רש"י דברי ירמיהו בן חלקיהו וגו'. ליתי בר קלקלתא דתקנן עובדוהי ירמיה בא מרחב הזונה ולוכח בר מתקנתא דמקלקלן עובדוהי אלו ישראל שקלקלו מעשיהן שבאו מזרע כשר : (רש"י)
מצודת דוד דברי ירמיהו. אלה הם דברי ירמיהו וכו' : אשר בענתות. אשר ישב בענתות שהיא בנחלת בנימין : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין דברי ירמיהו, שלשה פסוקים הראשונים הם הוצעה להגביל מהות הספר בכל פרטיו, כי כל ספר מספרי החכמה יוגבל, א. מצד צורתו ודברים שידובר בו, למשל אם הוא ספר תוכחה או שיר או חכמה וכדומה, ואם נאמר בדרך מליצה או ספור וכדומה, ועז''א דברי, מודיע שכולל כמה מיני דברים, נמצאו בו חזיונות, נבואות, ספורים, תוכחות, וכדומה. ב. מצד המחבר אשר דבר הדברים, אמר שהיה ירמיהו בן חלקיהו שהיה נביא ומיוחס מצד שאביו היה כ''ג ונביא, ומבואר שהיה ג''כ עשיר, כי אביו בודאי היה עשיר כמ''ש הכהן הגדול מאחיו גדלהו משל אחיו, ג. מצד מקומו שהיה הנביא דר בו, אמר שהיה מן הכהנים אשר בענתות שהיו מיוחדים ביראת ה', ומארץ בנימין לא מתושבי ירושלים, כי המוכיח שהוא מעיר אחרת, לא יכיר פנים ולא יחפה מצד אהבת עיר מולדתו, ודבריו נשמעים ביותר. ד. מאיזה מקור שאב דבריו, אם מן השכל, או הבחינה, או מפי סופרים וספרים, אומר.(מלבי"ם באור הענין)
רש"י אשר היה דבר ה' אליו וגו'. אשר התחילה שכינה לשרות עליו באותו הזמן : (רש"י)
מצודת דוד אשר היה וכו'. בימי יאשיהו. תחלת דבר ה' בו היה בימי יאשיהו וכו' : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין אשר היה דבר ה' אליו. ששאב דבריו ממקור מים חיים מן הנבואה. ה. מצד הזמן שבו נבא, אמר שנבא בשלשה זמנים מחולפים אשר התחלף בם מעמד העם ומלכם, כי התחלת נבואתו היה בימי יאשיהו בן אמון שהוא ודורו היו צדיקים, והתחיל בשלש עשרה שנה למלכו, שאז בהיותו בן דעת החל לעבוד את ה' :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י ויהי בימי יהויקים. ויהי נביא כל ימי יאשיהו הנותרים וימי יהויקים בנו וימי צדקיהו בנו עד תום עשתי עשרה שנה היא השנה עד גלות ירושלים בחדש החמישי : (רש"י)
מצודת דוד ויהי בימי יהויקים. היה מתנבא גם בימי יהויקים בנו והתמידה נבואתו עד כלות עשתי עשרה שנה לצדקיהו וכו' ולתוספת ביאור אמר עד גלות ירושלים שהיתה בחדש החמישי הוא חדש אב : (מצודת דוד)
מצודת ציון תם. ענין השלמה כמו כי אם תם הכסף (בראשית מז) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ויהי וכן התמידה נבואתו בימי יהויקים שאז היה הדור צדיקים והמלך היה רשע כמ''ש חז''ל. עד תום עשתי עשרה שנה לצדקיהו, שאז התחלף מעמד העם שהיו רשעים ולעומת זה היה המלך צדיק, ור''ל שנבואות אלה היו מתמידים בכל המעמדות האלה עד גלות ירושלים, שאז נתקיימו כל נבואותיו :(מלבי"ם באור הענין)
{ד}וַיְהִ֥י דְבַר-יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר:
מצודת דוד ויהי דבר ה'. וזהו דברי ירמיה שאמר לישראל : (מצודת דוד)
רש"י בטרם אצרך בבטן וגו'. מימי אדם הראשון הראהו הקב''ה לאדם דור ודור ונביאיו : אצרך. לשון צורה : ידעתיך. קנייושט''וי בלעז כמו לא נודעתי להם (שמות ו) : הקדשתיך. זמנתיך לכך : נביא לגוים. לישראל שהיו נוהגים עצמם כעכו''ם כך נדרש בספרי נביא מקרבך וגו' (דברים יח) יקים לך ולא למכחישי תורה הא מה אני מקיים נביא לגוים נתתיך בבני ישראל שהיו נוהגים כעכו''ם. ד''א בטרם תצא מרחם הקדשתיך עליך אמרתי למשה נביא אקים להם כמוך (דברים יח) זה הוכיחם וזה הוכיחם זה נתנבא ארבעים שנה וזה נתנבא ארבעים שנה : (רש"י)
מצודת דוד בטרם. עד לא יצרתיך מבטן אמך הכרתי בך שתהיה הגון ומוכן לנבואה : הקדשתיך. קדשתי אותך וחזר ופי' לומר בזה קדשתיך במה שנתתיך להיות נביא להתנבאות על העכו''ם כולם : (מצודת דוד)
מצודת ציון אצרך. לשון יצירה : ידעתיך. ענין הכרה כמו ושמואל טרם ידע את ה' (ש''א ג) : הקדשתיך. מלשון קדושה : נתתיך. ענין מנוי ופקידות כמו נתתיך אלהים לפרעה (שמות ז) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין בטרם, הנביא צריך שיוקדם לנבואתו שני תנאים, א. ההכנה הטבעיית, שיהיה מוכן לנבואה מטבעו, ע''י שיהיה מזגו שלם אל טוב המדות, וכן ע''י שלמות כח המדמה והשכלי ויתר כחות הנפשיות, ב. ההכנה הבחיריית, שיכין א''ע לנבואה ע''י טוב המעשים והקדושה והפרישות, וההכנה הטבעיית תחול באדם תיכף בעת יצטייר צורת הולד בבטן אמו, כי ההכנה הזאת יקבל ע''י מולידיו והיינו כמ''ש בעדיות, האב זכאי לבנו בנוי בכח וכו', וההכנה הבחיריית לא תתחיל עד יולד ויחל להשתמש בכחותיו הטבעיים והנפשיים, אולם יש הבדל בזה בין הנביאים. כי תנאים אלה אינם מוכרחים רק לנביא הבא להשלים א''ע שישפיע עליו שפע הנבואה לצורך עצמו להשלימו בדעת אלהים ובהשגות עליונות שזה לא יהיה רק אם מוכן ע''ז מצד טבעו ובחירתו, לא כן הנביא המשולח מאת ה' ליסר גוים ולהוכיח לאומים שאז בעת יצטרך ה' לשלוח שליח כללי אל העם ולא ימצא איש המוכן לזה מעצמו, יבחר איש אחד הטוב בעיניו ויכינהו לנבואה ע''י שישנה טבעו ויעזרהו על בחירתו למען ישיג על ידו את התכלית הנרצה אצלו, (ובזה תמצא מענה על רוב הקושיות שהקשו על הרמב''ם שהחליט במורה שהנבואה לא תחול רק על המזומנים לה, והקשו עליו מנבואת גדעון ומנוח ודומיהם, כי זה לא היה מפני זכות המקבל רק מפני צורך המשפיע), וז''ש נגד ההכנה הטבעיית שתחול בעת יוצר הולד בבטן, אנכי ידעתיך בטרם אצרך בבטן שהקדמתי לך הכנה זו מעצמי, וכן נגד ההכנה הבחיריית שתחול בעת יצא מרחם ויתחיל לבחור בטוב המעשים אנכי הקדשתיך לנבואה בטרם תצא מרחם, ר''ל נבואתך אינה צריכה להכנה הטבעיית והבחיריית כיתר הנביאים, יען כי נביא לגוים נתתיך, שאינך נביא לצורך עצמך רק לצורך הכלל, ולא לשליחות פרטי רק כללי לכל הגוים, ונבואתך הוא לצרכי :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות אצרך בבטן, תצא מרחם. בבטן, מצייר בעוד הולד בבטן האם טרם לידתו, והרחם, יציין מקום יציאת הולד בעת הלידה (כמ''ש ישעיה מ''ו ג', תהלות כ''ב י''א, שם נ''ח ד', איוב ג' י', שם ל''א ט''ו), ולכן על הבטן אמר אצרך שהוא ריקום צורת הולד אחר מ''א יום של העבור, שזה גדר פעל יצר והבדלו מן ברא עשה, שמורה הצורה המתדבקת שהוא תכונותיו הטבעיים והמוסריים המוגבלים בעת ההיא מאת יוצר הצורות, ואמר ידעתיך שהוא הדיבוק בעצם ידיעתו, כמו ואדעך בשם, שנדבקה בצורתך ההשגחה הפרטית להשלימה בתכלית ההשלמה. ואצל רחם אמר תצא מרחם שהיא היציאה והלידה, ואמר הקדשתיך שמאז בא לו העזר ממרום לענין ההזמנה אל הנבואה בכח ה' ובעזרו מקדש :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י אהה. ל' יילל קונפליינ''ט בלע''ז : כי נער אנכי. איני כדאי להוכיחן משה הוכיחן סמוך למיתתו כבר נחשב בעיניהם בכמה נסים שעשה להם הוציאם ממצרים וקרע להם את הים הוריד את המן הגיז את השליו נתן להם את התורה העלה את הבאר אני בתחלת שליחותי אני בא להוכיחם : (רש"י)
מצודת דוד ואומר וסו'. אמרתי אהה ה' אוי לי על המניעה והמבטל הנמצא בי אשר לא ידעתי לסדר דברי הנבואה בצחות הלשון כי עדיין אני רך בשנים ולא הורגלתי בזה : (מצודת דוד)
מצודת ציון אהה. ענין לשון יללה הוא כמו ואומר אהה ה' (יחזקאל ד) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ואומר, השיב, שהגם שיוכל להשפיע עליו הנבואה גם אם יחסרו לו השלמיות שהם תנאים אל הנבואה, יען שהוא נביא לשליחות כולל, אבל הלא א''כ יש חסרון אחר, והוא כי הנביא השלוח צריך שלא יהיה נער רק זקן ורגיל כדי שיוכל לדבר ולהוכיח גוים רבים, וז''ש הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי, וזה יהיה משלשה פנים, א. שהנער לא יערב לבו לגשת בפני גדולים, ב. שהנער אינו יודע לסדר דבריו במליצה ולשון צח שע''ז צריך הרגל רב, ג. מצד העם שנשלח אליהם שלא ישאו פנים לנער צעיר הימים ויקומו עליו ויהרגוהו :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י על כל אשר אשלחך. אל העכו''ם : ואת כל אשר אצוך. לישראל תדבר : (רש"י)
מצודת דוד אל תאמר. ר''ל אל תמאן בדבר בעבור הנערות : כי על כל. אלא על כל הדברים אשר אשלחך תלך ותדבר את כל אשר אצוך : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ויאמר ה', אחר שבזה נכלל ג' חששות שנים מצדו וא' מצד העם, השיב לו ה' בל תאמר טענה זאת מצד שאתה נער, כי נגד מה שאתה חושש שלא תערב לבך לגשת במקום גדולים, הלא אל כל אשר אשלחך תלך, שההולך בשליחות מלך גדול לא יבוש ללכת בכ''מ אשר ישולח בידעו מעלת משלחו הגם שהוא עצמו צעיר ונבזה, ונגד החשש שלא תדע לסדר הדברים בטוב טעם, את כל אשר אצוך תדבר, אתה לא תדבר דבר רק מה שאצוך ואשים דברי בפיך :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות על כל אשר אשלחך. שלח הנקשר עם על מורה שנשלח לחברו בדבר שהוא שלא לרצונו (מ''ב י''ח כ''ז, נחמיה ו' ג'), או שליחות של הכרח, (דה''א י''ג ב'), ור''ל שהגם שיהיה שלא לרצון הנשלח אליו תלך, ובל''ז נמצא בס' זה לרוב על במקום אל :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י וישלח ה' את ידו. כל שליחות שהוא אצל יד לשון הושטה ל''א כתרגום ושלח ה' ית פתגמי נביאותיה : (רש"י)
מצודת דוד וישלח. בנבואה נראה לו כאלו המקום הושיט ידו ונגע על פיו כאלו נותן הנבואה אל פיו : הנה נתתי. בזה שנגעתי ידי בפיך נתתי דברי הנבואה בפיך : (מצודת דוד)
מצודת ציון וישלח. ענין הושטה וכן שלח ידך ואחוז (שמות ד) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין וישלח ה' את ידו, שליחות יד המוזכר אצל הגעת הנבואה, יכוון על מסירת הכח הפעליי לפעול ולעשות עפ''י נבואתו התחדשות בהמציאות, כי יד ה' תמליץ הכח הפועל והעוסק בהויית הדברים או בקיומם והשלמתם ושנוייהם, ובעת תבא הנבואה בחזקת היד יתן לו כח הפעליי הזה שעם הדבור הנבואיי יהיה ג''כ שליח לעקר ולטעת לסתור ולבנות, וז''ש ראה נתתי דברי בפיך, ועם הדבור הזה בעצמו.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות וישלח ה' את ידו. יד ה' מציין תמיד כח הנשגב ופעולתו לטוב או לרע, היד החזקה, היד הגדולה, ובבואו אצל הנבואה יורה על שמוסר כח פעלו וגבורה עצומה אל הנביא (מ''א י''ח מ''ו) או עזר ממרום אל פעלים עצומים, או שמניעו ומוציאו ממקומו ביד חזקה (יחזקאל ג' י''ד, ל''ז א', מ' א') או לראות מחזות עצומות נפלאות (שם א' ג', ח' א') :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד הפקדתיך היום. בזה מניתי אותך לנבאות עליהם חורבן והשקט כפי מה שאצוה לך : (מצודת דוד)
מצודת ציון הפקדתיך. מלשון פקידות ומינוי כמו ופקדו שרי צבאות (דברים כ) : לנתוש. ענין עקירה כמו ונטעתי אתכם ולא אתוש (לקמן מב) : ולנתוץ. ענין כתיתה ושבירה כמו תנור וכירים יותץ (ויקרא יא) : ולהרוס. מלשון הריסה וסתירה : לבנות. מלשון בנין : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ראה הפקדתיך היום על הגוים ועל הממלכות בין להחריבם, לנתוש את הגוים ולאבדם, וכן לנתוץ את הממלכות ולהרסם, בין לבנות את הנהרס שהם הממלכות, ולנטוע את הגוים (עיין באה''מ), אולם גם החורבן יהיה ע''מ לבנות, וז''ש לנתוש ולנתוץ כדי שעי''כ תוכל לבנות ולנטוע, כי כן תפעול גם היד העליונה שתסתור ע''מ לבנות, וההעדר קודם להוויה והמות אל החיים :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס לבנות ולנטוע. פעל נתש מיוחד אל הנטיעות שעוקר הנטיעות ממקומם, ומגביל נגד פעל נתץ והרס שמיוחד אל הבנין, כי משני אלה ידבר פה, כמ''ש לבנות ולנטוע, וכן את אשר בניתי אני הורס את אשר נטעתי אני נותש (לקמן מ''ה ד'), ובניתים ולא אהרוס ונטעתים ולא אתוש (שם כ''ד ז'), והכתובים יציירו את הגוי בציור יער צומח עצים, (ישעיה י' י''ח ל''ג, זכריה י''א), ואת הממלכה ידמו לבנין (ישעיה כ''ח ט''ו תהלות קי''ח כ''ב), כי הממלכה תבנה אבן אל אבן. ונגד גוים וממלכות, אמר על הגוים, לנתוש ולהאביד ולנטוע, ועל הממלכות לנתוץ ולהרוס ולבנות, וכן תמצא לקמן (י''ח ז' ל''א כ''ח). ולהאביד מוסיף על לנתוש שהניתש נעקר ממקומו ועדן הוא במציאות, והנאבד נאבד לגמרי, וכן אמר לקמן (י''ב י''ז) נתוש ואבד וכן להרוס מוסיף על לנתוץ כי ההרס והנתיצה הם שני ענינים, הנתיצה תפול גם על אבן אחת, וההריסה הוא על כלל הבנין, ובזה מושג של הריסה כולל יותר, ולפעמים הנתיצה הוא יותר מן ההירוס אם הוא אחר ההריסה כמ''ש בחבורי התו''ה (שמיני סי' קל''ט) :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד מה אתה רואה. במראה הנבואה : מקל שקד. מטה מאילן שגדילים בו שקדים : (מצודת דוד)
מצודת ציון מקל. מטה : שקד. שם פרי שקדים כמו ויגמל שקדים (במדבר יז) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין מה אתה רואה, היד הנשלח אליו ונגע על פיו נצטייר בדמיונו באיזה דמות ומשל מתיחס לענין הנבואה והנמשל שכיון בהגעת היד, ע''ד וביד הנביאים אדמה, ושאל אותו מה רואה בדמיונו, והשיב שנתפס בדמיונו דמות מקל שקד, כאילו דמות הזה יהיה ציור של המחזה של היד שנגעה בו :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות מקל. יש הבדל בין מקל, מטה, משענת, המטה היה עשוי לכבוד והיה נושא אותו לפעמים לציין המדרגה, ומציין לפעמים הנשיאות, כמו מטה עז שבט למשול (יחזקאל י''ט י''ד), ואם עשוי להשען עליו הזקן וחלוש כח נקרא משענת, אם יקום ויתהלך בחוץ על משענתו, ואיש משענתו בידו מרוב ימים (זכריה ח' ד'), ואם עשוי להכאה נקרא מקל, והוא לרוב ביד הרועים להכות הבהמות, ויך את האתון במקל, ועי' לקמן (מ''ח י''ז) : שקד, אינו שם רק פעל כמו דָבֵק שָמֵח, כי לא חָמֵץ, יָבֵש היה נקודים, וגם המקור יבא כן מהר ימהרנה לו לאשה, והפעל נגזר משם שקדים שהמקל התלבש בשקדים בעת החזון :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י היטבת לראות. השקד הזה הוא ממהר להוציא פרח קודם לכל האילנות אף אני ממהר לעשות דברי, ומדרש אגדה השקד הזה הוא משעת חניטתו עד גמר בישולו עשרים ואחד יום כמנין ימים שבין שבעה עשר בתמוז שבו הובקעה העיר לתשעה באב שבו נשרף הבית : (רש"י)
מצודת דוד היטבת לראות. ר''ל ראית דבר ראוי לפי הזמן כי שוקד אני על דברי לעשותו ואם כן ראית דבר המרמז רמז על מה שעתיד להיות כי מקל שקד ראית ואני שוקד על דברי והמה אחד בל' : (מצודת דוד)
מצודת ציון שוקד. ענין מהירות כמו וישקוד ה' (דניאל ט) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ויאמר ה' היטבת לראות, הדמות הזה מכוון אל כוונת הנבואה בכל הצדדים, א. כי תפס אל הדמות שם מקל לא שם מטה, שהמטה ירמוז לפעמים למשענת ולמשרה, והמקל יציין ההכאה המטה לכבוד אל הנושאה לא המקל, וכן עם כשדים הם ביד ה' כמקל חובלים ליסר החוטאים לא כמטה לכבוד או למשענת, ב. במה שראהו שקד, ר''ל מוציא פריו ברגע זו, וזה מורה רוב המהירות שיוציא ציצו ופרחו ופריו כרגע, עם מה שיסכים לזה הזמן שהשקדים מוציאים פרים בכ''א יום, וכן היו כ''א יום מן י''ז בתמוז עד ט' באב כמ''ש חז''ל, ג. מסכים לזה שם הפרי, ששקד מורה שקידה והשתדלות שישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו, ועז''א כי שוקד אני על דברי לעשותו כאילו עם הדבור מחובר ההשתדלות להוציאו אל הפועל במהירות כמו שעם ראיית המקל הוציא ציצו ופריו, (ולדברי חז''ל היתה המהירות הזה לטובה שהקדים שתי שנים קודם ונושנתם בל יתקיים ואבדתם מהרה בשיתמלא סאתם בהחלט, ובזה אמר על צד הדרוש היטבת לראות, ר''ל השקידה הזאת היא לטובת ישראל והצלתם) :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות שוקד. גדר פעל זה הוא המתמיד לעיין ולהביט או לשכון אצל איזה דבר בהתמדה יתירה, כמו שוא שקד שומר, לשקוד על דלתותי, ובזה משתתף עם לשון ארמי, הוה מסקיד ביה בהאי חויא. והנה לפעמים יביא הרע ע''י הסתרת פנים שמסתיר פניו והרע בא מעצמו כמ''ש אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם. ולפעמים יביא הרע בהשגחה ולמעלה מדרך הטבע, כמ''ש וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו (דניאל ט'), ור''ל שוקד אני על דברי איך להוציאם אל הפועל ולעשותו דרך השגחיי, ובזה היטב לראות איך הדבור עצמו נתהפך למקל, כמ''ש צץ המטה פרח הזדון (יחזקאל ז') :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד שנית. ר''ל שאלני פעם שנית : מה אתה רואה. במראה הנבואה : סיר נפוח. קדירה מעלה רתיחה : ופניו. פני הרתיחה מקום שמעלה רתיחה מרובה הוא מעבר הצפון : (מצודת דוד)
מצודת ציון סיר. קדרה וכן על סיר הבשר (שמות טז) : נפוח. ר''ל מעלה רתיחה ע''ש שנראה נפוחים ואבעבועות וכן כדוד נפוח ואגמון (איוב מא) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ויהי, דברי הנביא באו מסודרים בשלש דברות, שתחלה מנהו ה' אל השליחות והודיעו מהות השליחות שהוא לנתוש ולנתוץ, ואח''ז ייחד לו עוד שתי דברות, [דבור א'] להודיע לו זמן קיום הנבואה, שעז''א כי שוקד אני על דברי, [הדבור הב'] להודיע המקום שמשם תבא הפורעניות, ואחר שהדבור הרוחני אינו נקשר בזמן ובמקום שהם רק תנאי המוחשות, צייר לו זה במראה ודמיון, סיר נפוח, דמיון זה נאות מאד להנדמה בו, כי הם היו ממשילים את ירושלים לסיר ועמה לבשר (יחזקאל י''ב וכ''ד) שכמו שהסיר שומר את הנמצא בתוכו מפני האש, בל ישלט בו, כן העיר והמבצר ישמרם מפני האויב, המשיל את ירושלים לסיר נפוח ומעלה רתיחות, שזה יהיה בעת שתרבה המדורה ובעת שאין הסיר מכוסה למעלה, וזה הנמשל על הרבות אש האויב בריבוי יותר מכח הסיר, ועל שאין הסיר מכוסה מלמעלה בהשגחת אלהי מעוזם, שאז לא תועיל להם הגנה הסבובית מן המבצר אחר כי נגלה מסך יהודה מלמעלה כמ''ש (ישעיה ה') הסר משוכתו והיה לבער, ועי''כ פרוץ גדרו והיה למרמס עיי''ש בפי' ודרך סיר נפוח שבעת תרתיחהו האש מצד האש יעלו הרתיחות בצד ההוא, עד שידמה כאילו המים שבסיר מתנשאים לעלות ולברוח אל צד האחר כי נדחפו מפני האש, ובכ''ז לבסוף יתרוקנו באותו צד שהאש שם, וכן הנמשל ופניו מפני צפונה המקום שמבעבע שם נקרא פניו, והפנים האלה יהיו מפני צפונה, ששם האש, ובכל זאת לשם יתרוקנו. והנמשל כי ע''י המצור וחרב אויב יעלו העם מן הסיר ויחשבו לברוח מן המבצר לצד האחר, ובכ''ז ילכדו מאת הכשדים ויגלו אותם בבלה (כמ''ש לקמן נ''ב ח') :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות סיר נפוח. המעלה רתיחות, שזה בא ע''י חלקי האויר המתרחבים ע''י האש ועולים למעלה ונופחים בחלקי המים, וחברו כדוד נפוח (איוב מ''א). ופניו, נקרא הצד ששם יתנשא נפוח הרתיחות שהוא בצד האש, שהצד ההולך לפנים נקרא פניו, ובאשר פני הרתיחות בא מסבת האש שבצפון אמר מפני צפונה במ''ש הסבה :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י מצפון תפתח הרעה. בבל לצפונה של ארץ ישראל היא : (רש"י)
מצודת דוד מצפון תפתח הרעה. זה ירמז אשר מבבל העומדת מצפון תפתח הרעה כי עד הנה כאלו היתה הרעה קשורה לבל תבוא ועתה הותר הקשר ותבוא הרעה על יושבי ארץ ישראל והמשילה לסיר לומר כמו הסיר מאספים הנתחים אליה ואח''ז מרתיחין אותה כן כולם יכנסו במצור העיר והאויב ילחם בה וכן נאמר שפות הסיר שפות וכו' אסוף נתחיה אליה וכו' רתח רתחיה (יחזקאל כד) : (מצודת דוד)
מצודת ציון תפתח. ענין התרת הקשר כמו יתרי פתח (שם ל) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ויאמר ה' הודיעו הנמשל כי מצפון תפתח הרעה :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד הנני קורא. ר''ל אעיר לבות כל משפחות של ממלכות צפונה והם בבל וכל ארצות ממשלת בבל לבוא על ירושלים : ונתנו איש כסאו. כל אחד יתן כסאו מול פתחי השערים ועל החומות לצור עליה מסביב : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין כי הנני קורא, מציין במליצתו כאילו השם יש לו ריב ומשפט על ישראל על שחטאו נגדו ויקרא לכל משפחות ממלכות צפונה שהם יהיו השופטים בינו ובין כרמו, והם יבאו ויתנו איש כסאו פתח שערי ירושלים, כשופטים היושבים על כסא המשפט לשמוע טענת הבע''ד, והשופטים האלה ישבו על כסאות למשפט בכ''מ בין על פתח שערי ירושלים ובין על כל חומותיה וגם בכל ערי יהודה כאילו יתחלקו לכמה בתי דינים, סנהדרין גדולה וקטנה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות פתח שערי ירושלים ועל כל חומתיה. הכובשים יתחילו בערי הפרזות, אח''כ בחומות, ואח''כ בפתח השער, אבל פה יציינם כאדוני הארץ ומלכיה יושבים על כסא ההנהגה. שאז תצא ההנהגה מן השער אל החומות ומשם אל ערי הפרזות :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י ודברתי משפטי אותם. אתווכח עמם עם יהודה וירושלים : (רש"י)
מצודת דוד ודברתי. אז אדבר עמהם משפט ר''ל אביא עליהם משפט הגמול בעבור רעתם : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ודברתי משפטי אותם, וה' יסדר משפטו וטענותיו לפני השופטים האלה על עמו על כל רעתם, לבקש דין מאתם, אשר עזבוני ר''ל כי רעתם היא משולשת, א.אשר עזבוני, ב. שאם היו עוזבים אותי ולא היו עובדים אלהים אחרים היה לימוד זכות עליהם שעשו זה מצד חפצם בחפשיות, אבל הם קטרו לאלהים אחרים, הגם שעבודתם כבדה יותר, ואם היו ממירים כבודם לבעבור השגת תועלת וכדומה לא היה החטא גדול כל כך. אבל הם, ג.השתחוו למעשה ידיהם שעשו בעצמם ויודעים שאין בו ממש :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד תאזור מתניך. הוא ענין זרוז כי החגור במתניו הוא מזורז : אל תחת מפניהם. אל תפחד מפניהם מלומר להם את כל דברי : פן אחתך. כי כשתפחד אשבור אותך לפניהם ויוכלו לך להזיקך לכן אל תפחד ובטח עלי ואז לא יוכלו לך : (מצודת דוד)
מצודת ציון תאזור. מלשון אזור וחגורה : תחת. אחתך. ענין פחד ושבר כמו אל תערוץ ואל תחת (יהושע א) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ואתה, אולם טרם אושיב השופטים האכזרים האלה אתרה בם תחלה על ידך, כמו שמתרין בבע''ד ע''י שליח ב''ד, ולכן תאזר מתניך ולא תמתין עד שיבואו אצלך רק וקמת ללכת אליהם, ולא תדלג דבר מדברי רק ודברת את כל אשר אנכי מצוך מבלי להפיל דבר, וגם אל תחת מפניהם לחנוף להם כי אז אחתך לפניהם לא אם תעיז פנים נגדם :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות אנכי אצוך, כפילת השם עם הכינוי מורה מיעוט רק אשר אצוך אנכי בעצמי לא אשר אצוך לא אנכי, כמו ציווי המלך וחכמי העדה או נביא שידבר בשמי, הגם שאתה מצווה לשמוע להם לא תדבר כפי ציוים, כי כל זה קרה לו. אחתך מן הכפולים ופ''א הפעל בחיריק שלא להתחלף עם עתידי הדגוש מנחי העי''ן (בן מלך) :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד נתתיך היום. נתתי כח בידך להיות חזק כעיר מבצר וכו' להתגבר על כל הארץ וחוזר ומפרש על מלכי יהודה ועל שרי יהודה ועל כהניה ועל כל עם הארץ מיתר העם : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ואני, ובל תאמר כי לא ישימו לב עליך לעמוד כנגדך, כי אני נתתיך היום שתהיה דומה בעיניהם כעיר מבצר ואח''כ כעמוד ברזל ואח''כ כחומות נחשת עד שילחמו אתך כלוחם בחזקה לכבוש עיר מבצר של אויביו, וכן תהיה בעיני כל הארץ גם למלכי יהודה ולא לבד למלכיהם שמגאותם שונאים מוסר עפ''י הרוב, כי גם לשריו וגם לכהניו שעליהם מוטל להורות דעה, ואף לכל עם הארץ, ובאופן זה.(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ונלחמו אליך. כולם ילחמו עמך ולא יוכלו לך כי אני עמך להצילך מידם : (מצודת דוד)
מצודת ציון יוכלו. מלשון יכולת והתגברות : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ונלחמו אליך כל הכתות ולא תמצא עזר משום אדם, ובכ''ז ולא יוכלו לך יען כי אתך אני ואני אצילך :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ונלחמו אליך. פעל לחם נקשר עם ב', ועם מלת עם, או את, או על, ובארתי הבדלם ביהושע (י' כ''ט), והקשור עם אל מורה שרוצה להתקרב להלחם אתו, לוחם נגדו מן הצד ע''י תחבולות להכשילו וכן לקמן ט''ו כ' :(מלבי"ם באור המלות)
ירמיה פרק-ב
{א}וַיְהִ֥י דְבַר-יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר:
מלבי"ם - באור הענין ויהי אחר שהקדים איכות תחלת נבואתו וענין נבואתו בכלל, הקדים הקדמה כוללת לדברי פורעניות אשר ינבא בכל הספר על ישראל. יודיע כי בכל העונשים והיסורים שיביא ה' על ישראל, עוד אהבתו אליהם ועוד לא שכח בריתו מימי קדם, וכל אוכליהם ענוש יענשו, כאב שקצף על בנו ומוסרו לשלוחים אכזרים להכותו מכה רבה, שבכ''ז לבו דואב ומלא רחמים על בנו המוכה, וקוצף על האכזר המכה וסופו ליטול את שלו מתחת ידו :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י זכרתי לך. אם הייתם שבים אלי תאוותי לרחם עליכם כי זכרת חסד נעוריך ואהבת כלילת חופתך שהכללתיך לחופה ול' הכנסה הוא, כלולותיך נוצי''ש בלעז, ומה הוא חסד נעוריך לכתך אחר שלוחי משה ואהרן מארץ נושבת יצאתם למדבר ואין צדה לדרך כי האמנתם בי : (רש"י)
מצודת דוד באזני ירושלים. באזני יושבי ירושלים : זכרתי לך. זוכר אני לך את החסד אשר עשיתי עמך בימי נעוריך בעת בחרתי אותך לי לעם כי מצאת חן בעיני : אהבת כלולתיך. האהבה שהיה לי עליך בעת היית ככלה בזמן חופתה וזהו במעמד הר סיני לקבל התורה : לכתך. ר''ל זכור לפני ההאמנה שהאמנת בי שהלכת אחרי במדבר בארץ שאין בה זרע זרוע ואין מה לאכול : (מצודת דוד)
מצודת ציון כלולותיך. מל' כלה ותקרא כן שהוא ענין עלוי היופי כמו כלילת יופי (איכה ב) והכלה בימי חופתה היא כלולה בכל מיני יופי וקשוט : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין זכרתי לך חסד נעוריך, מדמה תחלת התחבר דבר האלהי עם עמו, כחבורי חתן וכלה ארוס וארוסה, ויציירהו כאיש אחד הבא מרחוק, ובת עשיר היפה בנשים הכניסה אותו לבית אביה ועשתה עמו חסד, ואח''ז דבקה נפשה בו והתחתנה עמו, ואח''ז האמינה בו ויצאה עמו מבית אביה אל המדבר לאשר היה רוחו ללכת, וכן בנמשל תחלה שמרו האבות ובניהם אחריהם דרך ה' והודיעו אלהותו בעולם בעודו היה גר בלתי ניכר פה לכל העמים שעבדו עצבים וחמנים, וזה חסד נעוריך, ואח''ז התחתנו עמו ונכנסו בברית ואהבת כלולות בהוציאם ממצרים וקבלת התורה, שבאו בברית עמו, וזה אהבת כלולותיך, ואח''ז האמינו בו ויצאו אחריו אל המדבר, מרוב חשקם אל הדבקות האלהי, והם ג' מיני זכיות שיש לישראל, א. קודם השדוכין, ב. בהשדוכין עצמם, ג. אחר השדוכין, וזכיות אלה עדן זכורים בלבי לא אשכחם, ולכן.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות הלוך וקראת. מקור פעל הלך הבא לפני הפעל מורה התמדת ההליכה, ר''ל תלך ותקרא כ''פ וכן הלוך וקנית (לקמן סי' י''ג וסי' י''ט), ולקמן (ל''ד) הלוך ואמרת אל צדקיהו, ר''ל אף שלא יניחו אותך ליכנס תלך כ''פ עד שתכנס. כלולתיך, ענינו מענין כַלָה ומענין כליל היופי, כמו כלילת יופי, כללו יפיך, ושניהם אחד, כי היופי יקשר כלה כלולת קשוריה. במדבר בארץ לא זרועה, כי יש שני מיני מדבריות, א) ישימון וציה והם מקומות שיחדה הטבע אותם בל יתקיימו בם אנשים כמו מדבריות החול (מדבר קאבי או זאמא אשר באזיא) או מדבר המלח (המחלקת ארץ פרס לשתים, או מדבר זיריא אשר באראביען) ודומיהם, והגדולה שבהם מדבר זארא אשר באפריקא, ב] מדבר סתם (סטעפפען) אשר יחסר בהם יערות ואגמי מים, ובכל זאת היא ארץ זרועה, ר''ל שגדלים שם פירות רק שהם קטנים ורזים מאד (וזה בא מסבת מעוט האדים הלחים באויר שם מחסרון המעינות והנחלים) ושם ימצא מרעה לצאן ונקראים תמיד נאות מדבר (לקמן ט' ט', כ''ג י' ובכ''מ) ולכן כפל במדבר ומוסיף בארץ לא זרועה :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י קדש ישראל. כתרומה : ראשית תבואתה. כראשית קציר לפני העומר שאסור באכילה והאוכלו מתחייב כן כל אוכליו יאשמו כן ת''י : (רש"י)
מצודת דוד קודש ישראל. ולזה הוא קדש לה' : ראשית. הוא המיטב שבכל תבואתו האומות : כל אוכליו. כל הגוזלים ומכלים את ישראל יהיו אשמים והרעה תבוא אליהם ר''ל אף שישראל יהיו נמסרים ביד האומות בעבור חטאם עכ''ז אהיה נפרע בסוף מן האומות על שהרעו להם : נאום ה'. זהו מאמר ה' : (מצודת דוד)
מצודת ציון ראשית. ענין מיטב כמו ראשית גבורתם (לקמן מט) : יאשמו. מל' אשם : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין קדש, דמית כקדש וכתבואת ראשית שהיא התרומה שאסורה למאכל לזרים וזר האוכלה יאשם בין בגוף בין בנפש, וכן כל אוכליו יאשמו היא אשמת הנפש, כמ''ש ואיש כי יאכל קדש ואשמה הנפש ההיא, וגם רעה תבא אליהם הוא עונש הגוף ומיתה בידי שמים, ור''ל אף שאנבא עליך עתה שתהיה למאכל לשיני אריות סופם לקבל עונשם כאוכל קדש ה' ותרומתו :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ראשית תבואתה. כתוב בה''א במקום וא''ו, כמו תבואתו. והכינוי מוסב על המדבר, שהוא ראשית תבואת המדבר, שמעולם לא גדל שם תבואה, וישראל הם התבואה שגדלה שם ראשונה במדבר הזה, וע''כ הם קדש כראשית התבואה. יאשמו, כבר ביארתי באילת השחר (כלל שס''ה) שיש הבדל בין פעל אשם ובין פעל חטא, במה שאשם מציין שמכיר ענשו, או שמגיע לו עונש, ובא ברוב פעמים על עונש הנפש, ואשמה הנפש ההיא, לכן הוסיף רעה תבא אליהם בפעל, וכן ויאשם בבעל וימות (הושע י''ג א') :(מלבי"ם באור המלות)
מלבי"ם - באור הענין שמעו, אחר ההצעה הזאת שהודיע שה' זוכר ולא שכח אהבת כלולות, יתוכח עמהם מדוע שכחוהו המה ואבותם, בית יעקב ההמון, ומשפחות בית ישראל הגדולים אנשי השם :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות יעקב ישראל. כבר בארתי (ישעיה ט' ז') שכ''מ שבאו נרדפים, יורה שם יעקב על ההמון ושם ישראל על הגדולים, וכן לקמן (י' ט''ז, ל' י') :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד מה מצאו וכו'. מה דבר עולה מצאו בי אשר בעבורם רחקו מעלי : ההבל. זהו עכומ''ז שהוא הבל ואין בו ממש : ויהבלו. ובעבור זה נעשו גם המה הבל מבלי ממש כי נשפל ממשלתם עדי ארץ : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין מה מצאו אבותיכם, מתחיל להתוכח שתחלה תיכף בעודם במדבר רחקו אבותיהם מעליו וינזרו לבושת, והנה העוזב דבר מפני דבר בהכרח יהיה, או מפני שמצא עול וחסרון בהגוף הנעזב, לעומת זה אמר מה מצאו אבותיכם בי עול, אשר בעבורו רחקו מעלי, או יהיה מפני המעלה שימצא בדבר שבחר בו עתה, לעומת זה אמר הלא וילכו אחרי ההבל, או יהיה מפני שהמעשה בעצמה שהיא התמורה והחליפים היא טובה או מעולה אצלו, כמו למשל אם היה עבודת האליל קלה או נעימה יותר, לעמת זה אמר ויהבלו שהלא גם המעשה הוא הבל, ור''ל אדם עוזב דבר שלא היה לו אהבה עמו כ''כ, או שהיה אהבתו תלויה בסבה ובטלה הסבה, אבל אחר שזכרתי לך חסד נעוריך בלא סבה, ואהבת כלולותיך אהבה גדולה, ואני לא עזבתיך כי קדש ישראל וכו', וא''כ מה מצאו אבותיכם בי עול וגו' :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ויהבלו, ר''ל שהדבק בה' שהוא הקיום והנצחיות גם הוא נשאר קיים, כמ''ש ואתם הדבקים וכו', אבל הדבק בהבל שא''ל קיום גם הוא נעשה הבל :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י ולא אמרו איה ה'. כי נלך אחרי אלהים אחרי' : ערבה. פלנור''א בלעז : ושוחה. נטויה אינפוושיא''ה בלעז : ציה. דישגאט''ה בלעז : וצלמות. לשון חשך:(רש"י)
מצודת דוד ולא אמרו. לא חזרו מדרכם לומר איה ה' ר''ל נשוב לעבוד את ה' אשר העלה אותנו מארץ מצרים : המוליך וכו'. ר''ל ולא תעינו בדרך ולא חסרנו דבר : בארץ וכו'. כפל הדבר במ''ש פעמים רבות להפלגת הענין וכדרך המליצה : לא עבר. בדרך העברה : ולא ישב. בקביעות מקום : (מצודת דוד)
מצודת ציון ערבה. הוא כמו מדבר : ושוחה. מקום גומות ובורות כמו בשחת עשו (תהלים ט) : ציה. ענין שממון : וצלמות. צלו של מות ר''ל חשכת הקבר : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ולא אמרו ומלבד מה שלא הבחינו בין הטוב והרע, עוד לא שמו לב על חסרון התועלת ועל ההיזק שימשך להם עתה, אחר שעדן חוסים תחת צל ה', א. שהוציאם ממצרים משעבוד ועבדות, ועז''א ולא אמרו איה ה' המעלה אותנו מארץ מצרים, ב. בדרכם במדבר שרק בו ימצאו מחסורם, ועז''א המוליך אותנו במדבר, כי המדבר הזה א''א שימצאו בו מחייתם בדרך טבעי מפני ג' דברים, א. שהוא בלתי ראוי לישוב מצד המקום והאדמה שמלא ערבה ושוחה וחפירות, ב. מצד האויר, בין השמיימי שהוא ציה מחום השמש הבוער, בין האוירי הוא צלמות ועפוש האויר, ג. מצד חסרון ההכנה לישוב מלא חול ונחשים וכדומה, ועז''א בארץ לא עבר בה איש :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות במדבר ערבה. התבאר (ישעיה ל''ה) שערבה, הם מקומות במדבר שגדלים שם קוצים וברקנים : ושוחה חפירות עמוקות, כמו כי כרו שוחה (לקמן י''ח) : וציה מקום שהחום בוער כמ''ש הבדלם ישעיה (שם). לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם, יש הבדל בין איש ובין אדם, ששם איש כולל כל יש ונמצא אף יתר הבע''ח, ושם אדם מיוחד אל האדם לבדו, כמ''ש בחבורי התו''ה (ויקרא סי' י') בתורה אור בארך, וע' לקמן (י' כ''ג) ור''ל שלא עבר בה שום יש ונמצא אף בהמות שדי וכדומה, וגם אינו ראוי לישוב מצד מין האדם הכולל, אף שהאדם יתחכם בתחבולותיו להפך מדבר לעיר מושב, המדבר הזה אינו ראוי לזה כלל, וכן אמרו חז''ל (ברכות דף ל''א) וכי מאחר שלא עבר היכן ישב, כל ארץ שגזר עליה אדה''ר לישוב נתישבה וכל ארץ וכו' שפי' מלת אדם ע''ש המין, כמ''ש בפי' התו''כ שם, ולקמן (סי' נ''א מ''ג) לא ישב בהן כל איש ולא עבר בהן בן אדם, שם אינו מדבר מן מין האדם, שזה לא יצויין במלת בן אדם, אמר שכל איש ונמצא הגם שיעבור דרך עראי לא ישב שם בקביעות ובן אדם לא יעבור אף דרך עראי וכן אמר (שם סי' נ' מ') לא ישב בהן איש ולא יגור בה בן אדם, איש ונמצא לא ישב בקביעות הגם שיגור דרך עראי ובן אדם לא יגור אף דרך עראי, שהגירות גרוע מן הישיבה :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י אל ארץ הכרמל. לארעא דישראל דהות מנצבא ככרמלא, פירש נטועה כיער : (רש"י)
מצודת דוד ואביא. הלא הבאתי אתכם משם אל ארץ הכרמל ר''ל מקום שדות וכרמים : ותטמאו. במה שעבדתם בה לעכו''ם : ונחלתי. ארץ ישראל שהיא נחלתי שמתם להיות מתועב לפני : (מצודת דוד)
מצודת ציון הכרמל. ענין מקום שדות וכרמים וכן ונוער בשן וכרמל (ישעיה לג) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ואביא, אחרי שחשב חטא אבותיהם יוצאי מצרים חושב חטא בניהם, אתכם הבאתי אל ארץ הכרמל (הגם שאבותיכם חטאו), והיה תכלית ההבאה שני דברים, א.לאכול פריה לשבוע מטוב הגשמי, ב.לאכול טובה באשר היא ארץ מוכנת להשיג בה הטוב האמתי והאושר הנפשי, ובשניהם היו בהפך, כי ותבאו, עת באתם, נגד לאכול פריה טמאתם את ארצי, במעשים מגועלים מונעים ההצלחה הגשמיית, ג. נגד לאכול טובה אמר נחלתי מצד שהיא נחלת ה', כי אחר שנכנסו ישראל לארץ נכנסה תחת השגחת ה' ונעשית נחלתו, שמתם אותה לתועבה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ארץ הכרמל. הוא הפך המדבר, והנה הכרמל המדבר (לקמן ד' כ''ו), ושם מדבר לכרמל (ישעיה ל''ב ט''ו). ארצי נחלתי. כ''מ שבאו נרדפים ארצי ונחלתי, או עמי ונחלתי, אצל ה', יציין בשם נחלה הקדושה שיש בו ודבוק השכינה וההשגחה התמידית והפוכו תועבה אשר יגעל נפשו בו, ובא על ע''א ואליל ומעשים מגונים אשר ירחקו את השכינה, משא''כ הטומאה לא תסיר את השכינה כמ''ש כי אני ה' השוכן אתם בתוך טומאתם, ותמצא זה (לקמן י''ב ז', ט''ז י''ח, ישעיה מ''ז מ''ו, יואל ב' י''ז, תהלות כ''ח ט', ע''ד ב', ע''ח ס''ב, ע''א, צ''ד י''ד, ק''ו מ') :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד הכהנים. אשר עליהם להורות דרכי ה' כמ''ש כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו (מלאכי ב) : לא אמרו איה ה'. לא הזהירו לעם לומר איה ה' למה תעזבו אותו : ותופשי התורה. הם הסנהדרין אשר עליהם משפטי התורה : לא ידעוני. לא רצו לדעת ולהכיר גודל רוממותי : והרועים. המה מלכי ישראל מרדו בי : והנביאים. נביאי השקר מתנבאים בשם הבעל : ואחרי לא יועילו הלכו. הולכים אחר דברים שאין בהם תועלת והם הפסילים שאין בהם ממש : (מצודת דוד)
מצודת ציון ותפשי. ענין אחיזה כמו כי יתפוש איש באחיו (ישעיה ג) : בבעל. שם הגלולים : יועילו. מלשון תועלת : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הכהנים, חושב ד' מיני מנהיגים הלובשים כתר ההנהגה, כתר תורה, כהונה, מלכות, וכתר שם טוב שהיא הנבואה, הכהנים ענינם להוריד השראת השכינה בבית הנבחר והם לא אמרו איה ה', ותופשי התורה ראוי שידעו את ה' כי זה תכלית הלימוד והם לא ידעוני, והרועים שהם המלכים והשרים פשעו בי, ואם היו סרים עכ''פ מעלי לצורך איזה תועלת, אבל הם הלכו אחרי דברים בלתי מועילים, כמ''ש לקמן ועמי המיר כבודו בלא יועיל :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות תופשי התורה, התפישה היא האחיזה בכף ובא על בעלי התורה בדרך גנאי, כמו תופש חרב, תופש קשת, תופש מגל, תופש כנור ועוגב, ר''ל שהתורה להם כאומנות וכקרדום לחתוך בה.(מלבי"ם באור המלות)
רש"י עוד אריב. טרם אביא עליכם רעה אתווכח עמכם עוד ע''י נביאי אע''פי שרבתי עמכם כבר ימים רבים : (רש"י)
מצודת דוד לכן עוד אריב אתכם. מלבד מה שהוכחתי את אבותיכם על רשעם הנה עוד אריב אתכם וידעתי שגם את בני בניכם אריב כי האשמה הזאת תלך מהאבות לבנים דור אחר דור וכולם ראוים לתוכחה ומריבה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין לכן, מלת לכן מוסב על כל הענין, א. כי יען שאבותיכם חטאו וגם אתם כמ''ש ואביא אתכם אל ארץ הכרמל לכן עוד אריב אתכם, ב. יען שאבותיכם וגם אתם חטאתם בלי סבה ולבלי תועלת, כמ''ש מה מצאו אבותיכם בי עול, ואחרי לא יועילו הלכו, לכן עוד אריב אתכם, כי אין לכם תשובה וטענה נגדי לאמר שרחקתם מעלי בעבור עול שמצאתם בי או בעבור תועלת שמצאתם בעבודת האליל, ג. אחר שגם הכהנים לא אמרו איה ה' עד שיד השרים והסגנים ומנהיגי העם היתה במעל הזה ראשונה לכן עוד אריב אתכם ואת בני בניכם אריב, כי עדן יש תקוה שישובו העם אלי, אחר כי מראשי העם הזה התעו אותם מני דרך, בשגם כי בקל יוכל להתודע להם טעותם כי עברו איי כתיים וכו' :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י איי כתיים. לאיי כתיים : איי. אישל''ש בלעז : וקדר שלחו. ולקדר שלחו לראות מנהגם : והתבוננו מאד. ושימו לב להסתכל בדבר יפה : הן. כמו אם, אם המיר גוי מהם את אלהיו ואע''פ שהמה לא אלהים ועמי המיר את כבודו אשר בו היה נכבד וכתיים וקדריים יושבי אוהלים ורועי מקנה ונוסעים והולכים ומטלטלין ממרעה למרעה וממדבר למדבר ונושאים את אלהיהם עמהם למקום שחונים שם ואני נשאתי אתכם עד אשר קבעתי אתכם והנחתם אותי כך ת''י ורבותינו אמרו כתיים עובדים למים וקדריים עובדים לאש ואע''פ שיודעים שהמים מכבין את האש לא הניחו את אלהיהם : (רש"י)
מצודת דוד איי כתיים. לאיי כתיים : וראו. משפט מנהגם : וקדר שלחו. שלחו מלאכים לקדר הם בני ערב אשר הם בפאת המזרח : והתבוננו מאד. חקרו מאד בתבונה יתירה : וראו הן היתה כזאת. ראו מעשה העכו''ם ההם וכי באמת היתה ביניהם כתועבה הזאת : (מצודת דוד)
מצודת ציון הן. כמו ההן ותחסר ה''א התימה וכן תרקיע עמו לשחקים (איוב לז) ומשפטו התרקיע בה''א התימה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כי עברו, איי כתים היו קרובים לא''י אמר עברו, וקדר ישבו במדבר באהלים אמר שלחו, והנה היושבים באהלים ונוסעים ממקום למקום כבני קדר בקל יותר שימירו יראתם כמו שהם ממירים מקום מושבם כפעם בפעם, ואעפ''כ לא ימירו אליליהם, לכן אמר וקדר שלחו והתבוננו מאד :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ההימיר. וכי גוי מהם החליף אלהיו באחר : והמה. ואף כי גם אלהיהם לא אלהים המה עכ''ז כיון שהחזיקו בהם לא החליפום : ועמי. אבל עמי החליף כבוד המקום בעכו''ם דבר שאין בו תועלת : (מצודת דוד)
מצודת ציון ההמיר. מלשון תמורה וחלוף וכן ואם המר ימירנו (ויקרא כז) : כבודו. זה תקון סופרים והראוי כבודי : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ההימיר, אומר שיראו ג' דברים, א.ההימיר גוי אלהים, שלא ימצאו שגוי ימיר אלהיו, ב. שאף גוי עובד כוכבים שהיא מדרגה פחותה לא יעשה זאת, ג. שלא יעשה זאת גם במקום שיוכל לחשוב למצוא ריוח ע''י התמורה הזאת כי האלהים שממיר אותו המה לא אלהים, ואיך א''כ היה ישראל בהפך, א.שעמי המיר כבודו, ב.שעמי הגם שהם במדרגה מעולה כי עם מעולה מן גוי, המיר אלהיו, ג. שעשו זאת הגם שהיו להם הפסד שהמיר כבודו בלא יועיל, כי לפעמים ישליך האדם הכבוד בעבור התועלת, ואז הגם שגם זה פחיתות, שיבזה כבודו בעבור תועלת, עכ''פ מרויח תועלת, לא כן אם ממיר כבודו מבלי תועלת שהיא סכלות גדולה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות גוי, ועמי. בארתי (ישעיה א' ד') כי עם מדרגה יותר גדולה מן גוי שמציין לרוב גוי פחות ונבזה, וע' לקמן (ו' כ''ב, י' ב') :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י שמו שמים. ל' תמהון כמו השתוממו והוא לשון צווי כמו אם כה יאמרו אלינו דומו (שמואל א יד) : ושערו. לשון סער : חרבו מאד. כאילו אתם נחרבים על בית המקדש שעתיד ליחרב : (רש"י)
מצודת דוד שומו שמים. ר''ל ראו שיהיה בעולם שממון ושערה וחורבן גדול בעבור התועבה הזאת : (מצודת דוד)
מצודת ציון שומו. מלשון שממון : ושערו. כמו וסער בסמ''ך ור''ל רוח סערה : חרבו. מלשון חורבן : מאד. ר''ל גדול וחזק : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין שמו ההשתוממות הוא על דבר המתמיה, והוא על מה שיאמר כי שתים רעות עשה עמי על זאת שמו שמים והתפלאו, ושערו על שחרבו מאד, הסער הוא על הצער שיסערו ויצטערו על גודל החורבן שחרבו ישראל מאד, כמ''ש העבד ישראל, ומפרש נגד שמו שמים.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות חרבו הוא עבר מהקל (כן תרגם יונתן), וחסר מלת כי, שערו כי חרבו מאד :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י שתים רעות. אם המירו יראתם בכיוצא בה יש כאן רעה אחת ועכשיו שאותי עזבו שאני מקור מים חיים ללכת אחרי העכו''ם שהם כבורות של מים מכונסין ונשברין ונסדקין ומימיהם נבלעים בסדקיהם הרי שתים רעות : לחצוב. לחפור : אשר לא יכילו. טינדרונ''ט בלעז את מימיהם שהמים מטשטשין את שפתם וכותליהם והם נופלין : (רש"י)
מצודת דוד שתים רעות. ר''ל רעה כפולה ותחשב לשתים : מקור מים חיים. שאני כמעיין הנובע מים חיים ר''ל משפיע להם טובות בכל עת : לחצוב. למען לחצוב לעצמם בארות רבות נשברות כותליהם אשר לא יחזיקו את המים אשר נתנו בהם ר''ל עובדים למזלות השמים המקבלים ההשפעה מאת המקום ואף אין בידם להחזיק את ההשפעה ההיא בכל עת וכאומר הנה המחליף דבר בדבר השוה לו הנה לרע יחשב אף כי המחליף דבר בדבר הגרוע ממנו : (מצודת דוד)
מצודת ציון מקור. מעין : לחצוב. זה הלשון נופל על החפירה במקום האבנים וכן ובורות חצובים (דברים ו) : יכילו. ענין החזקה כמו קטן מהכיל את העולם (מלכים א ח) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כי שתים רעות עשה עמי, א. מצד העזיבה במה שממנו, ובזה רעתם כפולה, א. מה שאותי עזבו שהעזיבה עצמה היא רעה, כמ''ש ההמיר גוי אלהים, ב. בהשקף מה שעזבו שהוא מקור מים חיים, אשר לא יכזבו מימיו, ב. וכן רעתם כפולה במה שאליו, א.לחצוב להם בארות, כי אם היו ממירים דבר נמצא בדבר אחר נמצא, היה החטא רק התמורה עצמו. לא כן אם המירו דבר נמצא בדבר בלתי נמצא, רק שצריך הממיר להמציאו עתה, כי הבארות שבחרו בהם לא היו נמצאים רק צריכים חציבה להביאם אל המציאות, וזו סכלות גדולה, ב. שתחת המקור יחצבו בארות שהמים שבתוכם אינם מתוכם מן המקור רק באים ממקום אחר מכונסים ממי גשמים, ויותר מזה שהם בארות נשברים אשר לא יכילו את המים הבאים לתוכם באופן שיהיו צחה צמא. והנמשל א. כי ישועת ה' דומה כמקור הנובע מעצמו וא''צ להחצב על ידי בני אדם, ב. דומה כמקור שיותר שיוסיפו לשאוב ממנו יתוספו בו המים כמ''ש ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה, ג. כמקור אשר לא יכזבו מימיו בשום פעם, וכן כמקור שהוא המשפיע הראשון המשפיע מעצמו לא על ידי דבר אחר, לא כן העזר ששאלו מעמים אחרים נדמו. א. כבאר שצריך חציבה ועבודה רבה נעשה ע''י מלאכה, כמ''ש משא בהמות נגב בארץ צרה וצוקה (ישעיה ל'), ב. כבאר שמימיו אינם מעצמו רק הניתנים בו, וכן היו צריכים לתת להם מנחה ושוחד כמ''ש ישאו על כתף עירים חיליהם וכו', ג. שגם המים שניתנים בו אינם מתקיימים כי לא באו בעזרתם כמ''ש ומצרים הבל וריק יעזורו (שם) :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות לחצב בארות. הב' בחולם, כמו בורות ומצאנוהו בא', והוא ירד והכה את הארי בתוך הבאר (ש''ב כ''ג ב'), מבאר בית לחם (שם ט''ו), ויש הבדל בין באר ובור ובין באר, שהבור הוא ממים מכונסים, והבאר הוא ממים נובעים, כמ''ש שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך (משלי ה' ט''ו), והכתוב ישמש על הבאר בפעל חפר או כרה, ועל הבור שיש בו מים בפעל חצב, כי הבור שמימיו מכונסים דרך לחצבו בקרקע קשה או באבנים בל יבלעו המים, לא כן הנובעים שחופרים באדמה רכה, ולא ישמש על הבור בפעל חפר וכרה רק בשאין בו מים :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד העבד ישראל. וכי ישראל הוא כעבד מקנת כסף או יליד בית בן השפחה כי אלו מפני פחיתותם לא ישגיח האדון עליהם בהשגחה פרטיות ולכן המה נעזבים אל המקרים ואמר וכי ישראל הוא כמותם להיות נעזב אל המקרים ומדוע א''כ היה לבז : (מצודת דוד)
מצודת ציון לבז. מל' בזה ושלל : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין העבד, מבאר מ''ש ושערו חרבו מאד, ומבאר גודל החורבן שחרבו ישראל, שואל מדוע היה ישראל לבז, (וכוונתו להראות שהעונש אינו מקריי רק השגחיי כי אינו מחוייב לא מצד העם עז''א העבד וכו', ולא מצד האומות שכבשו אותם ע''ז אמר עליו ישאגו וכו', וחוץ מזה הלא גם בני נוף וכו' ירעוך וכו' ומזה הוציא התולדה כי זה מצד שעזבך את ה' אלהיך) , והנה שישלוט האדם באדם יהיה באחד משני פנים, אם ע''י קנין שישלוט בעבדו מקנת כספו, אם ע''י כיבוש בחרב ומלחמה, לעומת זה שואל שא''א שהיה לבז מצד הקנין, כי וכי עבד ישראל אל בוזזיהם. והנה היליד בית אין להאדון טענה עליו כ''כ כמו על עבד מקנת כסף, כי אותו לא קנה בכסף, עד שכבר התבאר בפילוסופיא המדינית שגם להמניחים חק העבדות בעבד מקנת כסף ראוי שלא יניחו זה ביליד בית, באופן שטענת האדון על המקנת כסף חזקה יותר מעל היליד בית, לכן אמר וכי ישראל הוא עבד מקנת כסף שיהיה לאדוניהם טענה חזקה עליהם, או הכי הוא עכ''פ יליד בית שימצאו עכ''פ עליהם טענה קלה להחזיק בהם, וא''כ מדוע היה לבז?(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד עליו. על ישראל ישאגו הכפירים לאיים עליו והם גבורי האומות : נתנו קולם. עליו נתנו קולם וכפל הדבר במ''ש : וישיתו. ישימו ארצו לשממה ועריו נעשו שממה מבלי איש יושב בהם ועל מלכות אפרים יאמר שגלו כבר מארצם : (מצודת דוד)
מצודת ציון ישאגו. ענין זעקת קול : כפירים. אריות : וישיתו. ענין שימה כמו שתו בשמים פיהם (תהלים עג) : נצתו. ענין שממון כמו נצתה כמדבר (לקמן ט) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין עליו, לא נשאר לאמר רק שהיה לבז מצד הכיבוש, ע''ז יתמיה לאמר, א. הלא עליו ישאגו כפירים נתנו קולם, הלא לא באו עליו אריות זקנים רק כפירים שהם גורי אריות צעירי ימים, ר''ל ממלכה חלושה קטנה ושפלה, ב. שעוד לא נשכו אותו בשיניהם רק שאגו עליו בקולם, ג. שבאו עליו כפירים אשר נתנו קולם ר''ל שזה התחלת נתינת קולם, ועכ''ז גברו עליו עד כי וישיתו ארצו לשמה שהוא כלל המדינה, וגם עריו הפרטיים נצתו עד שנגע החורבן לכל עיר ועיר (כמ''ש בישעיה א' ה') :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ישאגו כפירים, נתנו קולם. הנתינת קול הוא קטן מן השאגה, נתינת קול הוא הפך הדממה, והשאגה הוא קול גדול הפך קול נמוך, ופה הוסיף שאף בנתינת קול לבד נתנו ארצו לשמה (ויתבאר עוד לקמן כ''ב כ' כ''ה ל' יואל ד' ט''ו, עמוס א' ב', ג' ד'). נצתו מענין שריפה או חורבן ושרשו יצת :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י גם בני נוף. ותחפנחס. הם מצרים שאתם בוטחים עליהם לעזרה : ירעוך קדקוד. ל' רציצה כדמתרגמינן ורצוץ ורעעו : (רש"י)
מצודת דוד גם בני נוף ותחפנחס. שהם מארץ מצרים אשר אתה בוטח בהם ותשאל מהם עזר גם המה ישברו אותך וחוזר ומפרש את הקדקוד ישברו וכאומר וכי זהו בעבור שנעזבו אל המקרים וכי מהראוי שיהיו נעזבים אל המקרים וכי המה כעבד או כיליד בית : (מצודת דוד)
מצודת ציון ירעוך. ענין שבירה כמו ורעו דליותיו (לקמן יא) : קדקד. הוא אמצעית הראש יחולק שם השער אילך ואילך : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין גם, ולא זאת כי גם בני נוף ותחפנחס שלהם נתת שוחד שיבואו לעזור לך הלא גם הם ירעוך קדקד, ואיך יהיה זה, אבל שימו לב כי זה לא מצד דרך העולם, רק.(מלבי"ם באור הענין)
רש"י הלא זאת תעשה לך. הלא את הרעה ואת הפורענות הזאת תגרום לך האשמה והעון אשר עזבת את ה' אלהיך : בעת מוליכך בדרך. שהיה מלמד אותך דרך הטובה והישרה : (רש"י)
מצודת דוד הלא זאת תעשה לך. ר''ל לא זהו בעבור שנעזבים אל המקרים אלא זאת היא הדבר העושה את הרעה והיא עזיבתך אשר עזבת את ה' ולא הלכת אחריו בעת שהיה מוליך אותך בדרך הישרה ובעונש בא מה שבא ולא במקרה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין הלא זאת תעשה לך החורבן זה, מה שעזבת את ה' אלהיך בעת מוליכך בדרך, ממליץ אותם כיתום שאביו מוליכו בדרך והוא עזבו ותועה במדבר שכל הקודם ומוצאו זוכה בו וכן היית לבז והפקר :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות זאת תעשה לך. אמר תעשה לשון נקבה על מלת זאת, זאת היא אשר תעשה, ומפרש שכינוי הרמוז זאת, היא עזבך את ה', העזיבה היא תעשה לך :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י מה לך לדרך מצרים. למה תעזבי אותי ותבטחי על מצרים : לשתות מי שיחור. שטבעו זכוריכם בנילוס שיחור הוא נילוס כמה שנאמר מן השיחור אשר על פני מצרים בספר (יהושע יג) : ומה לך. למרוד בי למען תגלי לדרך אשור למעבר נהר פרת : (רש"י)
מצודת דוד ועתה. הואיל והכל בהשגחה למה לך ללכת לדרך מצרים ואשור לרוות צמאונך במי ארצם ר''ל לבקש מהם עזרה להיות נושע על ידיהם הלא הכל בהשגחה ומה יועילו לך : (מצודת דוד)
מצודת ציון שיחור. זהו הנילס : נהר. ר''ל נהר פרת : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ועתה, אחר שאתה בעצמך גרמת נפילתך מה לך לדרך מצרים לבקש עזר משם הלא תוכל להשיג עזרך מקדש, ומה תרויח בדרך מצרים, וכי אתה רוצה לשתות מי שיחור תחת מקור מים חיים אשר עזבת, אולם למה לי הראיה הנ''ל מן העונשים הלא תיסרך רעתך וכו' :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י תיסרך רעתך. סוף שרעתך תביא עליך יסורין : ומשובותיך. ל' בנים שובבים (לקמן ג) : תוכיחוך. ל' מוסר : ולא פחדתי. פחד שלי לא היה בלבך לירא אותי : (רש"י)
מצודת דוד תיסרך רעתך. הרעות שאתה עושה המה ייסרו אותך במוסר יסורין ר''ל בעבורם תיוסר ביסורין : ומשובותיך. מה שהלכת בדרכי לבך תוכיחוך במכאוב וכפל הדבר במ''ש : ודעי וראי. תן לב לדעת ועינים לראות אשר רע ומר דבר העזיבה אשר עזבת את ה' ולא היה פחד ה' אליך כאומר אין היה מהראוי לעזבו אם מפאת העזר הבאה ממנו אם מפאת יראת העונש : (מצודת דוד)
מצודת ציון תיסרך. מלשון יסורין : ומשובותיך. ענין מרד והליכה בדרכי הלב כמו וילך שובב (ישעיה נז) : תוכיחוך. ענין משפט הגמול כמו והוכח במכאוב (איוב לג). ומר. מלשון מרירות : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין תיסרך יש הבדל בין יסורים לתוכחה, התוכחה הוא בדברים ובא להשיבו בטוב אל דרך הטוב בעתיד, והיסור הוא בחזקה בדברים קשים או במכות ובא ליסרו על העבר או להשיבו בחזקה אל הטוב בעתיד. והנה המוכיח יברר דבריו מצד הטוב או המועיל שימצא בשישמע להתוכחה, ועל הרוב הטוב או התועלת אינו בגוף המעשה רק חוצה לה, למשל האב המוכיח את בנו בל יאכל מאכלים רעים פן יחלה, החולי הוא חוץ להמאכלים רק יסובב מאתם בדרך סבה ומסובב, והמיסר מיסרו בשוטים שהם בלתי נסבבים מן העבירה אף בדרך סבה ומסובב טבעי רק ברצון המיסר שאומר אם לא תשמע איסרך בשוטים, אבל פה אומר כי היסורים הם מסובבים מן דרכך הרע בעצמו בדרך סבה ומסובב טבעי, כי רעתך בעצמך היא תיסרך, לא השוט והשבט, רק הרעה עצמה שעשית. והתוכחה אינו ע''י שיודיעוך הרעה המסובב ע''י משובתיך רק משובתיך בעצמה תוכחך, כי עת תפקח עיניך תמצא כי דרכך הרע הוא רע מצד עצמו הגם שלא היה היזק נמשך ממנו. (ולפ''ז מה שהתוכחה בכ''מ תהיה ע''י מסובב חוץ מן המעשה תהיה פה ע''י המעשה עצמה. ומה שהיסור יהיה תמיד ע''י עונשים רצוניים של המיסר תהיה פה על ידי המסובב מן הרע). והנה התוכחה תפעול על הידיעה שיראה לו בראיות כי הדבר רע. והיסורים יפעלו על הראיה וההרגש שירגיש במכאוב. אומר לעומת זה וראי ודעי ומפרש ודעי כי רע וראי כי מר עזבך את ה' אלהיך, שהעזיבה בעצמה, היא רע מצד עצמה ומר מצד העונש הנמשך מאתה, וזה מגביל נגד תיסרך רעתך וראי כי מר, ונגד משובתיך תוכחך ודעי כי רע. ולא פחדתי אליך ר''ל עזבך את אלהיך הוא רע ומר אבל פחדתי אליך אינו רע ומר, ר''ל כי את עזבת עבודת ה' מצד שנדמה לך שעבודה זאת קשה עליך והיא רע ומר, אבל תראה כי פחדתי אליך היתה טובה ומתוקה כי עת שהיית מפחד ממני היית חפשית מכל עבודה ומוצלחת לא כן עת עזבת את פחדתי ופחדת מן האלילים, ומבאר כי לא תוכל לאמר שפחדתי אליך היה רע ומר :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות תיסרך, תוכיחך, התוכחה היא בדברים, ובין אנשים שוים, שמתוכח עמו ע''פ השכל ומברר לו בראיות כי דרכו לא טובה, ובא לרוב להשיבו מדרך הרע בעתיד, כמ''ש הוכח תוכיח את עמיתך (ויקרא י''ט), והמיסר הוא בהכאה, או מן הגדול אל הקטן, ומשתתף עם פעל אסר מנחי פ''א, רק שהאוסר אוסר את הגוף, והיוסר אוסר את הנפש ומכריחה, ובא לרוב על העבר (רק אצל ה' יבוא לפעמים תוכחה באמצעות היסורים כמ''ש והוכחתיו בשבט אנשים) והתבאר אצלי בס' תהלות (ו' ב', ל''ה ב', איוב ה' י''ז, ושם ל''ט ל''ה, משלי ג' י''א, שם ט' ז', י' י''ז, י''ב א', י''ג י''ח, ט''ו ה', ושם י' ושם ל''ב, ע''ש) : רעתך משובתיך. השובבות מציין תכונה הנפשיית אשר רוחו כים נגרש שובב הנה והנה ולא יעמוד על מצב אחד, והרעה תציין הפעולה שכבר יצאה פעולת הרע אל הפועל, ודעי וראי כי רע ומר. שעורו ודעי כי רע, וראי כי מר, הרע יושג בכח המדע, והמרירות יושג בחוש, והראיה תפול על השגת כל החמשה חושים, כמו ראה ריח בני. פַחְדָתִי, הנפרד פַחְדָה בשקל אַהבה אַחוה :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י שברתי עלך. העול של עץ נופל בו ל' שבירה והמוסרות שהן של עור נופל בהן לשון נתיקה : מוסרותיך. הם רצועות שקושרין בהם העול : ותאמרי לא אעבור. על דבריך : כי על כל גבעה. אך אתה לא שמרת הבטחתך ועל כל גבעה את צועה ל' משכב ומצע כי משמש ל' אלא : (רש"י)
מצודת דוד כי מעולם. הלא מימות עולם הייתי לך לעזרה ושברתי העול אשר הכבידו עליך האומות : נתקתי. העתקתי מעל צוארך קשרי רצועות עולם : ותאמרי. ואז אמרת לא אעבור עוד על דבר ה' : כי על כל גבעה. כאומר והנה לא קיימת כי על כל וכו' את זונה הולכת ונוסעת ממקום למקום ר''ל כמו הזונה אין דרכה לשבת במקום אחד וכמ''ש בה בביתה לא ישכנו רגליה וכו' (משלי ז) כן הלכת אתה מבית עכו''ם זו לבית עכו''ם זו : (מצודת דוד)
מצודת ציון עולך. מלשון עול ההושם על צואר הבהמה והוא משל על הכבדת העבודה : נתקתי. ענין העתק והסרה : מוסרותיך. הם קשרי רצועות העול : גבעה. ענינו כמו הר : רענן. ענין לחות ורטיבות כמו בשמן רענן (תהלים צב) : צועה. ענין טלטול ונוע ממקום למקום וכן ושלחתי לו צועים וצעהו (לק' מט) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כי מעולם שברתי עולך ר''ל כי העבודה תהיה קשה משני פנים, אם מצד המצות עשה שיהיה בם מעשים כבדים על הגוף כעול כבד, אם מצד המצות ל''ת שיהיה האדם אסור בעבותות בל יעשה מאומה, וזה דומה כשור שנותנים עליו עול קשה לצורך העבודה ואוסרים אותו במוסרות בל יעבור גבול. אבל מצות התורה קלים מצד שני אלה, בין מצד המעשים, הנה מעולם שברתי עולך כי אדרבה המעשים שעשו עובדי אלהי נכר בדור ההוא היה עול כבד כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם ואנכי שברתי עול זה מעליך, ובין מצד האזהרות נתקתי מוסרתיך, כי האזהרות שהיו מוזהרים עובדי האליל היו קשים יותר ואנכי נתקתי מוסרות אלה מעליך, כי הסתפקתי במה שתאמרי לא אעבור מן הגבול שאז לא אסרתיך בסייגים וגדרים קשים. כי על, סובב על מ''ש כי רע ומר עזבך את ה' אלהיך, ומפרש כי על כל גבעה גבוהה וכו' (ומאמר ולא פחדתי אליך כי מעולם שברתי עולך הוא מאמר מוסגר), מבאר איך רע ומר עזבך את ה' אלהיך כי יצאת להפקר כ''כ עד שאת זונה את צעה וסוערת לזנונים על כל גבעה גבוהה. כאשה שעזבה את בעלה והיא מופקרת לכל על כל הר וגבע, אשר זה בעצמו רע ומר מאד :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות עולך, מוסרותיך והוכפל לקמן (ה' ה', ל' ח'). את צועה זונה, זונה היא שם הקריאה, את זונה, את צועה, וענינו רגש ורעש פנימי מרוח זנונים הסוער בקרבה, כמ''ש בישעיה (סי' נ''א י''ד ולקמן מ''ח י''ב) :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י נטעתיך שורק. שורק הוא זמורות גפן טוב כלומר בני אבות כשרים וצדיקים ומדרשו נטעתיך שורק הוספתי לך על שבע מצות של בני נח שש מאות ושש כמנין שורק : סורי. דישטורלטור''ש בלע''ז : גפן נכריה. הצומחת ביערים : (רש"י)
מצודת דוד ואנכי נטעתיך שורק. מתחילה נטעתיך מענפי גפן משובח וחוזר ומפרש הכל מזרע אמת הם אברהם יצחק ויעקב וא''כ ראוי היית להיות כמוהם ואיך נהפכת למולי להיות בדים רעים המוסרים מן הגפן אשר כל אחת נכריה וזרה מן הנטיעה ולא תשוה עליה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ואנכי הנה היה דרכם להבריך בגפן הגרוע יחור וזמורה ממין השורק כדי שישבח הגפן, ובזה הגם שעי''כ הטיב בפריה מ''מ נגרע במה שהוא בלתי זרע אמת, רצוני כי הזרע שהוא ההברכה (שהוא נקרא זריעה אצל האילנות) אינו אמת רק שקר ממין זר, ועי''כ לא יוכל לגדל בדומה כי הכלאים לא יפרו ממינם כידוע. אבל אנכי נטעתיך בב' מעלות, א.שורק, שהוא גפן מובחר, ב. שלא היה זה ע''י הברכה ממין זר רק כלו זרע אמת, ואיך נהפכת בשני אלה לגרוע, כי אתה לא שורק רק סורי הגפן, ולא זרע אמת רק זרע נכריה, באופן שהבריכו בהגפן השורק זמורה של סורי הגפן עד שהוא מקולקל משני פנים. והנמשל שהשם נטעם שיהיו מובדלים מן העמים, ובכ''ז יהיו מוצלחים בעצמם והם התערבו בעמים אחרים ואבדו צורת האומה הקדושה, ובכ''ז לא לבד שלא הרויחו בזה עושר והצלחה רק עי''כ נתדלדלו וירדו מטה מטה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות שורק. גפן בעל שריגים (ישעיה ה' ב') והוא מין גפן מובחן מסתעף לענפים, וכתב הר''י בן גאות שהוא מין הטוב מן הגפנים שלא ימצא חרצן בענבים, והפוכו הוא סורי הגפן, שמלת סר בא גם על הקלקול, סרת טעם (משלי י''א), סר סבאם (הושע ד'), ותארי העי''ן יבואו לפעמים בשורק כמו שובי מלחמה, זרע אמת, כבר בארתי בס' התו''ה (קדושים סי' מ''ט וסי' נ''ט) ששם ופעל זרע כשבא באילנות בא על ההרכבה שמרכיב אילן באילן, וזרע אמת הוא אם מרכיב מין במינו, והפוכו הוא נכריה שהורכב במין נכרי :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י בנתר. מין אדמה שחפין ושפין בה את הבגדים : בורית. נקיון כמו ובר לבב (תהלים כד) ויש לועזים בורית שאבו''ן בלעז : נכתם עונך. הא כרושם כתמא דלא דכי כן סגיאו חוביך קדמי : כתם. טאק''א בלעז : עונך. על עון העגל נאמר שהוא קיים לעולם כמו שנאמר וביום פקדי ופקדתי עליהם (שמות לב) כל פקידות הבאות על ישראל יהיה מקצת עון העגל בהם : (רש"י)
מצודת דוד ותרבי לך בורית. תרבי לעצמך בורית לצחצח עצמך ע''י ר''ל אף אם תראה לפני הבריות צדקות ומעש''ט הנה לא תועיל בזה כי עונך שאתה עושה בסתר נראה לפני ככתם כי לא העבירם הנתר והבורית כלומר הצדקה שאתה עושה לפני הבריות לא כפרו על העון שנסתר : (מצודת דוד)
מצודת ציון תכבסי. מלשון כיבוס ורחיצה : בנתר. מין אדמה רכה ומכבסין בו וכן חומץ על נתר (משלי כה) : בורית. שם עשב המנקה וכן וכבורית מכבסים (מלאכי ג) : נכתם. מלשון כתם ורושם : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כי, ר''ל מה שתכבסי בנתר להעביר ממך כתמי העונות שהוא מה שתאמרי אמתלאות לאמר לא חטאתי, הגם כי בזה תרבי לך בורית, לך בפני עצמך העברת הכתמים ואת בר בעיניך כאילו לא חטאת, אבל עי''ז בעצמו נכתם עונך לפני, כי בזה נשאר הכתם גדול בעיני ה' עד שנעשה מהחטא עון שמורה על קלקול השכל, אחר שתכפור בהכרח במצוה ובמצוה עליה. כי היודע שחטא הגם שהוא נכתם בפני עצמו אינו נכתם בעיני ה', כי בקל יתקבל בתשובה, לא כן הזכאי בעיני עצמו. ומפרש, כי.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות נתר, מן עפר המנקה את הכתם ואחריו הבורית, כמ''ש בנדה (פ''ט מ''ו) ז' סימנים מעבירים על הכתם נתר ובורית, ושם (מ''ז) העבירן שלא כסדרן לא עשה כלום, ואמר אף שתעשה כסדרן נשאר הכתם :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י ראי דרכך בגיא. מה עשית מול בית פעור ועוד עתה את מחזקת באותו הדרך כבכרה קלה המשרכת דרכיה : בכרה. גמלה נקבה בחורה שהיא אוהבת לנוע בכרי מדין (ישעיה ס) מתורגם הוגני מדין והם גמלים בחורים כמו שמצינו בסנהדרין נפישי גמלי סבי דטעיני משכי דהוגני : משרכת. מחזקת בדרכי נעוריה ל' מסריך סריך ויש לחברו עם שרוך הנעל (בראשית יד) קושרת דרכי נערותה בלבה : (רש"י)
מצודת דוד איך תאמרי. איך תכחשו לומר לא נטמאתי עתה בעכו''ם ומעולם לא הלכתי אחרי הבעלים : ראי דרכך בגיא. כאומר איך תוכל לומר כן הלא ראי דרכך בגיא מול בית פעור ששם עבדת הבעל ודעי מה שעשית היום הזה ותדע ותשכיל שאותו העון אשר התחלת שם הוא עמד עד היום הזה : בכרה קלה. והרי אתה כגמלה נקבה בחורה הקלה לרוץ יותר מהזכר אשר נתקשר עמה דרכה ומנהגה עד שכל ימיה תתמיד במנהג ההוא לרדוף ולרוץ בכל עת וכן אתה כאשר התחלת בעבודת בעל פעור נדבקת בעבודת הבעלים עד היום הזה ולא תעזבם : (מצודת דוד)
מצודת ציון בגיא. הוא מול בית פעור כמ''ש ונשב בגיא מול בית פעור (דברים ג) : בכרה. גמלה בחירה כמו בכרי מדין (ישעיה ס) : משרכת. ענין קשירה והוא מלשון שרוך נעל (בראשית יד) שהוא הרצועה שקושרין בו הנעל : דרכיה. ענין מנהג וסדר : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין איך תאמרי, ר''ל את מכחשת, בין הטומאה בעצמה שאת אומרת לא נטמאתי, ובין הדרך שהלכת להתטמאות שתאמרי שלא לבד שלא נטמאתי בע''א כי גם אחרי הבעלים לא הלכתי כלל. אבל איך תאמרי כזאת, הלא נגד שאת אומרת אחרי הבעלים לא הלכתי ראי דרכך בגיא, עוד נמצא רושם של פסיעות רגליך ועקבותיך נודעו שם, ונגד שאת אומרת לא נטמאתי דעי מה עשית, הלא ידעת בעצמך שנטמאת שם. איך תוכלי להכחיש זאת את בכרה קלה אשר היא משרכת דרכיה שתדבק שרוך פרסותיה בדרכיה שניכר הפסיעה שפסעה שם. וכן נכרו פסיעות רגליך :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות בכרה. בא על הנבחר במינו, כמו בכור שורו (דברים ל''ג) אף אני בכור אתנהו (תהלות פ''ט). ושם קלה כמו על קל נרכב (ישעיה ל') ודרך הרץ בקלות בל יתראה רושם מדרכו, אבל בהיות הרץ זרזיר מתנים אז יחרוץ ברגליו ורשומו ניכר, וז''ש שבכ''ז היא משרכת דרכיה, משרכת מענין שרוך נעל, שמקשר הנעל אל הרגל, והיא תקשר הרגל אל הדרך להניח בו רושם :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י פרה. שלוואטיק''ו בלעז ויש לועזין קוליי''ן בלעז : למוד מדבר. הלמוד להיות במדברות כן אוהבת לנוע : שאפה רוח. פותחת את פיה ושואפת רוח ולעולם הוא חוזר למקומו : תאנתה מי ישיבנה. אותה מדת תנינים שיש בה כי גם התנין שואף רוח כמה שנאמר שאפה רוח כתנים (ירמיה יד) מי ישיבנה מאותה מדה כן אתם מי יוכל להשיבכם מדרככם הרעה : כל מבקשיה לא ייעפו. כי על חנם ייעפו שלא יוכלו להשיגה ומה סופה בחדשה ימצאונה חדש אחד יש בשנה שהיא ישנה כל החדש ואז היא נלכדת אף אתם חדש אחד (הוא אב) הוכן לכם כבר מימות המרגלים שקבעו אבותיכם בכיית חנם בו תלכדו. תאנתה. שו''ן דגרונמינ''ט בלעז וכן ת''י כירודא, ד''א ל' יללה כמו תאניה ואניה (איכה ב) ל''א שאקונטריא''ה בלעז כמו תאנת שילה (יהושע טז) : (רש"י)
מצודת דוד פרה. הרי את כפרא הזה הלמוד והרגיל במדבר אשר באות נפשה שאפה רוח ר''ל אין מי מכריחה לרוץ ולרדוף אבל היא בחפצה תרוץ ותרדוף בכל עת ומשכת את האויר אל בית הבליעה כדרך הרצים מהרה : תאנתה מי ישיבנה. ר''ל בכל פעם תרוץ ותחזור במרוצה למקומה כאלו היה לה צער ואבלות ודאגה מי ישיבנה למקומה ולזה תרוץ מהרה והוא ענין מליצה : כל מבקשיה. כל המבקשים אותה לתפשה ביד אינם צריכים להתייגעות לרדוף אחריה כי בחדשה שנתמלאה הכיונה ימצאו אותה בקלות כי אז היא כבדה ואינה יכולה לרוץ וכן ישראל המה כפרא הזה כי ע''י מעשיהם אשר לא טובים בא עליהם האויב והמה משוטטים למצוא עזר ממצרים למען יוכלו עמוד בארצם אם כן כל הטרוד הזה בא באות נפשם וכן סופם יהיה כסוף הפרא כי האויב הבא עליהם לכבשם לא יהיה לו יגיעה רבה כי בקל יכבשם בחדש המוכן לפורעניות והוא אב שהוקבע בכיה לדורות בזמן המרגלים כמ''ש רז''ל : (מצודת דוד)
מצודת ציון פרה. כמו פרא באל''ף והוא חמור הבר : למוד. ענין הרגל וכן כעגל לא לומד (לקמן לא) : באות. מלשון תאוה וחשק : שאפה. ענין משיכה אל בית הבליעה וכן שאפו רוח כתנים (לקמן יד) : רוח. כן נקרא האויר : תאנתה. ענין צער ואבלות כמו תאניה ואניה (איכה ב) : ייעפו. ענין יגיעה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין פרא, אומר הנה העובד ע''ג בעבור תועלת או הנאה, בקל נוכל להשיבו מדרכו אם מראים לו שלא ימצא בעבודתו התועלת או הערב אשר הוא מבקש, אבל החוטא מצד אהבת החטא עצמו שלא מתקות דבר אחר, באופן שאין החטא מקריי לו רק עצמיי, א''א להשיבו מדרכו כלל, כי החוטא בעבור ענין אחר החטא מקריי לו, כמו שאמר החוקר שהנואף מפני ממון יקרא נבל בעצם ונואף במקרה ובהפך בהפך. וא''כ הזונה הנואפת בשביל אתנן בקל להשיבה אם נותנים לה צרכיה בבית בעלה או אם תראה שאין לה לקחת אתנן מן מעגביה, לא כן הזונה הבלתי מקבלת אתנן שהיא הזונה בעצם. עפ''ז נשא משלו פה מן פרא למוד מדבר, כי כל הבע''ח לא ינועו ממקומם רק בשביל הצורך להתקרב אל המועיל או לברוח מן המזיק וכל בע''ח הרץ ממקום למקום לפרנסתו נוכל להשיבו ממרוצתו אם יזמינו לו טרפו במקום אשר הוא שם, אבל הפרא למוד של המדבר, המדבר שם בו טבע הזאת ולמדו לכך, אשר באות נפשה שאפה רוח, ששאיפתה רוח אינו מפני צורך דבר אחר רק מפני עצמה שמלומדת לשאוף רוח ולנוע אף מבלי צורך, כי נטוע בלבה תאות נפש אל שאיפת רוח, א''כ תאנתה מי ישיבנה מי יוכל להשיבה ממקריה זאת אחר שאינו מקרה לה רק עצם, וגם אם יתנו לה מזונותיה מ''מ תנוע במדבר, עד שכל מבקשיה לא ייעפו, לחנם ייעפו מבקשיה לגדלה בבית כי א''א לשנות טבעה והרגלה רק בחדשה ימצאונה, בחדש הראשון שנולדה שאז קלה להכנע לא כן אחר חדש שכבר למדה לנוע א''א לשנות טבעה. ויל''פ שר''ל תאנתה הגם שטבע זאת מקרה לה בכ''ז א''א להשיבה מטבע זאת, אבל כל מבקשיה אם בחדשה ימצאונה לא ייעפו, שבחדש הראשון שנולדה אז תכנע בקל אחר שעוד לא הורגלה לנוע :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות למוד מדבר, היל''ל למודה, וי''ל שלמוד אינו שם תואר רק שם המופשט של הלימוד, הפרא יש בו הלימוד של המדבר, ובא לימוד על ההרגל, עגלה מלומדה, למדו לשונם דבר שקר : שאפה רוח, בליעת הרוח, כמו שאפו רוח כתנים : תאנתה, יש הבדל בין אנה ובין קרה, קרה הוא מה שהדבר עצמו נזדמן אליו, ואנה יזמין אליו סבת הדבר, כי הקרה ה' אלהיך לפני המציא הדבר עצמו, אבל והאלהים אנה לידו, ר''ל שהמציא לידו סבת הדבר, ובכ''ז גם האנה היא מקרה מצד שהסבה היא מקריית בלתי משתלשלת מן הרגיל והמחויב ע''פ טבע הענינים. ומזה כי מתאנה הוא לי (מ''ב ה'), ר''ל מבקש סבה ואמתלא להרע לי, ופה ר''ל תאנתה הסבה שגרמה לה השאיפת רוח והפראיית מי יוכל להשיבה ולשנותה שיהיה לה טבע אחר, בחדשה, ר''ל בחדש הראשון, כמו כבש בן שנתו, ביומו תתן שכרו, ר''ל ביום הראשון :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י מנעי רגלך מיחף. זו היא מדתך כפרא האוהבת לנוע נביאי אומרי' ליך מנעי עצמך מעכו''ם שלא תלכי יחף בגולה ומנעי גרונך מלמות בצמא ותאמרי על דברי הנביאים נואש אין מיחוש נואשתי בדבריכם, נואש נוקליי''ר בלע''ז : (רש"י)
מצודת דוד מנעי רגלך מיחף. ר''ל ראה לתקן מעשיך ולא תלכי בגולה יחף וצמאה למים. ותאמרי נואש. אמרת אני מתאייש מעבודת המקום ולא אשוב אליו כי אוהב אני את הזרים הם עבודת הבעלים : ואחריהם אלך. לעבוד אותם : (מצודת דוד)
מצודת ציון מנעי. חדלי : מיחף. כן נקרא ההולך מבלי מנעלים וכן ערום ויחף (ישעיה כ). וגרונך. מלשון גרון וצואר : נואש. מלשון ייאוש ועזיבת הדבר וכן אמרו נואש (לקמן יח) : זרים. מלשון זר ונכרי : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין מנעי, עתה באר הנמשל, הנה הזונה הנואפת לקבל אתנן, יהיה זה בשביל שחסר לה צרכיה, נעלים ברגליה, או שרוצה יין לשתות, אבל פה היה בהפך, כי הבעל אומר לה מנעי רגלך מיחף שאם תלך לזנות תלכי יחף לא כן אם תשבי בבית, וכן גרונך מצמאה שאם תלכי לזנות תצמאי לא כן אם תשבי בבית, ותאמרי נואש ואת אומרת שאת מתיאשת עצמך מכל אלה שאינך רוצה כלל מנעלים ומשקה לשתות, ולא להשיג זאת את הולכת לזנות רק כי אהבתי זרים, שאותם בעצמם אהבתי ואחריהם בעצמם אלך לא למען אשיג אתנן מנעלים ויין לשתות. וזה כפרא למוד מדבר שהתנועה עצמיי לו לא מקריי להשיג על ידו דבר מצרכיו וא''א להשיבך עוד מן טבעך, כי.(מלבי"ם באור הענין)
רש"י כי ימצא. בתחלה כשהוא נמצא גנב והוא היה מוחזק נאמן כך ת''י : (רש"י)
מצודת דוד כבושת גנב כי ימצא. כמרבית בושת הגנב אשר היא בעת ימצא שהוא גנב אחר שהיה מוחזק לנאמן כן ירבה בושת בית ישראל בעיני העכו''ם על כי היו מוחזקים לעובדי ה' ונמצאו עובדי כוכבים ככל העמים : המה. המון העם : וכהניהם. כהני הבעל : ונביאיהם. נביאי הבעל : (מצודת דוד)
מצודת ציון הובישו. מל' בושה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כבשת, הגנב הנמצא אינו בוש מפני שגנב רק מפני שלא גנב, הבושה שלו הוא רק מפני כי נתגלה רעתו בקהל, לא מפני המעשה בעצמו. ומזה תראה ההבדל בין החוטא בעצם ובין החוטא במקרה, שהחוטא במקרה יתחרט על גוף החטא לא כן החוטא בעצם, כמשל הזונה בעבור אתנן, אם תראה שהפשיטוה ערומה ולא נתנו לה לחמה ומימיה תתחרט על גוף המעשה, אחר שלא היה המעשה בעבור עצמו רק בעבור האתנן, לא כן הזונה בעצם מצד הזנות שלא תתחרט אז על גוף הזנות רק על המקרה שקרה לה שהפשיטוה ערומה. וכן אם היו ישראל עובדים ע''א רק מפני התועלת והערב שהיו מקוים ממנה לפי דמיונם, היו מתחרטים אח''כ על מעשיהם בראותם כי השיגם אך רעות רבות וצרות. אבל אחרי שהיה המעל עצמיי לא מקריי, הנה רק כבושת גנב שהבושה שלו אינו על הגניבה עצמה רק על כי ימצא על שנמצא, ועל מקרה שקרה לו ע''י הגניבה, כן הובישו בית ישראל, המה וכן מלכיהם שריהם כולם לא בושו על דרכם הרע בעצמו רק על הרעות שהשיגו בעבורו (ובזה יל''פ מ''ש תיסרך רעתך ולא פחדתי אליך, שצוה שהרעה תהיה סבת התוכחה לא הפחד והעונש שהשיגו עבור הרעה, בל יתחרטו על העונש שהשיגו רק יתחרטו על הרעה עצמה, כי העונש אינו עצמי רק מקרי נסבב מן הרע כי מעולם שברתי עולך) :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד אומרים. על אשר אומרים לפסל העשוי מעץ אתה אבי ולצלם מאבן יאמרו אתה ילדתנו כאלו הכוכבים בראו העולם ומלואה : כי פנו אלי עורף. ר''ל אינם שומעים לדברי כאדם המהפך עורף מול רעהו ולא יאבה לשמוע אמריו : ובעת רעתם. בעת בוא עליהם הרעה יתפללו אלי ויאמרו קומה והושיענו מן הרעה : (מצודת דוד)
מצודת ציון אבי. ענין אדון וגדול וכן אבי דבר גדול הנביא דבר אליך (מ''ב ה) : ילדתנו. הוא כמו יצרתנו וכן בטרם הרים ילדו (תהלים צ) : פנו. מל' הפנה וסיבוב : עורף. הוא אחורי הפנים והצואר : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אומרים, מבאר זה כי הם אינם עובדים העץ והאבן על אופן שיהיה אמצעי בינם ובין ה', כמו שהיו טועים אז בדור ההוא שהפסל הוא כעין טלמסאות להוריד הרוחניות מלמעלה, באופן שיהיה עבודת האליל בלתי מכוון לעצמו רק להשיג על ידו אתנן ומחיר מצרכי העולם, לא כן רק שהם אומרים לעץ אבי אתה, שחושבים את העץ שהוא בוראם יוצרם וחוללם ויאמרו לו אלה אלהיך ישראל, עד שעובדים העץ מצד עצמו, כי פנו אלי עורף ולא פנים, כי העובד העץ להיות אמצעי בינו ובין השם הוא פונה פניו אל ה', רק שמשים הע''א כאמצעי בינו וביניו, אבל הם שמהו ככח נשגב בפני עצמו בלתי נתלה מה' כלל, ופנו מן ה' פניהם אל האליל, ובכ''ז בעת רעתם יאמרו קומה והושיענו, ולא יתחרטו על שעזבו אותי לעבוד הפסל, רק ירצו להשיג ממני ישועה ועזר, לא שישובו לעבדני ולעזוב עבודת האליל :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות אבי, ילדתני, הם מציירים העץ והאבן כאב מוליד ואם יולדת, ר''ל שצורת הנפש הצומחת היא אצלם כעין המשפיע על האבן שהוא דומם ומקבל וחוזר ומוליד ומשפיע, כי פנו אלי עורף ולא פנים, יצוייר מחזיר עורף וגם פונה פנים, כמי שעומד בין המלך ושר צבאו, ופניו אל שר הצבא ומבקש ממנו שימליץ בעדו אל המלך, שהגם שאחוריו אל המלך, בכ''ז גם מגמת פניו אליו, כי עקר שאלתו הוא מן המלך, לכן אמר שהם אין מבקשים שהפסל יהי מליץ בעדם אצל ה' ולא פנו אליו כלל :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י מספר עריך היו אלהיך. בכל עיר ועיר אלוה אחר : (רש"י)
מצודת דוד ואיה. ר''ל והנה אשיב לך איה אלהיך אשר עשית לך בפועל ידיך ינסו הם ויקומו אם יכלו להושיע לך בעת בא עליך הרעה : כי מספר עריך. לפי חשבון מספר עריך עשית צורות של כוכבים אתה יהודה א''כ רבים המה ואף אחד לא ימצא מהם שיוכל להושיעך : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ואיה אלהיך, הלא אחר אשר עשית לך בודאי הם יקומו אם יוכלו להושיעך בעת רעתך, ר''ל אם רק יהיה יכולת בידם להושיע לך הלא יחוייב שיהיו מוכנים להושיע יען כי אשר עשית לך יען שהם מעשה ידיך ומחויבים לשלם גמול לעושיהם, וגם אינם רחוקים מאתך כי הם נמצאים אצלך בכ''מ כי מספר עריך היו אלהיך יהודה, וא''כ קרא נא אליהם לתשועה, אבל(מלבי"ם באור הענין)
רש"י לשוא הכיתי. על חנם כי לא הועיל שיקחו מוסר : אכלה חרבכם. את נביאכם, הרגתם את זכריה וישעיה : (רש"י)
מצודת דוד לשוא. על חנם הכיתי את בניכם כיון שעכ''ז לא לקחו האבות מוסר ועדיין עומדים במרדם וכל עצם כוונת הכאת הבנים היה למען יוסרו האבות : אכלה. כי חרבכם הרגה את נביאיכם כי הרגו את ישעיה ואת זכריה : כאריה משחית. כאריה המשחית בני אדם : (מצודת דוד)
מצודת ציון לשוא. לחנם : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין לשוא, מה שהכיתי את בניכם על שלא לקחו מוסר היה לשוא וחנם, כי בניכם אינם אשמים בדבר כי לא היה להם ממי לקחת מוסר אחר שחרבכם אכלה את נביאכם כאריה משחית, אחר שאתם הרגתם את נביאיכם שהיו מנבאים לכם מוסר ותוכחה עד שמורי מוסר ודעת שבתו, א''כ לא היה לבניכם ממי לקחת מוסר :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י ראו דבר ה'. הוציא להם צנצנת המן אמר להם ראו כאן מה דבר ה' מועיל. המדבר הייתי לישראל. ל' תימה הוא לכך נקודה מ''ם רפי וה''א בחטף פתח כלום נדמה לאבותיכם שהוא מדבר כשהלכו בו שהורדתי להם לחם זה דבר יום ביומו : מאפליה. ל' חשך : מדוע אמרו עמי רדנו. נבדלנו ממך כמו הרודה פת מן התנור כך מדרש רבי תנחומא ומנחם פירש רדנו ל' ירידה ועוד פנים אחרים : (רש"י)
מצודת דוד הדור אתם. אתם בני הדור ראו בהבנת הלב את מצות ה' אשר יש תשלום גמול עליהם : המדבר. וכי עד הנה הייתי לישראל כמדבר וארץ מאפליה אשר לא ימצא שמה די צורך האדם ר''ל וכי לא היה ספוק בידי לשלם גמול טוב על המצות שעשו : רדנו. כבר נבדלנו ממך ולא נבוא עוד אליך : (מצודת דוד)
מצודת ציון ראו. יאמר גם על הבנת הלב וכן ולבי ראה הרבה חכמה (קהלת א) : מאפליה. מלשון אופל וחושך וכשבא להגדיל הדבר סומכו למלת יה וכן שלהבת יה (ש''ה ח) והוא כמו מדבר וכפל הדבר במ''ש : רדנו. ענין ההבדל ממקום הדבוק כמו רדה הדבש (שופטים יד) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הדור אתם הנה היה נמצא אז בישראל שלש דעות מתחלפות, מקצתם היו אומרים שלכן אינם עושים כמעשה אבותיהם להחזיק בתורה ומוסר, יען כי רק הדור הקדום היה רוח ה' מתנוסס בקרבם והיו יכולים לקבל הקדושה והפרישות והמצות ודברים האלהיים, אבל הם כבר התרחקו מן האור וירדו פלאים, ואינם יכולים עוד לעלות בהר ה' ולקום במקום קדשו, וכת אחת היו אומרים בהפך שדרך אבותיהם לא היה שלם עדיין, והם רוצים להשלים א''ע בדרך יותר טוב ויותר שלם מדרך אבותיהם. וכת שלישית לא היו אומרים לא זאת ולא זאת רק שכחו את ה' והתורה והמצוה בהחלט, ועם שלש הכתות יתוכח, אל הכת האחת שהיו אומרים שדבר אלהי לא נתגלה רק לדור הראשון שהיו קדושים וגדולים לא לדור אחרון אשר ירדו לעמקי בור. אומר הדור אתם ראו את דבר ה' גם אתם הדור האחרון גם אתם ראו דבר ה', כי עוד דבר ה' מופיע ביניכם כמו בדור קדומים, וכי רק במדבר הייתי לישראל ? וכי לא הייתי לישראל לאלהים ולאב ולמורה רק במדבר, או רק בארץ מאפליה, הכי רק שם הייתי לאלהים לישראל, ולא ליושבי הארץ, ומדוע אמרו עמי רדנו ר''ל שהם אומרים אנחנו כבר ירדנו לעמקי בור, עד כי לא נוכל לבא עוד אליך לא נוכל לעלות אל הר ה' אל שמי קדשו יען שירדנו מאד והתרחקנו מן ה' והרוחניות והקדושה, וזה שקר כי דבר ה' עוד מופיע לדור הזה כמו לדור ראשון :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות המדבר. חסר ב' השימוש הבמדבר, וכן אם בארץ מאפליה, כמו חרב תאכלו, ירחצו מים וכדומה, ומאפליה לשון אופל, וחז''ל (מדבר רבה פ''א) פי' מענין כי אפילות הנה, שהצמחים מתאחרים להתבשל שם, ויו''ד מאפליה כיו''ד של תחתיה שלישיה הבניה. והייתי לישראל, הוא כמו לולא ה' שהיה לנו, וכן לולא אלהי אבי אלהי אברהם וכו' היה לי. רדנו כמו ירדנו, ובא ע''מ נחי ע''ו רוד, כי נחי פ''ו ונע''ו יתחלפו לרוב, כמ''ש הרד''ק במכלול בארך, וכן בפעל רוד עצמו מצאנו אריד בשיחי, וירדתי על ההרים, (עמ''ש בפי' ישעיה ט''ו ג'), ויש הבדל ביניהם ירד ירידת הגוף, ורוד ירידת הנפש, לכן פה אמר רדנו בבחינת נפשותינו :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד התשכח. וכי הדרך הוא שתשכח הבתולה להשים עדיה עליה להתקשט בו וכי תשכח הכלה את קשוריה הם חוטי המשי שקושרת שערה בהם להתקשט וכאומר הלא אין דרך האדם לשכוח דבר הנצרך לו ביותר : ועמי. אבל עמי שכחו אותי ימים הרבה ואין מספר להם עם שזהו עיקר חייהם על האדמה : (מצודת דוד)
מצודת ציון עדיה. מל' עדי ותכשיט : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין התשכח, עתה יתוכח עם הכת שעזבו תורת ה' מצד השכחה וההעלם מבלי שמו לב, אומר איך שכחו תפארתם וכבודם, התשכח בתולה עדיה ? וגם אם יקרה שהבתולה תשכח עדיה, הכי תשכח הכלה את קשוריה, הם הקשורים שנתן לה ארוסה לאות על הקשר שבינו לבינה כמו הטבעת קידושין וכדומה שזה האות שהיא מקושרת עמו, וכי תשכח זאת. ? ור''ל הלא זאת התורה היא הקשר שביניכם ובין ה', ובעבורה היה לכם לאלהים ואיך שכחתם זאת ? ועז''א ואיך עמי שכחוני, ולא זמן מועט רק ימים אין מספר :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י תיטיבי. תקשטי עצמך לקראת נואפיך כמו (מלכים ב ט) ותיטב ראשה דאיזבל בפר' יהוא : גם את הרעות למדת. חזרת על כל רוע דרך ללמוד את המקולקלת שבכולם : גם. ל' אפילו. לכן. ל' שבועת אמת אך את הדרך הרעה שבכל הדרכים למדת לעצמך : למדת. הנהגת : (רש"י)
מצודת דוד מה תטיבי דרכך. מה תתקני מנהגך בעבודת הבעל לעשות בדמיון גמור אל מעשה העכו''ם לבקש מהם אהבה בעשותך כמעשיהם : לכן. באמת גם את העכו''ם הרעות למדת אתה את מנהגיך ר''ל אתה הרעות לעשות יותר מכולן ואף להרעות שבהן למדת להרשיע יותר כמוך : (מצודת דוד)
מצודת ציון תיטיבי. ענין תקון כמו ותיטב את ראשה (מ''ב ט) : דרכך. מנהגך : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין מה תיטבי, יתוכח עתה עם הכת שהיו אומרים כי דרך אבותיהם לא היתה שלמה עדיין והם ישתלמו יותר במצות אשר הוסיפו ובדו להם, כאילו רוצים להטיב דרכם ולהשלימו לבקש אהבה מאת ה'. ועז''א מה תיטבי דרכך, יותר מדרך אבותיך הקדום, כאילו את רוצה לבקש אהבה, אבל איך ומה הם האמצעים שתפסת ע''ז, הלא באמתלא זאת שאמרת שרוצה את להשלים דרכיך, הנהגת חקות העמים ודרכיהם אשר למדת מאתם, אל דרכיך הקודמים, כמו אחז שבנה מזבח בבית המקדש כדמות המזבח שראה בדמשק כאילו רוצה להטיב את המזבח ביתר שאת, או הבמות שבנו כאילו רוצים להוסיף עבודה, ובאמת היה זה הפך דברי ה', וז''ש הלא לכן כדי להטיב דרכך גם את הרעות למדת את דרכיך, אחזת גם בהרעות אשר למדת מן העמים שסביבותיך, כאילו בזה תטיבי דרכך, במה שתחבר לדרך התורה גם דרך הרע של העמים :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות (לג-לד) גם את הרעות, גם בכנפיך. כמו גם את הארי גם את הדוב, ור''ל ע''י שתיטיבי דרכך, עי''ז גם את הרעות למדת וגם דם נפשות אביונים נמצאו בך, כ''ז היה ע''י שתיטיבי דרכך לפי דעתך, לִמַדְתְ פעל יוצא לשלישי, הדרכים הם מקבל הלימוד, שלמדה בה אותם את הרעות, ולמוד לשון הרגל, כמו מלמד ידי למלחמה, שהרגילה את הדרכים את הרעות, ר''ל מנהגים רעים וזרים, וע''י לימוד הזה חשבו להיטיב הדרכים לבקש אהבה, ומלת מצאתים מושך אחר, כי [מצאתים] על כל אלה :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י במחתרת מצאתים. לא מצאת אותם במחתרת כשהרגת אותם : מצאתים. כה יאמר לנקבה ל' פעלת, והרבה יש בספר (יחזקאל י''ז) את נשאתים : כי על כל אלה. שהיו מוכיחים אותך בדברים האלה : (רש"י)
מצודת דוד גם בכנפיך. גם בכנפי בגדיך נמצאו דמי נפשות אביונים נקיים מעון מיתה ועל חנם הרגתם : לא במחתרת מצאתים. דמי הנפשות האלה לא מצאתים במחתרת ובמקום נסתר כי אם בגלוי : על כל אלה. הכנפים הנזכרים למעלה, ר''ל לא עשית הדבר בהסתר כי אם בפרסום רב מבלי בוש : (מצודת דוד)
מצודת ציון בכנפיך. שולי הבגד : במחתרת. ר''ל במקום נסתר והיא מלשון חתירה וחפירה כמו אם במחתרת ימצא הגנב (שמות כב) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין וגם עי''ז בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים, שעי''כ הרגת את הנביאים שבאו ליסרך ולהשיבך מדרך זה כי חשבת שהם רוצים להטותך מדרך הטוב, כי הראשונים שחשבו בדעתם שדרכם לא טוב לא הרגו את הנביאים רק לא שמעו אליהם באמרם כי ירדו מאד ואין בכחם לעבוד את ה', לא כן הכת הזאת שחשבו כי הדין עמהם וכי דרכם הוא שלם יותר הם הרגו את הנביאים. לא במחתרת מצאתים כי על כל אלה, שיעור הכתוב, כי מצאתים על כל דרכיך אלה, מדמה כאילו הנביאים שרצו להשיבם מדרך הזה היו אצלם כגנבים הבאים לגנוב את רכושם, כן באו לגנוב ולקחת מאתם את דרכם הטוב וישר בעיניהם, וע''כ הרגו אותם, אמר לא מצאת את הנביאים במחתרת, לא ממון רצו לגנוב מאתך, רק על כל דרכים אלה מצאתים, שרצו להטותך מהם, ולכן הרגתים. ועי''ז הרעה שלך משולשת, א. שדרכים הרעים אשר למדת נשארו אצלך והוספת סרה לאמר כי בם ירצה ה', ב. שעי''כ שלחת יד להרוג הנביאים כאילו רוצים להדיחך מדרך הטוב והישר בעיני אלהים, ג. כי.(מלבי"ם באור הענין)
רש"י ותאמרי. בלבך : כי נקיתי. אשר זכאה אני נפשי : נשפט אותך. בא עמך במשפט : (רש"י)
מצודת דוד ותאמרי. ר''ל אם אמנם כל אלה עשית בפרסום איך תאמרי לא כן הוא כי נקי אני מעבירה ואין האמת עם הנביאים שאומרים שחרה בי אף ה' אך שב אפו ממני הואיל ואני מנוקה מעון : הנני נשפט אותך. לכן הנני מתווכח עמך גם על מה שתכחש לומר לא חטאתי ר''ל מלבד גמול החטא אוסיף עוד עונש על מה שתכחש חטאיך והעונש הזה תחשב לויכוח כי בזה יודיע שפשעו בדבר הזה : (מצודת דוד)
מצודת ציון נשפט. ענין ויכוח וכן כי באש ה' נשפט (ישעיה סו) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ותאמרי כי נקיתי, עי''כ את חושבת בנפשך שאת נקיה מכל חטא וכי אך עתה אך ע''י דרכיך אלה שב אף ה' ממני. ולכן הנני נשפט אותך ביחוד כי את אומרת לא חטאתי, ור''ל עמך צריך אני להשפט ולעמוד בדין כי את באה בטענה נגדי ואומרת לא חטאתי, כאילו אנכי הנשפט, ויש לך טענות נגדי :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות נשפט אותך. בא על צורת הנפעל לכונה שניה, שה' הוא הבע''ד ובא במשפט אתם לפני הב''ד, ובא אותך תמורת אתך, שזה מצוי בס' זה לרוב :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י תזלי. לשון זלזול : לשנות את דרכך. לעזוב אותי ולסמוך על מצרים לעזרה בימי יהויקים וצדקיהו (לקמן ל''ו) : לשנות. ל' שינוי : כאשר בושת מאשור. שסמך אחז עליו ויצר לו ולא חזקו כמה שנאמר (בד''ה כח) : (רש"י)
מצודת דוד מה תזלי מאד. למה תרבי ללכת לבקש עזר מן המצרים : לשנות את דרכך. פעם לאשור פעם למצרים : גם ממצרים תבושי. על אשר לא תמצא עזר על ידו : כאשר בושת מאשור. כי אחז מלך יהודה שלח מלאכים למלך אשור לעזור לו והיצר לו עוד כמ''ש ויבוא וכו' מלך אשור ויצר לו ולא חזקו (דה''ב כח) : (מצודת דוד)
מצודת ציון תזלי. ענין הלוך כמו אזלו מים מני ים (איוב יד) : מאוד. היא כמו הרבה. לשנות. מלשון השתנות : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין מה, אבל מה תלכי כ''כ בהשתדלות גדול ללכת מגוי אל גוי ללמד מעשיהם, ותשני את דרכך אל דרך הגוים ההם אשר תבא אליהם לבקש מהם עזר מה יועילוך אלה, הנה עתה את הולכת למצרים, ואני מבטיחך כי גם ממצרים תבושי כמו מאשור כי גם הם לא די שלא יעזרו לך עוד יזיקוך :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות מה תזלי. מבנין הקל, ושרשו אזל, והנה שבין התי''ו והזי''ן במקום פ''א הפועל, ויש הבדל בין הלך ובין אזל, שפעל אזל מציין שהדבר הלך מן המציאות בכלל, כי הלחם אזל מכלינו (ש''א ט'), כי אזלת יד (דברים ל''ב), אזלו מים מני ים (איוב י''ד), ר''ל תמו נכרתו, ר''ל שלא תלכי בדרך רק תזלי מדרך אל תהו לא דרך, לשנות את דרכך, יש הבדל בין המשנה דרכו ובין המחליף או ממיר דרכו, המחליף בוחר דרך אחר, והמשנה ישנה דרך הקודם מבלי יחלפנו (עמ''ש לקמן נ''ב ל''ג), ר''ל אינך מחליף דרכך דרך החול בדרך הקדש. רק משנהו דרך חול בעד דרך חול אחר, למשל עוזבים דרכם לאשור והולכים למצרים שהוא דרך הקודם רק בשינוי, ומה תרויחי והלא גם ממצרים תבושי :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד גם מאת זה. כמו שיצאת בדאגה וביללה מאת מלך אשור כן תצאי ממלך מצרים בדאגה וידיך יהיו מונחים על ראשך כדרך המקונן : כי מאס ה' במבטחיך. דבר שנאוי ונמאס בעיני ה' מה שאתה בוטח בעזרת המצרים ולכן לא תהיה לך הצלחה להם למצוא חן בעיניהם להיות לך לעזר מול הקמים עליך : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין כי גם מאת זה תצאי וידיך על ראשך מתחרטת על שהלכת אליהם, וזה יען שמאס ה' במבטחיך בהאמצעיים שאת משימה בטחונך בם מאס ה' והם נגד רצונו ולכן לא תצליחי להם למבטחיך אלה, לא תוכלי למצוא מהם הצלחה אחר שהם נגד רצון ה' :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות במבטחיך. שם מבטח מורה על הדבר שהוא סבת הבטחון, למשל הבוטח להשיג עזר ע''י שר פלוני, העזר הוא הבטחון והשר הוא המבטח, ועי' לקמן (י''ז ו'). ולא תצליחי להם, פעל צלח בהפעיל הוא יוצא תמיד, ובא או על דברים הנפעלים, כמו מצליח דרכו, והצליח מרמה בידו (דניאל ח'), ואז נקשר עם את, כמו כי אז תצליח את דרכך, או חסר הנפעל, עלה והצלח (מ''א כ''ב) ר''ל את דרכך, או שהנפעל הוא איש שתחול בו ההצלחה, ואז נקשר עם למ''ד, והצליחה נא לעבדך (נחמיה א'), אלהי השמים הוא יצליח לנו (שם ב'), כי האיש הוא רק נושא ההצלחה שתחול בו בענין שהוא יצליח דרכו וה' מצליח את אשר לו, ופה שאמר ולא תצליחי להם ר''ל למבטחיך שהם עוזריך, לא תשפיע עליהם הצלחם אחר שמאס ה' בהם :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י לאמר הן ישלח וגו'. יש לי לומר שאין עוד את ראוי לי כי כן דרך המשלח את אשתו והלכה לה וגו' : ואת זנית רעים רבים. עם אוהבים רבים ואעפ''כ שובי אלי. ושוב אלי. כמו עשות ולשוב אלי אני עוסק בך : (רש"י)
מצודת דוד לאמר. ר''ל מהראוי לאמר לישראל את זאת הנה אם יגרש איש את אשתו ובהיתר הלכה מאתו והיתה לאיש אחר ואף אם לא בא עליה : הישוב. וכי יוכל בעלה הראשון לשוב עוד אליה לקחתה אחר שמת השני או גרשה הלא בעבור עון כזה תתחייב להארץ ההיא הנעשה בה כזאת ותקבל גמולה משלם : ואת. אבל אתה ישראל עם כי בעודך תחתי זנית באיסור עם אהובים רבים ר''ל עם כי עבדת עכו''ם חלוקות עכ''ז שוב אלי ואקבלך בתשובה : (מצודת דוד)
מצודת ציון ישלח. ענין טרוד וגרושין וכן ושלחה מביתו (דברים כד) : חנוף תחנף. ענין חיוב ואשמה כמו ולא תחניפו את הארץ (במדבר לה) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין לאמר שיעור הכתוב, הלא חנוף תחנף הארץ ההיא לאמר הן ישלח איש את אשתו וכו', והוא בדרך טענה ותשובה, הארץ ההיא היא חונפת לאמר ולטעון שא''א שהשם יקבל את ישראל בתשובה אחר שעזבו אותו ועבדו אלהי נכר, והביאו משל ממצות התורה שמי שמגרש את אשתו והיא הולכה מאתו והיתה לאיש אחר הכי ישוב אליה עוד ? וכן אחר שה' גרש את ישראל ע''י עונם והם גם הם נפרדו מאתו ובחרו איש אחר שהוא אלהי נכר הארץ איך אפשר שישוב אליה עוד. כן היא הטענה אשר חנוף תחנף הארץ ההיא לאמר ולטעון כזאת, אבל נאם ה' ותשובתו היא ואת זנית רעים רבים ושוב אלי, ה' משיב אל הארץ הטוענת כזאת וינאם נאם, לא כדבריך, כי זה הוא רק אם אחר שיצאה מאתו היתה לאיש אחר שאז אסור להחזיר גרושתו, לא אם זנתה, ואת לא היית לאיש אחר ע''י חופה וקדושין, רק ואת זנית, וגם לא זנית עם איש מיוחד רק זנית עם רעים רבים, ולכן ושוב אלי כי אוכל להחזירך, והכונה שאם היו מומרים לע''א מיוחדת ככל גויי הארץ ודבקים בה לא היה אפשר להשיבם, אבל את לא דבקת בע''א דיבוק עצמי רק בזנות לפי שעה, ולא בע''א אחת רק התהלכת מגוי אל גוי ונסית להתדמות אל גויי הארצות, לא מדבקך באליל רק כדי להתדמות לגוים ולכן אפשר לך בתשובה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות לאמר. מלה זו פירושה תמיד וכה אמר, כמו וידבר לאמר, ויצו לאמר, ולא יבא בתחלת המאמר, ומוכרח כמש''פ, ששעורו, הלא חנוף תחנף הארץ ההיא לאמר ופעל חנוף בא ג''כ על הרוצה להצדיק א''ע בגלוי, הפך האמת ווי''ו של ואת זנית, הוא וי''ו אבל, ומוסב על נאם ה', ר''ל נאום ה', אבל לא כדברך, רק ואת זנית, כמו לא אדוני ועבדך באו לשבר אוכל :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י שפים. יבלי מים. לא שוגלת. ל' פלגש : ישבת להם. להיות נכונה לקראתם : כערבי. יושב אוהלים שהוא תמיד מצוי בחוץ במדברות ועל שם כך הוא קרוי ערבי ששוכן בערבה : (רש"י)
מצודת דוד שאי עיניך. הרימי עיניך להביט על ההרים הגבוהים וראי איה המקום אשר לא שכבת שמה עם נואפים ר''ל אשר לא עבדת שמה עכו''ם : על דרכים וכו'. לפי שהמשילה לזונה אמר לשון הנופל בזונה היושבת על הדרכים להיות כמזומנת אל הנואפים ור''ל היית ממציא עצמך לכל מין עכו''ם : כערבי במדבר. כערבי הזה הרגיל לשבת במדבר במסתור במקום שאין אנשים כן הסתרת עצמך על הדרכים להסתתר שם עם הנואפים ור''ל מאד היית נרדף אחרי עבודת הפסילים : ותחניפי ארץ וכו'. עם זנותך לעכו''ם ועם יתר רעתך חייבת את הארץ להיות חרבה ושוממה : (מצודת דוד)
מצודת ציון שפים. כן נקראו המקומות הגבוהות כמו אפתח על שפים נהרות (ישעיה מא) : איפה. אי פה וכן איפה הם רועים (בראשית לז) : שגלת. ענין משכב המשגל וכן ואיש אחר ישגלנה (דברים כח) : להם. לצרכם : כערבי. שם אומה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין שאי, מביא ראיה לזה שלא היית לבעל מיוחד רק זנית רעים רבים כי הלא שאי עיניך על שפים וראי איפה לא שגלת, ר''ל איני רוצה להראותך המקומות ששם זנית כי עצמו מספר. אבל הראיני את את המקום אשר שם לא זנית, וגם לא זנית בצנעה רק על דרכים ישבת להם (לרעים רבים הנז' בכתוב הקודם) על דרכים המפורסמים ישבת להיות מוכן אל הרעים כערבי היושב במדבר ששם אין איש רואהו כן ישבת את במקום רואים ובכ''ז לא היה זה עזיבה גמורה כאשה גרושה מבעלה ודבקה באחר רק ותחניפי ארץ בזנותיך וברעתך היית רק חנפה כחונף שפיו ולבו בלתי שוים, כי היית דומה בעיניך כזונה היושבת תחת בעלה, שכל שחסר לה איזה דבר תשוב לבקש אותו מבעלה ותעיז מצחה לאמר לו הלא אלוף נעורי אתה, כי כן.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות שפים, מקומות הגבוהים (עי' ישעיה י''ג א'), כערבי יל''פ מענין ערב ולילה, היושב בערב במדבר שאין איש רואהו, וכן פירשתי ולא יהל שם ערבי (ישעיה י''ג). ודרכים הפך המדבר, ולהם להריעים הפך ערבי שא''ל ריע באופל, ועז''א ותחניפי שגדר החנף שמסתיר מעשיו הרעים :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י ומלקוש. כמטר היורד בניסן על המלילות ועל הקשין ומלקוש טרדיו''א בלעז : (רש"י)
מצודת דוד וימנעו. הלא בעונך נמנעו הרביבים ולא היה המלקוש ואם כן היה לך להיות בוש במעשיך : ומצח. אבל יש לך מצח מגולה כדרך אשה זונה שאינה מכסת מצחה בעבור בושה מה לא כדרך הצנועות שמכסות מצחן אם יקרה להן דבר בושה : מאנת הכלם. אתה ממאנת להיות נכלם ובוש ממעשיך : (מצודת דוד)
מצודת ציון רביבים. הוא המטר החזק וכן וכרביבים עלי עשב (שם לב) : ומלקוש. כן נקרא המטר המאוחר היורד על הקשין ועל המלילות וכן יורה ומלקוש (שם יא) : ומצח. היא הפדחת : מאנת. מלשון מיאון : הכלם. מלשון כלימה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין וימנעו אם רק נמנעו הרביבים מלרדת או אם מלקוש לא היה ואת צריכה למטר אז ומצח אשה זונה היה לך ולא נכלמת לבא אלי :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות רביבים. מטר רב היורד בתחילה, ומלקוש הוא היורד בסוף וכן יורה ומלקוש :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י הנה דברת. בפיך לא נבוא עוד אליך ואותה הרעה תעשי ולא תתני לב לשוב. ותוכל. ונצחת למרוד : (רש"י)
מצודת דוד הינטור. ואמרת בתפלה וכי המקום ישמור השנאה לעולם וכי ישמור האיבה לנצח והוא כפל ענין במ''ש : הנה דברת. הנה הדברים האלה דברת בפיך לבד אבל במעשה עשית הרעות וכל מה שיכולת לעשות מן הרעות עשית ומוסב למעלה לומר איך לא תכלמי אם אין לבך שלם עמי איך תדבר בתפלה כדברים האלה : (מצודת דוד)
מצודת ציון הינטור. ענין שמירה כמו נטרה את הכרמים (ש''ה א) : לנצח. כמו לעולם : ותוכל. מלשון יכולת : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הינטור לעולם, כ''ז את אומר בעת שמנעו רביבים, אז אתה טוען שאני אלוף נעוריך ושא''א שאטור עליך שנאה לעולם, הנה דברת ר''ל כן דברת בפיך שה' אינו מעניש, ובכ''ז לא הנחת מעשיך הרעים כי ותעשי הרעות ולא תרף מהם, ותוכל כן תוכל לעשות מעשה אשה זונה שלטת מאנה הכלם :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות הינטור לעולם, אם ישמר לנצח. יש הבדל בין לעולם ובין לנצח, לעולם מציין הזמן המתנענע שהוא הזמן הידוע לנו, אם המשך הזמני הכולל עד סוף ימי עולם, אם המשך הזמני המקיף את אחד מן הנמצאים כל ימי חייו, כמו ועבדו לעולם. אבל לנצח מציין הזמן הנצחי הבלתי מתנענע, הזמן הבלתי ידוע לנו, זמן הרוחנים אשר לא יצדק בהם מושג הזמן רק לפי השגתנו, כמו האלהי והמלאכים והנשמה, שהם למעלה מן הזמן, כמ''ש בישעיה (סי' נ''ז ט''ז), ויש הבדל בין ינטור ובין ישמר, הנטירה בא רק על דברים הגיונים, נוטר שנאה, נוטר חמה, והשמירה בא על דברים מוחשים, וכבר בארתי (ישעיה שם) מ''ש כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצף, שר''ל שלפעמים השם מעניש את האדם ורב עמו בעה''ז, ואמר שזה לא יהיה לעולם כל ימי חיי הגוף, כי אח''ז ישוב ירחמהו, ולפעמים קוצף עליו ואינו מעניש בעוה''ז רק ינטור להענישו בעולם הנצחי, וגם זה לא יהיה לנצח שמרמז על חיי הנפש, ואמר (תהלות ק''ג) לא לנצח יריב ולא לעולם יטור, ושם מדבר בשבים כי ברוב חסדיו ימחול לשבים ולא יטור בלב לעולם להשאיר להם ריב בעולם הנצחי, אבל כאן מדבר בשאינם שבים (ועי' בפסוק י''ב י''ג) ואם היה אומר פה הישמור לעולם אם ינטור לנצח, היה מאמר צודק, כי השמירה מציין דבר מוחשי, שהוא העונש שמעניש בעוה''ז שאינו שומרו לעולם, ואינו נוטר השנאה לנצח. אבל הם אמרו דעה כוזבת שהשם אינו מעניש כלל שום עונש לא בעוה''ז ולא לעוה''ב, ואמרו שגם אינו נוטר לעולם אף בלב, כי מוחל העון תיכף, וגם אינו שומר להעניש לעוה''ב, כי לא יעניש ולא יקצוף ולא יטור כלל, כי כל עושה רע טוב בעיניו או מוותר על העון, וכל האומר הקב''ה ותרן יוותרו מעיו. ותוכל, ר''ל זאת יכלה לעשות מה שהוא נגד הטבע, והיה ראוי ותוכלי ?, אך המליץ מסב פניו, מדבר אל בני העולם בלשון נסתר, הנה ננחה ותוכל, (כמו כי שרית עם אלהים ותוכל), ר''ל נצחת, כן נצחה להחזיק ברעתה :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י משובה. נצחת ומוכחת בימי יאשיה המלך כשצוני להחזיר עשרת השבטים הראית אשר עשתה משובה ישראל השובבה אנבוזייא''ה בלעז : ישראל. עשרת השבטי' : הולכה היא. בעודה על אדמתה קודם שגלתה בימי חזקיה עם הושע בן אלה : הולכה. היתה הולכת על כל הר גבוה : ותזני שם. לעכו''ם, ותזני כמו ותזן יו''ד יתירה : (רש"י)
מצודת דוד הראית. אם נתת לב לראות אשר עשתה עדת ישראל המורדת הם בני עשרת השבטים : ותזני שם. עבדת שם לפסילים : (מצודת דוד)
מצודת ציון הראית. בה''א השאלה : משובה. ענין מרד והליכה בדרכי הלב כמו וילך שובב (ישעיה נז) : רענן. לח ורטוב : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ויאמר אחרי ההוצעה הזאת מספר ההבדל בזה בין עשרת השבטים ובין שבט יהודה, כי שבט יהודה בימי יאשיה המלך היו עובדים ע''א בסתר, וחונפים בגלוי שהם יראי ה', וזה הורע בעיני ה', ומברר כי עשרת השבטים שחטאו בגלוי יצדיקו א''ע יותר משבט יהודה, מצד זה הראית אשר עשתה משובה ישראל קרא לישראל שהם עשרת השבטים בשם משובה, שהיו דומים כאשה שובבה שיצאה מתחת רשות בעלה לזנות בפרהסיא, ואת שבט יהודה קרא בשם בוגדה שדומה כזונה הבוגדת בבעלה בצנעה בלי ידיעתו אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און, ומספר ג' הבדלים ביניהם א.הולכה היא על כל הר גבוה וכו' ותזני שם, שזנו בפרהסיא על כל הר גבוה לעיני כל :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות (ו-ז) משבה, בגודה. השובבות היא תכונה נפשיית, שרוחו בלתי עומד על מצב א' ותכונה אחת, לכן אמר ארפא משובתיכם, (לקמן ג' כ''ב, הושע י''ד ה'), וסבת השובבות יהיה או כחות הנפש, המתעורר והמתאוה, או כח השכל והבינה שנשחתו, כמ''ש חכמתך ודעתך היא שובבתך (ישעיה מ''ז), ובכ''ז א''ל התיחסות אל זולתו, אבל הבגד והמרד והפשיעה יצורף אל זולתו, שבוגד באוהבו, באדונו, אשה בבעלה, וכדומה, ובכ''ז יכיר חטאו ואין בו השתובבות, ולכן קרא לאפרים שובבים כי תכונת רוחם הניעם לע''א, ולא בגדו כלל כי לדעתם דרכם טובה, ונתן ע''ז ג' סימנים, א] שעשו בפרהסיא, ב] שלא נחמו על מעשיהם, ג] שלא הועיל להם העונש, שכ''ז סימן השובב לא הבוגד, בָגודָה אחותה יהודה, וכן בפסוק י', והוא שם התואר ע''ש אחותה הסמוך לה, כמו בְגודָה בשוא ע''מ רחוקָה, ובפסוק א' אמר בוגֵדָה יהודה אחותה, הוא פעל בינוני ולכן נכתב אחריו שם יהודה, שהוא שם העצם :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י ואמר. על ידי נביאי עמוס והושע בן בארי ושאר נביאים אלי תשוב : ותרא בגודה אחותה יהודה. כל זה, בגודה קשה ממשובה ישראל שהם ראשונים לקילקול ולא ראו פורענות ללמוד ממנו ולשוב קרויין משובה יהודה שראו שגלו אלו ולא לקחו מוסר קרוין בגודה : (רש"י)
מצודת דוד ואומר. אמרתי לה על ידי הנביאים שוב אלי בתשובה : ולא שבה. לא רצתה לשוב. ותרא. ר''ל ועוד סבבה שאחותה בגודה יהודה ראתה מעשיה ולמדה ממנה : (מצודת דוד)
מצודת ציון בגודה. ענין מרד כמו כל רעיה בגדו בה (איכה א) : אחותה. רעותה וחברתה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ב.שאמרתי שאחרי עשתה כל אלה אלי תשוב, שאחרי שתשביע תאותה תפקח עיניה, אבל לא שבה כלל כי התמידה ברעתה, ג. כי היא לא היה לה ממי ללמוד, לא כן יהודה שראתה כבר מעשה אחותה, ועז''א ותרא בגודה אחותה יהודה היא ראתה עונה וגם ראתה עונשה, כי(מלבי"ם באור הענין)
רש"י וארא כי על כל אודות וגו'. נקודות טעמי מקרא זה מלמדין על פירושו ישראל נקוד זקף מובדל משלחתיה שלחתיה נקוד זקף גדול לעצמו וזה פירושו וארא נסתכלתי בה ליפרע ממנה ולמה כי על כל אודות אשר נאפה משובה ישראל ומה היתה נקמתי שלחתיה מעל פני ולא יראה בגדה יהודה שראתה בפורענות של שומרון לתת לבה לשוב : (רש"י)
מצודת דוד וארא. ר''ל ואני רואה וגלוי לפני כי עם היות שעל כל אודות אשר נאפה משובה ישראל בעכו''ם שלחתיה וכו' רואה אני שלא יראה ממני בגודה אחותה יהודה ותלך ותזן גם היא בעכו''ם כאחותה ישראל : (מצודת דוד)
מצודת ציון אודות. ענינו כמו עסק וכן על אודותי (יהושע יד) : נאפה. מלשון ניאוף וזנות : שלחתיה. ענין טירוד וגרושין : ספר כריתותיה. כן נקרא גט האשה וכן וכתב לה ספר כריתות (דברים כד) ע''ש שכורת ומפריד בינו לבינה : ותזן. מלשון זנות : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין וארא כי על כל אודות אשר נאפה שלחתיה ר''ל מה ששלחתיה היה מסבת שנאפה, וזאת ראיתי והכרתי והראיתי לכל עד שידעו כולם כי סבת השלוחין היה בעבור שנאפה, ועפ''ז נבדלה יהודה בשלשה דברים לגריעותא, א. כי היא כבר ראתה עונש אחותה ובכ''ז לא יראה בוגדה יהודה אחותה ותלך ותזן גם היא :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ותזני, נאפה. מבואר אצלי (אילת השחר כלל תקכ''ח) שיש הבדל בין פעל זנה ובין פעל נאף, שמצד מעשה הבעילה עצמה, יבא פעל נאף, ומצד ההתיחדות שמזמנת עצמה לפסול לה אשר אינו דרך קדושין, יבא פעל זנה, כי בזה זונה היא מאחרי אישה אם היא אשת איש, או מאחרי כלל האישות, שדרך האשה להנשא לא להתיחד למשכב הפקר, וע''כ אצל הזכר בא פעל נאף תמיד (אם לא במקום שנקשר עמו עבודת אלילים שבזה יבא ציור העם כאשה, מצד שמשועבד תחת רשות אלהיו כאשה לבעלה), והנה האשה הבוגדה שהיא תחת רשות בעלה עקר עונשה על הזנות וההפקר, אבל השובבה שהיא שיצאה בפרהסיא מרשות בעלה, עקר עונשה אינו על הזנות אחר שכבר היא מופקרת, רק על הניאוף והתעתועים, וז''ש וארא כי על אדות אשר נאפה שלחתיה, שלא היה מקום לענשה בעבור הזנות, ואצל יהודה אמר ותלך ותזן :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י ותנאף את האבן. וטעת עם פלחי אבניא ואעיא, וי''ת מקל זנותה ל' קלות מדקלילא בעינהא טעוותהא : (רש"י)
מצודת דוד והיה מקול זנותה. בעבור הקלות שיש עמה בדבר הזנות לעכו''ם חבתה את הארץ להיות חרבה ושממה : ותנאף וכו'. עשתה עכו''ם מעץ ומאבן : (מצודת דוד)
מצודת ציון מקל. מלשון קלות : את האבן. עם האבן : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ב.והיה מקול זנותה, ר''ל מסבת קול זנותה יען שחשבה להסתיר זנותה ויראה מפני הקול שלא יצא עליה קלא דלא פסיק, מסבת זה ותחנף את הארץ חנפה להראות בגלוי שהיא אשה כשרה ויראת ה', ותנאף את האבן בצנעה לא על כל הר גבוה כמשובה ישראל, רק בהסתר וחונף, וחטא זה גרוע יותר שזה אונאה וכפירה בהשגחה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ותחנף, כבר בארתי גדר פעל חונף שמסתיר מעשהו עד שידומה שהוא צדיק, וזה עשתה להשקיט קול זנותה :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י וגם בכל זאת. שראו בקלקלת פורענות חבריהם : כי אם בשקר. דורו של יאשיה מראין עצמם שהם צדיקים והם רשעים היו צרים צורות של עכו''ם על דלתותיהם מבפנים חציה על זו וחציה על זו וכשהיו מבערי עכו''ם בודקים היה הדלת פתוח ולא היו מכירין בה : (רש"י)
מצודת דוד וגם בכל זאת. עם כל הרעה שראתה שבא על ישראל עכ''ז לא שבה אלי וכו' בכל לבה כ''א בשקר מהשפה ולחוץ : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ג.כי תחת שמשובה ישראל לא שבה אל ה' בשום פעם כלל כמ''ש ואומר אחרי עשותה את כל אלה אלי תשוב ולא שבה, לא כן שבט יהודה שבכל פעם אחרי העבירה והזנות שבה לבית בעלה כאשה כשרה, אבל בכל זאת לא שבה לבית בעלה בכל לב באמת כי אם בשקר, כי לבבה נוטה לע''א, ולכן.(מלבי"ם באור הענין)
רש"י צדקה נפשה משובה ישראל. נקתה ופטרה עצמה מן הדין שלא היה לה ממי ללמוד : (רש"י)
מצודת דוד צדקה נפשי וכו'. ר''ל עם כי ישראל חטא ראשונה הנה יהודה הכבידה כ''כ בפשעה עד שלמולה נחשבת ישראל לצדקת : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ויאמר ה' אלי צדקה נפשה משובה ישראל ע''י בגודה יהודה שבהעריך מעשה ישראל נגד מעשה יהודה נמצא שישראל צדיקים נגד יהודה, ולכן.(מלבי"ם באור הענין)
רש"י הלוך וקראת וגו'. הלוך כתרגומו אזיל ל' צווי כאן ציווהו לילך ולחזור עשרת השבטים בימי יאשיהו כמו שאמר למעלה שבימי יאשיהו נאמרה לו נבואה זו וחזרו מקצת מהן בשמונה עשרה ליאשיהו : צפונה. אל המקומות שגלו שם לאשור : פני. רוגזי כן ת''י : (רש"י)
מצודת דוד צפונה. אל מול צפון לאשור מקום שגלה ישראל : לא אפיל. לא אשכין חמתי בכם : כי חסיד אני. ר''ל לא כאדם שאינו מוחל לשונאו אף אם יעשו תשובה : לא אטור. לא אשמור האיבה לעולם כי מיד כשתשובו תלך לה האיבה : (מצודת דוד)
מצודת ציון הלוך. הוא ענין לשון זרוז : אפיל. ענין חניה והשכנה כמו על פני כל אחיו נפל (בראשית כה) : פני. ענין חמה וכעס כמו פני ה' חלקם (איכה ד) ע''ש שהכעס יוכר בפני אדם : אטור. ענין שמירה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הלוך וקראת את הדברים האלה הנאמרים למעלה, צפונה במקום שגלו ישראל, ואמרת ועפ''י הדברים האלה תאמר אליהם שובה משובה ישראל ולא תירא שאפיל בכם פני ורוגזי להענישכם, וגם לא תירא שאנטור עליך שנאה בלב כי יען שחסיד אני לא אטור לעולם, אנכי אשכח עונך מכל וכל :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות לוא אפיל פני. יש פנים של רצון, שהוא ההשגחה לטובה, והפוכה היא הסתרת פנים, ויש פנים של זעם, שהוא השגחה להעניש, שעז''א ונתתי פני באיש ההוא, ואמר בספרא פונה אני מכל עסקי ועוסק בו, ועז''א לא אפיל פני להשגיח לרעה, ואף לא אטור בלב שהיא הסתרת פנים כי ישוב להשגיח עליהם לטוב :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד אך דעי עונך. תהא מכיר בעצמך שהרבית עון כי פשעת בה' : ותפזרו. פזרת רגליך זה מזה לנאוף עם הרבה זרים ור''ל עבדת עכו''ם הרבה : ובקולי לא שמעתם. ר''ל לא עבדתם אותי אף בשיתוף : (מצודת דוד)
מצודת ציון ותפזרי. מלשון פזור ופרוד : דרכיך. רגליך ע''ש שדורכים ופוסעים בו וכמו שמלת פעם משותף על ענין ההלוך ועל הרגל כמ''ש פעמי מרכבותיו (שופטים ה) ונאמר פעמי דלים (ישעיה כז) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אך בתנאי שאת תדעי עונך ותזכור כי חטאת, כי חטאך היה משולש, א.בה' אלהיך פשעת המרידה בבעלך, ב. במה שאליו כי פזרת דרכיך והיית מופקרת לכל, וגם היה ההפקר גדול מאד כי היה הזנות לכל אדם לזרים, ובכ''מ תחת עץ רענן, ג. כי הגם שקראתי אותך שתשוב אלי והתריתי בך מ''מ בקולי לא שמעתם :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י שובבים. אנווישיי''ר בלעז ששובבתם דרככם מרוב כל שהייתם בשלוה ועונג כמו שהוא אומר הפורטים על פי הנבל (עמוס ז) השותים במזרקי יין (שם) : כי אנכי בעלתי בכם. ונקראתם בשמי שאני אדון לכם ואין כבודי להניח אתכם ביד אויבי : (רש"י)
מצודת דוד שובו. אתם בנים מורדים שובו אלי כי אנכי האדון והמושל בכם לכן מהראוי שתשובו אלי : ולקחתי אתכם. ואז אקח אתכם מהגולה : אחד מעיר. ר''ל אף אם מעט ישובו אלי אקח אותם ולא ישתקעו שם עם העומדים במרדם : (מצודת דוד)
מצודת ציון בעלתי. ענין שר ואדון כמו אם בעליו עמו (שמות כב) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין שובו בנים, והגם שהאבות החוטאים לא שבו הנני קורא שבניהם עכ''פ ישובו, כי אנכי בעלתי בכם ר''ל הגם שאת אמכם גרשתי ואתן ספר כריתותיה אליה, בכם בעלתי ר''ל אחזיק אתכם כאשתי ואנכי אהיה לכם לבעל, ולקחתי אתכם גם אם לא תהיה רק אחד מעיר שתשארו שארית מעט מ''מ אקח אתכם בעתיד ואביא אתכם ציון, ויען שסבת חטא אבותיכם היו המלכים שמלכי ישראל הטו אתכם מני דרך, לכן.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות בעלתי בכם. פעל בעל על הבעילה מקושר תמיד עם מלת את, ופה שנקשר עם ב' יכוין על הקנין, וכן לקמן (ל''א ל''ב) :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד רועים כלבי. מלכים צדיקים וכפי רצון לבי לא כמו לשעבר שהמליכו מדעתם מלכים רשעים והם הסיתו אותם לעכו''ם כי לעתיד המשיח ימלוך עליכם : ורעו. ירעו אתכם בדרך דעה והשכל : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ונתתי לכם רועים כלבי רועים טובים אשר ירעו אתכם דעה והשכיל :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י לא יאמרו עוד ארון. כי כל כניסתכם תהא קדושה ואשכון בה כאלו הוא ארון : יפקדו. כמו יזכרו : ולא יעשה עוד. מה שנעשה בו כבר בשילה שהביאוהו במלחמה עם פלשתים בימי עלי (ש''א ד) : (רש"י)
מצודת דוד לא יאמרו עוד ארון ברית ה'. ר''ל לא יאמרו עוד זה לזה נלך לפני הארון להתפלל שמה כי לפי מרבית העם לא יוכלו כולם לבוא שמה כי המקום לא יכילם : ולא יעלה על לב. לא יעלה מי בלבו ללכת שמה אף יחידי כי מאוד יקשה לבוא שמה מדוחק המון העם : ולא יזכרו בו. לא יזכור מי בארון ללכת שמה וכפל הדבר במ''ש וכן לא יפקדו : ולא יעשה עוד. לא יהיה נעשה עוד ארונות אחרות למען יוכלו כולם לבוא לפני אחד מהם וכאשר יאמר למטה שהשראת השכינה יהיה בכל ירושלים ושמה יקובל תפלת המתפללים : (מצודת דוד)
מצודת ציון ופריתם. מל' פרי ר''ל תלדו בנים מרובים : יפקדו. ענין זכרון : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין והיה כי תרבו, שאחר שהייתם מעט בעת הקיבוץ אחד מעיר ושנים ממשפחה עת שתרבו ופריתם אח''כ, אז יהיו צדיקים כולמו, כמ''ש והיה הנשאר בציון קדוש יאמר לו, לא יאמרו עוד ארון ברית ה', ר''ל כי עתה הדבור בלתי מסכים עם המחשבה וכן המחשבה בלתי מסכמת עם המעשה, ר''ל שהגם שמדברים בפיהם ומזכירים קדושת ארון הברית ודברי ספר התורה הנתונה בו, מ''מ לבם רחוק מן הדבור ואין מעלים אותו על לבם, וכן בעת שמעלים את הארון על לבם, בכל זאת אין עושים מעשה כפי דברי הברית הזאת, אבל לעתיד לא יהיה כן, ושיעור הכתוב כי אז לא יאמרו עוד ארון ברית ה' ולא יעלה על לב, שלא יהיה כמו עתה שאומרים ארון ברית ה' ולא יעלה על לב, ר''ל שאומרים בפיהם ואינם מעלים אותו על לבבם, בפיו ובשפתיו יכבדוהו ולבם רחוק ממנו, אז לא יהיה כן, וכן לא יזכרו בו ולא יפקדו ולא יעשה זאת, ר''ל שלא יהיה כמו עתה שעת יזכרו ויפקדו במחשבתם את דברי ארון הברית בכל זאת לא יעשה עוד לא יעשה מעשה כדברי הברית, ואין מוציאין מחשבתם מכח אל הפועל אז לא יהיה כן רק אם יזכרו בו יעשו אותו תיכף, עד שיהיה המעשה מצורף עם המחשבה והמחשבה מצורף עם הדבור :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ולא יעלה על לב ולא יזכרו ולא יפקדו. לפי כללי הלשון היה צ''ל בהפך לא יפקדו ולא יזכרו ולא יעלה על לב, כי הזכירה קטנה מן הפקידה, שהפקידה היא כדי לעשות איזה דבר, כמ''ש בחבורי התו''ה (אחרי סי' קמ''ח), והסדר תמיד זכרני ופקדני (לקמן ט''ו ט''ו) וא''כ בשלילה צ''ל בהפך לא יפקדו ואף לא יזכרו ?, והעלאה על לב קטנה מן הזכירה, כמ''ש ולא תזכרנה הראשונות וללא תעלינה על לב (ישעיה ס''ה י''ז), ולמה שפירשתי בא על נכון, שר''ל שלא יהיה עוד שיאמרו בפה בלא העלאה על לב, ולא שיזכרו בלי פקידה שהוא מחשבה לעשות, ולא שיפקדו בלי שיעשה בפועל :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י ונקוו. ונקבצו לשון מקוה מים : שרירות. ל' ראיה כמו אשורנו (מדבר כד) : (רש"י)
מצודת דוד כסא ה'. ר''ל גם שמה תהיה השראת השכינה : ונקוו אליה. כל העמים יתקבצו אליה בעבור שם ה' השורה בה וחוזר ומפרש אל ירושלים יתקבצו כי שמה תהיה השראת השכינה : שרירות לבם הרע. מראית לבם שמראה להם את הרע ומסית אותם לעשותה : (מצודת דוד)
מצודת ציון ונקוו. ענין אסיפה וקבוץ כמו יקוו המים (בראשית א) : שרירות. ענין ראיה והבטה כמו אשר שוררו אנשים (איוב לו) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין בעת ההיא, כסא ה', שתחת שעתה ה' בשמים הכין כסאו, שמלכותו והנהגתו נראית בשמים שמנהיג הכל ע''פ חקות הטבע אז תתראה מלכות ה' והנהגתו בירושלים בהנהגה נסיית למעלה מן הטבע, שיודמה ששם יושב ה' ומנהיג ומשגיח ומולך, ולכן יקוו אליה כל הגוים ולא למלחמה עליה או לאכול מפריה רק לשם ה' וגם לירושלים בעבור חשיבות העיר, ולא ילכו עוד אחרי שרירות לבם, כי יכירו כולם מלכות ה' ואחדותו דרכיו ותורתו :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות אליה. לירושלם בא הכינוי עם עצם הפעול, כמו ותראהו את הילד ובפי' תקנתי, שרירות לבם, מענין שור, שמורה הבטה מרחוק, ועקרו על המינות וטענות והיקשים להכחיש ולאמר שדרכו טוב ואין בו חטא :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י ילכו בית יהודה על בית ישראל. עמם יתחברו ויתוספו עליהם להיות ממלכה אחת : (רש"י)
מצודת דוד ילכו. ממקום שגלו : בית יהודה. אלו שגלו מערי יהודה ע''י סנחריב מלך אשור ולא חזרו בבית השני : על בית ישראל. עם בני עשרת השבטים : יחדיו. יהודה וישראל : מארץ צפון. ממקום שגלו שמה : על הארץ. אל הארץ : (מצודת דוד)
מצודת ציון על בית ישראל. עם בית ישראל כמו ויבאו האנשים על הנשים (שמית לה) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין בימים ההמה, אז יהיה קיבוץ גליות, בית יהודה ילכו על בית ישראל שהם עשרת השבטים, כמ''ש (ישעיה י''א) בפסוק ואסף נדחי ישראל, שניהם יתחברו כאחד ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ, לארץ אבותיהם :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות על הארץ במקום אל, ויל''פ שהוא כמו בשביל, שלא ילכו בסבת בריחתם ממה שממנו, רק בשביל הארץ :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י ואנכי אמרתי. בלבי ולכן הנחלתים לאבותיכם : איך אשיתך בבני'. את עדתי ואומתי בתוך שאר בנים לפיכך ביררתי מנה יפה ואתן לך ארץ חמדה : צבי צבאות גוים. צביון כל צבאות גוים : (רש"י)
מצודת דוד ואנכי אמרתי. מתחילה כשלקחתיך לי לעם אמרתי בלבי באיזה ענין אשימך בין הבנים ודומה להם ר''ל להיות דומים למלאכי מעלה הנקראים בני אלהים כמ''ש ויבואו בני האלהים (איוב א) : ואתן לך. ולזה נתתי לך ארץ חמדה נחלה מפוארה לכל צבאות הגוים כי כולם משתוקקים ומתאוים לה ומפארים אותה על כי הוא מקום השראת השכינה והוא מבוא גדול לירוא את ה' להיות כמלאכי מעלה : ואומר. אמרתי בענין זה תקראי לי אבי ולא תשובי מאחרי עד עולם : (מצודת דוד)
מצודת ציון אשיתך. ענין שימה : צבי. ענין הדר ופאר וכן צבי ממלכות (ישעיה ג) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ואנכי נגד מה שאומר שאז יקוו כל הגוים לירושלים וכל העולם יכירו אמונת ה', אמר כי תחלה חשב ה' מחשבות להבדילם מכל הגוים, ולהפרידם בארץ מיוחדת, ודמה אותם במשלו כמי שיש לו בת אחת אהובה בין בנים רבים, שחושש מלהשית דירתה בין הבנים פן יריעו לה או יוציאו אותה לתרבות רעה ולכן נותן לה נחלת שדה וכרם מיוחד, וז''ש ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים, שחששתי בל תתערבי בגוים, ולכן נתתי לך ארץ חמדה, היו בו ב' ענינים, א. שמצד עצמה היא ארץ חמדה, ב. שהיא נחלת צבי שיהיה בה קיום לנצח. ואומר בלבי ע''י שהיא ארץ חמדה אבי תקראי לי ותכיר הטובה וע''י שהיא נחלת צבי וקיום, מאחרי לא תשובי כי תתקיימי ביראתי כמו שתתקיים תמיד הנחלה בידכם :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ארץ חמדה, נחלת צבי. הצבי מובדל מן החמדה, שצבי הוא היופי מפני חוזק הדבר וקיומו, ומשתתף עם מצב ויצב, וכן עם נחלה מקושר מושג הקיום לדור דורים, וצבאות גוים מוסב לשניהם, חמדת וצבי של צבאות גוים :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י אכן. אבל אתם לא עשיתם מחשבתי כ''א כמו אשה שבוגדה מריעה על שאינו יכול להספיק מזונותיה כן בגדתם בי המספיק לכם כל טוב כך מדרש אגדה : (רש"י)
מצודת דוד אכן. באמת לא כן הוא כי כמו שבגדה אשה מאת ריעה שהוא בעלה והלכה מאתו כן אתם בית ישראל בגדתם בי : (מצודת דוד)
מצודת ציון בגדה. מרדה : מרעה. מלשון ריע וחבר : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אכן לא התנהגתם כבת נגד אביה אשר הטיב לה, רק כאשה הבוגדה מרעה כן בגדתם בי בית ישראל :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות בגדה אשה מרעה. הבגידה מתקשר תמיד עם ב', ומוכרח לפרש שבוגדת מסבת הריע שבגד בה, כן בגדתים בי כאילו לא נתתי לכם צרכיכם :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד קול על שפיים נשמע. ר''ל ראוי היה להיות נשמע קול על המקומות הגבוהות להשמיע למרחוק והקול יהיה מבכי תחנוני בית ישראל לבכות על מעלם ולבקש עליהם סליחה כי הרבה רעות עשו העקימו את דרכם מה שבין אדם לחבירו ושכחו את ה' ולא עבדוהו : (מצודת דוד)
מצודת ציון שפיים. מקומות גבוהות : העוו. מלשון עוות ועקום : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין קול מצייר במליצתו ששומע שני קולות מובדלים, א.קול על שפיים נשמע, ששומע קול המתפוצץ על ההרים הגבוהים, ב. שומע מן העמק קול שני של תחנוני בני ישראל, מצייר נשגבות, כאילו ישראל דומים כשה תועה נדחה, וה' דומה כרועה העומד על הרים הגבוהים וקורא אל השה אשר בעמק שתכיר את קולו ותשוב אליו, והיא בוכה בעמק כי שכחה קול הרועה ותועה מני דרך, כי העוו הוא מאמר מוסגר אמר מדוע שומע שני קולות האלה, כי ישראל העוו את דרכם ובוכים בעמק שאין יודעים הדרך, וגם אין מכירים קול הרועה הקורא על שפיים כי שכחו את ה' אלהיהם :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י הננו אתנו לך. הנביא מלמדם להתוודות ולומר כן הננו אתנו לך אכן לשקר וגו' והבשת אכלה וגו' נשכבה בבשתנו כל זה לשון תפלה שהנביא מלמדם לומר : אתנו. באנו : (רש"י)
מצודת דוד שובו בנים שובבים. אתם בנים מורדים שובו אלי למען ארפא ואסלח על המרידה שמרדתם בי ואמרו הננו באנו אליך בתשובה כי אתה מעולם ה' אלהינו : (מצודת דוד)
מצודת ציון ארפה. מל' רפואה ועם היא בה''א ועל הסליחה יאמר בדרך שאלה וכן רפאה נפשי כי חטאתי לך (תהלים מא) : אתנו. ענין ביאה כמו אתא בוקר (ישעיה כא) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין (כב-כג) שובו מבאר (קול על שפיים נשמע) שובו בנים שובבים, ה' קורא בקולו שישובו אליו כי ארפא משובתיכם (ובכי תחנוני בני ישראל) הננו אתנו לך כי אתה ה' אלהינו אכן לשקר מגבעות המון הרים, ר''ל וישראל בוכים נגדו בעמק ומשיבים נגד הקול הקורא על שפיים, לאמר, אנחנו מוכנים לשוב אליך וכבר אתאנו לך יען כי אתה ה' אלהינו אבל אין אנו מכירים קולך ואין אנו יודעים המקום להיכן נשוב, כי לשקר מגבעות המון הרים, מציין כי נגד הקול היוצא מבין ההרים ישיבו הגבעות כנגדו קול הד, עד שהעומד בעמק אינו מכיר את הקול האמת מן הבת קול שהוא קול ההד, וכן הגם שמן ההרים יוצא קול להראות לנו דרך האמת, אכן מן הגבעות נשמע ההמון של הרים שהוא הבת קול המשיב כנגדו, לשקר, ר''ל שלא נשוב אליך רק לשקר, ר''ל נביאי האמת מורים לנו שנשוב אליך, ונביאי השקר אומרים שנלך לשקר דהיינו לעבוד ע''א ואין מכירים הקול האמת קול ה', מן הקול המדומה, ואומרים טענה שניה הננו אתנו לך כי אתה ה' אלהינו אכן בה' אלהינו תשועת ישראל, ר''ל אבל א''א לנו לשוב כי דלונו מאד עד שרק בה' אלהינו תצויר תשועת ישראל אבל בלי עזר ממרום א''א שנשוב ונושע, כי.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות אתנו, מובדל מן באנו, שזה מורה הביאה המוחלטת, ולעומת זה אמר מלת אכן, שמורה סתירת דבר הקודם (כמ''ש ישעיה מ') שסותר מ''ש אתאנו לך. כי אתאנו לשקר :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י אכן לשקר. שמרנו מגבעות והמון הרים שעבדנו עכו''ם שם : אכן. באמת : (רש"י)
מצודת דוד אכן לשקר מגבעות. באמת לשקר קוינו עזר מהעכו''ם העומדים על הגבעות ומהמון הפסילים שעל ההרים : בה'. בעזר ה' בא תשועת ישראל : (מצודת דוד)
מצודת ציון המון. ענין רבוי : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור המלות מגבעות המון הרים, הגבעות קטנים מן ההרים, והם סביב ההרים (ישעיה ב', ב'), המון הרים, הוא קול ההד החוזר בגבעות מקול הקורא בהר :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י והבושת. עכו''ם שעסקנו בה כד''א וינזרו לבשת : אכלה את יגיע אבותינו. בעון עבודתה היה יגיענו לבז : (רש"י)
מצודת דוד והבושת. העכו''ם שהיא לבושת ולכלימה לעובדיה עון עבודתה כלה והפסיד את אשר אספו אבותינו ביגיעה ועמל : מנעורינו. ר''ל הכליון וההפסד שהיה מעת נעורינו היה בעון הזה : את צאנם. עכשיו מפרש לומר את זה הפסדנו מה שאספו הם את צאנם וכו' : (מצודת דוד)
מצודת ציון אכלה. מלשון כליון : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הבושת כבר אכלה את יגיע אבותינו מנעורינו, שכל מה שהיה לנו אכלה הע''א וכלתה אותו, עד שלכן אנו בתכלית היאוש מבלי לעשות דבר, רק.(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד נשכבה. ר''ל הנה הבושת מסבבת אותנו מסביב כאלו נשכב על מצעות הבושת וכאלו הכלימה מכסה אותנו ממעל והוא ענין מליצה : כי לה' וכו'. ואין בושת גדול מזה : מנעורינו. ר''ל מעת שלקח אותנו לעם : ולא שמענו וכו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין נשכבה בבשתנו, כי לא נוכל להרים ראש ולעשות דבר, ויש הבדל בין בושת וכלימה, הבושת הוא מעצמו והכלימה הוא מאחרים, ולכן אמר נשכבה בבשתינו והכלימה היא תהיה המכסה למעלה כי היא הבאה מן החוץ. כי לה' אלהינו חטאנו מנעורינו וא''א עוד שנשוב אליו :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות נשכבה בבשתנו, ותכסנו כלמתנו. יש הבדל בין בושה וכלימה (כמ''ש ישעיה ל' ג'), שהבושה הוא מעצמו והכלימה הוא מאחרים (ויתבאר עוד לקמן ו' ט''ו, ח' י''ב, י''ד ג', כ' י''א, כ''ב כ''ב, ל''א י''ח, נ''א נ''א), ע''כ מצייר השכיבה עם הבושה כשוכב עם אשת חיקו שהיא כגופו, והכיסוי מן הכלימה הבאה מן החוץ : (מלבי"ם באור המלות)
רש"י אם תשוב ישראל. בתשובה זו אלי תשוב לכבודך וגדולתך הראשונה : ואם תסיר שקוציך מפני. אז לא תנוד לצאת בגולה : (רש"י)
מצודת דוד אם תשוב. מוסב למעלה לומר אם אתה ישראל תשוב בוידוי ופיוסים כאלה אז החזור ותשוב אלי להיות לפני כמאז סגולה מכל : ואם תסיר. אם תעביר הפסילים מארצי ומירושלים עירי אז לא תנוד ללכת בגולה : (מצודת דוד)
מצודת ציון שקוציך. ענין תעוב כמו שקץ תשקצנו (דברים ז) : ולא. הוי''ו הוא במקום אז וכן אם בחקתי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם (ויקרא כז) : תנוד. מלשון הנדה והנעה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אם תשוב, רוח הקדש משיב לעומת שתי הטענות הנ''ל, לעומת הטענה כי רוצים לשוב רק שהמון הרים והד גבעות מתעה אותם אל שקר עד שאין יודעים לאן ישובו. משיב אם רק תשוב אתה ישראל אז ממילא אלי תשוב, איישר דרכך עד שיתכוון אלי. ואם רק תסיר שקוציך מפני, ולא תנוד הנה והנה, כאילו אתה שב וחוזר אל דרכך הקודם, כי אז אם תשליך דרכך הרעים תגיע אל ה' ואל טובו :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י ונשבעת חי ה' באמת. כשתשבע בשמי תשבע באמת ולא כאשר עתה שכתוב בכם (לקמן ה) אם חי ה' יאמרו אכן לשקר ישבעו : והתברכו בו גוים. אם תעשו כן אז יתברכו בישראל הגוים כל גוי יאמר לבנו תהא כפלוני ישראל : יתהללו. יגידו שבחכם ד''א יתהללו מי שיוכל להדבק בישראל יתפאר בדבר פורוונטי''ר בלעז : (רש"י)
מצודת דוד ונשבעת וכו'. ואם תשבע חי ה' באמת לא כמו שאתם נשבעים עתה לשקר כמ''ש ואם חי ה' יאמרו לכן לשקר ישבעו (לקמן ה) : במשפט ובצדקה. הענין כפול במ''ש : והתברכו. אז יתגדל מאד עד שהעמים יתברכו בו לאמר בברכתם ישימך אלהים כישראל : ובו יתהללו. המהלל עצמו יאמר הנה אני מוצלח כישראל : (מצודת דוד)
מצודת ציון יתהללו. מלשון הלול ושבח : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ונשבעת ונגד הטענה הב' כי הבושת אכלה יגיע אבותיכם, שהיא היאוש והרפיון שאתה מיאש א''ע, איעצך כי תשבע חי ה', תחזק הדבר בשבועה כי תבחר מעתה באמת במשפט ובצדקה, שהם שלשה דברים שהעולם עומד עליהם, האמת היא האמונה בדברים העיונים, כמו ידיעת האחדות וההשגחה והגמול ויתר פנות האמתיות, ומשפט וצדקה כוללים המעשים, משפט בין אדם לחברו וצדקה בין אדם למקום, אם תחזק א''ע בשבועה לבחור שלשה אלה שהם תורה ועבודה וג''ח שדברו חז''ל באבות, ואז לא תאמר עוד נשכבה בבשתנו ותכסנו כלימתנו שהיא הבושה מעצמך והכלימה מאחרים שיש לך מן האליל שעבדת, לא כן מעבודת ה' יתברכו בו גוים גם יתהללו, הברכה הוא השפע שיקבל המתברך המאמין בו, והוא הפך מן בושה, וההילול הוא מה שיתפאר בשפע זאת לעיני כל, וזה הפך מן כלימה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות באמת במשפט ובצדקה, שם אמת בא גם על דברים העיונים, כמ''ש ראש דברך אמת, תורת אמת. ומשפט וצדקה מובדלים, משפט בין אדם לחברו, וצדקה בין אדם למקום, והתבאר (ישעיה א' כ''ז) :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י כי כה אמר ה' וגו'. נירו לכם ניר. הוו למידין מעובדי אדמה שנרים אותה בימי הקיץ להמית שרשי העשבים שלא תהא מעלה קוצים בעת הזרע בחורף אף אתם הטיבו מעשיכם בטרם תבא עליכם הרעה שלא תהא תפלתכם נמאסת כשתצעקו : ואל תזרעו אל קוצים. ואל תהי צעקתכם לפני מתוך הרשע כי אם מתוך תשובה שלא תהיו דומים לזורע בלא ניר והיא נהפכת לקוצים קרדונ''ש בלעז : (רש"י)
מצודת דוד לאיש יהודה. כמו לאנשי יהודה : נירו לכם ניר. מתחלה חרשו השדה לחתוך שרשי הקוצים ואח''ז זרעו על שדה נקיה ולא תזרעו על הקוצים בעודם מחוברים בארץ כי לא תצלח הזריעה ור''ל מתחילה הסירו הפסילים ואחר זה יקובל תפלתכם לפני ולא כשעדיין לא עזבתם הפסילים : (מצודת דוד)
מצודת ציון נירו. ענין חרישה כמו רב אוכל ניר ראשים (משלי יג) : אל קוצים. על קוצים : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כי, נגד שתי טענות אלה הנזכרים שהם צומחים משני תכונות רעות, כי הטענה הראשונה שאמרו שהם נעים ונדים פוסחים על שתי הסעיפים, ששומעים קול ה' וקול הד הרים ואין יודעים איזה דרך יבחרו, וזה בא ע''י שלא שרשו מלבם הקוצים והדרדרים שהם התכונות הרעות וציורים הרעים שצמחו על תלמי לבבם, עד שגם עת יזרעו לצדקה ויתנו לב לשוב, יעלו מדין ועמלק וישחיתו את יבול הארץ, והציורים האלה ישובו להצמיח את הקוצים בין התבואה ויחנקו אותה, ועז''א נירו לכם ניר הניר הוא מה שחורש בעומק עד ישרישו הזרעים בחוזק בהסיר הקוצים בל יחנקו את התבואה :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י המולו לה'. בטרם תצא חמתי כאש זהו כניר לפני הזרע : (רש"י)
מצודת דוד המלו לה'. ולתוספות ביאור אמר הסירו אוטם לבבכם לשם ה' להתבונן בדרכיו ולדבקה בו : איש יהודה. אתם אנשי יהודה ויושבי ירושלים : פן תצא וכו'. פן תצא חמתי כאש הדולק ובערה בכם ואין מי יכבה אותה ר''ל לא ימצא מי מעביר החמה מפני רוע מעלליכם אשר גברו ואין במי זכות להעביר החמה : (מצודת דוד)
מצודת ציון המולו. ענין חתוך וכריתה וכן ומל ה' אלהיך (דברים ל) : ערלות. ענין אוטם וכן ערלי לב (לקמן ט) : מעלליכם. מעשיכם : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין המלו ונגד הטענה הב' של היאוש שזה בא מסבת הסכלות והענן והערפל אשר כסה אור נפשם, עד שיתיאשו מהביט אל האור, וזה ידמה במליצה אל ערלת הלב המכסה והמעטיף את הלב מהרגיש ומהתעורר עוד אל הטוב, אומר שיסירו ערלת לבבם, עד שיתרגש לבבם ויתעורר לקראת דבר ה' ופקודיו, פן תצא חמתי כאש :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י ואמרו תקעו שופר. הזהירו את יושבי הארץ שיתקעו בשופר לברוח : מלאו. לשון אסיפה והרבה יש במקרא אשר יקרא עליו מלא רועים (ישעיה לא) יקראו אחריך מלא (לקמן יב) יחד עלי יתמלאון (איוב טז) : (רש"י)
מצודת דוד הגידו. כאלו לשרי העם יאמר הגידו ביהודה וכו' : תקעו שופר. להשמיע ולזרז. קראו מלאו. קראו את העם ואספו אותם ואמרו להם האספו וכו' להשגב שם מפני האויב : (מצודת דוד)
מצודת ציון מלאו. ענין אסיפה כמו קראו אחריך מלא (לקמן יב) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הגידו, מצייר ביאת האויב אל ציון פתאום, עד שלא היה להם עת להכין א''ע למלחמה, מצייר כי באה ההגדה ביהודה, ותיכף השמיעו זאת בירושלים עיר הממלכה, עד שהתפשט השמועה מן יהודה אל עיר הממלכה, (לא מן עיר הממלכה אל המדינה כדרך המלחמה הרגילה, שיודעים בעיר המלוכה תחילה, כי האויב נפל פתאום) והיתה ההכרזה הראשונה לאמר תקעו שופר בארץ שיצאו לקראת האויב אל שדה המערכה, אבל עודם משמיעים זה קראו מלאו דבריכם ואמרו לאמר אל תצאו לקראת האויב כי חזק הוא, רק האספו אל ערי המבצר להשגב שם, אבל עודם מדברים זה, תבא פקודה אחרת :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות הגידו, השמיעו, המגיד הוא בצינעה, והמשמיע הוא בפרהסיא (ישעיה מ''א כ''ו, מ''ה כ''א, מ''ח ג') וע' עוד לקמן (ה' כ', מ''ו י''ד, נ' ב'). מלאו, כמו ומלאתי את דבריך (מ''א א' י''ד) :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י שאו נס. לברוח לציון : העיזו. האספו כמו שלח העז (שמות ט) : (רש"י)
מצודת דוד שאו נס. הרימו נס לרמז להתאסף לציון להשגב בה : מביא. על הארץ ההיא : מצפון. זה בבל העומדת מצפון לא''י : ושבר גדול. הרעה ההיא תהיה שבר גדול : (מצודת דוד)
