִרְיוֹנֵי דַהֲווּ בִּשְׁבִיבוּתֵיהּ דְּרִבִּי זֵירָא דַהֲוָה מְקָרֵב לְהוּ כִּי הֵיכִי דְנֶהֶדְרוּ לְהוּ בְתִיּוּבְתָא וַהֲווּ קַפְּדֵי רַבָּנָן כִּי נַח נַפְשֵׁיהּ דְרִבִּי זֵירָא אַמְרֵי עַד הָאִידְנָא הֲוָה קָטִין חֲרִיכָא שַׁקֵּי דַהֲוָה בָּעֵי עֲלָן רַחֲמֵי הַשְׁתָּא מָאן בָעֵי עֲלָן רַחֲמֵי הִרְהוּר בְּלִיבַּיְיהוּ וְעָבְדוּ תְּשׁוּבָה:

 רש''י  מנא ה''מ. דבעגולה היו יושבין: סהר. עגול הוא: בטבורו של עולם. שבית המקדש באמצעו של עולם: דומה לסהר. בעגולה: מזג. שני חלקי מים ואחד יין: אל יחסר המזג. אל יחסרו מחלק השלישי שהוא כדי הראוי למזג: לצאת. לעסקיו חוץ ללשכה: עשרים ושלשה. שליש של שבעים: סוגה. הוא גדר: סוגה בשושנים. גדורה בשושנים כלומר באזהרה קלה ובהבדלה מועטת הם נפרשין מן העבירה ואין צריך גדר אבנים להפסיקן שאפילו אין רחוקים מן העבירה אלא גדר שושנים מפסיק ביניהם לא יפרצו בה פרצות הגדר: מהבהבת. אוחזת ודולקת כמו שקפלה ולא הובהבה ובלע''ז פלמי''ד: בריוני. פריצים ל' בורים: רבי זירא. גוצא היה ונחרכו שוקיו על ידי מעשה דבדיק נפשי' בתנורא שגירא בהשוכר את הפועלים וקרו ליה קטינא חריך שקי:

---

זוהר במדבר דף ק''כ ע''ב

רִבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח (תהלים כ''ה) לְדָוִד אֵלֶיךָ יְיָ נַפְשִׁי אֶשָׂא אֱלֹהַי בְךָ בָטַחְתִּי וְגוֹמֵר. מָאי קָא חָמָא דָוִד לְסַדְּרָא הָאי שְׁבָחָא הָכִי. וְכֻלְהוּ שְׁבָחֵי דְאִינוּן בְּאַלְפָא בֵיתָא כֻלְּהוּ שְׁלִימִין וְהָאי חַסְרָא דְלָא אִית בֵּיהּ ו' וַאֲמָאי סִדּוּרָא דָא לְמִנְפַּל עַל אַנְפִּין. אֶלָּא (תָא חֲזֵי) רָזָא עִלָּאָה הוּא גָנִיז בֵּין חַבְרַיָּיא. בְשַׁעְתָּא דְלֵילְיָא עָאל (וְשַׁלְטָא). אִילָנָא תַתָּאָה דְתַלְיָיא בֵיהּ מוֹתָא פָרִישׂ עַנְפּוֹי וּמִכְסְיָיא לְכֹלָא. וְעַל דָּא אִתְחֲשָׁךְ. וְכָל בְּנֵי עַלְמָא טַעֲמִין טַעֲמָא דְמוֹתָא. וְאַקְדִּים בַּר נָשׁ וְיָהִיב לֵיהּ פִּקְדוֹנָא דְנַפְשֵׁיהּ וְאַפְקְדֵיה בִּידֵיהּ בְּפִקְדוֹנָא. וּבְגִין דְנָטִיל לוֹן בְּפִקְדוֹנָא תָב פִּקְדוֹנָא לְמָארֵיהּ בְּשַׁעְתָּא דְאָתֵי צַפְרָא. כַּד אָתֵי צַפְרָא וְתָב לְגַבֵּיהּ פִקְדוֹנֵיהּ בָּעֵי לְבָרְכָא לֵיהּ לְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא דְאִיהוּ מְהֵימְנָא עִלָּאָה. לְבָתָר דְקָם עָאל לְבֵי כְנִישְׁתָּא מִעְטַר בְּטוֹטְפֵי. אִתְכְּסֵי בְכִיסוּיָיא דְצִיצִית. עָאל וּמַדְכֵּי גַרְמֵיה בְּקוּרְבְּנִין בְּקַדְמִיתָא. לְבָתָר קַבִּיל עָלֵיהּ עוֹל מַלְכוּתָא בְסִדּוּרָא דִּשְׁבָחֵי דְדָוִד דְּאִינוּן סִדּוּרָא דְעוֹל מַלְכוּתָא. וּבְסִדּוּרָא דִשְׁבָחָא דָא אַשְׁרֵי עָלֵיהּ הַהוּא עוֹל. לְבָתָר סִדּוּרָא דִצְלוֹתָא דִמְיוֹשֵׁב וּצְלוֹתָא דִמְעוֹמֵד לְקַשְּׁרָא לוֹן כַּחֲדָא. תָּא חֲזֵי רָזָא דְמִלָּה אַף עַל גַּב דִּצְלוֹתָא תַלְיָיא בְמִלּוּלָא וְדִבּוּרָא דְפוּמָא. כֹלָא תַלְיָיא בְעִקָּרָא דְעוֹבָדָא בְקַדְמִיתָא וּלְבָתָר בְּדִבּוּרָא וּבְמִלּוּלָא דְפוּמָא. מָאן עוֹבָדָא. אֶלָּא הַהוּא דְעוֹבָדָא דְעָבִיד בַּר נָשׁ בְקַדְמִיתָא כְּגוֹוָנָא דִצְלוֹתָא הוּא וְלֹא יִצְלֵי בַר נָשׁ צְלוֹתָא עַד דְיִתְחֲזֵי עוֹבָדָא בְקַדְמִיתָא כְגוֹוָנָא דִצְלוֹתָא. בְקַדְמִיתָא עוֹבָדָא. בְשַׁעְתָּא דְבַר נַשׁ קָאִים. בָעֵי לְדַכְּאָה גַרְמֵיהּ בְּקַדְמִיתָא. לְבָתָר יְקַבֵּל עָלֵיהּ הָאי עוֹל לְפָרְשָׁא עַל רֵישֵׁיהּ פְּרִישׁוּ דְמִצְוָה. לְבָתָר יִתְקְשַׁר קִשּׁוּרָא דִיחוּדָא דְאִינוּן תְּפִלִּין. (מָהוּ תְפִלִּין) תְּפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ וְשֶׁל יָד וּלְאַתְקְנָא לוֹן בְּקִשׁוּרָא חָדָא בִשְׂמָאלָא וְעַל לִבָא כְמָה דְאוֹקִימְנָא (שיר ב') שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וְגוֹמֵר. וּכְתִיב (שם ח') שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ. וְהָא אוֹקִימְנָא. וְדָא הוּא עוֹבָדָא בְקַדְמִיתָא. לְבָתָר בְּשַׁעְתָּא דְבַר נָשׁ עָאל לְבֵי כְנִישְׁתָּא יִדְכֵּי גַרְמֵיהּ בְּקַדְמִיתָא בְּקָרְבְּנִין בְּמִלּוּלָא דְפוּמָא. לְבָתָר יְקַבֵּל עָלֵיהּ הָאי עוֹל מַלְכוּת לְפָרְשָׁא עַל רֵישֵׁיהּ (פְּרִישׁוּ דְמִצְוָה) בְשִׁבְחֵי דְדָוִד מַלְכָּא כְּגוֹוָנָא דְעוֹבָדָא דְפָרִישׂ עַל רֵישֵׁיהּ פְרִישׁוּ דְמִצְוָה. וּלְבָתָר צְלוֹתָא דִמְיוֹשֵׁב לָקֳבֵל תְּפִלָּה שֶׁל יָד לְבָתָר צְלוֹתָא דִמְעוֹמֵד דְּהִיא לָקֳבֵל תְּפִלָּה דְרֵישָׁא וְדָא כְגוֹוָנָא דְדָא. עוֹבָדָא כְגוֹוָנָא דְדִבּוּרָא. וַדַּאי בְעוֹבָדָא וּמִלּוּלָא תַלְיָיא צְלוֹתָא. וְאִי פָגִים עוֹבָדָא מִלּוּלָא לָא אַשְׁכַּח אָתָּר דְּשַׁרְיָיא בֵיהּ וְלָאו אִיהוּ צְלוֹתָא וְאִתְפְּגִים הַהוּא בַר נָשׁ לְעֵילָא וְתַתָּא (וְלֹא עוֹד אֶלָּא) דְבָעֵינָן לְאַחְזָאָה עוֹבָדָא וּלְמַלְּלָא מִלּוּלָא עָלֵיהּ וְדָא הוּא צְלוֹתָא שְׁלִים. וַוי לֵיהּ לְבַר נָשׁ דְּפָגִים צְלוֹתֵיהּ פּוּלְחָנָא דְמָארֵיהּ. עָלֵיהּ כְתִיב (ישעיה א') כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי וְגוֹמֵר. גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שׁוֹמֵעַ דְהָא בְעוֹבָדָא וּבְמִלּוּלָא תַלְיָיא מִלְתָא:

 תרגום הזוהר  רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח, (תהלים כ''ה) לְדָוִד אֵלֶיךְ ה' נַפְשִׁי אֱלֹקַי בְּךְ בָּטַחְתִּי וְגוֹ'. שׁוֹאֵל, מַה רָאָה דָּוִד לְסַדֵּר שְׁבָח זֶה כָּךְ, שֶׁכָּל הַשְּׁבָחִים שֶׁהֵם בְּסֵדֶר אָלֶף בֵּית כֻּלָּם שְׁלֵמִים, וְזֶה חָסֵר, שֶׁאֵין בּוֹ ו'. וְלָמָּה הוּא סֵדֶר זֶה לִנְפִילַת אַפַּיִם. אֶלָּא רָזָא עִלָּאָה וְכוּ': וּמֵשִׁיב אֶלָּא סוֹד עֶלְיוֹן הוּא, גָּנוּז בֵּין הַחֲבֵרִים. בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנָס הַלַּיְלָה, הָאִילָן הַתַּחְתּוֹן שֶׁהַמָּוֶת תָּלוּי בּוֹ, שֶׁהוּא מַלְכוּת מִצַד הַדִּין, פּוֹרֵשׂ עֲנָפָיו וּמְכַסֶּה הַכֹּל. וְעַל כֵּן נַעֲשֶׂה חֹשֶךְ, וְכָל בְּנֵי הָעוֹלָם טוֹעֲמִים טַעַם הַמָּוֶת. וְהָאָדָם מַקְדִּים עַצְמוֹ וְנוֹתֵן לוֹ פִּקָּדוֹן נַפְשׁוֹ, וּמַפְקִידָהּ בְּיָדוֹ בְּפִקָּדוֹן לְמֶשֶׁךְ זְמָן הַלַּיְלָה, שֶׁיַּחֲזִירָהּ לְאוֹר הַבֹּקֶר. וּמִשּׁוּם שֶׁלָּקַח הַנֶּפֶשׁ בְּפִקָּדוֹן, חוֹזֵר הַפִּקָּדוֹן לִבְעָלָיו בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַבֹּקֶר. וּכְשֶׁבָּא הַבֹּקֶר, וְהַפִּקָּדוֹן חָזַר אֵלָיו, צָרִיךְ לְבָרֵךְ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא הַנֶּאֱמָן הָעֶלְיוֹן. אַחַר שֶׁקָּם מִשְּׁנָתוֹ, נִכְנָס לְבֵית הַכְּנֶסֶת, מְעַטֵּר עַצְמוֹ בִּתְפִלִּין וּמִתְכַּסֶּה בְּכִסּוּי שֶׁל צִיצִית, נִכְנָס וּמְעַטֵּר עַצְמוֹ תְּחִלָּה בְּקָרְבָּנוֹת. אַחַר כָּךְ מְקַבֵּל עָלָיו עוֹל מַלְכוּת בְּסֵדֶר הַשְּׁבָחִים שֶׁל דָּוִד, שֶׁהֵם סֵדֶר שֶׁל עוֹל מַלְכוּת, וּבְסֵדֶר שְׁבָחִים זֶה, הוּא מַשְׁרֶה עָלָיו הָעוֹל הַהוּא. אַחַר כָּךְ סֵדֶר תְּפִלָּה דְּמִיּוֹשֵׁב, שֶׁהִיא כְּנֶגֶד הַמַּלְכוּת. וְסֵדֶר תְּפִלָּה דְּמֵעוֹמֵד, שֶׁהִיא כְּנֶגֶד ז''א, לְקַשֵּׁר אוֹתָם, ז''א וּמַלְכוּת, בְּיַחַד. בֹּא וּרְאֵה, סוֹד הַדָּבָר, אַף עַל פִּי שֶׁהַתְּפִלָּה תְּלוּיָה בְּמַאֲמָר, וּבְדִבּוּר הַפֶּה, הַכֹּל תָּלוּי בְּעִקָּר בַּתְּחִלָּה בַּמַּעֲשֵׂה, וְאַחַר כָּךְ בַּאֲמִירָה, וּבְדִבּוּר הַפֶּה. מַהוּ הַמַּעֲשֶׂה אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה הַהוּא שֶׁעוֹשֶׂה הָאָדָם תְּחִלָּה, הוּא כְּעֵין הַתְּפִלָּה, וְלֹא יִתְפַּלֵּל הָאָדָם תְּפִלָּה, עַד שֶׁיַּרְאֶה מַעֲשֵׂה תְּחִלָּה כְּעֵין הַתְּפִלָּה. הַמַּעֲשֶׂה שֶׁבִּתְחִלָּה, הוּא בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם קָם מִשְּׁנָתוֹ, צָרִיךְ לְטַהֵר עַצְמוֹ תְּחִלָּה, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה צְרָכָיו, וְאַחַר כָּךְ יְקַבֵּל עָלָיו הָעוֹל הַזֶּה, לִפְרוֹשׂ עַל רֹאשׁוֹ פְּרִיסָה שֶׁל מִצְוָה. אַחַר כָּךְ יִקְשׁוֹר קֶשֶׁר הַיִּחוּד, שֶׁהֵם תְּפִלִּין תְּפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ וּתְפִלָּה שֶׁל יָד, וּלְתַקֵּן אוֹתָם בְּקֶשֶׁר אֶחָד, בִּשְׂמֹאל, וְעַל הַלֵּב. כְּמוֹ שֶׁהֱעֶמַדְנוּ, (שיר השירים ב') שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי. וְכָתוּב, (שיר השירים ח') שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךְ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךְ, דְּהַיְנוּ תְּפִלָּה שֶׁל יָד, שׁה''ס הַמַּלְכוּת שֶׁנִּתְּנָה עַל הַזְּרוֹעַ כְּנֶגֶד הַלֵּב. וּכְבָר הֶעֱמַדְנוּ. וְזֶה הוּא הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת בַּתְּחִלָּה. אַחַר כָּךְ, בְּשָׁעָה שֶׁהָאָדָם נִכְנָס לְבֵית הַכְּנֶסֶת יְטַהֵר עַצְמוֹ תְּחִלָּה בְּקָרְבָּנוֹת, בְּדִבּוּר הַפֶּה, דְּהַיְנוּ שֶׁיֹּאמַר פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת. וְאַחַר כָּךְ יְקַבֵּל עָלָיו עוֹל מַלְכוּת לִפְרוֹס עַל רֹאשׁוֹ, בַּשְּׁבָחִים שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, כְּעֵין הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַפּוֹרֵס עַל רֹאשׁוֹ פְּרִיסָה שֶׁל מִצְוָה, שֶׁהוּא כְּנֶגֶד מַעֲשֵׂה הַצִיצִית וְאַחַר כָּךְ תְּפִלָּה דִּמְעוּמָד, שֶׁהִיא סוֹד ז''א, שֶׁהוּא כְּנֶגֶד הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ. וְזֶה כְּנֶגֶד זֶה, הַמַּעֲשֶׂה צָרִיךְ לִהְיוֹת כְּעֵין הַדִּבּוּר, כִּי וַדַּאי בְּמַעֲשֵׂה וְדִבּוּר תְּלוּיָה הַתְּפִלָּה. וְאִם פּוֹגֵם הַמַּעֲשֶׂה, אֵין הַדִּבּוּר מוֹצֵא מָקוֹם לִשְׁרוֹת עָלָיו, וְהִיא אֵינָהּ תְּפִלָּה, וְהָאָדָם הַהוּא נִפְגָם לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. כִּי צְרִיכִים לְהַרְאוֹת מַעֲשֵׂה וּלְדַבֵּר עָלָיו דִּבּוּר, וְזוֹ הִיא תְּפִלָּה שְׁלֵמָה. אוֹי לָאָדָם שֶׁפּוֹגֵם תְּפִלָּתוֹ, עֲבוֹדַת אֲדוֹנוֹ, עָלָיו כָּתוּב, (ישעיה א') כִּי תָבוֹאוּ לִרְאוֹת פָּנַי וְגוֹ', גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִי שׁוֹמֵעַ. כִּי בְּמַעֲשֵׂה וּבְדִבּוּר תָּלוּי הַדָּבָר.

---

הלכה פסוקה

הרמב''ם הלכות תפלה פרק ו'

א. אֵין הַמִּתְפַּלֵּל מַפְסִיק תְּפִלָּתוֹ אֶלָא מִפְּנֵי סַכָּנַת נְפָשׁוֹת בִּלְבָד. וַאֲפִלּוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ לֹא יְשִׁיבֶנוּ. אֲבָל פּוֹסֵק הוּא לְמֶלֶךְ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁמָּא יַהַרְגֶנּוּ, הָיָה עוֹמֵד בִּתְפִלָּה וְרָאָה מֶלֶךְ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה אוֹ אַנָּס בָּא כְּנֶגְדּוֹ יְקַצֵר וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל יַפְסִיק וְכֵן אִם רָאָה נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים בָּאִים כְּנֶגְדוֹ אִם הִגִּיעוּ אֵלָיו וְהָיָה דַרְכָּן בְּאוֹתָן הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהֵן מְמִיתִין פּוֹסֵק וּבוֹרֵחַ וְאִם לֹא הָיָה דַרְכָּן לְהָמִית אֵינוֹ פּוֹסֵק: ב. נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים חַיָּיבִים בִּתְפִלָּה וְכָל אִישׁ שֶׁפָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע פָּטוּר מִן הַתְּפִלָּה וְכָל הַמְלַוִּין אֶת הַמֵּת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לְמִטָּה צוֹרֶךְ בָּהֵן פְּטוּרִין מִן הַתְּפִלָּה:

---

מוסר

מספר חסידים סי' נ''ה

יַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו לְמַעַן יִתְכַפְרוּ פְּשָׁעָיו שֶׁנֶאֱמַר (מיכה ז) מִי אֵל כָּמוֹךָ נוֹשֵׂא עָוֹן וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע. וְכָל הַנִּבְזֶה בְּעֵינֵי אָדָם שֶׁלֹּא מֵחֲמַת מַעֲשִׂים רָעִים עָתִיד שֶׁיִּתְעַלֶּה שֶׁנֶּאֱמַר (ישעי' נב) הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִי יָרוּם וְנִשָׂא וְגָבַהּ מְאֹד וְכוּ' וּמִי הוּא אוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב עָלָיו בְּמִקְרָא שֶׁלְּאַחֲרָיו (שם נג) נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים. אָמַר רַב מְתִיבְתָּא הָאי מָאן דְּאִיהוּ זְעֵיר אִיהוּ רַב וּמָאן דְּאִיהוּ רַב אִיהוּ זְעֵיר תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב הָאָדָם הַנִּבְזֶה וְהַנִּמְאָס אֵיךְ הוּא מִתְגָּאֶה הַאִם הוּא בַרְזֶל וְכִי בְּשָׂרוֹ נְחוּשָׁה הֲלֹא בָשָׂר רִמָּה וְתוֹלֵעָה גַּם בְּחַיָיו הַכִּנִים אֲשֶׁר בְּרֹאשׁוֹ וּבִבְשָׂרוֹ וְאֵיךְ יִתְגָּאֶה לִבּוֹ לָכֵן טוֹב לוֹ לְהַשְׁפִּיל אֶת גַּאֲוָתוֹ וְאֶת רוּם עֵינָיו אִם נִצְחוֹ מוּטָב וְאִם לָא יִזְכּוֹר לוֹ יוֹם הַמִּיתָה:

---

במדבר יום חמישי תורה

יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הִ דמילוי הה אחרונה דשם ב''ן לקנות הארת רוח יתרה משבת הבאה:

(כב) לִבְנֵ֣י שִׁמְע֔וֹן תּֽוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם פְּקֻדָ֗יו בְּמִסְפַּ֤ר שֵׁמוֹת֙ לְגֻלְגְּלֹתָ֔ם כָּל-זָכָ֗ר מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא: לִבְנֵי שִׁמְעוֹן תּוּלְדַתְהוֹן לְזַרְעֲ יַתְהוֹן לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן מִנְיָנוֹהִי בְּמִנְיַן שְׁמָהָן לְגֻלְגְלַתְהוֹן כָּל דְכוּרָא מִבַּר עַשְׂרִין שְׁנִין וּלְעֵלָא כֹּל נָפֵק חֵילָא: (כג) פְּקֻֽדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה שִׁמְע֑וֹן תִּשְׁעָ֧ה וַֽחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וּשְׁלֹ֥שׁ מֵאֽוֹת: (פ) מִנְיָנֵיהוֹן לְשִׁבְטָּא דְשִׁמְעוֹן חַמְשִׁין וּתְשַׁע אַלְפִין וּתְלַת מְאָה: (כד) לִבְנֵ֣י גָ֔ד תּֽוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמ֗וֹת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא: לִבְנֵי גָד תּוּלְדַתְהוֹן לְזַרְעֲיַתְהוֹן לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן בְּמִנְיַן שְׁמָהָן מִבַּר עַשְׂרִין שְׁנִין וּלְעֵלָא כֹּל נָפֵק חֵילָא: (כה) פְּקֻֽדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה גָ֑ד חֲמִשָּׁ֤ה וְאַרְבָּעִים֙ אֶ֔לֶף וְשֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת וַֽחֲמִשִּֽׁים: (פ) מִנְיָנֵיהוֹן לְשִׁבְטָא דְּגָד אַרְבְּעִין וְחַמְשָׁא אַלְפִין וְשִׁית מְאָה וְחַמְשִׁין: (כו) לִבְנֵ֣י יְהוּדָ֔ה תּֽוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמֹ֗ת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא: לִבְנֵי יְהוּדָה תּוּלְדַתְהוֹן לְזַרְעֲיַתְהוֹן לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן בְּמִנְיַן שְׁמָהָן מִבַּר עַשְׂרִין שְׁנִין וּלְעֵלָא כֹּל נָפֵק חֵילָא:

---

נביאים - הושע - פרק ב

(כב) וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י בֶּאֱמוּנָ֑ה וְיָדַ֖עַתְּ אֶת-יְהוָֽה: (פ) וַאֲקַיְּמִנְּכוֹן קֳדָמַי בְּהֵימָנוּתָא וְתֵדְּעוּן לְמִדְחַל מִן קֳדָם יְיָ :

