מלכים ב פרק-א

{א}  וַיִּפְשַׁ֤ע מוֹאָב֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל אַחֲרֵ֖י מ֥וֹת אַחְאָֽב:

 מצודת דוד  ויפשע מואב. כי מאז היו עבדים לישראל, ואחרי מות אחאב מרדו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויפשע מואב בישראל אחרי מות אחאב. ספר זה להעי' שיותר רעות היו פעלות אחזיה מפעלות אחאב כי אחאב שב קצת מרוע מעשיו אבל זה היה מחזיק בכל אותן הפעלו' הרעו' שעשו אביו ואמו וכאילו היה זה סבה שפשע מואב בישראל ולא נתנו למלך ישראל המס שהיו נותנים לו מקודם : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויפשע מואב מספר איך החל ה' להעניש את בית אחאב, א. שמואב שהיה נותן עד עתה מס למלך ישראל פשע במות אחאב וכמ''ש לקמן ג' ד' :(מלבי"ם)


{ב}  וַיִּפֹּ֨ל אֲחַזְיָ֜ה בְּעַ֣ד הַשְּׂבָכָ֗ה בַּעֲלִיָּת֛וֹ אֲשֶׁ֥ר בְּשֹׁמְר֖וֹן וַיָּ֑חַל וַיִּשְׁלַ֣ח מַלְאָכִ֔ים וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ לְכ֣וּ דִרְשׁ֗וּ בְּבַ֤עַל זְבוּב֙ אֱלֹהֵ֣י עֶקְר֔וֹן אִם-אֶחְיֶ֖ה מֵחֳלִ֥י זֶֽה:

 רש"י  בעד השבכה. גראד''ה בלע''ז, אומר אני, שרגילים לאורגו שתי וערב בנסרים ארוכים וקצרים, שקורין קנטינל''י בלע''ז, ועושין נקבים נקבים כעין שבכה, וקרוי פרדונ''י בלע''ז. ואני שמעתי, 'שבכה' ווי''ץ בלע''ז, ובלשון אשכנז שווינדל שטיג, כמו שפירשתי (מלכים א ו ח) ובלולים (יז) וימלוך יהורם תחתיו. אחיו היה : בשנת שתים ליהורם בן יהושפט. אפשר לומר כן, והלא מלך בשנת תשע עשרה ליהושפט, שהרי אחזיה מלך בשבע עשרה, ומלך שנתים, ובסמוך נמי כתיב בשנת שמונה עשרה ליהושפט מלך יהורם, ויהושפט מלך עשרים וחמש שנים קודם שמלך יהורם בנו, אלא ראוי היה יהושפט ליהרג ברמות גלעד, ובשכר שזעק, תלה לו שבע שנים, ומאותה שעה הוא מונה לבנו (תוספתא סוטה יב ב) : (רש"י)

 מצודת דוד  בעד השבכה. ארובה היתה ברצפת העליה, והיתה סתומה מעצים דקים עשויה כעין שבכה, ובעברו דרך עליה, נשברה ונפל דרך בה : ויחל. נעשה חולה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  השבכה. מעשה רשת, וכן (מלכים א ז וז) : שבכים מעשה שבכה : בבעל זבוב. כן שם העבודת גלולים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בעד השבכה. הוא מעש' רשת עשוי על הארוב' שיכנס האור דרך הנקבי' אשר בשבכ' בבית אשר תחת העלייה : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויפול, ב. שאחזיהו נפל, והיה זה במקום שלא היה ראוי שיפול כי היה בעלייתו. וחלה, ובכל זאת לא שב בתשובה ושלח לדרוש בבעל זבוב כי בראותו שהבעל לא ענה אותו בחר אלהים חדשים וגם כי הזבוב סימן המות וכומרי בעל זבוב היו מנבאים מי יחיה ומי ימות :(מלבי"ם)


{ג}  וּמַלְאַ֣ךְ יְהוָ֗ה דִּבֶּר֙ אֶל-אֵלִיָּ֣ה הַתִּשְׁבִּ֔י ק֣וּם עֲלֵ֔ה לִקְרַ֖את מַלְאֲכֵ֣י מֶֽלֶךְ-שֹׁמְר֑וֹן וְדַבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם הַֽמִבְּלִ֤י אֵין-אֱלֹהִים֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל אַתֶּם֙ הֹֽלְכִ֔ים לִדְרֹ֕שׁ בְּבַ֥עַל זְב֖וּב אֱלֹהֵ֥י עֶקְרֽוֹן:

 מצודת דוד  המבלי אין. המלה כפול לתוספות ביאור, ורצה לומר, וכי בעבור שאין אלהים בישראל וכו', בתמיה, הלא יש אלהים בישראל, ומדוע לא דרשתם בנביאיו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מלאכי. שלוחי : (מצודת ציון)

 מלבי"ם  (ג-ז) השאלות: אליהו אמר המבלי אין אלהים בשם עצמו, והמלאכים ספרו שאמר גם זאת בשם ה', ובפסוק ט''ז גם אליהו שינה דבריו ואמר הכל בשם ה' :

קום עלה לקראת, צוה לו, א. שלא ילך אל המלך רק לקראת מלאכיו, ב. שיאמר להם תוכחה על הליכתם, והתחלת התוכחה המבלי אין אלהים וכו' א''ל מעצמו לא בשם ה', והודיע להם, כי :(מלבי"ם)


{ד}  וְלָכֵן֙ כֹּֽה-אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הַמִּטָּ֞ה אֲשֶׁר-עָלִ֥יתָ שָּׁ֛ם לֹֽא-תֵרֵ֥ד מִמֶּ֖נָּה כִּ֣י מ֣וֹת תָּמ֑וּת וַיֵּ֖לֶךְ אֵלִיָּֽה:

 מצודת דוד  וילך. הלך לדרכו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וילך אליה. ר''ל שכבר הלך לקרא' מלאכי מלך שומרון ואמר להם מה שצוהו הש''י : (רלב"ג)

 מלבי"ם  לכן כה אמר ה' המטה אשר עלית, שבעבור זה נגזר עליו מות :(מלבי"ם)


{ה}  וַיָּשׁ֥וּבוּ הַמַּלְאָכִ֖ים אֵלָ֑יו וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵיהֶ֖ם מַה-זֶּ֥ה שַׁבְתֶּֽם:

 מלבי"ם  וישובו המלאכים שמעו לתוכחת הנביא :(מלבי"ם)


{ו}  וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו אִ֣ישׁ | עָלָ֣ה לִקְרָאתֵ֗נוּ וַיֹּ֣אמֶר אֵלֵינוּ֮ לְכ֣וּ שׁוּבוּ֮ אֶל-הַמֶּ֣לֶךְ אֲשֶׁר-שָׁלַ֣ח אֶתְכֶם֒ וְדִבַּרְתֶּ֣ם אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הַֽמִבְּלִ֤י אֵין-אֱלֹהִים֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל אַתָּ֣ה שֹׁלֵ֔חַ לִדְרֹ֕שׁ בְּבַ֥עַל זְב֖וּב אֱלֹהֵ֣י עֶקְר֑וֹן לָ֠כֵן הַמִּטָּ֞ה אֲשֶׁר-עָלִ֥יתָ שָּׁ֛ם לֹֽא-תֵרֵ֥ד מִמֶּ֖נָּה כִּֽי-מ֥וֹת תָּמֽוּת:

 מלבי"ם  (ו-ח) השאלות: למה האריך הול''ל מה משפט האיש הזה, הכי לא היה להם סימן אחר בו רק השער והאזור :

ויאמרו וכו' ודברתם אליו הם שינו את הסדר ואמרו גם התוכחה המבלי אין אלהים בישראל בשם ה', כי היו יראים לאמר לו שהוכיחם על ששמעו פקודת המלך, לכן אמרו שהיה כ''ז נבואה על המלך ושליחות אליו ושהם שבו להודיע לו דבר הנביא שבעבור שליחות זה ימות :(מלבי"ם)


{ז}  וַיְדַבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם מֶ֚ה מִשְׁפַּ֣ט הָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר עָלָ֖ה לִקְרַאתְכֶ֑ם וַיְדַבֵּ֣ר אֲלֵיכֶ֔ם אֶת-הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה:

 מצודת דוד  מה משפט האיש. מה תארו ומלבושיו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  משפט. מנהג : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מה משפט האיש. ר''ל מה מנהג האיש וכן וכה משפטו כל הימים : (רלב"ג)

 מלבי"ם  וידבר אליהם הוא התפלא מדוע לא בא הנביא אליו בעצמו, אחר שלפי דבריהם היה עקר השליחות אל המלך אין דרך שהנביא ימסור שליחותו ביד אחר, ועפ''ז דן שזה יהיה אם הוא אינו נביא מוחזק, או אם לבוש בגדי עניים שבוש לבא בשער המלך, ועל זה אמר מה משפט האיש רצה לומר מה ענינו תוארו ומלבושיו, אחר אשר עלה לקראתכם וידבר אליכם ולא בא לדבר אלי, וגם חשב שבזה עבר על שליחותו וגם הקל בכבוד המלך וחייב מיתה, וגם זה נכלל במ''ש מה משפט רצה לומר מה ענינו ומה ענשו :(מלבי"ם)


{ח}  וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו אִ֚ישׁ בַּ֣עַל שֵׂעָ֔ר וְאֵז֥וֹר ע֖וֹר אָז֣וּר בְּמָתְנָ֑יו וַיֹּאמַ֕ר אֵלִיָּ֥ה הַתִּשְׁבִּ֖י הֽוּא:

 מצודת דוד  בעל שער. מגודל בשער הרבה, וחגור הוא בחגורה של עור : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  ויאמרו אליו והם רצו לדונו לכף זכות ויאמרו שמה שלא בא בעצמו מפני שהוא איש בעל שער ולא עשה שערו ואזור עור אזור במתניו ולא יבא אל המלך בלבוש כזה, והמלך הכיר כי אליהו התשבי הוא אשר לא יבוש לבא לפני מלך ושרים, וחשב שלא בא אליו מפני שנאתו את בית אחאב :(מלבי"ם)


{ט}  וַיִּשְׁלַ֥ח אֵלָ֛יו שַׂר-חֲמִשִּׁ֖ים וַחֲמִשָּׁ֑יו וַיַּ֣עַל אֵלָ֗יו וְהִנֵּה֙ יֹשֵׁב֙ עַל-רֹ֣אשׁ הָהָ֔ר וַיְדַבֵּ֣ר אֵלָ֔יו אִ֚ישׁ הָֽאֱלֹהִ֔ים הַמֶּ֥לֶךְ דִּבֶּ֖ר רֵֽדָה:

 מצודת דוד  וחמשיו. עם חמשים האנשים אשר הוא שר עליהם : המלך דבר רדה. כאומר רד במצות המלך, כי אקחך עם אנשי : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וישלח אליו שר חמשים וחמשיו. ר''ל ששלח לאליהו לכבודו לקרוא לו שר גדול שהיו חמשי' איש הולכים לפניו והלכו עמו החמשי' איש ההם : איש האלהים המלך דבר רדה. ידמה מדבריהם שהם היו רוצים להביאו עמהם בהכרח מצד מצות המלך ולזה אמרו לו שיבא במצות המלך והרגיש אליהו מענינ' שאם לא יסכים ללכת מעצמו יקחוהו בכח למלאת מצות המלך ואז אמר להם כי מאחר שהם קוראים אותו איש אלהים הנה מזה הצד אינו תחת המלך ולא יועילו בחזקם עמו ולזה אמר ואם איש אלהים אני תצא אש מן השמי' ותאכל אותך ואת חמשיך, ולפי שהשר השני דבר אליו גם כן באופן שדבר אליו הראשון עשה אליהו שירדה אש גם כן ואכלה אותו ואת חמשיו אמנם השר השלישי לא הראה שיבא אליו בכח אבל בא אליו בתחנוני' ולזה לא עשה אליהו דבר כנגדו וגם לא היה מסכים לבא עם השר ההוא אל המלך ליראתו מהמלך ההו' ומאיזבל אמו : (רלב"ג)

 מלבי"ם  (ט-טו) השאלות: בראשון כתוב ויעל אליו וכן בשלישי ובשני לא כתוב כן, הראשון אמר המלך דבר והשני אמר המלך אמר, בראשון אמר וידבר אל שר החמשים ובשני אמר וידבר אליהם, למה בפסוק (י''ג י''ד) אמר שתי פעמים תיקר נפשי בעיניך :

וישלח ויעל אליו, השר הראשון לא ירא מפניו רק עלה אליו אל ראש ההר וידבר אליו בזה הלשון, אתה איש האלהים, אחר שהמלך דבר וצוה, אם כן רדה ואל תמרה פי מלך, (וידוע שיש הבדל בין דבור ואמירה שהדבור בא על הדבור הארוך ואמירה יבא גם על מלה אחת (כמ''ש בספרי התו''ה ויקרא סי' ג' באורך), ואם כן היה לו לומר המלך אמר רדה, וע''כ שמ''ש המלך דבר פי' שדבר דבר מלכות, ומלת רדה הוא פקודת השר) :(מלבי"ם)


{י}  וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל-שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם-אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן-הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת-חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן-הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת-חֲמִשָּֽׁיו:

 מלבי"ם  ויענה וידבר אל שר החמשים כי חמשיו עמדו מרחוק רק הוא היה אצלו לכן ענה אותו לבדו, א''ל ואם איש אלהים אני איך העזת פניך נגדי ולכן תרד אש מן השמים : (מלבי"ם)


{יא}  וַיָּ֜שָׁב וַיִּשְׁלַ֥ח אֵלָ֛יו שַׂר-חֲמִשִּׁ֥ים אַחֵ֖ר וַחֲמִשָּׁ֑יו וַיַּ֙עַן֙ וַיְדַבֵּ֣ר אֵלָ֔יו אִ֚ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים כֹּֽה-אָמַ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ מְהֵרָ֥ה רֵֽדָה:

 מלבי"ם  ויען וידבר אליו, השר השני התירא מעלות אל אליהו ועמד בתחתית ההר וקרא בקול, לכן אמר ויען שהוא מורה על הרמת קול, כמו ותען להם מרים, וגם שינה לשונו במ''ש כה אמר המלך מהרה רדה, שציוי מהרה רדה הוא ציוי המלך, המלך אמר זה לא דברי השר, שזה מורה במלת אמר כנ''ל פסוק ט' :(מלבי"ם)


{יב}  וַיַּ֣עַן אֵלִיָּה֮ וַיְדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶם֒ אִם-אִ֤ישׁ הָֽאֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן-הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת-חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ-אֱלֹהִים֙ מִן-הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת-חֲמִשָּֽׁיו:

 מלבי"ם  ויען וידבר אליהם דבר אל כולם כי עתה עמד השר וחמשיו למטה והגם שזה לא העיז פנים כראשון בכ''ז אחר שחשב שאם עומד רחוק מאליהו לא יוכל לו, אמר אם איש אלהים אני גם זאת אעשה ולכן כתיב ותרד אש אלהים שמורה אש גדולה השורפת מרחוק :(מלבי"ם)


{יג}  וַיָּ֗שָׁב וַיִּשְׁלַ֛ח שַׂר-חֲמִשִּׁ֥ים שְׁלִשִׁ֖ים וַחֲמִשָּׁ֑יו וַיַּ֡עַל וַיָּבֹא֩ שַׂר-הַחֲמִשִּׁ֨ים הַשְּׁלִישִׁ֜י וַיִּכְרַ֥ע עַל-בִּרְכָּ֣יו | לְנֶ֣גֶד אֵלִיָּ֗הוּ וַיִּתְחַנֵּ֤ן אֵלָיו֙ וַיְדַבֵּ֣ר אֵלָ֔יו אִ֚ישׁ הָֽאֱלֹהִ֔ים תִּֽיקַר-נָ֣א נַפְשִׁ֗י וְנֶ֨פֶשׁ עֲבָדֶ֥יךָֽ אֵ֛לֶּה חֲמִשִּׁ֖ים בְּעֵינֶֽיךָ:

 מצודת דוד  תיקר נא נפשי. תהא נפשי יקרה וחשובה בעיניך, לבל תמית אותי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שר חמשים שלשים וחמשיו. הוא הפוך, כמו שר חמשים וחמשיו שלישים : (מצודת ציון)

 מלבי"ם  ויעל ויבא שר החמשים, עלה לבדו ובא לבדו, רצה לומר לא בא כבא עם צבא ומחנה להורידו בחזקה רק כבא לבדו לפייסו :(מלבי"ם)


{יד}  הִ֠נֵּה יָ֤רְדָה אֵשׁ֙ מִן-הַשָּׁמַ֔יִם וַ֠תֹּאכַל אֶת-שְׁנֵ֞י שָׂרֵ֧י הַחֲמִשִּׁ֛ים הָרִאשֹׁנִ֖ים וְאֶת-חֲמִשֵּׁיהֶ֑ם וְעַתָּ֕ה תִּיקַ֥ר נַפְשִׁ֖י בְּעֵינֶֽיךָ: (ס)

 מצודת דוד  ותאכל וגו'. על שדברו בזדון : ועתה. הואיל ואני באתי בהכנעה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  הנה ירדה אש רצה לומר שאם תכלית ירידת האש להפיל מוראך עליהם הלא כבר ראו כחך שני פעמים, ואם היה זה מצד שדברו עזות הלא אני מתחנן תיקר נפשי בעיניך וגם כפל תיקר נפשי בראשון בקש בל ישרף אותו ואותם, ועל זה אמר נפשי ונפש עבדיך, ובשני בקש שילך אתו שאם לא כן יהרגנו המלך על שלא הביאו בחזקה, ועל זה אמר תיקר נפשי בעיניך : (מלבי"ם)


{טו}  וַיְדַבֵּ֞ר מַלְאַ֤ךְ יְהוָה֙ אֶל-אֵ֣לִיָּ֔הוּ רֵ֣ד אוֹת֔וֹ אַל-תִּירָ֖א מִפָּנָ֑יו וַיָּ֛קָם וַיֵּ֥רֶד אוֹת֖וֹ אֶל-הַמֶּֽלֶךְ:

 מצודת דוד  רד אותו. רד עמו : וירד אותו. וירד עמו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  קום רד אותו, תחלה שלא נצטוה ללכת התירא, ועתה שנצטוה היה שליח מצוה ולא ירא רע :(מלבי"ם)


{טז}  וַיְדַבֵּ֨ר אֵלָ֜יו כֹּֽה-אָמַ֣ר יְהוָ֗ה יַ֜עַן אֲשֶׁר-שָׁלַ֣חְתָּ מַלְאָכִים֮ לִדְרֹשׁ֮ בְּבַ֣עַל זְבוּב֮ אֱלֹהֵ֣י עֶקְרוֹן֒ הַֽמִבְּלִ֤י אֵין-אֱלֹהִים֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל לִדְרֹ֖שׁ בִּדְבָר֑וֹ לָ֠כֵן הַמִּטָּ֞ה אֲשֶׁר-עָלִ֥יתָ שָּׁ֛ם לֹֽא-תֵרֵ֥ד מִמֶּ֖נָּה כִּֽי-מ֥וֹת תָּמֽוּת:

 מלבי"ם  יען אשר שלחת, עתה שינה לשונו והקדים יען אשר שלחת להודיע שלכן יענש, ולא יכול להקדים המבלי אין אלהים שעל זה יכול להשיב שלא ידע מקום הנביא ואם ידרש לו, מה שאין כן אל האנשים הקדים המבלי אין אלהים, לאמר שאין צריך לבעל זבוב כי בא דבר ה' אליו :(מלבי"ם)


{יז}  וַיָּ֜מָת כִּדְבַ֥ר יְהוָ֣ה | אֲשֶׁר דִּבֶּ֣ר אֵלִיָּ֗הוּ וַיִּמְלֹ֤ךְ יְהוֹרָם֙ (פ) תַּחְתָּ֔יו בִּשְׁנַ֣ת שְׁתַּ֔יִם לִיהוֹרָ֥ם בֶּן יְהוֹשָׁפָ֖ט מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה כִּ֛י לֹֽא הָ֥יָה ל֖וֹ בֵּֽן:

 מצודת דוד  וימלוך יהורם. אחי אחזיה בן אחאב : בשנת שתים ליהורם בן יהושפט. אמרו רבותינו ז''ל (תוספתא סוטה יב ב) מעת שהלך יהושפט אל רמות גלעד לעזור לאחאב, מונין המלכות גם לבנו, על כי היה ראוי ליהרג אז, על שעזר לרשע, והעת ההיא הם שתי שנים, כי אז נהרג אחאב, ומיד מלך בנו אחזיה, וימי מלכו שנתים ומת, ומיד מלך יהורם אחיו : כי לא וכו'. שימלוך תחתיו, לזה מלך אחיו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בשנת שתים ליהורם בן יהושפט מלך יהודה. יש בכאן ספק חזק והוא שלא יתכן שיחיה אחזיהו עד שנת שתים ליהורם בן יהושפט וזה שכבר מלך בשנת שבע עשרה ליהושפט ולא מלך כי אם שתים שני' כמו שקדם וכבר מלך יהושפט עשרים וחמש שנה ולזה לא יתכן שנאמר שהתחיל למלוך יהורם בן אחאב בשנת שתים ליהור' בן יהושפט ואם אמרנו שכבר התחיל למלוך יהור' בן יהושפ' בחיי אביו מעת מות אחאב הנה לא יתכן מה שאמר ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור שהרי החזיק בה בחייו והנה זכר במה שיבא כי בשנת חמש ליורם בן אחאב מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה הלך יהורם בן יהושפט מלך יהוד' וזה ממה שיוסיף עוד ספק על זה ועוד שאחר זה כתב כי בשנת אחת עשרה ליורם בן אחאב מלך אחזיה על יהודה ובמקום אחר כתב כי בשנת שתים עשרה ליורם בן אחאב מלך אחזיה על יהודה וזה לאות כי כשיאמר בשנת כך למלך כך הנה פעם ירצה בו שעברו אותן שנים למלך פעם ירצה שהמלך בשנ' ההיא ויהי' הרצון באמרו בשנ' אחת עשר' ליורם בן אחאב שכב' עברו לו אחת עשרה שנה והיא בשנת שתים עשרה והרצון באמרו בשנ' שתים עשרה הוא שכב' היה בשנה ההיא, והנר' בעיני כי מפני החתון שהיה ליהושפט עם אחאב היה יהושפט מולך אחרי מות אחאב עם מלך ישראל כל ימיו כי היו חולקים לו כבוד בני אחאב מפני היותו זקן והתחתן באחאב ולזה תמצא שאמר בשנת חמש ליורם בן אחאב מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה והרצון בו שיהושפט היה מנהיג מלכות ישראל עמו וכאילו היה יהושפט מלך ישראל גם כן והוא מבואר שהוא מחוייב שיהיה פירושו כן כי אי אפשר שיהיה הרצון בו שתהי' שנת חמש ליהושפט כי שנת החמש ליהורם בן אחאב היא שנת עשרי' וחמש ליהושפט אחר שכבר מלך אז יהורם בן יהושפט ובזה הדרך נאמר שעד שהתחילה השנה השנית למלכות יהורם מלך יהודה היה מלך יהודה משתתף עם יהורם בן אחאב בהנהגת המלכות כי כבר תמצא במלחמותיו שהיה יהושפט תמיד עמהם, והנה לישב כל אלו הפסוקים ידמה בעיני שהשנה שמלך בה אחזיה היתה שמנה עשרה ליהושפט ר''ל שכבר עברו לו שבע עשר' ובמלוך יהורם עברו ליהושפט שמונה עשרה שנה והיה בשנת התשע עשרה ובשנה שעברו חמש שנים ליהורם בן אחאב מלך ישראל מלך יהורם בן יהושפט מלך יהודה ובזה לא יפול שום ספק כי כשעברו לאחאב ארבע שנים מלך יהושפט ונשארו לאחאב י''ח שנים מקוטעים ולזה לא עברו ליהושפט במותו כי אם י''ז שני' שלמים והיה בשנת שמנה עשרה ומלך אחזיה שתי שנים מקוטעים ומת כשהיה יהושפט בשנת התשע עשרה ואחר כן יהושפט פחות משש שנים כדרך שלקח מהשנה העשרים וחמש מעט ואז עברו חמש שנים ליהורם בן אחאב והיא בשנה הששי' וכשעברו לו אחת עשרה שנה והיה בשנה השתים עשרה בדרך שלקח מהשתים עשרה יותר ממה שלקח מהשנה הששי' הנה כבר עברו ליורם בן יהושפט יותר משש שנים שלמים והיותר היה קצתו מהשנה הראשונה ליהורם בן יהושפט וקצתו היה מהשנה השמינית ונחשב לו זה שמנה שנים ולא היה כי אם שש שני' ויותר מעט ולפי שהשנה הראשונה ליהורם בן יהושפט לא היתה אלא זמן מועט מאד כמו שבארנו הנה לא נראה בזמן ההוא היות מלך יהודה בלתי משתתף עם מלך ישראל בהנהגת ישראל ולא הראה לו זה עד בא השנה השנית ליהורם מלך יהודה והנה בזה הדרך נתישב כל זה בלי שום ספק : (רלב"ג)


{יח}  וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י אֲחַזְיָ֖הוּ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֽוֹא-הֵ֣מָּה כְתוּבִ֗ים עַל-סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: (פ)

מלכים ב פרק-ב

{א}  וַיְהִ֗י בְּהַעֲל֤וֹת יְהוָה֙ אֶת-אֵ֣לִיָּ֔הוּ בַּֽסְעָרָ֖ה הַשָּׁמָ֑יִם וַיֵּ֧לֶךְ אֵלִיָּ֛הוּ וֶאֱלִישָׁ֖ע מִן-הַגִּלְגָּֽל:

 רש"י  בסערה. ברוח סערה : (רש"י)

 מצודת דוד  בהעלות. בעת בא הזמן שהעלה ה' את אליהו על ידי רוח סערה אל השמים, הלך אז אליהו עם אלישע מן הגלגל : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בהעלות ה' את אליהו בסערה השמים. אי אפשר שיובן שהעלהו השמים כי לא יעלו שם אלו הגופות אבל הכוונה בו בגובה האויר כאמרו ערים גדולות בצורות בשמים ומגדל וראשו בשמים והנה נשאהו רוח ה' במלאכות ה' אל מקום לא נודע עדיין והוא חי שם כמו שבארנו : (רלב"ג)


{ב}  וַיֹּאמֶר֩ אֵלִיָּ֨הוּ אֶל-אֱלִישָׁ֜ע שֵֽׁב-נָ֣א פֹ֗ה כִּ֤י יְהוָה֙ שְׁלָחַ֣נִי עַד-בֵּֽית-אֵ֔ל וַיֹּ֣אמֶר אֱלִישָׁ֔ע חַי-יְהוָ֥ה וְחֵֽי-נַפְשְׁךָ֖ אִם-אֶעֶזְבֶ֑ךָּ וַיֵּרְד֖וּ בֵּֽית-אֵֽל:

 רש"י  שב נא פה. חפץ היה לדחותו מחמת ענוה, שלא יראה בהלקחו : את אדוניך. ולא אדונינו, מלמד שהיו שקולים כאליהו (שם שם ה) : (רש"י)

 מצודת דוד  שב נא פה. מגודל הענוה חפץ לדחותו, לבל יראה בהלקחו השמים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  שב נא פה כי ה' שלחני עד בית אל. ראוי שתדע שלא עשה זה אליהו לתכלית שלא יאציל עליו מן הרוח אשר עליו על אלישע שהרי צוהו הש''י שימשח אלישע בן שפט לנביא תחתיו ואמנם אמר זה לו כדי שלא יחרד אלישע בהפרד אליהו ממנו אם יראה שינשא בסער' השמי' : (רלב"ג)

 מלבי"ם  (ב-יט) השאלות: למה השתדל אליהו שישאר אלישע בבית אל או ביריחו ולא ימצא עמו בעת הלקחו, והלא ידע שישתלם בהלקחו, ולמה רצה למנוע הטוב ממנו, מאין ידעו בני הנביאים כולם שאליהו ילקח ביום ההוא, ואם בא להם על זה נבואה מאת ה', מלבד מה שיפלא למה הודיע להם זאת, יפלא איך הסתפקו אם אלישע יודע מזה, איזה הדרך עבר רוח ה' מאתו לדבר אותם, ולמה השיב להם אלישע גם אני ידעתי החשו, מהו החשו, למה יחשו, והלא נגלה הסוד לכולם איש לא נעדר, למה הלך אליהו לבית אל וליריחו ביום ההוא, ומשמע שלבית אל לא נכנס תוך העיר כמ''ש ה' שלחני עד בית אל, וכתיב ויצאו בני הנביאים אשר בית אל, ולמה, איך בקש אלישע מאליהו שיתן לו פי שנים מאשר יש בכחו וזה דבר שאי אפשר, ומה היתה התשובה אם תראה אותי לוקח מאתך הלא היה אתו ובודאי יראהו בעת שילקח, ועל מה רמזו האש והסערה אשר הפרידו בין שניהם, ועל מה היה מורה אדרתו שנפלה, ולמה נפלה ולמה אמר איה אלהי אליהו אף הוא, מלת אף הוא אין לו מובן כלל, ולמה הלכו בני הנביאים לבקשו והם ידעו תחלה שילקח מאתם ואיך עתה נסתפקו בדבר :

ויאמר דרך השלמים ותשוקתם להשפיע משלמותם לזולתם באופן היותר שלם, והנה בעוד שהיה אלישע אצל אליהו לא היו בני הנביאים שהם התלמידים יכולים לקבל מאליהו רק באמצעות אלישע, כי דרך האור האלהי להתפלש דרך המאורות הגדולים על הקטנים, וכל שימצא מאור יותר גדול יתפלש האור עליו, עד שהוא יעשה צינור ואמצעי להריק על ידו על הככבים הקטנים, כמו שתקבל הארץ אור השמש בלילה באמצעות הירח, ואליהו רצה שישאר לא אלישע לבד מקבל האור ורוחו של אליהו רק כל בני הנביאים, וכמו שאמר רבו מי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם, שבעוד משה חי לא היה אפשר שיקבלו הנביאים השפע הנבואית מאת ה' אם לא באמצעות משה. ואחר שהאציל מרוחו על שבעים איש הזקנים קבלו באמצעות הזקנים הקרובים אל משה והיו הם הצינור להגרת השפע אל העם כמ''ש כיצד סדר משנה, משה שנה לאהרן ואחר כך אהרן לזקנים ואחר כך הזקנים לישראל, וכשנתרעם יהושע על שאלדד ומידד מקבלים השפע בפ''ע, ורצה שמשה יכלא את השפע מהם כמ''ש אדוני משה כלאם, רצה לומר מנעם מקבלת השפע, אמר מי יתן שכל עם ה' יהיו נביאים לא על ידי, רק כי יתן ה' את רוחו עליהם בלי אמצעי, ולכונה זו רצה אליהו ללכת לבדו לבית אל וליריחו שבשני מקומות אלה היו נמצאים בני הנביאים (ואולי היו בני הנביאים שהחביא עובדיה חמשים חמשים במערה, כמ''ש אחר כך הנה יש את עבדיך חמשים אנשים בני חיל), ולכן א''ל שב פה כי ה' שלחני עד בית אל, (ואמר עד בית אל, כי לא רצה לכנוס לעיר שהיה מקום העגל, רק עד המקום, ולכן כתיב ויצאו בני הנביאים אשר בבית אל אל אלישע. מה שאין כן ליריחו נכנס ולכן אמר ה' שלחני יריחו, וכתיב ויגשו בני הנביאים וכו' לא ויצאו), ואלישע שהרגיש מה בדעתו לא רצה לעזבו כי חשב מחשבות להשיג פי שנים ברוח אליהו, שלא ישיג אם יעזבהו בעת ההיא המוכשר לכך :(מלבי"ם)


{ג}  וַיֵּצְא֨וּ בְנֵֽי-הַנְּבִיאִ֥ים אֲשֶׁר-בֵּֽית-אֵל֮ אֶל-אֱלִישָׁע֒ וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֔יו הֲיָדַ֕עְתָּ כִּ֣י הַיּ֗וֹם יְהוָ֛ה לֹקֵ֥חַ אֶת-אֲדֹנֶ֖יךָ מֵעַ֣ל רֹאשֶׁ֑ךָ וַיֹּ֛אמֶר גַּם-אֲנִ֥י יָדַ֖עְתִּי הֶחֱשֽׁוּ:

 מצודת דוד  אשר בית אל. אשר בבית אל : הידעת. בלשון שאלה אמרו, האם ידעת וכו' : מעל ראשך. כאילו אמרו, הנה היה לך לעטרה, ויוסר העטרה מעל ראשך : החשו. שתקו, ולא תדברו מזה, על כי ראה באליהו, שאין חפצו לגלות הדבר לגודל הענוה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  החשו. שתקו, כמו (שם כב ג) : ואנחנו מחשים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  היום ה' לוקח את אדוניך מעל ראשך. הנה בארו בזה שלא נלקח אלא מעל ראשו וכן אמר אליהו לאלישע בטרם אלקח מאתך וזה יורה שלא לקחו אלהים במוחלט אבל לקחו מעם אלישע : החשו. שתקו : (רלב"ג)

 מלבי"ם  הידעת כבר בארו חכמי האמת כי האיש האלהים הוא בין תלמידיו כלב המחיה את הגויה וכל האבר הקרוב יותר אל הלב מקבל יותר חיות ושפע, ובעת ההסתלקות ירגישו האיברים הרחוקים סילוק הנפש והחיות תחלה טרם ירגישו האיברים הקרובים אליו, ולכן בני הנביאים הרגישו תחלה כי יסתלק הלב והנפש מהם, ושאלו אם גם הוא כבר מרגיש בזה שזה סימן שהדבר קרוב מאד, והשיב גם אני ידעתי, ויש עוד לאלוה מלים, כי האסף איש הרוח מתוך העם יהיה לפעמים מחטא הדור כשאינו ראוי שעליהם יזרח שמש האלהית ורוצה להאפיל עליהם ולהשקיע אור בל יהל, ואז יעלים הדבר מבני הנביאים ומהמקבלים מאתו כדי שלא יוכנו לקבל האור מאתו בעת מותו, ויקחהו פתאום למען יתנגפו רגליהם על הרי נשף, ולפעמים יהיה זה מפני שלמות הנביא שכבר הגיע זמנו להפטר ולעלות למעונו, ושיירשו תלמידיו את כתרו, ואז יודיע הדבר לתלמידו הממלא מקומו למען יסמוך את ידיו עליו, וזה היה הספק של בני הנביאים אם הלקח אליהו הוא מפני שרצון ה' לאסוף השפע ולהאפיל האור, ובזה בודאי העלים הדבר מאלישע לבל יכינהו למלא מקומו כמו שהיה באמת שהאציל את רוחו עליו, ובזה הצד צריך שיתפללו ויבקשו על זאת, למען ישוב מחרון אפו עליהם, וזה שכתוב הידעת וכו' והשיב גם אני ידעתי, וזה הסימן שהוא לשלמות אליהו לא למען תאבד עצה מתלמידיו, ולכן החשו ולא תתפללו, כי אינו מפני קצף וחרון אף, ובהפך סילוק זה נקרא הלולא שמחה כי ישיג שלמותו :(מלבי"ם)


{ד}  וַיֹּאמֶר֩ ל֨וֹ אֵלִיָּ֜הוּ אֱלִישָׁ֣ע | שֵֽׁב-נָ֣א פֹ֗ה כִּ֤י יְהוָה֙ שְׁלָחַ֣נִי יְרִיח֔וֹ וַיֹּ֕אמֶר חַי-יְהוָ֥ה וְחֵֽי-נַפְשְׁךָ֖ אִם-אֶעֶזְבֶ֑ךָּ וַיָּבֹ֖אוּ יְרִיחֽוֹ: {ה}  וַיִּגְּשׁ֨וּ בְנֵֽי-הַנְּבִיאִ֥ים אֲשֶׁר-בִּֽירִיחוֹ֮ אֶל-אֱלִישָׁע֒ וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֔יו הֲיָדַ֕עְתָּ כִּ֣י הַיּ֗וֹם יְהוָ֛ה לֹקֵ֥חַ אֶת-אֲדֹנֶ֖יךָ מֵעַ֣ל רֹאשֶׁ֑ךָ וַיֹּ֛אמֶר גַּם-אֲנִ֥י יָדַ֖עְתִּי הֶחֱשֽׁוּ: {ו}  וַיֹּאמֶר֩ ל֨וֹ אֵלִיָּ֜הוּ שֵֽׁב-נָ֣א פֹ֗ה כִּ֤י יְהוָה֙ שְׁלָחַ֣נִי הַיַּרְדֵּ֔נָה וַיֹּ֕אמֶר חַי-יְהוָ֥ה וְחֵֽי-נַפְשְׁךָ֖ אִם-אֶעֶזְבֶ֑ךָּ וַיֵּלְכ֖וּ שְׁנֵיהֶֽם:

 מלבי"ם  ויאמר אחר שראה כי לא רצה לעזבו רצה על כל פנים שלא ימצא אתו לבדו בעת הפרדו כדי שיאציל מרוחו על אלישע במעמד בני הנביאים שאז יקבלו גם הם חלק מרוח אליהו, לא כן בהתרחקו מאתם והתבודדו עם אלישע לבדו, (ולא היה באפשר לקחת בני הנביאים עמו כי הם לא היו ראוים להיות במעמד הגדול הזה) ואלישע לא רצה גם בזה :(מלבי"ם)


{ז}  וַחֲמִשִּׁ֨ים אִ֜ישׁ מִבְּנֵ֤י הַנְּבִיאִים֙ הָֽלְכ֔וּ וַיַּעַמְד֥וּ מִנֶּ֖גֶד מֵרָח֑וֹק וּשְׁנֵיהֶ֖ם עָמְד֥וּ עַל-הַיַּרְדֵּֽן:

 מצודת דוד  מנגד מרחוק. כפל המלה לתוספות ביאור : (מצודת דוד)


{ח}  וַיִּקַּח֩ אֵלִיָּ֨הוּ אֶת-אַדַּרְתּ֤וֹ וַיִּגְלֹם֙ וַיַּכֶּ֣ה אֶת-הַמַּ֔יִם וַיֵּחָצ֖וּ הֵ֣נָּה וָהֵ֑נָּה וַיַּעַבְר֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם בֶּחָרָבָֽה:

 רש"י  ויגלום. כרכה, כדי שתהא נוחה להכות בה : ויגלום. ולא כריכה ממש, אלא קולט ספרים אחרים לוקט, שקורין פייגד''ו בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  ויגלום. כרך אדרתו, שתהא נוחה להכות בה את המים : ויחצו הנה והנה. נבקעו המים, ומזה הלכו להם, ומזה נשארו במקומם ולא ירדו למטה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אדרתו. מלבוש יקר המיוחד לנביאים, וכן (שם יט יט) : וישלך אדרתו : ויגלום. כרכו כאחת, וכן (יחזקאל כז כד) בגלומי תכלת, ופירושו בכריכת בגדי תכלת : בחרבה. ביבשה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויגלם. ר''ל שכבר כרך אדרתו והכה בה במי' : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויקח על דרך הרמז, הנה כבר בארו החכמים כי אליהו נזדכך גופו ונפרדו ממנו שני יסודות הכבדים מים ועפר, ונשאר גוף מורכב מאש ורוח שיכול לעלות למעלה, כמ''ש והנה רכב אש, ויעל בסערה, ונשאר גופו בעליונים, וכבר כתבתי כי בעת שהאכילו המלאך עוגות רצפים וצפחת מים נפרד יסוד העפר מגופו, ועתה רצה להפריד גם יסוד המים היורד הוא למטה. ומבואר אצלי, כי הנס אשר יעשה האדם בעולמו הקטן, יגדל עוז לעשותו גם בעולם הגדול, שאם יכניע את טבע גופו לענינים אלהיים נגד טבעו, כן גם הטבע הכוללת תמשך אחריו, וברצות אליהו לבטל יסוד המים מעולמו הקטן שהוא גופו, לקח אדרתו שהוא משל אל לבושו החומרי ויגלום עשהו גולם, כמ''ש גלמי ראו עיניך, שהוא החומר המוכן להשתנות ולהעשות כלי כאשר יושר בעיני היוצר לעשות, ובזה הכה את המים ובטל יסוד המים שבגופו, וכן גם הטבע הכוללת נמשכה אחריו, ויחצו הנה והנה, שביטול הטבע בעולמו הקטן יחייב ביטול הטבע בעולם הגדול כשני כלי זמר הנערכים זה מול זה כנודע :(מלבי"ם)


{ט}  וַיְהִ֣י כְעָבְרָ֗ם וְאֵ֨לִיָּ֜הוּ אָמַ֤ר אֶל-אֱלִישָׁע֙ שְׁאַל֙ מָ֣ה אֶֽעֱשֶׂה-לָּ֔ךְ בְּטֶ֖רֶם אֶלָּקַ֣ח מֵעִמָּ֑ךְ וַיֹּ֣אמֶר אֱלִישָׁ֔ע וִֽיהִי-נָ֛א פִּֽי-שְׁנַ֥יִם בְּרוּחֲךָ֖ אֵלָֽי:

 מצודת דוד  שאל וכו'. רצה לומר, שאל בטרם אלקח, מה טובה אעשה לך : פי שנים. שתשרה עלי רוח הנבואה, במעלה כפולה על מה ששרתה עליך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פי. ענין חלק, וכן (דברים כא יז) : פי שנים בכל אשר ימצא לו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויהי נא פי שנים ברוחך אלי. ר''ל במה שהאצלת מרוחך על כל בני הנביאים יהיה הנאצל לי מרוחך פי שנים על כל אחד מהם והוא מענין מה שאמר כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים בכל אשר ימצא לו : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויהי כעברם ואז ראה אליהו כי קרוב זמן הסתלקותו, ויהי נא פי שנים בקש (לפי הפשט) שרוח אליהו תנוח עליו כמ''ש נחה רוח אליהו על אלישע, ושבכ''ז תשאר לו גם ההשגה הקודמת שהיה לו עד עתה, ובזה יהיה לו פי שנים, רוח עצמו, ורוח אליהו המצטרפת עמו, וזה שכתוב ויהי נא פי שנים על ידי שרוחך נצטרף אלי וגם יל''פ שאמר פי שנים הנמצא ברוחך יהיה אלי, כי אליהו היה ברוחו פי שנים מיתר הנביאים, ובקש שיגיע הוא עתה למדרגה זו, וגם המקובלים כן דרכם באמרם שאליהו זה פנחס שהושתלו בו נשמת נדב ואביהוא, ומליצתם כי פנחס נתכהן תחת נדב ואביהוא ולקח את מדרגתם, ומזה ניתן לו ברית השלום והחיים ובזה היה פי שנים ברוחו, ובקש שתעבור מדריגה זו אליו, אולם דעת חכמינו זכרונם לברכה שבקש פי שנים ממש כי הגם שאי אפשר שיאציל הנביא יותר מאשר בכחו, חשב כי בעת יעלה השמימה ויפשיט שמלת החומר מעליו אז תהיה מדרגת אליהו גדולה מאד מאשר הוא עתה, ואם יאציל עליו אז את אורו ושפעו יספיק מה שיושפע ממנו עד שמדרגת אלישע תהיה גדולה כפי שנים ממדרגת אליהו עתה בעודו בחומר, ולכן אמר לו תנאי שרק אם יראה אותו בעת הלקחו שיהיה במדרגה הזאת, ואם יראהו יוכל להאציל רוחו עליו ברגע ההוא ואם לאו לא יהיה :(מלבי"ם)


{י}  וַיֹּ֖אמֶר הִקְשִׁ֣יתָ לִשְׁא֑וֹל אִם-תִּרְאֶ֨ה אֹתִ֜י לֻקָּ֤ח מֵֽאִתָּךְ֙ יְהִֽי-לְךָ֣ כֵ֔ן וְאִם-אַ֖יִן לֹ֥א יִהְיֶֽה:

 רש"י  הקשית לשאול. אי אפשר לתת לך יותר ממה שיש לי בידי : אם תראה אותי לוקח מאתך. אז אוכל לעשות לך יותר ויותר : יהי לך כן ואם אין לא יהיה. שאין היכולת בידי : (רש"י)

 מצודת דוד  הקשית לשאול. כי איך אוכל להשפיע עליך דבר שאין בי : אם תראה. אך אם תראה אותי בעת אשר אהיה נלקח ממך, יהיה לך כן, כי אז נתכפלה מעלת אליהו ממה שהיתה מקודם, ויוכל להשפיע לזולתו כל הדבר שיש בו אז : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הקשית. מלשון קשה : ואם אין. ואם לא : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אם תראה אותי לוקח מאתך. אמר לו זה על דרך המופתים המתחדשי' כאילו יאמ' שאם יראה אותו בעת הלקחו מעמו בהעלותו בסערה השמים אז יתחדש לו על צד המופת שיאצל מן הרוח אשר על אליהו מה שישלם בו מה שבקש אלישע ואז עזב אליהו אדרתו כדי שיחזיק בה אלישע ותהיה כלי מה להשלמת זה המופת הלא תראה כי אלישע היה מצוה גחזי שיקח משענת אלישע בידו להחיו' בו בן השונמית וכן תמצא שעל צד המופת נתחדש באדר' אליהו מה שעזר אלישע בעשיי' המופתי' וכבר בארו זולתנו באמרו אם תראה אותי לוקח מאתך יהי לך כן באורי' אחרים ואשר נחשב אנחנו הוא מה שזכרנו והוא נאות ללשון ולענין וזה כי קצתם אמרו אם תראה אותי לוקח מאתך שתשכיל מציאו' השכל הנפרד והוא שכל אליהו אחרי הפרדו מהחמר ואלו הסכימו בהכרח שיהיה זה הענין מות לאליהו וכבר בארנו שזה בלתי אפשר וקצתם אמרו אם תראה אותי לוקח מאתך ר''ל שתחקור עמי בכל הסודות אשר אתה נבוך בהם מפני ראותך שאני לוקח מאתך ולא ימצא זה לך ממני זולתי בזה העת והנה יקשה לזה שאנחנו לא מצאנו שעמדו יחד אחר כל זה מה שיתכן בו זה הענין גם לא היה מספיק זמן קצר כמו זה לזה הענין לפי מה שאחשב : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויאמר למה שפרשתי שבקשת אלישע היה שרוח אליהו תנוח עליו, באופן שיתעלה מאשר הוא עתה במדרגת מקבל מאליהו וכדמיון אור הירח, יהיה עתה כאור השמש שאורו עצמי, השיב שזה לא יהיה רק אם יסתלק מן העולם לגמרי, לא כן אם יהיה לו גם אחר כך איזה חיבור אל העולם הזה, כמ''ש אחים בהספדאי דהתם קאימנא, שאז לא יהיה, וזה שכתוב אם תראה אותי לקח מאתך, רצה לומר אם אתפרד לגמרי אז לא תהיה עוד במדרגת מקבל, כי כן גם אחרי מות משה אמרו זקנים שבדור פני יהושע כפני לבנה יען שעדן קבל מציורו של משה שלא נפסק ולא נסתלק גם אחרי מותו כידוע :(מלבי"ם)


{יא}  וַיְהִ֗י הֵ֣מָּה הֹלְכִ֤ים הָלוֹךְ֙ וְדַבֵּ֔ר וְהִנֵּ֤ה רֶֽכֶב-אֵשׁ֙ וְס֣וּסֵי אֵ֔שׁ וַיַּפְרִ֖דוּ בֵּ֣ין שְׁנֵיהֶ֑ם וַיַּ֙עַל֙ אֵ֣לִיָּ֔הוּ בַּֽסְּעָרָ֖ה הַשָּׁמָֽיִם:

 מצודת דוד  והנה רכב אש. והנה בא רכב אש וכו' : (מצודת דוד)

 רלב"ג  והנה רכב אש וסוסי אש ויפרידו בין שניהם. הנה נתחדש זה על דרך המופת לשאת אליהו אל אשר יהיה שמה רצון הש''י : (רלב"ג)

 מלבי"ם  והנה רכב אש, זה מליצה על שהתפשט מן החומריות ולא נשארו רק שני יסודות הקלים אש ורוח, שנגד האש נדמה לו רכב אש ונגד הרוח ראה שעלה בסערה, ששני יסודותיו הקלים נשאו גופו לשמים, הנה כל עוד שהגוף מורכב מארבע יסודות יש להנפש חיבור עם הגוף ולא יוכל לפשוט את השמלה רק על ידי המות, אבל אחר שהאש לחכה שני יסודות הכבדים עפר ומים, כמו שאש השמים לחכה את העפר והמים בהר הכרמל (למעלה א' י''ח) אז הפרידו גם שניהם רצוני שני המתדבקים שהוא הנפש והגוף, כי אז נעשה פירוד ביניהם עד שגופו נהיה כבגד אשר ברצונו ילבשנו וברצונו יפשיטנו, ואז עלה בסערה השמים, והנה כמו שבמרכבה העליונה סערה ואש מתלקחת מקיפות את הנוגה, כן טרם עלה לנוגה העליון הקיפוהו אש וסערה והענן הגדול כבר סר מעליו כי כבר חצה את המים בעודו בירדן :(מלבי"ם)


{יב}  וֶאֱלִישָׁ֣ע רֹאֶ֗ה וְה֤וּא מְצַעֵק֙ אָבִ֣י | אָבִ֗י רֶ֤כֶב יִשְׂרָאֵל֙ וּפָ֣רָשָׁ֔יו וְלֹ֥א רָאָ֖הוּ ע֑וֹד וַֽיַּחֲזֵק֙ בִּבְגָדָ֔יו וַיִּקְרָעֵ֖ם לִשְׁנַ֥יִם קְרָעִֽים:

 רש"י  אבי אבי רכב ישראל. רבי רבי דטב להון לישראל בצלותיה מרתיכין ופרשין : (רש"י)

 מצודת דוד  ואלישע רואה. בעת שנלקח : אבי אבי. רבי רבי, שהיה לישראל לעזור מול האויב כמו רכב ופרשים, כן תרגם יונתן : לשנים קרעים. רצה לומר, לשני חתיכות : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אבי אבי רכב ישראל ופרשיו. הנה כמו שהתלמידים נקראים בני' כמו בני הנביאים כן הרב יקרא אב כי הוא המוליד שכל התלמיד וקראו רכב ישראל ופרשיו כאילו יאמר שהוא התוקף והחוזק של ישראל במלחמ' ולזה הו' רכב והפרשי' אשר בהם יגברו במלחמה : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ואלישע, התנאי שהתנה אם תראה אותי בעת הלקיחה נתקיים כי אלישע היה רואה בעת שנשאו הרוח, והתחיל לצעוק אבי אבי רכב ישראל, כאומר הנה ברכב אש ופרשי אש האלה רוכבים כל ישראל כי אליהו שקול נגד כולם, גם כי השיג שהרכב והסוסים האלה היה רכב ישראל מן המרכבה האלהית, שבו מנהיג ומשגיח על ישראל, ולא ראהו כי אז נעלם מעיניו, וקרע בגדיו כפי הדין כדברי חכמינו זכרונם לברכה במ''ק :(מלבי"ם)


{יג}  וַיָּ֙רֶם֙ אֶת-אַדֶּ֣רֶת אֵלִיָּ֔הוּ אֲשֶׁ֥ר נָפְלָ֖ה מֵעָלָ֑יו וַיָּ֥שָׁב וַֽיַּעֲמֹ֖ד עַל-שְׂפַ֥ת הַיַּרְדֵּֽן:

 מצודת ציון  וירם. מלשון הרמה והגבהה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם  וירם האדרת הזאת בו לט פניו במערה והיה ציור אל המסך שבינו ובין הרוחניות, ובו עשה נס הירדן ועתה נפלה מעליו כי התפשט מן המסכים והלבושים, ולבש קדש :(מלבי"ם)


{יד}  וַיִּקַּח֩ אֶת-אַדֶּ֨רֶת אֵלִיָּ֜הוּ אֲשֶׁר-נָפְלָ֤ה מֵֽעָלָיו֙ וַיַּכֶּ֣ה אֶת-הַמַּ֔יִם וַיֹּאמַ֕ר אַיֵּ֕ה יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֵלִיָּ֑הוּ אַף-ה֣וּא | וַיַּכֶּ֣ה אֶת-הַמַּ֗יִם וַיֵּֽחָצוּ֙ הֵ֣נָּה וָהֵ֔נָּה וַֽיַּעֲבֹ֖ר אֱלִישָֽׁע:

 רש"י  איה ה' אלהי אליהו. שהובטחתי שתשרה בי פי שנים ברוחו אלי : אף הוא ויכה את המים. אף הוא, בפרקי רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי : גדולה חציית אלישע כפלים כשל אליהו, שבתחלה זכות שניהם, ועכשיו זכותו יחידי : (רש"י)

 מצודת דוד  איה ה'. כאומר, עם שנלקח אליהו, הנה איה ה', הלא השגחתו ויכלתו לא כלה : אף הוא. דצה לומר. אף הוא בהוייתו בכל עת, ולא נשתנה. ודוגמתו (יחזקאל כג מג) : עתה יזנו תזנותיה והיא. ורצה לומר, עדיין היא בהוייתה כשהיתה מאז. או, מוסב הוא על ויכה וכו', ורוצה לומר, אף אלישע עשה כמעשה אליהו, וכשהכה המים נבקעו הנה והנה וכו' [ ומעתה הולך ומונה יחד כל הנפלאות שעשה אלישע ] : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אף הוא ויכה את המים ויחצו הנה והנה. ר''ל אף הוא כאשר הכה את המים הנה נחצו תכף הנה והנה, ואחשב כי לא הכה אותם אלא פעם אחת ובפע' ההיא אמר איה אלהי אליהו וספר הכתוב שגם אלישע הגיע לזאת המעלה שהגיע אליהו והוא שכאשר הכה את המים נחצו הנה והנה : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויקח ויכה שיעור הכתוב כי אליהו היה לו כח להכניע את יסוד המים ולהבקיעו בעברו בירדן, אולם אז הלא היה אליהו ואלישע וזכות השנים מרובה מן האחד, אך הלא בארנו שהבטיח לו שיהיה פי שנים ברוחו אליו, שישאר לו רוח אלישע הקודמת ותתחבר עמו רוח אליהו, וזה שכתוב איה ה' אלהי אליהו אף הוא, שהלא ראוי שאף הוא יבא אלי, מלבד האלהות השוכן עלי כבר. וספר שכן היה כי אף הוא היה אליהו ויכה את המים : (מלבי"ם)


{טו}  וַיִּרְאֻ֨הוּ בְנֵֽי-הַנְּבִיאִ֤ים אֲשֶׁר-בִּֽירִיחוֹ֙ מִנֶּ֔גֶד וַיֹּ֣אמְר֔וּ נָ֛חָה ר֥וּחַ אֵלִיָּ֖הוּ עַל-אֱלִישָׁ֑ע וַיָּבֹ֙אוּ֙ לִקְרָאת֔וֹ וַיִּשְׁתַּחֲווּ-ל֖וֹ אָֽרְצָה:

 מצודת דוד  ויראהו. כשהוא בוקע מי הירדן : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נחה. ענין חניה : הגאיות. מלשון גיא ועמק : (מצודת ציון)

 רלב"ג  נחה רוח אליהו על אלישע. ר''ל שכבר האצילו מרוחו מה שימשך ממנו שיעשה אלישע בדמיון המופתים שעשה אליהו ולזה חלקו לו כבוד רב והשתחוו לו ארצה : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ובזה הכירו בני הנביאים כי נחה רוח אליהו עליו :(מלבי"ם)


{טז}  וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֡יו הִנֵּה-נָ֣א יֵֽשׁ-אֶת-עֲבָדֶיךָ֩ חֲמִשִּׁ֨ים אֲנָשִׁ֜ים בְּנֵֽי-חַ֗יִל יֵ֣לְכוּ נָא֮ וִיבַקְשׁ֣וּ אֶת-אֲדֹנֶיךָ֒ פֶּן-נְשָׂאוֹ֙ ר֣וּחַ יְהוָ֔ה וַיַּשְׁלִכֵ֙הוּ֙ בְּאַחַ֣ד הֶהָרִ֔ים א֖וֹ בְּאַחַ֣ת (הגיאות) הַגֵּאָי֑וֹת וַיֹּ֖אמֶר לֹ֥א תִשְׁלָֽחוּ:

 רש"י  פן נשאו רוח ה'. אפשר אמש אמרו לו הידעת כי היום ה' לוקח את אדוניך, ועכשיו נעלם מהם היכן הוא, מלמד מיום שנגנז אליהו, הלכה ונסתלקה רוח הקודש מן הנביאים, ושוב לא היתה רוח הקודש מרובה בישראל (שם) : (רש"י)

 מצודת דוד  בני חיל. אנשי חיל ובני כח, ללכת הנה והנה במעט זמן : וישליכהו. חשבו שהרוח שבה אל האלהים, וגופו הושלך מת, ורצו לבקשו ולקברו : לא תשלחו. כי ראה שעלה עם הגוף, ומגודל הענוה לא אמר להם מה שראה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וישליכהו באחד ההרים או באחת הגאיות. ר''ל להתחבא שם כי היה רגיל אליהו בכך כמו שאמר עובדיה ורוח ה' ישאך אל אשר לא אדע : (רלב"ג)

 מלבי"ם  הנה, חשבו שגופו גם כן נפל מעליו כמו שנפלה אדרתו והרוח נשאו לאיזה מקום ורצו לקברו, כי לא ציירו לעצמם שגם הגוף יעלה השמים :(מלבי"ם)


{יז}  וַיִּפְצְרוּ-ב֥וֹ עַד-בֹּ֖שׁ וַיֹּ֣אמֶר שְׁלָ֑חוּ וַֽיִּשְׁלְחוּ֙ חֲמִשִּׁ֣ים אִ֔ישׁ וַיְבַקְשׁ֥וּ שְׁלֹשָֽׁה-יָמִ֖ים וְלֹ֥א מְצָאֻֽהוּ:

 רש"י  עד בוש. נתבייש מהם, שלא יאמרו אינו רוצה להקביל פני רבו, לפי שנטל גדולתו אינו רוצה שישוב, כל זה ראיתי בתוספתא דסוטה (שם) : (רש"י)

 מצודת דוד  עד בוש. עד אשר נתאחר זמן רב, שהפצירו בו לתת להם רשות לשלוח : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויפצרו. ענין רבוי הדברים, להעביר האדם מרצונו, כמו (בראשית לג יא) : ויפצר בו ויקח : בוש. ענין איחור, כמו (שופטים ג כה) : ויחילו עד בוש : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויפצרו בו עד בוש. ר''ל הרבו כל כך דברים עד שהיה לו בשת מלחלוק תמיד על דבריהם ולזה אמר להם שלחו מצד המוסר להניחם לעשות רצונם אך דבריו היו באופן שכשאמרו שלחו היה ראוי שיובן ממנו שלא ישלחו מצד דבורו כי פעמים יש הן שהוא כלאו ולזה אמר הלא אמרתי אליכם אל תלכו כי ידע אלישע שלא יראה לאדם אליהו בזה העת כי הסתירו ה' : (רלב"ג)


{יח}  וַיָּשֻׁ֣בוּ אֵלָ֔יו וְה֖וּא יֹשֵׁ֣ב בִּירִיח֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם הֲלֽוֹא-אָמַ֥רְתִּי אֲלֵיכֶ֖ם אַל-תֵּלֵֽכוּ: {יט}  וַיֹּ֨אמְר֜וּ אַנְשֵׁ֤י הָעִיר֙ אֶל-אֱלִישָׁ֔ע הִנֵּה-נָ֞א מוֹשַׁ֤ב הָעִיר֙ ט֔וֹב כַּאֲשֶׁ֥ר אֲדֹנִ֖י רֹאֶ֑ה וְהַמַּ֥יִם רָעִ֖ים וְהָאָ֥רֶץ מְשַׁכָּֽלֶת:

 רש"י  והמים רעים. ומחמת המים, הארץ משכלת את יושביה לקברם, אם כן מהו ומושב העיר טוב, מכאן אמרו חן מקום על יושביו (סוטה מז א) : (רש"י)

 מצודת דוד  טוב. בשדות וכרמים וכו' : והארץ משכלת. בסיבת המים משכלת יושביה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מושב. מלשון ישיבה : משכלת. הורגת אנשיה, כמו (יחזקאל לו יג) : ומשכלת גוייך : (מצודת ציון)

 רלב"ג  והמים רעים והארץ משכלת. מפני שאמר אחר זה רפאתי למים האלה ולא יהיה משם עוד מות ומשכלת ידענו כי הארץ משכלת מצד המים שהיו רעים, והנה אע''פ שקלל יהושע מי שיבנה הנה לא מנע האנשים משבת בה אחר שתבנה שאם היה כן לא היו הנביאים יושבים שם והנה הרצון בזה הנה מושב העיר טוב כאשר אדני רואה ולזה אין אויר העיר סבה אל שתהיה הארץ משכלת אך באמת מים הרעים ומזה הצד קרה לארץ שתהיה משכלת : (רלב"ג)

 מלבי"ם  (יט-כב) והמים רעים המים הרעים הם שמתערבים בתוכם חלקים זרים מלחיים עד שבלתי ראוים לשתיה כמי הים ורפואתן היא אם יזדככו ויסור המלח, ואלישע לקח צלוחית מלח והשליך והראה כי המלח הזה עצמו שהוא סבת רוע המים נהפך לרפואתם, כמו שהשליך משה רבינו ע''ה עץ הרדופני והמתיק את המים, וישעיה מרח דבלת על השחין, כי הנס הוא הפך הטבע, המלח הטבעי ממרר המים והנסיי ממתיקו, וע''ד הרמז המים רומזים ללמודים זרים שהיה שם מינות ודעות זרות, כמ''ש פן תגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים וימותו שהוא מיתת הנפש, ומצד זה בא גם חולי המים ומיתת הגוף על ידה מדה במדה, ואלישע השליך מלח, שמרמז על דבר השכלי הקיים שהוא למודי התורה אשר ברית מלח שם לה וישלך אל מוצא הלמודים האלה שתהיה יסודתם בהררי קדש על התורה ואמונה ונרפאו המים :(מלבי"ם)


{כ}  וַיֹּ֗אמֶר קְחוּ-לִי֙ צְלֹחִ֣ית חֲדָשָׁ֔ה וְשִׂ֥ימוּ שָׁ֖ם מֶ֑לַח וַיִּקְח֖וּ אֵלָֽיו:

 מצודת ציון  צלוחית. תרגום של צנצנת (שמות טז לג), היא צלוחית : (מצודת ציון)


{כא}  וַיֵּצֵא֙ אֶל-מוֹצָ֣א הַמַּ֔יִם וַיַּשְׁלֶךְ-שָׁ֖ם מֶ֑לַח וַיֹּ֜אמֶר כֹּֽה-אָמַ֣ר יְהוָ֗ה רִפִּ֙אתִי֙ לַמַּ֣יִם הָאֵ֔לֶּה לֹֽא-יִהְיֶ֥ה מִשָּׁ֛ם ע֖וֹד מָ֥וֶת וּמְשַׁכָּֽלֶת:

 רש"י  אל מוצא המים. שהיו נובעים משם : וישלך שם מלח. והלא מלח דבר המקלקל את המים הוא, אלא נס בתוך נס : (רש"י)

 מצודת דוד  אל מוצא המים. אל המקום שהמים נובעים משם : רפאתי למים. אמרו רבותינו ז''ל (מכילתא בשלח טו), שהיה הנס כפול, כי דרך המלח לקלקל המים : לא יהיה משם. לא יבוא עוד משכלת מסיבת המים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מוצא. מקום הנביעה : מות ומשכלת. היא היא, וכפל הדבר במלות שונות : (מצודת ציון)


{כב}  וַיֵּרָפ֣וּ הַמַּ֔יִם עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּדְבַ֥ר אֱלִישָׁ֖ע אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר: (פ)

 מצודת ציון  וירפו. מלשון רפואה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  והנה רפא אלישע המים ההם על דרך המופת בהשליכו אל מוצא המים מלח מהמלח ששמו בצלוחית חדש' ואחשוב שכבר בחר אלישע שתהי' הצלוחית חדש' כדי שלא יחשבו שיהיה מבושל בה דבר ימשך המלח כחו ויהי' לו רושם על דרך הרפוא' בתקון המים אך בחר לתקנם במה שאין בו רושם לתקונם כי אנחנו רואי' שהמי' המלוחים הם רעים לשתיה עם שאי אפשר במעט מלח שיתן רושם במוצא מים אשר לא יכזבו מימיו אם לא היה זה על דרך המופת : (רלב"ג)


{כג}  וַיַּ֥עַל מִשָּׁ֖ם בֵּֽית-אֵ֑ל וְה֣וּא | עֹלֶ֣ה בַדֶּ֗רֶךְ וּנְעָרִ֤ים קְטַנִּים֙ יָצְא֣וּ מִן-הָעִ֔יר וַיִּתְקַלְּסוּ-בוֹ֙ וַיֹּ֣אמְרוּ ל֔וֹ עֲלֵ֥ה קֵרֵ֖חַ עֲלֵ֥ה קֵרֵֽחַ:

 רש"י  ונערים קטנים. המנוערין מן המצות : עלה קרח. עלה מכאן, שהקרחת עלינו את המקום, שעד עכשיו היינו משתכרין להביא מים מתוקים מרחוק, ומתפרנסין בכך, ומשהמתיקו אבדו פרנסתן, כך מפורש בסוטה (מו ב) : (רש"י)

 מצודת דוד  עלה קרח. לפי שאליהו רבו, היה בעל שער, ואלישע היה קרח, אמרו בלעג והתול, עלה קרח השמימה, כאליהו רבך, וכאילו אמרו, אינך במעלה כמוהו, כי הוא היה בעל שער, ואתה קרח : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויתקלסו. וילעגו, כמו (ירמיהו כ ח) : לחרפה ולקלס : קרח. כן יקרא מי שאין בו שער הראש, כמו (ויקרא יג מ) : קרח הוא : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויתקלסו בו. ר''ל לעגו בו ובזוהו : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויתקלסו בו הם ידעו כי המשח תחת אליהו, ומבזותם את הנבואה והנביאים חרפו אותו לאמר איך תהיה במקום רבך והוא בעל שער ואתה קרח, וזה שכתוב עלה קרח, רצה לומר איך תעלה למדרגתו וטבעך הפוכה מטבעו, כי טבע הקרח הפוכה מטבע בעל שער, ויפה אמרו חכמינו זכרונם לברכה שהיו מנוערים מן המצות וקטני אמנה, שלכן בזוהו, וגם י''ל שאמרו בלעג עלה לשמים אתה קרח כמו שעלה רבך בעל שער לשמים, ומפני שבית אל היה מקום העגלים למדו אבותם אותם להתלוצץ על נביאי ה', ולכן קללם למחות שורש פורה ראש ולענה מכרם ה' צבאות :(מלבי"ם)


{כד}  וַיִּ֤פֶן אַֽחֲרָיו֙ וַיִּרְאֵ֔ם וַֽיְקַלְלֵ֖ם בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֑ה וַתֵּצֶ֨אנָה שְׁתַּ֤יִם דֻּבִּים֙ מִן-הַיַּ֔עַר וַתְּבַקַּ֣עְנָה מֵהֶ֔ם אַרְבָּעִ֥ים וּשְׁנֵ֖י יְלָדִֽים:

 רש"י  ויראם. ראה שאין בהם ולא בזרעם לחלוחית של טובה (שם) : (רש"י)

 מצודת דוד  ויראם. אמרו רבותינו ז''ל שראה ברוח הקודש שאין בהם לחלוחית טובה, ולכן קללם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותבקענה. מלשון בקיעה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויפן אחריו ויראם. הנה לא קללם עד שרא' אותם וידע וראה על דרך נבוא' שהם ראויים לקללה מצד רוע מעשיהם : (רלב"ג)


{כה}  וַיֵּ֥לֶךְ מִשָּׁ֖ם אֶל-הַ֣ר הַכַּרְמֶ֑ל וּמִשָּׁ֖ם שָׁ֥ב שֹׁמְרֽוֹן: (פ)

מלכים ב פרק-ג

{א}  וִיהוֹרָ֣ם בֶּן-אַחְאָ֗ב מָלַ֤ךְ עַל-יִשְׂרָאֵל֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן בִּשְׁנַת֙ שְׁמֹנֶ֣ה עֶשְׂרֵ֔ה לִיהוֹשָׁפָ֖ט מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַיִּמְלֹ֖ךְ שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָֽה:

 רש"י  ויהורם בן אחאב. אף פרשה זו, בשביל להגיד נס של מישע מלך מואב שנעשה על ידי אלישע נכתבה כאן, שמנה באליהו שמונה נסים, ובאלישע ששה עשר, לקיים פי שנים ברוחך אלי, וכתבן כולם זו בצד זו, כך ראיתי בשלושים ושתים מדות דרבי אליעזר בנו דרבי יוסי הגלילי, וחציית ירדן של אלישע כשתים דשל אליהו : (רש"י)

 מצודת דוד  בשנת שמנה עשרה. רוצה לומר : כבר עבר שמונה עשרה ליהושפט, כי אחזיה בן אחאב מלך אחר שעבר י''ז ליהושפט, בתחילת י''ח, ושנתים מלך, והם מקצת הי''ח מיהושפט ומקצת הי''ט, ומלך אם כן אחיו יהורם בתחילת הי''ט, מיד אחר שעבר שנת י''ח : שתים עשרה שנה. ומקוטעות היו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויהורם בן אחאב מלך על ישראל בשומרון בשנת שמנה עשרה ליהושפט. זה יורה שאחזיה לא מלך שתי שנים שלמות אך היו מקוטעות והנה בארנו במה שקדם איך יתישב כל זה החשבון בלי שום ספק : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויהורם, זה היה בעת שבא אלישע לשומרון, כי במות אחזיה לוקח אליהו ואז בא אלישע ואז היתה המלחמה :(מלבי"ם)


{ב}  וַיַּעֲשֶׂ֤ה הָרַע֙ בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֔ה רַ֕ק לֹ֥א כְאָבִ֖יו וּכְאִמּ֑וֹ וַיָּ֙סַר֙ אֶת-מַצְּבַ֣ת הַבַּ֔עַל אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה אָבִֽיו:

 רש"י  רק לא כאביו וכאמו. שהוסיפו את הבעל, להכעיס : (רש"י)

 מצודת ציון  מצבת. מלשון מצבה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  רק לא היה כאביו וכאמו. ר''ל שהוא דבק לבד בחטאת ירבעם ועזב חטאת אחאב ואיזבל, והנה הסיר מצבת הבעל שעשה אביו אך לא הסיר האשרה שעשתה אמו כי לא יכול לפי שהיא היתה בחיים עדיין : (רלב"ג)

 מלבי"ם  (ב-ג) ויעש במה שדבק בחטאת ירבעם שהיה מפני יראת נזק וזה שכתוב לא סר ממנה, ולא כאביו וכאמו שהיו עושין להכעיס :(מלבי"ם)


{ג}  רַ֠ק בְּחַטֹּ֞אות יָרָבְעָ֧ם בֶּֽן-נְבָ֛ט אֲשֶׁר-הֶחֱטִ֥יא אֶת-יִשְׂרָאֵ֖ל דָּבֵ֑ק לֹא-סָ֖ר מִמֶּֽנָּה: (ס)

 רש"י  רק בחטאות ירבעם וגו' דבק. וכן כל מלכי ישראל, מדאגה שלא תשוב הממלכה לבית דוד אם יעלו לרגל, לכך עבדו את העגלים : (רש"י)

 מצודת דוד  בחטאות ירבעם. בעגלי הזהב : (מצודת דוד)


{ד}  וּמֵישַׁ֥ע מֶֽלֶךְ-מוֹאָ֖ב הָיָ֣ה נֹקֵ֑ד וְהֵשִׁ֤יב לְמֶֽלֶךְ-יִשְׂרָאֵל֙ מֵאָה-אֶ֣לֶף כָּרִ֔ים וּמֵ֥אָה אֶ֖לֶף אֵילִ֥ים צָֽמֶר:

 רש"י  נוקד. מרי גיתין : אילים צמר. דיכרין דרעיא, עם צמרם : (רש"י)

 מצודת דוד  היה נוקד. רוצה לומר : בעל צאן הרבה, ועל שרובם נקודים, יקרא המתעסק בהם בשם נוקד, כמו (עמוס א א) : דברי עמוס אשר היה בנוקדים : והשיב. לפי שבכל שנה העלה לו המס הזה, לכן אמר והשיב, רצה לומר : נתן וחזר ונתן : צמר. עם צמרם לא גזוזים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  היה נוקד. ר''ל בעל מקנה והיה עושה מס למלך ישראל מאה אלף כרים ומאה אלף אילים צמר ר''ל בעלי צמר ולא גזוזים : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ומישע שהיה נוקד צאן לתכלית זה, כי השיב שכל שנה ושנה היה נותן מס הזה ולכן אמר לשון השבה וכן הלשון בדברי הימים ב' (כ''ז ה') ובמות אחאב פשע בימי אחזיהו כנ''ל (א' א') :(מלבי"ם)


{ה}  וַיְהִ֖י כְּמ֣וֹת אַחְאָ֑ב וַיִּפְשַׁ֥ע מֶֽלֶךְ-מוֹאָ֖ב בְּמֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל: {ו}  וַיֵּצֵ֞א הַמֶּ֧לֶךְ יְהוֹרָ֛ם בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא מִשֹּׁמְר֑וֹן וַיִּפְקֹ֖ד אֶת-כָּל-יִשְׂרָאֵֽל:

 מצודת דוד  ביום ההוא. בעת שבא אלישע לשומרון : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  ביום ההוא שבא אלישע :(מלבי"ם)


{ז}  וַיֵּ֡לֶךְ וַיִּשְׁלַח֩ אֶל-יְהוֹשָׁפָ֨ט מֶֽלֶךְ-יְהוּדָ֜ה לֵאמֹ֗ר מֶ֤לֶךְ מוֹאָב֙ פָּשַׁ֣ע בִּ֔י הֲתֵלֵ֥ךְ אִתִּ֛י אֶל-מוֹאָ֖ב לַמִּלְחָמָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֶעֱלֶ֔ה כָּמ֧וֹנִי כָמ֛וֹךָ כְּעַמִּ֥י כְעַמֶּ֖ךָ כְּסוּסַ֥י כְּסוּסֶֽיךָ:

 מצודת דוד  כמוני כמוך. כמו שתעלה אתה, אעלה כן גם אני : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  כמוני כי בעת פשע מואב התחבר עם העמונים ומקצת יושבי שעיר ולחמו על יהושפט ונפלו (כמבואר בדברי הימים כ' עיי''ש), ולכן אמר כמוני כמוך, כי גם בי התגרו :(מלבי"ם)


{ח}  וַיֹּ֕אמֶר אֵי-זֶ֥ה הַדֶּ֖רֶךְ נַעֲלֶ֑ה וַיֹּ֕אמֶר דֶּ֖רֶךְ מִדְבַּ֥ר אֱדֽוֹם:

 רש"י  דרך מדבר אדום. כי גם מלך אדום ילך עמנו : (רש"י)

 רלב"ג  ויאמר דרך מדבר אדום. יתכן שבחר הדרך ההוא כדי שלא ירגישו והבי' שם מלך יהודה עם מלך אדום כי היה תחתיו והוא הנציב ששם בו מלך יהודה : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויאמר, מלך ישראל שאל ומלך יהודה השיב שיעלה דרך מדבר אדום כי אדום היה תחת רשות יהודה (כנ''ל א' כ''ב מ''ח ובדה''ב כ''א ח') ורצה שמלך אדום ילך גם כן עמהם :(מלבי"ם)


{ט}  וַיֵּלֶךְ֩ מֶ֨לֶךְ יִשְׂרָאֵ֤ל וּמֶֽלֶך-יְהוּדָה֙ וּמֶ֣לֶךְ אֱד֔וֹם וַיָּסֹ֕בּוּ דֶּ֖רֶךְ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים וְלֹא-הָיָ֨ה מַ֧יִם לַֽמַּחֲנֶ֛ה וְלַבְּהֵמָ֖ה אֲשֶׁ֥ר בְּרַגְלֵיהֶֽם:

 מצודת דוד  ומלך אדום. הוא היה נצב, מלך מתחת יד מלך יהודה : ויסבו דרך וכו'. רוצה לומר : הלכו שבעת ימים ולא מצאו מים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ברגליהם. ההולכים מהם ואחריהם, כמו (שופטים ח ה) : לעם אשר ברגלי : (מצודת ציון)

 מלבי"ם  ומלך אדום, הוא הניצב מלך, כמ''ש ומלך אין באדום, ויסבו באמת היה להם דרך קרוב אל מואב שהיתה במיצר ארץ ישראל, והם סבבו סביב הר שעיר דרך המדבר בדרך שסבבו ישראל בהכנסם לארץ, ושם לא היה מים גם בימי משה וגם עתה :(מלבי"ם)


{י}  וַיֹּ֖אמֶר מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל אֲהָ֕הּ כִּֽי-קָרָ֣א יְהוָ֗ה לִשְׁלֹ֙שֶׁת֙ הַמְּלָכִ֣ים הָאֵ֔לֶּה לָתֵ֥ת אוֹתָ֖ם בְּיַד-מוֹאָֽב:

 רש"י  לתת אותם וגו'. שימותו בצמא : (רש"י)

 מצודת דוד  כי קרא ה'. רוצה לומר : גזר ה' להפילם ביד מואב, כי בעבור הצמאון לא יתגברו להלחם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אהה. ענין לשון צעקת יללה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם  ויאמר אהה כי קרא ה' ראה שהסכיל עשו במה שנטה מדרך הקרוב והישר, וראה שה' נתן בלבם עצה נבערה למען יפלו, כי מדרך הטבע לא היה להם לבחור דרך עקלתון, וגם ידע שאם לא היה קורא מלך יהודה לעזרה לא היה הולך דרך אדום, שאדום לא היה תחתיו, וזה בעצמו שקרא ה' לשלשת המלכים שמזה נסבב שילכו בדרך המדבר הוא סבה מה' להאבידם, כי על מואב היה יכול ללכת בעצמו והיה מנצחם בלא עזרת שני המלכים :(מלבי"ם)


{יא}  וַיֹּ֣אמֶר יְהוֹשָׁפָ֗ט הַאֵ֨ין פֹּ֤ה נָבִיא֙ לַֽיהוָ֔ה וְנִדְרְשָׁ֥ה אֶת-יְהוָ֖ה מֵאוֹת֑וֹ וַ֠יַּעַן אֶחָ֞ד מֵעַבְדֵ֤י מֶֽלֶךְ-יִשְׂרָאֵל֙ וַיֹּ֔אמֶר פֹּ֚ה אֱלִישָׁ֣ע בֶּן-שָׁפָ֔ט אֲשֶׁר-יָ֥צַק מַ֖יִם עַל-יְדֵ֥י אֵלִיָּֽהוּ:

 רש"י  אשר יצק מים על ידי אליהו. בהר הכרמל, וביציקתו נעשו אצבעותיו כמעיינות מים, עד שנתמלאה התעלה, וראוי הוא ליעשות לנו נס על ידו במים (ילקוט שמעוני רמז ריד) : (רש"י)

 מצודת דוד  האין פה. האם אין פה : אשר יצק מים. רוצה לומר : שהיה משרתו, והתבודד עמו בכל עת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יצק. שפך : (מצודת ציון)

 רלב"ג  פה אלישע בן שפט אשר יצק מים ע''י אליהו. אף על פי שהיה לאליהו תלמידים רבים הנה זכר אלישע שהיה תלמיד והיה ראוי שיקנ' יותר מהשלמות מפני ששרת את אליהו כי המשר' הוא תמיד לפני רבו ולזה יתכן שילמד יותר ולזה שפט יהושפט שיש את אלישע דבר ה' מצורף לזה כי ראה שנסע ממקומו עם אנשי המלחמה ואעפ''י שלא היה איש מלחמה ולזה ידמה שעשה זה שאם יצטרכו ישראל לדבר ה' ימצאהו שם והנה לכבודו ירדו אליו שלש' המלכי' ולכבוד הש''י : (רלב"ג)

 מלבי"ם  (יא-יד) השאלות: למה הזכיר שיצק מים, מאין ידע שיש אתו דבר ה', ואמר אותו תחת אתו, מז''ש מה לי ולך, ומה התשובה אל כי קרא ה', ומ''ש לו לולי פני יהושפט וכו'. למה בזה אותו ללא צורך :

האין רצה שהנביא יתפלל אל ה' על המים ויגד להם דרכם, ויען וכו' פה אלישע שיצק מים על ידי אליהו ועל ידי יציקה זו הוריד את הגשם והוא מלומד בנס כזה להוריד המים ולהציקו על צמא :(מלבי"ם)


{יב}  וַיֹּ֙אמֶר֙ יְה֣וֹשָׁפָ֔ט יֵ֥שׁ אוֹת֖וֹ דְּבַר-יְהוָ֑ה וַיֵּרְד֣וּ אֵלָ֗יו מֶ֧לֶךְ יִשְׂרָאֵ֛ל וִיהוֹשָׁפָ֖ט וּמֶ֥לֶךְ אֱדֽוֹם:

 מצודת דוד  יש אותו דבר ה'. כי בוודאי לא בא אל המחנה להלחם, כי אם בא מדבר ה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אותו. עמו : (מצודת ציון)

 מלבי"ם  ויאמר אז אמר יהושפט כי הוא לא לבד שיתפלל כי בהכרח יש אותו דבר ה', (כתב אותו תחת אתו, רצה לומר ממה שיש אותו רצה לומר שנמצא פה מבואר שיש אתו דבר ה') כי תלמידו של אליהו לא ילך לחנם אל המחנה אם לא בשליחות וירדו ממרכבתם לכבודו, ויהושפט פי' שלבש בגדי הדיוט בל יתהדר לפני הנביא בשגם בעת צרה לכן לא אמר ומלך יהודה :(מלבי"ם)


{יג}  וַיֹּ֨אמֶר אֱלִישָׁ֜ע אֶל-מֶ֤לֶךְ יִשְׂרָאֵל֙ מַה-לִּ֣י וָלָ֔ךְ לֵ֚ךְ אֶל-נְבִיאֵ֣י אָבִ֔יךָ וְאֶל-נְבִיאֵ֖י אִמֶּ֑ךָ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל אַ֗ל כִּֽי-קָרָ֤א יְהוָה֙ לִשְׁלֹ֙שֶׁת֙ הַמְּלָכִ֣ים הָאֵ֔לֶּה לָתֵ֥ת אוֹתָ֖ם בְּיַד-מוֹאָֽב:

 רש"י  אל כי קרא ה' וגו'. בבעו לא תדכר חובין רשעתא ההיא, בעי עלנא רחמין, ארי זמין ה' וכו' : (רש"י)

 מצודת דוד  מה לי ולך. רוצה לומר : מה היא האהבה והקורבה אשר בינינו, מהי הטובה שעשית לי, ומה עשיתי לך, ומדוע אם כן תשאל בי : לך אל נביאי אביך וגו'. הם נביאי הבעל : אל וכו'. רצה לומר : אל תאמר עתה כדברים האלה, כי אנו בסכנה, ואל תעורר הדין בהזכרת החטאים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  מה לי ולך רצה לומר הנה תפלת הנביא לא תועיל רק למאמינים בה' ובנביאיו שבזה יש קשר בין הנביא ובין האיש אשר הוא מתפלל בעדו לא כן אתה לך אל נביאי אביך, ויאמר לו אל, רצה לומר הדבר הזה אינו טבעי רק השגחה כי קרא ה' ובזה עליך לבטל את הגזירה ובשגם שאינו עלי לבד רק לשלשת המלכים : (מלבי"ם)


{יד}  וַיֹּ֣אמֶר אֱלִישָׁ֗ע חַי-יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר עָמַ֣דְתִּי לְפָנָ֔יו כִּ֗י לוּלֵ֛י פְּנֵ֛י יְהוֹשָׁפָ֥ט מֶֽלֶךְ-יְהוּדָ֖ה אֲנִ֣י נֹשֵׂ֑א אִם-אַבִּ֥יט אֵלֶ֖יךָ וְאִם-אֶרְאֶֽךָּ:

 מצודת דוד  אשר עמדתי לפניו. שאני רגיל לעמוד לפניו בתפלה : כי לולי וכו'. רצה לומר : אם לא היה הדבר הזה, מה שאני נושא פני יהושפט : אם אביט וכו'. רצה לומר : אם הייתי מביט אליך בזולת יהושפט, יהיה עלי עונש השבועה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לולי. אם לא : (מצודת ציון)

 מלבי"ם  ויאמר כי לולי כי מתנאי חלות שפע הנבואה על הנביא הוא בשהוא בין אנשים צדיקים ואנשי הרוח, כמ''ש והתנבית עמהם, ואם הוא בין רשעים זה מונע השפע מלירד עליו, אמר, הנה אתה סבה לשלא אשיג שפע הנבואה, רק הלא יהושפט פה והוא בצדקתו יעזר שתחול הנבואה והדבר שקול, ולכן צריך עוד איזה פעולה להזדמנותה שהוא הניגון, מה שאין כן אם לא היה יהושפט לא היה הניגון מועיל, ואם לא היה הרשע פה לא היה צריך לזה, וזה שכתוב ועתה קחו לי מנגן : (מלבי"ם)


{טו}  וְעַתָּ֖ה קְחוּ-לִ֣י מְנַגֵּ֑ן וְהָיָה֙ כְּנַגֵּ֣ן הַֽמְנַגֵּ֔ן וַתְּהִ֥י עָלָ֖יו יַד-יְהוָֽה:

 רש"י  קחו לי מנגן. מפני הכעס נסתלקה שכינה ממנו : (רש"י)

 מצודת דוד  קחו לי מנגן. לשמחני בנגונו, כי בעבור שכעס על יהורם, לא חלה עליו הנבואה, כי אין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה, והכעס בא היא עם העצבון : והיה כנגן. כאשר המנגן התחיל לנגן, שרתה עליו רוח הנבואה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מנגן. יודע לנגן : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ועתה קחו לי מנגן. ידוע כי הכעס מונע ההתבודדות לשכל בעת הגעת הנבואה מפני טרדת המחשבות אשר יהיה בהם הכעס ולפי שכעס מאד אלישע על יהורם מפני שדבק בחטאת ירבעם הוצרך לדבר יסיר כעסו וירחיב לבו ואז שרתה עליו רוח הקדש : (רלב"ג)


{טז}  וַיֹּ֕אמֶר כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה עָשֹׂ֛ה הַנַּ֥חַל הַזֶּ֖ה גֵּבִ֥ים | גֵּבִֽים:

 רש"י  גבים גבים. בורות מלאים מים : (רש"י)

 מצודת דוד  גבים גבים. להתאסף בהם המים הבאים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הנחל. העמק : גבים. בורות, כמו (ישעיהו ל יד) : ולחשוף מים מגבא : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עשה הנחל הזה גבים גבים. ר''ל שיעשו המישור הזה חפירות חפירות ובזולת רוח וגשם יעשה הש''י על דרך המופת שימלאו החפירות אשר במישור ההוא מים יספיקו להם לשתות הם ומקניהם שהביאו לאכול ממנו ובהמתם אשר ירכבו עליהם : (רלב"ג)

 מלבי"ם  גבים חפירות צוה לחפור חפירות שיתמלאו מן המים שיבואו שמה, כמו באו על גבים (ירמיה י''ד) :(מלבי"ם)


{יז}  כִּֽי-כֹ֣ה | אָמַ֣ר יְהוָ֗ה לֹֽא-תִרְא֥וּ ר֙וּחַ֙ וְלֹֽא-תִרְא֣וּ גֶ֔שֶׁם וְהַנַּ֥חַל הַה֖וּא יִמָּ֣לֵא מָ֑יִם וּשְׁתִיתֶ֛ם אַתֶּ֥ם וּמִקְנֵיכֶ֖ם וּֽבְהֶמְתְּכֶֽם:

 מצודת דוד  לא תראו רוח. רצה לומר : לא יבואו המים בדרך טבעי, על ידי הרוח והגשם כי אם יבואו על פי נס : ומקניכם. מה שהביאו למאכלם : ובהמתכם. מה שהיו רוכבים עליהם : (מצודת דוד)


{יח}  וְנָקַ֥ל זֹ֖את בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וְנָתַ֥ן אֶת-מוֹאָ֖ב בְּיֶדְכֶֽם:

 רש"י  ונקל זאת. ועוד נס זה נקל ומועט בעיני ה', והוסיף להפליא אתכם נס אחר, ונתן את מואב בידכם : (רש"י)

 מצודת דוד  ונקל זאת. החסד הזה הוא נקל בעיני ה', כי עוד יעשה חסד גדול מזה, בתת את מואב בידכם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ונקל זאת בעיני ה'. ר''ל שלא יספיק לש''י עשיית זה החסד לכם כי הוא קל בעיניו ביחס ל החסד שהוא רוצה לעשות והו' שכבר יתן את מואב בידכם : (רלב"ג)

 מלבי"ם  השאלות: מה רצה באמרו ונקל זאת בעיני ה' וכי יעלה על הדעת שבעיניו יפלא כל דבר :

ונקל רצה לומר כי הטובה הנסיית שיעשה ה' לצורך עם או אדם אחד ובהכרח תבא אליו בעצם וראשונה לא בשניה ובמקרה, ואחר שהמים האלה היו בשביל ישראל היה צריך שירדו פה שהוא מקום הצורך לא בארץ אדום, עד שידמה שעקר המים באו בשביל ארץ אדום להשקותה, וישראל קבלוה במקרה, ע''ד כי אצק מים על צמא ונוזלים על יבשה כמש''פ שם, ואין לומר שבזה יגדל הנס במה שלא יראו רוח וגשם ואעפ''כ ימלא הנחל מים, לז''א כי בהפך היה הנס יותר גדול אם היה הגשם בא במקום ההוא שלא היה מטבעו לגשם, כי היה מדבר וצמאון, לא כן בארץ אדום היה הגשם רגיל, ושיפוצו נחליו חוצה הוא דבר מורגל, לכן אמר שבאמת נקל זאת בעיני ה' נס הזה הוא דבר נקל וקרוב לטבע, ומה שבחר ה' בדרך זה ולא בנס יותר גדול שיהיה הגשם במקום ההוא, הוא מטעם שעל ידי כן ונתן את מואב בידכם שזה התכלית אצלו, עד שהמים לא יהיו רק אמצעיים אל התכלית הזה לכבוש את מואב ושימצאו בידכם בקל וכמו שהיה, ואחר שהנס אינו מבוקש לעצמו רק לתכלית דבר אחר לא יחוש אם יהיה קרוב אל הרגיל, בשגם יש בו עוד ענין, שישראל לא היו ראוים לשני נסים בפעם אחד שהוא הגשם וכיבוש מואב, ואם היה הגשם בא בנס גדול, היה זה מגרע כחם ולא היו כובשים את מואב כי לא היתה זכותם מספיקה רק לנס אחד, ולכן בחר שהמים ימצאו בנקל בדרך הטבע, וזה שכתוב ונקל זאת בעיני ה' ועל ידי כן הנס שהיה ראוי לעשות להם היה מה שכבשו את מואב, וזה שכתוב ועל ידי כן ונתן את מואב בידכם : (מלבי"ם)


{יט}  וְהִכִּיתֶ֞ם כָּל-עִ֤יר מִבְצָר֙ וְכָל-עִ֣יר מִבְח֔וֹר וְכָל-עֵ֥ץ טוֹב֙ תַּפִּ֔ילוּ וְכָל-מַעְיְנֵי-מַ֖יִם תִּסְתֹּ֑מוּ וְכֹל֙ הַחֶלְקָ֣ה הַטּוֹבָ֔ה תַּכְאִ֖בוּ בָּאֲבָנִֽים:

 רש"י  וכל עץ טוב תפילו. אף על פי שנאמר (דברים כ יט) : לא תשחית את עצה, כאן התיר לכם, שהיא אומה בזויה ונקלית לפניו, וכן הוא אומר (שם כג ז) : לא תדרוש שלומם וטובתם, אלו האילנות הטובים שבהם : החלקה הטובה. שדה זרועה, קומצ''י בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  מבחור. טובה ונבחרה : תכאיבו. תשחיתו אותה, במה שתשליכו בה אבנים, והוא לשון מושאל מן בעלי חיים, הנכאבים בהשחתה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  החלקה. השדה, כמו (שמואל ב יד ל) : ראו חלקת יואב : (מצודת ציון)

 רלב"ג  והכיתם כל עיר מבצר וגו'. ר''ל שאמ' להם במצו' הש''י שיכו כל עיר בצור' וכל עיר נבחרת ויפילו כל אילן טוב אף על פי שהתור' אמרה לא תשחית את עצה הנה היה זה למצות הש''י לפי שעה להשחית את מואב לפי היכלת ולזה צוה גם כן לסתם להם כל מעין מים ולהכות באבנים כל חלקה טובה כדי שישחיתו תבואתה : (רלב"ג)


{כ}  וַיְהִ֤י בַבֹּ֙קֶר֙ כַּעֲל֣וֹת הַמִּנְחָ֔ה וְהִנֵּה-מַ֥יִם בָּאִ֖ים מִדֶּ֣רֶךְ אֱד֑וֹם וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ אֶת-הַמָּֽיִם:

 רש"י  ויהי בבקר כעלות המנחה. המים התחילו לירד מן השמים בבקר בארץ אדום, וכעלות המנחה באין שוטפין ובאין לאותו הנחל, לפי שאמר לא תראו רוח ולא תראו גשם, במדרש רבי תנחומא : (רש"י)

 מצודת דוד  כעלות המנחה. כאשר בא זמן העלאת מנחת תמיד הבוקר : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויהי בבקר כעלות המנחה. לפי שלא יתכן שיהיו דברי המלכים לאלישע בלילה ולא נכון ג''כ שנאמר שהמתינו לשתות עד למחרת היום ההוא שבאו שם מים מדרך אדום הנה הנראה בעיני בזה שהרצון באמרו ויהי בבקר שזה הרע שאמר לעשות למואב היה בבקר שאחר היום ההוא כמו שיבאר אחר זה אך יעוד בא המי' שם נתקיי' תכף בעת אשר יעלו בו מנחת ערב והוא תמיד של בין הערבי' והוא שכבר הביא הש''י מדרך אדום מים ומלא' הארץ מהם : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויהי לדעת חכמינו זכרונם לברכה פי' ויהי (דבור זה של אלישע) בבקר, (שאז נבא והגשם התחיל בארץ אדום), וכעלות המנחה (מנחת ערב) והנה מים באים אז הגיעו המים אל הנחל והמפרשים פירשו כעלות המנחה מנחת הבקר :(מלבי"ם)


{כא}  וְכָל-מוֹאָב֙ שָֽׁמְע֔וּ כִּֽי-עָל֥וּ הַמְּלָכִ֖ים לְהִלָּ֣חֶם בָּ֑ם וַיִּצָּעֲק֗וּ מִכֹּ֨ל חֹגֵ֤ר חֲגֹרָה֙ וָמַ֔עְלָה וַיַּעַמְד֖וּ עַֽל-הַגְּבֽוּל:

 רש"י  על הגבול. על הספר, שקורין מרק''א : (רש"י)

 מצודת דוד  שמעו. כאשד שמעו שעלו למלחמה, נאספו גם המה : מכל חוגר. מכל היודע לחגור החרב : ומעלה. והמעולים מהם, הם הגבורים אנשי מלחמה, ורצה לומר : איש לא נעדר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויצעקו. נאספו על ידי צעקת המאסף : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מכל חוגר חגורה ומעלה. ר''ל כל מי שראוי לחגור חגור' להלח' ומי שלמעלה מהם כלם נצעקו ויעמדו אצל גבול ארצ' לשמו' שלא יכנסו בה אויביה' : (רלב"ג)

 מלבי"ם  וכל מואב שמעו (מכבר כי זה גדר השם הקודם אל הפעול שאינו מקפיד על הקדימה בזמן), ויעמדו מכבר :(מלבי"ם)


{כב}  וַיַּשְׁכִּ֣ימוּ בַבֹּ֔קֶר וְהַשֶּׁ֖מֶשׁ זָרְחָ֣ה עַל-הַמָּ֑יִם וַיִּרְא֨וּ מוֹאָ֥ב מִנֶּ֛גֶד אֶת-הַמַּ֖יִם אֲדֻמִּ֥ים כַּדָּֽם:

 רש"י  אדומים כדם. כן דרך המים, כשהשמש זורחת עליהם בבקר, מאדימות : מנגד. מרחוק, והם לא ראו באותו הנחל מים מעולם, לפיכך היו סבורין שהוא דם : (רש"י)

 מצודת דוד  על המים. הבאים אל הנחל בדבר ה' : אדומים כדם. על ידי זריחת השמש על המים, נראים הם אדומים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  וישכימו (לדעת חכמינו זכרונם לברכה היה זה בבקר שאחריו, ולפי המפרשים שמ''ש כעלות המנחה הוא מנחת הבקר היה באותו בקר תיכף) :(מלבי"ם)


{כג}  וַיֹּֽאמְרוּ֙ דָּ֣ם זֶ֔ה הָחֳרֵ֤ב נֶֽחֶרְבוּ֙ הַמְּלָכִ֔ים וַיַּכּ֖וּ אִ֣ישׁ אֶת-רֵעֵ֑הוּ וְעַתָּ֥ה לַשָּׁלָ֖ל מוֹאָֽב:

 מצודת דוד  דם זה. היות כי מעולם לא היה שם מים, לחשוב שנראים אדומים מזריחת השמש, כי לא ידעו שבא שמה מים בדרך נס : החרב נחרבו. רוצה לומר : המלכים נהרגו בחרב, כי הכו איש את רעהו בהלחמם זה בזה : ועתה. הואיל וכן, הרי הם מוכנים לשלל מואב, ולא יצטרכו מעתה להלחם בהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  החרב נחרבו. מלשון חרב : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויאמרו דם זה וגו'. לפי שלא היה ממנהג המישור ההוא להיות בו מים חשבו שיהיו דם ולא נתנו לבם הכאת השמש במים : החרב נחרבו. ר''ל הכו זה את זה בחרב והרגו זה את זה : (רלב"ג)

 מלבי"ם  החרב נחרבו מענין חרב שלחמו זה בזה בחרב :(מלבי"ם)


{כד}  וַיָּבֹאוּ֮ אֶל-מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵל֒ וַיָּקֻ֤מוּ יִשְׂרָאֵל֙ וַיַּכּ֣וּ אֶת-מוֹאָ֔ב וַיָּנֻ֖סוּ מִפְּנֵיהֶ֑ם (ויבו)-וַיַּכּוּ-בָ֔הּ וְהַכּ֖וֹת אֶת-מוֹאָֽב:

 מצודת דוד  ויבואו. כההולכים בבטחון, מבלי הכין למלחמה : ויכו בה והכות וכו'. רצה לומר : הכו וחזרו והכו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויבאו אל מחנה ישראל. הנה סבב הש''י שבאו כלם שם לא כדרך האנשים היוצאים למלחמה אך כדרך האנשים היוצאים לשלל ולזה הכום ישראל בקלות : ויכו בה והכות את מואב. הנה הכתי' ויבו בבי''ת וקרי ויכו בכ''ף והכוונה בהם שכבר הכום במחנה ההוא שבאו שם והוא מחנה ישראל ובא בלשון נקבה על דרך אם תחנה עלי מחנה ואחר זה השלימו להכות את מואב במקומותיהם : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויכו אחר שנסו רדפו עד ארץ מואב והכו בה (במדינה עצמה) והתמידו להכות את מואב, ועל זה אמר והכית את מואב :(מלבי"ם)


{כה}  וְהֶעָרִ֣ים יַהֲרֹ֡סוּ וְכָל-חֶלְקָ֣ה ט֠וֹבָה יַשְׁלִ֨יכוּ אִישׁ-אַבְנ֜וֹ וּמִלְא֗וּהָ וְכָל-מַעְיַן-מַ֤יִם יִסְתֹּ֙מוּ֙ וְכָל-עֵֽץ-ט֣וֹב יַפִּ֔ילוּ עַד-הִשְׁאִ֧יר אֲבָנֶ֛יהָ בַּקִּ֖יר חֲרָ֑שֶׂת וַיָּסֹ֥בּוּ הַקַּלָּעִ֖ים וַיַּכּֽוּהָ:

 רש"י  והערים יהרוסו. היו הורסין : ישליכו איש אבנו. שהיו נוטלין האבנים מן החומות, עד השאיר כל אבני הקירות בקיר לעמוד על חרסית שלהן הוא הטיט, כלומר שלא היתה עוד אבן בחומה, ואחרי זאת ויסובו הקלעים ויכו את הנשאר בחלקה, שלא נשברה החומה, והפילוה : (רש"י)

 מצודת דוד  איש אבנו. כל אחד השליך האבן אשר היה עליו להשליך : עד השאיר אבניה וכו'. רצה לומר, לא השאירו בעיר קיר חרשת, כי אם אבני החומה, עם שהיתה מטרפולין של מואב : ויסובו. אחר זה הפילו גם החומה, עם אבני הקלע : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הקלעים. משליכי אבני קלע : (מצודת ציון)

 רלב"ג  והערים יהרסו. עד השאיר אבניה בקיר חרשת, ר''ל שבעיר ההיא לבדה השאיר אבניה כי היא היתה חזקה מאד וכבר היו סובבים הקלעים ומכים אות' והנה היה שם מלך מואב וכראותו כי חזק ממנו דבר המלחמה לקח אתו שבע מאו' איש שולף חרב להבקיע אל מלך אדום ולא יכולו אז לקח במחנה מלך אדום בנו הבכור של מלך אדום אשר ימלוך תחתיו והעלהו עולה על החומה ר''ל ששרף אותו כאמרו על שרפו את עצמות מלך אדום לשיד : (רלב"ג)

 מלבי"ם  והערים יהרסו בלי הפסק, עד השאיר רצה לומר הרסו כל הערים רק קיר חרשת היה מבצר גדול שהקיר בנוי מאבנים גדולות ובקיר חרשת נשארו אבניה רצה לומר אבני החומה שלא יכלו להרסה ולכבשה מחוזק האבנים (ושם היה מלך מואב) ויסבו הקלעים באבנים גדולות שקולעים להרוס החומה ויכוה רצה לומר הכו בקלעיהם להרסו :(מלבי"ם)


{כו}  וַיַּרְא֙ מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֔ב כִּֽי-חָזַ֥ק מִמֶּ֖נּוּ הַמִּלְחָמָ֑ה וַיִּקַּ֣ח א֠וֹתוֹ שְׁבַע-מֵא֨וֹת אִ֜ישׁ שֹׁ֣לֵֽף חֶ֗רֶב לְהַבְקִ֛יעַ אֶל-מֶ֥לֶךְ אֱד֖וֹם וְלֹ֥א יָכֹֽלוּ:

 מצודת דוד  המלחמה. עם המלחמה הבא עליו : להבקיע. רצה לומר : לעבור בתוך המחנה, אל מלך אדום להלחם עמו, ולא יכלו לבוא עד מקומו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אותו. עמו : להבקיע. מלשון בקיעה, ורוצה לומר, להפריד המחנה, ולעבור דרך בה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם  השאלות: למה היה קצף על ישראל על שהעלה מלך מואב את בנו על החומה מה חטאו ישראל בזה? :

וראה מלך מואב שהיה בפנים כי לא יוכל לנצח מן החומה כי חזק המלחמה ושיכבשו החומה ולכן לקח ושלף חרב (כי מן החומה לחמו בחצים וקשת) ורצה להבקיע אל מלך אדום שמלך אדום ומחנהו עמד בצד אחד והיה חלוש נגדו ורצה להבקיע לתפוס את המלך עצמו ולא יכלו לתפשו רק תפסו בנו הבכור, ולקחהו ויעלהו וישרפהו על החומה לנקום ממלך אדום (ועל זה אמר על שלשה פשעי מואב וכו' על שרפו עצמות מלך אדום לסיד) ומזה נתעורר קצף ממחנה אדום על ישראל, שחרה להם שישראל לא עזרוהו בעת נבקעו מן החומה ולחמו נגדו שהניחוהו ללחום לבדו, ועל ידי כן לא נסעו מעליו כי נעשה קצף בין שלשת המלכים. זה לפי הפשט, ודברי חכמינו זכרונם לברכה ידועים :(מלבי"ם)


{כז}  וַיִּקַּח֩ אֶת-בְּנ֨וֹ הַבְּכ֜וֹר אֲשֶׁר-יִמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֗יו וַיַּעֲלֵ֤הוּ עֹלָה֙ עַל-הַ֣חֹמָ֔ה וַיְהִ֥י קֶצֶף-גָּד֖וֹל עַל-יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּסְעוּ֙ מֵֽעָלָ֔יו וַיָּשֻׁ֖בוּ לָאָֽרֶץ: (פ)

 רש"י  ויקח את בנו הבכור. בפסיקתא דפרשת שקלים נדרש : ששאל את עבדיו מה טיבה של אומה זו שנעשה להם נסים כאלה, אמרו לו : אביהם אברהם בן יחיד היה לו, אמר לו הקב''ה הקריבהו לפני, ורצה להקריבו להקב''ה, אמר להם : אף אני בן בכור יש לי, אלך ואקריבנו לעבודה זרה : על החמה. חסר וא''ו, שהיה עובד לחמה : ויהי קצף גדול. שנזכרו עונותיהם, שאף הם עובדין לעבודה זרה, ואינן ראויין לנס : (רש"י)

 מצודת דוד  ויקח את בנו. כי בא למקום בנו, ולקחו עמו ושרפו כליל כעולה, על החומה מול אביו מלך אדום : ויהי קצף. מלך אדום קצף על ישראל, כי בעבורה באה לו הרעה ההיא, ולא ראו להצילו. ורבותינו ז''ל אמרו (סנהדרין לט ב) : שמלך מואב העלה בנו לעולה, מהם אמרו לשמים, ומהם אמרו לעבודת כוכבים, ובעבור זה קצף ה' על ישראל וכו' : (מצודת דוד)

 רלב"ג  והנה הביא זה הענין קצף גדול על ישראל ר''ל שכעסו מאד על שקרה זה המקר' הרע למלך אדו' שבא לעזור להם או יהיה הרצון שהיה למלך אדום קצף גדול בעבו' ישראל כי בסבתם קרה לו זה : (רלב"ג)

מלכים ב פרק-ד

{א}  וְאִשָּׁ֣ה אַחַ֣ת מִנְּשֵׁ֣י בְנֵֽי-הַ֠נְּבִיאִים צָעֲקָ֨ה אֶל-אֱלִישָׁ֜ע לֵאמֹ֗ר עַבְדְּךָ֤ אִישִׁי֙ מֵ֔ת וְאַתָּ֣ה יָדַ֔עְתָּ כִּ֣י עַבְדְּךָ֔ הָיָ֥ה יָרֵ֖א אֶת-יְהוָ֑ה וְהַ֨נֹּשֶׁ֔ה בָּ֗א לָקַ֜חַת אֶת-שְׁנֵ֧י יְלָדַ֛י ל֖וֹ לַעֲבָדִֽים:

 רש"י  מנשי בני הנביאים. אשת עובדיה היתה. כל בני הנביאים שבמקרא, תרגומו : תלמידי נבייא : והנושה. הוא יהורם בן אחאב, שהיה מלווהו ברבית מה שזן את הנביאים בימי אביו, במדרש רבי תנחומא. לכך נאמר (לקמן ט כד) : ויך את יהורם בין זרועיו, שפשטו ליטול רבית : (רש"י)

 מצודת דוד  ואשה וכו'. אמרו רבותינו ז''ל (זוהר חדש רות פב ב) שהיתה אשת עובדיה, והנושה היה יהורם בן אחאב, ובחיי אחאב הלוה לו ממון ברבית, לכלכל את הנביאים : לעבדים. בעבור חוב הממון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והנושה. המלוה, כמו (דברים כד יא) : והאיש אשר אתה נושה בו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ואשה אחת מנשי בני הנביאים. ידוע כי בני הנביאים היו כלם יראים ה' ולזה אמר' כי עבדך היה ירא את ה' ולא היה עובד ע''ג ואמר' זה כי רוב ישדאל עובדי' ע''ג אז : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ואשה אחת פי' חכמינו זכרונם לברכה שהיתה אשת עובדיה שהחביא מאה נביאים במערה ויכלכלם לחם ומים ולצורך זה לוה מעות מאחאב ויהורם לקח ממנו רבית ונשה בו ורצה ליקח את בניו לעבדים וע''כ צעקה אל אלישע שע''י שעבדך היה ירא ה' על ידי כן נסתבב שהנושה בא לקחת ילדיו לעבדים, וכבר אמרו אצל בתו של ר' נחוניא אפשר דבר שנזהר בו אותו צדיק יכשל בו זרעו, כי הגם שלפעמים מה''ד פוגע בצדיק, לא יהיה זה בסבת מצוה שהיה עוסק בה תמיד להציל לקוחים למות, וגם שאמר ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם, ואיך אפשר אחר שהיה ירא ה' שיקח הנושה ילדיו לעבדים. וכבר אמרו שביואב נאמר מיתה על שלא הניח בן ממלא מקומו, וע''ז צעקה עבדך אישי מת רצה לומר שיצדק עליו שם מיתה אחר שהנושה יקח ילדיו לעבדים :(מלבי"ם)


{ב}  וַיֹּ֨אמֶר אֵלֶ֤יהָ אֱלִישָׁע֙ מָ֣ה אֶֽעֱשֶׂה-לָּ֔ךְ הַגִּ֣ידִי לִ֔י מַה-יֶּשׁ-(לכי) לָ֖ךְ בַּבָּ֑יִת וַתֹּ֗אמֶר אֵ֣ין לְשִׁפְחָתְךָ֥ כֹל֙ בַּבַּ֔יִת כִּ֖י אִם-אָס֥וּךְ שָֽׁמֶן:

 רש"י  אסוך שמן. כדי סיכת שמן, והאל''ף בתיבה מן היסוד, כמו אל''ף של (איוב יג טז) : ואחותי באזניכם, והאל''ף של (יחזקאל כא כ) : אבחת חרב : (רש"י)

 מצודת דוד  מה יש לך. לשיהא הברכה שורה בו : כל בבית. כלל לא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אסוך. שם כלי השמן, ויקרא כן על שם שסכין ומושחין ממנו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כי אם אסוך שמן. הנה אסוך הו' כלי קטן ישימו בו שמן לסוך והנה היה זה המופ' שבהריק הכלי הזה היה כל האויר הנכנס שם מתהפך לשמן בדרך ההפך המטה לנחש היה זה המופ' בפעם אחת לבד ולזה צוה אותה שתשאל תחלה כלים רקים מאת כל שכניה כל מה שאפש' לה כדי שיהיה לה מהשמן שיעור רב והיא היתה מוצקת על הכלי ובהיותו מלא בניה מסיעים הכלי המלא ושמי' הכלי הריק באופן שביציקה אחת נמלאו כל הכלים זה אחר זה : (רלב"ג)

 מלבי"ם  מה אעשה לך כי אין הברכה שורה על אין רק על דבר יש, וע''כ הגידי לי מה יש לך בבית שעליו תחול הברכה ותאמר וכו' כי אם אסוך שמן ופי' חכמינו זכרונם לברכה שעובדיה היה מדליק תמיד שמן לבני הנביאים אשר בלילה לא יכבה נרם, ראוי שיהיה נס בשמן :(מלבי"ם)


{ג}  וַיֹּ֗אמֶר לְכִ֨י שַׁאֲלִי-לָ֤ךְ כֵּלִים֙ מִן-הַח֔וּץ מֵאֵ֖ת כָּל-(שכנכי) שְׁכֵנָ֑יִךְ כֵּלִ֥ים רֵקִ֖ים אַל-תַּמְעִֽיטִי:

 מצודת דוד  מן החוץ. מן האנשים שחוץ לביתך, ולתוספות ביאור אמר : מאת כל שכניך : אל תמעיטי. אל תשאלי מעט כי אם הרבה כלים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  לכי ושאלי לך, הנה הנס היה רק בהאסוך שנעשה כמעין ומקור יזל שמן מדליו בשפע שובע רצון, ובכ''ז היה צריך שגם הכלים שתצוק השמן בהם יהיו מוכנים לקבל הברכה, ולכן הוסיף מאת כל שכיניכי שבזה הכין כלי כל השכנים אל קבלת הברכה, והנה אלישע רצה שיגמר הנס בפעם הראשון שתרבה בכלים כל כך עד שיהיה די לשילום החוב ולפרנסתם בעתיד, ולז''א כלים רקים אל תמעיטי : (מלבי"ם)


{ד}  וּבָ֗את וְסָגַ֤רְתְּ הַדֶּ֙לֶת֙ בַּעֲדֵ֣ךְ וּבְעַד-בָּנַ֔יִךְ וְיָצַ֕קְתְּ עַ֥ל כָּל-הַכֵּלִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וְהַמָּלֵ֖א תַּסִּֽיעִי:

 רש"י  וסגרת הדלת. כבוד הנס הוא לבא בהצנע : והמלא תסיעי. מלפניך, ותתני כלי אחר במקומו למלאותו, וצלוחית השמן לא תזיזי ממקומו, לפי שהקב''ה עושהו כמעין, ואין דרך מעין לזוזו ממקומו, מדרש אגדה שמעתי : (רש"י)

 מצודת דוד  והמלא תסיעי. הכלי אשר תמלא, תסיעי ממקומה, להעמיד האחר תחתיה, ולא תזוז האסוך ממקומה, על כי האסוך נעשה כמעין, ואין מדרך המעין לזוז : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בעדך. כנגדך : תסיעי. תעקרי ממקומה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם  ובאת וסגרת הדלת בל יחול עין הרע, ובל יקרב איש בלתי ראוי, שעל ידי רוע מעשיו תופסק צינור השפע, ובמ''ש בעדך ובעד בניך ידעה כי יש עוד תנאי, והיה בזה ג' תנאים, א. שהיא לא תזוז ממקומה, כי הנקודה שבו חלה הברכה היה במקום מוגבל, שם נפתח המעין וניגר במורד ואם תזוז ממקומה יושחת המעין, ועל זה אמר בעדך ובעד בניך, ואמר הם מגישים אליה כי היא לא זזה ממקומה, ב. שאחר שהפכה את האסוך ופיה למטה החזיקה אותו כן עד גמר הנס, ועל זה אמר ויצקתה רצה לומר בלי הפסק וכן אמר והיא מוצקת, ג. שרק על הכלים שהוכנו ששאלה מאת שכניה, לז''א האלה : (מלבי"ם)


{ה}  וַתֵּ֙לֶךְ֙ מֵֽאִתּ֔וֹ וַתִּסְגֹּ֣ר הַדֶּ֔לֶת בַּעֲדָ֖הּ וּבְעַ֣ד בָּנֶ֑יהָ הֵ֛ם מַגִּשִׁ֥ים אֵלֶ֖יהָ וְהִ֥יא (מיצקת) מוֹצָֽקֶת:

 רש"י  הם מגישים אליה. הכלים : (רש"י)

 מצודת דוד  הם מגישים. את הכלים הריקים, כי היא לא זזה ממקומה עם האסוך : (מצודת דוד)


{ו}  וַיְהִ֣י | כִּמְלֹ֣את הַכֵּלִ֗ים וַתֹּ֤אמֶר אֶל-בְּנָהּ֙ הַגִּ֨ישָׁה אֵלַ֥י עוֹד֙ כֶּ֔לִי וַיֹּ֣אמֶר אֵלֶ֔יהָ אֵ֥ין ע֖וֹד כֶּ֑לִי וַֽיַּעֲמֹ֖ד הַשָּֽׁמֶן:

 רש"י  ויעמוד השמן. מלבא עוד, ומדרש אגדה (בבראשית רבה לה ג) : הוקיר שער השמן : (רש"י)

 מצודת דוד  הכלים. אשר שאלה : הגישה וכו'. כי לא ידעה אשר כבר נתמלאו כולם : ויעמוד השמן. לא היה נשפך עוד : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  ויהי כמלאת הכלים מבואר שלא שאלה כלים הרבה כל כך, ועל זה אמר הגישה אלי עוד כלי וכו' ויעמד השמן רצה לומר על ידי שלא היו כלים הרבה, ולא היה השמן מספיק לפרנסתה אחרי שילום החוב על ידי כן עמד השמן, רצה לומר שלא יצא מן האסוך שהיתה פיה למטה, רק עמד בתוך האסוך, ובזה היה האסוך עדיין מוכן להשפיע משמן הברכה בעתיד :(מלבי"ם)


{ז}  וַתָּבֹ֗א וַתַּגֵּד֙ לְאִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים וַיֹּ֗אמֶר לְכִי֙ מִכְרִ֣י אֶת-הַשֶּׁ֔מֶן וְשַׁלְּמִ֖י אֶת-(נשיכי) נִשְׁיֵ֑ךְ וְאַ֣תְּ (בניכי) וּבָנַ֔יִךְ תִֽחְיִ֖י בַּנּוֹתָֽר: (פ)

 רש"י  ותבא ותגד וגו'. באת ליטול עצה, אם למכור אם להמתין עד שיוקר עוד, אמר לה לכי מכרי, כי יש די לכל נשייך, ולחיות את ובניך בנותר, עד שיחיו המתים : (רש"י)

 מצודת דוד  בנותר. בדמי השמן על דמי החוב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נשיך. הלואתך : מדי. מתי, רצה לומר : בכל זמן : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ותבא ותגד לאיש האלהים. הנה לא רצתה לעשות מזה השמן דבר אם לא בעצת הנביא כי לא היתה יודעת מה רצון הנבי' בזה : ושלמי את נשייך. ר''ל פרעי את חוביך כטעם לוה רשע ולא ישלם : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויאמר לכי מכרי הבטיח לה שהשמן שיצא אל הכלים יספיק לשילום החוב, וחכמינו זכרונם לברכה אמרו שנתיקר השמן עד שהיה בו כדי החוב, ואת ובניך תחיי בנותר רצה לומר בשמן הנותר באסוך זה יספיק לפרנסתה כי יזול תמיד שמן ככל הצורך לפרנסתה ואמרו חכמינו זכרונם לברכה תחיי בנותר עד שיחיו המתים :(מלבי"ם)


{ח}  וַיְהִ֨י הַיּ֜וֹם וַיַּעֲבֹ֧ר אֱלִישָׁ֣ע אֶל-שׁוּנֵ֗ם וְשָׁם֙ אִשָּׁ֣ה גְדוֹלָ֔ה וַתַּחֲזֶק-בּ֖וֹ לֶאֱכָל-לָ֑חֶם וַֽיְהִי֙ מִדֵּ֣י עָבְר֔וֹ יָסֻ֥ר שָׁ֖מָּה לֶאֱכָל-לָֽחֶם:

 רש"י  ושם אשה גדולה. חשובה, וראיתי בפרקי דרבי אליעזר (פרק לג) : אחותה של אבישג השונמית היתה : ויהי מדי עברו. באותה העיר, יסור אל ביתה לאכל לחם : יסור. לשון הווה, היה סר שם : (רש"י)

 מצודת דוד  ויהי היום. רצה לומר : בא היום אשר עבר אלישע אל שונם : אשה גדולה. אשה חשובה : ויהי מדי עברו. מיום ההוא והלאה, מדי עברו וכו' : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ושם אשה גדולה. ר''ל אשה חשובה ונכבדת : ותחזק בו לאכל לחם. אחשב שהשתדלה בכל עוז שיאכל לחם אז בבית' ושיבא שם בכל עת שיהיה בעיר שונם ואחשוב שלא נתפרס' לה עדיין מעלת אלישע אך היה דרכ' להביא לביתה מה שתוכל מהאורחי' הבאי' בעיר וזה כי זה היה בתחלת ענין אלישע לפי מה שירא' מהזמן שהיה זה קודם מה שאמר אלישע מחר סאה סלת בשקל וסאתי' שעורי' בשקל בשע' שומרון וזה שכבר בנתה העליה אח' זה ולקץ שנה מעת בא שם אלישע ילדה בן וגדל הבן ההוא עד שכבר יצא אל הקוצרי' ואמ' לאביו ראשי ראשי ואח' זה אמ' לה שתצא לגור באשר תגור כי קרא ה' לרעב וגם בא אל הארץ שבע שנים ואחר שבע שנים סר הרעב וכשתחקור בזה תמצ' שזה היה אצל תחלת צמיחת נבואת אלישע ולזה אינו מן הפלא אם לא היה מפורסם לה שיהיה נביא ויתכן שחקרה מעניניו כשראת' עברו אצלה תמיד מפני ראותה כל מנהגיו בתכלית מהשלמות ואז נתבאר לה שהוא איש אלהים קדוש : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ושם אשה גדולה פי' חכמינו זכרונם לברכה שהיתה גדולה במע''ט ובחשיבות, ותחזק בו לאכל לחם, הנה חכמינו זכרונם לברכה אמרו הרוצה ליהנות יהנה כאלישע, רצה לומר כי אלישע לא נהנה מכל מי שיהיה רק בתנאים מיוחדים, כמ''ש ר' פנחס בן יאיר (חולין ו') ישראל קדושים הן יש י''ל ואינו רוצה וכתיב (משלי כ''ג) אל תלחם את לחם רע עין, ויש רוצה ואין לו, אבל אתה רוצה ויש לך, וכן בודאי נזהר אלישע מזה, והאשה הזאת היתה אשה גדולה בעושר ויש לה, וגם ותחזק בו רצה לומר שהפצירה בו הרבה שמזה ידע שי''ל ורוצה, והנה ר' פנחס בן יאיר כשהגיע לביתו של רבי לא רצה ליהנות על שראה כודניתא בביתו, כי היה לו גם כן תנאי שמי שיהנה ממנו לא ימצא בו כל דבר רע. והיא היתה אשה גדולה במע''ט וע''כ אכל לחם בביתה. והנה אמרו כל המארח ת''ח בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו כאילו מקריב תמידין שנאמר איש אלהים קדוש, עובר עלינו תמיד, באור דבריהם, כי אכילת ת''ח י''ל דמיון עם הקרבן, ושולחנו י''ל דמיון עם המזבח, כמ''ש בסוף חגיגה פתח בשולחן וסיים במזבח וכו', כי כמו שעל ידי הקרבן היתה השכינה שורה בישראל ובאר בכוזרי שכמו שהנשמה הרוחנית תשכן בגוף על ידי המאכל, שהצלול והזך שבמאכל יזדכך בכבד ועליו תנשא נפש הצומחת, והזך יותר יעלה ללב ועל ידי זה תשכן בו הנפש החיונית, והזך יותר יעלה אל המוח ועליו תנשא הנפש המשכלת, ועל ידי המשכלת תשכן בו הנשמה האלהית על ידי מצועים רבים, הגם שהנשמה מצד עצמה אין לה שום קשר עם המאכל הגשמי, וכן על ידי הקרבנות הנשרפים ומתעכלים על גבי המזבח כדרך עיכול שבאצטומכא, תעלה מהם הרוחני אל מזבח הקטורת שבו תשכון עננה הריח הטוב הרוחני, ומשם אל ארון הברית שם תשכון מחשבת המקריב וטוב כוונתו בקדש, ועליו ישכון ה' אלהים, ואחר שהנביא ואיש אלהים הוא מקום מוכן להשראת השכינה ודומה לארון הברית בקדש הקדשים, נמצא על ידי המאכל המחיה גוף הנביא ועל ידי כוונתו באכילתו לשם שמים מברר הזך שבו בירור אחר בירור מחלקי דומם צומח חי מדבר עד הנפש המשכלת והרוחנית והחיה ויחידה שבו ישכון ה' בו, והמאכיל אותו עם הכוונה הראויה מקריב תמידים והשולחן אשר לפני ה' הוא המזבח, ואלישע שנודע לו בפעם הראשונה שאכל בבית הצדקת הלז כי הקריבה לחמה לריח ניחוח בטוב הכוונה והמחשבה הראויה, לכן ויהי מדי עברו יסור שמה מעצמו לזכות אותה במצוה רבה הזאת :(מלבי"ם)


{ט}  וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל-אִישָׁ֔הּ הִנֵּה-נָ֣א יָדַ֔עְתִּי כִּ֛י אִ֥ישׁ אֱלֹהִ֖ים קָד֣וֹשׁ ה֑וּא עֹבֵ֥ר עָלֵ֖ינוּ תָּמִֽיד:

 רש"י  הנה נא ידעתי. שלא ראתה זבוב על שלחנו, וקרי על סדינו (ברכות י ב) : (רש"י)

 מצודת דוד  הנה נא ידעתי. מכירה אני בו שהוא איש קדוש, ואין מהראוי לשבת אתנו יחד ואמרו רבותינו ז''ל (ברכות יב) : האשה מכרת באורחים יותר מן האיש : עובר. אף הוא עובר עלינו תמיד, בכל עת בואו פה, ואיך ישב עמנו יחד פעמים רבות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אישה. בעלה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם  ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי, רצה לומר מזה שהנביא בא מעצמו לביתי ולא כפעם הראשונה שהוכרחתי להפציר בו, ומזה ידעתי שמצד שהוא איש אלהים קדוש מצד זה עובר עלינו תמיד שמגמת חפצו בעברו דרך שונם הוא רק עלינו ובעבורנו לסעוד אצלנו ולזכות אותנו במצוה זו, שלכן עובר תמיד, שאכילתו כקרבן והתמדת בואו כקרבן תמיד :(מלבי"ם)


{י}  נַֽעֲשֶׂה-נָּ֤א עֲלִיַּת-קִיר֙ קְטַנָּ֔ה וְנָשִׂ֨ים ל֥וֹ שָׁ֛ם מִטָּ֥ה וְשֻׁלְחָ֖ן וְכִסֵּ֣א וּמְנוֹרָ֑ה וְהָיָ֛ה בְּבֹא֥וֹ אֵלֵ֖ינוּ יָס֥וּר שָֽׁמָּה:

 מצודת דוד  עלית קיר. עליה קטנה בנויה בקיר אבנים, בנין מעולה : יסור שמה. להתבודד בחדרו לבד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קיר. כותל : ונשים. מלשון שימה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  נעשה נא עלית קיר קטנה. אחשוב שמהקיר בעינה היתה נמשכת העלייה כמו הענין בבנין הכפה מאלט''ו בלע''ז : ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה. רצה לומר כי למעלתו אין ראוי שישתתפו בני הבית עמו ולא להשתמש בכלים שהוא ישתמש בהם ולזה רצת' שיהי' לו שם כלי תשמישו מיוחדים לה : (רלב"ג)

 מלבי"ם  נעשה נא ולכן רצתה לעשות גם משכן לארון הברית הזה שביתה תהיה מעון לשכינה השוכנת על הנביא, ושם נשים כסא ומטה וכו' שהם ד' תקוני שכינתא כדי שבבואו אלינו יסור שמה, ויהיה שם מקום מיוחד לשכינת אל :(מלבי"ם)


{יא}  וַיְהִ֥י הַיּ֖וֹם וַיָּ֣בֹא שָׁ֑מָּה וַיָּ֥סַר אֶל-הָעֲלִיָּ֖ה וַיִּשְׁכַּב-שָֽׁמָּה:

 רש"י  ויהי היום. ויהי יום אחד : (רש"י)

 מצודת דוד  ויהי היום. בא היום אשר בא שמה, אחרי עשותה את העליה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  ויהי היום שהיה מיוחד אל הנביא לבוא למקום ההוא ביחוד, סר אל העליה וישכב שמה באופן שנעשה שם מקום קבוע אל הנביא :(מלבי"ם)


{יב}  וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל-גֵּחֲזִ֣י נַעֲר֔וֹ קְרָ֖א לַשּׁוּנַמִּ֣ית הַזֹּ֑את וַיִּקְרָא-לָ֔הּ וַֽתַּעֲמֹ֖ד לְפָנָֽיו: {יג}  וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ אֱמָר-נָ֣א אֵלֶיהָ֮ הִנֵּ֣ה חָרַ֣דְתְּ | אֵלֵינוּ֮ אֶת-כָּל-הַחֲרָדָ֣ה הַזֹּאת֒ מֶ֚ה לַעֲשׂ֣וֹת לָ֔ךְ הֲיֵ֤שׁ לְדַבֶּר-לָךְ֙ אֶל-הַמֶּ֔לֶךְ א֖וֹ אֶל-שַׂ֣ר הַצָּבָ֑א וַתֹּ֕אמֶר בְּת֥וֹךְ עַמִּ֖י אָנֹכִ֥י יֹשָֽׁבֶת:

 רש"י  חרדת אלינו. בשבילנו : את כל החרדה הזאת. לשום אל לבך את העסק הזה, כמו (ישעיהו סו ב) : וחרד על דברי, זהיר על הדבר שיהא עשוי, ונותנו אל לבו : מה לעשות לך. מה את צריכה שנעשה לך, שבשבילנו עסקת כל זה : בתוך עמי. בתוך קרובי, אין אדם מזיקני, איני צריכה למלך ולא לשר הצבא : (רש"י)

 מצודת דוד  אמר וכו'. לא רצה לדבר עם האשה פנים אל פנים : הנה חרדת וכו'. רצה לומר : בעבור שאת מטרחת עצמך הטרחה הזאת בעבורינו, ומהו הגמול לעשות לך, האם יש לך דבר מה לדבר בעבורך אל המלך וכו' : בתוך עמי. רצה לומר : אני יושבת בתוך בני משפחתי, ואין מי מהם עושה רעה עמדי, לשאצטרך לקבול ולהתרעם על מי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חרדת. ענין תנועה חזקה, ואם היא מבלי פחד, כמו (שמואל א טז ד) : ויחרדו זקני העיר לקראתו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויאמר לו אמר נא אליה. הנה לא רצה אלישע לדבר עם האשה אם לא כשהביאו לזה הכרח ואלו הדברים הספיק שיאמר לה גחזי ולזה לא קרא לה גחזי שתעמד בפתח כי לא היה רצון אלישע לדבר עמה אבל עמד' בחוץ לפני גחזי והי' גחזי בחוץ קרו' לאלישע או היה סמוך לפתח העלייה : הנה חרדת אלינו את כל החרדה הזאת. ר''ל הנה פחד' שלא תוכלי לנו לעשות הראוי מהכבוד כל הפחד הזה עד שהביאך זה לעשות כל מה שעשית לי מהכבוד : מה לעשות לך. להשיב גמול על הטובה הזאת היש לדבר בעבורך אל המלך או אל שר הצבא ואדבר אליהם בעבורך ותאמר בתוך עמי ומשפחתי אנכי יושב' ולזה אין לי עסק עם אד' יצטרך לי בעבורו לדבר אל המלך או אל שר הצבא : (רלב"ג)

 מלבי"ם  הנה חרדת רצה לומר כי אלישע בהיותו נהנה משל אחרים כן היה משפיע להם מברכתו, באופן שלא היה מקבל רק משפיע ברכה, כמ''ש תיכף לת''ח ברכה כמו שהלב המקבל החיות מן האיברים חוזר ונותן ומשלח מעינות הדם אל כולם, ואמר הנה חרדת אלינו את כל החרדה הזאת (כענין שאמרו ארח טוב מהו אומר כל מה שטרח בעה''ב לא טרח אלא בשבילי), מה לעשות לך, כיון שבהכרח אעשה לך טובה בעבור זה, ויצויר שיעשה עמה טובה בדרך העולם כמו לדבר בעבורה עם גדולי המדינה שהיה אלישע חשוב בעיניהם ויעשו כל אשר ישאל, או שיעשה עמה טובה אצל ה' על ידי תפלה או בדרך נס ושידוד הטבע, ותחלה רצה לעשות בדרך הטבע, ועל זה אמר היש לדבר לך רצה לומר בעבורך אל המלך, ותאמר בתוך עמי אנכי יושבת באין מכלים דבר, וגם למ''ש שרצה להתפלל בעדה פי' בזוהר ששאל אם יש לדבר בשבילה אל מלכו של עולם או לפעול בעדה על ידי שרי צבאותיו המניעים את המערכת, והשיבה שאינה רוצה לפרוש מן הכלל ותפלת הרבים :(מלבי"ם)


{יד}  וַיֹּ֕אמֶר וּמֶ֖ה לַעֲשׂ֣וֹת לָ֑הּ וַיֹּ֣אמֶר גֵּיחֲזִ֗י אֲבָ֛ל בֵּ֥ן אֵֽין-לָ֖הּ וְאִישָׁ֥הּ זָקֵֽן:

 רש"י  ויאמר. אלישע לגחזי : ומה לעשות לה. נגד הטובה הזאת : (רש"י)

 מצודת דוד  ומה לעשות לה. אחר שהלכה מפניו שאל לגיחזי ומהו אם כן הגמול שאעשה לה : אבל. באמת יש מקום לעשות לה גמול, כי אין לה בן, ואישה זקן, ובדרך הטבע לא תלד עוד, ואם תלד על ידך בן, יחשב לגמול רב : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויאמר אלישע לגחזי ומה לעשות לה. מהטובות לתת גמול ע''ז : ויאמר גחזי באמת בן אין לה ואישה זקן. ולזה אינו מוכן מאד אל ההולד' עם שמצדה אפשר ג''כ שימנע פרי בטן להיותה עקרה : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויאמר ואז כאשר יצאה שאל ומה לעשות לה, והשיב גיחזי אבל יש לה צורך לבן כי בן אין לה והיא עקרה בטבעה וגם אישה זקן ואין לה הכנה להוליד לא מצד הפועל ולא מצד המתפעל :(מלבי"ם)


{טו}  וַיֹּ֖אמֶר קְרָא-לָ֑הּ וַיִּקְרָא-לָ֔הּ וַֽתַּעֲמֹ֖ד בַּפָּֽתַח:

 מצודת דוד  בפתח. בראותה שאיננו מדבר עמה פנים אל פנים הוסיפה להתרחק, ועמדה בפתח : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויקרא לה ותעמד בפתח. הנה זה המאמר מפני שהוא נבואה רצה אלישע בעצמו לאמרו לה : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ותעמד בפתח באשר בפעם הראשון לא דבר עמה בנכח נשמרה מלכנס בחדרו כי ראתה שנזהר מלדבר עם אשה, ורק בפעם הזאת שאמר דבר נבואה הוצרך לומר לה בנכח, למען יתקיים :(מלבי"ם)


{טז}  וַיֹּ֗אמֶר לַמּוֹעֵ֤ד הַזֶּה֙ כָּעֵ֣ת חַיָּ֔ה (אתי) אַ֖תְּ חֹבֶ֣קֶת בֵּ֑ן וַתֹּ֗אמֶר אַל-אֲדֹנִי֙ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים אַל-תְּכַזֵּ֖ב בְּשִׁפְחָתֶֽךָ:

 רש"י  למועד הזה כעת חיה. כמו שאת קיימת היום ולשלום, כך תהי קיימת למועד הזה, וחובקת בן : אל אדוני. אל תאמר חובקת בן, מה לי חבוקו אם סופי לקוברו, וזה שאמרה לו כשמת, הלא אמרתי לא תשלה אותי : אל תכזב. אל תראני דבר שיפסוק, יש בידך לבקש רחמים וינתן לי בן, אך בבקשה ממך אל תתן לי אלא בן של קיימא : אל תכזב. כמו (שם נ יא) : לא יכזבו מימיו : (רש"י)

 מצודת דוד  למועד הזה כעת חיה. רצה לומר : לזמן הבא כעת הראויה להיות חיה רוצה לומר : יולדת, והיא ככלות תשעה חדשים, שהם ימי הריון : את חובקת בן. רצה לומר : תשעשע עצמך עם בנך לחבקו, ואף כי בתחלה לא דבר עמה פנים אל פנים, אבל אחר שראה צניעותה שעמדה בפתח, חזר לדבר עמה : אל אדוני. אל תדבר כדברים האלה : אל תכזב. אל תאמר דבר הנפסק, בעבור לשמח לב שפחתך, ועל כי אמר חובקת בן, המורה לשעשוע מה, ולא הבטיחה שיתקיים, לזה אמרה אל תשמחני בדבר שאינו מתקיים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חיה. כן נקראת היולדת, ובדברי רבותינו ז''ל (יומא עג ב) : והחיה תנעול את הסנדל : תכזב. ענינו דבר הנפסק, כמו (ישעיהו נח יא) : אשר לא יכזבו מימיו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כעת חיה. ר''ל כעת הזה העומד וקרא העת ההיא חיה להיות זה החלק מהזמן לבדו נמצא כי הזמן החולף כבר נעדר והעתיד עדיין לא נכנס במציאות וכבר בארנו זה בפרשת וירא אליו באור שלם : אל אדני איש האלהים אל תכזב בשפחתך. ר''ל שהיא אומרת זה דרך בקשה לא יהיה זה אדני לא תכזב בשפחתך בעבור שפחתך להביא לי טובה שאינה טובה אם לא יתקיים הילד כי אלישע לא הבטיחה שיחיה כמו שהיה נראה מבקשת גחזי שאמר אבל בן אין לה וזהו גם כן מה שזכרה אחר זה שאמרה לו לא תשלה אותי ר''ל בל תתן לי טובה שלא תהיה אלא לתת לי שלוה להניח לי מעוצם תשוקתי אל שיהיה לי בן כי אינני חפצה בזה מזה הצד אם לא יתקיים הילד : (רלב"ג)

 מלבי"ם  למועד הזה כעת חיה פי' הרלב''ג שרצה לומר למועד של הרגע ההוה שאני מדבר שנקראת עת חיה, כי הזמן העבר הוא עת מתה שאינה במציאות, והעתיד לא נולד עדיין רק זמן ההוה הוא החי, אל תכזב בשפחתך כאשר אמר לה את חובקת בן שזה מורה רק שתחבוק אותו לא שיאריך ימים (כי היה לו לומר ולך בן כמ''ש המלאך לשרה כעת חיה ולשרה בן), וגדר הכזב הוא דבר הפוסק ואינו מתקיים (כמו היו תהיה לי כמו אכזב) א''ל הגם שידעתי שלא תשקר ואוליד בן הלא אם ימות אחר כך תהיה הבטחה כוזבת ופוסקת :(מלבי"ם)


{יז}  וַתַּ֥הַר הָאִשָּׁ֖ה וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן לַמּוֹעֵ֤ד הַזֶּה֙ כָּעֵ֣ת חַיָּ֔ה אֲשֶׁר-דִּבֶּ֥ר אֵלֶ֖יהָ אֱלִישָֽׁע:

 רש"י  כעת חיה. כעת הזאת שהיתה בחיים ובשלום, ולכך נקוד כָּעֵת : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר דבר. כפי אשר דבר אלישע : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  אשר דבר אליה אלישע רצה לומר שלא היה זה על ידי תפלה רק על ידי דבר אלישע וגזרתו הצדיק גוזר וה' מקיים :(מלבי"ם)


{יח}  וַיִּגְדַּ֖ל הַיָּ֑לֶד וַיְהִ֣י הַיּ֔וֹם וַיֵּצֵ֥א אֶל-אָבִ֖יו אֶל-הַקֹּצְרִֽים:

 מצודת דוד  ויהי היום. בא היום אשר יצא אל אביו, כשהוא עומד על הקוצרים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  ויגדל הילד מבואר שלא היתה סיבת המיתה מחולשת הילד שלא נשלם כראוי כי גדל כדרכו רק ויהי היום ויצא אל אביו, והשמש קופחת על ראשו של אדם בעת השרב כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה :(מלבי"ם)


{יט}  וַיֹּ֥אמֶר אֶל-אָבִ֖יו רֹאשִׁ֣י | רֹאשִׁ֑י וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל-הַנַּ֔עַר שָׂאֵ֖הוּ אֶל-אִמּֽוֹ:

 רש"י  ראשי ראשי. הנני חולה בראשי : ויאמר. אביו אל אחד מן הנערים, שאהו אל אמו : (רש"י)

 מצודת דוד  ראשי ראשי. יש לי כאב בראש, וכפל המלה כדרך הנוהם מכאב, כמו (יריה ד יט) : מעי מעי אוחילה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ראשי ראשי. התרעם הילד לאביו שכבר היה כואב לו ראשו ואז אמר למשרתו שהיה שם שישא הנער אל אמו : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויאמר אל אביו ראשי ראשי שהיה הכאב בראש, וכפל דבריו להורות על עוצם הכאב, ופי' הרי''א שי''ל לפי שכאב הראש יבא לפעמים משתוף האיצטומכא ופעמים יבא מהראש עצמו כשיעשה בו מורסא, אמר ראשי ראשי, שהיה החומר והחולי בראש מעצמות הראש, לא משתוף אבר אחר, ויאמר אל הנער שאהו אל אמו, לפי שחשב שאומר כן כדי שישאהו אל אמו :(מלבי"ם)


{כ}  וַיִּשָּׂאֵ֔הוּ וַיְבִיאֵ֖הוּ אֶל-אִמּ֑וֹ וַיֵּ֧שֶׁב עַל-בִּרְכֶּ֛יהָ עַד-הַֽצָּהֳרַ֖יִם וַיָּמֹֽת:

 מלבי"ם  (כ-כא) וישב על ברכיה ספר שהתגבר החולי בחוזק מאד שמת בזמן מועט, וכתב רי''א שמאשר זכר הכתוב החולי ואחריו המות ידענו שמת בהחלט ויצאה נשמתו מגופו, ושלא היה עילוף, כי זה לא יבא לנערים, ולא אחר קדימת חולי הראש, והנה ספר בזה גם כן בטחון השונמית שלא עשתה לו שום רפואה עד מותו, ולא השכיבתו על מטה וערש דוי עד אחר מותו, בבטחונה על דבר הנביא וגם אחרי מותו לא צעקה ולא הודיעה גם לבעלה רק השכיבתו על מיטת הנביא :(מלבי"ם)


{כא}  וַתַּ֙עַל֙ וַתַּשְׁכִּבֵ֔הוּ עַל-מִטַּ֖ת אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֑ים וַתִּסְגֹּ֥ר בַּעֲד֖וֹ וַתֵּצֵֽא:

 רלב"ג  ותשכיבהו על מטת איש האלהים. חשבה שבזכות הנביא יהיה הולד יותר נשמר שם : (רלב"ג)


{כב}  וַתִּקְרָא֮ אֶל-אִישָׁהּ֒ וַתֹּ֗אמֶר שִׁלְחָ֨ה נָ֥א לִי֙ אֶחָ֣ד מִן-הַנְּעָרִ֔ים וְאַחַ֖ת הָאֲתֹנ֑וֹת וְאָר֛וּצָה עַד-אִ֥ישׁ הָאֱלֹהִ֖ים וְאָשֽׁוּבָה:

 מצודת ציון  וארוצה. ענין מהירות ההליכה : (מצודת ציון)


{כג}  וַיֹּ֗אמֶר מַ֠דּוּעַ (אתי) אַ֣תְּ (הלכתי) הֹלֶ֤כֶת אֵלָיו֙ הַיּ֔וֹם לֹֽא-חֹ֖דֶשׁ וְלֹ֣א שַׁבָּ֑ת וַתֹּ֖אמֶר שָׁלֽוֹם:

 מצודת דוד  לא חדש ולא שבת. כי בראש חדש ושבת היתה רגילה לקבל פניו : ותאמר שלום. רוצה לומר : אין דבר רע שאלך בעבורו אל הנביא, ולא רצתה לגלות הדבר לבעלה, כי חשבה מוטב שיעשה הנס בצנעה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  מדוע את הולכת אליו היום לא חודש כי היה מנהגם ללכת אל איש האלהים בחדש ושבת שכמו שצוה ה' על העליה ברגל ללמד שם דרכי ה' מפי הכהנים ולהמשיך עליו שפע קדושה מהשוכן בבית הנבחר, והיה מן הראוי שיעלו גם בחודש ושבת וכמו שיהיה לעתיד לבא שכתוב והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחוות, רק שבזה''ז שהוא דבר שאי אפשר היו הולכים בחדש ושבת אצל הנביא שעליו ה' שוכן כדוגמת שישכון במקדש אל, וממנו ילמדו דרכי ה' ויקבלו שפע קדושה וברכה, ובמועד היו עולים לרגל למקדש הגדול, וע''כ תפס חדש ושבת לבד, וחכמינו זכרונם לברכה הוציאו מזה שחייב אדם לקבל פני רבו ברגל, כי בזמן הזה שאין מקדש יהיה קבלת פני רבו במקום עליה לרגל, והגם שבחדש ושבת אין חיוב כיון שאין בו חיוב עליה לרגל, במועד יש חיוב בדבר כיון שהתחייב לעלות לרגל, ומפסוק הזה למדנו שקבלת פני הרב הוא כמקבל פני שכינה במקדש :(מלבי"ם)


{כד}  וַֽתַּחֲבֹשׁ֙ הָֽאָת֔וֹן וַתֹּ֥אמֶר אֶֽל-נַעֲרָ֖הּ נְהַ֣ג וָלֵ֑ךְ אַל-תַּעֲצָר-לִ֣י לִרְכֹּ֔ב כִּ֖י אִם-אָמַ֥רְתִּי לָֽךְ:

 רש"י  נהג ולך. מהר : אל תעצר לי. אל תעכב על ידי את הרכיבה : (רש"י)

 מצודת דוד  ותחבוש. קשרה האוכף : נהג ולך. נהג האתון ולך אתה, ואל תתעכב בעבורי, שארכב אני בה, כי אם כאשר אומר לך עמוד, אז תעמוד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תעצר. תעכב, כמו (שופטים יג טו) : נעצרה נא אותך : (מצודת ציון)

 רלב"ג  היום לא חדש ולא שבת. ידמה שבימים האלו היו באים לפני הגדולים לשמוע דבריהם והם יורו אותם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון : ותחבוש האתון. ר''ל שכאשר חבשה האתון על יד משרתה אמרה לו שינהג האתון וילך לפניה ולא יעצור בעבור' האתון מללכ' כדי שתרכב על האתון אם לא תאמר לו שתרצ' לרכוב בעבו' העיפו' : (רלב"ג)

 מלבי"ם  השאלות: למה חבשה היא את האתון ולא הנער :

ותחבוש האתון מפני שהיה הנער נער קטן בהכרח שאם לא כן היה אסור לה ללכת עמו בשדה לבדה משום יחוד, חבשה האתון בעצמה לזרז הדבר, ובמר לבבה הלכה רגלי, ותאמר אל נערה בל יעצר האתון בשבילה כדי שתרכב, כי אם כשתאמר לו וכן הלכה ברגלה עד שבאה אל הר הכרמל :(מלבי"ם)


{כה}  וַתֵּ֗לֶךְ וַתָּב֛וֹא אֶל-אִ֥ישׁ הָאֱלֹהִ֖ים אֶל-הַ֣ר הַכַּרְמֶ֑ל וַ֠יְהִי כִּרְא֨וֹת אִישׁ-הָאֱלֹהִ֤ים אֹתָהּ֙ מִנֶּ֔גֶד וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל-גֵּיחֲזִ֣י נַעֲר֔וֹ הִנֵּ֖ה הַשּׁוּנַמִּ֥ית הַלָּֽז:

 מצודת דוד  מנגד. מרחוק : הנה השונמית הלז. רצה לומר : הזאת הבאה, היא השונמית : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הלז. הזאת : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הנה השונמית הלז. ר''ל הנה זאת שאנו רואים היא השונמית : (רלב"ג)

 מלבי"ם  (כה-כו) הנה השונמית הלז רצה לומר שהוא דבר תמוה למה באה שלא בזמן הראוי, לכן רוץ נא לקראתה כי בודאי חסר לה איזה דבר לה או לבעלה או לילד לז''א השלום לך וכו' :(מלבי"ם)


{כו}  עַתָּה֮ רֽוּץ-נָ֣א לִקְרָאתָהּ֒ וֶאֱמָר-לָ֗הּ הֲשָׁל֥וֹם לָ֛ךְ הֲשָׁל֥וֹם לְאִישֵׁ֖ךְ הֲשָׁל֣וֹם לַיָּ֑לֶד וַתֹּ֖אמֶר שָׁלֽוֹם:

 רש"י  ותאמר שלום. הרי זה מקרא קצר, שהרי היה לו לכתוב, וישאל לה ותאמר שלום : (רש"י)

 מצודת דוד  ותאמר שלום. אחר ששאלה, אמרה לו הכל שלום, ולא רצתה לגלות גם אליו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ותאמר שלום. לא רצת' לפתוח פיה לרע : (רלב"ג)


{כז}  וַתָּבֹ֞א אֶל-אִ֤ישׁ הָֽאֱלֹהִים֙ אֶל-הָהָ֔ר וַֽתַּחֲזֵ֖ק בְּרַגְלָ֑יו וַיִּגַּ֨שׁ גֵּֽיחֲזִ֜י לְהָדְפָ֗הּ וַיֹּאמֶר֩ אִ֨ישׁ הָאֱלֹהִ֤ים הַרְפֵּֽה-לָהּ֙ כִּֽי-נַפְשָׁ֣הּ מָֽרָה-לָ֔הּ וַֽיהוָה֙ הֶעְלִ֣ים מִמֶּ֔נִּי וְלֹ֥א הִגִּ֖יד לִֽי:

 מצודת דוד  להדפה. בעבור כבוד הנביא, שלא תחזיק ברגליו : הרפה לה. תן לה רפיון ואל תהדפנה, כי עושה כזאת בעבור מרירות נפשה, ולא ידעתי מה היא, כי ה' העלים ממני בעת נהיתה, וגם עתה לא הגיד לי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  להדפה. לדחפה, כמו (תהלים א ד) : אשר תדפנו רוח : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ותחזק ברגליו. להשתחוות לו ולהתחנן לפניו בעד בנה והנה נגש גחזי לדחותה ולהסירה שלא תכנע לפני הנביא כל זה ההכנע או אולי עשה זה לכבוד אלישע כי יודע שאין רצונו שתתקרב אליו אשה כל כך : (רלב"ג)

 מלבי"ם  השאלות: מה רצה באמרו ה' העלים ממני :

ותחזק ברגליו לרמז שלא תניחנו עד שילך אתה, וגחזי רצה להדפה כי אין מן המוסר שאשה תקרב אל הנביא ויאמר הרפה לה שזה מצד מרירות נפשה. וה' העלים ממני רצה לומר כי מה שיעשה ה' דרך עונש יגלה סודו תחלה אל עבדיו הנביאים למען יבקשו רחמים וכמ''ש המכסה אני מאברהם אשר אני עושה, אבל הנעשה מעצמו על ידי חולי יעלם מהנביא ומזה הוציא שלא חטאה ולא בא זה אליה בעבור חטאה :(מלבי"ם)


{כח}  וַתֹּ֕אמֶר הֲשָׁאַ֥לְתִּי בֵ֖ן מֵאֵ֣ת אֲדֹנִ֑י הֲלֹ֣א אָמַ֔רְתִּי לֹ֥א תַשְׁלֶ֖ה אֹתִֽי:

 רש"י  הלא אמרתי. לך, אל תכזב בשפחתך : לא תשלה. לא תשגה אותי על דבר טעות : (רש"י)

 מצודת דוד  השאלתי. וכי שאלתי אני על הבן, עד שבעל כרחי הבטחתני אף בדבר שאינו מתקיים : הלא אמרתי. בעת ההבטחה אמרתי, אל תטעה אותי, להבטיח לי דבר הנפסק : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תשלה. ענין שגגה ושכחה, כמו (שמואל ב ו ז) : על השל, ורוצה לומר : תטעה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם  ותאמר השאלתי כי המפציר בחבירו לפעמים יתן לו דבר לפי שעה למען ירף ממנו, לא כן בזה שאני לא שאלתי בן רק אתה נתת לי ראוי שיהיה בן קיים ובפרט שהתניתי ואמרתי לא תשלה אותי כמ''ש אל תכזב בשפחתך שלא יהיה מתנה לפי שעה לבד :(מלבי"ם)


{כט}  וַיֹּ֨אמֶר לְגֵיחֲזִ֜י חֲגֹ֣ר מָתְנֶ֗יךָ וְקַ֨ח מִשְׁעַנְתִּ֣י בְיָדְךָ֮ וָלֵךְ֒ כִּֽי-תִמְצָ֥א אִישׁ֙ לֹ֣א תְבָרְכֶ֔נּוּ וְכִֽי-יְבָרֶכְךָ֥ אִ֖ישׁ לֹ֣א תַעֲנֶנּ֑וּ וְשַׂמְתָּ֥ מִשְׁעַנְתִּ֖י עַל-פְּנֵ֥י הַנָּֽעַר:

 רש"י  לא תברכנו. לא תשאל לשלום, וכל זה, שלא ירבה דברים וישאלהו להיכן אתה הולך, והוא אומר להחיות את המת, ואין זה כבוד הנס להתהלל בו מי שבא על ידו. והוא לא עשה כן, אלא לכל השואלו הוא אומר, רבי שלחני להחיות את המת (תנחומא בשלח כו, ירושלמי סנהדרין י ב) : (רש"י)

 מצודת דוד  חגור מתניך. ללכת מהרה ובזריזות : לא תברכנו. בכדי שלא תשהה בדרך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  משענתי. המטה אשר נשען בו : תעננו. מלשון עניה ותשובה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  חגור מתניך וקח משענתי בידך. צוהו לחגו' מתניו כדי שיוכל לרוץ יותר כי החגור' תמנע תנועת האברים הפנימיים ולזאת הסבה גם כן מנעו שלא יברך איש מהאנשים שימצאו בדרכו גם לא יענה למברכים אותו כדי שלא יעכב בדרך וידמה שלא נשמר גחזי מכל מ''ש לו אלישע ולזה לא הועיל כששם מטה אלישע על פני הנער וידמה גם כן שלא היה גחזי ראוי שיעש' זה הענין על ידו וזה יתבאר ממה שחטא בו בדבר נעמן : (רלב"ג)

 מלבי"ם  השאלות: אם חשב אלישע שגם גיחזי יחייהו בקל על ידי שימת המשענת איך לא נעשה כדבריו ואיך הצטרך הוא עצמו לשכב על הילד ולשום פיו על פיו :

וקח משענתי בידך אלישע חשב תחלה שהיה רק עילוף (כי ה' לא הודיע בנבואה כנ''ל) ובזה היה די שימת המשענת ועל ידי שלוחו, וצוהו שלא ידבר עם שום אדם שלא להפסיק הכח שנתן אלישע בידו להיות במקומו ולפעול כמוהו, וקראו בשם נער שמורה שהשפיע עליו כח ועצמה שיתעוררו כחותיו שזה גדר שם נער, ולכן אמר לו גחזי לא הקיץ הנער, כי לפי דעתו היה רק תרדמה ועילוף וצריך שיקיץ משנתו :(מלבי"ם)


{ל}  וַתֹּ֙אמֶר֙ אֵ֣ם הַנַּ֔עַר חַי-יְהוָ֥ה וְחֵֽי-נַפְשְׁךָ֖ אִם-אֶעֶזְבֶ֑ךָּ וַיָּ֖קָם וַיֵּ֥לֶךְ אַחֲרֶֽיהָ:

 מצודת דוד  אם אעזבך. לבל תלך בעצמך עמדי : (מצודת דוד)


{לא}  וְגֵחֲזִ֞י עָבַ֣ר לִפְנֵיהֶ֗ם וַיָּ֤שֶׂם אֶת-הַמִּשְׁעֶ֙נֶת֙ עַל-פְּנֵ֣י הַנַּ֔עַר וְאֵ֥ין ק֖וֹל וְאֵ֣ין קָ֑שֶׁב וַיָּ֤שָׁב לִקְרָאתוֹ֙ וַיַּגֶּד-ל֣וֹ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א הֵקִ֖יץ הַנָּֽעַר:

 מצודת דוד  עבר לפניהם. הקדים להם : ואין קול. אמרו רבותינו ז''ל (ירושלמי סנהדרין י ב) : כי גחזי לא שמע לדברי הנביא, והיה עוד מלגלג בדרך, לומר שהולך להחיות את המת : ואין קשב. היא היא, כי כשאין קול, אין מה להקשיב וכפל הדבר במלות שונות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קשב. ענין האזנה : הקיץ. ענין הערה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ואין קול ואין קשב. ר''ל שלא היה מדבר ולא שומע כשידברו אליו : (רלב"ג)


{לב}  וַיָּבֹ֥א אֱלִישָׁ֖ע הַבָּ֑יְתָה וְהִנֵּ֤ה הַנַּ֙עַר֙ מֵ֔ת מֻשְׁכָּ֖ב עַל-מִטָּתֽוֹ:

 מלבי"ם  ויבא אלישע הביתה ואז ראה כי הנה הנער מת, ולא שמת עתה רק מת מושכב על מטתו שכבר היה מת בעת שהשכיבתו על מטת הנביא :(מלבי"ם)


{לג}  וַיָּבֹ֕א וַיִּסְגֹּ֥ר הַדֶּ֖לֶת בְּעַ֣ד שְׁנֵיהֶ֑ם וַיִּתְפַּלֵּ֖ל אֶל-יְהוָֽה:

 רלב"ג  ויסגור הדלת בעד שניהם. ר''ל שלא היו בבית כי אם שניהם כי לא רצה שיהיה שם שום אדם כדי שתהי' שם תפלתו יותר שלימה וכדי שלא יראה אדם מה שיעשה : (רלב"ג)

 מלבי"ם  (לג-לד) ויבא לכן התבודד עמו בחדר והתפלל להחזיר נשמות לפגרים והשתטח עליו לחום בשרו להיות מוכן לקבל התחיה, וכבר באר בע''י שע''ג, כי אלישע כשבא לעשות את כל הגדולות אשר עשה בהשפעת השמן אשר באסוך, וריפוי הנזיד אשר בסיר, וריפוי המים, והצפת הברזל, לא נזכר בהם שהוצרך אל התפלה, אבל עשה בכח נבואתו מה שעשה והצליח, אמנם כשבא להחיות בן השונמית הוצרך אל התפלה כי החזרת הרוח החיוני לפגרים לא נמסר ביד שליח והוא רק מה' לבדו, ורק הכנת הגויה לקבל החיים היה על ידי הנביא לא החזרת הנפש אל קרבו, וכפי המבואר בזוהר (בשלח) מת הילד משום שאמר את חובקת והיה מסטרא דנוקבא, רצה לומר שאמו בלבד הוכנה אל הלידה ולא האב, והיה חיותו חלוש למטה שחסר כח האב המקיים, ולמעלה היה מסטרא דדינא שרגליה יורדות מות, וזה שכתוב מת מושכב על מטתו, שהיתה אחיזתו במטתו שלשלמה, ואלישע השפיע עליו רוח אחרת מסטרא דדכורא, והאציל מחיותו עליו, ולכן סגר הדלת בעד שניהם, ואחר שהתפלל להוריד רוח חדש, הכין את גוית הילד אל שיבנה בנין חדש, ושם פיו על פיו להפיח בו רוח מרוחו. ושם עיניו על עיניו להשפיע עליו הרגשת החושים והשכל מחושיו, וכפיו על כפיו להכין את הנפש הטבעיית שתתגלה על כל הגוף מן כפיו ובזה הכין שלשה חלקי הנפש לקבלת החיים, ויגהר עליו בכל כחו עד שהתחמם בשר הילד שזה הכנה אל חום הטבעי שלא יחול הנס על האין רק על היש, וכן עשה ז' פעמים, אם להמשיך הקיום על גוויתו למטה בשבעים ימי חייו, שטבע האיש תתחלף בו שבע פעמים אם להמשיך עליו מלמעלה קיום מז' ימי הבנין העליונים, וקראו כאן בשם הילד כי חל עליו לידה חדשה כנזכר, ויזורר הנער רצה לומר נתעטש, כי נפתחו נקביו ועבר רוח החיים אל איבריו ואז נשלם בחיים ויפקח את עיניו, והיה זה הנס השביעי למנין נפלאותיו דומה לנס שעשה אליהו רבו בבן הצרפית :(מלבי"ם)


{לד}  וַיַּ֜עַל וַיִּשְׁכַּ֣ב עַל-הַיֶּ֗לֶד וַיָּשֶׂם֩ פִּ֨יו עַל-פִּ֜יו וְעֵינָ֤יו עַל-עֵינָיו֙ וְכַפָּ֣יו עַל-(כפו) כַּפָּ֔יו וַיִּגְהַ֖ר עָלָ֑יו וַיָּ֖חָם בְּשַׂ֥ר הַיָּֽלֶד:

 רש"י  ויגהר עליו. תרגם יונתן : ואלהי עלוהי. הוא לשון עייפות, יש דוגמתו בברייתא דהאזינו ובספרי. ומנחם פתר : 'ויגהר' פתרון המלה כפי ענינה, נשתטח עליו : (רש"י)

 מצודת דוד  ויעל. על המטה : פיו על פיו. כאילו ישפיע מן החיות שבאיבריו, אל איברי הנער : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויגהר. ענין השתטחות הגוף, כמו (מלכים א יח מב) : ויגהר ארצה : ויחם. מלשון חמימה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וישם פיו על פיו. כאילו רצה שישפע חיות לנער מאברי אלישע והנה עשה זה אחר התפלה : ויגהר עליו. ר''ל ששב להתפלל אחר זה והיה הולך בבית לבו וכוונתו בתפלה היה נמשך לו תנועת רגליו ללכת מתנועת קול השיר התנועה במחולות וזה מבואר מן החוש במי שיחשב מחשבו' תתנועע נפשו בהם פעם כה ופעם כה שהוא תנועע ללכת במהירו' בעת חשבו המחשבות וזכר שאחר התפילה היה עולה וכורע על הילד : (רלב"ג)


{לה}  וַיָּ֜שָׁב וַיֵּ֣לֶךְ בַּבַּ֗יִת אַחַ֥ת הֵ֙נָּה֙ וְאַחַ֣ת הֵ֔נָּה וַיַּ֖עַל וַיִּגְהַ֣ר עָלָ֑יו וַיְזוֹרֵ֤ר הַנַּ֙עַר֙ עַד-שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֔ים וַיִּפְקַ֥ח הַנַּ֖עַר אֶת-עֵינָֽיו:

 רש"י  ויזורר. נתעטש : (רש"י)

 מצודת דוד  וישב. חזר לרדת מעל המטה : אחת הנה. פעם להעבר מזה, ופעם להעבר מזה : עד שבע פעמים. נתעטש ז' פעמים ופתח אחר כך את עיניו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויזורר. ענין עטוש, כי עטישותיו תהל אור (איוב מא י), תרגומו : זרירוהי : ויפקח. פתח, כמו (שם כז יט) : עיניו פקח : (מצודת ציון)

 רלב"ג  והנה זרר הנער אחר זה. שנתעטש וכן עשה אלישע כסדר הזה להתפלל ולכרוע על הילד להתמודד עליו עד שעשה זה שבע פעמים ואז פקח הילד את עיניו ונשלמה לו התחיה : (רלב"ג)


{לו}  וַיִּקְרָ֣א אֶל-גֵּיחֲזִ֗י וַיֹּ֙אמֶר֙ קְרָא֙ אֶל-הַשֻּׁנַמִּ֣ית הַזֹּ֔את וַיִּקְרָאֶ֖הָ וַתָּב֣וֹא אֵלָ֑יו וַיֹּ֖אמֶר שְׂאִ֥י בְנֵֽךְ: {לז}  וַתָּבֹא֙ וַתִּפֹּ֣ל עַל-רַגְלָ֔יו וַתִּשְׁתַּ֖חוּ אָ֑רְצָה וַתִּשָּׂ֥א אֶת-בְּנָ֖הּ וַתֵּצֵֽא: (פ) {לח}  וֶאֱלִישָׁ֞ע שָׁ֤ב הַגִּלְגָּ֙לָה֙ וְהָרָעָ֣ב בָּאָ֔רֶץ וּבְנֵי֙ הַנְּבִיאִ֔ים יֹשְׁבִ֖ים לְפָנָ֑יו וַיֹּ֣אמֶר לְנַעֲר֗וֹ שְׁפֹת֙ הַסִּ֣יר הַגְּדוֹלָ֔ה וּבַשֵּׁ֥ל נָזִ֖יד לִבְנֵ֥י הַנְּבִיאִֽים:

 רש"י  שפות הסיר. הושיבה על הכירה : נזיד. תבשיל : לבני הנביאים. לתלמידי נבייא : (רש"י)

 מצודת דוד  שפות הסיר. ערוך הסיר על מקום מושבה, ובשל בה תבשיל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שפות. ענין העמדת הסיר במקום מושבה, כמו (יחזקאל כד ג) : שפות הסיר שפות : הסיר. הקדרה : נזיד. תבשיל, כמו (בראשית כה כט) : ויזד יעקב נזיד : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שפות הסיר הגדולה. ר''ל הכן הסיר הגדולה לבשל בה תבשיל ובשל בה תבשיל לבני הנביאים והם תלמידי הנביאים : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ואלישע עתה יספר עוד שני נסים שעשה אלישע והם שמיני ותשיעי למנין נפלאותיו, והקדים ואמר שלא שינה הטבע בחנם רק מפני הכרח גדול, כי הוא שב הגלגלה, שעד עתה ישב סמוך לשונם ובהר הכרמל, והיה לו שם עוזרים ותומכים בידו, ועתה שב לגלגל רחוק מהמחזיקים בידו וזה היה בז' שני רעב שהיה בימי יהורם שבימים האלה ישבה השונמית בארץ פלשתים (כמ''ש בס' ח'), ב. שהיה עת רעבון, ג. שבני הנביאים יושבים לפניו והיה מוטל עליו לפרנסם, ואמר לנערו שיערוך את הסיר הגדולה ע''ג האש לבשל תבשיל לתת לבני הנביאים כולם :(מלבי"ם)


{לט}  וַיֵּצֵ֨א אֶחָ֣ד אֶל-הַשָּׂדֶה֮ לְלַקֵּ֣ט אֹרֹת֒ וַיִּמְצָא֙ גֶּ֣פֶן שָׂדֶ֔ה וַיְלַקֵּ֥ט מִמֶּ֛נּוּ פַּקֻּעֹ֥ת שָׂדֶ֖ה מְלֹ֣א בִגְד֑וֹ וַיָּבֹ֗א וַיְפַלַּ֛ח אֶל-סִ֥יר הַנָּזִ֖יד כִּֽי-לֹ֥א יָדָֽעוּ:

 רש"י  ללקט אורות. גרגיר שקורין אורגא, שמאיר את העינים. ויש שפותרין : 'אורות' ירקות, כמו (ישעיהו יח ד) : כחם צח עלי אור : וימצא גפן שדה. גופנא בחקלא : וילקט ממנו פקועות שדה. צמחו ממנו פקועות שדה, הוא בוליי''ן בלע''ז, סם המות. ובשם רבי מנחם שמעתי : וילקט לבד ממנו בלעדיו, פקועות שדה : ויפלח. ויבקע : (רש"י)

 מצודת דוד  גפן שדה. מין גפנים הגדלים בשדה, והפירות הם דבר ארסי וממית : ויפלח. בקע לחתיכות, ונתנה אל הסיר, כי לא הכיר בו שהוא דבר ארסי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אורות. ענינו צמחי שדה, כמו (ישעיהו כו יט) : טל אורות טלך : פקועות שדה. הם הגדלים על גפן שדה, והמה מרים, ועושים מהם שמן. ובדברי רבותינו ז''ל (שבת פרק ב משנה ב) נקרא שמן פקועות : ויפלח. ענין בקיעה, כמו (שיר השירים ד ג) : כפלח הרמון : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ללקט אורות. ר''ל ללקט ירקות : וימצא גפן שדה וילקט ממנו פקועות שדה. פירשו קצת המפרשים שהם קשואין מריקגומ''רו בלעז והם בתכלית הרוע והסכנה לאוכל מהם וקצתם פירשו שהם הנקראי' קולקוינטידא''ש והם גם כן כמו סם המות : ויפלח אל סיר הנזיד. ר''ל שכרת העשבים ההם ושמם בסיר הנזיד כי לא ידעו שיהיה בלתי נאות למזון : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ואחד יצא אל השדה ללקט ירקות או כמהין ופטריות ומצא גפן שדה והוא מין מר וסם ממית וילקט ממנו הרבה וחתכו לחתיכות ונתנו אל סיר הנזיד כי לא ידעו פי' שלא ידעו שהוא סם המות, או שלא ידעו יתר בני הנביאים ששמו אותו בסיר שאם היו יודעים היה נמצא ביניהם מי שמכיר שהוא מזיק :(מלבי"ם)


{מ}  וַיִּֽצְק֥וּ לַאֲנָשִׁ֖ים לֶאֱכ֑וֹל וַ֠יְהִי כְּאָכְלָ֨ם מֵהַנָּזִ֜יד וְהֵ֣מָּה צָעָ֗קוּ וַיֹּֽאמְרוּ֙ מָ֤וֶת בַּסִּיר֙ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים וְלֹ֥א יָכְל֖וּ לֶאֱכֹֽל:

 מצודת דוד  ויצקו. שפכו הנזיד אל הקערות לאכלה : מות בסיר וגו'. אתה איש אלהים, הנה בסיר יש דבר הממית, כי הרגישו במרירתו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויצקו לאנשים לאכול. ר''ל שיצקו מהסיר אל הקערה וכאשר אכלו ממנו צעקו שיש סם המות בסיר ועל צד המופת צוה הנביא שיקחו קמח וישליכו אל הסיר וכאשר עשו זה נרפא הנזיד ולא היה דבר רע בסיר : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויאמרו מות בסיר רצה לומר, א. שצעקו על העבר שמקצת שאכלו הזיק להם, ב. על העתיד שיתר העם לא יכלו לאכל : (מלבי"ם)


{מא}  וַיֹּ֙אמֶר֙ וּקְחוּ-קֶ֔מַח וַיַּשְׁלֵ֖ךְ אֶל-הַסִּ֑יר וַיֹּ֗אמֶר צַ֤ק לָעָם֙ וְיֹאכֵ֔לוּ וְלֹ֥א הָיָ֛ה דָּבָ֥ר רָ֖ע בַּסִּֽיר: (ס)

 מצודת דוד  ויאמר. אלישע אמר, החזירו הנזיד אל הסיר, וקחו קמח לתת בסיר, ואז יוסר הארס : צק לעם. עתה שפוך אל הקערות ויאכלו : ולא היה. רוצה לומר : וכן היה, כי לא היה מעתה דבר ארסי וממית : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  השאלות: למה צוה לתת קמח והיה ראוי שיאמר בדברו שיבוטל הארס ולא ישחית :

ויאמר וקחו קמח על תיקון העבר שלא יהיה סם ממית היה די כשיאמר הנביא שירפא המזיק, ובפרט שזה דרך הנס לרפאות המזיק במזיק כמוהו, וכמו בנס של המים שהשליך שם מלח וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה שהקב''ה מכה באיזמל ומרפא באיזמל, אבל על תיקון העתיד שיתהפך לחומר מזין הגוף השליך שם קמח, כי אין מדרך הנס שיברא יש מאין רק יש מיש, והסם הממית הוא ההפך מטבע המזין את הגוף כי הוא מחריבו ומהרסו, והגם שהסיר ממנו המזיק עדיין אין בו דבר שיזין הגוף, ועל ידי שהשליך שם קמח חל על המעט קמח הברכה עד שהיה כולו ראוי למזון, ועל ידי כן אמר צק לעם ויאכלו, וגם לא היה דבר רע בסיר כי זה רפא מעיקרא עד שגם האנשים שאכלו מכבר לא הזיק להם כי לא היה דבר רע בסיר מעיקרא :(מלבי"ם)


{מב}  וְאִ֨ישׁ בָּ֜א מִבַּ֣עַל שָׁלִ֗שָׁה וַיָּבֵא֩ לְאִ֨ישׁ הָאֱלֹהִ֜ים לֶ֤חֶם בִּכּוּרִים֙ עֶשְׂרִֽים-לֶ֣חֶם שְׂעֹרִ֔ים וְכַרְמֶ֖ל בְּצִקְלֹנ֑וֹ וַיֹּ֕אמֶר תֵּ֥ן לָעָ֖ם וְיֹאכֵֽלוּ:

 רש"י  מבעל שלישה. שם מדינה. ויונתן תרגם : מארעא דרומא. 'בעל' לשון 'מישור', והרבה במקרא : לחם בכורים. בפסח, שהתבואה מבכרת : בצקלונו. בלבושיה : לעם. לתלמידים שהיה זן : (רש"י)

 מצודת דוד  לחם בכורים. לחם העשוי מהקציר הנקצר שם ראשונה, והיו במספר עשרים, וממין השעורים : וכרמל בצקלונו. שבלים רכים ומלאים, כשהם עדיין בקליפותיהן : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מבעל שלשה. שם מקום : בכורים. מלשון בכור, ורצה לומר : דבר הנקצר ראשון : וכרמל. כן יקרא שבלים רכים : בצקלונו. תרגם יונתן : בקליפותיהן : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לחם בכורים. הוא מקציר השעורים כי הם נקצרים ראשונה : וכרמל בצקלונו. אחשוב שכבר היו קולין השעורים ואח''כ שוברין אותם והיו קושרים אותם לחלקי' גדולים והוא הנקרא כרמל ואמר שהוא בצקלונו ר''ל בכלי שהיה לו לשאת בו אלו הדברים : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ואיש ובזמן הרעב הזה הזמין ה' שבא איש מבעל שלישה והביא לחם שנתבכר שם ראשונה מנחה אל הנביא והיו מן השעורים שהם מתבכרים בניסן וגם הביא כרמל בקליפתו. והיו עשרים לחם והאיש חשב שיאכלם אלישע והוא צוה לתתם לפני תלמידיו, ובא בהם ברכה בדרך נס, ודעת חכמינו זכרונם לברכה שהיו ב' אלפים תלמידים עד שכל לחם הספיק למאה איש :(מלבי"ם)


{מג}  וַיֹּ֙אמֶר֙ מְשָׁ֣רְת֔וֹ מָ֚ה אֶתֵּ֣ן זֶ֔ה לִפְנֵ֖י מֵ֣אָה אִ֑ישׁ וַיֹּ֗אמֶר תֵּ֤ן לָעָם֙ וְיֹאכֵ֔לוּ כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר יְהוָ֖ה אָכֹ֥ל וְהוֹתֵֽר:

 רש"י  מה אתן זה. כל לחם ולחם : (רש"י)

 מצודת דוד  מה אתן זה. רוצה לומר : הלא מעט המה : אכול והותר. בהם יהיה די לאכול, ועוד יהיה מותר : (מצודת דוד)


{מד}  וַיִּתֵּ֧ן לִפְנֵיהֶ֛ם וַיֹּאכְל֥וּ וַיּוֹתִ֖רוּ כִּדְבַ֥ר יְהוָֽה: (פ)

מלכים ב פרק-ה

{א}  וְ֠נַעֲמָן שַׂר-צְבָ֨א מֶֽלֶךְ-אֲרָ֜ם הָיָ֣ה אִישׁ֩ גָּד֨וֹל לִפְנֵ֤י אֲדֹנָיו֙ וּנְשֻׂ֣א פָנִ֔ים כִּֽי-ב֛וֹ נָֽתַן-יְהוָ֥ה תְּשׁוּעָ֖ה לַאֲרָ֑ם וְהָאִ֗ישׁ הָיָ֛ה גִּבּ֥וֹר חַ֖יִל מְצֹרָֽע:

 רש"י  ונעמן שר צבא. נסים שנעשו על ידי אלישע, מסדר והולך : תשועה לארם. הוא משך בקשת לתומו, והרג את אחאב (ילקוט שמעוני רמז רכב) : (רש"י)

 מצודת דוד  איש גדול. רוצה לומר : חשוב לפניו וכו' : ונשוא פנים. הכל היו נושאים לו פנים לכבדו, כי על ידו באה תשועה לארם. ואמרו רבותינו ז''ל (ילקוט שמעוני רממז רכב) : שהוא משך הקשת לתומו, והרג את אחאב : גבור חיל מצורע. כאומר, הנה בהיותו גבור חיל, חשק לרדת בכל עת אל המלחמה, ומפני צרעתו מנע, והיה מיצר בעבור זה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כי בו נתן ה' תשועה לארם. ידמה שהתשועה הזאת היא הריגת אחאב שנצחם שני פעמים והנה התשועה היא כי בלי מתכוין משך בקשת לתמו והמית אחאב : (רלב"ג)

 מלבי"ם  השאלות: התואר איש גבור חיל היה לו לומר תחלה, איש גדול ונשוא פנים וגבור חיל והוא מצורע :

ונעמן יספר נס העשירי שנעשה על ידי אלישע, כי נעמן מלבד שהיה איש גדול לפני אדוניו היה נשוא פנים מאת כל העם יען שעל ידו נתן ה' תשועה לארם ופי' חכמינו זכרונם לברכה שהוא היה האיש שמשך בקשת לתומו והרג את אחאב, והיה גבור חיל מצורע רצה לומר שלא היתה הצרעת בסבת איזה חולי כי עם צרעתו היה גבור חיל, באופן שלא היתה צרעת טבעי בסבת איזה הפסד בגוף רק עונשיי, וחכמינו זכרונם לברכה אמרו שנענש על שארם יצאו גדודים וישבו מארץ ישראל נערה קטנה, שהיה בפקודת נעמן :(מלבי"ם)


{ב}  וַאֲרָם֙ יָצְא֣וּ גְדוּדִ֔ים וַיִּשְׁבּ֛וּ מֵאֶ֥רֶץ יִשְׂרָאֵ֖ל נַעֲרָ֣ה קְטַנָּ֑ה וַתְּהִ֕י לִפְנֵ֖י אֵ֥שֶׁת נַעֲמָֽן:

 רש"י  יצאו גדודים. כשהולכין מאה או מאתים מעצמן לשלול כאשר ימצאון, הוא קרוי גדוד : נערה קטנה. ריבה קטנה, מעיר נערון (חולין ה א) : ותהי לפני. והות משמשא קדם אתת נעמן : (רש"י)

 מצודת דוד  יצאו גדודים. כשהולכין מעצמן מתי מספר לשלול באשר ימצאו, קרוי גדוד : נערה קטנה. גם קטנה תקרא נערה, וכן (ישעיהו יא ו) : ונער קטן נוהג בם : ותהי וכו'. היתה משמשת לפני אשת נעמן : אחלי אדוני. אם בקשת אדוני תהיה לפני הנביא, אז מבלי ספק ירפאו מצרעתו. ונקרא רפואת המצורע בלשון אסיפה, לפי שבעודו בצרעתו, מחוץ למחנה מושבו, וכאשר יתרפא, יאסף ויכנס אל המחנה וכן נאמר (במדבר יב טו) : עד האסף מרים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וישבו. מלשון שביה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וארם יצאו גדודים. ר''ל שמבני ארם יצאו גדודים : נערה קטנה. הנה יקרא נער הקטן אמר בשמואל והנער נער ולא היו לו כי אם שתי שנים ולזה אמר ונער קטון נוהג בם ולזאת הסבה גם כן בזה המקום נערה קטנה : ותהי לפני אשת נעמן. רוצה לומר לשרתה : (רלב"ג)


{ג}  וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל-גְּבִרְתָּ֔הּ אַחֲלֵ֣י אֲדֹנִ֔י לִפְנֵ֥י הַנָּבִ֖יא אֲשֶׁ֣ר בְּשֹׁמְר֑וֹן אָ֛ז יֶאֱסֹ֥ף אֹת֖וֹ מִצָּרַעְתּֽוֹ:

 רש"י  אחלי אדני לפני הנביא. לשון (שמות לב יא) : ויחל משה בקשות כל המתפללים עליו יהיו, שיבא הנס לפני הנביא : אחלי. שוהיידמנ''ס בלע''ז, כלומר זו היא בקשה שהוא צריך לה : (רש"י)

 מצודת ציון  גברתה. אשת אדונה : אחלי. ענין בקשה, כמו (שמות לב יא) : ויחל משה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אחלי אדני לפני הנביא וגו'. ר''ל אם תהיינה תחנות אדני ובקשותיו לפני הנביא אשר בשומרון אז יאסוף אותו מצרעתו : (רלב"ג)

 מלבי"ם  אחלי אדוני כיון שהיא צרעת השגחיית לא יועילו רופאים רק תפלה לה', ואם יכוין תפלתו לפני הנביא יאסוף אותו, ולשון חלה הבא על התפלה מורה שמרצה את חברו ומעביר רוגזו ונקשר תמיד עם מלת פנים (כמו חל את פני ה') שמשכך הרוגז ופנים של כעס, ומזה הבין נעמן שסבת צרעתו היתה איזה רוגז של הנביא, וחשב שהיה בעבור שהוא הכה את מלך ישראל שלכן הענישו הנביא בצרעת :(מלבי"ם)


{ד}  וַיָּבֹ֕א וַיַּגֵּ֥ד לַאדֹנָ֖יו לֵאמֹ֑ר כָּזֹ֤את וְכָזֹאת֙ דִּבְּרָ֣ה הַֽנַּעֲרָ֔ה אֲשֶׁ֖ר מֵאֶ֥רֶץ יִשְׂרָאֵֽל:

 רש"י  ויבא. נעמן : ויגד לאדוניו. מלך ארם : (רש"י)

 מצודת דוד  ויבא וכו'. נעמן סיפר הדבר לפני המלך : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויבא ויגד לאדניו. ר''ל שנעמן בא והגיד זה לאדניו למלך ארם : (רלב"ג)

 מלבי"ם  השאלות: מלת כזאת וכזאת משמע שספר כמה דברים כי היה לו לומר כזאת דברה :

ויבא ויגד לאדניו לאמר כזאת וכזאת, שדייק הלשון שאמרה, והוציא מלשונה שעל ידי חרון מלך ישראל שהרג את אביו לקהו הנביא בפקודת המלך בצרעת :(מלבי"ם)


{ה}  וַיֹּ֤אמֶר מֶֽלֶךְ-אֲרָם֙ לֶךְ-בֹּ֔א וְאֶשְׁלְחָ֥ה סֵ֖פֶר אֶל-מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּלֶךְ֩ וַיִּקַּ֨ח בְּיָד֜וֹ עֶ֣שֶׂר כִּכְּרֵי-כֶ֗סֶף וְשֵׁ֤שֶׁת אֲלָפִים֙ זָהָ֔ב וְעֶ֖שֶׂר חֲלִיפ֥וֹת בְּגָדִֽים:

 רש"י  ויקח בידו. מנחה לנביא : וששת אלפים זהב. זהובים : (רש"י)

 מצודת דוד  לך בא. אל הנביא : אל מלך ישראל. שהוא יצוה את הנביא על זאת : ויקח בידו. מנחה להנביא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ספר. אגרת : חליפות. כן יקראו הבגדים, כי בהסיר האחת, יחליף אחרת תחתיה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם  (ה-ו) השאלות: למה שלח אל המלך, היה לו לשלוח אל הנביא עצמו בשגם כי חלה פניו במנחה, ולמה אמר ואספתו מצרעתו וכי הוא יאספנו, ומהו מלת ועתה בוי''ו החבור :

ויאמר. וע''כ אמר מלך ארם שישלח ספר אל מלך ישראל כי בו הדבר תלוי, כי חשב שלא יעשה הנביא זאת להשיב מעליו ידו רק בציווי המלך וגם הכין מנחה אל הנביא לישא פניו :(מלבי"ם)


{ו}  וַיָּבֵ֣א הַסֵּ֔פֶר אֶל-מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר וְעַתָּ֗ה כְּב֨וֹא הַסֵּ֤פֶר הַזֶּה֙ אֵלֶ֔יךָ הִנֵּ֨ה שָׁלַ֤חְתִּי אֵלֶ֙יךָ֙ אֶת-נַעֲמָ֣ן עַבְדִּ֔י וַאֲסַפְתּ֖וֹ מִצָּרַעְתּֽוֹ:

 רש"י  לאמר ועתה כבוא הספר הזה וגו'. הספר אמר לו, ועתה כבוא הספר הזה וגו' : ואספתו מצרעתו. 'אסיפה' במצורע היא לשון רפואתו, כי בהתרפאותו הוא נאסף אל תוך בני אדם, ובחליו הכל בדלין הימנו : (רש"י)

 מצודת דוד  ועתה. לא פירש הכתוב מה כתב בראשית אמריו, כי היה כמנהג לפקדו בשלום. וסוף דבריו היה שאמר ועתה וכו' : ואספתו. לא שהיה דעת מלך אדם שמלך ישראל יאספו מצרעתו, רק דבריו היו, שהוא יצוה את הנביא לאספו מצרעתו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואספתו מצרעתו. ר''ל שתרפאהו מצרעתו ונקרא הרפואה מהצרעת אסיפה כי הצרעת תעשה מהאחד רבים כי מפני תגבורת החום העפושי יחלש מאד החום הטבעי הקושר איברי הבעלי חיים ומשים אותם אחד ולזה תמצא במצורע שכבר יפלו אבריו ולזה אמר בזה המקום ברפואת המצורע וישוב בשרך לך וטהר כי המצורע אין בשרו לו כמו שזכרנו כי אין בו הדבר שקושר בשרו בו : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויבא הספר וכו' לאמר ועתה רצה לומר הגם שגם עד עתה קצפת והכית את נעמן על ידי הנביא בסבת שהרג את אביך, עתה כבא הספר הזה אליך תאסוף עברתך מצד שהוא עבדי, ואספתו מצרעתו, כי אתה גרמת לו זה :(מלבי"ם)


{ז}  וַיְהִ֡י כִּקְרֹא֩ מֶֽלֶךְ-יִשְׂרָאֵ֨ל אֶת-הַסֵּ֜פֶר וַיִּקְרַ֣ע בְּגָדָ֗יו וַיֹּ֙אמֶר֙ הַאֱלֹהִ֥ים אָ֙נִי֙ לְהָמִ֣ית וּֽלְהַחֲי֔וֹת כִּֽי-זֶה֙ שֹׁלֵ֣חַ אֵלַ֔י לֶאֱסֹ֥ף אִ֖ישׁ מִצָּֽרַעְתּ֑וֹ כִּ֤י אַךְ-דְּעֽוּ-נָא֙ וּרְא֔וּ כִּֽי-מִתְאַנֶּ֥ה ה֖וּא לִֽי:

 רש"י  האלהים אני. ה''א נקוד פת''ח, ללמד שהוא בלשון תמיהה : מתאנה. מבקש תואנה להתגרות בי : מתאנה. לשון עלילות דברים (דברים כב יד) : (רש"י)

 מצודת דוד  ויקרע בגדיו. מחמת חרדה : האלהים אני. וכי אני אלהים להיות בידי להמית ולהחיות, כי זה וכו', כי אין מי יוכל לרפאות המצורע, אלא מי שבידו להמית ולהחיות, ומגודל רשעו לא האמין בהנביא, וחשב אשר שלח שהוא בעצמו ירפאו : כי אך דעו נא. כאומר, הלא לא נעלם ממנו שלא אוכל לה, אבל הכוונה למצוא עלילה להלחם בי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מתאנה. מבקש עלילה, כמו (שופטים יד ד) : תואנה הוא מבקש : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כי מתאנה הוא לי. ר''ל מבקש תואנה כדי שילחם עמי : (רלב"ג)

 מלבי"ם  להמית ולהחיות כי הוא אמר שעל ידו נצטרע נעמן והוא ירפאנו ואם כן הוא המית אותו (שהמצורע כמת) והוא יחייהו, ומזה מבואר שמבקש תואנה :(מלבי"ם)


{ח}  וַיְהִ֞י כִּשְׁמֹ֣עַ | אֱלִישָׁ֣ע אִישׁ-הָאֱלֹהִ֗ים כִּֽי-קָרַ֤ע מֶֽלֶךְ-יִשְׂרָאֵל֙ אֶת-בְּגָדָ֔יו וַיִּשְׁלַח֙ אֶל-הַמֶּ֣לֶךְ לֵאמֹ֔ר לָ֥מָּה קָרַ֖עְתָּ בְּגָדֶ֑יךָ יָבֹֽא-נָ֣א אֵלַ֔י וְיֵדַ֕ע כִּ֛י יֵ֥שׁ נָבִ֖יא בְּיִשְׂרָאֵֽל:

 מצודת דוד  וידע. לא למענך ארפאו כי אם למען קדושת השם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  (ח-י) השאלות: אחר שלא יצא אלישע בעצמו אליו רק שלח מלאך למה צוה שיבא אליו ואם בא אליו למה לא יצא אליו בעצמו, ולמה צוה שירחץ בירדן :

יבא נא אלי באמת היה יכול לרפאותו מרחוק שהלא באמת לא יצא אליו רק שלח אליו מלאך, אמנם באר שמה שרוצה שיבא אליו הוא כדי שידע שיש נביא בישראל, שזה מורה על השראת השכינה ודבוקו עמהם :(מלבי"ם)


{ט}  וַיָּבֹ֥א נַעֲמָ֖ן (בסוסו) בְּסוּסָ֣יו וּבְרִכְבּ֑וֹ וַיַּעֲמֹ֥ד פֶּֽתַח-הַבַּ֖יִת לֶאֱלִישָֽׁע: {י}  וַיִּשְׁלַ֥ח אֵלָ֛יו אֱלִישָׁ֖ע מַלְאָ֣ךְ לֵאמֹ֑ר הָל֗וֹךְ וְרָחַצְתָּ֤ שֶֽׁבַע-פְּעָמִים֙ בַּיַּרְדֵּ֔ן וְיָשֹׁ֧ב בְּשָׂרְךָ֛ לְךָ֖ וּטְהָֽר:

 מצודת דוד  וישוב בשרך לך. כי על ידי הצרעת רזה משמן הבשר, ומעתה ישוב לך הבשר, ואף תהיה טהור מן הצרעת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מלאך. שליח : (מצודת ציון)

 מלבי"ם  וישלח אליו לא יצא אליו לבל יחשוב כי פעל זה בכח טבעי או על ידי לחש וכדומה ורצה להראות שגזרת הנביא פועלת, וצוה שירחץ בירדן, כי המים קרים מנגדים לחולי הצרעת שבא מסבת הלחה הלבנה, כדי שידע שהוא מרפא המכה במכה, ויגדל בזה מעלת הנס :(מלבי"ם)


{יא}  וַיִּקְצֹ֥ף נַעֲמָ֖ן וַיֵּלַ֑ךְ וַיֹּאמֶר֩ הִנֵּ֨ה אָמַ֜רְתִּי אֵלַ֣י | יֵצֵ֣א יָצ֗וֹא וְעָמַד֙ וְקָרָא֙ בְּשֵׁם-יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֔יו וְהֵנִ֥יף יָד֛וֹ אֶל-הַמָּק֖וֹם וְאָסַ֥ף הַמְּצֹרָֽע:

 רש"י  הנה אמרתי. סבור הייתי, אלי יצא הנביא וידבר 'עמי ויראה את החולי : והניף ידו אל המקום. הצרעת : (רש"י)

 מצודת דוד  אלי יצא וכו'. חשבתי כי לכבודי יצא אלי, ויעמוד לפני על רגליו, כדרך הכבוד שעושים בני אדם לשרים הגדולים. ובדבר הרפואה, חשבתי שיקרא בשם ה', וינופף ידו אל מקום הצרעת, להשפיע שם הרפואה על פי נס, ובאופן זה יאסף המצורע : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והניף. מלשון הנפה והרמה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  והניף ידו אל המקום. ר''ל אל המקום אשר הוא עובד הש''י : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויקצוף נעמן והיה קצפו על שני ענינים, א. על מה שצוה שיבא לפניו, ובבואו לא יצא אליו רק שלח אליו מלאך, שזה היה יכול לעשות תחלה כשהיה בבית המלך, וזה שכתוב אמרתי אלי יצא יצא, רצה לומר חשבתי שלכן קורא אותי מפני שצריך הוא שיצא אלי לראות החולה, ולכוון התפלה בפני כענין ויעתר יצחק לנכח אשתו, וזה שכתוב ועמד וקרא בשם ה' אלהיו, וגם שיניף ידו אל המקום שבו הצרעת, בענין שיעבירו בידו בדרך סגוליי בכח הנביא :(מלבי"ם)


{יב}  הֲלֹ֡א טוֹב֩ (אבנה) אֲמָנָ֨ה וּפַרְפַּ֜ר נַהֲר֣וֹת דַּמֶּ֗שֶׂק מִכֹּל֙ מֵימֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הֲלֹֽא-אֶרְחַ֥ץ בָּהֶ֖ם וְטָהָ֑רְתִּי וַיִּ֖פֶן וַיֵּ֥לֶךְ בְּחֵמָֽה:

 מצודת דוד  הלא טוב. דצה לומר : אבל באמרו רחץ וטהר נראה אם כן שאמר מדרך רפואה טבעית, והלא בוודאי אין ממש בדבריו, כי נהרות דמשק טובים המה מכל מימי ישראל, והלא בתמידות אני רוחץ עצמי בהם, וכי טהור אני, בתמיה, אם כן כמו שלא הועילו לי נהרות דמשק, כן לא יועילו מי הירדן : (מצודת דוד)

 רלב"ג  הלא ארחץ בהם וטהרתי. ר''ל הלא אני רוחץ בהם תמיד האם טהרתי מצרעתי מפני רחיצתי בהם : (רלב"ג)

 מלבי"ם  הלא, ב. התרעם על שצוה לו לטבול בירדן שאם כן שהוא רק דרך רפואה, והיא רפואה זרה מאד כי הלא טוב אמנה ופרפר, הלא ארחץ בהם וכו' וטהרתי בתמיה ומה יתרון למי הירדן על נהרות דמשק, אם לא יועילו נהרות דמשק איך יועיל הירדן? :(מלבי"ם)


{יג}  וַיִּגְּשׁ֣וּ עֲבָדָיו֮ וַיְדַבְּר֣וּ אֵלָיו֒ וַיֹּאמְר֗וּ אָבִי֙ דָּבָ֣ר גָּד֗וֹל הַנָּבִ֛יא דִּבֶּ֥ר אֵלֶ֖יךָ הֲל֣וֹא תַעֲשֶׂ֑ה וְאַ֛ף כִּֽי-אָמַ֥ר אֵלֶ֖יךָ רְחַ֥ץ וּטְהָֽר:

 רש"י  אבי. כמו אדוני : הלא תעשה. וכי לא תעשהו, אפילו אמר לך דבר טורח : ואף כי. קל וחומר שאמר לך דבר קל, רחץ וטהר : (רש"י)

 מצודת דוד  דבר גדול. אם הנביא היה אומר לך דבר טורח גדול בכדי שתטהר, הלא מהראוי היה שתעשה, ומכל שכן שאמר לך דבד קל, רחץ ובזה תטהר, ומדוע אם כן תמנע לעשות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אבי. רצה לומר, שר וקצין כהאב על הבן : ואף כי. הוא כענין כל שכן : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אבי דבר גדול הנביא דבר אליך. ר''ל אילו דבר אליך הנביא לעשות דבר גדול הלא תעשה כדי שתרפא אף כי אמר אליך שתרפא בדבר קל כזה והיא הרחיצה בירדן שבע פעמים שיש לך לעשות דבריו : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויאמרו לו עבדיו אבי דבר גדול וכו' השיבו לו שהלא אם היה הנביא מצוהו דבר גדול בודאי היה עושה, הגם שענינו קשה לעשותו היה עושה אותו מצד שהנביא דבר אליו, וכ''ש שצריך לך לעשות דבר קטן שצוה הנביא, שי''ל לעשותו, א. מפני קלותו, ב. מפני שצוהו הנביא, וגם השיבו שהלא זה חידוש יותר שתלה רפואתו בדבר קטן, וזה מורה על גודל כח הנביא ונפלאותיו :(מלבי"ם)


{יד}  וַיֵּ֗רֶד וַיִּטְבֹּ֤ל בַּיַּרְדֵּן֙ שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֔ים כִּדְבַ֖ר אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֑ים וַיָּ֣שָׁב בְּשָׂר֗וֹ כִּבְשַׂ֛ר נַ֥עַר קָטֹ֖ן וַיִּטְהָֽר:

 מצודת דוד  כבשר נער קטן. רצה לומר : צחה ומזהירה : ויטהר. נעשה טהור מן הצרעת : (מצודת דוד)


{טו}  וַיָּשָׁב֩ אֶל-אִ֨ישׁ הָאֱלֹהִ֜ים ה֣וּא וְכָֽל-מַחֲנֵ֗הוּ וַיָּבֹא֮ וַיַּעֲמֹ֣ד לְפָנָיו֒ וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּה-נָ֤א יָדַ֙עְתִּי֙ כִּ֣י אֵ֤ין אֱלֹהִים֙ בְּכָל-הָאָ֔רֶץ כִּ֖י אִם-בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וְעַתָּ֛ה קַח-נָ֥א בְרָכָ֖ה מֵאֵ֥ת עַבְדֶּֽךָ:

 רש"י  ברכה. מנחת שלום של הקבלת פנים, ששואל תלמיד או עבד בשלום הרב, שולד''ו בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  ויעמד לפניו. כעבד לפני האדון : ועתה. בעבור הרפואה וההודאה הזאת, קח ממני מנחה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ברכה. מנחה, כמו (בראשית לג יא) : קח נא את ברכתי : (מצודת ציון)

 רלב"ג  קח נא ברכה מאת עבדך. רוצה לומר מנחה : (רלב"ג)

 מלבי"ם  השאלות: למה תלה זה בזה שיודע שאין אלהים רק בישראל, ולכן יקח ברכה ממנו. ולמה לא רצה אלישע לקחת :

הנה נא ידעתי כי אסור לקחת מתנה מעכו''ם ביום אידו משום דאזיל ומודה לעבודה זרה, וכ''ש בזה ששמח על רפואתו, ואם יקח ממנו יודה לעבודה זרה, לכן הקדים והודיע לו שכופר בעבודה זרה כי עתה יודע שאין אלהים כי אם בישראל. ועתה קח נא ברכה : (מלבי"ם)


{טז}  וַיֹּ֕אמֶר חַי-יְהוָ֛ה אֲשֶׁר-עָמַ֥דְתִּי לְפָנָ֖יו אִם-אֶקָּ֑ח וַיִּפְצַר-בּ֥וֹ לָקַ֖חַת וַיְמָאֵֽן:

 רש"י  אם אקח. שדמי עבודה זרה מעורבין בו : (רש"י)

 מצודת דוד  עמדתי לפניו. שאני רגיל לעמוד לפניו בתפלה : אם אקח. רצה לומר : עונש שבועה יהיה עלי, אם אקח : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויפצר. ענין רבוי הדברים ופתוי : וימאן. לא רצה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם  ויאמר חי ה' כיון שכפי הדין היה אסור לרפאותו והיה זה רק היתר לפי שעה כדי שיתקדש שם שמים. ובזה אי אפשר שיקח כי עשה זה לקדש השם בלבד :(מלבי"ם)


{יז}  וַיֹּאמֶר֮ נַעֲמָן֒ וָלֹ֕א יֻתַּן-נָ֣א לְעַבְדְּךָ֔ מַשָּׂ֥א צֶֽמֶד-פְּרָדִ֖ים אֲדָמָ֑ה כִּ֡י לֽוֹא-יַעֲשֶׂה֩ ע֨וֹד עַבְדְּךָ֜ עֹלָ֤ה וָזֶ֙בַח֙ לֵאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים כִּ֖י אִם-לַיהוָֽה:

 רש"י  ולא. לשון בקשה, לשון הלואי : יותן נא. מאדמה זו מארץ ישראל שהיא קדושה, משא שני פרדים, ואשאנה לעירי ואעשה אותה מזבח : (רש"י)

 מצודת דוד  ולא יותן. בשאלה אמר, לתת לו אדמה מעפר ארץ ישראל בשיעור משא שני פרדים, לשאתם לארצו למלאות מהם מזבח לזבוח עליו לה', ולא רצה לקחת מבלי רשות הנביא : כי לא וכו'. כי מעתה לא אעשה עוד עולה וכו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ולא יתן. הוא מלשון שאלה, וכן (שמואל ב יג כו) : ולא ילך אתנו אמנון : צמד. זוג : פרדים. הם הנולדים מן הסוס והחמור : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ולא יתן נא לעבדך צמד פרדים אדמה. רוצה לומר נניח זה אחר שאין רצונך לקחת גמול על זה שעשית לי מן הטוב אך אשאל ממך שתתן לי דרך אוכל לעבוד בו השם יתברך שעשה לי זאת הטובה ולזה שאל מאלישע שיותן לו מביתו מה שיוכל לשאת שני פרדים מאדמה לבנות בה מזבח לה' כי לא יעבוד עוד אלהים אחרים כי אם השם יתברך לבדו ובקש לאלישע שיתפלל לש''י שיסלח לו לדבר הזה והוא השתחוייתו בית רמון אשר הוא מוכרח בה מפני היות אדוניו נשען עליו בבאו בית רמון להשתחוות : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויאמר נעמן בקש שיתן לו ממקום שהנביא עומד שם משא צמד פרדים אדמה וקבל עליו לעבוד את ה' בעולה וזבחים ושלא לעבוד עבודה זרה :(מלבי"ם)


{יח}  לַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה יִסְלַ֥ח יְהוָ֖ה לְעַבְדֶּ֑ךָ בְּב֣וֹא אֲדֹנִ֣י בֵית-רִמּוֹן֩ לְהִשְׁתַּחֲוֹ֨ת שָׁ֜מָּה וְה֣וּא | נִשְׁעָ֣ן עַל-יָדִ֗י וְהִֽשְׁתַּחֲוֵ֙יתִי֙ בֵּ֣ית רִמֹּ֔ן בְּהִשְׁתַּחֲוָיָ֙תִי֙ בֵּ֣ית רִמֹּ֔ן יִסְלַח-(נא) יְהוָ֥ה לְעַבְדְּךָ֖ בַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה:

 רש"י  בית רמון. שם עבודה זרה : והשתחויתי. על כרחי, כששוחה אדוני והוא נשען על ידי : (רש"י)

 מצודת דוד  לדבר הזה. שאל מהנביא, שיעתיר בעבורו לה' לסלוח לו על הדבר האמור בענין : והוא נשען על ידי. בעת בואו להשתחות ובעל כרחי אשתחוה גם אני עמו : בהשתחויתי. ובדבר ההשתחואה ההיא, יסלח לי ה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בית רמון. בית עבודת זרה ששמה רמון : (מצודת ציון)

 מלבי"ם  השאלות: היה לו לומר לדבר הזה יסלח ה' לעבדך כבא אדוני בית רמון להשתחוות שמה והוא נשען על ידי בהשתחויתי בית רמון, ומה שהוסיף בהשתחויתי וכו' יסלח נא וכו' הם דברי מותר :

לדבר הזה רצה לומר כי היה שם שני דברים, א. בעת בא מלך ארם להשתחוות בבית רמון והוא נשען עליו היה צריך לכפוף קומתו כדי שיוכל להשתחוות, ובזה אין איסור מצד הדין כי הוא אינו משתחווה רק שוחה קומתו לצורך השתחויית המלך, ואינו אסור רק משום מראית העין כמ''ש ישב לו קוץ בפני עבודה זרה לא ישחה ויטלנה, ועל זה אמר לדבר הזה יסלח ה' לעבדך רצה לומר שעבודה זרה בודאי יסלח כיון שאינו אסור רק משום מראית העין, ב. שאחר כך היה מוכרח להשתחוות בפ''ע כדי שלא ירגיש המלך שכפר בעבודה זרה, ובזה היה השתחויה לעבודה זרה וזה שכתוב בהשתחויתי בית רמון רצה לומר בהשתחויה שאעשה לבדי בפ''ע שיש בזה איסור, יסלח ה' לעבדך בדבר הזה רצה לומר בדבר הזה שלקחתי אדמה מכאן לבנות מזבח וליחד עבודתי אליו על ידי דבר הזה יסלח ה' גם על השתחויה השניה, כיון שיודע שיחדתי עבודתי אליו, והשתחויה לבית רמון רק מיראת המלך וב''נ אינו מצוה על קידוש השם :(מלבי"ם)


{יט}  וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ לֵ֣ךְ לְשָׁל֑וֹם וַיֵּ֥לֶךְ מֵאִתּ֖וֹ כִּבְרַת-אָֽרֶץ: (ס)

 רש"י  כברת ארץ. שם מדה של קרקע, כמו (ישעיהו ה י) : צמדי כרם, ארפינ''ט בלע''ז : (רש"י)

 מצודת ציון  כברת. הוא מיל, וכן (בראשית מח ז) : כברת ארץ : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויאמר לו לך לשלום. קצר הכתוב אך המובן מזה שנתן לו בקשתו במה שבקש לו לעבוד את השם יתברך : וילך מאתו כברת ארץ. היא הארץ הנעבדת אשר סביב העיר והרצון בו שלא הרחיק מן העיר כי לא היה בינו ובין העיר כי אם שדות העיר וכרמיה וגניה : (רלב"ג)


{כ}  וַיֹּ֣אמֶר גֵּיחֲזִ֗י נַעַר֮ אֱלִישָׁ֣ע אִישׁ-הָאֱלֹהִים֒ הִנֵּ֣ה | חָשַׂ֣ךְ אֲדֹנִ֗י אֶֽת-נַעֲמָ֤ן הָֽאֲרַמִּי֙ הַזֶּ֔ה מִקַּ֥חַת מִיָּד֖וֹ אֵ֣ת אֲשֶׁר-הֵבִ֑יא חַי-יְהוָה֙ כִּֽי-אִם-רַ֣צְתִּי אַחֲרָ֔יו וְלָקַחְתִּ֥י מֵאִתּ֖וֹ מְאֽוּמָה:

 רש"י  מאומה. חסר אל''ף, לפי שהיתה לקיחה זו למום : (רש"י)

 מצודת דוד  ויאמר. חשב בלבו : הנה חשך. רוצה לומר : מנע את נעמן מליתן, הואיל ומנע עצמו מקחת מידו : חי ה'. כאומר, הריני נשבע שלא יהיה כן, כי אם ארוץ אחריו ואקח ממנו דבר מה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חשך. מנע, כמו (שם כב טז) : ולא חשכת : (מצודת ציון)

 מלבי"ם  הנה חשך אדוני, גחזי התרעם על שלא לקח ממנו על כל פנים שכר רפואה, כי ע''פ הדין אין לרפאות העכו''ם ואם יצטרך לרפאותו אין לרפאותו בחנם, ואם כן הגם שהוצרך לרפאותו, והגם שצדק מה שלא לקח ממנו דרך מתנה, שחשש דאזיל ומודה לעבודה זרה, וזה שכתוב הנה חשך אדוני את נעמן מצד שהוא ארמי ועכו''ם, מקחת מידו את אשר הביא, וזה עשה כדין, חי ה' כי אם רצתי אחריו ולקחתי מאתו מאומה רצה לומר שכר רפואה :(מלבי"ם)


{כא}  וַיִּרְדֹּ֥ף גֵּיחֲזִ֖י אַחֲרֵ֣י נַֽעֲמָ֑ן וַיִּרְאֶ֤ה נַֽעֲמָן֙ רָ֣ץ אַחֲרָ֔יו וַיִּפֹּ֞ל מֵעַ֧ל הַמֶּרְכָּבָ֛ה לִקְרָאת֖וֹ וַיֹּ֥אמֶר הֲשָׁלֽוֹם:

 רש"י  ויפול. ואתרכין : (רש"י)

 מצודת ציון  ויפול. ענין הטיה, כמו (שם כד סד) : ותפול מעל הגמל : השלום. בה''א השאלה : (מצודת ציון)


{כב}  וַיֹּ֣אמֶר | שָׁל֗וֹם אֲדֹנִי֮ שְׁלָחַ֣נִי לֵאמֹר֒ הִנֵּ֣ה עַתָּ֡ה זֶ֠ה בָּ֣אוּ אֵלַ֧י שְׁנֵֽי-נְעָרִ֛ים מֵהַ֥ר אֶפְרַ֖יִם מִבְּנֵ֣י הַנְּבִיאִ֑ים תְּנָה-נָּ֤א לָהֶם֙ כִּכַּר-כֶּ֔סֶף וּשְׁתֵּ֖י חֲלִפ֥וֹת בְּגָדִֽים:

 מלבי"ם  הנה עתה זה באו אלי כי יתפלא נעמן שתחלה לא רצה לקחת, ואיך ישלח עתה ויבקש? השיב לו, א. הנה זה עתה באו שהתחדש דבר שלא היה תחלה כי אלה באו עתה ולוקח בעבורם דרך נדבה, ב. תנה להם, שאין הנביא לוקח לצרכו רק להם ובעבורם :(מלבי"ם)


{כג}  וַיֹּ֣אמֶר נַעֲמָ֔ן הוֹאֵ֖ל קַ֣ח כִּכָּרָ֑יִם וַיִּפְרָץ-בּ֗וֹ וַיָּצַר֩ כִּכְּרַ֨יִם כֶּ֜סֶף בִּשְׁנֵ֣י חֲרִטִ֗ים וּשְׁתֵּי֙ חֲלִפ֣וֹת בְּגָדִ֔ים וַיִּתֵּן֙ אֶל-שְׁנֵ֣י נְעָרָ֔יו וַיִּשְׂא֖וּ לְפָנָֽיו:

 רש"י  הואל. השבע ששלחך : בשני חרטים. מיני בגדים וסודרין, כמו (שם ג כב) : המטפחות והחריטים, כך חברו מנחם. אבל יונתן תרגם זה 'פלדסין', ואת שבספר ישעיהו תרגם 'מחכיא'. והפותרין אומרין : בשני חריטים, בשני כיסין ארוכים, פירדיי''ש בלע''ז : אל שני נעריו. של נעמן : וישאו לפניו. לפני גחזי : (רש"י)

 מצודת דוד  הואל. כי חפץ היה להרבות במנחה להנביא : ויפרץ בו. נעמן הפציר בגחזי לקחת ככרים, ובתחילה מיאן גחזי, לבל ירגיש נעמן שבא מדעת עצמו : ויצר. נעמן קשר ככרים וכו', ונתנם לעבדיו, לשהם ישאו אותם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הואל. רצה, כמו (לקמן ו ג) : הואל נא ולך : ויפרוץ. הוא הפוך מן ויפצר, והיא היא : ויצר. וקשר, כמו (ישעיהו ח טז) : צור תעודה : חריטים. מין כיסים, וכן (שם ג כב) : והמטפחות והחריטים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויצר ככרים כסף בשני חריטים. רוצה לומר שצרר שני ככרים של כסף בשני חריטים או בשתי אמתחות : (רלב"ג)


{כד}  וַיָּבֹא֙ אֶל-הָעֹ֔פֶל וַיִּקַּ֥ח מִיָּדָ֖ם וַיִּפְקֹ֣ד בַּבָּ֑יִת וַיְשַׁלַּ֥ח אֶת-הָאֲנָשִׁ֖ים וַיֵּלֵֽכוּ:

 רש"י  ויבא אל העופל. תרגם יונתן : לאתר כסי : ויקח מידם. מיד שני נערי נעמן : וישלח את האנשים. שלא יראה אותם אלישע : (רש"י)

 מצודת דוד  אל העופל. אל המגדל, וכן (ישיעה לב יד) : עופל ובחן, או, כמו האופל באל''ף ורוצה לומר : למקום חושך, לבל יראה מי : ויפקד. הניחם בבית שמור : את האנשים. נערי נעמן : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויבא אל העופל ויקח מידם. הנה העופל הוא מקום גבוהה והיה שם בית חזק ולזה שם כספו שם כדי שיהיה יותר נשמר : ויפקוד בבית. אחשוב שהרצון בזה שכבר מנה בהיותו בבית סך המטבע שיש באלו החריטים כאלו תאמר סך הדינרין או הסלעים או המעות או יהיה מענין פקדון ואם הוא מהקל והרצון בו שהפקידו בביתו או יהיה מענין פקידות והרצון בו שמנה שם איש או אנשים יקנו לו בכסף ההוא בגדים וזיתים וכרמים וצאן ובקר ועבדים ושפחות ולזה אמר לו אלישע העת לקחת את הכסף ולקחת בגדים וזיתים וכרמים וצאן ובקר ועבדים ושפחות : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויבא אל העופל בודאי נעמן היה מסופק אם היה דבר זה בשליחות הנביא, ולדעת חכמינו זכרונם לברכה השביעו וכפרש''י הואיל השבע וקח ככרים, ולכן שלח עמו שני נעריו שיראו אם הנביא לוקח הכסף, וגחזי התירא שכשילכו עמו עד לעיר יודע הדבר, ולכן תיכף שבא אל העופל והמבצר שהוא חוץ לעיר לקח מידם ויפקד בבית היינו שפקד בבית שבעופל ועשה שידמה להם שהוא בע''ה ופוקד ומצוה שם, ובזה התעה אותם שישובו לדרכם :(מלבי"ם)


{כה}  וְהוּא-בָא֙ וַיַּעֲמֹ֣ד אֶל-אֲדֹנָ֔יו וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֱלִישָׁ֔ע (מאן) מֵאַ֖יִן גֵּחֲזִ֑י וַיֹּ֕אמֶר לֹֽא-הָלַ֥ךְ עַבְדְּךָ֖ אָ֥נֶה וָאָֽנָה:

 מצודת דוד  מאין. מהיכן תבוא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אנה ואנה. לפה ולפה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מאן גחזי. כתוב וקרי מאין והרצון בו מאין בא ואפשר כי אם לא היה משקר לו היה לוקח בחטא שחטא דרך אחרת כאלו תאמר שישיב לו מה שלקח באופן שהתבאר לנעמן שלא היה מאלישע הדבר הזה אך גחזי עשאו מעצמו אך מפני שכחש לו והוסיף בעונו לקח ממנו זאת הנקמה : (רלב"ג)


{כו}  וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ לֹא-לִבִּ֣י הָלַ֔ךְ כַּאֲשֶׁ֧ר הָֽפַךְ-אִ֛ישׁ מֵעַ֥ל מֶרְכַּבְתּ֖וֹ לִקְרָאתֶ֑ךָ הַעֵ֞ת לָקַ֤חַת אֶת-הַכֶּ֙סֶף֙ וְלָקַ֣חַת בְּגָדִ֔ים וְזֵיתִ֤ים וּכְרָמִים֙ וְצֹ֣אן וּבָקָ֔ר וַעֲבָדִ֖ים וּשְׁפָחֽוֹת:

 רש"י  העת לקחת את הכסף. להתעשר, ולקחת ממנו בגדים וזיתים וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  לא לבי הלך. רצה לומר : עם שאני ישבתי פה, וכי לא הלך לבי עמך, כאשר הפך איש וכו' : העת. וכי בעת ההיא ראוי לקבל ממנו את הכסף, הלא באה היא בדבר הנס, וכי ראוי להנות מן הנס במקום שאין דחק : ולקחת בגדים. ואפילו אם היה נותן לך בגדים וזיתים וכו', לא היה לך לקחת, עם שהוא עושר רב : (מצודת דוד)

 רלב"ג  לא לבי הלך כאשר הפך איש מעל מרכבתו וגו'. ר''ל לא הלך ממני לבי שיעלה ממני מה שעשי' כאשר הפך איש מעל מרכבתו לקראתך והוא נעמן כי בודאי אני יודע כל זה ולזה נתן ענשו על זה שתדבק בו צרע' נעמן ובזרעו לעולם ר''ל כל ימיה' או עד היובל על דרך ועבדו לעולם : (רלב"ג)

 מלבי"ם  השאלות: מז''ש העת לקחת, ולמה אמר ולקחת בגדים הלא זה עיקר החטא :

לא לבי הלך, פי' לא הלך לבי ממני בעת הזאת, או שאומר בלשון תמיהה וכי לא הלך לבי עמך וראה את הנעשה שם? העת לקחת רצה לומר, א. שלא היה עתה העת המוכשר, לכך כיון שעל ידי שלא לקחתי מאתו שכר נתקדש השם והכיר שהיה על ידי ה' לא באמצעות הטבע, ב. שעל כל פנים אם היית לוקח הכסף לאיזה דבר הכרחי כמו לפרנס עניים בעת רעבון, אבל וכי העת לקחת הכסף ולקחת בעדו בגדים וזיתים וכו' ולכן וצרעת נעמן תדבק וכו' :(מלבי"ם)


{כז}  וְצָרַ֤עַת נַֽעֲמָן֙ תִּֽדְבַּק-בְּךָ֔ וּֽבְזַרְעֲךָ לְעוֹלָ֑ם וַיֵּצֵ֥א מִלְּפָנָ֖יו מְצֹרָ֥ע כַּשָּֽׁלֶג: (ס)

 מצודת דוד  וצרעת. יחסר ראשית הדברים, וכאומר, הכסף נתון לך, וגם הצרעת : כשלג. כי הצרעת לבנה היא, וכמ''ש (ויקרא יג ד) : . ואם בהרת לבנה : (מצודת דוד)

מלכים ב פרק-ו

{א}  וַיֹּאמְר֥וּ בְנֵֽי-הַנְּבִיאִ֖ים אֶל-אֱלִישָׁ֑ע הִנֵּֽה-נָ֣א הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֨ר אֲנַ֜חְנוּ יֹשְׁבִ֥ים שָׁ֛ם לְפָנֶ֖יךָ צַ֥ר מִמֶּֽנּוּ:

 רש"י  ויאמרו בני הנביאים. נסים שנעשו לו מסדר והולך. רבותינו אמרו (סוטה מז א) : מכאן שהיה גיחזי דוחה התלמידים מלפניו, וכשנטרד באו תלמידים רבים, ונדחק המקום מהם : (רש"י)

 מצודת דוד  המקום. בית מדרשם : צר ממנו. דחוק הוא, להחזיק את כולנו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  צר ממנו. ר''ל דחוק ממנו וידמה כי מפני זה סמך זה לדבר גחזי להעי' כי לרוע תכונת גחזי לא היו התלמידים רבים מאד אך כאשר נפרד גחזי מאלישע אז רבו התלמידים : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויאמרו, הנה נא המקום פי' חכמינו זכרונם לברכה שבעוד היה גחזי לפניו היה דוחה את התלמידים ועתה נתרבו, ואמרו אליו שהמקום צר מהם כי ישב בשומרון וישיבת כרכים קשה ושאין משיגים שם מעון וצרכם :(מלבי"ם)


{ב}  נֵֽלְכָה-נָּ֣א עַד-הַיַּרְדֵּ֗ן וְנִקְחָ֤ה מִשָּׁם֙ אִ֚ישׁ קוֹרָ֣ה אֶחָ֔ת וְנַעֲשֶׂה-לָּ֥נוּ שָׁ֛ם מָק֖וֹם לָשֶׁ֣בֶת שָׁ֑ם וַיֹּ֖אמֶר לֵֽכוּ:

 מצודת דוד  משם. מן היער הסמוך אל הירדן : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קורה. עץ עב, כמו (שיר השירים א יז) : קורות בתינו ארזים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ונעשה לנו שם מקום לשבת שם. ר''ל שיבנו מהקורו' האלו בית או אהל כשיעשו מקצתם עמודים או יבנו הכותלי' מאבן ויקרו הבית באלו הקורות : (רלב"ג)


{ג}  וַיֹּ֙אמֶר֙ הָֽאֶחָ֔ד ה֥וֹאֶל נָ֖א וְלֵ֣ךְ אֶת-עֲבָדֶ֑יךָ וַיֹּ֖אמֶר אֲנִ֥י אֵלֵֽךְ:

 רש"י  הואל. התרצה : (רש"י)

 מצודת ציון  הואל. רצה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הואל נא ולך את עבדיך. אמר זה כדי שיהיה להם לעזר במתחדש להם שם : (רלב"ג)


{ד}  וַיֵּ֖לֶךְ אִתָּ֑ם וַיָּבֹ֙אוּ֙ הַיַּרְדֵּ֔נָה וַֽיִּגְזְר֖וּ הָעֵצִֽים:

 מצודת ציון  ויגזרו. ענין חתוך, כמו (מלכים א ג כה) : גזרו את הילד : (מצודת ציון)


{ה}  וַיְהִ֤י הָֽאֶחָד֙ מַפִּ֣יל הַקּוֹרָ֔ה וְאֶת-הַבַּרְזֶ֖ל נָפַ֣ל אֶל-הַמָּ֑יִם וַיִּצְעַ֥ק וַיֹּ֛אמֶר אֲהָ֥הּ אֲדֹנִ֖י וְה֥וּא שָׁאֽוּל:

 רש"י  ואת הברזל. הנסורת : והוא שאול. שאלתיו, ואין לי ממה לשלם : (רש"י)

 מצודת דוד  מפיל הקורה. אל הירדן, להשיטה אל מקום הנרצה : ואת הברזל. הקורה נפלה אל המים, ועם הברזל ; הוא הגרזן : אהה. הוא ענין לשון צעקת יללה : והוא שאול. הגרזן שאול בידי, ואין לי לשלם מחירו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויהי האחד מפיל את הקורה והברזל נפל אל המים. ר''ל שבעת הכותו בגרזן להפיל הקור' נשל הברזל מיד הגרזן ונפל במי הירדן וצעק ואמר אהה אדני זה הגרזן לא היה שלי אך שאלתיהו מאח' : (רלב"ג)


{ו}  וַיֹּ֥אמֶר אִישׁ-הָאֱלֹהִ֖ים אָ֣נָה נָפָ֑ל וַיַּרְאֵ֙הוּ֙ אֶת-הַמָּק֔וֹם וַיִּקְצָב-עֵץ֙ וַיַּשְׁלֶךְ-שָׁ֔מָּה וַיָּ֖צֶף הַבַּרְזֶֽל:

 רש"י  ויצף. צף על המים : (רש"י)

 מצודת דוד  אנה נפל. איה המקום שנפל בה : ויקצב. חתך חתיכת עץ : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויקצב. ענין כריתה וחתוך, וכן (שיר השירים ד ב) : כעדר הקצובות : ויצף. שט למעלה, כמו (דברים יא ד) : אשר הציף : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויקצב עץ וישלך שמה ויצף הברזל. ר''ל שכב' חתך ותקנו במדה שיוכל להכנס בנקב הברזל ויהיה לו כמו יד והנה היה המופת הזה שכאשר השליכו שמה נכנס בנקב הברזל ונתקיים בו הברזל ולפי שכבר הושרש בדבר המופתים מצד העיון ומצד דברי רז''ל כמו שבארנו בששי מספר מלחמות ה' שלא יתחדש בהם דבר חדש כאילו תאמר עליית הברזל למעלה במים והוא ברזל או רדת העץ למטה במים והוא עץ בלתי ראוי שיצלול במים והנה הרצון באמרו וישלך שמה שכבר השליך שם העץ בכח כדי שירד מפני זאת התנועה ההכרחית והנה היה העץ בשיעור שהיה יכול לנצח קלותו כבדו' הברזל ויציפהו עמו על המים ולזה הוצרך שיהיה העץ גדול ולא הספי' לו גודל יד הברזל להשליכו שם וחתך מפני זה עץ גדול אך המופת היה כמו שזכרנו היותו נכנס בנקב הברזל בהשליכו אותו במי' : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויקצב עץ הראה שיש בכח הנביא להפך הטבעיים שהעץ והברזל החליפו טבעם זה לזה העץ צלל במים אדירים כעופרת, והברזל צף למעלה כעץ קל, והרלב''ג חפש בזה תחבולות טבעיים כדרכו, ודבריו הבל, וזה היה הנס הי''ב למנין נפלאותיו :(מלבי"ם)


{ז}  וַיֹּ֖אמֶר הָ֣רֶם לָ֑ךְ וַיִּשְׁלַ֥ח יָד֖וֹ וַיִּקָּחֵֽהוּ: (פ)

 מצודת דוד  הרם לך. הגבה לך את הברזל : (מצודת דוד)


{ח}  וּמֶ֣לֶךְ אֲרָ֔ם הָיָ֥ה נִלְחָ֖ם בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּוָּעַץ֙ אֶל-עֲבָדָ֣יו לֵאמֹ֗ר אֶל-מְק֛וֹם פְּלֹנִ֥י אַלְמֹנִ֖י תַּחֲנֹתִֽי:

 רש"י  פלוני אלמוני. כסי וטמיר, פלוני, לשון (דברים יז יח) : כי יפלא יתכסי, אלמוני. מבלי שם, שלא היה רוצה להתגלות : תחנותי. שם אתנה ואארוב את מלך ישראל או את גדודיו העוברים לשלול בארצי דרך אותו המקום : (רש"י)

 מצודת דוד  אל מקום פלוני אלמוני תחנותי. רוצה לומר : נהיה חונים במקום מכוסה ונעלם, ולא רצה לגלות בפני כולם, וזהו בכדי לארוב על מלך ישראל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פלוני. מכוסה : אלמוני. מלשון אלם, כי לא ידובר בו, וכן (שמואל א כא ג) : ואת הנערים יודעתי אל מקום פלוני אלמוני : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אל מקום פלני אלמני תחנתי. ר''ל שכבר היה חונה במקום נעלם כדי שלא ישמר מלך ישראל מעבר שם ויקחהו והנה פלוני מענין פלוי שהוא דבר מכוסה ונעלם ואלמוי היא ג''כ מענין ההסתר וההעלם והוא נגזר מהאלמות כאלו יאמר שלא ידובר בזה כלל כדי שלא יודע לאיש או אפשר על זה הענין בעצמו כי אל''ף אלמוני בזה המקו' ישמש במקו' עי''ן כמו עלמוני והוא ענין נעלם וכזה מצאנו הוראת שמוש האותיות מזה הצד על זה הדרך : (רלב"ג)

 מלבי"ם  (ח-ט) ומלך ארם ספר עוד מגדולת אלישע דברים מפליאים, א. שהיה רוח האלהי חופף עליו כל היום, עד שהיה יודע כל הנעשה בארץ, ובאשר מלך ארם נלחם אז בישראל ויועץ על עבדיו שחנייתו יהיה במקום נעלם ומופלא ששם יעבור מלך ישראל ויארבו עליו ויתפשוהו, ונודע הדבר בכל פעם להנביא והזהיר את המלך, וזה היה כמה פעמים שמזה מבואר שהיה רוה''ק שוכן עליו בתמידות, ונחתים היינו שחונים שם במורד :(מלבי"ם)


{ט}  וַיִּשְׁלַ֞ח אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֗ים אֶל-מֶ֤לֶךְ יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר הִשָּׁ֕מֶר מֵעֲבֹ֖ר הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּֽי-שָׁ֖ם אֲרָ֥ם נְחִתִּֽים:

 רש"י  מעבור המקום הזה. מלכת שם : נחתים. חונים : (רש"י)

 מצודת ציון  נחתים. ענין ירידה, כמו (יואל ד יא) : הנחת ה' גבוריך, כי במקום מורד ירדו להסתר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  השמר מעבור המקום הזה כי שם ארם נחתים. ר''ל שתשמור מעבור במקום ההוא כי שם ארם נחתים שהיה בו מלך ארם ועבדיו כי שם ארם יורדים במורד אשר שם להחבא שלא תשמר מהם והנה באומ' נחתים יורדים וחונים תרגום וירד ונחת או יהיה מענין נחת ונשארה התי''ו בקבוץ כמו שנשארה התי''ו במלת נחשתך והרצון בו שהם עומדים שם בנחת בדרך שיעלם היותם שם וכן היה שולח לו אלישע בכל מקום שהיו נסתרים שם מלך ארם ועבדיו לתפשו ולבחון אם היה דבר הנבי' אמת שלח שם מלך ישראל אל המקום ההוא אשר הזהירו מעבור שם ומצא אמתו' דברי הנבי' תמיד לא פעם א' לבד ולא ב' פעמים לבד אך בחן זה פעמים רבות בדרך שנודע למלך ארם כי מלך ישראל היה יודע המקומו' אשר יתחבא שם : (רלב"ג)


{י}  וַיִּשְׁלַ֞ח מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֗ל אֶֽל-הַמָּק֞וֹם אֲשֶׁ֨ר אָֽמַר-ל֧וֹ אִישׁ-הָאֱלֹהִ֛ים (והזהירה) וְהִזְהִיר֖וֹ וְנִשְׁמַ֣ר שָׁ֑ם לֹ֥א אַחַ֖ת וְלֹ֥א שְׁתָּֽיִם:

 רש"י  וישלח מלך ישראל. היה שולח ורואה אם אמת הוא : והזהירו. שהזהיר איש האלהים מעבור שם : לא אחת ולא שתים. עשה לו כך, כי אם פעמים רבות : (רש"י)

 מצודת דוד  וישלח. שלח אל המקום שאמר לו הנביא, שבני ארם נסתרים בה, והזהירו מלעבור בה, ושלח שם לדעת אם האמת איתו : ונשמר שם. והיה המלך נשמר משם, כאשר ראה שאמת הדבר : לא אחת. לא פעם אחת לבד וכו', כי אם פעמים רבות הזהירו הנביא, ומצאם אמתיים, ונשמר שמה : (מצודת דוד)


{יא}  וַיִּסָּעֵר֙ לֵ֣ב מֶֽלֶךְ-אֲרָ֔ם עַל-הַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה וַיִּקְרָ֤א אֶל-עֲבָדָיו֙ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֔ם הֲלוֹא֙ תַּגִּ֣ידוּ לִ֔י מִ֥י מִשֶּׁלָּ֖נוּ אֶל-מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל:

 רש"י  על הדבר הזה. מי הוא מגלה סודו : (רש"י)

 מצודת דוד  ויסער. אחזו רעדה כמו רוח סערה, בעבור זאת : מי משלנו. מי מאנשינו הולך אל מלך ישראל ומגלה מסתרינו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויסער לב מלך ארם. רוצה לומר אחזהו סער ומבוכה על זה הענין לחשבו כי במשרתיו איש יגלה סתריו למלך ישראל : (רלב"ג)

 מלבי"ם  (יא-יב) וספר שמלך ארם חשד שנמצא מי מעבדיו המגלה סוד, והודיעו לו שאינו כן רק שהנביא הוא יכול להגיד גם מה שידבר בסתרי משכבו :(מלבי"ם)


{יב}  וַיֹּ֙אמֶר֙ אַחַ֣ד מֵֽעֲבָדָ֔יו ל֖וֹא אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֑לֶךְ כִּֽי-אֱלִישָׁ֤ע הַנָּבִיא֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיִשְׂרָאֵ֔ל יַגִּיד֙ לְמֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת-הַ֨דְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תְּדַבֵּ֖ר בַּחֲדַ֥ר מִשְׁכָּבֶֽךָ:

 מצודת דוד  לא. אין מי מאנשינו מגלה המסתר : יגיד למלך. כי יודע הוא בנבואה : (מצודת דוד)


{יג}  וַיֹּ֗אמֶר לְכ֤וּ וּרְאוּ֙ אֵיכֹ֣ה ה֔וּא וְאֶשְׁלַ֖ח וְאֶקָּחֵ֑הוּ וַיֻּגַּד-ל֥וֹ לֵאמֹ֖ר הִנֵּ֥ה בְדֹתָֽן:

 רש"י  איכה. היכן הוא : (רש"י)

 מצודת ציון  איכה הוא. אנה הוא, כמו (שיר השירים א ז) : איכה תרעה, ואם (פירוש : למרות) שהוא בחול''ם : (מצודת ציון)

 רלב"ג  איכה הוא. איך הוא והרצון בו אם הוא בעיר בצורה וחיל רב עמו או איך הוא ענינו כי לפי שהוא בו אתחכם להבי' עליו חיל לתפשו : (רלב"ג)

 מלבי"ם  השאלות: אחר שנודע לו שהנביא יודע כל תעלומות כ''ש שידע שרוצה לקחתו וישמר מפניו, למה אמר איכו הוא והיה לו לומר איפה הוא :

ויאמר, ומלך ארם רצה לקחת אותו ודרש לדעת איפה הוא, ויפלא מאד אחר שנודע לו שהנביא יודע הכל גם מה שאינו נוגע לו כ''ש שידע שישלח לקחתו וישמר מפניו, וכפי זה נראה שלא רצה לקחתו להרע לו רק להיטיב עמו ולהרבות לו מתן וגדולה כדי שישכון אצלו וחשב שהנביא יתרצה בכך, ועל זה אמר לכו וראו איכה הוא שכולל גם כן שידעו איך הוא מעמדו, שאם הוא עני בנקל יותר שיצא אליו, ואם הוא עשיר יצטרך להרבות לו מתנות עד יתרצה אליו, ומה ששלח חיל כבד היה להגן על הנביא אם לא יניחהו חיל המלך לצאת מאתם :(מלבי"ם)


{יד}  וַיִּשְׁלַח-שָׁ֛מָּה סוּסִ֥ים וְרֶ֖כֶב וְחַ֣יִל כָּבֵ֑ד וַיָּבֹ֣אוּ לַ֔יְלָה וַיַּקִּ֖פוּ עַל-הָעִֽיר:

 מצודת ציון  כבד. הרבה : ויקיפו. וסבבו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  והנה החיל שם בלילה כדי שלא ישמע דבר זה אלישע ויקבוץ אנשים יותר עמו : (רלב"ג)


{טו}  וַ֠יַּשְׁכֵּם מְשָׁרֵ֨ת אִ֥ישׁ הָֽאֱלֹהִים֮ לָקוּם֒ וַיֵּצֵ֕א וְהִנֵּה-חַ֛יִל סוֹבֵ֥ב אֶת-הָעִ֖יר וְס֣וּס וָרָ֑כֶב וַיֹּ֨אמֶר נַעֲר֥וֹ אֵלָ֛יו אֲהָ֥הּ אֲדֹנִ֖י אֵיכָ֥ה נַֽעֲשֶֽׂה:

 מצודת דוד  איכה נעשה. איך נעשה להמלט : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  השאלות: מ''ש איכה נעשה היה לו לומר מה נעשה :

וישכם משרת זה היה בהשגחה שקם קודם לכל אדם בעיר ויצא חוץ לעיר עד שראה המחנה, שאם היה אחר משכים ורואה היה נעשה מהומה בעיר והיו הארמים יודעים ששם הנביא, וי''ל שאלישע העירו לקום, ויאמר וכו' איכה נעשה לשון איכה מורה שהיה יודע שיש בכח אלישע להנצל ושאל איך נעשה את ההצלה ובאיזה אופן :(מלבי"ם)


{טז}  וַיֹּ֖אמֶר אַל-תִּירָ֑א כִּ֤י רַבִּים֙ אֲשֶׁ֣ר אִתָּ֔נוּ מֵאֲשֶׁ֖ר אוֹתָֽם:

 רש"י  אשר אתנו. בעזרתנו : (רש"י)

 מצודת דוד  כי רבים. הרכב אשר הם בעזרתנו, המה מרובים מאשר עמהם : (מצודת דוד)


{יז}  וַיִּתְפַּלֵּ֤ל אֱלִישָׁע֙ וַיֹּאמַ֔ר יְהוָ֕ה פְּקַח-נָ֥א אֶת-עֵינָ֖יו וְיִרְאֶ֑ה וַיִּפְקַ֤ח יְהוָה֙ אֶת-עֵינֵ֣י הַנַּ֔עַר וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֨ה הָהָ֜ר מָלֵ֨א סוּסִ֥ים וְרֶ֛כֶב אֵ֖שׁ סְבִיבֹ֥ת אֱלִישָֽׁע:

 מצודת דוד  פקח נא. לראות דבר רוחני : והנה ההר וכו'. ואף על פי שלא היה נעזר בזה כי אם במה שהוכו בסנורים, כל מקום הועיל בזה להשתיק הנער מצעקתו, כי הצעקה היה סיבה שירגישו הארמים אשר אלישע ישנו פה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פקח. פתח : נא. עתה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  סוסים ורכב אש סביבות אלישע. הנה אף ע''פ שלא נעזר אלישע בהם היה תועלת להראותם לנערו לשמרו מהפחד כדי שלא יצעק מפני הפחד ויהיה זה סבה שיתפחדו בני העיר כלם ויעזר פחדם אל מה שהיו רוצים לעשות כי אז יכירו כי אלישע שם : (רלב"ג)

 מלבי"ם  פקח נא את עיניו, כי חונה מלאך ה' סביב ליראיו ומחנות מלאכים מקיפים את איש האלהים לשמרו כמ''ש במד', והמלאכים שהוכנו עתה להצלתו באו בתמונת רכב אש וסוסי אש כמו שבאו מחנה ארם ברכב וסוסים והוצרך לתפלה, כי שיראה את הרוחנים מי שאינו מוכן לנבואה היה נס גדול מאד, ובריאה יש מאין כמ''ש במק''א :(מלבי"ם)


{יח}  וַיֵּרְדוּ֮ אֵלָיו֒ וַיִּתְפַּלֵּ֨ל אֱלִישָׁ֤ע אֶל-יְהוָה֙ וַיֹּאמַ֔ר הַךְ-נָ֥א אֶת-הַגּוֹי-הַזֶּ֖ה בַּסַּנְוֵרִ֑ים וַיַּכֵּ֥ם בַּסַּנְוֵרִ֖ים כִּדְבַ֥ר אֱלִישָֽׁע:

 רש"י  ויאמר הך נא וגו'. על הקללה לא הזכיר את השם, אבל על הפקיחה הזכיר את השם על שתיהן, על של נער ועל של גדוד : סנורים. חולי של שממון, רואה ואינו יודע מה הוא רואה : (רש"י)

 מצודת דוד  וירדו. הארמים ירדו אל אלישע : בסנורים. הוא העדר הראיה וההכרה האמיתית, וכן נאמר בסדום (בראשית יט יא) : הכו בסנורים וכו' וילאו למצוא הפתח : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וירדו אליו ויתפלל אלישע. ר''ל כי בעת שהיו יורדים אל אלישע לתפשו התפלל אלישע אל ה' שיכה אותם בסנורים בדרך שלא יראו היטב ובזה האופן נדמה להם שהעיר שהלכו שם לא היתה העיר שהיו מבקשים והיה אפשר זה לפי מחשבתם כי בלילה הלכו שם ויתכן שבבאם לאלישע שאלו לו האם העיר שהם בה היא דותן וענם לא כי טעית' בדרך ולא זו העיר אשר אלישע בה כי כבר הלך לעיר אחרת או הרצון בו ולא זו העיר היא דותן והביאור הראשון הוא יותר נכון : (רלב"ג)

 מלבי"ם  הך נא את הגוי, נס זה היה הפך מן הראשון, שבראשון פתח להנער על ידי הנבואיי שיראה דברים נעלמים מעין הגשמי, ועתה התפלל לסתום עין הראות החושיי מעיני הרואים ולנחותם תהו לא דרך :(מלבי"ם)


{יט}  וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֜ם אֱלִישָׁ֗ע לֹ֣א זֶ֣ה הַדֶּרֶךְ֮ וְלֹ֣א זֹ֣ה הָעִיר֒ לְכ֣וּ אַחֲרַ֔י וְאוֹלִ֣יכָה אֶתְכֶ֔ם אֶל-הָאִ֖ישׁ אֲשֶׁ֣ר תְּבַקֵּשׁ֑וּן וַיֹּ֥לֶךְ אוֹתָ֖ם שֹׁמְרֽוֹנָה:

 רש"י  ולא זה העיר. שהנביא בתוכה, ואמת אמר להם, שכבר יצא ממנה : (רש"י)

 מצודת דוד  לא זה הדרך. רוצה לומר : תעיתם בדרך בעת הלכתם אל דותן, ולא זהו העיר דותן : אל האיש. הוא הנביא : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  לא זה הדרך רצה לומר אם אתם יודעים מקום הנביא ואתם הולכים לשם דרך פה הלא לא זה הדרך, ע''כ שאתם חושבים שהנביא נמצא בעיר הזאת על זה אמר לא זה העיר : (מלבי"ם)


{כ}  וַיְהִי֮ כְּבֹאָ֣ם שֹׁמְרוֹן֒ וַיֹּ֣אמֶר אֱלִישָׁ֔ע יְהוָ֕ה פְּקַ֥ח אֶת-עֵינֵֽי-אֵ֖לֶּה וְיִרְא֑וּ וַיִּפְקַ֤ח יְהוָה֙ אֶת-עֵ֣ינֵיהֶ֔ם וַיִּרְא֕וּ וְהִנֵּ֖ה בְּת֥וֹךְ שֹׁמְרֽוֹן:

 מצודת דוד  פקח. רוצה לומר : יוסר מהם מכת הסנורים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  פקח נא את עיני אלה כבר כתב המורה (ח''א פ''ב) שלשון פקיחת עין לא יבא כי אם על גלות הידיעה, ומבואר שהסנורים הנזכר אינו עורון, רק בלבול דעת ההכרה, וכאשר שב הכרתם נודע להם שהם בתוך שומרון :(מלבי"ם)


{כא}  וַיֹּ֤אמֶר מֶֽלֶךְ-יִשְׂרָאֵל֙ אֶל-אֱלִישָׁ֔ע כִּרְאֹת֖וֹ אוֹתָ֑ם הַאַכֶּ֥ה אַכֶּ֖ה אָבִֽי:

 מצודת דוד  האכה. בשאלה אמר, האם אכה אותם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אבי. רצה לומר : רבי : (מצודת ציון)


{כב}  וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א תַכֶּ֔ה הַאֲשֶׁ֥ר שָׁבִ֛יתָ בְּחַרְבְּךָ֥ וּֽבְקַשְׁתְּךָ֖ אַתָּ֣ה מַכֶּ֑ה שִׂים֩ לֶ֨חֶם וָמַ֜יִם לִפְנֵיהֶ֗ם וְיֹֽאכְלוּ֙ וְיִשְׁתּ֔וּ וְיֵלְכ֖וּ אֶל-אֲדֹנֵיהֶֽם:

 רש"י  האשר שבית וגו'. וכי דרכך להרוג, אותם שאתה מביא שבייה (ומשבית אותם) : (רש"י)

 מצודת דוד  האשר שבית. האם הם אשר שבית אתה, לשתכה בהם, הלא בנס הובאו, ומה לך להם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  האשר. בה''א התימה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  האשר שבית בחרבך ובקשתך אתה מכה. ר''ל הנה אלו שביתי ונהגתי בכח גבורת השם יתברך ולמה תכה אותם האם תכה האנשים אשר תנהג בשבי בחרבך ובקשתך אין זה ראוי וכל שכן שאין ראוי זה באשר שבה אותם הש''י : (רלב"ג)

 מלבי"ם  האשר שבית כי מה שהותר למלכי הארצות להרוג את אויביהם הוא רק בדרך מלחמה, ובפרט שהם לא באו לעשות רע עם הנביא רק להטיב עמו לפי דעתם :(מלבי"ם)


{כג}  וַיִּכְרֶ֨ה לָהֶ֜ם כֵּרָ֣ה גְדוֹלָ֗ה וַיֹּֽאכְלוּ֙ וַיִּשְׁתּ֔וּ וַֽיְשַׁלְּחֵ֔ם וַיֵּלְכ֖וּ אֶל-אֲדֹֽנֵיהֶ֑ם וְלֹֽא-יָ֤סְפוּ עוֹד֙ גְּדוּדֵ֣י אֲרָ֔ם לָב֖וֹא בְּאֶ֥רֶץ יִשְׂרָאֵֽל: (פ)

 רש"י  ויכרה. לשון תיקון סעודה : (רש"י)

 מצודת דוד  ויכרה. עשה להם סעודה גדולה : ולא יספו וכו'. לא באו עוד באופן זה לארוב עליהם, בראותם כי הנביא מגלה מסתורם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויכרה. עשה סעודה, כמו (איוב מ ל) : יכרו עליו חברים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויכרה להם כרה גדולה. ר''ל שעשה להם סעודה גדולה : ולא יספו עוד גדודי ארם. ר''ל שלא יספו עוד לבא שם בזה האופן שהיו באים בתחילה בהעלם כי יראו ממה שראו מהנביא אך כשרצו להלחם בישראל אסף מלך ארם כל מחנהו ולא שלח שם כמו שהיה שולח בתחלה : (רלב"ג)

 מלבי"ם  השאלות: מ''ש שלא יספו עוד גדודי ארם לבא בארץ ישראל נסתר ממ''ש תיכף שקבץ בן הדד את מחנהו :

ויכרה להם, לשון כרה שבא על הסעודה הוא אם מפליג לעשות סעודה לצורך כריתת ברית ושלום. ומזה, יכרו עליו חברים, נות כרות רועים, וכן אמר בילקוט טובה חכמה מכלי קרב גודל פסקון שעשה אלישע עם ישראל יותר מכל כלי קרב ומלחמות שהיה ליהורם בן אחאב, שנאמר לא תכה ויכרה להם כרה גדולה ואין כרה אלא לשון שלום, ויש הבדל בין גדוד ובין יתר לשונות כמו צבא ומחנה וכדומה שגדוד הוא חלקים מהמחנה הנופלים בארץ דרך מארב, ועד עתה היו נופלים בארץ גדודים גדודים שלא כדרך מלחמה רק בדרך רצח ושלל וזה נפסק, מה שאין כן מ''ש ויהי אחרי כן ויקבץ את כל מחנהו זה היה דרך מלחמה :(מלבי"ם)


{כד}  וַֽיְהִי֙ אַחֲרֵי-כֵ֔ן וַיִּקְבֹּ֛ץ בֶּן-הֲדַ֥ד מֶֽלֶךְ-אֲרָ֖ם אֶת-כָּל-מַחֲנֵ֑הוּ וַיַּ֕עַל וַיָּ֖צַר עַל-שֹׁמְרֽוֹן:

 מצודת דוד  ויקבוץ. לבוא בגלוי ובפומבי, ולזה קבץ כל עמו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויעל ויצר על שמרון. ר''ל שבנה עליה מצור בדרך שלא יוכל איש לצאת מן העיר וידמה שכבר שם במצור גם כן עיירות רבות מישראל והיו משחיתים יבול כל הארץ בדרך שהיה הרעב כבד באר' וזהו מה שאמר אלישע לשונמית כי קרא ה' לרעב וגם בא אל הארץ שבע שנים ואפשר שנתקבצו ברעב סבות אחרות כאילו תאמר חסרון התבואות וידמה שזמן המצור ארוך מאד ולזה הגיע הענין בשמרון מחוזק הרעב שהיה שם ראש חמור שוה שמני' כסף והיו אוכלי' אותו מפני הרעב כי התור' אמרה וחי בהם ולא שימות בהם : (רלב"ג)


{כה}  וַיְהִ֨י רָעָ֤ב גָּדוֹל֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן וְהִנֵּ֖ה צָרִ֣ים עָלֶ֑יהָ עַ֣ד הֱי֤וֹת רֹאשׁ-חֲמוֹר֙ בִּשְׁמֹנִ֣ים כֶּ֔סֶף וְרֹ֛בַע הַקַּ֥ב (חרייונים) דִּבְיוֹנִ֖ים בַּחֲמִשָּׁה-כָֽסֶף:

 רש"י  דביונים. זבל הזב מן היונים : (רש"י)

 מצודת דוד  והנה צרים. כאומר, מלבד הרעב מסיבת חסרון התבואה, נתוסף עוד הרעב בעבור שהיו צרים עליה, ולא הניחו להביא מאכל אל העיר : עד היות. כל כך נתחזק הרעב, עד שהיה נמכר ראש חמור, בשמונים שקלי כסף : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  דביונים. צואה הזב מן היונים, כי [ אשר ] יזוב (ויקרא טו כה) תרגומו : ארי ידוב, ובהם היו מדליקין האש, לחסרון העצים בעבור המצור : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ורובע הקב חרייונים. פי' בו צואת יונים כי היא יוצאת מחוריהם וכמוהו לאכול את חוריהם ולא אשער מה היה השתמשותם ברעב בצואת יונים ואפשר כי לרוב השחתת האויבים יבול הארץ היו גרגירי הזרעים נמצאים מאד בחוץ והיו היונים אוכלים מהם לשובע ומרוב אכלם מהם היו נמצאים מהזרעים ההם קצת בצואתם כי לא יוכלו לעכל כל הכמות ההיא : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויהי רעב גדול מעשה זו היה בשבע שני רעב שהיה בימי אלישע (כמ''ש בסימן ח') ולכן לא היתה תבואה מוכנת לעת המצור, ונתגבר הרעב עד כשיעור הזה :(מלבי"ם)


{כו}  וַֽיְהִי֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל עֹבֵ֖ר עַל-הַחֹמָ֑ה וְאִשָּׁ֗ה צָעֲקָ֤ה אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר הוֹשִׁ֖יעָה אֲדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ:

 רש"י  הושיעה אדני המלך. כסבור ששואלת מזונות : (רש"י)


{כז}  וַיֹּ֙אמֶר֙ אַל-יוֹשִׁעֵ֣ךְ יְהוָ֔ה מֵאַ֖יִן אֽוֹשִׁיעֵ֑ךְ הֲמִן-הַגֹּ֖רֶן א֥וֹ מִן-הַיָּֽקֶב:

 מצודת דוד  אל יושעך ה'. חשב אשר שאלתה על המזון, ואמר לה : ה' הוא אין מושיעך, ועם שבידו להושיעך, ואני מאין אושיעך, וכי בתבואה מן הגורן, או ביין מן היקב, הלא אין עמדי. וכאומר, לא יקרא אין מושיע, כי אם מי שבידו להושיע, ולא זולת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  היקב. הוא גת היין : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אל יושיעך ה'. ר''ל הנה ה' הוא אשר אינו מושיעך כי הוא הביא לנו הרעב החזק הזה אבל אני אין לי אשם במה שלא יושיעך : המן הגורן או מן היקב. והנה אמר זה לפי שלא היו יכולים לאסוף להם תבואת גרן ותבואת יקב : (רלב"ג)

 מלבי"ם  (כז-כח) השאלות: אחר שאמר מאין אושיעך שמורה שיודע מה בקשתה ושאין בידו להושיע איך שאל מה לך :

אל יושיעך ה' רצה לומר כי המלך ממונה לעשות משפט וצדקה, אמר אם תחפצי צדקה להחיותך ברעב, אם אל יושעך ה' מאין אושיעך זה אין בידי רק ביד ה', ואם הוא לא יושיע אין תקוה :(מלבי"ם)


{כח}  וַיֹּֽאמֶר-לָ֥הּ הַמֶּ֖לֶךְ מַה-לָּ֑ךְ וַתֹּ֗אמֶר הָאִשָּׁ֨ה הַזֹּ֜את אָמְרָ֣ה אֵלַ֗י תְּנִ֤י אֶת-בְּנֵךְ֙ וְנֹאכְלֶ֣נּוּ הַיּ֔וֹם וְאֶת-בְּנִ֖י נֹאכַ֥ל מָחָֽר:

 מצודת דוד  ויאמר. חזר המלך לשאלה, מהו המבוקש לך, כי שוב חשב שמא שאלתה בדבר אחר : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  אולם על הצד שתחפץ משפט נגד עול שעשו לה אמר המלך מה לך, האשה הזאת ממלת הזאת מבואר שגם האשה הנתבעת היתה שם במעמד ולא הכחישה הדבר, רק שע''פ דין תורה לא יכלה לזכות, כי אי אפשר שתתחייב להרוג את בנה, ואין קנין חל על ענין כזה, לכן באתה אל המלך שיעשה משפט מדין המלכות, שישקיף על העת והמקום והענין, ובפרט שהיה לה טענה שהיא הסיתה לזה כמ''ש האשה הזאת אמרה אלי תני את בנך :(מלבי"ם)


{כט}  וַנְּבַשֵּׁ֥ל אֶת-בְּנִ֖י וַנֹּֽאכְלֵ֑הוּ וָאֹמַ֨ר אֵלֶ֜יהָ בַּיּ֣וֹם הָאַחֵ֗ר תְּנִ֤י אֶת-בְּנֵךְ֙ וְנֹ֣אכְלֶ֔נּוּ וַתַּחְבִּ֖א אֶת-בְּנָֽהּ:

 רש"י  ותחבא את בנה. מת, ורוצה לאוכלו לבדה (ילקוט שמעוני רמז רלא) : (רש"י)

 מצודת ציון  ותחביא. הסתירה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ותחבא את בנה. ר''ל למלטו שלא יאכלוהו כי אולי תהיה לה הצלה ממקום אחר : (רלב"ג)


{ל}  וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ הַמֶּ֜לֶךְ אֶת-דִּבְרֵ֤י הָֽאִשָּׁה֙ וַיִּקְרַ֣ע אֶת-בְּגָדָ֔יו וְה֖וּא עֹבֵ֣ר עַל-הַחֹמָ֑ה וַיַּ֣רְא הָעָ֔ם וְהִנֵּ֥ה הַשַּׂ֛ק עַל-בְּשָׂר֖וֹ מִבָּֽיִת:

 רש"י  וירא העם. דרך הקרע, את השק תחת בגדיו : (רש"י)

 מצודת דוד  מבית. מבפנים לבגדיו, וראוהו דרך הקריעה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  ויקרע את בגדיו הגם שהוא עובר על החומה שבזה מרפה ידי אנשי המלחמה כי כבר נתיאש והעם ראו שהשק על בשרו, שזה מורה תכלית היאוש, ועד עתה היה מצפה לרחמי ה' ולכן לבש שק לתשובה ותפלה, ועתה שכבר הגיעו לתכלית האבדון אבדה תקוה מלבו ורצה להרוג את הנביא על שלא התפלל להשיב חימה :(מלבי"ם)


{לא}  וַיֹּ֕אמֶר כֹּֽה-יַעֲשֶׂה-לִּ֥י אֱלֹהִ֖ים וְכֹ֣ה יוֹסִ֑ף אִֽם-יַעֲמֹ֞ד רֹ֣אשׁ אֱלִישָׁ֧ע בֶּן-שָׁפָ֛ט עָלָ֖יו הַיּֽוֹם:

 רש"י  אם יעמוד ראש אלישע. שהיכולת בידו לבקש רחמים : (רש"י)

 מצודת דוד  כה יעשה וכו'. הוא ענין שבועה, וגזם ולא אמר : אם יעמוד וכו'. כי אסירו, על כי בידו לעתיר לה' להסיר הרעב, ואינו חושש : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אם יעמוד ראש אלישע בן שפט עליו היום. ידמה כי אלישע בהוכיחו אותו אמר לו שיהיה רעב ולא הגיד לו שיהיה שבע שנים לבד כמו שאמר אליהו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי ולא הגיד לו גם כן שיסור בשנה השלישית ולזה כעס המלך עליו ואמר להמיתו מפני ראותו כי כבר הגיע מחוזק הרעב אל שהיו אוכלים בשר בניהם : (רלב"ג)


{לב}  וֶאֱלִישָׁע֙ יֹשֵׁ֣ב בְּבֵית֔וֹ וְהַזְּקֵנִ֖ים יֹשְׁבִ֣ים אִתּ֑וֹ וַיִּשְׁלַ֨ח אִ֜ישׁ מִלְּפָנָ֗יו בְּטֶ֣רֶם יָבֹא֩ הַמַּלְאָ֨ךְ אֵלָ֜יו וְה֣וּא | אָמַ֣ר אֶל-הַזְּקֵנִ֗ים הַרְּאִיתֶם֙ כִּֽי-שָׁלַ֞ח בֶּן-הַֽמְרַצֵּ֤חַ הַזֶּה֙ לְהָסִ֣יר אֶת-רֹאשִׁ֔י רְא֣וּ | כְּבֹ֣א הַמַּלְאָ֗ךְ סִגְר֤וּ הַדֶּ֙לֶת֙ וּלְחַצְתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ בַּדֶּ֔לֶת הֲל֗וֹא ק֛וֹל רַגְלֵ֥י אֲדֹנָ֖יו אַחֲרָֽיו:

 רש"י  וישלח איש מלפניו. המלך שלח להרגו, ובטרם יבא אותו המלאך אל אלישע, והוא נגלה לו ברוח הקודש, ואמר אל הזקנים : והנה המלאך יורד אליו והמלך אחריו : (רש"י)

 מצודת דוד  וישלח. המלך שלח אל אלישע לפני בואו שמה, לשמרו לבל יברח עד יבא הוא, ולהרגו בפניו : בטרם. עד לא בא השליח, אמר אלישע אל הזקנים הראיתם, רצה לומר : האם אתם נותנים לב לדבר הזה, אשר שלח בן המרצח להסיר ראשי, כי בנבואה נאמר לו : בן המרצח. את אחאב קורא מרצח, לפי שמה שהרגה איזבל את כל הנביאים, היה בהסכמת דעת אחאב : ראו וכו'. הסתכלו עת ביאת המלאך לפה, וסגרו אז את הדלת, ודחקוהו עם הדלת אל החוץ : הלא קול. עודו מדבר עמהם, אמר : הלא עתה נשמע לי בנבואה קול רגלי אדוניו המלך, אשר הולך אחרי המלאך אשר שלח : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הראיתם. בה''א השאלה : ולחצתם. ענין דחק : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בן המרצח הזה. קרא בן אחאב בן המרצח כי הוא הסכים בהריגת נבות ובהריגת נביאי ה' על יד איזבל : (רלב"ג)

 מלבי"ם  השאלות: לפירוש המפרשים שהמלך שלח איש, היה לו לומר ובטרם יבא המלאך. וכן היה לו לומר הוא אמר בלא וי''ו :

ואלישע יושב בביתו והזקנים יושבים לפניו שבעת ההיא לא היה בבית מדרשו עם בני הנביאים רק ישב בביתו על הסנהדרין, והיו שופטים את העם, וישלח איש, פי' שכאשר ראה זה ברוח קדשו שלח את כל איש מלפניו שלא ישארו שם רק הזקנים, כי לא רצה שיתפרסם הענין הזה בין ההמון, והוא אמר אל הזקנים וכו' רצה לומר כי לא היה ביד המלך להמית איש בלא עון דרך רוצח רק על ידי משפט, כמו שנראה בענין נבות שהוצרך לדון אותו על ידי זקני העיר לכן אמר אל הזקנים שימחו בידו כי יש זה בכחם כיון שבא להסיר ראשו דרך רצח, ולבל ייראו שיגבר מלאך המלך בחיל וכח אמר שלא יחושו, כי שומע קול רגלי אדוניו אחריו : (מלבי"ם)


{לג}  עוֹדֶ֙נּוּ֙ מְדַבֵּ֣ר עִמָּ֔ם וְהִנֵּ֥ה הַמַּלְאָ֖ךְ יֹרֵ֣ד אֵלָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּֽה-זֹ֤את הָֽרָעָה֙ מֵאֵ֣ת יְהוָ֔ה מָֽה-אוֹחִ֥יל לַיהוָ֖ה עֽוֹד: (ס)

 רש"י  ויאמר. המלך : הנה זאת הרעה מאת ה'. זאת אחת מן הקללות שקלל על ידי משה (דברים כח נג) : ואכלת פרי בטנך במצור ובמצוק וגו' : מה אוחיל לה' עוד. להושיע, הלא לא יועיל. (ג) וארבעה אנשים. גיחזי ובניו (סוטה מז א) : פתח השער. כמו שנאמר (ויקרא יג מו) : בדד ישב מחוץ למחנה מושבו : (רש"י)

 מצודת דוד  יורד אליו. אל אלישע הביתה כי בשמעם שגם המלך יבוא חדלו מלסגור הדלת מפני כבוד המלכות : ויאמר. כאשר בא גם המלך, אמר המלאך אל המלך, הנה רעת הרעב באה היא מה', לתשלום גמול הפשעים, ואם אוסיף לפשוע לשלוח יד בנביאו, אם כן מה היא התקוה אשר אוחיל עוד לה', הלא לא יוסיף לרחם עוד בעבור העון הזה, ומפני כבוד המלכות תלה הדבר בעצמו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אוחיל. אקוה, כמו (איכה ג כא) : על כן אוחיל לו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  והנה המלאך יורד אליו ויאמר הנה זאת הרעה מאת ה' מה אוחיל לה' עוד. ידמה שהמלאך היורד אליו אמר לאלישע כי הוא בא להרגו על דבר הרעב במצות המלך ואמר לו אלישע כי לא זו הדרך להמלט מהרעב אלא עד שיתפללו לש''י וענה המלאך כי אחר שזאת הרעה מאת ה' לשוא יתפלל אליו עוד וחשב כי התפלה לבד תועיל להציל מהרע שיעשהו אחר לא מהרעה שיעשה הש''י בעצמה ולזה ענה אלישע כי השם יצילם מהרע ההוא עד שכעת מחר ישוב בשער שמרון סאה סולת בשקל וסאתים שעורים בשקל ואפשר שיהיה הרצון בזה שכבר אמר המלאך שבא להמית אלישע כמו מתחרט על שבא להרגו הנה זאת הרע' באה לנו מאת ה' על חטאינו מה אחטא עוד ואקנה לעצמי חיל וצרה על הצרה הזאת בעבור שיכעס עלי השם והוא מענין מעי מעי אוחילה : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויאמר זאת אמר המלך הנה זאת הרעה מאת ה' רצה לומר כי בסדר הקללות שבתוכחה הוא הסדר האחרון וסוף הקללות, וכיון שזאת הרעה מאת ה', והוא אחרית הזעם, מה אוחיל לה' עוד ועד מתי נדום ונקוה לה' :(מלבי"ם)

מלכים ב פרק-ז

{א}  וַיֹּ֣אמֶר אֱלִישָׁ֔ע שִׁמְע֖וּ דְּבַר-יְהוָ֑ה כֹּ֣ה | אָמַ֣ר יְהוָ֗ה כָּעֵ֤ת | מָחָר֙ סְאָֽה-סֹ֣לֶת בְּשֶׁ֗קֶל וְסָאתַ֧יִם שְׂעֹרִ֛ים בְּשֶׁ֖קֶל בְּשַׁ֥עַר שֹׁמְרֽוֹן:

 מצודת דוד  ויאמר וכו'. כשמוע דברי המלאך הממאן לשלוח בו יד מפחד ה', והמלך הסכים על ידו, אמר : הנה כעת הזאת ביום מחר, יהיה סאה סולת בשקל וכו' : בשער. מקום שמוכרין שם התבואה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  סאה סולת בשקל, מבואר שגזרת הרעב לא נתבטל אז, ותניא בב''ב (דף צ''א) אין יוצאין מארץ ישראל לחוץ לארץ אלא אם כן יעמדו סאתים בסלע אר''ש אימתי בזמן שאינו מוצא ליקח אבל בזמן שמוצא ליקח אפילו עמדה סאה בסלע לא יצא והרמב''ם פסק כת''ק, והיה ראוי שיהיה סאתים בשקל שזה גם כן עת רעב כי בשעת הזול הם ד' סאין בסלע כמ''ש בכתובות (דף ס''ד), אמנם אלישע תקן זה בשני דברים, א. שיהיו סאתים שעורים בשקל, ויכולים לאכול שעורים, ב. שיהיה בשער שומרון ומוצא ליקח, ובזה יש סברא שאפי' סאה בסלע לא יצא :(מלבי"ם)


{ב}  וַיַּ֣עַן הַשָּׁלִ֡ישׁ אֲשֶׁר-לַמֶּלֶךְ֩ נִשְׁעָ֨ן עַל-יָד֜וֹ אֶת-אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִים֮ וַיֹּאמַר֒ הִנֵּ֣ה יְהוָ֗ה עֹשֶׂ֤ה אֲרֻבּוֹת֙ בַּשָּׁמַ֔יִם הֲיִהְיֶ֖ה הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַיֹּ֗אמֶר הִנְּכָ֤ה רֹאֶה֙ בְּעֵינֶ֔יךָ וּמִשָּׁ֖ם לֹ֥א תֹאכֵֽל: (ס)

 מצודת דוד  אשר למלך נשען. מלת אשר עומדת במקום שתים, כאילו אמר, אשר למלך, אשר היה נשען על ידו בבואו אל הנביא, כמו שנאמר למעלה : הלוא קול רגלי וכו' : הנה ה' עושה. אף אם עושה ה' ארובות בשמים, להשליך דרך שם על הארץ הסולת והשעורים, וכי אפשר שיהיה הדבר הזה, להיות כל כך בזול : רואה. הזול ההוא : ומשם לא תאכל. כי תמות מיד. ועל שלגלג על דבריו אמר לו כן : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  השליש. שר וחשוב, כמו (שמות טו ד) : ומבחר שלישיו : נשען. נסמך : ארובות. חלונות, כמו (הושע יג ג) : וכעשן מארבה : הנכה. הנה אתה, והוא כמו הנך, והה''א נוספת, ודוגמתו (שמואל א א כו) : הנצבת עמכה, ומשפטו : עמך : (מצודת ציון)

 רלב"ג  השליש אשר למלך נשען על ידו. רוצה לומר בעת שהיה המלך נשען על ידו בדרך ששמע המלך דבריו כאמרו מכחיש נבואת אלישע שזה לא יהיה כמו שלא יתכן שיעשה השם ארובות בשמים : (רלב"ג)


{ג}  וְאַרְבָּעָ֧ה אֲנָשִׁ֛ים הָי֥וּ מְצֹרָעִ֖ים פֶּ֣תַח הַשָּׁ֑עַר וַיֹּֽאמְרוּ֙ אִ֣ישׁ אֶל-רֵעֵ֔הוּ מָ֗ה אֲנַ֛חְנוּ יֹשְׁבִ֥ים פֹּ֖ה עַד-מָֽתְנוּ:

 מצודת דוד  פתח השער. היו יושבים בפתח השער כדין המצורע כמו שנאמר (ויקרא יג מו) : מחוץ למחנה מושבו : עד מתנו. עד אשר נמות ברעב : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וארבעה אנשים היו מצורעים פתח השער. לפי שהיו מוכרחים לעמוד מחוץ למחנה והיה שם מקום להם תוך שער העיר סמוך לפתח השער : (רלב"ג)

 מלבי"ם  השאלות: היה לו לומר אנשים מצורעים היו פתח השער :

וארבעה אנשים פי' חכמינו זכרונם לברכה שהיה גחזי וג' בניו, כי מצורעים אחרים רפא אלישע, כ''ש מנעמן, וכמו שנראה מדברי הנערה שאמרה לאשת נעמן שאלישע ירפאהו ובודאי אמרה זאת מפני שהיה דרכו לרפאות, ומבואר שהיה זה גחזי ובניו שלא יכול לרפאותם, ועל זה אמר היו מצורעים שהם נשארו מצורעים ולא נרפאו, וכיון שנלקו בשומרון שלחו אותם חוץ לחומה כדין המצורע משתלח מעיירות המוקפות חומה כמ''ש בפ''ק דכלים :(מלבי"ם)


{ד}  אִם-אָמַרְנוּ֩ נָב֨וֹא הָעִ֜יר וְהָרָעָ֤ב בָּעִיר֙ וָמַ֣תְנוּ שָׁ֔ם וְאִם-יָשַׁ֥בְנוּ פֹ֖ה וָמָ֑תְנוּ וְעַתָּ֗ה לְכוּ֙ וְנִפְּלָה֙ אֶל-מַחֲנֵ֣ה אֲרָ֔ם אִם-יְחַיֻּ֣נוּ נִֽחְיֶ֔ה וְאִם-יְמִיתֻ֖נוּ וָמָֽתְנוּ:

 מצודת דוד  נחיה. כי שם נמצא לחם : ומתנו. כאומר מה בכך אם נמות, הלא ממה נפשך אנו מעותדים למיתה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ונפלה. ענין נטיה, כמו (ירמיהו לז יג) : אל הכשדים אתה נופל : (מצודת ציון)

 מלבי"ם  אם אמרנו רצה לומר כיון שבכאן ודאי נמות בין אם נבוא העיר בין כשנשאר כאן, אבל כשנפול אל מחנה ארם יש ספק ואם כן דבר זה קרוב לריוח ורחוק מהפסד שאם יחיונו נרויח שנחיה ואם ימיתנו לא נפסיד מאומה שבל''ז ומתנו. ועל זה אמר ג''פ ומתנו :(מלבי"ם)


{ה}  וַיָּק֣וּמוּ בַנֶּ֔שֶׁף לָב֖וֹא אֶל-מַחֲנֵ֣ה אֲרָ֑ם וַיָּבֹ֗אוּ עַד-קְצֵה֙ מַחֲנֵ֣ה אֲרָ֔ם וְהִנֵּ֥ה אֵֽין-שָׁ֖ם אִֽישׁ:

 מצודת ציון  בנשף. בערב, כמו (ישעיהו ה יא) מאחרי בנשף : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויקומו וינוסו בנשף. רוצה לומר כי בלילה שמעו הקולות אשר השמיעם השם יתברך על דרך המופת ובלילה ההוא נסו תכף ומרוב פחדם עזבו סוסיהם וחמוריהם וברחו ברגליהם : (רלב"ג)

 מלבי"ם  השאלות: למה אמר שתי פעמים ויבואו עד קצה המחנה כאן ובפסוק ח' :

ויקמו בנשף, הנה שיתקיים דבר הנביא שצמצם הזמן ואמר כעת מחר היה צריך שהמצורעים יתיעצו ע''ז בלילה ההוא דוקא, ושילכו בתחלת הלילה לשם, ושלא יחכו עד אור הבקר רק שיודיעו תיכף לבית המלך, שאם היו מודיעים בבקר והיו שולחים תחלה לראות, היה הזמן עובר מ''ש הנביא כעת מחר, ומ''ש ויבאו עד קצה מחנה ארם, כי דרך המחנה שמעמידים שומרים קצת רחוק מן המחנה לראות כל הנעשה, וע''ז כיון כאן, ולא מצאו שם איש מה שאין כן מ''ש שנית (בפסוק ח') ויבאו עד קצה המחנה היינו במחנה ממש :(מלבי"ם)


{ו}  וַאדֹנָ֞י הִשְׁמִ֣יעַ | אֶת-מַחֲנֵ֣ה אֲרָ֗ם ק֥וֹל רֶ֙כֶב֙ ק֣וֹל ס֔וּס ק֖וֹל חַ֣יִל גָּד֑וֹל וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל-אָחִ֗יו הִנֵּ֣ה שָֽׂכַר-עָלֵינוּ֩ מֶ֨לֶךְ יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת-מַלְכֵ֧י הַחִתִּ֛ים וְאֶת-מַלְכֵ֥י מִצְרַ֖יִם לָב֥וֹא עָלֵֽינוּ:

 רש"י  השמיע את מחנה ארם. נדמה להם כאלו שומעין : (רש"י)

 מצודת דוד  וה' השמיע. הסיבה היה שלא מצאו שם איש, כי ה' השמיע, וכו' רצה לומר, בהשגחת ה' היה נדמה להם כאילו שומעים : לבוא עלינו. וזהו הקול שאנו שומעים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  וה', והיה מן הנס שה' השמיע לאזנם קול חיל, ושנית שנתבהלו ושעלה בלבם שהוא חיל מלכי מצרים ומלכי חתים שהיו מתיראים מהם ולא עצרו כח לעמוד נגדם :(מלבי"ם)


{ז}  וַיָּקוּמוּ֮ וַיָּנ֣וּסוּ בַנֶּשֶׁף֒ וַיַּעַזְב֣וּ אֶת-אָהֳלֵיהֶ֗ם וְאֶת-סֽוּסֵיהֶם֙ וְאֶת-חֲמֹ֣רֵיהֶ֔ם הַֽמַּחֲנֶ֖ה כַּאֲשֶׁר-הִ֑יא וַיָּנֻ֖סוּ אֶל-נַפְשָֽׁם:

 מצודת דוד  המחנה כאשר היא. הכל בשלימות, כאשר היתה היא בעוד שהיו שם : אל נפשם. להציל את נפשם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  השאלות: למה עזבו סוסיהם ונסו ברגליהם :

ויקומו, וכן היה מן הנס שנסו תיכף ולא לקחו אף סוסיהם שעל ידי כן יקל להם הניסה כי חשבו שהאויב כבר אצלם, ולכן נסו ברגלם בחשבם שעל ידי כן יתעסקו האויבים לשלול את המחנה האהלים והסוסים ולא יפנו לרדוף אחריהם באשר עזבו את כל השלל :(מלבי"ם)


{ח}  וַיָּבֹאוּ֩ הַֽמְצֹרָעִ֨ים הָאֵ֜לֶּה עַד-קְצֵ֣ה הַֽמַּחֲנֶ֗ה וַיָּבֹ֜אוּ אֶל-אֹ֤הֶל אֶחָד֙ וַיֹּאכְל֣וּ וַיִּשְׁתּ֔וּ וַיִּשְׂא֣וּ מִשָּׁ֗ם כֶּ֤סֶף וְזָהָב֙ וּבְגָדִ֔ים וַיֵּלְכ֖וּ וַיַּטְמִ֑נוּ וַיָּשֻׁ֗בוּ וַיָּבֹ֙אוּ֙ אֶל-אֹ֣הֶל אַחֵ֔ר וַיִּשְׂא֣וּ מִשָּׁ֔ם וַיֵּלְכ֖וּ וַיַּטְמִֽנוּ: {ט}  וַיֹּאמְרוּ֩ אִ֨ישׁ אֶל-רֵעֵ֜הוּ לֹֽא-כֵ֣ן | אֲנַ֣חְנוּ עֹשִׂ֗ים הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ יוֹם-בְּשֹׂרָ֣ה ה֔וּא וַאֲנַ֣חְנוּ מַחְשִׁ֗ים וְחִכִּ֛ינוּ עַד-א֥וֹר הַבֹּ֖קֶר וּמְצָאָ֣נוּ עָו֑וֹן וְעַתָּה֙ לְכ֣וּ וְנָבֹ֔אָה וְנַגִּ֖ידָה בֵּ֥ית הַמֶּֽלֶךְ:

 רש"י  ומצאנו עון. מתחייבין אנו למלכות : (רש"י)

 מצודת דוד  לא כן. לא טוב וישר, (שופטים יב ו) : כמו ולא יכין לדבר כן : היום הזה וכו'. כי היום יש בו מה לבשר טוב, ואנחנו שותקים מלבשר, ואם נמתין עד הבוקר, הלא יודע למלך על ידי אחרים, ונאשם בעיניו על מה שלא מהרנו לבוא ולבשר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מחשים. שותקים, כמו (לעיל ב ג) : גם אני ידעתי החשו : וחכינו. ענין איחור והמתנה, כמו (לקמן ט ג) : ונסתה ולא תחכה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לא כן אנחנו עושים. ר''ל אין אנחנו עושים דבר ראוי היום הזה הוא יום ראוי לבשר ואם אנחנו שותקים ונמתין עד אור הבקר ידעו זה ישראל וימצאנו עונש על אשר לא בשרנו הבשורה הזאת והנה אז היה עדיין לילה : (רלב"ג)

 מלבי"ם  השאלות: מ''ש היום הזה מיותר, ומ''ש וחכינו עד אור הבקר הלא יכולים להתעכב עד חצות לילה שימלאו בתיהם שלל ואז ילכו ויגידו. (טז-כ) למה כפל ויהי סאה סולת וכו' כדבר ה' וירמסוהו העם כאשר דבר איש האלהים, ולמה כפל כדבר איש האלהים אשר דבר ברדת המלך אליו, ולמה חזר שנית ויהי כדבר איש האלהים וכו' ויען השליש וכו' ויהי לו כך וכו' כל אלה הם דברים כפולים ומיותרים? :

לא כן אנחנו עושים אמרו שלא כן ונכון מעשיהם שלא להחיות העטופים ברעב, ועל זה אמר היום הזה, באשר כבר חטאו בכיוצא בזה בעבור חמוד ממון שלקחו מנעמן, ולמה נוסיף חטא על פשע ומ''ש וחכינו עד אור הבקר, כי אם לא יגידו עתה יצטרכו להמתין עד הבקר, שאם יגידו בחצות הלילה ידעו כי גנבו וכחשו ושמו בכליהם כי אין דרך ליפול אל מחנה האויב באמצע הלילה ויבינו שהלכו אל המחנה בתחלת הלילה, וישאלו אותם מדוע אחרו עד עתה ולא הגידו תיכף ויבינו כי נשאו משם שלל, ולפי זה יצטרכו לחכות עד אור הבקר שלא יהיה עליהם חשד, וימצאו עון שבתוך כך יש פקוח נפשות העטופים ברעב :(מלבי"ם)


{י}  וַיָּבֹ֗אוּ וַֽיִּקְרְאוּ֮ אֶל-שֹׁעֵ֣ר הָעִיר֒ וַיַּגִּ֤ידוּ לָהֶם֙ לֵאמֹ֔ר בָּ֚אנוּ אֶל-מַחֲנֵ֣ה אֲרָ֔ם וְהִנֵּ֥ה אֵֽין-שָׁ֛ם אִ֖ישׁ וְק֣וֹל אָדָ֑ם כִּ֣י אִם-הַסּ֤וּס אָסוּר֙ וְהַחֲמ֣וֹר אָס֔וּר וְאֹהָלִ֖ים כַּאֲשֶׁר-הֵֽמָּה:

 רש"י  כאשר המה. כמו שהיו מלאים מתחלתם, לא הוציאו מה שבתוכם : (רש"י)

 מצודת דוד  שוער העיר. שומר שער העיר : אסור. קשור אל האבוס כדרכו : כאשר המה. כשהיו מאז כאשר היו שם : (מצודת דוד)


{יא}  וַיִּקְרָ֖א הַשֹּֽׁעֲרִ֑ים וַיַּגִּ֕ידוּ בֵּ֥ית הַמֶּ֖לֶךְ פְּנִֽימָה:

 מצודת דוד  ויקרא השוערים. שוער העיר קרא אל שומרי שערי בית המלך, ואמר להם הדברים האלה, והם הגידו הדבר לבית הפנימי, מקום מושב המלך : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויקרא השוערים. רוצה לומר ששוער העיר קרא השוערים אשר שומרים שער המלך : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויקרא השערים שהם אמרו אל שוער העיר רצה לומר הראש והממונה, והוא קרא וקבץ את כל השוערים ויגידו בית המלך : (מלבי"ם)


{יב}  וַיָּ֨קָם הַמֶּ֜לֶךְ לַ֗יְלָה וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל-עֲבָדָ֔יו אַגִּֽידָה-נָּ֣א לָכֶ֔ם אֵ֛ת אֲשֶׁר-עָ֥שׂוּ לָ֖נוּ אֲרָ֑ם יָדְע֞וּ כִּי-רְעֵבִ֣ים אֲנַ֗חְנוּ וַיֵּצְא֤וּ מִן-הַֽמַּחֲנֶה֙ לְהֵחָבֵ֤ה (בהשדה) בַשָּׂדֶה֙ לֵאמֹ֔ר כִּֽי-יֵצְא֤וּ מִן-הָעִיר֙ וְנִתְפְּשֵׂ֣ם חַיִּ֔ים וְאֶל-הָעִ֖יר נָבֹֽא:

 רש"י  כי רעבים אנחנו. ותאבים לצאת אל השלל ואל המזון : (רש"י)

 מצודת דוד  את אשר וכו'. הערמה והתחבולה אשר עשו : כי יצאו. להמציא מה לאכול, כי לגודל הרעבון, לא ימתינו עד יחקרו על הדבר : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  ויאמר אל עבדיו ספר רשעת המלך, שהגם שכבר אמר לו הנביא והבטיחו שתהיה תשועה מחר והיה לו להאמין שנעשה איזה דבר שינוסו ארם, לא פנה לבו אל דבר הנביא, ותלה שזה ערמה מארם :(מלבי"ם)


{יג}  וַיַּעַן֩ אֶחָ֨ד מֵעֲבָדָ֜יו וַיֹּ֗אמֶר וְיִקְחוּ-נָ֞א חֲמִשָּׁ֣ה מִן-הַסּוּסִים֮ הַֽנִּשְׁאָרִים֮ אֲשֶׁ֣ר נִשְׁאֲרוּ-בָהּ֒ הִנָּ֗ם כְּכָל-(ההמון) הֲמ֤וֹן יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר נִשְׁאֲרוּ-בָ֔הּ הִנָּ֕ם כְּכָל-הֲמ֥וֹן יִשְׂרָאֵ֖ל אֲשֶׁר-תָּ֑מּוּ וְנִשְׁלְחָ֖ה וְנִרְאֶֽה:

 רש"י  אשר נשארו בה. בתוך העיר, שלא מתו ברעב : הנם ככל המון ישראל אשר נשארו בה. אם יאמרו מסוכנין הם שלא יהרגם אדם, הרי הנם בעיר הזאת בסכנת הרעב כשאר כל המון ישראל אשר נשארו בה, ואם ימותו הנם ככל המון ישראל, אשר תמו ברעב : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר נשארו בה וכו'. כאומר, אף אם האויב ימית את הרוכבים אין היזק בדבר, כי יהיו ככל המון ישראל הנשארים בעיר, כי כולנו מעותדים למות ברעב, והרוכבים כאחד ממנו אם ישארו פה, ואם לחוש במה שיוקדם להם המיתה, הלוא יהיו ככל המון ישראל שכבר תמו קודם להם, לזאת נשלחה ונראה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הנם. הנה הם : המון. ענין רבוי עם : תמו. נשלמו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הנם ככל המון ישראל. הנה ההמון כתוב והמון קרי והכל ענין אחד והרצון בכתבו ההמון המון ישראל כמו והנבואה עודד הנביא והרצון בזה אם ימלטו הנם ככל המון ישראל אשר נשארו בה בעיר ואין בזה נזק ואם יפסדו הנם ככל המון ישראל אשר תמו ולא יוכר ההפסד הזה ביחס אל כל מה שנפסד מפני הרעב והנה לא הסכימו לשלוח כי אם שני רכב סוסים כי די בהם לעמד על אמתת זה : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויקחו נא חמשה, רצה לומר ואין לחוש אל מה שיסתכנו בלכתם, כי הגם שהנם ככל המון ישראל אשר נשארו, הנם גם כן ככל המון ישראל אשר תמו כי סופם למות ברעב :(מלבי"ם)


{יד}  וַיִּקְח֕וּ שְׁנֵ֖י רֶ֣כֶב סוּסִ֑ים וַיִּשְׁלַ֨ח הַמֶּ֜לֶךְ אַחֲרֵ֧י מַחֲנֵֽה-אֲרָ֛ם לֵאמֹ֖ר לְכ֥וּ וּרְאֽוּ:

 מצודת דוד  שני רכב. כי עם כל זאת לא רצו להכניס בסכנה כי אם שנים : אחרי מחנה. רוצה לומר : בדרך ארצם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  ויקחו בכ''ז לא שלחו רק שנים, שלא לסכן חמשה אנשים אחרי כי די בשני מרגלים :(מלבי"ם)


{טו}  וַיֵּלְכ֣וּ אַחֲרֵיהֶם֮ עַד-הַיַּרְדֵּן֒ וְהִנֵּ֣ה כָל-הַדֶּ֗רֶךְ מְלֵאָ֤ה בְגָדִים֙ וְכֵלִ֔ים אֲשֶׁר-הִשְׁלִ֥יכוּ אֲרָ֖ם (בהחפזם) בְּחָפְזָ֑ם וַיָּשֻׁ֙בוּ֙ הַמַּלְאָכִ֔ים וַיַּגִּ֖דוּ לַמֶּֽלֶךְ:

 רש"י  בחפזם. במהרם לנוס : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר השליכו. להקל משאם, בעבור מהירת הניסה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בחפזם. ענין מהירות, כמו (שמואל ב ד ד) : ויהי בחפזה לנוס : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אשר השליכו ארם בחפזם. ר''ל מפני היותם נחפזים ללכת : (רלב"ג)


{טז}  וַיֵּצֵ֣א הָעָ֔ם וַיָּבֹ֕זּוּ אֵ֖ת מַחֲנֵ֣ה אֲרָ֑ם וַיְהִ֨י סְאָה-סֹ֜לֶת בְּשֶׁ֗קֶל וְסָאתַ֧יִם שְׂעֹרִ֛ים בְּשֶׁ֖קֶל כִּדְבַ֥ר יְהוָֽה:

 מלבי"ם  (טז-כ) ויצא העם ויבוזו ובזה נתקיים כל דבר הנביא, א. ששם במקום המחנה נעשה תיכף סאה סולת בשקל וכו' כדבר ה', ב. שגם מה שדבר הנביא מדעת עצמו להשליש נתקיים שרמסוהו העם, וזה לא דבר בשם ה', רק שנעשה כדבר איש האלהים שדבר מעצמו בעת רדת המלך אליו, והנה מה שהפקיד המלך את השליש היה לעצור בעד העם שלא יבוזו איש לו כי השלל מגיע לאוצר המלך, ומנהו בשער לעכב ואם היה נשאר בשער לא היה מתקיים דבר ה' שיהיה סאה סולת בשקל כי היה בדעת השליש להוסיף על המקח ולבטל דברי הנביא, וזה שכתוב שעל ידי שרמסוהו בשער וימות על ידי כן ויהי כדבר איש האלהים אל המלך לאמר סאתים שעורים בשקל וכו' בשער שומרון שהגם שכבר אמר ויהי סאה סולת בשקל כדבר ה' זה לא היה בשער שומרון רק במקום מחנה ארם שהוא חוץ לעיר, אבל בעיר שמגיע מכס להמלך מן התבואה המובאה לעיר היה השער מתיקר, ואגב באר גודל חטאו של השליש, א. שהנביא דבר זה אל המלך ולא היה לו להשליש להשיב, בפרט שהחוטא נדון לפי הזמן והענין, ובזמן ובענין זה שבא המלך אל הנביא להרגו, והנביא נבא זה, לא היה לו למרות פיו, שכפי דבריו היה מסכים שיהרג הנביא ולא יקבל הבטחתו, וזה שכתוב אשר דבר ברדת המלך וכו', ב. שהנביא לא הבטיח דבר חוץ לטבע כי הוא אמר סאתים שעורים בשקל וסאה סולת בשקל רצה לומר הלא המקח הוא בכל ארץ ישראל סאתים שעורים בשקל, כי כן היה המקח בשנות רעבון אלה רק בשומרון לא יכלו לקנות כן מפני המצור, והבטיח שמקח זה יהיה כעת מחר בשער שומרון, וע''ז השיב השליש ויען והנה ה' עושה ארובות בשמים וזה לא מענין דברי הנביא, שאם היה הנביא מבטיח שיהיה המקח פחות ממה שהוא במדינה, לזה היה צריך שיעשה ה' ארובות בשמים רצה לומר שיתן גשם שבזה יופסק הרעב ויזול השער, אבל כיון שאמר שהשער יהיה כמו שהוא בכ''מ, על זה אין צריך רק שיסתלק האויב משם, וזה דבר קל, ג. שהכחיש ביכולת ה' שאמר והנה ה' יעשה ארובות וכי יד ה' תקצר? ד. שהכחיש דברי נביא שאמר היהיה כדבר הזה, ונתחייב מיתה כדין, והיה ענשו מדה כנגד מדה וזה שאמר ויהי לו כן : (מלבי"ם)


{יז}  וְהַמֶּלֶךְ֩ הִפְקִ֨יד אֶת-הַשָּׁלִ֜ישׁ אֲשֶׁר-נִשְׁעָ֤ן עַל-יָדוֹ֙ עַל-הַשַּׁ֔עַר וַיִּרְמְסֻ֧הוּ הָעָ֛ם בַּשַּׁ֖עַר וַיָּמֹ֑ת כַּאֲשֶׁ֤ר דִּבֶּר֙ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר בְּרֶ֥דֶת הַמֶּ֖לֶךְ אֵלָֽיו:

 רש"י  אשר נשען על ידו. אתמול כשבא לבית אלישע : (רש"י)

 מצודת דוד  הפקיד. מינה אותו אז להיות שומר השער : וירמסוהו. מרוב הדחק העם ההולכים לשלול שלל, רמסוהו ברגליהם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  והמלך הפקיד את השליש. ר''ל שכבר הפקידו לאנשים שישמרוהו שם באופן שבעבור העם שם ירמסוהו בעבור מה שדבר כנגד הנביא : (רלב"ג)


{יח}  וַיְהִ֗י כְּדַבֵּר֙ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים אֶל-הַמֶּ֖לֶךְ לֵאמֹ֑ר סָאתַ֨יִם שְׂעֹרִ֜ים בְּשֶׁ֗קֶל וּֽסְאָה-סֹ֙לֶת֙ בְּשֶׁ֔קֶל יִהְיֶה֙ כָּעֵ֣ת מָחָ֔ר בְּשַׁ֖עַר שֹׁמְרֽוֹן:

 מצודת דוד  ויהי כדבר. חוזר ומפרש, למה דבר הנביא שימות השליש, ואמר לפי שכאשר דבר איש האלהים וכו' : (מצודת דוד)


{יט}  וַיַּ֨עַן הַשָּׁלִ֜ישׁ אֶת-אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִים֮ וַיֹּאמַר֒ וְהִנֵּ֣ה יְהוָ֗ה עֹשֶׂ֤ה אֲרֻבּוֹת֙ בַּשָּׁמַ֔יִם הֲיִהְיֶ֖ה כַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַיֹּ֗אמֶר הִנְּךָ֤ רֹאֶה֙ בְּעֵינֶ֔יךָ וּמִשָּׁ֖ם לֹ֥א תֹאכֵֽל:

 מצודת דוד  ויען. ואז השיב השליש וכו' : ויאמר. ואז אמר לו הנביא : הנך רואה וכו' : (מצודת דוד)


{כ}  וַיְהִי-ל֖וֹ כֵּ֑ן וַיִּרְמְס֨וּ אֹת֥וֹ הָעָ֛ם בַּשַּׁ֖עַר וַיָּמֹֽת: (ס)

 מצודת דוד  ויהי לו כן. וכאשר אמר הנביא, כן היה : (מצודת דוד)

מלכים ב פרק-ח

{א}  וֶאֱלִישָׁ֡ע דִּבֶּ֣ר אֶל-הָאִשָּׁה֩ אֲשֶׁר-הֶחֱיָ֨ה אֶת-בְּנָ֜הּ לֵאמֹ֗ר ק֤וּמִי וּלְכִי֙ (אתי) אַ֣תְּ וּבֵיתֵ֔ךְ וְג֖וּרִי בַּאֲשֶׁ֣ר תָּג֑וּרִי כִּֽי-קָרָ֤א יְהוָה֙ לָֽרָעָ֔ב וְגַם-בָּ֥א אֶל-הָאָ֖רֶץ שֶׁ֥בַע שָׁנִֽים:

 רש"י  ואלישע דבר אל האשה. זה שבע שנים : כי קרא ה' לרעב. הוא הרעב אשר היה בימי יואל בן פתואל : (רש"י)

 מצודת דוד  באשר תגורי. במקום שתרצה לגור : וגם בא. כבר התחיל לבוא אל הארץ, ויתמיד שבע שנים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  (א-ו) השאלות: למה יספר המעשה הזה שהוא ענין פרטי ואין שם לא נס ולא ענין כללי? :

ואלישע דבר זה היה מקודם מעת שהתחילו שני הרעב, ולכן הקדים השם אל הפעל, אל האשה אשר החיה את בנה י''ל בדרך הדרוש כי היה בכח אלישע לבטל גזרת הרעב, רק על ידי שהחיה את בנה ולקח מפתח של תחיה לא היה יכול ליקח מפתח של פרנסה כמש''פ חכמינו זכרונם לברכה שמטעם זה בעת שהוצרך אליהו להחיות בן הצרפית הוצרך להחזיר מפתח של גשמים, כי קרא ה' לרעב רצה לומר כבר יצאה הגזרה מאת ה', וגם כבר התחילה כי בא אל הארץ וימשך שבע שנים : (מלבי"ם)


{ב}  וַתָּ֙קָם֙ הָֽאִשָּׁ֔ה וַתַּ֕עַשׂ כִּדְבַ֖ר אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֑ים וַתֵּ֤לֶךְ הִיא֙ וּבֵיתָ֔הּ וַתָּ֥גָר בְּאֶֽרֶץ-פְּלִשְׁתִּ֖ים שֶׁ֥בַע שָׁנִֽים:

 מלבי"ם  ותקם האשה ותעש כדבר איש האלהים כי בעצמה לא היתה יוצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ בל תענש כמו שנענש אלימלך, בפרט שגם היא היתה אשה חשובה, רק אחר שהיה ע''פ נביא עשתה כן :(מלבי"ם)


{ג}  וַיְהִ֗י מִקְצֵה֙ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וַתָּ֥שָׁב הָאִשָּׁ֖ה מֵאֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֑ים וַתֵּצֵא֙ לִצְעֹ֣ק אֶל-הַמֶּ֔לֶךְ אֶל-בֵּיתָ֖הּ וְאֶל-שָׂדָֽהּ:

 רש"י  אל ביתה ואל שדה. שהחזיקו בה גזלנים : (רש"י)

 מצודת דוד  אל ביתה. כי החזיקו בה אחרים, בהיותה בפלשתים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ותבא לצעק אל המלך אל ביתה ואל שדה. ר''ל שהחזיקו בהם אנשים והיתה מבקשת קרקעותיה ופירותיה מיום נסעה : (רלב"ג)


{ד}  וְהַמֶּ֗לֶךְ מְדַבֵּר֙ אֶל-גֵּ֣חֲזִ֔י נַ֥עַר אִישׁ-הָאֱלֹהִ֖ים לֵאמֹ֑ר סַפְּרָה-נָּ֣א לִ֔י אֵ֥ת כָּל-הַגְּדֹל֖וֹת אֲשֶׁר-עָשָׂ֥ה אֱלִישָֽׁע:

 מצודת דוד  כל הגדולות. כל הנפלאות הגדולות אשר עשה, כי לא ידע המלך מכולם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  והמלך, יספר איך עמד לה זכות אלישע, והזמין ה' שבאותו עת שבאה לפני המלך דרש המלך מגחזי שיספר לו כל הגדולות שעשה אלישע היינו הנפלאות שלא ידע מהם המלך, על זה אמר את כל : (מלבי"ם)


{ה}  וַ֠יְהִי ה֥וּא מְסַפֵּ֣ר לַמֶּלֶךְ֮ אֵ֣ת אֲשֶׁר-הֶחֱיָ֣ה אֶת-הַמֵּת֒ וְהִנֵּ֨ה הָאִשָּׁ֜ה אֲשֶׁר-הֶחֱיָ֤ה אֶת-בְּנָהּ֙ צֹעֶ֣קֶת אֶל-הַמֶּ֔לֶךְ עַל-בֵּיתָ֖הּ וְעַל-שָׂדָ֑הּ וַיֹּ֤אמֶר גֵּֽחֲזִי֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ זֹ֚את הָֽאִשָּׁ֔ה וְזֶה-בְּנָ֖הּ אֲשֶׁר-הֶחֱיָ֥ה אֱלִישָֽׁע:

 מצודת דוד  ויהי הוא מספר. בעת שספר למלך מה שהחיה אלישע את בן השונמית, קרא מקרה שבאה אז השונמית עם בנה, לצעוק אל המלך בעבור ביתה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  ויהי ובעת שספר לו מן המת שהחיה, באה האשה, וגחזי החזיק אמתת דבריו במה שאמר זאת האשה וזה בנה : (מלבי"ם)


{ו}  וַיִּשְׁאַ֥ל הַמֶּ֛לֶךְ לָאִשָּׁ֖ה וַתְּסַפֶּר-ל֑וֹ וַיִּתֶּן-לָ֣הּ הַמֶּלֶךְ֩ סָרִ֨יס אֶחָ֜ד לֵאמֹ֗ר הָשֵׁ֤יב אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לָהּ֙ וְאֵת֙ כָּל-תְּבוּאֹ֣ת הַשָּׂדֶ֔ה מִיּ֛וֹם עָזְבָ֥ה אֶת-הָאָ֖רֶץ וְעַד-עָֽתָּה: (פ)

 מצודת דוד  השיב. אמור להשיב לה הכל, ואף תבואות השדה, אשר גדל בה מעת עזבה את השדה עד עתה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  סריס. שר : עזבה. הניחה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וישאל המלך לאשה ותספר לו. ר''ל שכבר שאל לה זה הענין שספר גחזי שעשה אלישע מהגדולות ותספר לו שהענין הוא כן : ויתן לה המלך סריס אחד. ר''ל שר אחד וצוה שישיב לה את כל אשר לה מהקרקעות ואת כל תבואת השדה מיום עזבה את הארץ ואולם מהבית לא צוה לתת לה שכירות וזאת קצת ראיה שהדר בחצר חברו שלא מדעתו אינו חייב להעלות לו שכר : (רלב"ג)

 מלבי"ם  וישאל והמלך שאל אותה וכוונו דבריהם, שמזה ידע אמתת הספור, ויתן לה המלך סריס אחד הנה כפי הדין הי''ל לשאול תחלה את המחזיק פן יטעון שקנה השדה כיון שאכל שני חזקה, וכן היה צריך שהיא תביא ראיה שהיה השדה שלה, אולם כיון שגחזי נמצא שם העיד שכדבריה כן היא שהשדה והבית שלה כי הכיר עניניה, וי''ל שהיה אז שעת חירום בין פלשתים לארץ ישראל, כי בשנה הי''ב ליהורם שזה היה סוף ז' שני רעב פרצו פלשתים ביהודה (כמ''ש בד''ה ב' כ''א), ומסתמא היה להם מלחמה מקודם שלכן הרגו כל בית המלך כנזכר שם והיתה המלחמה ד' שנים מקודם, בענין שבסוף שלש שנים הראשונים שהיתה בארץ פלשתים היה שעת חירום ואין מועיל חזקה (כמ''ש בחושן משפט סי' קמ''ג), לכן צוה להשיב לה כל אשר לה הבית והשדה ואת התבואות, לא שכר הדירה :(מלבי"ם)


{ז}  וַיָּבֹ֤א אֱלִישָׁע֙ דַּמֶּ֔שֶׂק וּבֶן-הֲדַ֥ד מֶֽלֶךְ-אֲרָ֖ם חֹלֶ֑ה וַיֻּגַּד-ל֣וֹ לֵאמֹ֔ר בָּ֛א אִ֥ישׁ הָאֱלֹהִ֖ים עַד-הֵֽנָּה:

 רש"י  ויבא אלישע דמשק. להחזיר את גיחזי בתשובה (סוטה מז א) : (רש"י)

 מלבי"ם  ויבא אלישע דמשק, פי' שבא בעבורה של עיר, לא לדמשק ממש, שכן משמע מלשון בא איש האלהים עד הנה, ומלשון לך לקראת איש האלהים, שמשמע שעדיין לא היה בעיר, וכמו ויהי בהיות יהושע ביריחו, שפי' שהיה בעבורה של עיר, וע''כ אמרו חכמינו זכרונם לברכה שבא להחזיר את גחזי בתשובה, שמסתברא שגחזי בשהיה מצורע ישב חוץ לעיר ולשם בא אלישע, שאחר שנדחה מאלישע יצא לחוץ לארץ, ואפשר בא לבקש שכר מנעמן שצרעתו נדבקה בו :(מלבי"ם)


{ח}  וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֶל-חֲזָהאֵ֗ל קַ֤ח בְּיָֽדְךָ֙ מִנְחָ֔ה וְלֵ֕ךְ לִקְרַ֖את אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֑ים וְדָרַשְׁתָּ֙ אֶת-יְהוָ֤ה מֵֽאוֹתוֹ֙ לֵאמֹ֔ר הַאֶחְיֶ֖ה מֵחֳלִ֥י זֶֽה: {ט}  וַיֵּ֣לֶךְ חֲזָאֵל֮ לִקְרָאתוֹ֒ וַיִּקַּ֨ח מִנְחָ֤ה בְיָדוֹ֙ וְכָל-ט֣וּב דַּמֶּ֔שֶׂק מַשָּׂ֖א אַרְבָּעִ֣ים גָּמָ֑ל וַיָּבֹא֙ וַיַּעֲמֹ֣ד לְפָנָ֔יו וַיֹּ֗אמֶר בִּנְךָ֙ בֶן-הֲדַ֤ד מֶֽלֶךְ-אֲרָם֙ שְׁלָחַ֤נִי אֵלֶ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר הַאֶחְיֶ֖ה מֵחֳלִ֥י זֶֽה:

 מצודת דוד  וכל טוב דמשק. כל מיני מאכל טוב הנמצא בדמשק : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בנך. רצה לומר : מכניע לך כבן לאביו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וכל טוב דמשק משא ארבעים גמל. והנה אחשוב שזאת היא המנחה שלקח בידו ר''ל תחת רשותו ותהיה וי''ו וכל טוב בפ''א רפה בלשון ישמעאל ר''ל שהיא ללא ענין והרצון בו כל טוב דמשק : (רלב"ג)


{י}  וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֱלִישָׁ֔ע לֵ֥ךְ אֱמָר-(לא) ל֖וֹ חָיֹ֣ה תִחְיֶ֑ה וְהִרְאַ֥נִי יְהוָ֖ה כִּֽי-מ֥וֹת יָמֽוּת:

 רש"י  חיה תחיה. כלפי חזאל אמר, שיחיה תחת בן הדד למלכות : (רש"י)

 מצודת דוד  אמר לו. רצה לומר : לנחמו אמור לו שיחיה, אבל האמת הוא אשר הראני ה' בנבואה, כי מות ימות : (מצודת דוד)

 רלב"ג  לך אמור לו חיה תחיה. ר''ל שכבר הראהו השם ית' כי מות ימות אך כדי שלא יאמרו כי מהפחד מת אמר לו חיה תחיה וזה דבר ראוי לנביאים כי בזה יתאמת יותר אמתות נבואתם : (רלב"ג)

 מלבי"ם  השאלות: אם הראהו ה' שימות איך צוה שיאמר לו שיחיה? :

והראני ה' פי' שמן החולי הזה יחיה, ובכ''ז ימות מסבה אחרת שכן היה שחזאל המית אותו על ידי המכבר :(מלבי"ם)


{יא}  וַיַּעֲמֵ֥ד אֶת-פָּנָ֖יו וַיָּ֣שֶׂם עַד-בֹּ֑שׁ וַיֵּ֖בְךְּ אִ֥ישׁ הָאֱלֹהִֽים:

 רש"י  ויעמד את פניו. פנים של צער שלו שהיה מבקש לבכות, העמיד, שלא יבכה בפני חזאל, וישם לבו לעמוד ולהתאפק : עד בוש. כמו בושש, ולא יכול להתאפק ויבך : (רש"י)

 מצודת דוד  ויעמד. העמיד את פניו לצד אחר, לבל יראה דמעות עיניו מזלפין : וישם עד בוש. שם פניו בצד האחר עד התעכב זמן רב, וכשלא יכול עוד להתאפק, הרים קול בבכי, והחזיר פניו מעתה, הואיל ואי אפשר עוד להסתיר הבכי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בוש. ענין איחור, כמו (שופטים ג כה) : ויחילו עד בוש : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויעמד את פניו. ר''ל שכבר התאפק להעמיד פניו שלא יבכה ושם ידיו על פניו שלא יראהו חזאל בוכה ולא יכול להמנע מלבכות : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויעמד תרגם יונתן ואסחר ית אפוהי ואוריך עד סגי :(מלבי"ם)


{יב}  וַיֹּ֣אמֶר חֲזָאֵ֔ל מַדּ֖וּעַ אֲדֹנִ֣י בֹכֶ֑ה וַיֹּ֡אמֶר כִּֽי-יָדַ֡עְתִּי אֵ֣ת אֲשֶׁר-תַּעֲשֶׂה֩ לִבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל רָעָ֗ה מִבְצְרֵיהֶ֞ם תְּשַׁלַּ֤ח בָּאֵשׁ֙ וּבַחֻֽרֵיהֶם֙ בַּחֶ֣רֶב תַּהֲרֹ֔ג וְעֹלְלֵיהֶ֣ם תְּרַטֵּ֔שׁ וְהָרֹתֵיהֶ֖ם תְּבַקֵּֽעַ:

 רש"י  תרטש. לשון ביקוע המעים, ואב לכולן (ישעיהו יג יח) : וקשתות נערים תרטשה : והרותיהם. מעוברות שלהם : (רש"י)

 מצודת דוד  כי ידעתי וכו'. וזוכר אני עתה בדבר, ולזה אבכה : מבצריהם. ערי מבצריהם, תבעיר באש : והרותיהם. הנשים ההרות, תבקע בטנם להוציא הולדות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תשלח. ההבער קרוי שלוח, כי עשה יעשה שליחותו, שהולך ממקום למקום ושורף הכל : ועולליהם. בניהם הקטנים : תרטש. ענין בקיעה, כמו (הושע יד א) : עולליהם ירוטשו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מבצריהם תשלח באש. רוצ' לומר הערים הבצורות אשר להם : ועולליהם תרטש. אחשוב שהרצון בזה שיהיה סבה שיהיה רטושים ועזובי' כשיהרג אבותיה' ואמותיהם : והרותיהם תבקע. רוצה לומר הנשים ההרות וזה דרך אכזריות או יהיה הרצון בהרותיהם המגדלים החזקים הבצורים ובנויים בהרים וענין בקוע הוא בקוע חומותיהם וכמוהו על בקעם את הרות הגלעד והנה זה הפירוש השני הוא היותר נכון לפי מה שאחשוב : (רלב"ג)


{יג}  וַיֹּ֣אמֶר חֲזָהאֵ֔ל כִּ֣י מָ֤ה עַבְדְּךָ֙ הַכֶּ֔לֶב כִּ֣י יַעֲשֶׂ֔ה הַדָּבָ֥ר הַגָּד֖וֹל הַזֶּ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֱלִישָׁ֔ע הִרְאַ֧נִי יְהוָ֛ה אֹתְךָ֖ מֶ֥לֶךְ עַל-אֲרָֽם:

 מצודת דוד  כי מה עבדך. וכי כוחי רב כל כך לעשות כדבר הזה : מלך. ואז יהיה בידך הכח הרב הזה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  הראני ה' אותך מלך על ארם. הנה זאת היא משיחת חזאל למלך שאמר השם יתברך לאליהו : (רלב"ג)


{יד}  וַיֵּ֣לֶךְ | מֵאֵ֣ת אֱלִישָׁ֗ע וַיָּבֹא֙ אֶל-אֲדֹנָ֔יו וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ מָֽה-אָמַ֥ר לְךָ֖ אֱלִישָׁ֑ע וַיֹּ֕אמֶר אָ֥מַר לִ֖י חָיֹ֥ה תִחְיֶֽה: {טו}  וַיְהִ֣י מִֽמָּחֳרָ֗ת וַיִּקַּ֤ח הַמַּכְבֵּר֙ וַיִּטְבֹּ֣ל בַּמַּ֔יִם וַיִּפְרֹ֥שׂ עַל-פָּנָ֖יו וַיָּמֹ֑ת וַיִּמְלֹ֥ךְ חֲזָהאֵ֖ל תַּחְתָּֽיו: (פ)

 רש"י  המכבר. תרגום יונתן : גונבא, וכן (שופטים ד יח) : ותכסהו בשמיכה, תרגום : בגונבא, והוא בגד : ויפרוש על פניו. להצטנן : (רש"י)

 מצודת דוד  ויפרוש על פניו. להקיר חמימות אש החולי : וימות. בעבור זה מת, כי סרה החום מן החוץ אל הפנים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  המכבר. תרגם יונתן : גונבא, והוא מין בגד עב, כי ותכסהו בשמיכה (שופטים ד יח), תרגומו כמו כן : בגונבא : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויהי ממחרת ויקח המכבר ויטבל במים ויפרש על פניו וימת. אחשוב כי המכבר הוא הנקרא נוא''ה בלע''ז והנה טבל אותו במים קרים כי היה מתרעם בן הדד מתגבורת החום הנכרי ועשה זה להשקיט החום ההוא וזה עוד למהר המות ומלך חזאל תחתיו כמו שאמר לו אלישע : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויקח זה עשה חזאל כדי להמיתו על ידי שנצטנן והוא א''ל שרפואה הוא עושה, וזה הבין מדברי הנביא שהוא ימיתהו :(מלבי"ם)


{טז}  וּבִשְׁנַ֣ת חָמֵ֗שׁ לְיוֹרָ֤ם בֶּן-אַחְאָב֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל וִיהוֹשָׁפָ֖ט מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָלַ֛ךְ יְהוֹרָ֥ם בֶּן-יְהוֹשָׁפָ֖ט מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה:

 רש"י  ובשנת חמש וגו'. יהושפט המליך את יורם בחייו שתי שנים כשחזרו מן המלחמה שנלחמו במלך מואב, כך שנויה בסדר עולם. בשנת חמש ליהורם ויהושפט בשנת חמשים, שנגזרה גזירה על יהושפט ליהרג ברמות גלעד, אלא שתלה לו בשביל שזעק, שבע שנים : (רש"י)

 מצודת דוד  ובשנת חמש ליורם בן אחאב. שנויה בסדר עולם : שיהושפט המליך את יהורם בנו שתי שנים שלימות בחייו, דהיינו בשנת כ''ג למלכו. כי כ''ה מלך, והיה אם כן בשנת ה' ליורם בן אחאב, כי הוא מלך בי''ט ליהושפט, ולזה אמר ובשנת חמש ליורם בן אחאב וכו' ויהושפט וכו', ורצה לומר : אז יהושפט מלך את יהורם בנו, ויהיה 'מלך' כמו 'המליך'. או, מלת חמש עומדת במקום שתים, וכאילו אמר וחמש ליהושפט, וחישב מזמן מלחמות רמות גלעד, שהיה ראוי למות לולא חמלת ה' עליו, וכאילו נעשה אז בריה חדשה, ומלך אז, אבל ליורם בן אחאב הם חמש שנים מקוטעות, והם קצת שנת י''ט מיהושפט וכ' וכ''א וכ''ב וקצת כ''ג, כי אז המליך את יהורם בנו, והם שתי שנים לפני מותו, כי בכ''ה מת, וליהושפט עצמו הם חמש שנים שלימות מזמן מלחמות רמות גלעד, והם מקצת שנת י''ח מתחילת מלכותו, וי''ט וכ' וכ''א וכ''ב, ומקצת שנת כ''ג. (יז) שמנה שנים. ומקוטעות היו, ובהם כלולים שתי השנים אשר מלך בחיי אביו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ובשנת חמש ליורם בן אחאב מלך ישראל. כבר בארנו זה במה שקדם והרצון בו שכאשר עברו חמש שני' ליורם בן אחאב עם יהושפט מלך יהודה שהי' משתתף עמו בהנהגת מלכות ישראל אז מלך יהור' בן יהושפט מלך יהודה : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ובשנת חמש, לדעת חכמינו זכרונם לברכה בסדר עולם נחשבו החמש שנים אלה ליהושפט, וממלחמת רמות גלעד שאז היה ראוי שיהרג כיון שהלך לעזור לרשע וכשצעק אל ה' הוסיף לו ז' שנים, ולבסוף חמש שנים מאותו שעה, שהיה חמש שנים ליהושפט מלך יהודה המליכו את יהורם בן יהושפט על יהודה ומלך ב' שנים בחיי אביו, ומ''ש למעלה (י''ז) וימלך יורם בשנת שתים ליורם בן יהושפט, לפי שיהושפט נתן הממלכה ליורם בשובו מרמות גלעד כמ''ש בד''ה, ומנו מאותו שעה גם ליורם, אבל לא המליכו מלכות שלמה כי אם ב' שנה קודם מותו, ולפי זה צ''ל שעקר החשבון ליהושפט לא ליורם דהא אחזיה מלך באמצע שתי שנים, והרד''ק פי' שחסר מלת מת, והרלב''ג פירש שמפני החיתון שהיה ליהושפט עם אחאב היה יהושפט מולך ומנהיג מלכות ישראל (אחרי שמת אחאב) עם מלך ישראל, כי היו חולקים לו כבוד מפני שהיה זקן ושהתחתן עם אביהם, ופירש בשנת חמש ליורם ויהושפט כי שניהם הנהיגו את המלכות משמלך יהורם בן אחאב, וכן משמע בד''ה שיהושפט הנהיג את ישראל כמ''ש (בד''ה ב' יט) וישב ויצא בעם מבאר שבע עד הר אפרים וישיבם אל ה' אלהי אבותיהם, וזה היה במלכות אפרים, ונאמר ביהורם בן אחאב ויעש הרע רק לא כאביו וכאמו ויסר את מצבת הבעל אשר עשה אביו שזה גרם שותפות יהושפט :(מלבי"ם)


{יז}  בֶּן-שְׁלֹשִׁ֥ים וּשְׁתַּ֛יִם שָׁנָ֖ה הָיָ֣ה בְמָלְכ֑וֹ וּשְׁמֹנֶ֣ה (שנה) שָׁנִ֔ים מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָֽם: {יח}  וַיֵּ֨לֶךְ בְּדֶ֣רֶךְ | מַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל כַּאֲשֶׁ֤ר עָשׂוּ֙ בֵּ֣ית אַחְאָ֔ב כִּ֚י בַּת-אַחְאָ֔ב הָֽיְתָה-לּ֖וֹ לְאִשָּׁ֑ה וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה:

 רלב"ג  כי בת אחאב היתה לו לאשה. והנה במה שאחר זה קראה בת עמרי ואחשוב כי היתה בת אחאב אך פעם יחסה אל אביה ופעם אל אבי אביה : (רלב"ג)


{יט}  וְלֹֽא-אָבָ֤ה יְהוָה֙ לְהַשְׁחִ֣ית אֶת-יְהוּדָ֔ה לְמַ֖עַן דָּוִ֣ד עַבְדּ֑וֹ כַּאֲשֶׁ֣ר אָֽמַר-ל֗וֹ לָתֵ֨ת ל֥וֹ נִ֛יר לְבָנָ֖יו כָּל-הַיָּמִֽים:

 רש"י  ניר. ממשלה : (רש"י)

 מצודת דוד  ולא אבה. עם שהיו ראוים להשחתה, כי יהורם וביתו עשו הרע : את יהודה. רצה לומר : מלכי יהודה : כל הימים. רצה לומר : כל ימי המלכות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ניר. כמו נר, ורוצה לומר : מלך, המאיר כנר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לתת לו ניר לבניו כל הימים. רוצה לומר שיתן מלכות לבניו כל הימים : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ולא אבה ה' להשחית הנה בברית אשר כרת ה' לדוד הבטיחו שאם יעזבו בניו את תורת ה' יענשם ולא יסיר מהם המלוכה, כמ''ש (ש''ב ז') אשר בהעוותו והוכחתיו וכו' וחסדי לא יסיר וכו', ובתהלות (פ''ט) אם יעזבו בניו תורתי וכו' ופקדתי בשבט וכו' וחסדי לא אפיר וכו', אולם על בני הבנים שמרדו יש תנאי שיסיר המלוכה מהם, כמ''ש תהלות (קל''ב) אם ישמרו בניך בריתי וכו' גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך, ולכן תמצא במלכות יהודה שבני מלכים הרשעים אם אחזו מעשה אבותיהם בידיהם לא נתקיימו, כמו אבים בן רחבעם, ויהואחז בן יהורם, אבל יורם עצמו לא הסירו ממלוך, שעל זה אמר שלא אבה ה' להשחית את יהודה למען דוד שהבטיחו לתת לו ניר בבניו כל הימים רצה לומר שהבנים יתקיימו כל הימים ואף שיחטאו, שרק בניהם אם יחטאו יסירם תיכף ממלכות, אבל הם יוסרו בשבט אנשים, כמו שיסר את רחבעם על ידי שישק, וכן מרדו אדום ביהורם שמימי דוד לא היה להם מלך והיו נכנעים תחת ידו ועתה מרדו בו :(מלבי"ם)


{כ}  בְּיָמָיו֙ פָּשַׁ֣ע אֱד֔וֹם מִתַּ֖חַת יַד-יְהוּדָ֑ה וַיַּמְלִ֥כוּ עֲלֵיהֶ֖ם מֶֽלֶךְ:

 רש"י  וימליכו עליהם מלך. ומימי דוד לא היה להם מלך, כמו שנאמר (מלכים א כב מח) : ומלך אין באדום ; (שמואל ב ח יד) : וישם באדום נציבים, שמנה מלכים מלכו באדום לפני מלך מלך לישראל, המנוים בספר בראשית (לו לא-מג), כנגדו מלכו בישראל שמנה מלכים, איש בושת, ודוד, ושלמה, ורחבעם, ואבים, ואסא, ויהושפט, ויהורם, ולא היה מלך לאדום, ומה שכתוב למעלה שהלך מלך אדום עם יהורם בן אחאב ועם יהושפט למלחמה על מלך מואב, לא מלך גמור הוא אלא נציב, שאף הוא היה קרוי מלך וכמו שנאמר (מלכים א כב מח) : ומלך אין באדום נצב מלך, הנציב היה להם במקום מלך : (רש"י)

 מצודת דוד  וימליכו. כי עד הנה היה עליהם נציב, מלך מתחת יד מלכי יהודה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בימיו פשע אדום מתחת יד יהודה. ר''ל כי בימי יורם פשע אדום מתחת יד יהודה ומרדו בהם והמליכו עליהם מלך והעבירו הנציב ששם עליהם מלך יהודה : (רלב"ג)


{כא}  וַיַּעֲבֹ֤ר יוֹרָם֙ צָעִ֔ירָה וְכָל-הָרֶ֖כֶב עִמּ֑וֹ וַֽיְהִי-ה֞וּא קָ֣ם לַ֗יְלָה וַיַּכֶּ֨ה אֶת-אֱד֜וֹם הַסֹּבֵ֤יב אֵלָיו֙ וְאֵת֙ שָׂרֵ֣י הָרֶ֔כֶב וַיָּ֥נָס הָעָ֖ם לְאֹהָלָֽיו:

 רש"י  הסובב אליו. הסמוכים אל הספר : (רש"י)

 מצודת דוד  צעירה. שם מקום מארץ אדום : קם לילה. כי לא עצר כח ללחום עמהם ביום בפומבי : הסובב אליו. הסמוך אליו, ולא עצר כח ללכת בעומק המלחמה : וינס. אחר שהכה מה בהם, נס מיד לאהליו, כי פחד מאדום : (מצודת דוד)

 רלב"ג  והנה עבר יורם צעירה וכל הרכב עמו. להלחם עם אדום המורד בו והנה לא מרדו כולם בו אך קצתם הלכו בעזרתו כדי להלחם עם המורדים בו מהאדומים וכשהיה זה שהיה משתדל יהורם להלחם עם אדום המורד בו הנה קם אדום המורד לילה והכה את אדום הסובב אליו להלחם עמו והם אשר באו לעזור את יהורם מלך יהודה והכה בלילה שרי הרכב אשר ליורם וינוסו עם ישראל לאוהליו וגם אז מרדה עיר לבנה בישר' : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויעבר, וכבר הגיע יורם לתכלית החולשה שירא להלחם עמהם ביום רק קם לילה, ומבואר בד''ה שעבר עם שריו וכל הרכב עמו, ובכ''ז ירא להלחם ביום, והגם שקם לילה לא הכה רק את אדום הסובב אליו רצה לומר אשר היה סביב לירושלים ואת שרי הרכב, ולא גמר המלחמה, וינס העם רצה לומר עם ישראל איש לאהליו ויראו להלחם :(מלבי"ם)


{כב}  וַיִּפְשַׁ֣ע אֱד֗וֹם מִתַּ֙חַת֙ יַד-יְהוּדָ֔ה עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה אָ֛ז תִּפְשַׁ֥ע לִבְנָ֖ה בָּעֵ֥ת הַהִֽיא:

 רש"י  תפשע לבנה. מרדו יושבי לבנה ומרדו במלך, ואיני יודע מאיזה אומה היו, שהרי לבנה מארץ ישראל היא, ואומר אני, שהיו משבט יהודה, ומרדו במלך : (רש"י)

 מצודת דוד  אז. בעת ההיא פשע גם לבנה, ונזכרת היא ביהושע (טו מב) בערי נחלת יהודה, והיתה סמוכה לאדום, ופשעה גם היא במלך יהודה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  ועל ידי כן ויפשע אדום לגמרי, וכן לבנה שהיתה ממלכות יהודה פשעו בו :(מלבי"ם)


{כג}  וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י יוֹרָ֖ם וְכָל-אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֽוֹא-הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל-סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה:

 מלבי"ם  ויתר דברי יורם, כתוב בד''ה שהרג כל אחיו בני המלך ושהדיח את יושבי יהודה וה' העיר עליו רוח הפלשתים והערבים, וכבשו את יהודה וישבו כל נשיו ובניו ולא נשאר רק יהואחז קטן בניו, והוא מת בחלאים רעים :(מלבי"ם)


{כד}  וַיִּשְׁכַּ֤ב יוֹרָם֙ עִם-אֲבֹתָ֔יו וַיִּקָּבֵ֥ר עִם-אֲבֹתָ֖יו בְּעִ֣יר דָּוִ֑ד וַיִּמְלֹ֛ךְ אֲחַזְיָ֥הוּ בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו: (פ)

 רש"י  ויקבר עם אבותיו בעיר דוד. ובדברי הימים (ב כא כ) אומר : בעיר דוד ולא בקברות המלכים : (רש"י)

 מלבי"ם  ויקבר עם אבותיו, בד''ה נזכר שלא נקבר בקברות המלכים :(מלבי"ם)


{כה}  בִּשְׁנַת֙ שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לְיוֹרָ֥ם בֶּן-אַחְאָ֖ב מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל מָלַ֛ךְ אֲחַזְיָ֥הוּ בֶן-יְהוֹרָ֖ם מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה:

 מצודת דוד  בשנת שתים עשרה. כי יהורם בן יהושפט מלך בשנת ה' ליורם בן אחאב, וח' שנים מקוטעות מלך, הרי כלו בי''ב ליורם בן אחאב, ואז מלך אחזיה : (מצודת דוד)


{כו}  בֶּן-עֶשְׂרִ֨ים וּשְׁתַּ֤יִם שָׁנָה֙ אֲחַזְיָ֣הוּ בְמָלְכ֔וֹ וְשָׁנָ֣ה אַחַ֔ת מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֤ם אִמּוֹ֙ עֲתַלְיָ֔הוּ בַּת-עָמְרִ֖י מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל:

 מצודת דוד  בן עשרים ושתים שנה. ובדברי הימים (ב כב ב) נאמר : בן ארבעים ושתים שנה. ושנויה בסדר עולם : שמנין הזה אינה ללידת אחזיה, כי אם לצמיחת מלכות עמרי על כל ישראל, שהיתה על ידי שנשא יהושפט את בתו לאשה, כמו שנאמר שם. [ ויתכן שנשאה שנה אחת לפני מלוך עמרי על כל ישראל, והיה אם כן מ''ב שנה מקוטעות ] ובעבור היות אחזיה מזרעו, קרה לו שנהרג עם מלך ישראל על ידי יהוא ולזה תלה מלכותו בצמיחת מלכות עמרי : בת עמרי. ולמעלה (פסוק יח) נאמר שיהורם אביו נשא בת אחאב וידמה שעמרי גדלה ונקראת בתו אף, כי בני בנים הם כבנים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בן עשרים ושתי' שנה אחזיהו במלכו. והנה בד''ה אמר בן ארבעים ושתים שנה והנה מה שמנה בד''ה אינו ללידת אחזיה אך לעת צמיחת מלכות עמרי אשר בעבור היותו מזרעו קרה לו שנהרג עם מלד ישראל וזה שאחר שלשים ואחד שנה לאסא מלך עמרי על כל ישראל ואחר זה מלך שש שנים ואחאב בנו עשרים ושתים ואחזיה שנתים ויורם היה בשנת שתים עשרה הרי ארבעים ושתי' שנה שעמדה מלכות עמרי : ושם אמו עתליהו בת עמרי. הנה היא אשר זכר כי היא בת אחאב : (רלב"ג)

 מלבי"ם  בן עשרים ושתים שנה, ובד''ה כתוב בן ארבעים ושתים? ומלבד שסותר לכאן אי אפשר זה כלל דהא כל ימי יורם אביו היו ארבעים שנה, ואיך היה בנו בן מ''ב במותו. ? ופי' הרד''ק שיורם חי יותר מארבעים שנה ולא מנה מימי מלכותו אלא שמונה שנה שמלך בחזקתו אבל מעת שנפל לידי הערבאים וחלה לא מנה, ומאז מלך בנו והיה בן עשרים ושתים כמ''ש כאן, וזה נמשך עשרים שנה שחי יורם בחליו, וכשמת היה אחזיה בן ארבעים ושתים, כמ''ש בד''ה, וימי מלכות אחזיה אחרי מות אביו היה רק שנה אחת. ואני מתפלא מאד, הא אחזיה מת ביחד עם יורם בן אחאב ויורם בן אחאב לא מלך רק י''ב שנה, ואיך יתכן שהיו עוד עשרים שנה באמצע? וחכמינו זכרונם לברכה פי' בסדר עולם, שרצה לומר שהיה בן ארבעים ושתים מהתחלת מלכות עמרי ורצה לומר שנגזר על מלכות עמרי שלא ימשך רק מ''ב שנה, ואחר כך ימח מארץ זכרו וזכר בניו, ואחזיה שהיה גם כן נכד לעמרי מצד אמו מלך בשנה ההיא וע''כ נהרג ביחד עם בית אחאב לקיים מ''ש והכרתי לאחאב משתין בקיר, ועל זה אמר ושם אמו עתליה בת עמרי וילך בדרך בית אחאב, רצה לומר שהיה נצר משרשו וגם הלך בדרכו, ולכן עמו נפל שדוד ולמעלה אמר שיהורם נשא בת אחאב וקראה בת עמרי שבני בנים כבנים, וילך את יורם זה היה נסבה מה' למען יאבד עם בית אחאב כמ''ש בד''ה :(מלבי"ם)


{כז}  וַיֵּ֗לֶךְ בְּדֶ֙רֶךְ֙ בֵּ֣ית אַחְאָ֔ב וַיַּ֧עַשׂ הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָ֖ה כְּבֵ֣ית אַחְאָ֑ב כִּ֛י חֲתַ֥ן בֵּית-אַחְאָ֖ב הֽוּא:

 מצודת דוד  כי חתן. רצה לומר : על ידי החתון באה לו קורבתו עמהם, כי אביו היה חתן בית אחאב : (מצודת דוד)


{כח}  וַיֵּ֜לֶךְ אֶת-יוֹרָ֣ם בֶּן-אַחְאָ֗ב לַמִּלְחָמָ֛ה עִם-חֲזָהאֵ֥ל מֶֽלֶךְ-אֲרָ֖ם בְּרָמֹ֣ת גִּלְעָ֑ד וַיַּכּ֥וּ אֲרַמִּ֖ים אֶת-יוֹרָֽם:

 רלב"ג  ויכו ארמים את יורם. הנה סבב השם יתע' שברמות גלעד נפלו אחאב ויורם בנו כי יורם הלך להלחם ברמות גלעד ושם הוכה וזה היה כלי אל שהיה יכול יהוא להמיתו : (רלב"ג)


{כט}  וַיָּשָׁב֩ יוֹרָ֨ם הַמֶּ֜לֶךְ לְהִתְרַפֵּ֣א בְיִזְרְעֶ֗אל מִן-הַמַּכִּים֙ אֲשֶׁ֨ר יַכֻּ֤הוּ אֲרַמִּים֙ בָּֽרָמָ֔ה בְּהִלָּ֣חֲמ֔וֹ אֶת-חֲזָהאֵ֖ל מֶ֣לֶךְ אֲרָ֑ם וַאֲחַזְיָ֨הוּ בֶן-יְהוֹרָ֜ם מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֗ה יָרַ֡ד לִרְא֞וֹת אֶת-יוֹרָ֧ם בֶּן-אַחְאָ֛ב בְּיִזְרְעֶ֖אל כִּֽי-חֹלֶ֥ה הֽוּא: (פ)

 מצודת דוד  וישב. מן המלחמה : ברמה. היא רמות גלעד : לראות. רצה לומר : לבקרו, על כי היה חולה מן המכים : (מצודת דוד)

מלכים ב פרק-ט

{א}  וֶאֱלִישָׁע֙ הַנָּבִ֔יא קָרָ֕א לְאַחַ֖ד מִבְּנֵ֣י הַנְּבִיאִ֑ים וַיֹּ֨אמֶר ל֜וֹ חֲגֹ֣ר מָתְנֶ֗יךָ וְ֠קַח פַּ֣ךְ הַשֶּׁ֤מֶן הַזֶּה֙ בְּיָדֶ֔ךָ וְלֵ֖ךְ רָמֹ֥ת גִּלְעָֽד:

 רש"י  ואלישע הנביא קרא וגו'. באותו הפרק שהיה יהורם חולה ביזרעאל : לאחד מבני הנביאים. יונה בן אמתי היה : חגור מתניך. כל חגורת מתנים לשון זירוז גבורה הוא, לפי שהוא שלוח לדבר הסכנה (צריך זירוז) : (רש"י)

 מצודת דוד  לאחד וכו'. אמרו רבותינו ז''ל שהיה יונה בן אמתי : חגור מתניך. לילך ולבוא בזריזות, כי החגור במתניו, הוא קל ללכת ומזורז : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פך. שם כלי מיוחד לשמן : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויאמר לו חגור מתניך. צוהו לחגור מתניו כדי שיוכל לרוץ : ולך רמות גלעד. ידמה שלקחוה מיד מלך ארם אחרי מות אחאב או בעת מות אחאב כי אז הצליחו ישראל במלחמה אלא שכבר מת אחאב והנה היה בזה העת חיל ישראל שם : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ואלישע, הנה ה' אמר לאליהו לך ומשחת את חזאל למלך על ארם ואת יהוא למלך על ישראל ואת אלישע בן שפט תמשח לנביא תחתיך, ואת אלישע משח לפני הסתלקותו, ויען שהגזרה שנגזרה על אחאב האריך ה' אפו להביאה בימי בנו, ציוה אל אלישע שיעשה זה כנ''ל (י''ט ט''ו), על זה אמר ויהי נא פי שנים ברוחך אלי, שימסר שני הדברים האלה אליו, שהגם שהוא פורעניות רצה לנקום נקמת דמי הנביאים ועבדי ה', ואחר שספר בסימן הקודם שמשח את חזאל על ארם, ספר ששלח אחד מבני הנביאים והוא יונה בן אמתי לקבלת חכמינו זכרונם לברכה, למשוח את יהוא, וגם כי היה הזמן הזה נכון לזה באשר כל ישראל היו שומרים ברמות גלעד והמלך חולה ביזרעאל באין עוזר וסומך לא מן העם ולא מעצמו כי חולה הוא, ואם יתועדו השרים עם יהוא בקשר המרד בנקל יקימו מזימות לבבם, ולכן צוה שיחגור מתניו לרוץ מהרה :(מלבי"ם)


{ב}  וּבָ֖אתָ שָׁ֑מָּה וּרְאֵֽה-שָׁ֠ם יֵה֨וּא בֶן-יְהוֹשָׁפָ֜ט בֶּן-נִמְשִׁ֗י וּבָ֙אתָ֙ וַהֲקֵֽמֹתוֹ֙ מִתּ֣וֹך אֶחָ֔יו וְהֵבֵיאתָ֥ אֹת֖וֹ חֶ֥דֶר בְּחָֽדֶר:

 מצודת דוד  והקמותו. אמור לו שיקום מבין רעיו, ותביא אותו בחדר לפנים מחדר : (מצודת דוד)

 רלב"ג  והבאת אותו חדר בחדר. צוהו זה כדי שלא ישמע אדם דבריו : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ובאת שמה רצה לומר אם תלך במרוצה תמצא שם יהוא בן נמשי עם שאר השרים, גם יל''פ שיען שהנביא לא הכיר את יהוא צוהו שבבואו יראה את יהוא בעיר, כדי שיכירו, ואחר כך יבא בעת שישב בין אחיו ויקים אותו מתוכם, ואז תביא אותו חדר בחדר בל יודע להעם שעל ידי כן יודע למלך, וצוה שימשחהו בשמן אפרסמון (מעין המשיחה בשמן המשחה שלא נתיחדה רק למלכי בית דוד) והיה זה לקיימו ולפרסמו למלך מפני המחלוקת, וצוה שינוס תיכף ולא ימתין שם :(מלבי"ם)


{ג}  וְלָקַחְתָּ֤ פַךְ-הַשֶּׁ֙מֶן֙ וְיָצַקְתָּ֣ עַל-רֹאשׁ֔וֹ וְאָֽמַרְתָּ֙ כֹּֽה-אָמַ֣ר יְהוָ֔ה מְשַׁחְתִּ֥יךָֽ לְמֶ֖לֶךְ אֶל-יִשְׂרָאֵ֑ל וּפָתַחְתָּ֥ הַדֶּ֛לֶת וְנַ֖סְתָּה וְלֹ֥א תְחַכֶּֽה:

 מצודת דוד  ונסתה. תנוס משם, ולא תאחר מללכת, שלא תסתכן כאשר יודע למלך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תחכה. תמתין ותאחר, כמו (לעיל ז ט) : וחכינו עד אור הבקר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ונסתה ולא תחכה. ר''ל שלא תמתין לנוס אבל תנוס תכף השלימך הדברים והנה קצר בכאן ולא זכר הדברים שאמר אלישע שיאמר ליהוא אך מדבריו ליהוא למדנו שכבר צוהו אלישע לומר אותן הדברי' : (רלב"ג)


{ד}  וַיֵּ֧לֶךְ הַנַּ֛עַר הַנַּ֥עַר הַנָּבִ֖יא רָמֹ֥ת גִּלְעָֽד:

 רש"י  הנער הנביא. נערו של אלישע הנביא, כך תרגם יונתן : ואזל עולימא תלמידא דנביא : (רש"י)

 מצודת דוד  וילך הנער. וחוזר ומפרש, הנער של הנביא : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  השאלות: למה כפל הנער הנער הנביא? :

וילך הנער הנער הנביא רצה לומר כי אלישע לא אמר לו רק שיאמר משחתיך למלך על ישראל והוא הוסיף דברים, מצד שהיה נביא בעצמו וידע מנבואת אליהו וגם השיג יתר הדברים בנבואה וזה שכתוב שהלך מצד שהוא הנער הנביא שהוא נביא בעצמו :(מלבי"ם)


{ה}  וַיָּבֹ֗א וְהִנֵּ֨ה שָׂרֵ֤י הַחַ֙יִל֙ יֹֽשְׁבִ֔ים וַיֹּ֕אמֶר דָּבָ֥ר לִ֛י אֵלֶ֖יךָ הַשָּׂ֑ר וַיֹּ֤אמֶר יֵהוּא֙ אֶל-מִ֣י מִכֻּלָּ֔נוּ וַיֹּ֖אמֶר אֵלֶ֥יךָ הַשָּֽׂר:

 מצודת דוד  דבר לי. יש לי מה לדבר עמך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  אל מי מכלנו רצה לומר כי מ''ש דבר לי אליך י''ל שלא היה מקפיד על יהוא ביחוד רק רצה לדבר אל אחד מהם יהיה מי שיהיה ושפגש במקרה אל יהוא, והשיב אליך השר דוקא אליך ביחוד :(מלבי"ם)


{ו}  וַיָּ֙קָם֙ וַיָּבֹ֣א הַבַּ֔יְתָה וַיִּצֹ֥ק הַשֶּׁ֖מֶן אֶל-רֹאשׁ֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ כֹּֽה-אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מְשַׁחְתִּ֧יךָֽ לְמֶ֛לֶךְ אֶל-עַ֥ם יְהוָ֖ה אֶל-יִשְׂרָאֵֽל:

 מלבי"ם  השאלות: למה הוסיף שם אלהי ישראל ומלות על עם ה' שלא אמר אלישע? וכן יתר הדברים שדבר מעצמו? :

כה אמר ה' אלהי ישראל, הוסיף שם אלהי ישראל שלא א''ל אלישע וכן הוסיף על עם ה' רצה לומר שתמשח על עם ה' יראי ה' ושומרי מצותיו, והמושח אותך הוא אלהי ישראל שנקרא כן בשעה שהם צדיקים ומקיימים תורתו, רצה לומר שתפר עבודת הבעל ותעבדו את ה' עם עמו ויראיו :(מלבי"ם)


{ז}  וְהִ֨כִּיתָ֔ה אֶת-בֵּ֥ית אַחְאָ֖ב אֲדֹנֶ֑יךָ וְנִקַּמְתִּ֞י דְּמֵ֣י | עֲבָדַ֣י הַנְּבִיאִ֗ים וּדְמֵ֛י כָּל-עַבְדֵ֥י יְהוָ֖ה מִיַּ֥ד אִיזָֽבֶל:

 מצודת דוד  בית אחאב. זרעו ובני ביתו : ונקמתי. על ידיך : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  והכית ובזה צוה לו, א. שיכה בית אחאב שהם עובדי הבעל ושינקום מאיזבל דמי עבדי ה' :(מלבי"ם)


{ח}  וְאָבַ֖ד כָּל-בֵּ֣ית אַחְאָ֑ב וְהִכְרַתִּ֤י לְאַחְאָב֙ מַשְׁתִּ֣ין בְּקִ֔יר וְעָצ֥וּר וְעָז֖וּב בְּיִשְׂרָאֵֽל:

 מצודת דוד  משתין בקיר. זה הזכר, שעושה קלוח : עצור. העושר הכנוס בבית : ועזוב. המקנה העזוב על פני השדה : בישראל. רצה לומר : בפירסום, למען יקחו מוסר : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  ונגד מ''ש והכית את בית אחאב מפרש בפרט שיאבד כל בית אחאב, ב. והכרתי רצה לומר שישמיד את בניו ומיודעיו :(מלבי"ם)


{ט}  וְנָֽתַתִּי֙ אֶת-בֵּ֣ית אַחְאָ֔ב כְּבֵ֖ית יָרָבְעָ֣ם בֶּן-נְבָ֑ט וּכְבֵ֖ית בַּעְשָׁ֥א בֶן-אֲחִיָּֽה:

 מלבי"ם  ג. ונתתי שלא יקום ממנו יורש עצר כמו שנשמד בית ירבעם ובעשא :(מלבי"ם)


{י}  וְאֶת-אִיזֶ֜בֶל יֹאכְל֧וּ הַכְּלָבִ֛ים בְּחֵ֥לֶק יִזְרְעֶ֖אל וְאֵ֣ין קֹבֵ֑ר וַיִּפְתַּ֥ח הַדֶּ֖לֶת וַיָּנֹֽס:

 מצודת ציון  בחלק. הנחלה יקרא כן, כי נחלק לו : (מצודת ציון)


{יא}  וְיֵה֗וּא יָצָא֙ אֶל-עַבְדֵ֣י אֲדֹנָ֔יו וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ הֲשָׁל֔וֹם מַדּ֛וּעַ בָּֽא-הַמְשֻׁגָּ֥ע הַזֶּ֖ה אֵלֶ֑יךָ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֔ם אַתֶּ֛ם יְדַעְתֶּ֥ם אֶת-הָאִ֖ישׁ וְאֶת-שִׂיחֽוֹ:

 רש"י  אתם ידעתם את האיש. אתם מכירים את האיש, שהוא משוגע : (רש"י)

 מצודת דוד  יצא. מן החדר : ויאמר. אחד מהם שאלו השלום, רצה לומר : אם הנביא ניבא טוב ושלום, מדוע אם כן בא אליך לבד, ולא אמר לכולנו : המשוגע. כן קראו את הנביא, לפי שבעת שהיה מתבודד בנבואה, היה נדמה להם כמשתגע, על כי לא פנה אז בעניני העולם : אתם ידעתם. כאומר הלא אתם מכירים אותו ואת דבריו, שהמה של מה בכך, לא שלום ולא למלחמה, והיה חפץ להעלים הדבר, עד עת יראה כי יש לאל ידו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שיחו. דברו, כמו (מלכים א יח כז) : כי שיח וכי שיג לו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויאמר לו השלום. ר''ל שכבר אמר לו זה אחד מהשרים אשר שם וחקר עמו אם הדבר שדבר אליו הוא שלום או הפך כי רגילי' היו הנביאים ליעד רע לישראל והנה קראו הנביא משוגע לפי שמרוב התבודדות שכלם בש''י היו שוגים בשאר הענינים : אתם ידעתם את האיש ואת שיחו. ר''ל אתם מכירים את האיש ואת דבריו שאין בהם ממש ולזה אין לכם לחקור על דבריו כי לא אמר דבר שיהי' לו שורש : (רלב"ג)


{יב}  וַיֹּאמְר֣וּ שֶׁ֔קֶר הַגֶּד-נָ֖א לָ֑נוּ וַיֹּ֗אמֶר כָּזֹ֤את וְכָזֹאת֙ אָמַ֤ר אֵלַי֙ לֵאמֹ֔ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה מְשַׁחְתִּ֥יךָֽ לְמֶ֖לֶךְ אֶל-יִשְׂרָאֵֽל:

 רש"י  ויאמרו שקר. אתה אומר, מעלים אתה מה שאמר לך : (רש"י)

 מצודת דוד  שקר. אתה מדבר שקר, כי לא דברי רוח היו, ולזאת הגד לנו : כזאת וכזאת. וחזר ומפרש : כה אמר ה' וכו' : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויאמרו שקר הגד נא לנו. ר''ל הנה דבריך הם שקר הגד נא לנו מה אמר לך כי דבר סוד אמר אליך : (רלב"ג)

 מלבי"ם  השאלות: מהו כזאת וכזאת? מה הוסיף בדבריו? :

כזאת וכזאת רצה לומר שחוץ מזה ספר מה שצוה להכות כל בית אחאב, ועל זה אמר כזאת וכזאת, ועקר מה שא''ל שמשחו למלך אל ישראל :(מלבי"ם)


{יג}  וַֽיְמַהֲר֗וּ וַיִּקְחוּ֙ אִ֣ישׁ בִּגְד֔וֹ וַיָּשִׂ֥ימוּ תַחְתָּ֖יו אֶל-גֶּ֣רֶם הַֽמַּעֲל֑וֹת וַֽיִּתְקְעוּ֙ בַּשּׁוֹפָ֔ר וַיֹּאמְר֖וּ מָלַ֥ךְ יֵהֽוּא:

 רש"י  אל גרם המעלות. (תרגום : ) על דרג שעיא, כמין מעלות עשויות למול שעות היום, לדעת על כל שעה ושעה, כשהצל יורד שעה אחת. גרם, אורלי''ו בלע''ז, לשון פגם, וה'גרמה' שבהלכות שחיטה, מן הלשון הזה הוא, ששורט והולך ויורד, ונראה כמין גבשושית למעלה : (רש"י)

 מצודת דוד  תחתיו. תחת יהוא, לשבת למעלה מכולם, כדרך המלך : אל גרם המעלות. על המעלות עצמן : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גרם. עצם וגרם, אחד הוא, כמו (משלי כה טו) : תשבר גרם, וכמו שעצמות הדבר נקרא בלשון עצם, כמו שכתוב (בראשית ז יג) : בעצם היום, כמו כן נקרא בלשון גרם : המעלות. המדרגות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וימהרו ויקחו איש בגדו. ר''ל שכל אחד מהשרים אשר שם לקח בגדו ושמהו תחת יהוא לעוצם המעלות אשר העלוהו שם כדי שיהיה גבוה מאד על כלם כמשפט המלך : (רלב"ג)

 מלבי"ם  וימהרו והנה היה מהשגחת ה' שכולם שמעו לדבר הנביא והמליכו אותו, הגם שקראו אותו תחלה בשם משוגע היה הערת אלהים בלבם להסכים על הדבר :(מלבי"ם)


{יד}  וַיִּתְקַשֵּׁ֗ר יֵה֛וּא בֶּן-יְהוֹשָׁפָ֥ט בֶּן-נִמְשִׁ֖י אֶל-יוֹרָ֑ם וְיוֹרָם֩ הָיָ֨ה שֹׁמֵ֜ר בְּרָמֹ֣ת גִּלְעָ֗ד ה֚וּא וְכָל-יִשְׂרָאֵ֔ל מִפְּנֵ֥י חֲזָאֵ֖ל מֶֽלֶךְ-אֲרָֽם:

 מצודת דוד  ויתקשר. עשה קשר עם השרים שהיו עמו : ויורם היה שומר. אז היתה ישיבת קביעתו ברמות גלעד, לשמור העיר מחיל חזאל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויתקשר. כן נקרא המרד, כי רבים יתקשרו באגודה אחת : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויתקשר יהוא בן יהושפט. רוצה לומר שהתקש' עם השרים אשר שם כנגד יורם וזכר כי סבת זה הקשר היה היות יורם מוכה ברמות גלעד כי לולי זה כבר היה שומר ברמות גלעד וכל ישראל מפני חזאל שהיה רוצה לכבוש רמות גלעד ומפני יראת השרים ממנו לא היה אפשר אז כל זה אך קרה שהוכה שם והוכרח מפני זה ללכת ביזרעאל וזה ממה שהישיר הדרך אל זה הקשר : אם יש נפשכם. רצה לומר אם רצונכם להחזק בקשר הזה לא יצא שום אדם מן העיר שיוכל להגיד זה ביזרעאל כי זה יהיה סבה אל שיחזק יורם לנגדי ולא נוכל לעשות הדרוש ממנו : (רלב"ג)

 מלבי"ם  (יד-טו) השאלות: למה ספר שנית שיורם מתרפא ביזרעאל שכבר אמר זה בס''ס הקודם? ואמר שלשית בפט''ז כי יורם שוכב שמה, שכ''ז דברי מותר? וכן מ''ש שאחזיה ירד לראות את יורם כבר אמר בס''ס הקודם :

(יד-טו) ויתקשר, רצה לומר והזמן היה מוכשר מאד לזה כי כל ישראל היו מקובצים ברמות גלעד מפני חזאל וטרודים במלחמה, והמלך היה חולה ולא היה נמצא בין החיל רק מתרפא ביזרעאל נפרד מכל בני חילו, ולכן בקש יהוא שלא יצא פליט מן העיר שאם יודע להמלך יברח משם ובתוך כך ישיג עזרה מבני חילו, ובהיות יהוא בטוח שלא יודע להמלך ושישיגהו ביזרעאל :(מלבי"ם)


{טו}  וַיָּשָׁב֩ יְהוֹרָ֨ם הַמֶּ֜לֶךְ לְהִתְרַפֵּ֣א בִיְזְרְעֶ֗אל מִן-הַמַּכִּים֙ אֲשֶׁ֣ר יַכֻּ֣הוּ אֲרַמִּ֔ים בְּהִלָּ֣חֲמ֔וֹ אֶת-חֲזָאֵ֖ל מֶ֣לֶךְ אֲרָ֑ם וַיֹּ֤אמֶר יֵהוּא֙ אִם-יֵ֣שׁ נַפְשְׁכֶ֔ם אַל-יֵצֵ֤א פָלִיט֙ מִן-הָעִ֔יר לָלֶ֖כֶת (לגיד) לְהַגִּ֥יד בְּיִזְרְעֶֽאל:

 רש"י  אם יש נפשכם. שאמלוך : מן העיר. מן רמות גלעד : לגיד. כמו להגיד : (רש"י)

 מצודת דוד  וישב. לפי שעה שב מרמות גלעד, להתרפא ביזרעאל : אם יש נפשכם. אם יש רצונכם שאמלוך אני, שמרו לבל יצא מי מן העיר, כי פן ילך ויגיד ביזרעאל, ויהיה המלך נשמר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נפשכם. רצונכם, כמו (דברים כג כה) : ואכלת ענבים כנפשך : פליט. שום שארית, וכן (ירמיהו מב וז) : שריד ופליט : (מצודת ציון)


{טז}  וַיִּרְכַּ֤ב יֵהוּא֙ וַיֵּ֣לֶךְ יִזְרְעֶ֔אלָה כִּ֥י יוֹרָ֖ם שֹׁכֵ֣ב שָׁ֑מָּה וַֽאֲחַזְיָה֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה יָרַ֖ד לִרְא֥וֹת אֶת-יוֹרָֽם:

 מלבי"ם  (טז-כא) השאלות: למה בראשון אמר וילך לקראתו ובשני אמר ויבא אליהם? בראשון אמר בא עד הם ובשני אמר בא עד אליהם? :

רכב לשם ומפרש כי ידע ששם ימצא את יורם וגם את אחזיה ושם יהרגם בקל בהיותם נפרדים מן העם :(מלבי"ם)


{יז}  וְהַצֹּפֶה֩ עֹמֵ֨ד עַֽל-הַמִּגְדָּ֜ל בְּיִזְרְעֶ֗אל וַיַּ֞רְא אֶת-שִׁפְעַ֤ת יֵהוּא֙ בְּבֹא֔וֹ וַיֹּ֕אמֶר שִׁפְעַ֖ת אֲנִ֣י רֹאֶ֑ה וַיֹּ֣אמֶר יְהוֹרָ֗ם קַ֥ח רַכָּ֛ב וּֽשְׁלַ֥ח לִקְרָאתָ֖ם וְיֹאמַ֥ר הֲשָׁלֽוֹם:

 רש"י  שפעת. גדוד : (רש"י)

 מצודת דוד  בבואו. בעת בוא רבוי העם אשר עם יהוא, ראה אותם הצופה, אבל עדיין לא הכיר אם של יהוא המה : ויאמר השלום. הרכב אמר להם השלום, רצה לומר : אם בואם בעבור השלום, או למלחמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והצופה. הוא העומד במקום גבוה, להביט למרחוק : שפעת. מלשון שפע וריבוי וכמו (ישעיהו ס ו) שפעת גמלים תכסך : רכב. רוכב סוס : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וירא את שפעת יהוא. ר''ל שפע עם שהיה בא עם יהוא : קח רכב ושלח לקראתם. ר''ל רוכב סוס : (רלב"ג)


{יח}  וַיֵּלֶךְ֩ רֹכֵ֨ב הַסּ֜וּס לִקְרָאת֗וֹ וַיֹּ֙אמֶר֙ כֹּֽה-אָמַ֤ר הַמֶּ֙לֶךְ֙ הֲשָׁל֔וֹם וַיֹּ֧אמֶר יֵה֛וּא מַה-לְּךָ֥ וּלְשָׁל֖וֹם סֹ֣ב אֶֽל-אַחֲרָ֑י וַיַּגֵּ֤ד הַצֹּפֶה֙ לֵאמֹ֔ר בָּֽא-הַמַּלְאָ֥ךְ עַד-הֵ֖ם וְלֹֽא-שָֽׁב:

 מצודת דוד  מה לך ולשלום. מה לך שתשאל השלום, האם נוגע בך הדבר : סוב אל אחרי. ללכת עם אנשי, ולא תשוב אל המלך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  סוב. מלשון סבוב : עד הם. עד אליהם : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מה לך ולשלום סוב אל אחרי. עש' זאת כדי שלא ידע המלך דב' בזה כדי שיתכן לו יותר להמיתו : (רלב"ג)


{יט}  וַיִּשְׁלַ֗ח רֹכֵ֣ב סוּס֮ שֵׁנִי֒ וַיָּבֹ֣א אֲלֵהֶ֔ם וַיֹּ֛אמֶר כֹּֽה-אָמַ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ שָׁל֑וֹם וַיֹּ֧אמֶר יֵה֛וּא מַה-לְּךָ֥ וּלְשָׁל֖וֹם סֹ֥ב אֶֽל-אַחֲרָֽי:

 מלבי"ם  ויבא אליהם הראשון הלך לקראתם מרחוק ירא מגשת, והשני שידע שאין סכנה לו כי לא עשו רע להראשון בא אליהם, ולכן בראשון אמר בא עד הם ובשני אמר בא עד אליהם : (מלבי"ם)


{כ}  וַיַּגֵּ֤ד הַצֹּפֶה֙ לֵאמֹ֔ר בָּ֥א עַד-אֲלֵיהֶ֖ם וְלֹֽא-שָׁ֑ב וְהַמִּנְהָ֗ג כְּמִנְהַג֙ יֵה֣וּא בֶן-נִמְשִׁ֔י כִּ֥י בְשִׁגָּע֖וֹן יִנְהָֽג:

 מצודת דוד  והמנהג. הנני רואה הנהגת העם הבא, הוא כמנהג יהוא, אשר הנהגתו בשגעון, מבלי סדר וישוב הדעת : בן נמשי. בן בנו של נמשי : (מצודת דוד)

 רלב"ג  והמנהג כמנהג יהוא. ר''ל מנהג המלך אשר היה רוכב בו והוא היה נוהג מנהג יהוא כי הוא רכבו בשגעון בזולת ישוב : (רלב"ג)


{כא}  וַיֹּ֤אמֶר יְהוֹרָם֙ אֱסֹ֔ר וַיֶּאְסֹ֖ר רִכְבּ֑וֹ וַיֵּצֵ֣א יְהוֹרָ֣ם מֶֽלֶךְ-יִ֠שְׂרָאֵל וַאֲחַזְיָ֨הוּ מֶֽלֶךְ-יְהוּדָ֜ה אִ֣ישׁ בְּרִכְבּ֗וֹ וַיֵּֽצְאוּ֙ לִקְרַ֣את יֵה֔וּא וַיִּמְצָאֻ֔הוּ בְּחֶלְקַ֖ת נָב֥וֹת הַיִּזְרְעֵאלִֽי:

 מצודת דוד  אסור. קשור הסוסים אל הרכב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בחלקת. בנחלת שדה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם  ויצא יהורם וכו' ויצאו לקראת יהוא רצה לומר שיצאו כדי שלא יהיו בעיר כי כבר נפל ספק בלבם והתיראו מלהיות בעיר, ולכן כתיב ויצאו ויצאו. שבצד אחד יצאו לקראת יהוא לראות מרחוק מה ענינו, ומצד אחר יצאו שלא יהיו בעיר ושאם יראו שהוא קשר יברחו משם על סוס ורכב :(מלבי"ם)


{כב}  וַיְהִ֗י כִּרְא֤וֹת יְהוֹרָם֙ אֶת-יֵה֔וּא וַיֹּ֖אמֶר הֲשָׁל֣וֹם יֵה֑וּא וַיֹּ֙אמֶר֙ מָ֣ה הַשָּׁל֔וֹם עַד-זְנוּנֵ֞י אִיזֶ֧בֶל אִמְּךָ֛ וּכְשָׁפֶ֖יהָ הָרַבִּֽים:

 מצודת דוד  מה השלום. מהו השלום הראוי, עד שיהא תשלום גמול זנוני איזבל וכו', וכאומר, וכי ראוים אתם לשלום : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  ויהי כראות רצה לומר תיכף כשראהו מרחוק, כי נשמר מלהתקרב אליו כנזכר וכפי המבואר יורם התקרב יותר עד שיעור שראה את יהוא ושמע קולו מרחוק, ואחזיה עמד רחוק מיהורם וכשהפך יורם צעק אל אחזיה שינוס כי יש מרמה וקשר :(מלבי"ם)


{כג}  וַיַּהֲפֹ֧ךְ יְהוֹרָ֛ם יָדָ֖יו וַיָּנֹ֑ס וַיֹּ֥אמֶר אֶל-אֲחַזְיָ֖הוּ מִרְמָ֥ה אֲחַזְיָֽה:

 מצודת דוד  ויהפוך. הפך ידיו האוחזות ברסני הסוסים, להפכם לאחור ולנוס : מרמה. רצה לומר : הנה קשר ומרד, ובמרמה היו מראים עצמם כאוהבים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויהפך יהורם ידו וינס. ר''ל שכב' היה נס לשוב ליזרעאל אך מהר יהוא וירה לו חץ והכהו מאחוריו בין זרועיו ויצא מלבו ומת לשעתו וכרע ברכבו ואמר יהוא לבדקר שהיה השליש שלו שישא נבלת יורם וישליכהו בחלקת שדה נבות היזרעאלי ר''ל במקום אשר סוקל שם נבות : (רלב"ג)


{כד}  וְיֵה֞וּא מִלֵּ֧א יָד֣וֹ בַקֶּ֗שֶׁת וַיַּ֤ךְ אֶת-יְהוֹרָם֙ בֵּ֣ין זְרֹעָ֔יו וַיֵּצֵ֥א הַחֵ֖צִי מִלִּבּ֑וֹ וַיִּכְרַ֖ע בְּרִכְבּֽוֹ:

 מצודת דוד  מלא ידו. שם כל ידו במלואה בקשת, לירות בכח רב : ויכרע. כרע על ברכיו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  ויהוא קדם והכריעו בקשתו, וזה היה רחוק ממקום יהוא שהיה בחלקת נבות :(מלבי"ם)


{כה}  וַיֹּ֗אמֶר אֶל-בִּדְקַר֙ (שלשה) שָֽׁלִשׁ֔וֹ שָׂ֚א הַשְׁלִכֵ֔הוּ בְּחֶלְקַ֕ת שְׂדֵ֖ה נָב֣וֹת הַיִּזְרְעֵאלִ֑י כִּֽי-זְכֹ֞ר אֲנִ֣י וָאַ֗תָּה אֵ֣ת רֹכְבִ֤ים צְמָדִים֙ אַֽחֲרֵי֙ אַחְאָ֣ב אָבִ֔יו וַֽיהוָה֙ נָשָׂ֣א עָלָ֔יו אֶת-הַמַּשָּׂ֖א הַזֶּֽה:

 רש"י  את רוכבים צמדים. את אשר אני ואתה היינו רוכבים צמדים (ספרים אחרים מצומדים), אחר אחאב, ביום שהרג את נבות : וה' נשא עליו. ביד אליהו הנביא המשא הזה, ואנחנו שמענו : (רש"י)

 מצודת דוד  כי זכר. תן דעתך לזכור, כי אני ואתה את אשר היינו רוכבים צמדים ומחוברים אחרי אחאב, ואז נשא ה' עליו את המשא הזה, על ידי אליהו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שלשה. ענין שר, כמו (שמות טו ד) : ומבחר שלישיו : שא. הגבה אותו : צמדים. חבורים יחד, כמו (במדבר יט טו) : צמיד פתיל : נשא עליו. העמיס עליו : המשא. הנבואה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אני ואתה את רוכבים צמדים אחרי אחאב אביו. ר''ל שאני ואתה היינו יחד את רוכבים אחרים מחוברים והולכים אחרי אחאב אביו : (רלב"ג)

 מלבי"ם  השאלות: למה אמר ב''פ שא השליכהו בחלקה? :

שא השלכהו כי מקום שהומת שם היה רחוק מחלקת נבות, וצוה שהשליש ישאהו וישליכהו שם, ובאר לו כי עליו הוטל זה, כי הם שניהם רכבו צמדים אחר אחאב בעת שנבא עליו אליהו את המשא הזה, והיה זה בהשגחה שהם שניהם שהם עדים על הנבואה הזאת ימלאו דבר ה' וידם תבצענה, ולכן אני הייתי ההורג אותו, ועליך מוטל לישא את פגרו אל החלקה הזאת באופן שהחץ שירה עליו הלך מחלקת נביא ששם עמד יהוא, ובדקר יביא פגרו שנפל מרחוק אל החלקה הזאת להיות מאכל לכלבים שמה :(מלבי"ם)


{כו}  אִם-לֹ֡א אֶת-דְּמֵ֣י נָבוֹת֩ וְאֶת-דְּמֵ֨י בָנָ֜יו רָאִ֤יתִי אֶ֙מֶשׁ֙ נְאֻם-יְהוָ֔ה וְשִׁלַּמְתִּ֥י לְךָ֛ בַּחֶלְקָ֥ה הַזֹּ֖את נְאֻם-יְהוָ֑ה וְעַתָּ֗ה שָׂ֧א הַשְׁלִכֵ֛הוּ בַּחֶלְקָ֖ה כִּדְבַ֥ר יְהוָֽה:

 מצודת דוד  אם לא. כה אמר אם לא וכו' ורצה לומר : האם לא את דמי וכו' ראיתי אמש, כי למחרת הריגת נבות ירד אחאב לרשת כרמו, ואז אמר לו אליהו בדבר ה' : אם לא את דמי וכו' ראיתי אמש, והם צועקים ומבקשים עליו דין : ודמי בניו. יש מרבותינו ז''ל אמרו (סנהדרין מח ב) : שהרג גם בניו, ומהם אמרו : בניו שהיה עתיד להוליד : ושלמתי לך. גם זה דברי אליהו שאמר בשם ה', שיקבל גמולו בחלקת נבות : ועתה. הואיל ודבר ה' הוא, השליכהו אל החלקה ההיא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אמש. יאמר על הלילה העבר, כמו (בראשית לא מב) : ויוכח אמש : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אם לא את דמי נבות ואת דמי בניו ראיתי אמש. אמר דמי בניו העתידים לצאת ממנו כמו שבארנו במה שקדם ואמר אליהו לו בדבר ה' שכבר ראה בלילה שעבר קודם מצאו אותו דמי נבות שהומת בעבור שלא רצה למכור כרמו או להחליפו : (רלב"ג)

 מלבי"ם  אם לא זה היה המשא, מלת אם לא הוא לשון שבועה (כמו, אם לא בתים רבים לשמה יהיו), שהיה גז''ד בשבועה שתתקיים בהכרח, וה' נשבע לשלם לו בחלקה הזאת, במקום הרשע שמה המשפט ולכן שא השליכהו בחלקה כדבר ה' : (מלבי"ם)


{כז}  וַאֲחַזְיָ֤ה מֶֽלֶךְ-יְהוּדָה֙ רָאָ֔ה וַיָּ֕נָס דֶּ֖רֶךְ בֵּ֣ית הַגָּ֑ן וַיִּרְדֹּ֨ף אַחֲרָ֜יו יֵה֗וּא וַ֠יֹּאמֶר גַּם-אֹת֞וֹ הַכֻּ֣הוּ אֶל-הַמֶּרְכָּבָ֗ה בְּמַֽעֲלֵה-גוּר֙ אֲשֶׁ֣ר אֶֽת-יִבְלְעָ֔ם וַיָּ֥נָס מְגִדּ֖וֹ וַיָּ֥מָת שָֽׁם:

 רש"י  הכהו אל המרכבה וגו'. ובדברי הימים (ב כב ט) הוא אומר : ויבקש את אחזיה וילכדוהו והוא מתחבא בשומרון ויביאוהו אל יהוא, יש לישב המקראות, וינס דרך הגן, מיזרעאל לשומרון, וירדוף אחריו יהוא. אך יש גמגום בדבר, שהרי לא היתה ממשלת יהוא בשומרון עד יום המחרת, כמו שמפורש בענין (לקמן יא) : ויכתוב יהוא ספרים וישלח שומרון וגו'. רבותינו פירשו באגדת חלק (סנהדרין קב ב) והוא מתחבא בשומרון, שהיה קודר אזכרות וכותב עבודת כוכבים תחתיהם. ולפי דבריהם יש לומר, שאין החבאה זו מפני יהוא, אלא כך פירושו, ויבקש את אחזיהו וילכדוהו כשהיה נס דרך הגן, והוא היה מרשיע לעשות מתחילה, שהיה בא לשומרון והתחבא מפני שרי יהודה, לעשות התועבה הזאת, לפי שיושבי שומרון עובדי עבודת כוכבים ומזלות היו, ויביאוהו אל יהוא, אנשי יהוא שרדפו אחריו, ויאמר הכהו אל המרכבה : במעלה גור. ששם הביאוהו אליו : וינס מגדו. מוכה בנכליות : (רש"י)

 מצודת דוד  גם אתו הכהו. כי גם הוא מבית אחאב, עובד עבודת גלולים כמוהם : אל המרכבה. בעודו יושב במרכבה : במעלה גור. כאלו אמר, והכהו במעלה גור, וקצר הכתוב, וסמך על מה שאמר גם אותו הכהו : את יבלעם. סמוך ליבלעם : וינס מגדו. אחרי אשר הכהו, נס אל מגידו : וימת שם. רצה לומר : הומת בדבר הקשר ההיא של יהוא, כי בדברי הימים (ב כב ט) נאמר שמת בשומרון, כי לשם בא ממגידו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואחזיהו מלך יהודה ראה וינס. ספר בד''ה שכבר היה אחזיהו מתחבא בשמרון ויביאוהו אל יהוא ואולם קצר בזה המקום והנה כשהביאוהו אל יהוא אמר להם שיכוהו אל המרכבה בחצים והנה אמר להם זה בהיותו בעליית גור אשר את יבלעם ושם הכוהו בחצים ונס מוכה אל מגדו וימת שם והנה זכה לקבורה מפני היותו בן יהושפט אשר דרש את ה' בכל לבו כמו שנזכר בספר ד''ה : (רלב"ג)

 מלבי"ם  השאלות: וימת שם זה סותר להנאמר בדברי הימים שמת בשומרון? :

וינס מגדו וימת שם ובדברי הימים אומר שלכדוהו והוא מתחבא בשומרון ויביאהו אל יהוא וימיתהו, ומבואר בדברי הימים שמת אחר שמתו אחי אחזיה שזה היה בעת שבא יהוא לשומרון, וי''ל שהיה מתחבא בשומרון ואחר שבא יהוא לשומרון יצא לברוח למגידו וילכדהו במגידו ויביאהו אל יהוא וימיתהו, ושני המעשים אמת והשלים עזרא מה שקצר בספר מלכים :(מלבי"ם)


{כח}  וַיַּרְכִּ֧בוּ אֹת֛וֹ עֲבָדָ֖יו יְרוּשָׁלְָ֑מָה וַיִּקְבְּר֨וּ אֹת֧וֹ בִקְבֻרָת֛וֹ עִם-אֲבֹתָ֖יו בְּעִ֥יר דָּוִֽד: (פ)

 מצודת דוד  בקבורתו. אשר כרה לו בחייו : (מצודת דוד)


{כט}  וּבִשְׁנַת֙ אַחַ֣ת עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לְיוֹרָ֖ם בֶּן-אַחְאָ֑ב מָלַ֥ךְ אֲחַזְיָ֖ה עַל-יְהוּדָֽה:

 רש"י  ובשנת אחת עשרה שנה ליורם בן אחאב מלך אחזיה. למעלה הוא אומר בשנת שתים עשרה, ועל כרחך יהורם אביו לא מת אלא בשנת שתים עשרה ליורם, שהרי בשנת חמש ליורם מלך, ושמונה שנים מלך, ומהו שאמר כאן בשנת אחת עשרה, אומר אני, שמלך בחיי אביו שנה, לפי שהיה נגוף בתחלואים רעים, כמו שנאמר בדברי הימים (ב כא יח) : ואחרי כל זאת נגפו ה' לחלי לאין מרפא, ויהי לימים מימים יצאו מעיו עם חליו וגו', וימליכו יושבי ירושלים את אחזיהו. כאן הוא אומר בן עשרים ושתים שנה אחזיהו במלכו, ובדברי הימים (ב כב ב) בן ארבעים ושתים שנה היה במלכו, וכל ימי יהורם אביו ארבעים שנה היו ולא יותר, שנאמר בו שלושים ושתים שנה במלכו, ושמונה שנה מלך, והיאך אפשר לבן להיות גדול מאביו שתי שנים, אלא עשרים שנה לפני שנולד, שהם שתי שנים קודם שנולד אביו, נגזרה גזרה זו, מיום שנשא אסא את בת עמרי ליהושפט בנו נגזרה גזירה על בית דוד, שתכלה עם בית אחאב, וכן הוא אומר (שם פסוק ז) : ומאלהים היתה תבוסת אחזיהו לבא אל יורם וגו'. כך שנויה בסדר עולם, ובתוספתא דסוטה (יב ג). אך בכל המקרא לא מצינו שנשא יהושפט את בת עמרי, אך מצאתי בדברי הימים (ב יח א) ויתחתן לאחאב, ושמא זו היא אחותו שנשא, ובשנת שלושים ואחת לאסא נשאה, שנאמר (מלכים א טז כג) : בשנת שלושים ואחת לאסא מלך עמרי. ושנינו בסדר עולם, שמלך מלכות שלימה, שהרי שש שנים קודם לכן מלך על חצי העם, וכשנשא אסא את בתו ליהושפט, נתעלה עמרי והרגו את תבני, צא וחשוב משנת שלושים ואחת לאסא עד מות אחזיהו, ותמצאם ארבעים ושתים : (רש"י)

 מצודת דוד  ובשנת אחת עשרה. רוצה לומר : אחר שעבר שנת י''א, כי בי''ב מלך, וכמו שנאמר למעלה (ח כה) : בשנת שתים עשרה וכו', כי יהורם אביו מלך בה' ליורם בן אחאב, וימי מלכותו ח' שנים מקוטעות, וכלו אם כן בי''ב ליורם בן אחאב, ואז מלך אחזיה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  השאלות: סותר להנאמר למעלה (ח' כ''ה) בשנת שתים עשרה :

ובשנת אחת עשרה ולמעלה (ח' כ''ה) אמר בשנת שתים עשרה, כי יורם אביו חלה שנה אחת והמלך בחיי אביו וזה בשנת י''א ליורם, ואחר מות אביו המלך שנית וזה בשנת י''ב ליורם, וספר זה פה להודיע שמלכותו לא היה ברצון כולם כמ''ש בדברי הימים וימליכו יושבי ירושלים את אחזיה כי שאר בני יהודה לא היה דעתם נוחה ממנו, רק שהמלך בחיי אביו ובחרו אותו ברצון אביו, וע''כ לא באו חילו (שעמדו ברמות גלעד) לריב ריב מלכם ולהצילו :(מלבי"ם)


{ל}  וַיָּב֥וֹא יֵה֖וּא יִזְרְעֶ֑אלָה וְאִיזֶ֣בֶל שָׁמְעָ֗ה וַתָּ֨שֶׂם בַּפּ֤וּךְ עֵינֶ֙יהָ֙ וַתֵּ֣יטֶב אֶת-רֹאשָׁ֔הּ וַתַּשְׁקֵ֖ף בְּעַ֥ד הַחַלּֽוֹן:

 רש"י  ותיטב את ראשה. (תרגום :) ותקנת ית רישה, כדי שתהא לחן בעיני יהוא, וישאנה : (רש"י)

 מצודת דוד  ותשם בפוך עיניה. כמו ותשם פוך בעיניה, וכן (תהלים עד ז) : שלחו באש מקדשך, ומשפטו : שלחו אש במקדשך : ותיטב את ראשה. תקנה צעיף ראשה וקשטה עצמה, למצוא חן בעיני יהוא, לבל יהרגנה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בפוך. הוא כחול שחור, וכן (ירמיהו ד ל) : כי תקרעי בפוך עיניך : ותיטב. ענין תקון, כמו (שם ב לג) : מה תיטבי דרכך : ותשקף. ראתה והביטה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ותשם בפוך עיניה. ר''ל שכבר קשטה את עצמה ושמה פוך בעיניה להיטיב ראותה אולי עשתה כדי שתשא חן בעיניו ויחמול עליה ולא יהרגנה או עשתה זה להחזיק המלוכה עדיין והוא יותר נכון ולזה אמרה בגאוה ליהוא השלום זמרי הורג אדניו : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ותשם בפוך היא חשבה שתמצא חן בין שרי החיל, ושימצא מי מהם שיחזיק בידה נגד העבד המורד באדוניו, ולכן אמרה זמרי הרג אדוניו להזכיר כי זמרי נהרג ולא אבו ישראל להמליך את המורד והורג אדוניו :(מלבי"ם)


{לא}  וְיֵה֖וּא בָּ֣א בַשָּׁ֑עַר וַתֹּ֣אמֶר הֲשָׁל֔וֹם זִמְרִ֖י הֹרֵ֥ג אֲדֹנָֽיו:

 רש"י  ותאמר השלום. תרצה להיות עמו בשלום : זמרי הרג אדניו. אם הרגת את אדוניך אין זה דבר חדש, שהרי זמרי גם הוא הרג את אלה בן בעשא : (רש"י)

 מצודת דוד  השלום. האם תרצה להיות עמי בשלום : זמרי הורג אדניו. לפי שגם זמרי הרג את המלך אלה בן בעשא, לזה קראה אותו בשם זמרי, וכאילו באה להקל אשמתו, לומר שכבר היה לעולמים, וכדי להחניפו אמרה כן : (מצודת דוד)


{לב}  וַיִּשָּׂ֤א פָנָיו֙ אֶל-הַ֣חַלּ֔וֹן וַיֹּ֕אמֶר מִ֥י אִתִּ֖י מִ֑י וַיַּשְׁקִ֣יפוּ אֵלָ֔יו שְׁנַ֥יִם שְׁלֹשָׁ֖ה סָרִיסִֽים:

 רש"י  מי אתי. מי בכם לעזרתי : (רש"י)

 מצודת דוד  מי אתי מי. מי בעזרתי : וישקיפו אליו. כאומרם הננו למצותיך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  סריסים. שרים : (מצודת ציון)


{לג}  וַיֹּ֥אמֶר (שמטהו) שִׁמְט֖וּהָ וַֽיִּשְׁמְט֑וּהָ וַיִּ֨ז מִדָּמָ֧הּ אֶל-הַקִּ֛יר וְאֶל-הַסּוּסִ֖ים וַֽיִּרְמְסֶֽנָּה:

 רש"י  שמטוה. מן החלון ארצה : (רש"י)

 מצודת דוד  שמטוה. הזיזו אותה מן החלון, להפילה לארץ : וירמסנה. יהוא רמסה ברגליו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שמטוה. ענין הזזה מן המקום, כמו (שמואל ב ו ו) : שמטו הבקר : ויז. מלשון הזיה ונטיפה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שמטוהו. כתוב שמטוה קרי והכתוב שב אל גוף איזבל כאילו יאמר שמטו גופה כדי שיפילוהו לארץ וזהו סקילה כמו שסוקל נבות כי הסקילה היא אם בשליכת אבנים על הנסקל או ביריית הנסקל על האבן כאמרו כי סקול יסקל או ירה יירה והנה זה היה מדה כנגד מדה : וירמסנה. רמס אותה יהוא אחרי נפלה להמיתה בשלמות ולקיים מה שנאמר והיתה נבלת איזבל כדמן על פני השדה : (רלב"ג)


{לד}  וַיָּבֹ֖א וַיֹּ֣אכַל וַיֵּ֑שְׁתְּ וַיֹּ֗אמֶר פִּקְדוּ-נָ֞א אֶת-הָאֲרוּרָ֤ה הַזֹּאת֙ וְקִבְר֔וּהָ כִּ֥י בַת-מֶ֖לֶךְ הִֽיא:

 מצודת דוד  פקדו נא. זכרו את הארורה הזאת וקברוה, כי בת מלך היא, ואין מדרך המוסר לנהוג בה בזיון אחר המיתה : (מצודת דוד)


{לה}  וַיֵּלְכ֖וּ לְקָבְרָ֑הּ וְלֹא-מָ֣צְאוּ בָ֗הּ כִּ֧י אִם-הַגֻּלְגֹּ֛לֶת וְהָרַגְלַ֖יִם וְכַפּ֥וֹת הַיָּדָֽיִם:

 רש"י  הגלגולת והרגלים. אמרו רבותינו (פרקי דרבי אליעזר פרק יז) : שהיתה מרקדת לפני חתנים בידיה וברגליה ומכשכשת בראשה : (רש"י)

 מצודת דוד  כי אם הגולגולת וכו'. ושאר כל הגוף אכלו הכלבים, כדבר ה'. ואמרו רבותינו ז''ל (פרקי דרבי אליעזר פרק יז) : בזכות שהיתה מרקדת ברגליה, ומטפחת בידיה, ומרכנת בראשה, לפני הכלה לשמחה, לזה נשארו ולא אכלוה הכלבים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הגלגלת. הראש : (מצודת ציון)

 מלבי"ם  ולא מצאו בה כי אם הגלגולת הנה היעוד היה שיאכלו אותה הכלבים בחלק יזרעאל, דהיינו בחלקת השדה ששם הומת נבות, והיא הומתה בעיר רחוק מן החלקה, והכלבים לקחו את גויתה ונשאוה לחלקת נבות ושם אכלוה, ולא מצאו במקום שהומתה רק הגלגולת וכפות ידים ורגלים, והשיעור שמטמא באהל הוא רוב בנינו או רוב מנינו (כמ''ש בפ''ב דאהלות). ורוב בנין דהיינו השדרה והשוקים והירכים נלקח משם, רוב מנין העצמות שהם כפות הידים והרגלים והגלגולת שהם קכ''ח עצמות נשארו ונקברו, ועל זה אמר :(מלבי"ם)


{לו}  וַיָּשֻׁבוּ֮ וַיַּגִּ֣ידוּ לוֹ֒ וַיֹּ֙אמֶר֙ דְּבַר-יְהוָ֣ה ה֔וּא אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֗ר בְּיַד-עַבְדּ֛וֹ אֵלִיָּ֥הוּ הַתִּשְׁבִּ֖י לֵאמֹ֑ר בְּחֵ֣לֶק יִזְרְעֶ֔אל יֹאכְל֥וּ הַכְּלָבִ֖ים אֶת-בְּשַׂ֥ר אִיזָֽבֶל:

 מצודת דוד  דבר ה' הוא. ולא במקרה בא : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בחלק יזרעאל. ידמה שבכרם נבות נפלה ושם אכלו בשדה הכלבי' כי אצל בית אחאב היה כרם נבות : (רלב"ג)

 מלבי"ם  דבר ה' הוא שמה שלקחוה הכלבים לחלקת נבות מפני שה' דבר בחלק יזרעאל יאכלו הכלבים : (מלבי"ם)


{לז}  (והית) וְֽהָיְתָ֞ה נִבְלַ֣ת אִיזֶ֗בֶל כְּדֹ֛מֶן עַל-פְּנֵ֥י הַשָּׂדֶ֖ה בְּחֵ֣לֶק יִזְרְעֶ֑אל אֲשֶׁ֥ר לֹֽא-יֹאמְר֖וּ זֹ֥את אִיזָֽבֶל: (פ)

 רש"י  כדומן. תרגומו : כזבל : (רש"י)

 מצודת דוד  כדומן. כזבל המפוזר בארץ, כן היו אבריה מפוזרים : זאת איזבל. כי רוב הגוף אכלו הכלבים, והנשאר לא היה שמה עליה. (א) האמנים אחאב. האמנים של אחאב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כדומן. כזבל, כמו (ירמיהו ח ב) : לדומן על פני האדמה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם  והיתה רצה לומר ומה שלקחו את הגוף והשאירו הגלגולת וכפות הידים, מפני שאמר שתהיה נבלת איזבל כדומן שמשליכים אותו אל פני השדה, וכן גררוה לשדה נבות, אשר לא יאמרו זאת איזבל ולכן נכרת הראש ופרצוף פנים בל יוכר כלל שהיא איזבל :(מלבי"ם)

מלכים ב פרק-י

{א}  וּלְאַחְאָ֛ב שִׁבְעִ֥ים בָּנִ֖ים בְּשֹׁמְר֑וֹן וַיִּכְתֹּב֩ יֵה֨וּא סְפָרִ֜ים וַיִּשְׁלַ֣ח שֹׁמְר֗וֹן אֶל-שָׂרֵ֤י יִזְרְעֶאל֙ הַזְּקֵנִ֔ים וְאֶל-הָאֹמְנִ֥ים אַחְאָ֖ב לֵאמֹֽר:

 רש"י  ואל האומנים אחאב. אומנים את בניו : (רש"י)

 מצודת ציון  האמנים. כן יקראו מגדלי הילדים, כמו (ישעיהו ס ד) : על צד תאמנה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם  אל שרי יזרעאל וכו' אחאב לאמר שיעור הכתוב אחאב לאמר אל שרי יזרעאל כתב אגרת בשם אחאב שאחאב אומר ופוקד אל שרי יזרעאל (שברחו אז מיזרעאל לשומרון) ואל הזקנים והאומנים, שילחמו בעד ביתו, ולכן לא אמר אומני אחאב בסמיכות להורות גם הכוונה אחאב לאמר שאחאב אומר ופוקד להם אלה הדברים, ועתה כאילו אומר אם הייתם עצלים עד עתה ולא הגנתם על אדוניכם על כל פנים עתה כבא הספר אליכם להעיר אזניכם, תצאו ידי חובתכם, ואתכם הרכב וכו' הוא מאמר בעל שתי פנים, בצד אחד יאמר שאתכם רכב וכלי מלחמה, ובצד אחד יאמר שאין מי מן העם אתכם רק הסוסים והרכב והנשק באין רוכבים ולוחמים, והיה המכתב בשם אחאב למען ידעו כי לא יהוא פוקד דבר הזה ובכ''ז באו הדברים סתומים שנראה גם כן שהם בשם יהוא, בדרך המליצה וההתול :(מלבי"ם)


{ב}  וְעַתָּ֗ה כְּבֹ֨א הַסֵּ֤פֶר הַזֶּה֙ אֲלֵיכֶ֔ם וְאִתְּכֶ֖ם בְּנֵ֣י אֲדֹנֵיכֶ֑ם וְאִתְּכֶם֙ הָרֶ֣כֶב וְהַסּוּסִ֔ים וְעִ֥יר מִבְצָ֖ר וְהַנָּֽשֶׁק:

 רש"י  ואתכם הרכב והסוסים. ויש בכם כח להלחם : (רש"י)

 מצודת דוד  ועתה. לא הזכיר הכתוב ראשית הדברים, שהיו כמנהג לפוקדם בשלום, ואחרי זה כתב ועתה וכו' : בני אדוניכם. יורשי המלוכה : הרכב וכו'. ואם כן הכח בידכם להלחם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והנשק. כלי המלחמה, כמו (שם כב ח) : נשק בית היער : (מצודת ציון)

 רלב"ג  והנשק. ר''ל כלי המלחמה : (רלב"ג)


{ג}  וּרְאִיתֶ֞ם הַטּ֤וֹב וְהַיָּשָׁר֙ מִבְּנֵ֣י אֲדֹנֵיכֶ֔ם וְשַׂמְתֶּ֖ם עַל-כִּסֵּ֣א אָבִ֑יו וְהִֽלָּחֲמ֖וּ עַל-בֵּ֥ית אֲדֹנֵיכֶֽם:

 מצודת דוד  על בית. בעבור בית אדוניכם, ובכדי לנסותם לדעת מה בלבם, שלח אליהם כדברים האלה : (מצודת דוד)


{ד}  וַיִּֽרְאוּ֙ מְאֹ֣ד מְאֹ֔ד וַיֹּ֣אמְר֔וּ הִנֵּה֙ שְׁנֵ֣י הַמְּלָכִ֔ים לֹ֥א עָמְד֖וּ לְפָנָ֑יו וְאֵ֖יךְ נַעֲמֹ֥ד אֲנָֽחְנוּ:

 רש"י  שני המלכים. יורם ואחזיהו : (רש"י)


{ה}  וַיִּשְׁלַ֣ח אֲשֶׁר-עַל-הַבַּ֣יִת וַאֲשֶׁ֪ר עַל-הָעִ֟יר וְהַזְּקֵנִים֩ וְהָאֹמְנִ֨ים אֶל-יֵה֤וּא | לֵאמֹר֙ עֲבָדֶ֣יךָ אֲנַ֔חְנוּ וְכֹ֛ל אֲשֶׁר-תֹּאמַ֥ר אֵלֵ֖ינוּ נַעֲשֶׂ֑ה לֹֽא-נַמְלִ֣יךְ אִ֔ישׁ הַטּ֥וֹב בְּעֵינֶ֖יךָ עֲשֵֽׂה:

 מצודת דוד  אשר על הבית. הממונה על בית המלך : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וישלח אשר על הבית. ר''ל שכבר שלח הממונים על בית אחאב והממונה על עיר שמרון וזקני העיר והאומנים ומגדלים בני אחאב שהיו גדולי העיר כמו שנזכר אחר זה שהם עבדיו וכל אשר יאמר להם יעשו : (רלב"ג)

 מלבי"ם  עבדיך אנחנו וכו' ונגד עבדיך אנחנו אמרו, לא נמליך איש ונגד כל אשר תאמר אלינו נעשה אמרו הטוב בעיניך עשה כיון שאנחנו מוכנים למלא דבריך :(מלבי"ם)


{ו}  וַיִּכְתֹּ֣ב אֲלֵיהֶם֩ סֵ֨פֶר | שֵׁנִ֜ית לֵאמֹ֗ר אִם-לִ֨י אַתֶּ֜ם וּלְקֹלִ֣י | אַתֶּ֣ם שֹׁמְעִ֗ים קְחוּ֙ אֶת-רָאשֵׁי֙ אַנְשֵׁ֣י בְנֵֽי-אֲדֹנֵיכֶ֔ם וּבֹ֧אוּ אֵלַ֛י כָּעֵ֥ת מָחָ֖ר יִזְרְעֶ֑אלָה וּבְנֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ שִׁבְעִ֣ים אִ֔ישׁ אֶת-גְּדֹלֵ֥י הָעִ֖יר מְגַדְּלִ֥ים אוֹתָֽם:

 רש"י  ובני המלך שבעים איש את גדולי העיר וגו'. כל זה כתב בספר, ואני יודע חשבונם, שבעים איש והם עם גדולי העיר המגדלים אותם : (רש"י)

 מצודת דוד  אם לי אתם. אם אתם משלי ונכנעים אלי : כעת מחר. כעת הזאת ביום מחר : ובני המלך וכו'. גם זה מדברי יהוא שכתב להם, יודע אני שהמה שבעים, ובבית גדולי העיר. ולא תוכלו להעלים ממני את מי מהם : את גדולי העיר. והמה עם גדולי העיר, שהיו מגדלים אותם, רצה לומר : שהיו בבית גדולי העיר : (מצודת דוד)


{ז}  וַיְהִ֗י כְּבֹ֤א הַסֵּ֙פֶר֙ אֲלֵיהֶ֔ם וַיִּקְחוּ֙ אֶת-בְּנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וַֽיִּשְׁחֲט֖וּ שִׁבְעִ֣ים אִ֑ישׁ וַיָּשִׂ֤ימוּ אֶת-רָֽאשֵׁיהֶם֙ בַּדּוּדִ֔ים וַיִּשְׁלְח֥וּ אֵלָ֖יו יִזְרְעֶֽאלָה:

 רש"י  בדודים. סירות : (רש"י)

 מצודת ציון  בדודים. כעין קדירות, וכן (שמואל א ב יד) : והכה בכיור או בדוד : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וישימו את ראשיהם בדודים. ר''ל בסלים כדי שיראום האנשים : שימו אותם שני צבורים. הם כמו חמרים ר''ל שיעשו שני גלים מאלו הראשים והנה באו בעוד לילה להעלים הענין מההמון : (רלב"ג)


{ח}  וַיָּבֹ֤א הַמַּלְאָךְ֙ וַיַּגֶּד-ל֣וֹ לֵאמֹ֔ר הֵבִ֖יאוּ רָאשֵׁ֣י בְנֵֽי-הַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּ֗אמֶר שִׂ֣ימוּ אֹתָ֞ם שְׁנֵ֧י צִבֻּרִ֛ים פֶּ֥תַח הַשַּׁ֖עַר עַד-הַבֹּֽקֶר:

 רש"י  צבורים. חמרין, דגורין, מונטי''ס בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  עד הבקר. להיות מונחים עד הבקר, בכדי שיראום העם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צבורים. קבוצים, כמו (בראשית מא מט) : ויצבור יוסף : (מצודת ציון)


{ט}  וַיְהִ֤י בַבֹּ֙קֶר֙ וַיֵּצֵ֣א וַֽיַּעֲמֹ֔ד וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל-כָּל-הָעָ֔ם צַדִּקִ֖ים אַתֶּ֑ם הִנֵּ֨ה אֲנִ֜י קָשַׁ֤רְתִּי עַל-אֲדֹנִי֙ וָאֶהְרְגֵ֔הוּ וּמִ֥י הִכָּ֖ה אֶת-כָּל-אֵֽלֶּה:

 רש"י  צדיקים אתם. כולכם בעיניכם צדיקים, ומחזיקים אותי בחזקת רשע, על שהרגתי את המלך, ועתה ראו, הנה אני קשרתי על אדוני ואהרגהו, את כל אלה מי הכה, אני לא הרגתים, אך מאלה תדעו אפוא, כי גזרת המלך היא עליהם, וההורגם צדיק הוא, ומקיים את מצות המקום : (רש"י)

 מצודת דוד  צדיקים אתם. רוצה לומר : הנה תחשבו שאתם צדיקים ממני, על שהרגתי את המלך, ומי הרג את כל אלה, הלא אנשי שומרון הרגום : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  צדיקים אתם רצה לומר כי כפי הדין אם אומר תנו אחד מכם ונהרגנו ואם לאו נהרוג את כולכם יהרגו כולם ואל ימסרו וכו' אלא אם כן חייב מיתה כשבע בן בכרי (כמ''ש הרמב''ם פ''ה מה' יסודי התורה), ואם כן מי הכה את אלה, ואתם צדיקים אתם, ושארית ישראל לא יעשו עולה, ואם כן :(מלבי"ם)


{י}  דְּע֣וּ אֵפ֗וֹא כִּי֩ לֹ֨א יִפֹּ֜ל מִדְּבַ֤ר יְהוָה֙ אַ֔רְצָה אֲשֶׁר-דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה עַל-בֵּ֣ית אַחְאָ֑ב וַיהוָ֣ה עָשָׂ֔ה אֵ֚ת אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר בְּיַ֖ד עַבְדּ֥וֹ אֵלִיָּֽהוּ:

 מצודת דוד  דעו אפוא. בזאת דעו עתה, שלא יפול דבר ה' ארצה, להיות בטל מה מדברו, כי אם יפול על ראש מי אשר נגזר עליו : וה' עשה. הריגת המלך ובניו באה בהשגחה מה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אפוא. תרגם יונתן : כען, והוא תרגום של 'עתה' : (מצודת ציון)

 מלבי"ם  דעו אפוא שהם חייבים מיתה על פי דבר ה', וה' עשה לא אני ולא אתם :(מלבי"ם)


{יא}  וַיַּ֣ךְ יֵה֗וּא אֵ֣ת כָּל-הַנִּשְׁאָרִ֤ים לְבֵית-אַחְאָב֙ בְּיִזְרְעֶ֔אל וְכָל-גְּדֹלָ֖יו וּמְיֻדָּעָ֣יו וְכֹהֲנָ֑יו עַד-בִּלְתִּ֥י הִשְׁאִֽיר-ל֖וֹ שָׂרִֽיד:

 מצודת ציון  ומידעיו. קרוביו, כמו (רות ב א) : מודע לאישה : וכהניו. כהני הבעל : שריד. שארית : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וכהניו הם כהני הבמות : (רלב"ג)


{יב}  וַיָּ֙קָם֙ וַיָּבֹ֔א וַיֵּ֖לֶךְ שֹׁמְר֑וֹן ה֛וּא בֵּֽית-עֵ֥קֶד הָרֹעִ֖ים בַּדָּֽרֶךְ:

 רש"י  בית עקד הרועים. (תרגום :) בית כנישת רעיא : עקד. לשון קשר, מקום אסיפת רועים : (רש"י)

 מצודת דוד  הוא בית עקד. כשבא לבית עקד הרועים אשר עמדה בדרך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בית עקד הרועים. בית שהרועים גתזים בו הצאן, ולפי שהדרך לעקדם ולקושרם בעת הגזיזה, קרוי עקד, מלשון (בראשית כב ט) : ויעקוד את יצחק : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויקם ויבא וילך שומרון. ר''ל שכבר קם יהוא ובא לביתו לקחת הרכב והלך לשומרון ובדרכו הנה בהיותו בית עקד הרועים הוא הבית שהיו הרועים גוזזים שם את הצאן ולזה היו עוקדים אותם שם הנה מצא יהוא את אחי אחזיהו מלך יהודה ר''ל בני אחי אחזיהו כי כבר מתו אחיו כמו שנזכר בספר ד''ה : (רלב"ג)

 מלבי"ם  (יב-יד) הוא בית עקד שעורו כשהיה הוא בבית עקד הרועים רצה לומר במקום שמתאספים שם הרועים מצא יהוא שם את אחי אחזיה שהיו שם בבית הזה, והם לא ידעו מכל הנעשה, וישחטם שם, באופן שגם מבית יורם שהיה חתן אחאב לא נשאר מאומה, ובדברי הימים מפרש שהיו בני אחי אחזיהו כי אחי אחזיהו נהרגו בגדוד הערבים כמש''ש :(מלבי"ם)


{יג}  וְיֵה֗וּא מָצָא֙ אֶת-אֲחֵי֙ אֲחַזְיָ֣הוּ מֶֽלֶךְ-יְהוּדָ֔ה וַיֹּ֖אמֶר מִ֣י אַתֶּ֑ם וַיֹּאמְר֗וּ אֲחֵ֤י אֲחַזְיָ֙הוּ֙ אֲנַ֔חְנוּ וַנֵּ֛רֶד לִשְׁל֥וֹם בְּנֵֽי-הַמֶּ֖לֶךְ וּבְנֵ֥י הַגְּבִירָֽה:

 רש"י  ובני הגבירה. איזבל : (רש"י)

 מצודת דוד  ויהוא מצא. שם מצא יהוא את אחי אחזיהו, רוצה לומר : בני אחזיהו. וכן נאמר בדברי הימים (ב כח ח). כי לא היו לו אחים, כי כולם נהרגו מאז כמו שנאמר שם : לשלום. לשאול בשלום בני אחאב ואיזבל, ולא ידעו כי נהרגו : (מצודת דוד)


{יד}  וַיֹּ֙אמֶר֙ תִּפְשׂ֣וּם חַיִּ֔ים וַֽיִּתְפְּשׂ֖וּם חַיִּ֑ים וַֽיִּשְׁחָט֞וּם אֶל-בּ֣וֹר בֵּֽית-עֵ֗קֶד אַרְבָּעִ֤ים וּשְׁנַ֙יִם֙ אִ֔ישׁ וְלֹֽא-הִשְׁאִ֥יר אִ֖ישׁ מֵהֶֽם: (ס)

 מצודת דוד  וישחטום. כי גם המה היו מבית אחאב : בית עקד. העומד בבית עקד : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וישחטום אל בור בית עקד. הנה היה בור בבית ההוא שהיה בית עקד הרועים ושם שמום אחר שהרגום : (רלב"ג)


{טו}  וַיֵּ֣לֶךְ מִשָּׁ֡ם וַיִּמְצָ֣א אֶת-יְהוֹנָדָב֩ בֶּן-רֵכָ֨ב לִקְרָאת֜וֹ וַֽיְבָרְכֵ֗הוּ וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו הֲיֵ֧שׁ אֶת-לְבָבְךָ֣ יָשָׁ֗ר כַּאֲשֶׁ֤ר לְבָבִי֙ עִם-לְבָבֶ֔ךָ וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹנָדָ֥ב יֵ֛שׁ וָיֵ֖שׁ תְּנָ֣ה אֶת-יָדֶ֑ךָ וַיִּתֵּ֣ן יָד֔וֹ וַיַּעֲלֵ֥הוּ אֵלָ֖יו אֶל-הַמֶּרְכָּבָֽה:

 רש"י  ויאמר אליו. יהוא : היש את לבבך ישר. ושלם מה שאני עושה, כאשר לבבי שלם עם לבבך : ויאמר יהונדב יש ויש תנה את ידך. ואחוז בה, והעלני אליך אל המרכבה : (רש"י)

 מצודת דוד  היש את לבבך ישר. האם יש עם לבבך ישר ותמים עמי לאהוב אותי, כאשר לבבי ישר עם לבבך : יש ויש. הכפל לחזק : תנה את ידך. בדרך אהבה וקיום ברית. או להעלהו על המרכבה : (מצודת דוד)


{טז}  וַיֹּ֙אמֶר֙ לְכָ֣ה אִתִּ֔י וּרְאֵ֖ה בְּקִנְאָתִ֣י לַיהוָ֑ה וַיַּרְכִּ֥בוּ אֹת֖וֹ בְּרִכְבּֽוֹ:

 מצודת דוד  בקנאתי. במה שאקנא קנאת ה', להנקם מבית אחאב, ועובדי הבעל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בקנאתי. ענין נקימה, כמו (במדבר כה יא) : בקנאו את קנאתי : (מצודת ציון)


{יז}  וַיָּבֹא֙ שֹֽׁמְר֔וֹן וַ֠יַּךְ אֶת-כָּל-הַנִּשְׁאָרִ֧ים לְאַחְאָ֛ב בְּשֹׁמְר֖וֹן עַד-הִשְׁמִיד֑וֹ כִּדְבַ֣ר יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר אֶל-אֵלִיָּֽהוּ: (פ) {יח}  וַיִּקְבֹּ֤ץ יֵהוּא֙ אֶת-כָּל-הָעָ֔ם וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם אַחְאָ֕ב עָבַ֥ד אֶת-הַבַּ֖עַל מְעָ֑ט יֵה֖וּא יַעַבְדֶ֥נּוּ הַרְבֵּֽה:

 מצודת דוד  אחאב עבד את הבעל מעט. כאומר, והנה בעבור זה באה הרעה על ביתו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  אחאב עבד א''ל בערמה שאחאב נענש מפני שלא עבד את הבעל הרבה רק מעט ולכן יהוא יעבדנו הרבה ולכן צוה שיתקבצו נביאי הבעל וכהניו :(מלבי"ם)


{יט}  וְעַתָּ֣ה כָל-נְבִיאֵ֣י הַבַּ֡עַל כָּל-עֹבְדָ֣יו וְכָל-כֹּהֲנָיו֩ קִרְא֨וּ אֵלַ֜י אִ֣ישׁ אַל-יִפָּקֵ֗ד כִּי֩ זֶ֨בַח גָּד֥וֹל לִי֙ לַבַּ֔עַל כֹּ֥ל אֲשֶׁר-יִפָּקֵ֖ד לֹ֣א יִֽחְיֶ֑ה וְיֵהוּא֙ עָשָׂ֣ה בְעָקְבָּ֔ה לְמַ֥עַן הַאֲבִ֖יד אֶת-עֹבְדֵ֥י הַבָּֽעַל:

 רש"י  בעקבה. במרמה, לשון (בראשית כז לו) : ויעקבני : (רש"י)

 מצודת דוד  לי לבעל. יהיה לי אל הבעל : בעקבה. בכדי שיקבצו כולם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אל יפקד. אל יחסר, כמו (שם לא מט) : ולא נפקד ממנו איש : בעקבה. תרגם יונתן : בחוכמא, וכן (בראשית כז לו) : ויעקבני זה פעמים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  איש אל יפקד. ר''ל שלא יחסר איש שלא יהיו כלם שם : עשה בעקבה. ר''ל במרמה : (רלב"ג)


{כ}  וַיֹּ֣אמֶר יֵה֗וּא קַדְּשׁ֧וּ עֲצָרָ֛ה לַבַּ֖עַל וַיִּקְרָֽאוּ:

 רש"י  קדשו עצרה. הכריזו אסיפה, להיות נעצרים לבית הבעל : (רש"י)

 מצודת דוד  קדשו עצרה. הזמינו יום, להיות כולם נעצרים ונאספים : ויקראו. הכריזו יום קבוע : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קדשו. הזמינו : עצרה. אסיפה וקבוץ, כמו (ירמיהו ט א) : עצרת בוגדים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  קדשו עצרה לבעל. זמנו וקראו יום שתהיו נעצרים בו כלכם לבעל : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויאמר צוה להם שיקדשו עצרה לבעל היינו שיקבעו יום מועד בשבילו ויהיה היום ההוא מקודש ואסור במלאכה וכן עשו ויקראו יום חג ועצרה לבעל :(מלבי"ם)


{כא}  וַיִּשְׁלַ֤ח יֵהוּא֙ בְּכָל-יִשְׂרָאֵ֔ל וַיָּבֹ֙אוּ֙ כָּל-עֹבְדֵ֣י הַבַּ֔עַל וְלֹֽא-נִשְׁאַ֥ר אִ֖ישׁ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא-בָ֑א וַיָּבֹ֙אוּ֙ בֵּ֣ית הַבַּ֔עַל וַיִּמָּלֵ֥א בֵית-הַבַּ֖עַל פֶּ֥ה לָפֶֽה:

 מצודת דוד  פה לפה. מהפתח מהעבר מזה עד, הפתח שממולו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  וישלח עפ''ז שלח לקבץ עובדי הבעל מכל ישראל לבא ליום החג :(מלבי"ם)


{כב}  וַיֹּ֗אמֶר לַֽאֲשֶׁר֙ עַל-הַמֶּלְתָּחָ֔ה הוֹצֵ֣א לְב֔וּשׁ לְכֹ֖ל עֹבְדֵ֣י הַבָּ֑עַל וַיֹּצֵ֥א לָהֶ֖ם הַמַּלְבּֽוּשׁ:

 רש"י  על המלתחה. תרגם יונתן : לדממנא על קומטריא. ארגזים וקופסאות, שכורכין בתוכן וגונזין תכשיטי עובדי הבעל : (רש"י)

 מצודת דוד  הוצא לבוש. הכוונה היה שיהיו נכרים במלבושיהם, לשלא ימלט מי מהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  המלתחה. הוא מקום גנוזת כריכי מלבושי כהני הבעל, והוא הפוך מן (איוב לח ט) : וערפל חתולתו, וכן תרגם יונתן : קומטריא, ובמשנה (כלים פרק טז משנה ז) : כסוי קמטרא טהור : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויאמר לאשר על המלתחה. הוא הממונה על אוצר בגדי הכמרים ועובדי הבעל : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויאמר רצה לברר מי החייב מיתה, כי חשש פן יתערבו עמהם הבאים רק לראות, ולכן צוה שילבשו לבוש המיוחד לעבודתם וכ''א מעובדי הבעל היה לו לבוש מיוחד שמור באוצר שמה, ועפ''ז ידע שבאו בכוון, ולז''א ויוצא להם המלבוש היינו כל המלבוש שנמצא במלתחה, וגם היה זה תחבולה שלא יוכלו לברוח כי ניכרו על ידי מלבושיהם :(מלבי"ם)


{כג}  וַיָּבֹ֥א יֵה֛וּא וִיהוֹנָדָ֥ב בֶּן-רֵכָ֖ב בֵּ֣ית הַבָּ֑עַל וַיֹּ֜אמֶר לְעֹבְדֵ֣י הַבַּ֗עַל חַפְּשׂ֤וּ וּרְאוּ֙ פֶּן-יֶשׁ-פֹּ֤ה עִמָּכֶם֙ מֵעַבְדֵ֣י יְהוָ֔ה כִּ֛י אִם-עֹבְדֵ֥י הַבַּ֖עַל לְבַדָּֽם:

 מצודת דוד  מעבדי ה'. כי חשש פן יבוא מי מהם לראות מה נעשה, ויאבד עמהם : כי אם. רצה לומר : עבדי ה' יצאו מפה, ולא ישארו כי אם עובדי הבעל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חפשו. חקרו, כמו (איכה ג מ) : נחפשה דרכינו : (מצודת ציון)


{כד}  וַיָּבֹ֕אוּ לַעֲשׂ֖וֹת זְבָחִ֣ים וְעֹל֑וֹת וְיֵה֞וּא שָׂם-ל֤וֹ בַחוּץ֙ שְׁמֹנִ֣ים אִ֔ישׁ וַיֹּ֗אמֶר הָאִ֤ישׁ אֲשֶׁר-יִמָּלֵט֙ מִן-הָאֲנָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ מֵבִ֣יא עַל-יְדֵיכֶ֔ם נַפְשׁ֖וֹ תַּ֥חַת נַפְשֽׁוֹ:

 רש"י  נפשו תחת נפשו. נפש השומר תחת הנפש הנמלט : (רש"י)

 מצודת דוד  על ידיכם. המסורים בידכם, לשמרם לבל יברחו : נפשו. נפש השומר הפושע בשמירתו, תחת נפש הנמלט בפשיעתו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  (כד-כה) ויבאו לעשות זבחים ועולות, ובזה נתחייבו מיתה על הזביחה והעבודה, ואז צוה להכותן כדין, ושם שומרים מבחוץ שמונים איש להכות הפלטים, ויאמר לרצים ולשלשים צוה שיכום בתוך בית הבעל, ויכום וישליכו הפגרים לחוץ, ומשם הלכו אל עיר בית הבעל :(מלבי"ם)


{כה}  וַיְהִ֞י כְּכַלֹּת֣וֹ | לַעֲשׂ֣וֹת הָעֹלָ֗ה וַיֹּ֣אמֶר יֵ֠הוּא לָרָצִ֨ים וְלַשָּׁלִשִׁ֜ים בֹּ֤אוּ הַכּוּם֙ אִ֣ישׁ אַל-יֵצֵ֔א וַיַּכּ֖וּם לְפִי-חָ֑רֶב וַיַּשְׁלִ֗כוּ הָֽרָצִים֙ וְהַשָּׁ֣לִשִׁ֔ים וַיֵּלְכ֖וּ עַד-עִ֥יר בֵּית-הַבָּֽעַל:

 רש"י  וישלכו. (תרגום :) ורמו רהטיא וגבריא קטילין, השליכו חללים את עובדי הבעל : (רש"י)

 מצודת דוד  ככלותו. כאשר השלים יהוא לעשות העולה על ידיהם, כי אחר שעשו העולה התפרסם אמתת הדבר, שהמה עובדי הבעל, ומעתה לא יאמרו שהרג נקיים : וישליכו. אמר כן על דרך ההרחבה, אשר מרוב החפזון, כאילו השליכו את עצמם ללכת עד העיר המיוחדת לבית הבעל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לרצים. הרצים רגלי לפני מרכבתו : ולשלשים. ולשרים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וישלכו הרצים והשלשים. ר''ל שכבר השליכו הרצים והשלישים נבלת ההרוגי' מבית הבעל בעת הכותם אותם : למחראות. ר''ל לבתי כסאות להפנות שם לבזות הע''ג : ויאמר ה' אל יהוא. אמר לו זה על יד נביא כי לא היה יהוא נביא : (רלב"ג)


{כו}  וַיֹּצִ֛אוּ אֶת-מַצְּב֥וֹת בֵּית-הַבַּ֖עַל וַֽיִּשְׂרְפֽוּהָ:

 מצודת ציון  וישרפוה. כל אחת ואחת : (מצודת ציון)

 מלבי"ם  ויוציאו וישרפו מצבות בית הבעל שהיו של עץ והיו סביב בית הבעל : ויתצו מצבה אחת גדולה של אבנים שנקראת מצבת הבעל, רק חטאי ירבעם מצד שבזה החטיא את ישראל כו' ונעשה להם כדבר טוב וישר, אבל החטאים הפרטים של ירבעם שלא נמשכו אחריו כל ישראל לא נמשך יהוא אחריו :(מלבי"ם)


{כז}  וַֽיִּתְּצ֔וּ אֵ֖ת מַצְּבַ֣ת הַבָּ֑עַל וַֽיִּתְּצוּ֙ אֶת-בֵּ֣ית הַבַּ֔עַל וַיְשִׂמֻ֥הוּ (למחראות) לְמֽוֹצָא֖וֹת עַד-הַיּֽוֹם:

 רש"י  למחראות. לשון בית הכסא, וכן (ישעיהו לו יב) : לאכול את חוראיהם : (רש"י)

 מצודת דוד  מצבת הבעל. הבסיס שעמדה עליו צורת הבעל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויתצו. מלשון נתיצה ושבירה : למוצאות. להפנות שם לגדולים : (מצודת ציון)


{כח}  וַיַּשְׁמֵ֥ד יֵה֛וּא אֶת-הַבַּ֖עַל מִיִּשְׂרָאֵֽל: {כט}  רַ֠ק חֲטָאֵ֞י יָרָבְעָ֤ם בֶּן-נְבָט֙ אֲשֶׁ֣ר הֶחֱטִ֣יא אֶת-יִשְׂרָאֵ֔ל לֹֽא-סָ֥ר יֵה֖וּא מֵאַֽחֲרֵיהֶ֑ם עֶגְלֵי֙ הַזָּהָ֔ב אֲשֶׁ֥ר בֵּֽית-אֵ֖ל וַאֲשֶׁ֥ר בְּדָֽן: (ס)

 רש"י  רק חטאי ירבעם וגו'. מדאגה שלא תשוב הממלכה לבית דוד, כמו שנתירא ירבעם : (רש"י)

 מצודת דוד  עגלי הזהב. מוסב על תחילת המקרא, לומר ומה הם חטאי ירבעם, עגלי הזהב אשר בבית אל וכו' : (מצודת דוד)


{ל}  וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל-יֵה֗וּא יַ֤עַן אֲשֶׁר-הֱטִיבֹ֙תָ֙ לַעֲשׂ֤וֹת הַיָּשָׁר֙ בְּעֵינַ֔י כְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר בִּלְבָבִ֔י עָשִׂ֖יתָ לְבֵ֣ית אַחְאָ֑ב בְּנֵ֣י רְבִעִ֔ים יֵשְׁב֥וּ לְךָ֖ עַל-כִּסֵּ֥א יִשְׂרָאֵֽל:

 רש"י  ויאמר ה' אל יהוא. ביד יונה : בני רבעים. ארבע דורות, תחת שהשמדת את בית אחאב, שמלכו ארבע דורות, עמרי, ואחאב, ואחזיה, ויהורם : (רש"י)

 מצודת דוד  ויאמר ה'. על ידי נביא : הטיבות לעשות וכו'. הישר בעיני עשית, בצד היותר טוב, וכפי מחשבות לבבי עשית וכו' : בני רבעים. ד' דורות מזרעך ימלכו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  (ל-לא) ויאמר ספר שה' הבטיח ליהוא שישבו לו בני רבעים על כסא ישראל, ובכ''ז יהוא לא שמר ללכת בתורת ה' וכו' ולא סר מעל חטאת ירבעם, רצה לומר שאם לא היה הקב''ה מבטיחו שבניו ימלכו אחריו עד דור רביעי, היה לו תירוץ שירא פן תשוב הממלכה לבית דוד על ידי שיעלו העם ירושלים, כמו שמטעם זה עשה ירבעם את עגלי הזהב, אבל אחר שיהוא לא נתירא שתסוב המלוכה מזרעו כי היה לו הבטחה מה' לכן חרה אף ה' בו, ויען שכבר הבטיח לו המלכות לא יכול לכלות חמתו בו, וע''כ :(מלבי"ם)


{לא}  וְיֵה֗וּא לֹ֥א שָׁמַ֛ר לָלֶ֛כֶת בְּתֽוֹרַת-יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽי-יִשְׂרָאֵ֖ל בְּכָל-לְבָב֑וֹ לֹ֣א סָ֗ר מֵעַל֙ חַטֹּ֣אות יָֽרָבְעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת-יִשְׂרָאֵֽל: {לב}  בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם הֵחֵ֣ל יְהוָ֔ה לְקַצּ֖וֹת בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּכֵּ֥ם חֲזָאֵ֖ל בְּכָל-גְּב֥וּל יִשְׂרָאֵֽל:

 רש"י  לקצות. כמו (בראשית כז מו) : קצתי בחיי : (רש"י)

 מצודת דוד  החל ה'. התחיל ה' להכרית בישראל : בכל גבול ישראל. לא במקום אחד לבד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לקצות. להכרית, כמו (דברים כה יב) : וקצותה את כפה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בימים ההם החל ה' לקצות בישראל. הנה מזה המקום יתבאר לך שמה שהמית יהוא מבית אחאב היה נמלט מחרב חזאל כי בימי בית אחאב לא שלטה חרבו בישראל אך בימי יהוא התחיל הש''י לקצץ ולהכרית בישראל על יד חזאל והנה קצה וקצץ הם שני שרשים בענין אחד : (רלב"ג)

 מלבי"ם  החל ה' לקצות בישראל רצה לומר שהחל להכות היושבים בקצה, מעבר הירדן מזרחה :(מלבי"ם)


{לג}  מִן-הַיַּרְדֵּן֙ מִזְרַ֣ח הַשֶּׁ֔מֶשׁ אֵ֚ת כָּל-אֶ֣רֶץ הַגִּלְעָ֔ד הַגָּדִ֥י וְהָרֻאובֵנִ֖י וְהַֽמְנַשִּׁ֑י מֵעֲרֹעֵר֙ אֲשֶׁ֣ר עַל-נַ֣חַל אַרְנֹ֔ן וְהַגִּלְעָ֖ד וְהַבָּשָֽׁן:

 מצודת דוד  מזרח השמש. לצד המזרח הכה את כל ארץ הגלעד וכו' : מערוער וכו'. מן ערוער הכה עד סוף הגבול : והגלעד. עיר הגלעד היתה מטרפולין לכל ארץ הגלעד, ואמר מלבד שהכה ארץ הגלעד כמו שנאמר למעלה, הכה גם עיר המטרפולין שלה : (מצודת דוד)


{לד}  וְיֶ֨תֶר דִּבְרֵ֥י יֵה֛וּא וְכָל-אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה וְכָל-גְּבוּרָת֑וֹ הֲלֽוֹא-הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל-סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: {לה}  וַיִּשְׁכַּ֤ב יֵהוּא֙ עִם-אֲבֹתָ֔יו וַיִּקְבְּר֥וּ אֹת֖וֹ בְּשֹׁמְר֑וֹן וַיִּמְלֹ֛ךְ יְהוֹאָחָ֥ז בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו: {לו}  וְהַיָּמִ֗ים אֲשֶׁ֨ר מָלַ֤ךְ יֵהוּא֙ עַל-יִשְׂרָאֵ֔ל עֶשְׂרִ֥ים וּשְׁמֹנֶֽה-שָׁנָ֖ה בְּשֹׁמְרֽוֹן: (פ)

מלכים ב פרק-יא

{א}  וַֽעֲתַלְיָה֙ אֵ֣ם אֲחַזְיָ֔הוּ (וראתה) רָאֲתָ֖ה כִּ֣י מֵ֣ת בְּנָ֑הּ וַתָּ֙קָם֙ וַתְּאַבֵּ֔ד אֵ֖ת כָּל-זֶ֥רַע הַמַּמְלָכָֽה:

 מצודת דוד  כל זרע. בכדי שתמלוך היא, מבלי מערער : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ועתליהו אם אחזיהו ראתה כי מת בנה. הנה זה היה מאת הש''י לכלות הזרע הבא מאת בית אחאב כי הנותר שלא המית יהוא המיתה עתליה עד שגם יואש בן בנה הוצרכה יהושבע בת המלך יורם למלטו ולהסתירו מפני עתליהו שלא תמיתהו ולזה גנזה אותו ואת מיניקתו בחדר המטות שהיו שם והסתירו אותו הוא ומניקתו מפני עתליהו ולא הומת והנה הסתירה אותם יהושבע בבית ה' כי שם היתה יושבת כי בעלה היה כהן גדול והנה החביאתם שש שנים ואז היתה עתליהו מולכת על הארץ : (רלב"ג)


{ב}  וַתִּקַּ֣ח יְהוֹשֶׁ֣בַע בַּת-הַמֶּֽלֶךְ-י֠וֹרָם אֲח֨וֹת אֲחַזְיָ֜הוּ אֶת-יוֹאָ֣שׁ בֶּן-אֲחַזְיָ֗ה וַתִּגְנֹ֤ב אֹתוֹ֙ מִתּ֤וֹךְ בְּנֵֽי-הַמֶּ֙לֶךְ֙ (הממותתים) הַמּ֣וּמָתִ֔ים אֹת֥וֹ וְאֶת-מֵינִקְתּ֖וֹ בַּחֲדַ֣ר הַמִּטּ֑וֹת וַיַּסְתִּ֧רוּ אֹת֛וֹ מִפְּנֵ֥י עֲתַלְיָ֖הוּ וְלֹ֥א הוּמָֽת:

 רש"י  בחדר המטות. בעליית בית קדשי הקדשים, כמה שהוא אומר (לקמן פסוק ג) : ויהי אתה בית ה' מתחבא וגו'. עליו אמר דוד (תהלים כז ה) : כי יצפנני בסכה יסתירני בסתר אהלו. וקורא אותה חדר המטות, על שם (שיר השירים א יג) : בין שדי ילין, וזהו שיסד רבי אליעזר : נפץ חדר המטות, חורבן ביתך יכפר עליהם : (רש"י)

 מצודת דוד  אותו ואת מניקתו. את יואש ומניקתו, החביאה בחדר המטות שהיה בבית המקדש : ויסתירו. אף היודעים הסתירו אותו, לבל יודע לעתליה, ולזה לא הומת : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  אתו ואת מניקתו, ובדברי הימים כתב ותתן אתו ואת מניקתו בחדר המטות, וכפי מה שפרש''י שם שהמיתה אותם על ידי דבר וסם המות, ויואש שהיה יונק חלב רצו לתת סם המות למניקתו כדי שיתקלקל החלב, והחדר ששכבו שם בני המלך החולים על מטות דוי, נקרא חדר המטות, ומשם גנבה אותו ואת מניקתו זה סיפר כאן, ובדברי הימים מספר כי המקום שהסתירה אותו שם בביהמ''ק קראו אותו גם כן חדר המטות ע''ש המאורע וע''ש בין שדי ילין כדרשת חכמינו זכרונם לברכה, וזש''ש ותתן אותו בחדר המטות :(מלבי"ם)


{ג}  וַיְהִ֤י אִתָּהּ֙ בֵּ֣ית יְהוָ֔ה מִתְחַבֵּ֖א שֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים וַעֲתַלְיָ֖ה מֹלֶ֥כֶת עַל-הָאָֽרֶץ: (פ)

 מצודת דוד  ויהי אתה. כי היא היתה אשת כהן גדול, והתמידה לשבת בבית המקדש : ועתליה מולכת. וימי מלכותה ו' שנים מקוטעות : (מצודת דוד)


{ד}  וּבַשָּׁנָ֣ה הַ֠שְּׁבִיעִית שָׁלַ֨ח יְהוֹיָדָ֜ע וַיִּקַּ֣ח | אֶת-שָׂרֵ֣י (המאיות) הַמֵּא֗וֹת לַכָּרִי֙ וְלָ֣רָצִ֔ים וַיָּבֵ֥א אֹתָ֛ם אֵלָ֖יו בֵּ֣ית יְהוָ֑ה וַיִּכְרֹת֩ לָהֶ֨ם בְּרִ֜ית וַיַּשְׁבַּ֤ע אֹתָם֙ בְּבֵ֣ית יְהוָ֔ה וַיַּ֥רְא אֹתָ֖ם אֶת-בֶּן-הַמֶּֽלֶךְ:

 רש"י  לכרי. שרי המאות לגבורים, ושרי מאות לרצים. ולשון כרי שלא אמר לכרים, שם דבר של קבוצת הגבורים, ברני''ר בלע''ז : ויכרות להם ברית. שיהיו בעזרתו, להמליך את בן המלך : (רש"י)

 מצודת דוד  ובשנה השביעית. למספר השנים שהיה מתחבא : יהוידע. יתכן שהוא יוחנן הנזכר בדברי הימים (א ה לה), ועיין בסוף הספר בחשבון הדורות : שרי המאות. מן הכהנים והלוים : לכרי ולרצים. גם לקח הכרים והרצים : ויכרות. להיות האהבה ביניהם, ולהיות ידם עמו להמליך את בן המלך, והשביעם על זאת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לכרי. כמו לכרים, ויקראו כן השרים, על דרך השאלה, וכמו שכתוב (ישעיהו לד ו) : מדם כרים ועתודים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שלח יהוידע ויקח את שרי המאות לכרי ולרצים. הרצון באמרו לכרי לכרים והרצון בו לשרים והם ראשי האבות לישראל כמו שנזכר בספר דברי הימים והנה הרצון בזה שכבר לקח יהוידע שרי המאות לכהנים וללויים ושלח בידם לראשי אבות ישראל ולרצים שיבאו אליו והנה הביא אותם אליו בית ה' וכרת להם ברית עם ה' ועם המלך כמו שזכ' אחר זה שלא יגלה אותם והשביע אותם בשם ה' לעשות מצותו להקים את בית המלך על כסא אביו ואחר זה הראה אותם את בן המלך והוא יואש : (רלב"ג)

 מלבי"ם  שרי המאות לכרי ולרצים, יל''פ שרי המאות של הכרי והרצים, וכרי הוא מענין כרתי ופלתי שהם הגבורים, ויש לפרש שלקח שרי המאות, וכן לקח הכרי והרצים, ובדברי הימים נזכר אחר כך האדירים והמושלים, וירא אותם את בן המלך ובדברי הימים נזכר שהם סבבו ביהודה ויקבצו את הלוים מכל ערי ישראל וראשי האבות לירושלים ושם כרתו ברית עם המלך וכו' :(מלבי"ם)


{ה}  וַיְצַוֵּ֣ם לֵאמֹ֔ר זֶ֥ה הַדָּבָ֖ר אֲשֶׁ֣ר תַּעֲשׂ֑וּן הַשְּׁלִשִׁ֤ית מִכֶּם֙ בָּאֵ֣י הַשַּׁבָּ֔ת וְשֹׁ֣מְרֵ֔י מִשְׁמֶ֖רֶת בֵּ֥ית הַמֶּֽלֶךְ:

 רש"י  השלשית מכם באי השבת. המשמרות היו מתחדשות ובאות בשבת, משמרות כהונה ולויה, אחת נכנסת ואחת יוצאת, וצוה את המשמר הנכנס להתחלק לשלשה חלקים, השלישית בבית המלך, לשמור שלא יעמוד איש על המלך להרגו. והשלישית בשער סור. הוא שער המזרחי שבעזרה שער הסירה : והשלשית בשער אחר הרצים. אף הוא משערי העזרה. ויונתן תרגם : בתרעא דבתרוהי תרעא רהטיא. ושער הרצים, דרך שם באין מבית המלך לבית המקדש, כמה שנאמר בסוף הענין, ואותו שער העזרה שנאמר אחריו שער הרצים, קראו בדברי הימים (ב כג ד) : שער הספים : (רש"י)

 מצודת דוד  השלישית. חלק שלישי : באי השבת. כי משמרות הכהנים והלוים, היו מתחלפים בכל שבת, אלו יוצאים ואלו באים, כמה שכתוב בדברי הימים (ב כג ח) וקרוים המה באי השבת. ואמר להם : השלישית מכם, רוצה לומר : חלק שלישי משומרי המלך, יהיו מאנשי באי השבת : ושומרי וכו'. המה יהיו שומרי משמרת בית המלך, שלא יהרג בבית המלך מאוהבי עתליה, והשמירה ההיא תהיה אחר שיבוא המלך אל הבית : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויצום לאמר זה הדבר אשר תעשון השלשית. השלישית מהאנשים אשר צוה יהוידע לשמירת המלך הם מבאי השבת והם המשמר הנכנס לכהנים וללויים והשאר ישתדלו בעבודת בית המקדש וכבר זכר אחר זה כי שתי הידות ההם הם כל יוצאי השבת והם משמר היוצא ולזה יהיו השלישית מהם חצי באי השבת כי כל יוצאי השבת הם שתי הידות והנה באר כי השלישית ישמרו משמרת בית המלך שלא יכנס שם אדם יוכל להזיק למלך והשלישית יעמדו בשער סור והוא השער המזרחי שהיו טמאי' בלתי יכולים להכנס שם ולזה היה נקרא שער סור כטעם סורו טמא ובד''ה נקרא שער היסוד כי הוא היסוד הראשון מהקדושה והשלישית בשער שהוא אחר הרצים והנה תשמרו את משמרת הבית בית מסח והוא המקום שפרצו בבית בני עתליה המרשעת כמו שזכר בספר ד''ה ואולם שתי הידות באלו השלשה חלקים שזכר הם כל יוצאי השבת ושמרו את משמרת בית ה' בעבור המלך שלא ינזק על צד עוזרי עתליהו והקפת' אצל המלך סביב איש כלי מלחמתו בידו והנכנס מהזרים אל הסדרים והמערכות שיהיו מסדרים שומרי המלך יומת כדי לשמור המלך תכלית השמירה ואלו השומרים יהיו את המלך בצאתו ובבאו כדי שלא יקרהו נזק : (רלב"ג)

 מלבי"ם  (ה-ז) השאלות: בדברי הימים נאמר שוערי הספים, בית המלך, שער היסוד, והמפרשים רצו להשוות שהשנוים האלה ואמרו ששער הרצים הוא שוערי הספים ושער סור הוא שער היסוד, והדברים פליאים, וגם מדוע לא הודיע מה עשו יוצאי השבת? :

(ה-ז) השלישית מכם וכו' בדברי הימים כתוב השלישית מכם באי השבת לכהנים וללוים לשוערי הספים, והשלישית בבית המלך והשלישית בשער היסוד, וכל העם בחצרות בית ה', ואל יבא בית ה' כי אם הכהנים והמשרתים ללוים וכו' ונדחקו המפרשים להשוות המקראות ולפי הפשט, פי' הכתוב בכאן שהשלישית מכם הם יהיו באי השבת והם ישמרו משמרת בית המלך מבפנים, ועוד שתי שלישים יתחלקו בשמירת הבית מבחוץ, ויהיה שליש אחד בשער סור, ושליש אחד בשער אחר הרצים, ועתה מפרש השליש הראשון שהם באי השבת, ושמרתם את משמרת הבית, רצה לומר בית המלך, מסח שלא יסיחו דעתם רגע ושתי הידות השנים (שהם אלה שעמדו בשער סור ובשער אחר הרצים) יהיו כל יצאי השבת, והם ישמרו את משמרת בית ה' מבחוץ (ויש לפרש ושמרו את משמרת שישמרו את המשמרת, רצה לומר שומרים סביב שומרים) ויהיו גם כן לצורך המלך, והנה לא פורש כאן בפרטות איך נחלקו השומרים מבפנים מבאי השבת רק אמר סתם ושומרי משמרת בית המלך, ובדברי הימים פי' עזרא הסופר ששמירת באי השבת נחלק לשלשה, אחד לשוערי הספים, ואחד בבית המלך ואחד בשער היסוד, וכן וכל העם בחצרות בית ה' היינו יתר העם שהם שתי הידות יוצאי השבת יהיו בחצרות בית ה' שומרים מבחוץ, כמו שחשב בספר מלכים :(מלבי"ם)


{ו}  וְהַשְּׁלִשִׁית֙ בְּשַׁ֣עַר ס֔וּר וְהַשְּׁלִשִׁ֥ית בַּשַּׁ֖עַר אַחַ֣ר הָרָצִ֑ים וּשְׁמַרְתֶּ֛ם אֶת-מִשְׁמֶ֥רֶת הַבַּ֖יִת מַסָּֽח:

 רש"י  ושמרתם את משמרת הבית מסח. שמירה זו צום על החלק הראשון שאמר עליו ושמרו את משמרת בית המלך : מסח. שמרוהו מאד, שלא תסיחו דעתכם, לשון נואש (שמואל א כז א), שלא יהא יאוש בדבר, ומ''ם של מסח, מן היסוד : (רש"י)

 מצודת דוד  והשלישית. חלק שליש השני, ישמרו ב'שער סור' ואמרו רבותינו ז''ל, שהוא שער המזרחי, ויקרא כן על שם שמשם היו הטמאים פורשים, על שם הכתוב (איכה ד טו) סורו טמא קראו למו. ובדברי הימים (ב כג ה) נאמר שער היסוד, והיא היא, לפי שהיתה מקום התחלת הקדושה, כמו יסוד להבנין : והשלישית. חלק שליש השלישי, ישמרו בהשער אשר אחריו, ' שער הרצים' כן תרגם יונתן : את משמרת הבית. לבל יבוא מי בו להרוג את המלך : מסח. תרגם יונתן : מדאשתלי, ורוצה לומר : שישמרו מבלי היסח הדעת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מסח. מלשון היסח הדעת : (מצודת ציון)


{ז}  וּשְׁתֵּ֤י הַיָּדוֹת֙ בָּכֶ֔ם כֹּ֖ל יֹצְאֵ֣י הַשַּׁבָּ֑ת וְשָֽׁמְר֛וּ אֶת-מִשְׁמֶ֥רֶת בֵּית-יְהוָ֖ה אֶל-הַמֶּֽלֶךְ:

 רש"י  ושתי הידות בכם. שאמרתי שיהא בשער סור ובשער הרצים, ועמהם כל יוצאי השבת, כל אנשי משמר היוצא : ושמרו את משמרת בית ה' אל המלך. שלא יבואהו נזק מתוך בית ה', ולא הוצרך לכל זאת אלא שבת ראשונה, עד שהומתה עתליה, וברחו עוזריה מן העיר : (רש"י)

 מצודת דוד  ושתי הידות בכם. שני שלישים בשומרי המלך, יהיו כל אנשי יוצאי השבת, על כי המה פנוים הם מעבודת המקדש, כי באו במקומם באי השבת, והמה יעבדו עבודת המקדש, ולזה לא יוכלו הם כולם לשמור על המלך, כי אם מחציתם : ושמרו. יוצאי השבת ישמרו בבית ה', בעבור המלך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הידות. החלקים, כמו (בראשית מז כד) : וארבע הידות : (מצודת ציון)


{ח}  וְהִקַּפְתֶּ֨ם עַל-הַמֶּ֜לֶךְ סָבִ֗יב אִ֚ישׁ וְכֵלָ֣יו בְּיָד֔וֹ וְהַבָּ֥א אֶל-הַשְּׂדֵר֖וֹת יוּמָ֑ת וִהְי֥וּ אֶת-הַמֶּ֖לֶךְ בְּצֵאת֥וֹ וּבְבֹאֽוֹ:

 רש"י  והבא אל השדרות. איש נכרי שיבא לתוך המחוז הקרוי שדרות, והוא מקום מבוא המלך מביתו לבית ה'. ולא ידעתי מהו לשון שדרות. ויונתן תרגם : סודריא : (רש"י)

 מצודת דוד  וכליו. כלי זיינו : והבא. איש זר הבא אל תוך סדר מערכות השומרים יומת, כי אולי הוא מאנשי עתליה, ומבקש להרוג את המלך : בצאתו ובבואו. בצאתו מן הבית ובבואו אליו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והקפתם. וסבבתם : השדרות. כמו הסדרות, בסמ''ך, והוא מלשון סדור ועריכה, וכמו שהחיל המסודר יקראו מערכת, כמו כן יקראו סדרות : (מצודת ציון)

 מלבי"ם  והקפתם ובדברי הימים אומר והקיפו הלוים את המלך סביב איש וכליו בידו והבא אל הבית יומת והיו את המלך בבואו ובצאתו, וכבר בארתי ששם דבר על השומרים מבפנים, וכאן דבר על השומרים בכלל, ופי' את השומרים שמבחוץ, כאן פי' והקפתם על המלך היינו השומרים בחוץ ושם אומר והקיפו את המלך היינו השומרים בפנים שהקיפו אותו ממש, כאן אמר שהבא אל השדרות יומת דהיינו במקום שמתחיל הסדר מבחוץ, ושם אמר שהשומרים הפנימים השגיחו שנית שהבא אל הבית יומת, באופן שלא יכנס שום אדם חוץ לגבולו, ולכן אמר כאן שיהיו עם המלך בצאתו ובבואו ושם אמר שיהיו עמו בבואו ובצאתו ששם מדבר משומרים הפנימים שהם קבלוהו בבואו ולוהו בצאתו וכשיצא לוהו השומרים החיצונים בצאתו וכן בחזרה בבואו ולכן אמר כאן בצאתו ובבואו :(מלבי"ם)


{ט}  וַֽיַּעֲשׂ֞וּ שָׂרֵ֣י (המאיות) הַמֵּא֗וֹת כְּכֹ֣ל אֲשֶׁר-צִוָּה֮ יְהוֹיָדָ֣ע הַכֹּהֵן֒ וַיִּקְחוּ֙ אִ֣ישׁ אֶת-אֲנָשָׁ֔יו בָּאֵ֣י הַשַּׁבָּ֔ת עִ֖ם יֹצְאֵ֣י הַשַּׁבָּ֑ת וַיָּבֹ֖אוּ אֶל-יְהוֹיָדָ֥ע הַכֹּהֵֽן:

 מצודת דוד  איש את אנשיו. כל שר מאה מבאי השבת ויוצאי השבת, לקח את אנשיו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויקחו איש את אנשיו באי השבת עם יוצאי השבת. והנה לקחו מבאי השבת מחציתם לזאת השמירה וכל יוצאי השבת כמו שקדם והנ' לא הטריח יהוידע המשמרו' האחרות לזאת השמירה : (רלב"ג)


{י}  וַיִּתֵּ֨ן הַכֹּהֵ֜ן לְשָׂרֵ֣י (המאיות) הַמֵּא֗וֹת אֶֽת-הַחֲנִית֙ וְאֶת-הַשְּׁלָטִ֔ים אֲשֶׁ֖ר לַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֑ד אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֥ית יְהוָֽה:

 מצודת דוד  החנית. רוצה לומר : קבוצת החניתות : אשר למלך דוד. אשר עשאם דוד, והיו מונחים בבית ה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  השלטים. כעין מגינים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויתן הכהן לשרי המאות את החנית ואת השלטים אשר למלך דוד. ר''ל שהקדיש אותם המלך דוד : (רלב"ג)

 מלבי"ם  את החנית ואת השלטים אשר למלך דוד ושלמה עשה שלטי זהב כנזכר למעלה (א' י') ויחסם אל דוד כי נעשה מן הזהב שהניח דוד, ובדברי הימים אמר ואת המגנים ולא נזכרו כאן, כי לקחם שישק והיו מגני נחושת תחתיהם הנזכר למעלה (א' י''ד) :(מלבי"ם)


{יא}  וַיַּעַמְד֨וּ הָרָצִ֜ים אִ֣ישׁ | וְכֵלָ֣יו בְּיָד֗וֹ מִכֶּ֨תֶף הַבַּ֤יִת הַיְמָנִית֙ עַד-כֶּ֤תֶף הַבַּ֙יִת֙ הַשְּׂמָאלִ֔ית לַמִּזְבֵּ֖חַ וְלַבָּ֑יִת עַל-הַמֶּ֖לֶךְ סָבִֽיב:

 מצודת דוד  ויעמדו הרצים. מלבד באי השבת ויוצאי השבת, עמדו הרצים על פני רוחב הבית, ורוצה לומר : בעזרה : למזבח. לפני המזבח וההיכל : על המלך. סמוך למלך וסביבו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מכתף. מצד : (מצודת ציון)

 רלב"ג  על המלך סביב. ר''ל אצל המלך סביב : (רלב"ג)

 מלבי"ם  למזבח ולבית רצה לומר קצתם שמרו למזבח שהם השומרים הפנימים מבאי השבת, וקצתם שמרו הבית שהם שומרים החיצונים ממוצאי השבת, ושניהם עמדו מכתף הימנית עד כתף השמאלית, משמרת לפנים ממשמרת: (מלבי"ם)


{יב}  וַיּוֹצִ֣א אֶת-בֶּן-הַמֶּ֗לֶךְ וַיִּתֵּ֤ן עָלָיו֙ אֶת-הַנֵּ֙זֶר֙ וְאֶת-הָ֣עֵד֔וּת וַיַּמְלִ֥כוּ אֹת֖וֹ וַיִּמְשָׁחֻ֑הוּ וַיַּכּוּ-כָ֔ף וַיֹּאמְר֖וּ יְחִ֥י הַמֶּֽלֶךְ: (ס)

 רש"י  את הנזר ואת העדות. ספר התורה, כמו שכתוב (דברים יז יט) : והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו. ורבותינו אמרו (עבודה זרה מד א) : הנזר הוא העדות, שכל הראוי למלכות הולמתו, ושאינו ראוי למלכות אינה הולמתו : (רש"י)

 מצודת דוד  ויוצא. ממקום מחבואו : הנזר. כתר מלכות : העדות. היא התורה, הנקראת עדות, ותלו אותה בזרועו, וכמו שאמרו רבותינו ז''ל (סנהדדרין כב א) בספר תורה היתירה של מלך, או הוא מלשון עדי וקשוט ורצה לומר : קשט אותו בגדי מלוכה, מאבני יקר : ויכו כף. היא דרך שמחה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הנזר. הכתר : העדות. מלשון עדי וקשוט. או על הספר תורה יאמר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  את הנזר ואת העדות. ר''ל הכתר ואחשוב שנתן אצלו התורה שנקראת עדות שיקרא בה כל ימי חייו והיתה עמו כמו שנזכר בתורה : וימשחוהו. מפני מחלוקת עתליה הוצרכו למשחו מצורף לזה שלא היה מפורסם מאד שיהיה בן המלך : (רלב"ג)

 מלבי"ם  את הנזר ואת העדות פרש''י שהוא ספר תורה, ובאמת כפי הדין היה צריך שיכתוב לעצמו ספר תורה אחר שמלך, רק לפי שעה נתנו עליו, ובפרט שיש לחקור אם יוצא אחר כך בספר תורה שצוה לכתוב כשהיה קטן, וימשחהו ובדברי הימים כתוב וימשחהו יהוידע ובניו, כי משיחת המלך צריך שיהיה ע''פ נביא וזכריה בן יהוידע היה נביא, וכבר פי' חכמינו זכרונם לברכה בהוריות וכריתות שהגם שמלך בן מלך אין צריך משיחה, כאן משחוהו מפני מחלוקת עתליה (מלבי"ם)


{יג}  וַתִּשְׁמַ֣ע עֲתַלְיָ֔ה אֶת-ק֥וֹל הָֽרָצִ֖ין הָעָ֑ם וַתָּבֹ֥א אֶל-הָעָ֖ם בֵּ֥ית יְהוָֽה:

 מצודת דוד  קול הרצין העם. קול מרוצת העם, וכאילו אמר, קול העם הרצין : (מצודת דוד)

 רלב"ג  את קול הרצין העם. ר''ל קול הרצין וקול העם : (רלב"ג)

 מלבי"ם  קול הרצין העם, פי' קול הרצים וקול העם, ובדברי הימים קול העם הרצים והמהללים את המלך, ויש לפרש כאן גם כן קול הרצים, וקול העם המהללים :(מלבי"ם)


{יד}  וַתֵּ֡רֶא וְהִנֵּ֣ה הַמֶּלֶךְ֩ עֹמֵ֨ד עַֽל-הָעַמּ֜וּד כַּמִּשְׁפָּ֗ט וְהַשָּׂרִ֤ים וְהַחֲצֹֽצְרוֹת֙ אֶל-הַמֶּ֔לֶךְ וְכָל-עַ֤ם הָאָ֙רֶץ֙ שָׂמֵ֔חַ וְתֹקֵ֖עַ בַּחֲצֹֽצְר֑וֹת וַתִּקְרַ֤ע עֲתַלְיָה֙ אֶת-בְּגָדֶ֔יהָ וַתִּקְרָ֖א קֶ֥שֶׁר קָֽשֶׁר: (ס)

 רש"י  העמוד. הוא מעמד המלך בבית ה' : קשר קשר. מרד מרד יש כאן : (רש"י)

 מצודת דוד  על העמוד. רוצה לומר : על מקום מיוחד למלך לעמוד שם, וזהו כמשפט, רצה לומר : כמנהג המלך וכן נאמר בדברי הימים (ב כג יג) : על עמודו והיא היא : קשר קשר. מרד יש כאן, וכפלה דבריה כדרך החרד : (מצודת דוד)

 רלב"ג  עומד על העמוד. ר''ל אצל העמוד : (רלב"ג)


{טו}  וַיְצַו֩ יְהוֹיָדָ֨ע הַכֹּהֵ֜ן אֶת-שָׂרֵ֥י (המיאות) הַמֵּא֣וֹת | פְּקֻדֵ֣י הַחַ֗יִל וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ הוֹצִ֤יאוּ אֹתָהּ֙ אֶל-מִבֵּ֣ית לַשְּׂדֵרֹ֔ת וְהַבָּ֥א אַחֲרֶ֖יהָ הָמֵ֣ת בֶּחָ֑רֶב כִּ֚י אָמַ֣ר הַכֹּהֵ֔ן אַל-תּוּמַ֖ת בֵּ֥ית יְהוָֽה:

 רש"י  הוציאו אותה. מבית המקדש לשדרות, והביאו אותה דרך בית השדרות לבית המלך, ואל תניחוה לצאת דרך מוצא העזרה אל העיר, פן תמצא עוזרים ומתחברים אליה : והבא אחריה. בעזרתה : המת בחרב. להמית בחרב : (רש"י)

 מצודת דוד  פקודי החיל. הממונים על החיל : הוציאו אותה אל מבית לשדרות. רצה לומר : הוציאו אותה מחוץ לבית המקדש אולם תלך אל מבית לשדרות, רצה לומר : מבפנים למערכת השומרים, לבל תמלט : והבא אחריה. להיות בעזרתה, דתו להמית בחרב : כי אמר וכו'. ולזה לא הרגוה מיד : (מצודת דוד)

 רלב"ג  הוציאו אותה אל מבית לשדרות. ר''ל הוציאו אותה בדרך שתהיה תמיד מבפני' לסדרים ולמערכות השומרים את המלך כדי שלא תמלט ותנוס : והבא אחריה המת בחרב. ר''ל הנמשך אחריה לבא עמה תמיתו בחרב כדי שלא יאספו אליה ותחחזק מעט והנה שמו לה מקום לנוס אשר בחרו ולזה באה דרך כניסת הסוסים בית המלך ושם לא היתה יכולה לנטות אנה ואנה והרגוה שם כי לא רצה הכהן שתומת בית ה' : (רלב"ג)

 מלבי"ם  אל מבית לשדרות אל מקום שהוא בפנים של סדרי המערכה של השומרים החיצונים שהיו סביב הבית, כדי שלא תומת בבית ה' :(מלבי"ם)


{טז}  וַיָּשִׂ֤מוּ לָהּ֙ יָדַ֔יִם וַתָּב֛וֹא דֶּֽרֶךְ-מְב֥וֹא הַסּוּסִ֖ים בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַתּוּמַ֖ת שָֽׁם: (ס)

 רש"י  וישמו לה ידים. מקום, אשטנצ''א בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  וישימו לה ידים. עשו לה מקום פנוי ללכת מבית ה', ובאה אל בית המלך בדרך אשר הסוסים באים בה, ושם נהרגה : (מצודת דוד)


{יז}  וַיִּכְרֹ֨ת יְהוֹיָדָ֜ע אֶֽת-הַבְּרִ֗ית בֵּ֤ין יְהוָה֙ וּבֵ֤ין הַמֶּ֙לֶךְ֙ וּבֵ֣ין הָעָ֔ם לִהְי֥וֹת לְעָ֖ם לַֽיהוָ֑ה וּבֵ֥ין הַמֶּ֖לֶךְ וּבֵ֥ין הָעָֽם:

 רש"י  בין ה' ובין המלך ובין העם. שיהו המלך והעם אחרי ה', ואחר כך בין המלך ובין העם, שיהו עבדים למלך : (רש"י)

 מצודת דוד  להיות לעם לה'. מוסב גם על ובין המלך, שגם הוא יעבוד את ה' : ובין המלך ובין העם. שהמלך ילחום מלחמות העם והם יעבדוהו כמשפט הראוי למלך : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויכרות יהוידע את הברית. הנה ראשונ' כרת ברית בין ה' ובין המלך והעם שיהיו לעם ה' ואחר כן כרת ברית בין המלך ובין העם שהוא יהיה להם למלך והם יהיו לו לעם : (רלב"ג)

 מלבי"ם  בין ה' וכו' רצה לומר כרת ברית שהמלך והעם יעבדו את ה', וזה הברית בין ה' ובין המלך והעם, ואחר כך כרת ברית בין המלך ובין העם שיהיו נאמנים למלכם, בענין שהברית השני תלוי בראשון, וכן היה אחר כך שכאשר עזב את ה' קשרו עליו קשר והרגוהו :(מלבי"ם)


{יח}  וַיָּבֹ֣אוּ כָל-עַם֩ הָאָ֨רֶץ בֵּית-הַבַּ֜עַל וַֽיִּתְּצֻ֗הוּ אֶת-(מזבחתו) מִזְבְּחֹתָ֤יו וְאֶת-צְלָמָיו֙ שִׁבְּר֣וּ הֵיטֵ֔ב וְאֵ֗ת מַתָּן֙ כֹּהֵ֣ן הַבַּ֔עַל הָרְג֖וּ לִפְנֵ֣י הַֽמִּזְבְּח֑וֹת וַיָּ֧שֶׂם הַכֹּהֵ֛ן פְּקֻדּ֖וֹת עַל-בֵּ֥ית יְהוָֽה:

 רש"י  פקודות. ממונים לשמור במקום משמרתם כהלכתן, כי עתליהו בטלה את סדר משמרות הבית : (רש"י)

 מצודת דוד  פקודות על בית ה'. ממונים כפי שתקן דוד, כי בהיותם עובדים לבעל בטלו הממונים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויתצהו. מלשון נתיצה ושבירה : היטב. רוצה לומר : בחוזק, וכן (דברים ט כא) : טחון היטב : מתן. כך שמו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ואת מתן כהן הבעל. אחשוב שהרצון בזה שהנתנים לכהן לבעל והם שאר הכהנים שהיו שם עובדים עמו הרגום כלם לפני המזבחות : וישם הכהן פקודות על בית ה'. ר''ל שמנה שם מנויים ופקידות כדי עניינו מסודר בתכלי' הסדור והנה מענין אלו המנויים העמדת המשמרות על ענינם הראשון : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויבאו כל עם הארץ, וכן עשו בפועל שהקדימו תחלה לקיים דברי הברית הראשון במה שבטלו בית הבעל והרגו את כהן הבעל, והכהן שם פקודות על בית ה', ומפרש בדברי הימים שהיו הפקודות שיקרבו התמידים כהלכתם, ולשמור את הבית כמצות הכתוב כמ''ש בריש מסכת תמיד :(מלבי"ם)


{יט}  וַיִּקַּ֣ח אֶת-שָׂרֵ֣י הַ֠מֵּאוֹת וְאֶת-הַכָּרִ֨י וְאֶת-הָרָצִ֜ים וְאֵ֣ת | כָּל-עַ֣ם הָאָ֗רֶץ וַיֹּרִ֤ידוּ אֶת-הַמֶּ֙לֶךְ֙ מִבֵּ֣ית יְהוָ֔ה וַיָּב֛וֹאוּ דֶּֽרֶך-שַׁ֥עַר הָרָצִ֖ים בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַיֵּ֖שֶׁב עַל-כִּסֵּ֥א הַמְּלָכִֽים:

 רש"י  ויבאו דרך שער הרצים. אל בית המלך : (רש"י)

 רלב"ג  ויבאו דרך שער הרצים. ידמה שזה השער היה נקרא כך מימי רחבעם כי אז עשה רחבעם מנוים והפקידם אל תא הרצים : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויקח אחר כך קיימו הברית השניה בין המלך ובין העם, ומ''ש את הכרי ואת הרצים פי' בדברי הימים את האדירים ואת המושלים :(מלבי"ם)


{כ}  וַיִּשְׂמַ֥ח כָּל-עַם-הָאָ֖רֶץ וְהָעִ֣יר שָׁקָ֑טָה וְאֶת-עֲתַלְיָ֛הוּ הֵמִ֥יתוּ בַחֶ֖רֶב בֵּ֥ית (מלך) הַמֶּֽלֶךְ: (ס)

 מצודת דוד  והעיר שקטה. לא נתעורר עוד מלחמה בעבור זה, כי את עתליה המיתו, ולא היה עוד מי לעורר מלחמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שקטה. נחה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם  ואת עתליהו המיתו בחרב בית המלך, כבר נזכר שהמיתו אותה. וי''ל שתחלה עשו אותה גוסס ואחר כך גמרו מיתתה כדין, וימיתוה בחרב של בית המלך, כדין המתחייב למלך שמיתתו בסייף :(מלבי"ם)

מלכים ב פרק-יב

{א}  בֶּן-שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים יְהוֹאָ֥שׁ בְּמָלְכֽוֹ: (פ) {ב}  בִּשְׁנַת-שֶׁ֤בַע לְיֵהוּא֙ מָלַ֣ךְ יְהוֹאָ֔שׁ וְאַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ צִבְיָ֖ה מִבְּאֵ֥ר שָֽׁבַע:

 מצודת דוד  בשנת שבע. כי כשמלך יהוא, הרג את אחזיה, ועתליה לא קבלה המלוכה עד שנה השניה ליהוא, והומתה בשנה הששית, והיא התחלת השביעית ליהוא, ואז מלך יהואש : (מצודת דוד)


{ג}  וַיַּ֨עַשׂ יְהוֹאָ֧שׁ הַיָּשָׁ֛ר בְּעֵינֵ֥י יְהוָ֖ה כָּל-יָמָ֑יו אֲשֶׁ֣ר הוֹרָ֔הוּ יְהוֹיָדָ֖ע הַכֹּהֵֽן:

 רש"י  כל ימיו אשר הורהו יהוידע. אבל משמת יהוידע, אז באו שרי יהודה להשתחות למלך, ועשאוהו אלוה, אמרו לו : הנכנס לבית קדש הקדשים שעה אחת מסוכן למות, ואתה נחבאת בו שש שנים, כדאי אתה להיות אלוה, אז שמע המלך אליהם (בדברי הימים ב כד יז, שמות רבה ח ב) : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר הורהו. רוצה לומר : כל הימים אשר לימדו יהוידע, אולם אחרי מות יהוידע, ולא היה בעולם ללמדו, השחית דרכו כמו שנאמר בדברי הימים (ב כד יז) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הורהו. למדהו, כמו (ישעיהו כח ט) : את מי יורה דעה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כל ימיו אשר הורהו וגו'. מגיד שכל מה שהיה מימיו אשר הורהו יהוידע הכהן עשה הישר בעיני ה' אך אחרי מות יהוידע לא עשה הישר בעיני ה' כמו שנזכר בספר ד''ה : (רלב"ג)

 מלבי"ם  כל ימיו אשר הורהו רצה לומר כ''ז שהורה יהוידע, כי אחרי מותו חטא, ובדברי הימים פי' כל ימי יהוידע הכהן, ויש הבדל אצלי בין הוראה ובין לימוד כמ''ש בפי' התוה''מ, ורצה לומר שלא למד היטב רק שהורה, והראה לו, ובמות המורה נטה מן הדרך מה שלא היה כן אם היה לומד להשכיל להטיב בדרך לימוד :(מלבי"ם)


{ד}  רַ֥ק הַבָּמ֖וֹת לֹא-סָ֑רוּ ע֥וֹד הָעָ֛ם מְזַבְּחִ֥ים וּֽמְקַטְּרִ֖ים בַּבָּמֽוֹת:

 מצודת דוד  רק הבמות. במות יחיד לשמים, ואסור הוא משנבנה הבית : (מצודת דוד)


{ה}  וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹאָ֜שׁ אֶל-הַכֹּהֲנִ֗ים כֹּל֩ כֶּ֨סֶף הַקֳּדָשִׁ֜ים אֲשֶׁר-יוּבָ֤א בֵית-יְהוָה֙ כֶּ֣סֶף עוֹבֵ֔ר אִ֕ישׁ כֶּ֥סֶף נַפְשׁ֖וֹת עֶרְכּ֑וֹ כָּל-כֶּ֗סֶף אֲשֶׁ֤ר יַֽעֲלֶה֙ עַ֣ל לֶב-אִ֔ישׁ לְהָבִ֖יא בֵּ֥ית יְהוָֽה:

 רש"י  כסף עובר איש כסף נפשות ערכו. שני כספים יש כאן, כסף עובר, הוא כסף השקלים שבכל שנה, הנאמר בו (שמות ל יג) : כל העובר על הפקודים, ואיש שיתנדב ערכת נפשו, האומר ערכי עלי : כל כסף אשר יעלה וגו'. כגון האומר הרי עלי מנה לבדק הבית : (רש"י)

 מצודת דוד  כסף עובר. בתחילת המקרא אמר כל כסף וכו', וחוזר ומפרש מה הן הכספים, ואמר כסף עובר, רצה לומר : מחצית השקל, שנאמר בו (שמות ל יג) : זה יתנו כל העובר על הפקודים. ל') : איש וכו'. גם הכסף הבא מהאיש אשר יערוך נפש, שדמיו קצובים בתורה, ולפי רוב השנים אשר יעלה וכו', גם הכסף העולה על לב איש להביא בנדבה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כל כסף הקדשים אשר יובא בית ה'. הוא מחצית השקל לכל אחד ואחד שהיה משאת משה עבד האלהים על ישראל במדבר כמו שנזכר בספר דברי הימים : כסף עובר. הוא הכסף שאינו מוגבל בכל שנה ושנ' כמו ההקדשות והערכין שיהיה נודר איש כסף נפשות ערכו וכל כסף אשר יעלה על לב איש להביא בית ה' והם הנדרים אי זה נדרים שיהיו ומכללם ההקדשות שהם לבדק הבית : (רלב"ג)

 מלבי"ם  (ה-ו) השאלות: יש שנוים רבים מן הספור הנזכר כאן אל המסופר בדברי הימים כמו שתראה בפנים, וצריך להשוות ספורי עזרא עם ספורי וכתב ספר מלכים? :

(ה-ו) ויאמר יהואש, פה נזכר שצוה לכהנים שיקחו קדשי בני ישראל לעצמם, ובעד זה הוטל עליהם לחזק את בדק הבית, וזכר שצוה להם לקחת שלשה מיני הקדש, א. כסף מחצית השקל, וזה כסף עובר על הפקודים, ב. כסף ערכין, ג. כסף נו''נ והקדשים והחרמים, ובדברי הימים נזכר שהיה עם לב יואש לחדש את בית ה' ויקבץ את הכהנים והלוים ויאמר להם צאו לערי יהודה וקבצו מכל ישראל כסף לחזק את בית אלהיכם מדי שנה בשנה ואתם תמהרו לדבר, ולא מהרו הלוים ויקרא המלך ליהוידע הראש ויאמר לו מדוע לא דרשת על הלוים להביא מיהודה ומירושלים את משאת משה עבד ה' והקהל לישראל לאהל העדות, כי עתליה המרשעת בניה פרצו את בית האלהים וגם כל קדשי בית ה' עשו לבעלים, נראה שהם שני ספורים, כי יואש רצה לחדש את בית ה', היינו להעמידו ביופיו ובמתכונתו כמו שהיה בעת חדושו, ולזה לא היה מספיק הנו''נ וכסף עובר שזה היה מספיק רק לבדק הבית לא לחדושו, וזה נזכר בדברי הימים, ושלתכלית זה צוה שהלוים יצאו לערי יהודה ויקבצו כסף לתכלית זה, וצוה שימהרו ויעשו זאת, והלוים לא מהרו, והיה עוד ציוי אחר לתקן בבהמ''ק בדק הבית הרגיל שהיה נוהג תמיד, ולזה היה מספיק מותר שירי הלשכה ומעות ההולכים לבדק הבית וזה נזכר במלכים, והמלך צוה שזה יקחו הכהנים מאת מכריהם ותחת זה הוטל עליהם לתקן בדק הבית, וכבר נזכר כי תיכף במלוך יואש שם יהוידע פקודות על בית ה' להעלות עולות ה' ככתוב בתורת ה', רצה לומר עולת תמיד, וזה היה בא מתרומת הלשכה שהם ממחצית השקל שהיו תורמין ובודאי היו גובין מחצית השקלים תיכף מעת שמלך יואש והוקם פקודת בית ה' על מכונו, ושירי הלשכה היה הולך לבדק הבית, ולא חדש יואש רק שהכהנים יקחו אותו מאת העם והם יחזקו בדק הבית משירי מעות עובר ומן כסף ערכין וכסף נו''נ :(מלבי"ם)


{ו}  יִקְח֤וּ לָהֶם֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים אִ֖ישׁ מֵאֵ֣ת מַכָּר֑וֹ וְהֵ֗ם יְחַזְּקוּ֙ אֶת-בֶּ֣דֶק הַבַּ֔יִת לְכֹ֛ל אֲשֶׁר-יִמָּצֵ֥א שָׁ֖ם בָּֽדֶק: (פ)

 רש"י  יקחו להס הכהנים. יהיה שלהם, והם יקבלו עליהם לחזק את בדק הבית משלהם : מאת מכרו. מאת מכירו הרגיל אצלו : בדק. בקיעה וסדק החומה : (רש"י)

 מצודת דוד  יקחו להם. כל הכספים האלו יקחו הכהנים לעצמם, כל אחד מאת מכירו ומיודעו, ותמורת זה יחזקו משלהם את בית המקדש בכל מקום שימצא שם בדק : (מצודת דוד)

 רלב"ג  מאת מכרו. ר''ל מאת מיודעו : לכל אשר ימצא שם בדק. ר''ל לכל דבר שיצטרכו לחזק הבית ולבדקו אם יחסר דבר מהראוי לו : (רלב"ג)


{ז}  וַיְהִ֗י בִּשְׁנַ֨ת עֶשְׂרִ֧ים וְשָׁלֹ֛שׁ שָׁנָ֖ה לַמֶּ֣לֶךְ יְהוֹאָ֑שׁ לֹֽא-חִזְּק֥וּ הַכֹּהֲנִ֖ים אֶת-בֶּ֥דֶק הַבָּֽיִת:

 מצודת ציון  בדק. מקום השבר והרעוע, יקרא בדק, כי מהצורך לבדוק ולחפש אחריו, כמו (יחזקאל כז ט) : מחזיקי בדקך : (מצודת ציון)

 מלבי"ם  (ז-ט) ובשנת עשרים ושלש ליואש, אז ראה שהכהנים לא חזקו את בית ה', וחשדם שלקחו המעות לעצמם, ובדברי הימים נזכר שעל הציוי שצוה שיסובו ביהודה ויקבצו כסף אמר ליהוידע למה לא דרש על הלוים וכו', ונראה שבזה רצה שיקבצו כסף השקלים של השנים שמלכה עתליה כיון שכסף הזה נלקח לבעלים הרי כאלו לא נתנוהו, וזה שכתוב כי עתליה וכו' וגם כל קדשי בית ה' עשו לבעלים, ולכן נזכר בדברי הימים שנתנו קול ביהודה ובירושלים להביא לה' משאת משה וכו' רצה לומר מחצית השקל של שנים שעברו :(מלבי"ם)


{ח}  וַיִּקְרָא֩ הַמֶּ֨לֶךְ יְהוֹאָ֜שׁ לִיהוֹיָדָ֤ע הַכֹּהֵן֙ וְלַכֹּ֣הֲנִ֔ים וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם מַדּ֛וּעַ אֵינְכֶ֥ם מְחַזְּקִ֖ים אֶת-בֶּ֣דֶק הַבָּ֑יִת וְעַתָּ֗ה אַל-תִּקְחוּ-כֶ֙סֶף֙ מֵאֵ֣ת מַכָּֽרֵיכֶ֔ם כִּֽי-לְבֶ֥דֶק הַבַּ֖יִת תִּתְּנֻֽהוּ:

 רש"י  ועתה אל תקחו כסף. עוד, ואל תחזקו הבית משלכם : כי לבדק הבית תתנוהו. אם יפחות יפחות, ואם יותיר יותיר : (רש"י)

 מצודת דוד  אל תקחו כסף. אל תקחו לעצמיכם, אלא מיד בבוא לידכם תנו אותו לבדק הבית, רצה לומר : הכניסו באוצר בית ה', עד יהיה בהם די לחזק הבדק : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כי לבדק הבית תתנוהו. ר''ל שתשימו הכסף ההוא במקום מוכן בו לבדק הבית : (רלב"ג)


{ט}  וַיֵּאֹ֖תוּ הַכֹּֽהֲנִ֑ים לְבִלְתִּ֤י קְחַת-כֶּ֙סֶף֙ מֵאֵ֣ת הָעָ֔ם וּלְבִלְתִּ֥י חַזֵּ֖ק אֶת-בֶּ֥דֶק הַבָּֽיִת:

 מצודת דוד  ויאתו הכהנים. נתרצו והוטב הדבר בעיניהם, לבלי קחת הכסף לעצמם, ולבלי לחזק משלהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויאותו. נתרצו, כמו (בראשית לד טו) : בזאת נאות לכם : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויאותו הכהנים. ר''ל שהם לא רצו לקבל עליהם חזוק בדק הבית ויקבלו על זה הכסף מאת מכריהם אך היה נאות בעיניהם שלא יקחו הכסף ולא יהיה עליהם לחזק את בדק הבית : (רלב"ג)


{י}  וַיִּקַּ֞ח יְהוֹיָדָ֤ע הַכֹּהֵן֙ אֲר֣וֹן אֶחָ֔ד וַיִּקֹּ֥ב חֹ֖ר בְּדַלְתּ֑וֹ וַיִּתֵּ֣ן אֹתוֹ֩ אֵ֨צֶל הַמִּזְבֵּ֜חַ (בימין) מִיָּמִ֗ין בְּבֽוֹא-אִישׁ֙ בֵּ֣ית יְהוָ֔ה וְנָֽתְנוּ-שָׁ֤מָּה הַכֹּֽהֲנִים֙ שֹׁמְרֵ֣י הַסַּ֔ף אֶת-כָּל-הַכֶּ֖סֶף הַמּוּבָ֥א בֵית-יְהוָֽה:

 רש"י  אצל המזבח. בעזרה : מימין בבוא איש. מימין ביאת האנשים : שומרי הסף. ספי העזרה, הממונים על מפתחות העזרה, שהרי תרגמו יונתן : אמרכליא. והאמרכלים שבעה היו, לשבעה שערי העזרה, בתוספתא דשקלים (ב טו) : (רש"י)

 מצודת דוד  ויקב. עשה נקב צר בדלת הארון, לזרוק דרך בו את הכסף אל הארון : בבוא איש וכו'. רצה לומר : בימין הבא אל הבית, לא בימין היוצא : ונתנו שמה. מיד בבואו לידם נתנו בארון מדרך החור, אבל לא יוכלו להוציא מה, זולת פתיחת הדלת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ארון. ארגז : ויקב. עשה נקב, ולתוספת ביאור אמר חור, כי חור הוא נקב : שומרי הסף. שומרי מזתות השערים, כי סף הוא מזוזה, וכן תרגם יונתן : אמרכליא. והאמרכלים היו שבעה, לשבעה שערי העזרה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויקב חור בדלתו. הנה דרך החור היו משליכין שם הכסף והיה בדלת שהיא מכסה הארון כדי שלא יוכל אחד לקחת ממנו בזולת פתיחת הארון : שומרי הסף. הם שומרי כלי בית המקדש : (רלב"ג)

 מלבי"ם  השאלות: פה אמר שנתן הארון אצל המזבח, ובדברי הימים אמר שנתנו בחוץ? :

ויקח יהוידע הכהן ארון אחד, ובדברי הימים נזכר שצוה המלך ויעשו ארון אחד ויתנוהו בשער בית ה' חוצה, ולמ''ש למעלה שם נזכר הארון שנעשה לתקלין עתיקין דהיינו לשקלי שנה העברה וזה נעשה בפקודת המלך, שצוה שיביאו שקלי השנים שעברו שנית, וזה נתנו בחוץ, ופה נזכר הארון של תקלין חדתין, וזה ניתן בפנים, ומבואר בפ''ו דשקלים כי י''ג שופרות היו במקדש וכתוב עליהם תקלין חדתין תקלין עתיקין קינים וגוזלים עולות עצים ולבונה וכו', וי''ל שרמז זה במ''ש ארון אחד, מלת ארון בחטף, והרד''ק נדחק ארון של איש אחד, (וי''ל שרמז שכל הי''ג ארונות נקראו בשם ארון אחד שאחד מספרו י''ג, ולקח ארון של אחד רצה לומר מן הי''ג ארונות ששם הכולל שלהם היה שם אחד) :(מלבי"ם)


{יא}  וַֽיְהִי֙ כִּרְאוֹתָ֔ם כִּֽי-רַ֥ב הַכֶּ֖סֶף בָּֽאָר֑וֹן וַיַּ֨עַל סֹפֵ֤ר הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְהַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֔וֹל וַיָּצֻ֙רוּ֙ וַיִּמְנ֔וּ אֶת-הַכֶּ֖סֶף הַנִּמְצָ֥א בֵית-יְהוָֽה:

 רש"י  ויהי. מיום אל יום (תמיד) : כראותם כי רב הכסף בארון ויעל סופר המלך וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  ויהי כראותם. בכל עת כשראו שיש בה הרבה כסף : והכהן הגדול. לא בעצמו כי אם פקידו בא ממקומו, וכן מפורש בדברי הימים (שם פסוק יא) : ויצורי. עשו בהם צורת מטבע, להוציאם, בהוצאה וימנו מטבעות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויצורו. מלשון צורה : וימנו. מלשון מנין ומספר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויצורו וימנו את הכסף. כבר נתבאר בספר דברי הימים שכאשר היה הארון מלא היו מערי' אותו ואחר כך היו נושאים אותו ומשיבים אותו אל מקומו ובזה המקום באר שאחר שערו את הארון היו משימים את הכסף בצרורות והיו מונים : (רלב"ג)

 מלבי"ם  השאלות: בדברי הימים ספר זה בענין אחר? :

ויהי בראותם כי רב הכסף זה היה מתרומת הלשכה, אחר שהספיק לעולות תמידים לקחו המותר לבדק הבית וזה היה על ידי סופר המלך והכהן גדול, ובדברי הימים אמר ויהי בעת יביא את הארון אל פקודת המלך ביד הלוים וכו', זה היה מארון של תקלין עתיקין שהיה כולו לבדק הבית, ועל זה אמר שם כה עשו ליום ביום, כי בזה לא היה זמן קבוע, מה שאין כן לתרומת הלשכה שהיה רק ג' פעמים בשנה, ושם אמר ויתנהו המלך ויהוידע הכהן אל עושי מלאכת עבודת בית ה', ויהיו שוכרים חוצבים וחרשים לחדש בית ה' וגם לחרשי ברזל ונחשת לחזק בית ה', זה היה מתקלין עתיקין שהיה כסף רב והיה מספיק לחדש בית ה' רצה לומר לבנות מחדש את המקומות שפרצה עתליה, וכאן מדבר מתרומת שירי הלשכה שהיה מיוחד לחזק את בית ה' לא לחדשו, וכסף הזה צרו ומנו ונתנוהו על ידי עושי המלאכה המופקדים רצה לומר הממונים על בדק הבית, ומ''ש ויוציאהו לחרשי העץ ולבונים היינו האומנים האמרכולין הממונים על מלאכת חרשי עצים ועל מלאכת בונים באבנים :(מלבי"ם)


{יב}  וְנָתְנוּ֙ אֶת-הַכֶּ֣סֶף הַֽמְתֻכָּ֔ן עַל-(יד) יְדֵי֙ עֹשֵׂ֣י הַמְּלָאכָ֔ה (הפקדים) הַמֻּפְקָדִ֖ים בֵּ֣ית יְהוָ֑ה וַיּוֹצִיאֻ֜הוּ לְחָרָשֵׁ֤י הָעֵץ֙ וְלַבֹּנִ֔ים הָעֹשִׂ֖ים בֵּ֥ית יְהוָֽה:

 רש"י  ונתנו את הכסף המתכן. היו נותנין אותו הכסף המנוי, לאחר שהוציא מן הארון ושקלוהו ומנאוהו, היו נותנין אותו על ידי הגזברין הממונים על עושי המלאכה : המתכן. לשון מנין, כמו (שמות ה יח) : ותוכן לבנים תתנו : המפקדים. הממונים : ויוציאהו. לשון הוצאה, לשכור חרשי העץ : ולבונים. הם הארדכלין חרשי האבן, שחבריהם עושים על פיהם ראשי האומנות : (רש"י)

 מצודת דוד  עשי המלאכה. הם האומנים הגדולים הממונים בבית ה' ומתחת ידם בונים האומנים הפועלים, כפי אשר יורו אותם. ובדברי רבותינו ז''ל (ירושלמי ברכות ט א) נקראים אדרכלין : ויוציאהו. הם הוציאו את הכסף, בשכר האומנים הפועלים : לחרשי העץ. הם כורתי העצים בתמונה הנרצה : ולבונים. הבונים העצים בקירות הבית : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  המתכן. המנוי, כמו (שמות ה ח) : מתכונת הלבנים. על ידי. אל ידי : לחרשי. לאומני : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ונתנו את הכסף המתוכן. ר''ל הכסף הנמצא מענין מתכונת הלבנים. והיו נותנים אותו על ידי עושי המלאכה הממונים בית ה', והם יוציאו את הכסף לחרשי העץ, והם האומנים הכורתים העצים בתמונה שירצו : ולבונים. והם העושים בית ה' כמו ההיכל והדביר : (רלב"ג)


{יג}  וְלַגֹּֽדְרִים֙ וּלְחֹצְבֵ֣י הָאֶ֔בֶן וְלִקְנ֤וֹת עֵצִים֙ וְאַבְנֵ֣י מַחְצֵ֔ב לְחַזֵּ֖ק אֶת-בֶּ֣דֶק בֵּית-יְהוָ֑ה וּלְכֹ֛ל אֲשֶׁר-יֵצֵ֥א עַל-הַבַּ֖יִת לְחָזְקָֽה:

 רש"י  ולגדרים. לבוני החומה, תלמידי ארדכלין : ולחצבי האבן. מן ההר : (רש"י)

 מצודת דוד  ולגדרים. הם הבונים קירות אבנים : ולחוצבי האבן. החוצבים את האבנים מן ההר : ואבני מחצב. אף ששכרו חוצבי אבן, הוצרכו עוד לקנות אבנים חצובים : ולכל אשר יצא. לכל שאר הדברים הנצרכים להוציא על הבית לחזק אותו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ולחוצבי. לכורתי : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ולגודרים. והם העושים הקירות והגדר לחצר הגדולה והעזרה ולחוצבי האבן הם החוצבים אותם מן המחצב ואע''פ שהיו שוכרים חרשי עץ וחוצבי אבן הנה היו צריכים לקנות העצים כרותים ואבני מחצב נחצבים או בלתי נחצבים : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ולגדרים הם הפועלים עצמם הבונים גדרות של עצים ולחוצבי האבן וגם לקנות עצים ואבני מחצב :(מלבי"ם)


{יד}  אַךְ֩ לֹ֨א יֵעָשֶׂ֜ה בֵּ֣ית יְהוָ֗ה סִפּ֥וֹת כֶּ֙סֶף֙ מְזַמְּר֤וֹת מִזְרָקוֹת֙ חֲצֹ֣צְר֔וֹת כָּל-כְּלִ֥י זָהָ֖ב וּכְלִי-כָ֑סֶף מִן-הַכֶּ֖סֶף הַמּוּבָ֥א בֵית-יְהוָֽה:

 רש"י  ספות כסף מזמרות. והם כלי שיר : (רש"י)

 מצודת דוד  אך לא יעשה וגו'. מהכסף הזה לא עשו לצורך בית ה' ספות כסף וגו' (ובדברי הימים ב כד יד) נאמר, שגם הכלים נעשו מן הכסף המובא, ואמרו רבותינו ז''ל (כתובות קו ב) בתחילת הבנין לא עשו כלי שרת, ואחר שהשלימו והיה נותר, עשו כלי שרת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ספות. שם כלים עשוים כצורת כדים, כי תרגם יונתן : קולין, וכן וכדה על שכמה (בראשית כד מה), תרגם אונקלוס : וקולתה : מזמרות. כלי זמר : מזרקות. ספלים, לזרוק מהם דם הקרבנות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אך לא יעשה בית ה' ספות כסף. הם כלים לקבל הדם או יין הנסכים ומה שידמה להם : מזמרות. הם כלי זמר : מזרקות. בצינ''ש בלע''ז : חצוצרות. הם היו נעשות לתקוע על המזבחות כמו שזכרה התורה ואמר שלא יעשה מזה הכסף אלו הכלים וזולת' אבל יתנוהו לעושי המלאכ' לחזק את בית ה' ואולם התבאר בספר ד''ה שאחר שחזקו את בית ה' אם הותיר היו עושין מהנשאר כלי שרת ולא היו מסכימין לעשות מהכסף כלי שרת אם לא נשאר אחר חזוק הבית : (רלב"ג)

 מלבי"ם  השאלות: בדברי הימים אמר שעשו כלים מכסף זה והכתובים סותרים א''ע :

אך לא יעשה וכו', ובדברי הימים אמר וככלותם הביאו לפני המלך ויהוידע את שאר הכסף ויעשהו כלים וכו', ולמ''ש אין סתירה בין הכתובים כי שם דבר מכסף הארון שהביאו את השקלים משנים שעברו והיו מיוחדים מראש לבדק הבית, וכבר פסק הרמב''ם פ''ד מהלכות שקלים כר''ע בכתובות (דף ק''ו ע''ב) דכלי שרת באים ממותר נסכים לא מתרומת הלשכה ולכן כאן שמדבר מתרומת הלשכה אמר שלא יעשה כלי שרת מהם, ושם שמדבר מקדשי בדק הבית אמר שהמותר עשו ממנו כלי שרת, וכמ''ש המשנה למלך שם שבזה כ''ע מודו עכ''ל :(מלבי"ם)


{טו}  כִּֽי-לְעֹשֵׂ֥י הַמְּלָאכָ֖ה יִתְּנֻ֑הוּ וְחִזְּקוּ-ב֖וֹ אֶת-בֵּ֥ית יְהוָֽה: {טז}  וְלֹ֧א יְחַשְּׁב֣וּ אֶת-הָאֲנָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֨ר יִתְּנ֤וּ אֶת-הַכֶּ֙סֶף֙ עַל-יָדָ֔ם לָתֵ֖ת לְעֹשֵׂ֣י הַמְּלָאכָ֑ה כִּ֥י בֶאֱמֻנָ֖ה הֵ֥ם עֹשִֽׂים:

 רש"י  ולא יחשבו את האנשים. לא היו האמרכלין באין לחשבון עם האנשים הגזברין, אשר יתנו האמרכלין את הכסף תמיד על ידם לתתו לעושי המלאכה, לפי שלא היו חשודים בעיניהם, כי באמונה הם עושים : (רש"י)

 מצודת דוד  ולא יחשבו. לא עשו חשבון עם האנשים אשר נתנו להם הכסף, לשהם יתנו לעושי המלאכה, הבונים והגודרים וכו' : כי באמונה. ידוע היה שעושים באמונה, ולכך נבחרו אלו מתחילה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ולא יחשבו את האנשים. ר''ל שהאנשים הנותני' הכסף לעושי המלאכה לא יחשבו עמהם אם נתנוהו כולו לעושי מלאכה אם לא כי בודאי באמונה הם עושים כי הקדש מבדל בדילי אינשי מיניה : (רלב"ג)


{יז}  כֶּ֤סֶף אָשָׁם֙ וְכֶ֣סֶף חַטָּא֔וֹת לֹ֥א יוּבָ֖א בֵּ֣ית יְהוָ֑ה לַכֹּהֲנִ֖ים יִהְיֽוּ: (פ)

 רש"י  כסף אשם וכסף חטאות. המפריש מעות לחטאתו ולאשמו, ולקח את הבהמה ונותר מן המעות : לא יובא בית ה'. לבדק הבית : לכהנים יהיו. והם לוקחים מהם עולות קיץ למזבח, הבשר לעולה, והעורות שלהם, כך שנינו בתמורה (כג ב) : זה מדרש דרש יהוידע הכהן, כל הבא ממותר חטאת וממותר אשם, ילקח בהן עולות : (רש"י)

 מצודת דוד  כסף אשם וכו'. מי שהיה מפריש ממון לאשמו או לחטאתו, וקנה הקרבן והותיר מן הממון, הנה המותר הזה לא בא לבדק הבית, כי אם לכהנים יהיו, לקחת מהם עולות, והיה הבשר כליל, והעורות לכהנים, כן דרשו רבותינו ז''ל (שקלים יח א) : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וכסף אשם וכסף חטאות. ר''ל שהאנשים המפרישים מעות לאשם או לחטאת והותירו הנה המותר לא יובא בית ה' לחזק הבית אך יהיה לכהנים והנה היה הדין שיקנו מהם חטאות או אשמות וימסרו לצרכי חטאת ואשם אך תקנו חכמים שיהיה המותר לעולות הבשר לה' והעור לכהנים : (רלב"ג)

 מלבי"ם  כסף אשם כי היה גם כן ארון מיוחד למותר חטאת ומותר אשם, ודרש יהוידע הכהן שזה אינו מיוחד לה' לבד, כי מצא שני כתובים באחד כתוב אשם לה' ובאחד כתוב לכהן וכתוב מכריע, והוא שיקחו בהם עולות לקיץ המזבח והעור לכהן ויקוים שניהם, וכמו שבארתי בחבורי התו''ה (ויקרא סי' שס''ט) :(מלבי"ם)


{יח}  אָ֣ז יַעֲלֶ֗ה חֲזָאֵל֙ מֶ֣לֶךְ אֲרָ֔ם וַיִּלָּ֥חֶם עַל-גַּ֖ת וַֽיִּלְכְּדָ֑הּ וַיָּ֤שֶׂם חֲזָאֵל֙ פָּנָ֔יו לַעֲל֖וֹת עַל-יְרוּשָׁלִָֽם:

 רש"י  אז יעלה חזאל. אחר מות יהוידע, ועשה יואש את עצמו אלוה : (רש"י)

 מצודת דוד  אז. בימי יהואש, עלה חזאל וכו' : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אז יעלה חזאל מלך ארם. הנה זאת המלחמה היא זולת המלחמ' הנזכרת בספ' ד''ה כי בזאת המלחמה לא עלה לירושלם ובמלחמה הנזכרת שם בא אל יהודה וירושלם וידמה שבתחלת הענין כשעשה יואש הרע בעיני ה' אחרי מות יהוידע הכהן היתה זאת המלחמ' והמלחמה הנזכרת בספר ד''ה היתה לתקופת השנה אחר שהרג זכריה בן יהוידע ואמר שם כי אז עזבוהו חיל ארם במחלוים גדולים ואז התקשרו עליו עבדיו והכוהו על מטתו ומת והנה זכר בזה המקום שכבר היה אז יואש בעיר שמה בית מלוא ולפי שהיה שם בית מלוא אחר זולת זה זכר שזה היה יורד אל סלא והנה היה שם מושכב על מטתו מפני המכות שהכוהו חיל ארם וזכר שכבר קברו אותו עם אבותיו בעיר דוד וזה ממה שלמדנו ממנו שלא קברוהו עם אבותיו בקברות המלכים וכן באר זה בדברי הימים וזכר שכבר מלך אמציה בנו תחתיו הנה זה באור מה שראינו לבארו בזאת הפרשה שהגבלנו ביאורה בזה המקום, ואולם התועלות המגיעות ממנה, הא' והוא כולל הרבה מדברי אלו הספורים הוא להודיע כי ההליכה בדרכי ה' ימשכו הטובות וההפך למי שסר מאחרי הש''י ולזה ספר כי יהושפט עשה הישר בעיני ה' ובער יתר הקדש אשר נשאר בימי אסא אביו ונמשכו לו מההשגחות והטובות והוא שלא מרדו בו האדומיים ומרדו תכף אחרי מותו ומה שקרה לו מהפחד והרע היה בהתחברו לרשע מצד הרשע ולזה היו עליו אימות מות במלחמת רמות גלעד ונשברו אניות בהתחברו עם מלך ישראל והתחתנו בו ולזאת הפנה גם כן ספר שאחזיהו בן אחאב מפני הפליגו לעשות הרע בעיני ה' ככל חטא אחאב פשע מואב בו אחרי מות אחאב ונפל בעד השבכה בעלייתו אשר בשמרון וחלה מפני זה חליו אשר מת בו מפני שהיה דורש בבעל זבוב אלהי עקרון היחיה מחלי זה והלך בלא חמדה כי לא נשאר לו בן שימלוך תחתיו ולזה גם כן ספר מהנערים הקטנים שהיו מחרפים הנביא שכבר נענשו על זה בשיצאו שני דובים מן היער ובקעו מהם ארבעים ושנים ולזה גם כן תמצא כי יהורם בן אחאב לא הפליג ברע כמו שהפליגו בו אביו ואמו והסיר את מצבת הבעל ואע''פ שדבק בחטאת ירבעם הנה מפני מה שמיעט מן הרע נתן הש''י שכרו שהאריך לו זמן הפורעניות עד שתים עשרה שנה ולא תמצא כן בבית ירבעם ובבית בעשא גם הצליח במלחמת מואב ושמרו הש''י מיד ארם במקומות אשר נחבאו שם לתפשו והיה זה פעמים רבות על ידי נביאי הש''י ולזה ספר גם כן בגחזי כי בעבור שחלל כבוד הש''י לקחת כסף על המופת אשר עשה לנעמן ובעבור שלא הודה הענין לאלישע הנה נענש בשדבקה בו צרעת נעמן ובזרעו לעולם ולקיים זאת הפנה שזכרנו ספר גם כן חוזק הרעב שהיה בימי יהורם עד שאכלו בשר בניהם ועם כל זה לא שב מחטאת ירבעם אשר דבק בהם אבל היה מפליג יותר ברע שהיה מגזם להמית נביא ה' על דבר זה הרעב ולזה גם כן ספר המשח חזאל למלך על ארם אשר היה לקוץ מכאיב לישראל בעבור עברם את ברית הש''י כמו שאמר הש''י לאליהו וספר עם זה שכבר הודיע לו אלישע הרע שיעשה לישראל כי זה ממה שהיישירו יותר לעשות להם אלו הרעות ולזאת הסבה גם כן ספר שיהורם בן יהושפט הלך בדרך בית אחאב ולזה נמשך לו מהרע שמרדו אדום בו ומרדה עיר לבנה וזכר בדברי הימים שכבר נהרגו בניו על יד הערבים לא נשאר לו זולת אחזיה בנו הקטן וזה היה גמולו הראוי לו על המתתו אחיו כמו שנזכר שם ובסוף הענין נגפו ה' במעיו עד יצאו מעיו עם חליו וספר גם כן שאחזיהו בנו הלך בדרך בית אחאב ולזה נהרג עם בית אחאב ולא מלך כי אם כמו שנה ולזאת הסבה זכר איך סבב הש''י אשר לו נתכנו עלילות שיבא לבית אחאב ולאיזבל כדבר ה' אשר דבר על דבר חטאתיהם אשר הפליגו בהם והנה סבב הש''י שנלחם יורם עם חזאל ברמות גלעד והכוהו ארמים והלך מפני זה להתרפאות ביזרעאל ואנשי החיל נשארו ברמות גלעד לשמור העיר מפני חיל הארמי' והיה זה סבה אל שיתכן יותר שימשח הנביא את יהוא על ישראל ושיתקשר יהוא כנגד המלך וסבב הש''י כשראה הצופה שפעת יהוא ששלח שם המלך רכב אחד וכן שני וכן שלישי עד שיהיה זה סבה אל שיצאו יהורם ואחזיהו לקרא' יהוא ומצאוהו אצל חלקת נבות ומת שם יהורם כדבר ה' גם הרג אחזיהו ובני אחיו שהיו ארבעים ושנים והיה זה סבה אל שייראו ממנו הזקנים והאומני' את בני המלך אשר בשמרון ושלחו לו ראשי בני אדניהם בדודים גם נהרגה איזבל ואכלו הכלבים את בשרה בחלק יזרעאל עד שכבר השמיד יהוא כל בית אחאב וכל גדוליו ומיודעיו וכהניו עד בלי השאיר לו שריד ואחרי כן השמיד כל נביאי הבעל וכל עובדיו וכל כהניו ולזה גם כן ספר שעתליה הרגה כל זרע המלוכה כי מבית אחאב היו וגם היא נהרגה בסוף באמצעות הסבות הראויות על ידי יהוידע ולזאת הסבה ג''כ ספר כי מפני שעשה יהוא רצון הש''י באחאב נתן הש''י שכרו שיהיו לו בנים רבעים על כסא ישראל ולזאת הסבה זכר כי מפני שלא שמר יהוא ללכת בתורת ה' אלהי ישראל והלך בדרך ירבעם הנה התחיל הש''י אז להכרית את ישראל על יד חזאל ולזה גם כן תמצא כי יואש בכל עת שהלך אחר הש''י כמו שהורהו יהוידע הכהן לא קרה לו רק טוב ואחר שעשה הרע בעיני ה' הגיע לו מן הרעות הרבה ולעמו עד שכבר השאירוהו ארמים בתחלואים רבים וקשרו עליו עבדיו והרגוהו, הב' והוא במדות והוא להודיע שראוי לכל אדם לברוח מחברת רשעים ולזה ספר שלא הסכים יהושפט שילכו עבדי אחזיהו עם עבדיו באניות כי כבר קרה לו מחברתו נזק כמו שאמר הנביא ליהושפט לפי מה שנזכד בדברי הימים, השלישי הוא להודיע איך היה חומל הש''י על ישראל מפני השגחתו על האבות ולזה תמצא שכאשר ראה הש''י עוצם סור ישראל מעליו עד שכבר היו דורשים מאלהי העמים אשר המה הבל ידיעת הדברים העתידים ועזבו את ה' ונביאיו לזה ראה הש''י שיבא אליהו להגיד למלאכי מלך שמרון כי בעבור שדרש בבעל זבוב אלהי עקרון היחיה מחליו ועזב נביאי ה' הנה לא ירד מהמטה אשר עלה שם כי מות ימות ולזאת הסבה גם כן סבב שייראו ישראל את ה' במה שאמר אליהו לשר החמשים וחמשיו כשחשב לתפשו בכח למיעוט האמנתו בש''י ובנביאים אם איש אלהים אני תרד אש מן השמים ותאכל אותך ואת חמשיך והיה לו כן ולשר החמשים השני עד שבא השלישי והכיר לנביא מעלתו והתחנן לו שתיקר נפשו ונפש עבדיו אלה בעיניו ולפי שכבר הגיע מזה זה התועלת אשר היה ראוי שיהיה זה כלי אל שישובו ישראל לטוב הנה תמצא ביהורם בן אחאב שעשה זה הענין בו רושם עד שמיעט הרבה מהחטאים שהיה חוטא בהם אחאב, הד' הוא להודיע שראוי לכל אדם שיהיה מפחד ממה שראוי שיפחד ממנו ולא יסמוך על הנס הלא תראה כי גם הנביא אליהו עם עוצם מעלתו בחדוש המופתים היה ירא מלבוא למלך אחזיהו ליעד לו זה הייעוד הרע עד שהבטיחו הש''י שלא יירא מפניו, הה' הוא להודיע עוצם מעלת אליהו והפלא שהיה בענינו והוא שכבר העלה אותו הש''י בסערה גבוה מאד שנעלם מכל אדם והסתירהו הש''י מבני אדם עד עת קץ כי לו נגזר ארך חיים נפלא על דרך המופת והדאיה שלא מת בהעלותו הסערה השמים אחר זה בא מכתב אליהו ליורם בן יהושפט אשר הורה בלי ספק היותו אז חי כמו שבארנו במה שקדם, הו' הוא להודיע כי לא יעשה ה' דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים ולזה תמצא שהדברים העתידים יודעו לנביאים קודם חדושם ואע''פ שיהיה חדושם על דרך המופת הלא תראה כי הלקח אליהו מעל ראש אלישע ביום ההוא היה ידוע לבני הנביאים אשר בבית אל וביריחו ואלישע אע''פ שהיה חדושו על דרך המופת וכן גם כן תמצא שהודיע הש''י לאברהם את דבר המופתי' אשר יעשה בהוציאו זרעו מעבודת' ולזה אמר וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי כי אלו המופתי' היו כלי אל שיאמין אברהם בירוש' הארץ כמו שבארנו שם, הז' הוא במדות והוא להודיע שאין ראוי להקדים לאדם הידיעה בדבר מצער טרם הגיעו כי די לו בצער שיקרה לו ממנו בהגעתו לא שיקדי' להצטער קודם זה אלא אם יגיע מההודעה תועלת מה ולזה תמצא כי מפני שלא היה משער אליהו שיגיע תועלת לאלישע מהודעתו אותו כי ה' לוקח אותו מעמו היה מעלים ממנו זה לשערו שכבר יצטער מאד אלישע מזה וכאשר ראה שהגיע העת שלא יוכל להעלים הענין ממנו מפני עוצם דבקות אלישע בחברתו עד שלא רצה להפרד ממנו כלל רצה לתת לו מה שישאל כדי שיסור צערו בהפרדו ממנו לפי ממה שאפשר והנה נתן לו הנביא שאלתו על דרך המופת בשבקש מהש''י שיהיה לאלישע כן והוא שיהיה לו ברוחו פי שנים על כל בני הנביאי' אשר למדו לפניו והנה מה שנתן לו האות בזה שאם יראה אותו לוקח מאתו יהי לו כן אינו שיהיה זה הענין סבה אל היות נאצל מן הרוח אשר עליו לאלישע זה השיעור הנפלא אבל היה זה אות לו בהגיעו שככר נתנה לו המתנה ששאל מאליהו וזה ממה שראוי שישמח בו אחר הפרד אליהו ממנו ואחשוב כי אליהו היה יודע שלא יעזוב אלישע חברתו אבל עשה זה לנסות לבבו אם רב חשקו כל כך בהשגת השלמות שלא יתרצה בשום ענין להניח אליהו וכזה תמצא שעשה אליהו לאלישע בתחלה כשהשליך אדרתו עליו והיה אלישע רוצה לידבק בו תכף הנה אמר לו אליהו לבחון ענינו לך שוב כי מה עשיתי לך ומפני ראותו רב חשקו בחברת אליהו נודע לו שכבר השיג מחכמתו יותר הרבה ממה שהשיגו ממנה שאר תלמידיו, הה' הוא במדות והוא להודיע שראוי לאדם שיחשק מאד בחברת הטובי' הלא תראה המעלה שזכה בה אלישע מפני חשקו בחברת אליהו זה החשק הנפלא עד שלא רצה להפרד ממנו כלל עד שלקחו ה' מאתו, התשיעי הוא להודיע ענין הנפלאות העצומות שבאו בזה הספור כי באמונת הנפלאות יתקיימו הפנות התוריות ולזה ספר שכבר הכה אליהו באדרתו מי הירדן ונחצו הנה והנה ושכבר עשה זה גם כן אלישע ולזה גם כן ספר שכבר רפא אלישע מי יריחו שהיו רעים וממיתים בששם במקום המוצא מעט מלח אשר לא היה בטבע המלח שיתקן המים אבל הוא מקלקל אותם ולזה ג''כ ספר שתכף שקלל אלישע הנערי' הקטני' שחרפו אותו יצאו שנים דובים מן היער ובקעו מהנערי' ההם ארבעי' ושני' וזה עשאו אלישע לתועלת שיכירו ישראל זה וישובו אל ה' כי רובם היו עובדי' ע''ג בזמנו ולזאת הסבה גם כן ספר המופת שעשה אלישע כשלא היה מים לשלשת המלכי' ויהיו יראי' שימותו בצמא ובאו להם המים על דרך המופ' שעשה אלישע שבאו מים נמלא מהם הנחל ההוא מזולת שיראו רוח ידחם שם ולא גשם יתחדשו ממנו כמו שיעד להם והיה מעצם המופ' בזה שהיה כלי להפיל מלך מואב ביד המלכי' ההם בזה האופן הנפלא שזכר וזה שהם ראו מנגד את המי' אדומי' כדם וחשבו שהחרב נחרבו המלכי' ויצאו כדמות אנשי' הולכי' לקחת שלל והיה זה סבה אל שנעשה למואב כל הרע הנפלא שיעד אלישע ולזה ג''כ זכר מופת השמן שלא היה שם אלישע אבל כל עוד שהיתה האשה מוצקת היה מתחדש על דרך מופת שמן באסוך ההוא עד שמלאת כל הכלים שיכלה לקבץ אליה ולזה ג''כ זכר המופת שעשה לשונמית שלא היה לה בן והיה אישה זקן והיה מפני זה יותר רחוק שתתעבר והנה אלישע כשידע יעד אותה בזה הטוב שבעת חיה היא חובקת בן על צד השב' הגמול לה על הטוב שהטיכה לו והיה לה בן ולזה ספר שהוא החיה בנה אחר שמת ולזה גם כן ספר שהסיר שהיה בו מות מפני פקועות השד' ששמו בו הנה עשה אלישע על דרך המופת שהסיר הרע ממנו בהשליכו קמח אל הסיר אשר אין לו רושם בהסרת זה הרוע ולזה ספר שהלחם שהיה מעט מאד לתת לפני מאה איש אכלו ושבעו ממנו והותירו כמו שייעד אלישע להם ולזה ספר מה שרפא צרעת נעמן בשאמר לו שירחץ במי הירדן שבע פעמי' ותשוב בשרו אליו וטהר והיה לו כן ולזאת הסבה גם כן ספר שדבקה צרעת נעמן בגחזי ובבניו תכף שקללהו הגביא בזאת הקללה ולזה גם כן ספר שהברזל שנפל מן העץ תוך הירדן הנה חתך אלישע עץ בצוד' יד הגדזן במקום שנכנס שם ותכף שהשליך אלישע העץ אל המים נכנס על דרך המופת בנקב הברזל והציף הברזל על המים ולזה ג''כ ספר מה שהראה אלישע לנערו סוסי אש ורכב אש ומה שהכה בסנורים על דרך המופת הגוי כלו הבא אליו עד שהוליכם תוך שומרון והם לא הרגישו ולזה ג''כ ספר מה שהשמיע הש''י את מחנ' ארם על דרך המופת קול רכב קול סוס קול חיל כבד בדרך שנסו כלם ברגליהם ועזבו כל המחנה כאשר הוא היה זה סבה שיהיה סאה סלת בשקל וסאתי' שעורים בשקל בשער שומרון בעת שייעד להם אלישע ונתקיים גם כן מה שאמר לשליש אשר המלך נשען על ידו שכבר יראה בעיניו ומשם לא יאכל, הי' הוא להודיע שאין תלמידי חכמים הולכים בלא דברי תורה וחכמה ולזה אמר ויהי הם הולכים הלוך ודבר כי בודאי לא היו דבריהם דברי הבאי אבל מרוב תשוקת אלישע ללמוד מאליהו היו מדברי' בסודות התורה והחכמה והנבואה, הי''א הוא להודיע כי חייב אדם לקרוע על רבו כשמת הלא תראה כי אלישע קרע בגדיו בהלקח אליהו מאתו ואע''פ שלא מת כי היה ענינו לו כאילו מת שלא יכול להשיג ממנו אחר זה שום דבר חכמה, הי''ב הוא להודיע שהקורע בגדיו על אבל רבו אינו מאחה לעולם שנ' ויחזק בבגדיו ויקרעם לשני' קרעים ולא היה צריך לומר לשני' קרעים אחר שאמר ויקרעם כי לכל הפחות יהיו שנים קרעים אך הרצון בו שתמיד הם נראי' שנים קרעים, הי''ג הוא להודיע שהוא ראוי שלא לומר את שאינו נשמע ולזה תמצא כי בני הנביאי' כאשר שאלו את אלישע אם ישלחו חמשי' איש בני חיל לבקש את אליהו איפה נשאו רוח ה' היה המענה ממנו שלא ישלחו וכאשר הפצירו בו מאד והכיר שאין דעתם להמנע מזה לא רצה לחלוק על כונת' ואמ' להם שישלחו בצור' שהיו יכולי' להכיר ממנה שאין דעתו שישלחו והיה להם בה התנצלות גם כן שלא עשו כנגד מצות הנביא ולזה אמר להם בסוף הלא אמרתי לכם אל תלכו, הי''ד הוא במדות והוא להודיע שאין ראוי לבזות החכמי' והשלמי' הלא תראה מה שקרה להנערים שבזו את אלישע שמתו מהם ארבעי' ושני', הט''ו הוא במדות והוא להודיע שראוי לכל אדם שיתדבק לחכמי' וישרתם כי בשירות אותם ילמד הרבה מחכמת' מפני היותו תמיד אצלם ושמעו כל דבריה' ולזה ספר כי כאשר שאל יהושפט היש שם נביא לה' ענוהו פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו ללמד כי מפני ששירת אותו ושמשו היה ראוי שיקנה מהשלמות אשר לאליהו הרבה ולזה ענה יהושפט גם כן יש אותו דבר ה', הט''ז הוא להודיע עוצם תשוקת הנביאי' להוכיח החוטאי' כראוי עד שכבר תמצא שאע''פ שחלק מן הכבוד הרבה מלך ישראל לאלישע עד שכבר ירדו אליו מלך ישראל ויהושפט ומלך אדו' ולא הסכימו לשלח לקרוא לו הנה עם כל זה ענהו הנביא קשה ואמ' לו שילך אל נביאי הבעל והאשר' ולא ישאל ממנו דבר אחר שכבר סר מאחרי ה' ללכת בחטאת ירבעם וכל זה היה מהנביא להועיל ליהורם שאם ישוב אל ה' אולי ינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לו וכאשר ראה שלא היה אז עת תוכחת כי הם בסכנה עצומה הראה לו שהוא מואס אותו מפני רוע מעשיו ואמר כי לולי פני יהושפט הוא נושא לא יביט אליו ולא יראנו אך לכבוד יהושפט שעשה הישר בעיני ה' יעשה שאלתו וזה כלו להועיל ליהורם כמו שזכרנו, הי''ז הוא במדות והוא להודיע שהוא ראוי לכל שלם שימאס הרעים ויסור מחברתם ומהבטת ראיית פניה' פן ימשכוהו לרוע דרכיהם ולזה אמ' לולי פני יהושפט אני נושא אם אביט אליך ואם אראך, הי''ח הוא במדות והוא להודיע שראוי להרחיק מדת הכעס כי הכעס מכבה אור השכל הלא תרא' כי מפני כעס אליש' על מלך ישראל לא שרתה עליו שכינה עד שהסיר הכעס בנגון המנגן לפניו, הי''ט הוא להודיע כי הנביאי' אף על פי שהם שליטי' בעשיית הש''י המופתים על ידם לא ישתדלו להיטיב בזה האופן כי אם לטובי' ולזה תמצא שהאשה שצעקה לפניו כי הנושה בא לקחת את שני ילדיה לו לעבדי' אמרה לו שכבר ידע כי אבי הילדי' הי' ירא את ה' כי אם הי' מאשר סרו מאח' ה' לא הי' מתעורר אלישע להיטיב לה בזה האופן הנפלא, הכ' הוא במדות והוא להודיע שמדות הנדיבות משובחת הלא תראה מה שקרה לשונמי' מפני נדיבותיה שהחזיקה באלישע לאכל לחם ושאלה ממנו שיסור שמה תמיד מדי עברו ואחרי שנתבאר לה שהוא איש אלהי' קדוש חלקה לו מהכבוד יותר כראוי לו כי זה היה סבה אל שיהיה לה בן והחיהו אלישע ושלא ימותו ברעב כי הודיע לה שכבר קרא הש''י אל הרעב וגם בא אל הארץ שבע שני' ולזה נתן לה עצה שתלך לגור באשר יאות לה לגור שם עד עבור הרעב, הכ''א להודיע שהוא ראוי למקבל שישתדל לשלם גמול ראוי למיטיב ולזה תמצא שספר שכבר חקר אלישע מה לעשות לשונמית מן הטוב' על מה שהיטיבה לי ולרצותו להשיב לה גמול גדול שאל מה לעשות לה והשתדל על כל פני' לעשות לה דבר גדול יהיה לה גמול גדול וראוי על הטוב שהטיבה לו, הכ''ב הוא להודיע שאין ראוי לשלם לדבר עם האש' אם לא יביאוהו לזה הכרח אבל ראוי להתרחק ממנה לפי מה שאפשר ולזה ספר שכאשר רצה אלישע לדעת אי זה גמול יתכן לו להשיב לה לא דבר אליה הוא בעצמו אבל אמר לגחזי שיקרא לה והוא יאמר אליה אלה הדברי' עד אשר ראה אלישע שלא הי' לו דרך להשיב לה גמול אם לא בדרך המופת אז קרא לה ועמדה בפתח כדי שתשמע ייעוד הנביא מפי הנביא, הכ''ג הוא להודיע שאין התכלית בבני' שישמח אדם בהם בחייו אבל הוא לקיו' המין שישאר לאדם בהם זכר ולזה ספר שכבר אמרה השונמית לאלישע כשייעד לה שעל דרך המופת תהיה חובקת בן כעת חיה שלא יכזב בה לתת לה טוב שאינו טוב כי אם לא יחיה אין לה חפץ בזה הטוב להשלות אותה ר''ל לתת לה שלוה בראותה שיש לה בן ולזה אמרה לו הלא אמרתי לא תשלה אותי, הכ''ד הוא להודיע כי המועדי' והימי' טובי' מכווני' לעבוד בהם הש''י ולהשתדל בהשגות קנין השלמות לפי היכולת ולזה ספר שכבר אמר אישה לשונמית מדוע את הולכת אליו היו' לא חדש ולא שבת למדנו בזה שבכמו אלו הימי' ראוי ללכת אל החכמים ללמוד מהם, הכ''ה הוא להודיע שהצריך לדבר הצלת נפש ראוי שיתעסק בו במהירות נפלא לפי מה שאפשר לזה ספר דבר מהירו' השונמית ללכת לאלישע ושם התנפלה לפניו והחזיקה ברגליו כדי שידרש הנביא לבקשתה ולא רצתה להגיד לו בברור על מה באה לכבוד הנביא כי ידעה שהוא ידע זה בראותו אות' וגם לא הסתפקה במה שאמר הנביא לגחזי כי יראה שמא אינו ראוי שיעשה זה על ידו ולזה נשבעה שלא תעזבהו כי רצתה לשלם לבנה ההצלה בלי שום ספק, הכ''ו הוא להודיע שאין ראוי שיפתח אדם פיו לרע הלא תראה מה שספר מהשונמית שאמרה לאישה שלום כששאל לה על מה ועל מה היא הולכת וכזה אמרה לגחזי, הכ''ז הוא להודיע שראוי לנביאי' לפרסם עוצם גבורת הש''י לגויי הארצות לעשות להם מופת אף על פי שאינם ראויים לו ולזה תמצא שכבר התעורר אלישע לרפאות נעמן מצרעתו למען ידע כי יש נביא בישראל כי בזה תועלת להיישירם לעבודת הש''י וכן מצאנו זה התועלת בברור בתפלת שלמה כמו שבארנו שם, הכ''ח הוא להודיע שאין ראוי לנבי' לקחת שכר על מה שיעשהו מן המופתי' כי בזה יבא להאמין כי הוא הפועל בזה המופ' ויסור מפני זה התועלת אשר נתחדש בעבורו והוא שיכירו מעלות הש''י וגבורתו וישובו לאמונתו ולזה תמצא שלא רצה אלישע לקחת מנחה מנעמן אחר שרפא אותו מצרעתו וגם קלל גחזי כשקבל ממנו כסף על זה והנה תמצא כי מפני שרא' נעמן שלא רצה אלישע לקבל דבר מנעמן על זה להורות שלא הי' הוא הפועל בזה אך הש''י התנדב נעמן שלא יעבוד כי אם לה', הכ''ט הוא להודיע שאין ראוי לאדם שיכפור העון אך יהיה מודה ועוזב ולזה תמצא שלא קלל אלישע גחזי בראותו אותו אע''פ שהוא יודע שעשה זה החטא אך קללו אחר שכפר עונו ולולי כפירת העון היה אפשר שיקח אלישע לתקן את אשר עיות, הל' במדות והוא להודיע שהוא ראוי שכאש' נפלו קצת אויבי האומה בידם שייטיבו להם כדי שיהיו בשלו' עמה' בראותם שבעת נפלם בידם חמלו עליה' והיטיבו להם וכ''ש שראוי לעשו' זה בהיות אויבי האומה יותר חזקי' מהם, הל''א הוא להודיע שאין ראוי לאדם שיהיה מכחיש ובלתי מאמין מה שייעדו הנביאים הלא תרא' מה שקרה לשליש מפני היותו מרחיק שיהיה מה שאמר אלישע לשוב למחרת היום ההוא סאה סלת בשקל וסאתי' שעורי' בשקל בשער שומרון והוא שכבר ראה זה בעיניו ומשם לא אכל כמו שאמר הנביא לו וזה הי' ענשו הראוי לו שהוא ראה אמות דברי הנבואה ההיא ולא נהנה בטוב שהגיע ממנה, הל''ב הוא במשפטים התוריים והוא להודיע שהדר בחצר חברו שלא מדעתו אינו חייב להעלות לו שכר ולזה תמצא במה שספר שצעקה השונמית אל המלך על ביתה ועל שדה שהיו מחזיקי' בהם אנשי' שכבר צוה המלך להשיב לה את כל אשר לה ואת כל תבואות השדה מיום עזבה את הארץ ולא אמר להשיב לה שכירות ביתה, הל''ג הוא להודיע שאין ראוי גם לנביא לסמוך על הנס ולזה צוה אלישע לנבי' שיביא חדר בחדר יהוא בן יהושפט בן נמשי למשחו למלך על ישראל כדי שלא יודע סודו פן יהרגנו מלך ישראל וכן תמצא שעשה אחיה לירבעם ושמואל הנביא לדוד ר''ל שלקחו להם דרך כדי להעלי' סודם וענינ', הל''ד הוא להודיע שאין עושין שררה בממון באחד לבד ולזה תמצא שכאשר הי' הכסף בארון לחזק את בדק הבית שמוהו שם הכהני' שומרי הסף לא אחד לבד גם בהוציאם הכסף מהארון היה שם סופר המלך והכהן הגדול לא אחד לבד גם בתתם הכסף אחר זה נתנוהו על ידי עושי המלאכה והם הוציאוהו יחד לא אחד לבד, הל''ה הוא ללמד שהדברי' העצמיים בבית המקדש ראוי שיקדמו לדברי' המשרתי' להם לפי שהם מכווני' בעצמם ובז' הישר' לעמוד על סודות המציאות ולזה ספר שבדק הבית היה קוד' עשיית הכלי' המשרתי' שאינם מכווני' בעצמם כמו הספות והמזמרות והמזרקי' והחצוצרות ומה שידמה להם מכלי הכסף והזהב, הל''ו הוא להודיע שאין מחשבין עם הממוני' על ההקדשות והדומה להם כי באמונה הם עושי' להיות דבר ההקדש חמור להם ולזה אמר ולא יחשבו את האנשי' אשר יתנו את הכסף על ידם לתת לעושי המלאכה כי באמונה הם עושי' וכן הענין בגבאי צדקה לפי מה שאחשוב, הל''ז הוא להודיע שמותר חטאת לחטאת ומותר אשם לאשם שאם הי' מותרם לאיזה דבר שירצו הבעלים לא היה לכהנים וכבר אמר כסף אשם וכסף חטאת לא יובא בית ה' לכהני' יהיו ולמדנו מאמרו לכהני' יהיו שדיני אלו הכספי' מתחלף ולזה לא יתערבו זה עם זה אמנם יהיה בשיהיה מותר אשם לאשם ומותר חטאת לחטאת כמו שיראה חיובו מצד עצם הענין : (רלב"ג)

 מלבי"ם  אז יעלה חזאל זה היה אחרי מות יהוידע שהמלך עזב תורת ה' ויעבדו אשרים ועצבים והיה קצף עליהם, וכשלקח חזאל גת שהיה למלכי יהודה מימי דוד, שם פניו על ירושלים :(מלבי"ם)


{יט}  וַיִּקַּ֞ח יְהוֹאָ֣שׁ מֶֽלֶךְ-יְהוּדָ֗ה אֵ֣ת כָּל-הַקֳּדָשִׁ֡ים אֲשֶׁר-הִקְדִּ֣ישׁוּ יְהוֹשָׁפָ֣ט וִיהוֹרָם֩ וַאֲחַזְיָ֨הוּ אֲבֹתָ֜יו מַלְכֵ֤י יְהוּדָה֙ וְאֶת-קֳדָשָׁ֔יו וְאֵ֣ת כָּל-הַזָּהָ֗ב הַנִּמְצָ֛א בְּאֹצְר֥וֹת בֵּית-יְהוָ֖ה וּבֵ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַיִּשְׁלַ֗ח לַֽחֲזָאֵל֙ מֶ֣לֶךְ אֲרָ֔ם וַיַּ֖עַל מֵעַ֥ל יְרוּשָׁלִָֽם:

 מלבי"ם  ויקח ספר מה החטא גורם, שהגם שהיה לו זכות במה שהשתדל להרבות קדשי הבית, עבירה מכבה מצוה והוצרך לבזבז כל אוצרות ההקדש וגם אוצרות אבותיו ולתתם שוחד למלך ארם :(מלבי"ם)


{כ}  וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י יוֹאָ֖שׁ וְכָל-אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלוֹא-הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל-סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה:

 מלבי"ם  ויתר דברי יואש בדברי הימים נזכר שאחר כך הוכיחם זכריה בן יהוידע הכהן והרגוהו בחצר בית ה' במצות המלך, ולתקופת השנה עלו עליו חיל ארם במתי מספר והשחיתו את כל שריו, ואת יואש עשו שפטים ועזבו אותו במחליים רבים, ואז התקשרו עליו עבדיו כנזכר, וזה היה הפעם השנית שבאו עליו חיל ארם בלא חזאל, וזה היה עונש מיוחד על הריגת זכריה, וירמיה כותב הספר לא הזכיר זה כי היה נודע בימיו, ודם זכריה היה תוסס ומעלה קצף :(מלבי"ם)


{כא}  וַיָּקֻ֥מוּ עֲבָדָ֖יו וַיִּקְשְׁרֽוּ-קָ֑שֶׁר וַיַּכּוּ֙ אֶת-יוֹאָ֔שׁ בֵּ֥ית מִלֹּ֖א הַיּוֹרֵ֥ד סִלָּֽא:

 רש"י  בית מלא. באותו מקום : מלא. שם מקום : סלא. שם מקום : (רש"י)

 מצודת דוד  היורד סלא. העומדת בדרך היורד אל סלא : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  ויקומו עבדיו מפרש בדברי הימים שהתקשרו עליו בדמי בני יהוידע הכהן, ושם אומר שהרגוהו על מטתו, רצה לומר ששכב על ערש דוי במקום שעזבו אותו חיל ארם, והיה שם המקום בית מלא ומפני שהיה עוד בית מלא הנזכר בשופטים ט' שהיה אצל שכם, אמר שהיה זה בית מלא היורד סלוא אצל ירושלים. (מלבי"ם)


{כב}  וְיוֹזָבָ֣ד בֶּן-שִׁ֠מְעָת וִיהוֹזָבָ֨ד בֶּן-שֹׁמֵ֤ר | עֲבָדָיו֙ הִכֻּ֣הוּ וַיָּמֹ֔ת וַיִּקְבְּר֥וּ אֹת֛וֹ עִם-אֲבֹתָ֖יו בְּעִ֣יר דָּוִ֑ד וַיִּמְלֹ֛ךְ אֲמַצְיָ֥ה בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו: (פ)

 רש"י  ויוזכר בן שמעת ויהוזבד בן שמר. כתוב בדברי הימים (ב כד כו) - שמעת העמונית ויהוזבד בן שמרית המואבית, ולמה פירשו הכתוב, ללמד שנפרע ממנו הקב''ה על ידי אנשים כיוצא בו, יבאו עמונים ומואבים כפויי טובה, שכפו בטובתו של אברהם אבינו שעשה ללוט שנלחם עם המלכים להצילו, והם שכרו את בלעם לקלל את בניו, ויפרע מיואש, שכפה בטובתו של יהוידע, והרג את זכריהו בנו, כמו שמפרש בדברי הימים (שם פסוק כא). ומדרש זה בספרי : (רש"י)

 מלבי"ם   עם אבתיו פי' בעיר ציון ששם שוכבים אבותיו, אבל לא נקבר בהמערה שהמלכים שוכבים שם כמו שכתוב בדברי הימים, ששם לא קברו רק הצדיקים :(מלבי"ם)

מלכים ב פרק-יג

{א}  בִּשְׁנַ֨ת עֶשְׂרִ֤ים וְשָׁלֹשׁ֙ שָׁנָ֔ה לְיוֹאָ֥שׁ בֶּן-אֲחַזְיָ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַךְ יְהוֹאָחָ֨ז בֶּן-יֵה֤וּא עַל-יִשְׂרָאֵל֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן שְׁבַ֥ע עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָֽה:

 מצודת דוד  בשנת עשרים ושלש. כי יהואש מלך בתחלת שבע ליהוא, ויהוא מת בסוף כ''ח למלכו, והוא כ''ב ליהואש, ובתחלת השנה הבאה מלך יהואחז, אם כן היא כ''ג ליהואש : שבע עשרה שנה. ומקוטעות היו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בשנת עשרים ושלש שנה ליואש עד סוף הספר. בשנת עשרים ושלש. ידוע כי שש שנים נחבא יואש ואלו השש שנים מלך יהוא קודם מלוך יואש ולזה יתבאר כי בראש שנת עשרים ושלש ליואש מלך אחזיהו : (רלב"ג)

 מלבי"ם  בשנת עשרים ושלש, לפי החשבון שנזכר למעלה שבשנת שבע ליהוא מלך יהואש [ויהוא מלך כ''ח שנה, אם כן מת יהוא בשנת כ''א ליואש, ופי' הרד''ק שהיו שנים מקוטעות שמ''ש בשנת שבע ליהוא מלך יואש היה בתחלת שבע, וכן מ''ש כאן בשנת עשרים ושלש היינו בתחלת אותו שנה והיה כ''א שנים שלמות :(מלבי"ם)


{ב}  וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַ֠יֵּלֶךְ אַחַ֨ר חַטֹּ֜את יָרָבְעָ֧ם בֶּן-נְבָ֛ט אֲשֶׁר-הֶחֱטִ֥יא אֶת-יִשְׂרָאֵ֖ל לֹא-סָ֥ר מִמֶּֽנָּה:

 מלבי"ם  ויעש הרע וכבר היה רשע בן רשע שבזה פוקד עון אבות על בנים ולכן ויחר אף ה' בישראל להעניש אותם :(מלבי"ם)


{ג}  וַיִּֽחַר-אַ֥ף יְהוָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּתְּנֵ֞ם בְּיַ֣ד | חֲזָאֵ֣ל מֶֽלֶךְ-אֲרָ֗ם וּבְיַ֛ד בֶּן-הֲדַ֥ד בֶּן-חֲזָאֵ֖ל כָּל-הַיָּמִֽים:

 מצודת דוד  כל הימים. כל ימי יהואחז : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  (ג-ז) השאלות: איך אמר שנתנם ביד מלך ארם כל הימים ותיכף אמר שיצאו מת''י ארם? ומה ז''ש אך לא סרו וכו' כי לא השאיר ליהואחז וכו' מה שייכות זל''ז? :

ויתנם רצה לומר שה' גזר גזרה שיהיו ביד חזאל וביד הדד בנו כל הימים רצה לומר ימי חזאל והדד, ובודאי הודיע להם גזרה זאת על ידי נביא :(מלבי"ם)


{ד}  וַיְחַ֥ל יְהוֹאָחָ֖ז אֶת-פְּנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיִּשְׁמַ֤ע אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה כִּ֤י רָאָה֙ אֶת-לַ֣חַץ יִשְׂרָאֵ֔ל כִּֽי-לָחַ֥ץ אֹתָ֖ם מֶ֥לֶךְ אֲרָֽם:

 מצודת דוד  כי ראה וכו'. ולולי זאת לא היתה תפלתו כדאי להתקבל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויחל. ויתפלל : לחץ. דחק : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויחל יהואחז את פני ה'. אף על פי שלא היה יהואחז ראוי שתשמע תפלתו הנה שמע הש''י אליו מפני ראותו את לחץ ישראל שלחץ אותם מלך ארם כי לולי שמעו תפלתו היו כלי' עשרת השבטים ותופר ברי' הש''י עם השבטים בעבור האבות ואולם אמרנו בריתו עם השבטים כי כבר התבאר בתורה שלא יכלה אחד מהם כמו שבארנו שם ואחשוב כי שמע הש''י תפלתו לשמור ישראל שלא יצר להם חזאל בזה האופן הנפלא שהיה משחי' בהם והיה זה בחייו אך עם כל זה לחץ אותם כל ימי חייו כמו שנזכר אחר זה והקים להם מושיע מידו אחר מות יהואחז והוא יואש בנו כמו שנזכר אחר זה ואחר סרו מתח' יד ארם וישבו ישראל באהליה' כתמול שלשום אך לא סרו ישראל מחטאת בית ירבעם ובה הלך יהואחז וגם האשרה עמדה עדיין בשמרון שלא בער אותן יהואחז והנה עם כל זה שמע ה' תפלת יהואחז להקל מהלחץ אשר היה לוחץ אותם חזאל בימיו ולתת לישראל אחרי יהואחז מושיע מיד מלך ארם והוא יואש מפני שברוב הלחץ שהיה לוחץ אותם חזאל היו ישראל כלים בקלות כמו שזכרנו והוצרך הש''י בעבור בריתו עם האבות שירחם עליהם כמו שנזכר אחר זה וזה כי לא השאיר חזאל' ליהואחז עם כי אם חמשים פרשי' ועשרה רכב ועשרת אלפים איש רגלי כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויחל אמנם על ידי תפלת יהואחז שמע אליו ה' להקל הגזרה ונצרך לזה שראה את לחץ ישראל, וזה עני קרא וה' שמע, ועל ידי כן :(מלבי"ם)


{ה}  וַיִּתֵּ֨ן יְהוָ֤ה לְיִשְׂרָאֵל֙ מוֹשִׁ֔יעַ וַיֵּ֣צְא֔וּ מִתַּ֖חַת יַד-אֲרָ֑ם וַיֵּשְׁב֧וּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֛ל בְּאָהֳלֵיהֶ֖ם כִּתְמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם:

 רש"י  ויתן ה' לישראל מושיע. את יואש בן יהואחז, שנאמר בו (לקמן פסוק יט) : שלש פעמים תכה את ארם : (רש"י)

 מצודת דוד  מושיע. יהואש בנו היה המושיע, כמו שזכר אחרי זה, בימי מלכות יהואחז התחילה התשועה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שלשום. יום השלישי שלפני היום : (מצודת ציון)

 מלבי"ם  ויתן ה' לישראל מושיע זה היה בסוף ימי יואחז שמלך יואש בנו והושיע להם כמו שיתבאר :(מלבי"ם)


{ו}  אַ֠ךְ לֹֽא-סָ֜רוּ מֵחַטֹּ֧אות בֵּית-יָרָבְעָ֛ם אֲשֶׁר-(החטי) הֶחֱטִ֥יא אֶת-יִשְׂרָאֵ֖ל בָּ֣הּ הָלָ֑ךְ וְגַם֙ הָאֲשֵׁרָ֔ה עָמְדָ֖ה בְּשֹׁמְרֽוֹן:

 מצודת דוד  אך לא סרו. חוזר על המקרא שלפניו, לומר אף שחילה יהואחז את פני ה', אך לא סרו הוא ועמו מחטאת בית ירבעם, והיה התפילה עם אחיזת העון : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  אך באר שלא היתה התשועה על ידי שעשו תשובה ושב ה' מחרון אפו, כי באמת לא סרו מחטאת ירבעם. וגם האשרה עמדה להוסיף חטאת על חטאת רק סבת התשועה היתה, יען :(מלבי"ם)


{ז}  כִּ֣י לֹא֩ הִשְׁאִ֨יר לִיהוֹאָחָ֜ז עָ֗ם כִּ֣י אִם-חֲמִשִּׁ֤ים פָּֽרָשִׁים֙ וַעֲשָׂ֣רָה רֶ֔כֶב וַעֲשֶׂ֥רֶת אֲלָפִ֖ים רַגְלִ֑י כִּ֤י אִבְּדָם֙ מֶ֣לֶךְ אֲרָ֔ם וַיְשִׂמֵ֥ם כֶּֽעָפָ֖ר לָדֻֽשׁ:

 מצודת דוד  כי לא השאיר. כי בעבור זה לא השאיר ארם ליהואחז עם וגו' : כעפר לדוש. כעפר הנידש ברגלי אדם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לדוש. מלשון דישה וכתישה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם  כי לא השאיר ליואחז עם וכו' וכבר נתקיים מ''ש על ידי אליהו והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל, ומלך ארם אבדם וישימם כעפר, עד שמצד זה ראה עני עמו שאם יעזבם עוד בלי תשועה יושחתו לגמרי וכמ''ש בפסוק כ''ג ויפן אליהם למען בריתו וכו' :(מלבי"ם)


{ח}  וְיֶ֨תֶר דִּבְרֵ֧י יְהוֹאָחָ֛ז וְכָל-אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה וּגְבוּרָת֑וֹ הֲלוֹא-הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל-סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

 מצודת דוד  וגבורתו. בהלחמו ביתר העמים זולת ארם : (מצודת דוד)


{ט}  וַיִּשְׁכַּ֤ב יְהֽוֹאָחָז֙ עִם-אֲבֹתָ֔יו וַֽיִּקְבְּרֻ֖הוּ בְּשֹׁמְר֑וֹן וַיִּמְלֹ֛ךְ יוֹאָ֥שׁ בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו: (פ) {י}  בִּשְׁנַ֨ת שְׁלֹשִׁ֤ים וָשֶׁ֙בַע֙ שָׁנָ֔ה לְיוֹאָ֖שׁ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַךְ יְהוֹאָ֨שׁ בֶּן-יְהוֹאָחָ֤ז עַל-יִשְׂרָאֵל֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן שֵׁ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָֽה:

 רש"י  בשנת שלשים ושבע וגו'. מקרא זה מוכחש משני צדדין, ולא מצאתי לו מתקן, שהיה לו לומר שלשים ותשע, שהרי עמד אביו בשנת עשרים ושלש ליואש, ומלך שבע עשרה שנה, נמצא שמת בשנת שלשים ותשע ליואש. ועוד הא אמור למטה בענין, בשנת שתים ליואש בן יהואחז מלך ישראל, מלך אמציה בן יואש מלך יהודה, נמצא שעמד יואש בן יהואחז בשנת ארבעים של יואש שהיתה שנה אחרונה לו, ובשנה שניה ליואש בן יהואחז מלך אמציה, ואף כי תאמר שמלך אמציה בשנת מות אביו, וקרא הכתוב שנת שתים ליואש, למדת שלא מלך יואש מלך ישראל עד שנת שלשים ותשע של יואש מלך יהודה : (רש"י)

 מצודת דוד  בשנת שלשים ושבע. כי יהואש מלך ישראל מלך בחיי אביו ב' שנים, לפי בחייו שתי שנים, והלא יהואחז מלך בכ''ג ליואש מלך יהו ליואש מלך יהודה, והלא יהואש מלך ישראל מלך בחיי אביו ב' שנים, הרי מלך בל''ז ליואש מלך יהודה : שש עשרה שנה. מספר השנים ההם מלך אחר מות אביו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בשנת שלשים ושבע שנה. כבר קדם כי בהיות יואש מלך יהודה בראש שנת עשרים ושלש למלכו אז מלך יהואחז והוא מלך שבע עשרה שנה מקוטעים משתי קצותיהן והם יתכן שיהיו בפחות משש עשרה שנה ולזה יחוייב שנבין אמרו בשנת שלשים ושבע שנה אחר עבור ליואש שלשים ושבע שנה והיתה שנת שלשים ושמנה לו בלתי שלימה וזה יתכן שיהיה פחות משש עשרה שנה מעט וידמה שהתחלת שנת מלכי בית יהוא היא זולת התחלת שנת מלכי בית דוד ובזה האופן היתה השנה ראשונה ליהואחז קטועה וגם האחרונה ובזה יתישר זה המספר וכבר בארנו במה שקדם שלפעמים ירצה בזה שאלה השנים עברו שלמות למלכותו ולפעמים ירצה שהוא בזאת השנה : (רלב"ג)

 מלבי"ם  (י-יד) השאלות: לפי החשבון מלך בשנת הארבעים ליהואש לא בשנת הל''ז? איך אחרי שספר שמת יואש ומלך ירבעם בנו ויקבר יואש, חזר לספר שנית עניני יואש ומלחמותיו מן פסוק י''ד עד סימן י''ד פסוק, ט''ו, ושם כפל שנית וישכב יהואש עם אבותיו ויקבר בשומרון וימלוך ירבעם תחתיו, וזה פלא וזר מאד? :

בשנת שלשים ושבע ליואש לפמ''ש בפסוק א' שבשנת עשרים ושלש ליואש בן אחזיה מלך יהואחז בן יהוא שבע עשרה שנה אם כן כלו בשנת הארבעים ליואש, ומוכרח שיהואש מלך על ישראל שתי שנים בחיי אחזיה אביו שעל זה אמר ויתן ה' לישראל מושיע, ועל זה אמר (בס' י''ד) שבשנת שתים ליואש מלך אמציה, נמצא שמ''ש כאן ספור של יואש (שהוא כפול (בס' י''ד פ' ט''ו ט''ז) ששם מקומו, כי ספר מעשה יואש ועניניו) לא בא לגופו רק לפרש הכתובים הקודמים מ''ש ויתן ה' לישראל מושיע וכו' אך לא סרו מחטאת ירבעם, ומפרש מ''ש ויתן ה' לישראל מושיע כי בשנת שלשים ושבע ליואש, מלך יהואש, והוא התחיל להושיע בחיי אחזיה, ומ''ש אך לא סרו מחטאת ירבעם מפרש ויעשה הרע בעיני ה', ולהשלים מ''ש ויקם לישראל מושיע אמר ויתר דברי יואש וגבורתו וכו' רצה לומר ששם כתוב בפרטות איך הושיע את ישראל, והתשועה הזאת נמשכה ימים רבים עד ימי ירבעם, שעל זה אמר וירבעם ישב על כסאו רצה לומר שהיה גבור ומושיע כמו אביו (כמ''ש לקמן שהוא השיב את גבול ישראל וכו') לפי זה כל זה נזכר אגב גררא להודיע שהגם שחטאו כל הזמן הזה, באהבתו ובחמלתו הוא גאלם ויושיעם למען שמו, ונמשכה התשועה בערך חמשים ושבע שנים, עד אחר כך שהתחיל מלך אשור לבא על הארץ :(מלבי"ם)


{יא}  וַיַּֽעֲשֶׂ֥ה הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה לֹ֣א סָ֗ר מִכָּל-חַטֹּ֞אות יָרָבְעָ֧ם בֶּן-נְבָ֛ט אֲשֶׁר-הֶחֱטִ֥יא אֶת-יִשְׂרָאֵ֖ל בָּ֥הּ הָלָֽךְ: {יב}  וְיֶ֨תֶר דִּבְרֵ֤י יוֹאָשׁ֙ וְכָל-אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וּגְב֣וּרָת֔וֹ אֲשֶׁ֣ר נִלְחַ֔ם עִ֖ם אֲמַצְיָ֣ה מֶֽלֶךְ-יְהוּדָ֑ה הֲלֽוֹא-הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל-סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

 מצודת דוד  ויתר וגו'. אף שאחרי זה יספר עוד ממעשה יואש, ואף שתי המקראות האלו אמורים שם. ואולי לפי שרמז עליו בקצרה שיהיה מושיע לישראל מיד ארם, וסמכה לספורי אביו, כי באה בתפלתו, ואף התחילה בימי מלכותו, ולזה ראה להזכיר כל מעשיו בקצרה עד אחר מותו, חוזר שוב לפרש מעשיו בארוכה, ועד אחר מותו : (מצודת דוד)


{יג}  וַיִּשְׁכַּ֤ב יוֹאָשׁ֙ עִם-אֲבֹתָ֔יו וְיָרָבְעָ֖ם יָשַׁ֣ב עַל-כִּסְא֑וֹ וַיִּקָּבֵ֤ר יוֹאָשׁ֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן עִ֖ם מַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: (פ)

 רש"י  וירבעם ישב על כסאו. בנו היה. ויש לתמוה, למה נכתבו כאן שני מקראות הללו, שהרי עוד לפנינו הוא מספר והולך בדברי יואש, וחוזר וכותב ויתר דברי יואש וגו', וישכב יואש עם אבותיו וגו'. ואומר אני, שלא נכתבו אלא להפסיק, שלא לסמוך מיתת אלישע, למקרא של עבודה זרה, לומר ויעש הרע וגו', ואלישע חלה וגו' : (רש"י)


{יד}  וֶֽאֱלִישָׁע֙ חָלָ֣ה אֶת-חָלְי֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יָמ֖וּת בּ֑וֹ וַיֵּ֨רֶד אֵלָ֜יו יוֹאָ֣שׁ מֶֽלֶךְ-יִשְׂרָאֵ֗ל וַיֵּ֤בְךְּ עַל-פָּנָיו֙ וַיֹּאמַ֔ר אָבִ֣י | אָבִ֔י רֶ֥כֶב יִשְׂרָאֵ֖ל וּפָרָשָֽׁיו:

 מצודת דוד  אשר ימות בו. אשר היה מעותד למות מחולי זה : אבי אבי וגו'. רבי רבי, שעזר ישראל בתפלתו כרכב ופרשים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אבי אבי רכב ישראל ופרשיו. כי הוא גבורת ישראל וכחם בו ינצחו מלחמותיהם בעצותיו שיתן להם בדבר ה' : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ואלישע חלה הנה אלישע משח את חזאל למלך על ארם (על פי נבואת אליהו) ונבא לו שיעשה רע לישראל, ולא היה אפשר שיתבטל זה בחייו, ובעת חלה את חליו שהיה עתיד למות בו ירד אליו יואש, זה היה בתחלת מלכותו, בעוד יואחז חי, ויבך על פניו עד שרחם הנביא עליו :(מלבי"ם)


{טו}  וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אֱלִישָׁ֔ע קַ֖ח קֶ֣שֶׁת וְחִצִּ֑ים וַיִּקַּ֥ח אֵלָ֖יו קֶ֥שֶׁת וְחִצִּֽים:

 מלבי"ם  (טו-יח) השאלות: למה הוצרך לפעולה זו לקחת חצים וקשת ולא ברכהו הנביא בדבורו שינצח את ארם? :

ויאמר לו אלישע אחר שחזאל היה כחו על ידי דבורו של אלישע לא אתי דבור ומבטל דבור, והוצרך לעשות מעשה עם נבואתו כדי שיעמוד נגד דבור הראשון ויבטלנו, והיה זה במה שצוהו לקחת קשת וחצים :(מלבי"ם)


{טז}  וַיֹּ֣אמֶר | לְמֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֗ל הַרְכֵּ֤ב יָֽדְךָ֙ עַל-הַקֶּ֔שֶׁת וַיַּרְכֵּ֖ב יָד֑וֹ וַיָּ֧שֶׂם אֱלִישָׁ֛ע יָדָ֖יו עַל-יְדֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ:

 מצודת דוד  הרכב. הנח ידך על הקשת ותפוש בו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וישם אלישע ידיו על ידי המלך. להעיר כי ידיו תהיינה במלחמותיו על דרך המופת וההשגחה הפרטית בעבור הנביא והנה היו אלו המופתים אחר מותו כמו שנמשך מופת המן גם אחרי מות משה וכמו שהחיה השם יתברך האיש שנגע בעצמות אלישע בעבור כבודו אחר מותו : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויאמר, והיה בזה מעשה, א. במה שצוהו להרכיב ידו על הקשת והנביא שם ידיו על ידי המלך להשפיע בו כח מידיו קדש לעשות נפלאות :(מלבי"ם)


{יז}  וַיֹּ֗אמֶר פְּתַ֧ח הַחַלּ֛וֹן קֵ֖דְמָה וַיִּפְתָּ֑ח וַיֹּ֤אמֶר אֱלִישָׁ֤ע יְרֵה֙ וַיּ֔וֹר וַיֹּ֗אמֶר חֵץ-תְּשׁוּעָ֤ה לַֽיהוָה֙ וְחֵ֣ץ תְּשׁוּעָ֣ה בַֽאֲרָ֔ם וְהִכִּיתָ֧ אֶת-אֲרָ֛ם בַּאֲפֵ֖ק עַד-כַּלֵּֽה:

 רש"י  פתח החלון קדמה. מול ארץ ארם שהם במזרח, כמה שנאמר (ישעיהו ט יא) : ארם מקדם : ירה ויור. שדי ושדא : ויאמר חץ תשועה וגו'. אלישע אמר החץ הזה יהיה סימן תשועה לישראל : באפק. שם העיר : (רש"י)

 מצודת דוד  קדמה. אל מול ארם היושב מקדם כמו שנאמר (ישעיהו ט יא) : ארם מקדם : ירה. השלך החצים מהקשת : ויור. שמע לו וירה : ויאמר. בעת שירה אמר הנביא : חץ תשועה וכו'. רצה לומר : על ידי החץ יהיה תשועה המיוחדת לה' לבוא מאתו, ובאיזה עם יפול החץ שיהיה על ידו תשועה לישראל, בארם יפול החץ : באפק. במקום אפק תכה אותם עד תכלם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ירה ויור. ענין השלכת חצים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויאמר פתח החלון קדמה. הנה היה זה רמז להכאת ארם כי הם היו מזרחיים להם : ויאמר אלישע ירה ויור ויאמר חץ תשועה לה'. העיר אותו כי בכחו זה שקנה מידי אלישע ינצח במלחמת ארם וזה החץ שירה עתה הוא סימן לזה ואמר שיכם באפק עד כלה הנה בחר שהיתה המלחמה באפק כי משם יתכן לו יותר לנצחם וכבר זכרנו שהש''י כשיעשה המופתים יעשה באופן אשר בו יהיה בהם יותר מעט מן הזרות : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויאמר ב. במה שפתח החלון קדמה להראות שהיריה תהיה נגד ארם שהוא במזרח כמ''ש ארם מקדם, ג. במ''ש ירה, וכשירה החצים אמר הנביא שיהיה חץ תשועה המיוחסת לה' וכחו הגדול ויהיה זה בארם, וציין לו שיכה אותם באופן ששם כבר הוכו ארם ע''פ נביא בימי אחאב והיה מקום מוכן לתשועה :(מלבי"ם)


{יח}  וַיֹּ֛אמֶר קַ֥ח הַחִצִּ֖ים וַיִּקָּ֑ח וַיֹּ֤אמֶר לְמֶֽלֶךְ-יִשְׂרָאֵל֙ הַךְ-אַ֔רְצָה וַיַּ֥ךְ שָֽׁלֹשׁ-פְּעָמִ֖ים וַֽיַּעֲמֹֽד:

 מצודת דוד  הך ארצה. השלך עם הקשת את החצים לארץ : ויעמוד. פסק מלהשליך עוד : (מצודת דוד)

 רלב"ג  הך ארצה. הנה היו שם חצים רבים וחשב הנביא שיכה בכלם לארץ כיון שאמר לו קח החצים ומפני זה אמר לו שיכה את ארם באפק עד כלה אך יואש הכה שלש פעמים ועמד מלהכות עוד וקצף עליו איש האלהים כי הוא מיעט הטובה שהיה נותן לו על ארם : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויאמר אחר שציין לו הנצחון הראשון שהיה בדרך פלא כי היו ישראל אז מתי מספר, צוה שיקח החצים ויכה לארץ, ורצה שיוסיף להכותם כמספר שיכה בהחצים ולא הכה רק ג' פעמים כי לא הבין כוונת הנביא, וא''ל שהיה לו להכות חמש או שש פעמים והיה מנצח כמספר הזה ועתה רק שלש פעמים יכה את ארם :(מלבי"ם)


{יט}  וַיִּקְצֹ֨ף עָלָ֜יו אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֗ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לְהַכּ֨וֹת חָמֵ֤שׁ אוֹ-שֵׁשׁ֙ פְּעָמִ֔ים אָ֛ז הִכִּ֥יתָ אֶת-אֲרָ֖ם עַד-כַּלֵּ֑ה וְעַתָּ֕ה שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִ֖ים תַּכֶּ֥ה אֶת-אֲרָֽם: (ס)

 רש"י  ויאמר להכות חמש או שש פעמים. היה לך : אז. אם כך עשית, הכית את ארם חמש או שש פעמים, שהרי לסימן תשועה הרכבתי ידיך על הקשת : (רש"י)

 מצודת דוד  להכות חמש וכו'. היה לך להכות חמש וכו', ואז היית מכלה את ארם : (מצודת דוד)


{כ}  וַיָּ֥מָת אֱלִישָׁ֖ע וַֽיִּקְבְּרֻ֑הוּ וּגְדוּדֵ֥י מוֹאָ֛ב יָבֹ֥אוּ בָאָ֖רֶץ בָּ֥א שָׁנָֽה:

 רש"י  יבאו בארץ. היו רגילין לבא ולשלול בארץ : בא שנה. במיעל שתא, בתשובת השנה, בעוד הארץ מליאה דשאים ויש מאכל לבהמתם, דרך חיילות לצאת : (רש"י)

 מצודת דוד  יבואו בארץ. היו רגילין לבוא בארץ, לשלול שלל : בא שנה. תרגום יונתן : במיעל שתא, רצה לומר : בתחילת השנה, בעוד הארץ מלאה דשאים למאכל בהמתם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וגדודי מואב יבאו בארץ בא שנה. הנה בא באל''ף כמו בה בה''א בחלוף ה''א באל''ף כי הם מתחלפות או יהיה הרצון בזה שבא אלישע אל קבר זה שנה ועם כל זה נעשה זה המופת לכבוד אלישע שלא יקבר רשע אצל צדיק והנה זכר שתכף שקברו אלישע התחילו גדודי מואב לבא בארץ להצר לישראל כי בימי אלישע נכנעו כמו שקדם : (רלב"ג)

 מלבי"ם  וימת אלישע ספר עוד נס שעשה אלישע אחר מותו, שגדודי מואב יבאו בארץ בא שנה פי' אחר שבא שנה אחרת, רצה לומר שעבר שנה מעת נקבר אלישע :(מלבי"ם)


{כא}  וַיְהִ֞י הֵ֣ם | קֹבְרִ֣ים אִ֗ישׁ וְהִנֵּה֙ רָא֣וּ אֶֽת-הַגְּד֔וּד וַיַּשְׁלִ֥יכוּ אֶת-הָאִ֖ישׁ בְּקֶ֣בֶר אֱלִישָׁ֑ע וַיֵּ֜לֶךְ וַיִּגַּ֤ע הָאִישׁ֙ בְּעַצְמ֣וֹת אֱלִישָׁ֔ע וַיְחִ֖י וַיָּ֥קָם עַל-רַגְלָֽיו: (פ)

 מצודת דוד  ויהי הם. רצה לומר : פעם אירע כשהיו קוברין איש אחד, ראו גדוד מואב בא : בקבר. סמוך להקבר : וילך ויגע. כאשר השליכוהו, נתגלגל עד הקבר ונגע בעצמות אלישע : ויחי. המת ההוא, וזהו על כי לא רצה אלישע שישכב אצלו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויחי ויקם על רגליו. תחיה שלימה עד שכבר קם על רגליו לא כמו שהיה הענין בבן השונמית שהיתה תחייתו מעט מעט אך זה שב תכף לכחו לעמוד על רגליו או אפשר שיהיה הרצון בזה שכבר חיה לקום על רגליו לא ללכת לביתו לענינו הראשון אך היה זה להוציאו מהקבר ההוא לכבוד אלישע : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויהי, ובאשר אחר י''ב חדש כבר נתעכל הבשר חשבו שאין להקפיד בזה ומפחד הגדוד השליכו את האיש בקבר אלישע עד שנגע בעצמותיו, ויחי ויקם על רגליו לצאת משם, כי גוף הצדיק ועצמותיו שהיו ארון מיוחד לקדושה אין ראוי שיגע בהם חול :(מלבי"ם)


{כב}  וַֽחֲזָאֵל֙ מֶ֣לֶךְ אֲרָ֔ם לָחַ֖ץ אֶת-יִשְׂרָאֵ֑ל כֹּ֖ל יְמֵ֥י יְהוֹאָחָֽז:

 רלב"ג  לחץ את ישראל בימי יהואחז. ידמה שתכף שמת סר לחצו מישראל והנה הושיעם ה' על יד יואש שנצח ארם במלחמה שלש פעמים והשיב לישראל את עריהם שלקחו ארם מהם במלחמה ולא ידענו מתי היה זה אם בראשית מלכות יואש או אחר שמלך זמן מה וידמה ממה שכתוב פה כי אחר שמת יהואחז סר לחץ ארם מישראל לגמרי כי לא אבה השם השחיתם כמו שזכר ולזה לא היה זמן הלחץ כי אם כל ימי יהואחז אך אחר מות חזאל ומלך בן הדד היתה התשועה שהשיב יואש ממלך ארם את כל ערי ישראל אשר לקחו ממנו במלחמה : (רלב"ג)

 מלבי"ם  וחזאל שב לספר איך נתקיים דבר אלישע, שהגם שחזאל לחץ את ישראל כל ימי יהואחז, בכ''ז :(מלבי"ם)


{כג}  וַיָּחָן֩ יְהוָ֨ה אֹתָ֤ם וַֽיְרַחֲמֵם֙ וַיִּ֣פֶן אֲלֵיהֶ֔ם לְמַ֣עַן בְּרִית֔וֹ אֶת-אַבְרָהָ֖ם יִצְחָ֣ק וְיַֽעֲקֹ֑ב וְלֹ֤א אָבָה֙ הַשְׁחִיתָ֔ם וְלֹֽא-הִשְׁלִיכָ֥ם מֵֽעַל-פָּנָ֖יו עַד-עָֽתָּה:

 מצודת דוד  עד עתה. רצה לומר : עד עולם, כי כל הקורא במקרא הזה, כל אחד בזמנו, אומר עד עתה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויחן. מלשון חנינה וחמלה : ולא אבה. ולא רצה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם  ויחן ה' אותם מצד החנינה. וירחמם מצד הרחמים, ויפן אליהם מצד זכות אבות, כי גם עד עתה לא אבה השחיתם, כי היה העונש רק כדי שישובו בתשובה, ולא היה העונש על ידי הסתר פנים רק בהשגחה, ועל זה אמר ולא השליכם מעל פניו עד עתה, ולכן כשראה שיושחתו לגמרי שב אליהם, והגם שבימי חזאל לא היה אפשר כי חזאל נמשח לזה על ידי נבואת אליהו :(מלבי"ם)


{כד}  וַיָּ֖מָת חֲזָאֵ֣ל מֶֽלֶךְ-אֲרָ֑ם וַיִּמְלֹ֛ךְ בֶּן-הֲדַ֥ד בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו:

 מצודת דוד  וימת חזאל. בכדי לבוא תשועה לישראל, מת חזאל ומלך בן הדד, ובימיו נושעו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  אז מת חזאל וימלך בן הדד, והגם שהיתה הגזרה שיהיו גם תחת יד בן הדד (כמ''ש בפסוק ג') בטל הגזרה :(מלבי"ם)


{כה}  וַיָּ֜שָׁב יְהוֹאָ֣שׁ בֶּן-יְהוֹאָחָ֗ז וַיִּקַּ֤ח אֶת-הֶֽעָרִים֙ מִיַּד֙ בֶּן-הֲדַ֣ד בֶּן-חֲזָאֵ֔ל אֲשֶׁ֣ר לָקַ֗ח מִיַּ֛ד יְהוֹאָחָ֥ז אָבִ֖יו בַּמִּלְחָמָ֑ה שָׁלֹ֤שׁ פְּעָמִים֙ הִכָּ֣הוּ יוֹאָ֔שׁ וַיָּ֖שֶׁב אֶת-עָרֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: (פ)

 מלבי"ם  ויואש לקח את הערים וכו' והכהו ג' פעמים כדבר אלישע :(מלבי"ם)

מלכים ב פרק-יד

{א}  בִּשְׁנַ֣ת שְׁתַּ֔יִם לְיוֹאָ֥שׁ בֶּן-יוֹאָחָ֖ז מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל מָלַ֛ךְ אֲמַצְיָ֥הוּ בֶן-יוֹאָ֖שׁ מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה:

 מצודת דוד  בשנת שתים. אף כי יואש מלך ב' שנים בחיי אביו, מכל מקום חשבון ימי מלכותו התחילו אחרי מות אביו, והוא בל''ט ליואש מלך יהודה, ויואש מלך יהודה מלך מ' שנה, וכלו בתחילת השנה השנית ליואש מלך ישראל, ואז מלך אמציה : (מצודת דוד)


{ב}  בֶּן-עֶשְׂרִ֨ים וְחָמֵ֤שׁ שָׁנָה֙ הָיָ֣ה בְמָלְכ֔וֹ וְעֶשְׂרִ֤ים וָתֵ֙שַׁע֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ (יהועדין) יְהֽוֹעַדָּ֖ן מִן-יְרוּשָׁלִָֽם: {ג}  וַיַּ֤עַשׂ הַיָּשָׁר֙ בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֔ה רַ֕ק לֹ֖א כְּדָוִ֣ד אָבִ֑יו כְּכֹ֧ל אֲשֶׁר-עָשָׂ֛ה יוֹאָ֥שׁ אָבִ֖יו עָשָֽׂה:

 מלבי"ם  רק לא כדוד אביו, רצה לומר שעשה הישר מצות אנשים מלומדה מצד שכן עשה אביו, לא מאהבת ה' כדוד, שכן גם יואש עשה רק מפני שהורהו יהוידע הכהן וסר מאת ה' במות יהוידע, ובדברי הימים אמר ויעש הישר רק לא בלבב שלם :(מלבי"ם)


{ד}  רַ֥ק הַבָּמ֖וֹת לֹא-סָ֑רוּ ע֥וֹד הָעָ֛ם מְזַבְּחִ֥ים וּֽמְקַטְּרִ֖ים בַּבָּמֽוֹת: {ה}  וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֛ר חָזְקָ֥ה הַמַּמְלָכָ֖ה בְּיָד֑וֹ וַיַּךְ֙ אֶת-עֲבָדָ֔יו הַמַּכִּ֖ים אֶת-הַמֶּ֥לֶךְ אָבִֽיו: {ו}  וְאֶת-בְּנֵ֥י הַמַּכִּ֖ים לֹ֣א הֵמִ֑ית כַּכָּת֣וּב בְּסֵ֣פֶר תּֽוֹרַת-מֹ֠שֶׁה אֲשֶׁר-צִוָּ֨ה יְהוָ֜ה לֵאמֹ֗ר לֹא-יוּמְת֨וּ אָב֤וֹת עַל-בָּנִים֙ וּבָנִים֙ לֹא-יוּמְת֣וּ עַל-אָב֔וֹת כִּ֛י אִם-אִ֥ישׁ בְּחֶטְא֖וֹ (ימות) יוּמָֽת:

 מצודת ציון  על בנים. בעבור בנים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ואת בני המכים לא המית ככתוב בספר תורת משה. זה לאות כי כונת הכתוב באמרו לא ימותו אבו' על בני' ובנים לא יומתו על אבות שלא יומתו האבות בחטא הבנים ולא יומתו הבנים בחטא אבותיהם : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ככתוב בספר תורת משה והגם שחכמינו זכרונם לברכה דרשו לא יומתו אבות על בנים בעדות בנים, זה הוציאו מיתור הכתוב איש בחטאו יומתו ופשוטו כפשוטו, ולכן הביאו סוף הכתוב כי אם איש בחטאו יומת :(מלבי"ם)


{ז}  הוּא-הִכָּ֨ה אֶת-אֱד֤וֹם בְּגֵיא-(המלח) מֶ֙לַח֙ עֲשֶׂ֣רֶת אֲלָפִ֔ים וְתָפַ֥שׂ אֶת-הַסֶּ֖לַע בַּמִּלְחָמָ֑ה וַיִּקְרָ֤א אֶת-שְׁמָהּ֙ יָקְתְאֵ֔ל עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: (פ)

 רש"י  ויקרא את שמה יקתאל. שהיתה לו לקיהוי שינים, כמו שכתוב בדברי הימים (ב כה יד) : אחרי בוא אמציהו מהכות את אדומים, ויבא את אלהי בני שעיר ויעמידם לו לאלהים, ולפניהם ישתחוה וגו'. והוכיחו הנביא ואמר לו (שם פסוק טז) : ידעתי כי יעץ אלהים להשחיתך, ומה היא העצה, שהשיאו להתגרות במלך ישראל : (רש"י)

 מצודת דוד  את הסלע. מבצר בנוי בסלע : (מצודת דוד)


{ח}  אָ֣ז שָׁלַ֤ח אֲמַצְיָה֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל-יְהוֹאָ֨שׁ בֶּן-יְהוֹאָחָ֧ז בֶּן-יֵה֛וּא מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר לְכָ֖ה נִתְרָאֶ֥ה פָנִֽים:

 רש"י  אז שלח אמציה מלאכים וגו' נתראה פנים. במלחמה : (רש"י)

 מצודת דוד  נתראה פנים. כי בדברי הימים (ב כה ג) נאמר, שאנשי יהואש פשטו בערי יהודה והכו בהם, ולזה שלח אליו לאמר, אין זה גבורה לבא פתאום ולהכות, אך נתראה פנים בפנים, ונדעה הגבורה עם מי : (מצודת דוד)

 רלב"ג  לכה נתראה פנים. ר''ל התראות הפנים במלחמה : (רלב"ג)

 מלבי"ם  השאלות: למה נפל אמציה הצדיק ביד יואש? :

אז שלח אמציה מלת אז מציין שהיה אז סבה לזה, ובדברי הימים מבואר שבעת הלך על אדום שכר מאה אלף מבני אפרים לעזרו, וע''פ העדת הנביא שלחם לביתם, ובקצפם על זה פשטו בערי יהודה ויכו ג' אלפים ויבוזו בזה רבה, ולכן רצה ללחום את יואש להנקם על מה שעשו בו עמו הרג רב, וגם היה אז סבה השגחיית שהכשילו ה' בזה כי בבואו משעיר הביא אתו אלהי שעיר ויעמידם לו לאלהים, וכמ''ש לו הנביא ידעתי כי יעץ אלהים להשחיתך, והשיאו להלחם עם יואש כדי שיפול בידו :(מלבי"ם)


{ט}  וַיִּשְׁלַ֞ח יְהוֹאָ֣שׁ מֶֽלֶךְ-יִשְׂרָאֵ֗ל אֶל-אֲמַצְיָ֣הוּ מֶֽלֶךְ-יְהוּדָה֮ לֵאמֹר֒ הַח֜וֹחַ אֲשֶׁ֣ר בַּלְּבָנ֗וֹן שָׁ֠לַח אֶל-הָאֶ֜רֶז אֲשֶׁ֤ר בַּלְּבָנוֹן֙ לֵאמֹ֔ר תְּנָֽה-אֶת-בִּתְּךָ֥ לִבְנִ֖י לְאִשָּׁ֑ה וַֽתַּעֲבֹ֞ר חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ אֲשֶׁ֣ר בַּלְּבָנ֔וֹן וַתִּרְמֹ֖ס אֶת-הַחֽוֹחַ:

 רש"י  החוח אשר בלבנון. שכם בן חמור : שלח אל הארז. יעקב : ותעבור חית השדה. בני יעקב באו על החללים, אף כאן אתה בא להתמשל אלי. ומשל בזיון הוא, שדימהו לחוח, ואת עצמו לארז : ותעבור חית השדה אשר בלבנון ותרמוס וגו'. לפי שנתגאית, אף אתה ירמסוך גדודי חיילותי : (רש"י)

 מצודת דוד  החוח. המשיל את אמציה לחוח, ואת עצמו לארז, וכאילו אמר אף אם דברת לשלום, לכלימה יחשב לי להתחבר עמך, ומכל שכן לרדת עמך למלחמה : ותרמוס. על אשר נשאו לבו לדבר כזאת, ורמז לו שאנשיו ירמסו אותו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  החוח. מין קוץ : ותרמוס. מלשון רמיסה ודריכה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  החוח אשר בלבנון. קרא עצמו ארז וקרא מלך יהוד' חוח על צד הבוז ואמר ממשל שאפילו שאל ממנו להתחבר עמו כדי שיהיה שלום ביניהם אעפ''כ יהיה דבר זה נבזה בעיניו נמאס ומהפלג' הבוז תעבור חית השדה אשר בלבנון ותרמוס את החוח כל שכן כשירצ' להלחם עמו והנה היה מבזה אותו כל כך מפני היותו מזרע אחזיהו אשר הי' מבית אחאב שהרגוהו אבותיו והרגו כל בית אחאב ולזאת הסבה תמצא בזה המקום כשנצחהו יואש שיחס אותו אל אחזיה וזהו אמרו את אמציהו מלך יהודה בן יהואש בן אחזיהו תפש יהואש מלך ישראל עם שזה היתה סבת נצחו אותו כי הוא הלך בדרך אחזיהו וגם יואש אביו אחרי מות יהוידע וכבר ספר בד''ה כי אמציה הביא אלהי בני שעיר ולפניהם ישתחוה ובסבת זה החטא נפל ביד יואש הוא ויהוד' עמו : (רלב"ג)

 מלבי"ם  החוח משל זה היה רגיל בין בני ישראל על ענין שכם בן חמור שרצה להתחתן עם יעקב, והשבטים שנמשלו לחיות רמסוהו, וכמ''ש במדרש הזכירו משל הזה המורגל, שכמו ששכם גרם רעה לעצמו ולכל עמו, כן יגרום רע לעצמו ולבני יהודה :(מלבי"ם)


{י}  הַכֵּ֤ה הִכִּ֙יתָ֙ אֶת-אֱד֔וֹם וּֽנְשָׂאֲךָ֖ לִבֶּ֑ךָ הִכָּבֵד֙ וְשֵׁ֣ב בְּבֵיתֶ֔ךָ וְלָ֤מָּה תִתְגָּרֶה֙ בְּרָעָ֔ה וְנָ֣פַלְתָּ֔ה אַתָּ֖ה וִיהוּדָ֥ה עִמָּֽךְ:

 מצודת דוד  הכה. בעבור שהכית את אדום נתגאה לבך : הכבד ושב בביתך. רצה לומר : אם תשב בביתך ותחדל מלהלחם בי, אז תשאר בכבודך שקנית בנצחון אדום : ולמה תתגרה ברעה. למה תתגרה עמדי בעבור הביא עליך הרעה, ותפול אתה ועמך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ונשאך לבך. ענין התרוממות וגאוה : תתגרה. ענין התחלת הריב : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הכבד ושב בביתך. הוא מענין הכבו' וכאילו יאמר שכבודו יהיה שישב בביתו כי ישיגהו קלון מזאת המלחמה : (רלב"ג)


{יא}  וְלֹא-שָׁמַ֣ע אֲמַצְיָ֔הוּ וַיַּ֨עַל יְהוֹאָ֤שׁ מֶֽלֶךְ-יִשְׂרָאֵל֙ וַיִּתְרָא֣וּ פָנִ֔ים ה֖וּא וַאֲמַצְיָ֣הוּ מֶֽלֶךְ-יְהוּדָ֑ה בְּבֵ֥ית שֶׁ֖מֶשׁ אֲשֶׁ֥ר לִיהוּדָֽה:

 רלב"ג  בבית שמש אשר ליהודה. הנה מרוב בטחון יואש לנצח מלך יהודה הלך אליו להלחם בארצו ולזה ספר כי בבית שמש אשר ליהודה היתה המלחמה : (רלב"ג)


{יב}  וַיִּנָּ֥גֶף יְהוּדָ֖ה לִפְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּנֻ֖סוּ אִ֥ישׁ (לאהלו) לְאֹהָלָֽיו: {יג}  וְאֵת֩ אֲמַצְיָ֨הוּ מֶֽלֶךְ-יְהוּדָ֜ה בֶּן-יְהוֹאָ֣שׁ בֶּן-אֲחַזְיָ֗הוּ תָּפַ֛שׂ יְהוֹאָ֥שׁ מֶֽלֶךְ-יִשְׂרָאֵ֖ל בְּבֵ֣ית שָׁ֑מֶשׁ (ויבאו) וַיָּבֹא֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם וַיִּפְרֹץ֩ בְּחוֹמַ֨ת יְרוּשָׁלִַ֜ם בְּשַׁ֤עַר אֶפְרַ֙יִם֙ עַד-שַׁ֣עַר הַפִּנָּ֔ה אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת אַמָּֽה:

 מצודת דוד  בשער אפרים. כן היה שם השער, ומשם התחיל לפרוץ, ופרץ עד השער העומד בפנת העיר, והיה הפרצה באורך ת' אמה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בשער אפרים עד שער הפנה. ידמה שהיה שם שער היה נכנס בו שבט אפרים בבאם לירושלם ושער הפנה היה שער אשר הוא סמוך לבית ה' והוא נקרא שער הפנה כי הוא היה פנה והיסוד לקדוש' ישראל : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויפרוץ בחומת ירושלים פי' מהרי''א שלא היה זה כדי להשחית חומת ירושלים כי אם להתכבד, שכן היה מנהג הקסרים ברומי ועד היום הוא מנהג מלכים הגדולים שכאשר ילכו למלחמה ויקנו בה תשועה גדולה ונצחון עצום, כאשר יכנסו לעיר לא יכנסו בפתח העיר אבל יהרסו חלק מהחומה כדי שיכנסו באותה פרצה להעיד שפרצו פרץ גדול באויביהם, וכן עשה יואש לפרסם נצחונו :(מלבי"ם)


{יד}  וְלָקַ֣ח אֶת-כָּל-הַזָּהָב-וְ֠הַכֶּסֶף וְאֵ֨ת כָּל-הַכֵּלִ֜ים הַנִּמְצְאִ֣ים בֵּית-יְהוָ֗ה וּבְאֹֽצְרוֹת֙ בֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ וְאֵ֖ת בְּנֵ֣י הַתַּֽעֲרֻב֑וֹת וַיָּ֖שָׁב שֹׁמְרֽוֹנָה:

 רש"י  ואת בני התערובות. בני השרים, שהיו נתונים בבית המלך לערבון, שלא ימרדו אבותם בו. וכן תרגם יונתן : בני רברביא : (רש"י)

 מצודת דוד  בני התערובות. בני השרים, שהם ביד המלך לערבון, שלא ימרדו בו אבותיהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  התערובות. מלשון ערבון ומשכון : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ואת בני התערובו'. הם בני השרים שהם לערבו' למלך שלא ימרדו בו אבותיה' והנה זכר כי חיה אמצי' אחרי יואש ט''ו שנה כאילו זכר להעיר כי מפני שנתגאה כל כך יואש ואמר לאמציה ונפלת אתה ויהוד' עמך הנה הוא מת קודם אמציה חמש עשר' שנה והנה היה כן כי כבר מלך יואש קודם אמציה שתי שנים וי''ד שנה מלך בימיו ונשארו לאמציה ט''ו שנה : (רלב"ג)


{טו}  וְיֶתֶר֩ דִּבְרֵ֨י יְהוֹאָ֜שׁ אֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ וּגְב֣וּרָת֔וֹ וַאֲשֶׁ֣ר נִלְחַ֔ם עִ֖ם אֲמַצְיָ֣הוּ מֶֽלֶךְ-יְהוּדָ֑ה הֲלֹא-הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל-סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

 מלבי"ם  ויתר דברי יהואש כבר נזכר למעלה וכבר פירשתי ששם אמר זה לרמז על מעשיו המוסריים, ופה על מעשי תקפו וגבורתו, וכן י''ל כי יהואש מת בסבת המעשה הזה קודם זמנו, אם מפני שהתגאה בנצחונו, אם מפני שהיה בדעתו להשחית זרע בית דוד, והראה ה' כי חי המנוצח ט''ו שנה אחרי מות המנצח, וכן היה באביה וירבעם לחד מ''ד שאביה מת קודם זמנו :(מלבי"ם)


{טז}  וַיִּשְׁכַּ֤ב יְהוֹאָשׁ֙ עִם-אֲבֹתָ֔יו וַיִּקָּבֵר֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן עִ֖ם מַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּמְלֹ֛ךְ יָרָבְעָ֥ם בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו: (פ) {יז}  וַיְחִ֨י אֲמַצְיָ֤הוּ בֶן-יוֹאָשׁ֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה אַֽחֲרֵ֣י מ֔וֹת יְהוֹאָ֥שׁ בֶּן-יְהֽוֹאָחָ֖ז מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל חֲמֵ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָֽה:

 רש"י  ויחי אמציהו וגו'. כל חמש עשרה שנה מלך עוזיהו בנו בחייו, שכן כתוב בדברי הימים (שם פסוק כז) : ומעת אשר סר אמציהו מאחר ה' : (רש"י)

 מצודת דוד  חמש עשרה שנה. כי אמציה מלך בב' ליואש, ויואש מלך ט''ז שנה, מלבד שתי השנים שמלך בחיי אביו, וכלו אם כן בט''ו לאמציה, ואמציה הלא מלך כ''ט שנה, אם כן עם השנה שמת בו יואש, חי אחריו אמציה ט''ו שנה : (מצודת דוד)


{יח}  וְיֶ֖תֶר דִּבְרֵ֣י אֲמַצְיָ֑הוּ הֲלֹא-הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל-סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה: {יט}  וַיִּקְשְׁר֨וּ עָלָ֥יו קֶ֛שֶׁר בִּירוּשָׁלִַ֖ם וַיָּ֣נָס לָכִ֑ישָׁה וַיִּשְׁלְח֤וּ אַֽחֲרָיו֙ לָכִ֔ישָׁה וַיְמִתֻ֖הוּ שָֽׁם:

 רש"י  ויקשרו עליו וגו'. מששמעו מה שאמר הנביא, כי יעץ ה' להשחיתך : וינס לכישה. שם היה כל חמש עשרה שנה : (רש"י)

 מצודת דוד  בירושלם. כי אף שתפסו יהואש, מכל מקום החזירו למלכותו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  ויקשרו מבואר בדברי הימים שמעת שסר אמציה מאחרי ה' קשרו עליו קשר בירושלים, כי בירושלים היו כהני ה' ועבדיו תלמידי יהוידע, ובלכיש מצא עוזרים שחזקו ידיו כל שנים הללו, ומ''ש ויקחו כל עם הארץ זה היה בחיי אמציה וכמו שיתבאר אחר זה שזה היה שלש שנים אחר מלחמת יואש ואמציה, ואפשר שאז נס לכישה, ומלך הוא בלכיש ועוזיה מלך בירושלים, ואחר י''ב שנה גברו הקושרים וישלחו אחריו לכישה וימיתהו שם, והיה הקשר תחלה בהצנע והתחיל מעת סר מאחרי ה' שהוא בשובו ממלחמת אדום, ויוכל להיות שהקושרים בעצמם יעצוהו עצה הרעה הזאת להלחם עם יואש כדי שיפול בידו, ואחרי שנפל בידי יואש מלך עדיין ג' שנים בירושלים נפרץ הקשר וינס לכישה, וישב שם י''ב שנים עד שהמיתוהו :(מלבי"ם)


{כ}  וַיִּשְׂא֥וּ אֹת֖וֹ עַל-הַסּוּסִ֑ים וַיִּקָּבֵ֧ר בִּירוּשָׁלִַ֛ם עִם-אֲבֹתָ֖יו בְּעִ֥יר דָּוִֽד: {כא}  וַיִּקְח֞וּ כָּל-עַ֤ם יְהוּדָה֙ אֶת-עֲזַרְיָ֔ה וְה֕וּא בֶּן-שֵׁ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה וַיַּמְלִ֣כוּ אֹת֔וֹ תַּ֖חַת אָבִ֥יו אֲמַצְיָֽהוּ: {כב}  ה֚וּא בָּנָ֣ה אֶת-אֵילַ֔ת וַיְשִׁבֶ֖הָ לִֽיהוּדָ֑ה אַחֲרֵ֥י שְׁכַֽב-הַמֶּ֖לֶךְ עִם-אֲבֹתָֽיו: (פ)

 רש"י  אחרי שכב המלך עם אבותיו. אחרי מות אמציה אביו, מכאן אתה למד שמלך עוזיה בימי אביו, ומכל מקום לא נתנה אילת בידו עד לאחר מות אביו, שאם לא מלך בחיי אביו למה לו לומר אחרי שכב המלך עם אבותיו, וכשאתה מונה ימי הבית על פי שנות המלכים, אם אינך מחסר ט''ו שנים הללו שנמנית לאמציה ולעוזיהו, תמצא שעמד ארבע מאות ועשרים וחמש : (רש"י)

 מצודת דוד  הוא בנה את אילת וישבה ליהודה. יתכן שהיתה פעם אחת משל יהודה, ובני אדום לקחו מהם, וכאשר הכה אמציה את אדום לקחה מידם, ועזריה בנה את חומתה להיות עיר מבצר, ובזה השיבה ליהודה, כי בעודה פרוצה אין להתחזק בה ולהחזיק בשלהם : אחרי שכב המלך. על אמציה יאמר, כי אף שהוא לכדה, עדיין לא הוחזר לידם להחזיק בה עד כי מת, ובא עזריה ועשאה עיר מבצר : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  הוא בנה אילת, היה מאדום כמ''ש מאילת ומעציון גבר וכן אמר בדברי הימים אז הלך שלמה לעציון גבר ואל אילת על שפת הים בארץ אדום, והיתה לדוד ושלמה שמשלו באדום, ובימי יהורם בן יהושפט פשע אדום ואמציה לקחה מידם והרסה, ועוזיה בנו בנה אותה וישיבה ליהודה כי עד עתה היתה חרבה ולא היתה לא לאדום ולא ליהודה ואחרי מות אמציה בנה אותה :(מלבי"ם)


{כג}  בִּשְׁנַת֙ חֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לַאֲמַצְיָ֥הוּ בֶן-יוֹאָ֖שׁ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַךְ יָרָבְעָ֨ם בֶּן-יוֹאָ֤שׁ מֶֽלֶךְ-יִשְׂרָאֵל֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן אַרְבָּעִ֥ים וְאַחַ֖ת שָׁנָֽה:

 מצודת דוד  בשנת חמש עשרה. כי אמציה מלך בשתים ליואש, וימי מלכות יואש ט''ז שנים, וכלו אם כן בט''ו לאמציה, ואז מלך ירבעם ארבעים וגו', ומקוטעות היו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בשנת חמש עשרה שנה לאמציהו. זה מבואר כי כבר מלך י''ד שנה כשמת יואש מלך ישראל : (רלב"ג)


{כד}  וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה לֹ֣א סָ֗ר מִכָּל-חַטֹּאות֙ יָרָבְעָ֣ם בֶּן-נְבָ֔ט אֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת-יִשְׂרָאֵֽל: {כה}  ה֗וּא הֵשִׁיב֙ אֶת-גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵ֔ל מִלְּב֥וֹא חֲמָ֖ת עַד-יָ֣ם הָעֲרָבָ֑ה כִּדְבַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֗ר בְּיַד-עַבְדּ֞וֹ יוֹנָ֤ה בֶן-אֲמִתַּי֙ הַנָּבִ֔יא אֲשֶׁ֖ר מִגַּ֥ת הַחֵֽפֶר:

 רש"י  הוא השיב. מיד מלכי ארם : יונה בן אמתי. הוא שמשח את יהוא, שאמר לו בני רבעים ישבו לך. אבל רבותינו (יבמות צא א) : דקדקו, (יונה ג א :) ויהי דבר ה' אל יונה שנית, ולא שלישית, לפי שתבע כבוד הבן, ולא תבע כבוד האב, והוקשה להם זה המקרא, ותרצוהו, כדבר ה' אשר דבר ביד יונה לנינוה, ונהפכה גזרת רעה לטובה, כך נהפך לישראל בימי ירבעם בן יואש, מרעה שהיו בה, אשר אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש, ועכשיו נהפך להם לטובה : (רש"י)

 מצודת דוד  הוא השיב. כי בימי אבותיו המלכים, לקחו מלכי עובדי גלולים את הגבול ההוא מישראל, וחזר הוא והשיב להם : מלבוא חמת. מן המקום שבאים בה לחמת : עד ים הערבה. רצה לומר : כלפי ים הערבה, והוא ים המלח : ביד עבדו יונה וגו'. הנבואה ההיא לא הוזכרה במקרא, ורבותינו ז''ל אמרו (יבמות צא א) : כמו שעל ידי יונה נהפך לנינוה מרעה לטובה, כך נהפך לישראל בימי ירבעם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  השאלות: אחר שעשה הרע למה הושיעם ה' להגדיל גבול ארצם והיה די מה שכבר גבר אביו, ונצח את ארם ?, ומז''ש ולא דבר ה' למחות וכו', הלא זה לא יחייב להגדיל גבול ארצם? :

הוא השיב כי יואש השיב רק מה שלקחו מלכי ארם וירבעם בנו השיב הכל, ומ''ש כדבר ה' כפי פשוטו התנבא יונה על תשועה זאת, ולדעת חכמינו זכרונם לברכה דימה הדבר לגזרה שנגזרה על ידי יונה ונהפכה לטובה וכן הפך לטובה מה שגזר כליה על ישראל :(מלבי"ם)


{כו}  כִּי-רָאָ֧ה יְהוָ֛ה אֶת-עֳנִ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מֹרֶ֣ה מְאֹ֑ד וְאֶ֤פֶס עָצוּר֙ וְאֶ֣פֶס עָז֔וּב וְאֵ֥ין עֹזֵ֖ר לְיִשְׂרָאֵֽל:

 רש"י  מורה מאד. מיצר מאד, קונטריאי''ש בלע''ז. כמו (יהושע א יח) : אשר ימרה את פיך ; (דברים ט כד) : ממרים הייתם ; (בראשית כו לד) ותהיין מרת רוח. ויש פותרים : מורה מאד, ירוד מאד, לשון (שמות טו א) : ירה בים : (רש"י)

 מצודת דוד  כי ראה וגו'. לא בזכותם, רק כי ראה ענים, המשתנה ומתחלף מרעה אל רעה, ונכמרו רחמיו : ואפס עצור. לא נשאר בידם העושר הכנוס בבית, ולא המקנה העזוב על פני השדה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מורה. מלשון תמורה וחלוף : ואפס. הוא כענין לא : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כי ראה את עני ישראל מורה מאד. ר''ל אע''פ שהי' מורה מאד את פי השם ית' במה שעזבו את בריתו : ואפס עצור ואפס עזוב בישראל. ר''ל שסרו קניניהם העצורים בבית והעזובים בשדה : (רלב"ג)

 מלבי"ם  כי ראה רצה לומר שלא היה זה על ידי שעשו תשובה רק שראה ה' שעל ידי ענים הם ממרים מאד, וכמתיאשים מכל תקוה מפליגים ברשעתם, וכיון שאינו מועיל בדרך העונשים וגם ראה שאם יניחם כך יאבדו כי אפס עצור וכו' :(מלבי"ם)


{כז}  וְלֹא-דִבֶּ֣ר יְהוָ֔ה לִמְחוֹת֙ אֶת-שֵׁ֣ם יִשְׂרָאֵ֔ל מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם וַיּ֣וֹשִׁיעֵ֔ם בְּיַ֖ד יָרָבְעָ֥ם בֶּן-יוֹאָֽשׁ:

 מצודת דוד  ולא דבר. רצה לומר : וה' לא רצה למחות את שמם, ולזה הושיעם ביד ירבעם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  למחות. מלשון מחיה ומחיקה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם  ולא דבר רצה לומר ולא היה אז רצון ה' לכלותם כי עדן לא נגזרה הגזרה בעת ההיא לכן הושיעם ביד ירבעם :(מלבי"ם)


{כח}  וְיֶתֶר֩ דִּבְרֵ֨י יָרָבְעָ֜ם וְכָל-אֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ וּגְבוּרָת֣וֹ אֲשֶׁר-נִלְחָ֔ם וַאֲשֶׁ֨ר הֵשִׁ֜יב אֶת-דַּמֶּ֧שֶׂק וְאֶת-חֲמָ֛ת לִיהוּדָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵ֑ל הֲלֹא-הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל-סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

 מצודת דוד  ואשר השיב. כי מלכי יהודה כבשו מאז חמת ודמשק, וחזר ארם ולקחום מידם, ועתה השיבם הוא ליהודה : בישראל. רצה לומר : בכח גבורי ישראל אנשי בני עמו, ולא בכח אנשי יהודה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  השאלות: מ''ש ליהודה בישראל אין לו פירוש? :

ואשר השיב מעת שגבר יואש על אמציה נכבשה שבט יהודה תחת מלכי ישראל, הן בימי אמציה שקשרו עבדים על אדוניהם, וגם אחרי מותו שמלך עוזיה לא התגבר לפרוק עול ירבעם עד כ''ז למלכות ירבעם כמו שיתבאר בס' שאחר זה, ולכן כשכבש את ארם השיב את חמת ודמשק שיהיה שייך ליהודה (כי כן היתה תחת רשותם בימי דוד כמ''ש ותהי ארם עבדים לדוד) והיתה יהודה ודמשק וחמת שתחת ממשלתה, כבושים לישראל, וזה שכתוב ליהודה וישראל כי יהודה היתה כאפרכיא נתונה עם מלכה תחת ממשלת ישראל :(מלבי"ם)


{כט}  וַיִּשְׁכַּ֤ב יָֽרָבְעָם֙ עִם-אֲבֹתָ֔יו עִ֖ם מַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּמְלֹ֛ךְ זְכַרְיָ֥ה בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו: (פ)

מלכים ב פרק-טו

{א}  בִּשְׁנַ֨ת עֶשְׂרִ֤ים וָשֶׁ֙בַע֙ שָׁנָ֔ה לְיָרָבְעָ֖ם מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל מָלַ֛ךְ עֲזַרְיָ֥ה בֶן-אֲמַצְיָ֖ה מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה:

 רש"י  בשנת עשרים ושבע שנה לירבעם וגו'. אפשר לומר כן, והלא עוזיה וירבעם מלכו כאחת, כמו שפירש בסמוך, אלא מה תלמוד לומר בשנת עשרים ושבע לירבעם מלך עזריה, שמלך מלכות מנוגעת, למדנו שנתנגע בשנת עשרים ושבע למלכותו : (רש"י)

 מצודת דוד  בשנת עשרים ושבע. שנויה בסדר עולם : שבשנת כ''ז לירבעם נתנגע עזריה, ומלך מלכות מנוגעת, אבל התחלת מלכות עזריה היתה כאחת עם מלכות ירבעם, [ רצה לומר : מה שמלך אחרי מות אביו יואש, ולא התחלת חשבון ימי מלכותו, כי ירבעם מלך שלשה שנים בחיי אביו, מאז היתה חשבון ימי מלכותו ], כי עזריה מלך ט''ו שנים בחיי אביו, והוא בעת מת יואש [ ולכך לא תלה מלכותו המנוגעת במלכות עצמו, כי לא היינו יודעין אם חושב מהזמן שמלך בחיי אביו, או משמת אביו, אבל עתה כאילו יאמר בשנת כ''ז למלכותו, והוא כ''ז לירבעם, אם כן חושב מזמן שמלך הוא בחיי אביו, והוא הזמן אשר מלך ירבעם משמת אביו ] : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עזריה. הוא עוזיהו, האמור בדברי הימים (ב כו א ג), ולמטה (פסוקים ל לב לד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בשנת עשרים ושבע שנה לירבעם מלך ישראל מלך עזריה. ידוע כי כשמת אמציה מלך ירבעם ט''ו שנה ולזה יתבאר שכבר מלך עזריה בשנת י''ו למלכות ירבעם והנראה בעיני שהוא מונה כ''ז שנה שהיו עתידים לבא ואחר יכלה מלכו' בית יהוא וזה כי ירבעם מלך אחר זה כ''ו שנה ובנו מלך ששה חדשים והם כ''ז שנה מקוטעין : (רלב"ג)

 מלבי"ם  בשנת עשרים ושבע שנה לירבעם בחשבון הזה לא מצאו בו כל אנשי חיל ידיהם, שהלא מלך ירבעם בשנת חמש עשרה שנה לאמציה ומלכות אמציה היתה כ''ט שנה, נמצא שאמציה מלך עד שנת ארבע עשרה לירבעם, ובסדר עולם פי' שמ''ש בשנת כ''ז לירבעם מלך עוזיה היינו שאז מלך מלכות מנוגעת, והרי''א הקשה על זה שהיה לו לומר בשנת כ''ז למלכות עצמו מלך מלכות מנוגעת כי לפי דעת חכמינו זכרונם לברכה מלך עוזיה וירבעם כאחד, והרי''א פי' שמ''ש בשנת עשרים ושבע פי' שהיה עתיד למלוך עוד עשרים ושבע שנה, וגם זה אינו נכון דהא אמר אחר כך בשנת שלשים ושמונה לעזריה מלך זכריה, והי''ל בשנת עשרים ושבע, ובאמת בחשבון שאמר שזכריה מלך בשנת ל''ח לעוזיה לא נוכל לפרש בו שום פירוש כי כן הולך סדר זה אחר כך במלכות שלום ומנחם בן גדי, ומזה ידענו שירבעם בן יואש מלך שלש שנים קודם לעוזיה, ולכן כלתה מלכותו שנמשכה מ''א שנה בשנת ל''ח לעוזיה ואם כן מלך עוזיה י''ב שנה בחיי אמציה אביו, אולם כבר כתבנו שמעת שכבש יואש את אמציה נכבשה מלכות יהודה תחת מלכות ישראל וזה נמשך עד כ''ד שנה למלכות עוזיה שהוא כ''ז לירבעם שעד אז היתה תחת ממשלת ישראל, ובשנת העשרים ושבע התחזק עוזיה ומלך מלכות חזקה בפני עצמו בלתי נכנע תחת ירבעם וכן לקמן י''ז א' כדוגמא זו ומבאר בדברי הימים שבחזקתו גבה לבו ונכנס להקטיר ונצטרע, ואם נאמר כדברי חכמינו זכרונם לברכה שזה היה באמצע מלכות עוזיה ואמרו שיותם נולד בימי חלוטו היה זה שלש שנים אח''ז, וכבר מוכח שעוזיה נתנגע בחיי ירבעם ממש שעמוס נתנבא בימי עוזיה ובימי ירבעם שנתים לפני הרעש הרי ששתי שנים לפני הרעש היה עדיין ירבעם חי, וממ''ש בדברי הימים והמה התיחשו בימי ירבעם ובימי יותם שאמר זה על שיותם היה שופט את הבית מבואר שכבר היה מנוגע בימי ירבעם שזה בשנת הל''ז לעוזיה, וידענו שהיה מנוגע ט''ו שנים לכל הפחות ועל שהיה מנוגע קודם זמן זה אין ראיה מפורשת רק מדרך הסברא כיון שידענו שבכ''ז שנה לירבעם התחזק במלכותו כמ''ש שבשנת עשרים ושבע לירבעם מלך עוזיה, מן הסברא שקרוב לזה הזמן נכנס להקטיר כי כן כתוב שבחזקתו גבה לבו עד להשחית, וממ''ש בנבואת הושע ועמוס שנבאו בימי עוזיה יותם וכו' ובימי ירבעם בן יואש, למה נזכר ירבעם. ? שאם רצה להזכיר מלכי ישראל שבימיהם נבא, הלא היו עוד כמה מלכים אחר ירבעם בימים האלה, וע''כ שהזכיר ירבעם כיון שבתחלת מלכות עוזיה היה כבר תחת יד ירבעם, והיה המלכות ע''ש ירבעם, ועל זה אמר בימי עוזיה ובימי ירבעם היינו בעת שהיה עוזיה תחת יד ירבעם שאז נקראה המלכות ע''ש ירבעם, ובימי עוזיה היינו מכ''ז לירבעם ואילך שאז התחילו ימי עוזיה שמלך בפ''ע ומזה ידענו ששנתים לפני הרעש שנבא עמוס היה עדיין תחת יד ירבעם, וכיון שבשנת כ''ז לירבעם מלך עוזיה בפ''ע היה זה שנה או שנתים לפני הרעש על כל פנים, ומבואר שהרעש היה בשנת הכ''ה או הכ''ו לעוזיה ויותם נולד בימי חלוטו כדברי חכמינו זכרונם לברכה. וכן מבואר ממ''ש בישעיה (ז' ח') ובעוד ששים וחמש שנה יחת אפרים מעם, שהוא נחשב מנבואת עמוס שהיתה שנתים לפני הרעש עד שש לחזקיה שגלו עשרת השבטים מבואר שמן העת ההיא היה כ''ח שנים לעוזיה ט''ו של יותם ט''ז של אחז ושש של חזקיה הוא ס''ה. מבואר שמעת הרעש חי עוזיה כ''ו שנים כדברי חכמינו זכרונם לברכה :(מלבי"ם)


{ב}  בֶּן-שֵׁ֨שׁ עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ הָיָ֣ה בְמָלְכ֔וֹ וַחֲמִשִּׁ֤ים וּשְׁתַּ֙יִם֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ יְכָלְיָ֖הוּ מִירוּשָׁלִָֽם:

 מצודת דוד  וחמשים ושתים. ט''ו בחיי אביו, ול''ז אחרי מות אביו : (מצודת דוד)


{ג}  וַיַּ֥עַשׂ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר-עָשָׂ֖ה אֲמַצְיָ֥הוּ אָבִֽיו: {ד}  רַ֥ק הַבָּמ֖וֹת לֹא-סָ֑רוּ ע֥וֹד הָעָ֛ם מְזַבְּחִ֥ים וּֽמְקַטְּרִ֖ים בַּבָּמֽוֹת: {ה}  וַיְנַגַּ֨ע יְהוָ֜ה אֶת-הַמֶּ֗לֶךְ וַיְהִ֤י מְצֹרָע֙ עַד-י֣וֹם מֹת֔וֹ וַיֵּ֖שֶׁב בְּבֵ֣ית הַחָפְשִׁ֑ית וְיוֹתָ֤ם בֶּן-הַמֶּ֙לֶךְ֙ עַל-הַבַּ֔יִת שֹׁפֵ֖ט אֶת-עַ֥ם הָאָֽרֶץ:

 רש"י  וינגע ה' את המלך. מפורש בדברי הימים (ב כו טז-כא) שנכנס להיכל להקטיר על המזבח הקטורת : בבית החפשית. עשה לו בית בבית הקברות, כמה דאת אמר (תהלים פח ו) : במתים חפשי. בירושלמי : (רש"י)

 מצודת דוד  וינגע ה'. ובדברי הימים (ב כו יח) נאמר שבא לו בזעפו עם הכהנים, בעת בא להקטיר ומיחו בו : בבית החפשית. רצה לומר : עזב הנהגת המלכות, והיה חפשי מזה העמל, וכמו שאמרו רבותינו ז''ל שהמלכות יחשב לעבדות, לפי רוב העמל : על הבית. היה ממונה על בית המלך, להיות שופט משפט העם תחת המלך : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וינגע ה' את המלך ויהי מצורע. כבר באר בד''ה כי זה קרה לו מפני חשבו להקטיר במזבח הקטורת והנה היה אז יותם בן המלך שופט את עם הארץ בחיי אביו ומהעת שהיה מצורע ישב בבית החפשית לפי שהיה צריך לישב בדד מחוץ למחנה והיתה נקראת בית המצורע בית החפשית לפי שהמצורע אין לו עסק עם בני אדם והוא מפני זה חפשי מהעסקים והמלאכות : (רלב"ג)


{ו}  וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י עֲזַרְיָ֖הוּ וְכָל-אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא-הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל-סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה: {ז}  וַיִּשְׁכַּ֤ב עֲזַרְיָה֙ עִם-אֲבֹתָ֔יו וַיִּקְבְּר֥וּ אֹת֛וֹ עִם-אֲבֹתָ֖יו בְּעִ֣יר דָּוִ֑ד וַיִּמְלֹ֛ךְ יוֹתָ֥ם בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו: (פ) {ח}  בִּשְׁנַ֨ת שְׁלֹשִׁ֤ים וּשְׁמֹנֶה֙ שָׁנָ֔ה לַעֲזַרְיָ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַךְ זְכַרְיָ֨הוּ בֶן-יָרָבְעָ֧ם עַל-יִשְׂרָאֵ֛ל בְּשֹׁמְר֖וֹן שִׁשָּׁ֥ה חֳדָשִֽׁים:

 רש"י  בשנת שלשים ושמנה שנה לעזריהו מלך יהודה מלך זכריהו. אף מכאן יש ללמוד שמלך עזריה משמת יואש מלך ישראל חמש עשרה שנה בחיי אמציה אביו, שאם לא עמד עד שמת אביו, נמצא שלא עמד עד בשנת חמש עשרה לירבעם בן יואש, וירבעם מלך ארבעים ואחת, נמצא שמת ירבעם בשנת עשרים ושבע לעוזיה, והיאך הוא אומר בשנת שלשים ושמונה. אלא על כרחך, עוזיה וירבעם מלכו כאחת, אלא שירבעם מלך בחיי אביו יהואש שלש שנים, לכך הוא אומר וירבעם ישב על כסאו, שישב כבר, ועוזיה עמד משמת יואש, ומלך ירבעם מלכות שלמה. ובסדר עולם ראיתי, שירבעם מלך בחיי אביו שנה, ואיני יודע אם שבוש הסופרים הוא, שאינו יכול ליישב בשנת שלשים ושמונה לעזריה מלך זכריה, אלא בענין זה : (רש"י)

 מצודת דוד  בשנת שלשים ושמנה. כי ירבעם מלך שלש שנים בחיי אביו, ולא אחרי מות אביו, ובין כולם מ''א, וכלו אם כן בל''ח לעזריה, כי התחלת מלכות עזריה, משמלך בחיי אביו, והתחלת מלכות ירבעם, משמת אביו היו בזמן אחד, אם כן קדמה מלכות ירבעם למלכות עזריה שלש שנים מה שמלך בחיי אביו, וכלתה שנת מ''א שלו בל''ח לעזריה, ואז מלך זכריה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בשנת שלשים ושמנה שנה לעזריהו מלך יהודה. לפי שכבר מלך ירבעם בחייו עשרים ושש שנה הנה יהיה זה בשנת כ''ז לעזריהו ולזה ידמה שמלך עזריה בחיי אביו י''א שנה כי קשרו עליו קשר בירושלם מעת סר מאחרי ה' וינס לכיש ואז המליכו כל עם יהודה את עזריה ומלך בחיי אביו י''א שנה והעד הנאמן על זה הוא אמרו הוא בנה את אילת וישיבה ליהודה אחרי שכב המלך עם אבותיו וזה לעדות קצת כי מלך בחיי אביו והיה בן שש עשרה שנה כשהמליכוהו בחיי אביו : (רלב"ג)


{ט}  וַיַּ֤עַשׂ הָרַע֙ בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֔ה כַּאֲשֶׁ֥ר עָשׂ֖וּ אֲבֹתָ֑יו לֹ֣א סָ֗ר מֵֽחַטֹּאות֙ יָרָבְעָ֣ם בֶּן-נְבָ֔ט אֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת-יִשְׂרָאֵֽל: {י}  וַיִּקְשֹׁ֤ר עָלָיו֙ שַׁלֻּ֣ם בֶּן-יָבֵ֔שׁ וַיַּכֵּ֥הוּ קָֽבָלְ-עָ֖ם וַיְמִיתֵ֑הוּ וַיִּמְלֹ֖ךְ תַּחְתָּֽיו:

 רש"י  ויכהו קבל עם. ומחהי קדם עמא, לעיני העם : (רש"י)

 מצודת ציון  קבל עם. תרגום של 'נגד', הוא 'קבל' : (מצודת ציון)


{יא}  וְיֶ֖תֶר דִּבְרֵ֣י זְכַרְיָ֑ה הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל-סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: {יב}  ה֣וּא דְבַר-יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר אֶל-יֵהוּא֙ לֵאמֹ֔ר בְּנֵ֣י רְבִיעִ֔ים יֵשְׁב֥וּ לְךָ֖ עַל-כִּסֵּ֣א יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיְהִי-כֵֽן: (פ)

 רש"י  ויהי כן. לא שהיתה כדאי מלכותו לימשך כל כך, אלא לקיים דבר מלך, שנאמר (ישעיהו נה יא) : כן יהיה דברי אשר יצא מפי וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  הוא דבר ה'. מוסב על המקרא שלפני פניו, שנאמר וימלוך תחתיו, והוא דבר ה' וגו' : ויהי כן. כי מלכו יהואחז ויואש וירבעם וזכריה, ונפסק מזרעו המלוכה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  הוא דבר ה' רצה לומר לא היה ראוי שתמשך מלכות יהוא ד' דורות רק מפני דבר ה' שלטובה אינו חוזר, ולכן ויהי כן, כי בדרך הטבע היו מורדים בו דהא הכה את זכריה קבל עם בלא פחד רק עד עתה נתקיים המלכות בדבר ה' :(מלבי"ם)


{יג}  שַׁלּ֤וּם בֶּן-יָבֵישׁ֙ מָלַ֔ךְ בִּשְׁנַ֨ת שְׁלֹשִׁ֤ים וָתֵ֙שַׁע֙ שָׁנָ֔ה לְעֻזִיָּ֖ה מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַיִּמְלֹ֥ךְ יֶֽרַח-יָמִ֖ים בְּשֹׁמְרֽוֹן:

 מצודת דוד  בשנת שלשים ותשע. כי זכריה מלך בל''ח לעוזיה, ומלך ששה חדשים, ואחריו מלך שלום, והוא ל''ט לעוזיה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ירח. חדש, על שהוא נמנה במהלך הירח : (מצודת ציון)


{יד}  וַיַּעַל֩ מְנַחֵ֨ם בֶּן-גָּדִ֜י מִתִּרְצָ֗ה וַיָּבֹא֙ שֹׁמְר֔וֹן וַיַּ֛ךְ אֶת-שַׁלּ֥וּם בֶּן-יָבֵ֖ישׁ בְּשֹׁמְר֑וֹן וַיְמִיתֵ֖הוּ וַיִּמְלֹ֥ךְ תַּחְתָּֽיו: {טו}  וְיֶ֙תֶר֙ דִּבְרֵ֣י שַׁלּ֔וּם וְקִשְׁר֖וֹ אֲשֶׁ֣ר קָשָׁ֑ר הִנָּ֣ם כְּתֻבִ֗ים עַל-סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: (ס) {טז}  אָ֣ז יַכֶּֽה-מְ֠נַחֵם אֶת-תִּפְסַ֨ח וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּ֤הּ וְאֶת-גְּבוּלֶ֙יהָ֙ מִתִּרְצָ֔ה כִּ֛י לֹ֥א פָתַ֖ח וַיַּ֑ךְ אֵ֛ת כָּל-הֶהָ֥רוֹתֶ֖יהָ בִּקֵּֽעַ: (פ)

 רש"י  כי לא פתח. שר העיר לא פתח לו את העיר, לקבלו למלך עליהם : ההרותיה. את הנשים ההרות שבה, בקע : (רש"י)

 מצודת דוד  מתרצה. מעבר תרצה : כי לא פתח. על שלא פתח תפסח את שער העיר לבוא בה, ולזה הכה את תפסח ואת גבוליה, אשר מעבר תרצה : בקע. פתח בטני ההרות, להוציא וולדותיהן : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואת גבוליה מתרצה כי לא פתח. ידמה שתפסח לא היתה מארץ ישראל וקרא לה מנחם לשלום ולא הסכימה להשלי' עמו ולא פתח לו ולזה הכה אותה ואת כל אשר בה ואת גבוליה אשר מחוץ לעיר מתרצה ואילך וגם כל המגדלים החזקי' הבנויי' בהרי' אשר בה בקע : (רלב"ג)

 מלבי"ם  כי לא פתח ויך הדין הוא כשצרים על עיר אין מקיפים אותה מארבע רוחות אלא מניח צד אחד פתוח שיברח מי שירצה, וכן הדין שאין הורגים נשים וטף כמ''ש הרמב''ם פ''ו מהלכות מלכים, והוא הכה את תפסח שהיתה מארם ואת גבוליה שמצד תרצה ואת כל אשר בה לא נמלט איש כי לא פתח את הצד הרביעי כפי הדין, וגם את כל ההרותיה בקע שזה גם כן נגד חוקי המלחמה ונגד דת ישראל :(מלבי"ם)


{יז}  בִּשְׁנַ֨ת שְׁלֹשִׁ֤ים וָתֵ֙שַׁע֙ שָׁנָ֔ה לַעֲזַרְיָ֖ה מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַךְ מְנַחֵ֨ם בֶּן-גָּדִ֧י עַל-יִשְׂרָאֵ֛ל עֶ֥שֶׂר שָׁנִ֖ים בְּשֹׁמְרֽוֹן:

 מצודת דוד  בשנת שלשים ותשע. רצה לומר : אחר שעבר ל''ט לעזריה, כי שלום מלך בסוף ל''ט לעזריה, ונהרג אחר ירח ימים, ובשנה הבאה בכלות ל''ט לעזריה, בתחלת מ', מלך מנחם : עשר וגו'. ומקוטעות היו : (מצודת דוד)


{יח}  וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה לֹ֣א סָ֠ר מֵעַ֨ל חַטֹּ֜אות יָרָבְעָ֧ם בֶּן-נְבָ֛ט אֲשֶׁר-הֶחֱטִ֥יא אֶת-יִשְׂרָאֵ֖ל כָּל-יָמָֽיו: {יט}  בָּ֣א פ֤וּל מֶֽלֶךְ-אַשּׁוּר֙ עַל-הָאָ֔רֶץ וַיִּתֵּ֤ן מְנַחֵם֙ לְפ֔וּל אֶ֖לֶף כִּכַּר-כָּ֑סֶף לִהְי֤וֹת יָדָיו֙ אִתּ֔וֹ לְהַחֲזִ֥יק הַמַּמְלָכָ֖ה בְּיָדֽוֹ:

 מצודת דוד  בא פול. כאשר בא פול, והבטיח מנחם לתת לו אלף ככר כסף, לעזור לו על המלוכה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ידיו. כח ידיו : להחזיק. מלשון חזק : (מצודת ציון)


{כ}  וַיֹּצֵא֩ מְנַחֵ֨ם אֶת-הַכֶּ֜סֶף עַל-יִשְׂרָאֵ֗ל עַ֚ל כָּל-גִּבּוֹרֵ֣י הַחַ֔יִל לָתֵת֙ לְמֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר חֲמִשִּׁ֧ים שְׁקָלִ֛ים כֶּ֖סֶף לְאִ֣ישׁ אֶחָ֑ד וַיָּ֙שָׁב֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר וְלֹא-עָ֥מַד שָׁ֖ם בָּאָֽרֶץ:

 מצודת דוד  ויוצא מנחם. הוציא את הכסף מזולתו, והטילו על ישראל, ומפרש שעל גבורי החיל הטיל, כל אחד חמשים שקל : ולא עמד. לא נתעכב : (מצודת דוד)


{כא}  וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י מְנַחֵ֖ם וְכָל-אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלוֹא-הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל-סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: {כב}  וַיִּשְׁכַּ֥ב מְנַחֵ֖ם עִם-אֲבֹתָ֑יו וַיִּמְלֹ֛ךְ פְּקַחְיָ֥ה בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו: (פ) {כג}  בִּשְׁנַת֙ חֲמִשִּׁ֣ים שָׁנָ֔ה לַעֲזַרְיָ֖ה מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַךְ פְּקַֽחְיָ֨ה בֶן-מְנַחֵ֧ם עַל-יִשְׂרָאֵ֛ל בְּשֹׁמְר֖וֹן שְׁנָתָֽיִם:

 מצודת דוד  בשנת חמשים שנה. כי מנחם מלך בשנת מ' לעזריה ומלך י' שנים מקוטעות, וכלו אם כן במ''ט לעזריה, ובשנה הבאה מלך פקחיה והיא נ' לעזריה. שנתים. ומקוטעות היו : (מצודת דוד)


{כד}  וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה לֹ֣א סָ֗ר מֵֽחַטֹּאות֙ יָרָבְעָ֣ם בֶּן-נְבָ֔ט אֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת-יִשְׂרָאֵֽל: {כה}  וַיִּקְשֹׁ֣ר עָלָיו֩ פֶּ֨קַח בֶּן-רְמַלְיָ֜הוּ שָׁלִישׁ֗וֹ וַיַּכֵּ֨הוּ בְשֹׁמְר֜וֹן בְּאַרְמ֤וֹן בֵּית-(מלך) הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶת-אַרְגֹּ֣ב וְאֶת-הָאַרְיֵ֔ה וְעִמּ֛וֹ חֲמִשִּׁ֥ים אִ֖ישׁ מִבְּנֵ֣י גִלְעָדִ֑ים וַיְמִיתֵ֖הוּ וַיִּמְלֹ֥ךְ תַּחְתָּֽיו:

 רש"י  שלישו. גבור שלו : את ארגוב ואת האריה. כל ארגוב לשון פלטין החשובין, וכל 'טרכונין' בלשון ארמי, פלטין החשובין למלכות. בארמון הגדול אשר אצל הארגוב : ואת האריה. יש לומר, שהיה אריה של זהב עומד באותו ארמון : (רש"י)

 מצודת דוד  בארמון. בהיכל של בית המלך : את ארגוב ואת האריה. עם הארגוב ועם האריה והם שמות שני גבורים ואולי נקרא ארגוב על שהיה מושל בחבל הארגוב, והאריה על שם גבורתו, ופקח התחבר עמהם, ועוד היו חמשים איש, והמיתו את פקחיה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שלישו. שר שלו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בארמון בית המלך את ארגב ואת האריה. אחשוב שארגוב קרא הממונה על כל חבל ארגוב והאריה קרא גבור אחר יקראוהו אריה על צד ההשאלה לרוב גבורתו, והנה קשר עליו פקח עם שני אלו השרים והיו עמו גם כן חמשים איש מבני גלעדי' כי לבני גלעד היה חבל ארגב לפי מה שאחשוב : (רלב"ג)

 מלבי"ם  את ארגב שם גבור שעמד בארמון המלך ועמו אריה למוד לטרוף טרף כל הנכנס שלא ברשות, ועם ארגב היו חמשים מבני גלעד, וי''מ מלת ועמו על פקח שחמשים איש היו בעזרו על המרד :(מלבי"ם)


{כו}  וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י פְקַחְיָ֖ה וְכָל-אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל-סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: (פ) {כז}  בִּשְׁנַ֨ת חֲמִשִּׁ֤ים וּשְׁתַּ֙יִם֙ שָׁנָ֔ה לַעֲזַרְיָ֖ה מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַךְ פֶּ֣קַח בֶּן-רְמַלְיָ֧הוּ עַל-יִשְׂרָאֵ֛ל בְּשֹׁמְר֖וֹן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָֽה:

 מצודת דוד  בשנת המשים ושתים. כי פקחיה מלך בנ' לעזריה, ומלך שנתים מקוטעות וכלו, בנ''א לעזריה, ובשנה הבאה מלך פקח, והיא נ''ב לעזריה : עשרים שנה. ומקוטעות היו : (מצודת דוד)


{כח}  וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה לֹ֣א סָ֗ר מִן-חַטֹּאות֙ יָרָבְעָ֣ם בֶּן-נְבָ֔ט אֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת-יִשְׂרָאֵֽל: {כט}  בִּימֵ֞י פֶּ֣קַח מֶֽלֶךְ-יִשְׂרָאֵ֗ל בָּא֮ תִּגְלַ֣ת פִּלְאֶסֶר֮ מֶ֣לֶךְ אַשּׁוּר֒ וַיִּקַּ֣ח אֶת-עִיּ֡וֹן וְאֶת-אָבֵ֣ל בֵּֽית-מַעֲכָ֡ה וְאֶת-יָ֠נוֹחַ וְאֶת-קֶ֨דֶשׁ וְאֶת-חָצ֤וֹר וְאֶת-הַגִּלְעָד֙ וְאֶת-הַגָּלִ֔ילָה כֹּ֖ל אֶ֣רֶץ נַפְתָּלִ֑י וַיַּגְלֵ֖ם אַשּֽׁוּרָה:

 מצודת ציון  אבל בית מעכה. כן שם העיר : הגלילה. ארץ הגליל : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויקח את עיון ואת אבל בית מעכה ואת ינוח ואת קדש. הנה זה היה לפי מה שאחשוב מה שזכר בספר ד''ה כי תגלת פלאסר מלך אשור הגלה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשי ויביאם לחלח וחבור והרא ונהר גוזן לפי שאלו המדינו' היו מארץ אשור אמר בזה המקום ויגלם אשורה : (רלב"ג)


{ל}  וַיִּקְשָׁר-קֶ֜שֶׁר הוֹשֵׁ֣עַ בֶּן-אֵלָ֗ה עַל-פֶּ֙קַח֙ בֶּן-רְמַלְיָ֔הוּ וַיַּכֵּ֙הוּ֙ וַיְמִיתֵ֔הוּ וַיִּמְלֹ֖ךְ תַּחְתָּ֑יו בִּשְׁנַ֣ת עֶשְׂרִ֔ים לְיוֹתָ֖ם בֶּן-עֻזִיָּֽה:

 רש"י  בשנת עשרים ליותם. היה לו לומר בשנת ארבע לאחז, שהרי כל ימי מלכות יותם שש עשרה שנה, אלא לפי שהיה אחז רשע, רצה הכתוב למנותם ליותם בקבר, ולא לאחז בחיים, כך הוא בסדר עולם : (רש"י)

 מצודת דוד  שנת עשרים ליותם. כי פקח מלך בנ''ב לעזריה, ובסוף השנה ההיא מת עזריה, ובתחלת השנה הבאה מלך יותם בנו, וימי מלכותו ט''ז שנה, ופקח מלך כ' שנה, והם שנה אחת ממלכות עזריה, וט''ז ממלכות יותם, וג' שנים אחרי מות יותם, וכלו אם כן בי''ט מהתחלת מלכות יותם, ובתחילת השנה הבאה מלך הושע, והיא כ' להתחלת מלכות יותם וראה הכתוב למנות שנות הושע לימי יותם הצדיק בקבר, ולא לימי אחז בנו הרשע בחיים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  השאלות: מ''ש בשנת עשרים ליותם יפלא והלא יותם לא מלך רק שש עשרה שנה? :

בשנת עשרים יען שפקח נלחם באחז ורצה לבטל מלכותו וכמ''ש נעלה ביהודה וכו' ונמליך מלך בתוכה את בן טבאל, לא מנו בימיו למלכות אחז רק למלכות יותם הגם שיותם כבר מת והיה זה בשנת ד' לאחז :(מלבי"ם)


{לא}  וְיֶ֥תֶר דִּבְרֵי-פֶ֖קַח וְכָל-אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל-סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: (פ) {לב}  בִּשְׁנַ֣ת שְׁתַּ֔יִם לְפֶ֥קַח בֶּן-רְמַלְיָ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל מָלַ֛ךְ יוֹתָ֥ם בֶּן-עֻזִיָּ֖הוּ מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה:

 מצודת דוד  בשנת שתים. כי פקח מלך שנה אחת בימי עוזיה, ויותם מלך בשנה הבאה, והיא בשנת ב' לפקח : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בשנת שתים לפקח בן רמליהו מלך ישראל מלך יותם. ר''ל בראש השנ' השנית כי בראש שנת חמשי' ושנים לעזריה מלך פקח ומת עזריה בשנה ההיא : (רלב"ג)


{לג}  בֶּן-עֶשְׂרִ֨ים וְחָמֵ֤שׁ שָׁנָה֙ הָיָ֣ה בְמָלְכ֔וֹ וְשֵׁשׁ-עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ יְרוּשָׁ֖א בַּת-צָדֽוֹק:

 מצודת דוד  ושש וכו'. ומקוטעות היו : (מצודת דוד)


{לד}  וַיַּ֥עַשׂ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כְּכֹ֧ל אֲשֶׁר-עָשָׂ֛ה עֻזִיָּ֥הוּ אָבִ֖יו עָשָֽׂה: {לה}  רַ֤ק הַבָּמוֹת֙ לֹ֣א סָ֔רוּ ע֗וֹד הָעָ֛ם מְזַבְּחִ֥ים וּֽמְקַטְּרִ֖ים בַּבָּמ֑וֹת ה֗וּא בָּנָ֛ה אֶת-שַׁ֥עַר בֵּית-יְהוָ֖ה הָעֶלְיֽוֹן:

 מצודת דוד  הוא בנה. רצה לומר : עשה עליו בנין נכבד וגדול ממה שהיתה, או שנפל ועשהו מחדש ואולי זהו הנקרא (ירמיהו כו י) : שער ה' החדש : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  הוא בנה רצה לומר בנה שם בנינים גדולים כי השער הזה כבר היה, והיו נכנסים בו מבית המלך לבית ה' כמ''ש בדה''ב (כ''ג כ') אצל יהואש ויבא בתוך שער העליון בית המלך :(מלבי"ם)


{לו}  וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י יוֹתָ֖ם אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא-הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל-סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה: {לז}  בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם הֵחֵ֣ל יְהוָ֗ה לְהַשְׁלִ֙יחַ֙ בִּֽיהוּדָ֔ה רְצִ֖ין מֶ֣לֶךְ אֲרָ֑ם וְאֵ֖ת פֶּ֥קַח בֶּן-רְמַלְיָֽהוּ:

 רש"י  בימים ההם. בסוף ימיו של יותם : להשליח. לגרות : (רש"י)

 מצודת דוד  בימים ההם. אחרי מות יותם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  החל. התחיל : להשליח. לגרות ולהסית, כמו (שמות ח יז) : הנני משליח בך : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בימים ההם החל ה' להשליח ביהוד' רצין. ר''ל לגרו' ביהודה או לשלח וזה היה אחרי מות יותם כי בימי אחז נתחברו אלה המלכים על ירושלם מפני רוב חטאי אחז כמו שנתבאר בספר ד''ה והם הכו בה מכה גדולה ואחר זה היו צרים על ירושלם ולא יכלו להלחם כי חמל הש''י על יהוד' ולא אמר להשחיתו : (רלב"ג)

 מלבי"ם  בימים ההם בסוף מלכות יותם :(מלבי"ם)


{לח}  וַיִּשְׁכַּ֤ב יוֹתָם֙ עִם-אֲבֹתָ֔יו וַיִּקָּבֵר֙ עִם-אֲבֹתָ֔יו בְּעִ֖יר דָּוִ֣ד אָבִ֑יו וַיִּמְלֹ֛ךְ אָחָ֥ז בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו: (פ)

מלכים ב פרק-טז

{א}  בִּשְׁנַת֙ שְׁבַֽע-עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לְפֶ֖קַח בֶּן-רְמַלְיָ֑הוּ מָלַ֛ךְ אָחָ֥ז בֶּן-יוֹתָ֖ם מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה:

 מצודת דוד  בשנת, שבע עשרה. כי יותם מלך בב' לפקח, וימי מלכותו ט''ז שנה, וכלו בי''ז לפקח, ואז מלך אחז : (מצודת דוד)


{ב}  בֶּן-עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ אָחָ֣ז בְּמָלְכ֔וֹ וְשֵׁשׁ-עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְלֹא-עָשָׂ֣ה הַיָּשָׁ֗ר בְּעֵינֵ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהָ֖יו כְּדָוִ֥ד אָבִֽיו:

 מצודת דוד  ושש וכו'. ומקוטעות היו : (מצודת דוד)


{ג}  וַיֵּ֕לֶךְ בְּדֶ֖רֶךְ מַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְגַ֤ם אֶת-בְּנוֹ֙ הֶעֱבִ֣יר בָּאֵ֔שׁ כְּתֹֽעֲבוֹת֙ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁ֨ר הוֹרִ֤ישׁ יְהוָה֙ אֹתָ֔ם מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

 מצודת דוד  העביר באש. היא עבודת המולך, שמעביר בנו בין שתי מדורות אש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הוריש. גירש : (מצודת ציון)

 מלבי"ם  וגם את בנו העביר באש ובדברי הימים כתיב ויבער את בניו באש כי חזקיה סכתו אמו סלמנדריא (כמ''ש בסנהדרין צ''ד), ורק הבעיר בו אש ולא שלט בו, ובנו האחד העביר לגמרי (ועי' מ''ש לקמן כ''א ו') :(מלבי"ם)


{ד}  וַיְזַבֵּ֧חַ וַיְקַטֵּ֛ר בַּבָּמ֖וֹת וְעַל-הַגְּבָע֑וֹת וְתַ֖חַת כָּל-עֵ֥ץ רַעֲנָֽן: {ה}  אָ֣ז יַעֲלֶ֣ה רְצִ֣ין מֶֽלֶךְ-אֲ֠רָם וּפֶ֨קַח בֶּן-רְמַלְיָ֧הוּ מֶֽלֶךְ-יִשְׂרָאֵ֛ל יְרוּשָׁלִַ֖ם לַמִּלְחָמָ֑ה וַיָּצֻ֙רוּ֙ עַל-אָחָ֔ז וְלֹ֥א יָכְל֖וּ לְהִלָּחֵֽם:

 מצודת דוד  ולא יכלו להלחם. לא התגברו במלחמה על ירושלים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויצרו. מלשון מצור : (מצודת ציון)

 מלבי"ם  ולא יכלו להלחם באמת נזכר בדברי הימים שארמים הכוהו, וכן מלך ישראל הכה בו מכה גדולה, רק אחר כך עלו על ירושלים עצמה ורצו לבטל מלכותו ולא עלה בידם, וכפי הנראה מישעיה סימן ז' עלה תחלה כל אחד בפני עצמו על ירושלים ולא יכלו להלחם ואחר כך התחבר ארם ואפרים ולא עלה בידם כמו שהתנבא ישעיה :(מלבי"ם)


{ו}  בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא הֵ֠שִׁיב רְצִ֨ין מֶֽלֶךְ-אֲרָ֤ם אֶת-אֵילַת֙ לַֽאֲרָ֔ם וַיְנַשֵּׁ֥ל אֶת-הַיְהוּדִ֖ים מֵֽאֵיל֑וֹת (וארמים) וַֽאֲדוֹמִים֙ בָּ֣אוּ אֵילַ֔ת וַיֵּ֣שְׁבוּ שָׁ֔ם עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: (פ)

 מצודת דוד  השיב וכו' את אילת. זו היא האמור למעלה (יד כב) אשר בנה עזריה והשיבה ליהודה, ועתה בא רצין והשיבה לארם : וינשל. גלה משם היהודים, והאדומים ישבו בה כאשר ישבו בה מאז, טרם לקחה אמציה ולפי שבא ארם להחזיר לאדום, לזה אמר השיב לארם, כאילו היתה שלהם מאז, כי באו במקום אדום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וינשל. ענין השלכה, כמו (דברים ז א) : ונשל גוים רבים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וינשל את היהודים מאילות. ר''ל שכבר השליכם וגרשם משם והוא אילת שבנה עזריה כמו שקדם : (רלב"ג)

 מלבי"ם  את אילת שבנה עוזיה וישיבה ליהודה השילו וגרשו היהודים משם ואדומים ישבו בה וכמ''ש בדברי הימים שגם אדומים באו ויכו ביהודה :(מלבי"ם)


{ז}  וַיִּשְׁלַ֨ח אָחָ֜ז מַלְאָכִ֗ים אֶל-תִּ֠גְלַת פְּלֶ֤סֶר מֶֽלֶךְ-אַשּׁוּר֙ לֵאמֹ֔ר עַבְדְּךָ֥ וּבִנְךָ֖ אָ֑נִי עֲלֵ֨ה וְהוֹשִׁעֵ֜נִי מִכַּ֣ף מֶֽלֶךְ-אֲרָ֗ם וּמִכַּף֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל הַקּוֹמִ֖ים עָלָֽי:

 רלב"ג  הקומים עלי. ר''ל הקמים עלי : (רלב"ג)


{ח}  וַיִּקַּ֨ח אָחָ֜ז אֶת-הַכֶּ֣סֶף וְאֶת-הַזָּהָ֗ב הַנִּמְצָא֙ בֵּ֣ית יְהוָ֔ה וּבְאֹֽצְר֖וֹת בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַיִּשְׁלַ֥ח לְמֶֽלֶךְ-אַשּׁ֖וּר שֹֽׁחַד:

 מצודת ציון  בית ה'. בבית ה' : (מצודת ציון)


{ט}  וַיִּשְׁמַ֤ע אֵלָיו֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר וַיַּעַל֩ מֶ֨לֶךְ אַשּׁ֤וּר אֶל-דַּמֶּ֙שֶׂק֙ וַֽיִּתְפְּשֶׂ֔הָ וַיַּגְלֶ֖הָ קִ֑ירָה וְאֶת-רְצִ֖ין הֵמִֽית:

 רש"י  ויגלה קירה. את העם אשר בה, הגלה למדינה ששמה קיר : (רש"י)

 מצודת דוד  ויגלה. גלה אנשיה אל קיר, והיא מארץ אשור : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויגלה קירה. ר''ל שהגלה העם אשר בדמשק אל קיר : (רלב"ג)

 מלבי"ם  וישמע אליו מלך אשור בדברי הימים אומר שהצר לו ולא חזקו ואין זה סתירה כי שם ספר שבאו עליו אדומים ופלשתים, ומלך אשור לא הסיר מעליו רק את מלך ארם, ולא חזקו נגד כל הקמים עליו מסביב :(מלבי"ם)


{י}  וַיֵּ֣לֶךְ הַמֶּ֣לֶךְ אָחָ֡ז לִ֠קְרַאת תִּגְלַ֨ת פִּלְאֶ֤סֶר מֶֽלֶךְ-אַשּׁוּר֙ דּוּמֶּ֔שֶׂק וַיַּ֥רְא אֶת-הַמִּזְבֵּ֖חַ אֲשֶׁ֣ר בְּדַמָּ֑שֶׂק וַיִּשְׁלַח֩ הַמֶּ֨לֶךְ אָחָ֜ז אֶל-אוּרִיָּ֣ה הַכֹּהֵ֗ן אֶת-דְּמ֧וּת הַמִּזְבֵּ֛חַ וְאֶת-תַּבְנִית֖וֹ לְכָֽל-מַעֲשֵֽׂהוּ:

 מצודת דוד  אוריה הכהן. יתכן שהוא אמריה הנזכר בדברי הימים (א ה לג), ועיין בסוף הספר, בחשבון הדורות : את דמות המזבח. כי ישרה בעיניו תבניתו, ושלח הדמות אל הכהן לעשות מזבח כדמותו : לכל מעשהו. רצה לומר : את תבנית הציורים הפרטים שבו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  (י-יא) וירא את המזבח בדברי הימים מבואר שקטר לאלהי דמשק המכים בו, ובזה בחר גם כן בתבנית המזבח שבדמשק להעמידו לצורך עבודת אלהי דמשק לשתף שם שמים ודבר אחר, וספר שגם הכהן גדול מהר לעשות דבר מלך שלטון :(מלבי"ם)


{יא}  וַיִּ֛בֶן אוּרִיָּ֥ה הַכֹּהֵ֖ן אֶת-הַמִּזְבֵּ֑חַ כְּכֹ֣ל אֲשֶׁר-שָׁלַח֩ הַמֶּ֨לֶךְ אָחָ֜ז מִדַּמֶּ֗שֶׂק כֵּ֤ן עָשָׂה֙ אוּרִיָּ֣ה הַכֹּהֵ֔ן עַד-בּ֥וֹא הַמֶּֽלֶךְ-אָחָ֖ז מִדַּמָּֽשֶׂק:

 רש"י  עד בא. לפני בוא המלך מדמשק : (רש"י)

 מצודת דוד  ככל וכו'. אף הציורים הפרטים : עד בוא. טרם בוא המלך וכו' : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויבן אוריה הכהן. ר''ל ויבנה אוריה הכהן את המזבח בעוד שהי' בא המלך אחז מדמשק עד שכאשר בא מצאו בנוי : (רלב"ג)


{יב}  וַיָּבֹ֤א הַמֶּ֙לֶךְ֙ מִדַּמֶּ֔שֶׂק וַיַּ֥רְא הַמֶּ֖לֶךְ אֶת-הַמִּזְבֵּ֑חַ וַיִּקְרַ֥ב הַמֶּ֛לֶךְ עַל-הַמִּזְבֵּ֖חַ וַיַּ֥עַל עָלָֽיו:

 מצודת דוד  ויקרב. קרב אל המזבח, והעלה עליו עולותיו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  ויבא ספר מרשעתו שבבואו עלה על המזבח והקטיר עליו בעצמו לכפור בכלל עבודת ה' ובחק הכהונה, כי בנה מזבח שני הפך האחדות, וזר עובד בו הפך ברית הכהונה, ומ''ש ויקרב על כמו ויקרב אל המזבח :(מלבי"ם)


{יג}  וַיַּקְטֵ֤ר אֶת-עֹֽלָתוֹ֙ וְאֶת-מִנְחָת֔וֹ וַיַּסֵּ֖ךְ אֶת-נִסְכּ֑וֹ וַיִּזְרֹ֛ק אֶת-דַּֽם-הַשְּׁלָמִ֥ים אֲשֶׁר-ל֖וֹ עַל-הַמִּזְבֵּֽחַ: {יד}  וְאֵ֨ת הַמִּזְבַּ֣ח הַנְּחֹשֶׁת֮ אֲשֶׁ֣ר לִפְנֵ֣י יְהוָה֒ וַיַּקְרֵ֗ב מֵאֵת֙ פְּנֵ֣י הַבַּ֔יִת מִבֵּין֙ הַמִּזְבֵּ֔חַ וּמִבֵּ֖ין בֵּ֣ית יְהוָ֑ה וַיִּתֵּ֥ן אֹת֛וֹ עַל-יֶ֥רֶךְ הַמִּזְבֵּ֖חַ צָפֽוֹנָה:

 רש"י  ואת מזבח הנחשת ויקרב וגו'. אי אפשר לומר מזבח הנחשת שעשה משה, שהרי נגנז, ואי אפשר לומר מזבח אבנים שעשה שלמה וקראו (בדברי הימים ב ז ז) מזבח הנחשת, שהרי אי אפשר לקרבו מזוית לזוית אלא אם הורסו, והרי שנינו אש שירדה בימי שלמה לא נסתלקה מעל המזבח, עד שבא מנשה וסילקה, שהוא הרס את המזבח כמו שמצינו באגדת חלק (זבחים סא ב). אין לי לפרש מזבח זה, אלא בכיורות ומכונות של נחשת, שהיו צרכי מזבח, והיו אצל המזבח הקודש, וכשעשה אחז את המזבח לעבודה זרה, סילק את הכיור והקריבו לצד אחר מאת פני הבית, שלא להפסיק בין המזבח שעשה ובין בית ה', ויתן אותו אצל מזבח הקודש צפונה. ומצינו שפירשו רבותינו דוגמתו (במסכת שבת דף נה א) ויבאו ויעמדו אצל מזבח הנחשת (יחזקאל ט ב), מזבח הנחושת מי הוה, אמר להם התחילו ממקום שאומרין שירה לפני. הרי כאן לכלי שיר של נחושת קראו מזבח : (רש"י)

 מצודת דוד  ואת המזבח. מזבח החדש שם עם מזבח הנחושת וכו' שעשה שלמה, רצה לומר : מזבח אבנים שעשה שלמה, תחת מזבח הנחושת אשר עשה משה במדבר : ויקרב. מזבח החדש משך ממול פני ההיכל, וחוזר ומפרש שמשכו מבין מזבח הנחושת ומבין בית ה', כי מקומו הראוי לו היה בין מזבח הנחושת ובין ההיכל, כי בו צוה להקריב, ולזה מהראוי שלא יפסיק דבר בינו ובין ההיכל, הנה הוא לא העמידו במקום הראוי לו, כי העמידו בצד מזבח הנחושת בצפונו, וקצת מזבח הנחושת הפסיק בינו לבין ההיכל : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואת המזבח הנחשת אשר לפני ה'. ר''ל שזה המזבח שבנה אוריה היה בחצר הכהנים עם מזבח הנחשת אשר לפני ה' שבנה שלמה והיה זה המזבח השני יותר קרוב אל פני ההיכל כאלו היה מבין המזבח ומבין בית השם אלא שלא היה מכוון לפני הבית אבל אצל ירך המזבח צפונה היה ואפשר ששמהו לפאת צפון להיותם עובדים לצבא השמים והכוכבי' הצפוניים הם היותר חזקים בפעולותיהם בזה העולם לפי מה שסדר הש''י מענינם ולזה תמצא פעל השמש יותר חזק במזלות הצפוניים : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ואת מזבח הנחשת ובאשר מזבח של שלמה שהיה תחת מזבח הנחושת במשכן של משה עמד לפני ה' נגד פתח ההיכל ולא יכול להעתיקו ממקומו שהיה בנין מחובר, העמיד את המזבח החדש בצד צפונו, אבל הקריב אותו לצד ההיכל יותר מן מזבח הנחושת, בענין שעמד בין המזבח ובין בית ה' ויתן אותו בצד צפון של המזבח משוך אל ההיכל למערב, ומ''ש ואת המזבח פי' שעל ידי שמזבח הנחושת היה מקומו לפני ה' נגד הפתח, ולכן ויקרב מאת פני הבית שהוא מצד המזבח שאצל הפתח הקריבו לצד מערב שיהיה בין המזבח ובין בית ה', כאילו הוא קרוב יותר אל ההיכל ממזבח הנחושת והיה בצפון המזבח, ויש לפרש ואת המזבח מוסב למעלה שזרק דם השלמים על מזבח שהביא מדמשק את ועם מזבח הנחושת, שעל שניהם זרק דם השלמים :(מלבי"ם)


{טו}  (ויצוהו) וַיְצַוֶּ֣ה הַמֶּֽלֶךְ-אָ֠חָז אֶת-אוּרִיָּ֨ה הַכֹּהֵ֜ן לֵאמֹ֗ר עַ֣ל הַמִּזְבֵּ֣חַ הַגָּד֡וֹל הַקְטֵ֣ר אֶת-עֹֽלַת-הַבֹּקֶר֩ וְאֶת-מִנְחַ֨ת הָעֶ֜רֶב וְֽאֶת-עֹלַ֧ת הַמֶּ֣לֶךְ וְאֶת-מִנְחָת֗וֹ וְ֠אֵת עֹלַ֞ת כָּל-עַ֤ם הָאָ֙רֶץ֙ וּמִנְחָתָ֣ם וְנִסְכֵּיהֶ֔ם וְכָל-דַּ֥ם עֹלָ֛ה וְכָל-דַּם-זֶ֖בַח עָלָ֣יו תִּזְרֹ֑ק וּמִזְבַּ֧ח הַנְּחֹ֛שֶׁת יִֽהְיֶה-לִּ֖י לְבַקֵּֽר:

 רש"י  לבקר. לפרקים, לכשיעלה בלבי לבקרו : (רש"י)

 מצודת דוד  המזבח הגדול. כי את מזבח החדש עשהו גדול משל שלמה : עולת הבקר. הוא תמיד של שחר : מנחת הערב. זה תמיד של בין הערבים : לבקר. לדרשו בעת מן העתים שיעלה על לבו להקטיר עליו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לבקר. לדרוש, כמו (ויקרא יג לו) : לא יבקר הכהן : (מצודת ציון)

 רלב"ג  והנה קרא אחז המזבח ההוא אשר בנה מזבח הגדול כי אולי היה יותר גדול השיעור או מפני שהיה אצל מחשבתו יותר נכבד : ומזבח הנחשת יהיה לי לבקר. ר''ל כי לפעמים ארצה לראותו ולבקרו להעלות עליו : (רלב"ג)

 מלבי"ם  וגם צוה ברשעתו שכל הקרבנות יקרבו עליו, ומזבח הנחשת יהיה רק לבקר לפעמים, באופן שהכהן עשה כל הקרבנות על מזבח הזה :(מלבי"ם)


{טז}  וַיַּ֖עַשׂ אוּרִיָּ֣ה הַכֹּהֵ֑ן כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר-צִוָּ֖ה הַמֶּ֥לֶךְ אָחָֽז: {יז}  וַיְקַצֵּץ֩ הַמֶּ֨לֶךְ אָחָ֜ז אֶת-הַמִּסְגְּר֣וֹת הַמְּכֹנ֗וֹת וַיָּ֤סַר מֵֽעֲלֵיהֶם֙ (ואת)-אֶת-הַכִּיֹּ֔ר וְאֶת-הַיָּ֣ם הוֹרִ֔ד מֵעַ֛ל הַבָּקָ֥ר הַנְּחֹ֖שֶׁת אֲשֶׁ֣ר תַּחְתֶּ֑יהָ וַיִּתֵּ֣ן אֹת֔וֹ עַ֖ל מַרְצֶ֥פֶת אֲבָנִֽים:

 רש"י  את המסגרות המכונות. איצטבלאות שהמכונות עשויות עליהם, כמו שנאמר (מלכים א ז כח) : וזה מעשה המכונות מסגרות להם : (רש"י)

 מצודת דוד  ויקצץ. כרת את המסגרות של המכונות, והמה הלבזבזין ומחיצות המכונות אשר מתחת לכיורות במלכים א' (ז כח) שעשה שלמה : את הכיור. מכל מכונה הסיר את הכיור הנתון עליו : מעל הבקר הנחושת. כי שלמה העמיד את הים על י''ב בקר נחשת כמו שאמרו במלכים א (ז כה), והוא הסיר מהבקרים ההם, ונתנו על רצפת אבנים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויקצץ. ענין כריתה : המכונות. מלשון כן ובסיס : הכיור. כעין דוד גדול, עשוי לרחצה : הים. עשוי כגיגית גדולה : מרצפת. ענין הצעת אבנים בקרקע : (מצודת ציון)

 רלב"ג  את המסגרות המכונות. ר''ל המסגרות מסגרות המכונות והנה הסיר מהם את הכיור ועמד הכיור בזולת כנו וכן עשה לכל הכיורות אשר שם והים הסיר מעל שנים העשר הבקר אשר תחתיו ונתן אותו על רצפת אבנים : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויקצץ אחר כך הוסיף ברשעתו לקצץ את המכונות ואת המסגרות של המכונות שכבר בארתי (מ''א ז') שהיו מכונות ומסגרות וקצץ שתיהם, וגם הסיר הכיורות שהיו שם והוריד הים של שלמה מעל י''ב בקר, וכמ''ש בדברי הימים ויקצץ את כלי בית האלהים ויסגור את דלתות בית ה', באופן ששינה כל עניני כלי המקדש ועניניו כפי חפץ רוחו בשלא האמין כי הכל מיד ה' השכיל את כל מלאכת התבנית :(מלבי"ם)


{יח}  וְאֶת-(מיסך) מוּסַ֨ךְ הַשַּׁבָּ֜ת אֲשֶׁר-בָּנ֣וּ בַבַּ֗יִת וְאֶת-מְב֤וֹא הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַֽחִיצ֔וֹנָה הֵסֵ֖ב בֵּ֣ית יְהוָ֑ה מִפְּנֵ֖י מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר:

 רש"י  מוסך השבת. גג אהל עשוי לצל, לשבת תחתיו בעזרה ביום השבת : ואת מבוא המלך. שהיה בא בו מביתו לבית ה' דרך החוץ, הסב אותו במקום הצנע, מפני מלך אשור שלא יחמוד אותן הכלים, וגם את המבוא הסב, שמא יצטרך להחבא, ויברח בהצנע : (רש"י)

 מצודת דוד  ואת מוסך השבת. גם הוריד את מוסך השבת וגו', והוא היה בנין מסוכך ממעל, לשבת תחתיו אנשי המשמר היוצא בשבת, על כי היו פונים אז מעבודה, כי משמר הנכנס באו במקומם, ולזה ישבו תחת צל המוסך, עד פנות היום עת הלכם לביתם : ואת מבוא המלך. מקום הכניסה של בית המלך, שהיתה מצד החוץ, סבבה אל בית ה', להיות מקום הכניסה מבית ה', ועשה כן מפני מלך אשור, שלא יבוא עליו מבחוץ פתאום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מוסך. מלשון סכך : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ואת מוסך השבת אשר בנו בבית. היה כמו אהל לעמוד שם משמר היוצא עד הערב : ואת מבוא המלך החיצונה הסב בית ה'. הנה מפני יראתו ממלך אשור סתם מבוא ביתו מחוץ והיו נכנסין בבית המלך דרך בית ה' : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ואת מוסך היה מקום לאהל ולצל למשמרות הבאים והיוצאים בשבת, ואת מבוא שהיה למלך מבוא דרך החוץ לבית ה' הסב אותו לפנים, ועל ידי כן בטל שלא יצאו ויכנסו לבית ה' כי בא המלך דרך שם, וזה שכתוב בדברי הימים שסגרו דלתות בית ה' ומאז כיבו הנרות ובטלו העבודה כמו שכתוב בדברי הימים, וכאן ספר זה בקיצור שעל זה, רמז במ''ש ויתר דברי אחז וכו', ובדברי הימים נזכר תועבותיו באורך :(מלבי"ם)


{יט}  וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י אָחָ֖ז אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא-הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל-סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה: {כ}  וַיִּשְׁכַּ֤ב אָחָז֙ עִם-אֲבֹתָ֔יו וַיִּקָּבֵ֥ר עִם-אֲבֹתָ֖יו בְּעִ֣יר דָּוִ֑ד וַיִּמְלֹ֛ךְ חִזְקִיָּ֥הוּ בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו: (פ)

 רלב"ג  ויקבר עם אבותיו בעיר דוד. באר בספר ד''ה כי לא הביאוהו לקברי מלכי בית ישראל : (רלב"ג)

מלכים ב פרק-יז

{א}  בִּשְׁנַת֙ שְׁתֵּ֣ים עֶשְׂרֵ֔ה לְאָחָ֖ז מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַךְ הוֹשֵׁ֨עַ בֶּן-אֵלָ֧ה בְשֹׁמְר֛וֹן עַל-יִשְׂרָאֵ֖ל תֵּ֥שַׁע שָׁנִֽים:

 רש"י  בשנת שתים עשרה לאחז וגו'. אי אפשר לומר שמלך הושע בשנת שתים עשרה לאחז, שהרי בשנת ארבע לאחז הרג את פקח ומלך תחתיו, וכשתבדק בשנות פקח תמצא כן, וגם אי אפשר לומר שלא מלך אלא תשע שנים, שהרי מלך משנת ארבע לאחז עד שנת שש לחזקיהו שנלכדה שומרון, הרי יותר משש עשרה שנה, ומה תלמוד לומר תשע שנים, משמרד במלך אשור, כך שנויה בסדר עולם. ואי אפשר לומר שבשנת שתים עשרה לאחז התחיל למרוד, שאם כן תמצא את שני מרדו חמש שנים בימי אחז, ושש שנים בימי חזקיהו הרי אחת עשרה, וכאן הוא אומר תשע, לא הוזכר שנת שתים עשרה לאחז אלא לענין מקרא של אחריו : עליו עלה שלמנאסר וגו', שבשנת שתים עשרה לאחז עלה סנחריב על הושע, והגלה לאותן שבעבר הירדן, וכך שנינו בסדר עולם, ומקרא כתוב בדברי הימים (א ה כו) : ויער אלהי ישראל את רוח פול מלך אשור ויגלם לראובני ולגדי, ולא פירש באיזה זמן, וכאן פירש שבשנת שתים עשרה לאחז היה, שלש גליות גלו עשרת השבטים, בשנת עשרים לפקח, כמו שכתוב למעלה (טו כט) : בא תגלת פלאסר מלך אשור ויקח את עיון ואת דן וגו' כל ארץ נפתלי ויגלם אשורה, וזה היה שנת הארבע לאחז, שהה שמנה שנים ובא עליהם, שנת שתים עשרה לאחז, והגלם לראובני ולגדי, וכשראה הושע בן אלה מרד בו ושלח מלאכים אל סוא מלך מצרים (לקמן יז ד), שהה שמונה שנים, ובא וצר על שומרון, ונלכדה לקץ שלש שנים, וגלו כולן, וזהו שנאמר (בישעיהו ח כג) : כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי, הקל אף בשניה, שלא הגלה אלא שני השבטים, אבל האחרון הכביד, טיאט את הכל, כזה שמכבד את הבית ומכל מקום לפי החשבון שכתב כאן את מנין שני מרדו תשע שנים, לא מרד בו עד שנת ארבע עשרה לאחז, שהרי אחז מלך שש עשרה, שלש שנים של אחז היה המרד, ושש שנים בימי חזקיהו : (רש"י)

 מצודת דוד  בשנת שתים עשרה. כי מתחילה היה הושע תשעה שנים מקוטעות נציב מלך מתחת יד מלך אשור, ואחר זמן מרד בו ומלך מעצמו ט' שנים מקוטעות, ומה שנאמר למעלה שמלך הושע בכ' ליותם, רצה לומר : אז נעשה נציב מלך, והיה כן עד תחילת שנת י''ג לאחז תשעה שנים מקוטעות, כי כ' ליותם הוא ה' לאחז, כי יותם מת בי''ו למלכו, ומיד מלך אחז, ומה שנאמר כאן בשנת שתים עשרה, רצה לומר : אחר שעבר י''ב לאחז, ובתחלת י''ג מלך הושע מעצמו, ומרד במלך אשור : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בשנת שתים עשרה לאחז. ידענו כי הושע מלך עד שנת שש לחזקיה והיא שנת ט' להושע כמו שנזכר במה שאחר זה ולפי שכבר ידענו כי אחז מלך בשנת י''ז לפקח הנה נתבאר כי אחז מלך י''ד שנה לבד קודם שימלוך הושע ולזה צריכים אנו לומר כי אחר עבור י''ב שנה לאחז והיה אחז בשנת הי''ג כי לא נשארו לו כי אם ג' שני' אז מלך הושע אך קודם זה היה עבד מלך אשור ולא נחשב למלך כי אם כמו נציב ששמהו מלך אשור ומרדו בו כמו שזכר ואחר זה נמשך במלכותו במרדו תשע שנים : (רלב"ג)

 מלבי"ם  השאלות: פה אמר שמלך בשנת שתים עשרה לאחז ולמעלה (ט''ו ל') אמר שמלך בשנת עשרים ליותם שרצה לומר שנת ה' לאחז? :

בשנת שתים עשרה וכו', כי מ''ש למעלה (ט''ו ל') שמלך בשנת עשרים ליותם שרצה לומר בשנת ה' לאחז, אז היה נצב מלך תחת יד מלך אשור ובסוף שתים עשרה לאחז מלך מלכות בפני עצמו כי מרד במלך אשור :(מלבי"ם)


{ב}  וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה רַ֗ק לֹ֚א כְּמַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ לְפָנָֽיו:

 רש"י  רק לא כמלכי ישראל. שביטל פרדיסאות שישבו מימי ירבעם על הדרכים, לשמור שלא יעלו ישראל לרגל, וזה בטלן לפי שגלו עגלי הזהב כבר בשתי גליות, בגלות ראשונה, ויקח את עיון ואת דן, הגלה עגל שבדן, ובשניה כשגלו ראובן וגד, נטל עגל שבבית אל, לקיים מה שנאמר (הושע י ו) : גם אותו לאשור יובל. ולפי שבטלו פרדיסאות והם נמנעו מלעלות לרגל, לפיכך נחתם גזר דינם לגלות בימיו, שעד עכשיו תלו הקלקלה במלכיהם, ועתה לא היה במי לתלות, וזהו שאמר הושע בן בארי (שם ה ג) : כי עתה הזנית אפרים נטמא ישראל, עתה נגלית רעתכם : (רש"י)

 מצודת דוד  רק לא וכו'. אמרו רבותינו ז''ל (גיטין פח א) : שבטל השומרים שהושיב ירבעם לבל יעלו לירושלים ברגלים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  רק לא כמלכי ישראל כי אז כבר הגלו העגלים, ובטל את השומרים שהושיבו מלכי ישראל מקודם שלא יעלו לרגל כי נבטלו עבודת העגלים :(מלבי"ם)


{ג}  עָלָ֣יו עָלָ֔ה שַׁלְמַנְאֶ֖סֶר מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֑וּר וַֽיְהִי-ל֤וֹ הוֹשֵׁ֙עַ֙ עֶ֔בֶד וַיָּ֥שֶׁב ל֖וֹ מִנְחָֽה:

 מצודת דוד  וישב לו מנחה. לפי שהיה קבוע עליו לכל שנה אמר 'וישב', כי נתן וחזר ונתן : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  השאלות: מהו לשון וישב לו מנחה היה לו לומר ויתן לו, לא לשון השבה :

עליו עלה כי תחלה היה עבד לתגלת פלסר מלך אשור, וכשמת מלך בפני עצמו ועלה עליו שלמנסר ויהי לו עבד וישב לו מנחה שלא נתן כל ימי מרידתו השיב בעד שנים שעברו :(מלבי"ם)


{ד}  וַיִּמְצָא֩ מֶֽלֶךְ-אַשּׁ֨וּר בְּהוֹשֵׁ֜עַ קֶ֗שֶׁר אֲשֶׁ֨ר שָׁלַ֤ח מַלְאָכִים֙ אֶל-ס֣וֹא מֶֽלֶךְ-מִצְרַ֔יִם וְלֹא-הֶעֱלָ֥ה מִנְחָ֛ה לְמֶ֥לֶךְ אַשּׁ֖וּר כְּשָׁנָ֣ה בְשָׁנָ֑ה וַֽיַּעַצְרֵ֙הוּ֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר וַיַּאַסְרֵ֖הוּ בֵּ֥ית כֶּֽלֶא:

 מצודת דוד  וימצא. נודע למלך אשור כי הושע רוצה שוב למרוד בו, ושלח למלך מצרים לעוזרו, אף לא העלה לו המנחה כמו בכל שנה ושנה : ויעצרהו. כי אז כאשר נודע לו, היה הושע עמו, ועצרו מללכת לארצו ואסרו בבית הכלא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויעצרהו. עכבו ומנעו, כמו (לעיל ד כד) : אל תעצר לי : כלא. ענין תפיסה, כמו (ירמיהו לב ג) : אשר כלאו צדקיהו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויעצרהו מלך אשור ויאסרהו בית כלא. אחשוב שהיה זה אחר עבור תשע שני' להושע כי כבר עלה מלך אשור שמרון ויצר עלי' ובסוף הענין לכד שומרון ואז עצר הושע ועצרהו בבית כלא : (רלב"ג)

 מלבי"ם  (ד-ו) וימצא אבל אחר כך מצא בו קשר ויעצרהו בבואו אליו, ויאסרהו בבית כלא וצר על שומרון ג' שנים ולכדה בשנה התשיעית והוא היה הגלות האחרון הכללי :(מלבי"ם)


{ה}  וַיַּ֥עַל מֶֽלֶךְ-אַשּׁ֖וּר בְּכָל-הָאָ֑רֶץ וַיַּ֙עַל֙ שֹׁמְר֔וֹן וַיָּ֥צַר עָלֶ֖יהָ שָׁלֹ֥שׁ שָׁנִֽים:

 מצודת דוד  בכל הארץ. בכל ארץ ישראל, לכבוש את הכל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויצר. מלשון מצור : (מצודת ציון)


{ו}  בִּשְׁנַ֨ת הַתְּשִׁיעִ֜ית לְהוֹשֵׁ֗עַ לָכַ֤ד מֶֽלֶךְ-אַשּׁוּר֙ אֶת-שֹׁ֣מְר֔וֹן וַיֶּ֥גֶל אֶת-יִשְׂרָאֵ֖ל אַשּׁ֑וּרָה וַיֹּ֨שֶׁב אֹתָ֜ם בַּחְלַ֧ח וּבְחָב֛וֹר נְהַ֥ר גּוֹזָ֖ן וְעָרֵ֥י מָדָֽי: (פ)

 רש"י  בשנת התשעית. למרדו של הושע : ויגל את ישראל. ויגלה את ישראל, וזה שעור כל תיבה שפעל שלה בה''א, כגון ; 'פנה' 'בנה' 'גלה' 'זנה' 'רבה', כשבא לתת בראש התיבה וא''ו יו''ד, אם המלה מוסבת על הפועל, תהא היו''ד נקודה בחיר''ק, כגון (בראשית יב ז) : ויבן שם מזבח ; (שמות לב טו) ויפן וירד משה ; (לקמן פסוק כג) : ויגל יהודה מעל אדמתו ; (ירמיהו ג ח) : ותלך ותזן גם היא ; (שמות א כ) : וירב העם ויעצמו מאד. ואם הוא מדבר בלשון מפעיל, תהא היו''ד נקודה בסגו''ל, כגון (שופטים טו ד) : ויפן זנב אל זנב ; (לקמן יח יא) : ויגל את ישראל אשורה ; (דברי הימים ב כא יא) : ויזן את יושבי ירושלים ; (איכה ב ה) : וירב בבת יהודה תאניה ואניה : (רש"י)

 מצודת דוד  בשנת התשעית. מעת שמלך מעצמו [ ולא מלך אם כן כל תשעת השנים, כי הלא אסרו בבית הכלא עד לא עלה על שמרון, ועליה צר ג' שנים, ומה שנאמר למעלה מלך הושע וכו' תשע שנים, רצה לומר : מהתחלת מלכותו עד הגלות, היה תשע שנים ] : נהר גוזן. רצה לומר : בחלח ובחבור, העומדות על נהר גוזן : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויגל. מלשון גלות : ויושב. מלשון ישיבה : (מצודת ציון)


{ז}  וַיְהִ֗י כִּֽי-חָטְא֤וּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֙ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֔ם הַמַּעֲלֶ֤ה אֹתָם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מִתַּ֕חַת יַ֖ד פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ-מִצְרָ֑יִם וַיִּֽירְא֖וּ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִֽים:

 מצודת דוד  ויהי כי חטאו וכו'. רצה לומר : הגלות הזה היתה על שחטאו בני ישראל, כי עד לא מלך הושע היו קצת אנוסים, כי המלכים החטיאום ולא הניחום לעלות לירושלים, אבל הושע בטל השומרים ונתן הברירה, ועם כל זאת לא עלו לירושלים ועבדו עגלי הזהב, אם כן החטא להם יחשב : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  ויהי עתה ספר סבת גלות ישראל שהיה על רוב פשעיהם שהלכו מדחי אל דחי, תחלה חטאו לה' המעלה אותם מארץ מצרים, רצה לומר כי כל העכו''ם נתונים תחת הטבע ומשטרי הכוכבים והמזלות, וכשעובדים לצבא השמים על שחושבים אותם לאמצעיים בין האלהים לא יוחשב להם עון, אבל ישראל בעת הוציאם מארץ מצרים הפלה ה' מכל העמים בהשגחתו המיוחדת והוציאם מהיות תחת מערכת הכוכבים שיהיו חלקו ונחלתו תחת השגחתו הפרטית, ואין להם לירא מאלהים אחרים ומכחות הכוכבים ומשטרי שמים ומכ''ש לעבדם ולהשתחוות להם כי נתונים נתונים המה לה' בלא אמצעי, כמ''ש אשר חלק ה' אלהיך לכל העמים תחת כל השמים ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה, והיה החטא הראשון של ישראל במה שיראו אלהים אחרים שבזה חטאו לה' מזה הצד שהוציאם מארץ מצרים להיות תחת השגחתו :(מלבי"ם)


{ח}  וַיֵּֽלְכוּ֙ בְּחֻקּ֣וֹת הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ הוֹרִ֣ישׁ יְהוָ֔ה מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל אֲשֶׁ֥ר עָשֽׂוּ:

 מצודת דוד  ומלכי ישראל. מלת 'בחוקות' עומדת במקום שתים, וכאלו אמר ובחוקות מלכי ישראל אשר עשו לעבודת גלולים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הוריש. גירש : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ומלכי ישראל אשר עשו. ר''ל ובחקות מלכי ישראל אשר עשו כמו ירבעם בן נבט וחבריו כי כבר הלכו ישראל בחקותיהם ועזבו את ברית ה' : (רלב"ג)

 מלבי"ם  וילכו הוסיפו מרי ללכת בפועל בחקות הגוים ובחקות שעשו מלכי ישראל, שהיה מצד האמנתם בכח צבא השמים כמ''ש מאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה כי חקות העמים הבל הוא, וגם כולל חקות ונמוסים הרעים של הגוים בעניני העריות וכדומה, כמ''ש בסוף פרשת עריות ולא תלכו בחקות הגוי וכו' כי כל אלה עשו ואקוץ בם :(מלבי"ם)


{ט}  וַיְחַפְּא֣וּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֗ל דְּבָרִים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא-כֵ֔ן עַל-יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם וַיִּבְנ֨וּ לָהֶ֤ם בָּמוֹת֙ בְּכָל-עָ֣רֵיהֶ֔ם מִמִּגְדַּ֥ל נוֹצְרִ֖ים עַד-עִ֥יר מִבְצָֽר:

 רש"י  ויחפאו. בדאו, פתרונו לפי ענינו : ממגדל נוצרים. שאינו עשוי אלא להעמיד צופה לנצור, בכל בית גבוה העמידו עבודת גילולים : עד עיר מבצר. כמו מקטן ועד גדול : (רש"י)

 מצודת דוד  ויחפאו. אמרו בסתר על ה' דברים שאינם ראוים לאומרן, כי כחשו בידיעתו והשגחתו, וכמו שנאמר (יחזקאל ח יב) : כי אומרים אין ה' רואה אותנו עזב ה' את הארץ. ונאמר (ישעיהו כט טו) : הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה וכו' : ממגדל נוצרים. אף במגדל שעומדים בו הצופים. וקוראם נוצרים, כי על ידם נשמרים בני העיר : עד עיר מבצר. רצה לומר : בכל מקום, כקטן כגדול : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויחפאו. מלשון חפוי וכסוי, ורוצה לומר : הסתירו, כדבר המכוסה : כן. ראוי והגון, כמו (שופטים יב ו) : ולא יכין לדבר כן : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על ה' אלהיהם. הנה ויחפאו הוא מענין חפוי וכסוי והרצון בו שהם שמו נעלם ומכוסה נגד ה' דברים אשר אינם כן ר''ל שאינם נעלמים ממנו והמשל שהם חשבו שאין הש' ית' מבין אל מעשיהם ושהוא עוזב את הארץ ולזה היו עובדים לצבא השמים והיו עושין הפעלות המגונות ההם כמו שקד' מענינ' עד שכבר בנו במות בכל עריהם מהקטן עד הגדול והנה הקטן הו' מגדל נוצרים ר''ל מגדל שומדים שכאשר יהיו לאדם שדו' רבות וכרמים זה אחר זה יבנה מגדל בתוכם לשמור פירותיהם ולאצרם שם וגם במגדל ההוא בנו במה ולא הספיק להם זה אבל מחוץ לעיר הציבו להם מצבות ואשרים על כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן וזה כלו בהפך כוונת התורה שצותה לעבוד הש''י לבדו ובמקום אחד לבד אחר הבנות בית המקדש : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויחפאו הוסיפו פשע לחפאות עניני מינות באלהות כמו כת המשנים והמגשמים והמסלקים הידיעה וההשגחה, והמדברים סרה בתוארים וכדומה, ומזה באו לדחי שבנו במות בכל עריהם ומלאו הבמות בכל מקום ממגדל שמשם נוצרים כרמים ושדות עד ערי מבצר, רצה לומר בכ''מ קטון וגדול, הגם שתחילה היו הבמות לעבודת האל כבר כפרו באחדות ה' ושצריך שיהיה עבודתו במקום מיוחד מובדל ומקודש לשמו לא בכ''מ :(מלבי"ם)


{י}  וַיַּצִּ֧בוּ לָהֶ֛ם מַצֵּב֖וֹת וַאֲשֵׁרִ֑ים עַ֚ל כָּל-גִּבְעָ֣ה גְבֹהָ֔ה וְתַ֖חַת כָּל-עֵ֥ץ רַעֲנָֽן:

 מצודת דוד  תחת כל עץ רענן. על מצבת חוזר : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  (י-יא) ויציבו אחר כך הוסיפו במרים ויציבו מצבות ואשרים ויקטרו שם בכל הבמות לעבודה זרה בגוים אשר הגלה שהקטירו לעבודה זרה ממש, והוסיפו יותר שעשו דברים רעים להכעיס : (מלבי"ם)


{יא}  וַיְקַטְּרוּ-שָׁם֙ בְּכָל-בָּמ֔וֹת כַּגּוֹיִ֕ם אֲשֶׁר-הֶגְלָ֥ה יְהוָ֖ה מִפְּנֵיהֶ֑ם וַֽיַּעֲשׂוּ֙ דְּבָרִ֣ים רָעִ֔ים לְהַכְעִ֖יס אֶת-יְהוָֽה:

 רלב"ג  כגוים אשר הגלה ה' מפניהם. לא שלא נתנו אל לבם שאלו הפעלות המגונו' לא הועילו לגוים אשר הגלה ה' מפניהם אך היו סבה שהקיאה אותם הארץ : (רלב"ג)


{יב}  וַיַּֽעַבְד֖וּ הַגִּלֻּלִ֑ים אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר יְהוָה֙ לָהֶ֔ם לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ אֶת-הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה:

 מצודת ציון  הגלולים. מלשון גלל וצואה, והם העבודת גלולים : (מצודת ציון)

 מלבי"ם  ויעבדו, והוסיפו יותר שעבדו גלולים שהוא דמות חיות ובהמות המגועלים, וזה עשו רק מפני שאמר ה' לא תעשו את הדבר הזה עשו כן להכעיס, הגם שידעו בעצמם שהם גלולים ושקוצים :(מלבי"ם)


{יג}  וַיָּ֣עַד יְהוָ֡ה בְּיִשְׂרָאֵ֣ל וּבִיהוּדָ֡ה בְּיַד֩ כָּל-(נביאו) נְבִיאֵ֨י כָל-חֹזֶ֜ה לֵאמֹ֗ר שֻׁ֝֩בוּ מִדַּרְכֵיכֶ֤ם הָֽרָעִים֙ וְשִׁמְרוּ֙ מִצְוֹתַ֣י חֻקּוֹתַ֔י כְּכָ֨ל-הַתּוֹרָ֔ה אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי אֶת-אֲבֹֽתֵיכֶ֑ם וַֽאֲשֶׁר֙ שָׁלַ֣חְתִּי אֲלֵיכֶ֔ם בְּיַ֖ד עֲבָדַ֥י הַנְּבִיאִֽים:

 רש"י  ויעד ה'. התרה בהם : נביאי כל חוזה. נביאי כל חזון, יש חוזה שהוא שם דבר, כמו (ישעיהו כח טו) : ועם שאול עשינו חוזה : (רש"י)

 מצודת דוד  ויעד ה'. התרה בהם, ועל כי הדרך להתרות בפני עדים, אמר לשון 'ויעד' : כל נביאי. כל נביאים, ולתוספת ביאור אמר 'כל חוזה', כי שם נביא משותף הוא גם לנביאי הבעל, מה שאין כן חוזה, כי הוא בלתי לה' לבדו : ואשר שלחתי. שמרו אשר שלחתי וכו' : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויעד ה' בישראל וביהודה ביד כל נביאי כל חוזה. ר''ל ביד כל נביאים וכל חוזה וידמה שהחוזה הוא יותר שלם מהנבי' כי הנביא יקרא נביא אפילו בא אליו דבר ה' בחלום כאמרו אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו ואולם החוזה יקרא אשר יבא אליו דבר ה' במראה והוא למעלה מהחלו' : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויעד ה', אחרי זה שלח נביאים רבים בימי אליהו ואלישע והעידו בם בעונשים העתידים לבא עליהם :(מלבי"ם)


{יד}  וְלֹ֖א שָׁמֵ֑עוּ וַיַּקְשׁ֤וּ אֶת-עָרְפָּם֙ כְּעֹ֣רֶף אֲבוֹתָ֔ם אֲשֶׁר֙ לֹ֣א הֶאֱמִ֔ינוּ בַּֽיהוָ֖ה אֱלֹהֵיהֶֽם:

 מצודת דוד  ויקשו את ערפם. הוא מלשון הרחקה, כאילו נתקשה העורף, מבלי יוכלו להחזיר לאחור, לפנות מול הנביא : כעורף אבותם. הם עובדי העגל במדבר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ערפם. הוא אחורי הראש : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כערף אבותם אשר לא האמינו בה' אלהיהם. המשילם למי שהיה מאבותם שלא האמינו בה' אלהיהם ולא הסכימו להאמין בו מפני דברי הנכיאים : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ולא שמעו, ויקשו את ערפם והיה זה מצד חסרון אמונה :(מלבי"ם)


{טו}  וַיִּמְאֲס֣וּ אֶת-חֻקָּ֗יו וְאֶת-בְּרִיתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר כָּרַ֣ת אֶת-אֲבוֹתָ֔ם וְאֵת֙ עֵֽדְוֹתָ֔יו אֲשֶׁ֥ר הֵעִ֖יד בָּ֑ם וַיֵּ֨לְכוּ֜ אַחֲרֵ֤י הַהֶ֙בֶל֙ וַיֶּהְבָּ֔לוּ וְאַחֲרֵ֤י הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר סְבִֽיבֹתָ֔ם אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהוָה֙ אֹתָ֔ם לְבִלְתִּ֖י עֲשׂ֥וֹת כָּהֶֽם:

 מצודת דוד  אשר כרת. על קיום התורה : ואת עדותיו. מאסו בהתראות שהתרה בהם, ולא היו חוששין להם : ויהבלו. נעשו בעלי הבל, ואדוקים לעבודת גלולים : ואחרי. מוסב על 'וילכו', לומר שהלכו אחרי דרך העמים וכו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כהם. כמו הם : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וימאסו את הקיו ואת בריתו. זה כלו עדות כי הם עשו מה שזכר הש''י שאם יעשוהו יביא עליהם אלו הקללות שבאו עליהם ולסוף הענין ישליכם אל ארץ אחרת כיו' הזה ולזה זכר גם כן שהם עזבו כל מצות ה' כמו שזכר שם באותם הקללות : ואת עדותיו אשר העיד בם. הנה קרא עדות מה שהי' בתורה על דרך העדות להעיד נפלאות השם ית' לישראל כמו פסח וסוכות שהם עדות על יציאת מצרים וקדושת בכור בהמה טהור' ופדיון בכו' אדם ופטר חמור שהם עדות למכת בכורו' וקרא עדות גם כן מה שהעיד בהם הש''י בתורה את השמים ואת הארץ שאם יעברו על בריתו יבאו להם אלו הקללות עד השמידו אות' וקרא עדות גם כן מה שבא בתור' מהספורי' אשר הם עדו' על מי שיעבור על דבר השם ית' בזה באופן יענש עונש נפלא והנה רבו הספורים בתורה המעידים על זה ומי שיקיימ' ישלם לו גמול טוב והם עזבו כל זה אש' נודע להם שלמותו וטובו והלכו אחרי ההבל והיא הע''ג ועשו גם כן פעולותיהם הבלים : (רלב"ג)

 מלבי"ם  וימאסו אחר כך הגיעו לתכלית הרוע עד שמאסו את חקיו מצד המיאוס כמ''ש ואם בחקותי תמאסו, ואת בריתו כמ''ש להפרכם את בריתי, ואת עדותיו כמ''ש בתוכחה ואם עד אלה לא תשמעו וכו', וילכו אחרי ההבל כי במאסם את תורת ה' בחרו אמונת הבל ורעיון רוח, וכל תועבות הגוים :(מלבי"ם)


{טז}  וַיַּעַזְב֗וּ אֶת-כָּל-מִצְוֹת֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֔ם וַיַּעֲשׂ֥וּ לָהֶ֛ם מַסֵּכָ֖ה (שנים) שְׁנֵ֣י עֲגָלִ֑ים וַיַּעֲשׂ֣וּ אֲשֵׁירָ֗ה וַיִּֽשְׁתַּחֲווּ֙ לְכָל-צְבָ֣א הַשָּׁמַ֔יִם וַיַּעַבְד֖וּ אֶת-הַבָּֽעַל:

 רש"י  שני עגלים. בבית אל ובדן : את הבעל. עבודה זרה ששמה בעל : (רש"י)

 מצודת דוד  ויעשו להם מסכה וכו'. יצקו לעצמם העגלים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מסכה. ענין יציקת מתכת, כמו (ישעיהו מ יט) : הפסל נסך חרש : (מצודת ציון)

 מלבי"ם  ויעזבו עד עתה ספר מה שעשו יחידים ומעתה יספר כי היה הניאוץ והכפירה מן העם כולו שעזבו כל מצות ה' ויצאו מן הדת, וספר אחת לאחת נאצות העם בכלל במה שעשו העגלים בימי ירבעם שזה היה ראשית חטאת הכלל ואחר כך עשו אשירה לעבודת הירח, וישתחוו לכל צבא השמים ויעבדו את הבעל שהיא עבודת השמש, וזה היה בימי אחאב :(מלבי"ם)


{יז}  וַֽ֠יַּעֲבִירוּ אֶת-בְּנֵיהֶ֤ם וְאֶת-בְּנֽוֹתֵיהֶם֙ בָּאֵ֔שׁ וַיִּקְסְמ֥וּ קְסָמִ֖ים וַיְנַחֵ֑שׁוּ וַיִּֽתְמַכְּר֗וּ לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָ֖ה לְהַכְעִיסֽוֹ:

 רש"י  ויתמכרו. מכרו עצמן לכך : (רש"י)

 מצודת דוד  ויעבירו וכו' באש. זהו עבודת המולך : ויתמכרו. כל כך התמידו לעשות הרע, כאילו מכרו עצמם לכך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויקסמו וגו' וינחשו. ענין כשוף וניחוש : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויקסמו קסמים וינחשו. ר''ל שהם עשו פעלות להוריד להם רוחניות הכוכבי' לפי מחשבת' והיו בזה האופן המגונה מגיעים להם כח קסם וכן היו מנחשים בגוים והיו מסתפקים באלו ההודעות ועתידות החלושות והמגונות בתכלית והיו עוזכים ההודעו' השלמות שהיו מגיעים להם על ידי נביא : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויעבירו והוסיפו לעשות יתר התועבות הנחשבים במקרא לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וכו' :(מלבי"ם)


{יח}  וַיִּתְאַנַּ֨ף יְהוָ֤ה מְאֹד֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַיְסִרֵ֖ם מֵעַ֣ל פָּנָ֑יו לֹ֣א נִשְׁאַ֔ר רַ֛ק שֵׁ֥בֶט יְהוּדָ֖ה לְבַדּֽוֹ:

 רש"י  ויסרם מעל פניו. שגלו עם הושע בן אלה : (רש"י)

 מצודת דוד  ויתאנף ה'. ובעבור כל זאת התאנף ה' : מעל פניו. רצה לומר : מארצו : לא נשאר. בארצם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויתאנף. מלשון אף וחימה, כמו (מלכים א ח מו) : ואנפת בם : (מצודת ציון)

 מלבי"ם  ויתאנף תחלה התאנף בישראל במה שהסירם מעל פניו דהיינו מעל השגחתו רצה לומר שהסתיר פניו מהם כבלתי מביט על עניניהם רק יהודה נשאר תחת ההשגחה :(מלבי"ם)


{יט}  גַּם-יְהוּדָ֕ה לֹ֣א שָׁמַ֔ר אֶת-מִצְוֹ֖ת יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם וַיֵּ֣לְכ֔וּ בְּחֻקּ֥וֹת יִשְׂרָאֵ֖ל אֲשֶׁ֥ר עָשֽׂוּ:

 מצודת דוד  גם יהודה. רצה לומר : אף שגם יהודה לא שמר וכו' : אשר עשו. החוקים אשר עשו ישראל : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  גם אבל אחר כך ראה שגם יהודה נמשך אחרי חקות ישראל ואם יניחם על אדמתם יושחת גם יהודה עמם :(מלבי"ם)


{כ}  וַיִּמְאַ֨ס יְהוָ֜ה בְּכָל-זֶ֤רַע יִשְׂרָאֵל֙ וַיְעַנֵּ֔ם וַֽיִּתְּנֵ֖ם בְּיַד-שֹׁסִ֑ים עַ֛ד אֲשֶׁ֥ר הִשְׁלִיכָ֖ם מִפָּנָֽיו:

 מצודת דוד  וימאס. רצה לומר : עם כל זאת לא מאס עתה רק בישראל : מפניו. מארצו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויענם. מלשון עינוי : שוסים. בוזזים, כמו (שמואל א כג א) : והמה שוסים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויענם ויתנם ה' ביד שוסים. זכר זה כי כבר עשה הש''י בהדרגה כמו שזכר בתורה והוא שכבר ענה ישראל ברעב ובמה שידמה לו ואחר זה נתנם ביד אויבים היו שוללים אותם ואח' זה השליכם מעל פניו והגלה אותם אל ארץ אחרת : (רלב"ג)

 מלבי"ם  וימאס, לכן ראה להעניש את ישראל בהשגחתו כדי שיראו יהודה ויקחו מוסר ולא ימשכו אחרי מעשיהם. והיה זה בהדרגה, תחלה ויענם בעוני, ואחר כך ויתנם ביד שוסים כמו שהיה בימי יהואחז שאבדם מלך ארם, עד אשר השליכם לגמרי מארצם וישליכם אל ארץ אחרת רחוק מפני השגחתו :(מלבי"ם)


{כא}  כִּֽי-קָרַ֣ע יִשְׂרָאֵ֗ל מֵעַל֙ בֵּ֣ית דָּוִ֔ד וַיַּמְלִ֖יכוּ אֶת-יָרָבְעָ֣ם בֶּן-נְבָ֑ט (וידא) וַיַּדַּ֨ח יָרָבְעָ֤ם אֶת-יִשְׂרָאֵל֙ מֵאַחֲרֵ֣י יְהוָ֔ה וְהֶחֱטֵיאָ֖ם חֲטָאָ֥ה גְדוֹלָֽה:

 מצודת דוד  כי קרע ישראל. רצה לומר : וזהו בעבור אשר כל ישראל התחילו בעבירה, כי הם מעצמם קרעו ונפרדו ממלכות בית דוד, ופי ה' לא שאלו : וידח ירבעם. וזה היתה סיבה שהדיחם ירבעם בעגלי הזהב, כי בראותו שמרדו במלכות בית דוד, חשש פן גם בו ימרדו כאשר יבואו לירושלים, ולזה עשה העגלים, למנעם מלכת לירושלים כמו שנאמר במלכים א (יב כו כח), אבל אם היו שואלים בדבר ה', ומלך על פיו, לא היה בא לכלל זה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וימליכו את ירבעם בן נבט. אמר זה כי ישראל המליכוהו מעצמם אף על פי שכבר ייעד הש''י על יד נביאו הנה נבחר זה אז מעצמם לא על ידי נבי' ואולם בעת ההוא נהפך לבב ירבעם לרע, ולו היו שואלים פי נביא לא היה בוחר בו כמו שמצאנו בשאול שאף על פי שנמשח למלך אמ' הש''י לשמואל כי נחם כי המליכו כ''ש בזה שלא נמשח : וידא ירבעם את ישראל. וידא כתוב וידח קרי והכתי' הוא מענין ידו גורל והרצון בו וישליך וכן כונת הקרי מסכמת לזה הענין כי ההדחה מתיחסת מאד אל ההשלכה : (רלב"ג)

 מלבי"ם  (כא-כב) כי קרע באר הטעם שהשליך זרע ישראל לבדו ולא גם יהודה עמהם, א. כי ישראל היו המתחילים בחטא שהם קרעו א''ע מעל בית דוד, והיו נדחים מירבעם, והחטא הזה נמשך אצלם כל משך ימי מלכי ישראל, וזה שכתוב וילכו בני ישראל בכל חטאות ירבעם לא סרו ממנה, כי הגם שעבודת הבעל נשבת בימי יהוא ובניו, העגלים עמדו עד סוף ימי מלכותם כי היה להם סבה חזקה מצד שקרעו מעל בית דוד ולא יכלו לעלות לירושלים ששם מלכי בית דוד :(מלבי"ם)


{כב}  וַיֵּֽלְכוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּכָל-חַטֹּ֥אות יָרָבְעָ֖ם אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה לֹא-סָ֖רוּ מִמֶּֽנָּה:

 מצודת דוד  לא סרו ממנה. אף אחר שבטל הושע את השומרים, עם כל זאת לא סרו ממנה, מדעת עצמם : (מצודת דוד)


{כג}  עַ֠ד אֲשֶׁר-הֵסִ֨יר יְהוָ֤ה אֶת-יִשְׂרָאֵל֙ מֵעַ֣ל פָּנָ֔יו כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר בְּיַ֖ד כָּל-עֲבָדָ֣יו הַנְּבִיאִ֑ים וַיִּ֨גֶל יִשְׂרָאֵ֜ל מֵעַ֤ל אַדְמָתוֹ֙ אַשּׁ֔וּרָה עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: (פ)

 רש"י  ויגל ישראל. זה נקוד בחיר''ק, שהוא לשון גלה, ואינו לשון הגלה : (רש"י)

 מצודת דוד  עד אשר. כל כך הרשיעו, עד שגרם החטא והסירם ה' מאל פניו : עד היום הזה. רצה לומר : והנם שם עד היום הזה, ולא חזרו בבית השני כמו יהודה, וכל זה חוזר למעלה, ליתן טעם מדוע חרה אף ה' בישראל, ועדיין האריך אף ליהודה, והלא דרך אחד להם, ואמר לפי שעל ידי כל ישראל באה מתחילה התקלה, ולבסוף אחזו מעצמם מבלי מכריח, ולזה חרה בם והגלה אותם, ומבלי חזרה בבית השני. אבל אנשי יהודה לא בא התקלה על ידם, כי אם על ידי המלכים המכריחו, ובסור המכריח, אחזו עדיין בדרך ה', ולזה עדיין לא נתמלא סאתם. [ ואף אחר שגלו חזרו בבית השני, כי לא ידמו בחטאם לחטא ישראל, כי תחילת התקלה לא באה על ידם, כדרך שבאה על ידי ישראל ] : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  עד אשר רצה לומר שלא סרו ממנה עד שהסיר ה' את ישראל מעל פניו, ולכן הוכרח להגלותם כיון שראה שאין להם תקנה אחרת, מה שאין כן יהודה חטאו במקרה על ידי שראו מעשי בני ישראל, ובעת שהגלה את ישראל לא יהיה ליהודה ממי ללמוד :(מלבי"ם)


{כד}  וַיָּבֵ֣א מֶֽלֶךְ-אַשּׁ֡וּר מִבָּבֶ֡ל וּ֠מִ֠כּוּתָה וּמֵעַוָּ֤א וּמֵֽחֲמָת֙ וּסְפַרְוַ֔יִם וַיֹּ֙שֶׁב֙ בְּעָרֵ֣י שֹֽׁמְר֔וֹן תַּ֖חַת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּֽרְשׁוּ֙ אֶת-שֹׁ֣מְר֔וֹן וַיֵּֽשְׁב֖וּ בְּעָרֶֽיהָ:

 מצודת דוד  בערי שמרון. בהערים הסמוכים לשמרון : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויבא מלך אשור מבבל. ר''ל שהבי' אנשי' מכל אלו המקומו' להושיב בערי שמרון אש' הגלה משם ישראל : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויבא ויושב בערי שמרון כי שומרון עצמו נחרבה כמ''ש (מיכה א' ו') ושמתי את שומרון לעיי השדה למטעי כרם, ויירשו את שמרון לשדות וכרמים וישבו בעריה לישוב בני אדם :(מלבי"ם)


{כה}  וַיְהִ֗י בִּתְחִלַּת֙ שִׁבְתָּ֣ם שָׁ֔ם לֹ֥א יָרְא֖וּ אֶת-יְהוָ֑ה וַיְשַׁלַּ֨ח יְהוָ֤ה בָּהֶם֙ אֶת-הָ֣אֲרָי֔וֹת וַיִּֽהְי֥וּ הֹרְגִ֖ים בָּהֶֽם:

 רש"י  לא יראו את ה'. אף על פי שהעמים עובדי גלולים הם יראים מפניו, וקרו ליה אלהא דאלהיא, כענין שנאמר (מלאכי א יד) : ושמי נורא בגוים, ואלו לא יראוני, כי אמרו אלו היתה בו יראה, לא נתן עמו לגלות : (רש"י)

 מלבי"ם  לא יראו את ה' כי הגם שכל האומות הודו בה' וקרו ליה אלהא דאלהיא, כי חושבים עבודת הצלמים והכוכבים לאמצעים בין הסבה הראשונה ובין בני אדם, הכותים לא יראו את ה' כלל, כי אמרו אם יש בו איזה כח איך לא הציל את עמו, וכל עוד שהאומות מודים בסבה ראשונה ועובדים הצלמים להיות אמצעי בינם ובין האל עדיין אין עליהם עון כל כך באשר הם תחת מערכת הכוכבים ועוד צלם האנושי עליהם, אבל כשסר מהם יראת ה' לגמרי סר מהם תבנית בני אדם ומוראו וחתתו על בעלי חיים, והיו האריות אוכלים בהם :(מלבי"ם)


{כו}  וַיֹּאמְר֗וּ לְמֶ֣לֶךְ אַשּׁוּר֮ לֵאמֹר֒ הַגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֤ר הִגְלִ֙יתָ֙ וַתּ֙וֹשֶׁב֙ בְּעָרֵ֣י שֹׁמְר֔וֹן לֹ֣א יָֽדְע֔וּ אֶת-מִשְׁפַּ֖ט אֱלֹהֵ֣י הָאָ֑רֶץ וַיְשַׁלַּח-בָּ֣ם אֶת-הָאֲרָי֗וֹת וְהִנָּם֙ מְמִיתִ֣ים אוֹתָ֔ם כַּאֲשֶׁר֙ אֵינָ֣ם יֹדְעִ֔ים אֶת-מִשְׁפַּ֖ט אֱלֹהֵ֥י הָאָֽרֶץ:

 מצודת דוד  ויאמרו. עבדי המלך : אשר הגלית. מבבל ומכותה וגו' : את משפט. חוק האלהים השוכן בהארץ ההיא : וישלח. ולזה שלח בהם את האריות בעוד כאשר אינם יודעים משפט וגו', אבל כאשר ידעו, לא שלח בהם עוד [ ואף כי מאז היו בארצם לא ידעו משפט ה'. מכל מקום לא הקפיד על העבודת גלולים כי אם בהיותם בארצו המקודש, ולא בארץ העובדי גלולים ] : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  השאלות: למה כפל לא ידעו את משפט וישלח בם את האריות, וחזר ואמר והנם ממיתים אותם כאשר אין יודעים את משפט אלהי הארץ :

ויאמרו וכו', לא ידעו וכו', רצה לומר שהאריות משחיתים בהם מצד שני ענינים, א. מצד השגחת ה' שעל ידי שלא ידעו משפט אלהי הארץ שלח בהם את האריות בכוונה להודיעם כי יש שופט ואדון בעולמו, ב. שעתה ששלח בהם את האריות אין צריך השגחה מיוחדת כי עתה האריות ממיתים אותם בעצמם כאשר אין יודעים את משפט אלהי הארץ וסר צילם וצלם אנושי מעליהם, ונחשבים כבהמה בעיניהם :(מלבי"ם)


{כז}  וַיְצַ֨ו מֶֽלֶךְ-אַשּׁ֜וּר לֵאמֹ֗ר הֹלִ֤יכוּ שָׁ֙מָּה֙ אֶחָ֤ד מֵהַכֹּֽהֲנִים֙ אֲשֶׁ֣ר הִגְלִיתֶ֣ם מִשָּׁ֔ם וְיֵלְכ֖וּ וְיֵ֣שְׁבוּ שָׁ֑ם וְיֹרֵ֕ם אֶת-מִשְׁפַּ֖ט אֱלֹהֵ֥י הָאָֽרֶץ:

 מצודת דוד  וילכו וישבו שם. חוזר על העובדי גילולים מבבל ומכותה וגו', ורצה לומד : כאשר הלכו לשם, כן נשארו יושבים בה, והכהן ילמדם משפט ה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויורם. ענין למוד, כמו (ישע' כח) : יורה דעה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אחד מהכהנים אשר הגליתם משם. ידמה כי קצת כהני ה' היו שם במגרשיהם והוא היה מורה הגוים האלו איך יתנהגו לפי משפטי התורה והם עושים עם זה גוי גוי אלהיו בערי שמרון והניחו הע''ג שלהם בבית הבמות אשר עשו השומרונים ויהיו יראים את ה' ועשו להם מקצתם כהני במות כמו שעשה ירבעם והזניח הכהנים מן הכהונה וידמה כי באלו הבמות היו מקריבים לשם יתעלה כמו שהיה הענין קודם אסור הבמות : (רלב"ג)


{כח}  וַיָּבֹ֞א אֶחָ֣ד מֵהַכֹּהֲנִ֗ים אֲשֶׁ֤ר הִגְלוּ֙ מִשֹּׁ֣מְר֔וֹן וַיֵּ֖שֶׁב בְּבֵֽית-אֵ֑ל וַֽיְהִי֙ מוֹרֶ֣ה אֹתָ֔ם אֵ֖יךְ יִֽירְא֥וּ אֶת-יְהוָֽה:

 מלבי"ם  השאלות: איך אמר שהכהן היה מורה איך ייראו את ה' ויהיו עושים גוי גוי אלהיו, שזה דבר הסותר את עצמו שאם כן לא הורה אותם איך יראו את ה'? וא''ת שרצה לומר שהיה מורה והם לא שמעו לקולו איך אמר בפסוק כ''ט ויהיו יראים את ה' שהוא סותר למ''ש תחלה ולמ''ש אחרי זה ויעשו כהני במות, ושלש לאמר את ה' היו יראים ואת אלהיהם הם עובדים, שזה דבר הסותר את עצמו, וחזר ואמר עד היום וכו' אינם יראים את ה' שסותר למ''ש תחלה שהיו יראים, ושוב בפסוק י''א ויהיו הגוים יראים את ה'? ולמה האריך באמצע המאמר ממה שצוה ה' לבני ישראל (כמ''ש מפסוק ל''ד עד פסוק מ''א) והוא מדבר עתה מן הכותים, וכל הענין כפול ופירושו נעלם :

ויבא אחד מהכהנים היה כהן לעבודה זרה רק שישראל שעבדו עבודה זרה היו מאמינים במציאות ה' ושהוא אל עליון רק חשבו את הפסל והעגלים לאמצעים, והגם שבבחינת ישראל עברו חק נתקו מוסרות כי הם נצטוו על השיתוף, ושלא יעבדו בלתי לה' לבדו, כי הם אינם נתונים תחת שום שר מזל וכוכב, אבל בבחינת הכותים היה זה מספיק שיקראו שהם יראים את ה', וכמ''ש (מלאכי א') כי ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגוים דקרו ליה אלהא דאלהיא, ובענין זה הורה אותם איך יראו את ה', ומפרש. (מלבי"ם)


{כט}  וַיִּהְי֣וּ עֹשִׂ֔ים גּ֥וֹי גּ֖וֹי אֱלֹהָ֑יו וַיַּנִּ֣יחוּ | בְּבֵ֣ית הַבָּמ֗וֹת אֲשֶׁ֤ר עָשׂוּ֙ הַשֹּׁ֣מְרֹנִ֔ים גּ֥וֹי גּוֹי֙ בְּעָ֣רֵיהֶ֔ם אֲשֶׁ֛ר הֵ֥ם יֹשְׁבִ֖ים שָֽׁם:

 רש"י  אשר עשו השומרונים. ישראל בעודם שם : גוי גוי אלהיו. לאומה ואומה עבודת גלולים שהיו עובדים בארצם, אף כאן עשו כן כל גויי העיר אשר הורישם סנחריב שם בערי ישראל : (רש"י)

 מצודת דוד  גוי גוי אלהיו. כל אומה עשה לעצמו עבודת גלולים שעבד בארצו ולא היה הכהן מעבירם מהעבודת גלולים מכל וכל, כי הוא היה מכהני הבמות ועבד עבודת גלולים כמותם : השמרנים. היהודים, אנשי שומרון עד לא גלו : גוי גוי. כל אומה העמידה עבודת גלולים שלה בבית הבמות, בהעיר אשר נתיישבה בה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם   ויהיו עושים גוי גוי אלהיו ויניחו אותם בבית הבמות שהיו שם מכבר בימי ישראל, באופן שאנשי בבל עשו את סוכות בנות וכו' :

! {לב}

ויהיו יראים את ה' שהגם שעשו עבודה זרה שלהם, היו יראים את ה' גם כן ולא לבד שכן עשו הם עצמם אבל שכן הנהיגו גם כן בעבודתם הכללית שנעשה על ידי כהניהם שעשו להם מקצות העם כהני במות וכן היו עושים הכהנים להם בבית הבמות העבודה על אופן זה מהשיתוף, בענין (לג) שאת ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים, כמשפט הגוים רצה לומר ונדמו בזה להגוים שהגלה מארץ ישראל דהיינו לעשרת השבטים שהיו עובדים גם כן באופן זה ששתפו שם שמים ודבר אחר : (מלבי"ם)


{ל}  וְאַנְשֵׁ֣י בָבֶ֗ל עָשׂוּ֙ אֶת-סֻכּ֣וֹת בְּנ֔וֹת וְאַנְשֵׁי-כ֔וּת עָשׂ֖וּ אֶת-נֵֽרְגַ֑ל וְאַנְשֵׁ֥י חֲמָ֖ת עָשׂ֥וּ אֶת-אֲשִׁימָֽא:

 רש"י  סכות בנות. דמות תרנגולת עם אפרוחיה : נרגל. דמות תרנגול : אשימא. דמות תיש. וכן קרוין בלשון כל אומה ואומה, וכן פירשו רבותינו בסנהדרין (סג ב) : (רש"י)

 מצודת דוד  סכות בנות. בלשון בבל הוא, תרנגולת עם אפרוחיה : נרגל. בלשון כותי הוא, תרנגול הזכר, וכן כל אחד נקרא לפי לשון האומה ההיא : אשימא. הוא תיש : (מצודת דוד)


{לא}  וְהָעַוִּ֛ים עָשׂ֥וּ נִבְחַ֖ז וְאֶת-תַּרְתָּ֑ק וְהַסְפַרְוִ֗ים שֹׂרְפִ֤ים אֶת-בְּנֵיהֶם֙ בָּאֵ֔שׁ לְאַדְרַמֶּ֥לֶךְ וַֽעֲנַמֶּ֖לֶךְ (אלה) אֱלֹהֵ֥י (ספרים) סְפַרְוָֽיִם:

 רש"י  נבחז. דמות כלב : תרתק. דמות חמור : לאדרמלך. דמות פרד : וענמלך. דמות סוס (שם) : (רש"י)

 מצודת דוד  נבחז. הוא כלב : תרתק. הוא חמור : לאדרמלך וענמלך. הם הפרד והסוס : (מצודת דוד)


{לב}  וַיִּהְי֥וּ יְרֵאִ֖ים אֶת-יְהוָ֑ה וַיַּעֲשׂ֨וּ לָהֶ֤ם מִקְצוֹתָם֙ כֹּהֲנֵ֣י בָמ֔וֹת וַיִּהְי֛וּ עֹשִׂ֥ים לָהֶ֖ם בְּבֵ֥ית הַבָּמֽוֹת:

 מצודת דוד  מקצותם. עשו מקצתם כהני במות, לעשות עבודתם בבית הבמות : (מצודת דוד)


{לג}  אֶת-יְהוָ֖ה הָי֣וּ יְרֵאִ֑ים וְאֶת-אֱלֹֽהֵיהֶם֙ הָי֣וּ עֹֽבְדִ֔ים כְּמִשְׁפַּט֙ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר-הִגְל֥וּ אֹתָ֖ם מִשָּֽׁם:

 רש"י  כמשפט הגוים אשר הגלו אותם משם. אותם עבודת כוכבים ומזלות שעובדים הגוים אשר הגלן סנחריב ואוכלוסיו משם, היו אלו עובדין כאן : (רש"י)

 מצודת דוד  ואת אלהיהם. עבודת גלולים שלהם : כמשפט וכו'. כל אחד עבד את העבודת גלולים שבארצו אשר הגלה ממנה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כמשפט הגוים אשר הגלו אותם משם. ר''ל שהם היו גם כן עובדים לשם יתעלה ועובדי ע''ג ולזה אמר להם אליהו עד מתי אתם פוסחי' על שתי הסעיפים אם ה' הוא האלהים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו : (רלב"ג)


{לד}  עַ֣ד הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ הֵ֣ם עֹשִׂ֔ים כַּמִּשְׁפָּטִ֖ים הָרִֽאשֹׁנִ֑ים אֵינָ֤ם יְרֵאִים֙ אֶת-יְהוָ֔ה וְאֵינָ֣ם עֹשִׂ֗ים כְּחֻקֹּתָם֙ וּכְמִשְׁפָּטָ֔ם וְכַתּוֹרָ֣ה וְכַמִּצְוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהוָה֙ אֶת-בְּנֵ֣י יַעֲקֹ֔ב אֲשֶׁר-שָׂ֥ם שְׁמ֖וֹ יִשְׂרָאֵֽל:

 רש"י  אינם יראים את ה'. יראה שלימה כמשפט ישראל, ואף על פי שנתגיירו מיראת האריות, אין יראתם את ה' יראה שלימה, כמו שמפרש והולך, שאינם עוסקים בתורה ובמצות אשר צוה ה' את בני יעקב, ואינם עושים כחקותם וכמשפטם שהיה עליהם לעשות משנתגיירו, אלא כמו שהורם הכהן שהיה מן השמרונים שהיו עובדים עבודה זרה : (רש"י)

 מצודת דוד  כמשפטים הראשונים. כפי מה שהורם הכהן בעת נתיישבו שמה : אינם יראים וכו'. יראה שלמה, כי אם מפחד האריות : ואינם וכו'. אינם עושים כחק וכמשפט הראוי להם לעשות לאחר שנתגיירו : וכתורה וכו'. אינם עושים כתורה וכו', וראוי היה שכן יעשו, הואיל ונתגיירו : אשר שם שמו ישראל. כאומר, הלא השם הזה היה על שם כי שרה עם האלהים וגו' ויוכל, ומזה נראה שאין לעבוד לשרי מעלה, כי הלא בעזר אלוה גבר על השר של מעלה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  עד היום הזה הם עושים כמשפטים הראשונים. ר''ל הנשארים הם ישראל כי לא הגלו כולם כמו שיראה מהספור אשר בענין חזקיה ששלח למה שנשאר שם : (רלב"ג)

 מלבי"ם  עד היום רצה לומר והגוים האלה שהם עשרת השבטים הם עושים עד היום הזה כמשפטים הראשונים, אבל יש הבדל בין העשרת השבטים ובין הכותים, כי העשרת השבטים שעבדו באופן זה מהשיתוף אינם יראים את ה' ואינם עושים כחקותם וכו', שהגם שהגוים הכותים היה זה אצלם יראת ה', כי לא נצטוו על השיתוף ועבודה זו רצויה לפניהם, כי אין להם תורה אלהית אחרת לא כן בני יעקב שהם כשעשו כן, אינם יראים את ה' שהזהיר אותם על זה והם מצווים שלא לעשות כן ואינם עושים כחקותם וכמשפטם, וכתורה וכמצוה אשר צוה ה' את בני יעקב מצד ששם שמו ישראל ששם זה מורה כי שרית עם אלהים ושהוא נעלה מכל שר ומזל, ואחרי שתורת ומצות ישראל מזהיר אותם על עבודת השיתוף, הנה לא עשו כתורת ה' ולא יראו את ה' גם כן :(מלבי"ם)


{לה}  וַיִּכְרֹ֨ת יְהוָ֤ה אִתָּם֙ בְּרִ֔ית וַיְצַוֵּ֣ם לֵאמֹ֔ר לֹ֥א תִֽירְא֖וּ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וְלֹא-תִשְׁתַּחֲו֣וּ לָהֶ֔ם וְלֹ֣א תַעַבְד֔וּם וְלֹ֥א תִזְבְּח֖וּ לָהֶֽם:

 רש"י  ויכרת ה' אתם ברית. כשנתן להם תורה בהר סיני : (רש"י)

 מצודת דוד  ויכרת. בעת שצוה את בני יעקב התורה והמצוה, כרת עמהם ברית והזהירם על עבודת גלולים, חוזר הוא למעלה, לומר הנה העבודת גלולים הבאים לערי שומרון, לא עשו כדבר ה' אשר צוה וכו', וכרת עמם הברית וכו', וכל הענין עד סופו, וכאומר, הלא העובדי גלולים ההם נתגירו, וידעו מהאזהרות ההם, והיה מהראוי להיות זהירים בהם מעתה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  ויכרת ה' אתם ברית ויצום לאמר, הזהירם על עבודות אחרות מצד ג' טעמים, א. לא תיראו אלהים אחרים וכו' :(מלבי"ם)


{לו}  כִּ֣י אִֽם-אֶת-יְהוָ֗ה אֲשֶׁר֩ הֶעֱלָ֨ה אֶתְכֶ֜ם מֵאֶ֧רֶץ מִצְרַ֛יִם בְּכֹ֧חַ גָּד֛וֹל וּבִזְר֥וֹעַ נְטוּיָ֖ה אֹת֣וֹ תִירָ֑אוּ וְל֥וֹ תִֽשְׁתַּחֲו֖וּ וְל֥וֹ תִזְבָּֽחוּ:

 מצודת ציון  נטויה. המשיל לגבור הנוטה זרועו במלחמה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם  כי אם ה' אשר העלה אתכם מארץ מצרים בכח גדול, שמצד יציאתם ממצרים בכח נעלה מן הטבע הפלם מכל העמים אשר על פני האדמה, ואינם נתונים עוד תחת שום ממשלת מזל, כמ''ש ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר, וראוי שייחדו עבודתם ויראתם רק לו לבדו, וזה שכתוב אותו תיראו ולו תשתחוו : (מלבי"ם)


{לז}  וְאֶת-הַחֻקִּ֨ים וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִ֜ים וְהַתּוֹרָ֤ה וְהַמִּצְוָה֙ אֲשֶׁ֣ר כָּתַ֣ב לָכֶ֔ם תִּשְׁמְר֥וּן לַעֲשׂ֖וֹת כָּל-הַיָּמִ֑ים וְלֹ֥א תִֽירְא֖וּ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִֽים:

 רלב"ג  תשמרון לעשות כל הימים. זה לאות שהתור' נתנה לעשות מצות ה' כל הימי' לא שתשתנ' באחרת כמו שחשבו אנשי' חלילה חלילה : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ואת, ב. מצד התורה שנתן להם שהשומר חוקיה ומצותיה יוצא מתחת יד הוראת המערכת והוא מושגח מה' לבדו, וזה שכתוב ואת החקים ואת המשפטים וכו' ובזה ולא תיראו אלהים אחרים : (מלבי"ם)


{לח}  וְהַבְּרִ֛ית אֲשֶׁר-כָּרַ֥תִּי אִתְּכֶ֖ם לֹ֣א תִשְׁכָּ֑חוּ וְלֹ֥א תִֽירְא֖וּ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִֽים:

 מלבי"ם  והברית, ג. מצד הברית שכרת ה' עמהם ונכלל בזה ברית שבת ומילה שכרת ה' עמהם שיהיו תחת השגחתו כי הוא אוהבם ובעל בריתם, וזה שכתוב והברית אשר כרתי אתכם לא תשכחו ועל ידי זה ולא תיראו אלהים אחרים : (מלבי"ם)


{לט}  כִּ֛י אִֽם-אֶת-יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם תִּירָ֑אוּ וְהוּא֙ יַצִּ֣יל אֶתְכֶ֔ם מִיַּ֖ד כָּל-אֹיְבֵיכֶֽם:

 מלבי"ם  כי אם את ה' אלהיכם תיראו כי אתם תחת השגחתו והנהגתו לבד לא תחת זולתו והוא יציל אתכם בהשגחתו המופלאת :(מלבי"ם)


{מ}  וְלֹ֖א שָׁמֵ֑עוּ כִּ֛י אִֽם-כְּמִשְׁפָּטָ֥ם הָֽרִאשׁ֖וֹן הֵ֥ם עֹשִֽׂים:

 מצודת דוד  ולא שמעו. אבל העובדי גלולים ההם לא השגיחו על כל הדברים האלה אף כי נתגיירו, כי אם היו עושים כמשפטם הראשון, לעבוד עבודת כוכבים כאשר עבדו מאז : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ולא שמעו כי אם כמשפטם הראשון הם עושים. ר''ל כי ישר' לא שמעו לסור מע''ג ולזה מצא שם יאשיה כהני הבמות : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ולא שמעו רק שעושים כמשפטם הראשון ולכן הניחם בגלות המר ויתנם ביד אויביהם :(מלבי"ם)


{מא}  וַיִּהְי֣וּ | הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֗לֶּה יְרֵאִים֙ אֶת-יְהוָ֔ה וְאֶת-פְּסִֽילֵיהֶ֖ם הָי֣וּ עֹֽבְדִ֑ים גַּם-בְּנֵיהֶ֣ם | וּבְנֵ֣י בְנֵיהֶ֗ם כַּאֲשֶׁ֨ר עָשׂ֤וּ אֲבֹתָם֙ הֵ֣ם עֹשִׂ֔ים עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: (פ)

 מצודת דוד  ויהיו הגוים. רצה לומר : כאשר עשו בעת בואם, כן עשו כל ימיהם, והיו יראים את ה' ועובדים הפסילים, וגם בניהם וכו', כאשר עשו אבותם כן עושים גם המה, עד היום הזה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויהיו הגוים האלה יראים את ה'. ידמה שאמר שלא שמעו אלו הגוים לקול הכהן אך הרכיבו בין שתי האמונות ולזה הוא מבוא' שלא היו יראים את ה' שאם היו יראים את ה' לא היו עובדים ע''ג ולזה לא נחשבו לגרי' אמתיים כי הגרים האמתיים הם כמו ישראלים כי הם לא קבלו עליהם לקיים התורה אך עבודת אלהיהם ולזה הם משוללים מיראת הש''י ומהיו' במדרגת ישראל כי הישראל אף על פי שחוטא זכו לו אבותיו אל שיהי' מישר' אך הגר לא יהיה גר אם לא יקבל עליו כל מצות התורה כי התורה זאת בלתי קבלת תוספת וגרעון כמו שנזכר במקומות מהתורה : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויהיו אמנם הגוים האלה רצה לומר הכותים שהם לא הוזהרו על זאת והם נתונים תחת המערכת ומשטרי השמים, הם לא נצטוו על השיתוף והם כשעשו כן נקראים יראים את ה' במה שאת פסיליהם הם עובדים, גם בניהם ובני בניהם הם עושים עד היום הזה כאשר עשו אבותם וה' לא קצף עליהם ולא הענישם כי די להם בעבודה וביראה כזאת ולכן אחר שלא כחשו בהסבה הראשונה הגם שעבדו אלהים אחרים לא אכלו האריות בהם, הגם שישראל נענשו על זה וגלו מארצם, כי ישראל יצאו ממצרים ונתן להם תורה וכרת עמהם הברית :(מלבי"ם)

מלכים ב פרק-יח

{א}  וַֽיְהִי֙ בִּשְׁנַ֣ת שָׁלֹ֔שׁ לְהוֹשֵׁ֥עַ בֶּן-אֵלָ֖ה מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל מָלַ֛ךְ חִזְקִיָּ֥ה בֶן-אָחָ֖ז מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה:

 רש"י  בשנת שלש. למרדו של הושע : (רש"י)

 מצודת דוד  בשנת שלש. רצה לומר : אחר שעבר שלש להושע, בתחילת ד' למלכו מעצמו, כי הושע מלך מעצמו בי''ג לאחז, וימי מלכות אחז היו ט''ז שנה, וכלו אם כן בד' להושע, ואז מלך חזקיה : (מצודת דוד)


{ב}  בֶּן-עֶשְׂרִ֨ים וְחָמֵ֤שׁ שָׁנָה֙ הָיָ֣ה בְמָלְכ֔וֹ וְעֶשְׂרִ֤ים וָתֵ֙שַׁע֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ אֲבִ֖י בַּת-זְכַרְיָֽה:

 מצודת דוד  ועשרים וכו'. ומקוטעות היו : (מצודת דוד)


{ג}  וַיַּ֥עַשׂ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר-עָשָׂ֖ה דָּוִ֥ד אָבִֽיו:

 רלב"ג  ויעש הישר בעיני ה' ככל אשר עשה דוד אביו. הנה בזה הוסיף על דוד כי הוא לא חטא אך עשה תמיד הישר בעיני ה' ודוד חטא על דבר אוריה : (רלב"ג)


{ד}  ה֣וּא | הֵסִ֣יר אֶת-הַבָּמ֗וֹת וְשִׁבַּר֙ אֶת-הַמַּצֵּבֹ֔ת וְכָרַ֖ת אֶת-הָֽאֲשֵׁרָ֑ה וְכִתַּת֩ נְחַ֨שׁ הַנְּחֹ֜שֶׁת אֲשֶׁר-עָשָׂ֣ה מֹשֶׁ֗ה כִּ֣י עַד-הַיָּמִ֤ים הָהֵ֙מָּה֙ הָי֤וּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֙ מְקַטְּרִ֣ים ל֔וֹ וַיִּקְרָא-ל֖וֹ נְחֻשְׁתָּֽן:

 רש"י  ויקרא לו נחשתן. לשון בזיון, כלומר מה צורך בזה, אינו אלא נחש נחושת : (רש"י)

 מצודת דוד  את הבמות. מה שהקריבו עליהם לגבוה, ובאיסור נעשו, כי מעת שנבנה הבית נאסרו הבמות. אשר עשה משה. בעת נשלח בישראל הנחשים השרפים, צוהו ה' לעשות נחש נחושת להביט בו נשוך וחי, כמו שנאמר בתורה (במדבר כא ח) : מקטרים לו. בחשבם שיש בו אלהות, על כי נתרפא הנשוך כאשר הביט בו : נחשתן. כאומר, מה זה, הלא הוא רק נחושת. ולהקטין מעלתו הוסיף הנו''ן, כי כן דרך המקרא, וכן (שמואל ב יג כ) : האמינון אחיך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וכתת. ענין כתישה, כמו (שם ב ד) : וכתתו חרבותם : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הוא הסיר את הבמות. הם שנעשו להקריב בהם לש''י אשר לא סרו בימי מלכי יהודה הראשונים : ושבר המצבות. כי התורה אמר לא תקים לך מצבה ואע''פ שהיא לש''י כ''ש כשהיתה לשם ע''ג כמו שאחשוב שהיה הענין באלו המצבות : היו בני ישראל מקטרים לו. הנה חשבו שתהיה לזאת הצורה מדרגה אלהית מפני שעשאה משה והיה כל הנשוך וראה אותו וחי והנה קרא לו חזקיה נחשת שלהן כאילו יאמר שאין לזאת הצורה כח כי אם מה שיש מהכח לנחשת : (רלב"ג)

 מלבי"ם  וכתת נחש הנחשת פי' התוספות בחולין (ז' ע''א) שאסא ויהושפט לא בערום שטעו שמפני שנעשה על פי הדבור אסור לבערו, נראה פי' כי יש פלוגתא בחולין דף מ''א אם אדם אוסר דבר שאינו שלו במעשה זוטא ובע''ז דף נ''ד אמר עולא אר''י אף על פי שאמרו המשתחוה לבהמת חברו לא אסרה עשה בה מעשה אסרה, ולמד לה ממה שגנז חזקיה הכלי שרת ששמש בהם אחז לעבודה זרה, שמזה מוכח שאדם אוסר דבר שאינו שלו במעשה, ושם דף נ''ג ע''ב, עמ''ש רב ישראל שזקף לבנה וכו' מכדי כתיב ואשריהם תשרפון באש והא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, הק' הר''ן בשם הרמב''ן דלמא לזה אסר רחמנא משום דעבד בה מעשה ותירץ דרב פליג אדעולא וס''ל דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו במעשה, ואם כן הראשונים היו ס''ל כדעת רב, וחזקיה לשיטתו שגנז כלים של אחז שס''ל דבמעשה אוסר דבר שאינו שלו, לכן כתת נחש הנחושת, ועל זה אמר ויקרא לו נחשתן היינו שנעשה כמו נחושת שלהם שיכולים לאסרו, אחר שעשו בו מעשה :(מלבי"ם)


{ה}  בַּיהוָ֥ה אֱלֹהֵֽי-יִשְׂרָאֵ֖ל בָּטָ֑ח וְאַחֲרָ֞יו לֹא-הָיָ֣ה כָמֹ֗הוּ בְּכֹל֙ מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַאֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ לְפָנָֽיו:

 רלב"ג  בכל מלכי יהודה ואשר היו לפניו. הנה הוי''ו אשר במלת ואשר מושכת הבית אשר במלת בכל והרצון בו בכל מלכי יהודה ובאש' היו לפניו ואולם אמ' זה כי אפי' דוד לא היה כמוהו כי הו' חטא וזה לא חטא אך עשה הישר בעיני ה' : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ואחריו לא היה כמוהו במדת הבטחון, שמ''ש ביאשיהו (לקמן כ''ג כ''ה) שכמוהו לא היה לפניו, הוא במדת התשובה :(מלבי"ם)


{ו}  וַיִּדְבַּק֙ בַּֽיהוָ֔ה לֹא-סָ֖ר מֵאַֽחֲרָ֑יו וַיִּשְׁמֹר֙ מִצְוֹתָ֔יו אֲשֶׁר-צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת-מֹשֶֽׁה:

 רלב"ג  וידבק בה' לא סר מאחריו. הנה הדבקו' בה' הוא ההשגה וההליכה בדרכיו ואמרו לא סר מאחריו מעיד שלא חטא בדב' : (רלב"ג)


{ז}  וְהָיָ֤ה יְהוָה֙ עִמּ֔וֹ בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר-יֵצֵ֖א יַשְׂכִּ֑יל וַיִּמְרֹ֥ד בְּמֶֽלֶךְ-אַשּׁ֖וּר וְלֹ֥א עֲבָדֽוֹ:

 רש"י  ישכיל. יצליח : (רש"י)

 מצודת דוד  ישכיל. יצליח, כי המצליח נראה הוא להבריות כאילו עושה מעשיו בהשכל : (מצודת דוד)

 רלב"ג  והיה ה' עמו. זה היה מהש''י גמול לו על ישראל : בכל אשר יצא ישכיל. ר''ל בכל אשר יצא יצליח : וימרד במלך אשור ולא עבדו. לפי שאביו אחז עשה עצמו עבד לו כאמרו עבדך ובנך אני זכר כי הוא מרד במלך אשור וענין המרד הוא שלא עבדו : (רלב"ג)

 מלבי"ם  והיה ה' עמו, כמו שדבק בה' כן היה ה' עמו ועל ידי כן השכיל בכל דרכיו על ידי עזר אלוה ותחת שבימי אחז גבר עליו מלך ישראל והוצרך להיות עבד לאשור כדי שיושיעהו מידו, ופלשתים פשטו בארץ יהודה, היה הכל בהפך, הוא מרד במלך אשור :(מלבי"ם)


{ח}  הֽוּא-הִכָּ֧ה אֶת-פְּלִשְׁתִּ֛ים עַד-עַזָּ֖ה וְאֶת-גְּבוּלֶ֑יהָ מִמִּגְדַּ֥ל נוֹצְרִ֖ים עַד-עִ֥יר מִבְצָֽר: (פ)

 מצודת דוד  ממגדל נוצרים. מן המגדל שהצופים עומדים עליו, ורצה לומר : מקטן ועד גדול : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ממגדל נוצרים עד עיר מבצר. ר''ל שלא נשאר בהם מקום שלא הוכה מקטון ועד גדול והיותר קטן הוא מגדל הנוצרים ר''ל השומרים שעושין מחוץ לעיר לשמור פירות השדה והכרמים אשר סביבו : (רלב"ג)

 מלבי"ם  (ח-יב) והכה את פלשתים ממגדל נוצרים ששם יעמדו שומרי השדות עד עיר מבצר הגדולים : ובכ''ז לא עלה מלך אשור עליו רק עלה על שומרון שהם היו תחת ידו, ויגל אותם, וזה היה על ידי שלא שמעו בקול ה', וליהודה לא עשה דבר עד שנת י''ד לחזקיה, שאז בא עת מפלת אשור שיפול בירושלים :(מלבי"ם)


{ט}  וַֽיְהִ֞י בַּשָּׁנָ֤ה הָֽרְבִיעִית֙ לַמֶּ֣לֶךְ חִזְקִיָּ֔הוּ הִ֚יא הַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁבִיעִ֔ית לְהוֹשֵׁ֥עַ בֶּן-אֵלָ֖ה מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל עָלָ֞ה שַׁלְמַנְאֶ֧סֶר מֶֽלֶךְ-אַשּׁ֛וּר עַל-שֹׁמְר֖וֹן וַיָּ֥צַר עָלֶֽיהָ:

 מצודת דוד  היא השנה השביעית להושע. כי חזקיהו מלך בד' להושע : עלה שלמנאסר. עם שכבר נאמר למעלה, חזר לספר שוב, כאומר, מה שעלה שלמנאסר וגו', וגבר אשור על ישראל, ויגל את ישראל וכו', עד סוף הענין, הנה זה לא היה בכח ידיו, כי אם על אשר לא שמעו בקול ה' וגו', שהרי בימי חזקיה עלה אשור על ירושלים, וספו תמו ברצות ה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויצר. מלשון מצור : (מצודת ציון)


{י}  וַֽיִּלְכְּדֻ֗הָ מִקְצֵה֙ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֔ים בִּשְׁנַת-שֵׁ֖שׁ לְחִזְקִיָּ֑ה הִ֣יא שְׁנַת-תֵּ֗שַׁע לְהוֹשֵׁ֙עַ֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל נִלְכְּדָ֖ה שֹׁמְרֽוֹן:

 מצודת דוד  מקצה שלש שנים. כי צר עליה בתחלת ד', וכבשה בסוף ו' : (מצודת דוד)


{יא}  וַיֶּ֧גֶל מֶֽלֶךְ-אַשּׁ֛וּר אֶת-יִשְׂרָאֵ֖ל אַשּׁ֑וּרָה וַיַּנְחֵ֞ם בַּחְלַ֧ח וּבְחָב֛וֹר נְהַ֥ר גּוֹזָ֖ן וְעָרֵ֥י מָדָֽי:

 מצודת ציון  וינחם. הניחם : (מצודת ציון)


{יב}  עַ֣ל | אֲשֶׁ֣ר לֹֽא-שָׁמְע֗וּ בְּקוֹל֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֔ם וַיַּעַבְרוּ֙ אֶת-בְּרִית֔וֹ אֵ֚ת כָּל-אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֔ה מֹשֶׁ֖ה עֶ֣בֶד יְהוָ֑ה וְלֹ֥א שָׁמְע֖וּ וְלֹ֥א עָשֽׂוּ: (פ)

 מצודת דוד  על אשר לא שמעו וגו'. ולא בכח ידם : את בריתו. התורה אשר נתן בברית : (מצודת דוד)


{יג}  וּבְאַרְבַּע֩ עֶשְׂרֵ֨ה שָׁנָ֜ה לַמֶּ֣לֶךְ חִזְקִיָּ֗ה עָלָ֞ה סַנְחֵרִ֤יב מֶֽלֶךְ-אַשּׁוּר֙ עַ֣ל כָּל-עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה הַבְּצֻר֖וֹת וַֽיִּתְפְּשֵֽׂם:

 מצודת ציון  הבצרות. מלשון מבצר : ויתפשם. לכדם : (מצודת ציון)

 מלבי"ם  ובארבע עשרה שנה, מבואר בד''ה שאחרי שנתן לו הכסף והזהב הכין חזקיה שלח ומגנים לרוב, והכין את עצמו למלחמה, וזה נודע למלך אשור ולכן עלה עליו שנית, ולכן רצה להגלות את העם כי החזיק אותו כמורד. והנה הכתובים האלה קאפיטיל י''ח י''ט כ' הוכפלו ככתבם וכלשונם בספר ישעיה סי' ל''ו ל''ז ל''ח ל''ט ושם בארתי הכתובים האלה על מכונם, וגם בארתי קצת השנוים שבאו בשני הספרים, וכבר יצא הפירוש הזה לאור זה ימים רבים, וכאשר ספר מלכים נכתב על ידי ירמיה, אם כן ישעיה קדים לירמיה, וירמיה העתיק דבריו מחזון ישעיה, על כן פירוש הכתובים האלה קנה מקומו בישעיה, תדרשהו משם, ותמצא מרגוע לנפשך, כי אין להכפיל הדברים :(מלבי"ם)


{יד}  וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣ה מֶֽלֶךְ-יְהוּדָ֣ה אֶל-מֶֽלֶךְ-אַשּׁוּר֩ | לָכִ֨ישָׁה | לֵאמֹ֤ר | חָטָ֙אתִי֙ שׁ֣וּב מֵֽעָלַ֔י אֵ֛ת אֲשֶׁר-תִּתֵּ֥ן עָלַ֖י אֶשָּׂ֑א וַיָּ֨שֶׂם מֶֽלֶךְ-אַשּׁ֜וּר עַל-חִזְקִיָּ֣ה מֶֽלֶךְ-יְהוּדָ֗ה שְׁלֹ֤שׁ מֵאוֹת֙ כִּכַּר-כֶּ֔סֶף וּשְׁלֹשִׁ֖ים כִּכַּ֥ר זָהָֽב:

 מצודת דוד  חטאתי. במה שמרדתי בך : את אשר תתן וגו'. רצה לומר : העונש אשר תשים עלי, אשא ואסבול : וישם. שם עליו עונש שלש מאות וגו' : (מצודת דוד)


{טו}  וַיִּתֵּן֙ חִזְקִיָּ֔ה אֶת-כָּל-הַכֶּ֖סֶף הַנִּמְצָ֣א בֵית-יְהוָ֑ה וּבְאֹצְר֖וֹת בֵּ֥ית הַמֶּֽלֶךְ:

 מצודת ציון  בית ה'. בבית ה' : (מצודת ציון)


{טז}  בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא קִצַּ֨ץ חִזְקִיָּ֜ה אֶת-דַּלְת֨וֹת הֵיכַ֤ל יְהוָה֙ וְאֶת-הָאֹ֣מְנ֔וֹת אֲשֶׁ֣ר צִפָּ֔ה חִזְקִיָּ֖ה מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַֽיִּתְּנֵ֖ם לְמֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר: (פ)

 רש"י  קצץ. את הדלתות שהיה של זהב : ואת האומנות. תרגם יונתן : וית סקופיא, איסקופות : (רש"י)

 מצודת דוד  קצץ. קלף ציפוי הזהב מן הדלתות ומן מפתני הבית : אשר צפה חזקיה. כי כבר היה נפסד הצפוי שעשה שלמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קצץ. כרת וקלף : האומנות. מפתני הבית, וכן תרגם יונתן : סקופיא : (מצודת ציון)

 רלב"ג  קצץ חזקיה את דלתות היכל ה'. ר''ל לקחת מהם הזהב אשר הם מצופות ממנו : ואת האומנות. הם עמודים מצופים זהב או אסקופות השער התחתונות והעליונות : (רלב"ג)


{יז}  וַיִּשְׁלַ֣ח מֶֽלֶךְ-אַשּׁ֡וּר אֶת-תַּרְתָּ֥ן וְאֶת-רַב-סָרִ֣יס | וְאֶת-רַב-שָׁקֵ֨ה מִן-לָכִ֜ישׁ אֶל-הַמֶּ֧לֶךְ חִזְקִיָּ֛הוּ בְּחֵ֥יל כָּבֵ֖ד יְרוּשָׁלִָ֑ם וַֽיַּעֲלוּ֙ וַיָּבֹ֣אוּ יְרוּשָׁלִַ֔ם וַיַּעֲל֣וּ וַיָּבֹ֗אוּ וַיַּֽעַמְדוּ֙ בִּתְעָלַת֙ הַבְּרֵכָ֣ה הָֽעֶלְיוֹנָ֔ה אֲשֶׁ֕ר בִּמְסִלַּ֖ת שְׂדֵ֥ה כוֹבֵֽס:

 רש"י  את תרתן ואת רב סריס. למדנו בסדר עולם, שלא באו שלשתם יחד, אלא רבשקה לבדו, כמו שכתב בספר ישעיהו (לו ב), ותרתן ורב סריס באו בשליחות שנייה, כשבאה לו שמועה על תרהקה מלך כוש, וישמע וישלח מלאכים אל חזקיהו וגו' (שם לז ט) : בתעלת. פוסקיר''ה בלע''ז, בריכה שעושין לביברי דגים : שדה כובס. שדה שהכובסין שוטחין בו בגדים, וכן תרגם יונתן : חקל משטח קצריא : (רש"י)

 מצודת דוד  וישלח מלך אשור. ובמרמה שם עליו העונש, כי עם כל זאת עלה עליו : בתעלת. בתעלה הנמשכת מהבריכה העליונה, אשר היא במסילה ההולך אל השדה, שמכבסים שם את הבגדים, ושוטחים שמה מול השמש לנגבם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כבד. ענין רבוי : בתעלת הברכה. הברכה היא מקום בנוי באבנים ובסיד, ושם מתכנסים המים, והתעלה היא החפירה הסמוך לה, ובעת הצורך ממשיכים לה אמת המים מן הבריכה, וכן (שם ז ג) : אל קצה תעלת הבריכה : במסלת. בדרך הכבושה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בתעלת הברכה העליונה. הברכה הוא חריץ בנוי עוברים בו מים והיה אצל המים תעלה ר''ל חפירה רחב' יתפשטו בו : במסלת שדה כובס. היא הדרך הבא לשדה הכובסי' אשר שם ישטחו בגדיהם אחר שכבסו אותם : (רלב"ג)


{יח}  וַֽיִּקְרְאוּ֙ אֶל-הַמֶּ֔לֶךְ וַיֵּצֵ֧א אֲלֵהֶ֛ם אֶלְיָקִ֥ים בֶּן-חִלְקִיָּ֖הוּ אֲשֶׁ֣ר עַל-הַבָּ֑יִת וְשֶׁבְנָה֙ הַסֹּפֵ֔ר וְיוֹאָ֥ח בֶּן-אָסָ֖ף הַמַּזְכִּֽיר:

 רש"י  המזכיר. איזה משפט בא לפני המלך ראשון, שיפסקנו ראשון : (רש"י)

 מצודת דוד  אל המלך. קראו אל המלך לצאת אליהם : על הבית. ממונה על בית המלך : המזכיר. הממונה על ספר הזכרונות : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויקראו אל המלך. ר''ל קראו שיצא אליהם המלך : (רלב"ג)


{יט}  וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ רַב-שָׁקֵ֔ה אִמְרוּ-נָ֖א אֶל-חִזְקִיָּ֑הוּ כֹּֽה-אָמַ֞ר הַמֶּ֤לֶךְ הַגָּדוֹל֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר מָ֧ה הַבִּטָּח֛וֹן הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר בָּטָֽחְתָּ:

 מצודת דוד  מה הבטחון וכו'. אמור, מה בטחונך אשר בעבורה מרדת בי, לבל השמע לי לצאת מארצך אל ארץ אחרת, וכאשר אמר בסוף דבריו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויאמר להם רבשקה. אף על פי שבאו אחרים עמו והם תרתן ורב סריס לא דבר אלו הדברים כי אם רבשקה ולזה לא זכר זולתו בזה השליחות ובספ' ישעיה וידמה כי אחר שנתן חזקיה את כל הכסף הנמצא באוצרות ה' ובאוצרות המלך למלך אשור שב למרוד בו ולא נתן לו מדי שנה בשנה זה המס הכבד ששם עליו : מה הבטחון הזה אשר בטחת. כי מרדת בי ולא קיימת מה שאמרת לי בהיותי נלחם עמך את אשר תתן עלי אשא : (רלב"ג)


{כ}  אָמַ֙רְתָּ֙ אַךְ-דְּבַר-שְׂפָתַ֔יִם עֵצָ֥ה וּגְבוּרָ֖ה לַמִּלְחָמָ֑ה עַתָּה֙ עַל-מִ֣י בָטַ֔חְתָּ כִּ֥י מָרַ֖דְתָּ בִּֽי:

 רש"י  אמרת אך דבר שפתים וגו'. אמרת עד הנה אעבוד למלך אשור, אך דבר שפתים היה, כל זמן שלא יצא ממקומו לבוא עליך, לא הוצרכת לעצה וגבורה, אבל עכשיו שיצא ובא, עצה וגבורה אתה צריך למלחמה הזאת, עתה אמור על מי בטחת : (רש"י)

 מצודת דוד  אמרת. אתה חושב שאך בדבר שפתים, בעצת יועצים נעשה המלחמה, לא כן הוא, כי צריכים אליה עצה עם גבורה : עתה. הואיל והצורך הוא גם אל הגבורה ואיננה בך, אם כן על מי בטחת שיתן בך גבורה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אמרת אך דבר שפתים הוא עצה וגבורה. שיתגבר האדם בו למלחמה ר''ל שבדברי שפתיו יסיר מעליו הנלחם עמו כמו שעשית את' ממני ואחר זה יתחזק ויתגבר בעוזריו לעמו' כנגד מי שהיה נלחם עמו עתה על מי בטחת שיעזרך כי מרדת בי ולפי שחש' מלך אשור כי חשב חזקיה במרדו בו על מלך מצרים שיעזרהו במלחמה אמר אליו הנה בטחת על משענת חלוש כמו משענת הקנה הרצוץ כי לא די שאי אפשר לאדם להשען בו אבל לא יזיק לעצמו בהשענו בו כי הקנה הרצוץ יכנס בכפו ונקבה כי כן פרעה מלך מצרים לכל הבוטחים עליו וכי תאמרון אלי אל ה' אלהינו בטחנו שיצילנו הלא הוא אשר הסיר חזקיהו את במותיו ואת מזבחותיו אשר היו מקריבים בהם לה' ויאמ' ליהודה ולירושלם לפני המזבח הזה לבד תשתחוו ואיך יעזרהו והוא עשה כנגדו להשחית במותיו ומזבחותיו : (רלב"ג)


{כא}  עַתָּ֡ה הִנֵּ֣ה בָטַ֣חְתָּ לְּךָ֡ עַל-מִשְׁעֶנֶת֩ הַקָּנֶ֨ה הָרָצ֤וּץ הַזֶּה֙ עַל-מִצְרַ֔יִם אֲשֶׁ֨ר יִסָּמֵ֥ךְ אִישׁ֙ עָלָ֔יו וּבָ֥א בְכַפּ֖וֹ וּנְקָבָ֑הּ כֵּ֚ן פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ-מִצְרַ֔יִם לְכָֽל-הַבֹּטְחִ֖ים עָלָֽיו:

 רש"י  ובא בכפו. כשאדם נסמך על משענת קנה רצוץ שנשבר בידו, באין ראשי הקרומיות ונוקבין את כפו : (רש"י)

 מצודת דוד  עתה הנה בטחת. הואיל ואין בך גבורה מעצמך הנה מהו בטחונך על מצרים, הלא הוא כמו משענת קנה רצוץ בראשו אשר אם יסמוך איש עליו, באים עוד הקסמין והקרומיות בכפו ונוקבין אותה, כן עזרת פרעה נהפך עוד לרעה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  משענת. ענין סמיכה : הקנה. המטה : הרצוץ. השבור ומרוסס, כמו (עמוס ד א) : הרוצצות אביונים : ונקבה. מלשון נקב וחור : (מצודת ציון)


{כב}  וְכִי-תֹאמְר֣וּן אֵלַ֔י אֶל-יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ בָּטָ֑חְנוּ הֲלוֹא-ה֗וּא אֲשֶׁ֨ר הֵסִ֤יר חִזְקִיָּ֙הוּ֙ אֶת-בָּמֹתָ֣יו וְאֶת-מִזְבְּחֹתָ֔יו וַיֹּ֤אמֶר לִֽיהוּדָה֙ וְלִיר֣וּשָׁלִַ֔ם לִפְנֵי֙ הַמִּזְבֵּ֣חַ הַזֶּ֔ה תִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ בִּירוּשָׁלִָֽם:

 רש"י  הלא הוא אשר הסיר חזקיהו וגו'. יש ללמוד מכאן, דרבשקה ישראל מומר היה (ראה סנהדרין סא), שהיה מודה שהקב''ה אלוה, אלא שרצונו לעבוד עבודה זרה : (רש"י)

 מצודת דוד  הלא הוא. הלא זה הוא אשר הסיר חזקיה את במותיו אשר היו בכל הארץ, ואמר לישראל שרק למזבח העומד בבית המקדש אשר בירושלים תשתחוו, ומיעט אם כן בעבודתו ונבאש בעיניו : (מצודת דוד)


{כג}  וְעַתָּה֙ הִתְעָ֣רֶב נָ֔א אֶת-אֲדֹנִ֖י אֶת-מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֑וּר וְאֶתְּנָ֤ה לְךָ֙ אַלְפַּ֣יִם סוּסִ֔ים אִם-תּוּכַ֕ל לָ֥תֶת לְךָ֖ רֹכְבִ֥ים עֲלֵיהֶֽם:

 רש"י  התערב נא. התפאר עליו, בוא בערבון, על מנת אם תוכל ליתן לך רוכבים על אלפים סוסים : התערב. גיי''ר בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  התערב נא. התחייב עצמך עם אדוני אם תוכל למלאות הדבר אשר ישאל : לתת לך. לתת מאנשיך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  התערב. מלשון ערבון ומשכון, כי כששנים חלוקים בדבר מה, וכל אחד מחייב עצמו בממון באם לא יהיה כדבריו, הדרך הוא שכל אחד נותן ערבון, להיות בטוח ומקויים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ועתה התערב נא אדני את מלך אשור. ר''ל תן לו ערבון שלא תמרוד בי ותהיה לי למס ואתנה לך אלפים סוסים אם תוכל לתת לך אנשים רוכבים עליהם והנה אמ' זה על דרך הבוז והלעז כאילו אמ' שלא ימצאו לחזקיה אלפי' אנשים ראויים לרכוב על סוסים : (רלב"ג)


{כד}  וְאֵ֣יךְ תָּשִׁ֗יב אֵ֠ת פְּנֵ֨י פַחַ֥ת אַחַ֛ד עַבְדֵ֥י אֲדֹנִ֖י הַקְּטַנִּ֑ים וַתִּבְטַ֤ח לְךָ֙ עַל-מִצְרַ֔יִם לְרֶ֖כֶב וּלְפָרָשִֽׁים:

 רש"י  ואיך תשיב את פני פחת אחד עבדי אדוני. שהרי כל הקטן שבהם, שר על אלפים איש, ואתה אינך משיג לאלפים איש, למדנו מכאן על ראשי גייסות מאה ושמונים וחמשה אלף שנפלו עם סנחריב, הקטן שבהם, שר על אלפים איש שעמו : (רש"י)

 מצודת דוד  ואיך תשיב. את פניך להלחם עם פני פחת וכו', הלא אף הקטן שבהם ממונה הוא על אלפים : ותבטח. אם כן בוודאי כל בטחונך ברכב ובפרשים, על מצרים אשר הוא כקנה רצוץ : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פחת. ענין שררה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ואיך תשיב את פני פחת אחד עבדי אדני הקטנים. כל זה אמ' לירא אותם ולבהלם כאילו יאמר שמלך אשור הוא באופן מהגודל שאין ראוי לחזקי' להשי' פני פחת אחד שהוא מעבדיו הקטנים גם כי אחד מעבדיו הקטנים גדול מאד עד שאין ראוי להשיב פניו ולבטוח על מצרים לרכב ולפרשי' שיעזרהו במלחמה כנגד מלך אשו' : (רלב"ג)


{כה}  עַתָּה֙ הֲמִבַּלְעֲדֵ֣י יְהוָ֔ה עָלִ֛יתִי עַל-הַמָּק֥וֹם הַזֶּ֖ה לְהַשְׁחִת֑וֹ יְהוָה֙ אָמַ֣ר אֵלַ֔י עֲלֵ֛ה עַל-הָאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את וְהַשְׁחִיתָֽהּ:

 רש"י  המבלעדי ה'. וכי שלא ברשות באתי, כבר נתנבא ישעיה (ז יז) בימי אחז אביך יביא ה' עליך ועל עמך וגו' את מלך אשור : והשחיתה. את זו הוסיף משלו : (רש"י)

 מצודת דוד  המבלעדי ה'. וכי מבלי גזירת המקום : ה' אמר. בבר ניבא ישעיהו (ישעיהו ח ד) : ישא וכו' ואת שלל שומרון, וטעה לומר שכן יעשה לירושלים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  המבלעדי. ענינו כמו זולת : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עתה המבלעדי ה'. אמר זה כאלו יאמר איך תבטח על ה' שיצילך והוא אמר אלי שאעלה על הארץ הזאת להשחיתה : (רלב"ג)


{כו}  וַיֹּ֣אמֶר אֶלְיָקִ֣ים בֶּן-חִ֠לְקִיָּהוּ וְשֶׁבְנָ֨ה וְיוֹאָ֜ח אֶל-רַב-שָׁקֵ֗ה דַּבֶּר-נָ֤א אֶל-עֲבָדֶ֙יךָ֙ אֲרָמִ֔ית כִּ֥י שֹׁמְעִ֖ים אֲנָ֑חְנוּ וְאַל-תְּדַבֵּ֤ר עִמָּ֙נוּ֙ יְהוּדִ֔ית בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל-הַחֹמָֽה:

 רש"י  כי שומעים אנחנו. אנו בני פלטין, ומכירין בלשון ארמית ובשאר לשונות, ואל תדבר אלינו יהודית, שכל העם מכירין בו, ואין אנו רוצים שישמעו : (רש"י)

 מצודת דוד  ארמית. בלשון ארמית : כי שומעים. כי מבינים אנחנו ארמית : יהודית. בלשון יהודית : באזני העם. בפניהם כשהם שומעים, כי הכל מכירים בו, וכאומר, הנה אין מהדרך לפרסם דברי מלחמה בפני המון העם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  באזני העם אשר על החומה. אמרו זה כי לא היו רוצי' שישמע אלו הדברים העם אשר על החומה כדי שלא ירפו ידיהם משמירת החומה : (רלב"ג)


{כז}  וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵיהֶ֜ם רַב-שָׁקֵ֗ה הַעַ֨ל אֲדֹנֶ֤יךָ וְאֵלֶ֙יךָ֙ שְׁלָחַ֣נִי אֲדֹנִ֔י לְדַבֵּ֖ר אֶת-הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה הֲלֹ֣א עַל-הָאֲנָשִׁ֗ים הַיֹּֽשְׁבִים֙ עַל-הַ֣חֹמָ֔ה לֶאֱכֹ֣ל אֶת (חריהם) צוֹאָתָ֗ם וְלִשְׁתּ֛וֹת אֶת-(שיניהם) מֵֽימֵי רַגְלֵיהֶ֖ם עִמָּכֶֽם:

 רש"י  לאכול את צואתם. ברעב המצור : חוריהם. רעי היוצא דרך חור פי הטבעת. ורבותינו פירשו (מגילה כה ב) : לכנותם לשון נאה צואתם : מימי שניהם. צואה לחה, שיני דכרכשא דקיימא אתלת שיני. או לשון גלל, שבא על ידי לעיסת השינים : (רש"י)

 מצודת דוד  העל אדוניך. וכי רק אל אדוניך ואליך שלחני אדוני לדבר דברי : לאכול. להזהירם כי יבאו במצור, ומעקת רעבון וצמאון יוכרחו לאכול צואה ולשתות מי רגלים : עמכם. רצה לומר : גם הם גם אתם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  העל. כמו האל : חוריהם. מלשון חור ונקב, ורצה לומר : צואה היוצאת מנקב פי הטבעת : שיניהם. הוא מי רגלים, והוא קרוב מלשון שתן : (מצודת ציון)

 רלב"ג  העל אדניך ואליך. ר''ל האם בעבור אדניך ובעבורך שלחני מלך אשור : לאכול את צואתם ולשתות את מימי רגליהם עמכם. כאילו אמר שאם ישמרו את החומה שלא יכנסו חיל מלך אשור הנה יבנה עליה מלך אשור מצור עד שמרוב הרע יאכלו צואת' וישתו מי רגליהם והוא השתן : (רלב"ג)


{כח}  וַֽיַּעֲמֹד֙ רַב-שָׁקֵ֔ה וַיִּקְרָ֥א בְקוֹל-גָּד֖וֹל יְהוּדִ֑ית וַיְדַבֵּ֣ר וַיֹּ֔אמֶר שִׁמְע֛וּ דְּבַר-הַמֶּ֥לֶךְ הַגָּד֖וֹל מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר:

 מצודת דוד  וידבר ויאמר. כפל דבריו לחזקם : (מצודת דוד)


{כט}  כֹּ֚ה אָמַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ אַל-יַשִּׁ֥יא לָכֶ֖ם חִזְקִיָּ֑הוּ כִּי-לֹ֣א יוּכַ֔ל לְהַצִּ֥יל אֶתְכֶ֖ם מִיָּדֽוֹ:

 מצודת ציון  ישיא. ענין הסתה ופתוי, כמו (בראשית ג יג) : הנחש השיאני : (מצודת ציון)


{ל}  וְאַל-יַבְטַ֨ח אֶתְכֶ֤ם חִזְקִיָּ֙הוּ֙ אֶל-יְהוָ֣ה לֵאמֹ֔ר הַצֵּ֥ל יַצִּילֵ֖נוּ יְהוָ֑ה וְלֹ֤א תִנָּתֵן֙ אֶת-הָעִ֣יר הַזֹּ֔את בְּיַ֖ד מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר: {לא}  אַֽל-תִּשְׁמְע֖וּ אֶל-חִזְקִיָּ֑הוּ כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֜ר מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֗וּר עֲשֽׂוּ-אִתִּ֤י בְרָכָה֙ וּצְא֣וּ אֵלַ֔י וְאִכְל֤וּ אִישׁ-גַּפְנוֹ֙ וְאִ֣ישׁ תְּאֵֽנָת֔וֹ וּשְׁת֖וּ אִ֥ישׁ מֵֽי-בוֹרֽוֹ:

 רש"י  עשו אתי ברכה. שאילת שלום, כמו (בראשית מז ז) : ויברך יעקב את פרעה : (רש"י)

 מצודת דוד  עשו אתי ברכה. רצה לומר : עשו עמי שלום, לתת תשורת שלום : ואכלו וכו'. רצה לומר : לא תהיו עוד כלואים בתוך העיר, מבלי לצאת ללקוט פירות האילנות, ולשאוב מי הבורות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ברכה. ענינו מנחה ותשורת שלום, כמו (שם לג יא) : קח נא את ברכתי : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עשו אתי ברכה וצאו אלי. ר''ל אם תהיו אתי להשלים עמי ולצאת אלי עשו ברכה כי אז תוכלו לעבוד האדמה ולאכל פריה : (רלב"ג)


{לב}  עַד-בֹּאִי֩ וְלָקַחְתִּ֨י אֶתְכֶ֜ם אֶל-אֶ֣רֶץ כְּאַרְצְכֶ֗ם אֶרֶץ֩ דָּגָ֨ן וְתִיר֜וֹשׁ אֶ֧רֶץ לֶ֣חֶם וּכְרָמִ֗ים אֶ֣רֶץ זֵ֤ית יִצְהָר֙ וּדְבַ֔שׁ וִֽחְי֖וּ וְלֹ֣א תָמֻ֑תוּ וְאַֽל-תִּשְׁמְעוּ֙ אֶל-חִזְקִיָּ֔הוּ כִּֽי-יַסִּ֤ית אֶתְכֶם֙ לֵאמֹ֔ר יְהוָ֖ה יַצִּילֵֽנוּ:

 רש"י  אל ארץ כארצכם. כן דרכי, להעביר את האומות ממדינה למדינה, היה לו לומר אל ארץ טובה משלכם, שהרי לפתותם בא, אלא שידע שיכירו שדבריו שקר : ארץ דגן ותירוש. זו אפריקי (ירושלמי שביעית ו א) : (רש"י)

 מצודת דוד  ולקחתי. אקח אתכם מפה, להוליך אל ארץ טובה כארצכם. כי כן היה דרכו, להעביר את האומות שכבש מארצם לארץ אחרת : וחיו. מה שאין כן אם תעמדו במרד : כי יסית. אשר יסית : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותירוש. ענבי היין : זית יצהר. זיתים המושכין שמן : יסית. מלשון הסתה ופיתוי : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם. ר''ל ונהגתי אתכם אל ארץ טובה כמו ארצכם ואמר זה להם לבאר שלא יזוקו אם יגלה אותם לארץ אחרת כמו שעשה מעשרת שבטים והנה היה מניע ומבלבל האומות בזה הדרך כדי שלא יוכלו למרוד בו ולזה היה מרחיק אותם מעוזריהם והיה מקרב אותם אליו ואל עמו : (רלב"ג)


{לג}  הַהַצֵּ֥ל הִצִּ֛ילוּ אֱלֹהֵ֥י הַגּוֹיִ֖ם אִ֣ישׁ אֶת-אַרְצ֑וֹ מִיַּ֖ד מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר:

 מצודת דוד  איש וכו'. רצה לומר : כל אלוה את ארצו : (מצודת דוד)


{לד}  אַיֵּה֩ אֱלֹהֵ֨י חֲמָ֜ת וְאַרְפָּ֗ד אַיֵּ֛ה אֱלֹהֵ֥י סְפַרְוַ֖יִם הֵנַ֣ע וְעִוָּ֑ה כִּֽי-הִצִּ֥ילוּ אֶת-שֹׁמְר֖וֹן מִיָּדִֽי:

 רש"י  הנע ועוה. אותם מלך אשור, החריבם והגלם : כי הצילו את שומרון. והשומרונים היו עובדים את אלהי ארם שהיו שכיניהם : (רש"י)

 מצודת דוד  הנע ועוה. הניעם ממקומם והעקימם : כי הצילו. וכי אלהי שמרון הצילו את שומרון מידי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הנע. מלשון נע : ועוה. מלשון עוות ועקום : (מצודת ציון)

 רלב"ג  חמת ארפד ספרוים הנע ועוה. הם שמות מדינות ויעיד על זה מ''ש אח' זה ומלך לעיר ספרוים הנע ועוה : כי הצילו את שומרון מידי. הנה קצר בזה המאמר בהתחלתו קצר הנשוא ובסופו קצר הנושא והרצון בו איה אלהי חמת וארפד האם הצילו חמת וארפד מידי איה אלהי ספרוי' הנע ועוה האם הצילו אלו המדינו' מידי איה אלהי שומרון כי הצילו את שומרון מידי והנה הקיש ודמ' הש''י לאלו האלילים אשר הם הבל ואין בם מועיל ועל זה קרעו בגדיה' השומעי' דבריו מפני מה שחרף וגדף רבשקה הש''י והמלך קרע בגדיו ונתכס' בבגדי שק לצער עצמו כדי שירחם הש''י עליו ובא בית ה' להתפלל שם : (רלב"ג)


{לה}  מִ֚י בְּכָל-אֱלֹהֵ֣י הָֽאֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁר-הִצִּ֥ילוּ אֶת-אַרְצָ֖ם מִיָּדִ֑י כִּי-יַצִּ֧יל יְהוָ֛ה אֶת-יְרוּשָׁלִַ֖ם מִיָּדִֽי: {לו}  וְהֶחֱרִ֣ישׁוּ הָעָ֔ם וְלֹֽא-עָנ֥וּ אֹת֖וֹ דָּבָ֑ר כִּי-מִצְוַ֨ת הַמֶּ֥לֶךְ הִ֛יא לֵאמֹ֖ר לֹ֥א תַעֲנֻֽהוּ:

 רש"י  קרועי בגדים. על ששמעו גידופי השם : (רש"י)

 מצודת ציון  והחרישו. שתקו : (מצודת ציון)


{לז}  וַיָּבֹ֣א אֶלְיָקִ֣ים בֶּן-חִלְקִיָּ֣ה אֲשֶׁר-עַל-הַ֠בַּיִת וְשֶׁבְנָ֨א הַסֹּפֵ֜ר וְיוֹאָ֨ח בֶּן-אָסָ֧ף הַמַּזְכִּ֛יר אֶל-חִזְקִיָּ֖הוּ קְרוּעֵ֣י בְגָדִ֑ים וַיַּגִּ֣דוּ ל֔וֹ דִּבְרֵ֖י רַב-שָׁקֵֽה:

 מצודת דוד  קרועי בגדים. על ששמע דברי רבשקה, המחרף ומגדף כלפי מעלה, להדמותו לאלהי עמי הארצות : (מצודת דוד)

מלכים ב פרק-יט

{א}  וַיְהִ֗י כִּשְׁמֹ֙עַ֙ הַמֶּ֣לֶךְ חִזְקִיָּ֔הוּ וַיִּקְרַ֖ע אֶת-בְּגָדָ֑יו וַיִּתְכַּ֣ס בַּשָּׂ֔ק וַיָּבֹ֖א בֵּ֥ית יְהוָֽה: {ב}  וַ֠יִּשְׁלַח אֶת-אֶלְיָקִ֨ים אֲשֶׁר-עַל-הַבַּ֜יִת וְשֶׁבְנָ֣א הַסֹּפֵ֗ר וְאֵת֙ זִקְנֵ֣י הַכֹּֽהֲנִ֔ים מִתְכַּסִּ֖ים בַּשַּׂקִּ֑ים אֶל-יְשַֽׁעְיָ֥הוּ הַנָּבִ֖יא בֶּן-אָמֽוֹץ: {ג}  וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר חִזְקִיָּ֔הוּ יוֹם-צָרָ֧ה וְתוֹכֵחָ֛ה וּנְאָצָ֖ה הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֣י בָ֤אוּ בָנִים֙ עַד-מַשְׁבֵּ֔ר וְכֹ֥חַ אַ֖יִן לְלֵדָֽה:

 רש"י  ותוכחה. שהרשעים מתווכחין ומראין פנים לדבריהם, לאמר לנו הכח והגבורה : בנים. ישראל : עד משבר. עד צרה הדומה לאשה יושבת על משבר ואין בה כח לילד, משבר, שם מושב אשה הכורעת לילד : (רש"י)

 מצודת דוד  ותוכחה. האויב מתווכח להשתבח בהצלחתו, ואומר ידי רמה : ונאצה. מנאץ את ה' בדברי חרוף : כי באו בנים. דימה בני הדור לאשה הכורעת ללדת בנים, ויושבת על המשבר, ואין בה כח להוליד הבנים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותוכחה. מלשון ויכוח וברור דברים : ונאצה. ענין בזיון, כמו (שמואל א ב וז) : כי נאצו האנשים : משבר. הוא מקום מושב היולדות, וכן (הושע יג יג) : במשבר בנים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יום צרה ותוכחה ונאצה היום הזה. ר''ל שהוא יום צרה חזק' מפני מה שגזר מלך אשור להשחי' את ירוש' עד שמרוב הצרו' הנה המעוברות הכורעו' ללדת אין להן כח ללדת ואע''פ שבאו בנים עד משב' והוא המקום מהרח' שיהיה בו הולד בעת יציאתו וגיחו מרחם והוא גם כן יום תוכח' ונאצ' כי הוכיח רבשקה בדברי נאצ' וחרוף וגדוף שהש''י לא יציל את ירושל' מיד מלך אשור וזהו אמרו אחר זה והוכיח בדברי' אשר שמע ה' אלהיך : (רלב"ג)


{ד}  אוּלַ֡י יִשְׁמַע֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ אֵ֣ת | כָּל-דִּבְרֵ֣י רַב-שָׁקֵ֗ה אֲשֶׁר֩ שְׁלָח֨וֹ מֶֽלֶךְ-אַשּׁ֤וּר | אֲדֹנָיו֙ לְחָרֵף֙ אֱלֹהִ֣ים חַ֔י וְהוֹכִ֙יחַ֙ בַּדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר שָׁמַ֖ע יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ וְנָשָׂ֣אתָ תְפִלָּ֔ה בְּעַ֥ד הַשְּׁאֵרִ֖ית הַנִּמְצָאָֽה:

 רש"י  והוכיח. אישפרובי''ר בלע''ז, הראה פנים לדבריו, שהצליח בכל אשר הלך : (רש"י)

 מצודת דוד  אולי ישמע ה'. הלואי יתן לב לשמוע : והוכיח. התווכח בדברים כאשר שמע ה' : ונשאת. כאומר, לזה שאלתי מעמך שתשא תפלה לה' : השארית הנמצאה. שארית ישראל הנמצאה בירושלים, כי כבר כבש כל ערי הבצרות שביהודה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אולי. הלואי, כמו (שמואל ב טז יב) : אולי יראה ה' בעיני : והוכיח. נתווכח : (מצודת ציון)


{ה}  וַיָּבֹ֗אוּ עַבְדֵ֛י הַמֶּ֥לֶךְ חִזְקִיָּ֖הוּ אֶל-יְשַֽׁעַיָֽהוּ: {ו}  וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ יְשַֽׁעְיָ֔הוּ כֹּ֥ה תֹאמְר֖וּן אֶל-אֲדֹֽנֵיכֶ֑ם כֹּ֣ה | אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אַל-תִּירָא֙ מִפְּנֵ֤י הַדְּבָרִים֙ אֲשֶׁ֣ר שָׁמַ֗עְתָּ אֲשֶׁ֧ר גִּדְּפ֛וּ נַעֲרֵ֥י מֶֽלֶךְ-אַשּׁ֖וּר אֹתִֽי:

 מצודת ציון  גדפו. חרפו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  נערי מלך אשור. עבדי מלך אשור ומשרתיו : (רלב"ג)


{ז}  הִנְנִ֨י נֹתֵ֥ן בּוֹ֙ ר֔וּחַ וְשָׁמַ֥ע שְׁמוּעָ֖ה וְשָׁ֣ב לְאַרְצ֑וֹ וְהִפַּלְתִּ֥יו בַּחֶ֖רֶב בְּאַרְצֽוֹ:

 רש"י  ושמע שמועה. ויעלה מעליכם ושב לארצו, ולא מחמת השמועה, אלא לאחר זמן ישוב לארצו בבושת פנים, והפלתיו שם בחרב, ומה היא השמועה, וישמע אל תרהקה, שמע שיצא תרהקה להלחם עמו, ועלה מעל ירושלים והלך לכוש, ונלחם עם תרהקה ופוט ומצרים שעמו, ונצחם ונטל חמדת אוצרותיהם, ובא לירושלים ונפל שם, הוא שאמר (ישעיהו מה יד) : יגיע מצרים וסחר כוש וגו' עליך יעבורו וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  נותן בו רוח. אעיר רצונו ללכת מפה כאשר ישמע שמועה, היא שמועת תרהקה מלך כוש : ושב לארצו. סוף הדבר יהיה שישוב לארצו בפחי נפש, ובארצו אפיל אותו בחרב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רוח. רצון, כמו (יחזקאל א יב) : אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הנני נותן בו רוח. ר''ל רצון : ושמע שמועה ושב לארצו. הנה השמועה היתה ששמע על תרהקה מלך כוש שיצא אליו להלח' אתו ואולי הניעו הש''י משם כדי שיצאו מהמצור בזמן ההוא וישימו לעיר מה שיצטרך להם מהמזון מחוץ ואחר זה ישוב לארצו אחר היות המגפ' בחילו ושם בארצו יפול בחרב כי בניו יהרגוהו והנ' רבשקה שב אל אדוניו אחרי עשותו שליחותו ומצא מלך אשור נלחם אצל לבנה שהיתה מישראל כי שם בא אליו מלך כוש להלחם עמו ומשם שב מלך אשור אל המצור שצר בו על ירושלם ושלח מלאכים אל חזקיה לאמר כמו הדברים הראשונים ודמה ממה שנאמר אחר זה שהם היו מלאכים הראשונים ושרבשקה אמר הדברים האלו : (רלב"ג)


{ח}  וַיָּ֙שָׁב֙ רַב-שָׁקֵ֔ה וַיִּמְצָא֙ אֶת-מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר נִלְחָ֖ם עַל-לִבְנָ֑ה כִּ֣י שָׁמַ֔ע כִּ֥י נָסַ֖ע מִלָּכִֽישׁ: {ט}  וַיִּשְׁמַ֗ע אֶל-תִּרְהָ֤קָה מֶֽלֶך-כּוּשׁ֙ לֵאמֹ֔ר הִנֵּ֥ה יָצָ֖א לְהִלָּחֵ֣ם אִתָּ֑ךְ וַיָּ֙שָׁב֙ וַיִּשְׁלַ֣ח מַלְאָכִ֔ים אֶל-חִזְקִיָּ֖הוּ לֵאמֹֽר:

 רש"י  וישב וישלח מלאכים. להודיע שאינו שב לארצו, אלא להלחם עם כוש, ולחזור כאן : (רש"י)

 מצודת דוד  וישמע אל תרהקה. רצה לומר : קבל דבריו, ויצא גם הוא לקראתו למלחמה : וישב. שלח שוב מלאכים, להודיע שאינו מסתלק לגמרי, כי אם על מנת לשוב : (מצודת דוד)


{י}  כֹּ֣ה תֹאמְר֗וּן אֶל-חִזְקִיָּ֤הוּ מֶֽלֶךְ-יְהוּדָה֙ לֵאמֹ֔ר אַל-יַשִּׁאֲךָ֣ אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֛ה בֹּטֵ֥חַ בּ֖וֹ לֵאמֹ֑ר לֹ֤א תִנָּתֵן֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם בְּיַ֖ד מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר:

 מצודת ציון  ישיאך. יסית ויפתה אותך : (מצודת ציון)


{יא}  הִנֵּ֣ה | אַתָּ֣ה שָׁמַ֗עְתָּ אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר עָשׂ֜וּ מַלְכֵ֥י אַשּׁ֛וּר לְכָל-הָאֲרָצ֖וֹת לְהַֽחֲרִימָ֑ם וְאַתָּ֖ה תִּנָּצֵֽל:

 מצודת דוד  ואתה. וכי אתה תנצל, בתמיה : (מצודת דוד)


{יב}  הַהִצִּ֨ילוּ אֹתָ֜ם אֱלֹהֵ֤י הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר שִׁחֲת֣וּ אֲבוֹתַ֔י אֶת-גּוֹזָ֖ן וְאֶת-חָרָ֑ן וְרֶ֥צֶף וּבְנֵי-עֶ֖דֶן אֲשֶׁ֥ר בִּתְלַאשָּֽׂר:

 רש"י  עדן. שם מדינה : (רש"י)

 מצודת דוד  ההצילו. וכי אלהי העמים הצילו את העמים : (מצודת דוד)


{יג}  אַיּ֤וֹ מֶֽלֶךְ-חֲמָת֙ וּמֶ֣לֶךְ אַרְפָּ֔ד וּמֶ֖לֶךְ לָעִ֣יר סְפַרְוָ֑יִם הֵנַ֖ע וְעִוָּֽה:

 רש"י  הנע ועוה. אותן מלך אשור : (רש"י)

 מצודת דוד  לעיר ספרוים. לפי שהיתה גדולה וחשובה, אמר בה 'לעיר' : (מצודת דוד)


{יד}  וַיִּקַּ֨ח חִזְקִיָּ֧הוּ אֶת-הַסְּפָרִ֛ים מִיַּ֥ד הַמַּלְאָכִ֖ים וַיִּקְרָאֵ֑ם וַיַּ֙עַל֙ בֵּ֣ית יְהוָ֔ה וַיִּפְרְשֵׂ֥הוּ חִזְקִיָּ֖הוּ לִפְנֵ֥י יְהוָֽה: (פ)

 מצודת דוד  הספרים. כי במכתב שלח הדברים האלה : ויפרשהו. פרס כל אחת ואחת : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויפרשהו. ר''ל הספר שהיה בו אלו החרופין והגדופין כי הם נשאו ספרים על זה ממלך אשור ועוד דברו בפיהם אלו החירופין ולזה אמר אחר זה את דברי סנחריב אשר שלחו לחרף אלהים חיים : (רלב"ג)


{טו}  וַיִּתְפַּלֵּ֨ל חִזְקִיָּ֜הוּ לִפְנֵ֣י יְהוָה֮ וַיֹּאמַר֒ יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ יֹשֵׁ֣ב הַכְּרֻבִ֔ים אַתָּה-ה֤וּא הָֽאֱלֹהִים֙ לְבַדְּךָ֔ לְכֹ֖ל מַמְלְכ֣וֹת הָאָ֑רֶץ אַתָּ֣ה עָשִׂ֔יתָ אֶת-הַשָּׁמַ֖יִם וְאֶת-הָאָֽרֶץ:

 מצודת דוד  הכרובים. שעל הכפורת אשר על הארון, וכאומר, ואיך אם כן תמסור בידו את ירושלים, ויבאו הכרובים ביד צר : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויתפלל חזקיהו. רוצה לומר ה' אלהי ישראל אשר השגחתו דבקה בהם ושכינתו תגלה ותראה על דרך המופת במקום הכרובים בקדש הקדשים כמו שנתפרסם זה מספורי התורה ונתבא' ג''כ במה שסופר בעניני שלמה וזה לאות כי הש''י השגחתו דבק' בישראל אתה הוא המנהיג לבדך לכל ממלכו' הארץ כי אתה שליט להשפיל מלכים ולהקימ' ואם אין להם מסודר ממערכ' הכוכבי' לפי שאתה מושל על הכוכבי' ועל השפע השופע מהם כי אתה עשית את השמי' ואת הארץ : (רלב"ג)


{טז}  הַטֵּ֨ה יְהוָ֤ה | אָזְנְךָ֙ וּֽשֲׁמָ֔ע פְּקַ֧ח יְהוָ֛ה עֵינֶ֖יךָ וּרְאֵ֑ה וּשְׁמַ֗ע אֵ֚ת דִּבְרֵ֣י סַנְחֵרִ֔יב אֲשֶׁ֣ר שְׁלָח֔וֹ לְחָרֵ֖ף אֱלֹהִ֥ים חָֽי:

 מצודת דוד  אשר שלחו. את המלאך המביא הספרים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פקח. פתח כמו (זכריה יב ד) : אפקח את עיני : (מצודת ציון)


{יז}  אָמְנָ֖ם יְהוָ֑ה הֶחֱרִ֜יבוּ מַלְכֵ֥י אַשּׁ֛וּר אֶת-הַגּוֹיִ֖ם וְאֶת-אַרְצָֽם:

 רש"י  אמנם. אמת הוא שהחריבו מלכי אשור את העמים, ונתנו את אלהיהם באש : (רש"י)

 מצודת דוד  אמנם ה'. אתה ה', הנה אמת הוא שהחריבו את העמים : (מצודת דוד)


{יח}  וְנָתְנ֥וּ אֶת-אֱלֹהֵיהֶ֖ם בָּאֵ֑שׁ כִּי֩ לֹ֨א אֱלֹהִ֜ים הֵ֗מָּה כִּ֣י אִם-מַעֲשֵׂ֧ה יְדֵֽי-אָדָ֛ם עֵ֥ץ וָאֶ֖בֶן וַֽיְאַבְּדֽוּם:

 מצודת דוד  כי לא אלהים המה. אבל כל זה היה בעבור שאין בהם אלהות, ולזה האבידם : (מצודת דוד)


{יט}  וְעַתָּה֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ הוֹשִׁיעֵ֥נוּ נָ֖א מִיָּד֑וֹ וְיֵֽדְעוּ֙ כָּל-מַמְלְכ֣וֹת הָאָ֔רֶץ כִּ֥י אַתָּ֛ה יְהוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים לְבַדֶּֽךָ: (ס)

 רלב"ג  וידעו כל ממלכות הארץ כי אתה אלהים לבדך. ר''ל שראוי לך לעשות זה כדי שלא יתחלל שמך ואם אין ישראל ראויים שתעשה להם נס : (רלב"ג)


{כ}  וַיִּשְׁלַח֙ יְשַֽׁעְיָ֣הוּ בֶן-אָמ֔וֹץ אֶל-חִזְקִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה-אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֨ר הִתְפַּלַּ֧לְתָּ אֵלַ֛י אֶל-סַנְחֵרִ֥ב מֶֽלֶךְ-אַשּׁ֖וּר שָׁמָֽעְתִּי:

 מצודת דוד  אל סנחריב. בעבור דברי סנחריב : (מצודת דוד)


{כא}  זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁר-דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה עָלָ֑יו בָּזָ֨ה לְךָ֜ לָעֲגָ֣ה לְךָ֗ בְּתוּלַת֙ בַּת-צִיּ֔וֹן אַחֲרֶ֙יךָ֙ רֹ֣אשׁ הֵנִ֔יעָה בַּ֖ת יְרוּשָׁלִָֽם:

 מצודת דוד  עליו. על סנחריב : בזה לך. בת ציון תבזה אותך, תלעג עליך, [ וקראה בתולה, על כי לא נכבשה עדיין מעולם, למשול בה עם אחר, כבתולה זו שלא באה ברשות הבעל, וכן (ישעיהו כג יב) : בתולת בת צידון ] : אחריך. אחרי מפלתך, תניע בראשה בדרך לעג : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בזה לך לעגה לך. ר''ל שהי' מבז' ומלעגת על דבריך ואינ' יראה מהם כי מהש''י יהיה עזרה בסוף כמו שבאר ולזה גם הניעה ראש אחריך וזה אמר להודיע שאינה צריכה שתירא מאלו הדברים אע''פ שכבר היו ישראל מתפחדי' מאד מהם כמו שקדם : (רלב"ג)


{כב}  אֶת-מִ֤י חֵרַ֙פְתָּ֙ וְגִדַּ֔פְתָּ וְעַל-מִ֖י הֲרִימ֣וֹתָ קּ֑וֹל וַתִּשָּׂ֥א מָר֛וֹם עֵינֶ֖יךָ עַל-קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל:

 מצודת דוד  את מי. למה לא שמת על לבך להבין את מי חרפת : מרום. לרום רקיע : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ותשא מרום עיניך על קדוש ישראל. ר''ל הנה הגדלת לעשות מאד עד שהשיאך גודל לבבך לחרף ולגדוף מי שהוא בתכלי' הרוממו' והוא קדוש ישראל : (רלב"ג)


{כג}  בְּיַ֣ד מַלְאָכֶיךָ֮ חֵרַ֣פְתָּ | אֲדֹנָי֒ וַתֹּ֗אמֶר (ברכב) בְּרֹ֥ב רִכְבִּ֛י אֲנִ֥י עָלִ֛יתִי מְר֥וֹם הָרִ֖ים יַרְכְּתֵ֣י לְבָנ֑וֹן וְאֶכְרֹ֞ת קוֹמַ֤ת אֲרָזָיו֙ מִבְח֣וֹר בְּרֹשָׁ֔יו וְאָב֙וֹאָה֙ מְל֣וֹן קִצֹּ֔ה יַ֖עַר כַּרְמִלּֽוֹ:

 רש"י  מרום הרים. הר הבית : ירכתי לבנון. בית המקדש, שמלבין עונות : ואכרת קומת ארזיו. לא אשוב עד שאחריבנו : קצו. סופו : יער כרמלו. מליאת ארצו ויופי הדרו : (רש"י)

 מצודת דוד  מרום הרים. זה הר הבית : ירכתי לבנון. בסוף יער הלבנון, מקום הארזים הגבוהים : קומת ארזיו. רצה לומר : השרים והגבורים : מלון קצו. הוא בית המקדש, שהוא מלון ומשכן השכינה, והוא הקץ מכל הדברים הנחמדים אשר בעולם : יער כרמלו. רצה לומר : מיטב שבחו וכובד חזקו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כרמלו. מקום שדות וכרמים משובחים, קרוי כרמל : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הנה ביד מלאכיך חרפת ה'. ואמרת כי בגבורתך ורב רכביך עלית לכבוש מרום הרים, והם המקומות החזקים הבנויים בהרים : ירכתי לבנון. הם קצות יער הלבנון וכל זה משל לארץ ישראל שהיא גבוהה מכל הארצות והיה מתפאר על שכבש רוב ארץ ישראל ולזה אמר ירכתי כי ירושלים היתה באמצע ולא כבש אותה והנה התפאר שיכרות קומת ארזים אשר באמצע היער ובמקום הגבוה יותר ממנו והנה קרא ארזים וברושים המלכות והשרי' או העיירות יותר חזקות : ואבואה מלון קצו. ובישעיה כתוב מרום קצו והנה קרא מלון קצו בית המקדש כי הוא קץ וסוף המעלות והרוממות אשר בארץ ישראל ורצה לומר שכבר יחריב בית המקדש ואחר כך יחריב יער המישור אשר לפניו אשר מגדל פירו' וצמחי' לרוב הם בני ירושלים : (רלב"ג)


{כד}  אֲנִ֣י קַ֔רְתִּי וְשָׁתִ֖יתִי מַ֣יִם זָרִ֑ים וְאַחְרִב֙ בְּכַף-פְּעָמַ֔י כֹּ֖ל יְאֹרֵ֥י מָצֽוֹר:

 רש"י  אני קרתי ושתיתי מים זרים. כלומר התחלתי בכל מעשה וגמרתי, כזה הכורה בור ומוצא מים זרים ושותה. מים נובעים קורא זרים, לפי שעד הנה לא הכירו בהם : ואחריב בכף פעמי. אם צרתי על עיר הבוטחת בנהרותיה, הבאתי עליה גייסות רבות שהובישו יאוריה בשתייתם ושתית בהמתם ומרמס רגליהם : ואחריב. לשון הוה, כן דרכי תמיד : (רש"י)

 מצודת דוד  אני קרתי ושתיתי מים. רצה לומר : מעולם הצלחתי במעשי, כמו הכורה באר ומצליח למצוא המקור, ושותה זרם מימיו : ואחריב בכף פעמי. כאשר באתי להלחם בעיר הבטוחה בחוזק נהרותיה אשר סביב לה, אז הבאתי עליה חיל רבות, והחריבו הנהרות במדרך כף רגליהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קרתי. חפרתי אחר מקור, והוא מלשון (משלי ל יז) : יקרוה עורבי נחל, שהוא ענין נקב ובקוע : זרים. שוטפים, כמו (חבקוק ג י) : זרם מים עבר : ואחריב. מלשון חורב ויובש : פעמי. רגלי : יאור. ענין נהר ונחל : מצור. ענין חתק, והוא מלשון צור : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אני קרתי ושתיתי מים זרים. ר''ל לא היה פלא אם שתיתי מים המוכנים לשתותם אבל אני חפרתי והוצאתי מים זרים אשר לא עלה על לב איש שיוכל לשתות משם מים וזה משל למקומות שכבש שהיו כלם חזקים שלא עלה כלב איש שיוכל לכבשם ובכף פעמי לבד בלי השתדלו' אחר החרבתי והובשתי כל היאורים אשר בערי המצור והם הערים החזקים שלא יתכן לכבשם כי אם בבניית המצור עליהם ואפשר שיאמר אומר שכבר אמר אני קרתי ושתיתי בעבור חזקיה שסתם המעינות כמו שנזכר בספר ד''ה והבאור הראשון יותר נכון לפי מה שאחשוב : (רלב"ג)


{כה}  הֲלֹֽא-שָׁמַ֤עְתָּ לְמֵֽרָחוֹק֙ אֹתָ֣הּ עָשִׂ֔יתִי לְמִ֥ימֵי קֶ֖דֶם וִֽיצַרְתִּ֑יהָ עַתָּ֣ה הֲבֵיאתִ֗יהָ וּתְהִ֗י לַהְשׁ֛וֹת גַּלִּ֥ים נִצִּ֖ים עָרִ֥ים בְּצֻרֽוֹת:

 רש"י  הלא שמעת למרחוק. למה תתפאר ותתגדל בזאת, לא שלך היא, כי שמעת למרחוק על ידי הנביאים שגזרתי על העמים להביאך עליהם, כענין שנאמר (שם י ה) : הוי אשור שבט אפי : למימי קדם. משנברא העולם, עלתה במחשבה, שנאמר (שם ל לג) : כי ערוך מאתמול תפתה גם הוא למלך הוכן, זה סנחריב שנשרף באש גיהנם, שנאמר (שם לא ט :) נאם ה' אשר אור לו בציון : עתה הבאתיה. וזה הכח שבידך : ותהי. ביאתה של גזרתי, להשאות ערים בצורות, להיות לגלים נצים, לגלי אדמה שצומחין בהן ירקות, שאתה מחריבן בגזרתי : להשות. לשון שאייה גלמודה : (רש"י)

 מצודת דוד  למרחוק. מזמן רחוק : אותה. את הגזירה הזאת עשיתי מימים קדמונים : ויצרתיה. ואני יצרתי את הדבר הזה, וכפל הדבר במלות שונות : עתה הבאתיה. אני הבאתי עתה את הדבר על ידך : ותהי. אתה תהיה למקל מרדות, להחריב ערים בצורות, לעשותם שממה וגלים, מצמיחים נצים ופרחים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  להשות. מלשון שאיה ושממון, כמו (איוב ל ג) : אמש שואה ומשואה : גלים. הוא כענין תל : נצים. פרחים, כמו (שיר השירים ז יג) : הנצו הרמונים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הלא שמעת למרחוק אותה עשיתי. ר''ל על מה תתפאר על הצלחותיך במלחמות הלא שמעת כי למרחוק הודעתי אלו הדברים מהצלחותיך על כל הגוים על ידי עבדי הנביאים וזה לאות כי אותה עשיתי כמו שאמר ישעיה מי פעל ועשה קורא הדורות מראש ר''ל שמי שיקרא הדורות מראש ויודע מה שעתיד להיות הוא מחוייב שיהיה הוא הפועל כי לולי זה איך יתכן שידע הוא מה שיעשה זולתי האלהים אלא אם היה הזולת ההוא משרת אותו בזה ויהי הפועל מסודר מהמודיע זה טרם היותו לא מהמשרת כי איננו הראשון בזה וכבר הארכנו המאמר בזה בראשון מספר מלחמות ה' ובספר ישעיה : למימי קדם ויצרתיה. ר''ל כי מימי קדם חשבתיה ורמיתיה והוא מענין ויצורי כצל כלם והנה עתה הבאתיה בימי מלכי אשור ותהי זאת המחשבה שחשבתי ועשיתי אותה להשאו' ולהחריב עד שיהיו ערים בצורות לגלים חרבים ועשיתי יושבי הערים קצרי יד כאילו אין להם כח חתו ובושו כי נהיו לשמה כרגע מה שלא חשבו זה מלפנים הנה לא היה להם כח להלח' כאילו הם עשב שדה וירק דשא שאיננו זז ממקומו כשיכרתו אותו וכמו חציר הגרוע שהוא יותר נקל להכרת וכמו העשב השרוף טרם הגיעו להיות קמה : (רלב"ג)


{כו}  וְיֹֽשְׁבֵיהֶן֙ קִצְרֵי-יָ֔ד חַ֖תּוּ וַיֵּבֹ֑שׁוּ הָי֞וּ עֵ֤שֶׂב שָׂדֶה֙ וִ֣ירַק דֶּ֔שֶׁא חֲצִ֣יר גַּגּ֔וֹת וּשְׁדֵפָ֖ה לִפְנֵ֥י קָמָֽה:

 רש"י  ויושביהן קצרי יד. הם, שאני התשתי את כחן לפניך, ואין הגבורה שלך, אין אתה גבור, אבל הם חלשים : חציר גגות. הממהר ליבש : ושדפה לפני קמה. כשבלים השדופות, בטרם יתקשו לבא לידי קמה : (רש"י)

 מצודת דוד  ויושביהן. יושבי הערים ההם, עשיתים להיות קצרה ידם מלהלחם למולך : עשב שדה. כעשב שדה : חציר גגות. כחציר הגדל על הגגות, שהוא חלש למאד : ושדפה. כשבלים הנשדפים, טרם נגמר בשולם לבוא לכלל קמה, כי אז המה חלושים עד למאד, ורצה לומר : הנה אני הוא המתיש ומחליש לפניך כח העובדי כוכבים, ולא באה בעוצם ידך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חתו. נשברו : ושדפה. מלשון (מלכים א ח ל) : שדפון ירקון, והוא לקות הזרע : (מצודת ציון)


{כז}  וְשִׁבְתְּךָ֛ וְצֵאתְךָ֥ וּבֹאֲךָ֖ יָדָ֑עְתִּי וְאֵ֖ת הִֽתְרַגֶּזְךָ֥ אֵלָֽי:

 רש"י  ושבתך וצאתך ובאך. תרגם יונתן : ומיתבך בעיצה ומיפקך לאגחא קרבא ומיתך לארעא דישראל גלי קדמי, מאתי נהיתה : ואת התרגזך אלי. ואת אשר סופך להתגאות ולהתעורר אלי ברוגז ורעש, אשטרימי''ה בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  ושבתך. תרגם יונתן : ומיתבך בעצה : ואת התרגזך. ואף את התרגזך ידעתי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  התרגזך. ענין תנועת חרדת המהירות, וכן (ישעיהו כג יא) : הרגוז ממלכות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ושבתך וצאתך ובאך ידעתי. ר''ל שבתך בארצך וצאתך למלחמה ובאך לעיירות שלכדת הכל ידעתי טרם היותו וגם ידעתי התרגזך אלי, רוצה לומר היותך מראה עצמך אלי נורא מאד עד שחשבת שלא אוכל לך ושאני צריך לירא ממך ולפי שכבר עלה באזני התרגזך אלי והיה סבת זה היותך שלו ושאנן ולזה יחסת לעצמך אלו ההצלחות לא לי הנה אראה לך שאני האדון והמנהיג ואתה העבד ולזה אשים חח באפך והוא הברזל שילכדו בו הדגים ואשים בשפתיך המתג שמשימין בשפתי הבהמות להנהיגם באשר ירצו : (רלב"ג)


{כח}  יַ֚עַן הִתְרַגֶּזְךָ֣ אֵלַ֔י וְשַׁאֲנַנְךָ֖ עָלָ֣ה בְאָזְנָ֑י וְשַׂמְתִּ֨י חַחִ֜י בְּאַפֶּ֗ךָ וּמִתְגִּי֙ בִּשְׂפָתֶ֔יךָ וַהֲשִׁ֣בֹתִ֔יךָ בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁר-בָּ֥אתָ בָּֽהּ:

 רש"י  ושאננך. כמו ושאונך : חחי. כמין שיר הוא, שמושכין בו בהמה שעסקיה רעים, כמו ששנינו (שבת נא ב) כל בעלי השיר יוצאין בשיר : ומתגי. תרגם יונתן : זמם, והוא של ברזל, ותוחבין אותו בנחירי הנאקה ונמשכת בו, לפי שעסקיה רעים, והוא ששנינו (שם :) ונאקה בחוטם : (רש"י)

 מצודת דוד  אלי. באה אלי : והשיבותיך. בעל כרחך אשיב אותך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ושאננך. הוא מלשון שאון והמייה : חחי. הוא הטבעת המושם בפי הבהמה שעסקיה רעים, למושכה על ידו, וכן (יחזקאל כט ד) : ונתתי חחים בלחייך : ומתגי. הוא כעין רסן, כמו (משלי כו ג) : מתג לחמור : (מצודת ציון)

 רלב"ג  והשיבותיך בדרך אשר באת בה. ידמה שלאחר הלחמו עם מלך כוש שב אל ירושלם ושם נגף ה' את כל חילו : (רלב"ג)


{כט}  וְזֶה-לְּךָ֣ הָא֔וֹת אָכ֤וֹל הַשָּׁנָה֙ סָפִ֔יחַ וּבַשָּׁנָ֥ה הַשֵּׁנִ֖ית סָחִ֑ישׁ וּבַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁלִישִׁ֗ית זִרְע֧וּ וְקִצְר֛וּ וְנִטְע֥וּ כְרָמִ֖ים וְאִכְל֥וּ פִרְיָֽם:

 רש"י  וזה לך האות. לחזקיהו אמר הנביא, וזה שאמרתי לך סנחריב יפול כאן, יהי לך לאות אף לימים הבאים שאתם יראים למות ברעב, לפי שסנחריב החריב את הארץ וגדע את האילנות : אכול השנה ספיח. בשנה הזאת יצמחו לכם צמחים ותתפרנסו מהם : סחיש. גדועי אילנות שיצמחו, וכשתראה דברי קיים במפלת האוכלסין, יהיה לך לאות שאף הבטחה זו תתקיים : (רש"י)

 מצודת דוד  וזה לך האות. אל מול חזקיה ידבר, הנה התשועה הזאת תהיה לך לאות על הבטחה אחרת, כי הנה הלגיונות החריבו וקלקלו הזרעים וגדעו האילנות, והקדוש ברוך הוא מבטיחך לכלכל אתכם בשנה ההיא בספיחי הזרעים : ובשנה השנית סחיש. אולי היתה שנת השמיטה, והיו אסורים בחרישה וזריעה, ולזה נתברכו ספיחי הספיחים : ובשנה השלישית זרעו. ולא תפחדו עוד לצאת השדה מפחד האויב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ספיח. הוא הצומח מהגרעין הנופל מאליו, כמו (ויקרא כה ה) : ספיח קצירך : סחיש. ענינו ספיחי ספיחים, או ספיחי האילנות, ואין לו דומה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וזה לך האות אכול השנה ספיח. אמר זה לפי שלא היה בלי פחד עדיין אף על פי שימותו חיל מלך אשור כי אולי ישוב עליהם עם חיל אחר ולזה אמר הנביא לחזקיה וזה הדבר אשר תראה מסנחריב שישוב בדרך אשר בא בה ולא יבא על ירושלים יהיה לך אות על ייעוד אחר מייעד אותך הש''י והוא השנה הזאת תאכלו הספיחים אשר בשדות בחוץ ולא יהיה אויב בחוץ שימנע אתכם מזה ויתברכו הספיחים באופן שיספיקו כל השנה : ובשנה השנית תאכלו סחיש. והם ספיחים הצומחים מהיוצא מהספיחים הראשוני' וידמה שאותה שנה היתה שנת השמטה שאם לא היה כן מה זה שלא יזרעו ולא יקצרו : (רלב"ג)


{ל}  וְיָ֨סְפָ֜ה פְּלֵיטַ֧ת בֵּית-יְהוּדָ֛ה הַנִּשְׁאָרָ֖ה שֹׁ֣רֶשׁ לְמָ֑טָּה וְעָשָׂ֥ה פְרִ֖י לְמָֽעְלָה:

 מצודת דוד  שורש למטה. רצה לומר : יהיו ממולאים בכל טוב, כהאילן הנטוע במקום רטוב, שמוסיף שורש למטה ומרבה לעשות פרי למעלה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויספה פליטת בת יהודה הנשארה. ממלך אשור ומלכי ישראל ורצין מלך ארם לעשות שרש למטה ותשתרש באופן שתעשה פרי למעלה : (רלב"ג)


{לא}  כִּ֤י מִירוּשָׁלִַ֙ם֙ תֵּצֵ֣א שְׁאֵרִ֔ית וּפְלֵיטָ֖ה מֵהַ֣ר צִיּ֑וֹן קִנְאַ֛ת יְהוָ֥ה צְבָ֖אוֹת תַּֽעֲשֶׂה-זֹּֽאת: (ס)

 רש"י  קנאת ה' צבאות. שיקנא לכבודו ולשמו, ולא שיש זכות בידכם, כי הרבה הרשיע אחז אביך : (רש"י)

 מצודת דוד  כי מירושלים וכו'. רצה לומר : ירושלים תהיה השארית להנצל מיד סנחריב, וכן ופליטה מהר ציון, וכפל הדבר במלות שונות : קנאת ה'. כי יקנא לשמו, אשר חרף רבשקה וסנחריב : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כי מירושלים תצא שארית ופליטה מהר ציון. יעשה זה הש''י לקנאותו על החירופין שחרף אותו מלך אשור ואע''פ שאין ישראל ראויין לזה הנס : (רלב"ג)


{לב}  לָכֵ֗ן כֹּֽה-אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֶל-מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר לֹ֤א יָבֹא֙ אֶל-הָעִ֣יר הַזֹּ֔את וְלֹֽא-יוֹרֶ֥ה שָׁ֖ם חֵ֑ץ וְלֹֽא-יְקַדְּמֶ֣נָּה מָגֵ֔ן וְלֹֽא-יִשְׁפֹּ֥ךְ עָלֶ֖יהָ סֹלְלָֽה:

 רש"י  ולא יקדמנה. לא יערך לפניה מגן : סוללה. צבור אדמה להגביה תל לעמוד עליו להלחם על העיר, ועל שם שהוא כובשו וחובטו בעצים ומקבות כדי שיהא נדוש וכבוש בחוזק, קורהו סוללה, לשון (ישעיה סב י) : סולו סולו המסילה : (רש"י)

 מצודת ציון  יורה. ישליך : ולא יקדמנה. לא יערוך לפניה, כי התרגום של 'לפני', הוא 'קדם', וכן (מיכה ו ו) : במה אקדם ה' : סללה. הוא צבור העפר ששופכין מול העיר, ועולים בה להלחם, וכן (ירמיהו ו ו) : ושפכו על ירושלים סוללה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לא יקדמנה מגן. לפי שההורסים החומות מקדמים לפניהם מגן והם באים תחתיו והורסי' החומה בכשיל וכלפות אמר לא יקדמנה מגן ולא ישפוך עליה סוללה להפיל החומה והוא כלי שמשליכין בו אבנים גדולות מאד להפיל החומה בחוזק או ירצה באמרו ולא יקדמנה מגן ולא יקדמנה איש מגן ויהיה חסר הנושא כאמרו ומאכלו בריאה שהרצון בו ומאכלו שה בריאה : (רלב"ג)


{לג}  בַּדֶּ֥רֶךְ אֲשֶׁר-יָבֹ֖א בָּ֣הּ יָשׁ֑וּב וְאֶל-הָעִ֥יר הַזֹּ֛את לֹ֥א יָבֹ֖א נְאֻם-יְהוָֽה: {לד}  וְגַנּוֹתִ֛י אֶל-הָעִ֥יר הַזֹּ֖את לְהֽוֹשִׁיעָ֑הּ לְמַֽעֲנִ֔י וּלְמַ֖עַן דָּוִ֥ד עַבְדִּֽי:

 מצודת דוד  למעני. למען כבוד שמי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וגנותי. מלשון הגנה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וגנותי. הוא מענין מגן : למעני ולמען דוד עבדי. ר''ל למען כבוד שמי ובעבור בריתי עם דוד עבדי שאם ישמרו בניו את מצותי לא תסור המלכות מהם : (רלב"ג)


{לה}  וַיְהִי֮ בַּלַּ֣יְלָה הַהוּא֒ וַיֵּצֵ֣א | מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֗ה וַיַּךְ֙ בְּמַחֲנֵ֣ה אַשּׁ֔וּר מֵאָ֛ה שְׁמוֹנִ֥ים וַחֲמִשָּׁ֖ה אָ֑לֶף וַיַּשְׁכִּ֣ימוּ בַבֹּ֔קֶר וְהִנֵּ֥ה כֻלָּ֖ם פְּגָרִ֥ים מֵתִֽים:

 רש"י  ויהי בלילה ההוא. כששב סנחריב מעל כוש, ובא עד נוב שהיתה סמוכה לירושלים : מאה ושמונים וחמשה אלף. כולם ראשי גייסות : (רש"י)

 מצודת דוד  ויצא מלאך ה'. לאחר שנלחם בכוש חזר ובא לירושלים, ואז יצא מלאך ה' וכו' : וישכימו בבוקר. סנחריב והמעט אשר נשארו חיים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויהי בלילה ההוא. ר''ל בליל היום ההוא שאמר בו ישעיה אלו הדברים והנה אם כן אמרה אחר ששב סנחריב על ירושלי' במצור כמו שפירשנו : וישכימו בבקר והנה כולם פגרים מתים. ר''ל רובם וכזה רבים בדברי הנביאים והנה הנשארים היו מעטים כמו שזכר ישעיה בספרו והנה פגרים מתים הם גופי' מתים כי הגוף החי יקרא גם כן פגר והנה בניו המיתוהו אחר זה כמו שייעד לו הנביא : (רלב"ג)


{לו}  וַיִּסַּ֣ע וַיֵּ֔לֶךְ וַיָּ֖שָׁב סַנְחֵרִ֣יב מֶֽלֶךְ-אַשּׁ֑וּר וַיֵּ֖שֶׁב בְּנִֽינְוֵֽה:

 רש"י  וישב בנינוה. היא ראש לארץ אשור : (רש"י)

 מצודת דוד  בנינוה. היא ראש למלכות אשור : (מצודת דוד)


{לז}  וַיְהִי֩ ה֨וּא מִֽשְׁתַּחֲוֶ֜ה בֵּ֣ית | נִסְרֹ֣ךְ אֱלֹהָ֗יו וְֽאַדְרַמֶּ֨לֶךְ וְשַׂרְאֶ֤צֶר בָּנָיו֙ הִכֻּ֣הוּ בַחֶ֔רֶב וְהֵ֥מָּה נִמְלְט֖וּ אֶ֣רֶץ אֲרָרָ֑ט וַיִּמְלֹ֛ךְ אֵֽסַר-חַדֹּ֥ן בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו: (פ)

 רש"י  בית נסרוך אלהיו. נסר מתיבתו של נח : הכהו בחרב. שמעו אותו שאמר לשוחטן לפניו אם יצילוהו, שלא יהרגוהו שרי המלכות שמתו בניהם על ידו (סנהדרין צו א) : (רש"י)

 מצודת דוד  בית נסרוך. נסר מתיבתו של נח היה לו לאלוה, ובעת אשר השתחוה לה, הכוהו בניו : והמה. בני סנחריב אשר הכוהו : (מצודת דוד)

מלכים ב פרק-כ

{א}  בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם חָלָ֥ה חִזְקִיָּ֖הוּ לָמ֑וּת וַיָּבֹ֣א אֵ֠לָיו יְשַׁעְיָ֨הוּ בֶן-אָמ֜וֹץ הַנָּבִ֗יא וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו כֹּֽה-אָמַ֤ר יְהוָה֙ צַ֣ו לְבֵיתֶ֔ךָ כִּ֛י מֵ֥ת אַתָּ֖ה וְלֹ֥א תִֽחְיֶֽה:

 רש"י  בימים ההם. שלשה ימים לפני מפלתו של סנחריב : חלה חזקיהו. ויום שלישי כשעלה בית ה', יום מפלתו של סנחריב, ויום טוב של פסח היה (סדר עולם פרק כג) : כי מת אתה. בעולם הזה : ולא תחיה. לעולם הבא, משום דלא נסבת אשה, כדאיתא בברכות (יא) : (רש"י)

 מצודת דוד  בימים ההם. אמרו רבותינו ז''ל (סדר עולם פרק כג), שהיה שלשה ימים לפני מפלת סנחריב : למות. רצה לומר : חולי אנושה ומסוכנת, שיש בה כדי למות : צו. היה מצוה על עניני ביתך : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בימים ההם חלה חזקיה למות. אחשוב כי אחר הספור הקודם היה זה ולא תפלא ממה שאמר ומכף מלך אשור אצילך כי כבר אפשר שאסרחדון היה מגזם אל ירושלים : (רלב"ג)


{ב}  וַיַּסֵּ֥ב אֶת-פָּנָ֖יו אֶל-הַקִּ֑יר וַיִּ֨תְפַּלֵּ֔ל אֶל-יְהוָ֖ה לֵאמֹֽר:

 מצודת ציון  הקיר. הכותל : (מצודת ציון)


{ג}  אָנָּ֣ה יְהוָ֗ה זְכָר-נָ֞א אֵ֣ת אֲשֶׁ֧ר הִתְהַלַּ֣כְתִּי לְפָנֶ֗יךָ בֶּֽאֱמֶת֙ וּבְלֵבָ֣ב שָׁלֵ֔ם וְהַטּ֥וֹב בְּעֵינֶ֖יךָ עָשִׂ֑יתִי וַיֵּ֥בְךְּ חִזְקִיָּ֖הוּ בְּכִ֥י גָדֽוֹל: (ס)

 מצודת ציון  אנה. הוא ענין לשון בקשה : נא. עתה : (מצודת ציון)


{ד}  וַיְהִ֣י יְשַׁעְיָ֔הוּ לֹ֣א יָצָ֔א (העיר) חָצֵ֖ר הַתִּֽיכֹנָ֑ה וּדְבַר-יְהוָ֔ה הָיָ֥ה אֵלָ֖יו לֵאמֹֽר:

 רש"י  לא יצא חצר וגו'. מיהר הקב''ה להודיע רפואתו, בטרם יצא קול הברה בעיר שנקנסה עליו מיתה, כדאיתא בירושלמי (סנהדרין י ב) : (רש"י)

 מצודת ציון  התיכונה. האמצעית : (מצודת ציון)


{ה}  שׁ֣וּב וְאָמַרְתָּ֞ אֶל-חִזְקִיָּ֣הוּ נְגִיד-עַמִּ֗י כֹּֽה-אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵי֙ דָּוִ֣ד אָבִ֔יךָ שָׁמַ֙עְתִּי֙ אֶת-תְּפִלָּתֶ֔ךָ רָאִ֖יתִי אֶת-דִּמְעָתֶ֑ךָ הִנְנִי֙ רֹ֣פֶא לָ֔ךְ בַּיּוֹם֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י תַּעֲלֶ֖ה בֵּ֥ית יְהוָֽה: {ו}  וְהֹסַפְתִּ֣י עַל-יָמֶ֗יךָ חֲמֵ֤שׁ עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה וּמִכַּ֤ף מֶֽלֶךְ-אַשּׁוּר֙ אַצִּ֣ילְךָ֔ וְאֵ֖ת הָעִ֣יר הַזֹּ֑את וְגַנּוֹתִי֙ עַל-הָעִ֣יר הַזֹּ֔את לְמַֽעֲנִ֔י וּלְמַ֖עַן דָּוִ֥ד עַבְדִּֽי:

 רש"י  ומכף מלך אשור אצילך. למדנו שלפני מפלתו של סנחריב חלה : (רש"י)


{ז}  וַיֹּ֣אמֶר יְשַֽׁעְיָ֔הוּ קְח֖וּ דְּבֶ֣לֶת תְּאֵנִ֑ים וַיִּקְח֛וּ וַיָּשִׂ֥ימוּ עַֽל-הַשְּׁחִ֖ין וַיֶּֽחִי:

 רש"י  דבלת תאנים. כשהם לחין קרויין תאנים, וכשנדרסים בעיגול קרויין דבלה : וישימו על השחין ויחי. ונס בתוך נס, שהרי אף בשר חי כשאתה נותן עליו דבלה, נסרח, והקב''ה נותן דבר המחבל לתוך דבר שנתחבל, ומתרפא (מכילתא שמות טו) : (רש"י)

 מצודת ציון  דבלת תאנים. הם התאנים הנדרסים יחד : השחין. מין נגע שנחלה על ידה, וכן (שמות ט ט) : לשחין פורח אבעבועות : ויחי. ענין רפואה, כמו (יהושע ה ח) : עד חיותם : (מצודת ציון)

 רלב"ג  קחו דבלת תאנים. ידוע כי הש''י כשיעשה מופתי' יבקש להם קצת סבות כשאפשר זה שיהיה בהם יותר מעט מהזרות אצל הטבע ולזה צוה לקחת דבלת תאנים כי אע''פ שאין בו כח לעשות זה הנה בו קצת מבוא ברפואת המורסות ובבשולם : (רלב"ג)


{ח}  וַיֹּ֤אמֶר חִזְקִיָּ֙הוּ֙ אֶֽל-יְשַׁעְיָ֔הוּ מָ֣ה א֔וֹת כִּֽי-יִרְפָּ֥א יְהוָ֖ה לִ֑י וְעָלִ֛יתִי בַּיּ֥וֹם הַשְּׁלִישִׁ֖י בֵּ֥ית יְהוָֽה:

 מצודת דוד  מה אות. רצה לומר : מה מאד יחשב לאות גדול ונפלא, כאשר ירפאני ה' מכל מכאוב החלי, ואעלה ביום השלישי אל בית ה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מה אות. מלת 'מה', יורה על גודל הדבר וחשיבותו, כמו (תהלים ח ט) : מה אדיר שמך : אות. מופת : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויאמר חזקיהו אל ישעיהו מה אות כי ירפא ה' לי. ראוי שתדע שלא היה זה מיעוט אמונה לחזקיהו אם בקש אות בזה וזה שכבר הודיעו ישעיהו כי גזירת הש''י היתה שימות ועתה כשהסכים להוסיף על ימיו חמש עשרה שנה אולי היה תנאי ר''ל אם יהיה חזקיהו באופן מהשלימות שיתכן שתדבק בו כמו ההשגחה ולזה לא היה סומך בזה חזקיהו אם לא שיתן לו אות שבזולת תנאי נתן לו השם יתברך זאת המתנה : (רלב"ג)


{ט}  וַיֹּ֣אמֶר יְשַׁעְיָ֗הוּ זֶה-לְּךָ֤ הָאוֹת֙ מֵאֵ֣ת יְהוָ֔ה כִּ֚י יַעֲשֶׂ֣ה יְהוָ֔ה אֶת-הַדָּבָ֖ר אֲשֶׁ֣ר דִּבֵּ֑ר הָלַ֤ךְ הַצֵּל֙ עֶ֣שֶׂר מַֽעֲל֔וֹת אִם-יָשׁ֖וּב עֶ֥שֶׂר מַעֲלֽוֹת:

 רש"י  הלך הצל עשר מעלות אם ישוב עשר מעלות. הרי זה מקרא קצר, כבר ירד הצל למעלות העשויות לשעות היום, כמו אורלויי''ן בלע''ז, שעושין האנשים לבחון שעות היום, חפץ אתה שימתין במקום שהוא שם כדי מהלך עשר שעות, או ישוב למעלה עשר מעלות, ויהא נראה כאילו הוא שחרית : (רש"י)

 מצודת דוד  וזה לך האות מאת ה'. המקום מעצמו אמר לתת לך אות על הדבר הזה, אשר תעלה ביום השלישי לבית ה' : הלך הצל עשר מעלות. מעלות היו עשויות מול החמה, לבחון בהם שעות היום, כי כל שעה ירד הצל מעלה אחת, ושאל לו באיזה אות יבחר יותר, אם שילך הצל במהלכו לפנים עשר מעלות, פתאום וברגע אחד [ ויהיה 'הלך' כמו 'ילך', עבר במקום עתיד, וכמוהו רבים במקרא ] או אם תרצה שישוב הצל אחורנית עשר מעלות : (מצודת דוד)

 רלב"ג  הלך הצל עשר מעלות אם ישוב עשר מעלות. ר''ל אם ישוב ללכת עשר מעלות אחרות בדרך שיהיו עשרים מעלות : (רלב"ג)


{י}  וַיֹּ֙אמֶר֙ יְחִזְקִיָּ֔הוּ נָקֵ֣ל לַצֵּ֔ל לִנְט֖וֹת עֶ֣שֶׂר מַעֲל֑וֹת לֹ֣א כִ֔י יָשׁ֥וּב הַצֵּ֛ל אֲחֹרַנִּ֖ית עֶ֥שֶׂר מַעֲלֽוֹת:

 רש"י  ויאמר יחזקיהו נקל לצל לנטות עשר מעלות. דבר קל הוא לנטות במקומו, ונוטה ועומד עשר מעלות אינו דבר הניכר כל כך, לא כן אלא ישוב הצל, ויהיה הדבר תימה, שראו שפנה היום לערוב, וחוזר להיות בוקר : (רש"י)

 מצודת דוד  נקל לצל לנטות. האות הזה שינטה הצל במהירות, הוא נקל מול אות החזרת הצל, כי בנטיות הצל במהירות, הלא תלך גלגל החמה במהלכו, ואך ימהר לכת במרוצה, ואין האות ניכר כל כך, ולזה ישוב הצל אחורנית, כי האות הזה יותר חזק וקשה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויאמר חזקיהו נקל לצל לנטות עשר מעלות. הנה זה הפסוק קשה מאד בפירושו וזה כי ידוע כי נטית הצל תהיה מצד תנוע' השמש ולפי תנוע' השמש מעט מעט יטה הצל מעט מעט וזה מבוא' בעצמו ובהיות הענין כן מה זה שאמר חזקיהו נקל לצל לנטות עשר מעלות איך חשב חזקיה נקל מה שהוא מהמופת נפלא מאד לא ראינו כמוהו בביאור אפילו למשה אשר לא קם כמוהו לכל האותות והמופתים אשר עשה כי המופתים ההם היו לשנות סדר אלו הדברים השפלים והוא יותר נפלא לאין שיעור מה שישתנה בו סדר הגרמים העליונים ובהיות הענין כן הנה יהיה זה המאמר מחזקיה בתכלית הסכלות ואיך ראוי שנחשוב זה עליו עם שלמותו הנראה מדבריו ואם אמרנו שלא היה זה המופת בתנועת השמש בעצמה יקשה מה שאמר בספר דברי הימים על מליצי שרי בבל שבאו לדרוש המופת אשר היה בארץ כי ידמה מזה המקום שזה המופת היה על דבר חליו לפי שבזה המקום אמר כי שמע כי חלה חזקיהו והנראה בעיני מפני כל זה שזה המופת היה בצל לא בשמש בעצמו וכבר ידעת בי העננים המתנועעים תחת השמש יביאו לפעמי' ניצוץ השמש בזולת מקומו הראוי לו וזה כבר נמצא בחוש הרבה ולפי שראה חזקיה מתנועת הרוח אז וקצת אידים שהיו תחת השמש שיקל להם בתנועתם המהירה להשיב הצל עשר מעלות כי באותו צד היתה תנועתם בקש מישעיה שיהיה הענין בהפך זה כדי שיוכר לו מופת השם יתברך והנה התפלל הנביא אל הש''י ושב הצל אחורנית עשר מעלות כמו ששאל חזקיה וזה המופת יתכן שנהיה בשחדש הש''י על דרך המופת אידים מתנועעים לצד ההוא ונרשם בהם ניצוץ השמש והביאוהו בתנועתם במהירות נפלא אל המקום ההוא עד שכבר היה זה תכף : (רלב"ג)


{יא}  וַיִּקְרָ֛א יְשַׁעְיָ֥הוּ הַנָּבִ֖יא אֶל-יְהוָ֑ה וַיָּ֣שֶׁב אֶת-הַצֵּ֗ל בַּֽ֠מַּעֲלוֹת אֲשֶׁ֨ר יָרְדָ֜ה בְּמַעֲל֥וֹת אָחָ֛ז אֲחֹֽרַנִּ֖ית עֶ֥שֶׂר מַעֲלֽוֹת: (פ)

 רש"י  אשר ירדה במעלות אחז. יום שמת אחז, נתקצר היום ומיהר הצל לירד עשר מעלות, כדי שלא יהא נספד, ואותן עשר שעות חזרו עכשיו לחזקיהו (סנהדרין צו א) : (רש"י)

 מצודת דוד  ויקרא וגו'. לעשות האות אשר בחר חזקיה : במעלות אחז. רצה לומר : זה האות נעשה בהמעלות אשר עשה אחז, ובהם שב הצל אחורנית עשר מעלות. ורבותינו ז''ל אמרו (סנהדרין צו א) ששב לאחור כחשבון שמיהרה לרדת בהמעלות ביום שמת אחז, לקצר את היום, להמעיט בהספדו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  במעלות אחז אחורנית. יתכן שבנה אחז אלו המעלות בבית המלכות, והנה שמע מלך בבל כי חלה חזקיה ולזה שלח מלאכיו שם וצוה אותם גם כן שידרשו המופת אשר היו בארץ אז מחיל סנחריב שמתו כלם בזולת יד אדם אך הכם מלאך ה' ולזה אמר ג''כ אשר הי' בארץ ואם היה זה שב אל המופת מהשמש הנה לא היה בארץ לבד אך בכל העולם : (רלב"ג)


{יב}  בָּעֵ֣ת הַהִ֡יא שָׁלַ֡ח בְּרֹאדַ֣ךְ בַּ֠לְאֲדָן בֶּֽן-בַּלְאֲדָ֧ן מֶֽלֶךְ-בָּבֶ֛ל סְפָרִ֥ים וּמִנְחָ֖ה אֶל-חִזְקִיָּ֑הוּ כִּ֣י שָׁמַ֔ע כִּ֥י חָלָ֖ה חִזְקִיָּֽהוּ:

 רש"י  כי שמע כי חלה. ועד אותו היום לא היה אדם חולה וחיה, ואיך שמע, למוד היה לאכול בשלש שעות ביום, וישן עד תשע, כיון שחזר גלגל חמה לחזקיהו, ניעור בתשע שעות ומצא שהוא שחרית, בקש להרוג את עבדיו, אמר אתם הנחתם אותי לישן יום ולילה, אמרו, גלגל חמה חזר, אמר להם : מי החזירו, אמרו לו : אלהיו של חזקיהו, כדאיתא בפסיקתא : (רש"י)

 מצודת דוד  כי חלה. על שנתרפא שלח לדרוש בשלומו דרך אהבה. ובדברי הימים (ב לב לא) נאמר ששלח לדרוש המופת הנעשה בחליו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בעת ההיא שלח בראדך בלאדן. ראוי שתדע כי אע''פ שהיה סנחריב מושל בבבל כמו שיראה ממה שאמר במה שקדם ויבא מלך אשור מבבל הנה היה שם מלך והיה תחת סנחריב והיה נותן לו מס שנה בשנה כי כן היה מנהגו עם כל המלכים שהיה כובש אותם והנה לפי דעתי נמשכה המלוכה למלכי אשור עד שבא נבוכדנצר מלך בבל והחזיק במלכות הזה ונמשך המלכות לו ולבנו ולבן בנו עד שבעים שנה : ספרים ומנחה אל חזקיהו. כבר ספר בספר ד''ה כי רבים היו מביאים מנחה לה' בירושלם ומגדנות לחזקיה והיה זה כן מפני מה ששמעו מהמופת שעשה ה' בחיל מלך אשור אז ידעו כל ממלכות הארץ כי ה' הוא האלהים ולזה ספר זה שם אחר ספור זה המופת אשר עשה ה' בחיל מלך אשור : (רלב"ג)


{יג}  וַיִּשְׁמַ֣ע עֲלֵיהֶם֮ חִזְקִיָּהוּ֒ וַיַּרְאֵ֣ם אֶת-כָּל-בֵּ֣ית נְכֹתֹ֡ה אֶת-הַכֶּסֶף֩ וְאֶת-הַזָּהָ֨ב וְאֶת-הַבְּשָׂמִ֜ים וְאֵ֣ת | שֶׁ֣מֶן הַטּ֗וֹב וְאֵת֙ בֵּ֣ית כֵּלָ֔יו וְאֵ֛ת כָּל-אֲשֶׁ֥ר נִמְצָ֖א בְּאֽוֹצְרֹתָ֑יו לֹֽא-הָיָ֣ה דָבָ֗ר אֲ֠שֶׁר לֹֽא-הֶרְאָ֧ם חִזְקִיָּ֛הוּ בְּבֵית֖וֹ וּבְכָל-מֶמְשַׁלְתּֽוֹ:

 רש"י  בית נכתה. בית גנזי בשמיו, כמו (בראשית לז כה) : נכאת וצרי ולוט : ואת שמן הטוב. יש פותרין שמן המשחה, ויש פותרים שמן אפרסמון (בלסמון), שהוא מצוי בארץ ישראל, שנאמר (ביחזקאל כז יז) : יהודה וישראל המה רוכליך בחטי מנית ופנג. וראיתי בספר יוסיפון : פנג הוא אפרסמון, וגדל ביריחו, ועל שם הריח נקרא יריחו : לא היה דבר. את הארון והלוחות וספר התורה (פרקי דרבי אליעזר פרק נב, עיין שיר השירים רבה ג ד) : (רש"י)

 מצודת דוד  וישמע עליהם. יתכן שבקשו להראות להם את כל בית נכתו, ושמע עליהם והראם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נכתה. ענין אוצר נחמד, וכן (בראשית לז כה) : נכאת וצרי, שרוצה לומר : דברים נחמדים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וישמע עליהם חזקיהו. ר''ל שכבר שמע בעבורם מה שבקשו ממנו והגיד להם כל אשר שאלו והראם את כל בית נכתה הנה הוא קבוץ על חמודותיו ואחר זה פרט מה שהיה שם והוא כסף וזהב ובשמים ושמן הטוב והוא שמן אפרסמון שלא היה נמצא כי אם בארצו ובמקום אחד ממנו לבד והוא נקרא בלסמי בלעז : ואת בית כליו ואת כל אשר נמצא באוצרותיו. יתכן שהראה אותם ג''כ הדברי' החמודים שהיו לו בממשלתו והנה היה רע בעיני ה' אשר עשה כי גבה לבו על הש''י כי הם באו לדרוש את המופת לכבוד הש''י ולא היה ראוי לחזקיה להגדיל עצמו בזה אבל היה ראוי שיתן הגדולה והכבוד לש''י ויראה להם גדולת הש''י כי על זה באו ולזה גנה אותו בספר ד''ה על זה כי הוא לא השיב לש''י מהכבוד על זה המופת שעשה לו שהוסיף על ימיו מה שהוא ראוי אבל גבה לבו ולזה היה עליו קצף ועל יהודה וירושלם והנה הקצף היה מה שאמר לו ישעיה הנביא על זה : (רלב"ג)


{יד}  וַיָּבֹא֙ יְשַֽׁעְיָ֣הוּ הַנָּבִ֔יא אֶל-הַמֶּ֖לֶךְ חִזְקִיָּ֑הוּ וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו מָ֥ה אָמְר֣וּ | הָאֲנָשִׁ֣ים הָאֵ֗לֶּה וּמֵאַ֙יִן֙ יָבֹ֣אוּ אֵלֶ֔יךָ וַיֹּ֙אמֶר֙ חִזְקִיָּ֔הוּ מֵאֶ֧רֶץ רְחוֹקָ֛ה בָּ֖אוּ מִבָּבֶֽל:

 רש"י  מארץ רחוקה באו. זה אחד משלשה שבדקן הקב''ה ומצאן עביט של מים עכורים, קין, יחזקיהו, ובלעם. קין, (בראשית ד ט) - לא ידעתי השומר אחי אנכי, היה לו לומר רבונו של עולם הלא כל הנסתרות גלויות לך, כדאיתא בתנחומא (ראה במדבר רבה כ ו). בלעם - שאמר לו המקום (במדבר כב ט) מי האנשים האלה עמך, היה לו לומר ה' אלהים אתה ידעת, כמו שנאמר ביחזקאל (לז ג), והוא השיב בגאוה, בלק בן צפור - מלך מואב שלח אלי, הרבה מבקשים יש לי. חזקיהו - היה לו להשיב לישעיהו, אתה נביאו של מקום, ואתה שואל אלי, התחיל חזקיה מתגאה ואמר : מארץ רחוקה באו אלי, לכך נענש, ועל ששמח עליהם והאכילם על שלחנו (סנהדרין קד א) : (רש"י)

 מצודת ציון  ומאין. מאוזה מקום : (מצודת ציון)


{טו}  וַיֹּ֕אמֶר מָ֥ה רָא֖וּ בְּבֵיתֶ֑ךָ וַיֹּ֣אמֶר חִזְקִיָּ֗הוּ אֵ֣ת כָּל-אֲשֶׁ֤ר בְּבֵיתִי֙ רָא֔וּ לֹא-הָיָ֥ה דָבָ֛ר אֲשֶׁ֥ר לֹֽא-הִרְאִיתִ֖ם בְּאֹצְרֹתָֽי: {טז}  וַיֹּ֥אמֶר יְשַׁעְיָ֖הוּ אֶל-חִזְקִיָּ֑הוּ שְׁמַ֖ע דְּבַר-יְהוָֽה: {יז}  הִנֵּה֮ יָמִ֣ים בָּאִים֒ וְנִשָּׂ֣א | כָּל-אֲשֶׁ֣ר בְּבֵיתֶ֗ךָ וַאֲשֶׁ֨ר אָצְר֧וּ אֲבֹתֶ֛יךָ עַד-הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה בָּבֶ֑לָה לֹֽא-יִוָּתֵ֥ר דָּבָ֖ר אָמַ֥ר יְהוָֽה:

 רש"י  לא יותר דבר. מדה כנגד מדה, לא היה דבר : ומבניך. חנניה מישאל ועזריה : (רש"י)

 מצודת דוד  ונשא. יהיה נשא ונלקח : ואשר אצרו. אשר טמנו באוצר : לא יותר דבר. מכל אשר בביתך : (מצודת דוד)


{יח}  וּמִבָּנֶ֜יךָ אֲשֶׁ֨ר יֵצְא֧וּ מִמְּךָ֛ אֲשֶׁ֥ר תּוֹלִ֖יד (יקח) יִקָּ֑חוּ וְהָיוּ֙ סָֽרִיסִ֔ים בְּהֵיכַ֖ל מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל:

 מצודת דוד  ומבניך. הם דניאל חנניה מישאל ועזריה : אשר יצאו ממך אשר תוליד. כפל הדבר פעמים ושלש כדרך המקרא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  סריסים. שרים וממונים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אשר יצאו ממך אשר תוליד. זה לאות שלא היו בנים לחזקיה בעת זאת הנבואה אך אחר שלש שנים הוליד מנשה שמלך אחריו והנה אמר ובניך על זרעו ואם הוא רחוק כי כל זרע אדם יקראו בניו אפי' לאלף דור כמו שנקרא אנחנו היום בני ישראל : (רלב"ג)


{יט}  וַיֹּ֤אמֶר חִזְקִיָּ֙הוּ֙ אֶֽל-יְשַֽׁעְיָ֔הוּ ט֥וֹב דְּבַר-יְהוָ֖ה אֲשֶׁ֣ר דִּבַּ֑רְתָּ וַיֹּ֕אמֶר הֲל֛וֹא אִם-שָׁל֥וֹם וֶאֱמֶ֖ת יִהְיֶ֥ה בְיָמָֽי:

 רש"י  טוב דבר ה'. מאחר שבימי יהיה שלום : (רש"י)

 מצודת דוד  טוב דבר ה'. טוב הדבר בעיני, ופירש דבריו ואמר, הלוא אם יהיה שלום בימי, וה' יאמת לי הבטחתו זו, אינני חושש במה שיהיה אחרי מותי : (מצודת דוד)


{כ}  וְיֶ֨תֶר דִּבְרֵ֤י חִזְקִיָּ֙הוּ֙ וְכָל-גְּב֣וּרָת֔וֹ וַאֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֗ה אֶת-הַבְּרֵכָה֙ וְאֶת-הַתְּעָלָ֔ה וַיָּבֵ֥א אֶת-הַמַּ֖יִם הָעִ֑ירָה הֲלֹא-הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל-סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה:

 רש"י  ואשר עשה את הברכה וגו'. בדברי הימים : (רש"י)

 מצודת דוד  את המים. מוצא מי גיחון שהיתה מחוץ לעיר, הביא העירה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הברכה. בנין אבנים על אסיפת המים : התעלה. חפירה למים : (מצודת ציון)


{כא}  וַיִּשְׁכַּ֥ב חִזְקִיָּ֖הוּ עִם-אֲבֹתָ֑יו וַיִּמְלֹ֛ךְ מְנַשֶּׁ֥ה בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו: (פ)

מלכים ב פרק-כא

{א}  בֶּן-שְׁתֵּ֨ים עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ מְנַשֶּׁ֣ה בְמָלְכ֔וֹ וַחֲמִשִּׁ֤ים וְחָמֵשׁ֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֥ם אִמּ֖וֹ חֶפְצִי-בָֽהּ: {ב}  וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כְּתֽוֹעֲבֹת֙ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ הוֹרִ֣ישׁ יְהוָ֔ה מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

 מצודת ציון  הוריש. גירש : (מצודת ציון)

 מלבי"ם  ויעש הרע חושב ממדרגה למדרגה תחלה עשה הרע בעצמו, ואחר כך, (מלבי"ם)


{ג}  וַיָּ֗שָׁב וַיִּ֙בֶן֙ אֶת-הַבָּמ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר אִבַּ֖ד חִזְקִיָּ֣הוּ אָבִ֑יו וַיָּ֨קֶם מִזְבְּחֹ֜ת לַבַּ֗עַל וַיַּ֤עַשׂ אֲשֵׁרָה֙ כַּאֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֗ה אַחְאָב֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּשְׁתַּ֙חוּ֙ לְכָל-צְבָ֣א הַשָּׁמַ֔יִם וַֽיַּעֲבֹ֖ד אֹתָֽם:

 מצודת ציון  צבא השמים. כוכבים ומזלות : (מצודת ציון)

 מלבי"ם  וישב ויבן את הבמות הבמות היו רובם לשמים והיה בהם חטא שאסור להקריב חוץ למקדש, וחזקיה הסיר הבמות והוא בנה אותם וזה היה להחטיא את הרבים, (וגם כלל בזה הבמות שהיו לעבודה זרה, ולכן אמר פה הבמות אשר אבד שזה על הבמות שהיו לשמים, ובדברי הימים אמר הבמות אשר נתץ חזקיה, שרצה לומר הבמות שהיו לעבודה זרה שהיו צריכים נתיצה), מוסיף בחטאי עצמו שהקים מזבחות לבעל ויעש אשרה שהבעל היה מיוחד לשמש והאשרה לירח ושניהם עשה אחאב, (ובכאן אמר ויקם מזבחות לבעל ויעש אשרה ובדברי הימים אמר לבעלים בלשון רבים וכן אמר ויעש אשרות, כי בכאן אמר כאשר עשה אחאב ואחאב עשה לבעל א', ובדברי הימים ספר שאחר כך הוסיף גם לבעלים רבים נוסף על מעשה אחאב לכן לא אמר שם כאשר עשה אחאב) והוסיף על אחאב שהשתחוה ליתר צבא השמים ויעבד אותם, העבודה מוסף על השתחויה שהשתחויה תהיה גם לשם כבוד בשחושב שהוא אמצעי בין ה' וכמו שמכבדים שרי המלך, אבל העבודה מורה שחושב שהיא אלהית :(מלבי"ם)


{ד}  וּבָנָ֥ה מִזְבְּחֹ֖ת בְּבֵ֣ית יְהוָ֑ה אֲשֶׁר֙ אָמַ֣ר יְהוָ֔ה בִּירוּשָׁלִַ֖ם אָשִׂ֥ים אֶת-שְׁמִֽי:

 מצודת דוד  אשר אמר וגו'. כאילו המקרא קובל עליו לומר, ראו מה עשה, הלא ה' אשר שמה ישכון, והוא שם שמה מזבחות להאשרה : בירושלים. בבית העומד בירושלים : אשים את שמי. רצה לומר : אשרה שכינתי : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  (ד-ה) ובנה וכו' ויבן וכו' הוסיף שבנה מזבחות בבית ה' חוץ ממזבח המיוחד ע''פ התורה וזה בנה להקריב לה' לומר שגם בעבודת ה' יש עבודות נפרדות, וזה כפירה באחדות ה', ותכלית ענינו שעל ידי כן בנה גם מזבחות לצבא השמים בחצרות בית ה', והיו מזבחות לה' בבית, ולצבא השמים בחצרות, כאילו הם מנהיגים חיצונית העולם, וה' כמלך המנהיג בפנים, והיה בזה שיתוף שם שמים ודבר אחר, ולכן כתוב בראשון ובנה בעבר גמור ובשני כתב ויבן בעבר המהופך לעתיד (שכלל אצלי שהעבר בוי''ו המחבר מורה על המשך הפעולה וקרוב עם ההוה), כי זה לא היה תכלית מעשהו רק מה שגמר ויבן מזבחות לצבא השמים, ומ''ש אשר אמר ה' בירושלים אשים את שמי, הוא טעם למעשהו שיען שירושלים נבחרה לשכינת ה' והנהגתו, בא בכפירתו לשום לו שותפים ועוזרים לו בהנהגה החיצונה המרומז בחצרות הבית נוסף על הנהגתו בפנים הבית :(מלבי"ם)


{ה}  וַיִּ֥בֶן מִזְבְּח֖וֹת לְכָל-צְבָ֣א הַשָּׁמָ֑יִם בִּשְׁתֵּ֖י חַצְר֥וֹת בֵּית-יְהוָֽה:

 מצודת דוד  בשתי חצרות. עזרת כהנים ועזרת ישראל : (מצודת דוד)


{ו}  וְהֶעֱבִ֤יר אֶת-בְּנוֹ֙ בָּאֵ֔שׁ וְעוֹנֵ֣ן וְנִחֵ֔שׁ וְעָ֥שָׂה א֖וֹב וְיִדְּעֹנִ֑ים הִרְבָּ֗ה לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָ֖ה לְהַכְעִֽיס:

 מצודת דוד  והעביר וכו'. היא עבודת המולך : ועונן וגו'. המה מעשה כשפים. (ז) בבית. פסל האשרה שעשה, שם אותם בבית ה' : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  והעביר אחר כך התחיל תועבות הכנענים החמורים שהוא עבודת המולך ונחש ועשה אוב וידעוני והכתוב העיד שהיה תכלית מעשהו להכעיס את ה' לא לתיאבון או בשגגה, ובדברי הימים כתוב והוא העביר את בניו באש בגיא בן הנום, י''ל כיון שעשה להכעיס תחלה העביר בן אחד דמעביר כל זרעו פטור, וזה יספר במלכים ובדברי הימים מספר שאחר כך העביר יתר בניו, (כי אמון נולד אחר שעשה תשובה, כי אמון היה בן כ''ב במלכו) וכדי שלא יפטר על ידי כן מן העונש, העביר הבן השני בעצמו שלא על ידי הכומרים, שמ''ש ומזרעך לא תתן להעביר למולך ודרשו מזרעך ולא כל זרעו, מיירי בנותן לידי הכומרים כי העביר ולא מסר פטור, ואם כן אם העביר בן אחד כפי חק המולך שמסרו לכומרים והשני העביר בעצמו שלא על ידי הכומרים חייב על הראשון אף לדעת הכסף משנה שס''ל (שלא כדעת התוס') שאם העביר בן הראשון ואחר כך העביר כל זרעו פטור ממיתה, זה דוקא אם העביר כפי חק המולך, שצריך שימסרנו לכומרים ויחזור ויטול מהם, ועל זה אמר שם הוא העביר את בניו רצה לומר הוא בעצמו שלא באמצעות הכומרים, ולכן אמר שם בגיא בן הנם, שמכ''מ היה בגיא בן הנם במקום התופת :(מלבי"ם)


{ז}  וַיָּ֕שֶׂם אֶת-פֶּ֥סֶל הָאֲשֵׁרָ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה בַּבַּ֗יִת אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֶל-דָּוִד֙ וְאֶל-שְׁלֹמֹ֣ה בְנ֔וֹ בַּבַּ֨יִת הַזֶּ֜ה וּבִירוּשָׁלִַ֗ם אֲשֶׁ֤ר בָּחַ֙רְתִּי֙ מִכֹּל֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אָשִׂ֥ים אֶת-שְׁמִ֖י לְעוֹלָֽם:

 מלבי"ם  וישם זה היה התועבה היותר גדולה שהעמיד פסל האשרה בתוך הבית, עד שהשוה את עבודת נכר לעבודת ה' (וכמ''ש כי קצר המצע מהשתרע מהשתרר עליו שני רעים שהשוום כרעים יחד), ובדברי הימים אמר את פסל הסמל. כי אחר כך הוסיף ברשעו ועשה סמל, שהוא פסל של ד' צורות וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה סנהדרין ק''ג ורבה דברים פ''ב, להיות מכוין כנגד ד' חיות הנושאות את הכסא את זה לעומת זה, וכמ''ש (דברים ד') ועשיתם פסל תמונת כל סמל, וחושב ד' מינים תבנית בהמה תבנית צפור תבנית דג תבנית רמש, שהם החי והמעופף והשוחה והחי במים ויבשה (חוץ מתבנית זכר שהוא כלל אל כל המינים), וזה היה סמל הקנאה (שכתוב ביחזקאל ח') שהיה מצפון לשער המזבח בפנים, וברבה ויקרא (פט''ז) כנגע נראה לי בבית על צלם של מנשה שהיה מכוון כנגד ד' מראות נגעים, בבית אשר אמר ה' אל דוד וזה מגדיל חטאו בד' דברים, א. אחר שה' קבע מקום זה למשכן שם קדשו לעולם, ב. שבחר במקום זה מכל שבטי ישראל, כאילו כל הנעשה בבית הזה מהעבודה היא נעשה מכללות ישראל שכולם משתתפים שם, ושם הקשר שי''ל עם עם סגולתו :(מלבי"ם)


{ח}  וְלֹ֣א אֹסִ֗יף לְהָנִיד֙ רֶ֣גֶל יִשְׂרָאֵ֔ל מִן-הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לַֽאֲבוֹתָ֑ם רַ֣ק | אִם-יִשְׁמְר֣וּ לַעֲשׂ֗וֹת כְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֔ים וּלְכָל-הַ֨תּוֹרָ֔ה אֲשֶׁר-צִוָּ֥ה אֹתָ֖ם עַבְדִּ֥י מֹשֶֽׁה:

 מצודת דוד  ולא אוסיף. גם זה מדברי ה' שאמר לדוד ולשלמה : אשר צויתים. הם אנכי ולא יהיה לך וגו' ששמעו מפי הגבורה. אשר צוה אותם עבדי משה. הם שאר המצות כולם, ששמעו ממשה הנאמר לו מפי ה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  להניד. מלשון נדידה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם  ולא, ג. שתלה בזה תנאי שעל ידי המקדש לא אוסיף להניד רגל ישראל מן האדמה וכמ''ש ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עולה לענותו וכמש''פ שם, וכמ''ש (ברכות ד' ז') ושם איתא כתיב (בשמואל) לענותו וכתיב (בדברי הימים) לכלותו מתחלה לענותו ולבסוף לכלותו, רצה לומר בדברי הימים מדבר אחר חטא שלמה, ולכן כאן אמר ולא אוסיף להניד ובדברי הימים אמר ולא אוסיף להסיר שהוא ההסרה לגמרי כי אחר החטא לא הבטיח על העינוי והנדוד רק על הכליון וההסרה לגמרי, ד. אמנם היה בזה תנאי שרק אם ישמרו לעשות ככל אשר צויתים, רצה לומר ציווי הנביאים ותורה שבעל פה ולכל התורה רצה לומר תורת הכתב שצוה משה :(מלבי"ם)


{ט}  וְלֹ֖א שָׁמֵ֑עוּ וַיַּתְעֵ֤ם מְנַשֶּׁה֙ לַעֲשׂ֣וֹת אֶת-הָרָ֔ע מִן-הַ֨גּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ הִשְׁמִ֣יד יְהוָ֔ה מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

 מצודת דוד  ולא שמעו. אבל המה לא שמעו, כי מנשה התעה אותם לעשות הרע, עוד יותר מן העמים וכו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויתעם. מלשון תועה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם  ולא שמעו ויתעם מנשה רצה לומר על ידי שלא שמעו לדברי התורה על ידי כן היה יכול מנשה להטעותם, שאם היו שומעים לתורת משה היו מורדים בו ולא היו מניחים אותו להעמיד צלם בהיכל שזה היה חטא הרבים לא חטא המלך לבדו, כי המקדש שייך אל הכלל כמ''ש אשר בחרתי מכל שבטי ישראל רצה לומר שכולם משתתפים בו, ובזה היו ב' דברים, א. שהתעם לעשות הרע, ב. מן הגוים אשר השמיד שהרעו יותר מן הכנענים :(מלבי"ם)


{י}  וַיְדַבֵּ֧ר יְהוָ֛ה בְּיַד-עֲבָדָ֥יו הַנְּבִיאִ֖ים לֵאמֹֽר:

 רש"י  ביד עבדיו הנביאים. נחום וחבקוק, ולפי שהיה מנשה רשע, לא נקראו על שמו לפרש שבימיו היו : (רש"י)

 מצודת דוד  וידבר ה'. ולכן דבר ה' וכו' : (מצודת דוד)


{יא}  יַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה מְנַשֶּׁ֤ה מֶֽלֶךְ-יְהוּדָה֙ הַתֹּעֵב֣וֹת הָאֵ֔לֶּה הֵרַ֕ע מִכֹּ֛ל אֲשֶׁר-עָשׂ֥וּ הָאֱמֹרִ֖י אֲשֶׁ֣ר לְפָנָ֑יו וַיַּחֲטִ֥א גַֽם-אֶת-יְהוּדָ֖ה בְּגִלּוּלָֽיו: (פ)

 מלבי"ם  יען כלל ב' דברים, א. התועבות שעשה שהיו גרועים ממעשה האמורי, ב. שהחטיא גם את יהודה, רצה לומר כי גם אחז הפליג ברשע אבל היה ביניהם הבדלים, שאחז עצמו לא הרע כל כך, וכמ''ש (סנהדרין ק''ג) שאחז חתם התורה ומנשה קדר האזכרות, כי אחז לא עשה להכעיס רק רצה לפרק עול, אבל מנשה עשה להכעיס, וע''כ אמרו (שם דף ק''ד) שאחז היה לו בושת פנים מישעיה ומנשה הרג לישעיה, כי היה מומר להכעיס ואחז היה רק לתיאבון, ב. שאחז לא הטה את כלל ישראל שלא היו כולם הולכים אחר מעשיו וע''כ אמרו שאחז העמידו בעליה, כי לא היה לו כח להעמיד צלם בהיכל כי העם לא נמשכו אחריו, אבל מנשה החטיא את יהודה בגלוליו :(מלבי"ם)


{יב}  לָכֵ֗ן כֹּֽה-אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הִנְנִי֙ מֵבִ֣יא רָעָ֔ה עַל-יְרוּשָׁלִַ֖ם וִֽיהוּדָ֑ה אֲשֶׁר֙ כָּל-(שמעיו) שֹׁ֣מְעָ֔הּ תִּצַּ֖לְנָה שְׁתֵּ֥י אָזְנָֽיו:

 רש"י  תצלנה. לשון מצלתים, טינטני''ר בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  תצלנה. כל אחת מאזניו, תרעד ותתנועע מגודל החרדה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תצלנה. ענין תנועות הרעדה, כמו (חבקוק ג טז) צללו שפתי : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אשר כל שומעיו תצלנה שתי אזניו. ר''ל שמרוב התרועה וההפעלות שיקרה לו מזאת השמועה הרעה ידמה לו שיהי' קול הברה באזניו : (רלב"ג)


{יג}  וְנָטִ֣יתִי עַל-יְרוּשָׁלִַ֗ם אֵ֚ת קָ֣ו שֹֽׁמְר֔וֹן וְאֶת-מִשְׁקֹ֖לֶת בֵּ֣ית אַחְאָ֑ב וּמָחִ֨יתִי אֶת-יְרוּשָׁלִַ֜ם כַּֽאֲשֶׁר-יִמְחֶ֤ה אֶת-הַצַּלַּ֙חַת֙ מָחָ֔ה וְהָפַ֖ךְ עַל-פָּנֶֽיהָ:

 רש"י  משקולת. הוא חוט שהבונים חומה קושרין בו עופרת לכוין בו את החומה : ימחה את הצלחת. יקנח את הקערה : (רש"י)

 מצודת דוד  קו שומרון. רצה לומר : כדרך הבנאי, אשר ינטה קו ליישר ולהשוות הבנין, כמו כן הרעה אשר תבוא לירושלים, תדמה לרעת שמרון : ואת משקולת. היא העופרת הקשורה בהקו, לשקול ולהכביד למטה : ומחיתי. אקנח אותה מכל אשר בה, כמו שמקנחין את הצלחת, ומהפכין אותה על פיה אחר הקנוח שלא תתטנף, כן יהיה סוף הקנוח של ירושלים, כי לאחר שתתרוקן מכל, תהיה נהפכת וחרבה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קו. חבל : ומחיתי. מלשון מחיה ומחיקה, ורוצה לומר, אקנח : הצלחת. הוא כעין קדירה, כמו (דברי הימים ב לה יג) : ובדודים ובצלחת : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ונטיתי על ירושלם וגו'. ר''ל שתנתן ביד אויב כמו שנתנה שומרון ביד מלך אשור : ואת משקולת בית אחאב. הוא אבן העופרת שבונין בו ואמר זה על צד המשל לענין חורבן בית אחאב והכלותו וכן אמר שיכלו מירושל' יושביו : ומחיתי. והכיתי : כאשר ימחה את הצלחת. ר''ל כמו שיכה איש את הקערה מלאה תבשיל שבהכותו אותה תתהפך על פניה ולא ישאר בקערה דבר מהתבשיל שיהיה בה : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ונטיתי את קו שומרון הקו מודדים בה את החומה ארכה ורחבה והמשקולת מכונים אותה בגובהה, ומצייר כי על שומרון נטה קו תהו להחריבה מתחת ועל בית אחאב נטה משקולת להשמידו בגבהה, רצה לומר שאין לו חלק לעוה''ב (על מה שכתוב בישעיה כ''ח על ושמתי משפט לקו וצדקה למשקלת), ומחיתי כמו שממחין ומקנחין את הצלחת להסיר כל הנדבק בו ואחר כך הופכים על פניו בל יתנו שם עוד ד''א, כן יסיר כל העם הנמצא בירושלים וילכו בגולה ואחר כך יחריבנה עד שלא יהיה באפשר עוד לדור שם מחדש :(מלבי"ם)


{יד}  וְנָטַשְׁתִּ֗י אֵ֚ת שְׁאֵרִ֣ית נַחֲלָתִ֔י וּנְתַתִּ֖ים בְּיַ֣ד אֹֽיְבֵיהֶ֑ם וְהָי֥וּ לְבַ֛ז וְלִמְשִׁסָּ֖ה לְכָל-אֹיְבֵיהֶֽם:

 מצודת דוד  שארית נחלתי. כי שאר שבטי ישראל כבר הגלו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ונטשתי. ועזבתי : ולמשסה. ענין דריכה ורמיסה, כמו (ישעיהו מב כד) : מי נתן למשיסה יעקב : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ונטשתי את שארית נחלתי. הנה קרא מלכות יהוד' שארית נחלתו כי הוא לבדו נשאר מנחלת הש''י שהוא עם ישראל כי השאר הגלה מלך אשור : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ונטשתי ואחר כך יטשם מעל אדמתם אל ארץ אחרת, ושם יתנם ביד אויביהם, ויהיו בידם לבז ולמשסה כמו שהיה בעם הנשאר בדלת הארץ לכורמים וליוגבים שהלכו למצרים ושם נפלו שדוד :(מלבי"ם)


{טו}  יַ֗עַן אֲשֶׁ֨ר עָשׂ֤וּ אֶת-הָרַע֙ בְּעֵינַ֔י וַיִּהְי֥וּ מַכְעִסִ֖ים אֹתִ֑י מִן-הַיּ֗וֹם אֲשֶׁ֨ר יָצְא֤וּ אֲבוֹתָם֙ מִמִּצְרַ֔יִם וְעַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה:

 מצודת דוד  ועד היום הזה. ולכן עתה נתמלא הסאה : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  יען מפרש, כי הגם שמנשה עשה תשובה כנזכר בדברי הימים לא שב ה' מחרון אפו, משני טעמים, א. שהעם לא עזבו תועבותיהם רק מנשה א''ל לעבוד את ה' אבל הם לא שבו מדרכם, וזה שכתוב יען אשר עשו את הרע בעיני ולא עוד אלא שגלגל עליהם כל עונות אבותם (כמ''ש על ביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם כיון שאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם פוקד עון אבות על בנים כמ''ש בברכות דף ז'), וזה שכתוב ויהיו מכעיסים אותי מן היום אשר יצאו אבותם ממצרים וכו' :(מלבי"ם)


{טז}  וְגַם֩ דָּ֨ם נָקִ֜י שָׁפַ֤ךְ מְנַשֶּׁה֙ הַרְבֵּ֣ה מְאֹ֔ד עַ֛ד אֲשֶׁר-מִלֵּ֥א אֶת-יְרוּשָׁלִַ֖ם פֶּ֣ה לָפֶ֑ה לְבַ֤ד מֵֽחַטָּאתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר הֶחֱטִ֣יא אֶת-יְהוּדָ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה:

 מצודת דוד  עד אשר מלא. כי בראות העם שהקל מנשה בשפיכת דם, למדו ממנו ושפכו גם המה, ויחשב העון אף למנשה כאילו הוא היה הממלא : פה לפה. רצה לומר : משער לשער : בעיני ה'. שבין האדם למקום : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד. ידמה שהוא היה הורג כל מי שלא הסכים לעבוד ע''ג והנביאים המוכיחי' אותם כמו שעשת' איזבל שהרג' את נביאי ה' : (רלב"ג)

 מלבי"ם  וגם, ב. שהגם שמנשה שב מע''א לא שב על הרצח אשר עשה ועל יתר תועבותיו, וזה שכתוב וגם דם נקי שפך מנשה, שמלבד מחטאתו אשר החטיא את יהודה הוא עצמו נשאר בידו חטא שפיכת דמים, וע''כ לא זכר בכאן שעשה תשובה כמו שהזכיר בדברי הימים וכמ''ש (לקמן כ''ג) אך לא שב ה' מחרון אפו הגדול וכו' אשר הכעיסו מנשה, ובסי' כ''ד אך ע''פ ה' היתה ביהודה וכו' בחטאת מנשה וגם דם הנקי אשר שפך וכן בירמיה ט''ו :(מלבי"ם)


{יז}  וְיֶ֨תֶר דִּבְרֵ֤י מְנַשֶּׁה֙ וְכָל-אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְחַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֑א הֲלֹא-הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל-סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה: {יח}  וַיִּשְׁכַּ֤ב מְנַשֶּׁה֙ עִם-אֲבֹתָ֔יו וַיִּקָּבֵ֥ר בְּגַן-בֵּית֖וֹ בְּגַן-עֻזָּ֑א וַיִּמְלֹ֛ךְ אָמ֥וֹן בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו: (פ)

 מצודת דוד  בגן ביתו. בהגן שהיה לו בביתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בגן עזא. כך שם הגן : (מצודת ציון)


{יט}  בֶּן-עֶשְׂרִ֨ים וּשְׁתַּ֤יִם שָׁנָה֙ אָמ֣וֹן בְּמָלְכ֔וֹ וּשְׁתַּ֣יִם שָׁנִ֔ים מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ מְשֻׁלֶּ֥מֶת בַּת-חָר֖וּץ מִן-יָטְבָֽה: {כ}  וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כַּאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה מְנַשֶּׁ֥ה אָבִֽיו: {כא}  וַיֵּ֕לֶךְ בְּכָל-הַדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁר-הָלַ֣ךְ אָבִ֑יו וַֽיַּעֲבֹ֗ד אֶת-הַגִּלֻּלִים֙ אֲשֶׁ֣ר עָבַ֣ד אָבִ֔יו וַיִּשְׁתַּ֖חוּ לָהֶֽם: {כב}  וַיַּעֲזֹ֕ב אֶת-יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתָ֑יו וְלֹ֥א הָלַ֖ךְ בְּדֶ֥רֶךְ יְהוָֽה:

 רלב"ג  ויעזוב את ה' אלהי אבותיו ולא הלך בדרך ה'. ר''ל שכבר נפרד מכל וכל מדרך ה' : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויעזב כי מנשה שב אחר כך בתשובה ויכנע מאלהי אבותיו אבל אמון לא שב כלל :(מלבי"ם)


{כג}  וַיִּקְשְׁר֥וּ עַבְדֵֽי-אָמ֖וֹן עָלָ֑יו וַיָּמִ֥יתוּ אֶת-הַמֶּ֖לֶךְ בְּבֵיתֽוֹ:

 מצודת ציון  ויקשרו. ענין מרד : (מצודת ציון)


{כד}  וַיַּךְ֙ עַם-הָאָ֔רֶץ אֵ֥ת כָּל-הַקֹּשְׁרִ֖ים עַל-הַמֶּ֣לֶךְ אָמ֑וֹן וַיַּמְלִ֧יכוּ עַם-הָאָ֛רֶץ אֶת-יֹאשִׁיָּ֥הוּ בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו: {כה}  וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י אָמ֖וֹן אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא-הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל-סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה: {כו}  וַיִּקְבְֹּ֥ר אֹת֛וֹ בִּקְבֻרָת֖וֹ בְּגַן-עֻזָּ֑א וַיִּמְלֹ֛ךְ יֹאשִׁיָּ֥הוּ בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו: (פ)

 מצודת דוד  בקבורתו. אשר כרה לעצמו בחייו : (מצודת דוד)

מלכים ב פרק-כב

{א}  בֶּן-שְׁמֹנֶ֤ה שָׁנָה֙ יֹאשִׁיָּ֣הוּ בְמָלְכ֔וֹ וּשְׁלֹשִׁ֤ים וְאַחַת֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ יְדִידָ֥ה בַת-עֲדָ֖יָה מִבָּצְקַֽת: {ב}  וַיַּ֥עַשׂ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַיֵּ֗לֶךְ בְּכָל-דֶּ֙רֶךְ֙ דָּוִ֣ד אָבִ֔יו וְלֹא-סָ֖ר יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאול: (פ)

 רלב"ג  וילך בכל דרך דוד אביו ולא סר ימין ושמאל. ר''ל אף על פי ששלחה לו חולד' הנביאה יען רך לבבך ותכנע מפני ה' אין הרצון בזה שחטא יאשיהו קודם זה אך הרצון בו שבעת שמעו את הרעה הזאת אשר נגזרה מאת ה' על ירושל' השתדל על כל פנים לתקן את אשר עותוהו הראשונים כי קודם זה לא היה יודע הרע שנגזר עליהם אך היה עושה הישר בעיני ה' וזה לא היה מספיק לו להשיב חרון אף ה' ממנו אבל היה ראוי שיוסיף לו דבקו' בש''י בדרך שיהיה מושגח השגחה ימלטו בה מזה הרע הנגזר מאת הש''י ולזה תמצא שהשתדל יאשיה להשיב ישראל לעם לה' כדי שיסור מהם זה הרע ולבער בשלמות את כל הנעשה לע''ג : (רלב"ג)


{ג}  וַיְהִ֗י בִּשְׁמֹנֶ֤ה עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ יֹאשִׁיָּ֑הוּ שָׁלַ֣ח הַ֠מֶּלֶךְ אֶת-שָׁפָ֨ן בֶּן-אֲצַלְיָ֤הוּ בֶן-מְשֻׁלָּם֙ הַסֹּפֵ֔ר בֵּ֥ית יְהוָ֖ה לֵאמֹֽר: {ד}  עֲלֵ֗ה אֶל-חִלְקִיָּ֙הוּ֙ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֔וֹל וְיַתֵּ֣ם אֶת-הַכֶּ֔סֶף הַמּוּבָ֖א בֵּ֣ית יְהוָ֑ה אֲשֶׁ֥ר אָסְפ֛וּ שֹׁמְרֵ֥י הַסַּ֖ף מֵאֵ֥ת הָעָֽם:

 מצודת דוד  ויתם את הכסף. רצה לומר : יאסף כל הכסף בשלימות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויתם. מלשון תם והשלמה : שומרי הסף. הם השוערים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויתם את הכסף המובא בית ה'. ידמה שהיה הכסף נתון בארון כמו שהיה הענין בימי יהואש המלך ושם זכר דומה למה שזכר בזה המקום והנה אמרו ויתם את הכסף ר''ל ויכלה וזה יהיה בשערו את הארון אשר אספו בו את הכסף שומרי כלי בית המקדש והמונים הכסף ההוא יתנוהו מנוי על ידי עושי המלאכה הממונים בבית ה' לחזקו והם הכהן הגדול וסופר המלך ומהכס' ההוא יפרעו שכירותם לאומנין העושים המלאכה בבית ה' לחזק את בדק הבית ר''ל מה שראוי שיבדק לתקון מפני הראותו בלתי חזק והאומנים הם חרשי העץ והבונים הקירות והתקרה והגודרים הם הגודרים גדר סביב חצר הכהנים וזולתו ומהכסף ההוא היו גם כן קוני' עצים ואבני מחצב ולא יחשב את עושי המלאכה הממונים בבית ה' הכסף כי באמונה הם עושים וכבר בארנו הסבה בזה בענין יואש ושם בארנו התועלת המגיעות מזה הספור אשר נכתב שם ולזה לא נשוב למנות' בזה המקום : (רלב"ג)

 מלבי"ם  אשר אספו שומרי הסף ובדברי הימים מפרש שהלוים אספו הכסף מכל שארית ישראל וישובו ירושלים, והוא על פי מה שכתוב למעלה (סימן י''ב) גבי יהואש שהיו שם שני כספים, הכסף שהובא לבית ה' והכסף שאספו הלוים מכל ישראל, וכאן כלל שניהם בקוצר :(מלבי"ם)


{ה}  (ויתנה) וְיִתְּנֻ֗הוּ עַל-יַד֙ עֹשֵׂ֣י הַמְּלָאכָ֔ה הַמֻּפְקָדִ֖ים (בבית) בֵּ֣ית יְהוָ֑ה וְיִתְּנ֣וּ אֹת֗וֹ לְעֹשֵׂ֤י הַמְּלָאכָה֙ אֲשֶׁר֙ בְּבֵ֣ית יְהוָ֔ה לְחַזֵּ֖ק בֶּ֥דֶק הַבָּֽיִת:

 מצודת דוד  עושי המלאכה. הם האומנים הגדולים הנקראים בדברי רבותינו ז''ל אדרכלין, והיו ממונים בבית ה', ומתחת ידם היו בונים האומנים הפועלים, כפי מה שיורו אותם : ויתנו. והם יתנו את הכסף לאומנים הפועלים בשכרן : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  על יד. ביד : בדק הבית. רעוע הבית, על שם שבודקים ומחפשים אחר מקום השבור והרעוע : (מצודת ציון)

 מלבי"ם  המופקדים הם הממונים, והממונים נתנו אותו לעושי המלאכה : (מלבי"ם)


{ו}  לֶחָ֣רָשִׁ֔ים וְלַבֹּנִ֖ים וְלַגֹּֽדְרִ֑ים וְלִקְנ֤וֹת עֵצִים֙ וְאַבְנֵ֣י מַחְצֵ֔ב לְחַזֵּ֖ק אֶת-הַבָּֽיִת:

 מצודת דוד  לחרשים. הם כורתי העצים בתמונה הנרצה : ולבונים. הם הבונים העצים בקירות הבית : ולגודרים. הם הבונים קירות האבנים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואבני מחצב. אבנים הנכרתים ממקום גדולם : (מצודת ציון)


{ז}  אַ֚ךְ לֹא-יֵחָשֵׁ֣ב אִתָּ֔ם הַכֶּ֖סֶף הַנִּתָּ֣ן עַל-יָדָ֑ם כִּ֥י בֶאֱמוּנָ֖ה הֵ֥ם עֹשִֽׂים:

 מצודת דוד  אך לא יחשב. לא עשו חשבון על הכסף וכו', כי ידוע היו שעושים באמונה, ולזה נבחרו אלו : (מצודת דוד)


{ח}  וַ֠יֹּאמֶר חִלְקִיָּ֜הוּ הַכֹּהֵ֤ן הַגָּדוֹל֙ עַל-שָׁפָ֣ן הַסֹּפֵ֔ר סֵ֧פֶר הַתּוֹרָ֛ה מָצָ֖אתִי בְּבֵ֣ית יְהוָ֑ה וַיִּתֵּ֨ן חִלְקִיָּ֧ה אֶת-הַסֵּ֛פֶר אֶל-שָׁפָ֖ן וַיִּקְרָאֵֽהוּ:

 רש"י  ספר התורה מצאתי. טמון תחת הנדבך, שהטמינו שם כששרף אחז את התורה : (רש"י)

 מצודת דוד  ספר התורה מצאתי. יתכן שעל כי אחז שרף את התורה כמו שאמרו רבותינו ז''ל, לזה פחדו הכהנים פן ישלח ידו גם בספר התורה המונח מצד הארון, אשר כתב משה מפי ה', ולקחו הספר תורה ההיא והטמינו מפניו, ולאחר מותו חפשו אחריה ולא מצאוה, וכאשר היה הכהן גדול מחפש אחר הכסף המובא, ואחרי בדקי הבית מצאה, ואמרו רבותינו ז''ל שמצאה כשהיתה מגוללת בפרשת תוכחות והיה התחלת הדף יולך ה' אותך ואת מלכך, ועל כי מאז חפשו אחריה ולא מצאוה, אמר כמבשר, ספר התורה ההיא מצאתיה בבית ה' : ויתן וגו'. רצה לומר : הראה לו הנמצא כתוב בתחלת הדף, כי חשב את הדבר לאות ורמז להחריד את העם : ויקראהו. כמתמיה ומשתומם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  על שפן. אל שפן : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויאמר חלקיהו הכהן הגדול על שפן הסופר. הנה זכר כי הכהן הגדול היה ראש על שפן הסופר בזה המנוי שהיו עושים אותו שניהם ולזה יחס יאשיה הפעל כלו בהוצאת הכסף לכהן הגדול ולזה אמר ויתם את הכסף אע''פ ששניהם היו שם : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ספר התורה מצאתי בבית ה', רצה לומר הספר תורה שכתב משה שהיה מונח אצל הארון גנזוהו בימי מנשה ששרף התורה ועכשיו מצא אותו, ועל זה אמר ספר התורה בה' הידיעה, ובדברי הימים מפרש מצא חלקיה הכהן את ספר תורת ה' ביד משה. רצה לומר ספר תורה שכתב משה, ופי' חכמינו זכרונם לברכה דספר עזרא לתחלתו הוא נגלל והוא מצא אותו גלול בפסוק יולך ה' אותך ואת מלכך, שמזה היה לו סימן שילכו בגולה, וזה שכתוב ויתן חלקיהו את הספר אל שפן ויקראהו, והנה היה בזה גם כן תוכחת מוסר לעומת שרצה לחזק את בדק בית ה' בחיצוניותו, רמזו לו כמ''ש (ירמיה סי' ז') אל תבטחו לכם על דברי השקר לאמר שהיכל ה' הוא היכל ה', רק היכל ה' המה, שמלת המה רומז על מש''ש הטיבו דרכיכם ומעלליכם ואשכנה אתכם במקום הזה, והדרכים הטובים הוא ההיכל שבו ישכון ה', א''ל למה תחזקו בדק החיצון של הבית ולא הבית הפנימי ההיכל הקדוש שעליו ישכון ה' שהוא הס''ת המונחת גנוזה צור תעודה חתום תורה, וזה שכתוב ויבא שפן וישב את המלך דבר ויאמר התיכו עבדיך וכו' ויגד שפן הסופר למלך לאמר ספר נתן לי חלקיה שזה היה גם כן מענין התשובה, לעורר אזניו שיחזק בדק הפנימי והריסות הדת יקים לא בדק החיצון לבד :(מלבי"ם)


{ט}  וַיָּבֹ֞א שָׁפָ֤ן הַסֹּפֵר֙ אֶל-הַמֶּ֔לֶךְ וַיָּ֥שֶׁב אֶת-הַמֶּ֖לֶךְ דָּבָ֑ר וַיֹּ֗אמֶר הִתִּ֤יכוּ עֲבָדֶ֙יךָ֙ אֶת-הַכֶּ֙סֶף֙ הַנִּמְצָ֣א בַבַּ֔יִת וַֽיִּתְּנֻ֗הוּ עַל-יַד֙ עֹשֵׂ֣י הַמְּלָאכָ֔ה הַמֻּפְקָדִ֖ים בֵּ֥ית יְהוָֽה:

 מצודת דוד  התיכו. לעשות מטבעות, להוציאם בהוצאה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  התיכו. ענין הצקה שעל ידי האור, כמו (יחזקאל כב כב) : כהתוך כסף : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויתנוהו על ידי עושי המלאכה. והנה לא זכר למי אמר זה כי נשען במה שזכר שפן הסופר ועוד שכבר אמר אחר זה ויתן חלקיה את הספר אל שפן : התיכו עבדיך את הכסף. אין הרצון בו שהתיכוהו באש אך הרצון בו מענין כלוי כטע' ותתך חמתי : (רלב"ג)


{י}  וַיַּגֵּ֞ד שָׁפָ֤ן הַסֹּפֵר֙ לַמֶּ֣לֶךְ לֵאמֹ֔ר סֵ֚פֶר נָ֣תַן לִ֔י חִלְקִיָּ֖ה הַכֹּהֵ֑ן וַיִּקְרָאֵ֥הוּ שָׁפָ֖ן לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ:

 מצודת דוד  ספר נתן לי. רצה לומר : נתן לי ספר הנאבד, כשהיא מגוללת בדף הזה : ויקראהו. בהדף ההוא : (מצודת דוד)


{יא}  וַֽיְהִי֙ כִּשְׁמֹ֣עַ הַמֶּ֔לֶךְ אֶת-דִּבְרֵ֖י סֵ֣פֶר הַתּוֹרָ֑ה וַיִּקְרַ֖ע אֶת-בְּגָדָֽיו:

 מצודת דוד  ויקרע וגו'. בעבור החרדה, כי גם הוא חשבה לאות וסימן : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויהי כשמוע המלך את דברי ספר התורה ויקרע את בגדיו. יתכן שראה התוכחות והנמשך להם שבמשנה תורה כי שם נרמז ענין גלות שומרון וגלו' יהודה עם מלך יהודה כמו שבארנו שם ואולי חלקיה קרא זה אל שפן לסבב שיקראהו שפן אל המלך ויקח עצה להסיר ממנו זה הרע לפי מה שאפשר : (רלב"ג)


{יב}  וַיְצַ֣ו הַמֶּ֡לֶךְ אֶת-חִלְקִיָּ֣ה הַכֹּהֵ֡ן וְאֶת-אֲחִיקָ֣ם בֶּן-שָׁ֠פָן וְאֶת-עַכְבּ֨וֹר בֶּן-מִיכָיָ֜ה וְאֵ֣ת | שָׁפָ֣ן הַסֹּפֵ֗ר וְאֵ֛ת עֲשָׂיָ֥ה עֶֽבֶד-הַמֶּ֖לֶךְ לֵאמֹֽר: {יג}  לְכוּ֩ דִרְשׁ֨וּ אֶת-יְהוָ֜ה בַּעֲדִ֣י וּבְעַד-הָעָ֗ם וּבְעַד֙ כָּל-יְהוּדָ֔ה עַל-דִּבְרֵ֛י הַסֵּ֥פֶר הַנִּמְצָ֖א הַזֶּ֑ה כִּֽי-גְדוֹלָ֞ה חֲמַ֣ת יְהוָ֗ה אֲשֶׁר-הִיא֙ נִצְּתָ֣ה בָ֔נוּ עַל֩ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא-שָׁמְע֜וּ אֲבֹתֵ֗ינוּ עַל-דִּבְרֵי֙ הַסֵּ֣פֶר הַזֶּ֔ה לַעֲשׂ֖וֹת כְּכָל-הַכָּת֥וּב עָלֵֽינוּ:

 רש"י  דרשו את ה' בעדי. ראה כתוב יולך ה' אותך ואת מלכך : (רש"י)

 מצודת דוד  דרשו את ה'. שאלו לנביאים עלי ועל העם הנמצא פה ועל כל יהודה, בעבור דברי הספר הנמצא כתוב בה בתחילת הדף, אשר מהנראה שהוא לאות אשר גדולה חמת ה' וכו' : לעשות. אשר רוצה לעשות ככל הכתוב בתחילת הדף ההוא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נצתה. מלשון הצתה והבערה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  נצתה בנו על אשר לא שמעו אבותינו. ר''ל נבערה בנו : (רלב"ג)

 מלבי"ם  לעשות ככל הכתוב עלינו ובדברי הימים לעשות ככל הכתוב על הספר הזה, רצה לומר כי התורה הכתובה בספר ובדיו, כתובה גם כן על לוח לב וחקוי הנפש כמ''ש בפי' הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי, ועל זה אמר פה הכתוב עלינו, ויש לפרש שמ''ש לעשות ככל הכתוב נמשך על חמת ה' שחמת ה' נצתה בנו לעשות ככל הכתוב עלינו בתוכחה שבפרשת תבוא וזה על אשר לא שמעו על דברי הספר הזה : (מלבי"ם)


{יד}  וַיֵּ֣לֶךְ חִלְקִיָּ֣הוּ הַ֠כֹּהֵן וַאֲחִיקָ֨ם וְעַכְבּ֜וֹר וְשָׁפָ֣ן וַעֲשָׂיָ֗ה אֶל-חֻלְדָּ֨ה הַנְּבִיאָ֜ה אֵ֣שֶׁת | שַׁלֻּ֣ם בֶּן-תִּקְוָ֗ה בֶּן-חַרְחַס֙ שֹׁמֵ֣ר הַבְּגָדִ֔ים וְהִ֛יא יֹשֶׁ֥בֶת בִּירוּשָׁלִַ֖ם בַּמִּשְׁנֶ֑ה וַֽיְדַבְּר֖וּ אֵלֶֽיהָ:

 רש"י  אל חולדה. אמרו רבותינו (מגילה יד ב) : לפי שהאשה מרחמת יותר מן האיש, לכך לא שלח אל ירמיהו. ויש אומרים : ירמיהו לא היה שם, שהלך להחזיר עשרת השבטים : במשנה. בבית אולפנא. שער יש בעזרה ששמו שער חולדה במסכת מדות (לד א). ויש שפותרים 'במשנה', חוץ לחומה, בין שתי החומות, שהיא משנה לעיר, [ במשנה, היתה לומדה התורה שבעל פה לזקנים שבדור, והיא היא המשנה, הג''ה דר''ע ], [ במשנה, מאלה הדברים עד לעיני כל ישראל, וכן כל הדברים הנכפלים בתורה דרשה ברבים, וגלתה העונשים והגלויות הנכפלים לעוברים על סודו ורמזי התורה. סוד מישרים ] : (רש"י)

 מצודת דוד  אל חולדה. אמרו רבותינו ז''ל (מגילה יד ב) : מפני שהנשים רחמניות הן הלכו אליה שהיא תתפלל בעדם ; או יתכן אשר שאר הנביאים לא היו אז בירושלים : שומר הבגדים. של המלך : במשנה. בין שתי החומות, שהיא משנה להעיר, וכן (צפניה א י) : ויללה מן המשנה : וידברו אליה. את דברי המלך : (מצודת דוד)

 רלב"ג  והיא יושבת בירושלם במשנה. תרגם יונתן במשנה בבית המדרש : (רלב"ג)


{טו}  וַתֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֔ם כֹּֽה-אָמַ֥ר יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אִמְר֣וּ לָאִ֔ישׁ אֲשֶׁר-שָׁלַ֥ח אֶתְכֶ֖ם אֵלָֽי: {טז}  כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנְנִ֨י מֵבִ֥יא רָעָ֛ה אֶל-הַמָּק֥וֹם הַזֶּ֖ה וְעַל-יֹֽשְׁבָ֑יו אֵ֚ת כָּל-דִּבְרֵ֣י הַסֵּ֔פֶר אֲשֶׁ֥ר קָרָ֖א מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה:

 מצודת דוד  הנני מביא. רצה לומר : האות הזה לא במקרה בא כי אם מה', וכאילו אמר הנני מביא רעה וגו' : אשר קרא. אשר צוה לקרות לפניו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  הנני מביא רעה. רצה לומר מה שקרא בספר שהיה נגלל בתוכחה של משנה תורה הוא סימן שאביא רעה, ויען היה נגלל בפסוק יולך ה' אותך ואת מלכך וכו' ועבדתם שם אלהים אחרים, אמר שזה יהיה לעונש מדה כנגד מדה תחת אשר עזבוני וכו' :(מלבי"ם)


{יז}  תַּ֣חַת | אֲשֶׁ֣ר עֲזָב֗וּנִי וַֽיְקַטְּרוּ֙ לֵאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְמַ֙עַן֙ הַכְעִיסֵ֔נִי בְּכֹ֖ל מַעֲשֵׂ֣ה יְדֵיהֶ֑ם וְנִצְּתָ֧ה חֲמָתִ֛י בַּמָּק֥וֹם הַזֶּ֖ה וְלֹ֥א תִכְבֶּֽה:

 מצודת ציון  תכבה. מלשון כבוי : (מצודת ציון)


{יח}  וְאֶל-מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֗ה הַשֹּׁלֵ֤חַ אֶתְכֶם֙ לִדְרֹ֣שׁ אֶת-יְהוָ֔ה כֹּ֥ה תֹאמְר֖וּ אֵלָ֑יו כֹּֽה-אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַדְּבָרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר שָׁמָֽעְתָּ:

 מצודת דוד  ואל מלך יהודה. רצה לומר : דבר הנוגע אל המלך עצמו : הדברים אשר שמעת. רצה לומר : אף שהגזירה גזורה כאשר שמעת אל תהיה, כלול עמהם : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  ואל מלך יהודה, כה אמר ה' הדברים אשר שמעת רצה לומר מה ששמעת שקראו את הפסוק יולך ה' אותך ואת מלכך כה אמר ה' רצה לומר כן היה גזרה גזורה עליך מאת ה', רק (יט) יען רך לבבך וכו' ותבכה לפני וגם אנכי שמעתי תפלתך, עלך ידי זה בטל הגזרה שלא תלך בגולה :(מלבי"ם)


{יט}  יַ֠עַן רַךְ-לְבָ֨בְךָ֜ וַתִּכָּנַ֣ע | מִפְּנֵ֣י יְהוָ֗ה בְּֽשָׁמְעֲךָ֡ אֲשֶׁ֣ר דִּבַּרְתִּי֩ עַל-הַמָּק֨וֹם הַזֶּ֜ה וְעַל-יֹשְׁבָ֗יו לִהְי֤וֹת לְשַׁמָּה֙ וְלִקְלָלָ֔ה וַתִּקְרַע֙ אֶת-בְּגָדֶ֔יךָ וַתִּבְכֶּ֖ה לְפָנָ֑י וְגַ֧ם אָנֹכִ֛י שָׁמַ֖עְתִּי נְאֻם-יְהוָֽה:

 מצודת דוד  בשמעך אשר דברתי. רצה לומר : בעת השכלת בדברי האות הזה, אשר הוא מה' : ולקללה. מי שיקלל את זולתו יתלה, הקללה בהם, לומר שיקולל כהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רך לבבך. הוא ההפוך מקשה הלב : ותכנע. מלשון הכנעה : לשמה. מלשון שממה : (מצודת ציון)


{כ}  לָכֵן֩ הִנְנִ֨י אֹֽסִפְךָ֜ עַל-אֲבֹתֶ֗יךָ וְנֶאֱסַפְתָּ֣ אֶל-קִבְרֹתֶיךָ֮ בְּשָׁלוֹם֒ וְלֹא-תִרְאֶ֣ינָה עֵינֶ֔יךָ בְּכֹל֙ הָֽרָעָ֔ה אֲשֶׁר-אֲנִ֥י מֵבִ֖יא עַל-הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיָּשִׁ֥יבוּ אֶת-הַמֶּ֖לֶךְ דָּבָֽר:

 רש"י  ונאספת אל קברותיך בשלום. ומהו השלום, ולא תראינה עיניך בחורבן הבית : (רש"י)

 מצודת דוד  אל קברותיך. ולא תקבר בארץ העובדי גלולים : בשלום. עם כי מת במלחמה, מכל מקום תחשב לו לשלום, על כי לא ראה בהרעה הבאה על ישראל : וישיבו. חלקיה וחבריו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אוספך. ענין מיתה, כמו (במדבר כ כד) : יאסף אהרן : ונאספת. ענין הכנסה, כמו (שופטים יט יח) : ואין איש מאסף אותו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לכן הנני אוסיפך אל אבותיך. ר''ל שבמותו יהיה נקבר אצל אבותיו ולא תהיה הרעה בימיו ידמה שהיו בישראל אז נביאים זולת חולדה אך שלח אליה מפני היותה קרובה לו כי הית' אז בירושלם : (רלב"ג)

 מלבי"ם  לכן הנני אוספך על אבותיך פי' רי''א שתוסף נפשך במעון הרוחני למעלה ממדרגת אבותיך הצדיקים, ונאספת והגם שימות בידי פרעה נכה ולא ימות בשלום יקבר בשלום כי הובילוהו ממקום המלחמה לקברות באין מוחה, ועל ידי כן ולא תראינה עיניך וכו' שלא יראה חורבן העיר וחורבן בית ה' :(מלבי"ם)

מלכים ב פרק-כג

{א}  וַיִּשְׁלַ֖ח הַמֶּ֑לֶךְ וַיַּאַסְפ֣וּ אֵלָ֔יו כָּל-זִקְנֵ֥י יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָֽם: {ב}  וַיַּ֣עַל הַמֶּ֣לֶךְ בֵּית-יְהוָ֡ה וְכָל-אִ֣ישׁ יְהוּדָה֩ וְכָל-יֹשְׁבֵ֨י יְרוּשָׁלִַ֜ם אִתּ֗וֹ וְהַכֹּֽהֲנִים֙ וְהַנְּבִיאִ֔ים וְכָל-הָעָ֖ם לְמִקָּטֹ֣ן וְעַד-גָּד֑וֹל וַיִּקְרָ֣א בְאָזְנֵיהֶ֗ם אֶת-כָּל-דִּבְרֵי֙ סֵ֣פֶר הַבְּרִ֔ית הַנִּמְצָ֖א בְּבֵ֥ית יְהוָֽה:

 מצודת דוד  ספר הברית. ספור התוכחות הנאמרים בברית : הנמצא בבית ה'. וזהו על כי בהספר ההוא מצאו התוכחות גלולה בפתיחתה, ואף היא כתובה בידי משה המקודשות ומפי ה', והמה סיבות עצומות להחריד את העם לשוב לה' : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  את כל דברי ספר הברית מפני שמצאו שהיה נגלל בתוכחה שסיומה אלה דברי הברית, ואחר כך מתחיל פרשת נצבים שהקהיל משה את כל ישראל. כמ''ש אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם וכו' לעברך בברית ה' וכו' וקרא את הספר בשם ספר הברית, וכן הקהיל גם כן כל העם לעברם בברית ה' ובאלתו, ועל זה אמר ויעמד כל העם בברית כמ''ש אתם נצבים היום כולכם :(מלבי"ם)


{ג}  וַיַּעֲמֹ֣ד הַ֠מֶּלֶךְ עַֽל-הָ֨עַמּ֜וּד וַיִּכְרֹ֥ת אֶֽת-הַבְּרִ֣ית | לִפְנֵ֣י יְהוָ֗ה לָלֶ֜כֶת אַחַ֤ר יְהוָה֙ וְלִשְׁמֹ֨ר מִצְוֹתָ֜יו וְאֶת-עֵדְוֹתָ֤יו וְאֶת-חֻקֹּתָיו֙ בְּכָל-לֵ֣ב וּבְכָל-נֶ֔פֶשׁ לְהָקִ֗ים אֶת-דִּבְרֵי֙ הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את הַכְּתֻבִ֖ים עַל-הַסֵּ֣פֶר הַזֶּ֑ה וַיַּעֲמֹ֥ד כָּל-הָעָ֖ם בַּבְּרִֽית:

 רש"י  על העמוד. מקום מעמד המלך בבית המקדש : (רש"י)

 מצודת דוד  על העמוד. על המקום המיוחד למלך לעמוד בה : להקים. לקיים את דברי התורה הנתונה בברית : ויעמוד וגו'. רצה לומר : קבלו הברית : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויעמוד המלך על העמוד. ידמה שבנו שם עמוד והיה בו המלך בעת קראו את התורה כמו שנזכר בפרשת הקהל : (רלב"ג)


{ד}  וַיְצַ֣ו הַמֶּ֡לֶךְ אֶת-חִלְקִיָּהוּ֩ הַכֹּהֵ֨ן הַגָּד֜וֹל וְאֶת-כֹּהֲנֵ֣י הַמִּשְׁנֶה֮ וְאֶת-שֹׁמְרֵ֣י הַסַּף֒ לְהוֹצִיא֙ מֵהֵיכַ֣ל יְהוָ֔ה אֵ֣ת כָּל-הַכֵּלִ֗ים הָֽעֲשׂוּיִם֙ לַבַּ֣עַל וְלָֽאֲשֵׁרָ֔ה וּלְכֹ֖ל צְבָ֣א הַשָּׁמָ֑יִם וַֽיִּשְׂרְפֵ֞ם מִח֤וּץ לִירוּשָׁלִַ֙ם֙ בְּשַׁדְמ֣וֹת קִדְר֔וֹן וְנָשָׂ֥א אֶת-עֲפָרָ֖ם בֵּֽית-אֵֽל:

 רש"י  ואת כהני המשנה. סגני כהונה, שהם שניים לכהנים גדולים : שומרי הסף. אמרכלים הממונים על כל צרכי הבית, ומפתחות העזרה בידם : בשדמות קדרון. במישר קדרון : ונשא את עפרם בית אל. אל מקום טמא, אשר טמא שם את המזבח שעשה ירבעם, ושרף עליו את כהני הבמות : (רש"י)

 מצודת דוד  כהני המשנה. הכהנים שהמה שניים לו, כסגן ומשוח מלחמה : בית אל. כי שם היה מקום טומאה, כי העמיד בה ירבעם עגל הזהב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שומרי הסף. השוערים : בשדמות קדרון. במישור הסמוך לנחל קדרון : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ואת כהני המשנה. הם הכהנים השניים לו כמו סגן הכהנים והנמשכים לו לפי מדרגותיהם על הסדר : בשדמות קדרון. הוא כמו נחל קדרון והוא מישור שהיה בו : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויצו מפני שכתוב שם אזהרה על ע''א לכן התאמץ בכל כחו תיכף לבער כל מיני ע''א ולשרש אחריה והתחיל מן הכלים בהיכל :(מלבי"ם)


{ה}  וְהִשְׁבִּ֣ית אֶת-הַכְּמָרִ֗ים אֲשֶׁ֤ר נָֽתְנוּ֙ מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַיְקַטֵּ֤ר בַּבָּמוֹת֙ בְּעָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וּמְסִבֵּ֖י יְרוּשָׁלִָ֑ם וְאֶת-הַֽמְקַטְּרִ֣ים לַבַּ֗עַל לַשֶּׁ֤מֶשׁ וְלַיָּרֵ֙חַ֙ וְלַמַּזָּל֔וֹת וּלְכֹ֖ל צְבָ֥א הַשָּׁמָֽיִם:

 רש"י  ויקטר בבמות. ואותן שקטרו בבמות בערי יהודה : (רש"י)

 מצודת דוד  השבית וכו' ויקטר וכו'. ביטל הכמרים אשר העמידו מלכי יהודה להיות מקטרים בבמות, בערי יהודה וסביבות ירושלים : ואת המקטרים וכו'. גם אותם השבית : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והשבית. ענין בטול : הכמרים. הם כהני עבודה זרה הלובשים שחורים, וכן (הושע י ה) : וכמריו עליו יגילו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  והשבית את הכרמים. ר''ל שבטל והשבי' את הכמרי' שקטר כל אחד מהם בבמות בערי יהודה ובמסבי ירושלם והשבית גם כן המקטרים לבעל ולשמש ולירח ולמזלות ולכל צבא השמי' וידמה שכבר החזירם למוטב ובטל העבודה ההיא שהיו עושים לע''ג : (רלב"ג)

 מלבי"ם  והשבית את הכמרים, והמקטרים שהיו במסבי ירושלים שהיו עובדים בכלים הללו, באופן שבטל ע''א שהיה שרשו בהיכל ה', כליו וכהניו :(מלבי"ם)


{ו}  וַיֹּצֵ֣א אֶת-הָאֲשֵׁרָה֩ מִבֵּ֨ית יְהוָ֜ה מִח֤וּץ לִירוּשָׁלִַ֙ם֙ אֶל-נַ֣חַל קִדְר֔וֹן וַיִּשְׂרֹ֥ף אֹתָ֛הּ בְּנַ֥חַל קִדְר֖וֹן וַיָּ֣דֶק לְעָפָ֑ר וַיַּשְׁלֵךְ֙ אֶת-עֲפָרָ֔הּ עַל-קֶ֖בֶר בְּנֵ֥י הָעָֽם:

 מצודת דוד  בנחל קדרון. סמוך להנחל : וידק לעפר. שרפה עד שהיתה דק כעפר : בני העם. אותם שהיו עובדים להם בחייהם, ועשה כזאת לבזותם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וישלך את עפרה על קבר בני העם. ר''ל על קבר העם שהיו עובדים ע''ג ומזה המקום למדנו שקבר אסור בהנאה שאם היה מותר בהנאה היה לו להשמר מזה שמא יהנו בקברי העם ונמצאו נהנין מע''ג : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויוצא אחר כך בער ע''א מן העזרות כי האשרה עמדה אצל המזבח בעזרה :(מלבי"ם)


{ז}  וַיִּתֹּץ֙ אֶת-בָּתֵּ֣י הַקְּדֵשִׁ֔ים אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֣ית יְהוָ֑ה אֲשֶׁ֣ר הַנָּשִׁ֗ים אֹרְג֥וֹת שָׁ֛ם בָּתִּ֖ים לָאֲשֵׁרָֽה:

 רש"י  את בתי הקדשים. בתי הזמה : אורגות שם בתים. יריעות : (רש"י)

 מצודת דוד  בתי הקדשים. העשויים לשבת בהן, המיוחדים לעבודת האשרה : כתים. רצה לומר : יריעות לתלות סביבה, ודוגמתו (שמות לז יד) : בתים לבדים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויתץ. מלשון נתיצה : הקדשים. דבר המובדל מן האדם, ואף בעבור הטומאה והאיסור, נקרא בלשון קודש, וכן (דברים כב ט) : פן תקדש המלאה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויתץ את בתי הקדשים אשר בבית ה'. אפשר כי עם החזקה בפעולו' המגונות ההם החזיקו בזמה ובתועבות שהיו עושים שאר הגוים וידמה כי מעבדות קצת האשרות היה שיהיו שם מוכנים למשגל מגונה והנשים היו אורגות שם בתים בעבור האשרה והיו עושים יריעות יהיו מחיצה ובית לבאים לעבוד האשרה הפעולה המגונה וכבר זכר הרב המורה קצת מאותם המשגלים המגונים שהיו מנהג הקדומים מעובדי ע''ג להתנהג בהם : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויתץ את בתי הקדשים ששם היו נשים מיוחדות לזנות ולארוג בתים ויריעות לכסות האשרה :(מלבי"ם)


{ח}  וַיָּבֵ֤א אֶת-כָּל-הַכֹּֽהֲנִים֙ מֵעָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַיְטַמֵּ֣א אֶת-הַבָּמ֗וֹת אֲשֶׁ֤ר קִטְּרוּ-שָׁ֙מָּה֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים מִגֶּ֖בַע עַד-בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וְנָתַ֞ץ אֶת-בָּמ֣וֹת הַשְּׁעָרִ֗ים אֲשֶׁר-פֶּ֜תַח שַׁ֤עַר יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ שַׂר-הָעִ֔יר אֲשֶֽׁר-עַל-שְׂמֹ֥אול אִ֖ישׁ בְּשַׁ֥עַר הָעִֽיר:

 מצודת דוד  ויבא וכו'. הכהנים מזרע אהרן, אשר נעשו כומרים לעכו''ם, הביאם לירושלים להחזירם בתשובה : ויטמא. השליך שם נבלות וכדומה : מגבע. הבמות אשר עמדו מגבע וכו' : במות השערים. אשר עמדו מול השערים : אשר פתח. כמו ואשר בפתח, וכו' ולפי שהיתה גדולה מכולם זכרה לעצמה : שמאל איש. בבוא אל העיר : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויבא את כל הכהנים מערי יהודה. כבר באר בספ' יחזקאל כי הכהנים בני צדוק הם אשר לא עבדו ע''ג אך שאר הכהנים חטאו בחטא בני יהודה והנה טמא את הבמות בששם בהם דבר טומאה : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויבא, אחר כך התחיל לבער הבמות, וכבר בארתי (למעלה סי' כ''א) שרוב הבמות היו לשמים, או שיתוף ש''ש וד''א, והביא כהני הבמות שהם הגידו מכל המקומות שנמצאו במות שם וטמא את הבמות על ידי הכהנים עצמם, ולא נתצם מפני שהיו רובם לשמים, וכן נתץ את במות שהיו אצל שערי הערים, והבמה הגדולה שהיה בפתח שער יהושע שהשער הזה היה בשמאל של שער העיר, ומפני שהיה שער הזה שייך לשער העיר עשו לו במה מיוחדת וטמאו גם אותה :(מלבי"ם)


{ט}  אַ֗ךְ לֹ֤א יַֽעֲלוּ֙ כֹּהֲנֵ֣י הַבָּמ֔וֹת אֶל-מִזְבַּ֥ח יְהוָ֖ה בִּירוּשָׁלִָ֑ם כִּ֛י אִם-אָכְל֥וּ מַצּ֖וֹת בְּת֥וֹךְ אֲחֵיהֶֽם:

 רש"י  לא יעלו. הכהנים שקטרו בבמות לעבודה זרה, לא יעלו עוד לשרת על מזבח ה' : כי אם אכלו מצות. כלומר כי אם בדבר זה לא יצאו מכהונתם, שמותרין לאכול בקדשים, הרי הם כבעלי מומין, חולקין ואוכלין אבל לא מקריבין : אכלו מצות. מנחות, והוא הדין לכל הקדשים : (רש"י)

 מצודת דוד  אך לא יעלו. עם שהחזירם למוטב, מכל מקום לא הניחם לעבוד במזבח ה' : אכלו מצות. משירי מנחה, הנאפה מצות, והוא הדין לשאר קדשים : בתוך אחיהם. רצה לומר : לקחו חלק בין הכהנים, והיו אם כן כבעלי מומין, שאינם עובדים וחולקין : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אך לא יעלו כהני הבמות. ר''ל שהכהנים שעבדו ע''ג לא יעלו אל מזבח ה' בירושלי' להקריב אשה לה' אך יאכלו במצות המנחות חלקם ובמה שידמה להם עם אחיהם כאילו הם בעלי מומין : (רלב"ג)

 מלבי"ם  וכהני הבמות לא הוכשרו עוד לעבודה רק לאכול שירי מנחות :(מלבי"ם)


{י}  וְטִמֵּ֣א אֶת-הַתֹּ֔פֶת אֲשֶׁ֖ר בְּגֵ֣י (בני)-בֶן-הִנֹּ֑ם לְבִלְתִּ֗י לְהַעֲבִ֨יר אִ֜ישׁ אֶת-בְּנ֧וֹ וְאֶת-בִּתּ֛וֹ בָּאֵ֖שׁ לַמֹּֽלֶךְ:

 רש"י  התופת. הוא המולך, ועל שם שהיו הכהנים מקישים בתופים, שלא ישמע האב את נהמת הבן כשהוא נכוה בידי הצורה של עבודה זרה מולך, קראוהו תופת : (רש"י)

 מצודת דוד  את התופת. הוא המקום שהיו מעבירים שם בניהם למולך, ונקראה כן על שם שהיו מכים בתופים, לבל ישמע האב נהמת הבן כשהוא נשרף בין המדורות, ולבל יכמרו רחמיו : לבלתי להעביר. רצה לומר : טמא המקום ההוא, לבל יעלה עוד על לב אדם להעביר שם למולך : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וטמא את התופת. הנה עשו שם בנין כדי להעביר בנו ובתו באש למולך והיה אש מכאן ואש מכאן והכומרים מעבירים אותו בין שני האשים : (רלב"ג)

 מלבי"ם  וטמא התפת היה מקום חוץ לירושלים ששם היו מעבירים הבנים למולך והגם שקרקע עולם אינה נאסרת, מכל מקום טמא את המקום כדי שלא ימצא להם מקום להעביר למולך :(מלבי"ם)


{יא}  וַיַּשְׁבֵּ֣ת אֶת-הַסּוּסִ֗ים אֲשֶׁ֣ר נָתְנוּ֩ מַלְכֵ֨י יְהוּדָ֤ה לַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ מִבֹּ֣א בֵית-יְהוָ֔ה אֶל-לִשְׁכַּת֙ נְתַן-מֶ֣לֶךְ הַסָּרִ֔יס אֲשֶׁ֖ר בַּפַּרְוָרִ֑ים וְאֶת-מַרְכְּב֥וֹת הַשֶּׁ֖מֶשׁ שָׂרַ֥ף בָּאֵֽשׁ:

 רש"י  את הסוסים. אותם המשתחוים לחמה, היו להם סוסים מוכנים לצאת לקראת החמה בבקר : נתן מלך. כך שמו : אשר בפרורים. לא ידעתי מה הם : (רש"י)

 מצודת דוד  לשמש. כי מלכי יהודה היו מיחדים סוסים לעבודת השמש, לרכוב בהם לקראתו בבוקר, ממקום שבאים בה לבית ה' אל לשכת וכו' : מרכבות השמש. אשר משכו בם הסוסים ההם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וישבת. ענין בטול : נתן מלך. כך שמו : בפרורים. ירעשו מגרשות (יחזקאל כז כח) תרגום ירושלמי : פרוריא, ובדברי רבותינו ז''ל (כתובות נד א) : בבל וכל פרורהא : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וישבת את הסוסים. הנה מלכי יהודה נתנו לשמש סוסים מיוחדים שהיו רוכבים בהם ממבוא בית ה' אל לשכת מי שיצוה המלך להיות שר על המגרשים וידמה שבלשכה ההיא הי' עושים דבר מה לשמש והנה הם היו הולכים מבית ה' לפאת המזרח אל הלשכה ההיא להשתחוו' לשמש הפך מה שכוונה התורה ולזה סדרה שיהיה קדש הקדשים לפאת מערב כמו שבארנו בבאורנו לדברי התור' : ואת מרכבות השמש שרף באש. ר''ל המרכבות אשר לסוסים הנזכרים : (רלב"ג)

 מלבי"ם  וישבת, הסוסים שנתנו לעבודת השמש הגם שבע''ח אינם נאסרים השבית אותם ואת המרכבות שרף, ומ''ש מבוא בית ה' שהיו הולכים בסוסים ומרכבה לקראת השמש בצאתו, והיה דרכם מן המקום שבאים לשם בית ה' עד הלשכה של הסריס שהיה שמו נתן מלך, ולשכה זו היתה במגרשי העיר במזרח, ועובדי השמש ציירו אותה בהולכת המרכבה ויצאו לקראתה מבית ה' כמ''ש אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה וכו' :(מלבי"ם)


{יב}  וְאֶֽת-הַֽמִּזְבְּח֡וֹת אֲשֶׁ֣ר עַל-הַגָּג֩ עֲלִיַּ֨ת אָחָ֜ז אֲשֶׁר-עָשׂ֣וּ | מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֗ה וְאֶת-הַֽמִּזְבְּחוֹת֙ אֲשֶׁר-עָשָׂ֣ה מְנַשֶּׁ֔ה בִּשְׁתֵּ֛י חַצְר֥וֹת בֵּית-יְהוָ֖ה נָתַ֣ץ הַמֶּ֑לֶךְ וַיָּ֣רָץ מִשָּׁ֔ם וְהִשְׁלִ֥יךְ אֶת-עֲפָרָ֖ם אֶל-נַ֥חַל קִדְרֽוֹן:

 רש"י  וירץ משם. ובערם משם : (רש"י)

 מצודת דוד  עלית אחז. שעל עליית אחז : בשתי חצרות. של הכהנים ושל ישראל : וירץ משם. הוציאם משם במרוצה ובמהירות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נתץ. שבר וכתת : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אל נחל קדרון. מישור קדרון : (רלב"ג)

 מלבי"ם  (יב-יג) ואת המזבחות ומזבחות אלה לא בער חזקיה כי היה די לו במה שבטל עבודתם, וכן אשר בנה מנשה בחצרות בית ה' שאחר שעשה תשובה בטל עבודתם, וכן המזבחות שעשו נשי שלמה שלדעת המפרשים הקריבו אחר כך עליהם לגבוה, בפרט לדעת חכמינו זכרונם לברכה שבקש לבנות ולא בנה, שע''כ אא''ל שלא בנה כלל, דהא כאן מבואר שהיה, רק שאחר כך הקריבו עליהם לגבוה לא לע''א, בכ''ז נתצם יאשיה כיון שהיה בהם שמץ דופי :(מלבי"ם)


{יג}  וְֽאֶת-הַבָּמ֞וֹת אֲשֶׁ֣ר | עַל-פְּנֵ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם אֲשֶׁר֮ מִימִ֣ין לְהַר-הַמַּשְׁחִית֒ אֲשֶׁ֣ר בָּ֠נָה שְׁלֹמֹ֨ה מֶֽלֶךְ-יִשְׂרָאֵ֜ל לְעַשְׁתֹּ֣רֶת | שִׁקֻּ֣ץ צִידֹנִ֗ים וְלִכְמוֹשׁ֙ שִׁקֻּ֣ץ מוֹאָ֔ב וּלְמִלְכֹּ֖ם תּוֹעֲבַ֣ת בְּנֵֽי-עַמּ֑וֹן טִמֵּ֖א הַמֶּֽלֶךְ:

 רש"י  להר המשחית. הר הזיתים, הוא הר המשחה, וכיון שהזכיר את שמו על ידי עבודה זרה, שינה שמו לגנאי : (רש"י)

 מצודת דוד  להר המשחית. הוא הר המשחה, ובעבור העבודת כוכבים ומזלות כנהו לגנאי : אשר בנה שלמה. רצה לומר : הניח לנשיו לבנות : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אשר בנה שלמה מלך ישראל. כבר בארנו במה שקדם שלא בנה אותם שלמה אך העלים עיניו מנשותיו שבנו הבמות האלו ולזה יחס הכתוב בנייתם אל שלמה : (רלב"ג)


{יד}  וְשִׁבַּר֙ אֶת-הַמַּצֵּב֔וֹת וַיִּכְרֹ֖ת אֶת-הָאֲשֵׁרִ֑ים וַיְמַלֵּ֥א אֶת-מְקוֹמָ֖ם עַצְמ֥וֹת אָדָֽם:

 מצודת דוד  עצמות אדם. כי הוציא מהקברים עצמות עובדי העבודת כוכבים ומזלות. (טו) וגם את המזבח אשר בבית אל. עם שבית אל לא היתה מארץ יהודה מדינת מלכותו : הבמה. כמו והבמה והוא הבנין אשר עשה להעמיד בה העבודת כוכבים ומזלות והמזבחות : הדק לעפר. להיות דק דק דומה לעפר : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וימלא את מקומם עצמות אדם. לטמא אותם וידמה שמעצמות עובדי ע''ז עשה זה : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ושבר, אמנם המצבות והאשרים שנעשו לע''א ואסורים לגבוה שבר וכתת ולא הסתפק במה שטמאים לבד :(מלבי"ם)


{טו}  וְגַ֨ם אֶת-הַמִּזְבֵּ֜חַ אֲשֶׁ֣ר בְּבֵֽית-אֵ֗ל הַבָּמָה֙ אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה יָרָבְעָ֤ם בֶּן-נְבָט֙ אֲשֶׁ֣ר הֶחֱטִ֣יא אֶת-יִשְׂרָאֵ֔ל גַּ֣ם אֶת-הַמִּזְבֵּ֧חַ הַה֛וּא וְאֶת-הַבָּמָ֖ה נָתָ֑ץ וַיִּשְׂרֹ֧ף אֶת-הַבָּמָ֛ה הֵדַ֥ק לְעָפָ֖ר וְשָׂרַ֥ף אֲשֵׁרָֽה:

 מלבי"ם  וגם את המזבח אשר בבית אל הגם שהיה חוץ לגבול יהודה נתץ לבער הע''א מכל ארץ ישראל ואחר שהיה לע''א נתץ ושרף :(מלבי"ם)


{טז}  וַיִּ֣פֶן יֹאשִׁיָּ֗הוּ וַיַּ֨רְא אֶת-הַקְּבָרִ֤ים אֲשֶׁר-שָׁם֙ בָּהָ֔ר וַיִּשְׁלַ֗ח וַיִּקַּ֤ח אֶת-הָֽעֲצָמוֹת֙ מִן-הַקְּבָרִ֔ים וַיִּשְׂרֹ֥ף עַל-הַמִּזְבֵּ֖חַ וַֽיְטַמְּאֵ֑הוּ כִּדְבַ֣ר יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֤ר קָרָא֙ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֣ר קָרָ֔א אֶת-הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה:

 מצודת דוד  בהר. של בית אל : וישרוף. כי היו עובדי כוכבים : אשר קרא. מאז בימי ירבעם קרא, ולתוספות ביאור אמר שוב, אשר קרא הדברים האלה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויקח את העצמות מן הקברים. זה לאות שלא היה משים שם רק עצמות החטאים ולזה לא הסכים לשרוף עליהם עצמות איש האלהים ומלטו עצמותיו עצמות הנביא אשר בא משומרון ולולי זה כבר היו עצמותיו נשרפים כי היה מנביאי ע''ג : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויפן יאשיה כי היה דרך עובדי אלילים לעשות בית הקברות סמוך למזבח ובמות אליליהם, כי היו דבוקים בטומאה, ומזה ידע שהיו הקברים מצד עובדי העגלים לכן וישלח ויקח את העצמות וכו' ובזה נתקיים נבואת הנביא בדבר ה' :(מלבי"ם)


{יז}  וַיֹּ֕אמֶר מָ֚ה הַצִּיּ֣וּן הַלָּ֔ז אֲשֶׁ֖ר אֲנִ֣י רֹאֶ֑ה וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו אַנְשֵׁ֣י הָעִ֗יר הַקֶּ֤בֶר אִישׁ-הָֽאֱלֹהִים֙ אֲשֶׁר-בָּ֣א מִֽיהוּדָ֔ה וַיִּקְרָ֗א אֶת-הַדְּבָרִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔יתָ עַ֖ל הַמִּזְבַּ֥ח בֵּֽית-אֵֽל:

 רש"י  מה הציון הלז. ראה קבר, מצדו אחד עלה קמשונים וחרולים, וצדו אחד הדסים ובשמים, ותמה עליו ואמר מה זה. והשיבו : הקבר איש האלהים. ונביא השקר שצוה לבניו שיקברוהו אצלו (מלכים א פרק יג) : (רש"י)

 מצודת דוד  מה הציון. ראה ציון על קבר משונה בגדלו, ושאל עליו של מי הוא : הקבר. זה הקבר, הוא של איש האלהים וכו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הציון. הוא סימן מצבת מת, וכן (יחזקאל לט טו) : ובנה אצלו ציון : הלז. הזה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מה הציון הלז. הנה בנו בנין על קבר איש האלהי' להכירו והבנין ההוא נקרא ציון ושאל יאשיהו מה הציון הלז : (רלב"ג)


{יח}  וַיֹּ֙אמֶר֙ הַנִּ֣יחוּ ל֔וֹ אִ֖ישׁ אַל-יָנַ֣ע עַצְמֹתָ֑יו וַֽיְמַלְּטוּ֙ עַצְמֹתָ֔יו אֵ֚ת עַצְמ֣וֹת הַנָּבִ֔יא אֲשֶׁר-בָּ֖א מִשֹּׁמְרֽוֹן:

 מצודת דוד  וימלטו עצמותיו. בעבור שלא יניע עצמות איש האלהים, החדיל מקחת עצמות הנביא הקבור סמוך לו, כי חשש פן יניעו בזה עצמות איש האלהים : אשך בא משומרון. להשיב עמו את איש האלהים, כאשר נאמר שם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ינע. מלשון תנועה : (מצודת ציון)


{יט}  וְגַם֩ אֶת-כָּל-בָּתֵּ֨י הַבָּמ֜וֹת אֲשֶׁ֣ר | בְּעָרֵ֣י שֹׁמְר֗וֹן אֲשֶׁ֨ר עָשׂ֜וּ מַלְכֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לְהַכְעִ֔יס הֵסִ֖יר יֹֽאשִׁיָּ֑הוּ וַיַּ֣עַשׂ לָהֶ֔ם כְּכָל-הַֽמַּעֲשִׂ֔ים אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה בְּבֵֽית-אֵֽל:

 רש"י  אשר בערי שומרון. שהיה יאשיהו מלך על כל ישראל, מה שחזרו מעשרת השבטים על ידי ירמיהו : (רש"י)

 מלבי"ם  (יט-כ) וגם את כל בתי הבמות וכו' ויזבח את כל כהני הבמות, כי בנבואת איש האלהים שם נאמר וזבח עליך את כהני הבמות המקטירים עליך ועצמות אדם ישרפו עליך, ולא היה כן שיזבח כהני הבמות על מזבח שבבית אל, אמנם אחר שבית אל היה חרב בעת ההיא ולא היו כהנים מקטירים עליו, בהכרח היה פי' דבריו שיזבח כהני הבמות שימצאו ביתר ערי ישראל שכולם מתיחסים למזבח של בית אל שהיה השורש לכולם, והנעשה עליהם הוא כאילו נעשה עליו ולכן אמר שם כי היה יהיה הדבר אשר קרא בדבר ה' על המזבח אשר בבית אל ועל כל בתי הבמות אשר בערי שומרון, והנביא לא נבא רק על מזבח שבבית אל ושומרון לא נבנתה עוד בעת ההיא, וע''כ שמע מן הנביא פי' דבריו שמה שאמר שיזבח כהני הבמות יהיה ביתר ערי שומרון כי בית אל היתה חרבה, ולכן כששמע יאשיה מדברי הנביא הלך ליתר ערי שומרון ושם זבח את כהני הבמות :(מלבי"ם)


{כ}  וַ֠יִּזְבַּח אֶת-כָּל-כֹּהֲנֵ֨י הַבָּמ֤וֹת אֲשֶׁר-שָׁם֙ עַל-הַֽמִּזְבְּח֔וֹת וַיִּשְׂרֹ֛ף אֶת-עַצְמ֥וֹת אָדָ֖ם עֲלֵיהֶ֑ם וַיָּ֖שָׁב יְרוּשָׁלִָֽם:

 מצודת דוד  אשך שם. אף שכבר גלו משומרון, עם כל זאת המעט אשר נשארו עבדו עבודת כוכבים ומזלות כמאז : עצמות אדם. של המתים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויזבח את כל כהני הבמות אשר שם על המזבחות. ידמה שעדין נשארו שם קצת ישראל כמו שנזכר אחר זה ועדין היו מחזיקים ברשעתם והיו שם כהני במות ויאשיה זבח אותם אצל המזבחות ושרף על המזבחות עצמות אדם : (רלב"ג)


{כא}  וַיְצַ֤ו הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶת-כָּל-הָעָ֣ם לֵאמֹ֔ר עֲשׂ֣וּ פֶ֔סַח לַֽיהוָ֖ה אֱלֹֽהֵיכֶ֑ם כַּכָּת֕וּב עַ֛ל סֵ֥פֶר הַבְּרִ֖ית הַזֶּֽה:

 מלבי"ם  (כא-כב) ויצו המלך אחר שבער את הבמות והגלולים, צוה שיעשו הפסח שגם פסח מצרים היה עיקר ענינו לבטל תועבת מצרים שהיו עובדים למזל טלה, כמ''ש הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו, ומ''ש כי לא נעשה כפסח הזה אין פירוש שלא נעשה פסח מימי השופטים עד ימי יאשיה, רק כמו שפי' מהרי''א שלא נעשה בטהרה ובביעור ע''א ובהסרת הבמות עד העת ההיא. לפי שבימי שאול ודוד היו הבמות בישראל וכן בימי שלמה עד ימי חזקיה, וגם בימי חזקיה לא עשאוהו כל ישראל כמו שנזכר בדברי הימים שקצתם היו מלעיגים על שלוחי חזקיה, ומ''ש מימי השופטים פי' בדברי הימים מימי שמואל, שבימי שמואל שבו כולם בתשובה, מה שלא היה זה עד ימי יאשיה :(מלבי"ם)


{כב}  כִּ֣י לֹ֤א נַֽעֲשָׂה֙ כַּפֶּ֣סַח הַזֶּ֔ה מִימֵי֙ הַשֹּׁ֣פְטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר שָׁפְט֖וּ אֶת-יִשְׂרָאֵ֑ל וְכֹ֗ל יְמֵ֛י מַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וּמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה:

 רש"י  לא נעשה כפסח הזה. לא נתקבצו רוב עם בכל פסח כמו שנתקבצו בזה : מימי השופטים. מימי שמואל, כתוב בדברי הימים (ב לה יח). לפי שאף שמואל החזיר ישראל למוטב, וקבצם המצפתה. דבר אחר : לא נעשה כפסח הזה לה' בירושלים, (אבל) משמלכו מלכי ישראל ומלכי יהודה, לא עשו פסח כל ישראל בירושלים, לפי שנחלקה המלכות לשנים מירבעם, והיו הולכים לעגל שבבית אל ובדן, עד עכשיו שגלו עשרת השבטים, והחזירם ירמיהו ומלך עליהם יאשיהו, ובאו כולם לירושלים : (רש"י)

 מצודת דוד  כי לא נעשה. רצה לומר : עם שגם לפניו עשו פסח, מכל מקום הוכרח לצות לעשות ככתוב בטהרה גדולה, כי לא נעשה כפסח הזה העשוי בטהרה מימי השופטים, ובדברי הימים (ב לה יח) נאמד מימי שמואל, כי שמואל היה סוף שופטים : וכל ימי מלכי ישראל. מוסב על לא נעשה, לומר שלא נעשה כפסח הזה כל ימי מלכי ישראל, והם דוד ושלמה שמלכו על כל ישראל : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כי לא נעשה כפסח הזה מימי השופטים. ר''ל מימי סוף השופטים שהוא שמואל כי בחייו שבו גם כן כל ישראל אל ה' ובימי שאול ודוד היו בישראל במות בהפך כונת התור' אע''פ שהיו מותרות ובימי שלמה נשארו גם כן הבמות ונעשו במות לע''ג ובימי חזקיהו לא שבו גם כן כל ישראל אל ה' אך קצת ישראל היו מלעיגים לדברי חזקיהו אך בימי יאשיהו בזאת השנה שבו כל ישראל אל ה' והנה זכר הפסח הנעשה אז לפי שמתנאי הפסח שלא יאכל ממנו ישראל מומר וידמה כי בזאת השנה לבד היה לב כל ישראל לש''י אך אחד זה חטאו בסתר גם בימי יאשיהו ולזה אמר כי בשמנה עשרה שנה למלך יאשיהו נעשה הפסח הזה לה' והנה לזאת הסבה לא שב הש''י מחרון אפו הגדול כמו שספר כי בלי ספק אם היו ישראל שבים לה' בכל נפשם היתה ההשגחה ההיא דבקה בהם וישוב חדון ה' מהם ילזה אמר אך לא שב ה' מחדון אפו הגדול ולזאת הסבה ג''כ מת יאשיהו בעון העם כי הוא חשב שיהיו כל ישראל הולכים אחר מצות הש''י ויהיו ראוים מפני זה שידבקו בהם כל הברכות הכתובות בתורה אשד כתוב בהם וחרב לא תעבור בארצכם אפילו חדב של שלום ובתטא העם מת ונענשו בשסד מהם מי שחיו בצלו בגוים ועליו קונן ידמיהו כמו שכתוב בספר הקינו' לפי מה שזכר בד''ה ממנו ואמרו רבותינו ז''ל שמה שכתוב שם מזה הוא אמרו רוח אפינו משיח ה' נלכד בשחיתותם וגו' וזה מסכי' למה שאמרנו : (רלב"ג)


{כג}  כִּ֗י אִם-בִּשְׁמֹנֶ֤ה עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ יֹֽאשִׁיָּ֑הוּ נַעֲשָׂ֞ה הַפֶּ֧סַח הַזֶּ֛ה לַיהוָ֖ה בִּירוּשָׁלִָֽם: {כד}  וְגַ֣ם אֶת-הָאֹב֣וֹת וְאֶת-הַ֠יִּדְּעֹנִים וְאֶת-הַתְּרָפִ֨ים וְאֶת-הַגִּלֻּלִ֜ים וְאֵ֣ת כָּל-הַשִּׁקֻּצִ֗ים אֲשֶׁ֤ר נִרְאוּ֙ בְּאֶ֤רֶץ יְהוּדָה֙ וּבִיר֣וּשָׁלִַ֔ם בִּעֵ֖ר יֹֽאשִׁיָּ֑הוּ לְ֠מַעַן הָקִ֞ים אֶת-דִּבְרֵ֤י הַתּוֹרָה֙ הַכְּתֻבִ֣ים עַל-הַסֵּ֔פֶר אֲשֶׁ֥ר מָצָ֛א חִלְקִיָּ֥הוּ הַכֹּהֵ֖ן בֵּ֥ית יְהוָֽה:

 רש"י  התרפים. צורות שמדברים על ידי כשפים, והעושה אותן צריך לכוון שעה אחת בשנה, ושנה אחת ראויה לכך : (רש"י)

 מצודת דוד  על הספר. רצה לומר : בעבור הספר אשר מצא חלקיה, כי הספר הזה היתה סיבה לכל זה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  התרפים. הם העשויים בצורת אדם, ומגידים עתידות על ידי כישוף : בער. פנה מן הארץ : הקים. מלשון קיום : בית ה'. בבית ה' : (מצודת ציון)


{כה}  וְכָמֹהוּ֩ לֹֽא-הָיָ֨ה לְפָנָ֜יו מֶ֗לֶךְ אֲשֶׁר-שָׁ֤ב אֶל-יְהוָה֙ בְּכָל-לְבָב֤וֹ וּבְכָל-נַפְשׁוֹ֙ וּבְכָל-מְאֹד֔וֹ כְּכֹ֖ל תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֑ה וְאַחֲרָ֖יו לֹֽא-קָ֥ם כָּמֹֽהוּ:

 מצודת דוד  וכמהו לא היה לפניו. ומה שנאמר בחזקיה (לעיל יח ה) : ואחריו לא קם כמוהו, הוא בדבר הבטחון בה' וכמו שנאמר שם, אבל בדבר התשובה לא היה כיאשיהו ויש מרבותינו ז''ל שאמרו (שבת נו ב) : שמעולם לא חטא, ותשובתו היתה להחזיר משלו כל דין שדן מבן שמונה עד שמונה עשרה, וזה שנאמר : ובכל מאודו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מאודו. עשרו, כמו (דברים ו ה) : ובכל מאדך : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וכמוהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל ה' וגו'. עד שכבר היה מבזה כל הדברים זולת השם יתברך ובכל הקנינים היה בז לרוב חשקו לעבוד הש''י ואיך הרצון שלא יהיה יאשיהו בתחלת ענינו טוב עם הש''י כי כבר נזכר בדברי הימים כי מקטנותו החל לעבוד השם יתברך אך לא בער בשלמות האלילים ממלכותו והיו חוטאים עדיין ישראל בהם ומפני ראותו הכתוב בספר התורה שיבא מהרע למי שלא יקיים את התורה ויעבור על ברית הש''י התעורר בכל עוז להשיב ישראל לעבודתו ובער האלילים שעשו ישראל מכל ארץ ישראל כדי שיסור זכר ע''ג מישראל ולא יוסיפו לחטוא עוד : (רלב"ג)

 מלבי"ם  וכמהו לא היה לפניו מלך וכו' וגבי חזקיה כתוב בה' בטח ואחריו לא היה כמוהו בכל מלכי יהודה ואשר היו לפניו, ופירש מהרי''א שחזקיה נתעלה על כל המלכים במדת הבטחון כמו שהיה בענין סנחריב, ויאשיה נתעלה על כולם בענין התשובה, שגם למ''ד כל האומר יאשיה חטא אינו אלא טועה, פי' ששב בענין הדינים שכל דין שדן פחות מבן י''ח החזירם מכיסו, עכ''ד. ובפשוט היתה התשובה בענין הכללי שהדור ההוא ע''פ מלכם עשו תשובה מכל הכעסים שהכעיסו המלכים הקודמים ובטל המזבחות והבמות מכל ערי ישראל מה שלא עשה כן חזקיה שהשאיר המזבח שבבית אל והבמות שבערי שומרון והמזבחות אשר על גג עליית אחז, וכבר אמרו בפרק חלק שבקש הקב''ה לעשות חזקיה משיח וסנחריב גוג ומגוג רק שגרם איזה חטא רצה לומר שהיה ראוי להיות אז הקיבוץ הכללי מן הגלות כי כבר בארתי (בביאור ישעיה סימן י''א ובכ''מ) שמעת שהיה הגלות הכללי של עשרת השבטים על ידי סנחריב, הוחל זמן הגאולה, דהיינו שאם היו שבים בתשובה שלמה היה תיכף הקיבוץ הכללי המקוה, כי הגאולה י''ל שני זמנים כמ''ש זכו אחישנה לא זכו בעתה, ואם היו זוכים היה אז הגאולה הכללית לאסוף נדחים, ואחר שבימי חזקיה נדחה הדבר, היה ראוי שיהיה זה בימי יאשיה שאז שבו בתשובה שלמה, ובאמת אמרו חכמינו זכרונם לברכה שירמיה הלך בעת ההיא להחזיר עשרת השבטים, כי חשב שעתה עת מצוא, ובאר הכתוב הסבה שנדחה הדבר גם בעת ההיא כמ''ש :(מלבי"ם)


{כו}  אַ֣ךְ | לֹֽא-שָׁ֣ב יְהוָ֗ה מֵחֲר֤וֹן אַפּוֹ֙ הַגָּד֔וֹל אֲשֶׁר-חָרָ֥ה אַפּ֖וֹ בִּֽיהוּדָ֑ה עַ֚ל כָּל-הַכְּעָסִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הִכְעִיס֖וֹ מְנַשֶּֽׁה:

 מצודת דוד  אך לא שב וכו'. אף שיאשיה עשה תשובה בכל לבבו, והורה להעם דרכי ה' : על כל הכעסים. בעבור כי בהצנע אחזו ישראל בהכעסים אשר הכעיס מנשה, לעבוד כוכבים כמוהו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  אך לא שב ה' מחרון אפו שהגם שעשו תשובה כראוי וכבר נגזר גזר דין מחדש להגלות גם את יהודה ולהחריב את העיר והבית מסבת הכעסים שהכעיס מנשה, וכבר האריך מהרי''א לתמוה הלא מנשה עשה תשובה, ויעתר ה' לו וישמע תפלתו כמ''ש בדברי הימים, ויאשיה היה צדיק גמור, וכבר בארתי הדבר למעלה סימן כ''א, שהעם לא שבו בתשובה בימי מנשה, וגם מנשה לא עשה תשובה שלמה, ואם עזב דרכי ע''א לא שב מעון רציחה ויתר הכעסים עיין שם, וגם בימי יאשיה הגם שהעם עשו תשובה בשנה זו, שבו לעשות עבירות בסתר כמ''ש בירמיה (ג) ויאמר ה' אלי בימי יאשיה המלך וכו', ולא יראה בוגדה אחותה יהודה ותלך ותזן גם היא והיה מקול זנותה ותחנף את הארץ, ופרשתי שם שעשו בחונף טוב בנגליהם ורעה בסתרם ובמצפוניהם, ולכן נחתם גזר דינם להסיר גם את יהודה, וגזר דין זה נחתם כבר בימי מנשה כמ''ש בסימן כ''א, ולא נקרע על ידי התשובה שעשו עתה :(מלבי"ם)


{כז}  וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה גַּ֤ם אֶת-יְהוּדָה֙ אָסִיר֙ מֵעַ֣ל פָּנַ֔י כַּאֲשֶׁ֥ר הֲסִרֹ֖תִי אֶת-יִשְׂרָאֵ֑ל וּ֠מָאַסְתִּי אֶת-הָעִ֨יר הַזֹּ֤את אֲשֶׁר-בָּחַ֙רְתִּי֙ אֶת-יְר֣וּשָׁלִַ֔ם וְאֶת-הַבַּ֔יִת אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְתִּי יִהְיֶ֥ה שְׁמִ֖י שָֽׁם: {כח}  וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י יֹאשִׁיָּ֖הוּ וְכָל-אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא-הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל-סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה: {כט}  בְּיָמָ֡יו עָלָה֩ פַרְעֹ֨ה נְכֹ֧ה מֶֽלֶךְ-מִצְרַ֛יִם עַל-מֶ֥לֶךְ אַשּׁ֖וּר עַל-נְהַר-פְּרָ֑ת וַיֵּ֨לֶךְ הַמֶּ֤לֶךְ יֹאשִׁיָּ֙הוּ֙ לִקְרָאת֔וֹ וַיְמִיתֵ֙הוּ֙ בִּמְגִדּ֔וֹ כִּרְאֹת֖וֹ אֹתֽוֹ:

 מצודת דוד  לקראתו. למנעו ללכת דרך ארצו : כראותו אותו. רצה לומר : בהלחמו עמו, וכמו (לעיל יד יא) : ויתראו פנים, שרצה לומר : נלחמו פנים בפנים, והוא ראיית המלחמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נכה. תרגם יונתן : חגירא, והוא מענין שבירה, וכן (שמואל ב ד ד) : בן נכה רגלים : על נהר. סמוך לנהר : (מצודת ציון)

 מלבי"ם  בימיו אבל יען שהבטיח לו על ידי נביא שלא תראינה עיניו בכל הרעה, לכן בימיו עלה פרעה נכה, ונאסף לפני הרעה :(מלבי"ם)


{ל}  וַיַּרְכִּבֻ֨הוּ עֲבָדָ֥יו מֵת֙ מִמְּגִדּ֔וֹ וַיְבִאֻ֙הוּ֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם וַֽיִּקְבְּרֻ֖הוּ בִּקְבֻֽרָת֑וֹ וַיִּקַּ֣ח עַם-הָאָ֗רֶץ אֶת-יְהֽוֹאָחָז֙ בֶּן-יֹ֣אשִׁיָּ֔הוּ וַיִּמְשְׁח֥וּ אֹת֛וֹ וַיַּמְלִ֥יכוּ אֹת֖וֹ תַּ֥חַת אָבִֽיו: (פ)

 רש"י  וימשחו. לא היה צריך משיחה, אלא מפני שהיה יהויקים אחיו גדול ממנו שתי שנים, כמו שכתוב בענין (פסוק לו) : (רש"י)

 מצודת דוד  בקבורתו. אשר כרה לעצמו בחייו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויקח עם הארץ את יהואחז בן יאשיהו וימשחו אותו. ידמה שמשחו אותו מפני המחלק' שהיתה בין האחים וידמה מפני זה כי הוא לא היה יהואחז הבכור וכבר יתבאר זה ממה שזכר כי בן עשרים ושלש שנה יהואחז במלכו ולא מלך כי אם שלשה חדשימ ומלך אחריו יהויקים והיה בן עשרים וחמש שנה יהויקים במלכו וזה לאות שכבר היה גדול ממנו כמו שתי שניס וכבר נמנו בספר ד''ה בני יאשיהו וזכר שם כי הבכור יוחנן השני יהויקים השלישי צדקיהו הרביעי שלם וכבר באר ר' אברהם בן עזרא ע''ה כי שלום הוא יהואחז כי כתוב בירמיהו כי כה אמר ה' אל שלום בן יאשיהו מלך יהודה המולך תחת יאשיהו אביו אשר יצא מן המקום הזה לא ישוב עוד והנה אחריו מלך יהויקים ובנו ואחריהם מלך צדקיה ולא מלך יוחנן ואם הוא הבכור מלך בבל המליך הישר בעיניו ואמנם הנה זכר בספר ד''ה כי הבכור יוחנן לפי מה שאחשוב להודיע שכבר עשו ישראל שלא כהוגן בהמליכם הקטן מהבנים אך המליכוהו בהיותו נמשך לפעולות המגונות אשר היו פניהם מועדו' אליהם ולזה נמשך אליהם מהרע מה שנמשך כי אולי היה יוחנן אוחז מעשה יאשיהו אביו : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויקח עם הארץ, פי' מהרי''א שלקחו אותו בחזקה והמליכוהו שלא על פי שורת הדין, ולכן וימשחו אותו כפי' חכמינו זכרונם לברכה שהיה זה מפני שיהויקים אחיו היה גדול ממנו שתי שנים, כי מלך בן מלך אין צריך משיחה, ולכן :(מלבי"ם)


{לא}  בֶּן-עֶשְׂרִ֨ים וְשָׁלֹ֤שׁ שָׁנָה֙ יְהוֹאָחָ֣ז בְּמָלְכ֔וֹ וּשְׁלֹשָׁ֣ה חֳדָשִׁ֔ים מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ חֲמוּטַ֥ל בַּֽת-יִרְמְיָ֖הוּ מִלִּבְנָֽה: {לב}  וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר-עָשׂ֖וּ אֲבֹתָֽיו:

 מצודת דוד  אבותיו. מנשה ואמון : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ככל אשר עשו אבותיו. ר''ל אבותיו אשר עשו הרע בעיני ה' כמו אחז ומנשה והדומי' להם : (רלב"ג)


{לג}  וַיַּאַסְרֵהוּ֩ פַרְעֹ֨ה נְכֹ֤ה בְרִבְלָה֙ בְּאֶ֣רֶץ חֲמָ֔ת (במלך) מִמְּלֹ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וַיִּתֶּן-עֹ֙נֶשׁ֙ עַל-הָאָ֔רֶץ מֵאָ֥ה כִכַּר-כֶּ֖סֶף וְכִכַּ֥ר זָהָֽב:

 מצודת דוד  ממלוך. להסירו ממלוך בירושלים : ויתן עונש. על שהמליכוהו לפני יהויקים אחיו הגדול ממנו, אשר לו משפט המלוכה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויאסרהו. קשרו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויתן עונש על הארץ. ר''ל שיתנו זה המס מדי שנה בשנה והוא המליך להם את אליקים : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ויאסרהו, ובדברי הימים כתוב ויסירהו מלך מצרים בירושלים, תחלה הסירו ממלכותו ולקחו עמו לרבלה ושם אסרו בנחושתים כדי שלא ימלוך שנית, ויענש את הארץ מפני שהמליכו את הקטן לפני הגדול, והמליך את הראוי על פי הדין :(מלבי"ם)


{לד}  וַיַּמְלֵךְ֩ פַּרְעֹ֨ה נְכֹ֜ה אֶת-אֶלְיָקִ֣ים בֶּן-יֹאשִׁיָּ֗הוּ תַּ֚חַת יֹאשִׁיָּ֣הוּ אָבִ֔יו וַיַּסֵּ֥ב אֶת-שְׁמ֖וֹ יְהוֹיָקִ֑ים וְאֶת-יְהוֹאָחָ֣ז לָקָ֔ח וַיָּבֹ֥א מִצְרַ֖יִם וַיָּ֥מָת שָֽׁם:

 מצודת ציון  ויסב. ויסבב : (מצודת ציון)


{לה}  וְהַכֶּ֣סֶף וְהַזָּהָ֗ב נָתַ֤ן יְהוֹיָקִים֙ לְפַרְעֹ֔ה אַ֚ךְ הֶעֱרִ֣יךְ אֶת-הָאָ֔רֶץ לָתֵ֥ת אֶת-הַכֶּ֖סֶף עַל-פִּ֣י פַרְעֹ֑ה אִ֣ישׁ כְּעֶרְכּ֗וֹ נָגַ֞שׂ אֶת-הַכֶּ֤סֶף וְאֶת-הַזָּהָב֙ אֶת-עַ֣ם הָאָ֔רֶץ לָתֵ֖ת לְפַרְעֹ֥ה נְכֹֽה: (ס)

 רש"י  איש כערכו. כפי עשרו : (רש"י)

 מצודת דוד  אך העריך. לא לקח הכסף כפי אשר ישר בעיניו, אך לקח מכל אחד לפי ערך עשרו : על פי פרעה. מה שאמר פרעה בעבור העונש : איש כערכו נגש. בחוזק יד ובכפיה גבה מכל אחד לפי ערכו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נגש. דחק וכפה : (מצודת ציון)

 מלבי"ם  והכסף שתחלה ענש פרעה את הארץ ואחר שהמלך יהויקים קבל עליו לתתו לו והיה לו ככר זהב ולא מאה ככר כסף (כי יאשיה בודאי לא עבר על וכסף וזהב לא ירבה לו מאד), וקבל רשות מפרעה להעריך את הארץ על הכסף, ואחר כך הוסיף מדעתו ונגש את הכסף ואת הזהב מעם הארץ, גם יל''פ כי אחר שעם הארץ המליכו את יואחז הקטן לפני אחיו הגדול שלא כמשפט כנ''ל, ומסתמא השרים והסגנים היו ידם עם יהויקים, כי עם הארץ הם ההמון, וכיון שפרעה הענישם עונש ממון בעבור זה היה עיקר העונש לעם הארץ וההמון, ויהויקים עשה כעין פשרה שהכסף לקח מכל הארץ, והזהב לקח רק מעם הארץ לבד, וזה שכתוב אך העריך את הארץ לתת את הכסף, שזה נתנה הארץ בכלל, ועל זה אמר איש כערכו נגש את הכסף, אבל ואת הזהב נגש את עם הארץ, שזה לקח מן עם הארץ לבד, והנה בדברי הימים חושב בני יאשיה ארבעה הבכור יוחנן והשני אליקים והשלישי צדקיה והרביעי שלום, ודעת חכמינו זכרונם לברכה בהוריות ובכריתות שיוחנן הוא יואחז ואף שיהויקים הוא הבכור יוחנן היה בכור למלכות, ולדעת הראב''ע שלום הוא יהואחז, וראייתו ממה שכתוב (בירמיה כ''ב) כה אמר אל שלום בן יאשיה המולך תחת יאשיה אביו אשר יצא מן המקום הזה לא ישוב שם עוד, ולדעת חכמינו זכרונם לברכה שם שלום הוא צדקיה, ועיין מה שכתוב בירמיה שם :(מלבי"ם)


{לו}  בֶּן-עֶשְׂרִ֨ים וְחָמֵ֤שׁ שָׁנָ֨ה יְהוֹיָקִ֣ים בְּמָלְכ֔וֹ וְאַחַ֤ת עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ (זבידה) זְבוּדָּ֥ה בַת-פְּדָיָ֖ה מִן-רוּמָֽה:

 מצודת דוד  בן עשרים וחמש. כי היה גדול ב' שנים מיהואחז אחיו : (מצודת דוד)


{לז}  וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר-עָשׂ֖וּ אֲבֹתָֽיו:

מלכים ב פרק-כד

{א}  בְּיָמָ֣יו עָלָ֔ה נְבֻכַדְנֶאצַּ֖ר מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל וַיְהִי-ל֨וֹ יְהוֹיָקִ֥ים עֶ֙בֶד֙ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֔ים וַיָּ֖שָׁב וַיִּמְרָד-בּֽוֹ:

 מצודת דוד  וישב. אחרי שלשת השנים : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  בימיו עלה נבוכדנצר, שנה הרביעית ליהויקים היא שנה הראשונה לנבוכדנצר כמ''ש (בירמיה כ''ח), ובדניאל א' אמר שבשנת שלש למלכות יהויקים צר נבוכדנצר על ירושלים וכבש את יהויקים והביאו עם כלי בית אלהים לבית אלהיו, ולדעת חכמינו זכרונם לברכה בסדר עולם, כבש נבוכדנצר את יהויקים בשנה שניה למלכותו והיה לו עבד ג' שנים הרי שמונה שנים וימרוד בו ובסוף ג' למרדו שהוא י''א ליהויקים וח' לנבוכדנצר כבש אותו, ולפי זה מ''ש בדניאל שהביאו לבבל בשנת ג' למלכות יהויקים פי' למלכותו שמלך בפ''ע, וכמו שכן אמר גבי הושע בן אלה, וגבי עוזיה כמש''ש במקומו, ולפי זה צ''ל שמ''ש עליו בירמיה קבורת חמור יקבר סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלים, ששלחו את נבלתו מבבל לארץ ישראל לגררה בבזיון סביב חומת ירושלים, או שבעת שבא על יהויכין הביאו עמו ושם נהרג ונסחב בבזיון לבזות את בנו המולך תחתיו, ולדעת הרי''א עלה עליו נבוכדנצר תיכף בשנה א' שמלך, ועל זה אמר בשנת שלש למלכות יהויקים כפשוטו, ורצה לומר בסוף שלש והיא הרביעית ליהויקים וראשונה לנבוכדנצר ואז הביאו בבלה עם מקצת כלי בית האלהים, ושם היה לו עבד ג' שנים וישב לירושלים ואחר כך מרד, ואז בא אליו שנית ונהרג ונסחב מהלאה לשערי ירושלים, ואולם הלא בירמיה (ל''ו), אמר שבשנת החמישית ליהויקים קראו צום ויהויקים שרף את המגלה שכתב ירמיה, הרי היה יהויקים אז בירושלים, וא''ל שאז כבר חזר ויהי עבד לנבוכדנצר שאם כן מדוע אמר שם אתה שרפת את המגלה לאמר מדוע כתבת לאמר בוא יבא מלך בבל וכו' :(מלבי"ם)


{ב}  וַיְשַׁלַּ֣ח יְהוָ֣ה | בּ֡וֹ אֶת-גְּדוּדֵ֣י כַשְׂדִּים֩ וְאֶת-גְּדוּדֵ֨י אֲרָ֜ם וְאֵ֣ת | גְּדוּדֵ֣י מוֹאָ֗ב וְאֵת֙ גְּדוּדֵ֣י בְנֵֽי-עַמּ֔וֹן וַיְשַׁלְּחֵ֥ם בִּֽיהוּדָ֖ה לְהַֽאֲבִיד֑וֹ כִּדְבַ֣ר יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר בְּיַ֖ד עֲבָדָ֥יו הַנְּבִיאִֽים:

 מצודת דוד  וישלח ה'. העיד את לב גדודי כשדים וכו', לבוא עליו למלחמה : וישלחם. לפי שארכו הדברים, לכן חזר ואמר וישלחם, וכן דרך המקרא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גדודי. חיילי צבא : (מצודת ציון)

 מלבי"ם  וישלח ה' זה היה בעת מרדו, ובאר שזה היה מפני שנגזר גזר דין מכבר בחטאת מנשה כמ''ש בס' כ''ב וכ''ג :(מלבי"ם)


{ג}  אַ֣ךְ | עַל-פִּ֣י יְהוָ֗ה הָֽיְתָה֙ בִּֽיהוּדָ֔ה לְהָסִ֖יר מֵעַ֣ל פָּנָ֑יו בְּחַטֹּ֣את מְנַשֶּׁ֔ה כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה:

 רש"י  אך על פי ה' היתה. כל הרעה הבאה ביהודה על ידי הגדודים האלה : (רש"י)

 מצודת דוד  אך על פי ה'. דצה לומר : לא גבר העכו''ם בעוצם ידו, אך דבד ה' היתה : בחטאת מנשה. בעבוד שאחזו בחטאת מנשה, לעשות ככל אשר עשה הוא : (מצודת דוד)


{ד}  וְגַ֤ם דַּֽם-הַנָּקִי֙ אֲשֶׁ֣ר שָׁפָ֔ךְ וַיְמַלֵּ֥א אֶת-יְרוּשָׁלִַ֖ם דָּ֣ם נָקִ֑י וְלֹֽא-אָבָ֥ה יְהוָ֖ה לִסְלֹֽחַ:

 מצודת דוד  וגם דם הנקי. גם דם הנקי גרם הדבר : אשר שפך. רצה לומר : על שהיקל מנשה בשפיכת דם, למדו העם גם הם לשפוך דם, אם כן מילא הוא את הדם, לעשות את כולם רוצחים : ולא אבה. לזה לא רצה ה' לסלוח, כי היו אוחזים ברשעת מנשה, ואף בשפיכת הדם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ולא אבה ה' לסלוח. ר''ל כי אף ע''פ שעשה מנשה תשובה לא אבה הש''י לסלוח שפיכתו הדם הנקי וידמה שבכלל עבדי ה' אשר הרג ישעיה בן אמוץ על אשר היה מוכיח אותו וכן אמרו רז''ל כי מנשה הרג ישעיהו : (רלב"ג)


{ה}  וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י יְהוֹיָקִ֖ים וְכָל-אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא-הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל-סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה: {ו}  וַיִּשְׁכַּ֥ב יְהוֹיָקִ֖ים עִם-אֲבֹתָ֑יו וַיִּמְלֹ֛ךְ יְהוֹיָכִ֥ין בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו:

 רש"י  וישכב יהויקים. לא על מטתו, כי אסרו נבוכדנאצר בנחושתים להוליכו בבלה, והיו מגררין אותו ומת בידם, כמו שנאמר (ירמיהו כב יט) : קבורת חמור יקבר סחוב והשלך. ובדברי הימים (ב לו ו) כתב שאסרו נבוכדנאצר להוליכו בבלה : (רש"י)

 מצודת דוד  עם אבותיו. רצה לומר : שמת עם אבותיו, אבל לא נקבר עמהם, כי אסר אותו להוליכו בבלה, ומת בדרך, ולא נקבר כלל כמו שנאמר בדברי הימים (ב לו ו) ובירמיהו (כב יט. עיין סנהדרין פב א) : (מצודת דוד)


{ז}  וְלֹֽא-הֹסִ֥יף עוֹד֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם לָצֵ֖את מֵֽאַרְצ֑וֹ כִּֽי-לָקַ֞ח מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֗ל מִנַּ֤חַל מִצְרַ֙יִם֙ עַד-נְהַר-פְּרָ֔ת כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר הָיְתָ֖ה לְמֶ֥לֶךְ מִצְרָֽיִם: (פ)

 רש"י  לצאת מארצו. לעזור ליהויקים : כי לקח מלך בבל וגו'. שנצחו במלחמה בשנת הרביעית ליהויקים, בכרכמיש על נהר פרת, ככתוב בספר ירמיהו (מו ב) : (רש"י)

 מצודת דוד  לצאת מארצו. להמליך מלך ביהודה, כמו שהמליך את יהויקים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ולא הוסיף עוד מלך מצרים לצאת מארצו. אמר זה להעיר כי לקח השם יתברך נקמת יאשיהו ממנו שהרגו בעלותו להלחם על נהר פרת : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ולא הוסיף שמלך מצרים היה בא להמליך את יהויכין כמו שהמליך את יהויקים אביו, רק שלא יכול לצאת בעת ההיא עד ימי צדקיה כמ''ש בירמיה (ל''ו) וחיל פרעה יצא ממצרים :(מלבי"ם)


{ח}  בֶּן-שְׁמֹנֶ֨ה עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ יְהוֹיָכִ֣ין בְּמָלְכ֔וֹ וּשְׁלֹשָׁ֣ה חֳדָשִׁ֔ים מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ נְחֻשְׁתָּ֥א בַת-אֶלְנָתָ֖ן מִירוּשָׁלִָֽם:

 מלבי"ם  בן שמנה עשרה יהויכין במלכו, ובדברי הימים כתוב בן שמונה שנה יהויכין במלכו ושלשה חדשים ועשרת ימים מלך בירושלים, והרד''ק כתב שאליקים המליכו עמו בשנה הראשונה שמלך, והרי''א השיב עליו כמה תשובות, ופי' שמ''ש בדברי הימים ועשרת ימים היינו שנים ושיעור הכתוב כשהיה יהויכין בן שמונה שנה ובן שלשה חדשים ועשרת ימים פי' שנים אז מלך בירושלים, וזה דוחק, ונראה שבאשר עם הארץ המליכו את יואחז ומשחו אותו וע''כ הוצרך פרעה להוליכו מצרים כי היה מלך משוח מאת העם, וידע פרעה שהגם שלקח את יואחז יטענו בני יואחז טענת ירושת המלוכה מיואחז אביהם, ע''כ המליך גם את יהויכין שיהיה מלך תחת אביו, לבל יערערו בני יואחז אחר מות אביהם, ויהויכין היה אז בן שמונה, וסרו טענות הרי''א :(מלבי"ם)


{ט}  וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר-עָשָׂ֖ה אָבִֽיו: {י}  בָּעֵ֣ת הַהִ֔יא (עלה) עָל֗וּ עַבְדֵ֛י נְבֻכַדְנֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ-בָּבֶ֖ל יְרוּשָׁלִָ֑ם וַתָּבֹ֥א הָעִ֖יר בַּמָּצֽוֹר:

 מצודת דוד  ותבוא העיר במצור. בנו סביבה כרכום לכבשה, וכן (דברים כ כ) : ובנית מצור, ונקראה כן על שם כי העם היושב בה המה במצור ובמצוק : (מצודת דוד)


{יא}  וַיָּבֹ֛א נְבוּכַדְנֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ-בָּבֶ֖ל עַל-הָעִ֑יר וַעֲבָדָ֖יו צָרִ֥ים עָלֶֽיהָ:

 מצודת דוד  צרים עליה. מסבבים עליה להצר להעם : (מצודת דוד)


{יב}  וַיֵּצֵ֞א יְהוֹיָכִ֤ין מֶֽלֶךְ-יְהוּדָה֙ עַל-מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל ה֣וּא וְאִמּ֔וֹ וַעֲבָדָ֖יו וְשָׂרָ֣יו וְסָֽרִיסָ֑יו וַיִּקַּ֤ח אֹתוֹ֙ מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל בִּשְׁנַ֥ת שְׁמֹנֶ֖ה לְמָלְכֽוֹ:

 רש"י  ויצא יהויכין מלך יהודה על מלך בבל. לעשות לו כרצונו, ולא למלחמה : (רש"י)

 מצודת דוד  ויצא יהויכין. מסר את עצמו בידו לעשות בו חפצו, בחשבו כי יחמול עליו בעבור הכנעתו : בשנת שמנה. וחושב שנים מקוטעות : למלכו. למלכות נבוכדנצאר, ובירמיהו (נב כח) נאמר : בשנת שבע, ורצה לומר, בשבע לכבוש יהויקים, כי בשני למלכותו, והיא ה' ליהויקים, כבש את יהויקים בראשונה, והוליכו לבבל וקבל על עצמו להיות לו לעבד, והחזירו ועבדו ג' שנים, וחזר ומרד בו, וכבשו שנית בשנת ג' למרדו, הוא האמור בדברי הימים ב' (לו ט), ובזה השנה מלך יהויכין, וגלהו אחר ג' חדשים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויצא יהויכין מלך יהודה על מלך בבל. ר''ל שיצא במצור מלך בבל כשמעו שהוא בא שם להשלים עמו ולשום צוארו תחת עולו והנה לא רצה להשלים עמו אך הגלה אותו אל בבל הו' ואמו ועבדיו ושריו וסריסיו בשנת שמנה למלכות נבוכדנצר מלך בבל שעברו לו ז' שנים שלמות : (רלב"ג)


{יג}  וַיּוֹצֵ֣א מִשָּׁ֗ם אֶת-כָּל-אוֹצְרוֹת֙ בֵּ֣ית יְהוָ֔ה וְאֽוֹצְר֖וֹת בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַיְקַצֵּ֞ץ אֶת-כָּל-כְּלֵ֣י הַזָּהָ֗ב אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה שְׁלֹמֹ֤ה מֶֽלֶךְ-יִשְׂרָאֵל֙ בְּהֵיכַ֣ל יְהוָ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהוָֽה:

 מצודת דוד  ויקצץ. כרת וקלף את הזהב מהכלים : (מצודת דוד)


{יד}  וְהִגְלָ֣ה אֶת-כָּל-יְ֠רוּשָׁלִַם וְֽאֶת-כָּל-הַשָּׂרִ֞ים וְאֵ֣ת | כָּל-גִּבּוֹרֵ֣י הַחַ֗יִל (עשרה) עֲשֶׂ֤רֶת אֲלָפִים֙ גּוֹלֶ֔ה וְכָל-הֶחָרָ֖שׁ וְהַמַּסְגֵּ֑ר לֹ֣א נִשְׁאַ֔ר זוּלַ֖ת דַּלַּ֥ת עַם-הָאָֽרֶץ:

 רש"י  החרש והמסגר. תרגם יונתן : אומניא ותרעיא. ורבותינו אמרו (גיטין פח א) : חכמים גדולים בתורה, שכשאחד פותח הכל שותקין, כמו שכתוב (ישעיהו מא א) : החרישו אלי איים, מסגר, הכל יושבין לפניו ולמדין הימנו, כמו שנאמר (שם כב) : ופתח ואין סוגר וסגר ואין פותח : (רש"י)

 מצודת דוד  עשרת אלפים. ובירמיהו (שם) נאמר : יהודים שלשת אלפים ועשרים ושחושה, ורצה לומר : מבני יהודה היה החשבון האמור, והמותר היו מבני בנימין ושאר השבטים אשר התגוררו בירושלים, וזהו שאמר למטה שבעת אלפים, וכולם יחד המה עשרת אלפים, ולא חש לחשוב עוד אותן הכ''ג האמור בירמיהו : וכל החרש והמסגר. הם האומנים ושומרי השערים, אשר סגרו אותם בעתם, וכן תרגם יונתן : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  זולת. רק : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וכל החרש והמסגר. הם האומנים והשוערי' ושומרי החומ' וסוגרים פתחיה : (רלב"ג)

 מלבי"ם  והגלה וכו' עשרת אלפים גולה, ובפסוק ט''ז אמר ואת כל אנשי החיל שבעת אלפים והחרש והמסגר אלף, ובירמיה (נ''ב כ''ח) אמר זה העם אשר הגלה נבוכדנצר בשנת שבע יהודים שלשת אלפים ועשרים ושבע, ודעת המפרשים שמה שאמר כאן עשרת אלפים גולה הוא הסך הכולל, שהשרים וגבורי החיל והחרש והמסגר היו עשרת אלפים, ובפסוק ט''ז פי' שמן י' אלפים אלה היו שבעת אלפים אנשי החיל והחרש והמסגר אלף, ושני אלפים היו מן השרים וסריסי המלך, ובירמיה לא חשב אנשי החיל רק השרים והחרש והמסגר שהיו ג' אלפים, זה דעת מהרי''א וקרוב לזה דעת הרד''ק והרלב''ג רק שהם אמרו שהג' אלפים היו מבני יהודה והמותר מבני בנימין, ולי נראה שאחר שירמיה כתב ספרו וספר מלכים חשב כאן מה שהגלה נבוכדנצר בשנת שמונה למלכו שהיה הגלות היותר גדול במספר אנשים, והיו עשרת אלפים, וגם שבעת אלפים מאנשי החיל והחרש והמסגר (שהיו מאנשי החיל) גם כן אלף, ובספר ירמיה לא הזכיר מן הגלות הזה שכבר כתבו במלכים, ורצה להזכיר יתר הגולה חוץ מגלות שהגלו עם יהויכין שבשנת שבע הגלה שלשת אלפים ועשרים ושלשה, וזה היה שנה אחת קודם גלות יהויכין, בעת שהגלה את יהויקים, כי גלות יהויכין היה בשנת שמונה לנבוכדנצר, וגלות יהויקים היתה שנה אחת קודם, ועל זה אמר בדברי הימים ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנצר ויביאהו בבלה עם כלי חמדת בית ה' וזה סותר למ''ש במלכים שתיכף כבא נבוכדנצר יצא אליו יהויכין ויקח אותו מלך בבל, רק שמ''ש שם לתשובת השנה היינו לגלות הראשון של יהויקים שהיתה בשנה הקודמת שאז חשב נבוכדנצר שנת שבע למלכותו, וז''ש חז''ל במגלה דף י''א גלו בשבע גלו בשמונה, ומבואר בדניאל שבעת שכבש את יהויקים צוה לאשפנז רב סריסיו להביא מזרע יהודה ומבני המלוכה ילדים וזה לא נזכר כמה הביא אתו מבני ישראל וזכר ירמיה בספרו, וזכר עוד שם הגלות שהיתה בשנת שמונה עשרה שהיא שנת החורבן ובשנת שלש ועשרים שהיא ה' שנה אחר החורבן, וכל אלה הגליות בכלל היו ד' אלפים ושש מאות חוץ מגלות יהויכין :(מלבי"ם)


{טו}  וַיֶּ֥גֶל אֶת-יְהוֹיָכִ֖ין בָּבֶ֑לָה וְאֶת-אֵ֣ם הַ֠מֶּלֶךְ וְאֶת-נְשֵׁ֨י הַמֶּ֜לֶךְ וְאֶת-סָרִיסָ֗יו וְאֵת֙ (אולי) אֵילֵ֣י הָאָ֔רֶץ הוֹלִ֛יךְ גּוֹלָ֥ה מִירוּשָׁלִַ֖ם בָּבֶֽלָה:

 רש"י  ואת אילי הארץ. אלו חורי יהודה ובנימין, וצדיקים היו, עליהם הכתוב אומר (ירמיהו כד ה) : כתאנים הטובות האלה כן אכיר את גלות יהודה : (רש"י)

 מצודת ציון  אילי. הם השרים הגדולים והחזקים, כי הוא ענין חוזק רב, כמו (בראשית לא כט) : יש לאל ידי : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ואת אילי הארץ. ד''ל שרי הארץ : (רלב"ג)


{טז}  וְאֵת֩ כָּל-אַנְשֵׁ֨י הַחַ֜יִל שִׁבְעַ֣ת אֲלָפִ֗ים וְהֶחָרָ֤שׁ וְהַמַּסְגֵּר֙ אֶ֔לֶף הַכֹּ֕ל גִּבּוֹרִ֖ים עֹשֵׂ֣י מִלְחָמָ֑ה וַיְבִיאֵ֧ם מֶֽלֶךְ-בָּבֶ֛ל גּוֹלָ֖ה בָּבֶֽלָה:

 רש"י  שבעת אלפים. ולמעלה הוא אומר עשרת אלפים, בא הכתוב השלישי והכריע בספר ירמיהו (נב כח) : זה העם אשר הגלה נבוכדנצר בשנת שבע יהודים שלשת אלפים, אמור מעתה שלשת אלפים היו משבט יהודה, ושבעת אלפים מבנימין ושאר שבטים, ואף בסדר עולם למדנו כן : (רש"י)

 מצודת דוד  הכל גבורים. על אנשי החיל יאמר, לא על החרש והמסגר : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואת כל אנשי החיל שבעת אלפים. והנה אמר למעלה י' אלפים ובספר ירמיה אמר שבשנת שבע למלכות נבוכדנצר הגלה יהודי' שלשת אלפים ועשדים ושלשה וידמה שמה שאמר בספר ירמיה בשנת שבע ר''ל שעבדו לנבוכדנצר ז' שנים ולזה אמר בזה המקום בשנת ח' ואולם מספר הגבורים ידמה כמו שפי' רבינו דוד קמחי כי בתחלה ספר כל גבורי החיל הגולים מיהודה ובנימין ואחר כן פרט בזה המקום הגבורים שהיו משבט בנימין ובספר ירמיה פרט הגבורים שהיו משבט יהודה ולזה קראם יהודים : (רלב"ג)


{יז}  וַיַּמְלֵ֧ךְ מֶֽלֶךְ-בָּבֶ֛ל אֶת-מַתַּנְיָ֥ה דֹד֖וֹ תַּחְתָּ֑יו וַיַּסֵּ֥ב אֶת-שְׁמ֖וֹ צִדְקִיָּֽהוּ: (פ)

 רש"י  ויסב את שמו צדקיהו. יה יצדיק עליך את הדין, אם תמרוד בי (הוריות יא ב) : (רש"י)

 מצודת ציון  תחתיו. במקומו : (מצודת ציון)

 מלבי"ם  את מתניה דודו תחתיו, ובדברי הימים כתוב וימלך את צדקיהו אחיו, והרי''א הוכיח מזה שצדקיה לא היה בן יאשיה רק בן בנו והיה בן יהויקים כמ''ש (בדברי הימים י''ז) ובני יהויקים יכניה בנו צדקיה בנו, וצדקיה היה גדול מיהויכין אחיו שתים או שלש שנים דהא יהויכין היה בן י''ח במלכו ולא נחשבו בדברי הימים כסדר תולדותם רק כסדר המלכתם, והוא מכריח זה לדעתו ששלום הוא יואחז ואם כן היה יואחז הקטן שבבני יאשיה והיה בן כ''ג למלכו ויחוייב שצדקיה אחיו הגדול שמלך אחת עשרה שנה אחר כך יהיה בן ל''ד שנים או בן ל''ה, ואיך אמר בן עשרים ואחת, וע''כ הוכיח שצדקיה המולך היה אחי יכניה כמ''ש בדברי הימים, לא דודו כמ''ש במלכים פי' דודו אוהבו וידידו, ועם העיון זה אי אפשר כלל דהא ביהואחז שהיה בן יאשיה אמר ושם אמו חמוטל בת ירמיה מלבנה וכן אמר בצדקיהו, הרי צדקיה ויואחז היו אחים בני אם אחת ולא היה צדקיה בן יהויקים, והגם כי י''ל זה על פי מ''ש חכמינו זכרונם לברכה שיהויקים בא אל אשת אביו, וי''ל שצדקיה נולד מחמוטל על ידי יהויקים והיה מתיחס לפי זה ליאשיה כפי הנגלה ובאמת היה בן יהויקים ולכן חשבו בין בני יאשיה ובני יהויקים, וקראו כאן דוד יהויכין ובדברי הימים קראו אחיו, ואפשר שבעל המאמר הזה הוציא זה מן המקראות האלה, אבל ממ''ש חכמינו זכרונם לברכה במק''א שצדקיה היה צדיק, אין ראוי לומר כזאת שנולד בממזרות, ולמה נרחיק מן הפשוט שצדקיה היה בן השלישי של יאשיה, כמ''ש והשלישי צדקיהו, וגם ליהויקים היה לו בן ששמו צדקיה, ובעת יצא יהויכין אל נבוכדנצר ראה שעם הארץ ימליכו את צדקיהו בן יהויקים אחי יכניהו תחת אביו, והמליך את מתניהו דודו של יהויכין בן יאשיה והסב שמו צדקיהו רצה לומר שהוא העומד במקום צדקיהו הטוען טענת ירושה בהמלכות, ובדברי הימים רמז כל זה במה שקראו אחיו, רצה לומר שהוא העומד במקום צדקיהו אחיו, ומה שהקשה מהרי''א אחר שיואחז הוא שלום והיה הבן הקטן ליאשיה והיה בן כ''ג למלכו ומלך אחריו יהויקים י''א שנה, ואם כן אי אפשר שיהיה צדקיה הגדול משלום הוא יואחז בן כ''א במלכו, הנה מזה בעצמו ראיה ששלום אינו יואחז רק בן אחר, וכבר אמרו חכמינו זכרונם לברכה שיוחנן הוא יואחז, ונולד לפני צדקיהו לא אחריו :(מלבי"ם)


{יח}  בֶּן-עֶשְׂרִ֨ים וְאַחַ֤ת שָׁנָה֙ צִדְקִיָּ֣הוּ בְמָלְכ֔וֹ וְאַחַ֤ת עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ (חמיטל) חֲמוּטַ֥ל בַּֽת-יִרְמְיָ֖הוּ מִלִּבְנָֽה: {יט}  וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר-עָשָׂ֖ה יְהוֹיָקִֽים:

 מלבי"ם  ויעש הרע חכמינו זכרונם לברכה קבלו שצדקיהו היה צדיק ודורו היו רשעים, כי בדברי הימים פירש ויעש הרע לא נכנע מלפני ירמיה הנביא מפי ה' וגם במלך בבל מרד אשר השביעו באלהים גם כל שרי הכהנים והעם הרבו למעול מעל ככל תועבות הגוים וכו' מבואר שחטא צדקיהו היה מה שלא שמע לדברי נביא ומה שעבר על השבועה לא זולת זה, רק הדור ההוא הם שהרבו למעול מעל ולפי זה מ''ש פה שעשה הרע ככל אשר עשה יהויקים היינו שגם יהויקים מרד בנבוכדנצר ולא שמע לדברי הנביא. והסבה לזה היה :(מלבי"ם)


{כ}  כִּ֣י | עַל-אַ֣ף יְהוָ֗ה הָיְתָ֤ה בִירוּשָׁלִַ֙ם֙ וּבִ֣יהוּדָ֔ה עַד-הִשְׁלִכ֥וֹ אֹתָ֖ם מֵעַ֣ל פָּנָ֑יו וַיִּמְרֹ֥ד צִדְקִיָּ֖הוּ בְּמֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל: (ס)

 רש"י  כי על אף ה' היתה וגו'. לפיכך וימרוד צדקיהו במלך בבל, נתן הקב''ה בלבו למרוד בו, כדי שיגלה : (רש"י)

 מצודת דוד  כי על אף. כי בעבור שהיתה אף ה' בירושלים וביהודה כל כך גדולה, עד להשליך אותם מעל פניו, לזה העיר לב צדקיה למרוד במלך בבל, להיות סיבה אל הגלות לשלחם מעל פניו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כי על אף ה' היתה בירושלם וביהודה עד השליכו אותם מעל פניו. ר''ל כי מחמת מוקשי העם וכעס הש''י עליהם נהיה שימליכו עליהם אלו הרעים ולזה גם כן היתה הסבה שמרד צדקיהו במלך בבל כי לולי מרדו לא נחרבה ירושלים ולא גלו מעל אדמתם כמו שהיה אומר לו ירמיהו : (רלב"ג)

 מלבי"ם  כי על אף ה' היתה שכבר נתחתם גזר דין בעבור עונות הדור :(מלבי"ם)

מלכים ב פרק-כה

{א}  וַיְהִי֩ בִשְׁנַ֨ת הַתְּשִׁיעִ֜ית לְמָלְכ֗וֹ בַּחֹ֣דֶשׁ הָעֲשִׂירִי֮ בֶּעָשׂ֣וֹר לַחֹדֶשׁ֒ בָּ֠א נְבֻכַדְנֶאצַּ֨ר מֶֽלֶךְ-בָּבֶ֜ל ה֧וּא וְכָל-חֵיל֛וֹ עַל-יְרוּשָׁלִַ֖ם וַיִּ֣חַן עָלֶ֑יהָ וַיִּבְנ֥וּ עָלֶ֖יהָ דָּיֵ֥ק סָבִֽיב:

 רש"י  בשנת התשיעית למלכו. של צדקיהו : דיק. תרגם יונתן : כרקום : (רש"י)

 מצודת דוד  למלכו. למלכות צדקיה : ייק. הוא מגדל הנבנה מול העיר ללכדה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויחן. מלשון חניה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויבנו עליה דיק סביב. הוא מגדל שבונין סביב העיר לכבשה : (רלב"ג)


{ב}  וַתָּבֹ֥א הָעִ֖יר בַּמָּצ֑וֹר עַ֚ד עַשְׁתֵּ֣י עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ צִדְקִיָּֽהוּ:

 מצודת דוד  ותבוא העיר במצור. עמדה העיר והמצור סביבה עד וכו' : (מצודת דוד)


{ג}  בְּתִשְׁעָ֣ה לַחֹ֔דֶשׁ וַיֶּחֱזַ֥ק הָרָעָ֖ב בָּעִ֑יר וְלֹא-הָ֥יָה לֶ֖חֶם לְעַ֥ם הָאָֽרֶץ:

 מצודת דוד  בתשעה לחודש. בירמיהו (נב ו) נאמר בחודש הרביעי : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר. הנה לא באר באי זה חדש ואולם בספר ירמיה באר שזה היה בחדש הרביעי בתשעה לחדש : (רלב"ג)

 מלבי"ם  בתשעה לחדש, בחדש הרביעי, כמו שפי' בירמיה :(מלבי"ם)


{ד}  וַתִּבָּקַ֣ע הָעִ֗יר וְכָל-אַנְשֵׁ֨י הַמִּלְחָמָ֤ה | הַלַּ֙יְלָה֙ דֶּ֜רֶךְ שַׁ֣עַר | בֵּ֣ין הַחֹמֹתַ֗יִם אֲשֶׁר֙ עַל-גַּ֣ן הַמֶּ֔לֶךְ וְכַשְׂדִּ֥ים עַל-הָעִ֖יר סָבִ֑יב וַיֵּ֖לֶךְ דֶּ֥רֶךְ הָעֲרָבָֽה:

 רש"י  דרך שער בין החומתים. מערה הולכת מביתו עד ערבות יריחו, וברח לו דרך המערה, והקב''ה זימן צבי הולך על גג המערה חוץ לעיר, ורדפו כשדים אחרי הצבי, וכשהגיעו לפתח המערה בערבות יריחו ראוהו ולכדוהו, הוא שאמר (ביחזקאל יב יג) : ופרשתי רשתי עליו ונתפש במצודתי : (רש"י)

 מצודת דוד  ותבקע העיר. חיל נבוכדנצאר בקעו חומתה, וכאלו נעשית מעצמה, כי אנשי ירושלים היו חלושים ברעב, ולא עמדו למולם לעכב על ידם : הלילה. רצה לומר : ברחו בלילה, ובירמיהו (ששם פסוק ז) נאמר : יברחו ויצאו מן העיר לילה : דרך שער וכו'. בדרך השער העומד בין שתי החומות אשר אצל גן המלך : וילך. המלך וכל אשר עמו : דרך הערבה. בדרך ההולך אל ערבות יריחו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ותבקע העיר. ר''ל על ידי חיל כשדים : וכל אנשי המלחמה הלילה. ר''ל ברחו הלילה לפי שראו שחיל כשדים נכנסו לעיר : דרך שער בין החומותים. ר''ל שיצאו דרך שהיה בין שתי חומות כדי שלא יראום כשדים ולא ירגישו בהם : אשר על גן המלך. ר''ל אצל גן המלך : וילך דרך הערבה. ר''ל כי המלך הלך דרך המדבר שלא ירגישו בו כשדים : (רלב"ג)

 מלבי"ם  ותבקע העיר וכל אנשי המלחמה יברחו ויצאו מהעיר לילה כן כתוב בירמיה, ובירמיה ל''ט מפרש שכל שרי בבל באו וישבו בשער התוך שהבקעה החומה החיצונה כי ירושלים היתה מוקפת ג' חומות :(מלבי"ם)


{ה}  וַיִּרְדְּפ֤וּ חֵיל-כַּשְׂדִּים֙ אַחַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ וַיַּשִּׂ֥גוּ אֹת֖וֹ בְּעַרְב֣וֹת יְרֵח֑וֹ וְכָל-חֵיל֔וֹ נָפֹ֖צוּ מֵעָלָֽיו:

 מצודת דוד  וירדפו. אמרו רבותינו ז''ל שברח דרך מערה ההולכת עד ערבות יריחו, ונזדמן צבי הולך מעל המערה, ורדפו הכשדים אחר הצבי, ובבואם לפתח המערה מצאו את המלך יוצא ותפשוהו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נפצו. נתפזרו : (מצודת ציון)


{ו}  וַֽיִּתְפְּשׂוּ֙ אֶת-הַמֶּ֔לֶךְ וַיַּעֲל֥וּ אֹת֛וֹ אֶל-מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל רִבְלָ֑תָה וַיְדַבְּר֥וּ אִתּ֖וֹ מִשְׁפָּֽט:

 רש"י  וידברו אתו משפט. נתווכח עמו על השבועה : (רש"י)

 מצודת דוד  רבלתה. כי בהאריך ימי המצור הלך נבוכדנצאר לרבלה : משפט. התווכח עמו על מה שמרד בו ועבר על שבועתו כמו שנאמר בדברי הימים (ב לו יג) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויתפשו. אחזו בחזקה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וידברו אתו משפט. אמר לו משפט המורד והעובר על שבועתו ולזה הרג בניו ועור עיני צדקיהו ויאסרהו בנחשתי' ונתנוהו בבית האסורים עד יום מותו כמו שנזכר בספר ירמיה : (רלב"ג)

 מלבי"ם  וידברו אתו משפט ובירמיה סימן ל''ט וסימן נ''ב וידבר אתו משפטים, כי שרי המלך דברו אתו משפט על המרידה לכן אמר וידברו בלשון רבים, והמלך עצמו היה לו נגדו כמה משפטים, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה שמצאו אוכל ארנבת חי ונשבע לו שלא יגלה ועבר על השבועה :(מלבי"ם)


{ז}  וְאֶת-בְּנֵי֙ צִדְקִיָּ֔הוּ שָׁחֲט֖וּ לְעֵינָ֑יו וְאֶת-עֵינֵ֤י צִדְקִיָּ֙הוּ֙ עִוֵּ֔ר וַיַּאַסְרֵ֙הוּ֙ בַֽנְחֻשְׁתַּ֔יִם וַיְבִאֵ֖הוּ בָּבֶֽל: (ס)

 מצודת ציון  בנחשתים. בשלשלאות נחושת : (מצודת ציון)


{ח}  וּבַחֹ֤דֶשׁ הַֽחֲמִישִׁי֙ בְּשִׁבְעָ֣ה לַחֹ֔דֶשׁ הִ֗יא שְׁנַת֙ תְּשַֽׁע-עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּ֣ר מֶֽלֶךְ-בָּבֶ֑ל בָּ֞א נְבוּזַרְאֲדָ֧ן רַב-טַבָּחִ֛ים עֶ֥בֶד מֶֽלֶךְ-בָּבֶ֖ל יְרוּשָׁלִָֽם:

 מצודת דוד  תשע עשרה. כי בעת שכבש את יהויכין היה ח' למלכו, וצדקיהו מלך י''א שנה, הרי י''ט ובסוף ירמיהו נאמר י''ח, ורצה לומר : לכבוש יהויקים בראשונה, שהיתה בשניה למלכות נבוכדנצאר : רב טבחים. שר על ההורגים במצות המלך : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ובחדש החמישי בשבעה לחדש. וכבר אמר בספר ירמיה בעשור לחדש וידמה שהתחלת החדבן היה בשבעה לחדש כי אז נכנסו בירושלם וסוף החורבן היה בעשור לחדש כי אז נשרף בית המקדש : (רלב"ג)

 מלבי"ם  בשבעה לחדש ובירמיה אמר בעשור לחדש בא נבוזראדן עמד לפני מלך בבל בירושלים וישרוף וכו'. ופי' חכמינו זכרונם לברכה שבשבעה נכנס להיכל ובתשעה לעת ערב הציתו בו את האור ונשרף בעשירי. ורצה לומר בכאן אמר שבשבעה לחדש בא נבוזראדן לירושלים, ומ''ש וישרף את בית ה' זה היה אחר כך, ובירמיה אמר שבעשירי עמד לפני מלך בבל בירושלים, וביום ההוא בא מלך בבל לשם וצוה לשרוף הכל :(מלבי"ם)


{ט}  וַיִּשְׂרֹ֥ף אֶת-בֵּית-יְהוָ֖ה וְאֶת-בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וְאֵ֨ת כָּל-בָּתֵּ֧י יְרוּשָׁלִַ֛ם וְאֶת-כָּל-בֵּ֥ית גָּד֖וֹל שָׂרַ֥ף בָּאֵֽשׁ:

 רש"י  ואת כל בית גדול. בתי כנסיות שמגדלין בהן תורה ותפלה ובתי השרים (ראה מגילה כז א) : (רש"י)

 מצודת דוד  בית גדול. הוא פירש על מה שאמר כל בתי ירושלים, לומר שהם כל בית אדם גדול אשר בירושלים, ואותם לבד שרף ולא זולתם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואת כל בית גדול. ר''ל ואת כל בית איש גדול : (רלב"ג)


{י}  וְאֶת-חוֹמֹ֥ת יְרוּשָׁלִַ֖ם סָבִ֑יב נָֽתְצוּ֙ כָּל-חֵ֣יל כַּשְׂדִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר רַב-טַבָּחִֽים:

 מצודת דוד  אשר רב טבחים. אשר עם רב טבחים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נתצו. שברו וכתתו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אשר רב טבהים. ר''ל אשר את רב טבחים : (רלב"ג)


{יא}  וְאֵת֩ יֶ֨תֶר הָעָ֜ם הַנִּשְׁאָרִ֣ים בָּעִ֗יר וְאֶת-הַנֹּֽפְלִים֙ אֲשֶׁ֤ר נָפְלוּ֙ עַל-הַמֶּ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל וְאֵ֖ת יֶ֣תֶר הֶהָמ֑וֹן הֶגְלָ֕ה נְבוּזַרְאֲדָ֖ן רַב-טַבָּחִֽים:

 רש"י  ואת הנופלים. ששמעו לקול נבוכדנצר ויצאו אליו מן העיר, כמו (דברי הימים א יב כ א) : בלכתו אל צקלג נפלו עליו ממנשה וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  הנשארים. אשר לא נהרגו : ואת יתר ההמון. הנשארים בכל ערי יהודה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הנופלים. הם היוצאים מעצמן, למסור עצמן ולשכון בינותם, וכן (ירמיהו לז יג) : אל הכשדים אתה נופל : ההמון. העם הרב : (מצודת ציון)


{יב}  וּמִדַּלַּ֣ת הָאָ֔רֶץ הִשְׁאִ֖יר רַב-טַבָּחִ֑ים לְכֹֽרְמִ֖ים וּלְיֹגְבִֽים:

 רש"י  וליוגבים. חופרי הארץ, לשון יקבים, שהם חפירות בקרקע : (רש"י)

 מצודת ציון  לכורמים. לעבוד הכרמים : וליוגבים. ענין בורות, כמו (לעיל ג טז) : עשה הנחל הזה גבים גבים, ורוצה לומר : לעבוד השדות בחפירות ובורות. או הוא כמו ליוקבים, מלשון יקב היין, כי גיכ''ק מתחלף, ורוצה לומר, לדרוך ולהמשיך היין אל היקב : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לכורמים וליוגבים. רוצה לומר לעבוד השדות והכרמים : (רלב"ג)


{יג}  וְאֶת-עַמּוּדֵ֨י הַנְּחֹ֜שֶׁת אֲשֶׁ֣ר בֵּית-יְהוָ֗ה וְֽאֶת-הַמְּכֹנ֞וֹת וְאֶת-יָ֧ם הַנְּחֹ֛שֶׁת אֲשֶׁ֥ר בְּבֵית-יְהוָ֖ה שִׁבְּר֣וּ כַשְׂדִּ֑ים וַיִּשְׂא֥וּ אֶת-נְחֻשְׁתָּ֖ם בָּבֶֽלָה:

 מצודת ציון  בית ה'. בבית ה' : המכונות. הם כני ובסיסי הכיורות : ים. כעין גיגית גדולה, עשויה לרחוץ בה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ואת עמודי הנחשת אשר בית ה'. וכבר התבאר בענין צורת אלו הכלים בזכרון בניית שלמה בית המקדש ומשם ילקח ביאור כל מה שזכר בזה המקום מאלו הכלים : (רלב"ג)


{יד}  וְאֶת-הַסִּירֹ֨ת וְאֶת-הַיָּעִ֜ים וְאֶת-הַֽמְזַמְּר֣וֹת וְאֶת-הַכַּפּ֗וֹת וְאֵ֨ת כָּל-כְּלֵ֧י הַנְּחֹ֛שֶׁת אֲשֶׁ֥ר יְשָֽׁרְתוּ-בָ֖ם לָקָֽחוּ:

 מצודת דוד  אשר ישרתו בם. העשוים לעבוד ולשרת בהם בבית המקדש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הסירות. הקדרות : היעים. המכבדות והמגרפות, עשויים לגרוף בהם הדשן : המזמרות. כלי זמר : הכפות. הבזיכים : (מצודת ציון)


{טו}  וְאֶת-הַמַּחְתּוֹת֙ וְאֶת-הַמִּזְרָק֗וֹת אֲשֶׁ֤ר זָהָב֙ זָהָ֔ב וַאֲשֶׁר-כֶּ֖סֶף כָּ֑סֶף לָקַ֖ח רַב-טַבָּחִֽים:

 מצודת דוד  אשר זהב זהב וכו'. רצה לומר בין של זהב בין כסף, הכל לקח : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  המחתות. כלים לחתות בהן האש : המזרקות. הספלים : (מצודת ציון)


{טז}  הָעַמּוּדִ֣ים | שְׁנַ֗יִם הַיָּ֤ם הָֽאֶחָד֙ וְהַמְּכֹנ֔וֹת אֲשֶׁר-עָשָׂ֥ה שְׁלֹמֹ֖ה לְבֵ֣ית יְהוָ֑ה לֹא-הָיָ֣ה מִשְׁקָ֔ל לִנְחֹ֖שֶׁת כָּל-הַכֵּלִ֥ים הָאֵֽלֶּה: {יז}  שְׁמֹנֶה֩ עֶשְׂרֵ֨ה אַמָּ֜ה קוֹמַ֣ת | הָעַמּ֣וּד הָאֶחָ֗ד וְכֹתֶ֨רֶת עָלָ֥יו | נְחֹשֶׁת֮ וְקוֹמַ֣ת הַכֹּתֶרֶת֮ שָׁלֹ֣שׁ (אמה) אַמּוֹת֒ וּשְׂבָכָ֨ה וְרִמֹּנִ֧ים עַֽל-הַכֹּתֶ֛רֶת סָבִ֖יב הַכֹּ֣ל נְחֹ֑שֶׁת וְכָאֵ֛לֶּה לַֽעַמּ֥וּד הַשֵּׁנִ֖י עַל-הַשְּׂבָכָֽה:

 רש"י  וקומת הכותרת שלש אמות. ובתחלת הספר (מלכים א ז טז) הוא אומר : חמש אמות. ושם ישבתי את המקראות : ושבכה. קופיי''א בלע''ז, כמין כובע : וכאלה. רמונים : (רש"י)

 מצודת דוד  שמנה עשרה אמה וכו'. כבר נתבאר ענינם במלכים א בספור מלאכתו, ואין צורך אם כן בהשנות הנה : וכאלה. מספר הרמונים שהיו באחד, היו בהשני : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ושבכה. עשויה היא כרשת : ורמונים. עשויים מנחושת : (מצודת ציון)

 מלבי"ם  קומת הכותרת הסתירה שיש בין כתובים דכאן לכתובים שבירמיה ושל מלכים א' פירשתי למעלה סימן ז' :(מלבי"ם)


{יח}  וַיִּקַּ֣ח רַב-טַבָּחִ֗ים אֶת-שְׂרָיָה֙ כֹּהֵ֣ן הָרֹ֔אשׁ וְאֶת-צְפַנְיָ֖הוּ כֹּהֵ֣ן מִשְׁנֶ֑ה וְאֶת-שְׁלֹ֖שֶׁת שֹׁמְרֵ֥י הַסַּֽף:

 מצודת ציון  כהן הראש. זה כהן גדול : משנה. שני לו, זה הסגן : שומרי הסף. הם השוערים, כי מזוזת השער יקרא סף, כמו (יחזקאל מ ז) : וסף השער : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שריה כהן הראש. הוא כהן גדול : ואת צפניה כהן משנה. הוא סגן הכהנים : ואת שלשת שומרי הסף. הם שומרי בית המקדש : (רלב"ג)


{יט}  וּמִן-הָעִ֡יר לָקַח֩ סָרִ֨יס אֶחָ֜ד אֲֽשֶׁר-ה֥וּא פָקִ֣יד | עַל-אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֗ה וַחֲמִשָּׁ֨ה אֲנָשִׁ֜ים מֵרֹאֵ֤י פְנֵֽי-הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר נִמְצְא֣וּ בָעִ֔יר וְאֵ֗ת הַסֹּפֵר֙ שַׂ֣ר הַצָּבָ֔א הַמַּצְבִּ֖א אֶת-עַ֣ם הָאָ֑רֶץ וְשִׁשִּׁ֥ים אִישׁ֙ מֵעַ֣ם הָאָ֔רֶץ הַֽנִּמְצְאִ֖ים בָּעִֽיר:

 רש"י  הסופר שר הצבא. שהיה יודע מנין כל עיר ועיר, כמה אנשים מוציאה לצבא : (רש"י)

 מצודת דוד  מרואי פני המלך. רצה לומר : היושבים תמיד עם המלך ובירמיהו נאמר שבעה אנשים וזהו לפי ששנים,, מהם לא היו חשובים כמו החמשה, ולא כללם כאן עמהם : אשר נמצאו בעיר. ולא ברחו ממנה ביתר השרים : הספר שר הצבא. סופר של שר הצבא : המצבא. על פיו מוציאה כל עיר אנשיה לצאת במלחמה : מעם הארץ. מהמכובדים שבהם, אשר נמצאו בעיר ולא ברחו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  סריס. שר : פקיד. ממונה : המצבא. מלשון צבא : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ואת הסופר שר הצבא. רוצה לומר ואת הסופר שהיה סופר שר הצבא והנה שר הצבא הוא המצביא את כל עם הארץ על פי הסופר : (רלב"ג)

 מלבי"ם  וחמשה אנשים ובירמיה ושבעה אנשים, י''ל שתחלה מצא חמשה ואחר כך מצא עוד שנים עד שהיו שבעה :(מלבי"ם)


{כ}  וַיִּקַּ֣ח אֹתָ֔ם נְבוּזַרְאֲדָ֖ן רַב-טַבָּחִ֑ים וַיֹּ֧לֶךְ אֹתָ֛ם עַל-מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל רִבְלָֽתָה:

 מצודת ציון  על מלך. אל מלך : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויולך אותם על מלך בבל. רוצה לומר אצל מלך בבל : (רלב"ג)


{כא}  וַיַּ֣ךְ אֹתָם֩ מֶ֨לֶךְ בָּבֶ֧ל וַיְמִיתֵ֛ם בְּרִבְלָ֖ה בְּאֶ֣רֶץ חֲמָ֑ת וַיִּ֥גֶל יְהוּדָ֖ה מֵעַ֥ל אַדְמָתֽוֹ: {כב}  וְהָעָ֗ם הַנִּשְׁאָר֙ בְּאֶ֣רֶץ יְהוּדָ֔ה אֲשֶׁ֣ר הִשְׁאִ֔יר נְבֽוּכַדְנֶאצַּ֖ר מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל וַיַּפְקֵ֣ד עֲלֵיהֶ֔ם אֶת-גְּדַלְיָ֖הוּ בֶּן-אֲחִיקָ֥ם בֶּן-שָׁפָֽן: (פ)

 מצודת ציון  ויפקד. מענין מנוי וגזברות : (מצודת ציון)


{כג}  וַיִּשְׁמְעוּ֩ כָל-שָׂרֵ֨י הַחֲיָלִ֜ים הֵ֣מָּה וְהָאֲנָשִׁ֗ים כִּֽי-הִפְקִ֤יד מֶֽלֶךְ-בָּבֶל֙ אֶת-גְּדַלְיָ֔הוּ וַיָּבֹ֥אוּ אֶל-גְּדַלְיָ֖הוּ הַמִּצְפָּ֑ה וְיִשְׁמָעֵ֣אל בֶּן-נְתַנְיָ֡ה וְיוֹחָנָ֣ן בֶּן-קָ֠רֵחַ וּשְׂרָיָ֨ה בֶן-תַּנְחֻ֜מֶת הַנְּטֹפָתִ֗י וְיַֽאֲזַנְיָ֙הוּ֙ בֶּן-הַמַּ֣עֲכָתִ֔י הֵ֖מָּה וְאַנְשֵׁיהֶֽם:

 רש"י  כל שרי החילים. שיצאו מן העיר להחבא במצודות ובטינרים ובצורים וביערים : (רש"י)

 מצודת דוד  והאנשים. אשר היו עמהם : אל המצפה. מקום מושב גדליהו : וישמעאל וכו'. גם ישמעאל וכו' באו אליו עם, אנשיהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  החילים. צבאות עם : (מצודת ציון)


{כד}  וַיִּשָּׁבַ֨ע לָהֶ֤ם גְּדַלְיָ֙הוּ֙ וּלְאַנְשֵׁיהֶ֔ם וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ם אַל-תִּֽירְא֖וּ מֵעַבְדֵ֣י הַכַּשְׂדִּ֑ים שְׁב֣וּ בָאָ֗רֶץ וְעִבְד֛וּ אֶת-מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל וְיִטַ֥ב לָכֶֽם: (ס)

 מצודת דוד  וישבע להם. גדליהו נשבע להשדים ההם, שאין להם לפחוד מן הכשדים, כי לא יקחם בשבי : ועבדו. במס : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  אל תיראו מעבדי הכשדים היינו העמים שסביב ירושלים שהם עבדי הכשדים, כי אם יעבדו מלך בבל לא יגורו מפניהם, ובירמיה מ' אל תיראו מעבוד הכשדים, יל''פ שלא ייראו שהכשדים שהפקיד אתם יהיו אדוניהם, ויצטרכו לעבדם, וזה עצמו מ''ש כאן מעבדי הכשדים שהם הכשדים שהשאיר בארץ שהם עבדי אומות הכשדים, שאין צריכים לעבוד רק את מלך בבל לבד :(מלבי"ם)


{כה}  וַיְהִ֣י | בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֗י בָּ֣א יִשְׁמָעֵ֣אל בֶּן-נְ֠תַנְיָה בֶּן-אֱלִ֨ישָׁמָ֜ע מִזֶּ֣רַע הַמְּלוּכָ֗ה וַעֲשָׂרָ֤ה אֲנָשִׁים֙ אִתּ֔וֹ וַיַּכּ֥וּ אֶת-גְּדַלְיָ֖הוּ וַיָּמֹ֑ת וְאֶת-הַיְּהוּדִים֙ וְאֶת-הַכַּשְׂדִּ֔ים אֲשֶׁר-הָי֥וּ אִתּ֖וֹ בַּמִּצְפָּֽה:

 מצודת דוד  מזרע המלוכה. כאומר בעבור זה הדג לגדליהו, בחשבו שאליו ראוי הממשלה, כי הוא מזרע המלוכה, ולא לגדליה : ואת היהודים. גם היהודים והכשדים שהיו עם גדליה, הדג ישמעאל ואנשיו : (מצודת דוד)

 מלבי"ם  ויהי בחדש השביעי, הספור הזה נתפרש בירמיה באורך (בס' מ' מ''א מ''ב) ופה קצר :(מלבי"ם)


{כו}  וַיָּקֻ֨מוּ כָל-הָעָ֜ם מִקָּטֹ֤ן וְעַד-גָּדוֹל֙ וְשָׂרֵ֣י הַחֲיָלִ֔ים וַיָּבֹ֖אוּ מִצְרָ֑יִם כִּ֥י יָרְא֖וּ מִפְּנֵ֥י כַשְׂדִּֽים: (פ)

 מצודת דוד  כי יראו. פן יאמרו הכשדים, אשר בעצתם נהרג גדליה פקיד המלך והכשדים אשר עמו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כי יראו מפני כשדים. על שהומתו הכשדים שהיו עם גדליה והומת גדליה אשר מנה אותו מלך בבל על שארית הגולה : (רלב"ג)


{כז}  וַיְהִי֩ בִשְׁלֹשִׁ֨ים וָשֶׁ֜בַע שָׁנָ֗ה לְגָלוּת֙ יְהוֹיָכִ֣ין מֶֽלֶךְ-יְהוּדָ֔ה בִּשְׁנֵ֤ים עָשָׂר֙ חֹ֔דֶשׁ בְּעֶשְׂרִ֥ים וְשִׁבְעָ֖ה לַחֹ֑דֶשׁ נָשָׂ֡א אֱוִ֣יל מְרֹדַךְ֩ מֶ֨לֶךְ בָּבֶ֜ל בִּשְׁנַ֣ת מָלְכ֗וֹ אֶת-רֹ֛אשׁ יְהוֹיָכִ֥ין מֶֽלֶךְ-יְהוּדָ֖ה מִבֵּ֥ית כֶּֽלֶא:

 רש"י  נשא אויל מרודך. שמת נבוכדנצר ומלך אויל מרודך תחתיו : בעשרים ושבעה לחודש. ובירמיהו (נב לא) הוא אומר : בעשרים וחמשה, אלא בעשרים וחמשה מת נבוכדנאצר, ונקבר בעשרים וששה, בעשרים ושבעה הוציאו אויל מרודך מקברו וגררוהו, בשביל לבטל גזירותיו, כמו שנאמר בישעיהו (יד יט) : ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  בעשרים ושבעה. ובירמיהו נאמר בעשרים וחמשה, כי בכ''ה מת נבוכדנצאר שטנו ובכ''ו נקבר, והוציאהו אויל מרודך בנו מקברו וגררו בחוצות, להודיע לכל שמת, ובכ''ז מלך ונשא את ראש יהויכין : מבית כלא. רצה לומר : מיד כשהוציאו מבית הכלא, נשאו וגדלו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נשא. הגביה והרים : מבית כלא. מבית המאסר, כמו (ישעיהו מב כב) : ובבתי כלאים החבאו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויהי בשלשים ושבע שנה לגלות יהויכין. לפי שאז היתה השנה ראשונה למלכות אויל מרודך וכבר היה גלות יהויכין בשנה השמיני' לנבוכדנצר למדנו שנבוכדנצר מלך מ''ד שנה והנה אמר פה בכ''ז לחדש ובספר ירמיה בעשרים וחמשה וידמה כי בכ''ה לחדש היה זה המעשה ולא נשלם עד עשרים ושבעה לחדש והנה אמרו רבות' ז''ל כי אויל מרודך רצה לנסות אם מת אביו קודם שימלוך כי היה ירא ממנו מאד ולזה השליכו מקברו לדעת אם הוא מת כמו שכתוב ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב ואמנם היה ירא אויל מרודך ממנו כי כשנטרד נבוכדנצר והוסר ממנו שכלו המליכו אויל מרודך כי כן היה ראוי בלי ספק וכאשר שב לדעתו ומצאו מולך שמהו בית האסורין ואולי קבלה היתה בידם : (רלב"ג)

 מלבי"ם  בעשרים ושבעה ובירמיה נ''ב אמר בעשרים וחמשה נשא וכו' ויוציא אותו מבית הכלא, יש לפרש שבעשרים וחמשה הוציאו מבית הכלא ובעשרים ושבעה נשא את ראשו בגדולה וכבוד. וחכמינו זכרונם לברכה אמרו שבעשרים וחמשה מת נבוכדנצר ובעשרים וששה התיראו שמא חי הוא והוציאו מקברו ובעשרים ושבע מלך לעיני כל וגדל את יהויכין :(מלבי"ם)


{כח}  וַיְדַבֵּ֥ר אִתּ֖וֹ טֹב֑וֹת וַיִּתֵּן֙ אֶת-כִּסְא֔וֹ מֵעַ֗ל כִּסֵּ֧א הַמְּלָכִ֛ים אֲשֶׁ֥ר אִתּ֖וֹ בְּבָבֶֽל:

 רש"י  וידבר אתו טובות. דברי נחומים : (רש"י)

 מצודת דוד  טובות. דברים טובים ונחומים : מעל. עליון לכסאי שאר המלכים אשר היו עמו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מעל. ממעל : (מצודת ציון)


{כט}  וְשִׁנָּ֕א אֵ֖ת בִּגְדֵ֣י כִלְא֑וֹ וְאָכַ֨ל לֶ֧חֶם תָּמִ֛יד לְפָנָ֖יו כָּל-יְמֵ֥י חַיָּֽיו:

 מצודת דוד  ושנא. היה משנה את בגדיו אשר ישב בהן בבית הכלא, להחליפם באחרות : לחם. כל הסעודה קרויה על שם הלחם : לפניו. רצה לומר : עמו יחד : כל ימי חייו. של יהויכין : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ושנא. כמו ושנה בה''א, והוא מענין חלוף ותמורה : כלאו. מאסרו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ואכל לחם תמיד לפניו. אחשוב כי הוא היה מאוכלי שולחנו ועכ''ז היה שולח לו ארוחה ומשאת לפרנס ב''ב ואפשר שהוא לא היה מאוכלי שולחנו ואמר שהוא אוכל לחם תמיד לפניו כי אצלו היה בביתו או סמוך לו : (רלב"ג)


{ל}  וַאֲרֻחָת֗וֹ אֲרֻחַ֨ת תָּמִ֧יד נִתְּנָה-לּ֛וֹ מֵאֵ֥ת הַמֶּ֖לֶךְ דְּבַר-י֣וֹם בְּיוֹמ֑וֹ כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיָּֽו: (פפפ)

 מצודת דוד  וארחתו ארחת תמיד. פרס הנתונה לו, היתה פרס הנתונה תמיד מבלי הפסק, והיה למאכל לאנשי ביתו, כי הוא בעצמו אכל לחם לפני המלך תמיד : דבר יום ביומו. דבר הצריך לו בכל יום נתנו לו ביומו, ולא העבירו המועד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וארחתו. הוא ענין פרס קבוע, וכן (ירמיהו מ ה) : ארחה ומשאת : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כל ימי חייו. אפשר ששב אל יהויכין ואפשר ששב אל אויל מרודך ואין לנו הכרע בזה ואין אצלנו ספורים מדברי אויל מרודך ומקרהו בחייו שנוכל לעמוד בבירור על זה מהם, הנה זה הוא מה שראינו שיצטרך אל ביאור בזאת הפרשה שהגבלנו באורה בזה המקום, ואולם התועלות המגיעות מאלו הספורים הנה הם אלו, הראשון לבאר מדרך העדות שהש''י משגיח על אישי המין האנושי לענוש הרשעים על רשעם ולגמול טוב לצדיקים על צדקם ולזה ספר כי מפני שעשה יהואחז בן יהוא הרע בעיני ה' חרה אף ה' בישראל ונתנם ביד חזאל מלך ארם וביד בנו עד שלא השאיר חזאל ליהואחז כי אם חמשים פרשים ועשרה רכב ועשרת אלפים רגלי ולזה גם כן ספר כי ההצלחה שהיתה ליואש בן יהואחז על מלך ארם לא היתה כי אם מפני ברית הש''י עם האבות כי בזולת זה תופר בריתו עם האבות כמו שזכרנו בביאורנו בזה המקום עם מה שעזר בזה אלישע על דרך המופת במה שצוה ליואש לקחת קשת וחצים כי מההשגחה הדבקה לנביא נמשכה אז ההשגחה לישראל בתפלתו ולזה גם כן ספר כי תכף שמת אלישע פשטו גדודי מואב על ארץ ישראל כי בזכותו היו נצולים מזה בחייו ולזה גם כן ספר כי אמציה בעשותו הישר בעיני ה' הצליח במלחמה והכה את אדום בגיא מלח י' אלפים ומן אז עבד לאלהי אדום והשתחוה להם וקטר להם נפל ביד אויביו הוא ויהודה עמו וקשרו עליו קשר בירושלים והמיתוהו ולזה גם כן ספר שההצלחה שהיתה לירבעם בן יואש מלך ישראל היתה בעבור ברית השם עם האבות שלא ימחה שם ישראל מתחת השמים ולזה ג''כ ספר כי עוזיה נצטרע מפני החטא שעשה בגשתו אל המזבח להקטיר כמו שנזכר בד''ה ובראשונה כאשר עשה הישר בעיני ה' הצליח במלחמות מאד ובכל ענינו כמו שנזכר בד''ה ולזה גם כן ספר שזכריהו בן ירבעם לא מלך כי אם ששה חדשים ונהרג מפני עשותו הרע בעיני ה' ומפני חטא אבותיו ולא המית אבותיו בזה האופן כי דבר ה' היה שיהיו ליהוא בנים רבעים על כסא ישראל לזה גם כן ספר כי מנחם בן גדי מפני עשותו הרע בעיני ה' קשר עליו פקח בן רמליהו והרגו ולזה גם כן ספר כי פקח מפני עשותו הרע בעיני ה' בא עליו מלך אשור ולקח הרבה מעריו והגלה יושביהם לאשור ומפני זה גם כן קשר עליו הושע בן אלה והרגו ולזה גם כן ספר כי מפני שעשה יותם הישר בעיני ה' שכב עם אבותיו קודם שישלח ה' ביהודה רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו וזה היה בעבור חטא העם כי עם יהודה היו משחיתים כמו שנזכר בספר ד''ה ולזה גם כן ספר פה ובד''ה כי מפני שעשה אחז הרע בעיני ה' והפליג בזה הנה בא עליו רע נפלא על יד רצין ופקח וזולתם כמו שנזכר בספר ד''ה ולזה ג''כ ספר כי מפני שעשה הושע בן אלה את הרע בעיני ה' ומפני החטאים ששקדו עליהם מלכי ישראל בכללם הנה בא קץ הכרתת ישראל מעל אדמתם ולזה עלה עליו מלך אשור ובאחרית הדבר לכד שמרון ויגל את ישראל אשורה וזכר אחר זה כי זה היה מפני החטאים הנפלאים שהתמידו בהם כל המלכים והעם וזה שהם מאסו את ברית הש''י וכל עדותיו אשר העיד בהם ועזבו כל מצותיו ולא אבו שמוע לדברי הנביאים המוכיחים אותם ולזה היה תכליתם לזה הרע הנפלא כמו שיעדה התורה ולזה גם כן ספר שהש''י שלח האריות להמית העם אשר הביא מלך אשור בעם שמרון עד התקרבו לעבוד' ה' קצת התקרבו' ולזה ג''כ ספר כי מפני שהפליג חזקיה לעשות הישר בעיני ה' וביער מן הארץ כל מה שיש בו רושם להסיר ישראל מאחרי ה' הצליח הצלחות רבות ועשה לו הש''י מופתי' נפלאים והטיב לו בזה שהוא יצא מעבודת מלך אשור והכה את הפלשתים מכה רבה ונמלט מסנחריב מלך אשור שהיה מולך בכל הממלכות בזה האופן הנפלא שנזכר בזה הספור והוסיף הש''י על ימיו ט''ו שנה ורפאו מחליו הכבד בקלות רב עד שביו' הג' עלה בבית ה' ולזאת הסבה ספר כי מפני שנתן חזקיהו כבוד לעצמו במה שהראה למלאכי מלך בבל מכבוד עשרו ולא נתן הכבוד לש''י לפרס' להם גדולות הש''י מצד המופת שהיה בארץ אשר באו לדרוש עליו כמו שנזכר בספר ד''ה הנה היה קצף ה' עליו אלא שלא היה הרע בימיו מפני התהלכו את הש''י תמיד רק בזה הדבר לבד חטא ולזה ג''כ ספר כי מפני שחטא מנשה זה החטא הנפלא בע''ג ושפיכות דמים נגזר על מלכות יהודה לגלות מעל האדמה אשר נתן להם ה' כמו שגלו עשרת השבטים והנה ספד בד''ה שכבד עשה מנשה תשובה אחרי נתנו ה' ביד מלך אשור ואסר אותו ושמהו בבית כלא ולזה לא נהיה הרע בימיו והאריך ימים על ממלכתו אך אמון בנו שהלך בדרכיו הרעים הלך בלא חמדה ולא מלך כ''א שתי שנים וקשרו עליו והכוהו והמיתוהו כאילו היה זה להשגחת הש''י על יהודה ובנימין שלא יכשלו בחטאיו ולזה ג''כ ספר כי יאשיה מפני שעשה הישר בעיני ה' השגיח בו הש''י שלא היה הרע שגזר על יהודה וירושלים בימיו אך נהי' בימי בניו וכבר מת על ידי פרעה נכה בעבור אשמת ישראל ולזה גם כן ספר מה שקרה מהרע לבני יאשיהו כלם מפני עשייתם הרע בעיני ה' עד שכבר השליך הש''י בחטאיהם יהודה ובנימין מעל פניו והחריב ירושלים ובית המקדש יהי רצון שיבנה במהרה בימינו, השני הוא להודיע שאף על פי שישראל חוטאים לש''י הנה תדבק ההשגחה בהם מצד האבות הקדושים באופן שלא ישמידם ולזה ספר כי מפני ראות הש''י את לחץ ישראל על יד חזאל שהיה בשיעור שיכלם לולי ה' שהיה להם כי לא השאיר ליהואחז עם כי אם מתי מספר הנה חנן הש''י אותם ורחמם ופנה אליהם למען בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב והציל אותם מכף חזאל ובזה נתבאר כי כמו שההשגחה הכוללת תמשך מהאב לזרעו זמן ארוך כן הענין בהשגחה הפרטית אבל היא יותר אמתית בזה ולזה נתבאר מן התורה שלא יכלה שבט מן השבטים השלישי לפרסם דבר המופתים המתחדשים על יד הנביא כי באמונתם קיום פנת התורה ולזה זכר ענין הנבואה וההצלחה שנתחדשה ליואש עם הלחמו על ארם מפני מה ששם הנביא ידיו על ידי המלך שהיו על הקשת ומספר החצים שירה אז כן היה מספר המלחמות שהצליח בם והכ' את ארם וביאר לו הנבי' שאם הי' מכה מהחצי' בארץ פעמי' יותר הי' מכה ארם פעמים יותר כאילו התבאר מזה שההצלחה שפעה לו על דרך מופת מהנביא מפני שומו ידיו על ידיו בהכאות ההם שהיה משל להכאתו ארם, ולזה גם כן ספר שהאיש שקברו בנגעו בעצמות אלישע חיה וקם על רגליו בעבור כבוד אלישע והנה זה המופת היה נפלא מאד ולזה ג''כ ספר מה שנגע הש''י המלך עוזיהו בצרעת בעלותו על המזבח להקטיר ולזה גם כן ספר מה ששלח הש''י האריות להמית השמרונים עד שהסכימו לעבוד את ה' באופן מה והתקרבו קירוב מה לעבודתו ולזה ג''כ ספר המופת הנפלא שעשה הש''י בנגפו חיל מלך אשור שהיה מתפאר על הש''י עד שבלילה ההוא מת חיל מלך אשור על יד מלאך ה' והוא שב לארצו ושם סבב הש''י שהכוהו בניו בחרב והרגוהו כמו שייעד ע''י נביאו ולזה ג''כ ספר מה שרפא הש''י על דרך המופת את חזקיה מהליו אשר היה ראוי שימות בו וענין המופת שעשה בהשבתו הצל אחורנית י' מעלות, הרביעי הוא לפרסם קיום ייעודי השם יתברך על יד נביאו ולזה ספר הרע שעשה חזאל לישראל כמו שייעד הש''י לאליהו וזכר אלישע זה הייעוד לחזאל בעת שלא היה מלך ונתבאר מזה הספור שכן היה הענין בסוף כמו שייעד אלישע ולזה זכר ג''כ שכבר ייעד אלישע ששלש פעמים יכה יהואש את ארם ושכן היה הענין בסוף ולזה זכר גם כן מירבעס בן יואש שהוא השיב את גבול ישראל מלבא חמת עד ים המערבה כמו שייעד הנביא יונה ולזה גם כן ספר שהיו ליהוא בנים רבעים על כסא ישראל כמו שייעד לו הש''י על יד נביאו וספר ג''כ רוב הרעות שבאו לישראל שכבר ייעד אותם אחיה לאשת ירבעם באמדו והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים ונתש את ישראל מעל האדמה הטובה ונתבאר גם כן מזה הספור ששבט ראובן והנטפלים אליו גלו ראשונה ואל זה רמז בתורה באומר יחי ראובן ואל ימות ויהי מתיו מספר כמו שביארנו שם ולזה ג''כ זכר שכבר הסיר הש''י את ישראל מעל פניו כאשר דבר ביד כל עבדיו הנביאים ולזה ג''כ זכר שכבר ייעד הש''י בסנחריב שכבר ישמע שמוע' ושב לארצו ויפול בחרב בארצו ושלא יבא אל ידושל' ולא יורה שם חץ ולא יקדמנה מגן ולא ישפוך עליה סוללה וכן היה הענין בסוף ולזה ג''כ זכר שכבר ייעד הנביא שירפא ה' לחזקיה ויוסיף על ימיו ט''ו שנה וכן היה ולזה ג''כ זכר שכבר ייעד ישעיה לחזקיה הנה ימים באים ונשא את כל אשר בביתו ואשר אצרו אבותיו בבל ומבניו אשר יוליד יהיו סריסים בהיכל מלך בבל וכן היה הענין בסוף ולזה גם כן זכר מה שדבר הש''י ביד עבדיו הנביאים על חטא מנשה שיבין מן הרעה על יהודה וירושלם מה שנתאמת כזה הספור שכבר באה להם הרעה ההיא ולזה גם כן ספר שכבר עשה יאשיהו מה שייעד הנביא אשר בא מיהודה שכבר ישרף יאשיהו על המזבח ההוא עצמות אדם, החמישי הוא להודיע שאין דאוי שיתחבר הרשע עם הצדיק אפילו אחר המות ולזה ספד שכאשר קברו איש בקבר אלישע הנה תכף שנגע בעצמותיו חיה וקם על רגליו כי לא רצה הש''י שיהיה דשע נקבר אצל צדיק, הששי הוא להודיע שאין ראוי לענוש הבנים על חטא האבות ולא האבות על הבנים ולזה ספר שבני המכים לא המית ככתוב בספר תורת משה לא ימותו אבות על בנים ובנים לא ימותו על האבות השביעי הוא להודיע שאין ראוי שיתגאה האדם בדבר המלחמה ויעורר מדנים מפני דאותו שכבר הצליח במלחמה מה כי כבר אפשר שינוצח במלחמה הזאת אע''פ שכבר הצליח במלחמה האחרת ולזה ספר כי אמציה שעורר מדנים ליהואש מפני מה שראה מהצלחתו על האדומי' במלחמה נפל בידו הוא ויהוד' עמו ולזאת הסבה ג''כ ספר ענין הגאו' שאמר יהואש לאמצי' שכבד אמר לו שיפול הוא ויהוד' עמו ונמשך לו מזה שכבד חיה אמציה אחר יהואש ט''ו שנה, השמיני הוא להודיע שאין ראוי להתחדות במצליח דרכו ולזה ספר מה שקרה מהרע לישדאל בעבוד שמרדו מלכיהם כמלכים המצליחים אשר היו נותנים מס להם כי זה היה סבת החורבן והגלות ולזה ספר שכבר מצא מלך אשור בהושע קשד ולזה צד על שמרון והגלה ישראל מעל אדמתם ולזאת הסבה גם כן זכר כי חזקיה בראותו כי מלך אשור תפש כל הערים ה בצורות אשר ליהודה נכנע אליו ועבדו וזהו אמרו חטאתי שוב מעלי את אשר תתן עלי אשא ולזה ג''כ ספר כי כבר היו ישראל בסכנה גדולה בימי חזקיה מלך יהודה מפני מרדו במלך אשור לולי ה' שהיה לו ולזאת הסבה גם כן זכר מרד יהויקים בנבוכדנצר שהיה סבה אל שהגלה שם כל ביתו ובנו יהויכין ועמו גלו היותד נכבדים שבירושל' ולזאת הסבה ג''כ זכר מרד צדקיה במלך בבל שהיה סבה לחרבן ירושל' ולגלות יהודה מעל אדמתו ולזאת הסבה ג''כ זכר כי יהויכין מפני ששם צוארו תחת עול מלך בבל היתה לו נפשו לשלל וממנו לבד נשארו בנים לבית יאשיהו והנה היה זרובבל בן שאלתיאל מזרעו כמו שנזכר בספר ד''ה ואחר ימות נבוכדנצר נשא אויל מרודך את ראש יהויכין והוציאהו מבית כלא ונתן כסאו מעל כסא המלכים אשר אתו בבבל, התשיעי הוא להודיע כי זה הרע הנפלא שהביא הש''י על עשרת השבטים לא הביאו עליהם כי אם אחרי הפליגס בעשיית הרע מאד עד שכבר מאסו כל מצות הש''י ועדותיו ועזבום ועבדו אלהים אחרים בכל מקומותיה' ועשו פעולות היותר מגונות והיותר רעות שיוכלו לעשות ולא קבלו מוסר מדברי הש''י על יד נביאיו שהעיד בהם כל הרע שהיה בא עליהם קודם בואו מפני עזבם ברית הש''י והיה זה סכה שמאס הש''י בכל זרע ישראל ויענה אותם במיני ענוים כמו הרעב ומה שידמה לו ואחר זה נתנם ביד שוסים ובוזזים אותם ולבסוף השליכם מעל פניו כמו שזכר בקללות הכתובות בתורה, העשירי הוא להודיע כי מה שימשך ממנו רע אף ע''פ שכוון לתכלית טוב דאוי להדחיקו ואע''פ שסודד עניינו על יד השלם שבאנשים וכל שכן כשהיה מביא לעבוד עבוד' אלילים הלא תראה כי נחש הנחשת שנעשה במצות השם יתברך על יד משה רבינו להציל הנשוכים כשיראו אותו כתת אותו חזקיהו בראותו שהיו ישראל טועים אחריו, האחד עשר היא להודיע שהיא ראוי שיקרע האדם כגדיו בשמעו חלול השם הנכבד ולזה ספר שקרעו בגדיהם שומעי אלו החרופים וגדופין מפי רבשקה וגם חזקיה קרע בגדיו כששמע זה מפי שלוחיו ששלח שם אל רבשקה, השנים עשר הוא להודיע כי אחת מן התחבולות הטובות למלחמה הוא להפחיד אנשי המלחמה ולזה אמר דבשקה כי אדניו שלחו בעבור האנשים אשר על החומה ליראס ולבהלם, השלשה עשר הוא להודיע שהמלך ימשול בעם בהטבתו להם כי בזה ימשך דצונם אליו וזהו אמדו עשו אתי ברכה וצאו אלי ואכלו איש גפנו ואיש תאנתו, הארבעה עשד הוא להודיע שאין דאוי לאדם שיענה על הדברים שיאמרו לו בעתו' הדעה והצרה אך ישבע בחרפה אולי יתעשת האלהים לו וידחמהו ויצילהו מהצרה ההיא ולזה ספר שלא ענו העם דבר לדבשקה כי מצות המלך היא לאמר לא תענוהו, החמשה עשר הוא להודיע כי לעתות בצרה ראוי שיכנע האדם לפני הש''י ויתפלל עליו כדי שירחמהו ויראה בעניו ולזה ספר שכבר התפלל המלך בשק והתפלל לפני הש''י ובקש מישעיה שישא תפלה בעד השארית הנמצא ולזאת הסבה ג''כ ספר שכבר נכנע יאשיה לפני הש''י וקרע את בגדיו ובכה לפניו על דבר הרע המוכן לבא עליו ועל עמו מאת ה' על חטאת אבותיו, הששה עשר הוא להודיע כי היות השם יתברך מגיד מראשית אחרית הוא המופת על שהוא פועל הדברים כי לולי זה לא יתכן שיודיע אותם טרם היותם כי איך ידע הוא מה שיפעלהו זולתו, השבעה עשר הוא להודיע כי מהשגחת הש''י בצדיקים ימשך לדחות מעליהם הרע שכבר התחיל לבא כאמרו הן יקטלני לו איחל ולזה ספר שאף ע''פ שכבר נגזר על חזקיה שימות מאותו החולי הנה שמע השם יתברך תפלתו ורפא אותו והאריך ימיו חמש עשרה שנה ולזאת הסבה גם כן ספר שאף על פי שכבר היה נגזר שיבא הרע בימי יאשיהו הנה נעתר לו השם יתברך והיה שלום ואמת בימיו, השמנה עשר הוא להודיע כי כשנגזר שימשך רע מה מחטאים מה הנה ראוי לנקות מהחטאים ההם כדי שיסור הרע ההוא ולזה תמצא כי כשידע יאשיהו שהאריך הש''י את הרע עד אחר מותו מפני הכנעו לפניו רצה לנקות ישראל מהחטא ההוא והעמיד כל העם בברית עם השם ית' ובער כל האלילים והמזבחות והבמות ומשמשיהם והשבית את הכומרים וזבח כל כהני הבמות אצל המזבחות לא השאיר לע''א שום זכר בישראל ובארצם והנה היה כלי כל זה להסיר הרע לגמרי מישראל כי הייעודים הרעים יסורו בסור החטאים אשר בעבורם היו, אך ישראל חטאו אז כמו שזכר הנביא שהיה מוכיח אותם בימי יאשיהו ולזה לא נמשך מזה התכלית שכיון אליו יאשיהו, התשעה עשר הוא להודיע שכהן שעבד עבוד' אלילים הוא פסול לעבודה אך הוא אוכל בקדשים עם אחיו הכהנים וזהו אמרו אך לא יעלו כהני הבמות אל מזבח ה' בירושלים כי אם אכלו מצות בתוך אחיהם : (רלב"ג)