מצודת ציון נס. כלונס ארוך ובראשו וילון לרמז להתאסף : העיזו. ענין אסיפה כמו שלח העז (שמות ט) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין שאו נס לאמר אל תלכו אל ערי המבצר שהם חלשים נגד האויב רק ציונה העיזו ואל תעמדו בדרך בערי מבצר הקטנים רק מהרו לציון שהיא מבצר נשגב ובית המקדש מלך, מבאר תכיפות הכרוזים האלה כי רעה אנכי מביא מצפון ושבר גדול אשר לא יוכל להלחם נגדו, כי (ז-ח) עלה אמנם יאמר הגם שכבר עלה האריה מסבכו לשום ארצך לשמה והגם שודאי עריך תצינה מאין יושב בכ''ז לא ע''ז תספדו ותילילו, רק על זאת ספדו והילילו יען כי לא שב חרון אף ה' ממנו, מציין כי האריה עלה מסבכו, כי בערים החרבות המלאים פגרי אדם ימצא שם האריה ויתר הטורפים לאכול את הפגרים ומצייר כי בעת נסע המשחית ממקומו עלה ג''כ האריה מסבכו, כאילו בכל מקום שידעו האריות וחיתו טרף כי נבוכדנצר הולך לשם הם נוסעים אחריו לאכול את החללים בערים החרבות כי יודעים שלא ישאיר תקומה לארץ אשר הוא הולך שמה, ואמר לשום ארצך לשמה ומוסיף עריך הפרטים ג''כ תצינה בדרך לא זו אף זו, כמ''ש בישעיה על פסוק ארצכם שממה ומוסיף עריכם שרופות אש :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות העיזו, הבדלו מן אסף כנס ודומיהן, שנאסף למקום עוז וחזק :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י עלה אריה. נבוכדנצר : מסובכו. דרך אריה לישב במארב סבכי היער אשפיישי''ש בלעז : תצינה. לשון ציה : (רש"י)
מצודת דוד עלה אריה מסבכו. דרך האריה לשבת בתוך סבכי האילנות ועל נ''נ יאמר : ומשחית גוים. זהו נ''נ שהשחית כל העכו''ם וכפל הדבר במ''ש : עריך תצינה. הערים שלך תהיינה שממה מאין מי יושב בהן : (מצודת דוד)
מצודת ציון מסובכו. ענינו ענפים אחוזים אלה באלה כמו עד סירים סבוכים (נחום א). תצינה. מלשון ציה ושממון : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור המלות נסע יצא. הנסיעה קודמת אל היציאה וההליכה, שהיא עקירת המחנה ממקומה :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י על זאת. מה הוא זאת כי לא שב וגו' ואע''פ שדבר למעלה בנבוכדנאצר על החורבן כאן חזר לדבר במיתת יאשיהו : כי לא שב חרון אף וגו'. ואע''פ ששב יאשיהו בכל לב נאמר בו (מלכים ב כב) לא שב ה' מחרון אפו על כל הכעסים אשר הכעיסו מנשה : (רש"י)
מצודת דוד על זאת. על השמועה הזאת : ממנו. ישראל : (מצודת דוד)
רש"י והיה ביום ההוא. ביומו של יאשיהו יתמהו למה עלתה בו כל כך והם אין יודעין שאין דורו חוזר יפה כשבא לבער את עכו''ם מה היו ליצני הדור עושין חוקקין צורת עכו''ם על דלתותיהן חציה בדלת זה וחציה בדלת זה כשהיה פותחו לא היתה נכרת וכשהלך משם סוגרה והיא מתחברת : (רש"י)
מצודת דוד יאבד לב המלך. ר''ל יבוא בו מורך לב : ונשמו. ר''ל לא ידעו מה לעשות : (מצודת דוד)
מצודת ציון ונשמו. ענין תמהון כמו על יומו נשמו (איוב יח) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין והיה ביום ההוא, הנה במלחמה המלך והשרים יכינו עצה וגבורה למלחמה, ובעת צר להם יעמדו הכהנים בבית המקדש להתפלל, ואת הנביאים ישאלו בדבר ה', אולם ביום ההוא לב המלך והשרים יאבד, שלא ימצאו עצה וגבורה, וגם הכהנים ישמו, והנביאים אשר ישאלו דבר ה' מאתם יתמהו כי הם הבטיחו אותם תחלה על שקר לאמר כי שלום יהיה להם ולא ידעו עתה מה להשיב :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י השא השאת. אטינטא''ר בלעז לשון הנחש השיאני (בראשית ג) שנביאי השקר נבאים לכם שלום יהיה לכם : (רש"י)
מצודת דוד ואומר. זהו מאמר הנביא שאמר אתה ה' באמת כאלו אתה הסתה את העם הזה לאמר להם שלום יהיה לכם אל תיראו כי כן נבאו להם נביאי השקר ועל כי לא עשית בהם משפט חשבו העם שהאמת אתם וכאלו אתה פתית אותם : ונגעה. ר''ל בעבור זה לא שבו לה' והנה נגעה החרב עד הנפש כי הפורענות קרובה לבוא : (מצודת דוד)
מצודת ציון אהה. הוא ענין ל' יללה : השא השאת. ענין הסתה והפתוי כמו הנחש השיאני (בראשית ג) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ואמר, על פי הדבור הזה שנביאיהם יתמהו, ממליץ כי ירמיה שהוא היה מגיד להם האמת בדבר ה' אמר אל ה', אהה אתה ה' ומה יתמהו אלה, וכי אתה השא השאת לעם הזה שהם נביאי השקר, ולירושלם לאמר שלום יהיה לכם, הלא כן יאמרו נביאיהם עתה שרוחך היה רוח שקר בפיהם כאילו לכן השאת להם בל ייראו מפני מלך בבל, כדי שעי''כ נגעה חרב עד הנפש, כי אם לא היו נפתים לדברי נביאיהם לא היה החרב נוגע רק אל הממון והקנינים שהיו צריכים לתת לו מנחה ושוחד ומס, לא כן על ידי הבטחת נביאיהם נגעה החרב עד נפשם להרגם, ע''ז השיב לו ה' לאמר.(מלבי"ם באור הענין)
רש"י לעם הזה. על העם הזה כשיגלו כולם : צח שפים. מכבד ומטאטא אף את שדות יבלי המים לשיתם מדבר, ל''א צח ל' צמא דמתרגמינן צחותא : דרך בת עמי. אותו רוח בא וגם לא לזרות מוץ מגורן אהבוניי''ר בלעז כמו ויזרם במזרה (לקמן כא) : ולא להבר. ולנקות תבואה הוא בא כלומר לא לטובה כי אם לרעה להגלות את אנשים (ונשים) טף ובהמה : (רש"י)
מצודת דוד בעת ההיא. בעת בא הפורענות יאמר לעם וכו' הנה רוח יבש סוער במקומות גבוהות אשר במדבר שמטאטא ומכבד הכל הואיל ואין שם דבר לעמוד בפני הרוח ולעכבו והרוח הוא יבוא דרך בת עמי לטאטא את כולם ללכת גולה : לא לזרות. לא יבוא הרוח לזרות המוץ מן הגורן ולא לנקות את התבואה מן העפר ר''ל לא יבוא לטובה כ''א לרעה : (מצודת דוד)
מצודת ציון צח. ענין יובש כמו צחה צמא (ישעיה ה) : שפיים. מקומות גבוהים : בת עמי. עדת עמי וכן בת בבל (תהלים קלז) : לזרות. ענין פזור וזריקה וכן ואזרם במזרה (לקמן טו) : להבר. מלשון ברור ונקי : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין בעת ההיא, ר''ל אז יודע כי הרוח שבו התפארו נביאיהם היה רוח צח שפיים במדבר, המליץ השתמש פה בשיתוף שם רוח שמורה על האויר הנושב ועל הנבואה, הנה הרוח יפזר העננים ויטהר את השמים, לא כן הרוח הצח ובעת שאין האויר מלא אדים רק הוא צח ובהיר לא ימצאו בו התועלת לפזר העננים, ב. יועיל הרוח לזרות בו התבואה להסיר המוץ, לא כן הרוח הבא על שפיים במדבר ששם לא נמצא תבואה. ור''ל הרוח בעיר הגם שיפזר העננים יועיל אף לזרות התבואה, ובמדבר הגם שא''צ לו יועיל לטהר האויר, להסיר הגשם, אבל רוח הצח במדבר הוא מזיק משני הפנים, כי הוא לוא לזרות מוץ מגורן כי לא נמצא שם תבואה, ולוא להבר לטהר השחקים ולהוציא אור בהיר אחר שהוא רוח צח. ובנמשל כי רוח הנבואה עת יוכיח וייסר ויודיע האמת מועיל, א. אם הוא בעיר והוא עת ששומעים בקולו יסיר המוץ מן הדגן ויבדיל הרשעים והרשע מן הצדיקים, וגם בעת שאין שומעים לו והוא במדבר באין איש שומע, יועיל לטהר הרקיע שיראו מכתב אלהי' הכתוב עליהם למעלה וידעו הגזרה החרוצה עליהם מן הרקיע, אבל הרוח שקר שבו נבאו להם נביאים חוזי שוא וקוסמי כזב היה רוח צח ובמדבר, שלא מצאו בו תועלת לא לדעת העתיד ולא לשוב בתשובה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות צח. מורה על היובש, ועל הזכות ובהירות, שבעת יבשות האויר בהיר הוא בשחקים. ושם רוח משותף על הרוח הנושב ועל הנבואה. ולזרות, בא על התבואה, הנה זורה את גורן השעורים. והבר, מענין בהיר הוא בשחקים, בר, וברה, ובהיר, כמו הברו נושאי כלי ה' :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י רוח מלא. מאלה הפורענות יבא לי. רוח מלא רוח שלם שלא אחזור בו ולא אנחם. רוח טלנ''ט בלעז : משפטים. לשון ויכוח : (רש"י)
מצודת דוד רוח מלא. רוח שלם מאלה הרוחות הנושבות במקומות הגבוהות שבמדבר הנה יבוא לצרכי להפרע מהם : עתה. ר''ל בזמן קרוב אתווכח עמהם גם אני כי עד הנה היה הנביא מתווכח עמהם להגיד להם פשעם ומעתה אתווכח גם אני כי בהביאי עליהם הפורעניות כאילו אגיד להם בזה פשעם אשר גברו למעלה : (מצודת דוד)
מצודת ציון רוח מלא. רוח שלם וכן ומלוא החבל (שמואל ב ח) : משפטים. ענין ויכוח : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין רוח מלא אלה דברי הנביא ירמיהו, ושיעור הכתוב, עתה גם אני אדבר משפטים אותם, רוח מלא מאלה יבוא לי הנה כעננים יעלה וכו'. (מאמר עתה גם אני אדבר משפטים הוא מאמר מוסגר) אומר לעומת הרוח צח של נביאי השקר שהוא רוח ריק מנבואה ולבלי תועלת, קורא נביא האמת עתה גם אני אדבר משפטים ווכוחים אתם אל נביאי שקר אלה והשומעים בקולם. הלא רוח מלא מאלה יבוא לי, לי יבא רוח נבואה מלא מאלה (מן המשחית גוים והאריה שהזכיר תחלה שמוכנים להחריב את הארץ) הרוח שלי מלא מחזיונות אלה, והרוח הזה אומר אלי לאמר.(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד כעננים יעלה. האויב יעלה עליהם חיש מהר כעננים העולים ברוב השמים. וכסופה. כרוח סופה כן ימהרו מרכבותיו : כי שדדנו. קרובים אנו להיות נעשקים ביד האויב : (מצודת דוד)
מצודת ציון כעננים. כעבים : וכסופה. רוח חזק : קלו. מלשון קלות : שדדנו. ענין עושק וגזל : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הנה כעננים יעלה המשחית הזה (ותפס מליצה זאת נגד ציור הרוח שהזכיר) ר''ל הרוח הזה לא יפזר את העננים רק יבא בקלות כענן, ומרכבותיו יהיו דומים כסופה שהוא גדול מרוח, וסוסיו יקלו לדאות על כנפי רוח יותר מנשרים, כל זה באתנו ברוח הנבואה, וא''כ אוי לנו כי שדדנו, מה ששדדנו אוי לנו ע''ז, כי אנחנו בעצמנו גרמנו לנו זאת במה שלא שמענו לקול נביא ה' רק לקול מורה שקר :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד כבסי. לכן עשי תשובה וכבסי לבך מן הרעה למען יבוא לך תשועה : תלין בקרבך. תתמיד להיות בקרבך מחשבות עמל ואון שאתה רגילה בהם : (מצודת דוד)
מצודת ציון תלין. ענין התמדה כמו צדק ילין בה (ישעיה א) : אונך. מלשון און ועם שהוי''ו נחה וכן ועולתה קפצה פיה (איוב ה) שהוי''ו נחה עם כי היא נעה בכ''מ : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כבסי, את ירושלם אם תרצי להושע, לא די במה שתכבס את גופך ובגדיך החיצונים, שהוא במה שתצדיק א''ע לפני בני אדם, רק את לבך כבסי מרעה, כי בזה תלוי תנאי התשובה, אבל עד מתי תלין בקרבך מחשבות אונך, כי גם בעת תכבסי למראה עינים הלא בקרבך ובפנימותיך תלין בהסתר מחשבות של און :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות אונך, און בחולם בא על הכח המתגלה, ונגזר ממנו אָוֶן על הכח שלא במשפט, ובכינוי אונך, לפעמים נגזר מן און, כחי וראשית אוני ולפעמים מן אָוֶן, וישב עליהם את אונָם (תהלות צ''ד). אלוה יצפן לבניו אונו (איוב כ''א י''ט) ומזה בא פה, כמ''ש אח''ז משמיע און מהר אפרים :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י כי קול מגיד מדן. ארי קל נבייא מתנבן עליהון דיגלון על דפלחו לעגלה דבדן ומבשרן בשורן בישן ייתון עליהון על דאשתעבדו לצלמא דאקים מיכה בטורא דבית אפרים ואע''פ שכבר גלו העגלים מימות סנחרב עדיין עוונם קיים גדולה היא עבירה ששוברת לפניה ולאחריה לפניה מימות אברהם שנאמר וירדוף עד דן (בראשית יד) כיון שהגיע לדן תשש כחו שעתידין בניו לעבוד שם עכו''ם ולאחריה בחורבן הבית שנאמר כי קול מגיד מדן : ומשמיע און. און שבר : (רש"י)
מצודת דוד קול מגיד מדן. קול שמועה מגיד מדן שהוא בקצה ארץ ישראל ומשם יבוא השמועה כי בא האויב ומהר אפרים משמיע הקול שבא העמל והצער : (מצודת דוד)
מצודת ציון און. עמל : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כי קול מגיד מדן שאתה שומע לקול מגיד הבא מדן שהוא הנביא שקר הבא מדן ששם עמד עגלו של ירבעם והוא ינבא לך שלום, וקול משמיע און בא מהר אפרים ששם היה עגל השני בבית אל שהיה בהר אפרים (שופטים ד') ואתה מאמין בלבך לקול און שלהם ואינך רוצה לשוב בתשובה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות מגיד, משמיע און. ההשמעה היא ההכרזה כנ''ל (פסוק ה') כי בבית אל פרסמו יותר עבודת העגלים מבדן, שעקר העבודה להעגל היה בבית אל כמ''ש מ''א (י''ב ל''ב) :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד הזכירו. כאלו הקול אומר הזכירו אלה לאלה בעבור העמים הבאים למלחמה להיות נשמרים מהם כי הנה הם נאספו לבוא על ירושלים : נוצרים. בעלי מצור באים מארץ מרחק לצור ועל ערי יהודה נתנו קולם לאיימם ולהפחידם : (מצודת דוד)
מצודת ציון השמיעו. ענין אסיפה הבאה בהשמעת קול המאסף וכן וישמע שאול (ש''א טו) : נוצרים. בעלי מצור הצרים על העיר וכן ונצורת לב (משלי ז) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הזכירו, אומר, א.שתזכירו את הגוים מה שאומר להם, ב.השמיעו לירושלם ומפרש תחלה הזכירו לגוים. נצרים יש הבדל בין נוצר לשומר כי הנוצר הוא יותר מן השומר, ושם נוצרים ביחוד נופל על עיר נצורה במצור, ושם שומר על שדי תבואה, בא להזכיר את הגוים איך נבדל מחשבת ביאתם מן גמר מעשיהם, כי הם בבואם חשבו כי יצטרכו לצור על הערים הבצורות ימים רבים, ועז''א נצרים באים, ב. חשבו כי לא יוכלו לצור תיכף על ירושלים כי יצטרכו לצור תחלה על שאר ערי יהודה הבצורות, וע''ז אמר ויתנו על הרי יהודה קולם :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות השמיעו על, כמו השמיעו על ארמנות באשדוד (עמוס ג' ט'), להכריז על גפי מרומי קרת :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י שדי. כמו שדה : אותי מרתה. הקניטה כמו ממרים הייתם (דברים ט) מרגזין : (רש"י)
מצודת דוד כשומרי שדי. כשומרי שדות אשר יסבבום מסביב כן היו האויבים על ירושלים מסביב : כי אותי מרתה. כי הקניטה אותי במעשיה ולכן באה עליה האויב מסביב : (מצודת דוד)
מצודת ציון שדי. כמו שדה : מרתה. ענין מרד והקנטה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אבל איך היה הכיבוש פתאום שלא בדרך הטבע, כי לא היו עתה כנוצרי עיר בצורה רק כשמרי שדי שאין בה איש כי כולם ברחו מן העיר ויבקעו דרך חומת יריחו כנזכר לקמן (סי' נ''ב) עד שלא על העיר נצרו רק את השדה הצטרכו לשמור, ולא ביתר ערי יהודה, רק עליה על ירושלים, ולא בשער העיר רק מסביב לעיר כי תפשו אותם אצל יריחו, וכ''ז היה תיכף בבואם כי לא ארכו ימי המצור, ועז''א נצרים באים הגם שזה מקרוב באו, והגם שהם מארץ המרחק שהתלבטו בדרך ובכ''ז כבשום בלא מצור רב ובלא מלחמה, ומדוע היה זה, הלא סבת זה לא היה חולשת העם וגבורת הנוצרים רק יען כי אתי מרתה, כמ''ש לו חכמו ישכילו זאת איכה ירדוף אחד אלף אם לא כי צורם מכרם, ועז''א הזכירו לגוים, שיזכרו וישימו על לב שזה סימן כי אותי מרתה. עתה מתחיל לבאר מ''ש השמיעו על ירושלים שמן ראיה זאת בעצמו ישמיעו דברי תוכחה אל ירושלים, וזה נוסחה.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות נוצרים, כשומרי שדי. הנוצר הוא יותר מן השומר, וגם משתתף עם המצור, נצור מצורה (נחום ב' א') כעיר נצורה (ישעיה א'). אתי מרתה, פעל מרה נקשר לרוב עם ב', וכשנקשר עם את מורה שממרה דברו ופקודיו, שזה נקשר עם את, ולא מרו את דברו (תהלות ק''ח) כאשר מריתם פי :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד עשו אלה לך. ר''ל הם גרמו לך מרבית הצרות האלה : זאת רעתך. הפורעניות הזאת היא על רעתך כי בעבורה יימר לך : כי נגע. ר''ל קרובה היא והגישה אליך ונגע עד לבך : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין דרכך, ר''ל לא הרעה והצרה שבאה עליך היא הרעה אשר מצאתך כי מי שבאה עליו רעה שלא ע''י מעשיו הרעים, יתנחם לבו כי יש לו תקוה בה' המושיע נדכאים כי אלהי משפט הוא, אבל עקר הרעה והצרה היא מה שהצרה באה עליך על ידי מעשיך הרעים, וז''ש מה שדרכך ומעלליך עשו אלה לך זאת היא רעתך וצרתך האמתית אשר היא רע ומר באמת, כי עי''ז נגע הצרה עד לבך, שהצרה הבאה שלא ע''י מעללי האדם ומעשיו לא תבא רק על גופו לא על לבו המלא תקוה ויחול, אבל עתה נגע הצרה עד לבך היודעת שאת גרמת זאת לך :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות דרכך, ומעלליך. הדרכים הם המנהגים, והעלילות הם הפעולות ששרשם בתכונות המוסריות ומדות האדם לטוב או לרע :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י אוחילה. לשון חיל ורתת : קירות. אנטינא''ש בלעז : שמעת נפשי. מאחורי הפרגוד באתני בשורת קול מתרועת מלחמה : (רש"י)
מצודת דוד מעי מעי. כפל המלה כדרך הנוהים וצועקים מכאב וכן ראשי ראשי (מ''ב ד) ור''ל בעבור הכאב שיש לי במעי מצער דאגת הפורעניות המעותד לבוא לכן אהיה מלא מחלחלה : קירות לבי. מגודל התוגה מקשקש לבי בקרבי וכתלי הלב משמיעים לי קול הומיה : לבי לא אחריש. לא אוכל להחריש ולהשתיק את לבי מהמייתו : שמעת נפשי. בנבואה שמעה נפשי שיבוא קול שופר ולתוספת ביאור אמר תרועת מלחמה ר''ל שיבוא האויב ויריע בשופר כדרך הנלחמים : (מצודת דוד)
מצודת ציון אוחילה. מלשון חיל וחלחלה : קירות לבי. כתלי לבי ואמר בדרך השאלה לפי שהלב יש בו דפנות וחללים : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין מעי יש הבדל בין התחלחלות המעיים להמיית הלב, כי המעיים לא יתפעלו רק מן הטבע מן הפחד והיגון אשר אין בחירת האדם יכול עליו, והלב יתפעל מן הרצון ויהמה על דבר שאדם יכול עליו לשנותו לקרבו או לרחקו. אומר פה מעי יחילו וגם קירות לבי יהמו, והוא בענין אשר לבי לא אחריש שלא אוכל להחריש את לבי ולהשתיק המייתו כי אנכי סבותי ועודני מסבב הרעה עלי, כי אחר שראו שנחרבו הערים ונבוכדנצר הגלה את יהויכין בבלה מרד בו צדקיהו שנית ותקע בשופר להלחם עם בבל הגם שהיה לו לדעת שלא יצליח, וז''ש הנה נפשי שומעת קול שופר, והקול הזה היה תרועת מלחמה, (כי לפעמים יתקעו בשופר לסימנים אחרים לשמחה לאסיפה אבל פה היה תרועה המיוחדת לצאת לקראת נשק להלחם נגד בבל), וע''ז יהמה לבבי לאמר מדוע ילחמו, הלא כבר.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות מעי אוחילה. שרשו יחל, ומשתתף עם חיל, כדרך נחי פ''י ונחי עי''ן שמשתתפים (כנ''ל ב' ל''א). ויל''פ מענין יחול ותקוה, שהגם שאני רוצה ליחל את מעי ולהשקיטם בתקוה טובה, אבל לבי הצופה ומרגיש העתיד הומה, ואותו לא אחריש (פעל יוצא) לא אוכל להשקיט אותו :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י שבר על שבר. חרבות ירושלים על גלות יכניה : רגע יריעותי. רגע שודדו יריעותי : (רש"י)
מצודת דוד שבר על שבר נקרא. פורעניות על פורעניות יבוא במקרה רעה כי בראשונה גלו עשרת השבטים ועתה יגלה יהודה : כי שדדה. בזה יפרש מהו השבר על שבר ואמר כי ראשונה שדדה כל הארץ היא ארץ עשרת השבטים ועתה פתאום שודדו אהלי וזהו בה''מ : רגע. ברגע אחת שודדו יריעותי והוא כפל ענין במ''ש : (מצודת דוד)
מצודת ציון נקרא. מל' מקרה ועם הוא באל''ף : שדדה. נעשקה : פתאום. ענין מהירות רב : יריעותי. ענין וילון הנטוי כאוהל : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין שבר על שבר נקרא, הלא כבר נשברו די והותר ע''י גליות הראשונות אשר ראו כי לא יוכלו נגד האויב שמצליח שלא כדרך הטבע, כי פתאום שדדו אהלי שהיה פתאום מבלי שהכין את עצמו לכך ובכ''ז היה כרגע ובקל מאד, וא''כ אחר שכבר נשברת עד השברים, אשאל.(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד כי אויל עמי. אמר במקום ה' כמשיב על דבריו לומר הלא זה הוא בעבור כי עמי הוא אויל ואינם נותנים לב לדעת אותי : בנים וכו'. כפל הדבר במ''ש : להרע. להערים לעשות הרע : לא ידעו. אינם נותנים לב להערים לעשות הטוב : (מצודת דוד)
מצודת ציון אויל. שוטה : סכלים. טפשים : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כי אויל עמי כי חסר להם הדעת שהוא שישיגו את השם ומשפטיו בידיעה ברורה כי עמי אויל שהאויל הוא המסתפק על כל דבר שזה הפך הדעת, וע''כ אותי לא ידעו, וכן חסר להם הבינה שהוא שישיגו את השם ע''י מופתי התבונה והחקירה, כי הם בנים סכלים המה ולא נבונים, וכן חסר להם החכמה שידעו ע''י קבלה, ועקר דרכי החכמה הוא בהנהגת הנפש לדעת את הטוב ואת הרע והם חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות אויל, סכל, לא ידעו, לא נבונים, חכמים, ההבדל שביניהם, כי גדר האויל הוא המסתפק בכל דבר, וגדר הדעת שידע ידיעה ברורה כדבר הנודע בחוש או במושכל ראשון, וזה הפך האולת שהוא הספק. והסכל הוא הפך הנבון, שאינו יכול להבין דבר מתוך דבר, וגדר החכם הוא בדברים שיש בהם שני דרכים במציאות טוב ורע, והם אינם יודעים להיטיב, וכ''ז התבאר באורך בפירוש ספר משלי :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד ראיתי. זה מאמר הנביא שאמר לכן ראיתי במראה הנבואה את הארץ והנה היא תוהו ובהו כי גלו אנשיה : ואין אורם. האור שהיה בהם מאז הלך לו והוא משל על הצרה כי מי שהוא בצרה העולם חשוך בעדו : (מצודת דוד)
מצודת ציון תהו. שממה : ובהו. ענין ריקות וכן והארץ היתה תהו ובהו (בראשית א) : ואל השמים. כמו ואת השמים וכן אספרה אל חוק (תהלים ב) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ראיתי את הארץ, החוזה מצייר חורבן המציאות כולו וכל הבריאה אשר יצאה לפועל בששת ימי המעשה, ומצייר תחלה חורבן השמים והארץ בכלל כפי שנסדרה בריאתם בשני ימי הבריאה הראשונים, ביום הראשון החל רוח אלהים לרחף על הארץ שהיתה תהו ובהו ומכוסה במים, ועתה ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו כבראשונה, ואח''כ ויאמר אלהים יהי אור, ועתה ראיתי את השמים ואין אורם, ואח''כ ביום השני והשלישי החל בהויית היבשה ע''י שנפרדו המים וע''י שנתהוו אז הרים וגבעות על פני המים, כמ''ש יעלו הרים ירדו בקעות אל מקום זה יסדת להם כמו שבארתי בפי' מ''ב, ועתה.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ואל השמים. פעל ראה נקשר תמיד עם מלת את, ופה ר''ל שלא ראה השמים עצמם מפני החשך רק ראה אליהם אל הרום :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י התקלקלו. נתקו ונזרקו ממקומן ועם קלקל בחצים (יחזקאל כא) חברו מנחם : (רש"י)
מצודת דוד והנה רועשים. הוא משל על אבדון השרים והגבורים : (מצודת דוד)
מצודת ציון רעשים. מלשון רעש ותנועה חזקה : התקלקלו. ענין השחתה ובדרז''ל וכל המקלקלין פטורין (שבת קו) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ראיתי ההרים והנה רועשים, כאילו ישובו המים לכסות הארץ שתשוב כמישור ובקעה כבראשונה. עתה החל לסדר החורבן שהתהווה על פני הארץ מהנמצאים אשר עליה שנבראו מיום ג' ואילך, דומם וצומח וחי ומדבר, אולם בזה תפס הסדר כפי התכלית, אחר שהאדם הוא תכלית הנמצאים האלה, וכל אשר על פני האדמה צומח וחי וכל הדומם המלאכתי כמו בנין הבתים וכדומה הכל למענו ובעבורו, לכן החל החורבן מן האדם שהוא התכלית וישוב לאחור מן מעשה יום הששי עד מעשה יום ג', וע''ז סדר.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות התקלקלו. מענין קלקל בחצים (יחזקאל כ''א), שמשליך החצים הנה והנה מבלי יריה למטרה, ומבואר (ישעיה ב' ב') שהגבעות קטנות מן ההרים, והם הושלכו הנה והנה :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד אין האדם. אין מי מבני האדם שהיו בה כי כולם גלו : נדדו. הלכו להם מן הארץ לגודל השממון : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ראיתי והנה אין האדם, הוא כליון מין המדבר, וכל עוף השמים נדדו כליון מין החי אשר ביבשה שהמין הראשון השפל ממנו במדרגה והרחוק יותר מן האדם הוא עוף השמים שנברא בחמישי, (כמו שבארתי בפי' בראשית ובתהלות קאפיטל ח') עתה מבאר כליון הצומח :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י והנה הכרמל. ארץ הנטוע כל טוב ככרמל נהיה מדבר מדרש אגדה ראיתי ההרים אלו האבות וכל הגבעות אלו אמהות כלומר זכותן תמה, אין האדם, זכות משה שנאמר בו עניו מכל האדם (במדבר יב) והנה הכרמל אליהו : (רש"י)
מצודת דוד הכרמל המדבר. מקום הכרמל נתהפך להיות מדבר : וכל עריו. כל ערי הכרמל נתצו ונהרסו מפני ה' וחוזר ומפרש מפני חרון אפו ולא במקרה תהיה כל זאת : (מצודת דוד)
מצודת ציון הכרמל. כן נקרא מקום שדות וכרמים וכן ונוער בשן וכרמל (ישעיה לג) : נצתו. מלשון נתיצה והריסה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ראיתי והנה הכרמל שב כמדבר, כי נעדר כל צומח וכל ירק עשב. עתה מבאר כליון הדומם אשר נשתנה במלאכה ע''י האדם, וכל עריו נתצו שהערים בנוים ע''י מלאכה מן הדומם. וכל חורבן הכללי הזה היה מפני ה' לא טבעי רק השגחיי בפקודת ה', והסבה לזה הוא מפני חרון אפו :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י וכלה לא אעשה. ביושביה כי אותיר פליטים שילכו בגולה : (רש"י)
מצודת דוד וכלה. אבל לא אעשה כלה ביושביה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין כי, ובכל זאת אמר ה' כי רק שממה תהיה הארץ וכלה לא אעשה כי יכלה חמתו על העצים והאבנים ועל שוממות הארץ, וליושביה ישאיר פליטה, שהגם שראיתי במראה כי נחרב הכל, בכל זה אמר ה' שישאיר שארית :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י תאבל. תחרב. זמותי. ל' מחשבה : על כי דברתי. הפורענות הזה ואקיימנה : ולא אשוב. ולא אנחם לחשוב מחשבות טובות עליהם : (רש"י)
מצודת דוד על זאת. על הדבר האמור למטה תאבל הארץ וחשכו השמים אשר ממעל : על כי וכו'. ר''ל בעבור זה תאבל הארץ וכו' על אשר דברתי מחשבתי לעשות הארץ שממה ולא נחמתי על הדבר ההוא ולא אשוב ממנה וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)
מצודת ציון תאבל. ענין השחתה כמו אבל אומללה ארץ (שם) : וקדרו. ענין חשך ושחרות וכן שמש וירח קדרו (יואל ב) : זמותי. ענין מחשבה כמו זממו אל תפק (תהלים קמ) : נחמתי. ענין הפוך מחשבה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין על, אך על זאת תאבל הארץ, על כי דברתי זמתי ולא נחמתי, ר''ל כי יש הבדל בין יעידת הטוב ובין יעידת הרע, כי הטוב המיועד מאת ה', הוא נרצה אצלו מצד עצמו מצד שרוצה להטיב, אבל הרע הנגזר מאתו לא יֵרָצה אצלו מצד עצמו כי אינו חפץ במות המת, רק כדי להשיג על ידו דבר אחר נרצה אצלו שהוא שע''י העונש ישובו העם בתשובה, ולכן עת ידבר ה' ויודיע את הטוב שיביא אז פיו ומחשבתו שוים, אבל עת ידבר את הרע שיביא אז אמירתו בלתי שוה עם מחשבתו, כי בפיו יאמר שיביא הרע, ובמחשבתו חושב שלא יביאנו, ר''ל שחושב שרוצה שעל ידי זה ישובו העם מדרכם ולא יביא את הרע, וע''כ תמצא (לקמן י''ח) שאמר רגע אדבר לנתוש ולנתוץ ושב הגוי ההוא וגו' ונחמתי על הרעה אשר חשבתי לעשות לו, ורגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע ועשה הרע בעיני וגו' ונחמתי על הטובה אשר אמרתי להטיב אותו. שתפס בהרע מחשבה ובהטוב אמירה, כי מן הטוב יתנחם רק ממה שאמר לא ממה שחשב, כי במחשבתו עדיין רוצה להביא הטוב אם לא יהיה סבה מעכבת אותו שהיא רעת העם, אבל מן הרע יתנחם רק מן המחשבה. לא מן האמירה, כי האמירה היתה בהחלט, ולא יצדק שיתנחם, כי לא אדם הוא להנחם רק יתנחם מן המחשבה, כי המחשבה היתה תיכף בתנאי הזה שלא ירצה להרע להם רק רוצה שייטיבו מעשיהם, לפ''ז כל מחשבה שיחשוב ה' להביא הרע קשור עמה החרטה וההתנחמות שהוא שחושב תיכף שיתחרט על הרע אם ייטיבו מעשיהם, כי הרע הנחשב הוא תנאי לא החלטי, כי אם היה החלטי לא היה מועיל תשובה לשנות את הגזירה. עפ''ז אומר כי יעידת הרע שיעד עתה, שהוא חורבן הארץ, נבדל מיתר הגזירות, כי בו גזר הדין בהחלט בלי התנחמות, באופן שלא ישוב מן הגזרה הזאת אף אם ייטיבו מעשיהם, כי בעת דבר את מחשבתו והודיעה אל הנביא לא נחמתי לא היה קשור חרטה עם המחשבה, וז''ש על כן דברתי זמתי ולא נחמתי. ולכן ולא אשוב ממנה א''א עוד שאשוב מן הגזירה (וזה יומתק בדברי חז''ל שחורבן הארץ גרם שלא יכלה חמתו בישראל עצמו כי שפך חמתו על העצים והאבנים, כמ''ש שממה תהיה כל הארץ ועי''כ וכלה לא אעשה, וא''כ גזירה זו מצד עקרה ותכליתה לא רעה היא רק טובה לכלות חמתו בארץ ובעצים ובאבנים לא בעמו), וע''כ דברה וחשבה בלי התנחמות וע''כ לא ישוב ממנה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות תאבל הארץ. נגד מ''ש ראיתי הארץ והנה תהו ובהו : וקדרו השמים. נגד מ''ש ואל השמים ואין אורם : זמתי. שרשו זמם, ועקרו על המעמיק מחשבות, ואם הוא על חברו, הוא תמיד להרע לו ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י ורומה. כמו רמה בים (שמות ט) : באו בעבים. ביערות עבים מקום סיבוך קוצים להטמן : ובכפים עלו. סלע מתורגם בכיפיא : (רש"י)
מצודת דוד מקול פרש. מקול קבוצת הפרשים והמורים חצים בקשת יברחו כל אנשי העיר : באו בעבים. יבואו להסתתר ביערים העבים והמסובכים באילנות : ובכפים עלו. יעלו בין הסלעים להסתתר שמה : עזובה. מיושבים ולתוספת ביאור אמר ואין יושב בהן איש : (מצודת דוד)
מצודת ציון פרש. כן יקרא רוכב הסוס הרגיל בזה : ורומה. ענין השלכה וכן ונושקי רומי קשת (שם עח) : בעבים. מלשון עב ור''ל ביערים עבים ומסובכים : ובכפים. תרגום של סלע היא כיפא וכן חורי עפר וכפים (איוב ל) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין מקול, אחר שחרבו כל הערים סביבות ירושלים וגם ירושלים ובנותיה נסו מפני האויב עוד שגבו את עצמם במצודת ציון, בוטחים בלתי בורחים, עפ''ז מצייר את ציון בתוך הערים החרבות, כעיר שאנשיה רכי לבב ובשמעם קול פרש ורומה קשת אחד ברחו כולם, רק זונה אחת מבטחונה על יפיה נשארה בעיר בחשבה כי האויב הבא יחמוד יפיה ויחמול עליה. אומר הלא מקול פרש ורומה קשת, הגם שהוא פרש אחד, והגם שלא ראוהו רק שמעו קולו, זה לבדו מספיק שברחה כל העיר, ולא שברחו על פני השדה רק באו בעבים ביערות העבים המכוסים באילנות, ומשם עלו בכפים שהם סלעים הגבוהים, ולא שישבו שם לפי שעה כי כל העיר עזובה לגמרי באין איש, וא''כ אשאלך.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות פרש. לדעת המפרשים הוא שם המין ר''ל פרשים. וכן כל העיר, כל הערים, ולפירושי הוא כפשוטו פרש אחד, וכן כל העיר ירושלים : בעבים יערות עבים כמו צלעות הבית והעובים : כפים. סלעים גבוהים וכפופים. וחברו חורי עפר וכיפים (איוב ל') ומשתתף עם כפף :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י כי תלבשי שני. להתנאות ולמצוא רחמים לפני השודד : תקרעי בפוך. לשון קריעה שהפוך נראה כמרחיב קרע העין כך שמעתי וגם מנחם לא חלק במחברת קרע : פוך. ל' כחול : עוגבים. המשחקים עם הנשים בצדי מיני ניאוף כמו ותעגבה על פלגשיהם (יחזקאל כג) : נפשך יבקשו. מבקשים להרגך : (רש"י)
מצודת דוד ואת שדוד. אתה יהודה שסופך להיות עשוק ביד האומות : מה תעשי וכו'. ר''ל מה תועיל אשר תלבשי מלבושי תולעת שני אשר תקשטי עצמך בעדי זהב אשר תתמידי לצבוע עיניך בצבע הפוך להיות נראית יפה להלהיב לבות הנואפים : לשוא תתיפי. על חנם עשית עצמך יפה ומהודרת כי החושקים מאסו בך מעתה ומבקשים לקחת נפשך ממך והוא ענין משל לומר מה תתרצי אל העובדי כוכבים בשוחד הנה כל זה לא יועיל לך כי נהפכו לך לאויבים : (מצודת דוד)
מצודת ציון שדוד. עשוק : שני. תולעת שני והוא מין צבע אדומה : תעדי. מלשון עדי וקשוט : תקרעי. מרוב ההתמדה לכחול העינים נראה כאלו קורעת פתיחת בית העין : בפוך. הוא הכחל שצובעין בו העינים וכן ותשם בפוך עיניה (מ''ב ט). לשוא. לחנם : תתיפי. מל' יפה : עוגבים. חושקים ואוהבי הניאוף כמו ותעגב על מאהביה (יחזקאל כג) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין את שדוד את האשה השדודה שכבר שדדו כל אשר היה לך ולא נשאר לך רק מלבוש שני ותכשיט ועדי זהב, מה תעשי כי תלבשי שני ותעדי עדי זהב אשר ודאי יקחוהו השודדים, ומה שתקרעי בפוך עיניך בחשבך שתמצאי חן בעיניהם, אני אומר לשוא תתיפי כי בך מאסו העוגבים מה שיבקשו אותך לא את יפיך יבקשו, לא לאהבה רק את נפשך יבקשו להרגך :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד כי קול. שמעתי קול כקול מצודת דוד חולה : צרה. צעקת צרה שמעתי כאשה שמבכרת שחבליה חזקים : קול בת ציון. והוא הקול של עדת ציון אשר תרבה אמרים כדרך המקונן : תפרש כפיה. משברת כפיה זה בזה כדרך המצטער : אוי נא לי. צועקת מר ואומרת אוי עתה לי כי נפשי עיפה בעבור ההורגים אותנו : (מצודת דוד)
מצודת ציון כמבכירה. יולדת בכור : תתיפח. ענין אמירה ודבור כמו ויפח חמס (תהלים כז) : תפרש. מלשון פרוסה ושבירה כמו פרשה ציון בידיה (איכה א) : נא. עתה. עיפה. ענין יגיעה : להרגים. בא הלמ''ד ובמקום בעבור וכן פתח פיך לאלם (משלי לא) ור''ל בעבור האלה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כי, עתה יגיד הנמשל כי בת ציון שהיא נשארה אחר שברחו כל הערים בחשבה כי האויב יחמול על תפארת ציון והדרה ולא ישחיתנה, שגו בזה, כי בעת נבקעה חומת העיר (לקמן נ''א) שזה דומה לאשה היולדת המוציאה מבטנה העצמים אשר בבטן המלאה. אז שמענו קול כחולה, והיה עת צרה כאשה המבכירה ללדת, כי ציון לא נכבשה עד עתה, והיתה דומה בזה כמקשה לילד שיצאו מתוכה דמים רבים, כן שמענו קול בת ציון תתיפח ותאמר אוי נא לי כי עיפה נפשי להורגים, כי אז בא לשם נבוזראדן רב טבחים לטבוח טבח רב :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד שוטטו. לכו בחוצות ירושלים אנה ואנה וראו עתה בהם ותנו לב לדעת מעשה האנשים ובקשו ברחובותיה אם תמצאו שם איש ישר אם יש מי עושה משפט ומבקש אמונה : ואסלח לה. אם תמצאו אף איש יחידי כזה אז אסלח לכל העיר : (מצודת דוד)
מצודת ציון שוטטו. ענין ההליכה אנה אנה וכן משוט בארץ (איוב א) : בחוצות. בשוקים וכן וחוצות תשים לך בדמשק (מלכים א כ) : ברחובותיה. מלשון רחוב : איש. ר''ל גדול ובעל מעשים טובים וכן הלא איש אתה (ש''א כו) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין שוטטו, דברי השם, אומר אל תתמהו כי הבאתי על ירושלים הרעה הזאת, כי הנה שוטטו בחוצות ירושלים, החוץ הוא אצל הבתים והרחוב הוא מקום השוק שבו יתאספו כל העם, ובזה מוסיף כי לא לבד בחוצות כי גם בקשו ברחובותיה מקמות האסיפה, אם תמצאו איש אם יש עשה משפט, ר''ל שהחוצות והרחובות שהם מלאים אנשים תמיד, בעת שיש שם מי שעושה משפט או מבקש אמונה ראו נא אם תמצאו אז אף איש אחד בחוץ או ברחוב? כי אם יראו שיוצא אחד מן השופטים לעשות משפט או אחד מן הנביאים המבקש אמונה אז יסתתרו כולם בבתיהם, ולא נמצא איש. ושיעור הכתוב אם תמצאו איש בעת שיש עושה משפט אז אסלח לה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות בחוצות, ברחובותיה. החוץ הוא אחורי הבתים, ורחוב הוא מקום השוק רחב ששם הרבים מתאספים, כמ''ש ישעיה (ט''ו ג') : וראו ודעו. הסדר תמיד ודעו וראו שהראיה מוסיף על הידיעה (ש''א י''ב י''ז, י''ד מ', כ''ד י''א, כ''ה י''ז. ש''ב כ''ד י''ג, מ''א כ' ז' וכ''ב, מ''ב ה' ז'. ירמיה ב' י''ט) ופה הכונה בהפך ראו ועכ''פ ודעו עפ''י הודעת אחרים. ומוסיף ובקשו, ובשמואל א' (כ''ג) ודעו וראו את מקומו וכו' וראו ודעו מכל המחבאים, שתחלה צוה שלא די הודעת אחרים רק יראו בעיניהם, ואז מן הראיה ידעו עפ''י השכל מכל המחבאים וכו' : משפט, אמונה. משפט בין אדם לחברו. ואמונה בין אדם למקום, בכ''מ, כמ''ש בישעיה (א' כ''א) :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד ואם חי ה'. ואם יאמרו בשבועתם חי ה' לא הוא בעבור שהם מאמינים בו אבל באמת כשרוצים להשבע בשקר נשבעין בה' : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ואם חי ה' יאמרו, והגם שתשמעו לפעמים שבדברי ריבות שבין אדם לחבירו מטילים עליהם שבועה והם נשבעים אז בה', שאז ידמה לך שיש ביניהם משפט וגם אמונה, כי מה שנשבעים להכחיש שכנגדם היא כמשפט התורה, ''שבועת ה' תהיה בין שניהם'', והשבועה עצמה בשם ה' יעיד שמאמינים בה' ונשבעים בשמו הגדול, מזה אל תקח ראיה, כי זה האות להפך כי לכן לשקר ישבעו, וזה האות שאין משפט כי יעשוק חברו על ידי שבועת שקר, ואין אמונה אחר שיבטא בשפתים שאמתת הדבר שהוא מקיים הוא אמת כמציאות ה' ובהיות הדבר שקר הוא העד שמכחיש מציאות ה' :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י ה' עיניך. הלא הם בעלי אמונה להטיב ולמה בגדו אלה בך ואין מבקשין אמונה : הכיתה אותם. ולא נעשו חולים על המכה לשום על לבם לשוב מרעתם : קחת. כמו לקחת : (רש"י)
מצודת דוד עיניך הלא לאמונה. הוא מאמר הנביא אל מול ה' לומר הנה השגחתך בהם הלא היא על דבר המתקיים ולא על דבר בטל שאין בו תועלת : הכיתה אותם. בהשגחתך הכית אותם למען יווסרו לטוב להם : ולא חלו. לא נעשו חולים מן ההכאה ר''ל לא הרגישו שבא עליהם לעורר לבם לתשובה : כליתם. הבאתם קרוב אל הכליון ועכ''ז ממאנים לקחת מוסר : חזקו פניהם מסלע. הקשו פניהם יותר מן הסלע ר''ל לא נכנעו אבל העיזו פניהם וממאנים לשוב : (מצודת דוד)
מצודת ציון עיניך. ר''ל השגחתך : לאמונה. ענין דבר המתקיים וכן יתד במקום נאמן (ישעיה כב) : חלו. מלשון חולי : כליתם. מלשון כליון : מאנו. מלשון מיאון : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ה', אלה דברי הנביא, (ומפה עד פסוק ז' הוא מאמר מוסגר) הנביא השיב אל ה', הלא מה שאתה מעניש אותם ושולח אותי אליהם עיקר תכליתך הוא שישובו בתשובה. ועיקר הקוטב היא האמונה שאם אין מאמינים שאתה המעניש ואתה השולח העונש והשליחות הוא בחנם, וז''ש עיניך הלא הם רק לאמונה רק היא התכלית שאליה תשקפנה עיניך. וא''כ ראוי שתבחר באמצעיים להשיג התכלית הזה, כי העונש והתוכחה לא יפעלו מאומה, כי הלא תחלה הכיתה אותם כאשר ייסר איש בנו ולא חלו ולא הרגישו, ואח''ז כליתם בכליון עד שחלו והרגישו, ובכ''ז מאנו קחת מסר (ודומה כמליצה זו בישעיה (מ''ב כ''ה) ותלהטהו מסביב ולא ידע ותבער בו ולא ישים על לב), גם דברי הנביאים אין מועילים, כי חזקו פניהם מסלע נגדם ומאנו לשוב, אבל בכל זה(מלבי"ם באור הענין)
רש"י ואני אמרתי. הנביא אומר כך אך דלים הם מחכמ' אלו שאני מדבר עמהם : נואלו. לשון אויל כתרגומו איטפשו : (רש"י)
מצודת דוד ואני אמרתי. כשהוכחתים ולא קבלו מוסר אמרתי בתחילה אין תבונה בהם ואך דלים המה מחכמה : נואלו. נשתטו בדעתם כי לא ידעו דרך ה' וכו' שמביא פורענות לגלות אוזן למוסר : (מצודת דוד)
מצודת ציון נואלו. ענין סכלות וטפשות כמו נואלו שרי צוען (שם יח) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ואני אמרתי שזה לא בא מצד המרד בזדון רק מצד חסרון ידיעה כי דלים המה ונואלו, כי לא ידעו דרך ה' ר''ל כי לשיכירו שהעונש בא בעבור המרי, וצריך א. שיכירו שחטאו, אבל הם לא ידעו דרך ה' אין יודעים כלל מה היא מצוה ומה היא עבירה, ב. שיכירו שהעונש אינו מקרי רק השגחיי לעומת החטא והם אינם יודעים משפט אלהיהם אין מבינים להבחין שהעונש השגחיי, (וזה מקביל נגד אך דלים הם נואלו. שמצד שנואלו אינם יודעים דרך ה', ומצד שדלים הם אין מכירים משפט אלהיהם כי חושבים שדלותם ועניים הסבה להם את כל הרעה), וא''כ אחר שזה בא מצד חסרון ידיעה לא תפעל אצלם לא בעונש ולא בתוכחה, ולכן אמרתי.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות דרך ה' משפט אלהיהם, כבר כללתי שכל מקום שמזכיר שם הויה ידבר על ההנהגה הכללית, וכ''מ שמזכיר שם אלהים בכינוי אל ישראל מדבר מן ההשגחה הפרטית המיוחדת לישראל, וע''כ על דרך ה' הכללי אמר דרך ה', ועל משפטיו שהם מצד השגחתו המיוחדת לישראל כמ''ש רק אתכם ידעתי וכו' ע''כ אפקד עליכם וכו' אמר אלהיהם :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י אלכה לי אל הגדולים. הם ישמעו אך לא הועלתי וגם המה יחדו שברו עולו של הקב''ה מעליהם : (רש"י)
מצודת דוד אל הגדולים. בדבר החכמה : ואדברה אותם. אדבר עמהם דברי תוכחתי : כי המה ידעו וכו'. שהפורעניות בא לגלות אוזן למוסר : המה יחדיו. הדלים עם הגדולים : שברו עול. ר''ל אינם רוצים להיות נכנעים למקום : נתקו. העתיקו מעליהם מוסרי העול והוא כפל ענין במ''ש : (מצודת דוד)
מצודת ציון אותם. עמהם : עול. הוא ההושם על צואר בהמה החורשת : נתקו. ענין העתק והסרה : מוסרות. קשורי רצועות העול : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אלכה לי אל הגדולים כי הם יודעים שני אלה הדברים שהם דרך ה' ומשפט אלהיהם ויודעים שהעונש הוא השגחיי לעומת החטא. אבל פה נודע לי כי מרים הוא במרד ובמעל יודעים רבונם ומתכוונים למרוד בו, כי אך המה הגדולים האלה שברו עול בזדון. וזה מקביל נגד דרך ה' ומשפט אלהיהם כי התורה והמצוה שהוא דרך ה' מדמה שהוא כעול על צוארם ושברו אותו ופרקו עולו מעליהם. והיסורים והעונשים שהוא משפט אלהיהם מדמה כמוסרות שבהם ועל ידם רצה לאסרם במוסרות הברית נתקו אותם ולא שמו על לב למוסר ה' וענשיו :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י אריה. מלכות בבל : זאב. מלכות מדי : נמר. מלכות אשור. זאב ערבות. לשון ערבה ושוחה זאב המדבר : שוקד. ממהר ומנחם חברו עם ל' שמירה כמו לשקוד על דלתותי (משלי ח) י''ת לשון אריבה : (רש"י)
מצודת דוד על כן. בעבור שאינם רוצים להיות נכנעים למקום לכן מסרם ביד האומות : הכם אריה מיער. זה משל על האומות : זאב ערבות. זאב היושב במדבר יעשוק נפשותם : שוקד. ימהר לבוא על עריהם להשחיתם : כל היוצא מהנה. מן העיירות ההנה : יטרוף. ע''י אחד מהחיות ההם : עצמו. חזקו בדבר המרידה : (מצודת דוד)
מצודת ציון ערבות. ענינו כמו מדבר וכן במדבר בערבה (דברים א) : ישדדם. ענין עושק הגוף : נמר. שם חיה מה : שוקד. ענין מהירות כמו כי שוקד אני (לעיל א) : עצמו. ענין חוזק : משובותיהם. ענין מרד וסרוב : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין על כן אחר שחטאם הוא מצד המרד לא מצד הסכלות, הכם אריה ואחר כך זאב ערבות (הוא היענע) שיוצא על טרפו בערב ודרכו לאכול את הנבלות, ישודדו את אשר הכה האריה, והנמר שדרכו לשקוד אצל הערים לארוב על האנשים שקד על עריהם, והנמשל על שלש פעמים שבא נבוכדנצר עם מחנהו והחריב אותם, וזה בא על כי רבו פשעיהם בכמות ועצמו באיכות כי אינם מצד התאוה רק מצד המרד שעז''א משבותיהם :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות זאב ערבות. מענין ערבה ומדבר, או מענין ערב שהזאבים יפולו בעיר בלילה, ישדדם, מבנין פועל הכבד הדומה למרובע מן ישודד מצבותם (בן מלך). רבו פשעיהם, עצמו משובותיהם. הפשעים הם המרדים במעשה אמר רבו בכמות. השובבות הוא ענין נפשיי, שרוחו שובב (כנ''ל ב' י''ט, ג' ו') אמר עצמו באיכות :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י אי לזאת. אסלח לך. בתמיה שמא לזאת אסלח לך ומנחם פירש אי כמו אין אשר בניך עזבוני ואשביע אותם כל טוב : יתגודדו. יתקבצו גדודים : (רש"י)
מצודת דוד אי לזאת אנה הזכות אשר לזאת אסלח לך הלא בניך עזבוני : בלא אלהים. העכו''ם שאין בו ממש בו האמינו ונשבעו בו : ואשביע. אני השבעתי אותם בכל טוב ומרוב טובה ותאות הלב פנו אל הזנות : ובית זונה. לבית זונה הלכו גדודים יחד ולא יתבוששו אלה מאלה : (מצודת דוד)
מצודת ציון אי. ענינו כמו אנה וכן אי הבל אחיך (בראשית ד) : ובית. כמו ולבית : יתגודדו. מלשון גדוד ומחנה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אי לזאת, עתה שב אל דברי ה' שאומר שוטטו בחוצות ירושלים אם תמצאו איש אם יש עושה משפט ואסלח לה, אומר אבל אם לא נמצא בכם משפט ואמונה שבעבורם אסלח לכם וא''כ איה דבר אחר אמצא תמורתו אשר עבורו אסלח לך, הכי בעבור זה שבניך עזבוני אסלח לך, והשבועה שלהם היה בע''א שהמה לא אלהים. ותחת שאני השבעתי אותם בכל טוב נאפו, ולא לבד יחידים ובהצנע רק בית זונה יתגודדו גדודים רבים ובפרהסיא, ולא לבד שנאפו למלא תאותם, כי גם אחר אשר,(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות אי. כמו אי הבל אחיך, איה הזכות :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י סוסים מיוזנים משכים היו. בכל בקר היו משכים לאור בקר בהשכמה : יצהלו. ל' זה נופל על הסוסים מקול מצהלות אביריו (לקמן ח) לשון צהלה אנוויישמינ''ט בלעז : (רש"י)
מצודת דוד סוסים מיוזנים. הם היו כמו הסוסים שנתנו להם מזון הרבה בלילה והמה שבעים לתאותם שכאשר ישכימו בבוקר יצאו ויצהלו וכן המה ימלאו תאותם וינאפו עם אשת ריעיהם כל הלילה וכאשר ישכימו בבקר יצהלו איש אל אשת רעהו מרוב שמחה והשגת תאות הלב : (מצודת דוד)
מצודת ציון סוסים. כסוסים : מיוזנים. מלשון מזון : משכים. מלשון השכמה : יצהלו. ענין הרמת קול גדול וכן צהלו מים (ישעיה כד) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין סוסים מיוזנים משכים היו שאחר שנאפו בלילה והיו דומים בבקר השכם כסוסים מיוזנים ושבעים מתאותם, בכ''ז לא הניחו מעשיהם רק איש אל אשת רעהו יצהלו, וא''כ הכי בעבור זה אסלח לך, הרי.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות מיוזנים משכים, מענין זיון (כי נחי פ''י ונחי ע''ו משתתפים), בהשכמה הם מיוזנים בקישוי אבר, י''מ מענין מזון. וי''מ משכים כמו מאשכים מן מרוח אשך, מיוזנים בביצי ההולדה המרבים התאוה, ויצהלו בא על קול הסוס :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד העל אלה. וכי על מעשים כאלה לא ישגיח להפרע מהם בתמיה : אשר כזה. אשר עושה כדבר הזה : (מצודת דוד)
מצודת ציון אפקוד. ענין השגחה וכן ופקיד גפן זאת (תהלים פ) : תתנקם. מל' נקמה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין העל אלה ר''ל הלא ראוי שאפקוד עליך בין מצד המעשים עצמם שעז''א העל אלה לא אפקד, בין מצד תכונת העם והשחתתם שהוא בהשקף על העושה עצמו, ועז''א אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי, ולכן אני מכריז אל האויבים(מלבי"ם באור הענין)
רש"י בשרותיה. ל' מישור ומנחם חברו ל' חומה עם אדלג שור (תהלים יח) אך לא יתכנו נטישותיה צי''ש בלעז שהם שרשי כרם להיות נחשבים עם החומות ולא עם המישור, ואני אומר שרותיה ל' שורות הכרם וי''ת בשרותיה בקירוהא ונטישותיה ברניתהא : (רש"י)
מצודת דוד עלו בשרותיה. אתם משחיתי ארץ ישראל עלו בין שורות כרמיה ושחתו אותם אבל לא תכלו את הכל ור''ל שחתו בעם ואל תאבדו את כולם : הסירו נטישותיה כי לא לה' המה. כי אינם עם ה' כי פשעו בו : (מצודת דוד)
מצודת ציון בשרותיה. מל' שורה וידוע הוא בדרז''ל וכן בין שורתם יצהירו (איוב כד) : נטישותיה. הם הענפים הגדולים המתפשטים למרחוק כמו ואת הנטישות הסיר התז (ישעיה יח) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין עלו בשרותיה, שהם שורות הכרם, ובכ''ז כלה אל תעשו רק הסירו נטישותיה שהם הענפים המתפשטים מן הכרם לחוץ שהם מכחישים את הגפנים, כי הם לוא לה' המה הגם שהכרם בעצמו הוא כרם ה' צבאות, ר''ל שיסירו את הרשעים, כמ''ש (ישעיה י''ח) ואת הנטישות הסיר התז, עיין פי' שם :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות בשרותיה. בשורות הכרם, כמו בין שורותם יצהירו (איוב כ''ד י''א). ונטישות הם ענפי הגפן המתפשטים ברוחב בין שורות הכרם (ישעיה י''ח ה') :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד כי בגוד וכו'. כי בגדו בי אלה כאלה כמו שבגד ישראל כן בגד יהודה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין כי בגוד, מפרש מדוע לא לה' המה כי בגדו כמה בגידות, והנה יחשוב בגידותיהם שכוללים כל עקרי הדת, הנכללים (לפי מה שבאר העקרים) בשלשה עקרים שהם מציאות ה', תורה מן השמים, שכר ועונש, ונגד מציאות ה' אומר.(מלבי"ם באור הענין)
רש"י ויאמרו לא הוא. לא מן קדמוהי אתיא עלנא טבתא : (רש"י)
מצודת דוד כחשו בה'. כחשו בהשגחת המקום : לוא הוא. ר''ל אין הוא משגיח : ולא תבוא עלינו רעה. כי הואיל ואין משגיח אין שכר ועונש : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין כחשו בה' ויאמרו לא הוא, ונגד השכר והעונש אמרו ולא תבא עלינו רעה ר''ל אחר שאין המעניש במציאות ממילא לא תבא הרעה שיעדו הנביאים בשמו, ונגד תורה מן השמים שלא תצוייר רק במציאות הנבואה אמרו.(מלבי"ם באור הענין)
רש"י והנביאים יהיו לרוח. כתרגומו ונביי שקרא יהון ללמא כלומר הנבואה שניבאים לנו נביאי שקר בשמו של הקב''ה דבריהם יהפכו להבל והדבור של קדושה שהם אומרים לנו בשם הקב''ה אינן בהם : כה יעשה להם. הנביא אומר לאומרים זאת כה יעשה להם כאשר אמר ה' לי ומה אמר ה' לי יען דברכם את הדבר הזה וגו' : (רש"י)
מצודת דוד והנביאים. ר''ל דברי הנביאים יהיו דומים לדברי רוח שאין בהם ממש : והדבר אין בהם. לא ה' דבר בם כי היו מכחישים דברי הנבואה : כה יעשה. היו מקללים את הנביאים לאמר להם כה יעשה ה' להם כפי הרעות אשר הם מתנבאים עלינו : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין והנביאים יהיו לרוח, ר''ל אחר שיתברר שהעונש שיעדו בשם ה' לא יבא, יתברר כי לא ברוח ה' דברו רק ברוח ודבר ה' אין בהם, ואז אחר שיתברר זה כה יעשה להם כמו שדברו אל העם, אחר שדברו שקר להפחיד את העם יקבלו עונשם מן העם :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד יען. בעון אשר דברתם הדבר הזה להכחיש ההשגחה והנבואה : הנני נותן וכו'. דברי הנבואה אשר נתתי בפיך תהיה כאש השורף והעם הזה יהיה נוח להשרף כעצים : ואכלתם. דבר הנבואה תשרוף אותם ר''ל דבר הנבואה תבוא עליהם : (מצודת דוד)
מצודת ציון ואכלתם. ותשרפם וכן ואש מפיו תאכל (תהלים יח) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין לכן, דברי הנביא שבאו להאיר אל העם ההולכים בחשך יתהפכו לאש, והם יהיו כעצים המוכנים להדלק מן האש, ר''ל שהעונש יבא תיכף עם דבר הנביא כמו שהאש מדליקה העצים תיכף בנגעה בם, אחר שכופרים ובלתי מאמינים אין להם תקנה :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י איתן. תקיף : גוי מעולם הוא. מימי קדם התחיל למרוד בי בדור הפלגה בארץ שנער : (רש"י)
מצודת דוד הנני וכו בית ישראל. ר''ל אתם בית ישראל הנני מביא עליכם וכו' : גוי איתן הוא. גוי חזק : גוי מעולם הוא. ר''ל מזמן רב הוא מבצריך אשר אתה בוטח בהנה להשגב בהן מפני האויב : בחרב. ר''ל בעת יבוא עליך בחרב מלחמה : (מצודת דוד)
מצודת ציון איתן. ענין חוזק כמו איתן מושבך (במדבר כד) : תשמע. ענין הבנה כמו כי שומע יוסף (בראשית מב) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הנני מביא עליכם גוי ממרחק, כי השכן אל הארץ לא ישחיתנה רק יאחדנה עם גבול מלכותו לא כן אם הצר הוא ממרחק שמחריב הכל, ומגלה לגולה, ואל תאמרו כי תעמדו נגדו כי הוא גוי איתן וחזק, ואל תאמרו כי לא יארכו ימיו ותגאלו בקרוב מידו, כי גוי מעולם הוא שמתמיד בממשלתו מעולם מימים רבים, ואל תחשבו כי תמצאו חן בעיניו ע''י חכמתכם ובינתכם כי לא תדע לשונו :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות לא תדע לשונו ולא תשמע מה ידבר. כמו בלעגי שפה ובלשון אחרת ידבר אל העם הזה (ישעיה כ''ח), לא תדע לשונו הוא לשון אחרת, ולא תשמע מה ידבר, הוא לעגי שפה, שהמבטא שלו משונה עד שגם היודע הלשון לא יבין דבריו :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת ציון אשפתו. הוא נרתק החצים כמו עליו תרנה אשפה (איוב טו) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אשפתו, החץ ממית מרחוק והגבור הורג בחרב מקרוב, והוא רובה קשת וקולע אל השערה עד שאשפתו עת יפתח הוא כקבר שלא יחטיא מבלי להביא חללים אל קברו. וגם בקרב אליהם ללחום מקרוב כלם גבורים :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י ירושש ערי מבצריך וגו'. הרי זה מקרא מסורס ירושש בחרב את ערי מבצריך אשר אתה בוטח בהנה : ירושש. ימסכן : בחרב. על ידי גייסות וכן הוא אומר וחרב לא תעבור בארצכם (ויקרא כו) : (רש"י)
מצודת ציון לחמך. כל המאכל קרוי בל' לחם כמו ונחש עפר לחמו (ישעיה סה) : ירושש. מל' רש ועני : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ואכל, ונגד שאמרתם חרב ורעב לא נראה, יבואו עליכם שני אלה, כי האויב הזה יאכל תחלה קצירך ולחמך אשר היה מיועד למאכל בניך ובנותיך, ואח''כ יאכל גם צאנך ובקרך, שאתה לא היית אוכל אותם, ואח''כ יאכל גם גפנך ותאנתך, ר''ל לא לבד פרי גפנך רק גפנך בעצמו שישחית הכל, עד שתסבלו חרפת רעב, וערי מבצריך ירושש בחרב :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד וגם בימים ההמה. שיבוא עליך צרות מרובות מ''מ לא אכלה הכל כי ישאר ממך שארית ללכת גולה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין וגם, הבטחה זו שלא יעשה עמהם כלה הזכיר פה ג''פ, שתחלה בעת הזכיר חורבן הארץ (ד' כ''ו) אמר שממה תהיה כל הארץ וכלה לא אעשה. ואח''כ בהזכירו ההרג שיעשו בעם ה' (למעלה י') אמר עלו בשרותיה ושחתו וכלה אל תעשו, ופה שהזכיר בזת ממונם ורכושם, שזה יהיה אחרי הגלות שיחזיקו בם שוביהם לעבדים עם כל קניניהם, הבטיח כי גם זה מצד שלא יעשה עמם כלה, כי האויב יחזיק אותם כצאן לגוזזים ויתרפס ברצי כסף וכלה לא יעשה בם :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד כי תאמרו. אתם ההולכים גולה : תחת מה. בעבור מה עשה וכו' את כל אלה להיות מקצתם נהרגים ומקצתם גולים : ואמרת. אתה ירמיה תאמר להם שבא מדה במדה כפי אשר עזבתם את ה' ועבדתם אלהי נכר בארצכם כן תהיו נעזבים מה' ותלכו בגולה לארץ אחרת ותעבדו גויי הארץ ההיא : (מצודת דוד)
מצודת ציון תחת. במקום : זרים. נכרים : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין והיה בעת תהיו בגולה וכבר תפקחו עיניכם ותאמינו בה' ובעונשיו, תשאלו לדעת איך היה העונש הזה של הגלות והעבדות מדה כנגד מדה, ולאיזה חטא יתיחס העונש הזה, כי ע''ז מורה מלת תחת, ואז תאמרו כי זה במדה מכוונת כמו שבארצכם שהיא נתונה תחת השגחת ה' עזבתם אותו וקבלתם עליכם עבדות של אלהי נכר, וכן בארץ לא לכם תעבדו זרים, כי כן אהבתם לעבוד זרים :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות תחת מה. מלת תחת הנרדף עם מלת יען מורה שהיו התשלומין מדה כנגד מדה, עין תחת עין, זאת להם תחת גאונם, תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד הגידו זאת. את האמור למטה : והשמיעוה. את הדבר הזאת : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור המלות הגידו בבית יעקב והשמיעוה ביהודה. ההגדה הוא המגיד דבר חדש, וההשמעה הוא הפרסום (כנ''ל ד' ה'), ובית יעקב הם ההמון מעשרת השבטים, שאין יודעים זאת, להם יגידו, ובית יהודה, שהם יודעים זאת, ישמיע ויפרסם ברבים :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד עם סכל. עם טפש ואין להם לב משכיל : ולא יראו. מפלאות המקום : ולא ישמעו. פלאי מעשיו : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין שמעו זאת עם סכל האדם ישיג את ה' בשלשה דרכים, א. על ידי מופתי התבונה והדעת, ועז''א עם סכל ואין לב, ב. ע''י הבחינה בחוש, עז''א עינים להם ולא יראו, ג. ע''י הקבלה, עז''א אזנים להם, כמ''ש פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין (ישעיה ו') ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע (דברים כ''ט), הלא תדעו הלא תשמעו הלא הבינותם מוסדות הארץ (ישעיה מ') שהם מושכלות מוחשות מקובלות, ור''ל כי פה יתוכח עמהם, א. מצד המושכל, האותי לא תיראו, ב. מצד המורגש אם מפני לא תחילו :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י האותי לא תיראו. הלא הים שאינו דואג מפני הפורעות ואינו מצפה לקיבול שכר ירא מפני ואינו עובר הגבול אשר שמתי סביביו : תחילו. ל' פחד : ויתגעשו. גליו. ומרומם לעבור הגבול ולא יוכלו לעבור : והמו גליו. שאון קול גדול : ולא יעברנהו. הגלים לא יעברו הגבול : (רש"י)
מצודת דוד האותי. וכי לא תיראו ממני וכי לא תרעדו מפני : גבול לים. להיות גבול לים שעד החול יבוא : חק עולם. החק הזה הוא כל ימות עולם : ולא יעברנהו. אין מי הים עוברים את הגבול : ויתגעשו. אף כי ינודו בתנועה חזקה עכ''ז לא יוכלו לעבור הגבול : והמו גליו. אף כי ירוצו גליו עד כי נשמע קול המייתם עכ''ז לא יעברו הגבול וכ''ז הוא מפחד ה' ומהדר גאונו : (מצודת דוד)
מצודת ציון תחילו. מלשון חיל ורעדה : חק. דבר קבוע : ויתגעשו. ענין נדנוד ותנועה חזקה וכן ותגעש ותרעש הארץ (תהלים יח) : יוכלו. מלשון יכולת : והמו. מלשון המייה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין האותי, ר''ל כי יש יראה טבעית ויראה בחירית, ר''ל כי יראת אלהים שתולה בטבע האדם בכח שכלו שיכנע מפני עלת העלות ויירא מפניו מצד עצמו, וחוץ מזה יוכל להתעורר אל יראה זו מצד יראת נזק שיירא מפני עונשי ה' בהכירו כי הוא המשגיח עליו להטיב או להריע לו לפי מעשיו, הראשון הוא הערת השכל, והשני הוא ההערה התוריית שדבר עליהם בחובת הלבבות שער ג', וז''ש האותי לא תיראו היא היראה השכליית שיירא אותו מצד עצמו יראת הרוממות, ועכ''פ הכי מפני לא תחילו וכי לא יאחזכם חיל ורעדה מפני, מקצפי בהשגחתי מפחד עונשי, עתה מבאר שני מיני היראות שהזכיר, ויבאר תחלה מ''ש האותי לא תיראו, ודע כי האדם מצד שכלו הוא כלליי וסוגיי, ומצד גופו וטבעו הוא פרטיי ואישיי, רצוני כי החק השכליי הנטוע באדם, לא ימצאו בו מצד שהוא איש פרטי מיוחד, רק מצד שהוא משכיל בכלל, כמו החק הנטוע בשכל האדם לירא את ה' מצד עצמו מצד שהוא עלת הנבראים, הוא כולל כל משכיל יהיה אדם או מלאך, בעל חומר או שכל מופשט מחומר, עד שהחק השכלי אינו אפשרי רק מוכרח, ולא פרטי רק כולל, כי א''א לצייר שלא ימצא בו החק הזה, שא''כ אינו שכל, לא כן חקי הגוף וטבעיו הם אפשריים משתנים לפי תכונת כל גוף מיוחד, למשל יש מתאוה יש מקנא מתגאה לפי תכונת גופו, ואפשר לו שלא יקנא ושלא יתגאה וכדומה, והנה החק השכלי הנטוע באדם יתחייב שלא יעשה אך טוב וילך ביראת ה' כל היום לא להשיג עי''ז איזה תועלת רק מצד השכל לבד, וזה החק כולל כל בעל שכל בכלל, רק האדם מצד טבע גופו שנמצא בו כמה תאוות מדות ותכונות, יסור לפעמים מן החק העליון השכלי ויטה ממנו למלאות חפץ גופו ותכונותיו, אולם משאלות הגוף הם אפשריים לא מוכרחים כי יוכל שלא יעשם, וכן הם פרטיים לא כלליים, כי לא נמצאו בו מצד סוגו רק מצד אישו, וכן הם רבים מאד וצומחות מתכונות רבות משונות אשר בגופו, כמו יש רוצה למרות ע''י הקנאה או התאוה החמה האכזריות וכדומה, וצריך שהאדם יכריח כל תאוותו ומשאלות גופו תחת החק העליון המיוחד השכלי שהוא חק כולל ומוכרח, והוא ליראה את ה', לא מצד יראת העונש שזה ג''כ תכונה גופנית פרטיית אפשריית, רק בצד שהוא עלת העלות. וע''ז הביא משל מן הים, הנה החק העליון הטבעי עוצר בעד הים בל יעבור גבולו הכללי הטבעיי המוכרח ובלתי משתנה כי הוא חק עולם אשר נטע בו ה' לצורך קיום הבריאה בכלל, ובכ''ז המים מצד עצמם וטבעם המיוחד יתגעשו לעבור את החק הזה כי יתנשאו דכים אם ע''י הרוח אם ע''י כח המושך אשר לירח אם ע''י סבות אחרות ידועות לחכמי הטבע, ובכ''ז אחר שהסבות האלה הם פרטיים אפשריים הם נכנעים תחת החק הכולל, שהוא חק עולם. וז''ש אשר שמתי חול גבול לים חק עולם, הוא החק הכולל הנצחי אשר שם ה' לים, והחק הזה לא יעברנהו בשום פעם, הגם שהים מצד פרטיו יתנשא כמה פעמים נגד החק הזה כי לפעמים יתגעשו מימיו ע''י רעש או שטף ומשיכת הירח ובכ''ז ולא יוכלו כי החק הכולל יעמוד נגד הפרטיים, והמו גליו ע''י רוח וסערה ובכל זאת ולא יעברונהו, שאף גל אחד לא יעבור את השפה, מבואר כי הטבעיים החלקיים האפשריים יבטלו נגד הטבע הכולל המוכרח, וא''כ היה ראוי שכן יהיה אצל האדם ג''כ, שהגם שטבעיו החלקיים שהם תכונות גופו יתנשאו למרות ולעבור חק השכלי, ולמרות פי עליון, ראוי שיכנעו מפני החק העליון השכלי, המחייב שייראו את ה' מצד גדולתו ורוממותו, ולבטל עבור רצונו כל תאוות הגוף, ומשאלותיו המתגעשים כגלי הים נגד רצונו אשר הוא חק התבונה הכללית, אבל לא כן היה, כי.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות האותי לא תיראו. כבר התבאר אצלי (התו''ה קדושים סי' ד') שיש הבדל בין ירא את ה' ובין ירא מה', שירא את מורה על יראת הרוממות ע''ש, והחילה מפניו, מורה יראת העונש :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד ולעם הזה. אבל לעם הזה היה לב מעוות וממרה : סרו וילכו. סרו מה' והלכו להם : (מצודת דוד)
מצודת ציון סורר. מעוות : ומורה. ענין מרי ומרד וכן בן סורר ומורה (דברים כא) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ולעם הזה היה לב סורר ומורה, הלב מציין הכח המתעורר אשר ממנו יצאו כל התכונות והמדות אשר בנפש, והוא שורש לכל תאוות הגוף וחמדותיו בכל ענין שיהיה, והנה גם להם יש לב סורר הרוצה לסור ולמרות נגד החק התבוניי הכללי, ע''י גלי התאוות והמדות אשר יהמו ויתנשאו לסור מן החק הכללי. והיה ראוי שיהיה כמו בים שהמיית הים המסובב ע''י חלקיו הפרטים לא יוכלו לעבור נגד החק הכללי, אבל הם לא כן היו רק כי סרו וילכו, ויעברו את החק הכללי אשר הוא האדם האמתי הסוגיי :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות לב סורר. הלב יציין כח הממשלה אשר בנפש וגם הכח המתעורר אשר ינהיג כל כחות הנפש לטוב או לרע, והתבאר בפרטות בפי' ספר משלי :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י יורה ומלקוש. כתרגום בכיר ולקיש : שבועות חוקות קציר. שבעה שבועות שחקק לנו בהן שתי חוקות קציר חק העומר וחק שתי הלחם : ישמר לנו. שיהא הקציר בזמנו : (רש"י)
מצודת דוד נירא נא. ר''ל אם עד הנה לא היה פחד אלהים לנגד עינינו הנה עתה נשים על לב לירא את ה' הנותן גשם וחוזר ומפרש שנותן יורה ומלקוש. כ''א בזמן הצורך : שבועות חקות קציר. ר''ל החוק של שבועות ימי הקציר ישמר לנו שלא היה מוריד גשמים בא''י כל ימי הקציר שהוא סימן קללה וזש''ה הלא קציר חטים היום אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר (שמואל א' י''ב) : (מצודת דוד)
מצודת ציון יורה. הוא המטר היורד על הזרעים המרוה הזרעים והאדמה : ומלקוש. הוא המטר המאוחר היורד על הקשין ועל המלילות וכן ונתתי מטר וכו' יורה ומלקוש (שם יא) : שבועות. הוא מל' מלא שבוע זאת (בראשית כט) : חוקות. מלשון חק ודבר קבוע : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ולא אמרו, אחר שבאר מ''ש האותי לא תיראו, שראוי שייראו מפניו יראת הרוממות מצד הערת השכל והתבונה, אשר ראוי שיבטלו נגדו כל עניני הגוף הפרטיים האפשריים ומשתנים, יאמר עכ''פ אם מפני לא תחילו, הלא ראוי לכם לירא מפני פחד העונש ומניעת הטוב מכם, אשר יראה זו גם הלב וכחותיו הגופנים נתונים תחתיה, כי הלב עצמו אשר יעוררנו למלאות תשוקת הגויה ועניניה ראוי שיכיר כי ע''י החטא יפסיד ההצלחה הגופנית וימצא עוני ומחסור, ועז''א ולא אמרו בלבבם נירא נא את ה' אלהינו. שגם הלב והכח המתעורר הגופניי ראוי שיסכים על יראה זו מצד שהוא אלהינו המשגיח עלינו וכל צרכינו תלוים ממנו ומושגים מאתו, וזה יהיה בשני פנים, א. הצרכים אשר נשיג מאתו בבלתי אמצעי, שיתיחסו אליו כאילו הוא נותנם לנו בכל פעם ע''י השגחתו המיוחדת, כמו המטר בעתו שהוא לא טבעי רק השגחיי, וז''ש הנותן גשם יורה ומלקוש בעתו, הנותן במתנת ידו בכל פעם ע''י השגחתו, ב. הצרכים אשר נשיג ע''י הטבע הקבועה מששת ימי בראשית, כמו שבועות חקות קציר, שיהיה חום ושמש בימי הקציר ולא ירדו גשמים אז, שזה מצד טבע הזמן, וגם בזה אנו צריכים אליו שלא ישנה את הטבע הכולל ע''י רוע מעשינו רק יניח הטבע כמו שהוא, וז''ש ששבועות חקות קציר (הם שבעה שבועות מן הפסח עד העצרת שהם ימי הקציר), ישמר לנו שישמור הטבע ולא ישנה, ולפ''ז יש בידו לענוש אותנו אם ע''י פעולה בדברים טבעיים כמו חקות קציר שישנה הטבע למען יעניש, אם ע''י הנחת הפעולה ומניעת הטוב בדברים השגחיים כמו המטר, וז''ש הלא.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות נירא את ה' אלהינו. מבואר אצלנו בכ''מ ששם אלהים הבא בכינוי מורה על ההשגחה הפרטית להשכיר או להעניש : שבועות. מענין מלא שבוע זאת : ישמר. שלא ירד הגשם אז. (כמ''ש הלא קציר חטים היום אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר) שלא ירד מטר בימי הקציר :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י הטו אלה. הטו החוקות האלה מעליכם שאינם שומרים לכם ואתם כלים ברעב : (רש"י)
מצודת דוד הטו אלה. הטו מכם הידיעה וההשכלה : מנעו הטוב. היא תבונת הלב המביא טובה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין עונותיכם הטו אלה, ידוע שהעון הוא החטא הנעשה ע''י כפירה וזדון, והחטא הוא הנעשה ע''י התאוה או השגגה, ומבואר שהעון גדול מן החטא, וכן עונש העון הוא שיעניש ה' בפעולה, מה שישדד הטבע וישנהו לרעתנו, וז''ש עונותיכם הטו אלה, שע''י העונות במזיד גרמנו להטות חקות קציר, הגם שהם חקים טבעיים שינה ה' הטבע לרעתנו, וזה עונש גדול, וחטאתיכם מנעו הטוב מכם החטאים השוגגים הגם שלא הספיקו לשיפעל ה' פעולה וישנה הטבע לרעה, עכ''פ גרמו מניעת הטוב בשב ואל תעשה שהיא עצירת הגשמים שהם השגחיים, כמ''ש הנותן גשם :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות עונותיכם וחטאתיכם. הבדלם מבואר בכ''מ, שהעון מזיד או בסבת עוות השכל, והחטא שוגג או בסבת התאוה : הטו אלה. הוא בקום ועשה, מנעו הטוב הוא בשב ואל תעשה. כפי חומר החטא כן העונש :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י ישור. יארוב וכן למען שוררי (תהלים ה) ל' אשורנו ולא קרוב (במדבר כד). כשך יקושים. כאשר ישוך היקוש שעושין ללכוד צביים ביער כשרגלו בא לתוכו והוא נושכו ומחזיקו ברגלו ונלכד וקורין לו פיי''ד בלעז : הציבו משחית. צינבי''ל בלעז כן עושין אורבים על עיר או על דרך : הציבו. כמו מצב פלשתים (סא''א) : (רש"י)
מצודת דוד כי נמצאו בעמי רשעים. ומעשיהם הם המטמטמים את הלב : ישור. יביט לארוב על אנשים כאדם המניח פח יקושים ללכוד עופות כן הציבו הם פח משחית וילכדו אנשים לגזול הונם ולהרגם : (מצודת דוד)
מצודת ציון ישור. ענין הבטה וראיה כמו לעמן שוררי (תהלים כז) : כשך. ענין הנחה כי וישכו המים (בראשית ח) ת''א ונחו מיא : יקושים. פח מוקשים : משחית. פח משחית : ילכדו. יתפשו : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כי יבאר מה הם החטאים שבעבורם ישנה חקות קציר ועצר את השמים, שהם עון גזל ורציחה, כמו שבארתי בפרשת בראשית, כי העונות שהם נגד חקי הטבע וקיום העולם כמו רציחה, תעניש הטבע בעצמה ותפרע מן החוטאים, כמ''ש קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה, עי''ש : ישור, מדמה צידתם את האנשים בפח יקוש כציידי עופות, שבעת שפורשים הרשת והעופות נופלים לתוכה, הציד עומד מרחוק עד שהעוף שנוקש ונלכד ישוך וישתוק שאז יציב המשחית שנית ללכוד אחרים, כי כל עוד שהיקושים ר''ל העופות הנלכדים ברשת לא שככו ועודם מתנודדים בהרשת לא יוכל להציב המשחית שנית כי העופות הבאים ירגישו תנועת הנלכדים, וז''ש ישור ויביט כשך יקושים בעת ישוכו וישתקו העופות הנוקשים ברשת, אז הציבו המשחית שנית ללכוד אחרים, אבל זאת לא יעשו הרשעים בצידת עופות, רק כי באופן זה אנשים ילכדו, שבעת נלכד אחד ברשתם ימתינו עד שימיתוהו וישוכך הדבר ואז ילכדו אנשים אחרים :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ישר. מענין הבטה מרחוק. כמו שור שחקים (איוב ל''ה) : כשך. כמו כשוך חמת המלך. והוא פעל עבר מן הכפולים כמו יען רך לבבך, וחם השמש : יקושים. הם הנוקשים ונלכדים ברשת : כלוב. סל שמשימין שם ציד העופות :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י ככלוב. הוא מקום שמפטמין בו עופות וכן תרגמו יונתן כבית פיטמא ובלעז פרנ''ק : (רש"י)
מצודת דוד ככלוב. כמו הכלוב הוא מלא מן העופות כן בתיהם המה מלאים מן המרמה : גדלו. בהון רב ולתוספת ביאור אמר ויעשירו : (מצודת דוד)
מצודת ציון ככלוב. מעשהו כעין סל ועשוי לעופות ודומה לו כלוב קיץ (עמוס ח) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ככלוב, וכמו שהציד אחר גמר מעשהו ישים את העופות שצד בכלוב והוא מלא עוף מרוב הציד, כן אחר גמר מעשיהם ימלאו את בתיהם מן המרמה שהוא הממון שגזלו. על כן גדלו, ר''ל מה שגדלו ויעשירו אינו מיגיע כפם רק על כן על כל הרצח הזה, ולא היה כמו במדינה שיש בה משפט שהרוצחים יתחבאו במערות וצחיחים כל היום כי יראים מן השופט, אבל הם.(מלבי"ם באור הענין)
רש"י עשתו. ל' עשת שן (שיר ה) גוף עב ובלעז אישפישור''ט : עברו דברי רע. אם באת רעה או עבירה לידם לא נטו ממנה אלא עברו בה ועשאוה : לא דנו דין יתום. למען יצליחו : (רש"י)
מצודת דוד שמנו. נעשו שמנים וצחו בבהירות רב : גם עברו. ר''ל גם כל דברי רע הבא לידם עברו עליהם : דין לא דנו. לא דנו דין אמת ואפילו דין יתום ואעפ''כ הצליחו ולא נפרעתי עדיין מהם : ומשפט. ר''ל בעבור כי הצליחו אחזו בדרכם ולא שפטו משפט האביונים אשר יצעקו מפני נוגשיהם : (מצודת דוד)
מצודת ציון שמנו. מלשון שומן : עשתו. ענין צחות ובהירות כמו מעיו עשת שן (ש''ה ה) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין שמנו עשתו מכל טוב שגזלו, ולא לבד שאין יראים מעונש, גם עברו דברי רע שגם אין מדברים עליהם רע כלל, כי הם עוברים על דברי רע אלה בלתי חוששים להם, אחר כי דין לא דנו אחר שלא נמצא דין עליהם לכן אין יראים, כי הוא דין יתום לכן לא דנו אותו, כי התובע הדין עליהם הוא או היתום של הנרצח, או האביונים קרוביו, והנה דין יתום לא דנו ולכן ויצליחו כי לא מצאו דין כנגדם, וכן משפט אביונים לא שפטו :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות עשתו מענין עשת שן. ויל''פ מלשון עשתות שאנן (איוב י''ב), עשתונות ומחשבות. ר''ל שחשבו דברי רע גם עברו עליו ועשאוהו בפועל : ויצליחו. כי דין לא דנו :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד העל אלה. וכי על מעשיהם כאלה לא אשגיח להפרע מהם בתמיה : אשר כזה. אשר עושה כדבר הזה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין העל אלה, בקאפיטל זה חשב ג' עבירות החמורות, ע''א גלוי עריות ושפיכות דמים, תחלה חשב ג''ע איש אל אשת רעהו יצהלו ואמר העל אלה לא אפקוד כמו שפרשתי שם, ואח''כ חשב ע''א כחשו בה' וכו' וענשם הנני מביא עליהם גוי ממרחק וכו', ופה חשב ש''ד, וע''כ אמר.(מלבי"ם באור הענין)
{ל}שַׁמָּה֙ וְשַׁ֣עֲרוּרָ֔ה נִהְיְתָ֖ה בָּאָֽרֶץ:
רש"י שמה. תמהון : ושערורה. דבר מגונה לכל ומהו דבר התמהון הנביאים נבאים שקר ואומרים הוו גוזלין ואונסין והכהנים שהם שופטי העם ונוגשיהם ירדו את העם על ידי הנביאים כלומר לאחריהם כמו (שמואל ב טז) והמלך עובר וכל העם עוברים על ידו (רודף) (ס''א דדוד) אחריו אף כאן על ידיהם אחריהם לעשות כדברי הנביאים : (רש"י)
מצודת דוד שמה. דבר תמהון ומגונה נהיתה בארץ : (מצודת דוד)
מצודת ציון שמה. ענין תמהון : ושערורה. ענין דבר מגונה ומאוס וכן ראיתי שערוריה (לקמן כג) : נהיתה. מלשון היה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין שמה ושערורה נהיתה בארץ שע''י שפיכת דמים וגזל נהיה שמה וע''י הנאוף וע''א נהיה שערורה וגיעול, ואין תקוה שישובו למוטב על ידי התוכחה של הנביאים, כי.(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד הנביאים. נביאי הבעל : בשקר. בשם הבעל שהוא דבר שקר : והכהנים. כהני הבעל : ירדו. ימשלו בכח הנביאים כי הם המשילום : אהבו כן. להיות הם המושלים : ומה תעשו. הנביא אומר להם ומה תעשו בבוא אחרית הדבר הוא גמול התשלומין וכי בידם להציל אתכם : (מצודת דוד)
מצודת ציון ירדו. ענין ממשלה כמו רדה בקרב אויביך (תהלים קי) : על ידיהם. בעבור כוחם של הנביאים : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הנביאים נבאו בשקר, וגם לא בחזקה ע''י הכהנים הרודים בחזקה לענוש עוברי עבירה, כי הכהנים ירדו רק על ידיהם כפי דבר הנביאים, עד שלא ירדום אל התורה והעבודה רק אל השקר, וגם אין תקוה שהעם בעצמם יתנו לב לשוב, כי עמי אהבו כן, וא''כ מה תעשו לאחריתה עת יהיה האחרית של השמה הזאת שתהיה הארץ שממה לגמרי מפני רוע מעלליכם :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י העזו בני בנימן. ללכת לעריכם לשמור מבצריכם : בית הכרם. שם מקום הוא : שאו משאת. נס להקבץ ולהלחם על נפשכם : (רש"י)
מצודת דוד העיזו. אתם בני בנימין האספו ללכת מקרב ירושלים כי האויב יכבשה ויהרוג עמה : ובתקוע. בעיר תקוע תקעו שופר להזהיר את העם להיות נכונים למלחמה (ולפי ששם עיר תקוע אמר תקעו שופר לשון נופל על לשון) : ועל בית הכרם. דרך לבנות בית גבוה ומגדל בכרם אחד לשמור בו כל הכרמים אשר סביבותיו : שאו משאת. הרימו להבת אש להיות נראה למרחוק להזהיר את העם (וגם שאו משאת הוא לשון נופל על לשון) : נשקפה. נראתה לבא מבבל העומדת בצפון : ושבר גדול. הרעה ההיא תהיה שבר גדול : (מצודת דוד)
מצודת ציון העיזו. ענין אסיפה כמו העוזו אל תעמודו (לעיל ד) : ובתקוע. שם מקום כמ''ש וישלח יואב תקועה (ש''ב יד) : שאו. הרימו : משאת. ענינו להבת אש וכן וישאם דוד (ש''ב ה) : נשקפה. ענין הבטה וראיה כמו וישקף אבימלך (בראשית כו) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין העיזו אתם בני בנימין התאספו מקרב ירושלים, כי בני בנימין לא היו מבני העיר ורצו לחסות שם בירושלים, אומר כי יתרחקו משם, וגם בתקוע שהוא בחלק אשר, תקעו שופר. ועל בית הכרם שם מקום שאו משאת נס ודגל לסימן שיברחו, כי הרעה כבר נשקפה מצפון שהכל רואים אותה כי באה ומתקרבת :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות העיזו. למקום עז ובטוח : בית הכרם. שם מקום בגבול יהודה (נחמיה ג' י''ד) וכן נדה (דף י''ט) מבקעת בית כרם :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד הנוה והמעונגה וכו'. אני דמיתי את בת ציון לאשה נאוה ומעונגה : (מצודת דוד)
מצודת ציון הנוה. כמו הנאוה באל''ף והוא ענין יופי כמו נאוה כירושלים (ש''ה ו) : והמעונגה. מלשון עונג ועידון : דמיתי. מלשון דמיון והשוואה : בת ציון. עדת ציון : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הנוה, אני דמיתי והמשלתי את בת ציון כאילו היתה נוה מצד מקומה, נות רועים וצאן, ומצד יושביה דמיתיה כאשה מעונגה, ומבאר ב' הדמיונות האלה.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות הנוה. בא תמיד על נאות צאן, מן הנוה מאחרי הצאן (ש''ב ז' ח') נות רועים מרביצים צאן (לקמן ל''ג י''ב) ובא פה ע''מ נקבה. וי''ל שהוא תואר השוכנת בנוה, והנה ירושלים היתה נחלקת לשתים, חלק א' הרים שפלים ועמק וזה קורא נוה, וחלק ב' הר המוריה ומצודת ציון שם ישבו השרים והעשירים וזה קורא מעונגה, וכל זה לכדו האויבים אח''כ כמ''ש (לקמן כ''א י''ג) יושבת העמק צור המישור : דמיתי. מענין דמיון, ובא עומד במקום יוצא. ויל''פ שכן תאמר בת ציון אני דמיתי כנוה, ר''ל חשבתי כן, והוא עומד :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י רועים ועדריהם. משל הוא מלכים וחיילותיהם : רעו. אכלו : את ידו. את מקומו סביביו : (רש"י)
מצודת דוד אליה. עתה יבואו אליה רועים ועדריהם ר''ל אנשים שפלים ונבזים הם הכשדים אשר אינם יודעים לכבד המכובדים : תקעו. דרך לתקוע שפולי האוהל בארץ על ידי יתדות : רעו. כ''א מהם רעו את מקומו שעמד בו ר''ל כל אחד מגדודי הכשדים החריבו את המקום אשר חנו שמה : (מצודת דוד)
מצודת ציון תקעו. עגין תחיבה בדבר מה וכן ותקעתיו יתד (ישעיה כב) : רעו. האכילו המרעה : ידו. מקומו : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אליה, נגד הדמיון שדמה אותה כנות רועים, כי כן אליה יבואו גוים ועדריהם, ותקעו אהליהם סביבה, וכל אחד רועה את אשר אצלו, כי כן רעו תחלה והחריבו סביבות ירושלים, ואחרי כלו לרעות ורצו לבא אל ירושלים עצמה, אז דמה את יושביה למעונגה כי המעונגה תתחבא בביתה בצהרים מפני החמה, (כמ''ש איכה תרביץ בצהרים) ותישן אז שינת הצהרים, וכן בלילה תשכב על מטתה, ועתות האלה שמרו האויבים לכבשה, תחלה אמרו זה לזה.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות את ידו. את מקומו, כמו ויד תהיה לך (דברים כ''ג), על יד היאור (שמות ב' ה') :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י קדשו. זמנו : אוי לנו. לעת פנות היום : כי פנה היום. כאשר פנה לעת ערב הציתו האור בבה''מ : (רש"י)
מצודת דוד קדשו. יזרזו אלו לאלו ויאמרו הזמינו עליה מלחמה קומו ונעלה עליה בצהרים והיא העת המוכן ביותר למלחמה : אוי לנו כי פנה היום. וכאשר לא יכבשו העיר ביומו ועל כי יהיה רב חפצם לשחת העיר יתאוננו לומר אוי כי פנה היום ועדיין לא לכדנו העיר : כי ינטו צללי ערב. הצל של ערב נטה כי כאשר קרבה השמש לבית מערבו לשקוע ינטו הצללים למרחוק ויתארכו ביותר והוא כפל ענין במ''ש : (מצודת דוד)
מצודת ציון קדשו. ענין הזמנה כמו הקדיש קרואיו (צפניה א) : קומו. הוא ענין זרוז : בצהרים. הוא חצי היום : פנה. ענין סבוב : צללי. מלשון צל : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין קדשו עליה מלחמה על ירושלים עצמה, קומו ונעלה בצהרים כי המעונגה הזאת ישנה עתה שינת הצהרים ולא תצא מביתה מפני החמה ונוח לעלות שם באין מוחה, אבל בתוך כך עבר זמן הצהרים, אמרו זה לזה אוי לנו כי פנה יום, ועתה תצא המעונגה לחוץ, יען כי ינטו צללי ערב ויש לה צל לחסות תחתיו, ולא נוכל לעלות עתה, לכן.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות קדשו הזמנת המלחמה, כמו קדשו עליה גוים (לקמן נ''א) :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד קומו. מרוב תאוותם להשחיתה יאמרו קומו ונעלה בלילה ונשחיתה ארמנותיה ולא נמתין עד יאיר היום : (מצודת דוד)
מצודת ציון ארמנותיה. מלשון ארמון ופלטרין : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין קומו ונעלה בלילה כי אז תישן המעונגה על מטתה. והנמלץ שאנשי ירושלים לא עמדו נגד האויב והתחבאו בבתיהם בעתים האלה שבא האויב כאילו היו מעונגים ורכים מצאת מבתיהם :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י כרתו עצה. לא מפיק ה''א והוא ל' עץ שאין לשון כריתה נופל על העצה ועצה האמור כאן ל' הרבה עצים כמו דגה ל' דגים הרבה : העיר הפקד. שבאה פקודתה : (רש"י)
מצודת דוד כרתו עצה. כרתו העץ אשר סביבות ירושלים לתתם עם העפר בסוללה : ושפכו. דרך כובשי העיר לשפוך תל עפר מול העיר ומשימים בה עצים ועולים עליה להלחם על העיר וכן וישפוך סוללה (דניאל יא) : הפקד כולה. ר''ל המקום השגיח בכל העיר ומצא עושק בקרבה : (מצודת דוד)
מצודת ציון עצה. מלשון עץ : סוללה. הוא תל העפר למול העיר : הפקד. ענין השגחה כמו לא אפקוד (לעיל ה) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כי כה אמר ה' כרתו עצה, ר''ל הגם כי באה מצות התורה שבעת ילחמו על עיר לא ישחיתו כל עץ מאכל לשפוך בו סוללה, למען לא ישחיתו את הישוב, כמ''ש כי ממנו תאכל, לא כן פה אמר ה' בהפך שיכרתו כל עץ הנמצא בה ולשפוך בו סוללה על ירושלים כי הפקידה הזאת אינה על אנשיה לבד כי אם על העיר בכללה, כי היא העיר הפקד כולה הפקידה היא על כל העיר שתוחרב לגמרי, יען כי עושק בקרבה, כמ''ש כי אבן מקיר תזעק הוי בונה עיר בדמים :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות עצה. שם המין והקיבוץ, כמו והדגה אשר ביאור ר''ל כלל העצים : סוללה. ת''י מלייתא, שופכים תל עפר סביב לחומה להלחם משם, כמו ויצבר עפר וילכדה (חבקוק א') : הפקד. זכירת העון ר''ל העיר עצמה מזכרת העונות שנעשו בה,(מלבי"ם באור המלות)
רש"י כהקיר. ל' מקור : ביר. באר : כן הקרה רעתה. כן נובעת רעתם תמיד מוסיפי' ומחדשים : חלי ומכה. ע''כ איתיתי עלה מרע ומחא : (רש"י)
מצודת דוד כהקיר ביר. כמו הבאר שמימיו נובעים והולכין כן רעתה נובע ואינה פוסקת : חמס ושוד. זעקת חמס ושוד נשמע בה לפני תמיד לכן אביא עליה חלי ומכה : (מצודת דוד)
מצודת ציון כהקיר. ענין נביעה והוא מלשון מקור : ביר. כמו באר : ושוד. עושק : על פני. כמו לפני וכן לא יהיה וכו' על פני (שמות כ) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כהקיר, הרעה הבאה על ירושלים אינה חיצוניית רק היא הרעה שעשתה לה בעצמה ע''י מעשיה הרעים, וממשיל כמו שהבאר של מים חיים תקיר מקור מימיה, לא מים הנשפכים בה ממקום אחר רק הבאים ממקורה, כן הקרה רעתה, הרעה והצרה שבא עליה הקרה ממקורה, כי ממנה נולדה הרעה ושם נהייתה, כי על ידי שחמס ושוד ישמע בה על פני תמיד, שאנכי בה שוכן בשכינתי ובכ''ז ישמע בה תמיד חמס ושוד, עי''כ (הקרה) חלי ומכה, החמס והשוד הקרו את החלי והמכה, כענין שאמרו לא הערוד ממית אלא החטא ממית, (ומלת הקרה נמשך לשתים), לכן אני אומר לך.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות כהקיר. מענין מקור מים, ומלת הקרה נמשך לשנים : ביר מן באר לא מן בור, כי בור זכר ובאר וביר נקבה, והבאר לו מקור מים לא כן הבור (כנ''ל ב' י''ג) :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י עולל. גרפאי''ן בלעז לאחר שבצרו הכרם ונשארו עוללות והעניים באים ועוללים אותם כן יבוזו ויחזרו ויבוזו : השב ידך. אתה השונא השב ידך לשלול שנית כבוצר המשיב ידו על סלסלות המסלסל ומחפש העוללות וכן היתה משהגלה את יהויקים והרגו והמליך את יכניה חזר לסוף שלשה חדשים והגלהו חזר לסוף עשתי עשרה שנה והגלה את צדקיהו : סלסלות. רבירקר''ש בלעז כמו סלסלה ותרוממך (משלי ד) כך פירש דונש ומנחם פירש ל' סל פניר''ש בלעז : (רש"י)
מצודת דוד עולל יעוללו כגפן. כמו הגפן אחר שבצרו אותם ונשארו עוללות חוזרים ללקט גם העוללות כן יהיה שארית ישראל כי יחזור האויב לגלות גם אותם : השב ידך. אתה האויב השב שנית ידך לקחת בגולה את הנסתרים כמו הבוצר המשיב שנית ידו בעבור למשמש ולחפש אחר הענבים הנסתרים מעיניו : (מצודת דוד)
מצודת ציון עולל יעוללו. כן נקרא הליקוט שאחר הבציר כמו לא תועלל אחריך (דברים כד) : כבוצר. כן נקרא תלישת הענבים מן המחובר כמו כי תבצור כרמך (שם) : על. בעבור : סלסלות. ענין משמוש וחפוש כמו סלסלה ותרוממך (משלי ד) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כה, תחלה יעוללו את שארית ישראל כמו שמעוללים את הגפן שהגפן אחר שבצרו אותו מחפשים אחר העוללות ולוקטים אותו, כן אחר שלא ישאר בה רק שארית מעט ישוב נבוכדנצר להגלות גם העוללות הנשארים, ואח''כ השב ידך כבוצר על סלסלות, תשב ידך על הענבים הנתונים בסלים שכבר נבצרו ותדמה עליהם כבוצר אותם שנית, ור''ל אחר שיהיו כולם בגולה, ישיב ידו על הגולים להגלותם שנית, כי כן היו בצאתם למצרים אחר החורבן שהשיגה יד האויב אותם שנית להרגם ולהגלותם :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות עולל יעוללו, כבוצר. הבוצר הוא בתחלה, והמעולל הוא אחר הבצירה שלוקט העוללות : וסלסלות מענין סל ור''ל סלים הרבה קטנים (לכן בא בכפל פ' ולמ''ד הפעל) ובמשקל נקבה, ר''ל אחר שיהיו העוללות בסלים ישיב ידו עליהם כבוצר בתחלה :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י ואעידה. ל' התרא' : ערלה. אטומה וכן כל ל' ערלה : לחרפה. מחרפין אותו : (רש"י)
מצודת דוד על מי אדברה. אל מי אדבר ואזהיר וישמעו אלי : ערלה אזנם. כאלו אזנם אטומה ולא יוכלו להקשיב אמרים : לחרפה. שמועת דבר ה' יחשב להם לכלימה לכן לא יחפצו בו : (מצודת דוד)
מצודת ציון על מי. אל מי : ואעידה. ענין אזהרה והתראה כי ע''פ רוב מתרין בעדים שלא יכחשו : ערלה. ענין אטום כמו ערלי לב (לקמן ט) : להקשיב. ענין שמיעה והאזנה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין על מי, אבל על מי אדברה, או על מי אעידה, אשר ישמעו בין אם אדבר כדרך מוכיח ומורה דעת, או אם אעידה כדרך המתרה ומעיד בעונשים באזהרות, הכי ישמעו? הלא, א.אזנם ערלה וסתומה עד שלא יוכלו להקשיב, שטחו אזניהם משמוע, ב.הנה דבר ה' היה להם לחרפה, עת ידבר להם הנביא ההתראה בדבר ה', יחשבו שהוא מחרף אותם, כי בהתרות בהם על העונות והם יודעים שחטאו באלה, יחשבו שבא לחרף אותם, הגם שהוא רק דובר בשם ה', ושע''כ לא יחפצו בו :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות אדברה ואעידה, הדבור יהיה מצד הערת השכל, וההעדאה (הוא לשון התראה כמו רד העד בעם) יתרה בפחד העונשים וכן ואדברה באזניהם ואעידה בם את השמים (דברים ל''א) ועי' תהלות (נ' ז') :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י ואת חמת ה' מלאתי. לבי מלא נבואה לבוא חמת ה' עליהם : הכיל. כמו להכיל אשופרי''ר בלעז : שפוך על עולל. לשפוך על היונקים : בחוץ. בשוק : מלא ימים. קרוב למות והוא יתר על זקן : (רש"י)
מצודת דוד ואת חמת ה'. החמה אשר אני רואה עליכם הנה מלאתי ממנה כי רבה היא : נלאתי הכיל. נעשיתי עיף ויגע לסבול הצער בראותי שהחמה היא לשפוך על קבוצת העוללים היושבים בחוץ מקום קבוצת העוללים : ועל סוד. על קבוצת בחורים על כולם יחדיו : ילכדו. ברשת החמה : מלא ימים. מי שנשלם ימיו והוא קרוב למות : (מצודת דוד)
מצודת ציון נלאיתי. ענין עייפות ויגיעה כמו ונלאו מצרים (שמות ז) : הכיל. ענין הסבלה והחזקה כמו מרבה להכיל (יחוקאל כג) : עולל. ילדים רכים : בחוץ. בשוק : סוד. קבוצה הנאספת להמתיק סוד ועצה וכן בסוד משחקים (לקמן ט) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ואת הנה הם חושבים דבר ה' לחרפה, ואנכי נלאיתי הכיל את חמת ה' אשר מלאתי, אנכי מוכרח לדבר כי מלאתי חמת ה' התוכחה והעונשים אשר יעד עליהם, ומה אעשה, על מי אדברה? משיב לו ה', שפוך את החמה הזאת על עולל בחוץ גם על הבחורים הגדולים, וגם איש עם אשה אבי העולל והבחורים ואמותם ילכדו, וגם זקן עם מלא ימים שהוא אבי אביהם ואבי אבי אביהם, ר''ל שיהרגו המשפחה כולה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות שפוך. ציוי, ה' משיב לו, שפוך את החמה על עולל יחיד, וגם על סוד וקבוץ בחורים רבים : מלא ימים. הוא יותר מן זקן, שנמלאו ימיו למות כמ''ש וזקן אשר לא ימלא את ימיו (ישעיה ס''ה) :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד ונסבו. יצאו מאתם ויסובב לאחרים : יחדו. בפעם אחת : אטה את ידי וכו'. להכות אותם בה והוא ענין מליצי : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ונסבו, לא יהיה כמו בעת אחר שאם א' מן המשפחה נשבה בשבי ב''ד מעמידים גבאי על שכר הבתים ואת השדות יתנו לקרובים לאכול פירותיהם (ח''מ סי' רפ''ה) כי בתיהם יסבו לאחרים וגם השדות, ואף הנשים ג''כ לא תעגנה על בעליהם, כי אטה את ידי על יושבי הארץ וכולם יפלו בפעם אחת עד שלא ימצא להם יורש עצר :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד בוצע בצע. גוזלים הון מאחרים : ומנביא. מנביא הבעל עד כהני הבמות : (מצודת דוד)
מצודת ציון בוצע בצע. גוזלים הון וכן עוכר ביתו בוצע בצע (משלי טו) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כי, אין להם זכות ע''י גדוליהם, כי מקטנם ועד גדולם בוצעים בצע, ואין תקוה שיקבלו מוסר מנביאיהם או תורה מכהניהם כי מנביא ועד כהן וכו' :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות מנביא ועד כהן, כמ''ש הנביאים וכו' והכהנים וכו' (למעלה ה' ל''א) :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י על נקלה. קל הוא לנביאי השקר להוציא מפיהם ולומר שלום יהיה לכם ובדבר הזה מרפאין בדבורם את השבר העתיד לבא עליהן : (רש"י)
מצודת דוד וירפאו. הם מרפאים את שבר עמי ורעתם העתידה לבוא ר''ל הם מוציאים מלבם דאגת הרעה הבאה : על נקלה. עם אמירה נקלה ומבוזה לאמר שלום תהיה ולא תבא הרעה ובזה המה מרפאים שברם אבל לא יהיה שלום והמה מכחשים : (מצודת דוד)
מצודת ציון על. הוא כמו עם : נקלה. מלשון קלון ובזיון : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין וירפאו, ותחת שהם היו צריכים לרפאות המחלה האנושה הזאת, ותחת שרפואת המחלה הזאת קשה ולא בדברים בעלמא תרפא, הם רוצים לרפאות בדבר קל, במה שאומרים להם שהכל שלום ושהגוף בריא אולם, הגם שאין שלום בעצמות הגויה הזאת הנשברת, ואם היה עכ''פ תקוה, כי.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות על נקלה. ברפואה קלה, ויל''פ מלת על מענין רפואה כמו רפואת תעלה :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י הובישו. עליהון למיבהת : גם בוש לא יבושו. אינם מתביישין ממעשיהם הרעים. הכלים. כמו להכלים : (רש"י)
מצודת דוד הובישו. ר''ל עכ''פ היה להם שאלו לחכמים והם יורו לכם דרך הטוב : ויאמרו. והם השיבו לא נלך לשאול כי דרכם ישרה בעיניהם : (מצודת דוד)
מצודת ציון הובישו. מל' בושה : תועבה. דבר אסור וגנאי : הכלים. מל' כלימה : פקדתים. ענין זכרון : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הובישו, שהם עצמם יבושו על כי תועבה עשו, ויתנו מעצמם לב לשוב, אבל גם בוש לא יבושו מעצמם, וגם הכלים אם מכלימים אותם אחרים לא ידעו שהיא כלימה, לכן יפלו בנופלים, ר''ל כי שני אנשים ההולכים ואחד החליק ונפל הלא יזהר השני ע''י בל ילך שם שלא יפול גם הוא, אבל אם השני עור אז יפול ע''י הנופל שגם אם תוסר הסבה שע''י החליק הראשון, יפול ע''י גוף הנופל שיכשל בו בלכתו, כן אחרי שאין שומעים מוסר ולא יזהרו ע''י הנופלים לשוב מדרך החלק הזה, הנה יפלו ע''י הנופלים, כי בעת פקדתם יכשלו בם בגויות הנופלים, ר''ל שהנביאים יענשו על ידי שהעם נפלו על ידם :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות הובישו. הפעיל עומד ובא על רוב הבושה, ר''ל היה ראוי שירבה בשתם והם גם בושה קטנה לא יבושו. וכבר בארנו (למעלה ג' כ''ה) ההבדל בין בושה וכלימה הבושה בא מעצמו, והכלימה היא מאחרים, עז''א גם הכלים, אם מכלימים אותם, לא ידעו :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת ציון לנתיבות. ענין שביל ודרך : מרגוע. מנוחה והשקט כמו וזאת המרגעה (ישעיה כח) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כה אמר ה', מצייר אותם כמי שתעה מני דרך והולך בצדי הדרך ומחפש את הדרך, ואומרים לו מה תחפש הלא עת תעמוד על הדרך תראהו. ? למה נטית אל הצד. ? ואם לא תוכל להכירו בעצמך שאל לעוברי דרך ויגידו לך. ? כן ישראל בתעותם מדרך ה' הם מבקשים דרך האושר, בודים לעצמם מצות חדשות לא צוה ה', כמ''ש ויעש החג בחדש השמיני בחדש אשר בדה מלבו, כמבקשים דרך ה', אומר להם מה תבקשו הדרך הלא זה בא יען שנטיתם מדרך אבותיכם דרך הסלולה, אבל עמדו על דרכים ואז תראו את הדרך ותכירו אותו, ר''ל קחו את ספר התורה שם תראו דרך ה' אשר דרכו בו אבותיכם, ואם לא תשכילו להכיר את הדרך, ותורת ה' לא ידעתם, שאלו לנתיבות עולם, שאלו נביאיכם שאלו פי חכמיכם איזה דרך הטוב ולכו בה, כי הוא הדרך אשר בו תמצאו מרגוע לנפשכם הרוחנית, אבל ויאמרו לא נלך מה שהם מבקשים דרך חדש, לא בא מסבת הטעות וחסרון ידיעה רק מסבה שאין רוצים ללכת בדרך ה' בדרך התורה והיראה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות דרכים, נתיבות. דרך הוא דרך הרבים, ונתיבות הם של יחידים, דרך הרבים כבושה לכל, עז''א וראו, והנתיבות אין ידועים לכל אמר ישאלו ר''ל עקרי התורה ושרשיה יודעים הכל ופרטיה ענפיה ישאלו למורים. ואמר עמדו וראו על ידיעת השכל, ועכ''פ ושאלו עפ''י הקבלה :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י והקימותי עליכם צופים. הוא שמעמידין אנשים על המגדלים עת החירום איש צופה ורואה אם גייס בא לעיר תוקע בשופר ומזהיר את העם להחלץ ולבא על החומה אף אני העמדתי נביאים המשמיעים אתכם את הפורענו' הבאה להזדרז ולתקן דרכיכם שתנצלו והוא כשופר תקיעות הצופה הקשיבו לקול השופר הזה והחלצו : והקימותי. פירוש העמדתי להם כבר וכן ת''י ואקימית, צופים גיט''ש בלעז : (רש"י)
מצודת דוד צופים. בזמן המלחמה הדרך להעמיד צופים לראות אם השונא בא וכשרואה שהם באים תוקע בשופר להזהיר את העם ואמר למשל לומר הנה העמדתי נביאים להזהירם על התשובה כי הצרה קרובה : לא נקשיב. לא נשמע לאזהרת הנביא : (מצודת דוד)
מצודת ציון צופים. מביטים במקום גבוה : הקשיבו. ענין האזנה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין והקימותי הנה אחר שראה ה' כי אינכם רוצים לשוב ע''י הערת השכל, רוצה להשיב אתכם בחזקה ע''י פחד העונשים, והקים עליכם צפים (כענין צופה נתתיך לבית ישראל) המביטים על החומות אם האויב בא לעיר, והם השמיעו קולם לאמר הקשיבו לקול שופר, כי האויב מריע למלחמה, וגורו לכם מפני חרב מפני פחד העונש, וגם זאת לא הועיל כי אמרו לא נקשיב :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות והקימתי צופים הוא הנבואה : צופים. בעת המלחמה לראות אם בא האויב ולתקוע בשופר (כמ''ש ביחזקאל ל''ג) :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד שמעו הגוים. אתם עמים שמעו מה שאני מתרה בכם : ודעי עדה. כל עדה דעי את הרעה אשר בידם : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין לכן שמעו הגוים אשר מנה ה' אתכם ליסר את ישראל, ודעי עדה דעו את ההתראה שהתריתי בם, את אשר בם את אשר העידותי בם, ודעו כי לא לקיתי אותם בחנם רק התריתי בם תחלה וגם(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ודעי עדה. ההתראה, כמו והיתה בכם לעדה, מלת עדה נמשך לשתים את אשר (העידותי) בם, והעדים הם הצופים הנז', או מוסב עמ''ש שמעי הארץ. כי העיד בם את השמים ואת הארץ. והארץ היא עדה בם, ויהיה עדה כדמות פעל לנקבה, את אשר (עדה) בם, ומפרש מי תעיד שמעי הארץ :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י פרי מחשבותם. שכר מחשבותם : ותורתי וימאסו בה. הרי זה דוגמת עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה (שמות ט''ו) שהיה לו לומר היה לי לישועה אף כאן היה לו לומר ותורתי מאסו בה ודרך המקראות לדבר כן : (רש"י)
מצודת דוד שמעי הארץ. אתם יושבי הארץ שמעו מה שאני מתרה בהם : פרי מחשבותם. גמול מחשבותם : כי על דברי. כי אל דברי אשר ביד הנביאים לא הקשיבו וגם אל תורתי שנתתי ביד משה לא הקשיבו וימאסו בה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין שמעי הארץ את דברי אלה, כי הרעה אשר הנה אנכי מביא אל העם הזה הוא פרי מחשבתם היא בסבת התפקרותם שחשבו מחשבת מינות, כי על דברי לא הקשיבו ותורתי אחר שלא הקשיבו לדברי שהם דברי הנביאים וגם לא הקשיבו לתורתי שהם דברי התורה, ומלבד שלא הקשיבו עוד וימאסו בה בלב, ששנאו דברי התורה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות על דברי. מלת על ישמש כטעם בעבור שדברי לא הקשיבו, כמו על אשר עזבו את ברית ה' (דברים כ''ט), או בא במקום אל, ור''ל אל דברי ואל תורתי :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י למה זה לי לבונה. אשר אתם מקריבים לפני אשר משבא באה : לא ערבו. לא נעמו : (רש"י)
מצודת דוד למה זה לי. מה נחת רוח יש לי בהקטרת הלבונה אשר תבוא משבא ובהקטרת קנה הטוב הבא מארץ מרחק : לא לרצון. אינם לי לרצון : לא ערבו לי. לא נעמו לי : (מצודת דוד)
מצודת ציון לבונה. מין בושם : משבא. שם מדינה : וקנה. הוא קנמון מסממני הקטורת : ערבו. ענין נעימות ומתיקות כמו ושנתי ערבה לי (לקמן לא) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין למה, וא''כ אחר כי מאסתם את דברי התורה והמצוה למה תביאו לבונה משבא, להקריב לפני לבונה בענין שמקטירים שם בשבא, והבאתם קנה הטוב מארץ מרחק, להקריב דברים שמקריבים שם לע''א, למה לי מצות חדשים לא בקשתי אותם מידכם, אחר אשר גם עלותיכם הם לא לרצון, וזה הנמשל של עמדו על דרכים שנדמו כאילו אבדו דרך ובקשו דרכים חדשים ומצות חדשות אשר בדו מלבם, וזה מפני האפקורסים שרצו לפרוק עול ולהמציא להם מצות חדשות כחקות הגוים :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות לא לרצון, לא ערבו. העולה בא לרצות על מחשבה רעה, ועל עשה ועל לאו הניתק לעשה, אמר עולותיכם לא לרצון, והזבחים אינם לרצות, אמר לא ערבו לי :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד מכשולים. דברים המכשילים : ורעו. חבירו הרגיל אצלו : ואבדו. כולם יאבדו יחד כי בבוא המכשול אל הבית כולם יכשלו בו ויאבדו : (מצודת דוד)
מצודת ציון שכן. זהו הדר עמו בבית : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין לכן, תחת שלא קבלו מצותיו שנתתי להם אתן להם מכשולים אשר יכשלו איש ע''י אחיו האב ע''י הבן השכן ע''י רעו ויאבדו כולם :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד מארץ צפון. הוא בבל : יעור. יהיה נעור לבוא מסוף הארץ ר''ל ממרחק : (מצודת דוד)
מצודת ציון יעור. מלשון התעוררות : מירכתי. מסוף וכן ולירכתי המשכן ימה (שמות כו) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין עם בא, הם הכשדים, וגוי גדול ר''ל וע''י העם הזה יעור גוי גדול מירכתי ארץ הם שאר עמים שבאו עמו בין בני מלחמתו, והם באו מירכתי ארץ לא מצפון :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות עם, גוי. מבואר אצלי (ישעיה א' ד') כי עם חשוב יותר מן גוי, וע''כ קורא כשדים בשם עם לחשיבותם, והבאים לעזרתם בשם גוי : ויעור. נפעל שע''י העם יתעורר גוי גדול, ויהיו מירכתי ארץ לא מצפון לבד, כי העוזרים היו מכל רוחות העולם :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י יחזיקו. יקחו כמו וישלח ידו ויחזק בו (שם ד) וכן צרה החזיקתני אחזתני : (רש"י)
מצודת דוד יחזיקו. יאחזו בידם להלחם בהם : ולא ירחמו. על הנופלים בידם : כים יהמה. כמו הים אשר הומה ע''י גליו המרעישים בקול : ועל סוסים ירכבו. וימהרו לרדוף אחרי הנסים במלחמה. ערוך כאיש. כל אחד מהם ערוך ומוכן והתפלשי באפר. התגלגלי באפר ועשי לך אבל כעל בן יחיד ומספד מר : השודד. זה בבל : (מצודת דוד)
מצודת ציון וכידון. הוא כעין רומח וכן נטה בכידון (יהושע ח') : ערוך. מסודר ומוכן. כאיש. ר''ל כגבור חיל : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין קשת וכידון יחזיקו, שני מיני כלי זיין ומטבעו יהיה אכזרי, וגם מפיל פחד בקול כי קולם כים יהמה, ויהיו רוכבי סוסים שהם מסוכנים יותר, ערוך שיעורו ירכבו על סוס אשר ערוך כאיש למלחמה, שהסוסים יהיו מלומדי מלחמה כמו אנשים, ולא יבא במקרה רק עליך בת ציון עקר ביאתו יהיה בשבילך :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ערוך כאיש. מוסב על הסוסים, כאילו הסוסים יבינו תכסיסי מלחמה כאנשים :(מלבי"ם באור המלות)
מלבי"ם - באור הענין שמענו. תיכף בעת שמענו שמעו רפו ידינו ולא עשינו שום דבר מחמת יאוש, ואח''כ צרה החזקתנו בעת המצור, ואח''כ חיל כיולדה בעת נבקעה העיר, שזה ידמה כיולדה שנבקעה רחמה להוציא העצמים אשר בתוכה, כי אז ברחו המלך וכל אנשי המלחמה לילה, אבל איעצכם.(מלבי"ם באור הענין)
רש"י מגור. יראה, ל''א ל' אסיפה כמו מגורי אל חרב (יחזקאל כא) וכן תרגם יונתן : (רש"י)
מצודת ציון מגור. ענין פחד כמו ויגר מואב (במדבר כב) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אל תצאו השדה, וגם בעיר בדרך אל תלכו רק תתחבאו שם בנקיקים וחורים, ומבאר אל תצאו השדה, כי חרב לאויב וישיגכם שם, ובדרך אל תלכו גם בעיר כי מגור מסביב, כי הפחד והמגור כבר הוא מסביב לדירתכם, כי מוכן לבקוע העיר רק.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות מגור. גור. מנע''ו בא על הפחד ועל האסיפה, וגרה מנל''ה בא על התגרות מלחמה, והבא על הפחד אינו מציין היראה רק מה שמתכנס אל עצמו בסבת היראה להסתתר, ואמרו חז''ל לא תגורו מפני איש, אל תכניסו דבריכם מפני איש, וכן גור הבא על האסיפה גדרו שמתאסף סביב אויבו עד שהוא מקיף אותו סביב, וזה מגור מסביב :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י והתפלשי. התגלגלי : אבל יחיד. אבל של בן יחיד מי שאין לו אלא בן יחיד ומת : מספד תמרורים. לפי שהוא דבוק נקוד מספד בפתח ואינו נקוד מספד בצירי : (רש"י)
מלבי"ם - באור הענין בת עמי חגרי שק כל אחד יחגור שק להתאבל, ולא שיתאבלו כולם בכנופיא רק, אבל יחיד עשי לך כ''א יתאבל ביחידות בביתו, ויעשה מספד תמרורים כי פתאום ברגע זו יבא השודד :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י בחון נתתיך. לירמיה נאמר חזק נתתיך בתוכם ותדע ובחנת את דרכם שתוכיחם והם לא ישמעו, בחון ל' חוזק כמו עופל ובחן (ישעיה לב) הקימו בחוניו (שם כג) : (רש"י)
מצודת דוד בחון. מאמר המקום לירמיה הלא נתתיך בעמי מחוזק כמגדל מבצר ולא תירא מהם להוכיח דרכם על פניהם : ותדע. וא''כ ידעת ובחנת את דרכם כי הרבית להוכיחם ואין מי שומע : (מצודת דוד)
מצודת ציון בחון. ענין מגדל חזק וכן עופל ובחן (ישעיה לב) : ובחנת. מלשון בחינה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין בחון, יצייר במליצתו את הדור ההוא ככסף סיגים, כמליצת יחזקאל (סי' כ''ב) היו לי בית ישראל לסיג כולם נחושת ובדיל וברזל ועופרת בתוך כור סיגים כסף היו, כאילו היו בהם כמה מיני רשעים וכתות הרבה כ''א נבדל מחברו ובלתי משתתף ברשע של חברו רק ירשיע בפנים אחרים, זה נואף וזה רוצח וזה עובד ע''א וכדומה, וכ''א מן הכתות יוציא דבה על רשעת חברו ונחשב בעיניו שהוא כסף טהור, ובאמת גם הוא סיג רק מין אחר, ואת הנביא יצייר כבוחן את הכסף סיגים הזה להסיר ממנו הסיגים ע''י תוכחותיו, וז''ש נתתיך שתהיה בחון מבצר בעמי, ותדע לבחון את דרכם, ואז תראה כי.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות בחון, מבצר. שם בחון בא על בחינה ונסיון, ועל מבצר או חוזק, כמו עופל ובחן (ישעיה ל''ב), מבצר מנוסה ונבחן שלא יוכל לכבשו ובא פה במליצה תאומית, נתתיך בחון מבצר, ר''ל מבצר בחון ומנוסה בתקפו, וגם מאתך יצא בחינה אל העם ובחנת את דרכם :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י סרי סוררים. סרים מן הדרך : הולכי רכיל. בין הנחשת והברזל מטילי איבה בין שני שרים שיש בהן כח להתגרות יחד כך שמעתי, ואני אומר הולכי רכיל הם וחזקים כנחשת וברזל להחזיק כזביהם, וי''ת רכיל זה ל' נוכל מהלכין בנכילו כמא דמערב נחש עם פרזלא, ונוכל הוא ל' מחשבה כמו ויתנכלו אותו להמיתו (בראשית לז) : (רש"י)
מצודת דוד סרי סוררים. ר''ל הסרים המיוחדים שבכל הסוררים ודוגמתו שיר השירים (ש''ה א) שר''ל השיר המיוחד שבכל השירים : הולכי רכיל. מדברי לה''ר : נחושת וברזל. ר''ל נכונים לאבד אנשים ככלי זיין העשוי מנחושת וברזל מעורב זה בזה שהוא חזק מאד וכן נאמר ברזל מצפון ונחושת (לקמן טו) : משחיתים המה. הורגים זה את זה : (מצודת דוד)
מצודת ציון סרי סוררים. ענין עוות ועקום כמו סורר ומורה (דברים כא) : הולכי רכיל. ענין לה''ר כמו לא תלך רכיל (ויקרא י''ט) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כולם סרי סוררים, כולם מתדמים כי הם סרים מדרך הסוררים ומתרחקים מהם, והם הולכי רכיל אחד על חברו כ''א מלשין על רשעת חברו, אבל באמת הם נחשת וברזל, ר''ל ששתי הכתות אינם כסף, רק שני מיני סיגים כמו נחושת וברזל שכ''א מין סיג מיוחד, ובכ''ז שניהם משתתפים במה שכולם משחיתים המה שהנחשת משחית כמו הברזל, כן כל כת הגם שנבדלת מרשעת חברתה מ''מ היא רעה כמוה, וזאת תדע אם תתנם בכור ומצרף, כי אז תראה כי.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות סרי סוררים. ר''ל סוררים היותר גדולים כפירוש המפרש, ולפירושי ר''ל שעושים א''ע כאילו הם סרים מדרכי הסוררים כי הם הולכי רכיל זה על זה, אבל באמת כולם משחיתים המה, כמ''ש בפי' :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י נחר מפוח. משל הוא כשצורפים כסף נופחין במפוח ונותנין תמיד עופרת בתוך הכור ומועיל לצרוף אבל אתם באתי לצרוף אתכם המפוח נחר ונחרך מכח האש ותם העופרת כולו, נחר לשון חרה אפו (איוב לב) ועצמי חרה מני חורב (שם ל) אישר''ש בלעז : לשוא. על חנם צרף הצורף כי לא הועיל : ורעים לא נתקו. מדרכם הרעה כלומר יגעו הנביאים להוכיח ולא הועילו : נתקו. פורצטראקי''ץ בלעז, (נ''א ורעים כמו רשעים סא''א) : (רש"י)
מצודת דוד נחר מפוח מאש. דרך צורף כסף להסיר הסיג מניח הכסף בכור ועמו עופרת ומעמיד על האש ונופח במפוח עד יותך הכסף והעופרת ונשרף העופרת ונשאר הכסף נקי מבלי סיג לזה אמר הנה המפוח נתייבש מן האש וגם העופרת כבר תם ונשלם כי נשרף הכל אבל בחנם צרף את הכסף כי הסיגים הרעים לא נעתקו מן הכסף והנה מעורב בו כשהיה והוא למשל לומר הנה הנביאים מתייגעים להוכיח את העם ואינם מועילים כי עדיין עומדים במרדם : (מצודת דוד)
מצודת ציון נחר. ענין יובש כמו חרה מני חורב (איוב ל) : מפוח. שם הכלי שמפיחים בו להבעיר האש : תם. ענין גמר והשלמה : עופרת. מין מתכת : צרף צרוף. ענין זיקוק והתכה : ורעים. הם הסיגים שהוא רע מול הכסף : נתקו. ענין העתק והסרה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין נחר מפוח מאש שמרוב תבערת האש נחר המפוח ונחרך, וגם כבר תם העופרת שהוא סיג הרגיל להמצא בהכסף, ואם כן היה ראוי שיצא לצורף כסף נקי, ובכ''ז לשוא צרף צרוף כי רעים לא נתקו, א''א לנתק ולהסיר הסיגים הרעים כי כולו סיג, ולכן.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות צרף. מה שמתיכין הכסף להסיר ממנו הסיגים, כמו ואצרף כבר סיגיך :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד כסף נמאס קראו להם. קראו שם ישראל כסף נמאס שא''א להפריד מהם את הסיגים הם המעשים המגונים : כי מאס ה' בהם. על אשר אינם עוזבים מעשיהם אשר לא טובים : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין כסף נמאס קראו להם כי כסף סיגים הוא, והגם שכ''א פושט טלפיו להצדיק א''ע, לא לה' הוא כי מאס ה' בהם :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור הענין עמד בשער בית ה' כי היתה הנבואה מיוחדת אל הבאים בשער להקריב קרבנות, ועז''א שמעו דבר ה' הבאים בשערים האלה להשתחות לה' וחושבים כי הקרבנות וההשתחויה הוא עיקר המעשה הנרצה :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ואשכנה. אשכין אתכם במקום הזה ולא תגלו ממנו : (מצודת דוד)
מצודת ציון היטיבו. מלשון טוב ותקון וכן ותיטב את ראשה (מ''ב ט) : ומעלליכם. מעשיכם : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כה אמר ה' לא הביאה להעזרה הוא המעשה הטוב והנרצה, רק המעשים הטובים הם תנאי אל הביאה לעזרה, וז''ש היטיבו דרכיכם תחלה ואז ואשכנה אתכם במקום הזה (ואמר ואשכנה אתכם ר''ל אתכם עצמכם אשכן פה, שעל ידכם אשכון בבית לא על הבית רק עליכם, כענין ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם), אבל.(מלבי"ם באור הענין)
רש"י היכל ה' היכל ה' היכל ה'. תלת זימנין בשעתא אתון מתחזין קדמוהי : (רש"י)
מצודת דוד אל דברי השקר. אל דבר שאין בו ממש שהם אומרים היכל ה' וכו' המה ר''ל הלא היכל ה' המה בתוכנו ולא יחריב ה' את היכלו ואמר שלשה פעמים היכל ה' על האולם וההיכל והדביר שכולם נקראים בשם היכל ולזה אמר המה בלשון רבים כי שלשה המה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמר, אל תאמרו, כי היכל ה' הוא היכל ה' ר''ל אל תחשבו שמצד שהוא היכל ה' ונבנה לשם ה' עי''כ הוא היכלו, ר''ל שעי''כ ישכן בו, לא כן. כי היכל ה' המה, ר''ל דרכיכם ומעלליכם הטובים (הנז' בכתוב הקודם) הם היכל ה', ועל ידם ישכן שם בקדש, ומפרש. (ה-ו-ז) כי אם היטיב תיטיבו את דרכיכם ע''י שתעשו משפט בין איש ובין רעהו וכו' אז ושכנתי אתכם במקום הזה כי מעשיכם הטובים הם המעון לשכינת ה', היכל ה' המה, וע''י כן תשכנו גם אתם בארץ עד עולם ולא תגלו ממנה, (ומ''ש גר יתום ואלמנה לא תעשקו, הוא מאמר מוסגר כאומר אם תעשו משפט כ''ש שלא תעשקו גר יתום ואלמנה, וכ''ש שלא תשפכו דם נקי וכו', כי בהפך אם לא תעשו משפט סוף שתעשקו ויותר מזה שתשפכו דם נקי, ויותר מזה שתעבדו אלהים אחרים, ור''ל כי העושה הטוב בעבור שהוא טוב בעצמו שלא מיראת עונש כ''ש שימנע א''ע מהרע שיודע שיגיע לו ממנו נזק, וז''ש שאם תעשו משפט כ''ש שלא תעשקו ותשפכו דם נקי לרע לכם ר''ל שעי''ז בודאי יגיע לכם רע) :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות המה. מוסב על הדרכים, הדרכים והמעללים הטובים הם היכל ה' :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד לרע לכם. אשר מעבודתם תמשך לכם רעה ולא טובה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור המלות לא תעשקו ודם נקי וכו'. דרך המליצה לדבר בדרך לא זו אף זו ולא בהפך, ואיך אחר שצוה שיעשו משפט וצדקה, צוה על עשק ורציחה ? אולם כבר בארתי באילת השחר (כלל ר''א) שלפעמים הפך הסדר לפי הסבות ומסובביהן, כמו לא תגנבו (ועי''כ) לא תכחשו. וכן ביהושע (כ''ג) לבלתי בא בגוים (ועי''כ) בשם אלהיהם לא תזכירו (ועי''כ) ולא תשבעו וכו', ועל כונה זו בא פה, וכן לקמן (כ''ב ג') :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד על דברי השקר. הוא בטחון ההיכל שאין תועלת בבטחון הזה : (מצודת דוד)
מצודת ציון לבלתי. עניינו כמו לא : הועיל. מלשון תועלת : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הנה, אבל אתם בטחים לכם על דברי השקר לבלתי הועיל, כי לפעמים יבטח על שקר בעבור תועלת, שיעשה עבירה שירויח על ידה ממון וא''כ בטח על התועלת שהגיע לו מזה הגם שהדבר שקר, אבל אתם בוטחים על דבר שהוא שקר וגם אין בו תועלת :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י הגנוב רצוח וגו'. בתמיה וכי אלה תעשו ויועיל ההיכל לכם : (רש"י)
מצודת דוד הגנוב. וכי תגנבו ותרצחו וגו' : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין (ט-י) הגנב רצח וכו' ובאתם ועמדתם, וכי אפשר שאתם תתמידו לעשות כל העבירות וע''י שתעמדו בבית הזה יען אשר שמי נקרא עליו תאמרו נצלנו ולא ישיגנו עונש, שתחשבו, א. שאחפה על הבא אל ביתי, ב. שלא אחריב הבית יען ששמי עליו, ויותר מזה כי לא תבואו שם ע''מ לשוב רק ע''מ לחזור לעשות הרע ותסמכו על זכות הבית לעשות כל התועבות, עד שתאמרו שלא לבד שע''י הבית תשיגו סליחה על העבר כי גם על העתיד למען עשות את כל התועבות האלה בעתיד, עד שע''י המקדש תתירו לעצמכם לעשות כל תועבה :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ובאתם. אחר המעשים האלה תבואו אל ההיכל להתפלל שמה ותאמרו הנה בזה נצלנו מהעונש הראוי לבוא על מעשים כאלה : למען עשות. למען תשובו לחטוא ולעשות שוב המעשים האלה ותהיה בית ה' סיבה ועזר לעשות התועבות בבוטחכם בו : (מצודת דוד)
רש"י המערת פריצים. היה בעיניכם הבית הזה בתמיה : הנה ראיתי. שכך הוא בעיניכם : (רש"י)
מצודת דוד המערת. האם חשבתם שהיה הבית הזה וכו' בעיניכם כמערת הפריצים שכאשר יעשו התועבות ילכו להחבא במערה : גם אנכי. ר''ל כמו שיש הדבר הזה עם לבבכם לעשות התועבות על בטחון ביאת הבית גם כן אני רואה שכן הוא עם לבבכם ולא נכחד ממני : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין המערת, אתם מחשיבים ביתי כמערה שהפריצים מתחבאים שם בל ימצאום, כי כן ע''י הבית תרצו להסתיר מעשיכם, כי הנה כן היה הבית הזה בעיניכם, שאם תראו איש משתחוה לאלהיו שם, תחשבו אותו לצדיק גמור, ותועבותיו יסתרו מעיניכם, אבל גם אם יסתר מעיניכם שאינכם יודעים נסתרות, הלא גם אנכי הנה ראיתי, ואני רואה תעלומות, ומי יסתר מפני?, ואם תחשבו שבכל זה לא אחריב ביתי, זה טעות :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד לכו נא אל מקומי. ר''ל התבוננו עתה אל המשכן אשר עמד בשילו : בראשונה. עד לא נבחר ירושלים : את אשר עשיתי לו. שהחרבתי אותו מפני רעת ישראל בימי עלי הכהן ולא חששתי עליו : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין כי לכו נא אל מקומי אשר בשילו אשר שם שכנתי שמי בראשונה והחרבתיו מפני רעת עמי ישראל, וכ''ש זה שהוא השני שאין הקביעות כ''כ כמו הראשון, (ועז''א אצל שילה שכנתי שמי, ואצל בהמ''ק אמר אשר נקרא שמי עליו ר''ל שאין שמי שוכן רק נקרא עליו לבד, כי כבר נסתלקה שכינה ע''י עונותיכם) :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד השכם ודבר. אני משכים ומדבר ע''י הנביאים : ואקרא אתכם. לשוב אלי בתשובה : (מצודת דוד)
מצודת ציון עניתם. מל' עניה ותשובה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ועתה שהחטא יותר גדול, א. שהיה לכם ללמוד משילה, ב.יען עשותכם את כל המעשים האלה גנוב רצוח שלא היה בשילה, ג.ואדבר השכם ודבר שג''כ לא היה בשילה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ואדבר, ואקרא, תחלה דברתי מקרוב ואחר שלא שמעתם ונתרחקתי מכם עדן קראתי מרחוק. וכן לקמן (ל''ה י''ז) ובישעיה (ס''ה י''ב, ס''ו ד') אמר בהפך קראתי דברתי, כי אז לא התרחקה שכינה מצייר שקרא תחלה מרחוק ואח''כ התקרב ודבר מקרוב :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד והשלכתי וכו'. לארץ אחרת : כל אחיכם. וחוזר ומפרש את כל זרע אפרים והם בני עשרת השבטים וקראם ע''ש אפרים כי ירבעם שמלך בהם ראשונה היה מזרע אפרים : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין והשלכתי אתכם לגולה כמו שהגליתי עשרת השבטים :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ואתה. לירמיה ידבר שאל יתפלל בעדם : ואל תשא וכו'. כפל הדבר במ''ש : כי אינני. כי אין אני שומע אליך : (מצודת דוד)
מצודת ציון ואל תשא. ענין הרמת קול : בעדם. בעבור' : רנה. הוא ענין ל' תפלה : תפגע. ענין בקשה וכן ופגעו לי (בראשית כג) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ואתה, ר''ל לך צויתי רק שתעמוד בשער בית ה' שהם באים להשתחוות ותוכיחם, אבל לא שאתה תתפלל בעדם, וגם אם ירצו המה להתפלל ואתה תהיה הש''ץ לשאת בעדם רנה ותפלה, כדרך שהש''ץ מרנן והקהל עונים אחריו, לא תעשה זאת, וגם אל תפגע בי שאעשה בזכותך כי אינני שמע אתך כלל, כי איך תוכל לבקש ולהתפלל בעדם :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ואל תפגע בי. גדר הפגיעה אם יתפלל בעד עצמו מורה שמרבה תפלה עד שלא יוכל להשיב פניו ריקם מפני ריבוי בקשתו, ואם מתפלל בעד חברו, היינו שיעשה לו כזכות המבקש אף שאין חברו ראוי לכך : אינני שומע אותך. שמע שאחריו את מורה שמיעת הקול לבד, ר''ל שאאטום אזני בל אשמע קולך כלל וכ''ש שלא אעשה בקשתך :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד האינך. וכי אין אתה רואה מה המה עושים וכו' : (מצודת דוד)
מצודת ציון האינך. האין אתה וכן אינך יודע אי זה יכשר (קהלת יא) : ובחוצות. בשוקים : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין האינך רואה, א.מה המה עושים גוף המעשה, ב. איכות המעשה שאין עושים בצנעה רק בפרהסיא בערי יהודה ובערי ירושלים, ולא שיעשו זה יחידים, כי.(מלבי"ם באור הענין)
רש"י לעשות כוונים. דפוס הכוכב : למלכת השמים. כוכב הגדול היו קורין מלכת השמים ל' מלוכה וכן ת''י לכוכבת שמיא : (רש"י)
מצודת דוד הבנים וכו'. ר''ל כ''א מהם מסייע לעבירה : לעשות כונים. לעשות מיני מאכלים להגיש מנחה למלכת שמים ר''ל לכוכב גדול שבשמים והוא השמש וכאלו מולך על כולם : והסך. ולהסך אז נסכים וכו' : למען הכעיסני. ר''ל יודעים הם שאין תועלת בעבודתם אבל כל מעשיהם להכעיסני : (מצודת דוד)
מצודת ציון מלקטים. מל' לקיטה : מבערים. מדליקים : לשות. מל' לישה והוא גלגול העיסה : בצק. עיסה כמו מלוש בצק עד חמצתו (הושע ז) ואמר בצק ע''ש סופו וכן אפיתי על גחליו לחם (ישעיה מד) : כונים. מין מאכל ויתכן שנקרא כן על כי עשאום בכוונת הלב בתקון רב וכן עשינו לה כונים להעציבה (לקמן מד) : למלכת השמים. הוא השמש וכן מקטרים למלכת השמים (שם) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הבנים מלקטים עצים שכולם עוסקים בדבר, וגם מלאכה שאחד יכול לעשותה כמו עשיית הכונים הם מחלקים אותה ביניהם האבות והבנים והנשים כדי שיהיה לכולם חלק במעשה, ואין עושים זאת לתיאבון רק למען הכעיסני :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות כונים. צורה מכוונת למלכת השמים שהוא השמש, שקראוהו מלך בשמים, שמולך על כל הכוכבים ומנהיג אותם, ואליו היה עבודת המולך, והיה אצלם מולך זכר ומלכת נקבה, ועז''א (בעמוס ה') את סוכות מלככם ואת כיון צלמיכם, ולקמן (מ''ד י''ח) עשינו לה כונים להעציבה. וי''מ מענין מלאכה או מלאך ושליחות ע''ש עבודתה ושליחותה בהנהגת השפלים, ואל''ף עי''ן הפעל נפל מן היסוד, כמו אם לא שריתך לטוב (לקמן ט''ו י''א), יתן ה' את שלתך (ש''א א') :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד האותי. ר''ל וכי הכעס הוא בעבורי כלומר וכי מעשיהם מזיקים לי הלא הכעס יזיק להם כי יהיה להם לבושת ולכלימה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין האותי הם מכעיסים, הלא ה' לא יתפעל והכעס הנאמר אצל ה' הוא מה שהמקבל מקבל עונש ובו יתראה רושם הכעס לא בה', וז''ש הלוא אתם, הם מקבלים הכעס ומתפעלים ממנו לא אנכי, כי מה שהם עושים למען הכעיסני הוא למען בשת פניהם, כי עי''ז.(מלבי"ם באור הענין)
רש"י נתכת. יורדת ומגעת כמו ומטר לא נתך ארצה (שמות ט) לא מטא : (רש"י)
מצודת דוד נתכת. תהיה נשפכת אל המקום הזה וחוזר ומפרש על האדם וכו' : ולא תכבה. ר''ל לא תפסק החמה עד תכלה הכל : (מצודת דוד)
מצודת ציון נתכת. ענין התכה והרקה כמו ותתך חמתי באפי (שם) : תכבה. מלשון כבה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הנה אפי וחמתי נתכת למטה על המכעיסים, ועי''כ יוחרב המקום הזה, וכל אשר בו אדם ובהמה וצומח פרי העץ ופרי האדמה, והאש יהיה תמיד כי לא תכבה, (והנה בעת החולי יקבלו תרופה מהמאכלים והעשבים, אבל בשיהיה החמה גם על הצומח ויתעפשו יכלה האדם והבהמה באין תרופה) :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י עולותיכם. שאתם מקריבים כליל טוב לכם שתוסיפו אותם על שלמיכם ותקריבו אותם שלמים ותאכלו הבשר שהרי אינם מקובלות לפני ולמה תפסידום : (רש"י)
מצודת דוד עולותיכם ספו וכו'. העולות שאתם מביאים שהמה כולם כליל הוסיפו אותם על זבחי שלמיכם ואכלו הבשר ר''ל הואיל ואין העולות לרצון לפני למה תפסידו הבשר : (מצודת דוד)
מצודת ציון ספו. ל' הוספה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כה אמר ה', שב לענין הראשון, מ''ש אל תבטחו לכם על דברי השקר לאמר היכל ה', אין ה' רוצה בקרבנותיכם, רק ספו וכלו והשביתו את עלותיכם עם זבחיכם, בל תביאו עולות וזבחים לה' ואכלו אתם את הבשר :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ספו. למפרשים שרשו יסף, כמו ספו שנה על שנה (ישעיה כ''ט). ולפ''ז י''ל זבחיכם זבחי חול, וי''ל ששרשו ספה, כמו וספו בתים רבים (עמוס ג'), ר''ל כלו והכריתו את העולות עם הזבחים, ומלת על כטעם עם, כמו ויבואו האנשים על הנשים :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י ביום הוציאי אותם. תחלת תנאי לא היתה אלא אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגול' (שם יט) : (רש"י)
מצודת דוד כי לא דברתי וכו'. ביום שהוצאתים ממצרים לא דברתי עמהם אז על דבר עולה וזבח ואם היה עיקר ההוצאה בעבור הבאת הקרבנות כי בזה הכל תלוי אף בזולת שמוע בקול ה' היה אם כן מהראוי להצטוות עליה ביום שהוצאתים ממצרים : (מצודת דוד)
מצודת ציון על דברי. על ענין וכן על דבר כזבי (במדבר כה) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין (כב-כג) כי לא דברתי ולא צויתי את אבותיכם וכו' כי אם את הדבר הזה, ר''ל בעת שדברתי וצויתי את אבותיכם בעת שהוצאתי אותם מארץ מצרים שיביאו עולה וזבח כי כל ספר תו''כ מלא הלכות מהבאת הקרבנות, לא היה כוונתי על הקרבנות עצמם שיהיו תכליות לעצמם, רק בציוי של הקרבנות רק את הדבר הזה צויתי אותם לאמר שמעו בקולי, שעקר ציוי הקרבנות היה שישמעו בקולי שזה עקר המבוקש של הקרבן, שמעו בקולי, ר''ל בתכליות של הקרבנות כונתי ג' דברים, א.שישמעו בקולי כמ''ש נחת רוח הוא לפני שאמרתי ונעשה רצוני, ב.והייתי לכם לאלהים שהקרבנות הם כעין אות ביני וביניכם שאתם עמי ואנכי אלהיכם, כאילו אקבל מכם עבודה ומנחה כאשר יקבל המלך מן עמו, ג.והלכתם בכל הדרך שהיה ענינם להזכיר אתכם ללכת בדרכי ה', כמו קרבנות נדבה ועליה לרגל למען תלמד ליראה את ה', ובקרבנות חובה חטאות ואשמות שיזכור החוטא את חטאו ולא ישוב עוד לכסלה, ובכ''ז לא צויתי עניני הקרבנות לתועלתי רק לתועלתכם למען ייטב לכם :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים כי אם את הדבר הזה צויתי אותם. לפירוש המפ' יקשה מאד איך אמר שלא דבר ולא צוה על דברי עולה, והלא כל ספר ויקרא מלא מהלכות הקרבנות ומדיניהם, וע''כ מוכרח לפרש כמש''פ שר''ל לא דברתי כי אם את הדבר הזה, רק דבר זה היה עקר הדבור שישמעו בקולי. אולם מלת צויתי אותם נראה כמיותר לפ''ז, כי כבר כללתי באילת השחר (כלל רכ''ט) שכ''מ שבא להטיל תנאי בשלילה הקודמת (שיציינו במלת כי אם) אין דרך להזכיר את הפעל שנית, אם לא לצורך דרוש. אולם הדבר נכון מאד, בשתדע ההבדל בין דבור ובין ציוי, שהדבור יבא גם על דבר הרשות, והציוי בא על דבר חובה, שהמצוה מכריח לעשות פקודתו, ובקרבנות יש דבורים וציויים, כי קרבנות נדבה דבר ולא צוה כמ''ש אדם כי יקריב כשרוצה להקריב, וקרבנות חובה צוה, כמ''ש צו את ב''י זאת תורת העולה, צו וכו' את קרבני לחמי. אמנם הגם שבדבור הבאת הקרבנות יש דבור וציוי בתכליות של הקרבנות שהוא שישמעו בקול ה' לא יצדק דבור של רשות רק ציוי של חובה וז''ש הגם שדברתי וגם צויתי על דברי עולה וזבח, דברתי על קרבנות נדבה, וצויתי על קרבנות חובה, בכ''ז בשתיהם היה רק ציוי שישמעו בקולי ועז''א צויתי אותם כי השמיעה בקול ה' הוא ציוי וחובה :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד כי אם וכו'. שמעו בקולי. רק הדבר הזה צויתים אז שמעו בקולי וכו' כמ''ש ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וכו' (שמות יט) א''כ זה העיקר והבאת הקרבנות היא כאחד מכל המצות שאין נחת בהם בזולת שמוע בקול ה' : והייתי לכם לאלהים. ר''ל אני בעצמי אשפיע לכם טובה בזולת אמצעי : למען ייטב לכם. ר''ל לא יבוא לי תועלת מזה רק למען ייטב לכם : (מצודת דוד)
מצודת דוד ולא שמעו. אף יוצאי מצרים לא שמעו וכו' : במועצות. בעצתם מה שהראה להם לבם הרע ר''ל מה שחמדו והתאוו : ויהיו לאחור. הלכו לאחור ולא לפנים ר''ל בכל יום היו פוחתים והולכים בעבודת ה' ולא היו מוסיפים והולכים : (מצודת דוד)
מצודת ציון במועצות. מל' עצה : בשרירות. ענין הבטה וראי' כמו אשר שוררו אנשים (איוב לו) : לפנים. להלן מול פנים : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ולא שמעו, ר''ל ותכליות אלה שכונתי בציוי הקרבנות לא השגתי, שהגם שהרבו להביא קרבנות לא הביאום לתכלית הנרצה, לא עמ''ש שמעו בקולי כי לא שמעו וגם לא הטו את אזנם כלל, ולא שילכו בדרך אשר צויתי אותם כי הלכו במועצות שלא היה החטא בשגגה רק אחרי העצה והסכמת השכל ועם שרירות הלב והמינות, ולא שאהיה להם לאלהים כי היו לאחור ולא לפנים, ר''ל שהכונה האלהית היתה שילכו העם בשלמותם ממדרגה למדרגה לפנים עד שישרה שכינתו עליהם בתמידות ויהיה להם לאלהים, אבל הם היו לאחור ששבו לאחוריהם ממדרגה שהיו ממלכת כהנים וגוי קדוש עד המדרגה השפלה שירדו ממדרגת המין האנושי ונמשלו כבהמות, כמ''ש בפי' ישעיה (א' ד') על מ''ש נזורו אחור, ולא הלכו כלל לפנים, שלא תאמר שהיו כמי שהולך אל השלמות וחוזר לאחוריו ושוב חוזר לפניו כי הם היו לאחור, כי כן היה.(מלבי"ם באור הענין)
רש"י יום השכם ושלוח. מידי יום ביום השכם ושלוח : (רש"י)
מצודת דוד למן היום וכו'. מאז ועד הנה המה פוחתים והולכים : יום השכם ושלוח. בכל יום אני משכים ומשלח : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין למן היום אשר יצאו אבותיכם מארץ מצרים עד היום הזה לא הלכו אף פעם אחת לפנים, ולא תאמר שלא הוכחתים ע''י הנביאים, כי ואשלח אליהם, ולא נביא אחד רק את כל עבדי הנביאים, ולא פעם א' לפרקים רק יום יום השכם ושלח, ובכ''ז.(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ולא שמעו אלי. אנשי הדור הזה : ויקשו את ערפם. הוא ענין מליצי כאלו נתקשה ערפם עד שא''א להם להחזיר הפנים מול המקום ואחז במשל מבן אדם לחבירו שאינו רוצה להחזיר הפנים מול חבירו לשמוע דבריו : הרעו. עשו רעות עוד יותר מאבותם : (מצודת דוד)
מצודת ציון ויקשו. מל' קשה : ערפם. הוא מול הפנים : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ולא שמעו וגם לא הטו את אזנם, שאם היו עכ''פ מטים אזן ולא שומעים הייתי אומר שלא הוטבו הדברים בעיניהם. אבל הם לא רצו כלל לבחון דברי הנביאים, וגם אם הראו להם עונשי ה' ומופתיו הקשו את ערפם ולא הסבו אותו לאחוריהם לראות, ובזה הרעו מאבותם, כי אבותיהם הלכו במועצות בשרירות לבם הרע, רצה לומר שחקרו והתיעצו על דרכם ונטו לשרירות לבם אחרי החקירה, והם לא רצו לדרוש ולהאזין ואף לא לראות בעיניהם :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ואמרת אליהם. אז תאמר אליהם זה הגוי וכו' ר''ל אין אלה מבני ישראל אשר שמעו דבר ה' בסיני אלא כאלו אשר לא שמעו בקול ה' וכאלו לא למדו מעולם מוסר. אבדה האמונה. אמונת האל אבדה מלבותם וגם נכרתה מפיהם ולא יזכרו בה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ואמרת אליהם זה הגוי אשר לא שמעו בקול ה' אלהיו שדבר עליהם מצד הערת השכל, וגם לא לקחו מוסר אחר שייסרם בעונשין, א''כ אבדה האמונה, מלבם וגם נכרתה מפיהם, שאין אף מעשה אבותיהם בידיהם, לכן.(מלבי"ם באור הענין)
רש"י גזי נזרך. תלשי שערך כמו ויגז שלוים (שם ט) ויגז את ראשו (איוב א) ל''א נזרך כתרך ל' גדולה וכן תרגם יונתן רברביך וכן חיברו מנחם : ויטוש. ויעזוב : (רש"י)
מצודת דוד גזי נזרך. לכן תלוש שער ראשך והשלך אותם והוא דרך צער ואבלות : שאי. הרימי קול קינה על מקומות הגבוהות להיות נשמע למרחוק : ויטוש. עזב את הדור ששפך עליו עברתו : (מצודת דוד)
מצודת ציון גזי. ענין תלישה כמו קרחי וגוזי (מיכה א) : נזרך. גדול השער יקרא נזר כמו נזר אלהיו על ראשו (במדבר ו) : ושאי. ענין הרמה : שפים. כן נקראו מקומות הגבוהות : ויטוש. ענין עזיבה כמו ויטוש משכן שלו (תהלים עח) : עברתו. מל' עברה וזעם : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין גזי, תלשי שער ראשך לסימן היאוש ואבילות, ושאי קינה, בפרהסיא על שפים כי אין לך תקוה, ועקר הקינה יהיה על שמאס ה' ויטוש, שלא היתה הנטישה לפי שעה לבד כי היתה מחמת מאוס ואם מאיסה לית סבר, וזה היה בסבת ע''א :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות גזי נזרך. פירשו המפרשים שער הראש, ובא המליצה מן הנזיר שגוזז שערו עת טמא ראש נזרו, והנמשל כי האמונה הוא נזר הקדש על ראש ישראל ואם אבדה האמונה הורד עדיך מעליך :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י במות התופת. הוא המולך שהיה של נחשת ומסיקין אותו מתחתיו וידיו פשוטות וניסקות ונותנין את הילד על ידיו והוא נכוה ונוהם והכומרים היו מקישין בתופים שלא ישמע האב קול הבן ויכמרו רחמיו, תופת על שם התוף : הנם. על שם נהמת הבן : לא צויתי. במצות שיקריבו בניהם לקרבן ולא דברתי לאחד מן הנביאים וכשדברתי לאברהם לשחוט את בנו לא עלתה על לבי שישחוט אלא להודיע צדקו : (רש"י)
מצודת דוד במות התופת. במות של התופת אשר עמד בגיא בן הנום לשרוף על הבמות את בניהם וכו' (ולפי שהיו מקישין בתופים לבל ישמע האב בנהימת הבן כשהוא נשרף ויכמרו רחמיו קראו בית הבמות תופת ע''ש התופים ולהגיא קראו בן הנום ע''ש נהמת הבן) : אשר לא צויתי. אפילו לפני לא צויתי להקריב בנים ובנות : ולא עלתה על לבי. לשאול דבר כזאת : (מצודת דוד)
מצודת ציון במות. מל' במה : בגיא. בעמק : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין שבנו במות התופת לשרוף את בניהם. אשר אנכי לא צויתי שיעשו לי עבודות כאלה, ולא תאמר שלא צויתי מפני שחשבתי שלא ישמעו לי לעשות זאת אבל הדבר עלה על לבי לצוות בעד שאדע שישמעון, כי לא עלתה על לבי כי היא עבודה משוקצת אצלי :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ולא יאמר עוד. אז לא יקרא עוד בית הבמות בשם תופת והגיא בן הנום כי אם יקרא גיא ההרגה כי שמה יפלו הרוגים רבים : וקברו. ההרוגים יקברו בתופת הרבה מאד עד שלא ימצא שם מקום לקבור עוד : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין מאין מקום, עד שלא ישאר מקום לקבר עוד, ואז.(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד והשבתי וכו'. ר''ל לא ישמעו עוד שמה קול ששון וכו' כי לחרבה תהיה ולא ישאר בה איש : (מצודת דוד)
מצודת ציון והשבתי. ענין בטול כמו שבת נוגש (ישעיה יד) : לחרבה. מל' חורבן : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין והשבתי, כי הדרך הוא שאחרי המלחמות הגדולות והרג רב יתהוו זווגים רבים מהאלמנות שנהרגו בעליהם ואנשים שמתו נשיהם וישתדלו לקחת נשים ולהוליד בנים לישב את הארץ החרבה, כמ''ש (לקמן ל''ג) עוד ישמע במקום הזה קול ששון וקול שמחה וכו' כי אשיב שבות הארץ כבראשונה, עתה לא יהיה כן כי לחרבה תהיה הארץ :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י ושטחום לשמש. והכשדים ישכנו לצור על העיר בקברי השרים שהיו נאים כפלטין : לדומן. לזבל : (רש"י)
מצודת דוד ושטחום. ויפרשו אותם אל מול השמש וכו' לבזותם : אשר אהבום. לקבלם לאלהות : ואשר וכו'. כפל הדבר במ''ש להתמדת הדבר : לא יאספו. לא יכניסום אל הקבר : ולא יקברו. כפל הדבר במ''ש : לדומן. יהיו מונחים ע''פ האדמה דומה לדומן : (מצודת דוד)
מצודת ציון ושטחום. ענין פרישה כמו משטח חרמים (יחזקאל כו) : צבא השמים. הם העכו''ם : יאספו. ענין הכנסה כמו ואין איש מאסף אותם (שופטים יט) : לדומן. לזבל כמו כדומן על פני השדה (לקמן ט) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ושטחום לשמש וכו' אשר אהבום, כי היה להם עבודות חלוקות, היו אצלם אלהות שאהבו אותם ויחסו להם השפע והטוב והיופי וכל הצלחות. ויש שיראו מפניהם, כי יחסו להם כל רע חולי ודבר וחרב והיו עובדים אותם בקרבנות וזבחי אדם לשכך חמתם ולהסיר הרעה, עז''א אשר אהבום ואשר עבדום, שהוא מאהבה או מיראה. ויש שהיו דורשים מהם לדעת עתידות ונסתרות. ויש שהלכו אחריהם להתדמות למדותיהם ודרכיהם שהיו מיחסים להם. ויש שהשתחוו להם לבד, לרוממם ולכבדם. לא יאספו, דרך לאסוף עצמות השרים לארונות נכבדים, והם לא יאספו ויותר מזה שגם לא יקברו כלל :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות עבדום, השתחוו להם. מצאנו במקומות רבות סדר, עבודה ואח''כ השתחויה, ובכ''מ מקדים השתחויה לעבודה ואחרי הדיוק, בעבודת השמש וצבא מעלה מקדים השתחויה ואח''כ עבודה, כי בקל יותר להשתחוות להם ממעלתם ועבודה הוא רבותא יותר, ובעובד דברים השפלים ההשתחויה הוא רבותא יותר ויקדים עבודה להשתחויה, ובשלילה יתפוס בהפך בכ''א, ופה שמדבר מצבא השמים, בהכרח ילך מן החמור אל הקל אשר אהבום, ואף אשר עבדום מיראה שהיא קלה מאהבה, ואף אשר דרשום כדרוש אוב וידעוני, או כמו לדרוש בבעל זבוב, אף אשר רק הלכו אחריהם, ואף אשר רק השתחוו לחלק להם כבוד :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י ונבחר מות מחיים. אע''פ שהם רואים את המתים נתונין בבזיון צרת החיים גדולה הימנה ויבחרו את המות : (רש"י)
מצודת דוד ונבחר מות מחיים. הנשארים מן המיתה ההולכים בגולה יהיו בצרה גדולה עד שיבחרו המיתה : המשפחה הרעה. אשר עבדו לבעל : בכל המקומות הנשארים. הוא הפוך כמו הנשארים בכל המקומות אשר הדחתים שם בגולה : (מצודת דוד)
מצודת ציון הדחתים. מלשון דחיה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ונבחר, והגם שיראו בזיון המתים יבחרו יותר במות מבחיים, וזה יהיה לכל השארית מן המשפחה שעבדו ע''א, ולא לבד בא''י כי גם בכל המקומות אף בח''ל, וזה יהיה לכל הנשארים באין הבדל :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י היפלו ולא יקומו. הטוב להם שיפילו את עצמם לנפילה שאין להם תקומה : אם ישוב ולא ישוב. לכשירצו לשוב מרעתם לא ישוב הקב''ה מגזירתו, ד''א אף אם ישובו בתשובה לא תתקיים בידם כי ימהרו לשוב לרשעתם וכן ת''י אם למיתב גלי קדמי דלא יתובון : (רש"י)
מצודת דוד היפלו. וכי בעוונם יפלו ולא יוכלו לקום ר''ל וכי אין תשובה מועלת לשיקומו מנפילתם : אם ישוב. וכי אם מי מהם ישוב בתשובה האם לא ישוב ה' מחרון אפו בתמיה דרך המקרא כשאומר שני תמיהות זא''ז נאמר בראשונה ה''א התימה ובשנייה מלת אם וכן המאוס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך (לקמן יד) : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין היפלו, (ה' אומר) וכי היו נופלים בלי תקומה אם ישוב ולא ישוב שנית, ר''ל כי השב מדרך הרע לדרך הטוב נקרא שב מדרכו, ואם חוזר ושב אל דרך הרע הנהו שב שנית, וישראל שבים וחוזרים ושבים, שבים מדרך הרע וחוזרים ושבים אליו, ועי''ז אין תקומה למפלתם. ה' שואל.(מלבי"ם באור הענין)
רש"י משובה נצחת. משובת עולם כמו נצח : החזיקו. אחזו : בתרמית. במרמה : (רש"י)
מצודת דוד מדוע. למה מרדה העם הזה מרידה מתמדת עד העולם : העם הזה ירושלים. חסר הנסמך העם הזה עם ירושלים ורבים כמוהו : החזיקו. אוחזים בערמה וממאנים לשוב כאלו אין תשובה מועלת : (מצודת דוד)
מצודת ציון שובבה. משובה, ענין מרד והליכה בדרכי הלב : נצחת. מלשון נצח ולעולם : החזיקו. ענין אחוזה : בתרמית. ענין מרמה וכן שקר תרמיתם (תהלים קיט) : מאנו. מל' מיאון : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין מדוע שובבה, שהם שבים תשובה נצחת, ר''ל שהם שבים לנצח מדרכם, שבים מדרך הרע אל הטוב ושוב שבים מדרך הטוב אל דרך הרע, מה הסבה לזה. ? משיב, שזה הוא מפני שהחזיקו בתרמית ומאנו לשוב, רק ששבים תשובה של רמאות, אומרים ששבים והוא רמאות וזיוף כי לבם על דרכם הרע, כי הנה.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות שובבה. (מרובע מנחי העי''ן) מענין תשובה, כמו לשובב יעקב אליו, וכן משובה מענין שובה, כמו ועמי תלואים למשובתי, ור''ל ששבים לנצח. וי''ל שובבה פעל יוצא ומוסב על ירושלים, ירושלים היא תשובב את העם תשובה נצחת, ר''ל שמן ירושלים תצא חנופה אל כל העם שישובו תשובה של רמאות, לכן בא לשון נקבה על ירושלים והעם הוא המקבל הפעולה :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י לא כן. לא בדין כמו כן בנות צלפחד (במדבר כז) : כלה שב במרצותם. בדרך הראשון חוטאים וחוזרים וחוטאים, מרוצתם קורש''י בלעז : שוטף. אישפרידי''ן בלעז : (רש"י)
מצודת דוד הקשבתי. אני מקשיב ושומע אשר לא ידברו כן לומר שממאנים לשוב בעבור כי חושבים שאין תשובה מועלת אבל גם אין איש מהם מתחרט על הרעה שעשה לאמר מה עשיתי הלא פגמתי בנפשי : כלה שב. ר''ל לא די שאין מי מתחרט אלא אפילו כולם כאיש אחד שב לרוץ במרוצתם שרצו מאז כמו שהיו רודפים מאז אחר הרעות כן הם רודפים גם עתה : כסוס. כמו הסוס הרודף במלחמה כנחל שוטף ועם כי הוא בנפשו כן הם רודפים אחר הרעות עם כי מאבדים נפשם בזה : (מצודת דוד)
מצודת ציון הקשבתי. ענין האזנה : נחם. ענין חרטה והפוך מחשבה כמו פן ינחם העם (שמות יג) : במרוצתם. ענין רדיפה ומהירת ההליכה : שוטף. ענין רדיפה ואמר בלשון שאלה מרדיפת המים : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הקשבתי השם אומר אני הקשבתי דברי תשובתם ואשמע ואבין כי לא כן ידברו הוידוי שמתודים בעת התשובה אינה כראוי ונכון, אין איש נחם על רעתו לאמר מה עשיתי, ר''ל כי בבוא עליהם פורעניות אז הם שבים מדרכם, אבל אין מתחרטים על רוע מעשיהם מצד עצמם, עד שיתודה על מעשיו הרעים מצד עצמם, רק מתחרטים ומתאוננים על הנזק שהגיע להם ע''י מעשיהם, כגנב שנתפס במחתרת ואינו מתחרט על מה שגנב רק ע''מ שנמצא, ולכן כלה שב במרוצתם כסוס שוטף במלחמה, הם דומים לסוס שבעת יפגע את האויב במלחמה וירוץ לאחור עקר תכלית מרוצתו לאחור הוא כדי שיוכל לחזור וליפול על האויב בכח יותר נמרץ, כן מה ששבים מן עונותיהם אינו על מנת שלא לשוב ושלא לעשותם עוד רק על מנת שישובו לעשותם שנית ביתר שאת עת ינוח להם מצרותיהם :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות הקשבתי ואשמע. השמיעה הוא אחר ההקשבה ובא ג''כ על ההבנה : לא כן. לא נכון כמו כן בנות צלפחד דוברות :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י חסידה. ציגוניא''ה בלעז : מועדיה. עת עברם אל איי הים מפני הצנה ועת שובם : שמרו. המתינו : ותור וסיס ועגור. ושפנינא וכורכיא וסנוניתא, כורכיא גרוא''ה בלעז סנונית ארונדיל''א בלעז : (רש"י)
מצודת דוד גם חסידה בשמים. אפי' עוף החסידה השטה באויר השמים אשר איננה ברשות אדם הלא תדע זמניה מתי תלך ומתי תשוב כי דרכה לעוף בזמן הקור לארצות החמים בזמן הקיץ תשוב לארצות הקרים : שמרו. גם המה בלכתם לארצות החמים ממתינים את עת בואם ולא יקדימו ולא יאחרו : ועמי וכו'. ר''ל העופות ההם יודעים דרך מנהג העולם ועמי לא ידעו משפט והנהגת המקום ב''ה שמשלם לאיש כמפעלו : (מצודת דוד)
מצודת ציון חסידה. שם עוף מה : מועדיה. ענין זמן כמו למועד אשוב אליך (בראשית יח) : ותור. שם תורים ידוע : וסיס ועגור. גם הם שמות עופות וכן כסוס עגור (ישעיה לח) : שמרו. ענין המתנה כמו ואביו שמר את הדבר (בראשית לז) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין גם, הם גרועים אפי' מבע''ח, שהעופות הנוסעים מרגישים בטבע עת החורף והשלג, עת שלא ימצאו מחסה ומזון, ומתרחקים אז אל ארצות החמות ולא ישובו עד בוא האביב, ועמי לא ידעו את משפט ה', להבין את הרעה אשר יביא ה' עליהם המשפט לפני בואה, ולדעת זמן העונש ולעזוב דרכם הרע לפני בוא יום המשפט :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ידעה מועדיה, שמרו את עת באנה. מבואר אצלי שיש הבדל בין עת ובין מועד. עת, מציין עת הטבעי, ומועד מציין הזמן ההסכמי או הדתיי המיועד ונזמן לאיזה דבר, והתור וסיס ועגור שהם עופות נוסעים ישובו תמיד בזמן הטבעי בר''ח ניסן, הגם שעדיין מיועד להיות עת קר, ועז''א ששמרו עת בואנה ולא ישנוה. אבל החסידה תאחר או תקדים העת, כי תדע המועד שאם האביב מתאחר ועתיד להיות קור תתאחר מלשוב ואם יקדים האביב תקדים לשוב כנודע, ולזה צריך ידיעה כמ''ש ידעה מועדיה. וכן במשפטי ה' יש עת קבוע, וגם יש מועד, שלפעמים יקדים המשפט קודם הזמן אם תתמלא הסאה, והם לא לבד שלא ידעו המועד, לא ישמרו גם העת לשוב לפני בוא יום המוגבל לרעה :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י אכן הנה לשקר. הנה חכמתכם לשקר בכם לרפאותכ' על נקלה : עשה עט שקר סופרים. נביאכם : (רש"י)
מצודת דוד ותורת וכו'. ר''ל יודעים אנו את התורה : אכן. באמת הנה לחנם עשה העושה את הקולמוס לכתוב ספר התורה ולחנם היו הסופרים שכתבו את התורה הואיל ואינכם מקיימים אותה : (מצודת דוד)
מצודת ציון איכה. כמו איך : לשקר. על חנם : עט. קולמוס כמו עט סופר מהיר (תהלים מה) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין איכה תאמרו, הדור ההוא היו אומרים כי התורה והמצוה הוא דבר הנתון בשכל האדם, ר''ל שאמרו שא''א שיקבל אדם תורה ומצות בקבלה או בנבואה ושיקבל עליו דברים שאינו משיג בשכלו, והתורה והמצוה אינו דבר הבא אל האדם מחוצה לו ע''י תורה כתובה בספר ובדיו רק היא נמצאת בתבונתו ובהרגש לבו, וז''ש איכה תאמרו חכמים אנחנו שהחכמה נמצאת אתכם בטבע ובשכל, ותורת ה' אתנו התורה נמצאת אתנו בטבע הנפש והשכל, אכן אך לשקר עשה עט, אבל העט שעשה כותב התורה לכתוב בה תורה מקובלת מה', עשה לשקר, כי לא יקבל אדם תורה ע''י נבואה וקבלה, וכן שקר סופרים, כל הנביאים שכתבו ספרים ע''פ ה' בנבואה הוא שקר, כן אתם אומרים ומכחישים העקר של נבואה ותורה מן השמים, משיב להם.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות סופרים. יש הבדל בין כותב ובין סופר, הכותב יהיה על כל דבר, וכתבתם על מזוזת, כתבם על לוח, וכתבת על האבנים. והסופר כותב בספרים, ולא תמצא שם תואר כותב בשום מקום :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י הובישו חכמים. כמותכם ומה הבושת הנה בדברי ה' מאסו וחכמת מה להם : (רש"י)
מצודת דוד הובישו חכמים. הם המחזיקים עצמם לחכמים הלא יבושו בעת יחתו וילכדו ברעה ולא יצילו נפשם בחכמתם : וחכמת מה להם. ר''ל מה היא החכמה שבידם הלא בחכמת התורה מאסו ואף לא יוכלו להציל נפשם בחכמה א''כ במה יתפארו : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין הובישו חכמים, כבר התבאר שהחכמה שעקרה היא ידיעת ההנהגה בין טוב ורע, ולדעת מה טוב ומה רע בכל פרטי המדות וההנהגה, א''א שישיג האדם ארחותיה מעצמו, כי אין על חקי החכמה מופתי הדעת, וא''א שידע האדם בארחות הנהגת הנפש מה חכמה ומה סכלות, ואיך וכמה ומתי ישתמש בכחות נפשו לעשות או שלא לעשות, (כמו שהתבאר בארך בספר משלי) וחקי החכמה כולם נתנו מה' ע''י נביא ונכתבו בספר התורה, וא''כ אלה שמאסו בדבר ה' אין להם היסודות שעליהם תשען החכמה, שיסוד החכמה אינה בשכל האדם רק בתורת ה', וז''ש הובישו חכמים שאחר שמאסו בדבר ה' א''כ חכמת מה להם, מהיכן ישיגו חקי החכמה ומי יודיעוה להם, אחר שאינם נודעים מעצמם :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות הובישו. ההפעיל מורה הבושה היתרה וחתת הוא השפלת הנפש, ובא כ''פ אחר בושה :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד לאחרים. לעם אחר : ליורשים. כל מי שירצו לרשת : כלה בוצע בצע. כולם גוזלים הון : מנביא. נביא השקר : כהן. כהן הבעל : (מצודת דוד)
מצודת ציון בוצע בצע. גוזל הון : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין (י-יב) לכן אתן את נשיהם לאחרים ר''ל כי מי שלא נפל ברשת הכפירה, הגם שיחטא מצד התאוה יוכל להרפא ע''י מוסרי הנביאים ותוכחת התורה, אבל אחרי שמאסו בדבר התורה וכופרים בנבואה אין להם תקנה, שאם ירצו להתרפאות ע''י שיפקח עיני שכלו לראות כי חולה הוא בחולי הנפש, הלא הוא נדמה לו שהוא בריא אולם כמ''ש וירפאו את שבר עמי על נקלה, ואם ירצה להתרפאות ע''י מוסרי הנביאים שיבוש מדרכו, הלא יכחיש את הנבואה, ועל זה אמר הובישו וכו' גם בוש לא יבושו, וכבר התבארו פסוקים אלה למעלה (ו' י''ג ט''ז) :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד וירפו. הם מרפאים את שבר בת עמי ורעתם העתידה לבוא ר''ל הם מוציאים מלבם דאגת הרעה הבאה : על נקלה. עם אמירה נקלה ומבוזה לאמר שלום תהיה ולא תבוא הרעה ובזה המה מרפאים שברם אבל לא יהיה שלום והמה מכחשים : (מצודת דוד)
מצודת ציון וירפו. מל' רפואה : בת עמי. עדת עמי : על. הוא כמו עם : נקלה. מלשון קלון ובזיון : (מצודת ציון)
רש"י הובישו. בושת וכלימה תבוא להם : גם בוש לא יבושו. אינם מתביישים במעשיהם הרעים לתת לב לשוב : (רש"י)
מצודת דוד הובישו. ר''ל עכ''פ היה להם להנביאים והכהנים להיות נכלמים כאשר עשו דבר תועבה כדרך החשובים אשר יכלמו אם בא לידם דבר תועבה במקרה : גם בוש וכו'. ר''ל עשו התועבה וגם לא יבושו בעבורה : והכלם וכו'. אינם יודעים מה היא כלימה וכפל הדבר במ''ש : לכן יפלו. הנביאים והכהנים ההם יפלו בעת יפלו כל הנופלים ע''י האויבים : בעת פקודתם. בעת שאזכור עליהם עוונם להפרע מהם והוא בזמן החורבן אז יכשלו גם המה : (מצודת דוד)
מצודת ציון תועבה. דבר איסור וגנאי : והכלם. מלשון כלימה : פקודתם. ענין זכרון : (מצודת ציון)
רש"י אסוף אסיפם. ל' כלייה כמו אסוף אסף כל מעל פני האדמה (צפניה א) : אין ענבים בגפן. לא יותר דבר : והעלה נבל. ל' כמוש פליישטי''ש בלעז כמו וכנובלת מתאנה (ישעיה לד) כאלה נובלת עליה (שם א) : ואתן להם יעברום. כל זאת תהיה להם על כי נתתי להם חוקים ועברו עליהם : (רש"י)
מצודת דוד אסף אסיפם. אכלה אותם מן העולם : אין ענבים בגפן. באילני הגפן לא ישאר ענבים ר''ל לא יותר דבר : בתאנה. באילני תאנה : והעלה נבל. גם העלים יכמשו ור''ל לא ישאר שארית מה : ואתן להם יעברום. אזמין להם אויבים אשר יעברו אותם מן העולם : (מצודת דוד)
מצודת ציון אסף אסיפם. ענין כליה כמו אסף אדם ובהמה (צפניה א) : נבל. ענין כמישה כמו ועלהו לא יבול (תהלים א) : יעברום. ענין העברה מן העולם : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אסף אסיפם, החוזה שם דבריו בפי מדברים שונים, הנביא והעם מדברים ומתוכחים, וה' מדבר ג''כ עמהם, (ה' אומר) , אני אאסוף אותם, שיתאספו להתיעץ מה לעשות, ובאר שהאסיפה תהיה מפני שרצוני לעשות עמהם סוף וכלה. (דברי העם) הלא אין ענבים בגפן ואין תאנים בתאנה, ואין אוכל להשיב נפש, (תשובת השם) ואתן להם יעברום, איך אתן להם ענבים ותאנים, הלא יעברו את מה שנתתי להם, שהוא התורה והמצוה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות אסף אסיפם. הראשון שרשו אסף מענין אסיפה וקיבוץ והשני מנע''ו סוף וקץ ובא לשון נופל על הלשון : יעברום. יעברו אותם, כמו כי עברתי את פי ה'. ויל''פ שר''ל שאתן ענבים ותאנים להאומות שיעברום מארצם לגולה, או ר''ל אחר שאין להם מה לאכול אתן להם אומות שיעברום מארצם לארץ אחרת :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י ונדמה שם. ונדום שם, נשב שם דומים ואבלים : מי ראש. כס דלווט ביש כרישי חיון ראש פתנים הוא ארס שבשיניו : (רש"י)
מצודת דוד על מה וכו'. כשיבוא האויב יאמרו יושבי השדות על מה אנחנו יושבים בשדות להיות נמסרים ביד האויב הבא : ונדמה שם. כאומר אבל קרוב הדבר שגם בערי המבצר נהיה נכרתים ואבודים כי ה' הכרית אותנו ואין עצה נגד גזרת המקום : וישקנו. הוא השקה אותנו מים הנסחטים מעשב מר ר''ל המקום הכין לנו פורעניות ולא על חנם כי באמת חטאנו לה' ובגמול הוא : (מצודת דוד)
מצודת ציון ונדמה, הדמנו. ענין כריתה כמו אל תדמו בעונה (לקמן לא) : ראש. שם עשב מר וכן שורש פורה ראש ולענה (דברים כט) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין על מה, (דברי העם) , הנאספים אומרים על מה אנחנו יושבים ואין אנו מכינים עצה וגבורה למלחמה? האספו ונבא אל ערי המבצר להלחם משם עם האויב, (תשובת הנביא) , ונדמה שם, אבל שם בערי המבצר נשתוק ולא נעשה מאומה, כי ה' אלהינו הדמנו, מדמה אותם שם לאבלים היושבים ודוממים, ותחת שדרך להשקות את האבלים כוס תנחומים השקנו מי ראש, וזה יען שחטאנו לה' :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י נחרת סוסיו. עטישות נחיריו : מדן נשמע. על דפלחו לעגלא דבדן : מצהלות אביריו. צהלות משחק סוסיו ומצינו במקום אחר סוסים נקראים אבירים מדהרות דהרות אביריו (שופטים ה) ל' סוס דוהר (נחום ג) וי''ת מקל פסיעות גברוהי : (רש"י)
מצודת דוד מדן. בעוד יהיה האויב בדן בקצה גבול ארץ ישראל יהיה נשמע נחרת סוסיו : מקול מצהלות. מהרמת קול גבוריו רעשה כל הארץ : ומלואה. הדברים שהארץ מלאה מהם : עיר. יאבדו כל עיר והיושבים בה : (מצודת דוד)
מצודת ציון נחרת. הקול היוצא מנחיריו הם נקבי האף וכן הוד נחרו אימה (איוב ל''ט) : מצהלות. ענין הרמת קול גדול כמו אל אשת רעהו יצהלו (לעיל ה) : אביריו. מלשון אביר וחוזק : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין (דברי העם) , מדן, ר''ל כי בברכת יעקב לבניו אמר, יהי דן נחש עלי דרך הנושך עקבי סוס ויפול רוכבו אחור, שבני דן היו מלומדים ללחום עם רוכבי סוסים (ולכן היה דן המאסף לכל המחנות כי דרך הרוכבים ליפול על אחורי המחנה ברדפם אחריהם), עפ''ז ישאלו איך היה עתה להפך שנחרת סוסי האויב נשמע מדן, ובכ''ז לא נשך הנחש עקבי סוס ורוכבו, כי מקול מצהלות אביריו רעשה כל הארץ, וגם באו לתוך הארץ ויאכלו ארץ ומלואה?(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות מצהלות. נופל על קול האבירים סוסים החזקים המזוינים לתשמיש. וכן ותצהלי כאבירים (לקמן נ') :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י נחשים צפעונים. לסוף שבעים שנה נעשה צפע ואוטם אזנו שלא ישמע לקול חבר המלחשו שנאמר כמו פתן חרש יאטם אזנו (תהלים נח) הוא שנאמר אשר אין להם לחש : (רש"י)
מצודת דוד משלח בכם. אגרה בהם נחשים רעים אשר אין מועיל להם לחש והם ינשכו אתכם ר''ל לא תוכלו לרצות את האויב בדברים רכים ותחנונים : (מצודת דוד)
מצודת ציון משלח. ענין גרוי והשסה כמו ושן בהמות אשלח בם (דברים לב) : צפעונים. מין נחש רע : ונשכו. מלשון נשיכה וכן אם ישך הנחש בלא לחש (קהלת י) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין (תשובת ה') , כי הנני משלח בכם, מה שאתם חושבים שדן דומה כנחש נהיה בהפך, כי אני השולח בכם נחשים צפענים שהם קשים מנחש והם נשכו אתכם עצמכם, לא את סוסיכם :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות צפעונים. בא פה תואר לנחשים :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י מבליגיתי עלי יגון. כמו הבלגתי ושם דבר הוא מישאיטינמנ''ץ בלעז כלומר אם אמרתי אבליגה ואתאפק עלי יגוני : עלי לבי דוי. מקול נבואות הנגלות אלי בפורעניות הבאות : (רש"י)
מצודת דוד מבליגיתי. ר''ל אם אמרתי אתחזק על היגון לבל אתמיד בה אבל לא אוכל כי עלי לבי דוי : (מצודת דוד)
מצודת ציון מבליגיתי. ענין התחזקות כמו ואבליגה מעט (איוב י) : דוי. מל' מדוה וחולי : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין מבליגיתי, (דברי העם) , עתה אני רואה שמה שהתחזקתי עלי היגון, והייתי חושב שיש תקוה, זה בא מצד כי עלי לבי דוי, שאני דומה כחולה שהמדוה נוגע עד לבו, שאז אינו מרגיש בחליו כלל, וזה עצמו שאינו מרגיש בחליו הוא סימן שאבדו הרגשותיו ונגע החולי עד הנפש :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות מבליגיתי. שם, משקלו מַבְלִיגִית, בפלס מַרְבִית, שראוי מַרְבִייִת, ולמדבר בעדו מבליגיתי. (ר''מ קמחי) : מבליג. מענין חיזוק, והבדלו מן מתחזק מתאמץ, שעקרו בא על התחזקות כחות החיים, אעזבה פני ואבליגה (איוב ט' כ''ז), השע ממני ואבליגה (תהלות ל''ג י''ג), ומ''ש המבליג שוד על עז (עמוס ה' ט') בא בדרך מליצה כאילו העיר הוא גוף פרטי שיתגברו בו כחות המתפעלים על הפועלים בעת החולי והמות :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י הנה קול שועת בת עמי. אני שומע שסופן לצעוק בארץ מרחקים ולמה כל זאת הלא ה' בציון ואם ישובו אליו ימצא להם : (רש"י)
מצודת דוד הנה קול. ר''ל איך לא ידוה לבי הלא הגליות בעיני כאלו כבר נעשה וכאלו אני שומע קול צעקת בת עמי מארץ מרחקים אשר הלכו שם בגלות בבל והלא בידם היה לתקן הדבר כי האם אין ה' בציון וכו' ולמה א''כ לא התפללו אליו לבטל הגזרה ומדוע הוסיפו עוד להכעיסני בפסיליהם בהבלי אל נכר הם העכו''ם : (מצודת דוד)
מצודת ציון שועת. צעקת : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הנה קול שועת בת עמי (דברי השם) , יספר הויכוח שהיה לו עם עשרת השבטים שהם עתה בארץ מרחקים מעבר לנהרי כוש והם היו מצפים להגאל ולשוב אל ארץ אבותם ונשמע להם הבשורה הרעה מגלות יהודה וחורבן בהמ''ק, שעי''ז אבד מהם תקוה, (עשרת השבטים אומרים) , הה' אין בציון, הלא בציון מקום שכינת ה' וראוי שיושעו בדרך הנס וההשגחה ע''י ה' מעוזם, וגם אם עזב ה' אותם והסתיר פנים, האם מלכה אין בה וראוי שינצלו בדרך הטבע ע''י מלחמה? (תשובת השם) מדוע הכעיסוני בפסיליהם שבא להם עונש השגחיי, א. על שהמירו אותו באלהים אחרים, ב. שהמירוהו בהבלי נכר, כמ''ש הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם, כמש''פ שם :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י עבר קציר כלה קיץ. צפינו לעזרת מצרים ולא באה אמרנו יעבור הקציר ויהיו פנויין ויבאו והנה עבר זמן הקציר באייר וזמן הקיץ בתמוז ולא באו : (רש"י)
מצודת דוד עבר קציר. מצפים אנו לתשועה והיא מתאחרת לבוא כי כבר עבר הקציר וכבר כלה זמן הקיץ ועדיין לא נושענו ר''ל זה זמן רב אנו בתוחלת ממושכה : (מצודת דוד)
מצודת ציון כלה. מל' כליון : קיץ. היא עת שטיחת התאנים ליבשם וכן כשלג בקיץ (משלי כו) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין (דברי עשרת השבטים) , עבר, הלא כבר עבר קציר וגם הקיץ ובכ''ז אנחנו לא נושענו עדיין, ועתה אחרי צפינו לישועה ימים רבים, הנה.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות קציר, קיץ. הקיץ הוא אחר הקציר, וכלה הוא יותר מן עבר, שכלה לגמרי, ובזה מוסיף והולך במליצתו : השברתי. השבר יצוייר גם בחלק מן הדבר שבר יד או רגל והקדירה תופס בכל העצם, שנשחר ונכהה מראיתו, ומוסיף שמה החזיקתני, שהוא השממה לגמרי :(מלבי"ם באור המלות)
מלבי"ם - באור הענין על שבר בת עמי שהם שבט יהודה, השברתי לגמרי כי מעתה אין עוד תקוה? ושילש לשונו נגד ג' פעמים שבא נ''נ על ירושלים והגלה אותם :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י הצרי אין בגלעד. שהצרי בא משם כמו שנאמר עלי גלעד וקחי צרי (לקמן מה) כלומר וכי לא היו להם אנשים צדיקים ממי ללמוד ויטיבו דרכיהם : ארוכת. רפואת אינפלשטר''א בלעז : (רש"י)
מצודת דוד הצרי אין בגלעד. וכי אין בגלעד צרי לרפאות בו החלי הלא שם הוא מקום הצרי וכי אין שם רופא לדעת אופן הרפואה ומדוע לא נתרפאת בת עמי ר''ל וכי אין בידם תורה ומצות וכי אין להם חכמים להורותם הדרך ומדוע א''כ לא החזירום למוטב לבטל את הגזרה : (מצודת דוד)
מצודת ציון הצרי. הוא נטף המוזכר בסממני הקטורת והוא שרף אילן והוא מיוחד לרפואה וכן קחו צרי למכאובה (לקמן נא) : ארוכת. ענין רפואה כמו הנני מעלה לה ארוכה (לקמן לג) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין (תשובת ה') , הצרי, וכי היו שבט יהודה צריכים לרפואתם סמים ותרופות מארץ מרחקים, הלא הצרי, שבו ירפאו נמצא בגלעד ששם מקום הצרי, וכן הרופא המסדר איך יקחו את הצרי ואיך ירפאו בו ג''כ נמצא שם, וא''כ מדוע לא עלתה ארוכת בת עמי? ר''ל הלא רפואת העם תלוי בשייטיבו מעשיהם וישובו ללכת בתורת ה' ובקרבם נמצא בין התורה והמצוה שנתתי לפניהם שהוא הצרי, בין הנביאים והחכמים המישרים ומלמדים אותם דרכי ה' שהוא הרופא, ומדוע לא נרפאו. ? וא''כ הם עצמם אשמים בדבר, שלא אבו להרפא מחלים :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד מי יתן. הלואי והיה ראשי מלא מי בכי ועיני היה מקור הנובע דמעה והייתי אז בוכה יומם ולילה על חללי בת עמי : (מצודת דוד)
מצודת ציון מי יתן. עניינו כמו הלואי וכן מי יתן והיה לבבם וכו' (דברים ה) : מקור. מעין : את חללי. על חללי כי ויתנכלו אותו (בראשית לז) ת''א וחשיבו עלוהי : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין (דברי הנביא) , מי יתן וכו', מי יתנני וכו', יאמר בצד אחד כי מרוב אהבתו את עמו מתאוה לבכות יומם ולילה על חלליהם, ובצד השני יאמר כי משנאתו את מעשיהם הרעים מתאוה להתרחק מהם אל המדבר, מי יתן שראשי יהיה מים שיהיה מלא מי דמעה, ושעיני יהיו מקור דמעה, שמן המקור ההוא יזלו לחוץ כדי שאוכל לבכות יומם ולילה, והטבעיים כתבו כי התמדת הבכי מיבש את המוח עד שיכלו הדמעות, ע''כ מבקש שהגם שיבכה יומם ולילה יהיה ראשו מיסוד המים, שיביע תמיד דמעות אל המקור שהם העינים :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד מי יתנני במדבר. מי יתן לי לצרכי להיות במדבר מקום מלון להולכי אורח : ואעזבה. אז הייתי עוזב את עמי ללכת מאתם אל מלון המדבר : עצרת. קבוצת אנשים בוגדים : (מצודת דוד)
מצודת ציון מלון. מקום ללון : אורחים. הולכי אורח : עצרת. קבוצת וכן קראו עצרה (יואל ב) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין מי יתנני, מי יתן אותי שאני בעצמי אהיה מלון ארחים במדבר, עד שבבואי במדבר אלין במלוני בעצמי, והיא מליצה נשגבה שאמצא שם צרכי בעצמי מבלי צירוף איש אחר, ואעזבה את עמי ללכת להתבודד במדבר, כי כלם מנאפים, ובכ''ז הם עצרת בגדים הם מתעצרים לפני ה' לעבוד ולהתפלל, אבל הוא בבגידה, כי לבם מלא און, כמ''ש לא אוכל און ועצרה (ישעיה א') עי''ש :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות יתנני. יתן אותי, (ולדעת מפ' היל''ל מי יתן לי) ? : עצרת. בא תמיד על הנעצר להתפלל ולעבוד. עצרת לה'. קראו עצרה לבעל :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י וידרכו. לשון זה נופל בהזמנת הקשת לירות חץ וקשת הי' ארבלישט''א בלעז וברגלים דורכין אותה לכך קורא אותה דריכה והנביא המשיל לשונם לקשת שקר שדרכו לשונם קשת בשקר : מרעה אל רעה. מעבירה אל עבירה : (רש"י)
מצודת דוד וידרכו. הזמינו את לשונם שהיא להם לקשת להרוג אנשים ממרחק כמו שהורגין בקשת אותם הזמינו לדבר שקר ולפי שהמשילם לקשת אמר לשון הדרכה הנופל בקשת : ולא לאמונה גברו בארץ. מה שמקצתן מתגברים על קצתם אין דעתם למען תחזק ידם לעשות אמונה : כי מרעה וכו'. כי יוצאים מעבירה אחת אל עבירה שנית ואינם נותנים לב לדעת אותי ולעשות אמונה : (מצודת דוד)
מצודת ציון וידרכו. הדרך לדרוך ברגל על הקשת למתחו היטב לירות למרחוק : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין וידרכו, ר''ל כי בנים זרים ילדו בשני מיני התולדות המיוחדים לאדם, א. התולדות אשר יוליד מצד שהוא בעל חי, שהוא הולדת בנים להשאיר מינם, כולם מנאפים ובנים זרים ילדו, ב. התולדות שיוליד מצד שהוא מדבר, שהם דבוריו ומשפטיו והיקשיו שהם תולדות הנפש המדברת, שגם בזה ילדו בנים כחשים (ר''ל שפגמו ברית הלשון וברית המעור), וידרכו את לשונם, חושב בחטא הלשון שני ענינים, א. מה שנוגע בין אדם למקום, ב. מה שנוגע בין אדם לחבירו, נגד מה שבין אדם למקום דרכו לשונם קשתם שקר, הלשון יצייר תמיד הדבור התבוניי, ויצייר את הלשון כקשת, כי כמו שבקשת ינצחו את אויבים בשער, כן יערכו בלשון ווכוחים וינצחו את אויבי האמת בדעות ואמונות, והראיות והמופתים שבם יתוכח הם חצי הקשת הזה, שבם יורה אל לבם לבטל דעותיהם, אבל הם דרכו קשתם שקר, ר''ל שיעמידו מופתים שקרים וראיות כזבים, ולא לאמונה, ר''ל שלפעמים ינצחו במופתים מזויפים כדי להעמיד את האמונה, כמו שעשו המדברים שהביא המורה שהעמידו מופתים מבודים להעמיד אמונות נחלו מאבותיהם, אבל הם גברו בארץ עם חצי שקר אלה לא להעמיד אמונה אמתית, כי מרעה אל רעה יצאו, הם דומים כמי שמעמיד מופתים נגד אמונת הפרסיים שהאמינו בשניות כדי להעמיד אמונת ההודיים שהאמינו בארבע אלהות, שהגם שיצאו מרעה א' שהוא אמונת השניות נפלו באחרת, כי בין כך וכך אתי לא ידעו ואין מכירים אמונת האחדות והאמתיית :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות לשונם. מבואר אצלי ההבדל בין שפה ולשון, שהלשון מצייר הדבור התבוניי בראיות ומופתים כמ''ש בכ''מ :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד השמרו. היו נשמרים זה מזה לבל הגלות מסתרי לבבו : ועל כל אח. על שום אח : עקוב יעקב. יעקם ויעוות דרכו מול אחיו : רכיל יהלוך. מדבר רכילות על רעהו : (מצודת דוד)
מצודת ציון עקוב יעקב. ענין עקום ועיוות וכן והיה העקוב למישור (ישעיה מ) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין איש, (בדברים שבין אדם לאדם) הבגידה רבה ביניהם כ''כ עד שאני מצוה לכל איש שישמר מרעו בל יגלה לו סודו ולא תבטחו גם על אח, וגם על כל אח אף אח מאב ואם, והטעם שלא יבטח על אח כי כל אח עקב יעקב וירמה, ושישמר מן הרע כי הרע רכיל יהלך ויגלה סודותיו, (ור''ל הגם שא''צ להשמר מן האח שלא יעשה לו רעה בפועל, עכ''פ אין לבטוח עליו להשיג מאתו טובה, ומן הריע לא לבד שלא יבטיח עליו כי גם צריך להשמר מרעתו) :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות עקוב יעקב. מענין מרמה, וענינו שמסבב אותו במעגלים סבוכים לרמאות (ולקח מליצתו מן האח שאמר עליו הכי קרא שמו יעקב ויעקבני) :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י העוה נלאו. יגעו וטרחו לעוות את דרכם : העוה. כמו הכבד את לבו (שמות ח) להעוות : (רש"י)
מצודת דוד ואיש. כל איש מהתל ומלעיג ברעהו : למדו. הרגילו את לשונם לדבר שקר כי מתמידים בזה : העוה נלאו. כאלו נתייגעו לעוות דרכם כי הרבה עוות עשו והוא ענין מליציי : (מצודת דוד)
מצודת ציון יהתלו. ענין לעג כמו הנה התלת בי (שופטים וז) : למדו. ענין ההרגל כמו פרה למד מדבר (לעיל ב) : העוה. מל' עוות ועקום : נלאו. ענין יגיעה כמו ונלאתי כלכל (לקמן כ) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ואיש, ר''ל והגם שאיש מרעהו ישמרו בכל זאת איש ברעהו יהתלו, להוציא עליו רכיל ודבה שלא שמע ממנו כלל, כי כ''ז שדרכם שלא לשקר לא יוכל להוציא דבה רק אם שמע ממנו איזה דבר שאז יעוה ויעקש את דבריו להוסיף או לגרוע דבר לספר אותו באופן שיגיע נזק לחבירו, וכשישמר ממנו לא יוכל לילך עליו רכיל כיון שאין בדבורו שום דבר אמת, אבל הם יהתלו להוציא דבה הגם שלא דבר עמו כלל כי אמת לא ידברו כלל, כי למדו לשונם דבר שקר לגמרי שאין בו אף קצת אמת, כי כבר נלאו להעוה ולעקם הדברים, שזה טורח רב אצלם, רק בודים מלבם שקרים גמורים :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י שבתך בתוך מרמה. כשהן יושבים חושבין מחשבות מרמה ובמרמה החליפו יראתי ומאנו דעת אותי : במרמה. בשביל המרמה : (רש"י)
מצודת דוד שבתך בתוך מרמה. ר''ל המרמה מקפת אותך מסביב וכאלו א''א לך להפרד ממנו ובעבור עסקם במרמה ממאנים לדעת אותי כי המרמה נוח להם מלדעת את ה' : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין שבתך בתוך מרמה, שעור הכתוב, אתה מרמה, שבתך הוא בתוך, מצייר את המרמה כעצם מופשט, אשר שם שבתו תוך לב האנשים האלה, ר''ל כי שכונת המרמה היא תמיד בפה הרמאי ובלשונו לא בלבו, כי האדם לא ירמה א''ע רק את חברו, כי בלבו יודע האמת, אבל עתה תשב אתה מרמה בתוך הלב לא בשפה ולשון, (כי בשפה ולשון לא ירמאו כלל כי בם ידברו שקרים גלוים) רק בלב ירמאו, כי ירמאו את עצמם, ומבאר כי בערמה מאנו דעת אותי, שמראים א''ע בענין ידיעת דרכי ה' ואמתתו, שהגם שיוכלו להגיע אל ידיעת האמת הם אינם רוצים לדעת את ה', וזה מרמה צפונה בקרב איש ולב עמוק לרמאות א''ע בעניני האמונה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות שבתך בתוך מרמה, מרמה ותוך הם שמות נרדפים כמ''ש אלה פיהו מלא ומרמות ותוך. והבדלם שהתוך הוא ענין רימוי בדבר שי''ל שתי פנים, דבורים בעלי שני פרושים, שבזה ירמה את השומע, והתוך שוכן תמיד תוך המרמה, כי המרמה הוא הדבור החיצוני שבו יתלבש התוך שהוא הפנים הצפונים בדבורו, וממליץ שאצלם המרמה יושב תוך התוך, וירמה א''ע במצפוני לב :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י הנני צורפם. ביסורין : מפני בת עמי. מן קדם חובי כנישתא דישראל : (רש"י)
מצודת דוד צורפם ובחנתים. כדרך הכסף שצורפים אותו בכור להסיר הסיג ולבחון הכסף הטוב הוא אם רע כן אביא עליהם פורעניות למרק ולהסיר מהם סיגי העון : כי איך אעשה וכו'. ר''ל אם אניחם להיות משוקעים בעון הלא המה עדת עמי וראוים המה להיות עם קדוש אם אעשה עמהם כלייה הלא המה עדת עמי ורחמי עליהם ולכן אצרפם ביסורים למרק מהם העון למען ישארו מנוקים מעון : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין לכן הנני צורפם ובחנתים, אחר שאצרוף אותם באש להסיר הסיגים אבחן אותם שנית אם נצרפו כהוגן, כי איך אעשה מפני בת עמי, מפני שאיני יודע איך לעשות שיהיו נקיים מכל סיג, כי גם אחרי הצירוף ר''ל אחרי האש והיסורים הם עדיין מלאים סיג וחלאה, לכן צריך לחזור ולבחנם ולצרפם פעם אחר פעם :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות צורפם ובחנתים. הצירוף היא ההתכה באש להסיר הסיגים. והבחינה הוא שמנסה אותו אם יש בו סיג, והבחינה קודם הצירוף, שאחר שבחן וראה שיש בו סיג אז מצרפו, כמ''ש כי בחנתנו אלהים צרפתנו כצרף כסף (תהלות ס''ו י'), וכן בחנני ה' ונסני צרפה כליותי (שם כ''ו ב'). והבחינה הבא אחר הצירוף הוא אם א''י אם נצרף כראוי בוחן שנית, ואם מוצא סיג צורף שנית :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י חץ שחוט לשונם. משוך כמו זהב שחוט (מלכים א י) וכן ושחטה שטים (הושע ה) טריי''ט בלעז לישנא אחרינא ל' שחיטה ממש טראנקא''ט בלעז וכן חברו מנחם וכן ת''י כגיר די מחריף : ובקרבו. ת''י ובמעוהי : (רש"י)
מצודת דוד חץ שחוט לשונם. נדמה לשונם לחץ הנמשך על יתר הקשת כי בלה''ר הורגים למרחוק כמו חצי הקשת : מרמה דבר. כל אחד מדבר מרמה כי בפיו ידבר שלום עם רעהו ובקרב לבו ישים מארב עליו : (מצודת דוד)
מצודת ציון שחוט. משוך כמו זהב שחוט (מ''א י). ארבו. מל' מארב. (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין חץ שחוט לשונם מרמה דבר, ר''ל כי הלשון מדברת תמיד ברצונה ובבחירתה, ובכחה לדבר או לחדול, ועל פי זה תדמה הלשון כקשת הרובה את החצים שהם הדבורים, והדבורים הם כחצים, אבל הם כבר שב ההרגל אצלם לדבר רמיה תמיד עד שאין הלשון ברשותם רק הוא כחץ ביד מרמה, המרמה הוא המדבר והוא המניע את לשונם עד שהמרמה ימליץ אצלם כקשת הרובה בחצים, והלשון נמשלת כחץ שחוט ומשוך, שא''א עוד לעכב אותו, ומפרש כי מרמה דבר, מצייר את המרמה כעצם מופשט ומיחס אליו את הדבור, המרמה הוא העצם המדבר וכבר דבר ושחט ומשך את החץ שהוא לשונם, ואין בידם לעכב את הלשון עוד, ר''ל שכבר שב אצלם דבור המרמה כטבע שני עד שאין בכחם להרגיל א''ע לדבר אמת, כי הגם שבפיו שלום את רעהו ידבר בקרבו ישים ארבו בקרב הדבור האורב יושב בחדר לארוב על רעהו ולהרע לו :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות חץ שחוט. משוך, כמו זהב שחוט, מרמה דבר, למפרשים היל''ל דברה כי הלשון נקבה תמיד או מרמה דברו ויסב על העם, ולדעתי המרמה הוא העצם המדבר :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד העל אלה. וכי על מעשים כאלה לא אשגיח בם להפרע מהם : אם בגוי. וכי בגוי אשר וכו' : (מצודת דוד)
מצודת ציון אפקד. ענין השגחה כמו פקדו נא וראו (ש''א יד) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין העל אלה, וא''כ ראוי שאפקוד בין מצד המעשים עצמם, שעז''א העל אלה לא אפקד, בין מצד הנקמה על תכונת רוע נפש הפועל כזאת ורוע טבעו, ועז''א אם בגוי אשר כזה וכנ''ל :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י על ההרים. על חורבן ההרים : ועל נאות מדבר. נוה רועים שבמדברות נאות ל' נוה וכן נאות אלהים (תהלים פג) וכן לביתך נאוה קודש (שם צג) : נצתו. לשון ציה וכן נצתה : נדדו הלכו. סופן לילך, חמשים ושתים שנה לא עבר איש ביהודה מגלות צדקיהו עד פקודת כורש מלך פרס חמשים ושתים שנה היו ורמז לדבר ועד בהמה חשבונה בגימטריא נ''ב והחשבון מכוון במסכת מגילה : (רש"י)
מצודת דוד על ההרים. על חורבן ההרים אשר לא צמחו ארים קול בכי ויללה : ועל נאות מדבר. על חורבן אהלי הרועים אשר במדבר ארים קינה כי נעשו שממה ואין איש עובר שם ולא נשמע קול מקנה כי האויב שללם עצמו : נדדו הלכו. נדדו ממקומם והלכו להם כי רוב העופות ישכנו במקום אנשים כי שם ימצאו פירות ופרחי אילנות וזרעים למאכלם וכאשר יהיה שממה ילכו להם והבהמות יקחם האויב : (מצודת דוד)
מצודת ציון ונהי. ענין יללה כמו יודעי נהי (עמוס ה) : נאות. ענין מדור כמו בנאות דשא (תהלים כג) : מדבר. לפעמים מקום המרעה סמוך למדבר וכן הצאן ההנה במדבר (ש''א וז) : נצתו. מל' ציה ושממה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין על ההרים, ר''ל על הפורענות שבאה עליהם לא אבכה כי בהפך בם תתנקם נפשי, וכגמול ידם יעשה להם, רק על ההרים שהם לא חטאו, עליהם אשא בכי ונהי, והמאמר מקביל על ההרים אשא בכי כי נצתו מבלי איש עובר, שדרך הוא שיעברו אנשים על ההרים לטייל שם, ועל נאות מדבר [אשא] קינה כי לא שמעו קול מקנה, כי בנאות מדבר שם מרעה עדרים תמיד, ועתה מעוף השמים וכו', נדדו הלכו :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות נאות מדבר. הנוה הוא מקום מרעה צאן לקחתיך מן הנוה מאחרי הצאן : נצתו. שרשו יצת. ורובו בא על הכליון שנעשה ע''י האש, ומזה הושאל על כליון של חורבן ושממה :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד לגלים. כי ינתצו הבתים ויהיו גלי אבנים ויהיו מדור לתנים כי דרכם לשכון בין גלי אבנים : מבלי יושב. כי כולם ילכו בגלות : (מצודת דוד)
מצודת ציון לגלים. ענין תל ודגור כמו עד הגל הזה (בראשית לא) : מעון. מדור כמו למעון קדשו (דה''ב ל) : תנים. מין נחש : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ונתתי ר''ל רק על ההרים ועל נאות מדבר אשא קינה, לא על ירושלים וערי יהודה שאתן אותם בעצמי שממה, כמ''ש אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י מי [ האיש ] החכם. שיבין זאת ומי הנביא אשר דבר פי ה' אליו : ויגידה. ומי יגיד על מה אבדה הארץ ובא כל הפורענות הזה : (רש"י)
מצודת דוד ויבן את זאת. האמור למטה על מה אבדה וכו' : ואשר דבר. ר''ל ומי האיש אשר ה' דבר בו הוא הנביא : ויגידה. ויגיד מדעתו בעבור מה אבדה הארץ ונעשה שממה כמדבר מבלי מי עובר שמה ר''ל מהו הדבר העיקרי בדבר החורבן וכאומר אין מי בהם יגיד זאת : (מצודת דוד)
מצודת ציון נצתה. מלשון ציה ושממה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין מי האיש החכם, שיודע חקי החכמה ויבן את זאת בתבונתו, או אשר דבר פי ה' אליו בנבואה, ויגידה, כי הנביא הוא שליח להגיד דברי ה' אל העם, על מה אבדה הארץ, השאלה הוא על אבדת הארץ ושממותה עד שדומה שאבדה מן הישוב לגמרי, כי הגם שענש ה' את ישראל בעבור עונותיהם, לא היה ראוי שתאבד הארץ לגמרי עד שלא תהיה ראויה לישוב כלל, שזה מורה שקצף עליהם קצף עולם ואין להם תקוה עוד לשוב אל ארצם כשייטיבו מעשיהם, וכמ''ש וראו את מכות הארץ וכו' גפרית ומלח שריפה כל ארצה וכו' ואמרו על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת, וז''ש ע''מ נצתה כמדבר עד שאינה ראויה לישוב כלל?(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ויאמר ה'. המקום בעצמו אמר שהעיקר הוא על אשר עזבו את תורתי וכו' ר''ל שלא למדו את התורה ולכן לא שמעו בקולי בכל הדברים ולא הלכו בדרך התורה לקיים מצוותיה כי אם עסקו בתורה היה המאור שבה מחזיר אותם למוטב אבל בעבור שלא עסקו בה באו לכל אלה הפשעים ואבדה הארץ בעונם : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ויאמר ה' ובאה התשובה ע''ז מאת ה', שהסבה לזה כי עזבו את תורתי, ר''ל כי בשמירת התורה יש ג' מדרגות זו למטה מזו, א. אשר דבק בתורת ה' באהבה וחשק נפלא, ונגד זה אמר שעזבו תורתי אשר נתתי לפניהם, שתהיה לפניהם לשעשועים ואהבת נפש, ב. למטה מזה אשר ישמור המצות מצד שה' צוה עליהם ויירא מפחד ענשו מצד מורא המצוה, ונגד זה אמר לא שמעו בקולי, כשומע לקול פקודת האדון המצוה, ג. למטה מזה, מי שעושה עכ''פ מצד המנהג וההרגל מצות אנשים מלומדה, לנגד זה אמר ולא הלכו בה, מצד ההילוך וההרגל ונגד זה בחרו באלהים אחרים בכל ענינים אלה, נגד האהבה והחשק אל הדבר, אמר.(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד שרירות לבם. מה שלבם ראה וחמד : אשר למדום אבותם. אשר הרגילום אבותם : (מצודת דוד)
מצודת ציון שרירות. ענין ראיה כמו אשר שוררו אנשים (איוב לו) : למדום. ענין הרגל כמו פרה למוד מדבר (לעיל ב) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין וילכו אחרי שרירות לבם הרע, שעבדו הע''א מצד שרירות לבם וחפץ הלב, ונגד המנהג וההרגל, אמר וילכו אחרי הבעלים אשר למדום אבותם, ולפ''ז בין שכלם בין הרגל מעשיהם הטה אותם מתורת ה' אל עבודת נכר ואין להם עוד תקנה :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד הנני מאכילם וכו'. ר''ל אביא עליהם צרות שונות : (מצודת דוד)
מצודת ציון לענה. שם עשב מר : מי ראש. מי סחיטת ראש והוא שם עשב מר : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין לכן, הנני מאכילם לענה, כמו שזנו את נפשם במאכלים מרים ואמונות ארסיות המשחיתים אותה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות מאכילם את העם הזה. בא הכינוי עם הפעול, כמו ותראהו את הילד, וי''ל שר''ל שיאכיל אותם בעצמם לא את בניהם כי בהרבה פעמים תמשך יעוד הנביאים לדורות הבאים, כמ''ש כי לימים רבים ולעתים רחוקות הוא נבא :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד והפיצותים. אפזר אותם במקומות אשר לא הכירו מעולם גם המה גם אבותם : ושלחתי. אל המקומות אשר ינוסו ויתפזרו הנה והנה שמה אשלח את חרב האויב עד אכלה אותם : (מצודת דוד)
מצודת דוד התבוננו. תנו לב להבין בהרעה הזאת המעותדת לבוא ומעתה קראו למקוננות הם הנשים היודעות לספוד ולקונן על המתים : ותבואינה. אליכם לעורר קינות ויללות : ואל החכמות. הן הבקיאות למהר לסדר אמרי עצבון רוח ויגון להדאיב נפשות השומעים : (מצודת דוד)
מצודת ציון למקוננות. מל' קינה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כה אמר ה' התבוננו, ר''ל ההרג והאבדון אשר השיגם עתה, אינו דומה כמו בעתים אחרים שהנשארים נשארו בארצם ולא היה להם רק לשאת קינה ולבכות על אלה שנהרגו לבד, כי עתה עקר הקינה והבכי הוא על הנשארים שהם עתידים לרעות רבות וצרות, לכן התבוננו היטב על מעשיכם, לחשוב מחשבות לרפא את המחלה אשר חלו בה אלה אשר הם חיים עודנה, לא לבכות על המתים שכבר מתו, ובעת אשר תקראו למקוננות ותבאנה לקונן על המתים, שלחו ג''כ אל החכמות ותבאנה, אשר הם יתיעצו בחכמתן מה לעשות להחיות את החיים בל ימותו ובל יאבדו ברעה המוצאת אותם :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות וקראו למקוננות, ואל החכמות שלחו, המקוננות נמצאות בכל עיר ועיר וא''צ רק קריאה, והחכמות הן מועטות במדינה שלחו, לקרותן מרחוק, וע''ז כפל מלת ותבואנה כי המקוננות תבואנה תחלה בהיותן קרוב :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד ותמהרנה. הן תמהרנה להרים בעבורינו קול יללה למען יתעוררו לבבינו ותרדנה עינינו דמעה : יזלו מים. יטיפו מי דמעת הבכי וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)
מצודת ציון ותשנה. כמו ותשאנה באל''ף : ותרדנה. מל' ירידה : ועפעפינו. הוא אישון העין : יזלו. מלשון הזלה ונטיפה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ותמהרנה ותשאנה עלינו נהי, ועת יתיעצו המקוננות עם החכמות אז לא ישאו נהי על המתים, רק עלינו על החיים, וגם לא יאחרו הדבר רק ימהרו לעשות זאת, כמו שממהרים לעסוק ברפואות החולה אשר עוד רוח חיים בו ואשר הוא מסוכן מאד, ותרדנה וכו' (העפעפים יציינו העינים הסגורות ע''י העפעף), עת נפקח עינינו להביט על החללים השוכבים לפנינו תרדנה עינינו דמעה, אבל עת נשמש בעפעפינו שהוא שנעצים את עינינו ולא נביט על אשר לפנינו רק לעיין במחשבותינו על אחריתנו, אז יזלו מים בשפע רב, לא דמעות לבד, כי אז נראה בעין השכל כי נבחר מות מחיי הבוז והקלון האלה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות עינינו, ועפעפינו. העפעף בו סוגרים את העין מראות, כמו התעיף עיניך בו (משלי כ''ג), ועמ''ש (תהלות י''א ד', משלי ד' כ''ה) :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י כי השליכו משכנותינו. את שוכניהם. ויש עוד לומר כי השליכו האויבים את משכנותינו לארץ : (רש"י)
מצודת דוד כי קול. כי מציון נשמע קול יללה שאומרים איך שדדנו ובושנו מאד כי חשבנו להשגב בציון ועתה לא כן היה כי עזבנו ארץ נחלתנו כי השליכו משכנותינו את השוכנים בהם חוצה וכענין שנאמר ולא תקיא הארץ אתכם וכו' כאשר קאה וכו' : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין כי קול נהי מבאר מדוע ישלחו אחרי החכמות, מפני שקול הנהי אשר נשמע מציון, היה מה שאמרו איך שודדנו, שנשאו נהי על השוד והשבר שקרה להם בעבר, וזה אינו עקר הנהי שצריכים לקונן כי עקר הנהי צריך להיות על החיים עודנה, כי בושנו מאד כי עזבנו ארץ לצאת בגולה, ולא למקום קרוב, כי השליכו משכנותינו לשכון במקום רחוק כמ''ש וישליכם אל ארץ אחרת, והבושה והרע שישיג את החיים עליו צריך לספוד ולבכות :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות השליכו. מוסב על האויבים. וכבר בארתי (התו''ה ויקרא סימן פ''ו) שפעל שלך הוא מרחוק :(מלבי"ם באור המלות)
מלבי"ם - באור הענין כי שמענה חוץ מזה שמענה אתן נשים המקוננות דבר ה', שהוא ילמד אתכם איך לקונן ולשאת נהי, וע''פ מה שתשמעו דבר ה' למדנה בנותיכם נהי למדו אתהן אופן הנהי והקינה, כי אתן תולים את הדבר במקרה וכשתשמעו דבר ה' תדעו לקונן על שהיה הדבר בהשגחה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות שמענה דבר ה', ותקח אזנכם דבר פיו. כבר בארתי באילת השחר (כלל י''ג) כי בפעלים המיוחדים לאבר מיוחד כשיזכיר את האבר שבו יעשה הפעל הוא לכונה מיוחדת. והוסיף דבר פיו, שלא לבד שתשמעו דבר ה' ע''י נביא רק תשמעו מפי ה' בעצמו, ולא ע''י אחרים רק תקח אזנכם בעצמו בבלי אמצעי : בנותיכם נהי ואשה רעותה קינה. הנשים הנשואות מדברות הקינה, והבנות הקטנות עונות נהי, שנהי הוא מה שאומרות הוי הוי, כמ''ש בכל רחובות מספד ובכל חוצות יאמרו הוי הוי (עמוס ה') כמש''פ שם :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י להכרית עולל מחוץ. מן השוק כמו וחוצות תשים לך בדמשק (מלכים א כ) : (רש"י)
מצודת דוד כי עלה וכו'. אף כי סגרנו שערי הארמון לבלי תת לבוא האויב הממית הנה עלה דרך החלונות ודרך שם בא אל הארמונות ור''ל לא הועלנו בכל התחבולות וההתחכמות למנוע האויב : להכרית. והיה בדעתו להכרית קבוצת העוללים מן החוץ שהוא מקום ששוחקים שם התינוקות כי הרג כולם ואין מי ישחק בחוצות : בחורים. וכן הכרית הבחורים מן הרחובות ששם מנהגם ללכת תמיד : (מצודת דוד)
מצודת ציון בארמנותינו. מלשון ארמון ופלטרין : עולל. כן יקרא רכים כמו עוללים שאלו לחם (איכה ד) : מחוץ. משוק : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כי, ר''ל המורגל בפיכן בקינתכם הוא לאמר שעלה המות בחלונינו, ר''ל אתם מציירים כאילו המות עלה מעצמו וכאילו בא כגנב הבא בהצנע דרך החלון, ואתם מקוננות שעלה אל החלונות ומשם בא אל הארמונות להכרית עולל ובחורים :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות עולל מחוץ בחורים מרחובות. הרחוב הוא מקום השוק שם נמצאו הבחורים והחוץ הוא אחורי הבתים (כנ''ל ה' א'), ושם נמצאו עוללים ויונקי שדים :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד דבר כה. מאמר ה' אל הנביא כה דבר אל ישראל נאם ה' וכו' : ונפלה. הרבה פגרי אדם יפלו על הארץ כמרבית הזבל על פני השדה וכמרבית עומרי התבואה המושלכים מאחרי הקוצר אשר דרכו לעשות עומרים ומניחם ע''פ השדה והולך להלן לקצור עוד : ואין מאסף. אין מי יכנס את ההרוגים אל הקבר כי הנשארים יתפחדו לצאת ממקום מחבואם : (מצודת דוד)
מצודת ציון נבלת. כן נקרא פגר המת : כדומן. כזבל : וכעמיר. כן נקרא אגודת שבלי התבואה כמו ושכחת עומר (דברים כד) : מאסף. ענין הכנסה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין דבר כה נאום ה', ר''ל ואני מצוכם בשם ה' לא כן תדברו בקינתכם, אל תאמרו שהמות עשה זאת, ושבא דרך חלון כגנב, רק דבר ואמור בקינה, שכה נאום ה', ה' דבר כה, והוא שלח את המשחית ולא בא מעצמו, ולא בא דרך חלונות רק ה' דבר שתפול נבלת האדם על פני השדה, כדומן וכעמיר, ר''ל העמיר נופל ע''י הקוצר ולעומת זה מאספים אותו הביתה, והדומן נופל מעצמו ואין מאסף אותו, ונבלתם תפול כעמיר שיהיה ע''י הקוצר שהוא האויב, ועכ''ז ואין מאסף כי יהיה כדומן על פני השדה :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י אל יתהלל חכם. אל תתהללו לומר חכמים אנחנו הנה בדברי מאסתם וחכמת מה לכם אם השכלתם וידעתם אותי אז תתהללו בחכמתכם : בלע''ז : (רש"י)
מצודת דוד אל יתהלל חכם. כי לא יוכל להציל נפשו בחכמתו והגבור לא יוכל להציל נפשו בגבורתו והעשיר לא יפדה נפשו בעשרו וא''כ אין להם להתהלל באלו כי לא יבוא להם אז תועלת מאלה : (מצודת דוד)
מצודת ציון יתהלל. מלשון הלול והתפארות : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כה אמר ה', מוסב למעלה שא''ל שידברו כה נאום ה' שהדבר נעשה ע''י פקודת ה', באר הטעם שכה אמר ה' שאל יתהלל חכם בחכמתו שידעו שאין חכמה ואין עצה ואין גבורה לנגד ה', ומה שהאדם חושב להנצל ע''י חכמתו ותחבולותיו או ע''י עשרו שיפדה א''ע בממון או ע''י גבורתו כ''ז לא יועיל אם ה' יעץ עליהם רעה, כי אם בזאת יתהלל המתהלל, אולם יש מציאות שיוכל האדם להתהלל בחכמה וגבורה ועושר, אם ישתמש בהם לתכלית מועיל, ואם יהיו אצלו ככלים ואמצעיים להשיג על ידם שלמותו, שהוא אם ישתמש בחכמתו להשכיל וידוע אותי כי אני ה', שע''י שיודע חקי החכמה ישיג לדעת את ה', ובגבורתו ועשרו הוא עושה חסד משפט וצדקה בארץ שע''י גבורתו יעשה משפט לעשוקים, וע''י עשרו יעשה חסד וצדקה, כי באלה חפצתי והוא התכלית המבוקש אצלי, (ויש להוסיף בדרך הדרוש, כי המתהלל בחכמה גבורה ועושר הוא מתהלל בדבר שלא קנאו ע''י בחירתו, כי זה ישיג מאת ה', שהכין טבע מוחו מוכן אל החכמה, וטבע גופו מוכן אל הגבורה, ומזלו מוכן אל העושר, והוא דומה כמי שי''ל פקדון מאת אחרים ומתהלל בו, שההילול אינו של המתהלל, רק עקר ההילול ראוי לבעל הפקדון לא להנפקד, אבל אם משתמש בג' מתנות אלה לדעת את ה' ולעשות חסד משפט וצדקה, שזה תלוי בבחירתו כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, ההילול הוא שלו, וז''ש כי אם בזאת יתהלל המתהלל, שאז ראוי ההילול להמתהלל בעצמו, ועז''א כי באלה חפצתי, כי אצל ה' לא יצדק לאמר שחפץ בדבר, כי חפצו יוציא תיכף הדבר אל הפועל ומי יעכב בידו, ע''ד ונפשו אותה ויעש אולם יצוייר אצלו חפץ שהאדם יהיה ירא ה' שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, ובזה שייך לאמר כי חפצתי) :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד כי אם בזאת יתהלל המתהלל. המשבח את עצמו ישבח את עצמו בזאת וחוזר ומפרש במה שהשכיל ויודע אותי אשר אני ה' ואין עוד מלבדי ואני הוא העושה חסד לאוהבי ולשומרי מצותי ואני הוא העושה משפט להפרע מן הרשעים ואני הוא העושה צדקה לקבל את השבים ולהסיר מעליהם המשפט ולא שיש ח''ו פועל טוב ופועל רע כי בכל אלה חפצתי אני לתת לכ''א כגמולו והמשכיל את זאת ראוי להתהלל בעצמו כי בזה יבוא לו תועלת רב : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור המלות השכל וידוע אותי. ההשכלה הוא מן הקודם אל המאוחר, והדעת הוא ע''י החוש או במופתים מן המאוחר אל הקודם כמ''ש (ישעיה מ''א כ') ובכ''מ : עושה מוסב על המתהלל, אם הוא עושה :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י על מצרים וגו'. שכיני א''י היו ולקו אחריה בסמוך לה כמו שכתוב (ביחזקאל כט) ומפרש בסדר עולם : קצוצי פאה. ל' קצה המוקצין בפאת מדבר : (רש"י)
מצודת דוד על מצרים. עתה מפרש מי הם המקבלים העונש והגמול ליפול ביד נ''נ : קצוצי פאה. הנפרדים ומפוזרים בהעבר ההיא היושבים במדבר : (מצודת דוד)
מצודת ציון קצוצי. ענין חתוך כמו וקצץ פתילים (שמות לט) ור''ל נפרדים וכאלו הם קצוצים אלה מאלה : פאה. ענין עבר וצד וכן על ארבע הפאות (שם כה) : ערלי לב. אטומי לב כאלו מכוסה בשומן : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין על מצרים שהם ערלים, ועל יהודה שהם מולים, ועל אדום עמון ומואב שהם ערלים, ועל כל קצוצי פאה היינו בני קטורה בני ישמעאל, כי כל הגוים ערלים, שאף מילת בני ישמעאל וקטורה לערלה תחשב כמ''ש חז''ל נדרים (דף ל''א), וכל ישראל אף שהם מולים בבשר ערלתם הם ערלים ערלת הלב, ומן סמיכות הענין שהזהירם בל יחתו מאותות השמים נראה שהאצטגנינים היו אומרים שנבוכדנצר ימשול על הערלים לא על המולים, לעומת זה א''ל בשם ה' כי הוא יפקוד על שניהם מולים וערלים, כי גם ישראל ערלי לב, ולכן יזהיר אותם בל יאמינו בדרכי האצטגנינים כי ישראל הם תחת השגחת ה' :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות קצוצי פאה כינוי בני ישמעאל ובני קטורה שכן לקמן (כ''ה כ''ג) את דדן ואת תימא ואת בוז ואת כל קצוצי פאה, ודדן מבני קטורה ותימא מבני ישמעאל, והוסיף את כל קצוצי פאה ר''ל בני ישמעאל וב''ק הקוצצים ערלותיהם. וכן לקמן (מ''ט ל''ב) אמר על בני קדר קצוצי פאה, והם מבני ישמעאל :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י אל דרך הגוים אל תלמדו. ואז מאותות השמים אל תחתו מחמה לוקה וממאורות לוקין : (רש"י)
מצודת דוד אל דרך וכו'. אל תלמדו ללכת אל דרך עכו''ם לעבוד אל הפסילים הנעשים למזלות השמים : ומאותות. ר''ל אל תחשבו שבעבור עבודתם תהיו נצולים מהרעות אשר יורו עליהם מחברות הכוכבים ולקיית המאורות כי אין לכם לפחוד מאלה כי העכו''ם יפחדו מהם : (מצודת דוד)
מצודת ציון ומאותות. מל' אות וסימן : תחתו. ענין פחד ושבר : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אל דרך, אם לא תלמדו אל דרך הגוים ללכת בדרכיהם, אז מאותות השמים לא תחתו ע''י שיחתו הגוים מהמה, כי אתם נתונים תחת השגחת ה' לא תחת המערכה רק בעת שתלמדו דרך הגוים אז תצאו מן הנהגת ההשגחה, וכן אל תחשבו כי הפסילים מועילים להפיק רצון מן הכוכבים :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות (ב-ג) אל דרך הגוים. חקות העמים עם חשוב מן גוי (ישעיה א' ד'), ומוסיף שגם חקות העמים הבל :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד כי חוקות. אשר חוקות העכו''ם הבל הוא גם למולם במה שעושים צורה לצבא השמים ואליו יעבודו : כי עץ. ר''ל אף אם היה הכח ביד צבא השמים להפך הרעה לטובה ע''י העבודה להם מ''מ הבל הוא לעבוד את הצורה כי הלא הוא עץ בעלמא הנכרת מן היער והוא מעשה ידי אומן בכלי המעצד : (מצודת דוד)
מצודת ציון כי. אשר : חוקות. ענין דבר קבוע : חרש. אומן עץ : במעצד. שם כלי גדול עשוי לחתוך בו וכן חרש ברזל מעצד (ישעיה מד) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כי חקות העמים לעשות פסילים וכונים למלכת השמים, הבל הוא, כי עץ הוא ובלתי פועל על העליונים, כי עץ יספר גנאי הפסל מצד החומר והצורה והפועל והתכלית, נגד החומר, אומר כי עץ שהוא חומר של עץ, ואינו איזה עץ מיוחד, רק עץ מיער ככל העצים, ונגד הפועל, אומר מעשה ידי חרש, ולא ע''י כלי מיוחד רק במעצד :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ייפהו. מייפה את הצורה בחפוי כסף וזהב ומחזק עליו החפוי ע''י מסמרות ובהכאת המקבות : ולא יפיק. למען לא יהיה נכשל ר''ל שלא יתקלקל להפרד הצפוי ממנו : (מצודת דוד)
מצודת ציון במסמרות. ביתדות וכן וברזל לרוב למסמרים (דה''א כב) : ובמקבות. הוא הפטיש כמו ותשם את המקבת בידה (שופטים ד) ויקרא כן ע''ש שראשו א' חד לנקוב בו האבנים : יפיק. ענין כשלון וכן ופיק ברכים (נחום ב) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין בכסף, נגד הצורה החיצונית, אומר בכסף ובזהב רק ייפהו מלמעלה לנוי ואין הכסף מגופו רק במסמרות יחזקום שלא יפיק מן העץ :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ולא יפיק. שלא יצא העץ המחופה ממסגרו (עי' ש''א כ''ה ל''א) :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י כתומר מקשה. מקיש אותם בקורנס עד שזוקף לו קומה כדקל : אל תיראו מהם. אם תפרשו מהם כי לא ירעו לכם : וגם היטיב אין אותם. אם תעבדום, היטיב כמו להיטיב : (רש"י)
מצודת דוד כתומר מקשה המה. ר''ל אין הפרש בין אלה הצורות ובין צורת אילן תמר הנעשה בהקשת הקורנס ממתכת כי גם המה כמוהו ולא יוכלו לדבר כמוהו : נשוא ינשוא. מהצורך לשאתו על כתף כי לא יצעדו בעצמם א''כ הואיל וכן אין לך הבל גדול מזה : אל תיראו מהם. ר''ל ועתה ישראל אל תיראו אף מצבא השמים עצמם כי אין בידם לעשות לכם רעה וגם אין עמהם לעשות טובה למי מכם כי הכל בא לכם בהשגחת המקום : (מצודת דוד)
מצודת ציון מקשה. ענין הקשת הקורנס וכן מקשה אחת (שמות ה) : נשוא ינשוא. מל' משא וסבל : יצעדו. ענין פסיעות והילוך כמו מטיבי צעד (משלי ל) : ירעו. מלשון רעה : אותם. עמהם וכן ואדבר אותך (יחזקאל ב) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כתומר, ונגד הצורה הפנימית, אומר שאין בו צורת הנפש המדברת כי הם כתומר מקשה ולא ידברו, ולא צורת הנפש החיונית שהיא התנועה, כי נשוא ינשוא ולא יצעדו מעצמם. ונגד התכלית שתחשוב שיש בידה להרע או להיטיב, אמר אל תחשוב שירעו בבחירתם ולכן תירא מהם, אל תיראו כי לא ירעו, וגם לא תחשוב שיושג על ידם איזה טוב והצלחה מצד הסגולה ככל דברים הסגוליים, כי גם היטיב אין אותם :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד מאין כמוך. ממה שאנו רואים שאין כמוך ה' לכן גדול אתה על כל צבא השמים : בגבורה. במה שאתה מתגבר עליהם לבטל הוראתם : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין מאין כמוך ה', ר''ל אבל אתה ה' כולל כל השלמיות עד שלא נמצא שלם כמוך, כי גדול אתה, הגדול הוא מאמר המצטרף, שהוא גדול נגד הקטן ממנו ויצוייר ג''כ גדול ממנו, אבל אתה גדול אתה בעצמך לא בערך מצטרף, וכן רק אתה גדול, מצד שאתה ראשית הסבות ואחרית המסובבים, וגדול שמך בגבורה, ר''ל יש מי שהוא גדול בעצמו אבל אין פעולות יוצאות ממנו לחוץ, כמו חכם גדול המשיג כל הדברים אבל אין לו יכולת להמציאם, ויש שגדול שמו ואינו גדול בעצמו, כמו גבור גדול ששמו גדול ע''י גבורתו ויכלתו עם היותו בלתי גדול בעצמו כי אינו משכיל על הדברים כמו שהם, אבל אתה גדול מצד עצמך וחכמתך שאתה מקור החכמה, וגדול שמך ע''י הגבורה והיכולת, (ור''ל כי יש שהיו מציירים את ה' כחכם אשר סדר את כל הדברים בחכמתו, אבל לא יחסו לו היכולת להוציא הדברים אל הפועל, ולכן יחסו לו עוזרים רבים בהנהגה, ובחרו אלהות הרבה שהם לדעתם הפועלים והמנהיגים לפי החכמה שיסד הוא, עד שה' הוא כחכם המסדר ופוקד הכל והם הגבורים המביאים הכל אל הפועל, ויש שאמרו בהפך שלו הגבורה ולא החכמה ר''ל שלו היכולת להוציא הכל אבל הוא צריך ליועצים, ושאותות השמים הם מורים על העצות והגזרות שיוצאות מאת יועציו, ומצד שני הפנים האלה היו מתיראים מאותות השמים ועובדים אלהים אחרים, אם בחשבם שלהם הכח לגמר ההנהגה, אם בחשבם שלהם עצת ההנהגה בעצמה, נגד זה אמר כי גדול אתה בחכמת סידור כל הדברים וגם גדול שמך בגבורה להוציא את הכל ולהנהיג את הכל לבדך ואין עוזר לך לא בעצה ולא בגבורה), וא''כ.(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד מי לא יראך. מי לא יפחד ממך אתה מלך על כל העמים : כי לך יאתה. כי לך נתרצת דבר היראה : כי בכל חכמי וכו'. כי היראה ממך תקועה בלב כל חכמי וכו' ממה שהם רואים שאין כמוך אף בצבא השמים (אבל יחשבו שגם להם מועיל העבודה) : (מצודת דוד)
מצודת ציון יאתה. ענין רצוי כמו ויאותו הכהנים (מ''ב יג) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין מי לא יראך מלך הגוים, אחר שהכל יוצא מאתך א''כ היראה רק לך יאתה כי בין לענין החכמה ובין לענין הגבורה והיכולת יודעים זאת בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם שאין כמוך, החכמים משיגים חכמתך, והמלכים יכלתך :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות לך יאתה. גדר פעל יאות שא' מתרצה לחברו ע''פ תנאים שביניהם, בזאת יאותו לנו האנשים, (איבער איין קאמען) וישתתף עם פעל אתא שמתקרב אל חברו, ור''ל כל יראה מכל עצם תגיע היראה לך, כי כח כל דבר הוא מאתך, כמו המתירא מחרב שביד גבור לא מן החרב מתירא רק מן הגבור האוחז החרב :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י ובאחת יבערו. עכו''ם ומה היא האחת מוסר הבלים של עץ שלהם ויתייסרו עליו, יבערו ל' שטות וכן ויכסלו : (רש"י)
מצודת דוד ובאחת. בדבר אחת הם כולם בוערים וכסילים : מוסר הבלים. במה שהם מייסרים ומוכיחים את העם לעבוד להבלי עכו''ם כי הלא עץ הוא, ומה א''כ יעבדו ור''ל אף לפי טעותם שמועיל עבודה לצבא השמים הנה זהו בודאי כסילות לחשוב שגם יועיל העבודה לצורה מעץ : (מצודת דוד)
מצודת ציון יבערו. מלשון בער ושוטה וכן איש בער לא ידע (תהלים צב) : ויכסלו. מלשון כסיל : מוסר. ענין תוכחה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ובאחת יבערו ויכסלו, מה שהם עובדים פסל העץ, אינו מצד שמכחישים חכמתך ויכלתך, שכולם יודעים זאת, כמ''ש כי בכ''מ מוקטר מוגש לשמי ושמי נורא בגוים, רק עושים זה מצד סכלות אחת מה שהם אומרים, כי מוסר הבלים עץ הוא, ר''ל שהגם שהנהגה המוסריית הכללית יוצאת מאת המנהיג העליון וחכמתו הבלתי ב''ת, בכ''ז ההנהגה המוסריית של העולם השפל הזה שהוא עולם ההבלים. עולם השינוי והתמורה והבליה וההפסד, והנהגה המוסריית שבה א''א שתהיה שלמה אחר שהעולם הזה בלתי מוכן לקבל שלימות, א''א לומר שהמוסר שלה ר''ל הנהגה המוסריית יוצאת מאת השלם בתכלית, ולכן יחסו אותה למנהיגים גרועים ופחותים, כמו שההנהגה שבה מתנהגים צאצאי עולם השפל הם הבלים ואין בם ממש, ולכן אמרו שמוסר של דברים ההבלים הוא פסל העץ ואליו יתיחס, כי אין העה''ז ראוי למוסר יותר שלם :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות יבערו, ויכסלו, הבערות הוא מחסרון מדע, והכסיל הוא לפעמים חכם ויודע רק נרדף מן התאוה, כמו שבארתי בפי' משלי, ור''ל שילכו אחרי ע''ז או מצד חסרון ידיעה, או למלא תאות לבם :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד כסף מרוקע. טסי כסף יובא מתרשיש לצפות בהם את הצורה והזהב יקחו מזהב אופז לייפות בו את הצורה : מעשה חרש. כל עכו''ם נעשה ממעשה חרש וידי צורף העץ עשה החרש והצפוי עשה ידי צורף : לבושם. בגדי הפסילים מתכלת וארגמן : מעשה חכמים כולם. כל הלבושים המה מעשה חכמים וכאומר ואיך יעסקו חכמים בדבר שטות כזה : (מצודת דוד)
מצודת ציון מרקע. מרודד לעשות טסים וכן ועשו אותם רקועי פחים (במדבר וז) : מתרשיש. שם מקום : מאופז. מין זהב טוב וכן בכתם אופז (דניאל י) : תכלת וארגמן. שמות מיני צבעים חשובים : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כסף מרוקע, משיב להם, איך תאמרו שהפסל מעץ הוא יהיה למוסר והנהגה, הלא גם מה שהם רוקעים על העץ בכסף אין בו חשיבות כי יובא מתרשיש, והזהב המאופז על הכסף הוא מעשה חרש, ואין לו מעלה לא מצד מקומו ולא מצד הפועל, וגם תכלת וארגמן של לבושם הם מעשה חכמים, מעשה בני אדם, ואין להם שום מעלת אלהות, אבל.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות מעשה חרש, וידי צורף. הצורף מתיך המתכת ומסיר ממנו הסיגים, והחרש עושה כלי למעשהו, (כמ''ש ישעיה מ' י''ט), ונגד כסף מרוקע אמר מעשה חרש, ונגד זהב מאופז אמר וידי צורף, כי יצרף ויזקק את הזהב עד שישוב להיות כפז :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י וה' אלהים אמת. למה כי הוא אלהים חיים ומלך עולם לכך יכול לאמת דבריו אבל בשר ודם אומר לעשות ומת או תשש כחו או יורד מנכסיו ואין בידו לקיים : (רש"י)
מצודת דוד וה'. אבל ה' אלהים אמת הוא אלהים חיים ר''ל הוא חיי כל הברואים והוא מלך מושל על כל העולם מקצפו תרעש כל יושבי הארץ וכל העכו''ם לא יסבלו זעמו כי כל אשר יחפוץ יעשה, ואין ערוך אליו בכל צבא השמים : (מצודת דוד)
מצודת ציון מקצפו. מל' קצף וזעם : תרעש. ענין תנועה והנדה : יכילו. ענין סבל כמו ומי יכילנו (יואל ב) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין וה' אלהים אמת, גדר האמת הוא הסכמת הנאמר על הדבר אל מציאת הדבר עצמו בפועל, ור''ל האלילים הם שקר, כי התוארים שיחסו להם אינם מסכימים אל המציאות, אבל התהלות הנאמרים על ה' הם מסכימים אל מציאותו, ומפרש הוא אלהים חיים ומלך עולם, ר''ל מצד עצמו אינו כאלהי הגוים שהם פגרים מתים כי הוא מקור החיים, ומצד ההנהגה היוצאת ממנו הוא מלך עולם, כי הוא מנהיג ושולט על הכל. מקצפו, כפי הנראה פתרו הוברי שמים את האותות שנראו בעת ההיא (כמ''ש מאותות השמים אל תחתו) על רעש הארץ שהיה אז בכמה ארצות, ועז''א הנביא דעו כי לא בכח האותות העליונות תרעש הארץ רק מקצפו תרעש הארץ :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות מקצפו, זעמו. קצף משתתף עם השמות המורים על הכעס והחרון, וזעם משתתף עם השמות שמורים על הקללה והעונש שבא בסבת הקצף (ישעיה י' ה'), מצייר את הרעש בקצף ה', ואת האש והגפרית שתפלוט הארץ בעת הרעש מציין בזעם ה' וקללתו, וזאת לא יכילו גוים כי חרב יחרבו :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י כדנה תאמרון. אגרת היא ששלח ירמיה ליכניה וגלותו בגולה להשיב לכשדים ארמית תשובה אם אומרין להם לעבו' לעכו''ם : (רש"י)
מצודת דוד כדנה. כן אמר הנביא לישראל שיאמרו אל עכו''ם העובדים לצבא השמים : אלהיא. האלהים אשר לא עשו את השמים ואת הארץ יהיו נאבדים מן הארץ ומתחת השמים האלה שעשה המקום ב''ה ר''ל מהראוי שיהיה נאבד מהם שם אלהות בכל המקומות שברא אלהי האמתי כי מה להם בהמקומות האלה (ולפי שכן צוה לומר להכשדים אמר בלשון ארמי לשון שמכירים בו הכשדים ולזה פתח ואמר כדנה תאמרון להום ג''כ בל' ארמי) : (מצודת דוד)
מצודת ציון כדנה. כזאת : להום. להם ומצאנו בל' ארמי המ''ם במקום הנו''ן כמו וכן אמרין להום (עזרא ה) : אלה. בזה לשון ארמי כלשון עברי וכן אלה מאניא (שם) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כדנה תאמרון להום, אחר שהם מודים שה' הוא ברא את השמים ואת הארץ א''כ איך תכנו את האלילים בשם אלהים, אחר שלא בראו דבר. ?, ואף אם תאמרו שבראו עולמות אחרים, מ''מ אחר ששמיא וארקא לא עבדו, ר''ל השמים והארץ שאנו בם, א''כ יאבדו מארעא ומן תחות שמיא אלה, ר''ל מה להם בשמים וארץ אלה שלא בראו, ישכנו בשמים וארץ האחרים שבראו אותם, לא במקום שאינו שלהם? :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ארקא, ארעא. תרגום של ארץ הוא ארעא, שהוא מענין תחתית, כמו ומלכותא אחרא ארע מנך (דניאל ב' ל''ט), והעתק של ארץ מענין מרוצה הוא ארקא, כמו ערק ואזל לאגמא, וכן בלה''ק העורקים ציה (איוב ל''ו), שהוא לפירושי מרוצה סבובית :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד עושה ארץ בכחו. עתה בא לגמור דבריו שאמר ה' אלהים אמת וכו' ואמר הוא העושה ארץ בכוחו : מכין תבל. המקומות המיושבות מכין בהם בחכמתו כל הדברים הנצרכים שמה : נוטה שמים. אמר בל' שאלה מנטיות אוהל : (מצודת דוד)
מצודת ציון תבל. הם המקומות המיושבות מבני אדם : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין עושה, אבל ה' הוא עשה ארץ ושמים אלה, הארץ בכלל עשה בכחו וגבורתו, והתבל שהוא חלק הארץ המיושב הכין בחכמתו שיהיה ראוי לישוב בני אדם, ושכולם ימצאו בם כל צרכיהם, ואת השמים נטה עליהם כאהל בתבונתו, (ואמר עושה ארץ בלשון הווה כי הוא עושה ומכין תמיד ומחדש בכל יום מעשי בראשית על ידי השגחתו התמידית) :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות עושה ארץ, מכין תבל. ארץ הוא כלל הארץ, ותבל הוא חלק הארץ המיושב וההכנה הוא אחר העשיה שהכין אותו אל הישוב, כמ''ש יוצר הארץ ועושה הוא כוננה (ישעיה מ''ה י''ח) : בחכמתו ובתבונתו, וכן אמר (משלי ג' י''ט) ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, ושם התבאר מדוע יחס החכמה אל עשיית ארץ והתבונה אל השמים ע''ש :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י לקול תתו. בעת בא קול שהוא נותן המון מים בשמים : נשיאים. עננים : ברקים. פלנדורי''ש בלעז : (רש"י)
מצודת דוד לקול תתו. בעבור נתינתו קול המיית מים באויר השמים אז מעלה את העננים לרום השמים : מקצה הארץ. ר''ל כאשר המה נראים למראה העין שהם בשפולי הרקיע בקצה הארץ אז מעלה אותם אל מול המקום אשר ירצה להמטיר שמה : ברקים. לעת בא המטר מבריק ברקים ואין המטר מכבה אותם : ויוצא. הוא מוציא את הרוח ממקום אוצרו : (מצודת דוד)
מצודת ציון לקול. באה הלמ''ד במקום בעבור וכן פתח פיך לאלם (משלי לא) : תתו. מל' נתינה : המון. מל' המייה ושאון : ויעלה. באה הוי''ו במקום אז וכן אם נקבה תלד וטמאה שבועים (ויקרא יב) ור''ל אז טמאה : נשיאים. עננים ע''ש שמנשאים עצמן למעלה וכן מעלה נשיאים (תהלים קלה) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין לקול, וביחוד התבאר חכמתו והשגחתו הפרטיית מן ירידת הגשם והתהוות העננים, (כמו שבאר באורך באיוב סי' ל''ו ל''ז) מן הקול הקורא ומפרסם השגחתו, מה שיתן המון מים בשמים, שהוא באויר הנשימה, שהוא מקום עליית האדים (שנקרא רקיע ושמים במעשה בראשית כמש''ש), ויעלה נשיאים מקצה הארץ שהם האדים המתנשאים מן הארץ ומתקבצים במקום סגריר העננים, ואשר האדים האלה וטפות מים העולים מלאים רוח ואויר שעל ידם הם מסוגרים ומתעלמים והאויר זך וצלול ע''י העלעקטרי ויסוד האש אשר יפוצץ האדים על כנפי רוח, והיה מחכמת ה' כי ברקים למטר עשה, בעת ירצה שירד המטר יפרד מהם יסוד האש והעלעקטרי ויתהוה הברק, ועי''ז מוצא רוח מאוצרותיו, יוציא יסוד הרוח האצור באדים, ועי''כ יתהוה המטר כנודע בחכמת הטבע :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות המון מים. כמו כי קול המון הגשם (מ''א י''ח), ויעלה נשיאים וכבר העלה קודם לכן, ויל''פ שמתמיד להעלות נשיאים גם אחרי ירד הגשם, כי הגשם חוזר לעלות באדים למעלה ונשיאים נקראו ע''ש האדים המתנשאים מן הארץ לעיגול הנשימה, מאוצרותיו, הכינוי שב על הרוח, ממקום שהוא אצור ועצור שם :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י נבער. לשון איש בער (תהלים צב) וכן נבערו הרועים (כאן) : נסכו. לשון מסכה : (רש"י)
מצודת דוד נבער. כל אדם העובד הפסל הוא נבער מהיות בו דעת וכל צורף העושה צורת כוכבים יקבל בושה מן צורת כוכבים בראותו כי שקר המסכה שנסך ואין במי מהם רוח החיוני : (מצודת דוד)
מצודת ציון נבער. מל' בער ושוטה : מדעת. מהיות בו דעת וכן וימאסך ממלך (ש''א טז) ור''ל מהיות מלך : הוביש. מל' בושה : נסכו. הפסל הנעשה ביציקת המתכת וכן אלהי מסכה (שמות לד) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין נבער, וכל חוקרי הטבע הם נבערים מלדעת איך ערך את החקים האלה שיהיו מתמידים וערוכים בערך משוער שעי''כ ירד תמיד הגשם בעתו לפי צורך הארץ במדה במשקל, והנה כשהיו מעיינים על תהלוכות הטבע, אז החוקרים השתדלו לתת על כל דבר חק טבעיי, ואלה שלא השיגו לתת חקים טבעיים תלו הדברים בדברים נעלמים וכחות עליונים, והגיעו מזה אל עבודת הפסילים, אבל כשיראו חכמת ה' ויכלתו בענינים הכוללים ומתמידים כמו התהוות המטר והרעמים והברקים שם נבער כל אדם מלדעת זאת ע''פ החקירה, וגם המהבילים לא יוכלו לתלות זאת בפסיליהם, כי הגשם ירד תמיד בעתו, אבל הוביש כל צורף מפסל, שאם יתפלל אליו על הגשמים אז ידע כי שקר נסכו ר''ל שיראה בו ג' חסרונות, א. שאין לו לצפות שימלא תפלתו כי מה שיבטיחו נביאי הבעל בשמו הוא שקר, ב. שאין בו אף איזה רוח חכמה או חיים שישפט עי''ז שיש בו כח אלהות, כי אין רוח בם, ג. שלא ימצא בו אף איזה כח טבעיי סגוליי כמו שנמצא בכמה דברים כחות סגוליים כמו באבן המאגנעט וכדומה, כי.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור הענין הבל המה מעשה תעתועים, וחוץ מזה בעת פקודתם יאבדו ואז יתברר שאינם כלום, (וזה מקביל, נגד מ''ש וה' אלהים אמת, אמר כי שקר נסכו. נגד אלהים חיים, אמר ולא רוח בם. נגד מלך עולם, אמר הבל המה. נגד מקצפו תרעש הארץ, אמר בעת פקודתם יאבדו) :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד לא כאלה. לא כצורת כוכבים האלה הוא אלהי יעקב הנתון לחלקי : כי יוצר הכל הוא. לא כצורת כוכבים שהמה מעשה ידי אדם כי חלק יעקב הוא היוצר את הכל : וישראל. ואת ישראל בחר להיות כ''א משבטיו שבט נחלתו : ה' צבאות שמו. כי הוא מושל על צבאות מעלה ומטה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין לא כאלה, שב למ''ש בתחלת הענין אל דרך הגוים אל תלמדו, כי חלק יעקב אינו דומה לאלה, הם גם לדעת עובדיהם אינם יוצר, וה' הוא היוצר, הם גם לדעת עובדיהם אין ממונים רק על דבר אחד פרטי, וה' יוצר הכל, וכן אין לירא מפניהם מפני שנחשב שה' מסר אותנו תחת רשותם והשגחתם, כי ישראל שבט נחלתו, שאין נתונים תחת המערכה, ושמו ה' צבאות שהוא מושל על כל הצבאות לעשות בהם כחפצו, ולכן.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות חלק יעקב וישראל. ישראל מדרגה גדולה מן יעקב (ישעיה ט' ז') ומורה על הגדולים שבהם, או על שבט יהודה נגד עשרת השבטים המכונים יעקב, השבט הזה הוא נחלתו ביחוד, שהנחלה מורה על הקדושה וההשגחה הפרטיית יותר כנ''ל (ב' ז') :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י אספי מארץ כנעתך. החביאו וכת''י כנושי מארעא סחורתיך כמו כנען בידו מאזני מרמה (הושע יא) ומנחם פירש כנעתך לשון הכנעה ושפלות ואספי ל' שחייה שחי והשפילי יותר משפלות ארץ את הכנעתך את ירושלים היושבת עתה במצור : (רש"י)
מצודת דוד אספי. אתם היושבת בירושלים הבצורה אספי סחורתך מן הארץ אל תוך העיר להשאר בה גם אתם : (מצודת דוד)
מצודת ציון אספי. ענין הכנסה כמו ואין איש מאסף אותם (שופטים יט) : כנעתך. ענין סחורה כמו וחגור נתנה לכנעני (משלי לא) : במצור. ענין מבצר ע''ש שאין לכבשה בלא מצור וכן ערי מצור (דה''ב ח) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אספי מארץ כנעתך, ר''ל למה תכנע לעמים אחרים, ואל צבא השמים, אספי ההכנעה שלך מן הארץ את בת יהודה היושבת במצור :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י קולע. כזה שהוא זורק אבן בקלע : למען. אשר ימצאו. שכר פעולתם : (רש"י)
מצודת דוד הנני קולע. ר''ל גם אתם לא תשארו בה כי בפעם הזאת אשליך להלאה מן העיר את יושביה כאדם המשליך אבן בקלע וכאומר אל תחשבו שתתחזקו עתה במשגב העיר כמו מאז כשבא עליכם סנחריב כי בפעם הזאת לא תתחזקו עוד : והצרותי להם. אביא עליהם צרות למען ימצאו הגמול הראוי : (מצודת דוד)
מצודת ציון קולע. ענין השלכת אבן בכלי המיוחד לזה וכן ויקלע ויך את הפלשתי (ש''א יז) : והצרותי. מל' צר ונזק : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כי כה אמר ה', מה שבא עליך רעה אינו מן המערכה רק מה', הוא אמר הנני קולע אזרוק אותם בכף הקלע חוץ מגבולם, ושם אציר להם, למען ימצאו את ה' בבקשתם אותו, כמ''ש והפיץ ה' אתכם בעמים וכו' ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות קולע. מענין יקלענה בתוך כף הקלע (ש''א כ''ה כ''ט) :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד אוי לי וכו'. זהו מאמר הנביא המתאונן על צרות ישראל : נחלה מכתי. המכה הבאה אלי יש בה חולי רב : ואני אמרתי. מתחילה חשבתי שאף זה חלי בעלמא ואוכל לשאתו ולסובלו וכאומר אבל לא כן הוא וקצר בדבר המובן : (מצודת דוד)
מצודת ציון נחלה. מלשון חולי : ואשאנו. מל' משא וסבל : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אוי לי, עפ''ז יצעק הנביא על שבר עמו, אחר שהוא השגחיי ע''י ה' וע''י שסרו מאתו, אוי לי על שברי, ר''ל שיש להשבר שלי שני חסרונות, א. השבר החיצון, ב. מה שנחלה מכתי שנלוה אליה מכה פנימית והיא נחלה מאד. ואני אמרתי אך זה חלי ר''ל אני חשבתי שאין לי רק חלי זה לבד, ר''ל חולי אחת פרטיית, ואוכל לישא ולסבול אותו, אבל ראיתי כי יש לי חליים רבים ונאמנים כי.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות שברי. מכתי. המכה פנימית נגד השבר, ואם נתוסף מכה על השבר קשה לרפאות (ועי' לקמן ל' י''ב) : אך זה חלי. כמו אך חלי זה לבדו : יצאוני. יצאו ממני, ותפס לשון זה כי גם הוא יצא עמהם :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד וכל מיתרי נתקו. כל חבלי האוהל נעתקו ממקומם והוא משל על חורבן ירושלים ובה''מ : בני יצאוני. בני יצאו ממני ואינם ואין א''כ מי עוד לנטות אהלי ומקום יריעות האוהל : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין אהלי שודד, וגם אם ארצה לטעת אהל אחר כל מיתרי נתקו המיתרים הקושרים את האהל, ואם אמצא גם מיתרים, הלא בני יצאו ממני ואינם עוד במציאות עד שאין נוטה עוד אהלי, כ''ז מפרש השבר החיצון. עתה מפרש מ''ש נחלה מכתי, שהסבה לזה היא מכה פנימית :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י לא השכילו. לא הצליחו במלכותם כמו בכל אשר יפנה ישכיל (משלי יז) : מרעיתם. צאן מרעיתם : (רש"י)
מצודת דוד כי נבערו הרועים. שרי העם נשחטו : לא השכילו. לא הצליחו על כי המצליח נראה שעושה דבריו בהשכל : וכל מרעיתם. כל צאן מרעיתם נפוצו הנה והנה ר''ל בני העם הלכו בגולה ואמר דבריו כאלו כבר נעשה כי כן ראה במראה הנבואה : (מצודת דוד)
מצודת ציון נבערו. מל' בער ושוטה : השכילו. ענין הצלחה וכן ויהי דוד לכל דרכיו משכיל (ש''א יח) : מרעיתם. מל' מרעה ור''ל צאן מרעיתם : נפוצה. ענין פיזור : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כי נבערו הרועים ולא דרשו את ה', וזה הסבה שלא השכילו את מעשיהם לשמור האהל והצאן וע''כ מרעיתם נפוצה, (ויען דמה אותם לצאן ורועים תפס לשון אהל שנופל על אהל רועי) :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד מארץ צפון. היא בבל : מעון תנים. להיות מדור לתנים השוכנים במקום שממון : (מצודת דוד)
מצודת ציון ורעש. ענין תנועה והנדה : מעון. מדור : תנים. מין נחש : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין קול שמועה, מבואר ביחזקאל (כ''א כ''ד) כי נבוכדנצר יצא מארצו ועמד על אם הדרך לקסום קסם ולהפיל גורל אם ילך על בני עמון או ירושלים, ונפל הקסם על ירושלים, זאת רואה הנביא בחזיונו ומתפלל אל ה' שישים פניו אל בני עמון לא אל ירושלים, וז''ש הנה באה קול שמועה שנ''נ יצא ממקומו, ואח''כ בא רעש גדול שמגמת מהלכתו הוא לשום את ערי יהודה שממה, והלא.(מלבי"ם באור הענין)
רש"י לא לאדם דרכו. כי יצר הרע שבראת בו מטהו מן הדרך ד''א ידעתי ה' כי לא לאדם דרכו אין ביד כל אדם כח להצליח דרכו ואם לא על פיך אין כח ביד אויב להחריב ביתך : (רש"י)
מצודת דוד ידעתי ה'. זהו מאמר בני יהודה שיאמרו אתה ה' הן ידעתי כי לא היה לאדם מכל בני יהודה את הדרך הראוי לו להלוך בו : לא לאיש. לא ימצא בינינו איש שהיה הולך ומכין את צעדו ללכת בדרך הישר אבל הלכו כפי ההזדמן והקרי : (מצודת דוד)
מצודת ציון צעדו. ענין פסיעות והלוך כמו ויהי כי צעהו (ש''ב ו) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ידעתי ה', כי לא לאדם דרכו, ר''ל בין בחירת הדרך לאיזה דרך ילך אינו לאדם רק לה', וגם אם יבחר בדרך, לא איש הולך והכין את צעדו, גם ההליכה והצעד הוא מה', וא''כ תוכל לעכבהו שלא יבחר דרכו לירושלים רק לרבת בני עמון, ואף שבחר כבר בדרך זה תוכל לעכב צעדיו שלא יוכל ללכת, וא''כ אבקש.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות לא לאדם, לא לאיש. מבואר אצלנו (התורה והמצוה ויקרא סי' י') שיש הבדל בין איש ובין אדם, ששם אדם מציין מין אדם לבדו מצד שהוא אדם בוחר ומשכיל ומצד בחירתו יבחר הדרך, אמר לא לאדם דרכו, ואיש מציין יש ונמצא וכולל כל נמצא אשר הוא חי, ומצד ישותו ינוע רגליו וצעדיו וילך בדרך אשר בחר, עז''א לא לאיש הולך והכין את צעדו ועי' תהלות (ל''ז כ''ג, משלי ט''ז ט') :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י אך במשפט. ביסורין : במשפט. יושטיצ''א בלעז. אך במשפט ת''י ברם בדין חשוך : אל באפך. פן תהא כלייה : (רש"י)
מצודת דוד יסרני ה'. אבל עכ''ז יסרני ה' אך במשפט ר''ל שיהיו הייסורין בדרך משפט ייסורין לבד הבאים לגלות אוזן למוסר אבל אל תייסרני באפך כדרך המתנקם פן אהיה מתמעט והולך עד לא ישאר ממני מאומה : (מצודת דוד)
מצודת ציון במשפט. ר''ל במשפט הראוי לגלות אוזן למוסר וכן ויסרתיך למשפט (לקמן ל) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין יסרני ה' אך במשפט, אחר שאתה רוצה ליסר אותנו על עוננו יהיה היסור רק כפי המשפט וכמדת החטא, ולא באפך, כי האף אינו מבחין בין טוב לרע, ותחת שילך לירושלים ילך לרבת בני עמון, ושם.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות (כד-כה) אל באפך, שפוך חמתך. אף הוא הקצף החיצוני, וחמה היא פנימית שמורה בלב והיא קשה מאף. הוסיף שעל הגוים אשר לא ידעוך תשפוך גם החמה עם האף החיצוני : גוים, משפחות בגוי אחד ימצאו כמה משפחות :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד שפוך. על האומות חמתך לעשות בהם נקם : אשר לא ידעוך. שלא היו רוצים לדעת אותך ולקרות בשמך : כי אכלו את יעקב ואכלוהו. ר''ל פעם אחר פעם : ויכלוהו ואת נוהו השמו. גם כלו אותו גם השמו את נוהו זהו בה''מ : (מצודת דוד)
מצודת ציון אכלו, ואכלהו. ענין אבדון : ויכלהו. מלשון כליון : נוהו. ענין מדור כמו וזורה על נוהו (איוב יח) : השמו. מלשון שממון : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין שפך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך שהם רבת בני עמון, וגם על משפחות הפרטיים שנמצאו בהם שידעו שיש אלהים, מ''מ בשמך לא קראו, כי יקראו בשם הבעל. כי אכל את יעקב פעם אחר פעם, אכל ושוב אכלוהו שנית, ואחר שאכלו להנאתו כלה אותו לגמרי והשים את נוהו, ויל''פ זה על רבת בני עמון שהיו ג''כ מצוררי יהודה, או על נ''נ שבא ג''פ על ירושלים כמ''ש גלו בשבעה גלו בשמונה גלו בשמונה עשר, ולכן שלש דבריו ג''פ :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד שמעו. אתה ושאר הנביאים שמעו ר''ל תנו לב להבין את דברי הברית הזאת כלומר הברית הידוע המוזכר בתורה והם הברכות והקללות שבערבות מואב אשר כרת עליהם ברית כמ''ש שם אלה דברי הברית וכו' (דברים כח) : ודברתם. אתם הנביאים תדברו דברי הברית אל אנשי יהודה ואל יושבי ירושלים : (מצודת דוד)
מצודת ציון שמעו. ענין הבנה : איש יהודה. אנשי יהודה וכן איש ישראל ראו (ש''א יג) : ועל יושבי ירושלים. ואל יושבי ירושלים : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין שמעו את דברי הברית הוא כלל דברי התורה שכרת עליו ברית כמ''ש לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו, שמעו תחלה תזכירם שישמעו מעצמם מאהבה, ודברתם אתה וכל השומעים מאהבה ידברו ליתר העם ויפחידום בפחד העונש לבלתי שומע :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ועל ישבי. כמו ואל. וכן וילך אלקנה על ביתו.(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד מכור הברזל. ר''ל נצרפתם שם בצרוף הצרות כמו שצורפין זהב בכור ברזל : לאמר שמעו וכו'. ר''ל אשר תכלית הברית ההוא כולו לאמר שמעו בקולי ועשיתם את המצות ככל אשר וכו' : והייתם לי לעם. ולא אחליפכם באומה אחרת : (מצודת דוד)
מצודת ציון מכור. הוא הכלי שצורפין בו הזהב כמו וכור לזהב (משלי יז) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אשר, יבאר ארבעה טעמים על חיוב שמירת הברית, א.אשר צויתי את אבותיכם הבנים מחויבים לשמור מצות שקבלו אבותם עליהם ועל זרעם אחריהם, ב. שהיה הצוי ביום הוציאי אותם מארץ מצרים ומצד זה נתחייבו לשמור פקודתי כי כשהוצאתים מבית עבדים הם עבדים לי וע''מ זה הוצאתים, ג. שתליתי בזה התנאי שעל ידי שתשמעו בקולי והייתם לי לעם ומבואר שבעוזבם הברית לא עמי אתם ואיני אלהיכם :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות מכור הברזל. חזק כברזל, ששם נצרפו סיגיהם כהתוך כסף בתוך כור :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד למען הקים. ר''ל וזהו לתועלתם למען הקים וכו' : זבת. מתוך רבוי חלב ודבש זב ויורד בארץ : כיום הזה. שהנכם כיום בארץ זבת חלב ודבש : ואען. אמר ירמיה עניתי ואמרתי אתה ה' כן יאומן הדבר שיהיה ארור האיש אשר לא ישמע וכו' : (מצודת דוד)
מצודת ציון הקים. מל' קיום : זבת. ענין נטיפה כמו זב עמקך (לקמן מט) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ד.למען הקים את השבועה וכו' לתת להם ארץ זבת חלב ודבש ששבועת הארץ היה בתנאי אם ישמרו את דברי הברית, ואם לא תשמרו תגלו מן הארץ בהכרח. ואען ואומר אמן ה', הנביא ענה אמן כמקבל ע''ע לקיים את דברי הברית, ור''ל שאף שאם ישראל יעזבו בריתך אנכי אקיימהו. וא''כ לא נתבטלה השבועה להיות לנו לאלהים ולתת לנו את הארץ כל עוד שנמצא אחד מבני אבותיהם שאינו מפיר את הברית ומקיימו :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד כי העד העדתי. מאז התרתי על זה באבותיכם ביום העלותים ממצרים ומשם והלאה עד היום הזה : השכם והעד. אני משכים ומתרה על ידי הנביאים לאמר שמעו בקולי : (מצודת דוד)
מצודת ציון העד העדותי. ענין התראה כי ע''פ רוב מתרין בעדים לבל יכחשו : השכם. מל' השכמה ור''ל בזריזות : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כי העד, כי כבר העדתי באבותיכם והתראה זאת היתה תיכף ביום העלותי ונמשכה עד היום הזה, ולא תאמר שהיה לפרקים רק השכם והעד, ובכ''ז.(מלבי"ם באור הענין)
רש"י ואביא עליהם את כל דברי הברית. האלות האמורות בברית על הדברים אשר צויתי לעשות ולא עשו : (רש"י)
מצודת דוד ולא שמעו. והם אינם שומעים : וילכו איש. כ''א הולך במה שלבם הרע מראה אותם ומתאוה לה : ואביא. ולכן אביא עליהם את כל דברי הברית הזאת והם הקללות הנזכרות בברית : אשר צויתי לעשות. יען אשר צויתי אותם לעשות מצותי והם לא עשו : (מצודת דוד)
מצודת ציון בשרירות. במראית : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ולא שמעו לא קבלו הדברים, וגם לא הטו את אזנם, ואביא עליהם וכו' בא להודיע ההבדל בין מרי הראשונים ובין מרי הדור הזה והבדל ענשם, כי הדור שלפניו היה מרים שבטלו את התורה בשב ואל תעשה, ר''ל שלא רצו לשמוע אל דברי התורה ולא רצו לקיים מצותיה, והיה ענשם על שאני צויתי לעשות והם לא עשו, ולא קיימו מצות התורה, ובזה גרוע עון הדור של ירמיה כמו שיבאר :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ולא הטו את אזנם. הסדר תמיד, הטה אזנך ושמע, הט אזנך לי שמע אמרתי. ולכן בשלילה בא להפך :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד שבו. חזרו על עונות אבותם וכו' כי אחזו בדרך הזה : והמה. ועוד הוסיפו המה ללכת אחרי אלהים אחרים : הפרו. א''כ כולם יחד הפרו את הברית כמות בית ישראל כן בית יהודה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין שבו על עונות אבותם הראשונים אשר מאנו לשמוע את דברי, הם מוסיפים עליהם שהראשונים חטאו רק בשב ואל תעשה, והמה הלכו אחרי אלהים אחרים לעבדם, שזה בקום ועשה, ושחוץ מה שלא חגו חגי ה' ולא נתנו מעשרותיו הם עושים חגים לע''א ונותנים תרומות ומעשרות לכהני האליל, ובזה הפרו את בריתי שלא לבד שלא קיימוהו עוד הפרוהו ובטלוהו לגמרי אחר שבחרו להם אלהים אחרים :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד אשר לא יוכלו. בכח הזרוע : וזעקו אלי. להושיע למו : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין לכן, הנני מביא אליהם רעה אשר לא יוכלו לצאת ממנה, ר''ל כי ה' מקדים תמיד רפואה למכה, כי תכלית המכה אינה למען הכות רק להשיבם בתשובה ובשובם ירפא להם, וזה רק במי שחוטא מצד התאוה, לא כן הם יביא עליהם מכה שאין לה רפואה, מפני שהם עשו קשר ובחרו אלהים אחרים שהם לא ישובו בתשובה, כי אם יביא עליהם יסורין יתלו שזה בא מפני שלא עבדו את הע''א, כמ''ש שאם יזעקו אלי ולא אשמע אליהם יתלו שהעבודת אלילים הענישה אותם על שלא עבדוה כראוי וילכו לזעוק אל הע''א :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ערי יהודה. אנשי ערי יהודה : והושע. אבל לא יוכלו להושיע להם בעת בוא עליהם הרעה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין והלכו ערי יהודה כל עיר ועיר שביהודה תלך לזעוק אל הע''א שלה, וישבי ירושלם כל שכונה ושכונה מירושלים בפ''ע ילכו לזעוק אל הע''א המיוחדת להם, ועז''א וזעקו אל האלהים אשר המה מקטרים להם, ואז יראו כי לא יושיעו להם הגם שזעקו לכולם :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד מספר. כחשבון מספר הערים כן מספר אליליהם : ומספר. כמספר שוקי ירושלים כמספר הזה עשיתם מזבחות לבושת היא עכו''ם אשר היא לבושת לעובדיה על כי צועקים אליה ואינם נענים : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין כי מספר, מבאר הטעם מדוע ילכו כל ערי יהודה, כי כל עיר יש לו ע''א אחרת, ומספר חוצות זה טעם למה ילכו יושבי ירושלים. מזבחות לבושת, היה להם שני מיני ע''א, הבעל היה בדמות זכר והבושת היה דמות נקבה, והיה בשתה וערותה מגולה שכן היה עבודתה :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ואתה. לירמיה אמר שאל יתפלל בעדם : כי איננו וכו'. ר''ל אף אם הם עצמם היו קוראים ומתפללים אלי בעבור הרעה הבאה להסירם מעליהם ומבלי תשובה וחרטה על העונות אינני שומע להם וכש''כ שהם אינם מתפללים לפני ואיך א''כ אשמע לך מה שאתה מתפלל עליהם : (מצודת דוד)
מצודת ציון בעד. בעבור : תשא. ענין הרמת קול : רנה. היא ענין תפלה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ואתה, ה' אומר לירמיה תפלתם לא אקבל, ואתה שתפלתך מקובלת לפני אצוך אל תתפלל בעד הדור, ואל תשא בעדם, כש''ץ המתפלל ונושא רנה ותפלה עם הציבור והם עונים אחריו, אחר שאינני שומע בעת קראם אלי איני רוצה שאתה תמליץ בעדם :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י מה לידידי בביתי. מה לעם סגולתי לבא עוד בביתי : עשותה המזמתה. לעשות היא מזמת עצת חטאים שלה : הרבים. שבהם : ובשר קודש יעברו מעליך. אף המילה בטלו מבשרם שעל ידה היו מקודשים לי : כי רעתכי אז תעלוזי. כשאתם עוברים עבירה אתם שמחים : (רש"י)
מצודת דוד מה לידידי בביתי. ישראל שהיו מקדם עם סגולתי מה להם לבוא בבה''מ לעשות שמה המזמות הרבים מאד : ובשר קדש. ר''ל הקרבנות שאתה מקריב שמה יעברו ממך כי אינני חפץ בהם : כי רעתכי. בעת תעשי הרעות אז תשמחי ולא תדאג עליהם ומה לי א''כ בהקרבנות ולמה תבואו בבה''מ : (מצודת דוד)
מצודת ציון לידידי. אהובי : המזמתה. ענין מעשה רע כמו זמה היא (ויקרא יח) : רעתכי. מלשון רעה : תעלוזי. ענין שמחה כמו יעלזו חסידים (תהלים קמט) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין מה לידידי בביתי, ה' אמר אל ירמיה אל תתפלל בעד העם הזה ומה אתה עושה בביתי למה באת להתפלל בעדם, ולהקריב בעדם קרבנות כי ירמיה היה כהן עובד עבודה. עשותה המזמתה הרבים ובשר קדש יעברו מעליך הלא הכנסיה תעשה מזימה הרבה ותועבות גדולות ואיך תתפלל בעדם. ומסב פניו אל הכנסיה, וכי בשר קדש יעברו מעליך! וכי במה שתביא בשר קדש שהוא הקרבנות עי''כ יעברו המזימות והתועבות מעליך. ? וכי בזאת תנקה מן המזימה, הלא אין אתה חוזר בתשובה בעת הבאת בשר קדש, כי רעתכי אז תעלזי, לא תשמחי על הקרבן שתביא, רק על הרעה שתעשי, ואחר הקרבן תשמחי שנית לעשות הרעה בשמחה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות המזמתה. הוא שם המין מזימת רבים, ובא התי''ו לחזק, כמו עזרתה, ישועתה, וכן בשר קדש, שם המין על הזבחים והקדשים. ויל''פ שרצה לומר עשותה המזמתה הרבים (ועשותה) בשר קודש, אני מצוה יעברו מעליך ר''ל שלא ימצאו בך לא המזימתה ולא הקרבנות. כי (יעברו) רעתכי, בזה תעבור הרעה, אז תעלזי כעבור הרעה. ומלת עשותה, וכן מלת יעברו, נמשך לשתים :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י לקול המולה. ל' שאון עם רב שיבוא עליהם : ורעו דליותיו. ורצצו את ענפיו : (רש"י)
מצודת דוד זית רענן. אל מול המקדש אמר הנה מאז קרא ה' שמך זית רענן שהוא אילן מפואר : יפה. בך נמצא היופי של פרי בעל תואר מהודר : לקול המולה. אבל עתה לעת בוא קול המייה גדולה של חיל הכשדים הבאים למלחמה אז המקום ב''ה בעצמו זית שעלהו רענן ולח בקיץ ובחורף, יפה תאר, פרי תאר, והנמשל של זית רענן שהעלים השומרים את הפרי שהוא העושר וההצלחה רענן תמיד ומלא ברכת ה', ויפה תואר משל אל גבורת העם ורבוים וחזקם, ופרי תואר משל אל מעשיהם הטובים ותורתם שהוא הפרי הנרצה. לקול המולה גדולה, אח''כ נשמע קול רעש גדול שגזרו עליך גזר דין בגזרת עירין פתגמא ועי''כ הצית אשבעליה, שעלי הזית שהם שמנים הציתו בהן אש, והוא משל ששללו עשרם ואוצרותיהם, ורעו ושברו דליותיו שהם ענפי הזית יהיה המצית והמבעיר אש עליה וישברו ענפיו ולפי שהמשילו לזית אמר בלשון הנופל באילן : (מצודת דוד)
מצודת ציון רענן. רטוב ומלוחלח כמו דשנים ורעננים יהיו (שם צב) : תואר. מהודר : המולה. ענין המייה ושאון וכן קול המולה (יחזקאל א) : הצית. מל' הצתה והבערה : ורעו. ענין שבירה כמו ירעוך קדקד (לעיל ב) : דליותיו. ענפים גדולים כמו לפנות דליותיו אליו (יחזקאל וז) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין זית רענן, בעת נטע ה' אותך, אז קרא שמך שאתה זית רענן יפה פרי תאר, שהוא ג' מעלות, הגבוהים שאמר עליו יפה תואר, ששברו את העם עצמו והוליכום לגולה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות יפה פרי תאר, יפה תואר. פרי תואר. המולה, משורש מלל ודבור, ובא על מלולים רבים, קול המולה כקול מחנה (יחזקאל א'). עליה, חסר ב' השימוש בעליה. ורעו, פעל יוצא, העלים הם שברו הדליות :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד הנוטע אותך. הבונה הבית והשכין בה שכינתו הוא גזר הרעה ולא באה בכח הזרוע של הכשדים (ועל כי המשילו לזית אמר לשון נטיעה הנופל באילן) : רעת. היא הבעל : עשו להם. עשו לעצמם למען הכעיסני לקטר לבעל : (מצודת דוד)
מצודת ציון בגלל. בעבור כמו בגלל הדבר הזה (דברים טו) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין וה' צבאות הנוטע אותך דבר עליך רעה, והרעה הזאת שגזרו עליך בקול המולה גדולה, דבר עליך ה' צבאות, הוא גזר להצית בך אש, ולא מצד שנשתנה מחשבתו עליך בעת הצית אש מבעת שנטע אותך, כי מה שדבר עליך רעה היה מצד שנטע אותך, כי תכלית הנטיעה היה שתעשה פרי קדש הלולים ואתה עשית פרי מות ומשכלת, וז''ש בגלל רעת בית ישראל, כמו שיעקור בעל הגן נטיעה אשר נטע אם יראה כי יעש באושים. אשר עשו להם, ר''ל תחלה עשו הרעה להם להנאתם, ואח''כ עשו להכעיסני, ואח''כ עשו לקטר לבעל, שאח''ז דבקו בבעל והאמינו בו :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י וה' הודיעני. כך אמר הנביא הקדוש ברוך הוא הודיעני את פורענותם : (רש"י)
מצודת דוד וה' הודיעני. ה' הודיע לי הרעה הבאה ולכן ידעתיה : אז. כשהודיע לי הרעה אז גלה לי מעשיהם אשר לא טובים ובגמול תבוא הרעה : (מצודת דוד)
מצודת ציון מעלליהם. מעשיהם : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין וה' הודיעני, שעורו וה' דבר עליך רעה וה' הודיעני, שבעת דבר עליך רעה הוא ג''כ הודיעני את הגזרה ואדעה, ואז ג''כ הראיתני מעלליהם, וראיתי שראוים הם לגזרה זאת כפי מדת מעלליהם הרעים, וגם אז הראני מה שרוצים לעשות לי, שאז ראיתי.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות הודיעני, נסתר. הראיתני, נוכח, מסב פניו אל ה' אתה הראיתני שאני ככבש אלוף, ולכן ה' צבאות אראה נקמתך מהם :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י ואני ככבש אלוף. אשר יובל לטבוח : יובל. לפי שאני מודיעם הרעה הם אומרים להרגני, ככבש אלוף דונש ויהודה בן קוריש פתרוהו ככבש ופר אשר יובל לטבח ואלוף כמו שגר אלפיך (דברים כח) ואע''פ שלא נאמר אלוף יש לנו כיוצא בו שמש ירח עמד זבולה (חבקוק ג) כסוס עגור כן אצפצף (ישעיה לח) ומנחם פתר ככבש אלוף כבש גדול (ע' בתהלים נ''ח בפרש''י) ויונתן מסייעו שתירגם כאימר בחיר : נשחיתה עץ בלחמו. נרמי סמא דמותא במכליה : (רש"י)
מצודת דוד ואני. ר''ל לא מדעתי אני הולך לנבאות עליהם הרעה כי יד ה' היתה חזקה עלי ללכת אליהם ולנבאות ואני ככבש ואלוף אשר כל אחד מהם יובא לטבוח שלא מרצונו כי אין חפצי לנבאות עליהם רעה : ולא ידעתי. ולא אדע מה פשעי בזה אשר המה חשבו עלי מחשבות רעות ואומרים נשחית מאכלו בעץ הממית ר''ל נשים סם המות במאכלו ובזה נכרית אותו מארץ חיים כי ימות ואין לו ולא יזכר עוד שמו : (מצודת דוד)
מצודת ציון אלוף. כמו ואלוף ותחסר הוי''ו והוא הפר כמו שגר אלפיך (שם ו) : יובל. יובא כמו יובל שי (ישעיה יח) : לטבוח. לשחוט : עץ בלחמו. כמו בעץ לחמו ועץ ר''ל מין עץ שהוא סם המות ועליו נאמר ויורהו ה' עץ (שמות טו) והיה נס בתוך נס כמ''ש רז''ל : בלחמי. כל מין מאכל קרוי בשם לחם : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין שאני ככבש אלוף, שתחת שאני השתדלתי להתפלל בעדם רצו הם להרגני, והייתי דומה לכבש המלומד ללכת אחרי בעליו שבעת יובל לטבוח הולך מעצמו בלא דעת כי רגיל ללכת אחרי בעליו ואינו נזהר ממנו, כן לא ידעתי כי עלי חשבו מחשבות להרגני, ורצו להרגני באופן שלא יודע כלל שנהרגתי על ידם, כי אמרו נשחיתה עץ בלחמו ניתן בלחמו עץ משחית ר''ל סם המות, ובזה נכריתנו מארץ חיים ושמו לא יזכר עוד, כי הנביא הנהרג ע''י חרב, שמו נזכר בכל דור שנהרג על קידוש השם אבל הוא יומת באופן שלא יודע לאיש :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות אלוף. מלומד כמו מלפני מבהמות ארץ :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י אראה נקמתך מהם. את אנשי ענתות היה מקלל : (רש"י)
מצודת דוד וה' צבאות. אבל אתה ה' צבאות הלא אתה שופט צדק ובוחן לדעת מחשבות כליות ולב ותדע שאין שמחה בלבי בהנבאות להם הרעה : אראה. לכן אראה הנקמה שתקח מידם : כי אליך. לבד אליך אני מגלה את הריב שיש לי עמהם אבל הוכחתים על זה להודיעם שאני יודע מחשבתם : (מצודת דוד)
מצודת ציון בוחן. מל' בחינה ונסיון : כליות. בהם מקום העצה : גליתי. מל גלוי : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין וה' צבאות שאתה שופט צדק ובוחן כליות ולב, ר''ל א''א שיצא מאתך דין מעוקל מצד הטיית הדין עצמו כי אתה שופט צדק, ולא מצד שלא תדע אמתת הדבר ע''י שהיה זה רק במחשבתם, כי אתה בוחן כליות, אבקש מאתך אראה נקמתך מהם, איני מבקש נקמתי רק נקמתך, כי אליך גליתי את ריבי, כי ריבי היה אליך ובעבורך, וכן מה שרצו להרגני בריבי היה בעבור שנבאתי בשמך וא''כ בזה תנקום מהם את נקמתך :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד המבקשים. אשר הם מבקשים לקחת את נפשך : לאמר. אשר אומרים לך לא תנבא בשם ה' ואז לא תמות בידינו : פוקד. אזכור עליהם עוונם להשיב גמול : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין לכן כה אמר ה' על אנשי ענתות המבקשים את נפשך ולא בעבור שיש להם דו''ד עמך רק בעבור שאמרו לא תנבא בשם ה' :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י צדיק אתה ה' כי אריב אליך. כשאתווכח עמך ידעתי כי תצדק בדבריך אך חפץ אני לדבר משפטים אותך להודיעני דרכך : מדוע דרך רשעים צלחה. שנתת גדולה לנבוכדנצר הרשע ותצליחהו להחריב ביתך, ד''א על אנשי ענתות היה צועק וקורא תגר : שלו. לשון שלוה : (רש"י)
מצודת דוד צדיק. אמר הנביא ידעתי ה' שאתה צדיק בדבר אשר אריב אליך אך אדבר עמך דברי ויכוח וכאומר עכ''ז אתווכח למען דעת את הטעם והסבה לא על היותי מסופק אם צדיק אתה בדינך : מדוע. וזהו דברי מדוע דרך רשעים מצלחת וכל הבוגדים יושבים בשלוה ואמר זה בראותו בנבואה מרבית ממשלת נבוכדנצר : (מצודת דוד)
מצודת ציון משפטים. ענין וויכוח : צלחה. מל' הצלחה : שלו. מלשון שלוה : בוגדי בגד. ענין סרוב ומרד : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין צדיק (אחר ששמע שאמר ה' שיביא עליהם רעה שנת פקודתם, דהיינו שיביא עליהם רעה בזמן החורבן שהוא שנת הפקודה, התפלל שיקדים ה' את עונשם, אחר שה' הראהו מעלליהם שבעבורם (בעבור מה שרוצים להמיתו) יוחרב הבית). צדיק אתה ה' כי אריב אליך, ר''ל אם אריב אליך ואטעון עבורי מדוע דרכי אינה צלחה, בזה תצדק אתה, שעל השאלה של צדיק ורע לו יש תשובה מי יודע שהוא צדיק באמת, ומי יודע אם עשה כל המוטל עליו (כי העבודה לה' אין לה שיעור אם נחשוב כפי ערך מעלת הנעבד וכפי החוב המוטל עלינו לעומת טובותיו הכוללים והמיוחדים), אך משפטים אדבר אותך מדוע דרך רשעים צלחה, שעל שאלת רשע וטוב לו אין לך שום תשובה שהלא הרשע רשעתו גלויה, וא''ת כדעת המשיבים ע''ז, ששלות הרשע אינה שלוה פנימית כי לבו מלא פחד וקול פחדים באזניו, וכמו שכן היה שטת אליפז בזה, ע''ז משיב הלא שלו כל בוגדי בגד שי''ל גם שלוה פנימית בלב, שגדר השלוה הוא בלב, וא''ת כי סוף הרשע לאבדון ולא יאריך ימים בהצלחתו ע''ז משיב הלא.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות אריב, משפטים. ההבדל בין ריב ובין משפט, שריב הוא טענת הבעלי דינים, ובדבר שאינו מבורר, והמשפט הוא בדבר מבורר, והשאלה מצדיק ורע לו הוא ריב, כי אין הטענה מבוררת ובזה תצדק, אבל השאלה מן רשע וטוב לו הוא דבר מבורר וקרוי משפט : שלו ההבדל בין שלום ושלוה ששלוה הוא השלוה הפנימית בלב. ויש הבדל בין רשעים ובין בוגדים, רשעים כולל גם הרשע בין אדם למקום, וראוי שיענשו בדיני ה' שלא יצלחו, ע''כ שואל מדוע דרכם צלחה, והבוגד הוא שבוגד בחברו, וכפי הטבע יבגדו בו וראוי בטבע שלא ישליו בלב, ובכ''ז שלו :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד נטעתם. מיד כשנטעתם בשרש גזעם ר''ל פתאום בא להם הגדולה : ילכו. והם הולכים ומתפשטים ועושים פירות מרובות ר''ל בנים ובני בנים יורשים המלוכה והממשלה : קרוב אתה בפיהם. גם כי בפיהם מראים עצמם יראים את האל זהו מן השפה ולחוץ אבל רחוק אתה ממחשבות כליותיהם ולא יאמינו בך באמת : (מצודת דוד)
מצודת ציון מכליותיהם. מל' כליות : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין נטעתם גם שורשו, וא''ת שבניו יכרתו (כמו שהיה דעת בלדד וצופר) ע''ז משיב הלא ילכו גם יעשו פרי שזרעם מתקיים, וא''ת שהשם ממתין מלהענישם אולי ישובו בתשובה. עז''א הלא קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם, שהרשע שמאמין בעונשי ה' ובשרשי האמונה וחוטא מפני תאותו יש תקוה שיתחרט אח''כ על מעשיו, אבל אחר שאתה רחוק מכליותיהם ואין מאמינים בך כלל אין תקוה שישובו :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י ואתה ה' ידעתני. גם על אנשי ענתות העומדים עלי עזרני כי אתה ידעתני : התיקם כצאן לטבחה. נתקם מן החיים למות דישטאקאלו''ש בלעז כמו עד התיקנו אותם מן העיר (יהושע ח) : והקדשם. הזמינם : (רש"י)
מצודת דוד ידעתני. הלא ידעת אותי ותראה לבי ובחנת אותה אם הוא אתך להאמין בך ר''ל מכיר אני בעצמי שנגלה לך תעלומות לב וא''כ יודע אתה שרחוק אתה מכליותיהם כי אין דבר נעלם ממך : התיקם. לכן העתיקם מהצלחתם אל הטבחה כצאן הזה והזמינם ליום הרגה : (מצודת דוד)
מצודת ציון התיקם. ענין העתק : והקדישם. ענין הזמנה כמו קדשו קהל (יואל ב) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ואתה ה' ידעתני, ר''ל וא''כ ראוי שתקדים ענשם ע''מ שרוצים להרגני, כי אתה ידעתני תראני ובחנת לבי אתך, כפל דבריו לאמר שה' יודע את האדם בשני מיני ידיעות אשר לפי הבנת האדם סותרות זא''ז ובכ''ז שתיהן יצדקו בחק הבורא יתברך, והוא, א. מצד הידיעה הקדומה שיודע מראשית את כל העתיד ידיעה בלתי נתלית בזמן ובמקום ובצדדי האפשר, ועז''א ידעתני בלשון עבר, ידעתני מכבר, ב. ועם כ''ז האדם חפשי במעשיו עד שמצד החפשית הזאת תראני עתה ובחנת לבי אתך, הוקדם הראיה לראות את מעשיו עתה לפי מה שהם מקושרים בבחירה ובזמן ותראה שלבי הבוחר במעשי שלם אתך, וא''כ התיקם כצאן לטבחה אל תמתין עד שתתמלא סאתם רק הענישם תיכף, וקבע שני מיני עונשים, א.כצאן לטבחה, שבוחרים הצאן השמנים ביותר לצורך המשתה, כן תבחר גדוליהם איש איש ביחוד לטובתו, ב. ואח''כ הקדישם כולם ליום הרגה מבלי יותר מהם איש, (דרך הכובש תחלה יבחר השרים וראשי המורדים להרגם במיתות קשות ואח''כ יהרוג את כולם ביום הרגה) :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות התקם, כמו התיקנו אותם מן העיר, התיקם מיתר רעיהם : לטבחה, ליום הרגה, יש הבדל בין צאן טבחה (תהלות מ''ד כ''ג) ובין צאן ההרגה (זכריה י''ב). הטבחה הוא לאכילה וההרגה להרוג ולאבד :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י עד מתי תאבל הארץ ועשב כל השדה ייבש. עד כאן דברי הנביא ורוח הקודש משיבתו מרעת יושבי בה ספתה בהמות ועוף : תאבל. תחרב : ספתה. פוניד''א בלעז : כי אמרו. יושבי הארץ הזאת : לא יראה את אחריתנו. אין גלוי לפניו מה יהיה בסופינו : (רש"י)
מצודת דוד עד מתי. זהו תשובת המקום כאומר הלא הועמד להיות רצועת מרדות על ישראל להיות שבט אפי כי עד מתי תהיה ארצי נשחתה ועשבה יבשה בסבת רשעת יושבי בה וכלתה בהמות ועוף כי לא תרבינה בארצם גמול פשעם באומרם שאני איני רואה אחריתם לדעת מה יהיה בסופם וכאומר וכי כן תהיה ארצי נשחתה עד עולם לכן יבא נ''נ ויגלה אותם מארצם וימורק עוונם וישובו אל ארצם ותהיה אז ארץ חמדה כמאז : (מצודת דוד)
מצודת ציון תאבל. ענין השחתה כמו אבלה נבלה הארץ (ישעיה כד) : ספתה. ענין כליון כמו אסף אסיפם (לעיל ח) : אחריתנו. מלשון אחרית וסוף : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין עד מתי תאבל הארץ, הלא בעד עונותיהם תאבל הארץ הוא חורבן הדומם ועשב כל השדה ייבש שהוא הצומח, וגם ספתה בהמות ועוף שהוא בע''ח, וכ''ז מרעת יושבי בה, כי אמרו, ר''ל ואל תאמר שבסבת חורבן הארץ ישובו בתשובה, הלא יאמרו לא יראה את אחריתנו, ר''ל שמכחישים ידיעת ה' בשפלים וכ''ש ידיעת העתיד ואומרים שאינו רואה אחריתם להכרית כלל ואין השגחה ושכר ועונש :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות אחריתנו. בא לרוב על עת הגמול והעונש :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י כי את רגלים רצתה וילאוך. קרוביך הכהנים כמותך ואנשי עירך באים להורגך. את רגלים. עם רגלים פיאוניד''ש בלעז : ואיך תתחרה את הסוסים. לרוץ את הסוסים כלומר ומה קרוביך הכהנים באים להרגך כל שכן שיקומו להרגך שרי יהודה וזהו קצפי עליהם וזו היא הצלחת האויב וכן ת''י דנא תיובתא וגו', ומדרש רבותינו אם על שכר שלש פסיעות שרץ נבוכדנצר לכבודי בימי מרודך בלאדן אתה תמה שהרביתי גדולתו כל כך מה תתמה עוד כשתראה שילום שכר שאשלם לצדיקים שרצו לפני כסוסים : תתחרה. אאטיר''ש בלעז : ובארץ שלום. אשר אתה בוטח. שם הלאוך : ואיך תעשה בגאון. שרי יהודה, וגאון הירדן משל הוא לפי שהוא מקום אריות ונמרים וכן למדנו יונתן בהרבה מקומות וכאן תירגם ואכדין את מדמי לקבל חיות ברא די ברום ירדנא והנה כאריה יעלה מגאון הירדן (לקמן ט) ת''י בשתי מקומות כאריה דסליק מרום ירדנא : (רש"י)
מצודת דוד כי את רגלים רצתה. לפי שירמיה לא היה עדיין מכיר בפועל מרבית רשעת בני יהודה וירושלים לכן אמר לו במשל הלא התחברת לרוץ יחד עם אנשים הולכי רגל כמותך והנה הם הלאוך כי נעשית עיף ויגע לרוץ בשוה להם : ואיך תתחרה. איך תתערב להדמות לרוץ יחד עם רוכבי סוסים ור''ל הלא אנשי ענתות המה קרוביך וכמה מהרעות עשו עמך עד שתפחד מפניהם ומה עוד תראה אם תתחבר עם אנשי ירושלים ושריהם כי אז תכיר ברשעתם כפלים מבני ענתות וכאומר ועל כי גדלה רעתם מהצורך הוא להמשיל את נ''נ לבוא עליהם ולהשחיתם : ובארץ שלום. עתה בא לפרש המשל ואמר בהיותך בארץ שלום בענתות עם קרוביך וכי אתה בוטח בהם שלא יעשו עמך רעה ואיך א''כ תעשה בטחון בגאון הירדן שהוא מעון אריות ור''ל איך תעמוד מול אנשי ירושלים ושרים : (מצודת דוד)
מצודת ציון רצתה. מל' ריצה ורדיפת ההליכה : וילאוך. ענין עייפות כמו ומה הלאתיך (מיכה ו) : תתחרה. ענין הדמות וההתערב כמו אל תתחר במרעים (תהלים לו) : בגאון. ענין גבהות ורוממות ורצה לומר ככר המעולה הסמוך לירדן ושם היה מקום האריות כמו שנאמר הנה כאריה יעלה מגאון הירדן (לקמן מט) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כי, (משיב לו ה') מה שאתה חושב שרק אנשי ענתות הם הרוצים להמית אותך, ושבעבורם לבד חרבה הארץ, ושאם יסופו ישמעו ישראל אליך, הוא טעות, נהפך הוא, שאם רצתה את רגלים וילאוך ולא תוכל לעמוד כנגדם, ואיך תתחרה את רוכבי הסוסים הקלים יותר במרוצתם, ר''ל את אנשי ירושלים, ובארץ שלום (אשר שם), אתה בוטח (רצת וילאוך), ואיך תעשה בגאון הירדן, ששם ארץ מסוכנת, ר''ל בירושלים ששם העזות גובר יותר, ורבו עונותיה :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד בגדו בך. והמה לך לאויבים : קראו וכו'. אספו קבוצת אנשים לרדוף אחריך : אל תאמן בם. שכמה אוהבים אותך עם שמדברים עמך דברים טובים ורכים ומהם תקח ראיה לרשעת כל העם הזה ומוסב למעלה לומר בעבור כ''ז נתתי הכח ביד נ''נ להיות מטה זעמי : (מצודת דוד)
מצודת ציון מלא. ענין קבוץ כמו קראו מלאו (לעיל ד) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כי גם אחיך ובית אביך שהם הכהנים בני אהרן שהם נמצאים בירושלים גם המה בגדו בך, ולא בסתר כי גם הם קראו אחריך מלא לקבץ את העם עליך להרגך, וגם אם ידברו אליך טובות בפיהם, אל תאמן בם, וא''כ לא תפעל בתוכחותיך גם בירושלים, ולכן.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות קראו אחריך מלא. כמו אשר יקרא עליו מלא רועים (ישעיה ל''א) :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד עזבתי. לכן עזבתי את בה''מ : נחלתי. הם ישראל כמ''ש יעקב חבל נחלתו (דברים לב) : את ידידות נפשי. את ישראל שהיו אהובים לפני מסרתים ביד האויב וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)
מצודת ציון נטשתי. ענין עזיבה : ידידות. ענין אהבה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין עזבתי את ביתי, ואהיה מוכרח להחריב את בהמ''ק, ואת ידידות נפשי לא לבד שעזבתיה, כי מסרתיה בעצמי בכף אויביה, משנאתי אותה, ומבאר הטעם ששנאה תחת אשר אהבה, כי.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות עזבתי את ביתי, נטשתי את נחלתי. העזיבה מציין שעוזבו והולך לו, והנטישה הוא שמוציא הדבר מרשותו בפועל, והוא יותר מן עזיבה, ונחלה הוא יותר מן בית, שיצויר ביתו ודירתו שאינו נחלתו, ומצד שהוא נחלתו וקדושתו קדושת עולם הוצרכתי לנטשו בפועל לסלק קדושתי, ומפרש נתתיה בכף אויביה שהוא הנטוש :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י נתנה עלי בקולה. עלתה לפני צעקת חמסיה : (רש"י)
מצודת דוד כאריה ביער. עדת ישראל היו לפני כאריה ביער הטורף כל בשר כי כן המה טורפים ומאבדים זה את זה : נתנה עלי. מדברת למולי בקול רם וברמות רוח : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין היתה לי נחלתי כאריה ביער, מדמה אותה במשלו כמי שגדל חיות מדבריות לעשות אותם בני תרבות והיה לו ארי בן תרבות שהיה משעשע עמו, אבל כאשר עבר עמו דרך היער נזכר את מעמדו הקודם הפראיי ונתן בקולו על אדונו, (כמ''ש בב''ק ט''ז וסנהדרין ב'. שהארי אינו בן תרבות), ור''ל שבמצרים היו במעמד הפראיי רחוקים מדת ומצות, ואני עשיתים בני תרבות ובעלי דת, ובבואם ביער היינו בין האומות שבו אל טבעם הקודם ונתנו קולם על ה' ועל נביאיו להרגם, על כן שנאתיה, ולכן נתתי ידידות נפשי בכף אויביה :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י העיט צבוע. הה''א תמוה לכך הוא נקוד פת''ח הכי הם עוף צבוע מגואל בדם ששאר העופות נאספים עליו, ד''א העיט צבוע עוף אחד שהוא צבוע וכל העופות נאספים עליו לאוכלו ששונאים אותו : העיט סביב עליה. שמא עוף שמים הם אלו החיילות הגדודים הקלים אשר סביביה : התיו. בואו : (רש"י)
מצודת דוד העיט צבוע. וכי ישראל המה לפני כעיט הצבוע בעלת גוונים השנואה לכל העופות וקבוצת העופות הדורסים תחנה סביב עליה לאכלה ועוד יוסיפו לזרז זא''ז לומר אספו החיות אשר יבואו גם המה לאכלם כי כן אנשי נבוכדנצר שונאים את ישראל ומזרזים אלה לאלה לכלותם : (מצודת דוד)
מצודת ציון העיט. הוא שם עוף הדורס וכן וקץ עליו העיט (ישעיה יח) : צבוע. ר''ל בעלת גוונים ונראה כצבוע : התיו. ענין ביאה כמו שובו אתיו (שם כא) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין העיט צבוע נחלתי לי, וכי הם דומים כהעיט הצבוע שעשיתי בן תרבות, שהוא י''ל שתי מעלות, א. שהוא צבוע ויפה מאד בנוצותיו, ב.העיט סביב עליה שהוא מלומד עם אנשים עד שכולם עומדים עליה סביב להשתעשע בו ואינו מזיק, הלא הוא דומה כאריה שאין בו שעשועים והוא מזיק, לכן לכו אספו כל חית השדה להלחם עם הארי הטורף הזה, ואל תחשבו כי חזק הוא רק התיו לאכלה אותו, כי הוא חלש כשה לאכול :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י רועים רבים. ראשי גייסות של חיל נבוכדנצר כמו שנאמר למעלה אליה יבאו רועים ועדריהם (לעיל ו) : בססו. ל' מרמס וכן והיו כגבורים בוסים בטיט חצות (זכריה י) : חלקת. קנפני''א בלעז : (רש"י)
מצודת דוד רועים רבים. עכשיו יפרש אמריו ויאמר רועים וכו' ר''ל מלכי הכשדים משחיתים את ישראל : בוססו. רמסו חלקת שדי ר''ל החריבו ארצי : נתנו וכו'. את החלקה החמודה לי שמו להיות מדבר שממה : (מצודת דוד)
מצודת ציון בוססו. ענין רמיסה כמו בוססו מקדשך (שם סג) : חלקתי. ענין אחוזת שדה כמו ואכלה את החלק (עמוס ז) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין רועים רבים שהם מלכי האומות, שחתו כרמי את הגפנים שלו, ואח''כ שנעשה חלקת השדה בלא גפנים בוססו את חלקתי והשחיתו האדמה, ואח''כ נתנוהו למדבר כמ''ש גפרית ומלח שרפה כל ארצה לא תזרע ולא תצמיח (ושילש דבריו נגד ג''פ שבא נבוכדנצר על יהודה) :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות כרמי חלקתי החלקה הוא חלקת השדה :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד שמה. נבוכדנצר המחריב שם את ארצי לשממה והנה הארץ השוממה מתאבלת לפני : נשמה. ר''ל עכ''ז לא ארחם ותהיה נשמה כל הארץ כי אין בה איש שם על לב להתחרט מעוונו לשוב אלי : (מצודת דוד)
מצודת ציון עלי. ר''ל לפני : נשמה. מלשון שממה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין שמה לשממה, מוסיף שהמדבר שם אותה לשממה ר''ל שהיא שממה כ''כ עד שהמדבר ייחד את החלק הזה שתהיה החלק היותר שמם שבו, כמ''ש (יחזקאל ל') ונשמו בתוך ארצות נשמות, אבלה עלי שממה, הנה היא מתאבלת עלי כאילו אני עשיתי לה כל זאת, אבל באמת מה שנשמה כל הארץ לא אני גרמתי זאת רק הסבה לזה מפני שאין איש שם על לב לשוב בתשובה :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד על כל שפים. על כל המקומות הגבוהות שבמדבר באו שודדים : כי חרב לה'. חרב מלחמה ההוכן מה' היא תאכל ותאבד מקצה וכו' ולכל בשר לא יהיה שלום כי נ''נ יעורר מלחמות על כל העכו''ם ויכבוש את כולם : (מצודת דוד)
מצודת ציון שפים. מקומות הגבוהות : אכלה. ענין הרג ואבדון וכן וחרבי תאכל בשר (דברים לב) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין על כל גם על הרים הגבוהים אשר במדבר שאין שם איש באו שודדים לחפש אם נסתרו הבורחים שם, כי חרב וכו' ולא ימצא מקום להסתתר שם, ועי''כ אין שלום לכל בשר, כי לא ימלט להם שריד :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י זרעו חטים וקוצים קצרו. התפללו ולא נתקבלה תפלתם למה לפי שלא נרו להם ניר תשובה ומעשים טובים לכך זרעו אל קוצים, ספר שנקוד בו זרעו בחירי''ק הזיי''ן שיבוש הוא : נחלו. ל' חולי נחלו במכאובם וצעקתם לפני ולא יועילו : מתבואותיכם. ממעשיכ' : (רש"י)
מצודת דוד זרעו חטים. ר''ל עוד אשלח בהכשדים חצי רעב וכאשר יזרעו חטים יקצרו קוצים כי תצמיח קוצים : נחלו. מעקת רעבון נחלו ולא ימצאו רפואה מועלת : ובושו. אמר הנביא כנגדם ראוי היה לכם שתבושו מתבואתיכם שהדבר נגלה שהם במארה מחרון אף ה' ולא במקרה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין זרעו חטים, הנביאים זרעו חטים ר''ל דברו מוסר ותוכחה שיצמח פרי תבואה, אבל הם לא השרישו הקוצים והתאות מלבם וצמחו הקוצים (ע''ד מ''ש למעלה ד', נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים) נחלו, אח''כ בא עליהם חולי ויסורין להשיבם לה' ע''י יסורין, וגם בזה לא יועילו, ולכן בשו מתבואתיכם, שנהפכו לקוצים (זה נגד קוצים קצרו), ובושו מחרון אף ה' להכפיל יסוריהם (וזה נגד נחלו לא יועילו) :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י שכיני הרעים. מצרים עמון ומואב וצור וצידון שהיו שכני ארץ ישראל ומזיקין אותם : (רש"י)
מצודת דוד שכני הרעים. שכני א''י הרעים הנוגעים לרעה בנחלת ישראל : הנני נותשם. אעקור אותם מאדמתם ללכת גולה : ואת בית יהודה. וגם בית יהודה אעקור מתוכם ולפי שהעכו''ם ההם שוכנים סביבות ארץ ישראל לכן אמר אתוש מתוכם : (מצודת דוד)
מצודת ציון הנוגעים. ר''ל להרע וכן הנוגע באיש הזה (בראשית כד) : נותשם. אתוש. ענין עקירה כמו לנתוש ולנתוץ (לעיל א) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כה אמר ה' על שכני הרעים, האומות שהיו שכנים לא''י הנוגעים בנחלה שעזרו לעשות רע לישראל, הנני נתשם כי אח''כ בא נבוכדנצר עליהם והגלם, ואת בית יהודה שאחרי שגלו התיישבו במקומות שסביב א''י אתוש מתוכם כי הגלו שנית עם האומות שישבו שם :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י אם למוד ילמדו. אם יאמינו בה' : ונבנו. לשון בנין : (רש"י)
מצודת דוד אם למוד ילמדו. אם העכו''ם ילמדו דרכי עמי להאמין בה' ולהשבע בי לומר בשבועתם חי ה' כאשר בתחלה למדו הם את עמי להשבע בבעל : ונבנו. אז יהיו בנוים ומתקיימים בתוך עמי ר''ל דומים ושווים לעמי : (מצודת דוד)
מצודת ציון ונבנו. מל' בנין : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין והיה אם למד ילמדו ר''ל עקר מה שיגלה את האומות ואת ישראל בתוכם הוא כדי שילמדו מישראל אמונת האמת בהיותם גולים ונכנעים כמוהם, ואם ילמדו להשבע בשמי ויכירו דת האמת אז ונבנו, כמ''ש אשוב ורחמתים :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י אזור. פורצינ''ט בלעז : ובמים לא תביאהו. לכבסו כשיהא מלא זיעה כדי שימהר לירקב : (רש"י)
מצודת דוד אזור. חגורה של פשתן : ושמתו על מתניך. למען ימלא זיעה וימהר להרקיב : ובמים לא תביאהו. לא תכבסו לנקותו מן הזיעה : (מצודת דוד)
מצודת ציון אזור. חגורה : מתניך. חלציך : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הלוך וקנית, ה' צוהו שבעה דברים, א. שילך בתמידות לקנות אזור פשתים למען יעשה הליכתו רושם, ב. שיקנהו בדמים, ג. שיקנהו לו מכוון למדתו, ד. שיהיה אזור לא חגור, שהאזור אות הגבורה והחיל, ה. שיהיה של פשתים שהפשתים אות הכהונה והנשיאות, ו.שישים אותו על מתניו שיהיה על מתניו בקביעות, ולכן לא אמר ואזרתו שא''א לחגור בחוזק תמיד, ז.שלא יביאהו במים, כי האזור של פשתים שהוא לבן צריך לרחצו ולכבסו תמיד כי נעשה שחור, וצוהו שלא לבד שלא יכבסנו כי גם לא יביאהו במים כלל שהוא הכנה אל הרחיצה. והנמשל באר בפסוק י''א שדביקות האזור אל מתני ירמיה הוא משל אל מה שהדביק ה' את ישראל אליו, ובאו בנמשל זה כל פרטי המשל. א. שתחלה הלך כמה הליכות לקנותם והוא השליחות ששלח כ''פ לגאלם ממצרים והרבה אותות ומופתים, ב. שקנאם במחיר, ר''ל שעשה בעבורם אותות ומופתים ושינוי סדר בראשית, כאילו הוציא עבורם כספו וקנינים אחרים שי''ל שהוא הנהגת הטבע וחקיה, שהם קנין ה' בעולמו כמ''ש קונה שמים וארץ, ושינה סדריהם בעבור עמו, ג. שקנאם לו מכוון למדתו, כמ''ש והייתם קדושים כי קדוש אני, והלכת בדרכיו, כאילו יהיו הם לבוש מכוון אליו, שעל ידם יראה הנהגתו ודרכיו וחכמתו שהם נקראים בשם לבושים, ד. שנדמו בזה כאזור, וזה היה אחר הקנין שלבשם להיות לבוש אליו, ר''ל שיתגלו מעשיו על ידם, ונדמו כאזור, שכמו שהאזור דבוק על מתנים כן נדבקו בו להשגיח עליהם בהשגחה פרטית בלא אמצעי, וכמו שהאזור מצד שהוא אזור מורה על גבורה ומצד שהוא פשתים מורה על כבוד ותפארת כן הדביק אותם לתהלה ולשם ולתפארת שעל ידם יראה גבורתו בשידוד המערכה ותפארתו במעשיו ההשגחיים, וכמו שצוהו שיהיה בתמידות על מתניו כן היה הדבוק האלהי הזה בתמידות, שגם בעת שנהג בדרך הטבע ולא נאזר בגבורה בכ''ז היה על מתניו והיה מוכן על הנהגה זו תמיד, ובכ''ז אחר שהאזור של פשתים דרכו להשחיר מצד הטבע צריך לכבס במים, כן ישראל צריכים להתכבס מרעה ע''י המים, שהם שמיעת דברי התורה והנבואה, כמ''ש כבסי מרעה לבך (למעלה ה'), והם לא לבד שלא רצו להתכבס שהוא לעשות כמצות ה', כי גם לא רצו לשומו במים, דהיינו לשמוע דברי מוסר :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות הלוך וקנית. המקור הבא לפני הפעולה מורה על התמדת הפעולה (כנ''ל ב' ב'), וקנית לך מלת לך מורה לצורך עצמך, כמו שפירש''י לך לך להנאתך ולטובתך. שלח לך לדעתך, ופה ר''ל מכוון למדת גופך : אזור, יש הבדל בין אזור, חגור, אבנט, חשב, מזח. אבנט, מיוחד רק לכהנים ומ''ש (ישעיה כ''ג) אבנטך אחזקנו שהיה כהן. חשב, מיוחד לחשב האפוד, חצי חגורה עשוי מהאפוד עצמו יוצא משני צדדיו והיה מעשה חשב בעשייתו. מזח חגור מיוחד להגביה בגדיו הארוכים כמ''ש ישעיה כ''ג. חגור כולל כל מה שיחגור האדם סביב גופו או על לבו או למטה ממנו עד רגליו, כמו חגרו שקים, חגור כלי מלחמה, חגורה על חלצים. אבל אזור הוא חגור מיוחד לחזק בו את מתניו והיה אוסרו בחוזק, והוא ציור הגבורה. התאזרו וחתו (ישעיה ח'), אאזרך ולא ידעתני (שם מ''ה). ואות הזריזות, ואתה תאזור מתניך (למעלה א'). אם חגרו על בגדיו למעלה נקרא אזור מתנים, ואם חגרו על בשרו נקרא אזור חלצים (ישעיה י''א). ולא לבשו אותו רק אנשים ורק גבורים, אבל החגורה נמצא גם בנשים ותחת חגורה נקפה (ישעיה ג'), ובקטן שהגיע לכלל איש מכל חוגר חגורה ולמעלה (מלכים ב' ג' כ''א) : אזור פשתים, הפשתים היה מורה על מעלת הלובשו שלכן היה מיוחד לבגדי הכהנים והנשיאים, וצייר המלאך בשם איש לבוש הבדים, וביוסף וילבש אותו בגדי שש : ושמתו. חגירת האזור בא בלשון אוזר או חוגר, ולשון שימה מורה שעקר הכוונה אינו שיהיה חגור בו לצרכו רק שיהיה על מתניו לצורך הסימן שציין על ידו : ובמים לא תביאהו. ההבאה במים מורה שטובל אותו לבד לא הרחיצה שע''ז ישמש בפעל רחץ, כבס, שטף :(מלבי"ם באור המלות)
מלבי"ם - באור הענין ויהי דבר ה', קח את האזור אחר שנתלכלך ע''י שלא בא במים ולא היה עוד לכבוד אל הנושאו, צוהו ה' לטמנו בפרת בנקיק הסלע, והנמשל שאחר שלא שמעו דברי ה' ותוכחותיו ומצואתם לא רחצו, ולא היה האזור ראוי שיאפד ה' בו, הלכו לפרת שדרך שם הולכים למצרים ושם טמנו א''ע בנקיק הסלע, והוא מליצה על שחפרו פניהם בטמון, כמ''ש כל הוביש על עם לא יועילו למו, והיה כאזור הנשחת, וא''ל את האזור אשר קנית אשר על מתניך, ר''ל שני הקשורים שי''ל עם האזור, א. מצד הקנין, ב. מצד הדבוק שהוא על מתניך, תקח ותסיר ממך, כי נגד הקנין שהיו לי לעם עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, הם הלכו פרתה ושבו להיות עבדי פרעה. ונגד אשר על מתניך שלבשתים לתהלה לשם ולתפארת טמנו א''ע בנקיק הסלע :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד פרתה. לנהר פרת : וטמנהו שם. תצפינו שם בשן הסלע : (מצודת דוד)
מצודת ציון וטמנהו. ענין הסתרה : בנקיק הסלע. בשן הסלע הבולט וכן ובנקיקי הסלעים (ישעיה ז) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור המלות וטמנהו. מבואר אצלי שפעל טמן נבדל מן נסתר, נחבא, נצפן, שמורה שמכסהו בעפר או בדבר אחר בל יתראה : בנקיק, יש הבדל בין נקיק הסלע ובין נקרת הסלע, נקרת הם החלולים הגדולים שבסלע שיוכל אדם לשבת שם, כמ''ש ושמתיך בנקרת הצור, ונקיק הוא הבקעים שישכנו שם זבובים או שרצים כמ''ש ונחו בנחלי הבתות ובנקיקי הסלעים (ישעיה ז'), וצדום מעל נקיקי הסלעים (לקמן י''ז), ולשון צידה בא על ב''ח :(מלבי"ם באור המלות)
מלבי"ם - באור הענין ויהי מקץ ימים רבים, זה מליצה ונמשל אל מה שספר לקמן (מ''ב, מ''ה) איך הלכו ישראל למצרים, וירמיה רצה להחזירם משם, אבל כבר נשחתו ולא רצו לשמוע לדבריו, ונ''נ בא דרך נהר פרת והכה את פרעה וישראל נאבדו עמו, ועז''א שה' צוהו לקחת את האזור :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ככה. כמו השחתת האזור כן אשחית את גאון וכו' : הרב. המרובה מאד : (מצודת דוד)
מצודת ציון גאון. מל' גאות ורוממות : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כה אמר ה', עתה מתחיל לבאר הנמשל, ותחלה באר הנמשל של השחתת האזור, ואח''כ (פסוק י''א) באר הנמשל של קנית האזור ולבישתו, ככה אשחית, ר''ל כמו שהאזור מורה על הגאון והתפארת ונשחת עתה בנהר פרת כן גאון ירושלם ויהודה הגם שהיה רב וגדול ישחת :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י ויהי כאזור הזה. גאונם יהיה כאזור הזה הנרקב : (רש"י)
מצודת דוד העם הזה. ר''ל לפי שהעם הזה הרע הם הממאנים לשמוע דבר ה' : בשרירות לבם. במה שלבם מראה להם ומתאוה לה : ויהי. לכן יהיה העם כאזור הזה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין העם הזה הרע, באר עתה בפרטות שכמו שהאזור לא הובא במים ולכן נתלכלך עד שאין ראוי ללבישה, כן הם ממאנים לשמוע את דברי. וכמו שהלכת לטמון את האזור בנהר פרת שההליכה למקום מיוחד בדרך רחוק מורה שעושה זה בדעת ובכוונה, כן הם הולכים בשרירות לבם, בלתי חוטאים מצד התאוה רק בזדון לב, ג. כמו שטמנתיו בנקיק הסלע כן חפרו פניהם בבושת וילכו אחרי אלהים אחרים, וכמו שהאזור נשחת לגמרי כן ויהי כאזור הזה וכו' :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד כי כאשר ידבק. ר''ל לזה המשלתים לאזור כי כמו האזור דבוק הוא למתני איש כן וכו' : ולשם. ולהיות להם הדבר הזה לשם טוב וכו' : ולא שמעו. והם לא שמעו אל דברי ולכן יהיו נשחתים כאזור הזה : (מצודת דוד)
מצודת ציון ולתהלה. מלשון הלול ושבח : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כי כאשר, עתה באר ראשית המשל, איך נדמו תחלה לכל פרטי הדברים שנצטוה בעת קנית האזור, כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתים אלי לענין ארבעה דברים, א.להיות לי לעם שזה משל הקנין, שקנאם לו לצרכו לעם, וכמו שהאזור בלבשו יקנה שם ופרסום שהוא לבושו כן היו לשם, וכמו שהאזור סימן הגבורה כן היו לתהלה, וכמו שהפשתים סימן התפארת כן היו לתפארת, אבל כמו שלא הבאת את האזור במים כן לא שמעו :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י נבל. כלי חרס הוא ועשוי להכניס בו יין : (רש"י)
מצודת דוד את הדבר הזה. והוא כה אמר ה' וכו' : כל נבל. כל נאד יהיה מלא יין : ואמרו. וכשיאמרו אליך וכי לא נדע אשר כל נבל דרכו למלאותו יין : (מצודת דוד)
מצודת ציון נבל. נאד היין וכן ונבל יין (ש''א א) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כל נבל ימלא יין, ר''ל כל נבל אין עשוי רק ליין לא לדבר זולתו, ב. שכל הנבל ימלא מן היין, שגם הכלי עצמו וחרסיו בולעים את היין ומלאים ממנו, ואמרו אליך הידוע לא נדע, ר''ל למה תאמר זאת בשם ה' הלא נדע זאת מעצמנו :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות כל נבל, שם נבל נבדל מן נאד, חמת, אוב, הנרדפים עמו, שהוא מיוחד רק ליין, וחמת ונאד, נמצא חמת מים, ונאד החלב, והוא מחרס אשר החרס בולע היין אל תוכו ועת יריקו היין ישברו הנבל וישורו חרסיו במים להוציא היין הטוב הבלוע בחרסים והוא הנקרא חרס הדרייני (ע''ז דף ל''ב), כמ''ש ושברה כשבר נבל יוצרים כתות לא יחמול (ישעיה ל'), וכליו יריקו ונבליהם ינפצו (לקמן מ''ח), ובא עליו פעל נפץ, שבא על פיזור חלקים של דבר מתדבק מקשה אחת, והושאל על נפוץ העם ופרוד חבורם :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד הנני ממלא וכו'. ר''ל דברי המה למשל לומר כמו הנאד על שהוא ראוי ליין כן אמלא את כל יושבי ארץ יהודה וכו' שכרון ר''ל יהיו מבולבלים מהצרות כמו השכור המבולבל ביינו כי כן ראוי להם וכן יהיו : היושבים לדוד. ר''ל זרע דוד היושבים על כסא המלוכה : הכהנים. כהני הבעל : הנביאים. נביאי השקר : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ואמרת אליהם שכוונת ה' שמצייר לעצמו כלל האומה ואנשיה הפרטיים ככלי חרס הבלתי ראוי להתמלאות מדבר אחר רק מיין, (שהוא משל על יין תרעלה ושכרון) כי אין ראוים שיתמלאו מחכמה ודעת או מרוח ה' ושכינתו שישכן בתוכם, ועצמותם חלול עד שיבלע היין והשכרון בעצמותם, עד שלכן יצטרכו נפוץ לשבר הכלי :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י ונפצתים איש אל אחיו. אכה זה על זה עד שישברו חתיכות דקות כמו ככלי יוצר תנפצם (תהלים ב) ונפץ את עולליך (שם קלז) וכן כל ניפוץ שבמקרא : והאבות והבנים. אנפץ זה אצל זה : (רש"י)
מצודת דוד ונפצתים. אשבר אותם זה אחר זה בסמוך לו : (מצודת דוד)
מצודת ציון ונפצתים. ענין השבור עם הרצוץ וכן ונפוץ הכדים (שופטים ז) : איש אל אחיו. ר''ל זה אחר זה וכן ואת כל מלכי הצפון וגו' איש אל אחיו (לקמן כה) : אחוס. ענין חמלה כמו יחוס על דל (תהלים עב) וכפל הדבר במ''ש : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ונפצתים, כמנפץ הנבל לשברים קטנים, כן ינפצו ויתפרדו איש מאחיו, וגם האבות מן הבנים, ולא אחמול, עי' באה''מ :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות לא אחמול ולא אחוס ולא ארחם. הבדלם, הרחמים לא יהיה רק על האדם, וחמלה וחוס יהיה גם על שאר דברים כמ''ש (ישעיה י''ג) וההבדל בין חוס ובין חמל, חוסה תהיה מצד צרכו אל הדבר, כמו ועיניכם אל תחוס על כליכם, והחמלה תהיה מצד הדבר עצמו שרואה שהוא שלם וטוב וחומל מהשחיתו מצד עצמו, ועז''א שלא אחמול מצד שאחשוב שהם בעצמם ראוים שלא אשחיתם, כי אינם כלום, ולא אחוס מצד התועלת שיושג מהם כי אין בם מועיל, ולא ארחם מצד הרחמים על האדם :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י יתנגפו. יכשלו אצופי''ר בלעז : הרי נשף. הרי חשך בלכתם בגולה : ושית לערפל. כמו ולשית את האור לערפל : (רש"י)
מצודת דוד תנו וכו'. הכבדו לה' והכניעו עצמכם לפניו : בטרם יחשיך. עד לא יחשיך עליכם מאור היום בעבור מרבית הצרות : יתנגפו רגליכם. יוכו רגליכם באבני מכשול כשתלכו גולה על הרי חושך : וקויתם לאור. כאשר תקוו שיהיה לכם הרווחה מה אז ישים אותה המקום לצלמות ויהיה מושם לערפל וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)
מצודת ציון יתנגפו. ענין הכאה וכן פן תגוף באבן רגליך (שם צא) : נשף. ענין חושך כמו אך חושך ישופני (שם קלט) : לצלמות. צלו של מות והוא חשכת הקבר : ושית. ענין שימה כמו ישת חושך סתרו (שם יח) : לערפל. עב הענן : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין תנו לה' כבוד בל יעבור על מה שנבוכדנצר השביעו באלהים, בטרם יחשיך, א. שה' יחשיך בהשגחה, ב. שתעלו על הרי חשך ושם יתנגפו רגליכם, ר''ל במה שילכו לבקש עזר מפרעה, כי מה שתקוו לאור יהיה חשך, כי לא יעזור אתכם, וה' ישים תקוה זאת לצלמות ולערפל :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות הרי נשף. הרים שאין השמש זורח שם הרי חושך : ושמה, הכינוי מוסב על התקוה : ישית, השיתה היא יותר מן השימה, שמורה על הקביעות, ומפני שהערפל לא יאריך אומר שערפל זה יהיה קבוע :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י מפני גוה. מפני גדולה שלכם שתתבטל ד''א מפני גאותה של מלכות שמים שתנתן לאלילים של כשדים : (רש"י)
מצודת דוד ואם לא תשמעוה. אם לא תקבלו אמרי הנה תבכה נפשי במסתרים במקום שהוא בחדרי הגוף כי רואה אני הרעה המוצאת אתכם : מפני גוה. מפני הגאות שיש בכם ולא תאבו להכניע אל המקום : ודמוע תדמע. מלבד בכיית הנפש עוד דמוע תדמע וחזר ופירש ותרד עיני דמעה בעבור שנשבה עדר ה' הם ישראל עם מרעיתו וצאן ידו : (מצודת דוד)
מצודת ציון גוה. כמו גאה ובאה הוי''ו במקום האל''ף וכן כי השפילו ותאמר גוה (איוב כב) והוא ענין רוממות : ודמוע. הוא דמעת הבכי : נשבה. מל' שביה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ואם לא תשמעוה אז נפשי הרוחניית תבכה במסתרים מפני גוה, היינו מפני ענינים צפונים ונסתרים, ר''ל על גלות השכינה וחילול כבוד ה' שזה תרגיש הנפש, וחוץ מזה דמוע תדמע הנפש תדמע בפנים, ועיני תרד דמעה הדמעות יצאו מן העין וירדו, על שנשבה עדר ה' :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות נפשי מפני גוה. יל''פ גוה מענין גו וגויה ובכ''מ שבאו ביחד נפש וגויה יכוין בנפש על הנשמה הרוחנית, כמו שכתוב לבזה נפש למתעב גוי (ישעיה מ''ט ז') אשר אמרו לנפשך וגו' ותשימי כארץ גוך (שם נ''א כ''ג), ור''ל נפשי תבכה על הגויה, כמו ונפשו עליו תאבל, ועיני תדמע על העדר הכללי, ולמ''ש בפנים יהיה גוה מענין שלף ויצא מגוה (איוב כ'), וגוה מגבר יכסה (שם ל''ג) :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י למלך ולגבירה. יהויכין ואמו : ירד מראשותיכם. וושטרי קאי''ץ בלעז עלייתכם כמו שנאמר (מלכים ב כח) ויצא אליו יהויכין הוא ואמו ועבדיו וכולם הוליכם בגולה : (רש"י)