 רש''י   וארשתיך לי באמונה . בשכר האמונה שהאמנת בגולה להבטחות שעל ידי נביאי :

(כג) וְהָיָ֣ה | בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא אֶֽעֱנֶה֙ נְאֻם-יְהוָ֔ה אֶעֱנֶ֖ה אֶת-הַשָּׁמָ֑יִם וְהֵ֖ם יַעֲנ֥וּ אֶת-הָאָֽרֶץ: וִיהֵי בְעִדָּנָא הַהִיא אֲקַבֵּל צְלוֹתְכוֹן אֲמַר יְיָ אַפְקֵיד יָת שְׁמַיָּא וְאִינּוּן יַחֲתוּן מִטְרָא עַל אַרְעָא :

 רש''י   אענה את השמים . לצוק אל השחקים מפלג הטוב התלוים במאמר והם יענו לצוק מים על הארץ :

(כד) וְהָאָ֣רֶץ תַּעֲנֶ֔ה אֶת-הַדָּגָ֖ן וְאֶת-הַתִּיר֣וֹשׁ וְאֶת-הַיִּצְהָ֑ר וְהֵ֖ם יַעֲנ֥וּ אֶֽת-יִזְרְעֶֽאל: וְאַרְעָא תַּרְבֵּי עִבּוּרָא וְחַמְרָא וּמִשְׁחָא וְאִינּוּן יְסַפְּקוּן לְגָלוּת עַמִּי :

 רש''י   את יזרעאל . את בני הגולה שנזרעו ונקבצו :

(כה) וּזְרַעְתִּ֤יהָ לִּי֙ בָּאָ֔רֶץ וְרִֽחַמְתִּ֖י אֶת-לֹ֣א רֻחָ֑מָה וְאָמַרְתִּ֤י לְלֹֽא-עַמִּי֙ עַמִּי-אַ֔תָּה וְה֖וּא יֹאמַ֥ר אֱלֹהָֽי: (פ) וַאֲקַיְּמִנְּכוֹן קֳדָמַי בְּאַרְעָא בֵּית שְׁכִינְתִּי וַאֲרַחֵם עֲלֵיהוֹן דְּלָא רְחִימִין בְּעוֹבָדֵיהוֹן וְאֵימַר לִדְּהֲוֵיתִי אֲמַר לְהוֹן לָא עַמִּי בְּרַם עַמִּי אַתּוּן וְהוּא יֵימַר אֱלָהָי :

 רש''י   וזרעתיה לי . כזורע סאה להכניס כמה כורין כן יתוספו עליהן בארץ ישראל כמה גרים :

ג (א) וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י ע֚וֹד לֵ֣ךְ אֱֽהַב-אִשָּׁ֔ה אֲהֻ֥בַת רֵ֖עַ וּמְנָאָ֑פֶת כְּאַהֲבַ֤ת יְהוָה֙ אֶת-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְהֵ֗ם פֹּנִים֙ אֶל-אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְאֹהֲבֵ֖י אֲשִׁישֵׁ֥י עֲנָבִֽים: וַאֲמַר יְיָ לִי עוֹד אֱזֵיל אִתְנַבֵּי נְבוּאָה עַל בֵית יִשְּׂרָאֵל דְּאִינּוּן דָּמָן לְאִתְּתָא דִרְחִימָא עַל בַּעְלָהּ וּמְזַנְיָא עֲלוֹהִי וְכָל כְּדֵין רְחֵים לָהּ וְלָא צְבִי לְמִפְטְרָהּ כֵּן רְחִימַת יְיָ עַל בְּנֵי יִשְּׂרָאֵל וְאִינּוּן מִתְפְּנַן בָּתַר טָעֲוָת עַמְמַיָּא בְּרַם אִם יְתוּבוּן יִשְׁתְּבֵיק לְהוֹן וִיהוֹן דָּמָן לִגְבַר דְּאִשְׁתְּלִי וַאֲמַר מִלָא בְּחַבְרֵיהּ :

 רש''י   אהובת רע . חביבה על בעלה ואהובה לו והיא מנאפת תחתיו כאהבת הקב''ה את ישראל והם זונים תחתיו אל אלהים אחרים : אשישי ענבים . פי' מנחם גביעי יין אוהבי' להשתכר ביינם ואינם עוסקים בתורה וכן מצינו שמוכיחם במקום אחר על כך השותים במזרקי יין ( עמוס ו ) :

---

כתובים - משלי - פרק ל

(כט) שְׁלֹשָׁ֣ה הֵ֭מָּה מֵיטִ֣יבֵי צָ֑עַד וְ֝אַרְבָּעָ֗ה מֵיטִ֥בֵי לָֽכֶת: תְּלָתָא אִנוּן דְּשַׁפִּירָן הֲלִיכָתְהוֹן וְאַרְבְּעָא דְשַׁפִּיר מְהַלְכִין :

 רש''י   מטיבי צעד . הולכים ומצליחים בגבורתם :

(ל) לַ֭יִשׁ גִּבּ֣וֹר בַּבְּהֵמָ֑ה וְלֹא-יָ֝שׁ֗וּב מִפְּנֵי-כֹֽל: אַרְיָא גִבָּר בִּבְעִירָא וְלָא הֲפִיךְ מִן כָּל מִדַעַם : (לא) זַרְזִ֣יר מָתְנַ֣יִם אוֹ-תָ֑יִשׁ וּ֝מֶ֗לֶךְ אַלְק֥וּם עִמּֽוֹ: וְאַכָּכָא דְמִזְדַרְבֵּל בֵינַת תַרְנְגוֹלֵי וּתְיָשָׁא דְּאָזֵל בֵּית גִיוֹרָא וּמַלְכָּא דְקָאֵם וּמְמַלֵל בֵּית עַמְמֵיהּ :

 רש''י   זרזיר מתנים או תיש . לא ידעתי מהו ולפי המשמע היא חיה תשושה מתנים : ומלך אלקום . לא ידעתי מה הוא לפי פשוטו : ומדרש אגדה פותרין חמש פרשיות אלו של ארבע ארבע דברים כנגד ד' מלכיות לפי שנתאמצה ממשלתן על ישראל בעון שעברו על חמשה חומשי תורה הזכירם חמשה פעמים :בנו בית המקדש : זרזיר מתנים . זו מדי ופרס שזרזו מתניהם והרגו לבלשצר ונטלו מלכות בבל : או תיש . זה יון שנקרא תיש שנא' ( דניאל ח ) והצפיר השעיר הוא מלך יון : ומלך אלקום עמו . זו אומת ארם שאמר אני ואפסי עוד אין נצב לעומתו , אלקום . אין עומד עמו :

(לב) אִם-נָבַ֥לְתָּ בְהִתְנַשֵּׂ֑א וְאִם-זַ֝מּ֗וֹתָ יָ֣ד לְפֶֽה: לָא תִתְרוֹרַם דְּלָא תִטַפַּשׁ וְלָא תוֹשִיט אַיְדָךְ לְפוּמָךְ :

 רש''י   אם נבלת בהתנשא . אם נתנבלת ע''י חבירך שחירפך ( ס''א על ידי דבורך שחרפת וגדפת ) את עצמך סופך להנשא בדבר : ואם זמות . בלבך להתקוטט שים יד על פה ושתוק :

(לג) כִּ֤י מִ֪יץ חָלָ֡ב י֘וֹצִ֤יא חֶמְאָ֗ה וּֽמִיץ-אַ֭ף י֣וֹצִיא דָ֑ם וּמִ֥יץ אַ֝פַּ֗יִם י֣וֹצִיא רִֽיב: דְּמַן דְּמָיְצָא חֲלָבָא נַפְקָא חֶמְאָתָא וּמִן כִּבוּשָׁא דְרוּגְזָא נִפּוּק דְּמָא וּמִן חַרְיָנָא דְאַפֵּי נִפּוּק דִּינָא :

 רש''י   כי מיץ חלב . כי כאשר תצא חמאה על ידי מיץ חלב ודם על ידי מיץ החוטם יותר מדי כן יצא ריב על ידי מיץ אפים של כעס מיץ סחיטה פרימדור''א בלע''ז כמו ( שופטים ו ) וימץ טל וגו' ורבותינו פירשו אם נבלת עצמך על דברי תורה לדרוש ולשאול ספיקותיך לרבך ואפי' נראית לו כשוטה בלא לב סופך שתהא מנושא ואם זמות אם שמת זמם על פיך וחסמת אותו ולא שאלת לו הכל סופך כשישאלך דבר הלכה תתן יד לפה ותאלם שלא תדע לענות כלום בו . כאשר מיץ חלב יוציא חמאה כן מיץ אפים שרבך כועס בך שלא הבינות מהר ואתה מתנבל עליה סוף יוציא מפיך אחר זמן הלכות רבות והוראות :

---

משנה חולין פרק ז

א. גִּיד הַנָּשֶׁה נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת, בַּחֻלִּין וּבַמֻּקְדָּשִׁים. וְנוֹהֵג בַּבְּהֵמָה וּבַחַיָּה, בְּיָרֵךְ שֶׁל יָמִין וּבְיָרֵךְ שֶׁל שְמֹאל. וְאֵינוֹ נוֹהֵג בָּעוֹף, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ כָף. וְנוֹהֵג בַּשְּׁלִיל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵינוֹ נוֹהֵג בַּשְּׁלִיל. וְחֶלְבּוֹ מֻתָּר. וְאֵין הַטַּבָּחִין נֶאֱמָנִין עַל גִּיד הַנָּשֶׁה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, נֶאֱמָנִין עָלָיו וְעַל הַחֵלֶב:

 ברטנורה   (א) גיד הנשה. ובמוקדשים. אפילו עולה שכולה כליל, מוציא את הגיד ומשליכו על האפר הצבור במזבח הקרוי תפוח, ואינו מקריבו עם הבשר: שאין לו כף. אין לו כף ירך דומה לשל אדם שהוא עגול, אלא הבשר שעל הקולית של עוף ברוחב הוא. ואם נמצא עוף שיש לו כף עגול, גיד הנשה שלו אסור: ונוהג בשליל. בן תשעה חי הנמצא בבהמה: ר' יהודה אומר אינו נוהג בשליל. ואין הלכה כר' יהודה: וחלבו. של שליל מותר. פירוש אחר, וחלבו של גיד, כלומר שומנו של גיד מותר לדברי הכל, אלא שישראל קדושים נהגו בו איסור: ואין הטבחים נאמנים. לומר נטלנוהו. מפני שטורח הוא להם לחטט אחריו. ואין הלכה כר' מאיר:

ב. שׁוֹלֵחַ אָדָם יָרֵךְ לַנָּכְרִי שֶׁגִּיד הַנָּשֶׁה בְתוֹכָהּ, מִפְּנֵי שֶׁמְּקוֹמוֹ נִכָּר. הַנּוֹטֵל גִּיד הַנָּשֶׁה. צָרִיךְ שֶׁיִטוֹל אֶת כֻּלּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּדֵי לְקַיֵּם בּוֹ מִצְוַת נְטִילָה:

 ברטנורה   (ב) שולח אדם ירך וכו'. ואין חוששים שמא יראנה ישראל כששולחה לו ויחזור ויקנה אותה מן הנכרי ויאכלנה בגידה, כיון דשלימה היא, מקומו של גיד הנשה היה ניכר אם נחטט הימנה, והלוקח מבין שלא ניטל ונוטלו: שיטול את כולו. יחטט אחריו: לקיים בו מצות נטילה. גוממו מלמעלה ודיו:

ג. הָאוֹכֵל מִגִּיד הַנָּשֶׁה כַזַּיִת, סוֹפֵג אַרְבָּעִים. אֲכָלוֹ וְאֵין בּוֹ כַזַּיִת, חַיָּב. אָכַל מִזֶּה כַזַּיִת וּמִזֶּה כַזַּיִת, סוֹפֵג שְׁמוֹנִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵינוֹ סוֹפֵג אֶלָּא אַרְבָּעִים:

 ברטנורה   (ג) אכלו ואין בו כזית חייב. משום דבריה הוא, חייב בכל שהוא, כאוכל נמלה כל שהוא שחייב: מזה כזית. מירך של ימין כזית, וכן מירך של שמאל: אינו סופג אלא ארבעים. דסבר ר' יהודה אינו נוהג אלא בשל ימין. דדריש הירך, המיומנת שבירך ואין הלכה כר' יהודה:

ד. יָרֵךְ שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בָּהּ גִּיד הַנָּשֶׁה, אִם יֵשׁ בָּהּ בְּנוֹתֵן טַעַם, הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה. כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין אוֹתָהּ, כְּבָשָׂר בְּלָפֶת:

 ברטנורה   (ד) כבשר בלפת. רואין כאילו הירך לפתות, והגיד בשר. ואילו היה נותן טעם בשר כשיעור הגיד, בלפתות [כשיעור] הירך, אסור. דשיעורים הלכה למשה מסיני, וגמירי דבהכי משערים, אע''פ שאילו היה כרוב או קפלוט היה צריך פחות או יותר. והא מתניתין אידחיא לה ואינה הלכה. דקיימא לן אין בגידין בנותן טעם, דבין נתבשל ובין נמלח ובין נצלה, משליכו ומותר. ודוקא בו, אבל שומנו יש בו בנותן טעם, ואם לא נטל שומנו אוסר. ונותן טעם האמור במין במינו שאין אדם יכול להבחינו, משערין אותו בששים:

ה. גִּיד הַנָּשֶׁה שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל עִם הַגִּידִין, בִּזְמַן שֶׁמַּכִּירוֹ, בְּנוֹתֵן טָעַם. וְאִם לָאו, כֻּלָּן אֲסוּרִים. וְהָרֹטֶב, בְּנוֹתֵן טָעַם. וְכֵן חֲתִיכָה שֶׁל נְבֵלָה וְכֵן חֲתִיכָה שֶׁל דָּג טָמֵא שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם הַחֲתִיכוֹת, בִּזְמַן שֶׁמַּכִּירָן, בְּנוֹתֵן טָעַם. וְאִם לָאו, כֻּלָּן אֲסוּרוֹת. וְהָרֹטֶב בְּנוֹתֵן טָעַם:

 ברטנורה   (ה) גיד הנשה שנתבשל עם הגידים. של היתר: בזמן שמכירו. משליכו לחוץ ואין כאן אלא פליטתו: בנותן טעם. אם יש בגיד של איסור בנותן טעם בכל אלו, כולן אסורים: ואם לאו. שאינו מכירו: כולן אסורים. דבכל אחד יש לומר זה הוא, ולא בטיל ברובא, דכבריה הוא חשיב ובריה לא בטלה: בזמן שמכירן. לחתיכות האיסור. משערינן בנותן טעם, ואם אין בהן כדי לתת טעם בשל היתר, הרי השאר מותרות: ואם אין מכירן. כל החתיכות אסורות. דכל אחת יש לחוש ולומר שמא זו היא. ואינה בטילה ברוב, הואיל וראויה להתכבד בה לפני האורחים: והרוטב מותר. אם אין בחתיכות האיסור כדי לתת טעם ברוטב ובקיפה וחתיכות: והלכה למעשה, באיסור שנתערב בהיתר מין בשאינו מינו דאיכא למיקם אטעמא, אם תרומה היא שנתערב בחולין יטעמנה כהן ואם דבר איסור הוא יטעמנה נחתום נכרי אם אומר שאין בתערובת טעם התרומה או טעם האיסור, הכל מותר. והימנוהו רבנן לנחתום נכרי, כיון דמלאכתו הוא לא משקר, שלא יפסיד אומנותו. ואי נתערב מין במינו דליכא למיקם אטעמא, או מין בשאינו מינו ואין כאן כהן או נכרי שנוכל לסמוך עליו, אם האיסור הוא מחלב ודם נבילות וטריפות ושקצים ורמשים ובהמה ועופות ודגים טמאין וכיוצא בזה, משערים אותו בששים. אם יש ששים של היתר כנגד האיסור, הכל מותר. ואם לאו, הכל אסור. וכן שומן של גיד הנשה משערים אותו כנגד ששים של היתר. אבל כחל שנתבשל עם בשר משערים אותו בששים, וכחל מן המנין, מפני שאיסורו מדברי סופרים וביצה שיש בה אפרוח שנתבשלה עם שאר ביצים של היתר, צריכה ששים ואחת כנגדו ואם האיסור הוא תרומה וחלה וביכורים, אם הוא מין במינו או מין בשאינו מינו ואין שם כהן [או נכרי] שיטעום, משערינן אותו במאה של חולין. ואם ערלה וכלאי הכרם, משערים אותן במאתים. וכל השיעורים הללו משערים בכל מה שבקדרה ברוטב ובחתיכות ובתבלין ובקיפה והוא הדק דק שבשולי הקדרה. וכמו שהוא בא לפנינו משערינן ליה, ולא משערין במאי דבלעה קדרה מן ההיתר, לפי שאף מן האיסור נבלע ונתמעט מכמות שהיה, דאטו דהיתרא בלע דאיסורא לא בלע:

ו. נוֹהֵג בַּטְּהוֹרָה, וְאֵינוֹ נוֹהֵג בַּטְּמֵאָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף בַּטְּמֵאָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, וַהֶלֹא מִבְּנֵי יַעֲקֹב נֶאֱסַר גִּיד הַנָּשֶׁה, וַעֲדַיִן בְּהֵמָה טְמֵאָה מֻתֶּרֶת לָהֶן. אָמְרוּ לוֹ, בְּסִינַי נֶאֱמַר, אֶלָּא שֶׁנִּכְתַּב בִּמְקוֹמוֹ:

 ברטנורה   (ו) אינו נוהג בטמאה. שאם אכל גיד הנשה של טומאה, למאן דאמר יש בגידים בנותן טעם, לוקה משום טמאה ולא משום גיד. ולמאן דאמר אין בגידים בנותן טעם, פטור מכלום, דבטהורה עץ הוא והתורה חייבה עליו, אבל בטמאה אינו נוהג: מבני יעקב נאסר. ועדיין טמאה מותרת להן עד מתן תורה: אמרו לו. פסוק זה שהזהיר עליו, בסיני נאמר, ועד סיני לא הוזהרו: אלא שנכתב במקומו. לאחר שנאמר בסיני, כשבא לסדר משה את התורה כתב המקרא הזה על המעשה, על כן הוזהרו בני ישראל אחרי כן שלא יאכלו גיד הנשה. [לידע מאיזה טעם נאסר להם]. ואין הלכה כר' יהודה:

---

גמרא חולין דף צ''א ע''א

אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לָמָה נִקְרָא שְׁמוֹ גִיד הַנָּשֶׁה שֶׁנָּשָּׁה מִמְּקוֹמוֹ וְעָלָה וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ירמיה נא) נָשְׁתָה גְבוּרָתָם הָיוּ לְנָשִׁים אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַר חֲנִינָא מָאי דִּכְתִיב (ישעי' ט') דָּבָר שָׁלַח ה' בְּיַעֲקֹב וְנָפַל בְּיִשְׂרָאֵל. דָּבָר שָׁלַח בְּיַעֲקֹב זֶה גִיד הַנָּשֶׁה וְנָפַל בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁפָּשַׁט אִיסוּרוֹ בְּכָל יִשְׂרָאֵל. וְאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַר חֲנִינָא מָאי דִּכְתִיב (בראשית מג) וּטְבוֹחַ טֶבַח וְהָכֵן פְּרַע לָהֶן בֵּית הַשְּׁחִיטָה וְהָכֵן טוֹל גִיד הַנָּשֶׁה בִּפְנֵיהֶם כְּמָאן דְּאָמַר גִּיד הַנָּשֶׁה נֶאֱסַר לִבְנֵי נֹחַ. (שם לב) וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר שֶׁנִּשְׁתַּיֵיר עַל פָּכִין קְטַנִּים מִכָּאן לַצַדִּיקִים שֶׁחָבִיב עֲלֵיהֶם מָמוֹנָם יוֹתֵר מִגּוּפָם וְכָל כַּךְ לָמָה לְפִי שֶׁאֵין פּוֹשְׁטִין יְדֵיהֶן בְּגָזֵל. (שם) וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. אָמַר רִבִּי יִצְחָק מִכָּאן לְתַלְמִיד חָכָם שֶׁלֹּא יֵצֵא יְחִידִי בַלַּיְלָה. רִבִּי אַבָּא בַר כַּהֲנָא אָמַר מֵהָכָא (רות ג) הִנֵּה הוּא זוֹרֶה אֶת גּוֹרֶן הַשְׂעוֹרִים. רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר מֵהָכָא (בראשית כב) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וְגוֹמֵר. וְרַבָּנָן אַמְרֵי מֵהָכָא (שם לז) לֶךָ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם וְגוֹמֵר. רַב אָמַר מֵהָכָא (שם לב) וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ אָמַר רִבִּי עֲקִיבָא שָׁאַלְתִּי אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְאֶת רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּאִיטְלִיז שֶׁל אִימְאוּם שֶׁהָלְכוּ לִיקַח בְּהֵמָה לְמִשְׁתֵּה בְנוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל כְּתִיב וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ וְכִי שֶׁמֶשׁ לוֹ לְבַד זָרְחָה וַהֲלֹא לְכָל הָעוֹלָם זָרְחָה אָמַר רִבִּי יִצְחָק שֶׁמֶשׁ הַבָּאָה בַעֲבוּרוֹ זָרְחָה בַעֲבוּרוֹ דִּכְתִיב (שם כח) וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה וּכְתִיב (שם) וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם כִּי מָטָא לְחָרָן אָמַר אֶפְשָׁר עָבַרְתִּי עַל מָקוֹם שֶׁהִתְפַּלְלוּ אֲבוֹתַי וַאֲנִי לֹא הִתְפַּלַּלְתִּי כַּד יָהִיב דַּעְתֵּיהּ לְמֶהֱדַר קָפְצָה לֵיהּ אַרְעָא מִיַּד וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם כַּדְצָלֵי בָּעֵי לְמֶהֱדַר אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צַדִּיק זֶה בָּא לְבֵית מְלוֹנִי וְיִפָּטֵר בְּלֹא לִינָה מִיַּד בָּא הַשֶּׁמֶשׁ:

 רש''י  שנשה ממקומו. קפץ: נשתה גבורתם. קפצה גבורתם: היו לנשים. חלשים כנשים: דבר. הנשלח ביעקב: נפל בישראל. בכל ישראל: ופרע להן בית השחיטה. שלא יאמרו בשר הנחירה אני אוכל לפי שבני יעקב שומרי מצות היו דאף על פי שלא ניתנה תורה מקובלים היו מאבותיהם: כמ''ד. במתני' גיד הנשה נאסר להם בעודם בני נח: שנשתייר על פכין קטנים. דכל כלים החשובים ומקנה כבר העביר את נחל יבק כדכתיב לעיל מיניה ויעבר את כל אשר לו והוא נשאר על פכים קטנים שלא הספיק להעביר וחשכה לו. מדקאמר עד עלות השחר ש''מ לא ניתן רשות למזיק להזיק ביום לפיכך לא הוצרך שמירה: מכאן לת''ח וכו'. שהרי יעקב נשאר יחידי והוזק: הנה הוא זורה. ווניר בלע''ז וכתיב ויהי בשכבו וגו' אמרה לה דעי שאחר שיגמור לזרות לא יבא לביתו לשכב שגנאי הוא לת''ח לצאת בלילה וישכב בגורן: וישכם בבוקר. ולא קודם היום ואע''ג דלאו יחיד הוה וכ''ש יחידי: לך נא ראה. בשעה שאדם יכול לראות: אטליז. שוק שמוכרין בו בשר: אימאום. שם מקום: שמש הבאה בעבורו. ששקעה בעבורו קודם זמנה ומפרש ואזיל למה שקעה. כתיב וילך חרנה. דמשמע דמטא לחרן והדר כתיב ויפגע במקום דהיינו בית אל דאכתי לא מטא לחרן: שהתפללו בו אבותי. האי בית אל לא הסמוך לעי הוא אלא ירושלים ועל שם שהיה בית אלהים קראו בית אל והוא הר המוריה שהתפלל בו אברהם והוא שדה שהתפלל בו יצחק דכתיב לשוח בשדה דהכי אמרינן בפסחים אל הר ה' אל בית אלהי יעקב מאי שנא יעקב אלא לא כאברהם שקראו הר דכתיב בהר ה' ולא ביצחק שקראו שדה דכתיב לשוח בשדה אלא כיעקב שקראו בית: קפצה. לשון לא תקפוץ את ידך נתקצרה ונתכווצה לו: ויפגע במקום. כאדם הפוגע בחבירו שבא כנגדו ודרשינן ליה נמי לשון תפלה כדכתיב אל תפגעי בי: מיד בא השמש. כדכתיב וילן שם כי בא השמש למה ליה למכתב כי בא השמש אלא ללמדנו ששקעה קודם זמנה:

---

זוהר במדבר דף ק''כ ע''ב

תָּא חֲזֵי כֵיוָן דְּבַר נָשׁ עָבִיד צְלוֹתָא כְגוֹוָנָא דָא בְעוֹבָדָא וּבְמִלוּלָא וְקָשִׁיר קִשׁוּרָא דְיִיחוּדָא אִשְׁתְּכָח דְּעַל יְדֵיהּ מִתְבָּרְכָן עִלָאִין וְתַתָּאִין. כְּדֵין בָּעֵי לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְאַחְזָאָה גַרְמֵיהּ בָּתָר דְסִיֵּים צְלוֹתָא דַעֲמִידָה כְּאִילוּ אִתְפְּטַר מִן עַלְמָא דְהָא אִתְפְּרָשׁ מִן אִילָנָא דְחַיֵּי וְכָנִישׁ רַגְלוֹי לְגַבֵּי הַהוּא אִילָנָא דְמוֹתָא דְאַהְדָּר לֵיהּ פִּקְדוֹנֵיהּ כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (בראשית מ''ט) וַיֶּאֱסוֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה. דְהָא אוֹדֵי חֶטְאוֹי וְצַלִּי עָלַיְיהוּ. הַשְׁתָּא בָּעֵי לְאִתְכַּנְּשָׁא לְגַבֵּי הַהוּא אִילָנָא דְמוֹתָא וּלְמִנְפַּל וְלֵימָא לְגַבֵּיהּ אֵלֶיךָ יְיָ נַפְשִׁי אֶשָׂא. בְקַדְמִיתָא יָהִיבְנָא לָךְ בְּפִקְדוֹנָא הַשְׁתָּא דְקַשִּׁירְנָא יִיחוּדָא וְעָבִידְנָא עוֹבָדָא וּמִלּוּלָא כַדְקָא יֵאוֹת וְאוֹדֵינָא עַל חֲטָאַי הָא נַפְשִׁי מָסִירְנָא לָךְ וַדַּאי. וְיֶחֱזֵי בַּר נָשׁ גַּרְמֵיהּ כְּאִילוּ פָּטִיר מִן עַלְמָא דְנַפְשֵׁיהּ מָסִיר לְהָאי אָתָר דְּמוֹתָא בְּגִין כָּךְ לֹא אִית בֵּיהּ וא''ו דוא''ו אִילָנָא דְּחַיֵי הוּא. וְהַאי אִילָנָא דְמוֹתָא הוּא. וְהָא קָמַשְׁמַע לָן דְּרָזָא דְמִלָּה (ס''א מָאי קָמַשְׁמַע לָן רָזָא דְמִלָּה) דְאִית חוֹבִין דְּלָא מִתְכַּפְּרָן עַד דְּאִתְפְּטַר בַּר נָשׁ מֵעַלְמָא הָדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה כ''ב) אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמוּתוּן וְהָאי יָהִיב גַּרְמֵיה וַדָּאי לְמוֹתָא וּמָסִיר נַפְשֵׁיהּ לְהָאי אָתָר לָאו בְּפִקְדוֹנָא כְמָה בְלֵילְיָא אֶלָּא כְמָאן דְּאִתְפְּטַר מִן עַלְמָא וַדָּאי. וְתִקּוּנָא דָא בָעֵי בְכַוָונָה דְלִבָּא וּכְדֵין קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְרַחֵם עָלוֹי וּמְכַפֵּר לֵיהּ לְחוֹבֵיהּ. זַכָּאָה הוּא בַר נָשׁ דְיָדַע לְמִפְתֵּי לֵיהּ וּלְמִפְלַח לְמָארֵיהּ בִּרְעוּתָא וּבְכַוָּנָה דְלִבָּא. וַוי לֵיהּ לְמָאן דְּאָתֵי לְמִפְתֵּי לְמָארֵיהּ בְּלִבָּא רְחִיקָא וְלָא בִרְעוּתָא כְמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהלים ע''ח) וַיְפַתוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ. הוּא אוֹמֵר (שם כ''ה) אֵלֶיךָ יְיָ נַפְשִׁי אֶשָׂא וְלָאו כָל מִלּוֹי אֶלָּא בְּלִבָּא רְחִיקָא הָא גָרַם עָלֵיהּ לְאִסְתַּלְּקָא מֵעָלְמָא עַד לָא מָטוּן יוֹמוֹי בְזִמְנָא דְהָאי אִילָנָא אַתְעַר בְּעַלְמָא לְמֶעְבַּד דִּינָא. וְעַל דָּא בְעֵי בַר נָשׁ לְאַדְבְּקָא נַפְשֵׁיהּ וּרְעוּתֵיה בְּמָארֵיהּ וְלָא יֵיתֵי לְגַבֵּיהּ בִּרְעוּתָא כְדִיבָא בְּגִין דִּכְתִיב (שם ק''א) דּוֹבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי. מָאי לֹא יִכּוֹן אֶלָּא בְּשַׁעְתָּא דְהוּא אַתְקִין גַּרְמֵיהּ לְהָאי וְלִבֵּיהּ רְחִיקָא מִקֻּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קַלָא נָפִיק וְאָמַר לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי. (אֲמָאי) הָאי בָעֵי לְאִתַּתְקְנָא גַּרְמֵיהּ לֹא יִכּוֹן לָא בָעֵינָא דְיִתְתְּקַן. כָּל שֶׁכֵּן אִי אָתֵי לְיַחֲדָא שְׁמָא קַדִּישָׁא וְלָא מְיַחֵד לֵיהּ כַּדְקָא יֵאוֹת. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא בְּעַלְמָא דֵין וּבְעַלְמָא דְאָתֵי עָלַיְיהוּ כְתִיב (ישעיה ס''ו) וּבָאוּ וְרָאוּ אֶת כְּבוֹדי וְגוֹמֵר וּכְתִיב (תהלים ק''מ) אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ וְגוֹמֵר. אָתָא רִבִּי אֶלְעָזָר וְנָשִׁיק יְדוֹי אָמַר אִלְמָלֵא לָא אָתֵינָא לְעַלְמָא אֶלָּא לְמִשְׁמַע מִלֵּין אִלֵּין דַיי. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה. זַכָּאָה חוּלָקָנָא וְזַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל דְּאִינוּן מִתְדַבְּקִין בְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דִכְתִיב (דברים ד') וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים וְגוֹמֵר. (ישעיה ס') וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים וְגוֹמֵר. בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן. יִמְלוֹךְ יְיָ לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:

 תרגום הזוהר  בֹּא וּרְאֵה, כֵּיוָן שֶׁהָאָדָם עָשָׂה תְּפִלָּתוֹ כָּאֹפֶן הַזֶּה בְּמַעֲשֵׂה וּבְדִבּוּר, וְקָשַׁר קֶשֶׁר הַיִּחוּד, נִמְצָא שֶׁעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים מִתְבָּרְכִים עַל יָדוֹ. אָז, אַחַר שֶׁגָּמַר תְּפִלַּת הָעֲמִידָה, צָרִיךְ הָאָדָם לְהַרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ נִפְטָר מִן הָעוֹלָם. שֶׁהֲרֵי נִפְרָד מִן עֵץ הַחַיִּים, שֶׁהוּא ז''א, שׁה''ס תְּפִלַּת הָעֲמִידָה, וְאָסַף רַגְלָיו שֶׁל אוֹתוֹ אִילָן הַמָּוֶת, שֶׁהֱחֶזִיר לוֹ פִּקְדוֹנוֹ, שֶׁהֱחֶזִיר לוֹ נַפְשׁוֹ בַּבֹּקֶר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מ''ט) וַיֶּאֱסוֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה. כִּי כְּבָר הִתְוַדָּה עַל חַטָּאָיו וְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם, עַתָּה צָרִיךְ לִהְיוֹת נֶאֱסָף אֶל אוֹתוֹ אִילָן הַמָּוֶת, וְלִפּוֹל עַל פָּנָיו, וְיֹאמַר אֵלָיו, אֵלֶיךְ ה' נַפְשִׁי אֶשָׂא. בַּתְּחִלָּה כְּשֶׁהָלַכְתִּי לִישׁוֹן, נָתַתִּי לְךְ הַנֶּפֶשׁ בְּפִקָּדוֹן. עַתָּה, שֶׁקָּשַׁרְתִּי הַיִּחוּד, וְעָשִׂיתִי הַמַּעֲשֶׂה וְהַדִּבּוּר כָּרָאוּי וְהִתְוַדֵּיתִי עַל חַטָּאַי, הֲרֵי נַפְשִׁי מְסוּרָה לְךְ וַדַּאי. כְּלוֹמָר שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו מְסִירוּת נֶפֶשׁ. וְיִרְאֶה הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ נִפְטָר מִן הָעוֹלָם, כִּי מָסַר נַפְשׁוֹ לַמָּקוֹם הַהוּא שֶׁל הַמָּוֶת. מִשּׁוּם זֶה אֵין ו' בְּסֵדֶר א''ב שֶׁל אֵלֶיךְ ה' נַפְשִׁי אֶשָׂא, כִּי ו' הוּא עֵץ הַחַיִּים, דְּהַיְנוּ ז''א שׁה''ס ו' דְּהַוָּיָה, וְזֶה, שֶׁמָּסַר לוֹ נַפְשׁוֹ, הוּא אִילָן הַמָּוֶת, דְּהַיְנוּ מַלְכוּת. וְזֶה שֶׁמְּלַמְּדֵנוּ, כִּי סוֹד הַדָּבָר הוּא, שֶׁיֵּשׁ עֲוֹנוֹת שֶׁאֵינָם מִתְכַּפְּרִים עַד שֶׁהָאָדָם נִפְטָר מִן הָעוֹלָם. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כ''ב) אִם יְכוּפַּר לָכֶם הֶעָוֹן הַזֶּה עַד תְּמוּתוּן. וְעַל כֵּן נוֹתֵן זֶה אֶת עַצְמוֹ וַדַּאי לְמִיתָה וּמוֹסֵר נַפְשׁוֹ לְאוֹתוֹ הַמָּקוֹם, לַמַּלְכוּת, לֹא בְּפִקָּדוֹן כְּמוֹ בַּלַּיְלָה, אֶלָּא כְּמִי שֶׁנִּפְטָר מִן הָעוֹלָם וַדַּאי. וְתִקּוּנָא דָּא בָּעִי וְכוּ': וְתִקּוּן זֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּכַוָּנַת הַלֵּב, וְאָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַחֵם עָלָיו וּמְכַפֵּר עֲוֹנוֹתָיו. אַשְׁרֵי הָאָדָם הַיּוֹדֵעַ לְפַתּוֹת וְלַעֲבוֹד אֲדוֹנוֹ בְּרָצוֹן וְכַוָּנַת הַלֵּב. אוֹי לוֹ לְמִי שֶׁבָּא לְפַתּוֹת רִבּוֹנוֹ בְּלֵב רָחוֹק וְלֹא בְּרָצוֹן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ע''ח) וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ. הוּא אוֹמֵר, (תהלים כ''ה) אֵלֶיךְ ה' נַפְשִׁי אֶשָׂא, וְכָל דְּבָרָיו אֵינָם אֶלָּא בְּלֵב רָחוֹק. וְזֶה גּוֹרֵם לוֹ לְהִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם לִפְנֵי זְמַנּוֹ, בִּזְמָן שֶׁהָאִילָן הַזֶּה מִתְעוֹרֵר בָּעוֹלָם לַעֲשׂוֹת דִּין. וְעַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לְהַדְבִּיק נַפְשׁוֹ וּרְצוֹנוֹ בַּאֲדוֹנוֹ, וְלֹא יָבֹא אֵלָיו בְּרָצוֹן שֶׁקֶר, מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב (תהלים ק''א), דּוֹבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי. מַהוּ לֹא יִכּוֹן. וּמֵשִׁיב, שֶׁאֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁמְּתַקֵּן עַצְמוֹ לָזֶה, לִמְסִירַת נֶפֶשׁ בִּנְפִילַת אַפַּיִם, וְלִבּוֹ רָחוֹק מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יוֹצֵא קוֹל וְאוֹמֵר לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי. זֶה רוֹצֶה לְתַקֵּן אֶת עַצְמוֹ, לֹא יִכּוֹן, אֵינִי רוֹצֶה שֶׁיִּתְתַּקֵּן. כָּל שֶׁכֵּן אִם בָּא לְיַחֵד הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, וְאֵינוֹ מְיַחֲדוֹ כָּרָאוּי. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל הַצַדִיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. עֲלֵיהֶם כָּתוּב (ישעיה ס''ו), וּבָאוּ וְרָאוּ אֶת כְּבוֹדִי וְגוֹ'. וְכָתוּב (תהלים ק''מ), אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךְ וְגוֹ'. בָּא רַבִּי אֶלְעָזָר וְנָשַׁק יָדוֹ. אָמַר, אִם לֹא בָּאתִי לָעוֹלָם אֶלָּא לִשְׁמוֹעַ דְּבָרִים אֵלּוּ דַּיִּי. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אַשְׁרֵי חֶלְקֵנוּ וְאַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם מִתְדַבְּקִים בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּתוּב (דברים ד'), וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים וְגוֹ' (ישעיה ס'), וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים וְגוֹ'. בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן, יִמְלוֹךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן.

---

הלכה פסוקה

הרמב''ם הלכות תפלה פרק ו'

א. כְּשֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים דִבְרֵי תְּפִלּוֹת אֵלּוּ תִּקְּנוּ בְרָכוֹת אֲחֵרוֹת לְבָרֵךְ אוֹתָן בְּכָל יוֹם וְאֵלּוּ הֵן: כְּשֶׁיִּכָּנֵס אָדָם לְמִטָתּוֹ לִישָׁן בַּלַּיְלָה מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַמַּפִּיל חֶבְלֵי שֵׁינָה עַל עֵינַי וְהַמַּשְׁקִיעַ שֵׁינַת תַּרְדֵּמָה וְהַמֵּאִיר לְאִישׁוֹן בַּת עָיִן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁתַּצִילֵנִי מִיֵּצֶר רָע וּמִפֶּגָע רָע וְאַל יְבַהֲלוּנִי חֲלוֹמוֹת רָעִים וְלֹא הִרְהוּרִים רָעִים וּתְהֵא מִטָתִי שְׁלֵימָה לְפָנֶיךָ וְתַעֲמִידֵנִי מִמֶּנָה לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם וְהָאִירָה עֵינַי פֶּן אִישַׁן הַמָּוֶת בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַמֵּאִיר לָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדוֹ: ב. וְקוֹרֵא פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה מִקְּרִיאַת שְׁמַע וְיָשֵׁן וַאֲפִלּוּ אִשְׁתּוֹ יְשֵׁנָה עִמּוֹ קוֹרֵא פָּסוּק רִאשׁוֹן אוֹ פְּסוּקֵי רַחֲמִים וְאַחַר כָּךְ יִישָׁן וְאִם אֲנָסַתּוֹ שֵׁינָה קוֹרֵא אֲפִלּוּ פָּסוּק רִאשׁוֹן אוֹ פְּסוּקֵי רַחֲמִים וְאַחַר כָּךְ יִישָׁן: ג. בְּשָׁעָה שֶׁיִּיקַץ בְּסוֹף שְׁנָתוֹ מְבָרֵךְ וְהוּא עַל מִטָתוֹ כָּךְ אֱלֹהַי נְשָׁמָה שֶׁנַּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה אַתָּה בְרָאתָהּ וְאַתָּה יְצַרְתָּה וְאַתָּה נְפַחְתָּה בִּי וְאַתָּה מְשַׁמְּרָה בְּקִרְבִּי וְאַתָּה עָתִיד לִיטְלָהּ מִמֶּנִי וְאַתָּה עָתִיד לְהַחֲזִירָה בִּי לְעָתִיד לָבֹא כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה תְּלוּיָה בְּקִרְבִּי מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַמַּחֲזִיר נְשָׁמוֹת לִפְגָרִים מֵתִים:

---

מוסר

מס' חסידים סי' נ''ו

כְּתִיב (ישעי' נח) וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָבִיא בַּיִת גָּדוֹל הַקְבָּלַת אוֹרְחִים מֵהַקְבָּלַת פְּנֵי שְׁכִינָה שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח) וַיֹּאמַר אֲדֹנָי וְגוֹמֵר אַל נָא תַעֲבוֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ אָמַר אַבְרָהָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַמְתֵּן לִי עַד שֶׁאַכְנִיס אוֹרְחִים לְבֵיתִי וְאֵין הָאָדָם חַיָּיב לְהַאֲכִילָם בָּשָׂר וּלְהַשְׁקוֹתָם יַיִן אֶלָּא כְּפִי הַיְכוֹלֶת שֶׁבְּיָדוֹ אֶת לַחְמוֹ וּמֵימָיו יִתֵּן לָהֶם בְּשִׂמְחָה כִּי טוֹב אֲרוּחַת יָרָק וְשִׂמְחַת פָּנִים מִשּׁוֹר אֵבוּס וּפָנִים זוֹעֲפִים וּלְעֵת הָאוֹכֶל יְדַבֵּר עִמּוֹ אֲדוֹנִי אֱכוֹל בְּשִׂמְחָה וּשְׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ אוֹ מֵימֶיךָ כִּי הַצוּר יוֹדֵעַ כִּי בְרָצוֹן וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה הָיִיתִי נוֹתֵן לָךְ בָשָׂר בְּחַיֵּי נַפְשִׁי שֶׁאֵין לִי מַה שֶׁאֶתֵּן לָךְ וְעַל זֶה נֶאֱמַר (ישעי' נח) וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ וּבַבֹּקֶר בְּעֵת לֶכְתּוֹ יִתֵּן לוֹ מְעַט לֶחֶם כִּי לְפִי שֶׁלֹּא נָתַן יְהוֹנָתָן פַּת לְדָוִד בְּלֶכְתּוֹ מִמֶּנוּ נִתְגַלְגַּל הַדָּבָר וְנֶהֱרַג נוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים וְנֶעֱנְשׁוּ שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן וְעַל זֶה נֶאֱמַר (משלי כח) עַל פַּת לֶחֶם יִפְשַׁע גָּבֶר. וּכְשֵׁם שֶׁמִּצְוָה לְהַכְנִיס אוֹרְחִים כַּךְ מִצְוָה לְלַוּוֹתָם שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח) וְאַבְרָהָם הוֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה גָּדוֹל פַּת לְעוֹבְרֵי דְרָכִים שֶׁהֲרֵי מִיכָה שֶׁעָשָׂה הַפֶּסֶל וְהֶעֶמִידוֹ אֵצֶל הַמִּשְׁכָּן עַד שֶׁהָיוּ מִתְעַרְבִים עֲשַׁן הַפֶּסֶל וַעֲשַׁן הַמַּעֲרָכָה וְאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַנִּיחוּ לוֹ לְפִי שֶׁהָיְתָה פִּתּוֹ מְצוּיָה לְעוֹבְרֵי דְרָכִים:

---

במדבר ליל שישי תורה

צרוף יִהִוִהִ

(כז) פְּקֻֽדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה יְהוּדָ֑ה אַרְבָּעָ֧ה וְשִׁבְעִ֛ים אֶ֖לֶף וְשֵׁ֥שׁ מֵאֽוֹת: (פ) מִנְיָנֵיהוֹן לְשִׁבְטָּא דִיהוּדָה שַׁבְעִין וְאַרְבְּעָא אַ:לפִין וְשִׁית מְאָה: (כח) לִבְנֵ֣י יִשָּׂשכָ֔ר תּֽוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמֹ֗ת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא: לִבְנֵי יִשָׂשכָר תּוּלְדַתְהוֹן לְזַרְעֲ יַתְהוֹן לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן בְּמִנְיַן שְׁמָהָן מִבַּר עַשְׂרִין שְׁנִין וּלְעֵלָא כֹּל נָפֵק חֵילָא: (כט) פְּקֻֽדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה יִשָּׂשכָ֑ר אַרְבָּעָ֧ה וַֽחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת: (פ) מִנְיָנֵיהוֹן לְשִׁבְטָא דְיִשָׂשכָר חַמְשִׁין וְאַרְבְּעָא אַלְפִין וְאַרְבַּע מְאָה: (ל) לִבְנֵ֣י זְבוּלֻ֔ן תּֽוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמֹ֗ת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא: לִבְנֵי זְבוּלֻן תּוּלְדַתְהוֹן לְזַ רְעֲיַתְהוֹן לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן בְּמִנְיַן שְׁמָהָן מִבַּר עַשְׂרִין שְׁנִין וּלְעֵלָּא כֹל נָפֵק חֵילָא: (לא) פְּקֻֽדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה זְבוּלֻ֑ן שִׁבְעָ֧ה וַֽחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת: (פ) מִנְיָנֵיהוֹן לְשִׁבְטָא דִזְבוּלֻן חַמְשִׁין וּשְׁבַע אַלְפִין וְאַרְבַּע מְאָה: (לב) לִבְנֵ֤י יוֹסֵף֙ לִבְנֵ֣י אֶפְרַ֔יִם תּֽוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמֹ֗ת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא: לִבְנֵי יוֹסֵף לִבְנֵי אֶפְרַיִם תּוּלְדַתְהוֹן לְזַרְעֲיַתְהוֹן לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן בְּמִנְיַן שְׁמָהָן מִבַּר עַשְׂרִין שְׁנִין וּלְעֵלָא כֹּל נָפֵק חֵילָא: (לג) פְּקֻֽדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה אֶפְרָ֑יִם אַרְבָּעִ֥ים אֶ֖לֶף וַחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת: (פ) מִנְיָנֵיהוֹן לְשִׁבְטָא דְאֶפְרָיִם אַרְבְּעִין אַלְפִין וַחֲמֵשׁ מְאָה: (לד) לִבְנֵ֣י מְנַשֶּׁ֔ה תּֽוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמ֗וֹת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא: לִבְנֵי מְנַשֶׁה תּוּלְדַתְהוֹן לְזַרְעֲיַתְהוֹן לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן בְּמִנְיַן שְׁמָהָן מִבַּר עַשְׂרִין שְׁנִין וּלְעֵלָא כֹּל נָפֵק חֵילָא: (לה) פְּקֻֽדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה מְנַשֶּׁ֑ה שְׁנַ֧יִם וּשְׁלֹשִׁ֛ים אֶ֖לֶף וּמָאתָֽיִם: (פ) מִנְיָנֵיהוֹן לְשִׁבְטָא דִמְנַשֶׁה תְּלָתִין וּתְרֵין אַלְפִין וּמָאתָן: (לו) לִבְנֵ֣י בִנְיָמִ֔ן תּֽוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמֹ֗ת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא: לִבְנֵי בִנְיָמִן תּוּלְדַתְהוֹן לְזַרְעֲיַתְהוֹן לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן בְּמִנְיַן שְׁמָהָן מִבַּר עַשְׂרִין שְׁנִין וּלְעֵלָא כֹּל נָפֵק חֵילָא: (לז) פְּקֻֽדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה בִנְיָמִ֑ן חֲמִשָּׁ֧ה וּשְׁלֹשִׁ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת: (פ) מִנְיָנֵיהוֹן לְשִׁבְטָא דְבִנְיָמִן תְּלָתִין וְחַמְשָׁא אַלְפִין וְאַרְבַּע מְאָה: (לח) לִבְנֵ֣י דָ֔ן תּֽוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמֹ֗ת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא: לִבְנֵי דָן תּוּלְדַתְהוֹן לְזַרְעֲיַתְהוֹן לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן בְּמִנְיַן שְׁמָהָן מִבַּר עַשְׂרִין שְׁנִין וּלְעֵלָא כֹּל נָפֵק חֵילָא: (לט) פְּקֻֽדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה דָ֑ן שְׁנַ֧יִם וְשִׁשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וּשְׁבַ֥ע מֵאֽוֹת: (פ) מִנְיָנֵיהוֹן לְשִׁבְטָּא דְדָן שִׁתִּין וּתְרֵין אַלְפִין וּשְׁבַע מְאָה: (מ) לִבְנֵ֣י אָשֵׁ֔ר תּֽוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמֹ֗ת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא: לִבְנֵי אָשֵׁר תּוּלְדַתְהוֹן לְזַרְעֲיַתְהוֹן לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן בְּמִנְיַן שְׁמָהָן מִבַּר עַשְׂרִין שְׁנִין וּלְעֵלָא כֹּל נָפֵק חֵילָא: (מא) פְּקֻֽדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה אָשֵׁ֑ר אֶחָ֧ד וְאַרְבָּעִ֛ים אֶ֖לֶף וַֽחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת: (פ) מִנְיָנֵיהוֹן לְשִׁבְטָא דְאָשֵׁר אַרְבְּעִין וְחַד אַלְפִין וַחֲמֵשׁ מְאָה: (מב) בְּנֵ֣י נַפְתָּלִ֔י תּֽוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמֹ֗ת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא: בְּנֵי נַפְתָּלִי תּוּלְדַתְהוֹן לְזַרְעֲיַתְהוֹן לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן בְּמִנְיַן שְׁמָהָן מִבַּר עַשְׂרִין שְׁנִין לְעֵלָא כֹּל נָפֵק חֵילָא: (מג) פְּקֻֽדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה נַפְתָּלִ֑י שְׁלֹשָׁ֧ה וַֽחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת: (פ) מִנְּיָנֵיהוֹן לְשִׁבְטָא דְנַפְתָּלִי חַמְשִׁין וּתְלָתָא אַלְפִין וְאַרְבַּע מְאָה: (מד) אֵ֣לֶּה הַפְּקֻדִ֡ים אֲשֶׁר֩ פָּקַ֨ד מֹשֶׁ֤ה וְאַֽהֲרֹן֙ וּנְשִׂיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר אִ֑ישׁ אִישׁ-אֶחָ֥ד לְבֵית-אֲבֹתָ֖יו הָיֽוּ: אִלֵין מִנְיָנַיָא דִי מְנָא משֶׁה וְאַהֲרֹן וְרַבְרְבֵי יִשְׂרָאֵל תְּרֵי עֲשַׂר גֻבְרִין גַבְרָא חַד לְבֵית אֲבָהָתוֹהִי הֲווֹ: (מה) וַיִּֽהְי֛וּ כָּל-פְּקוּדֵ֥י בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֖ל לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כָּל-יֹצֵ֥א צָבָ֖א בְּיִשְׂרָאֵֽל: וַהֲווֹ כָּל מִנְיָנֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן מִבַּר עַשְׂרִין שְׁנִין וּלְעֵלָא כָּל נָפֵק חֵילָא בְּיִשְׂרָאֵל: (מו) וַיִּֽהְיוּ֙ כָּל-הַפְּקֻדִ֔ים שֵׁשׁ-מֵא֥וֹת אֶ֖לֶף וּשְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֑ים וַֽחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וַֽחֲמִשִּֽׁים: וַהֲווֹ כָּל מִנְיָנַיָא שִׁית מְאָה וּתְלָתָא אַלְפִין וַחֲמֵשׁ מְאָה וְחַמְשִׁין: (מז) וְהַלְוִיִּ֖ם לְמַטֵּ֣ה אֲבֹתָ֑ם לֹ֥א הָתְפָּֽקְד֖וּ בְּתוֹכָֽם: (פ) וְלֵוָאֵי לְשִׁבְטָא דַאֲבָהַתְהוֹן לָא אִתְמְנִיאוּ בֵּינֵיהוֹן: (מח) וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: וּמַלִיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר: (מט) אַ֣ךְ אֶת-מַטֵּ֤ה לֵוִי֙ לֹ֣א תִפְקֹ֔ד וְאֶת-רֹאשָׁ֖ם לֹ֣א תִשָּׂ֑א בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: בְּרַם יָת שִׁבְטָא דְלֵוִי לָא תִמְנֵי וְיָת חֻשְׁבַּנְהוֹן לָא תְקַבֵּל בְּגוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

 רש''י   אך את מטה לוי לא תפקד. כדאי הוא לגיון של מלך להיות נמנה לבדו. דבר אחר, צפה הקדוש ברוך הוא שעתידה לעמוד גזרה על כל הנמנין מבן עשרים שנה ומעלה שימותו במדבר, אמר אל יהיו אלו בכלל, לפי שהם שלי, שלא טעו בעגל:

(נ) וְאַתָּ֡ה הַפְקֵ֣ד אֶת-הַלְוִיִּם֩ עַל-מִשְׁכַּ֨ן הָֽעֵדֻ֜ת וְעַ֣ל כָּל-כֵּלָיו֘ וְעַ֣ל כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ֒ הֵ֜מָּה יִשְׂא֤וּ אֶת-הַמִּשְׁכָּן֙ וְאֶת-כָּל-כֵּלָ֔יו וְהֵ֖ם יְשָֽׁרְתֻ֑הוּ וְסָבִ֥יב לַמִּשְׁכָּ֖ן יַֽחֲנֽוּ: וְאַתְּ מַנִי יָת לֵוָאֵי עַל מַשְׁכְּנָא דְסַהֲדוּתָא וְעַל כָּל מָנוֹהִי וְעַל כָּל דִּי לֵהּ אִנּוּן יִטְלוּן יָת מַשְׁכְּנָא וְיָת כָּל מָנוֹהִי וְאִנוּן יְשַׁמְשֻׁנֵהּ וּסְחוֹר סְחוֹר לְמַשְׁכְּנָא יִשְׁרוּן:

 רש''י   ואתה הפקד את הלוים. כתרגומו מני, לשון מנוי שררה על דבר שהוא ממנה עליו, כמו (אסתר ב' ג) ויפקד המלך פקידים:

(נא) וּבִנְסֹ֣עַ הַמִּשְׁכָּ֗ן יוֹרִ֤ידוּ אֹתוֹ֙ הַלְוִיִּ֔ם וּבַֽחֲנֹת֙ הַמִּשְׁכָּ֔ן יָקִ֥ימוּ אֹת֖וֹ הַלְוִיִּ֑ם וְהַזָּ֥ר הַקָּרֵ֖ב יוּמָֽת: וּבְמֵטַל מַשְׁכְּנָא יְפַרְקוּן יָתֵהּ לֵוָאֵי וּבְמִשְׁרֵי מַשְׁכְּנָא יְקִימוּן יָתֵהּ לֵוָאֵי וְחִלוֹנַי דְיִקְרַב יִתְקְטֵל:

 רש''י   יורידו אתו. כתרגומו יפרקון, כשבאין לסע במדבר ממסע למסע היו מפרקין אותו מהקמתו, ונושאין אותו עד מקום אשר ישכון שם הענן ויחנו שם ומקימין אותו: והזר הקרב. לעבודתם זו: יומת. בידי שמים:

(נב) וְחָנ֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אִ֧ישׁ עַֽל-מַחֲנֵה֛וּ וְאִ֥ישׁ עַל-דִּגְל֖וֹ לְצִבְאֹתָֽם: וְיִשְׁרוּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל גְבַר עַל מַשְׁרוֹהִי וּגְבַר עַל טִּקְסֵהּ לְחֵילֵיהוֹן:

 רש''י   ואיש על דגלו. כמו שהדגלים סדורים בספר זה, שלשה שבטים לכל דגל:

---

במדבר יום שישי תורה

כדי להשלים כל הסדרה שנים מקרא ואחד תרגום הצגנו תשלום כל הסדרה ותרגום והפטרה:

(נג) וְהַלְוִיִּ֗ם יַֽחֲנ֤וּ סָבִיב֙ לְמִשְׁכַּ֣ן הָֽעֵדֻ֔ת וְלֹֽא-יִהְיֶ֣ה קֶ֔צֶף עַל-עֲדַ֖ת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְשָֽׁמְרוּ֙ הַלְוִיִּ֔ם אֶת-מִשְׁמֶ֖רֶת מִשְׁכַּ֥ן הָֽעֵדֽוּת: וְלֵוָאֵי יִשְׁרוּן סְחוֹר סְחוֹר לְמַשְׁכְּנָא דְסַהַדוּתָא וְלָא יְהֵי רוּגְזָא עַל כְּנִשְׁתָּא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִטְרוּן לֵוָאֵי יָת מַטְרַת מַשְׁכְּנָא דְסַהֲדוּתָא:

 רש''י   ולא יהיה קצף. אם תעשה כמצותי לא יהיה קצף, ואם לאו שיכנסו זרים בעבודתם זו יהיה קצף, כמו שמצינו במעשה קרח (במדבר יז, יא) כי יצא הקצף וגו' :

(נד) וַֽיַּעֲשׂ֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כְּ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה אֶת-מֹשֶׁ֖ה כֵּ֥ן עָשֽׂוּ: (פ) וַעֲבָדוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל דִּי פַּקֵיד יְיָ יָת משֶׁה כֵּן עֲבָדוּ: ב (א)  שלישי  וַיְדַבֵּ֣ר יְהֹוָ֔ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל-אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר: וּמַלִיל יְיָ עִם משֶׁה וְעִם אַהֲרֹן לְמֵימָר: (ב) אִ֣ישׁ עַל-דִּגְל֤וֹ בְאֹתֹת֙ לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֔ם יַֽחֲנ֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל מִנֶּ֕גֶד סָבִ֥יב לְאֹֽהֶל-מוֹעֵ֖ד יַֽחֲנֽוּ: גְבַר עַל טִּקְסֵהּ בְּאַתְוָן לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן יִשְׁרוּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִלָקֳבֵל סְחוֹר סְחוֹר לְמַשְׁכַּן זִמְנָא יִשְׁרוּן:

 רש''י   באתת. כל דגל יהיה לו אות. מפה צבועה תלויה בו. צבעו של זה לא כצבעו של זה, צבע כל אחד כגון אבנו הקבועה בחשן, ומתוך כך יכיר כל אחד את דגלו. דבר אחר באותות לבית אבתם באות שמסר להם יעקב אביהם כשנשאוהו ממצרים, שנאמר (בראשית נ, יב) ויעשו בניו לו כן כאשר צום, יהודה ויששכר וזבולן ישאוהו מן המזרח, וראובן ושמעון וגד מן הדרום וכו' , כדאיתא בתנחומא (במדבר יב) בפרשה זו: מנגד. מרחוק מיל, כמו שנאמר ביהושע (יהושע ג, ד) אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה, שיוכלו לבא בשבת, משה ואהרן ובניו והלוים חונים בסמוך לו:

(ג) וְהַֽחֹנִים֙ קֵ֣דְמָה מִזְרָ֔חָה דֶּ֛גֶל מַֽחֲנֵ֥ה יְהוּדָ֖ה לְצִבְאֹתָ֑ם וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י יְהוּדָ֔ה נַחְשׁ֖וֹן בֶּן-עַמִּֽינָדָֽב: וְדִי שְׁרַן קִדוּמָא מַדִינְחָא טֵקַס מַשְׁרִית יְהוּדָה לְחֵילֵיהוֹן וְרַבָּא לִבְנֵי יְהוּדָה נַחְשׁוֹן בַּר עַמִינָדָב:

 רש''י   קדמה. לפנים הקרויה קדם, ואיזו, זו רוח מזרחית. והמערב קרוי אחור:

(ד) וּצְבָא֖וֹ וּפְקֻֽדֵיהֶ֑ם אַרְבָּעָ֧ה וְשִׁבְעִ֛ים אֶ֖לֶף וְשֵׁ֥שׁ מֵאֽוֹת: וְחֵילֵיהּ וּמִנְיָנֵיהוֹן שַׁבְעִין וְאַרְבְּעָא אַלְפִין וְשִׁית מְאָה: (ה) וְהַֽחֹנִ֥ים עָלָ֖יו מַטֵּ֣ה יִשָּׂשכָ֑ר וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י יִשָּׂשכָ֔ר נְתַנְאֵ֖ל בֶּן-צוּעָֽר: וְדִי שְׁרַן סְמִיכִין עֲלוֹהִי שִׁבְטָא דְיִשָׂשכָר וְרַבָּא לִבְנֵי יִשָׂשכָר נְתַנְאֵל בַּר צוּעָר: (ו) וּצְבָא֖וֹ וּפְקֻדָ֑יו אַרְבָּעָ֧ה וַֽחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת: וְחֵילֵהּ וּמִנְיָנוֹהִי חַמְשִׁין וְאַרְבְּעָא אַלְפִין וְאַרְבַּע מְאָה: (ז) מַטֵּ֖ה זְבוּלֻ֑ן וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י זְבוּלֻ֔ן אֱלִיאָ֖ב בֶּן-חֵלֹֽן: שִׁבְטָא דִזְבוּלֻן וְרַבָּא לִבְנֵי זְבוּלֻן אֱלִיאָב בַּר חֵלוֹן: (ח) וּצְבָא֖וֹ וּפְקֻדָ֑יו שִׁבְעָ֧ה וַֽחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת: וְחֵילֵהּ וּמִנְיָנוֹהִי חַמְשִׁין וְשַׁבְעָא אַלְפִין וְאַרְבַּע מְאָה: (ט) כָּֽל-הַפְּקֻדִ֞ים לְמַֽחֲנֵ֣ה יְהוּדָ֗ה מְאַ֨ת אֶ֜לֶף וּשְׁמֹנִ֥ים אֶ֛לֶף וְשֵֽׁשֶׁת-אֲלָפִ֥ים וְאַרְבַּע-מֵא֖וֹת לְצִבְאֹתָ֑ם רִֽאשֹׁנָ֖ה יִסָּֽעוּ: (ס) כָּל מִנְיָנַיָא לְמַשְׁרִית יְהוּדָה מְאָה וּתְמָנָן וְשִׁתָּא אַלְפִין וְאַרְבַּע מְאָה לְחֵילֵיהוֹן בְּקַדְמֵיתָא נַטְלִין:

 רש''י   ראשנה יסעו. כשרואין הענן מסתלק, תוקעין הכהנים בחצוצרות ונוסע מחנה יהודה תחלה, וכשהולכין, הולכין כדרך חניתן, הלוים והעגלות באמצע, דגל יהודה במזרח, ושל ראובן בדרום, ושל אפרים במערב, ושל דן בצפון:

(י) דֶּ֣גֶל מַֽחֲנֵ֧ה רְאוּבֵ֛ן תֵּימָ֖נָה לְצִבְאֹתָ֑ם וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י רְאוּבֵ֔ן אֱלִיצ֖וּר בֶּן-שְׁדֵיאֽוּר: טֵקַס מַשְׁרִית רְאוּבֵן דָרוֹמָא לְחֵילֵיהוֹן וְרַבָּא לִבְנֵי רְאוּבֵן אֱלִיצוּר בַּר שְׁדֵיאוּר: (יא) וּצְבָא֖וֹ וּפְקֻדָ֑יו שִׁשָּׁ֧ה וְאַרְבָּעִ֛ים אֶ֖לֶף וַֽחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת: וְחֵילֵהּ וּמִנְיָנוֹהִי אַרְבְּעִין וְשִׁתָּא אַלְפִין וַחֲמֵשׁ מְאָה: (יב) וְהַֽחוֹנִ֥ם עָלָ֖יו מַטֵּ֣ה שִׁמְע֑וֹן וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י שִׁמְע֔וֹן שְׁלֻֽמִיאֵ֖ל בֶּן-צוּרִ֥ישַׁדָּֽי: וְדִי שְׁרַן סְמִיכִין עֲלוֹהִי שִׁבְטָא דְשִׁמְעוֹן וְרַבָּא לִבְנֵי שִׁמְעוֹן שְׁלֻמִיאֵל בַּר צוּרִישַׁדָי: (יג) וּצְבָא֖וֹ וּפְקֻֽדֵיהֶ֑ם תִּשְׁעָ֧ה וַֽחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וּשְׁלֹ֥שׁ מֵאֽוֹת: וְחֵילֵהּ וּמִנְיָנֵיהוֹן חַמְשִׁין וּתְשַׁע אַלְפִין וּתְלַת מְאָה: (יד) וּמַטֵּ֖ה גָּ֑ד וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י גָ֔ד אֶלְיָסָ֖ף בֶּן-רְעוּאֵֽל: וְשִׁבְטָא דְגָד וְרַבָּא לִבְנֵי גָד אֶלְיָסָף בַּר רְעוּאֵל: (טו) וּצְבָא֖וֹ וּפְקֻֽדֵיהֶ֑ם חֲמִשָּׁ֤ה וְאַרְבָּעִים֙ אֶ֔לֶף וְשֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת וַֽחֲמִשִּֽׁים: וְחֵילֵהּ וּמִנְיָנֵיהוֹן אַרְבְּעִין וְחַמְשָׁא אַלְפִין וְשִׁית מְאָה וְחַמְשִׁין: (טז) כָּֽל-הַפְּקֻדִ֞ים לְמַֽחֲנֵ֣ה רְאוּבֵ֗ן מְאַ֨ת אֶ֜לֶף וְאֶחָ֨ד וַֽחֲמִשִּׁ֥ים אֶ֛לֶף וְאַרְבַּע-מֵא֥וֹת וַֽחֲמִשִּׁ֖ים לְצִבְאֹתָ֑ם וּשְׁנִיִּ֖ם יִסָּֽעוּ: (ס) כָּל מִנְיָנַיָא לְמַשְׁרִית רְאוּבֵן מְאָה וְחַמְשִׁין וְחַד אַלְפִין וְאַרְבַּע מְאָה וְחַמְשִׁין לְחֵילֵיהוֹן בְּתִנְיֵתָא נַטְלִין: (יז) וְנָסַ֧ע אֹֽהֶל-מוֹעֵ֛ד מַֽחֲנֵ֥ה הַלְוִיִּ֖ם בְּת֣וֹךְ הַֽמַּחֲנֹ֑ת כַּֽאֲשֶׁ֤ר יַֽחֲנוּ֙ כֵּ֣ן יִסָּ֔עוּ אִ֥ישׁ עַל-יָד֖וֹ לְדִגְלֵיהֶֽם: (ס) וְנַטֵל מַשְׁכַּן זִמְנָא מַשְׁרִית לֵוָאֵי בְּגוֹ מַשִּׁרְיָתָא כְּמָא דְשָׁרַן כֵּן נָטְלִין גְבַר עַל אַתְרֵהּ לְטִקְסֵיהוֹן:

 רש''י   ונסע אהל מועד. לאחר שני דגלים הללו: כאשר יחנו כן יסעו. כמו שפרשתי, הליכתן כחניתן, כל דגל מהלך לרוח הקבועה לו: על ידו. על מקומו. ואין לשון יד זז ממשמעו, רוח שלצדו, קרוי על ידו, הסמוכה לו לכל הושטת ידו. אי''ן שו''ן איש''א בלע''ז [על ידו] :

(יח) דֶּ֣גֶל מַֽחֲנֵ֥ה אֶפְרַיִ֛ם לְצִבְאֹתָ֖ם יָ֑מָּה וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י אֶפְרַ֔יִם אֱלִֽישָׁמָ֖ע בֶּן-עַמִּיהֽוּד: טֵּקַס מַשְׁרִית אֶפְרַיִם לְחֵילֵיהוֹן מַעַרְבָא וְרַבָּא לִבְנֵי אֶפְרַיִם אֱלִישָׁמָע בַּר עַמִיהוּד: (יט) וּצְבָא֖וֹ וּפְקֻֽדֵיהֶ֑ם אַרְבָּעִ֥ים אֶ֖לֶף וַֽחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת: וְחֵילֵהּ וּמִנְיָנֵיהוֹן אַרְבְּעִין אַלְפִין וַחֲמֵשׁ מְאָה: (כ) וְעָלָ֖יו מַטֵּ֣ה מְנַשֶּׁ֑ה וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י מְנַשֶּׁ֔ה גַּמְלִיאֵ֖ל בֶּן-פְּדָהצֽוּר: וְדִסְמִיכִין עֲלוֹהִי שִׁבְטָא דִמְנַשֶׁה וְרַבָּא לִבְנֵי מְנַשֶׁה גַמְלִיאֵל בַּר פְדָהצוּר:

 רש''י   ועליו. כתרגומו ודסמיכין עלוהי:

(כא) וּצְבָא֖וֹ וּפְקֻֽדֵיהֶ֑ם שְׁנַ֧יִם וּשְׁלֹשִׁ֛ים אֶ֖לֶף וּמָאתָֽיִם: וְחֵילֵהּ וּמִנְיָנֵיהוֹן תְּלָתִין וּתְרֵין אַלְפִין וּמָאתָן: (כב) וּמַטֵּ֖ה בִּנְיָמִ֑ן וְנָשִׂיא֨ לִבְנֵ֣י בִנְיָמִ֔ן אֲבִידָ֖ן בֶּן-גִּדְעֹנִֽי: וְשִׁבְטָא דְבִנְיָמִן וְרַבָּא לִבְנֵי בִנְיָמִן אֲבִידָן בַּר גִדְעוֹנִי: (כג) וּצְבָא֖וֹ וּפְקֻֽדֵיהֶ֑ם חֲמִשָּׁ֧ה וּשְׁלֹשִׁ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת: וְחֵילֵהּ וּמִנְיָנֵיהוֹן תְּלָתִין וְחַמְשָׁא אַלְפִין וְאַרְבַּע מְאָה: (כד) כָּֽל-הַפְּקֻדִ֞ים לְמַֽחֲנֵ֣ה אֶפְרַ֗יִם מְאַ֥ת אֶ֛לֶף וּשְׁמֹֽנַת-אֲלָפִ֥ים וּמֵאָ֖ה לְצִבְאֹתָ֑ם וּשְׁלִשִׁ֖ים יִסָּֽעוּ: (ס) כָּל מִנְיָנַיָא לְמַשְׁרִית אֶפְרַיִם מְאָה וְתַמְנֵי אַלְפִין וּמְאָה לְחֵילֵיהוֹן בִּתְלִיתֵתָא נָטְלִין: (כה) דֶּ֣גֶל מַֽחֲנֵ֥ה דָ֛ן צָפֹ֖נָה לְצִבְאֹתָ֑ם וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י דָ֔ן אֲחִיעֶ֖זֶר בֶּן-עַמִּֽישַׁדָּֽי: טֵקַס מַשְׁרִית דָן צִפּוּנָא לְחֵילֵיהוֹן וְרַבָּא לִבְנֵי דָן אֲחִיעֶזֶר בַּר עַמִישַׁדָי: (כו) וּצְבָא֖וֹ וּפְקֻֽדֵיהֶ֑ם שְׁנַ֧יִם וְשִׁשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וּשְׁבַ֥ע מֵאֽוֹת: וְחֵילֵהּ וּמִנְיָנֵיהוֹן שִׁתִּין וּתְרֵין אַלְפִין וּשְׁבַע מְאָה: (כז) וְהַֽחֹנִ֥ים עָלָ֖יו מַטֵּ֣ה אָשֵׁ֑ר וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י אָשֵׁ֔ר פַּגְעִיאֵ֖ל בֶּן-עָכְרָֽן: וְדִי שְׁרַן סְמִכִין עֲלוֹהִי שִׁבְטָא דְאָשֵׁר וְרַבָּא לִבְנֵי אָשֵׁר פַּגְעִיאֵל בַּר עָכְרָן: (כח) וּצְבָא֖וֹ וּפְקֻֽדֵיהֶ֑ם אֶחָ֧ד וְאַרְבָּעִ֛ים אֶ֖לֶף וַֽחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת: וְחֵילֵהּ וּמִנְיָנֵיהוֹן אַרְבְּעִין וְחַד אַלְפִין וַחֲמֵשׁ מְאָה: (כט) וּמַטֵּ֖ה נַפְתָּלִ֑י וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י נַפְתָּלִ֔י אֲחִירַ֖ע בֶּן-עֵינָֽן: וְשִׁבְטָא דְנַפְתָּלִי וְרַבָּא לִבְנֵי נַפְתָּלִי אֲחִירַע בַּר עֵינָן: (ל) וּצְבָא֖וֹ וּפְקֻֽדֵיהֶ֑ם שְׁלֹשָׁ֧ה וַֽחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת: וְחֵילֵהּ וּמִנְיָנֵיהוֹן חַמְשִׁין וּתְלָתָא אַלְפִין וְאַרְבַּע מְאָה: (לא) כָּל-הַפְּקֻדִים֙ לְמַ֣חֲנֵה דָ֔ן מְאַ֣ת אֶ֗לֶף וְשִׁבְעָ֧ה וַֽחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וְשֵׁ֣שׁ מֵא֑וֹת לָאַֽחֲרֹנָ֥ה יִסְע֖וּ לְדִגְלֵיהֶֽם: (פ) כָּל מִנְיָנַיָא לְמַשְׁרִית דָן מְאָה וְחַמְשִׁין וְשַׁבְעָא אַלְפִין וְשִׁית מְאָה בְּבַתְרֵתָא נָטְלִין לְטִקְסֵיהוֹן: (לב) אֵ֛לֶּה פְּקוּדֵ֥י בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֖ל לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם כָּל-פְּקוּדֵ֤י הַֽמַּחֲנֹת֙ לְצִבְאֹתָ֔ם שֵׁשׁ-מֵא֥וֹת אֶ֨לֶף֙ וּשְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֔ים וַֽחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וַֽחֲמִשִּֽׁים: אִלֵין מִנְיָנֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן כָּל מִנְיָנֵי מַשִׁרְיָתָא לְחֵילֵיהוֹן שִׁית מְאָהּ וּתְלָתָא אַלְפִין וַחֲמֵשׁ מְאָה וְחַמְשִׁין: (לג) וְהַ֨לְוִיִּ֔ם לֹ֣א הָתְפָּֽקְד֔וּ בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת-מֹשֶֽׁה: וְלֵוָאֵי לָא אִתְמְנִיאוּ בְּגוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּמָא דְפַקֵיד יְיָ יָת משֶׁה: (לד) וַֽיַּעֲשׂ֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כְּ֠כֹ֠ל אֲשֶׁר-צִוָּ֨ה יְהֹוָ֜ה אֶת-מֹשֶׁ֗ה כֵּֽן-חָנ֤וּ לְדִגְלֵיהֶם֙ וְכֵ֣ן נָסָ֔עוּ אִ֥ישׁ לְמִשְׁפְּחֹתָ֖יו עַל-בֵּ֥ית אֲבֹתָֽיו: (פ) וַעֲבָדוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל דִי פַקֵיד יְיָ יָת משֶׁה כֵּן שָׁרַן לְטִּקְסֵיהוֹן וְכֵן נָטְלִין גְבַר לְזַרְעִיתֵיהּ עַל בֵּית אֲבָהָתוֹהִי: ג (א)  רביעי  וְאֵ֛לֶּה תּֽוֹלְדֹ֥ת אַֽהֲרֹ֖ן וּמֹשֶׁ֑ה בְּי֗וֹם דִּבֶּ֧ר יְהֹוָ֛ה אֶת-מֹשֶׁ֖ה בְּהַ֥ר סִינָֽי: וְאִלֵין תּוּלְדַת אַהֲרֹן וּמשֶׁה בְּיוֹמָא דְמַלִיל יְיָ עִם משֶׁה בְּטוּרָא דְסִינָי:

 רש''י   ואלה תולדת אהרן ומשה. ואינו מזכיר אלא בני אהרן. ונקראו תולדות משה, לפי שלמדן תורה. מלמד שכל המלמד את בן חברו תורה, מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו: ביום דבר ה' את משה. נעשו אלו התולדות שלו, שלמדן מה שלמד מפי הגבורה:

(ב) וְאֵ֛לֶּה שְׁמ֥וֹת בְּֽנֵי-אַהֲרֹ֖ן הַבְּכֹ֣ר | נָדָ֑ב וַֽאֲבִיה֕וּא אֶלְעָזָ֖ר וְאִֽיתָמָֽר: וְאִלֵין שְׁמָהַת בְּנֵי אַהֲרֹן בּוּכְרָא נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר: (ג) אֵ֗לֶּה שְׁמוֹת֙ בְּנֵ֣י אַֽהֲרֹ֔ן הַכֹּֽהֲנִ֖ים הַמְּשֻׁחִ֑ים אֲשֶׁר-מִלֵּ֥א יָדָ֖ם לְכַהֵֽן: אִלֵין שְׁמָהַת בְּנֵי אַהֲרֹן כַּהֲנַיָא דְאִתְרַבִּיאוּ דִי אִתְקָרֵב קֻרְבַּנְהוֹן לְשַׁמָשָׁא: (ד) וַיָּ֣מָת נָדָ֣ב וַֽאֲבִיה֣וּא לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֡ה בְּֽהַקְרִבָם֩ אֵ֨שׁ זָרָ֜ה לִפְנֵ֤י יְהֹוָה֙ בְּמִדְבַּ֣ר סִינַ֔י וּבָנִ֖ים לֹֽא-הָי֣וּ לָהֶ֑ם וַיְכַהֵ֤ן אֶלְעָזָר֙ וְאִ֣יתָמָ֔ר עַל-פְּנֵ֖י אַֽהֲרֹ֥ן אֲבִיהֶֽם: (פ) וּמִית נָדָב וַאֲבִיהוּא קֳדָם יְיָ בְּקָרוֹבֵיהוֹן אֶשָׁתָא נוּכְרֵיתָא קֳדָם יְיָ בְּמַדְבְּרָא דְסִינַי וּבְנִין לָא הֲווֹ לְהוֹן וְשַׁמֵּשׁ אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר עַל אַפֵּי אַהֲרֹן אֲבוּהוֹן:

 רש''י   על פני אהרן. בחייו:

(ה) וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: וּמַלִיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר: (ו) הַקְרֵב֙ אֶת-מַטֵּ֣ה לֵוִ֔י וְהַֽעֲמַדְתָּ֣ אֹת֔וֹ לִפְנֵ֖י אַֽהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֑ן וְשֵֽׁרְת֖וּ אֹתֽוֹ: קָרֵב יָת שִׁבְטָּא דְלֵוִי וּתְקֵים יָתֵהּ קֳדָם אַהֲרֹן כַּהֲנָא וִישַׁמְשׁוּן יָתֵהּ:

 רש''י   ושרתו אתו. ומהו השרות, ושמרו את משמרתו, לפי ששמירת המקדש עליו שלא יקרב זר, כמו שנאמר (במדבר יח, א) אתה ובניך ובית אביך אתך תשאו את עון המקדש, והלוים הללו מסיעין אותם, זה הוא השרות:

(ז) וְשָֽׁמְר֣וּ אֶת-מִשְׁמַרְתּ֗וֹ וְאֶת-מִשְׁמֶ֨רֶת֙ כָּל-הָ֣עֵדָ֔ה לִפְנֵ֖י אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד לַֽעֲבֹ֖ד אֶת-עֲבֹדַ֥ת הַמִּשְׁכָּֽן: וְיִטְרוּן יָת מַטַרְתֵּהּ וְיָת מַטְרַת כָּל כְּנִשְׁתָּא קֳדָם מַשְׁכַּן זִמְנָא לְמִפְלַח יָת פָּלְחַן מַשְׁכְּנָא:

 רש''י   ושמרו את משמרתו. כל מנוי שהאדם ממנה עליו ומטל עליו לעשותו, קרוי משמרת בכל המקרא ובלשון משנה, כמו שאמרו בבגתן ותרש (מגילה יג, ב) והלא אין משמרתי ומשמרתך שוה, וכן משמרות כהנה ולויה:

(ח) וְשָֽׁמְר֗וּ אֶֽת-כָּל-כְּלֵי֙ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וְאֶת-מִשְׁמֶ֖רֶת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לַֽעֲבֹ֖ד אֶת-עֲבֹדַ֥ת הַמִּשְׁכָּֽן: וְיִטְרוּן יָת כָּל מָאנֵי מַשְׁכַּן זִמְנָא וְיָת מַטְּרַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִפְלַח יָת פָּלְחַן מַשְׁכְּנָא:

 רש''י   ואת משמרת בני ישראל. שכלן היו זקוקין לצרכי המקדש, אלא שהלוים באים תחתיהם בשליחותם, לפיכך לוקחים מהם המעשרות בשכרן, שנאמר (במדבר יח, לא) כי שכר הוא לכם חלף עבודתכם:

(ט) וְנָֽתַתָּה֙ אֶת-הַלְוִיִּ֔ם לְאַֽהֲרֹ֖ן וּלְבָנָ֑יו נְתוּנִ֨ם נְתוּנִ֥ם הֵ֨מָּה֙ ל֔וֹ מֵאֵ֖ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: וְתִתֵּן יָת לֵוָאֵי לְאַהֲרֹן וְלִבְנוֹהִי מְסִירִין יְהִיבִין אִנוּן לֵהּ מִן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

 רש''י   נתונים המה לו. לעזרה: מאת בני ישראל. כמו מתוך בני ישראל, כלומר משאר כל העדה נבדלו לכך בגזרת המקום, והוא נתנם לו, שנאמר (במדבר ח, יט) ואתנה את הלוים נתונים וגו':

(י) וְאֶת-אַֽהֲרֹ֤ן וְאֶת-בָּנָיו֙ תִּפְקֹ֔ד וְשָֽׁמְר֖וּ אֶת-כְּהֻנָּתָ֑ם וְהַזָּ֥ר הַקָּרֵ֖ב יוּמָֽת: (פ) וְיָת אַהֲרֹן וְיָת בְּנוֹהִי תְּמַנֵי וְיִטְרוּן יָת כְּהֻנַתְהוֹן וְחִלוֹנַי דְיִקְרַב יִתְקְטֵל:

 רש''י   ואת אהרן ואת בניו תפקד. לשון פקידות ואינו לשון מנין: ושמרו את כהנתם. קבלת דמים וזריקה והקטרה ועבודות המסורות לכהנים:

(יא) וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: וּמַלִיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר: (יב) וַֽאֲנִ֞י הִנֵּ֧ה לָקַ֣חְתִּי אֶת-הַלְוִיִּ֗ם מִתּוֹךְ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל תַּ֧חַת כָּל-בְּכ֛וֹר פֶּ֥טֶר רֶ֖חֶם מִבְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהָ֥יוּ לִ֖י הַלְוִיִּֽם: וַאֲנָא הָא קְרֵבִית יָת לֵוָאֵי מִגוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲלַף כָּל בּוּכְרָא פְּתַח וַלְדָא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוֹן מְשַׁמְשִׁין קֳדָמַי לֵוָאֵי:

 רש''י   ואני הנה לקחתי. ואני מהיכן זכיתי בהן: מתוך בני ישראל. שיהיו ישראל שוכרין אותן לשרות שלי. על ידי הבכורות זכיתי בהם ולקחתים תמורתם, לפי שהיתה העבודה בבכורות, וכשחטאו בעגל נפסלו, והלוים שלא עבדו עבודה זרה נבחרו תחתיהם:

(יג) כִּ֣י לִי֘ כָּל-בְּכוֹר֒ בְּיוֹם֩ הַכֹּתִ֨י כָל-בְּכ֜וֹר בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם הִקְדַּ֨שְׁתִּי לִ֤י כָל-בְּכוֹר֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל מֵֽאָדָ֖ם עַד-בְּהֵמָ֑ה לִ֥י יִֽהְי֖וּ אֲנִ֥י יְהֹוָֽה: (פ) אֲרֵי דִילִי כָּל בּוּכְרָא בְּיוֹמָא דִקְטָלִית כָּל בּוּכְרָא בְּאַרְעָא דְמִצְרַיִם אַקְדֵשִׁית קֳדָמַי כָּל בּוּכְרָא בְּיִשְׂרָאֵל מֵאֱנָשָׁא עַד בְּעִירָא דִילִי יְהוֹן אֲנָא יְיָ: (יד)  חמישי  וַיְדַבֵּ֤ר יְהֹוָה֙ אֶל-מֹשֶׁ֔ה בְּמִדְבַּ֥ר סִינַ֖י לֵאמֹֽר: וּמַלִיל יְיָ עִם משֶׁה בְּמַדְבְּרָא דְסִינַי לְמֵימָר: (טו) פְּקֹד֙ אֶת-בְּנֵ֣י לֵוִ֔י לְבֵ֥ית אֲבֹתָ֖ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם כָּל-זָכָ֛ר מִבֶּן-חֹ֥דֶשׁ וָמַ֖עְלָה תִּפְקְדֵֽם: מְנֵי יָת בְּנֵי לֵוִי לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן לְזַרְעֲיַתְהוֹן כָּל דְכוּרָא מִבַּר יַרְחָא וּלְעֵלָא תִּמְנִנוּן:

 רש''י   מבן חדש ומעלה. משיצא מכלל נפלים הוא נמנה לקרא שומר משמרת הקדש. אמר ר' יהודה ברבי שלום למוד הוא אותו השבט להיות נמנה מן הבטן, שנאמר (במד' כו, כט) אשר ילדה אתה ללוי במצרים, עם כניסתה בפתח מצרים ילדה אתה. ונמנית בשבעים נפש, שכשאתה מונה חשבונם לא תמצאם אלא שבעים חסר אחת, והיא השלימה את המנין:

(טז) וַיִּפְקֹ֥ד אֹתָ֛ם מֹשֶׁ֖ה עַל-פִּ֣י יְהֹוָ֑ה כַּֽאֲשֶׁ֖ר צֻוָּֽה: וּמְנָא יָתְהוֹן משֶׁה עַל מֵימְרָא דַיְיָ כְּמָא דְאִתְפַּקָד:

 רש''י   על פי ה'. אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא היאך אני נכנס לבתי כלם ולתוך אהליהם לדעת מנין יונקיהם. אמר לו הקדוש ברוך הוא עשה אתה את שלך ואני אעשה את שלי. הלך משה ועמד על פתח האהל והשכינה מקדמת לפניו, ובת קול יוצאת מן האהל ואומרת כך וכך תינוקות יש באהל זה, לכך נאמר על פי ה':

(יז) וַיִּֽהְיוּ-אֵ֥לֶּה בְנֵֽי-לֵוִ֖י בִּשְׁמֹתָ֑ם גֵּֽרְשׁ֕וֹן וּקְהָ֖ת וּמְרָרִֽי: וַהֲווֹ אִלֵין בְּנֵי לֵוִי בִּשְׁמָהַתְהוֹן גֵרְשׁוֹן וּקְהָת וּמְרָרִי: (יח) וְאֵ֛לֶּה שְׁמ֥וֹת בְּֽנֵי-גֵרְשׁ֖וֹן לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם לִבְנִ֖י וְשִׁמְעִֽי: וְאִלֵין שְׁמָהַת בְּנֵי גֵרְשׁוֹן לְזַרְעֲיַתְהוֹן לִבְנִי וְשִׁמְעִי: (יט) וּבְנֵ֥י קְהָ֖ת לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם עַמְרָ֣ם וְיִצְהָ֔ר חֶבְר֖וֹן וְעֻזִּיאֵֽל: וּבְנֵי קְהָת לְזַרְעֲיַתְהוֹן עַמְרָם וְיִצְהָר חֶבְרוֹן וְעֻזִיאֵל: (כ) וּבְנֵ֧י מְרָרִ֛י לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם מַחְלִ֣י וּמוּשִׁ֑י אֵ֥לֶּה הֵ֛ם מִשְׁפְּחֹ֥ת הַלֵּוִ֖י לְבֵ֥ית אֲבֹתָֽם: וּבְנֵי מְרָרִי לְזַרְעֲיַתְהוֹן מַחְלִי וּמוּשִׁי אִלֵין אִנוּן זַרְעֲיַת לֵוָאֵי לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן: (כא) לְגֵ֣רְשׁ֔וֹן מִשְׁפַּ֨חַת֙ הַלִּבְנִ֔י וּמִשְׁפַּ֖חַת הַשִּׁמְעִ֑י אֵ֣לֶּה הֵ֔ם מִשְׁפְּחֹ֖ת הַגֵּֽרְשֻׁנִּֽי: לְגֵרְשׁוֹן זַרְעִית לִבְנִי וְזַרְעִית שִׁמְעִי אִלֵין אִנוּן זַרְעֲיַת גֵרְשׁוֹן:

 רש''י   לגרשון משפחת הלבני. כלומר לגרשון היו הפקודים משפחת הלבני ומשפחת השמעי פקודיהם כך וכך:

(כב) פְּקֻֽדֵיהֶם֙ בְּמִסְפַּ֣ר כָּל-זָכָ֔ר מִבֶּן-חֹ֖דֶשׁ וָמָ֑עְלָה פְּקֻ֣דֵיהֶ֔ם שִׁבְעַ֥ת אֲלָפִ֖ים וַֽחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת: מִנְיָנֵיהוֹן בְּמִנְיַן כָּל דְכוּרָא מִבַּר יַרְחָא וּלְעֵלָא מִנְיָנֵיהוֹן שַׁבְעָא אַלְפִין וַחֲמֵשׁ מְאָה: (כג) מִשְׁפְּחֹ֖ת הַגֵּֽרְשֻׁנִּ֑י אַֽחֲרֵ֧י הַמִּשְׁכָּ֛ן יַֽחֲנ֖וּ יָֽמָּה: זַרְעֲיַת גֵרְשׁוֹן אֲחוֹרֵי מַשְׁכְּנָא יִשְּׁרוּן מַעַרְבָא: (כד) וּנְשִׂ֥יא בֵֽית-אָ֖ב לַגֵּֽרְשֻׁנִּ֑י אֶלְיָסָ֖ף בֶּן-לָאֵֽל: וְרַב בֵּית אַבָּא לְבֵית גֵרְשׁוֹן אֶלְיָסָף בַּר לָאֵל: (כה) וּמִשְׁמֶ֤רֶת בְּנֵֽי-גֵרְשׁוֹן֙ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד הַמִּשְׁכָּ֖ן וְהָאֹ֑הֶל מִכְסֵ֕הוּ וּמָסַ֕ךְ פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד: וּמַטְרַת בְּנֵי גֵרְשׁוֹן בְּמַשְׁכַּן זִמְנָא מַשְׁכְּנָא וּפְרָסָא חוֹפָאֵהּ וּפְרָסָא דִתְרַע מַשְׁכַן זִמְנָא:

 רש''י   המשכן. יריעות התחתונות: והאהל. יריעות עזים העשויות לגג: מכסהו. עורות אילים ותחשים: ומסך פתח. הוא הוילון:

(כו) וְקַלְעֵ֣י הֶֽחָצֵ֗ר וְאֶת-מָסַךְ֙ פֶּ֣תַח הֶֽחָצֵ֔ר אֲשֶׁ֧ר עַל-הַמִּשְׁכָּ֛ן וְעַל-הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִ֑יב וְאֵת֙ מֵֽיתָרָ֔יו לְכֹ֖ל עֲבֹֽדָתֽוֹ: (ס) וּסְרָדֵי דְדַרְתָּא וְיָת פְּרָסָא דִתְרַע דַרְתָּא דִי עַל מַשְׁכְּנָא וְעַל מַדְבְּחָא סְחוֹר סְחוֹר וְיָת אַטוּנוֹהִי לְכֹל פּוּלְחָנֵהּ:

 רש''י   ואת מיתריו. של משכן והאהל ולא של חצר:

(כז) וְלִקְהָ֗ת מִשְׁפַּ֤חַת הָֽעַמְרָמִי֙ וּמִשְׁפַּ֣חַת הַיִּצְהָרִ֔י וּמִשְׁפַּ֨חַת֙ הַֽחֶבְרֹנִ֔י וּמִשְׁפַּ֖חַת הָֽעָזִּיאֵלִ֑י אֵ֥לֶּה הֵ֖ם מִשְׁפְּחֹ֥ת הַקְּהָתִֽי: וְלִקְהָת זַרְעִית עַמְרָם וְזַרְעִית יִצְהָר וְזַרְעִית חֶבְרוֹן וְזַרְעִית עֻזִיאֵל אִלֵין אִנוּן זַרְעֲיַת קְהָת: (כח) בְּמִסְפַּר֙ כָּל-זָכָ֔ר מִבֶּן-חֹ֖דֶשׁ וָמָ֑עְלָה שְׁמֹנַ֤ת אֲלָפִים֙ וְשֵׁ֣שׁ מֵא֔וֹת שֹֽׁמְרֵ֖י מִשְׁמֶ֥רֶת הַקֹּֽדֶשׁ: בְּמִנְיַן כָּל דְכוּרָא מִבַּר יַרְחָא וּלְעֵלָא תְּמַנְיָא אַלְפִין וְשִׁית מְאָה נַטְּרֵי מַטַרְתָּא דְקוּדְשָׁא: (כט) מִשְׁפְּחֹ֥ת בְּנֵֽי-קְהָ֖ת יַֽחֲנ֑וּ עַ֛ל יֶ֥רֶךְ הַמִּשְׁכָּ֖ן תֵּימָֽנָה: זַרְעֲיַת בְּנֵי קְהָת יִשְׁרוּן עַל צִדָא דְמַשְׁכְּנָא דָרוֹמָא:

 רש''י   משפחת בני קהת יחנו וגו' תימנה. וסמוכין להם דגל ראובן החונים תימנה, אוי לרשע ואוי לשכנו, לכך לקו מהם דתן ואבירם ומאתים וחמשים איש עם קרח ועדתו, שנמשכו עמהם במחלקתם:

(ל) וּנְשִׂ֥יא בֵֽית-אָ֖ב לְמִשְׁפְּחֹ֣ת הַקְּהָתִ֑י אֱלִֽיצָפָ֖ן בֶּן-עֻזִּיאֵֽל: וְרַב בֵּית אַבָּא לְזַרְעֲיַת קְהָת אֱלִיצָפָן בַּר עֻזִיאֵל: (לא) וּמִשְׁמַרְתָּ֗ם הָֽאָרֹ֤ן וְהַשֻּׁלְחָן֙ וְהַמְּנֹרָ֣ה וְהַֽמִּזְבְּחֹ֔ת וּכְלֵ֣י הַקֹּ֔דֶשׁ אֲשֶׁ֥ר יְשָֽׁרְת֖וּ בָּהֶ֑ם וְהַ֨מָּסָ֔ךְ וְכֹ֖ל עֲבֹֽדָתֽוֹ: וּמַטַרְתְּהוֹן אֲרוֹנָא וּפְתוֹרָא וּמְנַרְתָּא וּמַדְבְּחַיָא וּמָנֵי קוּדְשָׁא דִי יְשַׁמְשׁוּן בְּהוֹן וּפְרָסָא וְכֹל פוּלְחָנֵהּ:

 רש''י   והמסך. היא הפרכת, שאף היא קרויה פרכת המסך:

(לב) וּנְשִׂיא֙ נְשִׂיאֵ֣י הַלֵּוִ֔י אֶלְעָזָ֖ר בֶּן-אַֽהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֑ן פְּקֻדַּ֕ת שֹֽׁמְרֵ֖י מִשְׁמֶ֥רֶת הַקֹּֽדֶשׁ: וַאֲמַרְכְּלָא דִמְמַנָא עַל רַבְרְבֵי לֵוָאֵי אֶלְעָזָר בַּר אַהֲרֹן כַּהֲנָא דְמִתְּחוֹת יְדוֹהִי מְמַנָן נָטְרֵי מַטְרַת קוּדְשָׁא:

 רש''י   ונשיא נשיאי הלוי. ממנה על כלם. ועל מה היא נשיאותו, פקדת שומרי משמרת הקדש, על ידו היה פקדת כלם:

(לג) לִמְרָרִ֕י מִשְׁפַּ֨חַת֙ הַמַּחְלִ֔י וּמִשְׁפַּ֖חַת הַמּוּשִׁ֑י אֵ֥לֶּה הֵ֖ם מִשְׁפְּחֹ֥ת מְרָרִֽי: לִמְרָרִי זַרְעִית מַחְלִי וְזַרְעִית מוּשִׁי אִלֵין אִנוּן זַרְעֲיַת מְרָרִי: (לד) וּפְקֻֽדֵיהֶם֙ בְּמִסְפַּ֣ר כָּל-זָכָ֔ר מִבֶּן-חֹ֖דֶשׁ וָמָ֑עְלָה שֵׁ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים וּמָאתָֽיִם: וּמִנְיָנֵיהוֹן בְּמִנְיַן כָּל דְכוּרָא מִבַּר יַרְחָא וּלְעֵלָא שִׁתָּא אַלְפִין וּמָאתָן: (לה) וּנְשִׂ֤יא בֵֽית-אָב֙ לְמִשְׁפְּחֹ֣ת מְרָרִ֔י צֽוּרִיאֵ֖ל בֶּן-אֲבִיחָ֑יִל עַ֣ל יֶ֧רֶךְ הַמִּשְׁכָּ֛ן יַֽחֲנ֖וּ צָפֹֽנָה: וְרַב בֵּית אַבָּא לְזַרְעֲיַת מְרָרִי צוּרִיאֵל בַּר אֲבִיחָיִל עַל צִדָא דְמַשְׁכְּנָא יִשְׁרוּן צִפּוּנָא: (לו) וּפְקֻדַּ֣ת מִשְׁמֶ֘רֶת֘ בְּנֵ֣י מְרָרִי֒ קַרְשֵׁי֙ הַמִּשְׁכָּ֔ן וּבְרִיחָ֖יו וְעַמֻּדָ֣יו וַֽאֲדָנָ֑יו וְכָ֨ל-כֵּלָ֔יו וְכֹ֖ל עֲבֹֽדָתֽוֹ: וְדִי מְסִיר לְמַטְרַת בְּנֵי מְרָרִי דַפֵּי מַשְׁכְּנָא וְעַבְרוֹהִי וְעַמוּדוֹהִי וְסַמְכוֹהִי וְכָל מָנוֹהִי וְכֹל פּוּלְחָנֵהּ: (לז) וְעַמֻּדֵ֧י הֶֽחָצֵ֛ר סָבִ֖יב וְאַדְנֵיהֶ֑ם וִיתֵֽדֹתָ֖ם וּמֵֽיתְרֵיהֶֽם: וְעַמוּדֵי דְדַרְתָּא סְחוֹר סְחוֹר וְסַמְכֵיהוֹן וְסִכֵּיהוֹן וְאַטוּנֵיהוֹן: (לח) וְהַֽחֹנִ֣ים לִפְנֵ֣י הַמִּשְׁכָּ֡ן קֵ֣דְמָה לִפְנֵי֩ אֹֽהֶל-מוֹעֵ֨ד | מִזְרָ֜חָה מֹשֶׁ֣ה | וְאַֽהֲרֹ֣ן וּבָנָ֗יו שֹֽׁמְרִים֙ מִשְׁמֶ֣רֶת הַמִּקְדָּ֔שׁ לְמִשְׁמֶ֖רֶת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהַזָּ֥ר הַקָּרֵ֖ב יוּמָֽת: וְדִי שְׁרַן קֳדָם מַשְׁכְּנָא קִדוּמָא קֳדָם מַשְׁכַּן זִמְנָא מַדִינְחָא משֶׁה וְאַהֲרֹן וּבְנוֹהִי נָטְרִין מַטְרַת מַקְדְשָׁא לְמַטְרַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְחִילוֹנַי דְיִקְרַב יִתְקְטֵל:

 רש''י   משה ואהרן ובניו. וסמוכין להם דגל מחנה יהודה, והחונים עליו יששכר וזבולן, טוב לצדיק טוב לשכנו, לפי שהיו שכניו של משה שהיה עוסק בתורה, נעשו גדולים בתורה, שנאמר (תהלים ס, ט) יהודה מחקקי, ומבני יששכר יודעי בינה וגו' (דה''י א' יב לג) מאתים ראשי סנהדראות, ומזבולן משכים בשבט סופר (שופטים ה יד) :

(לט) כָּל-פְּקוּדֵ֨י הַלְוִיִּ֜ם אֲשֶׁר֩ פָּקַ֨ד מֹשֶׁ֧ה וְ֗אַֽ֗הֲ֗רֹ֛֗ן֗ עַל-פִּ֥י יְהֹוָ֖ה לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם כָּל-זָכָר֙ מִבֶּן-חֹ֣דֶשׁ וָמַ֔עְלָה שְׁנַ֥יִם וְעֶשְׂרִ֖ים אָֽלֶף: (ס) כָּל מִנְיָנֵי לֵוָאֵי דִי מְנָא משֶׁה וְאַהֲרֹן עַל מֵימְרָא דַיְיָ לְזַרְעֲיַתְהוֹן כָּל דְכוּרָא מִבַּר יַרְחָא וּלְעֵלָא עַשְׂרִין וּתְרֵין אַלְפִין:

 רש''י   אשר פקד משה ואהרן. נקוד על ואהרן, לומר שלא היה במנין הלוים: שנים ועשרים אלף. ובפרטן אתה מוצא שלש מאות יתרים, בני גרשון שבעת אלפים וחמש מאות, בני קהת שמונת אלפים ושש מאות, בני מררי ששת אלפים ומאתים, [הרי שנים ועשרים אלף ושלש מאות] . ולמה לא כללן עם השאר ויפדו את הבכורות, ולא יהיו זקוקים השלשה ושבעים ומאתים בכורות העודפים על המנין לפדיון, אמרו רבותינו במסכת בכורות (בכורות ה א) אותן שלש מאות לוים בכורות היו ודים שיפקיעו עצמם מן הפדיון:

(מ)  שישי  וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל-מֹשֶׁ֗ה פְּקֹ֨ד כָּל-בְּכֹ֤ר זָכָר֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מִבֶּן-חֹ֖דֶשׁ וָמָ֑עְלָה וְשָׂ֕א אֵ֖ת מִסְפַּ֥ר שְׁמֹתָֽם: וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה מְנֵי כָּל בּוּכְרַיָא דִכְרַיָא לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מִבַּר יַרְחָא וּלְעֵלָא וְקַבֵּל יָת מִנְיַן שְׁמָהַתְהוֹן:

 רש''י   פקד כל בכור זכר וגו' מבן חדש ומעלה. משיצא מכלל ספק נפלים:

(מא) וְלָֽקַחְתָּ֨ אֶת-הַלְוִיִּ֥ם לִי֙ אֲנִ֣י יְהֹוָ֔ה תַּ֥חַת כָּל-בְּכֹ֖ר בִּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְאֵת֙ בֶּֽהֱמַ֣ת הַלְוִיִּ֔ם תַּ֣חַת כָּל-בְּכ֔וֹר בְּבֶֽהֱמַ֖ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: וּתְקָרֵב יָת לֵוָאֵי קֳדָמַי אֲנָא יְיָ חֲלַף כָּל בּוּכְרָא בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָת בְּעִירָא דְלֵוָאֵי חֲלַף כָּל בּוּכְרָא בִּבְעִירָא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: (מב) וַיִּפְקֹ֣ד מֹשֶׁ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֹת֑וֹ אֶֽת-כָּל-בְּכ֖וֹר בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: וּמְנָא משֶׁה כְּמָא דִי פַקֵיד יְיָ יָתֵהּ יָת כָּל בּוּכְרָא בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל: (מג) וַיְהִי֩ כָל-בְּכ֨וֹר זָכָ֜ר בְּמִסְפַּ֥ר שֵׁמֹ֛ת מִבֶּן-חֹ֥דֶשׁ וָמַ֖עְלָה לִפְקֻֽדֵיהֶ֑ם שְׁנַ֤יִם וְעֶשְׂרִים֙ אֶ֔לֶף שְׁלֹשָׁ֥ה וְשִׁבְעִ֖ים וּמָאתָֽיִם: (פ) וַהֲווֹ כָל בּוּכְרַיָא דִכְרַיָא בְּמִנְיַן שְׁמָהָן מִבַּר יַרְחָא וּלְעֵלָא לְמִנְיָנֵיהוֹן עַשְׂרִין וּתְרֵין אַלְפִין מָאתָן וְשַׁבְעִין וּתְלָתָא: (מד) וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: וּמַלִיל יְיָ עִם משֶׁה לְּמֵימָר: (מה) קַ֣ח אֶת-הַלְוִיִּ֗ם תַּ֤חַת כָּל-בְּכוֹר֙ בִּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת-בֶּֽהֱמַ֥ת הַלְוִיִּ֖ם תַּ֣חַת בְּהֶמְתָּ֑ם וְהָֽיוּ-לִ֥י הַלְוִיִּ֖ם אֲנִ֥י יְהֹוָֽה: קָרֵב יָת לֵוָאֵי חֲלַף כָּל בּוּכְרָא בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָת בְּעִירָא דְלֵוָאֵי חֲלַף בְּעִירְהוֹן וִיהוֹן מְשַּׁמְשִׁין קֳדָמַי לֵוָאֵי אֲנָא יְיָ:

 רש''י   ואת בהמת הלוים וגו' . לא פדו בהמות הלוים את בכורי בהמה טהורה שלישראל, אלא את פטרי חמוריהם, ושה אחד של בן לוי פטר כמה פטרי חמורים שלישראל, תדע שהרי מנה העודפים באדם ולא מנה העודפים בבהמה:

(מו) וְאֵת֙ פְּדוּיֵ֣י הַשְּׁלֹשָׁ֔ה וְהַשִּׁבְעִ֖ים וְהַמָּאתָ֑יִם הָעֹֽדְפִים֙ עַל-הַלְוִיִּ֔ם מִבְּכ֖וֹר בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: וְיָת פּוּרְקַן מָאתָן וְשַׁבְעִין וּתְלָתָא דְיַתִּירִין עַל לֵוָאֵי מִבּוּכְרַיָא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:

 רש''י   ואת פדויי השלשה וגו' . ואת הבכורות הצריכין להפדות בהם, אלו השלשה ושבעים ומאתים העודפים בהם, יתרים על הלוים, מהם תקח חמשת שקלים לגלגלת, כך היתה מכירתו של יוסף עשרים כסף, שהיה בכורה של רחל:

(מז) וְלָֽקַחְתָּ֗ חֲמֵ֧שֶׁת חֲמֵ֛שֶׁת שְׁקָלִ֖ים לַגֻּלְגֹּ֑לֶת בְּשֶׁ֤קֶל הַקֹּ֨דֶשׁ֙ תִּקָּ֔ח עֶשְׂרִ֥ים גֵּרָ֖ה הַשָּֽׁקֶל: וְתִסַב חָמֵשׁ חָמֵשׁ סִלְעִין לְגֻלְגַלְתָּא בְּסִלְעֵי קוּדְשָׁא תִּסַב עַשְׂרִין מָעִין סִלְעָא: (מח) וְנָֽתַתָּ֣ה הַכֶּ֔סֶף לְאַֽהֲרֹ֖ן וּלְבָנָ֑יו פְּדוּיֵ֕י הָעֹֽדְפִ֖ים בָּהֶֽם: וְתִתֵּן כַּסְפָּא לְאַהֲרֹן וְלִבְנוֹהִי פֻּרְקַן דְיַתִּירִין בְּהוֹן: (מט) וַיִּקַּ֣ח מֹשֶׁ֔ה אֵ֖ת כֶּ֣סֶף הַפִּדְי֑וֹם מֵאֵת֙ הָעֹ֣דְפִ֔ים עַ֖ל פְּדוּיֵ֥י הַלְוִיִּֽם: וּנְסֵיב משֶׁה יָת כְּסַף פּוּרְקָנָא מִן דְיַתִּירִין עַל פְּרִיקֵי לֵוָאֵי:

 רש''י   העדפים על פדויי הלוים. על אותן שפדו הלוים בגופן:

(נ) מֵאֵ֗ת בְּכ֛וֹר בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לָקַ֣ח אֶת-הַכָּ֑סֶף חֲמִשָּׁ֨ה וְשִׁשִּׁ֜ים וּשְׁלֹ֥שׁ מֵא֛וֹת וָאֶ֖לֶף בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ: מִן בּוּכְרַיָא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל נְסִיב יָת כַּסְפָּא אֲלַף וּתְלַת מְאָה וְשִׁתִּין וְחָמֵשׁ סִלְעִין בְּסִלְעֵי קוּדְשָׁא:

 רש''י   חמשה וששים ושלש מאות ואלף. כך סכום החשבון חמשת שקלים לגלגלת. למאתים בכורות אלף שקל, לשבעים בכורות שלש מאות וחמשים שקל, לשלש בכורות חמשה עשר שקל. אמר כיצד אעשה, בכור שאומר לו תן חמשת שקלים, יאמר לי אני מפדויי הלוים. מה עשה, הביא שנים ועשרים אלף פתקין וכתב עליהן בן לוי, ומאתים ושבעים ושלשה פתקין כתב עליהן חמשה שקלים, בללן ונתנן בקלפי, אמר להם בואו וטלו פתקיכם לפי הגורל:

(נא) וַיִּתֵּ֨ן מֹשֶׁ֜ה אֶת-כֶּ֧סֶף הַפְּדֻיִּ֛ם לְאַֽהֲרֹ֥ן וּלְבָנָ֖יו עַל-פִּ֣י יְהֹוָ֑ה כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת-מֹשֶֽׁה: (פ) וִיהַב משֶׁה יָת כְּסַף פְּרִיקַיָא לְאַהֲרֹן וְלִבְנוֹהִי עַל מֵימְרָא דַיְיָ כְּמָא דִי פַקֵיד יְיָ יָת משֶׁה: ד (א)  שביעי  וַיְדַבֵּ֣ר יְהֹוָ֔ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל-אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר: וּמַלִיל יְיָ עִם משֶׁה וְעִם אַהֲרֹן לְמֵימָר: (ב) נָשֹׂ֗א אֶת-רֹאשׁ֨ בְּנֵ֣י קְהָ֔ת מִתּ֖וֹךְ בְּנֵ֣י לֵוִ֑י לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֥ית אֲבֹתָֽם: קַבִּילוּ יָת חֻשְׁבַּן בְּנֵי קְהָת מִגוֹ בְּנֵי לֵוִי לְזַרְעֲיַתְהוֹן לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן:

 רש''י   נשא את ראש וגו' . מנה מהם את הראויין לעבודת משא, והם מבן שלשים ועד בן חמשים שנה, והפחות משלשים לא נתמלא כחו. מכאן אמרו בן שלשים לכח, והיותר על בן חמשים כחו מכחיש מעתה:

(ג) מִבֶּ֨ן שְׁלֹשִׁ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה וְעַ֖ד בֶּן-חֲמִשִּׁ֣ים שָׁנָ֑ה כָּל-בָּא֙ לַצָּבָ֔א לַֽעֲשׂ֥וֹת מְלָאכָ֖ה בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד: מִבַּר תְּלָתִין שְׁנִין וּלְעֵלָא וְעַד בַּר חַמְשִׁין שְׁנִין כָּל דְאָתֵי לְחֵילָא לְמֶעְבַּד עִבִדְתָּא בְּמַשְׁכַּן זִימְנָא: (ד) זֹ֛את עֲבֹדַ֥ת בְּנֵֽי-קְהָ֖ת בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד קֹ֖דֶשׁ הַקֳּדָשִֽׁים: דֵין פּוּלְחַן בְּנֵי קְהָת בְּמַשְׁכַּן זִמְנָא קוֹדֶשׁ קוּדְשַׁיָא:

 רש''י   קדש הקדשים. המקדש שבכלן הארון והשלחן והמנורה והמזבחות והפרוכת וכלי שרת:

(ה) וּבָ֨א אַֽהֲרֹ֤ן וּבָנָיו֙ בִּנְסֹ֣עַ הַֽמַּחֲנֶ֔ה וְהוֹרִ֕דוּ אֵ֖ת פָּרֹ֣כֶת הַמָּסָ֑ךְ וְכִ֨סּוּ-בָ֔הּ אֵ֖ת אֲרֹ֥ן הָֽעֵדֻֽת: וְיֵיעוֹל אַהֲרֹן וּבְנוֹהִי בְּמֵטַל מַשְׁרִיתָא וִיפָרְקוּן יָת פָּרֻכְתָּא דִפְרָסָא וִיכַסוּן בַּהּ יָת אֲרוֹנָא דְסַהֲדוּתָא:

 רש''י   ובא אהרן ובניו וגו' . יכניסו כל כלי וכלי לנרתקו המפורש לו בפרשה זו, ולא יצטרכו הלוים בני קהת אלא לשאת: בנסוע המחנה. כשהענן מסתלק הם יודעין שיסעו:

(ו) וְנָֽתְנ֣וּ עָלָ֗יו כְּסוּי֙ עוֹר תַּ֔חַשׁ וּפָֽרְשׂ֧וּ בֶֽגֶד-כְּלִ֛יל תְּכֵ֖לֶת מִלְמָ֑עְלָה וְשָׂמ֖וּ בַּדָּֽיו: וְיִתְּנוּן עֲלוֹהִי חוֹפָאָה דִמְשַׁךְ סַסְגוֹנָא וְיִפְרְסוּן לְבוּשׁ גְמִיר תִּכְלָא מִלְעֵלָא וִישַׁוּוּן אֲרִיחוֹהִי: (ז) וְעַ֣ל | שֻׁלְחַ֣ן הַפָּנִ֗ים יִפְרְשׂוּ֘ בֶּ֣גֶד תְּכֵ֒לֶת֒ וְנָֽתְנ֣וּ עָ֠לָ֠יו אֶת-הַקְּעָרֹ֤ת וְאֶת-הַכַּפֹּת֙ וְאֶת-הַמְּנַקִּיֹּ֔ת וְאֵ֖ת קְשׂ֣וֹת הַנָּ֑סֶךְ וְלֶ֥חֶם הַתָּמִ֖יד עָלָ֥יו יִֽהְיֶֽה: וְעַל פָּתוֹרָא דִלְחֵם אַפַּיָא יִפְרְסוּן לְבוּשׁ תִּכְלָא וְיִתְּנוּן עֲלוֹהִי יָת מָגִּיסַיָא וְיָת בָּזִיכַיָא וְיָת מְכִילָתָא וְיָת קַסְווֹת נִסוּכָא וְלַחְמָא תְּדִירָא עֲלוֹהִי יְהֵי:

 רש''י   קערת וכפות קשות ומנקיות. כבר פרשתי במלאכת המשכן: הנסך. הכסוי לשון מסך, כדכתיב (שמות כה, כט) אשר יסך בהן:

(ח) וּפָרְשׂ֣וּ עֲלֵיהֶ֗ם בֶּ֚גֶד תּוֹלַ֣עַת שָׁנִ֔י וְכִסּ֣וּ אֹת֔וֹ בְּמִכְסֵ֖ה עוֹר תָּ֑חַשׁ וְשָׂמ֖וּ אֶת-בַּדָּֽיו: וְיִפְרְסוּן עֲלֵיהוֹן לְבוּשׁ צְבַע זְהוֹרִי וִיכַסוּן יָתֵהּ בְּחוֹפָאָה דִמְשַׁךְ סַסְגוֹנָא וִישַׁוּוּן יָת אֲרִיחוֹהִי: (ט) וְלָֽקְח֣וּ | בֶּ֣גֶד תְּכֵ֗לֶת וְכִסּ֞וּ אֶת-מְנֹרַ֤ת הַמָּאוֹר֙ וְאֶת-נֵרֹ֣תֶ֔יהָ וְאֶת-מַלְקָחֶ֖יהָ וְאֶת-מַחְתֹּתֶ֑יהָ וְאֵת֙ כָּל-כְּלֵ֣י שַׁמְנָ֔הּ אֲשֶׁ֥ר יְשָֽׁרְתוּ-לָ֖הּ בָּהֶֽם: וְיִסְבוּן לְבוּשׁ תִּכְלָא וִיכַסוּן יָת מְנַרְתָּא דְאַנְהוֹרֵי וְיָת בּוֹצִינָהָא וְיָת צִבְתָהָא וְיָת מַחְתְּיָתָהָא וְיָת כָּל מָנֵי מִשְׁחָא דִי יְשַׁמְשׁוּן לָהּ בְּהוֹן:

 רש''י   מלקחיה. כמין צבת שמושך בה את הפתילה לכל צד שירצה: מחתתיה. כמין כף קטנה ושוליה פשוטין ולא סגלגלים, ואין לה מחצה לפניה אלא מצדיה, וחותה בה את דשן הנרות כשמטיבן: נרתיה. לוצי''ש בלע''ז [מנורות] שנותנים בהן השמן והפתילות:

(י) וְנָֽתְנ֤וּ אֹתָהּ֙ וְאֶת-כָּל-כֵּלֶ֔יהָ אֶל-מִכְסֵ֖ה עוֹר תָּ֑חַשׁ וְנָֽתְנ֖וּ עַל-הַמּֽוֹט: וְיִתְּנוּן יָתָהּ וְיָת כָּל מָנָהָא לְחוֹפָאָה דִמְשַׁךְ סַסְגוֹנָא וְיִתְּנוּן עַל אֲרִיחָא:

 רש''י   אל מכסה עור תחש. כמין מרצוף:

(יא) וְעַ֣ל | מִזְבַּ֣ח הַזָּהָ֗ב יִפְרְשׂוּ֙ בֶּ֣גֶד תְּכֵ֔לֶת וְכִסּ֣וּ אֹת֔ו בְּמִכְסֵ֖ה עוֹר תָּ֑חַשׁ וְשָׂמ֖וּ אֶת-בַּדָּֽיו: וְעַל מַדְבְּחָא דְדַהֲבָא יִפְרְסוּן לְבוּשׁ תִּכְלָא וִיכַסוּן יָתֵהּ בְּחוֹפָאָה דִמְשַׁךְ סַסְגוֹנָא וִישַׁוּוּן יָת אֲרִיחוֹהִי: (יב) וְלָֽקְחוּ֩ אֶת-כָּל-כְּלֵ֨י הַשָּׁרֵ֜ת אֲשֶׁ֧ר יְשָֽׁרְתוּ-בָ֣ם בַּקֹּ֗דֶשׁ וְנָֽתְנוּ֙ אֶל-בֶּ֣גֶד תְּכֵ֔לֶת וְכִסּ֣וּ אוֹתָ֔ם בְּמִכְסֵ֖ה עוֹר תָּ֑חַשׁ וְנָֽתְנ֖וּ עַל-הַמּֽוֹט: וְיִסְבוּן יָת כָּל מָנֵי שִׁמוּשָׁא דִי יְשַׁמְשׁוּן בְּהוֹן בְּקוּדְשָׁא וְיִתְּנוּן לִלְבוּשׁ תִּכְלָא וִיכַסוּן יָתְהוֹן בְּחוֹפָאָה דִמְשַׁךְ סַסְגוֹנָא וְיִתְּנוּן עַל אֲרִיחָא:

 רש''י   את כל כלי השרת אשר ישרתו בם בקדש. בתוך המשכן שהוא קדש, והן כלי הקטרת שמשרתין בהם במזבח הפנימי:

(יג) וְדִשְּׁנ֖וּ אֶת-הַמִּזְבֵּ֑חַ וּפָרְשׂ֣וּ עָלָ֔יו בֶּ֖גֶד אַרְגָּמָֽן: וְיִסְפוּן יָת קִטְמָא דְמַדְבְּחָא וְיִפְרְסוּן עֲלוֹהִי לְבוּשׁ אַרְגְוָן:

 רש''י   ודשנו את המזבח. מזבח הנחשת: ודשנו. יטלו את הדשן מעליו: ופרשו עליו בגד ארגמן. ואש שירדה מן השמים רבוצה תחת הבגד כארי בשעת המסעות, ואינה שורפתו, שהיו כופין עליה פסכתר של נחשת:

(יד) וְנָֽתְנ֣וּ עָ֠לָ֠יו אֶֽת-כָּל-כֵּלָ֞יו אֲשֶׁ֣ר יְֽשָׁרְת֧וּ עָלָ֣יו בָּהֶ֗ם אֶת-הַמַּחְתֹּ֤ת אֶת-הַמִּזְלָגֹת֙ וְאֶת-הַיָּעִ֣ים וְאֶת-הַמִּזְרָקֹ֔ת כֹּ֖ל כְּלֵ֣י הַמִּזְבֵּ֑חַ וּפָֽרְשׂ֣וּ עָלָ֗יו כְּס֛וּי ע֥וֹר תַּ֖חַשׁ וְשָׂמ֥וּ בַדָּֽיו: וְיִתְּנוּן עֲלוֹהִי יָת כָּל מָנוֹהִי דִי יְשַׁמְשׁוּן עֲלוֹהִי בְהוֹן יָת מַחְתְּיָתָא וְיָת צִנוֹרְיָתָא וְיָת מַגְרוֹפְיָתָא וְיָת מִזְרְקַיָא כֹּל מָנֵי מַדְבְּחָא וְיִפְרְסוּן עֲלוֹהִי חוֹפָאָה דִמְשַׁךְ סַסְגוֹנָא וִישַׁווּן אֲרִיחוֹהִי:

 רש''י   מחתת. שבהן חותים גחלים לתרומת הדשן, שעשויה כמין מחבת שאין לה אלא שלש מחצות, ומלפניה שואבת את הגחלים: מזלגות. צנוריות של נחשת שבהן מכין באברים שעל המזבח להפכן כדי שיתעכלו יפה ומהר: יעים. הם מגרפות ובלע''ז ודי''ל [מגרפה] והן של נחשת ובהן מכבדין את הדשן מעל המזבח:

(טו) וְכִלָּ֣ה אַֽהֲרֹן-וּ֠בָנָ֠יו לְכַסֹּ֨ת אֶת-הַקֹּ֜דֶשׁ וְאֶת-כָּל-כְּלֵ֣י הַקֹּ֘דֶשׁ֘ בִּנְסֹ֣עַ הַֽמַּחֲנֶה֒ וְאַֽחֲרֵי-כֵ֗ן יָבֹ֤אוּ בְנֵֽי-קְהָת֙ לָשֵׂ֔את וְלֹֽא-יִגְּע֥וּ אֶל-הַקֹּ֖דֶשׁ וָמֵ֑תוּ אֵ֛לֶּה מַשָּׂ֥א בְנֵֽי-קְהָ֖ת בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד: וִישֵׁיצֵי אַהֲרֹן וּבְנוֹהִי לְכַסָאָה יָת קוּדְשָׁא וְיָת כָּל מָנֵי קוּדְשָׁא בְּמֵטַל מַשְׁרִיתָא וּבָתַר כֵּן יַעֲלוּן בְּנֵי קְהָת לְמִטַּל וְלָא יִקְרְבוּן לְקוּדְשָׁא וְלָא יְמוּתוּן אִלֵין מַטוּל בְּנֵי קְהָת בְּמַשְׁכַּן זִמְנָא:

 רש''י   לכסת את הקדש. הארון והמזבח: ואת כל כלי הקדש. המנורה וכלי שרת: ומתו. שאם יגעו חייבין מיתה בידי שמים:

(טז) וּפְקֻדַּ֞ת אֶלְעָזָ֣ר | בֶּן-אַֽהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן שֶׁ֤מֶן הַמָּאוֹר֙ וּקְטֹ֣רֶת הַסַּמִּ֔ים וּמִנְחַ֥ת הַתָּמִ֖יד וְשֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֑ה פְּקֻדַּ֗ת כָּל-הַמִּשְׁכָּן֙ וְכָל-אֲשֶׁר-בּ֔וֹ בְּקֹ֖דֶשׁ וּבְכֵלָֽיו: (פ) וְדִי מְסִיר לְאֶלְעָזָר בַּר אַהֲרֹן כַּהֲנָא מִשְׁחָא דְאַנְהָרוּתָא וּקְטוֹרֶת בּוּסְמַיָא וּמִנְחָתָּא תְדִירָא וּמִשְׁחָא דִרְבוּתָא מַטְרַת כָּל מַשְׁכְּנָא וְכָל דִי בֵהּ בְּקוּדְשָׁא וּבְמָנוֹהִי:

 רש''י   ופקדת אלעזר. שהוא ממנה עליהם לשאת אותם, שמן וקטרת ושמן המשחה ומנחת התמיד, עליו מטל לצוות ולזרז ולהקריב בעת חנייתן: פקדת כל המשכן. ועוד היה ממנה על משא בני קהת לצוות איש איש על עבודתו ועל משאו, והוא המשכן וכל אשר בו, כל הסדורים למעלה בפרשה זו, אבל משא בני גרשון ומררי שאינן מקדש הקדשים, על פי איתמר היה, כמו שכתוב בפרשת נשא (פסוק כח) :

(יז)  מפטיר  וַיְדַבֵּ֣ר יְהֹוָ֔ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל-אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר: וּמַלִיל יְיָ עִם משֶׁה וְעִם אַהֲרֹן לְמֵימָר: (יח) אַל-תַּכְרִ֕יתוּ אֶת-שֵׁ֖בֶט מִשְׁפְּחֹ֣ת הַקְּהָתִ֑י מִתּ֖וֹךְ הַלְוִיִּֽם: לָא תְשֵׁיצוּן יָת שִׁבְטָא זַרְעֲיַת קְהָת מִגוֹ לֵוָאֵי:

 רש''י   אל תכריתו. אל תגרמו להם שימותו:

(יט) וְזֹ֣את | עֲשׂ֣וּ לָהֶ֗ם וְחָיוּ֙ וְלֹ֣א יָמֻ֔תוּ בְּגִשְׁתָּ֖ם אֶת-קֹ֣דֶשׁ הַקֳּדָשִׁ֑ים אַֽהֲרֹ֤ן וּבָנָיו֙ יָבֹ֔אוּ וְשָׂמ֣וּ אוֹתָ֗ם אִ֥ישׁ אִ֛ישׁ עַל-עֲבֹֽדָת֖וֹ וְאֶל-מַשָּׂאֽוֹ: וְדָא עִבִידוּ לְהוֹן וְיֵחוּן וְלָא יְמוּתוּן בְּמִקְרַבְהוֹן לְקֹדֶשׁ קוּדְשַּׁיָא אַהֲרֹן וּבְנוֹהִי יַעֲלוּן וִימַנוּן יָתְהוֹן גְבַר גְבַר עַל פֻּלְחָנֵהּ וּלְמַטוּלֵהּ: (כ) וְלֹֽא-יָבֹ֧אוּ לִרְא֛וֹת כְּבַלַּ֥ע אֶת-הַקֹּ֖דֶשׁ וָמֵֽתוּ: (פפפ) וְלָא יֵעֲלוּן לְמֶחֱזֵי כַּד מְכַסָן יָת מָנֵי קוּדְשָׁא וְלָא יְמוּתוּן: פפפ:

 רש''י   ולא יבאו לראות כבלע את הקדש. לתוך נרתק שלו, כמו שפרשתי למעלה (פסוק ה) בפרשה זו, ופרשו עליו בגד פלוני וכסו אותו במכסה פלוני, ובלוע שלו הוא כסויו:

---

הפטרת במדבר - הושע ב

ב (א) וְֽ֠הָיָה מִסְפַּ֤ר בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֙ כְּח֣וֹל הַיָּ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא-יִמַּ֖ד וְלֹ֣א יִסָּפֵ֑ר וְֽ֠הָיָה בִּמְק֞וֹם אֲשֶׁר-יֵאָמֵ֤ר לָהֶם֙ לֹֽא-עַמִּ֣י אַתֶּ֔ם יֵאָמֵ֥ר לָהֶ֖ם בְּנֵ֥י אֵֽל-חָֽי: (ב) וְ֠נִקְבְּצוּ בְּנֵֽי-יְהוּדָ֤ה וּבְנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֙ יַחְדָּ֔ו וְשָׂמ֥וּ לָהֶ֛ם רֹ֥אשׁ אֶחָ֖ד וְעָל֣וּ מִן-הָאָ֑רֶץ כִּ֥י גָד֖וֹל י֥וֹם יִזְרְעֶֽאל: (ג) אִמְר֥וּ לַאֲחֵיכֶ֖ם עַמִּ֑י וְלַאֲחֽוֹתֵיכֶ֖ם רֻחָֽמָה: (ד) רִ֤יבוּ בְאִמְּכֶם֙ רִ֔יבוּ כִּֽי-הִיא֙ לֹ֣א אִשְׁתִּ֔י וְאָנֹכִ֖י לֹ֣א אִישָׁ֑הּ וְתָסֵ֤ר זְנוּנֶ֙יהָ֙ מִפָּנֶ֔יה וְנַאֲפוּפֶ֖יהָ מִבֵּ֥ין שָׁדֶֽיהָ: (ה) פֶּן-אַפְשִׁיטֶ֣נָּה עֲרֻמָּ֔ה וְהִ֨צַּגְתִּ֔יהָ כְּי֖וֹם הִוָּֽלְדָ֑הּ וְשַׂמְתִּ֣יהָ כַמִּדְבָּ֗ר וְשַׁתִּ֙הָ֙ כְּאֶ֣רֶץ צִיָּ֔ה וַהֲמִתִּ֖יהָ בַּצָּמָֽא: (ו) וְאֶת-בָּנֶ֖יהָ לֹ֣א אֲרַחֵ֑ם כִּֽי-בְנֵ֥י זְנוּנִ֖ים הֵֽמָּה: (ז) כִּ֤י זָֽנְתָה֙ אִמָּ֔ם הֹבִ֖ישָׁה הֽוֹרָתָ֑ם כִּ֣י אָמְרָ֗ה אֵלְכָ֞ה אַחֲרֵ֤י מְאַהֲבַי֙ נֹתְנֵ֤י לַחְמִי֙ וּמֵימַ֔י צַמְרִ֣י וּפִשְׁתִּ֔י שַׁמְנִ֖י וְשִׁקּוּיָֽי: (ח) לָכֵ֛ן הִנְנִי-שָׂ֥ךְ אֶת-דַּרְכֵּ֖ךְ בַּסִּירִ֑ים וְגָֽדַרְתִּי֙ אֶת-גְּדֵרָ֔הּ וּנְתִיבוֹתֶ֖יהָ לֹ֥א תִמְצָֽא: (ט) וְרִדְּפָ֤ה אֶת-מְאַהֲבֶ֙יהָ֙ וְלֹֽא-תַשִּׂ֣יג אֹתָ֔ם וּבִקְשָׁ֖תַם וְלֹ֣א תִמְצָ֑א וְאָמְרָ֗ה אֵלְכָ֤ה וְאָשׁ֙וּבָה֙ אֶל-אִישִׁ֣י הָֽרִאשׁ֔וֹן כִּ֣י ט֥וֹב לִ֛י אָ֖ז מֵעָֽתָּה: (י) וְהִיא֙ לֹ֣א יָֽדְעָ֔ה כִּ֤י אָֽנֹכִי֙ נָתַ֣תִּי לָ֔הּ הַדָּגָ֖ן וְהַתִּיר֣וֹשׁ וְהַיִּצְהָ֑ר וְכֶ֨סֶף הִרְבֵּ֥יתִי לָ֛הּ וְזָהָ֖ב עָשׂ֥וּ לַבָּֽעַל: (יא) לָכֵ֣ן אָשׁ֔וּב וְלָקַחְתִּ֤י דְגָנִי֙ בְּעִתּ֔וֹ וְתִירוֹשִׁ֖י בְּמֽוֹעֲד֑וֹ וְהִצַּלְתִּי֙ צַמְרִ֣י וּפִשְׁתִּ֔י לְכַסּ֖וֹת אֶת-עֶרְוָתָֽהּ: (יב) וְעַתָּ֛ה אֲגַלֶּ֥ה אֶת-נַבְלֻתָ֖הּ לְעֵינֵ֣י מְאַהֲבֶ֑יהָ וְאִ֖ישׁ לֹֽא-יַצִּילֶ֥נָּה מִיָּדִֽי: (יג) וְהִשְׁבַּתִּי֙ כָּל-מְשׂוֹשָׂ֔הּ חַגָּ֖הּ חָדְשָׁ֣הּ וְשַׁבַּתָּ֑הּ וְכֹ֖ל מוֹעֲדָֽהּ: (יד) וַהֲשִׁמֹּתִ֗י גַּפְנָהּ֙ וּתְאֵ֣נָתָ֔הּ אֲשֶׁ֣ר אָמְרָ֗ה אֶתְנָ֥ה הֵ֙מָּה֙ לִ֔י אֲשֶׁ֥ר נָֽתְנוּ-לִ֖י מְאַֽהֲבָ֑י וְשַׂמְתִּ֣ים לְיַ֔עַר וַאֲכָלָ֖תַם חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶֽה: (טו) וּפָקַדְתִּ֣י עָלֶ֗יהָ אֶת-יְמֵ֤י הַבְּעָלִים֙ אֲשֶׁ֣ר תַּקְטִ֣יר לָהֶ֔ם וַתַּ֤עַד נִזְמָהּ֙ וְחֶלְיָתָ֔הּ וַתֵּ֖לֶךְ אַחֲרֵ֣י מְאַהֲבֶ֑יהָ וְאֹתִ֥י שָׁכְחָ֖ה נְאֻם-יְהוָֽה: (טז) לָכֵ֗ן הִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ מְפַתֶּ֔יהָ וְהֹֽלַכְתִּ֖יהָ הַמִּדְבָּ֑ר וְדִבַּרְתִּ֖י עַל-לִבָּֽהּ: (יז) וְנָתַ֨תִּי לָ֤הּ אֶת-כְּרָמֶ֙יהָ֙ מִשָּׁ֔ם וְאֶת-עֵ֥מֶק עָכ֖וֹר לְפֶ֣תַח תִּקְוָ֑ה וְעָ֤נְתָה שָּׁ֙מָּה֙ כִּימֵ֣י נְעוּרֶ֔יהָ וִּכְי֖וֹם עֲלֹתָ֥הּ מֵאֶֽרֶץ-מִצְרָֽיִם: (יח) וְהָיָ֤ה בַיּוֹם-הַהוּא֙ נְאֻם-יְהוָ֔ה תִּקְרְאִ֖י אִישִׁ֑י וְלֹֽא-תִקְרְאִי-לִ֥י ע֖וֹד בַּעְלִֽי: (יט) וַהֲסִרֹתִ֛י אֶת-שְׁמ֥וֹת הַבְּעָלִ֖ים מִפִּ֑יהָ וְלֹֽא-יִזָּכְר֥וּ ע֖וֹד בִּשְׁמָֽם: (כ) וְכָרַתִּ֨י לָהֶ֤ם בְּרִית֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא עִם-חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ וְעִם-ע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וְרֶ֖מֶשׂ הָֽאֲדָמָ֑ה וְקֶ֨שֶׁת וְחֶ֤רֶב וּמִלְחָמָה֙ אֶשְׁבּ֣וֹר מִן-הָאָ֔רֶץ וְהִשְׁכַּבְתִּ֖ים לָבֶֽטַח: (כא) וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י לְעוֹלָ֑ם וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִי֙ בְּצֶ֣דֶק וּבְמִשְׁפָּ֔ט וּבְחֶ֖סֶד וּֽבְרַחֲמִֽים: (כב) וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י בֶּאֱמוּנָ֑ה וְיָדַ֖עַתְּ אֶת-יְהוָֽה:

אחר קריאת פרשת השבוע שנים מקרא ואחד תרגום והפטרה, ומזמור ה' מלך גאות לבש או מזמור שיר ליום השבת וה' מלך, יצל''ח דברו משנה והלכה מסדר טהרות שהוא נגד היסוד בחינת היום.

