הושע פרק-א

{א}  דְּבַר-יְהוָ֣ה | אֲשֶׁ֣ר הָיָ֗ה אֶל-הוֹשֵׁ֙עַ֙ בֶּן-בְּאֵרִ֔י בִּימֵ֨י עֻזִּיָּ֥ה יוֹתָ֛ם אָחָ֥ז יְחִזְקִיָּ֖ה מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֑ה וּבִימֵ֛י יָרָבְעָ֥ם בֶּן-יוֹאָ֖שׁ מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל:

 רש"י  דבר ה' אשר היה אל הושע בן בארי בימי עוזיה יותם וגו'. ארבעה מלכים הללו קפח בימיו שהאריך שנים בחיי כולם מכאן אמרו אוי לה לרבנות שמקברת את בעלי': ובימי ירבעם בן יואש. מבני יהוא ואף הוא מלך עם עוזיה ויותם אלא שגרמה לו זכות להמנות עם הצדיקים הללו לפי שלא קבל לשון הרע על עמוס כמו שמפורש בפסחים בפ' האשה (דף טז) שנאמר (עמוס ז) וישלח אמציה וגומר קשר עליך עמוס וגו': (רש"י)

 מצודת דוד  דבר ה' וכו'. ר''ל בזה הספר יסופר דבר ה' אשר היה אל הושע : בן בארי. ארז''ל שזהו בארה הנשיא לראובני הנזכר בד''ה א' שגלה לאשור : בימי עוזיה וגו'. כי בימי אלו המלכים ניבא : ובימי ירבעם. שמלך בימי עוזיה ועל שניבא גם עליו בארצו כי היה מבני עשרת השבטים לכן אמר ובימי ירבעם : (מצודת דוד)


{ב}  תְּחִלַּ֥ת דִּבֶּר יְהוָ֖ה בְּהוֹשֵׁ֑עַ (פ) וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל הוֹשֵׁ֗עַ לֵ֣ךְ קַח לְךָ֞ אֵ֤שֶׁת זְנוּנִים֙ וְיַלְדֵ֣י זְנוּנִ֔ים כִּֽי זָנֹ֤ה תִזְנֶה֙ הָאָ֔רֶץ מֵֽאַחֲרֵ֖י יְהוָֽה:

 רש"י  תחלת דבר ה' בהושע. רבותינו אמרו תחילה לארבעה נביאים שנתנבאו (בימים הללו) הושע ישעיה עמוס ומיכה ישעיה נתנבא שנאמר (ישעיה ו) וינועו אמות הסיפים וגומר והוא היה יום שנתנגע עוזיה שנכנס להיכל שרעשו העליונים לשורפו ותחתונים לבולעו כעונשן של עדת קרח שהיו בהם בלועין ושרופים בעמוס נאמר שנתים לפני הרעש והושע קדם לכולם ומיכה היה אחרון לכולם שנאמר בו (מיכה א) בימי יותם אחז יחזקיה ולא נאמר בו עוזיה, ופשוטו של מקרא תחילת דיבור שנדבר הקב''ה עם הושע אמר לו כן: קח לך אשת זנונים. רבותינו אמרו כמשמעו לפי שאמר על ישראל החליפם באומה אחרת כמו שמפורש בפסחים ר''פ האשה: וילדי זנונים. שתלד לך ילדים שיהיו ספיקי ממזרות, ויונתן תירגם איתנבי נבואה על יתבי קרתא טעוותא וקח האמור כאן ל' לימוד הוא למד אותן לשוב בתשובה: כי זנה תזנה. לשון הווה הוא: (רש"י)

 מצודת דוד  תחלת דבר ה' וגו'. ר''ל תחילת דבורו של ה' בהושע היה זה שאמר ה' אל הושע לך קח לך וכו' : אשת זנונים. אשה שהורגלה בזנות וילדה ילדים בזנות שזהו מופת ואות שהיא זונה באמת וארז''ל לפי שהושע אמר להקב''ה על ישראל החליפם באומה אחרת לכן צוהו לקחת זונה למען הראות לו איך יקשה בעיניו לגרשה לרמז לו שקשה לפני המקום לשלח את ישראל מעל פניו : כי זנה תזנה. ר''ל להיות לאות שאנשי הארץ זונים וסרים מה' ללכת אחרי אלהי עכו''ם כזונה ההולכת אחרי המנאפים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  זנונים. מל' זונה : זנה תזנה. ענין הסרה ועש''ז תקרא המנאפת זונה כי סרתה מדרכי הצניעות : (מצודת ציון)


{ג}  וַיֵּ֙לֶךְ֙ וַיִּקַּ֔ח אֶת-גֹּ֖מֶר בַּת-דִּבְלָ֑יִם וַתַּ֥הַר וַתֵּֽלֶד-ל֖וֹ בֵּֽן:

 רש"י  את גומר. רבותינו אמרו כך שמה על שם זנותה שהכל גומרין בה ודשין בה כדבלה, וי''ת גומר שאם ישובו מדרכם גמרה פורענותם ואם לאו יהיו כנובלת מתאנה: ותהר ותלד. ואוסיפו למעבד עובדין בישין: (רש"י)

 מצודת דוד  גומר בת דבלים. כן היה שם זונה ידועה באותו הזמן : (מצודת דוד)


{ד}  וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֵלָ֔יו קְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יִזְרְעֶ֑אל כִּי-ע֣וֹד מְעַ֗ט וּפָ֨קַדְתִּ֜י אֶת-דְּמֵ֤י יִזְרְעֶאל֙ עַל-בֵּ֣ית יֵה֔וּא וְהִ֨שְׁבַּתִּ֔י מַמְלְכ֖וּת בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל:

 רש"י  קרא שמו יזרעאל. קרי שומהון מבדריא, התנבא עליהן שיגלו ויהיו זרועין בארצות: את דמי יזרעאל. כתרגומו את דמי בית אחאב שהרג יהוא ביזרעאל על שעבדו את הבעל והלכו הוא ובניו אחרי כן ועבדו עבודת עכו''ם לכך אני חושב עליהם דמי בית אחאב כדם נקי: על בית יהוא. ירבעם בן יואש מבני יהוא היה (מלכים ב טו) וזכריה בנו נהרג: (רש"י)

 מצודת דוד  כי עוד מעט. עוד זמן מועט ר''ל בזמן קרוב אזכור דמי אחאב שהרגו יהוא ביזרעאל הדם ההוא אזכור על בית יהוא לשלם גמול ועל זכריה בן ירבעם יאמר שהיה מבית יהוא ונהרג ע''י שלום בן יבש כמ''ש במ''ב ועם כי יהוא הרג לאחאב בדבר ה' על שעבד לבעל עכ''ז הואיל וגם יהוא חזר ועבד לבעל נחשב לו דם אחאב כדם נקי : והשבתי. ואח''ז אשבית ממלכות ישראל מכל וכל כי מעט מן הזמן עמדה מלכות ישראל אח''ז : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ופקדתי. ענין זכרון כמו וה' פקד (ראשית כ''א) : והשבתי. ענין בטול כמו שבת נוגש (ישעיה י''ד) : (מצודת ציון)


{ה}  וְהָיָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וְשָֽׁבַרְתִּי֙ אֶת-קֶ֣שֶׁת יִשְׂרָאֵ֔ל בְּעֵ֖מֶק יִזְרְעֶֽאל:

 מצודת דוד  ביום ההוא. ביום הגמול אשבור את קשת ישראל ר''ל אתיש כח ישראל בעמק יזרעאל הוא מקום מבצר מושב מלכי אפרים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קשת. ר''ל חוזק וגבורה : (מצודת ציון)


{ו}  וַתַּ֤הַר עוֹד֙ וַתֵּ֣לֶד בַּ֔ת וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ קְרָ֥א שְׁמָ֖הּ לֹ֣א רֻחָ֑מָה כִּי֩ לֹ֨א אוֹסִ֜יף ע֗וֹד אֲרַחֵם֙ אֶת-בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל כִּֽי-נָשֹׂ֥א אֶשָּׂ֖א לָהֶֽם:

 רש"י  לא אוסיף עוד ארחם. לרחם: כי נשא אשא להם. אחלק להם מנת כוסם ופעולתם כמו וישא משאת (בראשית מג): (רש"י)

 מצודת דוד  כי נשוא אשא להם. ר''ל כי עד הנה נשאתי עוונם על כי רחמתים אבל מעתה לא אוסיף עוד לרחם עליהם וישאר עוונם על עצמותם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נשא אשא. ענין מחילת העון כמו ונשאתי לכל המקום (בראשית י''ח) : (מצודת ציון)


{ז}  וְאֶת-בֵּ֤ית יְהוּדָה֙ אֲרַחֵ֔ם וְהֽוֹשַׁעְתִּ֖ים בַּיהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיהֶ֑ם וְלֹ֣א אֽוֹשִׁיעֵ֗ם בְּקֶ֤שֶׁת וּבְחֶ֙רֶב֙ וּבְמִלְחָמָ֔ה בְּסוּסִ֖ים וּבְפָרָשִֽׁים:

 רש"י  ואת בית יהודה ארחם. לאחר שאשבית את ממלכות ישראל שמשגלו עשרת השבטים היו בית יהודה בכלל הרחמים מחזקיהו עד צדקיהו: (רש"י)

 מצודת דוד  ארחם. על כי עדיין לא נתמלאה סאתם : בה' אלהיהם. ר''ל התשועה תהיה בעזר ה' ולא בכלי מלחמה ויאמר על מפלת סנחרב שלא היתה ע''י מלחמה כי ה' הכה בהם ע''י המלאך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ובפרשים. הם הרגילים לרכוב על הסוסים : (מצודת ציון)


{ח}  וַתִּגְמֹ֖ל אֶת-לֹ֣א רֻחָ֑מָה וַתַּ֖הַר וַתֵּ֥לֶד בֵּֽן:

 רש"י  ותגמול את לא רוחמה. לפי תרגומו ויכלה אותו הדור בין העכו''ם שגלו שם: ותהר ותלד בן. ואוסיפו ועבדו עובדין בישין, ולפי פשוטו כמשמעו: (רש"י)

 מצודת ציון  ותגמול. כן יקרא זמן השלמת היניקה כמו ביום הגמל את יצחק (שם כ''א) : (מצודת ציון)


{ט}  וַיֹּ֕אמֶר קְרָ֥א שְׁמ֖וֹ לֹ֣א עַמִּ֑י כִּ֤י אַתֶּם֙ לֹ֣א עַמִּ֔י וְאָנֹכִ֖י לֹֽא-אֶהְיֶ֥ה לָכֶֽם: (פ)

 מצודת דוד  כי אתם לא עמי. אינכם חרדים על דברי לעשותם כדרך העם החרדים על דברי מלכם : ואנכי. וגם אני לא אהיה לכם לאלוה להציל אתכם ולהושיע לכם : (מצודת דוד)

הושע פרק-ב

{א}  וְֽ֠הָיָה מִסְפַּ֤ר בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֙ כְּח֣וֹל הַיָּ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא-יִמַּ֖ד וְלֹ֣א יִסָּפֵ֑ר וְֽ֠הָיָה בִּמְק֞וֹם אֲשֶׁר-יֵאָמֵ֤ר לָהֶם֙ לֹֽא-עַמִּ֣י אַתֶּ֔ם יֵאָמֵ֥ר לָהֶ֖ם בְּנֵ֥י אֵֽל-חָֽי:

 רש"י  והיה מספר. מה ענין פורענות ונחמה סמוכין בדבור אחד, ורבותינו פירשו בפסחים הרגיש הושע בעצמו שחטא על שאמר החליפם עמד ובקש עליהם רחמים, ובספרי דבי רב פרשת וישב ישראל בשטים שנינו רבי אומר יש פרשיות סמוכות זו לזו ורחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב כי אתם לא עמי והיה מספר בני ישראל כחול הים מה ענין זה אצל זה משל למלך שכעס על אשתו שלח אחר הסופר לבוא ולכתוב לה גט עד שלא בא הסופר נתרצה המלך לאשתו אמר המלך אפשר יצא סופר זה מכאן חלוק כלומר לבו חלוק ותוהה לומר למה שלח אחרי אמר לו בא וכתוב לה שאני כופל לה כתובתה ולפי פשוטו כך היא סמיכתו כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם אראה עצמי כאילו איני לכם ותגלו לבין האומות ואף שם תרבו ותצמחו ושם תשובו אל לבבכם לשוב אלי כמו שנאמר על ידי משה (דברים ל) והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך וגו' ושב ה' אלהיך את שבותך וגו' אף כאן ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו וגו': (רש"י)

 מצודת דוד  והיה מספר. בזמן הגאולה יהיו מספר בני ישראל כחול הים אשר א''א למדוד אותם ולספרם וארז''ל שאחר שהוליד הושע את אלו אמר לו המקום שלח את אשתך וגו' והבין ברמז שלא טוב בעיני ה' אשר דבר על ישראל להחליפ' באומ' אחרת לכן חזר וביקש עליהם רחמים : אשר יאמר להם. אשר היה נאמר עליהם : יאמר להם. יאמר עוד עליהם בני אל חי החביבים יותר מעם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ימד. מלשון מדידה : להם. עליהם : (מצודת ציון)


{ב}  וְ֠נִקְבְּצוּ בְּנֵֽי-יְהוּדָ֤ה וּבְנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֙ יַחְדָּ֔ו וְשָׂמ֥וּ לָהֶ֛ם רֹ֥אשׁ אֶחָ֖ד וְעָל֣וּ מִן-הָאָ֑רֶץ כִּ֥י גָד֖וֹל י֥וֹם יִזְרְעֶֽאל:

 רש"י  ראש אחד. דוד מלכם: כי גדול יום. קבוץ זריעתם: (רש"י)

 מצודת דוד  ונקבצו. זה יהיה בימי המשיח : ראש אחד. זהו מלך המשיח : ועלו. מארצות הגולה יעלו אל ארצם : כי גדול יום יזרעאל. כי יום גדול ונכבד יהיה יום קבוץ ישראל אשר הפיצם האל כמפזר זרעי' ע''פ השדה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יזרעאל. היא מלה מורכבת מן זריעה ומן אל : (מצודת ציון)


{ג}  אִמְר֥וּ לַאֲחֵיכֶ֖ם עַמִּ֑י וְלַאֲחֽוֹתֵיכֶ֖ם רֻחָֽמָה:

 רש"י  אמרו לאחיכם עמי. כתרגומו תובו לאורייתי ועל כנישתכון ארחם: (רש"י)

 מצודת דוד  אמרו. אתם בני יהודה ובנימין אמרו על אחיכם בני עשרת השבטים שהם עמי כמותכם עם כי מהרתי להגלות' ממכם וקראתים אז לא עמי וכן אמרו רוחמ' על אחותיכם הם נשי עשרת השבטים : (מצודת דוד)


{ד}  רִ֤יבוּ בְאִמְּכֶם֙ רִ֔יבוּ כִּֽי-הִיא֙ לֹ֣א אִשְׁתִּ֔י וְאָנֹכִ֖י לֹ֣א אִישָׁ֑הּ וְתָסֵ֤ר זְנוּנֶ֙יהָ֙ מִפָּנֶ֔יה וְנַאֲפוּפֶ֖יהָ מִבֵּ֥ין שָׁדֶֽיהָ:

 רש"י  ריבו באמכם. בכנסייה שלכם של עכשיו שהיא אם לדורות הבאים: מבין שדיה. דרך הנואפות שממעכין להם בין דדיהם ויונתן תירגם ופולחן טעותהא מבין קירוהא: (רש"י)

 מצודת דוד  ריבו באמכם ריבו. כל הכנסיה יחד יקראו אם וכאלו יאמר אל הצדיקי' שבדור עשו מריבה עם כל הכנסיה על רוע דרכה כי מעתה היא לא אשתי כי סרתה מעלי ואנכי לא אישה להזמין לה ספוקה : ותסר. מוסב על תחלת המקרא לומר ריבו בה שתסר זנוניה וגו' ר''ל שלא תצבע עוד פניה להזנות אחרי' ולא תשים עוד בין שדיה בשמים המעלים ריח טוב להלהיב לב הנואפים ר''ל מעתה תעזוב דרכה ולפי שהמשילה לזונה אמר לשון הנופל בזונה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אישה. בעלה : ונאפופיה. מלשון ניאוף : (מצודת ציון)


{ה}  פֶּן-אַפְשִׁיטֶ֣נָּה עֲרֻמָּ֔ה וְהִ֨צַּגְתִּ֔יהָ כְּי֖וֹם הִוָּֽלְדָ֑הּ וְשַׂמְתִּ֣יהָ כַמִּדְבָּ֗ר וְשַׁתִּ֙הָ֙ כְּאֶ֣רֶץ צִיָּ֔ה וַהֲמִתִּ֖יהָ בַּצָּמָֽא:

 רש"י  כיום הולדה. כיום שמצאתיה במצרים כמו שמפורש (ביחזקאל טז) ומולדתך ביום הולדת אותך לא כרת שרך ותושלכי על פני השדה בגועל נפשך לא חסה עליך עין (שם): כמדבר. גזירות שגזרתי עליהם במדבר שם יתמו ושם ימותו (במדבר יד): והמתיה. ואקטלינה: (רש"י)

 מצודת דוד  פן אפשיטנה ערומה. כי כשלא תעזוב דרכה פן אפשיט בגדיה מעליה ותשאר ערומה ואמר ענין הבושה שעושין לזונה לפי שהמשילה לזונה : והצגתיה. אעמיד אותה מבלי לבוש ומכסה כמו שהיתה ביום שנולדה וכפל הדבר במ''ש : כמדבר. הפקר לכל כמו המדבר : כארץ ציה. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אפשיטנה. ענין הסרת המלבוש כמו ופשט את בגדיו (ויקרא ו') : והצגתיה. ענין העמידה כמו תציג אותו לבד (שופטים ז') : ושתיה. ענין שימה כמו למען שיתי (שמות י') : ציה. שממה : (מצודת ציון)


{ו}  וְאֶת-בָּנֶ֖יהָ לֹ֣א אֲרַחֵ֑ם כִּֽי-בְנֵ֥י זְנוּנִ֖ים הֵֽמָּה:

 מצודת דוד  ואת בניה. ר''ל אף על הצדיקי' שבהם לא ארחם : כי בני זנונים המה. לפי שהמשילה לזונה אמר ל' הנופל בזונה שאין מי מרחם על בניה אף שהמה לא חטאו מ''מ סובלים עון אמותם ור''ל אף הצדיקים ילקו בעון כללות האומה : (מצודת דוד)


{ז}  כִּ֤י זָֽנְתָה֙ אִמָּ֔ם הֹבִ֖ישָׁה הֽוֹרָתָ֑ם כִּ֣י אָמְרָ֗ה אֵלְכָ֞ה אַחֲרֵ֤י מְאַהֲבַי֙ נֹתְנֵ֤י לַחְמִי֙ וּמֵימַ֔י צַמְרִ֣י וּפִשְׁתִּ֔י שַׁמְנִ֖י וְשִׁקּוּיָֽי:

 רש"י  אמם. כנסיה שלהם: הובישה הורתם. בהיתו מלפיהון החכמים המורים להם הוראות בושים מפני עמי הארץ אומרים להם לא תגנובו והם גונבים לא תלוו ברבית והם מלווים: אחרי מאהבי. בדרכי העכו''ם: (רש"י)

 מצודת דוד  כי זנתה אמם. כללות האומה סרתה מעלי : הובישה הורתם. האם שהרתה אותם עשתה מעשה בושה וכלימה והוא כפל ענין במ''ש : אחרי מאהבי. אחרי הנואפים האוהבים אותי הנותנים לחמי וכו' ר''ל שבטחה במערכת השמים בחשבה שכל השפעתה בא לה מהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הובישה. מלשון בושה : הורתם. מלשון הריון : צמרי ופשתי. מלשון צמר ופשתים : ושקויי. מל' משקה : (מצודת ציון)


{ח}  לָכֵ֛ן הִנְנִי-שָׂ֥ךְ אֶת-דַּרְכֵּ֖ךְ בַּסִּירִ֑ים וְגָֽדַרְתִּי֙ אֶת-גְּדֵרָ֔הּ וּנְתִיבוֹתֶ֖יהָ לֹ֥א תִמְצָֽא:

 רש"י  הנני שך. ל' סגירה כמו הסר משוכתו (ישעיה ה) כמשוכת חדק (משלי טו): את דרכך. דרכים ושבילים שאת הולכת בהם: (רש"י)

 מצודת דוד  לכן. הואיל וכן חשבה אגדור דרך מהלכך בקוצים לבל תוכל ללכת בה ר''ל לא תשכיל להוריד אליך השפעה ממערכת השמים כאלו נסתם הדרך : וגדרתי וגו'. כפל הדבר במ''ש : ונתיבותיה לא תמצא. לא תמצא שביל ותחבולה להוריד אליך ההשפעה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שך. ענין גדר כמו הסר משוכתו (ישעיה ה') : בסירים. קוצים כמו כקול הסירים (קהלת ז') : וגדרתי. מלשון גדר : ונתיבותיה. מלשון נתיב ושביל : (מצודת ציון)


{ט}  וְרִדְּפָ֤ה אֶת-מְאַהֲבֶ֙יהָ֙ וְלֹֽא-תַשִּׂ֣יג אֹתָ֔ם וּבִקְשָׁ֖תַם וְלֹ֣א תִמְצָ֑א וְאָמְרָ֗ה אֵלְכָ֤ה וְאָשׁ֙וּבָה֙ אֶל-אִישִׁ֣י הָֽרִאשׁ֔וֹן כִּ֣י ט֥וֹב לִ֛י אָ֖ז מֵעָֽתָּה:

 רש"י  ורדפה. ממשקלות לשון כבד הוא זה כמו (שם יב) ומרדף רקים פורקציי''ר בלע''ז כלומר תחזור אחריהם ולא תשיגם: את מאהביה. מצרים ואשור ולא תוכלי לבקש מהם עזרה: ובקשתם. ובקשה אותם: (רש"י)

 מצודת דוד  ורדפה. אף שתהיה רודפת אחר מערכות השמים להקטיר להם עכ''ז לא תשיג אותם להשפיע לה טובה : ובקשתם וגו'. כפל הדבר במ''ש : ואמרה. אז תאמר אבטח בהקב''ה כי מאז כשהיה בטחוני בו היה לי טוב מעתה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תשיג. ענין הקרוב : אישי. בעלי : (מצודת ציון)


{י}  וְהִיא֙ לֹ֣א יָֽדְעָ֔ה כִּ֤י אָֽנֹכִי֙ נָתַ֣תִּי לָ֔הּ הַדָּגָ֖ן וְהַתִּיר֣וֹשׁ וְהַיִּצְהָ֑ר וְכֶ֨סֶף הִרְבֵּ֥יתִי לָ֛הּ וְזָהָ֖ב עָשׂ֥וּ לַבָּֽעַל:

 רש"י  לא ידעה. לא שמה אל לבה והראית עצמה כלא יודעת: וכסף הרביתי לה וזהב. והם עשאוהו לבעל: (רש"י)

 מצודת דוד  והיא לא ידעה. מתחילה לא שמה על לבה לדעת אשר אני הוא הנותן לה הדגן וכו' והכל ממני כי אין דבר ביד מערכת השמים : וכסף וגו'. והנה הכסף והזהב אשר אני הרביתי לה עשו הם לבעל והוא צורה מה עשוי לצבא השמים והם היו מיפים אותה בכסף ובזהב כמ''ש בכסף ובזהב ייפהו (ירמיה י) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והתירוש. כן יקרא ענבי היין : והיצהר. הוא השמן כמו תירושך ויצהרך (דברים י''א) : (מצודת ציון)


{יא}  לָכֵ֣ן אָשׁ֔וּב וְלָקַחְתִּ֤י דְגָנִי֙ בְּעִתּ֔וֹ וְתִירוֹשִׁ֖י בְּמֽוֹעֲד֑וֹ וְהִצַּלְתִּי֙ צַמְרִ֣י וּפִשְׁתִּ֔י לְכַסּ֖וֹת אֶת-עֶרְוָתָֽהּ:

 רש"י  בעתו. בעת גמר בישול הפירות: והצלתי. ממנה: צמרי ופשתי. אשר היה לכסות את ערותה, כל הצלה שבמקרא לשון תרומה והפרשה הוא ומוכיח עליו ויצל אלהים את מקנה אביכם (בראשית לא) כי כל העושר אשר הציל (שם): (רש"י)

 מצודת דוד  לכן. הואיל וכן עשתה אשוב לקחת את הדגן שנתתי לה : בעתו. בעת גמר הבשול אקח מהם ע''י ברד וארבה וכדומה : במועדו. בזמן הביכור : והצלתי. אסיר מהם הצמר והפשתים שנתתי לה לכסות את ערותה כי ימותו הצאן ולא יהיה לה צמר והפשתים תלקה ולא יהיה לה בגד ללבוש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  במועדו. בזמנו : והצלתי. ענין הפרשה כמו הלא אצלת לי ברכה (בראשית כ''ז) : ערותה. גלוי הבשר : (מצודת ציון)


{יב}  וְעַתָּ֛ה אֲגַלֶּ֥ה אֶת-נַבְלֻתָ֖הּ לְעֵינֵ֣י מְאַהֲבֶ֑יהָ וְאִ֖ישׁ לֹֽא-יַצִּילֶ֥נָּה מִיָּדִֽי:

 רש"י  ואיש לא יצילנה מידי. אף זכות אבותם תמה: (רש"י)

 מצודת דוד  ועתה. כשאסיר צמרי ופשתי אגלה כעור גלוי ערותה לעיני מערכת השמים ולא יצילנה מי מידי ר''ל לא יוכל מי להשפיע עליה טובה בזולת רצוני : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נבלותה. ענינו דבר כעור ומגונה וכן והשלכתי עליך שקוצים ונבלתיך (נחום ג') : (מצודת ציון)


{יג}  וְהִשְׁבַּתִּי֙ כָּל-מְשׂוֹשָׂ֔הּ חַגָּ֖הּ חָדְשָׁ֣הּ וְשַׁבַּתָּ֑הּ וְכֹ֖ל מוֹעֲדָֽהּ:

 מצודת דוד  והשבתי. אבטל כל שמחתה שמחת חגה חדשה ושבתה : וכל מועדה. הם ר''ה ויוה''כ וש''ע : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והשבתי. ענין בטול : משושה. שמחתה : (מצודת ציון)


{יד}  וַהֲשִׁמֹּתִ֗י גַּפְנָהּ֙ וּתְאֵ֣נָתָ֔הּ אֲשֶׁ֣ר אָמְרָ֗ה אֶתְנָ֥ה הֵ֙מָּה֙ לִ֔י אֲשֶׁ֥ר נָֽתְנוּ-לִ֖י מְאַֽהֲבָ֑י וְשַׂמְתִּ֣ים לְיַ֔עַר וַאֲכָלָ֖תַם חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶֽה:

 רש"י  והשמותי. לשון שממה: אתנה. כמו אתנן: ושמתים ליער. שהחיות מהלכות שם ואוכלות הפירות: (רש"י)

 מצודת דוד  והשימותי. אעשה שממה מקום הגפנים והתאנים : אתנה. לפי שהמשילה לזונה אמר לשון אתנן ור''ל שאמרה שבא לה מהשפעת מערכת השמים : ושמתים ליער. אעשה הפרדסים מקום הפקר כיער וחית השדה תאכל הפירות ר''ל האויב יקח הכל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והשמותי. מלשון שממון : אתנה. מלשון אתנן וכן יקרא מתן הזונה כמו אתנן זונה (דברים כ''ג) : (מצודת ציון)


{טו}  וּפָקַדְתִּ֣י עָלֶ֗יהָ אֶת-יְמֵ֤י הַבְּעָלִים֙ אֲשֶׁ֣ר תַּקְטִ֣יר לָהֶ֔ם וַתַּ֤עַד נִזְמָהּ֙ וְחֶלְיָתָ֔הּ וַתֵּ֖לֶךְ אַחֲרֵ֣י מְאַהֲבֶ֑יהָ וְאֹתִ֥י שָׁכְחָ֖ה נְאֻם-יְהוָֽה: (ס)

 רש"י  ופקדתי עליה. שכר פורענות: ימי הבעלים אשר תקטיר. תמיד להם ול' הווה הוא: ותעד נזמה וחליתה. ל' עדי כזונה המתקשטת לקראת נואפים: וחליתה. בל' ערבי הוא קישוט: (רש"י)

 מצודת דוד  ופקדתי עליה. אזכיר עליה הימים אשר הקטירה לבעלים לשלם הגמול לפי רוב הימים : ותעד. ומה שקשטה עצמה בקשוטיה והלכה אחר מאהביה ר''ל מה שעבדה והקטיר' למערכת השמים ולפי שהמשילה לזונה אמר לשון הנופל בזונה שמקשטת עצמה להתאהב על הנואפים : ואותי שכחה. לא שמה על לבה לעבוד אותי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ופקדתי. מלשון זכרון : ותעד. מלשון עדי קשוט כמו ועדית עדי (יחזקאל כ''ג) : נזמה. שם עדי כמו נזם זהב (משלי כ''ה) : וחליתה. ענין תכשיט מה כמו וחלי כתם (, שם) : (מצודת ציון)


{טז}  לָכֵ֗ן הִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ מְפַתֶּ֔יהָ וְהֹֽלַכְתִּ֖יהָ הַמִּדְבָּ֑ר וְדִבַּרְתִּ֖י עַל-לִבָּֽהּ:

 רש"י  לכן הנה אנכי מפתיה. משדלה להמשך אחרי לוזאניי''ר בלע''ז ומהו הפיתוי והולכתיה המדבר בגולה שהוא לה כמדבר וציה ושם תשיב אל לבה כי טוב לה כשעשתה רצוני מכשמרדה בי: (רש"י)

 מצודת דוד  לכן. על כי שכחה בי אני אפתנה ואוליכה במדבר במקום שאין שם אנשים ושם אדבר על לבה דברי פיוסים ולפי שהמשילה לאשה שזנתה תחת בעלה אמר לשון הנופל באשה כזאת שהבעל מפתה אותה ללכת אחריו במדבר מקום שאין אנשים למען לא ישמע מי מה ידברו ושם מפייסה בדברים טובים שתעזוב דרכה ור''ל המקום יעורר לבבם לשוב לעבודתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מפתיה. מלשון פתוי והסתה : (מצודת ציון)


{יז}  וְנָתַ֨תִּי לָ֤הּ אֶת-כְּרָמֶ֙יהָ֙ מִשָּׁ֔ם וְאֶת-עֵ֥מֶק עָכ֖וֹר לְפֶ֣תַח תִּקְוָ֑ה וְעָ֤נְתָה שָּׁ֙מָּה֙ כִּימֵ֣י נְעוּרֶ֔יהָ וִּכְי֖וֹם עֲלֹתָ֥הּ מֵאֶֽרֶץ-מִצְרָֽיִם:

 רש"י  את כרמיה. ת''י לשון פרנסים ומנהיגים וכן לא יפנה דרך כרמים (איוב כד) וכן כרמי שלי לא נטרתי (שיר א) ד''א והולכתיה המדבר למדבר סיחון ועוג ובסגנון זה נתנבא (יחזקאל כ) שנאמר והבאתי אתכם אל מדבר העמים ונשפטתי אתכם שם כאשר נשפטתי את אבותיכם והבאתי אתכם במסורת הברית וברותי מכם המורדים וגו' והכשרים אקיים וזהו את כרמיה: ואת עמק עכור. עומק הצרות שהן עכורים שם אתן לה לפתח תקוה שמתוך אותן צרות תתן לב לשוב אלי: וענתה שמה. ל' דירה כמו מעון אריות (נחום ב): כימי נעוריה. שישבה במצרים ימים רבים: וכיום עלותה וגו'. שצעקה אלי ממצרים מתוך שיעבוד וגאלתיה כן גם עתה: (רש"י)

 מצודת דוד  משם. מן הליכת המדבר הזה מן האהבה הבאה שמה ר''ל מן הערת הלבב תשוב אלי ואחזיר לה את כרמיה : ואת עמק עכור. העמקים שהיו עכורים ונשחתים בהיותם בגולה תשוב להיות פתח תקוה ר''ל יהיו חמודים כפתח נחמד אשר יקוו אנשים לבוא כו : וענתה שמה. תרים בכרמים קול שיר כמו ששרתה בימי נעוריה ר''ל עד שלא גלו ממנו : וכיום עלותה. וכמו ששרתה ביום עלותה מארץ מצרים שאז שררו בשמחת לבב שירת הים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עכור. ענין השחתה כמו ועמק עכור (ישעיה ס''ה) : וענתה. ענינו הרמת קול שירה כמו ותען להם מרים (שמות ט''ו) : (מצודת ציון)


{יח}  וְהָיָ֤ה בַיּוֹם-הַהוּא֙ נְאֻם-יְהוָ֔ה תִּקְרְאִ֖י אִישִׁ֑י וְלֹֽא-תִקְרְאִי-לִ֥י ע֖וֹד בַּעְלִֽי:

 רש"י  תקראי אישי וגו'. תעבדוני מאהבה ולא מיראה אישי לשון אישות וחיבת נעורים: בעלי. לשון אדנות ומורא ורבותינו פירשו ככלה בבית חמיה ולא ככלה בבית אביה: (רש"י)

 מצודת דוד  תקראי אישי. תקראי אותי בלשון איש ולא בלשון בעל וזהו לפי ששם הבעל הוא משותף לשם עבודת גלולים (פסל העשוי לצבא השמים) לכן לא ישמע שם זה על פיה : (מצודת דוד)


{יט}  וַהֲסִרֹתִ֛י אֶת-שְׁמ֥וֹת הַבְּעָלִ֖ים מִפִּ֑יהָ וְלֹֽא-יִזָּכְר֥וּ ע֖וֹד בִּשְׁמָֽם:

 רש"י  ולא יזכרו עוד. ישראל בשמם של בעלים או לא יזכרו הבעלים בשמם של ישראל לומר שהם אלהות להם או לא יזכר שם הבעלים עוד כד''א (ישעיה ב) והאלילים כליל יחלוף: (רש"י)

 מצודת דוד  והסירותי. ר''ל אתן בלבם להסיר מפיה שמות הבעלים אף בזולת כוונה על פסל העכו''ם : ולא יזכרו. הבעלים לא יהיו נזכרים עוד בשמם אשר קראו להם כ''א יכנם לגנאי : (מצודת דוד)


{כ}  וְכָרַתִּ֨י לָהֶ֤ם בְּרִית֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא עִם-חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ וְעִם-ע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וְרֶ֖מֶשׂ הָֽאֲדָמָ֑ה וְקֶ֨שֶׁת וְחֶ֤רֶב וּמִלְחָמָה֙ אֶשְׁבּ֣וֹר מִן-הָאָ֔רֶץ וְהִשְׁכַּבְתִּ֖ים לָבֶֽטַח:

 רש"י  עם חית השדה. שאשבית מזיקין מן העולם וכה''א (שם יא) לא ירעו ולא ישחיתו וגו': (רש"י)

 מצודת דוד  וכרתי וגו'. ר''ל חית השדה וכו' לא ישחיתו בהם כאלו כרתו עמהם ברית שלום : אשבור. ר''ל אבטל כלי מלחמה והמלחמה עצמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ורמש. הם בריות קטנות קצרי הרגל וכן רמש וצפור כנף (תהלים קמ''ח) : (מצודת ציון)


{כא}  וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י לְעוֹלָ֑ם וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִי֙ בְּצֶ֣דֶק וּבְמִשְׁפָּ֔ט וּבְחֶ֖סֶד וּֽבְרַחֲמִֽים:

 רש"י  בצדק ובמשפט. שתתנהגו בהן: ובחסד וברחמים. שיבא לך מאתי על ידיהם באברהם אבינו כתיב (בראשית יח) כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' לעשות צדקה ומשפט וכנגדן נתן לבניו חסד ורחמים מאת הקב''ה שנאמר (דברים יג) ונתן לך רחמים ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד (שם יז) פסקו מן הצדקה והמשפט כמו שנאמר (עמוס ה) ההופכים ללענה משפט וצדקה לארץ הניחו אף הקב''ה אסף מהם החסד והרחמים שנ' (ירמיה טו) כי אספתי את שלומי מאת העם הזה את החסד ואת הרחמים וכשיחזרו לעשות צדקה ומשפט שנאמר (ישעיה א) ציון במשפט תפדה וגו' הקב''ה מוסיף עליהם רחמים וחסד ועושה אותן עטרה לארבעתן ומושיבן בראשן: (רש"י)

 מצודת דוד  וארשתיך. אקח אותך להיות ארוסתי עד עולם ולא אמאס עוד בך : בצדק ובמשפט. בעבור הצדקה והמשפט שתעשו אז ובעבור החסד והרחמים שאעשה עמך כי הצדק והמשפט שתעשי לא יהיה כדאי להשפיע לך טובה מרובה כזאת אבל אעשה עוד בחסד וברחמים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וארשתיך. מל' ארוס' : (מצודת ציון)


{כב}  וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י בֶּאֱמוּנָ֑ה וְיָדַ֖עַתְּ אֶת-יְהוָֽה: (פ)

 רש"י  וארשתיך לי באמונה. בשכר האמונה שהאמנת בגולה להבטחות שעל ידי נביאי: (רש"י)

 מצודת דוד  באמונה. בשכר האמונה שהאמנת בי : וידעת. ר''ל אז תשיג השגה גדולה לדעת את ה' : (מצודת דוד)


{כג}  וְהָיָ֣ה | בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא אֶֽעֱנֶה֙ נְאֻם-יְהוָ֔ה אֶעֱנֶ֖ה אֶת-הַשָּׁמָ֑יִם וְהֵ֖ם יַעֲנ֥וּ אֶת-הָאָֽרֶץ:

 רש"י  אענה את השמים. לצוק אל השחקים מפלג הטוב התלוים במאמר והם יענו לצוק מים על הארץ: (רש"י)

 מצודת דוד  אענה וגו'. וחוזר ומפרש אענה את השמים כי בהעצר השמים כאלו ישאלו להוריד המטר ואמר שישיב על שאלתם למלאות אותה ויצוום להוריד המטר : והם יענו. כי הארץ הצמאה כאלו שואלת על המטר וישיבו השמים על שאלתה להוריד את המטר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אענה. מלשון עניה והשבת שאלה : (מצודת ציון)


{כד}  וְהָאָ֣רֶץ תַּעֲנֶ֔ה אֶת-הַדָּגָ֖ן וְאֶת-הַתִּיר֣וֹשׁ וְאֶת-הַיִּצְהָ֑ר וְהֵ֖ם יַעֲנ֥וּ אֶֽת-יִזְרְעֶֽאל:

 רש"י  את יזרעאל. את בני הגולה שנזרעו ונקבצו: (רש"י)

 מצודת דוד  והארץ תענה. כי בעבור יבשות הארץ כאלו הזרעים ועץ פרי שואלים להצמיח ולשאת פרי ותשיב הארץ על שאלתם להצמיח וכו' : והם יענו את יזרעאל. את ישראל אשר זרעם האל והפיצם על פני כל הארץ השואלים על הצמחת הזרעים וכו' הנה הדגן והתירוש והיצהר ישיבו על שאלתם ויצמחו וישאו פרי : (מצודת דוד)


{כה}  וּזְרַעְתִּ֤יהָ לִּי֙ בָּאָ֔רֶץ וְרִֽחַמְתִּ֖י אֶת-לֹ֣א רֻחָ֑מָה וְאָמַרְתִּ֤י לְלֹֽא-עַמִּי֙ עַמִּי-אַ֔תָּה וְה֖וּא יֹאמַ֥ר אֱלֹהָֽי: (פ)

 רש"י  וזרעתיה לי. כזורע סאה להכניס כמה כורין כן יתוספו עליהן בארץ ישראל כמה גרים: (רש"י)

 מצודת דוד  וזרעתיה לי בארץ. כלפי שהיתה זרועה בארץ אחרת הנה אזרעם בארצם : את לא רוחמה. את העם אשר לא רחמתים : ללא עמי. לאלו אשר אמרתי עליהם לא עמי הנה אז אומר עליהם עמי אתה והוא יאמר עלי אתה אלהי ובך אני מאמין : (מצודת דוד)

הושע פרק-ג

{א}  וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י ע֚וֹד לֵ֣ךְ אֱֽהַב-אִשָּׁ֔ה אֲהֻ֥בַת רֵ֖עַ וּמְנָאָ֑פֶת כְּאַהֲבַ֤ת יְהוָה֙ אֶת-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְהֵ֗ם פֹּנִים֙ אֶל-אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְאֹהֲבֵ֖י אֲשִׁישֵׁ֥י עֲנָבִֽים:

 רש"י  אהובת רע. חביבה על בעלה ואהובה לו והיא מנאפת תחתיו כאהבת הקב''ה את ישראל והם זונים תחתיו אל אלהים אחרים: אשישי ענבים. פי' מנחם גביעי יין אוהבי' להשתכר ביינם ואינם עוסקים בתורה וכן מצינו שמוכיחם במקום אחר על כך השותים במזרקי יין (עמוס ו): (רש"י)

 מצודת דוד  אהב אשה. ר''ל תהיה ישרה בעיניך לקדשה : אהובת רע. ר''ל האשה תהיה אשר מאז היתה לאיש היתה אהובה לבעלה ועכ''ז היתה מנאפת תחתיו : כאהבת ה'. ר''ל וזה יהיה לרמז כמו שה' אהב את ישראל והם זונים תחתיו לפנות אחרי עבודת גלולים : ואהבי. והם אוהבים כוסות מיין ענבים ומתשכרים ובהסתת השכרות המה רודפים אחרי עבודת גלולים ולפי שהמשילה לאשה זונה אחז בזה הלשון כי היין מביא לידי ניאוף : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רע. חבר ועל הבעל יאמר ודוגמתו והיא חברתך (מלאכי ב') : פונים. מלשון הפנה וסבוב : אשישי. כוסות וגביעים כמו סמכוני באשישות (ש''ה ב') : ענבים. ר''ל יין ענבים : (מצודת ציון)


{ב}  וָאֶכְּרֶ֣הָ לִּ֔י בַּחֲמִשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר כָּ֑סֶף וְחֹ֥מֶר שְׂעֹרִ֖ים וְלֵ֥תֶךְ שְׂעֹרִֽים:

 רש"י  ואכרה לי. ל' סחורה ברגניי''א בלע''ז כמו (בראשית נ) אשר כריתי לי ובכרכי הים קורין למכירה כירה: בחמשה עשר כסף וחומר שעורים ולתך שעורים. ת''י ופרקתינון במימרי ביום חמשה עשר לירח ניסן ויהב ית כסף תקליא כיפור לנפשיהון ואמרית דיהון מקרבין קדמי עומר ארמותא מעללת שעורין כלומר לא הוגעתים בדברים קשים, בחמשה עשר כסף בגמטריא ניסן ובפסיקתא הוא נדרש בט''ו כסף בט''ו בניסן וחומר ולתך הרי ארבעים וחמשה שהחומר ל' סאה והלתך חצי חומר: (רש"י)

 מצודת דוד  ואכרה לי. קניתי לי אשה כזאת ר''ל קדשתיה בחמשה עשר כסף : וחומר וגו'. השעורים נתן למאכלם (ולפי שהיתה זונה ועשתה מעשה בהמה לפיכך נתן לה למאכלה מאכל בהמה וכעין לזה אמרו רז''ל על מנחת סוטה שהיתה מקמח שעורים) ולפי הרמז יאמר שהמקום הבטיח את ישראל לקחת אותם לו לעם באחרית הימים והבטחה ההיא היתה ביד ט''ו נביאי ישראל הראשון דוד המלך בספר תהלים בכמה מזמורים והב' ישעיה בנבואותיו והג' ירמיה והרביעי יחזקאל והחמישי הושע והששי יואל והשביעי עמוס והשמיני עובדיה והתשיעי מיכה והעשירי חבקוק והאחד עשר צפניה והשנים עשר דניאל והשלשה עשר חגי והארבעה עשר זכריה והחמשה עשר מלאכי כי הם לבד נבאו על הגאולה העתידה ולא עוד ואמר כסף כי אל נבואותיהם נכספה וגם כלתה נפשם של ישראל וגם החומר והלתך ירמוז על הנביאים ההם כי בחומר ולתך יש חמשה עשר איפות כמספר הנביאים ההם אשר הבטיחו לישראל שגם בהיותם בארץ אחרת לא יעזבם ה' ויתן להם מחיה אולם לא בהשפעה מרובה ולזה מרמז משעורים שאינם נאכלים אלא מדוחק : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואכרה. ענין קנין כמו וגם מים תכרו (דברים ב') : כסף. הוא מלה משותפת על הכסף ממש ועל התאוה כמו למעשה ידיך תכסוף (איוב י''ד) : וחומר. הוא הכור בת עשרה איפות והאיפה ג' סאים : ולתך. הוא חצי הכור חמשה איפות : (מצודת ציון)


{ג}  וָאֹמַ֣ר אֵלֶ֗יהָ יָמִ֤ים רַבִּים֙ תֵּ֣שְׁבִי לִ֔י לֹ֣א תִזְנִ֔י וְלֹ֥א תִֽהְיִ֖י לְאִ֑ישׁ וְגַם-אֲנִ֖י אֵלָֽיִךְ:

 רש"י  ואומר אליה ימים רבים תשבי לי. ימים שנים רבים שלשה הרי חמשה אלו נ' יום שבין פסח לעצרת בו ביום נתתי להם התורה ובה הזהרתיה: לא תזני ולא תהיי לאיש. לא יהיה לך אלהים אחרים (שמות כ): וגם אני אליך. אנכי ה' אלהיך (שם) ואשר עשה שני חשבונות מחמשים יום אחד לסוף חומר ואחד לסוף לתך כנגד המן שירד להם לסוף ל' יום בט''ו באייר ומשם לחמשה עשר יום מנין סאין של לתך ביום הזה באו מדבר סיני בר''ח סיון, ובשם רב האי מצאתי דבר הגון, ואכרה לי וגו', קצבתי דמי כופר פדיונה לנגדי בדמים קלי' האומר ערך נפשי עלי אם מבן ששים ומעלה והיה ערכך חמשה עשר שקל: וחומר שעורין. ערך זכר מבן עשרים שנה ומעלה ועד בן ס' חמשים שקל והם דמי פדיון חומר שעורין שגם הוא חמשים שקל כסף, ולתך שעורין דמי פדיון קרקע לתך שעורין למקדש, עשרים וחמשה שקלים הוא ערך הקצוב מבן חדש עד ה' שנים חמש שקלים ומבן חמש שנים עד בן עשרים שנה והיה ערכך עשרי' שקלים הרי עשרים וחמשה אחר כל החיבה הזאת אמרתי לה ימים רבים תשבי לי לא תזני לאלהים אחרים כי אם תזני ימי' רבים ישבו בניך אין מלך ואין שר ואין זבח במקדש ביהודה ואין מצבת הבעל בשומרון למלכי ישראל ואין אפוד של אורים ותומים המגיד להם נעלמות ואין תרפים הם דמות הנעשים בכוון שעה אחת העשויה לכך ומדברים מאיליהן ומגידים נעלמות וכן ת''י ולית אפודא ומחוי: (רש"י)

 מצודת דוד  ואומר אליה. כאשר קדשתיה אמרתי לה ימים רבים תעכבי ותמתני לי עד שאנשאך לאשה : לא תזני ולא תהיי לאיש. כלפי שהיתה מאז תחת הבעל והוסיפה עוד לזנות עם מנאפים אמר לה שבאותן הימים תהיה פרושה מבעל וממנאפים : וגם אני אליך. גם אני כמוך אהיה פרוש מאשה ואמתין אליך עד שאנשאך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תשבי. ענין עכבה והמתנה כמו אשב עד שובך (שופטים ו') : (מצודת ציון)


{ד}  כִּ֣י | יָמִ֣ים רַבִּ֗ים יֵֽשְׁבוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֥ין מֶ֙לֶךְ֙ וְאֵ֣ין שָׂ֔ר וְאֵ֥ין זֶ֖בַח וְאֵ֣ין מַצֵּבָ֑ה וְאֵ֥ין אֵפ֖וֹד וּתְרָפִֽים:

 מצודת דוד  כי ימים רבים. עתה יפרש שזה ירמז אשר ימים רבים ישבו ישראל בגולה ויצפו על הגאולה וגם המקום ב''ה יצפה כביכול לקחתם לו לעם ואף בימי גלותם לא יתחבר במי מעכו''ם : ואין שר. בכל ימי גלותם עם שמלכם שהוא הקב''ה אינו עמהם אעפ''כ אין שר ר''ל לא יהיו עובדים למי משרי מעלה לקבלו לאלוה דוגמת האשה ההיא שתהיה פרושה מאישה ועכ''ז תהיה פרושה מהזונים : ואין זבח. עם שיהיה המקדש חרב ואין שם זבח לשלמים אעפ''כ אין מצבה ר''ל לא יעשו מצבה להקריב בה לעבודת כוכבים : ואין אפוד ותרפים. מלת ואין משמשת בשתים כאלו אמר ואין תרפים ור''ל עם כי לא יהיה ביניהם אורים ותומים לשאול בו עתידות עכ''ז אין תרפים ר''ל לא יפנו אחרי התרפים לשאול בהם עתידות והדברים האלה בשורה טובה לישראל שבימי גלותם לא יפנו לא אל עבודת שרי מעלה ולא אל עבודת כוכבים אף שיהיו חסרים השראת השכינה והמזבח והאורים ותומים עכ''ז לא יהיו כעכו''ם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מצבה. הוא מזבח של אבן אחת ועושים אותה להקריב בה עכו''ם : אפוד. זה יאמר על האפוד והחשן עם האורים ותומים וכן אפוד ירד בידו (שמואל א' כ''ג) : (מצודת ציון)


{ה}  אַחַ֗ר יָשֻׁ֙בוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּבִקְשׁוּ֙ אֶת-יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֔ם וְאֵ֖ת דָּוִ֣ד מַלְכָּ֑ם וּפָחֲד֧וּ אֶל-יְהוָ֛ה וְאֶל-טוּב֖וֹ בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים: (פ)

 רש"י  אחר. ימי הגולה: ישובו בני ישראל ובקשו את ה' וגו'. תנא משום ר''ש בן יוחאי בג' דברים מאסו בני ישראל בימי רחבעם במלכות שמים ובמלכות בית דוד ובבית המקד' הה''ד (מלכים א יב) אין לנו חלק בדוד כמשמעו לאהליך ישראל (שם) אל תקרי לאהליך אלא לאלהיך ראה ביתך דוד (שם) זה ב''ה אמר רבי שמעון בן מנסיא אין מראין סימן טוב לישראל עד שיחזרו ויבקשו שלשתן אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' זו מלכות שמים ואת דוד מלכם כמשמעו ופחדו אל ה' ואל טובו זה בית המקדש כד''א ההר הטוב הזה: (רש"י)

 מצודת דוד  אחר. ר''ל אחר ימים רבים ישובו בני ישראל אל ארצם ואז יבקשו את ה' לשאול ממנו צרכם כי ישוב וישרה שכינתו ביניהם : ואת דוד מלכם. וגם יבקשו את מלך המשיח הבא מזרע דוד ומעמו יבקשו שאלתם כי הוא ימשול בהם ולא ימלוך בהם עוד מלך ישראל משבט אחר לא כמו מאז שמלך עליהם ירבעם ושאר מלכי אפרים : ופחדו אל ה'. אז יפחדו את ה' ואת טובו ר''ל לא יחטאו עוד כי יפחדו את ה' שלא יסיר שכינתו מביניהם ויפחדו את טובו שלא יאבדו השפעת טובתו ודוגמתו ופחדו ורגזו על כל הטובה וגו' (ירמיה לג) : באחרית הימים. זה יהיה בסוף הימים היא הגאולה העתידה בימי המשיח : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אל ה'. את ה' וכן ואל טובו כמו וירדפו אל מדין (שופטי' ז') : (מצודת ציון)

הושע פרק-ד

{א}  שִׁמְע֥וּ דְבַר-יְהוָ֖ה בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֣י רִ֤יב לַֽיהוָה֙ עִם-יוֹשְׁבֵ֣י הָאָ֔רֶץ כִּ֠י אֵין-אֱמֶ֧ת וְֽאֵין-חֶ֛סֶד וְאֵֽין-דַּ֥עַת אֱלֹהִ֖ים בָּאָֽרֶץ:

 מצודת דוד  כי ריב לה'. אשר המקום יתוכח עם ישראל יושבי הארץ וכאלו יאמר הלא נתתי להם הארץ ע''מ שישמעו אלי והואיל ואינם שומעים מה להם לשבת בארץ : כי אין אמת. שהרי אין בארץ לא אמת ולא חסד ואין מי נותן לב לדעת את אלהים : (מצודת דוד)


{ב}  אָלֹ֣ה וְכַחֵ֔שׁ וְרָצֹ֥חַ וְגָנֹ֖ב וְנָאֹ֑ף פָּרָ֕צוּ וְדָמִ֥ים בְּדָמִ֖ים נָגָֽעוּ:

 רש"י  אלה וכחש. נשבעין בשקר: פרצו. ת''י ומולידין בנין מנשי חבריהון: ודמים בדמים נגעו. חובין על חובין מוסיפין ולפי משמעו פרצו הגדר והרבו שפיכות דמים עד נגע דם הרוג זה בדם חבירו: (רש"י)

 מצודת דוד  אלה וכחש. נשבעים ומשקרים בשבועתם : פרצו. ר''ל פרצו גדר ומשמירת התורה : ודמים. הרבו לשפוך דם עד שנגעו דמי הרוג זה בדמי הרוג זה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אלה. ענין שבועה : וכחש. שקר : פרצו. ענין שבר הגדר : (מצודת ציון)


{ג}  עַל-כֵּ֣ן | תֶּאֱבַ֣ל הָאָ֗רֶץ וְאֻמְלַל֙ כָּל-יוֹשֵׁ֣ב בָּ֔הּ בְּחַיַּ֥ת הַשָּׂדֶ֖ה וּבְע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם וְגַם-דְּגֵ֥י הַיָּ֖ם יֵאָסֵֽפוּ:

 רש"י  תאבל. תחרב ויגדל האבל בה: יאספו. יזערון מן קדם חוביהון לשון כליון כמו אסוף אסיפם (ירמיה ח): (רש"י)

 מצודת דוד  תאבל. תשחת הארץ ותכרת כל היושב בה גם בחיות וגו' תהיה הכריתה וגם דגי הים יאבדו לא תשאר מה בארץ והוא ענין גוזמא והפלגה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תאבל. ענין השחתה כמו אבלה נבלה הארץ (ישעיה כ''ד) : ואומלל. ענין כריתה כמו כי אמלל אני (תהלים ו') : ואספו. ענין כליון ואבדון כמו אסף אסיפם (ירמיה ח') : (מצודת ציון)


{ד}  אַ֥ךְ אִ֛ישׁ אַל-יָרֵ֖ב וְאַל-יוֹכַ֣ח אִ֑ישׁ וְעַמְּךָ֖ כִּמְרִיבֵ֥י כֹהֵֽן:

 רש"י  אך איש אל ירב. אתם מתרין בנביאי אמת שלא יריבון אתכם ולא יוכיחו אתכם כמו שנאמר (בעמוס ז) שאמר לו אמציה כהן בית אל לא תנבא על בית ישראל ולא תטיף על בית ישחק והוא בימי ירבעם בן יואש שנתנבא הושע בימיו: ועמך כמריבי כהן. נצן עם מלפיהון שהכהנים היו בני הוראה כמו שנאמר יורו משפטיך ליעקב (דברים לג): (רש"י)

 מצודת דוד  אך איש וגו'. באמת שום איש אל יריב עם חבירו ולא יוכיחנו כי כולם עושים הרע ומה להם להוכיח לזולתם : ועמך. מאמר המקום אל הנביא הנה בני עמך המה כעדת קרח שהיו מריבים עם אהרן הכהן ואמר כמוכיחים ומדוע תתנשאו וגו' והמה עשו הרע : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אך. ת''י ברם ר''ל באמת וכן אך עצמי ובשרי אתה (בראשית כ''ט) : ירב. מלשון מריבה : (מצודת ציון)


{ה}  וְכָשַׁלְתָּ֣ הַיּ֔וֹם וְכָשַׁ֧ל גַּם-נָבִ֛יא עִמְּךָ֖ לָ֑יְלָה וְדָמִ֖יתִי אִמֶּֽךָ:

 רש"י  וכשלת היום וגו'. ותתקלון ביממא ויתקלון נביאי שקרא דעמכון כדבליליא ואבהית כנשתכון ואבייש כניסיה שלכם: נביאי עמך. נביאים שעמך: ודמיתי. כמו נדמו עמי כאדם היושב ותוהא ואין מענה בפיו: (רש"י)

 מצודת דוד  וכשלת היום. לכן תכשל באור היום וגם נביא השקר המיועד לך טובה יכשל גם הוא עמך כמו הנכשל בחשכת הלילה ואכריתה כל הכנסיה שלך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ודמיתי. ענין כריתה כמו ער מואב נדמה (ישעיה ט''ו) : אמך. הכנסייא : (מצודת ציון)


{ו}  נִדְמ֥וּ עַמִּ֖י מִבְּלִ֣י הַדָּ֑עַת כִּֽי-אַתָּ֞ה הַדַּ֣עַת מָאַ֗סְתָּ וְאֶמְאָֽסְאךָ֙ מִכַּהֵ֣ן לִ֔י וַתִּשְׁכַּח֙ תּוֹרַ֣ת אֱלֹהֶ֔יךָ אֶשְׁכַּ֥ח בָּנֶ֖יךָ גַּם-אָֽנִי:

 רש"י  אשכח בניך. שאותן שעמדו על הר סיני נתנו בניה' ערבים תחת אבותיהם לשמור את התורה: (רש"י)

 מצודת דוד  נדמו עמי. הנה עמי נכרתו על כי לא ידעו אותי : כי אתה. על הכהן ללמד כמ''ש כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו (מלאכי ב) ולכן אמר הואיל ואתה הכהן מאסת את הדעת ולא למדת את העם לכן גם אני אמאס אותך מלכהן לי : ותשכח. על ששכחת את התורה אשכח גם אני את בניך ולא אושיע להם : (מצודת דוד)


{ז}  כְּרֻבָּ֖ם כֵּ֣ן חָֽטְאוּ-לִ֑י כְּבוֹדָ֖ם בְּקָל֥וֹן אָמִֽיר:

 רש"י  כרובם כן חטאו. כשרבו וגדלו כן הוסיפו לחטוא כן חטאו לשון עברי' כן בכמה מקומות כאשר יענו אותו כן ירבה (שמות א) קראו להם כן הלכו מפניהם (הושע יא) כל כמה שהנביאים קוראין להם להוכיחן כן הם היו בורחין מפניהם כרובם כן חטאו לפיכך כבודם בקלון אמיר: (רש"י)

 מצודת דוד  כרובם. כפי מה שאני מוסיף לגדלם כן מוסיפים הם לחטוא לי לכן אחליף כבודם בקלון ר''ל בתמורת הכבוד אתן להם קלון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כרובם. ענין גדולה כמו כי רבה היא (אסתר א') : בקלון. מלשון קלות ובזיון : אמיר. מלשון תמורה וחלוף : (מצודת ציון)


{ח}  חַטַּ֥את עַמִּ֖י יֹאכֵ֑לוּ וְאֶל-עֲוֹנָ֖ם יִשְׂא֥וּ נַפְשֽׁוֹ:

 רש"י  חטאת עמי. כל חטאת שבספר תרי עשר פתחין לפי שכולן דבוקין חוץ מאחת (מיכה א) ראשית חטאת היא לבת ציון חטאותיה' של עמי יאכלו אותם נביאי השקר שאמר להם למעלה וכשל גם נביא עמך נעשו להם כהני במות ואוכלין מה שהיו כהנים ראויין לאכול: ואל עוונם. של ישראל ישא הנביא נפשו והנביא עצמו מצפה שיביאו לו ממון וקרבנות לכפרה: (רש"י)

 מצודת דוד  חטאת עמי יאכלו. ר''ל אינם אוחזים בדין כהונה ללמד את העם ורק אוחזים בכהונה לאכול בשר חטאת עמי : ואל עונם ישאו נפשו. כ''א מהכהנים נושא נפשו ר''ל מצפה לעון העם לאמר מתי יחטא ויביא חטאת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ישאו נפשו. זה הלשון יאמר על המצפה לדבר מה וכן מנשאים את נפשם (ירמיה כ''ב) : (מצודת ציון)


{ט}  וְהָיָ֥ה כָעָ֖ם כַּכֹּהֵ֑ן וּפָקַדְתִּ֤י עָלָיו֙ דְּרָכָ֔יו וּמַעֲלָלָ֖יו אָשִׁ֥יב לֽוֹ:

 רש"י  והיה כעם ככהן. אני אשוה את העם לבזיון כהני שחללו אות' מכהן להם ולכן אף אני אחלל את העם בעכו''ם כן ת''י: (רש"י)

 מצודת דוד  והיה. לכן יהיה כעם ככהן שניהם ישוו בפורענות הואיל וגם הכהנים השחיתו : ופקדתי עליו. על כל אחד אזכיר דרכיו וגמול מעשיו אשיב לו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ופקדתי. ענין זכרון : ומעלליו. מעשיו : (מצודת ציון)


{י}  וְאָֽכְלוּ֙ וְלֹ֣א יִשְׂבָּ֔עוּ הִזְנ֖וּ וְלֹ֣א יִפְרֹ֑צוּ כִּֽי-אֶת-יְהוָ֥ה עָזְב֖וּ לִשְׁמֹֽר:

 רש"י  ולא יפרוצו. לא יגדלו בנים: (רש"י)

 מצודת דוד  ולא ישבעו. כי תבא המארה במעיים : הזנו. לכל בעילתם קורא זנות הואיל והמה במחשבה רעה לא לקיים מצות ה' : ולא יפרצו. לא יתרבו בבנים ובבנות : לשמור. מלשמור : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יפרצו. ענין התחזקות הרבוי וכן פרצו לרוב (ד''ה א' ד') : (מצודת ציון)


{יא}  זְנ֛וּת וְיַ֥יִן וְתִיר֖וֹשׁ יִֽקַּֽח-לֵֽב:

 רש"י  זנות ויין ותירוש. שהם עסוקין בם לקחו את לבם מאחרי: (רש"י)

 מצודת דוד  זנות. טרדת הזנות ושכרות היין הישן והחדש כ''א מהם יקח לב הכהן ר''ל יטריד שכלו כאלו ישאר בלא לב להבין ולהורות את העם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותירוש. הוא היין החדש : (מצודת ציון)


{יב}  עַמִּי֙ בְּעֵצ֣וֹ יִשְׁאָ֔ל וּמַקְל֖וֹ יַגִּ֣יד ל֑וֹ כִּ֣י ר֤וּחַ זְנוּנִים֙ הִתְעָ֔ה וַיִּזְנ֖וּ מִתַּ֥חַת אֱלֹהֵיהֶֽם:

 רש"י  בעצו ישאל. בדמות שעשה מן העץ: יגיד לו. אל דבריו הוא שומע שאומרים לו נביאי הבעל בשם עכו''ם: (רש"י)

 מצודת דוד  בעצו ישאל. שואל עתידות בצלם העשוי מעץ : ומקלו. צלם העשוי מן המקל וכפל הדבר במ''ש : רוח זנונים. רצון זנות עבודת כוכבים התעה אותם מדרך השכל ולכן זנו מתחת אלהיהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בעצו. מלשון עץ : ומקלו. מטה עץ : התעה. מלשון תועה : (מצודת ציון)


{יג}  עַל-רָאשֵׁ֨י הֶהָרִ֜ים יְזַבֵּ֗חוּ וְעַל-הַגְּבָעוֹת֙ יְקַטֵּ֔רוּ תַּ֣חַת אַלּ֧וֹן וְלִבְנֶ֛ה וְאֵלָ֖ה כִּ֣י ט֣וֹב צִלָּ֑הּ עַל-כֵּ֗ן תִּזְנֶ֙ינָה֙ בְּנ֣וֹתֵיכֶ֔ם וְכַלּוֹתֵיכֶ֖ם תְּנָאַֽפְנָה:

 רש"י  אלון. קייאני''א בלע''ז שגדל בו פרי שקורין גלננ''ץ בלע''ז: לבנה. עץ שקליפתו לבנה: אלה. אולמ''א בלע''ז שענפיו מרובין ונוטעין אותו לצל: על כן תזנינה בנותיכם. על שאתם מתחברין לעכו''ם כמשפטי הגוי' הקדמוני' והם מתחברים עמכם ואתם הייתם מתחתנים בם ובנותיכ' הנולדות לכם מבנותיה' נוהגות כמנהג אמן ומזנות, כן ת''י: (רש"י)

 מצודת דוד  יזבחו. אל עבודת כוכבים : כי טוב צלה. כי כ''א מהם צלה טוב כי הוא מרובה בענפים וטוב לעמוד תחתיו : על כן. הואיל והאנשים יוצאים על ההרים לזבוח לעבודת כוכבים לכן מצאו הבנות והכלות מקום לזנות כי אין רואה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אלון ולבנה ואלה. שמות אילנות : (מצודת ציון)


{יד}  לֹֽא-אֶפְק֨וֹד עַל-בְּנוֹתֵיכֶ֜ם כִּ֣י תִזְנֶ֗ינָה וְעַל-כַּלּֽוֹתֵיכֶם֙ כִּ֣י תְנָאַ֔פְנָה כִּי-הֵם֙ עִם-הַזֹּנ֣וֹת יְפָרֵ֔דוּ וְעִם-הַקְּדֵשׁ֖וֹת יְזַבֵּ֑חוּ וְעָ֥ם לֹֽא-יָבִ֖ין יִלָּבֵֽט:

 רש"י  לא אפקוד על בנותיכם. עוד לבדקן במים המרים כשתזנינה למה כי בעליהם עם זונות יפרדו וכאשר אין האיש מנוקה מעון אין המים בודקין את אשתו: יפרדו. ת''י מסתייען לשון סיעה כלומר מתחברין אתם לשתות יין ומנחם חברו אצל עבשו פרודות שהם חביות יין: ועם לא יבין ילבט. אחרי שאינכם נותנין לב להבין לפיכך תתלבטו ללקות פורענות ליבוט ל' טורח הדרך וליאות משא דילשי''ר בלע''ז: (רש"י)

 מצודת דוד  לא אפקוד. לא אזכור על בנותיכם אשר תזנינה לשלם להן גמול וכן על כלותיכם ופי' כי הן לומדת מאביהן כי הם ילכו עם הזונות ויפרדו מן האנשים להתיחד עמהן : יזבחו. זבחי שמחה לאכול עמהן : ועם לא יבין ילבט. ר''ל והואיל והם עם אשר לא יבין לכן ילבט ויכשל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יפרדו. ענין הפרשה כמו הפרד נא מעלי (בראשית י''ג) : הקדשות. הזונות כמו לא תהיה קדשה (דברים כ''ג) : ילבט. ענין כשלון ויגיעה כמו ואויל שפתי' ילבט (משלי י) : (מצודת ציון)


{טו}  אִם-זֹנֶ֤ה אַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אַל-יֶאְשַׁ֖ם יְהוּדָ֑ה וְאַל-תָּבֹ֣אוּ הַגִּלְגָּ֗ל וְאַֽל-תַּעֲלוּ֙ בֵּ֣ית אָ֔וֶן וְאַל-תִּשָּׁבְע֖וּ חַי-יְהוָֽה:

 רש"י  אם זונה אתה ישראל. לא ילמדו בני יהודה דרכם, ל''א אם זונה אתה ישראל אל יאשם יהודה אם זונה ישראל אין בני יהודה חייבין בכך ואיני מחייבם כמו שאמור למעלה (הושע א) ואת בית יהודה ארחם: ואל תבואו. בני יהודה הגלגל ובלבד שלא יבואו בני יהודה הגלגל ששם י' השבטי' עובדים עכו''ם שנא' כל רעתם בגלגל (לקמן ט) בגלגל הרבו לפשוע (עמוס ד): ואל תעלו בית און. הוא בית אל שהעמיד שם ירבע' את העגלי': ואל תשבעו. עמהם חי ה' כי אם חי ה' יאמרו אכן לשקר ישבעו (ירמי' ה) כשהיו נשבעים בשקר היו מזכירים שם שמים וכשהיו נשבעין באמת נשבעים בשם הבעלים: (רש"י)

 מצודת דוד  אם זונה וגו'. אם ישראל זנו אחרי עבודת כוכבים אין בזה אשמה על יהודה עם שעל ידי שנלחמו עמהם נמנעו לבא לבית המקדש שהוא במלכות יהודה מ''מ לא הדיחם אחר העבודת כוכבים : ואל תבואו הגלגל. ר''ל לא היה לך לבא אל הגלגל מקום העבודת כוכבים כמ''ש וכל רעתם בגלגל (לקמן ט) וכאומר וכי על ידי יהודה באת הגלגל היה לך לשבת בית : בית און. הוא בית אל ושם העמיד ירבעם את העגל ולכן כנהו לגנאי : ואל תשבעו. אחר שאינן עובדים לה' מה לכם לשבוע בשמו כי לבד העובד את ה' ראוי לשבע בשמו כמ''ש ואותו תעבוד ובשמו תשבע (דברים י) אבל מי שאינו עובדו ונשבע בו תחשב לבזיון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יאשם. מלשון אשמה : (מצודת ציון)


{טז}  כִּ֚י כְּפָרָ֣ה סֹֽרֵרָ֔ה סָרַ֖ר יִשְׂרָאֵ֑ל עַתָּה֙ יִרְעֵ֣ם יְהוָ֔ה כְּכֶ֖בֶשׂ בַּמֶּרְחָֽב:

 רש"י  כי כפרה סוררה. כתורא דאתפטים ובעיט כן סרר ישראל מרוב אכילה ושתייה. עתה ירעם. מרעית מצומצמת ככבש הרועה במרחב ולא כשור פטם שאובסין אותו בשעורין וכרשינין: (רש"י)

 מצודת דוד  כפרה סוררה. כמו הפרה האוכלת על האבוס הנה מרוב כל היא סוררת ומורדת ואינה רוצת למשוך בעול כן מרד ישראל בה' מרוב כל ומהשפעה מרובה : עתה. לכן ארעם עתה ככבש הרועה במקום מרחב ומשוקטת אנה ואנה לבקש עשב למאכלה ר''ל מעתה אצמצם השפעתה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  סוררה. ענין מרידה : ירעם. מל' מרעה : במרחב. במקום רחב : (מצודת ציון)


{יז}  חֲב֧וּר עֲצַבִּ֛ים אֶפְרָ֖יִם הַֽנַּֽח-לֽוֹ:

 רש"י  חבור עצבים אפרים. נצמד לעכו''ם ואי אפשר לו לפרוש לפיכך הנח לו אתה הנביא ולא תנבא להוכיחו כי לא יועיל: (רש"י)

 מצודת דוד  חבור. הנה אפרים נתחבר הרבה אל העצבים לכן הנח לו ואל תוכיחו כי א''א להפרישו מהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עצבים. כן יקראו העכו''ם : (מצודת ציון)


{יח}  סָ֖ר סָבְאָ֑ם הַזְנֵ֣ה הִזְנ֔וּ אָהֲב֥וּ הֵב֛וּ קָל֖וֹן מָגִנֶּֽיהָ:

 רש"י  סר סבאם. נעשה משתיהם זר מעלי סר ל' זר כמו (ירמיה ב') סורי הגפן נכריה כלו' סר ממקומו ונהפך לאחר: סבאם. משתה יינם שהיה עם הזונות: אהבו הבו קלון. הזמינו להם קלון הבו לשון הזמנה כמו הבה נרדה (בראשית יא) הבה נבנה (שם) הבה נתחכמה (שמות א): מגניה. שרי' ומלכיה: (רש"י)

 מצודת דוד  סר סבאם. מיד כשסר מעליהם שכרות היין אז עסקו בזנות עכו''ם וכל היום או הם שכורים או עובדים עכו''ם : אהבו הבו קלון מגניה. המלכים יקראו מגנים כי הם למגן ומחסה אל העם וכן כי לה' מגננו (תהלים פט) והוא מקרא מסורס והראוי מגניה אהבו קלון הבו ור''ל מלכי ישראל אהבו הקלון הזה והם יתנו אותו אל העם ר''ל הם הסיתום אל היין ואל העבודת כוכבים והמה דברו קלון ובזיון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  סר. מלשון הסרה : סבאם. כן יקראו הדברים המשכרים כמו סבאך מהול במים (ישעיה א') : הבו. ענין נתינה כמו הבו שכרי (זכריה יא) : קלון. ענין בזיון : מגניה. מלכיה : (מצודת ציון)


{יט}  צָרַ֥ר ר֛וּחַ אוֹתָ֖הּ בִּכְנָפֶ֑יהָ וְיֵבֹ֖שׁוּ מִזִּבְחוֹתָֽם: (פ)

 רש"י  צרר רוח אותה בכנפיה. נדבק הרוח בכנפיה כעוף הזה שאין הרוח מניחתו לשכון עד שמוליכו למרחוק כן יבואו האויבים עליהם ויגלום בגולה ואז יבשו מזבחותם מזבחי תועבות' שאין פונים אליהם כאשר יאמר חטא חטאה כן יאמר זבח זבחה מן המקומות שהיו זובחים שם וכן ת''י מאיגורי תועבתהון מדרש תנחומא מצאתי לשון אגדות כאד' המאיים על איש המקניטו חייך שאני צורר לך בכנפיך כך המקרא הזה מאיים על ישראל קנאתי קשורה וחמתי להנקם באחרית ויבושו ממעשיהם: (רש"י)

 מצודת דוד  צרר רוח. ר''ל הרוח קשר את עצמו אל העדה בכנפיה להוליכם מהר בגולה ואז יבושו מן הזבחים שעשו אל העבודת כוכבים כי לא ימצא בהם עזר ורק המה לבושת ולכלימה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צרר. ענין קשירה כמו מי צרר מים (משלי ל) : בכנפיה. מל' כנף והמשילה לעוף שהרוח נושאה : (מצודת ציון)

הושע פרק-ה

{א}  שִׁמְעוּ-זֹ֨את הַכֹּהֲנִ֜ים וְהַקְשִׁ֣יבוּ | בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל וּבֵ֤ית הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַאֲזִ֔ינוּ כִּ֥י לָכֶ֖ם הַמִּשְׁפָּ֑ט כִּֽי-פַח֙ הֱיִיתֶ֣ם לְמִצְפָּ֔ה וְרֶ֖שֶׁת פְּרוּשָׂ֥ה עַל-תָּבֽוֹר:

 רש"י  כי לכם המשפט. משפט היסורין עליכם בית המלך ישר' כי אתם הייתם פח על המצפה ורשת על תבור על שני הרים הללו הושיבו פרדסיאות לשמור שלא יעלו ישראל לרגל לבית המקדש: (רש"י)

 מצודת דוד  שמעו זאת. מוסב למעלה לומר הדבר שאמרתי שמעו וגו' : כי לכם המשפט. על בית מלכי ישראל אמר הנה עליכם ראוי לבוא המשפט : כי פח. על כי מלכי ישראל העמידו שומרים על הר מצפה ועל הר תבור לבל יניחו מי לעלות ברגלים לבהמ''ק לכן אמר אתם הייתם לישראל לפח ולרשת ללכדם בעון : (מצודת דוד)


{ב}  וְשַׁחֲטָ֥ה שֵׂטִ֖ים הֶעְמִ֑יקוּ וַאֲנִ֖י מוּסָ֥ר לְכֻלָּֽם:

 רש"י  ושחטה שטים העמיקו. משך שטיות' העמיקו אני אמרתי כל שאינו עולה לרגל עובר בעשה והם גזרו כל העול' לרגל יהרג הרי שהעמיקו יותר ממני ושחטה לשון זהב שחוט (מלכים א י) נמשך ונטוה וי''ת ל' שחיטת זבחים לעכו''ם: ואני מוסר לכולם. ואף אני אייסרם ביסורין אכין מוסר לכולן: (רש"י)

 מצודת דוד  ושחטה שטים העמיקו. ר''ל העם השטים מדרכי ה' העמיקו הרעה לשחוט קרבנות לעבודת כוכבים כי המלכים מנעום לבד מללכת לבה''מ והם ברוע בחירתם הוסיפו הרעה לזבוח לעבודת כוכבים ולכן אזמין אני מוסר יסורים לכולם למלכי ישראל ולעם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ושחטה. מל' שחיטה : שטים. ענין הסרה מדרך הטוב כמו ואת כי שטית (במדבר ה) : העמיקו. מל' עומק : מוסר. מלשון יסורין : (מצודת ציון)


{ג}  אֲנִי֙ יָדַ֣עְתִּי אֶפְרַ֔יִם וְיִשְׂרָאֵ֖ל לֹֽא-נִכְחַ֣ד מִמֶּ֑נִּי כִּ֤י עַתָּה֙ הִזְנֵ֣יתָ אֶפְרַ֔יִם נִטְמָ֖א יִשְׂרָאֵֽל:

 רש"י  כי עתה הזנית אפרים. עד הושע בן אלה היו תולין הקלקלה במלכיהון שהיו מעכבין אותן מלעלות לרגל עמד זה ובטל פרדיסאות ולא עלו לפיכך גלו כי עתה הזנית אפרים ואין להם לתלות במלך כן למדתי בסדר עולם: (רש"י)

 מצודת דוד  אני ידעתי אפרים. יודע אני מה בלב אפרים שעובד עבודת כוכבים מרוע בחירתו : וישראל וגו'. כפל הדבר במ''ש : לא נכחד. לא נמנע ממני מחשבות לבבם : כי עתה. ר''ל עם כי מתחלה היה קצת אנוס ע''י המלך הנה עתה כשמלך הושע בן אלה ובטל השומרים זנה מזדון לבו ונטמא מעצמו כן ארז''ל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נכחד. ענין מניעה כמו ולא כחדו מאבותם (איוב טו) : (מצודת ציון)


{ד}  לֹ֤א יִתְּנוּ֙ מַ֣עַלְלֵיהֶ֔ם לָשׁ֖וּב אֶל-אֱלֹֽהֵיהֶ֑ם כִּ֣י ר֤וּחַ זְנוּנִים֙ בְּקִרְבָּ֔ם וְאֶת-יְהוָ֖ה לֹ֥א יָדָֽעוּ:

 רש"י  לא יתנו מעלליהם. לא יעזבו דרכם הרעה כמו (שיר ב) נתן ריחו (ראשית לא) ולא נתנו להרע עמדי (במדבר כא) ולא נתן סיחון: (רש"י)

 מצודת דוד  לא יתנו. לא יעזבו מעשיהם לשוב אל ה' כי יש בקרבם רוח זנות של עבודת כוכבים ואינם רוצים לדעת את ה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לא יתנו. לא יעזבו וכן ולא נתן סיחון (במדבר כא) : מעלליהם. מעשיהם : (מצודת ציון)


{ה}  וְעָנָ֥ה גְאֽוֹן-יִשְׂרָאֵ֖ל בְּפָנָ֑יו וְיִשְׂרָאֵ֣ל וְאֶפְרַ֗יִם יִכָּֽשְׁלוּ֙ בַּעֲוֹנָ֔ם כָּשַׁ֥ל גַּם-יְהוּדָ֖ה עִמָּֽם:

 רש"י  וענה גאון ישראל. וימאך יקר דישראל כמו (שמות י) לענות מפני לשון עוני והכנעה: בפניו. ואינון חזן ודונש בן לברט פירשו לשון עדות בבא להם פורענות' יעיד בהם ובפניהם גאוה וגובה שהיו מתגאין ועוברין על רצוני: (רש"י)

 מצודת דוד  וענה. יכנע גאון ישראל בפניו ר''ל בעיניו יראה השפלת והכנעת גאונו : יכשלו בעונם. ויבא עליהם מכשול בגמול עונם : גם יהודה וגו'. בעת ימולא סאתם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וענה. ענין הכנעה והשפלה כמו מאנת לענות מפני (שמות י) : גאון. מלשון גאוה ורוממות : (מצודת ציון)


{ו}  בְּצֹאנָ֣ם וּבִבְקָרָ֗ם יֵֽלְכ֛וּ לְבַקֵּ֥שׁ אֶת-יְהוָ֖ה וְלֹ֣א יִמְצָ֑אוּ חָלַ֖ץ מֵהֶֽם:

 רש"י  בצאנם ובבקרם. בקרבנותיה': חלץ. נשמט כמו (שמואל ב ב) וקח לך את חליצתם בגדים שתשמיט מעליהם: (רש"י)

 מצודת דוד  בצאנם. עם כי ילכו בני יהודה אל בה''מ לחלות פני ה' עם הבאת קרבנות עכ''ז לא יהיה נמצא להם כי חלץ מהם וסר שכינתו מביניהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חלץ. ענין השמטה והסרה כמו צדיק מצרה נחלץ (משלי יא) : (מצודת ציון)


{ז}  בַּיהוָ֣ה בָּגָ֔דוּ כִּֽי-בָנִ֥ים זָרִ֖ים יָלָ֑דוּ עַתָּ֛ה יֹאכְלֵ֥ם חֹ֖דֶשׁ אֶת-חֶלְקֵיהֶֽם: (ס)

 רש"י  בנים זרים ילדו. שנתחתנו עם עכו''ם: יאכלם חדש. חדש אב: (רש"י)

 מצודת דוד  בה' בגדו. מרדו בה' כי ילדו בנים זרים כי לקחו בת עובדי כוכבים והבנים הולכים אחר האם וילדו א''כ בנים הזרים מהם : עתה. ר''ל בזמן קרוב הנה החדש המוכן להם הוא חדש אב הוא יאכל אותם ואת חלקת שדותיהם ר''ל בימי החדש הזה יקבלו גמולם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חלקיהם. כן יקרא אחוזת השדה כמו ואכלה את החלק (עמוס ז) : (מצודת ציון)


{ח}  תִּקְע֤וּ שׁוֹפָר֙ בַּגִּבְעָ֔ה חֲצֹצְרָ֖ה בָּרָמָ֑ה הָרִ֙יעוּ֙ בֵּ֣ית אָ֔וֶן אַחֲרֶ֖יךָ בִּנְיָמִֽין:

 רש"י  תקעו שופר. שיזהרו להשמר מן חרב הגייסות שיבאו עליה': הריעו בית און. אחריך הגייס הולך אתה בנימין זאת הריעו בבית און וי''ת תקעו שופר בשורת חרב באה בעון שהמליכו עליהם את שאול שהיה בגבעה ולא שמעו לקול שמואל שהיה מן הרמה ומלכיהם גרמו להם לסור מאחרי כגון ירבעם וחביריו הריעו עליהם און ושבר גדול: אחריך בנימין. על שאחרתם וחזרתם אחור מלעלו' לרגל לב''המ שהוא בחלקו של בנימין: אחריך בנימין. על איחורך את בנימין: (רש"י)

 מצודת דוד  תקעו שופר. להזהירם מחרב הגייסות הבאים : חצוצרה. מוסב על תקעו לומר תקעו בחצוצרות ברמה להיות נשמרים מהחרב : אחריך בנימין. ר''ל כי האויב הולך אחריך להלחם בך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חצוצרה. שם כלי נגון : הריעו. מל' תרועה והרמת קול : (מצודת ציון)


{ט}  אֶפְרַ֙יִם֙ לְשַׁמָּ֣ה תִֽהְיֶ֔ה בְּי֖וֹם תּֽוֹכֵחָ֑ה בְּשִׁבְטֵי֙ יִשְׂרָאֵ֔ל הוֹדַ֖עְתִּי נֶאֱמָנָֽה:

 רש"י  לשמה תהיה ביום תוכחה. וכשאבא להתווכח עמהם ישומו ויהיו תוהים ואין מענה בפיהם למה כי בשבטי ישראל הודעתי תורה נאמנה והם עברו עליה: אפרים לשמה וגו'. בשבטי ישראל הודעתי נאמנה ר' אבוהו בשם ר' אחא ב''ר חנינא אמר ביום שיתווכח עמהם הקב''ה בדין לא יהיה להם פתחון פה שהרי בשבטים הודעתי שהדין דין אמת אתה מוצא כשגלו עשרת השבטים לא גלו יהודה ובנימין והיו עשרת השבטים אומרים מפני שהם בני פלטין שלו לא הגלה אותן משוא פנים יש בדבר חס ושלום אין משוא פנים אלא עדיין לא נתמלאה סאתם כיון שחטאו גלו אז שמעו עשרת השבטים מאין מענה בפיה' ואמרו הא אלהא הא תקיף הא קשוט דאפילו לבני ביתיה לא נסיב אפין לקיים מה שנא' בשבטי ישראל הודעתי נאמנה: (רש"י)

 מצודת דוד  ביום תוכחה. ביום שאתוכח עמהם על רוע מעשיהם : בשבטי ישראל. בהפורעניות שאביא על שבטי ישראל בזה הודעתי האמנת דברי שכן היה כמו שאמרתי עליהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לשמה. מלשון שממון : תוכחה. מל' ויכוח : (מצודת ציון)


{י}  הָיוּ֙ שָׂרֵ֣י יְהוּדָ֔ה כְּמַסִּיגֵ֖י גְּב֑וּל עֲלֵיהֶ֕ם אֶשְׁפּ֥וֹךְ כַּמַּ֖יִם עֶבְרָתִֽי:

 רש"י  כמסיגי גבול. כאד' המדביק גבול חבירו כך הם מהרו לאחוז בדרכי ישראל חבריה' המלכים לפיכך עליהם אשפוך וגומר וכמשמעו היו גוזלים שדות אך קשה בעיני כי היה לו לכתוב מסיגי גבול ולא כמסיגי: (רש"י)

 מצודת דוד  היו שרי יהודה. ועכ''ז לא לקחו שרי יהודה מוסר ואחזו בדרכי עשרת השבטים כמו מסיג גבול רעהו לאחוז משלו ולכן גם עליהם אשפוך כמים עברתי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כמסיגי גבול. אמר בל' שאלה כמי שמחזיר הסימן לתוך שדה חבירו להרחיב גבולו כמ''ש לא תסיג גבול רעך (דברים יט) : עברתי. מל' עברה וזעם : (מצודת ציון)


{יא}  עָשׁ֥וּק אֶפְרַ֖יִם רְצ֣וּץ מִשְׁפָּ֑ט כִּ֣י הוֹאִ֔יל הָלַ֖ךְ אַחֲרֵי-צָֽו:

 רש"י  עשוק אפרים. ביד העכו''ם: רצוץ משפט. מיוסר ביסורים ולמה לו כל זאת כי הואיל ורצה והלך אחרי צוואות חדשות של נביאי הבעל: (רש"י)

 מצודת דוד  עשוק. הלא ראו שאפרים עשוק ביד האויב וכתות במשפט פורעניות על כי רצה ללכת אחר אותה צוואה של ירבעם בדבר עגלי הזהב ולא שעשה מחמת אונס כ''א גם הוא חפץ בזה ועם כי יהודה ראה העון והגמול ולא לקח מוסר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עשוק. ענין שדידה וגזל : רצוץ. ענין שבירה וכתיתה כמו עשוק ורצוץ (שם כח) : הואיל. ענין רצון כמו ויואל משה (שמות ב) : צו. מל' צואה : (מצודת ציון)


{יב}  וַאֲנִ֥י כָעָ֖שׁ לְאֶפְרָ֑יִם וְכָרָקָ֖ב לְבֵ֥ית יְהוּדָֽה:

 רש"י  וכרקב. תולעת האוכל העץ ושוחקו: (רש"י)

 מצודת דוד  ואני כעש. לכן כמו שאהיה כעש לאפרים לכלותו ולאבדו כן אהיה כרקב לבית יהודה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כעש. היא הרמה האוכלת הבגדים כמו כבגד יאכלם עש (ישעיה נא) : וכרקב. תולעת הגדלה בעץ נרקב : (מצודת ציון)


{יג}  וַיַּ֨רְא אֶפְרַ֜יִם אֶת-חָלְי֗וֹ וִֽיהוּדָה֙ אֶת-מְזֹר֔וֹ וַיֵּ֤לֶךְ אֶפְרַ֙יִם֙ אֶל-אַשּׁ֔וּר וַיִּשְׁלַ֖ח אֶל-מֶ֣לֶךְ יָרֵ֑ב וְה֗וּא לֹ֤א יוּכַל֙ לִרְפֹּ֣א לָכֶ֔ם וְלֹֽא-יִגְהֶ֥ה מִכֶּ֖ם מָזֽוֹר:

 רש"י  מזורו. לשון חולי: וילך אפרים אל אשור. זה הושע בן אלה שהיה לו לעבד וישב וימרוד (מלכים ב יז): וישלח. יהודה: אל מלך ירב. זה אחז שנתן שוחד לתגלת פלאסר לעוזרו על רצין מלך ארם ופקח בן רמליה (מלכי' ב טז): והוא לא יוכל לרפוא לכם. מהרבה גדודים מפלשתי' וערביים שבאו על אחז כמו שמפורש בדברי הימים (ב כד) כי חלק אחז את בית ה' ויתן למלך אשור ולא לעזרה לו: ולא יגהה מכם מזור. לא יסור מכם מכאוב ואומר אני שהוא מן התיבות ההפוכות ל' כאשר הוגה מן המסלה (שמואל ב כ) הורו והוגו מלב (ישעיה נט) הגו סיגים מכסף (משלי כה): (רש"י)

 מצודת דוד  וירא. וכאשר יראה אפרים בזמנו את חלי צרותיו ויהודה בזמנו מכת מכאובו : וילך אפרים. הוא הושע בן אלה ששלח אל מלך אשור שיהיה לו לעבד : וישלח. על יהודה הנזכר יאמר כי אחז שלח למלך אשור לעזור לו מול רצין ופקח כמ''ש (במ''ב טז) : לא יוכל לרפוא. ר''ל לא יהיה לך לעזר : ולא יגהה. לא ירפא מכם המכה ר''ל לא יציל אתכם מהרעה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מזורו. כן נקרא המכה ע''ש שזורים עליה אבק מסממני' המרפאין וכן ישימו מזור תחתיך (עובדיה א) : ירב. הוא אשור ויקרא בשני השמות וכן מנחה למלך ירב (לקמן י) : יגהה. ענין רפואה כמו ייטב גהה (משלי יז) : (מצודת ציון)


{יד}  כִּ֣י אָנֹכִ֤י כַשַּׁ֙חַל֙ לְאֶפְרַ֔יִם וְכַכְּפִ֖יר לְבֵ֣ית יְהוּדָ֑ה אֲנִ֨י אֲנִ֤י אֶטְרֹף֙ וְאֵלֵ֔ךְ אֶשָּׂ֖א וְאֵ֥ין מַצִּֽיל:

 רש"י  אשא ואין מציל. אשא את הטרף: (רש"י)

 מצודת דוד  כי אנכי. כי אני אהיה כשחל מול אפרים וגו', ואני אטרפם ואלך לי עם הטרף ואשא אותם ואין מי מציל מידי ר''ל אם אני אחפוץ ברעתם מה יעזור להם אשור : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כשחל. וככפיר. הם שמות האריה : (מצודת ציון)


{טו}  אֵלֵ֤ךְ אָשׁ֙וּבָה֙ אֶל-מְקוֹמִ֔י עַ֥ד אֲשֶֽׁר-יֶאְשְׁמ֖וּ וּבִקְשׁ֣וּ פָנָ֑י בַּצַּ֥ר לָהֶ֖ם יְשַׁחֲרֻֽנְנִי:

 רש"י  אלך. אסתלק מהם ואשובה אל השמים: עד אשר יאשמו. יחזיקו עצמם כאשמים להודות על אשמתם: ישחרונני. יבקשונני: (רש"י)

 מצודת דוד  אלך. אסלק מהם שכינתי ואשובה אל מקומי השמים : עד אשר יאשמו. שיכירו בעצמם שהם אשמים ויבקשו פני למחול להם : בצר. הנה בעת יצר להם ידרשו אותי ולא יחזקו לבבם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ישחרונני. ענין דרישה כמו שוחר טוב (שם יא) : (מצודת ציון)

הושע פרק-ו

{א}  לְכוּ֙ וְנָשׁ֣וּבָה אֶל-יְהוָ֔ה כִּ֛י ה֥וּא טָרָ֖ף וְיִרְפָּאֵ֑נוּ יַ֖ךְ וְיַחְבְּשֵֽׁנוּ:

 רש"י  לכו ונשובה. יאמרו לכו ונשובה וגו': יך ויחבשנו. יך ל' הווה הוא, הוא מכה אותנו והוא יחבשנו: (רש"י)

 מצודת דוד  לכו ונשובה. מוסב למעלה לומר הנה בעת יצר יאמרו כה זה לזה לכו ונשובה אל ה' : כי הוא טרף. ולא בכח ידו גבר האויב : וירפאנו. והוא ירפא אותנו כי הכל ממנו ובידו : יך. הוא הכה אותנו והוא יניח תחבושת על המכה וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לכו. הוא ענין לשון זרוז : יך. מלשון הכאה : ויחבשנו. ענין קשירת המטלית על המכה והשבירה כמו ולנשברת לא חבשתם (יחזקאל לד) : (מצודת ציון)


{ב}  יְחַיֵּ֖נוּ מִיֹּמָ֑יִם בַּיּוֹם֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י יְקִמֵ֖נוּ וְנִחְיֶ֥ה לְפָנָֽיו:

 רש"י  יחיינו מיומים. יחזקנו משתי פורענות שעברו עלינו משתי מקדשות שחרבו: ביום השלישי. בבנין בית השלישי יקימנו: מיומים. משתי עתים שעברו עלינו: ביום השלישי. בעת השלישי: (רש"י)

 מצודת דוד  יחיינו מיומים. הנה שלח לנו רפואה משני העתים שעברו עלינו הוא גלות מצרים וגלות בבל : ביום השלישי. בעת השלישי בגאולה העתידה יקימינו מן הנפילה ונחיה לפניו עד עולם כי לא נבוא עוד לגולה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יחיינו. ענין רפואה כמו עד חיותם (יהושע ה) : מיומים. ר''ל מהעתים : (מצודת ציון)


{ג}  וְנֵדְעָ֣ה נִרְדְּפָ֗ה לָדַ֙עַת֙ אֶת-יְהוָ֔ה כְּשַׁ֖חַר נָכ֣וֹן מֽוֹצָא֑וֹ וְיָב֤וֹא כַגֶּ֙שֶׁם֙ לָ֔נוּ כְּמַלְק֖וֹשׁ י֥וֹרֶה אָֽרֶץ:

 רש"י  לדעת את ה'. באמת ובתמים נכונים כשחר זה אשר נכון מוצאו: ויבא כגשם לנו. כגשם הבא להיות חיים לעולם שאז יבא להורות חיים שיבאו לנו: יורה ארץ. ירוה ארץ: (רש"י)

 מצודת דוד  ונדעה. אז נדעו איך נרדפה לדעת את ה' : כשחר נכון מוצאו. ר''ל כמו הבוקר כשרואה האדם תחלת אורו הוא בטוח שיצא השמש על הארץ ויראוה כן יהיה הרודף לדעת את ה' נכון ובטוח שימצאהו : ויבוא. רב טוב יבוא לנו כמרבית מי הגשם וכמלקוש המרוה את הארץ ומשביעה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נרדפה. אמר בלשון שאלה על מרבית ההשתדלות : כשחר. היא אור הבוקר : נכון. ברור ומובטח : מוצאו. מל' יציאה : כמלקוש. הוא המטר המאוחר היורד על הקשין ועל המלילות כמו כעב מלקוש (משלי טז) : יורה. ענין שביעה כת''י והוא הפוך כמו ירוה שהוא ענין שביעה כמו כגן רוה (ישעיה נח) : (מצודת ציון)


{ד}  מָ֤ה אֶֽעֱשֶׂה-לְּךָ֙ אֶפְרַ֔יִם מָ֥ה אֶעֱשֶׂה-לְּךָ֖ יְהוּדָ֑ה וְחַסְדְּכֶם֙ כַּֽעֲנַן-בֹּ֔קֶר וְכַטַּ֖ל מַשְׁכִּ֥ים הֹלֵֽךְ:

 רש"י  מה אעשה לך. מפני מדת הדין איך אוציא משפטיך לאור: וחסדכם כענן בוקר. כל טובתכם וצדקתכם אינה כלום: (רש"י)

 מצודת דוד  מה אעשה לך. ר''ל אבל אתה הואיל ואינך שב אלי מהו הטובה והתרופה שאעשה לך הלא אין לכם זכות כי חסדכם היא כענן בוקר שאין מביא הגשם כי כן אתם מראים חסד ואין כל מאומה : וכטל. כמו הטל היורד בהשכמה שבחום השמש יפסק וא''כ משכים בבוקר והולך מיד כן אתם אף אם תעשו מה מן הישר לא תאחזו בה זמן מרובה : (מצודת דוד)


{ה}  עַל-כֵּ֗ן חָצַ֙בְתִּי֙ בַּנְּבִיאִ֔ים הֲרַגְתִּ֖ים בְּאִמְרֵי-פִ֑י וּמִשְׁפָּטֶ֖יךָ א֥וֹר יֵצֵֽא:

 רש"י  על כן חצבתי בנביאים. על אשר חצבתי עליהם דברי על ידי הנביאים והם לא נזהרו בהם לפיכך הרגתים באמרי פי בשביל אמרי פי כך תירגם יונתן, ע''כ כמו על אשר וכן כי על כן ראיתי פניך (בראשית לג) כי על כן לא נתתיה לשלה בני (שם לח): ומשפטיך אור יצא. בתמיה ואיך אוכל לשאת לכם פנים מפני מדת הדין ומוסב על מה אעשה לך: (רש"י)

 מצודת דוד  על כן. הואיל וכן דרכיכם לכן חצבתי לכם דברי ע''י הנביאים להיישיר אתכם לדרך הנכוחה אבל לא הועלתי כי הרגתי את הנביאים ע''י אמרי פי ר''ל הנבואה היתה סבה להיות נהרגים על ידכם כי כן הרגו את זכריה ואת אוריה על שנבאו בדבר ה' : ומשפטיך. ואיך א''כ יצא משפטיך לאור להצטדק בדין : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חצבתי. ענין כריתת אבנים כמו חוצב בהר (מ''א ו) ואמר בל' שאלה על גזרת הדברים וחתוך האמרים : אור. דרך המקרא לכנות הטובה בשם אור וכמו שמכנה הרעה בשם חושך : (מצודת ציון)


{ו}  כִּ֛י חֶ֥סֶד חָפַ֖צְתִּי וְלֹא-זָ֑בַח וְדַ֥עַת אֱלֹהִ֖ים מֵעֹלֽוֹת:

 רש"י  ודעת אלהים. חפצתי מעולות: (רש"י)

 מצודת דוד  ולא זבח. ולא תצדקו א''כ בעבור הבאת הזבחים : מעולות. ר''ל חפצתי יותר מעולות : (מצודת דוד)


{ז}  וְהֵ֕מָּה כְּאָדָ֖ם עָבְר֣וּ בְרִ֑ית שָׁ֖ם בָּ֥גְדוּ בִֽי:

 רש"י  כאדם. כאדם הראשון: שם בגדו בו. בארץ טובה שהושבתים בה שם בגדו בי כאדם שהכנסתיו לגן עדן ועבר על מצותי: (רש"י)

 מצודת דוד  כאדם. כמו אדם הראשון שהמקום הכניסו לג''ע ועבר על מצות ה' ואכל מעץ הדעת כן המה עברו בריתי ובגדו בי ובהארץ אשר נתתי להם וכאומר לכן כמו שגרשתי את אדם מג''ע כן אגרשם מארצם : (מצודת דוד)


{ח}  גִּלְעָ֕ד קִרְיַ֖ת פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן עֲקֻבָּ֖ה מִדָּֽם:

 רש"י  עקובה מדם. מליאה אורבי רציחה כמו ואת עקבו (יהושע ח). ויעקבני (ברא' כז): (רש"י)

 מצודת דוד  קרית. עיר מלאה אנשים פועלי און : עקובה מדם. מלאה אורבים לשפוך דם נקי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עקובה. ענין מארב ואורב כמו ואת עקבו מים (יהושע ח) : (מצודת ציון)


{ט}  וּכְחַכֵּ֨י אִ֜ישׁ גְּדוּדִ֗ים חֶ֚בֶר כֹּֽהֲנִ֔ים דֶּ֖רֶךְ יְרַצְּחוּ-שֶׁ֑כְמָה כִּ֥י זִמָּ֖ה עָשֽׂוּ:

 רש"י  וכחכי איש גדודים. וכאסיפת איש ציד דגים האוספם בחכה יחד כן חכי גדודיהם חבורות כהניהם המתחברי' ללכת בדרך ירצחו שם כולם שכם אחד: כי זמה עשו. כי עצה היא אשר נתיעצו לפני אסיפת' לאיז' מקום ילכו לרצח ולשלול שלל, וכחכי אימדור''ש בלעז ואף בל' משנה חכי ל' חיבור הוא (ב''ק קי''ט, יע''ש) ולא יטיל בו יותר משלשה חכין הם תפירות שהסורק מחבר בהן שני ראשין מן הבגד יחד כשחובטו במקלות ולשון זה משלי והגון בעיני וכן פירושו וכשיש בהם חבור אדם הנאספים יחד חבר כהנים הוא לרצח והראשון מדברי ר''מ שליח צבור זצ''ל: שכמה. לשון כת אחת: (רש"י)

 מצודת דוד  וכחכי וגו'. כמו שגדודי הלסטים מחכים איש עובר דרך לשלול אותו כן הוא חבורה של כהנים ירצחו בדרך כולם שכם א' ובדעה אחת : כי זמה עשו. כאומר לא רציחה ממש בידים כי הם ירצחו במעשיהם התעובים והמגונים ובהם מסבבים אבדן נפשות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וכחכי. ענין תקוה כמו וחכיתי לה' (ישעיה ח) : גדודים. מרבית אנשים יחד קרוי גדוד : חבר. מל' חבורה וסיעה : שכמה. ר''ל צד אחד ודעה אחת כמו לעבדו שכם אחד (צפניה ג) : זמה. מעשה תעוב ומגונה : (מצודת ציון)


{י}  בְּבֵית֙ יִשְׂרָאֵ֔ל רָאִ֖יתִי (שעריריה) שַׁעֲרֽוּרִיָּ֑ה שָׁ֚ם זְנ֣וּת לְאֶפְרַ֔יִם נִטְמָ֖א יִשְׂרָאֵֽל:

 רש"י  שערוריה. י''ת ל' שינוי ששינו את דרכם וכן שמה ושערוריה (ירמיה ה): (רש"י)

 מצודת דוד  שערוריה. דבר מגונה ומאוס : שם זנות לאפרים. ר''ל כי שם ראיתי זנות לאפרים אשר יזנה אחר עגלי הזהב ושם נטמא ישראל כי כולם נגררו אחר העגלים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שערוריה. ענין דבר מגונה ומאוס כמו שמה ושערוריה (ירמיה ח) : (מצודת ציון)


{יא}  גַּם-יְהוּדָ֕ה שָׁ֥ת קָצִ֖יר לָ֑ךְ בְּשׁוּבִ֖י שְׁב֥וּת עַמִּֽי: (פ)

 רש"י  גם יהודה. אף הוא הואיל וקלקל: שת. המשית זמן פורענות לה: קציר. עת סילוקה וגלותה כמו עוד מעט ובאה עת הקציר לה (שם נא) בפורענות בבל בספר ירמיה: בשובי שבות עמי. בהוכיח אותם לשובב משובותם: שבות עמי. לשון משובה נערו' ויולדות אינווייזור''א בלע''ז וכן בנים שובבים (שם ג) הבת השובבה (שם לא): (רש"י)

 מצודת דוד  גם יהודה. ר''ל לא די שחטאת אתה ישראל אלא שגם יהודה עשה לך קציר וסעיף להוסיף על העברות ר''ל גם הוא אחז בדרכך כשהיה בלבי להשיב מהגולה בני השבי של עמי וכאומר עם כי היה בלבי לרחמם הנה לא ארחמם כי בני יהודה הבעירו חמתי במה שאחזו בדרכי ישראל לעבוד עבודת כוכבים כמותם והם היו סיבה לזה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שת. ענין שימה : קציר. ענף וסעיף כמו ועשה קציר (איוב יד) : שבות. מל' שבי הגולה : (מצודת ציון)

הושע פרק-ז

{א}  כְּרָפְאִ֣י לְיִשְׂרָאֵ֗ל וְנִגְלָ֞ה עֲוֹ֤ן אֶפְרַ֙יִם֙ וְרָע֣וֹת שֹֽׁמְר֔וֹן כִּ֥י פָעֲל֖וּ שָׁ֑קֶר וְגַנָּ֣ב יָב֔וֹא פָּשַׁ֥ט גְּד֖וּד בַּחֽוּץ:

 רש"י  כרפאי לישראל. כשאני חפץ להושיעם ולרפאות עוונותם נגלו לפני כי פעלו תמיד שקר וגנבים מהם תמיד באים וגונבים ממון חביריהם ואף פושטי' גדודיהם בלסטיות ללסטם את הבריות: (רש"י)

 מצודת דוד  כרפאי. כאשר עלה בלבי לרפאות את ישראל מחלי צרתם אז נגלה עון אפרים ורעות שומרון אשר פעלו שקר ר''ל מיד בא העון ומקטרג עליהם : וגנב יבוא. גנב אחד מהם מזדון לבו יבוא ויפשוט בגדי גדוד אנשים בחוץ לעין כל ולא יפחוד ממי ואם כי בתחילה היה גנב לעשות מעשהו בסתר לבסוף יעשה בפרסום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פשט. ענין הסרת המלבוש כמו ופשט את בגדיו (ויקרא ו) : (מצודת ציון)


{ב}  וּבַל-יֹֽאמְרוּ֙ לִלְבָבָ֔ם כָּל-רָעָתָ֖ם זָכָ֑רְתִּי עַתָּה֙ סְבָב֣וּם מַֽעַלְלֵיהֶ֔ם נֶ֥גֶד פָּנַ֖י הָיֽוּ:

 רש"י  ובל יאמרו ללבבם. אינן נותנין אל לבם שכל רעתם כתובה לזכרון לפני: (רש"י)

 מצודת דוד  ובל יאמרו ללבבם. אינם חושבים בלבבם שאני זוכר כל רעת' הנה עתה מעשיהם הרעים מקיפים אותם מסביב והמה נגד פני ורואה אני אותם : (מצודת דוד)


{ג}  בְּרָעָתָ֖ם יְשַׂמְּחוּ-מֶ֑לֶךְ וּבְכַחֲשֵׁיהֶ֖ם שָׂרִֽים:

 רש"י  ישמחו מלך. מלכם חפץ ברעה שהם עושים: (רש"י)

 מצודת דוד  ברעתם. במה שעושים את הרעה משמחים את מלך ישראל כי כשר הדבר לפניו וחפץ בזה : ובכחשיהם. במעשה השקרים משמחים את השרים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ובכחשיהם. בשקריהם : (מצודת ציון)


{ד}  כֻּלָּם֙ מְנָ֣אֲפִ֔ים כְּמ֣וֹ תַנּ֔וּר בֹּעֵ֖רָה מֵֽאֹפֶ֑ה יִשְׁבּ֣וֹת מֵעִ֔יר מִלּ֥וּשׁ בָּצֵ֖ק עַד-חֻמְצָתֽוֹ:

 רש"י  בוערה מאופה. שהוסקה מיד הנחתום כן יצרם בוער בקרבם: ישבות מעיר. י''ת מה שתירגם ואיני יכול ליישב בו לשון המקרא ולפי משמעו ישבות יצרם הרע שהיה מעירם: מלוש בצק עד חומצתו. משחשב בלבו את הרעה כיצד יעשה אותה הוא שובת וישן עד הבוקר שהוא יכול לעשותה כמו שהאופה שובת מלוש בצק עד שהחמיצה שהוא יכול לאפות וכן הוא אומר (במיכה ב) הוי חושבי און ופועלי רע כל משכבותם כאור הבקר יעשוה: (רש"י)

 מצודת דוד  כמו תנור. חמום הזנות בוער בהם כמו תנור הבוער מהיסק האופה : ישבות מעיר. היצר המעיר אותם לזנות ישבות מלישת הבצק עד שיתחמץ שיהא ראוי לאפותו, ר''ל אינו בטל מן הזנות מעת שחשב כ''א עד שיהיה ספק בידו לעשות ולא יותר ולפי שהמשילו אל התנור אמר לשון הנופל בתנור שאין התנור בטל מן האפיה כי אם עד שיתחמץ העיסה ולא יותר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בוערה. מל' הבערה והיסק : ישבות. ענין מניעה ובטול : מעיר. מלשון התעוררות : מלוש. מלשון לישה והוא עשיית העיס' כמו לושי ועשי עוגות (בראשית יח) : בצק. עיסה כמו את בצקו (שמות יב) : חומצתו. מל' חמץ : (מצודת ציון)


{ה}  י֣וֹם מַלְכֵּ֔נוּ הֶחֱל֥וּ שָׂרִ֖ים חֲמַ֣ת מִיָּ֑יִן מָשַׁ֥ךְ יָד֖וֹ אֶת-לֹצְצִֽים:

 רש"י  יום מלכנו. ביום שהיה ממליכין את מלכיהם: החלו שרים. נעשו שרינו חולים: חמת מיין. מחום היין הבוער בם והמלך מושך ידו מן הטובי' והכשרים להתחבר את לוצצים: (רש"י)

 מצודת דוד  יום מלכנו. ר''ל ביום שמחת מלך ישראל כיום הלידה או יום המלכתו אז נעשו השרים חולים בעבור נאדות מהיין כי הרבו למלאותם לשתיה ונעשו חולים מרבוי השכרות : משך ידו. כ''א משך ידו מתקון המדינה להתחבר עם הלוצצים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  החלו. מל' חלי : חמת. הוא נאד וכן וחמת מים (בראשית כא) : לוצצים. מל' לץ : (מצודת ציון)


{ו}  כִּֽי-קֵרְב֧וּ כַתַּנּ֛וּר לִבָּ֖ם בְּאָרְבָּ֑ם כָּל-הַלַּ֙יְלָה֙ יָשֵׁ֣ן אֹֽפֵהֶ֔ם בֹּ֕קֶר ה֥וּא בֹעֵ֖ר כְּאֵ֥שׁ לֶהָבָֽה:

 רש"י  כי קרבו כתנור לבם בארבם. הכינו והזמינו את לבם במעשה אורב שלהם כתנור זה שמכינים ומסיקין אותו לאפות: כל הלילה ישן אופיהם. נחתום שלהם המסיק את התנור לאחר שהכינו לבם וחשבו את גמר הרעה איך יעשוה: ישן אופיהם. כלומר עד הבוקר ישנים ולבוקר בוערים כאש עד שגמרו את רעתם: (רש"י)

 מצודת דוד  כי קרבו. אשר הקריבו והכינו לבם לארוב זה על זה כמו שהאופה מכין התנור להסקה : ישן אופיהם. האופה ישן הוא כל הלילה וכאשר יאיר הבוקר הוא מבעיר שלהבת בתנור כדרך האש המעלה להב ר''ל בעוד שאין סיפק בידו לעשות הוא שבת ונח אבל מיד כשיהי' לאל ידו לעשו' מיד עושהו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קרבו. ר''ל הכינו : בארבם. מל' אורב : אופיהם. מל' אפיה : (מצודת ציון)


{ז}  כֻּלָּ֤ם יֵחַ֙מּוּ֙ כַּתַּנּ֔וּר וְאָכְל֖וּ אֶת-שֹֽׁפְטֵיהֶ֑ם כָּל-מַלְכֵיהֶ֣ם נָפָ֔לוּ אֵין-קֹרֵ֥א בָהֶ֖ם אֵלָֽי:

 רש"י  ואכלו את שופטיהם. הרגו את סנהדרין שלהם לפי שהיו מוחים בידם ומה עלתה להם כל מלכיהם נפלו לפי שאין קורא בהם אלי ובירושלמי במסכת ע''ז דרשו ביום שהמליכו את ירבעם החלו שרים חמת מיין כמו שמפורש אתון לגביה אמרין ליה קום עבד לן עכו''ם אמר לון השתא עתי רמשא הוא וכל עמא שתיין כלומר עת שכרות הוא שמא עכשיו שכורים אתם ומחר תחזרו בכם איזלון ואיתו בצפר' אזלו ואתו בצפרא הדא היא כי קרבו כתנור וגו' אמר לון אנא דחיל מן סנהדרין דילכון אמרון ליה אנן קטלינן לון הדא היא ואכלו את שופטיהם: משך ידו וגו'. כד הוה חמי בר נש כשר הוה מותיב גבוי תרין ליצנין ואינון אמרין לו איזה דור חביב מכל הדורות והוא אמר לון דור המדבר ואינון אמרין לו ולא עבדין עכו''ם והוא אמר לון אגב דהוו חביבין לא איתענשון ואינון אמרין לו חש דמלכא בעי למעבד כן דום שהמלך רוצה לעשות כן: (רש"י)

 מצודת דוד  יחמו כתנור. היצר מחממם לעבירה כתנור בוער' : ואכלו. הרגו את הסנהדרין על שמיחו בידם ולכן נפלו כל מלכיה' ועכ''ז אין בהם מי שיקרא אלי לשוב מדרכו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יחמו. מל' חום : ואכלו. ר''ל הרגו : (מצודת ציון)


{ח}  אֶפְרַ֕יִם בָּעַמִּ֖ים ה֣וּא יִתְבּוֹלָ֑ל אֶפְרַ֛יִם הָיָ֥ה עֻגָ֖ה בְּלִ֥י הֲפוּכָֽה:

 רש"י  יתבולל. יבולבל בגולה בין האומות: עוגה בלי הפוכה. תירגם יונתן כחררה דעד דלא איתהפכת איתאכלת עוגה חררה שאופין על הגחלים: (רש"י)

 מצודת דוד  הוא יתבולל. הוא התערב בין העכו''ם ולמד מעשיהם : עוגה בלי הפוכה. כחררה הנאפת על הגחלים כשאינם מהפכים אותה מעבר אל עבר שאז היא נשרפת מקצתה ואינה אפויה מקצתה כן הוא אינו מתבונן במעשיו להיות על צד השווי והיושר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יתבולל. מל' בלבול וערבוב כמו שם בלל ה' (בראשית יא) : עוגה. חררה וכן ועשי עוגות (שם יח) : (מצודת ציון)


{ט}  אָכְל֤וּ זָרִים֙ כֹּח֔וֹ וְה֖וּא לֹ֣א יָדָ֑ע גַּם-שֵׂיבָה֙ זָ֣רְקָה בּ֔וֹ וְה֖וּא לֹ֥א יָדָֽע:

 רש"י  והוא לא ידע. לא שם אל לבו שאכלוהו מלכי ארם בימי יהואחז שנא' (מלכים ב יג) כי לא השאיר ליהואחז וגומר וישימם כעפר לדוש ואעפ''כ לא חזר ירבעם בנו מדעת (מרעת ס''א) אביו: גם שיבה זרקה. תרגום יונתן אף חלישותא מטתינון ואינון לא מסתכלין: (רש"י)

 מצודת דוד  אכלו זרים. העכו''ם לקחו מארצו ואינו משים על לב כאלו לא ידע מזה : גם שיבה זרקה בו. נזרקה בו תשות כח מול האויב כאיש שיבה ואינו משים על לב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שיבה. הוא עוד יותר מזקנה : זרקה. ר''ל נזרקה : (מצודת ציון)


{י}  וְעָנָ֥ה גְאֽוֹן-יִשְׂרָאֵ֖ל בְּפָנָ֑יו וְלֹֽא-שָׁ֙בוּ֙ אֶל-יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיהֶ֔ם וְלֹ֥א בִקְשֻׁ֖הוּ בְּכָל-זֹֽאת:

 רש"י  וענה גאון ישראל בפניו. וימאך יקרא דישראל ואינון חזן ל' עוני ואין וענה זה ל' עתיד אלא ל' עבר כמו וקרא זה אל זה (ישעי' ו) שמעתי שקרא זה אל זה וכמו ועשה לו כתונת פסים (בראשי' לז) ואף זה לשון עבר כבר נמעטו ונשפלו ובכל זאת לא שבו אל ה': (רש"י)

 מצודת דוד  וענה. יכנע : גאון ישראל בפניו. ר''ל בעיניו ראה השפלת והכנעת גאונו ועכ''ז לא שבו אל ה' : בכל זאת. עם כל הפורעניות הזאת הבאה עליהם לא בקשוהו ועדיין לא לקחו מוסר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וענה. ענין הכנעה כמו מאנת לענות מפני (שמות י') : גאון. מלשון גאוה ורוממות : (מצודת ציון)


{יא}  וַיְהִ֣י אֶפְרַ֔יִם כְּיוֹנָ֥ה פוֹתָ֖ה אֵ֣ין לֵ֑ב מִצְרַ֥יִם קָרָ֖אוּ אַשּׁ֥וּר הָלָֽכוּ:

 רש"י  אין לב. להבחין מה טוב להם ומה רע להם: מצרים קראו. לאותם שהרעו להם מעולם הם קוראים לעזרה: אשור הלכו. אל מלך אשור הלכו שיעזור להם: (רש"י)

 מצודת דוד  כיונה פותה. כיונה הנפתה בקלות כאלו היא בלא לב כי תמהר לרדת אל הרשת לאכול מן הזרעים שבה ואינה מבחנת כי שם תלכד כן הוא אפרים כי קראו למצרים לבוא לעזרתם והלכו לאשור לחסות בצלו ולא יבינו שהוא לרעתם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פותה. מל' פתוי ולכן יקרא הסכל פתי כי הוא נפתה בקל : (מצודת ציון)


{יב}  כַּאֲשֶׁ֣ר יֵלֵ֗כוּ אֶפְר֤וֹשׂ עֲלֵיהֶם֙ רִשְׁתִּ֔י כְּע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם אֽוֹרִידֵ֑ם אַיְסִרֵ֕ם כְּשֵׁ֖מַע לַעֲדָתָֽם: (ס)

 רש"י  כאשר ילכו. למצרים אפרוש עליהם רשתי כעוף השמים שהנשר והנץ עולין למעלה ממנו ומורידין אותו לארץ כן אורידם במצרים על ידי נבוכדנצר: איסירם כשמע לעדתם. אביא עליהם יסורים ככל אשר אני משמיע לעדתם ביד ירמיה הנביא שעתידין הם לומר לו התפלל נא בעדנו וגו' (ירמיה מב) ויגד לנו ה' אלהיך וגומר אם טוב ואם רע וגו' ואמר להם אם שום תשימו נפשיכם לשוב מצרים והיתה החרב אשר את' יראים ממנה שם תשיג אתכם וכל הענין: איסירם. לשון ייסורין ומנחם פי' ל' קשר ומוסרותיך אנתק (ירמי' ל) אבל דונש פתר ל' ייסורין כמו (ויקר' כו) ליסר אתכם ונוסף היו''ד השני באיסירם כאשר נוסף ביישירו ועפעפיך יישירו נגדך (משלי ד). ל''א כעוף השמים הנלכד ברשת התלויה על כלונסות ולאחר שהם ברשת מורידין הרשת: (רש"י)

 מצודת דוד  כאשר ילכו. למצרים ולאשור לבקש עזרה : אפרוש וגו'. ויפלו בה בדרך מהלכם ר''ל ההליכה ההיא תהיה להם למכשול : כעוף וגו'. דרך העוף הנלכד ברשת התלויה ממעל לנפול ולרדת לארץ עם הרשת ולכן המשילם לעוף ואמר אורידם לארץ כי ילכדו ברשת ויפלו עמה לארץ : איסירם. אייסר אותם כפי שהשמעתי לעדתם במדבר דברי האלות הכתובה בתורה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  איסירם. מל' יסורין : (מצודת ציון)


{יג}  א֤וֹי לָהֶם֙ כִּֽי-נָדְד֣וּ מִמֶּ֔נִּי שֹׁ֥ד לָהֶ֖ם כִּֽי-פָ֣שְׁעוּ בִ֑י וְאָנֹכִ֣י אֶפְדֵּ֔ם וְהֵ֕מָּה דִּבְּר֥וּ עָלַ֖י כְּזָבִֽים:

 רש"י  ואנכי אפדם. אני הייתי חפץ לפדותם מרעה אשר הם בה והם דברו עלי כזבים אמרו אל ירמיה שקר אתה מדבר (שם מג) לא שלחך ה' לאמר אל תבואו מצרים: (רש"י)

 מצודת דוד  נדדו ממני. נדדו ללכת ממני : שוד להם. השודד יבוא עליהם והוא אשור : ואנכי אפדם. בלבי היה לפדותם מצרתם אבל המה דברו עלי כזבים כי כחשו בהשגחתי כמו שנאמר ויחפאו בני ישראל וכו' (מלכים ב יז) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נדדו. ענין הנעה : שוד. ענין עשק וגזל : אפדם. מלשון פדיון : (מצודת ציון)


{יד}  וְלֹֽא-זָעֲק֤וּ אֵלַי֙ בְּלִבָּ֔ם כִּ֥י יְיֵלִ֖ילוּ עַל-מִשְׁכְּבוֹתָ֑ם עַל-דָּגָ֧ן וְתִיר֛וֹשׁ יִתְגּוֹרָ֖רוּ יָס֥וּרוּ בִֽי:

 רש"י  כי יילילו על משכבותם. כי על כן תבא להם יללה כך ת''י: יתגוררו. יש להם מגורות של דגן לפיכך יסורו וימרדו בי: (רש"י)

 מצודת דוד  כי יילילו. כאשר הם מייללים על משכבותם בוכים ומתרעמים על צרותם אז אינם זועקים אלי בלבם כי מכחשים בהשגחה : על דגן. בעבור חסרון הדגן והתירוש הולכים לשוטט בארצות אחרות לגור שם והמה סרים וממרים בי כי יאמרו מקרה הוא ולא ה' פעל כל זאת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יילילו. מל' יללה : על דגן. בעבור דגן : יתגוררו. מלשון גרות : יסורו. מל' סרירה ומרידה : (מצודת ציון)


{טו}  וַאֲנִ֣י יִסַּ֔רְתִּי חִזַּ֖קְתִּי זְרֽוֹעֹתָ֑ם וְאֵלַ֖י יְחַשְּׁבוּ-רָֽע:

 רש"י  ואני יסרתי חזקתי זרועותם. ביראתי על ידי נביאי לשמוע אליהם במה שהם מייסרים אותם ויתחזקו זרועותם: (רש"י)

 מצודת דוד  ואני יסרתי. וכאשר קשרתי זרועותם לחזקם היטב הנה המה חשבו עלי רע לומר לא ממנו באה ובין הרעה ובין הטובה חושבים למקרה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יסרתי. ענין קשירה כמו כי אסר נאסרך (שופטים טו) והוא ענין חוזק כי קשירת הדבר הוא חזקו : (מצודת ציון)


{טז}  יָשׁ֣וּבוּ | לֹ֣א עָ֗ל הָיוּ֙ כְּקֶ֣שֶׁת רְמִיָּ֔ה יִפְּל֥וּ בַחֶ֛רֶב שָׂרֵיהֶ֖ם מִזַּ֣עַם לְשׁוֹנָ֑ם ז֥וֹ לַעְגָּ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

 רש"י  ישובו לא על. שבו למצרים ולא להועיל להם לכך נקוד על בקמץ כמו (שמואל ב כג) נאם הגבר הוקם על שהוא לשון עילוי ואינו דבוק לתיבה שלאחריו: היו כקשת רמיה. כשרוצה לירות בו חץ לצפון הוא יורה לדרום: יפלו בחרב שריהם. יוחנן בן קרח (ירמיה מג) וכל החיילים ששבו למצרי': מזעם לשונם. לשון קשה שהשיבו לירמיה: זו לעגם. אשר ילעיגו להם בארץ מצרים למה שבת' אצלנו כדי להביא עלינו פורעניות והלא כתוב לכם לא תוסיפו לראותם עוד (שמות יד): (רש"י)

 מצודת דוד  ישובו לא על. משימים עצמם לא כנגד העליון יתברך כ''א כנגד המקרה והיו כקשת איש רמיה שלא יורה החץ אל המקום שנפנה בתחלה כ''א בהיפך כן הם אינם תולים הדברים בהשגחה כי פתאום יהפכו עצמם ממנה ומכחישים בה ותולים הכל במקרה : יפלו. לכן יפלו שריהם בחרב האויב : מזעם לשונם. ר''ל בעבור מה שמדברים בלשונם דברים שהם לזעם לה' כי יכחשו לומר אין ה' משגיח : זו לעגם. במדה הזאת אחזו בעוד היותם בארץ מצרים כי גם אז כאלו לעגו על האמונה האמתית כי כחשו בהשגחה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  על. מלשון עליון וכן הוקם על (ש''ב כ''ג) : כקשת רמיה. ר''ל איש רמיה כי דרך צייד הרמאי להפנות קשתו לצד אחר לבל תברח החיה ופתאום מהפכה מול החיה ויורה בה : מזעם. ענין קצף ועברה : (מצודת ציון)

הושע פרק-ח

{א}  אֶל-חִכְּךָ֣ שֹׁפָ֔ר כַּנֶּ֖שֶׁר עַל-בֵּ֣ית יְהוָ֑ה יַ֚עַן עָבְר֣וּ בְרִיתִ֔י וְעַל-תּוֹרָתִ֖י פָּשָֽׁעוּ:

 רש"י  אל חכך שופר. שכינה אומרת לנביא השמע קול חכך וקרא כשופר ואומר עופו ומהרו האויבים כאשר ידאה הנשר ובא אל בית ה' אל חכך שופר כאילו השופר נתון אל חכך: (רש"י)

 מצודת דוד  אל חכך שופר. ר''ל הרם קול גדול כאלו שופר נתון אל חכך ותריע בו ואמור הנה האויב ידאה כנשר לבוא על בית ה' להחריבה : ועל תורתי פשעו. מרדו על דברי התורה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חכך. מל' חיך אשר על הלשון ממעל : (מצודת ציון)


{ב}  לִ֖י יִזְעָ֑קוּ אֱלֹהַ֥י יְֽדַעֲנ֖וּךָ יִשְׂרָאֵֽל:

 רש"י  לי יזעקו. כשתבוא עליהם הרעה: אלהי ידענוך. הלא עמך אנחנו וסרסוהו ודרשוהו לי יזעקו ישר' אלהי ידענוך ואני לא אשמע להם כי זנח ישראל טוב לפיכך אויב ירדפו: (רש"י)

 מצודת דוד  לי יזעקו וגו'. סרם המקרא והראוי לי יזעקו ישראל וכו' ר''ל ראוי היה שיזעקו לי ישראל ויאמרו אלהי יודעים אנו אותך למשגיח וחומל : (מצודת דוד)


{ג}  זָנַ֥ח יִשְׂרָאֵ֖ל ט֑וֹב אוֹיֵ֖ב יִרְדְּֽפוֹ:

 מצודת דוד  זנח. ר''ל אבל לא כן עשו כי עזב כל ישראל את הטוב להם ועשה יהודה כדרך שעשו עשרת השבטים כי גם הוא לא פנה אלי ולכן האויב ירדוף אותו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  זנח. ענין עזיבה כמו למה זנחתני (תהלים מג) : (מצודת ציון)


{ד}  הֵ֤ם הִמְלִיכוּ֙ וְלֹ֣א מִמֶּ֔נִּי הֵשִׂ֖ירוּ וְלֹ֣א יָדָ֑עְתִּי כַּסְפָּ֣ם וּזְהָבָ֗ם עָשׂ֤וּ לָהֶם֙ עֲצַבִּ֔ים לְמַ֖עַן יִכָּרֵֽת:

 רש"י  השירו. עשו שרים ד''א הסירו את זה ממלוכ' והמליכו את זה ובספר המסור' מוכיח כן שחברו במסורה כתבין שי''ן וקריין סמ''ך ופתרונו סמ''ך: למען יכרת. למען כי היה להם זהב לרוב וגרמו להם שיכרת העושר מהם: (רש"י)

 מצודת דוד  הם המליכו. הנה עשרת השבטים עשו מלכים ולא שאלו ממני כי כל המלכים המליכו מדעתם זולת ירבעם ויהוא : השירו. עשו שרים בלי ידיעתי : עשו להם. כאלו הכסף והזהב עצמם עשו העצבים ר''ל בעבור שהיו משופעים בכסף וזהב מרדו בה' ועשו הגלולים וא''כ הכסף והזהב היה סבות העצבים : למען יכרת. העצבים יהיו סיבה שיכרת מהם הכסף והזהב כי האויב יקחום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  השירו. מלשון שר : עצבים. עכו''ם : (מצודת ציון)


{ה}  זָנַח֙ עֶגְלֵ֣ךְ שֹֽׁמְר֔וֹן חָרָ֥ה אַפִּ֖י בָּ֑ם עַד-מָתַ֕י לֹ֥א יוּכְל֖וּ נִקָּיֹֽן:

 רש"י  זנח. הקב''ה אתכם בני שומרון בעון עגלים שבבית אל שמלכי שומרון עובדים שם: עד מתי לא יוכלו. להפנות לבם להנקות מאותו טינוף: (רש"י)

 מצודת דוד  זנח וגו'. אתה שומרון הנה העגל שעבדת לו עזב אותך ולא עזר לך בעת חרה אפי באנשיה : עד מתי. כאומר הלא ראו שאין בו ממש ועד מתי לא יוכלו לנקות עצמם מטנוף העגל למאס בו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נקיון. מל' נקי וברור : (מצודת ציון)


{ו}  כִּ֤י מִיִּשְׂרָאֵל֙ וְה֔וּא חָרָ֣שׁ עָשָׂ֔הוּ וְלֹ֥א אֱלֹהִ֖ים ה֑וּא כִּֽי-שְׁבָבִ֣ים יִֽהְיֶ֔ה עֵ֖גֶל שֹׁמְרֽוֹן:

 רש"י  כי מישראל והוא. מכספם וזהבם של כל אחד ואחד הוא גבוי והחרש עשהו והוי''ו של והוא נופל ויש הרבה וי''ו דומין לו (יחזקאל מו) בצאתו וגבאיו ולא ירפאו אף כאן כי מישראל הזמנתו והכנתו והוא נעשה ויש לישב הוי''ו הזאת כן כי מישראל והוא אף העגל הזה מאתם בא כמות העגל הראשון: שבבים. לנסרי לווחין ולשון ארמית הוא שיבא מכשורא (סנהדרין ז): (רש"י)

 מצודת דוד  כי מישראל. העגל הזה נעשה מישראל מבן אדם לא ממלאכי מעלה : והוא. העגל הזה עשהו אומן ולא נעשה פלאים ביצירתו ולכן אין הוא אלהים אלא הוא כשאר יצירה : כי שבבים. ר''ל ומסוף הדבר יהיה נראה שאין בו ממש כי האויב ישברו לקיסמין לקחת ממנו צפוי הזהב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חרש. אומן : שבבים. קיסמין דקים ובדרז''ל שיבא מכשורא (סנהדרין ה) : (מצודת ציון)


{ז}  כִּ֛י ר֥וּחַ יִזְרָ֖עוּ וְסוּפָ֣תָה יִקְצֹ֑רוּ קָמָ֣ה אֵֽין-ל֗וֹ צֶ֚מַח בְּלִ֣י יַֽעֲשֶׂה-קֶּ֔מַח אוּלַ֣י יַֽעֲשֶׂ֔ה זָרִ֖ים יִבְלָעֻֽהוּ:

 רש"י  קמה אין לו. לזרע שלהם כלו' לא יצליחו במעשיהם: אולי יעשה. אף אם יעשה קמח: זרים יבלעוהו. אף אם יצליחו בנכסיהם סופו ליפול ביד זרים: (רש"י)

 מצודת דוד  כי רוח יזרעו. ומסוף הדבר יהיה נראה כאשר זרעו הרוח ויקצרו הסופה ר''ל כמו שקוצרין מה שזורעים כן הם יקבלו גמול לפי המעשה והואיל והמעשה היה רוח ודבר שאין בו ממש כן יהיה הגמול : קמה אין לו. זריעתם לא יבא לכלל קמה והמעט שתצמח לא יעשה קמח ואם יעשה מה הנה הזרים יבלעוהו אבל הם לא יהנו מזריעתם ר''ל לא יצליחו במעשיהם ואף מעט ההצלחה שיהיה בידם לאסוף מה מן ההון לא תשאר בידם כי האויב יקחום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וסופתה. רוח סופה וסערה : קמה. כן יקרא אסיפת השבלים כשעדיין עומד בקרקע וכן מגדיש ועד קמה (שופטי' טו) : אולי. עניינו כמו אם וכן אולי לא תאבה האש' (בראשית כד) : זרים. נכרים : יבלעוהו. מל' בליעה : (מצודת ציון)


{ח}  נִבְלַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל עַתָּה֙ הָי֣וּ בַגּוֹיִ֔ם כִּכְלִ֖י אֵֽין-חֵ֥פֶץ בּֽוֹ:

 מצודת דוד  נבלע ישראל. הנה נשחת ישראל ועתה היו לבוז בין האומות ככלי שאין בו צורך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נבלע. ענין השחתה כמו בלע ה' (איכה ב) : חפץ. ענין צורך כמו אם כלי אין חפץ בו (ירמיה כב) : (מצודת ציון)


{ט}  כִּֽי-הֵ֙מָּה֙ עָל֣וּ אַשּׁ֔וּר פֶּ֖רֶא בּוֹדֵ֣ד ל֑וֹ אֶפְרַ֖יִם הִתְנ֥וּ אֲהָבִֽים:

 רש"י  פרא בודד לו. נעשו כפרא שהולך בודד לעצמו שואף רוח ממקום למקום לנוד: התנו אהבים. י''ת לשון תנים כמו ערוד זה שהולך במדברות שאפו רוח כתנים לקנות להם אוהבים נואפי' זרים התנו אידגרוניו''ט בלע''ז ויש לפרש לשון אתנן: (רש"י)

 מצודת דוד  עלו אשור. לבקש מהם עזרה : פרא. המה כפרא ההולך בדד ויחידי באות נפש מבלי עצה ומבלי מנהיג : התנו אהבים. נתנו למלך אשור אתנן דרך אהבה למען יעזור לו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פרא. הוא חמור הבר : בודד. מל' בדד ויחידי כמו איכה ישבה בדד (איכה א) : התנו. מל' אתנן זונה ואמר בל' בזיון : (מצודת ציון)


{י}  גַּ֛ם כִּֽי-יִתְנ֥וּ בַגּוֹיִ֖ם עַתָּ֣ה אֲקַבְּצֵ֑ם וַיָּחֵ֣לּוּ מְּעָ֔ט מִמַּשָּׂ֖א מֶ֥לֶךְ שָׂרִֽים:

 רש"י  גם כי יתנו בגוים. אע''פ שעשו זאת שהתנו אהבים בעכו''ם עתה אקבצם בבא עת גאולתם לא אעכבנה: ויחלו מעט ממשא מלך שרים. ויכנעו מעט בגלות' בבבל מיראת משא מלך שרים מעול האומות שהיו בתוכם: (רש"י)

 מצודת דוד  גם כי יתנו וגו'. אף כי יתנו אתנן אל האומות עכ''ז עתה בזמן קרוב אקבץ את האומות ההם לבוא עליהם למלחמה ולא יועילו עם האתנן : ויחלו מעט. ר''ל במעט זמן בקרוב יחילו וירעדו ממשא מלך אשור והשרים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יתנו. מלשון אתנן : ויחלו. מל' חיל וחלחלה : מלך שרים. כמו מלך ושרים ותחסר הוי''ו וכן כסוס עגור (ישעיה לח) : (מצודת ציון)


{יא}  כִּֽי-הִרְבָּ֥ה אֶפְרַ֛יִם מִזְבְּחֹ֖ת לַחֲטֹ֑א הָיוּ-ל֥וֹ מִזְבְּח֖וֹת לַחֲטֹֽא:

 רש"י  כי הרבה אפרים. לפיכך אחילנו ממשא מלך שרים: (רש"י)

 מצודת דוד  כי הרבה וגו'. ר''ל עשה הרבה מזבחות לחטוא בהן להקריב עליהן לעבודת כוכבים וכן היו לו המזבחות לחטוא בהן כי כן הקריב עליהם לעבודת כוכבים ולא ניחם על מחשבתו : (י : : ) אכתוב וגו'. ר''ל על ידי הנביאים שאני שולח עליהם בכל יום להזהירם על הדברים הגדולים והנכבדים שבתורתי כאלו אני כותב אותם להם לבל ישכחו מה אבל בעיניהם יחשבו כאלו הם דברי זר אשר לא ידעוהו מעולם כי מהרו שכחו : (מצודת דוד)


{יב}  (אכתוב)-אֶ֨כְתָּב-ל֔וֹ (רבו) רֻבֵּ֖י תּֽוֹרָתִ֑י כְּמוֹ-זָ֖ר נֶחְשָֽׁבוּ:

 רש"י  אכתוב לו. אני תמיד מוכיחו על ידי נביאי וכותב לו רובי תורתי והם כמו זר נחשבו: (רש"י)

 מצודת ציון  רבו. ענין הגדלה ורוממות כמו כרובם כן חטאו לי (לעיל ד) : (מצודת ציון)


{יג}  זִבְחֵ֣י הַבְהָבַ֗י יִזְבְּח֤וּ בָשָׂר֙ וַיֹּאכֵ֔לוּ יְהוָ֖ה לֹ֣א רָצָ֑ם עַתָּ֞ה יִזְכֹּ֤ר עֲוֹנָם֙ וְיִפְקֹ֣ד חַטֹּאותָ֔ם הֵ֖מָּה מִצְרַ֥יִם יָשֽׁוּבוּ:

 רש"י  זבחי הבהבי. זבחי עולתי שהם מהבהבים לפני באש שעל מזבחי: יזבחו בשר ויאכלו. למה לי שמביאים אותם יזבחו להיות להם בשר למאכלם ויאכלום כי אינני רוצה אותם: (רש"י)

 מצודת דוד  זבחי הבהבי. עתה ידבר מול יהודה שאחזו בדרכי עשרת השבטים בבטחון הקרבנות שמקריבים במקדש ואמר להם הנה הזבחים מה שאתם מהבהבין ושורפין לפני יותר טוב הוא יזבחו הבשר לעצמן ויאכלו כי ה' אינו מקבלם ברצון : עתה. ר''ל בזמן קרוב יזכור עליהם המקום את עונם להשיב להם גמול : ויפקד. כפל הדבר במ''ש : המה מצרים ישובו. כשגלו מארצם ינוסו לשוב למצרים לשבת שם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הבהבי. ענין חרוך ושרפה, ובדרז''ל שקפלה ולא הבהבה (שבת כח) : רצם. מלשון רצון : (מצודת ציון)


{יד}  וַיִּשְׁכַּ֨ח יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת-עֹשֵׂ֗הוּ וַיִּ֙בֶן֙ הֵֽיכָל֔וֹת וִֽיהוּדָ֕ה הִרְבָּ֖ה עָרִ֣ים בְּצֻר֑וֹת וְשִׁלַּחְתִּי-אֵ֣שׁ בְּעָרָ֔יו וְאָכְלָ֖ה אַרְמְנֹתֶֽיהָ: (פ)

 מצודת דוד  וישכח וגו'. ר''ל כמו שישראל שכח את ה' המגדלו ומרוממו ובנה היכלות לעבודת כוכבים כן יהודה שכח בה' והרבה ערי מבצר להשגב בהן ולא בטח בה' ולכן אשלח אש בערי הבצורות שביהודה וכאשר אכלה האש ושרפה ארמונותיה של עדת ישראל שעשתה לעבודת כוכבים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עשהו. המגדלו ומרוממו כמו הוא עשך (דברים לב) : ויבן. מלשון בנין : בצורות. מל' מבצר : ארמנותיה. מל' ארמון והיכל : (מצודת ציון)

הושע פרק-ט

{א}  אַל-תִּשְׂמַ֨ח יִשְׂרָאֵ֤ל | אֶל-גִּיל֙ כָּֽעַמִּ֔ים כִּ֥י זָנִ֖יתָ מֵעַ֣ל אֱלֹהֶ֑יךָ אָהַ֣בְתָּ אֶתְנָ֔ן עַ֖ל כָּל-גָּרְנ֥וֹת דָּגָֽן:

 רש"י  אל תשמח ישראל. כשאר עכו''ם הקדמונים שהם לא קבלו תורה ולא באו לחלקי ואתה זנית מעלי ואבדת טובות הרבה: אהבת. להיות כזונה לקבל אתנן: על כל גרנות. כדרך זונה שנותנין לה דגן בגורן באתננה: (רש"י)

 מצודת דוד  אל גיל. ר''ל אין ראוי לך לשמוח על שום גילה כדרך ששמחים העכו''ם על דבר גילה : כי זנית. ולכן מהראוי שתתאונן בכל עת : אהבת אתנן. אהבת לקבל אתנן לחזור אחריה על הגרנות ר''ל חזרת על העובדי כוכבים לבקש מהם עזרה ולפי שהמשילה לזונה אמר לשון הנופל בזונה שחוזרת על הגרנות לקחת דגן באתננה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גיל. ענין שמחה : גרנות. כן נקרא מקום התבואה : (מצודת ציון)


{ב}  גֹּ֥רֶן וָיֶ֖קֶב לֹ֣א יִרְעֵ֑ם וְתִיר֖וֹשׁ יְכַ֥חֶשׁ בָּֽהּ:

 מצודת דוד  לא ירעם. ר''ל לא יהיה להם למאכל כי לא תצמח : יכחש בה. ישקר בעדת ישראל ר''ל לא ישפיע לה היין : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויקב. הוא הבור שלפני הגת והיין יורד בו כמו וגם יקב חצב בו (ישעיה ה) : ירעם. מל' מרעה : ותירוש. ענבי היין : יכחש. ישקר : (מצודת ציון)


{ג}  לֹ֥א יֵשְׁב֖וּ בְּאֶ֣רֶץ יְהוָ֑ה וְשָׁ֤ב אֶפְרַ֙יִם֙ מִצְרַ֔יִם וּבְאַשּׁ֖וּר טָמֵ֥א יֹאכֵֽלוּ:

 רש"י  לא ישבו בארץ ה'. לא יתעכבו בארצם: (רש"י)

 מצודת דוד  לא ישבו וגו'. כי יגלו ממנה : ושב. מפני אויב ינוס למצרים לשבת בה : ובאשור. בהיותם בגולה באשור יאכלו מאכל טמא ומאוס כי לא יוכלו לשמור מאכלם בנקיות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  טמא. ר''ל מתועב ומאוס : (מצודת ציון)


{ד}  לֹא-יִסְּכ֨וּ לַיהוָ֥ה | יַיִן֮ וְלֹ֣א יֶֽעֶרְבוּ-לוֹ֒ זִבְחֵיהֶ֗ם כְּלֶ֤חֶם אוֹנִים֙ לָהֶ֔ם כָּל-אֹכְלָ֖יו יִטַמָּ֑אוּ כִּֽי-לַחְמָ֣ם לְנַפְשָׁ֔ם לֹ֥א יָב֖וֹא בֵּ֥ית יְהוָֽה:

 רש"י  לא יסכו. לשון נסך: לא יערבו לו. לא תהא מנחתם עריבה עליו: כלחם אונים. כלחם גזילה הבא ע''י כח ואונים: כי לחמם לנפשם. ראוי הוא זה להם למאכל ולא לבוא לבית ה' ד''א כלחם אוני' כלחם אבלים שהוא טמא וסופו מוכיח כל אוכליו יטמאו: (רש"י)

 מצודת דוד  לא יסכו. זה אמר על בני יהודה מעתה אין לו חפץ בנסכיהם ולא ינסכו לה' יין וזבחיהם אינם ערבים עליו : כלחם אונים להם. הקרבנות הם בעיניו כלחם הבא להם בגזל אשר מטמא ומתעב את האוכלו : כי לחמם. הקרבנות שמביאים יותר טוב שיהיה למלא נפשם שהם יאכלוהו ולא יבוא לבית ה' כי לא לרצון הוא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יסכו. מל' נסך ויציקה : יערבו. ענין מתיקות כמו וערבה לה' מנחת (מלאכי ג) : אונים. ענין גזל הבא בכח ואון וכן וידיו תשבנה אונו (איוב כ) : לחמם. גם הבשר יקרא לחם וכן את קרבני להמי (במדבר כח) : לנפשם. לעצמם : (מצודת ציון)


{ה}  מַֽה-תַּעֲשׂ֖וּ לְי֣וֹם מוֹעֵ֑ד וּלְי֖וֹם חַג-יְהוָֽה:

 רש"י  ליום מועד. ליום זמן קבוע להיות האויב נועד לבא עליכ': חג ה'. זבח הריגה שיש לו בכם: (רש"י)

 מצודת דוד  מה תעשו. ר''ל מהו הזכות שתנצלו בו ביום הקבוע על תשלום הגמול : וליום חג ה'. ביום שיבוא אליכם מה' זבח והריגה מזבחי בהמות החג והוא כפל ענין במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מועד. זמן קבוע כמו העביר המועד (ירמיה מו) : (מצודת ציון)


{ו}  כִּֽי-הִנֵּ֤ה הָֽלְכוּ֙ מִשֹּׁ֔ד מִצְרַ֥יִם תְּקַבְּצֵ֖ם מֹ֣ף תְּקַבְּרֵ֑ם מַחְמַ֣ד לְכַסְפָּ֗ם קִמּוֹשׂ֙ יִֽירָשֵׁ֔ם ח֖וֹחַ בְּאָהֳלֵיהֶֽם:

 רש"י  כי הנה הלכו. ממקומם מרוב שודדים שיבאו עליהם עם נבוכדנצר: מוף. מארץ מצרים היא: מחמד לכספם. בתי חמדת אוצרות כספם: קימוש. חוח. מיני חיות תרגם יונתן: (רש"י)

 מצודת דוד  הלכו משוד. כאשר ילכו מארצם מפני השודד הנה מצרים תקבץ אותם כי שם יבואו עם יוחנן בן קרח כמ''ש בירמיה (מג) : מוף תקברם. כי שם ימותו ע''י חרב נבוכדנאצר ולא ישובו לארצם : מחמד לכספם. בתי חמדתם שהם אוצרות כספם הנה הקימוש יירש אותם כי שם תצמח ובאהליהם תצא החוח : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  משוד. מל' שודד ועושק : מוף. יתכן שהוא נוף והוא שם מקום במצרים ובאה המ''ם במקום הנו''ן וכן כמהם וכמהן (ש''ב יט) : מחמד. מלשון חמדה : קימוש. מין קוץ : יירשם. מל' ירושה : חוח. מין קוץ : (מצודת ציון)


{ז}  בָּ֣אוּ | יְמֵ֣י הַפְּקֻדָּ֗ה בָּ֚אוּ יְמֵ֣י הַשִׁלֻּ֔ם יֵדְע֖וּ יִשְׂרָאֵ֑ל אֱוִ֣יל הַנָּבִ֗יא מְשֻׁגָּע֙ אִ֣ישׁ הָר֔וּחַ עַ֚ל רֹ֣ב עֲוֹנְךָ֔ וְרַבָּ֖ה מַשְׂטֵמָֽה:

 רש"י  הפקודה. שיפקדו עונותיכם: השלום. תושלמת חובין: אויל הנביא. אף מנביאי אמת שלהם יהיו אוילים כגון חנניה בן עזור שתחלתו נביא אמת היה: ורבה משטמה. שהקב''ה שונא מעשיכ': (רש"י)

 מצודת דוד  באו. הנה עתה באו הימים של זכרון עונותיהם ובאו הימים של גמול תשלומיהם וידעו ישראל כי הן קרבו ובאו : אויל הנביא. ר''ל יראו שהנביא השקר המבטיחם השלום שהוא אויל ולא דבר בו ה' : איש הרוח. הוא הנביא השקר אשר חשבו שיש בו רוח נבואה והוא כפל ענין במ''ש : על רוב עונך. בעבור רוב עונך רבה עליך נטירת האיבה מה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הפקודה. ענין זכרון : ורבה. הוי''ו יתירה : משטמה. ענין נטירת איבה כמו וישטום עשו (בראשית כז) : (מצודת ציון)


{ח}  צֹפֶ֥ה אֶפְרַ֖יִם עִם-אֱלֹהָ֑י נָבִ֞יא פַּ֤ח יָקוֹשׁ֙ עַל-כָּל-דְּרָכָ֔יו מַשְׂטֵמָ֖ה בְּבֵ֥ית אֱלֹהָֽיו:

 רש"י  צופה אפרים עם אלהי. הם מעמידין להם נביאיהם הממשיכין אותן לצד עכו''ם שלהם: נביא פח יקוש על כל דרכיו. ולנביאי האמת הם טומנין פחים ללכדם: משטמה בבית אלהיו. בבית המקדש הרגו את זכריה ויבקשו להרוג את ירמיה כענין שנא' (ירמיה כו) משפט מות לאיש הזה וגו': (רש"י)

 מצודת דוד  צופה אפרים. צופה יש לאפרים עם האלוה שעשה לעצמו והוא נביא השקר אשר להם המתנבא בשם עבודת כוכבים ואותו הנביא הוא לפח מוקש פרוסה על כל דרכיו של אפרים כי כמו שהפח יפול בו הצפור כן בדברי נביא השקר יפול אפרים : משטמה בבית אלהיו. בבית עבודת כוכבים יש לו נטירת איבה כי נביא השקר המתמיד לשבת שם כאלו נוטר לו איבה במה שמתעה אותו לדרך רעה לרע לו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צופה. כן יקרא הנביא וכן צופה נתתיך (יחזקאל ג) : פח. רשת : יקוש. מל' מוקש : (מצודת ציון)


{ט}  הֶעְמִֽיקוּ-שִׁחֵ֖תוּ כִּימֵ֣י הַגִּבְעָ֑ה יִזְכּ֣וֹר עֲוֹנָ֔ם יִפְק֖וֹד חַטֹּאותָֽם: (ס)

 רש"י  כימי הגבעה. יש אומרים זה גבעת בנימין בפלגש (שופטים ט) ויש אומרים זה גבעת שאול (שמואל א כ''ה) ששאלו להם מלך ומרדו בדברי הנביא: (רש"י)

 מצודת דוד  העמיקו שחתו. העמיקו לעשות הרע ושחתו דרכם כמו בני בנימין בפלגש בגבעה אשר החזיקו ידי עוברי עבירה כי כ''כ נביאי השקר מחזיקים ידי עוברי עבירה בהבטחת השלום ולכן יזכור עונם לשלם עליהם גמול : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  העמיקו. ר''ל הרבו כי כמו דבר העמוק הוא רב מהאדם מהגיע אליו כן כל דבר הרבוי בתכלית קרוי עומק : (מצודת ציון)


{י}  כַּעֲנָבִ֣ים בַּמִּדְבָּ֗ר מָצָ֙אתִי֙ יִשְׂרָאֵ֔ל כְּבִכּוּרָ֤ה בִתְאֵנָה֙ בְּרֵ֣אשִׁיתָ֔הּ רָאִ֖יתִי אֲבֽוֹתֵיכֶ֑ם הֵ֜מָּה בָּ֣אוּ בַֽעַל-פְּע֗וֹר וַיִּנָּֽזְרוּ֙ לַבֹּ֔שֶׁת וַיִּהְי֥וּ שִׁקּוּצִ֖ים כְּאָהֳבָֽם:

 רש"י  כענבים במדבר. כענבים שהם חביבים במדבר כך חיבבתי את ישראל: כביכורה בתאנה. כתאנה מבושלת בעץ התאנה: בראשיתה. בתחלת בישול התאנים: ראיתי אבותיכם. כן נראו אבותיכם בעיני לחבבם: וינזרו. אין נזירה בכל מקום אלא לשון פרישה: לבושת. לעכו''ם שהיא בשתם: ויהי שקוצים. לפני: כאהבם. את בנות מואב: (רש"י)

 מצודת דוד  כענבים במדבר. כמו המוצא ענבים במדבר מקום שמה שהם חביבים עליו מאד כן מצאתי את ישראל ר''ל כן היו חביבים עלי בעת מצאתים לי לעם : כבכורה. כתאנה המבושלה באילן התאנה ראשונה לכולן שהיא משמחת לב רואיה כן ראיתי אבותיכם ר''ל כן שמחתי כאשר ראיתי את אבותיכם נמשכים אחרי : המה באו. וכאשר המה באו אל בעל פעור ופרשו עצמם מה' אל הבושת : ויהיו שקוצים כאהבם. אז היו שקוצים ומתועבים בעיני כערך אהבתם שאהבתי אותם מתחלה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כבכורה. כן יקרא הפרי שנגמר בשולו וכן בכורי ענבים (במדבר יג) : וינזרו. ענין פרישה כמו נזרו אחור (ישעיה א) : לבושת. העכו''ם תקרא כן על כי היא לבושת לעובדיה : שקוצים. מלשון שקץ ותעוב : (מצודת ציון)


{יא}  אֶפְרַ֕יִם כָּע֖וֹף יִתְעוֹפֵ֣ף כְּבוֹדָ֑ם מִלֵּדָ֥ה וּמִבֶּ֖טֶן וּמֵהֵרָיֽוֹן:

 רש"י  אפרים כעוף יתעופף וגו'. אמר הנביא הלואי ויהיו כעוף הזה הנודד מקינו וחדל מפריה ורביה כך ישכלו את זרעם או בשעת לידה או יתעכל בבטן ויפילו או בשעת הריון לא יקלוטו כי מה בצע בגדלם את בניהם שהם יגדלו ושכלתים מאדם: (רש"י)

 מצודת דוד  כעוף יתעופף כבודם. הכבוד יפרח מהם כמו העוף הפורח מהר ר''ל לא יהיה נעשה בהם הכבוד הנעשה לילדים בעת הוולדם ובעת הכנסתם בבריתו של אברהם אבינו : מלדה. מהם יפרח הכבוד בעת הלידה כי אז ימותו עד לא יבואו לזמן הכנסת הברית ולא ישיגו הכבוד הנעשה אז : ומבטן. ומהם יפרח הכבוד בעת יצאו מבטן כי יולדו מתים ולא ישיגו אף הכבוד הנעשה לילדים בעת הוולדם : ומהריון. מהם יפרח הכבוד בעת ההריון ר''ל לא יעברו נשותיהם כלל וממילא יפרח הכבוד ואיננו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יתעופף. מל' עפיפה ופריחה : (מצודת ציון)


{יב}  כִּ֤י אִם-יְגַדְּלוּ֙ אֶת-בְּנֵיהֶ֔ם וְשִׁכַּלְתִּ֖ים מֵֽאָדָ֑ם כִּֽי-גַם-א֥וֹי לָהֶ֖ם בְּשׂוּרִ֥י מֵהֶֽם:

 רש"י  כי גם. לאבות: אוי להם בשורי מהם. כמו בסורי מהן והוא מן מסורות כתבין שי''ן וקריין סמ''ך ד''א כעוף יתעופף כבודם וגו' כעוף זה שפורח ואיננו כן יעוף ויברח כל כבודם כל מה שנצטערו בבניהם בליד' ובהריון מלידה זה צער לידה ומבטן אלו ימי העיבור ומהריון בשעת תשמיש כל טרחם זה יכלה כיצד שהרי כשיגדלו את בניהם ושכלתים: (רש"י)

 מצודת דוד  כי אם יגדלו. אשר אם כמה מהם יגדלו את בניהם וינצלו מהמקרים ההם הנה אשכלם מאדם ר''ל ימותו עד שלא יגיעו לגבול איש כי ימותו עודם קטנים : כי גם וגו'. אשר לבד זה יהיה בכל מעשיהם אוי להם בעת אסיר להפרד מהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ושכלתים. ענין מיתה כמו ושכלה אתכם (ויקרא כו) : בשורי. כמו בסורי בסמ''ך והוא מל' הסרה : (מצודת ציון)


{יג}  אֶפְרַ֛יִם כַּאֲשֶׁר-רָאִ֥יתִי לְצ֖וֹר שְׁתוּלָ֣ה בְנָוֶ֑ה וְאֶפְרַ֕יִם לְהוֹצִ֥יא אֶל-הֹרֵ֖ג בָּנָֽיו:

 רש"י  אפרים כאשר ראיתי לצור. בשלוותה מעטיר' ועשירה על כל המדינות כן ראיתי לאפרים שתולה בנוה ואפרים מה גמול שלם לי נתעסק להוציא אל הורג בניו לזובחם לעכו''ם של מולך כן תירגם יונתן: (רש"י)

 מצודת דוד  אפרים. אתה אפרים הנה היית במעלה גדולה כמו שראיתי את צור שהיא שתולה במדורה במעלה גדולה כן היית גם אתה : ואפרים וגו'. ר''ל והנה אפרים מה גמול שלם נתעסק להוציא בניו אל הורג לזבחם לעכו''ם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שתולה. ענין נטיעה כמו כעץ שתול (תהלים א) : בנוה. ענין מדור : (מצודת ציון)


{יד}  תֵּן-לָהֶ֥ם יְהוָ֖ה מַה-תִּתֵּ֑ן תֵּן-לָהֶם֙ רֶ֣חֶם מַשְׁכִּ֔יל וְשָׁדַ֖יִם צֹמְקִֽים:

 רש"י  תן להם ה' מה תתן. הנביא מתפלל שימותו קטנים שאינו דומה אבלו של קטן לאבלו של גדול לפיכך אם אי אפשר מלידה ומבטן ומהריון שכבר נגזר מבריאת עולם (בראשית ג) ואל אישך תשוקתך תן להם מהרה בקטנותם מה שאתה אומר ליתן להם לאחר זמן שאמרת כי אם יגדלו את בניה' ושכלתים: תן להם רחם משכיל. בשעה שיוצאין לאויר עולם ימותו או יצטמקו שדי אמן שלא יהא להם חלב להניק: (רש"י)

 מצודת דוד  תן וגו' מה תתן. ר''ל מה שתתן לאח''ז תן להם מיד וחוזר ומפרש תן להם רחם משכיל וגו' ר''ל למה ימותו הבנים בנערותם להרבות אבלם טוב יותר שתתן להם רחם משכיל שנשי אפרים יפילו עוברם מת או שיהיו שדי נשותיהם צומקים ר''ל שלא יתעברו כלל שאז השדים צמוקים ונגובים מבלי לחלוחית חלב כי כשתהר האשה מתחיל לבוא לחלוחית חלב בדדיה ולא זולת ההריון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  משכיל. מל' שכול ומיתה : צומקים. יבשים ונגובים ולזה יקראו הענבים היבשים צמוקים כמ''ש ושני צמוקים (ש''א ל) : (מצודת ציון)


{טו}  כָּל-רָעָתָ֤ם בַּגִּלְגָּל֙ כִּֽי-שָׁ֣ם שְׂנֵאתִ֔ים עַ֚ל רֹ֣עַ מַֽעַלְלֵיהֶ֔ם מִבֵּיתִ֖י אֲגָרְשֵׁ֑ם לֹ֤א אוֹסֵף֙ אַהֲבָתָ֔ם כָּל-שָׂרֵיהֶ֖ם סֹרְרִֽים:

 רש"י  כל רעתם בגלגל. שם הרבו לעבוד עכו''ם בבמות לפי שהיה שם המשכן בתחלה היו אומרים להם נביאי הבעל שהוא מקום נבחר והוא היה למלכי ישראל: לא אוסיף אהבתם. לאהוב אותם: (רש"י)

 מצודת דוד  כל רעתם בגלגל. ר''ל הרעה הגדולה שבכל הרעות היא מה שהעמידו עבודת כוכבים בגלגל במקום שעמד המשכן בתחלה : כי שם וגו'. ר''ל אשר שנאתם שיהיו שמה והשנאה הוא בעבור רוע מעלליהם ולכן אגרשם מביתי הוא גלגל שהיה שם בתחלה בית ה' ומשכנו : אהבתם. לאהוב אותם : כל שריהם. כי כל שריהם סוררים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  סוררים. סרים מדרך הטוב ומורדים : (מצודת ציון)


{טז}  הֻכָּ֣ה אֶפְרַ֔יִם שָׁרְשָׁ֥ם יָבֵ֖שׁ פְּרִ֣י (בלי)-בַֽל-יַעֲשׂ֑וּן גַּ֚ם כִּ֣י יֵֽלֵד֔וּן וְהֵמַתִּ֖י מַחֲמַדֵּ֥י בִטְנָֽם:

 רש"י  פרי בל יעשון. לא טוב להם לפרות ולרבות שהרי גם כי ילדו והמתי מחמדי בטנם: (רש"י)

 מצודת דוד  הכה. הנה כבר הוכה אפרים במכאובי הצרות ונתייבש שרשם עד שלא יגדלו עוד פרי כדרך האילן שנתייבש שרשו ור''ל נחלש מאד ולא יוליד עוד בנים : גם כי ילדון. אף אם כמה מהם ילדון הנה אמית מחמדי בטנם ר''ל הטובים והנחמדים שבהם : (מצודת דוד)


{יז}  יִמְאָסֵ֣ם אֱלֹהַ֔י כִּ֛י לֹ֥א שָׁמְע֖וּ ל֑וֹ וְיִהְי֥וּ נֹדְדִ֖ים בַּגּוֹיִֽם: (ס)

 רש"י  ימאסם אלהי. איננו קללה אלא בשורה עתיד הוא למאסם: (רש"י)

 מצודת דוד  ימאסם. ה' ימאס בם : נודדים וגו'. נדים ונעים בגולה בין הבבליים בין העכו''ם : (מצודת דוד)

הושע פרק-י

{א}  גֶּ֤פֶן בּוֹקֵק֙ יִשְׂרָאֵ֔ל פְּרִ֖י יְשַׁוֶּה-לּ֑וֹ כְּרֹ֣ב לְפִרְי֗וֹ הִרְבָּה֙ לַֽמִּזְבְּח֔וֹת כְּט֣וֹב לְאַרְצ֔וֹ הֵיטִ֖יבוּ מַצֵּבֽוֹת:

 רש"י  גפן בוקק ישראל פרי ישוה לו. ישראל דומין לגפן המשיר כל פריו הטוב כך עזבו אותי שאני פרי הטוב והשוה לו: פרי ישוה לו. פרי אשר ישוה לו וייטב לו: כרוב לפריו הרבה למזבחות. כשהשפעתי להם הטובה והם הרבו לעשות עגלי' למזבחות, ד''א גפן בזוז ישראל פרי מעשיו גרם לו פרי ישוה לו יועיל לו להיות בוקק כי עשו המזבחות והועילו לכניסיה שלהן לרעה וזהו לשון התרגום: הטיבו מצבות. הרבו מצבות: (רש"י)

 מצודת דוד  גפן וגו'. הנה ישראל הוא כגפן בוקק וריק מבלי רטיבות ולחות כן הוא מבלי תורה ויראת שמים : פרי וגו'. וכי מהראוי שהמקום ב''ה ישים לו פרי ר''ל וכי ראוי הוא להשפעה בתמיה : כרוב. הלא כפי מרבית פריו והשפעתו כן הרבה לעשות מזבחו' לעכו''ם וכפי מרבית הטובה הבאה לארצו עשו מזבחות טובות ויפות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בוקק. ענין ריקות כמו בוקק הארץ (ישעיה כד) : ישוה. ענין שימה כמו משוה רגלי (תהלים יח) : מצבות. הם מזבחות מאבן אחת : (מצודת ציון)


{ב}  חָלַ֥ק לִבָּ֖ם עַתָּ֣ה יֶאְשָׁ֑מוּ ה֚וּא יַעֲרֹ֣ף מִזְבְּחוֹתָ֔ם יְשֹׁדֵ֖ד מַצֵּבוֹתָֽם:

 רש"י  חלק לבם. ממני: עתה יאשמו. הוא הדבר אשר יערוף מזבחותם ישחית לשון וערפו שם (דברים כא) וערפתו (שמו' יג) ישבור צוארם, ד''א לפי מדרש אגדה גדול השלום שאפי' ישראל עבדו עכו''ם ושלום ביניהם אין השטן מקטרג ביניהם שנאמר חבור עצבים אפרים הנח לו (לעיל ד) ושנוי המחלוקת שנאמר חלק לבם עתה יאשמו יש פתחון פה לשטן לקטרג: (רש"י)

 מצודת דוד  חלק לבם. נחלק לבם ונפרד מן המקום ברוך הוא לכן עתה בזמן קרוב יהיו שממה : הוא יערוף. ר''ל המקום ברוך הוא יספיק ביד האויב להשחית מזבחותם ולעשוק מצבותם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חלק. ענין פרוד : יאשמו. מל' שממון : יערף. ענין השחתה ודוגמתו וערפו שם (דברים כא) : ישודד. ענין עשק : (מצודת ציון)


{ג}  כִּ֤י עַתָּה֙ יֹֽאמְר֔וּ אֵ֥ין מֶ֖לֶךְ לָ֑נוּ כִּ֣י לֹ֤א יָרֵ֙אנוּ֙ אֶת-יְהוָ֔ה וְהַמֶּ֖לֶךְ מַה-יַּֽעֲשֶׂה-לָּֽנוּ:

 רש"י  כי עתה. בבא עליהם הרעה יאמרו אין לנו מלך מלכינו אשר בטחנו בו לאמר שיצא בראשונה וילחם את מלחמותינו אין מועיל לנו כלו': (רש"י)

 מצודת דוד  כי עתה. בזמן שיבא האויב יאמרו הנה אין המלך מועיל לנו ללחום מול האויב כי הואיל ולא יראנו את ה' אם כן מה יוכל המלך להושיע לנו אם אין לנו יראת אלהים כי יראת ה' ויראת המלך קשורה יחד : (מצודת דוד)


{ד}  דִּבְּר֣וּ דְבָרִ֔ים אָל֥וֹת שָׁ֖וְא כָּרֹ֣ת בְּרִ֑ית וּפָרַ֤ח כָּרֹאשׁ֙ מִשְׁפָּ֔ט עַ֖ל תַּלְמֵ֥י שָׂדָֽי:

 רש"י  אלות שוא. השבע לשקר אלות כמו כרות לשון הווה כרות ברית לעכו''ם של מולך לפיכך יפרח עליהם משפט ייסורין ופורענות כראש שהוא עשב מר הפורח על תלמי שדי וי''ת על תלמי שדי בעון שמסיגין גבולי שדות תלמי שדי מענית המחרישה קרוי תלם, ד''א על תלמי שדי שהם עושים שם מזבחותם כמו שנאמר גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי (לקמן יב) שם יפרח עליה' משפט עוונם ד''א אלות שוא כל ברית שהם כורתים זה עם זה עוברים עליו ופרח כראש משפט על תלמי שדי כראש שהוא פורח על תלמי שדי שהוא עשב מר כך משפטיהם פורחים וגדלים תמרורים לעניים ואביונים ואף עמוס אמר כן כי הפכתם ללענה משפט (עמוס ו): (רש"י)

 מצודת דוד  דברו דברים. המה מדברים דברים העולה על לבבם מבלי הבחנה ונשבעין לשוא וכורתין ברית לעכו''ם : ופרח. לכן יפרח עליהם משפט גמול כמו עשב הראש המר הפורח מהר על תלמי שדה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אלות. מל' אלה ושבועה : ופרח. מל' פריחה והצמחה : כראש. שם עשב מר כמו ראש ולענה (דברים כט) : תלמי. הוא הערוגה הנעשה בחרישה וכן תלמיה רוה (תהלים סה) : שדי. כמו שדה : (מצודת ציון)


{ה}  לְעֶגְלוֹת֙ בֵּ֣ית אָ֔וֶן יָג֖וּרוּ שְׁכַ֣ן שֹֽׁמְר֑וֹן כִּי-אָבַ֨ל עָלָ֜יו עַמּ֗וֹ וּכְמָרָיו֙ עָלָ֣יו יָגִ֔ילוּ עַל-כְּבוֹד֖וֹ כִּֽי-גָלָ֥ה מִמֶּֽנּוּ:

 רש"י  לעגלות בית און וגו'. לפורענות העתידה לבא על עגלי' שבבית אל שהיא נקראת בית און בספר יהושע: יגורו. יראו ממנו שכיניו שבשומרון למה כי אבל עליו עמו וכמריו אשר עליו יגילו תמיד עתה יאבלו על כבודו כי גלה: (רש"י)

 מצודת דוד  לעגלות. בעבור עגלות בית און שנלקחו בשבי יפחדו השוכנים בשומרון באמרם אם לא הגינו על עצמן איך יגינו עלינו : כי אבל עליו. על העגל יתאבלו עמו שהאמינו בו וגם הכומרים שהיו שמחים עליו הנה עתה יתאבלו על כבודו כי גלה ממנו כי כשלוקח בשבי איה כבודו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לעגלות. יתכן שהיו שם רבים שעשו בדמות העגל שעשה ירבעם ולפי שנלקחו בשבי ותשש כחן כנקבות אמר לעגלות : בית און. הוא בית אל וכנהו לגנאי : יגורו. ענין פחד כמו ויגר מואב (במדבר כב) : וכמריו. כן יקראו כהני עכו''ם וכן והשבית את הכמרים (מ''ב כג) : (מצודת ציון)


{ו}  גַּם-אוֹתוֹ֙ לְאַשּׁ֣וּר יוּבָ֔ל מִנְחָ֖ה לְמֶ֣לֶךְ יָרֵ֑ב בָּשְׁנָה֙ אֶפְרַ֣יִם יִקָּ֔ח וְיֵב֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל מֵעֲצָתֽוֹ:

 רש"י  גם אותו לאשור יובל. זה היה בשנת שתים עשרה לאחז ויער ה' את רוח פול מלך אשור ויגלם לראובני ולגדי (ד''ה א ה) וגו' ונטל עגלי הזהב אשר בבית אל והלך לו לקיים מה שנאמר גם אותו לאשור יובל: מנחה למלך ירב. זה סנחריב: בשנה אפרים יקח. בשת יקח לו ירבעם שהוא משבט אפרים שהעמיד לו עגל זה לאלוה: ויבוש ישראל. מאותה עצה שנועצו לעשותם כמו שנאמר (מלכים א יב) ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב: (רש"י)

 מצודת דוד  גם אותו. כמו שיובא העם בשבי כן יובא גם העגל בשבי לאשור להיות למנחה אל המלך : בשנה. אז יקבל אפרים בושת על מה שעבדו ללא אלוה : ויבוש וגו'. כפל הדבר במ''ש : מעצתו. שייעצו לעשות העגלים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יובל. כמו יובל שי (ישעיה יח) : ירב. הוא אשור וכן אל מלך ירב (לעיל ה) : בשנה. מלשון בושת : (מצודת ציון)


{ז}  נִדְמֶ֥ה שֹׁמְר֖וֹן מַלְכָּ֑הּ כְּקֶ֖צֶף עַל-פְּנֵי-מָֽיִם:

 רש"י  נדמה. נשתתק מלך שומרון והרי הוא כקצף שעל פני המים שהוא אושקמ''א בלע''ז: (רש"י)

 מצודת דוד  נדמה שומרון מלכה. המלך אשר בשומרון נדמה הוא כקצף הם האבעבועות שעל פני המים שעולה למעלה ויתמיד זמן מועט כן המלך לא יתמיד במלכותו כ''א מעט זמן : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נדמה. מל' דמיון והשואה : כקצף. ת''י כרותחא והם כעין אבעבועות ועל כי באים ע''י מהירו' השפיכה מכלי אל כלי ונראה כאלו השופך מתקצף לזה קרוי בל' קצף : (מצודת ציון)


{ח}  וְנִשְׁמְד֞וּ בָּמ֣וֹת אָ֗וֶן חַטַּאת֙ יִשְׂרָאֵ֔ל ק֣וֹץ וְדַרְדַּ֔ר יַעֲלֶ֖ה עַל-מִזְבְּחוֹתָ֑ם וְאָמְר֤וּ לֶֽהָרִים֙ כַּסּ֔וּנוּ וְלַגְּבָע֖וֹת נִפְל֥וּ עָלֵֽינוּ: (פ)

 רש"י  במות און. במות בית אל: קוץ ודרדר יעלה על מזבחותם. שגלו עובדיהן ואין עוד פונה להם: ואמרו. ישראל: להרים כסונו. שלא יראונו אויבינו בבשתנו: (רש"י)

 מצודת דוד  ונשמדו. ואז ישמדו הבמות שבבית און שהם היו חטאת ישראל : קוץ ודרדר. כי לא יבוא מי שם ויהיו שממה : ואמרו להרים כסונו. למען לא יראה מי בבשתם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ונשמדו. ענין אבדון : ודרדר. מין קוצים וכן וקוץ ודרדר (בראשית ג) : (מצודת ציון)


{ט}  מִימֵי֙ הַגִּבְעָ֔ה חָטָ֖אתָ יִשְׂרָאֵ֑ל שָׁ֣ם עָמָ֔דוּ לֹֽא-תַשִּׂיגֵ֧ם בַּגִּבְעָ֛ה מִלְחָמָ֖ה עַל-בְּנֵ֥י עַֽלְוָֽה:

 רש"י  מימי הגבעה חטאת ישראל. חטאת זה נקוד רפי שהוא לשון נקבה ולשעבר כמו עשת באת אזלת יד מימי גבעת בנימין חטאת ישראל לפי שהיה מעשה פלגש בגבעה בימי עתניאל בן קנז שהיה ראשון לשופטים בימי כושן רשעתים ובימיו היה פסל מיכה וכל זה מצינו בסדר עולם: שם עמדו. באותה מדה אחזו להם מאז: לא תשיגם בגבעה מלחמה וגו'. ולפי שהיה עון עכו''ם בידיהם ולא הקפידו עליו לכך לא הצליחה ידם במלחמת הגבעה על בני בנימין וקראם בני עלוה בני גאוה שעשו עצמם עליונים ולא שמעו בקול אחיה' לתת את בני הגבעה ויונתן תרגם על ששאלו להם מלך והמליכו את שאול ואינו מתיישב לי אחר לשון העברית וגם שארי חיבור הפרשה נופל על ל' הראשון: (רש"י)

 מצודת דוד  מימי הגבעה. ר''ל עון זה היה בידם מימי פלגש בגבעה כי גם אז היה בידם פסל מיכה : שם עמדו. במעלה זה עמדו אז : לא תשיגם. לכן לא תשיג אותם בגבעה נצחון מלחמה כשנלחמו על בני עולה הם בני בנימין שחזקו ידי עוברי עבירה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עלוה. הוא הפך מן עולה וכמו כבש כשב : (מצודת ציון)


{י}  בְּאַוָּתִ֖י וְאֶסֳּרֵ֑ם וְאֻסְּפ֤וּ עֲלֵיהֶם֙ עַמִּ֔ים בְּאָסְרָ֖ם לִשְׁתֵּ֥י (עינתם) עוֹנֹתָֽם:

 רש"י  באותי ואסרם. לפי רצוני תמיד יסרתים משופט לשופט ומסרתים ביד שוסיהם: ואספו עליהם עמים באסרם לשתי עונותם. לפי שדימה אותם לעגלה כמו שנא' אחריו אפרים עגלה מלומדה לכך דימ' יסוריה' לפרה שמייגעין אותה בחרישה ואסרו' בעול המחרישה וסימלוני העול נוקבים ויורדים א' מכאן וא' מכאן אצל שני עיני השור וכן ת''י כמיסר פדנא על תרתין עינוהי פדנא צמד בקר: (רש"י)

 מצודת דוד  באותי ואסרם. ברצוני ליסרם וכן אייסרם באמת : ואספו. עובדי כוכבים רבים יתאספו לבוא עליהם למלחמה : באסרם. בעת אאסיר אותם לשתי מענות המחרישה לחרוש שתיהן יחד לא כדרך החורשים אחת אחת ר''ל כשאביא עליהם רעה כפולה ומרובה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  באותי. מל' תאוה ורצון : ואסרם. מל' יסורין : באסרם. ענין קשירה : עוונותם. כמו מעניתם והוא הקו שיחרוש החורש באורך השדה וחוזר ועושה אחר כמוהו וכן עד כלות השדה כמו האריכו למעניתם (תהלים קכט) : (מצודת ציון)


{יא}  וְאֶפְרַ֜יִם עֶגְלָ֤ה מְלֻמָּדָה֙ אֹהַ֣בְתִּי לָד֔וּשׁ וַאֲנִ֣י עָבַ֔רְתִּי עַל-ט֖וּב צַוָּארָ֑הּ אַרְכִּ֤יב אֶפְרַ֙יִם֙ יַחֲר֣וֹשׁ יְהוּדָ֔ה יְשַׂדֶּד-ל֖וֹ יַעֲקֹֽב:

 רש"י  ואפרים עגלה מלומדה. פירפויינט''א בלע''ז עשויה חבורות חבורות במלמד הבקר שקורין דישגולויי''ן בלע''ז כלומר הרבה יסורין הבאתי עליה והרי היא לא נכנעה ותמיד אוהבת לדוש בתבואה מקום מאכל ומשמן ולא נכנעה להיות חורשת כלו' לא נכנעו לתורה אלא אחר שרירות לבם: אוהבתי. יו''ד יתירה כמו (בראשית לא) גנובתי יום: ואני עברתי על טוב צוארה. לפיכך אני מביא עליה' מלכים שיתישו את כחם: ארכיב אפרים יחרוש יהודה וגו'. אם תרצו שארכיב אפרי' על עכו''ם יחרוש יהודה וישדד לו (יעקב) לעצמו חרישה של מע''ט כמו שהוא מפרש ואומר נירו לכם ניר וגו': (רש"י)

 מצודת דוד  ואפרים. הנה אפרים הוא כעגלה שמרגילין אותה לעבודתה למשוך בעול ולחרוש והיא אוהבת לדוש למען תאכל מן הדיש ר''ל אני למדתים התורה והמצות והם חפצים בקבול השכר מבלי עשות המעשה : ואני עברתי. העברתי ידי : על טוב צוארה. ר''ל חפשתי צוארה וראיתי שהיא טובה ושמנה וראוייה לשום העול עליה ר''ל ראיתי שראוי הוא לקבל עליו עול התורה ומצוה. ארכיב אפרים. לכן הרכבתי עול התורה על אפרים וגם יהודה יחרוש ר''ל יעסוק במצות : ישדד לו יעקב. כל ישראל בכללו יכתת הרגבים לכסות הזרעים בעבורו למען יאכל פריה ר''ל יקיימו המצות לטובתן למען יקבלו שכר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מלמדה. ענין ההרגל כמו וילמד לטרף טרף (יחזקאל יט) : אוהבתי. היו''ד יתירה וטפלה : לדוש. מלשון דישה והוא הפרדת התבואה מהקשין : ארכיב. אמר בלשון שאלה על הדבר ההושם ממעל : ישדד. ענין כתישת הרגבים לכסות הזרעים ממעל וכן יפתח וישדד אדמתו (ישעי' כח) : (מצודת ציון)


{יב}  זִרְע֨וּ לָכֶ֤ם לִצְדָקָה֙ קִצְר֣וּ לְפִי-חֶ֔סֶד נִ֥ירוּ לָכֶ֖ם נִ֑יר וְעֵת֙ לִדְר֣וֹשׁ אֶת-יְהוָ֔ה עַד-יָב֕וֹא וְיֹרֶ֥ה צֶ֖דֶק לָכֶֽם:

 רש"י  זרעו לכם לצדקה. אבל אתם חרשת' רשע וגו' לפיכך וקאם שאון בעמך: נירו לכם ניר. עסקו בתורה ומשם תלמדו ללכת בדרך טובה להתגבר על יצר הרע כזה שהוא נר את השדה להפוך שרשי העשבים המכחישים בתבואה מימות החמה כמה ימים לפני הזרע ועת תקבעו לדרוש את ה' לתלמוד תורה: עד יבא ויורה צדק לכם. כשתהיו יגעי' בה הוא יבין אתכם להודיעכם צפונותיה בצדק, ד''א נירו לכם ניר עשו מעשים טובים קודם שיבא עליכם הלחץ וזה יגרום לכם שתתקבל תפילתכם בעת הצורך ואז יהיה עת ראוי לכם לדרוש הקדוש ברוך הוא בכל צרכיכם כי אז תשמע צעקתכם ויורה צדק לכם וימטיר צדקה לכם כמו ירה בים (שמות טו): (רש"י)

 מצודת דוד  זרעו לכם לצדקה. לטובתכם זרעו את הצדקה למען תקצרו תבואתה לפי החסד שאני עושה ר''ל עשו צדקה ותקבלו גמול בחסדי כי גמול מעשה הטוב גם הוא לחסד תחשב וכמ''ש מי הקדימני ואשלם (איוב מא) : נירו לכם ניר. ר''ל הסירו מלבבכם דעות נפסדות וכוזבות כמו שהחורש יחרוש שדהו להמית שרשי העשבים הרעים לבל יכחישו את הזרע הנזרע : ועת לדרוש. וקבעו עתים לדרוש את ה' לא באקראי : עד יבא. ר''ל כן עשו עד אשר יבא המקום ב''ה וישליך לכם צדק מן השמים כי לא יקופח שכרכם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לפי. לשיעור : נירו. ענין חרישה כמו ניר ראשים (משלי יג) : ויורה. ענין השלכה כמו ירם בים (שמות טז) : (מצודת ציון)


{יג}  חֲרַשְׁתֶּם-רֶ֛שַׁע עַוְלָ֥תָה קְצַרְתֶּ֖ם אֲכַלְתֶּ֣ם פְּרִי-כָ֑חַשׁ כִּֽי-בָטַ֥חְתָּ בְדַרְכְּךָ֖ בְּרֹ֥ב גִּבּוֹרֶֽיךָ:

 רש"י  אכלתם פרי כחש. איתקבלתון תושלמת עובדיכון: (רש"י)

 מצודת דוד  חרשתם רשע. ר''ל הנה לא כן עשיתם כי חרשתם רשע וגו' ר''ל חשבתם לעשות רשע וכן עשיתם אותה וככה היה הגמול : פרי כחש. גמול מעשה השקר : בדרכך. במה שהיית הולך למצרים ולאשור לבקש עזרה הנה בזה בטחת ברוב גבוריך ולזה לא חששת על אזהרותי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עולתה. מלשון עולה : כחש. שקר : (מצודת ציון)


{יד}  וְקָ֣אם שָׁאוֹן֮ בְּעַמֶּךָ֒ וְכָל-מִבְצָרֶ֣יךָ יוּשַּׁ֔ד כְּשֹׁ֧ד שַֽׁלְמַ֛ן בֵּ֥ית אַֽרְבֵ֖אל בְּי֣וֹם מִלְחָמָ֑ה אֵ֥ם עַל-בָּנִ֖ים רֻטָּֽשָׁה:

 רש"י  וקאם שאון. קול ענות נוסו נוסו: כשד שלמן בית ארבאל. כבוזזים הבאים על עם יושב בשלום פתאום על יד מארב שלא נזהרו בם לברוח מפניהם ושודדים את הכל: בית ארבאל. יונתן תרגמו בית מארב ואל''ף ולמ''ד יתירה בו כמו יזרעאל שאינו שם עיר כגון (לעיל ב) יענו את יזרעאל וקראו בלשון שם עיר אף כאן קרא אותו כמין שם עיר וכן חיברו מנחם אבל דונש פותרו שם מקום: רוטשה. נבקעה וכן נערים תרטשנה (ישעיה יג) ועולליהם ירוטשו (שם) ל''א רוטשה עזובה כמו נוטשה: (רש"י)

 מצודת דוד  וקאם. לכן יקום בעמך קול שאון מלחמה וכל מבצריך יושד ע''י שודדי' : כשד וגו'. באותן הימי' היה א' נקר' שלמן ונלח' על בית ארבאל ושדד אותם ובקע האם סמוך לבנים לעיניהם ואמר שכמו כן יושדדו גם המה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וקאם. מל' קימה : שאון. המיית מלחמה : יושד. מלשון שדידה ועושק : שלמן. שם אדם : בית ארבאל. שם משפחה : רטשה. ענין בקיעה כמו ועולליהם ירטשו (ישעיה יג) : (מצודת ציון)


{טו}  כָּ֗כָה עָשָׂ֤ה לָכֶם֙ בֵּֽית-אֵ֔ל מִפְּנֵ֖י רָעַ֣ת רָֽעַתְכֶ֑ם בַּשַּׁ֕חַר נִדְמֹ֥ה נִדְמָ֖ה מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל:

 רש"י  ככה עשה לכם בית אל. כל הפורענות הזה גרם לכם העגל שבבית אל: רעת רעתכם. רעת רשעכם עבירות זדונכם: בשחר נדמה נדמה. נרדם כאילו בלילה כלומר אין בו כח ולמה כל זאת כי בהיות ישראל נער ואוהבהו מנוער מכל טוב: (רש"י)

 מצודת דוד  ככה. הדבר הזה עשה לכם בית אל מפני דעת העגל העומדת בה שהיא רעתכם אשר הורגלתם בה מאז כי עוד במדבר עשיתם את העגל : בשחר. ר''ל בתחלת מלכות הושע בן אלה בשנת שש למלכו נכרת מלכותו בכריתה כי אז אסרו מלך אשור כמ''ש במ''ב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בשחר. בבוקר : נדמה. ענין כריתה ואבדון כמו ער מואב נדמה (שם טו) : (מצודת ציון)

הושע פרק-יא

{א}  כִּ֛י נַ֥עַר יִשְׂרָאֵ֖ל וָאֹהֲבֵ֑הוּ וּמִמִּצְרַ֖יִם קָרָ֥אתִי לִבְנִֽי:

 רש"י  וממצרים קראתי לבני. ע''י נביאי להדבק בתורתי והם מה עשו: (רש"י)

 מצודת דוד  כי נער. עודו בנערותו משועבד במצרים אהבתיו : וממצרים. מעת יצא ממצרים קראתי את בני ר''ל שלחתי אליו עבדי הנביאים לקרוא לו לשוב אלי : (מצודת דוד)


{ב}  קָרְא֖וּ לָהֶ֑ם כֵּ֚ן הָלְכ֣וּ מִפְּנֵיהֶ֔ם לַבְּעָלִ֣ים יְזַבֵּ֔חוּ וְלַפְּסִלִ֖ים יְקַטֵּרֽוּן:

 רש"י  קראו להם כן הלכו מפניהם. כל מה שהנביאים קוראים להם ללמדם דרך הטובה כן הם הפכו עורף לברוח מפניהם: לבעלים יזבחו. דרך המקרא לדבר כן כמו כרובם כן חטאו לי (לעיל ד) וכאשר יענו אותו כן ירבה (שמות א): (רש"י)

 מצודת דוד  קראו להם. כל מה שהנביאים הרבו לקרוא להם בשמי כן הרבו ללכת ולברוח מפניהם ולא אבו לשמוע אבל זבחו לעגלים : (מצודת דוד)


{ג}  וְאָנֹכִ֤י תִרְגַּ֙לְתִּי֙ לְאֶפְרַ֔יִם קָחָ֖ם עַל-זְרֽוֹעֹתָ֑יו וְלֹ֥א יָדְע֖וּ כִּ֥י רְפָאתִֽים:

 רש"י  ואנכי תרגלתי לאפרים קחם וגו'. שלחתי לפניהם מנהיג המרגילם בנחת: קחם על זרועותיו. זה משה שנאמר בו (במדבר יא) כאשר ישא האומן את היונק: תרגלתי. כמו הרגלתי ואין לו דמיון: ולא ידעו כי רפאתים. יודעין היו אלא שדשו בעקב עשו עצמם כלא יודעים ואגדה במדרש רבי תנחומא דרשו כלפי בני יוסף כשהביאם לפני יעקב לברכם ראה יעקב רשעים עתידים לצאת מאפרים ירבע' ואחאב ונסתלקה ממנו רוה''ק ויאמר מי אלה (בראשית מח) בקש יוסף רחמים ושרתה רוח הקודש על יעקב וברכם זהו ואנכי תרגלתי רוחי על יעקב לצורך אפרים ולקחם על זרועותיו: (רש"י)

 מצודת דוד  ואנכי. הלא אנכי הרגלתי את אפרים שהאומן יקחם על זרועותיו בחמלה רבה ר''ל נתתי להם מנהיג טוב להוליכם בנחת וזה משה שנאמר כי כאשר ישא האומן את היונק (במדבר י''א) : ולא ידעו. אינם משימים לב לדעת שרפואתם והצלתם בא ממני : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תרגלתי. כמו הרגלתי : (מצודת ציון)


{ד}  בְּחַבְלֵ֨י אָדָ֤ם אֶמְשְׁכֵם֙ בַּעֲבֹת֣וֹת אַהֲבָ֔ה וָאֶהְיֶ֥ה לָהֶ֛ם כִּמְרִ֥ימֵי עֹ֖ל עַ֣ל לְחֵיהֶ֑ם וְאַ֥ט אֵלָ֖יו אוֹכִֽיל:

 רש"י  בחבלי אדם. הייתי מושכם תמיד בחבלים רכים אשר ימשוך בהם אדם את בנו כלומר במשיכת רחמים וכן תרגום יונתן: ואהיה להם כמרימי עול על לחיהם. כאיכרים הטובים המרימי' עול בידיהם ע''י לווחים להקל מעל הפרה החורשת כן הייתי עמם בכל צרה להקל מעליהן (ל''א סא''א) כמרימי עול על לחיהם כאכרים המרימים עול מעל צואר השור ע''י שמאריכין את הכלונס שהעול נתן בראשו להקל מעל הפרה החורשת כן הייתי עמם בכל צרה להקל מעליה' כן תרגם יונתן כאיכר' טבא ומוריך בלחיאתהון: ועל לחיהם. ל' לחי של מבוי: ואט אליו אוכיל. הטיתי לו כח להכיל עול היסורין ויונתן תרגם על שם שסיפק להם מזונות במדבר: (רש"י)

 מצודת דוד  בחבלי אדם. משכתים ללכת אחרי בחבלים רכים ונוחים שמושכים בהם בני אדם ר''ל הנהגתים בדרך חמלה : בעבותות אהבה. בחבלים עבים שמושכים בהם דרך אהבה והוא כפל ענין במ''ש : ואהיה להם. הנהגתים ברחמנות כמו החורשים הרחמנים המרימים העול מעל לחיי הבהמה להקל ממנה כובד משא העול : ואט אליו אוכיל. כהחורשים הרחמנים המטים אוכל לפי הבהמה בעת שחורשת ר''ל הקלתי עולם והספקתי די צרכם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כמרימי. מלשון הרמה : לחיהם. מל' לחי : ואט. מל' הטיה : אוכיל. מאכל : (מצודת ציון)


{ה}  לֹ֤א יָשׁוּב֙ אֶל-אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וְאַשּׁ֖וּר ה֣וּא מַלְכּ֑וֹ כִּ֥י מֵאֲנ֖וּ לָשֽׁוּב:

 רש"י  לא ישוב אל ארץ מצרים. הבטחתיו לא תוסיפו לראותם עוד וגו' (שמות יד) ומה הועיל הרי על כרחו אשור הוא מלכו הרי חטאו וגרמו להם להיות עבדים לאשור על כי מאנו לשוב: (רש"י)

 מצודת דוד  לא ישוב. לא היה להם לשוב אל ארץ מצרים לבקש מהם עזרה : ואשור וגו'. ר''ל וכי אשור הוא מלכו ללחום מלחמתו אשר מאנו לשוב אלי ולבקש עזרה ממני וסמכו על אשור כאלו היה מלכו ומבקש טובתו : (מצודת דוד)


{ו}  וְחָלָ֥ה חֶ֙רֶב֙ בְּעָרָ֔יו וְכִלְּתָ֥ה בַדָּ֖יו וְאָכָ֑לָה מִֽמֹּעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם:

 רש"י  וחלה חרב. ותנוח חרב בעריו: וכלתה בדיו ואכלה. וכלתה גבוריו ותאכלם: ממועצותיהם. נקוד שני טעמים בו הטיפחא בו הסילוק לפי שהוא דיבור בפני עצמו וכן להחלו דלא יטמא בעל בעמיו (ויקר' כא) וכן לדורותיכם דשמן משחת קודש (שמות ל): (רש"י)

 מצודת דוד  וחלה. לכן תחול החרב בעריו ותכלה את גבוריו : ואכלה. הנה החרב תאכל את כלם מסבת מועצותיהם אשר יעצו לבקש עזר ממלכי מצרים ולא פנו אל ה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וחלה. תשכון כמו על ראש רשעים יחול (ירמיה כב) : וכלתה. מל' כליון : בדיו. ענפיו כמו ותעש בדים (יחזקאל יז) ור''ל גבוריו : (מצודת ציון)


{ז}  וְעַמִּ֥י תְלוּאִ֖ים לִמְשֽׁוּבָתִ֑י וְאֶל-עַל֙ יִקְרָאֻ֔הוּ יַ֖חַד לֹ֥א יְרוֹמֵם:

 רש"י  ועמי תלואים למשובתי. כשהנביאים מלמדים אותם לשוב אלי תלואים הם אם לשוב אם לא לשוב בקושי ישובון אלי: ואל על יקראוהו יחד לא ירומם. ואל הדבר אשר עליו יקראוהו הנביאים יחד לא ירוממוהו עמי ולא יאות לעשותו ויש מפרש ואל על יקראוהו פגעים קשים יפגעום ואל כמו יש לאל ידי (ראשית לא) ואין זאת שהרי נקוד בפתח ואם היה ואל שם דבר היה נקוד בצירי ויונתן תרגם במרעא קשיא יתערעון עשה אל (סא''א על) לשון קשה ולי נראה שפרשתי כהוגן: יחד לא ירומם. כחדא לא יהכון בקומא זקופא: (רש"י)

 מצודת דוד  ועמי תלואים למשובתי. עמי תלויים ומסופקים לשוב אלי וממתינים עד שאשוב אליהם תחלה להטיב עמהם : ואל על יקראוהו. ר''ל עם כי הנביאים כולם קוראים אליו שהוא ישוב תחלה אל העליון ב''ה כי הוא רם ונשא הנה הם כולם יחד אין בהם מי שירומם אותו העליון לכבדו לשוב אליו תחלה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תלואים. מלשון תלוי ומסופק : למשובתי. מלשון השבה : על. מל' עליון וכן על עולה (איוב לו) : (מצודת ציון)


{ח}  אֵ֞יךְ אֶתֶּנְךָ֣ אֶפְרַ֗יִם אֲמַגֶּנְךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֚יךְ אֶתֶּנְךָ֣ כְאַדְמָ֔ה אֲשִֽׂימְךָ֖ כִּצְבֹאיִ֑ם נֶהְפַּ֤ךְ עָלַי֙ לִבִּ֔י יַ֖חַד נִכְמְר֥וּ נִחוּמָֽי:

 רש"י  אמגנך. אמסרך ביד אויביך כמו אשר מגן צריך (שם יד): נכמרו. נתחממו לשון ארמי וכן עורנו כתנור נכמרו (איכה ה): (רש"י)

 מצודת דוד  איך אתנך אפרים. ר''ל הנה עכ''ז רחמתי עליך ואומר איך אתנך אפרים ביד העכו''ם איך אמסרך בידם איך אתנך להיות הפוכה כאדמה וכו' כאומר איך אוכל לראות באבדן עמי : נהפך עלי לבי. עם כי כעסתי עליהם הנה נהפך עלי לבי לרחם אותם : יחד נכמרו נחומי. כל מדות תנחומין שיש בי לנחם על הרעה כולם יחד נתחממו ונתעוררו בלי מצוא צד הפכו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אמגנך. ענין מסירה כמו אשר מגן צריך (בראשית יד) : כאדמה. כצבואים. הן חברותיהן של סדום ועמורה : נכמרו. ענין חמום כמו עורנו כתנור נכמרו (איכה ה) וזה הלשון יאמר על החמלה : נחומי. מל' תנחומין וחרטה : (מצודת ציון)


{ט}  לֹ֤א אֶֽעֱשֶׂה֙ חֲר֣וֹן אַפִּ֔י לֹ֥א אָשׁ֖וּב לְשַׁחֵ֣ת אֶפְרָ֑יִם כִּ֣י אֵ֤ל אָֽנֹכִי֙ וְלֹא-אִ֔ישׁ בְּקִרְבְּךָ֣ קָד֔וֹשׁ וְלֹ֥א אָב֖וֹא בְּעִֽיר:

 רש"י  לא אשוב. מדברי הטוב אשר אמרתי (ויקרא כו) לא מאסתים ולא געלתים להיות משחית את אפרים: כי אל אנכי. המקיים דבר טובתי ואין מדתי להנחם על הטוב: בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר. אחרת כבר הבטחתי להשרות שכינתי בקרבך בירושלים ולא אשרה אותה עוד על עיר אחרת ויש מפרש בעיר ל' שנאה כמו (שמואל א כה) ויהי ערך: (רש"י)

 מצודת דוד  כי אל אנכי. ובכל עת ידי משלה עליהם לכן אאריך עוד אפי : ולא איש. שממהר להנקם בחושבו פן לאח''ז לא יהיה לאל ידו : בקרבך קדוש. ר''ל לכן עוד אשרה בקרבך קדושת שכינתי ולא אבוא בעיר אחרת מערי העכו''ם : (מצודת דוד)


{י}  אַחֲרֵ֧י יְהוָ֛ה יֵלְכ֖וּ כְּאַרְיֵ֣ה יִשְׁאָ֑ג כִּֽי-ה֣וּא יִשְׁאַ֔ג וְיֶחֶרְד֥וּ בָנִ֖ים מִיָּֽם:

 רש"י  כאריה ישאג. עוד ישאג להם כאריה שיצאו מן הגליות וילכו אחריו: ויחרדו בנים מים. ויתכנשון גלוותא ממערב': (רש"י)

 מצודת דוד  אחרי ה'. ר''ל זאת אעשה להם בבוא זמן הגאולה בימי המשיח ילכו אז אחרי ה' אל ארצם : כאריה ישאג. כמו שע''י שאגת האריה מתאספים אליו כל החיות כי הוא המלך עליהם כן יתאספו כולם אחרי ה' : כי הוא ישאג. ר''ל יעורר הלבבות כאלו ישאג בקול לישראל הנקראים בנים למקום ימהרו לבוא מפאת הים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויחרדו. ענין מהירות ההליכה בחפזון רב וכן ויחרדו זקני העיר לקראתו (ש''א טז) : (מצודת ציון)


{יא}  יֶחֶרְד֤וּ כְצִפּוֹר֙ מִמִּצְרַ֔יִם וּכְיוֹנָ֖ה מֵאֶ֣רֶץ אַשּׁ֑וּר וְהוֹשַׁבְתִּ֥ים עַל-בָּתֵּיהֶ֖ם נְאֻם-יְהוָֽה: (ס)

 מצודת דוד  יחרדו. וכן ימהרו לבוא ממצרים ומאשור כצפור וכיונה הממהרים לעוף : והושבתים. ואני אושיב אותם לבטח על בתיהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והושבתים. מלשון ישיבה : (מצודת ציון)

הושע פרק-יב

{א}  סְבָבֻ֤נִי בְכַ֙חַשׁ֙ אֶפְרַ֔יִם וּבְמִרְמָ֖ה בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וִֽיהוּדָ֗ה עֹ֥ד רָד֙ עִם-אֵ֔ל וְעִם-קְדוֹשִׁ֖ים נֶאֱמָֽן:

 רש"י  סבבוני. כבר בכחש ובמרמה אפרים ובית ישראל מלכי עשרת השבטים וכל העם אבל יהודה עודנו רד עם אל מושל עוד ביראת אלהים רד כמו (במדבר כד) וירד מיעקב עוד מלכיהם עם הקב''ה: (רש"י)

 מצודת דוד  סבבוני בכחש אפרים. הנה מלכות אפרים סבבו אותי כאלו שבים אלי אבל יכחשו בי כי לבם בל עמם : ובמרמה וגו'. כפל הדבר במ''ש : ויהודה. אבל יהודה עדיין הוא מושל עם האל ר''ל מכריח את העם ללכת עם האל בדרכי התורה : ועם קדושים. עם אלהים קדושים הוא הנאמן לקיים מאמרו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רד. ענין ממשלה כמו רדה בקרב אויביך (תהלים ק''י) : (מצודת ציון)


{ב}  אֶפְרַ֜יִם רֹעֶ֥ה ר֙וּחַ֙ וְרֹדֵ֣ף קָדִ֔ים כָּל-הַיּ֕וֹם כָּזָ֥ב וָשֹׁ֖ד יַרְבֶּ֑ה וּבְרִית֙ עִם-אַשּׁ֣וּר יִכְרֹ֔תוּ וְשֶׁ֖מֶן לְמִצְרַ֥יִם יוּבָֽל:

 רש"י  רועה רוח. לשון ריע מתחבר לדברי רוח להעכו''ם ושמן שלהם למצרים מובילים לתת שוחד למצרים לעזור אות': (רש"י)

 מצודת דוד  רועה רוח. הוא מרעה את הרוח ר''ל עוסק הוא בדברי הבל : ורודף קדים. הוא כפל ענין במ''ש : כזב ושוד ירבה. מרבה לדבר כזב ולעשוק בני אדם : וברית וגו'. להיות בעזרתו : ושמן וגו'. לשחדו לעזור לו מול האויב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רועה. מלשון מרעה : קדים. ר''ל רוח קדים : ושוד. ענין עושק : יובל. ענין הבאה כמו יובל שי (ישעיה יח) : (מצודת ציון)


{ג}  וְרִ֥יב לַֽיהוָ֖ה עִם-יְהוּדָ֑ה וְלִפְקֹ֤ד עַֽל-יַעֲקֹב֙ כִּדְרָכָ֔יו כְּמַעֲלָלָ֖יו יָשִׁ֥יב לֽוֹ:

 רש"י  וריב לה' עם יהודה. אליהם הוא מגיד את דברי ריבו אשר עשו לו אחיהם בית ישראל ולא יתמהו בפקדו על יעקב כדרכיו: (רש"י)

 מצודת דוד  וריב לה'. ר''ל הואיל וגם יהודה סרח אח''כ לכן יהיה ריב לה' גם עם יהודה ולזכור על כל בני יעקב כפי דרכיו שהלך בו וכפי מעלליו ישיב לו גמול : (מצודת דוד)


{ד}  בַּבֶּ֖טֶן עָקַ֣ב אֶת-אָחִ֑יו וּבְאוֹנ֖וֹ שָׂרָ֥ה אֶת-אֱלֹהִֽים:

 רש"י  בבטן עקב את אחיו. כל זה עשיתי לו אחזו בעקבו סי' שהוא יהיה לו גביר: (רש"י)

 מצודת דוד  בבטן עקב את אחיו. ר''ל הלא יעקב אביהם עודו בבטן אמו אחז בעקב עשו אחיו והפלא הזה היה לאות : ובאונו. ובכחו נעשה שר אל אלהים הוא המלאך שרו של עשו הנאבק עמו כי יעקב התגבר עליו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עקב. ר''ל אחז בעקבו הוא סוף הרגל : ובאונו. ענין אומץ וכח כמו ואונו בשרירי בטנו (איוב מ) : שרה. מלשון שררה : (מצודת ציון)


{ה}  וָיָּ֤שַׂר אֶל-מַלְאָךְ֙ וַיֻּכָ֔ל בָּכָ֖ה וַיִּתְחַנֶּן-ל֑וֹ בֵּֽית-אֵל֙ יִמְצָאֶ֔נּוּ וְשָׁ֖ם יְדַבֵּ֥ר עִמָּֽנוּ:

 רש"י  בכה. המלאך: ויתחנן לו. כשאמר לו לא אשלחך כי אם ברכתני (בראשית לב) המלאך היה מבקש ממנו הנח לי עכשיו סופו של הקב''ה ליגלות עליך בבית אל ושם ימצאנו ושם ידב' עמנו והוא ואני נסכים לך על הברכות שבירכך יצחק ואותו מלאך שרו של עשו היה והיה מערער על הברכות: (רש"י)

 מצודת דוד  וישר. וכאשר נעשה שר אל המלאך ולתוספת ביאור אמר ויוכל לו ר''ל נצחו והתגבר עליו אז המלאך בכה לפניו והתחנן לו להניחו ללכת וכה אמר הנה בבית אל ימצא ה' אותנו ושם ידבר עמנו ושם יברכך ואהיה שם גם אני ואודה לך על הברכות כן דרז''ל וכאלו יאמר בזה אם נתתי הכח ביד יעקב להתגבר על המלאך מדוע א''כ לא תבטחו בי ותלכו לבקש עזרה ממצרים ומאשור : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויוכל. מל' יכולת : (מצודת ציון)


{ו}  וַֽיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י הַצְּבָא֑וֹת יְהוָ֖ה זִכְרֽוֹ:

 רש"י  וה' אלהי הצבאות ה' זכרו. כאשר הייתי מאז כן אני עתה ואם הייתם הולכים עמי בתמימות כיעקב אביכם הייתי נוהג עמכם כאשר נהגתי עמו: (רש"י)

 מצודת דוד  וה'. ר''ל הלא ה' הוא האלהים על צבאות מעלה ומטה והכל שלו ובידו : ה' זכרו. שמו הוא ה' המורה שהוא אדון הכל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  זכרו. שמו כי בשם יזכר : (מצודת ציון)


{ז}  וְאַתָּ֖ה בֵּאלֹהֶ֣יךָ תָשׁ֑וּב חֶ֤סֶד וּמִשְׁפָּט֙ שְׁמֹ֔ר וְקַוֵּ֥ה אֶל-אֱלֹהֶ֖יךָ תָּמִֽיד:

 רש"י  ואתה באלהיך תשוב. בהבטחתו ובמשענתו שהוא מבטיחך אתה יכול לסמוך ותשוב אליו רק חסד ומשפט שמור ומובטח אתה לקוות לישעו תמיד: (רש"י)

 מצודת דוד  ואתה. וגם אתה במשענת אלהיך תשב בשובה בנחת רק שמור חסד ומשפט ואז קוה תמיד אל אלהיך כי בטוח תהיה שימלא תקותך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תשוב. ענין ההשקט ומרגוע כמו בשובה ונחת (ישעיה ל) : (מצודת ציון)


{ח}  כְּנַ֗עַן בְּיָד֛וֹ מֹאזְנֵ֥י מִרְמָ֖ה לַעֲשֹׁ֥ק אָהֵֽב:

 רש"י  כנען בידו מאזני מרמה. אתם סמוכים על בצעכם שאתם סוחרים ורמאים ועל עשריכם אתם אומרים אך עשרתי ולא אעבוד את הקב''ה: (רש"י)

 מצודת דוד  כנען. ר''ל אבל אתם כסוחר הרמאי אשר בידו מאזני מרמה ואוהב לעשוק את הבריות ואינך חפץ בחסד ובמשפט : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כנען. תגר וסוחר וכן וחגור נתנה לכנעני (משלי לא) : מאזני. מלשון מאזני משקל : (מצודת ציון)


{ט}  וַיֹּ֣אמֶר אֶפְרַ֔יִם אַ֣ךְ עָשַׁ֔רְתִּי מָצָ֥אתִי א֖וֹן לִ֑י כָּל-יְגִיעַ֕י לֹ֥א יִמְצְאוּ-לִ֖י עָוֹ֥ן אֲשֶׁר-חֵֽטְא:

 רש"י  מצאתי און לי. און כח ומדרש אגדה היה דורש רבי שמעון זצ''ל מצאתי און לי מצאתי לי שטר חוב שיש לי מלכות על ישראל וילכו גם אחיו ויפלו וגו' הננו לך לעבדים (שם נ) און לי דיני שטר כמו כותבין עליו אונו וכמו באוני אחד ובטימי אחת בב''ר וזה פירושו ויאמר אפרים אך עשרתי מצאתי און לי ירבעם בן נבט שהיה משבט אפרים מתפאר בעצמו ואומר אך עשרתי מצאתי און לי שטר אחד שכל ישראל עבדים לי שאבי קנה אותם דכתיב וילכו גם אחיו ויפלו לפניו ויאמרו הננו לך לעבדים ומה שקנה עבד קנה רבו וכל ממונם שלי לפיכך אין בי חטא אם אטול כל אשר להם כי הם עבדי מה כתיב אחריו ואנכי ה' אלהיך מארץ מצרים (שמות כ) גדולה הבאה לאביך במצרים מאתי היתה אמר הקב''ה הננו לך לעבדים לא שכחת אבל אנכי ה' אלהיך שנא' בעשרת הדברות שכחת שהעמדת שני עגלים א' בבית אל וא' בדן ולענין פשוטו של מקר' אתה אומ' מצאתי און לי ע''י עושק ומאזני מרמה ואנכי ה' אלהיך מארץ מצרי' שם הבחנתי בין טיפה של בכור לטיפה שאינ' של בכור אף אני היודע ונפרע ממאזני מרמה העשויין מבלי הבין ומהטומן משקלותיו במלח כדי לרמות: כל יגיעי לא ימצאו לי. טוב לך אם אמרת בלבך כל ממוני לא יהא בו ספוק לכפר על עוני אשר חטאתי כן תרגם יונתן נביא אמר להון כל עותריכון לא יתקיים לכון ביום תושלמת חוביכון: לא ימצאו. לא יספיקו כמו (במדבר יא) ומצא להם ולא יתכן לפרש כל יגיעי כל היגיעים לבקש עוני ולא ימצא לי עון שאם כן היה ראוי לכתוב כל יגיע בלא יו''ד ולנקוד בציר''י אבל עתה אינו ל' יגע אלא לשון יגיע: (רש"י)

 מצודת דוד  ויאמר אפרים. ר''ל ועוד יוסף פשע כי יאמר אפרים אך הסבה שעשרתי הוא בעבור כי מצאתי לי און וכח לאסוף הון ולא ה' פעל כל זאת ויאמר עוד בכל יגיעי הוא העושר הבא ביגיעי הנה בכולו לא ימצא לי און אשר יחטא אדם בהנה ר''ל אין בו שום נדנוד עון גזל ואונאה כי יחשוב שאין המקום ב''ה מכיר במעשיו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  און. ענין כח ואומץ : כל יגיעי. בכל יגיעי ותחסר בי''ת השמוש : (מצודת ציון)


{י}  וְאָנֹכִ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם עֹ֛ד אוֹשִֽׁיבְךָ֥ בָאֳהָלִ֖ים כִּימֵ֥י מוֹעֵֽד:

 רש"י  עוד אושיבך באהלים. אכרית מתוכך סוחרי מרמה ואושיבך באהלים אעמיד מתוכך תלמידים עוסקי' בתורה: כימי מועד. כימי מועד הראשון שהיה יעקב איש תם יושב אוהלים: (רש"י)

 מצודת דוד  ואנכי. אבל הלא אנכי ה' אלהיך מעת הוצאתיך מארץ מצרים ומאז אני בעצמי משפיע לך טובה ומשגיח במעשיך בהשגחה פרטית לא ע''י אמצעים מלאכי מעלה כדרך העכו''ם : עוד אושיבך באהלים. עוד יבוא זמן אשר תצא מהגולה ואושיב אותך בדרך באהלים כמו בימי הזמן ההוא שיצאת מארץ מצרי' כי עד עולם לא תסור השגחתי ממך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אושיבך. מלשון ישיבה : מועד. ענין זמן כמו כי אקח מועד (תהלים מה) : (מצודת ציון)


{יא}  וְדִבַּ֙רְתִּי֙ עַל-הַנְּבִיאִ֔ים וְאָנֹכִ֖י חָז֣וֹן הִרְבֵּ֑יתִי וּבְיַ֥ד הַנְּבִיאִ֖ים אֲדַמֶּֽה:

 רש"י  ודברתי על הנביאים. להוכיח אתכם ולהחזיר אתכם למוטב: וביד הנביאים אדמה. נראיתי להם בכמה דומיות, ד''א אדמה להם דברי ע''י משלים כדי לישבם על שומעיהם: (רש"י)

 מצודת דוד  דברתי. על עסקיכם דברתי אל הנביאים והרביתי דברי חזון : אדמה. ר''ל דברתי בדמיון ובמשל להיות מקובל על הלב כי מאד אני משגיח בך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חזון. ענין מראה נבואה : אדמה. מלשון דמיון ומשל : (מצודת ציון)


{יב}  אִם-גִּלְעָ֥ד אָ֙וֶן֙ אַךְ-שָׁ֣וְא הָי֔וּ בַּגִּלְגָּ֖ל שְׁוָרִ֣ים זִבֵּ֑חוּ גַּ֤ם מִזְבְּחוֹתָם֙ כְּגַלִּ֔ים עַ֖ל תַּלְמֵ֥י שָׂדָֽי:

 רש"י  אם גלעד און. אם בא להם שבר ואונס הם גרמו לעצמם כי אך שוא היו ובגלגל שורים זבחו לעכו''ם: גם מזבחותם. רבים כגלים שעל תלמי שדי, תלמי שדי היא מענית המחרישה קרויה תלם: (רש"י)

 מצודת דוד  אם גלעד און. אם און בא על גלעד הנה לא באה במקרה כ''א בהשגחה לתשלום גמול כי מעשיהם היו אך שוא כי בגלגל מקום שעמד המקדש בתחלה שם זבחו שוורים לעבודת כוכבים וגם מזבחותם שעשו לעבודת כוכבים היו מרובות כמו מספר הגלים שהם על תלמי שדה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  און. ענין עמל ויגיעה כמו כי לא יצא מעפר און (איוב ה) : כגלים. ענין תל ודגור : תלמי. היא הערוגה הנעשה בחרישה וכן תלמיה רוה (תהלים סה) : שדי. כמו שדה : (מצודת ציון)


{יג}  וַיִּבְרַ֥ח יַעֲקֹ֖ב שְׂדֵ֣ה אֲרָ֑ם וַיַּעֲבֹ֤ד יִשְׂרָאֵל֙ בְּאִשָּׁ֔ה וּבְאִשָּׁ֖ה שָׁמָֽר:

 רש"י  ויברח יעקב שדה ארם וגו'. כאדם שאומר נחזור על הראשונות שדברנו למעלה וישר אל המלאך ועוד זאת עשיתי לו הוצרך לברוח שדה ארם ידעתם איך שמרתיו: ובאשה שמר. את הצאן: (רש"י)

 מצודת דוד  ויברח יעקב. הלא כשברח יעקב מפני עשו אל ארם אז עבד ללבן בעבור אשה היא רחל ואח''ז חזר עוד לשמור צאן לבן בעבור אשה אחרת וכל זה היה מגודל עוני כי בא בידים ריקניות וכאומר הלא חזר ברכוש גדול ומי נתן לו זה הרכוש הלא אני ואיך תאמר אך עשרתי מצאתי און לי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שדה ארם. כמו ארץ ארם : (מצודת ציון)


{יד}  וּבְנָבִ֕יא הֶעֱלָ֧ה יְהוָ֛ה אֶת-יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָ֑יִם וּבְנָבִ֖יא נִשְׁמָֽר:

 רש"י  ובנביא העלה ה' וגו'. ועל שאתם מבזין את הנביאים ומלעיגין בדבריהם הלא בנביא העלה וגו': (רש"י)

 מצודת דוד  ובנביא. הלא ע''י משה נביאי העלה וכו' וע''י היה נשמר בדרך וכאומר הכל בא בהשגחתי ואיך תכחשו לומר שאינני משגיח ומכיר מעשה האדם : (מצודת דוד)


{טו}  הִכְעִ֥יס אֶפְרַ֖יִם תַּמְרוּרִ֑ים וְדָמָיו֙ עָלָ֣יו יִטּ֔וֹשׁ וְחֶ֨רְפָּת֔וֹ יָשִׁ֥יב ל֖וֹ אֲדֹנָֽיו:

 רש"י  הכעיס אפרים. לבוראו לבזות את נביאיו ולבגוד בו: תמרורים. הם לו כי דמיו אשר שפך בהחטיאו את ישראל להצמיד לעכו''ם והמחטיאו לאד' קשה לו מן ההורגו כאשר אנו למידין מעמון ומואב שהטעו את ישראל להצמד לבעל פעור וענשן הכתוב יותר ממצרי ואדומי שטבעום בנהר ויצאו בחרב לקראתם: עליו יטוש. עליו יטילם הקב''ה: וחרפתו. שחירף את שלמה כענין שנאמר (מלכים א יא) וירם יד במלך שהוכיחו ברבים על אשר בנה שלמה את המלוא כדמפורש בחלק: ישיב לו אדוניו. הקב''ה שהרי הוא הרע לעשות יותר ממנו: (רש"י)

 מצודת דוד  הכעיס. ר''ל אחר שכל זה ידוע לאפרים ועכ''ז הכעיס לה' במעשים רעים : ודמיו. לכן הדם ששפך יתפשט עליו לקחת נקם : וחרפתו. מה שחרף כלפי מעלה להחליפו בעגלי הזהב הנה האל הוא אדוניו ומושל בו וגמול מעשיו ישיב לו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תמרורים. מלשון מר : יטוש. ענין התפשטות כמו ויטוש על המחנה (במדבר יא) : (מצודת ציון)

הושע פרק-יג

{א}  כְּדַבֵּ֤ר אֶפְרַ֙יִם֙ רְתֵ֔ת נָשָׂ֥א ה֖וּא בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיֶּאְשַׁ֥ם בַּבַּ֖עַל וַיָּמֹֽת:

 רש"י  כדבר אפרים רתת. כשקנא ירבעם למקום ודבר כנגד שלמה דברים קשים וברעדה שהרי מלך גדול היה שלמה: נשא הוא בישראל. משם זכה להנשא להיות מלך ישראל: ויאשם בבעל. כיון שעלה לגדולה ויאשם בעכו''ם: וימות. נכרת בית ירבעם וכן בית אחאב, ויונתן תרגם כד ממלל חד מדבית אפרים רתיתא אחיד להון לעממיא מתרברבין הוו בישראל וכדו דחבו בפולחן טעותא מתקטלין: (רש"י)

 מצודת דוד  כדבר אפרים. ירבעם הבא מאפרים כשדבר ברעדה דברים קשים להוכיח את שלמה כמ''ש במ''א עי''ז זכה להתרומם בישראל למלוך עליהם וכאשר חטא בבעל נטרד מן העולם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רתת. ענין רעד כי יאחזמו רעד (שמות טו) ת''א אחדינון רתיתא : נשא. ענין הרמה : ויאשם. מל' אשמה ורשע : (מצודת ציון)


{ב}  וְעַתָּ֣ה | יוֹסִ֣פוּ לַחֲטֹ֗א וַיַּעְשׂ֣וּ לָהֶם֩ מַסֵּכָ֨ה מִכַּסְפָּ֤ם כִּתְבוּנָם֙ עֲצַבִּ֔ים מַעֲשֵׂ֥ה חָרָשִׁ֖ים כֻּלֹּ֑ה לָהֶם֙ הֵ֣ם אֹמְרִ֔ים זֹבְחֵ֣י אָדָ֔ם עֲגָלִ֖ים יִשָּׁקֽוּן:

 רש"י  עתה. בית יהוא שראו כל זאת יוסיפו לחטוא: כתבונם. כתבניתם: זובחי אדם עגלים ישקון. כומרי המולך אומרים לישראל מי שזובח בנו לעכו''ם כדאי הוא להיות נושק העגל שהרי דורון חביב הקריב לו כך פירשו רבותינו בסנהד' ומיושב הוא על לשון המקרא יותר מתרגום של יונתן: (רש"י)

 מצודת דוד  ועתה. בני הדור הזה הוסיפו לחטוא ולא הספיק להם עגלי הזהב שעשה ירבעם כי עוד עשו לעצמם כ''א בביתו עשה מסכה מכספם כדמות העצבים שעשה ירבעם : מעשה חרשים כלה. כל מעשה המסכה היה מעשה חרשים להדמות להעגלים של ירבעם : להם וגו'. על העגלים היו אומרים מי שמנשק אותם שכרו הרבה מאד כאלו היה זובח לו בן אדם שהוא אצלם הגדולה שבעבודות ולכן עשה כ''א בביתו שיהא מצוי לו לנשקו בכל עת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מסכה. הנעשה מיציקת המתכת וכן אלהי מסכה (שמות לד) : כתבונם. כמו כתבניתם והוא ענין דמות כמו תבגית (דברים ד) : עצבים. כן יקראו העכו''ם : חרשים. אומנים : ישקון. מל' נשיקה : (מצודת ציון)


{ג}  לָכֵ֗ן יִֽהְיוּ֙ כַּעֲנַן-בֹּ֔קֶר וְכַטַּ֖ל מַשְׁכִּ֣ים הֹלֵ֑ךְ כְּמֹץ֙ יְסֹעֵ֣ר מִגֹּ֔רֶן וּכְעָשָׁ֖ן מֵאֲרֻבָּֽה:

 רש"י  וכטל משכים הולך. וכטלא דמוהי פסיק: כמוץ יסוער מגורן. כמוצא דנשבה רוח מאידרא: יסוער. אשר סערה תשאנו: (רש"י)

 מצודת דוד  לכן. לזאת יהיו כלים מהר כענן בוקר שהולך לו מהרה וכטל המשכים ללכת בזרוח השמש כי אז נפסק בשעה אחת : כמוץ. כמו מוץ התבואה הפורח מן הגורן ע''י רוח סערה וכמו העשן הממהר לעלות דרך ארובה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כמוץ. הוא פסולת התבואה כמו אם כמוץ (תהלים א) : יסוער. מל' רוח סערה : מגרן. הוא מקום התבואה : מארובה. כן יקרא החלון אשר ממעל בתקרת הבית כמו וארובות השמים (בראשית ז) : (מצודת ציון)


{ד}  וְאָנֹכִ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וֵאלֹהִ֤ים זֽוּלָתִי֙ לֹ֣א תֵדָ֔ע וּמוֹשִׁ֥יעַ אַ֖יִן בִּלְתִּֽי:

 רש"י  ואנכי ה' אלהיך. ולא היה לך למרוד בי: (רש"י)

 מצודת דוד  ואנכי. ר''ל ראויים הם לכליון כי הלא אנכי ה' אלהיך מעת הוצאתיך מארץ מצרים כי אז קבלתם אותי לאלוה ומהראוי שלא תדע אלהים זולתי הואיל ואין מושיע בלתי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  זולתי. בלתי. ענינם אחד כמו בלעדי : (מצודת ציון)


{ה}  אֲנִ֥י יְדַעְתִּ֖יךָ בַּמִּדְבָּ֑ר בְּאֶ֖רֶץ תַּלְאֻבֽוֹת:

 רש"י  אני ידעתיך. נתתי לב לדעת צרכך וספקתיך: תלאובות. אין לו דמיון ופתרונו לפי עניינו תל שאובין בו כל טובה ואין מוצאין: (רש"י)

 מצודת דוד  אני ידעתיך. נתתי לבי לדעת צרכך במדבר ולהזמין לך וכאומר הואיל ומתחלה ועד סוף השגחתי עליך ופנית לעבודת כוכבים לכן ראוי אתה לכליון : בארץ תלאובת. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תלאובות. ענין צמאון ואין לו דמיון ויתכן שהוא כמו תל אובת ר''ל תל שחואבים בו לכל דבר כי לא ימצא שם מה : (מצודת ציון)


{ו}  כְּמַרְעִיתָם֙ וַיִּשְׂבָּ֔עוּ שָׂבְע֖וּ וַיָּ֣רָם לִבָּ֑ם עַל-כֵּ֖ן שְׁכֵחֽוּנִי:

 רש"י  כמרעיתם. כאשר באו לארץ מרעית' והיו שבעי' אז: שבעו וירם לבם. כמו וירם במטה (שמות ז) לשון מרים דבר אחר וירם בכאן ויגבה הוא עצמו: (רש"י)

 מצודת דוד  כמרעיתם. כאשר באו אל מקום מרעיתם היא א''י נשבעו שם בטובה וכאשר נשבעו רם לבבם ולכן שכחו בי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כמרעיתם. מל' מרעה : (מצודת ציון)


{ז}  וָאֱהִ֥י לָהֶ֖ם כְּמוֹ-שָׁ֑חַל כְּנָמֵ֖ר עַל-דֶּ֥רֶךְ אָשֽׁוּר:

 רש"י  על דרך אשור. כל אשור שבמקרא דגש וזה רפי שאינו שם מקום אלא אארוב ואשקוד כמו אשורנו ולא קרוב (במדבר כד): (רש"י)

 מצודת דוד  ואהי. לכן אהיה למולם כשחל הטורף טרף : כנמר. כמו הנמר הצופה ומביט בדרך למצוא טרף כן אראה אני להסתכל בדרך מהלכם להכשילם ולאבדם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואהי. כמו ואהיה : שחל. שם משמות האריה : כנמר. שם חיה : אשור. ענין הבטה וראיה כמו אשורנו ולא קרוב (במדבר כד) : (מצודת ציון)


{ח}  אֶפְגְּשֵׁם֙ כְּדֹ֣ב שַׁכּ֔וּל וְאֶקְרַ֖ע סְג֣וֹר לִבָּ֑ם וְאֹכְלֵ֥ם שָׁם֙ כְּלָבִ֔יא חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶ֖ה תְּבַקְּעֵֽם:

 רש"י  כדוב שכול. כמו שוכל כאשר תאמר חנון ורחום כך שכול כלומר כלו לבוש שכולים ומוכן לשכל אנשים: ואקרע סגור לבם. כדרך הדוב אוחז צפרניו בחזה וקורע עד הלב ל''א סגור לבם את לבם הסגור מלהבין לשוב אלי: (רש"י)

 מצודת דוד  אפגשם. אפגוש בהם להרע להם כדוב השכול מבניו שדרכו להזיק את כל מי שיפגוש : סגור לבם. לפי שהמשילו לדוב אמר לשון הנופל בו שקורע עד הלב הסגור תחת החזה : ואוכלם שם. במקום שאמצאם אוכלם כלביא : חית השדה. הכ''ף של כלביא משמשת בשתים ור''ל אהיה כחית השדה אשר תבקעם כלומר הרגילים לבקעות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אפגשם. ענין פגיעה : כדוב. שם חיה : שכול. מי שבניו מתים קרוי שכול כמו ואני כאשר שכולתי שכלתי (בראשית מג) : כלביא. שם משמות האריה : תבקעם. מל' בקיעה : (מצודת ציון)


{ט}  שִֽׁחֶתְךָ֥ יִשְׂרָאֵ֖ל כִּֽי-בִ֥י בְעֶזְרֶֽךָ:

 רש"י  שחתך ישראל. חבלת עצמך ישראל כי בי פשעת מרדת בעזרך ומקרא קצר הוא זה והמבין בלשון המקרא מיושב הוא על הלב: כי בי. כי בי היה המרד אשר מרדת וא''ת מה איכפת לך בעזרך מרדת כשמרדת בי: (רש"י)

 מצודת דוד  שחתך ישראל. אתה ישראל חבלת בעצמך כי בי תלוי עזרך ולמה לא פנית אלי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בעזרך. הבי''ת נוספת וכן ומצנפת בד יצנוף (ויקרא י) ות''א ומצנפתא : (מצודת ציון)


{י}  אֱהִ֤י מַלְכְּךָ֙ אֵפ֔וֹא וְיוֹשִֽׁיעֲךָ֖ בְּכָל-עָרֶ֑יךָ וְשֹׁ֣פְטֶ֔יךָ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְתָּ תְּנָה-לִּ֖י מֶ֥לֶךְ וְשָׂרִֽים:

 רש"י  אהי מלכך איפוא. י''ת איה מלכך ואני אומר אינו צריך לעקרו ממשמעותו אהי עומד מנגד לראות איפא מלכך שאעשה עצמי רואה מה אחריתך איפא מושיעך: (רש"י)

 מצודת דוד  אהי. ר''ל אני אהיה עומד ומתקיים לעד אבל מלכך שהעמדתי לך אפוא הוא וכי יושיעך בכל עריך שבא האויב עליהן : ושופטיך. גם שופטיך איפוא הם אשר שאלת בימי שמואל הנביא ליתן לך מלך ושרים מה תועלת בהם אם אינך פונה אלי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אהי. אהיה בהויתו ואתקיים ודוגמתו ויהי ריב ומדון ישא (חבקוק א) : אפוא. איה פה : (מצודת ציון)


{יא}  אֶֽתֶּן-לְךָ֥ מֶ֙לֶךְ֙ בְּאַפִּ֔י וְאֶקַּ֖ח בְּעֶבְרָתִֽי: (פ)

 מצודת דוד  אתן וגו'. ר''ל כמו מה שנתתי לך מלך היה באפי כי היה רע בעיני ה' על ששאלו להם מלך כמ''ש בש''א : ואקח. וכ''כ לקחתיו מן העולם בעברתי כי שאול המלך הראשון מת במלחמה בקצרות שנים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בעברתי. מל' עברה וזעם : (מצודת ציון)


{יב}  צָרוּר֙ עֲוֹ֣ן אֶפְרָ֔יִם צְפוּנָ֖ה חַטָּאתֽוֹ:

 רש"י  צרור עון אפרים. לא ויתרתי עליו צפון הוא אתי: (רש"י)

 מצודת דוד  צרור. אל תחשבו ששכחתי עון אפרים כי צרור הוא בקשר מעולה וחטאתו צפונה אצלי לשמרם עד שתתמלא הסאה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צרור. ענין קשירה כמו צרור כספו (בראשית מב) : צפונה. ענין הטמנה כמו יצפון לצדיק (משלי יג) : (מצודת ציון)


{יג}  חֶבְלֵ֥י יֽוֹלֵדָ֖ה יָבֹ֣אוּ ל֑וֹ הוּא-בֵן֙ לֹ֣א חָכָ֔ם כִּֽי-עֵ֥ת לֹֽא-יַעֲמֹ֖ד בְּמִשְׁבַּ֥ר בָּנִֽים:

 רש"י  כי עת. צרה באה לו אשר לא יוכל לעמוד ולהתקיים: במשבר בנים. שהיולדת יושבת עליו לילד ובלע''ז קורין למשבר שיל''א במשבר בנים כמשבר העשוי ללידת בנים: (רש"י)

 מצודת דוד  חבלי יולדה. מכאובות יבואו עליו כחבלי יולדה : הוא בן לא חכם. לראות את הנולד אשר תגיע העת אשר לא יוכל עמוד כשישב על המשבר להוליד בנים ר''ל בעת הגמול כאשר תתמלא הסאה ולפי שהמשילו לאשה יולדת אמר לשון הנופל בה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חבלי. כן יקראו מכאובי היולדת וכן תזעק בחבליה (ישעיה כו) : במשבר. הוא מקום מושב היולדת כשכורעת ללדת וכן כי באו בנים עד משבר (שם לז) : (מצודת ציון)


{יד}  מִיַּ֤ד שְׁאוֹל֙ אֶפְדֵּ֔ם מִמָּ֖וֶת אֶגְאָלֵ֑ם אֱהִ֨י דְבָרֶיךָ֜ מָ֗וֶת אֱהִ֤י קָֽטָבְךָ֙ שְׁא֔וֹל נֹ֖חַם יִסָּתֵ֥ר מֵעֵינָֽי:

 רש"י  מיד שאול אפדם. אני הוא שהייתי פודם מיד שאול וגואלם ממות אבל עתה אהי דבריך מות אשים עצמי לדבר עליך דברי מות: אהי. קוטב עליך גזרת שאול: נוחם יסתר מעיני. לא אנחם על הרעה הזאת, נוחם לשון ניחום והמ''ם משורש התיבה כמו מ''ם של נועם שהרי הטע' למעלה והחי''ת נקוד פתח ואם היה לשון נח והמ''ם משמש בו לשון רבים היה טעמו תחת החי''ת ונקודה קמץ נוחם רוחם: (רש"י)

 מצודת דוד  מיד שאול אפדם. הנה מעולם פדיתים מן השאול וגאלתים מן המות אבל כשתתמלא הסאה אהיה אני מדבר עליך דברי מות אהיה אני מכריחך לרדת שאולה : נחם יסתר מעיני. ר''ל עד הנה נחמתי על הרעה אבל מאז יהיה התנחומין נסתר מעיני כי לא אנחם עוד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קטבך. ענין כריתה וכן מקטב ישוד צהרים (תהלים צא) : נחם. מלשון תנחומין : (מצודת ציון)


{טו}  כִּ֣י ה֔וּא בֵּ֥ן אַחִ֖ים יַפְרִ֑יא יָב֣וֹא קָדִים֩ ר֨וּחַ יְהוָ֜ה מִמִּדְבָּ֣ר עֹלֶ֗ה וְיֵב֤וֹשׁ מְקוֹרוֹ֙ וְיֶחֱרַ֣ב מַעְיָנ֔וֹ ה֣וּא יִשְׁסֶ֔ה אוֹצַ֖ר כָּל-כְּלִ֥י חֶמְדָּֽה:

 רש"י  כי הוא בין אחים יפריא. ת''י ארי אינון מתקריין בנין ועובדין מקלקלין אסגיאו אחים ל' דבר רע כמו (יחזקאל כא) את עשויה לברק ואמר אח אל כל תועבות (שם ז): יפריא. לשון פורה ראש ולענה (דברים כט) ואני אומר אחים לשון ותרענה באחו (בראשית מא) בין אחים יפריא מפריח וצומח באחו בין אחים בין הגדל בפלגי מים אשר תמיד יפריא ולפי שדימהו לאחו הוא אומר יבא קדים ויבוש מקורו, ד''א כי הוא בין אחים יפריא ירבעם הוא בן שהפריא אחוותן של ישראל על ידו נחלקו לשני ממלכות יפריא לשון פרא אדם: יבוא קדים. מלך תקיף כרוח קידומא במימרא דה' מאורח מדברא יסק: הוא ישסה. אותו המלך ישסה אוצרות כל כלי חמדתו: (רש"י)

 מצודת דוד  כי הוא. כי מתחלה היה אפרים מגדל פרי בין האחים ר''ל שהיה גדול וחשוב בין האחים כמ''ש ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו (בראשי' מח) : יבוא קדים. עתה משחטא בעגלי הזהב יבוא רוח קדים רוח חזק הבא מה' העולה מן המדבר שאין שם דבר לעכב חוזק נשיבת הרוח והרוח הזה ייבש המקור ויחרב המעין ועל שאמר דבריו במשל יפרש לומר הוא ר''ל הרוח הזה והוא אשור ישלול האוצר של כל כלי חמדה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יפריא. מל' פרי : ויבוש. מל' יבשות : מקורו. הוא המעיין : ויחרב. מל' חורב ויובש : ישסה. ענין בזה ושלל כמו ומשנאינו שסו למו (שם מד) : (מצודת ציון)

הושע פרק-יד

{א}  תֶּאְשַׁם֙ שֹֽׁמְר֔וֹן כִּ֥י מָרְתָ֖ה בֵּֽאלֹהֶ֑יהָ בַּחֶ֣רֶב יִפֹּ֔לוּ עֹלְלֵיהֶ֣ם יְרֻטָּ֔שׁוּ וְהָרִיּוֹתָ֖יו יְבֻקָּֽעוּ: (פ)

 רש"י  תאשם שומרון. מעתה תגלה אשמת': הריותיו. נשים מעוברות שבתוכה: (רש"י)

 מצודת דוד  תאשם שומרון. תהיה שממה כי מרדה באלהיה : עולליהם. קטניהם יתבקעו ע''י העכו''ם וגם הנשים ההרות יתבקעו כרסם להוציא הולדות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תאשם. מל' שממון : מרתה. מל' מרי ומרד : עולליהם. קטניהם : ירוטשו. ענין בקיעה כמו ועולליהם תרטש (מ''ב ח) : והריותיו. הנשים הדרות : (מצודת ציון)


{ב}  שׁ֚וּבָה יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ כִּ֥י כָשַׁ֖לְתָּ בַּעֲוֹנֶֽךָ:

 רש"י  שובה ישראל. שבארץ יהודה פן יקרה אתכם כשומרון לכך נסמכו העניינים, משל למלך שמרדה עליו מדינה שלח המלך פולימרכוס ואמר להחריבה היה אותו פולימרכוס בקי ומיושב אמר להם טלו לכם ימים ואם לאו אני עושה לכם כדרך שעשיתי למדינה פלונית ולחברותיה ולאיפרכיא פלונית ולחברותיה לכך נאמר תאשם שומרון ואומר שובה ישראל עד ה' אלהיך כדאיתא בסיפרי בפ' וישב ישראל בשטים: עד ה' אלהיך. תני בשם רבי מאיר שובה ישראל בעוד שהוא ה' במדת הרחמים ואם לאו אלהיך מדת הדין עד דלא יתעבד סניגוריא קטיגוריא: כי כשלת. באו לך מכשולים בעד עווניך: (רש"י)

 מצודת דוד  שובה ישראל. לכן שובה ישראל וכו' כי בעבור עוונך בא לך מכשול הצרה הזאת : (מצודת דוד)


{ג}  קְח֤וּ עִמָּכֶם֙ דְּבָרִ֔ים וְשׁ֖וּבוּ אֶל-יְהוָ֑ה אִמְר֣וּ אֵלָ֗יו כָּל-תִּשָּׂ֤א עָוֹן֙ וְקַח-ט֔וֹב וּֽנְשַׁלְּמָ֥ה פָרִ֖ים שְׂפָתֵֽינוּ:

 רש"י  כל תשא עון. כל עוונותינו סלח: וקח טוב. ולמדנו דרך טוב, דבר אחר מעט מעשים טובים שבידינו קח בידך ושפטנו אחריהם וכן דוד אומר מלפניך משפטי יצא עיניך תחזינה מישרים (תהלים יז) דבר אחר וקח טוב וקבל הודיה מאתנו שנאמר טוב להודות לה' (שם צב): ונשלמה פרים. שהיה לנו להקריב לפניך נשלם אותם בריצוי דברי שפתינו: (רש"י)

 מצודת דוד  קחו עמכם דברים. איני שואל מכם זבחים ועולות אלא קחו עמכם דברים שתתוודו לפניו ובזה תשובו אל ה' : כל תשא עון. הוא הפוך כל עון תשא ר''ל אמרו בתפלה מחול כל העון ובמקום העון קח טוב תמורתו כלומר מעשה הטוב שעשינו יגין מול העון : ונשלמה פרים שפתינו. ר''ל במקום הקרבנות פרים נשלם בו וידוי שפתינו : (מצודת דוד)


{ד}  אַשּׁ֣וּר | לֹ֣א יוֹשִׁיעֵ֗נוּ עַל-סוּס֙ לֹ֣א נִרְכָּ֔ב וְלֹא-נֹ֥אמַר ע֛וֹד אֱלֹהֵ֖ינוּ לְמַעֲשֵׂ֣ה יָדֵ֑ינוּ אֲשֶׁר-בְּךָ֖ יְרֻחַ֥ם יָתֽוֹם:

 רש"י  אשור לא יושיענו. עוד זאת אמרו לפניו לא נבקש עוד עזרת אדם לא מאשור ולא ממצרים: על סוס לא נרכב. זו היא עזרת מצרים שהיו שולחים להם סוסים כמו שאמרו לישעיה (נ) לא כי על סוס ננוס ועל קל נרכב: ולא נאמר עוד: למעשה ידינו. שהם אלהינו: אשר בך. לבדך תהיה תקותינו המרחם יתומים: (רש"י)

 מצודת דוד  אשור לא יושיענו. גם אמרו אשור וכו', ר''ל עוד לא נבקש עזרה מאשור : על סוס לא נרכב. ר''ל לא נבטח עוד בגבורת הסוס במלחמה : ולא נאמר עוד אלהינו וגו'. ר''ל הפסל הנעשה במעשה ידינו לא נקבל עוד לאלוה : אשר בך. ר''ל כי ידענו אשר לבד בעזרתך ימצא היתום רחמים וחמלה עם כי תשש כוחו להתחזק מעצמו : (מצודת דוד)


{ה}  אֶרְפָּא֙ מְשׁ֣וּבָתָ֔ם אֹהֲבֵ֖ם נְדָבָ֑ה כִּ֛י שָׁ֥ב אַפִּ֖י מִמֶּֽנּוּ:

 רש"י  ארפא משובתם. אמר הנביא כך אמר לי רוח הקודש מאחר שיאמרו לפני כן ארפא משובתם ואוהבם בנדבת רוחי אעפ''י שאינן ראויין לאהבה אתנדב לאהבתם כי שב אפי ממנו: (רש"י)

 מצודת דוד  ארפא משובתם. כאשר יאמרו כן אז אסלח על מה שהלכו בדרך שובב ומרדו בי : אוהבם נדבה. ואז אאהב אותם בנדבת לבי אף שאינם ראויים אל אהבה כי הוידוי די להסיר האיבה ולא להביא אהבה : כי שב אפי ממנו. ותשאר א''כ האהבה הראשונה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  משובתם. ענין מרידה והליכה בדרכי הלב כמו שובו בנים שובבים (ירמיה ג) : (מצודת ציון)


{ו}  אֶהְיֶ֤ה כַטַּל֙ לְיִשְׂרָאֵ֔ל יִפְרַ֖ח כַּשּֽׁוֹשַׁנָּ֑ה וְיַ֥ךְ שָׁרָשָׁ֖יו כַּלְּבָנֽוֹן:

 רש"י  ויך. הטל את שרשיו ויצליחם כלבנון כשרשי אילני הלבנון שהם גדולים: (רש"י)

 מצודת דוד  אהיה כטל לישראל. ר''ל לא תפסוק אהבתי מהם כמו שאין הטל נעצר מעולם : יפרח כשושנה. יעלה פרחי' נעים כשושנה ושרשיו יתפשטו כשרשי עצי לבנון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כשושנה. הוא הורד : ויך. יאמר כן בדרך השאלה על התפשטות ודוגמתו ומחה על כתף ים כנרת (במדבר לד) ומחה הוא תרגום של מכה : כלבנון. שם יער : (מצודת ציון)


{ז}  יֵֽלְכוּ֙ יֹֽנְקוֹתָ֔יו וִיהִ֥י כַזַּ֖יִת הוֹד֑וֹ וְרֵ֥יחַֽ ל֖וֹ כַּלְּבָנֽוֹן:

 רש"י  ילכו יונקותיו. יסגון בנין ובנן ויהי כזית מנרתא דקודשא זיוהון וריחהון כריח קטרת בוסמיא: כלבנון. כבית מקדשא: (רש"י)

 מצודת דוד  ילכו יונקותיו. ענפיו יתפשטו למרחוק והוד יפיו יהיה כאילן זית שעליו לחים כל השנה וריחו יהיה נודף כריח לבנון המריח ביותר לפי מרבית העשבים והאילנות הגדילים שמה ר''ל יהיו משופעים בהרבה מיני טובות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יונקותיו. ענפיו הרכים וכן ויעל כיונק לפניו (ישעיה נג) : הודו. ענין הדר ונאה : (מצודת ציון)


{ח}  יָשֻׁ֙בוּ֙ יֹשְׁבֵ֣י בְצִלּ֔וֹ יְחַיּ֥וּ דָגָ֖ן וְיִפְרְח֣וּ כַגָּ֑פֶן זִכְר֖וֹ כְּיֵ֥ין לְבָנֽוֹן:

 רש"י  ישובו יושבי בצלו. אותן שהיו כבר יושבים בצל הלבנון שדימה בו ישראל ובית המקדש ועכשיו גלו מעמו ישובו אליו: זכרו כיין לבנון. כדוכרן יבבות חצוצרתא דעל חמר עתיק דמתנסך בבית מקדשא שהיו תוקעין בחצוצרות על הנסכים כשהלוים אומרים בשיר: (רש"י)

 מצודת דוד  ישובו יושבי בצלו. אלו שישובו ויחסו בצלו של מקום יהיה בשובה ונחת : יחיו דגן. יחיו את עצמם בנחת ועדן כדגן המחיה את הבריות : ויפרחו. ירבו פרחים : זכרו. זכרון שמו יהיה כיין הגדל בלבנון המוזכר לשבח : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ישובו. ענין ההשקט ומרגוע כמו בשובה ונחת (שם ל) : יחיו. ענין השבת הנפש מן החולשה ודומה לו עד חיותם (יהושע ה) : דגן. כדגן ותחסר כ''ף הדמיון וכן ייטיב גהה (משלי יז) ומשפטו כגהה : (מצודת ציון)


{ט}  אֶפְרַ֕יִם מַה-לִּ֥י ע֖וֹד לָֽעֲצַבִּ֑ים אֲנִ֧י עָנִ֣יתִי וַאֲשׁוּרֶ֗נּוּ אֲנִי֙ כִּבְר֣וֹשׁ רַֽעֲנָ֔ן מִמֶּ֖נִּי פֶּרְיְךָ֥ נִמְצָֽא:

 רש"י  אפרים. יאמר מה לי עוד ללכת אתרי העצבים וישובו מעכו''ם אני אענהו מצרתו: ואשורנו. אראה בעניו: אני כברוש רענן. אני לו נכפף להיות אוחז ידו בי כברוש רענן הנכפף לארץ שאדם אוחז בענפיו כלומר אהיה מצוי לו: ממני פריך נמצא. והלא אני הוא שכל טובתך מאתי באה: (רש"י)

 מצודת דוד  אפרים וגו'. ר''ל כשיאמר אפרים מה לי עוד לפנות אל העבודת כוכבים הלא עתה טוב לי מאז : אני עניתי. ר''ל אז אני אענה לו על כל מה שישאל ממני : ואשורנו. אסתכל ואשגיח בו לתת לו די מחסוריו : אני כברוש רענן. ר''ל כמו ברוש הלח והרטוב שכופפין ראשו אצל שרשיו כן אני שוכן מרום ואני משפיל עיני להשגיח בך וכל פרי הצלחתך נמצא לך ממני : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לעצבים. הם העכו''ם : עניתי. מלשון עניים ותשובת שאלה : ואשורנו. ענין הבטה וראיה כמו אשורנו ולא קרוב (במדבר כד) : כברוש. שם אילן : רענן. ענין לחות ורטיבות כמו בשמן רענן (תהלים צב) : (מצודת ציון)


{י}  מִ֤י חָכָם֙ וְיָ֣בֵֽן אֵ֔לֶּה נָב֖וֹן וְיֵֽדָעֵ֑ם כִּֽי-יְשָׁרִ֞ים דַּרְכֵ֣י יְהוָ֗ה וְצַדִּקִים֙ יֵ֣לְכוּ בָ֔ם וּפֹשְׁעִ֖ים יִכָּ֥שְׁלוּ בָֽם: (פפפ)

 רש"י  מי חכם. בכם: ויבן אלה. מי חכם בכם ויתבונן לתת לב לכל אלה וישוב אלי: ופושעים יכשלו בם. בשבילם על שלא הלכו בהן כן תרגם יונתן: (רש"י)

 מצודת דוד  מי חכם. כהתימו דברי תוכחותיו אמר מי שהוא חכם יבין אלה הדברי' ואם הוא נבון להבין דבר מתוך דבר ידע וישכיל אשר דרכי ה' המה ישרים אין בהם נפתל ועקש וצדיקים ילכו בהם כדרך מהלכם מבלי כשלון אבל הפושעים יכשלו בהם כאלו היה בהם מקום נפתל ועקש כי יצר מחשבות לבם יסלף להם הדרכים ולא כן אל הצדיקים המיישרים ארחותם : (מצודת דוד)