מצודת דוד אמור. ה' אמר אל הנביא אמור ליהויכין ולמלכה אשתו השפילו שבו ר''ל שבו במקום שפל מוטה לארץ ואל תשבו על כסאות : כי ירד מראשותיכם. ר''ל גדולתכם וחזר ופירש עטרת תפארתכם : (מצודת דוד)
מצודת ציון ולגבירה. היא המלכה : מראשותיכם. מלשון ראש ור''ל גדולתכם : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אמור, עתה יפרש מה שצוה ה' שיאמר להם, הוא שיאמר למלך ולגבירה שישפילו מעלתם ויכנעו לנ''נ, ושישבו ולא ילחמו, כי כבר ירד מראשתיכם הדבר שעליו תניחו ראשיכם, ר''ל חלק המדינה שהיה עיקר הסמיכה שלכם עליה כבר ירדה ונחרבה, ועטרת תפארתכם שהם השרים והחרש והמסגר :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות מראשתיכם, מה שמונח סביב ראשו :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י ערי הנגב סגרו. לפני הבאין עליהם מן הצפון ערי א''י סגורות מאימת נבוכדנצר : הגלת שלומים. לא ילחם יהויכין כי לשלום יצא ויגלהו, ל''א שלומים גרדונאמינ''ץ בלעז כלומר תשלום עוונם וכן ת''י איתקבלו תושלמת חוביהון : (רש"י)
מצודת דוד ערי הנגב. הם ערי יהודה שהמה בדרום א''י : סוגרו ואין פותח. ר''ל הרי הם חרבים ולכן סוגרו ואין מי פותח כי הואיל ואין שם אדם מי יפתח שערי העיר : הגלת יהודה כולה. כל יהודה גלה : הגלת שלומים. ר''ל גלות שלימה כי כשגלה יכניה נשארו רבים מהשרים וכל עם הארץ לכן אמר עתה בגלות צדקיה יהיה גלות שלימה כי יגלו כולם : (מצודת דוד)
מצודת ציון שלומים. מלשון שלם והכל : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ערי הנגב, ירושלים היתה בצפון של ארץ יהודה ומשם בא נ''נ מצפון, אולם באמצע המצור יצא חיל פרעה ממצרים לעזור ליהודה, והכשדים עלו מעל ירושלים, (כמ''ש לקמן סי' ל''ז) היינו שיצאו לקראת חיל פרעה, שפרעה בא ממצרים שהוא בדרום א''י ואז באו חיל כשדים בדרום, וכל ערי הנגב סוגרו אז ע''י האויב שכבשום, וכבר הגלת יהודה כולה שכבר כבש כל ערי מבצר, וגם הגלת שלומים הברית שלום שהיה לכם עם נ''נ גלה מאתכם, והנה אז כשיצא נ''נ לקראת פרעה חשב צדקיהו שלא ישוב עוד אל ירושלים, לעומת זה אמר.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות הגלת. כמו הגלתה : ושלומים. שם הרבים מן שלום, כמו ולשלומים למוקש :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י שאו עיניכם וראו. את הבאים עליכם מצפון : איה העדר נתן לך. אחר שיגלו יאמר לירושלים כן : (רש"י)
מצודת דוד שאו עיניכם. אתה המלך והגבירה שאו עיניכם וראו חיל כשדים הבאים מצפון : איה העדר. איה עם יהודה הניתן לך להיות להם לרועה ומלך ואיה צאן תפארתך הלא ילכו גולה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין שאו עיניכם וראו הבאים מצפון, הנה באו שנית הבאים מצפון היינו חיל נ''נ שהם מצפון לא''י, הם באו אליכם, לא חיל פרעה, הבאים מדרום. איה העדר נתן לך הלא נ''נ יקח מאתך דין וחשבון, איה העדר? שהוא השארית שהשאיר אחרי הגלה את יהויקים ונתנם לך למלוך עליהם :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י מה תאמרי כי יפקוד. הקב''ה עליך : למדת אותם עליך אלופים לראש. שלחתם אליהם מלאכים לכשדיים להביא משם אלילים שלהם לעבדם. כמו שנא' (ביחזקאל כג) ותעגבה עליהם למראה עיניה ותשלח מלאכים אליהם כשדימה, ד''א למדת אותם עליך אלופים חזקיהו שהראה לשלוחי מרודך בלאדן את כל בית נכאתה (ישעי' לט) : (רש"י)
מצודת דוד מה תאמרי. במה תנצל כאשר האויב ישגיח בך לקחת אותך בשבי : ואת למדת. אתה בעצמך הרגלת את הבבלים להיות עליך אלופים להיות ראשים עליך כי על שהראה חזקיה לשלוחי מרודך בלאדן מלך בבל את כל בית נכאתה הסית לבם אותם להלחם בישראל פעם בפעם לקחת האוצרות : חבלים יאחזוך. בבוא האויב יאחוז אותך חבלים ומכאובים כמו אשה הכורעת ללדת : (מצודת דוד)
מצודת ציון יפקוד. ענין השגחה : למדת. ענין ההרגל וכן פרה למד מדבר (לעיל ב) : אלופים. שרים וכן מפריד אלוף (משלי יו) : חבלים. מכאובי יולדה וכן חבלי יולדה (הושע יג) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין מה תאמרי כי יפקד עליך, אם יפקד אליך וישאלך ''איה העדר נתן לך'', למה האבדת את כולם ע''י המרידה? מה תאמרי, (כמ''ש וידבר אתו משפטים), והלא את למדת אותם שיהיו אלופים עליך כי נשבע לו שלא ימרוד בו, וקבל מלכותו עליו. ומה תאמרי בפקדו משפט, הלא חבלים יאחזוך :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות אשת לדה. אשה של לדה, ולדה שם כמו מלדה ומבטן :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י שוליך. שיפולי הבגדים טי''ש אורלא''ש בלעז כשמפשיטין את האשה דרך בזיון מהפכין חלוקה מלמטה למעלה : נחמסו עקביך. נגזרו דרכיך, נחמסו כמו ויחמס כגן שוכו (איכה ב) : עקביך. טרצי''ש בלעז פסקו עוברי דרכים : (רש"י)
מצודת דוד וכי תאמרי. וכי תוכל להרהר בלבך מדוע קרה לי הצרות האלה הלא בעבור רוב עוונך בא לך בזיון רב כאשה זונה שמפשיטין חלוקה ומהפכין מלמטה למעלה דרך בזיון ומגלים שולי החלוק בהגבהתה כלפי מעלה : נחמסו עקביך. עקבי רגליך נתגלו והוסרו מן הכסות שעליהם ר''ל קבלת בזיון הרבה ולפי שהמשילה לזונה אמר לשון הנופל בזונה שמפשיטין חלוקה ומוליכים אותה ערומה ויחפה : (מצודת דוד)
מצודת ציון קראני. מלשון מקרה : שוליך. הם תחתיות הבגד כמו על שולי המעיל (שמות כח) : נחמסו. ענין הסרה כמו ויחמס כגן שכו (איכה ב) : עקביך. עקבי הרגל : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין וכי תאמרי בלבבך מדוע קראני אלה, את תחשב שהדבר הזה מקרה והרעה באה לך ע''י מקרי העולם, ותשאל מדוע קראך מקרים אלה ומדוע לא הצילך ה', משיב לה תחלה מדוע היה זה ומה הסבה, ברוב עונך נגלו שוליך, מצייר העון שבלבה כטומאת הנדה שדם הטמא שבקרבה יוצא לחוץ וטומאתה בשולי בגדיה, וכשנגלו שולי הבגדים נראה דם טומאתה, וז''ש נגלו שוליך, וגם שבלכת האשה דוה והדם זב מבשרה נתגלו עקביה, כי במקום שהלכה נמצאו טפי דמים, וזה ציור שע''י עונה שלא האמינה באלהים הלכו לבקש עזר ממצרים ונגלו עקבותיה ע''י זוב טומאתה :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י כושי. שם אדם שחור וקורין מא''ר בלעז : ונמר. ליאפר''ט בלעז : חברבורותיו. הנמר מנומר הוא והם החברבורות טק''ש בלעז ואי אפשר שיהפכו : הרע. כמו להרע : (רש"י)
מצודת דוד היהפוך. האם יוכל הכושי להפוך עורו משחרות ללובן האם יוכל הנמר להפוך הכתמים שבעורו לבל יהיה בו הכתמים הלא הוא דבר שא''א כי המה דבר טבעי בהם : גם אתם. כן גם אתם לא תוכלו להיטיב מפני ההרגל הרע שאתם מורגלים ונעשה אצלכם כדבר טבעי ור''ל כמו שאין הכושי והנמר יכול להשתנות כן גם אתם והוא ענין גוזמא והפלגה ולומר בקושי רב תשתנו ממעשיכם : (מצודת דוד)
מצודת ציון כושי. הם השחורים : ונמר. שם חיה : חברברתיו. ענין כתמים וכן חבורה תחת חבורה (שמות כא) כי במקום המכה נראה כעין כתם : למדו. ענין הרגל : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין היהפוך וגם ראיתי שא''א שתשוב מדרכך הרע שנעשה לך כטבע, וכמו שא''א שהכושי יהפך עורו השחור ללבן, ואף למה שאומרים ששחרות הכוש סבתו הוא השמש הבוער שם בארץ אפריקא ושיצוייר שבני הכושים אם יהיו בארצות הקרות יהפך עורם, הלא א''א שהנמר יהפך חברברותיו, שצבע עורו הוא טבע כולל בכל המין וכל הנמרים, כן אי אפשר שתוכלו להיטיב אתם למודי הרע שכבר נעשה הרע טבעי לך, ולכן.(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד זה גורלך. זה הגמול יהיה חלקך וזהו המנה הניתן לך מאתי מדה במדה על אשר שכחת אותי ובטחת במצרים שהיא שקר לכן אשכחך גם אני : (מצודת דוד)
מצודת ציון גורלך. חלקך לפי שעל פי רוב חולקים בגורל יקרא חלק בשם גורל : מנת. גם זה ענין חלק כמו מנת שועלים יהיו (תהלים סג) : מדיך. מלשון מדה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין זה גורלך מנת מדיך מאתי, שזה בא לך מאתי לא מן המקרה, ובא לך מדה כנגד מדה כפי עונך, יען אשר שכחת אותי ותבטחי על שקר כמ''ש הוי היורדים מצרים לעזרה ויבטחו על רכב וכו' ולא שעו על ה' :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות גורלך מנת מדיך. מנת מדיך הוא לפי המדה, והגורל הוא לפעמים יותר מן המגיע כמ''ש (ישעיה י''ז י''ד) ההבדל בין חלק לגורל, ושניהם הם מאתי לא במקרה. ומדיך מגזרת מדד והנפרד מהמדה :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד וגם אני חשפתי שוליך. ר''ל על כי זנית אחרי עכו''ם לכן אביא עליך בזיון רב כדרך שמבזין את הזונה ולפי שהמשיל אותה לזונה אמר לשון בזיון הזונה שמפשיטין חלוקה ומהפכין מלמטה למעלה ומגלים שולי החלוק בהגבהתה כלפי מעלה על פניה : ונראה קלונך. בזיונך יהיה נראה לכל : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין וגם אני חשפתי שוליך על פניך הטומאה שהיתה בך בסתר בשולי הבגדים חשפתי אותם על פניך, עד שנראה קלונך לכל, עד שנראה לכל.(מלבי"ם באור הענין)
רש"י מצהלותיך. כצהלת סוסים נואפים : אחרי מתי. תטהרי עוד : (רש"י)
מצודת דוד נאופיך. מרבית הניאוף שבך והרמת קול שמחה של קלות ראש ומחשבות זנותך ר''ל הנה כל אלה עדיין הם עמך ולא עזבתם : שקוציך. העכו''ם כמתועב השקץ : לא תטהרי. ר''ל אינך רוצה לטהר אחר שנטמאת כי קשה לך לפרוש מן הטומאה ואם תאמרי שתטהרי עדיין אמרי אחרי מתי עוד תטהרי וכי אחר שתלך בגולה : (מצודת דוד)
מצודת ציון נאופיך. ענין זנות : ומצהלותיך. ענין הרמת קול שמחה של קלות וכן איש אל אשת רעהו יצהלו (לעיל ה) : זמת. ענין מחשבה רעה : שקוציך. מלשון שקץ ותעב : מתי. ענין השאלה על הזמן וכן מתי תנחמני (תהלים קיט) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין נאופיך, הנאוף עצמו, ומצהלותיך אל הנאוף שהוא הפרסום, של הניאוף, וגם זמת זנותך שהם המחשבות העמוקות שיש לך אל הזנות, המעשה והמחשבה והפרסום, אולם גם על גבעות בשדה ראיתי שקוציך גם אחרי שיצאת מן העיר לגולה ושכנת בשדה, לא הנחת שקוציך, ושגם שם ראיתי שקוציך על הגבעות אשר בשדה בפרהסיא, כמו שהיו מקטירים למולך במצרים, א''כ אוי לך ירושלם לא תטהרי אחרי מתי עוד, הלא גם אחרי החורבן לא תטהרי, ומתי תטהרי :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות נאופיך, זמת זנותך. הנאוף הוא פעולת הנאוף עצמו. והזנות היא היציאה להפקר (כנ''ל ג' ח'). וזמת הזנות היא השתקעות המחשבה בזנות שזה גדר זימה (אילת השחר כלל תקל''א) : ומצהלותיך הושאל מצהלת הסוס בעת הזנות, וכן איש אל אשת רעהו יצהלו : על גבעות בשדה. ממליץ אחרי היציאה מן העיר, כמ''ש כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה : (מלבי"ם באור המלות)
רש"י דברי הבצרות. שיביא עליהם רעב ומנחם חברו ל' מבצר כמו ומבצר משגב חומותיך (ישעיה כה) : (רש"י)
מצודת דוד על דברי. על ענין מניעת הגשמים : (מצודת דוד)
מצודת ציון על דברי. על ענין וכן על דבר פעור (במדבר כה) : הבצרות. ענין מניעה כמו לא יבצר מהם (בראשית יא) ור''ל מניעת הגשמים וכן בשנת בצורת (לקמן וז) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין על דברי הבצרות, שירמיה התפלל אז על עצירת גשמים :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י ושעריה. עריה : וצוחת ירושלם. צעקת ירושלים כמו מראש הרים יצוחו (שם מב) : (רש"י)
מצודת דוד אבלה יהודה. עם יהודה תאבל : ושעריה. שערי ערי יהודה נכרתו ונשמדו להתדמות לשחרות הארץ והוא ענין מליצה לומר שהיה צער בעולם על מניעת הגשמים : וצוחת ירושלים. עם כי היא שרתי במדינות נחסר לחמה ומימה וצעקת אנשיה עלתה למעלה : (מצודת דוד)
מצודת ציון אומללו. ענין כריתה כמו כי אומלל אני (תהלים ו) : קדרו. ענין שחרות וחושך כמו שמש וירח קדרו (יואל ב) : וצוחת. מלשון צווחה וצעקה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אבלה יהודה כלל המדינה, וגם שעריה אומללו הם הערים הבצורות, וגם צוחת ירושלים עלתה שהיא עיר הממלכה שכבר נחרבו ע''י נבוכדנצר, וחוץ מזה נוסף צרת עצירת גשמים :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות אבלה, אומללו. עי' (ישעי' כ''ד) : שעריה. יציין לפעמים ערי מבצר, או לחם שערים (שופטים ה'), משיבי מלחמה שערה : קדרו. בא לפעמים נרדף עם השפלה קודר שחותי (תהלות ל''ה) ועקרו על סור המראה היפה והזוהר ואור פנים : צוחת. היא הזעקה הגדולה המשונה עד שגרונו צחה צמא ונחר מרוב זעקתו :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י על גבים. בורות שהמים מתכנסים בהם : שבו כליהם ריקם. שלא ירד מטר : וחפו. ל' כסוי : (רש"י)
מצודת דוד ואדיריהם. השרים שלחו נעריהם לבקש מים לשתות והמה באו על הבורות ולא מצאו בהם מים והחזירו את כליהם כשהם ריקים מבלי מים : בושו. ולזה בושו הנערים וגם נכלמו וכסו ראשם דרך צער ואבל על שלא מצאו מים להביא לאדוניהם : (מצודת דוד)
מצודת ציון ואדיריהם. מלשון אדיר וחזק ור''ל השרים : צעיריהם. ענין קטן ושפל וכן צעיר אנכי ונבזה (תהלים קיט) : גבים. בורות כמו ולחשוף מים מגבא (ישעיה ל) : וחפו. ענין כסוי וכן ופני המן חפו (אסתר ז) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ואדיריהם, העשירים שלחו את נעריהם הצעירים לבקש מים, כי לא הביאו מים למכור בכסף, וגם באו על גבים, החפירות ששם רגיל למצוא מים, אבל שבו כליהם, הצעירים לא שבו כי מתו בצמא, רק כליהם שבו ריקם בלא מים, עי''ז בושו מן הצרה, וחפו ראשם לאבלות על בניהם :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות גבים. נקעים מלאים מים עשה הנחל הזה גבים גבים (מ''ב ג' י''ז), ולחשוף מים מגבא (ישעיה ל' י''ד) : בושו והכלמו. הבדלם, בושה מעצמו וכלימה מאחרים (כנ''ל ג' כ''ה). וחפו ראשם סימן אבלות (ש''ב ט''ו ל', אסתר ו' י''ב) :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד בעבור. על כי נשברה ונשחתה האדמה כי לא היה גשם בארץ לכן בושו עובדי האדמה וכסו ראשם כי לריק היה יגיעם : (מצודת דוד)
מצודת ציון חתה. ענין שבר כמו וצדקתי לא תחת (ישעיה נא) : אכרים. הם עובדי האדמה בחרישה וכדומה וכן ונפצתי בך אכר וצמדו (לקמן נא) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין בעבור, וגם האכרים עובדי האדמה בושו וחפו ראשם בעבור שהאדמה חתה ולא נתנה יבולה, ע''י כי לא היה גשם בארץ, ועי''כ עתידים לסבול גם חרפת רעב :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד אילת בשדה. נקבת האיל אשר בשדה כשילדה הולד עזבה אותו והלכה לה כי לא היה דשא למאכלה ולזה הלכה מולדה לבקש מרעה בארץ אחרת : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין כי גם אילת בשדה הגם שילדה והיא אוהבת ולדה בכ''ז עזבה את הולד כי לא היה דשא :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות (ה-ו) דשא, עשב. לבישת הארץ בעשבים נקרא דשא, ועשב מיוחד נקרא עשב, מצייר האילה מבקשת דשא למרעה, כמ''ש היו שריה כאילים לא מצאו מרעה, והפרא אחר עשב ירוק ידרוש :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד עמדו על שפים. עמדו על מקומות הגבוהות לראות משם אולי ימצאו דשא : שאפו רוח. על כי רדפו לבקש מרעה שאפו את האויר כי כן דרך הרצים מהרה : כתנים. טבע התנים היא לשאוף הרבה את האויר : כלו עיניהם. המצפה לדבר ואינו משיגו קרוי כליון עינים בלשון המקרא : (מצודת דוד)
מצודת ציון ופראים. הוא חמור הבר : שפים. מקומות גבוהות : שאפו. ענין ההמשכה אל בית הבליעה וכן שאפה רוח (לעיל ב) : רוח. האויר : כתנים. מין נחש : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ופראים, הגם שיתור הרים מרעיהם ואחר כל ירק ידרשו, בכ''ז שאפו רוח כי אין גם עשב אחד :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י ענו בנו. העידו בנו : עשה למען שמך. עשה מה שתעשה עמנו למען שם גדול שיצא לך שאתה מושל בכל ואנחנו עמך וצאן מרעיתך ולא נאה שתתן שם נצחונך לאלילים ומדרש אגדה יש למען שמך וכו' : (רש"י)
מצודת דוד אם עונינו. ובעבור הצרה הזאת התפלל הנביא ואמר אם עונינו העידו בנו לקטרג עלינו : עשה למען שמך. עשה עמנו צדקה למען שמך לבל יחולל בעמים כי פן יאמרו זהו מבלתי יכולת ה' להושיע לעמו : כי רבו. כי באמת מרדנו הרבה וחטאנו לך ואין אנו ראויים לתשועה לכן עשה למען שמך : (מצודת דוד)
מצודת ציון ענו. העידו כמו לא תענה (שמות כ) : משובתנו. ענין מרד כמו שובבה העם הזה (לעיל ח) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אם. אחרי שהציע ספור הצרה, מתחיל להתפלל אל ה', אומר אם עונינו ענו בנו, הגם שאנחנו מצדנו ראוים לעונש כי עונינו מעידים בנו, בכ''ז עשה למען שמך, מפרש דבריו (אם עונינו ענו בנו) כי רבו משובותינו, א. שמשובותינו הם רבים, ב. מצד ההשקף נגד מי היה החטא לך חטאנו, נגד מלך גדול רם ונשא, ומצד זה אנו ראוים לעונש, בכ''ז (עשה למען שמך) כי שמך הוא :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות עונינו, משובתינו. העון הוא מצד עוות השכל, והשובבות היא השתובבת הנפש והרוח ע''י ההרגל בדעות ומדות זרות ורעות, ובא עמו לשון רפואה ארפא משובתם :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד מקוה ישראל. אתה תקותם של ישראל כי לך יקוו ואתה הוא המושיע בעת בוא צרה למה עתה תהיה כגר בארץ שאינו חושש בטובת הארץ כי כמו כן אינך חושש על רעבון הארץ : נטה ללון. הנוטה ללון במלון שאינו חושש בטובתה וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)
מצודת ציון מקוה. מל' תקוה : וכאורח. הולך דרך : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין מקוה ישראל ה' שישראל מקוים תמיד אליך ואתה מושיע תמיד בעת צרה, זה הוא שמך, וא''כ הושיענו גם עתה. למה תהיה כגר, ר''ל כי המניעה מהושיע עתה יצוייר או בחסרון הרצון, או בחסרון הידיעה, או חסרון היכולת. נגד הרצון, אמר למה תהיה כגר בארץ שהגר לא יקפיד על הנעשה בארץ מצד שאינו מתושבי הארץ. וכאורח נטה ללון, שהאורח הגם שהוא מאזרחי הארץ לא ישגיח על הנעשה בארץ מצד שאינו שוכן שם בקביעות, ור''ל שכן נדמה כאילו אין רצונך להשגיח על הארץ, או מצד שמסרת הנהגתה אל מערכת הכוכבים שהם שולטים פה בארץ ואתה כגר, או מצד שלא תעיין בהנהגתה רק לפרקים ולפי שעה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות מקוה. יש הבדל בינו ובין תקוה, שמקוה היא שע''י יקוו לאיזה דבר שכן הוראת השמות שמ''ם בראשם, ותקוה הוא שם המופשט של התקוה בעצמה :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י נדהם. רקרו''ץ בלעז מושך ידו מן המלחמה וי''א רקריאנ''ץ בלעז : ושמך עלינו נקרא. לפיכך אין כבודך בכך : תנחנו. פי' כמו תעזבנו : (רש"י)
מצודת דוד כאיש נדהם. כאיש נבהל שאינו חושש בשום דבר בעבור הבהלה אשר החזיקתהו : כגבור לא יוכל להושיע. דרך הגבור מאמד ומשער כחו עד כמה הוא וכאשר יבין כי הדבר אשר הדביקתהו הוא רב מכחו ולא יוכל להושיע אז מושך ידו ולא יעשה עוד גבורות וכאומר וכי אחת מאלה הוא בך : ואתה. הלא אתה שוכן בקרבנו ושמך נקרא עלינו כי אנו נקראים עם ה' ולכן אל תעזבנו לבל יחולל שמך כי יאמרו העכו''ם מבלי יכולת העלים עין מעמו : (מצודת דוד)
מצודת ציון נדהם. ענינו כמו נבהל ואין לו דומה : תניחנו. מלשון הנחה ועזיבה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין למה, ונגד חסרון הידיעה, אומר שאתה נדמה כאיש נדהם שבטלו חושיו והרגשותיו ואינו מרגיש מאומה, ונגד חסרון היכולת, אומר למה תהיה כגבור לא יוכל להושיע מן מי שהוא תקיף ממנו, ואתה בקרבנו ה' הוא הפך האורח נטה ללון, ושמך עלינו נקרא הוא הפך מן הגר, כי לא מסרת אותנו תחת המערכת רק אנו תחת השגחתך, (ונגד חסרון הידיעה והיכולת א''צ להשיב) וא''כ אל תניחנו :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות נדהם. אין לו ריע, וענינו אדם שנתבטלו חושיו והרגשותיו. וקרוב עם דום, דמם, וקרוב אליו תרדמה, רדם דמה, ודמה עם דהם מתחלף כמו כבש כשב : אל תנחנו. שרשו ינח, ומורה לרוב על הנחת דבר במקום מיוחד שישאר שם, ובמקום שבא על עזיבת הדבר, מובדל הוא מן עזב, נטש, שר''ל בל תניחני שאשאר ואהיה מונח במקום הסכנה שאני בו רק תקחני ממקור הזה, וכן אל תניחני לעושקי, ופה שמצייר שהוא בקרבנו רק אינו מושיע לא יכול לאמר אל תעזבנו, כי לא עזב אותנו והוא בתוכנו, רק הבקשה בל יניח אותנו בצרה :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י כן אהבו לנוע. כן כמה שגזרתי עליהם גולה במצרים ובבל אהבו שם להיות גולים לעבוד אליליהם הרחוקו' : (רש"י)
מצודת דוד לעם הזה. על העם הזה : כן אהבו לנוע. כמו שהם נעים עתה מפני הרעב לבקש מאכל בארצות אחרות כן אהבו מאז להיות נעים ולא חשכו רגליהם מללכת פעם למצרים פעם לאשור לבקש מהם עזרה וכאומר לכן ינועו גם עתה : לא רצם. אינו מרוצה להם והנה עתה יזכר את עוונם וישלם הגמול : (מצודת דוד)
מצודת ציון לנוע. מלשון נע ונד : חשכו. ענין מניעה כמו ולא חשכת (בראשית כב) : רצם. מל' רצוי : ויפקד. ענין זכרון : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כה אמר ה' (תשובת ה') מה שאתם אומרים כי רבו משובותינו הנה כן אהבו לנוע, עודם שובבים ינועו מדרך אל דרך אחר, ולא יצוייר שתשתנה הגזרה רק או אם ישנו מעשיהם, אבל הם רגליהם לא חשכו ועדן הולכים תהו לא דרך, או יצוייר ע''י שישתנה רצון ה' עליהם לטוב אבל וה' לא רצם, ולכן יזכר עונם ועי''כ יפקד חטאתם להענישם :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות יזכר עונם יפקד חטאתם. וכן הוא בהושע (ח' י''ג) ושם (ט' ט'), ותלת זמנא הוה חזקה שהלשון בא בדיוק, כי יש הבדל בין זכירה לפקידה. הזכירה הוא הפך השכחה, והפקידה הוא לעשות לו איזה דבר, גמול או עונש, כמ''ש למעלה (ג' ט''ז), ולכן בעון שהוא עוות השכל והוא ענין מחשביי שיפול בו השכחה יאמר רבותא שיזכרהו, וכ''ש שיזכור החטא שהוא המעשה בפעל, ובחטא שהוא השוגג אומר רבותא שיפקדהו להעניש עליו וכ''ש שיעניש על העון המזיד :(מלבי"ם באור המלות)
מלבי"ם - באור הענין ויאמר ה', יען שירמיה רוצה להתפלל שנית, אמר לו ה' אל תתפלל בעד העם הזה לטובה, ר''ל כי לפעמים יעניש ה' ע''י הסתרת פנים ואז העונש בא מעצמו וכשמתפללים על זה יתפללו לטובה, ר''ל שלא יסתיר פני השגחתו רק שיטיב עמהם, ולפעמים יהיה העונש השגחיי שיעניש ה' בעצמו, ואז מתפללים שלא ירע להם, ואז אין מועיל צום וקרבן כי נחתם הגזרה וצריך תשובה גדולה, וירמיה חשב שהעונש בא ע''י הסתרת פנים כמ''ש ושמך עלינו נקרא אל תניחנו, ר''ל שלא יניח אותם תחת יד המקרה, א''ל ה' אל יתפלל לטובה, כי העונש יהיה ע''י ה' בעצמו, ולכן.(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד כי יצומו. אף כי עצמם יצומו לא ישמע אל תפלתם אשר יתפללו ביום הצום ואף אם יעלו עולה ומנחה אינני מרוצה להם כל עוד שאוחזים במעשיהם : כי בחרב. אלא אכלה אותם בחרב וכו' : (מצודת דוד)
מצודת דוד ואומר אהה. אמרתי אוי לי מדוע יכלו הלא אין להם אשם כי הנה נביאי השקר מטעים אותם ואומרים להם לא תראו חרב וכו' ולזה חושבים שמעשיהם מרוצים לה' ומהראוי להביא העונש על הנביאים ההם לבד : שלום אמת. שלום מתמיד ומתקיים : במקום הזה. כי לא תגלו ממנה : (מצודת דוד)
מצודת ציון אהה. ענינו כמו אוי : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ואומר, ע''ז השיב ירמיה הלא עונש כזה לא יצדק רק אם הם מורדים בזדון ולהכעיס, והם מותעים ע''י נביאי השקר, שהם אומרים להם בשם ה' שלא יהיה חרב ורעב, ואם לא היו מותעים היו שומעים תוכחת נביאי האמת :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד שקר וכו'. ר''ל הלא יש להם דעת אשר המה מתנבאים בשקר כי מעולם לא שלחתים ולא צויתי אותם שום צוואה אף לא דברתי אליהם דבר מבלי שליחות וא''כ אין בידם לתת שום אות ומופת ובמה מחזיקים אותם לנביאים : חזון שקר. ר''ל אם כן היה לכם לדעת שהם מתנבאים או בחזון שקר מה שראו בחלום הלילה בדמיונות כוזבות או במעשה הקסם מה שראו בכוכבים או מה ששמעו מן התרפים שהם דבר שאין בו ממש כלל או בערמת לבם יבדאו שקרים : (מצודת דוד)
מצודת ציון חזון. מראה החלום וכן הבין בכל חזון (דניאל א) : וקסם. זה ראיית הכוכבים : ואליל. ענין דבר שאין בו ממש וכן רופאי אליל (איוב יג) : ותרמית. ענין ערמה כמו כי שקר תרמיתם (תהלים קיט) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ויאמר (תשובת ה'), לא שלחתים בשליחות אל העם, ואף לא צויתים שיעשו איזה דבר, ויותר מזה כי לא דברתי אליהם כלל אף דבור בעלמא, רק חזון שקר נבואה כוזבת ע''י כח המדמה, וקסם ע''י חזיון הכוכבים או גורלות, ויותר מזה אליל דבר שאין בם ממש כמו פסילים ותרפים, ויותר מזה תרמית לבם המה מתנבאים להם שבודים דברי מרמה מלבם :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות לא שלחתים ולא צויתים ולא דברתי אליהם. הסדר הוא, דבור, ציוי, שליחות, כמ''ש את כל אשר צויתנו נעשה ואל כל אשר תשלחנו נלך (יהושע א'), והדבור הוא פחות מן הציוי (כנ''ל ז' כ''ב), ולכן בשלילה אמר בהפך, וכן לקמן (כ''ג ל''א) לא שלחתים ולא צויתים, (ושם י''ט ה') לא צויתי ולא דברתי : חזון, קסם. קסם פחות מחזון כמ''ש (ישעיה ג' ב') : ואליל. דבר שאין בו ממש :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד לכן וכו'. הואיל והנביאים מתנבאים מאחת מאלה : יתמו. יכלו מן העולם : (מצודת דוד)
מצודת ציון יתמו. יכלו כמו תם הכסף (בראשית מז) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין לכן כה אמר ה', ר''ל שמגיע להם עונש כפול, א. על שהם נבאים בשמי ואני לא שלחתים, שאף אם היה נבואתם לקיים דברי התורה המתנבא בשקר חייב מיתה, ב. מצד שהם אומרים חרב ורעב לא יהיה בארץ הזאת ומתעים את העם בל ישמעו לדברי נביאי האמת שאומרים בהפך ובל ישובו בתשובה, ולכן בחרב וברעב יתמו :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד מפני הרעב. אשר ימותו מפני הרעב והחרב : ואין מקבר. כי ירבו מאד ולא יספיקו לקברם : המה. הם יהיו מושלכים ונשיהם וכו' : ושפכתי. אשלם להם גמול רעתם : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין והעם הם ג''כ יקבלו עונש על שהאמינו לדברי נביאי השקר, והיו מושלכים מפני הרעב והחרב, לענין מה שיתמו הקדים חרב לרעב, כי מיתת הרעב קשה ממיתת החרב כמ''ש טובים היו חללי חרב מחללי רעב), ולענין מה שיושלכו בלא קבורה הקדים רעב לחרב, שר''ל שע''י שעם הרעב יהיה חרב אויב לא יניח אותם לקבור מתיהם, ושפכתי עליהם את רעתם, ר''ל שכבר נתמלא המדה ואשפוך אותה על העם, שרעתם עצמם תעניש אותם :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד הדבר הזה. והוא הן תרדנה עיני דמעה מבלי הפסק : כי שבר. רואה אני בנבואה כי שבר גדול וכו' : בתולת בת עמי. קראה בתולה כי עוד לא כבשה שום מלך כבתולה שלא באה ברשות הבעל : נחלה מאד. כאובה ביותר : (מצודת דוד)
מצודת ציון תדמינה. ענין שתיקה והפסק כמו אל דמי לכם (ישעי' סב) : בת עמי. עדת עמי. נחלה. מלשון חול : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ואמרת אליהם, בכ''ז צוהו שיאמר אליהם שה' משתתף בצערן, וכאילו כביכול תרדנה עיניו דמעה, כי שבר גדול נשברה הוא השבר החיצון, ונלוה אליו מכה נחלה מאד בפנימותה, ומפרש השבר, כי.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות שבר, מכה. המכה פנימית נגד השבר, השבר צריך חיבוש, ומכה צריכה רפואה (ישעיה ל') :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י סחרו. סבבו לבקש הצל' : אל ארץ ולא ידעו. אל ארץ אחרת ולא היו יודעין בה עד הנה : (רש"י)
מצודת דוד והנה חללי חרב. והנה מושלכים חללי חרב : והנה תחלואי רעב. שוכבים חולים מעקת הרעבון : כי גם נביא. ר''ל ובדין הוא כי עשו הרע כי גם נביא השקר וכהן הבעל סבבו מעיר אל עיר לנבאות להם ולא ידעו מה מדבר ה' כי נבאו בשקר : (מצודת דוד)
מצודת ציון חללי. הרוגים : תחלואי. מל' חולי : סחרו. ענין סבוב ועל שם זה נקרא התגר בשם סוחר כי מסבב אחר הסחורה לקנותה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אם יצאתי השדה, להנצל מן הרעב כמ''ש רעב בעיר פזר רגליך, והנה חללי חרב, ואם באתי העיר להנצל מן החרב והנה חללי רעב, ונוסף לזה מכה נחלה מאד בפנימית, כי גם נביא גם כהן שהם היו צריכים ללמד את העם תורה ונבואה הם סחרו אל ארץ עשו סחורה אל הארץ, כסוחר שמוכר סחורתו בעד בצע כסף, כן מכרו תורה ונבואה בעד כסף, ולא ידעו מה יהיה אחריתם, וזה מכה נחלה שעי''כ לא ירפאו השבר כי אין מי שילמדם ושישיבם בתשובה :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י אם בציון געלה נפשך. על מנת שלא לשוב עליה כי אם דעתך לשוב מדוע הכיתה באין מרפא : (רש"י)
מצודת דוד המאוס. אמר הנביא וכי מאסת את יהודה וכי תעבה נפשך בציון מדוע הכיתנו ואין למצוא רפואה על מכה : קוה. כאשר נקוה לשלום ולא הוטב ממה שהיה וכאשר נקוה לעת רפואה והנה בא עוד חרדה : (מצודת דוד)
מצודת ציון געלה. ענין תעוב כמו וגעלה נפשי אתכם (ויקרא כו) : בעתה. חרדה ורתת : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין המאס, (תפלה שלישית), אחרי ששמע שה' משתתף בצערן ולא מאס בהם, יטעון וכי מאסת את יהודה הלא עוד אהבתך אליהם, וגם אם מאסת את יהודה האם בציון געלה נפשך, הלא עוד שכינתך בציון, וא''כ מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא, ר''ל כי השם יקדים תמיד רפואה למכה, כדרך המקיז דם שיכין תחלה התרופות לעצור את הדם אחרי ההקזה ולהשיב נפש החולה, וזה סימן שאין כוונתו לחבל בו בההקזה רק לרפאותו, וכן המכה שבאה על ישראל אם היא השגחיית עיקר המכה למען ישובו בתשובה וירפאו, לכן יקדים ויכין את הרפואה, ע''ז שואל אם המכה היא השגחיית מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא, למה לא הקדמת לה רפואה, ואם היא ע''י הטבע וע''י הסתרת פנים, הלא זה לא יצוייר רק אם הטבע תחייב זאת, ואיך היה בהפך, כי קוה לשלום שמצד הטבע ראוי שיהיה שלום, ולמה ואין טוב? וגם אחר המכה מצד הטבע היינו מקוים לעת מרפא ואיך והנה בעתה? וא''כ אין המכה טבעיית ומדוע לא הקדמת לה רפואה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות מאסת, געלה נפשך. המאיסה היא הפך הבחירה, בחרתיך ולא מאסתיך (ישעיה מ''א). והגיעול נפש, הוא הפך הדיבוק והאהבה, ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם, ואמר לא מאסתים לכלותם ולא געלתים להפר בריתי אתם. ויש גועל ולא ממאס, ר''ל לא ידבק בו לאהבה, ובכ''ז לא ימאס, וע''כ אמר לא מאסתים [ואף] לא געלתים לכלותם, וע''כ על ציון ששם מקום השכינה תפס לשון געילת נפש :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד ידענו. מכירים אנו שהרשענו אנחנו וגם מכירים אנו בעוון אבותינו כי כולנו חטאנו לך כמונו כמוהם : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ידענו ה', אומר ידענו תשובה על זאת, שהוא מצד רשענו שנתמלאה הסאה, ומצד עון אבותינו שאנו אוחזים מעשה האבות בידנו כי חטאנו לך, וכשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם פוקד עון אבות על בנים, וע''ז משיב.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות רשענו. הרשע לרוב נגד בני אדם ובא על המזיד. והעוות יורה על עוות השכל והכפירה. והחטא הוא השוגג שע''י עון אבותינו נעשה לנו כהיתר וכחטאים שוגגים :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י למען שמך. שנקראת רחום : כסא כבודך. בה''מ, ומדרש אגדה ישראל החקוקים בכסא כבודך : (רש"י)
מצודת דוד אל תנאץ. עכ''ז אל תבזה אותנו למען שמך לבל יחולל בין העמים באמרם שמקוצר יד עזב עמו : אל תנבל. אל תוריד כסא כבודך להיות מחולל בפי העמים וכפל הדבר במ''ש : זכור. הברית שכרת עמנו להיות לך לעם ואל תפר היום את הברית : (מצודת דוד)
מצודת ציון תנאץ. ענין בזיון וכן נאצו כל תוכחתי (משלי א) : תנבל. ענין הורדה ושפלות כמו וינבל צור ישועתו (דברים לב) : תפר. ענין בטול : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אל תנאץ, כי אתה צריך לעשות זאת, א.למען שמך בל יתחלל כמ''ש ומה תעשה לשמך הגדול המשותף בשמנו, ב.אל תנבל כסא כבודך כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו, (וזה נגד מ''ש אם בציון געלה נפשך), ג.אל תפר בריתך אתנו (וזה נגד המאס מאסת את יהודה) הלא כרת אתנו ברית :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות תנאץ. המנאץ מיקל בחשיבות הדבר : תנבל. כמו בן מנבל אב :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י ואם השמים יתנו רביבים. מאיליהם אם לא על פיך בתמיה כל תמיהה הכפולה הראשונה בה''א והשנייה באם כגון הבמחנים אם במבצרים (במדבר יג) הטובה היא אם רעה (שם) המאוס מאסת אם בציון געלה נפשך (כאן) אף כאן היש בהבלי הגוים ואם השמים : (רש"י)
מצודת דוד היש. כאומר אל מי נזעק בעבור הגשם וכי יש מי בהבלי העכו''ם הם אלילים : מגשימים. מורידים גשמים : ואם השמים. וכי מערכות השמים נותנים רביבים מעצמם מבלי גזירות מקום : הלא אתה וכו'. מוריד את הגשם ולכן נקוה לך לבדך שאתה תורידו : את כל אלה. הם מערכות השמים וא''כ אל כל אשר תחפוץ תטם ולא ימרו את פיך : (מצודת דוד)
מצודת ציון בהבלי. מלשון הבל והם הגלולים : מגשימים. מלשון גשם : רביבים. כן נקרא הגשם הדק כמו וכרביבים עלי עשב (שם) : ונקוה. מלשון תקוה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין היש בהבלי הגוים מגשימים, ר''ל הלא ידענו זאת כי הגשמים לא ירדו לא ע''י דברים מלאכותים ע''י הורדת כחות הרוחניות ע''י עבודת הכסילים כאשר יחשבו העכו''ם בהבליהם, ולא ע''י הטבע עצמו על ידי השמים, רק כי אתה ה' אלהינו שהמטר הוא השגחיי מאתך, ורק לך נקוה כי אתה עשית את כל אלה, ואתה עצרת את השמים עתה שלא ירד המטר, והמטר נעצר בעת יעבדו ישראל ע''א כמ''ש פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים ועצר את השמים, אבל אנחנו מאמינים בך ולך נקוה שתתן מטר על הארץ :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י משה ושמואל. שניהם נזקקו לבקש רחמים על ישראל ומתחלה החזירום למוטב ואח''כ התפללו עליהם ולא עלה בלבם להשיב אפי עד שהחזירום למוטב, משה שימו איש חרבו וגו' (שמות לב) ויזר על פני המים וגו' (שם) ואח''כ אעלה אל ה' אולי אכפרה, שמואל במצפה ויסירו בני ישראל את הבעלים (שמואל א ז) ואח''כ קבצו את כל ישראל המצפתה ואתפלל עליכם (שם) אתה אינך יכול להשיבם אלי לכך אל תתפלל עליהם : נפשי. רצוני : (רש"י)
מצודת דוד אם יעמוד. ר''ל בתפלה ובקשה : משה ושמואל. משה או שמואל ר''ל אף שהיה תפלתם מקובלת לפני מ''מ אם מי מהם יתפלל בעד העם הזה אין רצוני עליהם להיות מרוצה להם : שלח. אמור להם בנבואה שאמרתי לגרשם מארצי ויצאו ממנה : (מצודת דוד)
מצודת ציון נפשי. ענין רצון כמו אם יש את נפשכם (בראשית כג) : שלח. ענין טירוד וגרושין כמו הן ישלח (לעיל ג) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ויאמר ה', ה' השיב לו, שכבר נתחתם גזר דינם ולא יועיל עוד שום תפלה, אף שיעמד משה ושמואל לפני, שהם היו קוראים תמיד בעד ישראל והשיבו את הגזרה, זה היה בעוד שהיה נפשי ורצוני אליהם, שהגם שפני היו פנים של זעם נפשי היה לרצון, אבל עתה נקעה נפשי מהם, לכן שלח מעל פני ויצאו לגולה, כבן סורר שאביו דחפו מביתו :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י אשר למות וגו'. כל המאוחר בפ' קשה מחבירו חרב קשה ממות מיתת חרב מנוולת ומיתה על מטתו אינה מנוולת וכן הוא אומר (תהלים קטז) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו רעב קשה מחרב שזה מצטער וזה אינו מצטער וכן הוא אומר טובים היו חללי חרב מחללי רעב שבי כולהו איתנהו בגוה : (רש"י)
מצודת דוד אנה נצא. להיכן נלך ולתכלית מה : אשר למות. מי שראוי למות בעוונו במיתת דבר יותן למיתה ואשר לחרב וכו' כל אחד יעונש בדבר הראוי לו : (מצודת דוד)
מצודת ציון אנה. להיכן וכן אנה אעלה (ש''ב ב) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין והיה וכו' אנה נצא, תשיב להם שיצאו אל המון העונשים המעותדים עליהם, וחושב רעות טבעיות מות ורעב, רעות בחירייות הבאים ע''י בעלי בחירה חרב ושבי, רעות רצוניות הבאים ע''י בעלי רצון כלבים וחיות, כמ''ש חצי אכלה בם, מזי רעב, רשף, זוחלי עפר ובהמות, חרב, כמש''ש. ומצייר כאילו בצאתם מאת פני ה' נכונו ללצים שפטים ארבעה, והיותר אחרון גרוע מן הראשון, כמ''ש והיה הנס מקול הפחד וכו' כאשר ינוס איש מפני הארי וכו' :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י ופקדתי. לשון מינוי ופקידות : לסחוב. לגרר וכן אם לא יסחבום (לקמן מט) : (רש"י)
מצודת דוד ופקדתי. אמנה עליהם ארבעה משפחות ר''ל ארבעה מיני עונשין : לסחוב. דרך הכלבים לגרר הנבלות ממקום למקום : לאכול ולהשחית. העוף לאכול הנבלות והבהמות להשחית ברמיסת הרגל : (מצודת דוד)
מצודת ציון ופקדתי. ענין מנוי וגזברות : משפחות. אמר כן בדרך שאלה : לסחוב. ענין גרירה ומשיכה כמו סחוב והשלך (לקמן כב) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ופקדתי וכו' הכלבים גוררים הנבלה לחוץ, ועוף השמים אוכלים בשר הנבלה, ובהמה הבייתית לא תאכל בשר רק רומסת ומשחתת, וכאמרו עוף לאכול, ובהמה להשחית :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י לזעוה. מגזרת לא קם ולא זע (אסתר ה) וכמוהו גאוה מגזרת גא מאד (ישעיה טו) : לכל ממלכות הארץ. כל השומע רעה שבאה עליהם יזוע : (רש"י)
מצודת דוד לזעוה לכל ממלכות. כולם יחרדו וירעדו שלא יקרה להם כמקרה : בגלל מנשה. ר''ל בעבור שאחזו במעשה מנשה וכו' : על אשר וכו'. בעבור אשר עשה מעשיו בירושלים בפרסום לכך למדו ממנו ואחזו בהם : (מצודת דוד)
מצודת ציון לזעוה. ענין רתת וחרדה כמו והיה רק זועה (ישעיה כח) : בגלל. בעבור כמו בגלל הדבר הזה (דברים טו) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ונתתים לזעוה בגלל מנשה, מאז התחילה הגזירה, ועמ''ש במלכים בזה :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד כי מי יחמול. ר''ל אין מי יחמול עליך ואין מי ינודד בראש עליך כדרך המנחמים לנחמך בבוא הצרה עליך ואין מי יסיר לנטות מדרכו לבוא אליך לשאול בשלומך : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין כי מי יחמול שלא יניח להשחית אותך, ומי ינוד לך לנחמך קרובים הבאים לנחם האבל, וגם אח''כ מי יסור עכ''פ לשאול לשלום לך, שזה יעשו גם הרחוקים וגם אחרי עבור ימי האבל :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י נלאתי הנחם. כמה פעמים חשבתי להשחית ונחמתי על הרעה עתה נלאיתי הנחם, הנחם דפורפנשי''ר בלעז : (רש"י)
מצודת דוד את נטשת אותי. על כי עזבת אותי ותלכי לאחור לפרוש ממני לכן אטה את ידי עליך להכות בך ואשחיתך : נלאתי הנחם. הנה רבות פעמים גזרתי עליך השחתה ואח''ז נחמתי ועתה נלאיתי להנחם על הרעה : (מצודת דוד)
מצודת ציון נטשת. עזבת : ואט. מלשון נטיה : נלאתי. ענין עייפות ויגיעה כמו ונלאו מצרים (שמות ז) : הנחם. ענין הפוך מחשבה כמו פן ינחם העם (שם יג) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין את, באשר אתה בעצמך הסבות עליך את הרעה במה שנטשת אותי, ואחר כך הוספת תמיד להתרחק ממני כי אחור תלכי תמיד, ולכן ואט ידי ואשחיתך פעם אחר פעם והגם שנחמתי תמיד על הרעה לבסוף נלאיתי הנחם, עד כי.(מלבי"ם באור הענין)
רש"י במזרה. נפה שקורין וו''ן בלעז כזה שהוא זורה שעורין שלא יהו כולן גולין למקום אחד : (רש"י)
מצודת דוד ואזרם. אפזרם בכל ערי הארץ כהמפזר תבואה במזרה שאין כולם נופלים במקום אחד : שכלתי. אף כי שכלתי אותם והאבדתים עכ''ז לא שבו מדרכיהם ולא לקחו מוסר : (מצודת דוד)
מצודת ציון ואזרם. ענין פזור כמו ואתכם אזרה בגוים (ויקרא כו) : במזרה. הוא הכלי שזורין בו התבואה וכן ברחת ובמזרה (ישעיה ל) : בשערי. בערי וכן באחד שעריך (דברים יז) : שכלתי. ענין מיתה כמו מחוץ תשכל חרב (שם לב) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ואזרם במזרה שיצאו לגולה, וגם שכלתי את בניהם הקטנים, ואח''כ אבדתי גם את הגדולים, ובכ''ז מדרכיהם לא שבו :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ואזרם במזרה, פיזור מוץ ע''י כלי הזורה, כמו אשר זורה ברחת ובמזרה (ישעיה ל'), כן הלכו הפסולת לגולה. והשכול הוא בבנים הקטנים והאבוד בגדולים :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י עצמו לי. רבו לפני אלמנותיו : על אם. על ירושלים שהיתה עיר ואם בישראל : ובצהרים. הכל יהא גלוי לפניו כל גנזי מטמונם : הפלתי עליה פתאום עיר. השכנתי עליהם פתאום גייסות של עיר ובהלות רבות, ויש פותרים עיר ל' שונא כמו ויהי עריך (שמואל א כח) ופשרי' לערך (דניאל ג) : (רש"י)
מצודת דוד עצמו לי. האלמנות שבהם המה מרובות בעיני יותר מחול ימים ר''ל אין אני עושה בהם כמתנקם להיות הכל נחשב לפני למעט כי אדרבה נחשב לפני להרבה ואין בזה שמחה לפני : הבאתי להם. הבאתי עליהם וחוזר ומפרש על אם רצה לומר על ירושלים הבאתי קבוצת בחורים להיות שודד אותם בעת צהרים למען יראה למצוא כל גנזי המטמוניות : הפלתי. השכנתי עליה פתאום קבוצת שונאים ועדת עם המבהילות : (מצודת דוד)
מצודת ציון עצמו. ענין רבוי כמו בעם עצום (תהלים לח) : אם. כן יקרא עיר גדולה אשר הקטנות סביב לה וכן עיר ואם בישראל (ש''ב כ) : בחור. נבחר וגבור : שודד. עושק : הפלתי. ענין השכנה וחניה כמו נופלים בעמק (שופטים ז) : עיר. ענין שונא כמו ויהי ערך (ש''א כח) : ובהלות. מלשון בהלה ופחד : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין עצמו לי, מצייר במליצתו שהאלמנות שנשארו היו עצומים ורבים מחול ימים, לכן הביא להם על כל אם האלמנה הביא בחור שישכב עמה, והבחור הזה היה ג''כ שודד, שזנה עמה ושדד אותה, וזה היה בצהרים לעיני כל, הפלתי עליה על האלמנה, הפלתי פתאום. עיר מענין גילוי ערוה, ובהלות, שבא עליה בהלות השודד וגלה גם ערותה, וע''י הבחור השודד הזה.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות על אם. האלמנה שנשכלו בניה ונאבד בעלה : בחור. בא לרוב על מי שלא נשא אשה, בחורים ובתולות : עיר. י''מ מענין שונא כמו ויהי ערך, ולדעתי מענין גילוי ערוה, שנחי עי''ן ונחי למ''ד משתתפים, כמו הים הָמָה, מִיץ מָצָה :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י אמללה יולדת השבעה. שומרון וכנסייה של עשרת שבטים שעמדו מהם ז' משפחות כבר אומללה וגלתה. ושאריתם. אלו יהודה וקצת בנימן שנשתיירו בישראל לחרב אתן אלו הן שבע משפחות ירבעם בן נבט וביתו בעשא וביתו עמרי וביתו יהוא וביתו מנחם וביתו פקח וביתו הושע וביתו : נפחה נפשה. ל' דאבה נפשה מתרגמינן ודאבון נפש (דברים כח) ומפחן נפש : בעוד יומם. בלא זמנם מהרו ליפול כך נדרש במס' גיטין, ובמדרש רבי תנחומא דרשו כלפי ירושלים ומונה שבעה רשעים יהורם יהואש אחז מנשה אמון יהויקים צדקיהו אך יש למנות עוד רחבעם אביה אמציה אחזיה : וחפרה. ל' בושת : (רש"י)
מצודת דוד אמללה. כבר גלתה שומרון ועשרת השבטים שגדלה ז' משפחות מלכים רשעים והם ירבעם בן נבט וביתו בעשא וביתו עמרי וביתו יהוא וביתו מנחם וביתו פקח וביתו הושע בן אלה וביתו : נפחה נפשה. היה לה דאבון נפש : בא שמשה. שקעה שמשה כשהיה עוד היום גדול ר''ל הושפל גדולתה במהירות בלא זמנה : בושה וחפרה. והיא יושבת בגולה בבושה וכלימה : ושאריתם. השארית הנשארה מעדת ישראל הם יהודה ובנימין אתן גם אותם לחרב לפני אויביהם : (מצודת דוד)
מצודת ציון אמללה. ענין כריתה כמו אומלל אני (תהלים ו) : נפחה נפשה. ענין דאבון נפש וכן ותקותם מפח נפש (איוב יא) : בא. ענין שקיעה כמו כי בא השמש (בראשית כח). וחפרה. ענין כלימה וכן וחפרה הלבנה (ישעיה כד) : ושאריתם. מלשון שארית ושיור : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אומללה ילדת השבעה האלמנה שילדה שבעה בנים, נפחה נפשה הפיחה את נפשה ומתה, עד שבאה שמשה בעוד יומם, ר''ל ביום ההוא קודם הערב, כי הבחור בא עליה בצהרים ובאותו היום מתה, וגם בושה וחרפה על ידי שגלה ערותה, ושאריתם שהם היתומים בני האלמנה ימית האויב בחרב, והנמשל שירושלים היתה כאלמנה, אחרי שרוב בני יהודה נהרגו בחרב אויב, ובא עליה בחור שודד שהוא נבוכדנצר וחילותיו, וגלה ערותה ושדד אותה, שהחריב בהמ''ק ויגל את מסך יהודה והחריב העיר, ועי''ז אומללה יולדת השבעה שהיא ירושלים שהעמידה ז' מלכים מן גלות מלך אשור עד גלות נ''נ, והנשארים נתנו לחרב בארצות שוביהם :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות נפחה נפשה. יציאת הנפש, וכן ותקותם מפח נפש : בושה וחפרה. חפר גדול מן בושה. שחופר פנים בטמון (ישעיה א' כ''ט) :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י אוי לי אמי. ירמיה היה מתאונן על עצמו שהיו שונאין אותו בני עירו על דברי תוכחותיו : ואיש מדון. איש מריבה כמו לא ידון רוחי (בראשית ו) : לא נשיתי. כמו לא תהיה לו כנושה (שמות כב) : כלה מקללוני. איני רב עמהם על עסקי ממון שיש לי עליהם ולא להם עלי והרי כל העם מקללני : (רש"י)
מצודת דוד אוי לי אמי. ירמיה היה מתאונן והיסב הדבור מול אמו ואמר אוי לי אמי אשר ילדתני להיות איש ריב ומדון לכולם כי יריבו עמדי על שאני מוכיחם : לא נשיתי. לפעמים מריבים עם המלוה על שהוא נוגש כסף ההלואה ולפעמים מריבים עם הלוה על שאינו משלם ההלואה אבל אני לא הלויתי להם ולא הם לוו לי ועכ''ז כולם מקללים ומבזים אותי : (מצודת דוד)
מצודת ציון מדון. ענין מריבה כמו ישתוק מדון (משלי כו) : נשיתי. ענין הלואה כמו לא תהיה לו כנושה (שמות כב) : מקללוני. הוא מלשון קללה ומלשון קלון ובזיון : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אוי לי אמי לפי המליצה שאמר הבאתי על אם בחור שודד, שכולל לפי המשל כל אם ואם, ולפי הנמשל עיר ואם בישראל, נזכר כי מנבא זאת על אמו היולדת אותו, ועל העיר שהיא אמו המליצית. ומקונן על שילדה אותו להיות המנבא ע''ז, וכן אמר במדרש משל לכהן שהשקה את האשה מים המאררים והביט בה וראה שהיא אמו, ובאשר א''ל ה' ששאריתם לחרב יתן והוא בכללם עם אמו, יקונן על שנולד לראות עמל ויגון, איש ריב וכו', כי עד עתה היה לו תקוה שישיבם בתשובה ושישיב חמה, אבל עתה שלא קבל תפלתו, ושנחתם גזר דין ענינו עם העם רק לריב עמהם ולא להועיל להם, איש ריב ואיש מדון הריב הוא בלא ענין, והמדון הוא כשיש לו דין ודברים וטענות, ונגד איש ריב אמר לא נשיתי מעות לאחרים שאז הלוה יש לו ריב עם המלוה על שתובע אותו את ממונו, ונגד איש מדון אמר ולא נשו בי שאז היה להם מדון עמי ר''ל דין ודברים שאשלם להם את מעותם וזה מדון ודין ומשפט, ובכ''ז כלה מקללוני :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות איש ריב ואיש מדון. הריב הוא בלא סבה, והמדון הוא דין ודברים מענין דין ומשפט, ונגד ריב לא נשיתי (בם), ונגד מדון לא נשו בי : ומקללוני. מורכב מן קללה ומן קלון כמ''ש במכלול. הריב מקושר בקללה, ומדון מקושר בקלון :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י שריתיך. השארתיך ל' שארית וכן פתרו מנחם אבל דונש פתר אותו ל' התרה ושריתיך כמו (דניאל ה) משרי קטרין ופתרון שריתיך כן הוא שנאמר הנה פתחתיך היום מן האזיקים (לקמן מ) כלומר ביום אשר הקים ה' את דברו נאמר לו ועתה הנה פתחתיך היום מן האזיקים אשר על ידיך אם טוב בעיניך לבוא אתי בבלה, וגם ישראל בקשו ממנו שיתפלל בשבילם כאשר נאמר לו התפלל בעדינו אל ה' אלהינו כי נשארנו מעט מהרבה (לקמן מב) : אם לא. ל' שבוע' : הפגעתי בך בעת רעה. את האויב כשתבא עליהם הרעה יפגעו בך שתבקש רחמים עליהם כגון צדקיה אמר לו דרש נא בעדנו את ה' וגו' ד''א נבוזראדן יבקש מאתך אם טוב בעיניך לבא אתי בבלה (לקמן מ) : (רש"י)
מצודת דוד אמר ה'. אמר הנביא ה' אמר לי מה אתה חושש על קללתם הריני נשבע אם לא אשאיר אותך לטוב, כל המקללים אותך ימותו וילכו שבי ואתה תשאר לטובה : אם לא. הריני נשבע אם לא בעת בוא הרעה והצרה אעיר אז את לב האויב הוא נבוזראדן להפגיע בך ולחלות פניך לבוא עמו לבבל ולא יקחך בשבי ביד חזקה כמ''ש אם טוב בעיניך לבוא אתי בוא ואשים את עיני עליך (לקמן מ) : (מצודת דוד)
מצודת ציון אם לא. הוא ענין לשון שבועה וגזם ולא אמר והרי הוא כאדם האומר אם לא כן הוא יהיה כזאת וכזאת וכן אם לא בתים רבים (ישעיה ה) ורבים כמוהו : שריתיך. מלשון שארית ובא בחסרון אל''ף וכן וגם כל שרית ישראל (דה''א יב) : הפגעתי. ענין בקשה כמו ופגעו לי (בראשית כג) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אמר ה', השיב לו ה', אם לא שריתך לטוב, הגם שאמרתי ושאריתם לחרב אתן, אינו כולל אותך בגזרה זו, כי שאריתך יהיה לטוב, שאתה תנצל, והגם שעתה מקללים אותך בעת רעה ובעת צרה אפגיע בך את האויב שכולל מה שבעת החורבן הפגיע בו נבוזראדן שילך לשלום, שהוא האויב הכללי, ואחר כך אחרי הריגת גדליהו הפגיעו בו אויביו מישראל שיתפלל בעדם ושייעצם מה יעשו, וע''ז כפל בעת רעה שהוא עת החורבן ובעת צרה שהוא עת היה צר להם כשנהרג גדליה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות שריתך. כמו שאריתך כמו שרית ישראל (דה''א י''ב ל''ח) : הפגעתי. פעל יוצא לשלישי, וגדרו הבקשה היתירה :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י הירוע ברזל ברזל מצפון. אומר אני ברזל הבא מצפון קשה משאר ברזל וכן פתרונו הם נמשלו לברזל הולכי רכיל נחשת וברזל (לעיל ו) ובירמיה נאמר נתתיך לעמוד ברזל ולחומת נחשת (לעיל א) ושלו חזק משלהם כי נבוכדנצר מצפון יבא כדבריו עליהם : הירוע. הירוצץ ברזל שלהם את שלך, ד''א הירוצץ פרעה הבא בעזרתכם שהוא קשה כברזל את נבוכדנצר שהוא ברזל הבא מצפון ונחשת ותרגום יונתן נוטה לצד זה : (רש"י)
מצודת דוד הירוע. וכי אפשר שהברזל מהחרבות שלך ישבר ברזל החרבות שבא מצפון שהברזל חזק מאוד ונחשת מעורב בו המחזיק עוד יותר וכן נאמר הולכי רכיל נחושת וברזל (לעיל ו) ור''ל וכי תחשוב שאתה תתגבר במלחמה מול נבוכדנצר הלא מאד יחזק ממך : (מצודת דוד)
מצודת ציון הירוע. ענין שבירה כמו ורעו דליותיו (לעיל יא) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הירוע ברזל, שני פסוקים הקודמים הם כמאמר מוסגר, לספר מה שאמר ירמיה באמצע נבואה זאת ומה שהשיב לו ה', ועתה שב אל הענין, מ''ש ושאריתם לחרב אתן, כי הם היו בוטחים על מצרים, בין קודם החורבן שחשבו שפרעה יעזור אותם ולא עזרם, ובין אחר החורבן שהלכו למצרים ושם השיגם חרב נ''נ, עז''א וכי ברזל פשוט שהוא פרעה ירוצץ את נ''נ שהוא ברזל הבא מצפון (הוא המאגנעט שהוא נקרא ברזל מצפון, כי נוטה תמיד נגד ציר הצפוני והוא יש לו כח וממשלה על הברזל ומושך אותו בכחו), ועם הברזל הזה יש נחשת, שהוא העזר מהעמים העצומים ממשלת ידו שהיו תקיפים כנחשת :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות הירוע. רוצץ כמו ירוע כבירים (איוב ל''ד) : ברזל מצפון. הוא המאגנעט, ולא תפלא אם בעלי הרוח ידעו מסגולתו שנוטה לצפון אשר נעלם אז מעין כל :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י חילך. ל' ממון : ואוצרותיך. לישראל הוא אומר : ובכל חטאתיך. ולמען כל חטאתיך תהי זאת לך : ובכל גבוליך. אשר העמדת אלילים בכולן : (רש"י)
מצודת דוד לבז אתן. לו אתן לשללו ולא תקח בעדם מחיר ר''ל לא ישאיר אותך בארצך במחיר האוצרות שיקח כי יקחם דרך שלל : ובכל חטאתיך. כ''ז יהיה בכל חטאותיך שחטאת לה' ובכל גבוליך חטאת מבלי מקום נעדר : (מצודת דוד)
מצודת ציון חילך. מלשון חיל ועושר כמו וישראל עושה חיל (במדבר כד) : לבז. מלשון בזה ושלל : במחיר. ענין דמי הדבר וערכו כמו אקנה מאותך במחיר (ש''ב כד) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין חילך, ונבוכדנצר יגרר עליך ויבוז חילך ואוצרותיך, לא במחיר לא לקחת מחיר בעבור שמסרתי בידו חילך, רק עשיתי זה בעבור כל חטאתך שהם בכל גבולי ארצך :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות חילך ואוצרותיך עי' הבדלם (ישעיה ל' ו') : לא במחיר. כמ''ש ולא רבית במחיריהם, ווא''ו ובכל יתירה :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד והעברתי. אעבור אותך מארצך ללכת עם אויביך בארץ אשר לא ידעת מאז : כי אש. אש החרון תבער באפי ועליכם תשרוף ר''ל עליכם אשפוך את החרון : (מצודת דוד)
מצודת ציון קדחה. ענין הבערה כמו הן כלכם קודחי אש (ישעיה נ) : תוקד. ענין שריפה כמו ותוקד עד שאול (דברים לב) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין והעברתי, וגם אח''כ שתלכו למצרים גם שם לא תנצלו, כי העברתי את אויביך שהם הכשדים הם יעברו למצרים ושם תשיגכם חרב נ''נ שנית, כי אש האף והחמה לעולם תוקד גם אחר החורבן :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י אל לארך אפך תקחני. תרגום יונתן לא תתן ארכא לעולבני אל תקח את ריבי להניחו לארך אפך אלא מהר והנקם לי : שאתי. כמו סבלתי : עליך. בשבילך : (רש"י)
מצודת דוד אתה ידעת ה'. את הרעה שעושים לי אנשי ענתות : זכרני ופקדני. זכור בי והשגיח עלי ועשה לי נקמה מרודפי : אל לארך אפך תקחני. ר''ל אל תניחני לאריכות אפך בנקמתי אבל מהרה חושה תנקום נקמתי מהם : דע. תן לב לדעת מה שאני נושא וסובל חרפה בעבורך במה שאני מתנבא בשמך : (מצודת דוד)
מצודת ציון ופקדני. ענין השגחה : שאתי. מלשון משא וסבל : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אתה ידעת ה', אחר ששמע מאת ה' ששאריתו יהיה לטוב בעת החורבן, בקש שיקדים ה' להעניש את הקמים עליו להרגו קודם זמן החורבן, כמו שכן התפלל (למעלה סי' י''ב) מטעם שבארתי שם, ובקש זכרני והנקם לי תיכף ואל תקחני לארך אפך הגם שאתה מאריך אף על מה שחטאו נגדך, לא תאריך אף על מה שעושים נגדי (וגם ר''ל שלא תקח היסורים שאני סובל שיהיה לכפר על עון הדור שעי''כ תאריך אפך), כי דע שאתי עליך חרפה, באופן שבזה הם מחרפים אותך במה שמכחישים נבואתך, ועי''כ חטאם מתרבה בכל עת, וגם שעי''כ אתה צריך להראות להם את ידך בל יחולל שמך :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות זכרני ופקדני. הפקידה מוסיף על הזכירה לעשות מעשה :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י נמצאו דבריך ואוכלם. לתאוה מתחלה והיו לששון כי דמיתי שישמעו אלי עתה : (רש"י)
מצודת דוד נמצאו דבריך. כששרתה עלי רוח הנבואה ונמצאו לי דבריך קבלתים בשמחה כאוכל דבר מה לתאוה וחזר ופירש ויהי דברך לי לששון וכו' על כי נקרא שמך עלי אתה ה' וכו' ר''ל שמחתי היה על כי באה עלי שפע הנבואה להיות נקרא נביא ה' : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין נמצאו דבריך, הנבואה היתה שורה על הנביא ע''י הכנתו, ובעת רצה להכין א''ע אל הנבואה היה לוקח לו מנגן לשמוח בשמחה ועי''כ נחה עליו הרוח, כמ''ש ולפניהם תוף וחליל, ועתה קחו לי מנגן, אבל ירמיה שהתנבא פורענות היה תמיד מלא עוצב ויגון, ולא היה יכול להכין א''ע אל הנבואה מעצמו, ולא באה אליו הנבואה רק בעת שהוצרך ה' לשלחו אז בא אליו דבר ה' אשר עז וחדוה במקומו ועל ידי הדבור חל עליו ששון ושמחה כשותה יין ישן המשמח, והוכן לקבל דבר ה', אבל אחר הדבור חזר להיות משתומם ונעצב על הדבור בעצמו שהיה מלא מחזות של חורבן ופורעניות, וז''ש נמצאו דבריך הדבור בא אלי כמוצא מציאה בהסח הדעת לא ע''י הכנתי. ואוכלם, שאז הייתי דומה כרעב ללחם המוצא לחם ואוכלו באות נפשו, ויהי דברך לי לששון ולשמחת לבבי הדבור העיר אצלי שמחה וששון שהוא תנאי אל הנבואה, כי נקרא שמך עלי ע''י אתערותא דלעילא, ולא קדם לי הששון קודם הנבואה, כי בהפך.(מלבי"ם באור הענין)
רש"י מפני ידך. מפני נבואה הבאה לי מאתך : ישבתי. יחידי ומשתומם באבילות כי נבואת זעם מלאתני בחורבן ביתך : (רש"י)
מצודת דוד לא ישבתי. אחר שקבלתי הנבואה לא ישבתי בקבוצת משחקים לשמוח עמהם : מפני ידך. מפני הנבואה הבאה לי מידך ישבתי בדד ויחידי כדרך המצטער כי מלאת אותי נבואות זעם הם הייעודים הרעים מחורבן הבית והגלות העם : (מצודת דוד)
מצודת ציון בסוד. ענין קבוץ כי להמתיק סוד מתקבצין הראויים לו וכן על סוד בחורים (לעיל ו) : ומשחקים. מלשון שחוק ושמחה : ואעלוז. ענין שמחה : בדד. יחידי כמו איכה ישבה בדד (איכה א) : זעם. כעס וחרון : נצח. לעולם ר''ל זמן רב : אנושה. כאובה ביותר כמו אנוש חציו (איוב לד) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין לא ישבתי בסוד וחברת משחקים שאעלז ואשמח למען תחול עלי הנבואה על ידי השמחה, כי מפני ידך ונבואתך בדד ישבתי תמיד, כי מלאת אותי בנבואה של זעם ופורעניות, וע''ז מבקש.(מלבי"ם באור הענין)
רש"י אנושה. חולה כמו ויאנש ויחלה בבנה של בת שבע : היו תהיה לי. אתה הוי לי. כמו אכזב. כאדם שמבטחו נפסק ממנו שאתה מניחני להצטער בידם, אכזב מקור פוסק פייליינ''ץ בלעז : מים לא נאמנו. לסמוך עליהם : (רש"י)
מצודת דוד כאבי נצח. ר''ל זה זמן רב אורבים עלי אנשי ענתות : ומכתי אנושה. המכה שעלי היא כאובה מאד ר''ל הם מכאיבים אותי ביותר : מאנה הרפא. ממאנת לקבל רפואה ר''ל אינם חוזרים מרעתם : היו תהיה לי. אתה תהיה למולי כמו מקור מים הנפסק ועוזב הנבואה ולתוספת ביאור אמר מים לא נאמנו שאין מתקיים ומתמיד כי כמו כן חדלת ממני העזרה וההצלה מן הקמים עלי : (מצודת דוד)
מצודת ציון מאנה. מלשון מיאון : אכזב. ענין הפסק ועזיבה כמו אשר לא יכזבו מימיו (ישעיה נח) : נאמנו. ענין דבר המתקיים כמו יתד במקום נאמן (שם כב) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין למה היה כאבי נצח, מצייר את הזעם שמלא את נפשו כמכה וכאב פנימי בנפשו, כי מרגיש ומתחלחל תמיד בצרת עמו, וכבר באר הרי''א שהחלאים יש מהם חולאים נושנים כקדחת הרביעית ואלה אין בם כאבים ולא סכנה, ויש חולאים בעלי כאבים בלא סכנה ואינם נושנים ולא מתמידים כחולי השנים והאזנים, ויש חולאים שהם חדשים לא נושנים ואין בם כאבים אבל סכנתם רבה כמו הקדחת התמידית, ואומר שהחולי שהוא סובל יש בו כל הרעות, א. שהוא מכאיב, עז''א כאבי, ב. שהוא מתמיד, עז''א נצח, ג. שהוא מסוכן עז''א מכתי אנושה, ד. שאין לה רפואה עז''א מאנה הרפא, וחוץ מזה איני כשאר נביאים שנבואתם מתמדת בכל עת שמכינים א''ע, שאני איני מתנבא רק לפרקים, ואחר החורבן נפסקה נבואתו לגמרי, וז''ש שתדמה לפעמים כמו אכזב, כמעין הנפסק לגמרי, ולפעמים תדמה כמים לא נאמנו שאינם נמצאים בכל עת :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י לכן. בעבור שאני סובל הצרות האלה : כה אמר ה'. לי : אם תשוב. אתה ישראל ע''י ואשיבך אני אליו אמר לי לפני תעמוד : ואם תוציא יקר מזולל. אם תוציא אדם הגון מאדם רשע שתחזירנו למוטב : כפי תהיה. שאני גוזר גזירה ואתה מבטלה : ישובו המה אליך ואתה לא תשוב אליהם. יתובון אינון לפתגמך ואת לא תתוב למטעי בתריהון : (רש"י)
מצודת דוד לכן כה אמר ה'. שלא יקופח שכרי וכן אמר אם אתה ישראל תשוב לה' ואני אשיבך ר''ל תשובתך תהיה ע''י בגמול זה הבטיחני לומר לפני תעמוד עד עולם ולא תפסוק הנבואה ממך ואם תוציא את מי מן הזוללות להיות אדם יקר אז תהיה כפי כי תתקיים גזרתך כמו גזרתי : ישובו המה אליך. זהו דבר אפשרות שהמה ישובו אליך להיות כשרים כמותך ואל תדאג לילך אליהם בשליחות כי פן תלמוד ממעשיהם להיות כמוהם כי תהיה בטוח בזה : (מצודת דוד)
מצודת ציון יקר. מכובד וחשוב : מזולל. ענין הרבות האכילה ורדיפת התאוות וכן זולל וסובא (דברים כא) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין לכן, השיב לו ה' אם תשוב את העם בתשובה ואשיבך אל הנבואה המתמדת ותעמוד לפני תמיד, ואם עכ''פ תוציא יקר מזולל, שישובו עכ''פ הנפשות היקרות ויבדלו מן הרשעים תהיה כפי, שכל מה שתגזר אומר יקם לך, וזה תשובה ע''מ שבקש על הנבואה ועל מה שאין תפלתו נשמעת על עצירת גשמים. ונגד מה שהתרעם על הרשעים הרודפים אותו, אמר שאין לך להתירא מהם, לא שתדאג פן יכריחו אותך להסכים על מעשיהם ושלא תנבא להם, כי הם ישובו אליך ואתה לא תשוב אליהם, ולא שתירא פן יהרגוך, כי.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות מזולל. משתתף עם כל מכבדיה הזילוה, שזה הפך יקר, ועם זולל וסובא :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד מיד רעים. הם אנשי ענתות : מכף עריצים. החזקים ממך בכח הזרוע וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)
מצודת ציון ופדיתיך. מלשון פדיון : מכף. מיד : עריצים. חזקים כמו כגבור עריץ (לקמן כ) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין והצלתיך מידם, וגם אם כבר תהיה בידם ויתנוך לבית המהפכת להרגך, ופדיתיך, כמו שניצול ע''י עבד מלך הכושי :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות והצלתיך מיד רעים ופדיתיך מכף עריצים. כף מוסיף על יד שמורה שכבר אוחז בכפו ומזה אי אפשר בהצלה, כי בא בכף רעהו וצריך פדיון. וע''כ הוסיף עריצים שהם הגבורים החזקים שא''א להציל מידם, יפדה אותו בממון ר''ל שגם בעת יהיה ביד אויב החזק יפדהו לחפשי :(מלבי"ם באור המלות)
מלבי"ם - באור הענין על הבנים הילודים במקום הזה בעיר ענתות, ועל אמותם וכו' בארץ הזאת אף בכל הארץ, שעל האבות נגזר כליה בכל מקום שיהיו, ועל הבנים הקטנים לא נגזר רק על אלה שנולדו בעיר ענתות לא על הנולדים בעיר אחרת, ולכן נזכר בעזרא שעלו מאנשי ענתות בחזירתם בימי עזרא שהם היו מאלה שנולדו מאנשי ענתות בערים אחרות :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ממותי תחלואים. ממיתת תחלואי רעב ימותו כמ''ש ואם באתי העיר והנה תחלואי רעב (לעיל יד) : לא יספדו. כי יהיו טרודים בצרתם : ולא יקברו. כי ירבו מאד ולא יספיקו לקברם ויהיו מושלכים על פני האדמה כזבל : למאכל וכו'. הואיל ולא יקברו : ולבהמת הארץ. ר''ל לחית הארץ כי חיה בכלל בהמה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ממותי, תחלה ימותו בתחלואים עד שלא יספדו וגם לא יקברו, כי ייראו לגעת בם אחרי מותם, ויהיו לדומן על פני האדמה שלא ימצאו עדיין החיות לאכול פגריהם, ואח''כ בחרב וברעב יכלו הנשארים מן המגפה ואז ימצאו עוף וחיות לאכול בשרם :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י בית מרזח. משתה בספרי בפרשת בית פעור ראיתי חזרו לעשות להם מרזיחין אבל רבותינו פירשו מרזח אבל : תנוד. תקונן : כי אספתי את שלומי וגו'. כשהיה אברהם אביהם עושה צדקה ומשפט נתתי לזרעו חסד ורחמים ושמר ה' אלהיך לך וגו' (דברים ז) ונתן לך רחמים (שם יג) הם הפכו ללענה משפט וצדקה לארץ הניחו (עמוס ה) אף אני חזרתי ואספתי אלי את חסדי ואת רחמי : אספתי. אטואי''ש בלעז כמו אסף אלהים את חרפתי (בראשית ל) : (רש"י)
מצודת דוד כי כה וכו'. ר''ל כי כן אמר לי ה' וכו' למען היות לאות : בית מרזח. לבית אבל לנחמו : ואל תנוד. דרך המנחמים לנודד בראש : כי אספתי. ר''ל זה להם לאות אשר כליתי מהם את שלומי ולא אעשה עמהם חסד ולא ארחם עליהם : (מצודת דוד)
מצודת ציון בית מרזח. בית אבל וכן סר מרזח סרוחים (עמוס ו) : תנוד. מלשון נדידה : להם. עליהם : אספתי. ענין כליון כמו אסף אסיפם (לעיל ח) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אל תבא בית מרזח, שהוא האונן בעת שנקבר המת שבאים לדרוש שלום החיים, ואל תלך לספד על המתים, ואל תנוד אל האבלים לנחמם, ומפרש נגד אל תבא בית מרזח, כי אספתי את שלומי עד שאין לדרוש שלום החיים, ונגד אל תלך לספד שהוא חסד עם המתים אמר את החסד, ונגד אל תנוד להם שהוא מצד הרחמים אמר את הרחמים :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות מרזח. משתה שהיו עושים בבית האונן, וסר מרזח סרוחים (עמוס ו' ז'), משתה שעושים במקום הסרחון :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י ומתו גדולים וקטנים. ואחר שהכל מתים מה לך לספוד : ולא יתגודד ולא יקרח להם. דרך האבלים להתגודד ולשרוט בשרם ולקרוח קרחה בראשם ומכל מקום לישראל אסור ולא הזכירו כאן אלא לדוגמת אבל : (רש"י)
מצודת דוד לא יקברו. בעבור הרבוי : ולא יספדו. בעבור טרדות הצרות : ולא יתגודד. לא ישרטו בשרם ולא יתלשו שער ראשם כי יהיו מבולבלים בצרתם ולא יחושו על מתיהם (ועם כי אסרה התורה לשרוט שרטת ולעשות קרחה על מת מ''מ דרכם היה לעשות כן אשר לא כדת) : (מצודת דוד)
מצודת ציון יתגודד. ענין שריטת הבשר כמו ויתגודדו כמשפטם (מ''א ח) : יקרח. ענין מריטת השער כמו קרחי וגזי (מיכה א) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ומתו, וגם בארץ הזאת שהיא בכלל ארץ יהודה ימותו גדולים וקטנים, לא יקברו לא יעשה שום דבר מה שעושים אל המתים, שתחלה האבלים מתגודדים וקורחים שערם, ואח''כ סופדים ואח''כ קוברים, אומרים לא יקברו וגם לא יספדו וכו' ר''ל לא יתחילו לפנות אליהם בשום דבר :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י ולא יפרסו. ל' שבירה כמו (דניאל ה) מנא מנא תקל ופרסין שמברין את האבלים ברחבה ופורסין להם ברכת המוציא כי הוא יברך הזבח (שמואל א ט) תירגם יונתן ארי הוא פריס על מזונא : ולא ישקו אותם וגו'. הרי טעם למה שאמרתי אל תלך לספוד : (רש"י)
מצודת דוד ולא יפרסו להם. לא יפרסו פרוסת המוציא עליהם בעבור הבראת האבל לנחמו על מת (כי סעודה הראשונה אין האבל אוכל משלו ומברין אותו משל אחרים) : ולא ישקו. כי הדרך הוא להשקות האבלים כוס תנחומין אבל אז יהיו טרודים בצרתם ולא יעשו הדברים הראויים : על אביו. לכל אחד על אביו ועל אמו : (מצודת דוד)
מצודת ציון יפרסו. מלשון פרוסה ושבירה כמו פרוס לרעב לחמך (ישעיה נח) : כוס. ר''ל כוס יין : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ולא, וגם לא יתעסקו בצרכי האבלים שדרך להאכילם סעודת הבראה משל אחרים, ופורסים את הלחם לשנים, לא יפרסו, ואף לא ישקו אותם כוס תנחומים לשכך צערו אף שיהיה המת אביו ואמו :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ולא יפרסו. היו פורסים הלחם ושוברים אותו בעת סעודת הבראה, ועז''א פרשה ציון בידיה אין מנחם לה, כי. בעת שהיו מנחמים היו הם פורסים לחם ההבראה בידיהם :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד הנני משבית. אבטל ואמנע מן המקום הזה וכו' : לעיניכם ובימיכם. היא היא וכפל הדבר במ''ש : קול חתן. קול שמחת חתן : (מצודת דוד)
מצודת ציון משבית. ענין בטול כמו שבת נוגש (ישעיה יד) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כי הנני משבית מן המקום הזה לעיניכם, וההשבתה תמשך ימים רבים. בימיכם ר''ל כל ימי הדור ההוא עד שבעים שנה ששבו מן הגולה, קול ששון ואף קול חתן וכלה בלא ששון ושמחה לא ישמע :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ששון, ושמחה. השמחה הוא בלב, והששון הם הוראות החיצונים שיעשו אל השמחה, כמו לבישת בגדי יו''ט ודומיה (ישעיה ל''ה א') :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד ואמרו אליך. ואם יאמרו אליך : על מה. בעבור מה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ואמרו אליך, א.על מה דבר ה' עלינו דוקא, הלא גם דורות הקודמים חטאו כדורו של מנשה ולא הביא עליהם הרעה, ב.ומה עוננו שאנחנו לא חטאנו כלל, לא במזיד ולא בשוגג :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות עוננו, חטאתנו. חטא קל מעון (ישעיה א' ד') ומוסיף מה חטאתנו :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד ואותי עזבו. לא האמינו בי בלבם ולא שמרו תורתי : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ואמרת להם, שיש הבדל בינם לבין אבותיהם, שאבותיהם שכחו את התורה לגמרי ולא ידעו ממנה כלל, עד שכל מה שעשו היה מצד שלא ידעו את התורה כלל, והיו דומים כתינוק שנשבה לבין הנכרים שאינו יודע מתורת אבותיו מאומה שכל מה שעושה היא שגגה אחת, וז''ש על אשר עזבו אבותיכם אותי וכו' וילכו וכו', כ''ז היה מצד שאותי עזבו ואת תורתי לא שמרו, שלא שמרו התורה כלל, ועי''כ שלא ידעו את התורה עזבו את ה' ועבדו אלהים אחרים, אבל.(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד הרעותם. עשיתם הרע עוד יותר מאבותיכם : והנכם. והנה אתם הולכים כל איש אחר מה שלבו הרע מראה לו ומתאוה לה : לבלתי שמוע אלי. ר''ל כל עצם התאוה היא לבל שמוע אלי : (מצודת דוד)
מצודת ציון שרירות. ענין ראיה והבטה : לבלתי. כמו לבלי : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ואתם הרעותם לעשות מאבותיכם שאתם יודעים את התורה, רק שהנכם הולכים איש אחר שרירות לבו הרע לבלתי שמוע אלי, אינכם רוצים לשמוע לדברי התורה הגם שידעתם אותה, מצד שרירות לבכם, שעל כל מצוה אתם מחפשים טענות ועלילות של מינות לבל תצטרכו לשמוע אלי, לפ''ז אבותיכם מצד שלא שמעו אלי הלכו בשרירות לבם, ואתם בהפך מצד שאתם הולכים בשרירות לב עי''כ אינכם שומעים אלי, עד שרשע אבותיכם היה מצד הסכלות והטעות, ורשעכם הוא בעצת השכל והזדון, אבותיכם לא ידעו את התורה ואתם יודעים אותה ומתכונים למרוד בה :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד והטלתי. לכן אשליך אתכם וכו' : אשר לא ידעתם. מאז גם אתם גם אבותיכם : את אלהים אחרים וכו' : אשר וכו'. על אשר לא אתן לכם חן בעיני האומות לכן תעבדו אותם יומם ולילה ולא תמצאו מנוח : (מצודת דוד)
מצודת ציון והטלתי. ענין השלכה כמו ויטילו את הכלים (יונה א) : חנינה. מלשון חן : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין והטלתי, לכן אשליך אתכם וכו' ועבדתם שם כמו שעבדתם במרד בא''י להכעיס את ה' כן תעבדו שם בהכרח, מצד שלא אתן לכם חנינה ויכריחו אתכם לעבודת נכר :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י לכן. לשון שבועה אף על פי שבגדתם בי שבועה היא בידי שאגאול אתכם : ולא יאמר עוד וגו'. רבותינו דרשו (ברכות יב) לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה אלא גאולה אחרונה עיקר ויציאת מצרים טפל לה : (רש"י)
מצודת דוד לכן. ר''ל הואיל והצרות יהיו מרובות כ''כ לכן תהיה גאולת בבל חשובה עד מאד כי אז לא יאמר עוד מי בשבועתו חי ה' אשר העלה וכו' מארץ מצרים : (מצודת דוד)
מצודת ציון העלה. מל' עליה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין לכן הנה ימים באים, ר''ל מצד זה יהיה נס של גאולה אחרונה גדול מנס של יצ''מ, עד שלא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה מא''מ.(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד כי אם. כי אז יאמרו בשבועתם חי ה' אשר העלה וכו' מארץ צפון ומשאר ארצות אשר הדיחם שמה כי הגאולה ההיא תהיה חשובה יותר ויזכירו יותר בזה הגאולה : והשיבותים. כן יאמרו בשבועתם חי ה' אשר העלה וכו' ואשר השיבותי אותם על אדמתם (וזהו מאמר המקום כמדבר בעדו אבל הם יאמרו והשיב אותם אשר נתן וכו' וכמדברים בעדם) : (מצודת דוד)
מצודת ציון הדיחם. מל' דחיה : והשיבותים. מלשון השבה : על אדמתם. אל אדמתם : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כי אם חי ה' וכו' וזה מג' טעמים א. ששם הייתם בארץ אחת ואז יהיה מארץ צפון ומכל הארצות, ב. שהחטאים שבעבורם גליתם לשעבוד מלכיות היו חטאים גדולים עד אשר הדיחם שם כמי שמדיח את בנו המורד ומגרשו מביתו שקשה שישיב אותו אליו, ג. שהגאולה אז תהיה חשובה בעיניהם יותר מן הגאולה הראשונה שאז עדיין לא היה א''י שלהם, ועתה כבר זכו בארץ וכבר ירשו אותה שתגדל השמחה אם ישובו לארצם, וז''ש והשבותים על אדמתם אשר נתתי לאבותם :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י ודיגום. מה הדייג שולהו מתוך מקום גדולו אף אלו ילכדו אותם בתוך העיר ומה עסקו של דג משנלכד הוא מת כך אביא עליהם הורגים ואח''כ אשלח צידים לנשארים ולבורחים מן החרב על ההרים והגבעות וצדום להגלותם בשבי : (רש"י)
מצודת דוד הנני שולח. חזר לדבריו לומר הנה הצרות ירבו מאוד ובתחלה אשלח לדיגים רבים וכו' ר''ל ציידי הדגים : ודיגום. יצוד הדגים ור''ל בתחלה יקחו האומות בשבי את הנמצאים בתוך העיר כדייגים האלה הצדים הדגים במקום גדולם ומאסף כולם ברשתו : צידים. הם ציידי החיות : מעל כל הר. ר''ל ילכדו גם הבורחים על ההרים כדרך הצייד הרודף בהרים לצוד החיות : ומנקיקי. הבורחים על שני הסלעים : (מצודת דוד)
מצודת ציון לדיגים. הצדים את הדגים : ודיגום. ר''ל יצודו דגים וכן עולל יעוללו (לעיל ו) ור''ל ילקטו העוללות : ומנקיקי. כן יקרא שם הסלע הבולט וכן בנקיק הסלע (לעיל יג) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הנני, עתה יבאר איך יגלם מן הארץ, תחלה אשלח לדיגים שהם צדים דגים רבים בפעם א' במכמורת, ואחר שלא ישארו רק מתי מספר, נחבאים במערות ועל ההרים, אשלח ציידים רבים שיחפשו אחריהם ויצודם מעל כל הר וכו' :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד כי עיני. משגיח אני כל דרכיהם : לא נסתרו וכו'. כפל הדבר במ''ש וכפל עוד ואמר ולא נצפן וכו' וזה לחוזק הענין : (מצודת דוד)
מצודת ציון נצפן. ענין הסתרה כמו יצפון לישרים (משלי ב) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כי עיני על כל דרכיהם, ר''ל אני מביט בין על הדרכים שהם דרכי הנפש והמדות שמהם צומחות העונות, בין על העונות עצמם שהם המעשים הרעים, והנה דרכי הנפש כמו דרך האכזריות הגאוה הנקמה תלוים בידיעה, ועז''א לא נסתרו מלפני היינו מפני ידיעתי, והעונות עצמם שהם המעשים הרעים תלוים בראיית החוש, ועז''א לא נצפן מנגד עיני, ר''ל כי יש הבדל בין משפטי ה' ובין משפט בשר ודם, בשר ודם אינו משקיף רק על המעשה, וה' ישקיף גם על דרכי הנפש והמדות שמהם יצמחו המעשים כמ''ש כי פועל אדם ישלם לו וכארח איש ימציאנו (איוב ל''ד) :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות לא נסתרו מלפני ולא נצפן עונם מנגד עיני. יש הבדל בין סתר ובין צפן. הסתר נסתר לגמרי. והצפון אינו נסתר רק שעומד מן הצד שאין העין רואהו (הפך מן צפה), ויש הבדל בין הנסתר מלפני שהוא נסתר לגמרי, והצפון מנגד עיני הוא עומד לפניו רק העין אינו רואהו, ועמ''ש בפנים :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י משנה עונם. את ששנו על עונם לעשות עונות אבותיהם ויונתן תירגם כן ואשלם לתניינין כקדמאין על חד תרין : (רש"י)
מצודת דוד ושלמתי ראשונה. טרם בוא הגאולה אשלם להם בתחלה על מה ששנו בעון אבותם לכפלם שוב : בנבלת. במה שהעמידו בה עכו''ם : ותועבותיהם. עם תועבותיהם מלאו את נחלתי וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)
מצודת ציון משנה. מל' שנים וכפל : חללם. מלשון חלול : שקוציהם. מלשון שקץ ושרץ : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ושלמתי, ובכ''ז אשלם ראשונה עונם וחטאתם שעשו בפועל, לא על הדרכים והמדות הצפונים בעומק הנפש, יען כי עונם הם משנה, א. מה שחללו את ארצי שלא שמרו שמטה ומצוות התלויות בארץ, גם מה שטמאו את הארץ במעשיהם כמ''ש כי הדם הוא יחניף את הארץ ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה, ב. מה שעשו נגד הבהמ''ק כי בנבלת שקוציהם מלאו את נחלתי כמנשה שהעמיד צלם בהיכל, וזה אשלם ראשונה, כי הדרכים והמחשבות הם דברים נסתרים שבינם ובין המקום :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ארצי, נחלתי. כבר בארתי למעלה (ב' ז') ששם נחלה הוא ביחוד על מקומות המקודשות שה' שוכן שם :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י ה' עוזי ומעוזי ומנוסי. אנטיפויימאנ''ט בלעז ומנחם חברו ל' פלא כמו נתת ליראיך נס להתנוסס (תהלים ס) וכן ה' נסי (שמות ז) ודונש פתר אותו ל' מנוס ממש : אליך גוים יבאו. סוף האומות לשוב אליך ולעבדך שכם אחד ועמך איך עשו להם אלהים והמה לא אלהים : מאפסי. כמו מקצה : נחלו. ל' נחלה : מועיל. ל' תועלת : (רש"י)
מצודת דוד ה' עוזי ומעוזי. אמר הנביא אתה ה' חזקי וכפל המלה לחוזק הענין : ביום צרה. כשבא צרה אני נס אליך להמלט והוא ענין מליצה לומר אז אבטח בך : אליך. הן ידעתי שסוף הדבר יהיה שהגוים מקצות הארץ יבואו אליך להאמין בך ויאמרו האלילים אשר נחלו אבותינו להיות להם לאלהים אך המה שקר והבל ואין בהם תועלת : (מצודת דוד)
מצודת ציון עוזי ומעוזי. ענין חוזק : ומנוסי. מלשון ניסה ובריחה : מאפסי. מקצות כי בקצות הארץ כאלו אפס וכלה : מועיל. מלשון תועלת : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ה' עזי, הנביא שם פניו להתפלל על מה שא''ל ה' שיענישם בעון ע''א שעבדו, למה יענישם, הלא הוא דבר שאין בו ממש, והוא כשחוק תינוקות בעלמא, וכמו שטען משה רבינו ע''ה מי מתקנא במי כמ''ש במדרש, ואם מפני שעי''כ כחשו בה' הלא אתה עזי ומעזי וכולם יודעים אלהותך, והלא לעתיד אליך גוים יבואו מאפסי ארץ ויכירו ששקר נחלו אבותיהם, וא''כ מה תתקנא בע''א :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות עזי ומעזי. עזי הוא העז בעצמו. ומעז הוא המקום שבו ימצא מעז ומחסה שזה הוראת מ''ם האמנתי''ו הנוסף על השם : שקר, הבל, ואין בם מועיל. יש שקר שאינו הבל, ויש הבל שישיג עכ''פ ממנו תועלת הגם שאינו טוב בעצמו, לכן הוסיף שהוא שקר והבל ובלא תועלת :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י כי שמי ה'. כמשמעו מושל ושליט לקיים גזרתי : (רש"י)
מצודת דוד לכן. אמר במקום ה' אודיעם את כח ידי ואת גבורתי ואז ידעו אשר שמי ה' המורה על היכולת המוחלט ולא יהיו עוד נבוכים בדבר כמו שהיו לשעבר : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין לכן, ה' השיב לו, איני מקנא בע''א שאין בה ממש, רק מפני זה בעצמו שבוחרים דבר שאין בו ממש וכופרים בי אני רוצה להענישם, כדי שידעו את ידי ואת גבורתי, למען יכירו שאני המנהיג והמשגיח ושאני אוכל לשנות המערכה כחפצי, ושידעו כי שמי ה', וכן מפני שלעתיד כל גוים יכירו כבוד ה' אני רוצה להודיעם בפעם הזאת, שישראל ידעו תיכף ויכירו כח ה' ומלכותו, (וכן יל''פ שמ''ש לכן הנני מודיעם היינו לכל האומות, שע''י שיביא את נבוכדנצר על כולם יכירו כולם כח ה', ומה שאעניש את יהודה מפני שחטאת יהודה כתובה בעט ברזל כו') :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י בעט ברזל. משל הוא כלומר חקוקה בשיקוע ואין נוחה למחוק, ומדרש אגדה בעט ברזל בצפורן שמיר על ידי ירמיה שנקרא עמוד ברזל ועל ידי יחזקאל שנאמר לו כשמיר חזק מצור נתתי מצחך : חרושה. חקוקה כזה שהוא חורש בעומק : על לוח לבם. שאינם שוכחין עכו''ם שלהם : (רש"י)
מצודת דוד חטאת יהודה. מוסב למעלה לומר הנה בסוף גם העכו''ם יעזבו הפסילים ויאמינו בה' והנה יהודה עדיין עתה חטאתם שמורה בלבם כאלו כתובה שמה בקולמוס מברזל ובצפורן משמיר החוקק בחזקה ובעומק רב : חרושה. חרותה בעומק כמו המחרישה : על לוח לבם. הם דפנות הלב כי הוא עשוי כעין דפנות וחללים ואמר בדרך שאלה : ולקרנות. גם בקרנות מזבחותיכם חקוק וחרות חטאתם כי על הקרנות ההם יתמידו לזרוק דם לעכו''ם וכאומר בין במחשבת הלב בין במעשה שמור הדבר אצלכם : (מצודת דוד)
מצודת ציון בעט. בקולמוס כמו לשקר עשה עט (לעיל ח) : בצפורן. זהו שעל האצבעות ממעל וכן ועשתה צפרניה (דברים כא) ולפי שדרך האדם לחתוך בצפרניו קרא לעט בלשון צפורן בדרך שאלה : שמיר. כן נקרא ברזל החזק וכן כשמיר חזק מצור (יחזקאל ג) : חרושה. חרושה בעומק כחרישה : לוח. נסר ודף כמו ואת לחותיה (שם כז) : ולקרנות. הם הבליטות שבארבע זויות המזבח וכן ועשית קרנותיו (שמות כז) והלמ''ד הוא במקום בי''ת וכן ישבת לכסא (תהלים ט) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין חטאת יהודה כתובה בעט ברזל שכותבת על הגליון למעלה, וגם בצפורן שמיר שהוא מעמיק לחרות בפנים, רצה לומר שחטאו בין במעשה הנגלה בין במצפון הלב והנפש, ומפרש נגד צפורן שמיר חרותה על לוח לבם בעומק, ונגד בעט ברזל לקרנות מזבחותיכם שהוא הפועל הנגלה, ומבאר.(מלבי"ם באור הענין)
רש"י כזכור בניהם מזבחותם. כזכירת בניהם כן היתה להם זכירת מזבחותם כאדם שיש לו געגועין על בנו : ואשריהם. אשר על עץ רענן. על עץ כמו אצל וכת''י תחות כל אילן עבוף : (רש"י)
מצודת דוד כזכור. כמו שיתמידו לזכור בניהם כן זוכרים מזבחותם ואשריהם : על עץ רענן. סמוך לעץ רענן ומוסב על המזבחות שהעמידום סמוך לעץ רענן ועל הגבעות הגבוהות : (מצודת דוד)
מצודת ציון ואשריהם. הוא אילן הנעבד : רענן. ענין לחות ורטיבות כמו בשמן רענן (שם צב) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כזכר בניהם כמו שיזכרו את בניהם בכל לב, כן יזכרו מזבחותם ואשריהם, ומפרש מזבחותם על עץ רענן, ואשריהם על גבעות הגבוהות, כי היה דרך ע''א לבנות המזבחות אצל עצים שתולים סביב, כמ''ש לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה', והאשרות היו נוטעים על גבעה גבוהה :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י הררי בשדה. ירושלים היושבת בהר המישור כל סביב העיר מישור שדה ול' הררי כמו ערבי (ישעיה יג) על שם שיושב בערבה מונטיינד''ש בלעז יושבי ההר (ס''א יושבת ההר) : חילך. כמו ממונך : במותיך בחטאת. במותך עשויות בחטא לשם עכו''ם בכל גבוליך : (רש"י)
מצודת דוד הררי. ר''ל אתם יהודה העובדים לעכו''ם העומדים על ההרים הנה חילך יוציאו השוללים ויחלקו ביניהם בשדה במקום אשר יחנו עליך בכל האוצרות הטמונות אתן להם לבזה : במותיך. ר''ל בעבור במותיך העשויות בחטאת לעכו''ם העומדים בכל גבוליך מקום אחד לא נעדר : (מצודת דוד)
מצודת ציון הררי. מלשון הר : חילך. עושרך : לבז. לבזה ושלל : במותיך. מלשון במה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הררי, ולכן את הר שלי העומד בשדה, הוא הר ציון שסביב לו נעשה כשדה שנחרבו הערים סביבו, חילך וכו' לבז אתן, וכן במותיך אתן לבז, ע''י החטאת אשר בכל גבולך :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י ושמטתה. על כרחך תשמט ארצך את אשר לא שבתה בשבתותיכם שאמרתי לכם ושבתה הארץ (ויקרא כה) : ובך. אנקם מחמת נחלתך אשר נתתי לך שלא עשית רצוני להשמיטה, ד''א ובך מנחלתך ובך אנקם מנחלתך שאגלה אותך ממנה : כי אש קדחתם באפי. יקדתם בנחירי : (רש"י)
מצודת דוד ושמטתה. תעזוב את האדמה מלעבדה בחרישה וזריעה : ובך. ר''ל לא מרצונך תעזוב עבודתה אלא בך תהיה העזיבה כי תהיה נעזב מנחלתך וכו' ולא תהיה שמה לעבדה וזה בגמול שלא שמטו בשביעית : והעבדתיך. ר''ל אבל אתה תעבוד אדמת האויב בארץ אשר לא ידעת מאז : כי אש. הבערתם חמתי ותשרוף עד עולם ר''ל אכעס עליכם זמן מרובה : (מצודת דוד)
מצודת ציון ושמטתה. מלשון השמטה ועזיבה כמו שמוט כל בעל משה ידו (דברים טו) : קדחתם. תוקד. ענין הבערה ושריפה כמו אש קדחה באפי עליכם תוקד (לעיל טו) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ושמטתה, שעורו ושמטת וישמט בך, ומפרש ושמטת מנחלתך, וישמט בך והעבדתיך את אויביך שע''י שהלכו למצרים אחרי מות גדליה בן אחיקם שמטו את הארץ ועזבו את נחלתם (שאם היו נשארים אז בא''י לא היתה חרבה כי השאיר מהם לכורמים וליוגבים) ועי''כ נהיה השמטה גם בם בעצמם כי יצאו מחירות לעבדות שעבדו את אויביהם בארץ מצרים, שנבוכדנצר כבש אח''כ את ארץ מצרים, כי האש לעולם תוקד וכדברים האלה אמר למעלה ט''ז י''ד :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ושמטתה ובך. השמטה הוא מה שמסלק את הדבר מרשותו, כמו תשמט ידך, מן החוב, ויאמר שמטוה (מ''ב ט' ל''ג), ובא על השמטת הקרקע, ועז''א מנחלתך, ועל השמטת עצמו שאינו ברשותו רק ברשות אדוניו, ועז''א ובך, ומפרש ועבדת וכו' :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י אשר יבטח באדם. בחרישו וקצירו לומר אזרע בשביעית ואוכל : זרועו. כמו עזרו וכן תרגם יונתן רוחצניה : ומן ה' יסור לבו. שהבטיחו וצויתי את ברכתי לכם (שם) כך שמעתי : (רש"י)
מצודת דוד אשר יבטח באדם. ר''ל ולא ימצאו עזר מבשר ודם כי ארור הגבר וכו' : ושם. ומשים חזקו ובטחונו בבשר ודם ומסיר לבו מלבטוח בה' : (מצודת דוד)
מצודת ציון ארור. ענין קללה : הגבר. האיש : בשר. ר''ל אדם שהוא בשר : זרועו. חזקו : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כה אמר ה', נגד מה שלא בטחו על ה' ובטחו על מצרים, כמ''ש הוי היורדים מצרים לעזרה ויבטחו על רכב וכו' ולא שעו אל ה' וכו'. ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו, כי יש הבוטח באדם ובכ''ז בוטח בה', והוא אם יבטח שה' יושיעהו ע''י שר פלוני, שהגם שבוטח באדם, עיקר הזרוע והכח של הבטחון הוא בה', אבל מי שכל הבטחון שלו הוא באדם עד שגם הזרוע (שהוא הכח המניע את היד הפועלת) ישים בשר, שבוטח רק בכח בשר, ומן ה' יסור לבו לגמרי זה הוא ארור :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות זרועו. הוא הפרק העליון המניע את היד, שהיד תתנענע לא ע''י כח בשר רק ע''י כח ה' וה' הוא הזרוע, והוא חושב שהבשר הוא זרועו, ר''ל כח טבעי, וכן עמו זרוע בשר, וכלל בידי שכ''מ שנזכר שם זרוע מציין הכח הראשון המניע את האמצעיים לאיזה פעולה :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י כערער. כעץ יחידי ל' ערירי (בראשית טו) ויש אומר דגאשטי''ה בלעז ומנחם פי' שם עץ מעצי היער וערער שמו וכן פי' כערער במדבר עץ אחד מעצי היער : בערבה. לשון מישור : חררים. יובש כמו חרה מני חורב (איוב ל) : ארץ מליחה. ארץ שהיא מליחה ולא תהא מיושבת : (רש"י)
מצודת דוד והיה. הבוטח באדם יהיה כערער הגדל בערבה : ולא יראה. אינו רואה כשבא טובה בעולם והם הגשמים ור''ל לא עליו יהיו הגשמים : ושכן חררים. שוכן שם ביבשות מרוב החמימות שבמדבר : ארץ מלחה. והיא ארץ שעפרה מלוח ואינה מיושבת והוא כפל ענין במ''ש : (מצודת דוד)
מצודת ציון כערער. שם עץ מדברי וכן כערער במדבר (לקמן מח) : בערבה. ענינו כמו במדבר : חררים. ענינו יובש כמו נחר מפוח (לעיל ו) : מלחה. מלשון מלח : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין והיה ידמה כעץ העומד ערירי בערבה שלא ישיג שפע ממגד שמים ממעל כי לא יראה כי יבא טוב, ולא מסביבו ומשכניו כי שכן אצל קוצים חררים ויבשים במדבר, ולא משרשיו מתחת כי היא ארץ מלחה ולא תשב :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ערער. מענין ערירי, אילן העומד ערירי ובלתי מוליד בדומה : חררים. שם התואר, עצים או קוצים חררים ויבשים, מענין ותוכו נחר (יחזקאל ט''ו), ופעל שכן בא על שכונת השכנים, כמו שכנתי עם אהלי קדר, ולקח הוא ושכנו :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד והיה ה' מבטחו. ר''ל כמו שיבטח בו כן יהיה למבטח ולעזרה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ברוך הגבר אשר לא לבד שיבטח בה', כי גם והיה ה' מבטחו, כי הבוטח בה' שיושיעהו ע''י אמצעיים טבעיים הגם שיבטח בה' בכ''ז המבטח שלו היינו הדבר שע''י יושג בטחונו אינו ה' רק האמצעיים הטבעיים שמקוה שעל ידם יושיעהו ה', והגם שאינו ארור אחר שבוטח בה' אינו ברוך ג''כ, רק אם יבטח בה' שיושיעהו בלא שום אמצעי כלל, עד שה' הוא גם המבטח שלו, היינו הדבר שבו יושג בטחונו :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות מבטחו. המ''ם הנוסף על השם מציין הדבר והמקום שבו סבת הבטחון, כמו מעון, מקדש, משכן, וכדומה :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י ולא יראה. העץ כי יבא חום : בצורת. ל' רעב פאמצ''א בלעז, ל''א בצורת ל' מבצר וכן חברו מנחם : לא ידאג. לא יפחד : (רש"י)
מצודת דוד והיה כעץ שתול. יהיה ממולא בטוב כאילן הנטוע אצל המים ושרשיו מתפשטים אצל פלגי מים : ולא יראה. ר''ל לא ירגיש כשיבוא חום ושרב הואיל והוא נטוע אצל המים המלחלחים אותו : והיה עלהו רענן. העלים שבו יהיו רטובים : ובשנת בצורת. בשנה שיהיה מניעת גשמים לא ידאג הוא רצה לומר לא יזיק לו : ולא ימיש. לא יסור מלגדל פירות ור''ל וכן יהיה הבוטח בה' שלא יחסר לו שום דבר ולא ידאג מהצרות המתרגשות בעולם : (מצודת דוד)
מצודת ציון שתול. נטוע כמו שתולים בבית ה' (תהלים צב) : יובל. פלגי מים כמו על יבלי מים (ישעיה מד) : ישלח. ענין התפשטות וכן תשלח קציריה (תהלים פ) : חום. מלשון חמימות : עלהו. העלין : רענן. ענין לחות : בצורת. ענין מניעת הגשמים וכן על דברי הבצרות (לעיל יד) : ידאג. מלשון דאגה : ימיש. ענין הסרה כמו לא ימיש עמוד הענן (שמות יג) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין והיה, וזה דומה כעץ השתול על מים ושולח שרשיו על יובל מקום יבול ופרי, שזה לא יירא בין מרעות מתמידות כי יבא חום שיכמוש עלי האילן, ובין מרעות בלתי מתמידות שבשנת בצורת שאין שם גשמים לא ידאג כי גם אז יעשה פרי, ר''ל שלא יחסר לו עשרו וקניניו שהם העלים, ולא חייו ובניו שהם הפרי, (ותפס לשון לא ידאג על צד המליצה, כי האדם אסור לשמש מטתו בשני רעבון כאילו דואג אז מעשות פרי, אבל הוא לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי גם בשנת בצורת) :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות יובל. בא על המים, פלגים יבלי מים (ישעיה ל' כ''ה), כערבים על יבלי מים (שם מ''ד ד'). וי''ל שפי' מים המוכנים להפריא הצמחים ולתת יבולם, ומשתתף עם יבול שמורה על הפראה :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י עקוב הלב. מלא תואנה ועקובה מכל רעה : ואנוש. לשון חולי וחליו הוא זה : מי ידענו. הוא סבור מי ידענו אני ה' חוקרו : (רש"י)
מצודת דוד עקוב הלב. עם כי לב האדם הוא מעוקם ומעוות יותר מכל איבריו ויש לו מכאוב חזק ר''ל דעה נפסדת לחשוב מי הוא היודע תעלומות לבי אם הוא בוטח באמת או לא : (מצודת דוד)
מצודת ציון עקוב. ענין עקום ועוות וכן כל אח עקוב יעקוב (לעיל ט) : ואנוש. ענין מכאוב חזק כמו אנוש חצי (איוב לד) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין עקב, ר''ל ואם תשאל הלא ראינו שיש בוטחים בה' ובלתי מצליחים, ע''ז משיב שתי תשובות, א. שיש בוטח בנגלה ולא במצפונו, כי צריך שיהיה הבטחון בלב שלם לא במרמה כי הלב עקב מכל, כל הציורים הרעים והמדות הרעות אורבים על הלב שהוא כח הממשלה אשר בנפש ומעלים אליו ציורים רעים לכל עון ולכל חטאת, ואנוש הוא והלב עצמו לב אנושי המוכן להתהפך בכל רגע ורגע לפי הציורים שימשלו אז בנפש, ומי ידענו, שאם ידמה לך מנגלהו שהוא בוטח בה' אינך יודע מחשבותיו, אבל(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות עקוב. נרדף עם מארב, וגדרו שמסבב את הנארב בתחבולותיו (ישעיה מ' ד'). ור''ל הלב מסובב מכל רע, ומלת אנוש מענין איש ואנוש :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד אני ה'. ר''ל אולם אני ה' חוקר לב האדם ובוחן מחשבת הכליות לדעת מה הוא למען לתת לכל איש כדרכי לבו וכפרי מעלליו הם המחשבות שהם מעשה הלב ודרכיו וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין אני ה' חוקר לב ובוחן כליות היועצות, ולתת לאיש כדרכיו ואני נותן לאיש בין כפי דרכי הנפש הפנימית, ובין כפי פרי המעשים היוצאים לחוץ ע''י תכונות הנפש, והגם שידמה לך למראה עיניך שמעלליו טובים אני שוקל שורש תכונות הנפש ודרכיה אם הבטחון בא מעומק הנפש והלב בלב שלם ונפש חפצה :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י קורא דגר. קוק''ו גלונצנ''ט בלעז : ולא ילד. הקורא הזה מושך אחריו אפרוחים שלא ילד. דגר. ציפצוף שמצפצף העוף בקולו למשוך אפרוחין אחריו ואלו שהקורא דגר לא ילכו אחריו משיגדלו שאינם מינו כך עושה עושר ולא במשפט : יהיה נבל. מתקרי רשיעא : (רש"י)
מצודת דוד קורא דגר. כמו עוף הקורא ממשיך אחריו אפרוחים בצפצוף הקול והוא לא ילדם שהוא דבר שאין מתקיים כי כשיגדלו יבינו שהוא לא ילדם ויעזבו אותו כן הוא המקבץ עושר ולא במשפט יושר כ''א בערמת הלב כי העושר הזה לא יתקיים בידו ובחצי ימיו יעזוב העושר ההוא ובסוף יגולה לאנשים ערמת לבו ויהיה מוחזק לנבל : (מצודת דוד)
מצודת ציון קורא. שם עוף וכן כאשר ירדוף הקורא בהרים (ש''א כו) : דגר. ענין צפצוף העוף להמשיך האפרוחים אחריו כמו ודגרה בצלה (ישעיה לד) : עושה. ענין אסיפה כמו וישראל עושה חיל (במדבר כד) : ובאחריתו. בסופו : נבל. פחות ונבזה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין קורא, (תנאי שני של הבטחון) שלא יהיו מעשיו סותרים את בטחונו, שמי שיאמר שהוא בוטח בה' והוא משתדל לקבץ עושר בדמים ובעולה מבואר שאינו בוטח בטחון גמור ולכן לא יתקיים עשרו בידו, וכמו שקבע ה' בטבע הבע''ח שעוף הנקרא קורא אשר הוא דגר ולא ילד שדרכו לישב על ביצים ואפרוחים של אחרים אשר לא ילדם, ואח''כ כשיגדלו יכירו שאינם בניו ויעזבוהו, כן מי שעושה ומאסף עושר שלא במשפט, בחצי ימיו יעזבנו העושר ובאחרית ימיו יהיה עוד גרוע ממי שלא היה לו עושר כלל, שהגם שלא היה עשיר מימיו לא היה נבל אבל הוא ישאר נבל, כי ישאר בו הטבע לעשוק ולחמוס ולעשות נבלה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות דגר. קיבוץ העוף את אפרוחיה, ודגרה בצלה (ישעיה ל''ד ט''ו) :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י כסא כבוד וגו'. לפי שבא לומר כל עוזביך יבושו מתחיל בקילוסו של מקום ומדבר לפניו אתה שכסא כבוד ומרום מראשית בריאת עולם ומכוון כנגד מקדשנו : (רש"י)
מצודת דוד כסא כבוד. כמו כסא הכבוד והוא שמי מרום כמ''ש השמים כסאי (ישעיה סו) : מראשון. ההוכן לך מקדם כמ''ש נכון כסאך מאז (תהלים צג) : מקום מקדשנו. ר''ל כן הוא מקום מקדשנו כי כמו שהשכינה היא בשמים כן היא בבה''מ : (מצודת דוד)
מצודת ציון כסא. כמו ככסא ותחסר כ''ף השמוש וכן ייטיב גאה (משלי יו) ומשפטו כגהה : מרום. השמים הרמים : מראשון. מאז מקדם : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כסא כבוד, אחר שבאר שארור הגבר אשר יסיר בטחונו מה' אומר מקום מקדשנו הוא כסא כבוד של מרום מראשון, הנביא יכנה את ה' בשם מרום מראשון שהוא רם ונשא על העלול הראשון, ר''ל שאין למעלה ממנו, והוא ראשית כל הנאצלים והנבראים, ומפני שלא יצדק עליו גם שם ראשון כי אין לו יחוס עם הנבראים כלל, אומר שהוא מרום מראשון רוממות מעלה וחשיבות, ומקום המקדש הוא כסא כבודו, ששם השכין שכינתו ויושב ומנהיג שם הנהגה השגחיית, ומפרש מי הוא המרום מראשון? הוא.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות מרום מראשון. כן תאר את השם יתברך שהוא רם על רמים כמ''ש ואתה מרום לעולם, וראשון תאר להנאצל הראשון והנבחר, אשר כנוהו האלהיים בשם אדם קדמון או כתר עליון, והמחקרים בשם שכל העליון וכדומה, וכסא כבוד סמוך, כסא כבוד של מרום מראשון, שמקום המקדש היה כסא כבודו, כמ''ש ביום ההוא יקראו לירושלים כסא ה', ומפ' מי הוא המרום מראשון הוא ה' מקוה ישראל. ומליצת כי עזבו מקור מים חיים מגביל נגד שתול על מים, שהעוזב אותו יכתב בארץ תלאובות, לא במקור מים חיים, שהארץ תגבל נגד המים :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י מקוה ישראל. ה' יושב עליו לפיכך כל עוזביך יבושו : וסורי בארץ יכתבו. אותם שסרים מדברי שאינם שומעים שליחותי בקברות תחתיות ארץ יכתבו : (רש"י)
מצודת דוד מקוה ישראל ה'. לכן מהראוי שתקוות ישראל יהיה אל ה' הואיל ונטעת שכינתך ביניהם : כל עוזביך. כל העוזבים אותך ובוטחים באדם ראוי הוא שיבושו : וסורי. הסרים ממני והוא מאמר הנביא בדבר האל : בארץ יכתבו. בספר יכתבו לרדת בתחתיות הארץ בעמקי השאול על כי עזבו מקור הנובע מים חיים וחוזר ומפרש את ה' שמשפיע הטובה בכל עת כמקור הנובע : (מצודת דוד)
מצודת ציון מקוה. מלשון תקוה : וסורי. מלשון הסרה : מקור. מעין : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין מקוה ישראל ה' ה' אשר הוא מקוה ישראל, כסא כבודו שוכן במקדש, וא''כ כל עזביך יבושו אלה שעזבו את ה' השוכן ומשגיח במקדש והלכו לבקש עזרת בשר יבושו מבטחונם. וסורי, הסרים מה' בארץ יכתבו כי עזבו מקור מים חיים יתפרסם שמם לקללה כאילו נכתב בספר בכל הארץ להודיע לכל שעזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארות בארות נשברים :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י כי תהלתי אתה. בך אני מתהלל ומתפאר לומר שאתה מושיעי : תהלתי. וונטנצ''א בלעז : (רש"י)
מצודת דוד רפאני. אמר הנביא כשאתה תרפא אותי אהיה נרפא ולתוספות ביאור אמר הושיעני מן הקמים עלי ואז אהיה נושע ר''ל אין ביד מי להושיע לי זולתך : כי תהלתי אתה. בך אני מתהלל לומר שאתה אלהי ישעי : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין רפאני, שב למ''ש למעלה למה היה כאבי נצח, שקרא נבואת זעם שמלאהו ה' בשם כאב וחולי, בקש שה' ירפאהו ממכתו האנושה ולא ינבא עוד פורעניות :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י ואני לא אצתי. לא מהרתי לזרזך להביאם מהיות רועה טוב מחזר אחריך לבקש עליהם רחמים : ויום אנוש. חולי של פורענות לא התאויתי וי''ת ואנא לא ענבית על מימרך מלהתנבאה עליהון לאתבותהון לדחלתך ולפי התרגום יהיה אצתי ל' עכוב כלומר לא עכבתי מלומר להם שליחותיך ולהשיבם אליך אם היו שומעים אלי : מוצא שפתי נוכח פניך היה. להשיב את חמתך מהם : (רש"י)
מצודת דוד ואני. אבל אני לא מהרתי מהיות רועה אחריך לרעות צאן עמך ולנבאות להם וכמ''ש בתחלת נבואתו שאמר הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי (לעיל א) : ויום אנוש לא התאויתי. ואף אחר שהלכתי לנבאות שלא ברצוני לא הייתי מתאוה לנבאות עליהם שיבוא יום אנוש : אתה ידעת. כי כן הוא : מוצא שפתי. מה שהתפללתי עליהם הלא היה מול פניך וכאומר הלא לא רציתי לנבאות להם ובבוא אלי נבואת פורעניות התפללתי עליהם והמה חושבים שמלבי אני בודאם משנאתי בם : (מצודת דוד)
מצודת ציון אצתי. ענין מהירות כמו ולא אץ לבא (יהושע י) : אנוש. ענין מכאוב רב : התאותי. מל' תאוה : נכח. נגד : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ואני, לא לבד שאיני בודה פורעניות מלבי, כי גם כשבחרתני להיות רועה ומנהיג לא אצתי אחריך ולא רציתי להיות נביא כמ''ש הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי, וגם אחר ששלחתני לנבאות פורעניות לא התאויתי שיבא יום אנוש כדי להחזיק דברי נבואתי, וכ''ז אתה ידעת. ולא לבד שלא התאויתי בלב כי גם מוצא שפתי היה נכח פניך שהתפללתי עליך להסיר פניך וכעסך, הגם שאתה צוית שלא אתפלל, וא''כ אבקש.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות לא אצתי מרועה אחריך. אץ, הוא הענין שדוחק וממהר הדבר, ומ''ם מרועה אינו מדוקדק, ויל''פ לא אצתי שיבא דבר ה', מסבה שאני רועה ומתחבר אחריך ודרכי לרחם ולהאריך אף כמוך :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י אל תהיה לי למחתה. אל יהי שליחותיך למחתה : (רש"י)
מצודת דוד אל תהיה. לכן שאלתי אל תהיה לי הנבואה למכשול ולמחתה הלא מעולם אתה מחסי בעת רעה לזה הושיעני גם עתה : (מצודת דוד)
מצודת ציון למחתה. ענין שבר וכן וצדקתי לא תחת (ישעיה נא) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אל תהיה לי דבר זה שהתפללתי עליהם לעכב את הפורעניות למחתה, שעי''כ יבררו שאני נביא שקר והלא מחסי אתה ביום רעה, וא''כ.(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד יבושו רודפי. בעת ילכו גולה : יחתו. הם ישברו ביד האויב : ומשנה שברון. שבר כפול ר''ל שבר על שבר שברם : (מצודת דוד)
מצודת ציון ומשנה. ענין כפל : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין יבושו רדפי כדי שאל אבושה אני, וכן יחתו המה כדי שתתקיים נבואתי עליהם, ואל אחתה אני שיאמרו שאני נביא שקר, ולכן הביא עליהם יום רעה המעותד עליהם ע''פ נבואתי, ומשנה שברון שברם שישברו בעת רעת הכלל ויוקדם להם שבר ביחוד קודם בוא עת הרעה כמ''ש למעלה התיקם כצאן לטבחה וכו' :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד בשער בני העם. בשער שמצויים שם בני העם והוא השער אשר מלכי יהודה באים ויוצאים בו : ובכל. וכן תלך ותעמוד בכל שערי ירושלים : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין כה אמר ה' אלי, אחר שהחליט ה' גזרתו חזר מדת הרחמים ונתן להם תרופה קלה שלא תוחרב ירושלים, והוא אם ישמרו את השבת מחללו, וזה כמ''ש חז''ל שכל השומר שבת כהלכתו אפילו עע''א כדור אנוש מוחלין לו, כי שמירת השבת תעיד על אמונת החידוש וההשגחה ומכחיש את עבודת אלילים, וא''כ א''א שחטא ע''א יגרום החורבן אחר שבשמירת השבת מעיד בהפך שה' ברא העולם ומשדד את המערכה, וכבר אמרו שאם שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלים (וכ''ש שיועיל זכות השבת שלא תחרב ירושלים). אשר יבואו מלכי יהודה להתרות בגדולים תחלה, ואשר יצאו בו להתרות כמה פעמים בבואם ובצאתם, ובכל שערי ירושלים להתרות בכל העם :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ולא תוציאו וכו'. אל החוץ : וכל מלאכה. ושום מלאכה : וקדשתם. מבלי לחללו בדבר הנאסר בשבת : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ולא תוציאו משא מבתיכם, פי' רד''ק חוץ לשערי העיר, ר''ל כי ירושלים דלתותיה נעולות בלילה ואין לה דין רשות הרבים, וי''ל שהזהיר גם על הכרמלית ששלמה גזר עירובין, ועז''א וכל מלאכה לא תעשו אף מלאכה דרבנן, וקדשתם בשביתה ועונג :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ולא שמעו. אבל הם האבות לא שמעו למצותיו : ויקשו את ערפם. הוא ענין מליצה כאלו נתקשה ערפם עד שלא יוכלו לחזור פניהם ולשמוע : ולבלתי קחת מוסר. לא החזירו פניהם למען לא יקבלו מוסר ותוכחה מן הנביאים : (מצודת דוד)
מצודת ציון ויקשו. מלשון קשה : ערפם. הוא אחורי הפנים : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ולא שמעו אבותיכם לא קבלו דברי, וגם לא הטו אזנם כלל לשמוע. ויקשו לבלתי שמוע מצד הערת השכל, ולבלתי קחת מוסר מצד הערת יראת העונש :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ובאו. אז יבואו בשערי וכו' : על כסא דוד. ר''ל על כסא המלוכה ומוסב על מלכים : ברכב. במרכבה העשוי לרכוב בה : ובסוסים. המושכים המרכבה : המה. המלכים : איש יהודה. אנשי יהודה מיתר העם : וישבה. תהיה מיושבת באנשים : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ובאו הבטיחם ד' דברים, א. שלא תתבטל מלכות ב''ד, מלכים ושרים ומפרש מלכים יושבים על כסא דוד ושרים רוכבים ברכב ובסוסים, ב. שלא ישלטו שם זרים, ועז''א המה ושריהם איש יהודה, ג. שלא תחרב העיר, עז''א וישבה העיר :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ובאו. יבואו אנשים מערי יהודה וכו' : ומן השפלה. מן הערים היושבים בעמק : ומן הנגב. היושבים בפאת הדרום : מביאים. והמה יהיו מביאים עולה וזבח וכו' ומהם יהיו מביאי קרבן תודה אל בית ה' : (מצודת דוד)
מצודת ציון השפלה. העמק : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ד.שלא יושבת המקדש ועבודת ה', ועז''א ובאו וכו' מביאים עולה וזבח, ומביאים תודה על הודאת הנסים :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ואם לא תשמעו אלי. מה שצויתי לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא ולבוא עמה בשערי ירושלים : והצתי. אז אבער אש בשעריה ותשרוף הארמנות ולא תכבה עד תשרוף הכל : (מצודת דוד)
מצודת ציון והצתי. ענין הבערה : ואכלה. ותשרוף וכן כמאכלת אש (שם ט). ארמנות. היכלות ופלטרין : תכבה. מלשון כיבוי : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין קום וירדת, מפני שאחר כל הגזרות שגזר עליהם אמר שאם ישמרו השבת מחללו תבוטל הגזרה א''ל שבבית היוצר אשמיעך ואבינך את דברי בחוש :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י אשר הוא עושה בחומר. אשר הוא עושה מן החומר נשחת ביד היוצר בעודו לח ומקרא מסורס הוא : (רש"י)
מצודת דוד ונשחת הכלי. נתקלקל הכלי אשר היה עושה בחומר כשהיה ביד היוצר כשעשה הכלי : ושב. וחזר היוצר ועשה מהחומר ההוא כלי אחר משונה מן הראשון כפי אשר ישר בעיניו : (מצודת דוד)
מצודת ציון בחומר. טיט : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ונשחת הכלי, היה בזה שני משלים, א. שהכלי הראשון נשחת ונבטל לגמרי, ב. שהשחתה זו לא היה רק לפי שעה, כי עשה מן החומר כלי אחר ולא בצורה אחרת רק כאשר ישר בעיני היוצר לעשות בתחלה, כי היה על האבנים ודפוס הראשון :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד הכיוצר. וכי לא אוכל לעשות עמכם כדרך שעושה היוצר עם החומר שעושה ממנו כלי אחר אחר שנשחת הראשון : הנה כחומר. באמת כמו שהחומר הוא ביד היוצר לעשות בו מה שירצה כן אתם בידי : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין הכיוצר הזה לא אוכל לעשות לכם בשני המשלים האלה :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד רגע אדבר. ברגע אחת אגזור על אומה מהעכו''ם כליון ואבדון בעבור רעתה : (מצודת דוד)
מצודת ציון לנתוש. ענין עקירה : ולנתוץ. ענין כתיתה ושבירה וכן לנתוש ולנתוץ ולהרוס (לקמן לא) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין רגע אדבר, כמו שבמשל השני שבירת הכלי היה רק על רגע אחד, ורק כדי לתקנו מחדש, וכן רק רגע אדבר לנתוש ולנתוץ, כי כונת דבור הנתישה היה כדי לתקן :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י מרעתו אשר דברתי עליו. מעבירות שבידו אשר בשבילו דברתי עליו לנתוש ולנתוץ אשרפורק''י בלעז : ונחמתי. וחשבתי מחשבה אחרת : (רש"י)
מצודת דוד ושב. כאשר שב הגוי ההוא מהרעה אשר בעבורה גזרתי עליו האבדון : ונחמתי. אז בהרגע ההיא אני מתנחם על הרעה ולא אביאה : (מצודת דוד)
מצודת ציון ונחמתי. ענין הפוך מחשבה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ושב הגוי ההוא כדי שישוב בתשובה ואז ונחמתי על הרעה, ואמר ושב מרעתו אשר דברתי עליו ר''ל הגם שישוב רק מסבת יראת העונש מפני שמתירא מן הרעה שגזרתי, בכ''ז תועיל התשובה הזאת לבטל את הגזרה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור הענין ועשה הרע בעיני שזה כמו במשל ונשחת הכלי, ונחמתי על הטובה אשר אמרתי להיטיב אותו כמ''ש במשל ושב ויעשהו כלי אחר, שאז אשברנו כדי לתקנו, והנה בהרעה אמר אשר חשבתי להרע לו, ובהטובה אמר אשר אמרתי להיטיב, כי בענין הרע מתנחם גם על המחשבה בענין שהרעה תתבטל לגמרי, אבל בענין הטוב מתנחם רק מן האמירה לא מן המחשבה כי מחשבת ההטבה נשארה גם עתה, כי גם השבירה הוא כדי לתקן ולהיטיב וזה רמז במ''ש להיטיב אותו שהיל''ל להיטיב לו, שר''ל בכונת הנמשל שמתנחם על הטובה ותכלית ההתנחמות הוא כדי להיטיב את האיש ולהחזירו למוטב :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור הענין הנני יוצר עליכם רעה, ה' מכין עליכם גזרה רעה, אולם מחשבתו אינו כדי להרע עד שגם המחשבה תסכים להרע, כי במחשבתי בעת שאני יוצר רעה אני חושב עליכם מחשבה שובו נא איש מדרכו הרעה, שתכלית הרעה היא כדי שתשובו בתשובה ותבטל הגזירה, ור''ל שובו על העבר והיטיבו דרכיכם בעתיד, כמשל הכלי ששברו כדי לעשותו כלי אחר כנ''ל, והיטיבו דרכיכם הם דרכי הנפש והמדות, ומעלליכם הם הפעולות היוצאות ע''י הדרכים, ר''ל תטיבו המחשבה והמעשה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות דרכיכם ומעלליכם. הדרכים הם המנהגים ודרכי הנפש, והמעללים הם הפעולות הצומחות מתכונות הנפש, ונמצאו נרדפים בס' זה (ד' י''ח, ז' ג' ה', כ''ג כ''ב, כ''ה ה', כ''ו ג' י''ג, ל''ב י''ט, ל''ה ט''ו) ונגד דרכיה אמר נלך, ונגד מעללים נעשה :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י ואמרו נואש. וידעתי שהם יאמרו לך על דבריך שאין חוששין להם : (רש"י)
מצודת דוד ואמרו נואש. ידעתי שיאמרו אנו מתייאשים מדרכי המקום אלא נלך אחר מחשבותינו : ואיש וכו'. נעשה כל איש כפי מה שמראה לו לבו הרע ומתאוה לה : (מצודת דוד)
מצודת ציון נואש. מלשון יאוש ועזיבת הדבר כמו ותאמרי נואש (לעיל ב). שרירות. ענין ראיה והבטה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ואמרו נואש, אבל הם יאמרו דברי מתיאש הבלתי חפץ בתקנה, ונגד היטיבו דרכיכם תאמרו אחרי מחשבותינו נלך, ונגד היטיבו מעלליכם תאמרו איש שררות לבו הרע נעשה :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד מי שמע כאלה. מי מאנשים שמע כדברים האלה לומר נלך בשרירות הלב : שערורית. דבר מגונה עשתה הרבה מאד בתולת ישראל המיוחדת לאל כבתולה בבית אביה המיוחדת למי שישאנה : (מצודת דוד)
מצודת ציון שערורית. ענין דבר מגונה ומכוער כמו שמה ושערורה (לעיל ה) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין שאלו נא בגוים שגם הגוים ישמעו לנביאים המוכיחים ומזהירים מן הרע ומעשה נינוה יוכיח, וא''כ שערורית עשתה מאד בתולת ישראל :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י היעזוב מצור שדי שלג לבנון. היעזוב אדם הצריך לשתות מים הנוזלים מצור שבשדות הבאים משלג הלבנון שהוא נקי : אם ינתשו מים זרים. או אם יעזבו מים חיים נובעים שהם זרים עד הנה מכל אדם והם קרים זרים הם נובעים וזה יוכיח אני קרתי ושתיתי מים זרים (ישעי' לז) ומנחם חברו זרים עם לא זורו ולא חובשו (שם א) ל' מימי תרופה ונתן טעם לדבריו ואמר כי אם בקש לדבר בלשון זרם היה מכפיל את המ''ם והיה מוסיף יו''ד מ''ם והיה אומר זרומים לרבות המים ולהיותם זרמים. שדי. כמו שדה : קרים. פריוודא''ש בלעז : נוזלים. קוראנ''ץ בלעז ועוד יש לפתרו אם ינתשו להיות מים זרים נמאסים המים שהם קרים נוזלים. (זרים ללשון ראשון הוא לשון זרם ללשון שני הוא ל' זרות כלומר מים מאוסים) : (רש"י)
מצודת דוד היעזוב. וכי מהראוי לעזוב מים היורדים מן הצור אשר בשדה הבאים מהפשרת השלג אשר בלבנון הלא המים ההם המה מנוקים וקדים וטובים לרוות הצמאון : אם ינתשו. וכי מהראוי לנטוש ולעזוב מים הזרים מאנשיהם הבאים ממרחוק במלאכת צנורות והמה קרים ומטפטפים מעצמם ובקל יוקח המים ואיך מי יעזבם ור''ל וכי מהראוי לעזוב את המקום המשפיע בכל עת חכמה והשכל בלבות הדורשים אותו : (מצודת דוד)
מצודת ציון מצור. מסלע : לבנון. שם יער בארץ ישראל : ינתשו. כמו ינטשו בטי''ת כי דטלנ''ת מתחלף כמו שיבואו בענין אחד טעה ותעה ונטישה הוא ענין עזיבה כמו כי לא יטוש (ש''א יב) : זרים. מל' זר ונכרי : קרים. מלשון קור וצנה : נוזלים. מלשון הזלה והטפה כמו יזל מים מדליו (במדבר כד) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין היעזב וכי יעזוב איש הצמא שלג לבנון הנובע מצור שדי, שהם טובים באיכותם וצלולים וקרים, ואם יעזוב את אלה מפני שאינם נובעים תמיד ואינם מרובים, האם ינתשו מים זרים, שזורם בריבוי, וקרים מן המקור, ונוזלים שאין טורח לשאוב אותם, שהם רבים ותמידים וישאבו בקל, ואיך א''כ.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות זרים. כמו זרם, כמ''ש (ישעיה א'), מים של זרם שוטף : וקרים. מענין מקור, הקרים ממקורם :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י כי. כן עשו עמי אשר שכחוני ולשוא יקטרו : שבילי עולם. שבילים המתוקנים אמרו שהם מכשול כדי ללכת דרך לא סלולה לא כבושה : (רש"י)
מצודת דוד לשוא יקטרו. המה מקטירים לצבא השמים שאין תועלת בעבודתם ויכשלום בדרכיהם : שבילי עולם. ר''ל שבילי העולם הם המכשילים אותם בדרכיהם כי בראותם דרכי הטבע בעולם השפל שהכוכבים ממסלותם פועלים בדברים השפלים אלה שבילי עולם הם יכשלום בדרכיהם לחשוב שכל טובתם תלוי בצבא השמים ולכן היו מקטרים להם וזהו שאמר ללכת נתיבות וכו' ר''ל ללכת בנתיב דרך אשר איננה סלולה שלא משמשו בה להסיר המכשול שלא חקרו בדבר לדעת שהכל ביד ה' אין מהראוי לעבדם עבודת אלהות : (מצודת דוד)
מצודת ציון שבילי. נתיבות. עניינם אחד ענין אורח ומעגל : סלולה. ענין משמוש התמידות וכן ואורח ישרים סלולה (משלי טו) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין שכחוני עמי ר''ל אותי עזבו מקור מים חיים ותחתי לשוא יקטרו, כמ''ש לחצב לו בארות נשברים, ויכשלום בדרכיהם ר''ל דרכי התורה והמצוה הם דרכים רחבים (שהדרך הוא דרך הרבים) ר''ל שהם כוללים ההנהגה הכוללת בכל מקום ובכל זמן לכל העם, והם ג''כ שבילי עולם (שהשביל הוא נתיב היחיד) שיש בהם שבילים ליחידים ג''כ בכל פרטי המעשים, והם נצחיים לא נשתנו בשום זמן, לכן אמר שבילי עולם, והם יכשילום בדרכיהם ר''ל שיניחו להם מכשולים על הדרכים האלה כאילו אינם נוחים לעבור בם מפני אבני מכשול, ותחתם יסיתו אותם ללכת נתיבות דרך לא סלולה, כי הנימוסים שהם מניחים להם אינם כוללים לרבים רק נתיבות פרטים ליחידים, והדרך הכולל לכולם הוא לא סלולה, ויתעם בתהו לא דרך, ותכלית המהלך הזה היא.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות דרך, שביל, נתיב. דרך הוא הדרך הרבים. והנתיב הוא ליחיד. ושביל הונח על מקום הנחת פרסת רגל היחיד והוא קטן מנתיב, הדרך התוריי גם יחיד המתהלך בו ימצא חפץ, אבל נתיבות דרך המינות לא סלולה :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י שריקות. העובר על חרבות שראה כבר בבניינים טובים רגיל לשרוק : ישום. יתמה : (רש"י)
מצודת דוד לשום. וזהו הוא סבה לשום ארצם לשממה : שריקות עולם. זמן רב ישרקו על חורבנה ושממותה : ישום. יתמה על השממון ויניד בראש כדרך המתמיה : (מצודת דוד)
מצודת ציון שריקות. ענין השמעת קול בקבוץ השפתים כשרואים דבר חשוב שנחרב וכן שרקו ויניעו ראשם (איכה ב) : ישום. ענין תמהון כמו פנו אלי והשמו (איוב כא) : ויניד. מלשון הנדה והנעה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין לשום ארצם לשמה, ולא לפי שעה רק שריקות עולם לימים רבים, עד שכל עובר ישום וכו', זה יהיה עונש הארץ, ועונש העם יהיה כי.(מלבי"ם באור הענין)
רש"י עורף ולא פנים. כשיברחו מפני האויב : אראם. ולא אושיעם : (רש"י)
מצודת דוד כרוח. כמו רוח קדים שהיא העזה שברוחות המפזר דברים הנפזרים כן אפזרם בנוסם מפני האויב : עורף וכו'. ביום בא אידם אסתיר פני מהם ואראה להם העורף ואחז במשל מאדם המהפך פניו מאדם השנאוי לו ור''ל לא אשגיח עליהם להושיעם : (מצודת דוד)
מצודת ציון אפיצם. ענין פזור כמו ויפץ העם (שמות ה) : עורף. הוא אחורי הפנים והצואר : אידם. ענין שבר ומקרה רע כמו הלא איד לעול (איוב לא) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כרוח קדים הנושב בחזקה ומפיץ הכל כן אפיצם, ולא תאמר שימצאו מנוחה בגלותם, כי עורף ולא פנים אראם שתמיד יפנו עורף לנוס, כמ''ש ובגוים ההם לא תרגיע :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י ויאמרו לכו וגו'. ירמיה היה קובל על אנשי ענתות ואומר שאומרים כן : תורה מכהן. שעל הכהנים להורות תורה שנאמר יורו משפטיך ליעקב (דברים לג) : ודבר מנביא. דברי נבוא' : ונכהו בלשון. ונסהדיניה סהדותא דשקר : (רש"י)
מצודת דוד ויאמרו. כשאמרתי להם הנבואה ההיא אמרו אלו לאלו נחשבה על ירמיה מחשבות מה לעשות עמו לבל נשמע עוד כדברים האלה : כי לא תאבד. כאומרים מה נהיה חסרים במיתתו הלא לא תאבד התורה מיתר הכהנים (על הכהן ללמד תורה וכמ''ש כי שפתי כהן וכו' ותורה יבקשו מפיהו, מלאכי ב) ולא תאבד העצה מחכמים אחרים אשר יש עמנו ודבר נבואה לא תהיה נאבדת מיתר הנביאים אשר לא יתנבאו רעה כמותו : לכו ונכהו. לכו נכהו נפש בלשון כי נדבר עליו בשקר : ואל נקשיבה. אז לא נשמע כמו כל הדברים שדבר הוא כי אין מי בנביאים לדבר דברים כמותו : (מצודת דוד)
מצודת ציון לכו. הוא ענין זרוז : נקשיבה. ענין שמיעה והאזנה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ויאמרו תחת שירמיה הודיע להם שמחשבת ה' עליהם לטובה הם חשבו להמיתו בכמה תחבולות, כי לא תאבד כי ירמיה היה בו ג' מעלות, שהיה כהן מורה הוראות, והיה חכם ליעצם עצות טובות, והיה נביא דובר בדבר ה', ע''ז אמרו הגם שלא ימצאו ג' המעלות האלה באיש אחד, נמצא תחתיו כל מעלה באיש מיוחד, שהתורה וההוראה לא תאבד מכהן, ולעצה ימצא חכם יועץ, ולדבר ה' ימצא נביא בלעדי ירמיה, לכו ונכהו בלשון, אחר שלא עלה בידם להמיתו ע''י סם כמ''ש נשחיתה עץ בלחמו רצו להכותו ע''י לה''ר והוצאות דבה, ואל נקשיבה אל כל דבריו שירצה להצדיק את עצמו, וגם ר''ל שנכהו בלשונו בעצמו ע''י לשון נבואתו נעליל עליו למסרו למלכות, והגם שאם ישמע סוף דבריו ימצא לו זכות שלבסוף התפלל על העם ועורר אותם למוסר, שישובו וישוב ה' עליהם לטובה, אנחנו לא נקשיבה אל כל דבריו, רק נספר מקצת דבריו שעפ''ז יתחייב מיתה :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד הישולם. וכי מן הראוי שישולם רעה תחת טובה כי חפרו בור ללכדני ר''ל חושבים עלי מחשבות רעות : זכור. תן דעתך לזכור עת עמדי לפניך בתפלה לבקש עליהם טובה להעביר את חמתך מהם : (מצודת דוד)
מצודת ציון כרו. חפרו כמו בור כרה (תהלים ז) : שוחה. בור כמו שוחה עמוקה (משלי כב) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הישלם וכי ראוי שתחת טובה ישלם רעה הלא כל נבואתי היה לטובתם להחזירם ולבטל הגזרה, שהלא עמדתי תמיד לפניך להתפלל בעדם להשיב חמה :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י והגירם. (הורידם ע''י חרב) לשון עיני נגרה (איכה ג) כמים המוגרים (מיכה א) : על ידי חרב. ע''י גייסות : ואנשיהם. של האלמנות יהיו הרוגי מלאך המות : (רש"י)
מצודת דוד לכן. הואיל ומשלמים רעה תחת טובה : והגירם. שפוך דמיהם ע''י חרב האויב : שכלות ואלמנות. שכולות מבניהן ואלמנות מבעליהן : ואנשיהם. אנשי האלמנות יהיו מתים ע''י הרג ולא במיתת עצמן : במלחמה. כי דרך הבחורים ללכת במלחמה : (מצודת דוד)
מצודת ציון תן. ענין מסירה : והגירם. ענין הזלה ושפיכה וכן יגירהו על ידי חרב (תהלים סג) : שכולות. מי שמתו בניו קרוי שכול : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין לכן תן את בניהם שישארו בעיר ימותו ברעב, והם עצמם שיצאו למלחמה ימותו בחרב, ועי''כ תהיינה נשיהם שכולות מבניהן ולאלמנות מבעליהן, ואנשיהם שאינם בעלי מלחמה יהיו הרוגי מות ר''ל שיהרגו במיתות משונות, ובחוריהם הגבורים שיצאו למלחמה יהיו מכי חרב במלחמה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות הרגי מות. לשון הריגה אינו בא על מיתה טבעיית רק על מיתה משונה שדומה כנהרג ע''י אחר :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י כי כרו שוחה. שחשדוהו מאשת איש שנאמר (משלי כג) כי שוחה עמוקה זונה : (רש"י)
מצודת דוד זעקה. זעקת שבר : פתאום. לבל ידעו להזהר מהם : כרו שוחה. חפרו בור ללכדני ר''ל יעצו עלי רעות : ופחים. הצפינו רשתות ללכוד רגלי וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)
מצודת ציון גדודי. צבאות עם : ופחים. מלשון פח ורשת : טמנו. ענין הצפנה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין תשמע, בעת שתביא עליהם גדוד פתאום ויהיו בצרה גדולה אז יצדיקו עליהם את הדין, ואז תשמע זעקה מבתיהם כי כרו שוחה ללכדני, ר''ל שאז יזעקו ויתודו שעונש זה בא להם על החטא מה שכרו שוחה ללכוד אותי, ובזה יתודע לכל שמה שכרו עלי שוחה והוציאו דבה היה בשקר :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות כי תביא, כי כרו. מלת כי הראשון טעמו כאשר, בזמן שתביא, כי כרו שוחה ופחים טמנו כורים שוח מקום עמוק שתפול שם החיה, ומכינים פחים במקום הילוך החיה שע''י תאלץ ללכת אל מקום השוחה ותפול שם :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י אל תמחי. אל תהי מחויה ולפי שהוא ל' נקבה נתן בו יו''ד ואף היא יתירה כיו''ד של ותזני בם (יחזקאל טו) : (רש"י)
מצודת דוד עלי למות. אשר המה עלי להמיתני : אל תמחי. אל תמחוק חטאתם מלפניך כי יהיו כתובים לזכרון למען יקבלו גמול : ויהיו וכו'. אף בעת ילכו לפניך בדרך מצותיך יבוא להם מכשול למען לא יוכלו לעשות כתקנה : בעת אפך. בזמן שאתה כעוס אז עשה בהם נקם למען יהיה מרבה להכיל : (מצודת דוד)
מצודת ציון תמחי. מלשון מחייה ומחיקה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ואתה ידעת, ר''ל ואתה לא תקבל הזעקה הזאת כמודה ועוזב, אל תכפר על עונם ע''י הוידוי עד שלא יענשו, כי הוידוי מכפרת עון, וגם אחרי העונש חטאתם מלפניך אל תמחי ותהיה כתובה לפניך למזכרת נצח, וגם לא יהיה העונש ע''י הסתרת פנים רק השגחיי שיהיו מוכשלים לפניך בהשגחתך, בעת אפך עשה בהם ר''ל שלא יהיה כעונש הבא לכפר עון שזה מצד מדת הרחמים רק ע''י האף והחמה, ולא כעונש הבא מעצמו ע''י הסתרת פנים רק עשה בהם עונש השגחיי שהמעשה מתיחס אל ה' :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות עונם וחטאתם. מוסיף שגם חטא השוגג שלהם אל תמחי :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י בקבוק. צלוחית : יוצר חרש. כלומר של יוצר שהוא של חרש : ומזקני העם. הלוך עמך ומזקני העם מוסב על הלוך ומזקני העם עמך : (רש"י)
מצודת דוד בקבק. צלוחית מן יוצר חרס : ומזקני וכו'. מוסב על הלוך ור''ל הלוך אתה וגם מזקני העם וכו' ילכו עמך : (מצודת דוד)
מצודת ציון בקבק. כן שם הכלי שפיה צר על כי בעת ישופך ממנה נשמע כעין קול בקבק וכן ובקבק דבש (מ''א יד) : יוצר חרש. אומן חרס : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הלוך וקנית בקבק, אחר שהורידו בית היוצר והראה לו שבעוד ישראל ביד ה' וברשותו הם דומים כחומר ביד היוצר שאם ישבר הכלי ישוב ויתקנהו ויעשהו כלי אחר, הראה לו עתה משל אחר, שבעת שישראל יצאו מיד ה' ומרשותו ע''י עבודת נכר הם דומים ככלי יוצר שכבר הוסק בכבשן ונגמר שאז אם נשבר אין לו תקנה, וצוהו לקחת בקבוק הוא כלי שנותנים לתוכו דבש ופיו צר, ואחר שנקפא הדבש בתוכו א''א להוציאו רק ע''י שבירת הכלי, וזה משל שהם מלאים עצות רעות ומחשבות מינות שא''א להוציאם מהם ע''י תוכחת הנביאים ובהכרח לשברם כתות לא יחמול, להסיר עצת בליעל ולהתם חטאת. ומזקני העם. תקח אתך מזקני העם :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות הלוך. נמשך לשתים, הלוך וילכו מזקני העם :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י שער החרסית. שער האשפות ששם זורקין חרסים הנשברים וכן ת''י תרע קילקלתא : (רש"י)
מצודת דוד אשר פתח. אשר מול פתח : שער החרסית. הוא שער האשפות הנזכר בנחמיה ששם זורקים חרסים הנשברים : אשר אדבר אליך. הוא האמור במקרא שלאחריו : (מצודת דוד)
מצודת ציון גיא בן הנם. כן שם המקום : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אל גיא בן הנום ששם שרפו את בניהם לאש (כנ''ל ז' ל''א), אשר פתח שער החרסית שער המזרח, כי עבודת המולך היה מיוחדת לשמש כנודע, וקראו את השער שער השמש :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד יען. בעבור אשר עזבו אותי : וינכרו. עשו את המקום הזה נכרי וזר ממני ר''ל לא הקריבו שם לפני כאילו היתה ארצי : ויקטרו בו. אבל קטרו בו לאלהים אחרים : המה וכו'. מוסב על ויקטרו בו לומר שגם המה קטרו גם אבותיהם וכו' : דם נקים. דמי הילדים שהקריבו לפני העכו''ם : (מצודת דוד)
מצודת ציון וינכרו. מלשון נכר וזרות : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין וינכרו, יחדוהו לעבודת נכר, ולא תאמר שמעשה אבותיהם בידיהם, עז''א אשר לא ידעום המה ואבותיהם, ומלאו דם נקים מנפשות אדם שהקריבו למולך, ומפרש איך מלאו דם נקיים, כי.(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד עולות לבעל. להיות לעולות לבעל : אשר לא צויתי. אפילו לפני לא צויתי להקריב בנים ובנות : ולא דברתי. אפילו דבור בעלמא מבלי צווי ואזהרה : ולא עלתה וכו'. לשאול דבר כזאת : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין בנו במות התופת שחוץ מה שהעבירו למולך, העלו ג''כ עולות שבזה שפכו דם, אשר לא צויתי פירשתי למעלה (ז' ל') :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי. הסדר הוא עליה על לב, ואח''כ הדבור, ואח''כ הציוי, שהדבור בא גם על הרשות והציוי חובה (כנ''ל ז' כ''ב), ולכן כשבא בשלילה הפך הסדר לרבותא, וחז''ל אמרו (תענית ד') לא צויתי למישע מלך מואב ולא דברתי ליפתח ולא עלתה על לבי זה עקדת יצחק, ר''ל שעקדת יצחק היתה תחלה ואח''כ יפתח ואחריו מישע, ותחשוב שתחלה עלה על לבו בעת עקדת יצחק, ואח''כ דבר הרשה זאת ביפתח, וצוה ציוי של חובה בעת מישע, לכן הוסיף שאף לא דברתי וכו' :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד ולא יקרא. אז לא יקרא : התופת. בית הבמות קראו תופת לפי שהיו מקישים שם בתופים לבל ישמע האב בנהימת הבן כשהוא נשרף ויכמרו רחמיו : בן הנם. הגיא שעמד בו בית הבמות קראו בן הנם ע''ש נהימת הבן הנשרף : גיא ההרגה. כי יפלו שם הרוגים רבים : (מצודת דוד)
רש"י (אשר לא יוכל להרפה. אהעם קאי אבל העיר אעש' כתופת ואטהר לעתיד) : (רש"י)
מצודת דוד ככה אשבור. כמו שנשבר הבקבק כן אשבור וכו' : כאשר ישבור וכו'. ר''ל כשבירת כלי יוצר אשר ישבור מי שאין למצוא תקנה לעשותו שלם כן ישבר העם והעיר מבלי תקנה : ובתופת. ההרוגים יקברו בתופת הרבה מאד עד שלא ימצא שם מקום לקבור עוד : (מצודת דוד)
מצודת ציון ככה. כן : היוצר. אומן חרס : להרפה. הוא מלשון רפואה ועם כי היא בה''א ור''ל לתקנה ואמר בל' שאלה וכן וירפא את מזבח ה' (מ''א יח) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ככה אשבר, ולא כשבירת החומר ביד היוצר לעשותו כלי אחר, רק כאשר ישבר את כלי היוצר הכלי הנגמר, שזה לא יכול להרפא :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י העיר הזאת כתופת. כולה מליאה הרוגים כמו התופת שהורגין שם את הילדים למולך : (רש"י)
מצודת דוד כן אעשה. כמו שאמרתי כן אעשה וכו' : כתופת. ר''ל מלאה הרוגים כתופת שהיא מלאה מהרוגי הילדים המומתים לעכו''ם : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין כן אעשה למקום הזה, הוא טעם מה שיקברו בתופת כדי לטמא את המקום כמו שטימאוהו, ומה שישבר אותם כדי לעשות כן ליושביו. ולתת ולא לבד שהתופת ימלא פגרי אדם כי גם כלל העיר תהיה כתופת לקברות מתים :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד והיו וכו'. ר''ל הם יהיו מקום קברות ההרוגים כמקום התופת : הטמאים. מוסב על הבתים לומר הבתים הטמאים יהיו כתופת וחוזר ומפרש מי הם מהבתים ואמר לכל הבתים אשר קטרו וכו' : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין והיו בתי ירושלם, וכל הבתים יהיו כמקום התופת, מפני שהבתים הם טמאים, ובאר מפני מה הם טמאים מפני שהבתים קטרו על גגותיהם ודינם כבמות ע''א שצריכים ניתוץ והירוס :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות הטמאים. מוסב על בתי ירושלים, ולמ''ד לכל הבתים מוסב על כן אעשה, כן אעשה למקום, [כן אעשה] לכל הבתים. ומ''ש והיו בתי ירושלים וכו' הוא מאמר מוסגר לבאר מדוע יהיה כתופת :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד להנבא. הנבואה האמורה למעלה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ויבא ירמיהו מהתופת אשר שלחו ה' שם להנבא, ר''ל ה' שלחו רק שינבא בהתופת ושם היה שלוח מה', אבל מה שהלך ונבא זאת שנית בחצר בית ה' זה עשה מדעתו, וזה הוצעה למ''ש אח''ז שפשחור הכהו, שעל הנבואה שנבא במקום התופת לא היה יכול לשלוט בו כי היה שליח מה', רק ע''מ שדבר מעצמו בלא ציוי לא היה שליח ה' והיה יכול לשלוט בו :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ועל כל עריה. הערים הסמוכים לה : כי הקשו. לבל יוכלו להפך אלי פניהם והוא ענין מליצה : (מצודת דוד)
מצודת ציון הקשו. מל' קשה : ערפם. הוא אחורי הפנים : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כה אמר ה' הנני מביא, כאשר צוהו ה' לעשות מעשה עם נבואתו ידע כי נחרץ הדבר מאת ה' ולא יחזור בו, כמ''ש הרמב''ן, שכל מעשה שנעשה עם הנבואה מורה שהיא נבואה קיימת בלא חזרה, ולכן הודיע להם שנגמר דינם, ועז''א הנני מביא את כל הרעה לא כמ''ש בנבואה הקודמת שה' חושב מחשבה שישובו, כי הקשו את ערפם ולא רצו לשוב ולכן נחתם גזר דינם כמ''ש לקמן (כ''א י') כי שמתי פני על העיר הזאת לרעה ולא לטובה :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י מגור. יראה : לא פשחור קרא ה' שמך וגו'. לא נקרא שמך פשחור אלא בשביל דבר זה כלומר פשח שחור כמו אילן שנפשח וכן ויפשחני (איכה ג) וכן אמר לו לא פשחור קרא שמך שלשון פשחור משמע אדם גדול ובן חורין פש חור אלא לכך נקרא שמך פשחור פשח שחור, ד''א פש סחור רבים סביבותיך להרוג וללשון זה מגור הוא ל' אסיפה כמו מגורי אל חרב (יחזקאל כא) : (רש"י)
מצודת דוד לא פשחור וכו'. ר''ל לא נקרא שמך פשחור כי אם לאות שאסיפת גייסות יקיפו אותך מסביב כי פשחור הוא כמו פש סחור ופש הוא ענין רבוי כמו ופשו פרשיו (חבקוק א) וסחור הוא תרגומו של סביב : (מצודת דוד)
מצודת ציון מגור. ענין אסיפה וקבוץ כמו אוגר בקיץ (משלי י) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין לא פשחור, ששם זה מורה על התפשטות והחירות, כי אם מגור מסביב שהוא ההפך שמתאסף אל עצמו מפני הפחד והמצור :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות לא פשחור. שם פש-חור, פש מענין ריבוי והתפשטות, כמו ופשו פרשיו, כי תפושו כעגלה דשה, וחור מענין חירות. ומגור הוא ההפך שמורה הצמצום (כנ''ל ו' כ''ה) :(מלבי"ם באור המלות)
מלבי"ם - באור הענין נותנך למגור שישמעו מה שנעשה לך ויגורו ויפחדו, ונפלו בחרב בעת המלחמה, ואת כל יהודה אתן בעת שכבשום, והגלם ושם בבבל יכם בחרב, או ר''ל הגלה מקצתם, והכה מקצתם :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ואת כל יקרה. כל הדברים היקרים הנמצאים בה : אתן. על כי האריך והפסיק חזר ואמר אתן וכן דרך המקרא : (מצודת דוד)
מצודת ציון חוסן. ענין חוזק ועל העושר יאמר שהוא החוזק וכן חוסן ויקר יקחו (יחזקאל כב) : יגיעה. גם הוא יאמר על העושר הבא ביגיעה ועמל : ובזזום. מל' בזה ושלל : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ונתתי את כל חוסן הם הדברים החזקים שבעיר כמו המבצרים, ויגיעה כספם וזהבם ותבואותיהם, ויקרה דברים היקרים כמו אבנים טובות ומרגליות, ואת כל אוצרות שאצרו המלכים, אתן מפרש נגד כל חוסן אמר אתן ביד אויביהם שיכבשו המבצרים, ונגד יגיעה ויקרה אמר ובזזום שיבוזו אנשי החיל איש לו, ונגד האוצרות אמר ולקחום כי יוקחו לאוצר מלך בבל :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות חוסן. עקרו של דבר חזק ומתקיים, וחסון הוא כאלונים (עמוס ב'), ובא על העושר בהשאלה כי הון עשיר קרית עזו, ופה ר''ל דברים החזקים שבעיר כמו בית צדיק חוסן רב, ומשתתף עם מחסה. ועל כיבוש מבצרים שייך לשון נתינה : ובזה בא על דברים הנבזזים מן החיל, ולקיחה שייך אל האוצרות, שרובם נלקחים לאוצר המלך ואינם נבזזים, ואם גם האוצרות ניתנו לאנשי החיל לבוז אז יפיל עליהם לשון בזה (למעלה ט''ו י''ג) :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י פתיתני. ללכת בשליחותך : חזקתני. הכבדת עלי ידך החזקה ללכת על כרחי : ותוכל. ונצחת : כולה. כל העם לועג לי : (רש"י)
מצודת דוד פתיתני. אתה ה' פתית אותי ללכת בשליחותך : ואפת. קבלתי הפתוי : חזקתני. חזקת אותי בדברים באמרך אל תירא מפניהם (לעיל א) והנה בזה יכולת לפתות אותי : הייתי לשחוק. עתה הנה הייתי לשחוק וכולם מלעיגים עלי : (מצודת דוד)
מצודת ציון פתיתני. מלשון פתוי והסתה : ותוכל. מל' יכולת : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין פתיתני ה', ר''ל הנה לא רציתי להיות נביא, א. מפני שיראתי שאהיה לצחוק וללעג מצד כי נער אנכי, וע''ז פתיתני כמ''ש אל תאמר נער אנכי ואפת, ב. מפני שיראתי שאם לא אהיה לצחוק יחרה אפם עלי ויהרגוני, וע''ז חזקתני כמ''ש אל תירא מפניהם ותוכל ועתה כל אשר יגורתי בא לי, אם מה שיראתי שאהיה לשחוק הייתי לשחוק כל היום, ולא אצל קצת מן העם רק כולה לועג לי, ואם מה שיראתי שיעשו לי רעה.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות שחוק, לועג לי. הלעג הוא יותר מן השחוק, שישחק על חברו לפעמים ולא יבזהו, כמו אם יוחלק ויפול בשגגה, אבל הלועג יבז לו (עי' תהלות ב' ד', שם נ''ט ט', משלי א' כ''ז) :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י מדי אדבר. בכל עת שאדבר אליהם אני צריך לזעוק ולהרים קול ואיני קורא אליהם טובה כי אם נבואות חמס ושוד : כי יהיה דבר ה' לי. לפיכך דברו לי חרפה שהם מחרפים אותי : ולקלס. ולדבור כמו וקלסה : (רש"י)
מצודת דוד כי מדי אדבר. מתי שאדבר דברי נבואה אני צועק על הרעה הנעשה לי ואקרא בקול החמס והשוד הבא לי בעבורה : לחרפה. המה מחרפים אותי כל הימים בעבור דבר הנבואה : (מצודת דוד)
מצודת ציון מדי. עניינו כמו מתי וכן מדי דברי בו (לקמן לא) : חמס. ענין הסרת היושר והוא מלשון נחמסו עקביך (לעיל יג) : ושוד. עושק הגוף : ולקלס. ענין לעג כמו וקלסה לכל הארצות (יחזקאל כב) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין מדי אדבר אזעק איני אצלם כאיש משוגע ופתי שיצחקו עליו ולא ישימו לב לדבריו, כי בכל עת שאדבר דבר נבואה י''ל לזעוק בין על חמס בממון, בין על שוד בגוף, כי היה דבר ה' לי לחרפה מה שאני מדבר בשם ה' הם חושבים שאני עצמי מדבר זאת וע''כ יחרפוני על דברי שאני אומר להם :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות לחרפה ולקלס. הקלס הוא המאמר שעושים לצחוק על אדם ושם גנאי שנותנים לו, כמו ויתקלסו בו, עלה קרח, הקרובות והרחוקות יתקלסו בך טמאת השם רבת המהומה (יחזקאל כ''ב ה') :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י ואמרתי לא אזכרנו. ואם אמר לי לבי שלא לילך בשליחותו עוד : והיה בלבי. הנבואה כאש בוערת ועל כרחי אני צריך לילך : עצור בעצמותי. וכנוס בעצמותי : האש : כלכל. לסבול האש : (רש"י)
מצודת דוד ואמרתי. פעמים רבות אמרתי בלבי לא אזכור בפניהם שם ה' על פי ולא אדבר עוד נבואה בשמו : והיה בלבי. אבל הנבואה היה בלבי כאש בוערת וכנוס בעצמותי : ונלאיתי. נעשיתי נלאה ועיף לסבול בי הנבואה ולא יכולתי להתאפק לבלי לאמרה : (מצודת דוד)
מצודת ציון עצור. כנוס ומאוסף כמו עצרת בוגדים (לעיל ט) : ונלאתי. ענין עייפות ויגיעה כמו העוה נלאו (שם) : כלכל. ענין הסבלה והחזקה כמו ומי מכלכל את יום בואו (מלאכי ג) : ואוכל. מל' יכולת : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ואמרתי, ועי''ז גמרתי בלבי שלא אנבא עוד, לא אזכרנו ר''ל שאשכח מזכרוני מה שאמר לי עד עתה, ולא אדבר עוד בשמו לעתיד לא אלך בשליחות מאתו, אבל (נגד לא אזכרנו) והיה בלבי כאש בערת, (ונגד לא אדבר עוד בשמו) ונלאיתי כלכל ולא אוכל שלא אלך בשליחותו ולא אנבא :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ונלאיתי כלכל ולא אוכל. הלאות הוא פסיקת הכח ע''י רוב הזמן שסבל, ומוסיף ולא אוכל כלכל כלל אף זמן מועט :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י כי שמעתי. אני אמרתי שלא אזכרנו לפי ששמעתי דבת רבים אלו שמתלחשים עלי. מגור. ל' אסיפה וכן ת''י : הגידו. עליו עדות שקר : ונגידנו. ונעידנו ומנחם פי' הגידו ונגידנו כמו (דברים יד) לא תתגודדו וכן חבר לחלק יגיד רעים (איוב יז) ל' השחתה כמו גודו אילנא (דניאל ג) ודונש פתר אותו לשון הגדה ממש וכה פתרונו הגידו עליו דברי שקר ונגידנו למלך ויש לנו כמו נגידנו דברים רבים במקרא אשר לא יכין פתרונו כי אם עד אשר יחלקון לשתי תיבות או לשלש כמו ולא יכלו דברו לשלום (בראשית לו) בני יצאוני (לעיל י) : שומרי צלעי. מצפים שברי : אולי יפותה. לשמוע לנו ולטעות אחרינו : (רש"י)
מצודת דוד כי שמעתי. אע''פ ששמעתי דברי רבים אסיפת אויבים מסביב שאומרים אלו לאלו הגידו עליו עדות שקר ונגיד הדבר ההוא לפני המלך : כל אנוש. כל איש ואיש אשר חשבתים שהם אוהבי וחפצי שלומי המה מצפים על תקלתי להיות צולע ופוסח והוא ענין מליצה : אולי יפותה. באמרם אולי יפותה לדברינו ונוכלה לו שידבר דבר שיהיה בעבורו חייב מיתה ואז נקחה את נקמתינו ממנו : (מצודת דוד)
מצודת ציון דבת. ענין אמירה ועל פי רוב יאמר על האמיר' הרע' כמו דבת הארץ (במדבר יג) : מגור. ענין אסיפה : שומרי. ענין תקוה וצפוי כמו ואביו שמר את הדבר (בראשית לו) : צלעי. ענין חגר ופסח ויאמר על המכשול והתקלה וכן ובצלעי שמחו (תהלים לה) : יפותה. מל' פתוי והסתה : ונוכלה. מל' יכולת : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כי שמעתי, וחוץ ממה שחרפוני ורדפוני ע''י דברי נבואתי רצו להוציא עלי דבה בעלילות שקר, ולא איש יחידי רק דבת רבים, וגם (דבת) מגור מסביב הוא פשחור שקראו בשם מגור מסביב, ב. שהעמידו נגדי עדי שקר להעיד שקר בפני וכ''א אומר לחברו הגידו אתם את הדבה ואנחנו נגידנו ר''ל נהיה עדים להגיד זאת בפניו לפני השופטים, ג. שגם כל אנוש שלומי הם שומרי צלעי מצפים שאהיה צולע מעט ועי''כ אפול, אומרים זה לזה, נדבר עמו שלום להתעותו שיאמין לנו, אולי יפותה לקבל עצתנו, ועי''כ נוכלה לו ונקח את נקמתנו ממנו, אבל.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות מגור מסביב. דבת מגור מסביב הוא פשחור : ונגידנו. העצם שאליו יגיד דבר בא בשמוש הלמ''ד, ונגד לו את דברי אדוני. והדבר אשר יגיד נקשר במלת את, ויגד לו מרדכי את אשר קרהו. ופה ר''ל נגיד אותו היינו שנגיד מעשיו ותכונתו : צלעי. לשון והוא צולע על יריכו :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד וה' אותי. הנה עכ''ז היה ה' עמי לעזרה כגבור חזק על כן כשלו רודפי ולא יוכלו לי לעשות עמי רעה : בושו מאד. נתביישו מאד כי לא הצליחו בעצתם וכלימת עולם תהיה זאת להם ולא תשכח : (מצודת דוד)
מצודת ציון אותי. עמי וכן ואדבר אותך (יחזקאל ב) : עריץ. חזק כמו אל נערץ (תהלים פט) : השכילו. ענין הצלחה על כי המצליח נדמה בעיני הבריות שעושה מעשיו בהשכל וכן ויהי דוד לכל דרכיו משכיל (ש''א יח) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין וה' אותי, ה' הוא האות והנס שלי, והוא מצוייר על דגלי כגבור עריץ הלוחם בעדי להצילני, ע''כ רודפי יכשלו ולא יוכלו לעשות לי רעה, אבל בושו הם צריכים לבוש מאד כי כלמת עולם הלא לא תשכח שעשו נבלה כזאת להוציא דבה ולהעיד שקר :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות וה' אותי. מענין והיו לאות על ידך : בשו, כלמת. הבושה מעצמו, והכלימה ע''י אחרים (כנ''ל ג' כ''ה) :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד וה' צבאות. ואתה ה' צבאות הבוחן את הצדיק לדעת מעשיו ורואה מחשבות כליות ולב בטוח אני אשר בעיני אראה נקמתך מהם : כי אליך. לבד אליך אני מגלה הריב שיש להם עמדי ולא גליתי למי לבקש ממנו עזר : (מצודת דוד)
מצודת ציון בוחן. מלשון הבחנה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין וה' צבאות אחר שאתה בוחן מי הצדיק בדינו, ואתה רואה גם מחשבת הלב, וידעת צדקתי ושכל הדבה שהוציאו עלי שקר שלא הרהרתי אף במחשבה במה שהם חושדים אותי, א''כ אבקש אראה נקמתך מהם, כי אינה נקמתי לכבודי רק לכבודך כי אליך גליתי את ריבי, שריבי גליתי אליך אחר שהוא בעבור כבודך :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י ארור היום אשר ילדתי בו. פוא''י אינייניר''ט בלעז היא שעת הריון ועל ידי אונס שמש חלקיהו אביו מטתו ביום שהיה בורח מפני מנשה שהיה הורג את הנביאים ושמש מטתו וברח : (רש"י)
מצודת דוד ארור היום. ממרירות לב על כי רבים קמו עליו קלל ירמיה מולדתו כפי המורגל בפי קשי המזל : יולדתי בו. הוא יום ההריון המיוחס גם לאב וכמ''ש לאביך זה ילדך (משלי כג) : אשר ילדתני אמי. זה יום הלידה המיוחס לבד לאם : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ארור, ביום שנתעברה אמו של ירמיה בירמיהו הרג מנשה את כל נביאי ה' והיה יום ארור, וז''ש ארור היום אשר ילדתי בו ר''ל שהוא ארור מכבר, ויום שנולד ירמיה היה תשעה באב שהיה עתיד הבית להחרב בו, ועז''א שיום הלידה אל יהי ברוך בעתיד :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ילדתי, ילדתני אמי. הלדה מצד האב בא על העבור, ובמלת יולדתי בפועל מציין עת העבור שהולידו אביו, ועל עת הלידה אמר ילדתני אמי, ומלת ארור אינו קללה רק הודעה, היום הוא ארור מכבר :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י שמח. מ''ם דגושה שהוא ל' תשמח אחרים ששמח את אביו בבשורתו:(רש"י)
מצודת דוד ארור האיש וכו'. הואיל ולמפרע לא היתה הבשורה טובה בודאי לא היה המבשר איש טוב כי דרך איש טוב לבשר טובה כמ''ש איש טוב זה ועל בשורה טובה יבוא (ש''א יח) : שמח שמחהו. אמר בתמיה וכי למפרע היתה שמחה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ארור האיש, וכן האיש אשר בשר את אבי היה ג''כ ארור, כי מנשה הרג אותו על שבשר את אבי ושמח שמחהו ולכן הרגו :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י כערים אשר הפך. סדום ועמורה : ולא נחם. משגזר עליהם חורבן לא חשב מחשבה אחרת לבטל גזרתו:(רש"י)
מצודת דוד והיה האיש ההוא. זה המבשר : כערים וכו'. הם סדום וחברותיה : ולא נחם. משגזר עליהם הפיכה לא חשב מחשבה אחרת לבטל הגזירה : ושמע. המבשר הזה ישמע מאוהביו זעקת צרה ותרועת יללה : (מצודת דוד)
מצודת ציון נחם. ענין הפוך מחשבה : ותרועה. ענין זעקת יללה כמו נפשו ירעה לו (ישעיה טו) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין והיה, האיש הזה היה דומה כערים אשר הפך ה' וכן נאבד הוא וכל אשר לו ע''י מנשה, ושמע קול זעקה בבקר אז לקחו לבית האסורים ודן אותו, ותרועה בעת צהרים הריעו בשופר שיצא כרוז להמיתו, והטעם שהרג אותו מנשה היה.(מלבי"ם באור הענין)
רש"י אשר לא מותתני. מלאך המות מרחם והרי זה מן המקראות קצרי דבור : הרת עולם. הריון של עולמית : (רש"י)
מצודת דוד אשר לא מותתני מרחם. ר''ל לזה אני מקלל יום הלידה והמבשר כי למה מי שבידו להמית לא המית אותי עודי ברחם והיה לי אם כן אמי לקבר לפי שעה ורחמה היה לי הריון עד עולם עד המיתה : (מצודת דוד)
מצודת ציון מרחם. הוא מקום הולד : הרת. מל' הריון : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין על אשר לא מותתני מרחם על שידע עברוני ולא הודיע למלך למען ימיתני מרחם ע''י כוס שהיה נותן לאמי שתפיל הולד, כי מנשה לא רצה שישאר זרע לנביאי ה' :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ורחמה הרת עולם. כי העובר המת ברחם ויצא משם תוכל אמו להתעבר שנית, אבל אם ישאר שם לא תקבל עוד הריון :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד למה זה מרחם יצאתי. ר''ל למה יצאתי מעצמי כדרך הנולד חי : לראות עמל ויגון. התולדה הזאת היתה לרעתי לראות עמל ויגון והנה ימי כלים בבושת כי כל הימים מביישים אותי הקמים עלי : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין למה זה, זה מסיים ירמיה, א''כ אם כבר נחתו בי חצי רוע המערכה מעת נוצרתי בבטן, למה יצאתי מרחם, להיות מעותד אל המון התלאות :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י הנני מסב את כלי המלחמה. יש בכם היודעי' להשביע את השרים של מעלה הממונים על הפורעניות להציל איש איש מן הרעה שהוא ממונה עליה ובכך אתם בוטחי' הנני מיסב את השררה של זה לזה ולא תדעו על מי תשביעו : ואספתי אותם. כלי מלחמה אל תוך העיר הזאת שאשחית אתכם בדבר ע''י מלאך המות שהוא מן השרים העליונים וכן מפורש בענין בדבר גדול ימותו : (רש"י)
מצודת דוד הנני מסב. אסבב מכם את כלי המלחמה לתתם אל מלך בבל וכו' ר''ל לא תצליחו עם כלי המלחמה כאלו הם לקוחים ממכם ונתונים בידם להלחם עמהם : ואספתי. אני אכניס את הכשדים אל העיר ולא תוכלו למנעם : (מצודת דוד)
מצודת ציון מסב. מל' סבוב : את מלך. אל מלך : הצרים. מל' מצור : ואספתי. ענין הכנסה כמו ואין איש מאסף אותם (שופטים יט) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הנני מסב, ר''ל שע''י הרעב יתהוה מרד בעיר כי מקצתם ירצו להמסר אל הכשדים, ויצטרכו בעלי המלחמה ללחום את העם :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ונלחמתי. ר''ל אגביר הכשדים עליכם כאלו אני נלחם עמכם : ביד נטויה. אחז במשל מגבור הנלחם ונוטה ידו מול האויב : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ונלחמתי, ותוך כך אחר שיהיה חרב ורעב אבא אני להלחם עמהם, ביד נטויה זו הדבר, ובזרוע חזקה זו החרב, והמלחמה תהיה באף ובחמה ובקצף גדול, ומפרש נגד יד נטויה.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ביד נטויה ובזרוע חזקה. בכ''מ אמר יד חזקה וזרוע נטויה, לבד פה ? כי היד מציין את הדבר, וזרוע נטויה מציין החרב כמ''ש חז''ל, כי היד הוא הפועל בבלי אמצעי ומציין את הדבר שבא בלא אמצעי, והזרוע תפעול ע''י אמצעי שהוא היד, שהזרוע תניע את היד הפועלת, ומציין את החרב שיפעול ה' ע''י אמצעי שהוא יד האויב, ובעכו''ם היד שהיא הדבר חזקה, לא כן אצל ישראל שבא ברחמים, כמ''ש כל המחלה אשר שמתי במצרים וכו'. וכן אצל עכו''ם הזרוע נטויה אבל אצל ישראל היא חזקה כי יניע יד האויב ומחזיק בו בחזקה בל יעשה מעצמו (שזה ציין מלת נטויה שהוא ההתפשטות) רק לפי פעולת ה' והשגחתו : באף ובחמה ובקצף גדול. ההבדל ביניהם, שאף הוא החרון הגלוי. והחמה היא הפנימית השמורה בלב. והקצף הוא מה ששוקל העונש כפי החטא עין בעין, וכפי גודל החטא יגדל הקצף :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת ציון יחוס. ענין חמלה כמו וחוסה עלי (נחמיה יג) וכפל הדבר במ''ש : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ואחרי כן. ונגד זרוע חזקה זו החרב, אמר שיתנם ביד נבוכדנצר והכם לפי חרב, ומ''ש ואת העם היינו אזרחי ירושלים, ואת הנשארים מן האדם שאינם מיושבי ירושלים :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות לא יחוס, ולא יחמל, ולא ירחם. כבר בארתי (למעלה י''ג י''ד) ההבדל ביניהם, החוסה, הוא מצד צרכו אל הדבר כמו שחס אדם מלהשחית כליו וקניניו, והחמלה היא מצד שאינו רוצה להשחית הדבר עצמו שיש בו איזה מעלה, והרחמים תהיה מצד התפעלות הנפש מלראות צרת חברו ולא שייך רק על האדם, ונגד מ''ש שיתנם ביד נ''נ אומר שלא יחוס מצד שהם קניניו, ונגד מ''ש שיתנם ביד אויביהם אומר שהאויב לא יחמול כי מצד איבתו אינו חשוב אצלו כלום, ונגד מבקשי נפשו אמר שלא ירחם, כי המבקש נפש מתאכזר ומשחית :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י והיתה לו נפשו לשלל. כאדם השולל שלל וחוטפו והולך לו כן תהיה לי נפשו שלולה מן המיתה מן ההורגים : (רש"י)
מצודת דוד בחרב וכו'. ר''ל באחד מאלה : ונפל. ישכון אל הכשדים להיות סר למשמעתם : והיה. ישאר חי וירויח נפשו כאלו שללה לעצמו מיד ההורגים : (מצודת דוד)
מצודת ציון ונפל. ענין השכנה ונטיה כמו אל הכשדים אתה נופל (לקמן לז) : לשלל. ענין ביזה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ונפל על הכשדים, כי לא הניחו לצאת שום אדם מן העיר רק בעת שנפלו על הכשדים ללחום עמם, אז מי שרצה היה נמסר אל הכשדים ונשאר שם ולא שב לעיר לכן אמר על הכשדים, ואז השלל שישלול מן המלחמה יהיה נפשו שיציל :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד שמתי פני. שמתי מחשבותי בעיר הזאת להרע לה וכו' : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין כי שמתי פני בעיר הזאת לרעה ולא לטובה. כי למעלה אמר הנני יוצר עליכם רעה וחושב עליכם מחשבה שובו נא איש מדרכו הרעה, שתכלית מה שגזר עליהם רעה היה כדי שישובו ויתן להם טובה, זה היה על ישראל עצמם, אבל על העיר כבר נגזר חורבן, ומה ששם פניו בה לרעה ולא לטובה לא היה ע''מ להיטיב, כי ביד מלך בבל תנתן ושרפה באש בכל אופן :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י מיד עושק. טעמו למטה שאינו שם דבר אלא שם הגזלן העושק את אחרים : ואין מכבה. שלא ימלט לכם שריד : (רש"י)
מצודת דוד דינו לבוקר. הוא ענין דרך זירוז : גזול. הנגזל : עושק. הגזלן העושק את הזולת : כאש חמתי. ר''ל כמו האש כשיוצאת הולכת ושורפת מעצמה כן תבער בהם חמתי ולא ימצא מי יכבנה ר''ל אין מי ימחה בידי : מפני רוע מעלליכם. מוסב על ובערה : (מצודת דוד)
מצודת ציון דינו. מלשון דין : מעלליכם. מעשיכם : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין דינו לבקר משפט, ר''ל בעוד שהוא בקר, ר''ל טרם בוא הצרה והחשכה דינו משפט, כמ''ש ציון במשפט תפדה, כי חורבן ירושלים היה בעבור גזל ועושק וחסרון משפט (כמ''ש ועתה מרצחים, שריך סוררים), פן תצא כאש חמתי ולא יהיה לכם פליטה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות והצילו גזול מיד עושק, העושק הוא הכובש שכר שכיר ואומר לך ושוב ומחר אתן. והגוזל לוקח את של חברו בחזקה, אבל גם העושק ישוב אח''כ הנעשק להיות גזול, אחר שברבות הימים אינו מקבל שכר ומתיאש :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י יושבת העמק. ירושלים היא בתוך עמק, ד''א שהעמיק הקב''ה עצה עליך להחריבך : צור המישור. הר שכל סביביו מישור : מי יחת עלינו. מי יחנה עלינו כמו כי שם ארם נחיתים (מלכים ב ו) : (רש"י)
מצודת דוד הנני אליך. הנה אני אליך להצר לך אתה ירושלים היושבת בתוך העמק כי סביב ירושלים בסמוך לה היה עמק והיא על ההר ממעל : צור המישור. היושבת על הצור אשר במישור : מי יחת עלינו. מי ירד עלינו למלחמה, ומי וכו' כאומר הלא העיר בצורה וחזקה ומי יערב לבו לגשת אלינו למלחמה ומי יכבוש אותה : (מצודת דוד)
מצודת ציון צור. סלע : המישור. מל' ישר ושוה : יחת. ענין ירידה כמו חציך נחתו בי (תהלים לח) : במעונותינו. מל' מעון ומדור כמו ה' מעון אתה היית (שם צ) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הנני אליך יושבת העמק, בית המלך והמצודה היה בשפוע ההר שמצד ההר היא יושבת העמק, ומצד האחר הוא צור המישור, שהיה מבוצר וחזק כצור, ועל צד שנגד ההר אמרה מי יחת עלינו ר''ל מי ירד מראש ההר לבא עלינו, ועל צד המישור אמרה מי יבא במעונותינו, שמבוצר במבצר חזק :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות יושבת העמק. כבר באר הרש''ף שגדר העמק הוא בשפוע ההר, והוא כפי פירושי, ומלת יחת הוא המורד מלמעלה למטה מן ההר אל העמק :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד ופקדתי. אשגיח עליכם להשיב כגמול מעשיכם : ביערה. הם ערי יהודה : ואכלה. תשרף הכל : (מצודת דוד)
מצודת ציון ופקדתי. ענין השגחה : והצתי. ענין הבערה כמו באש יצתו (ישעיה לג) : ואכלה. ענין שריפה כמו מאכלת אש (שם ט) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ופקדתי, אבל הנני עליך ואני אפקוד על רוע מעשיכם והצתי אש ביערה שהיה בצד הנגב שמצד זה כבש את העיר כמ''ש והטף על יער השדה נגב (יחזקאל כ''א ב') :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד אתה ועבדיך. גם אתה שמע גם עבדיך וכו' ישמעו : בשערים האלה. שערי בית המלך : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין שמע דבר ה'. דומה בזה כאב שגזר מיתה על בנו וחוזר ומבקש לו זכיות להצילהו, ולמעלה (סי' י''ז) נתן להם תרופה שישמרו מצות שבת, ועתה הוסיף רפואה אחרת שיעשו משפט וצדקה, וכבר באר הרמב''ם במו''נ שהתורה באה לתת שלמות בדעות ובהנהגה, והשבת יתן שלימות בדעות להאמין בבורא העולם ומחדשו ומנהיגו, והמשפט ישלים ההנהגה :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד גזול. הנגזל : עשוק. הגזלן : אל תונו. זהו אונאת דברים של עגמת נפש : אל תחמוסו. אל תעשו להם חמס וזהו עושק הממון : (מצודת דוד)
מצודת ציון תונו. ענין אונאת דברים וכן וגר לא תונה (שמות כב) : תחמוסו. ענין עושק : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין והצילו גזול וגר וכו' אל תונו, ר''ל וממילא לא תונו גר וכ''ש שלא תחמסו, וכ''ש שלא תשפכו דם נקי, ומכלל לאו אתה שומע הן שאם לא יעשו משפט, אח''ז יונו ויחמסו וגם ישפכו דם נקי :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות גר אל תונו. עמ''ש למעלה (ז' ו') :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד ובאו. אז יבואו בשערי הבית וכו' : לדוד. ר''ל מי מזרע דוד ישב על כסאו למלוך על ישראל : ברכב. במרכבה הראויה למלך : ובסוסים. המושכים את הרכב : הוא וכו'. גם הוא יבוא בשערי הבית הזה גם עבדיו ועמו יבואו עמו : (מצודת דוד)
רש"י גלעד אתה לי וגו'. אילו את חביב קדמי כבית מקדשא דרם בריש טוריא אם לא אשוינך מדברא : גלעד אתה. המקדש שממנו צרי ורפואה לכל העולם : (רש"י)
מצודת דוד גלעד אתה לי. אם אמנם אתה בעיני כגלעד אשר כל ארץ סיחון ועוג וכל הבשן היו נקראים על שמם כמ''ש ויבואו וכו' אל ארץ הגלעד (יהושע כב) כי כן הוא ציון וירושלים מקום בית המלך כי היא העיר החשובה שבכל ארץ ישראל ולתוספת ביאור אמר ראש הלבנון ר''ל ראש לכל ארץ ישראל הנקראת בשם לבנון כמ''ש ההר הטוב הזה והלבנון (דברים ד) : אם לא. הוא ענין לשון שבועה כאדם האומר אם לא כן הוא יהיה כזאת וכזאת וגזם ולא אמר וכן אם לא בתים רבים (ישעיה ה) ור''ל עם כל החשיבות הריני נשבע שאשים אותך כמדבר וכערים אשר לא נתיישבו מעולם : (מצודת דוד)
מצודת ציון אשיתך. ענין שימה כמו שתו עלי (תהלים ג) : נושבו. מל' ישיבה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין גלעד אתה לי, גם אם תהיה לי כגלעד שהיא ארץ מושב וחמדה, וכראש הלבנון שמלא ארזי אל וכל עץ, וכן תהיה מלא אנשים, בכ''ז אשיתך מדבר הפך גלעד, וערים לא נושבו הפך הלבנון :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י וקדשתי. וזמנתי : וכרתו מבחר ארזיך. לפי שדמוהו ללבנון נופל כאן הל' הזה : (רש"י)
מצודת דוד וקדשתי. אזמין עליה אנשים משחיתים כל איש יהיה עם כלי מלחמתו : וכרתו. ר''ל יהרגו השרים והגבורים ולפי שאמר ראש הלבנון אמר לשון הנופל בעצי היער : (מצודת דוד)
מצודת ציון וקדשתי. ענין הזמנה כמו קדשו מלחמה (יואל ד) : (מצודת ציון)
רש"י אל תבכו למת. ליהויקים שימות לפני השער כשיסחבוהו להגלותו : בכו להולך. ליהויכין ולצדקיהו אמור מעתה חביבה מיתתו של יהויקים שנאמר בו ונבלתו תהיה מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה (לקמן לו) מחייו של יהויכין שנאמר בו וארוחתו ארוחת תמיד וגו' (לקמן נב) : (רש"י)
מצודת דוד אל תבכו למת. אין ראוי לבכות על מי שמת בארצו ונקבר בקברי אבותיו : ואל תנודו לו. כן דרך המקונן להניע בראשו דרך אבל וצער : בכו בכו להולך. אבל בכו על ההולך מארצו בשבי ובמקרא שלאחריו יפרש מי הוא : כי לא ישוב. על כי לא ישוב עוד לארצו ולא יראה ארץ מולדתו כי שם בגולה ימות ויקבר : (מצודת דוד)
מצודת ציון תנדו. ענין הנעה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אל תבכו למת, לדעתי שלום בן יאשיה הרביעי (דה''א ג') שלא נודע מה נעשה בו, בעת שהוליך את יהויקים בבלה ומת בשער לדעת חז''ל. הגלה את שלום לבבל כדי שלא יחלוק על מלכות צדקיה, ועז''א שלא יבכו על יהויקים שמת רק על שלום ההולך עתה לגלות כי לא ישוב עוד :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י אל שלום. הוא צדקיהו וכך נקרא (בדה''א ג) והרביעי שלום וקראו רביעי למלכות בבני יאשיהו שבתחלה מלך יהואחז ואח''כ יהויקים ואחריו יהויכין ואחריו צדקיהו : אשר יצא. ואע''פ שלא יצא עדיין מתנבא עליו כאלו יצא : (רש"י)
מצודת דוד כי כה. כי כן אמר ה' על שלום וכו' והוא צדקיה וכן נקרא בד''ה כדרז''ל : המולך וכו'. לפי שלא בא לו המלוכה מפאת יכניה שמלך לפניו כ''א מפאת יאשיהו אביו לכן אמר המולך תחת יאשיהו אביו : אשר יצא. בשבי לבבל : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין כי כה אמר ה' אל שלום המולך, ר''ל שהיה ראוי למלוך. ובעבור זה יצא מן המקום :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור הענין ואת הארץ הזאת לא יראה עוד, שלא לבד שלא ישוב אל המקום לירושלים, כי גם את הארץ לא יראה עוד, שלא יהיה לו רשות אף לשבת בעיר אחרת מערי א''י :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י הוי בונה ביתו. על יהויקים הוא אומר שהוא היה רשע וסוף הענין מוכיח לכן כה אמר ה' אל יהויקים וגו' : (רש"י)
מצודת דוד הוי בונה. יש להתאונן על זה שבנה ביתו בלא צדק ועליות הבית בנה בלא משפט כי עבד ברעהו חנם כי לא הקדים לו שכרו ואף אחר העבודה לא נתן לו שכר פעולתו ועל יהויקים הוא אומר כמפורש בסוף הענין : (מצודת דוד)
מצודת ציון ועליותיו. מל' עליה והם החדרים שהמה ממעל : ופועלו. רצה לומר שכר הפעולה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הוי בונה ביתו, מנבא על יהויקים, שבנה לו בית מלכות ולא שלם שכר הפועלים, והנה מן הדין שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף, ובעת שבנה הבית לא הוטל עליו עדיין מצד המשפט לשלם להפועלים שבנו בקבלנות, אבל היה ראוי שישלם להם תחלה מצד הצדק שהוא לפנים משורת הדין ובנה הבית בלא צדק, אבל בעת שבנה העליה שכבר נגמר הבית כבר היה מחויב מצד המשפט לשלם להפועלים וכשלא שלם בנה בלא משפט, ברעהו יש הבדל בין שכר לפעולה, שהשכר הוא לפי מה שהשוה א''ע עמו, כמו שכר שכיר, והפעולה הוא לפי מה שפעל ועשה הגם שלא השוה א''ע עמו, והוא ברעהו יעבד חנם ולא לבד שלא יתן שכרו כי לא השוה א''ע עמו כי גם פועלו לא יתן לו :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות צדק, משפט. המשפט הוא לפי הדין, והצדק לפנים משורת הדין (אילת השחר סי' תקי''ז) : ופעלו. ההבדל בין שכר לפעולה בארתי בס' התו''ה (קדושים סי' ל') ובכ''מ :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י בית מדות. בית גדול כמו אנשי מדות (במדבר יג) שיש בהן מה למדוד : וקרע לו. והרחיב לו, אחרים הגיהו וקרע לו ופתח לו וכן ותקרעי בפוך (לעיל יד) קרעת שמים ירדת (ישעיה סג) כולן לשון פתיחה : וספון בארז. מסכך הגג בארזים : ומשוח בששר. ומצייר בסממנים, ת''י בששר צבע הוא ממין הציורים, ל''א ומשוח בששר כמו חוט המשחה אליינאנ''ט אנשינופל''א בלעז : (רש"י)
מצודת דוד בית מדות. ר''ל מדות גדולות וכן אנשי מדות (במדבר יג) : מרויחים. להיות ריוח גדול בין חדרי העליה שיכנס שם הרוח בימי הקיץ : וקרע לו חלוני. כדי להתענג ברוח היום בזמן החום פתח לעצמו חלונות רבות בביתו : וספון בארי. והיה מכסה הבתים בלוחות ארז : ומשוח בששר. ועל הלוחות היה מושח בטיח ששר והוא מין צבע : (מצודת דוד)
מצודת ציון מרווחים. מל' ריוח : וקרע. ענין פתיחה וכן ותקרעי בפוך עיניך (לעיל ד) : חלוני. כמו חלונים ונפלה המ''ם : וספון. ענין קרוי הבתים וכסוין כמו ויספון את הבית גבים (מ''א ו) : ומשוח. ענין טיחה וצביעה : בששר. הוא מין צבע חשוב וכן חקוקים בששר (יחזקאל כג) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין האומר ולא תאמר שלא היה לו בית לשבתו, כי אמר אבנה לי בית מדות שהבית והעליות והחלונות כולם נעשו בהוצאה רבה ולא היה לו לגזול שכר עני ואביון :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות מרוחים. פעל משם רוח, שישלוט שם הרוח בקיץ וע''כ יקרע החלונות :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י התמלוך. התאריך ימים על שאתה מתחרה להכביד על ממשלתך להודיע שאתה מלך : אביך. יאשיהו שהתנהג בענוה הלא אכל ושתה וראה טוב כל ימי חייו : (רש"י)
מצודת דוד התמלוך. וכי סבור אתה שתמלוך לזמן מרובה אשר אתה מתערב ונאחז בעצי ארזים לשבת בהם על שהם מתקיימים לזמן מרובה ור''ל למה לך בית חזק כ''כ וכי תשב בו לאורך ימים : אביך. הוא יאשיהו : הלא אכל ושתה. יתכן שהיה יהויקים מסגף עצמו במאכל ומשתה ועשה הרע בחושבו שהסגוף יכפר על רעתו ולזה אמר הלא אביך התענג במאכל ומשתה ועשה משפט וצדקה ובעבור זה היה טוב לו כי לא עשה הרע ולא היה לו צורך אל הסגוף : (מצודת דוד)
מצודת ציון מתחרה. ענין הדבוק והתערב וכן ואיך תתחרה את הסוסים (לעיל יב) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין התמלוך, התחשוב כי בזה תמלוך במה שאתה מתחרה בארז, וכי זה יסוד המלכות להיות לו בית גדול וכל משכיות לבב, אביך הלוא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה, אביך לא נהג כן, כי גם בעת שאכל ושתה גם בעת ההיא עשה משפט וצדקה, לא אכל סעודת מלכים ולא התענג בתענוגים כי היה עוסק במשפט גם בעת האכילה. אז טוב לו, כי אין טוב למלך לדרוש טובת גוייתו רק טובת הכלל :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות מתחרה. תתדמה לארז בגדלך, וע''כ תבנה בית ארזים : משפט וצדקה. משפט בין אדם לחברו, וצדקה בין אדם למקום (ישעיה א' כ''ו) :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד דן. היה דן דין עני ואביון ובעבור זה היה טוב לו כי הלא זהו הדעת אותי כי בזה מדבק במעשי לרחם על העניים כמוני : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין דן, ולא תחשוב שבטל סעודתו לשפוט ענינים גדולים, כי אז בעת שאכל ושתה דן דין עני ואביון, אז טוב לו לא הוטב לבו מן האכילה רק ממה שעשה משפט לעשוקים. הלא היא הדעת אותי שזה העדות שידע אותי, וכמ''ש כי לא לאדם תשפטו כי לאלהים ועמכם בדבר המשפט, ואיך עשית אתה בהפך לגזול שכר עני ואביון :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י על בצעך. לגזול ממון : המרוצה. ריצוץ דלים ועושק יוכיח עליו כי עשוק ורצוץ תמיד סמוכין בלשון מקרא וכן את מי עשקתי ואת מי רצותי (שמואל א יב) : (רש"י)
מצודת דוד כי אין עיניך. ר''ל אבל בסגוף שלך אין נחת כי אין מחשבתך כ''א על חמדת הממון ולסגף עצמך למען יכופר העבר ולעשותה שוב : ועל המרוצה לעשות. ר''ל לרוצץ דלים ואביונים : (מצודת דוד)
מצודת ציון בצעך. ענין חמדת הממון כמו מה בצע (בראשית לז) : העושק. הגזל : המרוצה. מל' רציצה ושבירה וכן ואת מי רצותי (ש''א יב) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כי אין, אבל אתה אין עיניך ולבך (ראיית החושים וחמדת הלב כמ''ש לבא ועינא תרי סרסורי דחטאה אינון). כי אם על בצעך לא תעשה שום דבר לטובת הכלל רק לטובת עצמך לא במחשבה ולא בפועל, ועל דם הנקי לשפוך, שתחת שהמלך צריך להשגיח על דם הנקי שלא לשפוך רק להעניש השופך דם אתה תשגיח על דם הנקי כדי לשפוך הדם, ותשגיח על העושק והמרוצה לא לעכב עשייתו רק לעשות ור''ל שבעת יעשה משפט ברצח ועושק הוא על הכונה לרצוח ולעשוק את משפט הרוצח ולקחת ממון העושק לעצמו לא לעשות משפט :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות עושק, מרוצה. עושק בממון וריצוץ בגוף, עשוק ורצוץ כל הימים (דברים כ''ח), תחלה עשוק ואחר שיכלה הממון תהיה רצוץ, ובש''א (י''ב ג') את מי עשקתי ואת מי רצותי, הוסיף שגם רציצה של אביון שאינו ממון ישיב נזק וצער, ועי' עמוס (ד' א') :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד לא יספדו לו. כאשר ימות לא יספדו עליו קרוביו לומר הוי כי אחי היה וקרובותיו לא תספדנה לומר הוי כי הייתי לו לאחות : הוי אדון. עבדיו לא יספדו לומר הוי כי אדון היה לנו הוי על הודו והדרו ר''ל על מלכותו שאבדה ממנו במותו : (מצודת דוד)
מצודת ציון הוי. הוא ענין לשון יללה : הדה. ענין הדר ויופי : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין לא יספדו אחיו הוי אחי, ואחיותיו הוי לאחות, ועבדיו הוי אדון, ועמו לא יספדו הוי על הודו והדרו :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד קבורת חמור יקבר. ר''ל שכמו שלא יקבר החמור כשימות בדרך אבל יעזבוהו שם כן יהיה ענין יהויקים כי יוליכוהו בגולה וימות בדרך ויהיה לו קבורה כמו שיש אל החמור ר''ל כמו שאין לחמור כן לא יהיה לו : סחוב והשלך. יהיה מגורר ומושלך להלן לשערי ירושלים מחוץ להם ולא יקבר כלל : (מצודת דוד)
מצודת ציון סחוב. ענין גרירה ומשיכה על הקרקע וכן ואת הכלבים לסחוב (לעיל טו) : מהלאה. להלן ורחוק : (מצודת ציון)
רש"י עלי הלבנון וצעקי. סקי לבית מקדשא וצווחי : ובבשן תני קולך. על הבשן שיחרב וי''ת ובתרעי טור ביתא ואיני יודע לפרש האיך נופל לשון בשן בשערי הר הבית אם לא בשביל הדלתות שעושין מאלוני הבשן והוא שם מקום או לשון בשן מקום בקע' רחבה כן היקף הר הבית מגרש ריוח לבה''מ : וצעקי מעברים. וצוחי על מגיזתא והם לשון מקום : (רש"י)
מצודת דוד עלי הלבנון. עלי על הר הלבנון וצעקי למען יהיה נשמע הקול למרחוק : ובבשן. על הר בשן הרימי את קולך וצעקי בכל עבר ובכל צד : כל מאהביך. העכו''ם שהיו לך לעזרה והם אשור ומצרים גם המה נשברו על ידי נ''נ ומעתה לא תמצא עוזרים : (מצודת דוד)
מצודת ציון מעברים. מל' עבר וצד : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין (כ-כא) עלי הלבנון וכו' דברתי אליך בשלותיך, שעור הכתוב דברתי אליך בשלותיך אז בעוד היית בשלוה ולא הרגשת עדיין במפלתך, כבר הודעתיך והזהרתיך מה יהיה בסופך, אז אמרתי לך שתראה שסנחריב כבר הגלה כל השבטים סביב, ואמרתי לך שתזעק על הלבנון והבשן ומעברים מסביבות א''י שגלו ישראל משם, שעי''כ נשברו כל מאהביך, אחר שגלו רוב ישראל, והוחלש כחך וצריך אתה לדאוג שגם עליך יעבר כוס, אבל אתה אמרת לא אשמע, באשר זה דרכך מנעוריך שלא לשמוע בקול ה', ולא רצית אז לשוב בתשובה :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד בשלותיך. עוד היית יושבת בשלווה דברתי אליך לשוב אלי ואתה אמרת לא אשמע : זה דרכך. כן דרכך מאז בחרתיך לי לעם כי מעולם לא שמעת בקולי : (מצודת דוד)
רש"י כל רועיך. כל מלכיך : תרעה רוח. רוח קדים תרוצצם : (רש"י)
מצודת דוד כל רועיך. אשור ומצרים שהיו רועים ומנהיגים אותך ישבר אותם הרוח ועל נ''נ יאמר כי הוא ישברם : ומאהביך. הם אשור ומצרים וכפל הדבר במ''ש : כי אז. כאשר ילכו המה בשבי תבושי מכל רעתך אשר עזבת את ה' ובטחת עליהם : (מצודת דוד)
מצודת ציון תרעה. ענין שבירה כמו תרועם בשבט ברזל (תהלים ב) : ונכלמת. מל' כלימה וחרפה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כל, אבל אחר שתראה אחרית דבר, שכל רועיך ומלכיך תרעה רוח, ותראה שנ''נ הגלה את יהויכין ואת החרש והמסגר ואח''כ את יהויקים, אז תבושי מכל רעתך, אחר שנגעה חרב עד הנפש :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות רועיך. הרועים הרוח תרעה אותם ותאכלם : תבושי ונכלמת. הבושה מעצמו והכלימה ע''י אחרים (כנ''ל ג' כ''ה) :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י מקוננת בארזי'. ששמת קנך במגדלות בתי ארזי' לבנות בתי מדות : מה נחנת. מה מצאת חן בשביל גובה מגדלייך בעיני שודדיך בבא לך חבלים של לידה ומנחם פתר נחנת ל' חניה אבל דונש פתר אותו ל' חן : (רש"י)
מצודת דוד יושבת בלבנון. אתה ישראל היושבת בלבנון וחזר ופירש מקוננת בארזים ד''ל יושבת בבתי עצי ארזי לבנון : מה נחנת. מהו החן אשר תמצא בזה בבוא לך מכאובים וחיל כיולדה ר''ל וכי בעבור זה תמצא חן בעיני האויב : (מצודת דוד)
מצודת ציון מקוננת. ענין מדור כמו ודרור קן לה (תהלים פד) ואמר בלשון שאלה : נחנת. מל' חן : חבלים. מכאובים : חיל. חלחלה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין יושבת בלבנון, בעלי חיים היונקים ומולידים חיים הדרך לחונן אותם בעת לידתם באשר לידתן קשה כמ''ש בשבת (דף נ''ד) ואין הרחלים יוצאות חנונות בשעה שכורעת לילד טומנים לה שני עזקין של שמן וכו' משא''כ העופות המטילים ביצים לא יחוננו אותם, עפ''ז ידמה במליצתו את ירושלים כעוף, ואת כיבוש האויב את העיר תדמה המליצה כלידה וכחבלי יולדה, כמ''ש כי קול כחולה שמענו קול בת ציון תתיפח, ויאמר כי לא עשו להיולדת הזאת שום חנינה בעת באה עד משבר, באשר את יושבת בלבנון ומקוננת בארזים כעוף אשר ישים במרום קנו, ומה נחנת ר''ל מה חנינה עשו לך בבא לך חבלים וכונת המליצה הזאת על גלות יהויכין, שכאשר בא נבוכדנצר על העיר יצא אליו יהויכין הוא ואמו ועבדיו ויגל את יהויכין בבלה ואת אם המלך ואת נשי המלך ואת כל אנשי החיל, ואחר שדבר על כיבוש יהויקים ידבר עתה מן יהויכין שהוא יצא מעצמו אל נבוכדנצר, והיה הלידה (שהוא כיבוש העיר והוצאת הולד שהיא העם שבתוכה) בקל, כעוף המטיל ביציו בשעה קלה, ונבוכדנצר לא חנן אותו כמו שאין מחוננים את העוף בלדתו, (ר''ל שהגם שהיה ראוי שיחונן אותו ולא יגלהו אחר שיצא אליו מעצמו) בכל זה באו עליו חבלים וחיל כיולדה. ומה נחנת. ? איזה חנינה עשה לך :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ישבת. פועל עבר מבנין פועל מרובע, וי''א שהוא מורכב מן עבר ובינוני (וכן מְקֻנַנְתְ), שישבת בעבר ועדיין את יושבת : נחנת. שרשו חנן והיה ראוי נֶחְנַנְתְ ובא צירי - הנו''ן לתשלום הדגש, כ''כ המדקדקים :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י חותם על יד ימיני. חקוק וחתום בתוך בשר זרועי : אתקנך. אנתקך לשון התיקם כצאן לטבחה (לעיל יב) עד התיקנו אותם (יהושע ח) והנו''ן יתירה בו ומדרש אגדה במקום שנתק נתקן שעשה תשובה בבבל ונשאל הקב''ה על שנשבע כתבו את האיש הזה ערירי (כאן) ונולד לו זרובבל בבבל ונאמר לו על פי הנביא ביום ההוא אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי ושמתיך כחותם (לקמן סוף מ''ג) כלפי שאמר לאביו אם יהיה חותם על יד ימיני אנתקנו : (רש"י)
מצודת דוד חותם. טבעת כמו שחותמין בו אגרות הנתון תמיד על יד הימין ואין מזיזה ממנה ואחז במשל בדרך הנהוג בבן אדם : משם אתקנך. עכ''ז אסיר אותך מן היד ולפי שהמשילו לטבעת שחותמין בו אמר לשון הנופל בטבעת ור''ל אף שאתה מזרע דוד מ''מ אעזבך : (מצודת דוד)
מצודת ציון כניהו. הוא יכניה והוא יהויכין : חותם. כן נקראת הטבעת שחותמים בה האגרות וכן חותמך ופתילך (בראשית לח) : אתקנך. ענין העתקה והסרה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין חי אני נאום ה' באר שזה היה מפני שנגזר עליו גזר דין בשבועה, כי אם יהיה כניהו (מפני שהוא בן יהויקים שלכן נגזרה עליו הגזרה ולכן הגלהו נבוכדנצר בעון אביו) חותם על יד ימיני, ר''ל כי בנבואת חגי (ב' כ''ג) אמר ביום ההוא אקחך זרובבל ושמתיך כחותם, שהמלך המשיח עתיד להיות כחותם על ימין ה', כמו שעל החותם יפתח שם האדון ויודיע מי הוא, כן ע''י מעשה המשיח יפתח שם ה' וידעו נפלאותיו בעולמו, עז''א הגם שלעתיד יהיה כניהו חותם על יד ימיני, כי מזרעו יצא המשיח, בכל זה עתה משם אתקנך אנתק החותם לעת עתה מן הימין, וגם רמז במלת אתקנך ענין תיקון, שהתיקון שיהיה כחותם יבא משם מגלות בבל, שם תצרף בכור הברזל והיסורים עד יתוקן שיצמח צמח מזרעו, להיות כחותם תכנית על ימין ה' :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות אתקנך. שרש נתק, וראוי אֶנְתְקָך, ונשלם הנון הראשונה בדגש והאחרונה נוספה, וחז''ל דרשו הנו''ן היתירה מענין תיקון במקום שנתק שם נתקן שנולד לו זרובבל בבית האסורים, ועי' בפי' :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד ונתתיך ביד וכו'. כפל הדבר פעמים רבות במ''ש להגדיל הענין ולהפחידו : (מצודת דוד)
מצודת ציון יגור. ענין פחד כמו ויגר מואב (במדבר כב) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ונתתיך ביד מבקשי נפשך, כי כפי הנראה היה כת ביהודה שרצו בצדקיהו ועי''כ הגלהו נבוכדנצר למלאת שאלת הכת הזאת והם היו מבקשי נפשו והוא היה יגור מפניהם, ויאמר כי יתנהו ביד היהודים שחלקו על מלכותו וביד נבוכדנצר והכשדים :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד והטלתי אותך. אשליך אותך : אשר ילדתך. אשר גדלה אותך ללכת בדרך הרעה : (מצודת דוד)
מצודת ציון והטלתי. ענין השלכה כמו ויטילו את הכלים (יונה א) : ילדתך. ענין גדול ואמון וכן יולדו על ברכי יוסף (בראשית נ) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור המלות אמך אשר ילדתך. כי גם האומנת תקרא אם, לכן הוסיף אשר ילדתך : על הארץ אחרת. הה''א שלא כמשפט, כמו את הכבש אחד, ויפורש על הארץ, ארץ אחרת, מפני שהמשילו לעוף מקונן בארזים, אומר שהוטל מן הארז על הארץ, ומן הארץ אל ארץ אחרת, וע''ז בא לשון הוטל כמ''ש בפסוק כ''ח, לכן אמר על הארץ תמורת אל :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י העצב נבזה. תמיה הוא שמא צורה נשבר ונבזה האיש הזה שהושלך מעל פני כמי שאין חפץ בו : נפוץ. נשבר כמו ככלי יוצר תנפצם (תהלים ב) ואחרים הגיהו העצב כמו העצבים מעצבין את הקטן במסכ' שבת כלומר האתה נבז' ונפוץ בעיניך כעולל קטן שמעצבין אותו מילויילי''ר בלעז אין זה כדי : הוטלו. הושלכו, ל' השלכה שאין לה תקומה כמו כי יפול לא יוטל (שם לז) : (רש"י)
מצודת דוד העצב נבזה וכו'. וכי זה כניהו דומה הוא לצורה נבזה ומפוצץ וכי הוא ככלי שאין בו צורך ומדוע א''כ הוטלו מארצם הוא וזרעו וכו' : אשר לא ידעו. עד הנה : (מצודת דוד)
מצודת ציון העצב. כן נקרא הצורה הנעבדת כמ''ש עצבי הגוים (תהלים קלה) וזהו לפי שמעצב לב עובדיו צועק אליו ואינו נענה ובדרך שאלה קרא כן לכולם : נפוץ. ענין שבירה ורציצה כמו ונפוץ הכדים (שופטים ז) : חפץ. ענין רצון וצורך וכן החפץ לשדי כי תצדק (איוב כב) : הוטלו. הושלכו : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין העצב, שואל מדוע עשה לו כן, וכי הוא דומה כעצב נבזה ונשבר שאין ראוי למלכות מצד עצמו, או הכי דומה ככלי אין חפץ בו שגם אם הוא שלם אין בו חפץ כמו כלי חרס וכדומה, ובנמשל הכי מרד בנבוכדנצר עד שאין חפצו בו הלא יצא אליו תיכף וא''כ מדוע הוטלו הוא וזרעו וכו' :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות הוטלו והשלכו. הוטלו מלמעלה למטה, כמו והטילוני אל הים, כי יפול לא יוטל, וההשלכה הוא מרחוק :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י ארץ ארץ ארץ. מארצו גלה אל ארץ אחרת ואת ארץ ישראל שמעי דבר ה', ד''א ארץ ארץ ארץ, ארץ שהוא ארץ שבארצות שהיתה חשובה שבכולן, ד''א ארץ ישראל שלש ארצות היו בה יהודה ועבר הירדן והגליל : (רש"י)
מצודת דוד ארץ ארץ ארץ. ר''ל ארץ שהיתה ארץ מיוחדת בכל הארצות ועולה על כולן : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ארץ, משיב שהוא גזרת ה' שצוה לארץ בבל, ואמר לה.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ארץ ארץ ארץ. שם ארץ יבא גם על ציון המורד והשפל, שכדור הארץ הוא השפל מכולם, ועל ציון הארציית והחומריית, ויאמר שארץ בבל היא ארץ ארץ ר''ל הארץ של הארץ מקום השפל והמוריד והמגושם שבכל הארץ :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד האיש הזה. הוא כניהו : ערירי. שיהיה ערירי ר''ל נשחת ונחרב ולתוספת ביאור אמר שיהיה גבר אשר לא יצלח בכל ימיו כי בימיו לא יצלח איש מזרעו לשבת על כסא המלוכה ולמשול ביהודה כי כשגלה הוא לא נתנה המלוכה לזרעו כ''א לצדקיהו דודו ולא היה לזרעו ממשלת מה בימיו אבל לאחר מותו היה ממשלה לזרובבל שהיה מזרעו : (מצודת דוד)
מצודת ציון ערירי. ענין השחתה וחורבן כמו ערו ערו עד היסוד בה (תהלים קלז) : גבר. איש : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כתבו את האיש הזה ערירי שיכתבו בחקי המדינה שהאיש הזה יהיה דומה כאילו הוא ערירי ואין לו בנים, עד שבניו לא יוכלו לטעון טענת ירושה על המלכות המגיע להם בירושה מאבותם, כי הוא גבר לא יצלח בימיו, שכל ימי חייו לא יצלח למלוכה, כי לא יצלח (בימיו) שיהיה מזרעו איש יושב על כסא דוד, כן נכתב בדתי ארץ בבל לחק, שבניו אבדו את זכותם וירושתם במלכות, כל זמן שיהיה יכניה חי שעז''א בימיו, כי אחרי מותו היה זרובבל שר ומושל, כי היה החק הנכתב רק בחיי יהויכין :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות בימיו, מוסב גם על ערירי, ר''ל כל ימי חייו, ובימיו נמשך גם למטה לא יצלח בימיו, ופעל יצלח על יכניה, ונקרא ערירי לפי גזרת המלכות שלא יתיחסו בניו לו, וכמ''ש בסוטה (דף יא) כי אמר אין בן הגון למלכות :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד הוי רועים. יש להתאונן אשר במעשיהם מאבדים ומפזרים את העם ללכת גולה בארצות אויביהם : צאן מרעיתי. הם ישראל שאני להם לרועה : (מצודת דוד)
מצודת ציון ומפיצים. ענין פוזור כמו ויפץ העם (שמות ה) : מרעיתי. מלשון מרעה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הוי רועים, אחר שספר מה שנעשה ליהויקים ויהויכין, יקונן על הרועים האלה שהפיצו את הצאן. מאבדים, ע''י מלחמה, ומפיצים אותם בגלות :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד אתם הפיצותם. ר''ל בעווניכם נפזרו בין העכו''ם ונדחו בארצות האויב : ולא פקדתם אותם. לא השגחתם עליהם להיישירם בדרך הישרה : פוקד עליכם. אזכור עליהם רוע מעשיכם להשיב עליהם גמול : (מצודת דוד)
רש"י ולא יפקדו. ולא יחסרו לשון ולא נפקד ממנו איש (במדבר לא) : (רש"י)
מצודת דוד והקימותי. אני אקים להם רועים כשרים והם ירעו אותם להנהיגם בדרך הישר : ולא ייראו. ולכן לא ייראו עוד מן העכו''ם ולא ישברו ולא יהיו נחסרים : (מצודת דוד)
מצודת ציון יחתו. ענין שבר ופחד : יפקוד. ענין חסרון כמו אשה רעותה לא פקדו (שם לד) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין והקימותי עליהם רועים בבית שני, שלא היו מלכים רק רועים, ולא ייראו עוד וגם לא יחתו שחתת קטן מיראה, ולא יפקדו שלא יחסר מנינם :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ולא ייראו, ולא יחתו. החתת היא השפלה נפשיית. והיא קטנה מן היראה, ואמר תמיד לא תירא ולא תחת, עמ''ש (יהושע א' ט'. ולקמן ל' י') :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד והקימותי לדוד. אקים לדוד מזרעו צמח צדיק זהו מלך המשיח : ומלך מלך. מלך ימלוך על ישראל והצליח ויעשה משפט וצדקה : (מצודת דוד)
מצודת ציון והשכיל. ענין הצלחה כמו ויהי דוד לכל דבריו משכיל (ש''א יח) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הנה ימים באים יען אמר שני יעודים שנתקיימו בבית שני, שהוא חזרת העם וחזרת הרועים (נגד הרועים) אומר כי עוד יבוא עת שיתקיימו יעודים האלה בתכלית האושר וההצלחה, כי ימים באים ואז לא יקרא בשם רועה רק והקימותי לדוד צמח צדיק, שיצמח חוטר משרשו כמ''ש ויצא חוטר מגזע ישי, וז''ש צמח, ויהיה ע''פ צדקתו כמ''ש והיה צדק אזור מתניו, וז''ש צדיק, ומלך מלך לא יהיה רועה רק מלך גדול, והשכיל כמ''ש הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד, ועשה משפט וצדקה בכל הארץ, כמ''ש לא ישא גוי אל גוי חרב :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ומלך מלך. הוסיף השם לחזק שהוא היה מלך באמת, כי הקודמים שמלכו לא היו מלכים באמת :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י ה' צדקנו. ה' מצדיק אותנו בימיו של זה : (רש"י)
מצודת דוד בימיו. בימי המשיח תוושע גם יהודה גם ישראל ישכון בארצם לבטח לא כמו בבית שני שלא חזר כ''א יהודה : וזהו שמו. של המשיח אשר יקראו אותו ישראל : ה' צדקנו. ה' יצדיק אותנו בימיו של זה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין בימיו, (ונגד העם) אומר, שבימי המשיח תושע יהודה, כי בימי בית שני לא נושעו כי היו תחת מלכי פרס יון ורומי, וישראל שהם עשרת השבטים ישכן לבטח, כי בימי בית שני לא שבו העשרת השבטים, ושמו אשר יקראו לישראל יקרא אז בשם ה' צדקנו, שצדקנו הוא ה' כמו אלהי צדקי, שצדקי יהיה מה', וכמו שהוא קיים כן יהיה ישראל צדיק ונושע בה', ונבואה זאת נכפלה לקמן (ל''ג ט''ו) ושם יש שנוים, אצמיח לדוד צמח צדקה, ולא נזכר ומלך מלך והשכיל, ושם כתוב בימים ההם תושע יהודה וירושלים תשכן לבטח וזה אשר יקרא לה ה' צדקנו, כי יש שני אופנים אל הגאולה זכו אחישנה לא זכו בעתה, ואמרו עוד זכו וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה, לא זכו עני ורוכב על החמור, ופה מדבר על הצד שיזכו ועז''א והקימותי לדוד צמח צדיק שיהיה צדיק מצד הזכות, ושם מדבר על הצד שלא יזכו לכן אמר שם בימים ההם ובעת ההיא אצמיח לדוד צמח צדקה, שהצדקה העליונה לא תשקיף על מעשה הצדק והזכות רק תעשה מצד החסד ומצד אתערותא דלעילא כמ''ש בפי' ישעיה (סי' נ''ט) ולכן לא אמר והקימותי לדוד רק אצמיח לדוד, כי יהיה צמח חדש, משא''כ בצד הזכות אמר והקמותי, כי כבר יהיה הצמח מעצמו בזכות מעשיו רק ה' יקימהו ממפלתו, והוסיף שם בימים ההם ובעת ההיא כי אם לא יזכו צריך להמתין על העת המיועד, משא''כ בכאן לא אמר בעת ההיא כי זכו אחישנה, ולכן לא אמר שם ומלך מלך והשכיל, כי אם לא יזכו לא ימלוך תיכף כי יהיה עני ורוכב על החמור, ולכן לא אמר שם וישראל ישכן לבטח, כי אם לא יזכו לא יתקבצו השבטים תיכף רק שבט יהודה לבדו וירושלים יושעו, והקיבוץ יתאחר עד תבנה ירושלים תחלה, ולא אמר שם וזה שמה, כי לא יהיה לה שם זה מכבר כי לא זכו, רק כן יקרא לירושלים מעתה, (שמש''ש אשר יקרא לה ר''ל לירושלים) אבל פה שמדבר מצד הזכות אמר וזה שמו כי כבר יקנה שם זה מכבר ע''פ זכות :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות יקראו. הכינוי מוסב על ישראל, שלכן (לקמן ל''ג ט''ו) שבמקום ישראל כתוב ירושלים, אמר אשר יקרא לה :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד לכן וכו'. הואיל והגאולה ההיא תהיה חשובה כ''כ לכן לא יאמרו עוד בשבועתם חי ה' אשר העלה וכו' מארץ מצרים : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין (ז-ח) לכן הנה ימים באים, שנס של גאולה האחרונה יגדל יותר מנסי יציאת מצרים, וכבר פירשתי פסוקים אלה (למעלה ט''ז י''ד) עיי''ש, אשר העלה שעורו אשר העלה מארץ צפון ואשר הביא מכל הארצות, כי בבל עמוקה מכולם, אשר הביא את זרע בית ישראל, כי ממצרים הוציא את בני ישראל בעצמם ולעתיד יביא את זרעם שהוא זרע בית ישראל :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד כי אם. כי אז יאמרו בשבועתם חי ה' אשר העלה וכו' מארץ צפונה ומשאר ארצות וכו' כי הגאולה ההיא יזכר יותר בפי האנשים לפי מרבית החשיבות : הדחתים. הדחתי אותם (וזהו מאמר המקום כמדבר בעדו אבל הם יאמרו הדיח אותם שם וכמדברים בעדם) : וישבו. כן יאמרו בשבועתם חי ה' אשר העלה וכו' והמה יושבים על אדמתם : (מצודת דוד)
רש"י לנביאים נשבר לבי בקרבי. לדברי הנביאים האומרים שלום יהיה לכם נשבר לבי. רחפו. הולכים ונעים ככנפי צפור המרחף על קנו טרנבליר''ט בלעז : מפני ה'. שאני שומע ממנו גזירה רעה זאת : (רש"י)
מצודת דוד לנביאים. בעבור נביאי השקר נשבר לבי בקרבי וכל עצמותי נעים ונדים ואני מבולבל בצער כאיש שכור וכגבר אשר היין עבר עליו להתחזק ממנו ולבלבל מוחו : מפני ה'. ר''ל כל הצער הזה הוא עלי מפני ה' שהיה מחולל על ידי הנביאים האלה ומפני דברי קדשו שהמה מחוללים על פיהם : (מצודת דוד)
מצודת ציון לנביאים. הלמ''ד הוא במקום בעבור כמו פתח פיך לאלם (משלי לא) : רחפו. ענין תנועה ותנודה כמו על גוזליו ירחף (דברים לב) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין לנביאים, ר''ל נבואה זאת נבא על נביאי השקר, שאחר שנבא על הרועים ינבא על הנביאים ששניהם התעו את הצאן, נשבר לבי בקרבי מפני הפורענות שאני רואה, וגם עצמותי נתפרדו מקשורם, מרוב החרדה. הייתי כאיש שכור בעת הנבואה כאילו שתה יין החמה, ואחר הנבואה הייתי כגבר עברו יין שעבר בגופו יין כבר, שהוא מבולבל גם אח''ז, ומפרש הייתי כשכור מפני ה' בעת שראה את ה' ושמע נבואתו, והייתי כגבר עברו יין מפני דברי קדשו, מפני הדבור ששמעתי כבר :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות רחפו. התפרדו מחבורם, ובמדרש (ב''ר) מרחפת על פני המים כיונה המרחפת על פני הקן נוגעת ואינה נוגעת : עברו. עבר אותו בגופו, או פי' שהעביר אותו מתכונתו, ויהיה פעל יוצא :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י מפני אלה. שבועת שקר : אבלה. חרבה : מרוצתם. קורש''א בלעז וי''ת ל' רצון : לא כן. לא בדין : (רש"י)
מצודת דוד כי מנאפים. כי על ידיהם מלאה הארץ ניאוף וזנות : כי מפני אלה. בעבור שבועת שוא הבאה בסבתם תשחת הארץ ויבשו מדורי המדבר מקום מרעה הצאן : מרוצתם. מה שהם רצים לעשות בזריזות הוא רק לרעה ולא לטובה : וגבורתם. תגבורת הלב שבהם איננה על דבר נכון ואמת : (מצודת דוד)
מצודת ציון אלה. ענין שבועה כמו ושמעה קול אלה (ויקרא ה) : אבלה. ענין השחתה כמו על כן תאבל הארץ (הושע ד) : נאות. ענין מדור כמו בנאות דשא (תהלים כג) : מדבר. לפעמים מקום המרעה סמוך למדבר וכן הצאן ההנה במדבר (ש''א יז) : מרוצתם. מלשון ריצה ומהירות ההליכה : כן. נכון ואמת כמו לא כן בדיו (ישעיה טז) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כי, ר''ל שבנבואה ראיתי, א. את חטאתיהם, שהארץ מלאה מנאפים, ב. את פורענותם, כי מפני אלה אבלה הארץ, ותהי, כמו שהם רצים לעשות רעה, כן גם גבורתם לא כן, לא יוכלו להתגבר נגד האויב :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י גם נביא גם כהן. אפילו אלו שהכל למידין מהם : גם בביתי מצאתי רעתם. שהעמידו דמות בהיכל : (רש"י)
מצודת דוד נביא. זה נביא השקר : כהן. זה כהן הבעל : חנפו. מחניפים לבני אדם ואינם אומרים האמת : גם בביתי. בבה''מ מצאתי רעתם כי היו מזבחים שם לאלהים אחרים : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין כי, ואין מי שיורם הדרך הטוב, לא הנביא ע''פ הנבואה, ולא הכהן ע''פ התורה, כי גם נביא גם כהן חנפו, ולא שהם עצמם יפחדו מה' השוכן אתם בבית הנבחר כי גם בביתי מצאתי רעתם :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י כחלקלקות. ארץ חלקה שהרגל מחלקת בה והאדם נופל : כחלקלקות באפלה. כשלון על כשלון חלקלקות באור יש כשלון אפלה בלא חלקלקות יש כשלון : (רש"י)
מצודת דוד דרכם להם. ר''ל יוכשלו בדרכם כמו ההולך באפלה במקום חלק שהוא נוח שימעדו רגליו : ידחו. יהיו נדחים ממקומם ויפלו בדרך : כי אביא. בזה יפרש ראשית המקרא לומר המכשול יהיה כי אביא הרעה : פקודתם. זכרון עונותיהם לשלם עליהם גמול : (מצודת דוד)
מצודת ציון כחלקלקות. מלשון חלק : באפילה. ענין חושך : פקודתם. ענין זכרון : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין לכן יהיה דרכם להם כחלקלקות באפלה, כי ההולך בדרך חלק ביום יוכל להשמר מליפול, אבל אם ילך באפלה אז ידחו ונפלו בה בהחלקלקות, כן אם היה הנביא והכהן מראים להם הדרך היו נשמרים, אבל הם לא האירו אור ונשארו באפלה מנודח, ומפרש שידחו ונפלו בדרכם הרע כי אביא עליהם רעה, כי נתמלאה סאתם :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י ובנביאי שומרון ראיתי תפל'. קודם שגלו : (רש"י)
מצודת דוד ובנביאי שומרון. ר''ל כמו שמאז ראיתי בנביאי שומרון דבר גרוע מבלי טעם וזהו מה שנבאו בשם הבעל והתעו את עמו ללכת בדרך רעה : (מצודת דוד)
מצודת ציון תפלה. ענין דבר גרוע מבלי טעם וכן ולא נתן תפלה לאלהים (איוב א) : ויתעו. מלשון תועה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ובנביאי שמרון וכו' ובנביאי ירושלים וכו', אומר שראה כי נביאי ירושלים גרועים מנביאי שומרון, כי בנביאי שומרון ראיתי תפלה שהם לא חטאו בזדון ובמרמה רק מפני שלא היה בהם טעם ודעת ותעו בבעל שחשבו שהבעל מנבא אותם ושיש בו ממש וע''כ הנבאו בבעל ובזה התעו את ישראל, אבל.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות (יג-יד) תפלה, שערורה. שערורה גרוע מתפלה, התפל חסר טעם, והשער מאוס או מזיק, כמו שער בנפשו כן הוא (משלי כ''ג) :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י ובנביאי ירושלים. אני רואה עתה שערורה דבר מגונה : וחזקו ידי מרעים. אומרים לרשעים שלום יהיה לכם : לבלתי שבו. שלא ישובו המריעים איש מרעתו : (רש"י)
מצודת דוד ובנביאי ירושלים. ר''ל כן אני רואה בנביאי ירושלים דבר מגונה וזהו שהמה שטופים בניאוף והולכים בדרך שקר ומחזיקים ידי רשעים לבל ישובו מרעתם כי מנבאים להם לשלום : כלם. כל בני יהודה : ויושביה. יושבי ירושלים : (מצודת דוד)
מצודת ציון שערורה. ענין דבר מגונה כמו שמה ושערורה (לעיל ה) : נאוף. ענין זנות : מרעים. רשעים : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ובנביאי ירושלים ראיתי שערורה דבר מגונה מאד, כי הם לא תעו בבעל כלל, רק ע''י שנאפו ורצו למלאות תאות לבם לכן הלכו בשקר שהם בעצמם ידעו שהוא שקר, גם לא התעו העם בנבואת הבעל רק חזקו ידי מרעים לבלתי שבו איש מרעתו, עד שהנביאים והעם לא היו מותעים רק בודים שקרים למלאות תאותם, ובזה היו לי כולם כסדום והעם היו כעמורה שהיה להם חקים לא טובים למלא תאותם :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד הנני מאכיל וכו'. ר''ל אביא עליהם צרות מרובות וגדולות : כי מאת וכו'. על ידיהם יצאה חנופה לכל הארץ רצה לומר כולם מחניפים ליצרם למלאות תאותו : (מצודת דוד)
מצודת ציון לענה. מין עשב מר : והשקיתים. ענין שתייה : מי ראש. מי סחיטת עשב מר ששמו ראש כמו וישקני מי ראש (לעיל ח) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין לכן, הנני מאכיל אותם לענה ויקבלו ענשם, כי מאת נביאי ירושלים יצאה חנופה שהוא זיוף שאומר בפיו הפך מה שבלבו :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד על דברי. אל דברי : מהבלים. אומרים לכם דברי הבל : חזון לבם. מראית לבם ידברו כי לא ראו בנבואה רק בודים מלבם : (מצודת דוד)
מצודת ציון מהבלים. מלשון הבל : חזון. ענין ראיה וע''פ רוב יאמר על מראה הנבואה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אל תשמעו מזהיר את העם בל ישמעו להם כי מהבילים המה אתכם שאומרים דברי הבל שאין בם ממש, ומה שאומרים בשם ה' הוא שקר כי חזון לבם ידברו, שלפעמים יאמרו שקר בשם ה' אבל הדבר אינו הבל ויש בו תועלת, אבל דברים שהם אומרים הם שקר וגם הבל :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י וכל הולך בשרירות לבו וגו'. ולכל הולך בשרירות לבו וגו' : (רש"י)
מצודת דוד אומרים אמור. רגילים הם לומר להרשעים המנאצים אותי ה' דבר שלום יהיה לכם : וכל הולך. ולכל ההולך בשרירות לבו אמרו וכו' : (מצודת דוד)
מצודת ציון למנאצי. ענין בזיון כמו כי נאצו האנשים את מנחת ה' (ש''א ב) : וכל. כמו ולכל : בשרירות. ענין ראיה ר''ל מה שהלב רואה וחומד : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אומרים אמור למנאצי, מראה שקרותם איך הסיתו לכל אחד בפנים אחרות ואיך הם סותרים א''ע, שאם דברו עם אלה שהאמינו בנבואה שה' ינבא את האדם רק שהם מנאצים ומבזים את ה' ואין שומעים לתוכחתו, להם היו אומרים, דבר ה' שלום יהיה לכם, אמרו להם שה' דבר שיהיה להם שלום, אבל לכל הולך בשרירות לבו אמרו, אם דברו את המכחישים בנבואה ואין מאמינים בה לפי שרירות לבם במינות, היו אומרים להם לא תבא עליכם רעה כי מי עמד בסוד ה', היו אומרים שמה שנבאו הנביאים בשם ה' שתבא רעה הוא שקר כי א''א שה' ידבר עם האדם ושהאדם יעמוד בסוד ה' :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות למנאצי, וכל הולך בשרירות לבו. למ''ד למנאצי נמשך גם על מלת וכל. ולכל הולך אמרו. המנאץ בלתי פוקר בלב רק בלתי מחשיב דבר ה'. וההולך בשרירות לב מלא כפירה והכחשה :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י מי עמד בסוד ה'. וישמע את הנגזר מלפניו אותו שהקשיב דבר תורתו וישמע למצותיו ולא הרשעים האלה שמיעה הראשונה שבמקרא זה שמיעה ממש שמיעה האחרונה קבלה : (רש"י)
מצודת דוד כי מי עמד. נתן טעם למה לא ישמעו אליהם באמרו כי מי מאלה עמד בסוד ה' לקבל נבואה ומי ראה מראות הנבואה ומי מהם שמע את דברו כי בהיותם רשעים אינם ראויים לנבואה : מי הקשיב. אמנם מי שהקשיב דברו כירמיה שהקשיב בקול ה' ועשה מצותיו הוא השומע הנבואה ולא הרשעים האלה : (מצודת דוד)
מצודת ציון בסוד. ר''ל במקום השפעת הנבואה : הקשיב. ענין האזנה וקבלה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כי מי עמד בסוד ה', אמרו, שהנבואה בכללה בלתי אפשרית, א. כי א''א שהאדם יעמוד לדעת סוד ה', ב.וירא וישמע את דברו איך אפשר שיראה האדם מראה בנבואה ושישמע את דברו, וה' לא יושג בעין בשר, ואזן לא תשמע דברו שהם ענינים גשמיים א''א ליחס אל הבורא, ג.מי הקשיב דברו וישמע, שאף שיקשיב מרחוק כמו בת קול או קול רוחני שעי''כ ישמע ויבין הוא דבר בלתי אפשר בחק האדם, ואיך ישיג שוכן בית חומר עניני האלהות שהוא בב''ת ובלתי בעל חומר, כ''ז טענו אם דברו עם המכחישים, הגם שאם דברו עם המאמינים בנבואה אמרו להם נבואה בשקר בשם ה' :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות וירא וישמע. השמיעה הגשמיית עם ראיית המדבר בעיניו : הקשיב וישמע. הקשבה היא מרחוק, השמיעה ע''י הקשבת קול מרחוק שזה גדר הקשבה :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י מתחולל. משתכן מחזר לשכון ועל ראש רשעים ישכון : (רש"י)
מצודת דוד חמה יצאה. תצא בחמה עבר במקום עתיד : וסער מתחולל. הסער הזה הוא מלא מחלחלה ורעד והוא יהיה חל ושוכן על ראש הרשעים האלה הם נביאי השקר : (מצודת דוד)
מצודת ציון סערת. רוח סערה : חמה. כמו בחמה : מתחולל. מלשון חיל וחלחלה : יחול. ישכון כמו יחולו על ראש יואב (ש''ב ג) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הנה, נגד מה שאמרו לשני הכתות שיהיה שלום ושלא תבא רעה, אמר הנה סערת ה' חמה יצאה, החמה של ה' כבר יצאה והיא סערת ה', אשר נעשה ממנו סער מתחולל וסובב סביב, ויחול על ראש רשעים :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות (יט-כ) מתחולל. להמפרשים הוא מנחי ע''ו מענין על ראש רשעים יחול, וי''ל שהוא מן הכפולים, סער ההולך במחול וסבוב שהוא מזיק מאד : חמה יצאה, לא ישוב אף ה'. החמה היא בלב. ואף הוא בפועל, ובעת יצאה החמה שבלב לפועל נקרא אף : עד עשותו ועד הקימו. ההקמה מורה על שתהיה המעשה קיימת ולא תבטל :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד לא ישוב וכו'. לא ישוב מהם חרון אפו עד יעשה ויקיים מחשבות לבו : באחרית הימים. ר''ל אם יתמהמה הנה בסוף הימים כשתתקיים תתבוננו בה בינה שלא שב ה' מחרון אפו עם כי נתארך הזמן : (מצודת דוד)
מצודת ציון הקימו. מלשון קיום : מזימות. מחשבות כמו זממה שדה (משלי לא) : באחרית. בסוף : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין לא, ואף ה' לא ישוב עד שיעשה מזימות לבו להנקם בם, ובאחרית הימים יתבוננו שה' העניש אותם על שפשעו בו :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד והם רצו. במהירות רב כאלו היו שלוחים בדבר : והם נבאו. מלבם ולא שמעו ממני : (מצודת דוד)
מצודת ציון רצו. מלשון מרוצה ומהירות ההליכה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין לא שלחתי, ונגד מה שאמרו למנאצי ה' שה' דבר שלום, ושיש אתם ע''ז נבואה מאת ה', אומר לא שלחתי את הנביאים, ולא לבד שלא שלחם בשליחות אל העם, כי גם לא דברתי אליהם כלל :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י ואם עמדו בסודי וישמיעו דברי וגו'. היה להם להשמיע דברי ותורתי את עמי ולא להטעותם בה מעלי : (רש"י)
מצודת דוד ואם עמדו בסודי. ר''ל אם הוא כדבריהם שעמדו בסודו לקבל נבואה היה ראוי שישמיעו לעמי את דברי אשר דברתי בתורתי להשיבם מדרכם הרע ולא להכשילם עוד בעבירה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ואם עמדו בסודי, מביא ראיה שלא דבר עמם כלל, כי אם עמדו בסודי כדבריהם שגליתי להם סודי, הלא היה ראוי שישמיעו דברי את עמי וישיבום מדרכם הרע, ולא להחזיק ידי עושי רשעה ולפתותם שלא ישובו, שה' לא ישלח את הנביא שידבר להם שיהיה להם שלום ושא''צ לעשות תשובה :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י האלהי מקרוב. שאיני רואה אלא בסמוך לי ואין בי כח לשפוט את התחתונים שהם רחוקים ממני ואיני יודע במעשיהם : (רש"י)
מצודת דוד האלהי מקרוב אני. ר''ל וכי אינני רואה ושופט אלא בסמוך לי ולא את התחתונים שהמה רחוקים ממכון שבתי בתמיה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין האלהי, ונגד מה שאמרו אל כל הולך בשרירות לבו שהם המכחישים, שכלל הנבואה היא בלתי אפשריית ע''ז משיב להם, שאם תאמרו שה' נעלה מאד מהעולם השפל ומשינבא את השוכנים בעולם השפל שהיא רחוקה משכינת עוזו, האלהי מקרוב אני ולא אלהי מרחוק, וכי אני אלהים לעולם העליון שהוא קרוב ולא לעולם התחתון שהוא רחוק, וכי יש אצלי רחוק וקרוב, והלא שכינתי בכל מקום, ואם תאמרו שאין ה' רואה ומשגיח על מעשה ב''א, ע''ז משיב.(מלבי"ם באור הענין)
רש"י אם יסתר איש. זהו כפל תמיהה האלהי מקרוב כדרך כל תמיהות הכפולות : (רש"י)
מצודת דוד אם יסתר. הלא אף אם יסתר איש במקום נסתר וכי אני לא אראה אותו : הלא וכו. אני מלא. אם כן במקום שנסתר שם אני : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו שאין מפסיק בפני ריחוק מקום או מחיצה מבדלת, הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, ואין מקום ריק מכבודי והשגחתי. ואין נעלם ונסתר ממני :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד שמעתי. ר''ל הואיל ואין נסתר ממני לכן שמעתי מה שמנבאים בשמי שקר שאומרים כל היום חלמתי חלמתי ומחזיקים חלומותם הפשוט הדמיוני כחלום נבואי : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין שמעתי. אחר שדבר על הבודים שקר לאמר שה' שלחם לנבאות, ידבר על כת אחרת שחלמו חלומות ויספרו אותם כאילו הם חלום נבואיי, וז''ש שמעתי את אשר אמרו חלמתי חלמתי :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י עד מתי. ינבאו שקר וכי יש בלבם של הנביאים הללו הנבאים שקר לקיים מחשבותם שהם חושבים להשכיח את עמי שמי וגו' : תרמית. לשון מרמה : (רש"י)
מצודת דוד עד מתי. יהיה השטות והטעות הזה : היש בלב. וכי יש בלבם מה שאומרים תדיר שחלום הדמיוני הוא כחלום הנבואיי : ונביאי תרמית לבם. אבל הם נביאי ערמות לבם כי יודעים המה שאין ערך לחלום הדמיוני עם חלום הנבואי ובערמת הלב ידברו בפיהם שדומים הם : (מצודת דוד)
מצודת ציון ונביאי. הוי''ו במקום אבל : תרמית. ענין ערמה כמו שקר תרמיתם (תהלים קיט) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין עד מתי יחליפו חלום בנבואה, וכבר באר המורה שהנביא היה מכיר בין החלום הפשוט שבא ע''י כח המדמה ובין החלום הנבואיי שבא מאת ה', וז''ש היש בלב הנביאים וכי מדמים כן בלבבם שהוא חלום נבואיי, הלא בחלום הנבואיי לא היה בלב הנביא שום ספק והיה יודע בבירור שהוא אמת וקיים, והם או בודים לעצמם שקר, או שלבם מרמה אותם :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י יספר חלום. יספרנו ל' הבאי כשאר חלומות ולא יחזקנו בדברי נבואה : מה לתבן את הבר. מה ענין שקר אצל אמת : את הבר. עם הבר : (רש"י)
מצודת דוד הנביא וכו'. ר''ל מהראוי שהנביא אשר אתו חלום פשוט ודמיוני יספרנו בדרך ספור חלום בעלמא : ואשר דברי אתו. ומי אשר בחלום אדבר בו הוא ידבר דבר ויאמת אותו ר''ל חלום כזה יוכל לספר בדרך ספור נבואה : מה לתבן. מה ענין תבן להדמותו עם הבר ר''ל מה ענין חלום דמיוני להדמותו עם חלום נבואיי : (מצודת דוד)
מצודת ציון לתבן. קש : הבר. כן נקרא התבואה וכן לשבור בר (בראשית מג) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הנביא, ר''ל הלא הנביא יודע ההבדל האמתי בין החלום ובין הנבואה, ואם יודע שיש אתו חלום יספר שהוא חלום לא שהוא נבואה, ואם יודע שדברי אתו ושהוא נבואה ידבר דברי אמת ולא יערב בו חלומות והבלים, ובאר כי יש שלשה היכרים להכיר בין החלום ובין הנבואה, (בחינה א') שהחלום הנבואיי לא נמצא מעורב בו שום תבן ופסולת ושום דבר בדוי רק בר נקי ודברים אמתים, וא''כ מה לתבן את הבר :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י הלא כה דברי כאש. לא היה להם לטעות ולדמות חלומות לומר שהם נבואה כי דבר נבואה כשבאה בפי הנביא בגבורה היא באה בו כאש בוערת כענין שנאמר ותהי בלבי כאש בוערת (לעיל כ) ואומר ויד ה' עלי חזקה (יחזקאל ג) : וכפטיש. פי''ק בלעז ויש אומר מרטיי''ל בלעז : (רש"י)
מצודת דוד הלא כה דברי. הלא החלום אשר הוא דברי באה בחוזק רב ובהרגשה יתירה כאש הבוערת וכפטיש המפוצץ את הסלע שהוא דבר המורגש מאד כן הוא חלום הנבואיי ולא כן חלום הדמיוני כי הרגשתם קלה מאד : (מצודת דוד)
מצודת ציון וכפטיש. הוא המקבת כמו פטיש כל הארץ (לקמן נ) : יפוצץ. ענין השבר לחתיכות רבות וכן ויתפוצצו הררי עד (חבקוק ג) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הלא (בחינה ב') דברי דומים כאש, כמו שהאש בוערת ומפיצה אור במחשך, כן דבר הנבואה תשליך רשפי אש שלהבת יה בכח הנפש ותאיר אור הנפש וקרנים מידה לה, (בחינת ג') שהוא כפטיש יפוצץ סלע לחתיכות כן תפוצץ את הגוף ויתבטלו כחותיו וארכבותיו דא לדא נקשן :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י מגנבי דברי איש מאת רעהו. איש מאת רעהו יש להם מרגלים אצל נביאי האמת ושומעין סגנון שלהם שהם מתנבאים בו ואומרין נבואת שקר באותו ל' כמו שעשה חנניה בן עזור שמע את ירמיה מתנבא בשוק העליון הנני שובר את קשת עילם והוא ניבא בשוק התחתון שברתי את עול מלך בבל (לקמן כח) כמו שאמרו רבותינו בסנהדרין : (רש"י)
מצודת דוד לכן הנני וכו'. ר''ל הואיל ויש הפרש רב בין חלום נבואיי לחלום דמיוני ובזדון לבם יאמתו חלום דמיוני כחלום נבואיי לכן כמו שהנני מוכן להביא פורעניות על הנביאים אשר גונבים דברי וכו' ר''ל שהיו שומעים דברי נביאי האמת והיו מגידים אותם מעצמם ואמרו שאליהם נאמרו וכאלו יגנבו דברי הנביאים מן הנביא האמיתי : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין לכן הנני על הנביאים להענישם, וחושב בהם ג' כתות, א. נביאי שקר שהיו גונבי נוסח הנבואה מנביאי האמת ומתנבאים בסגנון ההוא, ועז''א מגנבי דברי איש מאת רעהו, ב. שבדו מדעתם סגנון הנבואה שזה קל יותר שהיה רק שקר אחד שהיא נבואת שקר, ולא גניבה מדברי רעהו, ועז''א.(מלבי"ם באור הענין)
רש"י הלוקחים לשונם. המלמדים לשונם לומר שקריהם בל' נאם ה' כנביאי האמת למען יאמינו בם : (רש"י)
מצודת דוד הנני וכו'. וכמו שהנני מוכן להביא פורעניות על הנביאים המלמדים לשונם למהר לדבר צחות : וינאמו נאום. ר''ל שבודים שקרים מלבם וימתיקו אמריהם וידברום במקום נבואה ובלשון הנביאים כאלו היה דבר ה' : (מצודת דוד)
מצודת ציון הלוקחים. ענין למוד והרגל כמו הטתו ברוב לקחה (משלי ז) : וינאמו נאם. הוא ענין אמירה והוא לשון שהנביאים רגילים בו : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הנני וכו' הלוקחים ולומדים לשונם וינאמו נאום מדעת עצמם, ג. על אלה שספרו חלומות שקר שהוא קל יותר, ועז''א.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות וינאמו נאם. הנאום הוא מאמר גוזר מסודר, והרגילים בדבורים אלה נקראים נאמנים, מסיר שפה לנאמנים (איוב י''ב כ'), ומזה נאום פשע לרשע, ובא לרוב על דברי הנביאים, ועז''א הלוקחים לשונם, הרגל הלשון אל דבורים נמרצים :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד הנני על נבאי חלומות. ר''ל כמו כן הנני מוכן להביא פורעניות על המנבאים חלומות שקר כלומר שאומרים חלום דמיוני כאלו הוא חלום נבואיי כי בזדון ידברו ואינם מוטעים : ויספרום. מתמידים לספרם כאלו היה דבר ממש : ויתעו. והמה מתעים את עמי בחלום הדמיוני שהוא דבר שקר : ופחזותם. בקלות דעתם יפתו את העם להאמין בחלומותם הדמיוני : ואנכי וכו'. אמר כמתרעם על הנפתים להם ואמר הלא אנכי מעולם לא שלחתים ולא צויתי אותם שום צואה ומעולם לא הועילו לעם הזה בשום דבר וא''כ אין בידם לתת שום אות ומופת וגם היטב אין עמהם ובמה א''כ מחזיקים אותם לנביאים : (מצודת דוד)
מצודת ציון ויתעו. מלשון תועה : ובפחזותם. ענין קלות הדעת וכן אנשים רקים ופוחזים (שופטים ט) : והועיל. מלשון תועלת : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הנני על נביאי חלומות שקר ויתעו את עמי בהם, וכל אלה הג' כתות לא שלחתים בתורת שליחות אל העם, ואף לא צויתים דבור לעצמם, וחוץ ממה שינבאו שקר הועיל לא יועילו לעם הזה, לא ישתדלו עכ''פ לאמר להם דבר של תועלת רק להפך שמתעים אותם מדרך ה' :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות בשקריהם ובפחזותם שקריהם נגד נביאי השקר, ופחזותם נגד נביאי תרמית לבם, שנחפזו ולא שמו אל לב בל ירמה לבם אותם :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י מה משא ה'. לשון שחוק לפי שנבואתו להם למשא : ואמרת אליהם את מה משא ונטשתי וגו', ונטשתי. ועזבתי אומרים לכם מה המשא, אתם למשא להקב''ה והוא אמר שיטוש וישליך אתכם מעל זרועותיו משמים ארץ כך שמעתי : (רש"י)
מצודת דוד וכי ישאלך. אמר המקום לירמי' אם ישאלך העם הזה או נביא השקר או כהן הבעל לאמר מה משא ה' ר''ל מה דבר ה' ובדרך לעג אמרו לשון משא לפי שהיה להם למשא ולעול כבד : ואמרת. אז תאמר אליהם את מה משא ר''ל את מה שיאות ויצטרך במשא כלומר מה שיאות לעשות במשא אעשה לכם וחזר ופירש ונטשתי אתכם כאדם העוזב ומשליך את המשא הכבידה עליו : (מצודת דוד)
מצודת ציון משא. כן נקרא הנבואה : ונטשתי. ענין עזיבה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין וכי ישאלך, הנבואות הנקראות בשם משא, היה נביא נושא דבריו במשלים ומליצות, ובימי ירמיה היו מתלוצצים על דברי הנבואה ואמרו הלא ממשל משלים הוא, וירמיה לא נבא שום נבואה בשם משא, ולא השתמש בסגנון זה כי כל נבואותיו היו על החרבן ובזה לא נשא משא ומליצה, והדור ההוא כשבאו אל הנביא שאלוהו בדרך ליצנות מה משא ה', וכן כשספרו את דברי הנביא איש לחברו, הפכו את סגנון לשונו ועשו ממנו משא ומליצה, ועל שניהם הזהיר אותם, א.כי ישאלך מה משא, שזה אצלם לשון ליצנות, וכוונו בליצנותם גם כונה שניה, כי הדבור הוא למשא אל ה', ותשיב להם את מה משא ונטשתי אתכם אני אטוש אתכם מעל פני ולא תהיו עוד עלי למשא :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות משא. בא על הנבואה שנושא בה משל ומליצה, כמ''ש (ישעיה י''ג א') ומורה גם על משא וסבל : את מה משא. את מה ישא משא :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד ופקדתי. במקרא שלפניו אמר שהנביא ישיב להם דרך אונאת דברים שהמקום יעזוב את ישראל בעוונם וישליכם כאדם המשליך משא כבידה ובזה אמר העון הזה אזכור להשיב גמול ביחוד על האיש המדבר ועל ביתו : (מצודת דוד)
מצודת ציון ופקדתי. ענין זכרון : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין והנביא, וכן אם יספרו איש לרעהו דברי הנביא ויאמרו בלשון משא ה' כי יעשו ממנו משל ומליצה ופקדתי על האיש ההוא :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד כה תאמרו. בלשון הזה תאמרו וכו' : מה ענה ה' וכו'. ר''ל אם תשאלו על המענה תאמרו מה ענה ה' ואם תשאלו על מה שמדבר מבלי שאלה תאמרו מה דבר ה' : (מצודת דוד)
מצודת ציון על רעהו. אל רעהו : ענה. מלשון עניה ותשובה על השאלה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כה תאמרון, בעת שתספרו דברי הנביא איש אל רעהו תאמרו, מה ענה ה' על שאלת הנביא, ומה דבר ה' בעת שה' התחיל הדבור :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י כי המשא יהיה לאיש דברו. אע''פ שאתם מהפכין את המשא לגנאי משא דבר ה' לאיש דברו ולאיש עצתו הוא מגלהו ואתם מהפכין אותו ללשון משאוי זו לא שמעתי כן והיא עיקר אבל כך שמעתי כי המשאוי יהי' משאוי של פורענות למי שאומרו השואל מה משא, ע''א משא ה' ל' נבואה הוא והיה הנביא השקר שואל לנביא האמת לאמר לו את דבר הקב''ה בל' שבא הסיגנון אליו והסיגנון לא היה מפרש הדיבור כל כך והיה נביא השקר מהפך את הפי' לצד אחר והיה מדבר בדוגמת נביא האמת כדי שיאמינו בו וכן עשה חנניה בן עזור לכן הוא אומר אל תשאלו משא ה' את ל' הסגנון אלא מה דבר ומה ענה את פירוש הדבר שאלו לנביא אמת לאמר להם מה הקב''ה אומר ולהיכן נוטין את דבריו : כי המשא יהיה לאיש דברו. סיגנון סתם הקב''ה אמרו סתם לאיש עצתו שאינו חשוד להפכו ואתם שואלי' אותו כדי להפכו והפכתם את דברי הקב''ה וזהו שאמר למעלה מגנבי דברי איש מאת רעהו (כאן) גם זה לשון מיותר : (רש"י)
מצודת דוד ומשא. לשון משא לא תזכרו עוד : כי המשא יהיה לאיש דברו. ר''ל דברי הנבואה המה כאלו למשא על הנביא שה' דבר בו על כי לא יוכל לכבוש הנבואה לבלי להגידה כאלו היתה למשא עליו וכמ''ש ואמרתי וכו' ולא אדבר עוד בשמו והיה בלבי כאש וכו' ונלאיתי כלכל (לעיל כ) ובעבור גם זה יתכן לקראה בשם משא מלבד מה שנקראה כן על כי נשאת בפי הנביא : והפכתם. אבל אתם מהפכים את דברי וכו' היא מלת המשא לומר שהיא למשא על השומעים ולא כן הוא : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ומשא ה' לא תזכרו עוד שלא תשנו את דברי הנביא לעשות מדבריו משא ומליצה, כי המשא יהיה לאיש דברו האיש כשידבר דברו דברי חול יוכל לדבר לשון משא ומליצה אבל איך תהפכו את דברי אלהים חיים לשנות אותם ולעשות מהם משל ומליצה :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י כה תאמר אל הנביא. כשאתם באים לשאול דברי מאת הנביא : (רש"י)
מצודת דוד כה תאמר אל הנביא. ר''ל ואף אם תשאלו את הנביא עצמו עם כי למולו כאלו למשא על כי לא יוכל להסתירה עכ''ז לא תזכרו שם משא רק בלשון הזה תאמרו מה ענה לך ה' אם יהיה השאלה על המענה או מה דבר ה' אם יהיה על דבר מבלי שאלה קדומה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין כה תאמר אל הנביא וכן כשתדברו אל הנביא לא תזכירו לשון משא :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ואם וכו'. ואם אחר כל האזהרות תאמרו שוב לשון משא ה' : לכן. בעבור זה כה אמר וכו' : ואשלח. ר''ל ואף כי שלחתי אליכם אשר לא תאמרו לשון משא ה' ועכ''ז לא שמעתם : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ואם משא ה' תאמרו הגם שבזה אינכם משנים דברי הנביא, בכ''ז תענשו יען אמרכם את הדבר הזה משא ה' ואשלח אליכם לאמר לא תאמרו משא ה', שאחר שהזהרתי אתכם ע''ז, לא היה לכם לאמר לשון משא שזה מורה שתרצו להתלוצץ על הנביא, ולכוון ג''כ הכונה הלציית שהדבור הוא למשא אל ה' :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד לכן הנני. בעבור זה הנני מוכן לשלם גמול ועל העוון הזה בלבד אסיר אתכם בהסרה מלפני ואעזוב אתכם כאדם העוזב משא הכבידה עליו ר''ל העוון הזה לבד כדאי הוא לזה העונש מדה במדה על שאמרו לשון משא יעזוב אותם כמשא : ואת העיר. גם את העיר אשר וכו' אעזוב ואשליך מעל פני ותהיה מסורה ביד הכשדים : (מצודת דוד)
מצודת ציון ונשיתי. נשא. ענין הסרה והעתקה כמו נשתה גבורתם (לקמן נא) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין לכן הנני ונשיתי אתכם נשא, אשכח אתכם ואטוש אתכם בל תהיו עלי למשא :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד חרפת עולם. זמן מרובה תהיו בחרפה גולים ביד הכשדים : וכלימות עולם. זמן מרובה יזכר הכלימה שיהיה לכם בעת תלכו שבי לפני צר אשר לא תשכח הכלימה ההיא על כי תהיה מרובה וגדולה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ונתתי עליכם חרפת עולם, כמו שהתכוונתם לתת חרפה אל דברי הנבואה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות חרפה וכלמות. היה ראוי להקדים כלימה לחרפה כי חרפה גדולה מכלימה, רק חרפה הוא בעבור דבר, וכלימה יהיה גם בלא דבר, ומוסיף שגם יכלימו אתכם על לא דבר, וכן החרפה תהיה גם שלא בפניו והכלימה רק בפניו, ובזה כלימה מוסיף על חרפה : (מלבי"ם באור המלות)
רש"י דודאי. קדרות : מועדים. מוכנים : החרש. והמסגר. תלמידי חכמים שגלו עם יכניה וכבר פירשתיו בספר (מ''ב כד) החרש והמסגר לימייטראה ליפורטי''ר בלעז, ל''א החרש והמסגר החרש ל' חרש המסגר ל' סגור כלומר חכמים גדולים בתורה שכשהיה אחד מהם מדבר הכל שותקים מסגר שהיו סוגרים ואין פותח : (רש"י)
מצודת דוד הראני ה'. במראה הנבואה : דודאי. כלים מלאים תאנים היו מזומנים לפני ההיכל : אחרי הגלות. חוזר לתחילת המקרא לומר שזה ראה אחר שגלה נ''נ וכו' : ואת החרש ואת המסגר. הם אומנים ושומרי השערים אשר סגרו אותם בעתם וכן ת''י : (מצודת דוד)
מצודת ציון דודאי. שם כלי כעין קדרה וכן כפיו מדוד תעבורנה (תהלים פא) : מועדים. מזומנים וכן אנה פניך מועדות (יחזקאל כא) : החרש. קבוצת האומנים כמו חרש עצים (ישעיה מד) : (מצודת ציון)
רש"י כתאני הבכרות. שבישלו כל צרכן בתחלת בכורי תאינים שהם חביבות על מוצאיהם בראשיתם : (רש"י)
מצודת דוד תאנים. מלאה תאנים וכו' : כתאני הבכרות. כתאנים המבושלין כל צרכן : מרוע. בעבור רעתן לא היה אפשר לאכלן : (מצודת דוד)
מצודת ציון הבכורות. המבושלות כל צרכן וכן בכורי ענבים (במדבר יג) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הדוד אחד תאנים טובות מאד, התאנה אם אין לוקטין אותה תיכף כשנתבכרה היא מותלעת מהשמש כמ''ש חז''ל במדרש, וע''ז המשיל את גלות יהויכין שנלקטו תחלה מארץ ישראל לתאני הבכורות שנלקטו ראשונה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות הדוד אחד. כפי הדקדוק ראוי הדוד האחד, רק ר''ל שכל דוד היה מיוחד בפ''ע לפי הנמשל, זה בבבל וזה בירושלים :(מלבי"ם באור המלות)
מלבי"ם - באור הענין התאנים הטובות טובות מאד, ר''ל כי יש טוב ורע יחוסיי שהדבר טוב בערך דבר אחר גרוע ממנו, ובכ''ז אינו טוב מאד מצד עצמו, ועז''א שהטובות והרעות שראה הם החלטיים מצד עצמם בלא יחוס אל אחרים גרועים או טובים מהם, ועז''א שהטובות טובות מאד, וכן ר''ל שהטובות נתוספו בטוב ונעשו טובות מאד ע''י שנתלקטו תיכף כמ''ש כתאני הבכורות, והרעות נתוספו ברע ע''י שלא נתלקטו עד שהרעות נעשו רעות מאד עד אשר לא תאכלנה מרוע :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י כן אכיר את גלות וגו'. הרי זה מקרא מסורס כן אכיר לטובה את גלות יהודה שהגליתי כבר יכניה וגלותו : (רש"י)
מצודת דוד כתאנים הטובות האלה. שהמה חביבים ובני אדם מתקרבים אליהן כן אכיר את גלות יהודה ר''ל עם כי נעשו זרים ממני כי הרחקתים מעל גבולי הנה עתה אכיר אותם ואתקרב אליהם : לטובה. חוזר למעלה לומר כן אכיר לטובה : (מצודת דוד)
מצודת ציון אכיר. מלשון הכרה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כתאנים הטובות האלה, ר''ל שנלקטו בזמנם כן אכיר את גלות יהודה שנלקטו בזמנם ונעשו טובות מאד עד שמה ששלחתים מן המקום הזה הוא לטובה, א. שע''י ששלחתים.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות לטובה. מוסב על פעל אכיר, וגם על פעל שלחתי, ששלחתים לטובה :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד ושמתי עיני. אשגיח עליהם לטובה לשמרם בגולה : והשיבותים. בזמן בית שני : ובניתים ולא אהרוס. ר''ל הואיל וכבר עבר עליהם הצרה לא יקוו עוד מעתה הריסה כי אם בנין בשובם לירושלים בבית השני לא כמו הנשארים בירושלים אשר יקוו על הריסה הואיל ועדיין לא עבר עליהם הצרה ולא קבלו הגמול : ונטעתים וכו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ושמתי עיני עליהם לטובה שתהיה השגחתי עליהם בגלותם, ב.והשיבותים על הארץ הזאת, בימי כורש, ואז ובניתים במלכות ולא אהרוס, ונטעתים בישוב הארץ ולא אגלם, ג. שלא ימצא עוד סבה לחורבן וגלות, כי.(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד וכתאנים הרעות. כאלו אמרו הנשארים בם יהיו כתאנים הרעות אשר אין לאכלן בעבור רעתן השנואים ומרוחקים מבני אדם : כן אתן וכו'. להיות שנוא ומרוחק : והיושבים בארץ מצרים. שהלכו עם יוחנן בן קרח למצרים ונתיישבו שמה אשר לא כמצות ה' : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין וכתאנים הרעות שלא נלקטו, אשר לא תאכלנה מרוע כי כה אמר ה', ר''ל כי מ''ש ירמיה (בפסוק ג') והרעות רעות מאד אשר לא תאכלנה מרוע, י''ל שזה אמר מדעת עצמו, והודיע לו ה' שמ''ש אשר לא תאכלנה מרוע לא אמר מדעת עצמו רק כה אמר ה', וה' שם בפיו הדברים האלה, ודרך נבואה עתידה. כי כן אתן את צדקיהו וכו', ר''ל כל אלה שלא נלקטו לבבל :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות כי כה אמר ה'. לפירוש המפרשים מלת כי זרה :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י לזעוה לרעה לכל ממלכות הארץ. שישמעו הרעה הבאה עליהם ויזועו : ולשנינה. שישננו וידברו הכל בפורענותם : (רש"י)
מצודת דוד ונתתים וכו'. ר''ל אמסרם לכל ממלכות הארץ להיותם לזעוה ולרעה כי כולם יחרידם וירעו להם : לחרפה וכו'. ר''ל בכל המקומות אשר אדיח אותם שם יהיו לחרפה כי כולם יחרפו אותם : ולמשל. יביאו משל מהפורעניות הבא עליהם : לשנינה. יתמידו לספר מהצרות הבאות עליהם : ולקללה. המקלל יתלה הקללה בהם לומר תהיה כהיהודים האומללים : (מצודת דוד)
מצודת ציון לזעוה. ענין רעד ורתת וכן והיה רק זועה (ישעיה כח) : לשנינה. ענין ספור ואמירה כמו ושננתם לבניך (דברים ו) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ונתתים לזעוה לכל ממלכות הארץ, שע''י שנגזר שנ''נ ירדוף אחריהם ירע על ידם ויזוע כל הממלכות שהם ביניהם, וגם יהיו לחרפה בכל המקומות אף במקום שלא תגיע יד נבוכדנצר שם :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות לזעוה. שיזועו ממקומם על ידם, והם יהיו לחרפה, וכן לקמן (כ''ט י''ח, ל''ד י''ז) :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י בשנה הרביעית. שנה שנתחתם גזר דינם שיגלו ושישתו כוס החמה כמו שאמור בענין קח את כוס וגו' וקודם גזר דין אמר לנביא להוכיחם אולי ישובו ולא יתחתם גזר דינם : (רש"י)
מצודת דוד על ירמיהו. אל ירמיהו : ליהוקים. למלכות יהויקים : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור המלות על ירמיה. כמו אל : הראשונית. כמו הראשונה :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י שלש ועשרים. יאשיהו מלך שלשים ואחת צא מהם שתים עשרה שנה נשארו תשע עשרה וארבע של בנו הרי שלש ועשרים : אשכים ודבר. ל' הווה הייתי משכים ומדבר תמיד : (רש"י)
מצודת דוד ליאשיהו. למלכות יאשיהו : זה שלש ועשרים שנה. י''ט שנה בימי יאשיהו כי מלך ל''א שנים וד' בימי יהויקים בנו הרי כ''ג : היה דבר ה' אלי. דבר בי הנבואה : ואדבר. ואני דברתי אליכם הנבואה והייתי משכים ומדבר ר''ל אני הייתי זריז לומר הנבואה אבל אתם לא שמעתם : (מצודת דוד)
מצודת ציון אשכים. מלשון השכמה והוא ענין זרוז : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין מן שלש עשרה שנה, הנה מצד השולח היה דבר ה' אלי, ומצד השליח ואדבר אליכם ולא פעם אחד רק השכם ודבר, ולא אותי לבד שלח, כי.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות אשכים. מקור, כמו השכם בה''א, וא''כ היו''ד נוספת, וי''מ שהוא מדבר בעדו, וא''כ בא ציר''י תחת חירק, ומשמע שתי הכונות הַשְכֵּם אַשְכִּים שהמקור לפני הפעל מורה - - ריבוי הפעולה :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד ושלח ה'. ועוד שלח ה' שאר נביאים והיה משכים ומשלח בזריזות רב ואתם לא שמעתם : ולא וכו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ושלח ה' את כל עבדיו ולא בפעם אחד רק השכם ושלוח, ובכ''ז לא שמעתם וקבלתם וגם לא הטיתם אזניכם כלל, והשליחות היתה לטובתם.(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד לאמר. ר''ל הלא כל הנבואות היו לטובתכם לאמר שובו עתה כל איש מדרכו וכו' ובעבור זה תשבו על האדמה וכו' : למן עולם. ר''ל מעת הנתינה עד עולם : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין לאמר שובו איש מדרכו הרעה ושבו על האדמה, והנה אמרו להם שאם ישובו מכל הדרכים הרעים תהיה השגחת ה' עליהם לטובה שישבו על האדמה עד עולם, וגם אם לא תשובו מיתר עברות עכ''פ.(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד במעשה ידיכם. באלילים העשוים במעשה ידיכם : ולא ארע לכם. לא אעשה עמכם רעה : (מצודת דוד)
מצודת ציון ארע. מלשון רעה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אל תלכו אחרי אלהים אחרים ולא תכעיסו אותי, ותרויחו שלא ארע לכם בפועל, שהגם שלא אשוב להיטיב אתכם אחר שלא תשובו מיתר עברות לא ארע לכם בפועל ותהיו תחת הטבע, כי אם תעבדו ע''ז ארע לכם בהשגחה :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ולא שמעתם. עם כי הדבר היה לטובתכם לא שמעתם כו' : למען הכעיסני. לא היה זה אלא למען הכעיסני וכו' וההכעסה תהיה באמת לרע לכם : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ולא שמעתם למען הכעיסני במעשה ידיכם לרע לכם ר''ל שהכעסתם אותי גם בזה במה שע''י מעשה ידיכם הוצרכתי להרע לכם, כי אין ה' חפץ להרע לבריותיו וכשגרמתם שארע לכם בזה עצמו הכעסתם אותי כי זה נגד רצוני :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד הנני שולח. ר''ל אעיר לבות עכו''ם שונות מפאת צפון : עבדי. ר''ל עושה שליחותי בדבר זה : סביב. היושבים סביבות א''י : והחרמתים. את כולם אחרים ואשימם לתמהון ולהיות שורקין עליהם ועד זמן רב יהיו חרבים : (מצודת דוד)
מצודת ציון והחרמתים. ענין הרג ואבדון כמו כי החרם תחרימם (דברים כ) : לשמה. ענין תמהון : לשרקה. ענין השמעת קול בקבוץ שפתים ונעשה על דבר חשוב שנחרב : ולחרבות. מלשון חורבן : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ועל כל הגוים שע''י שאעניש אתכם אעניש גם כל הגוים ואין פורעניות באה לעולם אלא בשביל ישראל, וגם שהמערכה היתה מחייבת אז שנבוכדנצר ימשול על העולם ויחריב ממלכות, והמערכה תורה על האומות ועל ישראל בשוה, רק בעת שישראל זכאים יבטל את המערכה והיה משפיל את נבוכדנצר וממילא גם האומות היו נצלים, אבל ע''י שלא שמעו, תתקיים הוראת המערכת על כל הגוים, ולכן אמרו שיעבדו שבעים שנה כמ''ש הרי''א שיש לכל אחד מז' הכוכבים מנין מיוחד מהשנים להשפעותיהם וסכום כולם שבעים שנה, ובזה הראה שכל ז' הכוכבים היו מורים על ממשלת נבוכדנצר, עד עבור סבוב כל השבעה ואז תבוטל מלכותו :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ואל נ''נ. טעמו הנני שולח אל נבוכדנצר : לשמה, ולחרבות עולם. שממה הוא יותר מן חורבה וראוי לבא אחריו ?, ור''ל שברבות הימים הגם שתוסר השממה, החורבה תשאר לעולם שאם תתיישב הארץ ישארו הערים והבתים חרבים :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י קול רחים. סימן הוא לסעודת ברית מילה על שם שטוחנין ושוחקין לה סממנין לרפואה : אור נר. סימן משתה כך שנינו בסנהדרין : (רש"י)
מצודת דוד והאבדתי וכו'. ר''ל לא ישמע עוד קול ששון וכו' : קול חתן. קול שמחת חתן : קול רחים. מגודל הרעה לא ימצאו תבואה לטחון ברחים : ואור נר. מחסרון השמן ישבו באפלה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין והאבדתי מהם קול ששון שזה יהיה בשעת הטוב וההצלחה וגם קול חתן וכלה שזה יהיה גם שלא בשעת הצלחה כל שיש ישוב בארץ יתהוו זווגים, וגם קול רחים ואור נר, שזה יהיה גם בשהארץ חרבה ואנשים מעט בתוכה לכורמים וליוגבים יצטרכו רחים לתיקון המזון ונר לתיקון המעון, כי תהיה הארץ שממה לגמרי :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד הגוים האלה. היושבים סביבות א''י : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין והיתה כל הארץ הזאת לחרבה, חוץ ממה שתהיה חרבה עם כל העמים תהיה היא חרבה ושממה ביחוד כי היא תמרוד בנבוכדנצר ויותר העמים לא ימרודו, כי הגוים יעבדו את בבל שבעים שנה :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד כמלאות. כאשר יהיה נשלם שבעים שנה : אפקוד. אזכור עליהם עוונם : ועל הגוי ההוא. זה בבל : (מצודת דוד)
מצודת ציון כמלאות. ענין השלמה כמו ובמלאות ימי טהרה (ויקרא יב) : אפקוד. ענין זכרון : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין והיה במלאות וכו' אפקד על מלך בבל ועל הגוי ההוא גוי בבל עיר המלוכה, את עונם, מה שהחריבו ארצות, ועל ארץ כשדים בכללה :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י את כל הכתוב. על בבל : בספר הזה. בסופו : (רש"י)
מצודת דוד בספר הזה. בסוף הספר : על כל הגוים. שהם יבואו ויחריבו את בבל עד היסוד בה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין והבאתי על הארץ ההיא את כל דברי אשר דברתי עליה, היא הנבואה שנבא ירמיה על בבל ביחוד בסוף הספר, את כל הכתוב בספר על כל הגוים שגם הנבואות שנבא ירמיה מן סימן מ''ו ואילך שמתחיל אשר היה דבר ה' אל ירמיה על כל הגוים יביא ג''כ על בבל, ר''ל שחוץ מן הפורענות שנבא על בבל ביחוד יביא עליה גם פורעניות שנבא על יתר הגוים :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות את כל הכתוב. כמו ואת בוא''ו :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י כי עבדו בם. כמו כי יעבדו בם בבני בבל : גם המה גוים רבים. מדי ופרס : (רש"י)
מצודת דוד כי עבדו. עבר במקום עתיד רצה לומר יעבדו בבבל : גם המה. רצה לומר כמו שעבד בבבל אחרים כן גם המה יעבדו בם וחוזר ומפרש גוים רבים וכו' הם יעבדו בבבל : להם. לבני בבל : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין כי עבדו בם גם המה גוים רבים, שכל הגוים שעד עתה הרעה בבל להם יעבדו בבבל וישיבו להם כל הרעות שעשו להם, ובזה ושלמתי להם כפעלם, שיקבלו בחזרה את הרע עצמו שפעלו לאחרים :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות כפעלם וכמעשה ידיהם. הפעל הוא העסק בהדבר, והמעשה הוא הגמר (ישעיה ה' י''ב), שישלם על המעשה עצמה וגם על איכות התעסקו להוציא המעשה, שהיה בקנאה וחמה ואכזריות :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד והתגועשו והתהוללו. יניעו בתנועה חזקה וישתטו מאימת החרב אשר אשלח ביניהם : (מצודת דוד)
מצודת ציון והתגועשו. ענין תנועה חזקה כמו ותגעש ותרעש הארץ (תהלים יח) : והתהוללו. מלשון הוללות ושטות כמו והתהוללו הרכב (נחום ב) : בינותם. ביניהם : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ושתו והתגעשו, כי תהיה חרב גוי בגוי ואיש ברעהו :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות והתגעשו. רעש הגוף : והתהוללו. בלבול השכל, ומלת הִתְגוְעַשׁו מורכב מן פֻּעַל וְהִתְפָעַל :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י כיום הזה. כאשר הם היום לאחר החורבן כתב ירמיה ספרו : (רש"י)
מצודת דוד את ירושלים. חוזר למעלה שאמר והשקיתה וכו' את ירושלים וכו' : ואת מלכיה. עם כי לא היה אלא מלך אחד אמר מלכיה כי גם בני המלך נקראו בשם מלכים : כיום הזה. כי ירמיה כתב ספרו אחר החורבן לזה אמר כיום הזה שהמה חרבים : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין (יח-כ) את ירושלים, ירושלים נחרבה תחלה ואח''כ מצרים, את כל הערב תערובות אומות ולא היה להם מלך לכן לא אמר מלכי הערב, ואשקלון ועזה ועקרון היו לפלשתים והיו לכ''א מלך מיוחד, ואשדוד כבר נכבשה מפרעה (לקמן מ''ח) אמר את שארית אשדוד :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י ואת כל הערב. כל סומכותא אשר ערבה פרעה ומשענתו עליהם לעזרה, הערב גרנטיא''ה בלעז : (רש"י)
מצודת דוד כל הערב. עם המקובץ מעמים רבים כמו וגם ערב רב (שמות יב) : ואת אשקלון וכו'. הם ערי פלשתים : שארית אשדוד. יתכן שנחרבה עד לא בא נ''נ ונשאר בה שארית : (מצודת דוד)
מצודת דוד קצוצי פאה. השוכנים בקצוות פאת עולם : (מצודת דוד)
מצודת ציון קצוצי. מלשון קצה : פאה. ענין עבר וצד : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין את דדן ואת תימא, מבני ישמעאל ובני קטורה, ואת כל קצוצי, יתר בני ישמעאל ובני קטורה שקצצו ערלת בשרם (כנ''ל ט' כ''ה) :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד איש אל אחיו. כוס החמה ישתו זה אחר זה בסמוך לו ר''ל כולם ילקו זה אחר זה : ומלך ששך. הוא בבל בא''ת ב''ש וכן נקרא בסוף הספר : ישתה אחריהם. ר''ל הוא ילקה אחר כולם בסוף : (מצודת דוד)
מצודת ציון איש אל אחיו. זה אחר זה בסמוך לו וכן ונפצתים איש אל אחיו (לעיל יג) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור המלות הממלכות הארץ. - הממלכות ממלכות הארץ כמו הארון הברית, ובמ''ש הארץ יכולל גם הים שהוא בכל כדור הארץ לכן אמר אשר על פני האדמה : ששך. בבל בחילוף א''ת ב''ש :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י וקיו. כאדם ששותה יותר מדאי שמקיא : החרב. התגר של המלחמה : (רש"י)
מצודת דוד שתו ושכרו. שתו יין החמה ותהיו שכורים ותקיאו ותפלו לארץ ולא תקומו כדרך השותה יין הרבה ור''ל קבלו עליכם עול השעבוד והצער מפני חרב האויב : (מצודת דוד)
מצודת ציון וקיו. מל' הקאה והוא החזרת המאכל מן הגוף דרך הפה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין שתו ושכרו וקיו יש שותה ולא משתכר אמר ושכרו, ויש בלתי מקיא מחוזק האצטומכא אמר וקיו, ויש שבכ''ז יקום על רגליו אמר ונפלו, והמליצה כמו שהשכור עת יקיא ייעף ויפול כן עת ירצו לפרוק עול בבל ולהקיאו יחריבם לגמרי, וזה יהיה מפני שישלח בם חרב עם בעם, שעי''כ יפלו כולם תחת רגליו :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד אשר נקרא שמי עליה. להיות נקראה עיר ה' : אנכי מחל. אני מתחיל להביא הרעה ואתם תהיו נקיים מהרעה בתמיה הנה לא תנקו : (מצודת דוד)
מצודת ציון מחל. מל' התחלה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כי הנה בעיר וכו' אנכי מחל להרע, כי ישראל הם תחת השגחת ה' לז''א אשר נקרא שמי עליה, ובכ''ז מזלו של נבוכדנצר ישלוט עליהם, וכ''ש אתם שאתם תחת המערכה, ואמר אשר אנכי מחל להרע, כי לפעמים הכרית ה' גוים כדי שישראל יקחו מוסר, כמ''ש הכרתי גוים נשמו פנותם אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר, ואז יתחיל להרע אל הגוים בתחלה ויש תקוה שאם ישובו ישראל בתשובה תבוטל הגזרה, לא כן עתה שתחלה ההרעה היה בישראל וא''כ לא בא ע''ד זה שתבוטל הגזרה ואיך תנקו אתם :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י על נוהו. מתאבל על חורבן ביתו : הידד. ל' הוי שצועקין עושי מלאכה כבדה בקול רם לזרז זה את זה להתחזק ודורכי גתות רגילין בה : יענה. כל לשון ענייה צעקת קול רם היא : (רש"י)
מצודת דוד ממרום ישאג. וכפל הדבר ואמר וממעון קדשו וכו' וחזר ופירש שהוא ישאג על נוהו ור''ל הוא קרא גזירת חורבן על ירושלים : הידד. כדרך דורכי היין המרימים קול הידד לזרז זא''ז כן ירים קול על כל יושבי הארץ לגזור עליהם חורבן ואבדון : (מצודת דוד)
מצודת ציון ממרום. מהשמים הרמים : ישאג. ענין צעקה : וממעון. ענין מדור כמו השקיפה ממעון קדשך (דברים כו) : נוהו. מדורו כמו ואת נוהו השמו (תהלים עט) : הידד. המלה ההיא מיוחדת לקריאת דורכי היין לזרז עצמם וכן הידד השבתי (ישעיה טז) : כדורכים. הם הצועדים ופוסעים על הענבים להוציא היין : יענה. ענין הרמת קול וכן וענו הלוים וכו' קול רם (דברים כז) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ה' ממרום ישאג, השאגה גדולה מנתינת קול, ומרום מציין הנהגת המערכת שהוא בשמים, ומעון קדשו מציין הנהגה ההשגחיית שהוא למעלה מן המערכת, במרום נותן קול תמיד כי יתמיד להנהיג הנהגה המערכיית ועתה ישאג בקול עוז ותעצומות, וזה ע''י שיתן קולו ממעון קדשו בהנהגה ההשגחיית שקולה לא נשמע תמיד, כי הנהגה זו נסתרת ועתה תתעורר הנהגה זו ותתן קולה קול עז, ומשם תצא קול שאגתו על נוהו שהוא הבהמ''ק להחריבו. הידד כדורכים יענה, כמו שלקול הראשון של הדורך עונים כולם הידד, כן יענו כל טורפי טרף לעומת קול הארי השואג :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד בא שאון. קול שאון המקום בא עד קצה הארץ ר''ל הגזירה היא על כולם : נשפט הוא. הוא יתווכח עם כל בשר והויכוח יהיה אשר יתן את הרשעים לחרב כי בזה מודיע להם פשעם ותחשב לויכוח וכן כי באש ה' נשפט (ישעיה סו) : (מצודת דוד)
מצודת ציון שאון. ענין המיה : נשפט. ענין ויכוח : לכל בשר. לכל אדם : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין בא שאון והמיית קול שאגת ה' בא עד קצה הארץ, כי ריב לה' בגוים, ה' י''ל ריב עם כל הגוים בכלל, ומשפט החלטי לכל בשר שחטאו נגדו, שע''י הריב יהיו כולם בסכנה וע''י המשפט יבוררו הרשעים החייבים מיתה ע''פ המשפט, ונתנם לחרב :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ריב, נשפט. הריב טענות בע''ד, והמשפט גמר הדין (ישעיה א' י''ז) :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד חללי ה'. הנהרגים בגזירת המקום : לא יספדו. על כי יהיו רבים לא יספיקו להספידם ולהכניסם במקום מיוחד או לקברם אבל יהיו מונחים על פני האדמה כמו הזבל : (מצודת דוד)
מצודת ציון יאספו. ענין הכנסה כמו ואין איש מאסף אותם (שופטים יט) : לדומן. ענין זבל : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור המלות לא יאספו ולא יקברו. התבאר למעלה (ח' ב') :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י הילילו. ל' יללה : והתפלשו. התגיוגלו בעפר ווטרליי''ר בלע''ז : ותפוצותיכם. הרי זה מקרא קצר כלומ' ותפוצותיכם תקרבנה לבא : ככלי חמדה. כלומר אם תאמרו חשובים אנחנו הרבה יש כלי חמדה של זכוכית נופלים ומשתברים ואובדים : (רש"י)
מצודת דוד הילילו הרועים. למלכי יהודה ושריו יאמר הילילו וזעקו אתם מנהיגי העם ואתם אדירי הצאן ר''ל אתם הגבורים שבעם התפלשו בעפר דרך צער ואבלות כי מלאו ימיכם להביא מקצתכם לטביחה ובא זמן תפוצותיכם להיות מקצתכם נפוצים בגולה : ונפלתם ככלי חמדה. ר''ל לא תהיה נפילתכם ככלי בזוי הנופל בארץ שאין היזק בנפילתו אלא היזק רב וקלון מתמיד יהיה לכם בהנפילה ההיא ככלי חמדה הנופל לארץ שההיזק רב במה שנפחת בנפילה : (מצודת דוד)
מצודת ציון הילילו. מל' יללה : והתפלשו. ענין הגלגול בעפר כמו עפר התפלשי (מיכה א). אדירי. ענין חוזק : מלאו. נשלמו וכן במלאת ימי טהרה (ויקרא יב) : ותפוצותיכם. ענין פזור וכן כי נפץ העם (ש''א יג) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הילילו הרועים הם המלכים, והתפלשו אדירי הצאן השרים, כי מלאו ימיכם שבא הזמן לטבוח, (ומלאו ימי) תפוצותיכם שתפוצו לגולה, ונפלתם ככלי חמדה כלי זכוכית יקרה שבעודה שלמה היא חמודה ובעת שתשבר אין השברים ראוים לכלום, כן אחר שתשברו ותפוצו לחתיכות דקות בגולה לא תחשבו למאומה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ותפוצותיכם. כמו ותפוצותיכם, ושעורו (מלאו ימי) תפוצותיכם, (עי' רד''ק במכלול שער דקדוק השמות וחלק הפעלים שורש פוץ ובפירושו כאן), ועמ''ש (הושע י''א ג') :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד קול צעקת. ר''ל הנה נשמע קול צעקת וכו' : כי שודד ה'. ר''ל מה' באה השדידה בגזירה : מרעיתם. מקום שהרועים רעו את הצאן והוא למשל על ירושלים : (מצודת דוד)
רש"י עזב ככפיר וגו'. גלה מלכא מכרכיה ככפיר העוזב את סוכו : היונה. משתכרת ביין כן ת''י, דבר אחר לשון אונאה : (רש"י)
מצודת דוד עזב ככפיר סוכו. כל מדור יהיה נעזב מבעליו ולא יזכר בו כמו כפיר אריות שאינו זוכר בסוכתו אחר שעזבה : חרון היונה. חרון האויב המאנה ואונס אותם לקחת ההון וזה בא מפני חרון אף ה' שחרה בם ולא במקרה : (מצודת דוד)
מצודת ציון ככפיר. כן יקרא ארי בחור : היונה. מלשון אונאה וענינו קחת ההון וכן העיר היונה (צפניה ג) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין עזב ככפיר סוכו, מוסב על חרון אף ה' שחרון אפו נדמה לכפיר טורף טרף, ועד עתה ישב החרון בסוכו עתה עזב האף את סוכו, ר''ל שאף ה' יצא ממקומו להעניש, ומפרש כי היתה ארצם לשמה מפני חרון היונה שהוא נ''נ שהיה דגלו צורת יונה (שזה היה דגל מלכות אשור ובבל על שם מלכה קדומה שנקראת כן), ומפני חרון אף ה' שנבוכדנצר היה שבט אפו :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות עזב. מוסב על חרון אף, מצייר את החרון ככפיר. וסכו. כמו סוכתו. ודרך הכפיר לצאת במדבר שממה, ועז''א כי היתה ארצם לשמה :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד אולי ישמעו. אולי יקבלו הדברים וישובו כל איש מדרכו הרעה : ונחמתי אל הרעה. אז אנחם על הרעה : (מצודת דוד)
מצודת ציון ונחמתי. ענין הפוך מחשבה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אולי ישובו ונחמתי אל הרעה אחר שמה שאנכי חושב לעשות להם הרעה הוא מפני רוע מעלליהם, וממילא כשישובו ממעשיהם הרעים אנחם על הרעה :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד לשמוע על דברי. מוסב על המקרא שלפניו והוא כמו ולשמוע אל דברי וכו' : והשכם ושלוח. ואני הייתי משכים ומשלח ועכ''ז לא שמעתם ור''ל א''כ תעשו כמו שעשיתם עד כה : (מצודת דוד)
מצודת דוד ויתפשו. אחזו בו בחזקה ואמרו הנה נמית אותך : (מצודת דוד)
מצודת ציון ויתפשו. ענין האחוזה בחזקה כמו ותפשו בו אביו ואמו (דברים כא) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין השאלות: תחלה אמרו כל העם מות תמות ויקהלו עליו, ואח''ז אמרו כל העם אין משפט מות לאיש הזה?, תחלה תפשוהו העם להמיתו ובבוא השרים נעשו כשופטים עם השרים, כמ''ש ויאמרו הכהנים והנביאים אל השרים ואל כל העם? אחר שהחליטו השרים והעם שאין לו משפט מות מה רצו האנשים מזקני העם בספור של מיכה המורשתי שהיה למותר אחרי שיצא זכאי בדינו? ואיך אמר תכף ספור הסותר לזה מאוריה שנהרג?, ואיך סיים שאך יד אחיקם בן שפן וכו' לבלתי תת אותו ביד העם להמיתו, שמשמע שהעם רצו להמיתו, וזה סותר להנאמר למעלה שהעם המליצו בעדו? :ויתפשו אותו הכהנים והנביאים וכל העם, תחלה השתתפו גם העם עם הכהנים להמיתו, ולא בעבור שחשבו שהוא נביא שקר ושבדה הנבואה מלבו, כי באמת האמינו שה' שלחו וא''כ אין לו משפט מות כפי הדין, רק שרצו להמיתו שלא ע''פ הדין כדי שלא ימצא מוכיח להוכיחם ולהודיעם דברי ה', שאחר שלא רצו לשמוע לדברי ה' רצו שלא ימצא נביא שלוח אליהם ומתרה בם, וז''ש מות תמות :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י וישמעו שרי יהודה. שתפשו נביאי השקר והכהנים את ירמיהו : בפתח שער ה' החדש. אחרים הגיהו כשגלה יהויכין וקצת כל בית אלהינו עמו שברו חילו של נבוכדנצר שער המזרחי וחזר צדקיהו ותקנו וחדשו לכך נקרא חדש : (רש"י)
מצודת דוד וישמעו. בעבור רגשת המון העם שמעו את הדברים האלה : בית ה'. אל בית ה' : בפתח שער. ר''ל בחלל השער : החדש. יתכן שנפל וחדשו אותו בבנין (ואולי זהו שבנה יותם כמ''ש הוא בנה את שער בית ה' העליון, מ''ב טו) : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין וישמעו שרי יהודה, אמנם השרים באו לבחון הדבר אם הוא חייב מיתה ע''פ הדין, כי להשרים לא יאות להמית נקי חנם, ואז נסתלקו העם, כי העם האמינו שהוא שליח מאת ה', וא''א להמיתו ע''פ המשפט והדין :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד משפט מות. כי חשדוהו שמלבו נבא הדבר ולכן אמרו שיש לו דין חיוב מיתה : אל העיר. על העיר : כאשר שמעתם. העם שמעו מפי ירמיה והשרים מפי המספרים : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ויאמרו הכהנים והנביאים אל השרים ואל כל העם, אמנם הכהנים והנביאים לא האמינו בנבואתו ורצו להרגו מצד שמנבא שקר בשם ה' (כי נביאי השקר היו מכחישים נבואתו והיו מנבאים בהפך), וע''כ טענו הם אל השרים ואל העם ואמרו משפט מות לאיש הזה היינו שיש להמיתו ע''פ המשפט והדין, כי נבא על העיר הזאת כאשר שמעתם באזניכם והיא נבואת שקר כי לא שלחו ה', ובפרט זה לא הסכימו העם. לפ''ז הנביאים רצו להרגו כפי המשפט מצד שהוא נביא שקר, ורצו שהשרים ידונו אותו בדין, והעם לא הסכימו על פרט זה ובכל זה רצו להרגו אף שהוא נביא אמת כדי לסלק הנזק שיש להם מנבואתו שמנבא פורעניות :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ה' שלחני. ולא מלבי אמרתי הדברים : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ויאמר ירמיהו אל כל השרים ואל כל העם, ירמיה השיב לשני הצדדים, בין להשרים שרוצים לדונו משפט מות ע''פ הדין, בין להעם שרוצים להמיתו לסלק הנזק שמגיע להם מנבואתו, על הצד שרצו להרגו במשפט מצד שהוא נביא שקר, השיב ה' שלחני להנבא על הבית הזה והוא נבואת אמת, ועל הצד שהעם רוצים להרגו לסלק הנזק, אמר,(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ועתה. הואיל ומה' המה היטיבו ותקנו דרכיכם וכו' ואז ינחם ה' על הרעה וכו' : (מצודת דוד)
מצודת ציון היטיבו. ענין תקון כמו מה תיטיבי דרכך (לעיל ב) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ועתה היטיבו דרכיכם ומעלליכם, אדרבה בזה ששלחני ה' להודיעכם זאת הוא סימן שרוצה שתיטיבו דרכיכם ושאז ינחם אל הרעה אשר דבר עליכם, וא''כ לא יגיע לכם נזק מנבואתי :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד כטוב וכו'. ר''ל כפי הנראה לכם : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ואני הנני בידכם אם תרצו להמית אותי, עשו לי כטוב וכישר בעיניכם, ר''ל בין על הצד שתחשבו שמגיע לי משפט מות ע''פ הדין והוא דבר טוב בעיניכם, ובין על הצד שאתם רוצים להמית אותי שלא ע''פ דין רק לסלק נזק שזה אינו דבר טוב רק שכן ישר בעיניכם, בכל אופן הנני בידכם :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור הענין אך ידוע תדעו שבזה לא תסלקו היזק מעליכם, כי דם נקי אתם נותנים עליכם ועל העיר הזאת ותוסיפו חרון אף ה' עליכם, וכן אינו דבר טוב ע''פ הדין כי באמת שלחני ה' עליכם לדבר באזניכם וכו' :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד וכל העם. עם כי מתחלה היתה ידם עם הכהנים והנביאים עתה בשמעם דברי ירמיה שדבר בשליחות ה' חזרו בהם : כי בשם ה'. ולא אמר מלבו : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ויאמרו השרים וכל העם אל הכהנים, אז הסכימו השרים עם העם נגד טענת הכהנים והנביאים, ויאמרו אין משפט מות לאיש הזה ר''ל שא''א להמיתו במשפט ובדין, כי בשם ה' אלהינו דבר ונבואתו אמת אולם בכל זה עדיין היה דעת העם להמית אותו שלא במשפט כדי לסלק ההיזק שמגיע להם לפי דעתם מנבואתו :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ויאמרו וכו'. הביאו ראיה לפטור את ירמיה מן המיתה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ויקמו, אז קמו אנשים מזקני העם להשתיק את העם ולברר שאין להרגו בשביל יראת נזק שיגיע מנבואותיו, כי הלא. (יח-יט) מיכה המורשתי היה נבא בימי חזקיהו ג''כ כדברים האלה ההמת המיתוהו, הלא לא המיתוהו, כי ע''י שחלו את פני ה' נחם ה' על הרעה ונתבטלה הגזירה ע''י תשובה ותפלה ולא הגיעו נזק מנבואתו, ובהפך אנחנו עושים רעה גדולה על נפשותינו, ובזה לא נסלק הנזק כי תגדל הרעה ע''י חטא הריגתו :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד שדה תחרש. ר''ל תחרש להיות שדה לזרוע בה : עיים תהיה. תהיה מלאה גלים כדרך הבתים החרבים מנפילת הקירות : לבמות יער. יהיה מלא מגלי אבנים דומה לבמות המצויים ביער : (מצודת דוד)
מצודת ציון עיים. ענין גלים ותלים כמו שמו את ירושלים לעיים (תהלים עט) : לבמות. גבשושית גבוהות כי במה ענין גבהות כמו במתי עב (ישעיה יד) : (מצודת ציון)
רש"י ויחל. ל' תפלה : ואנחנו עושים רעה גדולה. אם נהרוג אותו : (רש"י)
מצודת דוד ההמת. וכי המית אותו חזקיה וכו' בעבור שנבא כזאת : הלא ירא. הלא המלך חזקיהו היה ירא את ה' והתפלל לפניו לבטל הגזירה ואז נחם ה' על הרעה וכו' : ואנחנו. אבל אנחנו כשנמית אותו נעשה עוד רעה גדולה על נפשותינו ולא די שלא ינחם על הרעה אלא שיוסיף עוד על הרעה : (מצודת דוד)
מצודת ציון ויחל. ענין תפלה כמו ויחל משה (שמות לב) : (מצודת ציון)
רש"י וגם איש היה מתנבא. מי שאמר זו לא אמר זו עד כאן דברי צדיקים ועמדו רשעים שהיו שם ואמרו גם איש מתנבא וגו' כשם שאוריה נהרג יהרג ירמיה כך מפורש בספרי : (רש"י)
מצודת דוד וגם איש היה מתנבא. אלה דברי הכהנים והנביאים שאמרו מה זו עדות וראיה הנה גם איש היה מתנבא בשם ה' ר''ל שהיה מוחזק לנביא ה' : וינבא. ר''ל שהיה מתנבא כדרכו בשם ה' : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין (כ-כא) וגם, עתה מודיע כותב הספר שטענת זקני העם לא היתה מועילה להציל את ירמיה ממות, כי בזמן ההוא בעצמו התנבא אוריה ג''כ כדברי ירמיה, וגם הוא נבא בשם ה', ובכ''ז נהרג ע''י המלך, ולא תאמר שהיה הדבר פתאום בלא ישוב הדעת כי הלא ברח למצרים :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור הענין (כב-כג) וישלח המלך ויבאהו ממצרים, והלא היה לו עת לחשוב על הדבר, ולא תאמר שנהרג ע''פ ב''ד כי החזיקוהו לנביא שקר, כי הלא הכהו בחרב ומיתת נביא שקר הוא בחנק, והלא השליך את נבלתו אל קברי בני העם והנהרג בדין נקבר בבית הקברות המיוחד לחייבי מיתה, וכן היה עולה לירמיהו :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד וישלך. דרך בזיון השליך את נבלתו אל קברי בני העם ולא קברו בקבורת הנביאים כי חשבו למדבר סרה אשר לא צוה ה' וכאלו יאמרו הנה גם ירמיה כמוהו וראוי להמיתו כמוהו : (מצודת דוד)
מצודת ציון נבלתו. גם גוף אדם המת יקרא נבלה : (מצודת ציון)
מצודת דוד אך יד אחיקם. כשמעם דברי הכהנים והנביאים לא אמרו עוד השרים דבר והעם חזרו להיות נמשכים אחר דעת הכהנים והנביאים ואך יד אחיקם היתה עם ירמיה לבלי למסרו ביד העם להמית אותו ובכח ידו גבר על כולם והצילו : (מצודת דוד)
מצודת ציון יד. ענין כח והתאמצות : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אך יד אחיקם בן שפן הוא לבדו הצילו מיד העם וההמון, שלולא שעמד למגן בעדו היו העם ממיתים אותו בחמתם :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י ושלחתם אל מלך אדום. בימי צדקיהו בשנה הרביעית למלכו שעשהו נבוכדנצר שליט על חמשה מלכים : מלך אדום. ומלך מואב ומלך בני עמון וגו'. אלו חמשה מלכים נתן נבוכדנצר תחת ידו של צדקיהו. חמש עשרה שנה היו על צוארו משנה אחת ליהויקים עד השנה הרביעית לצדקיהו ששברם הימנו חנניה בן עזור : (רש"י)
מצודת דוד ושלחתם וכו'. בימי יהויקים אמר לו כשימלוך צדקיהו ישלח המוסרות והמוטות אל המלכים האלה על ידי המלאכים הבאים אל צדקיהו : (מצודת דוד)
מצודת ציון מלאכים. שלוחים : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ביד מלאכים הבאים אל צדקיהו, מהכרח הכתוב לפי פשוטו מבואר, שאחרי מלך נבוכדנצר בשנת ד' ליהויקים. המליך גם את צדקיהו להיות שני למלך יהויקים ובזה יצוייר שאז באו מלאכי גוי אל צדקיהו, שעסק ג''כ בעניני המלוכה וקראו לו מלך יהודה, והם רצו להתחבר עמו למרוד במלכות בבל וזה היה ביאת המלאכים, וצוה לירמיה שיזהירם בל ימרדו :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד אנכי עשיתי וכו'. ואם כן הכל שלי המה : ונתתיה. לכן בידי לתתה לאשר ישר בעיני : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין אנכי עשיתי את הארץ ויש לי קנין בין בגוף הארץ בין באדם ובבהמה אשר עליה, בכחי הגדול ובזרועי הנטויה, הבריאה היתה בכחי, וקיום הבריאה שגם היא כבריאה תמידית היא ע''י זרועי הנטויה תמיד לפעול ולעשות, ונתתיה לאשר ישר בעיני, שמניתי מלכים המתנשאים לכל לראש והם אדוני הארץ :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד הארצות האלה. של המלכים אדוניכם : עבדי. ר''ל עושה שליחותי בדבר זה : את חית. ארז''ל שרכב על ארי וקשר תנין בראשו : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ועתה אנכי נתתי מניתי מלך אחד על כל הארצות, וגם את חית שהיה משתמש בחיות רעות במלחמה כפילים ואריות שהיו משתמשים בהם במלחמות בימי קדם :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י ואת בנו. אויל מרודך : ואת בן בנו. בלשאצר : עד בא עת ארצו. שיבואו דריוש המדי וכורש ויהרגו את בלשאצר : (רש"י)
מצודת דוד בנו. זה אויל מרודך : בן בנו. זה בלשאצר : עת ארצו. זמן חורבן ארצו בימי דריוש המדי : גם הוא. כמו שבא עת חורבן ארצות המלכים שהחריב נ''נ : (מצודת דוד)
מצודת דוד אשר לא יעבדו אותו. אשר לא ירצה לעבדו ברצונו : ואת אשר וכו'. אשר לא יקבל עליו מעצמו עול שעבוד וכפל הדבר במ''ש : אפקוד. אשגיח עליהם בהבאת חרב וכו' : עד תומי. עד כלותי אותם ביד נ''נ : (מצודת דוד)
מצודת ציון אפקוד. ענין השגחה : תומי. ענין כליון וכן עד תום כל הדור (דברים ב) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אשר לא יעבדו אותו וכו' ואת אשר לא יתן, באמת נמצאו בעת ההיא ממלכות גדולות שלא היו תחת יד נבוכדנצר כנודע בקורות ימי קדם, רק שהממלכות הקטנות היו מוכרחות אז להחסות תחת צל ממלכה גדולה, והגוי אשר לא עבדו את נבוכדנצר היו מוכרחים לעבוד מלכות אחרת גדולה שהוא יגן עליה מחמת נבוכדנצר באופן שהיו מוכרחים לעבוד או את מלך בבל או לעבוד את (המלך) אשר לא יתן צוארו בעול מלך בבל והוא הגין עליה אבל הגוי והממלכה שלא יעבדו לא אותו שהוא את מלך בבל בעצמו ולא את (המלך) אשר לא יתן את צוארו בעול של מלך בבל, בחרב וברעב ובדבר אפקד על הגוי ההוא :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד אל נביאיכם. הנביאים שלכם המנבאים לכם בשקר : ואל קוסמיכם. השואלים בקסם והוא מין כשוף : ואל חלומותיכם. המגידים עתידות על ידי שאלת חלום : ואל עונניכם. גם הוא ענין כשוף כמו מעונן ומנחש (דברים יח) : ואל כשפיכם. העוסקים בשאר מיני כשוף : לא תעבדו. רצה לומר לא יתחזק עליכם להיות לו לעבדים : (מצודת דוד)
מצודת דוד למען הרחיק אתכם. ר''ל הם יועילו למען הרחיק וכו' כי כשתקבלו עליכם השעבוד תשבו בארצכם ותעלו המס אבל כשתלחמו עמו ויגבר עליכם יוליך אתכם בשבי אל ארץ מרחוק : והדחתי. רצה לומר אני אהיה בעזרתו ואדיח אתכם ממקומכם ותהיו אבודים : (מצודת דוד)
רש"י ואל צדקיהו מלך יהודה דברתי וגו'. כל זה אמר ירמיהו אל שלוחי המלכים : (רש"י)
מצודת דוד וחיו. תשארו חיים : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין השאלות: למה יספר להמלאכים מה שדבר אל צדקיה? :ואל צדקיהו, ר''ל וא''כ מה יועיל לכם מה שתתקשרו עם צדקיהו כי הוא לא יוכל להגן עליכם, באשר גם הוא מחויב להביא צוארו בעול מלך בבל :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד יפגעו נא בה'. יתפללו עתה לה' לא על השבת הכלים אלא לבל יבואו לבבל הכלים הנותרים מה שלא לקח כשגלה את יכניה : (מצודת דוד)
מצודת ציון יפגעו. ענין תפלה ובקשה כמו ואל תפגע בי (לעיל ב) : נא. עתה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ואם נביאים הם, ר''ל אחר שלירמיה נאמר בנבואה שגם הכלים הנותרים יובאו לבבל א''כ א''א שיושבו הראשונים, ואם יש דבר ה' אתם בודאי נאמר להם בהפך שכלים הנותרים יובאו לבבל, וא''כ יפגעו נא בה' לבלתי בוא הכלים הנותרים, ר''ל כי נבואה שנאמר לנביא שלא בדרך שליחות רק בדרך הודעה לו לבדו בודאי הודיעו לו זה כדי שיתפלל ויבטל הגזרה (כי מה שנאמר לו בתורת שליחות אל העם הוא כדי שישובו בתשובה ואין תפלתו מועלת), וז''ש אם יש דבר ה' אתם דרך גילוי דעת א''כ יפגעו בה' כי בזה מועיל תפלה :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י המכונות. ת''י בסיסיא כמו את הכיור ואת כנו (שמות לה) : (רש"י)
מצודת דוד אל העמודים. על עמודי הנחושת ועל ים הנחושת וכו' : (מצודת דוד)
מצודת ציון הים. עשוי הוא כעין גיגית כמ''ש במלכים : המכונות. מלשון כן ובסיס והיו מתחת לכיורות כמ''ש במלכים : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין (יט-כב) כי כה אמר ה', אל העומדים וכו' כי כה אמר ה' על הכלים וכו', מפני שהיו שתי אמירות, א. שיתר הכלים יובאו בבלה, ב. שביום הפקודה יושבו מבבל לא''י, והאמירה הראשונה נתקיימה בכל הכלים שכולם לוקחו לבבל כמ''ש בסוף הספר, אבל האמירה השניה שאח''ז יושבו לא''י, לא נתקיימה רק בכלי שרת של זהב וכסף שלקחו לשם, שהם הושבו בימי כורש הראשון ונתנו חמשת אלפים וד' מאות כלים ביד ששבצר הנשיא, ככתוב בעזרא א', אבל העמודים והים והמכונות לא הושבו, וכן כלי נחושת שלקח משם, וע''כ כפל דבריו כי כה אמר ה' (דבור א') אל העמודים ועל הים וכו' שעליהם אמר בבלה יובאו, ועוד כה אמר ה' על הכלים הנותרים שהם כלי זהב וכסף, עליהם אמר בבלה יובאו והעליתים והשיבותים אל המקום הזה, ולכן בדבור הראשון אמר כה אמר ה' צבאות, ובשני אמר ה' צבאות אלהי ישראל, כי שיוקחו בבלה אמר מצד שהוא אלהי צבאות ומושל כחפצו, ושיושבו אח''ז אמר מצד שהוא אלהי ישראל ומשגיח עליהם באהבתו :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות (יט-כא) מה שכפל כי כה אמר ה', הוא מותר לשון :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד בגלותו. בעת שגלה לבבל עם יכניה ואת כל שרי יהודה וירושלים : (מצודת דוד)
מצודת ציון בגלותו. כמו בהגלותו : חורי. כן יקראו השרים הגדולים וכן ואריבה את החורים (נחמיה ה) שהוא מלשון חיור ולובן וכאשר יקראו השפלים חשוכים כמ''ש בל יתיצב לפני חשוכים (משלי כב) : (מצודת ציון)
רש"י ויהי בשנה ההיא. כשהגיע אותו הזמן שהשליט נבוכדנצר את צדקיהו על חמשת מלכים שהיה ירמיה אומר שליחותו ומשלח המוסרות והמוטות אל המלכים ביד מלאכיהם : בראשית ממלכת צדקיה. בתחלה שהשליטו על חמשת המלכים וא''א לומר בתחלת מלכותו שהרי נאמר בשנה הרביעית אותה שנה ירד להקביל את פני נבוכדנצר בבבל ושריה שר המנוחה עמו וכמו שנא' בסוף הספר והשליטו על המלכים : אמר אלי וגו'. אמרו רבותינו מי הטעה את חנניה שמע שהיה ירמיה מתנב' בשוק העליון הנני שובר את קשת עילם (לקמן מט) ונבואה זו בסוף הספר נאמרה בראשית ממלכת צדקיהו כמו שמפורש שם ולפי שעילם סמוכה לבבל עמד הוא בשוק התחתון ודרש ודן קל וחומר ומה עילם שלא באה אלא לעזור את הכשדים וכו' כמה שהיא בסנהדרין : (רש"י)
מצודת דוד בראשית ממלכת צדקיה. שנה הראשונה למלכו : בשנה הרביעית. רצה לומר לשנות השמטה וא''כ היתה שנת השמטה בד' למלכו והוא מלך י''א שנים ואם כן כלו בשנת השמטה וכן ארז''ל שנחרב הבית במוצאי שביעית : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין השאלות: איך אמר ויהי בשנה ההיא בראשית ממלכת צדקיה והלא למעלה אמר שאז היה ראשית ממלכת יהויקים? :ויהי בשנה ההיא, כבר כתבתי בראש סימן הקודם, כי מהכרח הכתובים נראה שבשנת ד' ליהויקים שמלך נבוכדנצר, המליך גם את צדקיהו שיהיה שני ליהויקים ושהוא ימלוך אחריו אחר מותו, ואז באו המלאכים אל צדקיהו שהיה ג''כ עוסק במלוכה, וגם נראה שהפקיד אז את מלכי גוים האלה אדום מואב בני עמון צור צדון תחת משמעת צדקיהו, ולכן שלחו המלאכים אליו, והגם שממלכת צדקיהו לא נחשבה רק מעת שמת יהויקים, שמאז מלך לבדו, בכ''ז נקרא מלך מעת ההיא (ובזה נדע מדוע יצא הקצף על יכניה להגלותו, כי נ''נ כבר יעד את צדקיהו להיות יורש עצר והיה זה מרידה נגדו), ועז''א (לקמן ל''ז) וימלך מלך צדקיהו, שכבר היה מלך קודם שמלך מלכות לבדו, ומ''ש פה בשנה הרביעית, היינו למלכות יהויקים, ובשנה ההיא נבא נבואה שבסי' הקודם שלא ישובו הכלים, וז''ש ויהי בשנה ההיא ואז אמר אליו חנניה בן עזור :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד שברתי את עול. ר''ל לא ימשול ולא יעבוד עוד באחרים : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין (ב-ד) כה אמר ה' שברתי את עול מלך בבל, הפך מירמיהו שעשה אז מוסרות ומוטות, אמר הוא בשם ה' שכבר שבר עתה עול בבל מארץ יהודה, ובעוד שנתים אני משיב וכו' כי אשבור את עול מלך בבל גם מבני הגולה אשר בבבל :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת ציון בעוד. בסוף כמו בעוד שלשת ימים (בראשית מ) : שנתים. שתי שנים : ימים. כן נקרא השנה כמו ימים תהיה גאולתו (ויקרא כה) וכפל הדבר בשמוח נרדפים וכן אדמת עפר (דניאל יב) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין (ה-ו) השאלות: למה אמר ב''פ ויאמר ירמיה הנביא, ואיך אמר אמן על נבואת נביא שקר? : (ה-ו) ויאמר ירמיהו הנביא לעיני הכהנים וכו', ויאמר ירמיהו הנביא כי מה שאמר יושבו הכלים אל המקום הזה זה היה אמת, כי גם ירמיה נבא שבעוד שבעים שנה יושבו הכלים רק מה שאמר שבעוד שנתים יושבו, זה היה שקר, כי הזמן היה לסוף ע' שנה, וע''כ השיב אליו ירמיה אמן כן יעשה ה' יקם ה' את דבריך שהוא מלתא דמשתמע לתרי אפי, בצד א' משמע שעונה אמן על דבריו ורוצה בקיומם, ובצד אחר היה כונתו לאמר אמת הדבר וה' יקם את דברך להשיב כלי בית ה' וכל הגולה כי כן יהיה באמת שיושבו, רק לא כמו שאמרת שיהיה בעוד שנתים כי זה יהיה אחר שבעים שנה, ומפני שהכהנים והעם הבינו בדבריו הפי' הראשון, שעונה אמן על דבריו, וירמיה בפ''ע כיון ללעוג עליו, לאמר שכדבריו יקם ה' רק לא עתה בזמן שגבל הוא, לכן אמר ויאמר ויאמר, אמירה אחת היה לעיני הכהנים שהם הבינו כפשוטו שמסכים עמו, אבל ויאמר ירמיה הנביא הוא בפ''ע אמר אמירה אחרת לסתור דבריו :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י יעשה. פאצ''א בלע''ז : יקם. ל' תפלה (של''ש שטי''ן אלו ע''ד והביא''ו לבית הכל''א לא סדר''ן הר''ב המחב''ר). (אמן כן יעשה וגו' בעלי אגדה אומרים כך אמר לו הלואי ויתקיימו דבריך אני משתכר ואתה נפסד אני כהן ואוכל קדשי שמים אם יעמוד הבית בבניינו ואתה גבעוני כדכתיב כאן) אשר מגבעון ותהיה לי עבד חוטב עצים ושואב מים (ומורה צדק שלא פי' נקיט ליה טעם רבותינו שלמדו מכאן כל המחניף לרשע סוף נופל בידו או ביד בנו או ביד בן בנו שכן יראייה בן שלמיה בן חנניה תפשו לבסוף והביאו לבית הכלא) : (רש"י)
מצודת דוד ויאמר ירמיהו. בעבור שארכו הדברים באמרו לעיני הכהנים וכו' אמר שנית ויאמר ירמיהו וכו' : אמן. יאומן דבריך : יקם ה'. מי יתן ויקם ה' וכו' וכפל הדבר במ''ש : אשר נבאת. אמר לפי דבריו שאמר שבנבואה דבר אבל האמת היה שבדא מלבו : (מצודת דוד)
רש"י אך שמע נא וגו'. עד הנביא אשר ינבא לשלום, אמר אני מתנבא פורעניות אם לא יבא איני שקרן הקב''ה נחם על הרעה אבל הנביא אשר ינבא לשלום וגו' בבא דבר הנביא יודע וגו' אבל אם לא יבא דברו שקרן הוא שנאמר לא איש אל ויכזב וגו' (במדבר כג) כך דרש רבי תנחומא : (רש"י)
מצודת דוד אך שמע נא. ר''ל מה שאמרתי אמן וכו' הוא בעבור כי גם אני מתאוה שכן יהיה כי טוב הוא אך עתה שמע דברי שאין מקום להאמין לך יותר ממני על שאתה מתנבא לטובה ואני לרעה : באזניך ובאזני כל העם. כאומר לא בסתר אדבר כי אם בפניך ובפני כולם : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין (ז-ח) אך שמע נא וכו' הנביאים וכו' הנה רוב הנביאים נבאו נבואת פורעניות, כי תכלית שליחת הנביא הוא להודיע את העם הרעה שעתידה לבא עליהם כדי שישובו בתשובה, ולבעבור זה היה ה' שולח נביא, אבל לא לבשר טובות העתידות לבא בזמן קרוב, שלמה יודיעם זאת ע''י נביא, ולא יצוייר שישלח את הנביא להודיע יעוד של טובה רק אם נצרך לזה כדי להחזיק את הנביא, שהנביא יוחזק לנביא אמת אם יתקיימו יעודיו אשר יעד, כמ''ש וכי תאמר בלבבך איכה נדע את הדבר אשר לא דברו ה', הדבר אשר ידבר הנביא בשם ה' ולא יהיה הדבר וכו' הוא הדבר אשר לא דברו ה', וזה דוקא אם נבא יעוד טוב, משא''כ ביעודים הרעים כשלא יבואו לא יכזב הנביא, כי יוכל להיות שתשתנה הגזרה אם ישובו בתשובה, כמ''ש בירושלמי פ' הנחנקין, ורמב''ם ה' דעות, וא''כ צריך שיודיע את הנביא יעודים טובים כדי שבם יבחן הנביא ויוחזק, וז''ש הנביאים אשר היו לפני ולפניך וינבאו על ארצות רבות וכו' היה כל נבואתם תמיד למלחמה ולרעה ולדבר, ר''ל לא נבאו טובות ונחמות רק פורעניות, כי על יעודים טובים לא ישלח ה' נביא להודיעם :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד הנביא. ר''ל הנה הנביא אשר סתר דבריהם וניבאו לשלום כמוך היום : בבוא דבר הנביא. בעת בוא דבר הנביא המתנבא לשלום אז היה נודע הנביא ההוא אשר שלחו ה' באמת אבל לא האמינו לו מיד על כי ניבא לטובה וכן אין מקום להאמין לך יותר ממני : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין השאלות: יפלא למה הכה השמונים איש שהלכו לדרכם ומה חטאו, ולמה עשה עצמו כבוכה, ולמה החיה האנשים שאמרו שי''ל מטמונים, והלא הוא היה דעתו לצאת מן הארץ, ומה ז''ש אשר הכה ישמעאל ביד גדליה וכי גדליה הרגם הלא ישמעאל הרגם כמו שהתפלאו חז''ל ע''ז :הנביא אשר ינבא לשלום, ר''ל אם תראה שנביא ינבא לפעמים נבואה טובה, זה הוא רק על התכלית כדי שבבא דבר הנביא יודע הנביא, הוא לצורך הנביא עצמו להחזיק אותו לנביא אמת שיודע כי שלחו ה' באמת, ר''ל וא''כ אתה שבאת לבשר בשורה טובה, אם שלחך ה' לזאת. ע''כ הוא כדי שבבוא הבשורה תודע לנביא אמת וא''כ צריך אתה להמתין עד שיהיה כדבריך כי אז יודע שאתה נביא, ועתה עדיין אין נבואתך מוחזקת :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד את המוטה. מן המוטות שנתן על צוארו בדבר ה' כמ''ש למעלה ויתכן שעדיין לא שלחם אל המלכים האמורים למעלה או שנשאר אחת על צוארו כנגד מלך יהודה ואותה לקח חנניה : וישברהו. שבר הקשר שהיה במוטה ולכן אמר בלשון זכר : (מצודת דוד)
מצודת ציון המוטה. עץ העול : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ויקח חנניה, מבואר אצלנו כ''פ שאם יעשה הנביא איזה פעולה עם נבואתו, גם נבואה לרע היתה מתקיימת בכל אופן, ויען שירמיהו עשה פעולה מוסרות ומוטות שא''א שלא תתקיים נבואה זאת שהיה בה מעשה, לקח חנניה המוט וישברהו לבטל המעשה ע''י מעשה אחרת :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד מוטות עץ שברת. כי באמרו ככה אשבור וכו' מעל צואר כל הגוים הרי הוא כאלו שבר כל המוטות : ועשית. אתה תעשה במקומן מוטות ברזל החזקים מן העץ ר''ל על ידי השבירה והכחשת דבר ה' יוגדל הקצף ויחזיק עולו עוד יותר : (מצודת דוד)
מצודת ציון תחתיהן. במקומן : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין מוטות עץ שברת ר''ל שע''י שירצו לשבור המוט ולמרוד ישים עול ברזל תחתיו וישעבדם עוד יותר :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י בשנה ההיא בחדש השביעי. והלא אין חדש שביעי מן השנה אלא מת ער''ה וצוה לבניו שיקברוהו לאחר ר''ה ולא קודם ויעלימו את מיתתו אותו היום כדי לעשות נבואת ירמיה שקר : (רש"י)
מצודת דוד בדדש השביעי. ארז''ל שמת ער''ה וצוה לבניו שיקברוהו אחר ראש השנה והיא בשנה האחרת והעלימו יום מיתתו כדי לעשות נבואת ירמיה שקר : (מצודת דוד)
מצודת דוד אחרי צאת וכו'. שהגלה אחר שיצא יכניהו וכו' להיות נמסרים ביד נ''נ כמ''ש במלכים : והגבירה. המלכה והיא אם המלך כי היא יצאה עמו כמ''ש שם : והסריסים. וחזר ופירש שרי יהודה וירושלים : והחרש והמסגר. הם האומנים ושומרי השערים אשר סגרו אותם בעתם כן ת''י : (מצודת דוד)
מצודת ציון והסריסים. כן יקראו השרים כמו והיו סריסים בהיכל מלך בבל (ישעיה לט) : והחרש. קבוצת האומנות כמו חרש ברזל (שם מד) : (מצודת ציון)
מצודת דוד ושבו. ותשבו בהם כי לא תצאו מבבל בזמן קרוב : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ונטעו גנות, אע''ג שנטיעת גנות מורה יותר על העכבה במקום מבנין בית, כמ''ש לא יבנו ואחר ישב (ומוסיף שאף) לא יטעו ואחר יאכל (ישעיה ס''ה כ''ב) :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד והולידו. עד לא תצאו משם : ורבו שם. ר''ל קחו נשים למען תרבו שם וכפל הדבר במ''ש : ואל תמעטו. ר''ל אל תמנעו לקחת נשים לבל תמעטו כי כשימותו הם ולא ישארו בנים במקומם ימעטו א''כ במספר : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין קחו נשים ואל יחדלו מלפרות ולרבות שם, וקחו לבניכם נשים לבל תחשבו כי בניכם ישובו וישאו נשים בא''י, ואת בנותיכם תנו לאנשים לבל ישלחו אותם לא''י להנשא שם כי בני א''י יהרגו :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד אל ישיאו וכו'. נביאי השקר והקוסמים אשר בקרבכם אל יפתו אתכם במה שאומרים שמהר תשובו לירושלים בהפך מדברי וקצר בדבר המובן מעצמו : חלומותיכם. האומרים לכם מה שראו בחלום : אשר אתם מחלמים. רצה לומר שאתם שואלים מהם שהם ישאלו שאלת חלום : (מצודת דוד)
מצודת ציון ישיאו. ענין פתוי והסתה כמו הנחש השיאני (בראשית ג) : וקוסמיכם. הוא מין כישוף : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אשר אתם מחלמים, ר''ל אתם מסבבים החלומות ע''י רעיונות היום כמעשה דקיסר וריב''ח (בפרק הרואה) הרהר ביה כולא יומא ולאורתא חזא :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות מחלמים. פעל יוצא :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה. כאשר יושלם לבבל שבעים שנה מהתחלת התפשטותה על ישראל מעת שכבש נ''נ את יהויקים בראשונה והיא היתה בשניה למלכות נ''נ והוא מלך מ''ה שנים א''כ נשארו עוד משנותיו מ''ד שנים וימי אויל מרודך בנו כ''ג שנים אלא שנבלעה שנה אחת בימי מלכות אביו כי עלתה לזה ולזה הרי אם כן ס''ו שנים וימי בלשאצר בנו ג' שנים הרי שבעים שנה חסר אחת א''כ בשנת אחת לדריוש מלאו שבעים שנה ומיד כשמת דריוש ומלך כורש בשנה הראשונה היתה הפקידה ושבו לארצם וכמ''ש בדניאל : אפקוד אתכם. אז אזכור בכם ואז אקיים עליכם את דברי הטוב וכו' אבל לא קודם הזמן הזה כדברי הנביאים המשקרים : (מצודת דוד)
מצודת ציון לפי. לשעור כמו איש לפי אכלו (שמות יב) : מלאת. ענין השלמה : אפקוד. ענין זכרון : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה, זה נחשב מיום שמלך נבוכדנצר עד כורש שאז בטלה מלכות בבל והיה פקודה, וז''ש אפקד אתכם, אבל בנין הבית לא היה עד שבעים מהחורבן שהוא י''ט שנה אח''ז והקימותי עליכם את דברי הטוב ר''ל כי ה' גבל הגאולה וקצב הזמן (לא כמו בגלות אדום שלא נתגלה קצם וזכו אחישנה) וע''כ שראה בחכמתו שצריכים להיות זמן הזה בגלות לטובתם :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד כי אנכי ידעתי. אשר אנכי ידעתי את המחשבות וכו' שהמה לשלום ולא לרעה ר''ל מה שתתעכבו בגולה שבעים שנה לכם לטובה כי אז יכנע לבבכם הערל וזהו יהיה סבה לתת לכם אחרית טוב ותקוה טובה אחר שתשובו הנה : (מצודת דוד)
מצודת ציון אחרית. סוף : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כי אנכי ידעתי מחשבות שלום ולא לרעה, כי לפעמים יחשב מחשבות שלום לרעה, כמו שגלות צדקיהו נתאחרה והיה לרעה, כמ''ש במשל השני דודאי תאנים (למעלה כ''ד), אבל עליכם אני חושב מחשבות שלום שאינם לרעה ולזה יאריך שבעים שנה כדי לתת לכם אחרית שתתקיימו בארץ, ועד הזמן הזה יהיה לכם תקוה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות אחרית ותקוה. שם אחרית יציין ג''כ האושר האחרון והתכלית, כי אם יש אחרית (משלי כ''ג), וכפי דרכי האמונה, הרשעים יש להם ראשית, והצדיקים יש להם אחרית, ר''ל הרשעים מצליחים בעוה''ז ולבסוף תאבד אחריתם, כמ''ש כי לא תהיה אחרית לרע (משלי כ''ד כ'), הנה אחרית גוים מדבר (לקמן נ' י''ב), והצדיקים מצליחים בסוף, כמ''ש להטיבך באחריתך (דברים ח'), ועז''א (לקמן ל''א) ויש תקוה לאחריתך :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י וקראתם אותי והלכתם. בדרכי והרי זה מקרא קצר : (רש"י)
מצודת דוד וקראתם אותי. ר''ל אחר שיכנע לבבכם תשובו ותהיו במקום המקודש מקום המוכן ביותר לעבוד את ה' אז כאשר תקראו אלי ותלכו בדרכי ותתפללו אלי להשיב את כל בני הגולה מכל המקומות : ושמעתי אליכם. אז אשמע אליכם : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין וקראתם אותי, והגם שלא תהיו בירושלים להקריב קרבנות תקראו אותי לבא אליכם ע''י שתלכו ותתפללו אלי ותפלה תעמוד במקום קרבן :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות וקראתם אותי. קריאה לתפלה בא אחריו מלת אל, ומ''ש פה מלת אותי, היינו שאבא אליכם כמ''ש (ישעיה מ''ג כ''ב), ומוסיף שאח''כ והלכתם אלי, לבתי כנסיות שהיו להם למקדש מעט :(מלבי"ם באור המלות)
מלבי"ם - באור המלות ובקשתם. בקשה המגביל נגד מציאה, יבקש השראת השכינה וההשגחה התמידיית והיא מדרגה יותר גדולה מתפלה ובקשה בא תמיד אחר שאלה, שאלתי ובקשתי, וכן (דה''ב ז' י''ד) ויתפללו ויבקשו פני :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד ונמצאתי לכם. אז אהיה נמצא לכם למלאות משאלותיכם ואשיב את שבותכם ר''ל את הדבר הראוי להשיב לכם והוא הממשלה הראשונה : וקבצתי אתכם. ר''ל את כל הגולה אקבץ מכל הגוים וכו' ואת כולם אשיב אל המקום הזה וכאומר מה שתשובו מבבל אין עצם הכוונה על הגאולה ההיא לשיהא נחשב מהירת ההשבה לטובה כי עצם הכוונה היא למען תהיו במקום המקודש מקום מוכן ביותר לעבוד את ה' להתפלל לפניו על גאולה כללית ושלימה גאולת עולם א''כ לטובה תחשב מה שתתעכבו שמה למען יכנע לבבכם לשוב לה' ויקובל תפלתכם (אבל הם לא כן עשו והוסיפו עוד לחטוא לכן גלו שוב ממנה) : (מצודת דוד)
מצודת ציון שבותכם. מל' השבה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ונמצאתי. ואח''כ אמצא לכם בעצמי בבוא הזמן המיועד, ושבתי הוא השבת המדרגה שתשובו למעלתכם, וקבצתי קיבוץ גליות, והשבותי אתכם הוא השבת הגליות למקומם :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ושבתי את שבותכם, והשבותי אתכם. כ''מ שנאמר ושב בקל (והוא יוצא) הוא תמיד השבת המדרגה, וה' שב את שבות איוב, והשיב בהפעיל הוא השבה למקום, וכן לקמן (ל' ג') :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד כי אמרתם. אם תאמרו הנה ה' העמיד לנו נביאים בבבל והמה מתנבאים שמהר נשוב וקצר בדבר המובן מעצמו : (מצודת דוד)
מצודת ציון הקים. העמיד : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין (כי אמרתם הקים לנו ה' נביאים הוא מאמר מוסגר) ומלת בבלה שב למעלה, ושעורו והשבותי אתכם אל המקום אשר הגליתי אתכם משם בבלה, (כי אמרתם הקים לנו ה' נביאים) שבעבור זה הגליתי אתכם, יען שאמרתם שה' הקים לכם נביאים, היינו יען שהאמנתם לנביאי השקר, וסדר הכתובים, אל ישיאו לכם נביאיכם כי הגאולה תלויה רק בזמן בתפלה, שאז תהיה גאולה שלימה מן הגלות שהגלה אתכם בסבת שהאמנתם לנביאי השקר שהתעו אתכם מני דרך :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות כי אמרתם. פסוק זה אין לו שייכות לא למעלה ולא למטה, ומלת בבלה תחת בבבל אינו כפי הדקדוק, שהה''א בסוף יבא רק במקום למ''ד שבתחלה, לא במקום ב', ולכן פרשתי שמלת בבלה נמשך למעלה, ולא תפלא על שהפסיק בסוף פסוק, שכן יבא הפסק לפני מאמר המוסגר כמ''ש בכ''מ :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד כי כה אמר ה'. רצה לומר לא אמת ידברו כי כה אמר ה' על המלך היושב על כסא המלוכה ועל כל העם וכו' : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין (טז-יז) כי כה אמר ה' שלא לבד שלא ישובו בני הגולה כי גם אלה שלא הגלו עדיין יגלו וילקטו כתאנים השוערים כמשל הנ''ל סי' כ''ד :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד כה אמר ה'. בעבור שארכו הדברים באמרו אחיכם וכו' אמר שנית כה אמר ה' : הנני משלח בם. אגרה בם חרב האויב והרעב והדבר וכאומר ואיך אם כן תשובו אתם מהרה אם אמסור ביד האויב גם את היושבים פה : כתאנים השוערים. כתאנים המגונים אשר אין לאכל בעבור רעתן השנואים ומרוחקים מבני אדם וכמ''ש וכתאנים הרעות וכו' כן אתן את צדקיהו וכו' (לעיל כד) : (מצודת דוד)
מצודת ציון משלח. ענין גרוי והשסה כמו ושן בהמות אשלח בם (דברים לב) : השוערים. ענין דבר מגונה ומאוס כמו שמה ושערורה (לעיל ה) : (מצודת ציון)
רש"י ולחרפה. שיחרפו אותם דשטרווי''ר בלע''ז וכן כל חרפה שבמקרא : (רש"י)
מצודת דוד ורדפתי. אפרע מהם בחרב האויב וברעב ובדבר : ונתתים לזעוה. ר''ל אמסרם לכל ממלכות הארץ להיותם לזעוה כי כולם יחרידום : לאלה. ישבעו לומר בשבועתם אהיה כהיהודים האומללים : ולשמה. כולם יתמהו על גודל חורבנה : ולשרקה. ישרקו על גודל האבדון : ולחרפה. יחרפו אותם : הדחתים. כמו אדיחם עבר במקום עתיד : (מצודת דוד)
מצודת ציון לזעוה. ענין רעד ורתת : לאלה. ענין שבועה : ולשמה. ענין תמהון : ולשרקה. ענין השמעת קול בקבוץ השפתים ודרכו לעשותו כשרואים דבר חשוב שנחרב : (מצודת ציון)
רש"י נתנך כהן. אל צפניה כתב כן : פקידים. ממונים : מהפכת. כיפה : הצינוק. סדן ציפ''ש בלע''ז : (רש"י)
מצודת דוד ה' נתנך. כן כתב לצפניה הנה ה' העמיד אותך להיות כהן רצה לומר להיות שר הכהנים במקום יהוידע הכהן : להיות פקידים. להשגיח להיות ממונים בבית ה' על כל איש משוגע ומתנבא דברי שגעון מלבו : ונתתה אותו. ר''ל על פי דבריך יתנהו הממונים אל המהפכת וכו' להיות כלוא שם : (מצודת דוד)
מצודת ציון פקידים. ממונים כמו פקודי החיל (במדבר לא) : המהפכת. שם של בית הסוהר : הצינוק. שם הכלי העשוי לסגור בו ידי התפוש : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור המלות מהפכת וצינוק. מיני בית אסורים, או ענוים שיעשו להנאסרים :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י כי על כן שלח. כי יש לך לגעור בו על אשר שלח אלינו בבל לאמר ארוכה היא גלותכם שם : על כן. כמו על אשר : (רש"י)
מצודת דוד כי על כן. ר''ל כי נראה בו שמדבר שגעון מלבו על אשר שלח וכו' : ארוכה היא. הגלות הזה שאתם בה תהיה לזמן ארוך לכן בנו שם בתים ותשבו בהם כי לא תצאו משם בזמן קרוב וכאומר הלא הדברים האלה לשגעון יחשבו כי לא כן דבר ה' עמדי (ויתכן שעד לא שלח ירמיה הספר ביד אלעשה שלח ירמיה מקודם הדברים האלה בע''פ או במכתב) : (מצודת דוד)
מצודת ציון כי על כן. כי על אשר וכן כי על כן ראיתי פניך (בראשית לג) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור המלות ארוכה. מענין אורך הזמן, או מענין רפואה, ר''ל הגלות רפואה לחולי הנפש וצריך לשמור זמן הרפואה הקצוב על ע' שנה :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד ויקרא צפניה וכו'. גם זה מדברי הספר שכתב אליהם שצפניה קרא הספר לפניו וראה כי כן כתב (ואף שירמיה עצמו כתב הדבר לא אמר באזני כמדבר בעדו כי אם כאחר המדבר וכן דרך המקרא כמ''ש וישלח ה' וכו' ואת שמואל (ש''א יב) ולא אמר ואותי עם כי שמואל עצמו היה המדבר) : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ויקרא צפניה הוא כמאמר מוסגר שבעת קרא צפניה את האגרת באזני ירמיה אז נאמרה לו נבואה זו מן פסוק כ''ה יען אשר אתה שלחת בשמך ספרים ואמר לו ה' יען ששלח ספרים והם עשו פרי עזות עד שקרא את הספרים באזני ירמיה לכן כה אמר ה' אל שמעיה, יען אשר נבא לכם שמעיה, כי ממה שנקראו הספרים בפרהסיא נראה שהיו מחזיקים דבריו בנבואה בשם ה' ולכן יקבל ענשו, אם על העזות נגד ירמיה, אם על נבואת שקר :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד הנני פוקד. העון הזה אזכור להשיב גמול על שמעיה ועל זרעו : לא יהיה לו. ר''ל לא יהיה מזרעו איש יושב במושב השרים והזקנים : ולא יראה בטוב וכו'. הוא ההשבה מן הגולה : על ה'. בעבור ה' דבר דבר המוסר ממנו מה שלא אמרה : (מצודת דוד)
מצודת דוד אשר דברתי אליך. הם הדברים האמורים במקראות שלאחריו וכמ''ש ואלה הדברים וכו' ולפי שיכתבם אחר שידבר אליו לכן אמר אשר דברתי : אל ספר. על ספר וקראו ספר ע''ש סופו שאחר שיכתב יהיה ספר וכן וטחני קמח (ישעיה מו) : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין כתב לך. ר''ל כי נבואות האלה לא שלחו בשליחות פרטית לנבא אותם אל העם, רק הודיעם לירמיה בדרך הודעה, וצוהו שיכתוב אותם על ספר למזכרת לדור אחרון, כי הם דברי תנחומים, וכמו שיתקיימו היעודים הרעים כן יתקיימו הטובים :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות אל ספר. כמו בספר, וי''ל שרמז שדבר אל ספר, ר''ל לא לצורך שליחות עתה, רק בעבור שיכתוב בספר למשמרת לעת קץ :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י כי הנה ימים באים. ולא תאמר למה אכתבנו כי יאבדו כולם ואין קורא בו ואין זוכרו עוד כי הנה ימים באים וגו' : (רש"י)
מצודת דוד ושבתי את שבות. אשיב בהשקט ובמנוחה את בני השבי של עמי ישראל ויהודה והיא הגאולה האחרונה בימי המשיח ר''ל לכן כתוב הדברים בספר למען יקראו בו ויקוו אליה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין כי הנה ימים באים, ולכן יכתוב אותם שידעו דור אחרון הבא, ושבתי למעלתם, והשיבותים לארצם :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ושבתי את שבות. כבר כתבתי (כ''ט י''ד) ששב בקל (והוא פעל יוצא) מורה השבת המדרגה והמנוחה, והשיב בהפעיל מורה השבה למקום, ובמלת שבות ששרשו שבה פי' המפ' מענין שביה, אולם איך נפרש וה' שב את שבות איוב (איוב מ''ב י') כי אשיב את שבות הארץ (לקמן ל''ג י''א), ושבתי את שבות סדום (יחזקאל ט''ז נ''ג). ולדעתי משתתף עם שוב מנע''ו, שנחי העי''ן והלמ''ד יבואו זה תחת זה, וע''כ לא נמצא שם זה במשקל נחי העי''ן רק פעם אחד (בשוב ה' את שיבת ציון) כדי שלא יתחלף עם בשובה ונחת תושעון (ישעיה ל'), ופירושו מענין השבה בכ''מ :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י אם יולד זכר. אם דרך לזכרים ללדת שיאחזום חבלים כיולדה : חלציו. כמו מתניו : (רש"י)
מצודת דוד שאלו נא וראו. אמר בדרך מליצה שאלו עתה לאנשים וראו מה הנעשה בעולם אם דרך הזכר ללדת בנים להיות לו חבלי יולדה וכאומר הלא זה לא יהיה מעולם ומדוע א''כ ראיתי כל גבר תומך ידיו על חלציו כדרך היולדה בעת יבואו לה חבלים וכל פני האנשים נהפכו למראה ירוק כדרך האשה הכורעת ללדת : (מצודת דוד)
מצודת ציון כל גבר. כל איש : חלציו. מתניו : לירקון. למראה ירוק : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין שאלו נא וראו אם יולד זכר, יאמר להם למה תפחדו אתם, והמליצה תמליץ מדינה הנכבשת מני צר כאשה הרה שבאו לה חבלי יולדה, כי כן תפלט האם, שהיא העיר, את בניה מבטנה, ותפתח את מקור דמיה, אולם הזכר שהוא גרם ההריון שע''י באו לה חבלי יולדה הוא לא יחיל ויכאב בעת הולדת, וכן ימשיל שישראל הם גרמו החבלים לבבל והם כדוגמת הזכר שהוא גורם החבלים ואין להם לחיל ולזעוק בחבליהם. ועז''א וכי הזכר יוליד ויבא עד משבר בחבלי יולדה, וא''כ מדוע ראיתי כל גבר מישראל ידיו על חלציו כיולדה, ולמה יחרדו מן החבלים שבאו על בבל :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות אם יולד זכר. המליצה תדמה בקיעת עיר מבצר והוצאת אנשיה להרג, כלידה, וכן אמר על בבל עצמה כיולדה יחילון (ישעיה י''ג), צירים אחזוני כצירי יולדה (שם כ''א), ולקמן (מ''ט כ''ד, נ' מ''ג) :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י היום ההוא. יום הריגת בלשאצר ומפלת בבל, ע''א יום מפלת גוג : (רש"י)
מצודת דוד הוי. יש להתאונן כי היום ההוא יהיה גדול מאד רצה לומר צרות גדולות ומרובות יהיו אז : מאין כמוהו. ר''ל כמה שאנו רואים בו שאין כמוהו לכן יקרא גדול ודוגמתו מאין כמוך ה' (לעיל י) : ועת צרה. אז יהיה עת צרה לישראל אבל מן הצרה ההיא תצא לו עוד תשועה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין הוי, ר''ל כי גבר ידיו על חלציו צועק הוי כי גדול היום ההוא וגם הזמן שאחריו עת צרה היא ליעקב, משיב להם הנביא הלא ממנה יושע, כי.(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד אשבור עולו. עול הכשדים אשבור מעל צואריך וקשורי רצועות העול אעתיק ואסיר ממך ר''ל האומות לא ישעבדו עוד עמך ולתוספת ביאור אמר ולא יעבדו בו עוד אומות אחרות:(מצודת דוד)
מצודת ציון ומוסרותיך. הם קשורי רצועות העול : אנתק. ענין העתק והסרה : זרים. נכרים : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין והיה ביום ההוא אשבור עלו מעל צוארך, שמאז נשבר עול גלות בבל, והעול הוא כובד המס והעבודה, ולפעמים ישבר העול ועדיין אסורים במוסרות השיעבוד, שהם תחת ממשלתו, כמו שהיו תחת מוסרות כורש בלא עול כבד, אומר שאח''כ גם מוסרותיך אנתק כי לא יעבדו בו עוד זרים :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ולא יעבדו בו. היל''ל בך בנוכח, ויל''פ על הצואר הנזכר, לא יעבדו בהצואר והעול שעליו :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד ועבדו וכו'. רק את ה' יעבדו : ואת דוד מלכם. זהו מלך המשיח הבא מזרע דוד : אשר אקים להם. אשר אעמיד עליהם : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ועבדו, ואם יעבדו את ה' אלהיהם אז יעבדו את דוד מלכם ויהיה להם מלך מבית דוד, כי כבר בארתי בכ''מ שאם היו ישראל עובדים את ה' בבית שני, היתה אז הגאולה העתידה, וע''י העונות נתעכב הדבר עד עת קץ :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י ואתה אל תירא. מכל הרעות אשר תראה באה על בבל אשר אתה בתוכה : ושאנן. כמו ושקט : (רש"י)
מצודת דוד ואתה אל תירא. לכן מעתה אל תירא שלא תשתקע בגולה : ואל תחת ישראל. כפל הדבר במילות שונות. כי הנני מושיעך מרחוק. כי אני הוא המוכן להושיעך ולגאלך מארץ מרחק ממקום שאתה שם : ואת זרעך. ר''ל לא אותך אגאל כי אם זרעך הנולדים לך אותם אגאול מארץ שבים : ושב יעקב. ומאז והלאה ישב יעקב בשובה ונחת והשקט ושאנן ולא ימצא עוד מי יחרידו : (מצודת דוד)
מצודת ציון תחת. ענין פחד ושבר כמו אל תחת מפניהם (לעיל א) : ושב. ענין השקט ומנוחה : ושאנן. ענין שלוה כמו שאנן מואב מנעוריו (לקמן מח) וכפל הדבר במ''ש לרוב השלוה וההשקט : מחריד. מלשון חרדה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ואתה מסיים דבריו שאמר קול חרדה שמענו, והלא ממנה יושע, ולכן אתה עבדי יעקב אל תירא בעת שיבאו מהומות בבל, ואל תחת ישראל, היראה הוא ענין גופני ומיוחס ליעקב שהם ההמון, והתחת הוא ענין נפשי ומיוחס לישראל שהם הגדולים שבאומה, לכן אמר אל תחת השפלה נפשיית, כי הנני מושיעך מרחוק, שבשעת חורבן בבל היה פקידה ע''י כורש, ואח''כ אושיע את זרעך מארץ שבים, שהוא הדור שאחריו בימי דריוש ואחריו ששבו מן הגולה שהם זרע הדור הקודם, ושב יעקב לארצו, ושקט מרגש פנימי, ושאנן ממחריד מבחוץ, כי אין מחריד שלא יהיה מחריד במציאות כלל, ומפרש.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות אל תירא יעקב ואל תחת ישראל, ישראל מדרגה גדולה מיעקב (ישעיה ט' ז'). והחתת היא השפלת הרוח והנפש, וזה הבדלו מן יראה, היראה הוא הפך החזוק והגבורה, והחתת הפך אומץ הלב הפנימי כמ''ש (יהושע א') ובכ''מ, וע''כ מיחס החתת לישראל בעלי הרוח, והיראה ליעקב ההמון עם : ושקט ושאנן. כבר בארתי (ישעיה ל''ב ט'), ששאנן הוא הפך של שאון המורה קול המולה גדולה ושאנן מורה שיושב לבדו לא ישמע קול נוגש. ושקט היא המנוחה הפנימית, ומלת שאנן הוא פועל עבר ולכן בא בפת''ח והתואר בא בנו''ן קמוצה :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת ציון הפיצותיך. ענין פוזור : למשפט. כמו במשפט ובאה הלמ''ד במקום בי''ת וכן ישבת לכסא (תהלים ט) ור''ל במשפט הראוי לגלות אוזן למוסר וכן יסרני ה' אך במשפט (לעיל י) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כי אעשה כלה בכל הגוים בכשדים ואשור שהיית מודח שם בגולה, ולכן אין מחריד במציאות כי יכלו כולם, ואותך לא אעשה כלה, כי הגם שאיסר אותך ביסורים, זה יהיה רק למשפט על עונך כדי נקה לא אנקך שע''י היסורים יתכפרו עונך ולא אעשה אותך כלה, כמ''ש רק אתכם ידעתי וכו' ע''כ אפקד עליכם את כל עונתיכם, משא''כ יתר העמים שלא נפרע מהם תיכף נתמלא סאתם ויאבדו :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות למשפט. פתח הלמ''ד מורה לפי המשפט הידוע כפי עונך :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י למזור. רפואה אין אדם סבור שתהא לך תשועה : תעלה. רפואה לשון הועיל : (רש"י)
מצודת דוד אין דן דינך. לא היה מי מהרופאים שופט משפט מכתך לקבל רפואה ולכן להיותו חולי נואש לא עשו לך רפואה כלל כי כן הדרך כשהרופאים מתייאשים לרפאות החולי לא יעשו עוד רפואה כלל : (מצודת דוד)
מצודת ציון למזור. ענין רפואת המכה ותקרא כן לפי שדרך לפזר על המכה סממנים לרפאותה כמו לא זוריו ולא חובשו (ישעיה א) וגם המכה עצמה תקרא כן כמ''ש ויהודה את מזורו (הושע ה) תהו לפי שעליה מפזרים הסממנים : תעלה. ענין רפואה כמו תעלה אין לו (לקמן מו) וכפל המלה בשמות נרדפים כמו אדמת עפר (דניאל יב) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אין דן דינך למזור בשביל שרפואת תעלה אין לך שלא נמצא שיקוי עצמות וכח הטבעי שיסבול הרפואה עד שהטבע יתגבר על החולי, והנמשל א''א שתתרפא ע''י הנביאים והמורים כי לא הקבעו בלבך יסודות האמונה והיראה והמוסר שעל ידם תשמעו לקול מורה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות מזור רפואת תעלה. מזור משתתף עם זרה, על אבק סמנים שזורים על המכה, או מענין זור מנחי העי''ן, על מיעוך המכה להוציא הליחה, והרפואה היא פנימית. עמ''ש (הושע ה' י''ג), ורפואת תעלה, יל''פ מענין תעלת הבריכה על השקוי של העצמות וליחות השרשי הנמשך כתעלת מים, שממנו רוטפש בשרו וישוב לימי עלומיו :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י מוסר אכזרי. ייסורי אכזריות המוסר אכזרי הוא : (רש"י)
מצודת דוד כל מאהביך. כל האוהבים אותך שכחו בך ולא ידרשו אותך לבקרך בעת החולי : כי מכת אויב הכיתיך. הכיתי אותך כאויב המכה בייסורי אכזרי ולכן חשבו כולם שמאסתי בך : על רוב עוונך. ר''ל אולם לא על חנם הכיתיך כי אם על רוב עוונך כי רבו חטאתיך : (מצודת דוד)
מצודת ציון מוסר. מלשון יסורים : עצמו. ענין רבוי כמו עצמו לי אלמנותיו (לעיל טו) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כל מאהביך, וגם היית כחולה שהכל מתיאשים ממנו שכל מאהביך שכחוך, וגם כשיבואו לראותך, אותך לא ידרשו, לשאול אם הוקל החולי, כי נדמית כחולה שאינו מקוה עוד לחיות, כי מה שהכיתיך מכת אויב היה על רוב עונך, האויב ממית ואינו מיסר ביסורין, ואם הוא אכזרי מוסיף ליסר את המוכה ביסורים קשים ואני הכיתיך מכת אויב מכת מות, וגם ביסורים גדולים, כי מה שעשיתי אלה לך היה על רוב עונך בכמות ועל שחטאתיך עצמו באיכות, וא''כ,(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד מה תזעק. לכן מה תצעק להתרעם על שברך באמרך שאנושה מכתך הואיל ועל רוב עוונך ומרבית חטאתיך עשיתי אלה לך לשלם גמול ולא באו בחנם : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין מה תזעק על שברך הלא על רוב עונך עשיתי אלה לך, ויש לך לזעוק על עונך שהם גרמו זאת, בשגם שאחר שעשיתי זאת בסבת עונך הלא אם תשוב בתשובה יחדלו המכות והיסורין :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות רוב עונך עצמו חטאתיך. העון הוא המזיד ע''י עוות השכל, והחטא הוא השוגג או ע''י התאוה (ישעיה א' ד') והיה ראוי שייחס הריבוי אל החטאים והעצמה אל העונות, רק אמר רבותא, שגם העונות עם היותם עצומים הם גם רבים, והחטאים הגם שהם רבים תמיד, הם אצלך גם עצומים, כמו חייבי כריתות ומיתות ב''ד :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד לכן. הואיל ואני משלם גמול המפעל לכן כל אוכליך יאכלו ר''ל המשחיתים אותך ישחתו גם המה בגמולם : וכל צריך. כל הצרים אותך ילכו בשבי : והיו שאסיך למשיסה. הרומסים אותך יהיו לרמיסה וכל השוללים אותך אתן לשלל ביד האויב כי גמול אני משלם : (מצודת דוד)
מצודת ציון שאסיך למשיסה. ענין רמיסה ודריכה כמו מי נתן למשיסה יעקב (ישעיה מב) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין לכן, שעורו לכן כל אוכליך יאכלו וכו' כי אעלה ארוכה לך, ר''ל אחר שהמכות היו רק בשביל עונך, לא יתקיימו המכים רק בעוד שלא נתכפרו עונך, אבל בעת שאעלה ארוכה לך, אעניש את המכים אותך כמו שיפרש אח''כ. והנה יש מהם שהרעו לישראל בגוף, ויש שהרעו להם בממון, וכל אחד יקבל ענשו מדה כנגד מדה, אלה שהרעו להם בגופם היה או שהמיתו אותם או שלקחו אותם לשבי ועבדות, נגד אלה שהמיתו אותם אומר כל אוכליך יאכלו ונגד אלה שהצרו להם בשבי, כל צריך בשבי ילכו, ואלה שהרעו להם בממון היו מהם שהשחיתו את ממונם ע''ד להשחית, אומר והיו שאסיך למשסה (שהשוסס הוא להשחית), ומהם שבזזו את ממונם להנאתם לא על כוונה להשחית אומר וכל בזזיך אתן לבז :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד כי אעלה. רצה לומר אלא לך לבד אעשה חסד ואעלה רפואה וארפאך ממכתך לשוב להיות כמאז : כי נדחה. ר''ל עם כי יקראו לך נדחה ואמרו ציון היא עיר אשר אין לה דורש לא כן היא כי אני אקבצם ואדרוש אותם : (מצודת דוד)
מצודת ציון ארוכה. ענין רפואה כמו ארוכת בת עמי (לעיל ח) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כי אעלה ארוכה לך שיתרפא השבר שמבחוץ, וממכותיך הפנימית ארפאך, בענין שיתרפא בין השבר בין המכה, כי נדחה קראו לך עתה באר הטעם מדוע יענשו אלה שהרעו לך והלא היו שלוחי ה' להעניש אותך, כי הם קראו לך בשם נדחה ציון היא, שאמרו שציון היא נדחה, ר''ל שהם לא זכרו שאתה דומה כבן שחטא לאביו ומסרו לאיש ליסר אותו כדי שישוב מדרכו הרעה, שצריך האיש לזהר לבל יאבד אותו לגמרי, רק ייסרהו כפי הצורך להשיבו למוטב ובחמלה רבה, אבל הם אמרו שציון היא נדחה שה' הדיח אותה מפניו, ולא ישיב אותה עוד, ולכן דורש אין לה לריב ריבה ואין מי שיבקש דמה מידיהם, ולכן עשו בם כלה ונחרצה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות כי אעלה ארוכה לך. ארוכה בא על רפואת השבר, שיתארך הבשר ויתחברו השברים, וכן כי עלתה ארוכה לחומת ירושלים (נחמיה ד' א'), לכן יפול בו לשון צמיחה, וארוכתך מהרה תצמח (ישעיה נ''ח ח') : נדחה קראו לך ציון היא. סדר המלות, כי קראו לך ציון היא נדחה, ולפעמים ידרוש הרועה צאנו הנדח ממקומו, אבל היא דורש אין לה :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד הנני שב. אושיב בהשקט את שבי אהלי יעקב שגלו מהם : ומשכנותיו ארחם. לבל יהיו שוממים : עיר. זה ירושלים : על תלה. ר''ל על גבהה וחזקתה שהיתה לה מאז : וארמון. זה בה''מ : על משפטו. ר''ל בדרך ובענין שהיה מאז : (מצודת דוד)
מצודת ציון שב. ענין השקט : שבות. מלשון שביה : ומשכנותיו. מל' משכן ומדור : תלה. מלשון תל וגל ור''ל על גבהה וחזקתה : וארמון. ענין היכל ופלטרין וכן כי ארמון נוטש (ישעיה לב) : משפטו. דרכו ומנהגו וכן עומד על העמוד כמשפט (מ''ב יא) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כה אמר ה', אינה נדחה, כי הנני שב שבות אהלי יעקב, ואח''כ ישכנו במשכנות קבועים ומשכנותיו ארחם, ואח''כ ונבנתה עיר על תלה, ר''ל תחלה ישבו שם באהלים, ואח''כ יבנו משכנות, ואח''כ תבנה ציון כמו שהיתה לפנים, ואח''כ יבנה המקדש ובית המלך וארמון על משפטו ישב. כפי משפטיו וחקתיו כי בנין המקדש צריך להיות כפי אשר בכתב מיד ה' השכיל, ואח''כ.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות הנני שב אהלי יעקב ומשכנותיו ארחם. האהל עראי והמשכן קבוע, וגם האהל מציין דירת העם, ועז''א הנני שב, ומשכנותיו מצייר מקומות המקודשים לשכינת השכינה, ועז''א ארחם, כי הם עדן במדרגתם וקדושתן אף שהם שוממים, רק צריכים רחמים, ונגד הנני שב אהלי יעקב אמר ונבנתה עיר על תלה, ונגד משכנותיו ארחם אמר וארמון על משפטו ישב, כי המשכן ישנו גם עתה ר''ל שכינת השכינה רק שחסר הארמון והבנין שנחרב :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י והכבדתים. שיהיו עם כבד : ולא יצערו. כמו ימעטו : (רש"י)
מצודת דוד ויצא מהם. מאהלי יעקב יצא השמעת הודאה למקום וקול משחקים ושמחים על רוב הטובה : והרביתים. בבנים ובבנות ולא ימעטו כדרך שהיו מתמעטים והולכים בהיותם בבבל : והכבדתים. יהיו עם כבד וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)
מצודת ציון תודה. מלשון הודאה : משחקים. מל' שחוק ושמחה : והכבדתים. ענין רבוי כמו בעם כבד (במדבר כ) : יצערו. ענין מיעוט כמו ויצערו ולא יבין למו (איוב יד) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ויצא מהם תודה הודאה על הנסים שנעשו להם וקול משחקים מרוב טוב, והרבתים ברוב עם, והכבדתים בכבוד ומשרה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ימעטו, יצערו. המעט הוא בכמות, והמצער הוא במדרגה :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד כקדם. חביבים עלי כבימי קדם : לפני תכון. יהיו נכונים לפני רצה לומר אשגיח בם להכן אותם ברוב טובה : ופקדתי. אשגיח להשיב גמול על כל הלוחצים אותו : (מצודת דוד)
מצודת ציון ופקדתי. ענין השגחה : לוחציו. הדוחקים ומצירים לו כמו וגר לא תלחץ (שמות כב) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין והיו בניו כקדם בני אל חי, ועדתו הכללית וסנהדריהם לפני תכון שאשכון בתוכם, ולא יהיו כמו בתחלה שעזבו אותו ונתנם ביד האומות, כי עתה ופקדתי על כל לוחציו :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י אדירו. שר שלו : ערב את לבו. לשון ערבון פרוויל''א הטינ''א בלע''ז : לגשת אלי. למלחמה למחות בידי : (רש"י)
מצודת דוד והיה אדירו ממנו. רצה לומר מלכו יהיה מישראל : ומושלו וכו'. כפל הדבר במ''ש : והקרבתיו. אני אקרב אותו והוא יהיה נגש אלי להתקרב ר''ל אטע בלבו יראת ה' והוא יהיה מוסיף והולך : כי מי הוא זה. בא ליתן טעם למה בתחלה אקרבו ואח''ז יגש אלי ואמר כי מי הוא זה האיש אשר התחייב את לבו לגשת אלי להתקרב אם לא אסייעו לקרבה ולהתדבק בי : (מצודת דוד)
מצודת ציון אדירו. ענין חוזק ועל המלך יאמר שהוא החזק מכל : ונגש. ענין הקרבה : ערב. ענין התחייבות ודוגמתו התערב נא את אדוני וכו' (ישעיה ל''ו) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין והיה אדירו ממנו, האדיר יהיה מקרב העם לא בן נכר, ולא יהיה כמו בבית שני שנבחרו אדיריהם ע''י העמים המושלים עליהם, כי מושלו מקרבו יצא מבחירת העם, והקרבתיו אני אקרב אותו שיהיה מקרובי ה' העומדים בהיכלו, כמ''ש אשרי תבחר ותקרב, כי הבדיל ה' אתכם מעדת ישראל להקריב אתכם אליו, שזה יהיה ע''י רצון ה' שבוחר באיש אחד להיות לו סגולה כמו שבט לוי וזרע אהרן ודוד, וע''י שאקרב אותו יגש אלי, כי מי זה ערב לבו לגשת אלי מעצמו, שזה לא יהיה רק ברצון ה' :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור הענין והייתם, אולם כלל האומה יהיו לי לעם תחלה ע''י צדקתם ומעשיהם, ועי''כ אנכי אהיה לכם לאלהים, שעל ידי אתערותא דלתתא יתער אתערותא דלעילא לפי מעשיהם :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י מתגורר. חונה ודר ל' ארץ מגורי ודוגמתו וסער מתחולל (לעיל כב) האמור במקרא האחר הוא זה ששניהם ל' חנייה : על ראש רשעים. על ראש עכו''ם : (רש"י)
מצודת דוד חמה יצאה. תצא בחמה עבר במקום עתיד : סער מתגורר. הסער הזה הוא מלא מכריתה וחתוך והוא יהיה חל ושוכן על ראש הרשעים : (מצודת דוד)
מצודת ציון סערת. רוח סערה : מתגורר. ענין כריתה וחתוך כמו מגוררות במגרה (מ''א ז) : יחול. ישכון כמו יחולו על ראש יואב (ש''ב יג) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הנה, ר''ל כ''ז יהיה תחלה קודם שיגיע התקון הגמור, אבל עוד יבא יום ה' שהוא יום הדין הגדול, שאז סערת ה' חמה יצאה החמה העצורה בלבו על מעשה הרשעים תהיה לסערה והסער הזה יתגורר ויחול על ראש רשעים להענישם, ואז.(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד לא ישוב וכו'. לא ישיב מהם חרון אפו עד יעשה ויקיים מחשבות לבו : באחרית הימים. רצה לומר אם יתמהמה הנה בסוף הימים כשתתקיים תתבוננו בה שלא שב ה' מחרון אפו עם כי נתארך הזמן : (מצודת דוד)
מצודת ציון מזימות. מחשבות כמו על בבל מזמתו (לקמן נא) : באחרית. בסוף : תתבוננו. מל' בינה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין לא ישוב חרון אף ה' עד עשותו מזמות לבו לעשות משפט ברשעים, כמ''ש הנה היום בא בוער כתנור וכו' ועסותם רשעים וכו' וזה יהיה באחרית הימים שאז תתבוננו בה, ותכירו יד ה' ומעשהו, ואז לא יהיה כמו מקודם שהייתם לי לעם תחלה והיה צריך אתערותא דלתתא, כי.(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד בעת ההיא. בזמן הגאולה אהיה לאלהים וכו', רצה לומר אשגיח בהם ואיטיב עמהם : והמה יהיו לי לעם. כולם יאמינו בי ויהיו עמי : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין בעת ההיא אהיה לאלהים תחלה ואח''כ והמה יהיו לי לעם, כי אז יהיה דבקות אלהים בהם ע''י החסד הבלתי מביט על הכנת המקבל אם ראוי אליה או לא. וחסד זה הוא דבר הקיים לעולם אחר שאינו תלוי במעשה האדם והתערותו, וכמ''ש זה בארך בפי' תהלות סי' פ''ו עיי''ש, ותקדים השראות האלהית תחלה וע''י דבקות ה' בם יהיו לו לעם, וזה לא יובטל בשום פעם :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י מצא חן. בעיני דור המדבר : שרידי חרב. מצרים והעמלקי והכנעני : הלוך להרגיעו ישראל. בהוליכם לנחול ארץ מרגועם : (רש"י)
מצודת דוד עם שרידי חרב. עם ישראל הנשארים מחרב מצרים המתנכלים אותם להמיתם העם ההוא מצא חן בעיני בעת שהלכו אחרי במדבר ארץ לא זרועה : הלוך. לכן הלך ישראל למקום מרגועם לרשת את הארץ לשבת בה בהשקט : (מצודת דוד)
מצודת ציון שרידי. ענין שארית ושיור כמו שריד ופליט (לקמן מב) : להרגיעו. ענין מנוחה וההשקט כמו ומצאו מרגוע לנפשכם (לעיל ו) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כה אמר ה' מצא חן במדבר, עתה יספר איך יהיה החסד הזה שיתעורר אז להקדים אלהותו עליהם מצד החסד מבלי השקף על הכנתם, והדברים מגבילים, נגד מ''ש למעלה (סי' ב') זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר, שישראל הקדימו לה' תחלה חסד במה שהכירו אלהותו בעוד לא קבלו טובה מאתו, ואח''ז אהבת כלולים בעת שנתקשרו עמו בברית כלולות ועשה להם טובות ונפלאות, ואח''ז הלכו אחריו אל המדבר בגודל בטחונם, וה' ישיב להם גמולם ג''כ, אבל בהפך הסדר מלמעלה למטה, תחלה מצא עם שרידי חרב חן במדבר, שהנביאים המליצו את הגלות בשם מדבר, כמ''ש והוצאת אותם אל מדבר העמים (יחזקאל סי' כ') והולכתיה המדבר (הושע ב') ושם אחרי שנשארו מהם שרידי חרב, אחרי ההרג והשמדות שיעשו בהם לבסוף ימצא חן במדבר ויוקל הגלות מעליהם, וה' הלוך להרגיעו, ילך אליהם אל המדבר להמציא להם מרגוע, וזה נגד מ''ש לכתך אחרי במדבר, וכן ילך ה' אליהם אל המדבר, שהוא הגלות שהוא מדבר העמים :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ישראל הוא נושא המאמר. ישראל עם שרידי חרב מצא חן במדבר :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י מרחוק. בזכות אבות : נראה לי. אני הנביא ואמר לי לאמר לכנסת ישראל אהבת עולם אהבתיך : (רש"י)
מצודת דוד מרחוק. אמר הנביא מזמן רחוק עוד היינו במצרים נראה לי ה' ר''ל נגלה אז לנביאי ישראל הם משה ואהרן : ואהבת עולם. ר''ל וכן יאמר תמיד הנה אהבת עולם אהבתיך על כן אמשיך לך חסד : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין מרחוק ה' נראה לי ואז יראה להם מרחוק, שהגם שיעמוד עוד מרחוק וההשגחה תהיה מעוטפת בנסים נסתרים, כבר יראוהו מרחוק ויכירו כי משגיח עליהם, ע''י שיקל מעליהם עול הגלות וימצאו מרגוע, ואז יאמר ה' עליהם אהבת עולם אהבתיך, כי תתעורר אהבת כלולות שהיו ביניהם מעולם, וע''י האהבה הזאת משכתיך מן הגלות במדת החסד, וזה נגד אהבת כלולתיך וחסד נעוריך, שהחסד יבא לבסוף ע''י אהבת עולם, והאהבה תבא ע''י מציאת חן במדבר, שימצאו חן בעיניו ע''י אורך הגלות וע''י מה שסבלו על דבר כבוד שמו, ויגאלם ויהיה להם לאלהים בחסדו :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות נראה לי. נראה בנפעל בא אחריו תמיד מלת אל, וירא ה' אל אברם, ומורה שה' התראה אליו, אבל מלת לי מציין את הרואה שהוא ישיג את הדבר לא את העצם הנראה, כנגע נראה לי בבית, ולא יראה לך חמץ :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י עוד אבנך ונבנית. בניינים שנים היו לך על ידי אדם לכך חרבו עוד אבנך אני בעצמי בנין שלישי ונבנית לעולם תעדי תתקשטי : (רש"י)
מצודת דוד עוד אבנך ונבנית. ר''ל הנה הבית הראשון והשני בנו בני אדם ונחרבו ועוד אבנך אני את השלישי ותשאר בנויה עד עולם : בתולת ישראל. את עדת ישראל החביבה עלי כבתולה אשר לא ידעה איש שהיא חביבה לבעלה : תעדי תפיך. תקשטי תופיך לייפותם כדרך המתענגים שמייפים כלי הנגון בכל מיני פאר : ויצאת. ותצא ברקוד של שמחה ולפי שהמשיל את ישראל לבתולה אמר ענין שמחת הבתולה ותענוגיה ור''ל הרבה טובה יבוא לך : (מצודת דוד)
מצודת ציון אבנך ונבנית. מלשון בנין : תעדי. מלשון עדי וקשוט : תופיך. שם כלי נגון : במחול. ענין רקוד השמחה כמו הפכת מספדי למחול לי (תהלים ל) ולזה יש כלי נגון נקראת מחול כמ''ש הללוהו בתוף ומחול (שם קנ) לפי שהיא מעוררת רקוד השמחה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין עוד אבנך, בנין המלוכה ובנין הבית, עוד תעדי תופיך על הנסים שאעשה לך תצאי בתוף ובמחולות כמו שיצאו הנשים אחרי מרים בתופים ובמחולות על נס קריעת ים סוף :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות תופיך, התוף היה עם המחול, בתפים ובמחולות (שמות ט''ו) בתוף ומחול (תהלים ק''נ) :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י וחללו. בשנה הרביעית יחללו את פרים לפדותו בכסף : (רש"י)
מצודת דוד בהרי שמרון. עם כי עתה המה שוממין : נטעו. עבר במקום עתיד ור''ל הנוטעים ינטעו הכרמים והם יחללוה בשנה הד' כמ''ש ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הלולים לה' (ויקרא יט) שצריך להביא הפירות לירושלים ולאוכלן שם או לפדותן ולחללן על כסף ויוציא הכסף בירושלים ואמר שהנוטעים יחללום ולא יקחם האויב כמאז ומגודל הרבוי לא יוכלו להביאם לירושלים ויחללום על כסף : (מצודת דוד)
מצודת ציון וחללו. ענין פדיון כמו נטע כרם ולא חללו (דברים כ) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין עוד תטעי כרמים, תחת ששומרון היתה לעי השדה למטעי כרם (מיכה א' ו') שנטעו שם הכותים שהושיב סנחריב, תטעי אתה כרמים במקום אשר נטעו נוטעים וחללו שהשמרונים נטעו שם כרמים והוציאום לחולין שלא הוליכו את הפירות לירושלים לאכלם שם :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות נטעו. פעל עבר : וחללו, הוציאו לחולין, כמו אשר נטע כרם ולא חללו :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י נוצרים. צופים בראשי מגדלים גבוהים להכריז קול נשמע למרחוק ל''א נוצרים כמו נוצר חסד לאלפים (שמות ל''ד) לשון שמירה כלומר יש יום שיקראו אותם ששמרו התורה ויאמרו קומו וכת''י ארי אית אריכות יומיא וסגי טובא דעתיד למיתי לצדיקיא דנטרו אורייתי מלקדמין : (רש"י)
מצודת דוד כי יש יום. הנה יום מוכן אשר הצופים העומדים בהרים יקראו בקול קומו ונעלה אל ציון אל ה' כי באה הגאולה וחזרה השכינה למקומה לציון : (מצודת דוד)
מצודת ציון נוצרים. ענין שמירה ועל הצופים יאמר שדרכם לעמוד במקום גבוה לראות מי ומי הבאים לשמור את העיר מן הנזק : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כי יש יום, שתחת שתחלה היו מעמידים שומרים בהר אפרים בל יעלו ישראל לירושלים, יבא יום שיעמדו נוצרים ושומרים ויקראו קומו ונעלה ציון, וישמרו בהפך שכל אחד יעלה פירות נטע רבעי לירושלים לאכלם שם :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות נוצרים. כמו שומרים, רק הנוצר הוא יותר מן השומר :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י וצהלו בראש הגוים. במגדלות גבוהים כדי שישמעו למרחוק : (רש"י)
מצודת דוד רנו ליעקב שמחה. הוא הפוך ה' אמר ליעקב רנו בקול שמחה : וצהלו. השמיעו קול גדול : בראש הגוים. רצה לומר במקומות הגבוהות שבארצות הגוים להיות הקול נשמע למרחוק : השמיעו הללו וכו'. השמיעו קול והללו את ה' ואמרו אתה ה' הנה הושעת את עמך וכו' : (מצודת דוד)
מצודת ציון וצהלו. ענין השמעת קול גרול כמו פצחי רנה וצהלי (ישעיה נד) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין רנו ליעקב שמחה תחלה ירונו על השמחה שיהיה ליעקב, ומה יהיה השמחה וצהלו בראש הגוים שבאחרית ימי גלותם יוסר מעליהם השעבוד, ויצהלו כי יהיו בראש הגוים, שהגוים יתנו להם כבוד ויהיו בראשם, תחת שהיו תחלה נבזים ושפלים ביניהם, והנה יעקב הם המון עם והפחותים שבהם, וישראל הם הגדולים, והשמחה הזאת שיצהלו בראש הגוים יהיה רק ליעקב לא לישראל שהם ירצו שישיב שכינתו לציון, אבל אז בעת ההיא השמיעו והכריזו בפרסום והללו את ה' ע''י מה שתאמרו הושע ה' את עמך הצדיקים את שארית ישראל, שהם רוצים בתשועה האמתיית מקיבוץ גלויות ושיבתם לציון, וכן יהיה אז כי ה' ישיב להם :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות יעקב, ישראל. ישראל גדול מיעקב (ישעיה ט' ז') :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י בם עור ופסח. אפילו הנכשלים שבהם לא אמאס : (רש"י)
מצודת דוד הנני מביא. כי הנני מביא אותם מארץ צפון הם שגלו לבבל : מירכתי ארץ. הם בני עשרת השבטים שגלו למרחוק לקצות הארץ : בם. בהבאים יהיה עור ופסח וכו' ר''ל כולם ישובו איש לא נעדר : קהל גדול. קבוץ גדול : (מצודת דוד)
מצודת ציון מירכתי. מסוף : ופסח. חגר : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הנני מביא אותם מארץ צפון, ששם הם ביחד ואין חסרים רק שיביאם למקומם, וקבצתים מירכתי ארץ שהם מפוזרים שם בין העמים אקבצם, בם עור ופסח ר''ל אף במקומות בירכתי ארץ שלא ימצא בם רק עור א' ופסח א', רק שני אנשים מישראל והם בעלי מום, ר''ל הגם שיהיו מעטים, וחסרי כח, בכ''ז אעשה נס כי הרה ויולדת יחדו שהאומה תהר ותיכף תלד קהל גדול ר''ל שפתאום יולדו קהל גדול כאילו נולדו ביום אחד עד שקהל גדול ישובו הנה, והיא מליצה נפלאה שגם ממקומות שידמה שלא נמצא שם מבני ישראל רק מעטים וגם אלה א''א בדרך הטבע שילכו בדרך כמו עור ופסח, בכ''ז יתרבו פתאום ע''י רבים שילוו עליהם וישובו משם קהל גדול :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות בם. ר''ל בירכתי ארץ, שירכתי לשון רבים, ופעל הרה על הארץ, או על הכנסיה שהיא בלשון נקבה :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד בבכי יבואו. ר''ל ע''י תשובה ותפלה אגאלם : אל נחלי מים. אצל נחלי מים למען ימצאו לרוות הצמאון : בדרך ישר. בדרך שוה מבלי עקמימות למען לא יכשלו בם : לאב. לחשוש בתקנתם כאב החושש בתקנת בנו : בכורי הוא. חביב עלי כבן בכור לאביו : (מצודת דוד)
מצודת ציון אובילם. ענין הבאה כמו יובל שי (שם יח) : אל נחלי מים. על נחלי מים : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין בבכי יבאו, יהיו דומים כבן הבוכה לפני אביו ומתחנן לפניו שיוליך אותו לבית אביו, (אחר שנגרש מביתו על חטאו), ואני אמלא בקשתם כי אוליכם אל נחלי מים, כמ''ש כי מרחמם ינהגם ועל מבועי מים ינהלם, ובדרך ישר כמש''ש ושמתי כל הרי לדרך, כי הייתי לישראל לאב וארחם עליהם, גם הם יהיו כבן לנהוג בי כיבוד אב, ועז''א ואפרים בכורי הוא :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות אובילם אוליכם. המוביל נושא דבר שא''י ללכת ברגליו, והושאל על נשיאת האדם כאילו נשא על כנפי רוח, והמוליך הוא דבר שהולך ברגליו, שאח''כ ילכו ברגליהם ואני אוליכם :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד והגידו. מה שתשמעו הגידו באיים הרחוקים : ואמרו. כה תאמרו הנה ישראל המפוזר באומות המקום יקבץ אותו וישמרו כרועה השומר עדרו : (מצודת דוד)
מצודת ציון מזרה. ענין פזור כמו וזריתים לכל רוח (לקמן מט) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין שמעו וכו' והגידו, כי הוא דבר חידוש מאד כי מזרה ישראל יקבצנו, ה' בעצמו אשר זרה את ישראל הוא עצמו יקבצנו, וכמו שהזריה היתה חוץ לטבע כן יהיה הקיבוץ ענין נסיי, וגם שהזריה עצמה היתה תכליתה לצורך הקיבוץ, כמ''ש על וזרעתיה לי בארץ, שהזריעה היא לתכלית הקצירה. ושמרו כרועה עדרו כרועה השומר את העדר שהוא שלו לא עדר של אחרים, שישגיח על כל אחד מן הצאן בל יפקד :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד במרום ציון. בהר ציון שהוא רם ונשא : ונהרו. ימשכו לבוא אל טוב ה' ר''ל לקבל טובה מרובה וחוזר ומפרש על דגן וכו' : כגן רוה. יהיו שביעים בטובה כגן הירק השביעה בכל עת כי הדרך להשקותה ברגל : ולא יוסיפו לדאבה עוד. לא יוסיפו להיות בעצבון ודאגה כמאז : (מצודת דוד)
מצודת ציון ונהרו. ימשכו כנהר וכן ונהרו אליו כל הגוים (ישעיה ב) : תירוש. כן יקרא ענבי היין : יצהר. הוא השמן : רוה. שבעה כמו הרוה את הארץ (שם נה). לדאבה. ענין עצבון ודאגה כמו ודאבון נפש (דברים כח) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין על טוב ה' הרוחני, וגם על הצלחה הגשמיית על דגן וכו', ומצד שינהרו על טוב ה' תהיה נפשם הרוחניות כגן רוה שבעה מטוב ה', ומצד ההצלחה הגשמיית לא יוסיפו לדאבה עוד מני עוני ומחסור, כמ''ש עיני דאבה מני עוני :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ובחורים וזקנים יחדיו. לרוב השמחה יהיו הזקנים נמשכים אחר הבחורים לעשות כמעשיהם לשמוח במחול : והפכתי. האבל שהיה להם מאז אהפוך לששון ובזה יהיו מנוחמים על האבל שמאז : ושמחתים מיגונם. ר''ל ערך השמחה יהיה יותר מערך היגון שהיה להם מאז : (מצודת דוד)
מצודת ציון במחול. ריקוד של שמחה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אז, ובחורים וזקנים ישמחו יחדו בשוה לא כמו בבנין בית שני שהזקנים בכו בכי גדול כי נזכרו בכבוד הבית הראשון, והפכתי אבלם החיצוני לששון שגדר הששון הם הסימנים שנעשו להוראת השמחה כמו לבישת בגדי יו''ט ודומיה וזה הפך האבל החיצוני שילבוש בגדי אבל, וגם ונחמתים על הצרות שסבלו בעבר, ושמחתים שמחת הלב מיגונם שהיה להם בעבר, שכל שיזכרו היגון העבר תגדל השמחה עתה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות אבלם לששון. ושמחתים מיגונם. ההבדל בין ששון לשמחה. השמחה היא בלב, והששון הם הסימנים החיצונים שיעשו להראות השמחה כמו לבישת בגדי יו''ט ודומיהם, וכן האבל הם הסימנים החיצונים שיעשו להראות האבל, והיגון הוא בלב, וע''כ מגביל אבל נגד ששון, ושמחה נגד יגון, ועמ''ש (ישעיה ס''ס ל''ה) :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד ורויתי. לפי שבעת החורבן היה נעדר מהכהנים מיתר אשי ה' לכן אמר הנה אז אשביע נפש הכהנים דשן כי יאכלו בשר הקדשים : את טובי. את הטוב הבא להם מאתי : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ורויתי נפש הכהנים דשן, שהכהנים העוסקים בעבודה תרוה נפשם הרוחנית מדשן השפעת הקרבנות, ועי''כ עמי את טובי ישבעו שיהיה להם כל טוב לשובע :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י קול ברמה נשמע. קלא ברום עלמא אישתמע קל בית ישראל דבכן על ירמיה נבייא כד שלח יתיה נבוזראדן מרמתא לשוב מאחר הגולים אל גדליה בן אחיקם כמו שאמר בספר זה (לקמן לט) : רחל מבכה על בניה. מדרש אגדה אמר שהלכו אבות ואמהות לפייס את הקב''ה על שהעמיד מנשה דמות בהיכל ולא נתפייס נכנסה רחל אמרה לפניו רבונו של עולם רחמי מי מרובים רחמיך או רחמי ב''ו הוי אומר רחמיך מרובים והלא אני הכנסתי צרתי בתוך ביתי שכל עבודה שעבד יעקב את אבי לא עבד אלא בשבילי כשבאתי ליכנס לחופה הכניסו את אחותי ולא די ששתקתי אלא שמסרתי לה סימני אף אתה אם הכניסו בניך צרתך בביתך שתוק להם אמר לה יפה למדת סנגוריא יש שכר לפעולתך ולצדקתך שמסרת סימנך לאחותך : (רש"י)
מצודת דוד קול ברמה נשמע. הנה בשמי מרום נשמע קול והוא יללת בכי מר : רחל מבכה. הקול ההוא של רחל אמנו אשר מבכה על בניה שגלו לבין האומות : מאנה. ממאנת לקבל תנחומין כי אין מי נשאר בארצם כי כולם גלו : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין קול ברמה נשמע היא עיר בארץ בנימין, רחל מבכה על בניה, מצייר כי רחל אם הבנים צועקת בקול על שני בניה שגלו שהם בני יוסף ובני בינימין. והנה בני בנימין שגלו עם יהודה לבבל עתידים לחזור בימי כורש, והיא מבכה על בניה שהלכו בגלות עתה אבל בני יוסף שגלו לחלח וחבור, ואין עתידים לחזור, עליהם מאנה להנחם שהגם שתקבל תנחומים על בני בנימין בשובם בבית שני, לא תנחם על בניה אשר איננו שהוא על בני יוסף :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות על בניה. כבר בארתי באילת השחר (כלל קל''ח) ששם הבא כפול מורה שהשם הנשנה אינו השם הראשון, ור''ל על בניה בני יוסף :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד ועיניך. מנעי עיניך מדמעה : כי יש שכר לפעולתך. ארז''ל בשעה שהעמיד מנשה דמות בהיכל נכנסה רחל לפני המקום ואמרה הלוא רחמיך מרובים מרחמי בשר ודם ואני הלא הכנסתי צרתי בתוך ביתי כי בעצמי מסרתי הסימנים ביד לאה אחותי ואף אתה אם בניך הכניסו צרתך בביתך מחול להם ואמר לה המקום הנה עתה תקבל שכר על פעולתך שמסרת הסימנים ובגמול זה ישובו בניך מארץ אויב, או ר''ל לפעולת בניך שעם קושי גלות בבל לא כחשו בה' ועשו מצותיו ובגמול זה ישובו מארץ אויב : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין כה אמר ה' מנעי קולך מבכי על בני בנימין ועיניך מדמעה על בני יוסף, ונגד בני בנימין אמר כי יש שכר לפעולתך מה שאת מתפללת בעדם יש בזה שכר כי ישובו מארץ אויב מגלות בבל ונגד בני יוסף שהם לא ישובו, בכ''ז.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות שכר לפעולתך. השכר הוא יותר מן הפעולה, שבהפעולה יביט ע''מ שפעל ועשה ובהשכר יביט על הריוח (כמ''ש בס' התו''ה קדושים סי' ל') :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד ויש תקוה. יש לך מקום לצפות לאחרית טוב לבניך כי בגמול זה ישובו בניך לגבולם וכפל הדבר במלות שונות : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין יש תקוה לאחריתך יש תקוה על אחרית הימים בעת קץ שאז ושבו בנים לגבולם, ר''ל הגם שהם עצמם לא ישובו, הבנים שלהם שהם הדור האחרון, ישובו לגבולם, (ובזה לא אמר ושבו מארץ אויב כי עשרת השבטים אינם בארץ אויב כי שוכנים לעצמם בארץ רחוקה מגבולם, וישובו באחרית לגבולם) :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ויש תקוה לאחריתך. עי' למעלה (כ''ט י''א) :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י מתנודד. קומפליינ''ט בלע''ז לשון מי ינוד לך (לעיל יט) : יסרתני. ביסורין אתה הקב''ה : כעגל לא לומד. פושאגויילונ''י בלע''ז לשון מלמד הבקר (שופטים ד) הייתי בתחלה לכך חטאתי לך : (רש"י)
מצודת דוד שמוע שמעתי. הוא מאמר המקום שמעתי אשר מלכות עשרת השבטים הנקראים ע''ש אפרים הנה הוא מתנודד בראש כדרך המצטער ומקונן ואומר הנה יסרתני ביסורין לגלות אזני למוסר והנה קבלתי המוסר כעגל הזה אשר לא הורגל למשוך בעול וכאשר ירגילהו יחזור וימשך כן אני כמוהו : השיבני. אתה תעורר לבי לשוב אליך וכן אעשה ואשוב אליך : כי אתה ה' אלהי. אם כן מהראוי לשוב אליך : (מצודת דוד)
מצודת ציון מתנודד. מל' הנדה והנעה : לומד. ענין ההרגל כמו פרא למד מדבר (לעיל ב) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין שמוע שמעתי אפרים מתנודד, אפרים יתאונן ויתוכח עם ה', יסרתני וכו', ר''ל כי יש שני דרכים להשיב את העם בתשובה, א. ע''י יסורים שאז ישובו מיראה, ב. ע''י שיגלה להם אלהותו בנסים ונפלאותיו עד שיכירו השגחתו ועי''ז ישובו אל ה' מאהבה, והנה ה' רצה להשיב את אפרים ע''י יסורים שהביא עליו, והוא מתאונן ע''ז שזה לא הועיל, כי יסרתני ואוסר במה שהבאת עלי יסורים לא פעלת מאומה רק ואוסר שנתיסרתי ביסורים. אבל לא הועלת שאשוב עי''כ בתשובה, כי אני דומה כעגל לא לומד, שהשור המלומד לחרישה כשיטה מן התלם ויכהו ישוב אל תלם המחרישה, אבל העגל שאינו מלומד כשיכהו יעות דרכו עוד יותר, וכן ע''י היסורים סרתי עוד יותר מן הדרך, ולכן אני מבקש השיבני ואשובה ע''י מה שתראני כי אתה ה' אלהי ע''י שתראה לי השגחתך המיוחדת ואלהותך, עד שאשוב בתשובה מאהבה ומדעת אלהים :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות מתנודד. נד בראשו על עצמו (מן מנוד ראש בלאומים) וההתפעל מורה עשית הפעולה בעצמו :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י נחמתי. אני מתחרט על תועבותי : הודעי. שהתבוננתי בעצמי שמעלתי אפרינו''יי בלעז : חרפת נעורי. שיכולים אויבי לחרפני על חטאת נעורי : (רש"י)
מצודת דוד כי אחרי שובי. אחרי ששבתי מדרכי הרעים אני תוהא ומתחרט על העונות שעשיתי : ואחרי הודעי. אחרי שהתבוננתי בעצמי שלא עשיתי הטוב ספקתי ביד על הירך כדרך אדם המתחרט : כי נשאתי חרפת נעורי. ר''ל כאשר חטאתי עתה היו נזכרים עלי חרפת העונות שעשיתי מאז כי כן הדרך כשיתמיד האדם ללכת בדרך רשע כשאדם רואהו עובר עבירה יאמר עליו הנה זה רשע מנערותו : (מצודת דוד)
מצודת ציון נחמתי. ענין הפוך מחשבה וחרטה : ספקתי. ענין הכאה כמו ויספוק את כפיו (במדבר כד) : ירך. צד הגוף : נשאתו. מל' משא וסבל : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כי אחרי שובי נחמתי כי עתה שאתה משתדל להשיבני ע''י יסורים גם בעת אשוב לפעמים מתוך היסורים, אתנחם אח''כ על התשובה ואשוב שנית לדרכי הרעה, ואחרי הודעי, ואחר שתיסרני שנית, ספקתי על ירך ואקונן שנית על עונותי, ובכ''ז בושתי וגם נכלמתי כי עדיין נשאתי חרפת נעורי שהעבירות שעשיתי בימי נעורי עדיין אני נושא חרפתם, כי לא שבתי עליהם בתשובה שלמה, וא''כ אחר שהיסורים אינם מועילים טוב יותר שתשיבני ע''י שתראני אלהותך כמו שעשית בימי קדם :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות הודעי. מענין השחתה ויסורים, כמו ויודע בם את אנשי סכות. וענינו שיתודע לו חטאו ע''י המכות : ספקתי, בא על הספק, וספק מואב בקיאו (לקמן מ''ח), תחת רשעים ספקם (איוב ל''ד), ועל הכאת כף אל כף או אל ירך. ולדעתי במקום שבא על הכאת כף הוא בדבר שיש לו ספק והוא מתמה על הדבר, ויספק את כפיו, לקוב אויבי קראתיך והנה ברכת ברך (במדבר כ''ד). ספקו עליך כפים הזאת העיר (איכה ב'), וכן פה ר''ל שאני מכה על ירך דרך ספק ותמיה ואיני מאמין בעונשי ה' : בושתי וגם נכלמתי, הבושה מעצמו והכלימה ע''י אחרים, וחרפה גדולה מכלימה (כנ''ל ג' כ''ה) :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י הבן יקיר לי אפרים. הן דברי שכינה כלומר הוא מתנודד ואני לבי נהפך עלי לרחם שמא בני יקירי הוא כמו שאין לו אלא בן אחד שהוא עושה לו כל רצונו. שעשועים. אישבניימני''ץ בלעז : מדי דברי בו. בכל עת שאני מדבר בו ומדרש ויקרא רבה די דבורי שנתתי בו שלימדתיו תורתי לרחם עליו : (רש"י)
מצודת דוד הבן יקיר. זהו מאמר המקום שאמר וכי אפרים הוא לי לבן יקיר וכי הוא לי לילד נחמד שאביו משעשע עמו אשר מתי שאני מדבר בו לא אפסוק מיד כי אם אזכרנו עוד זמן רב כדרך האב המדבר בבנו החביב לו שלא יפסוק מלזכרו עד זמן רב כי יתענג בזכרון שמו : על כן. הואיל ואני זוכר בו זמן מרובה לכן המו מעי לו וארחם עליו : (מצודת דוד)
מצודת ציון יקיר. מלשון יקר וחשוב : שעשועים. ענין התעסקות לשמוח וכן ושעשע יונק (ישעיה יא) : מדי. מתי וכן מדי עברו (שם כח) : עוד. הוא ענין רבוי כמו ויבך על צואריו עוד (בראשית מז) : המו. מל' המייה והוא ענין הכמרת רחמים וחמלה וכן המון מעיך (ישעיה סג) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הבן יקיר, משיב להם ה' כי יש הבדל בין דורות ראשונים שהשיבם אליו ע''י שהראם אלהותו ועזוזו ונפלאותיו, ובין עתה, ויש הבדל בין בן יקיר ובין ילד שעשועים, ילד שעשועים הוא הילד הקטן שהגם שיחטא לפני אביו בכ''ז יאהבנו מפני שהוא ילד קטן שהוא משתעשע בו, והבן יקיר הוא הבן הגדול שי''ל מעלות רבות והוא יקר מצד מעלותיו, והוא אם יחטא בכ''ז יאהבנו כי יזכור מעלותיו ויקרו, והנה במצרים הגם שלא היה לישראל אז שום מעלה ושלמות, היו דומים בעיניו כילד שעשועים, כמ''ש כי נער ישראל ואוהבהו, ובהיותם במדבר ובא''י בימי קדם, היו כבן יקיר, כי היו ביניהם נביאים ושרי קדש וחכמים, ואז אם חטאו זכר את הצדיקים שביניהם, ונשא עונם, אבל עתה הבן יקיר לי אפרים הלא אין בו שום יקר וחשיבות, וכן האם הוא ילד שעשועים, הלא אינו ילד כי כבר זקן בא בימים, והמאמרים מקבילים הבן יקיר לי אפרים כי מדי דברי בו זכר אזכרנו עוד, (כל דבור שאחריו ב', הוא לגנאי) שגם בעת שאדבר בו איזה גנות זכור אזכר עוד מעלותיו מצד שהוא יקר, אם ילד שעשועים על כן המו מעי לו שיהמו מעי עליו ורחם ארחמנו מצד שהוא ילד קטן שאשתעשע בו, וא''כ איך תבקש שאעשה לך עתה נפלאות ואאהב אותך כמו בימי קדם :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות בן, ילד. ילד הוא הקטן, ובן גדול : דברי בו. כל דיבור שאחריו ב' הוא לגנאי, כמו כי דברנו בה' ובך, וידבר העם באלהים ובמשה :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י הציבי לך ציונים. סימנים בדרכי אבותיך הטובים : תמרורים. תמרים קטנים נטועים לסימן בדרך ופשוטו של מקרא עשי סימנים לדעת הדרך שהלכת בה מארץ ישראל לבבל שתחזירי באותו דרך כלומר כי ודאי תשובי משם : דרך הלכת. הלכתי כתיב וכל מקום שהלכת הלכתי אני עמך ויונתן תרגם שימי לך תמרורים התפלל במרר נפשך (ומנחם פירש תמרורין ענין מועל וכן פירש ותמרות עשן (יואל ג) סא''א) : (רש"י)
מצודת דוד הציבי. אתה ישראל בעת תלכי בגולה הציבי לך ציונים על הדרך למען תכיר את הדרך לשוב דרך בה והוא ענין מליצה והפלגה : שימי. נטעי לך הרבה אילני תומר להכיר הדרך וכפל הדבר במלות שונות : שתי לבך וכו'. תן לבך על המסילה שהלכת דרך בה לזכור אותה : שובי. ובדרך הזה תשובי בתולת ישראל, ר''ל החביבה עלי כבתולה על הנושאה : שובי וכו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)
מצודת ציון הציבי. ענין העמדה : ציונים. ענין סימן ואות כמו ובנה אצלו ציון (יחזקאל לט) : תמרורים. אילני תומר : שתי. ענין שימה : למסילה. ענין שביל ודרך : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הציבי לך ציונים כשמתקנים דרך הרבים מציבים ציונים שבכל פרשת דרכים מציבים ציון עליו להיכן הדרך הולך, וכשהדרך מתוקן יותר נוטעים תמרורים שהם עצי תמרים מצידי הדרך מכאן ומכאן שאז יודע כי בין התמרים הוא הדרך, וכשהוא מתוקן עוד יותר סוללים מסלה, מרימים וכובשים את הדרך באבנים שיהיה דרך ישר, ועז''א לבני ישראל שמבקשים הדרך לארץ ישראל, הלא תמצאוהו ע''י הציונים, ויותר מזה ע''י התמרורים, ויותר מזה אם תשית לבך למסלה של אבנים שכל אלה נמצאים על דרך אשר הלכת, וע''י תדע את הדרך, א''כ שובי בתולת ישראל, מן הגולה, ומוסיף שובי אל עריך אלה הנה עריך עומדים לפניך למראה עיניך שובי אליהם :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות תמרורים. אילני תומר קטנים, והוכפל למ''ד הפעל. למסלה. הרמת הדרך באבנים, כמו סולו המסלה, ור''ל מסלה של דרך הלכת :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י תתחמקין. תסתרי ממני שאת בושה לשוב אלי מפני דרכך הנה חדשה נבראת בארץ שהנקבה תחזור אחר הזכר לבקשו שישאנה לשון ואסובבה בעיר אבקשה וגו' (שה''ש ג) ; ומשום רבי יהודה הדרשן שמעתי נקבה תסובב להיות גבר, אני נתתיך כבת הנוטלת עישור נכסים שבעה אומות משבעים סוף שתטלי הכל כבן זכר שהוא יורש הכל : (רש"י)
מצודת דוד עד מתי תתחמקין. את הבת השובבה עד מתי תהיה עוד מסובבת מארצך להיות בעוונך : כי ברא. כי אז יברא ה' דבר חדש שעם היות שעתה נמשלת לנקבה שימשול בה בעלה לפי שבעלוך הנה אז תסובב להיות גבר למשול עוד על הכשדים כגבר על אשה : (מצודת דוד)
מצודת ציון תתחמקין. ענין סבוב כמו חמק עבר (ש''ה ה) : השובבה. ענין מרד כמו מדוע שובבה העם (לעיל ח) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין עד מתי תתחמקין הבת השובבה אומר אל ארץ ישראל עד מתי תסתתר מבני הגולה, כי ברא ה' חדשה בארץ נקבה תסובב גבר, המליצה תצייר את המדינה כנקבה, ואת העם היושב עליה כזכר הבועל אותה, כמ''ש כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך, וכמו שמנהג העולם שהאיש יחזור ויסובב לבקש את האשה ולא בהפך, כן ישתדלו העם לכבוש את הארץ שירצו לשבת עליה ע''י כיבוש ומלחמה, אולם בימי בית שני ששבו לארצם בלא כיבוש ומלחמה, וכאילו הארץ תבקש אותם ותכין את עצמה לקראת הגבר שיבא אליה, אמר כי בארץ ברא ה' חדשה, שהגם שנקבה אחרת תבוקש ותסובב מן הגבר, הנקבה הזאת שהיא הארץ ברא לה ה' טבע חדשה שהיא תסובב את הגבר ותבקש אותו שיבא אליה והוא לא יבקש אותה ע''י השתדלות של כיבוש ומלחמה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות תתחמקין. מסתתר מעין הרואה ובת השובבה קורא להארץ, וכן (לקמן מ''ט ד') קורא את ארץ בני עמון, בת השובבה :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד עוד יאמרו וכו'. עוד יבוא זמן אשר הכל יאמרו : בשובי. בעת אשיב בני השבי למקומם יאמרו יברכך ה' אתה נוה הצדק והוא ירושלים : הר הקדש. זהו בית המקדש : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין עוד יאמרו בשובי את שבותם ר''ל שבות של הערים, כשישובו הערים למעלתם הראשונה, יברכך ה' נוה צדק, שלכן יברכך ה' מפני שאתה נוה צדק, מצייר כאילו הצדק נטע נוהו ומשכנו בערים האלה והם נוהו והר ציון יקרא הר הקדש, ששם יגור בקדש וישכן שם :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות נוה צדק. מציין הצדק בעצם מופשט שוכן בנוה, ומ''ש וישבו בה, היינו בהנוה :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד וישבו בה. בירושלים הנקראת נוה הצדק : וכל עריו. ובכל ערי יהודה בכולם יחדיו ישבו : אכרים. שם יהיו עובדי האדמה בחרישה ורועי העדר יסעו שם ממקום למקום עם עדריהם לבקש מרעה ולא יפחדו מן האויב : (מצודת דוד)
מצודת ציון אכרים. הם עובדי האדמה בחרישה כמו בושו אכרים (לעיל יד) : בעדר. עם עדר ובאה בי''ת במקום עם וכן הרק אך במשה דבר ה' (במדבר יב) ומשפטו עם משה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין וישבו בה, בהצדק ונוהו, ישבו יהודה וכל עריו, ימליץ כאילו הערים והאנשים כולם ישבו בנוה צדק, ר''ל יהיו מלאי צדק, וגם האכרים עובדי האדמה, ואף גם אלה אשר נסעו תמיד בעדר ממקום למקום שסתם רועים גזלנים שרועים בשדות אחרים, עתה לא יסעו ממקום למקום רק ישבו בקביעות בנוה צדק :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ונסעו. פעל עבר :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד כי הרויתי. כי אז אשביע נפש העיפה וצמאה למים וכל נפש עצבה אמלא טובה : (מצודת דוד)
מצודת ציון הרויתי. ענין שביעה : עיפה. ר''ל צמאה כי העיף צמא למים : דאבה. ענין עצבון : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כי הרויתי נפש עיפה מי שהיה עיף מרוב עבודה, ונפש דאבה מאשר חסר לו צרכיו, מלאתי כל צרכיו, ולכן לא יצטרכו אז לחמוס ולגזול וידורו במכון הצדק :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י על זאת הקיצותי. כך אמר ירמיה כל מה שהייתי ישן ונרדם בנבואת פורענות בנבואה הזאת הקיצותי מתרדמתי : ערבה. נעמה : (רש"י)
מצודת דוד על זאת. בעבור הנבואה הטובה הזאת הקיצותי מן השינה כי בחלום ראה הנבואה ההיא ומרוב התעוררות השמחה הקיץ מן השינה : הקיצותי ואראה. ר''ל הנה הקיצותי מן השינה וההקצה היתה בעבור כי ראיתי הנבואה ההיא בחלום ודוגמתן הן אתה קצפת ונחטא (ישעיה סד) ורצה לומר והקצף היה על כי חטאנו : ושנתי ערבה לי. משכב השינה היתה מתוקה עלי כי נבואה טובה ראיתי בחלום : (מצודת דוד)
מצודת ציון הקיצותי. מלשון יקיצה והערה מן השינה : ושנתי. מל' שינה : ערבה. ענין מתיקות כמו וערבה שנתך (משלי ג) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין על זאת הקיצותי ואראה, שירמיה לא היה יכול לראות נבואתו בהקיץ כי מרוב צערו שראה תמיד פורעניות לא חל עליו הרוח בהקיץ רק בחלום, שאז הראהו נבואותיו ונטרד שנתו תמיד ונבעת מחזיונות מבהילות, אבל על נבואה זאת שהיא בשורות טובות הקיצותי ואראה ראיתי אותה בעת היקיצה, (שנבואה בהקיץ גדלה מעלתה מנבואה בחלום), ושנתי ערבה לי כי לא נגזלה שנתי :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י זרע אדם וזרע בהמה. הטובים והסכלים שבהם אני אזרעם כולם להיות זרע שלי, זרע אדם וזרע בהמה תרגם יונתן אקימינון כבני אנשא ואצלחינון כבעיר' שאין עונותיה נפקדין עליה : (רש"י)
מצודת דוד וזרעתי. כמו הזורע תבואה הנה תצמח יותר ממה שזרע כן יתרבו בכל עת : זרע וכו'. גם בני אדם יתרבו גם הבהמות ולא תהיה בם משכלה ועקרה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין הנה ימים באים וזרעתי את בית ישראל, ר''ל שידמו בגלותם כמו הזרע שטרם שיתחיל לצמוח יפסד ויעדר תחלה, וההעדר הזה הוא לצורך הצמיחה ועל ידו יפרה יבול ותבואה, כן ישראל הגם שזרעתים והפיצותים בארץ עד שנעדר ישותם ונתבטלו מהיות עם, בכ''ז יהיה זה לצורך שיצמחו ויפרו ויהיו לגוי גדול, וזה יהיה בין בזרע אדם בין בזרע בהמה, ר''ל בין בהחשובים שבהם ובין בהפחותים שנדמו כבהמה, ומפרש כי.(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד כאשר שקדתי. כמו שהייתי ממהר ומשתדל להרע להם כן אמהר ואשתדל להיטיב להם : (מצודת דוד)
מצודת ציון שקדתי. ענין מהירות והתמדה כמו שוקד אני על דברי (לעיל א) : לנתוש. ענין עקירה : ולנתוץ. ענין שבירה : ולהרוס. מלשון הריסה וקלקול. לבנות. מל' בנין : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין והיה כאשר שקדתי עליהם לנתוש ולנתוץ וכו' כן אשקד עליהם לבנות ולנטוע, כי הנתישה היא לצורך הנטיעה, והנתיצה לצורך הבנין, עד ששניהם מיוחסים לי ושקדתי עליהם בשקידה רבה ששקדתי לנתוש ולנתוץ כדי שאוכל לשקוד לבנות ולנטוע, כמו שישקוד הזורע שתרקב הזרע בארץ כדי שתצמח ותפרה, בשקידתו :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י בוסר. פרי שלא נגמר והוא מקהה את השינים : ושני בנים תקהינה. הבנים ילקו בעון אבות : (רש"י)
מצודת דוד לא יאמרו עוד. לא יתרעמו עוד לומר הנה האבות אכלו בוסר וכו' והלא הנכון מי שאכל הבוסר יקהו שיניו ר''ל האבות חטאו והנה הבנים מקבלים העונש הלא הנכון שהחוטא יקבל בעצמו העונש וכן נאמר שאמרו כמתרעמים אבות יאכלו בוסר וכו' (יחזקאל יח) : (מצודת דוד)
מצודת ציון בוסר. כן נקרא הפרי שלא נגמר הבישול והוא חמוץ ומקהה את השנים כמו ובוסר גומל יהיה נצה (ישעיה יח) : תקהינה. ענין חלישת השנים לחתך המאכל וכן אם קהה הברזל (קהלת י) ור''ל שנחלש הברזל לכרות העץ : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין (כח-כט) בימים ההם, ר''ל ואז לא יפחדו עוד שאעניש אותם בעון אבותיהם כמו שהיה מקדם, כי אז איש בעונו ימות ולא יענשו בנים בעון אבות, ודבר זה התבאר אצלי ביחזקאל סימן י''ח טעם הדבר עיין שם, זאת שנית לא יפחדו שיחטאו בעצמם ואעניש אותם, כי.(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד כי אם. כי אז לא כן תהיה כי כ''א ימות בעוונו ולא יענשו בניו אחריו וכמו האוכל הבוסר אשר תקהינה שיניו לבדם ולא שיני בניו כן יהיה בדבר העונש (וזהו לפי שלעתיד לא יתגבר עליהם היצה''ר כ''כ לעשות עבירות חמורות ושיאחזו הבנים גם המה בהם עד שיענשו גם בעוון אביהם) : (מצודת דוד)
מצודת דוד ברית חדשה. ר''ל ענין הברית יהיה חדש מה שלא היה מאז : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין הנה ימים באים וכרתי ברית חדשה. כי הברית הקודם היה על תנאי שלא יחטאו שאז יופר הברית, כי בזמן העבר היה אפשריות לחטא, אבל לעתיד לא יהיה אפשר כלל שיחטאו, כמו שיבאר :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד לא כברית. לא יהיה כמו הברית אשר כרתי עם אבותם וכו' : אשר המה. הברית ההוא הפרו הם : ואנכי. אבל אנכי לא הפרתי כי הייתי להם לאדון להושיעם מכף האויב : (מצודת דוד)
מצודת ציון החזיקי. ענין אחיזה : הפרו. ענין ביטול : בעלתי. ענין אדון כמו אם בעליו עמו (שמות כב) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין לא כברית אשר כרתי את אבותם שאז לא היו עדיין מוכנים אל השלמות והתקון, כי זה היה ביום החזיקי בידים להוציאם מארץ מצרים שהחזקתים בידם בחוזק רב ובכח להוציאם קודם הזמן, כי לא היו ראוים אז רק שהוצרכתי להוציאם כדי שלא יתקלקלו לגמרי, אשר המה הפרו את בריתי שאחר שהיה טבעם עוד מוכן אל הרע והיתה הבחירה בידם והיה הברית על תנאי המה הפרו אותו בשבטלו את התנאי, ואנכי בעלתי בם בעל כרחם :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות החזיקי בידם. להקימם מנפילתם. כמו ואין מחזיק בידה מכל בנים גדלה (ישעיה נ''א י''ח) : בעלתי בם. עי' למעלה (ג' י''ד) :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד אהרי הימים ההם. אחר שישובו מן הגולה : נתתי. עבר במקום עתיד ר''ל אתן תורתי בקרבם כלומר אטה לבם לקיים את התורה : ועל לבם אכתבנה. ר''ל לא תשכח מלבם כאלו היתה חקוקה שמה : והייתי וכו' : והמה וכו'. ר''ל כמוני כמוהם לא תופר הברית ההיא כי אני אהיה להם לאלהים להושיעם ולהצילם והמה יהיו לי לעם להאמין בי ולשמור מצותי : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין כי זאת הברית וכו' נתתי את תורתי בקרבם, שיקיימו תורתי מצד הערת השכל עד שתהיה כדבר טבעי להם הנמצא בקרבם, ועל לבם אכתבנה שלא תצטרך להכתב על הספר ובדיו כי תהיה כתובה על לבם, שהלב מצייר כח הבחירה והממשלה אשר בנפש שלא תתעורר אצלם בחירה הפך התורה, כי לבם יהיה מלא מחקי התורה הטבועה בלבם, והייתי להם לאלהים תחלה ואח''כ והמה יהיו לי לעם שדבקות האלהות עמהם לא תהיה נתלה עוד ממעשיהם ע''י אתערותא דלמטה, אחר שלא יצוייר כלל שיבחרו ברע, רק תתעורר מלמעלה מצד חסדי ה' אשר לא יופסק בשום אופן, ג. לא יצוייר שיתעו מני דרך מחסרון המורים והמלמדים, או מורים מתעים, כי.(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ולא ילמדו. לא יצטרכו עוד ללמד איש את רעהו ולזרז לאמר דעו את ה' כי כולם מעצמם ידעו אותי מן הקטנים עד הגדולים : כי אסלח וכו'. והכל יהיו אם כן טהורים ומנוקים מעון ולכן כולם ישיגו ההשגה ההיא שה' הוא האלהים : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין לא ילמדו עוד איש את רעהו לאמר דעו את ה', ולא יצטרכו למלמד דעת, ד. בל יפחדו שאשמור להם עונותיהם הקודמים, כי אסלח לעונם שעשו במזיד, ולחטאתם השוגגים לא אזכר עוד, עד שעל השוגגים לא יצטרכו סליחה כלל :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י לאור. איאקלארזי''ר בלעז, וכן ת''י לאנהרא : רוגע הים. מנידו ומרתיחו ונעשה קמטים קמטים כמו עורי רגע (איוב ז) : (רש"י)
מצודת דוד נותן שמש. הנותן את השמש להאיר בכל יום ונותן חוקות ירח וכוכבים להאיר בכל לילה : רוגע הים. הבוקע הים לפני בני ישראל בצאתם ממצרים : ויהמו גליו. רצה לומר עם כי גליו היו הומים בקול גדול והיו שואפים והולכים עכ''ז בקעו ולא הלכו הגלים כדרכם : (מצודת דוד)
מצודת ציון חוקת. ענין דבר קבוע : רוגע. ענין בקיעה כמו עורי רגע (איוב ו) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כה אמר ה' מבאר בפרטות שני דברים אלה, א. שאז לא יהיה להם אפשרות לעשות רע כלל, וכמו שחקי הטבע קבועים בלתי משתנים כן מעשי ישראל לא ישתנו, כאילו מעשיהם טבעיים מוכרחים לעשות טוב לא בחיריים, וז''ש כמו שמה שנותן שמש לאור יומם וחקות ירח וכו' שכל אלה חקים טבעיים :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד אם ימושו החוקים. אם חוקות השמש והירח יסורו מלפני לבל יאיר כי אם בזמנו הקבוע לו אז גם זרע ישראל ישבתו וכו' ור''ל כמו שהחוקים האלה לא ימושו כן זרע ישראל לא ישבתו : מהיות גוי לפני. לבלי היות לפני גוי ר''ל עם מיוחד : כל הימים. ר''ל כל הימים ישבתו וכו' כמו החוקים האלה כלומר כמו שהם לא ימושו כן וכו' : (מצודת דוד)
מצודת ציון ימושו. ענין הסרה כמו לא ימיש עמוד הענן (שמות יג) : ישבתו. ענין ביטול : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אם ימשו החקים האלה מלפני שהם טבעיים קבועים לנצח, כן גם זרע ישראל לא ישבתו מהיות גוי לפני שלא תשתנה בחירתם מלהיות גוי קדוש עומד לפני :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י אם ימדו שמים. כמה גובהם : גם אני אמאס. בישראל. כלומר כשם שהם לא ימדו ולא יחקרו כך ישראל לא ימאסו בכל אשר חטאו : (רש"י)
מצודת דוד אם ימדו. אם יהיה נמדד גובה השמים אשר הוא ממעל ואם יהיה נחקר במדידה עומק יסוד הארץ אשר היא מלמטה אז גם אני אמאס בכל זרע ישראל בעבור כל הפשעים אשר עשו ור''ל כמו שא''א למדוד גובה השמים ולחקור במדידה עומק יסוד הארץ כן לא אמאס בישראל בעבור פשעם : (מצודת דוד)
מצודת ציון מוסדי. מלשון יסוד והוא מרכז כדור הארצי : על כל. בעבור כל : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כה אמר ה' (ענין ב') כמו שהם לא ישתנו במעשיהם, כן אני לא אשתנה למאס אותם ע''י עונותיהם הקודמים, כי אהבתי אותם אין לה תכלית בכמות כמו שלא ימדו שמים מלמעלה מצד שאין להם שיעור, וכן אין לה חקר להשיג אותה ע''פ החקירה מדוע אני אוהב אותם כמו שלא יחקרו מוסדי ארץ למטה, שהם הגם שימדו בכמות לא יושג עניניהם ודבר שאין לו תכלית בכמות לא יבוטל מפני עונות שי''ל תכלית, וכן דבר שאין לו חקר וטעם כדבר סגוליי א''א שיבטל, כי דבר שי''ל טעם יבטל עת יבטל הטעם והסבה שגורם את הדבר, לא כן דבר סגוליי, וא''כ א''א שאמאס אותם על עונותיהם הקודמים, וז''ש כן גם אני אמאס וכו' על כל אשר עשו :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י העמק הפגרים. עמק שנפלו שם פגרי מחנה סנחריב : והדשן. מקום שפך הדשן שהיה חוץ לירושלים יוסיפו על העיר ויכניסו כל זה לתוך חומותיה ונבואה זו עתידה לבא : השדמות. קנפני''א בלעז : (רש"י)
מצודת דוד וכל העמק הפגרים. גם יסבב העמק שנפלו שם פגרי מחנה סנחריב : והדשן. מקום שפך הדשן שהיה מחוץ לעיר : וכל השדמות. מקום השדות : עד נחל קדרון. העומד מהעבר מזה : עד וכו'. עד זוית שער אשר הסוסים באים בו העומד מהעבר מזה ברוחב ההוספה כלפי המזרח : קדש לה'. כל הרוחב והאורך הזה יהיה קדש לה' קדוש בקדושת העיר : לא ינתש. מאז והלאה לא יעקר ולא יהרס עד עולם כי לא יכבשה עוד האויב : (מצודת דוד)
מצודת ציון הפגרים. ההרוגים : והדשן. אפר המזבח : השדמות. מלשון שדה וכן שדמות חשבון (ישעיה טז) : קדרון. כן שם הנחל : ינתש. ענין עקירה : יהרס. מלשון הריסה וקלקול : (מצודת ציון)
מצודת דוד שמונה עשרה. כי נבוכדנצר מלך בד' ליהויקים והוא מלך י''א שנים הרי ח' שנים ויכניה בנו מלך ג' חדשים וי' ימים ואחריו מלך צדקיה אם כן עשירית לצדקיה היא י''ח לנבוכדנצר : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין הדבר, טרם יספר מה שצוהו ה' לעשות מעשה בפועל, (ע''י קנית שדה חנמאל) להיות לאות כי עוד יקנו בתים ושדות בארץ הזאת, הקדים כי בעת ההיא היה חורבן הארץ גלוי בלי ספק, א. שהיה בשנת שמונה עשרה לנבוכדנצר :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י צרים. לשון מצור : בחצר המטרה. לשון בית המשמר : (רש"י)
מצודת דוד צרים. היו צרים על ירושלים כי בט' לצדקיה צרו עליה וכבשוה בי''א לצדקיה כמ''ש במ''ב : היה כלוא. היה אסור בחצר בית האסורים : אשר בית מלך. אשר בבית המלך : (מצודת דוד)
מצודת ציון חיל. צבאות עם : צרים. מקיפים ומסבבים להצר להם : כלוא. אסור כמו אדני משה כלאם (במדבר יא) : המטרה. כן נקרא בית האסורים כי יאסר בבית משמרכם (בראשית מב) ת''א מטרתכון : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ואז חיל מלך בבל צרים על ירושלים, ב.שירמיה היה כלוא אז :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות המטרה. נטר ושמר נרדפים, והוא כמו במשמר בית אדוניו :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד לאמר. כי אמר לו מדוע אתה נבא לאמר וכו' ובעבור זה כלאו : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין אשר כלאו צדקיהו בעבור זה שנבא על חורבן הארץ, ונבואתו בארה כל הפרטים, א. שנבא על חורבן העיר הנני נותן את העיר הזאת, ב. שצדקיהו ירצה להמלט בגמר המצור ויתפשוהו הכשדים, וז''ש.(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ודבר פיו. זה היה כשדבר אתו משפטים כמ''ש וידבר אתו משפטים (לקמן ל''ט) : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין וצדקיהו לא ימלט מיד הכשדים, ג. שהכשדים לא יהרגוהו רק ימסרוהו ביד מלך בבל שונאו, וז''ש כי הנתן ינתן וכו', ד.ודבר פיו עם פיו שידבר אתו משפטים על שעבר על השבועה וזה קשה ממות, ה.ועיניו את עיניו תראינה בזה רמז לו שינקרו את עיניו, שלא יראה את ארץ בבל רק את עיני נבוכדנצר :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י עד פקדי אותו. פקודת כל האדם היא המיתה : (רש"י)
מצודת דוד עד פקדי אותו. זהו המיתה שהיא פקודת כל חי : כי תלחמו. אם תלחמו לא תצליחו וכאלו אמר לכן קבלו עליכם שעבוד עול בבל ואל תלחמו : (מצודת דוד)
מצודת ציון פקדי. ענין זכרון והשגחה ויאמרו כן על השגחת הבאת המיתה וכן ופקודת כל האדם יפקד עליהם (במדבר טז) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ו.ובבל יוליך שיוליכהו לבבל לגולה, ושם יהיה עד יום פקדי אותו שהוא יום מותו, ז. שלא יחשוב שיצליח אם ילחם נגדו, ועז''א כי תלחמו לא תצליחו :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות יוליך את צדקיהו. היל''ל יוליך אותו, ור''ל לא יוליך את צדקיהו מלך יהודה רק את צדקיהו, כי יהיה כהדיוט : עד פקדי אותו. יום המיתה, כמו ופקודת כל האדם יפקד עליהם :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י ויאמר ירמיהו וגו'. לא לצדקיהו אמר כן אלא פי' הכתוב למה כלאו וחוזר לדבורו הראשון לפרש מה הדבר אשר הי' אל ירמיהו : (רש"י)
מצודת דוד היה דבר ה'. הוא חוזר למעלה לומר שזהו הדבר אשר היה אל ירמיהו בשנה העשירית ובעבור שארכו הדברים בספור המצור וסבת כליאת ירמיה חזר לומר שוב היה דבר ה' אלי : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ויאמר ירמיה, אחר כל זה היה דבר ה' אלי ציווי הסותרת לכל הנבואות האלה :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד דודך. חוזר הוא על שלום : בא אליך. הולך לבא אליך : כי לך משפט הגאולה לקנות. על כי אתה קרוב אלי המשפט הוא שתגאל שדי שלא תבוא ביד אחרים ולקנות אתה אותה כי כן היה משפטם כמ''ש בבועז ויאמר לגואל חלקת השדה וכו' אם תגאל גאל (רות ד) : (מצודת דוד)
מצודת ציון משפט. ענין מנהג וסדר וכן ומשפט הכהנים (ש''א ב) : (מצודת ציון)
מצודת דוד כי דבר ה'. כאשר אמר לי ה' : משפט הירושה. רצה לומר הואיל ואין לי קרוב ממך ואתה ראוי לרשת אותה לכן גאל אותה לבל תבוא ליד אחרים וקנה אותה : ואדע. רצה לומר השכלתי בדעתי אשר דבר ה' הוא לקנותה באמת ולכן הודיע לי הדבר : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ויבא אלי כדבר ה' וכו' ואדע כי דבר ה' הוא, אין הפי' שירמיה היה מסתפק בנבואתו עד עתה, ולא ידע שהוא דבר ה' עד שראה שבא אליו חנמאל, כי הנביאים לא היה אצלם שום ספק בעת הנבואה וידעו בבירור שה' מדבר עמם, וזה עיקר גדול בנבואה, רק שירמיה היה עד עתה מסתפק בפירוש דברי ה' מ''ש אליו הנה חנמאל וכו' ויאמר לך קנה לך את שדי אשר בענתות כי לך משפט הגאולה, אם זה כולו ספור דברי חנמאל, שה' הודיע לו שחנמאל יאמר לו בלשון הזה קנה וכו' כי לך משפט הגאולה לקנות, ולפ''ז לא צוהו ה' שיקנה את השדה, רק ספר לו שחנמאל יבקש זאת ויאמר לו כן, והברירה בידו לקנות או שלא לקנות, או י''ל שמ''ש כי לך משפט הגאולה לקנות, אינו מספור דברי חנמאל, רק הוא דבר ה', שה' אמר לו אחר שחנמאל יאמר לך קנה לך את שדי אשר בענתות, אני אומר לך שתקנהו מפני שלך משפט הגאולה לקנותו, ולפ''ז הוא מצוה לקנותו, והבחינה לזה היה לירמיה מדקדוק דברי חנמאל, שאם מ''ש כי לך משפט הגאולה אינו דבר ה' לירמיה רק ספור דברי חנמאל, היה ראוי שחנמאל יאמר לו כלשון שאמר לו ה', כי לך משפט הגאולה לקנות, בלא שום שינוי, אבל הוא לא אמר בלשון זה רק בלשון אחר כי לך משפט הגאולה ולך הירושה קנה לך. ובזה נודע לו שמ''ש ה' כי לך משפט הגאולה לקנות אינו ספור דברי חנמאל רק כי דבר ה' הוא, שה' צוהו לקנות מפני שלו משפט הגאולה, וז''ש. ויבא אלי חנמאל כדבר ה', ר''ל ביאתו היה כדבר ה', אבל ויאמר אלי לא כדבר ה' רק בלשון אחר קנה לך וכו' כי לך משפט הגאולה ולך הירושה קנה לך, ששינה בלשונו, א. במה שהוסיף ולך הירושה, ב. לא אמר לך משפט הגאולה לקנות רק קנה לך. ואדע כי מה שסיים כי לך משפט הגאולה לקנות דבר ה' הוא, כי ה' אמר שמחויב לקנותו מצד שלו משפט הגאולה ומצוה עליו כמ''ש ובא גואלו וגאל את ממכר אחיו, וחנמאל א''ל שיקנהו מצד הריוח, כי איש אחר לא ירצה לקנותו מצד ב' דברים, א. מצד שתשוב ביובל אל היורשים אבל אתה לך משפט הירושה וישאר שלך לעולם, ב. איש אחר יתירא מלקנותו פן יבא גואלו ויגאלהו אבל אתה לך משפט הגאולה, ולכן קנה לך כי תרויח בזה נגד אחר :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ואשקלה. מסרתי לו במשקל את הכסף ומחיר השדה והיו במספר שבעה שקלים ר''ל שבעה מנים כן ארז''ל : ועשרה הכסף. עשרה סלעים כן ת''י : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ואקנה, וספר שקנאו בכל דרכי הקנינים, א. בכסף, ועז''א ואשקלה לו את הכסף, והיה סכום הכסף רב שבעה שקלים שהם מנים כמ''ש חז''ל ועשרה (שקלים) כסף כמו שת''י :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ואכתוב בספר. צויתי לכתוב בספר דברי קניית השדה וקראו ספר ע''ש סופו וכן וטחני קמח (ישעיה מו) : ואחתום. צויתי לבעל השדה לחתום שמו על ספר המקנה : ואעד עדים. זמנתי עדים שיראו בדבר ולפניהם שקלתי הכסף במאזני משקל : (מצודת דוד)
מצודת ציון בספר. כן נקרא מגילה כתובה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ב.ואכתב בספר, גם קנהו בקנין שטר ובעדים, וגם הזמין עדים אל קנין הכסף ואשקל הכסף שקל אותו שנית לפני העדים :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ואחתום. את הספר בחותם :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י את ספר המקנה. שטר המכירה : את החתום וגו'. עם חתימתו כשהוא חתום כדת וחוק : ואת הגלוי. שהוחזק בבית דין על פי עדיו וכתבו וחתמו הדיינין אשרתא דדייני הוא קיום השטרות לעשות הדבר גלוי ומפורסם פן ימותו העדים ורבותינו פירשו לענין גט פשוט ומקושר בבבא בתרא : (רש"י)
מצודת דוד ספר המקנה. שטר הקנין : את החתום. עם החתום ר''ל כשהוא חתום מיד בעל השדה : המצוה והחוקים. ר''ל הנעשה כפי המצוה והחוקים שהיו נהוגים בימים האלה : ואת הגלוי. הוא שטר שכתוב בו שהמכירה נעשה בגלוי ובפרסום ולא היה מי מערער על המכירה ההיא וכאשר נוהגין לכתוב גם עתה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ואקח את הספר המקנה, היה מנהגם לכתוב שני ספרים, א.ספר המקנה שבו היה כתוב שפלוני מכר שדה פלונית לפלוני ביום פלוני, וספר זה היה חתום וקשור להיות למשמרת, ועם ספר הזה היו כתובים ג''כ המצוה היינו התנאים שהם ממצות התורה כמו נתינת הכסף, ודין חזרה ביובל ליורשים, מספר שני תבואות הוא מוכר וכדומה, והחקים, הם הענינים שהם מנמוסי המדינה במכירת שטרות, ור''ל את החתום המצוה שהמצוה והחקים היו חתומים וצרורים עם ספר המקנה, ב.ואת הגלוי היה ספר שטר מכירה שהיה מגולה בלתי מקושר וחתום שהיה ביד הקונה להראות לכל שהוא שדהו לבל יצטרך לפתוח ספר החתום בכל עת :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות את החתום. ר''ל ספר המקנה החתום ועמו המצוה והחקים, או ר''ל וספר המצוה והחקים והיו שם ג' ספרים, וכן משמע בפסוק י''ד :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י לעיני חנמאל דודי. ועד עכשיו קראו בן דודי שמא שנים היו ואם אין זאת לא ידעתי מהו ויש נוטים לומר דודו ובן דודו היה חנמאל לירמיה כגון ראובן נשא את בת שמעון אחיו וילדה לו נמואל וכבר הוליד שמעון ימין הרי ימין דודו לנמואל שבן אחי אמו הוא וגם בן דודו שהוא בן שמעון אחי אביו של נמואל ואינה היא המדה שלא מצינו בכל המקרא אח האם קרוי דוד : (רש"י)
מצודת דוד את הספר המקנה. וה''ה ספר הגלוי ולקצר זכר העיקר לבד : חנמאל דודי. יתכן שלא זהו בעל השדה כי הוא היה בן דודו : הכותבים. הם כותבי דבר המכירה בספר בדבר ירמיה : לעיני כל היהודים. כמו ולעיני והחסר הוי''ו : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ואתן את הספר המקנה, ר''ל ספר הגלוי וספר המקנה, שני הספרים נתן אל ברוך בן נריה כי ברוך חי זמן רב אחר ירמיה והיה חי בשובם מבבל שאז ימסרנו ליורשי ירמיה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות הספר המקנה. כמו הארון הברית ועי' בפי' : חנמאל דודי. היה בן דודו, וי''ל שבא למכור השדה מכח אביו שהוא היורש של אביו, ואחריו ירמיה מצד דודו, כמ''ש לך הירושה, קראו דודו, וכן אמר את לוט אחיו שעמד במקום אחיו :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד כי כה. כאומר אל תחשוב שקניית השדה ונתינת הספרים בכלי חרס המה הבל הואיל והכשדים יירשו את הארץ כי כה אמר ה' רצה לומר דעתי נוטה במה שאמר לי ה' הנה חנמאל וכו' והוא למען אקנה השדה באמת הכוונה היא להיות לאות ולרמז שעוד יבוא זמן שבני ישראל יקנו בתים וכו' ולא תהיה הארץ נחלטת ביד הכשדים כי יחזרו וישובו הנה : (מצודת דוד)
רש"י לא יפלא. לא יכחד ויודע אתה שסופנו לגלות ולמה אמרת לי לקנות שדה : (רש"י)
מצודת דוד אהה. הוא ענין צעקת יללה שהיה מיצר ודואג על שהיה נבוך מלדעת אמיתת פתרון קניית השדה : לא יפלא. ר''ל הואיל והכל מעשה ידיך המה אם כן בודאי אין נסתר ממך שום דבר : (מצודת דוד)
מצודת ציון אהה. הוא ענין צעקת יללה : יפלא. ענין מכוסה ונעלם כמו כי יפלא ממך דבר למשפט (דברים יז) : כל דבר. שום דבר וכן לא תעשה כל מלאכה (שמות כ) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הנה אתה עשית, ר''ל כי יש ג' מיני הנהגות, א.ההנהגה בעת הבריאה, שעז''א אתה עשית את השמים ואת הארץ שאז קבעת חקי הטבע אשר לא ישתנו, וזה היה בכחך הגדול ובזרועך הנטויה ר''ל הבריאה יש מאין היה בכח גדול, וקיום הבריאה והתמדתה הוא בזרוע נטויה, כי התמדת המציאות וקיומו היא בריאה תמידית, וזרועו הפועלת נטויה תמיד לפעול ולחדש בכל יום מעשה בראשית, כי בסור ידי היוצר והשגחתו רגע תמוש ההויה בכללה, וא''כ לא יפלא ממך כל דבר לשדד הטבע להרסה ולשנותה כי א''צ לזה מעשה רק הסתלקות כחו מן הדבר ואז בטל מאליו :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י ומשלם עון אבות אל חיק. הדור הזה ההולכים אחרי אבותיהם בדרך הרעה : הגדול הגבור. ולא אמר והנורא אמר עובדי אלילים מרקדין בהיכלו איה נוראותיו במסכת יומא : (רש"י)
מצודת דוד עושה חסד לאלפים. בעבור צדקת הצדיק עושה חסד לזרעו עד אלפים דורות : אל חיק בניהם. משלם גמול העון אל קרב בניהם : אחריהם. רצה לומר כשהולכים אחריהם לאחוז במעשיהם : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין עשה, ב.ההנהגה הכוללת כל משך זמן עמידת העולם עם בעלי הבחירה, שמחשיב כל הדורות מראש ועד סוף כשלשלת אחת ומצד זה עושה חסד לאלפים וכו' והוא האל הגדול, שהוא כולל כל הסבות והמסובבים שזה גדר גדול, והגבור בשידוד הסבות ע''ד הפלא, ה' צבאות המושל על כל הצבאות בהנהגתו הכללית :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד גדול העצה. עצתו גדולה וחשובה : ורב העלילה. מעשיו מרובים כי כל אשר יחפוץ יעשה : על כל דרכי. להשגיח על כל דרכי בני אדם למען תת לכל איש כפי דרכיו : וכפרי מעלליו. ר''ל הדבר הנמשך ממעשיו מה שלא היתה כוונתו עליו כי גם על זה יבוא במשפט : (מצודת דוד)
מצודת ציון העליליה. ענין מעשה כמו גם במעלליו (משלי ב) : פקוחות. פתוחות כמו פקח ה' עיניך (ישעיה לז) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין גדול, ג.ההנהגה שינהוג ה' עם בעלי הבחירה לפי מעשיהם הפרטים, ועז''א שהגם שאתה גדול העצה ועצתך הכללית ערוכה בכל ושמורה בהנהגת הכלל מראש ועד סוף, בכ''ז אתה ג''כ רב העליליה שהם המעשים הפרטיים שיתראה לפי מראה עינינו שהם משתנים מן העצה הכוללת לפי ריבוי המעשים הפרטיים הבחיריים המשתנים תמיד לטוב ולרע, ובכ''ז אין זה שינוי אצלך כי השינוי בא מצד המקבלים לפי הכנת מעשיהם, כי עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לכל איש פרטי בין כדרכיו ובין כפרי מעלליו כפי המחשבה והמעשה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות כדרכיו וכפרי מעלליו. הדרכים הם דרכי הנפש, ומעללים הם הפעולות היוצאות מהם, והם העושים פרי בפועל, ועי' למעלה (י''ח י''א) :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י ובאדם. בשאר אנשים, ד''א אותות שהיו שקולין לישראל ולמצרים כיצד ויהי הענן והחשך ויאר הלילה (שמות יד) אותו מזל ששימש חשך למצרים שימש אור לישראל מדרש אגדה : (רש"י)
מצודת דוד עד היום הזה. ר''ל הנזכרים עד היום הזה : ובישראל ובאדם. מוסב על אשר שמת אותות ומופתים לומר שמת אותות בישראל ובשאר בני אדם הם המצרים ר''ל בפעם אחת עשית מופת טוב לזה ורע לזה כענין שנאמר ויהי הענן והחושך ויאר את הלילה (שמות יד) שהיה החושך למצרים ואורה לישראל : ותעשה לך שם. פרסום לשבח : כיום הזה. שהנך נודע ומפורסם לשבח : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין אשר, מתחיל לבאר שלשה הנהגות הנ''ל, א. על ההנהגה שקבע בעת בריאת שמים וארץ וחקי הטבע, נראה כחך במה שאתה יכול להרוס סדרי הבריאה וחקי הטבע, אשר שמת אותות ומופתים בארץ מצרים, בעת יציאת מצרים, עד היום הזה שלא סרו האותות והמופתים בכל דור ודור, בין בישראל בין באדם בשאר אומות, שכולם השיגו נפלאותיך, ותעשה לך שם כיום הזה שאתה הבורא והמשגיח ולך היכולת והחכמה והרצון :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ובאזרוע נטויה. אחז במשל מגבור הנוטה בידו על מי שנלחם בו : ובמורא גדול. שהיית מאיים על מצרים : (מצודת דוד)
מצודת ציון ובאזרוע. האל''ף נוספת : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין (כא-כב) ותוצא, נגד הנהגה הכללית עם בעלי הבחירה שעליו אמר עושה חסד לאלפים, זה נראה ממה שהוצאת את עמך וכו', ותתן להם את הארץ הזאת אשר נשבעת לאבותם שזה מצד החסד ששמרת להאבות :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ובתורתך. בדברי תורתך לא הלכו : ותקרא. ולכן הבאת עליהם מקרה הרעה הזאת המפורש במקרא שלאחריו : (מצודת דוד)
מצודת ציון ותקרא. מלשון מקרה ובאה האל''ף במקום ה''א : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ויבאו, ונגד ההנהגה הפרטית והשכר ועונש לאישים פרטיים שעז''א ורב העליליה וכו' לתת לאיש כדרכיו, אמר שבעת שבאו וירשו אותה ולא שמעו בקולך ובתורתך (זה נגד לתת לאיש כדרכיו), את כל אשר צוית להם לעשות לא עשו (זה נגד כפרי מעלליו) ותקרא אותם את כל הרעה הזאת :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ותקרא. כמו ותקרה בה''א, נדמה להם כאילו בא במקרה, כמ''ש וקראת אתכם הרעה באחרית הימים :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד הנה הסוללות. כי הנה אנשי המלחמה העומדים על הסוללות ללחום ממנה הנה כבר באו על העיר ללכדה וכאלו כבר נתנה בידם כי אין כח ביד אנשי העיר לעכב על ידם כי ספו תמו מפני החרב והרעב והדבר : ואשר דברת. מאז שתלכד העיר הנה כן היה והנך רואה שכן הוא : (מצודת דוד)
מצודת ציון הסוללות. תל העפר ששופכין מול העיר לעלות עליה להלח' על העיר קרוי סוללה וכן וישפוך סוללה (דניאל יא) : והנך. הנה אתה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הנה, ר''ל הלא אי אפשר כלל שלא תחרב העיר, מפני ג' טעמים, א. כי הסוללות כבר באו העיר ללכדה, ב. שגם בלא הסוללות העיר בעצמה כבר נתנה ביד הכשדים מפני הרעב והחרב והדבר, ג. שבהכרח תחרב ע''י השגחת ה' כי אשר דברת היה וא''כ הלא תחרב העיר בודאי, והנך רואה וידעת מכל זה, וא''כ אתפלא איך.(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ואתה אמרת. ר''ל ומה זה אשר הודעתני מביאת חנמאל וכאלו אמרת לי בזה שאקנה ממנו השדה ולהזמין עדים כדרך הקונים : והעיר. והלא העיר נתנה ביד הכשדים ומה אם כן תועלת בקניית השדה הלא הכשדים יקחוה (ועם כי הוא אמר בעצמו לברוך בן נריה שהדבר בא לרמז ואות הנה זה אמר ממחשבות לבו ולא באתהו הנבואה ע''ז כמ''ש) : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין אתה אמרת אלי קנה לך את השדה בכסף למה לי הקנין הזה הלא העיר נתנה ביד הכשדים, וממ''נ אם דעתך שתהיה עוד הארץ מיושבת למה נתנה ביד הכשדים שהם דברים סותרים א''ע. ? :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד כל בשר. כל הבריות : הממני. ר''ל ואם אמנם אני אלהי העולם וכי יהיה שום דבר שיהיה מכוסה ממני לבל אוכל עשוהו וכאומר אף שהארץ ניתנה ביד הכשדים מ''מ בידי להחזירה לישראל ולזה צויתי לך לקנות השדה שיהיה לאות ולרמז שכן אעשה וכאשר יאמר בענין : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין הנה אני ה' אלהי כל בשר הודיע לו ה' שהגם שעתה תחרב העיר וישראל יגלו בראש גולים ע''י ההשגחה האישיית לענשם על עונותיהם, בכ''ז לא תשתנה עצתו הקדומה אשר יעץ שהארץ תהיה מורשה לבני ישראל שהיא מוכרחת מצד שהוא אלהי כל בשר מצד ההנהגה הכוללת המקשרת את כל הדורות ע''י גלגולים וצרופים רבים, וממני לא יפלא כל דבר שלא תשתנה עצתי הקדומה, ומבאר. (כח-כט) לכן הנני נותן וכו' ובאו הכשדים וכו', ר''ל מה שאני נותן את העיר ביד נ''נ והכשדים יציתו את העיר באש, ובתוכם ישרפו את הבתים אשר קטרו על גגותיהם לצבא השמים, שעי''ז נעשו הבתים כבמות ע''א שמחויב להרסם ולשקצם, כ''ז היה מוכרח להעשות מפני.(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ובאו. אל תוך העיר : ואת הבתים וכו'. אף אותם יציתו באש : והסיכו. שם על הגגות : למען הכעיסני. ר''ל יודעים היו שאין בהם ממש אבל עשו למען הכעיסני : (מצודת דוד)
מצודת דוד אך עושים הרע וכו'. ר''ל מעת שלקחתיו לי לעם לא עשו הטוב בעיני כי עשו אך את הרע : אך מכעיסים. לא יתרצו אלו במעשה ידיהם אך מכעיסים אותי בהם : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין כי היו בני ישראל ובני יהודה אך עושים הרע בעיני, בזה השוו בני יהודה עם בני ישראל לעשות הרע מנעוריהם, ר''ל ע''י ההרגל מנעוריהם, וחוץ מזה הוסיפו בני ישראל שהם עשרת השבטים, כי בני ישראל אך מכעיסים אותי, שהם עשו להכעיס :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י למן היום אשר בנו אותה. ביום שהוסד הבית נשא שלמה את בת פרעה : (רש"י)
מצודת דוד כי על אפי וכו'. כאומר הנה בעבור מעשיהם היו ראויים מזמן רב להסיר את העיר מעל פני השגחתי אלא היה על אפי ועל חמתי להסירה על כי העיר הזאת היתה לי למן היום אשר בנו וכו' והוא מקרא מסורס : (מצודת דוד)
מצודת ציון כי על אפי. אלא על אפי : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כי על אפי, ר''ל ומפני שראיתי שהם דומים לנטיעה שנתקלקלה שישתדל בעל הגן לעקרה ממקומה ולשתלה במקום אחר עד שתשביח ותשוב לאיתנה כדי שלא תושחת לגמרי ותשחית את כל הגן, כן תלה ה' השחתת ישראל בהמקום כאילו העיר היא סבת השחתתם, ולכן החריב את העיר וכלה חמתו על העצים ועל האבנים, וז''ש כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה, ר''ל שהעיר הזאת מן היום אשר בנו אותה היתה לי למגין על אפי וחמתי, שבעת יחטאו ישראל אכלה אפי וחמתי בהעיר הזאת, ואתלה ההשחתה בהמקום לא בהנטיעה להסירה מעל פני, ובזה ינצלו ישראל, ומבאר כי הוכרח לעקור הנטיעה מן המקום באשר נשחתה לגמרי :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות על אפי. ר''ל לכלות בה אפי וחמתי, ולהגן על אפי, ומפ' להסירה על רעת ב''י :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד על כל רעת. מוסב למקרא של מעלה לומר שהיה על אפי להסירה בעבור כל רעת בני ישראל וכו' ולכן לא הסרתיה מזמן רב כי ההסרה היה על אפי : ונביאיהם. הם נביאי השקר : ואיש יהודה. כל גדול וחשוב ביהודה : (מצודת דוד)
מצודת ציון ואיש. עניינו גדול וחשוב וכן הלוא איש אתה (שמואל א כו) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין על כל רעת בני ישראל ובני יהודה שלא חטאו לתיאבון רק להכעיסני, ולא שחטאו יחידים רק המה מלכיהם כהניהם ונביאיהם (כמ''ש הכהנים לא אמרו איה ה' וכו' למעלה ב') וגם כלל האומה בין איש יהודה ובין יושבי ירושלים :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ויפנו אלי עורף. אחז במשל מבן אדם לרעהו כשאינו רוצה לשמוע דברו מהפך ערפו למולו : ולמד אותם. ועם כי אני מלמד אותם ע''י הנביאים ואני משכים ומלמד אותם בזריזות רב ועכ''ז אינם שומעים לקבל מוסר ליישר דרכם : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ויפנו, וגם כשבאתי להשיב אותם אל דרך הטוב פנו עורף, הגם שלמדתי אותם ולא פעם אחד רק השכם ולמד, ולא לבד שלא קבלו דברי כי גם אין שומעים כלל לדברי שע''י השמיעה יקחו מוסר, כמ''ש השמן לב העם וכו' פן יראה בעיניו וכו' :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד במות הבעל. במות עשויות לעבודת הבעל אשר עמדו בגיא בן הנום : להעביר. ר''ל להעביר שם באש : למולך. כן שם העבודות כוכבים : אשר לא צויתים. אפילו לפני לא צויתים להקריב בנים ובנות : ולא עלתה על לבי. לשאול דבר כזאת : לעשות וכו'. מוסב על להעביר לומר להעביר את בניהם לעשות התועבה הזאת למען החטיאם להכעיס אותי ולא בעבור שחשבו שיש תועלת בזה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור המלות לא צויתים ולא עלתה על לבי. (עי' למעלה ז' ל''א, י''ט ה') :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד ועתה לכן כה אמר ה'. ר''ל אף כי על שגברה חטאתם למעלה יגלו מן העיר ואסירם מעל פני אולם הואיל והעיר היא שלי מעולם לכן כה אמר ה' על העיר הזאת אשר תחשבו שבעבור החרב והרעב והדבר נתנה ביד מלך בבל להיות שלו לחלוטין עד עולם : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ועתה, ר''ל ואחר שמה שעקרתי את הנטיעה הנשחתת ממקומה והחרבתי את המקום היה זה כדי לתקנה בעתיד שעי''כ תשוב ותכונן, ולכן כה אמר ה' אל העיר הזאת אשר אתם אומרים נתנה ביד מלך בבל בחרב וברעב ובדבר ונדמה שהחרב והרעב היה סבת החורבן, ושהשליכה ה' מעל פניו לגמרי, לא כן כי ע''י החורבן.(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ונתתי להם. רצה לומר אטה לבם להיות להם לב אחד ולא יהיו עוד מסופקים ופוסחים על שתי הסעיפים ולא יפנו מללכת בדרך אחד ליראה את ה' כל הימים : לטוב להם. ר''ל לא למען יבוא לי תועלת מה כי אם למען יהיה טוב להם ולבניהם אשר יהיה אחריהם : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ונתתי להם לב אחד, ר''ל ואז לא יחטאו עוד עד שיגלו שנית בעבור חטאותיהם כי אתן להם לב אחד ודרך אחד ליראה אותי, כי עתה יסורו מיראת ה', או מפני חילוק הלב שהוא כח הממשלה אשר בנפש, שלב האדם חלוק לשני לבבות, בצד אחד יתעוררו ציורים הטובים מצד כחות החכמה והשכל אשר יבחרו בדרך הטוב, ובצד אחר יתרוממו הציורים הרעים ציורי התאוה והזדון, ואז יהיה להם לב אחד מצייר אך ציורי השכל והדעת ביראת ה' כל היום, ועוד יסורו מיראת ה' מפני הדרכים והמנהגים הרעים אשר הרגילו עצמם בהם, ואז יהיה להם רק דרך אחד ליראה אותי כל הימים, כי לא תמשול רוח התאוה והרשעה עוד בנפש :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ברית עולם. ברית המתקיים עד עולם : לא אשוב. לא אפנה מהם מלהיטיב עמהם : לבלתי סור. לבל יסורו מעלי : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין וכרתי להם ברית עולם, כמו שהם יקבלו עליהם ליראה אותי תמיד, כן הברית שאכרות עמהם לא יהיה עוד על תנאי, רק יהיה החלטי שלא אשוב מאחריהם להטיבי אותם, ואחר שאכרות להם ברית החלטי בלי תנאי אז אצטרך לסלק הסבה שתוכל לגרום הפרת הברית והוא החטא, ועי''כ ואת יראתי אתן בלבבם לבלתי סור מעלי, באופן שע''י שיכינו לבבם ליראה אותי תמיד תהיה הברית ברית עולם בלי תנאי, ועי''ז אהיה מוכרח לשמרם מחטא המפר הברית באשר לא אוכל להפיר הברית ההחלטית ובזה ארויח, א. כי.(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד וששתי עליהם. יהיה שמחה לפני במה שאיטיב עמהם : באמת. ר''ל בנטיעה המתקיימת : בכל לבי. באהבה רבה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין וששתי עליהם להטיב אותם, כי אחר שע''י הברית ההחלטיי אני מוכרח להטיב אותם תמיד, ואם היו חוטאים לא הייתי שש בהטבה זאת, אבל אחר שאתן יראתי בלבבם אשיש להטיב אותם, שגדר השישה הוא שמראה שמחתו בגלוי, ב.ונטעתים בארץ באמת בכל לבי, משא''כ אם היו חוטאים לא היה לבי דבוק עמהם מפני חטאתיהם :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד אל העם. על העם : הזאת. אשר הם עתה בה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין כי כה אמר ה' כאשר הבאתי את כל הרעה ר''ל אחר שהרעה היא רק הכנה אל שיתוקנו ויהיו מוכנים לקבל הטובה, א''כ כאשר הבאתי את הרעה כן אנכי מביא עליהם את הטובה :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ונקנה. אז יהיה נקנה שדות בארץ הזאת : שממה היא. ר''ל עד עולם תהיה שממה וכבר נמסרה ביד הכשדים לחלוטין : (מצודת דוד)
מצודת ציון ונקנה. מל' קנין : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין (מג-מד) ונקנה, וזה היה האות מה שצויתי לך לקנות השדה מאת חנמאל, אשר אתם אומרים שממה היא, שדות בכסף יקנו וזה הפך השממה שהשדות שם בחנם, ונגד מה שאתם אומרים נתנה ביד הכשדים, וכתוב בספר וחתום והעד עדים שזה הפך מקנין הכשדים שאם ימכור אדם שם שדה לא ימכרהו בשטר ובעדים פן ישמע להמלכות שמחזיק בה כקנינו, וזה יהיה מפני כי אשיב את שבותם :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד שדות. לא כן יהיה כי עוד יבוא זמן אשר יקנו שדות בכסף ויכתבו הקנין בספר ובעל השדה יחתום שמו בו ויזמינו עדים וכדרך הנהוג : בארץ בנימין. השדות יקנו בארץ בנימין וכו' : ובערי ההר וכו'. הערים העומדים בהר ובעמק ובפאת הדרום : כי אשיב. אשיב לארצם את הנשבים ללכת בבבל וכ''ז חוזר למעלה לומר הלא הכל בידי ואשיב ישראל לארצם ולכן צויתי לך לקנות השדה מחנמאל להיות לאות ולרמז שכן יקנו עוד שדות כי ישובו מבבל וישבו בארצם : (מצודת דוד)
מצודת דוד שנית. פעם שנית בדבר ענין הגאולה העתידה : והוא עודנו. כשבא לו הנבואה ההיא היה עדיין כלוא בחצר המטרה : לאמר. מוסב על ראשית המקרא ויהי דבר ה' וגו' לאמר : (מצודת דוד)
מצודת ציון עודנו. עדיין : עצור. מעוכב וכלוא וכן מעוצר וממשפט לוקח (ישעיה נג) : (מצודת ציון)
מצודת דוד עושה. המגדלה והמרוממה ועל ירושלים יאמר שזכר למעלה וקצר בדבר המובן. יוצר אותה. המחדש אותה להכינה עד עולם : ה' שמו. ר''ל והוא מורה שהכל בידו : (מצודת דוד)
מצודת ציון עושה. ענין הגדלה ורוממות כמו ישמח ישראל בעושיו (תהלים קמט) : יוצר. מחדש וכן יוצר עליכם רעה (לעיל יח) : להכינה. מלשון הכנה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כה אמר ה' עושה, העשיה היא גמר הדבר, והיצירה היא הוצאת צורת הדבר שהיא קודם העשיה, ר''ל אצל ה' כבר נעשה הדבר ונגמר כי דבר ה' הוא כאילו נעשה בפועל, ואצל התחתונים שאצלם יעשה ה' את הדבר על ידי סבות ומסובבים וע''י ההמשך בזמן אני יוצר להכין את הדבר שתצא לפועל בעולם השפל בבוא הזמן וקץ הימין :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות עושה יוצר אותה. בארתי (ישעיה מ''ח ז') שהיוצר הוא הצר צורת הדבר, והעושה גומר את הדבר, ור''ל עושה את הדבר, וההכנה היא על תכלית טוב, ועז''א ה' שמו, ר''ל שעשה זאת מצד שהוא ה' בעל הרחמים ומהוה את כל, לא להחריב ולהשחית :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י קרא אלי ואענך. להודיעך העתידות : ובצורות. שמורות בלבי לעשותם : (רש"י)
מצודת דוד קרא אלי. להודיע לך הגאולה העתידה ואשיב לך : גדולות. נחמות גדולות וחזקות שלא ידעתם : (מצודת דוד)
מצודת ציון ובצורות. חזקות והוא מלשון מבצר : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין קרא אלי ואענך, נגד מ''ש למעלה (ט''ו ט''ז) שירמיה לא היה יכול לנבאות בכל עת שרצה, שע''י שנבא פורענות לא יכול לשמוח בשמחה של מצוה שע''י השמחה תחול עליו הרוח, ולא נבא רק בעת קראו ה' והכינו לזה, אמר אליו שעתה שיודיעו בשורות טובות יוכל לקרא וה' יענהו לנבאותו בעת שירצה. גדולות מהיותם חוץ לטבע, ובצורות וחזקות כי לא ישתנו ויתקיימו לעד. ולא ידעתם, כי עד עתה לא הודיעו רק פורעניות :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י הנתוצים אל הסוללות. לעשות מהם סוללות תלים שצבורים למעלה אשר בונים בני העיר לעלות אל הסוללות להלחם מעליהם אל הכשדים : ואל החרב. לתקפא שורא מן קדם דקטלין בחרבא : (רש"י)
מצודת דוד על בתי העיר הזאת. רצה לומר בתי השרים ויתר העם : הנתוצים. אשר המה עתה נתוצים בעבור לעשות מאבניהם סוללות מבפנים לעלות עליהם להלחם מול הכשדים : ואל החרב. ר''ל וינתצו אותם בחרב והוא שם כלי עשוי לשבר בו וכן ומגדלתיך יתוץ בחרבותם (יחזקאל כו) : (מצודת דוד)
מצודת ציון הנתוצים. ענין שבירה והריסה : אל הסוללות. על הסוללות ר''ל בעבור סוללות והם התלים שעושים לעלות עליהם להלחם : ואל החרב. בחרב כמו ואל הארון (שמות כה) ומשפטו ובהארון : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין (ד-ה) אל הסוללות ואל החרב באים להלחם ר''ל שבתי העיר נתוצים ע''י הסוללות והחרב שהסוללות והחרב הם באים עם הכשדים להלחם על העיר, ולמלא את הבתים פגרי האדם, אשר הכיתי ר''ל שנענשו אם ע''י ה' בעצמו עונש השגחיי, ועז''א אשר הכיתי באפי ובחמתי, ואם מעצמו ע''י הסתרת פנים, ועז''א ואשר הסתרתי פני, כמ''ש והסתרתי פני מהם והיה לאכול, וכ''ז היה על כל רעתם בין ההכאה ובין הסתרת פנים לא היה מפני שמאסתים לעולם רק על כל רעתם, כרופא שמקיז דם שאינו כדי למחוץ רק כדי לרפא :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות (ד-ה) אל הסוללות. ר''ל ע''י הסוללות : והחרב. הוא הכשיל שמפילים בו הבנינים, וכן ומגדלותיך יתוץ בחרבותם, ומ''ש באים להלחם מוסב על הסוללות והחרב הם באים עם הכשדים להלחם על ישראל :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י ולמלאם את פגרי האדם. ואת הבתים אשר נתצו עושים קברות לפגרים שנהרגים בתוך העיר : ואשר הסתרתי וגו'. כה אמר ה' הנני מעלה לה וגו' : (רש"י)
מצודת דוד באים להלחם. ר''ל כי לא יאבו לקבל עליהם עול שעבוד והמה באים להלחם עם הכשדים והיא סבה למלאות הבתים ההם את פגרי האדם וכו' : ואשר. ועל אשר הסתרתי פני מן העיר בעבור רעתם ולכן ימלא הבתים מפגרי המתים : (מצודת דוד)
מצודת דוד הנני מעלה לה. הנה אעלה רפואה להעיר הזאת וירפאו גם אנשיה ר''ל העיר תבנה ואנשיה ישובו לה : וגליתי. אגלה להם שלום רב ומתקיים : (מצודת דוד)
מצודת ציון ארוכה. ענין רפואה כמו ארוכת בת עמי (לעיל ח) ולתוספת ביאור אמר ומרפא : וגליתי. מלשון גלוי : עתרת. ענין רבוי כמו ועתר ענן הקטורת (יחזקאל ח) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הנני מעלה לה ארוכה, שע''י ההכאה הזאת יהיה לה ארוכה על השבר מבחוץ, ומרפא על החולי הפנימית. וגליתי להם עתרת ר''ל אגלה להם איך יעתר להם השלום והאמת להתרצות אליהם להיות אתם בעתיד :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ארוכה ומרפא. ארוכה על השבר מבחוץ, ומרפא לחולי פנימית (כנ''ל ל' י''ז) : עתרת. ענין ריצוי כמו ונעתר להם ורפאם (ישעיה י''ט), השלום יתרצה להם :(מלבי"ם באור המלות)
מלבי"ם - באור הענין וטהרתים, על העבר אטהר אותם מטומאת עונם, והנה העון מטמא את הנפש, ומקטרג עליהם לפני ה', נגד הטומאה וטהרתי, נגד הקטרוג וסלחתי :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות אשר חטאו, ואשר פשעו. לענין הסליחה מוסיף שיסלח על הפשיעה והמרד, אבל הטהרה עקרו מן העון שעי''ז נטמאה הנפש ע''י עוות השכל שזה ההבדל בין עון ופשע :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד והיתה לי. הדבר הזה תהיה לי לפרסום ששון ולתהלה לכל הגוים השומעים הטובה אשר אעשה לישראל כי כולם ישמחו בתשועת ישראל ויהללו ויפארו את ה' על כי אז יכירו האמת שה' הוא האלהים : ופחדו ורגזו. ישראל יפחדו וירעדו מחטא עוד בעבור כל הטובה וכו' ר''ל יפחדו לחטוא שלא יאבדו הטובה המרובה : עושה לה. ר''ל לירושלים : (מצודת דוד)
מצודת ציון לשם. ענין פרסום : ורגזו. ענין תנועת הרעדה וכן רגזו ואל תחטאו (תהלים ד) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין והיתה, ועל העתיד יהיה לי לשם ששון, ופחדו ורגזו המאמרים מקבילים ופחדו על כל השלום שעי''כ יפחדו מהם להלחם אתם, ורגזו על כל הטובה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות לשם לתהלה ולתפארת. התבאר סימן י''ג : ופחדו ורגזו. הרוגז הוא החיל ותנועת הגוף ויהיה ע''י חרדה או קנאה או התעוררות יתר כחות הנפש :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד חרב הוא. ר''ל עד עולם יהיה חרב ושמם מבלי ימצא שם אדם ובהמה : בערי יהודה. לתוספת ביאור יפרש עתה מה הוא המקום ואמר בערי יהודה וכו' : הנשמות. אשר הם שוממות מבלי אדם עובר שם ומבלי אדם יושב בהם : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין במקום הזה אשר אתם אומרים חרב הוא החורבה שייך על הבנינים, והשממה שייך על כל הארץ, ושממה הוא יותר מן חורבה, ועז''א במקום הזה היינו בעיר ירושלים שעליו היו אומרים חרב הוא ע''י בניניו שנחרבו, ומוסיף גם בשאר ערי יהודה וגם בחוצות ירושלים (בחוצות הם אחורי הבתים) שהם היו נשמות שהוא יותר מחורבה :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד קול ששון. מוסב על המקרא שלפניו לומר עוד ישמע במקום הזה קול ששון וכו' : קול חתן. קול שמחת חתן : כי לעולם חסדו. כי עד עולם יעשה חסד : מביאים. והמה יהיו מביאים קרבן תודה בבית ה' הבא על הנס : כי אשיב. אל ארצם אשיב את שבותם להיות בטובה כמאז : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין (יא-יב) קול ששון ע''י הזווגים שיעשו, קול אומרים הודו על הנסים שיעשה להם, ונגד מ''ש חרב הוא מאין אדם אמר שישמע קול ששון וכו', ונגד מ''ש חרב הוא מאין בהמה אמר שיהיה נוה רועים :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י עוד תעבורנה הצאן וגו'. יצאו ויבאו ישראל ע''י מנהיג הולך בראשם : (רש"י)
מצודת דוד בערי ההר. בערים העומדים על ההר ובעמק ובפאת הדרום : עוד תעבורנה. ר''ל כ''כ יתרבו הצאן עד שלא יספיקו בעליהם למנותם בעצמו ויעמיד מונה במקומו להעביר הצאן לפניו למנותם : (מצודת דוד)
מצודת ציון מונה. מל' מנין ומספר : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין עוד תעבורנה הצאן ע''י מונה אחר שדבר מנוה צאן חזר להמשיל כלל האומה כצאן ושיהיה להם רועה המונה אותם לדעת אם לא נחסר מנינם :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י כל הימים. לא יכרת להם זרע הראוי להעלות עולה ולהקטיר מנחה : (רש"י)
מצודת דוד ולכהנים הלוים. הכהנים בני לוי : לא יכרת. לא יהיה נכרת מהם איש מלפני מלהיות מעלה עולה וכו' : כל הימים. ר''ל כל הימים לא יהיו נכרתים כי עד עולם תהיה העבודה בהם : (מצודת דוד)
רש"י אם תפרו את בריתי היום. אם תוכלו להפר את בריתי אשר כרתי את היום ואת הלילה להיותם בעתם אשר כרתי לנח ובניו ויום ולילה לא ישבותו : (רש"י)
מצודת דוד אם תפרו. אם תוכלו להפר את בריתי אשר העמדתי אל היום וכו' : ולבלתי. ולבל יהיו יומם ולילה בעת שקבעתי להם והוא כפל ענין במלות שונות : (מצודת דוד)
מצודת ציון תפרו. ענין בטול : בריתי. ענינו בכ''מ דבר מתקיים : בעתם. מל' עת וזמן : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אם תפרו, ביאר שברית המלוכה והכהונה הוא מוכרח לקיום כלל המציאות כמו שחקי הטבע מוכרחים, וכמו שא''א שיבטל את בריתו עם כלל המציאות כן א''א שיבטל ברית המלוכה והכהונה לא שיבטלם לגמרי כמו שלא יפר בריתי היום והלילה, ולא שלא יבואו בזמן המוגבל אל הגאולה כמו שא''א לבלתי היות יומם ולילה בעתם :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות את בריתי היום. את בריתי ברית היום :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד גם בריתי. אז גם בריתי תופר עם דוד לבל היות לו בן מולך על כסאו וגם תופר הברית עם הכהנים בני לוי המשרתים אותי לבל ישרתו עוד ור''ל כמו שאין בידכם להפר הברית שעם היום והלילה כן א''א שיופר הברית שעם דוד ושעם הכהנים : (מצודת דוד)
מצודת דוד אשר לא יספר. ר''ל כמו אשר לא יספר כוכבי השמים ולא יומדד חול הים בעבור רוב הכמות כן ארבה בכמות את זרע דוד והכהנים מבני לוי : (מצודת דוד)
מצודת ציון אשר. כאשר ותחסר כ''ף השמוש : ימד. מל' מדידה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אשר, עוד באר שירבו משרתיו בארץ כמשרתיו בשמים, עד ששתי המערכות העליונה והתחתונה יגבילו זה את זה שיהיה להתחתונה טבע קיים כמו לעליונה, וגם יהיה מרובה בכמות כמוה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות אשר לא יספר. כמו כאשר, וכן אשר ראיתם את מצרים היום : משרתי אתי. כמו מי המרים, מלאכי רעים : (מלבי"ם באור המלות)
רש"י שתי המשפחות. המלכות והכהונה : ואת עמי ינאצון. ובדברים האלה הם גורמים לעמי לנאץ מהיות גוי לי : לפניהם. לפני דבריהם אלה שמלמדין אותן לומר לא ישוב הקב''ה מחרונו עוד ולא תועיל לכם תשובה : (רש"י)
מצודת דוד שתי המשפחות. משפחת דוד ומשפחת אהרן הכהן : וימאסם. הנה עתה מאס בהם : ואת עמי ינאצון. וגם ימאסון את עמי ר''ל אומרים שמאסתי בהם לבל היות עוד גוי לפני שתי המשפחות האלה כי מאס בכולם ועוד לא ימלוך עליהם מי ממשפחת דוד ולא יכהנו בהם משפחת אהרן והם לא יהיו עוד נקראים בני עמם כי תתפרד החבילה : (מצודת דוד)
מצודת ציון ינאצון. ענין מיאוס ובזיון כמו ותוכחת נאץ לבו (משלי ה) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין שתי המשפחות, הם אמרו הלא משפחת דוד ומשפחת אהרן אשר בחר ה' להעניקם יתר שאת וכרת עמהם ברית מיוחד ובכ''ז וימאסם, וכ''ש שמאס את העם בכלל שלא היו חשובים אצלו כשתי המשפחות האלה, ועי''כ את עמי ינאצון ויבזו אותם שא''א שיהיו עוד גוי לפניהם, ר''ל לפני שתי המשפחות, שא''א שהם יהיו קודמים במעלה לפני שתי המשפחות והם ישארו להיות גוי קדוש לפני ה' :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י אם לא בריתי וגו'. אי אפשר שלא יתקיים הברית שכרתי ליום ולילה להיות בעתם ואי אפשר לחוקות שמים וארץ ליבטל כאלו לא שמתים גם זרע יעקב וגו' ורבותינו דרשוהו לענין ברית התורה ללמוד מכאן שבשביל התורה נבראו שמים וארץ אך אין המדרש מיושב על סדר המקראות : (רש"י)
מצודת דוד אם לא בריתי. אם לא יתקיים הברית שעם היום והלילה אם יהיו חוקות והנהגות שמים וארץ כאלו לא שמתי להיות בטלים מחוק הנהגתם : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין כה אמר ה' אם לא בריתי ר''ל אם יצוייר שלא יהיה עוד ברית היום והלילה במציאות, ואם יצוייר שחקות שמים וארץ לא שמתי, שיתבטלו חקי הטבע והשמים והארץ כאילו לא שמתי אותם, אז יצוייר.(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד גם זרע יעקב. אז אמאס גם זרע יעקב ודוד עבדי לבלי קחת מזרעו משלים על זרע אברהם וכו' ור''ל כמו שלא יבטל זמן היום והלילה וחוקות השמים והארץ כן לא אמאס זרע יעקב ודוד וה''ה לזרע אהרן ולקצר לא זכרו ומאליו יובן : כי אשיב. ר''ל וזהו יהיה כאשר אשיב לארצם את בני השבי וארחם עליהם אז תשוב המלוכה לזרע דוד : (מצודת דוד)
מצודת ציון ישחק. יצחק כי זסשר''ץ מתחלף : כי. כאשר : שבותם. מל' שביה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין שגם זרע יעקב ודוד עבדי אמאס (כי שתי הבריתות מוכרחים אל המציאות ומהלך השלמות הכללי) ור''ל מקחת מזרע יעקב מושלים אל זרע אברהם יצחק ומזרע דוד מושלים אל זרע יעקב, שזרע דוד ימשלו על זרע יעקב, וזרע יעקב ימשלו על בני ישמעאל ועשו :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ממשלת ידו. שהוא מושל עליהם : וכל העמים. כי גם מעמים אחרים באו לעזרתו. עריה. רצה לומר הסמוכים לה : לאמר. מוסב על הדבר וכו' מאת ה' לאמר : (מצודת דוד)
מצודת ציון חילו. צבאות עמו : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין וכל ממלכות וכל העמים, היינו ממלכות שהיו תחת ממשלתו וגם עמים אחרים שלא היו תחתיו והשתתפו לצור על ירושלים משנאת ישראל :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ואמרת אליו. רצה לומר אליו לבד ולא יהיה עוד מי בדברך אליו : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין (ב-ג) ואמרת אל צדקיה ואמרת אליו, צוהו שיאמר זאת בנבואה אל העם וגם שיאמר כן אל צדיקהו בעצמו, ור''ל תאמר פעם אחר פעם להודיע לכל, וזה היה הטעם שכלאו צדקיה עבור נבואה זאת כנ''ל סי' ל''ב, שהנבואה שלמעלה נבא אל העם, שכן הוא סגנון הנבואה שם וסיים שם כי תלחמו לא תצליחו שכ''ז אזהרה אל העם, ולכן כלאו כי על מה שאמר הנבואה אליו בעצמו לא היה ראוי שיחר אפו עליו שהוא עצמו שאלו כ''פ על דבר ה', ולכן ספר פה שמה שנבא ירמיה זאת כמה פעמים גם על זה היה מצווה מאת ה' :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד לא תמות בחרב. כי גם נ''נ לא ימיתך : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין כה אמר ה' עליך, ר''ל הפורעניות הזאת היא בעון הדור, ובעונם תתפש גם אתה, (כי צדקיהו היה צדיק) ובכ''ז עליך ע''י צדקתך אמר ה' שלא תמות בחרב, שהמת בחרב המלך אין מספידים עליו, ואתה.(מלבי"ם באור הענין)
רש"י בשלום תמות. אמרו רבותינו שמת נבוכדנצר בימיו שכל ימי נ''נ לא יצאו אסיריו מאסיריהם וכשמת נבוכדנצר יצא צדקיה מבית האסורים ולמחרת מת וקברוהו בכבוד : ובמשרפות אבותיך. כך היה דרכם לשרוף על המלכי' מטתן וכלי תשמישן : (רש"י)
מצודת דוד בשלום תמות. ארז''ל לאחר שמת נ''נ הוציאו לצדקיה מן המאסר ומת על מטתו : ובמשרפות. כמו ששרפו על אבותיך המלכים מטתן וכלי תשמישן כן ישרפו עליך כי כן היה הדרך לשרוף על המלכים כמ''ש ישרפו לו וכו' (דה''ב טז) : והוי אדון. בעת יספדו אותך יאמרו הוי הוי על מיתת האדון : אני דברתי. ובוודאי תקום : (מצודת דוד)
מצודת ציון והוי. ענין צעקת יללה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין בשלום תמות ולכן ישרפו לך וכו' ויספדו לך, כי דבר שאף שטבע הענין יחייב שיהרוג אותך ע''פ משפט שעברת על השבועה, תנצל ממות מפני שאני דברתי, וגם ר''ל שהלא דבר ה' לטובה לא תשוב ותתקיים בכל אופן :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י אחרי כרות המלך. בשנה השביעית למלכו כך שנינו בסדר עולם ויהי בשנה השביעית באו אנשים מזקני יהודה לדרוש את ה' אמרו ליחזקאל עבד כהן שמכרו רבו מהו שיאכל בתרומה כלומר לפי שהיו רוצין לומר לא נענש על המצות על שהחזירו את העבדי' : (רש"י)
מצודת דוד לקרא להם דרור. ר''ל לקרא לעבדים ולשפחות דרור וכאשר יפרש במקרא שלאחריו : (מצודת דוד)
מצודת ציון דרור. ענין חירות וחפשי כמו וקראתם דרור (ויקרא כה) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין לקרא להם דרור, שדבר באזני העם שע''י ברית הזה יקראו לעצמם דרור, שעד עתה לא היה אחד מהם בטוח בעצמו פן יעני וימכר לעבד, וע''י תקנה זו יהיו חפשים כל ימי חייהם, והמלך קרא להעם לא להשרים, כי חשב שהשרים לא יתרצו לזה שהם לא ייראו מחשש עניות רק העם יתרצו :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד לשלח. עכשיו יפרש למי יהיה הדרור ומה היא ואמר לשלח כל איש את עבדו וכו' חפשים ולתוספת ביאור אמר לבלתי עבד בם ביהודי אחיהו איש והוא מקרא מסורס ור''ל שום איש לא יעבוד עוד ביהודי אחיו אחר שעבדו שש שנים וכמשפט התורה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין לשלח, תקן שתי תקנות, א. לשלח איש את עבדו חפשים, העבדים שהם תחת רשותם ולא עבדו שש שנים, ב. על העתיד לבלתי עבד בם איש ביהודי אחיהו בעתיד :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות לבלתי. שעורו לבלתי עבד איש ביהודי אחיהו. ומ''ש עבד בם ביהודי, כפול הכינוי עם הפעול, כמו ולאחותו הבתולה לה יטמא, ויל''פ לבלתי עבד בם בהנשלחים לחירות, ולבלתי עבד ביהודי אחיהו מכאן ולהבא :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד וישמעו וכו'. רצה לומר קבלו על עצמן לשלח איש את עבדו וכו' : וישמעו וישלהו. קבלו על עצמן לשלוח וכן שלחום ולפי שארכו הדברים במה שאמר לשלח וכו' לכן חזר ואמר וישמעו וכן דרך המקרא : (מצודת דוד)
מצודת ציון וישמעו. ענין קבלת דברים : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין וישמעו, ובכ''ז שמעו גם השרים לדבר המלך, א. שמעו לכרות את הברית, בין לשלח את העבדים חפשים, בין על העתיד לבלתי עבד בם עוד מכאן ולהבא, וגם וישמעו וישלחו שאחרי שכרתו הברית שמעו ועשו מעשה בפועל וישלחו אותם :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד וישובו. אח''ז נתחרטו והחזירו את העבדים וכו', ותפשו בהם בחזקה להיות להם לעבדים ולשפחות : (מצודת דוד)
מצודת ציון ויכבשום. ענין התפיסה בחזקה כמו ויש מבנותינו נכבשות (נחמיה ה) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין וישובו, כפי הנראה שבעת ההיא היו רבים מדלת העם נכבשים לעבדים אל הנושים שנשו בהם, ובעת המצור התירא המלך שימרדו אז לצאת אל נבוכדנצר כדי שיפטרו מעבדות ולכן כרתו ברית לשלחם. שכן קרה אל הרומיים בימי קדם שבעת מלחמה הוכרחו לקרא דרור להמשועבדים להם בעד חובותיהם להשקיט המרד כידוע בקורות ימי קדם. ואחר שנסתלק המצור שבו והחזיקו בם לעבדים ושפחות, ובזה חטאו בשתים, א. מה שעברו על הברית והשבועה, ב. מה שכבשום לעבדים אחר שהיו חפשים וזה גזל גמור גזלת נפשות :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד מקץ. ר''ל מתחילה כי הראש יקרא קצה כמו הסוף : שבע שנים. לימי עבדותו וכאשר יפרש אחריו ועבדך שש שנים ואחר כך תשלחו חפשי : ולא שמעו. אל המצוה ההיא וחללוה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין מקץ שבע שנים, ר''ל ממצות התורה הוזהרו לשלחו אחר שש שנים ולא שמעו למצות התורה ולא הטו אזנם לנביאים המוכיחים אותם ע''ז :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ולא שמעו ואף לא הטו את אזנם לשמוע, עי' בפי' :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד ותשיבו. ואתם שבתם בתשובה היום וכו' : לרעהו. לעבדו העברי : אשר נקרא שמי עליו. כי נקרא בית ה' : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ותשובו, ואתם ברצותכם לתקן חטא אבותיכם שבתם בתשובה אל קצה האחרון, הוספתם גדר לקרא דרור אף קודם שש שנים, שזה אינו חיוב מצד הדין רק ותעשו הישר בעיני לפנים משורת הדין, וגם ותכרתו ברית :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ותחללו את שמי. בעברכם על שבועת הברית : ותשובו. והחזרתם לקחת איש את עבדו וכו' : לנפשם. ללכת לרצונם : ותכבשו. ותפשתם בהם בחזקה : (מצודת דוד)
מצודת ציון ותחללו. מל' חלול : לנפשם. ענין רצון כמו אם יש את נפשכם (בראשית כג) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ותשובו ותרעו בשתים, א.ותחללו את שמי במה שעברתם על דברי הברית, ב.ותשיבו וכו' אשר שלחתם חפשים ותכבשו שזה גזל גמור כנ''ל :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י הנני קורא לכם דרור. מאתי שאינו אדון לכם להציל ותהיו הפקר אל החרב ואל הרעב : (רש"י)
מצודת דוד לקרא דרור. ר''ל להתקיים קריאת הדרור : הנני קורא לכם דרור. ר''ל אתן אתכם חפשים ממני להיות מופקרים אל החרב וכו' ולא אהיה עוד אדון עליכם למנוע אתכם מידיהם : לזעוה לכל ממלכות הארץ. ר''ל כולם יחרידו אתכם : (מצודת דוד)
מצודת ציון לזעוה. ענין חרדה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הנני קורא לכם דרור, כי מי שהוא עבד ה' הוא חפשי מן המקרים ואין דבר אחר שולט עליו, וכשיוצא חפשי מרשות ה' הוא תחת רשות המקרים כמ''ש (למעלה ט''ו) אנה נצא וכו', אשר לחרב וכו', וז''ש הנני קורא לכם דרור, וזה עונש על שכבשום לעבדים, ועל שעברו את הברית אומר.(מלבי"ם באור הענין)
רש"י העגל אשר כרתו לשנים. כשחזרו וכבשום כרתו כולם ברית למרוד במקום וכרתו העגל לשנים ועברו בין בתריו למרוד בו והיא היתה ברית חזקה וגמורה לאמר ככה יבתר ויחלק העובר עליה : (רש"י)
מצודת דוד אשר לא הקימו. כפל הדבר במ''ש : אשר כרתו לפני. וחוזר ומפרש שכרתו העגל לשני חלקים ועברו בין החלקים כי כן היה דרך כורתי ברית וכמ''ש בברית בין הבתרים ויבתר אותם בתוך וכו' והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה (בראשית טו) והוא היה שלוחו של מקום : (מצודת דוד)
מצודת ציון העוברים. המבטלים : הקימו. מל' קיום : בתריו. חלקיו כמו ואת הצפור לא בתר (שם טו) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ונתתי את האנשים שעברו ברית כפול, א. ברית התורה אשר מכבר, וז''ש העוברים את בריתי, ב. הברית שכרתו עתה, ועז''א אשר לא הקימו את דברי הברית אשר כרתו לפני :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ונתתי. לפי שארכו הדברים חזר לומר ונתתי אותם : למאכל וכו'. כי לא יקברום על כי ירבו מאד : ולבהמת הארץ. לחית הארץ כי חיה בכלל בהמה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ונתתי אותם ביד אויביהם על העברת ברית התורה, והיתה נבלתם למאכל נגד הברית שכרתו בין בתרי העגל :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י העולים מעליכם. מפני חיל פרעה שיצא ממצרים כמו שמפורש בספר זה (ל''ז) : (רש"י)
מצודת דוד וביד חיל וכו'. הם האויבים ומבקשי נפשם והוא כפל ענין במ''ש : העולים מעליכם. אשר נסתלקו מעליכם בשמעם שבאו מצרים לעזור לכם כמ''ש וחיל פרעה יצא ממצרים וישמעו הכשדים וכו' ויעלו מעל ירושלים (לקמן לז) : (מצודת דוד)
מצודת ציון העולים. ענין סלוק כמו ויעלו מעל ירושלים (לקמן לז) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ואת צדקיהו, הגם שלא עבר בין בתרי העגל היה בידו למחות ולא מיחה :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י אל בית הרכבים. בני יונדב בן רכב ומבני יתרו היו : (רש"י)
מצודת דוד בית הרכבים. הם בני יונדב בן רכב ומזרע יתרו היו : בית ה'. אל בית ה' : אל אחת הלשכות. אל אחת מן הלשכות : והשקית. השתדל להשקותם יין : (מצודת דוד)
מצודת ציון הלשכות. ענין חדר : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ודברת אותם, שידבר עמהם ומתוך הדבור יביאום אל בית היין, בל יבינו שמביא אותם בכיון שאז ישמרו א''ע מלשתות, והביאותם בית ה' לפרסם הדבר, והשקיתם תשתדל להשקותם אם ירצו :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד וכוסות. לשפוך בהם יין מהגביעים לשתות מהם : (מצודת דוד)
מצודת ציון גביעים. הם כעין כוסות וגדולים מהם ובהם מביאים היין וכן ואת גביעי גביע הכסף (בראשית מד) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור המלות גביעים, וכוסות, כ''א היה לו תבנית אחרת, וכפי הנראה היו הגביעים גדולים ומהם שופכים להכוסות לשתות מהם ע''כ אמר גביעים מלאים יין :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י באהלים תשבו. במדבריות אשר אתם גרים שם לא היה להם חלק בארץ שבני גרים היו : (רש"י)
מצודת דוד ולא יהיה לכם. אף בקנין או במתנה לא יהיה לכם בית בנוי ושדה זרוע וכרם נטוע : באהלים. העשויים על פני השדה שאפשר להעתיקם ממקום למקום : למען תחיו וכו'. כי בית ושדה וכרם יש בהם סבה המעכבת את האדם במקום שהם ולפעמים יאבד עם אנשי המקום ההוא אבל היושב באהלים ואין לו שדה וכרם בקל יוכל להעתיק ממקום למקום (וטעם מניעת שתיית היין לא הוצרך לפרש כי ידוע הוא שמביא למעשים מגונים) : אשר אתם גרים שם. במקום נטיית האהלים : (מצודת דוד)
מצודת ציון גרים. כמו עם לבן גרתי (בראשית לב) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ולא יהיה לכם מוסב על כולם, שלא יהיה לכם בית וזרע וכרם אף ע''י קניה מאחרים, כי במ''ש לא תבנו ולא תטעו היה משמע שלקנות בית בנוי וכרם שנטעו אחרים מותר, כי באהלים תשבו שלא תשבו אף בבית של אחרים רק באהלים :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ונשב. עד הנה ישבנו באהלים : ונשמע ונעש. ר''ל כמו שקבלנו על עצמינו כן עשינו ככל אשר וכו' : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ונשב באהלים ונשמע ונעש וכו' ר''ל כי כל מה שאמר להם קיימו עד עתה, אבל הציווי שישבו באהלים הלא לא קיימו עתה כי ישבו בבתים בירושלים, ע''ז השיבו שאחר שכל הציווים צוה סתם, רק בציווי שישבו באהלים אמר באהלים תשבו למען תחיו ימים רבים ע''פ האדמה ממילא היה תנאי בזה, שנשב באהלים שעי''כ נחיה על האדמה, כי כובשי ארצות לא ילכו לכבוש יושבי אהלים, אמנם עתה שבא נבוכדנצר להחריב את הארץ והיתה ישיבתם באהלים בשדה מקום סכנה, א''כ בזה נכלל בציוי אביהם שבאופן זה ישבו בעיר מבצר, כי התנה באהלים תשבו למען תחיו ומכלל הן אתה שומע לאו שאם ישיבת האהלים סכנה לא ישבו בם, וז''ש.(מלבי"ם באור הענין)
רש"י ויהי בעלות נבוכדראצר. על כרחנו באנו העיר לכך עכשיו אנו יושבים בבתים : (רש"י)
מצודת דוד ויהי בעלות. ר''ל ומה שנשב עתה בבתי העיר הסבה היא כי בעלות נ''נ אל הארץ (וזהו מה שעלה בימי יהויקים כמ''ש במ''ב) אז אמרנו אלו לאלו בואו ונבוא לירושלים מפחד הכשדים ואנשי ארם אשר עמהם לבל ישללו אותנו ולכן נשב בירושלים : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ונשב באהלים ונעש ככל אשר צונו יונדב אבינו ויהי בעלות נבוכדנצר וכו' ונאמר באו ונבוא ירושלים מפני חיל הכשדים, אחר שהוא עתה מקום סכנה ולכן ונשב בירושלים, וא''כ גם בזה שמענו ונעש ככל אשר צוה אבינו :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד הוקם. הנה נתקיים את דברי יהונדב וכו' : ולא שתו. והנה הם לא שתו (ולא אמר מה שמנעו לקחת בית ושדה וכרם כי מניעת שתיית היין ראו בעיניהם ולא כן אלו) : כי שמעו. ר''ל לא מנעו מרצון נפשם כי אם לשמוע מצות אביהם : השכם. ר''ל בזריזות רב בהשכמה אני מדבר אליכם ע''י הנביאים ועכ''ז לא שמעתם : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין הוקם, א. שהיה ציווי של ב''ו והוקמו דבריו, ב.שלא שתו עד היום הזה ולא עברו בשום פעם, ג. שלא ידעו שום תועלת ממצוה זאת רק כי שמעו את מצות אביהם, ואנכי דברתי, א. שהוא דבור אלהים, ב. אחר שדברתי בתמידות ולא שמעתם :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ואשלח. רצה לומר ואחר שעברתם על דברי שלחתי אליכם הנביאים בהשכמה ובזריזות לאמר שובו עתה כל איש מדרכו הרעה ומעתה היטיבו מעלליכם : ושבו. ואז תשבו על האדמה וכו' : (מצודת דוד)
מצודת ציון נא. עתה : מעלליכם. מעשיכם : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ושלחתי את עבדי הנביאים, שובו מדרכו במצות ל''ת, והטיבו במ''ע, ג. שהיא מצוה שיש בה תועלת ושבו אל האדמה, ובכ''ז לא הטיתם אזן לדברי הנביאים ולא שמעתם לדברי התורה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ולא הטיתם אזנכם ולא שמעתם. בכ''מ אומר ולא שמעו ולא הטו אזנם (למעלה ז' כ''ו כ''ח, י''א ח', י''ז כ''ג, כ''ה ד', ל''ד י''ד, לקמן מ''ד ה'), ובמאמר מחייב אמר בהפך הט אזנך ושמע (מ''ב י''ט ט''ז, תהלות י''ז ו', משלי כ''ב י''ז), כי הטיית אוזן פחות מן השמיעה ופה לבדו הקדים הטיית האוזן, וצל''פ לא הטיתם אזנכם לדברי הנביאים ולא שמעתם אלי דוקא היינו לדברי התורה שנתתי לפניכם :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד לכן. הואיל ולא שמעו ולא למדו מהם לכן וכו' : אשר דברתי עליהם. הפורעניות שיעדתי ע''י הנביאי' : יען. בעבור שדברתי עליהם דברי ולא שמעו : ואקרא להם. לשוב אלי : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין לכן הנני מביא את כל הרעה אשר דברתי לעונש על שדברתי ולא שמעו :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד אשר שמעתם. לקבל מאמריו : על מצות. אל מצות : ותשמרו. ר''ל שמרתם בלב ולא שכחתם בהם : ותעשו. וגם עשיתם ככל אשר צוה אתכם עם כי רבים המה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ותשמרו, הל''ת של שתיית יין ובנות בית ונטיעת כרם, ותעשו העשה לשבת באהלים :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד לא יכרת וכו'. ר''ל לא יהיה נפסק מזרע יונדב מלהיות איש מהם עומד לפני כל הימים כלומר עד עולם יהיו מהם יושבים בסנהדרין ומורים בדברי תורה כן ארז''ל, או שיהיו יראי ה' וחושבי שמו ונכנעים לעבודתו : (מצודת דוד)
מצודת דוד מגלת ספר. הקלף קרוי מגלה וכשהיא כתובה קרויה מגלת ספר וקראה ע''ש סופה כי כשלקחה עדיין לא כתב בה וכן וטחני קמח (ישעיה מו) : אליה. כמו עליה : את כל הדברים. ארז''ל שזאת היתה מגלת איכה ומה שאמר את כל הדברים וכו' ר''ל שיזכיר בה את כל המאורעות רעות אשר ייעד מאז על ישראל ועל יהודה אשר כן באו וגם היעודים העתידים לבוא : מיום דברתי. רצה לומר כל היעודים אשר דברתי אליך מיום שהתחלתי לדבר אליך והוא מימי יאשיהו ועד היום הזה את כולם תזכור בה : (מצודת דוד)
מצודת דוד אולי ישמעו. ר''ל כשתזכור במגלה ההיא כאלו כבר נעשו היעודים ההם אולי יתבוננו את כל רעה וכו' ויהיה תועלת בדבר למען ישובו כל איש מדרכו הרעה ואז אסלח לעוונם ולא תבוא אם כן הרעה ההיא : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין אשר אנכי חושב לעשות להם למען ישובו, ר''ל שמה שאני חושב לעשות להם הרעה אינו כדי להרע להם רק התכלית היא למען ישובו בתשובה ועי''כ וסלחתי לעונם ולחטאתם ולא אעשה הרעה כמ''ש הנני יוצר עליכם רעה וחושב עליכם מחשבה שובו נא איש מדרכו הרעה (למעלה י''ח) :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד מפי ירמיהו. ר''ל ירמיהו אמר הדברים מפיו וברוך היה כותב בספר : את כל דברי ה'. ר''ל כפי כל הענין אשר צוה לו ה' : על מגלת ספר. מוסב על ויכתוב לומר שברוך כתבם על מגלת ספר : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ויקרא ירמיה את ברוך, פי' הרי''א שכל דברי נבואותיו כתב על ספר בעצמו בלשון צח, לא כן מגלת קינות שלא נכתבו בנבואה רק ברוה''ק שהיא מדרגה למטה מהנבואה הוצרך להקל מעליו את המלאכה לכתבה ע''י ברוך, ועז''א אח''כ ויקרא ברוך את דברי ירמיה שאם היו דברי נבואה היה קוראם דברי ה' לא דברי ירמיה :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד את דברי ה'. רצה לומר הענין אשר צוה לו ה' וגם לפי שירמיה אמרם ברה''ק יקראו דברי ה' עם כי לא אמרם בנבואה ממש : ביום צום. כי אז יתקבצו שמה עם רב מירושלים ומערי יהודה : (מצודת דוד)
מצודת דוד אולי. כשישמעו הדברים האלה אולי יכנע לבם ותפול תחנתם וכו' : אל העם. על העם : (מצודת דוד)
מצודת ציון תפול. ענין נטיה וכן ותפול מעל הגמל (בראשית כד) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אולי תפול תחנתם, ר''ל כי הם מתחננים על הרע ההוה וע''י שתקרא באזניהם ישימו על לבם ויתחננו על העתיד, וישובו איש מדרכו הרעה כי על העתיד יתקנו בתשובה, כי גדול האף והחמה אשר דבר ה' לעשות להם בעתיד :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור הענין ויעש ברוך, ר''ל כי ירמיה צוהו בשנה הרביעית ליהויקים והוא לא קרא עד השנה החמישית בחדש התשיעי, מבאר שזה היה מפני שעשה ככל אשר צוהו ירמיה ר''ל כפי התנאים שצוהו באיזה אופן יקרא דברי ה' בבית ה' שהיה הציוי שיהיה בבית ה' וביום צום, ובעת שמתקבצים גם מן הערים כמ''ש וגם באזני כל יהודה הבאים מעריהם תקראם, ולכן.(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד קראו צום. גזרו תענית והכריזו ברבים : כל העם בירושלים וכו'. ר''ל אנשי ירושלים ואנשי ערי יהודה אשר באו אז והיו בירושלים : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ויהי בשנה החמישית, א. שאז קראו צום, ב. שהיה לפני ה' (בבית ה'), ג. שהיו שם כל העם שבירושלים, ד. וכל העם הבאים מערי יהודה, לכן המתין עד הזמן ההוא :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י פתח שער בית ה' החדש. הוא שער המזרחי כן תירגם יונתן : (רש"י)
מצודת דוד את דברי ירמיהו. מה שדבר ברוה''ק : בחצר העליון. היא עזרת כהנים שעמדה במעלה ההר מול עזרת ישראל : פתח שער. ר''ל הלשכה ההיא עמדה בחלל השער : החדש. יתכן שנפל וחדשו אותו בבנין : (מצודת דוד)
מצודת דוד פחדו איש אל רעהו. פחדו להעלים הדבר מלפני המלך כי כל אחד פחד מרעהו שלא יגלה הוא ויאשם המעלים על בלי הגיד לו : הגיד נגיד. דע לך שנגיד הדברים לפני המלך : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין פחדו איש אל רעהו, ר''ל שפחדו כל א' מפני רעהו פן יגיד אחד מהם למלך ויקצוף עליהם על שלא הודיעוהו, לכן אמרו הגיד נגיד למלך שאנו מוכרחים להגיד :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד איך כתבת וכו' מפיו. ר''ל איך היה הכתיבה מפיו וכאומר אם ירמיה אמר מפיו גם פרטי הדברים כמו שהם ואם כן יש לחשוש הרבה גם על הפרטים או שאמר רק כללות הענין ואתה סדרת הפרטים ואין לחשוש עליהן כ''כ : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ואת ברוך שאלו, כי השרים בימי יהויקים כבר החליטו שאין משפט מות לירמיה על נבואתו כי בשם ה' דבר כמ''ש למעלה סי' כ''ו, רק על ברוך נסתפקו פן העתיק הוא את הדברים מספרו של ירמיה מדעתו בלי שליחות מה' ובזה יתחייב מיתה, וע''ז שאלו איך כתבת, וגם כללו בזה אם לא הוסיף בה דברים מדעתו :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד מפיו וכו'. ר''ל כל פרטי הדברים קרא אלי מפיו ובעת שקרא כתבתי על הספר בדיו וכאומר לא המתנתי עד שיגמר כל דבריו אלא מיד כשאמר דבר כתבתיו למען לא אשנה דבר ממה שסדר הוא ולא שמתי דבר במגילה ההיא אלא הדיו והכתיבה בלבד : על הספר. קראו ספר ע''ש סופו שאחר הכתיבה נעשה ספר : (מצודת דוד)
מצודת ציון בדיו. מי השחור העשוי לכתיבה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה, ר''ל שקרא הדברים מפיו בדרך נבואה, והראיה שאני כותב על הספר ובדיו, כי כתבי הקדש אין נכתבים אלא מתוך הכתב כמ''ש במגלה ואיך כתבתי מפיו, וע''כ שקריאתו הוא קריאת ה' בעצמו בנבואה כמ''ש בפ''ק דב''ב הקב''ה אומר ומשה כותב, ומזה בעצמו נודע ג''כ שהוא מכלל כתבי הקדש שלכן כתב על הספר ובדיו כדין כתבי הקדש דבעי ספר ודיו, וגם ר''ל שלא הוסיף דבר רק מה שקרא מפיו כתב על הספר :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד לך הסתר וכו'. כי פן יבקש המלך להרוג אתכם : ואיש אל ידע. כי פן יגלה למלך : (מצודת דוד)
מצודת ציון איפה. איה פה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין לך הסתר אתה וירמיהו כי רצו להצילו, יצוו שיסתר גם ירמיה, שאם היה אומר שהעתיק מספר שכתב ירמיה לעצמו לא היה ירמיה מתחייב למלך ע''מ שכתב זכרון דברים לעצמו, אבל אחר שאמר שהוא נשלח בשליחות מירמיה הלא יתחייב גם ירמיה, וכבר אמרו חז''ל שיהויקים היה רשע ודורו היו צדיקים וההפך בצדקיהו, שכן תראה שהם רצו להציל את ירמיהו, והמלך רצה להרגו, ובימי צדקיהו היה בהפך שהשרים רצו להרגו והמלך הצילו :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י ואת האח. פירשו רבותינו עצים על שם שנדלקים באחוה (כלומר שנדלקים זה מזה כאחים שמהנים זה לזה סא''א) ולפי פשוטו משמע שהוא כלי שמבערין עליו אור לפני השרים : (רש"י)
מצודת דוד בית החורף. בבית העשוי לשבת בו בחורף כי הדבר היה בחדש התשיעי והוא כסליו ואז הזמן קר : ואת האח. הכלי העשויה להדליק בה האש היתה לפניו מבוערת להתחמם נגדה : (מצודת דוד)
מצודת ציון האח. כך שם הכלי שמבערין בו האש : מבוערת. דולקת : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור המלות ואת האח. הלשון ותרעינה באחו, מיבשים האחו ומבעיר בם את האש בעצים, ופי' ואת האח שעם האח מבעירים, וע''י האש מבוערת, וחז''ל פי' עצים שנדלקים באחונא :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י שלש דלתות. רבותינו אמרו מגלת קינות היתה קראו לפניו איכה בכה תבכה גלתה יהודה דרכי ציון אבילות בכל זה לא חש אמר אני מלך על הנותרים כיון שקרא היו צריה לראש אמר מעכשיו איני מלך מיד ויקרעה בתער הסופר : יקרעה. כמו קרעה : (רש"י)
מצודת דוד שלש דלתות וארבעה. ר''ל כשקרא שלשה פסוקים וגמר לקרות הרביעי : יקרעה. היה קורע וחותך אותם בתער הסופר והיה משליך על האש אשר על האח וארז''ל כשקרא לפניו איכה ישבה וכו' בכה תבכה וכו' גלתה יהודה וכו' דרכי ציון וכו' עדיין לא חש כי אמר אף על פי כן אני מלך על הנשארים וכשקרא לפניו פסוק היו צריה לראש אמר אם כן מעתה איני מלך מיד קרעה ושרפה : עד תום. היה קורע ומשליך עד שהשליך את כל המגלה על האש וכו' : (מצודת דוד)
מצודת ציון דלתות. הוא לשון שאלה על הפסוקים : בתער. סכין חריף ושנון : תום. ענין השלמה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור המלות דלתות. י''מ דפים, וחז''ל פי' פסוקים, מפני שיש פתח והפסק בין פסוק לפסוק, והפסוק עצמו הוא הדלת הסוגר הפתחים :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד ולא פחדו. מהדברים הנאמרים במגלה ולא קרעו בגדיהם דרך צער ואבל כאשר היה מהראוי : המלך. ר''ל לא המלך ולא כל עבדיו וכו' : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ולא פחדו מן הדברים, ולא קרעו בגדיהם על שריפת המגלה, שהרואה כתבי הקדש נשרפין צריך לקרוע וכל עבדיו השומעים הם השרים העומדים מעל למלך :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד לא יהיה לו. ר''ל לא יהיה לו בן אשר יתמיד לשבת על כסא המלוכה כי יכניה בנו לא מלך כי אם שלשה חדשים ועשרה ימים : נבלתו וכו'. כי לא יקבר אחר מותו כי בדרך ימות כשיוליכוהו בגולה : לחורב ביום. יתבזה בשכבו ביום מול חום השמש ובלילה לקרח בעת יגלדו המים מתוקף הקור : (מצודת דוד)
מצודת ציון לחורב. ענין חמימות כמו חורב בצל עב (ישעיה כה) : ולקרח. ענין גליד הנקרח מן המים בימי הקור כמו משליך קרחו (תהלים קמז) : (מצודת ציון)
מצודת דוד ופקדתי. אזכור עליו וכו' את עון שריפת המגלה : את כל הרעה. ר''ל הרעה האמורה בהמגלה ההיא : אשר דברתי וכו'. רצה לומר על אשר דברתי אליהם דברי והמה לא שמעו לי : (מצודת דוד)
מצודת ציון ופקדתי. ענין זכרון : איש יהודה. אנשי יהודה : (מצודת ציון)
רש"י דברים רבים כהמה. מתחלה היו שלש אלפא ביתין איכה ישבה איכה יעיב איכה יועם והוסיף עליה אני הגבר שכל אות משולשת בה : (רש"י)
מצודת דוד ועוד נוסף עליהם. מפי ירמיה היה עוד נוסף עליהם מדעתו דברים רבים כשעור שהיה בראשונה כי מתחלה אמר שלשה אלפ''א בית''א איכה ישבה בדד איכה יעיב באפו איכה יועם זהב והוסיף עוד אני הגבר ראה עני שהוא מתלתא תלתא : (מצודת דוד)
רש"י וימלך מלך. לפי שמעתה בא לספר ולומר שנתקיימו הפורעניות שנבא עד הנה התחיל לומר כן ובבא עת הפקודה שיקרבו הימים להתקיים הדברים וימלך מלך אחר על יהודה תחת כניהו בן יהויקים וגו' : (רש"י)
מלבי"ם - באור הענין ולא שמע הוא ועבדיו, כי בדורו של יהויקים היו העם שומעים לדברי ירמיה רק המלך היה רשע כנ''ל בסי' הקודם, לא כן בדורו של צדקיהו העם לא שמעו והמלך נמשך אחרי העם :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור הענין וישלח המלך, באר שהיו אז ג' דברים שבעבורם היה ראוי שישתנה ענין העם לטובה, א. שהמלך שלח אל הנביא שיתפלל בעדם, וזה מועיל לבטל הגזרה כמ''ש יען כי נכנע לפני וכו' :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד יצא ממצרים. לעזרת יהודה : את שמעם. את פרסום גבורתם : ויעלו. הלכו מירושלים : (מצודת דוד)
מצודת ציון וחיל. צבאות עם : הצרים. המקיפים להצר : ויעלו. ענין סילוק כמו ונעלה הענן (שם ט) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ג.וחיל פרעה יצא ממצרים לעזור את צדקיהו. וישמעו הכשדים וכו' ויעלו, ר''ל שלא שבו לבבל רק שנסתלקו מן המצור כי התיראו שיבא עליהם האויב מבחוץ ותהיה להם המלחמה פנים ואחור לכן עלו ללכת לקראת חיל פרעה ולערוך אתו מלחמה :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י שב לארצו מצרים. בספינות היו באים ורמז הקב''ה לים והציף עליו כמו נודות ואובות (כלומר נפוחות) דומות לעורות בני אדם אמרו זה לזה מה זאת אמרו אלו אבותינו שטבעום אבותיהם של אלו שאנו הולכים לעזרתם בים מיד שבו לארצם : (רש"י)
מצודת דוד לדרשני. לדרוש אותי בתפלה : שב לארצו. ולא יבא לעזרה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין הנה חיל פרעה, א. הודיע לו שחיל פרעה לא עצר כח להלחם עם נבוכדנצר ושב מצרים, ב. בל יחשבו כי בתוך כך ילכו הכשדים לארצם, כי.(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד אל תשיאו. אל תהיו נפתים בעצמיכם לאמר שהכשדים ילכו להם מכל וכל : כי לא ילכו. ר''ל לא ילכו מכל וכל כי ישובו : (מצודת דוד)
מצודת ציון תשיאו. ענין פתוי והסתה כמו הנחש השיאני (בראשית ג) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אל תשאו נפשתיכם לאמר הלך ילכו כי לא ילכו ר''ל רק עלו מן המצור להלחם עם פרעה אבל לא הלכו מארץ יהודה כי נשארו בארץ ואין לכם עת להכין נגדם עצה וגבורה :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד כי אם הכיתם. אף אם תכו את כל הכשדים ורק ישארו בה אנשים מדוקרי חרב : איש באהלו. אותם המדוקרים אשר ישכבו איש באהלו הם יקומו וישרפו את העיר הזאת והוא ענין הפלגה וגוזמא וכאומר לא יועיל שום תחבולה נגד גזירתי : (מצודת דוד)
מצודת ציון מדוקרים. ענין תחיבת חרב וחנית בגוף כמו כל הנמצא ידקר (ישעיה יג) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כי אם, מוסיף, א. שאפילו אם הייתם מכים אותם ולא ישארו רק אנשים יחידים והם יהיו מדוקרים ונפצעים, אז המדוקרים יקומו, ב.שאיש באהלו יקומו אף שלא יכנסו לירושלים כלל רק יהיה איש באהלו רחוק מירושלים בכ''ז ישרפו את העיר באש, וכ''ז בהפלגת המליצה שאחר שה' נלחם לשרוף העיר אף פגריהם המתים ימלאו השליחות הזה ששלחם ה' :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י לחלק משם בתוך העם. לפלגא אחסנתא דיליה בגו עמא ובעוד הכשדים צרים עליה לא היה יוצא ממנה שמתפלל על העיר שלא תלכד : (רש"י)
מצודת דוד ויצא. אז יצא ירמיה מירושלים וכו' : לחליק משם. להשמיט עצמו משם בתוך העם היוצאים ר''ל שהיה יוצא בין העם היוצאים להיות נשמט מהם לבל ירגישו בו שומרי השער : (מצודת דוד)
מצודת ציון לחליק. כמו להחליק והוא מלשון החלקה והשמטה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ויצא ירמיהו לחלק משם בתוך העם. ר''ל שרצה לחלק את עצמו מאנשי ירושלים ולהיות בארץ בנימין ופי' ויצא בתוך העם היוצאים, לבל ירגישו בו :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות לחלק. כמו להחליק, להחליק א''ע, ופי' ויצא בתוך העם :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י ושם בעל פקידות. ממונה לשמור שלא יצא איש מן העיר להשלים אל הכשדים : בן שלמיה בן חנניה. הוא חנניה בן עזור בן בנו היה זה ולכך יחסו הכתוב ללמד שכל המחניף לרשע סוף נופל בידו או ביד בנו או ביד בן בנו וירמיה החניף לו שאמר לו אמן יקים ה' את דבריך (לעיל כח), ומדרש אגדה שצוה חנניה את בנו ראה שאני מת על ידי ירמיה והעמידני שקרן בנבואתי אם תוכל להכשילו הכשילהו ובנו צוה גם הוא לבניו כך וכשהגיע שעה הכשילו : (רש"י)
מצודת דוד ויהי הוא. כאשר בא בשער הנקרא שער בנימין ושם היה בעל פקידת שהיה ממונה לשמור פתח השער ההוא : ויתפוש. אחז בחזקה את ירמיה באמרו הנה אתה נופל אל הכשדים להיות עמהם : (מצודת דוד)
מצודת ציון בעל. שר ואדון כמו אם בעליו עמו (שמות כב) : פקדת. מלשון פקיד וממונה : ויתפוש. אחזו בחזקה כמו והיא לא נתפשה (במדבר ה) : נופל. ענין הטיה זה התחברות כמו ונפלה אל מחנה ארם (מלכים ב ז) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אל הכשדים אתה נופל, אחר שהכשדים היו עדיין בארץ יהודה חשדו אותו שרוצה לברוח אל הכשדים להיות אתם :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ויתפש את ירמיהו. ובפסוק י''ד ויתפוש בירמיה, תפש שאחריו את משתתף עם לכידה שתופש את הבורח. ושאחריו ב' משתתף עם אחיזה, כמו כי יתפוש איש באחיו : אל הכשדים אתה נופל. כמו את היהודים אשר נפלו אל הכשדים (לקמן ל''ח י''ט) :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י ואל החניות. תירגם יונתן לגיו מן חנואתא חניות היו לפני אותו בית הכלא : (רש"י)
מצודת דוד כי בא ירמיה. אשר משם בא ירמיהו אל בית הבור אשר שם בור בית האסורים והוא המקום היותר רע שבמאסר : ואל החנויות. ר''ל אשר בתוך החנויות : (מצודת דוד)
מצודת ציון כי בא. אשר בא : החנויות. הם המקומות שמוכרין שם סחורה וכל ממכר וידוע הוא בדרז''ל : (מצודת ציון)
מצודת דוד היש דבר. ר''ל אם זה מקרוב בא לו נבואה מה : יש. באה לי נבואה מקרוב : ויאמר ביד וכו'. וחזר ואמר וזהו הנבואה הבאה אשר תנתן ביד מלך בבל : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין היש דבר מאת ה', ר''ל כי משריפת העיר וכבושה כבר הגיד לו, ושאל אותו אם י''ל דבר חדש. ויאמר יש דבר חדש, והיא נבואה עליך שאתה תנתן ביד מלך בבל, ומעשה זו היה קודם הנבואה שנזכר למעלה סי' ל''ד שפרשתיה למעלה סי' ל''ב :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י מחוץ האופים. משוק נחתומים כמו וחוצות תשים לך בדמשק (מלכים א כ) : (רש"י)
מצודת דוד ויפקידו. והניחו בחצר המטרה שאין שם מאסר קשה כ''כ : ונתון לו. גם צוה לתת לו משוק האופים ככר לחם בכל יום עד אשר יהיה נשלם כל הלחם מן העיר : וישב ירמיה. ר''ל שם ישב מרצונו ולא שאל להוציאו גם משם : (מצודת דוד)
מצודת ציון ויפקידו. מלשון פקדון והנחה : בחצר המטרה. שם משמר בית האסורים : ככר. כן יקרא לחם השלם : מחוץ. משוק כמו וחוצות תשים לך בדמשק (מ''א כ) : האופים. מלשון אפיית הפת : תום. ענין השלמה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין וישב ירמיהו, ר''ל לא היה כלוא שם וישב חפשי, כי רק על הנבואה שלמעלה סי' ל''ד כלאו צדקיהו שזה היה אחר מעשה זה ושאז כלאו מפני שנבא זאת אל העם כמש''פ שם :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י והיתה לו נפשו לשלל. והיו לו חייו הצלה כאילו שלל נפשו כאדם השולל שלל ומשתכר כך ישתכר זה נפשו : (רש"י)
מצודת דוד אל הכשדים. למסור עצמו בידם : וחיה. ישאר חי : לשלל. כאילו שלל נפשו להחזיקה לעצמו : (מצודת דוד)
מצודת ציון לשלל. ענין בזה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין והיוצא וחיה והיתה לו נפשו לשלל וחי, ר''ל כי שומרי המלך היו הורגים את כל היוצא אל הכשדים, לכן אמר שמי שיצא ויחיה ולא יהרג ע''י שומרי המלך תהיה לו נפשו לשלל וחי שהכשדים לא יהרגוהו, (ויען שהיוצא אל האויב יוצא ללחום ולשלול שלל אמר במליצה שהשלל שיבוז הוא יהיה הצלת נפשו) :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור הענין כה אמר ה' מפני שרבים יבחרו יותר לסבול רעב ודבר בעיר כדי להציל את העיר ולא יצאו אל האויב, אמר שהעיר תנתן ביד האויב בכל אופן :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י על כן הוא מרפא. אלאקנ''ץ בלע''ז לשון רפיון : (רש"י)
מצודת דוד יומת נא. לפי שצדקיהו צוה להוציאו מן המאסר הקשה למען לא ימות לזה אמרו לו עתה יומת ומה בכך : כי על כן וכו'. ר''ל כי ראוי הוא למיתה על אשר הוא מרפה ומחליש ידי אנשי המלחמה לבל ילחמו באומץ הלב כי המה מתייאשים מן הנצחון : כל העם. שאינם מאנשי המלחמה : לדבר. במה שמדבר אליהם כדברים האלה : איננו דורש לשלום. איננו מבקש להיות להם שלום כי אם מבקש להיות להם רע ולזה ידבר כדברים האלה למען ירפו ידיהם ויפלו ביד הכשדים : (מצודת דוד)
מצודת ציון מרפא. מלשון רפיון וחלשות : לדבר. בדבר הלמ''ד במקום בי ת וכן ישבת לכסא (תהלים ט) ומשפטו בכסא : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כי על כן הוא מרפא את ידי אנשי המלחמה וכו' כי האיש הזה וכו', ר''ל מפני שירמיה אמר שהוא מרפא ידי אנשי המלחמה לטובתם שע''י שלא ילחמו ינצלו, והם אמרו שמה שהוא מרפא ידיהם הוא מפני שאיננו דורש לשלום כדבריו, רק לרעה שיכבשם נבוכדנצר ויגלם בגולה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות כי על כן. מלת על כן זרה. ועי' בפי' :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י יוכל. כמו יכול על אשר הוא מרפא את וגו' : (רש"י)
מצודת דוד כי אין המלך יוכל אתכם דבר. כאומר אתם ממרים במלך ואין לו עמכם יכולת מה למחות בידכם : (מצודת דוד)
מצודת ציון יוכל. מלשון יכולת : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הנה הוא בידכם כי צדקיהו הוציאו חפשי (כנ''ל סי' הקודם) אבל אחר שאין כח למלך עליכם בשום דבר, והוא בידכם, תעשו כאשר תרצו :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות כי אין המלך יוכל, מלת אין לא תבא על פעל עבר ועתיד, וע''כ שמלת אין נקשרה עם המלך, אם יוכל אתכם דבר, ר''ל אם יעשה דבר שלא כרצונכם לנצח אתכם, אז הוא איננו המלך, כי תמרדו בו :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד אל הבור מלכיהו. אל הבור של מלכיהו אשר היה בחצר המטרה : וישלחו. לפי שהיה הבור עמוק לזה הורידהו על ידי חבלים : ויטבע. מקצת גופו נטבע בטיט כי היה רך ולח : (מצודת דוד)
מצודת ציון וישלחו. ענין הושטה וכן תשלח קציריה עד ים (שם) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור המלות אל הבור מלכיהו. כמו העם המלחמה, ופירושו הבור בור מלכיהו :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י עבד מלך. ברוך בן נריה : הכושי. צדקיהו מה כושי משונה בעורו אף צדקיהו משונה בצדקו מכל דורו ויש מדרש דורש הכושי על ברוך : איש סריס. גבר רב : (רש"י)
מצודת דוד עבד מלך. כן שמו העצמי : הכושי. שהיה ככושי בעורו : איש סריס. איש שר. והוא בבית המלך. כששמע היה בבית המלך : כי נתנו. מוסב על וישמע : והמלך. ואז היה המלך יושב בשער הנקרא שער בנימין : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור המלות עבד מלך. כך שמו והיה כושי בעורו או שדר בכוש והיה סריס :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י וימת תחתיו וגו'. אילו הניחו אותו במקומו היה מת מאליו ברעב והם הריעו לקרב מיתתו : (רש"י)
מצודת דוד הרעו. ר''ל כל מה שעשו את ירמיהו עשו רע ואף כי את אשר השליכוהו אל הבור : וימת תחתיו. ר''ל ואם כוונתם שימות ולא יתנבא עוד להיות מרפא את ידי אנשי המלחמה עכ''ז יניחו לו והוא מעצמו ימות במקומו מפני הרעב כי אין עוד לחם בעיר : (מצודת דוד)
מצודת ציון הרעו. מלשון רע : תחתיו. במקומו : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הרעו האנשים וימת תחתיו ר''ל הלא גם בל''ז כבר היה מת תחתיו במקום שהיה מפני הרעב, והיה מיתתו בשב ואל תעשה, וא''כ הרעו את אשר השליכו אותו אל הבור להמיתו בקום ועשה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות וימת מפני הרעב. הלא ימות מפני הבור והטיט לא ברעב, לכן פירשתי שר''ל בל''ז כבר היה מת מפני הרעב, עי' בפי' :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד קח בידך מזה. מן המקום הזה קח עמך שלשים אנשים ועל ידם תוצא את ירמיה מן הבור עד לא ימות (ולפי שהיו תשושי כח מעקת הרעבון הוצרכו שלשים) : (מצודת דוד)
מצודת ציון בידך. עמך ברשותך לעשות מצותך וכן אנשי המלחמה אשר בידינו (במדבר לא) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין קח שלשים אנשים, מפני שהמלך כבר סלק א''ע מזה כמ''ש הנה הוא בידכם, ויוכלו אנשי המשמר למחות בידו, לכן צוה שיקח שלשים אנשים להוציאו ביד חזקה :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד בידו. ר''ל עמו וברשותו : אל תחת האוצר. מקום ימצא שם בגדים שחקים ובלוים : בלוי סחבות. בגדים בלוים הראוים לגררם להשליכם אל החוץ : ובלוי מלחים. בגדים בלוים הנשחתים : וישלחם. הורידם אל ירמיה על ידי חבלים ולא זרקם למטה למען לא יטבעו בטיט גם המה : (מצודת דוד)
מצודת ציון בלוי. מלשון בליה ורקבון : סחבות. ענין גרירה והמשכה בארץ כמו סחוב והשלך (לעיל כב) : מלחים. ענין השחתה כמו כי שמים כעשן נמלחו (ישעיה נא) : וישלחם. ענין הושטה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור המלות בלוי סחבות. בגדים בלוים הנגררים בארץ : ובלוי מלחים. בלויי בגדים שהם נשחתים, כמו שמים כעשן נמלחו (ישעיה ל''א) :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י מבוא השלישי. לא ידעתי היכן הוא ושמא בעזרת ישראל היא לומר שהחיל ועזרת נשים לפניה : (רש"י)
מצודת דוד מבוא השלישי. תחת עזרת ישראל שהחיל ועזרת נשים לפניה : שואל אני אותך דבר. ר''ל מה דבר ה' ונבואתו אשר ראית ואל תמנע מלהגיד לי דבר ה' : (מצודת דוד)
מצודת ציון מבוא. פתח שבאים דרך בו : תכחד. ענין מניעה והעלמה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין שואל אני אותך דבר, ר''ל כי רצה לשאלו כמה פרטים, וא''ל אני שואל אותך דבר אחד כולל כל השאלות, והוא בל תכחד ממני דבר באופן שתגיד כל הפרטים שידעת :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד כי אגיד. אם אגיד וכאומר למה אגיד לך הלא לי יש סכנה בדבר וגם לך אין תועלת כי אם איעצך בדבר ה' הנה לא תשמע לי : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין כי אגיד וכי איעצך, ר''ל יש לי הגדה מהרע העתיד לבא, וי''ל עצה איך תנצל ממנו, ואם אגיד לך הרע המעותד תמיתני, ואם איעצך להנצל לא תשמע :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור הענין אם יצא תצא התחיל בהעצה שאם תצא וחיתה נפשך, א. שלא תאשם נפשך נגד ה' על שתגרום רעות רבות, ב. שלא תשרף העיר, ג. וחיית אתה וביתך שלא יהרגוך :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י דואג. ירא : פן יתנו אותי. הכשדים ביד היהודים לומר מלככם יהי עבדכם על שקדמתם להשלים עמנו : והתעללו בי. היהודים איגברונ''ט בלע''ז : (רש"י)
מצודת דוד את היהודים. מן היהודים אשר נטו מאז אל הכשדים : פן יתנו. פן הכשדים ימסרו אותי בידם על שהקדימו להשלים עמהם והיהודים ההם יתעללו בי : (מצודת דוד)
מצודת ציון דואג. ענין פחד ומורא : את היהודים. מן היהודים וכן כצאתי את העיר (שמות ט) ומשפטו מן העיר : נפלו. ענין חניה והתחברות : והתעללו. ענין לעג ובזיון כמו כי התעללת בי (במדבר כב) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אני דאג את היהודים, מפני שהיו בירושלים שתי כתות, כת א' שרצו להשלים עם הכשדים, וכת השרים עם המלך שרצו להלחם, ושתי הכתות נלחמו זה בזה כמ''ש ביחזקאל סי' כ''א, וע''כ היהודים שנפלו אל הכשדים היו שונאים את צדקיהו וירא פן יתנו אותו בידם, והנה הנביא אמר לו אם יצא תצא וחיתה נפשך, ולא אמר וייטב לך ותחי נפשך כמ''ש אח''ז, וא''כ לא הבטיח לו רק שיחיה, והתירא פן יתנהו ביד היהודים ויחיה חיי הבוז והקלון :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד לא יתנו. לא ימסרוך הכשדים בידי היהודים : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ויאמר ירמיהו לא יתנו והביא לו ראיה מדבור השני שהראהו ה' שהנשים ילמדו עליו זכות שהוא אינו אשם בדבר המרד ועי''ז יצא זכאי בהשפטו, וז''ש שמע בקול ה' לאשר אני דובר אליך הוא הדבור השני שאדבר אליך, שמן הדבור הזה תדע כי וייטב לך ותחי נפשך, שחוץ מן החיים ייטב לך ג''כ, ובאר לו הדבור השני.(מלבי"ם באור הענין)
רש"י אנשי שלומך. נביאי השקר שאמרו לך לא תלכד : בבוץ. טיט לשון היגאה גומא בלי בצה : (רש"י)
מצודת דוד כל הנשים. נשי המלך יהויכין אשר נשארו פה ולא יצאו להמסר ביד מלך בבל בעת שיצא יהויכין : מוצאות. תהיינה מוצאות : והנה. הנשים ההנה תאמרנה עליך הנה הסיתו אותך אנשי שלומך הם נביאי השקר שהיה לך שלום עמהם הם הסיתו אותך לבל הכנע למלך בבל כי נבאו לך בשקר והנה יכלו לך כי נמשכת אחריהם : הטבעו. הם הטבעו רגליך בבוץ ר''ל הם גרמו לך הצער הזה והמה חזרו אחור לעמוד מנגד כי אין בידם להושיעך : (מצודת דוד)
מצודת ציון הסיתוך. מל' הסתה ופתוי : ויכלו. מלשון יכולת : הטבעו. מל' טביעה. בבוץ. ענינו טיט הלח וכן היגאה גומא בלי בצה (איוב ח) : נסוגו אחור. ענין הפרישה לאחור וכן ונסוג מאחר אלהינו (ישעי' נט) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כל הנשים מוצאות והנה אומרות, ר''ל שידרשו מאת הנשים שהן המשרתות בבית המלך מה היה סבת המרד, והם ילמדו עליך זכות ויאמרו שהמלך אינו אשם בדבר כי אנשי שלומך הם השיאו ופתו אותך תחלה, ואח''כ אף שהמלך רצה לחזור ולהשלים עם נבוכדנצר לא יכול, כי הטבעו בבוץ רגליך שהיה דומה כנטבע בבוץ שאינו יכול לצאת, כמ''ש כי אין המלך יוכל אתכם דבר, כי כבר היה ביד השרים, כן ילמדו עליך זכות, ועי''כ.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות בבוץ. רקק עב, כמו היגאה גומא בלא בצה :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י ואת העיר הזאת תשרף באש. הרי אתה כאילו שורפה בידים שאתה גורם לה : (רש"י)
מצודת דוד מוציאים. יהיו מוציאים : תשרוף. כאלו אתה תשרוף כי אתה הוא הגורם על שאינך יוצא להשלים עם הכשדים : (מצודת דוד)
מצודת ציון תתפש. ענין האחיזה בחזקה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ואת כל נשיך ובניך מוצאים אל הכשדים לעשות בהם שפטים על שהם הסיתו אותך, כי לכן המית את בני צדקיהו, וגם אתה לא תמלט כי לכן עור את עיניו על שלא ראה האמת והלך בחשך. ואת העיר תשרף שדומה כאילו אתה שרפת, ע''י שלא השלמת אותו :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד וכי ישמעו. ואם ישמעו אשר דברתי מה עמך וישאלוך לומר הגד לנו מה המה ולא נמיתך בעבור זה : ומה. אמור לנו מה דבר לך המלך : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין מה דברת אל המלך ומה דבר אליך המלך, ר''ל כי צדקיהו ידע שירמיה לא יוציא דבר שקר מפיו, והשרים ישאלוהו שתי שאלות ביחד מה שדבר אל המלך ומה שדבר המלך אליו, ואמר לו המלך שישיב להם.(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד מפיל אני. מבקש הייתי לפני המלך שלא ישיב אותי אל בית יהונתן שהייתי אסור שמה בראשונה למות שם מגודל עקת המאסר : (מצודת דוד)
מצודת ציון מפיל. ענין נטיה וחניה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין מפיל אני תחנתי לפני המלך לבלתי השיבני בית יהונתן והם יבינו שהיא תשובה על שאלה מה דברת אל המלך, ובאמת יהיה זה תשובת ירמיה על שאלת מה דבר אליך המלך כי המלך דבר אליו שיאמר מפיל אני תחנתי לפני המלך וכו', ובזה לא ידבר שקר, וז''ש.(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ויחרישו ממנו. שתקו ממנו ולא עשו לו מאומה רע כי האמינו לו : הדבר. הדברים שהיה מדבר עם המלך לא היה נשמע לשום אדם לזה האמינו לו כי לא היה מי יוכל לכחשו : (מצודת דוד)
מצודת ציון ויחרישו. שתקו כמו ואם החרש יחריש (במדבר ל) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ויבוא וישאלו, ר''ל ששאלו אותו שתי השאלות הנ''ל, ויגד להם ככל הדברים אשר צוהו המלך ולא היה שקר, והם לא הבינו וחשבו שזה תשובה על השאלה מה דברת אל המלך, ולכן החרישו ולא שאלו עוד מה דבר אליך המלך שאז לא מצא תשובה, אבל הם החרישו כי לא נשמע הדבר ר''ל שלא הבינו תשובתו וטעו :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד והיה וכו'. ר''ל גם בעת כאשר נלכדה ירושלים היה שם ולא זז מעצמו משם : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין והיה כאשר נלכדה ירושלים, זה מוסב למ''ש בסי' שאח''ז פסוק ג' כאשר נלכדה ירושלים ויבואו כל שרי מלך בבל, ושני פסוקים הראשונים מסי' הבא הוא מאמר מוסגר, וגם י''ל שרמז בזה שמעת ההיא כבר נחתם גזר דין אחר שצדקיה הקשה ערפו ולא שת לבו גם לזאת וכמ''ש לקמן ל''ט ט''ז הנני מביא דברי על העיר הזאת לרעה ולא לטובה וכמו שפירשתי שם, ומעת ההיא כבר היה דומה כאילו כבר נלכדה ירושלים :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת ציון ויצורו. סבבו עליה להצר לה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין בחדש העשירי עקר הספור בא לקמן סי' נ''ב ופה ר''ל שנבואת ירמיה נתקיימה, ורי''א פי' שהגם שהבקעה העיר בתמוז לא נכנסו עד ז' אב שכל החדש היו היהודים נלחמים עליה עד שלחצם הרעב, בחדש העשירי (בעשור לחדש מ''ב כ''ה, ולקמן נ''ב ד' יחזקאל כ''ד א'), ויצרו, ויבנו עליה דיק סביב (שם ושם) :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י ויבאו כל שרי מלך בבל וישבו בשער התוך וגו'. מגיד שנתקיימה כאן נבואה עליונה ובאו ונתנו איש כסאו פתח שערי ירושלים וגו' (לעיל א) : בשער התוך. בתרעא מציעתא שער העזרה שער ניקנור המזרחי והוא בין שער עזרת נשים ובין שער ההיכל ורבותינו אמרו שער התוך שער שמחתכין בו הלכות עליהם הוא אומר מקום המשפט שמה הרשע (קהלת ג) : (רש"י)
מצודת דוד בשער התוך. הוא השער שהיה בחומה האמצעית כי שלש חומות היו בירושלים : (מצודת דוד)
מצודת ציון התוך. האמצעי כמו ויבתר אותם בתוך (בראשית טו) : נרגל וגו'. שמות השרים ושנים היו נקראים בשם נרגל וכן שראצר : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ויבואו כל שרי בבל ונכנסו לפנים מן החומה :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י דרך גן המלך. מער' היתה לו מביתו עד ערבות ירחו ויצא לילך דרך המערה מה עשה הקב''ה לקיים ופרשתי את רשתי עליו (יחזקאל יב) זימן צבי לפני הכשדים מהלך על גג המערה חוץ לעיר ורצו אחריו לתפשו והוא רץ עד פתח המערה וראו את צדקיהו יוצא מן המערה:(רש"י)
מצודת דוד דרך גן המלך. בדרך שאצל גן המלך בשער העומד בין שתי החומות : דרך הערבה. בדרך ההולך אל ערבות יריחו : (מצודת דוד)
מצודת ציון הערבה. כמו מדבר : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ויהי כאשר ראם (וזה היא הבקעת העיר שנזכר במלכים ולקמן שהיה בקיעה שנית בלילה דרך שער בין החומתים) :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י וידבר אתו משפטים. למה עברת על השבועה : (רש"י)
מצודת דוד וירדפו. אמרו רז''ל ברח דרך מער' ההולכת עד ערבות יריחו ונזדמן צבי הולך ממעל על המערה ורדפו הכשדים אחר הצבי ובבואם לפתח המערה מצאו את המלך יוצא ותפשוהו : את צדקיהו. אותו לבד כי כל חילו נפוצו מעליו כמ''ש בסוף הספר ובמ''ב : רבלתה. כי בהאריך ימי המצור הלך נ''נ לרבלה : משפטים. התווכח עמו על מה שמרד בו ועבר על שבועתו כמו שכתוב בדברי הימים : (מצודת דוד)
מצודת דוד הנשארים. אשר לא נהרגו : אשר נפלו עליו. להשלים עמו : ואת יתר העם הנשארים. בכל ערי יהודה : רב טבחים. שר על ההורגים במצות המלך : בבל. הגלה לבבל : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ואת יתר העם הנשארים, ר''ל חוץ לעיר, ובמלכים ולקמן שם ואת יתר ההמון :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת ציון רבי. ענין גדולה ושררה כמו על כל רב ביתו (אסתר א) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין (יג-יד) וישלח נבוזראדן וכו' וישלחו, מ''ש וישלח, היינו המלך שלח את נבוזראדן וכל רבי מלך בבל, והם שלחו שלוחיהם ויקחו את ירמיה להוציאהו אל הבית, שנתנו לו בית לשבת, וגם היה חפשי וישב בתוך העם כרצונו :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י אל גדליהו בן אחיקם. שנפל אל הכשדים ע''פ ירמיהו וכשנלכדה העיר מינהו שליט בנשארים שם : (רש"י)
מצודת דוד וישלחו. לפי שארכו הדברים חזר לומר שוב וישלחו : אל גדליהו. כי הוא נפל אל הכשדים על פי ירמיה וכשנלכדה העיר הפקידו מלך בבל על הנשארים : להוציאהו אל הבית. להוציאו מחצר המטרה ללכת לשבת בבית : וישב. ירמיה ישב בתוך העם כי השרים הוציאוהו מחצר המטרה : (מצודת דוד)
רש"י והיו לפניך ביום ההוא. והיו הדברים לפניך שתראה אותם מתקיימי' : (רש"י)
מצודת דוד לעבד מלך הכושי. זהו שדבר עליו טוב לפני צדקיהו והעלהו מן הבור : ולא לטובה. לא אביא עליהם הטובה שדברתי עליה הואיל ולא שבו אלי : והיו לפניך. הרעות האלה תראה בעיניך : ביום ההוא. ביום בוא הרעות : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין לרעה ולא לטובה, כי עד עתה היה הרעה לתכלית הטובה כדי שעי''כ ישובו וייטיב עמהם, אבל עתה נגזר גז''ד והוא רק לרעה, כי אחרי ההתראה האחרונה שהתרה ירמיה בצדקיה ולא שמע לדבריו מאז היה מוכרח שתחרב העיר בכל אופן, וכמש''ש בסוף סימן הקודם, והיו לפניך ביום ההוא, שלא תפלט מן העיר ותראה את הרעה, ובכ''ז.(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד לשלל. כאלו שללת נפשך להחזיקה לעצמך : כי בטחת בי. כי מה שדבר טוב על ירמיה לפני המלך ולא פחד מכל שרי העם אשר היו לו לאויבים היה על כי בטח בה' : (מצודת דוד)
רש"י הדבר אשר היה. מה שנא' בסוף הענין (ירמיה מב) ויהי מקץ עשרת ימים ויהי דבר ה' וגו' אלא שכתב תחלה על מה נאמר לו ומדרש אגדה באיכה רבתי מה היה הדבר ושובה אל גדליהו אמר לו או את נחית עמהון ואנא מסובר הכא או את סובר הכא ואנא נחית עמהון אמר אין אנא נחית עמהון מה אנא מהני להון אלא יחות ברייהון עמהון דסגין הוא מהני להון : מן הרמה. שהיה גולה מעצמו עמהן היה רואה כת שלולים בקולרין היה מכניס צוארו ביניהם וכו' כדאיתא בפסיקתא דאפטרתא דברי ירמיהו שא''א לומר שנתנו נבוזראדן באזיקים שהרי צוהו נבוכדנאצר אל תעש לו מאומה רע (לעיל לט) : באזיקים. בזיאו''ש בלע''ז : (רש"י)
מצודת דוד הדבר אשר היה וכו'. הוא הדבר הנאמר אחרי הספורים ויהי מקץ עשרת ימים ויהי דבר ה' אל ירמיהו (לקמן מ''ב) ולפי שהדבור היה להשיב על שאלת השרים בדבר ההליכה למצרים לזה הקדים לומר שירמיהו היה נמצא עמהן ולא הלך גולה לבבל עם כי אסרוהו עם הגולים כמ''ש בענין כי חזר נבוזראדן והתירו ובא אל גדליהו וגם הקדים לספר הסיבה אשר בעבורה רצו ללכת למצרים ולזה שאלו מירמיה לשאול פי ה' ואח''ז אמר מה השיב המקום ע''ז : אחר שלח אותו וכו', מן הרמה. כי כשצוה נבוזראדן להוציאו מחצר המטרה ישוב בתוך העם כמ''ש למעלה וכשחזרו אנשי כשדים לקחת את העם בשבי להוליכם גולה בבלה לקחו גם את ירמיה עמהם והביאו את כולם אל העיר רמה כשהם אסורים באזקים ומשם שלחו נבוזראדן כמ''ש בענין : בקחתו אותו. בעת שלקח אותו מבין הגולים והוא היה אסור בתוך כל גלות וכו' : (מצודת דוד)
מצודת ציון הרמה. שם עיר : אסור. קשור : באזקים. בשלשלאות כמו לאסור מלכיהם בזיקים (תהלים קמט) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין בקחתו אותו והוא אסור באזיקים, כבר פי' חז''ל שבחר ללכת עם הגולה ושם בעצמו זיקים על ידיו כיתר הגולים להצטער בצרתם ועז''א והוא אסור :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י ה' אלהיך דבר וגו'. למה אתה מצטער עליה' והלא אתה נבאת להם ולא שמעו כדאיתא בפסיקתא : (רש"י)
מצודת דוד ויקח. לפי שארכו הדברים אמר שוב ויקח : ה' אלהיך דבר וכו'. ר''ל יודע אני שאתה נבאת להם בשם ה' את הרעה הזאת וכו' : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין (ב-ג) ויאמר אליו ה' אלהיך דבר, ר''ל למה שמת זיקים על ידך ותצטער, א.הלא ה' דבר על ידך והוא גזרת ה', ב. הלא זה בא בעבור שחטאתם לה' והיה לכם הדבר הזה, ר''ל א''כ הדבר מיוחס לכם שאתם גרמתם, בענין שאני לא עשיתי רע, כי היה בגזרת ה', וע''י פועל ידכם הרע :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ויבא. וכן הביא את הרעה והוא עשה את הרעה ולא גבר נ''נ בכח ידו : ולא שמעתם בקולו. ר''ל מה שנבאת להם בשם ה' להשלים עם מלך בבל לעבדו : (מצודת דוד)
רש"י פתחתיך. לשון ויפתח הגמלים (בראשית כד) וכת''י וכען הא שריתך ומנחם פתר כולם לשון פתיחה ממש : (רש"י)
מצודת דוד ועתה. ר''ל הואיל ולא בכח ידו גבר נ''נ כ''א בחמת ה' בעוונם ואתה הלא הזהרתם להשלים עמנו א''כ אין עליך אשמה ולכן אתיר אותך היום מן האזיקים ואם טוב וכו' : ואשים את עיני. להשגיח בך : חדל. מנע לבוא אתי לבבל : לפניך. ר''ל ברשותך : אל טוב. אל מקום הטוב והישר בעיניך וכו' : (מצודת דוד)
מצודת ציון פתחתיך. ענין התרת הקשר כמו יתרי פתח (איוב ל) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ועתה למה נתת זקים על ידך. אם באשר אתה רוצה לילך עם הגולים לבבל ותחשוב שא''א לך לילך עמהם בלא זקים, הנה פתחתיך היום מן האזקים ובכל זה אם טוב בעיניך לבא אתי בבל בא בלא זקים, ואם רע בעיניך חדל, כי הברירה בידך ללכת אל כל אשר תרצה :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י ועודנו לא ישוב. בכל זאת לא היה חפץ לשוב אמר לו הקב''ה ושובה אל גדליהו אשר הופקד על העניים הנשארים גם הם צריכין לך כשאר הגולים : ארוחה ומשאת. מתנן ונבזבן : (רש"י)
מצודת דוד ועודנו לא ישוב. ועדיין ירמיה לא אמר שישוב משם לשבת בתוך העם הבין נבוזראדן שהיה דעתו לשוב ואמר לו ושובה אל גדליה וכו' והוא מקרא קצר : או אל כל הישר וכו'. כאומר אין אני מכריח אותך ללכת אליו אלא או שוב אליו או לך אל כל מקום הישר בעיניך : ארוחה ומשאת. פרס מבית המלך ותשורה : וישלחהו. שלחו לנפשו : (מצודת דוד)
מצודת ציון הפקיד. מלשון פקיד וממונה : ארוחה. ענין פרס קבוע מבית המלך וכן וארחתו ארחת תמיד (לקמן נב) : ומשאת. ענין תשורה ודורון כמו ותרב משאת בנימין (בראשית מג) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ועודנו, ר''ל ואם תחשוב כי ישובו הגולים לא''י אל גדליה שהפקיד מלך בבל בארץ ותשוב עמהם, ואין דעתך ללכת לבבל רק כדי לשוב עמהם לא''י, עז''א ועודנו לא ישוב ר''ל הגולה לא ישוב עודנו בעת הזאת, ולכן אם דעתך לשוב אל גדליה שובה אל גדליה בן אחיקם בעצמך, וגם שם יש לך ברירה, אם תרצה שב אתו בתוך העם או אם תרצה ללכת משם אל מקום אחר אל כל הישר בעיניך ללכת לך, ויתן לו רב טבחים ארוחה שקבע לו ארוחת תמיד שיתפרנס בו.(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד אשר בשדה. אשר היו בשדה בברחם מן העיר מפני הכשדים : המה ואנשיהם. גם המה שמעו גם אנשיהם שמעו : כי הפקיד וכו', בארץ. עשאהו פקיד וממונה בארץ : וכי הפקיד אתו. ואשר הניח עמו אנשים ונשים וכו' : (מצודת דוד)
מצודת ציון החיילים. צבאות עם : הפקיד. קמייתא מלשון פקיד וממונה ותניינא מלשון פקדון והנחה : וטף. ילדים קטנים : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין וכי הפקיד אתו אנשים, שמזה ראו שאין רצונו להגלות יותר רק שרוצה שתתישב הארץ לכן התקבצו אליו :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד אל תיראו וכו'. ר''ל אל תפחדו מהכבדות עול עבודת הכשדים ושבו בארץ ועבדו את המלך באמונה לבד וייטב לכם כי הוא לא יכביד העול : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין אל תיראו, ר''ל שלא ייראו מהמון הכשדים שיצטרכו לעבדם ולהיות עבדים לעבדים כי כאשר יעבדו את מלך בבל ייטב להם כי הוא יסתירם בצל כנפיו מחמת ההמון :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד הנני יושב במצפה. ר''ל לא אלך מזה ומוכן אני תמיד לעמוד לפני הכשדים אשר יבואו אלינו במהלכם דרך פה לבלי חת להרע לכם וכאומר הלא המלך הפקיד אותי ויש לאל ידי למנעם מלעשות לכם רעה : ואתם אספו. ר''ל מעתה אל תחושו פן יקחום האויב כי מאספיו יאכלום : אשר תפשתם. אשר אחזתם לשבת בהן (אף כי עתה באו ולא תפשו עדיין אמר אשר תפשתם כי כשיאספו כבר תפשו ערים לשבת) : (מצודת דוד)
מצודת ציון וקיץ. פירות המיבשין בקיץ וכן הלחם והקיץ (ש''ב טו) : תפשתם. ענין אחיזת נחלה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ואני, ר''ל וכן אל תיראו מן הכשדים הבאים בשליחות המלך שיבוזו אתכם, כי אני עומד לפניהם להצילכם, וא''כ אין לכם לירא ולא להטמין את קניניכם מפני שודדים. רק אספו יין וקיץ ושימו בכליכם בפרהסיא, וכן לא תיראו לשבת בכ''מ שאתם רוצים רק ושבו בעריכם אשר תפשתם, והנה לאלה צוה שישבו בעריהם לא במצפה באשר היו מורדים בתחלה לא נתן להם רשות לשבת שם :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד אשר במואב וכו'. אשר ברחו שמה בעת מלחמת נ''נ : כי נתן. אשר עזב שארית ליהודה ואשר הפקיד וכו' : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין (יא-יב) וגם כל היהודים וכו' וישובו כל היהודים והם באו אל גדליה המצפתה כי היה להם רשות לשבת במצפה כי הם לא מרדו תחלה :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד אלכה נא. עתה אלך ואכהו נפש עד לא יכוך : ואיש לא ידע. מי הכהו ועל מה הוכה : ונפוצו. יהיו נפוצים מכאן ולא ישאר שארית : (מצודת דוד)
מצודת ציון ונפוצו. ענין פזור ופרוד : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין (טו-טז) אלכה נא ואכה. כי חשב שגדליה ירא מלהרגו על הספק מפני העם שיאמרו שממית בלא משפט, ואמר לו שהוא יעשה זאת ובצנעה, והשיב לו שאינו מאמין בדבר כי שקר הוא :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י ורבי המלך. ושרי המלך נתקנאו בו שנטל גדולה : (רש"י)
מצודת דוד בא ישמעאל. מארץ בני עמון : ורבי המלך. המ''ם של מזרע משמשת בשתים כאומ' עם רבי המלך ר''ל שגם היה משרי המלך וכאומר בעבור שהיה מזרע מלוכה ושר גדול לפני המלך לזה נתקנא בגדליה על שלקח הגדולה : (מצודת דוד)
מצודת ציון ורבי. ענין שררה כמו וכל רבי מלך בבל (לעיל ל''ט) : לחם. כל סעודה קרויה על שם הלחם : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין בא ישמעאל וכו' מזרע המלוכה, זה טעם אחד ע''מ שהרגו יען שהיה מזרע המלוכה חשב כי לו מגיע הנשיאות. (טעם ב').(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ויכו. כולם הכהו וישמעאל לבדו המיתו : אשר הפקיד. כמו על אשר הפקיד ר''ל הסבה היה על שהפקידו בארץ ונתקנא בו : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ויכו את גדליה וכו' אשר הפקיד מלך בבל בארץ שלכן הרג אותו, כי הוא נשלח ממלך בני עמון שהיה שונא למלך בבל ורצה שתהיה א''י תחת ממשלתו, ויכו וימת אותו, הם הכוהו וישמעאל גמר מיתתו בידיו :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד את אנשי המלחמה. כי יתר העם לקח בשבי כמ''ש בענין : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ואת כל היהודים אשר היו אתו, ר''ל היהודים שהיו שם לצורך גדליה בעלי מלחמתו, ועז''א את גדליה, כי היהודים שגרו שם לא הרג, ואת הכשדים אשר נמצאו שם הרג כולם, ומפרש את בעלי המלחמה הכה, והכשדים היו כולם בעלי המלחמה, לכן אמר אשר נמצאו שם, ומהיהודים הרג רק בעלי המלחמה ויתר העם החיה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות היו אתו את גדליהו. כמו ותראהו את הילד, ועי' בפי' :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד ויהי ביום השני. מוסב למקרא של אחריו : ואיש לא ידע. עדיין לא היה נודע הדבר : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ויהי ביום השני ישמעאל העלים את מיתת גדליה, ועז''א ואיש לא ידע והיה בדעתו למצוא עלילה שיאמר שהרגו בדין ובמשפט, וזה היה התחבולה שהרג השמונים איש, כמו שיתבאר :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י להביא בית ה'. כשנסעו מביתם לא היו יודעים בחורבן הבית ובדרך שמעו וקרעו בגדיה' וגלחו זקנם. ומתגודדים. לשון שריטה : (רש"י)
מצודת דוד מגולחי זקן וכו'. דרך צער ואבל על חורבן ירושלים ובה''מ וגלות יהודה : להביא בית ה'. יתכן שגם אחר החורבן הקריבו על המזבח וכמ''ש רז''ל שמעתי שמקריבין אע''פ שאין בית (מגילה י) : (מצודת דוד)
מצודת ציון מגלחי. מלשון גלוח השער : ומתגודדים. ענין שריטת הבשר וכן ויתגדדו כמשפטם (מ''א יח) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ויבאו אנשים, הוא רצה להעביר קול שגדליה הכה את האנשים היינו שצוה להרוג אותם על שהם מתאבלים על שריפת בהמ''ק, כמ''ש שהיו מגולחי זקן וקרועי בגדים, ועל שמוליכים מנחה ולבונה לבית ה' ורצה שיחשוב כל השומע שנבוכדנצר צוה לגדליה להרוג את כל המתאבל על בית ה' ואת כל ההולך להקטיר שם :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד הולך הלוך ובכה. מראה עצמו כבוכה על אבדן מולדתו למען לרמות אותם : בואו. הסיבם מללכת לירושלים כי במצפה היה לו מקום נאות להרגם : (מצודת דוד)
מצודת ציון כפגוש. ענין פגיעה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין (ו-ז) ויצא ישמעאל לקראתם הולך ובכה עשה א''ע כבוכה ומתאונן על הפקודה הזאת שנתן גדליה להרג ההולכים לבית ה', ויאמר אליהם באו אל גדליהו כדי שיחשבו שהם נהרגים בפקודת גדליה, ובבואם תוך העיר שחטם אל תוך הבור, וכ''ז עשה בפקודת גדליה :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד וישחטם. יתכן שהיתה כוונתו לבל יגולה על ידם מהר מהריגת גדליה לבל ירדפו אחריו : אל תוך הבור. שהיה שם : הוא והאנשים. הוא שחטם עם אנשיו : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ועשרה אנשים נמצאו בם, והם בחשבם שגדליה צוה להכותם על הלכם לבית ה', אמרו אל תמיתנו כי יש לנו מטמונים בשדה וניתן שוחד אל גדליה אם יחיה אותנו, וע''כ לא המיתם כדי שיחשבו שכ''ז נעשה בפקודת גדליה, והיה כונתו אם להפיל אימה על הנותרים שיחשבו שנבוכדנצר מינה את גדליה לרצוח תמימי דרך המתאבלים על החורבן, ואם כדי שכולם ישמחו ויאשרוהו על שהרג את גדליה שרצח נפשות שלא במשפט, וז''ש.(מלבי"ם באור הענין)
רש"י אשר הכה ביד גדליהו. מתוך שהיה לו לחוש לעצת יוחנן בן קרח ולא חש העלה עליו כאילו נהרגו על ידו : (רש"י)
מצודת דוד ביד גדליהו. במקום גדליה במצפה : הוא. זהו הבור אשר עשה וכו' : מפני בעשא. לבל יוכל לבא שמה בהלחמו עמו : אותו. את הבור הזה : (מצודת דוד)
מצודת ציון ביד גדליה. במקום גדליה כמו יד אבשלום (ש''ב יח) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין והבור אשר השליך שם ישמעאל את פגרי האנשים אשר הכה ביד גדליהו שבאמת הכה אותם ביד גדליה ובפקודתו, ר''ל שאמר כן שגדליה צוה להכותם, הוא אשר עשה המלך אסא מפני בעשא, מודיע בזה מה החטא גורם, כי כבר התבאר (מלכים א' ט''ו י''ז) שבעשא בנה את הרמה לבלתי תת יוצא ובא לאסא מלך יהודה, היינו לעכב עי''כ שלא יעלו ישראל לרגל, ועקר עליתם לרגל היה דרך מצפה כמ''ש (הושע ה') כי פח הייתם למצפה ושם עמדו ג''כ צבאות אסא להגן על ההולכים לרגל וללחום נגד גדוד בעשא, ועשה את הבור להספיק מים לצבאותיו, וא''כ הבור הזה שנעשה לעזר להולכים לבית ה' עתה בעונות הדור הושלכו שם חללים ההולכים לבית ה' :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד וישב. לקח בשבי את העם הבאים מעצמם למצפה כמ''ש למעלה ואת העם אשר השאיר נבוזראדן והניחם עם גדליה : וישבם. לפי שארכו הדברים חזר ואמר וישבם : וילך לעבור. הלך עמהם לעבור אל בני עמון לשבת שמה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין וישב את כל שארית העם אשר במצפה. מאלה ששבו לא''י (כנ''ל מ''ב י''א). ואת כל העם הנשארים מאלה שהיו בא''י מכבר אשר הפקיד נבוזראדן :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד מן המצפה. אשר שבה ישמעאל מן המצפה אחר שהכה את גדליה : גברים וכו'. מוסב על תחלת המקרא ויקח יוחנן וכו' אשר השיב מגבעון ברדפו אחר ישמעאל : (מצודת דוד)
מצודת ציון גברים. אנשים : וסריסים. מין שררה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אשר השיב מאת ישמעאל כי בלכת ישמעאל נשארו עוד הרבה אנשים בסביבות מצפה והיה דעתם ללכת גם כן לארץ בני עמון אחרי ישמעאל ויוחנן השיבם מן הדרך, וגברים אנשי המלחמה אשר השיב מגבעון שלקח אתו ישמעאל ומצא אותם אצל גבעון :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד מפני הכשדים. רצו ללכת שמה מפני הכשדים : כי הכה וכו'. וחששו פן יעלילו הכשדים לומר שזה היה בהסכמת כולם והריגת פקיד המלך תחשב למרידה : (מצודת דוד)
מצודת דוד ויגד לנו. ר''ל התפלה תהיה שיגיד לנו את הדרך וכו' אם ללכת למצרים או להשאר כאן : ואת הדבר וכו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ויגד לנו, הם לא שאלו אם ילכו לארץ מצרים אם לא, כי כבר הסכימו ללכת למצרים (כנ''ל מ''א י''ז) רק בקשו שה' יגיד להם את הדרך באיזה דרך ילכו למצרים, ואת הדבר אשר נעשה אחר שיבואו לשם, ואיך ינצלו בדרך מחרב מלך בבל :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד שמעתי. קבלתי אמריכם והנני מתפלל : אתכם. ר''ל על שאלתכם : לא אמנע. מבלי להגידה : דבר. שום דבר : (מצודת דוד)
מצודת ציון יענה. מלשון עניה ותשובה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין השאלות: מז''ש והיה כל הדבר אשר יענה ה' אגיד לכם, שזה דבר שא''צ לאמרו :ויאמר ירמיהו הנני מתפלל כדבריכם ר''ל כפי שבקשתם שיראה לכם הדרך היותר טוב ללכת מצרים, ובכ''ז והיה כל הדבר אשר יענה ה' אתכם, היינו שאם יענה שלא תלכו בדרך זה כלל רק תשארו בא''י ג''כ אגיד לכם :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד והמה. השרים והעם : לעד אמת ונאמן. ר''ל המקום יהיה בנו לעד אמת שקבלנו על עצמנו לעשות כפי שתאמר לנו בשמו ויהיה נאמן עלינו להפרע מאתנו אם לא ככל הדבר וכו' כן נעשה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין (ה-ו) השאלות: ומז''ש שיעשו ככל אשר ישלחהו ה', הלא זה פשוט שלכן שאלו דבר ה' ועצתו. ומהו אם טוב ואם רע, ומז''ש למען אשר ייטב :והמה אמרו אל ירמיהו וכו' ככל הדבר אשר ישלחך ה' אלינו כן נעשה אף אם יצוה שנשאר בא''י :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד אם טוב. בין שיהיה הדבר טוב בעינינו בין שיהיה רע בעינינו נשמע בקול ה' : למען. בעבור זה ייטב לנו כאשר נשמע בקולו : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין אם טוב ואם רע הגם שאם יצוה שישארו בא''י זה רע לפי דעתם, בכל זה בקול ה' נשמע, למען ר''ל שגם אם תשיג אותנו רעה ע''י ציווי ה' עכ''פ זה עצמו דבר טוב מה שנשמע בקול ה', וז''ש למען אשר ייטב לנו כי נשמע בקול ה' אלהינו, שהשמיעה בקול ה' הוא הטוב האמתי, וגם ר''ל שעי''כ ישגיח ה' שייטיב לנו ע''י שאנו שומעים בקולו :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור הענין השאלות: מ''ש אשר שלחתם אותי מיותר :כה אמר ה' אשר שלחתם אותי אמר להם שתשובת ה' לא היתה כפי שאלתם שיראם הדרך למצרים כי אינו מסכים שיצאו מא''י, רק תשובתו היא מצד מה ששלחתם אותי להפיל תחנתכם לפניו, שמצד זה רחם עליכם לתת לכם שארית בארץ, ועי''כ.(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ובניתי אתכם. ר''ל יפרו וירבו בה ולא יגלו עוד ממנה : ונטעתי. הוא כפל ענין במ''ש : כי נחמתי. חשבתי מחשבה אחרת על הרעה שעשיתי להם כי לא אוסיף עוד להרע להם : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין אם שוב תשבו בארץ הזאת ובניתי אתכם במלכות והנהגה, ונטעתי אתכם בריבוי עם, כי נחמתי על הרעה ורוצה אני שיהיה שארית בארץ ואחרית ותקוה :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד אשר אתם יראים מפניו. ר''ל הדבר אשר אתם יראים מפניו והוא מהריגת גדליה כמ''ש למעלה : ממנו. מן הדבר ההוא לא תיראו כי נ''נ לא ירע עמכם בעבור זה : ולהציל אתכם. לבל יוכל להרע עמכם : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין (יא-יב) השאלות: למה אמר שתי פעמים אל תיראו, ותחלה אמר אתכם אני להציל, שמשמע שירצה לעשות רע, ואח''כ ואתן לכם רחמים :אל תיראו, לא תיראו מצד מה שאתם יראים מפניו עתה שהוא שינקום מכם על הריגת גדליה וכן אל תיראו ממנו בעתיד משאר רעות ומעבודה קשה כי על מה שיחרה אפו על הריגת גדליה אתכם אני להושיע אתכם ולהציל אתכם מידו בל יעניש אתכם ע''ז, וכן על העתיד.(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד לבלתי שמוע. ר''ל ואם גם עתה אחר ששמעתם דבר ה' לא תשבו פה ותמאנו לשמוע דבר ה' : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין (יג-יד) השאלות: מ''ש ואם אומרים אתם, וחזר מלת לאמר, והיל''ל לא נשב בארץ הזאת כי ארץ מצרים נבא? :ואם אומרים אתם, אמנם אם לא תרצו לשמוע בקול ה' להשאר בא''י שבזה יש שני אופנים, אם מפני שאין רוצים לשבת בארץ, והיא ההליכה ממה שממנו, או מפני שרוצים בארץ מצרים שהיא הנסיעה אל מה שאליו, אומר על הצד הראשון אומרים אתם לא נשב בארץ הזאת לבלתי שמוע בקול ה' שהבטיח לכם שייטיב אתכם, ותרצו לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ אל שאר מקומות חוץ ממצרים, ועל הצד השני אמר.(מלבי"ם באור הענין)
רש"י וקול שופר. שתוקעין הצופים להזהיר את העם : (רש"י)
מצודת דוד לאמר. כי תאמרו נבא למצרים אשר שם לא נראה מלחמה כי בהיותכם פה תפחדו ממלחמת הכשדים : וקול שופר. הדרך לתקוע במלחמה בשופרות : לא נרעב. לא כמו בכאן שהרעב מתמיד : ושם נשב. ולא נהיה גולים משם : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין לאמר, או שתאמרו לא כי ארץ מצרים נבא אשר לא נראה מלחמה, כי בשאר ארצות חוץ ממצרים היה להם אז מלחמה עם נבוכדנצר שכבש כל ארצות סוריא אחר החורבן, לא כן מצרים שאין שם מלחמה ורעב :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ועתה. הואיל וכן תאמרו לכן שמעו וכו' : שום תשימון. אם תחשובו לבוא שמה מדעת ומרצון : ובאתם. ר''ל וכן תעשו בפועל לבא שמה ולגור בה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ועתה לכן שמעו דבר ה', ר''ל על הצד שיצאו מא''י לשכון בשאר ארצות חוץ ממצרים ע''ז לא דבר ה' עונש רק מה שאמר למעלה לבלתי שמוע בקול ה' שבזה לא תבא להם הטוב שהבטיח אם ישארו בא''י, אבל אם אתם שום תשימון פניכם לבא מצרים שע''ז הזהירם ביחוד (וכבר הוזהרו מן התורה שלא ישובו מצרים ויש סברא שהאיסור הוא רק בדרך הזה מא''י למצרים כמ''ש הקדמונים, ועז''א אם שום תשימון פניכם לבא מצרים שהוא המוזהר ויש סברא שאינו אסור רק היוצא לגור לא ההולך לסחורה ואם הלך לסחורה והשתקע שם לא עבר על הלאו במעשה, עמ''ש באה''ח באר''י סי' ח' סק''ב, ועז''א ובאתם לגור שם) :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור הענין והיתה החרב אשר אתם יראים ממנה, שמטעם זה בחרתם בארץ מצרים כמ''ש אשר לא נראה מלחמה, שם תשיג אתכם, יען שתהיה החרב בארץ מצרים שנבוכדנצר יכבוש אחר כך את ארץ מצרים :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ויהיו כל האנשים. כל החפצים ללכת שמה כולם ימותו איש לא נעדר ולא ישאר שארית מה לפי גודל הרעה שאביא עליהם : (מצודת דוד)
מצודת ציון שריד ופליט. שארית והצלה וכן ולא היה ביום אף ה' פליט ושריד (איכה ב) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין השאלות: מ''ש ויהיו הוא כפל לשון? :ויהיו, וחוץ ממה שישיג אתכם שם חרב ורעב מעצמו, חוץ מזה ימות בחרב וברעב עד שלא יהיה להם שריד ופליט, מפני הרעה אשר אני מביא עליהם, רעה השגחיית מיוחדת עליהם מצד העונש חוץ מן החרב הכולל שישיג גם את מצרים :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד כאשר נתך. כמו שנשפך אפי וכו' : לאלה. כולם יאמרו בשבועתם אם עשיתי כזאת אהיה כמו אלה הבאים למצרים : ולשמה. כולם יתמהו על גודל מפלתכם : ולקללה. המקלל את מי יתלה הקללה בכם לומר שיהיה מקולל כמותכם : ולחרפה. כולם יחרפו אתכם : ולא תראו. כאשר תלכו מפה לא תשובו עוד לראות את המקום הזה : (מצודת דוד)
מצודת ציון תתך. ענין הרקה ושפיכה כמו ומטר לא נתך ארצה (שמות ט) : לאלה. ענין שבועה כמו ושמעה קול אלה (ויקרא ה') : ולשמה. ענין תמהון כמו פנו אלי והשמו (איוב כא) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כי כה אמר ה' כאשר נתך אפי וחמתי, ר''ל כמו שבירושלים היה עונש השגחיי כן יהיה בבואכם מצרים :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד דבר וכו'. אמר שוב להתרות בהם : ידוע תדעו. בבוא עליכם הצרה תדעו שאני התריתי בכם היום ואמרתי שכן יהיה : (מצודת דוד)
מצודת ציון העידותי. ענין התראה כי ע''פ רוב מתרין בעדים לבל יכחש : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין השאלות: מ''ש דבר ה' עליכם אין לו פירוש וכל הענין כפול ומכופל ומיותר :דבר ה' עליכם עד הנה הודיע להם את דבר ה', מעתה יאמר הנביא דברי עצמו, הלא ה' דבר עליכם אל תבאו מצרים, ואני העידותי בכם היום והתריתי בכם בשם ה', וא''כ מזה נודע :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד כי התעיתם. בדברו עמהם ראה בפניהם שלא היו חפצים להשאר במקומם ולכן אמר באמת עשיתם טעות גדול בנפשותיכם אשר אתם שלחתם אותי וכו' כי אילו לא שלחתם הייתם שוגגין ועכשיו אתם מזידין : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין כי התעיתם בנפשותיכם ר''ל שמזה נודע שאתם גמרתם בדעתיכם לבא מצרים, ומה ששלחתם אותי אל ה' לאמר התפלל וכו' וככל אשר יאמר ועשינו בזה אתם התעיתם את עצמכם, כי ה' יודע האמת שאין דעתכם לשמוע לקולו, ומזה ידעתי כי מה :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ועתה וכו'. חזר להתרות בהם שוב למען ידעו בבוא הרעה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין שעתה ידע תדעו כי בחרב וברעב תמותו שאם לא הייתם שואלים ממני לא הייתם יודעים מה יהיה בסופכם ועתה ששאלתם תדעו שאחריתכם למות :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד את כל הדברים האלה. האמורים למעלה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ויהי ככלות ירמיה וכו' אשר שלחו ה' את כל הדברים האלה, ר''ל שגם סוף דבריו שנראה שאמר כן מדעת עצמו שהודיעם שאין במחשבתם לשמוע לדברי הנביא גם זה צוהו ה' לדבר כן אליהם, שהגם שהוא דבר בחיריי ויש יכולת בידם לשמוע בקול ה', הודיעו ה' את מחשבתם, שהם מתעים את הנביא ושהסכימו שלא ישמעו אם יצום ה' שלא ילכו למצרים אבל הם חשבו שירמיה אמר זה מדעתו כמו שנראים פשטות דבריו כמו שפירשתי שמן פסוק י''ט דבר ה' עליכם הם דברי ירמיה, ולכן חשדו אותו שכל הנבואה הוציא מרוחו, וע''כ אמרו :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד אומרים. היו אומרים ולפי שארכו הדברים אמר שוב אומרים : (מצודת דוד)
מצודת ציון עזריה. יתכן שהוא יזניהו הנזכר למעלה והיה נקרא בשתי השמות : הזדים. הרשעים : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין (ב-ג) שקר אתה מדבר כי ברוך בן נריה מסית אותך, שחשבו שיען ברוך נכנס ויצא בין העם ושמע דעתם שרוצים בכל אופן ללכת מצרים הגיד זאת לירמיה והוא הסיתו לזה, וגם שאחר שחשבו שמצד הטבע ירע נבוכדנצר להם על הריגת גדליה וטוב שימלטו מידו, א''כ איך אפשר שיצום ה' להשאר במקום סכנה ויצטרך לשנות בחירת נבוכדנצר שזה נס חוץ לטבע וה' לא יעשה נס כל עוד שיש אפשרות להמלט בדרך הטבע וע''כ לא האמינו בנבואתו :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד כי ברוך וכו'. יתכן שהיה להם תגר ומריבה עם ברוך ולכן חשדוהו בזה שהוא מסית בהם את ירמיה לנבאות להם להשאר שם למען יהיו נמסרים ביד הכשדים : להמית וכו'. ר''ל הקצת ימית והקצת יגלה לבבל : (מצודת דוד)
מצודת דוד כי לא שמעו וכו'. אשר צוה להם שלא ללכת : עד תחפנחס. היא מארץ מצרים : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ויבואו ארץ מצרים כי לא שמעו, ר''ל שע''י שלא שמעו בקול ה' נסתבב שבאו למצרים כי באמת זה היה הקללה האחרונה שבמשנה תורה והשיבך ה' מצרים באניות, וביאתם היה עונש על חטאים הקודמים :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י וטמנתם במלט. מ''ם זו יסוד נופל היא בתיבה כמו מקום מעמד מעשה ויסודו לט כמו וילט פניו (מלכים א יט) לאט אותה בתוך הטיט במלבן, במלט אנוולופמנטו בלע''ז : (רש"י)
מצודת דוד במלט במלבן. טמנם בחומר במקום עשיית הלבנים : בפתח. סמוך לפתח : (מצודת דוד)
מצודת ציון וטמנתם. מל' הטמנה והצפנה : במלט. כן נקרא החומר העשוי מסיד ומחול ובדרז''ל ואע''ג דעביד בהו המלטי (ב''ב ו) ופי' שתיקן מקום הקורות בסיד : במלבן. הוא המקום שעושים שם הלבנים : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין קח בידך שגם הנבואה לרעה (שישוב ה' ממנה אם ייטיבו העם מעשיהם) אם יעשה הנביא איזה פעולה לא תשוב בשום אופן שזה מורה חריצות הגזירה כמ''ש הרמב''ן לכן צוה לו לעשות פעולה להורות כי נחרץ הדבר בלי השנות :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות במלט במלבן. הוא החומר העב שעושין ממנו הלבנים :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י ועטה את ארץ מצרים. יכרוך כל שללה ויצא כאשר יכרוך ויגלול הרועה את בגדו וישליכו מעל כתיפיו כשהוא מוליך צאנו לפניו : (רש"י)
מצודת דוד ושרפם ושבם. ר''ל אלהיהם מעץ ואלהיהם מכסף וזהב יקח בשבי : ועטה. שלל ארץ מצרים יכרוך לקחת הכל כמו הרועה כשנוסע ממקום למקום שכורך עם בגדו כל כליו להביאם עמו ולא ישאיר מה מהם : ויצא. נ''נ יצא משם בשלום ולא יוכלו אנשי מצרים לקחת שלהם מידו : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור המלות ועטה. שיהיה כל שללה בידו, כמעטה לבושו שהוא ברשותו : (מלבי"ם באור המלות)
רש"י את מצבות בית שמש. מזבחות שעשו שם אותם שנתגיירו בימי חזקיהו שבויי סנחריב שהוליך מכוש וממצרים לפני ירושלים ביום מפלתו כמו שאמר (ישעיה יט) ביום ההוא יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען ונשבעות לה' צבאות עיר ההרס יאמר לאחת, ותרגם יונתן עיר קריתא בית שמש דעתידא למיחרב יתאמר דהיא חדא מנהון : (רש"י)
מצודת דוד מצבות בית שמש. המצבות שעמדו בבית אשר עבדו שם לשמש עבודת אלהות : (מצודת דוד)
מצודת ציון מצבות. מזבח מאבן אחת נקרא מצבה בלשון המקרא : (מצודת ציון)
מצודת ציון והנם. הנה הם : חרבה. מל' חורבן : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כה אמר ה' אתם ראיתם, כשיראה האדם איזה התחדשות ידרוש אחר סבתו, ואם ראה שקודם ההתחדשות הזה קדם דבר אחר, אז יחקור אם הדבר הקודם היה סבה לדבר המאוחר שנתחדש אם לא, אבל אם בא אליו נביא ויאמר לו דע כי דבר זה הנעשה עתה יהיה סבה לדבר פלוני שיתחדש אחריו, וכן בא הדבר כפי נבואת הנביא אז לא יסתפק כלל שהדבר הקודם היה הסבה לדבר המאוחר, וז''ש אתם ראיתם את כל הרעה אשר הבאתי על ירושלים שנתחדש שם ענין גדול, שבאו עליה רעות רבות והם מתמידים בזמן, כמ''ש והנם חרבה היום הזה :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד אשר לא ידעום המה. אשר לא היו מכירים בהם מאז : אתם ואבותיכם. גם אתם גם אבותיכם עשו הרע : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין מפני וגם ראיתם הסבה הקודמת לפני הרעה שהיא רעתם אשר עשו להכעסני בעבודת אלהים אחרים, וגם א''א שתספקו כלל אם מעשיכם הרעים היו הסבה אל הרעה שבאת עליכם, כי ואשלח אליכם את כל עבדי הנביאים שהגידו לכם בתמידות השכם ושלוח שלא תעשו את דבר התועבה הזאת שהוא ע''א, וגם ראיתם כי כמו שאמרו הנביאים כן היה, כי ע''י.(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ותתך. ובעבור זה שפכה חמתי : כיום הזה. שהנם חרבים : (מצודת דוד)
מצודת ציון ותתך. ענין הרקה ושפיכה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ותתך חמתי ואפי, וזה היה סבת הרעה שבאה עליכם, ותבער, ר''ל הנה עד עתה בערה החמה בערי יהודה ותהיינה לחרבה וה' כלה חמתו על העצים והאבנים, אבל :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד אל נפשותיכם. ר''ל לעצמיכם תעשו רעה, כי יכרית מכם איש ואשה וכו' : (מצודת דוד)
מצודת ציון עולל. ילדים רכים : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ועתה למה אתם עושים רעה גדולה על נפשותיכם, עתה לא תכלה החמה על הערים והבנינים כמו עד עתה רק על הנפשות, להכרית לכם איש ואשה לבלתי הותיר לכם שארית, (לעומת שתחלה נותר עכ''פ שארית), והוא במה שאתם עושים.(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד להכעיסני. עכשיו יפרש במה עושים רעה לעצמם לאמר במה שאתם מכעיסים אותי במעשי ידיכם וכו' : לקללה. יאמרו בקללתם שיהיו כמותכם : ולחרפה. כולם יחרפו אתכם : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין להכעסני במעשי ידיכם לקטר בארץ מצרים אשר אינכם שם תושבים כמו בארץ יהודה רק אשר אתם באים לגור שם ובזה תהיה הרעה כפולה, א.למען הכרית לכם שתכרתו לגמרי, ב.ולמען היותכם לקללה בכל גויי הארץ, אחר שאתם בין הגוים ויראו מעשיכם ועונשיכם :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד השכחתם. האם שכחתם ר''ל הלא עדיין לא שכחתם : נשיו. של כל א' מהמלכים ההם : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין השכחתם שואל אותם הכי שכחו את הסבה שגרמה את הרעה, והוא השכחתם את רעות אבותיכם ואת רעות מלכי יהודה וכו', הרעות שעשו המלכים וכל העם ובפרהסיא בערי יהודה וזה א''א לשכוח, או האם יכחשו את המסובב שהוא הרע שהשיגם עי''כ, ועז''א הכי :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות נשיו. נשי כל מלך ומלך :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד לא דוכאו. לא נדכא לבם ר''ל עדיין לא נכנעו עד היום הזה ולא יראו מה' : (מצודת דוד)
מצודת ציון דכאו. ענין כתיתה והוא מושאל על ההכנעה כמו לב נשבר ונדכה (תהלים נא) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין לא דכאו היום הזה הכי לא הועילו הצרות לדכא אתכם עד דכא, עד שלכן לא יראו מן העונש ולא הלכו בתורתי ע''י שראו העונש הבא אל העובר על התורה :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד שם פני. אשים השגחתי בכם להביא הרעה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין לכן הנני שם פני בכם לרעה, כי בחורבן ירושלים היו פני ה' וכוונתו לטובה, ושיהיו כזריעה שבהפסד הזרע יוציא פרי תבואה (כנ''ל סי' ל''ב), אבל בכם אשים פני רק לרעה ולא כזריעה רק להכרית את כל יהודה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור הענין ולקחתי מפני שהיו ביניהם שתי כתות, כת אחת שבאו למצרים להשתקע שם והם שרי החילים והזדים, וכת אחרת שבאו בעל כרחם עם השרים כמ''ש ויקח יוחנן בן קרח את כל שארית יהודה, (למעלה מ''ג ה') והיה בדעתם לשוב לארץ יהודה, אמר שהכת הראשונה אשר שמו פניהם לבוא ארץ מצרים, שעיקר מגמת פניהם היתה להיות בארץ מצרים, הם יתמו כל לגמרי, כי בחרב וברעב יתמו, ומוסיף מקטן ועד גדול בחרב וברעב ימתו, כי לרוב יפלו הגדולים בחרב מלחמה כי הם הלוחמים ולא ברעב כי יבקשו אוכל למו, והקטנים יפלו ברעב מעניים ולא בחרב כי לא ילחמו, ועתה ישוו הקטן והגדול למות בין בחרב בין ברעב, וחוץ מזה והיו לאלה לשמה, כי :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ופקדתי. אשגיח להפרע ולהשיב גמול על היושבים וכו' : בחרב וכו'. ר''ל באלה אשיב הגמול להפרע מהם : (מצודת דוד)
מצודת ציון ופקדתי. ענין השגחה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ופקדתי וכו' כאשר פקדתי על ירושלים ר''ל שיהיה כליון השגחיי על ידי שאני אפקוד עליהם בחרב וברעב ובדבר ע''י השגחתי, ור''ל כי אלה שהלכו להשאר במצרים הם התחברו אל חיל פרעה להלחם עם נבוכדנצר ולכן יפלו בנופלים :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י כי אם פליטים. ירמיה וברוך חזרו לשם שהגלה נבוכדנאצר כשנתנה ארץ מצרים בידו בעשרים ושבע למלכו (יחזקאל כט) כך שנויה בסדר עולם : (רש"י)
מצודת דוד ולא יהיה פליט. לא ישאר מהם במצרים שארית מה : ולשוב. ולחזור לארץ יהודה אשר המה מצפים ומרוממים ומבטיחים את נפשם לשוב לשבת שמה הנה לא כן יהיה כי לא ישובו כ''א הפליטים מחרב האויב והוא מקרא קצר ויובן החסרון מעצמו : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ולא יהיה וגם הכת השניה שלא באו למצרים ע''ד להשתקע ודעתם לשוב לארץ יהודה, וז''ש שלא יהיה פליט ושריד גם להבאים לגור שם לפי שעה ולשוב ארץ יהודה אשר המה מנשאים את נפשם שישובו ליהודה, כי גם מהם לא ישובו כי אם פלטים, שהגם שלא לחמו עם נבוכדנצר כלו ברעב ובדבר :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד וכל הנשים העומדות. שהיו עומדות במעמד ההוא והיה קבוץ רב : וכל העם וכו'. גם המה היו נמשכים אחריהם : בפתרוס. שהיא מארץ מצרים : (מצודת דוד)
מצודת ציון קהל. ענין קבוץ עם : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ויענו את ירמיהו כל האנשים היודעים וכו' ר''ל כל הנשים היו מקטרות לאלהים אחרים רק רבות עשו זה שלא מדעת בעליהן, ולכן לא ענו רק האנשים היודעים שנשיהם מקטרות לאלהים אחרים, שהם היו נוגעים בדבר, והנשים ענו כולן, וכן העם היושבים בפתרוס ענו ג''כ כולם שהם קטרו כולם האנשים והנשים :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור הענין (טז-יז) הדבר וכו' כי עשה נעשה, הם הכחישו גוף הראיה שלו שהוכיח שהקיטור היה סבה להרעות שבאו עליהם, והם אמרו בהפך שהלא בימי אחז ומנשה שהתמידו בע''א לא באה הרעה רק בימי צדקיהו שאז לא התמידו בע''א כי רוב העם עבדו את ה' ושמעו לדברי הנביאים ולמה באה הרעה בימיו, מזה הוכיחו להפך שהקיטור היה מועיל ומגין בעדם ובעת התרשלו ולא הקטירו למלכת השמים באה עליהם הרעה, כי הקיטור היה אצלם כעין טלמסאות שהוא מסוגל להוריד על ארצם שפע הכוכבים והמזלות ממגד שמים מטל וגשמי ברכה וחשבו שע''י שהניחו מלקטר חסרו כל, וז''ש כי עשה נעשה וכו' לקטר למלכת השמים כאשר עשינו ונשבע לחם, ומאז חדלנו לקטר חסרנו כל, זאת שנית טענו שהם אינם משתחוים למלכת השמים לשם אלהות כי מאמינים בה' ובהשגחתו ובנביאיו, רק שזה מועיל לדעתם בענין סגוליי, וז''ש כי עשה נעשה את כל הדבר אשר יצא מפינו לקטר למלכת השמים ולא לשם אלהות רק כאשר עשינו אנחנו ואבותינו בערי יהודה שהיה רק לקטר למלכת השמים קיטור סגוליי לבד וכעין מלאכה להוריד השפע מצד שהשמש היא המולכת בשמים, וממנה תבא התבואה והפירות, שהנסיון הוכיח שמועיל כי ונשבע לחם, שעי''ז בא שפע הטל והמטר והפראת התבואה, ובכ''ז ונהיה טובים ר''ל טובים לאלהים, כי לא היה בזה הכחשה לאל ממעל ולכן רעה לא ראינו :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד אשר יצא מפינו. אשר קבלנו על עצמנו לקטר למלכת השמים, ר''ל לכוכב גדול שבשמים הוא השמש וכאלו מולך על כולם : והסיך לה. ולהסיך לה : ונשבע לחם. ואז היינו שבעים לחם : ונהיה טובים. ר''ל עשירים ומלאים טוב : (מצודת דוד)
מצודת ציון למלכת השמים. היא השמש וכן לעשות כוונים למלכת השמים (לעיל ז') : (מצודת ציון)
רש"י המבלעדי אנשינו. שלא מדעתם : כוונים להעציבה. דפוסים כדמות עצבים (עצבים דמות עלמה כמו לעיל כב) : (רש"י)
מצודת דוד וכי אנחנו. זהו מאמר הנשים המקטרות לבדן שאמרו וכי מה שאנחנו מקטרים וזהירות להסך לה נסכים האם מבלעדי דעת אנשינו עשינו למלכת השמים מיני מאכל : להעציבה. ר''ל לשמח אותה ואמר על דרך הכינוי וכאומרות מה זה תוכיח לאנשינו למען ימחו בידינו וכי אין דעתם עמנו : (מצודת דוד)
מצודת ציון המבלעדי. ענינו כמו זולת וכן מבלעדי אישך (במדבר ה') : אנשינו. בעלינו : כונים. מין מאכל ויתכן שנקרא כן על כי עשאום בכוונת הלב ותקון רב וכן לעשות כוונים (לעיל ז') : להעציבה. מלשון עצבון והוא דרך כנוי על השמחה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין וכי אנחנו מקטרים ר''ל וכי תחשוב שזאת יעשו הנשים הסכלות מדעת עצמן, עד שמסכלותן יעשו זאת לשם אלהות ועבודה, וכי מבלעדי אנשינו עשינו לה כונים הלא זאת עשינו בידיעת אנשינו שהם חכמים ונבונים, ולא לשם אלהות רק כונים עשינו דמות שיהיה מכוון אל שפע הכוכב להיות כעין עצב ודפוס אל הכוכב שיריק עליו ברכתו, ועל מכוון זה הסכנו נסכים לא על כוונת אלהות ולשם עבודה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות מלכת השמים. עי' (למעלה ז' י''ח) : כונים. עי' למעלה שם : להעציבה מענין עצבים :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד על הגברים. אל הגברים והם היודעים כי מקטרות נשיהם שפתחו תחלה להשיב : ועל כל העם. הם הנמשכים אחריהם : דבר. הדבר האמור למעלה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ויאמר ירמיהו, על הגברים הם אלה שידעו שנשיהם מקטרות, ועל כל הנשים ועל כל העם הם היושבים בפתרוס כנ''ל ט''ו, העונים אותו דבר כי עתה לא אמר עדיין נבואה בשם ה' עד אח''ז, רק אמר דברי עצמו תשובה לעומת תשובתם :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד אותם זכר ה'. ר''ל עם כי מאז לא היה נפרע מהם הנה לא שכחם כי זכר בהם ועלו על לבו (ואמר אותם כי לאלהות הרבה קטרו ומ''ש הקטר הוא שם הכלל אבל לכ''א היה קטר מיוחד) : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין הלא את הקטר השיב להם, א. שמ''ש שהם אין מקטירים לשם אלהות רק בענין סגוליי, הלא גם בערי יהודה היה קטור כזה כמו שאתם מקטרים, ובכ''ז חרה אף ה', מבואר שהקטור הזה הוא תועבה בעיני ה', ב. מה שטענו מדוע לא הענישם ה' בעת שהתמידו לעבוד ע''א והענישם בעת שהתרשלו בזה הלא את הקטר אשר קטרתם אתם ואבותיכם שגם אתם קטרתם כמו אבותיכם שהגם שבימי יהויקים וצדקיה לא התמידו בע''א כבימי מנשה הקטור היה מתמיד בהם תמיד, ומה שלא העניש אתכם תיכף בימי אחז ומנשה כי אותם זכר ה' :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות אותם זכר ה' ותעלה על לבו. העלאה על לב קטנה מן הזכירה כמ''ש (ישעיה סס''ה י''ז) ולא תזכרנה ולא תעלינה על לב, רק פה כל פעל י''ל נשוא אחר, שלכן אמר ותעלה בלשון נקבה, שקאי על הנקמה, את המעשים זכר ועי''כ עלתה על לבו ציור הנקמה והעונש, וכן לקמן נ''א זכרו ה' וירושלים תעלה על לבבכם, ר''ל להתעסק בבנינה, שמעלה על לב לעשות דבר :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד ולא יוכל ה'. לא יוכל עוד לסבול ולהאריך אפו מפני רוע מעלליכם וכו' ולכן היתה ארצכם לחרבה וכו' : כהיום הזה. שהיא חרבה : (מצודת דוד)
מצודת ציון לשאת. מלשון משא וסבל : מעלליכם. מעשיכם : ולחרבה. מלשון חורבן : ולשמה. ולתמהון : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ולא יוכל עוד לשאת שה' המתין עד שנתמלאה הסאה ומשא העונות היה מרובה וכבד מאד עד שלא יכול שאתו מפני כבדו, ואז כשנתמלאה הסאה בא העונש ותהי ארצכם לשמה, וזה עצמו ראיה על גודל העון בעיני ה' עד שלא העניש תיכף שזה ממדת הרחמים כמ''ש רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה ע''כ אפקד עליכם וכו', אבל בחטא ע''ז שהוא גדול מאד המתין עד שנתמלאה הסאה כדי שיכלה אותם ויכריתם באפו ובחמתו :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד מפני וכו'. ר''ל לא קרה לכם הרעה על שחדלתם לקטר אלא מפני אשר קטרתם מאז ואשר חטאתם וכו' על כן קרה לכם מקרה הרעה הזאת : כיום הזה. שהנכם ברעה : (מצודת דוד)
מצודת ציון קראת. מלשון מקרה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין מפני, ר''ל ומה שנתן לפניכם מכשול לטעות שהרעה באה במקרה, ולא העניש אתכם תיכף בימי מנשה כדי שתדעו שבאה הרעה בהשגחה, השיב לזה, א.מפני אשר קטרתם שבחטא גדול כזה מעלים העונש מן האדם ומקשה לבו להאבידו, ב.ואשר חטאתם גם ביתר העבירות, ג.ולא שמעתם בקול ה' שהנביאים הודיעו לכם שהעונש יבוא בהשגחה על החטא, ד.ובתורתו וכו' לא הלכתם שאם הייתם יודעים את התורה היה נודע לכם שה' יעניש את החוטא על כן קראת אתכם הרעה כיום הזה מכל אלה הטעמים תחשבו היום שהרעה באה לכם במקרה ולא בהשגחה שאם לא כן היה ה' מעניש אתכם באופן שתשיגו שהרעה אינה מקרית רק השגחיית :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד אתם ונשיכם. ר''ל אתם כמו נשיכם דעת אחת לכם : ותדברנה בפיכם. ר''ל מה שהנשים מדברות המה בפיכם כי כן צויתם להן לדבר : ובידיכם מלאתם. ר''ל בפועל ידיכם תשלימו הדבר הזה לעשותם : לאמר עשה וכו'. מה שתאמרו עשה נעשה וכו' הן ידעתי שתקיימו את נדריכם לקטר לה עוד מעתה : ועשה וכו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)
מצודת ציון מלאתם. ענין השלמה וגמר : והקים תקימנה. לשון קיום : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כה אמר ה', אתם ונשיכם, ר''ל אין לכם תירוץ שרק נשיכם עשו זאת כי אתם עוסקים בע''א עם נשיכם, וכן אין לכם תירוץ שלא הסכימו מעשיכם עם דבריכם, כי ותדברנה בפיכם ובידיכם מלאתם, באופן שהסכימו לעבירה כל הבית, האיש והאשה, וכל הגוף הדבור והמעשה, וגם לאמר עשה נעשה את נדרינו ר''ל שבמ''ש (פסוק י''ז) עשה נעשה את אשר יצא מפינו מבואר שחושבים זה כנודר לדבר מצוה שלא יחל דברו, ומבואר כי תעבדו הע''א לשם קדושה ואלהות, ולא היה דבור לבד, כי הקים תקימנה את נדריכם ר''ל כי הנדר מועיל בו חרטה אם אינו מקיימו נעקר מעיקרו, אבל אתם תקימו אותו וכן עשה תעשינה לקיימו בפועל :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד אם יהיה עוד שמי נקרא וכו'. ר''ל לא אאריך עוד אפי עד שישובו ויקראו בשמי כי כל אנשי יהודה הבאים למצרים יתמו מן העולם עד לא ישובו : אומר. שיהיה אומר בשבועתו חי ה' : בכל ארץ מצרים. אבל פליטי החרב מתי מספר הם יאמרו חי ה' כשישובו לארץ יהודה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין לכן וכו' הנני נשבעתי הוא גזר דין שיש בו שבועה, אם יהיה עוד שמי נקרא ר''ל שכן תשכחו את ה' באמת עד שתהיו כעכו''ם גמורים לכל דבריכם :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד הנני שוקד. אשתדל ואמהר עליכם להרע להם ולא להיטיב עמהם : (מצודת דוד)
מצודת ציון שוקד. ענין מהירות והשתדלות כמו שקדו ושמרו (עזרא ח) : ותמו. יכלו וישלמו : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הנני שוקד עליהם, נגד שאמר שהעם שרצו לשוב מא''י למצרים תשיגם הרעה הכללית שתשיג את אנשי מצרים, מוסיף שאני שוקד עליהם לעשות להם רעה מיוחדת עד שיתמו לגמרי :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ופליטי חרב. הנמלטים מן החרב אשר ישובון ממצרים לארץ יהודה יהיו מתי מספר ר''ל אנשים מועטים : וידעו וכו'. אז ידעו דברי מי יתקיים אם הדברים ממני שאמרתי שבמצרים יתמו ויכלו אם הדברים מהם שאמרו שישבו במצרים בטח ויתקיימו שמה : (מצודת דוד)
מצודת ציון ופליטי. ענין המלטה : מתי. אנשי : לגור. לדור : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ופליטי חרב ישובון הפליטים שזכר למעלה שישובו יהיו מתי מספר, וידעו דבר מי יקום ממני ומהם ר''ל אם יקומו דבריהם ממני או יקומו דברי מהם, ר''ל נראה למי היכולת להקים דברו, אם יקימו הנדר שנדרו, או אקים אנכי הגזירה שגזרתי :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד וזאת לכם האות. הוא האמור במקרא שלאחריו שיהיה פרעה נמסר ביד נ''נ זה יהיה לכם לאות אשר אשגיח להשיב גמול עליכם במקום הזה : למען תדעו. במה שיהיה פרעה נמסר ביד נ''נ תדעו בזה אשר יתקיימו דברי עליכם לרעה והוא כפל ענין במ''ש : (מצודת דוד)
מצודת ציון פוקד. ענין השגחה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין (כט-ל) וזאת לכם האות, ר''ל שאם היה מלך בבל כובש את מלך מצרים במלחמה חוץ לארצו לא היה מכלה את יושבי המדינה, אבל ע''י שאני פוקד עליכם במקום הזה, שנבוכדנצר בא עד מצרים ופרעה נסגר במצור כמו צדקיהו, ולכן כשכבשו הרג כל אנשי המקום ע''י רב טבחים כמו שעשה בירושלים, וז''ש הנני נותן את פרעה כאשר נתתי את צדקיהו :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י פרעה חפרע. פרעה תבירא וחי''ת זו משמשת במקו' ה''א : (רש"י)
מצודת דוד כה אמר ה'. ר''ל כי כה אמר ה' וכו' : פרעה חפרע. כל מלכי מצרים קרואים פרעה וזה שהיה בימים ההם היה שמו העצמי תפרע : ביד אויביו. הם הכשדים : וביד וכו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)
מצודת דוד בכתבו וכו'. בעת שכתב מגילת איכה ומה שאמר את הדברים האלה ר''ל שהזכיר בה המאורעות הרעות אשר ייעד על יהודה וישראל אשר כן באו וזהו מ''ש למעלה קח לך מגילת ספר וכו' (לעיל לו) : על ספר. אמר ספר ע''ש סופו כי אחר שיכתב נעשה ספר : ר''ל ירמיה אמר הדברים מפיו וברוך היה כותב על ספר : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין בכתבו את הדברים האלה על ספר למעלה (סי' ל''ו ב') ספר שה' צוה לירמיה לכתוב על ספר את הדברים אשר דבר אליו על ישראל ועל כל הגוים, וגם לחז''ל שהדברים שעל ישראל הם מגלות קינות, הדברים שעל הגוים הם הנבואות המסודרות פה מן סי' מ''ו עד סי' נ''ב שהיו מסודרות לפני ירמיה בספר מיוחד כמ''ש למעלה (כ''ה י''ג) והביאותי וכו' את כל הכתוב בספר הזה אשר נבא ירמיה על כל הגוים, שכוון לנבואות דפה, וע''כ טרם שסדר הספר הזה יודיע מ''ש לו ה' אל ברוך הכותב :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י ומנוחה לא מצאתי. לא שרתה עלי שכינה להנבא כמו ותנח עליהם הרוח (במדבר י''א) מה נשתניתי מתלמידי הנביאים יהושע שימש את משה נחה עליו רוח הקודש אלישע שימש את אליהו נחה עליו רוח הקודש אני מה נשתניתי : (רש"י)
מצודת דוד כי יסף ה'. ה' הוסיף לי יגון על המכאוב שמאז כי מאז ששמעתי ממך נבואת הפורעניות הוכאב לבי ועתה בכותבי המגלה כאלו כבר נעשתה נתוסף בי יגון : יגעתי באנחתי. ואני עיף ויגע במה שאני מתאנח תמיד ודואג על ביאת הפורעניות : ומנוחה לא מצאתי. כאומר הנה מה שאני כותב לך המגלה ולא אחר הוא על כי מה שאני משמש אותך תדיר ולומד ממך ומדוע אם כן לא שרתה עלי הנבואה ולמה נשתניתי משאר תלמידי הנביאים ורק את הרע קבלתי ולא את הטוב : (מצודת דוד)
מצודת ציון יסף. מלשון הוספה : ומנוחה. עניינו נבואה ע''ש המקרא ותנח עליהם הרוח (במדבר יא) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אמרת, ברוך היה מכין א''ע לנבואה ולא נחה עליו הרוח, ובעת כתב הנבואות על ספר היה לו צער כפול. באשר היה משרת את ירמיה רק לכתיבה, ולא חל עליו איזה הארה נבואיית כפי הראוי לאיש הרוח בעמדו לפני הנביא בעת יחול הנבואה עליו, ובשגם בהיותו כלי מסייע בהעלות דברי אלהים על ספר הלא יתנבא גם הוא, כמו שהיה בבני הנביאים ומעשה דשאול יוכיח, ועז''א יסף ה' יגון על מכאובי. כי ראה שכ''ש שלא יזכה לזה בעת אחרת, והנה יגעתי באנחתי על רוב ההכנות שעשה למצוא דבר אלהים, ובכ''ז מנוחה לא מצאתי שתנח עלי רוח הקודש :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י ואת כל הארץ. היא הנדונת בנתישה והריסה זו : (רש"י)
מצודת דוד אשר בניתי. ר''ל ישראל שעשיתים כבנין יפה הנה עתה אהרסם ואאבדם : ואת אשר נטעתי וכו'. כפל הדבר במ''ש : ואת כל הארץ היא. ר''ל כל מקומות א''י תהיינה הרוסות ונתושות : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין כה אמר ה' אמר לו ה' תשובה על מחשבתו, הנה אשר בניתי אני הורס ר''ל שהנבואה שתחול על הנביאים שלא בתורת שליחות רק להשלים את הנביאים בשפע קודש ובשכל טוב, זה לא יהיה רק בעת שהשכינה שרויה בישראל, לא בעת צרה שה' הורס הכל ומסלק שכינתו מן הקדש והמקדש ומן הארץ, ואיך.(מלבי"ם באור הענין)
רש"י תבקש לך גדולות. נבואות כמו ספרה נא לי את כל הגדולות וגו' (מלכים ב ח) קרא אלי ואגידה לך גדולות וגו' (לעיל לג) אמר לו הקב''ה אם אין כרם אין סייג ואם אין צאן אין רועה איני נגלה על הנביאים אלא בזכותם של ישראל כך שנויה במכילתא בתחלתה : (רש"י)
מצודת דוד ואתה תבקש. ואיך אתה מבקש עתה דברי גדולות היא הנבואה שתשרה עליך מחדש : אל תבקש. כי הואיל וישראל גולים אין מקום שתשרה הנבואה מחדש : כי הנני. ר''ל אבל שכרך יהיה עם כי הנני מביא רעה וכו' : את נפשך. אתן לך לשלל כי תציל נפשך כאלו שללת אותה לעצמך : על כל המקומות. בכל המקומות שתהיה הולך בגולה יהיה לך נפשך לשלל ולא תמות : (מצודת דוד)
מצודת ציון גדולות. דברי גדולות ר''ל נבואה : על כל בשר. על כל אדם : לשלל. ענין בזה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אתה תבקש לך גדולות להשלים אותך השלמה גדולה ע''י הנבואה, וזאת תבקש לך לצרכך לא להיות שליח אל הכלל שכבר נשלם השליחות ע''י ירמיה, אל תבקש יותר ממה שאתן לך שתדבק בך השגחתי להצילך מן הרעה הכוללת שתבא, ואתה תוכל ללכת בכל המקומות ותהיה מושגח מה' ובצל כנפיו תחסה :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד למצרים. ר''ל זהו אמר על מצרים ולתוספת ביאור אמר על חיל פרעה נכו שהוא מלך בימים ההם : אשר היה. ר''ל על הדבר אשר היה אצל נהר פרת במקום כרכמוש אשר הכם שם נ''נ וכו' : (מצודת דוד)
מצודת ציון נכו. תירגם יונתן חגירא וכן בן נכה רגלים (שמואל ב ד) : בכרכמיש. שם מקום : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין למצרים, נבואה שבסימן זה נבא על מצרים שהוכו מנבוכדנצר שתי פעמים, ועד פסוק י''ג נבא ע''מ שהכה את חיל פרעה נכו על נהר פרת בשנה הרביעית ליהויקים :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י מגן. של עור הוא והוא שלוק וכשיוצ' למלחמה מושחו בשמן : צנה. של עץ דמות תריסין שלנו : (רש"י)
מצודת דוד ערכו. על מצרים יאמר בדרך לעג סדרו עצמיכם בלבישת מגן וצנה והתחזקו וגשו למלחמה מול הכשדים הנלחמים בכם : (מצודת דוד)
מצודת ציון ערכו. ענין סדור : מגן. הוא מכלי המלחמה עשוי להגן בעליו ממכת חרב וחנית : וצנה. הוא כעין מגן אבל בתכונה אחרת : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ערכו, יצייר במליצתו שמצרים לא יתחיל עוד לצאת למלחמה כלל, כמ''ש (מ''ב כ''ד ז') ולא הוסיף עוד מלך מצרים לצאת מארצו כי לקח מלך בבל מנחל מצרים עד נהר פרת, ואומר אליו שיערכו מגן וצנה ויגשו למלחמה, ומוסיף או עכ''פ.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות מגן וצנה. מגן מפני קשת, וצנה מפני חרב וחנית ומקיף מג' רוחות :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד אסרו. קשרו הסוסים ברכב ועלו הפרשים על הסוסים והתיצבו במערכה בכובעים : מרקו. צחצחו הרמחים מן החלודה למען היות להם ברק ולבשו הסריונות להגן ממכת חרב וחנית : (מצודת דוד)
מצודת ציון אסרו. ענין קשירה : הפרשים. הם רוכבי הסוסים הרגילים בזה : בכובעים. כעין כובע עשוי מנחושת להגן על הראש וכן וכובע נחושת על ראשו (ש''א וז) : מרקו. ענין לטוש וזכוך כמו ומורק ושוטף במים (ויקרא ו) : הרמחים. כעין חנית : הסריונית. הוא כעין מלבוש עשוי מברזל להגן ממכת חרב וחנית כמו ושריון קשקשים (ש''א יז) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אסרו הסוסים והפרשים יעלו עליהם לרכוב, והתיצבו בכובעים כאילו מתחילים לצאת, הגם שלא יגשו למלחמה עצמה, או עכ''פ מרקו הרמחים ולבשו הסריונות כמי שעושה תחילת ההכנה :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י המה חתים. מצרים : ולא הפנו. עוד לעמוד במלחמה לא היה להם פנאי : (רש"י)
מצודת דוד מדוע. למה ראיתי שהמה מתפחדים וחוזרים לאחור לברוח מן המלחמה : וגבוריהם. אף הגבורים שבהם המה כתותים ונסים מן הכשדים ולא פנו אליהם להלחם בם : מגור מסביב. פחד אחזתם מסביב, ר''ל את כולם אחז הפחד איש לא נעדר : (מצודת דוד)
מצודת ציון חתים. ענין אימה ופחד כמו ואל תחת (יהושע א) : נסוגים אחור. ענין החזרה לאחור כמו ונסוג מאחר אלהינו (ישעיה נט) : יכתו. מלשון כתיתה ושבירה : ומנוס נסו. ענין בריחה : הפנו. מלשון הפנה : מגור. ענין פחד כמו ויגר מואב (במדבר כב) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין מדוע ראיתי המה חתים שי''ל מורך לב, ויותר מזה כי נסוגים אחור, כמראה המורך בפועל, ויותר מזה שגם גבוריהם יוכתו באמת, ונסו וגם לא הפנו לראות אם יש רודף מרוב הפחד, מדוע היה זה?, משיב יען מגור מסביב נאום ה' ה' הביא עליהם מגור ופחד :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד אל ינוס הקל. אף הקל ברגליו לא ינוס למלט נפשו כי האויב ישיגו : צפונה. בפאת צפון אצל מקום נהר פרת שמה כשלו ונפלו : (מצודת דוד)
מצודת ציון על יד. אצל מקום וכן כל יד נחל יבוק (דברים ב) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אל, אבל לחנם מנוס נסו, כי גם הקל ברגליו אל ינוס, והגבור לא ימלט ע''י גבורתו כי צפונה על יד נהר פרת כשלו, שתחת שהיה להם לברוח לצד דרום שהוא צד מצרים יברחו לצד צפון אל יד הנהר, שבא האויב מאחוריהם ולחצם אל יד הנהר ושם נפלו כולם, כי הנהר סגר בעדם את הדרך :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ינוס ימלט. ההמלטה היא ההצלה גם במקומו ע''י גבורתו :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י כיאור יעלה. שהיה רגיל להעלות גייסות סביביו כמו נהר לשטף סביביו : יתגעשו מימיו. דמטרפין מוהי : (רש"י)
מצודת דוד מי זה. אמר המלעיג מי זה העם שהיה עולה ומתפשט כמו היאור העולה ומתפשט על כל פני האדמה ומי הוא העם המרים קול שאון כמו הנהרות אשר מימיו נעים בתנועה חזקה ומרימים קול שאון : (מצודת דוד)
מצודת ציון יתגעשו. ענין תנועה חזקה כמו ותגעש הארץ (תהלים יח) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין מי זה אשר כיאור יעלה, שכמו שהיאור נילוס בעת יעלה יכסה את כל הארץ בריבוי מימיו כן כסה את עין הארץ בריבוי מחנותיו, וכנהרות יתגעשו מימיו, וכמו שהנהר המושך מימיו חדים ושוטפים כל אשר בדרכם כן היו אנשים גבורים שוטפים את כל הממלכות :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות כיאור יעלה כנהרות יתגעשו מימיו. יש הבדל בין נהר, נחל, יאור, שהיאור הוא המתמלא ממי גשמים ומכסה את כל הארץ כמו יאור הנילוס שעליו נאמר שם יאור לרוב (וכמ''ש בישעיה י''ט), והנהר והנחל אין יוצאים מגדותיהם, רק הנהר מושך בכח ושוטף כל אשר בדרכו ועז''א כיאור יעלה כנהרות יתגעשו :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י כיאור יעלה. היה רגיל לעלות : אובידה. כמו אאבד : (רש"י)
מצודת דוד מצרים. כאלו משיב לעצמו הנה זהו מצרים כי היה עולה ומתפשט ברוב חיילותיו כמו היאור המתפשט והיה מרים קול שאון כמו הנהרות אשר ינידו המים בחוזק רב ובהרמת קול : ויאמר. היה חושב בלבו אעלה ואכסה ארץ ברוב חיילותי ואובידה עיר זהו כרכמיש שהיתה ביד מלך אשור : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין מצרים, משיב מצרים הוא הרגיל לעלות כיאור, והמאמרים מקבילים כיאור יעלה ויאמר אעלה אכסה ארץ כנילוס שמכסה ארץ במים, וכנהרות יתגעשו מימיו (ויאמר) אובידה עיר ויושבי בה כנהר השוטף ומאבד הכל :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד עלו הסוסים. אתם רוכבי הסוסים עלו למלחמה ואתם אנשי הרכב התהוללו והיו רצים לכאן ולכאן : כוש ופוט. כי גם המה באו בעזרתה : תופשי דורכי קשת. ר''ל תופשי קשת ודורכים בה למתחה היטב לירות למרחוק : (מצודת דוד)
מצודת ציון והתהוללו. מלשון הוללות ושגעון כי ברוב המרוצה נראים כמשתגעים וכן בחוצות יתהוללו הרכב (נחום ב) : כוש ופוט. ולודים. שמות אומות : דורכי. שדרך לדרוך ברגל על הקשת למתחה היטב : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין עלו ואני מצוה לכם שתעלו על הסוסים והרכב יתהוללו והגבורים יצאו, ועמהם יצאו עוזריהם כוש ופוט וכו', אבל.(מלבי"ם באור הענין)
רש"י ורותה. לשון שובע, ל''א לשון שכרון כמו שכר דמתרגמינן מרוי : בארץ צפון. שהלך פרעה על נבוכדנצר בכרכמיש וגם נפל ונהרגו גבוריו והוא ברח מן המלחמה : (רש"י)
מצודת דוד והיום וכו'. ר''ל אבל לא יהיה כמחשבתו כי ארכו לו ימי המצור עד שבא עליה נ''נ מלך בבל (והיתה בגזירת המקום לנקום ממנו נקמת יאשיהו מלך יהודה שהרגו כמ''ש במ''ב) : ואכלה חרב. של הכשדים : כי זבח לאד'. ר''ל בגזירת המקום באה הזבח : אל נהר פרת. סמוך לנהר פרת כי שם היתה המלחמה : (מצודת דוד)
מצודת ציון ושבעה. ענין שביעת הרעב : ורותה. ענין שביעת הצמאון כמו כגן רוה (ישעיה נח) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין והיום ההוא לה' יום נקמה, וע''כ נתן בלבם שיצאו למלחמה לקראת נבוכדנצר ואכלה חרב ושבעה מבשרם, ורותה מדמם, כי זבח גדול לה' מצייר כאילו ה' הכין זבח אל נהר פרת (שהיה דרכם לזבוח אל הנהר) והקדיש קרואיו עם כשדים לאכול ולשבוע :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד עלי גלעד. אמר בדרך לעג את מצרים עלי לגלעד מקום הצרי וקחי שמה צרי לרפאות את תחלואיך : בתולת. קראה בתולה על שלא נכבשה עדיין משום אומה כבתולה שלא משל בה איש לשכב עמה : לשוא הרבית. על חנם הרבית מיני רפואות כי אין לך בהם תעלה ומרפא והוא ענין מליצה : (מצודת דוד)
מצודת ציון צרי. הוא שרף הנוטף מעצי הקטף וכן ודבש ושמן וצרי (יחזקאל כז) : תעלה. ענין רפואה כמו רפואות תעלה אין לך (לעיל ל) וכפל המלה בשמות נרדפים : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין עלי גלעד, אחר מפלת פרעה רצה עדיין להתחזק בממשלתו שהיה לו בארץ סוריא עד עבר הירדן שגלעד היה ראש לממלכה זאת, וע''ז ימליץ שרצה לקחת צרי למכתו מגלעד ששם גדל הצרי, אבל לשוא הרבית רפואות ע''י סמים, אחר שתעלה אין לך, שכלה הליחות השרשי והבריאות, ר''ל א''א שתתחזק על ידי עמים אחרים אחר שנפלו מבחר גבוריך, כי.(מלבי"ם באור הענין)
רש"י גבור בגבור כשלו. כשהיו בורחים היו נכשלים ונתקלים זה בזה : (רש"י)
מצודת דוד קלונך. מה שנמסרת ביד בבל : מלאה הארץ. ר''ל בכל מקום יהיה נשמע צעקתם כי כשינוסו הנה והנה יכשלו גבור בגבור בדרך מרוצתם ושניהם יחדיו יפלו ויאבדו : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין שמעו גוים קלונך ולא יתחזקו להיות בעוזריך, וחוץ מן השמועה גם צוחתך בעצמך מלאה הארץ, כי גבור בגבור כשלו שהיה מהומה בין גבוריו והרגו זה את זה :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י התיצב והכן לך. כנגד המלחמה, והכן ואתקין : (רש"י)
מצודת דוד הגידו וכו'. אשר נבוכדנאצר מעותד לבוא עליהם : אמרו. אתם המשמיעים קול אמרו למלך מצרים התיצב לעמוד בקשרי המלחמה והכן לך כל צרכי המלחמה כי חרב האויב אכלה אותך מסביב : (מצודת דוד)
מצודת ציון במגדול. בנוף ובתחפנחס. שמות מקומות בארץ מצרים : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הגידו, תחלה יגידו במצרים שנבוכדנצר בא עליו, ואח''כ יכריזו במגדול ובנוף שהם ערי מבצר שיתיצבו במבצריהם ושם יכינו כלי נשק, וההכרזה תהיה שיעמדו במקומם ללחום על עריהם, לא שיצאו לקראת האויב כי כבר אכלה חרב סביביך :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י נסחף. נשטפו והחליקו גבוריך כמו מטר סוחף (משלי כח) נסתחפה שדהו בלשון משנה ומנחם חברו לשון כליון וכן חבר מטר סוחף ודונש פתר מטר סוחף כמו מטר סועף כמו מסעף פארה במערצה (ישעיה י) : (רש"י)
מצודת דוד נסחף אביריך. הגבורים שבך מדוע כל אחד נשטף ונגרף לבל יוכל לעמוד על רגליו : לא עמד. כאלו משיב בעבור זה לא עמד כי ה' הדפו והוא נלחם בו : (מצודת דוד)
מצודת ציון נסחף. ענין שטיפה וגריפה כמו מטר סוחף (משלי כח) : אביריך. ענין חוזק וגבורה כמו דהרות אביריו (שופטים ה) : הדפו. ענין כתישה ודחיה כמו אל ידפנו (איוב לב) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין מדוע, שואל אבל מדוע נשטפו הגבורים ולא עמדו במלחמה בערי מבצר? משיב לא עמד, מפני שה' הדפו :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י הרבה כושל. הקב''ה שהדפו והרבה לו מכשול : גם נפל. נתקבצו איש אל רעהו לאמר נקומה ונשובה אל עמנו ממקום שיצאנו משם להלחם : חרב היונה. חרבא דסנאה דהיא כחמר מרויא, היונה לשון יין ל''א לשון אונאה : (רש"י)
מצודת דוד הרבה כושל. הוא הרבה לו מכשולים : גם נפל איש וכו'. ר''ל העכו''ם הבאים לעזרת מצרים נטו והתחברו זה לזה ואמרו קומה מכאן ונשובה אל עמנו וכו' : מפני חרב היונה. זה חרב נ''נ המאנה ואונסת לעשוק הגוף והממון : (מצודת דוד)
מצודת ציון נפל. ענין נטיה והתחברות כמו אל הכשדים אתה נופל (לעיל לז) : היונה. מלשון אונאה וענינו עושק הגוף והממון וכן העיר היונה (צפניה ג) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ה' הרבה כושל, וע''י המכשול נפל איש אל רעהו שנעשה ביניהם מלחמה פנימיית ואחד הכשיל את חבירו, ועי''כ נתפזרו העמים עוזריהם, ויאמרו איש אל רעהו קומה ונשובה אל עמנו מפני חרב היונה היא חרב של נבוכדנצר :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות חרב היונה. ידוע שמלכי אשור ובבל היה להם צורת יונה על דגלם, והיו מיחסים נצחון המלחמה אל היונה :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י קראו שם. במלחמה הכריזו משל של חרפה : פרעה מלך מצרים שאון. שהיה מגביה קול שאונו תשואות להתהלל בחיילותיו : העביר המועד. שייעד היום מלחמה קבוע לצאת ולהלחם ולא יצא ועבר יום זמן המועד : (רש"י)
מצודת דוד קראו שם. במעדכת צבא כשדים הכריזו לומר אשר פרעה מלך מצרים המרים קול שאון בגאוה ובגודל לבב הנה עתה העביר המועד ר''ל לא בא להלחם מערכה מול מערכה ביום המיועד והקבוע כי בא מורך בלבבו : (מצודת דוד)
מצודת ציון שאון. ענין המייה : המועד. ענין זמן קבוע כמו למועד שמור לך (ש''א ח) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין קראו שם, תחלה קראו ופרסמו שפרעה בא בשאון גדול ועם רב, ואח''כ קראו כי העביר המועד, שקבע מועד אחר שבו בזמן יבא, וה' אומר שלא יבא כלל :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י כי כתבור בהרים. כי כאשר דבר אמת הוא שתבור קבוע בהרים והר הכרמל על הים כן באמת יבא הדבר הזה על מצרים : (רש"י)
מצודת דוד כי כתבור בהרים. כמו הר תבור הוא קבוע בהרים ולא יזוז ממקומו וכמו שהר ככרמל עומד על הים ולא ימוש משם כן יבוא נ''נ על מצרים ולא ישתנה ולא יזוז מביאתו שמה : (מצודת דוד)
מצודת ציון כתבור. וככרמל. שמות הרים נודעים ומפורסמים : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין חי אני כי כתבור בהרים, שהר תבור הגם שיושב בין ההרים, והר הכרמל הוא סמוך לים, (כמ''ש במס' שבת דף ל''ד) כדי שיניח חמה בראש הכרמל וירד לים ויטבול, זה שיעור בין השמשות ובכ''ז א''א שיבא תבור בין ההרים שאצלו ושיבא הכרמל בים, כי ה' קבעו שלא ימוש ממקומו, כן פרעה הגם שהוא קרוב למקום המלחמה לא ימוש ממקומו ולא יבא :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י כלי גולה. אדם יוצא לדרך מתקן לו חמת ומקדה של חרס לשתות בה : ונצתה. לשון ציה : (רש"י)
מצודת דוד כלי גולה. דרך הולכי גולה לתקן לעצמם כלי לשתות בו וכלי ללוש בו עיסה וכדומה : לשמה תהיה. כי תגלו ממנה : ונצתה. תהיה שממה מבלי ישאר מי יושב בה : (מצודת דוד)
מצודת דוד עגלה. מצרים שהיתה מלכות יפה כעגלה היפה מאד הנה מפאת צפון יבוא עליה נ''נ המחתך וכורת אותה : בא בא. כפל המלה לחזק ולומר שבודאי יבוא : (מצודת דוד)
מצודת ציון יפה פיה. פתרונו כמלה אחת ור''ל יפה ביותר ולזה נכפל העי''ן והלמ''ד הפעל וכמו ירקרק אדמדם : קרץ. ענין חתוך וכריתה כמו מחומר קרצתי (איוב לג) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין עגלה יפה פיה, מצרים היו מכבדים ומעריצים את השור שיחסו לו אלהות, והוא עמד בנוף, וכשחרב נוף המיתו הכשדים את יראתם, ובזה ממשיל מצרים לעגלה יפיפיה שהוא העגל שעבדו לו, שהיו בוחרים שיהיה יפה מאד, ובא לו הקרץ והשחיטה מצפון מעם כשדים :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות יפה פיה. הוכפל העי''ן והלמ''ד ר''ל יפה מאד, והיא כמלה אחת, ורמז ג''כ כי נודע בספורי ימות עולם כי בהשור שבחרו לאלהות היה להם סימן מיוחד בפיו, לכן אמר שפיו יפה : קרץ. מענין חתיכה וכריתה כמו מחומר קורצתי (איוב ל''ג ו'). ויל''פ מענין רמז כמו קורץ בעיניו, כי המצרים היו מנחשים ע''י תהלוכות השור על עניניהם, והיה להם רמז בהשור, שבא בא מצפון שהיו מניחים אותו ללכת ובא בכל פעם מצפון, והיה להם בזה קריצה ורמיזה שהאויב מצפון יבא עליהם :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד גם שכיריה. גם השרים הגדולים אשר בקרבה יובלו לטבח כעגלים המפוטמים במרבק שאחר שנעשו שמנים מוצאים לטבח : כי גם המה. אף שדרך השרים להיות אמיצי לבב לעמוד בקשרי המלחמה הנה המה לא כן עשו כי פנו מן המלחמה ונסו יחדיו ולא עמדו על עמדם ולזה כאשר השיגם האויב נפלו בנופלים ולא לקחום בשבי כדרך השרים : כי יום אידם. ר''ל על כי בא עליהם יום אידם עת מותם שהוא פקודת כל חי לכן בא מורך בלבבם : (מצודת דוד)
מצודת ציון שכיריה. ענינו גדולים ונכבדים וכן בתער השכירה (ישעיה ז) : מרבק. הוא הרפת מקום יפטמו שם העגלים וכן ועגלים מתוך מרבק (עמוס ו) : הפנו. מלשון פניה והליכה : אידם. ענין שבר ומקרה רע כמו הלא איד לעול (איוב לא) : פקודתם. על המיתה יאמר שהוא פקודת וזכרון השגחת כל חי כמו ופקודת כל האדם (במדבר טז) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין גם שכיריה, ועפ''ז ממשיל גם המלכים שהיו לוחמים מלחמותיהם בשכר והיו עוזרים מצרים כעגלי מרבק, שהיו ג''כ כעגלים שעמדו להתפטם שם מטוב ארץ מצרים, ואחר מפלת העגלה שהיא מצרים גם המה הפנו ללכת לארצם ונסו ולא עמדו, כי בא גם עליהם יום אידם וגם עת פקודתם בעבור עונותיהם :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות כעגלי מרבק. מפוטמים, כמו ועגלים מתוך מרבק (עמוס ו' ד') : בא יום אידם עת פקודתם. יום אידם הוא יום המוגבל מאת המערכה והטבע כמה יארך ימי הצלחתו ומתי ישבר, ועת הפקודה הוא המוגבל מאת ההשגחה על פקודת העון, אמר שבאו שניהם עד קצם, (וכן לקמן מ''ט ח', נ' כ''ז ל''א) :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י קולה כנחש ילך. הרי הנחש בא ללמד על מצרים ונמצא למד למדנו מכאן שכשאמר הקב''ה לנחש על גחונך תלך (בראשית ג) וקיטע את רגליו והלך קולו בסוף העולם כך שנוייה בל''ב מדות דרבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי : כי בחיל ילכו. אליה : (רש"י)
מצודת דוד קולה. קול של מצרים ילך להיות נשמע למרחוק כמו קול הנחש הנשמע למרחוק : כי בחיל ילכו. הכשדים ילכו עליהם בחיל רב ובקרדמות יבואו עליהם לכרתם כחוטבי עצים ר''ל כמו שאין ביד העצים למנוע מעצמם כריתת החוטבים כן לא יוכלו מצרים למנוע מעצמם חרב הכשדים : (מצודת דוד)
מצודת ציון ובקרדומות. הוא הגרזן החותך עצים כמו ויקח אבימלך את הקרדומות (שופטים ט) : כחוטבי. כן נקראים כורתי העצים וכן מחוטב עציך (דברים כט) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין קולה, ציור הנחש הוא שהיו לו רגלים ונקצצו ע''י חטאו, ובזה מצייר את מצרים שקצצו את רגליהם לבל יוכלו ללכת ממקומם חוץ לארצם, כי בחיל ילכו האויבים והחיל באו לה בקרדומות לקצץ רגליהם, ועם ציור הקרדומות יתפוס המליץ ציור אחר מה שעושים עם הקרדום שבו חוטבים העצים, ועז''א כחוטבי עצים, ועפ''ז יצייר ארץ מצרים כיער, שבאים בקרדומות לכרתו, ואומר כי.(מלבי"ם באור הענין)
רש"י כרתו יערה. כח יש בהן לכרות כל יערה : כי לא יחקר. מספר צבאם : (רש"י)
מצודת דוד כרתו יערה. ר''ל אתם בני כשדים הרגו כל אנשי מצרים כי הכח בכם לכרות הכל כי לא יחקר מספר אנשי כשדים כי רבו מארבה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין כרתו יערה נאום ה', ר''ל שחוטבי עצים האלה והקרדומות הם כרתו את יערה כי לא יחקר והוא עצום מאד, כי רבו, והגם שלא יחקר בכ''ז כרתוהו כו', כי החוטבי עצים שבאו רבו מארבה ואין להם מספר, והיה בידם לחטוב את היער כולו :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות כרתו. הוא פעל עבר :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י אל אמון. על אמון, על השר אמון יש שהוא לשון גדולה כמו התטבי מנא אמון (נחום ג) : מנא. אלכסנדרי' רבת' לאשיניוריא''ה דלישנדר''א בלע''ז : (רש"י)
מצודת דוד הנני פוקד. אשגיח להביא פורעניות על המון עם של נא שהיתה בת רבת עם וכן נאמר את המון נא (יחזקאל ל) : ועל מלכיה. ממלכות רבות היו בארץ מצרים כמ''ש ממלכה בממלכה (ישעיה יט) : ועל פרעה וכו'. ר''ל וכמו שאפקוד על פרעה כן אפקוד על העכו''ם הבוטחים בו : (מצודת דוד)
מצודת ציון פוקד. ענין השגחת הבאת הרעה : אמון. כמו המון והוא ענין עם רב, וכן ואת יתר האמון (לקמן נב) : מנא. נוא הוא אלכסנדריא כן ת''י : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אמר ה', הנני פוקד אל אמון מנא, שהיה שם מושב הע''ז אמון, ועל פרעה שנלקח ארצו, ועל מדינת מצרים ויתר אלהיה ויתר מלכיה. ואחר כך יפקוד שנית על פרעה, שנלחם שנית ונובכדנצר הרג אותו, וז''ש.(מלבי"ם באור הענין)
רש"י ואתה אל תירא. צדיקים שבתוך מצרים שגלו שם על כרחם : (רש"י)
מצודת דוד ואתה אל תירא וכו'. בא לנחם בני הגולה לבבל לבל יתייאשו מן הגאולה בראותם שמצרים גלו למקום קרוב וחזרו מהר והם גלו למרחוק ועדיין לא שבו ובעבור זה יחשבו פן ישתקעו שמה לכן אמר ואתה אל תירא וכו' : מרחוק. מארץ מרחק שגליתם שמה : ושב יעקב. יהיה בשובה ונחת והשקט ושאנן ואין מי מחריד אותו : (מצודת דוד)
מצודת ציון תחת. ענין פחד ושבר כמו ואל תחת מפניהם (לעיל א) : ושב. ענין השקט ומנוחה כמו בשובה ונחת (ישעיה ל) : ושאנן. ענין שלוה כמו שאנן מואב (לקמן מח) וכפל במ''ש לרוב השלוה וההשקט : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ואתה אל תירא עבדי יעקב אחר שאמר שמצרים תשכון כימי קדם וזה היה כשמלך כורש, אומר שגם יעקב לא יירא ואל תחת ישראל הגדולים כי הנני מושיעך וכו', וכבר התבארו פסוקים אלה למעלה סי' למ''ד :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות אל תירא וכו'. פסוק זה כפול למעלה (ל' י') ושם התבאר :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י למשפט. בדין חסוך מעט מעט : ונקה. לשון טיאוט והשמד וכן תירגמו יונתן לשון כלייה : (רש"י)
מצודת דוד כי אעשה כלה. ר''ל אף אם אעשה כלה וכו' הנה אותך לא אכלה עם כי תהיה בארצם : ויסרתיך למשפט. אייסר אותך במשפט הראוי לגלות אוזן למוסר ולא אנקה אותך מן העולם שישאר העולם נקי ממך ר''ל לא ארכיתך מן העולם : (מצודת דוד)
מצודת ציון למשפט. כמו במשפט ובאה הלמ''ד במקום בי''ת וכן ישבת לכסא (תהלים ט) ור''ל במשפט הראוי לגלות אוזן למוסר וכן יסרני ה' אך במשפט (לעיל ו) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אתה אל תירא הגם שבעת כבש נבוכדנצר את מצרים נהרגו כל בני ישראל שהיו במצרים (כנ''ל סי' מ''ג מ''ד) בכ''ז אתה כלל יעקב לא תירא כי ישארו אלה שנפוצו בין יתר העמים חוץ ממצרים, שהגם שאעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שם אותך לא אעשה כלה ויסרתיך ביסורים רק למשפט כפי עונך כדי שלא אנקך ותקבל עונש עונך לכלא פשע ולהתם חטאת :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י אל פלשתים. על פלשתים : בטרם יכה פרעה את עזה. כשהיה נבוכדנצר צר על ירושלים בשנה העשירית לצדקיהו יצא חיל פרעה ממצרים ויעלו הכשדים מעל ירושלים שמע פרעה ושטף את עזה ושב לארצו בסדר עולם : (רש"י)
מצודת דוד את עזה. היא היתה מארץ פלשתים ופרעה הכה אותה בעת שחזר מדרכו שרצה ללכת לעזור לישראל מול הכשדים כ''כ בסדר עולם : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין אשר היה וכו' בטרם יכה פרעה את עזה, פרעה הכה את עזה בעת יצא ממצרים לעזור לצדיקהו ושב לארצו אז שטף את עזה כמ''ש בסדר עולם, ואח''כ החריב נבוכדנצר את כל פלשתים, והטעם שהחריב אותם מפני שפלשתים היו עוזרים לצור ובעלי בריתם ונבוכדנצר היה לו מלחמה עם צור והכרית את בעלי בריתם ועוזריהם שלא ימציאו להם עזרה, ונבואה זו עקרה על חורבן פלשתים ע''י נבוכדנצר שהיה חורבן כללי :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד הנה מים וכו'. הם הכשדים היושבים בצפון השוטפים כמים רבים : והיו לנחל שוטף וכו'. ר''ל יאבדו ויכלו ארץ פלשתים והאנשים הממלאים אותה : עיר. כל עיר ועיר והיושבים בה : וזעקו. וצעקו בקול מר : (מצודת דוד)
מצודת ציון שוטף. ענין המשיכה ברדיפה ובחוזק : והילל. מלשון יללה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הנה מים עולים מצפון, מבבל שהיא בצפון, וישטפו ארץ השדות והכרמים, ואח''כ ישטפו הערים עיר ויושבי בה, וזעקו האדם כדרך שבבוא שטף מים זועקים לברוח על הספינות, והילל כל יושב הארץ על איבוד הקנינים :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י שעטת. אין לו דמיון ויונתן תרגמו מפסועית : מרעש לרכבו. מרעש אשר לרכבו : גלגליו. אופני מרכבותיו : לא הפנו אבות אל בנים. להצילם : (רש"י)
מצודת דוד מקול שעטת. מקול פסיעות פרסות סוסיו החזקים ומהרעשת קול שיהיה לרכבו ומקול המיית גלגלי המרכבות יאחזם חלחלה עד לא יפנו אבות על בנים להצילם כי ירפו ידיהם ויתיאשו מן ההצלה : (מצודת דוד)
מצודת ציון שעטת. ענין פסיעה ואין לו דומה : אביריו. ענין חוזק : הפנו. ענינו פניית הפנים : מרפיון ידים. כן יקרא המתייאש וכן הוא יגע ורפה ידים (ש''ב יז) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין מקול, אומר אבל שטף זה גרוע משטף מים, כי מקול שעטת פרסות הסוסים האבירים, ורעש של הרכב והמון של הגלגלים, לא הפנו אבות אל בנים, שבשטף מים כל אב פונה להציל ילדיו אבל בשטף זה של הגדודים ששטפו הארץ רפו ידים מלהציל נפשות בניו ובנותיו :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות שעטת. הכאת הסוס ברגליו בכח על הארץ : מרעש לרכבו המון גלגליו. המ''ם נמשך לשתים :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י להכרית לצור ולצידון. פלשתים היו עוזרים אותם מאויביהם : אי כפתור. איזל''ש בלע''ז : (רש"י)
מצודת דוד על היום הבא. מוסב למקרא של מעלה לומר רפיון הידים יהיה בעבור היום ההוא הבא לשדוד את כל פלשתים : לצור ולצידון. גם המה מארץ פלשתים : כל שריד עוזר. ר''ל לא ישאר מי שיוכל לעזור במלחמה כי לא ישאר בהן כי אם נשים וטף : כי שודד ה'. ר''ל בהשגחת המקום יבוא לה השודד : שארית אי כפתור. ר''ל אף השארית ישודד כי לא ישאר מה מאי כפתור וגם היא מארץ פלשתים : (מצודת דוד)
מצודת ציון שריד. ענין שיור כמו שרידי חרב (לעיל לא) : אי כפתור. כפתור ישבה על איי הים : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין על היום, נמשך למ''ש (בפסוק ב') כה אמר ה', על היום הבא לשדוד את כל פלשתים, בא להוציא שלא תאמר שנאמרה הנבואה על זמן של עתה ששטף פרעה את עזה שהוא רק חלק קטן מפלשתים, רק שנאמרה על היום הבא בעתיד, שאז ישדד את כולם, ומבאר הטעם שישדדם שהוא כדי להכרית לצור ולצידון כל שריד עוזר, מפני שהם היו עוזרים לצור ולצידון ורצה נבוכדנצר שלא יהיה להם עוזרים, זאת שנית היה זה ענין השגחיי מאת ה', כי שודד ה' את פלשתים שארית אי כפתור כי הפלשתים אחים עם כפתור :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד באה קרחה. ר''ל הנה מעזה נתלש השער מכל וכל ונשארה מוקרחת ר''ל לא נשאר כלום ממנה כי פעם יכום פרעה ופעם נ''נ : נדמתה אשקלון. נכרתה אשקלון אף השארית מהיושבים בעמקים עם כי רבים היו : עד מתי תתגודדי. עד מתי תשרטי בשרך מחמת צער אבל כאומר הנה מאז התגודדת ממכת פרעה ועתה שנית ממכת נ''נ ועד מתי תתגודדי עוד ואמר בענין מליצת המקוננים : (מצודת דוד)
מצודת ציון קרחה. ענין מריטת השער וכן ולא יקרח להם (לעיל טז) : נדמתה. ענין כריתה וכן ער מואב נדמה (ישעיה טו) : תתגודדי. ענין שריטת הבשר כמו ולא תתגודדו (דברים יד) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין באה קרחה על עזה, עזה שכבר נחרבה מפרעה וניתקו שערותיה באה לה עתה קרחה לקרוח יתר שערותיה שנשארו וכן נדמתה אשקלון שארית עמקם אשקלון שכבר נשדדה, עתה נדמה ונכרת בם העמק שנשאר ולא נחרב אז, עד מתי תתגודדי, היא מליצה הלציית, במה שתפס מליצת קרחה, והיה דרכם לקרוח ולהתגודד על המת, כמ''ש לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת, אמר הקרחה כבר באה, ואת תתגודדי ג''כ, עד מתי? :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י חרב לה'. שהקב''ה מביא לעולם : הרגעי. לשון מרגוע : (רש"י)
מצודת דוד הוי חרב לה'. כאלו קורא אל החרב ואומר אתה החרב הבאה בהשגחת ה' עד מתי לא תשקוטי הלא כבר הרגת בהם מאז על ידי פרעה ולכן האספי אל תערך ומצאי מרגוע ושתוק מלהרוג עוד : (מצודת דוד)
מצודת ציון הוי. הוא ענין לשון קריאה : עד אנה. עד מתי : תשקוטי. ענין מנוחה : האספי. ענין כניסה כמו ואין איש מאסף אותם (שופטים יט) : תערך. ענין תיק ונרתק כמו וישלפם מתערה (ש''א וז) : הרגעי. מלשון מרגוע ומנוחה : ודומי. ענין שתיקה כמו וידום אהרן (ויקרא י) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הוי חרב לה' עד אנה לא תשקטי, אחר שחרב ה' באה עליהם שתי פעמים קורא מתי תשקט החרב, או האספי אל תערך, שהוא מליצה שישוב המחריב לארצו ולא ירעיש עוד ממלכות, או על כל פנים הרגעי ודמי, גם שאת חוץ לתערך הרגעי מעט ודומי, ולא תהרגי בתמידות :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד איך תשקוטי. כאלו משיב לעצמו איך אפשר לה להיות בהשקט ומנוחה וה' צוה לה להרוג עוד : אל אשקלון. על אשקלון ועל כל פלשתים היושבים בחוף הים, שם על המקומות ההם הזמין את החרב להרוג ולאבד : (מצודת דוד)
מצודת ציון חוף הים. שפת הים וגבולו : יעדה. ענין הזמנה כמו ומי יעדה (מיכה ו) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין איך, משיב איך תשקטי שזה א''א משני פנים, א.ה' צוה לה כי הוא שליח מה' להחריב ממלכות, ב. סבה טבעיית, מפני שאל אשקלון ואל חוף הים שם יעדה, מפני שהיה לו מלחמה עם צור וצידון היושבים בים, ופלשתים היו יושבים בחוף הים והיו עוזרים לצור, והוא יעד חרבו להכרית יושבי הים העוזרים לצור :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י חשבון. ומדמן. שם מקום ולפי שמותם הוא מזכיר פורענותם : תדמי. תחרבי : (רש"י)
מצודת דוד אין עוד. מעתה לא יהיה עוד ההלול והשבח של מואב : בחשבון. בהיות האויבים בחשבון חשבו עליך רעה והוא לשון נופל על לשון : לכו. ואמרו לכו ונכריתנה מהיות עוד גוי : מדמן. גם העיר מדמן תהיה נכרתה וגם הוא לשון נופל על לשון : אחריך. בכל מקום שתברח תלך החרב אחריך להרגך : (מצודת דוד)
מצודת ציון תדמי. ענין כריתה כמו נדמתה אשקלון (לעיל מז) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אין עוד תהלת מואב, ר''ל על כי שודדה נבו וקריתים והמשגב שהיו מהוללים מאד עי''כ אין עוד במציאות תהלת מואב, הערים שהיו מתהללים בהם, ולא זאת כי בחשבון חשבו האויבים עליה רעה, ששם התיעצו יחד להכריתה מגוי, גם מדמן שהיא היתה בסוף גבולם, ולשם ברחו פליטי מואב, תדמי ותכרתי ג''כ כי החרב תלך אחריך להרוג את הבורחים, כמ''ש (ישעיה ט''ו) כי מי דימון מלאו דם כי אשית על דימון נוספות :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד מחורונים. יהיה נשמע מעיר חורונים : שוד. כי שם יהיה שוד ושבר גדול : (מצודת דוד)
מצודת ציון שוד. ענין עושק : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין קול צעקה מחרנים, הוא עפמ''ש (ישעיה שם) בריחיה עד צער כי מעלה הלוחית בבכי יעלה בו כי דרך חורנים זעקת שבר יעוערו, ופירשתי שם שהבורחים יברחו עד צוער ולא ילחמו, כי במורד חורנים שם הוכו במלחמה, ומי שנפלט ועלה מן המורד על מעלה הלוחית, כבר עלה בבכי, שבכה על השוד והשבר שהיה במורד חורנים שהיה לפני המעלה, וז''ש שנשמע תחלה קול צעקה מחורנים, ששם היה שוד ושבר גדול, ועי''כ.(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד צעיריה. הבנים הקטנים שהלכו בשבי : (מצודת דוד)
מצודת ציון צעיריה. ענין קוטן כמו שלחו צעיריהם (לעיל ד) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין נשברה מואב, כן השמיעו זעקה צעיריה, הם אנשי צוער שלשם ברחו הבורחים, זעקו בפרסום שכבר נשברה מואב, ומבאר איך היה זה.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות צעיריה. אנשי עיר צוער :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד כי מעלה הלוחית. אשר בעת יעלה במעלה הר הלוחית להשגב בהר : בבכי יעלה בכי. את הבכי יעלה בבכי ר''ל בכל פעם יגביה קול בכי למעלה : כי במורד חורונים. לפי שבמורד חורונים שהיתה בשפל היו הצרים משמיעים צעקת שבר כי הרגו אנשיה וצעקו במר נפש ולכן עלה במעלה הלוחית להשגב בהר : (מצודת דוד)
מצודת ציון במורד. מלשון ירידה ור''ל בעמק : צרי. כמו צרים : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כי מעלה הלוחית בבכי יעלה בכי יען שבמורד חורנים לפני המעלה, שם שמעו צעקת שבר, כי שם נשברו במלחמה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות בבכי יעלה בכי. בכי השני הוא שם המופשט של הבכי, הבכי יעלה בבכי, ר''ל יוסיף בכי : צרי. כמו שרי ביששכר, צרים או צרות :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י כערוער. מגדל ערוער עשוי במדבר ואין סביביו ישוב כי אם שוכני אהלים ומגדל העומד באין ישוב נראה כחורבה כן תירגם יונתן ומנחם פי' כערוער שם עץ מעצי היער : (רש"י)
מצודת דוד נוסו. כאלו הנביא מייעץ אותם לברוח להמלט נפשם : ותהיינה. כאומר עזבו העושר ואף כי תהיו חסרים מכל טוב כמו אילן ערוער הגדל במדבר החסר מכל לחלוחית מ''מ טוב להציל את הנפש : (מצודת דוד)
מצודת ציון כערוער. שם עץ מדברי וכן והיה כערער בערבה (לעיל יז) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין נסו לכן אל תלחמו, רק תמלטו נפשכם ע''י ניסה, ותהיינה כערוער במדבר, ערוער היתה עיר מואב שישבה במדבר נפרד מן הישוב, כן תתישבו במדבר :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות כערוער. פירשתי עיר ערוער, ומובנו תאומים ג''כ עם כערער בערבה :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד כי יען. כי בעבור אשר כל בטחונך וחשקך היה במעשיך הם מקנה הצאן והבקר והאוצרות שקבצת ולזה לא רצית לעזבם ולברוח מהם : גם את תלכדי. לכן מלבד שהאויב יקח הכל ולא יהיה לאל ידך למחות בידו אלא שגם את תלכדי בידו : ויצא כמוש בגולה. הוא האלוה של מואב ויצא גם הוא בגולה כי האויב יקח פסלו העשוי מזהב וכסף וכהניו עמו ושרי מואב : (מצודת דוד)
מצודת ציון במעשיך. כן יקרא מקנה הבקר והצאן כי העוסק במקנה כל מעשהו בהם וכן ואיש במעון ומעשהו בכרמל (ש''א כה) : כמוש. כן שם הפסל של מואב : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כי הלא יען שבטחך הוא במעשיך שתעש חיל בשדה ובכרם, ובאוצרותיך שכבר אצרת, ועי''כ לא תרצי לברוח לעזוב מעשיך בשדה ואוצרותיך אשר בעיר אשר בהם כל בטחונך, עי''כ גם את תלכדי לא לבד שיקח אוצרותיך, כי ילכד אותך, וגם כמוש ושריו וכהניו יצאו בגולה, ולכן היה טוב שתנוסו ותעזבו הקנינים שבזה תמלטו עכ''פ את נפשכם, ולא תחשוב שלא יבא האויב על כל הערים, כי.(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד אל כל עיר. מערי מואב : לא תמלט. אף אחת מהן : העמק. ערי העמק : המישור. ערי המישור : אשר אמר ה'. ר''ל הואיל וה' אמר כן יקום : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ויבא שודד אל כל עיר ועיר, וגם העמק והמישור יאבדו, והוא מטעם אשר אמר ה'.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ואבד העמק ונשמד המישר. העמק יצוייר שיאבד לגמרי אם יתמלא בעפר. לא כן המישור לא יאבד רק ישמד שיהיה ארץ מלחה, כי גדר השמד בטול צורת הדבר ואיכותיו, כמ''ש ישעיה (י' ז') :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י תנו ציץ למואב. תנו כנף למואב כל דבר תלאי התולה ובולט מן האדם ומן הבהמה קרוי ציץ כמו והיה לכם לציצית (במדבר ט''ו) ויקחני בציצת ראשי (יחזקאל ל''ח) : כי נצא תצא. כי במעופה וחפזון תצאו בגולה ויהיה נצא מגזרת נצה כן חברו מנחם וכן כי נצו גם נעו (איכה ד'), ויונתן תרגם אעדו כתרא ממואב, תנו לאחרים ציץ הנזר אשר למואב : (רש"י)
מצודת דוד תנו ציץ למואב. תנו כנף למואב כי עוף תעוף והוא ענין מליצה ור''ל בחפזון תצא בגולה : מאין. ממה שאין מי יהיה יושב בהן : (מצודת דוד)
מצודת ציון ציץ. ר''ל כנף כי כל דבר היוצא מן הגוף קרוי בשם ציץ וכמו ויקחני בציצת ראשי (יחזקאל לח) : נצא תצא. מלשון נוצה וכנף ור''ל תעוף בנוצת כנפים : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין תנו ציץ למואב כי נצא תצא, ה' אמר שרק בזה יתנו ציץ וצמח למואב שיוכל לצמוח שנית, אם יצא ויברח, וע''י שיצא ינץ נץ ויפרח, ולא ע''י שישארו בעריהם לכורמים וליוגבים, כי עריה לשמה תהיינה, כן אמר ה', ואחר שכן גזר ה', א''כ.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ציץ. מענין ויצץ ציץ, וכן נצא הוא מקור מגזרה זו, שתציץ ע''י שתצא, וגם פעל יציץ משתתף עם פעל יצא שהציץ יוצא מן הענף :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י מלאכת ה'. מלאכת השחתת מואב שהיא שליחותו של מקום : (רש"י)
מצודת דוד ארור וכו'. אמר כנגד המשחיתים ארור יהיה מי שיעשה במרמה מלאכת השחתת מואב שהיא שליחותו של מקום : וארור וכו'. כפל הדבר במ''ש : מדם. מלשפוך דם : (מצודת דוד)
מצודת ציון מלאכת. ענין שליחות כמו במלאכת ה' (חגי א) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ארור עושה מלאכת ה' רמיה, אחר שהיא מלאכת ה' להוציאם מן המדינה שעי''כ יהיה להם ציץ, א''כ מי שלא יצא וינוס, וירצה להשאר במקום, הוא עושה רמיה במלאכת ה', והוא ראוי לההרג עי''ז כי ארור הוא, וא''כ ארור מונע חרבו מדם לבלתי להרוג את הנשארים בערים שהם ארורים :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד שאנן מואב מנעוריו. מעת היה לעם ישב בשלוה והיה שוקט ומונח במקומו כיין הנח על שמריו שאינו מפיג טעמו : ולא הורק. דומה הוא אל היין אשר לא הורק מהכלי שהושם בו בתחלה אל כלי אחר ולתוספת ביאור אמר שלא הלך מעולם בגולה כי ישב בארצו מעת שנתיישב בה : על כן. הואיל ולא הורק מכלי אל כלי לכן נשאר בו הטעם ולא נחלף הריח ר''ל לפי שישב בשלוה לכן היה ממולא בכל טובה ולפי שהמשילו ליין אמר לשון הנופל ביין שאם היין נשאר בכלי ששמוהו בו בתחלה נשאר בו הטעם והריח ולא כן כשמריקין אותו מכלי אל כלי : (מצודת דוד)
מצודת ציון שאנן. ענין שלום כמו ושאנן ואין מחריד (לעיל טו) : שמריו. הוא הנופל מן המשקה לתחתיות הכלי וכן אך שמריה ימצו (תהלים עה) : הורק. ענין שפיכה כי כשנשפך המשקה מן הכלי נעשה ריק וכן שמן תורק שמך (ש''ה א) : נמר. מלשון תמורה וחלוף ור''ל מטוב לרע : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין שאנן, באר הטעם שגזר עליו ה' שיצא לגולה, כי מואב היה שאנן מנעוריו מאין מחריד מבחוץ, ושוקט הוא מבלי מרד בפנים כיין אל שמריו, שהיין שמריקים אותו מכלי אל כלי ישארו השמרים בכלי הראשון והיין הוא בלי שמרים, אבל מואב נשאר על שמריו כי לא הורק מכלי אל כלי והוא עוד בכלי הראשון, על כן עמד טעמו בו כי היין שהוציאוהו מן השמרים יאבד קצת טעמו וריחו, לא כן היין העומד על שמריו, והנמשל שהעם שיגלו אותו ממקום למקום, ישנה מנהגיו ונימוסיו אל מנהגי ונמוסי המדינה שבא לשם, ועי''כ ישונה טעמו וריחו, ר''ל חקיו ומשפטיו והנהגתו אבל מואב לא הורק מכלי אל כלי, ומבאר הנמשל דהיינו שבגולה לא הלך, והוא יושב בארצו מימי קדם קדמתה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות שאנן ושקט. שאנן שלילת מטריד מחוץ ושוקט בפנים (כנ''ל ל''א י') : נמר. שרשו מרר ומשתתף עם תמורה שנע''ו והכפולים מתאחדים ויבא זה תמורת זה :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י צועים. מריקים וכן מהר צועה להפתח (ישעיה נ''א) הוא הלוך המעיים בשלשול : ונבליהם. חביותיה' של מואבים : ונפצו. ישברו כמו איכה נחשבו לנבלי חרש (איכה ד') כל נבל ימלא יין (לעיל יג) : (רש"י)
מצודת דוד ושלחתי וכו'. אשלח עליו מניעים ומטלטלים ויניעו אותה בגולה : וכליו יריקו. ישפכו היין מן כליו וישברו נבלי היין ר''ל האויב יקח עושרם ואותם יהרוג בחרב ולפי שהמשילם ליין אמר לשון הנופל ביין : (מצודת דוד)
מצודת ציון צועים וצעוהו. ענין טלטול והנעה ממקום למקום וכן את צעה זונה (לעיל ב) : יריקו. מלשון ריק : ונבליהם. נאדות כמו נבל יין (ש''א י) : ינפצו. ענין שבר ורציצה כמו ונפוץ הכדים (שופטים ז) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין לכן הנה ימים באים נאום ה' ושלחתי לו צועים וצעהו, היין הסגור בכלי וחתום חותם צר, לפעמים כשיעלה רתיחות ויתחיל להיות תוסס אז יבקיע הכלי שהוא בו ויצא לחוץ, כמ''ש הנה בטני כיין לא יפתח כאובות חדשים יבקע, ורתיחת היין נקרא צועה וזועה, שהוא סועה וסוער בפנימיותו, ועז''א שישלח לו צועים שיסער היין בתוך הכלי, והוא משל אל המרד שיתהוה במדינה עצמה וחרב איש באחיו, שזה היה בבא האויב עליהם, ועי''כ צעהו ויצא היין ויריקו הכלים שהיין בתוכו וישברו הנבלים הבלועים מן היין, ר''ל שיוחרבו הערים ויתרוקנו מן האנשים, ובאר הטעם שיעשה ה' כן, שהוא כדי, שיבוש מואב מכמוש כאשר בושו בית ישראל מבית אל ויראו כי אין ממש בע''ז ואין לבטוח בה :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י מכמוש. אשר בטח בו : מבית אל. עגל הזהב : (רש"י)
מצודת דוד ובוש מואב מכמוש. יכלמו מכמוש אלהיהם כי אז יראו שאין בו כח להציל והבל נחלו : כאשר וכו'. כמו שנתביישו ישראל על כי בטחו בעגל הזהב שעמד בבית אל כי כשגלו מארצם ראו שלא היה בו ממש : (מצודת דוד)
מצודת דוד ועריה עלה. המון עריה נפסק ונסתלק : נאום המלך וכו'. ר''ל הואיל והוא גזירת המקום הרי היא כאלו כבר נעשתה : (מצודת דוד)
מצודת ציון עלה. ענין סלוק והפסק כמו אל תעלני בחצי ימי (תהלים קב) : ומבחר. מלשון בחור ומובחר : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין שדד מואב וא''כ אינכם גבורים, ועריה עלה (לטבח) ומבחר גבוריו ירדו לטבח, הפך הנהוג שהגבורים יעלו על חומת העיר להלחם, ובני העיר החלשים ירדו ויסתתרו, ופה בני הערים עלו על המשגב, ועי''כ היו לטבח, והגבורים לא עלו להלחם כלל רק ירדו לטבח, וא''כ אינכם אנשי חיל למלחמה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ועריה עלה. העם אשר בעיר, ופי' עלה לטבח :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד נודו לו. דרך השומע מאבדן דבר חשוב לנוד בראש דרך קינה ואבל : כל סביביו. אשר הכירו בו : מטה עוז. בענין הגבורה היה כמטה חזק : מקל תפארה. בענין היופי והעושר : (מצודת דוד)
מצודת ציון עוז. ענין חוזק : מקל. הוא כמו מטה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין נודו לו כל סביביו, כבר תוכלו לנוד לו מעתה כי הוא כאילו כבר נשבר. אמרו איכה נשבר מטה עז מקל תפארה, המטה יציין את המלכות, והמקל הם השוטרים הרודים בעם, ואם המטה אינו עז רק תפארה ורודה ע''י מקל עז ובחזקה אינו טוב, אבל במואב היתה המלכות עזה מצד עצמה, והמקל היה רק לתפארת המלוכה ולא רדה בעז :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד רדי מכבוד. מן הכבוד שהיה לך מאז רדי ממנה ושבי בצמא כדרך הגולים : כי שודד מואב. האויב ששדד כל ארץ מואב עלה גם בך ושחת מבצריך ולא יכלת להשגב בהן מפני האויב : (מצודת דוד)
מצודת ציון בת דיבון. עדת דיבון והוא שם עיר : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין רדי מכבוד, אח''כ כבש האויב את דיבון ושחת מבצריו :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י שאלי נס ונמלטה. שאלי מן הנסים והנמלטים ממואב מה נהייתה אם נמלט כלום מהשחית : (רש"י)
מצודת דוד אל דרך וכו'. היושבת בערוער עמדי על הדרך והביטי לראות את הבאים ושאלי אז לאיש הנס מהמלחמה או לאשה הנמלטה ואמרי להם דרך שאלה מה נהייתה במלחמה אם השאירו שארית : (מצודת דוד)
מצודת ציון וצפי. ענין הבטה כמו צפה דרך (נחום ב) : ערוער. שם מקום : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אל דרך עמדי, ערוער ישבה לפאת המדבר נפרדת מן הישוב, אומר שתעמוד אל צד הדרך לא לצד המדבר, ושאלי את הנס או נקבה אשר נמלטה, מה נהיתה, (כי במהפכה הזאת לא בא לשם איש ממואב) וכשתשמע מה שנהיה שם, אז.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות נס ונמלטה. הזכר ינוס לרוב והנקבה תמלט לרוב במקום המלחמה כי אשה כלי זיינה עליה :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד ומשפט בא. משפט אלהים בא אל הערים היושבים בארץ המישור וחזר ופירש אל חולן וכו' והם שמות מקומות : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ומשפט, ר''ל אחר שכבש האויב את המבצרים ונצחם במלחמה ישב במשפט איזה מקומות יחריב ובא המשפט להחריב הערים שבארץ המישור שחושב בפסוקים אלה :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד נגדעה. נכרתה ממשלת מואב וכח זרועו נשברה : (מצודת דוד)
מצודת ציון נגדעה. ענין כריתה כמו ואשריהם תגדעון (דברים ז) : קרן. ענין ממשלה כמו וירם קרן משיחו (ש''א ב). (כו) השכירהו. מלשון שיכור : וספק. ענין הכאה וחבטה כמו ויספוק את כפיו (במדבר כד) : בקיאי. הוא המאכל החוזר דרך הפה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין נגדעה קרן מואב, היא המלכות. וזרועו נשברה, שהוא החיל והמבצרים :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י השכירוהו. השקוהו תרעילה עד שישתכר : גם הוא. כמו שהיה שחוק לו : (רש"י)
מצודת דוד השכירהו. מאמר הנביא אל מול האויב תנו למואב הרבה שכר ויין למען ישתכר ר''ל הביאו עליו בלבול הדעת להיות כמו השכור : כי על ה' הגדיל. ר''ל שדבר גדולות על ה' לבזות כלפי מעלה ולומר שלא היה בידו להושיע את עמו ישראל : וספק. וכאשר ישתכר יתגולל ויתהפך לחבוט עצמו בארץ על המאכל שהקיא כדרך השכור ור''ל ישיגהו האבדון והכליון בעבור בלבול הדעת ולפי שהמשיל לשכור אמר לשון הנופל בשכור : גם הוא. כמו שהיו לו לשחוק בעת גלו לבבל כן יהיה גם הוא לשחוק : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין השכירהו את כוס התרעלה, כי על ה' הגדיל (כמ''ש שמעתי חרפת מואב, צפניה ב') וספק מואב בקיאו מדמהו כשכור שנשתכר מאד ויקיא את היין ואח''ז מסתפק על הקיא אם הוא קיאו או אם הוא יין, וחוזר ושותה את קיאו והכל שוחקים עליו, והמליצה שהקיא הוא מה שמוציא מן האיצטומכא, והוא המשל אל העם שהוגלו מארצם לגולה, ומואב אחרי שהגלו אותו חזר בהחבא לעריו וגרשוהו משם שנית, שזה במשל שארצו בלעה את הקיא שהקיאה, ופלטה אותו שנית, וע''כ היה לשחק גם הוא כמו שישראל היה לשחוק אצל מואב על דבר כזה, וז''ש.(מלבי"ם באור הענין)
רש"י תתנודד. היית מניד בראשך ומתלוצץ על חרבנו, ל''א כי מדי דבריך בו שהיית מתרונן על חרבנו אתה מתנודד לצאת בגולה וכת''י על דאסגיתון עליהון פתגמין בכן תטלטלון : (רש"י)
מצודת דוד ואם לא. וכי לא היה לך ישראל לשחוק האם היה נמצא בחבורת גנבים לשחוק בו אשר מתי שדברת ממנו היית מניד בראש דרך לעג כאילו היה נמצא בחבורת הגנבים : (מצודת דוד)
מצודת ציון מדי. מתי כמו מדי דברי בו (לעיל לא) : תתנודד. מלשון הנדה והנעה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ואם לא השחוק היה לך ישראל, הלא אתה שחקת על ישראל שחזרו מקצתם בהחבא לארצם אחר גלותם, והיית ממשיל עליו שבאו בהחבא לארצם ולבתיהם ונמצאו שם כגנב החותר בתים בחשך, ועז''א אם בגנבים נמצא, כי מדי דבריך בו תתנודד על שבא בחזרה לארצו, וכי בא אל בתי אחרים כגנב :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות דבריך בו. דיבור שאחריו ב' הוא לגנאי בכ''מ : תתנודד. תנוע מחמת שחוק :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י בעברי פי פחת. מקום שהמים כורין תחת גידודי שפת הנחל הגבוהים וכשהנחל מתמעט נמצאת הגומא ריקנית והיונה מקננת באחת מעב' הגומא וכשנחל רבה שוטף את הקן והיא נודדת משם כך שמעתי ויונתן לא תרגם כן והוה כיונא דשבקא פום שובכה ונחתא ושריא בארעית גובא : (רש"י)
מצודת דוד עזבו ערים. לכן בגמול זה אתם יושבי מואב עזבו הערים ונוסו משם והסתירו לשכון על הסלע : והיו כיונה. ר''ל שמה תהיו בטוחים מן האויב כי לא יוכל לקרב אליכם ותהיו אם כן כיונה העושה לעצמה קן בעברי פי הפחת לבל יוכלו אנשים לקרב אליה מפני הפחת : (מצודת דוד)
מצודת ציון תקנן. מלשון קן והוא מדור העופות כמו ודרור קן לה (תהלים פד) : בעברי. מלשון עבר וצד : פחת. בור וחפירה כמו באחת הפחתים (ש''ב ז) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין עזבו ערים ושכנו בסלע, הוא סלע מדברה שהיה חוץ לגבול מואב, והיו כיונה אשר תקנן בעברי פי פחת, ר''ל במקום שיש שני עברים שאם יבא האויב מצד אחד תברח לצד השני, (ולעומת שאמר בישעיה ט''ו שתשלח שליח מסלע מדברה להר ציון שיקבלו אותם בארצם, אמר שעתה שגם א''י חרבה תוכרח לשכון בסלע) :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות פי פחת. היא חפירה עמוקה :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד שמענו. מאמר הנביא בשם העכו''ם הנה שמענו את גאון מואב אשר נתגאה מאד : גבהו וכו'. כפל הדבר רבת פעמים לפי מרבית הגאוה : (מצודת דוד)
מצודת ציון גאון. וגאונו. מלשון גאוה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין שמענו, לעומת שאמר להם שיעזבו את עריהם ויברחו אל המדבר וינצלו מן האויב, אומר שמענו גאון מואב, ומצד גאונו וגאותו לא ברח אל המדבר, כי נדמה לו בגאותו שהאויב לא יוכל לו :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות גאון מואב גאה מאד גבהו וגאונו וגאותו ורום לבו. הגאון והגאוה אינם נרדפים, שהגאוה מדומה שיתגאה בלבבו, והגאון הוא אמתי שיש לו מעלה שע''י יגאה מאחיו, וגובה וגאון אחד מוליד את השני, שע''י הגובה שהוא גבוה מאחיו יצויין בגאון, וכן הרום לבב הוא תולדות הגאוה שע''י שיתגאה בלבבו ירום לבו ויפרץ מאד :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י עברתו ולא כן. שנאתו לישראל לא באמת ולא במשפט : בדיו. גבוריו : לא כן עשו. לא כגמול השיבו לזרע אברה' שנלחם עם המלכים והציל את לוט אביהם : (רש"י)
מצודת דוד עברתו. מה שברוב גאותו הוא מתמלא עברה על העכו''ם להשמיד ולאבד : ולא כן. אבל לא כן יהיה כי אין לאל ידו : בדיו. הדברים שהוא בודה מלבו ומגזם לא עשו כן כי לא יצלח בהם ולא יקיים מחשבתו : (מצודת דוד)
מצודת ציון עברתו. מלשון עברה וזעם : בדיו. דבר כזב הבדוי מן הלב וכן אשר בדא מלבו (מ''א יב) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אני, וה' אומר שזה לו עונש ממני, א. מפני שאני ידעתי עברתו וכעסו על ישראל, על כן, ולא כן (עשו) ולא ברחו, וגם אני ידעתי את בדיו ומחשבותיו, כי יחשוב סרה בלבבו ואינו מאמין שינצחהו אויב, ומטעם זה לא כן עשו לברוח אל המדבר :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ולא כן [עשו] [אני ידעתי] בדיו. המלות נמשכות לשתים : ובדיו. מחשבותיו :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד על כן. הואיל וגאה מאד והושפל גאותו לכן איליל על מואב ואמר הנביא בלשון אנשי מואב שהם יילילו : ולמואב כולה. על כל מואב אזעק : יהגה. ר''ל לבי יהגה ויהמה : (מצודת דוד)
מצודת ציון קיר הרש. שם מקום : יהגה. ענין המיה וכן אהגה כיונה (ישעיה לח) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין על כן על מואב איליל כי נהרג ע''י האויב. ולמואב כולה אזעק כי נהרגו כולם, אל אנשי קיר חרש יהגה, לעומת מ''ש בישעיה כי לאשישי ומבצרי קיר חרשת תהגו אך נכאים, ר''ל שיביאו לשם את הנשברים במלחמה, שבית החולים או הנפצעים במלחמה יהיה בקיר חרשת, אמר ירמיה שיהגה ויוציא את כל מואב אל קיר חרש, כי כולם יהיו חולים ונפגעים, (ובאשר ישעיה אמר על כן יליל מואב למואב שמואב בעצמו יליל על מואב, כי הוא אשם בעצמו מה שלא ברח מן הארץ, אמר ירמיה על מואב איליל שהוא ייליל עליו, באשר אמר שה' השיא אותו שלא יברח, ולכן הוא ייליל עליו שגרם לו זה) :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י מבכי יעזר אבכה לך. כשנאמרה נבואה זו כבר חרבה יעזר והיא סמוכה למואב אבכה לך אבכה בשבילך דוגמת אותו בכי כי גם את תחרבי כמוהו : הגפן שבמה. ארץ כרמים היתה : נטישותיך. לפי שדימה אותה לגפן דימה את גבוריה לנטישות הגפן : עברו ים. הלכו בגולה : קיצך. לשון קיץ תאנים וקצך שהיא ל' קץ אין בו יו''ד והצד''י דגושה : (רש"י)
מצודת דוד מבכי יעזר. מעין הבכי שבכיתי על אבדן יעזר, בזה הענין עצמו אבכה בעבורך על אבדן גפני שבמה כי היתה מקום מרבית גפנים : נטישותיך. התפשטות ענפיך עברו את הים רצה לומר הגולים גלו למרחוק : עד ים יעזר נגעו. היו מנוגעים ונגפים עד הים הסמוך ליעזר : על קיצך. על פירות הקיץ וענבי הגפן חנה האויב השודד : (מצודת דוד)
מצודת ציון נטישותיך. ענין ענפים כמו ואת הנטישות הסיר התז (שם יח) : נגעו. מלשון נגע ור''ל נגפו וכן וינגעו יהושע וכל ישראל (יהושע ח) : קיצך. פירות הקיץ : בצירך. כן נקרא תלישת ענבי הגפן כמו ואת ענבי נזיריך לא תבצור (ויקרא כה) : נפל. ענין חניה כמו על פני כל אחיו נפל (בראשית כה) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין מבכי יעזר אבכה לך הגפן שבמה בעת אבכה על יעזר אבכה ג''כ על גפן של שבמה, ובאר הטעם כי נטישותיך עברו ים שענפי הגפן המתפשטים לרוחב נטשו ועברו ים שברחו על הים והגיעו עד ים יעזר, ושם הוכו מן האויב עם יעזר ביחד, ולכן יבכה על שניהם ביחד (וכמליצה זו בישעיה ט''ו) :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות הגפן שבמה. כמו הארון הברית והארץ כנען, וחסר הנסמך הגפן גפן שבמה :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י ונאספה. וכלתה שלא תראה : לא ידרוך. ענבים בקול ענות הידד בשמחה כאשר היו עושים : הידד לא הידד. שהידד יצעקו לא יהי הידד הראשון כי אם הידד של מנוסת חרב : (רש"י)
מצודת דוד ונאספה. מעתה כלה שמחה מן הכרמל כי לא תגדל שם מאומה : לא ידרוך הידד. לא ידרכו ענבים בקול ענות הידד (דרך דורכי הענבים לצעוק הידד לזרז זא''ז וכן נאמר הידד כדורכים יענה לעיל כה) : הידד לא הידד. ר''ל הנה מאז היה נשמע קול הידד אבל מעתה לא ישמע קול הידד וכפל הדבר לחוזק : (מצודת דוד)
מצודת ציון ונאספה. ענין כליון כמו אסוף אסיפם (לעיל ח) : וגיל. ענין שמחה : הכרמל. כן יקרא מקום שדות וכרמים : מיקבים. כן יקראו הבורות שהיין יורד בהם כמו וגם יקב חצב בו (ישעיה ה) : השבתי. ענין בטול ומניעה כמו שבת נוגש (שם יד) : ידרוך. הדרך לדרוך ענבים ברגל להוציא היין : הידד. הוא קריאת הדורכים : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ונאספה שמחה וגיל מכרמל שלא יקצרו תבואה כלל, וגם יין היקבים לא ידרך הידד שבעת הדריכה היו צועקים קול הידד לזרז א''ע במלאכה, מעתה לא ידרך בקול הידד, הידד לא הידד הן יצעקו שם הידד אבל אינו הידד, ר''ל לא יצעקו הידד של שמחה רק הידד של שבר ויללה, והידד של אנשי החיל, (ועמ''ש במליצה זו ישעיה שם פסוק י') :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד מזעקת חשבון. ר''ל מן הזעקת של חשבון עד אלעלה הנה נתנו קול רם להיות נשמע עד יהץ : מצוער. ר''ל וכן מן הזעקה של צוער עד חורונים שהיה נשמע עד יהץ : עגלת שלישיה. ר''ל כן יגדל בך הזעקה אתה ארץ מואב מדינה חשובה כעגל השלישי לבטן המעולה ביותר : מי נמרים. מי נהר נמרים יהיו שממה ר''ל יחרב מימיה ולפי שכל שבח ארץ מואב במרעה שמן ודשן לכן אמר בחורבנה שיחרב מימיהם ותכלה המרעה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין מזעקת חשבון, נתנו קולם עד אלעלה ועד יהץ, וכן (נתנו קולם) מצוער עד חורנים, ומפרש מי נתנו קולם? עגלת שלשיה שהם מעגל הגבורים והשלישים של מואב הם נתנו קולם בכל המקומות האלה, מזעקת חשבון, ע''י שחשבון התחילה לזעוק כי שם בא האויב קודם למקומות האלה שחשב, כי גם מי נמרים שהיה שם חוף אניות ומסחר גדול למשמות יהיו, (וככ''ז נמצא בישעיה סי' י''ד בפסוק ד' ה', עיי''ש) :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות עגלת שלישיה. מעגל הגבורים כמ''ש בישעיה י''ד עי''ש כל הענין :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד מעלה במה. לא יהיה מי מעלה עולה על הבמה ומקטיר לאלהיו כי יהיו טרודים באבלם : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין והשבתי, זה נגד מש''ש (ט''ו י''ב) והיה כי נראה כי נלאה מואב על הבמה ובא אל מקדשו להתפלל ולא יוכל כי ישבית לו מעלה במה :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י על כן יתרת עשה. על אשר גאוה עשה לכך אבדו : (רש"י)
מצודת דוד על כן. בעבור גודל החורבן ואמר בלשון מואב : כחלילים יהמה. כהמיית החלילים כן יהמה לבי על חורבן מואב : אל אנשי. בעבור אבדן אנשי קיר חרש : על כן. על אשר יתרון העושר ומרבית ההון שקבץ את הכל אבדו : (מצודת דוד)
מצודת ציון כחלילים. שם כלי נגון וכן ושרים כחוללים (תהלים פז) : יתרת. מלשון יתרון והוא ענין רבוי : עשה. ענין קבוץ ואסיפה וכן וישראל עושה חיל (במדבר כד) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ע''כ לבי למואב ששם הוכו במלחמה, ולבי אל אנשי קיר חרש, ששם שכבו החולים ופצועים, (ועי' ישעיה שם פסוק י''א ומש''ש), על כן על שאבדו המלחמה, אבדו יתרת עשה, הריוח שהיה להם וכל עושר המדינה נאבד מאתם :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד קרחה. כי ימרטו שערות ראשה וישאר קרח : גרועה. יתלשו השערות ונחסר מהם : גדודות. שריטות בבשר מחמת צער ואבל : שק. כיסוי שק וגם הוא ענין צער ואבל : (מצודת דוד)
מצודת ציון קרחה. ענין מריטת השער : גרועה. מלשון גרעון וחסרון : גדודות. ענין שריטה כמו עד מתי תתגודדי (לעיל מז) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין (לז-לח) כי כל ראש קרחה, וכו' על גגות מספד וכו' וכן ישעיה (י''ד ב' ג') כלה מספד כי שברתי את מואב, הם סופדים על ששברתיו כמו ששוברים את הכלי אשר אין חפץ בו ואינו ראוי עוד לתשמיש, ששוברים אותו שלא ע''מ לתקן :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות גדודות. שם האחד ממנו גְדודָה במשקל מלוכה :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י איך חתה הילילו. הילילו עליה ואמרו איך חתה : (רש"י)
מצודת דוד איך חתה הילילו. ביללה יאמרו איך חתה איך הפנה עורף מול האויב בעת נסה והנה נתבייש : לשחוק. כל סביביו ישחקו עליו והוא יהיה להם למחתה ופחד כי יפחדו שלא יקרה להם כמקרם : (מצודת דוד)
מצודת ציון חתה. ענין שבר : הפנה. ענין סבוב : עורף. הוא מול הפנים : ולמחתה. לפחד : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין איך חתה הילילו, אומר להם הלא מלבד מה שנשבר, יש לכם ליליל על האופן שנשבר, שנשבר באפס יד ושלא במלחמה, שזה סימן שהיה השגחיי על עונותיהם, איך הפנה עורף מואב בוש, כי הגבור הנלחם הגם שינוצח אין לו בושה כי מת מות גבורים, אבל מואב שפנה עורף תיכף כרכי לבב זה בושה גדולה, כי עי''כ והיה מואב לשחוק ולמחתה לכל סביביו כי ישחקו עליהם שהיו כנשים וכחלשים, ולמחתה כי יכירו שהיה בהשגחת ה', ומפרש.(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד כנשר ידאה. האויב יעופף כנשר ויפרוש כנפיו לבוא אל מואב ר''ל חיש קל יבוא וכנשר המעופף : (מצודת דוד)
מצודת ציון ידאה. ענין עפיפה, וכן כאשר ידאה הנשר (דברים כח) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כי כה אמר ה' הנה כנשר ידאה, ר''ל האויב לא יצטרך להתעכב וללחום בגבולי המדינה עד שיכנס לתוכה, רק ידמה כנשר הדואה ופורש כנפיו באמצע המדינה, כן יפרוש כנפיו על מואב ותהיה תיכף כולה תחת כנפיו, עד כי תיכף.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ידאה. מורה על העיפה ברוב מהירות וזה ההבדל בין ידאה ובין יעוף :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד נלכדה הקריות. כ''א מהערים תהיה נלכדה וכ''א מהמגדלים תהיה נתפשה : כלב אשה מצרה. כמו לב האשה כשהיא מצרה כי אז נשברה לבה עד מאד : (מצודת דוד)
מצודת ציון הקריות. הערים כמו תעלץ קריה (משלי י''א) : והמצדות. ענין מגדל ומבצר כמו וישב דוד במצדה (ש''ב ה') : נתפשה. ענין לכידה : מצרה. מלשון צר ולחץ : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין נלכדה הקריות שהיו בצורות מאד ונתפשו המצדות, כי לב גבורי מואב יהיה דומה ביום ההוא כלב אשה מצרה, שמצד שהיא אשה היא חלושת כח וביחוד מצד שהיא מצרה בצרה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות נלכדה הקריות. יחיד על רבים, ר''ל כל עיר מהקריות וכל מצודה מהמצדות נתפשה :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד מעם. מהיות עוד עם : הגדיל. דבר גדולות לבזות כלפי מעלה בעת גלו ישראל כי אמר אז שאין יכולת בהמקום לעזור את עמו : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ונשמד מואב מעם כי העם הלוחם ונופל במלחמה יזכרו בדורות הבאים שהיה עם, אבל ע''י שנפלו כנשים יאמרו שלא היו עם כלל, ומה היתה הסבה לכל מפלתם כי על ה' הגדיל כמ''ש בפסוק כ''ו :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת ציון ופחת. בור וחפירה כמו באחת הפחתים (שם ט''ז) : ופח. ענין רשת כמו הפח נשבר (תהלים קכ''ד) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין פחד ופחת ופח, לצידת החיות חופרים פחת ובור גדול אשר לשם תפול החיה בלכתה, וע''פ הפחת מצד האחר מניחים פח יקוש שאם תרצה לצאת תוקש בו, וכדי שתפול אל הפחת מפחידים אותה בכלבים שע''י הפחד תפול בהפחת וע''י הפחת תלכד בפח, וכן יהיה עליך יושב מואב, עד.(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד הנס. מי שינוס ממקום הפחד : יפול וכו'. ר''ל אם ינצל מצרה אחת תדביקהו השנית ואם ימלט מהשנית ילכד בשלישית : שנת פקודתם. השגחת הבאת הרעה הראויה להם : (מצודת דוד)
מצודת ציון פקודתם. ענין השגחת הבאת הרעה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין שהנס מקול הפחד וכו' ור''ל שיהיה צרות רבות, וכ''א תהיה סבה לחברתה (וכן בא מליצה זו ישעיה סי' כ''ד) :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות אליה אל מואב. כמו אליה לירושלים למעלה (ג' י''ז) ור''ל שיהיה ההבאה מיוחדת אליה ביחוד :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י בצל חשבון. שהיא גבוהה ויש לה צל : עמדו. הנסים לנוח בצל אשר לא היה בהן עוד כח לנוס : מבן סיחון. מעיר סיחון כמו בן ראובן (ביהושע ט) : וקדקד. אטריפירצד''א בלע''ז ומנחם חברו ל' מקור וי''ת ויקירי לשון יקר : בני שאון. אותם שהיו מגביהים קול תפארת : (רש"י)
מצודת דוד בצל חשבון עמדו מכח נסים. ר''ל הנסים מן המלחמה מסבת העדר הכח עמדו לחסות בצל חשבון כי לא יכלו לנוס עוד : כי אש וכו'. ר''ל והנה שם נפלו כי אש יצאה מחשבון ר''ל האויב יצא משם להאבידם : מבן סיחון. היא חשבון שהיתה מאז של סיחון מלך האמורי וכפל הדבר במ''ש : ותאכל. האויב האביד שארית מואב : וקדקוד. ואכלה קדקוד מואב המרימים קול שאון בגאוה ובגודל לבב ור''ל אבדו השארית וראשי העם : (מצודת דוד)
מצודת ציון ולהבה. שלהבת : מבן סיחון. מעיר סיחון וכן אבן בהן בן ראובן (יהושע ט''ו) : פאת. עבר וצד : קדקוד. הוא גובה הראש : שאון. ענין הומיה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין בצל חשבון, כאשר באו הנסים בצל חשבון ורצו לחסות בהחומה והמבצר שם בא האויב בכח גדול כנגדם עד שהנסים עמדו מכח ר''ל שע''י כח האויבים עמדו מלנוס, כי אש יצאה מחשבון מליצה זו לקוחה מדברי ספר התורה שאמרו במשל הקדמוני, שמן חשבון יצאה אש בוער שהוא האויב שאכל אותם, ומבין סיחון יצאה להבה שהלהבה בוערת מרחוק, כי משם בא האויב, ותאכל פאת מואב פאת הוא פאת הראש, ומצייר שהאש שנאחזה בפאת הראש אכלה גם את הקדקוד שהוא בני שאון בני ערים הגדולים ששם שאון רב וקול המולה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות עמדו מכח. יל''פ כמו ותעמוד מלדת שנפסק כחם :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד ושבתי. אשיב בני השבי ממואב : באחרית הימים. ר''ל אחר זמן רב : עד הנה. ר''ל עד הנה נאמר משפט פורעניות של מואב : (מצודת דוד)
מצודת ציון ושבתי. מלשון השבה : שבות. מלשון שבי הגולה : באחרית. בסוף : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין עד הנה משפט מואב, ר''ל כי בנבואת בני עמון נמצא ג''כ חורבן עי וחשבון ערי מואב, רק שם ספר זה לענין משפט בני עמון, כמו שגם ביחזקאל ספר מפלת מואב בעת מפלת בני עמון, אבל עד הנה הוא משפט מואב שבא על מואב ביחוד, בשבילו בעצמו לא בשביל אחרים :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י הבנים אין לישראל. בי''ת רפה וה''א חטף פתח שהוא ל' תמיהה : מלכם. עבודת כוכבים של בני עמון מלכם שמה שנאמר (מלכים ב כ''ג) ולמלכם תועבת בני עמון : (רש"י)
מצודת דוד לבני עמון. ר''ל על בני עמון אמר כה אמר ה' וכו' : הבנים וכו'. וכי אין לישראל בנים לרשת ארצם : אם יורש וכו'. כפל הדבר במ''ש : מדוע ירש מלכם וכו'. כי כשגלו בני גד ובני ראובן על ידי מלך אשור באו בני עמון וישבו בנחלת גד ולכן אמר מדוע ירש מלכם העכו''ם שלהם את גד : ועמו. עמו של מלכם מדוע ישב בערי גד : (מצודת דוד)
מצודת ציון מלכם. כך שם הגלולים של בני עמון כמ''ש ואחרי מלכם שקץ עמונים (מ''א י''א) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין לבני עמון, נחלת גד היתה בגבול בני עמון (יהושע י''ג כ''ה), ולכן נתישבו בערי גד, ועז''א וכי בנים אין לישראל, אם אין להם בנים או היורש אין לו שאר יורשים, ומדוע ירש מלכם את גד :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד אל רבת. היא היתה עיר המלוכה של בני עמון : תרועת מלחמה. מן הכשדים שיבואו עליהם וילכדוה : לתל שממה. למקום תל שממון : ובנותיה. הכפרים הסמוכים לה תהיינה נשרפות באש : וירש ישראל. ר''ל ועוד יבוא זמן אשר ישראל ירשו בני עמון שהמה עתה יורש ישראל וזהו הייעוד יהיה בימי המשיח : (מצודת דוד)
מצודת ציון לתל. גל ודגור כמו והיתה תל עולם (דברים י''ג) כי דרך החרבות להמצא בהם תילים מנפילת הכתלים וכדומה : ובנותיה. הם הכפרים כמו בית שאן ובנותיה (יהושע י''ז) : תצתנה. ענין הבערה ושריפה כמו ותצת בסבכי היער (ישעיה ט') : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין לכן וכו' וירש ישראל שלא ישארו יורשים לבני עמון וירשוה ישראל :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י כי שודדה עי. הסמוכה לה ומארץ עמון היא : בנות רבה. רבת בני עמון : והתשוטטנה בגדרות. תירגמו יונתן ואתהממון בסיען התגודדו בחיילות פתר והתשוטטנה לשון חיילות משוטטים וגדרות לשון גדרות צאן המלאים עדרים ויש לפתור והתשוטטנה והתעוללנה בזבל גדרות צאן ל' בזיון ויבז עשו (בראשית כה) ושט עשו : (רש"י)
מצודת דוד הלילי חשבון. את חשבון שהיא מארץ מואב הילילי כי כבר שודדה עי שהיא מארץ בני עמון מוכה לחשבון כי מן עי יבוא לחשבון ללכדה : חגורנה שקים. דרך אבל וצער וספודנה על אבדן רבה : והתשוטטנה בגדרות. היו שומעים הנה והנה להטמן בגדרות מקום רביצת הצאן : כי מלכם. כי אף העכו''ם מלכם ילך בגולה כי האויב יקח פסלו העשוי מכסף וזהב : (מצודת דוד)
מצודת ציון רבה. הוא רבת בני עמון : והתשוטטנה. ענין ההליכה הנה והנה וכן שוטטו בחוצות ירושלים (לעיל ה') : בגדרות. מחיצות העשויות למקום מרבץ הצאן וכן נאמר גדרות צאן (במדבר ל''ב) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הילילי חשבון האויב בא עליהם דרך עי של מואב, ויללה חשבון, כי שדדה עי, ומשם בא לרבת בני עמון, ועז''א צעקנה בנות רבה היינו הערים שתחת רבה (כמ''ש ובנותיה באש תצתנה) והתשוטטנה בגדרות כי לא יהיה להם בתים כי יוחרבו :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י תתהללי. תתפארי וונטי''ר בלע''ז : בעמקים. שארצך ארץ עמקים ואין עצירת גשמים קשה לה שאין חמה שולטת בה : זב עמקך. מכת רוב גשמים באה עד שזבו המים בעמק ושטפו שרשי התבואה כך פי' מנחם : (רש"י)
מצודת דוד מה תתהללו בעמקים. אמר כמהתל מול בני עמון מה תתפארי בארצך שהיא ארץ עמקים ורב בהם הרטיבות להצמיח תבואה הנה אז הרבה דמים ישפך בקרבך את הבת השובבה ועמקך יזוב במרבית רטיבות הדם : הבוטחה. את הבוטחה באוצרותיה אמרי נא מי יבוא אלי למחות בידי : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין מה תתהללי בעמקים (היא עיר המים שהיתה לפני רבה (ש''ב י''ב) שהיה עמק מלא מים), שלא יכלו לכבש אותה מפני כי זב עמקך שהיה זב ממים סביב, ושם היה להם אוצרות רבות של תבואה על עת המצור. ועז''א הבטחה באצרתיה שאומרת מי יבא אלי לכבוש אותי :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י איש לפניו. כל אשר יוכל למהר ולנוס : לנודד. ל' נע ונד (שם ד) : (רש"י)
מצודת דוד מכל סביביך. מכל עבר יבוא עליך פחד : איש לפניו. כל איש יהיה נדח נגד פניו לנוס באשר ימצא ולא ימצא מי להיות מקבץ את הנדודים לשבת יחד להיות מנוחמים אלה מאלה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין הנני מביא עליך פחד וברחו מן המבצר, ונדחתם איש לפניו ולא נתקבצו ללכת יחד רק יתפזרו לכל רוח :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ונדחתם לנודד. הנדח הוא ממקומו, והוא מקובץ לפעמים, עמ''ש (ישעיה י''א), אבל הנודדים ממקום למקום יתפזרו וקשה שיתקבצו :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י בתימן. אדום בדרומה של ארץ ישראל היא כמה שנאמר והיה לכם פאת נגב ממדבר צין ע''י אדום (במדבר לד) : מבנים. מדור זה : נסרחה. אתקלקלת : (רש"י)
מצודת דוד לאדום. ר''ל על אדום אמר כה אמר ה' וכו' : האין. רצה לומר איך לא מלט נפשו ממלך בבל וכי אין עוד חכמה בתימן היא אדום היושבת בדרומה של א''י : אבדה עצה. וכי אבדה עצה מאנשי בינה וכאומר הלא המה מעולם אנשי חכמה ובינה ומדוע לא עמדה להם חכמתם : נסרחה חכמתם. הנה עתה נפסדה חכמתם ולא מצאו בה תועלת : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין לאדום, אדום נחרבה כ''פ, וגם עתידה להחרב באחרית הימים כמו שנבא בישעיה (סי' ל''ד), ופה כלל נבואה על שני החורבנות שבזמן הזה ושל לעתיד, וכבר בארתי (ישעיה סי' כ''א) שבעת נחרב אדום אז פתוהו שכניו שיצא חוץ מגבולו, וכפי הנראה יצאו להלחם עם בני דדן, ובני דדן נתרחקו אז, ואדום רדף אחריהם, ובעת שהתרחק מגבול ארצו בא האויב והחריב את אדום, ועז''א האין עוד חכמה בתימן שעשו סכלות כזה להתרחק מארצם ולא שמרו את ארצם מאויב, אבדה עצה מבנים, שעד עתה היו ביניהם נבונים ועתה נסרחה חכמתם והסכילו עשו, ומפרש איך היה.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות אבדה עצה מבנים. בנים פעל הקל מענין בינה, שלפעמים יתיעץ בכח תבונתו, ולפעמים עפ''י החכמה שקבל מאחרים ידע להזהר, והם אין יכולים להשתמש בכח תבונתם להוציא עצה מדעתם, וגם נסרחה חכמתם שהיה להם מכבר :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י הפנו. התבערו מן המקום הזה לשון ופנו את הבית (ויקרא יד) : העמיקו לשבת. להחבא בעמקי מסתרים. נוסו הפנו העמיקו. כולם לשון צווי הם : (רש"י)
מצודת דוד נוסו. הנה יושבי דדן ברחו והפנו מארצם והחביאו לשבת בעמקי מסתרים : כי איד. איד שלו הראוי לו הבאתי עליו ועת השגחת הרעה המוכן לו : (מצודת דוד)
מצודת ציון הפנו. מל' פנוי ממקום : העמיקו. מל' עומק : דדן. שם מקום באדום : איד. שבר ומקרה רעה : פקדתיו. ענין השגחת הבאת הרעה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין נסו הפנו שבני דדן נסו והעמיקו לשבת ועי''כ יצאו בני אדום לרדוף אחריהם במקום שהתרחקו לשם, ועי''ז איד עשו הבאתי עליו כי בא האויב וכבש את ארץ אדום בשלא היו שם אנשי המלחמה, ור''ל שע''י שאיד עשו הבאתי עליו נתתי בלב יושבי דדן שינוסו ובני עשו ירדפו אחריהם כי איד עשו המיועד לו מצד הטבע והמערכה, עת פקדתיו הוא העת המיועד למפלתו מצד ההשגחה ופקודת עונותיו :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י אם בוצרים באו לך. חשפתי את וגו' שמועה שמעתי וגו' כל כעין דוגמא זו נבא עובדיה על אדום ולפי שסיגנון אחד עולה לכמה נביאים ואין שני נביאים מתנבאים בסיגנון אחד במקצת הדברים משתנין : לא ישאירו עוללות. בתמיה והשודדים שבאו עליך לא השאירו לך כלום : (רש"י)
מצודת דוד אם בוצרים. הלא אם בוצרים באו על כרמיך הלא ישאירו עוללות ואם גנבים באים בלילה הלא ישחיתו די ספוקם הצורך להם ולא ישחיתו הכל וכאומר מדוע אם כן האויב האביד אותך מכל וכל מבלי שארית : (מצודת דוד)
מצודת ציון בוצרים. כן יקראו תולשי ענבי הגפן כמו כי תבצור כרמך (דברים כ''ד). עוללות. הם הענבים הקטנים והגרועים כמו לא תעולל (שם) : דים. די ספוקם : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אם בצרים, האויבים שבאו על אדום בצד אחד באו כגנבים הבאים בהצנע בלא ידיעת בעל הבית כי אדום לא ידע מהם, ובצד אחד באו כבוצרים הבאים ביום ובפרהסיא, ואמר שהם היו גרועים משניהם כי אם בצרים באו לך וכי לא ישאירו עוללות? והם לא השאירו מאומה, וכן היו גרועים מן גנבים הגם שהגנבים לא יקפידו על השארת עוללות כי ישחיתו את הגפנים בשלוקחים בלילה, אבל הם ישחיתו דים, לא ישחיתו רק לפי הצריך להם ואח''ז יאמרו די, ולא ישחיתו מדברים שא''ל בהם צורך, וגם שהגנבים בלילה לא ידעו כל המצפונים, והם חפשו והשחית את הכל, ובעובדיה אמר כזה איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו, ומשיב.(מלבי"ם באור הענין)
רש"י חשפתי. גליתי כמו מחשוף הלבן (בראשית ל') ואתה הסגרת שרידי למען לא ישאר מהם איש כמה שנאמר אל תסגר שרידיו (עובדיה א) : ונחבה לא יוכל. ויבקש להחבא ולא יוכל : (רש"י)
מצודת דוד כי אני חשפתי. אולם היה כן כי אני גליתי מקום מחבואו : גליתי וכו'. כפל הדבר במ''ש : ונחבה לא יוכל. לא היה יכול להחביא את עצמו והנה שודד זרעו וכו' ואין נשאר מי מהם : (מצודת דוד)
מצודת ציון חשפתי. ענין גלוי כמו חשפי שובל (ישעיה מ''ז) : ונחבה. מלשון מחבואה ומסתור : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אני חשפתי את עשו אני חשפתיו מן המבצרים שהיה מוקף בהם וגם גליתי את מסתריו, ונחבה לא יוכל כי לא היה בביתו כלל, ועז''א כי שודד זרעו ואחיו ושכניו ואיננו ר''ל והוא איננו בביתו ולא ידע מזה כלל :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות חשפתי, גליתי. פעל חשף הונח על שמסיר דבר הדבוק על דבר כמו קליפה של עץ, מחשוף הלבן אשר על המקלות, ומשם הושאל לכל המכוסה בתמידות כמו חשופי שת, חשופי שובל, ופה על שהסיר המבצרים. והגילוי כולל כל דבר, גולה סוד, גילוי המסתר :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד עזבה יתומיך. מוסב על מלת ואיננו האמור במקרא שלפניו לומר אין נשאר מי מהם לומר מול החלל אם אתה נהרגת עזוב יתומיך ואל תחוש להם כי אני אחיה אותם לתת די ספוקם ואלמנותיך תבטחנה עלי לתת מחסורן כי לא ישאר מי שיאמר כן : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין עזבה יתומיך אני אחיה, הכי היתומים שלך אשר אתה עזבת אותם (והלכת מארצך ועזבתם בלא שומרים מאויב) וכי אני אחיה אותם?, ואלמנותיך (אשר עזבת אתה) הכי עלי תבטחו? :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י אשר אין משפטם לשתות. שלא היו אחים להם ואם הרעו להם אין להם משפט מות כמותך : (רש"י)
מצודת דוד הנה אשר אין משפטם וכו'. ר''ל שאר העכו''ם שהרעו עמה אין משפטם חמור כ''כ לשתות כוס התרעלה הואיל ואין להם קורבה עמה דומה הפורעניות לשתיית כוס יין תרעלה המטמטם את הלב ומבלבל את המוח : שתו ישתו. ואעפ''כ שתו הכוס ההוא : ואתה הוא. אשר דין משפטך לשתותה כי הלא אח ליעקב ועכ''ז הרעות לו וכי בדין שתהיה נקי משתיית הכוס הנה לא תנקה כי תשתה אותה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין כי כה אמר ה' אין לכם לבטוח עלי להחיות אותם, כי הנה העמים אשר אין משפטם לשתות הכוס, שלא נתחייבו כליה ע''פ המשפט, בכ''ז שתו ישתו, שאחר שיצא שבט אפו של ה' להרגיז ממלכות לא יבחין וישחית הכל, ואתה הוא, ר''ל והלא אתה הוא אשר גרמת כל זה, שבעבור עונך יצא המשחית, וא''כ איך נקה תנקה, הלא זה דבר שאי אפשר, ומוסיף לאמר לא תנקה כי שתה תשתה אתה, שאתה החייב כפי המשפט לשתות הכוס, אתה תהיה גרוע מכל העמים, שהם אחר שישתו הכוס ינקו מעונם, ואתה גם כי שתה תשתה, בכ''ז לא תנקה :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י לחרפה. ולקללה תהיה בצרה. בצרה מערי מואב אלא מפני הענין שנאמר יובב בן זרח מבצרה (בראשית לו) היא לוקה עמו : (רש"י)
מצודת דוד כי לשמה וכו'. ר''ל עוד יבוא זמן באחרית הימים אשר עיר מואב הבצורה היא כרך גדול וכו' תהיה לשמה : לחרפה. הכל יחרפוה : לחורב. ר''ל חסר מכל טובה : ולקללה. יתלו הקללה בה לאמר שיהיה מקולל כמותה : וכל עריה. הערים שתחת ממשלתה : (מצודת דוד)
מצודת ציון לשמה. לשממה : לחורב. ענין יובש כמו חרבו המים (בראשית ח') : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כי בי נשבעתי כי לשמה לחרפה וכו' תהיה בצרה שהיא עיר מלכות אדום, שעוד יבא יום באחרית הימים שתחרב אדום שנית ואז תהיה שממה וחרבה לעולם כפי שנבא בישעיה (סי ל''ד) באופן שלא תנקה לעולם, וכל עריה היינו כל ערי המדינה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות לשמה לחרפה לחורב ולקללה. החורב הוא במקום הבנינים, והשממה יפול על כל הארץ, ומוסיף שכ''מ שהיה מיושב יותר יגדל מפלתו, עד שבמקום שהיו שם ערים יהיו חרבים, ותחול בהם קללה שהיא יותר מחרפה :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד וציר בגוים שלוח. ר''ל השמועה היא אשר ציר יהיה שלוח בין העכו''ם מזה לזה לומר התקבצו ובואו עליה למלחמה : (מצודת דוד)
מצודת ציון וציר. ענין שליח כמו ציר נאמן (משלי כה) : וקומו. הוא ענין לשון זרוז וכן קום עבור (יהושע א) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין שמועה, עתה יתחיל הנבואה על לעתיד, הנה שמעתי השמועה מאת ה' בנבואה, וגם הראני כי ציר בגוים שולח שלעתיד ישלחו כל הגוים ציר ושליח להתקבץ למלחמה על אדום, כי באחרית הימים יהיה עם אדום עצום ורב מאד עד שכל הגוים יצטרכו להתאסף להלחם נגד מלכות רומי, שהוא כולל עם אדום :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד קטן נתתיך. בתחילת מושבך בשעיר הנה אז הייתי קטן בגוים ובזוי בין בני אדם כי היתה ממלכה שפלה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין כי הנה, עפ''ז מתפלא למה יצטרכו כל העמים להתקבץ ע''ז, הלא היית קטן מאד בגוים, וכן איך שמו כלל על לב ללחום עמך הלא היית בזוי באדם, ומי הרימך בכבוד וברוב עם עד שיצטרכו כולם להתאסף נגדך? :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י תפלצתך. ל' בהלה שהיית ממהר ונבהל לעורר שטימתך לאחיך ויש לועזין לשון פלצות ויש לועזין לשון מפלצת : השיא אותך. להרע להם : שוכני. שוכן : תופשי. כמו תופש והיו''ד יתירה בו : (רש"י)
מצודת דוד תפלצתך. כאומר הנה עתה שנתגדלת למשול ממשל רב כאשר באת לעיר הבצורה ולכן אימתך ופחדך המוטל על כל הארצות הוא הסית אותך להביא זדון בלבך להתגאות יותר מדאי : שוכני. כאלו אתה שוכן בבקיעי הסלע עד שלא יוכל מי לקרב אליך וכאלו תפשת מרום גבעה ר''ל גבעה רמה מכל גבעות עולם וכפל הדבר במ''ש : כי תגביה כנשר. אבל אם תגביה לשבת כנשר העושה מדורו במקום גבוה משם אורידך לארץ ותהיה נמסר ביד האויב : (מצודת דוד)
מצודת ציון תפלצתך. ענין פחד ורעד כמו פלצות בעתתני (ישעיה כ''א) : השיא. ענין הסתה כמו הנחש השיאני (בראשית ג') : שוכני. היו''ד יתירה וכן תופשי : בחגוי. ענין בקוע וחריץ וכן יונתי בחגוי הסלע (ש''ה ב') : קנך. מל' קן והוא מדור העופות : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין תפלצתך, משיב ע''ז, התפלצת שהוא דמות העכו''ם שלך השיא אתך, לחשב א''ע ברום המעלה, וגם זדון לבך מה שאתה מכחיש בזדון עקרי האמונה, עד שאתה שוכני בחגוי הסלע, מקומך מבוצר אם מצד חזקו שהוא בחגוי הסלע, ואם מצד רום מקומו שאתה תפשי מרום גבעה, וא''א לנצח אותך מצד רום המקום וחזקו, אולם אני אומר לך כי תגביה כנשר קנך מה שבאחרית הימים תגביה קנך כנשר זה יהיה כדי שמשם אורידך נאום ה', שאם אשליך אותך ממקום נמוך אין הנפילה גדולה כ''כ, לכן אגביה אותך על במתי עב כדי שאשליך אותך מאגרא רמא לבירא עמקתא, שתגדל מפלתך יותר, ואז בימי המשיח שאוריד אותך. (יז-יח) והיתה אדום לשמה, כי מאז תהיה שממה לעולם כמהפכת סדם וכו' וכמו שנבא ישעיה (סי' ל''ד) :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות תפלצתך. כמו אשר עשתה מפלצת לאשרה, דמות בתבנית אדם, שנתנו לו כבוד אלהות :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י כאריה יעלה מגאון הירדן. שהוא מקום אריות כתרגומו של יונתן כן יעלה האויב אל נוה איתן : ארגיעה. אקריב את הרגע : אריצנו מעליה. פתאום ובהצלחה יחריבנה וישוב לו ברגע קטן אל מקומו ואני אומר אריצנו מעלי' ממעל לה שיהא מתגבר עליה ועליון לה וכן ממעל לרקיע וכן ממעל לו (ישעיה ו) מעל למדיו (שמואל א יב) : ומי בחור. אותו שבחרתי לנקום נקמתי עליה אפקד : ומי יועידני. למלחמה להלחם אתי : (רש"י)
מצודת דוד כאריה יעלה. האויב הבא עליה יעלה בחוזק רב כמו שיעלה האריה מגאון הירדן ממקום רבצו אל נוה איתן ר''ל אל מדור הרועה המחוזק בבשר כי זהו איתנו וטובו : כי ארגיעה. כאשר אשקיט וארגיע אריץ אותו מעל ארץ אדום וילכו להם : ומי בחור. ואת מי שאבחר אותו אצוה עליה להשחיתה : כי מי כמוני. שיוכל למחות בידי : ומי יועידני. מי יקבע עמדי זמן מיועד להלחם בי : ומי זה רועה. מי הוא הרועה אשר יעמוד לפני להציל צאנו מידי ר''ל מי הוא שיציל עמו מידי וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)
מצודת ציון מגאון. ענין גבהות ורוממות ור''ל ככר המעולה הסמוך לירדן ושם היה מקום האריות וכן נאמר ואיך תעשה בגאון הירדן (לעיל יב) : נוה. ענין מדור כמו נוה משולח (ישעיה כ''ז) : איתן. ענין חוזק כמו איתן מושבך (במדבר כד). ארגיעה. מלשון מרגוע והשקט וכן למען הרגיע (לקמן נ) : אריצנו. מלשון ריצה ומהירות ההליכה : אפקוד. אצוה כמו והוא פקד עלי (עזרא א') : יועידני. ענינו עת קבוע כמו ואם למשפט מי יועידני (איוב ט) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הנה כאריה, נבא כי לעתיד יעלה כאריה מגאון הירדן אל נוה איתן, מצייר במליצה את עיר מלכות אדום כנוה צאן ויבא על נוה הצאן אריה טורף מגאון הירדן, ששם האריות האבירים מאד, והנמשל שיבא עליה מלך חזק לכבשה, כי ארגיעה אריצנו מעליה, והודיע עוד שה' הריץ את האריה על רגע להסתלק מן הנוה, והיינו שאחר שיעלה עליה ישוב למקומו על זמן מועט, אבל אח''כ ומי בחור אליה אפקד ישוב ה' ויפקוד על הנוה הזאת כל בחור, ר''ל כל הגבורים הנבחרים, שכולם יתקבצו עליה למלחמה, כמ''ש וציר בגוים שולח וכו'. כי מי כמוני, ר''ל אחר שאנכי פוקד עליהם בחורי גוים למלחמה א''א שאיש יצילנה מידי, שא''א שימצא איש יריב ריבם ויצילם כי מי כמוני לעמוד נגדי, וא''א שיתבעו אותי במשפט לפני שופטי ארץ כי מי יועידני ויזמין אותי לדין, וא''א שהרועה של הצאן בעצמו יציל את צאנו כי מי זה רעה אשר יעמד לפני :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ארגיעה. כמו ועד ארגיעה לשון שקר (משלי י''ב) : יועידנו. הקובע מועד ומיעד לבע''ד לבא לפני השופטים :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י אם לא. לשון באמת : יסחבום. יגררום : צעירי הצאן. בזויי האומות ורבותינו דרשו פרס שהוא הצעיר בבני יפת : ישים. לשון שממה : (רש"י)
מצודת דוד לכן. הואיל אין מי ימחה בידו ועצתו תקום לכן שמעו וכו' : אל יושבי תימן. ר''ל אשר מקור מחצבם הוא מדרום א''י : אם לא. הוא ענין שבועה כמו אם לא בתים רבים (ישעיה ה) ור''ל העצה היא בשבועה אשר צעירי הצאן יגררום מארצם והוא פרס שהוא הצעיר בבני יפת וכן אמרו רז''ל עתידה וכו' שתפול ביד פרס (יומא י) : אם לא ישים. בשבועה אשר יעשה את נוהם שממה עליהם ר''ל לפניהם בעל כרחם : (מצודת דוד)
מצודת ציון יסחבום. ענין גרירה ומשיכה בארץ כמו סחוב והשלך (לעיל כ''ב). צעירי. ענין קוטן : ישום. מל' שממה : נוהם. מל' נוה ומדור : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין לכן שמעו עצת ה' אשר יעץ אל אדום, העצה אצל ה' הוא התכלית הנרצה אצלו, והמחשבות הם האמצעים שחושב להגיע על ידם את התכלית המבוקש, ועל אדום יעץ גזרתו להשיג התכלית הנרצה, ועל ארץ תימן שהוא תחת ממשלת אדום ע''י ישיב האמצעיים אל התכלית, אם לוא יסחבום האריות אשר הזמין עליהם יסחבו ויגררו אותם, ומפרש את מי את צעירי הצאן של הנוה איתן, ר''ל את עם אדום, ואח''כ אם לא ישים עליהם נויהם תהיה הנוה שממה ולא תהיה ראויה למרבץ צאן כלל, ר''ל יהיו עריהם חרבה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות עצת. ומחשבותיו. התבאר (ישעיה י''ד כ''ד) : יסחבום. למי לצעירי הצאן. כמו ותראהו את הילד :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד מקול נפלם. משמועת קול מפלתם תרעש הארץ כי יפחד שלא יקרה להם כמקרם : צעקה. ר''ל צעקה גדולה ישמע בעולם : בים סוף. קולה יהיה נשמע בים סוף הרחוקה ממנה וסמוכה לארץ מקור מחצבה והוא ענין מליצה לומר שקול צעקתה תלך למקומה הראשון : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין מקול נפלם רעשה הארץ, ותהיה צעקה גדולה אשר בים סוף נשמע קולה כבר נשמע צעקה הזאת בים סוף בעת עברו ישראל את הים, שנטבעו המצרים בים ויצעקו צעקה גדולה ומרה :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד הנה כנשר. האויב יעלה כנשר ויעופף ויפרוש כנפיו לבוא על העיר הבצורה היא כרך גדול וכו' ר''ל חיש קל יבוא כנשר המעופף : כלב אשה מצרה. כמו לב האשה כשהיא מצרה כי אז נשברה לבה עד מאד : (מצודת דוד)
מצודת ציון וידאה. ענין עפיפה ופריחה וכן כנשר ידאה (לעיל מח) : מצרה. מל' צר ולחץ : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הנה, עתה מפרש מי הוא הנוה איתן שהזכיר, שהוא בצרה ראש ממלכות אדום, לשם יעלה האויב וידאה כנשר במהירות גדולה ויפרש כנפיו על בצרה להחריבה, ואז יהיה לב גבורי אדום כלב אשה מצרה וכן יהיו חלושים ורפויי כח, וכבר באר מהרי''א בספריו בראיות נכחות, כי רומי היא עיר בצרה הנז' בנביאים, ובעלי בריתם ואמונתם הם אדום אשר עליהם נבאו החוזים, שהם ילחמו באחרית הימים עם בני ישמעאל, והוא מלחמת גוג ומגוג שנבא יחזקאל, כמו שבארתי שם, ואחריו תוחרב בצרה ונפלו כל עוזריה והבאים בדתה ובריתה ואמונתה :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י בושה חמת וארפד. ערי ארם כי שמעו שמועה רעה על דמשק שהיא ראש ארם כמה שנאמר כי ראש ארם דמשק (ישעיה ז) לכך נמוגו : בים דאגה. דאגתה דומה לדאגת הים. השקט לא יוכל. כל דאגה לשון יראה הוא: (רש"י)
מצודת דוד לדמשק. ר''ל זהו הנבואה על דמשק : בושה חמת וארפד. ר''ל כל אחת מכם בושה : שמועה רעה. היא ביאת הכשדים : נמוגו. נמס לבם : בים דאגה. דאגתו ידמה לדאגת ההולך בים אשר ידאג ויתפחד מהרמת הגלים : השקט לא יוכל. לא אפשר לו לשקוט מדאגתו : (מצודת דוד)
מצודת ציון לדמשק. היא עיר המלוכה מארם : חמת וארפד. שמות מקומות ארם : נמוגו. ענין המסה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין לדמשק, על מפלת דמשק, בושה חמת וארפד שהם ממלכות ארם שדמשק היתה ראש מלכותם, כי שמועה רעה שמעו ולכן נמגו בים דאגה מצייר הדאגה כים סוער אשר השקט לא יוכל, כי הדאגה תסער מאד בלבבם, ולבבם נמוג כמים בים הדאגה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות בים דאגה. יצייר הדאגה כים סוער, ואותם יצייר כדבר רך הנמצא במים :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד רפתה דמשק. רפו ידיה מלהלחם והפנתה לנוס מן המלחמה ואחזתה רתת וחרדה : כיולדה. כאשה יולדה שיש לה חבלים : (מצודת דוד)
מצודת ציון רפתה. מל' רפיון : הפנתה. ענין החזרה וסבוב : ורטט. ענין רתת וחרדה כי קול ה' יחיל מדבר (תהלים כט) תרגומו מרטט מדברא : החזיקה. ענין אחוזה. וחבלים. מכאובי לידה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין רפתה, מפרש השמועה רעה ששמעו, שהוא כי רפתה דמשק הפנתה לנוס רצתה לנוס מפני האויב, אבל רטט החזיקה עד שלא יכלה לנוס, ואחזתה צרה וחבלים כיולדה, שנכבש המבצר ונהרגו העם שזה ימשיל הנביא תמיד כיולדה אשר תוציא העצמים אשר בבטן המלאה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות רטט. משתתף עם ירט הדרך לנגדי, העיכוב מלכת בדרך. ורטט. היא חלישת פרקי הרגלים :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י איך לא עזבה. לא נתמלאת עפר סביב חומתה לחזק החומה כמו ויעזבו את ירושלים עד החומה (נחמיה ג) ויש עוד לפתור למה לא נעזבת מן הרעה הזאת שלא תבא הרעה עליה : קרית משושי. כך יתאבל מלכה עליה : (רש"י)
מצודת דוד איך לא עוזבה. כאומר עם כי נ''נ החריב מקומות רבות עכ''ז איך לא הניח אותה מלהשחיתה להיותה עיר תהלה קרית משוש : (מצודת דוד)
מצודת ציון עזבה. ענין הנחה : תהלת. מל' הלול ופאר : קרית. עיר : משושי. היו''ד יתירה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין איך, ועל השמועה רעה הזאת בושו ודאגו, כי שאלו איך לא עזבה ונתחזקה עיר תהלה שהיה ראוי שתתחזק מצד שהיא מהוללת בגבורתה, והיא קרית משושי עיר בצורה ומלאה משוש, ואנשיה בלתי אנשים עצבים וחלושים רק ישמחו לקראת נשק :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות עזבה. מענין חיזוק החומה כמו ויעזבו ירושלים עד החומה (נחמיה ג' ח'), וכן כעזובת החורש והאמיר (ישעיה י''ז), ומשתתף עם עזב תעזב מענין עזר וחיזוק : עיר תהלת קרית משושי. עיר כולל גם הפרזי. וקריה ע''ש קירוי החומה (ישעיה כ''ב ב'), ר''ל מהוללת מצד שהיא עיר רבת עם, והיא משושי ע''י שהיא בצרון וחומה נשגבה :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י לכן. לשון שבועה : ידמו. יחריבו ואינו זז מלשון דממה שכל עיר חריבה אין קול נשמע בה : (רש"י)
מצודת דוד לכן. מפני שהיא עיר חשובה מאד ילחמו אנשיה עליה עד כי ימותו ויפלו בחוריה ברחובותיה וכל אנשי המלחמה יכרתו ולא ינוס מי מהם כי ילחמו בעבור העיר עד ימותו כולם : (מצודת דוד)
מצודת ציון ידמו. ענין כריתה כמו ער מואב נדמה (ישעיה טו) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין לכן, ה' משיב בחוריה יפלו ברחובתיה לא בשדה המערכה, וכל אנשי המלחמה ידמו ויכרתו ולא יעשו חיל, ועי''כ.(מלבי"ם באור הענין)
רש"י קדר. שוכני מדברות באהלי' הם אין חומה ואין עיר : (רש"י)
מצודת דוד לקדר. ר''ל על קדר וכו' אמר כה אמר ה' : קומו עלו. כאלו המקום מזרז לכשדים ואומר להם קומו עלו וכו' : בני קדם. הם בני קדר וממלכות חצור כי בפאת המזרח ישבו : (מצודת דוד)
מצודת ציון ושדדו. ענין עושק ובזה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין לקדר, הם היו שוכני אהלים והכם נ''נ, כה אמר ה', ה' מצוה לנ''נ וחיילותיו שיעלו אל קדר וישדדו את בני קדם :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד אהליהם. כי אין להם בתים לשבת והם שוכני מדבריות באהלים : יריעותיהם. יריעות האהלים וכפל הדבר במילות שונות : ישאו להם. יקחו לעצמם : וקראו וכו'. מכל סביבותם יקראו אליהם פחד ר''ל יפחידו אותם מכל עבר : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין אהליהם בתוך כך יאמר, הלא הם שוכני אהלים וכשירגישו שהאויב בא הלא יסעו עם אהליהם למקום אחר, כדרך שוכני אהלים שא''א שהאויב ישיג אותם באשר כשמרגישים שהאויב בא ישנו את מקומם, וז''ש הלא בני קדם יקחו אהליהם וצאנם ויריעותם וכל כליהם? והלא גמליהם המה ישאו להם את כל אשר להם ממקום זה אל מקום אחר, וקראו עליהם שיקראו ויכריזו כי מגור מסביב ועי''כ ינוסו כולם :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י כי יעץ עליכם וגו'. ומה היא העצה קומו עלו אל גוי שליו : (רש"י)
מצודת דוד נוסו נודו. כאלו הנביא מזהירם לאמר להם נוסו ממקומכם והיו נדים למקום רחוק מאד ושבו בעמקי מסתרים להחבא : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין נסו, עפ''ז יוסיף הנביא ליעצם בשם ה' שאין די במה שיקחו אהליהם אל מקום אחר, רק נסו נדו מאד העמיקו לשבת במקום רחוק מכאן ובמקום עמוק שלא ידע אדם את מקומכם כי יעץ עליכם נבוכדראצר עצה ללחום אתכם, וגם חשב עליכם מחשבה שהוא התחבולות איך ימצא אתכם בכ''מ אשר תפנו ללכת שמה :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י בדד ישכונו. בטח ביחידות אין צריכין להתאסף ולישב ברוב אדם שאין יראים שיבא אויב עליהם : (רש"י)
מצודת דוד קומו. ר''ל וזאת היא העצה והמחשבה שאמר לעמו קומו אל גוי היושב בשלוה ואין לו מלחמה עם מי להיו' נשמר ונזהר : לא דלתים. אינו יושב בערי מבצר הסגורים בדלתים ובריח : בדד ישכונו. אינם שוכנים מאוספים יחד כי אם כל אחד לבדו כי אין פחד אויב נגד פניהם : (מצודת דוד)
מצודת ציון שליו. מל' שלוה : בריח. הוא כעין מטה הסוגר הדלתות : בדד. יחידי כמו לבדד לבטח (תהלים ד') : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין קומו, חוזר מדבריו ואומר אל נ''נ קומו עלו אל גוי שליו, אינכם צריכים לחפש את מקומם כי הוא שלו ויושב לבטח, ואינו חושב לברוח כלל, וגם אינכם צריכים ללחום על מבצריהם כי לא דלתים ולא בריח לו ואין לו מבצרים, וגם לא תיראו ששכניהם יעזרו אותם, כי בדד ישכנו :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות גוי שליו יושב לבטח. השלוה היא הפנימית שזה גדרו בכ''מ, ור''ל לא נמצא מרד וחילוק בין העם, ויושב לבטח שאינו מתירא מאויב חיצוני :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י קצוצי פאה. מוקצים מקצה אל קצה הרוחות : (רש"י)
מצודת דוד וזריתים. אפזרם לכל עבר בקצות פאת העולם : ומכל עבריו. מכל צד אביא להם אידם ויהיו מסובבים בו : (מצודת דוד)
מצודת ציון והמון. ענין רבוי : וזריתים. ענין פזור כמו וזריתי פרש (מלאכי ב') : קצוצי. מלשון קצה : פאה. צד ועבר : עבריו. צדדיו : אידם. ענין צער ומקרה רעה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין והיו גמליהם לבז וכו' וזריתים לכל רוח קצוצי פאה, מפני שהם היו מבני ישמעאל שקצצו ערלתם קורא אותם קצוצי פאה, שכן נקראו לגנאי בכ''מ בואם, ולא קראם מולים כי אינם נמולים כדין במילה ופריעה, ומכל עבריו בכל מקום שיהיו אביא את אידם ושברם :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות גמליהם לבז והמון מקניהם לשלל. השלל הוא הנשאר הפקר אחרי המלחמה, והבז הוא מה שאנשי החיל בוזזים איש לו (ישעיה ח' א'), הגמלים יבוזו האויבים מן הרוכבים עליהם ורוצים לברוח, ויתר המון המקנה ישארו שלל והפקר בכלל : קצוצי פאה. בארתי למעלה (ט' כ''ה) :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד והבאתי וכו'. ר''ל יתפזרו בכל ארבע רוחות וקצות העולם כאלו הרוחות ינשבו מכל עבר לפזרם אל העבר שממולו : לכל הרוחות האלה. אשר באה הרוח מהם כי כ''א יפזרם אל העבר שממולו : ולא יהיה הגוי. לא יהיה שום אומה בעולם אשר לא וגו' : (מצודת דוד)
מצודת ציון רוחות. רוח הנושב : הרוחות. ענין פאה ועבר : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין (לו-לז) והבאתי שיתפזרו לכל רוח, ובכל מקום שיהיו ישברו לפני אויביהם, וחרון אף ה' תרדפם בכ''מ לרעה :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י ושאו נס. פורק''א בלע''ז סימן אסיפה הוא : בל. ומרודך. שמות עבודת כוכבים של בבל : (רש"י)
מצודת דוד הגידו. אתם המבשרים חדשות הגידו בין עכו''ם בשורה זו מחורבן בבל כי לשמחה יחשב להם על כי הם החריבו עמים רבים : ושאו נס. למען יאספו כולם וישמעו : אל תכחדו. אל תעלימו דבר מה מגודל החורבן : הוביש בל. הפסל בל נתבייש ומרודך נשבר ולא יוכלו להציל את עמם : הובישו וכו'. כל הפסילים נתביישו ונשברו : (מצודת דוד)
מצודת ציון נס. כלונס ארוך ומפה בראשו והוא עשוי לרמז בו אסיפה : תכחדו. ענין העלמה כמו אל נא תכחד ממני (ש''א ג) : הוביש. מל' בושה : בל. מרודך. שמות גלולי בבל : חת. ענין שבירה כמו והחתתי את עילם (לעיל מט) : עצביה. כן יקראו הגלולים על כי מעציב לב עובדיהם צועקים אליו ואינם נענים : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הגידו בגוים ויותר מזה השמיעו הכריזו בפרסום, ויותר מזה שאו נס, השמיעו את כל הפרטים ואל תכחדו דבר, אמרו נלכדה בבל, הוביש בל שעבדוהו בבל וכן יתר הגלולים :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות הגידו והשמיעו. השמיעו היא ההכרזה (כנ''ל ד' ה') : הוביש בל חת מרודך. אליל בל היה אליל הכבוד ועשו לו עצבים אמר הוביש, אליל מרודך היה אליל הגבורה ועשו לו גלולים אמר חת שהוא הפך אומץ לב :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד בני ישראל. הם הנשארים בארץ אחרי גלות עשרת השבטים ונטפלו עם בני יהודה ובנימין וגלו עמהם לבבל : המה וכו'. ר''ל בני ישראל ובני יהודה יבואו יחד : הלוך ובכו ילכו. בתשובה ובתחנונים ילכו ואת ה' יבקשו לשאול ממנו עזר ודרך מצלחת : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין בני ישראל ר''ל שבט לוי ובנימין יתחברו עם שבט יהודה, הלוך ובכו ילכו כמי שנאבד לו אביו המוליכו בדרך כן יבקשו למצוא את ה' לשוב אליו :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות בימים ההמה ובעת ההיא. בעת מציין חלות הדבר בנקודה מיוחדת מן הזמן. ובימים מציין המשך הדבר, ופה ר''ל שזה יהיה כל ימי משך הימים ויתחיל בעת ההיא, וכן פירושו תמיד :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י דרך הנה. דרך המקום הזה ירושלים יסבו פניהם כשתחרב בבל ויצאו מתוכה ברשיון כורש מלך פרס : (רש"י)
מצודת דוד ציון ישאלו. את הדרך ההולך לציון ויסבו פניהם דרך פה : בואו. ר''ל אמרו אלו לאלו באו והתחברו אל ה' בברית המתקיים עד עולם ולא תשכח עוד : (מצודת דוד)
מצודת ציון הנה. לפה ולכאן : ונלוו. ענין התחברות כמו ונלוה הגר (ישעיה י''ד) : ברית. ענינו בכ''מ דבר המתקיים : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ציון ישאלו דרך, הם ישאלו את הדרך ההולך לציון, כי עד עתה הנה פניהם היה פניהם לציון בתפלתם, כמ''ש וכוין פתיחן ליה בעליתיה נגד ירושלים. באו, ציון תשיב להם לאמר באו ונלוו אל ה' כי ברית עולם שהיה לו עמכם לא תשכח :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ציון ישאלו דרך. כמו ישאלו דרך ציון. ויל''פ שיאמר על צד המליצה את ציון ישאלו שתגיד להם הדרך, כי יכינו פני הליכתם אל ציון, וכאילו שואלים את העיר שתגיד להם את דרכם, והיא משיבה בואו ונלוו אל ה' : ונלוו. ציווי ע''ד העבר מבנין נפעל :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י רועיהם התעום. גדוליהם התעום מעלי : הרים שובבים. אל ההרים אל עבודת כוכבים שבהרים, שובבום אנווייזאנ''ץ בלע''ז שובבום מלכיהם, וי''ת הרים שובבום שלטוניא בזונון : (רש"י)
מצודת דוד צאן אובדות. הוא מאמר הנביא בשם ה' שאמר הנה עד הנה היו עמי כצאן האבוד מן העדר כי גדוליהם הנהיגום בדרך תועה ועזבום ללכת בדרכי לבם לעלות בהרים ר''ל פנו מדרך ה' וגדוליהם התעום ללכת בדרך רע : מהר. ולכן הלכו מהר אל גבעה ושכחו מקום רבצם ורצה לומר לכן הלכו בגולה על ההרים ונגרשו מארצם : (מצודת דוד)
מצודת ציון התעום. מלשון תועה : שובבום. ענינו ההליכות בדרך הלב כמו מדוע שובבה (לעיל ח') : רבצם. ענין מקום שכיבה לנוח כמו כרע רבץ כארי (בראשית מ''ט) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין צאן (דברי השם) עמי היו דומים כצאן אבדות במדבר שהם הפקר, ומה היתה הסבה לזה, כי רעיהם התעום ועלו על ההרים, וההרים שובבו אותם, ור''ל תחילה עבדו ע''א בארצם, ועי''כ הלכו מן ההר אל הגבעה שתחת ההר, ועי''כ שכחו רבצם הקודם, ור''ל שאחר כך עבדו ע''א בארצות אויביהם :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד כל מוצאיהם. ר''ל והיו כצאן התועה ומופקר שכל המוצא אותם יאכלם : וצריהם. האויבים אמרו לא יהיה לנו אשמה על מה שאנו אוכלים אותם בעבור אשר חטאו לה' שהוא נוה ומקוה הצדק כולו והוא תוחלת אבותיהם והוא מילא תקותם ושמו הוא ה' המורה שהוא מושל בכל והואיל וחטאו לו ראוים המה לאבדון ולא נאשם בהם : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין כל, ועי''ז נעשו הפקר עד אשר כל מצאיהם אכלום להנאתן, וצריהם שהם השחיתו אותם מפני שנאה שלא להנאתם כלל, אמרו לא נאשם בעבור זאת, כי ראוים לכליה תחת אשר חטאו לה', שבזה חטאו בשתים, א. שהוא היה נוה צדק, הנוה מיוחד אל הצאן ובנוה ה' שם שכן הצדק, ב. ושם שכן ה' שהוא מקוה אבותיהם, ר''ל שעזבו הצדק בין אדם לחבירו, ואת ה' אלהי אבותיהם בענינים שבין אדם למקום :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י נודו מתוך בבל. מעתה צאו משם : כעתודים לפני צאן. דרך העתודים ללכת לפני העדר בראש העזים : (רש"י)
מצודת דוד נודו. ומעתה נודו מתוך בבל : כעתודים. מהרו ללכת משם כמו העתודים ההולכים לפני שאר הצאן ר''ל אף אם רבים ישארו בבבל אתם השבים מהרו ללכת : (מצודת דוד)
מצודת ציון נדו. מל' נדידה : כעתודים. הם הזכרים מן העזים : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין נדו, ה' אומר לצאן עמו, נדו מעיר המלוכה בבל, כי בבל תתהפך ואח''כ צאו מכלל ארץ כשדים, והגם שאין לכם רועים שיוליכו אתכם, היו כעתודים ההולכים לפני הצאן והצאן הולכים אחריהם, והם המנהיגים שהלכו לפניהם שהם עזרא ונחמיה וראשי הגולה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות נדו. הנד הוא ממקום למקום, והיוצא הוא לגמרי, ר''ל ואח''כ צאו מכלל הארץ :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד מארץ צפון. הם מדי ופרס : וערכו לה. יערכו עליה מלחמה ומשם ממקום שיערכו עליה משם תלכד ולא יצטרכו ללכת ממקום אל מקום : חציו. של הקהל ההוא יהיו כגבור המשכיל והורג אנשים שלא ישוב ריקם מבלי להמית את מי כן יהיו כל חצי הקהל ההוא : (מצודת דוד)
מצודת ציון מעיר. מל' התעוררות : קהל. קבוץ עם : וערכו. ענין סדור המלחמה : משכיל. מל' שכול והרג כמו ומשכלת גוייך היית (יחזקאל ל''ו) : לא ישוב ריקם. אחז במשל מבן אדם השולח מי לעשות דבר וחתר לפעמים ריקם וכן לא ישיב אלי ריקם (ישעיה נ''ה) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כי, עתה יספר בפרטות איך נפלה בבל, א.כי אנכי מעיר בהשגחה, ב. שיהיה קהל גוים גדולים מארץ צפון, ג.שיערכו לה ומשם תלכד, ר''ל שיכבשו החומה מצד צפון, ד.חציו כגבור משכיל, חצי האויב יהיו דומים כאילו יש להם שכל ויבואו מעצמם אל המטרה לא ישובו ריקם כגבור שיש לו שכל, (ולנוסח שכתב משכיל בשי''ן ימנית, פי' שיהיו דומים כגבור שבעת שלא ימצא את מי להרוג הורג ילדים קטנים ומשכיל את האב לבל ישוב ריקם) :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ישבעו. ר''ל הרבה שלל ישללו בה : (מצודת דוד)
מצודת ציון לשלל. ענין בזה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין והיתה, הודיע עוד, ה. כי אחר שינצחו את בבל אז הכשדים בני המדינה לא ילחמו עוד רק יהיו כשלל שנשאר אחרי המלחמה, ו. שלא יהיה ככובש את הארץ אחרי מלחמות רבות שיסתירו את כל אשר להם או יאבדוהו בל יבא לידי האויב, כי כל שולליה ישבעו, כי ימצאו די והותר : מהר,, י קרא(מלבי"ם באור הענין)
רש"י שוסי נחלתי. בוזזי נחלתי : כי תפושו. ל' שומן : כעגלה דשה. הדשה בתבואה ואוכלת תמיד : (רש"י)
מצודת דוד כי תשמחו. אשר תשמחו עד הנה אתם השוסים את נחלתי : כי תפושו. כי אז הייתם פשים ורבים בטוב ארצי כעגלה הדשה ואוכלת מדישה : ותצהלו כאבירים. הרימו קול גדול של שמחה כמו הסוסים החזקים המרימים קול שמחה : (מצודת דוד)
מצודת ציון תעלזו. ענין שמחה : שוסי. ענין בזה ושלל כמו משנאינו שסו למו (תהלים מ''ד) : תפושו. ענין רבוי ור''ל רבוי הבשר כמו ופשתה כעגלי מרבק (מלאכי ג). דשא. מלשון דישה ובאה האל''ף במקום ה''א : ותצהלו. ענין הרמת קול שמחה כמו צהלו מים (ישעיה כ''ד) : כאבירים. סוסים חזקים וכן מדהרות דהרות אביריו (שופטים ה') : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כי, עתה יודיע הזמן מתי יהיה זה, שזה יהיה בעת שאתם שוסי נחלתי תשמחו בלב ותעלזו בפעל, בעת (שעשה בלטשצאר משתה ושמח בכלי בהמ''ק ששסה מישראל), בעת כי תפושו כעגלה דשא, כן תשמנו מרוב טוב, אז בעת ההיא.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות תשמחו תעלזו, השמחה היא בלב, והעלז מרקד מרוב השמחה, שוסי נחלתי. הנחלה אצל ה' קשור בו ציור הקדושה. תפושו. ריבוי הבשר - כעגלה דשא. שדה בתבואה כמ''ש אפרים עגלה מלומדת אוהבת לדוש כי אז תאכל בתבואות, וי''מ מענין דשא הרועה בנאות דשא, וי''ס כתוב בא' ויש בה' :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י אמכם. כניסתכם : אחרית. אתם הכשדים אם ראשיתכם גדול אחריתכם יהיו מדבר : (רש"י)
מצודת דוד בושה אמכם. אבל מעתה בושה אמכם בבל אשר ילדה בנים לבהלה : חפרה יולדתכם. כפל הדבר במ''ש : הנה אחרית גוים. ר''ל הבושה תהיה על כי הנה אחרית הכשדים בניה תהיה חסר מטובה כמדבר ציה וערבה וכפל המלות בשמות נרדפים כמו אדמת עפר (דניאל יב) : (מצודת דוד)
מצודת ציון הפרה. ענין בושה : ציה. שממה : וערבה. ענינו כמו מדבר : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין בושה אמכם, היינו הארץ שילדה אתכם, כי האחרית של גוים גדולים שילדה האם הזאת והיינו הגוים שישבו בארץ, אחריתם יהיה שתשאר שם מדבר ציה וערבה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות בושה אמכם חפרה יולדתכם. חפר הוא יותר מן בושה שחופר פנים בטמון, ואם כולל גם האומנת, ויולדת היא רק האם שילדה, ובושתה גדולה יותר : מדבר ציה וערבה. עי' הבדלם (ישעיה ל''ה א') :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד מקצף ה'. על כי ה' קצף על בבל לכן לא תהיה עוד מיושבת וכל העובר עליה יתמה וישרוק : (מצודת דוד)
מצודת ציון ישום. ענין תמהון : וישרוק. הוא הקול הבא בקבוץ השפתים ודרך לעשותם על אבדן דבר חשוב : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין מקצף, ותהיה עוד גרועה מן המדבר בג' דברים, א. המדבר שמם בטבע והיא לא תשב מסבת קצף ה', ב. במדבר ימצאו מקומות שאינם שוממים והיא והיתה שממה כלה, ג. על שממות המדבר לא ישתומם איש, אבל היא כל עבר על בבל ישם וישרק :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י ידו אליה. זרקו לה אבנים כמו וידו אבן בי (איכה ג) : (רש"י)
מצודת דוד ערכו על בבל. מכל סביבה ערכו מלחמה על בבל : ידו אליה. השליכו חצים אליה : אל תחמלו. לא תחוסו על החץ לאמר אולי לא יכה אדם וילך לבטלה : כי לה' חטאה. ולכן תצלחו בה וכל החצים שתשליכו שמה יהרגו אנשים : (מצודת דוד)
מצודת ציון דורכי. הדרך לדרוך ברגל על הקשת למותחה היטב לירות למרחוק : ידו. ענין השלכה כמו לידות את קרנות הגוים (זכריה ב') : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ערכו, (עתה יבאר איכות הכיבוש) ערכו על בבל סביב אתם כל דרכי קשת, מוסיף לאמר ידו אליה, אל תשליכו את החצים ע''י הקשת רק השליכו אותם בידכם, כי גם ביד תקלעו למטרה, ומוסיף אל תחמלו אל חץ שתיראו פן תשליכו החץ בחנם, כי לה' חטאה, ובודאי תשיגם החץ :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ידו. המשליך ביד, וכן לידות את קרנות הגוים :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י ונתנה ידה. כאדם שאין בו כח ומושיט יד לכל מי שרואה לבקש רחמים ועזרה וכן מצרים נתנו יד (שם ה) הושטנו יד למצרים לבקש מהם עזרה : אשיותיה. חוזק יסודותיה וכן ואשיא יחיטו (עזרא ד) ובלשון משנה כגון אלו התופרים לאושין וכן והתאוששו והתחזקו : כאשר עשתה. לעיר ה' : (רש"י)
מצודת דוד הריעו. להבהיל את העם הריעו עליה מסביב : נתנה ידה. כדרך אדם הנופל המושיט יד למי שאצלו לעזור לו ולהקימו וכן מצרים נתנו יד (איכה ה) : נפלו אשיותיה. נפלו יסודות חומות העיר : כי נקמת. על כי היא נקמת ה' לכן הנקמו בה וכאשר עשתה לישראל כן עשו לה : (מצודת דוד)
מצודת ציון הריעו. מלשון תרועה והשמעת קול : אשיותיה. ענין יסודות כמו לאשישי קיר חרשת (ישעיה ט''ו) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הריעו עליה מסביב, לסימן שנכבשה החומה, כי כבר נתנה ידה וחדלה להלחם, ומוסיף נפלו אשיותיה שכבר נפלו יסודות החומה כמו שהיה בחומת יריחו, עי''ז נהרסו חומותיה ממילא, כי נקמת ה' הנקמו, א. תנקמו נקמת ה' מה שהחריבו בהמ''ק וחללו את שמו, ב.כאשר עשתה עשו לה כי גם היא החריבה גוים רבים :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות אשיותיה. יסודות כמו בלשון ארמי ואושיא יחיטו (עזרא ד') :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד כרתו. ר''ל לא ימצא עוד בבבל זורע שדות ואוחז מגל בעת הקציר כי תהיה שממה ולא יזרע שמה : מפני חרב היונה. מפני חרב האויב המאנה ואונסת לעשוק הגוף והממון יפנו משם השכירים עובדי האדמה וינוסו כ''א לעמו ולארצו אשר באו משם : (מצודת דוד)
מצודת ציון ותופש. ענין אחיזה : מגל. הוא החרמש והוא כלי עשוי לקצור בו וכן שלחו מגל (יואל ד') : היונה. מלשון אונאה וענינו עשיקת הגוף והממון וכן העיר היונה (צפניה ג') : יפנו. ענין סבוב : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כרתו זורע מבבל, בל תשאירו בה לכורמים וליוגבים, ומוסיף שלא ימצא אף תופש מגל בעת קציר, שגם הנזרע כבר לא ימצא מי שיקצרנו, ויען שעד עתה היו בני הנכר שבה אכריהם והקוצרים שדותיהם, אומר שעתה איש אל עמו יפנו, ויתחברו יחד וינוסו איש לארצו :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י הראשון אכלו. שהגלה י' השבטים : עצמו. גרמו גירם עצמותיו שגמר השיריים יהודה ובנימן, עצמו דישושא''ר בלע''ז : (רש"י)
מצודת דוד שה פזורה ישראל. הנה ישראל היה כשה פזורה ופרודה מן העדר אשר אריות הדיחו אותה והבריחוה מעדרה כי כן הדיחו אותו מארצו : הראשון. המדיח הראשון אכל בשרו והוא מלך אשור שגלה עשרת השבטים : וזה האחרון. זה המדיח האחרון שבר עצמותיו והוא נ''נ מלך בבל שגלה יהודה ובנימין : (מצודת דוד)
מצודת ציון פזורה. ענין פרוד : הדיחו. מלשון דחיה : עצמו. ר''ל שבר עצמיו ודוגמתו ובכל תבואתי תשרש (איוב ל''א) ור''ל תעקור השורש : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין שה פזורה שיעור הכתוב אריות הדיחו שה פזורה ישראל שהדיחוהו ממקומו, האריה הראשון אכלו, אכל הבשר, והוא מלך אשור, וזה האריה האחרון עצמו שבר וכתת עצמותיו, והוא מלך בבל :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ושובבתי. ר''ל עוד יבא זמן בימי המשיח שאשיב אותו אל נוהו וירעה במרעה הכרמל והבשן שהמה מקום מרעה שמן ולפי שהמשילם לשה אמר לשון הנופל בשה : תשבע נפשו. מרוב המרעה המצוי שם : (מצודת דוד)
מצודת ציון ושובבתי. מלשון השבה : נוהו. מדורו : ורעה. מלשון מרעה : הכרמל. כן יקרא מקום שדות וכרמים : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ושבבתי אשיב את השה אל נוהו שהוא מרעה הצאן, ושם ירעה הכרמל והבשן ששם מרעה צאן, וגם בהר אפרים תשבע נפשו בשביעה די והותר :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד יבוקש. אף אם יבוקש לא יהיה : לאשר אשאיר. לאלו שאשאיר מהם אסלח לעונם כי יהיו נמרקים בקושי השעבוד וילכו להם : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין בימים ההם יבקש את עון ישראל, ישראל הם עשרת השבטים שהם עבדו ע''ז שזה נקרא עון, שמורה על עוות השכל והכפירה, זה לא יהיה במציאות כלל כי יתבטל יצרא דע''ז. ואת חטאת יהודה, יהודה לא הכחישו את ה' רק היו להם חטאים מצד התאוה שזה נקרא חטאת, והגם שזה יהיה בעולם במציאות, בכ''ז לא תמצאינה כי אסלח לאשר אשאיר לאלה שאשאיר מן הגולה אסלח להם חטאתיהם ולכן לא ימצאו :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות עון, חטאת. הבדלם מבואר בכ''מ עוון גדול מחטאת, שהוא עוות המחשבה :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י מרתים. שהמרתני והרגזתני : פקוד. שם מדינה וכן פקוד ושוע וקוע (יחזקאל כג) ת''י שם מדינות : ועשה ככל אשר צויתיך. אתה כורש ביד ישעיה הנביא (מ''ה) : (רש"י)
מצודת דוד על הארץ מרתים. חזר לדבריו הראשונים אמר אל מול המחריב את בבל עלה למלחמה על הארץ שמרדה ופשעה בכל העובדי כוכבים והיא בבל : ואל יושבי פקוד. שם עיר מערי בבל כמ''ש פקוד ושוע וקוע (יחזקאל כג) או על בבל יאמר וקראה כן לפי שבא עת לפקוד ולזכור עוונה : חרוב. תחרב אותה והנסים רדוף אחריהם והחרימם : ועשה וכו'. חזר לזרזו : (מצודת דוד)
מצודת ציון מרתים. מלשון מרי ומרד : חרוב. מלשון חורבן. והחרם. ענין כליון כמו כל הנשמה החרים (יהושע י') : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין על הארץ מרתים, רק אתה מרתים ומרי, על ארץ בבל עלה עליה, אתה מרתים עלה אל יושבי פקוד שהם הכשדים שעליהם אפקוד עונם (כמ''ש הנני פוקד על מלך בבל), ועשה ר''ל אתה מרתים עשה כאשר צויתיך להחריב ולהשמיד הכל :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות מרתים. מענין מרי, וצייר המרי כעצם מופשט עולה על הארץ : יושבי פקוד. מענין פקודת עון : חרוב. מענין חרב :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י פטיש כל הארץ. שהיה מפוצץ ומכתת את הכל : (רש"י)
מצודת דוד איך נגדע. איך נכרת בבל שהיה משבר ומפוצץ כל הארץ, כפטיש המפוצץ סלע : לשמה. לתמהון היתה בין העובדי כוכבים כולם יתמהו על חורבנה : (מצודת דוד)
מצודת ציון נגדע. ענין כריתה כמו שקמים גדעו (ישעיה ט') : פטיש. הוא המקבת כמו כפטיש יפוצץ סלע (לעיל כ''ג) : לשמה. לתמהון : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין איך, עפ''ז יתמה, א. על קול המלחמה שאיך נגדע וישבר פטיש כל הארץ, הלא בבל היתה כפטיש יפוצץ סלע כי פזרו כל האומות לשברים, ואיך התחברו שנית למלחמה, איה הפטיש המפוצץ חבורם, ונגד השבר הגדול שואל, ב.איך היתה בבל לשמה בגוים אחר שהיו תמיד בעזרתה גוים רבים ועצומים :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד יקושתי. הכנתי לך מוקש וגם נלכדת בה ולא ידעת להשמר ממנה כי פתאום באה : התגרית. עם ה' עשית תגר ומלחמה כי עמו טבחת ולא חמלת : (מצודת דוד)
מצודת ציון יקושתי. מלשון מוקש : נתפשת. ענין אחיזה בחזקה : התגרית. מלשון תגר ומלחמה כמו אל תתגרו בם (דברים ב') : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין יקשתי, נגד השאלה הראשונה משיב אני נתתי לך מוקש ועל ידו נלכדת בהפח, ונגד השאלה השניה משיב נמצאת וגם נתפשת שאחר שכבר היית בהפח נמצאת שם, וגם תפשו אותך, וכ''ז היה יען כי בה' התגרית, ועל ידי זה.(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד את כלי זעמו. הם פרס ומדי ור''ל המקום העיר לבם לבוא על בבל להשחיתה : כי מלאכה היא לאד'. השחתת ארץ כשדים היא דבר שליחות של ה' : (מצודת דוד)
מצודת ציון אוצרו. מלשון אוצר ומטמון : זעמו. ענין כעס וחימה : מלאכה. ענין שליחות וכן ארור עושה מלאכת ה' רמיה (לעיל מ''ח) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין פתח ה' את אוצרו, שהמלחמה שלחמו בך היה בכלי זעם של ה', (ולעומת שהם פתחו האוצר ולקחו כלי ה' אל המשתה, שזה רמז במ''ש כי בה' התגרית, פתח גם הוא את אוצרו ויוצא כליו שהם כלי זעמו) כי המלאכה היא לה', מלאכה הזאת תתיחס אל ה' שהוא החריבה, ואתם האויבים.(מלבי"ם באור הענין)
רש"י באו לה מקץ. מסוף העיר התחילו בה שלא תדע ותתפש פתאום : פתחו מאבוסיה. ת''י אבולהא שעריה ואין לו דמיון, ומנחם חברו לשון אבוס : סלוה. דושו אותה : כמו ערמים. גרנות : (רש"י)
מצודת דוד בואו לה מקץ. מקצה המדינה בואו להלחם בה פתאום עד לא יכונו למלחמה : פתחו מאבוסיה. לקחת התבואות האצורים שמה : סלוה. רמסו אנשיה כמו שרומסים על אגודות שבלים לדושם להוציא התבואה : והחרימוה. אבדו וכלו אנשיה : (מצודת דוד)
מצודת ציון מקץ. מן הקצה : מאבוסיה. ענינו אוצר התבואה והוא מענין אבוס בעליו (ישעיה א') שהוא מקום שיתנו בו מאכל הבהמות : סלוה. ענין רמיסה כמו סלית כל שוגים (תהלים קי''ט) : ערמים. אגודות שבלים כמו בטנך ערמת חטים (ש''ה ז') : והחרימוה. מלשון חרם ואבדון : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין באו לה מקץ, בסוף וגמר המלאכה שיעשה ה' אז בואו אתם, (כי ע''י כתיבת המלאך נהרג בלשצאר ואח''כ באו חיל מדי ופרס), פתחו מאבוסיה אין לכם לעשות רק לשלול שלל, שתפתחו את אוצרות התבואה שנותנים אל האבוס שיתפטמו שם הפרים (ר''ל תקחו עשרם), סלוה כמו ערמים, ר''ל אשר הם סללו ורוממו את התבואה באבוסים כמו ערמים, ערמות של תבואה, פתחו אותם, ואח''כ והחרימוה עד שלא תשאר שארית :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות מקץ. בסוף המעשה : מאבוסיה. האבוס הוא מקום שעומדת הבהמה לאכול ולהתפטם, ומאבוס הם האוצרות ששם נמצאו התבואות המוכנים לתתם אל האבוס : סלוה. מענין הרמה כמו וישפכו סוללה : וערמים. גלים של תבואה כמו בטנך ערמת חטים :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י השמיעו אל בבל רבים. ל' וישמע שאול את העם (שמואל טז) הזעיקו להאסף אל בבל מורים בחצים כמו יסובו עלי רביו (איוב טז) : (רש"י)
מצודת דוד השמיעו. התאספו אל בבל רובי חצים כל דורכי קשת חנו עליה מסביב למען לא יהיה לה פליטה לבל יוכל מי לברוח : ככל אשר עשתה. לישראל כן עשו לה : זדה. הרשיעה אל ה' : (מצודת דוד)
מצודת ציון השמיעו. ענין אסיפה וקבוץ כמו וישמע שאול את העם (ש''א ט''ו) וזהו לפי שאסיפת העם באה ע''י השמעת קול : רבים. מורים בחצים כמו יסבו עליו רביו (איוב ט''ו) : זדה. מל' זדון ורשע : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין השמיעו צייר שאחר שישראל נסו מארץ בבל מצוה שנית שיקבצו עמים רבים, וכל דרכי קשת, ויחנו עליה מסביב כדי שאל יהי לה פליטה, שלא יניחו איש לנוס עוד מן העיר. שלמו לה כפעלה, הפעל הוא העסק, והמעשה הוא גמר הדבר, ושלמו לה תשלומין לפי העסק שהתעסקה, ותעשו לה מדה במדה, ככל אשר עשתה, ומפרש שלמו לה כפעלה, כי אל ה' זדה, העסק שלה היה מצד שזדה אל ה' לכפור ביכלתו, וככל אשר עשתה עשו לה כי זדה אל קדוש ישראל המעשה עצמה ששרפו בהמ''ק ועיר הקדש שהוא מעשה נגד קדוש ישראל, שבשם זה נקרא בו מצד קדושת ישראל וקדושת הקדש והמקדש השוכן בה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות רבים. מענין רובה קשת : כפעלה, כאשר עשתה. הפעל, הוא העסק. והמעשה, הוא העשיה והגמר, עי' מ''ש (ישעיה ה' מ''ב), ועל העסק שלא עשה עדיין לא יצדק עשו רק שלמו : ה' קדוש ישראל. כ''מ שאמר ה', ידבר עליו מצד בורא העולם בכלל. ואלהי ישראל, הוא הקשר שי''ל עם ישראל (כמ''ש ישעיה א' ד' ובכ''מ). וקדוש ישראל, יציין מצד קדושת ישראל שיתקדשו על כי קדוש ה' :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד הנני אליך זדון. אתה בלשצר איש זדון הנה אני אלחם עליך כי בא יום תשלום גמולך עת זכרון עוונך : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין הנני אליך זדון, עתה מתחיל לדבר על מפלת המלך, כי בא יומך מצד המערכה שערבה שמש הצלחתך, ובא גם עת פקדתיך מצד ההשגחה על עונך :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות יומך עת פקדתיך. התבאר למעלה (מ''ו כ''א) :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד וכשל זדון. בלשצר יהרג : ואין לו מקום. ר''ל לא ימלוך מי מזרעו בבבל : סביבותיו. סביבות עריו : (מצודת דוד)
מצודת ציון והצתי. ענין הבערה והדלקה כמו ותצת בסבכי היער (ישעיה ט) : ואכלה. ענין שריפה כמו מאכולת אש (שם) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין וכשל זדון ועי''כ יפול, והצתי אש בעריו ומן הערים תאכל כל סביבותיך הפך מכיבוש מלחמה הרגיל, שיכבשו תחלה את הסביבות ואח''כ ערי הממלכה :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד עשוקים וכו' : יחדיו. ר''ל כמו שנעשקו עשרת השבטים על ידי אשור כן נעשקו בני יהודה על ידי מלך בבל : וכל שוביהם. כמו אשור כן בבל החזיקה בהם וממאנים לשלחם חפשי : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין כה אמר ה', עשוקים, ר''ל הנה בדרך הטבע א''א כלל שיגאלו ישראל, כי א''א שקצתם שאינם בגלות יפדו את השבוים, כי עשוקים בני ישראל ובני יהודה יחדו, ולא שמקצת השובים לא יחזיקו בם לעבדים, כי כל שוביהם החזיקו בם, ולא שישלחו אותם אח''ז לחפשי כי מאנו שלחם, אבל.(מלבי"ם באור הענין)
רש"י הרגיע את הארץ. כשתפול בבל יהי מרגוע והנחה לכל : (רש"י)
מצודת דוד גאלם חזק. אם כי אינם משלחים מרצונם הנה גאלם חזק והוא יריב את ריבם ויאבד את בבל ויצאו הגולים חפשי : למען הרגיע. למען יהיה מרגוע בכל הארץ יביא רוגז וחרדה על יושבי בבל ולא יוסיפו למשול בעמים : (מצודת דוד)
מצודת ציון הרגיע. מלשון מרגוע והשקט : והרגיז. ענין רעדה וחרדה כמו רגזו ואל תחטאו (תהלים ד') : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין גאלם חזק שמו הוא ה' צבאות המושל בכל הצבאות, והוא ריב יריב את ריבם ומן הריב הזה תצא תועלת כללי. א] למען הרגיע את הארץ מאויביהם. ב] עונש לבבל והרגיז לישבי בבל ועל ידי הריב הזה.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות הרגיע, הרגיז. מקור, להרגיע, ובא בצורת העבר, וכן גנון והציל פסוח והמליט. רד''ק :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י אל הבדים. אל הקוסמים שלה : ונואלו. בקסמיהם ודומה לו מפר אותות בדים (ישעיה מד) וכן ת''י על שם שבודים ואומרים דברי כזב : (רש"י)
מצודת דוד אל הבדים. אל הקוסמים שבודים דברים מלבם : ונאלו. יסכלו בעצתם ולא ידעו במה ינצלו : (מצודת דוד)
מצודת ציון הבדים. ענין המצאת הכזב מן הלב כמו בדיך מתים יחרישו (איוב י''א) וקרא כן את הקוסמים כי דרכם להמציא כזב מלבם : ונואלו. ענין סכלות כמו נואלו שרי צען (ישעיה י''ט) : וחתו. ונשברו : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין חרב על הבדים חוזי כוכבים, ונואלו כי לא יחכמו עוד באצטגנינות שלהם, והגבורים יחתו :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות הבדים. הקוסמים או חוזי כוכבים :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד ואל רכבו. קבוצת אנשי הרכב : ואל כל הערב. תערובות האומות שהיו יושבים בבבל : והיו לנשים. יהיו תשושי כח כנשים : חרב אל אוצרותיה. אנשי חרב יבואו אל אוצרותיה ויבוזו אותה : (מצודת דוד)
רש"י ובאימים יתהללו. ישתטו ל''א פורוונטרונט בלע''ז וכת''י משתבחין באלהי הענקים שהיו להם : (רש"י)
מצודת דוד חורב. לפי שנהר פרת היה עובר בבבל והיה משקה שדותם כנילוס במצרים לכן אמר שיבוא חורב אל מימיה ויבשו : כי ארץ פסילים היא. הרבה פסילים עשו לעבודת כוכבים : ובאימים יתהוללו. משתטים ומשתגעים עם העבודת כוכבים שלהם ויקרא העבודת כוכבים אימים כי מביאים אימה על עובדיהם וכאשר יקרא מפלצת כמ''ש אשר עשתה מפלצת לאשרה (מ''א ט''ו) : (מצודת דוד)
מצודת ציון חורב. ענין יובש כמו חרבו המים (בראשית ח') : ובאימים. הוא שם כנוי על הגלולים : יתהוללו. מל' הוללות וסכלות : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין חרב אל מימיה שהיה סביב העיר למצור, כי ארץ פסילים היא ר''ל יען שעושים ליראתם פסילים משונים, ויתהללו וישתגעו בפסילים אימים תמונות מחיות משונות המטילים אימה ופחד :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י ציים את איים. יערעון תמון בחתולין מיני חיות המצויין בחורבה : (רש"י)
מצודת דוד לכן. הואיל והיו כ''כ דבוקים בעבודת הצורות לכן תהיה לחרבה ושם ישבו ציים עם איים שדרכם לשכון בחרבות : ולא תשב. לא תהיה עוד מיושבת עד עולם : עד דור ודור. עד שיכלו כל ימי הדורות וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)
מצודת ציון ציים. איים. שמות מיני חיות : בנות יענה. שם עוף בת היענה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין לכן ישבו ציים אשלח לשם חיות נוראות כדמות חיות האימים שהיו להם לפסילים והם ישבו בארץ לא תשב עוד לנצח :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות לא תשב לנצח ולא תשכון עד דור ודור. התבאר (ישעיה י''ד) :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד מצפון. מדי ופרס המה מצפון בבל במקצוע צפונית מזרחית : רבים. רצה לומר גדולים כמו ורבי המלך (לעיל מא) : מירכתי ארץ. מסוף הארץ ר''ל ממרחק : (מצודת דוד)
מצודת ציון יעורו. מל' התעוררות : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הנה עם בא מצפון, כשם שנבא פסוק זה על ביאת הכשדים לא''י (למעלה ו') אמר שכן יבא עליהם עם מצפון, ועל ידיהם יערו גוי גדול ומלכים רבים מירכתי ארץ שיעזרו למדי ופרס :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות (מא-מג) פסוקים אלה באו והתבארו למעלה (ו', כ''ב כ''ג כ''ד) :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י הנה כאריה. אשר יעלה מגאון הירדן כן יבא השודד אל נוה איתן כך תירגם יונתן הא מלך במשרייתיה ייסק עליהון כאריה דסלק מרום ירדנא למדנו שגאון הירדן מקום אריות הוא ואף כך תרגמו יונתן ואיך תעשה בגאון הירדן לקבל חיות ברא ברום ירדנא : כי ארגיעה. כשאביא השעה : מעליה. ממעל לה : ומי יועידני. למלחמה : (רש"י)
מצודת דוד הנה כאריה. האויב הבא עליה יעלה בחזקה רבה כמו שיעלה האריה מגאון הירדן ממקום רבצו אל נוה איתן ר''ל אל מדור הרועה המחוזק בבשר כי זהו איתנו וטובו : כי ארגיעה. כי חפצי להשקיט ולהרגיע את ישראל ואריץ אותם מעל ארץ בבל לשוב לארצם ולכן אצוה עליה להשחיתם את מי שאבחר בו : כי מי כמוני. שיוכל למחות בידי : ומי יועידני. מי יקבע עמדי זמן מיועד להלחם בי : ומי זה רועה. מי הוא הרועה אשר יעמוד לפני להציל צאנו מידי ר''ל מי הוא הרועה שיציל עמו מידי וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)
מצודת ציון מגאון. ענין גבהות ורוממות ור''ל ככר המעולה הסמוך לירדן ושם היה מקום האריות וכן נאמר ואיך תעשה בגאון הירדן (לעיל י''ב) : נוה. ענין מדור : איתן. ענין חוזק כמו איתן מושבך (במדבר כ''ד) : ארגיעה. מל' מרגוע והשקט : אריצם. מל' ריצה ומהירות ההליכה : אפקוד. אצוה כמו והוא פקד עלי (עזרא א') : יועידני. ענינו עת קבוע כמו ואם למשפט מי יעידני (איוב ט') : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הנה כאריה יעלה מלך פרס ורגע הריץ אותו מבבל ואח''כ חזר עליה עם כל בחורי הגבורים, וכלשון הזה נבא על אדום למעלה מ''ט י''ט כ' ע''ש פירושו, שנבא על בבל ועל אדום ששניהם החריבו מקדשי ה' בסגנון א' :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות (מד-מו) פסוקים אלה באו והתבארו למעלה (מ''ט, י''ט כ' כ''א) :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד לכן. הואיל ואין מי ימחה בידו וכן תקום לכן שמעו וכו' : אם לא. הוא ענין שבועה ור''ל העצה היא בשבועה אשר צעירי הצאן יגררום מארצם והוא פרס שהוא הצעיר בבני יפת כי ארז''ל תירס הוא פרס (יומא י) : אם לא ישים. בשבועה אשר יעשה את כל נוה ונוה שממה : עליהם. ר''ל לפניהם בעל כרחם : (מצודת דוד)
מצודת ציון יסחבום. ענין גרירה ומשיכה בארץ כמו סחוב והשלך (לעיל כ''ב) : צעירי. ענין קוטן : ישים. מלשון שממה : (מצודת ציון)
רש"י לב קמי. כשדים בגימ' דא''ת ב''ש, רוח משחית את רוח מלך פרס ומדי שהוא משחית, רוח טלנ''ט בלע''ז : (רש"י)
מצודת דוד לב קמי. הם כשדים בא''ת ב''ש ואחז בלשון זה על כי קם לבם על ה' והחריבו נוהו : רוח משחית. מוסב על מעיר לומר שיעורר עליהם רצון משחית והוא רצון פרס ומדי : (מצודת דוד)
מצודת ציון מעיר. מלשון התעוררות : רוח. רצון כמו הנני נותן בו רוח (ישעיה ל''ז) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין על בבל עיר המלוכה, ואל ישבי לב קמי (כשדים בא''ת ב''ש), רוח משחית שהאויב לא יכוין להנאתו רק להשחית בל ישאר שארית :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ושלחתי וכו'. אשלח על בבל אנשים רודפים ומפזרים והם יפזרו אותם וירוקנו את ארצם כי את הכל יקחו : כי היו עליה. האויבים יבואו עליה מסביב ביום בוא עליהם הרעה : (מצודת דוד)
מצודת ציון זרים וזרוה. ענין פזור כמו ואתכם אזרה בגוים (ויקרא כו) : ויבוקקו. ענין ריקות כמו הבוק תבוק (ישעיה כ''ד) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין וזרוה, יסובבו אותה סביב כזר, וירוקנו את ארצה. כי היו עליה מסביב, שבאם רוצים שישאר שארית אין מקיפים רק מג' רוחות כמ''ש הרמב''ם בה' מלכים כדי שיוכלו לברוח מרוח הרביעית, אבל הם היו עליה מסביב :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות וזרוה. מענין זר זהב סביב, והוא עם זרים לשון נופל על הלשון :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י אל ידרוך. הדורך. הרי זה מקרא קצר אל אשר אני אומר שם ידרוך הדורך קשתו. ואל יתעל בסריונו. אל ירפא : (רש"י)
מצודת דוד אל ידרוך. ר''ל אליה אל בבל ידרוך הדורך קשתו ואליה יתעלה ויתגאה עם השריון : צבאה. צבאות עמה : (מצודת דוד)
מצודת ציון אל. כמו אליה : יתעל. מל' עליה וגבהות : בסריונו. הוא כעין לבוש עשוי מברזל ילבשוהו במלחמה להציל ממכת חרב וחנית וכן לבשו הסריונות (לעיל מ''ו) : החרימו. מל' חרב ואבדון : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אל, ר''ל אעיר רוח משחית אל דורך אשר ידרוך קשתו, ואל המתעלה בסרינו ואח''כ לא יחמל, גם אל הבחורים והגבורים, ויחרימו כל צבא בבל, אף אלה שלא מצאו מזוינים בכלי זיינם :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות אל. ויש נוסחאות שכתוב אַל ולא ??? :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י כי לא אלמן. לא שכחו מלנקום נקמתו : כי ארצם. של כשדים : (רש"י)
מצודת דוד כי לא אלמן וכו'. כי הוא חי וקיים לעולם והוא לישראל לעזר לנקום נקמתם : כי ארצם. של הכשדים : מקדוש ישראל. ממה שעשו לקדוש ישראל שהחריבו נוהו וכלו עמו : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין כי, זה יהיה מעט מה שהרעו לישראל, א.שישראל לא אלמן מאלהיו ויריב ריבם, ב. יען ארצם של כשדים מלאה אשם מה שחטאו נגד קדוש ישראל שהיא קדושת המקדש, ומה שהשתמשו בכלי המקדש שלכן נהרג בלשאצר :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד נוסו. אתם הבאים מארצות אחרות השוכנים עתה בבבל נוסו משם ומלטו כל איש את נפשו ואל תתעכבו שמה להיות נכרתים עמה בעוונה : כי עת. עתה באה העת לעשות נקמה בבבל ולשלם לה גמול הרעה : (מצודת דוד)
מצודת ציון תדמו. ענין כריתה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין נסו, עפ''ז מצוה לעמים אחרים אשר בתוכה שינוסו, פן ידמו ויכרתו בעונה כי עת נקמה היא לה', א. מצד הנקמה, ב.מצד הגמול כפי מה שעשו והרעו :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י כוס זהב. היתה בבל עד הנה ביד ה' לשכר בה את כל הארץ יין החימה : על כן יתהללו גוים. נשתכרו ונשתטו : (רש"י)
מצודת דוד כוס זהב. עד הנה היה בבל ביד ה' ככוס יין נקי וצלול כזהב והיא היתה משכרת כל הארץ ר''ל על ידי בבל האביד הארצות כי הוא בלבל דעתם כיין המשתכר ומבלבל. מיינה. מיין הכוס ההוא שתו העובדי כוכבים ולכן נעשו הוללים וסכלים כשכורים ולא יכלו להלחם : (מצודת דוד)
מצודת ציון זהב. ר''ל נקי וצלול כזהב וכן המריקים מעליהם הזהב (זכריה ד) : יתהוללו. ענין סכלות ושטות כמו ויתהולל בידם (ש''א כ''א) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כוס זהב בבל, א. היו דומים ככוס זהב שהוא מתכות חזק, ב. שהיו ביד ה' שבט אפו, ג.שהיא משכרת כל הארץ עד שגוים שתו מיינה ונשתכרו ונתהללו בשגעון :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד פתאום. הנה עתה נפלה פתאום ונשברה : הילילו עליה. לכן עשו יללה עליה : קחו צרי. דרך לרפאות המכאוב בצרי ולכן אמר בדרך לעג קחו צרי בעבור מכאובם אולי תרפא על ידי הצרי : (מצודת דוד)
מצודת ציון הילילו. מלשון יללה : צרי. הוא שרף אילן מיוחד לרפואה וכן נאמר הצרי אין בגלעד (לעיל ח) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין פתאם נפלה בבל שה' הניח את הכוס מידו ונפלה ותשבר, הילילו, תחלה הילילו כל העמים עליה כי היו חוסים בצלה, קחו צרי כי רצו לעזרה :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י נגע אל השמים משפטה. גבה פורענות' עד אל השמים : (רש"י)
מצודת דוד רפאנו. כאלו הבאים ההם אשר שכנו בבבל ישיבו לומר הן עשינו רפואות לבבל אבל לא נרפתה ולכן עזבוה ואל תעסקו עוד ברפואתה והיא ענין מליצת הלעג : ונלך. ואנחנו נלך משם כי אם נלך לארצנו לבל יתדבק בנו חלי מכאובה : כי נגע. רצה לומר משפט פורענותה מאד גבהה עד כי נגע אל השמים : ונשא וכו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין רפאנו, יאמרו זה לזה כי לא נרפאתה, לכן עזבוה ויתפרדו עוזריה מעליה, כי נגע ר''ל מפלתה תהיה בין מצד כוכבה ומזלה בשמים ובמערכת, בין מצד ההשגחה האלהית שמיוחס לשחקים שהם נשאים משמים :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות השמים, שחקים. שחקים גבוהים משמים, ומציינים מה שלמעלה מן המערכה כמ''ש בפי' (ישעיה מ''ח ח') :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י הברו. ל' נקיון : השלטים. אשפות שהחצים נתונים בהם : (רש"י)
מצודת דוד הברו החצים. הנקו החצים מן החלודה : מלאו השלטים. קבצו המגינים להביאם במלחמה : העיר. הנה ה' העיר רצון מלכי מדי והם דריוש וכורש חתנו אשר ירש המלכות אחרי מות דריוש : מזמתו. מחשבת ה' היא על בבל להשחיתה : כי נקמת וכו'. רצה לומר הנקמה אשר הוא לוקח מבבל היא נקמת היכלו אשר שרפו באש ולא בעבור מה שעשה בבל לשאר העובדי כוכבים : (מצודת דוד)
מצודת ציון הברו. מל' ברור ונקי : מלאו. ענין קבוץ כמו קראו מלאו (לעיל ד). השלטים. המגינים וכן כל שלטי הגיבורים (ש''ה ד') : העיר. מל' התעוררות : רוח. רצון : מזמתו. מחשבתו כמו כאשר זמם (דברים י''ט) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הברו, אתם החצים שאו אבר וכנף ועופו אל השלטים למלאותם, ימליץ שהחצים יעופו בעצמם אל השלטים, העיר ה' את רוח מלכי מדי ונתן בלבם כי מזמתו על בבל להשחיתה, ושמה שרוצה להשחיתה הוא מצד נקמת ה' על דבר כבודו, ועל נקמת היכלו ששרפו הבהמ''ק כ''ז נתן ה' בלב מלכי מדי, (ר''ל שכן פתר דניאל לבלשצאר את הנראה וזאת נודע למלכי מדי, ועי''כ השחיתו את בבל) :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות הברו. מענין אבר כיונה, ומשפטו הַאֲבֵרוּ, אתם החצים שאו אבר ומלאו את השלטים, ושם שלטים לדעתי מין מגן וצנה שהיה בו ג''כ מקומות להניח בו החצים, וזה המבדיל בין שלטים ובין מגנים, כי בהשלטים היה עשוי גם אשפת החצים :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י גם זמם ה'. זה ימים רבים : גם עשה. את מזימתו דרך המקרא לדבר שני גמין זה אחר זה ועל ידי האחרון בא הראשון : (רש"י)
מצודת דוד שאו נס. הרימו נס לרמז להתאסף ולבוא למלחמה אל חומות בבל : החזיקו המשמר. דרך הצרים על העיר להעמיד משמרות שילחם כל אחד בזמנו ואמר החזיקו המשמר ולא תעברו המועד הקבוע : הקימו שומרים. הדרך להעמיד שומרים בלילה לבל יצאו מן העיר פתאום ויכו בהם : הכינו האורבים. להסתר במקום מחבואה לארוב על היוצאים מן העיר : כי גם זמם. ר''ל כמו שחשב ה' לעשות כן גם עשה וכו'. אל יושבי. על יושבי בבל : (מצודת דוד)
מצודת ציון שאו. הרימו : נס. כלונס ארוך ומפה בראשו : החזיקו. ענין אחיזה : המשמר. דבר המוטל על הרבה בני אדם לעשות כ''א בזמנו קרוי משמר וכן משמרות כהונה ולויה. זמם. ענין מחשבה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אל חומת בבל שאו נס להלחם אל החומה, החזיקו המשמר בל יפלו הגבורים על המחנה מן החומה, ואח''כ הקימו שומרים רבים בכל סביבות החומה שלא יברח האיש והכינו הארבים להכרית את הבורחים והמתחבאים, כי גם זמם מה שזמם כבר עשה ויצא לפועל :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות המשמר, שומרים. המשמר מקום קבוע המיוחד ששם יעמדו למשמר תמיד, ושומרים יחידים ההולכים סביב לשמור, והאורבים יארבו בשדה או במסתר :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י בא קצך. קץ שלך : אמת בצעך. מדת חמסך ל''א אמת בצעך מדת סופך כמו כי יבצע : (רש"י)
מצודת דוד שוכנת. את בבל השוכנת אצל מים רבים הוא נהר פרת המשקה שדותם : רבת. בת רבת אוצרות : בא קצך. הנה עתה בא סופך ומדת גמר השלמתך מן העולם והוא כפל ענין במ''ש : (מצודת דוד)
מצודת ציון קצך. מל' קץ וסוף : אמת. מל' אמה ור''ל מדה : בצעך. ענין גמר והשלמה כמו כי יבצע ה' (ישעיה י) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין שכנת על מים רבים והיו באים לתוכה תבואות וסחורות רבות, בא קצך כפי מדת בצעך שעשקת את כל האומות :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות שוכנת. כמו יושבת בלבנון למעלה כ''ב עמש''ש : אמת בצעך. אמה מענין מדה. ובצע גזלה ועושק :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד עושה ארץ בכוחו. כאומר והנה בידו לקיים מאמרו כי הוא עושה ארץ בכוחו וכו' ואם כן הכל שלו ובידו : נטה שמים. פירש השמים כנטיית האוהל : (מצודת דוד)
מצודת ציון תבל. הם המקומות המיושבות מבני אדם : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין (טו-יט) עשה ארץ, פסוקים אלה באו למעלה י' ושם פרשנום, ר''ל אז יכירו הכל כח ה' שהוא ברא כל המציאות ואת השגחתו שניכר ע''י גבורת גשמים, ויכירו כי אין ממש בע''א. וה' שהוא חלק יעקב הוא יוצר הכל, והוא יריב ריב ישראל :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד לקול תתו. בעבור נתינתו קול המיית מים באויר השמים אז מעלה את העננים לרום השמים : מקצה הארץ ר''ל כאשר המה נראים למראה העין שהם בשפולי הרקיע בקצה הארץ אז מעלה אותם אל מול המקום אשר ירצה להמטיר שמה : ברקים. לעת בוא המטר מבריק ברקים ואין המטר מכבה אותם : ויוצא. הוא מוציא את הרוח ממקום אוצרו : (מצודת דוד)
מצודת ציון לקול. באה הלמ''ד במקום בעבור וכן פתח פיך לאלם (משלי ל''א) : תתו. מל' נתינה : המון. מל' המייה ושאון : ויעל. באה הוי''ו במקום אז וכן ואם נקבה תלד וטמאה שבועים (ויקרא י''ב) ור''ל אז תטמאה : נשיאים. עננים ע''ש שמנשאים עצמם למעלה וכן מעלה נשיאים (תהלים קל''ה) : (מצודת ציון)
רש"י נבער כל אדם. העושה פסל לאלוה : נסכו. לשון מסכה : (רש"י)
מצודת דוד נבער. כל אדם העובד הפסל הוא נבער מהיות בו דעת וכל צורף העושה הפסל יקבל בושה מן הפסל בראותו כי שקר המסכה שנסך ואין במי מהם רוח החיוני : (מצודת דוד)
מצודת ציון נבער. מלשון בער ושוטה : מדעת. מהיות בו דעת וכן וימאסך ממלך (ש''א ט''ו) ור''ל מהיות מלך : הוביש. מל' בושה : נסכו. צורת הגלולים הנעשה ביציקת מתכת וכן אלהי מסכה (שמות ל''ד) : (מצודת ציון)
רש"י ושבט נחלתו. יעקב הנזכר למעלה בראש המקרא : (רש"י)
מצודת דוד לא כאלה. לא כהפסילים האלה הוא אלהי יעקב הנתון לחלקו : כי יוצר הכל הוא. לא כהפסילים שהמה מעשה ידי אדם כי חלק יעקב הוא היוצר את הכל : ושבט נחלתו. ואת יעקב הנזכר בחר להיות כ''א משבטיו שבט נחלתו : ה' צבאות שמו. כי הוא מושל על צבאות מעלה ומטה ומוסב למעלה לומר הואיל ואין לו ערך עם הפסילים כי הוא יוצר הכל ואת ישרים בחר לנחלה אם כן בודאי יקיים מאמרו לאבד את בבל להצמיח ישע לישרים : (מצודת דוד)
רש"י מפץ אתה לי. עד הנה העמדתיך לי למשחית ולמפץ את האומות שגזרתי עליהם גולה : (רש"י)
מצודת דוד מפץ אתה לי. את בבל היית בידי ככלי מפץ וכלי מלחמה : (מצודת דוד)
מצודת ציון מפץ. שם כלי עשוי לרצץ ולשבור בו החומות וכן ואיש כלי מפצו בידו (יחזקאל ט') : ונפצתי. ענין השבר והרצוץ : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין מפץ יאמר לישראל אתה מפץ של כלי מלחמה על ידך אשבר ואפוצץ כי מלחמה היינו בבל שהיתה כלי מלחמתו של ה', ונפצתי בך גוים ר''ל לאומי בבל ומלכותיהם :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד אכר וצמדו. עובד האדמה בחרישה עם צמד הבקר אשר יחרוש בהם : (מצודת דוד)
מצודת ציון אכר. הוא העובד האדמה בחרישה וזריעה וכן בושו אכרים (לעיל י''ד) : וצמדו. כן יקרא זוג הבקר על כי ילכו צמודים ומחוברי' וכן צמד בקר (איוב א) : פחות וסגנים. שמות מיני שררות : (מצודת ציון)
רש"י ושלמתי לבבל. אחרי כל זאת שאגמור נקמתי על ידו בעובדי כוכבים : (רש"י)
מצודת דוד ושלמתי. והנה אשלם לבבל גמול רעתם : לעיניכם. כולכם תראו בעיניכם הרעה הבאה על בבל : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ושלמתי ר''ל שלכן אנפץ את כל אלה כדי לשלם להם את כל רעתם אשר עשו בציון, ואחר שישברו על ידכם אתה המפץ אצלי שבעבורך אנפצם ככלי יוצר :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד והנני אליך. הנה אני אלחם בך אתה הר המשחית והוא בבל המשחית את כל הארץ (ועם היותה בקעה קראה הר מפני חזקה) : ונטיתי וכו'. להכות בך : מן הסלעים. הוא משל על המגדלים הגבוהים שבבבל : להר שרפה. כי תהפך כסדום ותמטר עליה גפרית ואש כמוה : (מצודת דוד)
מצודת ציון וגלגלתיך. היא ההפלה מן הגובה אל הנמוך ע''י גלגול : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין הנני אליך הר המשחית של בבל, וגלגלתיך לא יהיה עוד משכנך בין הסלעים כי תהיה הר שריפה :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ולא יקחו וכו'. מאבני מפולת חרבותיך לא יקחו אבן הראוי לשומה בפנת הבית (כי הדרך לשום בפנת הבית האבן היותר יפה להיות נראה משתי הרוחות) : ואבן למוסדות. אבן חזק הראוי לשומו ביסוד : כי שממות עולם. ולכן לא יבוא מי לשם לקחת מאבניה : (מצודת דוד)
מצודת ציון לפנה. לזויות : למוסדות. מלשון יסוד : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ולא יקחו ממך אבן לפנה שלוקחים אבן יקרה ומוצקת. (הנמשל שלא יקימו ממך מלכות) ואף לא אבן למוסדות שהיא פחותה מאבן פנה (ר''ל אף לא ממשלה קטנה ושיהיה בך יישוב) :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד שאו נס. לרמז על העובדי כוכבים שיתאספו לבוא למלחמה על בבל : תקעו שופר. גם זה הוא רמז אסיפה : קדשו. הזמינו עליה גוים התאספו ממלכות אררט וכו' מנו עליה שר לאסוף המלחמה והעלו קבוצת סוסים רבי המספר כארבה וכ''א מהסוסים תסמר שערות בשרו בעת הקרב (כי זהו דרך הסוסים הטובים בעלי כח ולב אשר יתקשו שערותם כמסמר) : (מצודת דוד)
מצודת ציון שאו נס. הרימו כלונס ארוך : קדשו. ענין הזמנה כמו קדשו עליה מלחמה (לעיל ו') : השמיעו. ענין אסיפה כמו השמיעו אל בבל רבים (לעיל נ') : אררט וגו'. הם שמות מקומות : פקדו. ענין מינוי וגזברות : טפסר. ענין שררה וכן טפסריך כגוב גובי (נחום ג') : כילק. מין ארבה : סמר. ענין התקשות כמסמר כמו תסמר שערת בשרי (איוב ד') : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין (כז-כח) שאו נס יספר בפרטות איך נקבצו עליה כל מלכי גוים הקרובים והרחוקים :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד כי קמה. עמדה ונתקיימה על בבל מחשבות ה' שחשב לשום אותה לששמה : (מצודת דוד)
מצודת ציון ותחול. מל' חיל וחלחלה : קמה. עמדה ונתקיימה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כי קמה כי בפעם הזאת יחריבו אותה.(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות קמה, מחשבות. יחיד על רבים, ויל''פ שר''ל ותרעש הארץ כולה כי הארץ קמה על בבל להלחם אתה : ותחל. כי יחשבו שלא יוכלו לה, משיב שזה מחשבות ה' כדי לשום את ארץ בבל לשמה :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד חדלו וכו'. כי בא מורך בלבבם : ישבו במצדות. להתחזק במשגב המבצר : נשתה. נעתקה וסרה מהם גבורתם והיו דומים לנשים בדבר תשות הכח : הציתו. האויבים הציתו משכנותיה ונשברו בריחי שעריה ונפתחו לפני האויב לבוא בהם : (מצודת דוד)
מצודת ציון במצדות. ענין מבצר כמו מצודת ציון (ד''ה א י''א) : נשתה. ענין העתקה והסרה כמו ונשתו מים מהים (ישעיה י''ט) : הציתו. ענין הדלקה והבערה : משכנותיה. מלשון משכן ומדור : בריחיה. כעין מטה עשוי לסגור השערים : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין חדלו להלחם בשדה המלחמה, ישבו במצדות וגם שם נשתה גבורתם ולא ילחמו גם במצודה עד שהציתו המשכנות ונשברו בריחי המבצר :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות הציתו. חסר הפועל, ויל''פ גבורי בבל עצמם הציתו המשכנות שלא ימצא האויב מעון ומחסה :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד רץ לקראת רץ ירוץ. מן המלחמה שלחו איש רץ להגיד למלך בבל דבר המלחמה ועד לא ישוב שלחו רץ אחר ובדרך מהלכו פגע בהרץ הראשון כשהוא חוזר ורץ א''כ רץ זה לקראת רץ זה : ומגיד וכו'. כפל הדבר במ''ש כי הרץ הוא המגיד : מקצה. רצה לומר אשר בקצה המדינה וכן נאמר בואו לה מקץ (לעיל נ) : (מצודת דוד)
מצודת ציון רץ. ענין מהירות ההליכה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין רץ לקראת רץ ירוץ ר''ל שכל הנאמר בפסוק הקודם ירוץ רץ לקראת רץ להודיע, שהראשון יודיע שחדלו להלחם וישבו במצודות ויבא רץ כנגדו להודיע כי נשתה גבורתם והציתו משכנותיה, ואח''כ יבא מגיד לקראת מגיד להגיד למלך בבל כי נלכדה עיר המלוכה בקצה, ויבא מגיד לקראתו להגיד, כי.(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד והמעברות. מקום מעבר המים נלכד ביד האויב לבלי תת למי לברוח דרך המים : ואת האגמים. הגומא הגדל על פני המים שרפו באש לבל יוכל מי להסתר בין הגומא : (מצודת דוד)
מצודת ציון והמעברות. מקום מעבר המים : נתפשו. ענין לכידה : האגמים. הוא הגומא הגדל ע''פ המים וכן הלכוף כאגמון ראשו (שם נ''ח) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין המצדות שסביב בבל נלכדו וכו', שהוא גמר הכיבוש ושאנשי המלחמה נבהלו ואין לוחמים עוד :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י כגורן עת הדריכה. הרי היא עתה מלאה כגורן בעת שדשו תבואתה שהיא מלאה חטין : עוד מעט. ותתרוקן ותדמה לגורן בעת תחלת הקציר שהיא ריקנית : (רש"י)
מצודת דוד כגורן וכו'. רצה לומר עם כי היא עתה מלאה טובה כגורן בעת ידרכו שם העמרים ודשים אותם כי אז ימלא הגורן מן התבואה הנה במעט זמן תהיה ריקנית ותבוא לה עת הקציר רצה לומר תהיה כגורן בעת הקציר כי אז כבר הוציאו כל התבואות ועדיין לא נאסף בה התבואה החדשה : (מצודת דוד)
מצודת ציון כגורן. הוא המקום ישימו שם עמרי התבואה ושם דשים אותה : הדריכה. ענין רמיסה ודישה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כי כה אמר ה', בת בבל היתה דומה כגורן בעת הדריכה ר''ל בעת שהדריכה את כל האומות כמו שדורכים התבואה היתה דומה כגורן מלאה תבואה ועוד מעט יבא לה עת הקציר ויקצרו גם אותה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות הדריכה. הפעיל עבר, בעת הדריכה אלומות ותבואות העמים היתה מלאה דגן כגורן :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד אכלני. בני ישראל קובלים על הצער שסבלו ואומרים הנה נ''נ אכלני והמם אותי : הציגני. העמיד אותי כלי ריק כי את הכל לקח ושלל ומיהר לבלוע אותי כתנין הבולע מבלי לעיסה ומילא הכרס שלו מן מעדני ר''ל שלל טוב ארצי והביאם לארצו : הדיחני. ר''ל כמו כשמדיחים את הכלי לא נשאר בו מאומה מודבק בדפנותיה כן לא השאיר מאומה בידי : (מצודת דוד)
מצודת ציון הממני. ענין כתיתה ושבירה כמו והמם גלגל עגלתו (שם כ''ח) : הציגני. ענין העמדה כמו תציג אותו לבד (שופטים ז') : כתנין. מין נחש : כרשו. כמו כרסו בסמ''ך והוא המקום יתאסף שם המאכל ובדרז''ל הכרס הפנימית (חולין מ''ב). מעדני. דברים תפנוקים כמו מעדני מלך (בראשית מ''ט) : הדיחני. מלשון הדחה ושטיפת כלי : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין אכלני, מאמר בת ציון, נ''נ אכלני שהרג אנשי בימי יהויקים, והציגני כלי ריק שהגלה גלות יכניה, ואח''כ בלעני כתנין שבזבז כל אשר להם, ואח''כ הדיחני לגמרי בגלות צדקיהו :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות הציגני כלי ריק. יל''פ שאמר במליצה אחר שאכל את אשר בכלי בלע את הכלי עצמה כתנין הגדול הבולע עם הכלי, ומפרש בל תאמר שהיה נמצא אוכל על הכלי, כי כבר מלא כרשו מעדני, וגם הדיח שכבר רחץ והדיח את הכלי מהמאכל הנדבק עליו, ובכ''ז בלע את הכלי, והיא מליצה שאחר ששלל את הכל הגלם ולקח את ארצם :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד חמסי ושארי וכו'. ר''ל יושבת ציון תאמר צעקתי על החמס הנעשה לי ועל עבודת הפרך שעבד בי עד שבלה את בשרי הלא המה על בבל כי מידו בא לי החמס ובליית הבשר : ודמי וכו'. ירושלים תאמר צעקתי על הדם הנשפך בי הלא היא על יושבי כשדים כי הם שפכו דמי : (מצודת דוד)
מצודת ציון חמסי. ענין גזל : ושארי. ענין בשר כמו ואשר אכלו שאר עמי (מיכה ג') : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין חמסי, בת ציון עיר המלוכה תצעק חמס על עיר המלוכה בבל, וירושלים שהוא בני העיר ואנשיה יצעקו חמס על כשדים, בבל אכלה שארה ובשרה שהיא המלוכה והבהמ''ק, וכשדים שפכו דמה, וכל אלה מבקשים דין וצועקים חמס :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות חמסי. בממון : ושארי. שאכלו הבשר, והיו להנאתם, אבל יושבי כשדים שפכו דם לנקמה, נגד הא' אמר הנני רב את ריבך, ונגד הב' אמר ונקמתי :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד לגלים. דרך החורבות להמצא בהם הרבה גלים מנפילת כותלי הבתים : מעון תנים. יהיו מדור לתנים השוכנים בחרבות : שמה ושרקה. תהיה לתמהון כולם יתמהו על חורבנה וישרקו עליה (כי כן דרך בני אדם לשרוק בקול בראותם דבר חשוב שנאבד) : מאין יושב. על כי לא ישב מי שם לכן תהיה לתמהון וישרקו עליה : (מצודת דוד)
מצודת ציון לגלים. ענין תל ודגור : מעון. מדור : שמה. תמהון : ושרקה. היא הקול הנשמע בקבוץ השפתים : (מצודת ציון)
מצודת דוד יחדו. כל בני בבל ישאגו בקול מר כאשר ישאגו כפירים בעת יחסר מאכלם : נערו וכו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)
מצודת ציון ככפירים. ארי בחור : נערו. ענין שאגה ובדו. ז''ל חמור נוער (ברכות ג') : כגורי. כן יקראו האריות הקטנים וכן גור אריה יהודה (בראשית מ''ט) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין יחדו, ר''ל בו בלילה שאגו ככפירים והתעוררו כגורי אריות, כי אז נצחו את דריוש ובלשצאר עשה לחם לכל שריו :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ככפירים, כגורי אריות. הגור קטן מן הכפיר, ושאגת הכפירים הוא לטרף, ר''ל הגם שנערו כגורי אריות, שבלשאצר היה גור אריה וקטן, ישאג לטרף ככפיר, ורצה לנצח מדי ופרס, לכן בחומם אשית וכו' :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י בחומם אשית את משתיהם. אכוין שיהו משתיהן בעת החום כדי שישתכרו : למען יעלוזו וישנו. וירדמו : שנת עולם. שנת עולמית וכן עלתה שם מתוך משתה ושכרות נחרבו ונהרגו ונלכדה העיר כמו שנ' (בדניאל ה) בלשאצר אמר בטעם חמרא וגו' (שם) אשתי חמרא וגו' (שם) ביה בליליא קטיל בלשאצר מלכא וג' (שם) ודריוש מדאה קביל מלכותא : (רש"י)
מצודת דוד בחומם. על בלשאצר אמר הנה אסבב שיעשו משתיהם בזמן החום כדי שבסבת החום ישתו הרבה וישתכרו כי על כי ישמחו בעת המשתה ירבו לשתות יין : וישנו. בעבור השכרות ישנו עד עולם ולא יקיצו עוד כי בעת השינה נהרג בלשאצר ואמר בדרך מליצה כאלו נרדם מן היין : (מצודת דוד)
מצודת ציון בחומם. מלשון חמימות : אשית. אשים : משתיהם. היא סעודה של שמחה וכן עשה משתה (אסתר א') : והשכרתים. מל' שכרות : יעלזו. ענין שמחה : וישנו. מל' שינה : יקיצו. ענין הערה מן השינה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין בְּחֻמָּס, ואז נשתכרו בכלי קודש, ונהרג בלשצאר :.(מלבי"ם באור הענין)
רש"י על בל. על עבודת כוכבים של בבל : את בלעו. שהושפלו כל יושב הארץ תחתיו : ולא ינהרו. ולא יאספו וכן ונהרו אליו כל הגוים (ישעיה ב) כמימי נהרות כולם ההולכים אל הים : (רש"י)
מצודת דוד ופקדתי. אשגיח להביא פורעניות על פסל בל העומד בבבל כי האויב ישבר אותו וישא את זהבו : את בלעו. את העושר שבלע אוציא מפיו ר''ל כל העושר שאסף לעובדיו אוציא מהם (ואמר לפי מחשבת בבל שחשבו שפסלו הוא הנותן להם כל העושר אשר לא כן הוא כי הוא הבל ואין בו ממש) : ולא ינהרו. עוד לא ימשכו העמים ללכת אליו לעבדו כי כולם יראו שאין בו ממש : גם חומת וכו'. כ''א מהחומות תפול ולא יתחזקו במעוז העיר : (מצודת דוד)
מצודת ציון ופקדתי. ענין השגחת הבאת הרעה : בל. כן שם גלולים של בבל : בלעו. מלשון בליעה : ינהרו. ענין משיכה כנהר המושך וכן ונהרו אל טוב ה' (לעיל ל''א) : (מצודת ציון)
רש"י בשמועה הנשמעת בארץ. השמועה הזאת של בלשצר שנהרג : ובא בשנה השמועה. באותה שנה עצמה תבוא השמועה שחרבה בבל מאליה מן השמים שנאמר (שם יג) והיתה בבל צבי ממלכות תפאר' גאון כשדים כמהפכת אלהים את סדום ואת עמורה : ואחריו בשנה. השניה : השמועה. הטובה לכם כה אמר כורש מלך פרס (עזרא א) מי בכם מכל עמו : ומושל על מושל. דריוש המדי מלך שנה אחת ובשנה השנייה כורש הפרסי : (רש"י)
מצודת דוד ופן ירך. השמרו פן ירך לבבכם רצה לומר לא יבוא מורך בלבבכם ולא תיראו בשמועה הנשמעת בארץ והיא שמלכי מדי ופרס עולים להלחם בבבל : ובא. ר''ל לא תיראו במה שבאה השמועה ההיא בשנה הזאת אשר כבר באו בארץ ונתקיימה הדבר ויצא לפועל : ואחריו. ר''ל ולא תיראו בהשמועה הנשמעת אחריו בשנה ההיא אשר כבר כבשו את בבל ונעשה חמס בארץ והנה יהיה מושל על מושל רצה לומר פרס ומדי תמשול על בבל שהיתה עד הנה מושלת על כל הגוים וכאומר מכל אלה אל תיראו כי הכל הוא לטובתכם : (מצודת דוד)
מצודת ציון ירך. ענין פחד ואימה כמו והבאתי מורך (ויקרא כ''ו) : וחמס. עושק וגזל : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ופן, ר''ל אני מצווכם שתצאו פן, ירך לבבכם בשמועה הראשונה של החורבן הראשון, ובא בשנה השמועה, ר''ל בשנה הזו תבא השמועה הזאת שנית, כי תוחרב שנית, ואחריו בשנה ר''ל שנה שאחריו (תבא) השמועה פעם שלישית, וחמס בארץ מושל על מושל, והחמס אשר יהיה בארץ הוא ימשול על המושלים, ר''ל שהמושלים בה לא יוכלו לעצור בעד החמס כי החמס ימשול עליהם ויהיה תקיף מהם :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ופקדתי. אשגיח להביא פורעניות על פסילי בבל כי האויב ישבר צורתם וישא את זהבם : תבוש. תהיה יבש ר''ל חסר מכל טובה : יפלו בתוכה. כי המורך יבוא בלבם ולא יצאו השדה להלחם מול האויב כי יסגרו בעיר ואחר שיכבוש האויב את העיר יהרוג אותם בתוכה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין (מז-מח) לכן הנה ימים באים ופקדתי בהשגחה, וגם שאביא הרעה מסכים עם הטבע עד שירננו על בבל שמים וארץ, ר''ל שגם המערכה בשמים ותהלוכות הטבע בארץ יחייבו מפלתה כי מצפון יבאו השודדים שכן תחייב המערכה :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד שמים וארץ. הוא ענין מליצה ור''ל הרבה שמחה תהיה בעולם באבדן בבל כי הרעו לכל העובדי כוכבים : כי מצפון. כאשר יבואו עליה השודדים מצפון הם פרס ומדי השוכנים במקצוע צפונית מזרחית : (מצודת דוד)
רש"י גם בבל. היתה לנפול בה חללי ישראל : גם לבבל. יפלו חללי כל ארצה : (רש"י)
מצודת דוד גם בבל לנפול. כי בבל היה סבה גם לנפול חללי ישראל גם לבבל תחשב הסבה אשר נפלו חללי כל הארץ ולכן כולם ישמחו במפלתם : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין (מט-נ) גם בבל לנפול ר''ל אחר שבבל מוכנת שיפלו בה חללי ישראל וחללי כל הארץ, לכן אתם, פלטים מחרב הלכו אל תעמדו בל תפלו שם חללים, זכרו מרחוק את ה' לשוב אליו, וירושלם תעלה על לבבכם לשוב לירושלים :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י פליטים מחרב. ישראל שגלו לתוכה שפלטו מחרב נבוזראדן : (רש"י)
מצודת דוד פליטים מחרב. אתם בני ישראל הפליטים מחרב האויב ולא נהרגתם עם אנשי בבל הלכו משם לארצכם ולא תעמדו שמה : זכרו מרחוק. מבבל זכרו את ה' מה שבטלתם עבודת המקדש ומהרו לשוב אליה : וירושלים וכו'. לזכור בה מה שהיא מתאבלת על שוממתה : (מצודת דוד)
מצודת ציון פליטים. ענין המלטה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור המלות זכרו, תעלה על לבבכם, עי' למעלה (מ''ד כ''א) :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י כי שמענו חרפה. שהיו כשדים אומרים ומחרפים אותנו לאמר יד אלהינו רמה שהחרבנו את ביתו : (רש"י)
מצודת דוד בושנו. הנה עד הנה בושנו כי שמענו חרפת האויב וכסתה כלימה פנינו כאשר באו זרים על מקדשי בית ה' והם האולם וההיכל והדביר ר''ל כאשר החריבו את בית המקדש חרפו האויבים ואמרו מבלי יכולת ה' לא הציל מקדשו : (מצודת דוד)
מצודת ציון זרים. עמים עכו''ם : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין בשנו הבושה היא מה שמתבייש מעצמו, והכלימה היא מאחרים, והחרפה היא על דבר, והכלימה תצוייר שמכלים בחנם, אומר עד עתה בשנו מאד כי שמענו חרפה, כי היה הגלות והחורבן על מעשינו הרעים, וגם אח''כ כסתה כלמה פנינו, שאחר שנתכפרו עונינו עדיין היינו לכלימה, כי באו זרים על מקדשי ה', שתחלה היה ע''י עונינו ואח''ז החזיקו בכלי המקדש ושתו בהם וזה הכלימה :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות בושנו, חרפה, כלימה. הבדלם מבואר (ישעיה א' למעלה ג' כ''ה) :(מלבי"ם באור המלות)
רש"י וכי תבצר. לשון מבצר חוזק : מאתי יבואו שודדים לה. מאתי מן השמים הגבוהים ממנה יבואו לה השודדים : (רש"י)
מצודת דוד כי תעלה. אם תעלה בבל אל השמים להשגב שם מפני האויב ואם תעשה מבצר חזק במרום לא תועיל לעצמה כי ממני יבואו לה השודדים ואין שום מבצר עומד נגדי והוא ענין מליצה והפלגה לומר אם תתחזק במלחמה בהרבה תחבולות לא תועיל לעצמה : (מצודת דוד)
מצודת ציון תבצר. מלשון מבצר : מרום. השמים הרמים : עזה. חזקה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כי תעלה בבל השמים ר''ל אף שיצוייר שתהיה במערכה טובה מצד הוראת המערכת, מאתי יבאו שדדים ואשדד המערכה :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד קול גדול. כי היתה בת רבת עם וקול שאונם היה גדול מאד : והמו גליהם. ר''ל ומה שגליהם היו הומים כלומר מה שהמו בגאוה ובהתרוממות כגלים וכמו המיית מים רבים כן היה נשמע קולם את כל זה יאבד המקום ממנה : (מצודת דוד)
מצודת ציון נתן. ר''ל נשמע וכן וה' נתן קולו (יואל ב') : שאון. ענין המייה : (מצודת ציון)
מצודת דוד חתתה קשתותם. לא יוכלו לירות ולהתגבר במלחמה כאלו נשברה קשתותם : כי אל גמולות ה'. כי ה' הוא משלם גמול המעשה ולכן ישלם לבבל את גמולם שהרעה לעשות : (מצודת דוד)
מצודת ציון התתה. ענין שבירה כמו חת מרודך (לעיל כ') : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין כי בא על בבל שודד וכו' וזה יהיה מחמת כי אל גמלות ה', והוא שלם ישלם, ויש הבדל בין גמול לתשלומין, הגמול הוא לפי התפעליות השנאה, והתשלומין הוא כפי המעשה, שישלם בין מצד האיבה בין מצד המעשה שעשו :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות עליה על בבל. וכן למעלה (מ''ח מ''ד) אליה אל מואב עמש''ש : חתתה. פעל יוצא, בבל חתתה קשתות גבוריה, ר''ל בעוניה נשברו קשתותם :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד והשכרתי. אשכר אותם עד כי ישנו עד עולם ולא יקיצו ר''ל אבלבל דעתם ויפלו ולא יקומו : ה' צבאות שמו. המורה שהוא מושל בצבאות מעלה ומטה : (מצודת דוד)
מצודת ציון והשכרתי. מלשון שכרות : פחותיה וסגניה. מיני שררה : יקיצו. ענין הערה מהשינה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין והשכרתי, כי היה בלילה שנשכרו בכלי קדש :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י תתערער. לשון חפירה ל' ערו ערו עד היסוד (תהלים קלז) : בדי ריק. בהרבה ריק שיבא עליהם : (רש"י)
מצודת דוד הרחבה. אשר כל אחת רחבה : ערער תתערער. תחרב ותשחת : ויגעו עמים. העמים אשר בבבל יגעו בהרבה ריק ר''ל מה שיגעו במלחמה מול האויב יהיה לריק כי לא יצליחו מאומה : בדי אש. יגיעות הלאומים יהיה בהרבה אש כי אש יהיה תכליתם ויהיה עיפים ולא יוכלו לכבות את האש ותאכל עד אבדון : (מצודת דוד)
מצודת ציון ערער תתערער. ענין חורבן והשחתה כמו ערו ערו (תהלים קל''ז) : יצתו. מל' הצתה והדלקה : בדי ריק. בהרבה ריק וכן בדי אש וכמו בדי שופר יאמר האח (איוב ל''ט) : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין חמות בבל וכו' ויגעו עמים להעמיד החומה ולאמים לכבות את האש וייעפו ולא יכלו להושיע :(מלבי"ם באור הענין)
מלבי"ם - באור המלות ערער. מענין ערו ערו עד היסוד בה : ויגעו עמים ולאמים. כפול בחבקוק (ב' י''ג) ושם פירשתי :(מלבי"ם באור המלות)
מצודת דוד ויכתוב וכו'. בתחלה אמר שכתב ספר ואח''ז אמר שצוה לו בדבר הספר שכתב : אל ספר. אמר ע''ש סופו כי אחר שכתב נעשה ספר : הכתובים אל בבל. הכתובים פה על בבל : (מצודת דוד)
מצודת דוד ככה. כמו ששקע הספר הזה כן תשקע בבל בעמק החורבן ולא יהיה לה תקומה מפני הרעה וכו' : ויעפו. אנשיה יהיו עיפים עד לא יוכלו להתחזק עוד : עד הנה דברי ירמיהו. על כי מכאן ואילך עד סוף הספר אינם דברי ירמיהו אבל המה ספור דברים מהחורבן לזה אמר עד הנה דברי ירמיהו : (מצודת דוד)
מצודת ציון תשקע. ענין נפילת הדבר בעומק כמו ושקעה כיאור מצרים (עמוס ט') : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין (ב-ד) ויעש הרע, כבר פירשתי מ''ב כ''ד, שהרע היה מה שלא שמע לדברי ירמיה ומה שעבר על השבועה שנשבע לנ''נ וזה היה כי על אף ה' היתה וכו' כי הדור היו רשעים ולכן סבב שמרד במלך בבל :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י כי על אף ה' היתה. היא גרמה לו מרד צדקיהו במלך בבל שהוא תחלת החורבן : (רש"י)
מצודת דוד כי על אף ה'. כי בעבור שהיתה אף ה' בירושלים וביהודה כ''כ גדולה עד להשליך אותם מעל פניו לזה העיר לב צדקיהו למרוד במלך בבל להיות סיבה אל הגלות לשלחם מעל פניו : (מצודת דוד)
רש"י יברחו. כמו ברחו : דרך שער בין החומותים. מערה היתה לו מביתו עד ערבות יריחו וכבר פירשתיה בס' הזה (לא) : (רש"י)
מצודת דוד ותבקע העיר. חיל נ''נ בקעו חומתה וכאלו נעשית מעצמה כי אנשי ירושלים היו חלושים ברעב ולא עמדו למולם לעכב על ידם : יברחו. היו בורחים : דרך שער וכו'. בדרך השער העומד בין שתי החומות אשר אצל גן המלך : דרך הערבה. בדרך ההולך אל ערבות יריחו : (מצודת דוד)
מצודת ציון ותבקע. ענין פתיחה : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ותבקע העיר ע''י הרעב בקעו העם לצאת אל מלך בבל כנ''ל ל''ט ועי''ז נכנסו כשדים וישבו בשער התוך, ועי''ז וכל אנשי המלחמה יברחו, או שזה הבקעה אחרת שבקעו אנשי המלחמה לצאת דרך שער, כנ''ל למעלה ל''ט :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד וירדפו. ארז''ל שברח דרך מערה ההולכת עד ערבות יריחו ונזדמן צבי הולך ממעל על המערה ורדפו הכשדים אחר הצבי ובבואם לפתח המערה מצאו את המלך יוצא ותפשוהו : (מצודת דוד)
מצודת דוד תשע עשרה. כי בעת שכבש את יהויכין היה ח' למלכו וצדקיהו מלך י''א שנה הרי י''ט : עמד. ועמד לפני מלך בבל לשמשו : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין בעשור לחדש, ובמלכים שם בשבעה לחדש, ופירשתי שם שבשבעה בא נבוזראדן לירושלים ובעשור עמד לפני מלך בבל וצוה לשרוף הכל :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד הנשארים. אשר לא נהרגו : ואת הנופלים. אותם שהטו עצמן אל מלך בבל לעבדו : ואת יתר האמון. הנשארים בכל ערי יהודה : (מצודת דוד)
מצודת ציון הנופלים. ענין הטיה והתחברות כמו אל הכשדים אתה נופל (לעיל ל''ז) : האמון. כמו ההמון בה''א וכן אמון מנא (לעיל מ''ו) ור''ל העם הרב : (מצודת ציון)
רש"י וליוגבים. חופרין בארץ רבותינו אמרו צדי חלזון : (רש"י)
מצודת דוד רב טבחים. שר על ההורגים במצות המלך : (מצודת דוד)
מצודת ציון לכורמים. לעבוד הכרמים : וליוגבים. ענין בורות כמו עשה הנחל הזה גבים גבים (מ''ב ג') ור''ל לעבוד השדות בחפירות ובורות, או הוא כמו וליוקבים מל' יקב היין כי גיכ''ק מתחלף ור''ל לדרוך ולהמשיך היין אל היקב : (מצודת ציון)
רש"י ואת הספים. ת''י קוליא ולא ידעתי אם ממיני כלי זמר הוא ואומר אני שהן אגנות לקבל דם כמו בדם אשר בסף (שמות יג) ויש מפרשים הסיפי' לשון כדים לפי תרגום של יונתן שתרגם קוליא כי כן ת''א וכדה על שכמה (בראשית כז) וקולתה על כתפהא ולשון זה נראה שהסיפים אינם ממין כלי זמר אלא הם כדים : המחתות. שחותין בהם גחלים מעל המזבח : המנקיות. סניפי הזהב שבהם מעמידין לחם הפנים כמו ששנינו במנחות : (רש"י)
מצודת דוד ואת המזרקות. על שהיו מזרקות של זהב לזה חזר והזכיר וכן הסירות והכפות. אשר זהב וגו'. ר''ל בין של זהב בין של כסף הכל לקח : (מצודת דוד)
מצודת ציון הספים. אגנות כמו סף רעל (זכריה י''ב) : המחתות. כלים לחתות בהן האש. המנקיות. הם היו כעין חצי קנה חלול והיה נותנים אותם בין לחם הפנים להכניס בהן הרוח שלא יתעפשו והוא מלשון נקי : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ואת הספים ומזרקות וסירות וכפות שהיו של כסף או זהב לקח רב טבחים אל אוצר המלך :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י אשר תחת המכונות. לא ידעתי היאך שהרי תחת הים היו ודומ' לי שאין זה אלא כמו אצל המכונות : (רש"י)
מצודת דוד אשר תחת המכונות. ר''ל אשר היו אצל המכונות וגו' כי הבקר היו תחת ים הנחושת כמ''ש במלכים, או ר''ל במקום המכונות כי יתכן כשהוריד אחז את הים מעל הבקר ונתנו על מרצפת אבנים ואת הכיורות הסיר מעל המכונות כמ''ש (במ''ב) שם אז את הכיורות על הבקר במקום המכונות ונשאר כן עד הגולה : לא היה משקל. לא היה מהאפשר לשקול הנחושת של כל הכלים האלה : (מצודת דוד)
רש"י יסובנו. יקיפנו עוגל היקפו : ועביו. ארבע אצבעות סביב חללו : נבוב. חלול : (רש"י)
מצודת דוד והעמודים. ר''ל העמודים שלקח היה קומת כ''א י''ח אמה : יסובנו. היה מסבב את היקף העמוד : ועביו. עובי דופני העמוד היה ארבע אצבעות והחלל באמצעיתו : (מצודת דוד)
מצודת ציון וחוט. קו וחבל : נבוב. חלול כמו נבוב לוחות (שמות כ''ז) : (מצודת ציון)
רש"י ושבכה ורמונים על הכותרת. עשויה כשתי אגנות אחת כדרכה כפוייה על פי התחתונה והעליונה קרויה שבכה קויפ''א בלעז ורמונים תחובים היו בשרשרות והשרשר' שני ראשיה קשורין יחד ונתונה על השבכה מלמעלה מקום שהשבכה קצרה מלמעלה והיא יורדת עד מקום דבק השבכה וכותרת שהוא הבטן הרחב שבכותר' ושם עומדת והרימונים מכסים את מקום הדבק שתי פיות האגנות המדובקים יחד : (רש"י)
מצודת דוד וכותרת עליו. על העמוד ממעל היה כעין כותרת עשוי מנחושת : הכותרת האחת. ר''ל קומת כל אחת כי לכל עמוד היה כותרת : ושבכה ורמונים על הכותרת. ר''ל ממעל על הכותרת היה מעשה שבכה וכדמות רמונים היו תלוים על הכותרת מסביב ובמלכים נתבאר מלאכת הכותרת : הכל נחושת. הכותרת והרמונים : וכאלה. כדמות הכותרת והשבכה שהיה להעמוד האחד היה גם להעמוד השני וגם רמונים היה גם להשני : (מצודת דוד)
מצודת ציון ושבכה. הוא מעשה רשת : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין (כב-כג) וכתרת עליו, הסתירה שיש בין כתובים דכאן לכתובים של מלכים פירשתי מ''א ס''ז :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י תשעים וששה רוחה. ובסוף המקרא הוא אומר כל הרימוני' מאה על השבכה ובספר (מ''א ז) הוא אומר והרמונים מאתים טורים ארבע מאות לשתי השבכות אמור מעתה ארבע מאות היו לשתי השבכות על שני העמודים שני טורים לכל שבכה והטור מאה הוא שאמר כאן כל הרימונים מאה על השבכה לטור האחד ומאתים לשני הטורים הוא האומר שם הרימונים מאתים טורים סביב מאתים לשני טורים סביב לעמוד האחד וכן לשני הרי ארבע מאות והעמודים העמידם שלמה באולם סמוך לכותל ההיכל והכותל מכסה ד' רמונים מכל טור שאין נראים מבחוץ הוא שאמור כאן ויהיו הרימונים תשעים וששה רוחה : רוחה. כמו לרוח כל תיבה שצריכה למ''ד בתחילתה הטיל לה ה''א בסופה ולכך הטעם מלמעלה תחת הרי''ש כלומר תשעים וששה מהם נראים לרוחות העמוד זו למדתי בפ' שלשים ושתים מדות שאמר ר''א בנו של רבי יוסי הגלילי : (רש"י)
מצודת דוד תשעים וששה רוחה. לרוח האולם ואוירו היה נראה צ' וששה כי ארבע מהם היו נכסים מעין הרואה כי העמודים עמדו סמוכים לכותל : כל הרמונים מאה. הספר הזה היה לטור האחד אבל היה לכ''א שני טורי רמונים כמו שמפורש במלכים : על השבכה. היו תלוים על השבכה סביב : (מצודת דוד)
מצודת ציון רוחה. גם האויר יקרא רוח כמו שאפה רוח (לעיל ב') : (מצודת ציון)
רש"י ושבעה אנשים מרואי פני המלך. ובספר (מלכים ב כה) אמר וחמשה אנשי' השני' חשובי' ולא חשובים כ''כ : המצביא את עם הארץ. יודע מנין של כל עיר ועיר כמה אנשים מוציאה לצבא : (רש"י)
מצודת דוד מרואי פני המלך. ר''ל היושבים תמיד עם המלך : אשר נמצאו בעיר. ולא ברחו ממנה כיתר השרים : ואת סופר שר הצבא. הסופר של שר הצבא : המצביא. על פיו מוציאה כל עיר אנשיה לצאת במלחמה : מעם הארץ. מהמכובדים שבהם אשר נמצאו בעיר ולא ברחו : (מצודת דוד)
מצודת ציון סריס. שר : פקיד. ממונה : המצביא. מלשון צבא : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין ושבעה אנשים, ובמלכים וה' אנשים ושם פירשתי :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י בשנת שבע. הוא גלות יכניה ובספר מלכים אמר בשנת שמונה הא כיצד שנת שמונה שמלך נ''נ היא שנת ז' שכבש את יהויקים לעבד דאמר מר שנה ראשונה כבש נינוה שניה עלה וכבש יהויקים : יהודים שלשת אלפים. ומשאר שבטים שבעת אלפים הרי י' אלפים הכתוב הזה שפי' יהודים שלש אלפים הכריע בין שני מקראות שבסוף ספר מלכים פסוק אחד אומר י' אלפים (שם ב כד) ואחד אומר שבעת אלפי' (שם כה) בא זה ופירש יהודים שלשת אלפים ומשאר שבטים שבעת אלפים הרי י' אלפים : (רש"י)
מצודת דוד זה העם. זהו חשבון כל העם הגולים לבבל : בשנת שבע. הוא גלות יכניה היתה בשנת שבע לכיבוש יהויקים בראשונה : יהודים. מבני יהודה : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין זה העם אשר הגלה, עי' מלכים ב' כ''ד פסוק י''ד הארכתי בזה :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י בעשרים וחמשה לחדש. ובמקום אחר הוא אומר בעשרים ושבעה לחדש בעשרים וה' לחדש מת שטנו נבוכדנאצר ובעשרים וששה נקבר והוציאו אויל מרודך מקברו ובכ''ז מלך ונשא את ראש יהויכין : נשא. נשאו וגדלו, לישנא אחרינא מנאו עם שאר המלכים כמו שא את ראש בני ישראל : (רש"י)
מצודת דוד נשא וגו' : את ראש. ר''ל הרים וגדל אותו בשנה הראשונה למלכותו : (מצודת דוד)
מצודת ציון נשא. הגביה והרים : מבית הכלוא. מבית המאסר : (מצודת ציון)
מלבי"ם - באור הענין בעשרים וחמשה, ובמלכים אמר בעשרים ושבעה, ופירשתי שבכ''ה בחדש הוציאו מבית הכלא ובעשרים ושבעה נשא ראשו בגדולה וכבוד :(מלבי"ם באור הענין)
מצודת דוד ושנה. היה משנה את בגדיו אשר ישב בהן בבית הכלא להחליפם באחרים : לחם. כל הסעודה קרויה על שם הלחם : לפניו. ר''ל עמו יחד : כל ימי חייו. של יהויכין : (מצודת דוד)
מלבי"ם - באור הענין ושנה את בגדי כלאו, יש הבדל בין ויחלף שמלותיו דגבי יוסף שהוא שלבש בגדים אחרים נקיים ונאים, ובין ושנה, שהמשנה אינו מחליף הדבר בדבר אחר רק משנה דבר זה עצמו, כי גם בבית כלא לא לבש בגדים צואים, רק היה עליהם סימן גנאי ושינה סימן זה עצמו לשבח, ששרי המלך היו נכרים בבגדיהם מאיזה מדרגה הוא בכבודו ומעלתו, ושם לו על בגדים שלבש בכלא אות הכבוד ובבגדים אלה עצמם אכל לחם לפניו, שיזכור תמיד את הטוב אשר עשה לו, שמבית אסורים יצא לשולחן המלך : סכום פסוקי של ספר ירמיה אלף ושלש מאות וששים וחמשה, וסימנו אנכי אשמח בי-ה-ו-ה, וחציו ויאמר חנניה וגו' (כ''ח י''א), וסדריו שלשים ואחד, וסימנו חסד אל כל היום, מספר הקאפיטול' חמשים ושנים וסימנו אודה ה' בכ''ל לבב :(מלבי"ם באור הענין)
רש"י וארוחתו. נוטל פרס מבית המלך לכל צרכיו : (רש"י)
מצודת דוד וארוחתו ארוחת תמיד. פרס הנתונה לו היתה פרס הנתונה תמיד מבלי הפסק והיה למאכל לאנשי ביתו כי הוא בעצמו אכל לחם לפני המלך תמיד : דבר יום ביומו. דבר הצריך לו בכל יום נתנו לו ביומו ולא העבירו המועד : (מצודת דוד)
מצודת ציון וארוחתו. הוא ענין פרס קבועה וכן ארוחה ומשאת (לעיל מ) : (מצודת ציון)