---

משנה אהלות פרק ח

א. יֵשׁ מְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה וְחוֹצְצִין, מְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה וְלֹא חוֹצְצִין, חוֹצְצִין וְלֹא מְבִיאִים, לֹא מְבִיאִין וְלֹא חוֹצְצִין. אֵלּוּ מְבִיאִים וְחוֹצְצִים, הַשִּׁדָּה וְהַתֵּבָה וְהַמִּגְדָּל, כַּוֶּרֶת הַקַּשׁ, כַּוֶּרֶת הַקָּנִים, וּבוֹר סְפִינָה אֲלֶכְּסַנְדְּרִית, שֶׁיֵּשׁ לָהֶן שׁוּלַיִם וְהֵן מַחֲזִיקִים אַרְבָּעִים סְאָה בַּלַּח שֶׁהֵם כּוֹרַיִם בַּיָּבֵשׁ. וִירִיעָה, וּסְקוֹרְטְיָא, וּקְטָבֹלְיָא, וְסָדִין, וּמַפָּץ, וּמַחֲצֶלֶת, שֶׁהֵן עֲשׂוּיִין אֹהָלִים, וְעֵדֶר בְּהֵמָה טְמֵאָה וּטְהוֹרָה, וּמְכוֹנוֹת חַיָּה וָעוֹף, וְהָעוֹף שֶׁשָּׁכַן, וְהָעוֹשָׂה מָקוֹם לִבְנָהּ בַּשִּׁבֳּלִים, הָאִירוֹס, וְהַקִּסוֹם, וְיַרְקוֹת חֲמוֹר, וּדְלַעַת יְוָנִית, וְאֳכָלִים טְהוֹרִים. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי לֹא הָיָה מוֹדֶה בְּאֳכָלִים טְהוֹרִין, חוּץ מִן הָעִגּוּל שֶׁל דְּבֵלָה:

 ברטנורה   (א) יש מביאין את הטומאה. שאם האהילו על הטומאה תחתיהן מצילין אדם וכלים שעל גבן, לפי שהן חוצצים בפני הטומאה. וכן אם טומאה על גבן מבחוץ, מצילין [אדם ו] כלים שתחתיהן: שידה. תיבה גדולה של עץ כמין ארון: תיבה. קטנה כעין שולחנים: מגדל. של עץ עשוי לאוצר: כוורת הקש. קופות גדולות עשויות מקש או מערבה או מכפות תמרים: כוורת הקנים. כמין סלים עשויין מקנים: ובור ספינה אלכסנדרית. הספינות הגדולות שמפליגים בהם בים הגדול עושין בתוכן כלי גדול של עץ כמין בור שמשימים בו המיחם המתוקין הראויין לשתייה: והן מחזיקים ארבעים סאה בלח. דכיון שהן גדולים במדה זו שוב אינן מקבלין טומאה. וחוצצים בפני הטומאה: סקורטיא. עור שלובשים העבדנים בשעת מלאכתן: קטבליא. עור שמציעין למטה ושוכבין עליו. וקורין לו בערבי נט''ע: שהן עשויים אוהלים. נטויין כעין אוהל. ואע''ג דיריעה וסקורטיא וקטבליא וסדין ומפץ ומחצלת, כלים נינהו ומקבלי טומאה, מכל מקום כשהן נטויין כאוהלים חוצצים בפני טומאה, דאוהל אע''ג דמקבל טומאה חוצץ בפני הטומאה: ועדר בהמות. כשהן עומדות ולא מהלכות וראשה של זו בין רגליה של זו: ומכונות חיה ועוף. קיני חיה ועוף. לשון מכון לשבתך [שמות טו]: והעוף ששכן. שהיה קשור על הכותל או על האילן: והעושה מקום לבינה בשבלים. שמחפה לשבלים מקום דומה לבית: האירוס והקיסום ודלעת יונית וירקות חמורים. כל אלו מיני ירקות שעלים שלהן רחבים: חוץ מן העיגול של דבילה. לפי שתחת צל עיגול של דבילה היו רגילים לישב יותר משאר אוכלים. והכי תניא בתוספתא. ואין הלכה כר' יוחנן בן נורי:

ב. הַזִּיזִין, וְהַגִּזְרִיּוֹת, וְהַשּׁוֹבָכוֹת, וְהַשְּׁקִיפִים, וְהַסְלָעִים, וְהַגְּהָרִים, וְהַשְּׁנָנִים, וְהַסְכָכוֹת, וְהַפְּרָעוֹת, שֶׁהֵן יְכוֹלִים לְקַבֵּל מַעֲזִיבָה רַכָּה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מַעֲזִיבָה בֵינוֹנִית. אֵלּוּ הֵן הַסְכָכוֹת, אִילָן שֶׁהוּא מֵסֵךְ עַל הָאָרֶץ. וְהַפְּרָעוֹת, הַיּוֹצְאוֹת מִן הַגָּדֵר:

 ברטנורה   (ב) הזיזין. עץ או אבן יחידי היוצא מן הכותל, קרוי זיז: גזריות. כמו גזוזוטראות. בנין שלאבנים או של עצים היוצא מן הכותל: והשובכות. של יונים: והשקיפים והסלעים. פירשנו לעיל סוף פרק ג': גהרים. מין חורים שמשם בא האור. ויש מפרשים, מין מערות וחוחים: והשננים. שיני הסלע: מעזיבה רכה. כגון שעושים מערבה ומקנים ומשימים עליהם טיט מועט: מעזיבה בינונית. אבל אם אינן יכולים לסבול אלא מעזיבה רכה, אין מביאים את הטומאה ולא חוצצים. והלכה כחכמים: אילן המיסך. לשון סוככים בכנפיהם: והפרעות היוצאות מן הגדר. דרך גדר שנותנים בראשו קוצים וברקנים ועודפים על הגדר ובולטים לחוץ. ופרעות, לשון גדל פרע:

ג. אֵלּוּ מְבִיאִין וְלֹא חוֹצְצִין, הַשִּׁדָּה, וְהַתֵּבָה, וְהַמִּגְדָּל, וְכַוֶּרֶת הַקַּשׁ, כַּוֶּרֶת הַקָּנִים, וּבוֹר סְפִינָה אֲלֶכְסַנְדְּרִית, שֶׁאֵין לָהֶם שׁוּלַיִם וְאֵינָן מַחֲזִיקִים אַרְבָּעִים סְאָה בַּלַּח שֶׁהֵם כּוֹרַיִם בַּיָּבֵשׁ, וִירִיעָה, וּסְקוֹרְטְיָא, וּקְטָבֹלְיָא, וְסָדִין, וּמַפָּץ, וּמַחֲצֶלֶת, שֶׁאֵין עֲשׂוּיִין אֹהָלִים, וּבְהֵמָה וְחַיָּה שֶׁמֵּתוּ, וְאֳכָלִים טְמֵאִים. מוּסָף עֲלֵיהֶם הָרֵחַיִם שֶׁל אָדָם:

 ברטנורה   (ג) ואין מחזיקין ארבעים סאה בלח. דכיון דמקבלי טומאה אין חוצצין: שאין עשויין אוהלים. אין נטועים כעין אוהל אלא מרודדים על פני ארובה: מוסף עליהם הריחים של אדם. היינו ריחים דיד שהן מיטלטלין ומקבלים טומאה. למעוטי ריחים של בהמה דלא מיטלטלין ולא מקבלי טומאה:

ד. אֵלּוּ חוֹצְצִים וְלֹא מְבִיאִין, מַסֶכֶת פְּרוּסָה וַחֲבִילֵי הַמִּטָּה, וְהַמַּשְׁפָּלוֹת, וְהַסְרִיגוֹת שֶׁבַּחֲלוֹנוֹת:

 ברטנורה   (ד) מסכת פרוסה. חוטי השתי כמו שהן פרושים בכלי האורג קודם שיארג הבגד, אם היו פרושים על פני ארובה שבין בית לעלייה וטומאה תחתיה, מצלת על הכלים שלמעלה. אבל אם מאהלת על המת ועל הכלים, אין מביאה את הטומאה, דלא חשיבא אוהל עד שתיארג: וחבילי המטה. חבלים של מטה כשהיא מסורגת: והמשפלות. קופות שמוציאים בהן את הזבל: והסריגים שבחלונות. סבכות שעושים בחלונות, חוצצים, שאין הטומאה עוברת לצד אחר. ובלבד שלא יהא בכולן נקב כפותח טפח, שנקב פותח טפח מביא את הטומאה:

ה. אֵלּוּ לֹא מְבִיאִין וְלֹא חוֹצְצִין, הַזְּרָעִים וְהַיְרָקוֹת הַמְחֻבָּרִים לַקַּרְקַע, חוּץ מִן הַיְרָקוֹת שֶׁמָּנוּ. וְכִפַּת הַבָּרָד, וְהַשֶּׁלֶג, וְהַכְּפוֹר, וְהַגְּלִיד, וְהַמֶּלַח, וְהַדּוֹלֵג מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְהַקּוֹפֵץ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְהָעוֹף הַפּוֹרֵחַ, וְטַלִּית הַמְנַפְנֶפֶת, וּסְפִינָה שֶׁהִיא שָׁטָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם. קָשַׁר אֶת הַסְפִינָה בְּדָבָר שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַעֲמִידָהּ, כָּבַשׁ אֶת הָאֶבֶן עַל גַּבֵּי הַטַּלִּית, מְבִיאָה אֶת הַטֻּמְאָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הַבַּיִת שֶׁבַּסְפִינָה, אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה:

 ברטנורה   (ה) ירקות שמנו. הנך דתנן בריש פרקין אירוס וקיסום וירקות חמורים ודלעת יונית. והנהו במחוברים, דאי בתלושים, אי בהוכשרו לקבל טומאה, לא חייצי, דדבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה, ואי בשלא הוכשרו, היינו אוכלים טהורים: כפת הברד. חתיכת הברד. לשון משליך קרחו כפיתים (תהלים קמז). אי נמי, ברד העשוי ככיפה, ארקוול''ט בלע''ז: והכפור. מים הנוזלים ויורדים שקפאו: גליד. מי נהרות קפואים: והמלח. כל הני אין מביאים ולא חוצצים, לפי שהן נימוחים ואינם מתקיימים: דולג. בהמה וחיה. וקופץ, באדם. ויש אומרים, דולג וקופץ תרווייהו באדם, אלא דולג שרגלו אחת מונחת בארץ ודולג בשנייה. וקופץ בשתי רגליו: והטלית המנפנפת. שמניפתה הרוח ועומדת באויר כמו קובה: כבש את האבן על גבי הטלית. שהיתה אבן מונחת בקצה אחד של טלית והניף הרוח את הקצה השני ונעשה כמין אוהל: מביאה את הטומאה. אם האהילה על המת ועל הכלים, מביאה את הטומאה על הכלים: הבית שבספינה. כגון שהבית בראש הספינה ומאהלת על הכלים שבספינה ועל המת שבים בשעה שהיא מהלכת. פירוש אחר, הבית שבספינה ואינו יכול לעמוד ברוח מצויה, אפילו האהיל על המת והכלים שבספינה אינו מביא את הטומאה, דלא חשיב אוהל. ואין הלכה כר' יוסי:

ו. שְׁתֵּי חָבִיּוֹת וּבָהֶן כִּשְׁנֵי חֲצָיֵי זֵיתִים, מֻקָּפוֹת צָמִיד פָּתִיל וּמֻנָּחוֹת בְּתוֹךְ הַבַּיִת, הֵן טְהוֹרוֹת וְהַבַּיִת טָמֵא. נִפְתְּחָה אַחַת מֵהֶן, הִיא וְהַבַּיִת טְמֵאִים וַחֲבֶרְתָּהּ טְהוֹרָה. וְכֵן שְׁנֵי חֲדָרִים שֶׁהֵן פְּתוּחִין לַבָּיִת:

 ברטנורה   (ו) כשני חצאי זיתים. חצי זית בזו וחצי בזו: הבית טמא. דאין צמיד פתיל מציל על הטומאה דתחתיו שלא תטמא הבית. ואע''פ שהן בשתי חביות, הואיל ושתיהן בבית מצטרפים לכשיעור לטמא הבית. והחביות טהורות, דאין טומאת חצי זית שבחברתה נכנסת לתוכה הואיל ומוקפת צמיד פתיל: וכן שני חדרים שהן פתוחים לבית. ודלתותיהן נעולות וחצי זית בחדר זה וחצי זית בחדר זה, הבית טמא דסוף טומאה לצאת, וחדרים טהורים דאין דרך טומאה ליכנס:

---

גמרא נדה דף כ' ע''ב

וּכְמָזוּג שְׁנֵי חֲלָקִים וְכוּלֵי. תָּנָא הַשָּׁרוֹנִי נָדוֹן כְּכַרְמְלִי חַי וְלֹא מָזוּג חָדָשׁ וְלֹא יָשָׁן אָמַר רִבִּי יִצְחָק בַּר אַבְדִימִי וְכֻלָּם אֵין בּוֹדְקִין אוֹתָן אֶלָּא בְּכוֹס טְבַרְיָא פָשׁוּט. מָאי טַעְמָא אָמַר אֲבַּיֵי שֶׁל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוּ מַחֲזִיק לוֹג עוֹשִׂין אוֹתוֹ מִמָּנֶה שְׁנֵי לוֹגִין עוֹשִׂין אוֹתוֹ מִמָּאתַיִם. כּוֹס טְבַרְיָא פָּשׁוּט אֲפִילוּ מַחֲזִיק שְׁנֵי לוֹגִין עוֹשִׂין אוֹתוֹ מִמָּנֶה. וָאַיְידִי דְקָלִישׁ יָדִיעַ בֵּיהּ טְפֵי:

 רש''י  השרוני. מזוג: נדון ככרמלי חי. דהכא נמי בדקי בכרמלי חי. ואית דגרסי כשרוני נדון הכרמלי: בכוס טבריא של זכוכית פשוט. טנב''ש ואיידי דקליש נראה בו אדמומית היין:

---

זוהר תרומה דף ק''ן ע''ב

בְּשַׁבָּתֵי וּבְיַרְחֵי וּבְזִמְנֵי וּבְחַגֵי בְהַהוּא אֲתַר נוּרָא אִשְׁתְּכַךְ וְלָא אִתְדָנוּ אֲבָל לָא נַפְקֵי מִתַּמָן כִּשְׁאָר חַיָיבִין דְאִית לְהוּ נַיָיחָא כָל אִינוּן דְמְחַלְלֵי שַׁבָּתוֹת וְזִמְנְי וְלָא חַיְישֵׁי לִיקָרָא דְמָארֵיהוֹן כְּלָל בְּגִין לְמִטַר לוֹן אֶלָּא מְחַלְלֵי בְּפַרְהֶסְיָא כְמָה דְאִינוּן לָא נַטְרֵי שַׁבַּתֵי וְזִמְנֵי בְּהָאי עַלְמָא הַכִי נַמֵי לֹא נַטְרִין לֵיהּ בְּהַהוּא עָלְמָא וְלֵית לוֹן נַיָיחָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לָא תֵּימָא הַכִי אֶלָּא נָטְרֵי שַׁבָּתֵי וְזִמְנֵי תַמָן בְּגֵיהִנָם בְּעַל כַּרְחֲיָיהוּ. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה אִילֵין אִינוּן גּוֹיִם דְלָא אִתְפַּקְדוּ דְלָא נַטְרֵי שַׁבָּת בְּהַאי עָלְמָא נַטְרֵי לֵיהּ תַמָן בְּעַל כַּרְחֲיָיהוּ. בְּכָל מַעֲלֵי שַׁבְּתָא כַּד יוֹמָא אִתְקַדֵשׁ כְּרוּזִין אַזְלִין בְּכָל אִינוּן מְדוֹרִין דְגֵיהִנָם סַלִיקוּ דִינֵי דְחַיָיבַיָא דְהָא מַלְכָּא קַדִישָׁא אָתֵי וְאִיהוּ אָגִין עַל כֹּלָא. וּמִיַד דִּינִין אִסְתַּלְקוּ וַחֲיָיבַיָא אִית לוֹן נַיְיחָא. (וְכָל אִינוּן מְחַלְלֵי שַׁבָּתוֹת וְזִמְנֵי בְּפַרְהֶסְיָא דִינִין סַלְקִין מִנַּיְיהוּ). (נ''א וַאֲפִילוּ גוֹיִם דְלָא אִתְפַּקְדוּ לְמִיטַר שַׁבַּתֵי וּזְמַנֵי תַמָן נַטְרִין בְעַל כָּרְחַיְיהוּ) אֲבָל נוּרָא דְגֵהִינָם לָא אִשְׁתְּכַךְ מֵעֲלַיְיהוּ דְלָא נָטְרוּ שַׁבָּת לְעָלְמִין. וְכָל חַיָיבֵי גֵּיהִנָם שָׁאֲלֵי עֲלַיְיהוּ מָאי שְׁנָא אִלֵּין דְלֵית לוֹן נַיָיחָא מִכָּל חֲיָיבִין דְהָכָא. אִינוּן מָארֵיהוֹן דְדִינָא חַיְיבִין לוֹן. אִלֵין אִינוּן חַיְיבִין דְכָפִרוּ בֵּיהּ בְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וַעֲבָרוּ עַל אוֹרַיְיתָא כֹלָא בְּגִין דְלָא נָטְרוּ שַׁבָּת תַּמָן בְּגִין כָּךְ לֵית לְהוּ נַיָיחָא לְעָלְמִין:

 תרגום הזוהר  בְּשַׁבָּתוֹת וְרָאשֵׁי חָדֳשִׁים וּבִזְמַנִים וּבְחַגִים נִשְׁקַט הָאֵשׁ בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם וְאֵינָם נִדוֹנִים. אַבָל אֵינָם יוֹצְאִים מִשָׁם כִּשְׁאָר הָרְשָׁעִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מְנוּחָה. כָּל אֵלוּ הַמְחַלְלִים שַׁבָּתוֹת וּזְמַנִים, וְאֵינָם חָסִים עַל כְּבוֹד אֲדוֹנָם כְּלַל, שֶׁיִּשְׁמְרוּ אוֹתָם, אֶלָּא מְחַלְלִים בְּפַרְהֶסְיָא בְּגָלוּי, כְּמוֹ שֶׁהֵם אֵינָם שׁוֹמְרִים שַׁבָּתוֹת וּזְמַנִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, כֵּן אֵין שׁוֹמְרִים אוֹתָם בָּעוֹלָם הַהוּא וְאֵין לָהֶם מְנוּחָה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אַל תֹּאמַר כֵּן, אֶלָּא שׁוֹמְרִים שַׁבָּתוֹת וּזְמַנִים שָׁם בְּגֵיהִנָם, בְּאוֹנֵס, נֶגֶד רְצוֹנָם. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵלּוּ הֵם עַכּוּ''ם, שֶׁלֹּא נִצְטַווּ, וְשֶׁאֵינָם שׁוֹמְרִים שַׁבָּת בָּעוֹלָם הַזֶּה, שׁוֹמְרִים אוֹתוֹ שָׁם בְּאוֹנֵס, אֲבָל רְשָׁעִים הַמְחַלְלִים שַׁבָּתוֹת, אֵין לָהֶם מְנוּחָה שָׁם. בְּכָל כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת, כְּשֶׁהַיּוֹם מִתְקַדֵשׁ, הוֹלְכִים כְּרוּזִים בְּכָל אֵלּוּ הַמְדוֹרִים שֶׁל הַגֵיהִנָם: הִסְתַּלְקוּ הַדִּינִים שֶׁל הָרְשָׁעִים, כִּי הַמֶּלֶךְ הַקָדוֹשׁ בָּא וְהַיּוֹם נִתְקַדֵשׁ, וְהוּא מֵגֵן עַל הַכֹּל. וּמִיָד הַדִּינִים מִסְתַּלְקִים וְיֵשׁ מְנוּחָה לָרְשָׁעִים. אֲבָל מֵאֵלּוּ שֶׁאֵינָם שׁוֹמְרִים שַׁבָּת, לְעוֹלָם אֵין הָאֵשׁ שֶׁל הַגֵּיהִנָם מִסְתַּלֶקֶת מֵהֶם. וְכָל הָרְשָׁעִים שֶׁבַּגֵיהִנָם שׁוֹאֲלִים עֲלֵיהֶם, לָמָה נִשְׁתַּנוּ אֵלּוּ מִכָּל הָרְשָׁעִים שֶׁבְּכָאן, שֶׁאֵין לָהֶם מְנוּחָה. וּבַעֲלֵי הַדִּין מְשִׁיבִים לָהֶם, אֵלוּ הֵם הָרְשָׁעִים שֶׁכָּפְרוּ בְּהַקָבָּ''ה, וְעָבְרוּ עַל הַתּוֹרָה כֻּלָּה, מִשׁוּם שֶׁלֹּא שָׁמְרוּ שַׁבָּת שָׁם, בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּמִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵר שַׁבָּת, הוּא כְּאִלּוּ עוֹבֵר עַל הַתּוֹרָה כֻּלָּה, מִשּׁוּם זֶה אֵין לָהֶם מְנוּחָה לְעוֹלָם.

---

הלכה פסוקה

הרמב''ם הלכות שבת ח'

א. הַטּוֹחֵן כִּגְרוֹגֶרֶת חַיָּיב. וְכָל הַשּׁוֹחֵק תַּבְלִין וְסַמְּנִין בְּמַכְתֶּשֶׁת הֲרֵי זֶה טוֹחֵן וְחַיָּיב. הַמְחַתֵּךְ יֶרֶק תָּלוּשׁ הֲרֵי זֶה תּוֹלְדַת טוֹחֵן וְכֵן הַנּוֹסֵר עֵצִים לֵיהָנוֹת בִּנְסוֹרֶת שֶׁלָהֶן. אוֹ הַשָּׁף לָשׁוֹן שֶׁל מַתֶּכֶת חַיָּיב מִשְּׁיָשׁוּף כָּל שֶׁהוּא. אֲבָל הַמְחַתֵּךְ עֵצִים אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיְדַקְדֵק מֵהֶן כְּדֵי לְבַשֵׁל כִּגְרוֹגֶרֶת מִבֵּיצָה: ב. הַמְרַקֵּד כִּגְרוֹגֶרֶת חַיָּיב. הַלָּשׁ כִּגְרוֹגֶרֶת חַיָּיב. הַמְגַבֵּל אֶת הֶעָפָר הֲרֵי זֶה תּוֹלְדַת לָשׁ. וְכַמָּה שִׁיעוּרוֹ כְּדֵי לַעֲשׂוֹת פִּי כוּר שֶׁל צוֹרְפֵי זָהָב. וְאֵין גִבּוּל בְּאֵפֶר וְלֹא בְּחוֹל הַגָּס וְלֹא בְמוּרְסָן וְלֹא בְּכַיוֹצֵא בָּהֶן וְהַנּוֹתֵן זֶרַע שׁוּמְשְׁמִין אוֹ זֶרַע פִּשְׁתָּן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בַּמַיִם חַיָּיב מִשּׁוּם לָשׁ מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִתְעָרְבִין וְנִתְלִין זֶה בָּזֶה:

---

מוסר

מלוקט מספרי מוסר

בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה' וְכָל קְרָבַי אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ (תהלים קג) לְלַמֵּד כִּי אֲפִלּוּ קְרַבַיִם שֶׁל בְּנֵי אָדָם וּבְנֵי מֵעַיִם צְרִיכִים לְבָרֵךְ אֶת ה'. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לִבְדוֹק עַצְמוֹ יָפֶה כְּשֶׁהוּא בָא לְהִתְפַּלֵּל וְאֵין לְהָבִיא בֶּטֶן מָלֵא צוֹאָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבָרְכוֹ. וְצָרִיךְ לְנַעְנֵעַ כָּל גּוּפוֹ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה דִּכְתִיב (שם לה) כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' מִי כָמוֹךָ. (ויש חולקין) כְּתִיב (קהלת ד') שְׁמוֹר רַגְלְךָ כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֶל בֵית הָאֱלֹהִים שֶׁלֹּא תְּהֵא רַגְלְךָ מְטוּנֶפֶת וּכְתִיב (עמוס ז) הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל. כְּשֶׁאָדָם בָּא לִפְנֵי מֶלֶךְ בַּשָׂר וָדָם לֹא יָבֹא כְּאָדָם שֶׁבָּא בַּשׁוּק אֶלָּא יִתְעַטֵף לִהְיוֹת לְפָנָיו בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה וְכָבוֹד אָנוּ שֶׁהוֹלְכִים לִפְנֵי אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ עַל אַחַת כַּמָה וְכַמָה שֶׁיֵּשׁ לָנוּ לְהִתְעַטֵף לִהְיוֹת לְפָנָיו בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה. אוֹי לָהֶם לְאוֹתָם הַמַּמְתִּינִים מִלְהִתְעַטֵף מִשַׁבָּת לְשַׁבָּת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׂחֲקוּ עֲלֵיהֶם בְּנֵי אָדָם וְאֵינָן חוֹשְׁבִין שֶׁמָּא יָמוּתוּ וְלֹא יוּכְלוּ לִיתֵּן כְּבוֹד לְמִי שֶׁנָתַן לוֹ כֻּתָּנְתּוֹ עַצְמָהּ שֶׁכָּתוּב עָלָיו יִתְבָּרַךְ. לְבוּשֵׁיהּ כִּתְלַג חִיוָור וַעֲלֵיהֶם וְעַל כַּיוֹצֵא בָּהֶם נֶאֱמַר (איוב כ''ז) יָכִין רָשָׁע וְצַדִיק יִלְבָּשׁ: