הצפיה בדף זה מחייבת התקנת גופן EZRA SIL - כל הזכויות על הגופן שייכות לארגון SIL
להורדת קובץ הגופן לחץ כאן בכפתור ימני של העכבר ובחר באפשרות 'שמור בשם'

איוב (ט) (מ)
בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט''א, J. Alan Groves Center

איוב (ט) (מ)


  א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא   לב   לג   לד   לה   לו   לז   לח   לט   מ   מא   מב




איוב פרק-א

{א}  אִ֛ישׁ הָיָ֥ה בְאֶֽרֶץ-ע֖וּץ אִיּ֣וֹב שְׁמ֑וֹ וְהָיָ֣ה | הָאִ֣ישׁ הַה֗וּא תָּ֧ם וְיָשָׁ֛ר וִירֵ֥א אֱלֹהִ֖ים וְסָ֥ר מֵרָֽע:

 רש"י  איש היה בארץ עוץ. פי' בארץ ארם כמה דכתיב את עוץ בכורו מבני נחור (בראשית כב) : והיה האיש. אע''פ שהוא לשון עתיד כן דרך לשון עברית ולשון מליצתו והווה האיש ההוא גדול מכל בני קדם בני ארץ המזרחי שארם במזרחו של עולם הוא שנאמר (במדבר כג) מן ארם ינחני בלק מהררי קדם, דבר אחר עוץ זה איוב, בוז זה אליהוא בן ברכאל הבוזי והרי הוא שאמר איוב (לקמן לא) ובוז משפחות יחתני זה הוא ממשפחתי שמחתה דברי והיינו דאמרי אינשי מיניה וביה אבא ליזיל ביה נרגא, ד''א בארץ עוץ בארץ שנוטלין ממנו עצות רעות על הקב''ה שנא' (בראשית י) מן הארץ ההיא יצא אשור ומה עצה נטלו שהיו אומרים לא כל הימנו ליטול את העליוני' וליתן לנו את התחתונים אלא בואו לארץ שנער ששם אלוהות הרבה שנא' בה (ירמיה נ) ארץ פסילים היא ונעשה מגדל וראשו מגיע בשמים ונעשה לנו שם (בראשית יא) ואין שם האמור כאן אלא עבודת כוכבים שנאמר ושם אלהים אחרים לא תזכירו (שמות כג) מה עשה הקב''ה ישב עליהם בדין והעמיד עליהם עדים שנא' וירד אלהים לראות את העיר ואת המגדל (בראשית יא) וכי צריך ירידה לפני המקום לראות והכתיב עיני ה' משוטטות בכל הארץ (זכריה ד) אלא ללמד הלכה לדורות שאין דנין אלא ע''פ עדי ראייה שנאמר או ראה או ידע (ויקרא ה) : והיה. פשוטו כמו ויהי ומשמעו לעבר ולהבא : תם וישר. אבל בדברים שבין קונו ובינו לא היה צדיק לכך נאמר וירא אלהים וסר מרע : (רש"י)

 מצודת דוד  עוץ. יתכן שהיא ארם נהרים כי נחור היה אדון הארץ כמ''ש אל ארם נהרים אל עיר נחור (בראשית כד) ועוץ היה בכור נחור כמ''ש את עוץ בכורו (שם כב) וע''כ קראו שם הארץ ע''ש בנו הבכור כי לו משפט הממשלה : תם וישר. עם הבריות : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אמר שכבר היה איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע עלה והצליח מאד בקניינים המדומים כמו קנין ההון והבנים והיו בניו מתנהגים באופן שלם לפי ההנהגה המדינית בדרך שתשלם האחוה והאהבה ביניהם ולזה היו אוכלים יחד תמיד כדי שיתוקן הקבוץ יותר ביניהם והנה איוב ליראתו השם יתברך היה מקדש אותם מהיקף להיקף רוצה לומר מז' ימים לז' ימים והיה מיישיר אותם אל מה שראוי ואחר כן היה מקריב קרבנות עליהם ליראתו שמא חטאו ובזו השם יתברך בלבבם לרוב העושר והשלום אשר היה להם כי הם סבות הבעיטה באופן מה והנה לא תאר אותו הכתוב בחכמה לסכלותו בדרוש אשר בעבורו חובר זה הספר ואף על פי שהיה כבר חכם בעניינים הטבעיים כמו שיראה מדבריו, וזכר אחר זה ממשל כאילו השם היה מדבר עם אשר יבאו מאתו אלו הרעות המדומות אשר התחלתם מחוץ והוא השטן דרך משל וקראו שטן להיותו מטה מן הדרך המכוון מהש''י כמו שהתבאר במה שקדם ולפי שהוא בלתי מכוון לעצמו אמר ויבוא גם השטן בתוכם כמי שלא כיון בואו וזכר ששוטו והתהלכו הוא בארץ לבד כי שם ימצאו אלו הרעות לא בנמצאות העליונות ואולם בני האלהים הם הכחות המנהיגות המציאות במלאכות השם יתברך וזכר כאילו הש''י היה מונע מהגעת הרעות לאיוב להיותו איש תם וישר ושהשטן סבב שנתן כל אשר לו בידו רק שלא ישלח ידו אל איוב וזה כולו להעיר שאין לשטן זאת הממשלה בשלמות כי אם ידבק האד' בשם יתברך לא ישלוט השטן עליו כמו שיתבאר בזה הספר וזכר שהשטן הרע לו מצד הרעות הנופלות מקצת אישי האדם לקצת כמו המלחמות ומצד השנויים הנופלים מהיסודות כמו התחדשות האש והרוח והקדים לזכור הרע הנופל מצד מלחמה להיותו יותר מאדיי לפי שהתחלתו הבחירה המכוונת אל זה התכלית ואולם הרעות הנופלות אשר יקרו מצד השנויים המתחדשים ביסודו' הם מיוחסים אל הקרי וההזדמן ואחר זה זכר שכבר הגיע מתום איוב ויושרו ויראתו השם שלא חטא בכל זאת רק נתן שבח לשם ית' ואמר ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך ואח''כ התחיל בסיפו' המין האחר מן הרעות אשר התחלתו במקבל כמו העצה והמזג וקרא התחלת זה הרע גם כן שטן להיותו מטה מהדר' הראוי ואמר בו להתיצב על ה' מה שלא אמר כן בראשון לפי שזה החלק מהנפש אשר בו תהיה העצה הוא מכוון בעצמו לעבוד השכל האנושי ולהגיע לו שלימותו וזה מבואר למי שיעיין בספר הנפש וידע כחות הנפש האנושית לאי זה תכלית נמצאו באדם אלא שכבר יקרה בקצת העתים שיהיה מה שישפטהו זה החלק מהנפש בלתי ישר ובלתי נאות עד שיתחדשו מזה חלאים ומכאובים מצד רוע ההנהגה וזכר על צד המשל שזה השטן השתדל בכל אופני ההשתדלות להזיק איוב בגופו ושהש''י נתן הכל ברשותו זולת נפשו כי הוא אשר לא נתן לשטן ממשלה עליה אבל הוא הענין בהפך ר''ל שהיא תמשול עליו ותנהיגהו כאשר תרצה ויחס עם זה המסרו ביד זה השטן לסבת היותו בלתי שלם ביראת השם עד שלא יעמו' באמונתו כאשר ינוסה וזהו אומרו ואולם שלח נא ידך וגע אל עצמו ואל בשרו אם לא על פניך יברכך וכן היה הענין על דרך האמת כי איוב להיותו נבוך ומבולבל בענין ההשגחה האלהית והיות אמונתו בזה בלתי שלימה העתיקוהו אלו הדעות הנופלות אל שיחליט המאמר שאין הש''י משגיח בתחתונים ר''ל באישיהם ואילו היה מצוייר אליו האמת בזה לא היה נעתק בשום פנים אל ההאמנה בחלופו והנה סבת היותו נבוך זה השיעור מהמבוכה בזה הדרוש היתה חסרונו בהשגו' העיוניות אשר השלימות בהם סבת השמר האדם מאלו הרעות המדומות, וזכר שכבר הגיע מתום זה האיש ויושרו עד שעם אשר הסת' אותו אשתו לבלתי החזיק בתומתו והוכח במכאובות חזקים לא חטא בכל זה בשפתיו אלא שכבר ארז''ל שבמחשבתו היה נבוך ומבולבל כמו שהוכיח בסוף העניין ארז''ל בשפתיו הוא דלא חטא אבל בלבו חטא, עוד זכר שכאשר שמעו רעי איוב באו לנוד לו ולנחמו וכראותם חוזק שברו לא נמצא מי שדבר אליו דבר ואחשוב שאלו הרעים היו חכמים מפורסמים בזמן ההוא חקרו יחד עמו בעיוניות ונמצא ביניהם בזה המבוקש התוריי זה המחלוקת אשר הוא לפי מה שתשפטהו החלוקה כמו שיתבאר אחר זה, וכראות איוב כי אין דובר אליו דבר פתח פיהו וקלל את יומו לפי שדעתו היה כמו שיתבאר מדבריו שכל מקרי האדם הם מוגבלי' ומסודרים לפי מערכת הככבי' בעת הלידה : (רלב"ג)


{ב}  וַיִּוָּ֥לְדוּ ל֛וֹ שִׁבְעָ֥ה בָנִ֖ים וְשָׁל֥וֹשׁ בָּנֽוֹת:

 מצודת דוד  שבעה בנים. אף זה יחשב לברכה שהיו בניו הזכרים כפולים מהנקבות ועוד יותר : (מצודת דוד)


{ג}  וַיְהִ֣י מִ֠קְנֵהוּ שִֽׁבְעַ֨ת אַלְפֵי-צֹ֜אן וּשְׁלֹ֧שֶׁת אַלְפֵ֣י גְמַלִּ֗ים וַחֲמֵ֨שׁ מֵא֤וֹת צֶֽמֶד-בָּקָר֙ וַחֲמֵ֣שׁ מֵא֣וֹת אֲתוֹנ֔וֹת וַעֲבֻדָּ֖ה רַבָּ֣ה מְאֹ֑ד וַיְהִי֙ הָאִ֣ישׁ הַה֔וּא גָּד֖וֹל מִכָּל-בְּנֵי-קֶֽדֶם:

 רש"י  שבעת אלפי צאן. הרוב מנה תחילה : גדול מכל בני קדם. מדור הפלגה דכתיב ויהי בנסעם מקדם (בראשית יא) אבל מאברהם אינו כן שהרי באברהם כתיב בו הגדול שנאמר (יהושע יד) ושם חברון לפנים קרית ארבע האדם הגדול בענקים הוא, היה לו לכתוב אדם גדול ולמה כתב האדם הגדול אלא רמז שהוא אדם גדול שעמד בעשר נסיונות לפיכך כותבין אותו שני ההי''ן ואיוב שנאמר בו גדול לא עמד אלא באחת שנאמר תם וישר וגו' מכל אותו הדור שלא נתפס על אותו עון (סא''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  צמד בקר. חשב הבקר זוגות לפי שהדרך לחרוש בבקרים וא''א לחרוש בפחות משנים וכחד חשיבי אבל גמלים ואתונות עומדים לרכיבה ולהטעין משאות והאחד ראוי לה : ועבודה רבה. תוצאות האדמה נקרא עבודה על כי תוציא צמחה ע''י עבודה שעובדין בחרישה וקצירה וכן נאמר ביצחק ועבודה רבה (בראשית כו) : גדול. בעושר ובנכסים : מכל בני קדם. ר''ל מכל אנשי ארצו כי ארם היה בפאת המזרח כמ''ש ארם מקדם (ישעיה ט) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צמד. זוג וכן ויקח צמד בקר (ש''א יא) על כי דרכם ללכת מצומדים ומחוברים יחד : (מצודת ציון)


{ד}  וְהָלְכ֤וּ בָנָיו֙ וְעָשׂ֣וּ מִשְׁתֶּ֔ה בֵּ֖ית אִ֣ישׁ יוֹמ֑וֹ וְשָׁלְח֗וּ וְקָרְאוּ֙ לִשְׁלֹ֣שֶׁת (אחיתיהם) אַחְיֽוֹתֵיהֶ֔ם לֶאֱכֹ֥ל וְלִשְׁתּ֖וֹת עִמָּהֶֽם:

 רש"י  והלכו בניו ועשו משתה בית איש יומו. בבית כל אחד ואחד יומו : ושלחו וקראו. כמו ושולחים וקוראים שהיו עושין כן תמיד : (רש"י)

 מצודת דוד  והלכו. לפי שהדבר היה תמידי נופל בו לשון עבר אף לשון עתיד וכמ''ש למטה ככה יעשה איוב וכו' : בית איש. בבית כל איש ביומו הקבוע לו : ושלחו. בכל יום היו שולחים להזמין האחיות על המשתה : (מצודת דוד)


{ה}  וַיְהִ֡י כִּ֣י הִקִּיפֽוּ֩ יְמֵ֨י הַמִּשְׁתֶּ֜ה וַיִּשְׁלַ֧ח אִיּ֣וֹב וַֽיְקַדְּשֵׁ֗ם וְהִשְׁכִּ֣ים בַּבֹּקֶר֮ וְהֶעֱלָ֣ה עֹלוֹת֮ מִסְפַּ֣ר כֻּלָּם֒ כִּ֚י אָמַ֣ר אִיּ֔וֹב אוּלַי֙ חָטְא֣וּ בָנַ֔י וּבֵרֲכ֥וּ אֱלֹהִ֖ים בִּלְבָבָ֑ם כָּ֛כָה יַעֲשֶׂ֥ה אִיּ֖וֹב כָּל-הַיָּמִֽים: (פ)

 רש"י  ויהי כי הקיפו. כאשר כלו ימי המשתה נוהג היה איוב בכל סוף שבעת הימים שחזרו ימי חלילתם היה שולח ומקדשם כלומר מזמנם וקראם כמו התקדשו למחר (במדבר יא) : והשכים בבקר והעלה. מליצתו שהיה משכים ומעלה עולות לכן כתב בלשון עתיד שהיה נוהג לעשות כן תמיד לסוף כל שבעת הימים : מספר כולם. הבנים והבנות : וברכו. לשון כינוי כלפי מעלה : ככה יעשה איוב. כמו היה עושה מחר כשכתב בדבר ההוה ותדיר פעמים שכתב בו לשון עבר ופעמים ל' עתיד : (רש"י)

 מצודת דוד  כי הקיפו. כי עשו ימי המשתה בחזור חלילה ואמר בכל פעם שהקיפו ר''ל אחר יום המשתה של האחרון שבהם שהיה עתיד הראשון להתחיל שוב בתחלה : ויקדשם. הזמינם לבוא אליו להיישירם בדרכי ה' : מספר כולם. לפי מספר הבנים והבנות : אולי. שמא בעבור טוב לב ממשתה תמיד חטאו וגדפו בלבבם כלפי מעלה ולזה הביא עולות כי היא מכפרת על הרהור הלב : ככה. כמשפט הזה עשה כל הימים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הקיפו. סבבו כמו הקף פעם אחת (יהושע ו) : ויקדשם. ענין הזמנה כמו התקדשו למחר (במדבר יא) : וברכו. לשון כנוי כלפי מעלה : (מצודת ציון)


{ו}  וַיְהִ֣י הַיּ֔וֹם וַיָּבֹ֙אוּ֙ בְּנֵ֣י הָאֱלֹהִ֔ים לְהִתְיַצֵּ֖ב עַל-יְהוָ֑ה וַיָּב֥וֹא גַֽם-הַשָּׂטָ֖ן בְּתוֹכָֽם:

 רש"י  ויהי היום. אותו יום שהיה ראש השנה (שהוא יום תרועה וצוה הקב''ה לשטן להביא זכות וחובה של כל הבריות הה''ד משוט בארץ) : ויבואו בני האלהים להתיצב על ה'. לריב עמו שאין להתיצב אלא על דין שנאמר (ישעיה ג) נצב לריב ה' : ויבא גם השטן בתוכם. לקטרג הבריות : (רש"י)

 מצודת דוד  ויהי היום. ר''ל היום המוכן לשיבואו בו לפני המקום מלאכי מעלה מלמדי זכות וחובה והוא יום ראש השנה שהוא יום המשפט : בני האלהים. הם מלמדי הזכות : גם השטן. ללמד חוב ולקטרג על הבריות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בני האלהים. הם המלאכים הקרובים אל השכינה להיות מבני ביתה וכן ויריעו כל בני אלהים (לקמן לח) : על ה'. סמוך לו וכן החונים עליו (במדבר ב) ואמר בלשון בני אדם : השטן. מלאך מקטרג : (מצודת ציון)


{ז}  וַיֹּ֧אמֶר יְהוָ֛ה אֶל-הַשָּׂטָ֖ן מֵאַ֣יִן תָּבֹ֑א וַיַּ֨עַן הַשָּׂטָ֤ן אֶת-יְהוָה֙ וַיֹּאמַ֔ר מִשּׁ֣וּט בָּאָ֔רֶץ וּמֵֽהִתְהַלֵּ֖ךְ בָּֽהּ:

 רש"י  מאין תבא. דבר הכתוב דרך ארץ שהגדול מדבר תחילה ומרשה הקטן לענות : משוט בארץ. כאשר מפורש למעלה ובהגדה דהשותפין הוא : משוט בארץ ומהתהלך בה. כן דרכי לשוט ולראות רעים וטובים ושטטתי בכל הארץ ולא מצאתי כאברהם שנא' בו קום התהלך בארץ (בראשית יג) ואמרו רז''ל שטן לשם שמים נתכוון כדי שלא יהא נשכח לפני אלהינו זכותו של אברהם : (רש"י)

 מצודת דוד  מאין תבוא. מאיזה מקום אתה בא ולפי שאין רשות לקטן לדבר עד שיתחיל עמו הגדול לזה פתח עמו ושאלו : משוט. בא אני מן השטיטה בארץ ומן ההתהלכות בה וכפל הדבר במלות שונות לומר היטב חפשתי לראות מעשי בני האדם וכאומ' הנה מצאתי חבילות פשעי בני אדם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  משוט. ענין ההליכה אנה ואנה כמו שטו העם ולקטו (שם יא) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ביאור מלות המענה, ויען. הרצון בו ויקרא כמו וענית ואמרת שהרצון בו קריאה לא תשובה : (רלב"ג)


{ח}  וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל-הַשָּׂטָ֔ן הֲשַׂ֥מְתָּ לִבְּךָ֖ עַל-עַבְדִּ֣י אִיּ֑וֹב כִּ֣י אֵ֤ין כָּמֹ֙הוּ֙ בָּאָ֔רֶץ אִ֣ישׁ תָּ֧ם וְיָשָׁ֛ר יְרֵ֥א אֱלֹהִ֖ים וְסָ֥ר מֵרָֽע:

 רש"י  השמת לבך על עבדי איוב. שתרצה לקטרגו : השמת. לשון תימה הוא : תם וישר. שלם במעשיו :(רש"י)

 מצודת דוד  השמת. האם שמת לבך לקטרג גם על איוב אשר באמת אין כמוהו וכו' וכאומר הלא בידו לא מצאתי מאומה רע : (מצודת דוד)


{ט}  וַיַּ֧עַן הַשָּׂטָ֛ן אֶת-יְהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר הַֽחִנָּ֔ם יָרֵ֥א אִיּ֖וֹב אֱלֹהִֽים:

 רש"י  החנם ירא איוב. בתמיה : (רש"י)

 מצודת דוד  החנם. וכי בחנם ירא איוב מה' מבלי הקדמת שכר : (מצודת דוד)


{י}  הֲלֹֽא-(את) אַ֠תָּה שַׂ֣כְתָּ בַעֲד֧וֹ וּבְעַד-בֵּית֛וֹ וּבְעַ֥ד כָּל-אֲשֶׁר-ל֖וֹ מִסָּבִ֑יב מַעֲשֵׂ֤ה יָדָיו֙ בֵּרַ֔כְתָּ וּמִקְנֵ֖הוּ פָּרַ֥ץ בָּאָֽרֶץ:

 רש"י  הלא. אתה שכת בעדו. לפי שהוא יודע שאתה רגיל אצלו לעשות לו נסים ופרה ורבה לפיכך עושה צדקות הללו אבל לא ניסית אותו : שכת בעדו. הגנת בעדו כמחיצה זו כמו הסר משוכתו (ישעיה ה) מחיצתו וכל בעד האמור בלשון עברי אינו אלא לשון כנגדו ובפניו כמו וכפר בעדו (ויקרא טז) קנח העון כנגדך ובפניך להיות הכפרה מגן בעדך וכן ה' מגן בעדי (תהלים ג) :פרץ בארץ. נתחזקו כמו וכן יפרוץ (שמות א) ומתרגמינן יתקוף זהו פשוטו, ורבותינו ז''ל אמרו בהגדה פרץ גדרו של עולם שהעזים הורגים הזאבים : (רש"י)

 מצודת דוד  שכת בעדו. הגנת עליו כאלו גדרת עליו ועל ביתו מסביב לבל תת את הרעה לקרוב אליהם : ומקנהו פרץ. בעבור רוב המקנה ידמו כאלו פרצו גדרם ר''ל כאלו לא יכילם מקום נגדר כי מלאו פני תבל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שכת. ענין גדר כמו הסר משוכתו (ישעיה ה) : (מצודת ציון)


{יא}  וְאוּלָם֙ שְֽׁלַֽח-נָ֣א יָֽדְךָ֔ וְגַ֖ע בְּכָל-אֲשֶׁר-ל֑וֹ אִם-לֹ֥א עַל-פָּנֶ֖יךָ יְבָרֲכֶֽךָּ:

 רש"י  ואולם. לו היית נוגע בכל אשר לו : אם לא על פניך יברכך. מיד בתמיה, ואז : (רש"י)

 מצודת דוד  ואולם. ובאמת נסה ושלח עתה בו מכת ידך וגע בבני ביתו ועשרו לאבדם ממנו : אם לא. הוא ענין לשון שבועה וגזם ולא אמר הרי הוא כאלו אמר אם לא כן יהיה יבוא עלי כך וכך וכן אם לא שויתי ודוממתי (תהלים קלא) : על פניך. בעבור כעסך עליו בדבר אבדן בני ביתו והעושר יגדף כלפי מעלה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וגע. מל' נגיעה : על פניך. בעבור כעסך וכן אתן את פני. (ויקרא כ) וזה על כי בהפנים יוכר הכעס : יברכך. לשון כנוי כלפי מעלה : (מצודת ציון)


{יב}  וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל-הַשָּׂטָ֗ן הִנֵּ֤ה כָל-אֲשֶׁר-לוֹ֙ בְּיָדֶ֔ךָ רַ֣ק אֵלָ֔יו אַל-תִּשְׁלַ֖ח יָדֶ֑ךָ וַיֵּצֵא֙ הַשָּׂטָ֔ן מֵעִ֖ם פְּנֵ֥י יְהוָֽה:

 רש"י  ויאמר ה' אל השטן הנה כל אשר לו בידך (ד''א ויהי היום. אותו היום שחזרו חלילה לאכול בבית אחיהם הבכור : בני האלהים. צבא השמים הקרובים לשכינה להיות בני ביתו ועל שם כך נקראו בניו : להתיצב על ה'. סביבותיו כמו (בראשית מה) לכל הנצבים עליו : (רש"י)

 מצודת דוד  הנה וגו'. מסורים המה בידך לאבד הכל אבל לא תשלח ידך אל גופו להכות גם בו : ויצא השטן. לאבד בני ביתו עם כל העושר : (מצודת דוד)


{יג}  וַיְהִ֖י הַיּ֑וֹם וּבָנָ֨יו וּבְנֹתָ֤יו אֹֽכְלִים֙ וְשֹׁתִ֣ים יַ֔יִן בְּבֵ֖ית אֲחִיהֶ֥ם הַבְּכֽוֹר:

 מצודת דוד  ויהי היום. כאשר בא היום שחזרו לאכול בבית הבכור אז אירע מה שאירע וכוונת השטן היה להקניט את איוב ביותר בחושבו הלא זה היום בבוקר העליתי עולות מספר כולם כמ''ש למעלה ויהי כי הקיפו וגו' ואם כן מנוקים המה מעון ומדוע אם כן מתו ובעבור זה ירבה לגדף : (מצודת דוד)


{יד}  וּמַלְאָ֛ךְ בָּ֥א אֶל-אִיּ֖וֹב וַיֹּאמַ֑ר הַבָּקָר֙ הָי֣וּ חֹֽרְשׁ֔וֹת וְהָאֲתֹנ֖וֹת רֹע֥וֹת עַל-יְדֵיהֶֽם:

 רש"י  על ידיהם. כמו (במדבר ב) איש על ידו ואינו לשון מקום אלא על שם שהוא מוכן ומזומן לידו. ורבותינו ז''ל אמרו בהגדה שהטעימם הקב''ה מעין עולם הבא שלאחר חרישת האתונות היו זורעים עם החרישה ורועות האתונות מיד חזיז מן התלם : (רש"י)

 מצודת דוד  ומלאך בא. אחד מנעריו בא לבשרו הרעה : על ידיהם. אצלם בסמוך להם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ומלאך. שליח : (מצודת ציון)


{טו}  וַתִּפֹּ֤ל שְׁבָא֙ וַתִּקָּחֵ֔ם וְאֶת-הַנְּעָרִ֖ים הִכּ֣וּ לְפִי-חָ֑רֶב וָֽאִמָּ֨לְטָ֧ה רַק-אֲנִ֛י לְבַדִּ֖י לְהַגִּ֥יד לָֽךְ:

 רש"י  ותפול שבא. נתנפלה וחנתה מלכות שבא עליהם כמו (בראשית כה) על פני כל אחיו נפל : ואת הנערים. משרתיך השומרים אותם : ואמלטה. אין מליטה אלא לשון השמטה שנשמט מן הצרה (ובאתי להגיד לך וכיון שהגיד מיד מת כן הוא בס''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  ותפול שבא. עם שבא חנתה עליהם ולקחה הכל לעצמה : ואת הנערים. החורשים עם הבקר והרועים והאתונות : להגיד לך. כי ארז''ל שאחר שגמר דבריו מת גם הוא והרי הוא כאלו אמר הנה לא נמלטתי כ''א להגיד לך ולא להשאר חי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותפול. ענין חנייה כמו נופלים בעמק (שופטים ז) : ואמלטה. ענין הצלה : (מצודת ציון)


{טז}  ע֣וֹד | זֶ֣ה מְדַבֵּ֗ר וְזֶה֮ בָּ֣א וַיֹּאמַר֒ אֵ֣שׁ אֱלֹהִ֗ים נָֽפְלָה֙ מִן-הַשָּׁמַ֔יִם וַתִּבְעַ֥ר בַּצֹּ֛אן וּבַנְּעָרִ֖ים וַתֹּאכְלֵ֑ם וָאִמָּ֨לְטָ֧ה רַק-אֲנִ֛י לְבַדִּ֖י לְהַגִּ֥יד לָֽךְ:

 רש"י  ובנערים. במשרתים שומרי הצאן מדבר הכתוב : (רש"י)

 מצודת דוד  עוד זה. כשהיה עוד הראשון מדבר דבריו בא זה השני ואמר הנה אש חזקה גדולה נפלה מן השמים והתחילה להבעיר בצאן ובנערים שומרי הצאן ושרף את כולם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אש אלהים. דרך המקרא שרוצה להגדיל דבר מה סומכו למלת השם וכן ארזי אל (תהלים פ) : (מצודת ציון)


{יז}  ע֣וֹד | זֶ֣ה מְדַבֵּ֗ר וְזֶה֮ בָּ֣א וַיֹּאמַר֒ כַּשְׂדִּ֞ים שָׂ֣מוּ | שְׁלֹשָׁ֣ה רָאשִׁ֗ים וַֽיִּפְשְׁט֤וּ עַל-הַגְּמַלִּים֙ וַיִּקָּח֔וּם וְאֶת-הַנְּעָרִ֖ים הִכּ֣וּ לְפִי-חָ֑רֶב וָאִמָּ֨לְטָ֧ה רַק-אֲנִ֛י לְבַדִּ֖י לְהַגִּ֥יד לָֽךְ:

 רש"י  ויפשטו על הגמלים. זה לשון בזזו בז לפי מנהגם כל זמן שהם מהלכים נדבקים יחד והולכים במארב שלא יבינו בהם ויבריחו את המקנה וכשמגיעים למקום המקנה פושטים במרחב המקנה זה לכאן וזה לכאן לאסוף המקנה והמלאכים הללו שלוחי שטן היו וכדי להקניטו ולהחטיאו בישרוהו תחילה בהפסד מועט ואח''כ בגדול הימנו וכן כולם : (רש"י)

 מצודת דוד  כשדים. חיל כשדים חלקו עצמן על שלשה חלקים ופשטו עצמן בעבור הגמלים לקחת כדרך שוללי המקנה אשר יתפזרו מסביב לאסוף המקנה : ואת הנערים. המה רועי הגמלים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ראשים. חלקים כמו וראש אחד בא (שופטים ט) : ויפשטו. מל' התפשטות ושטיחה : (מצודת ציון)


{יח}  עַ֚ד זֶ֣ה מְדַבֵּ֔ר וְזֶ֖ה בָּ֣א וַיֹּאמַ֑ר בָּנֶ֨יךָ וּבְנוֹתֶ֤יךָ אֹֽכְלִים֙ וְשֹׁתִ֣ים יַ֔יִן בְּבֵ֖ית אֲחִיהֶ֥ם הַבְּכֽוֹר:

 מצודת דוד  עד זה. כמו בעוד זה : אוכלים. היו אוכלים וכו' : (מצודת דוד)


{יט}  וְהִנֵּה֩ ר֨וּחַ גְּדוֹלָ֜ה בָּ֣אָה | מֵעֵ֣בֶר הַמִּדְבָּ֗ר וַיִּגַּע֙ בְּאַרְבַּע֙ פִּנּ֣וֹת הַבַּ֔יִת וַיִּפֹּ֥ל עַל-הַנְּעָרִ֖ים וַיָּמ֑וּתוּ וָאִמָּ֨לְטָ֧ה רַק-אֲנִ֛י לְבַדִּ֖י לְהַגִּ֥יד לָֽךְ:

 רש"י  מעבר המדבר. מצד שני של מדבר והיה הבית מצד זה וזהו לשון עבר במקרא : על הנערים. בנים אבל אין צריך להזכיר הבנות : (להגיד לך. שהיה לו רשות להגיד והיה מת באותו רגע, סא''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  ויגע בארבע פינות. עם כי בא מעבר אחד הקיף את כל הבית מסביב : על הנערים. המה בניו ומשרתיהם ולא זכר הבנות כי כ''ש הוא היות הנקבות המה תשושי כח ביותר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מעבר. מפאת : פנות. זויות : (מצודת ציון)


{כ}  וַיָּ֤קָם אִיּוֹב֙ וַיִּקְרַ֣ע אֶת-מְעִל֔וֹ וַיָּ֖גָז אֶת-רֹאשׁ֑וֹ וַיִּפֹּ֥ל אַ֖רְצָה וַיִּשְׁתָּֽחוּ:

 רש"י  ויגז. תלש כמו (ירמיה ו) גזי נזרך ומתרגמינן תלישה וכמו (תהלים עא) ממעי אמי אתה גוזי מושכי : (רש"י)

 מצודת דוד  ויקרע. בעבור הצער והאבל : ויגז את ראשו. תלש שער ראשו וקצר בדבר המובן : וישתחו. אל ה' לברך על הרעה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מעילו. שם מלבוש מה : ויגז. ותלש כמו קרחי וגזי (מיכה א) : (מצודת ציון)


{כא}  וַיֹּאמֶר֩ עָרֹ֨ם (יצתי) יָצָ֜אתִי מִבֶּ֣טֶן אִמִּ֗י וְעָרֹם֙ אָשׁ֣וּב שָׁ֔מָה יְהוָ֣ה נָתַ֔ן וַיהוָ֖ה לָקָ֑ח יְהִ֛י שֵׁ֥ם יְהוָ֖ה מְבֹרָֽךְ:

 רש"י  מבטן אמי. האדמה אשר לוקחתי משם או אמי ממש : וערום אשוב שמה. לא בבטן הוא מדבר ומה שמה אל מקום תשובתו ועל שהוא מוכן לכך ולא יחליף החוק לשוב כי אם אל העפר לפיכך לא הוצרך להזכירו : (רש"י)

 מצודת דוד  ערום וגו'. ר''ל כמו שיצאתי מבטן אמי ערום מבלי עושר כן אשוב אל הקבר זולתם וכאומר מה לי להתרעם על אבדן הבנים והעושר הלא לא נולדו עמי ואשוב א''כ כמו שנולדתי ולתוספות ביאור אמר הלא ה' נתן לי והוא לקח את שלו ומה לי להתרעם עליו : שמה. ר''ל אל מקום הידוע המוכן לכל ולא הוצרך לפרש כי מובן הוא מאליו וכן על כל המעשה שם (קהלת ג) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יצתי. כמו יצאתי באל''ף : (מצודת ציון)


{כב}  בְּכָל-זֹ֖את לֹא-חָטָ֣א אִיּ֑וֹב וְלֹא-נָתַ֥ן תִּפְלָ֖ה לֵאלֹהִֽים: (פ)

 רש"י  תפלה. לא שום שמץ ותפלות נתן על הקב''ה כמו (ירמיה כג) ובנביאי שומרון ראיתי תפלה : ולא נתן. להטיל תפלה ועול אל הקב''ה כמו (ש''א יח) נתנו לדוד הרבבות ולי נתנו האלפים : (רש"י)

 מצודת דוד  בכל זאת. עם כי באו עליו צרות תכופות הוה על הוה מ''מ לא חטא להתרעם אחר ה' ולא אמר עליו דברי תפלה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נתן. עניינו האמירה על הדבר וכן נתנו לדוד רבבות (ש''א יח) ויתכן שהוא מל' שם יתנו צדקות ה' (שופטים ה) : תפלה. ענין דבר גרוע שאין בו טעם וכן ובנביאי שומרון ראיתי תפלה (ירמיה כג) : (מצודת ציון)



איוב פרק-ב

{א}  וַיְהִ֣י הַיּ֔וֹם וַיָּבֹ֙אוּ֙ בְּנֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֔ים לְהִתְיַצֵּ֖ב עַל-יְהוָ֑ה וַיָּב֤וֹא גַֽם-הַשָּׂטָן֙ בְּתֹכָ֔ם לְהִתְיַצֵּ֖ב עַל-יְהוָֽה:

 מצודת דוד  ויהי היום. היום המוכן לשיבואו בו מלמדי הזכות והחובה : (מצודת דוד)


{ב}  וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל-הַשָּׂטָ֔ן אֵ֥י מִזֶּ֖ה תָּבֹ֑א וַיַּ֨עַן הַשָּׂטָ֤ן אֶת-יְהוָה֙ וַיֹּאמַ֔ר מִשֻּׁ֣ט בָּאָ֔רֶץ וּמֵהִתְהַלֵּ֖ךְ בָּֽהּ:

 רש"י  אי מזה תבוא. איה מקום שתוכל לומר מזה אני בא : (רש"י)

 מצודת דוד  אי מזה. איה המקום אשר תאמר מזה אני בא : (מצודת דוד)


{ג}  וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל-הַשָּׂטָ֗ן הֲשַׂ֣מְתָּ לִבְּךָ֮ אֶל-עַבְדִּ֣י אִיּוֹב֒ כִּי֩ אֵ֨ין כָּמֹ֜הוּ בָּאָ֗רֶץ אִ֣ישׁ תָּ֧ם וְיָשָׁ֛ר יְרֵ֥א אֱלֹהִ֖ים וְסָ֣ר מֵרָ֑ע וְעֹדֶ֙נּוּ֙ מַחֲזִ֣יק בְּתֻמָּת֔וֹ וַתְּסִיתֵ֥נִי ב֖וֹ לְבַלְּע֥וֹ חִנָּֽם:

 רש"י  מחזיק. אוחז כמו (שמות ד) וישלח ידו ויחזק בו מחזיק באזני כלב (משלי כו) : ותסיתני בו. הסיתני לבולעו כל לשון הסתה אינו אלא לשון המשכה שממשיך את האדם לעצתו : (רש"י)

 מצודת דוד  ועודנו. עם כי הוכה שבר על שבר עודו אוחז בתמימתו : ותסיתני. דבר בלשון בני אדם ור''ל קטרגת עליו להשחיתו בחנם מבלי עון כ''א לנסותו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ועודנו. ועודו הוא : ותסיתני. מל' הסתה ופתוי : לבלעו. להשחיתו כמו בלע ה' (איכה ב) : (מצודת ציון)


{ד}  וַיַּ֧עַן הַשָּׂטָ֛ן אֶת-יְהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר ע֣וֹר בְּעַד-ע֗וֹר וְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר לָאִ֔ישׁ יִתֵּ֖ן בְּעַ֥ד נַפְשֽׁוֹ:

 רש"י  עור בעד עור. אבר בפני אבר כן דרך בני אדם כשרואה החרב באה על ראשו מגין בזרועו לפניו וכ''ש כל אשר לאיש בממון יתן : בעד נפשו. בפני נפשו להגין לפי שזה יודע בנפשו שנתחייב לפיכך אינו מצטער על ממונו : (רש"י)

 מצודת דוד  עור בעד עור. ר''ל ק''ו הדברים אם דרך אנשים לתת עור בעד עור שאם יבוא מי להכותו בעור פניו הלא ישים ידו על פניו לקבל ההכאה בעור היד ואם כן הוא במקצת גופו אל קצתו ב''ש הוא שיתן האיש את כל אשר לו בעד נפשו וכאומר הנה איוב יחשוב פן נגזר עליו המיתה ונאבד כל אשר לו תמורת נפשו ויעמד חי ולזה מקבל בסבר פנים יפות : (מצודת דוד)


{ה}  אוּלָם֙ שְֽׁלַֽח-נָ֣א יָֽדְךָ֔ וְגַ֥ע אֶל-עַצְמ֖וֹ וְאֶל-בְּשָׂר֑וֹ אִם-לֹ֥א אֶל-פָּנֶ֖יךָ יְבָרֲכֶֽךָּ:

 רש"י  אולם. אבל : אם לא. תראה בו מיד שעל פניך יברכך : (רש"י)

 מצודת דוד  אל עצמו ואל בשרו. במכאובי הגוף עצמו הקשה מאבדן הבנים והעושר : אל פניך. כמו על פניך ור''ל בעבור כעסך יגדף כלפי מעלה : (מצודת דוד)


{ו}  וַיֹּ֧אמֶר יְהוָ֛ה אֶל-הַשָּׂטָ֖ן הִנּ֣וֹ בְיָדֶ֑ךָ אַ֖ךְ אֶת-נַפְשׁ֥וֹ שְׁמֹֽר:

 רש"י  אך את נפשו שמור. שלא תצא מכאן אמרו חכמים קשה היה צערו של שטן יותר משל איוב כאומר לחבירו שבור חבית זו ושמור יינה : (רש"י)

 מצודת דוד  הנו בידך. הנה הוא בידך להכותו בעצמו ובבשרו להכאיבו אך שמור את נפשו לבל תצא מגודל הכאב : (מצודת דוד)


{ז}  וַיֵּצֵא֙ הַשָּׂטָ֔ן מֵאֵ֖ת פְּנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיַּ֤ךְ אֶת-אִיּוֹב֙ בִּשְׁחִ֣ין רָ֔ע מִכַּ֥ף רַגְל֖וֹ (עד) וְעַ֥ד קָדְקֳדֽוֹ:

 מצודת דוד  ויצא. להכות את איוב : בשחין רע. הכואב ביותר : מכף רגלו וכו'. ר''ל בכל שטח הגוף : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מכף רגלו. כמו שנקרא תוך היד כף כן נקראה תחתית הרגל : קדקדו. הוא אמצעית הראש מקום יחולק שם השער אילך ואילך : (מצודת ציון)


{ח}  וַיִּֽקַּֽח-ל֣וֹ חֶ֔רֶשׂ לְהִתְגָּרֵ֖ד בּ֑וֹ וְה֖וּא יֹשֵׁ֥ב בְּתוֹךְ-הָאֵֽפֶר:

 רש"י  להתגרד בו. בדלי''ת כתוב ולשון משנה היא גורדו ומעמידו על גלדו אבל גורר ברי''ש אינו אלא לשון סחיבה כמו גורר אדם מטה וספסל : (רש"י)

 מצודת דוד  ויקח לו חרש. איוב לקח בידו שברי חרס לחכך בהם מקומות השחין : בתוך האפר. לקרר חמימות השחין : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  להתגרד. ענין חיכוך ובדרז''ל גורד כדרכו ואינו חושש (שבת קמז) : (מצודת ציון)


{ט}  וַתֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אִשְׁתּ֔וֹ עֹדְךָ֖ מַחֲזִ֣יק בְּתֻמָּתֶ֑ךָ בָּרֵ֥ךְ אֱלֹהִ֖ים וָמֻֽת:

 רש"י  מחזיק. אוחז : ומת. לשון צווי כמו ומת בהר (דברים לב) : (רש"י)

 מצודת דוד  עודך. עדיין אתה מחזיק בתמימתך וכאלו אמרה אל תחזיק עוד אלא ברך את ה' ובעון זה תמות מיד והנה טובה לך משתחיה ביסורים מכאיבים כאלה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ברך. לשון כנוי כלפי מעלה : (מצודת ציון)


{י}  וַיֹּ֣אמֶר אֵלֶ֗יהָ כְּדַבֵּ֞ר אַחַ֤ת הַנְּבָלוֹת֙ תְּדַבֵּ֔רִי גַּ֣ם אֶת-הַטּ֗וֹב נְקַבֵּל֙ מֵאֵ֣ת הָאֱלֹהִ֔ים וְאֶת-הָרָ֖ע לֹ֣א נְקַבֵּ֑ל בְּכָל-זֹ֛את לֹא-חָטָ֥א אִיּ֖וֹב בִּשְׂפָתָֽיו: (פ)

 רש"י  גם. לא די שבראנו אלא גם את הטוב נקבל ואת הרע לא נקבל בתמיה : בשפתיו. אבל בלבו חטא : (רש"י)

 מצודת דוד  כדבר וגו'. תדברי. כדבר אחת מנשי הנבלות : גם את הטוב. ר''ל אם אמנם שדי הרע לנו הנה עוד יבוא מועד אשר נקבל גם את הטוב ולא נוסיף לקבל עוד את הרע : בכל זאת. עם כי נלקה בגופו ומצא מסית מ''מ לא חטא בשפתיו לברך את ה' כאשר הסיתתו אשתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הנבלות. פחותות וגרועות : (מצודת ציון)


{יא}  וַֽיִּשְׁמְע֞וּ שְׁלֹ֣שֶׁת | רֵעֵ֣י אִיּ֗וֹב אֵ֣ת כָּל-הָרָעָ֣ה הַזֹּאת֮ הַבָּ֣אָה עָלָיו֒ וַיָּבֹ֙אוּ֙ אִ֣ישׁ מִמְּקֹמ֔וֹ אֱלִיפַ֤ז הַתֵּימָנִי֙ וּבִלְדַּ֣ד הַשּׁוּחִ֔י וְצוֹפַ֖ר הַנַּֽעֲמָתִ֑י וַיִּוָּעֲד֣וּ יַחְדָּ֔ו לָב֥וֹא לָנֽוּד-ל֖וֹ וּֽלְנַחֲמֽוֹ:

 רש"י  רעי איוב. אוהביו : לנוד. כמו מי ינוד לך (ישעיה נא) לא תנודו לו (ירמיה טו) : (רש"י)

 מצודת דוד  וישמעו. מן המספרים : איש ממקומו. כ''א בא ממקומו אל מקום איוב ובהיותם שם נאספו יחד לבוא אל איוב הביתה לנודד עליו בראש וכדרך המיצר בצרת האוהב ואף לנחמו בדברי תנחומין : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויועדו. מלשון וועד ואסיפה : (מצודת ציון)


{יב}  וַיִּשְׂא֨וּ אֶת-עֵינֵיהֶ֤ם מֵרָחוֹק֙ וְלֹ֣א הִכִּירֻ֔הוּ וַיִּשְׂא֥וּ קוֹלָ֖ם וַיִּבְכּ֑וּ וַֽיִּקְרְעוּ֙ אִ֣ישׁ מְעִל֔וֹ וַיִּזְרְק֥וּ עָפָ֛ר עַל-רָאשֵׁיהֶ֖ם הַשָּׁמָֽיְמָה:

 רש"י  ולא הכירוהו. כי נשתנו פניו מחמת הייסורין : השמימה. כלומר למעל' מראשיה' (הרבה) והוא היה להם מנהג אבל : (רש"י)

 מצודת דוד  ולא הכירוהו. כי נשתנה מאור פניו בעבור רוב הצרות והמכאובות : ויקרעו איש. כל אחד קרע מעילו וזרקו עפר למעלה מראשיהם לאויר השמים כי כן היה להם מנהג אבלות וצער : (מצודת דוד)


{יג}  וַיֵּשְׁב֤וּ אִתּוֹ֙ לָאָ֔רֶץ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים וְשִׁבְעַ֣ת לֵיל֑וֹת וְאֵין-דֹּבֵ֤ר אֵלָיו֙ דָּבָ֔ר כִּ֣י רָא֔וּ כִּֽי-גָדַ֥ל הַכְּאֵ֖ב מְאֹֽד:

 רש"י  לארץ. על הארץ לצער בצערו : (רש"י)

 מצודת דוד  לארץ. על הקרקע לצער בצערו : ואין דובר. אין מי בהם דובר אליו דבר כי ראו אשר גדל הכאב מאד ולא מצאו עדיין מקום לנחמו : (מצודת דוד)



איוב פרק-ג

{א}  אַחֲרֵי-כֵ֗ן פָּתַ֤ח אִיּוֹב֙ אֶת-פִּ֔יהוּ וַיְקַלֵּ֖ל אֶת-יוֹמֽוֹ: (פ)

 מצודת דוד  אחרי כן. כאשר חלפו שבעת הימים : ויקלל את יומו. אשר נולד בו בחושבו שכל מקרי האדם המה מוגבלים ומסודרים לפי מערכות הכוכבים בעת הלידה וההריון ולזה הוכח גם הוא במכאוב כי לא מצא בעצמו עון אשר יחטא ואשם ולכן ממרירות לב קלל יומו על כי בו הורו מערכות הכוכבים בו לרעה : (מצודת דוד)


{ב}  וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר:

 רש"י  מענה איוב, ויען. ויצעק שכל ענייה האמורה בתורה אינה אלא לשון הרמת קול ואב לכולם וענו הלוים קול רם (דברים כז) : (רש"י)

 מצודת ציון  ויען. עניינו הרמת קול וכן וענו הלוים וגו' קול רם (דברים כז) : (מצודת ציון)


{ג}  יֹ֣אבַד י֖וֹם אִוָּ֣לֶד בּ֑וֹ וְהַלַּ֥יְלָה אָ֝מַ֗ר הֹ֣רָה גָֽבֶר:

 רש"י  אולד בו. לשון עתיד שהיה אומר הלואי ויאבד היום שהייתי עתיד להולד בו ואז לא הייתי נולד : והלילה. אף היא תאבד : אמר. שיאמר המבשר אשר עליו הדבר מוטל : הורה גבר. שעיבר אבי את אמי, בנקבה נוהג לומר הורתה ובזכר נוהג לומר הורה את הנקבה : והלילה אמר. זה א' מן המקומות שחיסר המקרא את דבריו מפני שלא הוצרך לפרש מי הוא ומליצתו אמר האומר, (ודומה לו הירוצין בסלע סוסים אם יחרוש בבקרים) היה לו לומר אם יחרוש אדם בבקרים ורז''ל אמרו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו : (רש"י)

 מצודת דוד  יאבד. היום אשר נולדתי בו יהיה אבוד ר''ל בכל שנה כשיבוא היום ההוא יהיה בו חושך עד שיהיה אבוד ממנו שם יום : והלילה אמר הורה גבר. ר''ל וכ''כ תהיה אבודה הלילה אשר המשכיל לדעת מתי היתה זמן העבור אמר באותה הלילה עיבר אבי את אמי (כי זמן הלידה נראה וידוע לכל אבל זמן העיבור לא יבין כ''א המשכיל בחכמה) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אולד. אמר דבריו כאלו ידבר קודם הלידה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  והלילה אמר הורה גבר. הרצון בו הלילה שאמר המבשר שהורה בה גבר והוא ליל ההריון ויחס ההריון ללילה להיותו עת המשגל לפי החק האנושי ארז''ל מלאך הממונה על ההריון לילה שמו : (רלב"ג)


{ד}  הַיּ֥וֹם הַה֗וּא יְֽהִ֫י חֹ֥שֶׁךְ אַֽל-יִדְרְשֵׁ֣הוּ אֱל֣וֹהַּ מִמָּ֑עַל וְאַל-תּוֹפַ֖ע עָלָ֣יו נְהָרָֽה:

 רש"י  היום ההוא יהי חשך. תמיד בכל שנה כשיגיע אותו יום : אל ידרשהו אלוה ממעל. לטובה : ואל תופע עליו. נהרה אורה כמו צוהר ומתרגמינן ניהור : (רש"י)

 מצודת דוד  אל ידרשהו. (ז) יהי גלמוד. כ''כ יגדל בו החשך עד שיהיה יחידי ר''ל אורה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תופע. תזרח כמו הופיע מהר פארן (שם לג) : נהרה. אורה כמו ונהורא עמיה שרא (דניאל ב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יגאלהו. יטנפוהו וילכלכוהו או יהיה הרצון בו שיהיו גואלין וקרוביו חשך וצלמות בדרך שישכנו עמו תמיד והכל עולה לענין אחד : כמרירי יום. הוא מענין עורנו כתנור נכמרו רוצה לומר חמימות היום ובא במשקל סגריר והרצון בו שיבעתהו האידים העולים בסבת חמימות היום עד שימנעו אורו : (ו ;) אל יחד בימי שנה. הרצון בו לא יהיה אחד בימים שלא יבא במספר עמהם : (רלב"ג)


{ה}  יִגְאָלֻ֡הוּ חֹ֣שֶׁךְ וְ֭צַלְמָוֶת תִּשְׁכָּן-עָלָ֣יו עֲנָנָ֑ה יְ֝בַעֲתֻ֗הוּ כִּֽמְרִ֥ירֵי יֽוֹם:

 רש"י  יגאלהו. כמו לחם מגואל (מלאכי א) במה גאלנוך (שם) והוא ל' ליכלוך : צלמות. צל של מות (חשך) שאינו מאיר לעולם : עננה. אפילה : כמרירי יום. שדים המושלים בצהרים כמו קטב מרירי והוא מושל בצהרים שנאמר ומקטב ישוד צהרים (תהלים צא) : (רש"י)

 מצודת דוד  יגאלוהו חשך וצלמות. ילכלך ויטנף אותו ותשכון עליו חשכת הענן : יבעתוהו. יפחדוהו תוקף חמימות היו' ר''ל האידים העולים בסיבת תוקף החום ימנעו אורו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יגאלהו. כמו יגעלהו בעי''ן ועניינו טנוף ולכלוך וכן לחם מגואל (מלאכי א) : וצלמות. צלו של מות הוא חשכת הקבר : יבעתוהו. מל' בעתה וחרדה : כמרירי. ענין חמימה כמו כתנור נכמרו (איכה ה) ובאה בהכפל למ''ד הפעל על משקל סגריר (משלי כז) : (מצודת ציון)


{ו}  הַלַּ֥יְלָה הַהוּא֮ יִקָּחֵ֪ה֫וּ אֹ֥פֶל אַל-יִ֭חַדְּ בִּימֵ֣י שָׁנָ֑ה בְּמִסְפַּ֥ר יְ֝רָחִ֗ים אַל-יָבֹֽא:

 רש"י  אל יחד. אל ישמח כמו ויחד יתרו (שמות יח) (פ''א אל יתאחד סא''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  הלילה ההוא. אשר עיבר בו אבי את אמי : יקחהו אופל. האופל יקח אותו לחלקו לישמש בו : אל יחד. אל יתאחד בימי שנה להתחבר עמהם להיות כמותם ואל יבוא בימי מספר החדשים וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אופל. חשך עב : יחד. מל' אחד : (מצודת ציון)


{ז}  הִנֵּ֤ה הַלַּ֣יְלָה הַ֭הוּא יְהִ֣י גַלְמ֑וּד אַל-תָּבֹ֖א רְנָנָ֣ה בֽוֹ:

 רש"י  גלמוד. יחיד, וחסר מאדם ומכל בריה : (רש"י)

 מצודת דוד  יהי גלמוד. כ''כ יגדל בו החשך עד שיהיה יחידי ר''ל לא ילכו בו חבורות אנשים יחד לטייל ולא תבוא בו א''כ רננה כי דרך חבורות אנשים ההולכים יחד לטייל אשר ישירו וירננו בדרך מהלכם אבל כשלא ילכו בו חבורות לא ישמע בו רננה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גלמוד. יחידי כמו עדת חנף גלמוד (לקמן טו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  גלמוד. הרצון בו יחידיות ר''ל שלא ילכו בלילה חברת האנשים יחד : (רלב"ג)


{ח}  יִקְּבֻ֥הוּ אֹרְרֵי-י֑וֹם הָ֝עֲתִידִ֗ים עֹרֵ֥ר לִוְיָתָֽן:

 רש"י  יקבוהו. יקללוהו כמו קבה לי (במדבר כב) : אוררי יום. המקללים את ימיהם, לפי שהם מכוונים לקלל קללה מתוך צערם : העתידים עורר לויתן. להיות ערירים במחברתם ליחד ליווי שלהם מחברת איש ואשתו מאין בנים, ובגמ' ירושלמי ראיתי עורר לויתן לקונן על ליווי שלהם כשימות כמו לא יערער על מתו : (רש"י)

 מצודת דוד  יקבהו וגו'. הספדנים המאררים בהספדם את יום מיתת המת אשר יספדוהו ומוכנים המה לעורר אבלות ולמדו לשונם לארר ולקלל המה יקבוהו את הלילה ההוא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יקבהו. ענין קללה כמו לכה קבה לי (במדבר כב) : העתידים. המוכנים כמו להיות עתידים ליום הזה (אסתר ג) : עורר. מל' התעוררות : לויתן. ענין אבלות ובירושלמי לא תעורר אשה לויתה במועד (מ''ק פרק משקין) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לויתן. אבלם : (רלב"ג)


{ט}  יֶחְשְׁכוּ֮ כּוֹכְבֵ֪י נִ֫שְׁפּ֥וֹ יְקַו-לְא֥וֹר וָאַ֑יִן וְאַל-יִ֝רְאֶ֗ה בְּעַפְעַפֵּי-שָֽׁחַר:

 רש"י  נשפו. חשך אישונו : בעפעפי. בזהרורי כמו ועפעפינו יזלו מים (ירמי' ט) : (רש"י)

 מצודת דוד  כוכבי נשפו. אף הכוכבים הגדולים הנראים בתחלת הלילה ובסופו גם המה יהיו חשוכים בהלילה ההוא עם כי אורם רב עד שלא ימנע הראותם בעבור קצת האורה אשר היא בתחלת הלילה ובסופו : יקו. הלילה ההוא יקוה שיבא אחריו אור השמש ולא יהיה כי לא תזרח השמש ביום שלאחריו ואפ' בבקיעת השחר וזהרו לא יראה הלילה ההוא כי לא יאיר אחריו אור השחר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נשפו. תחלת הלילה וסופו שניהם קרואים נשף ובדרז''ל תרי נשפי הוו וכו' (ברכות ג) והוא ענין חשך כמו בנשף בערב יום (משלי ז) : בעפעפי. הוא אישון העין והושאל לבקיעת אור השחר והוא האור הנוצץ בפאת המזרח טרם יגלה השמש שהוא נראה כפתיחת העין : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ככבי נשפו. הם הככבי' הגדולים הנראים בתחלת הלילה ובסופה ולא ימנע הראותה האור הנמצא אז : ואל יראה בעפעפי שחר. ר''ל שלא יבקע השחר : (רלב"ג)


{י}  כִּ֤י לֹ֣א סָ֭גַר דַּלְתֵ֣י בִטְנִ֑י וַיַּסְתֵּ֥ר עָ֝מָ֗ל מֵעֵינָֽי:

 רש"י  כי לא סגר. מי שיכולת בידו לסגור וגם זה מן המקראות דומין להלילה אמר : דלתי בטני. שיצאתי ממנו שאם עשה כן ויסתר עמל מעיני : (רש"י)

 מצודת דוד  כי לא סגר. ר''ל בעבור זה יהיו מקוללים כן על אשר לא שפטו אז מערכת השמים לסגור דלתי בטני הוא הטבור אשר דרך בו יבא המאכל להזנת הולד כ''א היה נסגר הייתי אז מת במעי אמי והיה א''כ נסתר מעיני העמל אשר אני עתה בו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  דלתי בטני. ר''ל הבטן אשר היה בו הריוני והוא בטן אמי : (רלב"ג)


{יא}  לָ֤מָּה לֹּ֣א מֵרֶ֣חֶם אָמ֑וּת מִבֶּ֖טֶן יָצָ֣אתִי וְאֶגְוָֽע:

 רש"י  למה לא מרחם אמות. מיציאתי מרחם (הייתי סא''א) מוכן למות מיד ומדבר בלשון עתיד כאלו עומד עכשיו ביום יציאת הרחם ואומר (למה) לא אמות עתה. ולמה לא מבטן יצאתי ואגוע. למה לא היתה לי גויעה מוכנת : (רש"י)

 מצודת דוד  למה לא מרחם אמות. כאומר ואם בעבור סכנת אמי נשארתי חי במעיה למה לא מתי מיד בצאתי מן הרחם : מבטן. כאשר יצאתי מבטן היה לי לגוע ולמות וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אמות. אמר דבריו כאלו ידבר עד לא יולד : ואגוע. ואמות כמו כי גוע אהרן (במדבר כ) : (מצודת ציון)


{יב}  מַ֭דּוּעַ קִדְּמ֣וּנִי בִרְכָּ֑יִם וּמַה-שָּׁ֝דַ֗יִם כִּ֣י אִינָֽק:

 רש"י  מדוע קדמוני. ברכי אמי קודם למיתה : כי אינק. נגזר עלי לינק מהם לפי שהוא מדבר ביום לידה הוא מזכיר דברים של אחריו בלשון עתיד : (רש"י)

 מצודת דוד  מדוע קדמוני. מדוע באו לפני ברכי המילדות כמשפט המילדת לקבל אותי בצאתי מן הרחם כמשפט המילדת הלא טוב היה לי ליפול בארץ ולמות : ומה שדים. למה נמצאו שדים לאמי להניק אותי הלא טוב הי' לי בהעדרם כי מיד הייתי מת ברעב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קדמוני. באו לפני כמו ולא יקדמנה מגן (ישעיה לז) : ומה. ענינו כמו למה וכן מה יתאונן אדם (איכה ג) : (מצודת ציון)


{יג}  כִּֽי-עַ֭תָּה שָׁכַ֣בְתִּי וְאֶשְׁק֑וֹט יָ֝שַׁ֗נְתִּי אָ֤ז | יָנ֬וּחַֽ לִֽי:

 רש"י  שכבתי. הייתי שוכב בקבר : (רש"י)

 מצודת דוד  כי עתה. א''כ היה הייתי א''כ עתה שוכב בקבר בהשקט וכאשר הייתי ישן בקבר אז היה לי מנוחה וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)


{יד}  עִם-מְ֭לָכִים וְיֹ֣עֲצֵי אָ֑רֶץ הַבֹּנִ֖ים חֳרָב֣וֹת לָֽמוֹ:

 רש"י  הבונים חרבות למו. זהו דרך למעמידי שם לבנות ערים נחרבות לזכרון להם כמו (ישעיה נח) ובנו ממך חרבות עולם וקורא לך גודר פרץ כלו' עם שרים ובעלי שם או הלואי שלא נודעתי ואהיה כנפל ומה שכתב לא אהיה כנפל טמון מפני שעומד על לשון שהתחיל לדבר בלשון תימה ומוסב על למה לא מדוע קדמוני ברכים או מדוע לא אהיה כנפל טמון : (רש"י)

 מצודת דוד  עם מלכים. הייתי א''כ שוכב עם מלכים ודומה להם כי לא ניכר בקבר יתרון לזה על זה : הבונים וגו'. דרך המלכים והגדולים לבנות ערים חרבות ושוממות למען היות להם לזכרון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  למו. לעצמם : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הבונים חרבות למו. ר''ל שהם בונים המקומות אשר היו חרבים לקרא שמם על הבניינים ההם : (רלב"ג)


{טו}  א֣וֹ עִם-שָׂ֭רִים זָהָ֣ב לָהֶ֑ם הַֽמְמַלְאִ֖ים בָּתֵּיהֶ֣ם כָּֽסֶף:

 מצודת דוד  או עם שרים. או הייתי שוכב דומה לשרים בעלי הזהב וכאומר הנה בקבר לא היה ניכר יתרון עלי לא לבעלי הממשלה ולא לבעלי העושר אבל עתה אל מי אדמה ואשוה : (מצודת דוד)


{טז}  א֤וֹ כְנֵ֣פֶל טָ֭מוּן לֹ֣א אֶהְיֶ֑ה כְּ֝עֹלְלִ֗ים לֹא-רָ֥אוּ אֽוֹר:

 רש"י  כעוללים. תינוקות ולכך קורא אותם עוללים שכולם שחוק וליכלוך כמו (לקמן טז) ועוללתי בעפר וכמו ויתעללו בה כל הלילה (שופטים יט) : (רש"י)

 מצודת דוד  או כנפל טמון. מוסב על למה האמור בתחילת הענין לומר או למה כנפל ממון לא אהיה ר''ל למה לא הייתי נפל והוא הנופל מרחם קודם זמנו עד לא כלו חדשיו בעוד לא נתפשטו איבריו ועדיין הוא מקופל וטמון קצתו בקצתו : כעוללים וגו'. הם הנפלים אשר לא ראו אור העולם וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  טמון. מכוסה ונסתר : כעוללים. כן יקרא התינוק הרך כמו עוללי טפוחים (שם ב) וכן יקרא במעי האם : (מצודת ציון)


{יז}  שָׁ֣ם רְ֭שָׁעִים חָ֣דְלוּ רֹ֑גֶז וְשָׁ֥ם יָ֝נ֗וּחוּ יְגִ֣יעֵי כֹֽחַ:

 רש"י  חדלו רוגז. נמנעים מרוגזם שהיו נוהגים ורגילים להרגיז בארץ : ושם ינוחו. ושם נחו דבר ההווה כתבו בלשון עתיד : (רש"י)

 מצודת דוד  שם. ר''ל מה שאתאוה לשכון בקבר הוא בעבור כי שם חדלו הרשעים מרגזם ולא יוסיפו להתרגז ולכעוס על אנשים ומצאו א''כ שוכני הקבר מרגוע מן הרשעים : יגיעי כח. אותם שהיה כחם יגע ועיף מן העמל הנה שם ישכנו במנוחה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  חדלו רוגז. ר''ל חדלו יראה כמו העניין באמרו לב רגז שהרצון בו לב ירא והרצון בזה שאחר המות סרה ידאת הרשעים מעל האנשים : (רלב"ג)


{יח}  יַ֭חַד אֲסִירִ֣ים שַׁאֲנָ֑נוּ לֹ֥א שָׁ֝מְע֗וּ ק֣וֹל נֹגֵֽשׂ:

 מצודת דוד  יחד. האנשים שהיו במאסר עד לא מתו הנה שם כולם יחד בהשקט ושאנן ואין מי ישמע שם קול נוגש המכריז לעבודת המלך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שאננו. מל' שאנן והשקט : נוגש. מל' נגישה וכפיה : (מצודת ציון)


{יט}  קָטֹ֣ן וְ֭גָדוֹל שָׁ֣ם ה֑וּא וְ֝עֶ֗בֶד חָפְשִׁ֥י מֵאֲדֹנָֽיו:

 רש"י  קטן וגדול שם. שם ניכר מי חשוב ומי שפל ולפי שאותה גדולה גדולת עולם הוא ואותו שפלות שפלות עולם היא : (רש"י)

 מצודת דוד  קטן וגו'. ר''ל שם שוה הקטן להגדול ואין יתרון לזה על זה ושם נעשה העבד חפשי מאדוניו כי לא יעבדנו עוד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חפשי. ענין חרות כמו יצא לחפשי חנם (שמות כא) : (מצודת ציון)


{כ}  לָ֤מָּה יִתֵּ֣ן לְעָמֵ֣ל א֑וֹר וְ֝חַיִּ֗ים לְמָ֣רֵי נָֽפֶשׁ:

 רש"י  למה יתן. (הנותן והוא הקב''ה) : לעמל אור. למי שגדל בעמל וצרה למה נותן לו אור עולם ולא המיתו בהוולדו : (רש"י)

 מצודת דוד  למה יתן. ר''ל ואם אמנם הקבר הוא מקום מנוח ומרגוע למה יתן אור העולם למי שנפשו עמל בצרות ולמה יתן חיים וגו' וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  למה יתן. מי שבידו ליתן וקצר בדבר המובן מאליו וכמוהו רבים : (מצודת ציון)


{כא}  הַֽמְחַכִּ֣ים לַמָּ֣וֶת וְאֵינֶ֑נּוּ וַֽ֝יַּחְפְּרֻ֗הוּ מִמַּטְמוֹנִֽים:

 רש"י  המחכים למות. למרי נפש התאבים ומתאוים למות וקובלים לאמר איננו : ויחפרוהו. מרגלים אחריו : ממטמונים. יותר משמרגלי' אחר מטמוני אוצרות והיו : (רש"י)

 מצודת דוד  המחכים. הלא המה אשר יקוו למות ומדוע איננו ואף כי יחפשו אחריו יותר מאחר מטמונים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  המחכים. המקוים כמו וחכיתי לה' (ישעיה ח) : ויחפרוהו. מל' חפירה ור''ל יחפשו כי המחפש חופר בקרקע : ממטמונים. מאוצרות כי הדרך להניחם במקום טמון ונסתר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויחפרוהו ממטמונים. ר''ל שהם יבקשו המות יותר ממטמונים : (רלב"ג)


{כב}  הַשְּׂמֵחִ֥ים אֱלֵי-גִ֑יל יָ֝שִׂ֗ישׂוּ כִּ֣י יִמְצְאוּ-קָֽבֶר:

 רש"י  שמחים אלי גיל. וישישו אם היו מוצאים קבר : אלי גיל. בשביל הגילה והששון של (מציאות) קבר : (רש"י)

 מצודת דוד  השמחים. הנה האנשים שלימי הדעת השמחים אל דבר אשר ראוי ונכון לגיל בו הלא המה ישישו כאשר ימצאו קבר וסיבת מות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אלי גיל. אל גיל : (מצודת ציון)


{כג}  לְ֭גֶבֶר אֲשֶׁר-דַּרְכּ֣וֹ נִסְתָּ֑רָה וַיָּ֖סֶךְ אֱל֣וֹהַּ בַּעֲדֽוֹ:

 רש"י  לגבר אשר דרכו נסתרה. כל טובות אשר פעל נסתרו מאת בעל הגמול ולא הביט בהם : ויסך אלוה בעדו. עשה מחיצה לפניו לסיגרו במסגר כמו (הושע ב) הנני שך את דרכך : (רש"י)

 מצודת דוד  לגבר. מוסב למעלה לומ' הלא ישישו כאשר ימצאו קבר לגבר אשר דרכו נסתרה ממנו שיש לו קושי המזל לבל יוכל לעשות דרכו לגמור מעשהו אשר החל ואלוה עשה גדר בעד דרכו לבל יוכל לעבור בו ובעבור זה ישישו שלימי הדעת כאשר ימצאו לו קבר כי יאמרו טוב מותו מחייו והואיל וכן הוא למה יתן א''כ לעמל אור : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויסך. ענין גדר כמו אתה שכת בעדו (לעיל א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויסך אלוה בעדו. ר''ל שגדר השם בעדו דרכו אשר ילך בה עד אשר ימנעו ממנו כל מבוקשיו : (רלב"ג)


{כד}  כִּֽי-לִפְנֵ֣י לַ֭חְמִי אַנְחָתִ֣י תָבֹ֑א וַֽיִּתְּכ֥וּ כַ֝מַּ֗יִם שַׁאֲגֹתָֽי:

 רש"י  תבא. באה : ויתכו. לשון נתך ארצה נגרים ויורדים כמים ויש לפרש נתיכה ל' רבייה : (רש"י)

 מצודת דוד  כי לפני לחמי. למה לי חיים הלא מר לי מאד כי אף לפני מאכלי תבוא אנחתי ולא הלכה הצער בשמחת תענוג המאכל ושאגותי המה תכופים מבלי הפסק כמי' הנגרים ויורדים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויתכו. ענין שפיכה ויציקה כמו עד נתך מים (ש''ב כא) : שאגותי. צעקותי : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויתכו כמים שאגותי. ר''ל שכבר נגרו אחת אחר אחת כמים הנגרים אשר ירוצו רץ לקראת רץ בלי הפסק : (רלב"ג)


{כה}  כִּ֤י פַ֣חַד פָּ֭חַדְתִּי וַיֶּאֱתָיֵ֑נִי וַאֲשֶׁ֥ר יָ֝גֹ֗רְתִּי יָ֣בֹא לִֽי:

 רש"י  פחד פחדתי. כל ימי עמדתי בפחד על זה כמו שאמרנו (לעיל א) ויהי כי הקיפו וגו' : ואשר יגורתי. הן עתד הועתד ונגזר שיבא לי : (רש"י)

 מצודת דוד  כי פחד. הפחד אשר פחדתי בעת שלותי פן יבואו עלי הרעות האלה הנה כן באו אלי : ואשר יגורתי. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כי פחד פחדתי. אשר פחד פחדתי וכן כי גוע אהרן (במדבר כ) : ויאתיני. באה עלי כמו אתא בקר (ישעיה כא) : יגורתי. ענין פחד כמו ויגר מואב (במדבר כב) : יבא לי. כמו בא לי : (מצודת ציון)


{כו}  לֹ֤א שָׁלַ֨וְתִּי | וְלֹ֖א שָׁקַ֥טְתִּי וְֽלֹא-נָ֗חְתִּי וַיָּ֥בֹא רֹֽגֶז:

 רש"י  לא שלותי. מדאגה זו והנה ויבא רוגז : (רש"י)

 מצודת דוד  לא שלותי. מעולם לא ישבתי בשלוה ובהשקט ובנחת כי יראתי מן הרעה הבאה ומתרגשת בעולם והנה באה עלי הרוגז והחרדה (העולה מהמענה ההיא שהיה איוב נבוך בדעתו ומסתפק לומר שכל מקרי האדם המה מוגבלים ומסודרים לפי מערכת השמים אשר יורו בעת ההריון והלידה ולזה קלל יום תולדתו וליל עיבורו אף יתרעם מול המקום המסדר את הנהגה ההיא לומר מדוע לא סדר אשר מי שיהי' ראוי להולד בכמו זה המערכה שנולד הוא שימו' או ברחם האם או בצאתי ולא יראה ברעה כי טוב לו המות) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נחתי. מל' נחת ומנוחה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויבא רגז. ר''ל מה שהייתי ירא ממנו ויהיה רוגז מענין יראה על דרך אמר שם רשעים חדלו רגז : ביאור דברי המענה צעק איוב ואמר יאבד יום אשר יולדתי בו והלילה אשר היה בו ההריון לאמי, היום ההוא יהיה חשך, היום ההוא אשר יולדתי בו יהיה חשך אל ישתדל בו אלוה ממעל להזריח עליו השמש ולא יאיר עליו שום אורה יהיה עם היום ההוא חשך וצלמות בדרך שלא יהיה אוד בו, יבעתהו האדים החזקים העולים בסבת חוזק החום מהיום, הלילה ההוא אשר הרתה בו אמי יקחהו אופל עד שלא יהיה בו אור הככבים לא יהיה נמנה באחת מימי השנה עד שיצורף אל השנה ולא יבא במספר הירחים עד שיצורף אל החדש, הנה הלילה ההוא יהי גלמוד עד שלא ילכו בו חברת האנשים במבואות העיר וברחובותי' ולא תבא בהם רננה בו, ואמנם אמר זה לפי שמנהג ההולכים בלילה שישירו וירננו, יקללו הלילה ההוא כל האנשים העתידים לעורר אבלם על קושי יומם שהם מקללים הזמן בסבת מרירות נפשם, יחשכו הכוכבים הגדולם הנראים בלילה ההוא בתחילתה ובסופה עם הסתר שאר הכוכבים בסבת האור הנמצא אז ויתמיד החשך בלילה ההוא לבלתי סור, יקוה לאור השמש ולא יזרח ולא יבקע השחר בה בדרך שלא יהיה אחריה יום, כי לא סגר הלילה ההוא דלתי בטן אמי שלא תתעבר והי' מסתיר בזה עמל מעיני ואחר שנתעברה למה לא מתי מעת צאתי מרחם אמי עד שתכף שיצאתי מבטן אגוע כי זה היה יותר טוב לי מחיותי לראות בזה הרע אשר מצאני, מדוע קדמוני ברכי' ברכי המילדת להצילני בעת הלידה ולמה נמצאו שדים לאמי להניק אותי להחיותי, כי עתה אם הייתי מת מרחם הייתי שוקט ונח מאלו הרעות בקבר, עם מלכים ויועצי ארץ אשר הם בונים המקומות החרבים למו להקרא שמם עליהם, או עם שרים זהב להם הכונסים להם אוצרות כסף הנה אלו האנשים עם טוב הצלחתם לפי הנראה לא היה להם בקבר יתרון עלי, או למה לא הייתי נפל שאמות מרחם ולא יושלם ההריון כי כמו העוללים המתים במעי אמם אשר לא ראו אור הנה המות נבחר מאד וזה כי בעת המו' סרה יראת הרשעים מעל האנשים ר''ל שהמתים אינם יראים מהרשעים ושם ימצאו מנוח היגעים כל האסירים הם הם שאננים בקבר ולא שמעו קול נוגש, שוה המות לקטן ולגדול אין יתרון בו לאחד על האחד ושם העבד חפשי מאדניו לא יעבדנו ולא ירדה בו, הנה תמה למה יתן השם לאיש הקשה יום אור החיים ולמה יתן חיים לאנשים המרי נפש, והנה המות להם יותר טוב עד שמחכים למות למצוא מרגוע לנפשם ולא ימצאוהו וישתדלו למצוא אותו יותר ממטמון לרוב תשוקתם אליו אם יאמר האומר כי לא די עדות בתשוקתם אל המות שיהיה המות יותר טוב להם כי כן מנהג החולים שתהיה תשוקתם אל מה שיזיקם ולא יתכן לומר שיהיו הענינים ההם המזיקים טובים להם מפני תשוקתם אליהם הנה אנחנו נמצא שהאנשים האחרים השמחים אל מה שראוי לשמוח עליו ישמחו ויגילו כי ימות האיש קשה יום אשר גדר השם דרכו עד אשר לא יוכל להשיג דבר ממה שיבקשהו לראותה כי המות טוב לו ואולם זכר השמחים אל מה שראוי לשמוח עליו כי מהם לבד חלקת ראיה בזה הענין לפי שבכאן אנשים רעי התכונה ישמחו כי ימצא רע לזולתם ולא תעיד שמחתם על הרע ההוא שיהיה הרע ההוא טוב למקבלים אותו וזה מבואר בנפשו ואחר שהתיישב שהמות טוב לכמו אלו האנשים המרי נפש הנני תמה למה השתדל השם שיתן לי חיים שכבר השיגני מהמרירות עד שתמיד אני מתאנח גם בעת היות מאכלי לפני אשר היה ראוי שישכחני צרתי השתדלותי בלקיחת מזוני ונתכו כמים שאגותי אחת אחר אחת כמים הנגרים בלי הפסק כי אין הפסק בין שאג' לשאג', הנה פחד פחדתי בעת שלותי פן יביאוני הרעות האלה אשר באו לי ואשר יגרתי בא לי, לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי, מזה הפחד עד שבא מה שהייתי ירא ממנו, והכלל העולה מהדברים הוא שדעת איוב היה שכל מקרי האדם הם מסודרים ומוגבלים לפי מערכת הככבים בעת הלידה ולזה קלל היום שנולד בו לחשבו כי הוא היה סבת הרעות שקרהו וקלל ליל ההריון להיותו מורה על איכות מה שיקרה לעובר ברחם ועת צאתו מרחם וכבר זכרו זה בעלי המשפט ולזה היה מורה ליל ההריון על עת הלידה אשר הוא מורה לפי דעתם על כל מקרי האדם בחייו וקלל יום הלידה תחלה להיותו מורה בעצמות ראשונה על מקרי האדם בחייו וקלל ליל ההריון אחר זה להיותו מורה בשנית עליהם וזה שהוא יורה על עת הלידה אשר הוא מורה על אלו המקרים ועוד נתרעם על ליל ההריון על אשר לא היתה הוראתו אם שלא נתעברה אמו אם שלא תשלים הריונה ותפיל אם שימות בצאתו מרחם אמו כי אלו המקרים הם לפי מערכת הכוכבים ברגע רדת הטפה ברחם לפי מה שאמרו בעלי המשפט והנה בחר איוב לא היותו על היותו בסבת המקרים האלה אשר קרוהו ונתרעם על השם ית' המסדר זאת ההנהגה אשר מצד מערכת הככבים אשר ימצא בה זה האופן מהעדר הסדר והיושר אשר יבא ממנה רעות לטובים וטובות לרעים כמו שיזכור איוב במה שאחר זה איך לא סדר במי שיולד בכמו זה המערכת שימות מרחם ולא יראה ברע כי זה יותר טוב להם לפי מחשבתו ויחס זה לשגגה לשם ית' או ללאות וקצור וכבר שגג בזאת ההנחה בב' צדדים, האחת כי זאת ההגבלה המסודרת מצד מערכת הככבים לא תחייב על כל פנים הגעת המקרים אשר יורו עליהם אבל כבר נשארו אפשריים מצד הבחירה האנושית כמו שזכרנו בפתיחתנו לזה הביאור והשנית לחשבו שאלו הרעות המדומות הם רעות אנושיות עד שיבחר המקבל הרעות ההם המות מהחיים וזה אמנם היה צודק אם היו אלו הרעות רעות אנושיות לפי שהמות משובח על החיים הבלתי אנושיים לפי דעת קצת הקודמים כמו שנזכר בספר המדות ואולם הטובות האנושיות עם הרעות הבלתי אנושיות הם הם משובחות בעצמם ואפשר שנאמר שאיוב לא שגג בצד השני כי היה מאמין בהשארות הנפש כמו שנבאר במה שיבא בע''ה ואולם אמר זה לצער אלו החיים אשר היה בהם וגנותם שיותר טוב היה אצלו העדר ההצלחה האנושית עם העדר אלו הרעות אשר היה בהם מתיקות קניין ההצלחה האנושית עם קניין אלו הרעות ואע''פ שהם רעות בלתי אנושיות ואולם בצד הראשון היה טועה בלי ספק כמו שיוכיח תשובת ריעיו לא במה שיבא ותשובתו אליהם ולולא זה לא היינו אומרים שטעם בו כלל וזה כי אנחנו נראה ירמיהו ע''ה קלל את יומו אלא שירמיהו לא הביאתהו לזה אמונתו בשזאת ההגבלה היא מצד המערכה כמו שהתפרסם מדבריו במקומות רבים מנבואתו ואמנם אמר זה על צד ההפלגה והגוזמא לחוזק מרירות נפשו והנה דעת איוב היה כמו שיתבאר במה שיבא שההשגחה האלהית אינה באישי האדם כלל כל שכן בשאר אישי ב''ח אבל הם כלם משולחים ונעזבים אלא ההנהגה המסודרת מהגרמת השמימיים והביאהו להאמין זה החוש והעיון אם החוש למה שנראהו מרוע הסדור הנופל באישי האדם הטובות והרעות אם העיון להיות אלו הענינים הפרטים הזמניים בלתי אפשר בהם לפי מחשבתו שיהיו ידועים אצל השם יתברך לפי שאי אפשר שתהיינה בו ידיעות מתחדשות ונפסדות ולא ידע אם כן הענינים הזמניים מי שאין לו יחס עם הזמן כלל זהו אמרו מדוע משדי לא נצפנו עתים ויודעיו לא חזו ימיו ירצה בזה מדוע לא יהיו נעלמים מהשם ית' הענינים הזמניים והזמנים והנה אין לו יחס עם הזמן עד שיודעיו לא חזו ימיו אבל ראוהו קיים ועומד ורחוק מההתפעליות כולם בתכלית המרחק ומי שזה דרכו אי אפשר שיתואר בזמן כלל כמו שיתבאר בטבעיות ועוד שאלו הענינים הטבעיים הארציים לרוחק מדרגתם מהשם יתברך הנה ימאסם השם יתברך ויתעבם בהכרח לפחיתותם כי אין מדרך השלם בתכלית השלמות להשגיח בדברים אשר הם בתכלית החסרון ועוד כי השכל לא ישיג הדברים מצד מה שהם בו פרטיים אבל תהיה בו ההשגה לכחות אחרים כמו הדמיון והחוש ואם אין בשם יתברך כמו אלו הכחות אשר יושג בהם הפרט אי אפשר שישיג אלו הדברים הפרטיים והוא אומרו העיני בשר לך אם כראות וגומר הנה אלו הטענות שתמצא שיקיים בהם דעתו איוב בזה הדרוש, וכבר יספק מספק ויאמר אם היה דעת איוב כן על מה היה מעלה עולות ליראתו שמא חטאו בניו והוא יראה שהתשובה והתפילה אל השם יתברך בלתי מועילה להיותו בלתי משגיח בזה העולם השפל ונאמר כי איוב היה מאמין בהשארות הנפש כמו שיראה מדבריו במה שאחר זה ולזה היה מקריב בניו לעבודת השם יתברך כפי היכולת אע''פ שלא היה מאמין שיהיה בזה גמול גופני מצורף לזה שאיוב היה רוצה לצאת ידי שתיהן רצוני שלמה שהיה נבוך ומבולבל בענין השגחת השם יתברך היה רוצה לעשות הראוי לפי כל אחת מהדעות ולזה היה עושה פעולות המאמין בגמול ובעונש כדי שישמרו קנייניו עד שהשיגהו מה שהגיע ואז התרחקה ממנו האמנה הזאת לדעתו בעצמו שהוא היה צדיק ושאין השגת אלו הרעות על צד העונש למרי שקדם : (רלב"ג)



איוב פרק-ד

{א}  וַ֭יַּעַן אֱלִיפַ֥ז הַֽתֵּימָנִ֗י וַיֹּאמַֽר:

 רש"י  מענה אליפז. (אליפז בן עשו היה ועל ידי שנתגדל בחיקו של יצחק זכה שתשרה עליו שכינה : התימני. מארץ תימן מארצו של עשו (סא''א) : (רש"י)

 מצודת ציון  ויען. מל' עניה ותשובה : (מצודת ציון)


{ב}  הֲנִסָּ֬ה דָבָ֣ר אֵלֶ֣יךָ תִּלְאֶ֑ה וַעְצֹ֥ר בְּ֝מִלִּ֗ין מִ֣י יוּכָֽל:

 רש"י  הנסה. לשון תימה הבעבור שניסה דבר אליך תלאה בנסיון אחד שניסך בוראך ובא אליך אתה נלאה, ומעתה עצור במילין מי יוכל מלהשיבך : (רש"י)

 מצודת דוד  הנסה. האם ראוי ונכון שכאשר המנסה אותך בדבר רעה מן הרעות נעשית מיד עיף ויגע מלהיות מחזיק בתומתך ולכן מי יוכל להתאפק לעצור בדברים מבלי להשיב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הנסה. מל' נסיון והיא בה''א התימה : תלאה. ענין עייפות ויגיעה כמו את כל התלאה (שמות יא) : ועצור. ענין מניעה ועכבה כמו שרים עצרו במילים (לקמן כט) : במילין. ענין דבור : (מצודת ציון)

 רלב"ג  באור מלות המענה, הנסה דבר אליך תלאה. הוא מענין נשיאה בתמורת השי''ן בס' והאל''ף בה''א וכמהו נסה עלינו אור ה' והרצון בו אם נשא משל ונדבר אליך ולהשיב על דבריך תלאה או יהיה מענין נסיון והוא היותר נכון והרצון בו האם כאשר נסה השם להגיע אליך דבר מן הרעות תלאה ובזה אמר כי עתה תבא אליך ותלא : (רלב"ג)


{ג}  הִ֭נֵּה יִסַּ֣רְתָּ רַבִּ֑ים וְיָדַ֖יִם רָפ֣וֹת תְּחַזֵּֽק:

 רש"י  הנה יסרת רבים. שהרבו דברים הוכחתם ויסרתם : וידים רפות. ויגורות מפורענות הבא עליה' אתה היית רגיל לחזקם ולומר אל תירא שכך הוא מדת הדין : (רש"י)

 מצודת דוד  הנה יסרת. הנה מאז הלא אתה יסרת רבים אשר הרבו דברים כלפי מעלה : וידים רפות. הידים שהיו רפות באמונת השם אתה הייתי מחזק באמרי מוסר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רפות. מל' רפיון : (מצודת ציון)


{ד}  כּ֖וֹשֵׁל יְקִימ֣וּן מִלֶּ֑יךָ וּבִרְכַּ֖יִם כֹּרְע֣וֹת תְּאַמֵּֽץ:

 רש"י  יקימון. רגילות הם מליך להקים את הכושל : (רש"י)

 מצודת דוד  כושל. האיש הכושל היו מליך מקיימים אותו וברכים הכורעות לנפול אתה היית מאמץ ר''ל כל מי שהיה נבוך בהשגחת המקום בעבור מה שהגיעהו מהרעות בחושבו שבאה מצד המערכה ולא בהשגחה הנה מאז היית אתה מעמידו על האמת לומר שבא בהשגחה ומצד העונש על הפשע והנה שבו כולם והודו לדבריך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כושל. ענין נפילת הכח והתשות : כורעות. היא הנפילה על הברכים : תאמץ. תחזק : (מצודת ציון)


{ה}  כִּ֤י עַתָּ֨ה | תָּב֣וֹא אֵלֶ֣יךָ וַתֵּ֑לֶא תִּגַּ֥ע עָ֝דֶ֗יךָ וַתִּבָּהֵֽל:

 מצודת דוד  כי עתה. וכאשר עתה תבוא אליך מה מהרעות נעשית נלאה ועיף להחזיק עצמך וכאשר נגעה אליך הרעה נעשית מבוהל ומבלי דעת מיושבת לדבר דברי רוח : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותלא. כמו ותלאה : עדיך. אליך כמו ועדיכם אתבונן (לקמן לב) : כסלתך. ענין בטחון ותקוה כמו אשר יקוט כסלו (לקמן ח) : ותום. הוי''ו באה במקום עם וכן ויוסף היה במצרים (שמות א) ור''ל עם יוסף שהיה במצרים : (מצודת ציון)


{ו}  הֲלֹ֣א יִ֭רְאָתְךָ כִּסְלָתֶ֑ךָ תִּ֝קְוָתְךָ֗ וְתֹ֣ם דְּרָכֶֽיךָ:

 רש"י  הלא. עתה סופך מוכיח על תחלתך שיראתך שהיית ירא שמים : כסלתך. היא (ע' תוס' ב''מ נח), מחמת כסילות היא ולא מדעת שלימה וכן תקותך ותום דרכיך הכל כסילות : (רש"י)

 מצודת דוד  הלא יראתך. הלא עתה נראה למפרע שכל יראתך היתה למען בטחונך בה להשיג מבוקשך ע''י ולא מדעת שלימה מיראת הרוממות : תקותך ותום דרכיך. תקותך היתה עם תום דרכיך ר''ל לא היתה תום דרכיך מאהבתה אותה אבל מחשבת השגת תקותך היתה עמה כי הלא עתה באבדן תקותך תפר היראה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כסלתך. ר''ל תקותך והרצון בו שמה שהיית ירא אלהים לא היה אלא לתקותך שישמור קנייניך וכאשר ראית אבוד הקנינים ההם סרה יראת השם מעל פניך, וי''ו ותום דרכיך כפ''א רפה בלשון ישמעאל והרצון תקותך תום דרכיך ר''ל תקותך שישמרו קנייניך היתה סבת תום דרכיך ולזה סר תמימותיך בסוף הקניינים ההם : (רלב"ג)


{ז}  זְכָר-נָ֗א מִ֤י ה֣וּא נָקִ֣י אָבָ֑ד וְ֝אֵיפֹ֗ה יְשָׁרִ֥ים נִכְחָֽדוּ:

 רש"י  נכחדו. נעלמו ונאבדו כמו ותכחד מן הארץ (שמות ט) : (רש"י)

 מצודת דוד  זכר נא. עתה החל לסתור דבריו ואומר תן עתה דעתך לזכור מי הוא הנקי הנאבד מכל וכל ואיה הם הישרים אשר נכחדו מבלי תקומה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נא. עתה : ואיפה. איה פה : נכחדו. נכרתו כמו ותכחד מן הארץ (שם ט) : (מצודת ציון)


{ח}  כַּאֲשֶׁ֣ר רָ֭אִיתִי חֹ֣רְשֵׁי אָ֑וֶן וְזֹרְעֵ֖י עָמָ֣ל יִקְצְרֻֽהוּ:

 רש"י  כאשר ראיתי. אשר (כן) נכחדו חורשי און ומכינים את האון במחשבתם כחורש זה שמכין לפני הזריעה ואחרי כן זורעים במעשיהם את העמל וראיתי, שהם יקצרוהו כלומר רעתם שבאה עליהם, וראיתי כי : (רש"י)

 מצודת דוד  כאשר. מוסב למעלה לומר מי הוא נקי אבד וכו' להיות דומה כאשר ראיתי אשר חורשי און וזורעי עמל שהם יקצרו פרי זרעם ר''ל כמו החורש להכין השדה לזריעה ואח''כ זורע הלא יקצור הזרע שזרע כן חושב הרע ועושהו מקבל הגמול משלם ויאבד לנצח : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עמל. ענינו עול : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וזורעי עמל. הרצון בו עול וכן תחת לשונו עמל ואון והמשיל ההשתדלות באון לחרישה וזריעה וקצירה להורות על רוב השתדלותם בו ועשותם תחבולות רבות עד שישיגהו כמו הענין בעובדי האדמה שיעשו מלאכות רבות להגיע אל התכלית המבוקש מהם : (רלב"ג)


{ט}  מִנִּשְׁמַ֣ת אֱל֣וֹהַ יֹאבֵ֑דוּ וּמֵר֖וּחַ אַפּ֣וֹ יִכְלֽוּ:

 רש"י  מנשמת אלוה יאבדו. מנשיבת סערתו וכעסו : ומרוח אפו יכלו. כלים תמיד ועל דור המבול דיבר : (רש"י)

 מצודת דוד  מנשמת. מנשיבת הבל פיו יאבדו ר''ל במעט סיבה ובדבר קל בהפחת רוח בעלמא : ומרוח וכו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מנשמת. ענין נשיבה וכן מנשמת רוח אפו (ש''ב כב) : יכלו. מל' כליון : (מצודת ציון)


{י}  שַׁאֲגַ֣ת אַ֭רְיֵה וְק֣וֹל שָׁ֑חַל וְשִׁנֵּ֖י כְפִירִ֣ים נִתָּֽעוּ:

 רש"י  שאגת אריה וקול שחל וגו'. הארי גדול, והשחל בינוני, והכפיר קטן. כולם נתעו. כלומר המלכים והשרים והעבדים וכל שמות הללו שמות אריה הם : (רש"י)

 מצודת דוד  שאגת אריה. עם כי היה להם שאגת אריה וקול שחל לאיים ולהפחיד את הבריות ושיני כפירים לאכלם בכל פה הנה בסופם המה נתעו לבלי דעת למצוא הצלה מהרעה הבאה עליהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שחל. וכפירים ליש ולכיא. המה שמות הארי זכר ונקבה אלא שזה גדול מזה : נתעו. מל' תועה וענינו מי שאינו יודע מה לעשות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אריה ושחל וכפירים וליש ולביא. הם משל לאנשים הרעים אשר כל מגמתם להזיק לזולתם כמו אלו החיות אשר יכספו לטרוף זולתם מהב''ח : (רלב"ג)


{יא}  לַ֭יִשׁ אֹבֵ֣ד מִבְּלִי-טָ֑רֶף וּבְנֵ֥י לָ֝בִ֗יא יִתְפָּרָֽדוּ:

 רש"י  ליש אובד מבלי טרף. השרים אבדו כליש זה האובד מבלי מזון כך אבד כחם מעשות חמס, אובד אינו לשון אדם האובד דבר ממנו אלא הוא עצמו הולך לאיבוד כמו תעיתי כשה אובד (תהלים קיט) וכמו הייתי ככלי אובד (שם לא) : ובני לביא יתפרדו. מדבר בדור הפלגה אשר נפוצו משם על פני כל הארץ : (רש"י)

 מצודת דוד  ליש. עם כי היה גבור כאריה סופו אובד הוא מבלי מצוא טרף ומזון להחיות נפשו ומת ברעב ובניו יתפרדו הנה והנה לבקש אכלם ומוסב למעלה לומר מי הוא נקי אבד כאשר ראיתי אבדן רשעים מבלי תקומה ואם היה הכל מצד המערכה ולא בהשגחה ראוי היה להיות מקרה אחד לכל לצדיק ולרשע : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יתפרדו. יתפזרו : (מצודת ציון)


{יב}  וְ֭אֵלַי דָּבָ֣ר יְגֻנָּ֑ב וַתִּקַּ֥ח אָ֝זְנִ֗י שֵׁ֣מֶץ מֶֽנְהֽוּ:

 רש"י  ואלי דבר יגונב. חוזר על תוכחתו שהוכיחו עד הנה מה תזעק זכר נא מי הוא נקי אבד וגו' כאשר ראיתי וגו', ועל אודותיך אלי דבר נבואה יגונב מן הסגנון כדבר גנוב לפי שאין רוח הקודש נגלה על נביאי עובדי כוכבים בפרהסיא משל למלך שהיתה לו אשה ופלגש כשבא אצל אשתו בא בגלוי ואצל פלגשו בא בסתר ובגניב' כך הקב''ה לנביאי עובדי כוכבים ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה (בראשית כ) וכן ויבא אלהים אל לבן וגו' (שם לא), לבלעם נופל וגלוי עינים (במדבר כב) לאליפז בחזיונות הלילה, אבל בנביאי ישראל כתיב (שם יב) פה אל פה אדבר בו במראה ולא בחידות במדרש תנחומא מצאתי מוגה ול''ש : ותקח אזני שמץ מנהו. שמץ מקצת רוח הבנה : (רש"י)

 מצודת דוד  ואלי דבר יגונב. הנה באה אלי דבר נבואה בגניבה ועל כי היה מעובדי כוכבים לא באה אליו הנבואה בדרך ישרה ממקום הקדוש כ''א בדרך עקלקלות ויתייחס כאלו גנוב הוא מן הקדושה : ותקח אזני. קבלה אזני מן הנבואה משהו מועטת ולא כולו אף לא חלק גדול : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שמץ. ענין מעט ומשהו וכן ומה שמץ דבר (לקמן כו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יגונב. ר''ל יעלם ויתכסה : שמץ מנהו. ר''ל מעט ממנו וכמוהו ומה שמץ דבר נמצא בו : (רלב"ג)


{יג}  בִּ֭שְׂעִפִּים מֵחֶזְיֹנ֣וֹת לָ֑יְלָה בִּנְפֹ֥ל תַּ֝רְדֵּמָ֗ה עַל-אֲנָשִֽׁים:

 רש"י  בשעיפים. במחשבות : (רש"י)

 מצודת דוד  בשעיפים. בעת היו המחשבות מלאות מחזיונות לילה ר''ל מראיית הדמיונות הנראים בלילה על המשכב והיא תחלת הלילה שאז הרעיונים מלאים מדמיונות שהרהרו ביום : בנפול. בעת אשר התרדמה נופלת על אנשים כי בתחלת הלילה האדם נלאה ועיף ממלאת היום והתרדמה נופלת עליו וכפל הדבר במ''ש לתוספת ביאור ולתפארת המליצה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בשעיפים. ענין מחשבה וכן לכן שעיפי ישיבוני (לק' כ) : מחזיונות. ענין ראיה כמו ואתה תחזה (שמות יח) : תרדמה. היא שינה עמוקה : (מצודת ציון)


{יד}  פַּ֣חַד קְ֭רָאַנִי וּרְעָדָ֑ה וְרֹ֖ב עַצְמוֹתַ֣י הִפְחִֽיד:

 רש"י  פחד קראני. מן הרוח שבא אלי ורוח הוא מלאך שנאמר (תהלים קד) עושה מלאכיו רוחות : (רש"י)

 מצודת דוד  פחד. אז בעת ההיא קרה לי פחד וגם רעדה והפחד ההיא הפחיד את הרוב מעצמותי ואחזום חיל ורתת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קראני. מל' מקרה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עצמותי. איברי : (רלב"ג)


{טו}  וְ֭רוּחַ עַל-פָּנַ֣י יַחֲלֹ֑ף תְּ֝סַמֵּ֗ר שַֽׂעֲרַ֥ת בְּשָׂרִֽי:

 רש"י  תסמר. הרוח שערת בשרי : תסמר. הוא ל' אדם שעמדו שערותיו : (רש"י)

 מצודת דוד  ורוח וגו'. המלאך הדובר חלף ועבר לפני : תסמר. קבוצת שערת בשרי תעמוד ותתקשה כמסמר כדרך המתפחד ונבעת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ורוח. ר''ל המלאך : יחלוף. יעבור כמו חלף הלך לו (ש''ה ב) : תסמר. מל' מסמר ויתד ור''ל נתקשה כמסמר וכן סמר מפחדך בשרי (תהלים קיט) : (מצודת ציון)


{טז}  יַעֲמֹ֤ד | וְֽלֹא-אַכִּ֬יר מַרְאֵ֗הוּ תְּ֭מוּנָה לְנֶ֣גֶד עֵינָ֑י דְּמָמָ֖ה וָק֣וֹל אֶשְׁמָֽע:

 רש"י  יעמוד. עומד היה בפני ולא הייתי מכיר מראהו : דממה וקול. קול דבר חשאי הייתי שומע, ד''א דממה וקול אשמע קול שמעתי מדממה אבל דממה לא שמעתי דממה אלו המלאכים שאומרים שירה כדמתרגם ואחר הרעש קול דממה דקה (מלכים א יט) קל דמשבחין בחשאי, משה דממה שמע מכאן שהראשונים נשתמשו בקול והאחרוני' בבת קול כאדם המכה בפטיש וקול ההברה נשמע למרחוק, כך הוא אומר : (רש"י)

 מצודת דוד  יעמוד. עם כי בעת חלף לפני היה עומד זמן מה עם כל זה לא הייתי מכיר מראהו אף כי היתה תמונת פניו לנגד עיני : דממה וקול אשמע. שמעתי קול נמוך מאד כאלו היתה מורכבת משתיקה וקול : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ולא אכיר. הוי''ו היא כטעם אעפ''כ וכן הנמלים וגו' ויכינו וגו' (משלי ל) : תמונה. צורה : דממה. מל' דמיה ושתיקה : (מצודת ציון)


{יז}  הַֽ֭אֱנוֹשׁ מֵאֱל֣וֹהַ יִצְדָּ֑ק אִ֥ם מֵ֝עֹשֵׂ֗הוּ יִטְהַר-גָּֽבֶר:

 רש"י  האנוש מאלוה יצדק. בתמיה : ואם מעושהו יטהר גבר. ואם יותר מעושהו יטהר גבר ומה זה חבירך יצעק : (רש"י)

 מצודת דוד  האנוש. והנה שמעתיו אומר האנוש מאלוה יצדק ר''ל האם אפשר שיהא האדם מוצדק בסדר ההנהגה יותר מן המקום ב''ה ואם הגבר יהיה טהור במפעליו יותר מה' אשר עשהו וכאומר הלא אף האדם השלם המסדר הנהגה מה הנה לא יסדרה באופן יהיה מקרה אחד לרע ולטוב ואיך א''כ יחשוב מי שהמקום ב''ה מסר הכל ביד הנהגת מערכת השמים עד כי יהיה מקרה אחד לצדיק ולרשע ויצדק א''כ האנוש מאלוה : (מצודת דוד)


{יח}  הֵ֣ן בַּ֭עֲבָדָיו לֹ֣א יַאֲמִ֑ין וּ֝בְמַלְאָכָ֗יו יָשִׂ֥ים תָּהֳלָֽה:

 רש"י  הן בעבדיו. הצדיקים לא יאמין שלא יחטאו לו ומסלקם מן העולם לפני זמנם : תהלה. ל' הוללות : (רש"י)

 מצודת דוד  הן בעבדיו. הנה בעבדיו המלאכים עם כי ירבו מאנוש בשלימות רב עכ''ז לא נתן בהם קיום בעצמם לבל יצטרכו בכל עת השפעת אלוה עליהם : ובמלאכיו. מלת לא משמשת בשנים כאלו אמר ובמלאכיו לא ישים תהלה והוא כפל הענין במ''ש לומר הנה לא שם במלאכיו עצמם להיות בהם אורה משלהם כי הכל בא ממנו בכל עת וא''כ הוא שלם מאד מן מלאכי מעלה ואין לו ערך ודמיון עמהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יאמין. ענינו קיום וכן יתד במקום נאמן (ישעיה כב) : תהלה. ענין אורה כמו בהלו נרו (לקמן כט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לא יאמין. הוא מענין אמת ר''ל שלא ישיגו האמתות והקיום מעצמותם אבל להם סבה בהיותם אמת כמו שיש להם סבה בהיותם נמצאים ולזה היה חסרון בחק אלו הנמצאים הקדושים ביחס אל השי''ת וזה כי הש''י לבדו יהיה אמתותו וקיומו מעצמותו או יהיה הרצון בזה שהש''י לא יאמין בהם שישלימו מעצמם מה שהוכן להם מהפעולות אם לא יהיה בזה עזר מהש''י וזה הדבר כבר בארנוהו במה שאין ספק בו בחלק הג' מהמאמר החמישי בספר מלחמות ה' : תהלה. רוצה לומר אורה ויהיו הלה והלל שני שרשים בענין אחד והרצון בו ולא במלאכיו ישים אורה ר''ל שאין האור להם והוא ההשגה במה שהם משיגים מצד עצמותם אבל מצד הסבה ראשונה והוא השם יתברך ואולם השם ית' אין לו ההשגה במה שישיג מזולתו : (רלב"ג)


{יט}  אַ֤ף | שֹׁכְנֵ֬י בָֽתֵּי-חֹ֗מֶר אֲשֶׁר-בֶּעָפָ֥ר יְסוֹדָ֑ם יְ֝דַכְּא֗וּם לִפְנֵי-עָֽשׁ:

 רש"י  אף. כל שכן : שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם. קברם : ודכאום לפני עש. מן השמים מתישין את כחם עד שהן שפלים ונדכאים לפני הרימה האוכלתן במותן : (רש"י)

 מצודת דוד  אף שוכני. ומכ''ש שהוא שלם מבני אדם השוכנים בבתי חומר ר''ל בעולם השפל אשר יסוד מצבה הוא בעפר הארץ שהוא סבה לדכא אותם לפני הבלוי והרקבון המושל בהם לא כמלאכי מעלה השוכנים בעולם העליון אשר לא יקרה להם הבלוי וההפסד וכאומר הלא משכנות עולם השפל ומקריו המה סבות מונעות ההשגה והשלימות ולזה אינם אפילו כמלאכי מעלה וכ''ש הוא שמאד רחקו מערך שלימות המקום ב''ה ואיך יחשוב מי אשר יצדק אנוש מאלוה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אף שוכני. תחסר מלת כי וכאומר אף כי והוא ענין כ''ש כמו אף כי אש אכלתהו (יחזקאל טו) : חומר. טיט : עש. ענין הבלוי וההפסד כמו עששה מכעס (תהלים ו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עש. הרצון בו כלוי והוא שם והפעל ממנו ועצמי עששו עששה מכעס עיני והרצון בו שכבר ידכאום מקרים אם מחוץ אם מרוע הנהגתם ויפסידו קודם שישיגם הכלוי הטבעי וזה דבר אמתי אין ספק בו וזה כי רוב המתים מתים בזולת עתם בסבת מקרים מה ולא ימצא שימות המות הטבעי אחד מאלף : (רלב"ג)


{כ}  מִבֹּ֣קֶר לָעֶ֣רֶב יֻכַּ֑תּוּ מִבְּלִ֥י מֵ֝שִׂ֗ים לָנֶ֥צַח יֹאבֵֽדוּ:

 רש"י  מבקר לערב יכתו. ביום אחד הם כתותים ונדכאים : מבלי משים. על לב לשוב לקונם : לנצח יאבדו. וגם זה הוא מקרא חסר : (רש"י)

 מצודת דוד  מבוקר וגו'. בל היום המה כתותים ומדוכאים ומבלי משים בו הכתיתה כ''א אולת אדם תסלף דרכו וחובל בעצמו : לנצח יאבדו. וכן בכל יום המה כתותים ואבודים ואיה א''כ שלימות האדם אם אין בו דעת אף לשמור עצמו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  מבלי משים. חסר לב והרצון בו מבלי משים לב להשלים נפשם וכמוהו וישימו וישכילו יחדו, והרצון בו וישימו לב : (רלב"ג)


{כא}  הֲלֹא-נִסַּ֣ע יִתְרָ֣ם בָּ֑ם יָ֝מ֗וּתוּ וְלֹ֣א בְחָכְמָֽה:

 רש"י  הלא נסע יתרם בם. כמו (ישעיה טו) יתרה עשה וגו' גאותם וחכמתם תתבלע בגופן והנה נוסעת ונסחת כמו (שם לג) בל יסע יתידותיו : (רש"י)

 מצודת דוד  הלא נסע וגו'. יתרון החכמה אשר ניתן בהם יותר משאר בע''ח הלא נסע והלך מהם כי המקריים המתהוים מזולתם ומעצמם המה יסבבו להשליך החכמה מנגד ולזה ימותו ולא ימצאו חכמה ר''ל יהיה לבם צפון מחכמה עד כי ימותו ובהיות כן איה א''כ שלימות האדם לחשוב אשר יצדק מאלוה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יתרם. ענין רבוי ותוספת : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הלא נסע יתרם בם. רוצה לומר שכבר נסע ממקומו יתרונם אשר בם על שאר הב''ח והוא השכל והלך הוא לו כי הוא בתחלת ענינו חסר ומי שלא ישלימהו לא ימצא לו יתרון על שאר הב''ח בעת המות כמו שנאמר אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו : (רלב"ג)



איוב פרק-ה

{א}  קְֽרָא-נָ֭א הֲיֵ֣שׁ עוֹנֶ֑ךָּ וְאֶל-מִ֖י מִקְּדֹשִׁ֣ים תִּפְנֶֽה:

 רש"י  קרא נא. ע''כ דבר הנבואה מכאן ואילך חוזר לתוכחתו צעק הרבה מי יענך : ואל מי מקדושים. הגוזרים זאת עליך : תפנה. להלחם אתו : (רש"י)

 מצודת דוד  קרא נא. כהתימו לספר דברי המלאך אמר לאיוב פן תאמר איזה דרך הלך הרוח לדבר בך ומדוע לא דבר בי לזה אמר דע לך כי נבאשת בעיני ה' על כי בעטת ביסורים ובחון הדבר וקרא אתה אל השמים ותראה האם יש מי אשר יענה לך ואל מי ממלאכי מרום תפנה להמליץ טוב בעבורך הלא נבאשת בעיני כולם ולזה לא ידברו בך מעתה : (מצודת דוד)


{ב}  כִּֽי-לֶֽ֭אֱוִיל יַהֲרָג-כָּ֑עַשׂ וּ֝פֹתֶ֗ה תָּמִ֥ית קִנְאָֽה:

 רש"י  כי לאויל וגו'. לאויל כמותך יהרג כעסו שאלו היית שותק שמ' תשוב מדת הרחמים עליך : קנאה. היא כעס וחימה כמו (דברים לב) הם קנאוני : (רש"י)

 מצודת דוד  כי לאויל. לשוטה כמותך יהרוג הכעס אשר יכעוס בבוא הרעה כי בעבור זה לא ימצא מלמד זכות ומשיב דבר : ופותה. הנפתה בלבו אחר תאוות הצלחות המדומות תמית הקנאה אשר יתקנא בהצלחות הרשעים ומרבה להתרעם על ה' כי מאבד עולמו באין מליץ יושר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כעש. כמו כעס בסמ''ך : ופותה. מל' פתוי : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לאויל. הוא האיש אשר יכוין פעולותיו תכלית מה ולא יבא אל הגעת התכלית ההוא בסבות הראויות והוא מבואר שלא יגיע התכלית לכמו האיש הזה אלא במקרה ולזה יהיה כועס תמיד כאמרו אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו : ופותה. הוא האיש הרב התאוה אשר יפותה לבו לכל ההצלחות המדומות וישאר תמיד עם הקנאה והמכאוב ההוא וצרף הפותה לאויל כי מדרך הפותה שיהיה אויל כאמרו נחלו פתאים אולת והסבה בזה כי לחוזק תשוקתו בענינים ישתדל במהירות להשיגם ויהיה זה סבה שלא יתנהג בזה בסבות הראויות : (רלב"ג)


{ג}  אֲֽנִי-רָ֭אִיתִי אֱוִ֣יל מַשְׁרִ֑ישׁ וָאֶקּ֖וֹב נָוֵ֣הוּ פִתְאֹֽם:

 מצודת דוד  אני ראיתי. אבל אני כאשר ראיתי את האויל משלח שרשיו להתפשט בארץ בחוזק רב הנה לא קנאתי בהצלחתו אבל פתאום טרם יבוא במחשבתי הרהור קנאה הייתי שופט ברעיוני לגזור אומר שסוף הדבר אשר יהיה נוהו מקולל : (מצודת דוד)


{ד}  יִרְחֲק֣וּ בָנָ֣יו מִיֶּ֑שַׁע וְיִֽדַּכְּא֥וּ בַ֝שַּׁ֗עַר וְאֵ֣ין מַצִּֽיל:

 רש"י  ירחקו בניו. זו היא קללה שקיללתיו : וידכאו. בדגש הוא ידוכאו ואם הוא נקוד רפי משמש ידכאו אחרים : (רש"י)

 מצודת דוד  ירחקו. כי בניו יהיו מרוחקים מתשועת אדם כי בעוון אביהם לא ימצאו מרחמים : וידכאו בשער. במקום פרסום בשער העיר יהיו מדוכאים מבני אדם ואין מי יציל : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בניו. הם הנמשכים אחריו להתנהג במנהגו וכמו זה אמר הכתוב ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו, והרצון בזה האנשים הנמשכים אחריו כמו שביאר אונקלוס : (רלב"ג)


{ה}  אֲשֶׁ֤ר קְצִיר֨וֹ | רָ֘עֵ֤ב יֹאכֵ֗ל וְאֶֽל-מִצִּנִּ֥ים יִקָּחֵ֑הוּ וְשָׁאַ֖ף צַמִּ֣ים חֵילָֽם:

 רש"י  אשר קצירו. של רשע : רעב יאכל. כי ימות רשע יבואו הרעבים שקיצץ בחייו וישתלמו גזילותיו מנכסיו : ואל מצנים יקחהו. כמו ויקחו אליך (שמות כה) כלומר לצורך העני הנושע מצינים וכלי זיין של רשע זה יקחהו השופט הממונה לכך : ושאף. ובלע איש איש מן הצמים שגזל בחייו : חילם. ממונם שגזל זה בחייו : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר קצירו. נכון בידו אשר קציר שדהו יאכל כל מי אשר ירעב ויתאוה לו : ואל מצנים יקחהו. יקחו את הקציר מבין הקוצים ולא ימהרו לקחת כמות שהם עם הקוצים כגונב דבר אשר יתפחד מן הרואים כ''א יברר האוכל לקחת לעין כל ולא ימצא מי ימחה בידו, או להיפך שיקחו הקציר עם הקוצרים ולא ישאירו כלום ולא כדרך המתפחד שחוטף היפה וממהר ללכת לדרכו : ושאף צמים. כ''א מן הצמאים אשר האויל הזה הצמיאו בקחת ממנו עשרו הנה בסוף תגבר ידו וכ''א יחזור ויבלע את עושר עצמו מה שגזל זה וכל אחד יקח את שלו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואל. הוא כמו ואת וכן וירדפו אל מדין (שופטים ז) וענינו מן כמו כצאתי את העיר (שמות ט) : מצנים. המ''ם נוספת וענינו קוצים וכן צנים פחים (משלי כב) : ושאף. ענין בליעה והמשכה אל הפה כמו שאפה רוח (ירמיה ב) : צמים. כמו צמאים : חילם. עשרם : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אשר קצירו רעב יאכל. שב אל האויל וירצה בזה שכבר יגיע מרוע הצלחתו שהאיש הקש' יום והוא הרעב יאכל קצירו של האויל : אמרו ואל מצינים יקחהו ושאף צמים חילם. שב אל בני האויל אשר זכר או אל כלל האוילים וירצה בצנים צנינים וקוצים והרצון בשאיפה הצפוי והתקוה על דרך אומרו כעבד ישאף צל והרצון בצלמים האיש הפרוץ וקראו צמים לפי שמנהג הפריצים שיהיו מגדלי צמה ר''ל שער ואמר שלאיש קשה המזל אשר יקח קצירו מבין הקוצים והצנינים לרוע הצלחתו ויצפה עם זה שמה שלקח מן הקציר יבא איש פריץ ויחזק עליו ויגזלהו ממנו יהיה חילם וזה תכלית רוע ההצלחה ר''ל שהאנשים היותר רעי ההצלחה שימצאו ימצאו מצליחים על אלו האוילים ויהיה להם חילם ונכסיהם ואפשר שכל הפסוק יהיה שב לדבר אחד ויחסר מלת אל והרצון בו אל אשר קצירו יאכל איש רעב ונקשה ואל אשר יקח קצירו מן הקוצים ויצפ' עם זה שמה שלקחהו מן הקוצים יגזלהו ממנו איש פריץ יהיה חיל בני האויל אשר זכר : (רלב"ג)


{ו}  כִּ֤י | לֹא-יֵצֵ֣א מֵעָפָ֣ר אָ֑וֶן וּ֝מֵאֲדָמָ֗ה לֹא-יִצְמַ֥ח עָמָֽל:

 רש"י  כי לא יצא מעפר. מכה הבאה על האדם לא לחנם הוא ולא מן העפר תצמח לו : און הוא לשון שבר : (רש"י)

 מצודת דוד  כי לא יצא וגו'. ר''ל הלא עינינו רואות אשר נתהוה בעולם עמל ואון והנה אינם צומחים ויוצאים מן האדמה לבוא מאליהם במקרה כ''א באים לשלם גמול המפעל ולזה כאשר ראיתי האויל המשריש שפטתי שהוא הראוי להיות מן המקבלים העמל ואון כי לו נאה כי לו יאה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  און. ענין שבר : (מצודת ציון)


{ז}  כִּֽי-אָ֭דָם לְעָמָ֣ל יוּלָּ֑ד וּבְנֵי-רֶ֝֗שֶׁף יַגְבִּ֥יהוּ עֽוּף:

 רש"י  כי אדם לעמל יולד. כי אי אפשר שלא יחטא ויקבל עמל בחטאו לקבל פורענותו ואינו כבני רשף שהם מלאכי' ורוחות שהם יגביהו עוף ואינם מן התחתוני' (יגביהו לעוף ולהיות מן התחתונים סא''א) לשלוט בם שטן ויצה''ר : רשף. כמו רשפי קשת (תהלים עו) כשהחץ מעופפת נקרא רשפי ל' עוף (סא''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  כי אדם. הלא האדם נברא להיות עמל על טרפו לא לקחת מזולתו דבר אשר לא עמל בו : ובני רשף. וכאשר ניצוצי רשפי אש הוחק טבעם להגביה עצמם לעוף למעלה כן משפט האדם לעמול על טרפו וזה האויל לא כן עשה לזה יקבל גמולו משלם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רשף. גחלת אש כמו רשפיה רשפי אש (ש''ה ח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בני רשף. הם כידודי אש : (רלב"ג)


{ח}  אוּלָ֗ם אֲ֭נִי אֶדְרֹ֣שׁ אֶל-אֵ֑ל וְאֶל-אֱ֝לֹהִ֗ים אָשִׂ֥ים דִּבְרָתִֽי:

 רש"י  אולם אני אדרוש. אם היו באים עלי יסורים הללו הייתי דורש אל הקב''ה בתפילה ובתחינה ואלו הייתי שם דברתי בבקשה : (רש"י)

 מצודת דוד  אולם. באמת אם הייתי אני מדוכא ביסורין לא הייתי מתרעם כמותך אבל דורש הייתי אל ה' להתחנן לפניו : ואל וגו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)


{ט}  עֹשֶׂ֣ה גְ֭דֹלוֹת וְאֵ֣ין חֵ֑קֶר נִ֝פְלָא֗וֹת עַד-אֵ֥ין מִסְפָּֽר:

 מצודת דוד  עושה גדולות. כי הוא עושה גדולות וא''א לחקור אותם ולדעתם וכאומר לזה הייתי דורש לה' כי בידו להושיע וימשול במערכת השמים ולכל אשר יחפוץ יטה עם כי נראה כאשר תשפוט המערכת כן הוא ע''פ הרוב מ''מ הכל בידו ועם כי לא נדע פתרון הדבר הוא בעבור כי קצרה דעת האדם וכאשר אין חקר לכל הגדולות שעושה המקום ב''ה : עד אין מספר. לגודל רבוים : (מצודת דוד)


{י}  הַנֹּתֵ֣ן מָ֭טָר עַל-פְּנֵי-אָ֑רֶץ וְשֹׁ֥לֵֽחַ מַ֝יִם עַל-פְּנֵ֥י חוּצֽוֹת:

 רש"י  הנותן מטר על פני ארץ. ארץ ישראל : ושולח מים על פני חוצות. ע''י שליח לשאר ארצות : (רש"י)

 מצודת דוד  הנותן מטר. עם כי רבות פעמים לא יורה הטבע על המטר עכ''ז יתן הוא זולת הטבע בהשגחה פרטיות : ושולח וגו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)


{יא}  לָשׂ֣וּם שְׁפָלִ֣ים לְמָר֑וֹם וְ֝קֹדְרִ֗ים שָׂ֣גְבוּ יֶֽשַׁע:

 רש"י  לשום שפלים למרום. הוא נותן את המטר והוא מפר מחשבות ערומים שמדמין להפקיע שערים ולקנות שדות העניים במעט תבואה : (קודרים. שקומטים פנים ברעב) : (רש"י)

 מצודת דוד  לשום. בכדי להשים למרום בגבהי המעלה את השפלים חסירי הלחם כי בהיות המטר האדמה תתן יבולה ורווח להם ונראה גם בזה גודל ההשגחה : וקודרים. הנשחרים מעקת הרעבון נתחזקו בישע אלהים וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וקודרים. ענין שחרות כמו שמש וירח קדרו (יואל ב) : שגבו ישע. כמו שגבו בישע : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וקודרים. הם האנשים הקשי יום וקראם קודרים כי לרב אבלם ידמה להם שיחשך האור שהוא אצלם ולזה אמר הנביא על רוב הצרות ונבט לארץ והנה חשך צר ואור חשך בעריפיה ואמר דוד כאבל אם קודר שחותי : (רלב"ג)


{יב}  מֵ֭פֵר מַחְשְׁב֣וֹת עֲרוּמִ֑ים וְֽלֹא-תַעֲשֶׂ֥ינָה יְ֝דֵיהֶ֗ם תּוּשִׁיָּֽה:

 רש"י  ולא תעשינה ידיהם תושיה. אותה עצה שדימו לעשות : (רש"י)

 מצודת דוד  מפר. בהשגחתו מפר מחשבות חכמים המתחכמים בערמות ותחבולות : תושיה. כל מה אשר יש עם מחשבותיהם לעשות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תושיה. מל' יש : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תושיה. הוא שם לכל נימוס וסדור ולזה נקרא התורה תושיה כי היא הנימוס והסדור הנאות ויקרא תושיה המנהג שראוי לאדם במה שהוא אדם שיתנהג בו והוא אמרו ותושיה נדחה מעני כי לא נתנה תורה בעת שהיה איוב ולא היה מאמין בתורה עד שיתפאר שלא נדחה ממנו החורה אבל התפאר שלא נדחה ממנו הנימוס והסדור אשר ראוי לאדם במה שהוא אדם להתנהג בו בדרך שישלים נפשו ואפשר שכבר היה נימוס מה לאומר אשר היה איוב ממנה והתפאר שכבר התנהג באותו נימוס בשלימות ויקרא תושיה מה שהוגבל וסודר במחשבה והשתדלות לעשות מהפעולות עד שיגיעו אל התכלית אשר כוונו עליו והמשל אם חשב גנב מה לעשות גנבה מה, וסדר הפעולה ההיא בלבו ואיך יתנהג בה עד שישלים לו עשיית הגנבה הנה זה הסדור אשר סדר בלבו ושמהו כמו חוק לו יקרא תושיה ובזה האופן אמר ולא תעשינה ידיהם תושיה ר''ל שלא יעשו מה שסידרו והגבילו במחשבתם לעשות מהפעולות : (רלב"ג)


{יג}  לֹכֵ֣ד חֲכָמִ֣ים בְּעָרְמָ֑ם וַעֲצַ֖ת נִפְתָּלִ֣ים נִמְהָֽרָה:

 רש"י  נמהרה. כל העצה העשויה במהירות היא סכלות : (רש"י)

 מצודת דוד  בערמם. בדבר הערמה אשר חשבו לעשות לזולת בזה עצמה לוכד אותם ויפול בשחת יפעל : ועצת נפתלים. עצת העקשים נעשים במהרה כי תשוב על עצמם והוא ענין מליצה לומר הואיל והוא ייעצה ואליו תשוב א''כ נעשית במהירות רב כי האדם קרוב אל עצמו ואין לעצה מרחוק ללכת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נפתלים. עקשים כמו אין בהם נפתל (משלי ח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  נפתלים. הם העקשי' אשר יעמיקו לבקש עקלתונות עד שיגיעו למבוקשם ואמר שעם עומק העצה באלו האנשים יסבב השם שתהיה עצתם נבערת ונמהר' ותהיה נמהרה מענין נמהרי לב והם הפתיים : (רלב"ג)


{יד}  יוֹמָ֥ם יְפַגְּשׁוּ-חֹ֑שֶׁךְ וְ֝כַלַּ֗יְלָה יְֽמַשְׁשׁ֥וּ בַֽצָּהֳרָֽיִם:

 רש"י  יומם יפגשו חושך. שאין עצתם מתקיימת ונעשית ואור חכמתם נהפך לחושך : (רש"י)

 מצודת דוד  יומם. באור היום יפגשו את החשך ר''ל בדבר ברור הנראה לעין כל תסכל עצתם ויתעו בה : וכלילה. כמו ההולך בחשכת הלילה אשר דרכו למשש ביד לבל יוכשל בדבר מה כן ימששו בעת הצהרים ור''ל אף בדבר המובן בתחילת המחשבה יהיה טח עיניהם מראות מהשכל לבותם וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יומם. ביומם : יפגשו. יפגעו : ימששו. ענין החיפוש בידים להשמר ממכשול כמו כאשר ימשש העור (דברים כח) : (מצודת ציון)


{טו}  וַיֹּ֣שַׁע מֵ֭חֶרֶב מִפִּיהֶ֑ם וּמִיַּ֖ד חָזָ֣ק אֶבְיֽוֹן:

 רש"י  ויושע. את הנכשלים : מחרב. ומאיזה חרב מפיהם שהיו סבורים לבולעם ומתאוים להשמידם : ומיד חזק. יושיע אביון : (רש"י)

 מצודת דוד  ויושע. ובסכול דעתם יושיע ה' את מי אשר היה עצתם עליו ויהיה נושע מחרב והוא מפיהם של הרשעים ההם אשר חשבו לבלעם חיים כי ישגו ולא ידעו מה יעשו להשיג תוחלתם : ומיד חזק. בזה יושיע האביון מיד החזק ממנו וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויושע מחרב. חסר הפעול ושב אל השפלים והקודרים שזכר ראשונה או יהיה שב אל האביון שזכר בסוף הפסוק והוא יותר נכון וכוונת הפסוק שהשם הושיע האביון מחרב ומיד חזק : מפיהם. של הרשעים וממאמרם ר''ל שישים פיהם ומאמרם כלי להושיע בו האביון אשר כוונו להרע לו והמשל שהם יאמרו שירדפו אחרי פלוני להרגו וישמע הדבר איש מה ויגיד עצתם לאיש ההוא וישמר מלכת בדרך ההוא וינצל או שיהיה במאמרם מסבול העצה מה שינצל בו האביון ואפשר שנאמר שהרצון בזה שהשם יושיע אביון מחרב ומפיהם ומיד חזק בזה האופן מההשגחה ואולם יושיעם מפיהם על דרך משל שלא יהיו טרף לשיניהם בשישבר שיניהם כמו שנאמר ושיני כפירים נתעו וגם כן הנה ישמרו שלא יהיו טרף לשיניהם במה שיסבב השם יתברך לאלו האנשים הרעים מסבול העצה : (רלב"ג)


{טז}  וַתְּהִ֣י לַדַּ֣ל תִּקְוָ֑ה וְ֝עֹלָ֗תָה קָ֣פְצָה פִּֽיהָ:

 רש"י  ועולתה. העלילה והרשעה כמו (תהלים סד) יחפשו עולות, עלילות : קפצה. סגרה כמו לא תקפוץ : (רש"י)

 מצודת דוד  ותהי. סכול דעת הרשע תהיה למלאות תקות הדל אשר ייחל עליה : ועולתה. והנה העולה סתמה פיה ולא תוכל להרע לו ונראה א''כ מכ''ז גודל ההשגחה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קפצה. ענין סתימה וכן וכל עולה קפצה פיה (תהלים קז) : (מצודת ציון)


{יז}  הִנֵּ֤ה אַשְׁרֵ֣י אֱ֭נוֹשׁ יוֹכִחֶ֣נּֽוּ אֱל֑וֹהַּ וּמוּסַ֥ר שַׁ֝דַּ֗י אַל-תִּמְאָֽס:

 רש"י  הנה אשרי אנוש וגו'. ביסורין וכשם שהוא (מרפא) מכאובי' של אלו כך אני אדרו' אליו על יסורין אלו שיבואוני והיה לך לקבלם ולא למאסם : (רש"י)

 מצודת דוד  הנה. הואיל והכל בא בהשגחה הנה אשרי להאדם אשר יוכיחנו אלוה במשפט יסורין כי בזה ימורק העון להטיב אחריתו וגם אתה אל תמאס מוסר שדי : (מצודת דוד)


{יח}  כִּ֤י ה֣וּא יַכְאִ֣יב וְיֶחְבָּ֑שׁ יִ֝מְחַ֗ץ (וידו) וְיָדָ֥יו תִּרְפֶּֽינָה:

 מצודת דוד  כי הוא יכאיב. ביסורין הוא מכאיב ובהם עצמן עושה תחבושת ורפואה כי בהם ממורק העון ותלך לה : וידיו. הידים אשר ימחץ בהם הם עצמם מרפאים בזה את המחץ מחלי העון וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויחבש. מל' תחבושת ורפואה כמו לחבוש לנשברי לב (ישעיה סא) : ימחץ. ענין הכאה כמו מחץ ראש (תהלים קי) : (מצודת ציון)


{יט}  בְּשֵׁ֣שׁ צָ֭רוֹת יַצִּילֶ֑ךָּ וּבְשֶׁ֓בַע | לֹא-יִגַּ֖ע בְּךָ֣ רָֽע:

 רש"י  בשש צרות. כשיבאו לעולם יצילך על ידי יסורין שנתייסרת בהם וגם בשביעית כשתבא לא יגע בך ועכשיו הוא מונ' אותן : (רש"י)

 מצודת דוד  בשש צרות. הנה דע לך אשר בעבור היסורין הבאים עליך נתמרק העון ועוד לא יוסיפו הצרות לגעת בך כי יצילך ה' בעת יבוא בעולם אחת מששת הצרות האמורות למטה : ובשבע. ובדבר השביעית אשר לא תחשב לצרה כמוהם מ''מ לא יגע בך הרע שבו : (מצודת דוד)


{כ}  בְּ֭רָעָב פָּֽדְךָ֣ מִמָּ֑וֶת וּ֝בְמִלְחָמָ֗ה מִ֣ידֵי חָֽרֶב:

 מצודת דוד  ברעב. בעת בוא רעב בעולם יפדך ה' שלא תמות מחסרון האוכל ובמלחמה יפדך מיד חרב האויב : (מצודת דוד)


{כא}  בְּשׁ֣וֹט לָ֭שׁוֹן תֵּחָבֵ֑א וְֽלֹא-תִירָ֥א מִ֝שֹּׁ֗ד כִּ֣י יָבֽוֹא:

 רש"י  בשוט לשון. של שטן תחבא אותך אלו הן השבע צרות רעב וחרב לשון ושוד וגו' וחית הארץ הם ליסטי' : (רש"י)

 מצודת דוד  בשוט לשון. בעת יתרבה לשון הרע בעולם ותשוטט הלשון לדבר רכיל אתה תהיה נחבא ונסתר ממנה כי לא תדבר עליך ולא תירא א''כ מהשוד והאבדון הבאה ע''י לה''ר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בשוט. ענין ההליכה אנה ואנה כמו משוט בארץ (לעיל א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בשוט לשון תחבא. ר''ל כאשר תשוטט לשון הרע בארץ אשר היא סבת מריבות חזקות ורעות שם תחבא ר''ל שלא תזכר : (רלב"ג)


{כב}  לְשֹׁ֣ד וּלְכָפָ֣ן תִּשְׂחָ֑ק וּֽמֵחַיַּ֥ת הָ֝אָ֗רֶץ אַל-תִּירָֽא:

 מצודת דוד  לשוד. לעת בוא שודד לגזול הון או בעת בוא כפן ר''ל עת יאצרו התבואות לייקר השער הנה תשחק ותלעג באלה כי לא יגעו בך לרעה : ומחית הארץ. בעת יהיה משלחת החיות לא תירא מהם הרי הם ששה צרות במספר רעב ומלחמה ולה''ר שודדים כפן חית הארץ : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ולכפן. ענין אסיפה וכן כפנה שרשיה (יחזקאל יז) ובדרז''ל יש כנופיא (שבת ס) ועם הוא הפוך : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כפן. הוא כשהתבואה ביד שומרי האוצרות ואז תהיה ביוקר לא בסבת חסרון התבואה ואולם הרעב הוא חסרון תבואה : (רלב"ג)


{כג}  כִּ֤י עִם-אַבְנֵ֣י הַשָּׂדֶ֣ה בְרִיתֶ֑ךָ וְחַיַּ֥ת הַ֝שָּׂדֶ֗ה הָשְׁלְמָה-לָֽךְ:

 רש"י  אבני השדה. מין אדם הן : וחית השדה. הוא. שנקרא גרוש''ה בלע''ז וזו היא חית השדה ממש ובלשון משנה תורת כהנים נקראים אדני השדה : השלמה לך. יהיה לה שלום עמך : (רש"י)

 מצודת דוד  כי עם אבני השדה. אשר עם אבני מכשול המושלכים ע''פ השדה יהיה כאלו כרת ברית עמהם לבל תגוף באבן רגלך והיא השביעית אשר לא תחשב לצרה כששת הראשונים : וחית השדה. הוא ענין מליצה לומר כאלו חית השדה היו השלוחים בדבר לתווך השלום בינך ובין אבני השדה וכאלו הם השלימו לך את האבנים ההם : (מצודת דוד)


{כד}  וְֽ֭יָדַעְתָּ כִּי-שָׁל֣וֹם אָהֳלֶ֑ךָ וּֽפָקַדְתָּ֥ נָ֝וְךָ וְלֹ֣א תֶחֱטָֽא:

 רש"י  וידעת כי שלום אהלך. ואז בכל מקום תהיה בטוח, כי שלום אהלך : ופקדת נוך ולא תחטא. כמו אל השערה ולא יחטיא (שופטים כ) וזו היא השביעית שמנינו למעלה : (רש"י)

 מצודת דוד  וידעת. בכל מקום שתהיה תהא יודע ומובטח אשר השלום באהלך : ופקדת. תזכור ותשגיח במדורך כי לך תהיה ולא תהיה נחסר ממך להמסר ביד אחר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ופקדת. ענין זכרון והשגחה כמו פקד פקדתי (שמות ג) : נוך. מל' נוה ומדור : תחטא. ענינו חסרון כמו קולע וגו' ולא יחטיא (שופטים כ) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ופקדת נוך ולא תחטא. ר''ל בני נוך והם בני ביתו וכאילו אמר שכבר חטא מפני שלא השגיח בבניו באופן הראוי לשומרם מחטא : (רלב"ג)


{כה}  וְֽ֭יָדַעְתָּ כִּי-רַ֣ב זַרְעֶ֑ךָ וְ֝צֶאֱצָאֶ֗יךָ כְּעֵ֣שֶׂב הָאָֽרֶץ:

 מצודת דוד  וידעת. תהיה יודע ובטוח אשר הרבה יהיה זרעך : וצאצאיך וגו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)


{כו}  תָּב֣וֹא בְכֶ֣לַח אֱלֵי-קָ֑בֶר כַּעֲל֖וֹת גָּדִ֣ישׁ בְּעִתּֽוֹ:

 רש"י  תבא בכלח אלי קבר. שתנצל מן הדבר, ובכלח אין סמך במקרא להבין מליצתו ולפי ענין המליצה יפתר וילמד מעניינו שהוא ל' גמר בישול התבואה כשבישלה כל צורכה ורז''ל פירשו בכלח בגימטריא ששים שנה : כעלות גדיש. כאשר נסתלק הגדיש מן הקרקע בעתו : (רש"י)

 מצודת דוד  תבוא בכלח. בעת הזקנה תבוא אל הקבר כמו שמסלקין את הגדיש מן השדה בעת שנתייבש כל צרכו כן תסולק מן העולם בעת ימלאו ימיך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בכלח. עת זקנה וכן עלימו אבד כלח (לקמן ל) : אלי קבר. אל קבר : כעלות. ענין סלוק כמו אל תעלני בחצי ימי (תהלים קב) : גדיש. כרי מן עמרי תבואה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כעלות גדיש. מעניין כריתה וכמוהו אל תעלני בחצי ימי : ביאור דברי המענה השיב אליפז ואמר ידענו שאם נשא משל ודבר אליך להשיב על דבריך יכבד עליך אלא שעם כל זה לא אוכל להמנע מלהשיב על דבריך כי מי יוכל לעצור במלין על דבריך אלה או יהיה הרצון בזה האם כאשר נסה השם להגיע אליך דבר מן הרעות תלאה ומי יוכל לעצור במלין מלהוכיחך על תכונתך זאת, הנה במה שקדם היות מיסר רבים כאשר שמעת מהם דברים כאלה והידים אשר היו רפות באמונת השם היית מחזק והאיש הכושל היו מקימים מיליך והברכים הכורעות היית מאמץ והיית אומר לו שמה שהגיענו מהרע הוא על צד העונש למרי קדם ר''ל שכל מי שהיה נבוך באמונת השם יתברך בעבור מה שהגיעהו מהעונש היית מחזק אותו עד שיאמינו כולם כי על כל מעשה גמול ומשפט להיות בזה תקון המדינ' ותקון הצלחת האדם וזה שההמון אם לא ייראו מהעונש לא ימנעו מעשיית הרעות כאשר יביאם טבעם להשתוקק אליהם, והנה עתה כאשר תבוא אליך הרעה נלאית לסבלה וכאשר נגע עדיך היית נבהל הנה זה ממה שיוכיח שיראתך השם לא היה אלא לבטחונך שישמור לך קנייניך ותקותך בשישמור לך אלו הקניינים היתה סבת תמימות דרכיך לא טוב האמונה כי לפי מה שאני רואה מדבריך עתה אינך מאמין שיהיה בכאן גמול ועונש, והחל אליפז לסתור דבריו מהמוחש ואמר זכור נא מי הוא נקי ואבד ואיפה תמצא שנכחדו ישרים כמו שראיתי זה מהאנשים המשתדלים בכל עוז בעשיית העול והחמס שיאבדו ויכלו מרוח אף השם ואולם הנקיים והישרים ואם היה שיגיעום קצת רעות אינם מכלות ומאבדות אותם לגמרי כמו העניין ברעות הרשעים וזה לאות שאלו הרעות אינם נופלות במקרה כמו שאתה מניח ר''ל שאם היה הענין כן לא היה בזה הבדל בין הישרים והרשעים ואולם היות רעות הישרים יותר חלשות למיעוט עונותיהם לא שיהיו להם רעות בזולת מרי כמו שהיה מניח איוב הנה האנשים הרשעים אשר תשוקתם לטרוף טרף כמו החיות הרעות נמצאו שנתעו שיניהם עד שיבצר מהם אשר יזמו לעשות ותראה אותם אובדים מבלי מציאתם הטרף ובניהם יתפרדו אנה ואנה ישוטטו לבקש די טרפם וזה דבר נמצא בלי ספק בחוש כי הרבה מה שתמצא מהאנשים הרשעים אשר כל השתדלותם להזיק לאחרים שברוב העתים לא ימצאו ותמנע מחשבתם הרעה וזה ממה שיורה שהשגחת הש''י הוא באישי האדם, ואמר אליפז הנה באמת אופן השגחתו יגונב ויעלם ממני אלא שכבר לקחה אזני שמץ מנהו מעט מזאת ההשגה אשר תעמידנו על היות השגחתו בשפלים, וזה שבסעיפים מחזיונות לילה בנפול תרדמה על אנשים קראני פחד ורעדה ורוב עצמי הפחיד מהמראה אשר אראה בחלו' מהדברים העתידים לבא עלי אשר סבת הודעתם הוא השם יתברך וזה שמה שהגיד לי המראה ההיא הוא ענין רוחני, יעבור על פני תסמר שערת בשרי מדי בואו מרוב החרדה כי כבר ייוחדו החלומות הצודקים משאר החלומות שכבר יקרה מהם החרדה והתפעמות הרוח כמו שנזכר בספר החוש והמוחש ויעיד על זה מה שנזכר מחלום פרעה וחלום נבוכד נאצר והנה יורה על היותו רוחני שהוא יעמוד לפני ולא אכיר מראהו אך תמונה לנגד עיני אשר יראה אותה לי הכח הדמיוני ואשמע דבריו הנפלאים כאילו הם מורכבים מהקל והדממה וזה שהשכל יקבלם רוחניים בזולת קול והמדמה מראה אותם כאילו הם דברים קוליים באותיות וקול, ואחר כן החל אליפז בטענ' שלישית ואמר איך אפשר שתאמין שיהיה השם ית' פועל המין האנושי וממציאו ומנהיגו והוא בלתי משגיח בו עד שכבר ימצא צדיק ורע לו רשע וטוב לו, האם אפשר באדם שיהיה צדיק יותר מהשם ית' האם יהיה האדם טהור יותר מפועלו הלא כמו אלו העניינים יהיו מיוחסים אל העול באדם ר''ל אם ינהיג מדינה אחת ולא ינהיגנה ביושר ואיך אפשר שיצוייר בשם ית' עם היותו בתכלית השלימות מה שהוא חסרון ועול בחוק האדם, הן בעבדיו לא יאמין והם השכלים הנפרדים לא יתן אמתות וקיום בעצמותם אבל מה שלהם מן האמתות והקיום הוא מזולתם והוא השם ית', ולא ישים במלאכיו אורה מעצמותם וזה כי אין האור להם והוא ההשגה במה שהם משיגי' מצד עצמותם אבל מצד מה ששפע למציאותם מהסיבה הראשונה והוא השם יתברך ולזה הוא מבואר שאלו הנמצאים ואם הם שלימים מאד ביחס אל האדם הנה הם חסרים מאד ביחס אל השם יתברך כי אין יחס בין מי שמציאותו וקיומו והשגתו מעצמותו ובין מי שהוא לו מציאותו וקיומו והשגתו מזולתו, ואם באלו עם פשיטותם ושלמותם ונצחיותם ימצא חסרון אצל השם יתברך הנה אין ספק שהאדם חסר מאד ביחס אל השם יתברך כי הוא שוכן בבתי חומר ר''ל בזה העולם השפל ובעפר יסודו ר''ל שקיום צורתו הוא בחומר שלה כי הוא נושא לצורתו ולפי שצורתו היא היולאנית ואל זה גם כן איפשר שיכוין במה שאמר שוכני בתי חומר ר''ל שצורותיהם היולאניות עם החסרון הנמצא להם בעצמותם יחוייב עוד בהם שיהיו נפסדים ואין זה ההפסד ג''כ מוגבל בהם שם עד שיהיו בטוחים ממנו עת מה אבל ידכאום מקרים ויפסידום קודם שישיגם הכלוי וההפסד הטבעי מבקר לערב ישיגם המות במעט סבה מבלי משים לב לפנות אל השלימות האנושי יאבדו אבידה מוחלט' ולא יהיה להם השארות כלל, הלא האדם ואם לו קצת שלמות והוא ההכנה השכלי' אשר לו בה יתרון והשארות הנה יקרה לו ברוב שיסור יתרונו אשר בו וימו' ולא בחכמה לפי שבהגעת השלמות לו מהקושי העצום לקושיות בעצמו ולרבוי המונעי', אם חשבת להיות במדרגה השכלית והמלאכים להיותך בעל שכל ראה מה מאד רחקה מדרגתך מהם עד שאם תקרא אליהם לא תמצא מי שיענך, ואל מי מקדושים תפנה שיענך הלא היותר שפל מהם לא יענך לרוחק מדרגתך ממנו ואם הענין כן ביותר שפל מהם ראה מה מאד רחקה מדרגתך ממדרגת השם יתברך ובהיות הענין כן הוא מבואר שלא יתכן שיוחס לשם יתברך שם שלמותו מה שהוא חסרון בחק האדם אשר הוא בתכליח מהחסרון ביחס אל השם יתברך, והוסיף אליפז להתיר ספק מה בענין הרעות אשר נראה באדם בזולת מרי קדם ואמר שהם אינם רעות יהיה ראוי שידאג האדם עליהם ויחסם אל האולת והפתיות ועל זה אמר הנה לאויל יהרג כעס כי הוא ידאג תמיד כאשר לא יבואו מבוקשיו אשר הוא סבת העדר בואם לפי שלא דרך בהגעתם בסבות הראויות והוא מבואר שכמו זה האיש כועס תמיד כאשר לא יבואו מבוקשיו אשר כיוון אליהם ויחשוב שכבר ענשו השם יתברך אלא שהוא מבואר שכמו זה לא יקרא רע כמו שלא יקרא רע אם לא תצא ספינה מהחפירה בקרקע כי לא תעשה הספינה בכמו זה הפעל והאיש הפותה אשר יפותה לבו לכל ההצלחות המדומות תמיתהו קנאתו כי עיניו לא תשבע וישאר תמיד עם הקנאה והמכאוב ההוא מצורף לזה שהוא ישתדל לרוב קנאתו להגיע אל מבוקשיו במהירות וידרוך מפני זה בהגעתה בסבות בלתי נאותות, כמו הענין באויל אם יקרה באויל שיהי' משריש ומצליח בקצת העניינים הנה כאשר ראיתי זה בא אידו פתאום וקללתי נוהו למיעוט השארוח קניינו אשר כיון אליהם כי לא יגיע לכמו האיש הזה שום תכלית אם לא במקרה ומה שהו' במקר' הוא מעט כמו שהתבאר במקומו, הנה בניו הנמשכים אחריו ירחקו מישע וידכאו בשער לעיני כל העם ואין מציל לפי שכמו זה האיש לא ישתדל ג''כ בקנין האוהבים כמו שלא ישתדל בשאר הסבו' המביאו' מה שמשתוקק אליו אלא כבר יגיע מהרוע לאויל ולבניו האוחזי' דרכו עד שיהי' חילם לאיש קשה המזל שיאנוס אותו האיש הרעב ויאכל קצירו ולאש' יקח קצירו מבין הקוצי' לרוע הצלחתו ויקוה האיש הפריץ ללקחו ממנו וזה תכלי' הרוע ר''ל שיהיו השפלים שבאנשי' גוברי' עליהם, הנה לא יצא מעפר און ועמל ר''ל שאין הארץ סבת רוע הסדור הנופל בטובות אישי האדם ורעתם אשר הוא און ועמל כמו שהי' חושב איוב וזה שכוונתו היה כי למרחק אלו העניינים אשר בארץ במדרגה מהשם יתב' הוא מחוייב שיהי' בלחי משגיח בהם כאמרו מה אנוש כי תגדלנו וגו' האף על זה פקח' עיניך וגו', אבל הרעו' הנופלו' בכאן בזול' מרי קדם אין ראוי בהם שיקראו רעות לפי שהם מיוחסו' אל סכלות המקבל כמו שזכ' באויל ופותה וזה שהאדם יולד לעמל ולהשתדל בקניני' אשר יצטרכו אליו כי לא נתנו לו שלמיותיו בפועל אבל נתנו לו הכלים אשר אפשר שבהם יגיע אל מה שיצטרך אליו וכמו שכידודי האש יולדו להתנועע תכף התהוות' ולהגבי' עוף מה שהתמידו נמצאי' עד שיסור החלק האשי מהם ויפול האפר, ובהיות העניין כן רצוני שהאדם יולד לעמל בשלמיותיו אשר ירצ' הגעחם אליו הנה אם לא ירדוף בהגעתם בסבות הראויות אין זה עונש אם לא יגיעו וזה מבואר בנפשו, ולהיו' העניין כן הנה החליט אליפז המאמ' שהרעות הבאות על איוב היו על צד המוס' והתוכח' למרי קדם ולזה אמר אליו אם הייתי במקומך הייתי דורש אל אל ומתפלל אליו שירחם עלי כי הוא משגיח בזה העולם השפל השגחה נפלאה ויור' על זה הגדולות והנפלאות אשר הוא עושה ומכללם נתינת המטר בסדר וביושר אשר בו חיי כל צומח וזה שהמטר על הרוב יהי' במקומות הנגלים מהארץ מאדים יביאו' אליהם רוחות ממקומות אחרי' זולתם ומה שזה דרכו הוא מיוחס אל הקרי וההזדמן ומה שיוחס אל הקרי וההזדמן הוא ראוי שיהי' מעט ואנחנו נרא' המטר תמיד בדרך שישלמו בו הצמחים הנ' זאת ראיה חזקה שבכאן משגיח בענין נתינת המטר זולת הטבע ולזה תמצא בכל הנביאים והחכמים כשהם יספרו נפלאות השם שהם יספרו תחלה נתינת המטר ועוד יראה בכאן מה שיתחזק שהשם יתברך משגיח באישי האדם וזה שהרשעים אשר ישתדלו בעשיית הרעו' אל האנשי' השפלי' והחלושי' ימנע מהם אשר יזמו לעשות עם היותם בעלי כח וחכמים להרע וזה שהשם ית' יסבב לשו' האנשים השפלים הנרדפים למרום ההצלחה ולהשגיב ישע האנשי' המדוכים והאבלי' והוא מיפר עצת הרשעים החכמים להרע אשר ישתדלו להרע להם ולא תעשינה ידיה' מה שחשבו לעשותו, החכמים הוא לובד בערמם ר''ל שרוב ערמם ישים השם ית' כלי למנוע מהם אשר יזמו לעשו' והמשל שכאשר ידעו באיש שילך בחוץ ויבקשו לרדוף אחריו ולקחת אשר לו ישפטו לאיזה צד הלך ויעמיקו בו ויאמרו שהוא יותר ראוי שיהא לכתו לזה הצד לסבות מה יזכרום ורוב העמקתם בזה תסבב שישפטו שהוא הלך בצד אשר לא הלך בו וירדפוהו שם ולא ימצאוהו, ועצת הרשעים הנפחלים המבקשים דרכים עקלתונים ומעמיקים בהם לכל הצדדים האפשריים כדי שיגיעו למבוקשם להשיג עשיית העול והחמס ישימם השם נמהר' וחסר' ותהי' סבה שלא ישפטו הדבר אשר ירצוהו כפי מה שראוי בעניינים הברורים, ביום ובצהרים ילכו בחשך ר''ל שאפי' בעניינים המבוארי' בנפשם בתחלת המחשבה תסכל עצתם, ובזה האופן יושיע השם ית' השפלים והקודרים מחרב הרשעי' שלא יזיקם מפיה' וממאמר' של אלו הרשעים ר''ל שפיהם ודבריהם אשר הסכימה עצתם בהם שם השם ית' כלי להושיע השפלים והקודרים ובזה האופן הושיע השם יח' האביון מיד חזק ממנו עד שכבר תהי' לדל תקו' שלא יעזבהו השם ית' ביד הרשעים ואנשי עולה קפצו פיהם להצטערם על אשר לא הגיע התכלית אשר כוונו אליו וזאח הטענה שזכר בכאן מבוארת ונגלית מן החוש וזה שאנחנו נמצא ברשעים רבים מכוונים להרע ומשתדלים בו ולהם הכלים אשר בהם אפשר שיזיקו לרבים ויהיה עם זה ההיזק המגיע מהם מעט הנה זה ממה שיורה כי שם גבוה שומר ובהיות הענין כן אין לך להתרעם מהשם ית' אם הוכיחך וייסר אותך על עונותיך כי מאושר הו' מי שיוכיחהו השם ית' וזה שהטובים יוכיחם כדי שיחזרו למוטב ואולם הרעים ימיתם בהמלאת סאתם ולזה ראוי לך שלא תמאס מוסר השם ית' כי הוא כשייסר הטובים ירפאם ויחבש' אחר הכאתו ומוחצו אותם, אם תשוב ותכנע טרם בוא הצרות בעול' יצילך מהם וזכר שש ושבע להיותם מספרים שלימים עם שכבר זכר מהצרות כמו זה המספר והם הרעב והמלחמה ולשון הרע והשוד וכפן וחיות הארץ ואבני השדה, ברעב יפדך השם ית' שלא תמות מצד חסרון האוכל ובמלחמה יצילך שלא תהרג כאש' תשוטט הלשון להרע לאנשים בלשון הרע לא תזכר שם וכאשר יבוא השודד לשלול שלל ולבוז בז לא תירא כי לא יגע בך רע, לשוד ולכפן תלעג ותשחק שלא תנזק בהם ולא תירא מן החיות הרעות שיטרפוך ולא מאבני השד' שתנגוף בהם רגליך כי אתה לאלו כרת ברית עם אבני השד' וכאלו השלמה לך חית השד', וידעח כי שלום אהלך וידעת כי בביתך יהיה שלום ופקדת אנשי ביתך ותצום שילכו בדרך השם ולא תחטא וזה אמר לו אליפז להעיר שהוא אולי חטא כאשר לא השגיח בתקון אנשי ביתו כדי שיהיו יראי' מהשם ית' ואף על פי שלא חטא במעשיו בעצמו ולזה נענשו בניו ונענשו באבדן שאר קניינים ולזה אמר אם הייח עושה ככה תדע באמת כי היה רב זרעך ובניך יהיו רבים כעשב הארץ וגם את' לא תמות בלא עתך אם התנהגת בזה המנהג אבל תבא בזקנ' המופלגת אל קבר כמו שיכרת הגדיש בעתו, הנה זהו מה שחקרנוהו והוא האמת בעצמו שמע אותו ודע לך האמת והתנהג בו, והכלל העולה מן הדברים הוא שאליפז היה מאמין שהרעו' הבאות לאישי האדם הם מגיעות להם מהשם ית' על צד העונש על מה שחטאו והי' מתיר זה הספק במה שנראה מהגעת הרעות בזולת מרי בשאמר שכבר יהיו בכאן רעוח מצד האולת והפתיות ואלו אינם ראויות שיקראו רעות כמו שביארנו וקיים דעתו תחלה מהחוש ואמר שאנחנו לא נמצא האבדון וההכחד בישרים ובנקיים כמו שימצא ברשעי' וזה ממה שיור' שסבת המצא רע ברשעים הוא היותם רשעים וזה אמנם יהי' על צד העונש ואמנם הנקיים והישרים כשיחטאו חטאים מה יוכיחם השם יתברך וייסר' אך לא יאבדו ולא יכחדו וזה ג''כ קצת טענ' על איוב על בחרו המות יותר מן הייסורין שהיה נוסר בהם, והטענה השנית היא לקוחה מההודעה אשר תקר' בחלום אשר תור' על השגחתו ית' באישי האדם וזאת טענה חלוש' כאשר לא יאמר בזה יותר מזה השעור כי אע''פ שנודה בזאת ההודע' לא יחוייב מזה שיהי' השם יתב' משגיח באישי האדם על הצד שיאמין אליפז וזה מבואר למי שיעיין בספר החוש והמוחש וכבר שיער אליפז בחולשת זאת הטענה ולזה אמר ואלי דבר יגונב וגו' ואולם אליהו הרחיב המאמר בזאת הטענה ואמת ממנה עניין ההשגח' במה שאין ספק בו, והטענ' השלישית היא לקוחה משלימות השם יתברך וחסרון האד' ואופן סדור' כן הנה האדם לשלימות הנמצא בו לא יעלים עיניו ממה שינהיגהו ולא יעשה למונהגים מאתו עול וזה כי האדון השלם לא יעלי' עיניו מהפעולות הנעשות במדינתו ולא יעש' להם עול ר''ל למונהגים מאתו הנה יחוייב מזה שיהי' מה שהוא יותר אמתי בשלימות יותר אמתי בהתרחק מן העול וההעלם ממה שינהיגו להיות היותר שלם מתרחק יותר מן החסרון ואולם מה שיראה מן הרעות אשר לא יוקדם להם מרי הם בסבת האולת והפתיות והם אינם ראויות שיקראו רעות כמו שביארנו וכן היה אפשר שיגיעו לזאת הסב' טובות לרעים אלא שזה לא יתקיי' כי אם זמן מועט כאש' אני ראיתי אויל משריש וגו' והנה זאת הטענ' היא לקוחה מצד הפחות והיותר, והטענ' הרביעית מה שירא' מהוויית המטר בסדור שישלמו בו הצמחים והמנע מהרשעים החכמים להרע מחשבתם הרעה להרע לשפלים החלושי' על הרוב ואופן סדור המאמ' בזה הוא על זה התואר אם היה השם ית' בלתי משגיח בזה העולם השפל היה התהוות המטר במקום מהמקומות הנגלי' מהארץ מעט ולא יתכן שישלימו בו הצמחים על הרוב לפי שרוב מה שיתחד' מזה הוא מתייחס אל הקרי וההזדמן אם לא היה בכאן פועל אחד בגשמים זולת הטבע לפי שהוא על הרוב מהענני' יביאום הרוחות במקום אשר ירד שם עוד נשנה שכבר ישלמו במטר הצמחים על הרוב ויחוייב מזה שהשם ית' משגיח בזה העולם השפל ובכמו זה האופן בעינו יסודר ההיקש השני אם היה השם ית' בלתי משגיח באישי האדם היתה מחשבת הרשעים החכמים יוצאת אל הפועל על הרוב שהם ישתדלו בהוצאתה אל הפועל בסבות היותר נאותות כמו העניין בשאר המלאכות אשר יעשה האדם במחשבה והשתדלות שהתכלית יגיע בהם על הרוב עוד נשנה אבל אנחנו נמצא שמחשב' הרשעים החכמים לא תצא אל הפועל אם לא על המעט ויחוייב מזה שהשם יתברך משגיח באישי האדם הנה לאלו הטענות ייחס אליפז הרע' הבאה אל איוב למרי קדם ממנו ומבניו על האופן שביארנו ונתן עצה אליו שישוב אל ה' וירחמהו : (רלב"ג)


{כז}  הִנֵּה-זֹ֭את חֲקַרְנ֥וּהָ כֶּֽן-הִ֑יא שְׁ֝מָעֶ֗נָּה וְאַתָּ֥ה דַֽע-לָֽךְ:

 מצודת דוד  הנה זאת. המענה הזאת חקרנוה בהשכל ודעת וכן היא האמת לזאת שמע אותה להבינה היטב : ואתה דע לך. כאומר הנה עשיתי את שלי ואתה דע לך בנפשך אם תבחר אמרי אם תחדל (העולה מהמענה ההיא שהחליט אליפז שהכל בא בהשגחה והביא ראיה מאבדן הרשעים מבלי תקומה ולא כן יאבדו הצדיקים ויסכל דעת איוב במה שיחשוב שהכל מסר ביד מערכת השמים ומקרה אחד לכל לצדיק ולרשע כי ישיב אמרים הלא בחיק האדם השלם יחשב דבר כזה לעול עם שאינו שלם אף במלאכי מעלה וכ''ש שאין לו ערך עם שלימות המקום ב''ה ואיך אם כן יעלה על הדע' שיש עול זה בחוקו יתברך ועם כי נראה שברוב הפעמי' בא כאשר תשפוט המערכה מ''מ בא בהשגחה ובעבור קוצר הדעת לא נדע פתרון הדבר ויוכיח עוד על ההשגחה מנתינת המטר זולת הטבע ומהכשל הרשעים ברעתם אשר חשבו לזולת ומסכול דעתם בדבר הנראה לעין כל וישפוט על יסורי הצדיקים אשר יבואו למרק מעט העון אשר בידם למען ישגא אחריתם ויחוה עצתו לאיוב לבל יבעט ביסורין כי באו למרק העון לטוב לו כל הימים) : (מצודת דוד)



איוב פרק-ו

{א}  וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר:

 רש"י  (מענה איוב) : (רש"י)

 רלב"ג  ביאור מלות המענה, ויען איוב ויאמר : (רלב"ג)


{ב}  ל֗וּ שָׁק֣וֹל יִשָּׁקֵ֣ל כַּעְשִׂ֑י (והיתי) וְ֝הַוָּתִ֗י בְּֽמֹאזְנַ֥יִם יִשְׂאוּ-יָֽחַד:

 רש"י  והותי. שברי : ישאו יחד. עם משקל שכנגדם ואפי' הם חול ימים יכבד ממנו : (רש"י)

 מצודת דוד  כעשי והותי. היא היא כי בעבור שברון הרוח יכעס האדם בעצמו ור''ל אם היו שוקלין אותם לשומם במאזני משקל ולשאתם יחד עם הדבר הנתון לעומתם וכדרך השוקלין : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לו. ענינו כמו אם וכן לו החייתם אותם (שופטים ח) : כעשי. כמו כעסי בסמ''ך : והותי. ענין שברון רוח כמו הוה על הוה (יחזקאל ז) : (מצודת ציון)


{ג}  כִּֽי-עַתָּ֗ה מֵח֣וֹל יַמִּ֣ים יִכְבָּ֑ד עַל-כֵּ֝֗ן דְּבָרַ֥י לָֽעוּ:

 רש"י  לעו. מגומגמין כאדם שאין בו כח להוציא דבר מפיו כתיקונו וכן ושתו ולעו (עובדיה א) שכן דרך שיכור לגמגם בדבריו : (רש"י)

 מצודת דוד  כי עתה. אז היה עתה נודע לכל אשר הוותי יכבד מחול הימים אם ישומם לעומתם : על כן. בעבור גודל המכאוב לזה דברי המה מגומגמים להרבות בתרעומות ולהסתפק בהשגחה ולומר פעם כך ופעם בהפוך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לעו. ענין מגומגם ונשחת כמו ושתו ולעו (עובדיה א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לעו. נשחתו : (רלב"ג)


{ד}  כִּ֤י חִצֵּ֪י שַׁדַּ֡י עִמָּדִ֗י אֲשֶׁ֣ר חֲ֭מָתָם שֹׁתָ֣ה רוּחִ֑י בִּעוּתֵ֖י אֱל֣וֹהַּ יַֽעַרְכֽוּנִי:

 רש"י  חמתם. ארס שלהם דרך פרסיים לתת ארס של נחש בחציהם : (רש"י)

 מצודת דוד  כי חצי שדי. חצי היסורין הבאים משדי מתמידים לשבת עמדי (עם כי איוב חשב שבא הכל מצד המערכה עכ''ז אמר דבריו אל מול דעת אליפז שהכל בא מה' בהשגחה) : אשר חמתם. היא הליחה המעופשת הזלה משחין הרע ואחז במשל מדרך הפרסיים אשר ימשחו חציהם בארס הנחש : בעותי. החרדות הבאות מאת המקום ב''ה עורכים מלחמה עמי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חמתם. ארסם כמו חמת תנינים (דברים לב) : בעותי. מל' בעתה וחרדה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  חצי שדי. חצים חזקים על דרך כקול שדי והי' שדי בצריך : חמתם. ארסם על דרך חמת תנינים יינם : ביעותי אלוה. ביעותים חזקים על דרך רוח אלהים כהררי אל : (רלב"ג)


{ה}  הֲיִֽנְהַק-פֶּ֥רֶא עֲלֵי-דֶ֑שֶׁא אִ֥ם יִגְעֶה-שּׁ֝֗וֹר עַל-בְּלִילֽוֹ:

 רש"י  הינהק פרא וגו'. כלומר וכי לחנם אני צועק והלא בהמה שוטה אינה נוהקת בזמן שיש לה דשא וכן שור לא יגעה אא''כ אין לו בליל תבואה, בפרא נוהג ל' נהק ובשור ל' געיי' : (רש"י)

 מצודת דוד  הינהק. וכי יצעק הפרא כאשר יעמוד על הדשא ולא יחסר מאכלו וכי יצעק השור כשעומד על התבואה הבלולה במוץ וכאומר הלא בהמה שוטה לא תצעק בחנם ומכ''ש איש כמוני : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הינהק. כן נקרא קול צעקת הפרא והוא מל' ונאק נאקות (יחזקאל ל) בחלוף ה''א באל''ף וכן בין שיחים ינהקו (לקמן ל) : יגעה. כן יקרא קול צעקת השור כמו הלוך וגעו (ש''א ו) : בלילו. מל' בלבול וערבוב : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בלילו. ר''ל תבואתו שאוכל ממנ' : (רלב"ג)


{ו}  הֲיֵאָכֵ֣ל תָּ֭פֵל מִבְּלִי-מֶ֑לַח אִם-יֶשׁ-טַ֝֗עַם בְּרִ֣יר חַלָּמֽוּת:

 רש"י  היאכל תפל. דבר שהוא בלי מלח וצריך להמליחו ולא נמלח קרוי תפל בל' משנה (שבת קכח חולין קיג ע''א נדרים נא) : אם יש טעם בריר. הבא מחמת החלמות כשאוכל דבר חזק שמרבה ריר ורוק כגון שום כלומר וכי סבורים אתם שיהו מתקבלות תשובות שאין בהם ממש, ריר, כמו (שמואל א כא) וירד רירו על זקנו : חלמות. כמו (לקמן לט) יחלמו בניהם ל' חוזק ויש פותרים ל' חלום ואין נראה בעיני מפני דגשות הלמ''ד : (רש"י)

 מצודת דוד  היאכל. וכי יאכל אדם בשר בהמה ודג כשהן חיין ולא יהיו מלוחין כל צרכן כי אין דרך לאכלם כ''א ע''י מרבית המליחה לא זולת : בריר חלמות. ברוק הבריאות כי ברוק החולה יש טעם מאחת מארבעת המרות אשר תגבר בו אבל ברוק הבריא אין טעם כלל וכאומר וכי אקבל ממך אמרים ריקים מבלי טעם חכמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תפל. ענינו דבר שאינו מתוקן כל צרכו וכן טחים אותו תפל (יחזקאל יג) : בריר. רוק הפה כמו ויורד רירו (ש''א כא) : חלמות. ענין בריאות וחוזק כמו ותחלימני והחייני (ישעיה לח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בריר חלמות. הוא ריר הבריא מהחלימני והחייני רצה בזה שאין טעם בריר הבריא ואולם בריר החול' יש בו טעם לפי הליחה הגוברת עליו או יהי' בריר חלמות ריר מלובן הביצ' שהיא כלה חלמון תחל' ואח' יברו' הטבע ממנה החלק היותר דק והו' החלבון והנ' הריר ההו' לא ימצ' בו טעם : (רלב"ג)


{ז}  מֵאֲנָ֣ה לִנְגּ֣וֹעַ נַפְשִׁ֑י הֵ֝֗מָּה כִּדְוֵ֥י לַחְמִֽי:

 רש"י  מאנה לנגוע נפשי. כלומר הרבה יש לי לזעוק כי דברים שהיתה נפשי ממאנת וקצה לנגוע בהן ל' נגיעה : המה כדוי לחמי. המה לי עתה נכונים למשמש בהם כמפות שלחני שלחמי נתון בהם כדוי ל' ויכרות את מדויהם (שמואל ב י) כ''ש מפי רבי משלם רופא, ע''א כמפות שמסננין בהן את התבשיל ומאכל זב מהם, דוי לשון דוה זבה : לחמי כל מאכל קרוי לחם כמו עבד לחם רב (דניאל ה) וכמו נשחיתה עץ בלחמו (ירמיה יא) ותירגם יונתן סמא דמות' במיכליה ל''א המה כמבטי מאכלי, כלומר גס לבי להסתכל בהם ברימה כאשר אני מסתכל במאכלי ולשון משנה הוא ומסגו כי דוו במסכת שבת : (רש"י)

 מצודת דוד  מאנה. השחין אשר מעולם מאנה נפשי לנגוע בה בעבור מיאוסם המה דומים כחליי בשרי ר''ל השחין אשר מאסתי לנגוע בה מהתענג ומרוך לבב והשחין אשר עתה בי הנה ידמה זה לזה ואיך א''כ אתרחק מבשר עצמי ומדוע א''כ לא אזעק מרה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מאנה. מל' מיאון : כדוי. מל' מדוה וחלי : לחמי. כן יקרא הבשר וכן ולחמם כגללים (צפני' א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כדוי לחמי. כמו חליי בשרי : (רלב"ג)


{ח}  מִֽי-יִ֭תֵּן תָּב֣וֹא שֶֽׁאֱלָתִ֑י וְ֝תִקְוָתִ֗י יִתֵּ֥ן אֱלֽוֹהַּ:

 מצודת דוד  מי יתן. לזאת הלואי תבא שאלתי ויתן אלוה הדבר שאני חושק ומקוה לה : (מצודת דוד)


{ט}  וְיֹאֵ֣ל אֱ֭לוֹהַּ וִֽידַכְּאֵ֑נִי יַתֵּ֥ר יָ֝ד֗וֹ וִֽיבַצְּעֵֽנִי:

 רש"י  ויואל. וירצה : וידכאני. לשון מיתה : יתר ידו. יגדל ידו במכתו כמו הנה יד ה' הויה (שמות ט) : ויבצעני. ויכלני כמו בצע אמרתו (איכה ב) ידיו תבצענו (זכריה ד) : (רש"י)

 מצודת דוד  ויואל. וירצה אלוה וידכא אותי מן העולם ויפתח ידו להכות בי עד ישלים את ימי חיי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויואל. וירצה כמו ויואל משה (שמות ב) : יתר. מל' התרה ופתיחה : ויבצעני. ענין השלמה כמו וידיו תבצענה (זכריה ד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויבצעני. ענין השלמה וכלוי והרצון בו ויכלני או יהי' זה מעניין כריתה והענין אחד : (רלב"ג)


{י}  וּ֥תְהִי ע֨וֹד | נֶ֘חָ֤מָתִ֗י וַאֲסַלְּדָ֣ה בְ֭חִילָה לֹ֣א יַחְמ֑וֹל כִּי-לֹ֥א כִ֝חַ֗דְתִּי אִמְרֵ֥י קָדֽוֹשׁ:

 רש"י  ותהי עוד נחמתי. ותהי עוד זאת לי לנחמה : ואסלדה בחילה ולא יחמול. ואבקש ממנו סליחה שלא יחמול מלבצעני ואני איני מוצא לו דמיון במקרא זולתי שבלשון משנה הוא לשון ירא ודואג שהיד סולדת בהן מלכוות ברותחין כלומר אתחולל בדאג' ובחילה בקשה זו : כי לא כחדתי. ולא חסרתי אמריו מלקיימן : (רש"י)

 מצודת דוד  ותהי עוד נחמתי. חזר לנחם את עצמו ואמר הנה עוד לי נחמה מה עם כי אני נכוה ברעד אחרי אשר לא יחמול עלי מ''מ אתנחם מעט על כי לא מנעתי אמרי קדוש ואין לי להתרעם על עצמי לומר שאני גרמתי לי הרעה מצד העונש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואסלדה. ענין חמום וכויה ובדרז''ל יד סולדת בהן (שבת מ) : בחילה. מל' חלחלה ורעדה : כחדתי. ענין מניעה והעלמה כמו לא כחדו (ישעי' ג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ואסלדה בחילה. ר''ל אע''פ שהי' מתחמם ונכו' בחיל ובמכאוב אשר הביא עליו השם ית' : (רלב"ג)


{יא}  מַה-כֹּחִ֥י כִֽי-אֲיַחֵ֑ל וּמַה-קִּ֝צִּ֗י כִּֽי-אַאֲרִ֥יךְ נַפְשִֽׁי:

 רש"י  מה כחי. חזק לסבול : כי איחל. כי אמתין עד יום רפואה או עד יום מיתה : איחל. כמו ויחל עוד דנח (בראשית ח) : ומה קיצי. ומה חשוב קיצי וחזק כי איחל כי לא אוכל להאריך קיצי מלסבול : נפשי. הוא יצר תאות אדם בכמה מקומות כמו אם יש את נפשכם (שם כג) : (רש"י)

 מצודת דוד  מה כחי. עתה חזר להשיב על מה שאמר אליפז הנה במכאוב היסורים ימורק העון וישגא אחריתו וע''ז אמר לו מה כחי כי אקוה לטובה הלא כבר תש כחי עד מאד עד שא''א לי לחזור לאיתני : ומה קצי. מהו קץ ימי אשר אאריך לעכב נפשי אצלי ר''ל הלא מעט ימי האדם ומה לי בטובה אשר תבוא לאחר זמן על ימים מעטים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  איחל. מל' תוחלת ותקוה : (מצודת ציון)


{יב}  אִם-כֹּ֣חַ אֲבָנִ֣ים כֹּחִ֑י אִֽם-בְּשָׂרִ֥י נָחֽוּשׁ:

 מצודת דוד  אם כח אבנים. וכי כחי כאבנים וכי בשרי חזקה בנחושה עד שאוכל לשאת מכאובים כאלו ולחזור לקדמותי : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אם בשרי נחוש. ר''ל האם בשרי מהברזל החזק והוא הנקרא נחשת אשר יעשה ממנו החרבות : (רלב"ג)


{יג}  הַאִ֬ם אֵ֣ין עֶזְרָתִ֣י בִ֑י וְ֝תֻשִׁיָּ֗ה נִדְּחָ֥ה מִמֶּֽנִּי:

 רש"י  האם אין עזרתי בי. לשון תימא הגם זאת תבא עלי שאין עזרתי בי אותם ריעים שהיו לי לעזרני אינם בעזרתי : ותושיה נדחה. עצה של יועצים נדחה ממני שקמה עלי להקניט ולדחות : (רש"י)

 מצודת דוד  האם. וכי גם זאת יבוא לי שלא יהיה בי עזר מה הראוי עתה לי והיא תנחומות אוהבים : ותושיה. וכי יהיה נדחה ממני כל מה אשר יש עם מחשבותי כי תשחק על אמרי ותלעג למו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותושיה. מל' יש : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ותושיה נדחה ממני. ר''ל האם נדחה ממני תושיה היא ההנהג' האנושי' אשר היה ראוי שיתנהג בה : (רלב"ג)


{יד}  לַמָּ֣ס מֵרֵעֵ֣הוּ חָ֑סֶד וְיִרְאַ֖ת שַׁדַּ֣י יַעֲזֽוֹב:

 רש"י  למס מרעהו חסד. למי שמונע חסד מחבירו והלמ''ד משמשת כמו לרב, לצו, לשב, מס גם הוא לשון פועל, כמו בא שב גד גם אלה לשון עושה : למס. החסד מכלה אותו, כמו וחם השמש ונמס (שמות טז) : (רש"י)

 מצודת דוד  למס. היתכן אשר להאיש שנמס בשרו מגודל המכאוב יהיה לו עוד חרפה מרעהו ויעזוב יראת שדי כי הלא אין פחד אלהים לנגד עיניו לומר הלא די לו בהמכאוב ולמה עוד אקניטו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  למס. מל' המסה והמגה : חסד. ענינו חרפה כמו חסד הוא (ויקרא כ) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  למס מרעהו חסד. בתמיה והרצון בו היתכן שלאיש המס אשר המסו אותו רוב הצרות הבאות עליו יהי' מרעהו חרפ' ויאמר עליו שיראת שדי היה עוזב על כן באה עליו הצר' הזאת או יהי' חסד דבק עם יראת שדי ויהי' פי' אם יתכן שייחסו אליו רעיו מפני שהוא מס חסד ויראת שדי היה עוזב : (רלב"ג)


{טו}  אַ֭חַי בָּגְד֣וּ כְמוֹ-נָ֑חַל כַּאֲפִ֖יק נְחָלִ֣ים יַעֲבֹֽרוּ:

 רש"י  אחי. בני מליצתי : בגדו. בי, כמו הנחל הבוגד בגידות כמו שמפרש בענין : כאפיק נחלים. מוצא נחלים יעברו ממיד' נכוח' וריעות ומה היא בגידותו של נחל : (רש"י)

 מצודת דוד  אחי. רעי בגדו בי כמו נחל אשר ירבה לבגוד באנשיו : כאפיק. כזרם נחלים אשר יעברו ממקומם וילכו להם וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כאפיק. ענינו זרם מרוצת המים כמו כאפיקים בנגב (תהלים קכו) : (מצודת ציון)


{טז}  הַקֹּדְרִ֥ים מִנִּי-קָ֑רַח עָ֝לֵ֗ימוֹ יִתְעַלֶּם-שָֽׁלֶג:

 רש"י  הקודרים מני קרח. אם בא עליהם קרח נקמטים ונעשים קרים (קרשים קרים) : ועלימו יתעלם. מתכסה השלג שנופל על הקרח הרי בגידה אחת שנתכסה מן העין ואין הצמא מוצא מים לשתות : (רש"י)

 מצודת דוד  הקודרים. כי הנחלים הקודרים מהתחלת ימי הקרח היא עת כי ירבו מי הנחלים ויחשכו הנחלים מרוב עומק המים והשלג היורד על הנחלים ההם מתעלם ומתכסה בהם לרוב עומקם וחשכותם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הקודרים. ענין שחרות וחושך כמו שמש וירח קדרו (יואל ב) : מני. מן : קרח. הוא הגליד הנקפ' מהקור כמו משליך קרחו כפיתים (תהלים קמז) : יתעלם. מל' העלם ומכוסה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הקודרים מני קרח. ר''ל שאלו הנחלים קודרי' לרוב עמקם בסבת הקרח והשלג הנתך ונעלם בהם וזה שקצת הנהרו' יהיו מימיהם השלגים אשר בהרים כאשר יותכו ואלו הנהרו' לא יתמידו כל השנה : (רלב"ג)


{יז}  בְּ֭עֵת יְזֹרְב֣וּ נִצְמָ֑תוּ בְּ֝חֻמּ֗וֹ נִדְעֲכ֥וּ מִמְּקוֹמָֽם:

 רש"י  בעת יזורבו. ל' יצורבו כחום השמש : נצמתו. רטרי''ש בלע''ז כמו וחומץ צומתן בל' גמרא (פסחים מ ע''ב) צ' מתחלפת בז' כמו צעקה זעקה : יזורבו. לשון ונצרבו בה כל פנים (יחזקאל כא) וכמו אש צרבת (משלי טז) : נדעכו. נקפצו ממקומם : (רש"י)

 מצודת דוד  בעת יזורבו. בימי הקיץ בעת יתחממו נכרתו ממקומם ואינם כי נתייבשו הנחלים : בחומו. בזמן שיחומו נקפצו ממקומם וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יזורבו. כמו יצרבו כי זסשר''ץ מתחלפים והוא מענין חמום כמו צרבת השחין (ויקרא יג) : נצמתו. ענין כריתה כמו לבקרים אצמית (תהלים קא) : נדעכו. עין ניתור וקפיצה כמו דעכו כאש קוצים (שם קיח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יזורבו. ר''ל ירוצו ויגרו ואז נצמתו ר''ל נכרתו ויש מי שפירש יזורבו יתחממו והרצון בו יצורבו בחלוף צד''י בזי''ן לפי שהם ממוצא אח', ויעיד על פירושו מה שאמר בחומו נדעכו ממקומם ר''ל בהגיע החום נעקרו ממקומם וזה שאלו הנהרות ההוי' ממימי הגשמים והקרח והשלג יעדרו בעת הקיץ : (רלב"ג)


{יח}  יִ֭לָּ֣פְתוּ אָרְח֣וֹת דַּרְכָּ֑ם יַעֲל֖וּ בַתֹּ֣הוּ וְיֹאבֵֽדוּ:

 רש"י  ילפתו. יאחזו אורחות דרכם כמו וילפת שמשון (שופטים טו) וכן ויחרד האיש וילפת (רות ג) שחבקתו האשה : (רש"י)

 מצודת דוד  ילפתו. המים ההם יאחזו ארחות דרכם ר''ל לא נודע למי אנה הלכו ורק הם לבדם יודעים ארחות דרכם מהם נתייבשו בחמה מהם נבלעו בארץ וכל המים עלו בתוהו מקום שאין שם אנשים להנות מהם והרי הם אבודים מאנשים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ילפתו. ענין אחיזה כמו וילפת שמשון (שופטים טז) : בתוהו. במקום שממה : (מצודת ציון)


{יט}  הִ֭בִּיטוּ אָרְח֣וֹת תֵּמָ֑א הֲלִיכֹ֥ת שְׁ֝בָ֗א קִוּוּ-לָֽמוֹ:

 רש"י  תימא. ארץ ישמעאל שהיא נמוכה והמים נגרים שם : קוו. לשון קו נטוי, ד''א ל' יקוו המים : (רש"י)

 מצודת דוד  הביטו. המים ההם הביטו ארחות תימא ללכת שמה ודרך ההולך לשבא עשוהו לעצמן קו ישר ללכת בו והוא ענין מליצה לומר לא נודע איה הם כאלו הלכו בדרך רחוק מאוד לתימא ולשבא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קוו. מל' קו וחבל : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ארחות תימא. הם השיירות ההולכות לתימא וכן הליכות שבא הם שיירות סוחרי' ההולכו' לשבא והנה זכר אלו השיירו' לפי מה שאחשו' לפי שמהלכ' היו למקומו' הרחוקים כאש' יסעו מן הארץ אשר הי' שם איוב והיה שם באמצע דרכם מדברו' לא ישב אדם שם : (רלב"ג)


{כ}  בֹּ֥שׁוּ כִּֽי-בָטָ֑ח בָּ֥אוּ עָ֝דֶ֗יהָ וַיֶּחְפָּֽרוּ:

 רש"י  בושו כי בטח באו עדיה. יבושו שותיה כי בטח כל איש ואיש לשתות מהם : (רש"י)

 מצודת דוד  בושו כי בטח. הנה כ''א אשר בטח לשתות ממי הנחלים ההם בושו כאשר באו למקום הנחל ולא מצאו מים : באו. כאשר באו אליה הנה נחפרו ונכלמו כי אין מים וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עדיה. אליה כמו תגע עדיך (לעיל ד) : ויחפרו. ענין בושה : (מצודת ציון)


{כא}  כִּֽי-עַ֭תָּה הֱיִ֣יתֶם (לא) ל֑וֹ תִּֽרְא֥וּ חֲ֝תַ֗ת וַתִּירָֽאוּ:

 רש"י  כי עתה הייתם לו. הייתם נמשלים לאותו נחל : תירא חתת. ופחד המכה ותיראו לומר האמת ומחניפים את בעל ריבי : (רש"י)

 מצודת דוד  הייתם לו. דומים אתם להנחל הזה כי כמו שהנחל בגד באנשיו והלך לו בזמן החום אשר היא העת המצטרך ביותר למים כן אתם בגדתם בי בעת צרה עת המצטרך לתנחומות האוהבים : תראו חתת. כאשר ראיתם השבר הבאה עלי תפחדו לומר האמת מול המקום ב''ה שלא יקרה לכם כמקרי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חתת. שבר כמו חתתה קשתותם (ירמיה נא) : (מצודת ציון)


{כב}  הֲֽכִי-אָ֭מַרְתִּי הָ֣בוּ לִ֑י וּ֝מִכֹּחֲכֶ֗ם שִׁחֲד֥וּ בַעֲדִֽי:

 רש"י  ומכחכם שחדו בעדי. ומממונכם : (רש"י)

 מצודת דוד  הכי אמרתי. האם אמרתי תנו לי מה מן ההון : ומכחכם. ממון שלכם הבא בעמל וכח ממנו תנו שוחד בעבורי כ''א אמרתי כזאת היה מקום לחשוב כי בעבור הצלת ההון תרשיעו אותי על לא חמס : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הבו. תנו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שחדו בעדי. הרצון בו תנו שחד בעדי : (רלב"ג)


{כג}  וּמַלְּט֥וּנִי מִיַּד-צָ֑ר וּמִיַּ֖ד עָרִיצִ֣ים תִּפְדּֽוּנִי:

 מצודת דוד  ומלטוני. ע''י השוחד מלטו אותי מיד הצר ופדו אותי מיד העריצים וכאומר הלא אין מקום לתת שוחד ואין מחשבותי עליו ומדוע א''כ תרשיעו אותי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צר. שונא : עריצים. חזקים : (מצודת ציון)


{כד}  ה֭וֹרוּנִי וַאֲנִ֣י אַחֲרִ֑ישׁ וּמַה-שָּׁ֝גִ֗יתִי הָבִ֥ינוּ לִֽי:

 מצודת דוד  הורוני. למדו אותי מה פשעי ואני אחריש לשמוע אמריכם ותבינו לי מהו הדבר אשר שגיתי בו לשתאמרו שבאו היסורין למרק העון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הורוני. למדוני כמו את מי יורה דעה (ישעיה כח) : (מצודת ציון)


{כה}  מַה-נִּמְרְצ֥וּ אִמְרֵי-יֹ֑שֶׁר וּמַה-יּוֹכִ֖יחַ הוֹכֵ֣חַ מִכֶּֽם:

 רש"י  מה נמרצו. כמו קללה נמרצת (מלכים א ב) לשון דבר דבור על אופניו (משלי כה) וכן נמלצו לחכי (תהלים קיט) כולן ל' מליצה הם ולמ''ד מתחלפת ברי''ש : אמרי יושר אם אמרי יושר הייתם אומרים היו מקובלים אבל עתה מה יוכיח הוכח מכם, כל תוכח' שבאיוב בירור הדברים הם ומעמידים על האמת : (רש"י)

 מצודת דוד  מה נמרצו. מה מאד חזקו אמרי יושר אבל מה יועיל הויכוח אשר מכם אם לא נאמרה ביושר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נמרצו. נתחזקו כמו וחבל נמרץ (מיכה ב) : ומה. הוי''ו הוא במקום אבל : יוכיח. ענין ברור דברים כמו והוכיח בדברים (מ''ב יט) : (מצודת ציון)


{כו}  הַלְהוֹכַ֣ח מִלִּ֣ים תַּחְשֹׁ֑בוּ וּ֝לְר֗וּחַ אִמְרֵ֥י נֹאָֽשׁ:

 רש"י  הלהוכח מילים תחשבו. הלברר דברים תחשובו : ולרוח. הם משולים : אמרי נואש. שאין בהם ממש כמו (ירמיה ה) ותאמרי נואש, איני חושש לדברי הנביאים : (רש"י)

 מצודת דוד  הלהוכח. ר''ל וכי להתוכח תחשבו אשר מלים בעלמא יספיק להם אבל לא כן הוא כי אמרי נואש לרוח הם משולים ואין בהם תועלת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נואש. ענין דבר שאין בו ממש ואין לחשוש עליו וכן ותאמרי נואש (ירמיה ב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אמרי נואש. קרא עצמו נואש להיותו נואש מטוב לחוז' שברו : (רלב"ג)


{כז}  אַף-עַל-יָת֥וֹם תַּפִּ֑ילוּ וְ֝תִכְר֗וּ עַל-רֵֽיעֲכֶֽם:

 רש"י  תפילו. בדינכם אתם מפילים האף על עני כמוני בקו משפט ותכרו שוחה על ריעכם להפילו : (רש"י)

 מצודת דוד  אף על יתום. מתוך דבריכם נראה שאינכם רחמנים ואפי' על היתום תפילו המכשול ולא תחושו עליו ותחפרו בור על ריעכם לנפול בו ואל תחמולו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותכרו. ותחפרו כמו בור כרה (תהלים ז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ותכרו. הרצון ותחפרו ותעמיקו סרה : (רלב"ג)


{כח}  וְ֭עַתָּה הוֹאִ֣ילוּ פְנוּ-בִ֑י וְעַל-פְּ֝נֵיכֶ֗ם אִם-אֲכַזֵּֽב:

 רש"י  הואילו. התרצו לפנות אלי ולשמוע דברי ותראו אם על פניכם אכזב : (רש"י)

 מצודת דוד  ועתה. הואיל ואין ממש בדבריכם התרצו לפנות אל אמרי לשמוע אליהם ותראו אם אדבר לפניכם כזב ודבר שאין בו ממש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הואילו. התרצו כמו ויאל משה (שמות ב) : ועל פניכם. לפניכם כמו על פני (שם ב) : (מצודת ציון)


{כט}  שֻֽׁבוּ-נָ֭א אַל-תְּהִ֣י עַוְלָ֑ה (ושבי) וְשׁ֥וּבוּ ע֝וֹד צִדְקִי-בָֽהּ:

 רש"י  שובו נא. לבחון ותבחנו שלא תהא עוד עולה ושובו (לחקור והרי) צדקי ימצא בה : (רש"י)

 מצודת דוד  שובו נא. התעכבו עתה לבחון דברי ותראו אשר לא תמצאו בם עולה : ושובו עוד. להתעכב יותר לבחון היטב ותראו שאני צדיק בדבר והדין עמדי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שובו. התעכבו כמו לא ישבו בארץ ה' (הושע ט) : (מצודת ציון)


{ל}  הֲיֵשׁ-בִּלְשׁוֹנִ֥י עַוְלָ֑ה אִם-חִ֝כִּ֗י לֹא-יָבִ֥ין הַוּֽוֹת:

 רש"י  אם חכי לא יבין הוות. לא יבין כשאני מדבר הוות : (רש"י)

 מצודת דוד  היש. וכי יש בלשוני עולה ר''ל וכי שמעתם ממני מאז דברי עולה : אם חכי. וכי חכי לא יבין מה הם דברי הוות וכאומר הלא ידעתם אותי מאז שאינני מדבר עולה בזדון הלב ולא בעבור הסכלות ולזה שמעו אמרי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הוות. דברי רשע ושבר : (מצודת ציון)



איוב פרק-ז

{א}  הֲלֹא-צָבָ֣א לֶאֱנ֣וֹשׁ (על)-עֲלֵי-אָ֑רֶץ וְכִימֵ֖י שָׂכִ֣יר יָמָֽיו:

 רש"י  הלא צבא וגו'. זה הדבר אשר אמרתי לכם הואילו פנו בי כי איך אחריש מלזעוק על הוותי הלא ידעתם כי יש צבא וזמן לאנוש כמה יחיה : וכימיו שכיר. שנשכר לשנה ויודע שיכלו ימי שכירתו כן זה יודע שיכלו שנים הקצובות לו, ואני אותו צבא הניתן לי : (רש"י)

 מצודת דוד  הלא צבא וגו'. עתה החל אמריו לומר הלא צבא לאנוש ר''ל הלא קץ וזמן יש לאדם על הארץ וימיו מוגבלים וקצובים כימי שכיר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צבא. קץ וזמן וכן חליפות וצבא עמדי (לקמן י) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  צבא. קץ וזמן קצוב : (רלב"ג)


{ב}  כְּעֶ֥בֶד יִשְׁאַף-צֵ֑ל וּ֝כְשָׂכִ֗יר יְקַוֶּ֥ה פָעֳלֽוֹ:

 רש"י  כעבד ישאף צל. כעבד שהוא יגע כל היום וישאף ויתאוה מתי יהיה צל הערב וכשכיר אשר יקוה פעלו לערב לפי שהיה לו כל היום לעמל ויתאוה לביאת השמש : (רש"י)

 מצודת דוד  כעבד. כמו העבד העמל במלאכה כל היום אשר יתאוה צללי ערב לנוח ממלאכתו וכמו השכיר אשר יקוה עת השלמת פעלו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ישאף. יתאוה כמו אל תשאף הלילה (לקמן לו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ישאף. יקוה : פעלו. שכר פעולתו, כמו הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו ר''ל שכר פעולתו : (רלב"ג)


{ג}  כֵּ֤ן הָנְחַ֣לְתִּי לִ֭י יַרְחֵי-שָׁ֑וְא וְלֵיל֥וֹת עָ֝מָ֗ל מִנּוּ-לִֽי:

 רש"י  כן הנחלתי לי. משמים : ירחי שוא ויסורין אותו צבא הניתן לאנוש אלי ארץ : ולילות עמל מנו לי. (מן השמים) : (רש"י)

 מצודת דוד  כן הנחלתי. כן אני מנחיל לעצמי ירחי שוא ר''ל מצפה אני מתי יעבור החדש אולי יקל חליי בחדש הבא ורוצה אני לנחול מהרה את החדשים אולם היא לשוא כי לא הוקל חליי : ולילות עמל. ר''ל וכ''כ בדבר הלילות עם כי אצפה מתי יעברו לילות העמל אשר הזמינו לי ר''ל בכל לילה מהלילות אצפה מתי תעבור הנה לשוא תוחלתי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מנו. הזמינו כמו וימן ה' דג (יונה ב) : (מצודת ציון)


{ד}  אִם-שָׁכַ֗בְתִּי וְאָמַ֗רְתִּי מָתַ֣י אָ֭קוּם וּמִדַּד-עָ֑רֶב וְשָׂבַ֖עְתִּי נְדֻדִ֣ים עֲדֵי-נָֽשֶׁף:

 רש"י  אם שכבתי. בלילה צפיתי ואמרתי וגו' : ומדד ערב. מתי יאיר ויבא עת קימה ועת מידוד הנשף לשון ותדד שנתי (בראשית לא) והמ''ם הוא עיקר נופל כמו מאמר, משמר : ושבעתי נדודים. ואשבע נדודים על מטתי ביום עד נשף לפי שלא הייתי יכול לישן מפני יסורים עד נשף של יום לפי שלבש בשרי רימה : (רש"י)

 מצודת דוד  אם שכבתי. כאשר אשכב בלילה אמרתי מתי אקום ותנוד הערב ותלך לה כי אולי יקל חליי ביום וכאשר לא הוקל אצפה בכל שעה מהיום מתי תנוד השעה ותלך לה כי אולי יקל בשעה האחרת אבל אני שבע כל היום ממחשבות נדידה עד הערב וכן חוזר חלילה וכאומר הלא כדרכי כן דרך כל סובלי יסורים וימי האדם הלא קצובים המה וא''כ החושב כן חפץ הוא לקרב עת המיתה כי ייטב לו מחיי צער ויסתור בזה דעת אליפז שאמר שהכל באה בהשגחה והרשעים יאבדו בעוונם וימותו אבל הצדיקים ימורק מעט עוונם ע''י היסורים כי בהיות כן שבאה הכל בהשגחה יחשב עוד יותר לעול כי המיתה טובה היא מחיי צער ורעה א''כ גמול הצדיקים מגמול הרשעים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ומדד. מל' נדידה : נשף. ערב כמו נשף חשקי (ישעיה כא) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ומדד ערב. ר''ל מדד לבבי אורך הלילה להיותי בלתי ישן כלל וזה כי בעת השינ' לא ירגיש האדם הרגש שלם : (רלב"ג)


{ה}  לָ֘בַ֤שׁ בְּשָׂרִ֣י רִ֭מָּה (וגיש) וְג֣וּשׁ עָפָ֑ר עוֹרִ֥י רָ֝גַ֗ע וַיִּמָּאֵֽס:

 רש"י  וגוש עפר. גושת עפר והיא העלתה חלודה שדרך גוש עפר ללחלח ולהעלות חלודה : רגע. נקמט כמו רוגע הים (ישעיה י) פ''א עורי רגע ל' נוח גל אחר (ס''א אצל) גל כקמטים הללו : (רש"י)

 מצודת דוד  לבש. הנה מרוב פצעי הנגעים עלתה הרמה על בשרי והיא כאלו לבושה מהם ומגוש עפר הארץ כמ''ש למעלה והוא יושב בתוך האפר ועפר ואפר אחד הוא : עורי. עור בשרי נתבקע ונמס : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וגוש עפר. חתיכת עפר ובדרז''ל גזרו על גושה (שבת טו) : רגע. נתבקע כמו ואל רגעי ארץ (תהלים לה) : וימאס. מל' המסה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  רגע וימאס. נבקע והיה נמאס מצד הליחה הסרוח' אשר בו : (רלב"ג)


{ו}  יָמַ֣י קַ֭לּוּ מִנִּי-אָ֑רֶג וַ֝יִּכְל֗וּ בְּאֶ֣פֶס תִּקְוָֽה:

 רש"י  ימי קלו. ימי טובתי מיהרו ללכת : מני ארג. מני אריג' הנעשי' מהרה וכן אמר חזקיה (שם לח) קפדתי כאורג חיי : באפס תקוה. איני מקוה עוד לטובה : (רש"י)

 מצודת דוד  ימי קלו. מהרו ללכת בקלות יותר מן הארג אשר תמהר ללכת בקלות בין חוטי השתי : ויכלו. יהיו כלים מבלי תקוה כי לא אקוה עוד לחזור לקדמותי כי נחליתי מאד עד שא''א לשוב לאיתני : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ארג. כן יקרא הכלי אשר ישליך האורג בין חוטי השתי : באפס. מבלי : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ארג. הוא כלי האורג שבו חוט האורג שיניעהו הארוג בקלות מקצה אל קצה : (רלב"ג)


{ז}  זְ֭כֹר כִּי-ר֣וּחַ חַיָּ֑י לֹא-תָשׁ֥וּב עֵ֝ינִ֗י לִרְא֥וֹת טֽוֹב:

 רש"י  לא תשוב עיני. לאחר מיתה וכאן כפר איוב בתחיית המתים : (רש"י)

 מצודת דוד  זכור. חזר פניו כלפי מעלה ואמר ה' אם כן הדבר כמ''ש אליפז שבאו היסורים למרק העון להיטיב האחרית עד מתי אהיה מעונה תן דעתך לזכור אשר ימי חיי עפים מהר כמו הרוח ואם תמתין עוד הנה שוב לא תשוב עיני לראות טוב כי אמות טרם בא הטובה : (מצודת דוד)


{ח}  לֹֽא-תְ֭שׁוּרֵנִי עֵ֣ין רֹ֑אִי עֵינֶ֖יךָ בִּ֣י וְאֵינֶֽנִּי:

 רש"י  לא תשורני. לא יראני עוד עוד עין שתחפוץ לראותי אחר שאמות : עיניך בי ואינני. להקב''ה מדבר למה הוצרכת לפצעני ולדכאני בייסורים בראייה א' שתשים עיניך עלי ואינני בעולם : (רש"י)

 מצודת דוד  לא תשורני. העין הרואה אותי עתה לא תראה אותי עוד כי אמות ואקבר וכאשר תשים עיניך בי להיטיב לי לא אהיה עוד בעולם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תשורני. תראני כמו אשורנו ולא קרוב (במדבר כד) : (מצודת ציון)


{ט}  כָּלָ֣ה עָ֭נָן וַיֵּלַ֑ךְ כֵּ֥ן יוֹרֵ֥ד שְׁ֝א֗וֹל לֹ֣א יַעֲלֶֽה:

 מצודת דוד  כלה ענן. ר''ל לא אקוה שתשוב ותחייני לראות בטוב כי כמו הענן כלה הוא והולך לו ולא ישוב זה הענן בעצמו כן היורד אל הקבר לא יעלה עוד ממנה ומזה ארז''ל שכפר בתחיית המתים : (מצודת דוד)


{י}  לֹא-יָשׁ֣וּב ע֣וֹד לְבֵית֑וֹ וְלֹא-יַכִּירֶ֖נּוּ ע֣וֹד מְקֹמֽוֹ:

 מצודת דוד  מקומו. אנשי מקומו לא יכירו אותו עוד כי לא ישוב אליהם וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)


{יא}  גַּם-אֲנִי֮ לֹ֤א אֶחֱשָׂ֫ךְ פִּ֥י אֲֽ֭דַבְּרָה בְּצַ֣ר רוּחִ֑י אָ֝שִׂ֗יחָה בְּמַ֣ר נַפְשִֽׁי:

 רש"י  גם אני לא אחשך פי. הואיל ואינך חדל ממני גם אני לא אמנע דיבור מלצעוק על מדותיך : (רש"י)

 מצודת דוד  גם אני וגו'. כאומר הואיל ואין היסורים חדלים ממני ולא אקוה עוד לראות טוב לכן לא אחדל גם אני מאמר פי ואדברה בעבור צר רוחי וכאשר אבדתי אבדתי : אשיחה וגו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אחשך. אמנע ואחדל : אשיחה. מל' שיחה ודבור : (מצודת ציון)


{יב}  הֲֽיָם-אָ֭נִי אִם-תַּנִּ֑ין כִּֽי-תָשִׂ֖ים עָלַ֣י מִשְׁמָֽר:

 רש"י  הים אני. ששמת עלי חול למשמר : אם תנין. דג גדול שחבשתו בנבכי ים כי תשים עלי משמר השטן הזה לשומרני שלא תצא נפשי : (רש"י)

 מצודת דוד  הים אני. וכי אני דומה אל הים או אל הלויתן אשר שמת עלי משמר להיות כלוא ביסורים מבלי צאת מהם בעת מן העתים כאשר שמת את החול אל הים להיות לו למשמר לבל יעברנהו וכאשר חבשת את הלויתן בנבכי ים לבל יצא בשום פעם שלא יחריב העולם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תנין. זה הלויתן כת''י : (מצודת ציון)


{יג}  כִּֽי-אָ֭מַרְתִּי תְּנַחֲמֵ֣נִי עַרְשִׂ֑י יִשָּׂ֥א בְ֝שִׂיחִ֗י מִשְׁכָּבִֽי:

 רש"י  ישא בשיחי משכבי. משכב הלילה יסבול בצרתי מעט ואוכל למנוע שיחי : (רש"י)

 מצודת דוד  כי אמרתי. אם אמרתי ערשי תנחמני כי משכב השינה תשכח הצער : ישא בשיחי משכבי. משכב הלילה תבער ותלהט בשיחי לכלותה וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ערשי. מטתי כמו ערשו ערש ברול (דברים ג) : ישא. תבער ותלהט כמו ותשא הארץ מפניו (נחום א) : בשיחי. עניני ספור התלאות כמו מרוב שיחי וכעסי (ש''א א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בשיחי. בצערי וכן אריד בשיחי : (רלב"ג)


{יד}  וְחִתַּתַּ֥נִי בַחֲלֹמ֑וֹת וּֽמֵחֶזְיֹנ֥וֹת תְּבַעֲתַֽנִּי:

 מצודת דוד  וחתתני. אבל גם התנחומין הזה לא עלתה בידי כי בעת השינה שברת אותי בחלומות רעים והחרדת אותי מן החזיונות הקשות כי רואה אני בחלומי כל מקרי היום על כי תמיד אהרהר בהם כי כן הדרך לראו' בחלום הרהורי היום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וחתתני. ענין שבר כמו תראו חתת (לעיל ו) : מחזיונות. ענין ראיה כמו ואתה תחזה (שמות יח) ור''ל הדמיונות שרואים בחלום וכפל הדבר במ''ש : תבעתני. מל' בעתה וחרדה : (מצודת ציון)


{טו}  וַתִּבְחַ֣ר מַחֲנָ֣ק נַפְשִׁ֑י מָ֝֗וֶת מֵֽעַצְמוֹתָֽי:

 רש"י  מות מעצמותי. מות אני בוחר יותר מאיברים הללו שבי : (רש"י)

 מצודת דוד  ותבחר וגו'. נפשי תבחר למות ממיתת חנק ותבחר המות יותר מלהיות עם עצמותי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מעצמותי. האברים יקראו עצמות כי הם המעמידים אותם : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מעצמותי. מאברי : (רלב"ג)


{טז}  מָ֭אַסְתִּי לֹא-לְעֹלָ֣ם אֶֽחְיֶ֑ה חֲדַ֥ל מִ֝מֶּ֗נִּי כִּי-הֶ֥בֶל יָמָֽי:

 רש"י  מאסתי. בחיי, כי סוף סוף לא לעולם אחיה : חדל ממני. מלהרע לי כי הבל ומעט ימי : (רש"י)

 מצודת דוד  מאסתי. אמאס חיי כי לא לזמן ארוך אחיה ומהו הטובה אשר אוכל לקבל בזמן קצר לזאת חדל ממני את החיים כי הלא הבל ימי ואין בהם ממש כי מעטים המה : (מצודת דוד)


{יז}  מָֽה-אֱ֭נוֹשׁ כִּ֣י תְגַדְּלֶ֑נּוּ וְכִי-תָשִׁ֖ית אֵלָ֣יו לִבֶּֽךָ:

 רש"י  כי תגדלנו. לשית אליו לבך לפקוד מעשיו בכל בקר ולבחון לכל רגע : (רש"י)

 מצודת דוד  מה אנוש. עד הנה אמר דבריו לפי דעת אליפז שהכל בא בהשגחה ועתה בא לחוות דעתו וכאומר איך אאמין שהכל בא בהשגחה וכי מה הוא האדם אשר תחשיב אותו לגדול ומכובד עד שתשגיח בו וכי תשים אליו לבך הלא קטן הוא ובזוי מאד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תשית. תשים : (מצודת ציון)


{יח}  וַתִּפְקְדֶ֥נּוּ לִבְקָרִ֑ים לִ֝רְגָעִ֗ים תִּבְחָנֶֽנּוּ:

 מצודת דוד  ותפקדנו. וכי תשגיח בו בכל בקר וכי תבחין מעשיו בכל רגע וכי זו היא כבודך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותפקדנו. תשגיח בו כמו ופקדת נוך (לעיל ה) : לבקרים. בכל בקר וכן חדשים לבקרים (איכה ג) : (מצודת ציון)


{יט}  כַּ֭מָּה לֹא-תִשְׁעֶ֣ה מִמֶּ֑נִּי לֹֽא-תַ֝רְפֵּ֗נִי עַד-בִּלְעִ֥י רֻקִּֽי:

 רש"י  כמה. עת ארוך אשר לא תשעה ממני כמו (שמות ה) ואל ישעו בדברי שקר וכן (לקמן יד) שעה מעלי וחדל : בלעי רקי. כדי בליעת רוקי : (רש"י)

 מצודת דוד  כמה. כאומר ולו אף אם תשגיח בי ומצד העונש באו עלי היסורים מה זה תכבד עלי ידך כמה הרבה מן הזמן אשר לא תחדל ממני מלהכות בי ולא תתן לי רפיון אף זמן מועט משך שעור בליעת הרוק : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תשעה. תחדל כמו השע ממני ואבליגה (תהלים לט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תשעה. תרפה ותסור מהכאב : (רלב"ג)


{כ}  חָטָ֡אתִי מָ֤ה אֶפְעַ֨ל | לָךְ֮ נֹצֵ֪ר הָאָ֫דָ֥ם לָ֤מָה שַׂמְתַּ֣נִי לְמִפְגָּ֣ע לָ֑ךְ וָאֶהְיֶ֖ה עָלַ֣י לְמַשָּֽׂא:

 רש"י  למפגע לך. כפוגע האדם בעת חמתו ומעורר עליו כל מעשה איבתו (ס''א חובתו) : ואהיה עלי למשא. זה אחד מן תיבות שכינה הכתוב והן תיקון סופרי' : (רש"י)

 מצודת דוד  חטאתי. ועוד אף אם לו חטאתי מה אני עד שאוכל לפגום בך ועוד הלא אתה נוצר האדם ולמה בראתני להיות נכון לשאתה תפגע בי מכת ידך וכאומר הלא בתחילת בריאתי ידעת כי כן אהיה וכאלו בראתני להנקם בי להיות כמטרה לחץ : ואהיה עלי למשא. תקון סופרים הוא והראוי ואהיה עליך למשא ומוסב על למה שמתני כאומר למה בראתני להנקם בי ולהיות עליך למשא לפגום מה בקדושתך הלא טוב היה העדרי ובלא תקון יאמר שאומר הן קצתי בחיי ולא אוכל לסבול את עצמי ואני עלי למשא והוא מענין לשון מליצה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  למפגע. ענין הכאת מכת מות כמו גש פגע בו (ש''ב א) : (מצודת ציון)


{כא}  וּמֶ֤ה | לֹא-תִשָּׂ֣א פִשְׁעִי֮ וְתַעֲבִ֪יר אֶת-עֲוֹ֫נִ֥י כִּֽי-עַ֭תָּה לֶעָפָ֣ר אֶשְׁכָּ֑ב וְשִׁ֖חֲרְתַּ֣נִי וְאֵינֶֽנִּי:

 רש"י  ומה לא תשא פשעי. ומה הדבר הזה שאינך נושא לפשעי : ושחרתני. תבקשני ולא תמצאני : (רש"י)

 מצודת דוד  ומה וגו'. ועוד הלא כבר קבלתי די הגמול ומעתה למה לא תמחול פשעי להביא עלי הטובה גמול הצדק : כי עתה. ר''ל הלא עתה בזמן קרוב אשכב לעפר כמתי עולם וכאשר תשהה אותי לגמלני גמול הצדק לא אהיה עוד בעולם ויקופח א''כ שכרי (העולה מהמענה ההיא לסתור דעת אליפז שאמר שהכל בא בהשגחה וגמול ישלם כי ישיב אמרים אם כן הוא יהיה עוד עול נוסף כי גמול היסורים אשר ישולם להצדיקים על מעט העון רעה היא מגמול האבדון אשר ישולם לרשעים ויביא ראיה מבעלי המכאוב אשר יצפו יום יום בהעברת הזמן וימי האדם הלא קצובים המה ויתאוו אם כן בהתקרב עת המות ויוסיף אומר שאין כבוד המקום להשגיח בשפלים והוכיח בדברים לומר אף אם ישגיח ואף אם יחטא ואשם מה יפעל בו ולמה ברא אותו ויתרעם עוד לומר הלא די לו בעונש שקבל עד כה ומתי יקבל גמול הצדק וכי יקופח שכרו) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ומה. ולמה וכן מה יתאונן (איכה ג) : שחרתני. תדרוש אותי כמו שוחר טוב (משלי יא) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שחרתני. בקשתני, זהו ביאור מלות המענה. ביאור דברי המענה : ענה איוב טוען על דברי אליפז ואמר על מה שהיה מניח שהתוכחת והמוסר יהי' לישרים ולנקיים על המעט שלהם מהחטאים והמות והאבדון יהי' לרשעים מצד גודל חטאם ומנצל עצמו על מה שהיה בוחר המות על הייסורין שהיה נוסר בהם, לו שקול ישקל כעסי והתרעומ' אשר אני מתרעם על ייסורי כנגד שברי במאזנים הנה לא יכבד הכף האחד מהמאזנים על הכף האחר ולפי ששברי יכבד מחול ימים על כן דברי נשחתו והיה כעסי כנגד מה שהשברתי כו וזה כי חצים חזקים עמדי אשר ארסם שות' נפשי ויערכוני תמיד בעותי' חזקים ונפלאים התחשוב שאתרעם ללא דבר, הינהק פרא כשימצא לפניו דשא שיאכל ממנו אם יגעה השור כשימצא מספוא לפניו שיאכל ממנו, הנה באמת איני מתרעם אלא על מה שראוי להתרעם ממנו, היאכל דבר תפל מבלי מלח יתן לו טעם אם יש טעם בריר חלמות ר''ל הבריא כן אני לרוב חוליי לא אמצא טעם במזוני, הנה אשר מאנ' לנגוע נפשי מרו' האסטניסו' והמיאוס המה כמו חליי בשרי ואיך אוכל להתרחק ממנו, הנה מרוב המכאוב והחולי אחשוק חשק נפלא מי יתן וירצה השם וידכאני דבר נוסף על חליי בדרך שיכלני כי המות נבחר מאלו החיים, והנה באמת אף על פי שאני נכוה בחולי והמכאוב החזק הנה אני מתנחם כי לא כחדתי אמרי קדו' ואין לי להתרעם על עצמי ולומ' אם הייתי נשמר מחטא לשם לא הי' מגיע אלי זה, מה כחי כי איחל שירפאני הש''י וייטיב לי אחריתי כמו שהבטחתני הנה אין לי כח לשאת זה החולי ומה קץ חיי כי אאריך חיותי עד שירבה זרעי וצאצאי כמו שהבטחתני הלא מעט נשאר במדת ימי כל שכן עם כמו אלו הצרות, האם כחי חזק ככח האבן ואם בשרי חזק כנחשת שאוכל לסבול זה החלי, האם אין בי מנפשי ההנהג' הנאותה הראוי' שתהי' לי לעזר ולהועיל והוא ההתנהג ביראת השם וההליכה בדרכים המשובחים האם נדח' ממני ההנהג' האנושית ר''ל שלא אתנהג במה שראוי לאדם השלם להתנהג בו עד שתאמר שעונותי הטו אלה, האם יתכן שיהי' לאיש המדוכ' חרפ' מרעהו ויאמר עליו שיראת שדי היה עוזב על כן באה עליו הצר' הזאת כמו שאת' אומר אלי הזאת החנינ' והחמל' שיחמלו רעיו עליו, הנה רעי בגדו בי כמו הנחל ואפיקי הנחלים שיגברו וירוצו הקודרי' לרוב עמקם מהקרח והשלג הנתך עליהם והנה בעת שירוצו נכרתו ונפסקו לפי שאין סבת רבויים מצד עצמותם אבל לסבות מחוץ וככלות המים הבאים עליהם יעדרו וכבוא חום הזמן שימנעו מימי הגשמים ותכלה התכת השלגים יעקרו ממקומם או יסורו הנחלים ויאבדו, אם להלפת ארחות דרכם ויטו מימי מקוריהם אל מקומות אחרים אם שיעלו בתהו ויאבדו ור''ל שתסור הוויית המים ממקוריהם ויכלו לגמרי וזה יהי' אם בשלא יתחדש מן האיד המתחדש שם במקום ההוא מים אבל יעלה אל הארץ או יפסוק חדוש האיד ההוא והנה שתי אלו הסבות נזכרו בספר האותות להפסק הנהרות וכבר הביטו הסוחרים העוברים שם בימות הגשמים אלו הנהרות ברוצם וקוו שבעת החום שיצטרכו המים להם ימצאו שם מים רבים ובבואם אל אלו הנהרות בעת החום ולא מצאו שם דבר בושו וחפרו על תקותם והנה עתה הייתם לי אתם רעי דומים לזה הנהר וזה שאני בטחתי בכם שאעזר מכם בעת הצורך ושתנחומותיכם יסורו חליי נהפך הוא כשראית' החתת המגיע אלי יראתם להתקרב לי ונהפכתם לזרי' ולמה התנכרתם אלי, הכי אמרתי לכם שתתנו לי דבר מהונכם ושתעשו שוחד בעדי מעמלכם למלטני מיד צר ולפדותי מיד עריצים ואילו היה כן החרשתי כי אמרתי להציל הונם עשו מה שעשו אבל איני מבקש מכם דבר ולמה תתנכרו אלי כי תאמרו שגיתי בדברי ועל כן אתם מתווכחים עמי, הורוני מה ששגיתי בו ואני אחריש ובואו עמי בטענות אמתיות לא בטענות כוזבות האלה לומר עלי שחטאתי ואתם ידעתם צדקתי ותום לבבי, הנה נמרצו וחזקו אמרי יושר אבל מה יועילו התוכחות אשר יהיו מכם, האם יהי' ראוי שלהתווכחותכם עמי תחשבו למלים ולרוח דברי מזולת שתבואו עליהם בטענ' האם זה מחוק המתוכח השלם, הלא באמת אני שופט שאתם מפילים אף על יתום כשיריב עם זולתו לחולשתו לפי שאתם תכרו ותעמיקו לדבר סרה על רעיכם כי תראו כי מטה ידו וזה לאות שכונתכם לרדוף החלושים, ועתה הואילו וראו אם אכזב במאמרי ושובו להשיב על דברי בזולת עולה, הנה כאשר תשובו להתוכח עמי בזה האופן יראה צדקי בזה ההתוכחות, היש בלשוני עולה במה שאני טוען שהשם ית' בלתי משגיח באישי האדם אם חכי לא יבחן ההוות אשר השברתי בהם וישער אם המות נבחר מהם אם לא הנה באמת אבאר להם שבאופן מה ימצא המות נבחר על כמו אלו החיים וזה שכבר נמצא קץ וזמן קצוב לאנוש על הארץ וכימי שכיר שהם מוגבלי' כן ימיו מוגבלים, והנה כמו העבד המתעמל תמיד שיקוה בא הלילה למצוא מרגוע לנפשו וכמו השכיר שיקוה בא העת שישלם בו שכירותו כדי שיפרעוהו ממלאכתו כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל וזה שכאשר אני בחדש אחד אני מקוה שאהי' בחדש אחר כי אמרתי אולי לא יכבד עלי העת בחדש האחר ככבדו בחד' הזה והלילו' שאחשוב לשכב ולישן למצו' מרגוע למחלתי הנה גם לא ישכב לבי, וזה שאם שכבתי הנה אקום כל הליל' מתי אקום וימודד לבבי אורך הליל' בסבת העדר השינה ממני ושבעתי נדודי' על ערשי בסבת מחלתי עד בוא מזול' מנוח כלל ובהיו' הענין כן הוא מבואר שאני בוחר תמיד המות על אלו החיים אשר אני בהם לפי שזמני מוגבל ואני בוחר תמי' ההתקרב אל המות כי בבקר אני מקוה אל הערב הבא ובערב אני מקוה הבקר הבא והוא מבואר שזאת התשוקה תמצא בכל מי שייסר בכמו אלו היסורין ולזה מבואר שהמות נבחר יותר מהם באופן מה, הנה מרוב נגעי עלתה רמה בבשרי וגוש עפר ועורי נתבקע והיה בתכלית המיאוס בסיבת הליחה אשר שם, ימי קלו יותר מן הארג אשר יניעם האורג מקצה אל קצה בקלות כן ימי חיי הם מעטים ויכלו בזולת תקוה טובה כי לא אשער שאוכל לחיות ולראות טוב אחר זה השבר והחלי, אהה השם יתברך אם אמת מה שאמר אליפז שאתה הוכחתני ותטיב לי באחריתי עד מתי תמתין להעביר ממני הרע' אשר אני בה, זכור כי רוח חיי ואי איפשר שתשוב עיני לראות טוב, לא תשורני עין רואי לאבדי בעת בא קצי וכאשר יהיו עיניך בי להטיב לי ולא תמצאני ואין לי תקו' שתשוב ותחייני לראות טובך, כי כמו שכלה ענן וילך לגמרי ולא ישוב הענן ההוא שנית כן מי שירד שאול, לא יעל' ולא ישוב לביתו, גם אני לא אחשך פי בעבור דברכם שלא אתרעם מהשם יתברך אם אמת אתכם מה שאתם אומרים שהוא משגיח באישי האדם, אדברה עם צרות רוחי ואשיחה עם מרירות נפשי, אהה השם יתברך אם אמת הוא שזה התוכחת ממך על מה אתה מפליג ככה בעשיית הרע לי, הים אני אם תנין כי תשים עלי. משמר ומאסר לא אוכל לצאת ממנו בעת מן העתי' כמו שהים לא יצא מגבולו בעת מן העתי' ולא התנין ממאסרו ליראת האנשים ממנו, כי אמרתי אתנחם מרעתי בעת היותי על ערשי, ישא בצערי משכבי לחשבי שאמצא מרגוע כאשר אישן הנה גם בעת השינ' לא אמצא מרגוע, כי אז חתתני בחלומות רעים וחזיונות קשים בעתוני, עד שבחרה מחנק נפשי ומות יותר מהיות' עם עצמותי ואיברי, מאסתי בחיי כי לא לזמן ארוך אחיה עד שאוחיל שיבא עת אראה בו טוב, אהה השם יתברך חדל ממני כי הבל ימי ויכלו בזה הרע, ואחר שסתר איוב בכמו אלו המאמרים מה שאמר אליפז שאלו המכאובים אשר חלו עליו הם על צד התוכחה ובאר ממה שירגיש בהם שהמות הוא יותר נבחר מהם בא בטענה חזקה לסתור דעת אליפז במה שהי' אומר שהשם משגיח באישי האדם ומבין אל מעשיהם ואמר שהוא בלתי אפשר שישגיח השם יתברך באדם לחסרון האדם ושלימות השם יתברך כל שכן שיפקדנו תמיד לבקרים ולרגעים יבחננו אם חטא אם לאו עד שיגיע לו מה שראוי לפי מעשיו בעת עת ותהיינ' בו ידיעות מתחדשות תמיד לאין תכלית כמו שהיה אומר אליפז אהה השם יתברך אם אמת מה שאמר אליפז כמה מן הזמן לא תסור מני מלהכאיבני עד שלא תרפני אפילו זמן מועט שאוכל לבלוע בו רוקי עם היותי תם וישר ויהי גם כן שחטאתי כמו שאמר אליפז מה אוכל עשות לך שומר האדם ונוצרו לפי מה שאמר אליפז, למה שמתני למפגע לך כאילו אין לך לעשות דבר רק להרע לי כאילו הייתי לך למשא האם זה מחוק הפועל והשומר עם מה שיפעלהו וישמרהו ר''ל שיהי' שונא מה שישמור אותו והנה לפי תקון הסופרים שתקנו וכתבו ואהי' עלי למשא יהי' פירוש שכבר הוספת להרע לי עד שהייתי עלי למשא וקצתי בחיי ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני במה שהבאבתני ותסיר מעלי הצרה הזאת כי עתה לעפר אשכב מחוזק הכאב וכאשר תשחרני לגמלני טוב על צדקתי ויושר לבבי לא תמצאני וייוחס אליך העול כאשר תקפח שכרי בצדק והיושר שעשיתי ובהיות הענין הזה כן אין המלט לפי דעת אליפז משייוחס העול לש''י בזאת ההכאב' אשר הבאיבני ואף על פי שאוד' שכבר חטאתי כל שכן כשאניח שלא חטאתי כמו שהוא האמת, והכלל העולה מהדברים הוא שאי אפשר שיהיו הרעות המגיעות לאישי האדם מיוחסות אל העונש מהש''י ויהי' עונש הרשעי' שיכחדו ויאבדו ועונשי הטובים שחטאו מעט מכאובות ויסורין כמו שהיה אומר אליפז לפי שאם הי' כן הי' יותר קשה עונש הטובים מעונש הרשעים ויהי' זה עול בחק הש''י וזה שהו' ספר שכב' הגיעהו מחוזק המכאובו' עד שהיה בוחר המות על אות' החיים וזה דבר כבר אמרו גם כן איוב בתכלי' הביאור בזולת המענ' הזה אמר אם שוט ימית פתאום למסת נקיים ילעג רצה בזה אם שוט ימית הרשע פתאו' הנה הוא ילעג וישחק למסת נקיים לפי שיותר קשה הנסיון הייסורי' ההם מהמות הפתאומי' כל שכן שכבר יאמר איוב שלא חטא כי כבר הי' יודע בעצמו שלא חטא והנ' איוב הביא ראי' על שהמות יותר נבחר אצלו להיות ימיו קצובים והוא הי' מיחל בהיותו בירח זה מי יתן הירח השני בערב יאמר מי יתן בקר הנה א''כ הוא הי' בוחר ההתקרב אל המות וזה מופת חזק על שהמו' אצלו נבחר באופן מה מאלו החיים שאם לא הי' כן הנה לא הי' חושק סור הזמן אשר הוא בו כדי שלא יתקרב אל המות ולפי שקרה לכל מי שישיגוהו מכאובות כאלו שיחשוק סור הזמן אשר הוא בו הוא מבואר שכל אחד מאנשי המכאובות האלו יבחר המות על החיים ההם במקר' ואם לא ירגיש בזה ולזה הי' בוחר איוב שייחס אל השם יתברך העדר ההשגח' באישי האדם כדי שירחק ממנו העול ברוע הסדור הנופל בטובות אישי האדם ורעותם אשר אין המלט ממנו במה שהניח אותו אליפז כמו שביארנו בזה המענ' ואולם לא גנו רעי איוב אותו במה שכפר בתחיית המתים לפי שלא היו מאנשי תורתינו ולא סופר גם כן אז מנביא זה הייעוד לפי מה שאחשוב ועוד ביאר לשתי סבות שאי אפשר שישגיח השם באישי האדם האחת להיות האדם נמאס בעיניו מצר חסרונו ביחס אל שלימות הש''י והשנית להיות אלו הידיעות הוות מתחדשות תמיד ואי אפשר שתהיינ' בש''י ידיעות מתחדשות כל שכן שתהיינה בו ידיעות מתחדשות לאין תכלית והנ' לא השתדל איוב לסתור טענות אליפז אשר הי' מקיים דעתו בהשגח' אבל סתר דעתו והביא טענ' בזה מן החוש והעיון האמתי והנה לא סתר טענותיו בעצמם אם לפי שלא נתבא' לו איך תשלם הסב' בדברים הם מזולת שנניח השם יתברך משגיח בפרטי האדם אם לפי שהטענות ההם לא יתחייבו על כל פנים שהש''י משגיח באישי האדם כי לאומר שיאמר שזאת ההשגח' היא מזולת הש''י ואם באנו לבאר זה בשלימות הצטרכנו למאמר ארוך ולזה נקצר ונעמוד על מה שיש בו די בזה המקום ונאמר שיש לאומר שיאמר באלו הטענות כולם שהם לא יחייבו מה שיחייב מהם אליפז וזה שההודע' שתהי' בחלום כבר אפשר שתיוחס אל הסדור והשפע אשר מהגרמים השמימיים והשכל הפועל כמו שהתבאר במקומותיו וענין הגשמים והמנע מהרשעים מחשבתם לשמור הטובים אפשר שיוחס גם כן הסדור והשמירה לגרמים השמימיים לפי מה ששמם השם יתברך עליו ואולם מה שאמר שמה שהוא חסרון בחק האדם לא יתכן שיוחס לשם יתברך הנה זאת הטענה בלתי צודקת על כל פנים כמו שירא' זה הפילוסוף וזה כי מה שהוא חסרון בחק האדם לא יחוייב על כל פנים שיהי' חסרון בחק הש''י וזה כי כל מי שיש כח על פועל מה הנה הפועל ההוא שלימו' לו מהצד שהוא כחיי עליו וכאשר לא יצא הכח ההוא אל הפועל ההוא יהי' זה לבעל הכח ההוא חסרון ואולם לא יהי' חסרון למי שאין לו כח בחק האדם או שאר בעלי חיים אם ממנו הפועל ההוא והמשל שקריאת התרנגול הוא שלימות לו מהצד שהוא כחיי עליו וכאשר תבצר ממנו זאת הפעול' הנה יהי' זה חסרון בחקו ולא יהי זה חסרון בחק האדם או שאר בעלי חיים אם תמנע מהם זאת הפעול' ובהיות הענין כן הנה לא יהי' חסרון לשם יתברך אם לא ישגיח על כל מעש' האדם עם היותו שליט בכל המציאות ובכלל הנה הי' חסרון לשם יתברך אם אמרנו שלא ידע במוחלט אבל אם אמרנו שהוא ידע הדברים הנצחיים הנכבדים ולא ידע הדברים האובדים הפחותים מהצד שהם בו אובדים לפחיתותם וידעם מהצד אשר הם בו נצחיים הנה אין זה חסרון בחק הש''י כמו שאין חסרון בחק השכל האנושי המנע ממנו השגת הדברים הפרטים אשר ישיגום החושים הנה זה ממה שאפשר שיאמר לבאר שלא יחוייב מטענות אליפז מה שחייב מהם ואולם מה האמת בזה כבר ביארנוהו בספר מלחמות ה' ובביאורנו לספר החוש והמוחש ושם ביארנו שהשם יתברך ידע כל הדברים בשלימות והאופן אשר ידעם בו וכבר יתבאר האמת ברוב אלו הטענות במה שיבא מזה הספר : (רלב"ג)



איוב פרק-ח

{א}  וַ֭יַּעַן בִּלְדַּ֥ד הַשּׁוּחִ֗י וַיֹאמַֽר:

 רש"י  (מענה בלדד) : (רש"י)

 רלב"ג  ביאור מלות המענה, ויען בלדד השוחי ויאמר : (רלב"ג)


{ב}  עַד-אָ֥ן תְּמַלֶּל-אֵ֑לֶּה וְר֥וּחַ כַּ֝בִּיר אִמְרֵי-פִֽיךָ:

 רש"י  ורוח כביר. רוח דברים : כביר. ל' רוב : (רש"י)

 מצודת דוד  עד אן. עד מתי תדבר אלה הדברים הלא אמרי פיך יחשבו לכעס חזק : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ורוח. ענינו כעס כמו הניחו את רוחי (זכריה ו) : כביר. חזק כמו אל כביר (לקמן לו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ורוח כביר אמרי פיך. ר''ל איך תוציא מפיך רוח חזק כנגד השם יתברך התחשוב לו לשבר הרי אמתות האמונ' בעניין ההשגח' : (רלב"ג)


{ג}  הַ֭אֵל יְעַוֵּ֣ת מִשְׁפָּ֑ט וְאִם-שַׁ֝דַּ֗י יְעַוֵּֽת-צֶֽדֶק:

 רש"י  האל יעות משפט. הה''א נקוד פתח ומליצתו לשון תימה : (רש"י)

 מצודת דוד  האל. וכי האל יעות משפט מבלי תת עונש לרשעים כפי הגמול וכי יעות הצדק לבלי תת גמול שכר הצדיקים ואיך תאמר שמסר הכל ביד מערכת השמים והיה א''כ כצדיק כרשע : (מצודת דוד)


{ד}  אִם-בָּנֶ֥יךָ חָֽטְאוּ-ל֑וֹ וַֽ֝יְשַׁלְּחֵ֗ם בְּיַד-פִּשְׁעָֽם:

 רש"י  וישלחם ביד פשעם. על ידי פשעם, (הפשע) הוא נעשה שליח להובילם : (רש"י)

 מצודת דוד  אם בניך. ר''ל ראה שאין הדברים באים במקרה כ''א בהשגחה לפי הגמול כי כאשר בניך חטאו בעשותם משתה תמיד המביא לידי קלות ראש הנה אז גרשם מן העולם במקום פשעם כי בבית המשתה מתו במקום הרשע שם המשפט : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וישלחם. גרשם כמו שלח מעל פני (ירמיה טו) והוי''ו היא במקום אז וכן אם בחוקתי תלכו וגו' ונתתי וגו' (ויקרא כו) ור''ל אז נתתי וגו' : ביד. במקום כמו יד אבשלום (ש''ב יח) : (מצודת ציון)


{ה}  אִם-אַ֭תָּה תְּשַׁחֵ֣ר אֶל-אֵ֑ל וְאֶל-שַׁ֝דַּ֗י תִּתְחַנָּֽן:

 רש"י  אם אתה תשחר וגו'. יעיר עליך את זכותך : (רש"י)

 מצודת דוד  אם אתה וגו'. ר''ל ומזה תשכיל לדעת כאשר אתה תדרוש לה' שירחמך ותתחנן אליו להעביר אשמתך : (מצודת דוד)


{ו}  אִם-זַ֥ךְ וְיָשָׁ֗ר אָ֥תָּה כִּי-עַ֭תָּה יָעִ֣יר עָלֶ֑יךָ וְ֝שִׁלַּ֗ם נְוַ֣ת צִדְקֶֽךָ:

 רש"י  ושלם נות צדקך. ויעש' את נות צדקך שלם ותמים : (רש"י)

 מצודת דוד  אם זך. ר''ל אם תעשה בזכות וישרות הלב לא ברמיה הנה לא יקופח שכרך כי מעתה יעורר רחמיו ויעשה נות צדקך שלם ותמים למלא כל מחסורך כי גמול הוא משלם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  זך. מל' זכות ובהירות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יעיר עליך. הנה מעורר הטוב בעבורך או יהי' עניינו ישיש עליך ומזה העניין פי' קצת מפרשי' אמרו ג''כ והתעוררתי כי מצאו רע : ושלם. ויעמיד בשלום : נות צדקך. ר''ל נפשך כי הנפש היא נות הצדק ומשכנו : (רלב"ג)


{ז}  וְהָיָ֣ה רֵאשִׁיתְךָ֣ מִצְעָ֑ר וְ֝אַחֲרִיתְךָ֗ יִשְׂגֶּ֥ה מְאֹֽד:

 רש"י  והיה ראשיתך מצער. ראשיתך שעברה מצער לפי אחריתך שישגה מאוד : (רש"י)

 מצודת דוד  ראשיתך מצער. הטובה שהיה לך בראשית ימיך תחשב למעט כי הטובה שיהיה לך באחרית ימים יגדל מאד עד שלעולם תחשב למעט הטובה שהיה לך מאז : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מצער. מעט כמו הלא מצער היא (בראשית יט) : ישגה. יתגדל כמו כארז בלבנון ישגה (תהלים צב) : (מצודת ציון)


{ח}  כִּֽי-שְׁאַל-נָ֭א לְדֹ֣ר רִישׁ֑וֹן וְ֝כוֹנֵ֗ן לְחֵ֣קֶר אֲבוֹתָֽם:

 רש"י  לדור רישון. על דור ראשון, כמו (דברים ד) כי שאל נא לימים ראשונים : וכונן. הכן והזדמן לעמוד על חקרי אבותם : (רש"י)

 מצודת דוד  כי שאל נא. עתה שאל דבר לדורות הקודמים והכן דעתך אל מה שחקרו אבותיהם ומסרו להם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רישון. כמו ראשון : (מצודת ציון)


{ט}  כִּֽי-תְמ֣וֹל אֲ֭נַחְנוּ וְלֹ֣א נֵדָ֑ע כִּ֤י צֵ֖ל יָמֵ֣ינוּ עֲלֵי-אָֽרֶץ:

 מצודת דוד  כי תמול. צעירים אנחנו לימים כאלו ביום אתמול נולדנו ולא נדע כל הקורות להביא ראיה מן המוחש : כי צל ימינו. כמו הצל אשר לא יעמדו זמן רב במקום אחד כי ינטה ממקומו בעבור הלוך השמש כן אנחנו מקרוב נולדנו ולא עבר עדיין זמן רב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תמול. אתמול : (מצודת ציון)


{י}  הֲלֹא-הֵ֣ם י֭וֹרוּךָ יֹ֣אמְרוּ לָ֑ךְ וּ֝מִלִּבָּ֗ם יוֹצִ֥אוּ מִלִּֽים:

 מצודת דוד  יורוך. ילמדנו אותך ויאמרו לך מה שקבלו מאבותם אשר חקרו מהדברים אשר נתפרסם להם מן החוש : ומלבם. אף מלב עצמם יוציאו דברים אשר חקרו בשכלם ע''פ הדברים אשר קבלו מאבותם : (מצודת דוד)


{יא}  הֲיִֽגְאֶה-גֹּ֭מֶא בְּלֹ֣א בִצָּ֑ה יִשְׂגֶּה-אָ֥חוּ בְלִי-מָֽיִם:

 רש"י  היגאה גומא. זאת יאמרו אין הגומא גדל אלא בעוד שהביצה לחה במימיה ובליחלוחיה, ביצה מריש''ק בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  היגאה. והנה כה יאמרו לך וכי יגדל עץ גומא בלא טיט הלח וכי יגדל צמח האחו בלי מים הלא אין דרכם לגדל אלא במקום המים לבוא בהם מרבית הלחלוחית ושפע הרטיבות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  היגאה. היגדל כמו כי גאו המים (יחזקאל מז) : בצה. טיט הלח כמו הטבעו בבוץ רגליך (ירמיה לח) : אחו. שם צמח מה וכן ותרענה באחו (בראשית מא) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  היגאה. היגדל : בצה. הוא טיט : אחו. הוא צמח האחו : (רלב"ג)


{יב}  עֹדֶ֣נּוּ בְ֭אִבּוֹ לֹ֣א יִקָּטֵ֑ף וְלִפְנֵ֖י כָל-חָצִ֣יר יִיבָֽשׁ:

 רש"י  באבו. בליחלוחו ובפריו : לא יקטף. לא ישבר ולא ינתק כמו (שם כג) וקטפת מלילות : ולפני כל חציר ייבש. קודם כל חציר ויבש, כשהמים כלים והביצה חריבה : (רש"י)

 מצודת דוד  עודנו באבו. כשהוא עדיין בלחלוחו הראוי הנה אז לא ישבר אבל כאשר פסקה הלחלוחית דרכו להתייבש טרם כל חציר כי רב הלחלוחית שבו היא סבה להתייבש מהר כאשר תסור ממנו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  באבו. ר''ל בלחלוח הראוי לו לפי טבע הצמח ההוא וכן באיבי הנחל (ש''ה ו) ור''ל בצמחי הנחל הלחים : יקטף. יכרת וישבר כמו רך אקטף (יחזקאל יז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עודנו באבו לא יקטף. עודני באבו ולחותו ורעננותו לא הי' ראוי שיקטף ויכרת ועכ''ז ייבש בקלו' קודם כל חציר עם המצא אצלו לחותו ומזונו אשר ממנו יזון או יהי' הרצון באמרו לא יקטף בזולת שיקטף : (רלב"ג)


{יג}  כֵּ֗ן אָ֭רְחוֹת כָּל-שֹׁ֣כְחֵי אֵ֑ל וְתִקְוַ֖ת חָנֵ֣ף תֹּאבֵֽד:

 רש"י  כן ארחות כל שוכחי אל. להצליח בעת ששעתו משחקת לו עד שתתמלא סאתו : ותקות. סופו של חנף יאבד : (רש"י)

 מצודת דוד  כן ארחות. כן דרך של כל שוכחי השם עם כי בעת הצלחתם המה ממולאים בטובה אבל בבוא יום הפקודה תקות כל אחד אבודה חיש קל מהר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חנף. כן יקרא הרשע על כי מחניף ליצרו וממלא פתוייו : (מצודת ציון)


{יד}  אֲשֶׁר-יָק֥וֹט כִּסְל֑וֹ וּבֵ֥ית עַ֝כָּבִ֗ישׁ מִבְטַחֽוֹ:

 רש"י  אשר יקוט. יקצור ויכרות כסלתו והבטחתו : כסלו. היא מחשבת מבטחו כמו (לקמן לא) אם שמתי זהב כסלי, יקוט, לשון קציר כמו (יחזקאל טז) כמעט קט : ובית עכביש. שאינו קיים יהיה מבטחו : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר יקוט. אשר אז יוכרת בטחונו והרי היא כאריגת העכביש שאינה מתקיימת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יקוט. יוכרת כמו ונקטו בפניהם (שם ז) : כסלו. בטחונו כמו יראתך כסלתך (לעיל ד) : עכביש. שממית : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אשר יקוט. יכרות כטעם ונקוטותם : כסלו. ר''ל מבטחו וכמוהו וישימו באלהי' כסלם : בית עכביש. הוא הבית שאורג' העכביש והמשל בית זה הרשע דומ' לבית העכבי' להעיד על חולשתו : (רלב"ג)


{טו}  יִשָּׁעֵ֣ן עַל-בֵּ֭יתוֹ וְלֹ֣א יַעֲמֹ֑ד יַחֲזִ֥יק בּ֝֗וֹ וְלֹ֣א יָקֽוּם:

 מצודת דוד  ישען. עם כי הוא נשען על חוזק ביתו להתחזק בו הנה לא יעמוד בידו ועם כי יאחוז בו בחזקה לא יתקיים בידו כי יאבד ממנו בעת יכלה די גמול מעט מעשה הטוב שעשה וא''כ מרבית הטובה סיבה היא לו לרעה לקרב את האבדון כאשר מרבית הלחלוחית של הגומא והאחו סבה הוא להם להתייבש מהר : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ישען על ביתו. הוא חושב להשען על חוזק ביתו שלא יוכל להזיק אותו מזיק ולא יעמוד ולא יתקיי' : יחזיק בו. ר''ל יחזיק עצמו בו שהו' יחשוב שהו' חזק מצד חוזק ביתו אשר בו ולא יקום ולא יתקיי' : (רלב"ג)


{טז}  רָטֹ֣ב ה֖וּא לִפְנֵי-שָׁ֑מֶשׁ וְעַ֥ל גַּ֝נָּת֗וֹ יֹֽנַקְתּ֥וֹ תֵצֵֽא:

 רש"י  רטוב הוא. לח וחזק מזלו טרם בא אליו עת פקודת מכת חומו המייבשתו ולפי שדימהו בגומא מדבר לפי הענין : ועל גנתו יונקתו תצא. יונקתו שורש היונק או ענף הילדה הגדל בשנה זו כמו מראש יונקתו קטף : (רש"י)

 מצודת דוד  רטוב הוא. ר''ל ובדבר רעות הצדיקים ימשילו לומר הנה העץ רענן אשר הוא רטוב אף בעמדו אל מול השמש וענפיו מתפשטים על כל הגן אשר הוא נטוע בו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רטוב. מלוחלח : יונקתו. ענפיו הרכים כמו ויעל כיונק לפניו (ישעיה נג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  רטוב הוא לפני שמש. ר''ל הצמח ההוא לח ורענן והשמ' מביט בו ולזה הפליג בצמיחתו עד שיצאו לו יונקותיו על גנתו אשר הוא נטוע בה ר''ל שיצאו לו יונקו' משרשיו : (רלב"ג)


{יז}  עַל-גַּ֭ל שָֽׁרָשָׁ֣יו יְסֻבָּ֑כוּ בֵּ֖ית אֲבָנִ֣ים יֶחֱזֶֽה:

 רש"י  יסובכו. יתאחזו בענף ובסובך : בית אבנים. יחזה מקום איתן רואה ובונה לו למצודה ומנחם פי' יחזה לשון גבול יגבול אותו יבננו עד גבולו וכן מחוז חפצם (תהלים קז) וכן מחזה אל מחזה (מלכים א ז) כל אלה לפני מכתו : (רש"י)

 מצודת דוד  על גל. ושרשיו נאחזים אצל גל המים ועומד בגבדל של בית אבנים והוא דבר הנותן פאר לאילן : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גל. מעין כמו גולת מים (יהושע טו) : יסובכו. יתאחזו כמו עד סירים סבוכים (נחום א) : יחזה. ענין גבול כמו מחוז חפצם (תהלים קו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  על גל שרשיו יסובכו. ר''ל שעל גל המים יסתבכו שרשיו עד שמרוב מזונותיו יסתעפו שרשיו באבני הסלע ויהי' יחזה יסתבך כטעם קרן חזות : (רלב"ג)


{יח}  אִם-יְבַלְּעֶ֥נּוּ מִמְּקוֹמ֑וֹ וְכִ֥חֶשׁ בּ֝֗וֹ לֹ֣א רְאִיתִֽיךָ:

 רש"י  וכשיבלענו. ממקומו הנפרע ממנו ומקרא חסר הוא זה : וכחש בו. מקומו : לא ראיתיך. שאין נשאר ממנו לא שרש ולא ענף והרי הוא כלא היה, שאין נפילתו כמפלת צדיקים כי הצדיק יפול ויקום וזה יפול בלא תקומה : (רש"י)

 מצודת דוד  אם יבלענו. אם מי ישחיתו לעקרו ממקומו : וכחש בו. ר''ל שיעקרו עם כל שרשיו לבל ישאיר שארית מה עד שהאילן יכחש במקומו לומר לא ראיתיך מעולם על כי לא נשאר שם זכרון מה והוא ענין מליצה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יבלענו. ישחיתנו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יבלענו. יעקרנו ויסירנו עד שיכחש האילן ממקומו ויאמר לא ראיתיך רוצ' לומ' שלא ישאר שם רושם כלל : (רלב"ג)


{יט}  הֶן-ה֭וּא מְשׂ֣וֹשׂ דַּרְכּ֑וֹ וּ֝מֵעָפָ֗ר אַחֵ֥ר יִצְמָֽחוּ:

 רש"י  הן הוא משוש דרכו. של רשע שכל משושו וגם הצלחתו ללא תקוה תשוב : ומעפר אחר יצמחו. בני אדם שהיו עד הנה שחים עד עפר יצמחו : אחר אדם אחר יצמח לקבל גדולתו של זה כשם שמצינו ולחוטא נתן ענין וגו' (קהלת ב) ע''כ דע על עצמך אם רשע היית אין תקומה למפלתך ואם תם היית כו' : (רש"י)

 מצודת דוד  הן הוא משוש דרכו. ר''ל עם כי נראה שהשחית את האילן הנה לא כן הוא כי זה הוא שמחת דרכו של האילן כי מעפר אחר אשר עתה ינטע בו יצמחו לו יונקות באופן יותר שלם כי כן דרך קצת מן הצמחים אשר תהיינ' יותר שלימות כאשר יעקרו ממקומם וינטעו במקום אחר א''כ הרעה הזה הטבה היא וכן רעת הצדיקים לטובה תחשב ועם כי לא נדע היאך הוא בעבור סכלות הדעת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  דרכו. ענין סדר והנהגה : (מצודת ציון)


{כ}  הֶן-אֵ֭ל לֹ֣א יִמְאַס-תָּ֑ם וְלֹֽא-יַ֝חֲזִ֗יק בְּיַד-מְרֵעִֽים:

 רש"י  הן אל לא ימאס תם. ולא יחזיק ביד משנאיך המריעים לך עד אשר ישוב לרחם עליך וימלא שחוק פיך : (רש"י)

 מצודת דוד  הן אל. כי האל לא ימאס תם להרע לו על לא תכלית טוב וכאשר לא יחזיק ביד מרעים להיטיב להם על לא תכלית רע : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ולא יחזיק ביד מריעים. לא יאחזם להצילם מהרעות אבל יביאם עליהם כטעם ויחזיקו האנשי' בידו : ביאור דברי המענה. ענה בלדד השוחי ואמר עד אן תמלל דברים קשים כאל' כנג' השם ותוצי' מפיך רוח כבי' כנגדו, האם השם יתברך יעות משפט אין ספק שכל מה שיעש' הוא במשפט ובצדק, הנה אם חטאו לו בניך שלחם ובערם מן העולם בעבור פשעיהם, ואם אתה משחר אל אל שירחמך ומתחנן לפניו שיסלח לך אם חטאת או אם זך וישר אתה כמו שאת' אומר עתה יביא אליך הטוב ויעמיד בשלום נפשך ויהי' הרע שהביא אליך לטוב לפי שבלדד הי' חושב כמו שיתבאר מדבריו כי הרעות יבאו לטובי' אשר לא קדם להם מרי ועון להוסיף להם טוב במה שעתיד ומה שנחשיב אותו רע הוא טוב אלא שאנחנו לא נדע שיעור החכמ' האלהית אשר חייב' הגעת הטוב לו בכמו אלו הסבות ולנקיים אשר קדם להם מרי מעט יבואו רעות חלושות וכאשר ישובו לש''י יהפכו לטוב והחל לזכור הבדל מה בין הרעות שיבאו לרעים והרעות אשר יבואו לטובים ובין הטובות אשר יבאו לטובים והטובות אשר יבואו לרעים כי הטובות שיבואו לרעים הם רעות ואם לא נשער אופן היותם רעות והרעות אשר יגיעו לטובים הם טובות ואם לא נשער בזה לקצורנו בהשגת החכמ' האלהית ונתן ראיה מן המקבל, ויאמר כי שאל נא לדורות הקודמים וכונן אל מה שחקרו אבותיהם כי אנחנו נצטרך בזה לקבל עדות מהם לפי שתמול אנחנו ולא נדע העניינים אשר יצטרכו לזמן ארוך לעמוד עליהם מן החוש לקוצר זמננו, הלא הם יורוך האמת ויאמרו לך מה שנתפרסם להם מן החוש עם מה שהוציאו משכלם, הנה הגומא לא יגדל בזולת טיט ר''ל שהוא צריך ללחו' רב ולא ישגא צמח האחו בלי מים משקים אותו תמיד, ובעוד שזה הצמח בלחותו ורעננותו בזולת שיכרת ויקטף הנה ייבש קודם ייבוש כל צמח אחר וכן העניין בשוכחי אל שכבר יגיעם רע שיכלם לגמרי על מקומ' ובחשב' להיו' לשלו' ותאב' תקו' הרשע כבר תכרת תקותו וביתו אשר הוא בוטח בו בחזקו יהי' חלוש כמו אריגת העכביש שהוא בתכלי' החולש', הנה הוא נשען על חוזק ביתו ויחשוב להתחזק בו ולא יתקיי' בבית ההוא ובכלל הנה כל מה שיהיה עליו לעזר יאבד ממנו כמו האחו והגומא שיבשו פתאו' עם היוצא הלחו' אשר היו ניזונים ממנו ובהיות הענין כן הנה טובות הרשעים הם רעות ואולם אנחנו לא נדע האופן אשר הם בו רעות ונפלא מפני זה בשנראה הגעת אלו הטובות אל הרשעים ואחר שזכר אופן ההמשל בהיות טובות הרשעים רעות בא להביא משל ודמיון ברעות הצדיקים איך יתכן שיהיו טובות ואמר, הנה העץ שהוא רענן הוא במקום שהשמש רואה אותו ויוצאת יונקתו משרשיו על הגן אשר הוא נטוע בו לרבוי צמיחתו ויסתבכו שרשיו על גל המים עד שמרוב מזונו יסתעפו שרשיו באבני הסלע אם יוציאנו מוציא ממקומו בשלמות עד שלא ישאר ממנו רושם שם כלל, הנה זאת העקירה שנעקר זה האילן מהמקום ההוא הוא משוש דרכו ומעפר אחר יטעוהו בו יצמחו לו יונקות באופן יותר שלם ממה שתהיינה צומחות לו שם ויסתעפו שרשיו ויסובכו וזה דבר מבואר נגלה מן החוש ר''ל שקצת הצמחים תהיינה יותר שלמות כשיעקרו ממקומם ויטעום במקום אחר וכן רעות התם והשיר שאנחנו נחשוב אותם רעות ואינם רעות אבל הם טובות, ובכלל הנה השם ית' לא ימאס התם אבל ישגיח בו וישמרהו תמיד ולא יציל הרשעים מהרעות כאשר הביאם עליהם כמו שעשה זה בנקיים שקדם להם מרי מעט רצה לומר שהם כשישובו אל השם יתברך יצילם מהרע ההוא ויתהפכו להם לטוב, הנה אם היית עושה כמאמרי שתשחר אל אל ותתחנן לפניו יגיע לך מהטוב עד שימלא שחוק פיך מהטוב אשר ייטב לך ממקום אחר ושפתיך ימלא תרועה מרוב השמחה, שונאיך ילבשו בושת ויהרוס אוהל הרשעים : זה ביאור דברי מענה, והכלל העולה מהדברים הוא שדעת בלדד היה שכל טובות האדם ורעותיו מוגבלות ומסודרו' מאת הש''י בצדק ובמשפט לא יפול דבר ומה שיחשב מרוע הסרור בטובות האדם ורעותיו הוא מצד שכלותנו וזה כי הנקי כשיבואו לו רעות הם טובות בעצמותם אלא שאנחנו לא נדע האופן אשר בעבורו היו טובות והביא משל בזה מן הצמחים כי קצתם ישחיתו אותם יעקרו ממקומם וזה טוב להם כי ממקום אחר תהיה צמיחתם יותר טובה וכן הם רעות הצדיקים וטובות הרשעים הם רעות על דרך האמת שיכחדו בם הרשעים ויאבדו ולא יועיל' רוב טובם אשר בידם כמו הענין בעשבי האחו שיבשו עם המצא אצלם הלחות והרעננות ולא נראה מדבריו בספר הזה שישוה בזה הענין האדם לשאר ב''ח וזה שהחטא והפשע ושכיחת האל והחנפות והתמימות אשר זכר לא ימצאו כי אם באדם לבדו מבין שאר בעלי חיים כי לא יתוארו באלו התארים שאר הב''ח ר''ל שלא יאמר בהם שהם מרעים או חנפים או שוכחי אל או תמימים והוא מבואר שאיננו מחוייב במי שיודה שהשם ית' משגיח באישי האדם ופוקד אותם על כל מעשיהם בצדק ובמשפט שיודה שיהיה הענין כן בשאר אישי ב''ח כי אולי נבדל בזה האדם לפי דעתו להיותו בעל שכל ולזה ראוי יותר שיהיה נפקד על כל מעשיו ואמנ' היה מחוייב במי שיודה שהשם ית' משגיח על שאר ב''ח ולא ישיגם דבר מהמקרים אם לא במשפט שיודה זה באישי האדם כי זאת ההשגחה, תהיה יותר במי שיהיה יותר נכבד כמו שהתבאר בספר ב''ח ובכלל הנה אין ראוי שנייח' לאדם מהמום בדעותיו רק מה שנמצאוהו מבואר מדבריו או מתחייב מהם ולזה לא הסכמנו אנחנו שיהיה דעת בלדד בהשגחה כמו דעת כת המעתזל''ה כמו שזכר הרב המור' ז''ל ואחשוב שמה שהניעו להניח דעת בלדד ע''ז האופן הוא מה שימצא מדעות האנשים המפורסמים בזמנו בהשגחה ולפי שראה התיחסות מה בין דעת בלדד ודעת כת המעתזל''ה יחס מפני זה דעת המעתזל''ה לבלדד ובכלל הנה אם היו דעות האנשים שזכר הרב המורה על מספר חלקי הסותר אשר ימצאו בזה הדרוש היה ראוי שיפרשו דברי אלו האנשים בדרך שיסכימו לדעות ההם אע''פ שלא יהיו פשטי דבריהם מורים הוראה נגלית שיהיה להם הדעת ההוא אלא שהוא מבואר שמספר הדעות ההם אשר לכת המעתזל''ה והאש''ערייה יצאו מההוויות הנמצאות למדברים אשר קיימו בהם דעותיהם בחדוש העולם ואיננו ראוי שימנו כמו הדעות ההם חלקי הסותר כי המחשבה לא תפול בכמו הדעות ההם תחלה והעיון האמיתי ירחיקם ולזה נמשכנו אנחנו בביאורנו זה אל מה שיורה פשטי דברי אלו האנשים ונר' לנו מהם שדעותיהם הם על מספר חלקי הסותר אשר בזה הדרוש לפי מה שתשפטהו החלוקה לאנשים המטיבים בעיון והנה נבאר בע''ה במה שיבא איך נמצאו דעות אלו האנשים על מספר חלקי הסותר בזה הררוש והנה בלדד ואם הוא דבר כנגד המוחש כבר ימצא לו פנים מן ההראות כי הרבה פעמים יגיע לאדם רע ויתבאר בסוף הענין שכבר היה סבה להבי' עליו טוב או לשומרו מרע יותר חזק והרבה פעמים יגיפו לאדם טובות יתבאר בסוף שהם היו סבת הגעת הרע או למונעו מטוב אחר יותר חזק : (רלב"ג)


{כא}  עַד-יְמַלֵּ֣ה שְׂח֣וֹק פִּ֑יךָ וּשְׂפָתֶ֥יךָ תְרוּעָֽה:

 מצודת דוד  עד ימלה. ר''ל וכן לא ימאס בך וישגא אחריתך עד אשר ימלא פיך שחוק ותרועת שמחה בעבור רוב הטובה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ימלה. כמו ימלא באל''ף : (מצודת ציון)


{כב}  שֹׂנְאֶ֥יךָ יִלְבְּשׁוּ-בֹ֑שֶׁת וְאֹ֖הֶל רְשָׁעִ֣ים אֵינֶֽנּוּ:

 מצודת דוד  שונאיך. השמחים לאידך ואוהבי רעתיך הם ילבשו בושת כאשר יראו אותך בטובה : ואוהל. אבל אהל הרשעים היא תאבד ואין לו לשוב לקדמותו ולא כן אהלך כי תשוב ותכונן כמאז (העולה מהמענה ההיא שדעת בלדד כדעת אליפז שהכל בא בהשגחה ויוכיח מאבדן בניו בבית המשתה במקום הרשע שם המשפט ויחוה דעתו שטובת הרשעים המה לתכלית רע כמו מרבית הלחלוחית מקצת הצמחים ואף רעת הצדיקים לטובה תחשב כמו עקירת קצת הצמחים ואנחנו לא נדע היאך מקוצר הדעת ואף ינחם את איוב לומר כי ישגא אחריתו) : (מצודת דוד)



איוב פרק-ט

{א}  וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר:

 רש"י  (מענה איוב) : (רש"י)

 רלב"ג  ביאור מלות המענה. ויען איוב ויאמר : (רלב"ג)


{ב}  אָ֭מְנָם יָדַ֣עְתִּי כִי-כֵ֑ן וּמַה-יִּצְדַּ֖ק אֱנ֣וֹשׁ עִם-אֵֽל:

 מצודת דוד  אמנם וגו'. בא להשיב על דברי בלדד ואמר מה שאמרת האל יעות משפט וגו' הנה באמת ידעתי גם אני כי כן הוא בעבור זה שפטתי שהכל בא מצד המערכה אבל כל תלונתי מהו הגמול כאשר יצדק אנוש עם אל ללכת בדרכיו הלא גם הוא נעזב להנהגת המערכה והיה כצדיק כרשע ומקרה אחד להם : (מצודת דוד)


{ג}  אִם-יַ֭חְפֹּץ לָרִ֣יב עִמּ֑וֹ לֹֽא-יַ֝עֲנֶ֗נּוּ אַחַ֥ת מִנִּי-אָֽלֶף:

 רש"י  לריב עמו. להתווכח עמו : (רש"י)

 מצודת דוד  אם יחפוץ. אם הצדיק ירצה להתווכח עם המקום על קפחון שכרו הלא לא ישיב לו אף תשובה אחת מן אלף שאלותיו : (מצודת דוד)


{ד}  חֲכַ֣ם לֵ֭בָב וְאַמִּ֣יץ כֹּ֑חַ מִֽי-הִקְשָׁ֥ה אֵ֝לָ֗יו וַיִּשְׁלָֽם:

 רש"י  חכם לבב. הוא לריב : ואמיץ כח. להיפרע : מי הקשה. לבו והלך שלם פרעה הקשה ונחסר וכן כל המקשים : (רש"י)

 מצודת דוד  חכם לבב. ועוד הלא הוא חכם לבב ואמיץ כח בתכלית השלימות ומי הוא אשר דבר קשות למולו ונשאר בשלוה כי הלא גבר עליו אם בחכמה אם בכח ובעבור זה מי הוא אשר לא ירעד להתווכח עמו (ועם כי היה מסתפק בהשגחה הנה על הרוב ידבר אבל יודע היה אשר בידו הכח לשדד המערכה כאשר ירצה) : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וישלם. ויעמוד עמו בשלום : (רלב"ג)


{ה}  הַמַּעְתִּ֣יק הָ֭רִים וְלֹ֣א יָדָ֑עוּ אֲשֶׁ֖ר הֲפָכָ֣ם בְּאַפּֽוֹ:

 רש"י  המעתיק הרים. המסלקם כהופכו סדום : ולא ידעו. עד שנהפכו : (רש"י)

 מצודת דוד  המעתיק. הלא הוא המעתיק את ההרים ממקומם והמון האנשים לא ידעו מי הוא אשר הפכם באפו כי נעלמה מכל סיבות הפיכתם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  המעתיק הרים. עוקר הרים ממקומם וזה יעשהו השם יתברך באמצעות הרוח הנעצר בתוכו כמו שהתבאר בספר האותות : ולא ידעו. חסר ועניינו ולא ידעו האנשים מי הוא אשר הפכ' באפו ר''ל שסבת העתקם ממקומ' נעלמת מההמון : (רלב"ג)


{ו}  הַמַּרְגִּ֣יז אֶ֭רֶץ מִמְּקוֹמָ֑הּ וְ֝עַמּוּדֶ֗יהָ יִתְפַלָּצֽוּן:

 רש"י  המרגיז ארץ. בהביטו אליה ותרעד : (רש"י)

 מצודת דוד  המרגיז. הוא המרעיד את הארץ לנוד ממקומה ועמודי הארץ יחרדון כי כאשר תעצר הרוח בבטן הארץ תרעד עמודיה הם תחתיות הארץ ואף פני האדמה ממעל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יתפלצון. יחרדון כמו ותכסני פלצות (שם נה) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  המרגיז. מניד ומניע : יתפלצון. יתנודדו ויתנועעו : (רלב"ג)


{ז}  הָאֹמֵ֣ר לַ֭חֶרֶס וְלֹ֣א יִזְרָ֑ח וּבְעַ֖ד כּוֹכָבִ֣ים יַחְתֹּֽם:

 רש"י  האומר לחרס. לשמש דום והוא שמר אמרת מלך ולא יזרח : ובעד. וכנגד הכוכבים יסגור מחיצה ולא יאירו : (רש"י)

 מצודת דוד  האומר. הוא הגוזר על השמש שלא יזרח ואינו זורח וסוגר מול הכוכבים לבל יאירו בעולם ועל ימי המבול יאמר כי לא שמשו אז המזלות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לחרס. לשמש כמו מלמעלה החרס (שופטי' ח) : יחתום. יסגיר כמו כי חתום הוא (ישעיה כט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לחרס. הוא השמש : יחתום. יסגור עד שלא יראו הם הככבים ההם וזה בעמו' קצתם תחת קצת ויהיה שב אל כוכבי לכת לבד או שיסתרו באור השמש ויהיה שב אל כל הכוכבים או יהיה הרצון באמרו ובעד ככבים יחתו' ר''ל כל כך יעדר אור השמש בעת הלקי' עד שיראו הככבים : (רלב"ג)


{ח}  נֹטֶ֣ה שָׁמַ֣יִם לְבַדּ֑וֹ וְ֝דוֹרֵ֗ךְ עַל-בָּ֥מֳתֵי יָֽם:

 רש"י  נוטה שמים לבדו. ומלאכים נבראו ביום שני שלא תאמר מיכאל מתח בצפון וגבריאל בדרום : על במתי ים. על גובהי ים ועל מעשה בראשית נאמר שגבהו המים התחתונים לרום למעלה ודרכם : (רש"י)

 מצודת דוד  נוטה שמים. עם כי הוא מקיף כל העולם פרשו הוא לבדו : ודורך. בועט על גבהי הים לבל ישפכו לכסות הארץ כי מי אוקיינוס גבהו מן הארץ כן ארז''ל : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ודורך על במתי ים. עניינו שהוא נוטה הגשם שידרוך על במתי ים והוא השמים וככביו ההולכים באיזור גלגל המזלות או נוטין ממנו מעט לצפון ולדרום : (רלב"ג)


{ט}  עֹֽשֶׂה-עָ֭שׁ כְּסִ֥יל וְכִימָ֗ה וְחַדְרֵ֥י תֵמָֽן:

 רש"י  כסיל וכימה. מזלות הם : וחדרי תימן. להכניס שם סופה כמו שאמר מן החדר תבוא סופה (לקמן לז) : (רש"י)

 מצודת דוד  עש כסיל וכימה. שמות מזלות הן : וחדרי תימן. יש בפאת הדרום חדרים אצור בהם רוח סופה כמ''ש מן החדר תבוא סופה (לקמן לז) : (מצודת דוד)

 רלב"ג  עש כסיל וכימה. הם צורות בגלגלי הככבים הקיימי' : וחדרי תימן. הם צורות הדרומיות : (רלב"ג)


{י}  עֹשֶׂ֣ה גְ֭דֹלוֹת עַד-אֵ֣ין חֵ֑קֶר וְנִפְלָא֗וֹת עַד-אֵ֥ין מִסְפָּֽר:

 מצודת דוד  עד אין חקר. עד שא''א לחקור אחריהם להבינם : עד אין מספר. לגודל רבוים : (מצודת דוד)


{יא}  הֵ֤ן יַעֲבֹ֣ר עָ֭לַי וְלֹ֣א אֶרְאֶ֑ה וְ֝יַחֲלֹ֗ף וְֽלֹא-אָבִ֥ין לֽוֹ:

 רש"י  הן יעבור וגו'. ידעתי כי כל אשר יחפוץ יעשה : יעבור עלי. לפני ולא אראנו : (רש"י)

 מצודת דוד  הן יעבור. אף כי בכל עת יעבור אצלי כי מלא כל הארץ כבודו אבל לא אראהו : ויחלוף. עם כי יחלוף לפני לא אתבונן תמונתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויחלוף. ענין העברה כמו חלף הלך לו (ש''ה ב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויחלוף. ויעבור : (רלב"ג)


{יב}  הֵ֣ן יַ֭חְתֹּף מִ֣י יְשִׁיבֶ֑נּוּ מִֽי-יֹאמַ֥ר אֵ֝לָ֗יו מַֽה-תַּעֲשֶֽׂה:

 רש"י  יחתוף. יכה פתאום כמו (משלי כג) היא כחתף תארוב לשון פתאום הוא : (רש"י)

 מצודת דוד  הן יחתוף. הוא חוטף את האדם בכח ובמהירות ומי ישיבנו ממעשיו מי יאמר אליו למה תעשה כזאת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יחתוף. כמו יחטוף בטי''ת וענינו מהירות הלקיחה וכן כחתף תארב (משלי כג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הן יחתוף. חסר ועניינו הן יחתוף האדם אם ירצה ולא ימצא מי שישיבנו ממעשיו : (רלב"ג)


{יג}  אֱ֭לוֹהַּ לֹא-יָשִׁ֣יב אַפּ֑וֹ (תחתו) תַּחְתָּ֥יו שָׁ֝חֲח֗וּ עֹ֣זְרֵי רָֽהַב:

 רש"י  לא ישיב אפו. מפני יראת (וצדקת ס''א) איש : תחתיו שחחו. צבא מרום שבאו לעזור את מצרים, מצרים נקרא רהב שנאמר לכן קראתי לזאת רהב הם שבת (ישעיה ל) על שם גאותם אשר אמרו מי ה' וגו' (שמות ג) : (רש"י)

 מצודת דוד  אלוה לא ישיב אפו. ר''ל לא ימצא מוחה בידו אשר בעבור זה ישיב אפו ממי שכעס עליו כי תחת רגליו כפפו קומתם כל העוזרים בהתחזקות ובגאוה ולא יעמדו נגדו למחות בידו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שחחו. כפפו כמו וישח אדם (ישעיה ב) : רהב. ענין גאוה והתחזקות כמו ורהבם עמל (תהלים צ) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שחחו. שפלו : עזרי רהב. הם העוזרים בגאוה ובתוקף : (רלב"ג)


{יד}  אַ֭ף כִּֽי-אָנֹכִ֣י אֶֽעֱנֶ֑נּוּ אֶבְחֲרָ֖ה דְבָרַ֣י עִמּֽוֹ:

 רש"י  אף. כ''ש : (רש"י)

 מצודת דוד  אף כי אנכי. ומכ''ש חלש כמוני איך אשיב אמרי לו איך אבחרה לברר דברי עמו (ואף כי רבת פעמים אמר שרצונו להתווכח עמו הנה מכאב לב יתהפך במליו פעם יאמר כך ופעם כך וכדרך בני אדם) : (מצודת דוד)


{טו}  אֲשֶׁ֣ר אִם-צָ֭דַקְתִּי לֹ֣א אֶעֱנֶ֑ה לִ֝מְשֹׁפְטִ֗י אֶתְחַנָּֽן:

 רש"י  לא אענה. אירא להרים קול לפניו : למשופטי. כמו לשופטי : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר אם צדקתי. עם כי צדקתי לא אדע איך לדבר עמו להשיב אמרי לו כי הן קלותי מאד למולו : למשופטי אתחנן. וכי אתחנן להשופט אותי הלא מערכת השמים הם שפטו עלי היסורים ומה יועיל א''כ תחנון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  למשופטי. כמו לשופטי : (מצודת ציון)

 רלב"ג  למשופטי אתחנן. בתמיה והרצון בו ואיך אתחנן אל השם יתברך הנה אם קראתי ויענני לא אאמין כי יאזין קולי להיותי פחות מאד ביחס אליו : (רלב"ג)


{טז}  אִם-קָרָ֥אתִי וַֽיַּעֲנֵ֑נִי לֹֽא-אַ֝אֲמִ֗ין כִּֽי-יַאֲזִ֥ין קוֹלִֽי:

 רש"י  לא אאמין. לא אוכל להאמין מיראתי אותו כי איך לא איראנו : (רש"י)

 מצודת דוד  אם קראתי. אם כשאקרא אל ה' וישיב לי עכ''ז לא אאמין בעצמי אשר ישמע קולי והוא מדרך הפלגה לומר כ''כ הדבר נמנע בעיני עד שאכחיש גם את עצמי : (מצודת דוד)


{יז}  אֲשֶׁר-בִּשְׂעָרָ֥ה יְשׁוּפֵ֑נִי וְהִרְבָּ֖ה פְצָעַ֣י חִנָּֽם:

 רש"י  אשר בשערה. נתחלפה צורתי (ס''א שורתי) לפניו : ישופני. יכתתני ואכות אותו טחון (דברים ט) מתרגמינן ושפית יתיה : פצעי. מכה המוציאה דם וליחה : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר בשערה. הלא הוא אשר כתת אותי ברוח סערה והרבה פצעי בחנם על לא חמס בכפי ואם הייתי נחשב בעיניו היה משדד המערכ' בעבורי (ואף כי תלה היסורים במשפט המערכה עכ''ז יחשב כאלו המקום כתת אותו כי הוא נתן הממשלה ביד המערכה) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בשערה. כמו בסערה בסמ''ך : ישופני. יכתת אותי כמו הוא ישופך ראש (בראשית ג) : פצעי. הוא מכה המוציאה דם : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ישופני. יכתתני : חנם. בלא עון : (רלב"ג)


{יח}  לֹֽא-יִ֭תְּנֵנִי הָשֵׁ֣ב רוּחִ֑י כִּ֥י יַ֝שְׂבִּעַ֗נִי מַמְּרֹרִֽים:

 רש"י  לא יתנני. אינו מניחני להשיב רוחי אלי : (רש"י)

 מצודת דוד  לא יתנני. אינו מניח אותי להשיב נשימתי אלי כי כל היום ימר לנפשי עד ישביעני מן המרירות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יתנני. ענין עזיבה וכן ולא נתן סיחון (במדבר כא) : רוחי. על הנשימה יאמר : (מצודת ציון)


{יט}  אִם-לְכֹ֣חַ אַמִּ֣יץ הִנֵּ֑ה וְאִם-לְ֝מִשְׁפָּ֗ט מִ֣י יוֹעִידֵֽנִי:

 רש"י  אם לכח. איך אריב עמו אם לכח הוא בא אמיץ הנה הוא : ואם למשפט מי יוכל להועידני לפניו ולהחזיק דבר משפטי : (רש"י)

 מצודת דוד  אם לכח. ר''ל הנה הרעות שהביא עלי אם המה מצד הכח והתוקף שיש לו בזולת שמירת המשפט הן ידעתי כי אמיץ הוא וכל יוכל ולא יבצר ממנו אבל אם המה מצד המשפט כאשר יאמרו חברי מי הוא אשר יקבע לי יום מיועד ונקרבה יחד למשפט לברר הדין עם מי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יועידני. ענינו עת קבוע וכן מי כמוני ומי יועידני (ירמיה מט) : (מצודת ציון)


{כ}  אִם-אֶ֭צְדָּק פִּ֣י יַרְשִׁיעֵ֑נִי תָּֽם-אָ֝֗נִי וַֽיַּעְקְשֵֽׁנִי:

 רש"י  הלא אם אצדק פי ירשיעני. כי יסתמו דברי מיראה ויעקשני פי : (רש"י)

 מצודת דוד  אם אצדק. היתכן אם אמנם אני צדיק במעשי ופי יעשה אותי לרשע בתמיה וכי בעבור אמרי פי אחשב לרשע הלא מעצמי אני תם וישר והוא עשה אותי לעקש בהבאת היסורים על לא חמס ועי''ז הנה נעשיתי עקש להרהר ולהתרעם : (מצודת דוד)


{כא}  תָּֽם-אָ֭נִי לֹֽא-אֵדַ֥ע נַפְשִׁ֗י אֶמְאַ֥ס חַיָּֽי:

 רש"י  תם אני. יודע אני בעצמי שאני תם ואעפ''כ לא אדע נפשי במה אמצא נופש : (רש"י)

 מצודת דוד  תם אני. עם כי אני תם וישר ולא ימצא בי עון עכ''ז לא אכיר בי נפשי החיונית כי הריני כמת ובעבור זה אמאס חיי כי טוב לי המיתה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  תם אני לא אדע נפשי. ר''ל הנני אפס ותם עד שלא אדע בעצמי נפשי ר''ל שאין נכרים כחתיה באיברי : (רלב"ג)


{כב}  אַחַ֗ת הִ֥יא עַל-כֵּ֥ן אָמַ֑רְתִּי תָּ֥ם וְ֝רָשָׁ֗ע ה֣וּא מְכַלֶּֽה:

 רש"י  אחת היא. בעולם ועליה אמרתי שתם ורשע הוא מכלה בעבורה, ומה היא : (רש"י)

 מצודת דוד  אחת היא. בזה ישיב על מה שאמר בלדד שרעות הצדיקים המה לטובה ולא כן רעות הרשעים וע''ז אמר הלא מין אחת הם ודרך אחת להם ואיך א''כ ישתנו בפעולתם ע''כ אמרתי שהרעה מכלה התם והרשע זה כזה כי אין טובה באה מן הרעה : (מצודת דוד)


{כג}  אִם-שׁ֭וֹט יָמִ֣ית פִּתְאֹ֑ם לְמַסַּ֖ת נְקִיִּ֣ם יִלְעָֽג:

 רש"י  אם שוט. ל' של שטן ימית פתאום את הצדיק : למסת נקיים. שהמית ילעג : (רש"י)

 מצודת דוד  אם שוט. ר''ל אף לפי דבריך אשר שבט המכה ימית פתאו' את הרשע כאשר יקבל די גמול מעט מעש' הטוב שעשה ולא כן ימהר להמית את הצדיק הלא גם זאת עוד לטובה יחשב להרשע כי הוא שוחק ומלעיג על המסת הנקיים באריכות ימי היסורין וטובה בעיניו המיתה הפתאומית : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שוט. שרביט כמו שוט לסוס (משלי כו) : למסת. מלשון המסה והמגה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אם שוט ימית פתאום. עניינו אם שבט ימית הרשע פתאום כמו שאמר בלדד הנה הרשע ההוא ילעג לראות אשר ינסה בהם השם יתברך הנקיים לפי שהוא ימות תכף ולא יאריך ברע ההוא והנקיים יתמידו ברע ההוא : (רלב"ג)


{כד}  אֶ֤רֶץ | נִתְּנָ֬ה בְֽיַד-רָשָׁ֗ע פְּנֵֽי-שֹׁפְטֶ֥יהָ יְכַסֶּ֑ה אִם-לֹ֖א אֵפ֣וֹא מִי-הֽוּא:

 רש"י  ביד רשע. כלפי שטן : פני שופטיה יכסה. מהבחין בדבר אמת : ואם לא איפוא. דבר אמת דבר זה מי הוא המכלה את התמימים : (רש"י)

 מצודת דוד  ארץ נתנה. הנה הרשע בעודו כל הארץ שלו היתה לעשות בה חפצו לגזול ולעשוק ולרב חזקו הנה שופטי הארץ יעלימו עין ממנו וכאילו יכסה פניהם לבל יסתכלו במעשיו : אם לא. ר''ל אם תאמר לא כן הוא איה פה האיש ומי הוא אשר יכזב את אמרי : (מצודת דוד)


{כה}  וְיָמַ֣י קַ֭לּוּ מִנִּי-רָ֑ץ בָּֽ֝רְח֗וּ לֹא-רָא֥וּ טוֹבָֽה:

 רש"י  וימי. עם כליון שאר התמימי' קלו מני רץ : (רש"י)

 מצודת דוד  וימי. אבל אני עם כל צדקותי הנה מהרו ימי ללכת בקלות רב יותר מהאדם הרץ וברחו ממני וכאלו לא ראו טובה כי הכל נשכח עתה בבוא מרבית הרעה : (מצודת דוד)


{כו}  חָ֭לְפוּ עִם-אֳנִיּ֣וֹת אֵבֶ֑ה כְּ֝נֶ֗שֶׁר יָט֥וּשׂ עֲלֵי-אֹֽכֶל:

 רש"י  אבה. שם נהר שוטף : יטוש. יפרח : (רש"י)

 מצודת דוד  חלפו. עברו עם האניות ההולכות על נהר אבה הממהרות ללכת, עפו מהר כנשר הממהר לעוף בעבור השגת האוכל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יטוש. ימהר ויפרח כי כנשר חש לאכול (חבקוק א) תרגומו דטוס למיכל : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אניות אבה. הוא מעניין רצון והם האניות שישיגו רצונם בהם ההולכים בים להשחית כי הם יצטרכו ללכת במהירות אל אשר ירצו : יטוש. יעוף : (רלב"ג)


{כז}  אִם-אָ֭מְרִי אֶשְׁכְּחָ֣ה שִׂיחִ֑י אֶעֶזְבָ֖ה פָנַ֣י וְאַבְלִֽיגָה:

 רש"י  שיחי. דברי צערי : פני. חמתי : ואבליגה. אתחזק כמו המבליג שוד על עז (עמוס ה) : (רש"י)

 מצודת דוד  אם אמרי. אם אחשב אשכח יללתי וספור תלאותי ואעזוב כעסי ואתחזק להתאפק מלצעוק ומלהתרעם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שיחי. ספור התלאות : פני. כעסי כמו אתן את פני (ויקרא כ) : ואבליגה. אתחזק כמו המבליג שוד (עמוס ה) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שיחי. דברי נגעי : פני. כעסי : ואבליגה. ואתחזק ויהיה בודד או יהיה יוצא ויהיה פי' ואחזק לבי : (רלב"ג)


{כח}  יָגֹ֥רְתִּי כָל-עַצְּבֹתָ֑י יָ֝דַ֗עְתִּי כִּי-לֹ֥א תְנַקֵּֽנִי:

 רש"י  יגורתי כל עצבותי. שלא יניחוני מלצעוק : ידעתי כי לא תנקני. מעוני מלהפרע ממנו : (רש"י)

 מצודת דוד  יגורתי. אאסוף כל העצבון אשר לי לאצרם תוך הלב מבלי לצעוק עוד הנה עם כל זה ידעתי שלא תנקה אותי מן היסורין ולא ארויח א''כ מאומה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יגורתי. אאסוף כמו אוגר בקיץ (משלי י) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כל עצבותי. כל הכעסים אשר לי : (רלב"ג)


{כט}  אָנֹכִ֥י אֶרְשָׁ֑ע לָמָּה-זֶּ֝֗ה הֶ֣בֶל אִיגָֽע:

 רש"י  למה זה הבל איגע. לבא במשפט : (רש"י)

 מצודת דוד  אנכי ארשע. ר''ל אף אם רשעתי למה זה הבל איגע להתחנן לפניו כי מה אועיל הלא כ''כ אני מדוכא ומעונה עד שא''א לי לחזור לקדמותי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  איגע. מל' יגיע : (מצודת ציון)


{ל}  אִם-הִתְרָחַ֥צְתִּי (במו)-בְמֵי-שָׁ֑לֶג וַ֝הֲזִכּ֗וֹתִי בְּבֹ֣ר כַּפָּֽי:

 רש"י  בבור. נקיון : (רש"י)

 מצודת דוד  אם התרחצתי. אף אם ארחץ עצמי במי שלג ואנקה כפי בבורית המנקה ר''ל אם אשוב לה' ואעביר מעלי לכלוך העון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והזכותי. מל' זכות ובהירות : בבור. שם עשב המנקה וקרוי בורית ויקרא גם אהל בדוז''ל (שבת צ) : (מצודת ציון)


{לא}  אָ֭ז בַּשַּׁ֣חַת תִּטְבְּלֵ֑נִי וְ֝תִֽעֲב֗וּנִי שַׂלְמוֹתָֽי:

 רש"י  בשחת תטבלני. להיות צחון ומגואל כלומר אז תמצא לי עון רב : (רש"י)

 מצודת דוד  אז בשחת. ר''ל התשובה לא יועיל כ''א להביא עלי המיתה לטבול אותי ולהורידני אל שחת הקבר ולאשר שלמותי יתעבו אותי כי יפשטו אותם מעלי בהוריד אותי שאולה וכאומר אך את הטובה ההיא אוכל לקבל אבל לא אקוה לחזור לקדמותי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בשחת. בבור : תטבלני. מל' טבילה ור''ל תורידני : שלמותי. מלבושי : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אז בשחת תטבלני. ר''ל תכניס גופי בשחת : (רלב"ג)


{לב}  כִּי-לֹא-אִ֣ישׁ כָּמֹ֣נִי אֶֽעֱנֶ֑נּוּ נָב֥וֹא יַ֝חְדָּ֗ו בַּמִּשְׁפָּֽט:

 רש"י  במשפט. בדברי תוכחות משפט משמש ג' לשונו' תחלתו הוכחת דברים, אמצעיתו פסק דין וסופו משטר יסורין וגיבוי חוב ופעמים שהמקרא כותבו ע''ש תחלתו ופעמים ע''ש אמצעיתו ופעמים ע''ש אחריתו : (רש"י)

 מצודת דוד  כי לא איש כמוני. אין המקום ב''ה איש כמוני שאשיב לו נבוא יחדיו במשפט לברר הדין עם מי כי אם אלו היה מהאפשר להתווכח עמו אז כאשר יצאתי זכאי בע''כ היה מפליא ניסיו להחזירני לקדמותי משא''כ ע''י תשובה כי אז יהיה די בטובת המיתה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כי לא איש כמוני. עניינו אין השם ית' איש כמוני לדבר עמו : (רלב"ג)


{לג}  לֹ֣א יֵשׁ-בֵּינֵ֣ינוּ מוֹכִ֑יחַ יָשֵׁ֖ת יָד֣וֹ עַל-שְׁנֵֽינוּ:

 רש"י  מוכיח. דרשני''ר לבע''ז מרא' לכל א' חובתו וזכותו : ישת ידו. משטר אימתו וניגושו : על שנינו. שלא יחזק החזק את הרפה : (רש"י)

 מצודת דוד  לא יש. אין בינינו מברר דברים אשר ישים יד ממשלתו על שנינו להיות נשמעים לו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מוכיח. מברר אמרים כמו אשר הוכיח ה' (בראשית כד) : (מצודת ציון)


{לד}  יָסֵ֣ר מֵעָלַ֣י שִׁבְט֑וֹ וְ֝אֵמָת֗וֹ אַֽל-תְּבַעֲתַֽנִּי:

 מצודת דוד  יסר. אם יסר מעלי שבטו המכה בי הם היסורין ולא תבעת אותי פחדו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואמתו. מל' אימה ופחד : (מצודת ציון)


{לה}  אַֽ֭דַבְּרָה וְלֹ֣א אִירָאֶ֑נּוּ כִּ֥י לֹא-כֵ֥ן אָ֝נֹכִ֗י עִמָּדִֽי:

 רש"י  כי לא כן אנכי. על כן שאנכי ירא אני מוחזק בי שלא אתחייב בדין : (רש"י)

 מצודת דוד  אדברה. אז אדבר דברי להתווכח על מה הביא הרעה עלי על לא חמס בכפי ולא אירא ממנו כי לא ימצא בידי דבר פשע כי לא כן אנכי עם עצמי כאשר אני בעיניכ' אשר תחשבוני לרב פשע אשר לא כן הוא : (מצודת דוד)



איוב פרק-י

{א}  נָֽקְטָ֥ה נַפְשִׁ֗י בְּחַ֫יָּ֥י אֶֽעֶזְבָ֣ה עָלַ֣י שִׂיחִ֑י אֲ֝דַבְּרָה֗ בְּמַ֣ר נַפְשִֽׁי:

 רש"י  נקטה נפשי. נפשי מתקוטטת על שאני חי והוא לשון ונקוטות' בפניכם (יחזקאל כ) : אעזבה עלי שיחי. צרתי לזעוק ולקבול ולא אוכל לשבחו ולהבליגו : (רש"י)

 מצודת דוד  נקטה נפשי. מגודל הכאב נכרתה נפשי בעת עודני חי ולזה אטען על עצמי משא ספור תלאותי ואדבר במרירות נפשי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נקטה. נכרתה כמו אשר יקוט כסלו (לעיל ח) : אעזבה. ענין טעינת משא וכן עזוב תעזוב עמו (שמות כג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  נקטה נפשי. נכרתה : שיחי. דברי כעסי : (רלב"ג)


{ב}  אֹמַ֣ר אֶל-אֱ֭לוֹהַּ אַל-תַּרְשִׁיעֵ֑נִי הֽ֝וֹדִיעֵ֗נִי עַ֣ל מַה-תְּרִיבֵֽנִי:

 מצודת דוד  אומר. אני אומר אל אלוה אל תעשה אותי לרשע להביא עלי הרעות כמשפט הראוי לרשע הודע לי על מה תריב עמדי לדין אותי כמשפט הרשע מה פשעי : (מצודת דוד)


{ג}  הֲט֤וֹב לְךָ֨ | כִּֽי-תַעֲשֹׁ֗ק כִּֽי-תִ֭מְאַס יְגִ֣יעַ כַּפֶּ֑יךָ וְעַל-עֲצַ֖ת רְשָׁעִ֣ים הוֹפָֽעְתָּ:

 רש"י  הטוב. בתמיה כי תעשוק ותגזול מן הצדיק את צדקו ועל עצת רשעים ומקניטים הופעת זיוך להראות להם פנים שוחקו' : (רש"י)

 מצודת דוד  הטוב לך. וכי טוב בעיניך אשר תעשוק גוף האדם על לא חמס : כי תמאס. מוסב על הטוב לך לומר וכי טוב לך אשר תמאס פועל ידיך הלא מחוק הפועל לאהוב מעשה ידיו ולא למאסם : ועל עצת רשעים. ובי טוב לך שתופיע על עצת רשעים ר''ל שתגיע אליהם זהרך בעצתם עד שישלימוה וכאומר מדוע תעשוק הצדיק ותעשה חסד לרשע אשר שניהם לא יצדקו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תעשוק. ענין גזל : הופעת. הארת וזרחת : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הופעת. עניינו ההבטחה וההשגחה או יהיה עניינו אורה וזוהר, ר''ל שיגיע לרשעים בעצתם אורך וזוהרך עד שישלימוה : (רלב"ג)


{ד}  הַעֵינֵ֣י בָשָׂ֣ר לָ֑ךְ אִם-כִּרְא֖וֹת אֱנ֣וֹשׁ תִּרְאֶֽה:

 מצודת דוד  העיני בשר לך. וכי יש לך עינים דומים לעיני בשר ודם שאינו רואה בהם תעלומות לב כי הלא רואה אתה כל תעלום ויודע אתה מי הצדיק ומי הרשע ומדוע תחלוף משכורתם : אם כראות. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)


{ה}  הֲכִימֵ֣י אֱנ֣וֹשׁ יָמֶ֑יךָ אִם-שְׁ֝נוֹתֶ֗יךָ כִּ֣ימֵי גָֽבֶר:

 רש"י  הכימי אנוש ימיך. להתגרות בו ולרדוף : (רש"י)

 מצודת דוד  הכימי. ר''ל ואף אם חטאתי למה זה מהרת בתשלומי הגמול בזה אחר זה אחד באחד יוגשו וכי ימיך כלים כימי אנוש אשר בעבור זה ימהר יחיש לשלם כל הגמול בחשבו פן ימות עד לא ישלים לשלם כל הגמול אבל אתה הלא חי וקיים לעד ובכל עת אני בידך : אם שנותיך וגו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)


{ו}  כִּֽי-תְבַקֵּ֥שׁ לַעֲוֹנִ֑י וּ֭לְחַטָּאתִ֥י תִדְרֽוֹשׁ:

 מצודת דוד  כי תבקש. אשר תבקש על עוני ותדרוש על חטאתי לחפש אחר כולם לצרפם יחד לשלם על הכל כאחד מבלי הפסק בנתיים כאלו לא הייתי מסור בידך בכל עת : (מצודת דוד)


{ז}  עַֽל-דַּ֭עְתְּךָ כִּי-לֹ֣א אֶרְשָׁ֑ע וְאֵ֖ין מִיָּדְךָ֣ מַצִּֽיל:

 רש"י  על דעתך. יודע אתה : (רש"י)

 מצודת דוד  על דעתך. ר''ל הנה לפעמים ימהר האדם לשלם גמול הרעה בחשבו פן יעזוב דרכו ואז ימנעהו אנשים מלנקום ממנו מעתה ולזה אמר הנה מהרת לשלם הכל על כי יודע אתה שלא ארשע עוד מעתה אבל הלא אין מציל מידך ומי ימנע בידך לעשות בכל עת כחפצך הן לנקום נקם הן לרחם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  על דעתך. אצל ידיעתך : ואין מידך מציל. ואין מנגעך מציל או יהיה פי' שלא ימצא מי שישיבך ממעשיך : (רלב"ג)


{ח}  יָדֶ֣יךָ עִ֭צְּבוּנִי וַֽיַּעֲשׂ֑וּנִי יַ֥חַד סָ֝בִ֗יב וַֽתְּבַלְּעֵֽנִי:

 רש"י  עצבוני. עשאוני, עצב דפוס כמו אין מעצבין את הקטן במסכת שבת (דף קמו) ועתה חיילותיך יחד סביב : ותבלעני. הם התולעים : (רש"י)

 מצודת דוד  ידיך עצבוני. ומדוע א''כ מכות ידיך העציבו אותי וכתשו אותי ובאו כולם יחד סביבי ותשחית אותי בהם ומה זה מהרת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עצבוני. מלשון עצבון : ויעשוני. ענין כתישה כמו הנני עושה את כל מעניך (צפניה ג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עצבוני. ציירוני כטעם עצביהם כסף וזהב שהם הצלמי' אשר הם מצויירים לפי הצורה אשר ירצו לעשותם ורמז בה אל הכח המצייר אשר נתן הש''י בזרע ומעניין זה ארז''ל אין מעציבין את הקטן : ותבלעני. ותשחיתני : (רלב"ג)


{ט}  זְכָר-נָ֭א כִּי-כַחֹ֣מֶר עֲשִׂיתָ֑נִי וְֽאֶל-עָפָ֥ר תְּשִׁיבֵֽנִי:

 רש"י  תשיבני. לבסוף : (רש"י)

 מצודת דוד  זכר נא. תן עתה דעתך לזכור שעשית אותי כיוצר העושה מלאכתו בחומר ועתה תשתוקק להשיבני אל העפר לבטל פעולתך הנפלאה : (מצודת דוד)


{י}  הֲלֹ֣א כֶ֭חָלָב תַּתִּיכֵ֑נִי וְ֝כַגְּבִנָּ֗ה תַּקְפִּיאֵֽנִי:

 רש"י  כחלב תתיכני. כטיפת תולדותי : (רש"י)

 מצודת דוד  הלא כחלב. בעת היצירה מתחילה התכתני כחלב לברור הצלול מזרע אבי ואמי ואח''ז הקפאת אותי כגבינה היא התחלת היצירה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תתיכני. מל' התכה ויציקה וכן כהתוך כסף (יחזקאל כב) : תקפיאני. כאשר דבר צלול יתהפך להיות עבה ודבר גוש נקרא הקפאה כמו קפאו תהומות (שמות טו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כחלב תתיכני. רמז בזה אל הזרע אשר ממנו ההוויה ר''ל זרע האשה שהוא נתך תחלה ונגר ואחר כן יקפיאהו ויעמידהו החום הטבעי אשר בזרע הזכר כמו שהתבאר בטבעיות : (רלב"ג)


{יא}  ע֣וֹר וּ֭בָשָׂר תַּלְבִּישֵׁ֑נִי וּֽבַעֲצָמ֥וֹת וְ֝גִידִ֗ים תְּסֹכְכֵֽנִי:

 מצודת דוד  עור ובשר. אח''ז הלבשת אותי ממעל להאיברים הפנימים בלבוש עור ובשר לשומרם מהנזק כי בהם תלוי עיקר חיות האדם : תשוככני. כסית אברי הפנימים בעצמות וגידים המקשרים יחד את העצמות להיות מסובכים ונאחזים אלו באלו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תשוככני. מלשון סכך וכסוי ועם הוא בשי''ן : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תשוככני. תכסני כי העצמות והגידים הם מחוץ סביב האיברים הנכבדים הפנימיים ובזה נשמרים באופן מה עם שבעצמות יהיה לגוף קיום ועמידה ובגידים תשלמנה תנועות האיברים החלקיות : (רלב"ג)


{יב}  חַיִּ֣ים וָ֭חֶסֶד עָשִׂ֣יתָ עִמָּדִ֑י וּ֝פְקֻדָּתְךָ֗ שָֽׁמְרָ֥ה רוּחִֽי:

 רש"י  ופקודתך. פקודת משמרתך שמניתה לי שומרים : שמרה רוחי. בבטן אמי, ואחר כך : (רש"י)

 מצודת דוד  חיים וחסד. בעת ההיא עשית עמדי החיים לתת בי רוח החיוני ולא בעבור גמול מה כי עדיין לא עשיתי מאומה אבל בחסד עשית זאת : ופקודתך. מצותך שמרה רוחי בקרבי לבל תצא עם כי הגוף הוא כנאד מלא נקבים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ופקודתך. ומצותיך : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ופקודתך. ופקידותך והרצון בזה ופקידותך אשר שמת בכחותי הפועלו' למשול על הכחות המתפעלות הנה הפקידות ההו' שמרה רוחי בקרבי כי לולא זה לא הייתי יכול להתקיים כלל וזה שהאדם לדקות חמרו יתפעל בקלות ויפסד לולי רבוי הכלי' אשר שם בו השם לעזור בשמירתו הזמן האפשרי : (רלב"ג)


{יג}  וְ֭אֵלֶּה צָפַ֣נְתָּ בִלְבָבֶ֑ךָ יָ֝דַ֗עְתִּי כִּי-זֹ֥את עִמָּֽךְ:

 רש"י  ואלה צפנת בלבבך. לבלעני כאילו אין (אתה) זוכרם : ידעתי כי זאת עמך. הכל כמפורש ולא שכחת : (רש"י)

 מצודת דוד  ואלה. ואם סבת אלה הדברים ואופן עשייתם צפנת בלבבך ואין זולתך מי ישיג אותם עכ''ז את זה ידעתי אשר הדבר הזאת היא עמך אתה בראת אתה יצרת ואיך א''כ תחבל מעשה ידיך הנעשה בחכמה נפלאה ובשלמות רב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צפנת. הסתרת : (מצודת ציון)


{יד}  אִם-חָטָ֥אתִי וּשְׁמַרְתָּ֑נִי וּ֝מֵעֲוֹנִ֗י לֹ֣א תְנַקֵּֽנִי:

 רש"י  אם חטאתי ושמרתני. נתת עיניך בי מלהעלים ולעבור על מדתיך (ומעתה) ומעוני אין אתה מנקני אלא על הכל אתה פורע : (רש"י)

 מצודת דוד  אם חטאתי. אף אם חטאתי האם ראוי אשר שמרתני זה זמן רב במאסר המכאובי' האלו ולא תנקני עדיין מכתמי העון : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ושמרתני. במשמר ובמאסר : (רלב"ג)


{טו}  אִם-רָשַׁ֡עְתִּי אַלְלַ֬י לִ֗י וְ֭צָדַקְתִּי לֹא-אֶשָּׂ֣א רֹאשִׁ֑י שְׂבַ֥ע קָ֝ל֗וֹן וּרְאֵ֥ה עָנְיִֽי:

 רש"י  שבע קלון. אני : וראה עניי. אין זה ציווי אלא שם דבר ראה עניי בדנ''ץ בלע''ז שכל שעה אני רואהו כמו שאתה אומר ושבע ימים (לקמן בסוף) כמו ושבע ימים (בקמץ תחת שי''ן) כן תאמר וראה כמו ורואה עניי : (רש"י)

 מצודת דוד  אם רשעתי. לזאת אשפוט שאין הבדל בין הרשע ובין הצדיק ובין אם רשעתי אללי לי בין אם צדקתי לא ארום ראשי בין כך ובין כך אני שבע מקלון חרפת רעי ומראו' עניי ושפלותי כ''א היה הבדל בין צדיק לרשע אף אם לו רשעתי מ''מ הלא כבר קבלתי די הגמול והריני מנוקה מעון ומה זה לא ילכו היסורין : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אללי. מל' יללה ובאה האל''ף במקום היו''ד כמו ישי ואישי (דה''א ב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וראה. מקור והרצון בזה הנני שבע קלון ורואה עניי תמיד : (רלב"ג)


{טז}  וְ֭יִגְאֶה כַּשַּׁ֣חַל תְּצוּדֵ֑נִי וְ֝תָשֹׁ֗ב תִּתְפַּלָּא-בִֽי:

 רש"י  ויגאה כשחל תצודני. ויגדל בעיניך להיות לך למשא ולפח נפש את אשר כשחל תצודני אשר תפרוש לי מצודה כאילו אני גבור כשחל : ותשוב. מיום אל יום : תתפלא בי. לדקדק ולהפליא במשפט ל' כי יפליא (במדבר ו) : (רש"י)

 מצודת דוד  ויגאה. מי יתן והיה הרעה גדולה עלי כ''כ עד שתצוד אותי בה כשחל הזה אשר יצוד דבר מה אשר ישחיתו פעם אחת ולא ישנה וכן אתאוה להיות נשחת בהרעה עד לכלה אבל תשוב לצוד אותי פעם אחר פעם ותראה בי פלאות לשמור הנפש ולא תתן אותה לראות שחת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויגאה. ויגדל כמו היגאה גומא (לעיל ח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויגאה. ר''ל מי יתן ויגדל הכאב הבא עלי עד שתצודני כשחל שימית בפעם אחת אבל אתה תשוב להכותי מכה אחר מכה ותראה פלאות בי : (רלב"ג)


{יז}  תְּחַדֵּ֬שׁ עֵדֶ֨יךָ | נֶגְדִּ֗י וְתֶ֣רֶב כַּֽ֭עַשְׂךָ עִמָּדִ֑י חֲלִיפ֖וֹת וְצָבָ֣א עִמִּֽי:

 רש"י  עדיך. להעיד על חליפת החלאים ומכאובים : וצבא עמי. זמנים קצובים ליסורי אלו משמשים (צבא א') וחוזרים ומתחלפים שנויים משונים מאלה ומשמשין זמן אחר : (רש"י)

 מצודת דוד  תחדש. בכל עת תחדש נגדי עדים אשר יעידו לך על רוע מפעלי ועל רעיו יאמר אשר ירשיעו אותו : ותרב. עי''ז תרבה כעסך עלי כי ארבה להשיב אמרים וברוב דברים לא יחדל פשע : חליפות. והמה מחליפים עצמם פעם ידבר זה ופעם זה ואת כולם אשיב : וצבא עמי. לא ימהרו ללכת אבל יתעכבו עמי משך זמן ומרבים דברים ובע''כ אשיב על כל דבריהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כעשך. כמו כעס בסמ''ך : וצבא. ענין זמן כמו הלא צבא לאנוש (לעיל ז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עדיך. נגעיך ולו דמיון מה בלשון ארמי כי הספחת נקראת עדיתא : חליפות. מעניין כרית' : וצבא. רבוי : (רלב"ג)


{יח}  וְלָ֣מָּה מֵ֭רֶחֶם הֹצֵאתָ֑נִי אֶ֝גְוַ֗ע וְעַ֣יִן לֹא-תִרְאֵֽנִי:

 רש"י  אגוע ועין לא תראני. הלואי אגוע מרחם : (רש"י)

 מצודת דוד  ולמה. אם ככה אתה עושה לי למה הוצאתני חי מרחם אמי היה לי לגווע ברחם ולא היה עין רואה אותי על כי הייתי נקבר מיד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אגוע. אמות : (מצודת ציון)


{יט}  כַּאֲשֶׁ֣ר לֹא-הָיִ֣יתִי אֶהְיֶ֑ה מִ֝בֶּ֗טֶן לַקֶּ֥בֶר אוּבָֽל:

 רש"י  אובל. הלוואי הייתי מובל : (רש"י)

 מצודת דוד  כאשר וגו'. אז הייתי כאלו לא הייתי כי הייתי מובל מן הבטן אל הקבר והרי הוא כאלו לא נבראתי מעולם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אובל. אובא כמו והוא לקברות יובל (לקמן כא) : (מצודת ציון)


{כ}  הֲלֹא-מְעַ֣ט יָמַ֣י (יחדל) וַחֲדָ֑ל (ישית) וְשִׁ֥ית מִ֝מֶּ֗נִּי וְאַבְלִ֥יגָה מְּעָֽט:

 רש"י  ושית ממני. תשית עצמך ממני ומעלי כמו (ישעיה סה) קרב אליך קרב לעצמך ורחק ממני : (רש"י)

 מצודת דוד  הלא מעט ימי. ואם נבראתי בעבור לקבל עוד הטובה הלא ימי מעטים המה ומתי אקבל הטובה ולזה חדל היסורין ושית אותם ממני ואתחזק מעט זמן : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וחדל. המנע מהבי' עלי אלו הרעות : ושית ממני. הרפה ממני : ואבליגה. ואתחזק לבי : (רלב"ג)


{כא}  בְּטֶ֣רֶם אֵ֭לֵךְ וְלֹ֣א אָשׁ֑וּב אֶל-אֶ֖רֶץ חֹ֣שֶׁךְ וְצַלְמָֽוֶת:

 רש"י  בטרם אלך. בעודני חי ולא הגיע עת מותי הנח לי וארגיע : (רש"י)

 מצודת דוד  בטרם אלך. בטרם אמות ואלך בדרך אשר לא אשוב והיא אל ארץ חושך וצלמות חשכת הקבר : (מצודת דוד)


{כב}  אֶ֤רֶץ עֵיפָ֨תָה | כְּמ֥וֹ אֹ֗פֶל צַ֭לְמָוֶת וְלֹ֥א סְדָרִ֗ים וַתֹּ֥פַע כְּמוֹ-אֹֽפֶל:

 רש"י  עיפתה. שם דבר חשיכה כמו שחר ועפה : צלמות. היא ולא סדרים. בה (שאין שם סדרי אדם כלומר מנהגים שאין שם יישוב ואור שלה כמו אופל הוא) : ותופע כמו אופל. מקום מופע שבה כמו אופל הוא : (רש"י)

 מצודת דוד  ארץ עפתה וגו'. החושך שלה היא כמו חשכת אפלה והוא צלו של מות ואין שם סדרי מערכות הככבים ומזלות : ותופע. אף מקום המנהיר ומזהיר שבה היא כחשכת אפלה ולזה חדל ממני היסורים עד לא אלך אל המקום ההוא (העולה מהמענה ההיא לסתור דעת בלדד שאמר שהכל בא בהשגחה וטובת הרשעים לרעה ורעות הצדיקים המה לטובה כי ישיב אמרים לומר איך יתכן אם המה מין אחת ודרך אחת להם וישתנו בפעולת' ואם בעבור המיתה הפתאומית הבאה לרשע הלא עוד לטובה יחשב ויבחר בזה מלהיות מיוסר כמו הצדיק אף יתלונן למה זה ימהר לשלם כל גמול הרשע הלא האדם הוא בידו בכל עת וירב אמריו לאל איך לא יחוס מלחבל פועל ידיו הנעשה בחכמה נפלאה ובשלימות רב) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עפתה. חשכה וכן תעופה כבוקר תהיה (לקמן יא) : סדרים. שתים מערכות (ויקרא כד) ת''א סדרין : ותופע. אורה וזריחה כמו הופיע מהר פארן (דברים לג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עיפתה. אורה : ולא סדרים. ר''ל שאין בארץ דבר שומר סדר ויושר בעניינים הפרטיים : ותופע. ותאיר. זה ביאור מלות המענה : ביאור דברי המענה. ענה איוב ואמר אמנם אני ידעתי כי כן ר''ל על מה שהוכחתני ואמרת עד אן תמלל אלה לא תחשוב שאמרתי מה שאמרתי לריב עם השם יתברך אבל אמרתי זה לפי דעת אליפז ואולם אני אחשוב ג''כ שהשם ית' לא יעות משפט ולזה גזרתי שהוא בלתי משגיח באישי האדם כדי שלא איחס עליו עול, ואולם שם השם ית' ענייניהם לפי מה שימשך מפעל הגרמים השמימיים ואף על פי שהיה יותר טוב כמו שאמרתי לאנשים המרי נפש שימותו מרחם אינני מיחס בזה עול אל השם ית' וזה שזה אמנם היה ממנו מצד שלא היה אפשר שיהיה ענין פרטי האדם מסודר ממנו באופן יותר שלם ובכלל הנה הוא מבואר שאין ראוי לאדם לריב עם השם יתברך ולהטיח דברים כנגדו כי איך יתכן שיצדק אנוש עם אל בריבו עמו הנה אע''פ שיחפץ לריב עמו לא יוכל כי השם ית' לא יעננו בשום דבר מדבריו ועוד כי הוא חכם בתכלית החכמה ויכול במה שירצהו ולזה ראוי לירוא להריב עמו כי מי הקשה אליו ויעמוד בשלום וזה שהאדם ישמר מהריב עם שתקיף ממנו וחכם ממנו כ''ש עם מי שהוא בתכלית החכמה והתוקף, הנה מרוב כחו עוקר הרים ממקומם ולא הכירו המון האנשים מי הוא שהפכם באפו לפי שסבת העתקם ממקומ' נעלמת מהם, והנה השם יתברך הוא הסבה בזה בהשתלשלות הסבות ר''ל שהוא הסבה הראשונה וזה אמנם יהיה בסבת האצר האיד הקיטורי בבטן הארץ שיתהוה ממנו רוח ידחה ההר ההוא ויגביהנו עד שתבקע הארץ ויצא הרוח ואז יהפך ההר ההוא בעת נפלו ולזאת הסבה בעינה הוא מניד הארץ ממקומה ויתנודדו העמודים אשר היא נסמכת עליהם ר''ל שלמטה יצא התנודדות תחלה בסבת הרוח הנעצר שם ובסב' התנודד הארץ הסמוכה לארץ ההיא תתנודד הארץ אשר עליה, הנה אומר לשמש ולירח ולא יזרח וזה יהיה בעת דבוקו עם הירח ולא היה לירח מרחב לפי הנראה ואע''פ שהשמש חזק האור עד שמרוב אורו ימנע הראות הככבים הנה ימנע הירח אורו ממנו ולא יאיר וכזה יקרה בשאר ככבי לכת שיעדר אורם כשיסתירו אותם השפלים מהם, הוא נוטה שמים לבדו בזולת אמצעי בינו וביניהם בעת הבריאה ואולם היסודות ומה שהורכב מהם בראם באמצעות הגרמים השמימיים והוא לבדו נוטה הגשם שידרוך על במתי ים והוא השמים וככביו ההולכים באיזור גלגל המזלות או נוטי' ממנו מעט לצפון ולדרום כמו ככבי לכת והככבים הקיימים אשר בשתים עשרה המזלות והוא עשה הצורות הצפוניות והדרומיות אשר בגלגל המזלות והנה בבריאת' מהפלא מה שלא יעלם וזה כי אלו הככבים עם היותם מטבע אחד בעינו יעשו פעולות מתחלפות בזה העולם השפל, וספר איוב מאלו הצורות עש והוא בנות עיש וכסיל וכימה שהם שתי צורות מעידות על תגבורת חום וקור רצוני שכסיל מעיד על רוב הקור וכימה על רוב החום וחדרי תימן הם הצורות הדרומיות, ובכלל אם באנו לספר נפלאותיו לא נוכל כי הוא עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר וזה מבואר למי שעיין בטבע זה המציאות ובפרט באיברי הב''ח ואופן הסתעפם בהתחלתם הנה באמת הוא יעבור עלי ואם לא אראהו ויעבור לפני תמי' ולא אבין לו כי כבודו מלא עולם והוא עם כל דבר מנבראיו כי הוא הנימוס והסדר אשר בו יתקיים דבר דבר מהנמצאות באופן מה כמו שביארנו במה שאין ספק בו בספר מלחמות ה' אם יחתוף אדם וישחיתהו מי ישיבנו היש שם גבוה ויותר חזק ממנו ומי יאמר אליו מה תעשה, הנה באמת אלוה לא ישיב אפו כי הוא בלתי מקבל השינוי והתמורה ולזה יהיה מה שאמרת לי שאתחנן אל השם יתברך להסיר מעלי את הרע הזה מבואר הבטול, העוזרים בגאוה ובתוקף שחתו תחתיו ר''ל שלא יועיל עזרם כנגד השם יתברך, אף כי אנכי אדבר ואריב עמו איך יתכן זה, הנה אע''פ שצדקתי לא אמצא בעצמי דרך לדבר עמו ואיך אתחנן למשופטי אם חטאתי כמו שאתה מייעץ אותי, הנה אם קראתי אליו ומצאתי שהוא עונה אותי אע''פ כן לא אאמין כי יאזין קולי ואמנם אמר זה לפי שהוא מבואר לפי דעתו שהב''ה בלתי משגיח באישי האדם לחסרונם ולהיותם הווי' נפסדים והנה התחזקה זאת האמונה אצלו מצד העיון עד שאע''פ שיראה שהמוח' יחלוק עליה לא יסור ממנה וכאשר השלים איוב התנצלות על מה שהיה מוכיח אותו בלדד במה שהיה מריב עם השם יתברך ולא היה מתחנן לפניו להעביר רעתו שב להשיב על דבריו במה שהיה מניח שאם היה איוב זך וישר היו אלו הרעות הבאות עליו טובות באחרית, ואמר הנה מכתי אנושה מאד על לא חמס בכפי כי השם יתברך יכתת אותי בסערה והרבה פצעי על לא פשע ועל לא חטא' וזה בתמידות עד שלא יתנני השב רוחי כי ישביעני תמיד מקרים קרים ואיך ראוי שיקראו כמו אלו הרעות הנפלאות טובות הלא אם השם יתברך יעשה מה שיעשה מהרעות מצד הכח והתוקף אשר לו בזולת שמירה שיהיה במשפט ידעתי שהוא יוכל לעשות הכל כמו שיהפוך ההרים והארצות בכחו ובגבורתו וזה בהשתלשלות הסיבות כי הוא הסיבה הראשונה בכל מה שיתחדש ובזולתו לא יעשה דבר ואם יעשה זה מצד המשפט כמו שאתה אומר מי יועידני עמו ונקרבה יחד למשפט כי ידעתי שהוא עושה לי עול אם העניין כדבריך, אבל מה אעשה והנה אם צדקתי פי ישימני רשע בעיני שומעי דברי, הנני תם ופי יביא לחשוב שאני עקש והנה אמר זה איוב כנגד חביריו שהיו משימים אותו חוטא על דבריו, הנה באמת תם אני ואפס עד שלא אדע בעצמי נפשי ר''ל שאין נכרים כחותי' באיברי, ולזה אמאס חיי כי אינם חיים על דרך האמת ובהיות הענין כן הנה לא אקום שיהיו אלו הרעות להביא טובות אחרות כמו שאתה אומר כי הנני מרגיש בעצמי שאני תם ואפס באלו הרעות, אחת היא הדרך אשר יזוקו בה הטובים והרעים ועל כן אשפוט שאין הבדל בין התם והרשע כמו שאמרתי ובאמת כי בלדד אמר בזה מאמר חסר לפי שאם היה כדבריו היה ראוי שתהיינה רעות הצדיק מזולת מין רעות הרשע כי התחלות הדבריס ההפכים ראוי שתהיינה הפכיות לפי שהם יביאו אל תכליות הפכיות ואם אמרתי שיש בזה הבדל כי רעות הרשעים הם באופן שיכלום פתאום והנקיים לא יבואו להם רעות לכלותה אבל יבאו עליהם רעות וייסורין להביא עליהם טוב כמו שזכרת בדבריך הנה באמת לא יתנצל בזה השם יתברך מהעול וזה שיותר רע מה שיבא לצדיקים ממה שיבא לרשעים לפי שהצדיקים שוקדים ברעותיהם זמן ארוך והרשעים יכלו תכף, ולזה אמר אם שבט ימית הרשע פתאום הנה הרשע ההוא ילעג למסת הנקיים ולייסוריהם לפי שיותר קל לסבול מה שבא עליו מהרע לקוצר זמנו ממה שבא מהרע לנקיים ועוד ימצא בזה עול אם היו אלו הטובות והרעות מכוונות מהשם יתברך וזה שכבר ימצאו רשעים קצתם מצליחים מאד עד שכל הארץ נתנם ביד', פני שופטי הארץ יכסו רוצה לומר שיעלימו עין מחמסיהם ואם לא איפה מי הוא שיכזיבני ויחלוק אל המוחש ויאמר שאין זה אמת או שאותן הטובות הם רעות, הנה ימי עם צדקתי ותום לבבי הלכו במהירות בלא חמדה כמו שילכו במהירות האניות המתוקנות בתכלית התקון בים וכמו שיעופף במהירות הנשר כשיבקש האוכל, אם אמרתי אשכח שברי ואעזוב כעסי ואחזק מעט הנני ירא מאד כל הכעסים אשר לי הם שכבר ידעתי שלא תנקני באחרית מאלו הרעות, הנה אם רשעתי למה זה הבל איגע להתחנן לפני השם יתברך כמו שאתה מיעץ אותי, הנה אע''פ שהתרחצתי בימי שלג להסיר לכלוך החטאים ההם והזכותי כפי בנקיות לא יועיל לי, לפי שמכאוביהם באופן שלא יועיל לי שובי אל השם יתברך אם היה שרשעתי לפי שהם פונים אל המות ולזה כשאקוה ההמלט בהתחנני אל השם יתברך אז יגיעני המות ויביאני אל שיתעבוני שלמותי להיות מת, הנה השם יתברך לא איש כמוני עד שאוכל לענות אותו ולבוא יחדו במשפט ולא יש ג''כ בינינו מוכיח ישית ידו על שנינו וישפוט מי יצדק, הנה אם יסיר מעלי שבטו בדרך שלא תבעתני אימתו אז אדברה על מה שהביא עלי מן הרע על לא חמס בכפי ולא אראנו כי לא כן אנכי עמדי כמו שאתם חושבים שרשעתי וזה שאני יודע בעצמי שלא חטאתי, הנה מרוב מכאובי נכרתה נפשי בחיי אעזוב עלי דברי שברי ואשיחה במרירות נפשי עם השם יתברך אם העניין כדבריכם שיהיו אלו הרעות מגיעות ממנו על הכוונה הראשונה, אומר אל אלוה אל תענישני הודיעני על מה תריבני ותכעס עמי כי אין בי חטא תוכל לתלות בו כעסך עמי, הטוב לך כי תעשוק האדם ותחמסהו להביא עליו רע על לא חמס בכפיו וכי תמאס מה שעשית אותו הזה מחוק השלם הלא כל פועל אוהב מה שיפעלהו כ''ש שלא ימאסהו ואם טוב לך שתופיע על עצת רשעים ר''ל שיגיע אליהם זוהרך בעצתם עד שישלימוה הנה זה תכלית העול אם היו אלו העניינים מגיעים מהשם יתברך על הכוונה הראשונה כמו שאתה אומר ר''ל שאם ימאס הטובים ויביא ההצלח' אל הרעים עד שלא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות ואיך איפשר כך שתהיה משגיח בענייני האדם הפרטיים האם עיני בשר לך עד שתדע אלו הדברים הפרטיים ההיולאנים, אם כראות אנוש תראה אשר לו כחות נפשים ההיולאנים ישיג בהם הדבר במה שהוא פרטי כמו כח הדמיון והחו' ושאר הכחות הנפשיות אשר ינהגו מנהגם, הכימי אנוש ימיך ושנותיך כשנות גבר עד שתדע העניינים הזמניים הפרטיים ותבקש לעוני ולחטאתי תדרוש ואיך אפשר שישיג הדברים הזמניים הפרטיים מי שאין לו יחס כלל עם הזמן, הנה איך יתכן שתבקש לי עון וחטאת ואצלי ידיעתך כי לא ארשע אם היה שתשגיח בפרטי האדם ותבין אל כל מעשיהם כמו שאומרים רעי, והכאבת אותי עם זה המכאוב חזק ממית עד שאין מידך ונגעך שהבאת עלי מציל ר''ל שלא אוכל להנצל ממנו בשום פנים, הלא ידיך יצרו אותי ועשאוני בעת ההויה זה הציור הנפלא אשר באיברי גופי והקשרם קצתם בקצת והסתעפם קצתם מקצת באופן שכבר ילאו השכליים האנושיים להשיג אופן החכמה בזאת הבריאה בשלימות ועשית אותי יחד סביב בעת הבריאה רוצה לומר שהתחלת ההויה היתה מהאמצע והוא הלב ואחר ציירת איברי סביב יחד ואף על פי שקצתם ישלמו קודם קצת לפי שאי אפשר שיתהוו האיברים הנפרדים כמו שהתבאר בספר ב''ח ועתה תבלעני ותשחיתני, זכור נא כי כחמר וכעפר הייתי בעת שעשיתני ועתה למה תשתוקק להשיב אותי אל העפר ותבטל ממני פעולתך הנפלאה הלא בעת ההויה התכתני תחלה כחלב ואחר כך הקפאת אותי כגבינה ואולם אמר זה כי הזרע אשר נתהוה ממנו והוא דם הנקבה נתך תחלה ואחר כך הקפיאו החום אשר בזרע הזכר עם הכח האלהי לתת לו צורה ותמונה כמו שהתבאר בספר ב''ח, עור ובשר הלבשת אותי האברים הפנימיים לשומרם ובעצמות וגידים תכסה האיברים הפנימיים לשומרם ולהיות לי עמידה וקיום ולהקשר האיברים קצתם בקצת ולתת להם מהתחלתם המזון והחוש והתנועה עד שנמצאת בו, חיים וחסד עשית עמדי להשגיח בי בבריאתי זאת ההשגחה הנפלאה במה שהמצאת בי מאיברי והכחות הנפשיות ולא די שהמצאתני בזה האופן הנפלא אלא ששמת פקודה ששמרה רוחי וחיי ר''ל שנתת מנוי ושלטנות לצורתי על כחותיי המתפעלות עד שישמור בזה מציאותי כי שמירות מציאות כל מורכב הוא כאשר יגברו כחותיו הפועלות על המתפעלות וכבר הוכנו באדם כלים רבים וכחות נפשיים רבים תשלם בהם זאת השמירה הזמן האפשרי כשלא היה שם מונע מצד רוע ההנהגה או זולת זה מהדברים שיהיו סבה אל שימות האדם בלא עתו, הנה אלו העניינים אשר באדם במה שהוא אדם צפנת בלבבך להיותם בלתי פרטיים ולא זמניי' והם אופני החכמה בבריאותו ושמירת מציאותו הזמן האפשרי ר''ל שאתה משגיח באדם באלו העניינים האנושיים, ידעתי כי זאת ההשגחה וההנהגה עמך היא ואולם במקרים אשר הם פרטיים וזמניים לא יתכן שתהיה משגיח, אתה ה' אלהים אף על פי שאודה שחטאתי האם ראוי שתשמרני במשמר ובמאסר אלו המכאובים תמיד ולא תנקני מעולם ממעשי, הנה אם רשעתי אוי לי ואם צדקתי אוי לי ג''כ כי לא אוכל לשאת ראשי להיות שבע קלון מהחרפות אשר חרפוני רעי בהם ולראותי בעניי ובשפלותי, מי יתן ויגדל מאד הרע שאתה עושה לי עד שכמצודת השחל תצודני פעם אחת ולא תשנה לי כלומר שתמיתני תכף אך אתה תשוב לצוד אותי צידה אחר צידה ולתת לי מכות ונגעים רבים להפליא זה אחר זה, תחדש עדיך נגדי ותרב כעסך עמי בנגע ובנגע ר''ל שהם רעים מאד ורבים עד שנגעים מכריתים אותי ורבוי גדול מהם עמי, ואם ככה אתה עושה לי טוב שלא הוצאתני מרחם ולא תראני עין והייתי כאילו לא הייתי ולא יצאתי לאויר העולם עד שמבטן לקבר אובל כי איוב היה רואה שטוב לאדם הקשה יום שלא נברא כמו שקדם ולמה תרדפני כמו אלו ההרדפות אם העניין כמו שאומרים רעי שיהיו הרעות מגיעות מאתך, הלא מעט ימי חדל ממני אם תרצה שאראה בטוב בטרם אמות הסר ממני אלו המכאובים והנגעים אשר חוליתי בהם ואחזק מעט בטרם אלך אל מקום שלא אשוב ר''ל אל המות ואל ההעדר והוא אשר קרא ארץ חשך וצלמות, הנה זה מציאות השפל ימצא עיפתו ואורו חשוך כמו אופל וזה כי בו ימצא צל המות וההעדר ולא ימצא בו סדור והגבלה במה שימצא בו מחיים אבל האור ההוא חשוך כמו אופל וזה מחוייב בו מצד פחיתותו וחסרונו : והכלל העולה מהדברים הוא שאיוב לא היה מריב עם השם יתברך ושיחחס אליו עול במה שיביא מהרעות לאישי האדם אבל היה מרחיק זה וייחס אלו הרעות אל ההגבלה המסודרת מהכוכבים ואולם מה שהתרעם מהשם יתברך הוא למה לא סדר בכמו אלו האנשים הקשה יום שלא יתהוו כי יותר היה להם זה טוב וייחס לזה התהוותם לשגגה אל השם יתברך או ללאות וקצור ואולם מה שנמשך בדבריו מהתרעם אל השם יתברך על הרעות הבאות עליו הוא לפי שהשם יתברך סדר זה הסדור אשר מהגרמיים השמימיי' אשר בו מהעדר הצדק והיושר מה שזכרו איוב ר''ל תם וישר הוא מכלה או הוא לפי דעת רעיו שיראו שהשם יתברך הוא משגיח באישי האדם ושם בהם הרעות והטובות במשפט ועוד כי מה שהיה טוען איוב מענייניו שלא חטא היה נעלם לרעיו ולזה היה אפשר שיאמרו לו שאינם מאמינים בזה ולזה היה חושק שיהיה מתוכח עם השם יתברך אם היה אפשר שאם היה שידע מעשה האדם היה ידוע לו מעשה איוב וצדקו ותם לבבו ואם היה עם זה מגיע לו כמו אלו הרעות הממיתות היה עול ולזה היה שופט איוב שהשם יתברך בלתי יודע אלו הדברים הפרטיים ושכבר עזבם והניחם תחת ממשלת הגרמים השמימיים לשומרם כפי מה שאפשר והנה כבר ביאר איוב שמה שאמר בלדד שהרעות אשר לנקיים הם טובות ואם לא נשער הוא כוזב מצד החוש כי אין הבדל בין הרעות אשר לצדיקים ובין הרעות אשר לרשעים אבל הם אחדות במין וזה היה בלתי אפשר אם היה הענין כמו שאמר בלדד וזה שהדברים אשר תכליותיהם הפכים ראוי שיהו מתחלפים במין האלהים אלא אם היה זה במקרה כמו שנמצא לדבר אחד בעינו שיהיה סבה לדבר והפכו אלא שהוא סבה לאחר מן ההפכים בעצם ולאחד במקרה ובזה האופן ימצא לחום החמום והקור וימצא לקור הקרור והחמום כמו שנזכר ברביעי מהאותות ועוד שכבר נתבאר לאיוב מרעותיו שהם ממיתות ומוליכות אל המות כמו הענין ברעות אשר לרשעים עם התבאר לו מעצמו שהוא היה תם וישר ועוד שאם הענין כן היה הרע אשר יגיע לנקיים יותר קשה ואף על פי שנודה שיהיה תכליתו לטוב לפי שהרע המגיע לרשעים ימיתם פתאום ולא ירגישו ברע כי אם זמן מועט ואולם הנקיים יתמיד להם הרע זמן ארוך והוסיף להפליא איוב על מה שהתחכם השם יתברך בבריאת האדם בתכלית מה שאפשר מהשלמות וטוב ההשגחה איך ראוי שיסדר כמו זאת הבריאה הנכבדת באנשים הקשה יום אשר סדרו להם מערכת הככבים בגיחם מרחם מקרים רעים ומפסידים אותם ומה תועיל להם זאת הבריאה הנפלאה האם ראוי בחק הפועל השלם שיעשה פועל הבטלה ר''ל שיעמיק ויפליא בטוב הבריאה והוא בעצמו יסדר תכף מה שיפסיד' הלא יותר טוב לכמו אלו האנשי' שלא יהיו נבראים והנה הביא איוב בזה המאמר שני מופתים חזקים יבטל בהם שיהיה השם יתברך יודע העניינים הפרטיים המופת הראשון סדורו כן השם יתברך אין לו כח מן הכחות אשר יושגו בהם העניינים הפרטיים כי אין לו כח היולאני כמו שהתבאר במופת כטבעיות ובאלהיות וכל מי שאין לו כח מן הכחות אשר יושגו בהם העניינים הפרטיים לא ישיגם ויחוייב מזה שהשם יתברך אינו יודע אלו העניינים הפרטים ואל זה ההיקש רמז באמרו העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה והמופת השני סדורו כן השם יתברך אינו זמני ומתנועע להיותו בלתי היולאני וכל מי שישיג הדברים הפרטיים זמניים מצד שהם פרטיים וזמניים הוא זמני ומתנועע לפי שיחוייב היותו היולאני אחר שהוא יקבל הדברים אשר ישיגם קיבול היולאני ויולד מזה בתמונה השנית שהש''י לא ישיג הדברים הפרטיים ואל זה ההיקש רמז באמרו הכימי אנוש ימיך וגו' ואולם איוב יודה שהש''י משגיח במינים להיותם בלתי זמניים ולזה ימצא באלו הנמצאות השפלות הסדר והיושר במה שלהם מצד הטבע המיניי וימצא בהם הערבוב והעדר הסדר במה שהם בו פרטיי' ולזה אמר במציאות הפרטי באלו הענייני' השפלי' אשר בעולם ההויה וההפסד שאורו הוא כמו אופל לפי שלא ימצא בחיי' הנמצאי' בו סדור ויושר : (רלב"ג)



איוב פרק-יא

{א}  וַ֭יַּעַן צֹפַ֥ר הַֽנַּעֲמָתִ֗י וַיֹּאמַֽר:

 רש"י  מענה צופר : (רש"י)

 רלב"ג  ביאור מלות המענה, ויען צופר הנעמתי ויאמר : (רלב"ג)


{ב}  הֲרֹ֣ב דְּ֭בָרִים לֹ֣א יֵעָנֶ֑ה וְאִם-אִ֖ישׁ שְׂפָתַ֣יִם יִצְדָּֽק:

 רש"י  לא יענה.
מאחרים מפני רוב דבריו : (רש"י)

 מצודת דוד  הרוב דברים. וכי מי שמרבה דברים לא יהיה לו תשובה עליהם וכי לא ימצא מענה גם על מרבית הדברים : ואם איש שפתים. וכי היודע להמליץ אמריו במיטב הדבור וכי בעבור זה יצדק : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יענה. מלשון עניה ותשובה : (מצודת ציון)


{ג}  בַּ֭דֶּיךָ מְתִ֣ים יַחֲרִ֑ישׁו וַ֝תִּלְעַ֗ג וְאֵ֣ין מַכְלִֽם:

 רש"י  בדיך. שאתה בודה מלבך : מתים יחרישו. בני אדם : (רש"י)

 מצודת דוד  בדיך. הדברים אשר אתה בודה מלבך ישתיקו את האנשים לבל ימחאו בתרעומתך כי חושבים שכן דברת והאמת אתך ובעבור זה תוסיף להלעיג מול המקום על כי אין מי מכלים אותך עליהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בדיך. כזב הבדוי מן הלב כמו מלבך אתה בודאם (נחמיה י) : מתים. אנשים כמו מתי מספר (בראשית לד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בדיך. כזביך : (רלב"ג)


{ד}  וַ֭תֹּאמֶר זַ֣ךְ לִקְחִ֑י וּ֝בַ֗ר הָיִ֥יתִי בְעֵינֶֽיךָ:

 רש"י  ותאמר. להקב''ה זך לקחי ובר הייתי בעיניך : (רש"י)

 מצודת דוד  ותאמר זך לקחי. תאמר אל מול המקום הנה למוד הרגל דרכי היא זכה וברורה וגם בעיניך אני בר ונקי ר''ל יודע אתה שהדין עמדי ותעשוק גמולי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לקחי. ענין הלימוד וההרגל כמו הלוקחים לשונם (ירמי' כג) : ובר. ברור ונקי : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לקחי. נמוסי והנהגתי אשר אני מתנהג בה : ובר. נקי : (רלב"ג)


{ה}  וְֽאוּלָ֗ם מִֽי-יִתֵּ֣ן אֱל֣וֹהַּ דַּבֵּ֑ר וְיִפְתַּ֖ח שְׂפָתָ֣יו עִמָּֽךְ:

 מצודת דוד  ואולם. אבל באמת מי יתן שידבר בך אלוה ויפתח שפתיו להתווכ' עמך : (מצודת דוד)


{ו}  וְיַגֶּד-לְךָ֨ | תַּֽעֲלֻמ֣וֹת חָכְמָה֮ כִּֽי-כִפְלַ֪יִם לְֽת֫וּשִׁיָּ֥ה וְדַ֡ע כִּֽי-יַשֶּׁ֥ה לְךָ֥ אֱ֝ל֗וֹהַ מֵעֲוֹנֶֽךָ:

 רש"י  תעלומות חכמה. ותדע כי כפלים לתושיה יש לתורה שלא קיימת : כי (השורש) ישה. כמו (דברים כד) כי תשה ברעך (כלומר) הרבה יש לו עוד חוב עליך בדברי עוניך : (רש"י)

 מצודת דוד  תעלומות חכמה. סודו' מסתרי החכמ' אשר יתחייב' הבא' העונש על כל חטא אשר יחטא האד' : כי כפלים לתושיה. אשר לפי חכמ' התור' ראוי עוד לך כפלים מן המכאוב אשר בא עליך אבל לא יוותר כלום כי דע אשר הוא הלוה לך מה מעוניך ותקבל עליהם גמול לאח''ז ועתה המה בהלואה אצלך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לתושיה. כן נקראה חכמת התורה והוא מל' יש על כי ישנה לעולם ולא תחזור לאין כשאר הדברים : ישה. ילוה כמו אשר ישה ברעהו (דברים טו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לתושיה. לפי הנימוס והסדור אשר יסודרו ממנה העונשים במרי מרי : כי ישה לך אלוה מעונך. ר''ל שהשם יתברך העלים ממך ושכח אותך דברים רבים עוית בהם ואין אתה משער שיהיה לך עון בהם ואולם אמר זה לפי שהיה רואה שהאדם יחטא כשלא יעשה טוב תמיד להשתדל להשכיל ולדעת הש''י כפי היכולת ולזה תחשוב להיותך צדיק והנך חוטא וזה האופן מהעיון כאילו העלימו הש''י מן האדם ר''ל שלא בראו באופן שיוכל להשיג זה וזה כי האדם לקצורו מהשיג עצמו באופן שלם ולא ידע מה שאפשר לו לעשות מן הטוב אשר הוא חוטא לפי דעת צופר אם יקצר מזה ואולם השם יתברך אשר בראו ידע טבעו וידע מה שאפשר לו לעשות מן הטוב ויענישהו אם יקצר מזה או יהיה הרצון במלת ישה ילוה ויהיה פי' מעונך מעונשך על דרך גדול עוני מנשוא והטעם כי השם יתברך ילוה בעבורך ויניח עד עת קץ מענשך ואינו רוצה להפרע ממך יחד פן ימיתך : (רלב"ג)


{ז}  הַחֵ֣קֶר אֱל֣וֹהַ תִּמְצָ֑א אִ֤ם עַד-תַּכְלִ֖ית שַׁדַּ֣י תִּמְצָֽא:

 רש"י  החקר אלוה תמצא. שאתה סבור שקיימת הכל : (רש"י)

 מצודת דוד  החקר. מה תתרעם על רעות הצדיק וטובות הרשע וכי אתה תמצא חקר משפט ה' וכאומר וכי יודע אתה מי הוא הראוי להקרא צדיק ומי לרשע יחשב כי הכל היא לפי שעור מדרגת הכנת האדם כי מי שהכנתו מרובה ומקצר בעבודת אלהים לא לצדיק יחשב ומי שהכנתו מעט הנה כל דבר לרב יחשב ומי הוא היודע תעלומות לב מי הכנתו מרובה ומי הכנתו מועטת וכאלו ישפוט על ייסורי איוב שבאו על אשר קצר בחכמה ומרובה היתה הכנתו : עד תכלית. כאומר אף אם חכמת לדעת מה וכי תמצא עד התכלית : (מצודת דוד)


{ח}  גָּבְהֵ֣י שָׁ֭מַיִם מַה-תִּפְעָ֑ל עֲמֻקָּ֥ה מִ֝שְּׁא֗וֹל מַה-תֵּדָֽע:

 רש"י  גבהי שמים. דבר שהוא גבוה כגובהי שמים מה תפעל עתה ועמוקה היא החכמה משאול : (רש"י)

 מצודת דוד  גבהי שמים. הנה סדור אלוה בתשלום הגמול לרעים ולטובים הלא המה רמו כגבהי שמים ומה א''כ תפעל למו לעמוד על אמיתתם והלא היא עמוקה משאול מה תוכל לדעתה : (מצודת דוד)


{ט}  אֲרֻכָּ֣ה מֵאֶ֣רֶץ מִדָּ֑הּ וּ֝רְחָבָ֗ה מִנִּי-יָֽם:

 רש"י  מדה. מדוד שלה (ס''א מד' שלה) וכאן הזכיר מידוד בל' זכר (שלא אמר מדתה) : (רש"י)

 מצודת דוד  ארוכה. מדת הסדור ההיא ארוכה מן הארץ ורחבה מן הים המקיף את העולם ואיך א''כ אפשרי להשיג בחכמת הלב : (מצודת דוד)

 רלב"ג  מדה. מדתה ר''ל מדה מה שבין הגובה והעומק או יהיה שב אל חכמת השם יתברך שזכר באמרו ויגד לך תעלומות חכמה : (רלב"ג)


{י}  אִם-יַחֲלֹ֥ף וְיַסְגִּ֑יר וְ֝יַקְהִ֗יל וּמִ֣י יְשִׁיבֶֽנּוּ:

 רש"י  אם יחלוף ויסגיר. ביסורין את מי שירצה : ויקהיל. כל פמליאות שלו לווכח על שהסגיר : ומי. בהן ישיבנו. בדברים למצא עול בפעלו ואם מפני שהנידון שליו ושקט ימים רבים, כן דרכו : (רש"י)

 מצודת דוד  אם יחלוף. לזאת אף אם ימצאו מרבית אנשים אשר ישוו בדבר המעל ועכ''ז יענשו בעונשים מתחלפים את מי מהם יכרית מן העולם ואת מי יסגיר במאסר היסורין ואף מהם יקהיל לאספם אל משמר לכלאם בה הנה עכ''ז אין מי להשיב על גמול תשלומיו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יחלוף. יעבור מן העולם וכן עד בוא חליפתי (לקמן יד) : ויקהיל. יאסוף כמו ויקהל משה (שמות לה) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יחלוף. יכרית : ויסגיר. וישים במסגר ובבית כלא : ויקהיל. שיאסוף אנשים במקום אחד או במדינה אחת מזולת שישימ' במאסר : (רלב"ג)


{יא}  כִּי-ה֭וּא יָדַ֣ע מְתֵי-שָׁ֑וְא וַיַּרְא-אָ֝֗וֶן וְלֹ֣א יִתְבּוֹנָֽן:

 רש"י  כי הוא ידע מתי שוא וירא און ולא יתבונן. שהם עושים ימים ושנים ודומה כמי שלא יתבונן (יתבוננו) כי מאריך אפו : (רש"י)

 מצודת דוד  כי הוא ידע. ר''ל אם לפי דעת האדם ישוו כולם בדבר המעל הוא על כי אינו יודע שיעור הכנת כ''א ואחד, אבל המקום ב''ה יודע הוא אנשי שוא ר''ל מי הם אשר מעלו בשקר כי הבינו המעל ושקרו בעצמם לעשות' מתאות הלב ומי הוא אשר ראה און בלבו וטעה במחשבתו לומר שאין כאן מעל אולם יכול היה לעמוד על האמת כי שיעור הכנתו היתה מרובה אבל קצר בחכמה ויודע מי הוא אשר לא יתבונן כלל כי צפון לבו משכל ועשה העמל מחסרון הדעת ועל כולם יביא במשפט ולפיהן ישיב משפט לכ''א לפי הראוי לו כי באמת לא ישוו בדבר המעל : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וידא און ולא יתבונן. ר''ל וירא איש און ואשר לא יתבונן בדרכי השם יתברך להשכיל ולדעת אותו כי הוא ג''כ עון או ירצה בזה כי הש''י ידע אנשי שוא ומרמה ואשר ראה און ר''ל אשר טעה בעיוניות וידע גם כן האיש אשר לא יתבונן להשכיל בדרכיו והנה זכר בזה האופן ב' מיני הסכלות אשר הוא קנין והוא אשר טעה בעיוניו והסכלות אשר הוא העדר והוא אשר לא ישתדל להתבונן בנמצאות ויהיה וירא און מענין ההשגה השכלית כטעם ולבי ראה הרבה חכמה ודעת : (רלב"ג)


{יב}  וְאִ֣ישׁ נָ֭בוּב יִלָּבֵ֑ב וְעַ֥יִר פֶּ֝֗רֶא אָדָ֥ם יִוָּלֵֽד:

 רש"י  ואיש נבוב. חלול בלא לב אשר לא הבין דרכו : ילבב. יקנה לו לב לשוב לבוראו ולפשפש במעשיו או אדם אשר היה כעיר פרא לימוד מדבר קל בלא דעת : אדם יולד. ילמד עצמו להיות אדם חדש כסדר בני אדם ויכוין דרכו : (רש"י)

 מצודת דוד  ואיש נבוב. כי גם הסכל הריק מחכמה עם כי עשה העמל מחסרון הדעת עכ''ז ענש יענש כי ראוי לאיש נבוב וריק מחכמה לקנות לב להשתדל בחכמה להשכיל דרכי ה' כי כל אדם כאשר יולד הוא כעיר פרא מבלי חכמה וכאשר יכין לבו הנה ישכיל וכ''כ ראוי לכל איש נבוב להכין לבו להרגיל בחכמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נבוב. חלול וריק כמו נבוב לוחות (שם כז) : ילבב. מלשון לב ר''ל יקנה לב : ועיר. כן נקרא החמור בקטנותו וכן עיר בן אתונות (זכריה ט) : פרא. חמור הבר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  נבוב. חלול : ילבב. ישכיל : ועיר פרא. ועיר ופרא ר''ל שהוא נמשל כבהמות בעת הולדו : (רלב"ג)


{יג}  אִם-אַ֭תָּ֗ה הֲכִינ֣וֹתָ לִבֶּ֑ךָ וּפָרַשְׂתָּ֖ אֵלָ֣יו כַּפֶּֽךָ:

 רש"י  אם אתה. היית מכוין לבך אחר יסורין : ופרשת אליו כפיך. בתחנה : (רש"י)

 מצודת דוד  אם אתה. אם תכין לבך ר''ל אם תרחיב לבך בחכמה כשעור מרבית הכנתך ותפרוש כפיך אל ה' להעביר עונך על מה שקצרת עד הנה בחכמה ובעבודת אלהים לפי רוב ההכנה : (מצודת דוד)


{יד}  אִם-אָ֣וֶן בְּ֭יָדְךָ הַרְחִיקֵ֑הוּ וְאַל-תַּשְׁכֵּ֖ן בְּאֹהָלֶ֣יךָ עַוְלָֽה:

 רש"י  ותרחק און. מידך ואל תשכן באהליך עולה : (רש"י)

 מצודת דוד  אם און. אם יש בידך דבר עבירה הרחיקהו ממך ועזוב אותה ואל תשכן באהליך עולה כי שלח תשלחנה ממך : (מצודת דוד)


{טו}  כִּי-אָ֤ז | תִּשָּׂ֣א פָנֶ֣יךָ מִמּ֑וּם וְהָיִ֥יתָ מֻ֝צָ֗ק וְלֹ֣א תִירָֽא:

 רש"י  כי אז. אם אתה היית בטוח שתשא פניך ממום שתגרום לעצמך לשאת פניך מכל מום (מתוך כך) : והיית מוצק. חזק כמו מצוקי ארץ : (רש"י)

 מצודת דוד  כי אז. כאשר כן תעשה אז תרים פניך למעלה מבלי מום ר''ל לא תלך עוד שחוח ופני' למטה ואף מכאובך ירופא ותהי' מבלי מום : והיית מוצק. מאז והלאה תהיה חזק ולא תירא מפחד כי לא יקרב אליך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מוצק. חזק כדבר הניצק ממתכת : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תשא פניך ממום. תסיר עצמך ממום החלאים והמכות אשר חולית בהם : מוצק. חזק : (רלב"ג)


{טז}  כִּי-אַ֭תָּה עָמָ֣ל תִּשְׁכָּ֑ח כְּמַ֖יִם עָבְר֣וּ תִזְכֹּֽר:

 רש"י  עמל תשכח. וכל עמל היית שוכח : וכמים עברו. וחלפו כן יהיה לך כל זכרון עמל : (רש"י)

 מצודת דוד  עמל תשכח. העמל שהיה לך תשכח בעבור רוב הטובה ורק מעט תשאר בזכרונך כמים העוברים ממקומם אשר זכרונם ישאר מעט בלב האנשים ולזה ירום לבך ולא תלך עוד שחוח : (מצודת דוד)

 רלב"ג  עמל תשכח. עמל הצרות אשר באו עליך תשכח : (רלב"ג)


{יז}  וּֽ֭מִצָּהֳרַיִם יָק֣וּם חָ֑לֶד תָּ֝עֻ֗פָה כַּבֹּ֥קֶר תִּהְיֶֽה:

 רש"י  ומצהרים יקום חלד. יותר מאור צהרים יקום לך חלד מזל וזמן כמו וחלדי כאין נגדך (תהלים לט) ד''א יקום חלד כמו יקום אור חלודה שלך כלומר שיהיה מקום אפילה מאיר יותר מאור צהרים זו שמעתי אבל הראשון לא נראה (סא''א) : תעופה. אפילה שלך כבקר תהיה ע''א תעופה לשון עפעפי שחר (לעיל ג) שאם הוא לשון אופל היה לו לומר תעופה נקוד בשו''א כמו תנופה תקומה תרומה תנומה : (רש"י)

 מצודת דוד  יקום חלד. יקום לך זמן מאיר יותר מעת הצהרים : תעופה. עת החושך תהפך להיות מאיר כאור הבוקר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חלד. זמן כמו וחלדי כאין נגדך (תהלים לט) : תעופה. ענין חשך : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תעופה. תאיר ותזהיר : (רלב"ג)


{יח}  וּֽ֭בָטַחְתָּ כִּי-יֵ֣שׁ תִּקְוָ֑ה וְ֝חָפַרְתָּ֗ לָבֶ֥טַח תִּשְׁכָּֽב:

 מצודת דוד  ובטחת. תשב בטח כי יש תקוה לשבת בטח כאשר כן תעשה : וחפרת. כאלו חפרת סביבך חפירה עמוקה לבל קרוב אליך כן תשכב לבטח מבלי מחריד : (מצודת דוד)


{יט}  וְֽ֭רָבַצְתָּ וְאֵ֣ין מַחֲרִ֑יד וְחִלּ֖וּ פָנֶ֣יךָ רַבִּֽים:

 מצודת דוד  ורבצת. וכאשר תרבץ לנוח אין מי יחרידך : רבים. גדולי העם יחלו פניך למלאות משאלותם בהיות לאל ידך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ורבצת. ענין השכיבה לנוח : יחלו. ישאלו ויבקשו : רבים. גדולים כמו ורבי המלך (ירמיה מא) : (מצודת ציון)


{כ}  וְעֵינֵ֥י רְשָׁעִ֗ים תִּ֫כְלֶ֥ינָה וּ֭מָנוֹס אָבַ֣ד מִנְהֶ֑ם וְ֝תִקְוָתָ֗ם מַֽפַּח-נָֽפֶשׁ:

 רש"י  ועיני רשעים. שונאיך : תכלנה. בפנותם ברעתך לראות ולא ישיגו (תאוותם) וכל כליון עינים שבלשון קודש זהו המצפה לראות ואינו משיג וכמו ועיניך רואות וכלות אליהם וגו' (דברים כח) : ומנוס. הוא מבטח : ותקותם. מה שהם מקוים לראות בך למפח נפש יהיה להם : (רש"י)

 מצודת דוד  ועיני רשעים. אבל הרשעים עם גודל הצלחתם סוף תכלינה עיניהם כי לא ישיגו תוחלתם וכאשר יבואו ימי הפקודה יאבד מהם המנוס כי לא ימצאו מי לנוס אליו לעזרה : ותקותם. ר''ל מוכנים הם לדאבון נפש וכאלו יקוו לה כי בוודאי כן יהיה (העולה מהמענה ההיא שדעת צופר כדעת אליפז ובלדד שהכל בא בהשגח' אולם גמול המעשה תחלק לפי שעור מדרגת הכנת האנשים ומי שהכנתו מרובה וקצר בחכמה יחשב לרשע ומי שהכנתו מועטת אף המעט לרב יחשב עד כי ימצא מרבית אנשים ישוו בדבר המעל בעיני העם ויתחלפו בגמול עונשם וישפוט על ייסורי איוב על כי קצר בחכמה לפי שיעור הכנתו) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תכלינה. המתאוה לדבר ואינה באה קרוי בל' מקרא כליון עינים : ומנוס. מל' ניסה ובריחה : מנהם. מהם : מפח נפש. דאבון נפש על שם שקרובה הנפש לפחת לצאת מן הגוף וכן ונפש בעליה הפחתי (לקמן לא) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מנהם. כמו מהם : מפח. דאגה ודאבון : ביאור דברי המענה. ענה צופר הנעמתי ואמר התחשוב שלריבוי דבריך יבצר ממני מענה או תחשוב שתצדק בכזביך בעבור ריבוי דבריך באמת אתה הרבית לכזב עד שכזביך יחרישו האנשים ולא ימצאו מענה ודבר והלעגת לעגים רבים כנגד השם יתברך ואין מכלים אותך מרעי על זה ואמרת שההנהגה שהנהגת בה היא זכה ושאתה בר ונקי בעיני השם יתברך אם היה שישגיח באלו העניינים ואולם מי יתן אלוה דבר ויפתח שפתיו עמך ויגד לך תעלומות חכמה וסודותיה אשר יתחייב ממנה הבא' העונש על מרי ומרי כשיעור אשר ימצא עליו כי לפי הסדור והנימוס ההוא היה ראוי שיגיעך השם יתברך מהרע כפלים על מה שהביא עליך ודע כי השם יתברך ילוה בעבורך ויניח מעונשך עד עת קץ כי אינו רוצה להפרע ממך יחד פן ימיתך ולזה הוא רוצה להביא עליך רעה אחר רעה בשיעור שתוכל לסבול והוא מה שנתרעמת בו במאמרך או יהיה הרצון בזה הנך מתרעם על ריבוי המכאובות אשר באו עליך אבל ראוי שיגיעו לך יותר מהם כפלים על מה שמרית לפי הנימוס האלהי אשר יסודר ממנו העונש למרי מרי ולזה לא תבטח שתסור מכת השם יתברך ממך עדיין והנה לסכלותך בזה הנימוס אתה חושב שיעשה לך הש''י עול במה שהפלא והרבה מכותך ואין העניין כך ודע גם כן כי אתה עוית הרבה ואם אינך משער בזה כי יתכן שיהיו לך עונות ידע השם יתברך בהם שהם עונות ועניין היותם עונות נעלם ממך ונסתר ולזה תחשוב במה שבא עליך מהעונש שבא על לא חמם בכפיך ואין העניין כן וזה שצופר היה רואה שהשם יתברך יענוש האדם אם יקצר מעשות הטוב אשר אפשר לו לעשות כאילו תאמר אם יקצר מהתבונן בפעולות השם יתברך ובדרכיו כפי היכולת וזה השיעור איננו ידוע לאדם לפי שלא ידע טבעו בשלימות ולזה לא ישער מה שאפשר לו לעשותו מהטוב ואולם השם יתברך אשר בראו ידע זה ובהיות העניין כן הנה ישיגך הסכלות בזה הדרוש משני צדדים הצד האחד שאינך יודע שיעורי העונשים הראויים במרי מרי לפי ששעורי המרי נעלמים ממנו ופעמים יהיה המרי אשר הוא יותר חלוש אצלנו יותר חזק אצל השם ונתמה מפני זה איך הגיע לאיש אשר יעשה המרי היותר חלוש יותר מהעונשים והשני שבכאן אנשים רבים תחשוב בהם שהם נקיים והם רשעים על אשר קצרו מעשיית הטוב האפשרי להם ואפשר שנאמר שהרצון באמרו ויגד לך תעלומות חכמה וגו' שאי אפשר לאדם שידע מי הוא צדיק או מי הוא רשע וזה כי לפי הכנת האדם לקבול השלימות יצטרך שתהיינה פעולותיו אשר יהיה בהם צדיק ולזה מי שהיה מוכן לקבל מן השלימות חלק גדול ולא דרך בקיבול השלימות ההוא ודרך אל קיבול השלימות למטה מהשלימות אשר היה מוכן לקבל אותו הנה יהיה האיש ההוא רשע אצל השם יתברך והאיש אשר קיבל מהשלימות חלק מעט מאד ולא היה מוכן אל שיקבל ממנו יותר הוא צדיק בעיני השם יתברך וזה האופן מההכנה אשר ייוחד בה אחד אחד מהאנשים נעלם ממנו ולזה נחשוב ברשע שהוא צדיק ובצדיק שהוא רשע כי אנחנו לא נדע מה שהיה מוכן אליו אחד אחד מהם מקבול השלימות, ולזה אמר צופר שאם היה אפשר שיגיד השם יתברך לאיוב תעלומות חכמת ההכנה הזאת אשר נברא בה היה יודע כי כפלי' מהשלימו' אשר קבל היה ראוי שיקבל לפי ההכנה ההיא ולזה יחשוב איוב שהוא צדיק והוא רשע באמת ויפורש אומרו ודע כי ישה אלוה מעונך לפי הפי' הראשון אשר זכרנו וזה הפי' הוא נאות אצלינו בזה הפסוק ואיך תחשוב בזה הסדור המגיע מהשם יתברך לאישי האדם מהטובות והרעות שיהיה בלתי ישר, האם לך חכמה כחכמ' הש''י עד שתדע מדרגת הכנת אחד אחד מהאנשים שתוכל לדעת מה ראוי שיגיע להם מהש''י מהטובות והרעות על מעשיהם עד שכאשר לא ימצא הענין כפי מה שתחשוב תגזור שזה עול הנה באמת אי אפשר לאדם שידע זה כי לא ימצא האדם חקר אלוה ולא ישיג הש''י עד תכלית ההשגה ואיך אפשר שתשיג אופן חכמת הש''י והנה לא תוכל להשיג מעשיו כי לא תוכל להשיג מקום הגובה אשר יגבילוהו השמים ולא מקום העומק אשר הוא עמוק משאול והוא מרכז הארץ, הנה מדת מה שבין הגובה והעומק ארוכה מארץ וזה השיעור אשר בין הגובה והעומק אינו קו אחד לבד אבל לו רוחב יותר מרוחב היה כי הוא מכל צדדי המרכז עד השמים ואם לא תוכל להשיג בשלמות המעלה והמטה אשר פעל השם יתברך ר''ל שלא תדע ארכו ורחבו והמקומות אשר יכלה אליהם איך תדע חכמת השם יתברך ואפשר שנאמר שהרצון בזה ואיך אפשר לך שתשיג אופן זאת החכמה אשד יסודר ממנה זה הסדור הנמצא לאישי האדם בטובות והרעות, והנה היא גבוהה ממך גובה נפלא כמו גובה השמים והיא עמוקה יותר משאול ומדתה ארוכה מארץ והיא רחבה יותר מהים המקיף בארץ, כי אם יגיע השם יתברך לאנשים עונשים מתחלפים על מריים עד שקצתם יכרות וקצתם יענה אותם בשישימם במסגר ובמאסר ולא יכלם וקצתם לא יענה אותם בשישימם במסגר ובמאסר אבל יקהילם ויאספם אל מקום אחד או אל מדינה אחת מי הוא שיוכל להשיב ולומר לו שהוא עשה עול על ענייניו בשהכביד העונש על קצתם יותר מקצת עם היות לפי הנראה מרים שוה או יחשוב כאשר יגיעם מעט מהעונש שהוא יותר רב מרי או יחשוב כאשר יגיעהו יותר מהעונש שהוא נקי וישר כי אלו הם צדדי המבוכה והבלבול הנה אי אפשר ליחס מפני זה עול אל השם יתברך, כי הוא ידע אנשי השוא והמרמה ויענישם על פעולותיהם הרעות וידע גם כן אשר ראה לבו און בעיוניות רצה לומר אם טעה בעיוניות יענישהו על התרשלותו מחקור בעניינים באופן הראוי עד שקרהו השבוש וידע גם כן אשר לא יתבונן בדרכי השם יתברך כדי שישכיל וידע אותו ויענישהו על סכלותו, וזה שהאיש נברא נבוב וחלול ומוכן להשכיל כדי שילבב וישכיל דרכי השם יתברך כי הוא נמשל כבהמות בעת הולדו ונתן לו השם יתברך שלמותו בכח והמציא לו הכלים אשר בהם אפשד שיוציאוהו אל הפועל ולזה יענש אם לא ישתדל בו כפי הראוי ולזה יעלם ממנו הרבה מאלו העניינים ונחשוב במי שהוא רשע שהוא צדיק ומי שהוא צדיק שהוא רשע כי מי שלא ראינו אותו עושה רשע וחמס נחשבהו נקי וצדיק והנה אינו נקי וצדיק בחק השם יתברך אם לא עשה הטוב האפשרי לו לפי הכנתו ולזה יתכן שנחשוב באנשים שיהיה שוה מריים עם היותו בלתי שוה כי כבר תתחלף הכנת אחד מהאנשים להכנת האחר והנה שיעור המרי הוא לפי מדרגת ההכנה רצוני שהפועל המגונה האחד בעינו יהיה מרי רב כאשר עשהו מי שהכנתו שלימה מאד ויהיה מרי חלוש כאשר עשהו מי שהכנתו חסרה מאד ונחשוב מפני זה במה שהוא יושר שהוא עול מצורף לזה העלם ממנו העונש הראוי במרי מרי ופעמים יהיה מה שנחשוב בו שיהיה ענשו יותר מעט יותר רב ונחשוב מפני זה שיהיה העדר הסדור נמצא באלו העניינים, הנה אם אתה הכינות לבך אל השם יתברך ופרשת אליו כפיך רצה לומר שתקרב אליו כפי היכולת כשתשכיל דרכיו או ירצה בזה אם אתה הכינות לבך לשוב אל הש''י כפי היכולת ותתפלל אליו כפי היכולת שירחמך, והיית מרחיק מידך און אם הוא בידך וזה אם בדעות אם במעשים ואולם הרחקת האון בדעות הוא לעזוב הדעות הנפסדות בהם ואולם הרחקת האון במעשים יהיה כשתשיבהו לראוי לו עד שלא תשכן באהליך עולה, הנה אז תסלק עצמך מאלו המכאובות והנגעים אשר חולית בהם והיית חזק ולא תירא, הנה מה שעמלת בו מן ההון והבנים שאבדת תשכח עד שכמו המים שיעברו במהירות ויסורו כן יהיה זכרך אלו הדברים אשר באו לך בזכרך אותם, ויבא לך זמן יותר טוב בהיר ומזהיר יותר מהצהרים ויתוסף אורך תמיד כבקר תהיה שאורו הולך וחזק כל מה שהיה נמצא, ובטחת כי יש תקוה רצה לומר שלא תפחד שתאבד הקניינים ההם כמו שהיית עושה מקדם, אבל תהיה לך תקוה ובטחון שישמרו ויהי' הפחד מסולק ממך עד שאם תחפור בשדה בזולת גדר וכסוי לבטח תשכב שם ורבצת ואין מחריד ויגיע מעוצם הצלחתך עד שרבים ונכבדים יחלו פניך, ואולם הרשעים ואם להם הצלחות הנה הם ביגון ובפחד כל ימיהם עד שעיניהם תכלינה מרוב היגון ומרוב הפחד שיש להם לא ימצאו מנוס כי לא ימצאו מקום יבטחו בו ולא תהיה תקותם שיביאם טוב אבל הם מקוים שיבואם רע וייראו ממנו עד שתפח נפשם מהדאגה : והכלל העולה מהדברים הוא שצופר יסכים לבלדד במה שיאמר שהטובות והרעות הנופלות באישי האדם הם כולם מוגבלות ומסודרות מהשם יתברך לפי מעשה איש ואיש ואולם יתיחד בהתרת הספק אשר יקרה בזאת ההנחה מצד רוע הסדור הנמצא בחוש בטובות אישי האדם ורעותיו וזה שבלדד התיר זה הספק במה שאמר שמה שנחשבהו רע במה שיבא מן המקרים לנקיים הוא טוב ומה שיבא מהטוב לרשעים הוא רע ואם לא נשער ואולם צופר התי' זה הפסק בשאמר שרוע הסדור אשר נראהו באלו הטובות והרעות הוא לקצורנו מהשיג האמת בזה וזה שצופר יראה שבכאן הכנות פרטיו' ייוחד בהם איש ואיש ולפי שיעור מדרגת ההכנה אשר לאדם יחוייב שתהיינה פעולותיו אשר יהיה בהם צדיק וכשיקצר מזה הנה הוא רשע לפי שהוא קצר מעשיית הטוב האפשרי לו ואף על פי שנראהו שלא עשה שום פעל מגונה אבל היו פעולותיו כולם טובות ולזה נחשוב בו שיהיה צדיק ונתמה איך חלו עליו אלו הרעות וכבר יתכן שימצא איש שיעשה מעט מהטובות והוא צדיק לפי שלא הוכן לו שיקבל מהשלמות יותר מזה השיעור ונחשוב בו שלא יהיה צדיק מצד מיעוט הטוב הנמצא בפעולותיו ולזה נתמה על רב הטובות המגיעות לו וכן ראוי שנבין הענין בפעולות המגונות רצה לומר שאשר מדרגת הכנתו חסרה יהיה עונשו חלוש על הפעל המגונה מאד לפי שהוא ימנעהו מהשלימות הפחות אשר היה מוכן אליו ושמדרגת הכנתו שלימה יהיה ענשו רב על הפעל המגונ' לפי שהוא ימנעהו מהשלימות הנכבד שהיה מוכן אליו ובהיות העניין כן יהיה קצורנו מהשיג האמת באלו הטובות והרעות איך ראוי שיהיה העניין בהם משני צדדים הצד האחד שאנחנו לא נדע אופן חכמת השם יתברך אשר יתחייב ממנה שיעור העונש במרי מרי ולזה נתמה במי שמרה מרי מעט לפי מחשבתנו ונראה לו מהעונש יותר ממי שהפליג יותר במרי לפי מחשבתינו והצד השני שכבר יתכן שיהיה לאדם עון ופשע ולא נשער בזה ונתמה איך יגיע לו רע וזה שהוא יראה שכבר יהיה מרי אם יבטל האדם מהשתדל במושכלות כפי מה שאפשר לו ואם יעלה בידו דעת בלתי נכון בעיוניות מצד קצורו מחקור בדברים כפי מה שראוי לפי שהש''י בראו בעל שכל לזאת הכוונה ובכלל הנה הוא מרי אצל צופר אם יקצר האדם מעשיית הטוב האיפשרי לו לפי הכנתו והוא מבואר שמזה הצד ימצאו רבים שהם רשעים ולא נשער בזה ובהיות העניין כן הנה לא ימנע שלא ימצאו אנשים שוים במריי' לפי מחשבתינו ויתחלפו עונשיהם הבאים עליהם מהש''י חלוף נפלא עד שקצתם ימית וקצתם יעניש בשישימם במסגר וקצתם לא ישיגם העונש שיושמו במסגר אלא שיקהלו ויאספו אותם אל עיר אחת או אל מדינה אחת והסבה בזה כי כשנחשוב בהם שהם שווים במרי הם מתחלפים בו מאד ואנחנו לא נשער ואולם מה שנראה מהטובות לקצת הרשעים הנה צופר יתיר הספק בזה בשיאמר שאינם נמלטים מהרעות לפי שהם עם מה שלהם מההצלחה יפחדו פחד תמיד שתבואם שואה ויהיו בפחד וכאב לב תמיד ודי להם בזה העונש מצד פחיתות מדרגת הכנתם ואחר שנתיישב זה נאמר שכבר נאמרו בזה הספר כל חלקי הסותר אשר אפשר שתפול בהם המחשבה למשכילים בזה הדרוש ונתייחד בחלק חלק מהם אחד מאלו האנשים אשר נחלקו בזה הספר וזה שלא ימנע העניין מחלוקה אם שיהיה כל מה שישיג האדם מטוב ורע מוגבל ומסודר מהשם יתברך לפי מעשיו אם שלא יהיה דבר ממה שישיג האדם מטוב ועד רע מוגבל ומסודר לפי מעשיו ר''ל שלא יועיל לו באלו הטובות והרעות הבאות עליו אם עושה טוב ולא יזיקהו בהם אם יעשה רע אם שיהיה קצתם מוגבל ומסודר לפי מעשה האדם וקצתם לא וזאת החלוקה הכרחית ולפי שמי שיראה שכל הטובות והרעות הבאות לאדם הם מוגבלות ומסודרות מהשם יתברך ישיגהו ספק מצד החוש לפי מה שיחשב שכבר התאמת בחוש סותר זה המאמר והוא שקצת הצדיקים יגיעם רע יותר ממה שיגיע לקצת הרשעים וקצת הרשעים יגיעם טוב יותר ממה שיגיע לקצת הצדיקים הוא מבואר שזה הספק יותר אם בשנודה בזאת הטענה אם בשנחלק עליה ואולם המחלוקת הוא מב' צדדין לבד אם מצד המחלוקת על נושא זה המאמר והוא מה שיאמר אותו צופר אם מצד המחלוקת על נשואו וזה יאמר אותו בלדד ואולם המחלוקת על נשואו הוא מה שאמ' שמה שנחשבהו רע אינו רע אבל הוא טוב ומה שנחשבהו טוב אינו טוב אבל הוא רע ועולם המחלוקת על נושאו הוא שיאמר שמי שנחשבהו צדיק אינו צדיק ומי שנחשבהו רשע אינו רשע או אם היה רשע הנה מדרגתו ברשע חלושה מצד חולשת הכנתו וזה מי שנחשבהו צדיק אינו נמלט מהמרי שכבר חטא בבלתי עשותו הטוב האפשרי לו בעיוניות ובזה התיר הספ' ברע המגיע לצדיקים ומה שנראה שמגיע יותר מהרע לקצת הצדיקים ממה שמגיע לקצת הרשעים הנה הוא יתיר הספק הזה בשאמר שאנחנו לא נדע שיעור העונשים הראויים לפי מרי מרי כי לא נוכל להשיג שיעור הכנת איש ואיש אשר יסודר ממנה זה הסדור והנה המרי לאשר נחשוב אותו צדיק ימשוך לו עונש עצום מהמרי אשר לאשר נחשוב אותו רשע והוא מבואר שיחוייב לבעל זה הדעת שיניח שאפשרות עשיית הטוב אינו שוה בכל האנשים שאם היה האפשרות ההוא שוה היה בהכרח מרי הרשעים יותר עצום לפי שכבר היה נכלל בו המרי אשר לצדיקים והוא שלא עשו הטוב האפשרי להם בעיוניות וישאר הספק למה יגיע מהרע יותר לקצת הצדיקים ממה שיגיע מהרע לקצת הרשעים עם היותם למטה מהם בהשגות העיוניות ואולם כשיונח שזה האפשרות מתחלף לפי שההכנות אשר לאיש ואיש בעיון מתחלפות כבר אפשר שיאמר שמרי הצדיק בבלתי עשותו הטוב האפשרי לו הוא יותר חזק המרי מהרשע אשר הוא למטה ממנו בעשיית הטובות לפי שהרשע הכנתו פחותה בעשיית הטובות ביחס אל הכנת הצדיק ומה שיראה שיגיע מהטובות לקצת הרשעים הנה אם שיהיה רשעם מצד קצורם מעשיית הפעולות הטובות או מצד עשותם הפעולות המגונות ואם היה רשעם מצד קצורם מעשיית הפעולות הטובות הנה צופר יתיר זה הספק בזה שיאמר שהם צדיקים לפי שלא הוכן להם שיקבלו מהשלימות שיעור יותר גדול ואם היה רשעם מצד עשותם הפעולות המגונות הנה התיר צופר הספק בזה בשיאמר שהם אינם נמלטים מהפחד אשר הוא רע נפלא ולפי שהפחד הוא דבר בלתי מורגש נחשוב בכמו אלו האנשים שלא יגיעם שום רעה ודי להם בזה העונש אף על פי שפעולותיהם מגונות מאד לפי שמדרגת הכנתם היא פחותה ויאמר גם כן במה שאחר זה שאם לא יענשו הם כבר יענשו בניהם הבאים אחריהם ודי להם בזה העונש לפי מחשבתו כי הטוב אשר תכליתו רע הוא רע ואולם בלדד יראה כמו שאמרנו שמה שנחשבהו רע אינו רע לפי שהוא יביא אל תכלית טוב ומה שיראה מהטובות לרשעים הוא רע לפי שהוא יביא אל תכלית רע וכבר המשיל בזה מהצמח שבאחו והגומא כמו שביארנו שלא יועילם לחותם ורעננותם שלא ייבשו בקלות והוא מבואר שאין בכאן צד שלישי מהמחלוקת על סותר זה המאמר אשר התאמת מן החוש לפי שאם נחלק בו בנושא ובנשוא יחד ישאר הספק בעינו וזה מבואר בנפשו רצה לומר אם נאמר שמי שנחשוב אותו צדיק הוא רשע וההפך ומה שנחשבהו טוב הוא רע וההפך וזה כי לא יתחדש מזה מאמר זולת המאמר אשר חייב הספק ואולם היתר זה הספק אשר יהיה בשנודה בזאת הטענה הוא שיאמר שאלו הרעות והטובות אשר נמצאם מגיעות לאנשים בזולת יושר אינם מגיעות מהשם יתברך אבל ייוחסו' לסבה אחרת כאילו תאמר הפתיות והאולת כמו שיראה אליפז והוא מבואר שהיתר זה הספק אשר יהיה כשנודה בזאת הטענה הוא גם כן באחד משני צדדים אם שנאמר שזאת ההשגחה האישיית היא בכל אחד מן האנשים אך לא בכל דבריהם אם שנאמר שההשגחה האישיית תיא בקצת האנשים ובקצת לא ואולם מי שיראה שאין דבר מהטובות והרעות ההם מוגבל ומסודר מהשם יתברך הנה הוא כבר יראה בטובות והרעות ההם סדור בהכרח לפי שכבר הגיע לנו ידיעה בהם אם בחלום אם בקסם אם בנבואות ואין בכאן דבר יתכן שייוחס אליו זה הסדור זולת המערכת אשר לככבים בעת הלידה חוייב בבעל זה הדעת שיאמין שזאת ההגבלה היא מצד הגרמים השמימיים ולזה לא יועיל בה הצדק ולא יזיק בה הרשע כי הכל מוגבל לו לאדם בגיחו מרחם אמו וזאת החלוקה היא על דעת איוב ואולם מי שיראה שקצתם מוגבל לפי צדק האדם ורשעו מהשם יתברך וקצתם בלתי מוגבל לפי שאין זאת ההשגחה לכל האנשים אך לקצתם והם הראויים לה לפי מה שיתבאר במה שאחר זה הוא מאמר אליהו וזהו האמת בעצמו כמו שיתבאר במה שיבוא והנה אליפז היה מתקרב לזה הדעת האמתי כי הוא היה מודה שבכאן רעות אינם מוגבלות מהשם יתברך והם הרעות אשר תהיינה לנו מצד הפתיות והאולת אלא שאין ראוי להתרעם עליהם כי אין ראוי שיקראו רעות לפי שהאדם נברא משולל מכל הטובות והרעות והקניינים אשר הוא כחיי עליהם ואם לא ישתדל להגיע להם בסבות המביאות אותם אין לו להתאונן עליהם אם לא יגיעו אליו אלא שבזה הצד לא הותרו כל הספקות לפי שאנחנו לא נוכל לייחס כל הרעות אשר נראה שיפול בהם העדר הסדור אל האולת והפתיות ומה שנוהג מנהגה ועוד שאם הודינו שמזה הצד יותר הספק בדעות מה נעשה בהעדר הסדר הנמצא בטובות הנשארות זמן ארוך ונמצא מהם הרבה באיש אחד ואל איזה דבר ניחסהו וזה שהוא בלתי אפשר שניחסהו אל האולת והפתיות כי מה שיגיע מהטובות בזה האופן לא ישאר כי אם זמן מועט ולא יהיה מאדיי רצה לומר שלא יתכן שיגיע בזה האופן טובות רבות לרשע כמו שיראה בחוש מהם וזה גם כן אפשר שיסופק ברעות המגיעות הרבה לצדיקים רצה לומר שאי אפשר שיוחסו אל האולת והפתיות כי מה שהוא בזה התאר הוא מעט כי היה מציאותו בקרי ובהזדמן ולזה היה דעת אליפז יותר חסר בעניין מה מדעת בלדד וצופר ויותר שלם באופן אחר ואולם היותו יותר חסר לפי שהרבה מהספקות אשר הביאוהו לזה הדעת הם נשארות עמו מה שאין כן בדעות בלדד וצופר ואולם היותו יותר שלם כי הוא לא היה מכחיש המוחש אבל היה מכוון בזולת הכחשת המוחש שיתיר הספיקות כמשפט כל חכם ועוד כי השרש אשר ממנו המשיך דעתו הוא אמתי בעצמו ואולם טעה במה שאחר השרש וזה כי הוא כששער שהוא בטל שייוחסו כל הטובות והרעות אל גמול ועונש מאת השם יתברך לפי מעשה האדם כמו שיתבאר מהחוש והיה בטל גם כן שלא יהיה בהם דבר מוגבל מאת השם לפי מעשה האדם לפי מה שיגזרהו החוש כמו שזכר אליפז בזה הספר במה שטען על איוב הנה חייב בהכרח שיהיה קצתם מיוחס אל השם יתברך לפי צדק האדם ורשעו וקצתם בלתי מיוחסת אליו ואילו לא אמר אליפז יותר מזה השיעור היה מחוייב היות מאמרו אמת ואמנם טעה בשלא הבדיל באופן שלם מה שייוחס אל השם יתברך מאלו הטובות והרעות ממה שלא ייוחס אליו ולזה לא עמד מעמו בו כשטען עליו איוב מה שטען לסתור דעתו כמו שיתבאר במה שאחר זה ועוד כי דעת אליפז היה דורך אל האמת ואם אינו בעצמו אמת כי הוא כבר שם כל השתדלותו להתיר הספיקות בזולת הכחשת המוחש ומי שמנהגו זה המנהג הנה כשישער בספקות הנופלות בדעתו מצד המוחש ומי יחקור בצד אחר שיניח דעתו יותרו בו הספקות בזולת הכחשת המוחש ואולם בלדד וצופר אמרו מאמר בלתי מבואר ולא הניחו למוחש רושם אבל התירו הספק כשאמרו שאלו הדברים נעלמים ממנו ואם העניין כן איך ידעו שאלו הדברים הם בסדר וביושר מי הגיד להם זה והנה אין להם מאזני הבחינה ולא די בשרש שפעלו בו זה שימנעם מהשיג האמת בזה הדרוש אבל מי שמנהגו זה המנהג לא יתכן שישיג האמת בשום דבר כי אם לאנשים התחלה לידיע' ממה שנראה אותו מהדברים המוחשים לא יהיה לידיעת דבר דרך : (רלב"ג)



איוב פרק-יב

{א}  וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר:

 רש"י  מענה איוב : (רש"י)

 רלב"ג  ביאור מלות המענה, ויען איוב ויאמר : (רלב"ג)


{ב}  אָ֭מְנָם כִּ֣י אַתֶּם-עָ֑ם וְ֝עִמָּכֶ֗ם תָּמ֥וּת חָכְמָֽה:

 רש"י  תמות חכמה. כשתמותו תמות עמכם כל חכמה כי כל חכמה בכם, אבל : (רש"י)

 מצודת דוד  אמנם. האמת כי אתם הרבים ולמולי תחשבו לעם כי נשארתי לבדי ואין מי יחזיק בידי אבל וכי בעבור כי אתם הרבים למולי תמות החכמה עמכם ר''ל וכי כל החכמה היא בכם עד שאם תמותו תמות גם היא ולא תשאר בעולם : (מצודת דוד)


{ג}  גַּם-לִ֤י לֵבָ֨ב | כְּֽמוֹכֶ֗ם לֹא-נֹפֵ֣ל אָנֹכִ֣י מִכֶּ֑ם וְאֶת-מִי-אֵ֥ין כְּמוֹ-אֵֽלֶּה:

 רש"י  גם לי לבב כמוכם. ואת מי אין כמו אלה, שהקב''ה שליט לעשות רצונו ולהאריך שלוות רשעים אינכם אלא כמשחקים בי, ואני הוא (ההוה) שחוק לרעהו : (רש"י)

 מצודת דוד  גם לי לבב. הנה לא כן היא כי גם לי יש לב מבין כמו לכם ואינני נופל במעלה להיות גרוע ופחות מכם : ואת מי. ועם מי מהאנשים אין לב מבין כמו שיש עם אלה הריעים וכי חכמה גדולה יש בכם אשר לא תמצא בשאר האנשים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לא נופל. לא פחות וגרוע וכן נופלים מערלים (יחזקאל לב) : (מצודת ציון)


{ד}  שְׂחֹ֤ק לְרֵעֵ֨הוּ | אֶֽהְיֶ֗ה קֹרֵ֣א לֶ֭אֱלוֹהַּ וַֽיַּעֲנֵ֑הוּ שְׂ֝ח֗וֹק צַדִּ֥יק תָּמִֽים:

 רש"י  אהיה קורא. להקב''ה ויענהו מצער הקנטתכם ומה יענהו לתת לו שחוק לצדיק ותמים שלם : שחוק צדיק תמים. היא הענייה אשר יענהו ידעתי אני כאשר אמרתם, כי : (רש"י)

 מצודת דוד  שחוק לרעהו. על כן הרבה צופר לבזותו אמר הנה אני אהיה לשחוק וללעג למחשבתו אשר בעבור גודל הצלחתו אשר ישיג כל תאותו כאלו בכל אשר יקרא לשאול מאלוה יענה וישיב לו למלאות שאלתו לזה גבה לבו עד כי ישחוק עלי אשר אני באמת צדיק תמים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לרעהו. מלשון רעיון ומחשבה כמו בנת לרעי מרחוק (תהלים קלט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שחוק. לעג : (רלב"ג)


{ה}  לַפִּ֣יד בּ֭וּז לְעַשְׁתּ֣וּת שַׁאֲנָ֑ן נָ֝כ֗וֹן לְמ֣וֹעֲדֵי רָֽגֶל:

 רש"י  לפיד בוז. אש של גיהנם עומד למי ששאנן בעשתותו לומר שלום יהיה לי : נכון. מזומן הוא העשתות שאנן להיות במועדי רגל שרגלם מועדת : (רש"י)

 מצודת דוד  לפיד בוז וגו'. כי כן הדרך אשר למחשבות איש שאנן ושקט מרוב כל יחשב כלפיד הבזוי את מי אשר הוא נכון שימעדו רגליו לפול ולזה הרבה צופר לשחק בי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לפיד. הוא העץ שמנדנדים בו האש ונשרף גם הוא כמו כלפיד יבער (ישעיה סב) ועל כי לא יצלח למלאכה ובזוי הוא מאד אמר לפיד בוז : לעשתות. למחשבות כמו אבדו עשתונותיו (תהלים קמו) : שאנן. שוקט ובוטח כמו שאנן מואב (ירמיה מח) : למועדי. ענין החלקה והשמטה לנפול כמו ולא מעדו קרסולי (תהלים יח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לפיד. מעניין לפידים ויהיה אומרו לפיד בוז כמו לפיד ובוז : לעשתות. למחשבות מענין עשתונותיו ואיפשר שתהיה למ''ד לפיד משמש' ויהיה עניינו מי שהוא נכון לפיד ואיד הוא נבזה למחשבו' השאנן וכן מי שהו' נכון למועדי רגל וכפל הענין במלו' שונו' : (רלב"ג)


{ו}  יִשְׁלָ֤יוּ אֹֽהָלִ֨ים | לְשֹׁ֥דְדִ֗ים וּֽ֭בַטֻּחוֹת לְמַרְגִּ֣יזֵי אֵ֑ל לַאֲשֶׁ֤ר הֵבִ֖יא אֱל֣וֹהַּ בְּיָדֽוֹ:

 רש"י  ישליו. ידעתי אני כי ימי ישליו אוהלים לבני קדר השוכנים באהלים המדברה, והם שודדים שנאמר פרא אדם ידו בכל (בראשית טז) : ובטוחות. שלימות יש למרגיזי אל, לכל אשר הביא לו הצור השלום בידו אם טוב ואם רע : (רש"י)

 מצודת דוד  ישליו. אבל לא מרוב חכמה ויושר לבב רבה הצלחתו כי הלא ראינו אשר אהלי השודדים המה בשלוה ומשכנות בטוחות נמצאים למרגיזי אל לאשר יעבוד הכו''ם אשר לא ימוש ממקומו ומביא אותו בידו ועכ''ז אליו ישתחוה ולו יעבוד וא''כ אף מהצלחת צופר אין ראיה על החכמה ויושר הלבב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ישליו. מלשון שלוה : ובטוחות. ר''ל משכנות בטוחות וקצר בדבר המובן : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לשודדים. לעושים חמס ושודדים האנשים : ובטוחות. חסר מלת משכנות והרצון בזה שכבר ימצאו משכנות למרגיזי אל שיבטחו בהיותם בהם ולא יפחדו משום דבר : לאשר הביא אלוה בידו. ר''ל לעובדי כו''ם שיביאו הכו''ם בידיה' וישתחוו להם או ירצה בזה שבידו הביא והמציא אלוה ר''ל שידיו עשו הפסל ואחר יסגוד לו וישתחוה ולא יפקח עיניו כי הפסל ההוא הוא מעשה ידיו כדרך אמרו למעשה ידיו ישתחוו לאשר עשו אצבעותיו : (רלב"ג)


{ז}  וְֽאוּלָ֗ם שְׁאַל-נָ֣א בְהֵמ֣וֹת וְתֹרֶ֑ךָּ וְע֥וֹף הַ֝שָּׁמַ֗יִם וְיַגֶּד-לָֽךְ:

 מצודת דוד  ואולם. אבל חכמת מה לך ואם בהודעת העלמת חקר אלוה לא צריכנא לך כי באמת שאל אל הבהמות וכ''א תלמדך העלם חקר אלוה רצה לומר משלימות יצירת היצורים ומהחכמה אשר בהם יתחלפו אלה מאלה מכל זה נוכל להשכיל שלא נמצא חקר אלוה וכאלו הם יורו ויגידו את זאת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותורך. ותלמדך : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בהמות ותורך. תלמדך כל אחת מהם : (רלב"ג)


{ח}  א֤וֹ שִׂ֣יחַ לָאָ֣רֶץ וְתֹרֶ֑ךָּ וִֽיסַפְּר֥וּ לְ֝ךָ֗ דְּגֵ֣י הַיָּֽם:

 מצודת דוד  ותורך. ר''ל מטבעי ארבעה היסודות וכל הדברים הנמצאים בארץ המורכבים מהם מאלה תוכל להבין העלם חקר אלוה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שיח. מלשון שיחה ודבור : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שיח. דבר : (רלב"ג)


{ט}  מִ֭י לֹא-יָדַ֣ע בְּכָל-אֵ֑לֶּה כִּ֥י יַד-יְ֝הוָה עָ֣שְׂתָה זֹּֽאת:

 מצודת דוד  מי לא ידע בכל אלה. מי הוא הסכל אשר לא ישכיל לדעת העלמות חקר אלוה באמצעית אלה הדברים זולת מאמריך : כי יד ה' וגו'. כי הלא יד ה' עשתה כל זאת ומהם הלא יוקח ראיה על עומק חכמתו שאין חקר לה : (מצודת דוד)


{י}  אֲשֶׁ֣ר בְּ֭יָדוֹ נֶ֣פֶשׁ כָּל-חָ֑י וְ֝ר֗וּחַ כָּל-בְּשַׂר-אִֽישׁ:

 מצודת דוד  אשר בידו וגו'. מוסב למקרא שלפניו לומר הוא האלהים אשר בידו וגו' : וריח וגו'. זכר לעצמו רוח האדם על כי היא העולה על כלנה : (מצודת דוד)


{יא}  הֲלֹא-אֹ֭זֶן מִלִּ֣ין תִּבְחָ֑ן וְ֝חֵ֗ךְ אֹ֣כֶל יִטְעַם-לֽוֹ:

 רש"י  הלא אזן מילין תבחן. ולמה לא ידעו זאת השומעים פעלו כאשר החיך יטעם לאכול : (רש"י)

 מצודת דוד  הלא אזן. האוזן השומעת תבחן הדברים ממי נאמרו והחיך הטועם הוא יטעם לו טעם המאכל המר הוא אם מתוק כי בו ניתן ההרגש הזה ויובן א''כ הרבה מן הדברים ע''פ החוש : (מצודת דוד)


{יב}  בִּֽישִׁישִׁ֥ים חָכְמָ֑ה וְאֹ֖רֶךְ יָמִ֣ים תְּבוּנָֽה:

 רש"י  בישישים חכמה וגו'. לדעת כי עמו חכמה וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  בישישים חכמה. ובעבור זה ימצא הרבה מן החכמה בלב הישישים כי בעבור רוב הימים ראו הרבה בחוש ומהם יקחו התחלה להבין דבר מתוך דבר : ואורך. הבי''ת מן בישישים משמשת בשתים כאלו אמר ובאורך ימים תבונה והוא כפל ענין במ''ש ועל כי צופר היה צעיר ממנו לימים אמר איך תתפאר בחכמה למולי ואני ישיש וזקן ממך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בישישים. הזקן הרבה יקרא ישיש והוא מלשון יש כי עמדה בו הישות ימים דבים : (מצודת ציון)


{יג}  עִ֭מּוֹ חָכְמָ֣ה וּגְבוּרָ֑ה ל֝֗וֹ עֵצָ֥ה וּתְבוּנָֽה:

 מצודת דוד  עמו. ובעבור רוב השנים ידעתי א''כ בלעדך שעם ה' תכלית החכמה והגבורה : לו עצה. הוא המשכיל לתת עצה ובידו התבונה : (מצודת דוד)


{יד}  הֵ֣ן יַ֭הֲרוֹס וְלֹ֣א יִבָּנֶ֑ה יִסְגֹּ֥ר עַל-אִ֝֗ישׁ וְלֹ֣א יִפָּתֵֽחַ:

 מצודת דוד  הן יהרוס. כאשר יחפוץ להשגיח הלא ישדד המערכה וכשהוא מהרס דבר מה הנה לא יבנה בזולת רצונו : יסגור. כאשר יסגור המאסר על איש הנה לא יפתח בזולת חפצו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יפתח. ענין התרה מן המאסר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יסגור על איש. ר''ל כבר ישים איש במסגר ולא יצא ממאסרו לעולם : (רלב"ג)


{טו}  הֵ֤ן יַעְצֹ֣ר בַּמַּ֣יִם וְיִבָ֑שׁוּ וִֽ֝ישַׁלְּחֵ֗ם וְיַ֖הַפְכוּ אָֽרֶץ:

 רש"י  וישלחם ויהפכו ארץ. בשליחותו כאשר עשה לדור אנוש שהציף שלישו של עולם : (רש"י)

 מצודת דוד  הן יעצור. ימנע הנביעה במים ונעשה המקום יבש : וישלחם. ופעם ירבה מימיהם וישלחם לשטוף פני האדמה ומהפכים הארץ כי מאבדים הרבה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יעצור. עמן מניעה : (מצודת ציון)


{טז}  עִ֭מּוֹ עֹ֣ז וְתֽוּשִׁיָּ֑ה ל֝֗וֹ שֹׁגֵ֥ג וּמַשְׁגֶּֽה:

 רש"י  לו שוגג. האדם השוגג : ומשגה. שטן המשגהו : (רש"י)

 מצודת דוד  עמו עוז. בידו החוזק והתשות את מי לחזק ואת מי להתיש כח זרועו : לו שוגג. יודע הוא שגגת האדם עם כי לא ידע האדם בנפשו : ומשגה. יודע הוא הדבר אשר האדם משגה בו את הזולת עם כי לא ידעו הזולת : (מצודת דוד)

 רלב"ג  שוגג ומשגה. שני שרשים בענין אחד : (רלב"ג)


{יז}  מוֹלִ֣יךְ יוֹעֲצִ֣ים שׁוֹלָ֑ל וְֽשֹׁפְטִ֥ים יְהוֹלֵֽל:

 רש"י  שולל. שם דבר הוא שטות, מוליכם בשטות כשהוא רוצה לערבב ולבלע חכמתם כמו וסר מרע משתולל (ישעיה נט) אשתוללו אבירי לב (תהלים עו) ותי''ו אשר במשתולל ואשתוללו כן דרך לשון עברית בתיבה שיסודה שי''ן או סמ''ך והוא בא לדבר בלשון נעשה ונפעל או מתפעל נותן תי''ו אחר אות ראשונה של יסוד כמו וישתכחו בעיר (קהלת ח) וישתמר חוקות עמרי (מיכה ו) מסתולל בעמי (שמות ט) ויסתבל החגב (קהלת יב) : יהולל. ישוטה לשון הוללות וסכלות : (רש"י)

 מצודת דוד  מוליך. חכמי לב בעלי עצה מוליך בדרך שולל ויסכל דעת השופטים עם כי מאד חכמו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שולל. ענין שטות כמו אשתוללו אבירי לב (שם עז) : יהולל. ענין סכלות וכן וקוסמים יהולל (ישעיה מד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מוליך יועצים שולל. ר''ל שהוא מוליך שלל כל אחד מהיועצים כאשר ירצה ואף על פי שהם טובי העצה לא יועיל להם טוב עצתם : יהולל. מענין הוללות וסכלות : (רלב"ג)


{יח}  מוּסַ֣ר מְלָכִ֣ים פִּתֵּ֑חַ וַיֶּאְסֹ֥ר אֵ֝ז֗וֹר בְּמָתְנֵיהֶֽם:

 רש"י  מוסר מלכים פתח. להסיר מוסר סבלם מעל אחרים ומעבירם ממלוכה : ויאסור אזור במתניהם. בתחילתם כשהוא חפץ בהם חוגר חלציהם ומזרזם כח למלוכה : (רש"י)

 מצודת דוד  פתח. מתיר קשר השרים ר''ל מסיר קשרי רצועות העול אשר שמו על העם : ויאסור. וכאשר יחפוץ יקשור האזור במתניהם ר''ל יאמץ כוחם כי האזור במתניו הוא מחוזק ומזורז : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מוסר. קשרי רצועות העול כמו מוסרי צואריך (שם כב) : פתח. מתיר : ויאסור. קושר כמו הסוס אסור (מלכים ב ז) : אזור. חגורה כמו ואזור עור (שם א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מוסר מלכים. מאסר מלכים : פתח. התיר : (רלב"ג)


{יט}  מוֹלִ֣יךְ כֹּהֲנִ֣ים שׁוֹלָ֑ל וְאֵֽתָנִ֣ים יְסַלֵּֽף:

 רש"י  כהנים. שרים כמו כהן מדין (שמות ג) כהן און (בראשית מא) : (רש"י)

 מצודת דוד  מוליך כהנים. השרים מוליך בדרך שולל ויעוות החזקים בעלי הכח לבל ילחמו בדרך הנימוס והראוי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כהנים. שרים כמו ובני דוד כהנים (ש''ב ח) : ואיתנים. וחזקים כמו איתן מושביך (במדבר כד) : יסלף. יעות כמו ויסלף דברי צדיקים (שמות כג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כהנים. שרים וכמוהו ובני דוד כהנים היו : ואיתנים. חזקים : יסלף. יעות : (רלב"ג)


{כ}  מֵסִ֣יר שָׂ֭פָה לְנֶאֱמָנִ֑ים וְטַ֖עַם זְקֵנִ֣ים יִקָּֽח:

 רש"י  לנאמנים. אף לנאמנים כי פעמים שפתיו נבללים לדבר סרה כגון אברהם והאמין בה' וסוף נכשל במה אדע : (רש"י)

 מצודת דוד  לנאמנים. להמדברים בעלי המליצה יסיר מאמר שפתותם עד לא יכינו לדבר מה בלבבם ומהזקנים בעלי המדע יקח מיטב תוכן האמרים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לנאמנים. הוא מלשון וינאמו נאום (ירמיה כג) שהוא ענין דבור והנו''ן האחרונה נוספת לסימן שם תואר כמו רחמן והצחים בלשונם היודעים חכמת הדבור יקראו נאמנים : וטעם. ענין תוכן הדבור כמו בשנותו את טעמו (תהלים לד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לנאמנים. הם האנשים הממהרים לדבר צחות או ירצה בזה האנשים הנאמנים בדבריהם לטוב טעמם וחכמתם : זקנים. חכמים : (רלב"ג)


{כא}  שׁוֹפֵ֣ךְ בּ֭וּז עַל-נְדִיבִ֑ים וּמְזִ֖יחַ אֲפִיקִ֣ים רִפָּֽה:

 רש"י  ומזיח אפיקים רפה. וחגור החזקים מרפה ומפתח חגורם להתיש כחם כמו (תהלים קט) ולמזח תמיד יחגרה : אפיקים. חזקים כמו אפיקי נחושה (לקמן מ) אפיקי מגינים (שם מא) : (רש"י)

 מצודת דוד  שופך. פעם יביא בוז הרבה על נדיבים כמים הנשפכים ומרפה חגורת החזקים ר''ל יתיש כוחם כי החגור הוא מזורז ונחלש כשנרפה החגור : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ומזיח. חגורה וכן ולמזח תמיד יחגרה (שם קט) : אפיקים. חזקים כמו אפיקי נחושה (לקמן מ) : רפה. מלשון רפיון : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ומזיח אפיקים רפה. וחוזק חזקים החליש או ירצה בזה ואזור חזקים התיר מענין ולמזח תמיד יחגרה : (רלב"ג)


{כב}  מְגַלֶּ֣ה עֲ֭מֻקוֹת מִנִּי-חֹ֑שֶׁךְ וַיֹּצֵ֖א לָא֣וֹר צַלְמָֽוֶת:

 מצודת דוד  מגלה. ר''ל מלמד האדם דעת להשכיל דברים עמוקים קשה ההבנה : צלמות. ר''ל דברים הנעלמים ביותר מוציא לאור כי יחנן האדם דעה ויאיר עיניו להבין דבר מתוך דבר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צלמות. צלו של מות הוא חשכת הקבר : (מצודת ציון)


{כג}  מַשְׂגִּ֣יא לַ֭גּוֹיִם וַֽיְאַבְּדֵ֑ם שֹׁטֵ֥חַ לַ֝גּוֹיִ֗ם וַיַּנְחֵֽם:

 רש"י  משגיא לגוים ויאבדם. יש אומרים כאשר עשה למצרים בהשיגם את ישראל לפני בעל צפון (שמות יד) שגו ואמרו תדעו שהסכים עמנו לטבעם בים כאשר גזרנו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו (שם א) וקשה יראתו של בעל צפון שלא נעשו בו שפטים ככל אלהי מצרים וגרם המקום להשגותם כדי לטבעם וזה הלשון אינו עיקר דאם כן היה לו לומר בצד ימין משגיא כמו שוגה אבל זה עיקר מגדיל לשון שגיא כח משגיא את הגוים ומצליחם ולבם מתגאה בהצלחת' והוא היה אבדן שלהן מה שהצליחו : שוטח. מרבה אותם להשטיח בארץ ולכסותם : (רש"י)

 מצודת דוד  משגיא. הוא מגדיל את האנשים בממשלה רב והוא מאבדם : שוטח. הוא יפרשם ע''פ האדמה במרחב רב והוא ינהיגם מארצם ללכת גולה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  משגיא. מגדיל כמו כארז בלבנון ישגה (תהלים לב) : שוטה. פורש כמו וישטחו להם שטוח (במדבר יא) : וינחם. וינהיגם כמו לך נחה (שמות לב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  משגיא. מרבה : שוטח. מפזר : (רלב"ג)


{כד}  מֵסִ֗יר לֵ֭ב רָאשֵׁ֣י עַם-הָאָ֑רֶץ וַ֝יַּתְעֵ֗ם בְּתֹ֣הוּ לֹא-דָֽרֶךְ:

 רש"י  בתוהו לא דרך. בתוהו שאינו דרך : (רש"י)

 מצודת דוד  מסיר. פעם מסיר חכמת לב ראשי העם המנהיגים אותם והמה יתעו את העם ללכת בעצת תוהו לא בדרך ישר ועצה נכונה : (מצודת דוד)


{כה}  יְמַֽשְׁשׁוּ-חֹ֥שֶׁךְ וְלֹא-א֑וֹר וַ֝יַּתְעֵ֗ם כַּשִּׁכּֽוֹר:

 מצודת דוד  ימששו. והמה ממששים בידיהם במקום החשך אשר ילכו בה ולא ילכו במקום אורה ר''ל שוגים ללכת בעצת תוהו ולא יפנו אל מול העצה הנכונה : ויתעם. ה' מתעה אותם להיות מבולבלים בדעתם כמו השכור : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ימששו. ענין החפוש בידים הנה והנה להשמר ממכשול כמו כאשר ימשש העור (דברים כה) : (מצודת ציון)



איוב פרק-יג

{א}  הֶן-כֹּ֖ל רָאֲתָ֣ה עֵינִ֑י שָֽׁמְעָ֥ה אָ֝זְנִ֗י וַתָּ֥בֶן לָֽהּ:

 מצודת דוד  הן כל. (אלה) כל הדברים האלה שאמרתי הנה ראתה עיני הדברים הנראים ושמעה אזני הדברים הנשמעים ובין העין ובין האזן הבינה לכל אחת מהנה שבדבר ה' נעשה : (מצודת דוד)


{ב}  כְּֽ֭דַעְתְּכֶם יָדַ֣עְתִּי גַם-אָ֑נִי לֹא-נֹפֵ֖ל אָנֹכִ֣י מִכֶּֽם:

 מצודת דוד  כדעתכם. כשיעור ידיעתכם ידעתי גם אני לא פחות וגרוע אנכי מכם בדבר הידיעה ומה זה תספרו לפני מפלאות ה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לא נופל. לא פחות וגרוע : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לא נופל אנכי מכם. לא חסר אנכי מכם : (רלב"ג)


{ג}  אוּלָ֗ם אֲ֭נִי אֶל-שַׁדַּ֣י אֲדַבֵּ֑ר וְהוֹכֵ֖חַ אֶל-אֵ֣ל אֶחְפָּֽץ:

 רש"י  אולם אני. איני מבקש אלא לדבר אליו ולהתווכח עמו אחפוץ : (רש"י)

 מצודת דוד  אל שדי אדבר. לא אחפוץ מעתה להתווכח עמכם כ''א אל שדי אדבר ועמו אחפוץ להתווכח : (מצודת דוד)


{ד}  וְֽאוּלָ֗ם אַתֶּ֥ם טֹֽפְלֵי-שָׁ֑קֶר רֹפְאֵ֖י אֱלִ֣ל כֻּלְּכֶֽם:

 רש"י  טופלי שקר. מחברי דברי שקר : רופאי אליל כולכם. כל אליל שבמקרא לשון אל ורבותינו פירשו זה גיד הצואר שאין לו רפואה ושמו אלל : (רש"י)

 מצודת דוד  ואולם. אבל מכם אין לי תועלת כי אתם מחברים יחד דברי שקר כי תאספו עלי עון רב אשר לא כן הוא ובהיות כן אתם כולכם רופאי הבל ר''ל מה שתנחמו אותי לומר כשאשוב לה' ישגא אחריתי הלא הבל הוא כי אין בי עון לשוב עליו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  טופלי. ענין חבור ודבוק כמו ותטפול על עוני (לקמן יד) : אלל. אל ולא ולכן יקראו עבודת כוכבים אלילים בעבור זה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אליל. מלת אל נגזרת מן אל וענינה הדל : (רלב"ג)


{ה}  מִֽי-יִ֭תֵּן הַחֲרֵ֣שׁ תַּחֲרִישׁ֑וּן וּתְהִ֖י לָכֶ֣ם לְחָכְמָֽה:

 מצודת דוד  ותהי לכם לחכמה. כי בדבריכם נראה כסכלות לכם לזאת שתקו ואולי יחשוב מי שאתם חכמים : (מצודת דוד)


{ו}  שִׁמְעוּ-נָ֥א תוֹכַחְתִּ֑י וְרִב֖וֹת שְׂפָתַ֣י הַקְשִֽׁיבוּ:

 רש"י  וריבות. הוכחות : (רש"י)

 מצודת דוד  שמעו. הבינו עתה ויכוח אמרי : וריבות. הוא הויכוח וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)


{ז}  הַ֭לְאֵל תְּדַבְּר֣וּ עַוְלָ֑ה וְ֝ל֗וֹ תְּֽדַבְּר֥וּ רְמִיָּֽה:

 רש"י  הלאל תדברו עולה. אחרי אשר תחת אל באתם לריב לא טוב שתדברו עולה : ולו תדברו רמיה. בעבורו תדברו רמיה כמו (לקמן לג) הן אני כפיך לאל וכמו אל הארץ אשר דבר להם (דברים ט) לצורכם וכמו ילחם לכם (שמות יד) האתם תריבון לבעל (שופטים ו) הוקשה בעיני לדמותו כאן והוא דוגמת ביד משה לו על קרח (במדבר יז) : (רש"י)

 מצודת דוד  הלאל. וכי בעבור להצדיק את האל תדברו עולה לתלות בי עון רב : ולו. וכי בעבורו תדברו רמיה בתמיה וכי הגון הדבר : (מצודת דוד)

 רלב"ג  הלאל. האם בעבו' אל : ולו תדברו רמי'. ואם בעבורו תדברו רמיה : (רלב"ג)


{ח}  הֲפָנָ֥יו תִּשָּׂא֑וּן אִם-לָאֵ֥ל תְּרִיבֽוּן:

 רש"י  הפניו תשאון. וכי להחניף לו בשאת פנים באתם : אם לאל. בשבילו תתווכחון על רמיה : (רש"י)

 מצודת דוד  הפניו. וכי תשאו פניו להחניף לו כאשר תריבון בעבורו וכי רצונו בזה : (מצודת דוד)


{ט}  הֲ֭טוֹב כִּֽי-יַחְקֹ֣ר אֶתְכֶ֑ם אִם-כְּהָתֵ֥ל בֶּ֝אֱנ֗וֹשׁ תְּהָתֵ֥לּוּ בֽוֹ:

 רש"י  הטוב כי יחקור אתכם. ותמצאו שקרים : אם כהתל באנוש תהתלו בו. לומר לכבודך עשינו עצמינו שקרים : (רש"י)

 מצודת דוד  הטוב. וכי יהיה טוב לכם כאשר יחקור אתכם במשפט על הדברים האלה וכי תהתלו בו לומר אז לפניו מהתלות הנה לכבודך דברנו כל אלה וכאשר יהתל איש ברעהו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כהתל. ענין לעג כמו התלת בי (שופטים טו) : (מצודת ציון)


{י}  הוֹכֵ֣חַ יוֹכִ֣יחַ אֶתְכֶ֑ם אִם-בַּ֝סֵּ֗תֶר פָּנִ֥ים תִּשָּׂאֽוּן:

 רש"י  הוכח יוכיח אתכם. הלא יודיע לכם דבתכם : אם בסתר. וכי בסתר שתעמדו לפניו בדין פנים תשאו לו לומר שם נשאנו פניך : (רש"י)

 מצודת דוד  הוכח. דעו שיוכיח אתכם אם תחניפו לו לשאת פניו בסתר בעמקי הלב כי יודע הוא תעלומות לב אשר בזדון תדברו ולא משגה המה : (מצודת דוד)


{יא}  הֲלֹ֣א שְׂ֭אֵתוֹ תְּבַעֵ֣ת אֶתְכֶ֑ם וּ֝פַחְדּ֗וֹ יִפֹּ֥ל עֲלֵיכֶֽם:

 רש"י  הלא שאתו. גבהו ואימתו תבעת אתכם ויש אומרים שאתו שריפת אשו כמו וישאם דוד ואנשיו (שמואל ב ה) וכמו משאת העיר (שופטי' כ) : (רש"י)

 מצודת דוד  הלא שאתו. שריפת להב אשר תבעת אתכם : ופחדו וגו'. ואיך תוכלו להצטדק במשפט : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שאתו. להב אשו כמו ותשא הארץ מפניו (נחום ח) : תבעת. מל' בעתה וחרדה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שאתו. התנשאותו ורוממותו : (רלב"ג)


{יב}  זִֽ֭כְרֹנֵיכֶם מִשְׁלֵי-אֵ֑פֶר לְגַבֵּי-חֹ֝֗מֶר גַּבֵּיכֶֽם:

 רש"י  זכרוניכם. נמשל משלי אפר. זכרוניכם נמשל לאפר, אתם סבורים להתמשל לאברהם שאמר אנכי עפר ואפר (בראשית יח) : לגבי חומר. שוה לעפר יהי גביכם אצלו. גביכם. גובה שלכם כמו ותבני לך גב (ביחזקאל טו) : (רש"י)

 מצודת דוד  זכרוניכם. ר''ל הלא בני אדם כולכם וזכרוניכם משולים לזכרון האפר וגופכם דומה לגוף החומר ומה זה לא יראתם מפחד המשפט : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לגבי. ענין גוף כמו על גבי חרשו (תהלים קכט) : (מצודת ציון)


{יג}  הַחֲרִ֣ישׁוּ מִ֭מֶּנִּי וַאֲדַבְּרָה-אָ֑נִי וְיַעֲבֹ֖ר עָלַ֣י מָֽה:

 רש"י  ויעבור עלי מה. מה שיעבור עלי בעון צעקתי יעבור עלי ואל תחושו על מה אני צריך לשאת ולאחוז : (רש"י)

 מצודת דוד  החרישו. לזאת שתקו מעתה מלדבר מה ממני לתלות בי עון רב ואני אדבר דברי ואף אם יעבור עלי מהרעות מה שיעבור אם רב ואם מעט ר''ל לא אחדל מלדבר מפחד יראת העונש : (מצודת דוד)


{יד}  עַל-מָ֤ה | אֶשָּׂ֣א בְשָׂרִ֣י בְשִׁנָּ֑י וְ֝נַפְשִׁ֗י אָשִׂ֥ים בְּכַפִּֽי:

 רש"י  בשרי בשני. לייסרני ולכופני אל השתיקה : ונפשי אשים בכפי. להגיש נפשי למות בייסורי שתיקה : (רש"י)

 מצודת דוד  על מה. בעבור מה ר''ל מה העון אשר בעבורו אשא כל בשרי בשיני כי כל הבשר נלקה ונשחת ולא נותר מהם כ''א לבד הבשר הדבוק בשיני כמ''ש ואתמלטה בעור שני (לקמן יט) : ונפשי. ועל מה נפשי קלה להתפרד ממני כאלו היתה בכפי אשר מיד בהפתח היד תפול ממנה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  לגבי חומר גביכ'. לגופי חומר נמשלו גופיכם : [ יג ] ויעבור עלי מה. ר''ל ויעבור עלי מהרעות מה שיהי' אם מעט ואם הרבה : (רלב"ג)


{טו}  הֵ֣ן יִ֭קְטְלֵנִי (לא) ל֣וֹ אֲיַחֵ֑ל אַךְ-דְּ֝רָכַ֗י אֶל-פָּנָ֥יו אוֹכִֽיחַ:

 רש"י  הן יקטלני. הלא אם יקטלני איני נפרד ממנו ותמיד לו אייחל על כן אין מרד ופשע בדברי : אך דרכי. ומדותי שנהגתי בהם : אל פניו אוכיח. לדעת מה יפשיעני : (רש"י)

 מצודת דוד  הן יקטלני. ר''ל אל תחשבו שצעקתי יורה שעל אשר אחשב שאבד' תוחלתי סרה ממני בעבור זה יראת ה' כי לא כן הוא כי אף אם יקטלני עוד אקוה לו לעדן את נפשי בתענוג הרוחני ומדוע א''כ תסור ממני היראה וכל דברי לא להתריס נגדו אך חפצי לברר דרכי לפניו לפלס אותם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אל פניו. לפניו : (מצודת ציון)


{טז}  גַּם-הוּא-לִ֥י לִֽישׁוּעָ֑ה כִּי-לֹ֥א לְ֝פָנָ֗יו חָנֵ֥ף יָבֽוֹא:

 רש"י  גם הוא. וכאשר אני שלם עמו כן הוא גם הוא לי לישועה ולא תמצאו אתם חן בעיניו : כי לא לפניו חנף יבוא. וזה שנא' להם (לקמן מב) כי לא דברתם אלי נכונה : (רש"י)

 מצודת דוד  גם הוא. והן ידעתי כי מלבד זכיותי אשר רבו וילמדו עלי זכות יהיה גם הוא לי לישועה בעבור יושר אמרי כי חפצי באמת ולא להחניפו לומר לפניו הן צדקת כי אמנם חטאתי ואם לא כן הוא כי בעל חנף לא יבוא לפניו כי שנוא הוא לו : (מצודת דוד)


{יז}  שִׁמְע֣וּ שָׁ֭מוֹעַ מִלָּתִ֑י וְ֝אַֽחֲוָתִ֗י בְּאָזְנֵיכֶֽם:

 מצודת דוד  שמעו. הבינו אמרי ויכנסו באזניכם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואחותי. אמרי כמו יחוה דעת (שם יט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ואחותי. והגדתי : (רלב"ג)


{יח}  הִנֵּה-נָ֭א עָרַ֣כְתִּי מִשְׁפָּ֑ט יָ֝דַ֗עְתִּי כִּֽי-אֲנִ֥י אֶצְדָּֽק:

 רש"י  ערכתי משפט. הוכחת דברים סדרתי טענותי בלבי מה להשיב : (רש"י)

 מצודת דוד  ערכתי משפט. סדרתי אמרים לטעון במשפט וידעתי אשר אצדק על פיהם : (מצודת דוד)


{יט}  מִי-ה֭וּא יָרִ֣יב עִמָּדִ֑י כִּֽי-עַתָּ֖ה אַחֲרִ֣ישׁ וְאֶגְוָֽע:

 רש"י  אחריש ואגוע. אם לא אריב אחריש ואגוע : (רש"י)

 מצודת דוד  מי הוא יריב. ר''ל מי הוא אשר ערב לבו לגשת לריב עמדי להשתיקני מבלי טענות צודקות : כי עתה. אם אחריש עתה בעבור הטענות הכוזבות אשר יגידו הריעים הלא אמות ואגוע מכאב מניעת הדברים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אחריש ואגוע. הטעם אם אחריש אגוע לחוזק הכאב ואמצא מרגוע בספרי ענייני מכאובי : (רלב"ג)


{כ}  אַךְ-שְׁ֭תַּיִם אַל-תַּ֣עַשׂ עִמָּדִ֑י אָ֥ז מִ֝פָּנֶ֗יךָ לֹ֣א אֶסָּתֵֽר:

 רש"י  אך שתים אל תעש עמדי. דין של מעלה ודין של מטה ואם באחת תבוא למשפט אז מפניך לא אסתר אם בדין של מעלה אני אומר חטאתי מכסה פשעיו לא יצליח וגו' (משלי כח) ואם בדין של מטה אף אנכי לא אודה כסוי חטאה ל''ש (סא''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  אך שתים. חזר פניו כלפי המקום ואמר אך אל תעשה עמדי שתי הדברים הם האמורות למטה ואז לא אסתר מפניך כי אמצא מענה להתווכח : (מצודת דוד)


{כא}  כַּ֭פְּךָ מֵעָלַ֣י הַרְחַ֑ק וְ֝אֵ֥מָתְךָ֗ אַֽל-תְּבַעֲתַֽנִּי:

 רש"י  כפך מעלי הרחק. כפייתך כמו שהשיבו אליהוא ואכפי עליך לא יכבד (לקמן לג) ויש פותרים כפך כלומר ידך וקשה לי לאומרו כי לא מצינו כף לרעה כי אם להגן כמו ושכותי כפי (שמות לג) : (רש"י)

 מצודת דוד  כפך. האחת היא אשר בעת הויכוח הרחק מעלי מכת ידך לבל יטרדוני והשנית אשר אז אל תפחד אותי אימתך שלא יסתתמו טענותי : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כפך. מכתך : (רלב"ג)


{כב}  וּ֭קְרָא וְאָנֹכִ֣י אֶֽעֱנֶ֑ה אֽוֹ-אֲ֝דַבֵּ֗ר וַהֲשִׁיבֵֽנִי:

 מצודת דוד  וקרא. או קרא לומר מה פשעי ואני אשיב לך או אדבר אני יושר דרכי ואתה תשיב לי : (מצודת דוד)


{כג}  כַּמָּ֣ה לִ֭י עֲוֹנ֣וֹת וְחַטָּא֑וֹת פִּֽשְׁעִ֥י וְ֝חַטָּאתִ֗י הֹדִיעֵֽנִי:

 מצודת דוד  כמה. כמה מספר העוונות והחטאות אשר תחשוב לי כמה הם אף הודיעני מה הם פשעי וחטאתי כי אני לא ידעתי מאומה בידי לא פשע ולא חטאת : (מצודת דוד)


{כד}  לָֽמָּה-פָנֶ֥יךָ תַסְתִּ֑יר וְתַחְשְׁבֵ֖נִי לְאוֹיֵ֣ב לָֽךְ:

 רש"י  פניך תסתיר. לראות את דרכי יושרי : (רש"י)

 מצודת דוד  למה פניך תסתיר. אחז במשל מדרך האדם המצוה ליסר את מי ומסתיר פניו לבל יראה בו שלא יכמרו רחמיו עליו : ותחשבני. ואתה חושב אותי לך לאויב ומורד עד אשר תשתדל מאוד בהבאת הרעות עלי : (מצודת דוד)


{כה}  הֶעָלֶ֣ה נִדָּ֣ף תַּעֲר֑וֹץ וְאֶת-קַ֖שׁ יָבֵ֣שׁ תִּרְדֹּֽף:

 רש"י  תערוץ. תפחיד : (רש"י)

 מצודת דוד  העלה. וכי תערוץ עלה נדף וכי תרדוף את קש יבש וכי זהו כבודך והלא אני כאחד מהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  העלה. עלה אילן : נדף. כתוש כמו כקש נדף (ישעיה מא) : תערוץ. תשבור כמו לערוץ הארץ (שם ב) : קש. תבן דק : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תערוץ. תשבור : (רלב"ג)


{כו}  כִּֽי-תִכְתֹּ֣ב עָלַ֣י מְרֹר֑וֹת וְ֝תוֹרִישֵׁ֗נִי עֲוֹנ֥וֹת נְעוּרָֽי:

 רש"י  מרורות. סרבניות אשר מריתי פיך אתה כותב ולא הטובות שפעלתי : (רש"י)

 מצודת דוד  כי תכתוב. כל המרי והמרד הנמצא בי תכתוב עלי בספרך למען לא ישכח ואף העוונות שעשיתי בנעורי עוד לא הייתי שלם בשכלי הנה אתה מוריש אותם לי לקבל הגמול גם עליהם כאשר ידקדק האדם אחר הדומה לו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מרורות. מל' מרי וסרבנות : ותורישני. מל' ירושה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כי תכתוב עלי מרורות. ר''ל את' גוזר עלי גזירות קשות ומרות : (רלב"ג)


{כז}  וְתָ֘שֵׂ֤ם בַּסַּ֨ד | רַגְלַ֗י וְתִשְׁמ֥וֹר כָּל-אָרְחוֹתָ֑י עַל-שָׁרְשֵׁ֥י רַ֝גְלַ֗י תִּתְחַקֶּֽה:

 רש"י  בסד. בלשון ארמי סדנא בסדני' יתיב עץ גדול שנותנין בו רגלי האסורים ובל' יוני אשתו''ק : תתחקה. אתה עצמך מתחקה על פסיעותי כן פסע זה וכה פעל וכמו מחק הארץ (יחזק' מג) וחיק האמה (שם) זה היסוד אפיקיו''ל בלע''ז הן על כפים חקותיך (ישעיה מט) : (רש"י)

 מצודת דוד  ותשם בסד רגלי. עם כי שמת רגלי בכבלי עצים סגורים והוספת עוד לשמור כל כל ארחותי לבל אברח והלא רגלי סגורים ואיך אוכל לברוח ועוד תוסיף להכאיב אותי כי תחקוק נקבי עצי הסד מצומצמים לפי מדת שרשי רגלי הם עצמות הרגל והמה דוחקים בשר הרגל ומצערים ביותר ור''ל הנה תייסר אותי במכאוב על מכאוב אשר לא אוכל לשאת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בסד. עצים חקוקים עשוים להסגר בהם רגלי התפוס וכן ישם בסד רגלי (לקמן לג) ובדרז''ל סדנא בסדניה יתיב (פסחים כח) : שרשי רגלי. הם העצמות הרגל שהם העיקר להם : תתחקה. מל' חקיקה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בסד. הוא כלי מכלי המאסר שאוסרין בו רגלי הנאסר בדרך שלא יוכל ללכת אנה ואנה ציפוש בלעז : תתחקה. שב אל הסד והרצון בו שחקיקת המאסר ההוא שנאסרה בו רגליו הוא כאילו נחקק על שרשי רגליו עד שיהיה החקק בו כשעור רגליו בצמצום בדרך שיעמדו בו בדוחק ולפי זה הפירוש יהיה סד נקבע ואין זה זר בלשון כי כמה שמות יבואו בלשון זכר וישתמשו בהם שימוש לשון נקבה ולפי זה הפי' יתכן גם כן שישוב אמרו תשמור כל ארחותי אל הסד לפי שהוא נאסר בה ולא יוכל לצאת ממנה וללכת באשר ירצה : (רלב"ג)


{כח}  וְ֭הוּא כְּרָקָ֣ב יִבְלֶ֑ה כְּ֝בֶ֗גֶד אֲכָ֣לוֹ עָֽשׁ:

 רש"י  והוא כרקב יבלה. הגוף הזה אשר תרדוף ירקב ויבלה ואין כבודך ברדיפתך : (רש"י)

 מצודת דוד  והוא. הלא הגוף הנרדף ממך הלא יבלה ויושחת כדבר הנרקב וכבגד אשר אכלו התולעת וכי כבודך היא זו לרדוף אחר בריה שפלה כזאת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יבלה. מל' בליה ורקבון : עש. כן שמו של התולעת האוכל הבגדים וכן כבגד יאכלם עש (ישעיה נא) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כרקב. כעניין הנרקב שיבלה בקלות : (רלב"ג)



איוב פרק-יד

{א}  אָ֭דָם יְל֣וּד אִשָּׁ֑ה קְצַ֥ר יָ֝מִ֗ים וּֽשְׂבַֽע-רֹֽגֶז:

 מצודת דוד  אדם וגו'. הלא האדם הוא ילוד מאשה וא''כ מקורו משחת כי היא חמת מלאה צואה ופיה מלאה דם ואף הוא קצר ימים ומרובה בחרדות עד כי ישבע מהם לגודל רבויים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רוגז. חרדה כמו מרגיז הארץ (שם יד) : (מצודת ציון)


{ב}  כְּצִ֣יץ יָ֭צָא וַיִּמָּ֑ל וַיִּבְרַ֥ח כַּ֝צֵּ֗ל וְלֹ֣א יַעֲמֽוֹד:

 מצודת דוד  כציץ. דומה הוא לציץ אשר יוכרת מיד כאשר יצא ולא יעמוד זמן רב : ויברח. מהר יברח מן העולם כצל הזה אשר לא יעמוד זמן רב במקום אחד כי כאשר יפנה השמש כן ינטה הצל ממקומו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כציץ. כפרח : וימל. ויוכרת כמו ימולל ויבש (תהלים צ) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כציץ. כפרח : וימל. ויכרת כי הפרח נכר' בקלות וזמן קיומו מעט : (רלב"ג)


{ג}  אַף-עַל-זֶ֭ה פָּקַ֣חְתָּ עֵינֶ֑ךָ וְאֹ֘תִ֤י תָבִ֖יא בְמִשְׁפָּ֣ט עִמָּֽךְ:

 רש"י  אף על זה. ההבל והנרקב : פקחת עיניך. לדקדק בחטאיו : ואותי. אתה מביא במשפט על עוונותי : (רש"י)

 מצודת דוד  אף על זה. אף על בריה שפלה כזה פקחת עיניך להשגיח במעשיו ולדקדק אחריו ויותר מזה שגם אותי שאני מנוקה מעון תביא עמך במשפט לענשני על אשר קצרתי בחכמה לפי שיעור הכנתי וכאשר אמר צופר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פקחת. פתחת כמו פקח עיניך (משלי כ) : (מצודת ציון)


{ד}  מִֽי-יִתֵּ֣ן טָ֭הוֹר מִטָּמֵ֗א לֹ֣א אֶחָֽד:

 רש"י  מי יתן טהור. מדבר טיפה סרוחה ושכבת זרע שהוא טמא לא אחד בהם טהור שלא יחטא : (רש"י)

 מצודת דוד  מי יתן. וכי אפשר שהנולד מן הטמא יטהר כ''כ עד שיתמיד בכל עת להרחיב לבו בחכמה והלא אבי ואמי שניהם היו טמאים מעמי הארצות לא רק האחד להיות זה וזה גורם כ''א שניהם היו טמאים זה כזה ומאוד קשה להיות הנולד מהם טהור כ''כ : (מצודת דוד)


{ה}  אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים | יָמָ֗יו מִֽסְפַּר-חֳדָשָׁ֥יו אִתָּ֑ךְ (חקו) חֻקָּ֥יו עָ֝שִׂ֗יתָ וְלֹ֣א יַעֲבֽוֹר:

 רש"י  אם חרוצים ימיו. אם גמול זה הוא משתלם שחרוצים וקצובים ליום קבוע ומיועד למיתה : ומספר חדשיו אתך. קצובים וחוק זה עשית לו ולא יתקיים עוד יותר בעולם די לך בתשלומין הללו : (רש"י)

 מצודת דוד  אם חרוצים. אם אמנם ימי האדם הם קצובים וכרותים במדה ומספר חדשיו המה עמך כי אתה שמת להם מספ' ועשית לו חוק קבוע עד כמה יחיה ולא יעבור הגבול : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חרוצים. כרות במדה וקצוב כמו אתה חרצת (מ''א כ) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אם חרוצים ימיו וגו'. אם ימיו קצובים ומוגבלים כמו שמבואר מעניינו הניחהו וישלים זמנו : (רלב"ג)


{ו}  שְׁעֵ֣ה מֵעָלָ֣יו וְיֶחְדָּ֑ל עַד-יִ֝רְצֶ֗ה כְּשָׂכִ֥יר יוֹמֽוֹ:

 רש"י  שעה מעליו. באותו מיעוט חרץ הימים ויחדל לו ממכאוב עד ירצה בזקנותו ותשות כחו, את יום מותו כשכיר הרוצה להשלמת עבודת יומו כי עבירתו מן העולם חלוטה ונצמתת משאר כל העוברים : (רש"י)

 מצודת דוד  שעה. לזאת הסר מעליו מכות ידיך ויהי' חדל מהם במעט ימיו עד אשר יבואו ימי הזקנה וירצה במיתה ויקוה לה כשכיר הרוצה בהשלמת היום ומקוה לה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שעה. הסר כמו השע ממני (תהלים לט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שעה מעליו. הרפה ממנו : ויחדל. וישלים חדלו וזמנו : (רלב"ג)


{ז}  כִּ֤י יֵ֥שׁ לָעֵ֗ץ תִּ֫קְוָ֥ה אִֽם-יִ֭כָּרֵת וְע֣וֹד יַחֲלִ֑יף וְ֝יֹֽנַקְתּ֗וֹ לֹ֣א תֶחְדָּֽל:

 רש"י  כי יש לעץ תקוה. שיחלוף : ויונקתו. אשר מגזעו : לא תחדל. מהיות ענף : (רש"י)

 מצודת דוד  כי יש לעץ תקוה. הלא האדם הוא נופל וגרוע מעץ השדה כי לעץ יש תקוה לחזור לקדמותו אף אם יכרת עוד יחליף לחדש ענפים אחרים תמורתם ולא יופסק ממנו ענפיו הרכים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויונקתו. ענפיו הרכים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יחליף. יוסיף להצמיח גזע אחר רמו''ש בלע''ז : לא תחדל. לא תמנע מלהצמיח : (רלב"ג)


{ח}  אִם-יַזְקִ֣ין בָּאָ֣רֶץ שָׁרְשׁ֑וֹ וּ֝בֶעָפָ֗ר יָמ֥וּת גִּזְעֽוֹ:

 מצודת דוד  אם יזקין. אף אם יזקין שרשו בארץ עד שלא ישאר בו לחלוחית : ובעפר וגו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גזעו. גם הוא ענין שורש כמו מגזע ישי (ישעיה יא) : (מצודת ציון)


{ט}  מֵרֵ֣יחַ מַ֣יִם יַפְרִ֑חַ וְעָשָׂ֖ה קָצִ֣יר כְּמוֹ-נָֽטַע:

 רש"י  ועשה קציר. היא יונקת כמו (תהלים פ) תשלח קציריה עד ים : נטע. שם דבר הוא וטעם הברתו למעלה בנו''ן וננקד כולו קמץ מפני שהוא סוף פסוק אף מגזרת נטע הוא : (רש"י)

 מצודת דוד  מריח מים. מ''מ כשיבוא עליו מעט מים ומיד כשיריח את המים יחזור ויפרח ויגדל ענף כאלו נטעו זה מקרוב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קציר. ענף כמו תשלח קציריה (תהלים פ) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  קציר. בד ופארה ברנק''א בלע''ז : (רלב"ג)


{י}  וְגֶ֣בֶר יָ֭מוּת וַֽיֶּחֱלָ֑שׁ וַיִּגְוַ֖ע אָדָ֣ם וְאַיּֽוֹ:

 מצודת דוד  וגבר. אבל גבר כאשר ימות הלא מאד נחלש כי לא יחזור עוד לקדמותו וכאשר יגוע איו הוא הלא לא ישוב עד עולם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויחלש. ויכרת כמו ויחלוש יהושע את עמלק והטעם שלא יוסיף להחליף כמו שעושה העץ אבל הוא כולו נכרת לגמרי : (רלב"ג)


{יא}  אָֽזְלוּ-מַ֭יִם מִנִּי-יָ֑ם וְ֝נָהָ֗ר יֶחֱרַ֥ב וְיָבֵֽשׁ:

 רש"י  אזלו מים מני ים. ממקום שנהר בא ויוצא ממקורו הבא מאליו מן הים : והנהר. הבא משם יחרב ויבש לעולם, כן איש שכב ולא יקום : (רש"י)

 מצודת דוד  אזלו. כמו כאשר ילכו להם המים מן הים והנהר הנמשך ממנו הלא יחרב ויבש ולא ישובו בו המים מעצמו בזולת מי הים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אזלו. הלכו כמו ואוזל לו אז יתהלל (משלי כ) : יחרב. גם הוא ענין יובש כמו חרבו המים (בראשית ח) : (מצודת ציון)


{יב}  וְאִ֥ישׁ שָׁכַ֗ב וְֽלֹא-יָ֫ק֥וּם עַד-בִּלְתִּ֣י שָׁ֭מַיִם לֹ֣א יָקִ֑יצוּ וְלֹֽא-יֵ֝עֹ֗רוּ מִשְּׁנָתָֽם:

 מצודת דוד  ואיש. וכן כאשר ימות האיש לא יקום עוד : עד בלתי שמים. עד יבלו ויופסדו השמים ר''ל עד עולם לא יקיצו המתים ולא יעורו מן השינה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בלתי. ענינו כמו בלה : יקיצו. יעורו. ענין שניהם התעוררות מן השינה : (מצודת ציון)


{יג}  מִ֤י יִתֵּ֨ן | בִּשְׁא֬וֹל תַּצְפִּנֵ֗נִי תַּ֭סְתִּירֵנִי עַד-שׁ֣וּב אַפֶּ֑ךָ תָּ֤שִׁ֥ית לִ֖י חֹ֣ק וְתִזְכְּרֵֽנִי:

 מצודת דוד  מי יתן. ר''ל אם היה מהאפשר להחיות אחר המיתה תהיה שאלתי מי יתן שתסתירני בשאול עד ישוב אפך ממני ותשים לי חוק מתי ישוב אפך ממני ואז תזכרני להוציאני משם לחיות ע''פ האדמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תצפנני. מלשון צפון והסתר : חוק. זמן קבוע : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תשית לי חק ותזכרני. ר''ל תשים לי טבע וכדור שאשיב לחיות עוד כמו הענין כעץ ואז תזכרני להטיב לי : (רלב"ג)


{יד}  אִם-יָמ֥וּת גֶּ֗בֶר הֲיִ֫חְיֶ֥ה כָּל-יְמֵ֣י צְבָאִ֣י אֲיַחֵ֑ל עַד-בּ֝֗וֹא חֲלִיפָתִֽי:

 רש"י  כל ימי צבאי איחל. לתחייה : (רש"י)

 מצודת דוד  אם ימות. אבל אין זה אפשרות כי אשר ימות האיש האם יחזור ויחיה אך כל ימי הזמן הניתן לי אקוה להשאר חי עד בוא עת חליפתי ולא לאח''ז : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צבאי. זמני כמו הלא צבא לאנוש (לעיל ו) : איחל. מלשון תוחלת ותקוה : חליפתי. ענין העברה מן העולם וכן אם יחליף ויסגיר (לעיל יא) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  צבאי. מדת ימי : חליפתי. כריתתי : (רלב"ג)


{טו}  תִּ֭קְרָא וְאָנֹכִ֣י אֶֽעֱנֶ֑ךָּ לְֽמַעֲשֵׂ֖ה יָדֶ֣יךָ תִכְסֹֽף:

 רש"י  תקרא. תחינה היא קרא אלי ואנכי אענך להוכיח דברי : תכסוף. תחמוד : (רש"י)

 מצודת דוד  תקרא. מי יתן אשר תקרא לאמר מדוע תייסרני ואנכי אשיב להתווכח עמך הן ידעתי כי תחמוד אותו הואיל ואני מעשה ידיך ולמה א''כ תמאס בי אם אצא זכאי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תכסוף. תחמוד כמו נכסוף נכספתה (בראשית לא) : (מצודת ציון)


{טז}  כִּֽי-עַ֭תָּה צְעָדַ֣י תִּסְפּ֑וֹר לֹֽא-תִ֝שְׁמ֗וֹר עַל-חַטָּאתִֽי:

 רש"י  כי עתה. אתה מריע לי : צעדי. אתה סופר : לא תשמור. אינך ממתין על חטאתי מלהפרע כמו ואביו שמר את הדבר (בראשית לו) המתין שתתקיים ובלשון משנה (גמ' סנהדרין סג) לא יאמר אדם לחבירו שמור לי בצד עבודת כוכבי' פלונית ל' המתן : (רש"י)

 מצודת דוד  כי עתה. טרם אספר מעשה הטוב שעשיתי הנה תספור צעדי לדקדק אחרי בכל פסיעה ופסיעה ולא תמתין מלהפרע על חטאתי ר''ל לא תפרע מעט מעט כ''א על הכל ביחד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צעדי. פסיעותי : תשמור. תמתין כמו ואביו שמר את הדבר (שם לז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לא תשמור. לא תמתין מעניין ואביו שמר את הדבר : על חטאתי. על עונשי כדרך מחטאת סדום : (רלב"ג)


{יז}  חָתֻ֣ם בִּצְר֣וֹר פִּשְׁעִ֑י וַ֝תִּטְפֹּ֗ל עַל-עֲוֹנִֽי:

 רש"י  חתום בצרור. חתום ומשומר בצרור בגד ככסף ומרגליות שלא תאבד : ותטפול על עוני. נתחברת על עוני : (רש"י)

 מצודת דוד  חתום. ועכ''ז סגורים פשעי בקשר מעולה ולא ינוכה מה מהם ע''י היסורים אשר חלפו ועברו עלי : ותטפול. ועוד תחבר על עוני דבר עון אשר אין ראוי לענוש עליו כי תורישני עונות נעורי אבל אחר שאספר מעשה הטוב אשר עשיתי הן ידעתי כי תכסף עלי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חתום. ענין סגירה : בצרור. ענין קשור כמו צרור כספו (שם מב) : ותטפול. ותחבר כמו טופלי שקר (לעיל יג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  חתום בצרור פשעי. הטעם פשעי חתום וסתום וצרור בצרור בדרך שלא יסור הפשע עם מה שיגיע עלי מהעונש בעבורו אבל ישאר פשעי תמיד : ותטפול על עוני. ותחבר ותוסיף עון על עוני : (רלב"ג)


{יח}  וְ֭אוּלָם הַר-נוֹפֵ֣ל יִבּ֑וֹל וְ֝צ֗וּר יֶעְתַּ֥ק מִמְּקֹמֽוֹ:

 רש"י  ואולם הר נופל. הר הנופל גבהו יבול ויעשה עפר ותהא לו תקוה ליהנות ממנו וצור אשר נעתק ממקומו גם הוא, יבול לשון תבואה, או : (רש"י)

 מצודת דוד  ואולם. ובאמת כמו הר הנופל אשר נעשה בלה ומופסד כי לא יוסיף לקום וכמו הצור אשר יעתק ממקום גדולו הנה לא ישוב לצמוח מעתה כאשר מאז : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יבול. מל' בליה והפסד : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הר נופל יבול. ר''ל ההר שנפל יבולה ויפסד : (רלב"ג)


{יט}  אֲבָנִ֤ים | שָׁ֥חֲקוּ מַ֗יִם תִּשְׁטֹֽף-סְפִיחֶ֥יהָ עֲפַר-אָ֑רֶץ וְתִקְוַ֖ת אֱנ֣וֹשׁ הֶאֱבַֽדְתָּ:

 רש"י  אבנים. אשר שחקו מים. בעברם עליהם תמיד : תשטף. השטיפו ספיחיה של אבן ליהפך לעפ' ולצמוח בו דב' כאשר יצמח ספיח הקציר שעבר כן יתהפך עפר זה ספיחיה לאבן : ותקות אנוש. אינה כן אשר משימות אבדה סלה : (רש"י)

 מצודת דוד  אבנים. וכמו אבנים אשר המים שוחקים מה מהם כאשר יעבר עליהם בתמידות הנה המעט הנשחק לא תשוב למקומו : תשטוף ספיחיה. וכמו הספיחים של עפר הארץ אשר המה ממעל הנה בבוא שטף מים הלא בקל תשטוף אותם ולא יוחזרו למקומם : ותקות אנוש. ודומה להם האבדת תקות האדם כי לא יקוה לשוב לקדמותו אחר המיתה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שחקו. טחנו כמו ושחקת ממנה הדק (שמות ל) : ספיחיה. הם הגדילים מהגרעינין הנופלים מאליהם בעת הקציר כמו ספיח קצירך (ויקרא כה) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תשטוף ספיחיה עפר ארץ. הרצון בזה כמו ששחקו המים האבנים וכתתו אותם עד שלא יהיה מציאות לאבנים ההם וכמו שתשטוף שבולת המים ספיחיה של עפר ארץ עד שתסור צמיחת הספיחים ההם ויאבדו כן תקות אנוש האבדת או יהיה ספיחי' הפוך כמו מטר סוחף והרצון בו שכמו שתשטוף כל אחד מסחיפי המים עפר ארץ ותאבדהו כן תקות אנוש האבדת : (רלב"ג)


{כ}  תִּתְקְפֵ֣הוּ לָ֭נֶצַח וַֽיַּהֲלֹ֑ךְ מְשַׁנֶּ֥ה פָ֝נָ֗יו וַֽתְּשַׁלְּחֵֽהוּ:

 רש"י  תתקפהו. תחזק ממנו ותאנסהו בתקפך ויהלך מן העולם : (רש"י)

 מצודת דוד  תתקפהו. האבדון תאחז אותו בחוזק רב באחיזה המתקיימת עד נצח והרי הוא הולך אחוז בה ואין עוזר לו : משנה פניו. והוא משנה פניו ותשלח אותו שלוח עולמית ולא ישוב עוד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תתקפהו. ענין האחוזה בחזקה כמו ואם יתקפו האחד (קהלת ד) : משנה. מל' שנוי : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תתקפהו. תנצחהו : (רלב"ג)


{כא}  יִכְבְּד֣וּ בָ֭נָיו וְלֹ֣א יֵדָ֑ע וְ֝יִצְעֲר֗וּ וְֽלֹא-יָבִ֥ין לָֽמוֹ:

 רש"י  יכבדו. יהיו כבידים בכסף ובזהב והוא לא ידע : ויצערו. וימעטו מכל טוב והוא לא יבין : (רש"י)

 מצודת דוד  יכבדו. הן אם בניו יהיו מכובדים לא ידע מזה והן אם ימעטו בכבוד לא יבין את זאת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויצערו. וימעטו כמו הלא מצער היא (בראשית יט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יכבדו. ירבו כטעם עם כבד עון : ויצערו. וימעט : (רלב"ג)


{כב}  אַךְ-בְּ֭שָׂרוֹ עָלָ֣יו יִכְאָ֑ב וְ֝נַפְשׁ֗וֹ עָלָ֥יו תֶּאֱבָֽל:

 רש"י  אך בשרו עליו יכאב. קשה רימה למת כמחט בבשר החי : (רש"י)

 מצודת דוד  אך בשרו עליו. אך עודו חי כאשר בשרו עוד עליו אז יכאב מדבר המכאוב וכשהיתה נפשו אצלו אז התאבלה בעבור צער ורוע המקרה אבל לאחר המיתה לא ירגיש עוד בדבר מהדברים ויאמר בזה אם אמנם כן הוא סוף האדם שעה ממנו במעט ימי חייו כי די לו בזה (העולה מהמענה ההיא כי יסכל אמרי צופר לומר עליו כי מעט השיג מן החכמה וכי הוא יודע יותר ממנו אף יגנה ריעיו בכללם על אשר שחנפו לה' ותולים בו עון רב אשר לא כן ויסתור דעת צופר שאמר שבאו עליו היסורים על כי קצר בחכמה לפי שעור מדרגת הכנתו כי ישיב אמרים הלא כ''ז הוא בעבור כי נולד הוא מטמא ולכן א''א להיות מוטהר כ''כ ולא יתכן שיענש המקום ע''ז כי אינה דבר אפשרי) : (מצודת דוד)

 רלב"ג  תאבל. תכאב ותצטער : ביאור דברי המענה. ענה איוב ואמר באמת כי אתם במדרגת העם וההמון ועמכם תמות חכמה ותעדר לפי שאתם מכחישים המוחש ואם לא נעשה שרש מהמוחש לא יהיה בכאן לחכמה דרך הלא ידעתם שגם לי לבב כמוכם ואינני חסר מכם, ואת מי מן האנשים לא ימצא לבב ושכל כמוכם, הנני שחוק ולעג לרעי המצליח מאד עד שמרוב הצלחתו קורא אל אלוה ויענהו בכל מה שיקרא אליו ר''ל שלא יבצר ממנו כל אשר שאלו עיניו מרוב הצלחתו ולזה ילעג וישחק תמיד על צדיק תמים כמוני והנה איוב אמר זה כנגד צופר או כנגד כל רעיו, הנה למחשבות האיש השלו והשאנן יהיה האיש הנכון למועדי רגל כמו לפיד האש ישחית עצמו וזולתו כשיקרב אליו ולזה ירחקו ממנו ולא די שירחקו ממנו מפני יראת' שיגיעם רע בהתקרבם אליו אבל הוא גם כן בוז בעיניהם וירחקו ממנו מצד המיאוס והבזיון ואחר שהתרעם איוב על צופר ממה שבזה אותו שב לטעון על דבריו במה שאמר שהרשעים ואם נראה אותם מצליחים הנה אינם נמלטים מהרעות לפי שכבר יבהלם פחד תמיד ולא ימצאו מנוס יבטחו בו ואמר איוב טוען על דבריו שהחוש יסתור זה, וזה שכבר ימצאו שודדים שיעמדו בשלוה באהלים ואם אין בהם שום בנין חזק וזה יורה על היותם בוטחים שלא יזיקם מזיק וימצאו גם כן למרגיזי אל העובדים לפסל אשר עשו ידיהם שהוא הקשה שבעונות מקומות חזקים מאד יבטחו בהם ויהיו נקיים מהפחד ולזה הוא מבואר שדברי צופר הם בלתי צודקים ואם חשבת אתה צופר להפליג בספור חכמת השם יתברך הנה לא נצטרך לקחת עדות על הפלגת חכמתו מהמעלה והמטה כמו שעשית אתה אבל אספר לך מחכמתו מעניינים מבוארים יותר מעידים על חכמתו ממה שספרת, וזה שאם תשאל הבהמות ועוף השמים ודגי הים והבעלי חיים ההוים בבטן הארץ הם יורוך חכמת השם יתברך במה שבהם ביצירתם מהשלמות והחכמה אשר ילאו השכלים האנושיים מדעת אופן החכמה ההיא בשלמות, מי לא ידע בכל אלה כי יד ה' עשתה זאת אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש והנה הבדיל האדם מבין שאר בעלי חיים להיות בריאתו יותר נפלאה ירצה בזה שלא יסכל אחד מהמון האנשים כי באמת יד ה' עשתה אלו הנבראים מצד השלמות הנמצא בבריאתם כי לא יתכן שימצא זה השלמות הנמצא בבריאתם והיות הויתם מתמדת אם היה מיוחס התהוותם אל הקרי וההזדמן כמו שחשבו קצת הקודמים וכל שכן הנפש והשכל שהתחלתם היא בהכרח מצורה שהיא שכל כמו שהתבאר בספר בעלי חיים ואולם הצורות המזגיות היה אפשר לאדם שיטעה בהם ויחשוב שהתחלתם הקרי וההזדמן לפי שכבר יחשוב שביסודות די שיתרכבו ויתחדשו מהם מזג מזג ואם הוא מבואר למעיין בחכמה הטבעית והאלהית שזה גם כן בלתי אפשר שישלם בזה הסדור הישר אלא כשיהיה התהוותם מההתחלה שהיא שכל, הלא אזן תבחן הדברים כי היא השומעת אותם והחיך יטעם האוכל וישיג הבדלי הטעמים ורצה בזה כי מהחוש נקח התחלה ושרש על מה שנחקר בו, ולזה תמצא בישישי' חכמה ואורך הימים יהיה סבת התבונה מצד שבאורך הזמן יתבארו לאדם מהחוש דברים רבים יעמוד מהם על אמתת מה שיחקור עליו וזה אמר כנגד צופר שהיה צעיר ממנו לימים או כנגד שנים מרעיו כי כבר אמר במה שאחר זה ועתה שחקו עלי צעירים ממני לימים ולזה השיב אליפז במענה הבא אחר זה גם שב גם ישיש בנו וגו', ואמר איוב כי לפי מה שהתבאר אצלו מהדברים המוחשים התבאר לו שעם השם ית' תמצא תכלית החכמה והגבורה אם החכמה למה שיראה מטוב הסדר והיוש' בפעולותיו אשר אי איפשר בהם שלימות יותר ואם הגבורה כי אנחנו לא נראהו לואה מעשות מה שאפשר עשייתו לפי החכמה ולו עצה והתבונה וזה שבמה שימשך רע מה בבריאותיו מהכרח החומר ימצא לו טוב העצה בבריאה ההיא להמציא מה שיסיר הנזק ההוא כמו שהתבאר למי שמעיין בספר בעלי חיים ולו התבונה במה שברא מהגרמים השמימיים כי בריאתם מיוחסת אל התבונה כאומרו כונן שמים בתבונה והסבה בזה כי מה שבריאתו ויצירתו תהיה בעבור עצמותו ייוחס אל החכמה כמו אלו הבריות השפלות ואולם תמונת הגרמים השמימיים וכמותם ומרחקם מהארץ, ותנועתם היא בעבור זולתם וזה ייוחס אל התבונה כי התבונה היא הוצאת דבר מדבר זולתו והנה הגרמים השמימיים היו בזה האופן מהתמונה והיציאה מהמרכז ובזה הכמות ובזה השיעור מהמהירות והאיחור בתנועתם להשלים ההויות אשר בזה העולם השפל כמו שביארנו במה שאין ספק בו בחמישי מספר מלחמות ה', פעם ימשך מפעולות השם יתברך שיהרוס בניין מה ולא יבנה ופעם ישים איש במאסר ולא יצא ממאסרו לעולם והוא הפך העניין הראשון באופן מה וזה כי המאסר יבנה ולא יהרס, ואולם איוב יחס זה לשם יתברך בהשתלשלות הסבות לפי שממנו היתה באופן מה זאת ההגבלה והסדור אשר באלו העניינים מצד הגרמים השמימיים פעם יעצר במים ויבשו ופעם ישלחו עד שמרבויים יהפכו ארץ, עמו עז ותושיה ר''ל עמו הסדור והיכולת והיושר אשר סודר ממנו זה המציאות המוחש ולא ייוחס מה שיהיה שוגג בזה העולם השפל ר''ל שלא ישמור הסד' והיושר והמשגה והם הכחות המושפעות בזה העולם מהגרמים השמימיים שימשך מהם פעם מה שיתבלבל בו הסדר והיושר או יהיה המשגה החומר כי הוא סבת העד' הסדר והשוגג המורכב מהחומר והצורה, הנה מוליך יועצים משוללים וערומים ולא יועילם טוב עצתם והשופטים עם רוב חכמתם ישימם הוללים ר''ל שיעשו פעולות הוללים, הוא יתיר בקצת העתים המאסר אשר אסרו בו המלכי' האנשים אשר תחתיהם ויאסור מאסר במתני המלכים רצוני שיסיר הממשלת מהם ויעבדו זולתם, הוא מוליך האדונים והשרים עם חזקם משוללים וערומים ולא תועילם גבורתם והחזקים יסלף ויעות מנימוסי גבורתם ר''ל שלא יתנהגו בענין הגבורה כראוי וינוצחו מפני זה, מסיר שפה לאנשים הנאמנים בדבריהם לטוב טעמם וגבורתם וחכמתם עד שלא ימצאו מענה וטעם זקנים יקח ר''ל שבקצת העתים ימנע מהזקנים עם רוב חכמתם נתינת הטעם בדבר המבואר טעמו להם, לפעמים ישפוך בוז על נדיבים והם האנשים המכובדים וחוזק החזקים החליש, גם מן החשך וההעדר הוא מגלה ומוציא לאור ההויה אשר היה לו כח עליה ר''ל שמן החומר הנעדר מן הצורה יגלה הצורה הנמצא' בו בכח ויוציא אותה בפועל ובזה האופן יוציא לאור צלמות, הנה הוא משגיא לגוים פעם ויאבדם פעם אחרת ופעם שוטח לגוים ויפזרם ר''ל שהוא מגלה אותם מעל אדמתם ופעם ינחם על אדמתם, מסיר שכל האנשים המנהיגים העם עם טוב הנהגתם עד שלפעמים יתעם וילכו בתהו לא בדרך נכון, ימששו חשך ולא אור בכל מה שיכוונו אליו ויתעה אותם כתעות השכור, הנה כל אלו הענינים יחס איוב אל השם יתברך בהשתלשלות הסבות ר''ל שהם מסודרים לפי דעתו מהגרמים השמימיים ויוחסו אל השם יתברך מפני היותו הסבה הראשונה לכל מה שימצא ומקצת אלו הדברים שזכר איוב יהיה קצת ראיה על שאלו העניינים הם מוגבלים ומסודרים מצד המערכת שאם לא היה העניין כן הוא מן הפלא למה תמנע בעת מן העתים מהחכם חכמתו ומהמנהיג הטוב טוב הנהגתו ומהגבור הסדו' הראוי לו בגבורתו וכן העניין בשאר מה שספר איוב שנוהג זה המנהג, אמר איוב לבלדד וצופר הן כל אלו העניינים ראתה עיני ושמעה אזני ולא אביא עדות בזה מזולתי כמו שעשה בלדד באמרו שאל נא לדור ראשון וגו', הנה כדעתכ' מפעולות השם ית' ונפלאותיו ידעתי גם אני אינני חסר בזאת הידיע' מכם, ואולם אני ארצה לדבר אל שדי ולהתוכח עמו אם אוכל באופן אשר זכרתי ר''ל למה לא סבב באנשים הקשי יום לפי המערכת שלא יתהוו או ימותו מהרחם ויהיה טוב להם מהתהוותם לנקמה מהם כי המות יותר טוב מן החיים לכמו אלו האנשים או למה סדר בטובות אישי האדם ורעתם זה הסדור אשר ימשך בו מהעול עד שאין הבדל בו בין צדיק לרשע וזה כי הוא לא יבא עמי בהתוכחי עמו כי אם בטענות אמתיות אם היה אפשר זה, ואולם עמכם לא ארצה להתוכח כי אתם טופלי שקר מחברים שקרים בטענותיכם ובתנחומותיכם אתם רופאי הבל, מי יתן החרש תחרישון בזה הויכוח ויהיה לכם לחכמה ר''ל שכבר תשמרו בשתיקותיכם משייחס אליכם הסכלות מצד דבריכם הכוזבים והחסרים שמעו נא התוכחותי עמכם וריבות שפתי, האם ראוי שתדברו בעבור השם ית' מה שאת' משערים שהוא עולה ורמיה להיות לו התנצלות שהוא אינו עושה עול, האם ראוי שתשאו פניו ותחפאו דברים לא כן להרחיק ממנו שיעשה עול במה שאתם משערי' שהוא כזב, האם אתם מתוכחים בעבור האל וטוענים טענות כוזבות למען יצדק, הטוב כי יחקור השם ית' אתכם אם אתם מהתלים בו כהתל באנוש ר''ל שבאדם היה אפשר שיכסה פשע אוהבו בדברי שקר לכסות קלונו, ואולם בשם ית' אינו ראוי אבל הוא עון חזק כי זה ממה שיביא להאמין לטוען בעבור השם ית' שהוא עושה עול לפי שהוא משער במום טענותיו אשר יקויים בהם שהשם ית' לא יעות משפט, הלא השם יתברך יוכיח אתכם אם בדבר של סתר תשאו פניו ואולם אמר זה לפי שהם השתדלו לשאת פני השם יתברך בדבר של סתר עד שבלדד אמר שמה שנחשוב שיהיו רעו' הם טובות אלא שזה יסתר ממנו ולא נדע אופן חכמת הש''י בזה מפני מה הם טובות וצופר אמר שכבר יסתר ממנו אופן חכמת השם ית' אשר יתחיי' ממנה שיעור העונש במרי מרי כי הוא לבדו ישער וידע מדרג' המרי אשר יעשה איש ואיש בזה הבדל לפי מדתת הכנת האנשים וזאת המדרגה ידועה לו לבדו, והמשל שאין מרי מי שהכנתו פחותה בעיון אם בטל זמן מה מהשתדל בעיון כמרי מי שהוא מוכן בעיון אם בטל זמן כשיעור הזמן ההוא מהשתדל בעיון עד שכבר אפש' שיהיה מרי האיש המוכן מאד בעיון אם ביטל זמן מועט מהשתדל בעיון יותר עצום ממרי מי שהכנתו פחותה בעיון אם הרג את הנפש או ניאף ולמה לא תיראו מהשם ית' להתל בו כמו אלו ההתולים, הלא שאתו היה ראוי שתבעת אתכם ופחדו היה ראוי שיפול עליכם הנכם פחותים מאד בעיון עד שזכרוניכם הם מתמשלים לאפר ולגופי חומר נמשלו גופיכם ר''ל כי אתם פחותים כמו עפר ואפר ולזה העליתם חרס בידכם בזאת החקיר' אשר אנחנו מתוכחים בה, החרישו ולא תדברו ממני ואדברה אני אני לבדי ויעבור עלי מה שיעבור מהרע ולא תחושו לנחמני, מה העון שעשיתי שימשך לי זה העונש הנפלא שאשא בשרי בשיני ר''ל שלא נשאר לי בשר רק בשרש שיני כדרך אומרו ואתמלטה בעור שיני ונפשי קלה להתפרדה ממני כאילו היא בכפי, הנה השם יתברך ימיתני בלא ספק לא איחל שאנצל מזה המכאוב ועם כל זה אשתדל בכל עוז להוכיח דרכי אל פניו לפי שזאת ההנהגה היא המשובחת לפי החוק האנושי ואף על פי שלא אחשוב שיהיה לי בזה תועלת להנצל מאלו הרעות ומה שנקרא לו איחל בוי''ו יהיה הפי' כן אף על פי שימיתני השם יתברך הנני מיחל בו שתושע בו נפשי, אבל דרכי אוכיח בכל עוז אל פניו כי לא לפניו חנף יבא, אבל הצדיקים יבואו לפניו ויושעו בו תשועת עולמים, שמעו שמוע מאמרי והגדתי הנה ידעתי כי אני אצדק אם ערכתי משפט עם מי שיבא עמי בטענות צודקות, מי הוא שיריב ויתוכח עמדי כי עתה אם אחריש אגוע מחוזק המכאוב, אהה השם יתברך אל תעשה עמי שני אלו הדברים שאזכור לך אחר זה ואז לא אירא להתוכח עמך אם היה אפשר זה, הרחק ממני מכתך ר''ל שלא תכני במכותיך עתה עד התברר המשפט והסר אימתך ממני עד שלא תבעתני ויסתתמו טענותי, ואחר שתסיר מעלי אלו השתים המונעות אותי מלהתוכח עמך קרא ואנכי אענה או אדבר והשיבני, כמה לי עונות וחטאות עד שתענישני בעבורם זה העונש הנפלא הודיעני פשעי וחטאתי כי איני יודע בעצמי לא פשע ולא חטאת, למה תסתיר פניך ממני ותחשבני לאויב לך עד שכל השתדלותך הוא לרע לי, האם נאות לך שתשבור ותרדוף בריאה שפלה כמוני שדומה לשפלותה ולחולשתה לעלה נדף ולקש יבש, כי תכתוב עלי אלו המרורות אשר תענישני בהם ותורישני עתה העונות שהייתי עושה בנעורי, כי איני יודע בעצמי חטא אחר עד שאתה משים רגלי בסד ותשמור הסד הזאת אשר נאסרים בה רגלי כל ארחותי בדרך שלא אוכל ללכת אנה ואנה כאשר ארצה על שרשי רגלי תתחקה זאת הסד בדרך שחקיקתה מצומצמת בכמו שיעור רגלי ולזה לא אוכל להסירם ממנה ולהניע רגלי ממקומם רוצה בזה שכבר נסתרה דרכו ויבצרו ממנו כל משאלותיו לא יוכל להשיג אחד מהם, ומה נחשב זה העלה הנדף והקש היבש ר''ל האדם והוא כרקב יבלה ויכלה בקלות כמו הבגד שאכלו עש, אדם הוא ילוד אשה ר''ל שבריאתו מטיפה סרוחה והוא דם הנקבה והוא עם זה קצר ימים ושבע רוגז ורעה, הנה הוא כציץ השדה שכאשר יצא יכרת ויברח כמו הצל שאין לו עמידה וממשות ולא יתקיים, אהה השם יתברך אף על בריאה שפלה כזאת תפקח עיניך ותביא אותי במשפט עמך על שלא עשיתי כל ימי טוב בלי הפסק כמו שהיה צופר אומר היתכן לך שתענוש אותי על שלא עשיתי מה שאי אפשר לאדם לעשותו, ואיך אפשר שיהיה מזאת הבריאה הפחותה הטמאה בטומאת הכחות החומריות מה שיהיה טהור ולא יעשה דבר רק שישכיל אותך כמו המלאכים הנה אין אחד שיוכל לעשות טהור מטמא בזה האופן או ירצה שלא ימצא אחד מהאנשים שיהיה טהור בזה האופן, אהה השם אחר שימיו קצובים הרפה מעליו וישלם חדלו וזמנו עד אשר יבא העת אשר ימות בו מות טבעי וירצה היום ההוא אז כמו השכיר שיקוה היום שישלים בו שכירותו כדי שיפרע מפעלו וזה כי בעת הזקנה המופלגת ירצה אדם המות ויחשקהו כאמרו עד אשר לא יבאו ימי רעה ויגיעו ימים אשר תאמר אין לי בהם חפץ, וזה כי יש לעץ תקוה אחר הכרתו או אחר זקנתו או אחר מותו ואולם האדם כאשר מת כבר נכרת לגמרי אבדה ממנו תקוה שישוב לחיות ולזה ראוי שתעזבהו וישלים ימיו, הנה כמו שכאשר אזלו המים מני ים והנהר יחרב ויבש לא ישאר בהם דבר מן המים ההם שיהיה כחיי אל שישיבו בו הים והנהר לאיתנם, בן האיש כאשר מת לא יקום לעולם כי לא ישאר בו דבר שיהיה כחיי על שישובו בו החיים האנושיים עד שיפסדו השמים המתים לא יקיצו ולא יעורו משנתם ר''ל שלא יחיו אחר המות כמו שלא יפסדו השמי', מי יתן ויהיה אפשר שיחיה האדם אחר מותו ותהיה שאלתי שתצפנני בשאול ותסתירני שם עד שוב אפך ואחר כך תשית לי חק ותזכרני ותחייני ולא ארגיש בזה המכאוב החזק אשר חוליתי בו, אם כאשר ימות גבר ישוב לחיות כל ימי הצבא המוגבל לי עתה לחיות איחל ואחשה בא חליפתי אולי תהיה מערכתי יותר טובה בעת התהוותי אז ממה שהיתה יום הולד' אותי, מי יתן ותקר' ואנכי אענך ואתוכח עמך האם ראוי שתכסוף להשחית מעשה ידיך, כי עתה צעדי תספור לא תמתין על ענשי ר''ל שאינך נותן לי מרגוע מאלו המכאובים כלל, חתום בצרור פשעי עד שלא יסור עם מה שחלו עלי מהמכות והנגעים אבל הוא קיים תמיד ולא די בזה אבל אתה מוסיף לי עון על עוני, ואולם כמו ההר אשר נפל והצור אשר נעתק ממקומו יבלו ויפסדו ולא ישובו לקדמות' לעול', וכמו האבנים ששחקו המים אותם שנפסדו ולא ישובו כמו שהיו וכמו ספיחיה של עפר הארץ אשר תשטפם המים ויפסדו ולא ישובו לקדמותם לעולם כן תקות אנוש האבדת ר''ל שלא ישוב לחיות אחר מותו, תנצחהו ההפעלות הממית נצוח נצחי ויעדר ואמנם אמר זה לפי שהמות הוא כשינצחו הכחות המתפעלות הכחות הפועלו' כמו שהתבא' בטבעיו' וכאשר ישנה פניו ר''ל שיהפוך פניו וידרוך אל ההפסד ותשלחהו שלוח עולמי הנה אחר המות לא ירגיש האדם דבר מאלו הדברים שהיה מרגיש בהם בעודו חי, הנה כבר ירבו ויכבדו בניו ולא ידע או יצערו ויתמעטו ולא יבין למו אך בשרו בעת שהיה עליו כאב יכאב וירגיש בדברים המצערים אותו ר''ל בעוד שהוא חי ונפשו בעת שהיא עליו תאבל ותרעם למכאובים אמנם אחר המות לא יהיה בזה הפעלות והרגש לא לבשרו ולא לנפשו והנה אמר איוב כל זה לפי דעת רעיו שיראו שאלו המכו' חלו עליו לעונש על מריו והוא ירחיק זה שאם היה הענין כן לא היה ראוי שירדפהו השם יתברך בכמו אלו ההרדפות לפי שהוא היה צדיק וישר ואם היה שחטא הוא מעט ובהיו' הענין כן הנה הוא מבוא' שכבר יעשה לו השם יתברך עול אם ימיתנו באלו המכאובות אשר מוליכות אותו אל מות לפי מה שהתבאר לו מהם על מרי מעט אשר אפשר שיוחס לו עם שיקפח שכרו מן הצדק והיושר שעשה כי הוא לא ישוב לחיות אחר מותו בדרך שיוכל או להטיב לו השם יתברך על הטוב אשר עשה : והכלל העולה מהדברים הוא שאיוב גינה דעת צופר ובלדד לפי שהיו מכחישים המוחש ואמר איוב שהם היו מבטלי' הידיעה לפי שכאשר לא יעשה מהמוחש שרש והתחלה לא יהיה בכאן לידיעה דרך וגינה צופר על אשר היה מבזה אותו להיות צופר שאנן ושליו והוא היה נכון למועדי תל ואחר כן הביא ראיה מהחוש לסתור דברי צופר והוא שאנחנו נמצא מהרשעים המצליחים מי שאין להם פחד כלל ושפט כי היה בלתי אפשר בצופר שידע מפעלות השם יתברך ונפלאותיו השיעור אשר היה הוא יודע אותו בזה כי הוא היה צעיר ממנו ואורך הזמן יוסיף אמו' בעניינים מצד מה שיושג בו מהמוחש ולפי שלא התבאר לצופר מהחוש מה שראוי בזאת החקירה היה טועה בזה המבוקש זה האופן מהטעות ואחר כן גינה צופר ובלדד על אשר היו מנצלים השם יתברך מעשיית העול בכמו אלו הטענות הכוזבות כי זה היה ממה שיורה שהם יאמינו שהש''י עושה עול אבל ירצו לשאת פניו בזה האופן כמו שיכסה האדם פשע אוהבו באי זה צד שיוכל ואחר כן הביא ראיה מחוזק הכאב לסתור דעותיהם לפי שלא היה לו פשע והיה עם זה נענש בזה העונש הנפלא ואחר ביאר ואמר שלא יאשימהו אדם על זה הדעת שהיה לו ויאמר שלפי זה הדרך יהיה שוא עבוד אלהים ועשות צדקה וחסד כי הוא יראה שראוי לאדם שינהיג גופו ונפשו במנהגים המשובחים כדי שתגיע לנפש הצלחתה ותושע בשם יתברך ואחר כן הביא שתי טענות האחת יסתור בה שיהיה השם יתברך משגיח באישי האדם והב' יסתור בה בייחוד דעת צופר אמנם הראשונה היא שהאדם הוא פחות ונבזה ולזה לא יתכן שישגיח השם יתברך בו עם היותו בתכלית הכבוד ולא תחשוב זאת הטענה חלושה אבל היא פלוסופית וכבר השתמשו בה הפלוסופים וחייבו ממנה שהשם יתברך לא ידע כי אם עצמו ואופן הביאור בו כי השם יתברך אם יקנה כמו אלו הידיעות הנה יחשוב שיחוייב מזה שישלם הנכבד בפחות וזה בתכלית הגנות ועוד שהשמחה והשלימות יהיה יותר למשיג בשיושג אצלו היותר נכבד ולפי שהמשיג השלם יעשה פעולתו ביותר שלם שאפשר הנה יחשוב שיחוייב מזה שלא ישיג השם יתברך כי אם העניינים היותר נכבדים ולזה שפטו שלא ישיג השם יתברך כי אם עצמו ואולם האמת בזה כבר ביארנו בספר מלחמות ה', והטענה השנית שלא יתכן שיענש האדם על אשר לא יעשה מה שאי אפשר לו עשייתו ולפי שאי אפשר לאדם שיעשה הטוב תמיד להיותו חומרי ר''ל שאי אפשר לו שישכיל ויתבונן תמיד לפעולות השם יתברך הנה לא יתכן שיענש על זה ואחר כן זכר מהפלגת מכאובו שהוא היה בוחר המות עליו והנה ההתוכחות שהיה לו עם השם יתברך בזה המענה הוא לפי דעת אלו האנשים החולקים עמו לא לפי דעתו ובו טענה על דבריהם כמו שקדם : (רלב"ג)



איוב פרק-טו

{א}  וַ֭יַּעַן אֱלִיפַ֥ז הַֽתֵּימָנִ֗י וַיֹּאמַֽר:

 רש"י  (מענה אליפז) : (רש"י)

 רלב"ג  ביאור מלות המענה ויען אליפז התימני ויאמר : (רלב"ג)


{ב}  הֶֽחָכָ֗ם יַעֲנֶ֥ה דַֽעַת-ר֑וּחַ וִֽימַלֵּ֖א קָדִ֣ים בִּטְנֽוֹ:

 רש"י  החכם יענה דעת רוח. תמוה הוא וכי מי שהוא חכם יענה וירים קול בדעת של רוח והבל : (רש"י)

 מצודת דוד  החכם. היתכן לחכם שישיב הודעת דברי רוח וימלא בטנו מן מחשבות רוח קדים ודברים שאין בהם ממש : (מצודת דוד)


{ג}  הוֹכֵ֣חַ בְּ֭דָבָר לֹ֣א יִסְכּ֑וֹן וּ֝מִלִּ֗ים לֹא-יוֹעִ֥יל בָּֽם:

 רש"י  הוכח בדבר לא יסכון. להתווכח בדבר שלא תהא לו מהן הנאה כמו ותהי לו סוכנת (מלכים א א) וכמו יסכן בם (קהלת י) יהנה בם : (רש"י)

 מצודת דוד  הוכח. לתוספת ביאור יפרש אמריו לומר וכי ראוי להתווכח בדבר שאין בו הנאה ותאמר מלים אשר אין בהם תועלת כי מה לנו בזה הויכוח אם תחכם מאתנו או אנו ממך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יסכון. ענין הנאה וכן לא ישכן גבר (לקמן לד) : ומלים. ואמרים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יסכון. יועיל : (רלב"ג)


{ד}  אַף-אַ֭תָּה תָּפֵ֣ר יִרְאָ֑ה וְתִגְרַ֥ע שִׂ֝יחָ֗ה לִפְנֵי-אֵֽל:

 רש"י  אף אתה. כל שכן אתה שחכם מאוד אתה תפר יראה במרבית דבריך ותגרע שיחה כמו כי יגרע נטפי מים (לקמן לו) וכמו ותגרע אליך חכמה : (רש"י)

 מצודת דוד  אף אתה. ר''ל הלא אף אתה עם רוב חכמתך תפר היראה כי במה שתאמר שהכל בא מצד המערכה תפר היראה מהמון העם ואף אתה מגרע וממעט התפלה לפני האל כי אם בהיות הכל מצד המערכה אין מקום לתפלה והנה חטאתך רבה מאד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תפר. תבטל : ותגרע. מל' גרעון : שיחה. ענין אמירת התפלה וכן ויצא יצחק לשוח בשדה (בראשית כד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שיחה. תפלה כטעם ולפני ה' ישפוך שיחו : (ו ;) יאלף. ילמד ויודיע : ערומים. האנשים המדברים בערמה ובמרמה : (רלב"ג)


{ה}  כִּ֤י יְאַלֵּ֣ף עֲוֹנְךָ֣ פִ֑יךָ וְ֝תִבְחַ֗ר לְשׁ֣וֹן עֲרוּמִֽים:

 רש"י  כי יאלף עונך. יצרך הרע את פיך לדבר כדברים האלה והיה לך לבחור לשון ערומים : (רש"י)

 מצודת דוד  כי יאלף. אמרי פיך ילמד את עוונך לזולת ר''ל דבר העון אשר בך אשר תחשוב כי שוא עבוד אלהים הנה העון הזה תלמד לזולת לאחוז בה גם הוא : ותבחר. אבל בחרת לשון ערמה להסתיר הדבר במתק אמרי המליצה ולא תאמרנה בפה מלא ותתהפך במלים אולם מתוך הדברים נראה הכוונה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יאלף. ילמד כמו פן תאלף ארחותיו (משלי כב) : (מצודת ציון)


{ו}  יַרְשִֽׁיעֲךָ֣ פִ֣יךָ וְלֹא-אָ֑נִי וּ֝שְׂפָתֶ֗יךָ יַעֲנוּ-בָֽךְ:

 רש"י  ירשיעך פיך ולא אני. כלו' השיבני על שאלתי ונמצא פיך הרשיעך כי טוב לי שירשיעך פיך ולא אני וזו היא שאלתי : (רש"י)

 מצודת דוד  ירשיעך פיך. אמרי פיך יגידו רשעתך ולא אצטרך אני לאומרה ודברי שפתיך יעידו בך על העון אשר בידך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יענו. יעידו כמו לא תענה (שמות כ) : (מצודת ציון)


{ז}  הֲרִאישׁ֣וֹן אָ֭דָם תִּוָּלֵ֑ד וְלִפְנֵ֖י גְבָע֣וֹת חוֹלָֽלְתָּ:

 רש"י  הראישון אדם תולד. הבטרם אדם תולד, ה''א הזאת משמשת לשון תימה לפיכך נקודה בחטף פתח ומליצתו הראשון לאדם הנוצר מאדמה נולדת שידעת לקיים כל חכמת מצות הבורא : (רש"י)

 מצודת דוד  הראישון. ר''ל מה תבוז לדברי צופר על כי הוא צעיר לימים ואתה ישיש וכי ראשון נולדת לאדם וכי נבראת לפני הגבעות עד שלא תוקדם לך מי מבני אדם וכאומר מהו אשר הוא צעיר לימים הלא יתכן שקבל אמריו ממי שקדם לך אשר שפט גם הוא מן החוש אשר ראה ברוב הימים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גבעות. הרים : חוללת. נבראת כמו ותחולל ארץ (תהלים צ) : (מצודת ציון)


{ח}  הַבְס֣וֹד אֱל֣וֹהַ תִּשְׁמָ֑ע וְתִגְרַ֖ע אֵלֶ֣יךָ חָכְמָֽה:

 רש"י  ותגרע. ותרבה מלמעלה למטה לרדת עליך : (רש"י)

 מצודת דוד  הבסוד. ואם תתפאר למולו במרבית הידיעה הבאה מפאת החכמה האם התבוננת בסוד אלוה להבין מסתוריו : ותגרע. וכי הגרעת את החכמה מיתר האנשים לקחתה אליך כאומר וכי כל החכמה לקחת לעצמך לך לבדך ואין לזרים אתך : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ותגרע אליך חכמה. ותמנע לך החכמה עד שתהיה כולה לך ואין לזרים אתך : (רלב"ג)


{ט}  מַה-יָּ֭דַעְתָּ וְלֹ֣א נֵדָ֑ע תָּ֝בִ֗ין וְֽלֹא-עִמָּ֥נוּ הֽוּא:

 מצודת דוד  מה ידעת. מהו החכמה אשר ידעת אתה ואנחנו לא נדע ומה הדבר אשר תבין ואין הבינה ההיא עמנו : (מצודת דוד)


{י}  גַּם-שָׂ֣ב גַּם-יָשִׁ֣ישׁ בָּ֑נוּ כַּבִּ֖יר מֵאָבִ֣יךָ יָמִֽים:

 רש"י  כביר. מרובה ימים מאביך : (רש"י)

 מצודת דוד  גם שב. כאומר ואם תתפאר בחכמה עם הזקנה הלא אף בנו יש גם איש שיבה גם ישיש הזקן הרבה יותר מאביך ועם כי צופר היה צעיר לימים הנה אמר זה על בלדד או על עצמו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כביר. הרבה כמו מזער לא כביר (ישעיה טז) : (מצודת ציון)


{יא}  הַמְעַ֣ט מִ֭מְּךָ תַּנְחֻמ֣וֹת אֵ֑ל וְ֝דָבָ֗ר לָאַ֥ט עִמָּֽךְ:

 רש"י  המעט ממך תנחומות אל. אשר הטיב לך הצור עד עתה ימים רבים ודברו הטוב אשר לאט עמך בלאט ונחת דשנו : לאט. הנעים ולשון פעל הוא ולא שם דבר ולכן הוא נקוד חציו קמץ וחציו פתח : (רש"י)

 מצודת דוד  המעט. מה ותתרעם על היסורין על כי עשית מה מן הטוב והישר וכי מעט היא ממך תנחומין מן האל על מכאוב היסורים מן הטוב וההצלחה שהיה לך מאז אשר קבלת בהם די גמול מעשה הטוב שעשית והנה דבר העון הנמצא בך עדיין היא עמך נסתר וטמון ולא נקית עדיין ממנה ועתה הנה תקבל גם גמול הרעה כאשר קבלת גמול מעשה הטוב והנה הטובה מאז תחשב לתנחומין על הרעה הבאה עתה עליך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לאט. ענין ההסתר והטמון כמו לאט את פניו (ש''ב יט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תנחומות אל. תנחומות אלו האנשים ר''ל בלדד וצופר : לאט. סתר ולאט : (רלב"ג)


{יב}  מַה-יִּקָּחֲךָ֥ לִבֶּ֑ךָ וּֽמַה-יִּרְזְמ֥וּן עֵינֶֽיךָ:

 רש"י  יקחך. ילמדך כמו יערוף כמטר לקחי (דברים לב) : ירזמון. כמו ירמזון כמו שמלה שלמה (שמות כב) : (רש"י)

 מצודת דוד  מה יקחך. מה מלמדך לבך לבחש בהשגחה ומה תרמז להשריש בלב אנשים דעה כוזבת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יקחך. ילמדך כמו לקח טוב (משלי ד) : ירזמון. הוא הפוך מן ירמזון והוא מל' רמיזה : (מצודת ציון)


{יג}  כִּֽי-תָשִׁ֣יב אֶל-אֵ֣ל רוּחֶ֑ךָ וְהֹצֵ֖אתָ מִפִּ֣יךָ מִלִּֽין:

 מצודת דוד  כי תשיב. אשר תשיב רוח פיך אל ה' ותוצא מלין למולו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  רוחך. רצונך : (רלב"ג)


{יד}  מָֽה-אֱנ֥וֹשׁ כִּֽי-יִזְכֶּ֑ה וְכִֽי-יִ֝צְדַּ֗ק יְל֣וּד אִשָּֽׁה:

 רש"י  מה אנוש כי יזכה. מה כחו שיוכל להיות זכאי נגד הקב''ה : (רש"י)

 מצודת דוד  מה אנוש. מהו האדם אשר יזכה במעשיו עד שיאמר שה' מעות משפטו לעונשו על לא דבר : וכי יצדק. בתמיה והוא כפל ענין במ''ש : (מצודת דוד)


{טו}  הֵ֣ן (בקדשו) בִּ֭קְדֹשָׁיו לֹ֣א יַאֲמִ֑ין וְ֝שָׁמַ֗יִם לֹא-זַכּ֥וּ בְעֵינָֽיו:

 רש"י  ושמים. צבא השמים : זכו. יצהרו כל ל' זך הוא צוהר : (רש"י)

 מצודת דוד  הן בקדושיו. הנה במלאכיו הקדושים לא נתן בהם קיום בעצמם לבל יצטרכו בכל עת השפעת אלוה : ושמים. צבא השמים עם כי זכים ובהירים המה הנה בעיניו לא יזכו וא''כ לכולם ישיג החסרון למולו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יאמין. ענין קיום וכן הן בעבדיו לא יאמין (לעיל ד) : (מצודת ציון)


{טז}  אַ֭ף כִּֽי-נִתְעָ֥ב וְֽנֶאֱלָ֑ח אִישׁ-שֹׁתֶ֖ה כַמַּ֣יִם עַוְלָֽה:

 רש"י  אף. כל שכן : ונאלח. נתעב ומעורבב וכן כולו סג יחדיו נאלחו (תהלים נג) : (רש"י)

 מצודת דוד  אף כי. כ''ש האדם הנתעב במעשיו והנבאש במעלליו ומרבה לעשות עול כדרך השותה את המים אשר ירבה לשתות די ספוקו על כי אין הדרך לתת בעדו מחיר ואם כל אלה בו א''כ כ''ש הוא שיש לו חסרון רב מול שלימות המקום ב''ה ואיך א''כ יצדק : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ונאלח. נבאש כמו יחדיו נאלחו (תהלים נג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ונאלח. נתעב ונמאס : (רלב"ג)


{יז}  אֲחַוְךָ֥ שְֽׁמַֽע-לִ֑י וְזֶֽה-חָ֝זִ֗יתִי וַאֲסַפֵּֽרָה:

 מצודת דוד  אחוך. אגיד לך דבר ושמע אלי וזה אשר ראיתי בעיני אספר לך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אחוך. ענין הגדה : חזיתי. ראיתי : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אחוך. אגידך : (רלב"ג)


{יח}  אֲשֶׁר-חֲכָמִ֥ים יַגִּ֑ידוּ וְלֹ֥א כִֽ֝חֲד֗וּ מֵאֲבוֹתָֽם:

 רש"י  אשר חכמים יגידו. ויתוודו פשעם ולא כחדו עוונם מאבותם זהו אשר ראיתי והנני אספר לך והיכן ראיתי יהודה הודה ולא בוש במעשה תמר ראובן הודה ולא בוש במעשה בלהה, ומה היה שכרם : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר חכמים יגידו. מוסב למעלה לומר אספר לך מה שראיתי בחוש הדבר אשר יגידו החכמים ולא מנעו מלספר מה שקבלו מאבותם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כחדו. מנעו כמו ולא כחדו ממני (ש''א ג) : (מצודת ציון)


{יט}  לָהֶ֣ם לְ֭בַדָּם נִתְּנָ֣ה הָאָ֑רֶץ וְלֹא-עָ֖בַר זָ֣ר בְּתוֹכָֽם:

 רש"י  להם לבדם נתנה הארץ. בשכר זה זכה יהודה למלכות נצח ונטלו שניהם מן הנחלה חלקם ולא גורשו מן נחלתם בעוונם מאחר שהודו : ולא עבר זר בתוכם. כשבא משה לברכם שנא' (דברים לג) יחי ראובן ואל ימות וזאת ליהודה, ד''א ולא עבר זר בתוכם בנחלה של עתיד לבא החלוקה בספר (יחזקאל מח) : (רש"י)

 מצודת דוד  להם לבדם. החכמים ההם משלו ברוב חכמתם על כל העולם כאלו להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר בתוכם לנחול עמהם איש זר אשר איננו מהם וכאומר הואיל וקבלו הדבר מאבותם ואין דרך האב להשריש דבר כזב בלב הבן והמקבלים היו חכמים גדולים משכילים לבחון האמת הוא או כזב ואף עיני כן ראו בחוש א''כ בודאי אמת נכון הדבר : (מצודת דוד)


{כ}  כָּל-יְמֵ֣י רָ֭שָׁע ה֣וּא מִתְחוֹלֵ֑ל וּמִסְפַּ֥ר שָׁ֝נִ֗ים נִצְפְּנ֥וּ לֶעָרִֽיץ:

 רש"י  כל ימי. הרשע. שאינו שב מחטאו ואינו מודה פשעיו כל ימיו : הוא מתחולל. ומתאונן על הבטחתו שישלם רעתו אשר פעל כל מספר שנים אשר נצפנו לעריץ הוא מתחולל : מתחולל. ל' אנינות ולא שמעתי : (רש"י)

 מצודת דוד  כל ימי רשע. וזהו הדבר אשר ראיתי אני מה שקבלו החכמים ההם מאבותם אשר כל ימי הרשע מלאים מפחד עם כי יצלח דואג הוא בכל עת פן יגיעהו הרע ומספר השנים אשר נצפנו להצלחת העריץ ימלאו חלחלה וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מתחולל. מל' חלחלה ורעד : נצפנו. נסתרו : לעריץ. לחזק כמו עריצי גוים (יחזקאל כח) ור''ל החזק ברשע : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מתחולל. מעניין חיל כיולדה : לעריץ. הוא הרשע ונקרא כן בהיותו תקיף ועורץ שאר האנשים : (רלב"ג)


{כא}  קוֹל-פְּחָדִ֥ים בְּאָזְנָ֑יו בַּ֝שָּׁל֗וֹם שׁוֹדֵ֥ד יְבוֹאֶֽנּוּ:

 רש"י  קול פחדים באזניו. לאמר הגיע עת תשלומי : בשלום. וכשהוא שרוי בשלום אז השודד יבואנו : (רש"י)

 מצודת דוד  קול פחדים. ואשר יגור יבוא לו כי יבוא באזניו קול פחדים ופתאום עודו ישב בשלום יבוא עליו השודד : (מצודת דוד)


{כב}  לֹא-יַאֲמִ֣ין שׁ֭וּב מִנִּי-חֹ֑שֶׁךְ (וצפו) וְצָפ֖וּי ה֣וּא אֱלֵי-חָֽרֶב:

 רש"י  וצפו הוא אלי חרב. ועתיד הוא אלי חרב ועוני לנוד ללחם איה ימצאנו : (רש"י)

 מצודת דוד  לא יאמין. בבוא עליו החשך לא יאמין בעצמו שישוב עוד ממנו לחזור לקדמותו : וצפוי. והוא נראה אל החרב כי החרב רואהו ובא עליו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וצפוי. ענץ הבטה כמו צופה רשע (תהלים לז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וצפוי הוא אלי חרב. ר''ל שכבר יראהו החרב והטעם שכבר יעבור עליו החרב ויפלח עליו אימו' מות : (רלב"ג)


{כג}  נֹ֘דֵ֤ד ה֣וּא לַלֶּ֣חֶם אַיֵּ֑ה יָדַ֓ע | כִּֽי-נָכ֖וֹן בְּיָד֣וֹ יֽוֹם-חֹֽשֶׁךְ:

 רש"י  נודד הוא. כלומר מובטח הוא לנוד : ידע. לו באמת : כי נכון. ומזומן לבוא בידו כלומר אליו ועמו יום חשך כמו מן הבא בידו (בראשית לב) : (רש"י)

 מצודת דוד  נודד. והוא נודד ממקומו בעבור הלחם לבקש איה ימצאנה : ידע. יודע הוא בעצמו שיום החשך יהיה נכון ומתקיים בידו כי בעצמו ישפוט אשר כלתה אליו הרעה ובעבור זה יוסיף לדאוג בכל עת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  איה. אנה : (מצודת ציון)


{כד}  יְֽ֭בַעֲתֻהוּ צַ֣ר וּמְצוּקָ֑ה תִּ֝תְקְפֵ֗הוּ כְּמֶ֤לֶךְ | עָתִ֬יד לַכִּידֽוֹר:

 רש"י  תתקפהו. תחזק המצוקה ממנו ותאנסהו : כמלך עתיד לכידור. לא מצאתי דמיונו ויש לפותרו באותיות המתחלפות רי''ש בדלית כמו אשכנז וריפת שבתורה (שם י) (ובדברי הימים א א) אשכנז ודיפת וכן כתים ודודנים (שם) אף כאן לכידור כמו לכידוד כאותו המלך שהוא עתיד ליקוד באש של גיהנם והוא סנחריב שנתנבא הנביא עליו (ישעיה ל) כי ערוך מאתמול תפתה גם היא למלך הוכן לשרוף חייליו יקד יקוד ודומה לו כידודי אש יתמלטו (לקמן מא) אם (ס''א אש) לפידים, אם (ס''א אש) להבות : (רש"י)

 מצודת דוד  יבעתוהו. הצרות יחרידו אותו : תתקפהו כמלך. הצרה תאחוז אותו בחוזק כמלך האוחז בממשלתו : עתיד לכידור. מזומן הוא להיות דומה לכידור נע ונד ומטולטל ככדור הזה כמטולטל ונזרק מיד ליד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ומצוקה. גם הוא ענין צרה : תתקפהו. יאחזו בחוזק : עתיד. מזומן כמו העתידים ערר לויתן (לעיל ג) : לכידור. עשוי הוא לשחוק בו לזרקו מיד ליד וכן כדור אל ארץ רחבת ידים (ישעיה כב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תתקפהו כמלך עתיד לכידור. תתחזק המצוק' עליו ותסבבהו כמו המלך שעתיד לכידור ומזומן למלחמה הנקרא טורני''ש בלעז או יהיה הרצון בזה תנצחהו המצוקה ותחזק עליו כמו שיתקוף המלך ויאנוס האיש ההוא שהוא עתיד להשפט בכידור והם האנשים הנדונים לטביעה שכאשר ירצו לטובעם בקלות יקשרו ראשם בין ברכם וידיה' ורגליה' בדרך שיהיו כמו הכדו' עד שלא יוכלו לשום פנים להנצל מהטביעה : (רלב"ג)


{כה}  כִּֽי-נָטָ֣ה אֶל-אֵ֣ל יָד֑וֹ וְאֶל-שַׁ֝דַּ֗י יִתְגַּבָּֽר:

 מצודת דוד  כי נטה. על אשר נטה ידו אל ה' לבזות כלפי מעלה בנטיית היד והיה מתגבר עצמו למולו כי חשב אשר כוחו ועוצם ידו ועשה לו את העושר : (מצודת דוד)


{כו}  יָר֣וּץ אֵלָ֣יו בְּצַוָּ֑אר בַּ֝עֲבִ֗י גַּבֵּ֥י מָֽגִנָּֽיו:

 רש"י  ירוץ אליו. היה רץ אל הבורא בגובה וזקיפת צואר להכעיסו : בעבי גבי מגיניו. בחזק' כחו, גבי ל' גובה כמו ותבני לך גב (יחזקאל טז) : (רש"י)

 מצודת דוד  ירוץ אליו. היה רץ מול ה' בצואר זקוף ובגאוה בעבור עובי גופי מגניו אשר עליו ר''ל על כי היה בוטח ברוב חזקו ותקפו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בעבי. מל' עב : גבי. גופי כמו לגבי חומר גביכם (לעיל יג) ויאמר על גוף כל דבר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בעבי גבי מגיניו. במקום שגופי מגיניו יות' עבי' ויותר חזקים : (רלב"ג)


{כז}  כִּֽי-כִסָּ֣ה פָנָ֣יו בְּחֶלְבּ֑וֹ וַיַּ֖עַשׂ פִּימָ֣ה עֲלֵי-כָֽסֶל:

 רש"י  פימה עלי כסל. עשה פה על חלצים שחלבו ועובי שומנו כפול על כסליו ונראין כמי פה : פימה. מגזרת והיתה הפצירה פים (שמואל א יג) זו היא לימ''א של נפחים שיש לו פיות הרבה ונקראת הפצר פיות : (רש"י)

 מצודת דוד  כי כסה. כי התענג בדשן נפשו להשמין את בשרו עד כי כסה פניו בחלבו ועשה על כסליו כפולים כפולים מרוב השומן והמה נראים כשפתי הפיות ובעבור רוב הטובה גבהה לבו ובטח ברוב חזקו לבזות כלפי מעלה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פימה. מל' פה : כסל. הוא חלק השדרה הסמוך לכליות כמו אשר על הכסלים (ויקרא ג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  פימה עלי כסל. שעשה פיות על כסליו מרוב השומן : (רלב"ג)


{כח}  וַיִּשְׁכּ֤וֹן | עָ֘רִ֤ים נִכְחָד֗וֹת בָּ֭תִּים לֹא-יֵ֣שְׁבוּ לָ֑מוֹ אֲשֶׁ֖ר הִתְעַתְּד֣וּ לְגַלִּֽים:

 רש"י  וישכון ערים נכחדות. כן דרך בעלי גאוה בונים חרבות לשם : (רש"י)

 מצודת דוד  וישכון. שכן בערים נגזרות ונחרבות כי בנה אותם לעצמו כדרך הגדולים אשר יבנו ערים נחרבות להיות להם לשם וכמ''ש (לעיל ג) הבונים חרבות למו : בתים. שכן בבתים אשר לא היו ראוים לשבת בהם אשר הוכנו והוזמנו להיות גלים ודגורין כדרך החורבות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נכחדות. נגזרות ונכרתות רמו ותכחד מן הארץ (שמות ט) : למו. להם ר''ל בהם : התעתדו. הוזמנו : לגלים. ענין תל ודגור : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אשר התעתדו לגלים. אשר היו עתידים לגלים : נצי'. ר''ל שממון : (רלב"ג)


{כט}  לֹֽא-יֶ֖עְשַׁר וְלֹא-יָק֣וּם חֵיל֑וֹ וְלֹֽא-יִטֶּ֖ה לָאָ֣רֶץ מִנְלָֽם:

 רש"י  ולא יקום חילו. לא יתקיים לימים רבים : ולא יטה. לא ינטה מליצתו כמו ויטו אחרי הבצע (ש''א ח) שפי' וינטו הם עצמם אף כאן לא ינטה מן השמים לארץ מנלם מתת תאותם וזימון מחשבתם והוא כשתי תיבות מן להם : מן. הכנתם כמו וימן להם המלך (דניאל ח) ודומה לו הפצירה פים בשתי תיבות (שמואל א יג) וכן אראלם ת''י אתגלי להון (ישעיה לג) זה נראה בעיני ומנחם מסייעני, ד''א מנלם, לשון כנלותך לבגוד (שם) והנו''ן שבו יסוד נופל לשון תכלית לא יטה לארץ להיות בטילה גזירת חרוץ : (רש"י)

 מצודת דוד  לא יעשר. ובעבור זדון לבו לא יעמוד עשרו ולא יתקיים חילו והוא כפל ענין במ''ש : ולא יטה. לא יהיה נטוי מהם לנפול בארץ תכליתם והשלמת גמולם כ''א על ראשם יחול ויקבלו הגמול משלם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חילו. עשרו : מנלם. תכליתם והשלמתם כמו כנלתך לבגוד (ישעיה לג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מנלם. שלמות' כעניין כנלות' לבגוד יבגדו בך : (רלב"ג)


{ל}  לֹֽא-יָס֨וּר | מִנִּי-חֹ֗שֶׁךְ יֹֽ֭נַקְתּוֹ תְּיַבֵּ֣שׁ שַׁלְהָ֑בֶת וְ֝יָס֗וּר בְּר֣וּחַ פִּֽיו:

 רש"י  ויסור. מן העולם : ברוח פיו. של שליט בעולם וזה מקרא חסר ויש פותרים בשביל רוח פיו שהרע לדבר סרה : (רש"י)

 מצודת דוד  לא יסור. לא יהיה עוד נעזר לשוב לקדמותו : יונקתו. ענפיו הרכים תיבש אותם השלהבת עד שיסירו ממקומ' וינועו ברוח פיו של המנשב כדרך דבר היבש אשר לרוב קלותו יתנדנד ברוח קימע' ר''ל בדבר קל יאבד הצלחתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יונקתו. ענף רך : (מצודת ציון)


{לא}  אַל-יַאֲמֵ֣ן (בשו) בַּשָּׁ֣יו נִתְעָ֑ה כִּי-שָׁ֝֗וְא תִּהְיֶ֥ה תְמוּרָתֽוֹ:

 רש"י  אל יאמן. אותו אשר בשוא נתעה כי שוא יהיה תמורתו ויגיעו כמו (רות ד) ועל התמורה : (רש"י)

 מצודת דוד  אל יאמן. התועה ללכת בדרך שוא לא היה מאמין אשר תמורתו תהיה שוא ר''ל שגמולו יהיה כמפעלו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תמורתו. מל' תמורה וחלוף : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בשו נתעה. ר''ל האיש הנתעה בשוא ובהבלי העולם פארתו : (רלב"ג)


{לב}  בְּֽלֹא-י֭וֹמוֹ תִּמָּלֵ֑א וְ֝כִפָּת֗וֹ לֹ֣א רַעֲנָֽנָה:

 רש"י  בלא יומו. תעמוד תמורתו על מליאתה מליגדל ומלהצליח עוד כמו (בראשית נ) וימלאו לו ארבעים יום פי' ואשלימו : וכפתו. כפיית ענפיו כל ענפי אילן דומין לכיפה : (רש"י)

 מצודת דוד  בלא יומו. לזה תמלא ותושלם זמנו בלא זמנו ר''ל ימות קודם זמנו : וכפתו. ענפיו לא יהיו רטובים ר''ל לא יבא טובה לזרעו אחריו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תמלא. תושלם כמו ובמלאת ימי טהרה (ויקרא יב) : וכפתו. ענפיו כמו כפות תמרים (שם כג) ע''ש שהמה כפופים : רעננה. ענין לחות ורטיבות כמו בשמן רענן (תהלים צב) : (מצודת ציון)


{לג}  יַחְמֹ֣ס כַּגֶּ֣פֶן בִּסְר֑וֹ וְיַשְׁלֵ֥ךְ כַּ֝זַּ֗יִת נִצָּתֽוֹ:

 מצודת דוד  יחמוס. מי שבידו להסיר הוא יסיר זרעו בסבה קלה כגפן הזה המסיר בסרו במעט סבה : וישלך. והוא ישליך זרעו מהר כזית המשליך מהר נצתו והוא כפול ענין במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יחמוס. יסור כמו נחמסו עקביך (ירמיה יג) : בסרו. כן יקרא הפרי שלא נגמר בשולו כמו ובוסר גומל (ישעיה יח) : נצתו. פרחו כמו הנצו הרמונים (ש''ה ו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יחמוס. יגלה כטעם ויחמוס כגן סכו : בסרו. בוסר שלו : נצתו. כמו פרחו : (רלב"ג)


{לד}  כִּֽי-עֲדַ֣ת חָנֵ֣ף גַּלְמ֑וּד וְ֝אֵ֗שׁ אָכְלָ֥ה אָֽהֳלֵי-שֹֽׁחַד:

 מצודת דוד  כי עדת וגו'. כי כן ראוי שתהיה עדת חנף יחידי ולא ימצא בה לא בנים ולא בנות : ואש. חרון אף ה' הבוערה כאש תאכל האהלים הבנוים בממון שוחד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גלמוד. יחידי כמו הלילה ההוא יהי גלמוד (לעיל ג) : אכלה. שרפה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אהלי שחד. הבנויים משחד : ביאור דברי המענה ענה אליפז התימני ואמר היתכן לחכם שיטעון טענות כוזבות אשר הם דברי רוח והבל, אם מחוק החכם שיתווכח בדברים וטענות בלתי מועילות בהאמתת מה שירצה האמתתו, הנה לא תוכל להנצל שלא תעשה העול גדול מאלו הדברים כי עתה תפר מההמון יראת השם ית' כי ההמון לחולשת שכלם לא יראו מעשות רעות אלא מדאגה פן יענישם השם ית' ולזה כשתאמר שלא יועיל הצדק שלא יבאו אלו הרעות אלא למי שבמערכתו בעת הלידה שיבואהו אתה מפר יראת השם ית' מההמון ואתה גם כן מונע ההתפלל לפני השם ית' על הרעות הבאות לאיש איש כי התפלה עליהם שוא ובטל לפי דבריך, הנה דבריך יודיעו לאנשים עונך כי אתה בוחר בדבריך לשון הערומים המדברים בערמה ובמרמה ובדרכים מתעים, הנה לא אצטריך אני לומר שאתה רשע ועל זה באה עליך הצרה הזאת כי פיך ושפתיך יעידו בך שאתה רשע, מה זה שהתפארת בישישות וזקנה האם נבראת קודם אדם הראשון ולפני בריאת הגבעות הלא אם צופר הוא צעיר לימים הנה לא ימנע מפני זה שיגיע לו מהחוש מה שהספיק בזה הדרוש וזה שיתכן שקבל כבר עדות מאנשים יותר קודמי' ממך עד שכבר הגיע אליו מה שהתפרסם מזה החוש זה זמן ארוך ולזה אם אינך ראשון לכל האנשים תהי' טענתך בזה בטלה, האם שמעת בסוד אלוה ונגלה לך כבר עד שתמנע לך החכמה ותהיה לך לבדך לא לזרים אתך, מה ידעת מפעולות השם ית' ולא נדע ומה תבין מהם ולא עמנו הוא ועוד שאם תטעון כי בעבור ישישותך יתכן שתהיה חכם יותר, הנה גם שב גם ישיש בנו כביר ימי' מאביך ואחשוב שאליפז היה יותר ישיש מאיוב ואולם שאר רעיו היו צעירי' ממנו או צופר לבדו היה צעיר ממנו, המעט ממך התנחומות שנחמוך בהם אלו האנשים ר''ל צופר ובלדד עד שקראת להם רופאי אליל, האם מה שטענו לקיים שהשם ית' מבין את כל מעשה האדם ושופט אותו עליהם הוא דבר של לאט ושל סתר עמך עד שקרא' אותם טופלי' שקר וקרא' סתר אלו הטענות והוא מה שאמרת אליהם אם בסתר פנים תשאון, איך לקחך לבך ואיך רמזו עיניך להשיב אל אל רוחך והוצאת מפיך מלין כנגדו, איך תחשוב שתהיה נקי וצדיק עד שלא יתכן שיגיעך עונש הנה אי אפשר באדם לחסרונו שיהיה נקי וצדיק ואיך תחשוב שתהיה נמלט מהחסרון הלא בעיני השם ית' אין נמלט מהחסרון כי גם המלאכים והגלגלים ישיגם חסרון מה לפי מה שמציאותם יצטרך אל מציאות אחר ישפע ממנו ועוד בהם חסרון נפלא ביחס אל השם ית' כמו שביארנו בחמישי מספר מלחמות ה' ולזה לא ימצא השלימות כי אם בשם ית', ובהיות הענין כן איך חשבת עצמך נקי מהחסרון עם היותך נתעב ונמאס ושותה כמים עולה כי האדם זה דרכו ולזה אין לך להתרעם על הש''י על זה העונש כי בלי ספק אי אפשר מזולת שמרית ואם אינך משע' בזה כי יתכן שחטא' בדברים רבים הם חטא אצל השם ית' מצד שלמותו ואינך חושב בהם שיהיו חטא, הנה אגידך שראיתי בחוש ומה שיגידוהו חכמים ולא כחדו במה שקבלו בזה מהחוש מאבותם, כי לא אביא עליך עדות ממה שיגידהו הפחותים כי אין לסמוך עליהם אבל ממה שהגידו השלימי' אשר להם לבדם נתנה הארץ מרוב חכמתם ושלמותם לא עבר זר בתוכם הלא הם יגידו, וראיתי גם כן בעיני כי הרשע ואם הוא מצליח הוא מתחולל כל ימיו ר''ל שיאחזהו חיל וכאב לב כל ימיו ליראתו ולפחדתו שיגיעהו רע ומספר השנים אשר נצפנו לתוקף החומס אנשי' יהיה בכל אחד מהם קול פחדים באזניו שיגיעהו רע והנה בהיותו בשלום יבואנו השודד והצר לו בדרך שלא יאמין שוב מני החושך והצרה ההיא, הלא החרב יראה אותו בדרך שיפלו עליו אימות מות, הלא הרשע הוא נודד ללחם אנה ימצאהו כי אין לו לחם לאכול ידע כי נכון בידו יום חשך וצרה גדולה ולזה הוא בכאב לב תמיד, צר ומצוקה יבעתוהו, תתחזק המצוקה עליו ותאנוס אותו כמו המלך שיתקוף ויאנוס האיש שהוא עתיד להשפט בכידור והם האנשים הנדונים לטביעה שיקשרו ראשם בין ברכם וידיהם ורגליהם בדרך שיהיו כמו הכידור עד שלא יוכלו להנצל מהטביעה, מפני שנטה הרשע לאל ידו וחשב להתגבר על השם ית', הנה הש''י ירוץ אליו להכותו בצוארו במקום שיהיו מגניו יותר חזקים ויותר עבים להראותו כי לא תועיל גבורתו כנגד השם ית', מפני שכסה הרשע פניו בחלבו מרוב השומן ושכן בערים חריבות ר''ל שבנה אותם ושכן בבתי' אשר לא היו נושבים אבל היו עתידים להיותם לגלים נצים ובנה אותם מחדש כדי שיוכל לבטוח יותר בהם שיהיו חזקים ולהיותם לזכר לו, הנה יענש שלא יעשר ולא יעמוד עשרו אשר בעבורו היה משמין עצמו ולא יטה לאנשי הארץ שלמותם ר''ל שבנינים אשר עשה לא ישארו אבל יחרבו ויפלו לא יסור מני חשך הצרות יונקתו אשר היתה צומח' מאד בהיותו בעשרו עד שהיה בתכלית השומן והדשנו' תיבש שלהבת הצרות הבאות עליו עד שיגיעהו מהכחישות שרוח פיו יניעהו ויסירהו ממקומו, בעבור שלא היה מאמין זה האיש הנתעה בשוא ובהבלי העולם כי ימותו ותהיה שוא והבל תמורתו ר''ל שלא היה מתפחד מהמות הנה היה ענשו שימות בלא עתו ותכר' יונקתו בלא עתו וכפתו אשר איננה רעננה יסור בקלות הפרח והנץ שהוציא הרשע לעשות פרי כמו הגפן שיחמוס וישחית בסרו וכזית שישליך נצתו במעט סבה, הנה קבוץ החנפים סופו להיות גלמוד לפי שישחיתו קצתם קצת ולא ישלם הקבוץ ביניהם ואש אכלה האהלים הבנויים משחד ועול לפי שהם יחשבו וישתדלו תמיד בעמל ואון ומחשבתם תכין מרמה תמיד ולזה יענישם הש''י בכמו אלו העונשים. והכלל העולה מהדברים הוא שהוא היה מגנה איוב על אמר שלא חטא והוא מעיד שכבר חטא שהוא בדבריו אלה יפר יראת השם מהאנשים וימנע מהתפלל אליו בעת הצר' אשר עם התועלת שבו להנצל מהרע הנה בו מהתקון המדיני וההישרה אל הצלחת הנפש מה שלא יעלם והביא ראיה מהחוש על היות אלו הרעות מסודרות מהשם ית' לפי מעשה האדם למה שימצא מהרעות לרשעים אשר לא נפקד איש מהם שלא ישיגוהו רעות אם מצד הפחד אם מזולת זה וזה ממה שיור' על כי אלו הרעות הם לרשעים מפני היותם רשעים ועוד שאנחנו נראה העונש הבאה עליהם כנגד מרים מדה כנגד מדה ואילו היה מוגבל בגיחו מרחם לא היה אפשר זה אלא אם נאמר שכבר הוגבל ג''כ אז שיהיה זה האיש עושה מרי שיהא דומה לעונש המוגבל לבוא עליו וזה בתכלית הבטול והגנות כי אם היה הענין כן תבטל הבחירה ויהיו כל העניינים מחוייבי' הנה זה הוא לבד מה שהוסיף אליפז לטעון בזה המענה : (רלב"ג)


{לה}  הָרֹ֣ה עָ֭מָל וְיָ֣לֹד אָ֑וֶן וּ֝בִטְנָ֗ם תָּכִ֥ין מִרְמָֽה:

 רש"י  הרה עמל וילד און. עשה רעה וישתלמו שכר הלידה לפי ההריון : תכין. תזמין : מרמה. למרמה תהפך להם תאוותם : (רש"י)

 מצודת דוד  הרה עמל. כמו שהרה עמל כן ילד און ר''ל כמו שהלידה היא לפי ההריון כן הגמול לפי המעשה : ובטנם. הלב נתון בבטן הלא היא הכינה המרמה ולזה יקבל גמולו משלם באין מחסור (העולה מהמענה ההיא כי ישיב אמריו לומר לאיוב איך תאמר לא חטאתי הלא בדבריך אלה תחטיא עוד את אחרים כי תשריש בלבם את מכשול עוונך לחשוב שאין משגיח והנה רעתך רבה ועל אשר יתרעם על היסורים בעבור מעשה הטוב שעשה ישיב לומר הלא מאז קבלת עליהם גמול וחוב העון עדיין הוא בידך ותקבל גמול בהיסורים האלה ויוכיח על ההשגחה ממפלת הרשעים מבלי תקומה ואף בימי טובתו תמלא נפשו מחלחלה וישפוט בכל עת אשר הרעה תבוא עליו אשר לא כן בנקי וצדיק) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עמל. ואון. עניינם שבר ויגיעה ודבר רע : (מצודת ציון)



איוב פרק-טז

{א}  וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר:

 רש"י  (מענה איוב) : (רש"י)

 רלב"ג  ביאור מלות המענה ויען איוב ויאמר : (רלב"ג)


{ב}  שָׁמַ֣עְתִּי כְאֵ֣לֶּה רַבּ֑וֹת מְנַחֲמֵ֖י עָמָ֣ל כֻּלְּכֶֽם:

 מצודת דוד  שמעתי. כדברים האלה שמעתי רבות פעמים ומה תועלת בהכפלם כי כולכם מנחמים תנחומי הבל לומר שאחר התשובה ישגה אחריתי ואם אין בידי עון מה מקום לתשובה ומה זה תספר לפני עונש הרשעים לעורר לבי לתשובה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  עמל. הבל וכזב : (רלב"ג)


{ג}  הֲקֵ֥ץ לְדִבְרֵי-ר֑וּחַ א֥וֹ מַה-יַּ֝מְרִֽיצְךָ֗ כִּ֣י תַעֲנֶֽה:

 רש"י  ימריצך. ישערך פיך לחשוב דברים נמרצים על אופניהם : (רש"י)

 מצודת דוד  הקץ. וכי ימצא סוף לדברי רוח הלא דברים כאלה תוכל להרבות עד בלי די ואת כולם ישא הרוח : או וגו'. מהו הדבר אשר מחזק אותך ומזרזך על ההשבה עד שבע''כ תשוב ועם בלא דעת וכאומר הלא אין בדבריך חכמה ואף אינך כפוי ומוכרח להשיב א''כ חדל לך ולא תוסיף לדבר עוד או שאמר לו מדוע לא אמרת הדברים האלה בראשונה כי לדברי חכמה בע''כ יתמו האמרים אשר חשב עליהם עד כי יחזור ויחשוב מה להשיב אבל לדברי רוח אין קץ כי אין על מה לחשוב או מה חוזק ועזר מצאת מהדברים הנאמרים עד כי תשוב לענות שוב הדברים שאמרת בתחלה הלא המה כפל ענין ורק במלות שונות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ימריצך. יחזקך כמו מה נמרצו אמרו יושר (לעיל ז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מה ימריצך. ר''ל מה יחזקך מה שטענת בדבריך : (רלב"ג)


{ד}  גַּ֤ם | אָנֹכִי֮ כָּכֶ֪ם אֲדַ֫בֵּ֥רָה ל֤וּ-יֵ֪שׁ נַפְשְׁכֶ֡ם תַּ֤חַת נַפְשִׁ֗י אַחְבִּ֣ירָה עֲלֵיכֶ֣ם בְּמִלִּ֑ים וְאָנִ֥יעָה עֲ֝לֵיכֶ֗ם בְּמ֣וֹ רֹאשִֽׁי:

 רש"י  ככם אדברה. ככם אני יודע לקנתר : לו יש נפשכם. ביסורין תחת נפשי גם אני הייתי מחבר עליכם במילין ומניע עליכם ראשי בצעקתכם ומאמץ אתכם במו פי לאמר החרישו התאמצו ועמדו ביסוריכ' כאשר אתם תאמרו אלי : (רש"י)

 מצודת דוד  גם אנכי וגו'. אמר בדרך תימה וכי אם היו נפשכם מדוכאו' ביסורי' במקום נפשי וכי הייתי מדבר גם אנכי ככה לתלות בכם עון רב הלא לא כן הייתי עושה אבל הייתי מחבר בדברים על דבריכם להתלונן עמכם ולהפליג ברוע המקרה אף הייתי מניע עליכם בראשי כמיילל ומיצר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לו. כמו אם וכן לו החייתם אותם (שופטים ח) : במו ראשי. בראשי וכן במו פי אתחנן (לקמן יט) : (מצודת ציון)


{ה}  אֲאַמִּצְכֶ֥ם בְּמוֹ-פִ֑י וְנִ֖יד שְׂפָתַ֣י יַחְשֹֽׂךְ:

 רש"י  וניד שפתי. שאני נד וקובל עתה וצועק אז יחשוך ולא אזעוק ולא אנוד עוד, אבל עתה : (רש"י)

 מצודת דוד  אאמצכם. עוד הייתי מחזק אמריכם בפה מלא : וניד שפתי. הנדת שפתי בדבור היה מחדיל אמריכם כי הייתם מנוחמים בדברי כי כן דרך המצטער כאשר יראה שמפליגין בצערו ומתלוננים עמו להצטער בצרתו מתנחם הוא בזה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אאמצכם. מל' אומץ וחוזק : וניד. מל' נדידה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אאמצכם במו פי. אחזיק אתכם בדברי : וניד שפתי יחשך. מה שאנוד אתכם בדברי יחשך כאבכם מכם : (רלב"ג)


{ו}  אִֽם-אֲ֭דַבְּרָה לֹא-יֵחָשֵׂ֣ךְ כְּאֵבִ֑י וְ֝אַחְדְּלָ֗ה מַה-מִנִּ֥י יַהֲלֹֽךְ:

 רש"י  אם אדברה. וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  אם אדברה. כאומר ואם בזה תחשבו להחדיל אמרי במה שתאמרו שאני מיפר היראה אשר היא עוד סבה לבל ילכו היסורים הנה לא כן הוא כי כמו אם אדברה לא יחשך כאבי כן לא יחשך אם אחדל מלדבר כי מה מן העון אשר ילך לו על ידי מירוק היסורים עד שאשוב להיות נקי לשילכו היסורים וכאומר הלא אין בידי עון ומתחלה בחנם באו ומדוע א''כ ילכו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מני. ממני : (מצודת ציון)

 רלב"ג  השימות כל עדתי. שמת כל איברי שוממים ובא אמרו הלאני השימות כל עדתי פעם לנוכח ופעם שלא לנוכח על דרך אומרו משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו : (רלב"ג)


{ז}  אַךְ-עַתָּ֥ה הֶלְאָ֑נִי הֲ֝שִׁמּ֗וֹתָ כָּל-עֲדָתִֽי:

 רש"י  השימות. לשון שתיקה כמו אשתומם וכמו שומו שמים (ירמיה ב) שתקו והתמהו : (רש"י)

 מצודת דוד  אך עתה הלאני. כאומר אף לא אפחד מהוספת היסורים עד שאחדל אמרים כי הלא אך עתה הלאני עד שא''א להלאות יותר וכבר עשה שממה כל עדתי הם בניו ובנותיו וכל בני ביתו ומה א''כ יוכל להוסיף עוד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הלאני. ענין עייפות כמו הנסה דבר אליך תלאה (לעיל ד) : השמות. מל' שממה : (מצודת ציון)


{ח}  וַֽ֭תִּקְמְטֵנִי לְעֵ֣ד הָיָ֑ה וַיָּ֥קָם בִּ֥י כַ֝חֲשִׁ֗י בְּפָנַ֥י יַעֲנֶֽה:

 רש"י  ותקמטני לעד היה. הקמטתני והקדרתני בשביל עד שהיה לעד על עוני להשטינני : (רש"י)

 מצודת דוד  ותקמטני. הקמטים שבי המה לעד על גודל הכאב והכחש והרזון קם בי לעד כי הכחש הנראה בפני הוא יענה על חוזק הכאב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותקמטני. ענין כווץ וכן אשר קמטו (לקמן כב) ובדרז''ל ונתפשטו הקמטין (ב''ב קכ) : כחשי. ענין רזון כמו ובשרי כחש משמן (תהלים קט) : יענה. יעיד כמו לא תענה (שמות כ) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ותקמטני. מענין קמטים כי הם עדות כל הכחישות ועל הדלות : (רלב"ג)


{ט}  אַפּ֤וֹ טָרַ֨ף | וַֽיִּשְׂטְמֵ֗נִי חָרַ֣ק עָלַ֣י בְּשִׁנָּ֑יו צָרִ֓י | יִלְט֖וֹשׁ עֵינָ֣יו לִֽי:

 רש"י  צרי. השטן הוא הצר : ילטוש. יחדד כמו לוטש כל חורש וגומר (בראשית ד) : (רש"י)

 מצודת דוד  אפו טרף. אף ה' טרף אותי ונוטר איבה עלי והנני לבוז עד כל הרוצה חרק עלי בשיניו וצרי יחדד עיניו בהבטה יתירה להסתכל בי בעין רעה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וישטמני. ענין נטירת האיבה כמו וישטום עשו (בראשית כז) : חרק. ענין שחיקת וטחינת השנים אלו באלו בהתקצף האדם על מי וכן ויחרקו שן (איכה ב) : ילטוש. יחרד כמו חרבו ילטוש (תהלים ז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ילטוש עיניו לי. יעיין אותי בעין רעה ויהיה ילטוש מגזרת חרבו ילטוש ר''ל יבריק ויחריד : (רלב"ג)


{י}  פָּעֲר֬וּ עָלַ֨י | בְּפִיהֶ֗ם בְּ֭חֶרְפָּה הִכּ֣וּ לְחָיָ֑י יַ֝֗חַד עָלַ֥י יִתְמַלָּאֽוּן:

 רש"י  פערו עלי בפיהם. פתחו כמו ופערה פיה (ישעיה ה) : יתמלאון. יתאספון והרבה לו דומין במקרא קראו אחריך מלא (ירמיה ה) אשר יקראו עליו מלא רועים (ישעיה לא) ואינו משתנה מלשונו כי כל מילוי נאסף הוא : (רש"י)

 מצודת דוד  פערו. פתחו עלי פיהם ובדברי חרפה הכו לחיי ר''ל חרפת דבריהם המה לי כאלו הכו אותי על הלחי שהיא מכת בזיון : יחד. כל המחרפים אותי נקבצו עלי יחד ואמר זה על רעיו שהיו מחרפין אותו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פערו. פתחו כמו ופיהם פערו למלקוש (לקמן כט) : בפיהם. הבי''ת נוספת : לחיי. הוא גובה הפנים : יתמלאון. יתקבצון כמו מלא רועים (ישעיה לא) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  פערו. פתחו והרחיבו עלי פה : יתמלאון. יתקבצון : (רלב"ג)


{יא}  יַסְגִּירֵ֣נִי אֵ֭ל אֶ֣ל עֲוִ֑יל וְעַל-יְדֵ֖י רְשָׁעִ֣ים יִרְטֵֽנִי:

 רש"י  יסגירני אל אל עויל. הסגירני הקב''ה אל אויל לץ עולל ללוץ בי : ועל ידי רשעים ירטני. רטיית תנחומיו ורפואתי מסר לרשעים שאינן אלא מקניטים, ד''א ירטני כמו ירצני לשון רצוי ותנחומים : (רש"י)

 מצודת דוד  יסגירני. ה' אסר אותי ביד כל איש עול כי כל הרוצה לועג בי ומיצר לי : ירטני. יעקם וישחית אותי ע''י הרשעים המעיקים לי וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יסגירני. מסר אותי כמו לא תסגיר עבד (דברים כג) : עויל. כמו עול. ירטני. ענין מקום וכן כי ירט הדרך לנגדי (במדבר כג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יסגירני. ימסירני : עויל. שקרן : ירטני. יטה אותי ממה שהייתי בו והוא מגזרת ירט הדרך לנגדי והם שני שרשים בענין אחד ר''ל ירט ורטה : (רלב"ג)


{יב}  שָׁ֘לֵ֤ו הָיִ֨יתִי | וַֽיְפַרְפְּרֵ֗נִי וְאָחַ֣ז בְּ֭עָרְפִּי וַֽיְפַצְפְּצֵ֑נִי וַיְקִימֵ֥נִי ל֝֗וֹ לְמַטָּרָֽה:

 רש"י  ויפרפרני. אותו עויל ל' פירורין : ויפצפצני. לשון נשבר לשברים הרבה בחבטה רבה כמו ונפצתם איש אל אחיו (ירמיה יד) ונפץ עולליך אל הסלע (תהלים קלז) : (רש"י)

 מצודת דוד  שלו. יושב הייתי בשלוה ופתאום עשה אותי לפרורים ואחז בערפי ורצץ אותי עד כי יתפוצצו השברים הנה והנה : ויקימני. העמיד אותי להיות לו למטרה לזרוק בי חציו הם מכאובי היסורים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויפרפרני. ענין שבירות לחתיכות רבות כמו פור התפוררה (ישעיה כד) : בערפי. הוא אחורי הראש והצואר : ויפצפצני. ענין הרציצה עם הפזור וכן וכפטיש יפוצץ סלע (ירמיה כג) : למטרה. הוא הדבר אשר המורים בחצים יכוונו להפיל בו חציהם והוא ענין שמירה כי משמרת תרגומו מטרת ויקרא כן ע''ש שהמורים שומרים להפיל בו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויפרפרני. שברני וכתתני מגזרת פור התפוררה ארץ וכן ויפצפצני מגזרת וכפטיש יפוצץ סלע : למטרה. כמטרה לחץ והנה הוא הרושם שמניחין מורי החצים לירות בו : (רלב"ג)


{יג}  יָ֘סֹ֤בּוּ עָלַ֨י | רַבָּ֗יו יְפַלַּ֣ח כִּ֭לְיוֹתַי וְלֹ֣א יַחְמ֑וֹל יִשְׁפֹּ֥ךְ לָ֝אָ֗רֶץ מְרֵרָֽתִי:

 רש"י  רביו. מורה חציו כמו רובה קשת (בראשית כא) : מררתי. מרה שלי : (רש"י)

 מצודת דוד  יסובו. המורים בקשת אשר לו סבבו עלי מסביב וע''י יפלח כליותי ולא יחמול עלי ואת מי המרה ישפוך על הארץ והוא משל על יסורים מחולפים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רביו. המורים בקשת כמו רובה קשת (בראשית כא) : יפלח. יבקע כמו ויפלח את סיר (מ''ב ד) : מררתי. מל' מרה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  רביו. מורי החצים אשר לו מגזרת וימררוהו ורובו : יפלח. יבקע : (רלב"ג)


{יד}  יִפְרְצֵ֣נִי פֶ֭רֶץ עַל-פְּנֵי-פָ֑רֶץ יָרֻ֖ץ עָלַ֣י כְּגִבּֽוֹר:

 מצודת דוד  פרץ. על פני פרץ בעוד שהמכה הראשונה פקודה עלי סומך לה השניה ולא תמתין השניה עד שתלך לה הראשונה : ירוץ. חיש מהר יביא עלי היסורים כגבור הממהר לרוץ במלחמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יפרצני. מל' פרצה ושבר : (מצודת ציון)


{טו}  שַׂ֣ק תָּ֭פַרְתִּי עֲלֵ֣י גִלְדִּ֑י וְעֹלַ֖לְתִּי בֶעָפָ֣ר קַרְנִֽי:

 רש"י  גלדי. מכה יבשה והעלאת גלד ול' משנה (ר''ה כ''ז) והעמידו על גלדו : ועוללי. ולכלכתי וגנותי כמו ויתעללו בה (שופטים יט) ל' בזיון וגנאי וכמו עוללה לנפשי (איכה ג) : קרני. זיוי לשון וקרנים מידו לו (חבקוק ג) : (רש"י)

 מצודת דוד  שק תפרתי. כי על המכה שהתחיל' להתרפא והעלה גליד הדרך לשום עליה בגדי' רכים כצמר גפן וכדומ' אבל אני מרוב היגון והצער תפרתי שק ללבשו ממעל לגלדי המכה ולכלכתי זוהר פני באפר כדרך האנשים רבי היגון אשר ילבשו שק ומעלים אפר על ראשם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גלדי. היא הקרום העולה על המכה ובדרז''ל הוגלד פי המכה (כתובות עו) : ועללתי. ענין לכלוך ועש''ז יקרא הקטן עולל כי הוא מלוכלך בעפר ובדומן : קרני. ענין זוהר כמו קרן עור פני משה (שמות לד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  גלדי. הוא הקרום שיעלה על המכה כאמרם הגלידה המכה : ועוללתי בעפר קרני. ר''ל העליתי עפר על ראשי : (רלב"ג)


{טז}  פָּנַ֣י (חמרמרה) חֳ֭מַרְמְרוּ מִנִּי-בֶ֑כִי וְעַ֖ל עַפְעַפַּ֣י צַלְמָֽוֶת:

 רש"י  חמרמרו. נקמטו כמו נחמרו בני מיעיה בל' משנה (חולין י) וכן מעי חמרמרו (איכה א) : צלמות. שחשכו מחמת בכי ודמע' : (רש"י)

 מצודת דוד  פני חמרמרו. מן הבכי נתכווצו מקומות פני ועל אישון עיני פרוש חשכת המות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חמרמרו. נתכווצו וכן מעי חמרמרו (איכה א) ובדרז''ל נחמרו' בני מעיים (חולין לו) : צלמות. צלו של מות הוא חשכת הקבר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  חמרמרו. נמלאו חמר ולכלוך : (רלב"ג)


{יז}  עַ֭ל לֹא-חָמָ֣ס בְּכַפָּ֑י וּֽתְפִלָּתִ֥י זַכָּֽה:

 רש"י  ותפלתי זכה. לא קיללתי חבירי ולא פיללתי לו רעה : (רש"י)

 מצודת דוד  על לא חמס. וכל זה בא לי לא בעבור חמס כ''א בחנם : ותפלתי זכה. תפלתי למקום היתה מעולם זכה ונקיה מבלי הרהור מחשבה המבטל כוונת התפלה : (מצודת דוד)


{יח}  אֶ֭רֶץ אַל-תְּכַסִּ֣י דָמִ֑י וְֽאַל-יְהִ֥י מָ֝ק֗וֹם לְזַעֲקָתִֽי:

 רש"י  ואל יהי מקום. בארץ להבליע בו צעקתי כי לשמים תעלה : (רש"י)

 מצודת דוד  ארץ. אתה ארץ אל תבלע את דמי הנגרי' מפצעי לכסותם מן העין אלא יהיו נראים לכל ויבקשו עלי רחמים : ואל יהי מקום. להסתר שם זעקתי כ''א תעלה השמים : (מצודת דוד)


{יט}  גַּם-עַ֭תָּה הִנֵּה-בַשָּׁמַ֣יִם עֵדִ֑י וְ֝שָׂהֲדִ֗י בַּמְּרוֹמִֽים:

 רש"י  הנה בשמים עדי. יוצרי היודע דרכי : (רש"י)

 מצודת דוד  גם עתה. כאומר עם כי עתה נבאשתי בעיני רעי אף שמאז החזיקו אותי לצדיק עתה בראותם שיד ה' נגעה בי חזרו לתלות בי עון רב אבל בשמים גם עתה מצאתי עד לי על יושר לבבי והוא ה' היודע הכל : ושהדי במרומים. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ושהדי. כמו וסהדי בסמ''ך והוא עד בלשון ארמי : במרומים. בשמי מרום : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ושהדי ועדי : (רלב"ג)


{כ}  מְלִיצַ֥י רֵעָ֑י אֶל-אֱ֝ל֗וֹהַ דָּלְפָ֥ה עֵינִֽי:

 רש"י  דלפה. דומעת וזולפת דמעה ל' דילוף : (רש"י)

 מצודת דוד  מליצי רעי. אתם רעי המדברים עמדי בדבר מליצת הויכוח הלא אל אלוה תדמע עיני והלא לפניו גלוים יושר דרכי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מליצי. המדבר במיטב הדבור בדבר הויכוח יקרא מליץ : דלפה. ענין טפטוף כמו דלף טורד (משלי כז) כי דמעת הבכי יורדת טפה טפה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  דלפה עיני.
תדמע עיני : (רלב"ג)


{כא}  וְיוֹכַ֣ח לְגֶ֣בֶר עִם-אֱל֑וֹהַּ וּֽבֶן-אָדָ֥ם לְרֵעֵֽהוּ:

 רש"י  ויוכח לגבר. והלואי יעשה לי זאת שיתן לי מקום להתווכח גבר עם אלוה להשוות שני הריבים ריב גבר עם קונו וריב בין אדם לרעהו : (רש"י)

 מצודת דוד  ויוכח. הלואי היה מקום לגבר להתווכח עם אלוה כאשר בן אדם עם רעהו : (מצודת דוד)


{כב}  כִּֽי-שְׁנ֣וֹת מִסְפָּ֣ר יֶאֱתָ֑יוּ וְאֹ֖רַח לֹא-אָשׁ֣וּב אֶהֱלֹֽךְ:

 רש"י  כי שנות וגו'. הקצובים מספר לימי חיי : יאתיו. יגיעו, ואז ארח לא אשוב אהלך : (רש"י)

 מצודת דוד  כי שנות. כאומר הנה יש עמדי מה להתווכח כי הלא שנות מספר הקצוב לפי זמן העמדת הלחות הלא יבואו לי כי קרבו השלמתם בעבור רוב המכאוב אשר מהרו להתייבש את הלחות והמיתה קרובה לבוא ואלך א''כ באורח אשר לא אשוב עוד ומתי א''כ אקבל גמול יושר דרכי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יאתיו. יבואו כמו אתא בקר (ישעי' כא) : (מצודת ציון)



איוב פרק-יז

{א}  רוּחִ֣י חֻ֭בָּלָה יָמַ֥י נִזְעָ֗כוּ קְבָרִ֥ים לִֽי:

 רש"י  נזעכו. נקפצו כמו נדעכו (לעיל י) : קברים לי. מוכן אני לקבר : (רש"י)

 מצודת דוד  רוחי חובלה. הלא כבר רוחי נשחתה וימי חיי הלא נקפצו ממני והלכו להם והרבה קברים לי ר''ל בכל מקום מדרך כף רגלי אני קרוב למות כאלו בכל מקום מוכן לי קבר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נזעכו. כמו נדעכו וענינו ניתר וקפיצה כמו נדעכו ממקומם (לעיל ו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  חובלה. נשחתה : נזעכו. נכרתו : (רלב"ג)


{ב}  אִם-לֹ֣א הֲ֭תֻלִים עִמָּדִ֑י וּ֝בְהַמְּרוֹתָ֗ם תָּלַ֥ן עֵינִֽי:

 רש"י  אם לא. אם לא זאת באתני שבני אדם התולים נועדו עמי בתנחומי להתל בי : ובהמרותם. כמו וימרו בי (יחזקאל כ) ממרים הייתם (דברים ט) ל' בהקנטתכם : תלן עיני. עיני ולבי ומחשבתי לנוח בהן : (רש"י)

 מצודת דוד  אם לא התולים. הנה מגודל הכאב אני קרוב למיתה אף אם לא היו עמדי רעי המהתלים בי ואף אם לא התמידה עיני לראות במה שהם ממרים ומקניטים אותי והוא כפל ענין במ''ש ור''ל הנה בלא הם אני קרוב למיתה והמה מוסיפים לי עוד צער ויגון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  התולים. ענין לעג כמו התלת בי (שופטים טז) : ובהמרותם. מלשון מרי והקנטה : תלן. ענין התמדה כמו צדק ילין בה (ישעיה א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  התולים. אנשי מהתלות ובא בשקל עצומים שהוא אנשי עוצם : ובהמרותם. ובהכעסת' אותי מענין מרו ועצבו את רוח קדשי : תלן עיני. ר''ל שעיני רואה הכעסתם ולנה שם : (רלב"ג)


{ג}  שִֽׂימָה-נָּ֭א עָרְבֵ֣נִי עִמָּ֑ךְ מִֽי ה֝֗וּא לְיָדִ֥י יִתָּקֵֽעַ:

 רש"י  שימה נא. הבורא : ערבני. בתקע כף להתווכח יחד כמו מי הוא מאלה לידי יתקע וייטיב לו : (רש"י)

 מצודת דוד  שימה נא. חזר פניו כלפי המקום ואמר שים עתה לבך אלי לתת לי ערב במקומך להיות בטוח בו שתשלם ההתווכחות בינינו לבוא על האמת ומי הוא אשר יתקע ידו לתוך ידי לקבל על עצמו בקיום גמור להשלים את ההתווכחות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יתקע. ענין תחיבת יד ביד לקיום דבר כמו ושונא תוקעים (משלי יא) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שימה נא ערבני עמך. שימה נא לבך בי להשיב על דברי בהתווכחי עמך ותן לי ערב אוכל לבטוח בו שתשיב על דברי כי תשוקתי היא להתווכח עמך לא עם אלו האנשים : לידי יתקע. הוא מענין תקיע' כף לקיי' כל דבר : (רלב"ג)


{ד}  כִּֽי-לִ֭בָּם צָפַ֣נְתָּ מִּשָּׂ֑כֶל עַל-כֵּ֝֗ן לֹ֣א תְרֹמֵֽם:

 רש"י  כי לבם צפנת משכל. ועל כן לא תרומם תפארתך על ידיהם : (רש"י)

 מצודת דוד  כי לבם. אין לי חפץ ברעי אלה כי לבם הסתרת משכל ולא בחכמה ידברו על כן לא תרומם ע''י כי אין בידם מענה להצדיק אותם ולרומם תפארתך : (מצודת דוד)


{ה}  לְ֭חֵלֶק יַגִּ֣יד רֵעִ֑ים וְעֵינֵ֖י בָנָ֣יו תִּכְלֶֽנָה:

 רש"י  לחלק יגיד. לחלקלקות יגיד כל אחד מהם את רעו וזאת תבא להם עיני בניו תכלינה : (רש"י)

 מצודת דוד  יגיד רעים. כ''א מן הרעים יגיד לדברי חלקלקות וחנף ולא בדעת ידבר והן ידעתי שכ''א יקבל גמול כי תכלה עין בניו לבל ישיגו תוחלתם כי רע עליך הדבר כי לא לפניך חנף יבוא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תכלינה. המתאוה לדבר ואינו משיגה קרוי כליון עינים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לחלק. מענין שפתי חלקות : רעים. מחשבות ורעיונים כטעם בנת לרעי : (רלב"ג)


{ו}  וְֽ֭הִצִּגַנִי לִמְשֹׁ֣ל עַמִּ֑ים וְתֹ֖פֶת לְפָנִ֣ים אֶֽהְיֶֽה:

 רש"י  ותופת. כמו תוף : לפנים. של בריות אני : (רש"י)

 מצודת דוד  והציגני. המכאוב העמיד אותי להיות למשל לכל העמים כי כאשר יקרה למו רוע המקרה יאמרו שהוא נמשל ודומה למקרה איוב : ותופת. הנה אני לגיהנם לפני הבריות כי רואים בי מכאובות מחולפים דוגמת יסורי גיהנם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והציגני. העמידני כמו תציג אותו לבד (שופטים ז) : ותופת. כן יקרא הגיהנם כמו כי ערוך מאתמול תפתה (ישעיה ל) ע''ש שכל המתפתה ביצרו נופל בה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  למשול עמים. להיות למשל ולשנינה בגוים : ותפת. אדון כענין תפתאי האמור בדניאל : לפנים. קודם : (רלב"ג)


{ז}  וַתֵּ֣כַהּ מִכַּ֣עַשׂ עֵינִ֑י וִֽיצֻרַ֖י כַּצֵּ֣ל כֻּלָּֽם:

 רש"י  ויצורי. איברים שאני נוצר בהם : (רש"י)

 מצודת דוד  ותכה. עיני כהתה מרוב הכעס כדרך השורה בצער אשר יכעס על עצמו : ויצורי. כל תאות מחשבות לבי לא יתקיימו כצל הזה אשר לא יתקיים במקום אחד כי בכל עת ינטה ממקומו כאשר ינטה השמש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותכה. ענין עכירות כמו כהה הנגע (ויקרא יג) : ויצורי. כן יקרא תאות הלב כי הוא פועל המחשבות כמו וכל יצר מחשבות לבו (בראשית ו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויצורי. מחשבותי מגזרת כי יצר לב האד' : (רלב"ג)


{ח}  יָשֹׁ֣מּוּ יְשָׁרִ֣ים עַל-זֹ֑את וְ֝נָקִ֗י עַל-חָנֵ֥ף יִתְעֹרָֽר:

 רש"י  ישומו. יתמהו : ונקי. אם יש צדיק שומע בהתולות החניפים האלה : יתעורר. לריב בכם : (רש"י)

 מצודת דוד  ישומו. הישרים יתמהו על גודל מכאובי מבלי חמס והנקי יתעורר להתקצף על המחניף לה' מבלי טענה מספקת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ישומו. יתמהו כמו פנו אלי והשמו (לקמן כא) : יתעורר. מל' התעוררות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ישומו. יתמהו : יתעורר. יתמה ויפלא ויקבל הפעלות רב : (רלב"ג)


{ט}  וְיֹאחֵ֣ז צַדִּ֣יק דַּרְכּ֑וֹ וּֽטֳהָר-יָ֝דַ֗יִם יֹסִ֥יף אֹֽמֶץ:

 רש"י  ויאחז. כל צדיק דרכו. לעמוד כנגד כת חניפים : (רש"י)

 מצודת דוד  ויאחז. ועכ''ז יאחז צדיק דרכו ולא יעזבנה בחושבו הלא שוא עבוד אלהים כי יודע הוא שאת הטוב יקבל בתענוג הנפשי : וטהר ידים. מי שהוא טהור ידים מגזל ועושק הלא יוסיף עוד אומץ בראותו רוע הסדור הנופל בקנייני עוה''ז ובהצלחתו כי מעתה מאד ימאס בו וישם תקותו בהצלחת הנפש ויחדל כפו מעושק ואמר זה להשיב על דברי אליפז שאמר לו שמיפר היראה ואמר אדרבה עוד יוסיפו בה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  דרכו. הנהגתו : אומץ. חוזק : (מצודת ציון)


{י}  וְֽאוּלָ֗ם כֻּלָּ֣ם תָּ֭שֻׁבוּ וּבֹ֣אוּ נָ֑א וְלֹֽא-אֶמְצָ֖א בָכֶ֣ם חָכָֽם:

 רש"י  ואולם כולם. אני אומר לכם תשובו נא ובאו נא : ולא אמצא בכם חכם. במה שאתם מלעיגי' על קבלתי : (רש"י)

 מצודת דוד  ואולם. ובאמת אתם כולכם תשובו ובאו להשכיל אמיתת הדבר ולא אמצא בכם חכם כי לא בחכמה שפטתם לומר שאני מיפר היראה : (מצודת דוד)


{יא}  יָמַ֣י עָ֭בְרוּ זִמֹּתַ֣י נִתְּק֑וּ מ֖וֹרָשֵׁ֣י לְבָבִֽי:

 רש"י  ימי וגו'. הנה ימי טובתי שהורגלתי בהם עברו : זמותי. שזמותי להאריך בטובה : נתקו מורשי לבבי. מחשבות שלבי מורשני שהיה לבי אומר לי לירש טובה לפי דרכי : (רש"י)

 מצודת דוד  ימי עברו. הנה מרוב המכאוב עברו ימי חיי והנני קרוב למות ומרוב בלבול הדעת נעתקו מחשבותי אשר היו אל לבבי למורשה ר''ל עם כי מאז חושב הייתי מחשבות חכמה כאלו לבבי נחל אותם לה לנחלה הנה עתה נעתקו וסרו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  זמותי. מחשבותי כמו כאשר זמם (דברים יט) : נתקו. ענין העתקה : מורשי. מל' ירושה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  זמותי נתקו. מחשבותי נפסקו : מורשי לבבי. מחשבותי כי הלב ירש ממחשבה ההתחלות אשר ישתמש בהם בחקירותיו בדבר דבר : (רלב"ג)


{יב}  לַ֭יְלָה לְי֣וֹם יָשִׂ֑ימוּ א֝֗וֹר קָר֥וֹב מִפְּנֵי-חֹֽשֶׁךְ:

 רש"י  לילה ליום ישימו. התולים אלה הופכי' לי לילה ליום כי מצרת התולים לא אישן בלילה : אור קרוב. וקצר לי מפני צרות חשך לילה, אור קרוב כאשר יבא השמש נראה לי שעתה מקרוב האיר היום ונקצר וחלף לו כמו (בראשית יט) העיר הזאת קרובה נתיישב' מקרוב מחדש, וכמו כי רננת רשעים מקרוב (לקמן כ) וכמו חדשים מקרוב באו (דברים לב) : (רש"י)

 מצודת דוד  לילה ליום ישימו. רוב המכאוב יבלבלו מחשבותי וישימו עתה לי חשוכים ונעלמים כחשכת הלילה את הדברים המבוארים ונגלים כאור היום : אור קרוב. הארת החכמה שהיתה מאז קרובה לי הלכה לה מפני חשכת הצרות והוא מקרא קצר כאלו אמר אור איננה קרובה מפני חשך : (מצודת דוד)


{יג}  אִם-אֲ֭קַוֶּה שְׁא֣וֹל בֵּיתִ֑י בַּ֝חֹ֗שֶׁךְ רִפַּ֥דְתִּי יְצוּעָֽי:

 רש"י  אם אקוה שאול. כמו אם חרוצים ימיו (לעיל יד) כלומר מאחר שאני מקוה שאול ביתי : ובחשך רפדתי. שיטחתי יצועי בקבר : (רש"י)

 מצודת דוד  אם אקוה. כאומר והנה הבל תנחומני לומר שאחריתי ישגא מאד כי הלא אם אני כ''כ בחוזק המכאוב עד אשר אקוה שיהיה ביתי בשאול להציע משכבי בחשכת הקבר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רפדתי. כמו ירפד חרוץ (לקמן מא) : יצועי. מצעות מטתי כמו אז חללת יצועי (בראשית מט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  רפדתי יצועי. הצעתי ערשי : (רלב"ג)


{יד}  לַשַּׁ֣חַת קָ֭רָאתִי אָ֣בִי אָ֑תָּה אִמִּ֥י וַ֝אֲחֹתִ֗י לָֽרִמָּֽה:

 רש"י  לשחת קראתי אבי אתה. להתלונן בו ימים רבים כאילו הוא אבי מאחר שתקותי זאת היא : (רש"י)

 מצודת דוד  לשחת. אקרא לשחת אבי אתה ואל הרמה אקרא אמי ואחותי אתה ר''ל מאד קרבה נפשי לרד' שחת להיות עם הרמה כבן עם אביו ואמו ואחותו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לשחת. לבור הקבר : (מצודת ציון)


{טו}  וְ֭אַיֵּה אֵפ֣וֹ תִקְוָתִ֑י וְ֝תִקְוָתִ֗י מִ֣י יְשׁוּרֶֽנָּה:

 רש"י  ואיה אפו תקותי. ואת למה נמשכת ומי ישורנה להריצה עדי : (רש"י)

 מצודת דוד  ואיה. וא''כ איה תקותי מתי אקבל הטובה ומי יראה את תקותי כי הלא אמות ואיך א''כ אראה בהטוב' אשר אקוה לה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואיה אפו. עניינם אחד כי אפו הוא כמו איה פה והוא כפול במלות נרדפות כמו אדמת עפר (דניאל יב) : ישורנה. יראנה כמו אשורנו ולא קרוב (במדבר כא) : (מצודת ציון)


{טז}  בַּדֵּ֣י שְׁאֹ֣ל תֵּרַ֑דְנָה אִם-יַ֖חַד עַל-עָפָ֣ר נָֽחַת:

 רש"י  בדי שאול תרדנה. אותם אברים שסופן לירד שאול שתהא יחד על עפר נחת : נחת. מלונן ל' ותנח עליהם הרוח (במדבר יא) : (רש"י)

 מצודת דוד  בדי שאול וגו'. הלא צרותי רבו עד מאד עד שאם הונחו יחד על העפר היו יורדות וצוללות אל רוב עמק השאול לרוב הכובד והוא מל' הפלגה ומליצה לומר שמאד רבו עד שא''א להחיות עוד אחריהם (העולה מהמענ' ההיא אשר יתרעם על חביריו שאינם מתנהגי' עמו כדרך המנחמים ויאחז דרכו לומר שלא חטא וכי המקום יודע האמת והוא לו לעד ואם בדבר שחשב אליפז אשר יחטא ואשם להכשיל הרבים במכשול עוונו לחשוב שאין משגיח וא''כ שוא עבוד אלהים ישיב לומר לא כן הוא כי עוד יוסיפו אומץ לחדול מעושק כי יאמסו בקניני עולם הזה בראותם רוע הסדור וישימו תקותם בהצלחת הנפש) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בדי שאול. כמו בשאול ויורה עוד על מרבית העומק וכן בדי שופר (לקמן לט) : נחת. מלשון הנחה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בדי שאול. כמו לבדי שאול והרצון בו לירכתי שאול : אם יחד על עפר נחת. אם ינוחו יחד על עפ' והכונ' בשאול השפל שבמקומות והוא מרכז הארץ וכמוהו ואציעה שאול הנך כי הוא הפך השמים שהוא המעלה במוחלט : ביאור דברי המענה, ענה איוב ואמר שמעתי כמו אלה הדברים פעמים רבות הנה כולכם מנחמי' תנחומי עמל וכזב, האם ימצא קץ לדברי רוח והבל כמו שהם דבריכם או מה יחזק דעתך מה שתטען ותענה הנה אין בדבריך מה שיחזק דעתך בו, גם אנכי הייתי מדבר עמכם ככם לו הייתם במקומי אחביר עליכם במלין לנחם אתכם ואניעה עליכ' במו ראשי לנוד לכם ולהיות מיצר בצרתכם, אם היה העניין כן אחזיק אתכם בדברי ומה שאנוד לכם בדברי יהיה להפליג על חוזק ספור שבריכם יחשך כאבכם מהם כי הרבה יתפייסו מי שהושבר כאשר ינודו לו ויספדו אותו בחוזק שברו ושיעור מה שאבד ממנו, הנה אם אדבר לא יחשך כאבי ממני או אם אחדל מהדבור לא יועיל לי ולא יסור דבר מצרתי, אך עתה הלאני השם שם כל אברי שממים, איני צריך לעד אחר על צרתי כי הקמטים שבי מרוב הכחישות יעידו עלי וכחשי ודלותי יעיד על חוזק שברי ומכאובי, אף השם יתברך טרף אותי וישטמני תכלית השנאה והגיעני להיות חרפת אדם ובזוי עם עד שצרי חרק עלי בשיניו לכעסו עלי וילטוש עיניו לי לעיין אותי בעין רעה, הרחיבו עלי פיהם אויבי בחרפותיהם אשר הם מחרפים אותי הכו לחיי יחד עלי יתקבצון כל שונאי והנה אמר זה לפי מה שאחשוב כנגד רעיו שהיו מחרפין אותו, ימסור אותי השם יתברך ביד שקרן ועל ידי רשעים הטה אותי ממה שהייתי בו, שליו הייתי ויפרפרני השם ויכתתני אחז בערפי וישברני ויקימני לו למטרה לירות בי חציו, יסובו עלי מורי החצים אשר לו יבקע כליותי ולא יחמול לשפוך לארץ מררתי והנה אמר זה כנגד המכות והמכאובות אשר חלו בו, יפרצני השם פרץ על פני פרץ ר''ל מכה אחר מכה ירוץ עלי כגבור להכות אותי בכח ובתוקף מכות רבות על מה שהוגלד ממכותי תפרתי שק שהוא בגד קשה והנה הוא מכאיב ומצער אותי מאד ועוללתי ראשי בעפר ואפר וכל זה מרוב היגון כי בסיבת היגון יחגרו האנשים שק ויעלו עפר על ראשם, פני נמלאו חומר ולכלוך מרוב הבכי ובסבת הבכי חשכו ראותיי עד שעל עפעפי צלמות, כל הצרות האלו באוני על לא חמס בכפי וגם תפלתי היתה זכה שלא הייתי מתפלל שיבא רע לאויבי ולא הייתי נמנע מלהתפלל לשם יתברך קודם בוא אלי הצרה הזאת וזה שאיוב כמו שזכרנו היה נבוך תחלה בזאת החקירה והיה רוצה לצאת ידי שתיהן ולזה היה מקריב קרבנות אל השם יתברך לכפר בעד בניו, ארץ אל תכסי דמי והחמס הנעשה לי בסבת זה הסדור המסודר מהשם יתברך או יהיה הרצון בזה אל תכסה החמס הנעשה לי אם אמת מה שיאמרו רעי שתהיינה אלו הרעות מאת השם יתברך על צד העונש ואל יהי מקום להסתר שם זעקתי על החמס הנעשה לי, גם עתה הנה בשמים עדי שהאמת אתי אם היה השם יתברך משגיח באלו הדברים הפרטיים כמו שאתם אומרים אתם רעי המליצים עמי אל אלוה תדמע עיני ואליו דברי לא עמכם שאם היו דברי עמכם היא מבואר שלא תהיה טענה עליכם מה שאספר מהחמס הנעשה לי אם הענין כדבריכם לפי שכלכם תאמרו שאינכם מאמינים אותי במה שאני אומר שאין חמס בכפי, ואולם דברי עם השם יתברך שאם היה הענין כדבריכם רצוני שיהיה השם יתברך מבין את כל מעשה האדם היה הוא יודע האמת בזה ולזה תהיה מזה הצד טענה לשם יתברך לבאר שאם היה משגיח באישי האדם בכמו האופן שאתם אומרים הוא עושה עמי עול וחמס, מי יתן שיוכל האדם להתווכח עם השם כמו הויכוח שיהיה בין אדם לרעהו, כי מספר השנים הנשארים לי לחיות יהיו באים עתה ואמות או תהיה רוחי נשחתה ונכרתים ימי שלא אשלימם ויהיו עתה קברים לי, אם אין רעי המליצים לי אנשים מהתלות עמי ולזה אברח מלהתווכח עמהם ובמה שאומרים להמרותי ולהעציבני רואה עיני ולנה שם ר''ל שאין הכעסים אשר הם מכעיסים אותי ומדברים כנגדי נעלמים ממני, אהה השם יתברך שים לבך בי לשמוע דברי ולהשיב עליהם כי תשוקתי להתוכח עמך אם היה אפשר זה לדעתי שאתה לא תלך בהתווכחך עמי כי אם בדרך אמת לא בטענות כוזבות כמו שעושים אלו האנשים ואם היה אפשר תן לי ערב שאוכל לבטוח בו שתשלים ההתווכחות עמי הנני משתוקק מאד מי, אמצא שיתקע לידי לקיים שיהיה ההתווכחות ביני ובינך אם היה אפשר וכל זה אמר איוב להורות שהאמת אתו ולמאסו בטענות הפחותות שטוענים לו רעיו, הנה לבם צפנת משכל ואין בהם תבונה ולא דעת כי היה ראוי שלא יעלם מהם כי על דברים כמו אלו התחבולות והמרמות לא תרומם, מי שהחליק אליך יגיד המחשבות העולות בלבי כדי שינצל אותך שאינך עושה עול אבל תענישהו על מה שיהתל בך כהתל באנוש עד שעיני בניו תכלינה, והציגני השם ית' להיות למשל ולשנינה תחת שהייתי קודם זה להם לאדון ולשר, עד שכהתה עיני מהכעס אשר הם מכעיסים אותי בלעגם עלי ומחשבותי הם כצל ר''ל שלא אוכל להחזיק ולהתישב בהם מרוב דאגותי, ישומו ויתמהו ישרים על זאת הרעה הבאה על הצדיקים על לא חמס בכפיהם ונקי יתעורר על חנף ויתמה מדוע דרכו צלחה עם רוב עונותיו ופשעיו, ויאחז עם זה הצדיק דרכו הטובה ומי שהוא טהר ידים יוסיף אומץ ללכת בדרכי השם ית' ואף על פי שאין בזה גמול גופני אבל יעשו זה להושיע נפשם כי זה כל פרי האד' וזו תשוב' על מה שאמר אליפז אף אתה תפר יראה וזה שהרשעי' אינם יריאים השם ית' כלל והצדיקי' לא יפרו יראת השם יתברך מפני זה אבל יאחזו דרכם כדי שתגיע להם הצלחת הנפש ויוסיפו אומץ בדרכם הטוב' לבזותם הבלי זה העולם מפני רוע הסדור הנופל בקנייניו ובהצלחותיו וישימו מפני זה כל כונת' בהצלחת הנפש, ואולם כולכם תשובו ובאו נא ולא אמצא בכם חכם ולזה שפטתם שאני מפר יראה, הנה מרוב מכאובי על לא חמס בכפי באתי עד קצי כאילו ימי עברו מחשבותי נתקו ממני אשר הם מורשי שכלי כי השכל כשירצה לחקור בדבר יירש תחלה מהמחשבה חלקי הסותר אשר תפול בהם והטענות המקיימות אותם והמבטלות אותם, הנה מחשבותי המבולבלות עתה ישימו הדברים אשר הם היו מבוארים לי ונגלים כאור היום חשוכים ונעלמים כלילה אשר היה קרוב אלי וחזק ההראות ישימוהו כלילה מפני חשך הצרות על מה שאתם מנחמים אוחי שאחריתי תשגא מאד, הנה אשיבכם מילין אם אני בחוזק המכאוב עד שאקוה שיהיה ביתי שאול ואמות וארפד יצועי בחשך ואקרא לשחת אבי אתה אמי ואחותי לרימה לדעתי שאין לי המלט מהמות על זה הכאב האנוש, הנה איה איפה תקותי האם אקוה שאראה הטוב הגופיי אחר מותי או אמר זה כנגד מה שהיו אומרים שההבדל בין הרשעים והצדיקים כשיבואום צרות שהרשע לא יאמין שוב מני חשך ואולם הצדיק בוטח שהשם יתברך יסיר המכאוב ההוא ממנו הנה לרבוי המכות האלו והמכאובים אשר חוליתי בהם אם ינוחו יחד על עפר תרדנה ותצללנה לכבדם לירכתי שאול ר''ל למרכז הארץ כי לא תוכל הארץ להכיל ולשאת אותם ואיך אוכל אני לסובלם ולחיות אחרי נפלם בי ואמנם אמר זה על זה ההפלגה והגוזמא, והכלל העולה מהדברים הוא שאיוב יסתור דברי אליפז במה שהביא ראיה מהחוש מהעונש הבא לרשעים וגזר מפני זה שכל הרעות הנופלים באישי האדם הם במשפט לפי מעשיהם ואמר שזאת הגזירה בלתי צודקת לפי שכבר נמצאו בו אלו הרעות הנפלאות אשר אין לו תקוה לחיות אחריהם על לא חמס בכפיו ואם יאמר אומר שזאת הטענה לא יודה בה אליפז ולזה אינה טענה עליו הנה תשובת איוב בזה כי דבריו הם עם השם יתברך אשר יודע שהאמת הוא כמו שאמר איוב אם היה שיהיה פוקד האדם על כל מעשיו כמו שאמרו רעי איוב ומה שגנה אותו אליפז שהוא היה מיפר יראה באמרו כמו אלו הדברים הנה כבר נתנצל איוב וביאר שאינו צודק אבל הענין בהפך וזה שהרשעים אינם יראים השם יתברך עד שיתכן שיאמר שהוא היה מיפר יראת השם יתברך מהם בכמו אלו הדברים והצדיקים לא יסורו מפני זה מלהחזיק בדרכי השם יתברך לפי שתכליתם אינו הגמול הגופיי אבל השארות הנפש ולא די שלא יסורו מפני זה הדעת מדרכם הטובה אבל יוסיפו אומץ להחזיק בה ולהשתדל בשלמותם הנפשיי לבזותם הקניינים וההצלחות הגופיות לרוע הסידור הנופל בהם והיותם הבל : (רלב"ג)



איוב פרק-יח

{א}  וַ֭יַּעַן בִּלְדַּ֥ד הַשֻּׁחִ֗י וַיֹּאמַֽר:

 רש"י  (מענה בלדד): (רש"י)

 רלב"ג  ביאור מלות המענה, ויען בלדד השוחי ויאמר : (רלב"ג)


{ב}  עַד-אָ֤נָה | תְּשִׂימ֣וּן קִנְצֵ֣י לְמִלִּ֑ין תָּ֝בִ֗ינוּ וְאַחַ֥ר נְדַבֵּֽר:

 רש"י  קנצי. סוף : תבינו. תשתקו להבין ולשמוע את אשר נדבר : (רש"י)

 מצודת דוד  עד אנה. עד מתי תעריכו אמרים תשימון סוף להדברים וזאת עשו תנו לב להבין מאמרי איוב ותוכן ויכוחו, ואחר נדבר להשיב עליהם ולא נוסיף לדבר עוד דבר שאינו מענין הויכוח ומהר יתמו דברינו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קנצי. הוא מלשון קץ וסוף : (מצודת ציון)

 רלב"ג  קנצי. כמו קצים ואמר זה לפי שאיוב היה אומר דברים רבים במענה אחד וכשיחשב שיכלה המאמר להיותו לתכלית אחד מדבריו יתחיל בטענה אחרת ולזה ישים תכליות רבים לדבריו כאילו אמר עד אי זה מקום מהויכוח תשתדלו ברבוי הדברים והטענות וזה כי יתכן שבמאמר הראשון יזכרו כל טענותיהם ומהמאמר ההוא ואילך לא יצטרכו לזכור טענות חדשות לקיים דבריהם אך ישתדלו לבד להתיר הספיקות במה שטענו החולקים עמהם על דעתם : (רלב"ג)


{ג}  מַ֭דּוּעַ נֶחְשַׁ֣בְנוּ כַבְּהֵמָ֑ה נִ֝טְמִ֗ינוּ בְּעֵינֵיכֶֽם:

 רש"י  נטמינו בעיניכם. נחשבנו בעיניכם טמונין ואין יסוד בתיבה זו זולתי ט' מ' כמו טמונין פלשתאי, (בראשית כו) תרגום של סתמום פלשתים, יש מפרשים לשון טמינה וטעות הוא בידם שא''כ צריכה התיבה שני נונין אחד ביסוד וא' בשמוש של רבים : (רש"י)

 מצודת דוד  מדוע. בעבור סכלות מה חשובים אנו בעיני איוב כבהמה עד כי יאמר עלינו לבם צפנת משכל : נטמינו בעיניכם. בפניכם יעיז לומר אשר אטומים אנחנו מחכמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נטמינו. מלשון אטימות וכן ונטמתם בם (ויקרא יא) : (מצודת ציון)


{ד}  טֹֽרֵ֥ף נַפְשׁ֗וֹ בְּאַ֫פּ֥וֹ הַ֭לְמַעַנְךָ תֵּעָ֣זַב אָ֑רֶץ וְיֶעְתַּק-צ֝֗וּר מִמְּקֹמֽוֹ:

 רש"י  טורף נפשו. חוזר על איוב לך אני אומר הטורף ומחבל נפשו באפו ובכעסו : הלמענך. הלמען צדקתך תעזב הארץ ממשפט מדתה : ויעתק צור. היוצר (ממקומו) מדעתו וממדתו : (רש"י)

 מצודת דוד  טורף נפשו. אתה איוב הטורף את נפשו ומשחיתה בהראות כעסו מול המקום וכי למענך תעזב הארץ ר''ל וכי ע''י צעקתך שתאמר צדיק אתה ומיוסר על לא חמס וכי בעבור זה נחליט לומר שהארץ עזובה ביד מערכת השמים והיוצר נעתק ממקום העולם ולא ישגיח בו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צור. היוצר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויעתק צור. ויסתלק צור : (רלב"ג)


{ה}  גַּ֤ם א֣וֹר רְשָׁעִ֣ים יִדְעָ֑ךְ וְלֹֽא-יִ֝גַּ֗הּ שְׁבִ֣יב אִשּֽׁוֹ:

 רש"י  גם. עתה לפי צעקתך זאת תנהג לדורות : אור רשעים ידעך. יקפץ ממקומו. שביב. אשטנציל''א : (רש"י)

 מצודת דוד  גם אור. הנה ולא כן הוא כי כאשר אמרנו כן גם היא אשר אור רשעים והצלחתם יוקפץ מהם ולא יזרח ניצוצי אשו והוא משל על מרבית ההצלחה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ידעך. יקפץ וינתר כמו נדעכו ממקומם (לעיל ו) : יגה. יאיר וזרח כמו יגיה חשכי (תהלים יח) : שביב. ניצוץ כמו שביבין די נור (דניאל ז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ידעך. יחשך : (רלב"ג)


{ו}  א֖וֹר חָשַׁ֣ךְ בְּאָהֳל֑וֹ וְ֝נֵר֗וֹ עָלָ֥יו יִדְעָֽךְ:

 מצודת דוד  אור חשך. האור אשר באהלו יחשך ונרו המאיר עליו יוקפץ השלהבת ממנו ר''ל יוסר הצלחתו ותלך לה בהשגחת ה' : (מצודת דוד)


{ז}  יֵֽ֭צְרוּ צַעֲדֵ֣י אוֹנ֑וֹ וְֽתַשְׁלִיכֵ֥הוּ עֲצָתֽוֹ:

 רש"י  יצרו. יהיו קצרים צעדי כחו : ותשליכהו. מעליו עצתו שיעץ אשר לא יתקיים : (רש"י)

 מצודת דוד  יצרו וגו'. הפסיעות שפסע בכח בהרחבת מקום סופו יהיו צרים ודחוקים ועצת עצמו תשליכהו בשפל המצב כי המקום יסכל עצתו ויוכשל בה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אונו. כחו כמו מצאתי און לי (הושע יב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יצרו. עניין צרות : צעדי אונו. פסיעות כחו : ותשליכהו. ותעזבהו : (רלב"ג)


{ח}  כִּֽי-שֻׁלַּ֣ח בְּרֶ֣שֶׁת בְּרַגְלָ֑יו וְעַל-שְׂ֝בָכָ֗ה יִתְהַלָּֽךְ:

 רש"י  כי וגו'. סופו אשר שולח ברשת (שולחו) רגליו לצעוד על הרשת וליתפש : ועל שבכה יתהלך. היא רשת כל שבכה עשויה כמו רשת והוא קייפ''א שבראשי הנשים : (רש"י)

 מצודת דוד  כי שולח. בעצת עצמו יהיה נשלח ברגליו לבוא בתוך הרשת להיות נלכד בה : ועל שבכה. מעצמו יתהלך על הרשת העשויה מעשה שבכה וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שבכה. מצנפת ר''ל רשת הארוגה כמצנפת וכן בעד השבכה (מלכים ב א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שבכה. רשת : (רלב"ג)


{ט}  יֹאחֵ֣ז בְּעָקֵ֣ב פָּ֑ח יַחֲזֵ֖ק עָלָ֣יו צַמִּֽים:

 רש"י  יאחז. יאחזנו בעקב פח : (רש"י)

 מצודת דוד  יאחז. הפח תאחזנו בעקב רגלו להיות נלכד בה והמקום יחזק עליו את הצמאים ותשושי הכח : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פח. רשת : צמים. כמו צמאים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  צמים. פריץ : (רלב"ג)


{י}  טָמ֣וּן בָּאָ֣רֶץ חַבְל֑וֹ וּ֝מַלְכֻּדְתּ֗וֹ עֲלֵ֣י נָתִֽיב:

 רש"י  טמון בארץ. תחת רגליו : חבלו. חבל מצודתו אשר ילכד בה : ומלכודתו טמון עלי נתיבו כשם שטומנין חבל מלכודת לעופות : (רש"י)

 מצודת דוד  טמון. חבל הפח אשר ילכד בה יהיה טמון בארץ לבל ירגיש בה להיות נשמר מלכד : ומלכדתו. הפח אשר ילכד בה תהיה פרושה עלי נתיב מקום מהלכו ואמר במשל לשון הנופל בלכידת החיות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  טמון. נסתר : נתיב. דרך : (מצודת ציון)

 רלב"ג  חבלו. החבל שיקשור בו רגליו וילכד בו : ומלכודתו. הוא הפח שילכד בו : (רלב"ג)


{יא}  סָ֭בִיב בִּֽעֲתֻ֣הוּ בַלָּה֑וֹת וֶהֱפִיצֻ֥הוּ לְרַגְלָֽיו:

 רש"י  בלהות. שדים : והפיצוהו לרגליו. (ינפצהו) יחבטוהו על הארץ : (רש"י)

 מצודת דוד  סביב בעתוהו. סביבות מהלכו בעתוהו שדים מבהילים ופרשו הפח אל רגליו לנפול בה מחרדת הבעתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בעתוהו. מלשון בעתה : בלהות. הוא הפוך מן בהלות וכן בלהות אתנך (יחזקאל כז) : והפיצוהו. יפזרו כמו והפיצך ה' (דברים כח) : (מצודת ציון)


{יב}  יְהִי-רָעֵ֥ב אֹנ֑וֹ וְ֝אֵ֗יד נָכ֥וֹן לְצַלְעֽוֹ:

 רש"י  אונו. בנו : לצלעו. אשתו : (רש"י)

 מצודת דוד  יהי רעב. הרעב יהיה על בניו ומקרה רע מוכן על אשתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אונו. בניו הבאים מכחו וכן וראשית אוני (בראשית מט) : ואיד. מקרה רע כמו הלא איד לעול (לקמן לא) : לצלעו. לאשתו ע''ש שנאמר ויבן וגו' את הצלע וגו' לאשה (בראשית ב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אונו. זרעו כטעם ראשית אונו : (רלב"ג)


{יג}  יֹ֭אכַל בַּדֵּ֣י עוֹר֑וֹ יֹאכַ֥ל בַּ֝דָּ֗יו בְּכ֣וֹר מָֽוֶת:

 רש"י  יאכל בדי עורו. ויאכל כל שאר בדיו בניו ובנותיו : בכור מות. שר המות כמו (תהלים פט) אני בכור אתנהו : (רש"י)

 מצודת דוד  יאכל. ישחית ענפי עור גופו הם האיברים שהם כבדים אל האילן וחזר ופי' אשר שר המות הוא ישחית את בדיו (וזכר העור ולא הבשר לפי שהעור נראה על שטח הגוף ממעל) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בדי. ענפי כמו ותעש בדים (יחזקאל וז) והוא מושאל על האברים : בכור. ענין שר כמו גם אני בכור אתנהו (תהלים פט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בדי עורו. ענפי עורו ובדיו : יאכל בדיו בכור מות. יאכל איבריו הגדול שבחליי' הממיתים : (רלב"ג)


{יד}  יִנָּתֵ֣ק מֵ֭אָהֳלוֹ מִבְטַח֑וֹ וְ֝תַצְעִדֵ֗הוּ לְמֶ֣לֶךְ בַּלָּהֽוֹת:

 רש"י  ינתק מאהלו. מאשתו : מבטחו. שהיא בטוחה בו, (מבטחו) מבטחת שלו שהיא בוטחת עליו : ותצעדהו. והיא תצעידהו ותשלחהו (מעליה) לקבר למלך השדים : (רש"י)

 מצודת דוד  ינתק. יסתלק מאשתו מבטחו ר''ל מבטח שלו מה שהיתה בוטחת עליו : ותצעידהו. היא תוליך אותו אל הקבר למסרו ביד גדול השדים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ינתק. יעתק : מאהלו. זו אשתו וכעין זה ארז''ל על וישב מחוץ לאהלו (ויקרא יד) : ותצעידהו. מלשון צעדה והלוך : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ינתק. יסתלק : למלך בלהות. אל החזק והקשה שבבלהות : (רלב"ג)


{טו}  תִּשְׁכּ֣וֹן בְּ֭אָהֳלוֹ מִבְּלִי-ל֑וֹ יְזֹרֶ֖ה עַל-נָוֵ֣הוּ גָפְרִֽית:

 רש"י  תשכון באהלו. אלמנה : מבלי לו. (שלא תהא שלו) שהרי מת, וסוף יזורה על נוהו גפרית : (רש"י)

 מצודת דוד  תשכון. היא תשכון באהלו מבלי לו כי הוא מת ואיננו ובסוף תחרב נוהו כאלו פזרו עליו גפרית בוערה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יזורה. יפוזר כמו זורה את גורן (רות ג) : נוהו. מדורו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מבלי לו. מבלי שלא היה שלו אבל גזלו : (רלב"ג)


{טז}  מִ֭תַּחַת שָֽׁרָשָׁ֣יו יִבָ֑שׁוּ וּ֝מִמַּ֗עַל יִמַּ֥ל קְצִירֽוֹ:

 מצודת דוד  מתחת. השרשים אשר מתחת נתייבשו והענן אשר ממעל יכרת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ימל. יכרת כמו ימולל ויבש (תהלים צ) : קצירו. ענפו כמו ועשה קציר (לעיל יד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ימל קצירו. יכרתו ענפיו : (רלב"ג)


{יז}  זִֽכְרוֹ-אָ֭בַד מִנִּי-אָ֑רֶץ וְלֹא-שֵׁ֥ם ל֝֗וֹ עַל-פְּנֵי-חֽוּץ:

 מצודת דוד  זכרו. יפרש המקרא שלפניו לומר זכרו יהיה אבוד מן הארץ כי לא ישאר מי מבניו ובעבור זה לא יהיה לו שם ע''פ חוצות העולם כי ישכח שמו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חוץ. ענין שוק כמו וחוצות תשים לך בדמשק (מ''א כ) : (מצודת ציון)


{יח}  יֶ֭הְדְּפֻהוּ מֵא֣וֹר אֶל-חֹ֑שֶׁךְ וּֽמִתֵּבֵ֥ל יְנִדֻּֽהוּ:

 רש"י  יהדפוהו. מן השמים : (רש"י)

 מצודת דוד  יהדפוהו. הצרות הבאות עליו יהדפו אותו מאור העולם אל חשכת הקבר : ומתבל. מן העולם ינידו אותו וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יהדפוהו. ענין דחי' וכתישה כמו אל ידפנו (לקמן לב) : ינדוהו. מל' נדידה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ינידוהו. ישליכוהו : (רלב"ג)


{יט}  לֹ֘א נִ֤ין ל֣וֹ וְלֹא-נֶ֣כֶד בְּעַמּ֑וֹ וְאֵ֥ין שָׂ֝רִ֗יד בִּמְגוּרָֽיו:

 רש"י  נכד. בן הבן : (רש"י)

 מצודת דוד  לא נין. לא ישאר לו בתוך עמו לא נין ולא נכד ולא ישאר מי מהם במקום שהיה גר שם כי מהם ימותו ומהם ילכו שבי אל עם אחר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נין. זה הבן : נכד. זה בן הבן : שריד. שיור כמו שריד ופליט (ירמיה מב) : (מצודת ציון)


{כ}  עַל-י֖וֹמוֹ נָשַׁ֣מּוּ אַחֲרֹנִ֑ים וְ֝קַדְמֹנִ֗ים אָ֣חֲזוּ שָֽׂעַר:

 רש"י  נשמו אחרונים. תמהו בשומעם על איד אשר בא לו : שער. לא יתכן להיות מגזרת שער שאין טעם שער (בשי''ן אלא בעין) ואינו נהפך לקמץ באתנחתא וסוף פסוק, ל''ש : (רש"י)

 מצודת דוד  על יומו. על מקרה יומו יתמהו האחרונים הרואים מפלתו והקדמונים אשר ראוהו עוד ברום הצלחתו הנה עתה יחרדו מאד ויאחזם רתת כמו מרוח סערה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נשמו. תמהו כמו פנו אלי והשמו (לקמן כא) : שער. כמו סער בסמ''ך : (מצודת ציון)

 רלב"ג  נשמו. תמהו : שער. סערה : ביאור דברי המענה ענה בלדד ואמר עד אי זה מקום תאריכו דברים ותשימו קץ שם למילכם תבינו אותנו מה שנאמר ואחר נדבר ונענה אחר שאין אנו יודעים דבר לפי דבריך, מדוע נחשבנו כבהמה והיינו טמאים בעיניך ומרוחקים עד ששמת אותנו פחותים כפחיתות הב''ח ואולם אמר זה לפי שכבר אמר איוב עליהם שזכרונם משלי אפר ושלא ימצא בהם חכם ושהשם יתברך צפן לבם משכל, אתה האיש שמרוב כעסו טורף משחית נפשו האם בעבור העדות שאתה מעיד בענייניך נשפוט שהארץ נעזבת ויסור השם יתברך מהמקום אשר עיניו ולבו שם ר''ל האם נשפוט שהארץ נעזבת מפני העדר הסדור הנופל בענייניך לפי דבריך שאין השם יתברך, משגיח באישי האדם אחר שאנחנו נמצא זה העניין ההולך בשאר האנשים על הסדר שזכרנו רוצה לומר שהצדיקים שיבואם רע הוא בעבור טוב אחר יותר טוב מהטוב הקודם או שהרע ההוא הוא טוב בעצמו ואם לא נשער ולזה לא תמצא שיבא לצדיק רע מכלה אותו אבל הרע שיבא לרשעים הוא מכלה אותם ואם אתה אומר שאין העניין כן אין לנו להאמין אותך על זה אבל נאמין שכבר מרית בדרך שראוי לך זה העונש או שאין הרע הבא אליך ממית אותך ואם תחשוב בו זה, והחל בלדד בספור הרעות הנופלות לרשעים לאמת דעתו שזה על צד המשפט ואמר שלא די ברעות הגופיות הבאות לרשעים אבל גם אורם ידעך ויחשך רוצה לומר שאור מחשבתם ועצתם יחשך וילכו בחשך בכל הדברים שיבחרו אותם, צעדי כחו יהיו צרים עד שלא ימצא בעצמו יכולת ללכת באשר ירצה ועצתו תשליכהו ותעזבהו עד שלא תפול עצתו כי אם ביותר רע, כי שולח ברשת ברגליו עד שלא יוכל ללכת אנה ואנה ועל רשת יהלך וילכד שם, הפח יאחזהו בעקבו עד שלא יוכל ללכת יחזק עליו איש תקיף ופריץ ויתקפהו, טמון בארץ החבל אשר ילכד בו ומלכודתו טמון עלי נתיב אשר ילך בו עד שלא יוכל לראותו ולהשמר ממנו אבל ילך להלכד בו והוא לא ישער, סביב מכל צדדיו בעתוהו בלהות חזקות והפיצוהו ממקומו לברוח אנה ואנה ברגליו ולא יהיה לו בהמה לרכוב עליה, יהי רעב זרעו שלא יהיה לו דבר לתת להם לאכול ומכה נכונה לבוא לצלעו, יאכל זה הרע ענפי עורו ובדיו ר''ל שלא ישאר בחלקי עורו חלק שלם שלא יאכל איבריו הגדול שבחליים הממיתים, יסתלק מאהלו מבטחו עד שלא יהיה בוטח בו ותצעידהו עצתו אל מקום אשר יהיה לו שם החזק שבבלהות, תשכון הבהלה באהלו מפני שלא היה שלו אבל בנאו בעושק וגזל ולזה יזורה על נוהו גפרית לשרפו ויחרב, מתחת שרשיו יבשו וממעל יכרת קצירו עד שיכרת לגמרי ולא ישאר לו שורש ולא ענף והרצון בו שכבר יכרת זרעו, זברו אבד מני ארץ ולא שם לו על פני חוץ, יהדפוהו הצרות הבאות עליו מאור החיים אל החושך ומתבל ינידוהו וישליכוהו, לא ישאר לו נין ולא נכד יהיה שריד בביתו, על יום העול והרשע בבא עליו כל אלו הצרות יתמהו הבאים אחריו ותמהו הקודמים עד שאחזם שער בזה, הנה אלו משכנות האיש העול וזה מקום האיש אשר לא ידע והשכיל השם וזה דבר נמצא ונמשך בחוש לפי דעת בלדד ואולם הרעות הבאות לצדיקים אינם מזה המין כי אינם מכלות אותם לגמרי עד שלא ישאר לו זכר, והכלל העולה מהדברים הוא שבלדד משיב על מה שכבר אמר אליו איוב שעונש הרשעים והטובים הוא אחד בעינו והוא אמרו אחת הוא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה שאין העניין כן אבל נמצא כחוש עונש הרשעים מתחלף מאד לעונש הטובים והפליג מפני זה בזכירת הרעות שימצאו מגיעות לרשעים ולפי שכמו אלו הרעות הנפלאות תמצאנה מגיעות לפי מאמר בלדד לרשעים לבד הנה יראה שסבת הגעתם הוא רשעם ולזה לא יבטל מזה הצד מה שהניח בלדד להתיר הספק על מה שנראה אותו מרוע הסדור באלו העניינים ואמר שאף על פי שאיוב יטעון מצד מה שהגיע אליו שאין העניין כן שאין ראוי לבטל זאת הגזירה הנמצאת לפי דעתו צודקת בחוש מפני מה שיטעון חיוב מעצמו כי הנה אפשר שחטא איוב ואם לא עשה עול מפני שלא השתדל בשידע השם כפי היכולת כי זה גם כן חטא אצלו ולזה אמר וזה מקום לא ידע אל : (רלב"ג)


{כא}  אַךְ-אֵ֭לֶּה מִשְׁכְּנ֣וֹת עַוָּ֑ל וְ֝זֶ֗ה מְק֣וֹם לֹא-יָדַֽע-אֵֽל:

 רש"י  אלה משכנות עול. זה אחריתם : (רש"י)

 מצודת דוד  אך אלה. ר''ל הנה לצדיק לא יקרה כזאת אך מקראות קשות כאלה באים על משכנות העול וכמו זה בעצמו בא על מקום איש אשר לא ידע אל ר''ל המקצר בחכמה לדעת את אלהים (העולה מהמענה ההיא כי ישיב לאיוב לומר שלא יודה לדברו שאין המקום משגיח בעולם אף כי יצעק לומר שהוא מיוסר על לא חמס והביא ראיה ממפלת הרשעים בעצת עצמם עד כי ישכח שמם ולא יקרה כן בצדיקים ואם בעבור הרעה הבאה על איוב הנה יתכן כי באה לו בעבור שקצר בעבודת האל ומיעט בחכמה לפי הבנתו המרובה אשר ישוה להאיש העושה עול) : (מצודת דוד)



איוב פרק-יט

{א}  וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר:

 רש"י  (מענה איוב) : (רש"י)

 רלב"ג  ביאור מלות המענה ויען איוב ויאמר : (רלב"ג)


{ב}  עַד-אָ֭נָה תּוֹגְי֣וּן נַפְשִׁ֑י וּֽתְדַכְּאוּנַ֥נִי בְמִלִּֽים:

 רש"י  תוגיון. ל' תוגה : (רש"י)

 מצודת דוד  עד אנה. עד מתי תצערו את נפשי ותדכאו אותי באמרי קנתור : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תוגיון. מל' יגון : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תוגיון. מענין יגון : (רלב"ג)


{ג}  זֶ֤ה עֶ֣שֶׂר פְּ֭עָמִים תַּכְלִימ֑וּנִי לֹֽא-תֵ֝בֹ֗שׁוּ תַּהְכְּרוּ-לִֽי:

 רש"י  עשר פעמים. עשר פרשיות יש עד כאן : תהכרו לי. תתנכרו לי : (רש"י)

 מצודת דוד  זה עשר פעמים. כי עד הנה ענה איוב חמשה מענות ורעיו השיבו למולם חמשה מענות בדברי קנתור ולזה אמר הלא הכלמתם אותי זה עשר פעמים כי גם מה שלא קבלו מאמריו לכלימה תחשב לו : לא תבושו. איך לא תבושו להעיז פנים למולי ותעשו את עצמיכם כאלו אתם נכרים וזרים ממני ולא ידעתם אותי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תהכרו. מל' נכרי וזר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תהכרו לי. תלעיגו לי או יהיה מעניין עזות פנים : (רלב"ג)


{ד}  וְאַף-אָמְנָ֥ם שָׁגִ֑יתִי אִ֝תִּ֗י תָּלִ֥ין מְשׁוּגָתִֽי:

 רש"י  אתי תלין. אני הוא הלוקח מכות על משוגתי : (רש"י)

 מצודת דוד  ואף אמנם וגו'. אף אם אפשר שגיתי לעשות הרע הלא אתי לבד תלין משוגתי ר''ל הלא לא ראיתם ממני מאומה רע אולם יוכל להיות שעשיתי הרע ביני לבין עצמי בהצנע ומה לכם עלי כי איך תוכלו לדעת מסתרי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שגיתי. מל' משגה ושגגה : תלין. מל' לינת לילה ור''ל בהסתר : (מצודת ציון)


{ה}  אִם-אָ֭מְנָם עָלַ֣י תַּגְדִּ֑ילוּ וְתוֹכִ֥יחוּ עָ֝לַ֗י חֶרְפָּתִּֽי:

 רש"י  אם אמנם. אתם נוספים עלי לצרתי ותוכיחו עלי חרפתי מראים ומוכיחים חרפתי על פני : (רש"י)

 מצודת דוד  אם אמנם. אשר האמת מה שאתם מגדילים עלי עון כי תוכיחו לברר עלי חרפת עוני מרוב המכאוב הבאה ומזה תשפטו שיש בי עון רב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אם אמנם. אשר אמנם : ותוכיחו. מל' הוכחה וברור : (מצודת ציון)


{ו}  דְּֽעוּ-אֵ֭פוֹ כִּי-אֱל֣וֹהַּ עִוְּתָ֑נִי וּ֝מְצוּד֗וֹ עָלַ֥י הִקִּֽיף:

 מצודת דוד  דעו. הנה לא כן הוא אך דעו איה פה המתווכחים עמדי כי אלוה מעוות משפטי אף רשתו אשר סיבב עלי ללכדני היא בעוות לא בעבור עון מה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ומצודו. כעין רשת וכן ונתפש במצודתי (יחזקאל יב) : הקיף. מל' הקפה וסבוב : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ומצודו. רשתו : (רלב"ג)


{ז}  הֵ֤ן אֶצְעַ֣ק חָ֭מָס וְלֹ֣א אֵעָנֶ֑ה אֲ֝שַׁוַּ֗ע וְאֵ֣ין מִשְׁפָּֽט:

 רש"י  אצעק. על חמס. ולא אענה : (רש"י)

 מצודת דוד  הן אצעק. הנה אני צועק על החמס הנעשה לי ואין לי מענה : ואין משפט. אין לי משפט הגמול הראוי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אשוע. אצעק : (מצודת ציון)


{ח}  אָרְחִ֣י גָ֭דַר וְלֹ֣א אֶעֱב֑וֹר וְעַ֥ל נְ֝תִיבוֹתַ֗י חֹ֣שֶׁךְ יָשִֽׂים:

 מצודת דוד  ארחי גדר. עשה גדר בדרך מהלכי ולא אוכל לעבור אף שם את החושך במקום נתיבתו ר''ל לא אוכל להשלים חפצי בדבר מן הדברים : (מצודת דוד)


{ט}  כְּ֭בוֹדִי מֵעָלַ֣י הִפְשִׁ֑יט וַ֝יָּ֗סַר עֲטֶ֣רֶת רֹאשִֽׁי:

 מצודת דוד  הפשיט. הסיר כבודי מעלי ואני לבוז בעיני הכל : עטרת ראשי. ר''ל ממשלתי : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כבודי. הוני : (רלב"ג)


{י}  יִתְּצֵ֣נִי סָ֭בִיב וָאֵלַ֑ךְ וַיַּסַּ֥ע כָּ֝עֵ֗ץ תִּקְוָתִֽי:

 רש"י  ויסע. לשון עקירה : (רש"י)

 מצודת דוד  יתצני. נתץ אותי מסביב ואני הולך נתוץ ולא אוכל להרפא : ויסע. עקר ממני תקותי כמו המסיע לעקור עץ אילן ממקומו אשר לא ישוב עוד למקומו לתקעו שוב כשהיה כן לא אקוה עוד לחזור לקדמותי : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויסע. מעניין נסיעה : (רלב"ג)


{יא}  וַיַּ֣חַר עָלַ֣י אַפּ֑וֹ וַיַּחְשְׁבֵ֖נִי ל֣וֹ כְצָרָֽיו:

 מצודת דוד  ויחשבני. יחשב אותי כאלו הייתי מי מצריו ועי''ז ירבה להכות בי : (מצודת דוד)


{יב}  יַ֤חַד | יָ֘בֹ֤אוּ גְדוּדָ֗יו וַיָּסֹ֣לּוּ עָלַ֣י דַּרְכָּ֑ם וַיַּחֲנ֖וּ סָבִ֣יב לְאָהֳלִֽי:

 רש"י  ויסולו. לשון מסילה : (רש"י)

 מצודת דוד  יחד. כל גדודי המכאובות באו כאחת והלכו בדרך סלולה וכבושה ולא תעה מי מהם בדרך מהלכו והמה חונים סביב לאהלי ולא הלכו להם מיד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גדודיו. מחנות : ויסלו. מל' מסילה ודרך כבושה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  גדודיו. גדודי הצרות : ויסלו עלי דרכם. באורח הדרוכה והסלולה לרוב ההליכה בה : (רלב"ג)


{יג}  אַ֭חַי מֵעָלַ֣י הִרְחִ֑יק וְ֝יֹדְעַ֗י אַךְ-זָ֥רוּ מִמֶּֽנִּי:

 רש"י  אך זרו. ל' אכזר : (רש"י)

 מצודת דוד  אחי. גדודי המכאוב הרחיקו מעלי את קרובי כי בעבורם יחשבוני לרב פשע : ויודעי. אשר היו יודעי לפנים הנה עתה לא ידעוני והמה אך זרו ונתנכרו ממני : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  זרו. מל' זר ונכרי : (מצודת ציון)

 רלב"ג  זרו ממני. היו כזרים : (רלב"ג)


{יד}  חָדְל֥וּ קְרוֹבָ֑י וּֽמְיֻדָּעַ֥י שְׁכֵחֽוּנִי:

 מצודת דוד  חדלו קרובי. לבוא אלי לבקרני : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ומיודעי. אוהבי ומכירי עמו ומודע לבינה תקרא (משלי ז) : (מצודת ציון)


{טו}  גָּ֘רֵ֤י בֵיתִ֣י וְ֭אַמְהֹתַי לְזָ֣ר תַּחְשְׁבֻ֑נִי נָ֝כְרִ֗י הָיִ֥יתִי בְעֵינֵיהֶֽם:

 מצודת דוד  גרי. הדרים בביתי ושפחותי : לזר תחשבוני. יחשבו אותי לאיש זר והייתי בעיניהם כאיש נכרי אשר לא ידעוהו מעולם : (מצודת דוד)


{טז}  לְעַבְדִּ֣י קָ֭רָאתִי וְלֹ֣א יַעֲנֶ֑ה בְּמוֹ-פִ֝֗י אֶתְחַנֶּן-לֽוֹ:

 מצודת דוד  במו פי. אף כי אתחנן לו בפי ואדבר אליו רכות עכ''ז לא ישיב לי : (מצודת דוד)


{יז}  ר֭וּחִֽי זָ֣רָה לְאִשְׁתִּ֑י וְ֝חַנֹּתִ֗י לִבְנֵ֥י בִטְנִֽי:

 רש"י  לבני בטני. לאותם שגדלתי בביתי כאלו הם בני : (רש"י)

 מצודת דוד  רוחי. רצוני בדבר התשמיש זרה לאשתי ולא תאבה לעשותה ואף כי אחנן לה להעמיד פרי בטן מ''מ אינה נשמעת לי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רוחי. רצוני כמו הנני נותן בו רוח (ישעיה לו) : וחנותי. מל' תחנה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וחנותי לבני בטני. הרצון בזה עם היותי חונן אותה מאד הוא בעבור בני בטני ר''ל כדי שאעמיד ממנה בנים או יהיה חנותי מקור כמו השכח חנות אל והרצון בזה שהייתי חונן, אותה בעבור שאעמיד ממנה בנים זר הוא לה ואינ' מתרצת כלל לי ואיפשר שהיו לו עתה בנים כי לא ידענו הזמן אשר היה מעת אבדן בניו עד עת התוכחו עם רעיו ויהיה פירושו ומה שאני חונן בני הוא זר להם : (רלב"ג)


{יח}  גַּם-עֲ֭וִילִים מָ֣אֲסוּ בִ֑י אָ֝ק֗וּמָה וַיְדַבְּרוּ-בִֽי:

 רש"י  עוילים מאסו בי. נבזה אני בעיני נערים וכ''ש בעיני שרים : (רש"י)

 מצודת דוד  גם עוילים. אף הנערים מאסו בי וכאשר אקומה לפניהם לכבדם והמה ידברו בי דברי בוז ולא יחשבו כבודי למאומה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עוילים. נערים וכן ישלחו כצאן עויליהם (לקמן כא) והוא מלשון עול ימים (ישעיה סה) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עויליה. אנשי עול וחמס : (רלב"ג)


{יט}  תִּֽ֭עֲבוּנִי כָּל-מְתֵ֣י סוֹדִ֑י וְזֶֽה-אָ֝הַ֗בְתִּי נֶהְפְּכוּ-בִֽי:

 מצודת דוד  תעבוני. כל אנשי עצתי תעבו אותי : וזה. כ''א מהעומדים פה לפני אשר אהבתי מעולם הנה נהפכו עלי לאויבים ויחרפו אותי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נהפכו בי. נהפכו עלי וכן הבהמה אשר אני רוכב בה (נחמיה ב) ומשפטו עליה : (מצודת ציון)


{כ}  בְּעוֹרִ֣י וּ֭בִבְשָׂרִי דָּבְקָ֣ה עַצְמִ֑י וָ֝אֶתְמַלְּטָ֗ה בְּע֣וֹר שִׁנָּֽי:

 רש"י  דבקה עצמי. שאני כחוש מעובי בשרי : בעור שיני. כל בשרי היה לקוי בשחין ובתולעים חוץ מחניכי שיניו : (רש"י)

 מצודת דוד  בעורי. לגודל הרזות דבקה עצמי בעורי ובבשרי ועל כי נשאר מעט מן הבשר נדבק העצם גם בהעור : ואתמלטה. אין מתום בבשרי וכולו מוכה ונגוע ורק נמלטתי מן הלקוי בהבשר הדבוק בשורש השנים הדומה לעור : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואתמלטה בעור שיני. רוצה לומר שלא נשאר לי עור שלם כי אם הדבק לשרש שיני : (רלב"ג)


{כא}  חָנֻּ֬נִי חָנֻּ֣נִי אַתֶּ֣ם רֵעָ֑י כִּ֥י יַד-אֱ֝ל֗וֹהַּ נָ֣גְעָה בִּֽי:

 מצודת דוד  חנוני. חוסו וחמלו עלי אתם רעי ולא תוסיפו לחרפני כי מכת יד אלוה נגעה בי ודי לי בצער הזה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חנוני. מל' חנינה וחמלה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יד אלוה. מכת השם : (רלב"ג)


{כב}  לָ֭מָּה תִּרְדְּפֻ֣נִי כְמוֹ-אֵ֑ל וּ֝מִבְּשָׂרִ֗י לֹ֣א תִשְׂבָּֽעוּ:

 מצודת דוד  למה תרדפוני. ר''ל למה תצערו אותי בדברי חרוף כמו שמצער אותי האל בהבאת המכאוב וכי עדיין אינכם שבעים מן המכאוב אשר בבשרי ולמה תוסיפו עוד להכאיב נפשי באמרי חרוף : (מצודת דוד)


{כג}  מִֽי-יִתֵּ֣ן אֵ֭פוֹ וְיִכָּתְב֣וּן מִלָּ֑י מִֽי-יִתֵּ֖ן בַּסֵּ֣פֶר וְיֻחָֽקוּ:

 מצודת דוד  מי יתן אפו. מי יתן לי איש ואיה פה העושאה ויכתבון אמרי ומי יתן ויוחקו בספר והוא כפל ענין במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בספר. במגילה וקרוי ספר ע''ש סופו : ויוחקו. מל' חקיקה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויוחקו. ויוכתבו : (רלב"ג)


{כד}  בְּעֵט-בַּרְזֶ֥ל וְעֹפָ֑רֶת לָ֝עַ֗ד בַּצּ֥וּר יֵחָצְבֽוּן:

 רש"י  בעט ברזל. יחצבון בצור ואח''כ מעבירין את העופרת עליהם לתת לאותיות מראה שחרורית להכירם וכן דרך חוקק אבן ולא יתכן לפרש עט של עופרת שהרי רך הוא אצל האבן : (רש"י)

 מצודת דוד  בעט ברזל. ויהיו חקוקים בעט ברזל ויותך עופרת בחללי החקיקות למען יהיה הכתב ניכר ומתקיים ואת הכתב עצמו יחצבון בצור למען יעמוד לעד ויבחנו דור אחרון הדין עם מי כי מאד הרעו רעי לומר שבאו עלי היסורים בעבור קוצר השתדלות דעת את ה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בעט. בקולמס כמו עט סופר (תהלי' מה) : יחצבון. החקיקה בסלע קרוי חציבה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יחצבון. יחקקו : (רלב"ג)


{כה}  וַאֲנִ֣י יָ֭דַעְתִּי גֹּ֣אֲלִי חָ֑י וְ֝אַחֲר֗וֹן עַל-עָפָ֥ר יָקֽוּם:

 רש"י  ואני ידעתי גואלי חי. וא''ו זה חוזר למעלה אתם תרדפוני ואני ידעתי גואלי חי ליפרע והוא יתקיים ויעמוד : ואחרון על עפר יקום. לאחר שיכלו כל שוכני עפר הוא אחרון יעמוד : יקום. יתקיים : (רש"י)

 מצודת דוד  ואני ידעתי. אבל לא כן הוא כי הן אני ידעתי שה' הגואל נפשי להגיע אליה הצלחתה הוא חי וקים לעד וכאשר תחרב כל העולם יתקיים הוא אחרון על העפר וא''כ יודע אני מה שאפשר לדעת : (מצודת דוד)


{כו}  וְאַחַ֣ר ע֖וֹרִֽי נִקְּפוּ-זֹ֑את וּ֝מִבְּשָׂרִ֗י אֶֽחֱזֶ֥ה אֱלֽוֹהַּ:

 רש"י  ואחר עורי נקפו זאת. והם אינם נותנים לב לגואלי אלא אחר מכת עורי נקפו ונקרו הקניטה והרדיפה הזאת שאמרתי שהיא לי כנוקף וחותך בעורי כמו (ישעיה י) ונקף סבכי היער : ומבשרי. אני רואה משפטים : אלוה. ל' משפט ויסורין : (רש"י)

 מצודת דוד  ואחר עורי. ועכ''ז רבו מכותי עד אחר שבלה עורי שברו גם את העצם הזאת עם כי הייתי רואה אלוה ומשיג אותו בדבר האפשר יותר ממה שאני רואה ומשיג בשרי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נקפו. ענין שבירה כמו ונקף סבכי היער (ישעי' י) : אחזה. אראה כמו ואתה תחזה (שמות יח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  נקפו. כמו נקבו או נקפו ישברו : (רלב"ג)


{כז}  אֲשֶׁ֤ר אֲנִ֨י | אֶֽחֱזֶה-לִּ֗י וְעֵינַ֣י רָא֣וּ וְלֹא-זָ֑ר כָּל֖וּ כִלְיֹתַ֣י בְּחֵקִֽי:

 מצודת דוד  אשר אני. כאומר הנה המכות האלה נגלים וידועים לכל ואשר אני אחזה לי לבדי ורק עיני ראו ולא זר הוא אשר כלו כליותי בחיקי כי בזה ארגיש אני לבד ולא נראה לזולת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בחקו. ר''ל בתוך מעי : (מצודת ציון)


{כח}  כִּ֣י תֹ֖אמְרוּ מַה-נִּרְדָּף-ל֑וֹ וְשֹׁ֥רֶשׁ דָּ֝בָ֗ר נִמְצָא-בִֽי:

 רש"י  כי תאמרו מה נרדף לו. כמו (דברים ז) כי תאמר בלבבך שהוא משמש לשון דילמא כלומר ושתהיו נותנים לבכם לחמול ולומר למה נרדפנו : ושרש דבר. הנמצא בו מה היא לעולם לא תעלה בלבבכם הטובה הזאת שרש דבר על מה הוא עומד : (רש"י)

 מצודת דוד  כי תאמרו. כי כן ראוי אשר תאמרו למה נרדף אותו וכי עיקר דבר עון נמצא בו הלא כל דבריכם שבאו עלי היסורים בעבור קוצר השתדלות דעת את ה' ואם אמנם ידעתי מה שאפשר לדעת א''כ מה לעשות עוד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מה נרדף. למה נרדף כמו מה יתאונן (איכה ג) : (מצודת ציון)


{כט}  גּ֤וּרוּ לָכֶ֨ם | מִפְּנֵי-חֶ֗רֶב כִּֽי-חֵ֭מָה עֲוֹנ֣וֹת חָ֑רֶב לְמַ֖עַן תֵּדְע֣וּן (שדין) שַׁדּֽוּן:

 רש"י  כי חמה. שאתם מגדילים עון המביא לידי חרב : למען תדעון. ותבינו סוד הפורענות הבא על הרשעים ויש אם למסורת שדין כתיב כמו שיש דין בעולם כמו (שופטים ה) שקמתי דבורה כן ראיתי בתנחומא : (רש"י)

 מצודת דוד  גורו לכם. לזאת חדלו ממני ופחדו לנפשיכם מפני חרב הפורעניות כי החמה אשר אתם כועסים עלי על חנם היא מן העונות אשר החרב באה עליהם : למען תדעון. בעבור כי אתם תדעון אשר יש דין בעולם לשלם לאיש כגמולו כי הלא תשפטו שיש משגיח ושלם ישלם לזה גורו לכם וחדלו ממני (העולה מהמענה ההיא אשר יתרעם על רעיו לומר מדוע תרשיעו אותי וכי מצאתם בידי מאומה רע ואם בעבור מכאובי היסורים תשפטו שיש בי עון רב הנה לא כן הוא כי על חנם באו ואם בעבור קוצר השתדלות בידיעת ה' הלא ידעתי מה שאפשר לדעת ויגנה אותם על אשר יחרפו אותו בדברים כי יהיו מעותדים לפורעניות בעבור זה לפי אשר ישפטו הם שיש משגיח ומשלם גמול) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גורו. פחדו כמו ואשר יגורתי (לעיל ג) : שדון. אשר דון השי''ן היא במקום אשר כמו עד שקמתי דבורה (שופטי' ה) ודון הוא מל' דין ומשפט : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שדון. שיש דין והוא שם בשקל בוז והרצון בזה בעבור מה שאתם יודעים לפי דבריכם שיש דין ומשפט על כל מעשה האדם גורו להם מהכעיס אותו בכמו אלו החרפות אשר אתם מחרפים אותי ויהיה תדעון הווה ואם הוא לשון עתיד וכמוהו ימצאו רבים בלשונינו או יהיה דון תואר בשקל שוב מלחמה ויהיה הרצון בזה בעבור מה שאתם יודעים לפי דבריכם שהאדם נידון על כל מעשיו ואם טוב ואם רע ראוי לכם שתיראו מהכעיס אותי בזה האופן כי הוא חטא נפלא : ביאור דברי המענה. ענה איוב ואמר עד אנה תתנו יגון לנפשי ותדכאו אותי במליכם אלא שאתם מבזים אותי בהם ואין בהם טענה צודקת לאמת דעותיכם אבל הם מלים לבדה זה עשר פעמים דברנו אח' אל אחד ובכל מענ' שהשיבות' לי תכלימוני בדבריכם או אמר עשר על צד הרבוי כי לא דברו עמו כי אם חמשה פעמים ולא תבושו לומר לי כמו אלו הדברים ותעיזו פניכם לי, ואף אמנם אם יהי' כדבריכם ששגיתי' מה לכם עלי תהיה שלי משוגתי והניחו אותי, ואם אמנם עלי תגדילו תשובה ותוכיחו עלי חרפתי בעבור מה שאתם רואים כי מהמכות והפגעי' להאמינכם כי הכל במשפט ותביאו ראיה מזה שאני הייתי חוטא, דעו באמת כי השם עיותני והקיף עלי רשתו ללוכדני על לא חמס בכפי, הן אצעק חמס על נגעי וצרותי אשר באו בסבת מערכת הככבים בעת הלידה שלא כדין ואין עונה אותי אשוע ולא אמצא משפט, גדר השם המסדר זה הסדור ארחי עד שלא אוכל להשיג חפצי ועל הנתיבות שאני מכוין עליהם חשך ישים ולא אוכל ללכת שם כבודי מעלי הוני מעלי הפשיט כמו שהשיגני מאבדן קנייני ויסר זרעי שהיה עטרת ראשי כמו שאמר עטרת זקנים בני בנים, הרס אותי סביב במכותיו ששלח לאבד קנייני ובני עד שאני נחשב כאילו הלכתי ויסע בזה הפועל כעץ תקותי ר''ל שאין לי תקוה כמו שאין תקוה לעץ כשנתצוהו סביב לעקרו משורש מן הארץ אשר היה משתרש שם כי הוא אילו יונח כן ימות בלא ספק וכן אני כשהוסרו ממני קנייני אשר היה בהם חיי רוחי הנני נחשב למת, ויחר עלי אפו להכותי אחר זה באלו המכות הנפלאות ויחשבני לו כאילו הייתי אחד מצריו לרדוף אותי בכל עת על לא חמס בכפי יחד יבאו גדודי הצרות בי ויסולו עלי דרכם ר''ל שדרכם סלולה ודרוכה לבוא אלי מרוב ההתמדה ויחנו אלו הגדודים סביב לאהלי, הנה מרוב הצרות אשר לי נהפכו עלי אחי ויודעי וקרובי ומיודעי לזרים עד שרחקו ממני ושכחוני כי במוט רגלי האנשים ימצא הרבה שיעלימו עיניהם מהם אויביהם וקרוביהם וישכחו אותם, ולא זה לבד אלא האנשים הגרים בביתי והם אוכלי לחמי ושפחותי חשבו אותי לזר נכרי הייתי בעיניהם, לעבדי קראתי ולא יענה ואף גם זאת שאחחנן לו בדברי למלאות שאלתי ולא אצוונו כדרך שיצוה האדם לעבדו הנה עם כל זה לא יענה, רוחי היא זרה לאשתי עם היותי חונן אותה מאד כדי שאעמיד ממנה בנים, גם האנשים הפחותים בעלי העול מאסו בי אקומה בפניהם ולא יבושו עם זה מלדבר בי חרפות ובזויים, כל אנשי סודי תעבוני ואלה העומדים עמי והם רעי אשר אהבתי, נהפכו לי לשונאים וחרפוני חרפות רבות, הנה לרוב כחישותי דבקה עצמי יחד בעורי ובבשרי כאילו אין בי בשר כלל ולא נשאר בי עור שלם שלא נקבוהו העצמות רק הדבק לשרש השיניים שהוא דומה לעור, חנוני חנוני אתם רעי כי מכת השם נגעה בי ללא פשע, למה תרדפוני כמו אלה העוילים המחרפים אותי או ירצה אם השם רודף אותי בכמו אלו המכות למה תרדפוני כמוהו עד שלא חשבעו מבשרי לרוב שנאתכם אותי, מי יתן איפה ויכתבון מילי בדרך שיעמדו לנצח ואולם אמר זה לשערו שדבריו צודקים ואף על פי שרעיו היו מרחיקים אותם בטענותיהם הכוזבות ואין לאומר שיאמר שאני חטאתי בשלא השתדלחי לדעת השם כפי היכולת כמו שאמר בלדד על איוב באמרו וזה מקום לא ידע אל כי אני ידעתי כי מי שגואל נפשי ומגיע לה הצלחתה אשר הוא חי וקיים לנצח, וידעתי האחרון אשר על עפר יקום והוא השם יתברך ר''ל שהאחרון מהפועלים הנצבים על הארץ הוא השם יתברך וקראו אחרון להיותו אחרון אצל חקירתינו כי אנחנו נתחיל מן המאוחר ונלך ממנו אל הקודם ואמנם הוא ראשון במציאות ואיפשר שיהיה אומרו ואחרון על עפר יקום מורה על הנצחות והקיום על דרך אמרו אני ראשון ואני אחרון ואמנם הביאור הראשון נכון יותר מצד הענין ומצד הלשון, ועם כל זה רבו מכותי עד שאחר שנקבו עורי שברו אח העצם, ומבשרי אראה יד השם יתברך ומכתו או ירצה בזה הנה כבר הפליגו מכותי עד שאחר שנקבו עורי שברו עצמי עם היותי רואה השם ומשיג אותו יותר מבשרי ואמר זה לפי שכבר היו מיחסים לו שחטא כשלא ידע השם יתברך כמו שקדם במענה הקודם הנה מה שקדם מסיפור הרעות היה דבר נגלה, ואולם הרע המשיג אותי אשר אני אחזה לי לבד הוא שאני משער כי מרוב חליי כלו כליותי תוך גופי, הנה היה ראוי לכם שתאמרו למה נרדוף אותו והנה נמצא בו שרש דבר ר''ל שראוי לי להתרעם על מה שאני מתרעם ולשפוט מפני זה שאין השם יתברך משגיח באישי האדם לדעתכם היותי צדיק וישר וראוי שיעשה בי ממה שיראה בו שרש בזאת החקירה, הנה בעבור מה שתדעו שיש דין ומשפט על כל מעשה האדם גורו לכם מהכעיס אותי כמו אלו ההכעסות כדי שלא תפולו בחרב כי החמה אשר אתם מביאים לי בזה האופן הוא עון גדול שענשו הנפילה בחרב להיותו מהקשים שבעונות, והכלל העולה מהדברים הוא שמה שאמר בלדד שאין ראוי שיסתרו הגזירה הכוללת אשר עמהם מפני מה שיטעון איוב מעצמו הנה יאמר איוב שהענין בהפך שהוא ראוי שיקחו ממה שראו מגיע בו מהרעות שרש זה הדבר והתחלתו להחאמח אצלם שהוא צדיק וישר יותר מן ההתאמתות אשר להם באנשים אשר הגיעם רע שהביאו ראיה מהם ועוד שהגזירה הכוללת כשלא תהיה צודקת באיש אחד הנה היא כוזבת ומה שטען בלדד כי איוב אולי חטא בשלא ידע הש''י כבר סתר איוב מאמרו וביאר שהוא ידע אותו כפי היכולת במאמר מודה באמת שהוא ידע אותו והוא אומרו בו שהוא אחרון על עפר יקום כי זה הוא האופן אשר יגיעו בו אל הידיעה בש''י ר''ל כשנחקור מסבות אלו העניינים המוחשים הפועלות אותם עד שנכלה אל הסבה האחרונה והנה גנה אותם איוב על שהם היו חוטאים חטא נפלא בהכעיסם אותו בזה האופן עם הודאתם שיש על כל המעשה גמול ומשפט : (רלב"ג)



איוב פרק-כ

{א}  וַ֭יַּעַן צֹפַ֥ר הַנַּֽעֲמָתִ֗י וַיֹּאמַֽר:

 רש"י  (מענה צופר) : (רש"י)

 רלב"ג  ביאור מלות המענה, ויען צופר הנעמתי ויאמר : (רלב"ג)


{ב}  לָ֭כֵן שְׂעִפַּ֣י יְשִׁיב֑וּנִי וּ֝בַעֲב֗וּר ח֣וּשִׁי בִֽי:

 רש"י  שעיפי ישיבוני. מחשבותי ישיבוני מענה לפי, ובעבור שאני חש ושותק ושמתי בי שתיקותי ישיבוני סעיפי לענות, אני שומע ממך יסורי כלימתי שאתה תכלימני, ועל כן דבר רוח יענני מבינתי להשיבך : חושי. שתיקותי כמו עת לחשות (קהלת ג) : (רש"י)

 מצודת דוד  לכן. בעבור מרבית דבריך הנה מחשבותי יכריחו אותי להשיב לך ועל כי יש בי הרגש' מרובה לחוש ולהרגיש בדבר כלימה ר''ל בעבור מרבית דבריך ובעבור מרבית הרגשתי אשיב לך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שעפי. מחשבותי כמו בשעפים מחזיונות (לעיל ד) : חושי. מל' חוש והרגשה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  סעפי. מחשבותי : חושי. הרגישי : (רלב"ג)


{ג}  מוּסַ֣ר כְּלִמָּתִ֣י אֶשְׁמָ֑ע וְ֝ר֗וּחַ מִֽבִּינָתִ֥י יַעֲנֵֽנִי:

 מצודת דוד  מוסר כלמתי. על כי אשמע יסורי כלימה מה שאתה מכלים אותי ולזה הרצון מהבנת לבי יכריחו אותי להשיב לך : (מצודת דוד)


{ד}  הֲזֹ֣את יָ֭דַעְתָּ מִנִּי-עַ֑ד מִנִּ֤י שִׂ֖ים אָדָ֣ם עֲלֵי-אָֽרֶץ:

 רש"י  הזאת. תימה היודע אתה מדה המהלכת על פני כל הדורות מני עד : (רש"י)

 מצודת דוד  הזאת. אם האמת הוא אשר זאת ידעת וגו' וכאומר הלא לא תוכל לכחש בה ודוגמתו הנגלה נגלתי וגו' (ש''א ב) : מני עד. דבר הנהוג מן העולם מן העת אשר שם אדם על הארץ : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הזאת. בה''א השאלה : (מצודת ציון)


{ה}  כִּ֤י רִנְנַ֣ת רְ֭שָׁעִים מִקָּר֑וֹב וְשִׂמְחַ֖ת חָנֵ֣ף עֲדֵי-רָֽגַע:

 רש"י  כי רננת רשעים. כל ימי היותה מקרוב באה ולא לאורך ימי' עומד' : ושמחת חנף עדי רגע. בזמן מועט תכלה : (רש"י)

 מצודת דוד  כי רננת. אשר שמחת הרשעים היא מזמן קרוב כי לא תתמיד לזמן רב עד שיאמרו הנה היא מזמן רחוק : עדי רגע. ר''ל תתעכב זמן מועט וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)


{ו}  אִם-יַעֲלֶ֣ה לַשָּׁמַ֣יִם שִׂיא֑וֹ וְ֝רֹאשׁ֗וֹ לָעָ֥ב יַגִּֽיעַ:

 רש"י  שיאו. גובהו : (רש"י)

 מצודת דוד  אם יעלה. אף אם יתגבר ויעלה גבהו עד לשמים וראשו יגיע עד לעבים והוא משל לגודל ההצלחה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שיאו. מל' התנשאות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שיאו. רוממותו : (רלב"ג)


{ז}  כְּֽ֭גֶלֲלוֹ לָנֶ֣צַח יֹאבֵ֑ד רֹ֝אָ֗יו יֹאמְר֥וּ אַיּֽוֹ:

 רש"י  כגללו. גלל של רעי : (רש"י)

 מצודת דוד  כגללו. הנה חיש מהר יאבד לנצח כגללו האבודה מהר ועד עולם ואשר ראוהו בהצלחתו יאמרו איה הוא כי לא ישאר לו זכר מה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כגללו. הצואה כמו גללי האדם (יחזקאל ד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כגללו. כצואתו : (רלב"ג)


{ח}  כַּחֲל֣וֹם יָ֭עוּף וְלֹ֣א יִמְצָא֑וּהוּ וְ֝יֻדַּ֗ד כְּחֶזְי֥וֹן לָֽיְלָה:

 רש"י  ולא ימצאהו. יודעיו : (רש"י)

 מצודת דוד  כחלום. והרי הוא כחלום אשר יעוף בעת היקיצה כן יעוף הוא מן העולם והדורשים אחריו לא ימצאוהו : ויודד. ינוד מן העולם כמראות הלילה והוא החלום וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כחזיון לילה. כמראית חלום הלילה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויודד. מענין נדודים : (רלב"ג)


{ט}  עַ֣יִן שְׁ֭זָפַתּוּ וְלֹ֣א תוֹסִ֑יף וְלֹא-ע֝֗וֹד תְּשׁוּרֶ֥נּוּ מְקוֹמֽוֹ:

 רש"י  שזפתו. ראתהו : (רש"י)

 מצודת דוד  עין שזפתו. העין אשר ראתהו מאז לא תוסיף עוד לראותו ואנשי מקומו לא יראוהו עוד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שזפתו. ראתהו כמו ולא שזפתו עין איה (לקמן כח) : תשורנו. תראנו כמו אשורנו ולא קרוב (במדבר כד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שזפתו. ראתהו : תשורנו. תראנו : מקומו. עין אנשי מקומו שהיו רואים אותו תמיד : (רלב"ג)


{י}  בָּ֭נָיו יְרַצּ֣וּ דַלִּ֑ים וְ֝יָדָ֗יו תָּשֵׁ֥בְנָה אוֹנֽוֹ:

 רש"י  בניו ירצו דלים. על אנשי סדום נאמר מענה זו שהיו גזלנים ואכזרים על עניים : וידיו תשבנה. חמס כפיו : אונו. כח אונסו : (רש"י)

 מצודת דוד  בניו ירצו דלים. בע''כ ירצו ויפייסו את הדלים על הגזל אשר גזל מהם אביהם : וידיו. או בחייו יותש כחו ובע''כ ידיו עצמן תשבנה הגזלה אשר גזל בכח זרועו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ירצו. מל' רצוי וכן ובמה יתרצה (ש''א כט) : אונו. הגזל אשר בכח וכן כלחם אונים (הושע ט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ירצו דלים. יעשו רצון דלים : אונו. גזלתו : (רלב"ג)


{יא}  עַ֭צְמוֹתָיו מָלְא֣וּ (עלומו) עֲלוּמָ֑יו וְ֝עִמּ֗וֹ עַל-עָפָ֥ר תִּשְׁכָּֽב:

 רש"י  עצמותיו מלאו עלומיו. כח נערותיו : ועמו על עפר תשכב. כי ימות פתאום עם כחו : (רש"י)

 מצודת דוד  עצמותיו. לפי שעצמותיו נמלאו מחטאות נעוריו ותשכב עמו על העפר ר''ל לא שב מהם עד כי ימות ויקבר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עלומיו. נעוריו כמו בן מי זה העלם (ש''א יז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עצמותיו מלאו עלומיו. ר''ל עצמותיו נתמלאו מחטא נעוריו : (רלב"ג)


{יב}  אִם-תַּמְתִּ֣יק בְּפִ֣יו רָעָ֑ה יַ֝כְחִידֶ֗נָּה תַּ֣חַת לְשׁוֹנֽוֹ:

 רש"י  אם תמתיק. כך ווסתו של רשע אם תמתיק בפיו רעה ואינו רואה לה עתה שעה שתחול יכחידנה תחת לשונו, עד בא העת שתצליח : (רש"י)

 מצודת דוד  אם תמתיק. כאשר מתקה בפיו עצת רעה דהיתה כשרה בעיניו לעשותה אז היה מנעה מלגלותה והסתירה תחת לשונו לבל יודע למי עד אשר עשאה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יכחידנה. ענין מניעה והעלמה כמו ולא כחד ממנו (שם ג) : (מצודת ציון)


{יג}  יַחְמֹ֣ל עָ֭לֶיהָ וְלֹ֣א יַֽעַזְבֶ֑נָּה וְ֝יִמְנָעֶ֗נָּה בְּת֣וֹךְ חִכּֽוֹ:

 מצודת דוד  יחמול. מרוב אהבתו לה כאלו יחמול עליה ולא יעזבנה ומנעה מלגלותה ומסתירה בתוך חקו : (מצודת דוד)


{יד}  לַ֭חְמוֹ בְּמֵעָ֣יו נֶהְפָּ֑ךְ מְרוֹרַ֖ת פְּתָנִ֣ים בְּקִרְבּֽוֹ:

 רש"י  לחמו במעיו. ביום אידו נהפך למרורות פתנים : (רש"י)

 מצודת דוד  לחמו. והיה גמולו אשר מאכלו נהפך במעיו ללכת הפך המנהג כי תשוב לצאת דרך הפה בהקאה והיא בקרב בטנו כמרה של נחשים ובע''כ יקיאה דרך הפה כי א''א לעכל אותה ור''ל בכל דרכיו הוא נכשל הפך המנהג : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פתנים. מן נחש : (מצודת ציון)


{טו}  חַ֣יִל בָּ֭לַע וַיְקִאֶ֑נּוּ מִ֝בִּטְנ֗וֹ יֽוֹרִשֶׁ֥נּוּ אֵֽל:

 רש"י  חיל. ממון : (רש"י)

 מצודת דוד  חיל בלע. עם כי בלע העושר לא יתקיים בידו כי יקיא אותה והמקום יגרש העושר מבטנו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חיל. עושר כמו כי רב חילי (לקמן לא) : יורישנו. מלשון הורשה וגרושין : (מצודת ציון)

 רלב"ג  חיל בלע. ההון אשר בלע ואכל : (רלב"ג)


{טז}  רֹאשׁ-פְּתָנִ֥ים יִינָ֑ק תַּֽ֝הַרְגֵ֗הוּ לְשׁ֣וֹן אֶפְעֶֽה:

 רש"י  אפעה. נחש שרף : (רש"י)

 מצודת דוד  ראש פתנים. יימר לנפשו כאלו יינק ומצץ ארס נחש שהוא בפיו שבראש ולשון אפעה תהרגהו בארסו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אפעה. מין נחש : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ראש פתנים. מעניין ראש ולענ' ופתני' הם נחשי' : (רלב"ג)


{יז}  אַל-יֵ֥רֶא בִפְלַגּ֑וֹת נַהֲרֵ֥י נַ֝חֲלֵ֗י דְּבַ֣שׁ וְחֶמְאָֽה:

 רש"י  בפלגות נהרי נחלי. גן עדן המתוקין כדבש וחמאה : (רש"י)

 מצודת דוד  אל ירא. לא ירא למצוץ בפלגות של נהרי דבש וחמאה כ''א ארס הנחש ימצוץ ר''ל לא יראה עוד בטובה כ''א את הרעה יקבל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בפלגות. הנגרים לחלקים כמו פלגי מים (תלים א) : נהרי נחלי. כפל ענין בשמות נרדפים כמו מספר מפקד (ש''ב כד) : (מצודת ציון)


{יח}  מֵשִׁ֣יב יָ֭גָע וְלֹ֣א יִבְלָ֑ע כְּחֵ֥יל תְּ֝מוּרָת֗וֹ וְלֹ֣א יַעֲלֹֽס:

 רש"י  משיב יגע. הגזל שגזל : כחיל תמורתו. כאשר תהיה תמורתו לחיל נכסי' גדולים אז יביאהו חסרון : ולא יעלוס. בו, וכן יעלוז וכן יעלוץ שלשתן מתחלפות : (רש"י)

 מצודת דוד  משיב יגע. בע''כ יהיה משיב יגיעו של חבירו מה שגזל ממנו ולא יבלע אותה להחזיקה לעצמו : כחיל תמורתו. כשיעור העושר כן יהיה תמורתו ר''ל כן יהיה שעור העוני : ולא יעלוס. לא ישמח עוד כי לא יחזור לקדמותו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תמורתו. מל' תמורה וחלוף : יעלוס. ישמח וכן יעלוץ ויעלוז כי זסשר''ץ מתחלף : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יגע. שם והרצון שישיב יגיעו : ולא יעלוס. לא ישמח : (רלב"ג)


{יט}  כִּֽי-רִ֭צַּץ עָזַ֣ב דַּלִּ֑ים בַּ֥יִת גָּ֝זַ֗ל וְלֹ֣א יִבֶנֵֽהוּ:

 רש"י  כי רצץ עזב דלים. לאחר שרצץ את דלים עזב הדלים ונטרד מן העולם והלך לו והם חוזרים וגובים ממנו גזלותיו : כי רצץ. כשריצץ כמו (שמות יח) כי יהיה להם דבר בא אלי, כשיהיה להם : (רש"י)

 מצודת דוד  כי רצץ עזב דלים. כאשר רצץ את הדלים אז עזבם ולא קודם הרציצה : בית גזל. גזל מהם בית אשר לא בנהו ולא עמל בו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רצץ. שבר וכתת : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כי רצץ עזב דלים. כאשר רצץ הדלים עזב אותם ר''ל שלא עזב אותם עד אשר רצץ אותם : (רלב"ג)


{כ}  כִּ֤י | לֹא-יָדַ֣ע שָׁלֵ֣ו בְּבִטְנ֑וֹ בַּ֝חֲמוּד֗וֹ לֹ֣א יְמַלֵּֽט:

 רש"י  כי לא ידע. את בטנו מעולם שליו, בטנו אומר לו תמיד גזול והבא למלאני. ועל כן בחמודו. בבשר יופי חמדתו : לא ימלט. כי יהא פוחת והולך ודומה לו ותמס כעש חמודו (תהלי' לט) : (רש"י)

 מצודת דוד  כי לא ידע. על כי לא ידע שלוה בבטנו כי בטנו היתה תמיד חסרה משביעה ועשק למלאותה לזה לא ימלט מה בכל חמדת עשרו כי הכל יאבד : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בחמודו לא ימלט. בחמודו ועשרו לא ימלט דבר שהכל יאבד : (רלב"ג)


{כא}  אֵין-שָׂרִ֥יד לְאָכְל֑וֹ עַל-כֵּ֝֗ן לֹא-יָחִ֥יל טוּבֽוֹ:

 רש"י  אין שריד לאכלו. לא שייר ממאכלו לחלק לעניים : על כן לא יחיל טובו. לא יצליח כמו (שם) יחילו דרכיו ובאנשי סדום מדבר שהיה עיניה' צרה באורחי' כי כן העיד (יחזקאל טז) על סדום גאון שבעת לחם וגו' וידי עני ואביון לא החזיקו ורבותינו פירשו אין שריד לאכלו לא השרה תלמידי חכמים על שלחנו כמו ובשרידים אשר ה' קורא : (רש"י)

 מצודת דוד  אין שריד לאכלו. לא היה משאיר ממאכלו על יום המחרת כי יבטח לעשוק די מחסורו על כן לא יצליח טובו ועשרו להתקיים בידו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שריד. שיור : יחיל. יצליח כמו יחילו דרכיו (תהלים י) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יחיל. יצליח : (רלב"ג)


{כב}  בִּמְלֹ֣אות שִׂ֭פְקוֹ יֵ֣צֶר ל֑וֹ כָּל-יַ֖ד עָמֵ֣ל תְּבוֹאֶֽנּוּ:

 רש"י  במלאות שפקו. בהתמלאות תאות לבו די, אז : יצר לו. תבא עליו צרה : ספקו. ל' די כדמתרגמינן כד ספיקו גמליא, ומצא להם היספקון : כל יד עמל תבואנו. תחזק עליו ותצר יד עניים : (רש"י)

 מצודת דוד  במלאות שפקו. בעת ימלא די ספוקו כשיהיה בתכלית העושר אז יהיה צר לו וכאילו יפול מן השמים לארץ וכל יד איש עמל ואון תבוא עליו לעשקו ולחמסו כי יותש כחו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שפקו. די צרכו : עמל. עול וכן ולא ראה עמל בישראל (במדבר כג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  במלאת ספקו. בהיות לו די : יצר לו. מעניין צרות ודוחק : עמל. תואר והרצון בו איש עמל ואון : (רלב"ג)


{כג}  יְהִ֤י | לְמַלֵּ֬א בִטְנ֗וֹ יְֽשַׁלַּח-בּ֖וֹ חֲר֣וֹן אַפּ֑וֹ וְיַמְטֵ֥ר עָ֝לֵ֗ימוֹ בִּלְחוּמֽוֹ:

 רש"י  יהי למלא בטנו ישלח בו חרון אפו. שליחות חרון אפו יהי למלא בטנו ואין זה לשון קללה אלא לשון נבואה ועתיד : וימטר עלימו. הקב''ה : בלחומו. בזעף מלחמתו פחים אש וגפרית כענין שנא' (בראשית יט) וה' המטיר על סדום וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  למלא בטנו. ירבה בו הצרות עד כי יהיו למלא בטנו לגודל הרבוי וה' ישלח בו חרון אפו ובשפע רב כמטר ישפוך עליו בעת הלחמו עמו להפרע ממנו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בלחומו. מל' מלחמה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בלחומו. בבשרו : (רלב"ג)


{כד}  יִ֭בְרַח מִנֵּ֣שֶׁק בַּרְזֶ֑ל תַּ֝חְלְפֵ֗הוּ קֶ֣שֶׁת נְחוּשָֽׁה:

 רש"י  תחלפהו. חצים שתזרוק הקשת יחלפו את גופו לעבור מעבר אל עבר, ל''א תחלפהו, כמו תחליפהו (תקדמהו) קשת נחושה : (רש"י)

 מצודת דוד  יברח. כאשר יברח מכלי זיין של ברזל אז קשת נחושה תעבור בו חציו מעבר אל עבר בדרך מהלכו ר''ל עם כי ינצל מצרה אחת תשיג אותו השנית : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מנשק. כלי זיין כמו והשיקו בנשק (יחזקאל לט) : תחלפהו. תעבור בו כמו חלף הלך לו (ש''ה ב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מנשק ברזל. כלי זיין של ברזל : תחלפהו. תכריתהו או ירצה בזה תעבור בו ויהיה שב אל החץ אשר יורו מזאת הקשת החזקה : (רלב"ג)


{כה}  שָׁלַף֮ וַיֵּצֵ֪א מִגֵּ֫וָ֥ה וּ֭בָרָק מִֽמְּרֹרָת֥וֹ יַהֲלֹ֗ךְ עָלָ֥יו אֵמִֽים:

 רש"י  שלף. השולף עליו את הנשק : ויצא. הנשק : מגוה. מתוך תערה : וברק. פלנדור''ש בלע''ז כמו ולמען היות לה ברק (יחזקאל כא) פורבי''ר : ממרורתו יהלוך. ממרורתו של נשק יהלוך ומשם יהיו אמים ופחד על הרשע : (רש"י)

 מצודת דוד  שלף וגו'. על כי נכון הוא לחרב לזה כאשר מי ישלף החרב מתיקה אז להב החרב מגודל המרירה והאימה שיש בו יהלוך וישליך עליו פחדים כי יהיה לבו חלל בקרבו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שלף. ענין הוצאה כמו שלף איש נעלו (רות ד) : מגוה. ענין גוף כמו גוית שאול (ש''א לא) והושאל על תיק החרב שהיא כמו הגוף להנפש : וברק. הוא להב החרב כמו ברק חרבי (דברים לב) : ממרורתו. מפחדתו המר : אמים. מלשון אימה ופחד : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מגוה. מהתיק אשר לה או ירצה בזה מגוף הרשע : וברק. הוא להט החרב : ממרורתו. היא המרה אשר בה משכן האדומה : (רלב"ג)


{כו}  כָּל-חֹשֶׁךְ֮ טָמ֪וּן לִצְפּ֫וּנָ֥יו תְּ֭אָכְלֵהוּ אֵ֣שׁ לֹֽא-נֻפָּ֑ח יֵ֖רַע שָׂרִ֣יד בְּאָהֳלֽוֹ:

 רש"י  לצפוניו. לצורך מצפוני גנוזים הצפונים לו : אש לא נופח. אש של גיהנם : ירע שריד באהלו. תבא רעה לשריד שישאר באהלו, כל הפרשה כולה באנשי סדום : ירע שריד באהלו. אפי' לוט הנמלט מהם באה רעה לאהלו זו אשתו שהיתה נציב מלח כן מצאתי במדרש רבי תנחומא : (רש"י)

 מצודת דוד  כל חשך. כל מיני חשכת הצרות טמונים ושמורים לכלות מצפוני גנזיו : תאכלהו. תשרפהו אש אשר לא נופח במפוח להבעירה ביותר כי בהיות כן לא תצא נפשו מהר ויהיה מעונה זמן רב : ירע. ישבר וירוצץ הנשאר באהלו והם אשתו ובניו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ירע. ישבר וירוצץ כמו תרועם בשבט ברזל (תהלים ב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לצפוניו. בעבור החטאים אשר צפן : ירע. ישבר : מתקוממה לו. שונאה אותו : (רלב"ג)


{כז}  יְגַלּ֣וּ שָׁמַ֣יִם עֲוֹנ֑וֹ וְ֝אֶ֗רֶץ מִתְקוֹמָ֘מָ֥ה לֽוֹ:

 רש"י  מתקוממה. ל' אויב הקם כנגדו : (רש"י)

 מצודת דוד  יגלו שמים. מרוב הצרות אשר יבוא עליו מן השמים יהיה נגלה ונודע לכל שהוא רב פשע : מתקוממה לו. תקוה עליו לאויב להפרע ממנו כי שדהו לא תצמח וכדומה : (מצודת דוד)


{כח}  יִ֭גֶל יְב֣וּל בֵּית֑וֹ נִ֝גָּר֗וֹת בְּי֣וֹם אַפּֽוֹ:

 רש"י  יגל. ל' גלות : נגרות. יהיו אוצרותיו נתונות למשיסה ולבז כמו (מיכה א) כמים המוגרים ארצה : (רש"י)

 מצודת דוד  יגל יבול ביתו. תבואת אנשי ביתו יגלה מהם וביום בא עליו אף ה' כשימולא סאתו ישפוך עליו האף כמים המוגרים מבלי הפסק : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יגל. מל' גלות : יבול. צמח האדמה כמו לא תתן את יבולה (דברים יא) : נגרות. ענין הזלה ושפיכה כמו וכמים הנגרים (ש''ב יד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יגל. יגלה ממקומו וינוד : נגרות. כמו הנהרות הנגרות : (רלב"ג)


{כט}  זֶ֤ה | חֵֽלֶק-אָדָ֣ם רָ֭שָׁע מֵאֱלֹהִ֑ים וְנַחֲלַ֖ת אִמְר֣וֹ מֵאֵֽל:

 רש"י  אמרו מאל. האמור עליו מלפני המקום אמרו לשון זכר מגזרת אמרי האזינה (תהלים ה), אמרתו לשון נקבה מגזרת אמרות טהורות : (רש"י)

 מצודת דוד  זה חלק. הגמול הזה הוא חלק של אדם רשע הניתן לו מהאלהים והגמול הזה בעצמו הוא נחלת האיש אשר אמרתו הוא מן האל לדבר עליו שלא כהוגן ולגנות מעשיו, (העולה מהמענה ההיא להוכיח על ההשגחה מהפלגת פורעניות הרשעים ומבלי תקומה והפורענות בעצמה מגלה עוונה וכמו גמול הרשעים כן גמול המהרהר אחר ה' ומגנה מעשיו וכאומר לאיוב הנה זה חטאתך וזה פריה) : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ונחלת אמרו מאל. רוצה לומר שזה לו לנחלה בעבור מה שאמר מאל והטיח דברים כנגדו : ביאור דברי המענה ענה צופר הנעמתי ואמר באמת מחשבותי יכריחוני להשיב על דבריך בעבור הרגישי בי מוסר כלימתי ששמעתי ממך במה שקדם מדבריך ורוח מבינתי יביאני לענות לך, הזאת ידעת שכבר נמשך בזה המנהג מעת היות העולם ומעת שנברא האדם והוא כי רננת הרשעים וטובם והצלחתם הוא מזמן קרוב ר''ל שלא יתמיד להם ושמחת החנף לא תקום כי אם עד רגע כלומר זמן מועט והנה אמר זה לתשובה למה שטען על דברי איוב באומרו ישליו אהלים לשודדים, אם יעלה לשמים רוממותו וראשו לעב יגיע רוצה לומר שיהיה בעליונות ההצלחה, הנה הוא יאבד ויפסד במהירות כהפסד צואתו בקלות ובמהירות עד שרואיו יאמרו כי יאבד לשעתו, כמו החלום וחזיון הלילה שלא יזכור אותם האדם כאשר הקיץ ויאבד זכרו במהירות כן יעופף זה הרשע וילך לאבדון מהר, העין שראתה אותו לא תוסיף לראותו ולא עוד יראנו עין אנשי מקומו להיות כלה ואבד, ישוב גמולו על בניו ויעשו רצון הדלים לרוב שפלותם תחת אשר עשקם אביהם או ידי העושק בעצמו תשבנה הגזלה אשר גזל, לפי שעצמותיו נמלאו מחטא נעוריו ועמו על עפר תשכב חטאתו ולא ישוב אל השם, או הרצון בזה לפי שהוא מלא עצמותיו מהדברים העלומים והמכוסים אשר גנב וגזל ר''ל שעשה עושר ולא במשפט ועמו על עפר תשכב הגזלה ההיא ולא ישיבה, ולפי שכאשר המתיקה בפיו הרעה אשר חשב לעשותה וערבה לו יכחיד אותה ויסתירנה תחת לשונו ר''ל שלא יגלה אותה עד עשותה המזימתה כאילו הוא חומל עליה מרוב אהבתו אותה ולזה לא יעזבנה וימנענה בתוך חכו, הנה ישיב לו הש''י על כל זה גמול מדה כנגד מדה, וזה שלחמו נהפך במעיו ללכת הפך המנהג ר''ל שישוב לצאת דרך הפה בקיא, הנה לחמו יהיה כמרורת פתנים בקרבו כל החיל אשר בלע יקיאנו ומבטנו יורישנו אל הפך מה שהיה עושה שהיה מעכב לעצמו ההון אשר גזל ולא היה רוצה להניח ממנו דבר ותחח אהבתו הרעה עד שיסתירנה תחת לשונו יתן לו השם רעה שתעמוד עמו ותכלהו והיא שהוא ינק ראש פתנים ותהרגהו לשון אפעה בארסו, ולא יראה בשפע הדברים הערבים כמו הדבש והחמאה אבל יבאו בקרבו תמיד הדברים הרעים תחת אהבתו הרעה, הנה הוא ישיב יגיעו ויניחהו לאחרים ולא יהנה ממנו ויהיה יגיעו שישוב כשיעור החיל אשר גזל והוא תמורתו ולא ישמח בזה החיל גם כן כי לא נשאר לו ולא נהנה ממנו, או יהיה פירושו כמו שישיב החיל תמורת מה שגזל ולא ישמח בגזלה ההיא אחר אשר ישיב אותה כן ישיב גם כן יגיעו ויניחהו לאחרים עד כאן מחשבותי ישיבוני, ובעבור שהרגשתי בעצמי ולא אסמוך בזה על עדות הקודמין לבד הנה אע''פ שחרפת והכלמת אותי בדבריך הנה דוח מבינתי יענני ויסבב שאשיב על דבריך הנה באמת זאת ההקדמה נמצאת צודקת תמיד מני עד עתה מעת היות אדם עלי ארץ והוא כי הצלחת הרשעים ושמחתם לא תתקיים כי אם זמן מועט ולזה אין ראוי בכמו זה שיקרא טוב כי תכליתו לרוע אם יעלה רוממותו לשמים הנה הוא יאבד אבד נצחי בקלות כמו שתאבד הצואה, הנה כמו החלום שלא ישאר ממנו זכר ולא רושם בכח הזוכר לפי שאותם הרשמים אינם נרשמים שם באופן הרושם הדברים המושגים בחוש כן לא ישאר ממנו זכר כלל העין שראתהו לא תוסף לראותו ולא יראוהו עוד אנשי מקומו בעבור מה שגזל לדלים האומללים בסבת תקפו וחוזקו הנה ישיב הש''י גמול שיחלשו בניו ויוכרחו לרצות דלים אשר תקפם אביהם או ידיו בעצמם תשבנה גזילתו כי ישיבהו הש''י באופן מהשפלות והחולשה שיוכרח לעשות זה תחת מה שאיבריו מלאו חטא נעוריו ועמו על עפר ישכב החטא ההיא כי לא יכנע לבם מפני הזקנה והישישות אבל יהיה יצרו לרע תמיד ולא יעזוב דרכיו הרעים ותחת מה שהיה מדרכו לקבץ אליו הרעות והפחתיות עד שכאשר תהיה הרעה מתוקה בפיו הנה לא ירצה לספר אותם לאנשים אבל יכחידנה תחת לשונו ויחמול עליו ולא יעזבנה וימנענה בתוך חכו ליראתו פן ילמדו האנשים זה וירדו לאומנתו או יתחכמו להשמר שלא יזיקם אלו הרעות והחמסים הנה ישיב הש''י גמולו והוא שהוא יסבב במה שהיה בקרבו לשמור מציאות והוא המזון שישוב דבר רע ומשחית עד שיהיה בקרבו מרורת פתנים וזה מהפלגת המשל כאילו הוא היה חפץ שיהיו עמו תמיד הדברים הרעים והש''י יעשה לו זה כאילו הוא נמשך בזה לרצונו והנה ההון שבלע ואכל יקיאנו וישיבנו לבעליו ולא ישאר עמו אבל יהיה מהונו מה שהוא בתכלית מהמהירות והרוע וזה שהוא יינק ראש פתנים ותהרגהו לשון אפע' בארס אשר שם ולא יראה בשפע המזונות הטובים והערבים כמו דבש וחמאה והנה יקרה לו זה מרוב הרע שישיב גם יגיעו ויניחהו לאחרים ולא יהנה ממנו וזה גמולו בעבור שהיה מעכב לעצמו העושק והגזל ולא היה רוצה להניח ממנו דבר מפני שרצץ הדלים ועזבם ר''ל שלא עזבם עד אשר רצץ אותם וגזל מהם בית אשר לא בנהו הנה גמולו שלא ידע אבד שלו בקרבו אך יהיו הם כלם נגועים ורצוצים כמו שרצץ הדלים ולא ימלט בחמודו ועשרו דבר שלא יאבד תחת אשר גזל בית אשר לא עמל בו יאבד ממנו מה שעמל בו, בעבור שלא היה משאיר דבר מאשר בידו לאכלו אבל היה בוטח שיגזול ויחמוס די ספקו הנה יהיה גמולו שלא יצלח טובו עד שיצטרך לקחת מזולתו מה שיאכל או ימות ברעב, ולזאת הסבה הנה ברבות טובתו שלא יחסר לו דבר אז יהיה צר לו ויהיה עני לפי שכל יד איש עמל ואון תבואנו לעושקו, ואם היה שיהיה עושרו למלא בטנו רוצה לומר שישליטהו השם לאכול ממנו הנה ישלח בו השם חרון אפו ויוריד עליו בשטף חרון אפו בבשרו, מרעה אל רעה יצא כאשר יברח מנשק ברזל תכריתהו קשת חזקה שהיא מנחשת כי הוא יראה בכח חזק ולזה יתכן שהחץ ינקוב אוחו ויעברהו, שלף החץ היורה ויצא מגוף זה הרשע ר''ל שיעבור גופו והבריק בלהטו וממרורתו יצא והוא המקום היותר מסוכן ואי איפשר למוכה בו שיחיה ובכלל הנה כל אחד מהאמים יהלך עליו ואיפשר שנאמר והוא יותר נכון שהרצון בזה שלרוב היות זה הרשע נכון לרע הנה תכף שישלוף האדם חרבו ויצא מתיקו ויברק להט החרב ההוא הנה יהלוך על הרשע אימים ממרורתו שתכרת בזה החרב וירצה בזה שתכף שיראה החרב יפלו עליו אימות מות, כל חשך וכל רע טמון לו בעבור צפוניו ר''ל החטאים אשר צפן והעלים תאכל אותו אש אשר לא נופח במפוח ר''ל האש הנופלת מן השמים וישבר מי שהיה שריד לאהלו עד שלא יהיה לביתו שריד, השמים יגלו עונו כי נלחמו מן השמים עמו ויגלה בזה לכל כי הוא היה רשע והארץ כאילו היא שונאה אותו לרוב המקרים הרעים אשר יגיעו לו ממנה, יגלה יבול ביתו ממקומו ביום אף השם ר''ל שיעשקוהו האנשים ממנו ויסירוהו בחוזק ובמהירות כמו הנהרות הנגרוח אשר ילכו בחוזק ובמהירות, הנה זה הוא חלק אדם רשע מאלהים ונחלת מי שאמר מאל דבר שלא כהוגן ואולם אמר זה כנגד איוב שהיה מטיח דברים לפי מחשבתו כנגד השם יתברך והנה באו לאיוב כמו אלו הרעות שזכרם בסוף דבריו ר''ל שמן השמים נלחמו עמו וארץ מתקוממ' לו כמו שזכר בראש זה הספר רצוני שקצת הרעות באו לו על צד המלחמה והוא מה שלקחו חיל שבא והכשדים וקצחם היו מן השמים והוא מה שהגיע לו מן הרע בסיבת האש והרוח, והכלל העולה מהדברים הוא כי צופר על מה שסתר בו איוב דבריו בעבור ההצלחה הנמצאת לרשעים והיותם נקיים עם זה מפחד והוא אמרו ישליו אוהלים לשודדים ישיב שהוא לא ירחיק שלא תמצא זאת ההצלחה זמן מועט לרשעים אבל אחריתם לרע ואם לא יהיה זה הרע בימיו כבר יהיה בימי בניו והוא אמרו בניו ירצו דלים ולזה ראוי שלא יקרא זה הצלחה אחר שאחריתה לרע ובזה חשב בלדד להמלט ממה שנראה אוחו מההצלחה לרשעים והוסיף לאמת דבריו שהכל במשפט מפני שמה שנראה אותו מהרעות לרשעים הוא מדה כנגד מדה והוסיף גם כן עתה לאמת שאיוב היה חוטא מפני שהיה אומר דברים לאל שלא כהוגן : (רלב"ג)



איוב פרק-כא

{א}  וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר:

 רש"י  (מענה איוב) : (רש"י)

 רלב"ג  ביאור מלות המענה ויען איוב ויאמר : (רלב"ג)


{ב}  שִׁמְע֣וּ שָׁ֭מוֹעַ מִלָּתִ֑י וּתְהִי-זֹ֝֗את תַּנְח֥וּמֹֽתֵיכֶֽם:

 רש"י  ותהי זאת תנחומותיכם. את אשר תחרישו ותשמעו אלי זאת תהי לי תנחום מאתכם : (רש"י)

 מצודת דוד  ותהי זאת. השמיעה לדברי יחשב לי לתנחומין : (מצודת דוד)

 רלב"ג  מלתי. מאמרי : (רלב"ג)


{ג}  שָׂ֭אוּנִי וְאָנֹכִ֣י אֲדַבֵּ֑ר וְאַחַ֖ר דַּבְּרִ֣י תַלְעִֽיג:

 רש"י  שאוני. סבלוני : (רש"י)

 מצודת דוד  שאוני. סבלו אמרי ושתקו ואני אדבר ואחר אכלה דברי תלעיגו עליהם אם יהיה מה להלעיג בם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שאוני. מל' משא וסבל : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שאוני. סבלוני ר''ל סבלו דברי : (רלב"ג)


{ד}  הֶ֭אָנֹכִי לְאָדָ֣ם שִׂיחִ֑י וְאִם-מַ֝דּ֗וּעַ לֹא-תִקְצַ֥ר רוּחִֽי:

 רש"י  האנכי לאדם שיחי. למה תעמדו על צעקתי וכי אני לאדם כמוני משיח שישמע קולי ואם מדוע לא תקצר רוחי, לצעוק מצרה לי : (רש"י)

 מצודת דוד  האנכי. וכי אנכי אדבר דברי אל אדם לשאחשוב אין דעתו עליו להשיב אמרי הלא אל ה' אדבר : ואם מדוע. ר''ל ואם כן הוא שאל ה' אדבר והוא איננו משיב לי מדוע א''כ לא תקצר רוחי ואיך לא אצעק במר נפש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שיחי. אמרי : תקצר רוחי. היושב בצער קצרה נשימתו ולא יוכל להאריך בה : (מצודת ציון)


{ה}  פְּנוּ-אֵלַ֥י וְהָשַׁ֑מּוּ וְשִׂ֖ימוּ יָ֣ד עַל-פֶּֽה:

 רש"י  פנו אלי. לשמוע : והשמו. התמהו לדברי : ושימו יד על פה. שלא תדעו להשיב : (רש"י)

 מצודת דוד  פנו אלי. לשמוע אמרי והן תתמהו ושימו יד על פה לסתמו כי לא תמצאו מענה להשיב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והשמו. תתמהו כמו על יומו נשמו (לעיל יח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  והשמו. והתמהו : (רלב"ג)


{ו}  וְאִם-זָכַ֥רְתִּי וְנִבְהָ֑לְתִּי וְאָחַ֥ז בְּ֝שָׂרִ֗י פַּלָּצֽוּת:

 רש"י  ואם זכרתי. דבר שאני רוצה לומר מדוע רשעים יחיו : ונבהלתי. שאני רואה רשעי דור המבול עתקו גם גברו חיל : (רש"י)

 מצודת דוד  ואם זכרתי. וכאשר זכרתי בהדברים האלה נבהלתי ורעדה אחז' את בשרי כי רע עלי המעשה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פלצות. רעדה כמו ותכסני פלצות (תהלים נה) : (מצודת ציון)


{ז}  מַדּ֣וּעַ רְשָׁעִ֣ים יִחְי֑וּ עָ֝תְק֗וּ גַּם-גָּ֥בְרוּ חָֽיִל:

 מצודת דוד  מדוע. וזה אמר מדוע יחיו הרשעים ויזקינו גם חזקו בעושר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עתקו. הזקינו כמו ועתיק יומין (דניאל ז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עתקו. הזקינו מענין עתיק יומין : (רלב"ג)


{ח}  זַרְעָ֤ם נָכ֣וֹן לִפְנֵיהֶ֣ם עִמָּ֑ם וְ֝צֶאֱצָאֵיהֶ֗ם לְעֵינֵיהֶֽם:

 מצודת דוד  זרעם נכון. נכונים המה בטובה לפניהם ר''ל בחייהם והמה עמהם יחד במקום אחד וישמחו זה בזה : וצאצאיהם. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)


{ט}  בָּתֵּיהֶ֣ם שָׁל֣וֹם מִפָּ֑חַד וְלֹ֤א שֵׁ֖בֶט אֱל֣וֹהַּ עֲלֵיהֶֽם:

 רש"י  שלום מפחד. שלא היו מזיקין שולטין בהן : (רש"י)

 מצודת דוד  מפחד. מהיות בהם פחד מדבר מה : ולא שבט. לא בא עליהם שבט פורעניות מאלוה : (מצודת דוד)


{י}  שׁוֹר֣וֹ עִ֭בַּר וְלֹ֣א יַגְעִ֑ל תְּפַלֵּ֥ט פָּ֝רָת֗וֹ וְלֹ֣א תְשַׁכֵּֽל:

 רש"י  שורו עבר. את הנקבה : ולא יגעיל. לא יורה בה זרע פסולת שיהא חוזר ונפלט מגופה בלא הריון כל לשון הגעלה פליטה הוא וכן בל' משנה מגעילן ברותחין וכן כי שם נגעל מגן גבורים (שמואל ב א) נפלט משיחתו והיה כאילו לא נמשח בשמן שהיו רגילין למשוח מגיני עור כדי שיהא חלק ומחליק את הרומח והחנית המכה בו והוא כמו שרים משחו מגן (ישעי' כא) : תפלט פרתו. בעת תלד את וולדה : ולא תשכל. בלא עת : (רש"י)

 מצודת דוד  שורו עבר. מעבר את נקבתו כי ישליך זרעו בעומק רחמה ולא יפליט כלפי החוץ ופרתו תפלט העובר בזמנו ולא תשכל את הולד להפילו נפל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יגעיל. ענין השלכה אל החוץ ובדרז''ל געולי עכו''ם (נזיר לז) : תפלט. גם הוא ענין הוצאה אל החוץ ובדרז''ל פולטת ש''ז (שבת פו) ומעניינו אל יצא פליט מן העיר (מ''ב ט) : תשכל. מי שבניו אבודים קרוי שכול כמו כאש' שכלתי שכלתי (בראשי' מג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ולא יגעיל. ולא יוציא הזרע חוץ לרחם : תפלט פרתו. תלד לזמן ראוי והוא מענין ותסג ולא חפליט : (רלב"ג)


{יא}  יְשַׁלְּח֣וּ כַ֭צֹּאן עֲוִילֵיהֶ֑ם וְ֝יַלְדֵיהֶ֗ם יְרַקֵּדֽוּן:

 רש"י  ישלחו כצאן עויליהם וגו'. בעת לידתו היה הולך ומרקד מיד ואם פוגע במזיק נלחם בו והיתה אומרת לו אמו הבא לי מספריים ואחתוך שערך בהגדת בראשית, לך והדליק לי את הנר בראשית רבה : (רש"י)

 מצודת דוד  ישלחו. שולחים עולליהם לנפשם מבלי אומנים ומגדלים כצאן הזה שאין מי מגדלים ועוסק בתקונם : ירקדון. בקטנותם מצאו כח לרקד כדרך הנערים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עויליהם. עולליהם והוא מל' עול ימים (ישעיה סה) : ירקדון. יקפצון : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עויליהם. מענין עול ימים ר''ל בניהם הקטנים : (רלב"ג)


{יב}  יִ֭שְׂאוּ כְּתֹ֣ף וְכִנּ֑וֹר וְ֝יִשְׂמְח֗וּ לְק֣וֹל עוּגָֽב:

 רש"י  ישאו. היו נושאין קול בשיר בתוף וכנור, עוגב אינו אלא ל' שחוק על שם העגבות אשביימנ''ט בלע''ז, כ''ש : (רש"י)

 מצודת דוד  ישאו. היו נושאים ומרימים קול זמר בתוף וכנור והיו שמחים כאשר ישמעו קול עוגב כדרך המתעדן ומתענג : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עוגב. שם כלי זמר. (יג) יבלו. ענין זקנה כמו אחרי בלותי (בראשית יח) : יחתו. ירדו וכן שמה הנחת (יואל ד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ישאו בתוף וכינור. ישאו רנה כאילו היה לפניהם תוף וכנור מרוב השמחה : (רלב"ג)


{יג}  (יבלו) יְכַלּ֣וּ בַטּ֣וֹב יְמֵיהֶ֑ם וּ֝בְרֶ֗גַע שְׁא֣וֹל יֵחָֽתּוּ:

 רש"י  וברגע שאול יחתו. כשמגיע יום מותו היה מת לפי שעה בנחת בלא יסורין : יחתו. ירדו ובתרגום נחיתו : (רש"י)

 מצודת דוד  יבלו. הזקינו ימיהם בטובה וכאשר בא עתם ירדו לקבר ברגע מבלי אריכת המכאוב : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וברגע שאול יחתו. ובזמן קצר מאד ימותו וזה כלו מרוב ההצלחה שלא יגיעם צער גדול בבא עליהם המות : (רלב"ג)


{יד}  וַיֹּאמְר֣וּ לָ֭אֵל ס֣וּר מִמֶּ֑נּוּ וְדַ֥עַת דְּ֝רָכֶ֗יךָ לֹ֣א חָפָֽצְנוּ:

 מצודת דוד  ויאמרו. האנשים ההם אמרו לאל סור עצמך ממנו ולא תצוה לנו מאומה ולא נחפוץ לדעת דרכיך : (מצודת דוד)


{טו}  מַה-שַׁדַּ֥י כִּֽי-נַֽעַבְדֶ֑נּוּ וּמַה-נּ֝וֹעִ֗יל כִּ֣י נִפְגַּע-בּֽוֹ:

 רש"י  ומה נועיל. מה הנאה יש לנו כי נפגע בו אין אנו צריכין לו אפי' לטיפת גשמים כי אד יעלה מן הארץ (בראשית ב) : (רש"י)

 מצודת דוד  מה שדי. בזו את ה' ואמרו מה שדי כי נעבוד לו ומה תועלת יבוא לנו כאשר נתפלל אליו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נפגע. נתפלל ונבקש כמו ואל תפגע בי (ירמיה ז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  נפגע בו. נתפלל אליו : (רלב"ג)


{טז}  הֵ֤ן לֹ֣א בְיָדָ֣ם טוּבָ֑ם עֲצַ֥ת רְ֝שָׁעִ֗ים רָ֣חֲקָה מֶֽנִּי:

 רש"י  הן לא בידם טובם. בתמיה וכי אין כל טובם בידם : ועצת רשעים רחקה מני. איוב היה משבח בעצמו שראה אותם ולא נמנה עמהם : (רש"י)

 מצודת דוד  הן וגו'. וכי באמת לא היה בידם כל טובם אשר שאלו עיניהם בתמיה : עצת. כאומר אל תחשבו שגם אני אבחר דרכם כי לא כן הוא כי עצת הרשעים ההם רחקה ממני ולא אחפוץ בה : (מצודת דוד)


{יז}  כַּמָּ֤ה | נֵר-רְשָׁ֘עִ֤ים יִדְעָ֗ךְ וְיָבֹ֣א עָלֵ֣ימוֹ אֵידָ֑ם חֲ֝בָלִ֗ים יְחַלֵּ֥ק בְּאַפּֽוֹ:

 רש"י  כמה נר רשעים ידעך. למעלה הוא חוזר למה רשעים יחיו כמה תאריך זמן זה וחזר ומקללם נר רשעים ידעך וגו' : חבלים. גורל הראוי להם : (רש"י)

 מצודת דוד  כמה. כאומר הנה ראיתי רשעים רבים יבלו בטוב ימיהם ואם ימצאו רשעים מדוכאים כמה הם במספר וכי רבים המה אשר ראינו שיהיה נר רשעים כבויה ר''ל שיבוטל עצתם והצלחתם וכמה הם אשר יבוא עליהם האיד הראוי להם ואשר יחלק להם המקום צירים ומכאובים בחרון אפו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ידעך. ענין ניתר וקפיצה כמו דעכו כאש קוצים (תהלים קיח) ור''ל יוקפץ השלהבת וזה כבויה : אידם. ענין מקרה רע : חבלים. צירים ומכאובים כמו חבלי יולדה (הושע יג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ידעך. יכבה ויחשך : חבלים. צירים ומכאובות : (רלב"ג)


{יח}  יִהְי֗וּ כְּתֶ֥בֶן לִפְנֵי-ר֑וּחַ וּ֝כְמֹ֗ץ גְּנָבַ֥תּוּ סוּפָֽה:

 מצודת דוד  יהיו כתבן. מוסב על כמה שאמר במקרא שלפניו לומר כמה הם אשר יהיו נדים כתבן לפני רוח ואשר יהיו כמוץ שרוח סופה גונבו ממקומו ומנידו אנה ואנה הלא מעטים המה אשר יקבלו הגמולו' האלה ואמר זה להשיב על דברי צופר שאמר מהפלגת פורעניות הרשעים יוכר ההשגחה וישיב הוא לומר והלא מעטים המה אשר יקבלו מכאובות ורובם יבלו בטוב ימיהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וכמוץ. היא פסולת התבואה : (מצודת ציון)


{יט}  אֱל֗וֹהַּ יִצְפֹּן-לְבָנָ֥יו אוֹנ֑וֹ יְשַׁלֵּ֖ם אֵלָ֣יו וְיֵדָֽע:

 רש"י  אלוה יצפון לבניו אונו. בתמיה וכי מדה היא שכן זה הרשיע כל ימיו ויהא בשלום וימות בשלום ואונו ורשעו יצפון הקב''ה לבניו ללקות להם : ישלם אליו וידע. שבח הוא להקב''ה שישלם לרשע עצמו גמולו ויבין שהרשיע לעשות : (רש"י)

 מצודת דוד  אלוה יצפון. ואם במה שאלוה מטמין לבניו גמול עון הגזל שאנס בכחו הלא מהראוי היה שאליו בעצמו ישלם גמול הרעה וידע כי יש אלהים שופטים בארץ : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אונו. ענין הגזל שעשק בכח ואון : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אונו. גזלתו : (רלב"ג)


{כ}  יִרְא֣וּ (עינו) עֵינָ֣יו כִּיד֑וֹ וּמֵחֲמַ֖ת שַׁדַּ֣י יִשְׁתֶּֽה:

 רש"י  יראו. עיניו כידו. שברו, ואיני יכול למצוא לו דמיון בתורה כי אם לפי ענין הפסוק נראה שבר וכן הרב לא מצא לו דמיון : (כידו. לשון אידו א' מתחלף בכ''ף) : (רש"י)

 מצודת דוד  יראו. מהראוי שעיני הרשע עצמו יראו כידו ורעתו והוא עצמו ישתה מחמתו וכעסו של המקום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כידו. ענינו כמו אידו, או הוא מל' כידון ורומח : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כידו. אידו : ומחמת שדי ישתה. ר''ל משפע חמתו או יהיה חמת נאד ויהיה הרצוץ בזה ישתה מחמת השם יתברך וירעל ר''ל שישתה כוס התרעלה : (רלב"ג)


{כא}  כִּ֤י מַה-חֶפְצ֣וֹ בְּבֵית֣וֹ אַחֲרָ֑יו וּמִסְפַּ֖ר חֳדָשָׁ֣יו חֻצָּֽצוּ:

 רש"י  כי מה חפצו בביתו אחריו ומספר חדשיו חצצו. כי מה הוא חושש שקלירי''ר בלע''ז וחפץ בביתו לאח' מותו לדאג בחייו בפורענו' העתידה לבא עליהם אחרי שמספר חדשיו נקבצו ויכלו לפני הרעה שהבטיחם המקום והיו ימיו מאה ועשרים שנה (שם ו) זאת היא שאמרתי לכם פנו אלי והשמו : (רש"י)

 מצודת דוד  כי מה חפצו. מה רצונו בתקנת ביתו אחרי מותו ומה הוא חושש לזה הואיל ומספר חדשיו אשר הוקבע לו הלא נקבצו אליו וקבל את שלו וכבר נשלמו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חצצו. נקבצו כמו ויצא חצץ כולו (משלי ל) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  חצצו. נחתכו ונגבלו ויהיה חצץ וחצה שני שרשים בענין אחד : (רלב"ג)


{כב}  הַלְאֵ֥ל יְלַמֶּד-דָּ֑עַת וְ֝ה֗וּא רָמִ֥ים יִשְׁפּֽוֹט:

 רש"י  הלאל ילמד דעת. היש אחד מכם אשר הוא תחת האל שילמד דעת מה היא המדה הזאת : והוא רמים ישפוט. כגון אני והצדיקים והחשובים הוא מייסר ודן ונפרע מהם כמו (לקמן כד) ולא יפנה דרך כרמים האמור בנח ובמתושלח באגדת חלק, ל''א הלאל ילמד דעת כלומר האני צריך ללמדו דעת לשפוט אמת הוא עצמו נודע שכן אבל הוא ישפוט דינים רמים בגבהו ונגדלו ואינו חש לדקדק, זה שמעתי ולא הראשון : (רש"י)

 מצודת דוד  הלאל. היש מי אשר בעבור האל ילמד דעת להבין משפטו והלא הוא יתברך ישפוט משפטים רמים אשר גבהו מתבונת האדם : (מצודת דוד)


{כג}  זֶ֗ה יָ֭מוּת בְּעֶ֣צֶם תֻּמּ֑וֹ כֻּ֝לּ֗וֹ שַׁלְאֲנַ֥ן וְשָׁלֵֽיו:

 רש"י  זה. הרשע : ימות. נענש בעצם תומו במראה שלימתו לא חסר : שלאנן. כמו שאנן : (רש"י)

 מצודת דוד  זה ימות. הנה אף ברשעים האחד ימות בתוקף שלמותו וכל ימי חייו ישב בהשקט ובשלוה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בעצם. בחוזק כמו וכעצמו נשברה הקרן (דניאל ח) : חומו. מל' חמימות : שלאנן. הוא מלה מורכבת מן שלוה ושאנן וכפל עוד לומר ושליו להפלגת הענין : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בעצם תומו. בתוקף שלמותו : (רלב"ג)


{כד}  עֲ֭טִינָיו מָלְא֣וּ חָלָ֑ב וּמֹ֖חַ עַצְמוֹתָ֣יו יְשֻׁקֶּֽה:

 רש"י  עטיניו מלאו חלב. ל' משנה הוא (מנחות פו ע''א) עוטנו בבית הבד צוברים הזיתי' יחד ושומנן מתעגל ומתאסף לתוכו כדי שיהא מוכן כשעוצרו בבית הבד ואותו כלי שצוברין אותו כדי להאסף שמנו לתוכו נקרא מעטן אף כאן חלבו ולחלוחו ושומנו נקרא עטיניו : (רש"י)

 מצודת דוד  עטיניו. השדים שלו מלאו חלב ולא נתייבש מוח עצמותיו כאילו היו משקין אותו בדבר המלחלח כי כל ימיו התענג בתענוגים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עטיניו. הם השדיים והוא מושאל מדרז''ל (ב''מ סד) המעטן של זיתים והוא שם כלי עשויה לאצור בה הזיתים להתאסף שמנם : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עטיניו. הם השדים : ומוח עצמותיו ישוקה. ר''ל שכל אחד מעצמיו מלא מוח מרוב השומן והדשנות : (רלב"ג)


{כה}  וְזֶ֗ה יָ֭מוּת בְּנֶ֣פֶשׁ מָרָ֑ה וְלֹֽא-אָ֝כַ֗ל בַּטּוֹבָֽה:

 רש"י  וזה ימות בנפש מרה. הרמים והקדושים אליו יפרע מיד מהם : (רש"י)

 מצודת דוד  וזה ימות. והאחד ימות בנפש מרה מן קושי המזל ולא אכל מעול' בסעודה טובה וענוגה : (מצודת דוד)


{כו}  יַ֭חַד עַל-עָפָ֣ר יִשְׁכָּ֑בוּ וְ֝רִמָּ֗ה תְּכַסֶּ֥ה עֲלֵיהֶֽם:

 רש"י  יחד על עפר ישכבו. ולאחר מותן אין ניכר לבריות מי הרע מי הטוב כי כזה כן זה יחד על עפר ישכבו : (רש"י)

 מצודת דוד  יחד. והמה שוכבים לאחר המיתה על העפר יחד זה כזה והרמה תכסה על שניהם דומה בדומה וכאומר מדוע יהיה כן הלא שניהם היו שוים בדבר הרשע ואף לאחר המיתה ישוו ומה זה שהאחד היה בחייו שקט ושאנן והאחד בנפש מרה : (מצודת דוד)


{כז}  הֵ֣ן יָ֭דַעְתִּי מַחְשְׁבֽוֹתֵיכֶ֑ם וּ֝מְזִמּ֗וֹת עָלַ֥י תַּחְמֹֽסוּ:

 רש"י  הן ידעתי מחשבותיכם. והמזמות אשר עלי תחמוסו. תריעו לחשוב חמס : (רש"י)

 מצודת דוד  הן ידעתי. הנה ידעתי מה שאתם חושבים להשיב על אמרי : ומזימות. אבל מה מן המחשבות אשר המה מקבילות ומנגדות להם הנה אותם תסירו בעבורי ולא תאמרום כאומר הנה הדברים המסייעים להם תאמרו ולא את המקבילות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תחמוסו. ענין הסרה כמו נחמסו עקביך (ירמיה יג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תחמסו. מענין חמס : (רלב"ג)


{כח}  כִּ֤י תֹֽאמְר֗וּ אַיֵּ֥ה בֵית-נָדִ֑יב וְ֝אַיֵּ֗ה אֹ֤הֶל | מִשְׁכְּנ֬וֹת רְשָׁעִֽים:

 רש"י  כי תאמרו וגו'. בשביל הרעה אשר באתני אתם אומרים ראו איה ביתו של זה שהיה נדיב ואיה אהל ומשכנות שאר רשעים כלומר כמוהו כמוהם ברשעו אבד ביתו, (ולמה אתם בוטחים בשלותכם) : (רש"י)

 מצודת דוד  כי תאמרו. אשר תחשבו לומר איה בית נדיב וכאומר הלא לא ימצא לו בית חזק להתחזק בה כי יחסה בסת' אהלו מבלי פחד ומבלי מורך ואיה אהל משכנות רשעים כי לא ימצא מי מהם שוכן באוהל כי לרוב פחד לבבו יסתיר עצמו בבית החזק יותר מן האוהל ותחשבו א''כ לומר שהפחד הזה הוא בעצמו יחשב להם לגמול ועונש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נדיב. ישר ובעל מתן : (מצודת ציון)


{כט}  הֲלֹ֣א שְׁ֭אֶלְתֶּם ע֣וֹבְרֵי דָ֑רֶךְ וְ֝אֹתֹתָ֗ם לֹ֣א תְנַכֵּֽרוּ:

 רש"י  הלא שאלתם וגו'. כל זה אתם מושלים עלי משלות : ואותתם. אשר הודיעו אתכם לא תנכרום משום על לב כמו ויתנכר אליהם (בראשית מב) : (רש"י)

 מצודת דוד  הלא שאלתם. כאומר והנה הסרתם בעבורי מה מן המחשבות כי הלא שאלתם לעוברי דרך היודעים הקורות המתהווים בעולם : ואותותם. האות והסימן אשר נתנו לספורם הלא לא תוכלו להתנכר אותו לומר שהסימן זר ונכרי ולא כן הוא : (מצודת דוד)


{ל}  כִּ֤י לְי֣וֹם אֵ֭יד יֵחָ֣שֶׂךְ רָ֑ע לְי֖וֹם עֲבָר֣וֹת יוּבָֽלוּ:

 רש"י  כי ליום. אמרו לכם אשר ליום איד יחשך רע, הרשע מונע ונחשך מרעה ושמור ליום הקבוע לאידו כמו אשר חשכתי לעת צר (לקמן לח) הצנעתים וחשכתים להודיעם עד יום קרב ומלחמה : (רש"י)

 מצודת דוד  כי ליום איד. והנה הם ספרו אשר לעת בוא איד בעולם הנה הרשע ורע יחשוך ממנה ולא עליו תהיה : ליום עברות יובלו. מוסב על יחשך רע לומר שהרע נחשך לעת אשר יבואו עברות וכעסים וכפל הדבר במ''ש וכאומר הלא בעבור זה יאמץ לבבו ולא יחת ולא יפחד והמה מנגדים לדבריכם ולא תאמרום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  איד. מקרה רע : יחשך. ימנע : עברות. מל' עברה וזעם : יובלו. יובאו כמו יובל שי (ישעיה יח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יחשך רע. ימנע האיש הרע שלא יגיע אליו האיד : עברות. מענין עברה : (רלב"ג)


{לא}  מִֽי-יַגִּ֣יד עַל-פָּנָ֣יו דַּרְכּ֑וֹ וְהֽוּא-עָ֝שָׂ֗ה מִ֣י יְשַׁלֶּם-לֽוֹ:

 רש"י  מי יגיד על פניו דרכו. מי הוא המלך הגדול אשר יגיד על פניו דרכו ולא יראו ממנו כמה הוא נשגב זה הקב''ה שעשה : ומי ישלם לו. וגמול רשעו מי ישלם לו : (רש"י)

 מצודת דוד  מי יגיד. ובעבור רוב הצלחתו מי א''כ יוכל להגיד דרכו לפניו ולהוכיחו ולהפחידו מן העונש כי הלא למאד ילעג למו : והוא עשה. ועם כי הוא עשה את הרע אשר חשב לעשות אין מי ישלם לו גמול : (מצודת דוד)


{לב}  וְ֭הוּא לִקְבָר֣וֹת יוּבָ֑ל וְֽעַל-גָּדִ֥ישׁ יִשְׁקֽוֹד:

 רש"י  והוא לקברות יובל. סופו יובל לקבר : ועל גדיש ישקוד. כשהוא נקבר בשדות אצל הגדישים : (ועל גדיש ישקוד. ידונו אותו על שלא קיים המצות השייכים בשדה לקט שכחה ופאה ושאר מצות הנוהגים בעומר ובגדיש ולכן שקדו וימהרו עליו הפורענות הג''ה מר''ע) : (רש"י)

 מצודת דוד  והוא לקברות יובל. כשיבוא יומו יזכה לקבורה כדרך כל הארץ : ועל גדיש ישקוד. ימהר לשכוב על תל הקבר העשוי כגדיש כי לא יתמהמהו בקבורתו למען לא יתבזה אחר המיתה (וקראו גדיש ע''ש סופו כי אחר הקבורה נעשה תל וכן (ישעיה מז) וטחני קמח) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גדיש. הוא כרי מאלומות התבואה : ישקוד. ימהר כמו כי שוקד אני (ירמיה א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ועל גדיש ישקוד. רצה לומר שהוא יהיה שוקד לעמוד על הקבר ונקרא הקבר גדיש להתקבץ עליו עפר ואבנים ויגבה על הארץ כצורת גדיש ואיפשר שיהיה גדיש כמשמעה וירצה בזה שהוא יעמוד בחוץ בקבר אשר אצל הגדיש שהוא בשדה : (רלב"ג)


{לג}  מָֽתְקוּ-ל֗וֹ רִגְבֵ֫י נָ֥חַל וְ֭אַחֲרָיו כָּל-אָדָ֣ם יִמְשׁ֑וֹךְ וּ֝לְפָנָ֗יו אֵ֣ין מִסְפָּֽר:

 רש"י  רגבי. בלשט''ז בלע''ז : ולפניו אין מספר. לנמשכים לאותו דרך כל אלה מזימות תחמסו עלי : (רש"י)

 מצודת דוד  מתקו לו. צרורות עפר הנחל אשר יקבר בה הלא ימתק לו קבר במקום המעולה והנבחר ואף כבוד יעשו לו במותו כי אחר ארונו ימשך כל האדם ללותו וגם לפניו ילכו בלי מספר להכין כל צרכי קבורתו וכדרך אשר עושים לגדולים וחשובים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רגבי. צרורות עפר כמו ורגבים ידבקו (לקמן לח) : נחל. עמק וגיא : (מצודת ציון)

 רלב"ג  רגבי נחל. בקעי המישור אשר הוא קבור שם : (רלב"ג)


{לד}  וְ֭אֵיךְ תְּנַחֲמ֣וּנִי הָ֑בֶל וּ֝תְשֽׁוּבֹתֵיכֶ֗ם נִשְׁאַר-מָֽעַל:

 רש"י  ואיך תנחמוני הבל. מאחר שתשובותיכם נשאר מעל נשכחה ואבדה מכם תשובות החכמה ותשובותיכם לא נשארה בידכם אלא תשובת מעל, מעל שם דבר הוא לכך ננקד כולו קמץ וטעמו מלעיל כ''ש : (רש"י)

 מצודת דוד  ואיך. כאומר ובהיות כן נראה א''כ שאין משגיח ואין גמול ואיך תנחמו אותי באמרי הבל לומר כשאשוב ישגה אחריתי ומה יועיל תשובה אם אין משגיח : ותשובותיכם. מה שהשבתם לי מגמול הרשעים הנה הכזבתי אותם כי מעטים המה אשר יוגמלו רע ומרובים מהם יקבלו הטוב ונשאר א''כ תשובתכם מעל ושקר (העולה מהמענה ההיא לסתור דברי צופר אשר יוכיח ההשגחה מהפלגת פורעניות הרשעים כי ישיב אמרים לומר הלא מעטים המה אשר יגיע להם הפורעניות ורובם יבלו בטוב ימיהם ולא יחושו במה שיהיה לבניהם אחריהם ובעבור כי יראו אשר ביום רעה המה בטובה לא יפחדו משום פחד והוא שמח בהצלחתו אשר לו בחייו ובהכבוד אשר יעשו לו במותו כדרך הגדולים) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מעל. שקר כי ומעלה מעל (ויקרא ה) ת''א וישקר שקר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ותשובותיכם נשאר מעל. רוצה לומר תשובותיכם נשארו כוזבות ובטלות : ביאור דברי המענה ענה איוב ואמר לרעיו שמעו שמוע מלתי והחרישו ותהי זאת תנחומותיכם שתנחמוני בה ר''ל אם תחרישו על דברי כי יותר טובה לי היא שתיקחכם מתשובתכם אחר שאתם מכעיסים אותי בה כעס נפלא, סבלו דברי ואנכי אדבר ואחר דברי מה שחשקוט בו המיית לבבי תלעיג על דברי אם תרצה, והנה אמר זה כנגד צופר האם שיחי לאדם שאוכל להשיבו מרצונו בהשתדלותי ומדוע לא תקצר רוחי אחר שדברי עם השם יתברך אשר לא אוכל להשיב אפו ממני, אתם רעי הביטו אלי ותמהו ושימו יד על פה מרוב התימה והוא שיהיה איש תם וישר כמוני מוכה בכמו אלו המכות הנפלאות על לא פשע ולא חטאת, אם באתי לזכור רוע הסדור הנופל באלו העניינים באיש האדם הנה נבהלתי ואחז בשרי פלצות ובעתה, איך אפשר שיהיה לרשעים מה שנמצא להם מטוב ההצלחה מדוע רשעים יחיו ויזקינו גם גברו בעושר ובכח, ויהיה זרעם נכון עמם לפניהם ר''ל שישבו בשלום בהסכמה אחת והוא לפניהם וצאצאיהם הם לעיניהם עד שישמחו בהם תמיד, בתיהם ישלם שלא יגיע בהם פחד ואין מכת השם עליהם כלל ר''ל שלא יגיעם שום רע, שורו עבר פרתו ולא יגעיל ויוציא הזרע לחוץ פרתו תלד לזמן ראוי ולא תשכל אך יחיה העגל וזה משל על רבוי הצלחתם בקנייניהם בכל ענייניהם, ישלחו בניהם הקטנים וילכו כצאן שילכו תכף וילדיהן ירקדון מרוב השמחה, ישאו רנה מרוב שמחתם כאילו לפניהם תוף וכנור וישמחו כאלו יהיה לפניהם קול עוגב, יבלו בטוב ימיהם ר''ל שלא יראו רע כל ימיהם ויבא להם המות ברגע זולת צער וזה כלו מטוב ההצלחה, ואם תאמר מי היו אלו המצליחים בזה האופן תדע באמת כי הם היו הרעים שבאנשים עד שאמרו לאל סורו ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו ולזה הלכו תמיד בדרכי הרשע, ובזו השם י''ת ואמרו מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נתפלל אליו ונבקש ממנו צרכינו הנה באמת עם כל זה לא אשבח הרשעים אבל רחקה ממני עצתם ואע''פ שנמצאו מצליחים זה האופן מההצלחה וזה כי זאת ההצלחה איננה דביקה להם כמו הענין בהצלחת הנפש אבל היא חוץ מהם ולזה אמר שטובם אינו בידם ולזה לא ירד אחריהם כבודם במותם, כמה מהזמן ימצא שידעך נר הרשעים ויבא עליהם אידם ויחלק להם השם חבלים ומכאובות באפו ובקצפו עליהם, ויהיו כתבן לפני רוח וכמוץ גנבתו סופה להדחות מרעה אל רעה כמו שאתם מספרים מענייני הרשעים הלא זה ימצא מעט וזה שהגדתי מטוב הצלחת הרשעים ימצא הרבה ולזה יהיה החוש חולק על הרוב עם מאמריכם, ואין לך התנצלות במה שאמר' שאם לא יבא העונש לרשע יבא לבניו ויצפון להם השם חטא גזילתו וזה שכבר היה ראוי שישלם העונש אליו בעצמו, וידע כי תחת מרותו בשם השיגהו זה העונש יראו עיני החוטא אידו ורעתו וישתה מחמת השם וירעל כי אי זה עונש יהיה לו לרשע במה שיגיע לבניו אחרי מותו, והנה מספר חדשיו אשר היה לו לחיות הוגבלו וכלו ובהם לבד יגיע לו הצער וההכאה אמנם אחר המות לא ירגיש בעניינים המצערים והמהנים, הלאל ילמד האדם דעת להסתכל בהם איך ראוי שתהיה הנהגת השם יתברך בזה העולם השפל עד שיהיה הכל בצדק ובמשפט ואיך איפשר זה ר''ל שילמד האדם לאל דעת והנה הוא בחכמתו ישפוט הנמצאים העליונים כמו המלאכים והגרמים השמימיים וינהיגם בזאת ההנהגה הנפלאה אשר לא יושג אופן החכמה בה ראה מה הגיעך מהטעות בחפשך בדרכיו בזה האופן עד שאמרת שההצלחה אשר תכליתה לרע היא רע הנה יתחייב מזה שלא יעשה השם רק רע לצדיקים ולרשעים, וזה שאמר ימות בעצם שלמותו והיה שלאנן ושלו כל ימיו עד ששדיו מלאו חלב מרוב השומן וכל אחד מעצמיו ישוקה במוח ר''ל שהוא מלא מוח, וזה אשר ימות בנפש מרה ולא אכל בטובה כלל הנה תכליתם יחד אל מות ורמה תכסה עליהם ולפי שהמות שהיא תכליתם הוא רע הנה יקרה מזה שיהיה כל מה שקרה להם בחייהם רע היו אלו האנשים צדיקים או רשעים הנה בהרחיקך העול מהשם תיחסהו לו וזה בתכלית הביטול והגנות, הנה ידעתי מחשבותיכם והמזימוח הרעות אשר אתם חומסים בעבורי בודאים מלבבכם ר''ל שאתם תשתדלו לחשוב במחשבות חמס לטעון עלי ולעשוק האמת ממני או יהיה הרצון באומרו ומזימות עלי תחמוסו שאתם בהיותכם חוקרים בזה הדרוש אשר אנחנו מתוכחים בו לא תקחו כל המחשבות המקבילות אשר תפולנה בזה הדרוש אבל תחמסו ותגזלו קצתם בעבורי ולא תפנו אל המחשבה אשר תפול לאמת דעתי ואמנם אמר זה לפי שמדרך החוקר בדבר חקירה שלימה שיקח כל חלקי הסותר אשר תפול עליהם המחשבה ואחר יבורר הצודק מהבלתי צודק ואם לא לקחם כלם לא תשלם לו החקירה ולזה אמר איוב שרעיו היו לוקחים המחשבות החולקות עליו והיו חומסים המחשבות המסכימות לדעתו והנה זה הפירוש הוא יוחר נכון לפי מה שאחשוב והנה זכר בכאן המחשבה אשר לקוחה לאמת דעתם וזכר אחר זה המחשבה אשר חמסו ואמר הנה ידעתי המחשבה אשר בניתם דעתכם בה במה שאמרתם שהרשע אינו נמלט מהפחד, כי תאמרו איה בית נדיב ואיה אהל משכנות רשעים רוצה לומר שהנדיב להעדר ממנו הפחד לא ישתדל בבניינים החזקים אבל יספיק לו האהל להיות לו למחסה ולמסתור מזרם וממטר ואולם הרשעים יצטרכו הבניינים החזקים מרוב הפחד והנה הפחד הוא עונש הרשעים כמו שקדם מדבריכם אלא שכבר בארתי לכם מהחוש שאין זה צודק והנה חמסתם מחשבה אחרת צודקת היא הורסת דעתכם והיא מה שאמרתי שכבר ישליו אהלים לשודדים, ועוד הלא שאלתם כל עוברי דרך שיודעים קורות הזמן והאותות והרשמים שיגידו מזה לפי המוחש ולא תכחישו, וזה שהם יספרו כי כבר יקרה פעמים רבות של יום איד ר''ל שביום בא איד בעיר או במדינה יחשך האיש הרע משיגיע אליו האיד וינצל מרוב הצלחתו מבין שאר האנשים ובעת שיובלו העברות בארץ אשר הוא בה יחשך מהם וינצל וזה ממה שיוסיף לו בטחון ויסיר ממנו הפחד, ואחר שהרע לא יגיע אליו בימיו מי יגיד על פניו של אותו רשע דרכו להוכיחו ולומר שעל זה בא אליו זה העונש והוא שעשה הרע מי ישלם לו כמעשהו אחר מותו האם מחוק השופט הישר שיביא העונש על חטאת האב לבניו אשר לא עשו זה החטא כמו שאמרת, והוא לקברות יובל אחרי מותו ועל הקבר ישקוד תמיד עד הפסדו, הנה ערבו ומתקו לו בקעי המישור אשר הוא קבור בהם ר''ל שלא ירגיש בשום רע אחרי מותו ואחריו ימשוך המות כל אדם כי הוא סופם ולפניו משך אנשים אין מספר ובהיות הענין כן הנה ימצא זה הרשע נקי מכל העונש או אם תקרא המות עונש הנה אין נקי הצדיק מזה העונש וכבר החבאר שאין ראוי שיקרה עונש לו מה שיקרה לבניו אחריו כי לא יגיע לו מזה צער וזה דבר כבר התבאר בספר המדות רצוני שאין ראוי שיקרה בלתי מצליח מי שיבואו הרעות לאוהביו וקרוביו אחריו, ואיך תנחמוני הבל במה שאמרתם שאם אשחר אל אל ואשוב אליו יסורו מעלי המכות האלה והנה כל תשובותיכם נשארו כוזבות ובטלות, והכלל העולה מהדברים הוא שמה שאמר צופר שאין ראוי שיבטלו הגזירה הכוללת שהתאמתה מן החוש להם מפני מה שקרה לאיוב הוא בטל שכבר הביא איוב ראיה מהחוש מזולתו סותרת דבריהם והיא רוב ההצלחה הנמצאת להרבה מהרשעים עד שלא יראו ברע בחייהם ולא יפחדו פחד אבל כבר ינצלו מהרבה מהרעות הנופלות לאנשים אשר הם אצלם וביאר שזה יותר נמצא ממה שהיו הם מעידים מרעות הרשעים כי מה שהיו מעידים מזה אינו נמצא רק על המעט ובאר שמה שהיה טוען צופר בזה שהשם יתברך אם לא יענש הרשעים בעצמם כבר יגיעם העונש אחר מותם והוא שכבר יענשו בניהם ולזה ראוי שלא תקרא כמו זה הצלחה אחר שתכליתה לרע הוא בתכלית הגנות לפי שמזה הצד יתחייב שלא יגיע לאחד מהאנשים רק רע אחר שתכלית כולם הוא אל המות ותכלית כל הקניינים אל ההפסד ויהיה אם כן השם יתברך עושה עול אחר שיענוש כל האנשים הצדיקים ורשעים עם שהוא מבואר בנפשו שאין עונש לדשע במה שיגיע לבניו אחריו כי הוא לא ירגיש בזה ויהיה עול גם כן בחק השם יתברך שיענוש הבנים על עון אבוחיהם ואבותיהם נקיים ואולם מה שנאמר בתורה פוקד עון אבות על בנים הוא באופן אחר אין הנה מקום הביאור בו : (רלב"ג)



איוב פרק-כב

{א}  וַ֭יַּעַן אֱלִיפַ֥ז הַֽתֵּמָנִ֗י וַיֹּאמַֽר:

 רש"י  (מענה אליפז) : (רש"י)

 רלב"ג  ביאור מלות המענה ויען אליפז התימני ויאמר : (רלב"ג)


{ב}  הַלְאֵ֥ל יִסְכָּן-גָּ֑בֶר כִּֽי-יִסְכֹּ֖ן עָלֵ֣ימוֹ מַשְׂכִּֽיל:

 רש"י  הלאל יסכן גבר. הלצורך ולהנאת היוצר יועיל גבר ויהנה כאשר ילמד דעת אל הבריות וחכמה, יסכן הראשון לשון הנייה כמו ותהי לו סוכנת (מלכים א א) והשני לשון למוד כמו ההסכן הסכנתי (במדבר כב) וגם הראשון יתכן להיות נפתר לשון למוד הלטובת היוצר ולצרכו ילמד גבר כאשר ילמד השכל : (רש"י)

 מצודת דוד  הלאל. וכי לאל יועיל ויהנה הגבר בצדקו אלא המשכיל יועיל ויהנה אל עצמו ובהיות כן מה לו להשיב לך בכדי שתעמוד בצדקתך הלא מה לו בזה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יסכן. ענין תועלת והנאה כמו הוכח בדבר לא יסכון (לעיל טו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יסכון. יועיל : (רלב"ג)


{ג}  הַחֵ֣פֶץ לְ֭שַׁדַּי כִּ֣י תִצְדָּ֑ק וְאִם-בֶּ֝֗צַע כִּֽי-תַתֵּ֥ם דְּרָכֶֽיךָ:

 רש"י  החפץ לשדי. כמו כי מה חפצו בביתו אחריו (לעיל כא) ההנאה וחשש לו אם תצדיק מעשיך בהתווכח לפניו שיבא עמך להתווכח בדבריך : ואם בצע. ממון לו אם תתם דרכיך : (רש"י)

 מצודת דוד  החפץ. וכי מה צורך בא לשדי אם תהיה צדיק וכי בצע כסף בא לו אם תלך בדרך תם וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  החפץ. ענין צורך כמו אם כלי אין חפץ בו (ירמיה כב) : בצע. ענין הנאת ממון כמו מה בצע כי נהרוג את אחינו (בראשית לו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בצע. תועלת : תתם. מענין תם וישר : (רלב"ג)


{ד}  הֲֽ֭מִיִּרְאָ֣תְךָ יֹכִיחֶ֑ךָ יָב֥וֹא עִ֝מְּךָ֗ בַּמִּשְׁפָּֽט:

 רש"י  המיראתך יוכיחך. או אם מיראה שיירא מפניך יבא ויתווכח עמך : (רש"י)

 מצודת דוד  המיראתך. וכי בעבור יראתו אותך לבל תרשיע יתווכח עמך ויבוא עמך במשפט הלא מה לו אם תרשיע : (מצודת דוד)


{ה}  הֲלֹ֣א רָעָֽתְךָ֣ רַבָּ֑ה וְאֵֽין-קֵ֝֗ץ לַעֲוֹנֹתֶֽיךָ:

 רש"י  הלא. יודע הוא כי רעתך רבה : (רש"י)

 מצודת דוד  הלא וגו'. כאומר אבל אני אשיבך מלין בעבורו שהדין עמו בדבר היסורים הבאים עליך כי הלא רעתך רבה ר''ל לגדול כמותך יחשב כל דבר לרב כי הרבה ילמדו ממך וזה ואין קץ לעוונותיך כי הכל בא ממך ותלוי בך : (מצודת דוד)


{ו}  כִּֽי-תַחְבֹּ֣ל אַחֶ֣יךָ חִנָּ֑ם וּבִגְדֵ֖י עֲרוּמִּ֣ים תַּפְשִֽׁיט:

 מצודת דוד  כי תחבול. אם דבר מי למולך תענש אותו בכסף ותקח ממנו משכון ועם הוא בחנם כי לא לוה ממך מאומה : ובגדי ערומים תפשיט. אף מן האנשים שאין להם כ''א מלבוש אחד ובהעדרם ילכו ערום הנה פשטת בגדיהם ונשארו ערומים וקראם ערומים ע''ש סופם וכן אפיתי על גחליו לחם (ישעיה מד) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תחבול. תמשכן כמו לא יחבול רחים (דברים כד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תחבול. תקח משכון : (רלב"ג)


{ז}  לֹא-מַ֭יִם עָיֵ֣ף תַּשְׁקֶ֑ה וּ֝מֵרָעֵ֗ב תִּֽמְנַֽע-לָֽחֶם:

 מצודת דוד  לא מים. לא השקית מים לעיף ומנעת לחם מן הרעב כי כאשר חבשת את מי בבית האסורים היה נמנע ממנו לחם ומים : (מצודת דוד)


{ח}  וְאִ֣ישׁ זְ֭רוֹעַ ל֣וֹ הָאָ֑רֶץ וּנְשׂ֥וּא פָ֝נִ֗ים יֵ֣שֶׁב בָּֽהּ:

 רש"י  ואיש זרוע לו הארץ. בתמיה וכי מחמת שהיית גדול תירש את הארץ כלום הוא ראוי להתקיים : ישב בה. יאריך בה כמו ותשבו בקדש (דברי' יא) : (רש"י)

 מצודת דוד  ואיש זרוע. כאומר הנה בעניי העם התאכזרת ועשית משפט חרוץ אבל מי שהיה אלם ובעל זרוע היה לו כל הארץ ועשה בה כל חפצו ולא מחית בידו עם כי היה לאל ידך : ונשוא פנים. מי שהיה נשוא פנים בעבור רוב העושר וכדומה הוא ישב בכולה כאלו היתה שלו ולא מחית בו : (מצודת דוד)


{ט}  אַ֭לְמָנוֹת שִׁלַּ֣חְתָּ רֵיקָ֑ם וּזְרֹע֖וֹת יְתֹמִ֣ים יְדֻכָּֽא:

 מצודת דוד  אלמנות. אבל כאשר שמעת דבר עולה מאלמנות לא חסת עליהן כי גרשת אותן מן הארץ ריקם כי עוד לקחת כל אשר להן ובזה נדכא א''כ חוזק היתומים בניהן כי כאשר גרשת אמותיהן לקחת כל אשר להן אל מי יפנו היתומים לעזרה ולא חסת גם עליהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שלחת. ענין טירוד וגירושין : ידוכא. יכותת : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וזרועות יתומים ידוכא. כל אחד מזרועות היחומים : (רלב"ג)


{י}  עַל-כֵּ֭ן סְבִיבוֹתֶ֣יךָ פַחִ֑ים וִֽ֝יבַהֶלְךָ פַּ֣חַד פִּתְאֹֽם:

 מצודת דוד  על כן. ובגמול כל אלה פורש סביבותיך פחים להלכד בהם ותבהיל אותך פחד פתאום לנפול בפח מחרדת הפחד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פחים. רשחות : (מצודת ציון)


{יא}  אוֹ-חֹ֥שֶׁךְ לֹֽא-תִרְאֶ֑ה וְֽשִׁפְעַת-מַ֥יִם תְּכַסֶּֽךָּ:

 רש"י  או חשך לא תראה. כלומר לא תתן עיניך ובטחונך בכח לאמר : (רש"י)

 מצודת דוד  או חשך וגו'. או בא עליך חשך אשר לא תראה את הפח להשמר ממנה או מרבית המים כסו אותך ור''ל הנה בגמול הוכן לך מכאובים בעבור הפחד השלוח עליך נתבלבל דעתך לבל תוכל להזהר או המקום סכל דעתך והחשיך שכלך לבל תדע להזהר או שרבים מכאובים כמים היכן לך עד שיהיה מן הנמנע להשמר מהן : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ושפעת. הרבה כמו שפעת גמלים (ישעיה ס) : (מצודת ציון)


{יב}  הֲֽלֹא-אֱ֭לוֹהַּ גֹּ֣בַהּ שָׁמָ֑יִם וּרְאֵ֤ה רֹ֖אשׁ כּוֹכָבִ֣ים כִּי-רָֽמּוּ:

 רש"י  הלא אלוה גובה שמים. ולא ישפיל לראות : וראה ראש כוכבים כי רמו. כמו וראה עניי שבסוף מענה החמישי (לעיל י) כלומר ונותן אתה עין בראש כוכבים כי רמו ובשביל כך אמרת : (רש"י)

 מצודת דוד  הלא אלוה. כאומר ואם אמנם כל אלה עשית ותכחש לומר צדקתי אין זאת כ''א תחשוב הלא אלוה ברום השמים ורואה אתה ראש הכוכבים ותחילתם אשר רמו למעלה ותאמר הלא ה' למעלה מכולם ויש א''כ מרחק רב ממנו לארץ : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ראש ככבים. העליון שבגלגלים שימצאו בו ככבים והוא הגלגל המזלות או יקרא ראש כוכבים המקום שיהיו בו הככבים הנכונים תמיד בתנועת' האמצעית כי המקום ההוא הוא בתכלית הרוממות וגובה כמו שביארנו בספר מלחמות ה' והנה גובה המקום הזה יעמידנו על אמתת מרחק הככבים מן הארץ בתכלית מה שאפשר מקוטן השיעור כמו שבארנו שם : (רלב"ג)


{יג}  וְֽ֭אָמַרְתָּ מַה-יָּ֣דַֽע אֵ֑ל הַבְעַ֖ד עֲרָפֶ֣ל יִשְׁפּֽוֹט:

 רש"י  מה ידע אל. במעשה החשך : הבעד ערפל ישפוט. הכנגד החשך הזה יראה וישפוט, הנה : (רש"י)

 מצודת דוד  ואמרת. ובעבור זה תאמר מה ידע אל ממעשה בני אדם הלא רב המרחק וכי דרך הערפל אשר סביבו ישפוט מעשה האדם וכאומר וכי הערפל המפסיק יהיה עוד סבה לשידע : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ערפל. עב הענן : (מצודת ציון)


{יד}  עָבִ֣ים סֵֽתֶר-ל֖וֹ וְלֹ֣א יִרְאֶ֑ה וְח֥וּג שָׁ֝מַ֗יִם יִתְהַלָּֽךְ:

 רש"י  עבים סתר. לפניו ולא יוכל לראות : וחוג שמים יתהלך. ולא ידע את אשר בארץ : חוג. עוגל מחוגת שמים כמו ובמחוגה יתארהו (ישעיה מד) קומפ''ש בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  עבים סתר לו. הלא העבים לו למסתור ולא יראה דרך בה כי הלא יתהלך על עגול השמים וא''כ העבים יפסיקו בינו לארץ : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וחוג. ענין עגול כמו חוק חג על פני מים (לקמן כו) : (מצודת ציון)


{טו}  הַאֹ֣רַח עוֹלָ֣ם תִּשְׁמֹ֑ר אֲשֶׁ֖ר דָּרְכ֣וּ מְתֵי-אָֽוֶן:

 רש"י  האורח עולם. הדרך הראשונים אשר מאז : תשמור. שמרת בלבך לזכור מה נהייתה בהם : (רש"י)

 מצודת דוד  האורח. האם תשמור בלבך הדרך אשר טעו בו כל בני עולם וחזר ופירש אשר דרכו בו אנשי און הם אנשי דור המבול : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  דרכו. הלכו : (מצודת ציון)


{טז}  אֲשֶֽׁר-קֻמְּט֥וּ וְלֹא-עֵ֑ת נָ֝הָ֗ר יוּצַ֥ק יְסוֹדָֽם:

 רש"י  קומטו ולא עת. נגזרו בלא עתם : נהר וגו'. ונהר של מבול או גפרית ואש של סדום הוצק ביסודם : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר קומטו. אשר בעבור זה הזקינו ומלאו קמטים בלא עתם ר''ל נכרתו מן העולם קודם זמנם כי נהר מי המבול נשפך ביסודם ר''ל בארץ אשר עמדו עליה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קומטו. נתכווצו כמו ותקמטני לעד היה (לעיל טז) ור''ל הזקינו כי דרך הזקינים להתקמט בפניהם : (מצודת ציון)

 רלב"ג  קמטו. נכרתו מן העולם : ונהר יוצק יסודם. ר''ל ביסודם ובמעמדם עד שטבעו תוך נהר דב והוא מי המבול : (רלב"ג)


{יז}  הָאֹמְרִ֣ים לָ֭אֵל ס֣וּר מִמֶּ֑נּוּ וּמַה-יִּפְעַ֖ל שַׁדַּ֣י לָֽמוֹ:

 מצודת דוד  האומרים. אשר אמרו על האל הנה הוא סור ממנו ומהו הדבר אשר יפעל שדי להם הלא סר השגחתו ומסר הכל ביד מערכת השמים : (מצודת דוד)


{יח}  וְה֤וּא מִלֵּ֣א בָתֵּיהֶ֣ם ט֑וֹב וַעֲצַ֥ת רְ֝שָׁעִ֗ים רָ֣חֲקָה מֶֽנִּי:

 מצודת דוד  והוא מלא. ואף כי המקום ב''ה מלא בתיהם מטוב ומה היה להם לכחש בהשגחתו ובאמת עצת הרשעים ההם רחקו ממני ר''ל לא אוכל להבין מה ראו לשטו' זה הלא לא היו חסרים כלום ולמה זה כחשו בהשגחתו : (מצודת דוד)


{יט}  יִרְא֣וּ צַדִּיקִ֣ים וְיִשְׂמָ֑חוּ וְ֝נָקִ֗י יִלְעַג-לָֽמוֹ:

 מצודת דוד  יראו צדיקים. נח ובניו הצדיקים ראו במפלתם ושמחו על אשר מלאו אחרי ה' ולא נמשכו אחרי דעתם : ונקי. כ''א מהם לעג עליהם בעבור סכול דעתם : (מצודת דוד)


{כ}  אִם-לֹ֣א נִכְחַ֣ד קִימָ֑נוּ וְ֝יִתְרָ֗ם אָ֣כְלָה אֵֽשׁ:

 רש"י  אם לא נכחד קימנו. התשמור וראית אם לא נכחד יקומם : קימנו. כמו קומתו של אותו הדור כמו (הושע יב) בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו כמו עמו : ויתרם. גאותם : אכלה אש. ברותחין נדונו ר' תנחומא דרש שהיו בעלי קומה ולא מתו בתהומות ובאו עליהם רותחין מלמעלה וזה יתרם קימה יתרה שלהם, כ''ש : (רש"י)

 מצודת דוד  אם לא. באמת האיש אשר קיים והעמיד אותנו והוא נח שממנו הושתת העולם הלא הוא היה נמנע ונחדל מלהיות אבוד עם בני דורו והנותרים מאנשי הדעת הזרה ההיא הלא שרפה האש והמה אנשי סדום וחברותיה וכאומר ואיך תחזיק בדעת הזרה ההיא הלא מגמול אנשי הדעת ההיא נראה ההשגחה כי כולם נאבדו ונח לבד ניצול וכל הנותרים מאנשי הדעת ההיא כלו מן העולם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אם לא. באמת והוא כענין שבועה וכאומר אם לא היה כן יבוא עלי כזאת וכזאת וגזם ולא אמר וכן אם לא שויתי ודוממתי נפשי (תהלים קלא) : נכחד. נמנע : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אם לא נכחד קימנו. באמת כאשר מת האיש אשר הקימנו והעמידנו והוא נח אכלה שארית בעלי הדעת ההיא והיא אנשי סדום : (רלב"ג)


{כא}  הַסְכֶּן-נָ֣א עִמּ֑וֹ וּשְׁלם בָּ֝הֶ֗ם תְּֽבוֹאַתְךָ֥ טוֹבָֽה:

 רש"י  הסכן. למוד להיות עמו שלם : ושלם. ותהיה שלם ולא תחסר בהם בדברים האלה : תבואתך טובה. תבואך טובה : (רש"י)

 מצודת דוד  הסכן נא. לזאת מעתה הרגל עצמך עם ה' להאמין בהשגחתו ותהא עמו בשלום ולא תתרעם עוד למולו : בהם. בעבור הדברים האלה תבא אליך טובה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הסכן. ענין ההרגל וכן וכל דרכי הסכנת (שם קלט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הסכן. הרגל כמו ההסכן הסכנתי : ושלם. ותעמוד בשלום : (רלב"ג)


{כב}  קַח-נָ֣א מִפִּ֣יו תּוֹרָ֑ה וְשִׂ֥ים אֲ֝מָרָ֗יו בִּלְבָבֶֽךָ:

 מצודת דוד  קח נא. מעתה קח בלבך התורה הנתונה מפיו כדרך המאמין בהשגחה : (מצודת דוד)


{כג}  אִם-תָּשׁ֣וּב עַד-שַׁ֭דַּי תִּבָּנֶ֑ה תַּרְחִ֥יק עַ֝וְלָ֗ה מֵאָהֳלֶֽךָ:

 מצודת דוד  אם תשוב. כאשר תשוב לה' תחזור ותבנה ממה שהיית נהרס : תרחק. אך תרחיק מאהליך עולה שלא תהיה כטובל ושרץ בידו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  תבנה. ר''ל תשוב להבנות אחר ההרסך באלו הפגעים הרעים אשר קרו בך או יהיה תבנה מגזר' בנים ר''ל שיהיו לו בנים ומזה הענין גם כן ואבנה גם אנכי ממנה : (רלב"ג)


{כד}  וְשִׁית-עַל-עָפָ֥ר בָּ֑צֶר וּבְצ֖וּר נְחָלִ֣ים אוֹפִֽיר:

 רש"י  ושית על עפר בצר. על אשר תשוב אליו תשית על הארץ חוסן ומבצרים : ובצור נחלים. הסלעים גבוהים שבנחלים עמוקים יהיה לך אוסף צבירת אופיר היא סגולת מלכים שהיו מסגלים ואוצרים זהב הבא מאופיר : (רש"י)

 מצודת דוד  ושית. ר''ל המקום יהיה לך לחוזק כאלו שמת לך מבצר בנוי על עפר הארץ החזקה יותר מהעשוי ממעל בגובה : ובצור וגו'. ר''ל יתקיים עושרך כאלו שמת זהב אופיר בצור חזק אשר בעמקים אשר יתקיים מפאת מקומו ומפאת עצמו כי זהב אופיר הוא החזק שבזהבים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בצר. מבצר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בצר. זהב : ובצור נחלים אופיר. ר''ל שבהוצאות הצור נחלים בשפע וברבוי כן ישפע השם יתברך לך זהב אופיר : (רלב"ג)


{כה}  וְהָיָ֣ה שַׁדַּ֣י בְּצָרֶ֑יךָ וְכֶ֖סֶף תּוֹעָפ֣וֹת לָֽךְ:

 רש"י  והיה שדי בצריך. אם שדי זה קדש תמהתי על פתרונו שמשמעו קללה שימנה עם אויביו כמו ואת היית בעוכרי (שופטים יא) עם עוכרי וע''י צורך נדוננו מן המקראות חסרים (כמו והיה שדי שופט בצריך, ואם נוכל לאמרו חול לשון דיין וחוסן זה פתרונו) והיה חוסן מבצריך כמו ושית על עפר בצר כלומר הון עתק תהיה נבצר ולפי הענין כן פתרונו שהרי סופו מוכיחו וכסף תועפות לך ל' חוסן כמו ותועפות ראם לו (במדבר כג) : (רש"י)

 מצודת דוד  והיה שדי בצריך. המקום יהיה מבצריך וכסף תהיה עפות ופורחות לך ר''ל יתרבו בכל עת : (מצודת דוד)

 רלב"ג  והיה שדי בצריך. הרצון שיהיה רב זהבך על דרך כקול שדי שמורה על החוזק ועל ההפלגה : תועפות. לשון חוזק כדרך תועפות ראם לו או יהיה מעניין הכפל כדמתרגמינן וכפלת ותעוף : (רלב"ג)


{כו}  כִּי-אָ֭ז עַל-שַׁדַּ֣י תִּתְעַנָּ֑ג וְתִשָּׂ֖א אֶל-אֱל֣וֹהַּ פָּנֶֽיךָ:

 רש"י  ותשא אל אלוה פניך. לא תבא להרים פניך אלא לשאול, צרכיך הימנו : (רש"י)

 מצודת דוד  כי אז. כשתשוב לה' אז תתענג בטובה על משענת ה' ר''ל הוא יענג נפשך : ותשא. תוכל לישא פניך אל ה' לשאול צרכיך כי תהיה בטוח שימלא שאלתך : (מצודת דוד)


{כז}  תַּעְתִּ֣יר אֵ֭לָיו וְיִשְׁמָעֶ֑ךָּ וּנְדָרֶ֥יךָ תְשַׁלֵּֽם:

 רש"י  ונדריך תשלם. מובטח אתה שירצו קרבנות תשלומי נדריך : (רש"י)

 מצודת דוד  תעתיר. אתה תעתיר אליו והוא ישמע לך : ונדריך תשלם. דרך השואלים צרכיהם מאת המקום לנדור נדרים על תנאי כמ''ש אם יהיה אלהים עמדי וגו' (בראשית כח) ולזה אמר הנה תשלם נדריך כי ימולא משאלותיך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תעתיר. תתפלל כמו יעתר אל אלוה (לקמן לג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ונדריך תשלם. ר''ל שלא יבצר ממך דבר מהדברים אשר תשתדל בעשייתם : (רלב"ג)


{כח}  וְֽתִגְזַר-א֖וֹמֶר וְיָ֣קָם לָ֑ךְ וְעַל-דְּ֝רָכֶ֗יךָ נָ֣גַֽהּ אֽוֹר:

 רש"י  ויקם לך. כמו ויקום לך : (רש"י)

 מצודת דוד  ותגזר אומר. ר''ל כשתחליט בדעתך לעשות דבר מה אז המקום יקיים לך הדבר ההוא : נגה אור. תזריח אור ההצלחה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נגה. תזרח כמו מנוגה נגדו (תהלים יח) : (מצודת ציון)


{כט}  כִּֽי-הִ֭שְׁפִּילוּ וַתֹּ֣אמֶר גֵּוָ֑ה וְשַׁ֖ח עֵינַ֣יִם יוֹשִֽׁעַ:

 רש"י  כי השפילו ותאמר גוה. ואם רואך דורך שפל תאמר בהבטחה להגביהו ויגבה : ושח עינים. בצרה הבאה (אליו) בעונו : יושיע. אותו אלוה בידך ובתפילתך : (רש"י)

 מצודת דוד  כי השפילו. אם תראה אנשים אשר הושפלו עד עפר תוכל לומר בהבטחה שיבא להם גדולה ורוממות כי המקום ישלים מאמריך : ושח. מי שעיניו כפופות בעבור הצרות יושיע המקום בתפלתך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גוה. כמו גאה בחלוף אל''ף בוי''ו וענינו גדולה ורוממות כמו היגאה גומא (לעיל ח) : ושח. ענין כפיפה והשפלה כמו וישח אדם (ישעיה ב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ותאמר גוה. ר''ל שתעמוד בגובה ותוקף ולא יגיעך רע : ושח עינים. שפל עינים : (רלב"ג)


{ל}  יְֽמַלֵּ֥ט אִֽי-נָקִ֑י וְ֝נִמְלַ֗ט בְּבֹ֣ר כַּפֶּֽיךָ:

 רש"י  ימלט אי נקי. אין נקי כמו אי כבוד (ש''א ד) אין כבוד וכן (משלי לא) ולרוזנים אי שכר אין שכר אין נאה להם שכרות שלשתן חברם מנחם במחלוקת אחת ואע''פ שהן שתי תיבות מפרשין כן ונמלט את אי נקי בבור כפיך וכן שמעתי, ל' אחר שמעתי שהיו אומרים מפי ר' יעקב שהוא לשון אדם השרוי בצער ובאנקה והיו''ד יתירה בתיבה כמו היושבי בשמים (תלים קכג) אבל לא שמעתי מפי הרב : (רש"י)

 מצודת דוד  ימלט אי נקי. המקום ימלט מהצרה את מי אשר אין נקי מעון והמלטתו תהיה בעבור נקיית כפיך כי זכותך תגן עליו (העולה מהמענה ההיא אשר ישיב לאיוב לומר מה תתרעם על אשר לא ישיב לך כי הלא בין תצדק בין תרשיע מה לו בזה ולמה א''כ ישיב לך לבל תרשיע אף יצדיק עליו דין המקום באמרו הנה כזאת וכזאת עשית ולאיש כמוך יחשב לרב כי הכל ילמדו ממך אף יתרעם עליו לומר אם אמנם כזאת עשית ותכחש לומר צדקתי כי תאחז בדעת אנשי דור המבול אשר כחשו בהשגחה והלא מגמול ענשם והצלת נח ומהפיכת סדום וחברותיה אשר אחזו בדעת ההיא מהם יוכר ההשגחה ויחוה לו עצתו לשוב אל ה' להאמין בהשגחה ולשתוק מן התרעומות ואז ישגא אחריתו) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אי נקי. כמו אין נקי וכן אי כבוד (ש''א ד) : בבור. מל' ברור ונקי : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ימלט אי נקי. הנקי ימלט בזכותו אי גדול : ביאור דברי המענה. ענה אליפז התימני ואמר האם האדם מועיל לש''י כאשר יועיל על עצמו המשכיל המיישיר דרכיו אשר יענוש הש''י הרשע תכף עשותו רשע מצד הרע שיעשה לשם יתברך ויגמול טוב לצדיק תכף עשותו טוב מצד התועלת שהגיע לשם יתברך הנה אין הענין כן כי מה שיעשה השם יתברך מזה אינו כי אם על צד החסד והחנינה להטיב אל האנשים וליסרם עד שיגיעו אל הצלחת הנפש אשר בעבורה נבראו לא לצורך עצמו ולזה יקרה שיאריך לרשע זמן ארוך לבלתי קבלו הפעולות ברע אשר יעשהו וכדי שיתן הרשע אל לבו לעזוב דרכו בזה הזמן הארוך וישוב אל השם ולא יאריך לצדיק כדי שלא יחזיק בדרך הרע אשר החל להתנהג בו ולזה אין פלא אם תמצא ההצלחה לרשע זמן ארוך והיא הטענה אשר חשבת לסתור בה דברינו, החפץ לשם יתברך כי תצדק להועיל לו ואם יגיע לו תועלת כי תתם דרכיך עד שיגמול טוב לצדיקים תכף עשותם הצדק והיושר כדי שיועילוהו, המיראתו ממך שתזיקהו בעשותך הרעות יוכיחך ויבא עמך במשפט הנה אין הענין כן אבל מה שיעשהו השם יתברך הוא להועיל לבני האדם ובהיות הענין כן הנה יאריך השם יתברך לרשע להועיל לו ואם לא ישוב תוך הזמן אשר יאריכהו יגיעהו העונש הראוי ובזה נתרו כל הספיקות שהיית מספק בהם על דברינו זולת מה שטענת שאתה תם וישר ובאו עליך אלו הרעות הרבות ולא במשפט, ולזה אשיבך כי באמת אין דבריך צודקים וזה כי אני אורך כי באמת רעתך אשר הביא השם עליך היא רבה כמו שאתה אומר אבל אין עול כי אין קץ לעונותיך עד שרעתך היא כשיעור עונותיך או תהיה הכונה ברעתך ובעונותיך אחת בעינה, אתה היית לוקח משכון מאחיך חנם ובגדי האנשים מחוסרי בגדים תפשיט להיות לך למשכון עד שיוכרחו ללכת ערומים וימותו בקרה וזה עון פלילי, האיש העיף והצמא לא תשקהו אפילו מים להשיב רוחו אליו ומהאיש הרעב תמנע לחמך עד שימותו בצמא וברעב, ואולם אתה היית מכבד האנשים התקיפים והאדונים אשר הם נשואי פנים להאכילם ולהשקותם כאילו היו אדונים בביתך, ואולם החלושים כמו אלמנות ויתומים לא השגחת בהם לתת להם דבר ולא להצילם מעושקיהם ואלו העונות הם חזקים לאין קץ, על כן סביבותיך פחים מכל צדדיך ללכדך ולבהלך פחד הצרה הזאת פתאום, או יבהלך חשך המכאובים עד שלא תוכל לראות ושפעת מי הצרות הרבות תכסך ע''כ לא תתרעם אם יגיעוך כמו אלה הצרות הרבות כי עונותיך אשר זכרתי שלא היית נמלט מהם הטו אלה, באמת השם יתברך בגובה שמים כי שם נראית פעולתו יותר למעלת הנמצאים אשר שם וראה העליון שבגלגלים שבו כוכבים כי הם רמים מאד, ואולם אמר זה כי מצד הסתרתם קצתם קצת ידענו העליון מהם ומצד חלוף הבמות בתנועותיהם ידענו כמה יחוייב שיהיה מרחק זה הגרם השמימיי אשר הוא ראשון לכל הגלגלים אשר בהם כוכבים לכל הפחות וכשהקפנו בזה מזה הצד מצאנו גובה אלו הככבים עצום מאד או ירצה בראש כוכבים גובה גלגל תנועת הארך בכוכבי המבוכה אשר אצלו ימצא תמיד הכוכב מפני תנועת האורך תמיד כי רמו מאד אלו הגבוהים כמו שביארנו בחמישי מספר מלחמות ה', התחשוב כי בעבור זה המרחק העצום אשר בינינו ובין השמים אשר שם כבוד השם ית' יעלם ממנו מה שיעשה בכאן ואמדת מה ידע אל ממעשה האדם הבעד ערפל שיבדיל בינו וביניהם יוכל לשפוט אותם ולראות מעשיהם, הלא העבים מבדילים בינינו ובינו ולא ירבה מעשינו אבל יתהלך בחוג השמים ושם תהיה השגחתו, ולמה תאמר כמו אלו הדברים האם דרך אנשי העולם תשמור שדרכו בו אנשי העולם בימי המבול וקראו אורח עולם לפי שטעו אז כל אנשי העולם בזה זולת נח וביתו אשר נצל בצדקתו, אשר נכרתו בטרם יומם והיה ביסודה נהר יוצק עד שטבעו כולם, הלא הם חטאו בזה החטא בעינו שהם היו אומרים לאל שהוא סר מהם ובלתי משגיח בהם ושלא יפעל להם השם יתברך דבר והוא מלא בתיהם טוב והצליחם הצלחה רבה ועם כל זה לא הודו לו על הטוב אשר השפיע להם הנה עצת אלו הרשעים ודרכם אשר דרכו בה היא רחוקה מאד ממני או יהיה אומרו עצת רשעים רחקה מני שב אל מה שאמר איוב עצת רשעים רחקה מני והרצון בו איך תאמר שעצת רשעים רחקה ממך ואתה בוחר דרך אלו הרשעים ועצתם שהיו חושבים שהשם יתברך עזב את הארץ, הנה כשראו הצדיקים ענשם כן שמחו והם נח ובניו כי על כן לא סרו אלו האנשים מאחרי השם ונקי ילעג להם והוא נח, הנה באמת כאשר נכחד האיש אשר הקימנו והוא נח חכף אכלה אש שארית האנשים אשר היו על זה הדעת והם אנשי סדום ועמורה וזה כאלו ממה שיתאמת ממנו שאלו הרעות היו על צד העונש שאם היו מצד המערכת איך קרה שיהיה יחד ברבים כמו זה הרבוי ושיהיו כולם רשעים ואיך קרה שינצל נח ובניו והוא לבדו היה צדיק ביניהם, ובהיות הענין כן הנה איעצך שתרגיל עצמך על השם יתברך ר''ל שתלך בדרכיו ואז יהיה לך שלום הלא אם תלך בדרכיו תבואתך טובה, קח נא מפיו הנימוס שראוי שיתנהג בו האדם ההולך בדרכי השם ושים אמרי השם בלבבך ויהיו עיניך ולבך ללכת בהם כל הימים, אם תשוב עד שדי תבנה אחר שנתצך השם והרס אותך באלו הצרות אשר הביא עליך תרחיק עולה מאהליך אם לך דבר מאחר שלא כדין, וירבה השם עושרך בעבור זה עד שתשים על עפר זהב מרוב העושר וכהוצאת הצור נחלים בחיל ורבוי כן ישפיע לך השם זהב אופיר, והיה זהבך רב וכבד וכסף יהיה לך כפול על מה שהיה לך מקדם, הנה אם היית מתנהג בזה המנהג היית מתענג על השם יתברך בסבת דבקותך בו וכאשר תשא אל אלוה פניך ותעתיר אליו ישמיעך בכל מה שתשאל ממנו ותשלם נדריך ר''ל שלא יבצר ממך דבר מהדברים אשר תשתדל בהם, וזה גם כן אמרו ותגזור אומר ויקום לך השם ועל דרכיך נגה אור הפך מה שהיה איוב מתרעם ממנו באומרו ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים, אם היית נוהג כן תמצא שכאשר השפילו שאר האנשים ובאו בשפלות הצרות תאמר גוה ר''ל שתתעלה מהם ותתנצל וזה כי השם יושיע מי שהוא שח עינים כמוך, הנה יגיע מההצלחה לך עד שתמלט בבור כפיך אי נדול הראוי לבוא עונש גדול עליו וזה כי האיש הנקי ימלט בזכותו אי גדול : והכלל העולה מהדברים הוא, שמה שהיה איוב טוען ממה שיראה לרשעים מהצלחה זמן ארוך אינו מחוייב שלא יהיה הכל מוגבל ומסודר מהשם יתברך וזה שאמנם היה מחוייב שיענש הרשע תכף עשותו הרשע אילו היה מגיע בזה היזק אל השם יתברך כדי שיציל עצמו מן ההיזק אבל למה שהוא מבואר שלא יגיע היזק כלל אל הש''י ברשע שיעשה הרשע הוא מבואר שמה שיעשה השם יתברך מזה ר''ל לשפוט האדם על מעשיו אינו רק להועיל לבני האדם ובהיות הענין כן לא ימנע שלא תתמיד הצלחת הרשע זמן ארוך לפי שהשם יתברך כבר האריך לו עונשו כדי שישוב אליו תוך הזמן ההוא ויעזוב דרכו הרעה ואולם שלא יגיע נזק לשם יתברך ברשע שיעשהו הרשע הוא דבר ביארו אליפז מהפך זאת הגזירה ואם הוא מבואר בעצמו והוא שאם לא יגיע תועלת להש''י בצדק הצדיק הנה לא יגיע לו נזק ברשע הרשע לפי שהתועלת והנזק הם שני הפכים ונושאם אחד ואולם הוא מבואר שלא יגיע תועלת להש''י בצדק הצדיק הנה אם כן הוא מבואר שלא יגיע לו יתברך היזק ברשע הרשע והנה ביאר זה אליפז על זה האופן לפי שהיה מבואר אצלו שלא יגיע תועלת להש''י בצדק הצדיק לפי שהוא מועיל לעצמו לבד ואולם ברשע הרשע היה אפשר לספק שיזיק באופן מה להש''י לפי שהוא מפסיד ומשחית פעולות השם במה שהוא מזיק לשאר האנשים והפועל יצטער כשישחיתו פעולותיו לפי מה שיחשב ואפשר שנאמר שאליפז לא ביאר המשפט האחד מאלו השנים אבל הניח כל אחד מהם על שהוא מבואר בעצמו ואולם מה שהיה טוען איוב ממה שבאו עליו מהמכות והנגעים להפליא בלא פשע הנה אליפז ישיב על זה שכבר חטא איוב חטאים נפלאים ואם לא הרגיש בזה מהם שכבר היה לוקח למשכון בגד האנשים חסירי הבגדים ונשארו ערומים והיו מתים בקרה ולא היה נותן לעני הצמא מים לשתות ולרעב לחם לאכול והיו מתים ברעב ובצמא ואולם העשירים והתקיפים היה מכבד אותם ומאכילם ומשקם וזה היה בתכלית הגנות וזה שאם לא היה נותן דבר מהונו לאיש מהאנשים היה לו התנצלות מה על מה שלא היה מטיב לעניים והוא כי אהבתו ממונו היתה הסבה המונעת לא שנאתו העניים והצדקה ואולם כשהיה מפזר ונותן לעשירים ובלתי נותן דבר לעניים היה מבואר כי משנאתו העניים והצדקה היה נמנע בזה, ומהם שלא היה חונן אלמנות במה שהיו מבקשות ממנו להצילן מיד עושקיה' והיה מניח היתומים ביד עושקיהם ולא היה עוזר אותם, ומהם שכבר חטא במה שהיה אומר שהשם עזב את הארץ והוא עון פלילי כי בכמו זה הענין חטאו אנשי דור המבול ואנשי סדום ועמורה ועל זה הגיע' מהעונש מה שכבר הגיע, והביא ראיה אליפז על שה' פוקד האדם על מעשיו ממה שקרה לאנשי דור המבול שלא ניצל מהם כי אם נח וביתו כי הוא לבדו היה צדיק בדור ההוא ומה שקרה לאנשי סדום ועמורה שאם היה הענין לפי המערכת היה בתכלית הזרות שיסכים במקרה בזה הרבוי והנפלא הרשע לרוע המערכת ולזה נתן עצה אליפז לאיוב שישוב אל השם יתברך ויטיבהו השם יתברך הטבה נפלאה לא ישערה : (רלב"ג)



איוב פרק-כג

{א}  וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר:

 רש"י  (מענה איוב) : (רש"י)

 רלב"ג  ביאור מלות המענה ויען איוב ויאמר : (רלב"ג)


{ב}  גַּם-הַ֭יּוֹם מְרִ֣י שִׂחִ֑י יָ֝דִ֗י כָּבְדָ֥ה עַל-אַנְחָתִֽי:

 רש"י  גם היום. אחר כל תנחומין הללו : מרי שיחי. במקומו עומד כי אין תנחום בדבריכם : ידי כבדה. מכת נגעי תקיפה יותר מאנחתי שאיני קובל וצועק לפי מכתי : (רש"י)

 מצודת דוד  גם היום. ר''ל אף עתה שהרביתי להתרעם ולספר התלאות במרד וסרוב עכ''ז עוד מכתי כבדה על אנחתי כי אין הצעקה בערך הצער : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מרי. ענין מרד וסרוב : שיחי. ספור תלאותי : ידי. מכתי ע''ש שהדרך להכות ביד : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מרי שיחי. הרצון בו שהמריתי והפלגתי בכעסי להתרעם על שברי תרעומת רב : ידי. מכתי : (רלב"ג)


{ג}  מִֽי-יִתֵּ֣ן יָ֭דַעְתִּי וְאֶמְצָאֵ֑הוּ אָ֝ב֗וֹא עַד-תְּכוּנָתֽוֹ:

 רש"י  ואמצאהו. לשופטי : תכונתו. מכון כסאו : (רש"י)

 מצודת דוד  ידעתי. לדעת מקום האל לאשר אמצא אותו אז הייתי בא עד מכון שבתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תכונתו. מל' כן ובסיס : (מצודת ציון)


{ד}  אֶעֶרְכָ֣ה לְפָנָ֣יו מִשְׁפָּ֑ט וּ֝פִ֗י אֲמַלֵּ֥א תוֹכָחֽוֹת:

 רש"י  משפט. הוכחת דברים : (רש"י)

 מצודת דוד  אערכה. הייתי מסדר לפניו משפט להשפט עמו והייתי ממלא פי בדברי ויכוח : (מצודת דוד)

 רלב"ג  תוכחות. דברי תוכחות : (רלב"ג)


{ה}  אֵ֭דְעָה מִלִּ֣ים יַעֲנֵ֑נִי וְ֝אָבִ֗ינָה מַה-יֹּ֥אמַר לִֽי:

 רש"י  (אדעה מלים יענני. וגם אם יסתום אותי מלדבר לפניו שמא ידבר הוא עמי ואדעה מלים יענני רבי תנחומא) : (רש"י)

 מצודת דוד  אדעה. יודע הייתי מה ישיב לי כי אבין אמריו על הכל אחזור ואשיב לו : (מצודת דוד)


{ו}  הַבְּרָב-כֹּ֖חַ יָרִ֣יב עִמָּדִ֑י לֹ֥א אַךְ-ה֝֗וּא יָשִׂ֥ם בִּֽי:

 רש"י  הברב כח. דברים ותוכחות של חטאיו יריב עמדי : לא אך. מכה וכפיה לא ישים בי אכפו ואימתו (ועוד יפתר) לא אך הוא ישים בי כי לא ישים בי אך הריב של תוכחת פשעי ולא תשומות עלילות : (רש"י)

 מצודת דוד  הברב כח. וכי יריב עמדי ברב כח בזולת שמירת המשפט הלא בודאי לא אך הוא ישים בי כפי הראוי בשמירת המשפט והוא מקרא קצר ויובן הדבר מאליו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ישים בי. הרצון בזה ישים בי כח : (רלב"ג)


{ז}  שָׁ֗ם יָ֭שָׁר נוֹכָ֣ח עִמּ֑וֹ וַאֲפַלְּטָ֥ה לָ֝נֶ֗צַח מִשֹּׁפְטִֽי:

 רש"י  שם. במקום ריבנו : ישר. כושר מפעלותי יהא נוכח ונגלה ונראה עמו לפניו : נוכח. מוכח ושם אפלטה לנצח כי לא ימצא בי עון : (רש"י)

 מצודת דוד  שם וגו'. שם במקום המשפט יתווכח עמי יושר מפעלי והן ידעתי שאצא זכאי ואהיה נמלט לנצח מן השופט אותי ביסורים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  נוכח עמו. מתווכח עמו : ואפלטה. עצמי ובשרי או נפשי : (רלב"ג)


{ח}  הֵ֤ן קֶ֣דֶם אֶהֱלֹ֣ךְ וְאֵינֶ֑נּוּ וְ֝אָח֗וֹר וְֽלֹא-אָבִ֥ין לֽוֹ:

 רש"י  הן קדם. למעלה הוא חוזר למי יתן ידעתי וגו' : קדם. מזרח שנאמר קדמה מזרחה (שמות כא) : אחור. מערב הואיל והמזרח קדמת עולם נמצא המערב אחוריו של עולם : (רש"י)

 מצודת דוד  הן קדם אהלוך. אבל לא ידעתי איה מקום כבודו אם אלך לבקשו בפאת המזרח ואיננו ר''ל לא אמצאהו ואם אלך לבקשו בפאת המערב ולא אבין לו איו הוא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קדם. הוא פאת המזרח כי יחשב פני האדם אל מול זריחת השמש וא''כ המערב היא מאחור והצפון משמאל והדרום מימין : (מצודת ציון)

 רלב"ג  קדם. מזרח : ואחור. מערב : (רלב"ג)


{ט}  שְׂמֹ֣אול בַּעֲשֹׂת֣וֹ וְלֹא-אָ֑חַז יַעְטֹ֥ף יָ֝מִ֗ין וְלֹ֣א אֶרְאֶֽה:

 רש"י  שמאל. צפון : בעשותו. כשבראו לא עשה מקום כסאו שם שאראנו שם : אחז. תרגום של אראה ותדע שהטעם תחת האל''ף ואם לשון אחיזה הוא היה טעמו מלרע תחת החי''ת. יעטוף ימין. כיסה פני הדרום בפניו למען לא אראנו : (רש"י)

 מצודת דוד  שמאל בעשותו. עם כי הוא עשה וברא גם פאת הצפון עכ''ז לא אראנו שם וכאלו עטף לכסות פאת הדרום ולא אראהו גם שם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אחז. אראה כמו ואתה תחזה (שמות יח) : יעטף. מל' עטיפה וכסוי : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שמאל. צפון : ולא אחז. ולא אראה : יעטוף. יכסה ויעלים : ימין. דרום : (רלב"ג)


{י}  כִּֽי-יָ֭דַע דֶּ֣רֶךְ עִמָּדִ֑י בְּ֝חָנַ֗נִי כַּזָּהָ֥ב אֵצֵֽא:

 רש"י  כי ידע דרך וגו'. אשר עמדי מהו לפיכך אינו בא לריב עמדי : בחנני וגו'. אשר כזהב אצא אם יריב עמדי : (רש"י)

 מצודת דוד  כי ידע. לזה הסתיר עצמו ממני כי יודע הוא הדרך אשר דרכתי בה והוא בחן מעשי ויצאתי נקי כזהב מבלי סיג עון : (מצודת דוד)


{יא}  בַּ֭אֲשֻׁרוֹ אָחֲזָ֣ה רַגְלִ֑י דַּרְכּ֖וֹ שָׁמַ֣רְתִּי וְלֹא-אָֽט:

 רש"י  באשורו. במעגלו כמו אם תטה אשורי (לקמן לא) כונן אשוריו (תלים מ) : ולא אט. איני רגיל לנטות : (רש"י)

 מצודת דוד  באשורו. רגלי אחזה במצעדיו ודרכיו שמרתי ולא הייתי נוטה מהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  באשורו. בצעדו כמו ואשרו בדרך בינה (משלי ט) : אט. מל' נטיה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  באשורו. פסיעתו : ולא אט. ולא אטה : (רלב"ג)


{יב}  מִצְוַ֣ת שְׂ֭פָתָיו וְלֹ֣א אָמִ֑ישׁ מֵ֝חֻקִּ֗י צָפַ֥נְתִּי אִמְרֵי-פִֽיו:

 רש"י  מחוקי צפנתי אמרי פיו. יותר מחוקי מזונותי הייתי זריז לצפון אמרי פיו כמו (משלי ל) לחם חוקי מזונותי : (רש"י)

 מצודת דוד  מצות שפתיו. מוסב על מלת שמרתי שאמר במקרא שלפניו וכאלו אמר מצות שפתיו שמרתי ולא אסיר אותם מלבי ויותר מלחם חוקי צפנתי אמרי פיו ובעבור זה ימנע להתווכח עמדי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אמיש. אסור כמו לא ימיש (שמות יג) : מחוקי. דבר קבוע וצורך קרוי חוק : צפנתי. הסתרתי : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ולא אמיש. ולא אסור ממנה, והנה מצות שפתיו דבק עם ולא אט והרצון ולא אטה מצות שפתיו ולא אמיש או יהיה ולא אט דבק עם דרכו שמרתי ועם מצות שפתיו יהיה דבק ולא אמיש ויהיה וי''ו ולא אמיש נוספת כמו וי''ו ואיה וענה : (רלב"ג)


{יג}  וְה֣וּא בְ֭אֶחָד וּמִ֣י יְשִׁיבֶ֑נּוּ וְנַפְשׁ֖וֹ אִוְּתָ֣ה וַיָּֽעַשׂ:

 רש"י  והוא. לפי שהוא יחיד בעולם ויודע דעתן ומחשבתן של בריות ומה יש להם לדבר לפניו לפיכך תשובות מוכנות לפניו : ומי ישיבנו. לפיכך נפשו אותה ויעש : (רש"י)

 מצודת דוד  והוא באחד. ועם כי נגלה לפניו יושר דרכי עכ''ז הוא בדעת אחת ולא יאבה להסיר מעלי היסורים ומי יוכל להשיב אותו מחפצו וכאשר יתאוה נפשו כן יעשה בין במשפט בין בזולת המשפט : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ונפשי. ורצוני כמו אין נפשי אל העם הזה (ירמיה טו) : אותה. חשקה כמו אוה למושב לו (תהלים קלב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  באחד. בענין אחד : ונפשו אותה. ורצונו נכספה : (רלב"ג)


{יד}  כִּ֭י יַשְׁלִ֣ים חֻקִּ֑י וְכָהֵ֖נָּה רַבּ֣וֹת עִמּֽוֹ:

 רש"י  כי ישלים חקי. ידעתי כי לא ישיב ידו עד אשר ישלים חוק גזירותיו פורעניות אשר גזר עלי : וכהנה רבות עמו. כי כהנה רבות עשה : (רש"י)

 מצודת דוד  כי ישלים. הן ידעתי כי ישלים בי כל היסורים כפי החוק אשר גזר עלי ולא יסירם ממני בעבור כושר דרכי : וכהנה. כמו הדברים אשר עושה עמדי כן יש עמו רבות ענינים כאלה אשר יעשה לבני אדם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  חקי. המצטרך אלי כי המצטרך לאדם יקרא חק כאמרו הטריפני לחם חקי : (רלב"ג)


{טו}  עַל-כֵּ֭ן מִפָּנָ֣יו אֶבָּהֵ֑ל אֶ֝תְבּוֹנֵ֗ן וְאֶפְחַ֥ד מִמֶּֽנּוּ:

 רש"י  על כן. שאינו גומל לאדם כפי דרכיו : מפניו אבהל. וכשאתבונן בדרכיו אפחד ממנו : (רש"י)

 מצודת דוד  על כן. בראותי שאינו חוזר מחוק גזרתו אבהל מפניו וכאשר אתבונן מעשיו אפחד ממנו והוא כפל ענין במ''ש : (מצודת דוד)


{טז}  וְ֭אֵל הֵרַ֣ךְ לִבִּ֑י וְ֝שַׁדַּ֗י הִבְהִילָֽנִי:

 מצודת דוד  ואל הרך לבי. נוסף על היסורים הביא האל עוד מורך בלבי להיות מתפחד ביותר : ושרי הבהילני. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הרך. מל' מורך ופחד : (מצודת ציון)


{יז}  כִּֽי-לֹ֣א נִ֭צְמַתִּי מִפְּנֵי-חֹ֑שֶׁךְ וּ֝מִפָּנַ֗י כִּסָּה-אֹֽפֶל:

 רש"י  כי לא נצמתי מפני חשך. בזאת אני נבהל כי לא נצמתי לחלוטין וצמיתות קבר מפני החשך הזה הבא עלי וכן לא כסה מפני את האופל הזה עד מותי : ומפני כסה אופל. על כי לא שבראש הפסוק חוזר : (רש"י)

 מצודת דוד  כי לא נצמתי. והסבה היא כי מעולם כשהיה חשך ואבדון בעולם לא נכרתי אני מפני החשך כי לא היתה עלי וכשהיה אופל בעולם היה ה' מכסה את האופל מפני ולא ראיתיו ועל כי לא הורגלתי בצער ולא ראיתיו מימי לזה עתה בבוא עלי צרות שונות בא בלבי מורך רב ובהלה רבה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נצמתי. נכרתי כמו יצמיתם ה' (שם צד) : אופל. אפלה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  נצמתי. נכרתי : מפני חשך. קודם בא חשך המקרים הרעים : ומפני כסה אופל. והיה מכסה ומעלים מפני אופל הצרות האלו ר''ל שלא הייתי רואה אותה : (רלב"ג)



איוב פרק-כד

{א}  מַדּ֗וּעַ מִ֭שַּׁדַּי לֹא-נִצְפְּנ֣וּ עִתִּ֑ים (וידעו) וְ֝יֹדְעָ֗יו לֹא-חָ֥זוּ יָמָֽיו:

 רש"י  מדוע משדי לא נצפנו עתים. קבלה הוא זה למה לא נצפנו עתי ימי האדם מן הקב''ה שלא ידע יום מות האדם שמא לא ימהר פורענות ויקדמנו יום המיתה : ויודעיו לא חזו ימיו. מיום האדם כמו חדש ימים (ומתרגמינן עידן בעידן סא''א), ד''א מדוע יודעיו ואוהביו של הקב''ה אינן יכולין לראות סוף דרכיו ומדותיו : ימיו. זו היא דרך שנהג בימיו כמו לא יחרף לבבי מימי (לקמן כז) ומה הן המדות התמוהות : (רש"י)

 מצודת דוד  מדוע. עתה החל לקבול ולהתלונן על טובת הרשעים ועל כי שגה בדעתו לומר שהכל תלוי במערכת השמים אשר שפטו בעת ההריון והלידה לזה אמר מדוע לא יהיו הוראות העתים ההם נצפנים ונסתרים ונכנעים לפני המקום כי מהראוי היה שכולם יחד יתחבאו מפניו ולא ימרו פיו כי הלא כל יודעי המקום מן החכמים והנביאים לא הגבילו לו זמן לומד שהוא מחודש עם העולם כי כולם פה אחד יאמרו שהוא קדום לעולם מבלי תכלית והוא המסדר מערכת השמים ומדוע א''כ לא ימשול בהם להיות נצפנים מפניו ונכנעים לו לבל יהיה מה שמורים בעתים ההם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חזו. ענין גבול כמו מחוז חפצם (שם קז) : (מצודת ציון)


{ב}  גְּבֻל֥וֹת יַשִּׂ֑יגוּ עֵ֥דֶר גָּ֝זְל֗וּ וַיִּרְעֽוּ:

 רש"י  גבולות ישיגו. אותן שדרכן להסיג גבולות שהן קונין שדות כנגד שדות אחרים ובלילה הם מרבים גבוליהם שהיו עושים גדריהם בלילה בתוך תחום שכיניהם (וזהו משיג דמתרגמינן משגה שהיו משגים הגבול סא''א) : עדר גזלו וירעו. לעצמן : (רש"י)

 מצודת דוד  גבולות ישיגו. והן ראינו אנשי רשע יסיגו גבולות רעיהם כי יכניסו גדרם אל גבול רעיהם להרחיב גבולם וגוזלים מרעיהם שדיהם ועוד יגזלו עדר ורועים בהשדה הגזולה והנה עשו רעה כפולה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ישיגו. כמו יסיגו בסמ''ך וענינו הרחקה לאחור כמו לא תסיג גבול (דברים יט) : (מצודת ציון)


{ג}  חֲמ֣וֹר יְתוֹמִ֣ים יִנְהָ֑גוּ יַ֝חְבְּל֗וּ שׁ֣וֹר אַלְמָנָֽה:

 רש"י  חמור יתומים ינהגו. ועושין כל רעות האמורות בענין, סוף דבר ואלוה לא ישים תפלה להודיעם עוונם ולהמציאם גמולם : (רש"י)

 מצודת דוד  חמור. גוזלים חמור היתומים וינהגו לעצמן בפרסום רב ומן האלמנה משכנו שורה כי יעלילו עליה לומר שהיא חייבת להם ולא כן הוא : (מצודת דוד)

 רלב"ג  יחבלו. יקחו למשכון : (רלב"ג)


{ד}  יַטּ֣וּ אֶבְיוֹנִ֣ים מִדָּ֑רֶךְ יַ֥חַד חֻ֝בְּא֗וּ עֲנִיֵּי-אָֽרֶץ:

 רש"י  יחד חובאו. עניי ארץ. מפני שיראים מהם : (רש"י)

 מצודת דוד  יטו. מטים את האביונים מן הדרך כי יראים מהם לבל יפגשום ונוטים ללכת בתוהו לא דרך : יחד. כל העניים כאחד נחבאו במקום נסתר ליראתם מהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חבאו. מל' מחבואה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  חובאו. ר''ל שנטו מהדרך להחבא מפני הרשעים פן יעשקום : (רלב"ג)


{ה}  הֵ֤ן פְּרָאִ֨ים | בַּֽמִּדְבָּ֗ר יָצְא֣וּ בְּ֭פָעֳלָם מְשַׁחֲרֵ֣י לַטָּ֑רֶף עֲרָבָ֥ה ל֥וֹ לֶ֝֗חֶם לַנְּעָרִֽים:

 רש"י  הן פראים. הפראים שהם לימודי מדבר לארוב את העוברים : יצאו בפעלם. יצאו למלאכתן ומה היא הפעולה משחרי לטרף מבקשים לטרוף : ערבה לו לחם לנערים. למשרתיו ונעריו של רשע הערבה והמדבר הווה לו לחם לצרכם שמשם הוא חוטף ואוכל וגוזל מה שהם אוכלים, לנערים הם ההולכים אתו לגזול כמו רק אשר אכלו הנערים (בראשית יד) : (רש"י)

 מצודת דוד  הן פראים. הנה הם כמו הפראים אשר במדבר כי כ''כ יצאו המדברה בעבור פעלם אשר המה משחרים שמה לטרוף טרף להדוג אנשים : ערבה לו. מוציא לעצמו מן הערבה מאכל נעריו כי גוזל כל העובר בה וממנו פרנסת אנשי ביתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פראים. חמור הבר : משחרי. דורשים ומבקשים כמו ומשחרי ימצאנני (משלי ח) : ערבה. ענינו כמו מדבר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הן פראים במדבר. הנה אלו הרשעים הם כמו פראים במדבר שהם חיות רעות ויעמדו שם לטרף כן אלו הרשעים מבקשים תמיד לטרוף האנשים : ערבה לו לחם לנערים. ר''ל מהמדבר יוציא הרשע לו לחם ולנעריו מן העושק אשר יעשוק האנשים הבאים שם : (רלב"ג)


{ו}  בַּ֭שָּׂדֶה בְּלִיל֣וֹ (יקצירו) יִקְצ֑וֹרוּ וְכֶ֖רֶם רָשָׁ֣ע יְלַקֵּֽשׁוּ:

 רש"י  בשדה. של אחרים : בלילו. יבולו : יקצורו. לגזול : וכרם רשע ילקשו. וכרמים של אחרים הרשעים האלו נוטלים פריים, ילקשו אשפריימנ''ט נוטלים לקש שלהם, לקש לשון צמח פרי כמו בתחלת עלות הלקש (עמוס ז) תירגם יונתן צימוח וכן יסד ר''א (בהושענא אדמה מארר) לקש מארבה. (ד''א וכרם רשע ילקשו. ילקשו אותה מהשחיתה כי את של העניים ויתומים הם אוכלים, ילקשו כמו ופיהם פערו למלקוש זמן ארוך וכמו לקישיא ללבן) : (רש"י)

 מצודת דוד  בשדה. בכל שדה אשר ימצאו קוצרים יבולו ואם אינה שלהם אבל כרמו של רשע עם כי נח יותר לתלוש ענפי כרם מלקצור יבול שדה מ''מ יאחרו מלקחת מה ממנו עד אשר לא ימצאו ממקום אחר כי אוהבים הם את הרשע ולא ימהרו לקחת את שלו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בלילו. מלשון יבול ותבואה : ילקשו. ענין איחור כמו ופיהם פערו למלקוש (לקמן כט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בלילו. תבואתו : ילקשו. יאחרו : (רלב"ג)


{ז}  עָר֣וֹם יָ֭לִינוּ מִבְּלִ֣י לְב֑וּשׁ וְאֵ֥ין כְּ֝ס֗וּת בַּקָּרָֽה:

 רש"י  ערום ילינו. הם מלינים את העניים : מבלי לבוש. שנטלו כסוין : (רש"י)

 מצודת דוד  ערום ילינו. גוזלים המלבוש והנגזל לרוב עניו יתמיד כן ערום מבלי לבוש ואין לו במה לכסות עצמו בעת הקור : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ילינו. ענין התמדה כמו צדק ילין בה (ישעיה א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בקרה. בבא הקור : (רלב"ג)


{ח}  מִזֶּ֣רֶם הָרִ֣ים יִרְטָ֑בוּ וּֽמִבְּלִ֥י מַ֝חְסֶ֗ה חִבְּקוּ-צֽוּר:

 רש"י  מזרם. היורד מן ההרים ירטבו ויתלחלחו אותן הערומים לפי שמבלי כיסוי אין מחסה להחסות בו : חבקו צור. נחבאים בנקיקי הסלעים וגם שם הזרם יורד ומקלח עליהם ורוטבם, רטוב תרגום של לח וכל מי שאינו מנוגב קרוי לח : ירטבו. מויישט''א בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  מזרם הרים. על כי העשוקים ההם ילכו אל בין ההרים להסתר שם מפני הרוח נעשו שם רטובים מזרם המים היורד מן ההרים : ומבלי מחסה. בעבור שאין להם לבוש לחסות בו מפני הצנה חבקו את הצור להגין עליהם מתוקף הקור : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מזרם. שטף הלך המים : ירטבו. מלשון רטיבות ולחות : חבקו. ענין סבוב הידים בדבר מה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מזרם הרים ירטבו. מהמים הנשפכים מההרים יתלחלחו העניים אשר הפשיטום אלו רשעים כי הם יעמדו מפני זה אצל ההרים להיות להם למחסה : ומבלי מחסה חבקו צור. מפני שאין להם מחסה חבקו הצורים להיות להם למגן : (רלב"ג)


{ט}  יִ֭גְזְלוּ מִשֹּׁ֣ד יָת֑וֹם וְֽעַל-עָנִ֥י יַחְבֹּֽלוּ:

 רש"י  משד יתום. יניקת היתום מקום מוצא מאכלו ומזונותיו כמו ושוד מלכים תינקי (ישעיה ס) : יחבלו. ל' אם חבול תחבול (שמות כב) וכמו חבול לא יחבול (יחזקאל יח) : (רש"י)

 מצודת דוד  יגזלו משוד יתום. הוא כמו הפוך משוד יגזלו יתום, ור''ל מרוב השדידה אשר הורגלו בה יגזלו גם את היתום : ועל עני. המלבוש שעל העני יקחו למשכון כי מעלילים עליו לומר שהוא חייב להם ולא כן הוא : (מצודת דוד)

 רלב"ג  יגזלו משוד יתום. מרוב השוד אשר יעשו יגזלו היתום ולא ירחמו עליו : ועל עני יחבולו. ר''ל מה שעל עני והוא לבושו אשר יתכסה בה יקחו למשכון : (רלב"ג)


{י}  עָר֣וֹם הִ֭לְּכוּ בְּלִ֣י לְב֑וּשׁ וּ֝רְעֵבִ֗ים נָ֣שְׂאוּ עֹֽמֶר:

 רש"י  הלכו. הם הלכוהו בלי לבוש : ורעבים נשאו עומר. ומרעבים נטלו העומרים של לקט ועוד יפתר ורעבים אותם שהיו נושאים עומר לפי שאלו גוזלים אותם מהם והיו נשארים רעבים : (רש"י)

 מצודת דוד  ערום הלכו. גוזלים המלבוש ועוזבים אותו ללכת ערום מבלי לבוש : ורעבים. מוסב על מלת הלכו לומר העניים נושאי עומר השכחה יעזבו ללכת רעבים כי יגזלו עומרם ואין להם מה לאכול : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עומר. אגודה של תבואה כמו ושכחת עומר בשדה (דברים כד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ערום הלכו מבלי לבוש. הם סבבו שילכו העניים ערומים מבלי לבוש : ורעבים נשאו עומר. ושילכו רעבים האנשים אשר נשאו עומר רצוני שלא יניחום לאכול ממנו : (רלב"ג)


{יא}  בֵּין-שׁוּרֹתָ֥ם יַצְהִ֑ירוּ יְקָבִ֥ים דָּ֝רְכ֗וּ וַיִּצְמָֽאוּ:

 רש"י  בין שורותם יצהירו. ויעשו שמן, בעלי זתים : ויקבים דרכו. בעלי כרמים : ויצמאו. לאחר זמן לפי שאלו הרשעים גוזלים אותם מהם : בין שורותם. כמדומה לי שעושין הזתים שורות שורות בבית הבד והיצהר זב ביניהם : (רש"י)

 מצודת דוד  בין שורותם. עם כי נמשך היצהר בין שורות בית הבד ועם כי דרכו אנשים את הענבים להוציא היין לרדת ולזוב ביקבים עכ''ז המה צמאים כי הרשעים ההם גזלו שמנם ויינם ואינם מוצאים לשתות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שורותם. מל' שורה וידוע הוא בדרז''ל וכן עלו בשרותיה (ירמיה ה) : יצהירו. מל' יצהר והוא השמן : יקבים. כן נקראו הבורות שהיין יורד וזב בהם כמו וגם יקב חצב בו (ישעי' ה) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בין שורותם יצהירו. ר''ל האנשים העושים השמן בין שורות בית הבד ואשר דרכו ביקבים לעשות היין יצמאו ולא יניחום הרשעים לשתות מהשמן והיין אבל יגזלו אותם מהם : (רלב"ג)


{יב}  מֵ֘עִ֤יר מְתִ֨ים | יִנְאָ֗קוּ וְנֶֽפֶשׁ-חֲלָלִ֥ים תְּשַׁוֵּ֑עַ וֶ֝אֱל֗וֹהַּ לֹא-יָשִׂ֥ים תִּפְלָֽה:

 רש"י  מעיר מתים ינאקו. מתיה וטוביה של עיר ינאקו מחמת אותן האונסין : לא ישים תפלה. להקפיד עליהם וליקח נקמה : (רש"י)

 מצודת דוד  מעיר. מן העיר יאנחו אנשים מגודל חמסם ובשדה תשוע כל נפש מהחללים אשר רצחו : ואלוה וגו'. כאומר ואיך א''כ תאמרו כל מעשה אלוה המה במשפט ולא ישים דבר תפלה שאין לו טעם ומדוע יאריך אף לרשע כזה אשר יאבד הרבה מן האנשים בחרב וברעב הלא מוטב לאבד נפש אחת להעמיד כל הנפשות האלה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מתים. אנשים כמו מתי מספר (בראשית לד) : ינאקו. ענין אנחה כמו ונאק נאקת חלל (יחזקאל ל) : תפלה. ענינו דבר גרוע שאין בו טעם כמו ולא נתן תפלה (לעיל א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מעיר מתים ינאקו. מן העיר יצעקו האנשים מפני החמס הנעשה להם : חללים. הרוגים : תשוע. תצעק : תפלה. דבר בלא טעם : (רלב"ג)


{יג}  הֵ֤מָּה | הָיוּ֮ בְּֽמֹרְדֵ֫י-א֥וֹר לֹֽא-הִכִּ֥ירוּ דְרָכָ֑יו וְלֹ֥א יָ֝שְׁב֗וּ בִּנְתִיבֹתָֽיו:

 רש"י  המה. הרשעים האלה הם דור המבול שמרדו באור, בשביל המטר שהיה עולה מן הארץ ולא היו צריכים לכלום : (רש"י)

 מצודת דוד  המה. הרשעים ההמה היו בין שאר המורדים באור ודומים להם והם האנשים אשר יתגבר בם חולי השחורה אשר ימאסו לשבת במקום האור כ''א בחשך ישבו וכן הרשעים האלה ימאסו באור היום כי טוב להם חשכת הלילה כי אז יעשו מעשיהם ולא יראום מי : לא הכירו דרכיו. אינם מכירים דרכי האור ולא ישבו בנתיבותיו כי לא יכלו לעשות מאומה באור היום : (מצודת דוד)

 רלב"ג  במורדי אור. שהיו מורדים בשם יתברך שהוא אור העולם ואיפשר שיהיה הרצון הזה אור היום והוא יותר נכון לפי מה שיספר מעניינם. (יד) לאור יקום רוצח. בעבור האור יקום הרוצח בבקר השכם קודם הגיעה אור היום להרוג העניים והאביונים : כגנב. הכ''ף נוספת וכמוהו והוא כאיש אמת : (רלב"ג)


{יד}  לָא֡וֹר יָ֘ק֤וּם רוֹצֵ֗חַ יִֽקְטָל-עָנִ֥י וְאֶבְי֑וֹן וּ֝בַלַּ֗יְלָה יְהִ֣י כַגַּנָּֽב:

 רש"י  לאור יקום. אם היו עומדים ביום היו הורגים עוברי דרכים : ובלילה יהי כגנב. לחתור בתים : (רש"י)

 מצודת דוד  לאור. בעבור אור היום המונע חפציו יקום הרוצח השכם עד לא יאיר ויקטול עני ואביון אשר ישכימו לצאת למלאכתן : ובלילה. בעצם הלילה יהיה גנב לגנוב בחשכת הלילה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כגנב. הכ''ף באה לאמתת הענין וכן יהי כרשע אויבי (לקמן כז) : (מצודת ציון)


{טו}  וְעֵ֤ין נֹאֵ֨ף | שָׁ֤מְרָֽה נֶ֣שֶׁף לֵ֭אמֹר לֹא-תְשׁוּרֵ֣נִי עָ֑יִן וְסֵ֖תֶר פָּנִ֣ים יָשִֽׂים:

 רש"י  ועין נואף. והנואף שבהם היה שומר וממתין עד נשף לאמר וגו' : וסתר. ובסתר ישים פניו לעבור עבירה, שעל כל אלה היו חשודין דור המבול על הגזל שנאמר ותמלא הארץ חמס (בראשית ו') ועל העריות שנאמר כי השחית כל בשר (שם) : (רש"י)

 מצודת דוד  ועין נואף. הרי הוא כעין נואף אשר גם היא תמרוד באור היום כי תשמור ותצפה את הנשף כי תחשב לומר אז לא תראני עין אדם כי חשכת הלילה ישים לי הסתר פנים לבל יראני מי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שמרה. תצפה כמו ואביו שמר את הדבר (בראשית לז) : נשף. חשכת הלילה. תשורני. תראני : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שמרה נשף. המתינה הערב : תשורני. תראני. (טז) חתר. מעניין מחתרת. יומם חתמו למו. אשר חתמו להם ביום : (רלב"ג)


{טז}  חָתַ֥ר בַּחֹ֗שֶׁךְ בָּ֫תִּ֥ים יוֹמָ֥ם חִתְּמוּ-לָ֗מוֹ לֹא-יָ֥דְעוּ אֽוֹר:

 רש"י  יומם חתמו למו. אותם שהיו חלשים מהם מעשו' לסטיו' ביום היו חותרים בבתים בלילה וביום היו חתומים ומסוגרים בבתיהם : לא ידעו אור. לא היו מכירין את האור ולא היה עת מהלכם : (רש"י)

 מצודת דוד  חתר. וכן הוא יצפה על הנשף כי בחשכת הלילה חותר הוא את הבתים לכנוס בהן דרך החתירה לגנוב מה בבית וביומם סגרו א''ע לבל יהיו נראים לבני אדם למען לא יכירום מי ולא ידעו א''כ אור היום כי לא יראו החוצה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חתר. חפר כמו אם במחתרת ימצא הגנב (שמות כב) : חתמו. סגרו כמו כי חתום הוא (ישעיה כט) : למו. להם : (מצודת ציון)


{יז}  כִּ֤י יַחְדָּ֨ו | בֹּ֣קֶר לָ֣מוֹ צַלְמָ֑וֶת כִּֽי-יַ֝כִּ֗יר בַּלְה֥וֹת צַלְמָֽוֶת:

 רש"י  כי יחדו בקר למו צלמות. שביום היו נסגרים ובלילה היו הולכים למחתרתם ולא היו יראים מן המזיקים כלל : כי יכיר בלהות צלמות. מכיר היה כל א' שדים המבהילים ולא היה ירא מהם, ורבותינו פירשו יומם חתמו למו ביום היו עושים סימנים היכן מרתפו של בית והיכן גנזיו של עשיר שהיו מפקידין אפרסמון אצל בעלי בתים עשירים ויודעים הם שיניחנו בבית גנזיו ובלילה מריחין והולכים שם וחותרים שם : (רש"י)

 מצודת דוד  כי יחדיו. הגנב והנואף יחדיו זה כזה יחשב למו הבוקר צלמות ומאד ימאסו בו : כי יכיר. כאשר יאיר היום ויכיר איש את רעהו הוא להם בלהות צלמות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צלמות. חשכת הקבר : בלהות. הוא הפוך מן בהלות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כי יכיר בלהות צלמות. בבא העת אשר יביר איש את רעהו והוא כשיאיר היום הוא להם כמו בלהות צלמות : (רלב"ג)


{יח}  קַֽל-ה֤וּא | עַל-פְּנֵי-מַ֗יִם תְּקֻלַּ֣ל חֶלְקָתָ֣ם בָּאָ֑רֶץ לֹֽא-יִ֝פְנֶה דֶּ֣רֶךְ כְּרָמִֽים:

 רש"י  קל הוא על פני מים. כשהיו הצדיקים נח ומתושלח מוכיחים אותם ואומרים להם שעתיד המבול לבא עליהם היו אומרים קלים אנו לשיט על המים ויש לנו גומא ודברים קלים לעשות מהם אניות ולשוט : תקולל חלקתם בארץ לא יפנה דרך כרמים. היו מקללים את חלקם בארץ לאמר לא יפנה דרך הטוב בדרכי הצדיקים הרמים ושוכנים ברומו של עולם, ל''א כרמים הם הצדיקים ופרנסי הדור כמו ונתתי לה את כרמיה משם (הושע ב) ת''י ית פרנסהא היו מקללים את חלקם בארץ לאמר לא יפנו דרך הטוב נשבעים שלא יפנו את דרכם, ל''א תקולל חלקתם מתקלקלת היתה חלקתם שהיו משחיתים זרעם לבטלה כמו כי השחית כל בשר את דרכו (ראשית ו) תקולל לשון קלקול כמו בעון אשר ידע כי מקללים להם בניו (שמואל א ג) ל''א תקולל חלקתם הדורות שאחריהם מקללים בהם מי שפרע מדור המבול, כ''ש, ל''א תקולל חלקתם לא יפנה דרך כרמים, לא היו מקבלים תוכחה מן הטובים, לשון אחר היו קלים לשוט בספינות להרוג ולחמוס ממון ודרך יישוב בני אדם ונטיעת כרמים אין חושש לילך : (רש"י)

 מצודת דוד  קל הוא. כאשר יברח בהאיר היום הוא קל מאד לשחות ולשוט ע''פ המים כי ירא ללכת בארץ פן יפגעו בו הרודפים ולזה ישוט ע''פ המים מקום שאין אנשים הולכים שם : תקולל. החלקה אשר ילכו עליה בארץ היא מקוללת מאוד לפי שלא ילכו במקום אשר יעבד ויזרע כ''א במקום ציה ושממה שאין אנשים מצויים שם אף לא יפנה ללכת דרך כרמים כי יפחד מן האנשים המצויים בכרמים וכאומר והנה יפחדו מאנשים ולא יראו מה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חלקתם. כן נקרא השדה כמו ראו חלקת יואב (ש''ב יד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  קל הוא על פני מים. קל הוא לברוח בבא הבקר על פני המים ושם יתחבא כדי שלא ימצא : (רלב"ג)


{יט}  צִיָּ֤ה גַם-חֹ֗ם יִגְזְל֥וּ מֵֽימֵי-שֶׁ֗לֶג שְׁא֣וֹל חָטָֽאוּ:

 רש"י  ציה גם חום יגזלו. מפני רעתם גרמו להם שנה אחת להשתנות עולם מששה סדריו זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף : מימי שלג. כמו ומימי שלג גם אותם גזלו מן העולם לפי ששאול חטאו יש תיבות חסירות ווי''ן כמו (ירמיה יא) ואני ככבש אלוף והוא נפתר ככבש ואלוף עוד הרבה במחברת מנחם בן סרוק : (רש"י)

 מצודת דוד  ציה גם חום. והנה בבוא עת פקודתם ימותו במיתה קלה ומהר כמו שהיובש עם צרוף החום גוזלים ומאבדים בקלות ומהר את המים הנוזלים מהשלג כן השאול מאבד מהר את האנשים אשר חטאו ולא סבלו מכאוב החולי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ציה. חורב ויובש : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יגזלו מימי שלג. ר''ל שהם ישחיתו אותם בקלות עד שיראה כאלו גזלו' : שאול חטאו. וכן ישחית שאול בקלות האנשים אשר חטאו : (רלב"ג)


{כ}  יִשְׁכָּ֘חֵ֤הוּ רֶ֨חֶם | מְתָ֘ק֤וֹ רִמָּ֗ה ע֥וֹד לֹֽא-יִזָּכֵ֑ר וַתִּשָּׁבֵ֖ר כָּעֵ֣ץ עַוְלָֽה:

 רש"י  ישכחהו רחם. אמו, דרש רבי תנחום שהיו דור המבול נוטלים את בניהם ונותנים אותם תחתיהם לסתום ארובות התהום ואפילו אמו לא היתה מרחמת עליו : מתקו רמה. למות ולאכול רמה בשרם : עוד לא יזכר. בשנה אחת נעקרו ועל ארכא שניתן להם מתחילה היה איוב קובל שהרבה מתו ולא ראו בפורענות זה : (רש"י)

 מצודת דוד  ישכחהו וגו'. מעט יחלה ובמותו ישכחהו רחם אמו ר''ל אף אחר אשר נולד ברחמה תשכח בו הואיל ומעט חלה ולא הרבתה לבקרו ומעט נשאר בזכרונה : מתקו רמה. מתוק הוא לפי הרמה כי משמן בשרו לא ירזה כי ימות בריא ושמן ויומתק בשרו לרמה : עוד לא יזכר. לא יהיה נזכר בפי הבריות לזמן מרובה כי הואיל ולא סבל מכאוב החלי אין מה לספר ממנו : ותשבר כעץ עולה. האיש עולה נשבר בקלות רב כשבירת העץ אשר תמהר להשבר מן הברזל וכדומה אשר ירבו להתעקם הנה והנה טרם ישבר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עוד. ענינו זמן רב וכן ויבך על צואריו עוד (בראשית מו) : עולה. איש עולה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  רחם. אוהב תרגום אהב מרחם : מתקו רמה. רמה תאכלהו וימתק לה : (רלב"ג)


{כא}  רֹעֶ֣ה עֲ֭קָרָה לֹ֣א תֵלֵ֑ד וְ֝אַלְמָנָ֗ה לֹ֣א יְיֵטִֽיב:

 רש"י  רועה עקרה לא תלד. כך היה מנהגם נושא שתי נשים אחת לתשמיש ואחת לבנים זו שעומדת לתשמיש משקה כוס עיקרין כדי שלא תלד עולמית ומאכילה תפנוקים ומרחיצה ומקשטה כדי שתהא נאה וזו העומדת לבנים מלבישה בגדי אלמנות ומרעיבה וזהו שאומר העקרה שלא תלד היה רועה ומטיב ואת האלמנה שעומדת לבנים לא ייטיב : (רש"י)

 מצודת דוד  רועה עקרה. עם כי הרבה להרשיע עד כי היה מרצץ גם את העקרה עם כי לא ילדה ואין לה מי מחזיק בידה ואף האלמנה ירצץ עד כי אין לה מי ייטיב לה ונפשה מרה לה מאוד עכ''ז לא חמל עליה והיה א''כ מהראוי שיקבל גמולו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רועה. משבר ומרצץ כמו תרועם בשבט ברזל (תהלים ב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  רועה עקרה. משבר עקרה : (רלב"ג)


{כב}  וּמָשַׁ֣ךְ אַבִּירִ֣ים בְּכֹח֑וֹ יָ֝ק֗וּם וְֽלֹא-יַאֲמִ֥ין בַּֽחַיִּֽין:

 רש"י  ומשך. הקב''ה אותן אבירים בכחו לפורענות ולמחייה מתוך ארכא שהאריך להם. יקום. יום א' : ולא יאמין בחיין. כמו בחיים ביום הזה נבקעו כל וגו' (בראשית ז) : (רש"י)

 מצודת דוד  ומשך. אבל לא כן היה כי המקום משך את כ''א מן האבירים ההם אל הקבר בעודו בכוחו כי לא נחלש במכאוב החולי : יקום. עודו קם על רגליו בריא וחזק ופתאום קרבה נפשו למות עד לא יאמין בעצמו שישאר חי ולא סבל כלל מכאובי החולי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אבירים. חזקים : בחיין. הנו''ן במקום המ''ם : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יקום ולא יאמין בחיין. יקום כל אחד מהאבירים ולא יאמין בחיין ליראתו מהרשע : (רלב"ג)


{כג}  יִתֶּן-ל֣וֹ לָ֭בֶטַח וְיִשָּׁעֵ֑ן וְ֝עֵינֵ֗יהוּ עַל-דַּרְכֵיהֶֽם:

 רש"י  יתן לו לבטח. עד יום אידם ונשענו : (רש"י)

 מצודת דוד  יתן לו לבטח. וכל ימי חייו יתן לו המקום לשבת בטח והוא נשען ממנו לבל ימוט וכאלו ישגיח בעיניו על דרכי הרשעים ההם לבל יכשלו כאדם המסתכל בדרכי אוהב ומזרזו להזהר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וישען. ויסעד : (מצודת ציון)


{כד}  ר֤וֹמּוּ מְּעַ֨ט | וְֽאֵינֶ֗נּוּ וְֽהֻמְּכ֗וּ כַּכֹּ֥ל יִקָּפְצ֑וּן וּכְרֹ֖אשׁ שִׁבֹּ֣לֶת יִמָּֽלוּ:

 רש"י  רומו מעט. נסתלקו מן העולם כמעט רגע : והומכו. נדכאו ונתמסכנו : ככל יקפצון. כשאר כל הנקפצים ונמלטים בעת קציר ובציר ומסיק שנקפצים יחד כן תמו כרגע : (רש"י)

 מצודת דוד  רומו מעט. כאומר אם אמנם שכן ראוי הוא שירומו במעלה ובכבוד למען יכפל צערם כאשר יפלו בשפל המצב אבל ראוי היה שירומו רק מעט מן הזמן וילך לו הכבוד ואיננו ומיד ישובו להיות שפילים ונבזים וכ''כ פעמים רבות וכמו כל דבר אשר ידלג ויקפץ שפעם הוא למעלה באויר ופעם למטה בארץ ומעט זמן יתעכב למעלה ויותר מזה ינוח למטה בארץ : וכראש וגו'. ובבוא עתו ראוי היה להיות מיוסר במכאוב זמן רב כמו קנה השבולת הנפרך מאליו מעט מעט עד כי נפרך הכל כן היה ראוי להאריך זמן חליו עד כי ימות ממנה ומוסב על ראשית אמריו לומר כן היה ראוי להרשעים האלה אולם התמדת השלוה וקלות המיתה בא להם מצד מערכת השמים אשר שפטו כן בעת ההריון והלידה ומדוע משדי לא נצפנו העתים למה לא יבטל הוראתם אשר יורו בהעתים ההם בכדי שיקבלו גמולם משלם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רומו. מל' הרמה והגבהה : והומכו. עניין שפלות כמו ימך המקרה (קהלת י) : שבולת. היא קנה התבואה כמו שבע שבלים (בראשית מא) : ימלו. יכרתו כמו ימולל ויבש (תהלים צ) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  רומו מעט. פועל עבר ועניינו כשסרו אלו האנשים והרחיקו מעט לא ימצא אז הרשע בעיר אבל יהי' עיניהו על דרכיה' להרגם : והומכו. פועל עובר מבנין הופעל והשרש נמך ויהיה נמך ומכך שני שרשים בענין אחד והוא מענין וימוכו בעונם : ככל יקפצון. ככל אחד מהאנשים אשר לא כרתו ברית עמהם יקפצו הרשעים פיהם שלא יצעקו ויהרגו אותם : ימלו. יכרתו : (רלב"ג)


{כה}  וְאִם-לֹ֣א אֵ֭פוֹ מִ֣י יַכְזִיבֵ֑נִי וְיָשֵׂ֥ם לְ֝אַ֗ל מִלָּתִֽי:

 רש"י  ואם לא איפו. כאשר אמרתי יבא אחד מכם ויכזיבני : וישם לאל מלתי. שאני מהרהר אחריו לדעת מדותיו שמאריך אף לרשעים, ואת אוהביו כמוני הוא מייסר ואינו ממיתן כמו שקובל (למעלה כג) כי לא נצמתי מפני חושך ואלו שגבולות ישיגו וכל אלה עשו לא הוכו בייסורין : (רש"י)

 מצודת דוד  ואם לא. ואם תאמרו אין הדבר כן איה פה האיש ומי הוא זה אשר יכזב אותי לומר שלא נמצא מרבית טובה ושלוה לאנשים כאלה וישים את אמרי תלונתי לאין וכאומר הלא א''א לכחש דבר המפורסם והמצוי (העולה מהמענה ההיא כי יכחיש דברי אליפז לומר שאין האמת אתו כי אחז בדרכי המקום ובמשפט עשה מה שעשה אף יתרעם על מה יאריך המקום אפו ולא יאבד את הרשעים המאבדים נפשות הרבה היתכן שיחוס עליהן ולא על הנפשות הנאבדים על ידיהם והנה מלבד ההצלחה שיש לרשעים בחייהם לא נפרדה מהם במותם כי ימותו בקלות ומהר מבלי מכאוב חולי וכ''ש הוא בעבור כי כן שפט המערכה בעת ההריון והלידה ויתלונן א''כ מדוע לא ישדד המקום הוראת המערכה הלא הוא סדרה) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לאל. ללא ואין : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לאל. להבל ולדבר שאינו : ביאור דברי המענה. ענה איוב ואמר גם היום שהמריתי והפלגתי בכעסי להתרעם תרעומת רב כבדה מכתי יותר מאנחתי ולזה אל תאשימני אם הגדלתי והוספתי להתרעם על מכאובי, מי יתן ידעתי איפה השם יתברך ואמצאהו ואבא עד תכונתו שאם היה אפשר זה הייתי עורך לפניו משפט והייתי מתווכח עמו בטענות חזקות ואז אדעה מה שיענני ואבינה מה יאמר לי ואדע האמת מזאת החקירה כי באמת לא יבא עמי בכמו אלו הכזבים אשר אתם באים עד שאתה התעללת בי שכבר חטאתי באלו החטאים אשר זכרת אשר אני נקי מהם לפי האמת האם נאות לשם יתברך שיריב עמי ויחקפני ברוב כחו הנה אין זה ראוי אך הוא ישים בי כח לעמוד לפניו ולהתווכח הנה בזה הצד היה הישר מתווכח עמו אם יגיעהו דבר ולא במשפט והייתי נצול לנצח משופטי כי השם יתברך כשישמע כי הדין עמי היה משיב אפו ממני אבל מה אעשה שאני לא אוכל למצוא השם יתברך בשום צד אלך במזרח לבקשו ואיננו ואלך במערב ולא אמצאהו גם כן אלך בצפון אשר שם עושה מעשיו הנפלאים אשר בארץ לפי ששם הישוב עם כל זה לא אוכל לראותו שם שכסה דרום ממני כי אין שם יישוב והמים מקיפים בו ולא אוכל לראותו שם, הנה אם ידע השם הדרך אשר דרכתי בה ובחנני הייתי יוצא נקי בלי סיג כזהב לפי שבאשורו אחזה רגלי שמרתי דרכו ולא אטה ממנה ר''ל הנימוס האנושי אשר יתנהג בו כל שלם, ממצות שפתיו לא סרתי ושמרתי אמרי פיו יותר ממה שאני שומר ההנהגה אשר היא חקי לשמור חיי כמו המאכל והמשתה ההכרחי ומה שדומה להם כי ההכרחי לאדם בחייו יקרא חק כמו שזכרנו, והוא כאשר היה בעניין אחד ומי ישיבנו ממנו והנה לא ישתנה רצונו ואין שם יותר חזק ממנו יכריחהו על זה אבל הוא שליט במה שירצהו עד שכל מה שאותה רצונו עשה, הנה הגיע מרוב יכלתו וחכמתו שהשלים חקי בבריאתי ר''ל שהמציא בי כל האיברים והכלים אשר יצטרכו למציאותי וכמו אלו הנפלאות תמצאנה רבות עמו בשאר בריאותיו על כן מפניו אבהל לעולם מעלתו ומציאותו אתבונן בנפלאותיו ואירא ממנו, וזה אמר איוב להשיב על אליפז במה שייחס לו מהרעה אשר היה לאנשי דור המבול ולאנשי סדום כי חלילה לו מרשע אבל היה ירא מהשם יתברך מצד התבוננותו במעשיו הנפלאים, ואל הרך לבי בתחלואיו אשר חלה בי ואירא תמיד מהיום הבא שלא אכאב בו כאב אנוש, ושדי הבהילני מפני שלא נצמתי קודם בא חשך הצרות והיה מכסה ממני אופל המכאובים מה שאני לא אירא מהמות באשר הוא סוף כל האדם אבל פחדתי אל אלו המכאובים אשר לא אוכל לשאת אותם, ואחר זה החל איוב לסתור דעת אליפז מן ההקש ואמר מדוע לא יהיו נעלמים משדי העניינים הזמניים ויודעיו לא חזו לו ימים ר''ל שלא ראו לו יחס אל הזמן ולזה הוא מבואר שהשם יתברך בלתי יודע באלו הענינים הזמניים, ואחר כן החל איוב לסתור דעת אליפז מן החוש במה שנצל השם יתברך על ההצלחה הנמצאת לרשעים זמן ארוך במה שאמר כי מפני שאין זה התוכחת מהשם יתברך כי אם להועיל לאנשי הארץ הנה יתכן שיאריך עונש הרשע זמן ארוך, והחל איוב לסתור דבריו מהחוש ואמר שאלו הרשעים אשר ספר בהצלחתם היו משיגים גבול וגוזלים העדר ורועים שם בקרקע הנגזל וזה חטא נפלא, והיו נוהגים חמור היתומים ולוקחים למשכון שור אלמנה אשר בהם היו חורשים ומשיגים די טרפם עד שיהיו סבת מותם ברעב העניים יטו מדרכם לפחדם מהם שלא יהרגום יחד חובאו מפניהם עניי ארץ, הנה אלו הרשעים הם כמו חיות רעות במדבר לטרוף באשר ימצאו הם יוצאים למלאכתם לבקר לשחר לטרוף מן המדבר יוציא לחם כל אחד מאלו הרשעים לו ולנעריו כי יהרגו האנשים העוברים שם ויקחו אשר להם, בהיותם בשדה בלילו ותבואתו יקצרו ואם אינו שלהם ולא די שהם יניחו שדה הרשע ולא יגעו בו אבל גם כרמו שהוא מוכן בקלות לאכול ממנו יאחרו וילקשו מלקחת ממנו לפי שהם אוהבים הרשע ולזה לא יגעו באשר לו אם לא כאשר לא ימצאו במקום אחר, ערום ילינו בני אדם בלילה מבלי לבוש ר''ל שיגזלו מהם כסות לילה ולא יהיה להם כסות להתכסות בו בקור, ואלו העשוקים ילכו להסתר מהרוח בין סלעי ההרים וירטבו שם מזרם ההרים והלחות הנמצא בהם, ומבלי מחסה חבקו צור להסתר שם, מרוב שודדות האנשים יגזלו היתום ויקחו למשכון הבגד אשר על העניים ובזה האופן יסבבו שילכו העניים מבלי לבוש לגזלם מהם כסות יום וסבבו שילכו רעבים האנשים אשר נשאו עומר כי יגזלו אותו מהם ולא יהיה להם לאכול, הנה האנשים אשר באוצרות בית הבד יעשו שמנם ואשר יקבים דרכו לעשות יינם יצמאו כי אלו האנשים יגזלו שמנם ויינם ולא יניחום לשתות מהם, מן העיר יצעקו האנשים על החמסים אשר עשו להם ונפש ההרוגים חוץ לעיר תצעק אל אל ואיך תאמר שהשם לא ישים בכל אלה הדברים דבר בלתי טעם וזה שאחר שאלו הרשעים ממיתים רבים מן האנשים בחרב ובעירום ובצמא ומכלים אותם בכל עוז הנה היה ראוי בחק השם יתברך אם היה פוקד האנשים להועיל להם שלא יאריך לכמו אלו האנשים הרשעים כדי שיציל מידם אלו האנשים אשר יהרגו אותם כי הרחמניות על אלו הרשעים הוא אכזריות בחק הטובים, הנה לא תוכל לנצל השם יתברך על זה בשום פנים ולדעת איוב גם כן יהיה זה חסרון בחק השם יתברך בסדרו זה הסדור אשר מצד הכוכבים שימשך ממנו זה העול והחמס, הלא אלו האנשים היו במורדי אור ר''ל שימרדו באור היום המשמח האנשים והם ידאגו בבואו לא הכירו דרכיו ולא ישבו בנתיבותיו אבל התרחקו ממנו בכל עוז ועשו מעשיהם בלילה כדי שלא יראו אותם האנשים בעבור האור יקום הרוצח השכם קודם שיאור היום ויהרג עני ואביון אשר ימצאם בדרך יוצאים במלאכתם ובעצם הלילה יהי גנב לגנוב מה שיוכל להסתרו אז מהאנשים, ועין נואף המתינה בא הערב לאמר אז לא תראני עין וישים לי חשך הלילה הסתר פנים, חתר האחד מהם בקירות הבתים אשר יומם שמו חותם בהם כדי שיכירום בלילה ויגנבו הנמצא שם הנה כל אלו האנשים לא ידעו בטוב האור למאסם בו, כי יחדו יהיה להם הבקר כשיבא כמו צלמות וכאשר יבא אור הבקר אשר יוכל אז להכיר איש את רעהו ולראותו הוא להם כמו בלהות צלמות כי אז יבהלו וינוסו כדי שלא ימצאו, קל הוא לנוס בבא היום על פני המים כדי שלא ימצאו החלקה אשר הם הולכים בה בארץ היא מקוללת מאד ר''ל שהם לא ילכו במקום שיעבד בו ויזרע ולא יפנה אחד מהם דרך כרמים כדי שלא ימצאום שם עובדי הכרמים והשדות אבל ילכו במקומות החרבים להסתר מהאנשים, הנה אלה האנשים עם רוב מרים לא יגיעס שום עונש בחייהם אבל ימותו בקלות כי כמו שהציה והחום יגזלו מימי השלגים ויפסידום בקלות בדרך שלא ישאר מהם רושם כן ישחית שאול בקלות אלו האנשים אשר חטאו, ישכחהו כל אחד מאוהביו ותאכלהו רמה כאילו הוא דבר מתוק לה עוד ולא יזכר שמו וישבר בקלות כעץ איש העולה ובלא צער, ובזה הוא מבואר שלא יתנצל השם במה שאמרו אליפז, הנה זה האיש הגיעהו מן האכזריות עד שהיה משבר העקרה אשר לא תלד עם היותה מרת נפש והיה משבר גם כן האלמנה אשר לא ייטיב מטיב לה עם מרירות נפשה לא היה חומל עליה, כחו היה רב עד שיהיה מושך התקיפים בכחו ויהרגם יקום כל אחד מהם ולא יאמין בחייו מיראתו ממנו והיה נותן לו מתנה לבטח והיה נשען שלא יזיקהו ועם כל זה לא היה נשמר הרשע מלהזיק להם אבל היה עיניהו על דרכיהם לרדוף אחריהם, או הרצון בזה שזה הרשע היה נותן לו ידו לבטח והיה כורת ברית עמו ועל זה היה נשען האחר שלא ירע לו ועם כל זה היה עיניהו על דרכיהם לרדוף אחריהם להזיק להם, התרחקו מעט אלו האנשים והנה אין הרשע בעיר והומכו אלו האבירים אשר רדף אחריהם כשאר כל האנשים אשר לא כרתו ברית עמו יקחם הרשע ויקפוץ פיהם כדי שלא יזעקו ויהרגם בקלות כראש שבולת שתכרת במהרה ועם כל אלו הרעות לא נראה שיגיע לו עונש בחייו ולא במותו כאשר זכר ולזה הוא מבואר שאין התנצלות לשם במה שאמרו אליפז שהוא יאריך לרשעים, ואמר איוב אם תרצה לחלוק על זה מי הוא אשר יכזיבני וישם מלתו לאל כי לא יוכל שום אדם לחלוק על דברי להיות החוש מעיד שהענין כדברי : והכלל העולה מהדברים הוא, שאיוב ישיב לאליפז שמה שייחס לו מהעונות הוא שקר וכזב כי כבר אחזה רגלו תמיד בדרכי השם ושאין התנצלות לשם במה שאמר אליפז כי מפני שאין השם מוכיח לרשעים כי אם להועיל לבני אדם יתכן שיעמידם בהצלחתם ויאריך להם העונש זמן ארוך אולי ישובו וזה שאנחנו נראה מהרשעים רבי ההצלחה שהם עושים חמסים גדולים גורמים להמית האנשים בסבת העירום והרעב והצמא והם גם גם ממיתים האנשים ונואפים וגונבים בלילה מה שיוכלו ולא חסה עינם על האלמנות והעקרות הנרדפות משחתם ושכבר יגיע מרוב רשעם ומרים שיכרתו ברית עם אנשים כדי שישענו ויבטחו בהם ואחר ימיתום ולמה יאריך השם לכמו אלו הלא היה ראוי שיכלה אותם תכף כדי שלא ימיתו שאר האנשים הלא יותר טוב שימותו אלו כדי שינצלו האחרים מידם, ועוד שאנחנו נראה בכמו אלו הרשעים שלא יגיעם עונש כלל בחייהם ובמותם ימותו מיתה קלה בלא צער ואיה איפה העונש המגיע לאלו האנשים על מרים הלא זה כלו ממה שיורה שאין האדם נפקד על מעשיו מאת השם : (רלב"ג)



איוב פרק-כה

{א}  וַ֭יַּעַן בִּלְדַּ֥ד הַשֻּׁחִ֗י וַיֹּאמַֽר:

 רש"י  (מענה בלדד) : (רש"י)

 רלב"ג  ביאור מלות המענה ויען בלדד השוחי ויאמר : (רלב"ג)


{ב}  הַמְשֵׁ֣ל וָפַ֣חַד עִמּ֑וֹ עֹשֶׂ֥ה שָׁ֝ל֗וֹם בִּמְרוֹמָֽיו:

 רש"י  המשל ופחד עמו. כלפי שאמר איוב אערכה לפניו משפט אמר לו המשל ופחד עמו, המשל זה מיכאל ופחד זה גבריאל כלום אתה יכול להשיב את אחד מהם : עושה שלום במרומיו. כשהמזלות עולים כל א' סובר אני עולה ראשון לפי שאינו רואה מה שלפניו לפיכך אינו מתקנא, כ''ש, ל''א עושה שלום במרומיו אש ומים בלולין ואין מים מכבין את האש, כ''ש : (רש"י)

 מצודת דוד  המשל ופחד עמו. גודל הממשלה ומרבית הפחד אשר עם ה' כ''א מהם עושה שלום במערכות השמים לשלא יתנגדו זה לזה בפעולת עולם השפל ולבל ישנו את תפקידם ר''ל לא כשתאמר אתה שאין מערכות השמים נכנעים למקום כי הן יכנעו מפניו אם מיראת הרוממות אם מפחד העונש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  במרומיו. בשמי מרום : (מצודת ציון)

 רלב"ג  המשל. מענין ממשלה ושולטנות : ופחד והיראה כמו ופחד יצחק : (רלב"ג)


{ג}  הֲיֵ֣שׁ מִ֭סְפָּר לִגְדוּדָ֑יו וְעַל-מִ֝֗י לֹא-יָק֥וּם אוֹרֵֽהוּ:

 מצודת דוד  היש מספר. וכי יש מספר לגדודיו הם מלאכי מרום אשר יורה על גודל ממשלתו ולזה ייראו יראת הרוממות : ועל מי וגו'. על מי מן צבא מערכות השמים לא יעמוד אור השפעתו ולזה יפחדו לבל ימנע מקום השפעתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לגדודיו. למחנותיו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יקום. יעמוד : אורהו. אורו : (רלב"ג)


{ד}  וּמַה-יִּצְדַּ֣ק אֱנ֣וֹשׁ עִם-אֵ֑ל וּמַה-יִּ֝זְכֶּ֗ה יְל֣וּד אִשָּֽׁה:

 רש"י  ומה יצדק וגו'. ילוד אשה. שאמרת בחנני כזהב אצא (לעיל כג) : (רש"י)

 מצודת דוד  ומה יצדק. כאומר ואם תשיב לומר א''כ מדוע לא ישדד המערכה לשלם גמול הצדיק כי מהו האדם להיות צדיק עם האל הלא לגודל שפלות האדם ורוממות האל אף המעט מן המרי תחשב לרב ואיה א''כ צדקתו : ומה יזכה וגו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יזכה. מל' זכות : (מצודת ציון)


{ה}  הֵ֣ן עַד-יָ֭רֵחַ וְלֹ֣א יַאֲהִ֑יל וְ֝כוֹכָבִ֗ים לֹא-זַכּ֥וּ בְעֵינָֽיו:

 רש"י  עד ירח. כמו ולא עדה עליו שחל (לקמן כח) : ולא יאהיל. כמו לא יהלו אורם (ישעיה יג) ואל''ף זו באה כמו ולאדיב את נפשך (שמואל א ב) אל''ף יתירה, ל''א לא יאהיל לא יהיה לו צל כשאינו מאיר אין לו צל והראשון נראה ושניהם שמעתי : (רש"י)

 מצודת דוד  הן עד ירח. הנה העביר והסיר אור הירח לבל תאיר כשעור האורה אשר שם בה כשבראה והוא על שקנאה בשמש ואמרה א''א לשני מלכים וכו' ואם כי היה מעט מן המרי ומעלתם הלא גדלה מ''מ כמוה כאין מול המקום ואף המעט תחשב לרב : כוכבים. כל הכוכבים כולם עם רוב זהרם אינם זכים בעיניו וכמוהם כאין למולו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עד. ענין הסרה כמו לא עדה עליו שחל (לקמן כח) כמו אשר עבר (בראשית טו) ת''א דעדא : יאהיל. יאיר ויזרח כמו בהלו נרו (לקמן כט) : זכו. מל' זכות ובהירות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יאהיל. יאיר : ביאור דברי המענה, ענה בלדד השוחי ואמר השולטנות והיראה אשר עם השם עושה שלום במערכות השמים עד שהם כלם נסכמים להתנועע תמיד התנועות המוגבלות להם עד שישלם מכללותם פועל השם בזה העולם השפל ולא ישנו את תפקידם ליראתם ממנו ולחוזק ממשלתו עליהם והנה זה ממה שיורה על גודל השם וגבורתו היש מספד לגדודי השם וחייליו ועל מי מהנמצאות לא יקום אורו וזהרו הנה הם כולם שופעים מאתו לא נפקד איש, ואחר שהענין כן שהשם יתברך בזה האופן מן השלימות איך יתכן שיצדק האדם עם אל ויזכה הנה זה בלתי אפשר כי לשלמות השם יחשב למרי מה שאינו מרי לפי מחשבת האדם, הן הירח ימצא חסר אצל השם עד שלפעמים יסור אורו כאילו תאמר בעת הנגוד כאשר היה הירח בראש התלי או בזנבו ויעדר אז הפעל הנמשך מאתו מצד אורו וכוכבים לא זכו בעיניו עד שפעמים יסתרו קצתם בעמוד תחתיהם קצת ויעדרו אז פעולותיהם בזה העולם השפל, ואם באלו עם שלמותם נמצא חסרון בחק השם יתברך כל שכן שיהיה חסר האדם בחק השם אשר הוא רמה ותולעה : והכלל העולה מהדברים הוא, שאין ראוי שנחשוב שיעשה השם עם מה שיראה בו מהשלמות והגבורה דבר שלא כהוגן אלא שרוע הסדור הנופל בדעות אשר תמצאנה לאישי האדם שיחשב בהם שהם צדיקים ויגיעום רעות אשר לא יתכן שיאמר בהם שהם בעבור טוב להיותם מכלות ומביאות אל מות והוא מה שהיה מתרעם עליו איוב לפי דעת בלדד הוא מצד שהאדם לחסרונו לא ירגיש במה שיחטא שהוא מרי בחק השם מצד שלימותו כי האדם הוא חסר מאד בחק השם והוא מבואר שהוא בתכלית החולשה כי אין ראוי שיענש האדם על מרי לא ישוער בו לאדם במה שהוא אדם ולזה לא ענהו איוב על זה דבר אבל גינה דבריו, ואיפשר שנאמר שהרצון בכאן שאין ראוי שיוחס לשם עם שלמותו מה שהוא עול וחסרון בחק האדם אשר הוא בתכלית החסרון בחק השם יתברך ולזה ראוי שנשפוט שהשם בלתי עוזב לאישי האדם להיותם בעלי שכל ושופט אותם על כל מעשיהם ומה שנמצאו בלתי שומר הסידור הראוי בטובות אישי האדם ורעתם נייחסהו אל סכלותינו לבלתי שערינו במקרים ההם הרבה מה שנחשוב במקרים שיהיו רעים ויהיו לטוב כמו שאמר בלדד במה שקדם ולא הצטרך איוב להשיב על דבריו לפי שאין בהם טענה נוספת על מה שקדם לו מהדברים וכבר קדמה תשובת איוב על כל הטענות בהם : (רלב"ג)


{ו}  אַ֭ף כִּֽי-אֱנ֣וֹשׁ רִמָּ֑ה וּבֶן-אָ֝דָ֗ם תּוֹלֵעָֽה:

 מצודת דוד  אף כי. וכ''ש האדם אשר הרמה תאכלנו הבזוי מאד מול המקום איך לא יחשב ממנו מעט מן המרי לרב ואיה א''כ צדקתו : ובן אדם תולעה. כפל הדבר במ''ש (העולה מהמענה ההיא כי יאמר הן באמת יכנעו למקום מערכות השמים אם מיראת הרוממות אם מפחד העונש אבל אין לאדם גמול מה על המקום כי לגודל רוממות המקום ושפלות האדם אף מעט מן המרי יחשב לרב ואיה א''כ צדקתו) : (מצודת דוד)



איוב פרק-כו

{א}  וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר:

 רש"י  (מענה איוב) : (רש"י)

 רלב"ג  ביאור מלות המענה ויען איוב ויאמר : (רלב"ג)


{ב}  מֶה-עָזַ֥רְתָּ לְלֹא-כֹ֑חַ ה֝וֹשַׁ֗עְתָּ זְר֣וֹעַ לֹא-עֹֽז:

 מצודת דוד  מה עזרת. מהו העזר אשר נתת בדבריך למי שאין בו כח מעצמו להבין אמיתת ההשגחה : הושעת. מלת מה משמשת בשנים כאומר מה הושעת למי שאין בו עוז בזרועו להבין מאליו וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)


{ג}  מַה-יָּ֭עַצְתָּ לְלֹ֣א חָכְמָ֑ה וְ֝תוּשִׁיָּ֗ה לָרֹ֥ב הוֹדָֽעְתָּ:

 מצודת דוד  מה יעצת. מהו העצה שנתת למי שאין בו חכמה לדעת משכלו : ותושיה. וכי הודעת חכמת אלהות בשעור מרובה וכפל הדבר רבות פעמים כדרך המהתל ומלעיג : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותושיה. כן יקרא החכמה כי ישנה לעולם ולא תשוב לאין כיתר הדברים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ותושיה. הנימוס והסידור האלהי הנמצא בנמצאות : (רלב"ג)


{ד}  אֶת-מִ֭י הִגַּ֣דְתָּ מִלִּ֑ין וְנִשְׁמַת-מִ֝י יָצְאָ֥ה מִמֶּֽךָּ:

 רש"י  ונשמת מי יצאה ממך. מי שם בך הרוח הזה שיצא מפיך מי לא ידע זאת : (רש"י)

 מצודת דוד  את מי. אל מי הגדת דברים כאלה כאומר וכי ימצא מי שאינו יודעם מעצמו עד שיצטרך לדבריך : ונשמת מי. נשיבת הרוח של מי יצאה ממך ר''ל ממי שמעת הדברים האלה ובדרך לעג אמר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  את מי. אל מי : ונשמת. מלשון נשימה ונשיבת רוח כמו מנשמת אלוה יאבדו (לעיל ד) וענינו הדבור הבאה בהפחת רוח וכאשר יאמר ויפיח לקץ (חבקוק ב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ונשמת מי יצאה ממך. ונפש מי יצאה ממך והרצון מה למדת בני האדם במאמריך כי מי שילמד חבירו דבר דומה כאלו עושה נפשו בדבר המגיע לנפש בלמוד ההוא כי הנפש תשלם ותעשה בלמוד המושכלות ותהיה היא והמושכלות אשר תשיגם דבר אחד ולזה אמר ואת הנפש אשר עשו בחרן והם האנשים אשר משכום אברהם ושרה לעבודת השם ולהשגת האמת : (רלב"ג)


{ה}  הָרְפָאִ֥ים יְחוֹלָ֑לוּ מִתַּ֥חַת מַ֝֗יִם וְשֹׁכְנֵיהֶֽם:

 רש"י  הרפאים. גיהנם המרפה את הבריות : יחוללו. שבעה חללים שלו : מתחת מים ושוכניהם. בעמקי עמקים, וגם הוא : (רש"י)

 מצודת דוד  הרפאים. כאומר ואם באת לספר מרוממות האל הנה יותר מזה ידעתי ואספר גם אני ואומר הנה הגיהנם מקום המתים אשר יש בה חללים רבים והם שבעה מדורי גיהנם והוא מתחת המים והשוכנים בהם כי פתח אחד יש לגיהנם בים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הרפאים. כן יקראו המתים ע''ש שנרפו ונחלשו ע''י מלאך המות : יחוללו. מל' חלל ונבוב : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הרפאים. הם גרעיני הזרע וקראם רפאים להיותם קודם הזריעה כמתים וימצא להם כח נפשי כשנזרעו וזה פלא גדול ואמר זה בצמחים אשר יצמחו בקרקע הים והנהרות כמו האלמוג והדומה לו ממה שיצמח תחת המים וזה פלא שיגיע פועל השם באמצעות הגרמים השמימיים לכמו אלו המקומות ולא ימנעום המים והארץ אשר עליהם משיגיע שם פועל הכוכבים או ירצה ברפאים הדומימיים והם המחצבים כמו המתכות ושאר הדברים ההוים בבטן הארץ מתחת המים ותחת שוכניהם מצד האידים אשר ימציאו שם הכוכבים כמו שהתבאר בטבעיות וקראם רפאים להיותם כמתים שאין בהם כח נפשי כלל והנה זה הביאור יותר נאות מצד הלשון כי לפי הביאור הראשון היה ראוי שיאמר הרפאים יצמחו : יחוללו. יבראו : ושוכניהם. ומתחת שוכניהם : (רלב"ג)


{ו}  עָר֣וֹם שְׁא֣וֹל נֶגְדּ֑וֹ וְאֵ֥ין כְּ֝ס֗וּת לָֽאֲבַדּֽוֹן:

 רש"י  ערום שאול נגדו. לדעת ולראות את כל מה שבתוכו : (רש"י)

 מצודת דוד  ערום וגו'. ועם כי הוא בעומק הארץ מתחת למים עכ''ז יודע המקום כל בה כאלו היתה ערום מבלי מכסה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שאול. הוא הגיהנם וכן אבדון : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שאול. הוא המטה במוחלט והיא מרכו הארץ ואמר זה על צד ההפלגה וגוזמא רצוני שאפילו במקום ההוא יגיע פועל השם יתברך כאילו היה ערום שלא יהיה למעלה ממנו גשם יכסהו וימנעהו מקבול פועל הגרמים השמימיים וקרא המקום ההוא אבדון ג''כ להיותו יותר רחוק מקבול פועל הגרמים השמימיים מכל מקומות הארץ ולוה היה נעדר השלמות יותר משאר חלקי הארץ כי המות והאבדון ייוחס לנעדר הצורה והשלימות : (רלב"ג)


{ז}  נֹטֶ֣ה צָפ֣וֹן עַל-תֹּ֑הוּ תֹּ֥לֶה אֶ֝֗רֶץ עַל-בְּלִי-מָֽה:

 רש"י  על בלימה. אין כלום ביסוד כי הם עומדים באויר על חוזק זרועותיו של הקב''ה ודונש פי' בלימה מישור כמו (תהלים לב) במתג ורסן עדיו לבלום (כך ראיתי סא''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  נוטה צפון. ר''ל רקע הארץ על תוהו כי אין שם דבר מחזיקו ועל כי עיקר הישוב הוא בפאת הצפון לז''א נוטה צפון וגו' : על בלימה. על דבר שאין בו ממש כי כל העמדת כדור הארצי לבל יתקרב לפאה מן הפאות הוא בעבור כי כל חלקי היסוד משתוקק ליסודו והרי כל כדור הארצי נשען על נקודת המרכז היא אמצעית הכדור נקודה שאינה מתחלקת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תוהו. ענינו דבר שאין בו ממש : בלימה. היא שתי תיבות בלי מה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  על בלימה. על מה שאין לו מציאות בעצמותו והוא מרכז הארץ כי עליו נתלית הארץ כמו שהתבאר בטבעיות : (רלב"ג)


{ח}  צֹרֵֽר-מַ֥יִם בְּעָבָ֑יו וְלֹא-נִבְקַ֖ע עָנָ֣ן תַּחְתָּֽם:

 רש"י  ולא נבקע ענן. מעול' שיפלו מימיו ביחד : תחתם. תחת המים : (רש"י)

 מצודת דוד  צורר. קושר מי המטר בהעבים להיות אצור בו ולהוריד טפות טפות לבד ומעולם לא נבקע הענן תחת המים עד אשר ישפכם בבת אחת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צורר. קושר כמו צרור כספו (בראשית מב) : (מצודת ציון)


{ט}  מְאַחֵ֥ז פְּנֵי-כִסֵּ֑ה פַּרְשֵׁ֖ז עָלָ֣יו עֲנָנֽוֹ:

 רש"י  מאחז. במחיצות פני כסא הכבוד כולו כגון ישת חשך סתרו (שם יח) : ופרשז. על הכסא עננו כמו ודמות על ראשי החיות רקיע (יחזקאל א) : (רש"י)

 מצודת דוד  מאחז פני כסה. השמים נקרא כסא כמ''ש השמים כסאי (ישעיה סו) ואמר הנה האויר אשר על פני רקיע השמים מעבה עד שיהיה ראוי לאחוז בו ובזה פירש על הרקיע את עננו כי בזה האופן יהיה הוייות הענן כי יתעבה האויר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כסה. כמו כסא באל''ף : פרשז. מל' פרישה והזי''ן נוספת : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מאחז פני כסא. מאחז ומעבה האויר אשר על פני רקיע השמים אשר נקרא כסא כאמרו השמים כסאו : פרשז עליו עננו. ובזה האופן פרש עליו עננו ר''ל כי בהתעבות האויר ההוא יתחדש ממנו הענן כמו שהתבאר בספר האותות : (רלב"ג)


{י}  חֹֽק-חָ֭ג עַל-פְּנֵי-מָ֑יִם עַד-תַּכְלִ֖ית א֣וֹר עִם-חֹֽשֶׁךְ:

 רש"י  חוק חג. קומפ''ש בלע''ז לשון ובמחוג' יתארהו (ישעי' מד) סיבבו בחול להיות לו (החול) חוק גבול עולם ולא יעבור הים אותו חוג עד שיכלה אור וחשך : (רש"י)

 מצודת דוד  חוק חג. עשה חוק הקפת החול על פני מי הים ובל יעברנה עד אשר תכלה האור עם החושך ר''ל לעולם עד שתחרב כל העולם כלו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חג. ענין סבוב ועגול וכן וחוג שמים יתהלך (לעיל כב) : תכלית. מלשון כליון : (מצודת ציון)

 רלב"ג  חג. הגביל וייחסו למחוגה לפי שהמחוגה מגבלת תכליות השטח העגול המתחדש בסבתה : (רלב"ג)


{יא}  עַמּוּדֵ֣י שָׁמַ֣יִם יְרוֹפָ֑פוּ וְ֝יִתְמְה֗וּ מִגַּעֲרָתֽוֹ:

 רש"י  ירופפו. כשבראם והקרישם היו רופפים וגער בהם ועמדו ביובש ובחוזק : ויתמהו. תוהה ועולה (ס''א כאדם תוהה ועומד) במקום אחד : (רש"י)

 מצודת דוד  עמודי שמים. הארץ תקרא עמודי השמים כי היא מרכז להם וכאילו מעמידה והושאל מדבר גשמי אשר המרכז להם העיקר והיסוד ואמר הנה לפעמים ירעדו מקומות הארץ וינועו ממקומם וכאשר יגער בהם המקום ינוחו במקומם כאדם המתמה מגערת המאיים עליו ועומד על עמדו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ירופפו. ירעדו כי עמודיה יתפלצון (לעיל ט) תרגומו מתרופפין : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ירופפו. יתנועעו ויזדעזעו : (רלב"ג)


{יב}  בְּ֭כֹחוֹ רָגַ֣ע הַיָּ֑ם (ובתובנתו) וּ֝בִתְבוּנָת֗וֹ מָ֣חַץ רָֽהַב:

 רש"י  רגע הים. כמו עורי רגע (לעיל ז). נקמט קמטים קמטים נעשו (כך כשאמר יקוו המים נאספו מפשיטתן ונקמטו קמטים קמטים) עד שנקוו למקום אחד המוכן להם : מחץ רהב. מצריים קרויין רהבים : (רש"י)

 מצודת דוד  בכחו. ברב כחו בקע הים ובתבונתו הכה בו את מצרים כי סכל דעתם ומשכם אל הים להכותם נפש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רגע. בקע כמו עורי רגע (לעיל ז) : מחץ. הכה והרג כמו מחץ ראש (תהלים קי) : רהב. מצרים קרואים כן כמ''ש קראתי לזאת רהב (ישעיה ל) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  רגע. נח : מחץ רהב. הנה מה שיגבה מהים על הארץ ר''ל שסבב שלא יגבה הים על החלק הנגלה מהארץ : (רלב"ג)


{יג}  בְּ֭רוּחוֹ שָׁמַ֣יִם שִׁפְרָ֑ה חֹֽלֲלָ֥ה יָ֝ד֗וֹ נָחָ֥שׁ בָּרִֽיחַ:

 רש"י  ברוחו שמים שפרה. בדבריו וברוח פיו איהל כמו ונטה אהל שפרירו (ירמיה מב) : חוללה ידו. את פרעה הנקרא נחש בריח (ישעיה כז) לשון חיל וצרה וכן במקום אחר הלא זאת היא המחצבת רהב מחוללת תנין (שם נא), ל''א יסדה ידו את לויתן כמו גבעות חוללתי (משלי ח) : (רש"י)

 מצודת דוד  ברוחו. ברוח פיו איהל את השמים על הארץ וידו בראה את הלויתן הדומה לנחש ומבריח את הים מן הקצה אל הקצה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שפרה. ענין אוהל כמו ונטה את שפרירו (ירמיה מג) ואוהל היפה נקרא כן מל' אמרי שפר (בראשית מט) : חוללה. בראה כמו ותחולל ארץ (תהלים צ) : בריח. כעין מטה עשוי לשומו לרוחב השער לסגרו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ברוחו שמים שפרה. ברצון השם היו השמים בזה האופן מהיופי והשלימו' אשר הם בו : חוללה. בראה : נחש בריח. הוא דמות הנחש הנראה סובב בגלגל המזלות והוא העגול החלבי : (רלב"ג)


{יד}  הֶן-אֵ֤לֶּה | קְצ֬וֹת (דרכו) דְּרָכָ֗יו וּמַה-שֵּׁ֣מֶץ דָּ֭בָר נִשְׁמַע-בּ֑וֹ וְרַ֥עַם (גבורתו) גְּ֝בוּרוֹתָ֗יו מִ֣י יִתְבּוֹנָֽן:

 רש"י  קצות דרכיו. קלות ומועטות לפי שאר גדולות שבו : ומה שמץ דבר נשמע בו. מה רמז דבר אדם יכול להבין מפעלותיו ד''א שמץ כמו לשמצה לגנות : (רש"י)

 מצודת דוד  הן אלה. הדברים האלה המה מקצת דרכיו ומה מאד דבר מעט אשר נשמט בו ר''ל הן לא ידענו ולא שמענו כ''א מעט מדרכיו לא כולם אף לא חלק גדול מהם : ורעם. אף גבורותיו הנשמעים לכל כקול רעם מי יוכל להתבונן לדעת מצפוני הנפלאות אשר בהם ואף כי הנעשים בשמים ממעל ומתחת לארץ אשר לא ידעם אנוש וכאומר הנה השמעתיך יותר מאשר השמעת ועדיין לא הגעתי לחלק גדול מנפלאות ה' (העולה מהמענה ההיא כי ילעוג על בלדד שאמר דברים הידועים לכל ומיעט לספר מנפלאות ה' וסיפר הוא יותר ממנו ואמר שעכ''ז עדיין לא הגיע אף הוא לחלק גדול מנפלאות ה' ולא חש להשיב יותר כי במרבית הלעג כאלו אמר לו מה בכך שלפי רוממות המקום ושפלות האדם יחשב המעט מן המרי לרב הלא כ''ש הוא שמרבית המרי מן הרשע יחשב לרב ומה זה לא ישלם לו גמול) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  דרכיו. מעשיו ופעולותיו : שמץ. ענין משהו ומעט וכן ותקח אזני שמץ מנהו (לעיל ד) : ורעם. ענין רעש והמיה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שמץ מנהו. מעט : ורעם גבורותיו. ורבוי גזרותיו : ביאור דברי המענה, ענה איוב ואמר מה עזרת לדעתך בהשגחה לפי מחשבותיך באלו המאמרים אשר אמרת הנה אין להם כח לעזור לדעתך ולהתנצל מהספקות אשר ספקתי על דבריך ומה יעצת עם לבבך להשיב על הספיקות אשר ספקתי לך מאין חכמה ואיפה נימוס השם בנמצאות וסדורו אשר הודעת לרוב ר''ל שמה שהגיד ממנו הוא מעט מזער, את מי הגדת אלו הדברים ומה למדת אותנו בזה הלא אני יודע יותר ויותר מנימוס פעולות השם וגבורותיו ונפלאותיו, הלא המחצבים יברא השם יתברך מתחת המים ותחת הדברים השוכנים בארץ וזה בתכלית הפלא ר''ל שיגיע שם בבטן הארץ בזה האופן מהעומק פעל הגרמים השמימיים השופע מהשם יתברך, הנה המטה במוחלט והוא מרכז הארץ הוא לפני השם כאילו הוא ערום ואין לו כסות עם כסותו אותו הארץ עד שכבר יגיע פועל השם שם עם עומקו, הנה השם מטה הצפון אשר שם היישוב על תוהו כי הוא נשען על מרכז הארץ אשר אינו כי אם נקודה ותולה הארץ על בלמה ר''ל שהיא נשענת ונסמכת על הנקודה שהיא מרכזה לא בדבר חוץ ממנה כמו שהתבאר בטבעיות וזה בתכלית הפלא, הנה הוא צורר מים בענניו ולא נבקע ענן תחתם כאשר יוליכום הרוחות עד הגיעם אל המקום אשר ירד שם המטר, הנה השם יתברך סבה שיאחז האויר אשר על פני השמים ויתעבה מצד הקרירות ואז פירש עליו עננו כי בזה האופן יהיו הויות הענן וספר זה לפי שנעלם מהמון האנשים, גזר חק על פני מים שלא יעבור גבולו בדרך שיראה זה החלק הנגלה מן הארץ בצד הצפוני תמיד ויתהוו בו אלו ההויות עד המקום שיכלה בו היות האור עם החשך בכל יום ר''ל שיהיה קצת כל יום מימי השנה אור וקצתו חשך וזה דבר ימשך עד מרחב ס''ו מעלות וכ''ה דקים ועד שם נמשך הישוב לפי מה שספרו הקודמים ואולם שם יהיה יום אחד בשנה אין בו לילה ויום אחד כנגדו אין בו יום ומשם ואילך יתוסף זה השיעור מעט מעט עד שיגיע אל מה שתחת הקוטב הצפוני ויהיה שם ששה חדשים בשנה אין בהם לילה והם ימות החמה וששה חדשים בשנה אין בהם יום והם ימות הגשמים, עמודי שמים ינועו ויזדעזעו והם חלקי הארץ אשר ירעשו מגערת השם בבא הרעש אשר סבתו הרוח ההווה תחת הארץ בסבת האיד העשני הנעצר שם וקראם עמודי שמים להיות השמים נסמך על הארץ כמו שהתבאר בספר השמע, בכח השם וגבורותיו נח הים ולא ירוץ על הארץ כדי שלא יטבעו ההווים שם ובתבונת השם הכה מה שיגבה מן הים על הארץ ויפסידהו, וזה כי להיות שאר המימות מתערבים במי הים והולכות בים היה ראוי שיגביהו מי הים על החלק הנראה מהארץ ויטבע אלא שהשם סבב בתבונתו שיכלה השמש ושאר הכוכבים בחומ' מימי הים בשיעור מה שיבא אליו מהנהרות עד שלא יתוסף בזה הים כלל, ברצון השם וחכמתו היו השמים בזה האופן מן היופי והשלימות אשר הם בו בבריאתם עד שאי אפשר להיותם באופן אחר יותר שלם להגיע לזה המציאות השפל מה שיצטרך אליו הגעתו מהם, בראה ידו ויצרה העגול החלבי אשר בגלגל הכוכבים הקיימים אשר בו מן הפלא וההעלם מה שכבר התבאר בספר האותות והנה אנחנו אמרנו בכל זה קצת מאמר בחמישי מספר מלחמות ה', הנה אלו הדברים אשר ספרתי הם קצת דרכי השם ומה מעט הדבר שנשמע בו בזה הספור, ואולם תוקף גבורותיו ונפלאותיו לא ימצא מי שיבין אותם : והכלל העולה מהדברים הוא מבואר ולא רצה איוב להשיב על דברי בלדד יותר מזה השיעור לפי מה שזכרנו במענה הקודם ובכלל אם היה משיב אותו עליהם לא יהיה כי אם כפל דברים לפי שכבר השיב על זאת הטענה במה שקדם וסתר אותה מהחוש : (רלב"ג)



איוב פרק-כז

{א}  וַיֹּ֣סֶף אִ֭יּוֹב שְׂאֵ֥ת מְשָׁל֗וֹ וַיֹּאמַֽר:

 רש"י  ויוסף. עמדו ריעיו מענות כאשר הוכיחם אליהוא כי עמדו ולא ענו עוד (לקמן לב) : (רש"י)

 מצודת דוד  ויוסף איוב. בראותו כי אין מי יענה לו על אמריו הוסיף עוד להרים קול בדברי משל ואמר דבריו והמשל הוא נתיב לא ידעו עיט וגו' וכדומה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ביאור מלות המענה ויוסף איוב שאת משלו ויאמר : (רלב"ג)


{ב}  חַי-אֵ֭ל הֵסִ֣יר מִשְׁפָּטִ֑י וְ֝שַׁדַּ֗י הֵמַ֥ר נַפְשִֽׁי:

 רש"י  חי אל. שבועה היא כי באמת הסיר את משפטי ומכאן דרש ר' יהושע שמאהבה עבד איוב את המקום אין אדם נודר בחיי המלך אלא א''כ אוהב את המלך : (רש"י)

 מצודת דוד  חי אל. הריני נשבע חי אל אשר הסיר משפט גמול מעשי במה שמסר הכל ביד מערכת השמים : ושדי. מוסב על חי לומר חי שדי אשר המר לנפשי והוא כפל ענין במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חי אל. ר''ל כמו שהאל הוא חי וכן חי ה' (מ''א יז) : המר. מל' מרירות : (מצודת ציון)


{ג}  כִּֽי-כָל-ע֣וֹד נִשְׁמָתִ֣י בִ֑י וְר֖וּחַ אֱל֣וֹהַּ בְּאַפִּֽי:

 מצודת דוד  כי כל עוד. אשר כל זמן שתהיה נשמתי בי ורוח חיים מאלוה יהיה באפי : (מצודת דוד)


{ד}  אִם-תְּדַבֵּ֣רְנָה שְׂפָתַ֣י עַוְלָ֑ה וּ֝לְשׁוֹנִ֗י אִם-יֶהְגֶּ֥ה רְמִיָּֽה:

 מצודת דוד  אם תדברנה. מוסב למעלה לומר עונש שבועה יהיה עלי אשר כל ימי חיי אם תדברנה שפתי עולה להתלונן בחנם או אם לשוני ידבר רמיה להצדיק עלי את הדין מן השפה ולחוץ, עם כי לבי לא כן יחשוב כאומר לא אצעק בחנם ולא אודה ברמיה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יהגה. ידבר כמו ולשוני תהגה (תהלים לה) : (מצודת ציון)


{ה}  חָלִ֣ילָה לִּי֮ אִם-אַצְדִּ֪יק אֶ֫תְכֶ֥ם עַד-אֶגְוָ֑ע לֹא-אָסִ֖יר תֻּמָּתִ֣י מִמֶּֽנִּי:

 רש"י  אם אצדיק אתכם. אם אומר הדין עמכם לחייבני : לא אסיר תומתי. לא אודה לדבריכם לומר שאיני תם : (רש"י)

 מצודת דוד  חלילה לי. חולין וגנאי הוא לי אם אומר ברמיה שאתם צדיקים בדבריכם והדין עמכם כי הן הרשעתי כי הואיל ולבבי לא כן יחשוב לא אדבר רמיה כי עד אמות לא אסיר תומתי ממני לדבר רמיה בפה ולא בלב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תומתי. מל' תמימות : (מצודת ציון)


{ו}  בְּצִדְקָתִ֣י הֶ֭חֱזַקְתִּי וְלֹ֣א אַרְפֶּ֑הָ לֹֽא-יֶחֱרַ֥ף לְ֝בָבִ֗י מִיָּמָֽי:

 רש"י  בצדקתי החזקתי. לומר שאני צדיק : לא יחרף לבבי. אותי מימי מכל דרך ומדה שנהגתי בימי ועל כרחו יהי כרשע אויבי : (רש"י)

 מצודת דוד  בצדקתי. כי הנה הצדק אשר עשיתי מעולם לא עשיתיו בדרך עראי כי החזקתי בה בחוזק רב ולא נתתי לה רפיון ומימי לא נטה לבבי ממנה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יחרף. ענין נטיה וכן שפחה נחרפת (ויקרא יט) שר''ל תנטה מן העבדות לחרות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יחרף. יטה ומזה הענין שפחה נחרפת לאיש ר''ל שהיא נוטה מצד עבדות לצד חירות כמו שזכר הרב מורה צדק : (רלב"ג)


{ז}  יְהִ֣י כְ֭רָשָׁע אֹ֣יְבִ֑י וּמִתְקוֹמְמִ֥י כְעַוָּֽל:

 מצודת דוד  יהי כרשע. מדת הרשע והעול רעים המה בעיני עד שאני מקלל אויבי והקם עלי לרעה שהוא יהיה רשע ועול כי כ''כ הדבר רע בעיני עד שתחשב לקללה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כרשע. כעול. הכפי''ן באו לאמתת הדבר וכן בלילה יהיה כגנב (לעיל כד) : (מצודת ציון)


{ח}  כִּ֤י מַה-תִּקְוַ֣ת חָ֭נֵף כִּ֣י יִבְצָ֑ע כִּ֤י יֵ֖שֶׁל אֱל֣וֹהַּ נַפְשֽׁוֹ:

 רש"י  כי מה תקות חנף. כי למה אהיה רשע וגזלן מה סופו של רשע הגוזל ממון : כי ישל. כי ישליך המקום את נפשו מעליו לשון של נעלך (שמות ג) ונשל הברזל (דברים יט) : (רש"י)

 מצודת דוד  כי מה תקות. כאומר אף לדעתי שהכל מסור ביד מערכת השמים והיה כצדיק כרשע עכ''ז אין לבחור ברשע כי מה יהיה תקות רשע אשר יגזול אנשים כאשר יסיר אלוה את נפשו ממנו כי הצדיק יקוה אל תענוג הנפשי אבל הרשע אל מה יקוה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חנף. רשע המחניף ליצרו לעשות פתויו : יבצע. יגזול כמו בוצע בצע (חבקוק ב) : ישל. ענין הסרה ושליפה כמו של נעליך (שמות ג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יבצע. יגזול : ישל. יעמוד בשלוה : (רלב"ג)


{ט}  הַֽ֭צַעֲקָתוֹ יִשְׁמַ֥ע | אֵ֑ל כִּֽי-תָב֖וֹא עָלָ֣יו צָרָֽה:

 מצודת דוד  הצעקתו. ואם לתקות תענוגי הגוף וכי כשיבוא עליו צרה ישמע אל צעקתו למלטו ממנה כאומר וכי בעבור רשעו ישדד ה' את המערכה אשר לא יעשה אף בעבור הצדיק ונקי : (מצודת דוד)


{י}  אִם-עַל-שַׁדַּ֥י יִתְעַנָּ֑ג יִקְרָ֖א אֱל֣וֹהַּ בְּכָל-עֵֽת:

 רש"י  אם על שדי יתענג. כפל התמיהה היא ככל התמיהות הכפולות שכן דרך הראשונה בה''א והשנייה באם כמו הירוצון בסלע סוסים אם יחרוש בבקרים (עמוס ו), היש בלשוני עולה ואם חכי לא יבין הוות (לעיל ו) אף כאן הצעקתו ישמע אל אם על שדי יתענג, שמא או מי שהוא רשע חנף יכול הוא להתענג ולסמוך על ישועת הקב''ה ולקרא אליו בעת צרתו בתמיה : (רש"י)

 מצודת דוד  אם על שדי יתענג. וכי ישען על ה' לענגו בטובה וכי יבטח לקרוא לה' בעת הצורך כאומר הלא אף תפלת הצדיק אינה נשמעת אף כי רשע וחוטא : (מצודת דוד)


{יא}  אוֹרֶ֣ה אֶתְכֶ֣ם בְּיַד-אֵ֑ל אֲשֶׁ֥ר עִם-שַׁ֝דַּ֗י לֹ֣א אֲכַחֵֽד:

 רש"י  אורה אתכם. מה המדה שביד אל ודרך אשר עם שדי לא אכחד, כמו כי ידע דרך עמדי (לעיל כג) : (רש"י)

 מצודת דוד  אורה אתכם. כאומר אין דברי להסית אנשים לבחור ברשע רק אני מלמד אתכם הנהגה אשר היא ביד האל ולא אחדל מלדבר מה אשר עם שדי לבל יתלו העול במקום בגמול הצדיק והרשע כי הכל בא מצד המערכה אבל עכ''ז מהראוי לבחור בצדק בעבור תענוג הנפשי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אורה. אלמד כמו יורה דעה (ישעיה כח) : אכחד. אמנע : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אורה. אלמוד : (רלב"ג)


{יב}  הֵן-אַתֶּ֣ם כֻּלְּכֶ֣ם חֲזִיתֶ֑ם וְלָמָּה-זֶּ֝֗ה הֶ֣בֶל תֶּהְבָּֽלוּ:

 רש"י  כולכם חזיתם. שזה חלק אדם רשע : ולמה זה הבל תהבלו. להיות רשעים וחניפים : (רש"י)

 מצודת דוד  הן אתם וגו'. כאומר הלא גם אבדן הרשעים הוא מפורסם ומצוי עד שאתם כולכם ראיתם ובודאי לא אכחיש המוחש ולמה זה א''כ תדברו הבל בחנם לחשוב שבוחר אני ברשע : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חזיתם. ראיתם : (מצודת ציון)


{יג}  זֶ֤ה | חֵֽלֶק-אָדָ֖ם רָשָׁ֥ע | עִם-אֵ֑ל וְֽנַחֲלַ֥ת עָ֝רִיצִ֗ים מִשַּׁדַּ֥י יִקָּֽחוּ:

 מצודת דוד  זה חלק. ר''ל זה חלק הרשע האמור למטה אשר ראיתם הלא גם היא שמורה עם אל להביא עליו באמצעות המערכה כאשר שמורה להביא על הצדיק ועם כי הרשע מעותד לאבדן הנפש בעולם הנצחי עכ''ז עודו בחייו מקרה אחד לו ולצדיק כי לא ינצל גם הוא מסבות המערכה : ונחלת. זהו האמור למטה היא נחלת עריצים המתחזקים לקחת לא להם אשר יקחו משדי באמצעות המערכה כאשר יקחו הצדיקים והוא כפל ענין במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עריצים. חזקים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עריצים. הם התקיפים החומסים שאר אנשים להשענם על תקפם וגבורת' : (רלב"ג)


{יד}  אִם-יִרְבּ֣וּ בָנָ֣יו לְמוֹ-חָ֑רֶב וְ֝צֶאֱצָאָ֗יו לֹ֣א יִשְׂבְּעוּ-לָֽחֶם:

 רש"י  אם ירבו בניו למו חרב. ירבו וימותו ביסורים ותחלואים עד כי ישמחו אלמנותיו במיתתן ולא תבכינה : (רש"י)

 מצודת דוד  אם ירבו. אף אם ירבו בני הרשע לפעמים לא ישמח בהם כי יהיו נתונים אל החרב ואף אם יתרבו צאצאיו הם בני בנים הנה לפעמים לא ישבעו לחם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  למו חרב. אל חרב וכן למו פי (לקמן מ) : (מצודת ציון)


{טו}  (שרידו) שְׂ֭רִידָיו בַּמָּ֣וֶת יִקָּבֵ֑רוּ וְ֝אַלְמְנֹתָ֗יו לֹ֣א תִבְכֶּֽינָה:

 מצודת דוד  שרידיו. הנשארים מחרב הנה לפעמים יקברו גם היום בעת בוא עליו המות ולזה לא תבכינה אלמנותיו עליהם לבל ישבר לבו וכמ''ש רז''ל חולה שמת לו מת אין בוכין לפניו שלא ישבר לבו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שרידיו. הנשארים מהם : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שרידיו. הם בניו כי הם השרידים הנשארים מן האדם : (רלב"ג)


{טז}  אִם-יִצְבֹּ֣ר כֶּעָפָ֣ר כָּ֑סֶף וְ֝כַחֹ֗מֶר יָכִ֥ין מַלְבּֽוּשׁ:

 מצודת דוד  אם יצבור. אף אם יצבור כסף רב כעפר ויכין מלבוש מרובה כחומר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יצבור. ענין כרי וגל כמו ויצבור עפר (חבקוק א) : (מצודת ציון)


{יז}  יָ֭כִין וְצַדִּ֣יק יִלְבָּ֑שׁ וְ֝כֶ֗סֶף נָקִ֥י יַחֲלֹֽק:

 רש"י  (וכסף נקי. כספו של רשע לנקי יחלקנו הקב''ה) : (רש"י)

 מצודת דוד  יכין. לפעמים הוא לבד המכין אבל הכל בא ליד הצדיק וילבש הוא וכספו בא ליד הנקי ויחלק לאשר ישר בעיניו וכאומר הואיל ופעם יקרה שהצדיק יצלח יותר מהרשע א''כ למה יבחר מי בדרך הרשע : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וכסף נקי יחלוק. האיש הנקי יחלוק כספו ויפזרהו תחת אשר קבץ אותו הרשע והרצון בזה כי הנקי ימשול על אשר לו : (רלב"ג)


{יח}  בָּנָ֣ה כָעָ֣שׁ בֵּית֑וֹ וּ֝כְסֻכָּ֗ה עָשָׂ֥ה נֹצֵֽר:

 רש"י  בנה כעש. כתולע הבונה חור שאינו מתקיים וכסוכה שעשה נוצר התאנה והכרם שאינה של קיימא (ע''א נוצר הכרם שאינו שומרה בכל עת זה שמעתי סא''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  בנה כעש ביתו. ר''ל פעמים יהרס ביתו בקלות כבית העש וכסוכה אשר עשה שומר הכרם לשבת בו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כעש. מין תולעת : נוצר. שומר : (מצודת ציון)


{יט}  עָשִׁ֣יר יִ֭שְׁכַּב וְלֹ֣א יֵאָסֵ֑ף עֵינָ֖יו פָּקַ֣ח וְאֵינֶֽנּוּ:

 רש"י  עשיר ישכב. ימות בעשרו ופעמים שלא יאסף לקבורה : (רש"י)

 מצודת דוד  עשיר ישכב. לפעמים כאשר ישכב חולה על מטתו יהיה עדיין עשיר ולא ימות בעשרו עוד עיניו פקוחים ולא מת לשחת ואבד העושר ואין לו כי מעת נפל למטה נשבר חזקו ויבושו כל אשר לו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יאסף. ימות כמו יאסף אהרן (במדבר כ) : פקח. פתח כמו פוקח עורים (תהלים קמו) : (מצודת ציון)


{כ}  תַּשִּׂיגֵ֣הוּ כַ֭מַּיִם בַּלָּה֑וֹת לַ֝֗יְלָה גְּנָבַ֥תּוּ סוּפָֽה:

 רש"י  בלהות. שדים : גנבתו סופה. ותשליכהו לדראונים : (רש"י)

 מצודת דוד  תשיגהו. לפעמים תשיג אותו בהלות תכופות זה אחר זה כשטף מים אשר לא יפסק : לילה. מרוב הבהלה לא ישב בביתו עד אור היום כי בעוד לילה ינוס לנפשו כאלו רוח סופה גנבו בלילה מתוך הבית : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בלהות. בהלות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תשיגהו כמים בלהות. תשיגהו בלהה אחרי בלהה בלי הפסק כמו שיגרו המים בשטף בלי הפסק : (רלב"ג)


{כא}  יִשָּׂאֵ֣הוּ קָדִ֣ים וְיֵלַ֑ךְ וִֽ֝ישָׂעֲרֵ֗הוּ מִמְּקֹמֽוֹ:

 מצודת דוד  ישאהו. וכאלו רוח הקדים ישאהו למרחוק והולך הוא במקום שהוא שם ולא ישוב עוד לביתו : וישערהו. כאלו רוח סערה יעקרו ממקומו וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וישערהו. רוח סערה יעקרו וכן כמוץ יסוער מגורן (הושע יג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  קדים. רוח קדים : וישערהו. מענין רוח סערה : (רלב"ג)


{כב}  וְיַשְׁלֵ֣ךְ עָ֭לָיו וְלֹ֣א יַחְמֹ֑ל מִ֝יָּד֗וֹ בָּר֥וֹחַ יִבְרָֽח:

 רש"י  וישלך עליו. המשליך עליו רעה ולא יחמול : מידו. של רשע ומכחו וממקומו : ברוח יברח. בן עצתו שהיה מסייעו בתחלה יברח מעזור ידו בשעת כשלונו כמו שעשה חרבונה להמן (מגילה ז) : (רש"י)

 מצודת דוד  וישלך. זה שבידו להשליך הוא ישלך עליו הרבה מן הצרות ולא יחמול עליו וכל עשרו וטובו יברח מידו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  מידו. ממכתו : (רלב"ג)


{כג}  יִשְׂפֹּ֣ק עָלֵ֣ימוֹ כַפֵּ֑ימוֹ וְיִשְׁרֹ֥ק עָ֝לָ֗יו מִמְּקֹמֽוֹ:

 רש"י  ישפוק עלימו כפימו. היודעים (אותו) לפנים ועתה רואים בשברו : (רש"י)

 מצודת דוד  ישפוק. מי אשר ידעו לפנים יכה כפיו זה בזה על מפלתו כדרך הרואה באבדן דבר גדול : וישרוק. על שברו ישרוק כ''א מאנשי מקומו אשר ראו בהצלחתו וגם השריקה הוא מדרך הרואה באבדן דבר חשוב וחוזר הוא על ראשית אמריו לומר אם אמנם שגם הרשע מעותד למקרי הזמן כמו הצדיק למה יבחר מי ברשע הלא נוסף עליו הצדיק כי יתענג בתענוג הנפשי ולא כן הרשע : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ישפוק. כמו יספוק בסמ''ך והוא מענין הכאה כמו ויספוק את כפיו (במדבר כד) : עלימו כפימו. עליו כפיו : וישרוק. הוא השמעת קול בקבוץ השפתים וכן ישום וישרוק (ירמיה יט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עלימו כפימו. עליו כפיו : (רלב"ג)



איוב פרק-כח

{א}  כִּ֤י יֵ֣שׁ לַכֶּ֣סֶף מוֹצָ֑א וּ֝מָק֗וֹם לַזָּהָ֥ב יָזֹֽקּוּ:

 רש"י  כי יש לכסף מוצא. גם זה טעם אחר לדברו הראשון שאמר בצדקתי החזקתי כי למה אהיה רשע אם בשביל כסף וזהב לכל יש מוצא וסוף אבל החכמה מאין תבוא זה סוף הפרשה היא יקרה מכל, על כן כל ימי נתתי לבי עליה ללמוד : ומקום. יש לזהב שמשם יזוקו ויתכו אותו : (רש"י)

 מצודת דוד  כי יש לכסף מוצא. הוסיף לאמת דבריו שאף אם מקרה אחד לצדיק ולרשע עכ''ז יש לאחוז בצדק כי הנה לכסף יש מקום מוצא וכ''כ יש מקום לזהב אשר הוא נצוק משם והמה מקומות מן האדמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יזוקו. ענין יציקה כמו וזוקו מטר לאדו (לקמן לו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ומקום לזהב יזוקו. ויש מקום בארץ אשר יזוקו הזהב ויוציאוהו משם : (רלב"ג)


{ב}  בַּ֭רְזֶל מֵעָפָ֣ר יֻקָּ֑ח וְ֝אֶ֗בֶן יָצ֥וּק נְחוּשָֽׁה:

 רש"י  ואבן יצוק נחושה. מן ההר יצק האומן את הנחושה הרי תחילה וסוף יש לכל דבר שכל העולם יכלה וכל אשר בו : (רש"י)

 מצודת דוד  ברזל. אף הברזל יש לו מקום מוצא מן העפר אשר יוקח משם ויש אבן אשר יצוק נחושת א''כ נראה לעין מקום מוצאם וחזר ונראה עת יפסקו כי יש תכלית להם כי לא לעולם ימצאו הכסף והזהב וגו' במקום אחד : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואבן יצוק נחושה. ר''ל שמהאבן יוציאו ויתיכו בעת מה נחושה והוא הברזל החזק אציי''ר בלע''ז או יהיה אבן יצוק אבן חזק מגזרת והיית מוצק והרצון בו שמאבן חזק יקח נחושה : (רלב"ג)


{ג}  קֵ֤ץ | שָׂ֤ם לַחֹ֗שֶׁךְ וּֽלְכָל-תַּ֭כְלִית ה֣וּא חוֹקֵ֑ר אֶ֖בֶן אֹ֣פֶל וְצַלְמָֽוֶת:

 רש"י  קץ שם. המקום מתי תהיה החושך שהשמים נמלחו והארץ תבלה ולכל תכלית דבר הוא חוקר לו : אבן. אשר משם יצא לו חשך וצלמות אבן מקום מוצא פורענו' לכן נקרא אבן במקום פורענות כאדם הנוגף את רגליו באבן שיש לו צער, כ''ש, כמו קו תוהו ואבני בוהו, (ישעיה לד) דמן טורא אתגזרת אבן וגומר (דניאל ד) : (רש"י)

 מצודת דוד  קץ שם לחשך. אף לחשך שם קץ מתי תכלה כי בהאיר היום תכלה החשך ור''ל לכל דבר יש תכלית בין לטוב בין לרע : ולכל תכלית. המקום ב''ה חוקר לדעת תכלית כל דבר מתי יהיה עם כי אנחנו לא נדע עת תכלית כל דבר : אבן אופל. וכן חוקר לדעת מתי תכלה יסוד האופל וצלמות והוא כדור הארצי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אבן. ר''ל יסוד ועיקר : (מצודת ציון)


{ד}  פָּ֤רַץ נַ֨חַל | מֵֽעִם-גָּ֗ר הַֽנִּשְׁכָּחִ֥ים מִנִּי-רָ֑גֶל דַּ֖לּוּ מֵאֱנ֣וֹשׁ נָֽעוּ:

 רש"י  פרץ נחל. על סדום ועמורה נחלי אש וגפרית : מעם גר. ממקום שהוא נובע ונוגר : הנשכחים מני רגל. אלו אנשי סדום ששיכחו תורת רגלי אורחים מארצם שהיו משכיבים האורח במטה אם היה ארוך יותר מקטעין רגליו ואם היה קצר מאריכין אותו כך מפורש באגדה : דלו. ע''י פריצת נחל זה ומאנוש נעו : (רש"י)

 מצודת דוד  פרץ נחל. הנה פעמים יפרץ הנחל גדרו לנטות מעם המקום אשר היה נגר ונשפך : הנשכחים. אשר נשכחים המה מעתה מן רגלי האנשים אשר היו רגילים לשאוב ממימיו כי מעתה לא ילכו עוד אל המקום ההוא כי המים דלו והורמו מאנשיו ונעו ללכת מהם ובאו א''כ המים ההם עד תכליתם כי נאבדו מן המקום ההוא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גר. ענין הזלה ושפיכה כמו מים מוגרים (מיכה א) : הנשכחים. אשר נשכחים וכן ההלכוא אתו (יהושע י) : דלו. הורמו והוגבהו כמו דלו עיני למרום (ישעיה לח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  פרץ נחל. גדל : מעם גר. מהמקום שהיה גר בו האדם : דלו. גבהו וכמוהו דלו עיני למרום : (רלב"ג)


{ה}  אֶ֗רֶץ מִמֶּ֥נָּה יֵֽצֵא-לָ֑חֶם וְ֝תַחְתֶּ֗יהָ נֶהְפַּ֥ךְ כְּמוֹ-אֵֽשׁ:

 רש"י  ארץ. אשר ממנה יצא לחם. נהפך מקומה כמו אש : (רש"י)

 מצודת דוד  ארץ. הנה ארץ שמנה אשר יצא ממנה לחם רב בבוא עת תכליתה נהפך מקומה ותהיה יבשה כמו שרופה באש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותחתיה. מקומה : (מצודת ציון)


{ו}  מְקוֹם-סַפִּ֥יר אֲבָנֶ֑יהָ וְעַפְרֹ֖ת זָהָ֣ב לֽוֹ:

 רש"י  מקום ספיר. היו אבניה : (רש"י)

 מצודת דוד  מקום. הנה המקום אשר אבניה הגדלים בה המה ספירים ושם העפרות אשר יוקח מהם הזהב : (מצודת דוד)


{ז}  נָ֭תִיב לֹֽא-יְדָ֣עוֹ עָ֑יִט וְלֹ֥א שְׁ֝זָפַ֗תּוּ עֵ֣ין אַיָּֽה:

 רש"י  לא ידעו עיט. לא עבר עליהן חיל של ליסטין : ולא שזפתו עין איה. לפי שהיא רואה יותר משאר עופות ולכך נקראה ראה שהיא עומדת בבבל ורואה נבילות בארץ ישראל כך מפורש באגדת (חולין סג ע''א) כלומר לא חפרוה מרגלים : (רש"י)

 מצודת דוד  נתיב. בבוא עתה תהיה שממה להיות נתיב אשר לא ידעו עיט ולא ראתהו עין איה כי לא יבואו שמה מגודל השממון והוא מדרך גוזמא והפלגה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נתיב. שביל ודרך : עיט. שם עוף מדברי וכן איה : שזפתו. ראתהו כמו עין שזפתו (לעיל כ) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עיט. עוף : שזפתו. ראתהו : איה. הוא מין אחד מהעוף : (רלב"ג)


{ח}  לֹֽא-הִדְרִיכֻ֥הוּ בְנֵי-שָׁ֑חַץ לֹֽא-עָדָ֖ה עָלָ֣יו שָֽׁחַל:

 רש"י  לא עדה עליו. עבר כדמתרגמינן אשר עבר בין הבתרים (בראשית טו) (צ''ל הגזרים וע' בתרגום) דעדא : שחץ ושחל. משבעה שמות האריה הם (בסנהדרין צה) ששה שמות יש לאריה, והקב''ה מה עשה : (רש"י)

 מצודת דוד  לא הדריכהו. לא עברו דרך בו בני גאוה הם פריצי החיות אף לא עבר עליו שחל לגודל השממון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הדריכהו. ענין צעדה והלוך והוא מל' דרך : שחץ. ענין גאוה וכן מלך על כל בני שחץ (לקמן מא) ובדרז''ל אנשי ירושלים אנשי שחץ הן (שבת סב) : עדה. עבר וכן עד ירח (לעיל כה) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הדריכוהו. דרכו בו : בני שחץ. בני גאוה ותוקף והם פריצי החיות : שחל. אריה : (רלב"ג)


{ט}  בַּֽ֭חַלָּמִישׁ שָׁלַ֣ח יָד֑וֹ הָפַ֖ךְ מִשֹּׁ֣רֶשׁ הָרִֽים:

 רש"י  בחלמיש שלח ידו. והפך שרשי ההרים מלמעלה למטה : (רש"י)

 מצודת דוד  בחלמיש. בבוא קץ הסלעים החזקים הגדלים בהרים אז ישלח המקום את ידו בהם ומהפך את ההרים מן השורש בסבת הרוח הנסגר בבטן הארץ : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בחלמיש. בצור חזק ולפי שלא יפול לשון חלמיש אלא על הצור אמר חלמיש מבלי זכר צור וכן חלמיש למעינו מים (תהלים קיד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בחלמיש. בצור החזק : (רלב"ג)


{י}  בַּ֭צּוּרוֹת יְאֹרִ֣ים בִּקֵּ֑עַ וְכָל-יְ֝קָ֗ר רָאֲתָ֥ה עֵינֽוֹ:

 רש"י  בצורות יאורים בקע. חוזר לתחילת ענינו שאמר כי לכל דבר יש מוצא, ובצורות בקע למוצא היאורים וכן : כל יקר ראתה עינו. מהיכן יצא לבריות (כמו שעשה לישראל הך סלע ויזובו מימיו) : (רש"י)

 מצודת דוד  בצורות. בבוא סוף הצורים בקע במקומם יאורים עד כי יכסו הצורים : וכל יקר. כל הדברים היקרים אשר בעולם הנה עין המקום ראתה מהיכן יצאו ומתי יכלו כאומר עם כי אנחנו לא נדע הכל אבל ידועים הם למקום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בצורות. מלשון צור וסלע : יאורים. נחלי מים : יקר. ענין חשיבות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בצורות. בהרים : (רלב"ג)


{יא}  מִ֭בְּכִי נְהָר֣וֹת חִבֵּ֑שׁ וְ֝תַעֲלֻמָ֗הּ יֹ֣צִא אֽוֹר:

 רש"י  מבכי נהרות חבש. בבריאת העולם כשבכו מים התחתונים, בכי כמו נבכי ים (איוב לט) : חבש. כמו ויחבש את חמורו (בראשית כב) כ''ש, (ס''א מבכי וגו' מפני בכייתן של ישראל שהיו בוכין לאמר מה נשתה חבש ותיקן להם נהרי מים מן הסלע ויחבש להם מתרגם ואתקין) : ותעלומה יוציא אור. חלון יש ברקיע ושמו תעלומה משם תולדות השמש לתקופתו (בפרקי ר' אליעזר) כלומר לכל דבר יש מוצא וסוף רק לחכמה לא מוצא לה אלא מפיו ולא סוף עולמות : (רש"י)

 מצודת דוד  מבכי נהרות. בבוא תכלית הנהרות יסגור ויכלא עומק מימיהם לבל יהיו נובעים ומושכים כמאז ובבוא קץ הארץ היבשה אז יצא לאור המעין הנעלם מעין האדם וירבה מימיו עד כי יכסה פני האדמה וכאומר הואיל ויש קץ ותכלית לכל הדברים הגופניים לא יחשבו א''כ הצלחתם למאומה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מבכי. ענין עומק המים וכן נבכי ים (לקמן לח) : חבש. ענין סגירה וכליאה כמו חבוש בטמון (לקמן מ) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מבכי נהרות. מהזלת הנהרות והגרתם : חבש. עצר וסתם : (רלב"ג)


{יב}  וְֽ֭הַחָכְמָה מֵאַ֣יִן תִּמָּצֵ֑א וְאֵ֥י זֶ֝ה מְק֣וֹם בִּינָֽה:

 רש"י  והחכמה. התורה : (רש"י)

 מצודת דוד  והחכמה. אבל הצלחת החכמה לא כן הוא כי מאיזה מקום היא נמצאת הלא אין לה מקום גופני המוצא אותה עד שנחשוב כאשר יכלה הדבר ההוא תכלה גם החכמה : ואי זה. איה זה המקום המוציא הבינה וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)


{יג}  לֹא-יָדַ֣ע אֱנ֣וֹשׁ עֶרְכָּ֑הּ וְלֹ֥א תִ֝מָּצֵ֗א בְּאֶ֣רֶץ הַֽחַיִּֽים:

 רש"י  ולא תמצא בארץ החיים. במי שמחיה אלא במי שממית עצמו עליה ביגיעה וברעבון : (רש"י)

 מצודת דוד  לא ידע. ולזה אין לדעת ולהעריך מערכה כי כל חפצים לא ישוו בה הואיל והוא דבר המתקיימת לעד : ולא תמצא. אינה נמצאת לקנותה בחלק מן הארץ אשר שם בעלי החיים והיא החלק הנגלה מן המים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ערכה. ענין השווי והשומא : (מצודת ציון)


{יד}  תְּה֣וֹם אָ֭מַר לֹ֣א בִי-הִ֑יא וְיָ֥ם אָ֝מַ֗ר אֵ֣ין עִמָּדִֽי:

 רש"י  תהום אמר לא בי היא. אם תשאלנה ליורדי תהום העוסקים במוצא מרגליות ובמוצא זהב וכסף ממקום תהומות הארץ יאמרו לך לא בי היא, איני בקי בהוראה (שבת פט ע''א, ע''ש היטב וצ''ע) : וים אמר. ויורדי הים לסחורה יאמרו לך לא עמדי חכמה למה לפי שאינם יכולים לקנותה כשאר פרקמטיא לתת מעושרם בדמיה, ובאגדה הוא אומר שבשעת מתן תורה בא השטן לפני הקב''ה ואמר לו היכן תורה א''ל אצל בן עמרם, בא לו אצל משה אמר לו היכן תורה אצל ים בא לו אצל ים אמר לו היכן תורה לא בי היא לך אצל בן עמרם בא לו אצל בן עמרם אמר לו היכן תורה אצל תהום בא לו אצל תהום אמר לו היכן תורה א''ל אין עמדי לך אצל בן עמרם בא לו אצל בן עמרם אמר לו היכן תורה אצל הקב''ה וזהו שאמר תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי : (רש"י)

 מצודת דוד  תהום. אלו היה ביכולת האדם לרדת אל התהום לקנות שמה החכמה היה התהום משיב לומר לא בי היא החכמה ואם יפרוש מי אל הים הסובב את הישוב לקנותה שמה ישיב לאמר לא עמדי הוא והוא מדרך הפלגה ומליצה לומר שאין להשיג עומק החכמה אף אם ישתדל הרבה לחזור אחריה אם לא יקנה מתחלה יראת ה' וכאשר יאמר למטה : (מצודת דוד)


{טו}  לֹא-יֻתַּ֣ן סְג֣וֹר תַּחְתֶּ֑יהָ וְלֹ֥א יִ֝שָּׁקֵ֗ל כֶּ֣סֶף מְחִירָֽהּ:

 רש"י  לא יותן סגור. זהב סגור זהו זהב טוב שבשעה שנפתח כל חנויות של זהב נסגרות : (רש"י)

 מצודת דוד  לא יתן. אין מי יתן במחירה ובמקומה זהב סגור כי א''א לקנותה בזהב : ולא ישקל. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  סגור. זהב טוב הנסגר בכור הצורף להסיר הסיג : מחירה. ענינו דבר הנתון בערך שוויה כמו יקחו מקוה במחיר (מ''א י) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  סגור. זהב : (רלב"ג)


{טז}  לֹֽא-תְ֭סֻלֶּה בְּכֶ֣תֶם אוֹפִ֑יר בְּשֹׁ֖הַם יָקָ֣ר וְסַפִּֽיר:

 רש"י  לא תסולה. לא תשתבח לשון סולו לרוכב בערבות (תלים סח) המשבחה לומר חשובה היא ככתם אופיר וכשוהם יקר לא שבח הוא לה וכן המסולאים בפז (איכה ד) : (רש"י)

 מצודת דוד  לא תסולה. לא תשובח החכמה בכתם אופיר אף לא בשוהם יקר וחשוב אף לא בספיר ר''ל אין שבח להחכמה לומר עליה שהיא משובחת כאלה כי באמת חשובה עוד יותר ויותר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תסולה. תשובח כמו המסולאים בפז (איכה ד) : בכתם אופיר. מין זהב יקר הבא מאופיר : בשוהם. וספיר. שמות אבני יקר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תסולה. תערוך : בכתם אופיר. בזהב אופיר : (רלב"ג)


{יז}  לֹא-יַעַרְכֶ֣נָּה זָ֭הָב וּזְכוֹכִ֑ית וּתְמ֖וּרָתָ֣הּ כְּלִי-פָֽז:

 רש"י  זהב. טהור מנהיר כמרגלית : ותמורתה וגו'. ותמורתה לא בכלי פז : (רש"י)

 מצודת דוד  לא יערכנה. לא יהיה נערך אליה זהב וזכוכית : ותמורתה. מלת לא משמשת בשנים כאומר לא יהיה תמורתה וחלופה כלי פז כי רחוק שווים משויה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וזכוכית. היא זכוכית לבנה היקרה מזהב כמ''ש רז''ל בזוגיתא חיורתא (חולין פד) : פז. זהב מזוקק : (מצודת ציון)


{יח}  רָאמ֣וֹת וְ֭גָבִישׁ לֹ֣א יִזָּכֵ֑ר וּמֶ֥שֶׁךְ חָ֝כְמָ֗ה מִפְּנִינִֽים:

 רש"י  ראמות וגביש. שמות אבנים טובות שבים הם : לא יזכר. אצלה : (רש"י)

 מצודת דוד  לא יזכר. חשיבות האבנים ההם לא יזכר מול חשיבות החכמה כי כמוהם כאין מול החכמה : ומשך חכמה. משיכת החכמה ר''ל ההשתדלות בה והעיון להוציאה מכח אל הפועל יקרה היא מפנינים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ראמות וגביש. שמות אבני יקר : מפנינים. הם המרגליות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ראמות וגביש. הם מרגליות יקרות : ומשך חכמה מפנינים. ומשיכת החכמה וההשתדלות בהשגתה יותר נבחר מפנינים : (רלב"ג)


{יט}  לֹֽא-יַ֭עַרְכֶנָּה פִּטְדַת-כּ֑וּשׁ בְּכֶ֥תֶם טָ֝ה֗וֹר לֹ֣א תְסֻלֶּֽה:

 רש"י  פטדת כוש. אבן טובה היא כמו אודם פטדה, כתם היא קבוצת עדי לתכשיטי נשים ונקראת הקבוצה כתם בלשון עברי ובלשון ערבי אלחלו והוא נזם זהב וחלי כתם (משלי כה) וכן ותעד נזמה וחלייתה (הושע ב) ויש פותרים כתם כתר ולא נכון כי לא מצינו פעולה בלשון זה כאשר מצינו בלשון כתר מכתיר כותרות : (רש"י)

 מצודת דוד  לא יערכנה. לא יהיה נערך אליה אבן פטדה הבא מארץ כוש : לא תסולה. אין שבח לה לומר שהיא ככתם מזהב טהור וכפל הדבר פעמים רבות כדרך המליצה ולגודל החשיבות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פטדת. שם אבני יקר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  פטדת כוש. היא פטדה הנמצאת בארץ כוש והיא אבן יקרה : בכתם טהור. בזהב צרוף ונקי : תסולה. תערוך : (רלב"ג)


{כ}  וְֽ֭הַחָכְמָה מֵאַ֣יִן תָּב֑וֹא וְאֵ֥י זֶ֝֗ה מְק֣וֹם בִּינָֽה:

 מצודת דוד  והחכמה. כאומר הואיל והחכמה חשובה כ''כ נחקור נא לדעת איזה דבר יהיה התחלה והצעה אל הגעת החכמה ואיה זה המקום שתגיע לנו הבינה ממנו : (מצודת דוד)


{כא}  וְֽ֭נֶעֶלְמָה מֵעֵינֵ֣י כָל-חָ֑י וּמֵע֖וֹף הַשָּׁמַ֣יִם נִסְתָּֽרָה:

 רש"י  ומעוף השמים. מלאכים המעופפים : (רש"י)

 מצודת דוד  ונעלמה. אבל היא נעלמה מעיני כל חי ונסתרה היא מעוף השמים עם כי יגביהו לעוף אל השמים מקור החכמה והוא ענין מליצה : (מצודת דוד)


{כב}  אֲבַדּ֣וֹן וָ֭מָוֶת אָ֣מְר֑וּ בְּ֝אָזְנֵ֗ינוּ שָׁמַ֥עְנוּ שִׁמְעָֽהּ:

 רש"י  אבדון ומות אמרו. המאבדין וממיתין עצמן עליה אמרו באזנינו שמענו שמעה שהמיגע בה מתקיימת בו, וי''א כאשר באגדה אשר פירשתי למעל' שבא השטן לפני המקום אמר לו היכן תורה א''ל וכו' והיינו דכתיב אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה כשנתנה לישראל, אבל : (רש"י)

 מצודת דוד  אבדון ומות. הקדמונים אנשי אבדון ומות ר''ל המתים שכבר מתו הם אמרו הנה באזנינו שמענו גודל שמעה ופרסום שבחה ואין להשיג נתיבות ביתה ליוקר מציאותה : (מצודת דוד)


{כג}  אֱ֭לֹהִים הֵבִ֣ין דַּרְכָּ֑הּ וְ֝ה֗וּא יָדַ֥ע אֶת-מְקוֹמָֽהּ:

 רש"י  אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה. שיודע הוא היכן שורה וגם ישבחוה ויאמרו לה כי אלהים הבין דרכה נסתכל בה וברא את העולם באותיותי' כסדרם ומשקלן יצר כל היצורים כאשר כתוב בסוד ספר יצירה : (רש"י)

 מצודת דוד  אלהים. אך אלהים הוא הבין הדרך ההולך אליה והוא יודע מקום תחנותה : (מצודת דוד)


{כד}  כִּי-ה֖וּא לִקְצוֹת-הָאָ֣רֶץ יַבִּ֑יט תַּ֖חַת כָּל-הַשָּׁמַ֣יִם יִרְאֶֽה:

 רש"י  כי הוא לקצות הארץ יביט. בה היאך יבנם ויבראם ותחת כל השמים צרכי ברייתן ראה בה : (רש"י)

 מצודת דוד  כי הוא וגו'. כי המקום יביט לקצות הארץ ורואה כל מה אשר תחת השמים להשפיע על כולם באמצעית מערכות השמים : (מצודת דוד)


{כה}  לַעֲשׂ֣וֹת לָר֣וּחַ מִשְׁקָ֑ל וּ֝מַ֗יִם תִּכֵּ֥ן בְּמִדָּֽה:

 רש"י  לעשות וגו'. בה משקל לרוח, לכל ארץ לפי כחה וכן המים לפי המדה לפי מה שהיתה ארץ צריכה להשקותה יש ארץ נגובה וצריכה הרבה גשמים ויש ארץ שאינה צריכה כל כך : (רש"י)

 מצודת דוד  לעשות לרוח משקל. לשלוח את הרוח במשקל לכל מקום כפי הצורך : תכן במדה. לתת בכל מקום לפי רוב ההרים ויבשות האדמה : (מצודת דוד)


{כו}  בַּעֲשׂת֣וֹ לַמָּטָ֣ר חֹ֑ק וְ֝דֶ֗רֶךְ לַחֲזִ֥יז קֹלֽוֹת:

 רש"י  חק. גזירה קצובה לפי כל ארצות ומעיין ופלג להשקות כל ארץ וארץ ובעשותו דרך לכל החזיזים שלא יצאו שני קולות דרך נקב אחד פן יחריב את העולם : (רש"י)

 מצודת דוד  בעשותו. בעת הבריאה כשעשה למטר חוק קבוע מתי ירד ואיך ירד ע''פ האדמה וכשעשה דרך לענין וקולות הרעמים באיזה דרך יהלכו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לחזיז. כן יקרא הענן וכן ה' עושה חזוזים (זכריה י) : קולות. כמו וקולות ותחסר הוי''ו וכמוהו רבים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ודרך. ומנהג מוגבל ומסודר : לחזיז קולות. לברק אשר הוא סבה לקולות והרעמים או יהיה לחזיז קולות חסר וי''ו והרצון לחזיז וקולות : (רלב"ג)


{כז}  אָ֣ז רָ֭אָהּ וַֽיְסַפְּרָ֑הּ הֱ֝כִינָ֗הּ וְגַם-חֲקָרָֽהּ:

 רש"י  אז ראה. ראה אותה נסתכל בה ובעצתה יעשה הכל : ויספרה. ספר אותיותיה כפולו' ופשוטות ראשונ' ואמצעית ואחרונית היא אמת חותמו של הקב''ה וכן בשאר סדרים ברא כל דבר ודבר באותיות הללו והכל מפורש בסוד ספר יצירה : הכינה. זימנה ליצירה : (רש"י)

 מצודת דוד  אז. בעת עשותו כל אלה אז ראה את החכמה והשתמש בה ושמה אותה בספר למען תתקיים לעד והכינה בסדר היותר נכון וגם חקרה לדעת כל מצפוניה והוא ענין מליצה וחוזר למעלה לומר לזה הבין אלהים דרכה כי השתמש בה מאז : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויספרה. מלשון ספר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויספרה. שמה בספ' וכתב אותם ר''ל ששם אותם לחק ולנמוס : ביאור דברי המענה כאשר ראה איוב שאין אחד מרעיו עונה אליו דבר הוסיף לשאת משלו על עניינו ואמר חי השם אשר הסיר משפטי בסדרו טובות האדם ורעתם בזה האופן אשר סררם ר''ל מצד הגרמים השמימיים או אמר חי השם אשר הסיר משפטי אם הענין כדבריכם שיבאו מאתו הטובות והרעות לבני האדם במשפט לפי מעשיהם וחי שדי אשר המר נפשי כי כל עוד בחיים חייתי לא תדברנה שפתי עול ומרמה להודות לדבריכם, חלילה לי אם אצדיק אתכם לומר שהאמת אתכם במה שאתם אומרים עלי שכבר חטאתי עד אמות לא אסיר תומתי ממני לומר שאני רשע וחוטא כמו שאתם אומרים עלי, בצדקתי החזקתי לומר שאני צדיק לא ארפ' ולא יטה לבבי מימי מזה הדעת אשר אני בו ומה שאתם אומרים עלי שאני נסכם לרשעים במה שאני אומר שהשם עזב את הארץ כי לפי זה הדעת לא יועיל הצדק על הרשע וזה ממה שיורה שאני לא נשמרתי מלחטא חלילה לי מזה, יהיה כרשע אויבי ומתקוממי כעול ואפשר שהרצון גם כן במה שקדם לו מהדברים זאת הכוונה בעינה והיא כי הוא יאמר כי חי השם עם האמיני שהאדם אינו נענש לפי מעשיו לא אחטא בשפתי לומר דבר עול ורמיה חלילה אם אצדיק אתכם בשארשע גם עתה שהגיע לי מה שהגיע מהרעות ללא משפט כי אז יראה לכל שצדקתם במה שאמרתם עלי שאני רשע הנה עד יום מותי לא אסיר תומתי וצדקתי ממני ולא יטה לבבי מהדרך הטוב אשר החזקתי בו מימי, יהי אויבי ומתקוממי כעול וכרשע ואולם אמר זה לשנאתו העול והרשע וזה כי למה ישובח מפני זה הדעת אשר אני בו העול והרשע, מה תקות חנף כי יגזול ויעשה חמס ואם היה שיניח השם יתברך בשלום אותו ולא יענישהו היבטח שבבא אליו הצרות יצילהו השם ממנה בצעקו אליו הלא זה בלתי אפשר לפי זה הדעת ולא לפי דעתכם כי אינו מתענג על השם ודבק בו עד שיוכל להתפלל אל השם בכל עת שירצה ותשמע תפלתו כאמרו אז תתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך ובהיות הענין כן ראו איך ראוי לכם לשפוט שאני משבח הרשע העול הלא הרשע והעול מוכן לפי דעתי לרעות כמו הצדיק ואין לו תכלית אחר זולת ההצלחה המדומה אשר הוא עתיד או מזומן שתאבד ממנו בבא יום אידו ולא יהיה לו אז המלט מזה בשום פנים ואולם הצדיק בבא יום אידו תאבד הצלחתו המדומה ותשאר הצלחתו האמתית והיא הצלחת הנפש, ואפשר שנאמר שהרצון באמרו אם על שדי יתענג וגו' הוא שהוא אומר האם יתענג זה הרשע על השם כשתדבק בו תמיד נפשו במה שישכיל ממנו ויקרא אל אלוה בכל עת להשכיל ולדעת אותו להיות עמו תמיד עד שתגיע לו הצלחת הנפש הוא מבואר שזה בלתי אפשר כי לא תגיע הצלחת הנפש עם המדות הפחותות כמו שהתפרסם ונתבאר במה שאין ספק בו, הנני מלמד אתכם מה שביד אל אשר עם שדי איני מעלים מכם כי באמת עוזב אישי האדם אל הסידור המוגבל מצד המערכת, הנה איך תאמינו מפני זה שאני משבח את הרשע והנ' אתם כלכם חזיתם וספרתם שכב' הגיע לכם מהחו' שזה חלק אדם רשע עם אל, ונחלת התקיפים הרשעים אשר יקחו משדי ר''ל שכבר יגיעו להם רעות נפלאות כמו שספר אחר זה ואתם ידעתם שכל ראיותי על דעתי אני לוקח מהחוש, וכאשר היה זה כן שלפי המוחש יראה שכבר הגיעו מן הרעות הנפלאות לרשעים אבל שאני חלקתי עמכם במה שאמרת' שלא ימלט רשע שלא יקרה לו כך וטענתי שכבר יראה מהחוש שיגיע לקצת הרשעים הצלחה ולא יגיע שום עונש עד יום מותם איך תאמינו שאני משבח הרשע ולמה זה הבל תהבלו לומר שאני בוחר אורח הרשעים אשר היו בדור המבול ואנשי סדום ועמורה, הנה כמו שספרתם יקרה הרבה שאם ירבו בני הרשע יהיה תכליתם למות בחרב וצאצאיו לא ישבעו לחם והשרידים הנשארים ממנו והם בניו יקברו במותם שלא יעזבום עד שתצא נפשם לגמרי ולא תבכנה על מותו ומות בניו לרשעתו אפילו אלמנתו, אם יצבור כעפר כסף ויכין מלבוש ללבוש עד שימצא לו בשפע כמו החומר, הנה יכין הלבוש ואיש צדיק ילבשהו והכסף אשר קבץ יהיה לנקי ויחלקהו ויפזרהו כאשר ירצה, בנה ביתו כעש ר''ל שביתו יהרס בקלות כבית העש וכסוכה אשר עשה נוטר הכרמים שאין לה קיום, עשיר ימות ולא יאסף לקבורה אך יסחב סחוב והשלך כקבורת חמור כל כך ימות ויכלה במעט זמן עד שבזמן אשר יוכל האדם לפקוח בו עיניו יהפך מיש לאין, תשיגהו כמים בלתות ר''ל שיבאו אליו בשטף ובמרוצה ובלילה תגנבהו סופה ורוח קדים ויניעהו ממקומו לפחדו מהצרות הבאות עליו ולא יוכל להמתין עד אור הבקר אבל ינוס בלילה, ישלך עליו השם מכותיו ומכאוביו ולא יחמול ממכתו כרוח קדים יברח ויחשוב להמלט, יספוק על שברו כפיו כל איש וישרוק עליו ממקומו לרוב התימה על מה שיקרהו מהרע הנה זה הוא מה שספרתם שכבר ימצאו הרבה שיקרה לרשעים אלו הרעות ואני לא חלקתי עמכם בזה אבל בארתי בחוש שזה לא ימצא בכל הרשעים אבל כבר ימצאו בהם מצליחים ולא ישיגם שום עונש ואמנם היתה אצלי הסבה ברע שיקרה לרשעים ולטובים כי לכל אלו העניינים הנמצאים בזה העולם השפל ימצא קץ וגבול וזה שכבר ימצא בקצת העתים במקום מה מהארץ שיצא ממנו הכסף להתחדשו אז שם וכן ימצא בארץ מקום אשר יזוקו ממנו הזהב ויוציאוהו משם וכן ימצא במקום מה מהארץ שיוציאו ממנה הברזל להתחדשו שם אז ויצוק האבן נחשת והוא הברזל החזק ר''ל שכבר הוציאוהו משם בעת מה, לפי שהשם שם קץ להעדר ההוייה אשר במקומות מהארץ וכאשר יבא קצם יעשו שם כמו אלו ההויות, ושם גם כן קץ לכל תכלית אשר הוא חוקר ומבקש במה שיורוהו אבן אפל וצלמות ר''ל החומר הראשון אשר עמו ההעדרים כולם והוא סוף כל הדברים ההווים או קרא אבן אופל וצלמות היסוד הארצי כי הוא בתכלית מההעדר ביחס אל שאר הנמצאות המוחשות בקצת העתים יפרוץ נחל ויגדל מאצל המקום שהיה האדם גר שם קודם זה להיותו יבשה לפי שליובש המקום ההוא קץ וגבול וימצא גם כן הפך זה והוא שהמים החזקים הנשכחים מני רגל וגבהו מאנוש עד אשר לא עבר אדם שם לרוב עמקם ינועו ויכלו וישוב יובש במקום ההוא אשר היה בו הנהר ההוא כבר תמצא ארץ שתצא ממנה לחם להיותה טובה לזריעה ובבא קצה יהפך תחתיה כמו אש שייבשה וישרפה עד אשר לא יעבד בה ולא יזרע, כבר ימצא מקום אשר אבניו הם ספיר ובו ימצאו עפרות זהב ויבאו שם האנשים תמיד לקחת הספירים או הזהב ובבא קצו יהיה חרב עד שאפילו העופות והחיות לא יבאו שם, בבא קץ ההרים החזקים ישלח השם ידו ויהפכם משרש בסבת הרוח הנסגר בבטן הארץ, בצורים החזקים בקע יאורות בקצת העתים בבא קצם וקודם זה ראתה העין כל יקר אשר בהם להיות יבשה והפך זה כי בקצת העתים עצר השם הזלת הנהרות ומה שיהיה נעלם בקרקעם יוציא לאור ותראהו העין ובהיות הענין כן רצוני שיש קץ ותכלית לכל אלו הדברים החומרי' הוא מבואר שאין ראוי שתקרא ההצלחה באלו הקניינים החומריים הצלחה לפי שכלם יאבדו בבא קצם ובזה הענין שוים הרשעים והצדיקים ואחר שלצדיקים הצלחה אמתי' ויהיה הצלחת הנפש מה שאינו לרשעים והם שוים בהצלחה האחרת לרשעים הוא מבואר שאני משבח הצדיק על הרשע, והנה איוב החל לספר מעלות החכמה והבינה וקושי המצאם ושלא יגיעו בה כי אם ביראת השם וסור מרע ולזה הוא מבואר ג''כ שכבר יגונה הרשע וישובח הצדק מזה הצד והחל ואמר והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום הבינה שיקח האדם אותה משם הנה היא נעלמת מהאדם עד שלא ידע ערכה ולא תמצא בחלק מהארץ אשר שם החיים והוא החלק הנגלה מהארץ ולא בתהום, ולא בים אשר הוא מקיף בשאר חלקי הארץ, ואולם אמר זה שלא יחשוב חושב שיהיו במוחשות די בהקנאת החכמה כי כבר התבאר בספר הנפש שאין בהם די בקנין המושכלות שהוא שצריך שיהי' בכאן שכל פועל בנו אלו המושכלות ומקנא אותם לנו ועם זה כבר נתבאר בס' מלחמות ה' שאין כח בנו להשיג זה הנימוס והסידור אשר לנמצאות כפי מה שהוא עליו והוא הענין אשר היה בו זה הנימוס והסדור אחד ושזאת המדרגה לא תמצא בשלמות כי הם לש''י לבדו ולזה לא ידע ערך החכמה בשלמות כי אם הש''י, ואולם יתחלפו מדרגות האנשים בחכמה לפי התקרבם אל זה הנימוס במושכל אשר בנפש הש''י ורחקם ממנו, ואמר שלרוב מעלת החכמה לא יותן זהב תחתיה ולא ישקל כסף מחירה ולא תערך בזהב אופיר ולא בשוהם יקר וספיר לא ישוה להם זהב וזכוכית לבנה ולא תמירנה כלי פז ראמות וגביש אשר הם אבנים יקרים מאד לא יזכר אחד מהם לפני החכמה ומשיכת החכמה והשתדלות בקנינה יותר ערב ויותר יקר מפנינים, לא ישוה לחכמה הפטדה הנמצא' בכוש שהיא יקרה מאד בזהב טהור לא תערך, ואולם אמר זה להורות כי קנין החכמה יותר מכל הקניינים האחרים ולזה לא יעזוב המשכיל הדרישה בחכמה מפני ההשתדלות בקנין אלו ההצלחות המדומות והוא ג''כ יותר ערב לפי שאין יחס אל העריבות המגיע לנו בקניינים המדומים עם העריבות המגיע לנו בהשתדלותינו בחכמה, והחכמה מאין תבא ר''ל איזה דבר יהיה התחלה והצעה אל הגעת החכמה לנו ואי זה מקום שתגיע לנו הבינה ממנו, והנה היא נעלמת מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה עם הגביהו לעוף ויתכן שיהיה מרחוק, אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמע החכמה ר''ל כי מצד ההעדר והמות הנמצא לאלו ההוים ובכלל מצד החסרון הנמצא בחומר הראשון אשר להם נשפוט שבכאן סבה היא שכל תקנה לו אלו הצורות, והאריך מפני זה אל החקירה בטבע המושכל אשר לנמצא נמצא מאלו הנמצאים השפלים אשר הוא החכמה ואז נדע כי הש''י הוא לבדו אשר אצלו הידיעה בשלימות בזה הנימוס אשר לנמצאות כי הוא יעשה כל הנמצא ויביט לקצות הארץ לעשות שם מעשהו ותחת כל השמים יראה, לעשות לרוח משקל ומים תקן במדה ר''ל שהוא ישתדל שיהיה שווי בין היסודות שיהיה האויר והמים כשיעור הראוי וכן הענין בשאר היסודות כי זה השווי אמנם יהיה בהם מפני שני דברים מפני השווי אשר ביניהם בעצמם בכמות ובאיכות ומפני השווי אשר בסבות הפועלות אותה בשובם בסיבוב כי בזה ישמר השווי אשר בין היסודות והוא ענין בתכלית הפלא והחכמ' בעשותו למטר חק ונימוס עד שלא יהיה ביותר מהראוי כדי שלא יגבר היסוד המימי יותר מהראוי, ובעשותו דרך ומנהג לחזיזים ולרעמים עד שלא יגבר האש והרוח יותר מהראוי, הנה ביסדו העולם על המנהג והחק ראה החכמה וכתב אותה ר''ל ששם אותה לחק ולנימוס והכינה וגם חקרה עד שיסדר אותם באופן היותר שלם, ואמר לאדם הן יראת ה' היא דרך אל שיגיע החכמה לו וסור מרע הוא הצעה אל הגעת הבינה לפי שאי אפשר שיגיע שלמות הנפש עם הטרדה בתאוות הגופניות וזה מבואר בנפשו ולזה הוא מבואר שלא ישובח העול והרשע לפי דעת איוב כי הוא מונע הגעת הצלחת הנפש אשר היא ההצלחה האנושית : והכלל העולה מהדברים הוא שאיוב התנצל במה שאמרו לו שכבר יראה מדעתו בענין ההשגחה שהוא משבח הרשע ומתהלך בו אחר שאינו מאמין שיגיע העונש לרשעים בסיבת רשעם וזהו מה שהניע הרשעים הקודמים אל שיתנהגו בתכונת הרשע ר''ל האמינם שהש''י עזב את הארץ והוא שיאמר בתשובה בזה שחלילה לו מרשע שיבחר מפני זה הדעת הרשע והעול וזה שאע''פ שנודה שכבר יקרה שתהיה לרשע הצלחה מה אין ראוי מפני זה שיחשק עניינו כי הוא מוכן למקרי הזמן אין לו המלט מהם בשום פנים כמו הענין בצדיק וזה שאיוב היה מאמין שהענין אחד בצדיק וברשע בטובות המדומות בשכבר ימצאו רשעים רבים יגיעו להם רעות נפלאות עד שמטבע אלו ההצלחות שיעמדו בסוף בהכרח להיותם חמריות ובהיות הענין כן ר''ל שהצדיקים והרשעים הם שוים בענין זאת ההצלחה המדומה והיתה לצדיקים הצלחה נצחית ערבה ויקרה מאד והיא החכמה והבינה אשר היא הצלחת הנפש אשר לא תגיע אלא ביראת השם ובהשמר מהרשע והעול הוא מבואר שיותר נבחר מאד לפי דעת איוב הצדק מהרשע : (רלב"ג)


{כח}  וַיֹּ֤אמֶר | לָֽאָדָ֗ם הֵ֤ן יִרְאַ֣ת אֲ֭דֹנָי הִ֣יא חָכְמָ֑ה וְס֖וּר מֵרָ֣ע בִּינָֽה:

 רש"י  הן יראת אד' היא חכמה. זו צריכה לזו ואין חכמה יפה בלא יראה : (רש"י)

 מצודת דוד  ויאמר לאדם. ר''ל הואיל וכן חכמת האדם יספיק להשיג עומק מסתרי החכמה הרי הוא כאלו אמר ה' אל האדם הנה יראת ה' הוא המבוא אל החכמה והסרת מן הרע היא העצה אל הבינה ר''ל ע''י יראת ה' תשיג דברים נעלמים אשר אין להשיג ע''פ הטבע כי אז יתן ה' חכמה בלבו וכ''ז חוזר על ראשית אמריו שאמר כי יש לכסף מוצא וגו' לומר הלא החכמה טובה מכל החפצים וא''כ לקנותה מבלי יראת ה' ולזה אף אם מקרה אחת לצדיק ולרשע יש לאחוז בצדק וביראת ה' להשיג מצפוני החכמה החשובה ביותר (העולה מהדברים ההמה כי ירבה אמרים לומר שלא יודע לחבריו שחטא כי לא ידבר רמיה הואיל ויודע בעצמו שלא כן הוא ואף כי יחשוב שמקרה אחד לצדיק ולרשע עכ''ז אין לבחור ברשע כי הלא גם הרשע מעותד הוא למקרי הזמן ויתרון לצדיק ממנו כי יתענג בתענוג הנפשי ויוסיף לאמת דבריו באמרו הלא כל קנייני העולם סופם כלים ואינם וקנין החכמה עומדת לעד א''כ טובה היא מכל הקניינים ואין להשיגה מבלי יראת המקום וא''כ מי יבחר ברשע לאבד החכמה היפה) : (מצודת דוד)



איוב פרק-כט

{א}  וַיֹּ֣סֶף אִ֭יּוֹב שְׂאֵ֥ת מְשָׁל֗וֹ וַיֹּאמַֽר:

 רש"י  (מענה איוב) : (רש"י)

 מצודת דוד  ויוסף. בראותו כי עד כה אין מי יענה לו הוסיף עוד להרים קול בדברי משל ואמר דבריו והמשל הוא בהלו נרו וגו' ורבים כמוהו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ביאור מלות המענה ויוסף איוב שאת משלו ויאמר : (רלב"ג)


{ב}  מִֽי-יִתְּנֵ֥נִי כְיַרְחֵי-קֶ֑דֶם כִּ֝ימֵ֗י אֱל֣וֹהַּ יִשְׁמְרֵֽנִי:

 רש"י  מי יתנני כירחי קדם. כימים קדמונים שהייתי בגדולתי : (רש"י)

 מצודת דוד  מי יתנני. מי יתן אותי להיות עתה כמו שהייתי בהחדשים הקודמים כמו הימים אשר שמרני אלוהי : (מצודת דוד)


{ג}  בְּהִלּ֣וֹ נֵ֭רוֹ עֲלֵ֣י רֹאשִׁ֑י לְ֝אוֹרוֹ אֵ֣לֶךְ חֹֽשֶׁךְ:

 רש"י  בהלו נרו. לשון אור ושמחה : לאורו. הייתי הולך בכל חשך וצרה שהיתה באה לעולם לי היה אור : (רש"י)

 מצודת דוד  בהלו נרו. כשזרחה אור השפעתו על ראשי וכשהיה חשך בעולם הלכתי אני לאור הנשפע עלי מאת המקום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בהלו. ענין הארה וזריחה כמו עד ירח ולא יאהיל (לעיל כה) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בהלו נרו. כאשר היה מאיר נרו : (רלב"ג)


{ד}  כַּאֲשֶׁ֣ר הָ֭יִיתִי בִּימֵ֣י חָרְפִּ֑י בְּס֥וֹד אֱ֝ל֗וֹהַּ עֲלֵ֣י אָהֳלִֽי:

 רש"י  בימי חרפי. בימי קדמותי לשון ארמי הוא חרפי ואפלי : בסוד אלוה עלי אהלי. כשהיו כשרי הדור באים לאהלי להווסד בדברי הקב''ה בתורה ובגדר סייג לשעה : (רש"י)

 מצודת דוד  כאשר. מוסב על מי יתנני לומר מי יתן אותי להיות כאשר הייתי בימי קדמותי בעת התאספו כולם אל אהלי להמתיק סוד בדבר מצות אלוה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חרפי. קדמותי ובדרז''ל חרפי ואפלי (נדה סה) : בסוד. ענין עצה על כי נעשה בסוד, או שהעצה למעשה היא כיסוד לבנין : עלי אהלי. אל אהלי : (מצודת ציון)

 רלב"ג  חרפי. נערותי והוא מענין חורף כי אז יחל זמן הזריעה : (רלב"ג)


{ה}  בְּע֣וֹד שַׁ֭דַּי עִמָּדִ֑י סְבִ֖יבוֹתַ֣י נְעָרָֽי:

 רש"י  נערי. משרתי : (רש"י)

 מצודת דוד  בעוד. בעת היה עוד שדי עמדי להטיב לי ונערי היו סביבותי לשמש אותי : (מצודת דוד)


{ו}  בִּרְחֹ֣ץ הֲלִיכַ֣י בְּחֵמָ֑ה וְצ֥וּר יָצ֥וּק עִ֝מָּדִ֗י פַּלְגֵי-שָֽׁמֶן:

 רש"י  הליכי. רגלי : בחמה. כמו בחמאה : וצור יצוק עמדי פלגי שמן. כלומר נחת רוח וכל תאות לב הנוחים כנחלי שמן : יצוק. כמו ויצקת : (רש"י)

 מצודת דוד  ברחוץ. בעת רחצו מקומות מהלכי בחמאה והוא מדרך גוזמא והפלגה ולומר כ''כ גדולה השפע עד כי היה החמאה נשפך בארץ ואין מי מאסף כי בוז יבוזו לו מרוב כל : וצור. הצור אשר היה עמדי היה יוצק ושופך נחלי שמן והוא משל על מרבית השפע וגודל ההצלחה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בחמה. כמו בחמאה והוא שומן החלב : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בחמה. בחמאה : יצוק. יהיו נובעים ממנו : (רלב"ג)


{ז}  בְּצֵ֣אתִי שַׁ֣עַר עֲלֵי-קָ֑רֶת בָּ֝רְח֗וֹב אָכִ֥ין מוֹשָׁבִֽי:

 רש"י  קרת. תקרה גבוה מוכנת ככסא לשבת לזקני העיר : ברחוב וגו'. וכאשר ברחוב הייתי מכין מושבי : (רש"י)

 מצודת דוד  בצאתי. בעת יצאתי אל השער אצל העיר לשבת במושב הזקנים שדרכם לשבת בשער העיר כמ''ש אל זקני העיר השערה (דברים כב) : ברחוב. בעת הכנתי מושבי ברחוב העיר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עלי קרת. אצל הקריה והעיר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שער עלי קרת. בשער העיר אל הקריה ר''ל על העיר : (רלב"ג)


{ח}  רָא֣וּנִי נְעָרִ֣ים וְנֶחְבָּ֑אוּ וִֽ֝ישִׁישִׁים קָ֣מוּ עָמָֽדוּ:

 רש"י  היו נערים. אים אותי ונחבאים וישישים עמדו מפני : (רש"י)

 מצודת דוד  ראוני. כאשר ראו אותי הנערים אז נחבאו לבשתם להתראות לפני : קמו עמדו. קמו מפני ונשארה עומדים ולא מלאה לבם לשבת עמדי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ונחבאו. הסתירו עצמם : (מצודת ציון)


{ט}  שָׂ֭רִים עָצְר֣וּ בְמִלִּ֑ים וְ֝כַ֗ף יָשִׂ֥ימוּ לְפִיהֶֽם:

 רש"י  שרים עצרו במילים. ומצפים שאפתח אני תחלה : (רש"י)

 מצודת דוד  עצרו. מנעו בדברים ולא השלימו אמריהם בעבור בואו וסתמו פיהם בכפם ולא דברו עוד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עצרו. מנעו כמו ועצור במלין (לעיל ד) : וכף. כף היד : (מצודת ציון)


{י}  קוֹל-נְגִידִ֥ים נֶחְבָּ֑אוּ וּ֝לְשׁוֹנָ֗ם לְחִכָּ֥ם דָּבֵֽקָה:

 מצודת דוד  נחבאו. נסתרה קולם ולא היה נשמע וכאלו דבקה לשונם אל חכם לבל יוכלו לדבר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לחכם. מל' חיך : (מצודת ציון)

 רלב"ג  קול נגידים נחבאו. גם הנגידים שתקו לבשתם ממני : (רלב"ג)


{יא}  כִּ֤י אֹ֣זֶן שָׁ֭מְעָה וַֽתְּאַשְּׁרֵ֑נִי וְעַ֥יִן רָ֝אֲתָ֗ה וַתְּעִידֵֽנִי:

 רש"י  כי אזן. אשר שמעה מלתי ותאשרני : ועין ראתה. בכל מקום בגודלי וכושר מידתי : (רש"י)

 מצודת דוד  כי אוזן. וכל זה בא לי בעבור יושר דרכי כי האוזן אשר שמעה כשרון מפעלי היתה משבחת אותי והעין אשר ראתה מיטב דרכי היתה מעידה על צדקתי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותאשרני. ענין שבח והלול כמו אשרי האיש (תהלים א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ועין ראתה ותעידני. העין אשר ראתה היתה מגדלת ומנשאת אותי ויהיה ותעידני מענין עד לאומים או יהיה פירו' שהעין אשר ראתה אותי העידה על צדקתי ותם לבבי : (רלב"ג)


{יב}  כִּֽי-אֲ֭מַלֵּט עָנִ֣י מְשַׁוֵּ֑עַ וְ֝יָת֗וֹם וְֽלֹא-עֹזֵ֥ר לֽוֹ:

 מצודת דוד  כי אמלט. כי דרכי היה אשר אמלט בכל עת את העני מצעקתו אשר יצעק מפני נוגשיו ואף את היתום ואף את כל מי שאין לו עוזר שחלפה עזרתו מקושי המזל את כולם הייתי ממלט : (מצודת דוד)


{יג}  בִּרְכַּ֣ת אֹ֭בֵד עָלַ֣י תָּבֹ֑א וְלֵ֖ב אַלְמָנָ֣ה אַרְנִֽן:

 רש"י  ברכת אובד. אדם מת בעונו ונטרד : עלי תבא. כי הייתי זן את בניו ואת אשתו ורבותינו אמרו שהיה גוזל שדה יתומים ומשביחה ומחזירה להם ופשטיה דקרא אינו נראה כך שאין קרוי אובד אלא דבר שהוא עצמו אובד כמו ככלי אובד (תהלים לא) וכן תעיתי כשה אובד (שם קיט) צאן אובדות (ירמיה כ) : ולב אלמנה ארנין. שהיה מטיל שמו על אלמנות לאמר קרובתי היא או אני אשיאנה כדי שיקפצו עליה תובעים : (רש"י)

 מצודת דוד  ברכת אובד. באה עלי ברכת האיש האובד בעניו כי חננתיו והוא ברך אותו : ארנן. העמדתי ברינה ושמחה כי הטבתי חסדי עמה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ארנין. אעמיד בשמחה וברננה : מתלעות. הם השינים אשר יטרפו בהם הבעלי חיים בעלי המתלעות והנה אמר זה דרך משל להורות כי הוא היה מכניע הרשע ומכריחו להשיב מה שהיה חומס : (רלב"ג)


{יד}  צֶ֣דֶק לָ֭בַשְׁתִּי וַיִּלְבָּשֵׁ֑נִי כִּמְעִ֥יל וְ֝צָנִ֗יף מִשְׁפָּטִֽי:

 רש"י  צדק לבשתי וילבשני. רדפתי אחרי הצדק והוא נמצא לי כמעיל וצניף שהם תכשיטים נאים כן היה משפטי נאה וטהור : (רש"י)

 מצודת דוד  צדק לבשתי. מרבה הייתי בצדק עד כי הייתי מעוטף בה : וילבשני. הצדק עצמה באה אלי להלביש אותי ר''ל כ''כ הייתי רגיל בצדק עד שבכל עת באו אלי עניים מרודים לחננם כי כן דרך העניים לחלות פני איש מתן : כמעיל. כמו המעיל שהוא לבוש העליון וכמו המצנפת הנתונה על הראש ממעל אשר בעבור זה מדרכם להיות זכים ונקיים כן היתה משפטי זכה ונקיה מבלי הטיה מה : (מצודת דוד)


{טו}  עֵינַ֣יִם הָ֭יִיתִי לַֽעִוֵּ֑ר וְרַגְלַ֖יִם לַפִּסֵּ֣חַ אָֽנִי:

 מצודת דוד  עינים וגו'. ר''ל מי שהיה עור או פסח ולא היה יכול לעשות צרכיו בעבור זה אני הייתי עושה לו והרי הוא כאלו הייתי לו לעינים ורגלים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לפסח. חגר ברגליו : (מצודת ציון)


{טז}  אָ֣ב אָ֭נֹכִֽי לָֽאֶבְיוֹנִ֑ים וְרִ֖ב לֹא-יָדַ֣עְתִּי אֶחְקְרֵֽהוּ:

 מצודת דוד  אב אנכי. הייתי לאביונים כאב להושיעם מכף חומסיהם : וריב וגו'. כאשר לא ידעתי אמיתת דבר הריב הייתי חוקר לדעתם : (מצודת דוד)


{יז}  וָֽ֭אֲשַׁבְּרָה מְתַלְּע֣וֹת עַוָּ֑ל וּ֝מִשִּׁנָּ֗יו אַשְׁלִ֥יךְ טָֽרֶף:

 מצודת דוד  ואשברה. שברתי שיני העול אשר יאכל בהם את האביונים והוצאתי את הטרף מבין שיניו ר''ל התשתי כחם והוצאתי את הגזלה מתחת ידם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מתלעות. הוא הפוך מן מלתעות כפירים (שם כח) והם השינים הגסות : (מצודת ציון)


{יח}  וָ֭אֹמַר עִם-קִנִּ֣י אֶגְוָ֑ע וְ֝כַח֗וֹל אַרְבֶּ֥ה יָמִֽים:

 רש"י  ואומר עם קני אגוע. בשביל כושר מדתי הייתי אומר בלבי כשאמות יהיה קני וביתי נכון עמי : וכחול ארבה ימים. עוף ושמו חול ולא נקנסה עליו מיתה שלא טעם מעץ הדעת ולבסוף אלף שנה מתחד' וחוזר לנערותו : (רש"י)

 מצודת דוד  ואומר. בעבור יושר דרכי אמרתי כאשר אגוע ואמות אהיה עם קני ר''ל לא תחרב ביתי עד כי אמות אף אמרתי אשר ארבה ימים כמספר חול הים והוא מל' גוזמא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קני. מדורי והוא מושאל מל' קן צפור (דברים כב) : (מצודת ציון)


{יט}  שָׁרְשִׁ֣י פָת֣וּחַ אֱלֵי-מָ֑יִם וְ֝טַ֗ל יָלִ֥ין בִּקְצִירִֽי:

 רש"י  שרשי פתוח וגו'. כל זה הייתי אומר בלבי שלא יבש שרשי ולא ימות קצירי כמו ועשה קציר (לעיל יד) והן יונקות ענפים רכים של אילן, ואמרתי : (רש"י)

 מצודת דוד  שרשי פתוח. שרשי יהיה פתוח אל המים ויהיה רטוב ומלוחלח והטל יתמיד בענפי, ר''ל חשבתי שלא תסור הצלחתי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ילין. ענין התמדה כמו תלן עיני (לעיל יז) : בקצירי. בענפי כמו ועשה קציר (לעיל יד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בקצירי. בענפי : (רלב"ג)


{כ}  כְּ֭בוֹדִי חָדָ֣שׁ עִמָּדִ֑י וְ֝קַשְׁתִּ֗י בְּיָדִ֥י תַחֲלִֽיף:

 רש"י  שכבודי. יתחדש עמדי. תמיד : וקשתי. ואיתני תחליף תמיד לטובה : (רש"י)

 מצודת דוד  כבודי. הכבוד אשר עמדי חתחדש בכל עת : וקשתי. החוזק והתוקף אשר בידי היא תחליף את כבודי כי בעבורה יחליפו לי כל העם בכל פעם כבוד חדש : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וקשתי. וכחי וגבורתי : תחליף. תתחדש : (רלב"ג)


{כא}  לִֽי-שָׁמְע֥וּ וְיִחֵ֑לּוּ וְ֝יִדְּמ֗וּ לְמ֣וֹ עֲצָתִֽי:

 רש"י  לי שמעו ויחלו. השומעים דברי היו מיחלים שיתקיימו והיו מתקיימות כי מסורת חכמה היה בידי : (רש"י)

 מצודת דוד  לי שמעו. כ''כ חזקה ידי עליהם עד אשר שמעו לי לכל אמרי וטרם דברי היו מייחלים ומתאוים שאדבר דברי : וידמו. והמה שתקו אל עצתי ולא ערבה לבם להשיב אמרים עליה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וידמו. ושתקו כמו וידום אהרן (ויקרא י) : למו עצתי. אל עצתי : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויחלו. וימתינו ויקוו : וידמו. וישתקו : (רלב"ג)


{כב}  אַחֲרֵ֣י דְ֭בָרִי לֹ֣א יִשְׁנ֑וּ וְ֝עָלֵ֗ימוֹ תִּטֹּ֥ף מִלָּתִֽי:

 רש"י  תטוף מלתי. ל' נבואה וכן לא תטיף על בית ישחק (עמוס ז) כלומר כנבואה היה דברי : (רש"י)

 מצודת דוד  אחרי דברי. אחר שדברתי את דברי לא השתדלו לקחת עצה פעם שנית אל הדבר ההיא : ועלימו. אמרי פי היה מדובר ביניהם כי יספרום זה לזה על כי למאד יחבבו אמרי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ישנו. מלשון שנוי : תטוף. ענין הזלה והוא מושאל לדבור וכן אל תטיפו יטיפון (מיכה ב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לא ישנו. לא ישתדלו לקחת עצה אחרת : תטוף מלתי. תזל אמרתי והטעם שישאלו קצתם לקצת מה אמר איוב ויאמרו קצתם לקצת מאמרי : (רלב"ג)


{כג}  וְיִֽחֲל֣וּ כַמָּטָ֣ר לִ֑י וּ֝פִיהֶ֗ם פָּעֲר֥וּ לְמַלְקֽוֹשׁ:

 רש"י  למלקוש. לזמן ארוך היו מדברים כי רוב שעותיהם שתיקה שהיו תאיבים לשמוע דברי : (רש"י)

 מצודת דוד  ויחלו. היו מייחלים ומקוים לשמוע אמרי כאשר יקוו אנשים למטר השמים ולאחר זמן באיחור רב פתחו פיהם לדבר דבריהם כי המתינו עד אשר אדבר אני כל דברי תחילה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פערו. פתחו כמו פערו עלי בפיהם (לעיל טז) : למלקוש. ענין איחור וכן וכרם רשע ילקשו (לעיל כד) וכן יקרא גשם המאוחר מלקוש : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ופיהם פערו למלקוש. ופיהם פתחו לשאול עצתי כמו שיקוה אדם למלקוש ויבקשנו : (רלב"ג)


{כד}  אֶשְׂחַ֣ק אֲ֭לֵהֶם לֹ֣א יַאֲמִ֑ינוּ וְא֥וֹר פָּ֝נַ֗י לֹ֣א יַפִּילֽוּן:

 רש"י  לא יאמינו. שאני משחק עמהם מפני חשיבותי : ואור פני לא יפילון. היו יראים להתקרב אלי ולהגיס לבם בי : (רש"י)

 מצודת דוד  אשחק. כאשר הייתי משחק אליהם לא האמינו בעצמם שאני שוחק אליהם כי היה הדבר זר להם לגודל חשיבותי : ואור פני. ועם כי שחקתי אליהם עם כ''ז לא היו מגרעין ומחסרין זוהר פני להגיס דעתם עמדי להקל בכבודי להכות מאור פני : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יפילון. ענין גרעון ופחיתות כמו נופל אנכי מכם (לעיל יב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לא יפילון. לא יחסרו אור פני ר''ל שלא יקלו בי מפני שחקי אליהם ולא תסו' יראתי מעל פניהם : (רלב"ג)


{כה}  אֶֽבֲחַ֣ר דַּרְכָּם֮ וְאֵשֵׁ֪ב רֹ֥אשׁ וְ֭אֶשְׁכּוֹן כְּמֶ֣לֶךְ בַּגְּד֑וּד כַּאֲשֶׁ֖ר אֲבֵלִ֣ים יְנַחֵֽם:

 רש"י  אבחר דרכם. כל דרכיהם ועצתם אני הייתי בוחר להם שהיו שואלים לי איזה דרך נלך ומה נעשה : ואשב ראש. אם היו מסובים אני הייתי מסב בראש המסובים : (רש"י)

 מצודת דוד  אבחר. אני הייתי בוחר דרכם אשר ילכו בה וישבתי בראש כולם ושכנתי ביניהם במקום המעולה כאשר ישכון המלך בתוך הגדוד : כאשר אבלים ינחם. הייתי להם כאיש אשר ינחם את האבלי' ר''ל כמו שכולם יתנו לב לשמוע דברי המנחם להסיר מעליהם את היגון כן כולם נתנו לב לשמוע אמרי וחוזר לראשית אמריו לומר בעבור גודל חזקת היד כזה הבאה מיושר לכת ומחיבה יתירה הנה חשבתי שהיא תחליף כבודי לתת לי כבוד חדש בכל פעם : (מצודת דוד)



איוב פרק-ל

{א}  וְעַתָּ֤ה | שָֽׂחֲק֣וּ עָלַי֮ צְעִירִ֥ים מִמֶּ֗נִּי לְיָ֫מִ֥ים אֲשֶׁר-מָאַ֥סְתִּי אֲבוֹתָ֑ם לָ֝שִׁ֗ית עִם-כַּלְבֵ֥י צֹאנִֽי:

 מצודת דוד  ועתה. כאומר אבל לא כן הוא כי עתה נהפך עוד הדבר כי שחקו עלי אף אנשים צעירים ממני לימים ומבוז משפחות אשר מאסתי את אבותם לשום אותם עם הכלבים שומרי צאני להיות גם הם לשומרים עם הכלבים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שחקו. לעגו : צעירים. ענין מיעוט כמו ולא יצערו (ירמיהו ל) : (מצודת ציון)


{ב}  גַּם-כֹּ֣חַ יְ֭דֵיהֶם לָ֣מָּה לִּ֑י עָ֝לֵ֗ימוֹ אָ֣בַד כָּֽלַח:

 רש"י  גם כח ידיהם למה. היה לי באותן הימים רשעים היו ולא תועלת בהם כי פורענות בא על ידם : עלימו אבד כלח. זקנה : (רש"י)

 מצודת דוד  גם כח ידיהם. לא בלבד על שהיו פחותים במעלה מאסתים כי גם בעבור כי אמרתי למה לי כח ידיהם כי הלא מעט היא ואין בו די להציל הצאן מן הבא לטרפה : עלימו אבד כלח. הזקנה שהיתה בהם היא היתה אבודה כי מה תועלת היתה בהזדקנם הואיל והיו פחותים במעלה וחלושי הכח : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כלח. זקנה כמו תבוא בכלח אלי קבר (לעיל ה) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כלח. זמן : (רלב"ג)


{ג}  בְּחֶ֥סֶר וּבְכָפָ֗ן גַּ֫לְמ֥וּד הַֽעֹרְקִ֥ים צִיָּ֑ה אֶ֝֗מֶשׁ שׁוֹאָ֥ה וּמְשֹׁאָֽה:

 רש"י  בחסר ובכפן. היו גלמוד : העורקים ציה. שמבריחין אותן בימיו מקרב בני אדם לילך בחושך : אמש שואה ומשואה. ברואינ''א בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  בחסר. בסבת חסרון העושר ובסבת הרעב ישבו גלמוד מבלי חברת אנשים כי נכלמו לשבת בין אנשים : העורקים. היו נסים לארץ ציה ושממה : אמש וגו'. המקום שאין אנשים מצוים להסתיר קלונם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ובכפן. ענין רעבון כמו לשוד ולכפן (, שם) : גלמוד. יחידי כמו הלילה ההוא יהי גלמוד (לעיל ג) : העורקים. הבורחים וכן אנכי בורחת (בראשית טז) ת''א ערקת : אמש. ר''ל חושך בחשכת הלילה כמו ויוכח אמש (שם לא) : שואה ומשואה. ענין חשך ושממון כמו יום שואה ומשואה (צפניה א) וכפל הדבר לרוב השממון : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בחסר ובכפן גלמוד. בסבת חסרונ' והרעב אשר הם יהיו יחידי' בלי חברה : העורקים ציה אמש ומשואה. הרודפים ארץ ציה ובאים אליה ורודפים מקום החשך והוא שקראו אמש ורודפי' המקומות השוממים ר''ל מקום המדבר והם שקראם שואה ומשואה : (רלב"ג)


{ד}  הַקֹּטְפִ֣ים מַלּ֣וּחַ עֲלֵי-שִׂ֑יחַ וְשֹׁ֖רֶשׁ רְתָמִ֣ים לַחְמָֽם:

 רש"י  הקוטפים מלוח עלי שיח. בהיותם במדברות היו קוטפים להם מלוחים על אילנות היערים ואכולי', מלוח שם עשב הוא ובל' ארמי נקרא קקו''לין ובל' משנה מלוחים מצו''ש בלע''ז כאותה ששנינו (קדושין סו ע''א) העלו מלוחים על שלחנות של זהב : שיח. אילן כמו אחד השיחים (בראשית כא) : (רש"י)

 מצודת דוד  הקוטפים. היו תולשים למאכלם עשב מלוח ועלי אילן ושורש רתמים היה לחמם ומזונם עם כי הדברים האלה אינם נאותים למזון האדם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הקוטפים. ענין תלישה כמו וקטפת מלילות (דברים כג) : מלוח. שם עשב מה ובדרז''ל אבותינו היו אוכלין מלוחין וכו' (קדושין סו) : עלי שיח. עלי אילן כמו תחת אחד השיחים (בראשית כא) : רתמים. שם אילן מה כמו רותם אחד (מ''א יט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הקוטפים מלוח עלי שיח. מרוב חסרונם הם כורתים עשב נקרא שמו מלוח על האילן לאכול העשב ההוא אע''פ שאין העשב ההוא נאות לאכילה : ושורש רתמים לחמם. הוא מזונם ולחמם להעדר המזון שם מה מהם והנה הרתמים הו' עשב נקרא כך או יהיה לחמם מקור ותהיה הלמד משמשת ויהיה עניינו לחמם עצמם כי יצטרך להם מה שיחממם בעבור עמד' במקומות הקרי' באין מחסה : (רלב"ג)


{ה}  מִן-גֵּ֥ו יְגֹרָ֑שׁוּ יָרִ֥יעוּ עָ֝לֵ֗ימוֹ כַּגַּנָּֽב:

 רש"י  מן גו. מן קרב עיר היו נגרשין : (רש"י)

 מצודת דוד  מן גו. מן תוך העיר היו נגרשים והבריות היו מריעים עליהם בקול לאמר גרשו גרשו כאשר יריעו על הגנב בעת יגורש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גו. הוא התרגום של תוך : יריעו. ענין הרמח קול : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מן גו יגורשו. מתוך העיר יגורשו : (רלב"ג)


{ו}  בַּעֲר֣וּץ נְחָלִ֣ים לִשְׁכֹּ֑ן חֹרֵ֖י עָפָ֣ר וְכֵפִֽים:

 רש"י  בערוץ נחלים. יש ארץ מלוחה מתבקעת ששם היו שוכבים בחורי העפר וחורי נקיקי הסלעים : וכפים. תרגום של סלעים. (ד''א בערוץ נחלים. הוא הנקיק שעושה הנחל סביבותיו) : (רש"י)

 מצודת דוד  בערוץ. למען ירוחקו מבני אדם לשכון בחריצי העמקים ובנקבי העפר והסלעים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בערוץ. ענין שבר וחריץ והוא מלשון לערוץ הארץ (ישעיה ב) : חורי. נקבים כמו חור פתן (שם יא) : וכפים. תרגום של סלע כיפא וכן ובכפים עלו (ירמיה ד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בערוץ נחלים. הוא הנקיק שעושה הנחל סביבותיו : חורי עפר וכיפים. מחילות עפר ונקרות הסלעים : (רלב"ג)


{ז}  בֵּין-שִׂיחִ֥ים יִנְהָ֑קוּ תַּ֖חַת חָר֣וּל יְסֻפָּֽחוּ:

 רש"י  חרול יסופחו. אורשיא''ש בלע''ז היו נאספים כמו ונספחו על בית יעקב (ישעיה יד) : (רש"י)

 מצודת דוד  בין שיחים. בין האילנות יצעקו ויהמו כפראים בעבור הרעב ותחת עצי הקוצים יתקבצו ויתאספו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ינהקו. הוא מושאל מצעקת הפרא כמ''ש הינהק פרא (לעיל ו) : חרול. מין קוצים וכן ממשק חרול (צפניה ב) יסופחו יתחברו ויתאספו כמו ספחני נא (ש''א ב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בין שיחים ינהקו. בין האילנות יצעקו : תחת חרול יסופחו. תחת הקוצים יתנגעו ויתנגפו להכנס הקוצים בבשר' ויהיה יסופחו מענין ספחת או יהיה ביאור יסופח יתאספו ויתחברו מגזירת ספחני נא : (רלב"ג)


{ח}  בְּֽנֵי-נָ֭בָל גַּם-בְּנֵ֣י בְלִי-שֵׁ֑ם נִ֝כְּא֗וּ מִן-הָאָֽרֶץ:

 רש"י  נכאו. בימי מן הארץ שהייתי משפילם ל' נכה רוח : (רש"י)

 מצודת דוד  בני נבל. והנה בניהם השוחקים עלי אשר יקראו בני נבל גם בני בלי שם על כי לא היה לאביהם שם על פני חוץ הנה מאז נשברו ונדכאו גם המה מן הארץ כי בעבור פחיתת אביהם לא מצאו מי יחננם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נבל. כן יקרא אדם פחות ונבזה : נכאו. נדכאו ונשברו כמו תהגו אך נכאים (ישעיה טז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  נכאו. הוא מעניין נכה רוח ומבנין נפעל והרצון שהם שפלים ונכנעים יותר מהארץ : (רלב"ג)


{ט}  וְ֭עַתָּה נְגִינָתָ֣ם הָיִ֑יתִי וָאֱהִ֖י לָהֶ֣ם לְמִלָּֽה:

 מצודת דוד  ועתה. והנה עתה יתגדלו עלי ואני להם לנגון כי ינגנו בדברי המקרים אשר באו עלי ואני אהיה להם למלה כי כל ספורי שיחתם המה בי : (מצודת דוד)

 רלב"ג  נגינתם הייתי. ללעג הייתי להם כמו אני מנגינתם : למלה. שלא ידברו כי אם בי : (רלב"ג)


{י}  תִּֽ֭עֲבוּנִי רָ֣חֲקוּ מֶ֑נִּי וּ֝מִפָּנַ֗י לֹא-חָ֥שְׂכוּ רֹֽק:

 מצודת דוד  תעבוני. מאסו אותי ורחקו עצמם ממני ולא מנעו מלרוק לפני ודבר בזיון הוא לרוק בפני האדם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  לא חשכו רוק. לא נמנעו לרוק כשראו אותי מרוב בזותם אותי : (רלב"ג)


{יא}  כִּֽי-(יתרו) יִתְרִ֣י פִ֭תַּח וַיְעַנֵּ֑נִי וְ֝רֶ֗סֶן מִפָּנַ֥י שִׁלֵּֽחוּ:

 רש"י  כי יתרי. פתח. יתר קשתי פתח (כמו שאמרתי למעלה וקשתי תחליף) כלומר כחי התיש מי שבידו לעשות : ורסן מפני שלחו. רסני שהיו מרוסנים בו שלחוהו מפני כי אינם יראים מעתה ממני : (רש"י)

 מצודת דוד  כי יתרי. פתח. מי שבידו לפתוח פתח יתר קשתי לבל אוכל לירות עוד מעתה ובזה עינה כחי כי הנני מסור בידם ולא אוכל להלחם למולם ור''ל המקום התיש כחי : ורסן. החוזק שהיה לי עליהם להטותם לכל אשר אחפוץ כאדם האוחז ברסן הסוס ולהטותה הדרך הנה עתה שלחו וגרשו מפני את הרסן ר''ל פרקו העול ויצאו מתחת ידי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יתרי. הוא חבל הקשת כמו כוננו חצם על יתר (תהלים יא) : פתח. ענין ההתרה כמו פתחת למוסרי (שם קטז) : ורסן. הוא ההושם בפי הסוס להטותו בו אל הדרך כמו במתג ורסן (שם לב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כי יתרי. מענין מתריה' : פתח. התיר : ורסן מפני שלחו. רסן היראה אשר היה להם ממני קודם שקראוני אלה הצרות שלחו והסירו מפני : (רלב"ג)


{יב}  עַל-יָמִין֮ פִּרְחַ֪ח יָ֫ק֥וּמוּ רַגְלַ֥י שִׁלֵּ֑חוּ וַיָּסֹ֥לּוּ עָ֝לַ֗י אָרְח֥וֹת אֵידָֽם:

 רש"י  על ימין. על ימיני עומדים פרחים קטנים כשאר הדיוטים שאיני חשוב בעיניהם להכנע מפני : רגלי שלחו. אם המקום צר להם דוחפים אותי הלאה : ויסולו עלי אורחות אידם. כל דרך נבלה שיש להם לעשות עושים מסילתן לפני ואצלי ולא ייראו : (רש"י)

 מצודת דוד  על ימין. ערבה לב הנערים לגשת לעמוד על ימיני וכשצר להם המקום שלחו וגרשו רגלי לדחפם להלאה והוא דרך בזיון : ויסילו. הדרכים אשר ילכו בהם לצער ולשבר אותי עשו אותם עלי מסילה ודרך כבושה לרוב התמדתם ללכת בהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פרחח. ענינו מי שהתחיל לצמוח ולהפריח שער זקנו ובדרז''ל פרחי כהונה (מדות פ''ה) ונכפל הלמ''ד הפעל כמו ביום סגריר (משלי כז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  על ימין פרחח יקומו. על ימיני יקומו הילדים והנה נקראו הילדים כן להמצא הפרח בתחלת הווית הפרי וכזה אמרו חז''ל פרחי כהונה : שלחו. דחו : ויסלו. וידריכו : (רלב"ג)


{יג}  נָתְס֗וּ נְֽתִיבָ֫תִ֥י לְהַוָּתִֽי יֹעִ֑ילוּ לֹ֖א עֹזֵ֣ר לָֽמוֹ:

 רש"י  נתסו נתיבתי. הטוב' ואין חוששין לה, נתסו כמו נתצו וסמ''ך מתחלפ' בצד''י : להוותי יועילו. להקניטני מוסיפין : (רש"י)

 מצודת דוד  נתסו. הנתיב אשר אני אלך בה נתצו והרסו ר''ל מונעים אותי לעשות חפצי : להותי יועילו. המה מועילים להגביר הותי ושברי עם כי אין להם בזה עזר ותועלת מה עכ''ז יעשוהו משנאתם אותי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נתסו. כמו נפצו בצד''י כי זסשר''ץ מתחלף והוא ענין שבירה : להותי. לשברי כמו יעוז בהותו (תהלים נב) : יועילו. מל' תועלת : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ולהוותי יועילו. לשברי יעזרו : (רלב"ג)


{יד}  כְּפֶ֣רֶץ רָחָ֣ב יֶאֱתָ֑יוּ תַּ֥חַת שֹׁ֝אָ֗ה הִתְגַּלְגָּֽלוּ:

 רש"י  כפרץ רחב. שבגדר שהכל באים ועוברים שם כן יאתיו יחד עלי להכלימני : תחת שואה התגלגלו. כלומר מתגלגלים ובאין בסתר עד שמגיעין אצלי להקניטני כדי שלא אשמט מהם : (רש"י)

 מצודת דוד  כפרץ רחב. כמו פרצה רחבה אשר יבוא בה המים בשטף רב כן יתאספו רבים יחד לבוא אלי לצערני ובמקום חשך יקיפו ויסבבו לבוא אלי שלא ארגיש בהם להשמט מהם עד לא יבואו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יאתיו. יבואו כמו אתא בקר (ישעיה כא) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כפרץ רחב יאתיו. כפרץ רחב שיבאו בו המי' בשטף יבאו עלי : (רלב"ג)


{טו}  הָהְפַּ֥ךְ עָלַ֗י בַּלָּ֫ה֥וֹת תִּרְדֹּ֣ף כָּ֭רוּחַ נְדִבָתִ֑י וּ֝כְעָ֗ב עָבְרָ֥ה יְשֻׁעָתִֽי:

 רש"י  ההפך עלי. נהפך עלי : בלהות. שדים : תרדוף כרוח. רעה : את נדיבתי. רוח נדיבה שהיה שורה עלי מתחלה : (רש"י)

 מצודת דוד  ההפך עלי. קבוצת בהלות הפכה עצמה לבוא עלי ותרדוף נפשי כרוח הרודף מוץ הרים והישועה הרגילה לבוא עלי מאז הנה עתה עברה מהר כעב הזה הממהר לעבור ממקומו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נדיבתי. כן תקרא הנפש על כי היא בעלת הנדיבות וכן נאמר ורוח נדיבה תסמכני (תהלים נא) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  נדיבתי. נפשי וכן ישועתי וקרא הנפש נדיבה כי יגיע מנדיבות' עד שתגיע חקו כל א' מהאברים וקראה ג''כ ישועה לפי שהיא מושיע' הגוף ושומר' אותו מדת ימיו כמו שהתבאר בטבעיות : (רלב"ג)


{טז}  וְעַתָּ֗ה עָ֭לַי תִּשְׁתַּפֵּ֣ךְ נַפְשִׁ֑י יֹ֖אחֲז֣וּנִי יְמֵי-עֹֽנִי:

 רש"י  ועתה. אל הצרה הזאת תשתפך נפשי כאדם שתתפעם רוחו כי יאחזוני וכופין אותי להשתפל נפשי : ימי עוני. שאני בהם : (רש"י)

 מצודת דוד  ועתה. הואיל ועברה הישועה תשתפך נפשי אשר עלי ורוצה לצאת כי ימי העוני יאחזו אותי ואין הישועה באה להוציאני מידם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עוני. מל' עינוי ויסורין : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תשתפך נפשי. ישתפכו חיי : (רלב"ג)


{יז}  לַ֗יְלָה עֲ֭צָמַי נִקַּ֣ר מֵעָלָ֑י וְ֝עֹרְקַ֗י לֹ֣א יִשְׁכָּבֽוּן:

 רש"י  ניקר. כמו העיני האנשי' ההם תנקר (מדבר טז) ניקר פוריי''ר בלע''ז התולעים מנקרין בשרי מעל עצמי : ועורקי. גידי אין להם מנוח' גיד בלשון ערבי עורק, כך פי' דונש לשון אחר עורקי רודפי המבריחין אותי : (רש"י)

 מצודת דוד  לילה. בלילה תכבד חליי עד כי נקר ונשבר עצמי מעלי ואף גידי לא ישכבון ר''ל אף בעת משכב השינה לא ינוחו מתנועתם כי דופקים והולכים בעבור החום הנכרי אשר בהם מרוב החלי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נקר. ענין נקיבה ושבירה כמו יקרוה עורבי נחל (משלי ל) : ועורקי. כן יקראו הגידים בל' ערבי : (מצודת ציון)

 רלב"ג  נקר. נקב : ועורקי לא ישכבון. ועורקי הדופקי' לא ינוחו ר''ל שלא תשקוט תנועתם כלל עם השינה לחוזק המכאוב ורוב החום הנכרי אשר בי : (רלב"ג)


{יח}  בְּרָב-כֹּ֖חַ יִתְחַפֵּ֣שׂ לְבוּשִׁ֑י כְּפִ֖י כֻתָּנְתִּ֣י יַֽאַזְרֵֽנִי:

 רש"י  יתחפש לבושי. משתנה לבושי גלד אחר גלד כשאדם פושט את בגדיו ולובש בגדים אחרים משונים מראשונים קורא אותם בגדי חופש כמו (מלכים א כב) התחפש ובא במלחמ' ומתורגם אישתני : כפי כתנתי יאזרני. שאוזר ומעניק צוארי כן יאזרני אותי לבושי כל סביבי : (רש"י)

 מצודת דוד  ברב כח. בעבור רוב כח החלי ישתנה לבושי בכל עת כי מסבת לכלוך הזיעה והליחה המעופשת הזלה מהשחין יתטנף המלבוש ובע''כ יחליפנה באחרת : כפי כתנתי. כשעור כתנתי המסבבת כל גופי מסביב כן יחזרני החלי בכל סביבי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יתחפש. ענינו חליפות והשתנות הכסות באחר' כמו התחפש ובוא במלחמה (מ''א כב) : כפי. כשעור כמו איש כפי אכלו (שמות טז) : יאזרני. יחגור אותי כמו אזור מתניו (ישעיה יא) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יתחפש. ישתנה : כפי כתנתי יאזרני. כמו שיסוב פי הכתונ' את הצואר כן יסובבני חליי : (רלב"ג)


{יט}  הֹרָ֥נִי לַחֹ֑מֶר וָ֝אֶתְמַשֵּׁ֗ל כֶּעָפָ֥ר וָאֵֽפֶר:

 רש"י  הורני לחומר. הורני ילמדני השחין הזה לישב כמו בחומר, כמו שאמרנו (למעלה ב) והוא יושב בתוך האפר ד''א הורני לחומר פי' השליכני לשון ירה בים (שמות טו) : ואתמשל. נדמיתי ובמדרש רבי תנחומא אמר ר' ברכיה סרס את המקרא אני נמשלתי לאברהם בצדקתי שקרא עצמו עפר ואפר (בראשית יא) והוא דנני כרשעי דור הפלגה (שמרדו בו בבנין המגדל) שכתוב בהם והחמר היה להם לחומר (שם יא) : (רש"י)

 מצודת דוד  הורני לחומר. החלי הזה השליך אותי אל הטיט לצנן בה חום השחין ואני נמשל ודומה כעפר ואפר להיות מושלך ארצה כמוהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הורני. השליך אותי כמו ירה בים (שמות טז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הורני לחומר. תשליכני אל הטיט ואל העפר : (רלב"ג)


{כ}  אֲשַׁוַּ֣ע אֵ֭לֶיךָ וְלֹ֣א תַעֲנֵ֑נִי עָ֝מַ֗דְתִּי וַתִּתְבֹּ֥נֶן בִּֽי:

 רש"י  עמדתי. לראות לשתוק ולהבין כמו ובפתחו עמדו כל העם ולא ענו עוד (נחמיה ח) : ותתבונן בי. מחשב עלי לשנות את נגעי : (רש"י)

 מצודת דוד  אשוע. הן אם אצעק אליך ולא תענה לי או אם עמדתי ושתקתי ולא תתבונן בי להציל אותי מן הרעה ומלת לא משמשת בשנים וכאילו אמר ולא תתבונן בי, או ר''ל תתבונן בי להחליף נגעי המכאוב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עמדתי. ענין שתיקה כמו עמדו לא ענו עוד (לקמן לב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עמדתי. שתקתי : ותתבונן בי. ולא תתבונן בי : (רלב"ג)


{כא}  תֵּהָפֵ֣ךְ לְאַכְזָ֣ר לִ֑י בְּעֹ֖צֶם יָדְךָ֣ תִשְׂטְמֵֽנִי:

 מצודת דוד  תהפך. הלא אתה רחום ותהפך להיות עלי לאכזר : בעוצם. בחוזק ידך תראה בי נטירת איבה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תשטמני. ענין נטירת האיבה כמו לו ישטמנו (בראשית נ) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בעוצם ידך תשטמני. בתוקף כחך תשנאני : (רלב"ג)


{כב}  תִּשָּׂאֵ֣נִי אֶל-ר֖וּחַ תַּרְכִּיבֵ֑נִי וּ֝תְמֹגְגֵ֗נִי (תשוה) תּוּשִׁיָּֽה:

 רש"י  תשאני אל רוח. שדים : תרכיבני ותמוגגני תושיה. חלשות ותשות כח היה ממוגגני : ותמוגגני תושיה. לשון נקבה ועל תושיה עומד ואין תי''ו זו כתי''ו של תשאני : (רש"י)

 מצודת דוד  תשאני. נשאת אותי למעלה אל מקום אשר ישלוט שם חוזק הרוח ושמה הרכבתני שיניעני הנעות חזקות ובזה תמוגג אותי בתשות כח והוא למשל על פלאי היסורים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותמוגגני. מל' המגה והמסה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ותמוגגני תושיה. אתה תמוג ותסיר ממני התושי' והנימוס אשר הייתי מתנהג בו : (רלב"ג)


{כג}  כִּֽי-יָ֭דַעְתִּי מָ֣וֶת תְּשִׁיבֵ֑נִי וּבֵ֖ית מוֹעֵ֣ד לְכָל-חָֽי:

 רש"י  כי ידעתי. כי יודע הייתי אשר למות תשיבני, מקום שהוא מועד לכל חי בקבר : (רש"י)

 מצודת דוד  כי ידעתי. אשר לפי גודל התשות ידעתי שחיש מהר תשיבני אל המות לבוא אל הקבר מקום מיועד לכל חי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מועד. מיועד ומזומן : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ובית מועד לכל חי. הבית אשר הוא נועד לכל חי והוא הקבר : (רלב"ג)


{כד}  אַ֣ךְ לֹא-בְ֭עִי יִשְׁלַח-יָ֑ד אִם-בְּ֝פִיד֗וֹ לָהֶ֥ן שֽׁוּעַ:

 רש"י  אך לא בעי. ובהשחת' היה רגיל השופט לשלוח יד כמו לעי השדה : אם בפידו. אם היה שולח פיד שהוא שבר על בריותיו : להן שוע. היה משעשען תנחומין במקצת וכן פירשו רבותינו אין הקב''ה מכה אומה ומושיב' צדו אלא מביא פיד לזו ומשעשע' בחברתה שלקתה כבר ומתנחמת בה הביא פיד לאשור ושעשע במצרי' שנא' התיטבי מנא אמון (נחום ג) הביא פיד למצרי' ושעשע באשור שנא' הנה אשור בלבנון (יחזק' לא) ועוד יפתר להן שוע תפלה ותחינה מועלת בהם : (רש"י)

 מצודת דוד  אך לא בעי. אך נחמתי כי לא ישלח מכת יד בקבר אשר בשברון הקבר תהיה ישועה להיסורין כי אז ילכו להם אבל לא אקוה עוד לחזור לקדמותי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בעי. בקבר העשוי כתל ודגור והוא מל' לעי השדה (מיכה א) : בפידו. ענין שבר כמו ופיד שניהם (משלי כד) : שוע. מלשון ישועה ונפלה היו''ד וכאשר יאמר בול הרים (לקמן מ) מן יבול : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בעי. שרשו בעה ובא בשקל מרי ועניינו תפלה או תהיה הבית משמשת ועניינו בשממון : בפידו. באידו : שוע. צעקה תפלה או יהיה מענין נדיבות : (רלב"ג)


{כה}  אִם-לֹ֣א בָ֭כִיתִי לִקְשֵׁה-י֑וֹם עָֽגְמָ֥ה נַ֝פְשִׁ֗י לָאֶבְיֽוֹן:

 רש"י  אם לא בכיתי לקשה יום. יודע ומכיר אם לא הייתי רחמני ובוכה על עניים קשי יום ועגמה נפשי לאביונים כי על כל אלה באתני זאת : (רש"י)

 מצודת דוד  אם לא בכיתי. האם לא בכיתי בעבור צרות מי שיומו קשה עליו שיש לו קושי המזל האם לא עגמה נפשי בעבור עוני האביון להיות מיצר בצרתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עגמה. דאבה ובדוז''ל עגמת נפש (מגילה כח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עגמה. דאגה : (רלב"ג)


{כו}  כִּ֤י ט֣וֹב קִ֭וִּיתִי וַיָּ֣בֹא רָ֑ע וַֽאֲיַחֲלָ֥ה לְ֝א֗וֹר וַיָּ֥בֹא אֹֽפֶל:

 רש"י  כי טוב קויתי וגו'. כלומר כי הגמול הזה ראוי לי : (רש"י)

 מצודת דוד  כי טוב קויתי. כי בא עלי עונש מר אשר קויתי לטוב ויבא רע וכו' כאלו היה בידי עון זה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואיחלה. מל' תוחלת : (מצודת ציון)


{כז}  מֵעַ֖י רֻתְּח֥וּ וְלֹא-דָ֗מּוּ קִדְּמֻ֥נִי יְמֵי-עֹֽנִי:

 רש"י  ולא דמו. אין יכולין לידום ולהחריש : (רש"י)

 מצודת דוד  מעי רתחו. הלא מעי רתחו כי המו מעי לו לחמול עליו ולא שתקו מן הרתיחה ועכ''ז קדמוני ימי עוני : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רותחו. נתחממו כמו רתח רתחיה (יחזקאל כד) והוא מענין חמלה וכאשר יאמר נכמרו רחמיו (בראשית מג) אשר גם הוא ענין חמום כמו כתנור נכמרו (איכה ה) : דמו. שתקו כמו וידמו למו עצתי (לעיל כט) : קדמוני. באו לפני וכן מדוע קדמוני ברכים (לעיל ג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  רתחו. מענין רתיחה : ולא דמו. ולא נחו מהרתיחה : (רלב"ג)


{כח}  קֹדֵ֣ר הִ֭לַּכְתִּי בְּלֹ֣א חַמָּ֑ה קַ֖מְתִּי בַקָּהָ֣ל אֲשַׁוֵּֽעַ:

 רש"י  בלא חמה. לא שזפתני השמש והנני קודר : (רש"י)

 מצודת דוד  קודר וגו'. ר''ל כמו הנשחר מעצמו ולא שזפתו השמש שאז הולך הוא בשחרותו כי לא תלך השחרות בעמדו בצל כדרך השחרות הבאה מן השמש כן לא אקוה שילכו היסורים ממני כי באו עלי בלא עון ופשע לשאחשב שימרקו העון וילכו להם ולכן קמתי בקהל רב ואצעק הואיל ובין כך ובין כך לא ילכו היסורים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קודר. ענין שחרות כמו שמש וירח קדרו (יואל ב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בלא חמה. בלא שמש והרצון שאין היותי קודר מפני ששזפתני השמש : (רלב"ג)


{כט}  אָ֭ח הָיִ֣יתִי לְתַנִּ֑ים וְ֝רֵ֗עַ לִבְנ֥וֹת יַעֲנָֽה:

 רש"י  אח הייתי לתנים וגו'. תנים ובנות יענה עסוקים בבכי כל ימיה' : (רש"י)

 מצודת דוד  אח הייתי. אני דומה לתנים ובנות יענה כי המה ישוועו ויצעקו תמיד מבלי הפסק וכמו כן גם אני : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לתנים. מין נחש : ורע. וחבר : לבנות יענה. מין עוף : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לתנים. שקולם קול נהי וכן קול בנות יענה : שחר. מענין שחרות : (רלב"ג)


{ל}  ע֖וֹרִי שָׁחַ֣ר מֵעָלָ֑י וְעַצְמִי-חָ֝֗רָה מִנִּי-חֹֽרֶב:

 רש"י  חרה. לשון דבר הנחרה ומתייבש מפני חום האש כמו נחר מפוח (ירמיה ו) ותוכו ניחר (יחזקאל טו) : (רש"י)

 מצודת דוד  עורי שחר מעלי. נשחר עורי אשר ממעל ועצמי נתבייש מן חום החלי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חרה. ענין יובש כמו נחר מפוח (ירמיה ו) : חורב. ענין חמימות כמו ביום אכלני חורב (בראשית לד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  חרה. נתיבשה : (רלב"ג)


{לא}  וַיְהִ֣י לְ֭אֵבֶל כִּנֹּרִ֑י וְ֝עֻגָבִ֗י לְק֣וֹל בֹּכִֽים:

 מצודת דוד  ויהי לאבל כנורי. מה שהורגלתי מאז לשמוע קול כנור ועוגב נהפך עתה לעסוק באבל וקול בוכים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כנורי ועוגבי. שמות כלי נגון : (מצודת ציון)



איוב פרק-לא

{א}  בְּ֭רִית כָּרַ֣תִּי לְעֵינָ֑י וּמָ֥ה אֶ֝תְבּוֹנֵ֗ן עַל-בְּתוּלָֽה:

 רש"י  ברית כרתי לעיני. שלא להסתכל באשת איש : ומה אתבונן על בתולה. מה לי להתבונן בה כך היתה חסידותי שלא לתת עין אפילו בפנויה שמא לאחר ימים תנשא ונמצאתי כרוך אחריה כך מפורש באבות דרבי נתן : (רש"י)

 מצודת דוד  ברית כרתי וגו'. כאומר מדוע קראני כל אלה הלא כרתי ברית לעיני לבל יסתכלו בדבר האסור ומה היא הזמן אשר אתבונן על בתולה הלא לא הסתכלתי בה כ''א זמן מיעוט בעת אחשב אולי אשאנה אני או בני אבל לא הרבתי להתבונן בה יותר משעור הכרה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אתבונן. ענין הסתכלות יתירה וכן ואתבונן אליו בבקר (מ''א ג) : (מצודת ציון)


{ב}  וּמֶ֤ה | חֵ֣לֶק אֱל֣וֹהַּ מִמָּ֑עַל וְֽנַחֲלַ֥ת שַׁ֝דַּ֗י מִמְּרֹמִֽים:

 רש"י  ומה חלק וגו'. שגמלני כך : (רש"י)

 מצודת דוד  ומה חלק. קובל ומתרעם לומר ראו נא מהו החלק הניתן לי מן אלוה ממעל לתשלום גמול מעשי : ונחלת וגו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)


{ג}  הֲלֹא-אֵ֥יד לְעַוָּ֑ל וְ֝נֵ֗כֶר לְפֹ֣עֲלֵי אָֽוֶן:

 רש"י  הלא איד לעול. לו ראוי ולא לי : ונכר. דוגמת ואל תרא ביום אחיך ביום נכרו (עובדיה א) : (רש"י)

 מצודת דוד  הלא איד לעול. הלא לאיש עול ראוי איד : ונכר. ר''ל איד זר ונכרי אשר לא נהייתה מעולם ראוי הוא לפועלי און ולא על איש כמוני : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ונכר. איד זר ונכרי : (רלב"ג)


{ד}  הֲלֹא-ה֖וּא יִרְאֶ֣ה דְרָכָ֑י וְֽכָל-צְעָדַ֥י יִסְפּֽוֹר:

 רש"י  וכל צעדי יספור. ורואה אם הלכתי עם שוא : (רש"י)

 מצודת דוד  הלא הוא. אמר כן לדעת רעיו לומר אם משגיח הוא כדבריכם הלא רואה הוא דרכי וגו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צעדי. פסיעותי : (מצודת ציון)


{ה}  אִם-הָלַ֥כְתִּי עִם-שָׁ֑וְא וַתַּ֖חַשׁ עַל-מִרְמָ֣ה רַגְלִֽי:

 רש"י  ותחש. ותמהר כמו אחישנה (ישעיה ס) כי גז חיש (תלים צ) : (רש"י)

 מצודת דוד  אם הלכתי. מוסב למקרא שלפניו לומר הלא יראה אם הלכתי עם אנשי שוא להדמות להם ואם רגלי מהרו ללכת על דרך מרמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותחש. ותמהר כמו חשתי ולא התמהמהתי (תהלי' קיט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ותחש. ותמהר : (רלב"ג)


{ו}  יִשְׁקְלֵ֥נִי בְמֹאזְנֵי-צֶ֑דֶק וְיֵדַ֥ע אֱ֝ל֗וֹהַּ תֻּמָּתִֽי:

 מצודת דוד  ישקלני. מי יתן אשר ישקלני במאזני צדק לשום זכיותי לעומת עונותי אז ידע אלוה תומתי כי הזכיות יכריעו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ישקלני. מל' משקל : במאזני. בכף המאזנים : (מצודת ציון)


{ז}  אִ֥ם תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ מִנִּ֪י הַ֫דָּ֥רֶךְ וְאַחַ֣ר עֵ֭ינַי הָלַ֣ךְ לִבִּ֑י וּ֝בְכַפַּ֗י דָּ֣בַק מֻאֽוּם:

 רש"י  מאום. הוא מום דבר שמץ ואל''ף זו כתובה ולא קריא במסורת הגדולה והוא מגזירת לא תאסיפון אם זו עשיתי הייתי ראוי לבא עלי קלל' זו : (רש"י)

 מצודת דוד  אם תטה. אם נטתה רגלי מן הדרך הראוי והנכון ואם לבי הלך אחר מראית עיני ואם בכפי נדבק מום ממומי העבירה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אשורי. רגלי שאני פוסע בם כמו תמוך אשורי (שם יז) : מאום. כמו מום או הוא מל' מאומה ור''ל דבר מה מעון : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מאום. כמו מום בלא אלף או יהיה כמו מאומה והרצון בזה אם דבק בכפי דבר מגזל וחמס : (רלב"ג)


{ח}  אֶ֭זְרְעָה וְאַחֵ֣ר יֹאכֵ֑ל וְֽצֶאֱצָאַ֥י יְשֹׁרָֽשׁוּ:

 רש"י  אזרעה ואחר יאכל וצאצאי ישורשו. יעקרו השרשין : (רש"י)

 מצודת דוד  אזרעה. אזי יהיה הגמול אשר אזרע אני את שדי ואחר יאכל תבואתי : וצאצאי. או הצמחים היוצאים יעקרו עם השורש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ישורשו. יעקרו השרשים, וכן מסעף פארה (ישעיה י) ומשפטו יסיר הסעיפים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וצאצאי ישורשו. והצמחים אשר לי בקרקעות יעקרו משורש או ירצה בזה והבנים אשר אני עתיד להוליד ימותו ויעקרו מן העולם והביאור הראשון יותר נכון : (רלב"ג)


{ט}  אִם-נִפְתָּ֣ה לִ֭בִּי עַל-אִשָּׁ֑ה וְעַל-פֶּ֖תַח רֵעִ֣י אָרָֽבְתִּי:

 רש"י  ועל פתח רעי ארבתי. לאשתו ישיב לי גמולי : (רש"י)

 מצודת דוד  אם נפתה. אם היה לבי נפתה מן היצה''ר על אהבת אשה ואם ארבתי על פתח רעי לחזור אחר אהבת אשתו לזנות עמה : (מצודת דוד)


{י}  תִּטְחַ֣ן לְאַחֵ֣ר אִשְׁתִּ֑י וְ֝עָלֶ֗יהָ יִכְרְע֥וּן אֲחֵרִֽין:

 רש"י  תטחן לאחר אשתי. רבותינו פירשוהו לשון תשמיש כמו ויהי טוחן בבית האסורין (שופטים ז) : (רש"י)

 מצודת דוד  תטחן. יהי הגמול שבעבור גודל העוני תטחן אשתי תבואה ברחיים של יד לצורך אחר להחיות נפשה ויהיה זה סבה אשר יכרעון עליה אחרים זולתי כי בהיותה רדופה אחר פרנסתה ימצאו לה מאנסים ומפתים לזנות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יכרעון. מל' כריעה וענינו השכיבה לזנות : אחרין. כמו אחרים במ''ם : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תטחן לאחר אשתי. הוא מענין טחינה ברחים : (רלב"ג)


{יא}  כִּי-(הוא) הִ֥יא זִמָּ֑ה (והיא) וְ֝ה֗וּא עָוֹ֥ן פְּלִילִֽים:

 רש"י  כי היא. זימה. וירא הייתי אם עשיתי שהוא עון פלילי, עון שמשפט יסורין ראויין לבא על ידו : (רש"י)

 מצודת דוד  כי היא. זמה. כי מחשבת הזנות היא מחשבה רעה והוא עון הראוי להשפט עליו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  זמה. מחשבה רעה כמו זמה היא (ויקרא יח) : פלילים. ענין משפט כמו אשר פללת לאחותך (יחזקאל יז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  זמה. דבר כיעור : פלילי. נשפט בעצמו לחוזק העון : (רלב"ג)


{יב}  כִּ֤י אֵ֣שׁ הִ֭יא עַד-אֲבַדּ֣וֹן תֹּאכֵ֑ל וּֽבְכָל-תְּב֖וּאָתִ֣י תְשָׁרֵֽשׁ:

 רש"י  ובכל תבואתי תשרש. האש הזאת לכן נמנעתי מעשות כשהוא מדבר בל' עיקור אומר תשרש ובל' שרש אומר תשרש וכן ישורשו ל' עיקור ישרשו ל' שרש : (רש"י)

 מצודת דוד  כי אש היא. מחשבת הזנות דומה היא לאש ההולכת ושורפת עד אשר תאבד הכל כן מחשבת הזנות תבער כאש ולא תשקוט עד יבצע מעשהו וכ''כ ראוי להיות הגמול שהעון עצמו תאבד הכל ולא תשקוט עד תשרש בכל תבואתי לעקור הכל עם השורש : (מצודת דוד)

 רלב"ג  תשרש. תעקר : ויכוננו ברחם אחד. ר''ל שפועל אחד כונן אותנו ברחם אשר נוצרנו בו : (רלב"ג)


{יג}  אִם-אֶמְאַ֗ס מִשְׁפַּ֣ט עַ֭בְדִּי וַאֲמָתִ֑י בְּ֝רִבָ֗ם עִמָּדִֽי:

 מצודת דוד  אם אמאס. האם מאסתי משפט עבדי ואמתי בעת היה להם ריב ודין עמדי וכי לא קרבתי עמהם למשפט אף כי ידי משלה עליהם : (מצודת דוד)


{יד}  וּמָ֣ה אֶֽ֭עֱשֶׂה כִּֽי-יָק֣וּם אֵ֑ל וְכִֽי-יִ֝פְקֹ֗ד מָ֣ה אֲשִׁיבֶֽנּוּ:

 רש"י  ומה אעשה וגו'. זאת נתתי אל לבי וכי יפקוד את דרכי מה אשיבנו : (רש"י)

 מצודת דוד  ומה אעשה. כי אמרתי אם אין בהם הכח לעמוד נגדי אבל מה אעשה כאשר יקום האל לנגדי וכאשר יפקיד עלי העון הזה מה אשיב לו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יפקד. ענין זכרון והשגחה : (מצודת ציון)


{טו}  הֲֽ֝לֹא-בַ֭בֶּטֶן עֹשֵׂ֣נִי עָשָׂ֑הוּ וַ֝יְכֻנֶ֗נּוּ בָּרֶ֥חֶם אֶחָֽד:

 רש"י  ויכוננו ברחם. אני בבטן אמי והוא בבטן אמו הכיננו יוצר א' : (רש"י)

 מצודת דוד  הלא בבטן. וכי הוא נופל וגרוע ממני הלא מי שעשה אותי בבטן אמי הוא עשה אותו בבטן אמו ואת כלנו הכין ברחם אחד הוא רחם חוה אשר היתה אם כל חי וא''כ אנשים אחים אנחנו : (מצודת דוד)


{טז}  אִם-אֶ֭מְנַע מֵחֵ֣פֶץ דַּלִּ֑ים וְעֵינֵ֖י אַלְמָנָ֣ה אֲכַלֶּֽה:

 רש"י  אכלה. שלא מלאתי תאותה שהוא כליון עינים המתאוה ואינו מגיע קרוי כליון עינים : (רש"י)

 מצודת דוד  אם אמנע. האם מנעתי מלתת חפץ הדלים האם כליתי עיני אלמנה מבלי למלאות שאלתה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אכלה. המתאוה לדבר ואינו משיגה קרוי כליון עינים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ועיני אלמנה אכלה. שאמנע ממנה משאלות לכה : (רלב"ג)


{יז}  וְאֹכַ֣ל פִּתִּ֣י לְבַדִּ֑י וְלֹא-אָכַ֖ל יָת֣וֹם מִמֶּֽנָּה:

 מצודת דוד  ואוכל. וכי אכלתי פתי לבדי וגו' : (מצודת דוד)


{יח}  כִּ֣י מִ֭נְּעוּרַי גְּדֵלַ֣נִי כְאָ֑ב וּמִבֶּ֖טֶן אִמִּ֣י אַנְחֶֽנָּה:

 רש"י  כי מנעורי גדלני. הכשרון הזה כאב המגדלני והמלמדני כן למדנו יושר לבי מנעורי : ומבטן אמי אנחנה. למדה זו : (רש"י)

 מצודת דוד  כי מנעורי. כמו האב המגדל בנו מעת נעוריו כן מדת הצדקה גדל אותי מנעורי ולא זזה ממני ומעת צאתי מבטן אמי אנהג עוד המדה ההיא ולא זזתי ממנה ואמר דרך הפלגה ור''ל מאוד דבקתי בה כאלו היא אחזה אותי ואני אותה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אנחנה. נהגתי אותה כמו ולא נחם (שמות יג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  גדלני. גדל עמי : (רלב"ג)


{יט}  אִם-אֶרְאֶ֣ה א֖וֹבֵד מִבְּלִ֣י לְב֑וּשׁ וְאֵ֥ין כְּ֝ס֗וּת לָאֶבְיֽוֹן:

 מצודת דוד  אם אראה. אם ראיתי איש אובד וכלה מבלי לבוש או אם ראיתי שאין כסות לאביון : (מצודת דוד)


{כ}  אִם-לֹ֣א בֵרֲכ֣וּנִי (חלצו) חֲלָצָ֑יו וּמִגֵּ֥ז כְּ֝בָשַׂי יִתְחַמָּֽם:

 מצודת דוד  אם לא. האם לא ברך אותי חלצי האיש ההוא כי הלא הלבשתיו ובאמת ברך אותי חלציו בעבור זה והוא ענין מליצה : ומגז. האם לא יתחמם בשרו מגיזת כבשי הלא באמת עשיתי לו מלבוש מן הגזה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חלציו. מתניו : (מצודת ציון)


{כא}  אִם-הֲנִיפ֣וֹתִי עַל-יָת֣וֹם יָדִ֑י כִּֽי-אֶרְאֶ֥ה בַ֝שַּׁ֗עַר עֶזְרָתִֽי:

 מצודת דוד  אם הניפותי. אם על היתום הנפתי יד להכותו בבטחון כי אראה לי עזרה בשער המשפט ועזרת היתום חלפה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הניפותי. הרימותי כמו לא תניף עליהם ברזל (דברים כז) : (מצודת ציון)


{כב}  כְּ֭תֵפִי מִשִּׁכְמָ֣ה תִפּ֑וֹל וְ֝אֶזְרֹעִ֗י מִקָּנָ֥ה תִשָּׁבֵֽר:

 רש"י  משכמה. הוא רחב הכתף : מקנה. הוא עצם העליון העגול כקנה ועל שהוא עגול כקנה קורא אותו כן : (רש"י)

 מצודת דוד  כתפי. גמול ענשי יהיה אשר כתפי הוא גובה היד תפול משכמה הוא רוחב הכתף או זרועי תשבר מן העצם העליון העגול כקנה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואזרועי. האל''ף נוספת : (מצודת ציון)


{כג}  כִּ֤י פַ֣חַד אֵ֭לַי אֵ֣יד אֵ֑ל וּ֝מִשְּׂאֵת֗וֹ לֹ֣א אוּכָֽל:

 רש"י  כי פחד אלי וגו'. פחד היה בעיני אידו שהוא מביא על הרשעים לכן חדלתי מעשות : ומשאתו. ומכובדו : (רש"י)

 מצודת דוד  כי פחד אלי. נמנעתי להניף יד כי היה אלי פחד מאוד אל הבא לשלם גמול אף לא אוכל לעשות כזאת מרוממות האל ר''ל מלבד יראת העונש שהיה לי מאז היה בי עוד יראת הרוממות : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ומשאתו. ומרוממותו : (רלב"ג)


{כד}  אִם-שַׂ֣מְתִּי זָהָ֣ב כִּסְלִ֑י וְ֝לַכֶּ֗תֶם אָמַ֥רְתִּי מִבְטַחִֽי:

 רש"י  כסלי. כמו אשר יקוט כסלו (לעיל ח) תקותי ומחשבתי וע''י שכליות על הכסלי' הם והכליות יועצות נקראת המחשבה כסל : ולכתם. קבוצות זהב ואוצרות : אמרתי מבטחי. להתחזק בהם על העניים : (רש"י)

 מצודת דוד  אם שמתי. האם שמתי בטחוני בזהב האם אמרתי על הכתם שהוא מבטחי וחדלתי מלבטוח בה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כסלי. ענין בטחון כמו הלא יראתך כסלתך (לעיל ד) : ולכתם. הוא הזהב הטוב : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כסלי. מבטחי : ולכתם. ולזהב : (רלב"ג)


{כה}  אִם-אֶ֭שְׂמַח כִּי-רַ֣ב חֵילִ֑י וְכִֽי-כַ֝בִּ֗יר מָצְאָ֥ה יָדִֽי:

 רש"י  אם אשמח כי רב חילי. לא הייתי נוהג שמחה בפני העניים בעשרי שלא להקניאם בי : (רש"י)

 מצודת דוד  אם אשמח. האם שמחתי אשר היה רב עשרי ואשר מצאה ידי מרבית הון וכאומר הלא קנייני עוה''ז לא היו נחשבים בעיני למאומה לשמוח בהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כביר. הרבה כמו מזער לא כביר (ישעיה טז) : (מצודת ציון)


{כו}  אִם-אֶרְאֶ֣ה א֖וֹר כִּ֣י יָהֵ֑ל וְ֝יָרֵ֗חַ יָקָ֥ר הֹלֵֽךְ:

 רש"י  אם אראה אור כי יהל. חמה בתקופת גבורתה והילה : וירח יקר הולך. מגיה והולך כמו אור יקרות (זכריה יד) כיקר כרים (תלים לז) : (רש"י)

 מצודת דוד  אם אראה. האם כאשר ראיתי אור השמש אשר יזהיר ביותר והירח המאיר והולך ומוסיף אורה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יהל. יאיר ויזרח כמו בהלו נרו (לעיל כט) : יקר. ענין הארה ובהירות וכן אור יקרות (זכריה יד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אור כי יהל. שמש כי יאור וכמוהו צר ואור חשך בעריפיה : (רלב"ג)


{כז}  וַיִּ֣פְתְּ בַּסֵּ֣תֶר לִבִּ֑י וַתִּשַּׁ֖ק יָדִ֣י לְפִֽי:

 רש"י  ויפת בסתר לבי. לשמש ולירח לאמר אלוהות הם כקצת עובדי כוכבים הנדחים (ועובדים) לכל צבא השמים : (רש"י)

 מצודת דוד  ויפת. וכי בעבור אורם הרב היה נפתה לבי בסתר המחשבה לומר שיש בהם אלהות ואך שמתי את ידי לפי לסותמה לבלי הוציא את הדבר הרע הזה מן השפה ולחוץ ור''ל וכי כן היה בתמיה הלא כמו שלא דברתי בפי מאומה רע כן לא היה לבי נפתה במחשבה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותשק. ענין חבור ודבוק והוא מושאל מל' נשיקה שהוא דבוק השפתים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויפת. מענין פיתוי והסתה : (רלב"ג)


{כח}  גַּם-ה֖וּא עָוֹ֣ן פְּלִילִ֑י כִּֽי-כִחַ֖שְׁתִּי לָאֵ֣ל מִמָּֽעַל:

 מצודת דוד  גם הוא עון פלילי. כי אמרתי גם המחשבה לבדה הוא עון הראוי להשפט עליו כי בזה הייתי מכחיש בהאל היושב ממעל לתלות האלהות במעשה ידיו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לאל. באל ובאה הלמ''ד במקום הבי''ת וכן בוחר אתה לבן ישי (ש''א ב) ומשפטו בבן ישי : (מצודת ציון)


{כט}  אִם-אֶ֭שְׂמַח בְּפִ֣יד מְשַׂנְאִ֑י וְ֝הִתְעֹרַ֗רְתִּי כִּֽי-מְצָ֥אוֹ רָֽע:

 מצודת דוד  אם אשמח. האם שמחתי בעבור פיד שונאי וכי התעוררתי לקום עליו לשלם לו גמול כאשר מצאו רע בחושבי כאשר החל לנפול לא יוסיף לקום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בפיד. ענינו כמו איד וכן אם בפידו להן שוע (לעיל ל) וענינו שבר ומקרה רעה : והתעוררתי. מל' ההערה והתגברות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בפיד. באיד : והתעוררתי. ושמחתי והרצון האם נתעוררתי להתנועע תנועת הגיל והשמחה : (רלב"ג)


{ל}  וְלֹא-נָתַ֣תִּי לַחֲטֹ֣א חִכִּ֑י לִשְׁאֹ֖ל בְּאָלָ֣ה נַפְשֽׁוֹ:

 רש"י  ולא נתתי לחטוא חכי. להקניט שונאי ולתובעו ממון שאין לי עליו כדי להשביעו ולשאול באלה נפשו של שונאי : (רש"י)

 מצודת דוד  ולא נתתי. ר''ל לא סוף הדבר שלא שלמתי לו אז גמול אלא אפילו אם היה לי עליו מה מתביעת ממון לא עזבתי אז את חכי לחטוא בו לשאול נפשו בשבועת האלה למען ישבע לשקר ויחטיא נפשו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ולא נתתי. לא עזבתי כמו ולא נתן סיחון (במדבר כא) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  באלה. בקללה : (רלב"ג)


{לא}  אִם-לֹ֣א אָ֭מְרוּ מְתֵ֣י אָהֳלִ֑י מִֽי-יִתֵּ֥ן מִ֝בְּשָׂר֗וֹ לֹ֣א נִשְׂבָּֽע:

 רש"י  לא נשבע. מתוך שנאה שהיו שונאים אותי על שהייתי מטריחם בהכנסת אורחים : (רש"י)

 מצודת דוד  אם לא. האם לא אמרו עלי אנשי אהלי ונערי מי יתן לנו לאכול מבשרו ונאכל ולא נשבע כי כ''כ נאכל לתאוה עד כי נחשוק לאכול עוד כי לאויבים היו לי : (מצודת דוד)

 רלב"ג  מתי אהלי. אנשי אהלי : (רלב"ג)


{לב}  בַּ֭חוּץ לֹא-יָלִ֣ין גֵּ֑ר דְּ֝לָתַ֗י לָאֹ֥רַח אֶפְתָּֽח:

 רש"י  לארח. לא היה דלתות ביתי פנימיים ומוקפין בית שער מבחוץ או מוסבין בקרני זוית להשבית את האורחים מלבא אלא פתוחין לאם דרך לבוא כל הבא : (רש"י)

 מצודת דוד  בחוץ. והסבה היה כי במקומי לא לן מעולם בחוץ הגר הבא מארץ נכריה ובעצמי פתחתי דלתי ביתי להאורח הבא כי לא האמנתי למתי אהלי שהם יכניסו לבית את כל הבא, או ר''ל פתחתי הדלתות אל מול הדרך להעיר לב אנשים לבוא אל ביתי ובעבור זה רבו כמו רבו אנשים הולכי אורח והיה להם לטורח להתעסק ולזה היו לי לאויבים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לאורח. הוא שם משותף להאיש הבא מהדרך ולהדרך עצמו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לארח. לדרך כדי שאראה האורחים בבואם ואספם הביתה : (רלב"ג)


{לג}  אִם-כִּסִּ֣יתִי כְאָדָ֣ם פְּשָׁעָ֑י לִטְמ֖וֹן בְּחֻבִּ֣י עֲוֹֽנִי:

 רש"י  בחובי. בנחבואי : (רש"י)

 מצודת דוד  אם כסיתי. האם כסיתי פשעי כדרך שאר בני אדם אשר יכסו פשעם ויכחשו בהם כי הלא אם קרה לי מה מדבר פשע לא כחשתי בה : לטמון. מוסב על אם לומר האם היה דרכי לטמון עוני במחבואי לבל יוודע למי והוא כפל ענין במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בחבי. כמו בחבאי באל''ף והוא מל' מחבואה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בחבי. בסתרי : (רלב"ג)


{לד}  כִּ֤י אֶֽעֱר֨וֹץ | הָ֘מ֤וֹן רַבָּ֗ה וּבוּז-מִשְׁפָּח֥וֹת יְחִתֵּ֑נִי וָ֝אֶדֹּ֗ם לֹא-אֵ֥צֵא פָֽתַח:

 רש"י  כי אערוץ. מתחילה הייתי מכניע המון רבה של רשעים ועתה אף בין כשדיים זה העם לא היה (ישעיה כג) : יחיתני. מיראני : (רש"י)

 מצודת דוד  כי אערוץ. ר''ל וכי עשיתי כזאת עד שיבוא עלי הדבר הזה אשר מאז היה הכח בידי לערוץ ולשבר המון רב מן האנשים ועתה הבזוי מן המשפחות משבר ומפחד אותי ובע''כ אשתוק ואסבול ולא אצא מפתח ביתי ליראתי ממנו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אערוץ. אשבור כמו בערוץ נחלים (לעיל ל) : המון. עם רב ולתוספת ביאור אמר רבה : יחתני. מל' חתת ושבר : ואדום. ואשתוק כמו וידום אהרן (ויקרא י) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אערוץ המון רבה. הייתי יכול לשמור המון רבה מהאנשים : ובוז משפחות יחיתני. האיש הנבזה שבמשפחות יכניעני ויבזני או ירצה בזה האיש שהוא מהמשפחות היותר נבזות : (רלב"ג)


{לה}  מִ֤י יִתֶּן-לִ֨י | שֹׁ֘מֵ֤עַֽ לִ֗י הֶן-תָּ֭וִי שַׁדַּ֣י יַעֲנֵ֑נִי וְסֵ֥פֶר כָּ֝תַ֗ב אִ֣ישׁ רִיבִֽי:

 רש"י  הן תוי שדי יענני. ולואי שיעיד עלי המקום בדין כמ''ש עלי כי אין כמוהו בארץ תם וישר וירא אלהים (לעיל א) גם משה שכתב ספרו וספרי יעיד עלי, (ד''א) כן היה איוב אומר תנה לתוות אותי ואת כושרי : שדי יענני. לבקשה זאת : וספר כתב איש ריבי. יכתוב גם הוא ספרו להתווכח עמי : (רש"י)

 מצודת דוד  מי יתן וגו'. מי יתן לי איש אשר ישמע אלי למלאות תשוקתי כי הן תאותי אשר שדי יענה לי לומר מה פשעי וכמ''ש למעלה אדבר והשיבני כמה לי עונות וכו' או שאיש ריבי המתווכח עמדי יכתב בספר כל דברי ויכוחו למען יעמדו ימים רבים ויבחנו דור אחרון הדין עם מי וכמ''ש למעלה מי יתן בספר ויוחקו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תוי. כמו תאוי והוא מל' תאוה ותחסר האל''ף וכן ת''י רגוגי וכ''כ ולא תתאוה (דברים ה) ת''א ולא תירוג : יענני. מל' עניה ותשובה : וספר. הוא''ו היא במקום או : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תוי. סימני ותוי מגז' והתוית תיו : יענני. יעיד לי או יהיה הרצון בתוי תאותי ויהיה חסר אלף ויהיה ביאור יענני יענה אותי בהתווכחי עמו על טענותי כי כבר חשק איוב זה כמו שזכר במה שקדם : (רלב"ג)


{לו}  אִם-לֹ֣א עַל-שִׁ֭כְמִי אֶשָּׂאֶ֑נּוּ אֶֽעֶנְדֶ֖נּוּ עֲטָר֣וֹת לִֽי:

 רש"י  אשאנו. לכתוב את ספרי : אענדנו. אקשרנו לספר עטרות לי : (רש"י)

 מצודת דוד  אם לא. אם אמצא איש אשר ימלא תשוקתי באחת משתי אלה הנה באמת אשא אותו על שכמי ולא יהיה עלי למשא ואקשור אותו על ראשי להיות לי לעטרות כי מאוד אחבבנו ואתפאר בו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אם לא. הוא ענין שבועה כמו אם לא שויתי ודוממתי (תהלים קלא) : אענדנו. ענין עניבה וקשירה וכן ענדם על גרגרותיך (משלי ו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אענדנו. אקשרנו : (רלב"ג)


{לז}  מִסְפַּ֣ר צְ֭עָדַי אַגִּידֶ֑נּוּ כְּמוֹ-נָ֝גִ֗יד אֲקָרֲבֶֽנּוּ:

 רש"י  מספר צעדי אגידנו. לאותו האיש : (רש"י)

 מצודת דוד  מספר. אגיד לו מספר פסיעותי ר''ל אגלה לו מצפוני לבי ואקרב אותו כמו שמקרבין את השר : (מצודת דוד)


{לח}  אִם-עָ֭לַי אַדְמָתִ֣י תִזְעָ֑ק וְ֝יַ֗חַד תְּלָמֶ֥יהָ יִבְכָּיֽוּן:

 רש"י  אם עלי אדמתי תזעק. על לקט שכחה ופאה ומעשרות שלא הוצאתי מעשרות כראוי : ויחד תלמיה יבכיון. שחרשתי בשור ובחמור יחדיו : (רש"י)

 מצודת דוד  אם עלי. חזר לדבריו הראשונים ואמר אם אדמת שדי תזעק עלי להעיד שהיא אצלי בגזל ואם תלמיה כולם יחד יבכיון להתאונן על שכבוש תחת ידי שכר הפועלים עובדי אדמה והוא ענין מליצה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תלמיה. הערוגות כמו תלמי שדי (הושע י) : (מצודת ציון)


{לט}  אִם-כֹּ֖חָהּ אָכַ֣לְתִּי בְלִי-כָ֑סֶף וְנֶ֖פֶשׁ בְּעָלֶ֣יהָ הִפָּֽחְתִּי:

 רש"י  בלי כסף. לשכור שכירים ולעשקם ד''א זה מעשר שני דכתיב וצרת הכסף בידך (דברים יד) : ונפש בעליה. אריס העובד בה : (רש"י)

 מצודת דוד  אם כחה. עתה חזר ופירש אמריו לומר אם אכלתי כח השדה ותבואתה בלי כסף מחירה לעובדי האדמה ואם האדבתי והכאבתי נפש בעליה הראשונים לעשוק שדהו מבלי כסף שברו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הפחתי. הדאבתי כמו מפח נפש (לעיל יא) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הפחתי. הדאגתי : (רלב"ג)


{מ}  תַּ֤חַת חִטָּ֨ה | יֵ֥צֵא ח֗וֹחַ וְתַֽחַת-שְׂעֹרָ֥ה בָאְשָׁ֑ה תַּ֝֗מּוּ דִּבְרֵ֥י אִיּֽוֹב:

 רש"י  באשה. (דבר מבאיש) כמו באושים (ישעיה ה) ואם לא עשיתי כן תחת חטה יצא חוח (תנא רבי אושעיא למדתך תורה דרך ארץ שדה שמעלה חוחים יפה לזורעה חטים, שמעלה באושים יפה לזורעה שעורים כ''ה בילקוט) ומה טעם תחת חטה יצא חוח : תמו וגו'. עד כאן הוא חוזר ומתנבא כמה נבואות ואת אומר תמו דברי איוב אלא כך אומר איוב אם לא עשיתי כן יתמו דברי איוב ואל יהי פתחון פה לומר לפניך בערתי הקדש (דברים כ) כך ראיתי בפסיקת' בפרשת עשר תעשר (שם יד) מפורש כן מן הפסוקים האלו : (רש"י)

 מצודת דוד  תחת חטה. אזי יהיה גמול העונש שבמקום החטה הזרועה יצא חוח ובמקום השעורה תצמח באשה : תמו דברי איוב. גם אלה דברי איוב שאמר נשלמו אמרי ולא אדבר עוד מעתה וכאומר הנה כבר ספרתי כושר דרכי ורוב המכאוב הבאה עלי אחר מרבית הגדולה וההצלחה שהיה לי מאז ואין לי מענה על דברי ומה א''כ אוסיף לדבר עוד (העולה מהדברים האלה כי יספר מרבית גדולתו וגודל הצלחתו שהיה לו מאז וכשרון מעשיו אשר בעבורם בא לו הגדולה והכבוד ואיך נהפך הדבר מן הקצה אל הקצה כי אף הצעירים ומבוז משפחות יבזוהו ואף יסבול מכאובות שונות ולא בעבור עון מה כי מאד היה נזהר בכל הדברים שיש להזהר בהם וירבה לספר מרבית צדקתו ויושר הנהגתו וישפוט על עצמו גמול עונש אם חטא בדבר מה) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חוח. מין קוץ : באשה. דומה הוא לשעורה וגרועה ממנה וכן ויעש באושים (ישעיה ה) שהיא מין דומה לענבים וגרועה מהם : (מצודת ציון)

 רלב"ג  באשה. הוא מין ממיני החוח מגזרת ויעש באושים והרצון בזה שכאשר יזרע בארצו לא תוציא צמחה אבל יצמחו בה קוצים וחרולים : ביאור דברי המענה הוסיף איוב לשאת משלו מתנצל שלא חטא ומתרעם על רעיו המיחסי' לו עול ורשע ואמר מי יתן אותי והייתי על האופן שהייתי בימים הקודמים אשר היה השם שומר אותי ר''ל שהייתי מצליח כאש' היה נרו מאיר על ראשי עד שלאורו הייתי הולך בחושך ואור לי, כאשר הייתי בנערותי בחבר' השם עלי אהלי ר''ל שלטוב הצלחתי הייתי נעזר בכל מה שארצנו, בעוד שהיה השם עמי היו סביבותי נערי לשמש אותי, ברחוץ דרכי בחמאה מרוב ההצלחה הבאה אלי והוציא לי הש''י שמן מצור, הנה אז כאשר יצאתי בשער על הקריה והכנתי מושבי ברחוב ראוני נערים ונחבאו לבשתם ממני וישישים קמו עמדו לכבדני, השרים והנגידים אשר היו מדברים מנעו דבריהם בבואי מיראתם ממני וכ''ש שאר האנשים, לפי שהאוזן אשר שמעה פעולתי וצדקתי היתה מאשרת אותי והעין אשר ראתה מעידה על צדקתי ותם לבבי, וזה שכבר הייתי ממלט העני כשהיה משוע מהחמס הנעשה לו והיתום אשר לא היה עוזר לו, האיש האוב' ממרירותי ועליו היתה באה ברכתו עלי רוצה לומר שהוא היה מברך אותי במה שהייתי חוננו והאלמנה המרת נפש הייתי מעמיד שמחה מרוב הטבתי לה, צדק לבשתי ומרוב שקדי בו וילבשני ר''ל שהוא בא אלי שאלבשהו וזה כי כשתתחזק זאת התכונה בלב האדם יבאו העניים והמרודים אליו ויהיה זה סבה אל שיחזיק יותר בזאת התכונה ובזה לבשתי משפט ויושר כמעיל וצניף שיסובבו האדם ויקיפו אותו, עינים הייתי לעור ורגלים לפסח ר''ל שהייתי עוזר אותם ומשלים חסרונם כפי היכולת, הנה הייתי לאביונים כאב להושיע אותם מחומסיהם וכאשר לא ידעתי הריב אחקרהו לאמתו, וכאשר מצאתי האמת הייתי מכריח העול בחזקת היד להשיב את העשוק מה שהיה חומסו, ומפני היות מעשי בזה האופן מהשיוד והצדק הייתי בוטח שאמות עם היותי בקיני רוצה לומר שלא ימותו בני בחיי ולא יחרב ביתי והייתי בוטח שיארכו ימי עד שיהיה מספר ימי חיי כחול אשר על שפת הים לרוב, ואומר כי בזכותי זה יהיה שרשי פתוח אלי מים וטל ילין בקצירי רוצה לומר שלא יחסר לי ההון אשר הייתי ניזון ממנו וחבא לי הטובה מכל צדדי ואצמח תמיד ואגדל בקנייני כצמוח האילן אשר יבא לו המזון מלמעלה ומלמטה, והייתי בוטח שיהיה כבודי מתחדש עמי תמיד ר''ל שלא די שיתקיים בי כבודי אבל יתוסף תמיד לטוב פעולתי וכחי וגבורתי יתחזק תמיד, הנה הנגידים והשרים שמעו אלי כשהייחי מדבר לעשות כדברי והם היו מיחלים ומקוים לדברי קודם דברי ויחרישו עד שתבא עצתי ובבא עצתי לא ישנו לקחת עצה אחרת אבל יקבלום ויקיימוה עליהם תטיף מלתי שיאמר אחד לאחד מה שאמרתי אני, והנה היו מיחלים לעצתי כמו שייחל האדם למטר ופיהם יפתחו לשאול עצתי כמו שישאלו האנשים המלקוש מאת הש''י, הנה כאשר אשחק ואלעג עליהם היו כאילו הם בלחי מאמינים שאני משחק ולא היו מפילים ומחסרים מפני יראתי אשר היתה על פניהם לשחוק עלי ולהתל בי, כאשר רציחי לבחור דרכם וללכת עמהם הייתי יושב בראש והייתי שוכן ביניהם כמלך בגדוד שהוא נורא וכאיש המנחם אבלים שהם נותנים לב לשמוע דבריו להסיר מעליהם יגונם או יהיה ביאור אבחר דרכם אני הייתי בוחר להם הדרך אשר ילכו בה בדבר דבר ממה שיעשוהו כי הם יבקשו עצה ממני והייתי יושב בראש כאשר הייתי יושב ביניהם, ועתה התהפך הזמן עד שילעגו עלי צעירים ממני לימים אשר אבותם היו פחותים כל כך עד שהייחי מואס לשית אותם על כלבי צאני לשמור אותי כי היו פחותים בכל דבר, גם בכח וגבורה לא היו שוים כלל עד שלפחיתותם אבד הזמן עליהם כי אין בהם תועלת כלל כל כך הם פחותים עד שהיו גלמוד מאין חברה בסבת החסרון והכפן אשר היה להם תמיד ולזה היו רודפים למקום ציה וחשך ואפלה להסתר שם לכסות קלונם, מרוב החסרון והרעב היו כורתים מלוח על האילן לאכלו ושרר רתמים היה לחמם ומזונם עם היות אלו הדברים בלתי נאותים להיות מזון לאדם, מתוך העיר יגורשו מרוב ביישם אותם יריעו עלימו בהכנסם שם כמו שיריעו על הגנב ולזה היו הולכים בנקיק הנחל להסתר שם מהרוח ובחורי העפר ובחורי הסלעים, בין האילנות יצעקו מהרעב והעירום ותחת הקוצים והחרולים יתנגעו ויתנגפו להכנס בקלות הקוצים בבשרם להיות ערומים, הנה אלו האנשים אשר שחקו עליהם בני אנשים נבלים ובני אנשים בלי שם רוצה לומר שלא נשאר להם שם לפחיתותם אשר נכנעו ושפלו יותר מן הארץ, והנה אמר זה לפי מה שאחשב כנגד צופר שהיה צעיר ממנו לימים וחרף אותו ובזהו מאד או אמר זה כנגד בלדד וצופר כמו שזכרנו במה שקדם, ועתה נגינתם הייתי ללעג ושחוק עלי כל היום ואהי להם למלה כי לא היו מדברים כי אם בבזיונותי עם היותם צעירים ממני לימים, והיותם בני פחותים זה האופן מן הפחיתות יתעבו אותי ורחקו ממני והקלו בי כל כך עד שבהביטם בי היו רוקקים למאסם אותי, והסבה בזה כי השם יתברך פתח היתר אשר היו נקשרים בו האנשים קודם זה ליראתם ממני ויענני מפני זה כל אחד מהן ורסן היראה אשר היתה להם שלחו והסירו מפני, על ימיני יקומו ילדים ודחו רגלי להפיל אותי וידריכו עלי אורחות אידם מרוב התמדתם להזיק לי, היתה הדרך ההיא אשר דרכו בה להזיקני סלולה ודרוכה כמו הדרך שידרכו בה רבים, כאשר רציתי להשתדל בדבר מה נתסו נתיבתי עד שיבצר ממני אשר יזמתי, הנה הם עוזרים לשברי רוצה לומר להוסיף שבר על שברי ואלו האנשים אשר היו בני נבל לא היה עוזר להם מקדם לפחיתותם, או יהיה ביאור אמרו להוותי יועילו כאילו הגיעם תועלת בשברי ולזה ירצו להזיקני, בפרץ רחב שיעברו בו המים בשטף ובמהירות כן יבאו אלי אלה הפחותים להכאיבני תחת השואה הבאה עלי התגלגלו לבא אלי בכאב להוסיף מכאוב על מכאובי, נהפכו עלי בלהות תרדוף כל אחת מהם ברוח נפשי ותרדוף נפשי כמו העב שתעבור בקלות, ועתה הגיעני מחוזק המכאובות עד שכאילו נשתפכו חיי אצלי ונשלכו ויאחזו אותי ימי עוני הפך מה שהייתי חושב שיתמיד אותי השם הצלחתי ויאריך ימי לטוב מעשי, לילה נקר החולי עצמו מעלי ועורקי לא תנוח תנועתם כלל עם השינה מחוזק המכאוב והחום הנכרי אשר בתוך גופי, ואמנם אמר זה לפי שדפק האיש הישן אינו דופק בחוזק כמו רפק האיש הניעור מפני הכנס החום הטבעי בעת השינה בפנימי הגוף כמו שהתבאר בטבעיות, ברוב כח החולי ישתנה לבושי מצד הליחה הסרוחה היוצאת מכל גופי ומטנפ' תמיד בגדי כפי כתנתי שיסובב צוארי וכן יאזרני חליי סביב גופי, השליכני החולי לחומר ונמשלתי כעפר ואפר כאילו אין בי חיים, ועל זה החמס הנעשה לי אצעק אליך ולא תענה אותי או אם עמדתי ושתקתי מלזעוק אליך לא תתבונן בי להשגיח עלי ולהציל אותי, תהפך לאכזר לי עד שתכני באלה המכות האכזריות ותשנא אותי בתכלית השנאה להכות אותי בכחך מכת אויב תגביה אותי ותרכיבני על הרוח שיבלבלני ויניעני הנעות חזקות ותסור ממני התושיה אשר הייתי מתנהג בה מרוב הבלבול והערבוב אשר ערבב שכלי זה המכאוב, הנה ידעתי כי אל מות תשיבני ולבית אשר נועד לכל חי והוא הקבר ואף על פי שאלו האנשים מנחמים אותי תנחומי הבל, אך לא ישלח יד לעזור מהמות הבעי והדרישה אשר ידרוש האדם מהש''י ואע''פ שבעת המות ימצא לאנשים צעקה אל השם עד שהוא כמו מפורסם לכלם שהצעקה אל השם תועיל הנה אין כח בזה המפורס' שיסתור דעתו אשר יחייבהו החוש וההקש כמו שקדם רצוני שאין התפלה מועילה בזה, ואפשר שנאמר שהרצון בזה כי אף על פי שאני מיחס לשם יתברך בהשתלשלות הסבות שהוא יביאני אל מות הנה באמת הוא לא ישלח יד בעי ובשממון הבא לאלו הנמצאות השפלות שאע''פ שבידו הבא עליהם ימצא לנמצאות נדיבות רוצה לומר שבזה האופן יגיע נדיבות הפועל להויות בזה העולה השפל כי ההוויה לא תהיה לדבר כי אם בהפסד לדבר הנה לא נשפוט מפני זה שההפסד מכוון לעצמו אבל הוא בלתי מכוון וההוויה מכוונת, ואילו היה אפשר לצורות האלו שתעמודנה בחמריהם לנצח לא היה מנעם מזה הש''י אבל ישים בהם כלים לשמור מציאותם כפי מה שאפשר, האם לא בכיתי לקשה יום ועגמה נפשי לאביון להיותי מיצר בצרתם כי יבא עלי העונש שבכל העניינים אשר קויתי שיבא טוב בא רע וכאשר הייתי מייחל לאור ויבא עלי אופל הצרות, מעי רותחו בחום השחין ולא דמו ולא נחו מהרתיחם ובאוני ימי העוני, מרוב הצרות הלכתי קודר בלא חמה ששזפתני מרוב צרותי לא אבוש לזעוק בקהל, אח הייתי לתנין ורע לבנות יענה לקונן תמיד ולעורר נהי, עורי נשתחר מעלי מעוצם החום ועצמי נתייבשה מרוב היובש, ונהפך לאבל כנורי ועוגבי לקול בוכים הלא באמת אם לא הייתי מיצר בצרת הקשי יום והאביונים והייתי שמח לאידם היה ראוי שיבאו עלי אלו העונשים אכן הייתי מיצר מצרתם ולמה באוני הצרות האלו, הנה כרתי ברית לעיני שלא להסתכל על בתולה להשתדל לשכב עמה ליראתי מעונש השם כי מה חלק אלוה ממעל ונחלת שדי ממרומים למי שיעשה כמו זה הפועל, הלא לעול ראוי שימצא איד ואיד זר ונכרי לפועלי און ולמה בא אלי זה האיד הנכרי, הלא הש''י יראה דרכי ויראה אם הלכתי בדרכי שקרות ואם מיהרה רגלי ללכת על דבר מרמה כאשר ישקלני השם במאזני צדק אז ידע תומתי ולזה הוא מבואר שלא הייתי ראוי אל שיגיע השם אלי זה העונש, אם נטתה אשורי מני הדרך הישרה והלך לבי אחר עיני לחשוק ולחמוד מה שאיננו לי ובכפי דבק דבר מגזל תבואני זאת הקללה שמה שאזרע בקרקעותי יאכל אחר והצאצאים אשר לי בקרקעותי ישורשו ויעקרו, אם נפתה לבי על אשה בעולת בעל ועל פתח רעי ארבתי לבא אליה תבואני זאת הקללה והוא שתטחן לאחר אשתי וישכבו עמה אנשים אחרים ואולם זכר הטחינה כי היא היתה אז מהעבודות המיוחדות אשר תעבוד בהם האשה את בעלה והוא מבואר שלא יהיו מהאשה לזולת בעלה כמו אלו העבודות אם לא בסבת העוני המופלג או בסיבת הניאוף, והנה זה המנהג היה נמשך עד זמן רבותינו ז''ל ולזה זכרו הטחינה בעבודוח שהאשה עושה לבעלה, ואפשר שתהיה זאת הקללה שימות ותהיה אשתו לאחר לאשה ולזה אמר שתעש' לאחר זאת העבודה שלא היתה בזמן ההוא כי אם מהאשה לבעלה ויהיה לה איש אחר זולתו וישגלנה ולזה אמר ועליה יכרעון אחרין, כי הוא זמה והוא עון פלילי אם הייתי משתדל לנאוף עם אשת רעי, כי אש היא עד אבדון תאכל ותכלה ותשרש ותעקר כל תבואתי אם הייתי חומד אשר לרעי והיה דבק בכפי דבר מחברי שלא כדין רוצה לומר שכבר היה נשמר מאלו הרעות ליראתו מהש''י מהעונש אשר היה חושב שיגיע למי שהיה עושה אותם, האם הייתי מואס משפט עבדי ואמתי בהתווכחם עמי מצד שפלותם ועוצם ידי הלא באמת הייתי נשמר מזה ליראתי שיגיעני עונש מהשם, כי מה אעשה כי יקום אל לשפוט אותי וכי יפקוד ויבדוק ענייני ויבחנם מה אשיבנו ואי זה התנצלות יהיה לי, הלא מי שעשני בבטן הוא ג''כ עשהו ופועל אחד בעינו והוא הש''י כונן אותנו ברחם אמנו אחד ולזה אין ראוי שאתגאה עליו עד שאמאס משפטו בריבו עמי, האם הייחי מונע מחפץ דלים ועיני אלמנה אכלה שאמנה ממנה משאלות לבה, והייתי אוכל פתי לבדי מזולת שאאכיל ממנו ליתום, הנה אין הענין כן כי מנעורו הייתי בזאת התכונה שהיה גוזל עמי היתום כאילו הייתי אב לו ומעת צאתי מבטן אמי הייתי מנחם האלמנה ומדריך אותה אל מה שיאות לפי כחי, וכאשר ראיתי מי שהוא אובד מחסרון הלבוש ואביון שאין לו לבוש אמת ברכוני חלציו כי כסיתיו מערומו ומגז כבשי היה מתחמם כי הייתי מלביש אותו, האם הייתי מניף על יתום ידי להכותו להשעני כי אראה בשער אנשים עוזרים לי ולזה לא אירא ממנו, הנה אם הייתי עושה כן תבואני זאת הקללה ר''ל שתפול כתפי משכמה ואזרועי תשבר מקנה שלה, הנה מכל זה הייתי נשמר לפחדי שיגיעני השם אידו ומרוממותו לא אוכל להמלט ממנו, האם שמתי זהב תקותי ונתתי שמחה בלבי כי רב חילי וכי מצאה ידי הרבה מהעושר וההון עד שאשכח הש''י מעושרי אם הייתי רואה השמש כאשר יאיר והירח שהולך ממנו היקר והאור הבא לו מהשמש והיה נפתה לבי על זאת אפי' בסתר להאמין כי השמש הוא האלוה להאצילו על הירח זה האור ולהגלות פעולותיו בזה העולם השפל והיתה נושקת ידי לפי כדי שלא אוציא מפי מה שהרהרתי בלבי הלא באמת הייתי נשמר מזה ר''ל שלא להרהר בלבי בזה הדבר כלל לפי שהוא עון פלילי כי הייתי מכחש לאל ממעל אם עשיתי כן אין לאדם שיתיר לעצמו לספק בכמו זה הענין כי אולי לקוצר דעתו יעלם ממנו האמת ויבא להכחיש שיהיה האלוה נמצא, האם הייתי שמח באיד משנאי והתעוררתי לגיל ולשמוח כי מצאו רע הנה לא נתתי לחטוא חכי לזכור אותו לרע ולקללו כ''ש שאהיה שמח לאידו או יהיה הרצון באמרו והתעוררתי כי מצאו רע שכבר השיגני הפעולות וצער כי מצאו רע להיותי מיצר בצרתו ואע''פ שהיה משנאי באמת היו שונאים אותי אנשי אהלי עד שמרוב שנאתם אותי אמרו מי יתן מבשרו לנו ונאכל ולא נוכל להיות שבעים מרוב תשוקתינו לאכלו ולכלותו וזאת השנאה היתה מצד הטרחתי אותם בעבודת האורחים כי בחוץ לא היה לן גר והייתי פותח דלתי על אם הדרך כדי שיכנסו העוברים והשבים בביתי האם כסיתי כשאר האנשים פשעי לטמון בהסתרתי עוני עד שלא יחשב לי עון במה שהיה לי עון הלא באמת לא עשיתי זה כי לא חטאתי כלל שאצטרך אל זה כלל או יהיה פירושו שאם קרה שפשעתי כנגד איזה שיהיה לא כסיתי פשעי להתנצל בדברי שקר אך הודיתי האמת כי הייתי באופן מהגבורה והכח עד שאוכל לערוץ המון רבה, הנה אז כשהיה מריב עמי איש שפל ונבזה מבוז המשפחות שתקתי ולא אענה לו דבר ולא אצא מפתח ביתי לריב עמו להתרחקי מן המחלוקת מי יתן שומע לי על זה החמס הנעשה לי להגיע אלי אלו המכאובות שלא כדין או יהיה פירוש כי אערוץ המון רבה וגו' תחת אשר היה לי מקדם כח לערוץ המון רבה הנה עתה נהפך עלי הזמן עד שמי שהוא מבוז המשפחות יחיתני ואמר זה כנגד רעיו שהיו מבזים אותו אשר סיפר עליהם שהם בני נבל גם בני בלי שם, והנה מרוב בזותם אותי שתקתי ולא אוכל לצאת פתח כדי שאמלט מבזיונם מי יתן לי שומע שישמע ויחקור אם הענין כמו שהם אומרים שאני חטאתי ועל רוב פשעי וחטאי באה אלי הצרה, הנה הסימן והאות אשר לי על צדקי הוא ששדי יהיה עדי שלא חטאתי אם היה משגיח בזה כמו שאמר הנה בשמים עדי והספר שכ' איש ריבי הטוען על דברי הוא ג''כ לי לעד מצד המום והטעות אשר בטענותיו, ולזה אאהב מאוד אותו הספר עד שעל שכמי אשא אותו ואקשור אותו עטרת לי הנה אם היה שומע לי אגיד לו מספר צעדי לא אעלים כדי שיראה האמת וישפו' כפי מה שראוי ואקרבנו כמו שיקרב האדם האדון והנגיד לפי שהוא עדות על צדקתי ותום לבבי מצד הראות מומיו והגלותם ויש מי שפירש תוי מגזרת אוה ויהיה חסר אל''ף ואם היה כן יהיה הביאור הנה תאותי שיענני השם על ריבי עמו גם תאותי שיכתוב בספר איש ריבי כל טענותיו וטענותי כי כבר השתוקק איוב ואמר מי יתן איפה ויכתבון מלי אם לא על שכמי הייתי נושא זה הספר ואקשרנו לעטרות לי לאהבתי אותו, ואפשר שנאמר שיהיה הרצון באמרו מספר צעדי אגידנו וגו' מספר צעדי אגיד לאיש ריבי כדי שיכתוב בספ' ואקרבנו כאילו היה אדון לי ואע''פ שהוא איש ריבי, אם היתה צועקת אלי אדמתי ר''ל להיותה נגזלת והייתי מפיח נפש בעליה ואם תלמיה עלי יבכיון לעשוק שכירות החורש אותה ולאכול כחה בלי כסף תבא עלי זאת הקללה והיא שיצא תחת זרע הנזרע בה קוץ ודרדר : והכלל עולה מהדברים הוא שהוא אמר שלא חטא כלל גם לא היה בוטח שיהיה האדם בלתי נפקד על מעשיו טרם הגיעו זה העונש אבל היה ירא מהשם שיפקדהו על מעשיו כמשפט כל מאמין בגמול ועונש ולזה לא יתכן שיאמרו שיהיה זה עונש בא אליו על החטא אשר לו בהאמינו שהשם עוזב אנשי הארץ ולא יבין אל כל מעשיהם ולזה התרעם על השם שהפך זמנו מתכלית הטוב אל תכלית הרע על לא חמס בכפיו : (רלב"ג)



איוב פרק-לב

{א}  וַֽיִּשְׁבְּת֡וּ שְׁלֹ֤שֶׁת הָאֲנָשִׁ֣ים הָ֭אֵלֶּה מֵעֲנ֣וֹת אֶת-אִיּ֑וֹב כִּ֤י ה֖וּא צַדִּ֣יק בְּעֵינָֽיו:

 רש"י  (מענה אליהוא) : (רש"י)

 מצודת דוד  וישבתו. שלשת הרעים הנזכרים פסקו מלהשיב לאיוב כי הוא החזיק את עצמו לצדיק ומעתה לא מצאו מענה בדבר היסורים אשר באו עליו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וישבתו. נחו ופסקו כמו שבת נוגש (שם יד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וישבתו שלשת האנשים האלה מענות את איוב כי הוא צדיק בעיניו. ביאור דברי זאת הפרשה וינוחו שלשת רעי איוב מענותו לפי שהוא היה צדיק בעיניו ולא מצאו לו שום טענה יוכלו בה לקיים שכבר הוכח במשפט, ויחר אף אליהו בן ברכאל הבוזי שהיה מבני בוז בן אחי אברהם כאמרו הנה ילדה מלכה גם היא בנים לנחור אחיך את עוץ בכורו ואת בוז אחיו והיה ממשפחת איש אחד מזרע בוז שהיה שמו רם, באיוב וברעיו חרה אפו באיוב על אשר הצדיק עצמו יותר מהש''י ובשלשת רעיו חרה אפו על אשר לא מצאו מענה לענות לאיוב על טענותיו והיה זה סבה שהרשיעו את איוב להטיח דברים כנגד השם או יהיה ביאור אמרו וירשיעו את איוב כי הוא כעס עליהם על אשר הרשיעו את איוב ויחסו אליו חטאים רבים עם דעתם בו שהוא היה צדיק וישר כי זאת הטענה היתה סיבה שלא מצאו מענה שטען איוב על עצמו שהוא היה צדיק, ואליהוא המתין את איוב בדברים ולא ענה תכף שמעו דבריו אבל המתין אם יענוהו חבריו בראותו כי אין עונה אליו ויחר אפו : ביאור מלות המענה, ויען אליהו בן ברכאל הבוזי ויאמר : (רלב"ג)


{ב}  וַיִּ֤חַר אַ֨ף | אֱלִיה֣וּא בֶן-בַּרַכְאֵ֣ל הַבּוּזִי֮ מִמִּשְׁפַּ֪חַ֫ת רָ֥ם בְּ֭אִיּוֹב חָרָ֣ה אַפּ֑וֹ עַֽל-צַדְּק֥וֹ נַ֝פְשׁ֗וֹ מֵאֱלֹהִֽים:

 רש"י  ממשפחת רם. אברהם שנאמר האדם הגדול בענקים (יהושע יד) זה אברהם : מאלהים. יותר מן המקום : (רש"י)

 מצודת דוד  הבוזי. מבני נחור אחי אברהם כמ''ש את עוץ בכורו ואת בוז אחיו (בראשית כב) : ממשפחת רם. כי רם היה מזרע בוז : באיוב. על איוב חרה על שהצדיק את עצמו יותר מן האל כי אמר שהוא עשה משפט וצדקה וראוי הוא לגמול טוב והמקום מסר הכל ביד המערכה ונעשק ממנו גמול צדקו : (מצודת דוד)


{ג}  וּבִשְׁלֹ֣שֶׁת רֵעָיו֮ חָרָ֪ה אַ֫פּ֥וֹ עַ֤ל אֲשֶׁ֣ר לֹא-מָצְא֣וּ מַעֲנֶ֑ה וַ֝יַּרְשִׁ֗יעוּ אֶת-אִיּֽוֹב:

 רש"י  וירשיעו את איוב. זה אחד מן המקראות שתקנו סופרים את לשון הכתוב וירשיעו כלפי המקום בשתיקותם היה לו לכתוב אלא שכינה הכתוב וכן וימירו את כבודם בתבנית שור כבודי היה לו לכתוב אלא שכינה הכתוב וכן ואל אראה ברעתי (במדבר יא) ברעת' היה לו לכתוב אלא שכינה הכתוב וכן הרבה מקומות בספרי ובמסורת הגדולה : (רש"י)

 מצודת דוד  רעיו. של איוב : לא מצאו. לא השכילו למצוא מענה על דברי איוב : וירשיעו את איוב. הוא תיקון סופרים והוא כנוי אל המקום ור''ל במה שלא מצאו מענה הרשיעו דין שמים, ובלא תקון יאמר שבמה שלא השיבו גרמו לאיוב שירשע עוד יותר להרבות בתלונה כי יחשוב שרעיו הודו לו : (מצודת דוד)


{ד}  וֶֽאֱלִיה֗וּ חִכָּ֣ה אֶת-אִ֭יּוֹב בִּדְבָרִ֑ים כִּ֤י זְֽקֵנִים-הֵ֖מָּה מִמֶּ֣נּוּ לְיָמִֽים:

 רש"י  חכה. המתין : כי זקנים המה ממנו לימים. האחרים לכן חדל לו עד ששתקו הם, (מענה אליהו) : (רש"י)

 מצודת דוד  ואליהו חכה. עד כה המתין מלהשיב את איוב בדברים השמורים בלבו מאז החל להתלונן וזהו לפי ששלשת הרעי' ההם היו זקני' ממנו למספר ימים ולא רצה להשיב אמרי' לפניהם וכאשר יאמר למטה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חכה. המתין כמו לכן חכו לי (צפניה ג) : (מצודת ציון)


{ה}  וַיַּ֤רְא אֱלִיה֗וּא כִּ֘י אֵ֤ין מַעֲנֶ֗ה בְּ֭פִי שְׁלֹ֥שֶׁת הָאֲנָשִׁ֗ים וַיִּ֥חַר אַפּֽוֹ:

 מצודת דוד  וירא. כאשר ראה אשר אין מענה בפיהם אז חרה אפו גם עליהם ולא המתין עוד : (מצודת דוד)


{ו}  וַיַּ֤עַן | אֱלִיה֖וּא בֶן-בַּֽרַכְאֵ֥ל הַבּוּזִ֗י וַיֹּ֫אמַ֥ר צָ֘עִ֤יר אֲנִ֣י לְ֭יָמִים וְאַתֶּ֣ם יְשִׁישִׁ֑ים עַל-כֵּ֖ן זָחַ֥לְתִּי וָֽאִירָ֓א | מֵחַוֹּ֖ת דֵּעִ֣י אֶתְכֶֽם:

 רש"י  זחלתי. יראתי : (רש"י)

 מצודת דוד  צעיר אני. כאומר דעו מה ששתקתי עד הנה לא הי' בעבור כי לא ידעתי מה להשיב ועתה למדתי מה מדבריכם לא כן הוא כי התשובה נכונה בפי מאז אבל על כי אני צעיר לימים ואתם זקנים על כן יראתי מלהגיד דעתי לכם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  זחלתי. ענין אימה ופחד והוא מל' דחלתי בחלוף הזי''ן בדל''ת וכן ימי נזעכו (לעיל יז) שהוא מלשון נדעכו בדלי''ת : מחות. מלהגיד כמו ואחותי באזניכם (לעיל יב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מחוות דעי. מהגיד דעתי : (רלב"ג)


{ז}  אָ֭מַרְתִּי יָמִ֣ים יְדַבֵּ֑רוּ וְרֹ֥ב שָׁ֝נִ֗ים יֹדִ֥יעוּ חָכְמָֽה:

 מצודת דוד  אמרתי. כי אמרתי כמו שמרבית הימים ילמדו הדבור להילד היולד כן רוב השנים יודיעו חכמה לבעליהן כי לפי רוב השנים ירבו בחקירה והשתדלות העיון ולזה אמרתי מה ידעתי אשר לא ידעו המה ובעבור זה חדלתי אמרי כי יראתי פן אהיה לבוז : (מצודת דוד)


{ח}  אָ֭כֵן רֽוּחַ-הִ֣יא בֶאֱנ֑וֹשׁ וְנִשְׁמַ֖ת שַׁדַּ֣י תְּבִינֵֽם:

 רש"י  אכן רוח היא באנוש. החכמה ולא ע''י ימים וזקנה אלא רוח המקום הוא : (רש"י)

 מצודת דוד  אכן. באמת רואה אני עתה כי רוח השכלי אשר היא באנוש היא המלמדת חכמה הנער יהיה או זקן : ונשמת. הנשמה הבאה משדי היא המבינה את כולם כנער כזקן והוא כפל ענין במ''ש : (מצודת דוד)


{ט}  לֹֽא-רַבִּ֥ים יֶחְכָּ֑מוּ וּ֝זְקֵנִ֗ים יָבִ֥ינוּ מִשְׁפָּֽט:

 מצודת דוד  לא רבים. ולכן לא ימצאו בעולם חכמים רבים אף כי רבים המה אשר שוקדים בעיון החכמה והשתדלות החקירה כי אין הדבר תלוי כ''א ברוח השכלי ומעט המה אשר קנו אותה : וזקנים. מלת לא משמשת בשנים לומר לא זקנים יבינו משפט החכמה עם כי יאריכו ימי השתדלותם והשקדת חקירותם : (מצודת דוד)


{י}  לָכֵ֣ן אָ֭מַרְתִּי שִׁמְעָה-לִּ֑י אֲחַוֶּ֖ה דֵּעִ֣י אַף-אָֽנִי:

 מצודת דוד  לכן. הואיל והחכמה תלויה ברוח האדם לכן אמרתי לאיוב שמעה לי אגיד דעתי אף אני עם כי אני צעיר לימים כי אולי הוכנה רוחי ביותר : (מצודת דוד)


{יא}  הֵ֤ן הוֹחַ֨לְתִּי לְֽדִבְרֵיכֶ֗ם אָ֭זִין עַד-תְּב֥וּנֹֽתֵיכֶ֑ם עַֽד-תַּחְקְר֥וּן מִלִּֽין:

 מצודת דוד  הן הוחלתי. הנה כבר שמרתי דרכי המוסר כי הוחלתי עד אשמע דבריכם והייתי מאזין אמרים עד התמו דברי תבונותיכם עד תשלימו לחקור אמרים והוא כפל ענין במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הוחלתי. ענין המתנה כמו ויחל עוד (בראשית ח) : אזין. אקשיב באזני : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הוחלתי. המתנתי : אזין. כמו אאזין : (רלב"ג)


{יב}  וְעָֽדֵיכֶ֗ם אֶתְבּ֫וֹנָ֥ן וְהִנֵּ֤ה אֵ֣ין לְאִיּ֣וֹב מוֹכִ֑יחַ עוֹנֶ֖ה אֲמָרָ֣יו מִכֶּֽם:

 רש"י  ועדיכם אתבונן. התבוננתי בכם וראיתי כי אין מוכיח לאיוב : (רש"י)

 מצודת דוד  ועדיכם. ואל דבריכם הייתי מתבונן והנה אין מי בכם מברר אמרים לאיוב אין אחד מכם עונה אמרים ראוים לו כאומר הנה לא שמעתי זולתי קול אמרים אבל אין בהם ממש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ועדיכם. ואליכם כמו תגע עדיך (לעיל ד) : (מצודת ציון)


{יג}  פֶּן-תֹּ֣֭אמְרוּ מָצָ֣אנוּ חָכְמָ֑ה אֵ֖ל יִדְּפֶ֣נּוּ לֹא-אִֽישׁ:

 רש"י  פן תאמרו מצאנו חכמה. בשתיקותינו שלא להקניטו עוד. כי אל ידפנו ולא איש. לא היה לכם למעט כבוד המקום בכך : (רש"י)

 מצודת דוד  פן תאמרו. פן תחשבו לומר הנה מצאנו תשובה מושכלת ומוחכמת לומר לו שיש בידו עון רב אחר שהאל היה בעוכריו והוא ידפנו ולא איש כמוני ולא חשיד קב''ה דעביד דינא בלא דינא כאומר הנה באמת לא בחכמה דברתם כי אין זה תשובה הראויה לו להשתיק המיית לבבו הואיל והוא יודע בעצמו שאין בידו עון רב והנה קצר בדבר המובן מאליו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ידפנו. ענין כתישה ודחיה כמו עלה נדף (ויקרא כו) : (מצודת ציון)


{יד}  וְלֹא-עָרַ֣ךְ אֵלַ֣י מִלִּ֑ין וּ֝בְאִמְרֵיכֶ֗ם לֹ֣א אֲשִׁיבֶֽנּוּ:

 רש"י  ולא ערך אלי מלין. קבלה היא או שלא ערך אלי מלין : ובאמריכם לא אשיבנו. לא באותן אמרים שהשיבותם לו הייתי משיבו : (רש"י)

 מצודת דוד  ולא ערך אלי מלין. כאומר עכ''ז לא יחשוב איוב שהדין עמדו כי כל הטענות אשר ערך למול דבריכם מסיפור יושר דרכו וכשרון הנהגתו הנה כל אלה לא ערך אלי ר''ל אין מה בהם לדחות אמרי כי לא אשיב לו כאמריכם לומר שבא לו בעבור מרבית פשעו לשיוכל לדחותם בסיפור יושר דרכו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ערך. סדר : (מצודת ציון)


{טו}  חַ֭תּוּ לֹא-עָ֣נוּ ע֑וֹד הֶעְתִּ֖יקוּ מֵהֶ֣ם מִלִּֽים:

 רש"י  העתיקו. סרו מהן מלין : (רש"י)

 מצודת דוד  חתו. בעבור סכלות התשובה נשברו כי איוב סתר דבריהם ולא מצאו עוד מענה וסרו הדברים מפיהם ולא ידברו עוד : (מצודת דוד)

 רלב"ג  העתיקו מהם מילים. הסירו מהם הדבור ונשארו כמו אלמים : (רלב"ג)


{טז}  וְ֭הוֹחַלְתִּי כִּי-לֹ֣א יְדַבֵּ֑רוּ כִּ֥י עָ֝מְד֗וּ לֹא-עָ֥נוּ עֽוֹד:

 מצודת דוד  והוחלתי. כאומר הנה מתחלה הוחלתי כי חשבתי שהמה ישיבו בהשכל ואף בראותי כי לא מצאו חכמה הוחלתי עוד עד כי לא ידברו כלל עד כי שתקו ולא ענו כלל ותמו דבריהם מכל וכל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עמדו. שתקו וכן עמדתי ותתבונן בי (לעיל ל) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עמדו. שתקו : (רלב"ג)


{יז}  אַעֲנֶ֣ה אַף-אֲנִ֣י חֶלְקִ֑י אֲחַוֶּ֖ה דֵעִ֣י אַף-אָֽנִי:

 מצודת דוד  אענה. עתה אענה אף אני חלקי כפי החלק שענו הם ואף אני אגיד דעתי : (מצודת דוד)


{יח}  כִּ֭י מָלֵ֣תִי מִלִּ֑ים הֱ֝צִיקַ֗תְנִי ר֣וּחַ בִּטְנִֽי:

 מצודת דוד  כי מלתי מלים. ר''ל א''א לי להתאפק כי אני מלא מן אמרים ואויר חלל בטני דחוקה וצרה לי בעבור מרבית האמרים אשר בה והוא מלשון מליצה והפלגה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מלתי. כמו מלאתי באל''ף : הציקתני. ענין צר ודחוק כמו לא מוצק תחתיה (לקמן לו) : רוח בטני. חלל בטני ואוירו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הציקתני. מגזר' מצוק ר''ל שהיה צר רוחי בקרבי לרוב תאותי להשיב על דבריו : (רלב"ג)


{יט}  הִנֵּֽה-בִטְנִ֗י כְּיַ֥יִן לֹא-יִפָּתֵ֑חַ כְּאֹב֥וֹת חֲ֝דָשִׁ֗ים יִבָּקֵֽעַ:

 רש"י  הנה בטני. מלא רוח, דברים להשיב בתאוה : כיין לא יפתח. כיין חדש שאינו נפתח והוא נופח ואף בתוך אובות חדשים ומבקעם : אובות. נודות עשויין כקומת אדם גבוהים : (רש"י)

 מצודת דוד  כיין. כנאד יין אשר לא נפתח ולא פג טעמו ולזה הוא חזק ביותר עד אשר יבקע את הנאד ויוצא וכמו נאדות חדשים אשר יתבקע מהר מחוזק היין אשר בהם ויוצא א''כ היין מאליו כן הדברים השמורים בבטני כאלו יבקעו הבטן ויצאו מאליהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כאובות. כנאדות ואין לו דומה במקרא : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כיין. כאוב יין : כאובות חדשים יבקע. ויבקע בקלות כמו הנודות החדשים שיבקעו בקלות כשישימו בהם היין : (רלב"ג)


{כ}  אֲדַבְּרָ֥ה וְיִֽרְוַֽח-לִ֑י אֶפְתַּ֖ח שְׂפָתַ֣י וְאֶֽעֱנֶֽה:

 מצודת דוד  אדברה. לזאת אדבר דברי ואוציא מלין ויהיה לי בבטני הרווחה מן המלוי : אפתח. רק אפתח שפתי ובזה אענה כי הדברים יצאו מעצמם לגודל הרבוי וגם זה ענין מליצה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וירוח. מל' הרווחה והוא הפוך הדחק : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וירוח לי. כמו ורוח לשאול : (רלב"ג)


{כא}  אַל-נָ֭א אֶשָּׂ֣א פְנֵי-אִ֑ישׁ וְאֶל-אָ֝דָ֗ם לֹ֣א אֲכַנֶּֽה:

 רש"י  לא אכנה. לא אשנה דברי להחליפו לכבודו כמו שאמרתי למעלה וירשיעו את איוב זהו כינוי שמשנה את הדיבור בשביל כבודו ואף זאת לא אעשה כי בפה מלא אוכיחנו : (רש"י)

 מצודת דוד  אל נא אשא. הנה עתה לא אשא פני איש להחניף למי לכסות על קלונו אף לא אדבר אל אדם בכנויים כאלו אין דברי עליו אלא בפה מלא אייחד עליו הדבור ולא ברמז : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אכנה. מל' כנוי שאינו שם העצמי וכן ובשם ישדאל יכנה (ישעי' מד) והדרך הוא שהרוצה להעלים שם מי מפני הכבוד וכדומה אז מזכירו בכנוי כאלו הכוונה על אחר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לא אכנה. לא אעלים שמו לכנותו בכינוי אחר כדי שלא אומר בביאור דבר כנגדו אבל אקראהו בשמו ואומר עליו בביאור מה שיתבאר לי מהמום בדעותיו ובדבריו : (רלב"ג)


{כב}  כִּ֤י לֹ֣א יָדַ֣עְתִּי אֲכַנֶּ֑ה כִּ֝מְעַ֗ט יִשָּׂאֵ֥נִי עֹשֵֽׂנִי:

 רש"י  כמעט ישאני. יסלקני מן העולם ויש פותרים ישאני כמו ותשא הארץ מפניו (נחום א) : (רש"י)

 מצודת דוד  כי לא ידעתי. כאומר אף אם ארצה לכנות לא אוכל כי כ''כ הדבר זר אצלי כאלו לא ידעתי לעשותו : כמעט. כי בעיני קרוב הדבר אשר ישרפני ה' אשר עשני בעבור עון חנופת הכינוי (העולה מהמענה ההיא אשר אליהוא יתן טעם אשר שתק עד הנה כי בעבור אשר ריעי איוב היו זקנים ממנו לימים לא ערב לבו לגשת לדבר אמריו כי חשב אשר ברוב השתדלות יושג החכמה והמה השתדלו בה הרבה מן הימים אבל אחר שראה שלא השכילו במענה ובסוף עמדו ולא ענו עוד ע''כ לא היה לו עוד מהאפשר להתאפק לחשוך אמריו ואמר אשר מעתה ישיב אמרים בפה מלא ולא יחניף אף לא יכנה) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כמעט. ר''ל קרוב הדבר ומעט המרחק והכ''ף בא לאמתת הדבר : ישאני. ענין הבערה ושריפה כמו ותשא הארץ מפניו (נחום א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ישאני. ישרפני כמו וישאם דוד ואנשיו : (רלב"ג)



איוב פרק-לג

{א}  וְֽאוּלָ֗ם שְׁמַֽע-נָ֣א אִיּ֣וֹב מִלָּ֑י וְֽכָל-דְּבָרַ֥י הַאֲזִֽינָה:

 מצודת דוד  ואולם שמע נא. ר''ל אל תחשוב הואיל ומרובים הם אמרי לא בדעת אדבר ומה לי בהם יותר משל שלשת הרעים כי אולם שמע עתה מלי ואת כולם האזינה ואל תקוץ בהם לרבויים כי לא דברי ריק המה : (מצודת דוד)


{ב}  הִנֵּה-נָ֭א פָּתַ֣חְתִּי פִ֑י דִּבְּרָ֖ה לְשׁוֹנִ֣י בְחִכִּֽי:

 מצודת דוד  הנה נא. עתה אפתח פי ומעצמה תדבר לשוני בנגיעתה בחיך כדרך המדבר וכאומר הנה כבר ערכתי אמרים ותמהר לשוני לדבר צחות מבלי המתנה ועכוב : (מצודת דוד)


{ג}  יֹֽשֶׁר-לִבִּ֥י אֲמָרָ֑י וְדַ֥עַת שְׂ֝פָתַ֗י בָּר֥וּר מִלֵּֽלוּ:

 מצודת דוד  יושר לבי אמרי. הנה אמרי המה ביושר הלב לא בדבר שפתים להטעות ולרמות. ודעת שפתי ברור מללו. הוא הפוך כמו ודעת ברור שפתי מללו ר''ל שפתי יאמרו דעת ברור ונקי מבלי הטעאה וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)


{ד}  רֽוּחַ-אֵ֥ל עָשָׂ֑תְנִי וְנִשְׁמַ֖ת שַׁדַּ֣י תְּחַיֵּֽנִי:

 רש"י  רוח אל עשתני. ואיני חזק יותר ממך : (רש"י)

 מצודת דוד  רוח אל. רצון האל ברא אותי ומאמר פיו תחייני ומוטל א''כ עלי לטעון עבורו ולהצדיקו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רוח. רצון. כמו הנני נותן בו רוח (ישעיה לז) : ונשמת. מל' נשימה ונשיבה והוא ענין מאמר הבא בהפחת הרוח : (מצודת ציון)


{ה}  אִם-תּוּכַ֥ל הֲשִׁיבֵ֑נִי עֶרְכָ֥ה לְ֝פָנַ֗י הִתְיַצָּֽבָה:

 מצודת דוד  אם תוכל. אם תמצא ידך די השיב על מאמרי השיבני : ערכה. ערוך טענותיך לפני והתיצב למולי ר''ל כל מה שתוכל להשיב אמור : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ערכה. ערוך דבריך : (רלב"ג)


{ו}  הֵן-אֲנִ֣י כְפִ֣יךָ לָאֵ֑ל מֵ֝חֹ֗מֶר קֹרַ֥צְתִּי גַם-אָֽנִי:

 רש"י  הן אני כפיך לאל. כמו ששאל פיך להתווכח למי שלא יבעתך הן אני במקומו של הקב''ה ובשבילו לדבר דבריו : (רש"י)

 מצודת דוד  הן אני כפיך לאל. הנני נשפט עמך בעבור האל כמאמר פיך שאמרת לא איש כמוני אעננו נבוא יחדיו במשפט (לעיל ט) עתה הנני איש כמוך כי מחומר קורצתי גם אני כמו אתה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קורצתי. נחתך ונחטב צלמי והוא מל' קרץ מצפון (ירמיה מז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  קורצתי. נבראתי ונוצרתי : (רלב"ג)


{ז}  הִנֵּ֣ה אֵ֭מָתִי לֹ֣א תְבַעֲתֶ֑ךָּ וְ֝אַכְפִּ֗י עָלֶ֥יךָ לֹא-יִכְבָּֽד:

 רש"י  ואכפי. כפייתי כמו אכף עליו פיהו (משלי יז) : (רש"י)

 מצודת דוד  הנה אימתי. לא תהיה נרעד מפחדי להסתם טענותיך : ואכפי. הכפיה והנגישה ממני לא יכבד עליך ר''ל אין לי חוזק עליך כי כמוני כמוך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תבעתך. מל' בעתה ורעדה : ואכפי. מל' כפיה ונגישה כמו כי אכף עליו פיהו (משלי טז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ואכפי. כמו וכפי והרצון בו כמו ידי ומכתי והוא כנגד מה שאמר איוב כפך מעלי הרחק ואימתך אל תבעתני : (רלב"ג)


{ח}  אַ֭ךְ אָמַ֣רְתָּ בְאָזְנָ֑י וְק֖וֹל מִלִּ֣ין אֶשְׁמָֽע:

 מצודת דוד  אך אמרת באזני. כאומר אם לא דברת אלי כ''א לרעיך אך באזני באה ושמעתי גם אני : וקול מלין. קול דברים בעלמא מבלי השכל : (מצודת דוד)


{ט}  זַ֥ךְ אֲנִ֗י בְּֽלִ֫י פָ֥שַׁע חַ֥ף אָנֹכִ֑י וְלֹ֖א עָוֹ֣ן לִֽי:

 רש"י  חף. טהור ומשופשף כמו נזיר לא יחוף ראשו וכמו בכל חפין את הכלים : (רש"י)

 מצודת דוד  חף אנכי. מנוקה אני מעון והוא כפל במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  זך. מלשון זכות ובהירות : חף. נגרד ומנוקה ובדרז''ל למסמך לחפיפה טבילה (נדה סו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  זך. נקי וכן חף והוא מענין מה שאמרו חז''ל נזיר לא יחוף את ראשו : (רלב"ג)


{י}  הֵ֣ן תְּ֭נוּאוֹת עָלַ֣י יִמְצָ֑א יַחְשְׁבֵ֖נִי לְאוֹיֵ֣ב לֽוֹ:

 רש"י  תנואות. עלילות ל' תואנה (שופטים יד) לשוב מן המקום : (רש"י)

 מצודת דוד  הן תנואות. הנה מצא עלי עלילות דברים וחושב אותי לו לאויב וכאלו ינקום בי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תנואות. עלילות ודברים המבוטלים וכן וידעתם את תנואתי (במדבר יד) ויתכן שהוא הפוך מן תואנה הוא מבקש (שופטים יד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תנואות. עלילות והסרות ממצותיו ר''ל שלא יעליל אותו שסרתי ממצותיו או ירצה בזה שהוא ימצא בעבורי מה שיסיר אותי ממבוקשיו עד שלא אוכל לעשו' אחד מהם : (רלב"ג)


{יא}  יָשֵׂ֣ם בַּסַּ֣ד רַגְלָ֑י יִ֝שְׁמֹ֗ר כָּל-אָרְחֹתָֽי:

 מצודת דוד  ישם בסד. שם רגלי בכבלי עצים סגורים ועוד הוסיף לשמור כל ארחותי לבל אברח עם כי רגלי סגורים וא''א לי ללכת ור''ל הרבה עלי מכאובות עד בלי די והנה הדברים האלה שמעתי אותך מדבר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בסד. הם כבלי עצים לסגור בהם רגלי התפוס וכן ותשם בסד (לעיל יג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בסד. הוא מאסר יושמו בו רגלי הנאסר : (רלב"ג)


{יב}  הֶן-זֹ֣את לֹא-צָדַ֣קְתָּ אֶעֱנֶ֑ךָּ כִּֽי-יִרְבֶּ֥ה אֱ֝ל֗וֹהַ מֵאֱנֽוֹשׁ:

 רש"י  כי ירבה אלוה מאנוש. אין המקום צריך כל כך לדקדק אחר האדם כי הרבה יש להקב''ה צדקות יותר מאנוש : (רש"י)

 מצודת דוד  הן זאת וגו'. ר''ל הנה זאת אשר אענך שלא תצדק בתרעומותיך הוא על כי ירבה אלוה במעלה מן האנוש ואם האיש השלם אינו מבקש עלילות כ''ש המקום ב''ה אשר יגדל מאד ממעלת האבות וכאומר לא אשיב לך כמו שהשיבו רעיך שלא תצדק בעבור כי אתה מלא עון כי יתכן שאתה צדיק ועכ''ז לא תתרעם בצדק כי בודאי הדין עם המקו' וכאשר יפרש אמריו למטה במענה הזאת חשבת למשפט וכו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ירבה. יגדל כמו ורבי המלך (ירמי' מא) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ירבה אלוה מאנוש. מגזרת רבים ונכבדים והרצון שהש''י יותר נכבד מאד מהאדם : (רלב"ג)


{יג}  מַ֭דּוּעַ אֵלָ֣יו רִיב֑וֹתָ כִּ֥י כָל-דְּ֝בָרָ֗יו לֹ֣א-יַעֲנֶֽה:

 מצודת דוד  מדוע אליו ריבות. מדוע טענת למולו על אשר לא יענה לאדם כל דבריו ר''ל לא יגלה אוזן האדם במה חטא ואשם למען יחדל מהם וימהר לשוב וזהו מה שאמר פשעי וחטאתי הודיעני (לעיל יג) : (מצודת דוד)


{יד}  כִּֽי-בְאַחַ֥ת יְדַבֶּר-אֵ֑ל וּ֝בִשְׁתַּ֗יִם לֹ֣א יְשׁוּרֶֽנָּה:

 מצודת דוד  כי באחת. הנה לא כן הוא כי האל ידבר בענין אחת ועוד בענין שני למי אשר לא יראנה את הראשונה ולא יבין בה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ישורנה. יראנה כמו אשורנו ולא קרוב (במדבר כד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ישורנה. יראנה : (רלב"ג)


{טו}  בַּחֲל֤וֹם | חֶזְי֬וֹן לַ֗יְלָה בִּנְפֹ֣ל תַּ֭רְדֵּמָה עַל-אֲנָשִׁ֑ים בִּ֝תְנוּמ֗וֹת עֲלֵ֣י מִשְׁכָּֽב:

 מצודת דוד  בחלום. האחת הוא כי בחלום מראות הלילה או בעת נופלת תרדמה על אנשים והיא שינה עמוקה או בעת התנמנם על המשכב והיא שינה קלה לכ''א לפי הכנתו : (מצודת דוד)


{טז}  אָ֣ז יִ֭גְלֶה אֹ֣זֶן אֲנָשִׁ֑ים וּבְמֹ֖סָרָ֣ם יַחְתֹּֽם:

 רש"י  אז יגלה אוזן אנשים. כמו שעשה לאבימלך בחלום הלילה : ובמוסרם יחתום. חותמן ואוסרן ביסורין על עוונם : (רש"י)

 מצודת דוד  אז יגלה. בחלום יגלה אוזן אנשים כי מראה לו בחלום דבר ידמה לאשר נגזר עליו שהיא מדה במדה לדבר אשר חטא ואשם : ובמוסרם יחתום. ואם לא ישכילו לדעת ע''י החלום ולא ישובו לה' אז יגמור ההודעה במה שישלח עליהם יסורים הראוים להם הדומים אל פשעיהם להשכיל מהם ולשוב לה' ואלה הם האמירה לגבוה וכמ''ש תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם (תהלים צ) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ובמוסרם. מוסר יסורים : יחתום. ענין גמר והשלמה וכן ועל החתום (נחמיה י) ובדרז''ל כל חותמי ברכות (ברכות סג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ובמוסרם. במאסרם ויסוריהם : (רלב"ג)


{יז}  לְ֭הָסִיר אָדָ֣ם מַעֲשֶׂ֑ה וְגֵוָ֖ה מִגֶּ֣בֶר יְכַסֶּֽה:

 רש"י  להסיר אדם. בחליו : מעשה. שהיה בדעתו לעשות : וגוה מגבר יכסה. ביסוריו למען הכניעו ולהשפילו לשוב כדי שיחשך נפשו ממיתה גמורה : גוה. כמו גאוה : (רש"י)

 מצודת דוד  להסיר. ר''ל מתחלה יגלה אוזן בחלום למען הסיר את האדם מן מעשה הגזירה כאשר ישוב לה' ולמען יהיה נכסה הגאוה מן האדם לבל יוסיף להתגאות עוד ולמרוד בה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וגוה. כמו וגאוה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וגוה. וגוף או ירצה בו וגאוה : (רלב"ג)


{יח}  יַחְשֹׂ֣ךְ נַ֭פְשׁוֹ מִנִּי-שָׁ֑חַת וְ֝חַיָּת֗וֹ מֵעֲבֹ֥ר בַּשָּֽׁלַח:

 רש"י  וחיתו מעבור בשלח. בשלחו וחרבו של מלאך המות כלומר לטובתך הביא עליך יסורין : שלח. כלי זיין וכן (נחמיה ד) ידו אחת מחזקת השלח : (רש"י)

 מצודת דוד  יחשוך נפשו. ובזה ימנע נפשו מן הקבר וגם חייו יציל מעבור בחרב ר''ל גם בימי חייו ינצל מן היסורים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בשלח. בחרב כמו ויעש שלח לרוב (דה''ב לב) : (מצודת ציון)


{יט}  וְהוּכַ֣ח בְּ֭מַכְאוֹב עַל-מִשְׁכָּב֑וֹ (וריב) וְר֖וֹב עֲצָמָ֣יו אֵתָֽן:

 רש"י  והוכח. ל' תוכחה שישוב מעונו : ורוב עצמיו. שהוא איתן מוכיחן במכאוב : (רש"י)

 מצודת דוד  והוכח במכאוב. וכאשר הוכח במכאוב על כי לא השכיל בהודעת החלום ולא שב לה' ובא לו ההודעה השניה שנתייסר במכאוב לשכוב חולה על משכבו הנה מתחילה עדיין רוב עצמיו איתן וחזק כי אולי ישכיל במעט מן המכאוב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והוכח. ענין גמול עונש וכן והוכחתיו בשבט אנשים (ש''ב ז) : איתן. חזק כמו איתן מושבך (במדבר כד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ורוב עצמותיו איתן. וברוב עצמיו מכאוב איתן והרצון בו וברוב איבריו מכאוב חזק : (רלב"ג)


{כ}  וְזִֽהֲמַ֣תּוּ חַיָּת֣וֹ לָ֑חֶם וְ֝נַפְשׁ֗וֹ מַאֲכַ֥ל תַּאֲוָֽה:

 רש"י  וזהמתו חיתו לחם. ממאסתו נפשו וחייתו של חולה כל מאכל : ונפשו. מזהמת כל מאכל תאוה : (רש"י)

 מצודת דוד  וזהמתו. ואם עדיין לא השכיל אזי תכבד החולי עד כי נפשו החיוני תמאס את הלחם : מאכל תאוה. תמאס אף מאכל ערב שכל אדם תאב לה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וזהמתו. ענין מיאוס ותיעוב ובדרז''ל ואין מעבירין הזוהמא (חולין קה) ור''ל המאוס והלכלוך : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וזהמתו. מענין מיאוס והרצון שנפשו תביאהו למאוס בלחם : (רלב"ג)


{כא}  יִ֣כֶל בְּשָׂר֣וֹ מֵרֹ֑אִי (ושפי) וְשֻׁפּ֥וּ עַ֝צְמוֹתָ֗יו לֹ֣א רֻאּֽוּ:

 רש"י  יכל בשרו מרואי. יחשך בשרו ממראה כמו כלו בדמעות עיני (איכה ב) מכלות עינים (ויקרא כו) : ושופו עצמותיו. מתנתקין ממקומו, ושופו כמו דשף מדוכתיה (חולין מב) : לא רואו. אין להם מראה ותואר : (רש"י)

 מצודת דוד  יכל בשרו. אז משמן בשרו ירזה ויכלה מן הראיה ר''ל תמהר לכלות כאלו יראה לעין כליון הבשר ואף עצמותיו יכותתו עם כי לא רואו לעין האדם כי מבפנים המה מ''מ כן היא באמת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ושפו. ענין כתיתה כמו הוא ישופך ראש (בראשית ג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מרואי. ממראה : ושפו. וגבהו : ראו. נראו : (רלב"ג)


{כב}  וַתִּקְרַ֣ב לַשַּׁ֣חַת נַפְשׁ֑וֹ וְ֝חַיָּת֗וֹ לַֽמְמִתִֽים:

 מצודת דוד  ותקרב. וכאשר עדיין לא השכיל קרבה נפשו לבוא אל הקבר כי יסתכן מאד : וחיתו. נפשו החיונית קרבה לבוא על ידי שלוחי מלאך המות הממיתים את האדם : (מצודת דוד)


{כג}  אִם-יֵ֤שׁ עָלָ֨יו | מַלְאָ֗ךְ מֵלִ֗יץ אֶחָ֥ד מִנִּי-אָ֑לֶף לְהַגִּ֖יד לְאָדָ֣ם יָשְׁרֽוֹ:

 רש"י  אחד מני אלף. במגידי פשעו והוא יליץ ישרו : (רש"י)

 מצודת דוד  אם יש עליו. כאשר יהיה נדון אז בב''ד של מעלה אם ימצא עליו מלאך מלמד זכות ומליץ טוב להגיד על האדם יושר מה אשר עשה ואף אם המלאך הזה הוא אחד מן אלף כי תתקצ''ט מלמדים עליו חובה והוא לבדו מלמד זכות : (מצודת דוד)


{כד}  וַיְחֻנֶּ֗נּוּ וַיֹּ֗אמֶר פְּ֭דָעֵהוּ מֵרֶ֥דֶת שָׁ֗חַת מָצָ֥אתִי כֹֽפֶר:

 רש"י  ויחוננו. המקום : פדעהו. כמו פדאהו אל''ף מתחלפ' בעיי''ן והענין מוכיח מצאתי כופר והוא פדיון : (רש"י)

 מצודת דוד  ויחוננו. עכ''ז יחנן אותו המקום ויאמר אל המלאך המליץ פדה אותו מרדת שחת כי בהזכות והיושר ההיא מצאתי די פדיון נפשו עם כי רבו מלמדי החוב וכי היושר ההיא לגודל ורב יחשב ויכריע את הכל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פדעהו. כמו פדהו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  פדעהו. מענין פדיון : (רלב"ג)


{כה}  רֻֽטֲפַ֣שׁ בְּשָׂר֣וֹ מִנֹּ֑עַר יָ֝שׁ֗וּב לִימֵ֥י עֲלוּמָֽיו:

 רש"י  רטפש בשרו. רוטפש אשקוש''א בלע''ז : מנוער. נתעורר בשרו מן הנוער שהוא מנוער ומשונק (בייסורי) חליו ואין לתיבה זו דמיון במקרא ולפי העניינים הוצרכנו לפרשו כמשמעות הענין והפותרו בלשון רפש ואומר הטי''ת נתוספ' בו כמו (בראשית מד) נצטדק טועה הוא מאוד כי אין טי''ת מתוספת בתיבה כי אם בלשון מתפעל או נתפעל ובתיבה שיסודה צד''י ולא בשאר תיבות כמו צדק ונצטדק וכמו צרוע (ויקרא יג) נצטרע, ציר נאמן, וילכו ויצטיירו, צדה הצטיידנו (יהושע ט) : ישוב. בכחו וברפואה לימי בחרותו : (רש"י)

 מצודת דוד  רוטפש. ואז ירוטב בשומן ויתרבה בשרו יותר מימי נעוריו כי דרך האדם להיות אז רטוב וממולא בבשר : ישוב לימי עלומיו. בחוזק ובבריאות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רטפש. הוא מלה מורכבת מן רטוב ומן פש שהוא ענין רבוי כמו פשה תפשה (ויקרא יג) : עלומיו. נעוריו כמו בן מי זה העלם (ש''א יז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  רטפש. התלחלח ונרטב : עלומיו. נעוריו : (רלב"ג)


{כו}  יֶעְתַּ֤ר אֶל-אֱל֨וֹהַּ | וַיִּרְצֵ֗הוּ וַיַּ֣רְא פָּ֭נָיו בִּתְרוּעָ֑ה וַיָּ֥שֶׁב לֶ֝אֱנ֗וֹשׁ צִדְקָתֽוֹ:

 רש"י  בתרועה. בתפילה : (רש"י)

 מצודת דוד  יעתר. וכאשר יעתר אל אלוה וירצה אותו בתפלה וירא פניו להודות לפניו בתרועה על שגאל נפשו מן המות : וישב. ואז עוד ישיב לו המקום גמול צדקתו ולא ינכה בעבור מה אשר גאל נפשו מן המיתה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יעתר. ענין מרבית התפלה כמו ויעתר יצחק (בראשית כה) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בתרועה. בשמחה או בתפלה וצעקה : (רלב"ג)


{כז}  יָשֹׁ֤ר | עַל-אֲנָשִׁ֗ים וַיֹּ֗אמֶר חָ֭טָאתִי וְיָשָׁ֥ר הֶעֱוֵ֗יתִי וְלֹא-שָׁ֥וָה לִֽי:

 רש"י  ישור על אנשים. יעשה שורות של אנשים כשניצול מחליו ויתודה ליוצרו : ולא שוה לי. לא נהיה לי שכר בדבריו : (רש"י)

 מצודת דוד  ישור. וכאשר יצעד וילך אצל מרבית אנשים ויתוודה ברבים ויאמר הנה חטאתי ועויתי את דרך הישר ולא אחזתי דרך השוה והישר ובעבור זה באה עלי המכאוב ולא על חנם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ישור. יצעד וילך כמו ואשרו בדרך בינה (משלי ט) : העויתי. העקמתי והוא מל' עון ועיות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ישור. הוא מענין הבט' והשגחה : (רלב"ג)


{כח}  פָּדָ֣ה (נפשי) נַ֭פְשׁוֹ מֵעֲבֹ֣ר בַּשָּׁ֑חַת (וחיתי) וְ֝חַיָּתוֹ בָּא֥וֹר תִּרְאֶֽה:

 מצודת דוד  פדה נפשו. בהוידוי הזה פדה נפשו מעביר בשחת הקבר ונפשו החיוני תראה באור החיים ר''ל הצלת המות יחשב על מעשה הוידוי אבל לא ינוכה מה מצדקתו : (מצודת דוד)


{כט}  הֶן-כָּל-אֵ֭לֶּה יִפְעַל-אֵ֑ל פַּעֲמַ֖יִם שָׁל֣וֹשׁ עִם-גָּֽבֶר:

 רש"י  פעמים שלש. מייסרו על עונותיו בחליו שלא להשחיתו ואם יותר יכעיס לפניו ידאג מן גיהנם ומן המיתה שנאמר ועל ארבעה לא אשיבנו (עמוס א) : (רש"י)

 מצודת דוד  הן כל אלה. כדברים האלה יפעל האל פעמים שלש עם האדם ר''ל כאשר ישוב ויחטא עד שלש פעמים יעורר לבו לתשובה בחלום ואם לא ישכיל יוכח במכאוב : (מצודת דוד)


{ל}  לְהָשִׁ֣יב נַ֭פְשׁוֹ מִנִּי-שָׁ֑חַת לֵ֝א֗וֹר בְּא֣וֹר הַֽחַיִּים:

 מצודת דוד  להשיב. בכדי להשיב נפשו מן הקבר ולהיות עוד נפשו מאירה באור החיים הנצחיים בעוה''ב : (מצודת דוד)


{לא}  הַקְשֵׁ֖ב אִיּ֥וֹב שְֽׁמַֽע-לִ֑י הַ֝חֲרֵ֗שׁ וְאָנֹכִ֥י אֲדַבֵּֽר:

 מצודת דוד  הקשב איוב. כאומר הנה השבתי לך על מה שאמרת שלא יענה המקום לבני אדם כי לא כן הוא כי החלום והמכאוב הן הן אמריו והקשב עוד ושמע אלי ושתוק ואנכי אדבר להשיב על יתר דבריך : (מצודת דוד)


{לב}  אִם-יֵשׁ-מִלִּ֥ין הֲשִׁיבֵ֑נִי דַּ֝בֵּ֗ר כִּֽי-חָפַ֥צְתִּי צַדְּקֶֽךָּ:

 מצודת דוד  אם יש מלין. אם יש מה עמך להשיב על הדברים שכבר אמרתי השב עליהם ודבר כל אשר בלבבך כי כל חפצי להצדיק אותך וטוב לך לדבר כל מה שבלבבך על כולם אשיב להיישירך בדרך האמת והצדק כ''א תחדל מלדבר ותשמור הדברים בבטנך תשאר א''כ בדעת כוזבת ולא תצדק עוד : (מצודת דוד)


{לג}  אִם-אַ֭יִן אַתָּ֥ה שְֽׁמַֽע-לִ֑י הַ֝חֲרֵ֗שׁ וַאֲאַלֶּפְךָ֥ חָכְמָֽה:

 מצודת דוד  אם אין. אם אין בידך מה להשיב שמע אתה אלי והחרש ואלמדך חכמה ביתר הדברים (העולה מהמענה ההיא אשר אמר לאיוב הנני איש כמוך כאשר שאלת ואני אשיב לך במקום האל ועל מה שהתלונן איוב לומר מדוע לא יענה המקום לגלות לאיש פשעו ישיב לאמר לא כן הוא כי בחלום ידבר בו ויוכיחו במכאוב וזו היא האמיר' לגבוה ויספר עוד חסדי המקו' ואף יבטיחו להשי' עוד על יתר דבריו) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואאלפך. אלמדך כמו יאלף עונך פיך (לעיל טו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ואאלפך. ואלמדך : ביאור דברי המענה ענה אליהוא בן ברכאל הבוזי על קצת דברים זכר בזה המענה שאמרם איוב ואמר צעיר אני לימים ואתם ישישים על כן יראתי מהגיד דעי לכם, כי אמרתי שארך הימים יתן דעה לאנשים לענות הראוי בדברי' ורוב שנים יודיעו חכמה, אכן לפי מה שאמצא מכם הוא מבואר שאין הענין מצד הישישות אכן רוח והבנה היא באנוש עד שיחכם איש מאיש לזאת הסבה והשפע הבא לאנשים מהש''י תבינם ותשימם חכמים לא אורך הימים והישישות, לא הנכבדים יחכמו ולא יבינו זקנים משפט ר''ל שאין סבת החכמה והבינה הישישות והכבוד, ובהיות הענין כן נשענתי להשיב על דבריך ואם אני צעיר לימים ואמרתי לך שמעה לי ואחוה דעי אף אני, הנה המתנתי לדבריכם אאזין ואשמע דבריכם מזולת שאענה עד שאשמע תבונותיכם ותחקרון מלים להשיב לאיוב, ועדיכם אתבונן לראות אם תענו אותו והנה אין מכם שיענה על דברי איוב, אולי תתנצלו ותאמרו מצאנו חכמה בשתיקתנו אל ידפנו לא איש ר''ל לא יצטרך לאדם שירדפנו ויהדפנו על חטאיו כי די במה שיהדפנו השם, הנה איוב לא ערך אלי מלים ובאמריכם במה שזכרתי והוא אמרכם אל יהדפנו לא איש ראוי לי שאשתוק ולא אשיבנו ולי התנצלות יותר מכם בשתקי כי לא ערך אלי מלים לדבר עמי ואפשר שיהיה הרצון באמרו ובאמריכם לא אשיבנו שאני אשיבנו במאמרים אינם כמאמריכם כי לא אבא אליו בטענות כוזבות כמו שעשיתם והיה זה סיבה שלא מצאתם מענה, יראו רעי איוב מהשיב לו העתיקו והסירו מהם מלים, והוחלתי זמן מה אולי ידברו גם לא ידברו ושתקו ולא ענו מזמן ארוך התעוררתי לענו' חלקי כי מלאתי מלים וטענות להשיב אל איוב לרוב תאותי להשיב לו כאילו אני במצוק ובצער עד שאשיב, הנה בטני כאוב יין אשר לא נפתח עדיין שהוא מלא וכאובות חדשים שהם נבקעים בקלות כן יבקע נפשי בקלות להוציא הטענות והראיות אשר לבי מלא מהם ותאר זה הענין בבקיעה להראות שהוא כאילו יכריחהו הידוע אליו בזאת השאלה להשיב אל איוב כי טבע המושכלות כן הוא בטבע ר''ל שלא יובל להמנע המשיג להודיע מה שישיג לזולתו, לא אשא פני איש להחניף אותו ואל אדם לא אכנה ר''ל שלא אכנה שמו להחליפו שלא אומר בבירור דבר כנגדו כי לא הורגלתי בזאת התכונה הפחותה מיראתי שאם אתנהג בה ישרפני השם ויכלני, והנה אמר זה כנגד רעי איוב שלא רצו לומר בבירור מה שאמרו כנגד איוב אבל כינו והעלימו כמו שתמצא שאמר בלדד ברצותו לומר שלא השתדל איוב להשיג ולדעת השם כראוי אך אלה משכנות עול וזה מקום לא ידע אל, ואמר צופר ברצותו לומר שכבר חטא איוב כשהטיח דברים כנגד השם זה חלק אדם רשע מאלהים ונחלת אמרו מאל ולא רצו לומר בביאור שאיוב חטא באלו הדברים, ואולם שמע נא איוב מלי הנה נא פתחתי פי לדבר אליך והיה מאמרי היושר המצוייר בלבי והדעת אשר יגידו שפתי יהיה ברור ונקי מן ההטעאה ר''ל שלא אבא אליך בטענות אשר תוכל לומר בהם שהם כוזבות כמו שהיו עושים רעיך ועל זה כעסת עליהם והראית שמאד יכבד עליך הויכוח עמהם מזה הצד והיית חושק שיהיה אפשר בשם ית' שיתווכח עמך כמו שיתווכח אדם עם רעהו ויסיר ממך כפו ואימתו אל תבעתך הנה הגעת אל מה שהיית חושק שאני אדם כמוך ורוח אל עשתני ונשמת שדי תחייני ולא אבא אליך כי אם בטענות צודקות, אם תוכל השיבני על דברי ערוך דברי ריבך והתיצב לפני, הנה אני כפיך לדבר בעבור אל ולהתווכח עמך ר''ל שאני אדם כמוך ונבראתי מחומ' כמוך ואין לך אימה ויראה ממני וכפי מכתי לא יכבד עליך כי לא אכה אותך, אך אמרת באזני שאתה זך ונקי בלי עון ובלי פשע, הנה הש''י ימנעני ויסירני מכל מה שאני חפץ להגיע אליו ר''ל שגדר דרכי ויחשבני לאויב לו למנוע ממני מבוקשי כמו שישתדל האדם למנוע מאויבו מבוקשו, ישם בסד רגלי וישמור כל אורחותי לבלתי אוכל להשיג אחד מהדברים אשר אשתוקק אליהם ועל זה נתרעמ' מהש''י בסדרו מציאות האדם בזה התואר שימצא בו בזה האופן מרוע הסידו' עד שאמרת שיותר טוב היה אחר שאי אפשר מזולת רעות מצד המערכ' שיסבב השם שימותו האנשים הקשי יום מרחם ויחסת זה לש''י לקיצור או לליאות, הן זאת הטענה לא צדקת בה לפי מה שאענה אותך כי הש''י נכבד מאד יותר מהאדם ולזה ראוי שנתבונן בזה ולא נשלח דברינו בתחלת המחשבה לגנותו על מה שסידר מזה כי בזה מהחכמה והשלימות מה שלא יעלם וזה כי למה שהיה האדם היותר שלם שבאלו הנמצאות יחויב שישגיח בו הטבע יותר ולזה נשתתפו כל הגרמים השמימיים בשמירתו ובסידור הנהגתו ואם כבר יקרה מזה רע מה במקרה וזה הרע ג''כ ישתדל השם להסרתו לפי היכולת ולזה ברא האדם בעלי שכל וזה כי השכל ימשול על זה הסידור המסודר מהמערכת וממנו תהיה הבחיר' אל הטוב כאשר היה שלם והנה הבחירה אשר תהיה ממנו תנצח הבחירה אשר תהיה מצד המערכת אם ירצה האדם להמשך אחר שכלו, ועוד כי מי שישלים השכל עד שיהיה לו דבקות מה עם השכל הפועל כבר ישגיח בשמירתו מאלו הרעו' השכל הפועל אם בשיודיעוהו אלו הרעו' טרם בואם כדי שישמר מהם אם בצד אחר כמו שיזכור אליהו אחר זה, מדוע אליו ריבו' האם מפני שלא הודיע אותך זה הרע כדי שתקח עצה להנצל ממנו אחר שאתה ישר לב הנה כל דבריו שיודיע לאדם הישר כדי שינצל מהרע הנכון לכוא עליו מצד המערכת לא ידבר בהם אך תהיה בזאת ההורעה מדרגות לפי התחלפות מדרגות המקבלים, כי בדרך אחת ידבר אל והוא שתגיע ההודע' בחלום לאשר יגיע מדרגת' מהתאחדו' בשכל הפועל אל שיוכל לקבל ההודעה בזה האופן ובדרך ידבר לאשר לא יראה דרך הראשונה מצר מיעוט התאחדותו בשכל הפועל והוא ביאר שני אלו הדרכים אחר זה, הנה בחלום ובחזיון לילה בנפול תרדמה על אנשים בעת שישן על משכבו כי אז תנוח הנפש המרגשת מפעלותיה ויהיה אפשר מפני זה באיש השלם להתבודד שכלו מבין שאר כחות הנפש ויתאחד בשכל הפועל, אז יגלה הש''י אוזן אנשים ובמוסרם ויסוריהם אשר יחתום לפי המערכ' לבא עליהם כדי שינצלו מהם בלקחם עצה עליו כי הבחירה האנושית מושלת בזה הסידור כמו שקדם ויהיה ג''כ סבה שיראו מהש''י יותר וישובו אליו בכל עוז, ואמנם היה זה הגילוי בעת השינה להסיר אדם מעשה הנפש המרגשת אז ולהסיר פועל החומר אשר מגבר יכסה ויעלים שפע השכל הפועל ר''ל כי החומר לא יערבב השכל אז להיות הנפש בלתי טרודה בהשגות החושיות, ובזה האופן יחשוך הש''י נפש הישר מן שחת ויחשוך נפשו מעבור בחרב ואולם הדרך השני' הוא שמי שלא תגיע מדרגתו אל שיקבל שפע השכל בשיודיעוהו הרע הנכון לבוא עליו הנה השכל להתאחדותו בו התאחדות מה יצילהו מזה הרע באופן אחר רחוק מזה, והוא שיוכיחהו במכאובות לשמרו שלא ילך בדרך אשר היה נכון ללכת בה ולמות ועל זה הדרך אמר אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני וביארו ז''ל על צד המשל במי שרצונו ללכת במדבר או בים עם שיירה מה וגגף באבן רגליו ועודו בדרך ונשמר מההליכ' שם וזאת השייר' טבע' בים או אבדה באופן אחר הנה הוא מבואר שזה הרע בא אליו לטוב לו והנה כמו שהטבע שם כחות טבעיות בקצת בעלי חיים לשמרם ואם לא השיגו שהם נשמרים בזה כמו ששם כח בקצת בעלי חיים לברוח מהבעלי חיים המזיקים אותם בראותם אותם ואם לא יקדם להם ההרגש בשהם מזיקים אבל שם ריחם דרך משל מגונ' אצלם שינוסו מפני זה ויגע להם התועלת המכוון אשר לא נסו בעבורו והיא השמירה מהטרף כן האדם להיותו בתכלית השלימות ביחס אל שאר הבעלי חיים כאשר היה לו התאחדות מה בשכל הפועל מצד הטבע האישי ישגיח בו ויסבב סיבות להצילו מרעתו ואם לא ירגיש וישער שהם להצלתו ואפשד שיהיה ראש סיפורו הדרך השנית אמרו להסיר אדם מעשה ויהיה הביאור בעבור מה שיסיר האדם מעשה השכל הפועל להיות טרוד בעניינים הגופיים ובהשגות שאר כחות הנפש כמו החוש והמחשבה והדמיון והחומר יכסה ויעלים ממנו זה האופן מן ההגדה למיעוט התאחדותו בשכל הפועל הנה יחשוך אותו מן הרע הנפלא הנכון לבא עליו כשיוכיחוהו במכאוב על משכבו על ערש דוי כמו שקדם או אפשר שיהיה פירוש אמרו להסי' אדם מעשה כי זה ההודעה תהיה כדי שיסיר האדם המעשה הרע אשר היה מתנהג בו ויכסה ממנו גאותו ויסתירה ר''ל שיכנע לבבו בראותו הרע הנכון לבא עליו עד שלא יסתבך האיש הישר במעשים המגונים אשר החל להתנהג בהם ויסור ממנו שלימותו והביאורים הראשונים יותר נאותים ונכונים מצד הענין ואם זה נאות יותר לפי מה שיחשב מצד הלשון ויוכיחהו במכאוב על משכבו וברוב איבריו יהיה מכאוב חזק ותתעב נפשו הלחם בסבת החולי ונפשו תתעב מאכל נתאו לבריאים, יכלה בשרו מרואי ר''ל שלא יראה בו בשר מרוב הכחישות ויגבהו ויבלטו העצמות אשר לא היו נראים קודם החולי, הנה זאת ההודעה בזה האופן תהיה לאדם אם יגיעהו התאחדות מה בשכל הפועל בדרך שיהיה עליו מלאך מליץ הקטנה שבהלצות להגיד לאדם מה שיתיישר בו וישמר מן הרע ובזה האופן יחון אותו ויאמר להציל אותו ולפדותו מרדת שחת מצאתי כפר והוא הסרת זה המכאוב, והנה בסוף הענין יבריא וישוב רענן ורטוב יותר ממה שהיה בעת הנוער וישוב בכחו ובבריאותו שהיה בימי נעוריו, וימשך לזה מן התועלת ג''כ שבעת חליו יתן אל לבו להתפלל אל הש''י וירצה אותו ויראה הש''י פניו בזאת התפלה והצעקה מפני שהוא משתדל לדבק בשם ית' ולשוב אליו ובזה האופן ישיב הש''י לאדם צדקתו כי אע''פ שהרע נכון לבא לצדיק מצד המערכת אשר אי אפשר מזולתו והשם יתב' שם בו כלי אל שינצל מהרע ההוא וישיב לו צדקתו, ישגיח השם על האנשים ואשר יאמר חטאתי והעויתי הדרך הישר ולא שוה לי, ויישר דרכיו אל השם יתברך פדה נפשו ממות ותראה נפשו באור החיים, הנה כל אלו ההודעות יעשה הש''י שתי פעמים או שלש עם גבר להשיב נפשו ממות כדי שיאור באור החיים ר''ל להוכיחו כאשר יתחיל לדרוך בדרכים בלתי נאותים כי השכל הפועל כמו שישגיח על המתאחד עמו להצילו מהרעות הנכונות לבא עליו מצד המערכת כן ישגיח בו להצילו מהדרכים אשר ימנעוהו מהגעה אל השלמות והם פעולות הרשע שכל מי שיחזיק בהם ירחיקוהו מהשם ית' לפי שהם ג''כ מוגבלות מצד המערכת ולא ישגיח בו להביא עליו ייסורין לשמרו מפעולות הרשע יותר מג' פעמים כי אחר כן שבה לו זאת התכונה קנין חזק ולא יותר ממנה לעולם, הקשב איוב שמע לי החרש ואנכי אדבר אם יש לך מלי' להשיב על דברי השיבני דבר כי אני חפץ שתצדק אם יהי האמת אתך, ואם אין לך טענות להשיב על דברי שמע לי החרש ואני אלמדך החכמה והידיעה האמיתית בזה הדרוש : והכלל העולה מהדברים שאליהו יראה שהטובות והרעות הם מוגבלות ומסודרות מצד המערכה ובזה יותר הספק בהצלחה הנמצאת לרשעים כי אין ראוי שנפלא אם יסבב הש''י מצד זה הטבע אשר שם בגרמים השמימיים שיגיעו טובות לאנשים היו רשעים או צדיקים כי אם היה אפשר שלא יגיע רע מהם לנמצאות השפלות לא היה מקצר הש''י מזה לפי שכוונתו הראשונה במה שהמציא היא הגעת הטוב כמו שלא יפלא איש על מה שישגיח הש''י בשמירת הבעלי חיים הפחותים והמציא להם המזון והכלים אשר בו ישיגוהו עם היותם טורפים ומשחיתים זולתם והיותם בלתי ראויי' להגיע טוב להם מפני צדקם לפי שהם בלתי מתוארים בצדק כן אין ראוי שיפלא אם יגיעו טובות מהש''י בזה האופן לאנשים היו צדיקים או רשעים כי הם יותר נכבדים משאר בעלי חיים אלא שהתיר זה הספ' בזה האופן מדברי אליהוא הוא בלתי מבואר כלל מדבריו כאילו לא השתדל להתיר הספק בו לחשבו שהענין מבואר בתחלת העיון שלא תהיה מזה הצד טענה על הש''י ולזה נשאר זה הספק לאיוב כמו שנבאר במה שאחר זה במה שדבר עם השם ית' והנה הרע לא יחוייב מפני זה שיבא לצדיקים כי הש''י שם בהם כלי ישמרו בו מאלו הרעות והוא השכל אם יתנהג בו לפי הראוי בררך שיתאחר אחרות מה בשכל הפועל בו כי כשהיה הענין כן תגיע הודעה לאדם בדרך שישמר מאלו הרעות בפנים שונים לפי מדרגתו בהתאחדות המדרגה היותר גבוהה היא שתגיע לו זאת ההודעה בחלום ובזה ג''כ מדרגות רבות לא זכרם והמדרגה היותר שפלה היא שלא יהיה בכח זה האדם שיגיע לו ממנו שום הודעה לרוב הקשר שכלו בכחות החמריות ולא יגיע לו ההתבודדות מבין שאר חלקי הנפש הראוי למי שאפשר בו זאת הידיעה כמו שנזכר בספר החוש והמוחש אבל תהיה תכלית ההודעה לו שיסבב השכל הפועל אם לשמרו מרע מוחש מסודר ומוגבל מצד המערכת אם לשמרו מרע נפשו שיבואו עליו מכאובים וחליים ישמרו מהנפילה ברע ההוא אם יהיה מוחש או יכנע בהם לבבו אם היה נפשי ואמר שזה אשר יהיה לשמיר' מרע נפשי לא יהיה מהש''י יותר משלשה פעמים והוא מבואר שכמו אלו האנשים יחשבו צדיקים אחר שהם בתחלת הדריכה אל הרשע ולא יאחזו דרכו עדיין ויקרו להם מהרעות על צד התוכח' שלא יקרה לרשעים ולזה יפול ספק ומבוכה בהמצא כמו אלה הרעות יותר לצדיקים ממה שתמצאנה לרשעים ובזה היתר אליהו הספק במה שספק איוב מהצלחת הרשעים ומעונש הטובים המוגבל להם לפי המערכת כי אין זה עול בחק הש''י אחר שהוא המציא להם כלי להנצל מזה הרע ואין ראוי ג''כ שימנע הש''י מבריאת האדם בזה התואר אשר היא נפלאה בשמירתו מפני רע מה יקרה ממנה עם שהוא הערים להמציא בנו כלי נוכל להנצל בו מהרע מצורף לזה שאליהוא יראה שבזה הרע ג''כ תועלת מה והוא תוכחת הרשעים וכלות' כמו שיתבאר וזה ג''כ נמצא במאמר השם לאיוב ובמאמר שלמה עליו השלום אמר כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה ואחשב שתהיה המדרגה האמצעית בין שתי אלה המדרגות שיקרה לאדם פחד על ענין מה היה ראוי לבא עליו רע מה ולא ישיג בו יותר מזה השיעור ומפני זה השיעור מההודעה יהיה נשמר מעשות הדבר ההוא וינצל מהרע אשר היה נכון לבא עליו וכמו זאת ההודעה מפורסמת מאד מן החוש ואמרו רבותינו ז''ל בסבתה אע''ג דאיהו לא חזי מזליה חזי וראוי שתדע אתה המעיין שבכמו זה האופן יותר הספק הזה במה שזכרה תורה בהגעת הרעות לנו בשלא נלך בדרכי השם ובהגעת הטובות בשנלך בהם כמו שזכר בברכות וקללות וזה שכלל האומה יהיה מושגח כשילך בדרכי הש''י וכאשר יחל לצאת מהדרך הטוב אז יהיה נכון לבא עליו רע מצד המערכת תגיע ההודעה לכללה ההוא באחד משני אלו הדרכים אשר זכר וזה שאם היה ביניהם נביא תגיע אליו ההודעה והוא יגיעה לכלל האומ' ואם לא הנה יביא על הכלל ההוא יסורין מה ומכאובות אם להצילם מהרע הגופיי הנכון לבא עליהם אם להצילם מן הפחיתות הנפשיי אשר החלו להסתבך בו ולזה ביארה התורה שכשיבאו על הכלל כמו אלו הרעות לא ייחסוה אל הקרי אבל יאמינו שהכל בא מהש''י להוכיחם ולהעתיקם מהרע אמר אם תלכו עמי קרי וגו' ובזה האופן התקיים בוא הטובות לנו כאשר נלך בדרכי הש''י ונדבק בו על דרך ההשגחה לא מצד מערכת לבד ובוא הרעות לנו כאשר נסור מהם וכבר ביארה התורה שבסוף הענין יהיה העונש בהסתר פנים ר''ל סור ההשגחה האלהית אבל לא יגיע אלינו רע אז אם לא הרע הנכון לבא מצד המערכת אמר והסתרתי פני מהם וזה שהגעת הרעות על דרך ההשגחה להוכיח האנשים לא יהיה תמיד כמו שזכר אליהוא בזה המענה : (רלב"ג)



איוב פרק-לד

{א}  וַיַּ֥עַן אֱלִיה֗וּא וַיֹּאמַֽר:

 רש"י  (מענה אליהו) : (רש"י)

 מצודת דוד  ויען. לפי שבמענה הראשונה השיב לו בדבר הגלות הפשע אל האדם ועתה בא להשיב בדבר גמול השכר והעונש לזה נתן ריוח בין ענין לענין להתבונן יפה בכל דבר והפסיק מהראשונה והתחיל בשניה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ביאור מלות המענה ויען אליהוא ויאמר : (רלב"ג)


{ב}  שִׁמְע֣וּ חֲכָמִ֣ים מִלָּ֑י וְ֝יֹדְעִ֗ים הַאֲזִ֥ינוּ לִֽי:

 מצודת דוד  שמעו חכמים. חזר פניו כלפי הרעים ואמר אתם חכמים שמעו מלי ואתם יודעים האזינו אמרי כי עמכם הבינה להבין מאמרי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויודעים. בעלי דעה : (מצודת ציון)


{ג}  כִּי-אֹ֭זֶן מִלִּ֣ין תִּבְחָ֑ן וְ֝חֵ֗ךְ יִטְעַ֥ם לֶאֱכֹֽל:

 רש"י  כי אוזן מלין תבחן. כאשר החיך יטעום האוכל : (רש"י)

 מצודת דוד  כי אוזן. כמו שהאוזן תבחן קולות הדברים של מי המה וכמו שהחך יטעם הראוי לאכול לדעת המר הוא או מתוק כן בעלי חכמה יבינו אמרי אמת וצדק : (מצודת דוד)


{ד}  מִשְׁפָּ֥ט נִבְחֲרָה-לָּ֑נוּ נֵדְעָ֖ה בֵינֵ֣ינוּ מַה-טּֽוֹב:

 מצודת דוד  משפט נבחרה. אני ואתם נבחרה לנו משפט לברר ברור האמת ונדעה בינינו מה טוב להפריש הבלתי צודק מהצודק : (מצודת דוד)


{ה}  כִּֽי-אָ֭מַר אִיּ֣וֹב צָדַ֑קְתִּי וְ֝אֵ֗ל הֵסִ֥יר מִשְׁפָּטִֽי:

 רש"י  משפטי. הוכחת דברים : (רש"י)

 מצודת דוד  צדקתי. אני צדיק וזכאי : הסיר משפטי. הסיר ממני משפט הגמול הראוי : (מצודת דוד)


{ו}  עַל-מִשְׁפָּטִ֥י אֲכַזֵּ֑ב אָנ֖וּשׁ חִצִּ֣י בְלִי-פָֽשַׁע:

 רש"י  אכזב. אכזיב שופטי שלא דנני אמת : אנוש. חולה מכתי כמו ויאנש (שמואל ב יב) : חצי. נגעי : (רש"י)

 מצודת דוד  על משפטי אכזב. מלבד משפט גמולי אשר אני אומר שפסקה ממני הנה עוד אנוש חצי בלי פשע ר''ל לא די שחומס גמולי עד שאפילו מייסרני עוד בחנם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אכזב. ענין הפסקה כמו אשר לא יכזבו מימיו (ישעיה כח) : אנוש. כאוב ביותר כמו אנושה מכותיה (מיכה א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אנוש חצי. אנושה מכתי : (רלב"ג)


{ז}  מִי-גֶ֥בֶר כְּאִיּ֑וֹב יִֽשְׁתֶּה-לַּ֥עַג כַּמָּֽיִם:

 מצודת דוד  מי גבר כאיוב. הנמצא אדם חשוב בחכמה כאיוב אשר ירבה כ''כ בדברי לעג כמו השותה מים אשר ירבה לשתות די ספוקו הואיל ואין הדרך לתת בעדו מחיר : (מצודת דוד)


{ח}  וְאָרַ֣ח לְ֭חֶבְרָה עִם-פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן וְ֝לָלֶ֗כֶת עִם-אַנְשֵׁי-רֶֽשַׁע:

 מצודת דוד  וארח. וילך אורח להתחבר עם פועלי און : וללכת וגו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)


{ט}  כִּֽי-אָ֭מַר לֹ֣א יִסְכָּן-גָּ֑בֶר בִּ֝רְצֹת֗וֹ עִם-אֱלֹהִֽים:

 רש"י  לא יסכן גבר. לא יהנה אדם אם מתמים דרכיו : (רש"י)

 מצודת דוד  כי אמר. מוסב למעלה שאמר מי גבר וגו' שיאמר כדברי איוב כי אמר לא יסכן וגו' ר''ל אין הנאה ותועלת בא לאדם במה שירצה ללכת עם האלהים בדרכו ובפקודיו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יסכן. ענין הנאה ותועלת כמו הלאל יסכן גבר (לעיל כג) : ברצותו. מל' רצוי ורצון : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יסכן. יועיל : (רלב"ג)


{י}  לָכֵ֤ן | אַ֥נֲשֵׁ֥י לֵבָ֗ב שִׁמְע֫וּ לִ֥י חָלִ֖לָה לָאֵ֥ל מֵרֶ֗שַׁע וְשַׁדַּ֥י מֵעָֽוֶל:

 מצודת דוד  אנשי לבב. ר''ל אנשי לבב חכמה : חלילה לאל מרשע. לעשוק גמול הראוי : ושדי מעול. לגמול טוב לרשע ורע לצדיק : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חלילה. חולין וגנאי : (מצודת ציון)


{יא}  כִּ֤י פֹ֣עַל אָ֭דָם יְשַׁלֶּם-ל֑וֹ וּֽכְאֹ֥רַח אִ֝֗ישׁ יַמְצִאֶֽנּוּ:

 מצודת דוד  כי פועל אדם. כפי פועל האדם כן ישלם לו אם טוב ואם רע וכפי אורח איש כן יזמין לו וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ימציאנו. ענין הזמנה והושטה כמו וימציאו בני אהרן (ויקרא ט) : (מצודת ציון)


{יב}  אַף-אָמְנָ֗ם אֵ֥ל לֹֽא-יַרְשִׁ֑יעַ וְ֝שַׁדַּ֗י לֹֽא-יְעַוֵּ֥ת מִשְׁפָּֽט:

 מצודת דוד  אף אמנם. תחסר מלת כי וכאלו אמר אף כי ור''ל כ''ש שהאמת היא אשר אל לא ירשיע ר''ל לא ישלם גמול רשע למי אשר לא הרשיע והוא מקרא קצר ומובן מאליו : לא יעות משפט. אפילו המשפט לא יעות לעשוק גמול שכרו : (מצודת דוד)


{יג}  מִֽי-פָקַ֣ד עָלָ֣יו אָ֑רְצָה וּמִ֥י שָׂ֝֗ם תֵּבֵ֥ל כֻּלָּֽהּ:

 רש"י  מי פקד עליו ארצה. מי מושל בו לאמר למה כן עשית ולא צויתיך כן כי מי צוהו בממשלתו ולמה ימצא תואנות לבריות אינו צריך להשיב דבר למושל בו לאמר בשביל זאת הרעותי לו : (רש"י)

 מצודת דוד  מי פקד. וכי מי צוה עליו לברוא את הארץ או מי ברא אותה מבלעדו והלא הוא בראה ומרצונו בראה וא''כ כל קיומה בא ממנו והכל בידו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פקד. צוה כמו והוא פקד עלי (עזרא א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מי פקד עליו ארצה. מי שעליו גזר וסידר אלו הענייני' הנמצאי' בארץ אשר ביצירתם מן השלמות והפלגת החכמה מה שלא ישוער : ומי שם תבל כולה. ומי סדר אלו העניינים בכללם אשר בארץ : (רלב"ג)


{יד}  אִם-יָשִׂ֣ים אֵלָ֣יו לִבּ֑וֹ רוּח֥וֹ וְ֝נִשְׁמָת֗וֹ אֵלָ֥יו יֶאֱסֹֽף:

 רש"י  אם ישים אליו לבו. על אדם להשחיתו למה יבא בעלילה עליו הרי מיד יאסוף אליו רוחו ונשמתו רוח ונשמה שלו שהיא (נפוחה בו) ואין מוחה בידו ויגוע כל בשר יחד : (רש"י)

 מצודת דוד  אם ישים. אם היה משים לבו על העולם להפך הכל מיש לאין הלא יוכל הוא לאסוף אליו מהעולם הרוח והנשמה הנתון בו ממנו ר''ל היה מונע מן העולם ההשפעה הבאה ממנו והיתה שבה לאין : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יאסוף. יכניס : (מצודת ציון)


{טו}  יִגְוַ֣ע כָּל-בָּשָׂ֣ר יָ֑חַד וְ֝אָדָ֗ם עַל-עָפָ֥ר יָשֽׁוּב:

 מצודת דוד  יגוע. ואז היה גוע כל בשר כולם כאחד ואף מין האדם היה שב אל העפר אשר לוקח ממנה וכאומר אם לא היה מעשיו במשפט כ''א מוצא תנואות וחושב לאויב וחפצו לאבד כמתנקם מה לו להרבות במיני היסורים הלא בידו לכלותו מהר מע''פ האדמה ואף את כל בשר יחד כי הכל שלו ומי א''כ ימחה בידו : (מצודת דוד)


{טז}  וְאִם-בִּ֥ינָה שִׁמְעָה-זֹּ֑את הַ֝אֲזִ֗ינָה לְק֣וֹל מִלָּֽי:

 רש"י  ואם ביגה. ואם אתה רוצה הבין שמעה זאת, בינה זו אינה שם דבר אלא ל' צווי כמו בינה הגיגי (תהלים ה) לפיכך שתים אלו טעמן למעלה בבי''ת וכל שאר בינה טעמן למטה בנו''ן : (רש"י)

 מצודת דוד  ואם בינה. אם יש לך בינה שמע זאת והבן אותה והאזינה לקול מלי מה שאדבר עוד : (מצודת דוד)


{יז}  הַאַ֬ף שׂוֹנֵ֣א מִשְׁפָּ֣ט יַחֲב֑וֹשׁ וְאִם-צַדִּ֖יק כַּבִּ֣יר תַּרְשִֽׁיעַ:

 רש"י  האף שונא משפט. משפטו של שופ' צדק : יחבוש. המקום וא''ת אינו משפט כי לא כדין עשה אפשר זאת מי שהוא צדיק מאוד תרשיע : כביר. ל' מאוד : (רש"י)

 מצודת דוד  האף. וכי אף גם זאת תאמר שהשונא המשפט הוא המושל כי תאמר אשר הממשלה נתונה ביד מערכות השמים ומקרה אחד לצדיק ולרשע באין משפט וכי נכון אשר בדברים כוזבים כאלה תרשיע את המקום אשר הוא באמת צדיק כביר ולא יעות משפט הגמול למסור הכל ביד המערכה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יחבוש. ענין ממשלה ע''ש שהוא חובש במאסר את המחוייב וכן לא אהיה חובש (ישעיה ג) : כביר. חזק : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יחבוש. ימשול : (רלב"ג)


{יח}  הַאֲמֹ֣ר לְמֶ֣לֶךְ בְּלִיָּ֑עַל רָ֝שָׁ֗ע אֶל-נְדִיבִֽים:

 רש"י  האמור למלך בליעל. וכי הגון וראוי לאמר למלך בליעל ולאמר רשע אל נדיבים : (רש"י)

 מצודת דוד  האמור. וכי ראוי לומר על המלך שהוא בליעל או לומר רשע על אחד מהנדיבים ומכ''ש לחשוב כזאת על המקום : (מצודת דוד)


{יט}  אֲשֶׁ֤ר לֹֽא-נָשָׂ֨א | פְּנֵ֥י שָׂרִ֗ים וְלֹ֣א נִכַּר-שׁ֖וֹעַ לִפְנֵי-דָ֑ל כִּֽי-מַעֲשֵׂ֖ה יָדָ֣יו כֻּלָּֽם:

 רש"י  אשר לא נשא פני שרים. כלומר למלך עולם אשר אין משוא פנים לפניו : שוע. שר כמו ולכילי לא יאמר שוע (ישעיה לב) : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר לא נשא. הלא הוא אשר לא נשא פני שרים לוותר להם על מעלם ולא ניכר לפניו מי הוא השוע ומי הוא הדל להיות חלוקים בדבר משפט הגמול כי כולם מעשה ידיו המה ואין הפרש ביניהם מול המקום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שוע. נדיב כמו ולכילי לא יאמר שוע (שם לב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שוע. נדיב ועשיר : (רלב"ג)


{כ}  רֶ֤גַע | יָמֻתוּ֮ וַחֲצ֪וֹת לָ֥יְלָה יְגֹעֲשׁ֣וּ עָ֣ם וְיַעֲבֹ֑רוּ וְיָסִ֥ירוּ אַ֝בִּ֗יר לֹ֣א בְיָֽד:

 רש"י  רגע ימותו. כשירצה : וחצות לילה. כמו שעשה למצרים : יגועשו עם. כלומר ברגע יעבורו : ויסירו אביר. כח שלהם : לא ביד. לא ישנו בידם ואין להם כח : (רש"י)

 מצודת דוד  רגע ימותו. כאשר תבוא מיתה פתאומית כדבר וכיוצא בעבור גמול עונש הלא שניהם ימותו ברגע אחת זה כזה אם דל ואם שוע : וחצות לילה. לפעמים פתאום בחצות הלילה ינועו וינודו העם ויעברו מן העולם על כי חטאו לו והם עצמם הסירו את החוזק אשר בהם לא ביד זולת כ''א מהם ובהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יגועשו. ענין התנודה והתנוע החזקה כמו וכנהרות יתגעשו (ירמיה מו) : אביר. כח ואומץ : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יגועשו. יתנודדו ויתנועעו : ויעבורו. ויעדרו מן העולם : אביר. תקיף : (רלב"ג)


{כא}  כִּי-עֵ֭ינָיו עַל-דַּרְכֵי-אִ֑ישׁ וְֽכָל-צְעָדָ֥יו יִרְאֶֽה:

 מצודת דוד  כי עיניו. כי המקום משגיח על כל דרכי איש וגו' וכאשר יחטאו לו עד מהרה ישלח דברו לאבדם מן העולם אם דל ואם שוע ואם רבים המה אף מבלי סבה קדומה : (מצודת דוד)


{כב}  אֵֽין-חֹ֖שֶׁךְ וְאֵ֣ין צַלְמָ֑וֶת לְהִסָּ֥תֶר שָׁ֝֗ם פֹּ֣עֲלֵי אָֽוֶן:

 מצודת דוד  אין חשך. אין החשך יחשיך ממנו להיות למסתור לפועלי עון לבל יראה מעשיהם אל מול פני ה' : (מצודת דוד)


{כג}  כִּ֤י לֹ֣א עַל-אִ֭ישׁ יָשִׂ֣ים ע֑וֹד לַהֲלֹ֥ךְ אֶל-אֵ֝֗ל בַּמִּשְׁפָּֽט:

 רש"י  כי לא על איש ישים עוד. כלומר אמרת לא אך ישים בי (לעיל כג) רק חטאי לבדי ואני משיבך לא ישים הקב''ה על בריותיו עלילות תוספת על פשעם, עוד ל' תוספת : להלוך אל אל במשפט. כשהוא בא על בריותיו להתווכח עמהם : (רש"י)

 מצודת דוד  כי לא וגו'. כי אין דרכו להשים על איש עונש נוסף על הראוי עד שיאמר אהלך אל אל במשפט כי הרבה העונש על הפשע ובעבור זה ישגיח על פרטי מעשה האדם לשלם גמול כערך המעשה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עוד. ענין תוספ' וריבוי וכן ויבך על צואריו עוד (בראשית מו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ישים עוד. יסדר ויגזור מה שיעשה בעתיד : (רלב"ג)


{כד}  יָרֹ֣עַ כַּבִּירִ֣ים לֹא-חֵ֑קֶר וַיַּעֲמֵ֖ד אֲחֵרִ֣ים תַּחְתָּֽם:

 רש"י  ירוע. ירוצץ כמו רוע התרועעה (ישעיה כד) : ויעמד אחרים. במקומם : (רש"י)

 מצודת דוד  ירוע. הנה ירוצץ חזקים אין חקר להם ומעמיד אחרים במקומם על ממשלתם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ירוע. ירוצץ כמו תרועם בשבט ברזל (תהלים ב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ירוע כבירים. ישבור תקיפי' : (רלב"ג)


{כה}  לָכֵ֗ן יַ֭כִּיר מַעְבָּֽדֵיהֶ֑ם וְהָ֥פַךְ לַ֝֗יְלָה וְיִדַּכָּֽאוּ:

 רש"י  לכן יכיר מעבדיהם. לפי שהוא מכיר מעבדיהם הטוב והרע ואין צורך לו להתווכח : והפך לילה. עת חשך וצרה להם וידכאו : (רש"י)

 מצודת דוד  לכן יכיר. בעבור אשר יכיר מעשיהם ולזה הפך בלילה אחת להעמיד אחרים במקומם והמה נדכאו מן הארץ : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מעבדיהם. מעשיהם כי תרגום של מעשה הוא עובדא : וידכאו. נשברו ונכתתו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מעבדיהם. מעשיהם : (רלב"ג)


{כו}  תַּֽחַת-רְשָׁעִ֥ים סְפָקָ֗ם בִּמְק֥וֹם רֹאִֽים:

 רש"י  תחת רשעים. במקומם : ספקם. לאנשי סדום : במקום רואים. לעין כל : (רש"י)

 מצודת דוד  תחת רשעים. בעבור היותם רשעים לזה הכם ורצצם במקום ימצא שם רואים למען יקחו מוסר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תחת. בעבור כמו עין תחת עין (שמות כא) : ספקם. ענין הכאה כמו ויספוק את כפיו (במדבר כד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ספקם. הכה אותם : (רלב"ג)


{כז}  אֲשֶׁ֣ר עַל-כֵּ֭ן סָ֣רוּ מֵֽאַחֲרָ֑יו וְכָל-דְּ֝רָכָ֗יו לֹ֣א הִשְׂכִּֽילוּ:

 רש"י  אשר על כן סרו מאחריו. כמו (מדבר י) על כן ידעת חנותינו במדבר כמו מפני אשר סרו מאחריו והביאו לפניו ועליו צעקת דלים : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר על כן. אשר נאבדו על אשר סרו מאחרי ה' : וכל דרכיו. אף אחת מכל דרכיו לא השכילו וכן על כל דבר פשע (שמות כב) ומשפטו על אחת מכל דבר פשע : (מצודת דוד)


{כח}  לְהָבִ֣יא עָ֭לָיו צַֽעֲקַת-דָּ֑ל וְצַעֲקַ֖ת עֲנִיִּ֣ים יִשְׁמָֽע:

 מצודת דוד  להביא עליו. לזה האבידם מן העולם להביא על כל אחד מהם גמול צעקת הדל אשר עשקו וגמול צעקת העניים הרבים אשר ישמע כי עשק ליחיד ולרבים ובא צעקתם לפני המקום : (מצודת דוד)


{כט}  וְה֤וּא יַשְׁקִ֨ט | וּמִ֥י יַרְשִׁ֗עַ וְיַסְתֵּ֣ר פָּ֭נִים וּמִ֣י יְשׁוּרֶ֑נּוּ וְעַל-גּ֖וֹי וְעַל-אָדָ֣ם יָֽחַד:

 רש"י  והוא ישקיט. משקיט את הדלים מאותן העושקים ומי ירשיע עוד ובעוד שהסתיר פנים מי ישורנו : ועל גוי ועל אדם יחד. כיחידים כמרובים שוה לפניו להשקיט ולהסתיר פנים : (רש"י)

 מצודת דוד  והוא ישקיט. כאשר יגזור המקום על מי לשבת שוקט ובוטח ומי הוא יחריד ויבלבל אותו וכאשר יסתיר פנים ממי לבל ישגיח בו לתת לו די מחסורו ומי א''כ יראנו ר''ל מי ישגיח בו למלאות מחסורו כי הכל מיד ה' ואין כח במערכת השמים לא לרחק ולא לקרב : ועל גוי. בין על אומה שלימה בין על אדם יחידי כי יכול הוא אף בכוללים ומשגיח אף בפרטים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ירשיע. יחריד ויבלבל וכן ובכל אשר יפנה ירשיע (ש''א יד) : ישורנו. יראנו כמו אשורנו ולא קרוב (במדבר כד) : (מצודת ציון)


{ל}  מִ֭מְּלֹךְ אָדָ֥ם חָנֵ֗ף מִמֹּ֥קְשֵׁי עָֽם:

 רש"י  (וישקוט) ממלוך אדם חנף ממוקשי עם. על דלים שמלך : ממוקשי עם. עון, ולאלוה כזה לא היה לך לומר בליעל ורשע : (רש"י)

 מצודת דוד  ממלוך. הוא המסיר ממלוכה אדם חנף מבלי היות מוקשי עם ר''ל למען לא יביא מוקשים על העם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חנף. רשע המחניף ליצרו ועושה פתויו : (מצודת ציון)


{לא}  כִּֽי-אֶל-אֵ֭ל הֶאָמַ֥ר נָשָׂ֗אתִי לֹ֣א אֶחְבֹּֽל:

 רש"י  כי אל אל האמר. להאמר אליו נכון וראוי מאת כל סובלי יסורים להאמר נשאתי ומקבל וסובל אני משפטיך ולא אחבול בעצמי ועוד צריך הנידן לומר : (רש"י)

 מצודת דוד  כי אל אל האמר. ר''ל על כי נראה שמעשיו בדין נכון הוא לומר אל האל הנה אשא ואסבול המכאוב ולא אשחית מעשה מעתה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נשאתי. אשא ואסבול : אחבול. אשחית : (מצודת ציון)

 רלב"ג  נשאתי לא אחבול. סלחתי לא אשחית : (רלב"ג)


{לב}  בִּלְעֲדֵ֣י אֶ֭חֱזֶה אַתָּ֣ה הֹרֵ֑נִי אִֽם-עָ֥וֶל פָּ֝עַ֗לְתִּי לֹ֣א אֹסִֽיף:

 רש"י  בלעדי אחזה. לבד מה שאני יודע לראות ולהבין בדבריך אתה הורני ואם און פעלתי לא אוסיף : (רש"י)

 מצודת דוד  בלעדי אחזה. ומלבד מה שאראה אני בעצמי להשכיל בדבריך למדני אתה את המעשה אשר אעשה ואם פעלתי עון מחסרון הידיעה לא אוסיף עוד לעשות כזאת כאשר תלמדני לדעת דרך זו אלך וכאומר הנה דרך הנכון לומר כן ולא להחזיק עצמו לצדיק ולבעט ביסורים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בלעדי. הוא כמו מלבד וכן בלעדי רק אשר אכלו הנערים (בראשית יד) : אחזה. אראה כמו ואתה תחזה (שמות יח) : הורני. למדני : (מצודת ציון)


{לג}  הַֽמֵעִמְּךָ֬ יְשַׁלְמֶ֨נָּה כִּֽי-מָאַ֗סְתָּ כִּי-אַתָּ֣ה תִבְחַ֣ר וְלֹא-אָ֑נִי וּֽמַה-יָדַ֥עְתָּ דַבֵּֽר:

 רש"י  המעמך ישלמנה כי מאסת וגו'. כך אמר אליהו לאיוב המעמך היה לו להקב''ה להימלך בפירעון תשלומין ממך : כי מאסת. לאמר מאסתי לא לעולם אחיה (לעיל ג) יתר ידו ויבצעני (לעיל ו) סבור אתה שיגבה ממך לפי דעתך ורצונך ואתה תבחר התשלומין ולא אני במקום הקב''ה דבר אליהו בתמיה : (רש"י)

 מצודת דוד  המעמך. וכי מעמך לבדך יושלם החקירה בדבר הנהגת משפט ה' וכי אתה לבדך תכריע כי מאסת אמרי הזולת וכפל עוד דברו ואמר וכי אתה תבחר אמיתת הדבר ולא אני הלא גם לי לבב כמוך ומה ידעת מן ההיקש והויכוח דבר ונשימה לב לבחון הכנים המה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ישלמנה. ישלימנה לעשות : (רלב"ג)


{לד}  אַנְשֵׁ֣י לֵ֭בָב יֹ֣אמְרוּ לִ֑י וְגֶ֥בֶר חָ֝כָ֗ם שֹׁמֵ֥עַֽ לִֽי:

 רש"י  אנשי לבב יאמרו לי. כי איוב לא בדעת ידבר : (רש"י)

 מצודת דוד  אנשי לבב. הן ידעתי שאנשי לבב יאמרו לי ר''ל יודו למאמרי וכל גבר חכם יהיה שומע לדברי ומהם לא יסור : (מצודת דוד)


{לה}  אִ֭יּוֹב לֹא-בְדַ֣עַת יְדַבֵּ֑ר וּ֝דְבָרָ֗יו לֹ֣א בְהַשְׂכֵּֽיל:

 מצודת דוד  איוב. אבל איוב לא בדעת ידבר ר''ל מקושי המכאוב אין דעתו שלימה ולזה דבריו המה לא בהשכל ולולי זאת היה גם הוא מודה לדברי : (מצודת דוד)


{לו}  אָבִ֗י יִבָּחֵ֣ן אִיּ֣וֹב עַד-נֶ֑צַח עַל-תְּ֝שֻׁבֹ֗ת בְּאַנְשֵׁי-אָֽוֶן:

 רש"י  אבי יבחן. אבי אתה הקב''ה אב לכל הלואי יבחן איוב עד נצח למען תהיה תשובה לאנשי און ואף לבני אדם דבר הכתוב כן כמו אבי דבר גדול וגו' (מלכים ב ה) (ד''א אבי כמו ותפר האביונה (קהלת יב) ל' רצון כך חברו מנחם וכן פתרונו אבי יבחן איוב עד נצח רצוני ומאויי שיבחן איוב עד נצח סא''א) : (רש"י)

 מצודת דוד  אבי. הנה חפצי שעד עולם יהיה איוב בחון ביסורים לראות אם יחזור מדבריו ועם כל צעקתו לא יחדלו ממנו עד אשר ישוב לה' : על תשובות. בעבור שימצאו תשובות באנשי און בראותם שלא הלכו ממנו הייסורים כ''א בתשובה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אבי. ענין תאוה ורצון כמו לא אבה יבמי (דברים כה) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אבי. מגז' אבה והרצון בו רצוני או יהיה קריאה אל השם על : תשובות באנשי און. על שהוא משיב להם תשובות בענין אנשי און : (רלב"ג)


{לז}  כִּ֥י יֹ֘סִ֤יף עַֽל-חַטָּאת֣וֹ פֶ֭שַׁע בֵּינֵ֣ינוּ יִסְפּ֑וֹק וְיֶ֖רֶב אֲמָרָ֣יו לָאֵֽל:

 רש"י  יספוק. ל' רוב דברים והרמת קול : בינינו יספוק. הוא אומר מה לנו ולדבריו אף אמנם שגיתי אתי תלין (לעיל יט) ואינו יודע שאנו נענשים ומספיק לנו עונות על שאנו שומעים כך מפורש בויקרא רבה : (רש"י)

 מצודת דוד  כי יוסיף. כי על החטא אשר יחטא בלבו לכחש בהשגחה עוד יוסיף פשע אשר בינינו בפרסום רב יתלונן די ספוקו וירבה אמריו על האל ואם עכ''ז ילכו להם היסורים ינעול דלת לפני אנשי און ולא ישובו לה' כי יאמרו הכל בא במקרה וכאשר באו כן הלכו (העולה מהמענה ההיא אשר ישוב לומר שהמקום משלם לכ''א כגמולו ואינו מוצא תנואות לחבל מעשה ידיו משנאתו בם כי אם היה כן מה לו להרבות בתחבולות הלא הכל שלו ובידו לאבד הכל בקלות ואין מי ימחה בידו אבל עם הכל יעשה במשפט הדל יהיה או שוע המעט אם רב ואין כח במערכת השמים לבטל גזירת המקום לזאת מהראוי לשוב לה' ולא לבעט ביסורים אף יתאוה לבל ילכו היסורים מאיוב עד כי ישוב למען הורות תשובה) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יספוק. די הספוק ור''ל הרבה מאד כמו במלאות ספקו (לעיל כ) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יספוק. יספוק כפיו ויתרעם מהש''י : ביאור דברי המענה. השיב אליהוא על קצת דברים זכר שאמרם איוב ואמר שמעו חכמים מילי ויודעים האזינו לי כי אזן מלים תבחן כמו החיך יטעם האוכל או רצה בזה שהוא יטעון על איוב מהדברים המוחשים לא שיסתיר המוחש כמו שהיו עושים ריעי איוב נבחרה לנו המשפט והאמת לא נבחר דעת אחד על אח' אם לא מצד העיון והחוש או מצד אחד מהם אבל נשתדל לדעת אי זה מהדעות הוא יותר טוב, כי אמר איוב צדקתי ואל הסי' משפטי על משפטי שישפטני השם באלו המכאובות האם אכזב באמרי שצדקתי הנה על דרך האמת אנושה מכתי מבלי פשע, מי גבר חכם ושלם כאיוב יאמר דברי לעג כאלו, והנה בזה המאמר כאילו הלך להתחבר עם פועלי האון ואנשי רשע כי יאמר שלא יועיל לאדם ברצותו הדרך שהוא עם אלהים והוא הדרך הישר, ואולם אמר זה כי מי שילך בדרך הישרה יאמרו בו שהלך עם אלהים כאומרו את האלהים התהלך נח, לכן אנשי שכל שמעו לי חלילה לאל מעשות רשע ועול כי הוא ישלם לאדם פעלו ר''ל גמול פעלו על דרך וכשכיר יקוה פעלו וימציא לאדם בדרכיו ר''ל שישגיח בטובים וישמר' והרשעים יהיו נעזבים למקרה הזמן הרעים הנכונים לבא עליהם מצד המערכת, אמנם שהש''י לא יעשה רשע ולא יעות משפט הוא מבואר ממה שאומר מי הוא עליו שגזר וסדר כל אלו הנמצאות הנפלאות אשר בארץ בזה הסידור הנפלא מהיושר והחכמה מה שלא יתכן לאדם שישיג ממנו כי אם מעט ומי שסדר זולתו זה העולם כלו הלא באמת הוא לבדו בראו ובכחו עומד ונשמר תמיד, ואם היה חפץ רשע להביא רע בזה העולם שלא כרין היה אפשר שיאסוף אליו חיי זה העולם יחד ויפסידהו ויגוע יחד כל חי ואדם על עפר ישוב ואולם זה אינו אבל נמצא הש''י משגיח בו השגחה נפלאה להעמידו תמיד על מתכונתו ולזה יחוייב שלא ייוחס לש''י הרשע והעול ואם תרצה להבין שמע אמרי, הגם שונא משפט ימשול בזה העולם הנמצא בו המשפט והחסד בתכלית מה שאיפשר בבריאת הנמצאות אשר בו ובפרט בצמחים ובעלי חיים ואין ראוי ליחס רשע אל מי שהוא חזק הצדק אשר בהנהגתו זאת אשר סידר באנשי העולם מן היושר עד שלא ניכר בה שרים ולא ניכר בה בין נדיב ודל לפי שהם כולם מעשה ידיו, ולזה תמצא שבבא יומם ימותו ברגע ובכמו שיעור העתה אשר יחלק הלילה לשני חציין שאינו בזמן אלא כמו שהנקודה בקו ימצא שיתנועעו עם אחר ויעברו מן העולם ויאבדו בבא יומם ויסורו אלו המקרים אשר ימיתום האביר אשר ימשול בזה העם עמהם וכל אלו ימותו יחד מזולת שיחולו עליהם ידים אבל ברצון השם וגזרתו זה הרע בא להם מצד רשעם להעדר ההשגחה האלהית מפני זה מהם ובהסתירו השם פניו מהם יהיו מטרה למקרה הזמן כמו שאמר אחר זה ויסתר פנים ומי ישורנה ועל גוי ועל אדם יחד וכל זה הוא לפי שעיני השם על דרכי איש והוא רואה כל צעדיו ושיתכן שיהיו ממנו צדיקים ורשעים ולזה היה הרע הנופל במקרה מצד הסידור אשר מהמערכת כמו מכוון לענוש הרשעים כי הרבה מה שישתדל השם בענייני' אשר מצד ההכרח שיגיע מהם תועלת כמו שהתבאר בספר בעלי חיים, אין חשך ואין צלמות להסתר שם פועלי און מיד השם ית' על רשעם כי בלא ספק יגיעם עונש בעניינים החמריים לסור ההשגחה האלהית מהם, הנה לא על איש יגזור ויסדר מה שיעשה בעתיד אבל הכל בבחירתו כדי שיוכל כל איש ללכת אל אל במשפט וביושר ולא ימנעהו מזה מה שסידר מהמעשים והתכונות הנפשיות מצד המערכת כי זה הסידור כמו שאמרנו ימשול בו השכל, ישבור השם תקיפים רבים עושקי בני אדם לאין חקר ויעמיד אחרים כאשר ימצאו במקומם לעשות עמהם רע כמו הרע הנעשה לקודמי' וזה אמנם הוא מפני הסתר פנים, ומפני זה יכיר לאנשים פעולותיהם כי הם היו רעות בראותם העונש הבא להם עד שידכאו ויאבדו בזמן מועט כמו הרגע אשר יהפך בו הלילה ליום כי אין בין היום והלילה אמצעי, הנה כבר הכה אותם במדרגת אשר ראוי שיוכו בו הרשעים במקום רואים שיראו הרע המגיע לאלו הרעים ויראו כי הם בעצמם סבבו שיגיעו הרעות להם מפני סור' מאחרי השם ובלתי השכילם דרכיו עד שסרה השגחתו מהם, ובזה תועלת לטובים אשר היו עושקים אותם אלו הרעים והם הדלים והעניים אשר היו צועקים לשם מפני היותם עשוקים ואפשר שנאמר כי אליהוא יראה כי בכאן ב' סיבות להגעת הרע לרשעים האחד מצד העדר ההשגחה האלהית מהם אשר סבתם סורה ממנו ובלתי השכילם דרכיו ויבאו מפני זה להם הרעות המוגבלות מצד המערכת להם, והשנית ההשגחה האלהית אשר על הטובים כי יתכן שישגיח השכל הפועל על האיש הטוב שיסיר ממנו כל דבר יזיקהו ויכלה ממנו מפני זה אלו הרשעים ויכוון אל ההטבה לטובים בעצמות וזהו דעת תורתינו בלא ספק ר''ל שהרעות יבואו לרשעים לאחת משתי אלו הסיבות ולזה באו הרעות על המצרים בעבור ישראל, וזולת זה מה שנזכר בתורה שינהג זה המנהג ונזכר בתורה ג''כ הצד השני מהבאת העונש על הרשע ר''ל סור ההשגחה האלהית ממנו והיותו משולח ונעזב לרעות הנכונות לבא עליו אמר והסתרתי פני מהם והיה לאכול ואמר לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם והש''י כאשר ישקיט האדם בשמרו אותו בהשגחתו עליו אמר מי הוא זה אשר ירשיעהו ויענישהו הנה אין כח ברע המוגבל מצד המערכת שיזיק לאדם בהיות השגחת השם בו והיא תהיה בו בהתאחדותו בשכל הפועל כפי היכולת או אם יסתיר השם פניו ויהיה האדם משולח ונעזב למקרי' מי יראה אותו וישגיח בו להצילו מהרע הנכון לבא עליו וזה הרע יקרה מצד הסתר פנים עד שיחול יחד על גוי ועל אדם המולך עליהם וסבת זה מלוך אדם חנף על זה העם והיות העם הזה רבו המוקשים והפגעים כאילו אמר שהעם לא יענש בעבור חטא המלך אם הם בצד שתהיה השגחת הש''י בהם ולא המלך בעבור חטא העם אבל תהיה הסיבה ברע אשר יקרם חטא שניהם יחד ואפשר שנאמר שיהיה הרצון באומרו ממלוך אדם חנף וגו' שכבר ישגיח מחוזק ההשגחה האלהית עד שלא ימלוך אדם חנף כי אם ממוקשי עם ולזה ישלח להם השם מנהיג שישחיתם ואילו היו טובים לא היה בו כח להשחיתם לפי שהש''י השומר אותם יהפוך לב המנהיג כאשר ירצו באומרו פלגי מים לב מלך ביד ה' אל כל אשר יחפוץ יטנו והנה הביאור הראשון יותר נכון מצד הענין ומצד הלשון כי לזה הביאור היה ראוי שיאמר מלוך אדם חנף ממוקשי עם ובהיות הענין כמו שאמרתי ר''ל שהש''י ישמור הדבקים בו מכל רע נכון לבא עליהם מצד המערכ' ושהרע יבא לצדיקים על צד ההשגחה לשומרם מרע מה הנכון לבוא עליהם מצד המערכת ושהרע יבא לצדיקים על צד התוכחות כשיתחילו לדרוך אל הרשע, הנה אל אל אשר לו היכולת לומר מחלתי לא אשחית ר''ל שכחו להסיר הרע הנכון לבוא מצד המערכת היה ראוי שתשוב ותאמר בלעדי אחזה בעצמי רשע אתה הורני ואם עול פעלתי לא אוסיף אם לא היית מכיר בעצמך רשע כמו שאתה אומר והשתדל להתקרב אליו בדרך שתהיה השגחתו בך ואז תנצל כי זה בהכרח לפי מה שאמרתי בא אליך אם מצד התוכחות לחטא מה התחלת בדריכתו אם מצד הסידור מהכוכבים להעדר ההשגחה ממך אם להשגחת הש''י עליך להצילך מרע יותר חזק היה נכון לבוא עליך, וזה האופן השלישי אין ראוי לך להתרעם ממנו ואם היה שיהיה רע הבא עליך על זה האופן ואם היה על אחד מהאופנים הקודמים הנה התשובה לך אל תועיל לך ותצילך משישלים אליך הרעה אשר החחיל להביאה אליך האם נכון שיצא ממך דבר יהיה סבה להשלי' לבא הרעה אליך כי מאסת חייך ולא השתדלת להתקרב אל הש''י כרי שיסיר הרע ממך אבל בחרת שימיתך או יהיה הרצון באומרו כי מאס מאסת לשוב אל השם ולהכנע לפניו הנה אתה תבחר זה הדרך ולא אני ומה תדע להשיב על דברי, אנשי שכל יאמרו לי ויאמר גבר חכם שומע לי, כי איוב לא ידבר בדעת דבריו אלה ודבריו לא בהשכל רצוני יבחן איוב באלה המכאובים עד נצח כדי שיהיו ממנו תשובות באנשי און ר''ל להשיב להם ראו מה קרה לאיוב על הטיח דברים כנגד הש''י או יהיה פירושו על תשובות באנשי און מפני שהיה משיב תשובות באנשי און ליחס מהם עול לש''י והיא ההצלחה הנראית לרשעים לפי מה שזכר, כי יוסיף תמיד על חטאתו פשע בינינו יספוק כפיו ויתרעם על הש''י וירבה אמריו לאל כאילו היה אנוש בערכו : והכלל העולה מהדברים הוא כי על מה שהיה איוב טוען שכבר הגיעוהו רעות נפלאות על לא חמס בכפיו ושפט מפני זה שהאדם משולח ונעזב אל הסידור אשר מצד המערכת ולזה היה מתרע' על השם יתברך איך סידר הענין בזה האופן בהעדר הסדר והיושר ולמה ברא האנשים הקשי יום אחר שאין להם המלט מהרע ונבחר להם ההעדר מהמציאות והמות מהחיים הנה ישיב אליהו שדברי איוב בטלים מצדדים הצד האחד שהוא היה אומר שאין חמס בכפיו והוא מבואר שכבר חטא במה שאמר שלא יועיל לאדם בהחהלכו בדרכי השם וכאילו התחבר בזה הדעת עם אנשי רשע ופועלי און כי הם יעשו מה שיעשו מהרשע והחמס להשענם שלא יגיעם נזק מהש''י על זה ואע''פ שכבר התנצל איוב מזה הענין והשיב שהוא לא ישבח מפני זה הרשע והעול כמו שזכר במענה חי אל הסיר משפטי הנה אין לו התנצלות במה שנכנס מהמות בדעתו זאת מצד קיצורו מחקור בזאת החקירה כפי מה שראוי והוא מבואר שהחטא אשר יהיה בדעות הוא יותר עצום מהחטא אשר יהיה בפעולות המדותיוח כי כל מה שיהיה הפועל למרי והמתואר בו יותר נכבד יהיה החטא בו יותר חזק ולפי שהחטא אשר יהיה בדעות יהיה המתואר בו השכל והחטא אשר יהיה בפעולות המדותיות יהיה המתואר בו החומר והכחות הנפשיות החמריות והנה השכל יוחר נכבד מהחומר ומשאר כחות הנפש הוא מבואר שהחטא אשר יהיה בדעות הוא יותר עצום מהחטא אשר יהיה בפעולות המדותיות כאילו תאמר הגנבה והגזל ומה שידמה לזה וכ''ש כשנתלו בדעת ההוא אשר היה הטעות השלמיות האנושיות בכללם והמדעי כמו הענין בזה הדרוש אשר טעה בו איוב זה האופן מהטעות ואמנם שכבר נתלה בו השלמות המדיני הוא מבואר ממה שקדם וזה שהאנשים לא ימנעו מעשות הרשע והעול אלא ליראתם שיגיעם עונש על זה ואמנם יתבאר שכבר נחלה בו שלימות המדעי משני צדדים הצד האחד במקרה והוא כשידעו האנשים שבהשלימם שכלם והוצאתם אותו מהכח אל הפועל ימלטו מאלו הרעות אשר מצד המערכת כמו שהתבאר מדברי אליהו ישתדלו להשלים שכלם והצד השני בעצם כי ההצלחה האינושית תהיה כשישכיל האדם השם יתברך כפי מה שאיפשר וזאת הגזרה מוסכם עליהם מהפילוסופים ובעלי התורה האלהי' והיא כמו מבוארת בנפשה למי שהתפלסף וידע ענין השכל ומהו מה שישכיל ולפי שהשגת הש''י האפשרי' לנו הגיע לנו בשנשיג מעשיו ואופן פעלו בהם ויותר מה שאיפשר שנשיג מהם הם אלו הדברים אשר בזה העולם השפל הנה כאשר תעלם ממנו הנהגתו אותם ונטעה בזאת ההנהגה זה האופן מהטעות שטעה איוב תמנע ממנו ההשגחה בשם ית' האיפשרית לנו ובהיות הענין כן הוא מבואר שדברי איוב בלתי צודקים במה שהיה אומר שצדק ואל הסיר משפטי והצד השני הוא שאליהו יבאר שהשם לא ישתדל בעשייח הרשע והעול כלל אבל ירחיקהו בכל האופנים ולזה אין ראוי שנאמר שהוא סידר בטובות אישי האדם ורעחם סידור בלתי בלתי שומר צדק ויושר כמו שהיה אומר איוב אמנם שהש''י איננו חפץ ברשע והעול זה יתבאר בחפוש ונציע לזה המופת הקדמה אחת מחוייב הוראתה והיא שכל הדברים הנמצאים פועל אותם הש''י ואחר שהוצעה זאת ההקדמה על שהוא אמתית בלא ספק ומחוייבת ההודאה בה לבעלי התורות האלהית ולבעלי העיון אמנם כי כשנחפש בכללות בסדור אשר סדר הש''י בזה המציאות מצאנו בו מהצד' והיושר וההטבה והחנינה מה שלא ישוער רצוני לומר כשחקרנו בשלמות הנמצא ביציר' מין ומין מהנמצאות עד שלא היה אפשר המצאם באופן יותר שלם רוצה לומר שאי אפשר שיהיה להם מהשלמות בעצמם יותר מהנמצא להם ואי אפשר ג''כ שישלימו קצתם קצת יותר מזה ממה שנמצא להם מהשלמתם קצתם קצת והעדרם קצתם בקצת ואל אלו שתי ההקדמות רמז אליהו באומרו מי פקד עליו ארצה ומי שם תבל כולה רצוני שהוא זכר שהש''י הוא הפועל סידור העולם וטען עם זה בזה הפסוק שזה הסידור יורנו שאין הש''י חפץ רשע והוא מה שהקדים ואמר אף אמנם אל לא ירשיע ושדי לא יעות משפט וביאר זה מזה הסידור אשר סדרו הש''י בזה העולם ובהיות הענין כן הוא מבואר מצד אלו הפעולות אשר פועל אותם הש''י שאיננו חפץ בעשיית הרשע והעול אבל כל השתדלותו הוא לעשות הצדק והיושר בכל הדברים הנמצאים וזה שאם היה חפץ בעשיית הרשע והעול לא היו פעולותיו על צד האופן שהם בו מהצדק והיושר כי לא יבא ממי שהוא חפץ רשע ועול צדק ויושר כי אם מעט ובמקרה ואין לאומר שיאמר שהוא פועל המינים והם אשר נמצא בהם בבריאתם הצדק והיושר ואיננו פועל האישי' לפי שהמיני' אינם דבר יותר מהאישי' אבל הם האישי' בעצמם ואולם באישים דבר נוסף על הטבע המיניי והם המשיגי' היולניי' אשר היו בהם פרטיים כמו שהתבאר במה שאחר הטבע וכאשר התיישב זה כולו הוא מבואר שאין הש''י חפץ רשע ועול ומה שנמצאהו בלתי שומר צדק ויושר בטובות אישי האדם ורעת' ראוי שנחקור איך איפשר זה מזולת שניחס לשם רשע ועול ואם לא נוכל להשיג זה ראוי שניחסהו אל קצורינו לא שנחליט המאמר מפני רוע הסידור הנמצא לפי מה שנחשוב בטובות אישי האדם ורעתם שהש''י סידר זה הענין באופן חסר כמו שהיה אומר איוב ואם אמר אומר שאיוב לא ייחס זה הענין אשר היה מתרעם עליו לש''י לרשע עול אבל ייחסהו ללאות וקיצור וזה לא יכטל מזה הצד הנה אליהו בטל ג''כ זה המאמר בכח טענתו זאת ואמר אמנם שהש''י לא ירשיע ולא יעות משפט מצד קצורו וליאותו מהמציא זה הסירור הנמצא בטובות אישי האדם ורעתם באופן יותר שלם זה מבואר לפי שהוא לבדו המציא זה המציאות בכללו וסידר אותו בזה הסידור הנפלא אשר הוא מורה על שתכלית העוצם והחכמה נמצא לפועלו ואם לא השיגהו קיצור וליאו' מהמציא מה שהמציא מהדברים הנפלאים תכלית הפלא בנמצא נמצא כ''ש שלא ישיגהו ליאו' וקיצור במה שהוא למטה מזה והוא הבאת הטוב לטובים והבאת הרע לרעים וכ''ש שלא ילאה להמנע מברוא האנשי' הקשי יום ולא יקצר מהשיג אם המות הוא נבחר מהחיים לכמו אלו האנשים אם לא והנה יבאר אליהו באופן שני שאין הש''י חפץ ברשע והעול והוא יניח תחלה בכח דבריו כאילו הוא מבואר בנפשו שאין הבאת הטוב בלא משפט עול כאילו תאמר הבאת הטוב לרשעים המסודר להם מצד המערכת לפי שהוא יראה שאין בזה עול כי זה הטוב יבא להם על צד ההשגחה הכוללת אשר הש''י משגיח באדם רצוני לומר מצד הסידור אשר מהגרמים השמימיים וזה יהיה להם מאשר האדם נולד בעת אשר היה בו מצד הכוכבים זה המצב לא מצד מה שהם אלו האנשים והוא מבואר שאין ראוי שימנע השם מהשגיח במין האנושי זה האופן מן ההשגחה מפני הרשעים אשר אפשר שיהיו בו ואולם היה עול ורשע אם היה מגיע להם טוב מצד מה שהם רשעים או מפני הטבע האישיי ואחר שהתישב זה הנה נבאר מדברי אליהוא שאין הש''י חפץ רשע וזה שאם היה חפץ רשע הנה יחוייב לפי דעת איוב שיהיה השתדלותו להביא רע בלא משפט לאלו הנמצאות השפלים באמצעות המערכת וזה כי הבא' הטוב בלא משפט בזה האופן איננו רשע ועול כמו שקדם והנה אם היה חפץ בהבא' הרע היה משחית זה המציאות השפל ברגע לפי מה שנמצא לש''י מעצ' הכח והיכולת ועוד שעמידה זה הנמצא קיומו הוא בשם ית' וכאשר לא יסבב הש''י בשמירתו יפסד תכף ואחר זה נשנה מקביל הנמשך ונאמר אבל זה המציאות השפל נפסד ונשחת יחד ויחוייב מזה מקביל הקודם והוא שאין הש''י חפץ בהשחתה וההרעה והוא מקביל הנמשך מההקש התנאי הקודם ויחויב ממנו מקביל הקודם והוא שאין הש''י חפץ רשע וזה המופת רמז אליו אליהו באומרו אם ישיב אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף לבאר מה שהקדים ואמר אף אמנם אל לא ירשיע ואמר ואדם על עפר ישוב שאם היה דעת איוב שזה העול איננו נמצא רק באדם ולא יחוייב שיהיה חפץ להביא רע בלא משפט כי אם לאדם הוא מבואר שאם היה חפץ הש''י בהבאת הרע לאדם היה מפסיד המין האנושי ברגע ולפי שלא ביאר אליהוא בביאור שהבא' הטוב בלא משפט לרשעים מצד המערכת אינו עול נשאר זה הספ' לאיוב אחר דברי אליהוא ר''ל מדוע נמצא' ההצלחה לרשעים כמו שנבאר בביאורינו דעת איוב עם הש''י, והנה הרע אשר יגיע אל הנמצאים השפלים במקרה מהגרמים השמימיי' כבר יאמר אליהוא שאין ראוי שיוחס לש''י לרשע ועול לפי שבו תועלת לענוש לרשעים על רשעם ויקבלו בזה תוכחת שאר האנשים וימלטו ג''כ הטובים מיד הרעים באבדם וזכר עם זה אליהוא שכבר יביא השם רע לרשעים לזאת הסבה לבד ואם לא היה מחוייב להם מצד המערכת להציל הצדיקים מידם וזה כולו צדק ויושר : (רלב"ג)



איוב פרק-לה

{א}  וַיַּ֥עַן אֱלִיה֗וּ וַיֹּאמַֽר:

 רש"י  (מענה אליהוא) : (רש"י)

 מצודת דוד  ויען. לפי שבמענה השניה השיב בדבר גמול השכר והעונש ועתה בא להשיב בדבר היסורים הבא לאיוב עצמו לזה נתן ריוח בין ענין לענין להתבונן יפה בכל דבר והפסיק מהשניה והתחיל בשלישית : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ביאור מלות המענה : (רלב"ג)


{ב}  הֲ֭זֹאת חָשַׁ֣בְתָּ לְמִשְׁפָּ֑ט אָ֝מַ֗רְתָּ צִדְקִ֥י מֵאֵֽל:

 רש"י  הזאת חשבת למשפט. שהוא משפט הבריות כנגד יוצרם אשר אמרת צדקי משל הבורא : (רש"י)

 מצודת דוד  הזאת. וכי המענה הזאת חשבת למשפט צודק שאמרת צדיק אני יותר מהאל כי אני עשיתי הצדק והוא יעשוק הגמול במה שמסר הכל ביד המערכה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  צדקי מאל. שאני צדיק יותר מאל : (רלב"ג)


{ג}  כִּֽי-תֹ֭אמַר מַה-יִּסְכָּן-לָ֑ךְ מָֽה-אֹ֝עִ֗יל מֵֽחַטָּאתִֽי:

 רש"י  כי תאמר מה יסכן לך. דרכי יושר : מה אועיל. בצדקתי יותר מחטאתי : (רש"י)

 מצודת דוד  מה יסכן לך. אם הכל באה מצד המערכה מה הנאה באה לך מעבודת האל או מה הועיל עם ההמנע מחטאתי ר''ל מן החטא המוטבע באדם אשר כמעט טבעו כופהו עליו וקשה לפרוש הימנה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יסכן. ענין הנאה ותועלת כמו לא יסכן גבר (לעיל לד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יסכן יועיל : (רלב"ג)


{ד}  אֲ֭נִי אֲשִֽׁיבְךָ֣ מִלִּ֑ין וְֽאֶת-רֵעֶ֥יךָ עִמָּֽךְ:

 רש"י  ואת רעיך עמך. ששתקו על דבריך : (רש"י)

 מצודת דוד  ואת רעך עמך. ר''ל כמו שאני חולק עמך כן אני חולק עם רעיך כי הם שפטו שהיסורים באו עליך בעבור מרבית העון ולבבי לא כן יחשוב : (מצודת דוד)


{ה}  הַבֵּ֣ט שָׁמַ֣יִם וּרְאֵ֑ה וְשׁ֥וּר שְׁ֝חָקִ֗ים גָּבְה֥וּ מִמֶּֽךָּ:

 רש"י  הבט שמים. ואחרי שהוא גבוה ואתה נמוך ואין לו תועלת ברשעך וצדקך למה תתפאר אליו בצדקך : (רש"י)

 מצודת דוד  וראה. עצם תבניתו שאין לו ערך ויחס עמך : גבהו ממך. אשר גבהו ממך מאד ומרחק רב ממך עליהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ושור. וראה כמו אשורנו ולא קרוב (במדבר כד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ושור.
וראה : (רלב"ג)


{ו}  אִם-חָ֭טָאתָ מַה-תִּפְעָל-בּ֑וֹ וְרַבּ֥וּ פְ֝שָׁעֶ֗יךָ מַה-תַּעֲשֶׂה-לּֽוֹ:

 מצודת דוד  אם חטאת. ר''ל ומן השמים תשפוט על היושב ממעל לו אשר אם חטאת מהו הדבר אשר תוכל לפעול בו : ורבו. ואם רבו וכו' וכפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)


{ז}  אִם-צָ֭דַקְתָּ מַה-תִּתֶּן-ל֑וֹ א֥וֹ מַה-מִיָּדְךָ֥ יִקָּֽח:

 מצודת דוד  אם צדקת. וכן אם תצדק מהו הדבר אשר תתן לו בזה או מהו הדבר אשר יקח מעצמו מידך : (מצודת דוד)


{ח}  לְאִישׁ-כָּמ֥וֹךָ רִשְׁעֶ֑ךָ וּלְבֶן-אָ֝דָ֗ם צִדְקָתֶֽךָ:

 רש"י  לאיש. אשר כמוך. יוכל ויועיל רשעך וצדקתך, ראה רשעים רבים אשר : (רש"י)

 מצודת דוד  לאיש כמוך. שיש לו ערך עמך בעצם ועמך ישב בקרבך לו יזיק רשעך אשר תעשה לו וכן לו יועיל הצדקה אשר תעשה עמדו אבל לא לה' וכאומר והנה בהיות כן אין על המקום לשלם גמול לאדם לא בעבור המנעו מן החטא ולא בעבור עשות הצדק אולם הגמול הבא לאדם הוא בטובו הגדול ובחסדו הרב : (מצודת דוד)


{ט}  מֵ֭רֹב עֲשׁוּקִ֣ים יַזְעִ֑יקוּ יְשַׁוְּע֖וּ מִזְּר֣וֹעַ רַבִּֽים:

 רש"י  מרוב עשוקים. שהם עושקים יזעיקו את הבריות לפניו וישועו עניים מזרוע רבים העושקים אותם : (רש"י)

 מצודת דוד  מרוב עשוקים. ולזה כאשר ירבה זעקת עשוקים אשר יזעיקו אותם עושקיהם שועתם אשר ישועו מזרוע רבים אשר יאנסום בכח הזרוע והוא כפל ענין במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ישועו. יצעקו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מרוב עשוקים יזעיקו. מה שטענת שימצאו רוב עשוקים יזעיקו אותם עושקיהם או יהיה מרוב ענין ריב והרצון בו ממה שיריבו בו עשקים אשר יזעיקו אותם עושקיהם : ישועו מזרוע רבים. יזעקו מגבורת רבים ותוקפים אשר יעשקום : (רלב"ג)


{י}  וְֽלֹא-אָמַ֗ר אַ֭יֵּה אֱל֣וֹהַּ עֹשָׂ֑י נֹתֵ֖ן זְמִר֣וֹת בַּלָּֽיְלָה:

 רש"י  ולא אמר. הרשע : איה אלוה עושי. לירא מפניו : נותן זמירות. כמו כרמך לא תזמור (ויקרא כה) שמכרית את הרשעים בלילה כגון אמרפל וחביריו ומצרים וסנחרב : (רש"י)

 מצודת דוד  ולא אמר וגו'. ר''ל הצדיק אשר בהם הנותן בפיו זמירות לה' בלילה בהסתר ויחידי לא אמר לזולת איה אלוה העושה אותי ר''ל מדוע שכחת בה' ולא תשמור מצותיו ותעשוק רעיך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נותן. אומר כמו ולא נתן תפלה (לעיל א) : זמירות. מל' זמר ורננה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  זמירות. דברי שבח : (רלב"ג)


{יא}  מַ֭לְּפֵנוּ מִבַּהֲמ֣וֹת אָ֑רֶץ וּמֵע֖וֹף הַשָּׁמַ֣יִם יְחַכְּמֵֽנוּ:

 רש"י  מלפנו. מלמדנו חכמה יותר מבהמו' כלו' חשבנו וגדלנו מבהמו' ומעוף : (רש"י)

 מצודת דוד  מלפנו. הלא המקום למד אותנו דעת יותר מבהמות הארץ ויותר מעוף השמים יחכמנו ואם בהם אין מי יעשוק משל רעהו כ''ש האדם שחננו ה' דעה שאין ראוי לו לעשוק משל רעהו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מלפנו. כמו מאלפנו באל''ף והוא ענין למוד כמו ואאלפך חכמה (לעיל לג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מלפינו. כמו מאלפינו והרצון בו מלמדנו : (רלב"ג)


{יב}  שָׁ֣ם יִ֭צְעֲקוּ וְלֹ֣א יַעֲנֶ֑ה מִ֝פְּנֵ֗י גְּא֣וֹן רָעִֽים:

 רש"י  שם יצעקו. וראה אשר שם צועקים העניים מפני גאון העושקים אותם והוא אינו עונה : (רש"י)

 מצודת דוד  שם יצעקו. ר''ל ועל כי הצדיק המשכיל ידום בעת ההיא ולא מיחה ברשעי הדור לדבר בם כדברים האלה לכן שם במקום הרשעים האלה יצעקו גם הצדיקים על מכאובים ולא יענה להם המקום כי יסתיר פניו מפני גאון וגאות הרעי' העושקי' כי כל הגמול בא מצד החסד אבל כשירבו רשעים והצדיק לא ימחה בידם אז מסתיר פניו מכולם יחד ולא יעשה עוד חסד אף לצדיק וכאילו יאמר לאיוב שהכל בא לו על שלא מיחה כראוי ברשעי הדור : (מצודת דוד)


{יג}  אַךְ-שָׁ֭וְא לֹא-יִשְׁמַ֥ע | אֵ֑ל וְ֝שַׁדַּ֗י לֹ֣א יְשׁוּרֶֽנָּה:

 רש"י  אך שוא לא ישמע. מיד : ושדי לא ישורנה. להנקם מיד אלא מאריך אפו : (רש"י)

 מצודת דוד  אך שוא. ר''ל עם כי המקום מסתיר פניו לפעמים זהו כשירבו הפושעים והצדיק לא מיחה בהם אך שוא דברי האומר אשר בכל זמן לא ישמע אל ושדי לא יראה את המעשה אשר יעשה כי באמת משגיח הוא בכל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ישורנה. יראנה : (מצודת ציון)


{יד}  אַ֣ף כִּֽי-תֹ֖אמַר לֹ֣א תְשׁוּרֶ֑נּוּ דִּ֥ין לְ֝פָנָ֗יו וּתְח֥וֹלֵֽל לֽוֹ:

 רש"י  אף כי תאמר. כ''ש אתה שאין צעקתך באה כי אם על ידו ואתה תאמר ותזעק על אשר לא תשורנו להתווכח עמו כלומר אותם הקובלים וצועקים אינו ממהר לענות' ואתה תצעק שלא תשורנו : דין לפניו. (דברך סס''א) בכל מקום שהוא : ותחולל. וקוה לתנחומין : (רש"י)

 מצודת דוד  אף כי תאמר. אף שתאמר אתה מול המקום לא תראה את האדם להשגיח בו כמ''ש מה אנוש וכו' ותפקדנו וכו' (לעיל ז) ונמשך מזה שאין דין למעלה ואין מקום לתפלה הנה לא כן הוא כי יש דין למעלה ולזה התפלל לו כי התפלה מועלת כי הואיל והוא משגיח ממילא יש דין ויש מקום לתפלה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותחולל. ענין תפלה כמו ויחל משה (שמות לב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ותחולל לו. מענין תוחלת : (רלב"ג)


{טו}  וְעַתָּ֗ה כִּי-אַ֭יִן פָּקַ֣ד אַפּ֑וֹ וְלֹֽא-יָדַ֖ע בַּפַּ֣שׁ מְאֹֽד:

 רש"י  ועתה. דע לך כי אין היא פקידת (אפו) זאת עליך אינה כלום לפי רוב עוונותך : ולא ידע בפש מאד. ברוב חטאך התנהג הבור' כאילו לא ידעם : בפש. ל' רוב כמו ופשתם (מלאכי ג) וכמו כי תפושו וגו' (ירמיה ג) כי פשה הנגע (ויקרא יג) : (רש"י)

 מצודת דוד  ועתה. ואף כי הוא משגיח אבל עתה כאשר ירבו רשעים ואין מי יאמר איה אלוה עושי וכו' לזה הסר פניו והסתירו ועשה עצמו כאלו לא ידע ולא ישגיח באנשי הדור ההוא בעבור כי נתרבה מאד הרשע באין מכלים ואף הצדיק לא יקבל החסד על כי לא מיחה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פקד. חסר כמו ויפקד מקום דוד (ש''א כ) : אפו. פניו כמו בזעת אפיך (בראשית ג) : בפש. ענין רבוי כמו פשה תפשה (ויקרא יג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בפש. בריבוי : (רלב"ג)


{טז}  וְ֭אִיּוֹב הֶ֣בֶל יִפְצֶה-פִּ֑יהוּ בִּבְלִי-דַ֝֗עַת מִלִּ֥ין יַכְבִּֽר:

 רש"י  יכביר. ל' מאד : (רש"י)

 מצודת דוד  ואיוב. אבל איוב יפתח פיו בדברי הבל לומר שאינו משגיח בשפלים בכל זמן : בבלי דעת. בעבור שאין דעתי שלימה מגודל מכאוב היסורים לזה ירבה אמרים בעלמא ולא בהשכל (העולה מהמענה ההיא להשיב על תלונות איוב אשר יתרעם על מכאוביו עם כי עשה את הטוב כי ישיב אמרים לומר הלא אין על המקום לשלם גמול לאדם כי מה יועיל לו בצדקו ומה יזיק לו ברשעו אולם מצד החסד בא הגמול ולזה כאשר ירבו הפושעים והצדיק לא ימחה בידם לא יקבל עוד החסד ובעבור זה לא יקבל איוב גמול מעשה הטוב כי לא מיחה כראוי ברשעי הדור) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יפצה. יפתח כמו פציתי פי (שופטים יא) : יכביר. ירבה כמו לא כביר (ישעיה טז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יפצה פיהו. יפתח פיהו : יכביר. ירבה : ביאור דברי המענה ענה אליהוא על קצת דברים זכר שאמרם איוב ואמר האם חשבת שיהיה מאמר נכון אמרך שאחה יותר צדיק מהש''י במה שהביא עליך מהמכות והנגעים כי הוא הביאם לך על לא פשע כי תאמר מה יועיל לך כי תתם דרכיך ומה תועיל מענשיך כי אמרת תם ורשע הוא מכלה והבאת ראיה מהחוש במה שימצא מהרשעים שישחיתו זולתם ואין מוחה בידם וספרת בזה הסיפור הארוך אשר במענה גם היום מרי שיחי, אני אשיבך מלים על זאת הטענה ואת רעיך עמך שלא מצאו מענה להתיר הספק הזה, ואולם אמר זה לפי שאליפז החל להתיר הספק בשאמר שאין רשע הרשע מזיק לשם יתברך ולא צדק הצדיק מועיל לו ולזה יתכן שיאריך לרשע כמו שקדם במענה הלאל יסכן גבר וכאשר טען איוב על זאת ההנחה מה שטען במענה גם היום מרי שיחי לא מצא מענה אחד מהם על דברו כי מה שהשיב בלדד לא יותר בו הספק כלל ולא השיב אחר זה אחד מרעיו על דבריו אלה, הבט שמים וראה איך גבה ממך במקום ובמדרגה אף כי השם יתברך רחוק מאד ממדרגתינו ובהיות הענין כן מה יזיקו לו חטאינו ופשעינו ומה יועיל לו צדקנו, הלא רשעינו וצדקתינו הוא לנו לבד ולנו התועלת והנזק בהם והנה תועלת הצדק הוא ההגעה אל השארות הנפש בעצמות והשמירה מהרעות הגופיות בשנית מצד ההשגחה האלהית ועונש הרשע הוא בעצמות אבדן הנפש וההמסר אל הרעות הגופיות במקרה מצד העדר ההשגחה האלהית, ואולם מה שיחשב מרוע הסידור מפני המצא רוב עשוקים יזעיקו אותם עושקיהם וישועו העשוקים מכח העושקים אשר הם רבים והוא מה שטענת במענה גם היום מרי שיחי על זה המאמר אשר זכרתי כאשר אמרו אליפז תדע באמת כי הסבה בזה העדר ההשגחה האלהית מהעשוקים לפי שלא השתדל לדבקה בו, ולא אמר אחד מהם איה אלוה עושהו לחקור בו ולהשכיל ולדעת אותו אשר הוא נותן אלו השכחים הנפלאים בזה העולם השפל החשוך ר''ל שממציא בהם עניינים נפלאים יוכר וישובח בהם, והוא מלמדינו חכמה ובינה וזה הלימוד וההבנה הוא לנו יתרון על שאר בעלי חיים ולא נתנו אל לבם להוציא הבנתם זאת אל הפועל עד שישיגו השם יתברך כפי היכולת, הנה זה סבה שיזעקו העשוקים אל השם יתברך מפני גאון הרעים העושקים אותם ולא יענה השם יתברך, לא שהשם יתברך ישמע זה השוא והחמס ויראה אותו ויהיה מסודר ממנו כי איננו משגיח באלו הדברים הפרטיים מצד מה שהם פרטיים, ואולם ידע אותם כלם איש לא נעדר באופן אחר כמו שביארנו בספר מלחמות ה' ובביאורינו לספר החוש והמוחש אבל אנחנו סבת זה החמס כשנסור מדרכי השם יתברך ולא נשתדל ללכת בדרכיו ולהשכיל אותו בדרך שתהיה ההשגחה האלהית בנו, אף כי תאמר לא תוכל לראות את השם באמרך שמאל בעשותו ולא אחז וגו' הישר מעשיך בדין לפניו ותקוה לו שייטיב אחריתך, ועתה הנה אין מה שפקד אפו ולא ידע איוב ברבוי הרע כי כבר אפשר שהיה רע יותר מהרע שהגיע לו לאין שיעור ולזה היה לו לירא שיוסיף לו רע על רעתו, אבל איוב להבל יפתח פיו לדבר כנגד השם ובבלי דעת ידבר דברים כנגדו או יהיה הביאור באומרו ועתה כי אין פקד אפו, ועתה מה שתטעון מהחמסים הנראה לפי המוחש שנעשים תחת השמש הנה עם שאינם חמסים כמו הנזכר כי אנחנו סבתם הנה זה מעט מאד ולא ימצא מזה רבוי ולזה הוא מבואר שלא היה לך לשפוט מפני זה הענין שימצא על המעט ביחס אל הטוב הנמצא בזה העולם השפל שיהיה השם יתברך עושה עול ושלא יועיל לאדם מאלו הרעות כי יתום דרכיו אבל אתה תדבר מה שתדבר ותטעון כנגד השם בבלי דעת : והכלל עולה מהדברים הוא שאליהוא ישיב על מה שהיה טוען איוב מההצלחה הנמצאת לרשעים זמן ארוך עם הכאיבם שאר האנשים בכל מיני ההכאבה וההיזק שהרשע לא יזיק לשם יתברך בעשותו הרשע ולזה לא יחויי' שיענשהו תכף מרותו ואם אמר אומר שהשם יתברך לא ימלט מהעול בהאריכו לרשע עד בא העת אשר תמוט רגליו לפי המערכת מפני שהוא מזיק לאנשים רבים תוך זה הזמן כמו שטען איוב הנה ישיב אליהוא כי אלו האנשים לא יוזקו על יד הרשע אלא מפני שלא השתדלו לדבקה בשם יתברך כפי היכולת כמו שקדם ויביא להם על ידם את הרע המסודר להם מצד המערכת או הרע הבא להם על צד ההשגחה לא זולת זה וזאת היא הסיבה שלא יבא לאנשים רע מהרשעים כי אם על המעט עם היות כוונתם להרע והם משתדלים בזה בכל אופני ההשתדלות ולזה הוא מבואר שהם בעצמם הם סבת הגעת הרע להם לא ההארכה שיאריך הש''י לרשע ובזה הותר הספק בזאת הטענה והנה מה שטען איוב על רעיו במה שהם אומרים שהשם יתברך פוקד האדם על מעשיו ויודע אותו וביאר שזה בלתי אפשר מצד החוש והעיון כמו שקדם הוא מבואר שכבר הותר הספק כמו שהניח אליהו בזה הדרוש וזה שהוא לא יניח שהשם יתברך ידע אלה הדברים הפרטיים מצד מה שהם פרטיים ולזה אמר אך שוא לא ישמע אל ואמנם ידעם כלם מצד אחד כמו שביארנו באופן שלם בספר מלחמות ה' ובזאת הידיעה אשר לו בהם תגיע ממנו לנביאים באמצעות המדמה הידיעה באלו העניינים הפרטיים טרם בואם והוסיף אליהוא להוכיח איוב מפני שהוא עשה גזירה כוללת שהשם יתברך עוזב אישי האדם ושוכחם מפני מה שנמצא מהרעות במין האינושי אשר הוא מעט מאד ביחס אל הטובות הנמצאות בו ולזה אין ראוי שנחליט המאמר מפני הענין הנמצא באדם על המעט שהשם יתברך עוזב אישי האדם ושוכחם אבל ראוי שנחקור בזה הענין המעטי הנמצא לאיזה דבר נוכל ליחס אותו מזולת שנבטל מה שיראה מהשגחת השם הנפלאה באישי האדם מפני הטובות הנמצאות בהם על הרוב : (רלב"ג)



איוב פרק-לו

{א}  וַיֹּ֥סֶף אֱלִיה֗וּא וַיֹּאמַֽר:

 רש"י  ויוסף אליהוא. ראיתי בטעמי רבי משה הדרשן שלפיכך אמר ג' מענות כנגד ג' ריעי איוב וזה רביעי לפיכך נקרא תוספת : (רש"י)

 מצודת דוד  ויוסף. על כי כבר השיב על כל אשר התלונן איוב אמר ויוסף כי לא בא עתה רק להוסיף דברים לחזק מאמריו הראשונים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ביאור מלות המענה : (רלב"ג)


{ב}  כַּתַּר-לִ֣י זְ֭עֵיר וַאֲחַוֶּ֑ךָּ כִּ֤י ע֖וֹד לֶאֱל֣וֹהַּ מִלִּֽים:

 רש"י  כתר לי זעיר ואחוך. כולו ל' ארמי הוא הוחל לי מעט ואגידך, כתר ל' הוחל כאשר תירגם יונתן ולתורתו איים ייחלו (ישעיה מב) יכתרון : לאלוה. לבאים במקומו : (רש"י)

 מצודת דוד  כתר לי. לבל יחשוב איוב שכבר השלים כל מאמריו ויבוא הוא להשיב מה לזה אמר עוד המתן לי מעט זמן ואגיד לך אמרים כי יש עוד עמדי מלים בעבור אלוה ובמקומו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כתר. ענין המתנה כי ולתורתו איים ייחלו (שם מב) ת''י יכתרון : זעיר. מעט עמו זעיר שם (שם כח) : ואחוך. ואגיד לך כמו אחוך שמע לי (לעיל טו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כתר לי זעיר. המתן לי מעט : ואחוך. ואגידך : (רלב"ג)


{ג}  אֶשָּׂ֣א דֵ֭עִי לְמֵרָח֑וֹק וּ֝לְפֹעֲלִ֗י אֶֽתֵּֽן-צֶֽדֶק:

 מצודת דוד  אשא דעי. אשא קול להשמיע דעתי למרחוק למען ישמעו רבים וכאומר כל הרוצה להשיב יבא וישיב : ולפועלי אתן צדק. אדבר צדק בעבור פועלי ויוצרי : (מצודת דוד)


{ד}  כִּֽי-אָ֭מְנָם לֹא-שֶׁ֣קֶר מִלָּ֑י תְּמִ֖ים דֵּע֣וֹת עִמָּֽךְ:

 רש"י  תמים דעות עמך. הנה אתחיל עתה לדבר עמך שאתה סבור שדעתך שלימה : (רש"י)

 מצודת דוד  כי אמנם. כי באמת אין דברי אמרי שקר ולמען הקניטך כי הדעות המה תמימים ושלמים עמך כאומר הלא אוהבים אנחנו ומה לי להקניטך באמרי שקר אבל האמת אגיד ולזה אשא דעי למרחוק ולא אירא ממי כי לא ימצא מי יכזב אמרי : (מצודת דוד)


{ה}  הֶן-אֵ֣ל כַּ֭בִּיר וְלֹ֣א יִמְאָ֑ס כַּ֝בִּ֗יר כֹּ֣חַֽ לֵֽב:

 רש"י  הן אל כביר. בחכמה וברחמים : ולא ימאס. עני : כביר כח לב. הוא להתנקם לפיכך לא יחיה רשע : (רש"י)

 מצודת דוד  הן אל כביר. הנה עם כי האל חזק מאד ואין לו יחוס וערך עם מי מ''מ משגיח בשפלים ולא ימאס את התם אם הוא חזק בכח הלב לעמוד מול היצה''ר : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כביר. רב ההשגחה : כביר כח לב. רב הכנת השכל להשיג המושכלות : (רלב"ג)


{ו}  לֹא-יְחַיֶּ֥ה רָשָׁ֑ע וּמִשְׁפַּ֖ט עֲנִיִּ֣ים יִתֵּֽן:

 מצודת דוד  לא יחיה רשע. איננו משגיח דרך כלל אבל אם בעת יתן די צורך עניים שפלי הרוח אז יבדיל את הרשע מהם ולא יחיה אותו עמהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ומשפט. ענינו דבר הראוי והצורך וכן מה יהיה משפט הכהנים (דברים יח) : (מצודת ציון)


{ז}  לֹֽא-יִגְרַ֥ע מִצַּדִּ֗יק עֵ֫ינָ֥יו וְאֶת-מְלָכִ֥ים לַכִּסֵּ֑א וַיֹּשִׁיבֵ֥ם לָ֝נֶ֗צַח וַיִּגְבָּֽהוּ:

 רש"י  לא יגרע מצדיק עיניו. עד אשר עם מלכים יושיבם : (רש"י)

 מצודת דוד  לא יגרע. ואף כאשר יעלים עין בעון רשעי הדור יבדיל מהם את הצדיק המוחה בידם ולא יגרע עיניו ממנו עד ירום אותו לשבת לפני מלכים בכסא : ויושיבם. ועד עולם מושיב אותם בכסא ויוגבהו עד למעלה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יגרע. מל' גרעון : לכסא. כמו בכסא למ''ד במקום הבי''ת וכן ישבת לכסא (תהלים ט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יגרע. ימנע : (רלב"ג)


{ח}  וְאִם-אֲסוּרִ֥ים בַּזִּקִּ֑ים יִ֝לָּכְד֗וּן בְּחַבְלֵי-עֹֽנִי:

 רש"י  ואם אסורים. ואם תראה צדיקים שיהו אסורים בזיקים של ייסורין וחליים, או ילכדו בחבלי אוני, בל' גורל ומיתרים נקרא חבלי ובל' דאגה נקרא חבלי יולדה. בחבלי עוני. קודר''ש בלע''ז אינו אלא שחטאו לפניו ובא ליפרע מהם לטובתם לנקותם ולהזהירם לשוב אליו : (רש"י)

 מצודת דוד  ואם אסורים. ואם לפעמים יקרה אשר הצדיקים קשורים בשלשלאות היסורים ונלכדין בחבלי עוני : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בזקים. בשלשלאות כמו בזקים יעבורו (ישעיה מה) : בחבלי. מל' חבל ויתר : עוני. ענויים ויסורין : (מצודת ציון)


{ט}  וַיַּגֵּ֣ד לָהֶ֣ם פָּעֳלָ֑ם וּ֝פִשְׁעֵיהֶ֗ם כִּ֣י יִתְגַּבָּֽרוּ:

 רש"י  ויגד להם פעלם. בייסורין הללו מודיעם שחטאו לפניו וכל דברי אליהוא תנחומין שלימים היו ולא קינתורין כלומר אל תדאג על יסורין אם צדקת כי לטובה הן לך : (רש"י)

 מצודת דוד  ויגד. ר''ל לא קרה להם כזאת בעבור שאין המקום משגיח בכל עת אבל גם זה בהשגחה באה כי סרו מעט מדרך הישר ויבא עליהם יסורים ובזה כאלו מגיד להם רוע פעלם ופשעיהם אשר הדרך שהמה מתגברים והולכים אף אם ינטה אליהם כמעט קט : (מצודת דוד)


{י}  וַיִּ֣גֶל אָ֭זְנָם לַמּוּסָ֑ר וַ֝יֹּ֗אמֶר כִּֽי-יְשֻׁב֥וּן מֵאָֽוֶן:

 רש"י  ויאמר. כי בייסורין ישובון מאון : (רש"י)

 מצודת דוד  ויגל. ובזה יגלה אזנם לקבל מוסר וכאלו יאמר להם אשר ישובון מן האון אשר התחילו לאחוז בה ולטובה א''כ יחשב להם : (מצודת דוד)


{יא}  אִֽם-יִשְׁמְע֗וּ וְֽיַ֫עֲבֹ֥דוּ יְכַלּ֣וּ יְמֵיהֶ֣ם בַּטּ֑וֹב וּ֝שְׁנֵיהֶ֗ם בַּנְּעִימִֽים:

 רש"י  אם ישמעו. ויעבדוהו : (רש"י)

 מצודת דוד  אם ישמעו. אם יבינו ע''י היסורים אשר לא טוב עשו וישובו לעבוד את ה' כמאז : יכלו. אז ישלימו יתר ימיהם בטוב ושנותם בנעימים כי ישגא אחריתם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בנעימים. ענין המתיקות והיופי : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויעבדו. הש''י : (רלב"ג)


{יב}  וְאִם-לֹ֣א יִ֭שְׁמְעוּ בְּשֶׁ֣לַח יַעֲבֹ֑רוּ וְ֝יִגְוְע֗וּ כִּבְלִי-דָֽעַת:

 מצודת דוד  בשלח יעבורו. יעברו מן העולם בחרב וימותו על כי לא היה בהם דעת להבין הוראת היסורים ולשוב מאון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בשלח. בחרב כמו מעבור בשלח (לעיל לג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בשלח יעבורו. בחרב יכרתו : (רלב"ג)


{יג}  וְֽחַנְפֵי-לֵ֭ב יָשִׂ֣ימוּ אָ֑ף לֹ֥א יְ֝שַׁוְּע֗וּ כִּ֣י אֲסָרָֽם:

 רש"י  וחנפי לב. שהם רשעים. הם ישימו אף. בבא ייסורין עליהם מחרפים ומגדפים : ולא ישועו. לפניו בתחינה : כי אסרם. כשהוא אוסרן בייסורין לפיכך לא ירפאם : (רש"י)

 מצודת דוד  וחנפי לב. אבל הרשעים המחניפים ליצרם למלאות שאלתו ופתויו המה מעלים אף וחמה ולא יצעקו אל ה' כאשר אסרם ביסורים כי תולים הכל במערכת השמים וכועסים על רוע הסדור וחושבים שאין מקום לתפלה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  לא ישועו. לא יתפללו : (רלב"ג)


{יד}  תָּמֹ֣ת בַּנֹּ֣עַר נַפְשָׁ֑ם וְ֝חַיָּתָ֗ם בַּקְּדֵשִֽׁים:

 רש"י  תמות בנוער. ובשינוק שעליהם נפשם : יחלץ עני. את העני השם עצמו רש בדבר תחנונים : (רש"י)

 מצודת דוד  תמות בנוער. ולכן תמות נפשם בימי נערותם : וחיתם. נפשם החיוני תצא מהם בין הקדשים ר''ל במיתה מנוולת כמותם ושוה להם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בקדשים. הם המזומנים למשכב הזנות כמו ולא יהיה קדש (דברים כג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וחייתם בקדשים. ונפשם בהיותם נערים שאז ראויי' להיות' קדשים מפני רתיחת הטבע אז : (רלב"ג)


{טו}  יְחַלֵּ֣ץ עָנִ֣י בְעָנְי֑וֹ וְיִ֖גֶל בַּלַּ֣חַץ אָזְנָֽם:

 רש"י  יחלץ. מגיהנם בשביל עניו שהביא עליו : ויגל בלחץ אזנם. בלחץ שהביא עליו מגלה את אזנו לאמר שוב אלי : (רש"י)

 מצודת דוד  יחלץ. הנה באמת עוני היסורים לטובה תחשב כי המעונה ביסורים הנה בעבור העוני יחלצו המקום מדין גיהנם הקשה יותר ועוד כי בלחץ היסורים יגלה אזנם לקבל מוסר למען ישובו ולא יחטאו עוד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יחלץ. יוציא וישלוף כמו חלוץ הנעל (שם כה) : בלחץ. ענין הדחק כמו ולחצו אתכם (עמוס ו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יחלץ. יציל : (רלב"ג)


{טז}  וְאַ֤ף הֲסִיתְךָ֨ | מִפִּי-צָ֗ר רַ֭חַב לֹא-מוּצָ֣ק תַּחְתֶּ֑יהָ וְנַ֥חַת שֻׁ֝לְחָנְךָ֗ מָ֣לֵא דָֽשֶׁן:

 רש"י  ואף. זאת עוד גדולה עשה לך ביסורין הללו הסיתך והדיחך מגיהנם שפיה צר ותחתיה רחב : לא מוצק. כדי שיהא עשנה צבור לתוכה ולא עוד אלא שתזכה לעולם הבא ונחת שלחנך מלא דשן : (רש"י)

 מצודת דוד  ואף הסיתך. אל מול איוב יאמר דע שאף אותך הסיתו היסורים לשוב לה' להצילך מדין גיהנם אשר פיה צר ודחוק לשמור חומה ותחתיה רחב לא צר ודחוק להצביר עשנה בה לצער הרבה : ונחת. מה שיהיה מונח על שולחנך יהיה מלא דשן ושומן ור''ל ועוד תתענג בתענוג הנפשי בעוה''ב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הסיתך. מל' הסתה ופתוי : מוצק. צר ודוחק כמו ורוחב מים במוצק (לקמן לז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הסיתך. הסירך מזה הענין ויסיתם אלהים ממנו : מפי צר. מפי הצר והמצוק ר''ל שלא תהיה בפיו למאכל : מוצק. הוא מענין מצוק : ונחת שולחנך. ומה שיורד בשולחנך : (רלב"ג)


{יז}  וְדִין-רָשָׁ֥ע מָלֵ֑אתָ דִּ֖ין וּמִשְׁפָּ֣ט יִתְמֹֽכוּ:

 רש"י  ודין רשע מלאת. ואם נתמלאת ביסורי הרשעים הדין והמשפט הם הייסורין הם יתמכו לך לעתיד מגיהנם ויש לך לקבלם באהבה : (רש"י)

 מצודת דוד  ודין רשע. ואף אם נתמלאת מדין יסורים הראוי לרשע מה בכך הלא לטובה תחשב כי הדין והמשפט הבאים עליך הם יסעדו אותך להנצל מדין גיהנם ולהתענג בעוה''ב : (מצודת דוד)

 רלב"ג  מלאת. פעל יוצא אע''פ שהוא מבנין הקל וכמוהו ומלאו את המקום הזה דם נקיים : (רלב"ג)


{יח}  כִּֽי-חֵ֭מָה פֶּן-יְסִֽיתְךָ֣ בְסָ֑פֶק וְרָב-כֹּ֝֗פֶר אַל-יַטֶּֽךָּ:

 רש"י  כי חמה. גדולה תהיה : פן יסיתך. יצרך לדבר דברים : בשפק. בשפק זה אשר תשפק ותרב אמריך לאל ומאחר שתעלה החמה רב ממון אל יטך ממנה : (רש"י)

 מצודת דוד  כי חמה. כי חמת ה' חלה עליך ליסרך לשמרך כי פן יסיתך יצרך לבעט במקום בעבור די ספוק צרכך כענין שנאמר וישמן ישרון ויבעט (דברים לב) וכשתהיה ניסת לו ותהיה נשרש בחטא אז אף רב כופר לא יטך מדין גיהנם ר''ל אף בהרבה יסורים לא יהיה פדיון להנצל מדין גיהנם וא''כ מאד טוב לך היסורים כי עתה תהיה נשמר מן היצה''ר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בשפק. כמו בספק בסמ''ך וענינו די הספיק והצורך : כופר. מל' פדיון כמו אם כופר יושת עליו (שמות כא) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  פן יסיתך בשפק. פן יסירך מן העולם בספק ובהכאה : (רלב"ג)


{יט}  הֲיַעֲרֹ֣ךְ שׁ֖וּעֲךָ לֹ֣א בְצָ֑ר וְ֝כֹ֗ל מַאֲמַצֵּי-כֹֽחַ:

 רש"י  היערוך שועך לא בצר. וכי באתה לערוך צעקה שלא תבואך שום צרה ושום מאמצי כח לאונסך אם כן במה יגבה את חובו : (רש"י)

 מצודת דוד  היערוך. וכי יהיה שררתך ערוך ומתוקן מבלי תקדים לה צרה וכל אמיץ כח ותוקף יסורים כי הלא אם תתמיד הטובה תבעט במקום מרוב כל ותאבד עדי עד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שועך. מל' שוע ונדיב ושררה : מאמצי. מל' אומץ וחוזק : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שועך. עושרך והוא מענין ולא ניכר שוע לפני דל : בצר. זהב מגזירת והיה שדי בצריך : (רלב"ג)


{כ}  אַל-תִּשְׁאַ֥ף הַלָּ֑יְלָה לַעֲל֖וֹת עַמִּ֣ים תַּחְתָּֽם:

 רש"י  אל תשאף הלילה. כלומר ואין לך לבחור בייסורים אחרים אל תשאף ותתאוה הלילה שבא לאמרפל למצרים ולסנחריב לסלק עמים מן העולם כשהם תחתם במקומם בשלוה כי הם אבדו בעולם הזה ובעולם הבא : לעלות. כמו אל תעלני בחצי ימי (תהלים קב) כעלות גדיש בעתו : (רש"י)

 מצודת דוד  אל תשאף. אל תתאוה צרה חשוכה כלילה אשר באה על העכו''ם להסתלק מן העולם במקומם אשר ישבו בהן והם דור המבול וסדום וחברותיה שבעטו במקום מרוב טובה ונאבדו במקומם ור''ל אל תתאוה לשבת בשלוה בהתמד מבלי שבט אלוה כי פן תאבד כמו העכו''ם האלה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תשאף. ענין תאוה וחשק כמו כעבד ישאף צל (לעיל ז) : לעלות. עניין סלוק כמו כעלות גדיש בעתו (לעיל ה) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תשאף. תביט וחשתדל : לעלות. לכרות ומזה הענין כעלות גדיש בעתו : תחתם. במקומם : (רלב"ג)


{כא}  הִ֭שָּׁמֶר אַל-תֵּ֣פֶן אֶל-אָ֑וֶן כִּֽי-עַל-זֶ֝֗ה בָּחַ֥רְתָּ מֵעֹֽנִי:

 רש"י  השמר אל תפן אל און. לדון ולומר היה לו לשפטני ביסורי עניות : כי על זה בחרת מעני כי על הייסורין הללו יש לבחור יותר מעניות אדם שנהגו בו כבוד ולמוד בעושר כל ימיו ויעמוד על המקח ואין לו דמים ובוש ושב לביתו בפחי נפש וא''ת איוב עני היה עם הייסורין לא מצינו שאיבד אלא בהמותיו אבל לא כסף וזהב ואפילו איבד בהמותיו עם כסף וזהב טוב לו להיות עני וחולה מהיות תמים והולך בשווקים ואין בידו כלום וכן מפורש במדרש רבי תנחומא מן המקרא הזה כי נוחין היו יסורי איוב מיסורי עניות וכן באגדות הגמרא : (רש"י)

 מצודת דוד  השמר. לזאת השמר מעתה ואל תפנה אל און להרשיע דין שמים כי עד הנה בחרת על זה האון יותר מן ההכנעה למול המקום לומר שהדין עמו מעתה אל תוסיף לעשות כזאת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מעוני. ענין הכנעה כמו מאנת לענות מפני (שמות י) : (מצודת ציון)


{כב}  הֶן-אֵ֭ל יַשְׂגִּ֣יב בְּכֹח֑וֹ מִ֖י כָמֹ֣הוּ מוֹרֶֽה:

 רש"י  הן אל ישגיב בכחו. מתוך שכחו גדול ואין להנצל מפניו. לפיכך אין כמוהו מורה. כשמורה לחוטא לשוב אליו מתרה קודם מכה לפי שהוא יודע שאין יכול להשמר ממכתו כמו שהיה מתרה בפרעה על כל מכה ומכה הנני ממטיר כעת מחר ברד (שמות ט) והנני מביא מחר ארבה וכן כולם ובשר ודם כשרוצה להנקם מאויביו בא עליו פתאום שאם יתרה בו יחזור וינצל ממנו : (רש"י)

 מצודת דוד  הן אל וגו'. מדוע לא תכניע עצמך למולו הלא בכחו הרב יחזק וירומם את אשר ישר בעיניו אף אין מי כמוהו משליך בשפל המצב את מי שירצה והכל בידו להרע או להיטיב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מורה. משליך כמו ירה בים (שם טז) : (מצודת ציון)


{כג}  מִֽי-פָקַ֣ד עָלָ֣יו דַּרְכּ֑וֹ וּמִֽי-אָ֝מַ֗ר פָּעַ֥לְתָּ עַוְלָֽה:

 רש"י  מי פקד עליו דרכו. יצוה עליו מעולם את הדרך הזה תלך : (רש"י)

 מצודת דוד  מי פקד. מי צוה עליו דרכו ללמדו מה יעשה ומי אמר לו פעלת עולה לא כבשר ודם שיש לו יועצים ללמדו מה יעשה וכשעושה מה בלבו יקרה לפעמים אשר יאמרו לו פעלת עולה וא''כ הואיל ואין לו ערך ודמיון מה זה לא תכניע למולו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  דרכו. הנהגתו : (מצודת ציון)


{כד}  זְ֭כֹר כִּֽי-תַשְׂגִּ֣יא פָעֳל֑וֹ אֲשֶׁ֖ר שֹׁרְר֣וּ אֲנָשִֽׁים:

 רש"י  זכור. דרכיו ובהזכירך תשגיא מאליך שבח פועל מדותיו : אשר שררו אנשים. אשר ראו אנשים כמו (במדבר כד) אשורנו ולא קרוב : (רש"י)

 מצודת דוד  זכור. תן דעתך לזכור מעשיו כי בעצמך תגדיל פעלו אשר ראו אנשים ר''ל הידועות והנגלות לכל מגודל השגחתו מלבד הנעלמות והנסתרות אשר לא נדע : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תשגיא. תגדיל כמו כארז בלבנון ישגה (תהלים צב) : שוררו. ראו כמו ישור שחקים (לעיל לה) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שוררו. הביטו והשיגו : (רלב"ג)


{כה}  כָּל-אָדָ֥ם חָֽזוּ-ב֑וֹ אֱ֝נ֗וֹשׁ יַבִּ֥יט מֵרָחֽוֹק:

 רש"י  חזו בו. בפעלו : מרחוק. מיצירת עולם עד עכשיו : (רש"י)

 מצודת דוד  כל אדם חזו בו. הנה כל בני אדם רואים המה בסבתו כי הוא יוצר עין כל אדם והלא האנוש לפי ערכו יביט מרחוק ואיך תחשוב שהמקום לא יראה מה שנעשה בארץ וכענין שנאמר היוצר עין הלא יביט (תהלים צד) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חזו. ראו כמו בלעדי אחוה (לעיל לד) : (מצודת ציון)


{כו}  הֶן-אֵ֣ל שַׂ֭גִּיא וְלֹ֣א נֵדָ֑ע מִסְפַּ֖ר שָׁנָ֣יו וְלֹא-חֵֽקֶר:

 רש"י  מספר שניו ולא חקר. לפיכך צריך לאנוש להביט מרחוק לשאול מה שאירע בראשונים וילמד מהם : (רש"י)

 מצודת דוד  הן אל שגיא. הנה האל גדול הוא מאוד ולא נדע לשער גדלו ומספר שניו רבו ואין חקר להם כי אין להם תחלה ותכלה ולא יושג א''כ מהותו לא מעצמותו ולא ממספר שניו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  שגיא. שגיא כח או יהיה סגיא ונפלא במציאותו : (רלב"ג)


{כז}  כִּ֭י יְגָרַ֣ע נִטְפֵי-מָ֑יִם יָזֹ֖קּוּ מָטָ֣ר לְאֵדֽוֹ:

 רש"י  כי יגרע. כי ירבה כמו ותגרע שיחה (לעיל טו) ויש פותרים יגרעם מן השמים להורידם ארץ : ויזקו. הרקיעים את המטר : לאידו. לעננו : (רש"י)

 מצודת דוד  כי יגרע. אולם מעט יושג מצד פעולותיו כי לפעמים יחסר נטפי מי המטר עם כי הרבה מטר היה נשפך אל עננו מ''מ בחפצו יכלא את המטר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יגרע. מלשון גרעון וחסרון : נטפי. מל' טיפין : יזוקו. ענין יציקה כמו ומקום לזהב יזוקו (לעיל כח) : לאדו. לעננו כמו ואד יעלה מן הארץ (בראשית ב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יגרע. ימנע : נטפי מים. הגרת המים וזה בסבת היובש : יזוקו מטר לאידו. יזלו מהם לחיות הם בכח מטר ר''ל שיעשו מהם איד לח אשר הוא מוכן להיוח ממנו מטר : (רלב"ג)


{כח}  אֲשֶֽׁר-יִזְּל֥וּ שְׁחָקִ֑ים יִ֝רְעֲפ֗וּ עֲלֵ֤י | אָדָ֬ם רָֽב:

 מצודת דוד  אשר יזלו. ולפעמים בהפוך אשר יזלו שחקים מאוצר המים אשר בשמים ממעל עם כי הטבע לא יורה אז על המטר מ''מ ירעפו מאוצרו הטוב בעבור שאלת אדם רב ר''ל צדיק וחסיד בדור השואל על המטר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יזלו. יטיפו כמו תזל כטל אמרתי (דברים לב) : ירעפו. גם הוא ענין נטיפה כמו יערוף כמטר לקחי (, שם) : רב. גדול וחשוב כמו ורבי המלך (ירמיה מא) : (מצודת ציון)


{כט}  אַ֣ף אִם-יָ֭בִין מִפְרְשֵׂי-עָ֑ב תְּ֝שֻׁא֗וֹת סֻכָּתֽוֹ:

 רש"י  אף אם יבין. או אם יבין אדם מה יש במפרשי עב, בתמיה : תשואות. לשון ערפל סוכתו : (רש"י)

 מצודת דוד  אף אם יבין. אף כאשר יבין המקום עת בוא בטבע פרישת העב תחת השמים : תשואות. עת בוא המיית עליית הענן אשר היא כסוכה על יושבי האדמה והוא כפל ענין במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תשואות. ענין תמיה ורעש כמו תשואות חן חן לה (זכריה ד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מפרשי עב. מיני הפרשיות אשר לעב והרצון בו כי כבר יתחדשו עבים מחחלפים זה מזה עד שמקצתם יהיה מטר ומקצחם יהיה רוח ומקצתם עניינים אחרים כמו שזכר אחר זה : תשואות סוכתו. הרצון בסוכתו עננו והרצון בזה המיית עננו והוא הרעם : (רלב"ג)


{ל}  הֵן-פָּרַ֣שׂ עָלָ֣יו אוֹר֑וֹ וְשָׁרְשֵׁ֖י הַיָּ֣ם כִּסָּֽה:

 רש"י  הן פרש. (על העב את אורו) ושרשי הים כסה בו : (רש"י)

 מצודת דוד  הן פרש. הנה לפעמים יגביר חסדו ויפרוש על הענן את מטרו הבא מאוצרו הטוב ואת שרשי הים ועמקם יכסה לבל יתמלא הענן מהם כ''א מאוצרו הטוב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אורו. ענינו המטר וכן כל אור האמור בענין והוא מלשון יורה ומלקוש (דברים יא) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אורו. שמשו ומזה צר ואור : (רלב"ג)


{לא}  כִּי-בָ֭ם יָדִ֣ין עַמִּ֑ים יִֽתֶּן-אֹ֥כֶל לְמַכְבִּֽיר:

 רש"י  כי בם. בעבים ידין עמים ייסרם בעצירת גשמי' ברעב וכל מכה, חטאו דור המבול וארובות השמים נפתחו (בראשית ז) אנשי סדום גפרית ומלח שריפה כל ארצה (דברים כט) סיסרא מן השמים נלחמו עם סיסרא (שופטים ה) : יתן אוכל למכביר. משם באים מזונות הנני ממטיר לכם לחם מן השמים (שמות טו) משל לנחתום העומד לפני הכבשן נכנס שונאו חות' גחלים וזורק בו נכנ' אוהבו מוציא פת חמה ונותן לו, למכביר למי שטפליו מרובים וכבירים וצריך למזונות : (רש"י)

 מצודת דוד  כי בם. כי המים הבאים מאוצר השמים אשר בהם היה דן את אנשי דור המבול בהמים ההם עצמן יתן אוכל עד להרבות ועושה שני הפכים בנושא אחד פעם שלחם למחות את כל היקום ופעם יתהפכו לגשמי ברכה עוד יותר ממי המטר הבא בטבע : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  למכביר. להרבות כמו מזער לא כביר (ישעיה טו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  למכביר. לרוב : (רלב"ג)


{לב}  עַל-כַּפַּ֥יִם כִּסָּה-א֑וֹר וַיְצַ֖ו עָלֶ֣יהָ בְמַפְגִּֽיעַ:

 רש"י  על כפים. על העננים וכן נשא לבבינו אל כפים (איכה ג) על שם עב קטנה ככף איש (מלכים א יח) ורבותינו אמרו על (חמס) ועון כפי' כסה אור, המטר נעצר : ויצו עליה. לבא ע''י מפגיע בתפלה אוהבו של דור וגדול וחכם שבו יגיד עליו לפני הקב''ה צרת הדור וצרכיו : (רש"י)

 מצודת דוד  על כפים. כבר יקרה אשר יכסה המטר אשר על העבים והמה כלואים בהם ולא יריקו על הארץ ואח''ז יצוה עליה לרדת בעבור תפלת הצדיק השואל עליה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כפים. כן יקראו העננים לפי שבתחלה נראה ככף היד כענין שנאמר עב קטנה ככף איש (מ''א יא), או לפי שהם כמו כפה על ראשי בני האדם : במפגיע. ענין תפלה כמו ואל תפגע בי (ירמיה ז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כפים. עננים ומזה הענין ושכותי כפי : כסה אור. הוא האיד הקיטורי שהוא מתלהב בקלוח ובמעט סבה : במפגיע. בממשש ופוגש : (רלב"ג)


{לג}  יַגִּ֣יד עָלָ֣יו רֵע֑וֹ מִ֝קְנֶ֗ה אַ֣ף עַל-עוֹלֶֽה:

 רש"י  יגיד עליו רעו. ידרוש להם לבדוק להם במעשיה' ולשוב אליו : מקנה. וזהו קנין שנקנין בו הגשמים : אף על עולה. גם למעלה למעלה (עולה כך) כמו ישובו אל על (הושע ז) או הקם אל (שמואל ב כג) ורבותינו פירשוהו קניין אף וחמה על המגיס דעתו אבל הניקוד שנקד מקנה פתח מוכיח שהוא אינו דבוק לאף שאילו הי' דבוק הי' נקוד קמץ ולא הי' בו פיסוק הטעם שהוא נטעם ברביעי : (רש"י)

 מצודת דוד  יגיד עליו רעו. וכבר יקרה אשר הרעם שלו יגיד על המטר ויורה עליה אשר קרבה לבוא והנה קנין האף אשר אנשי הארץ העבירו חמת ה' עולה היא ממעל על הוראת הרעה ומבטלת אותה ולא יבוא הגשם ומכל זה נראה גודל ההשגחה כי פעם הגשמים כלואים ויריקו ע''י המפגיע ופעם מאוד קרבו לבוא והמה נעצרים כאשר יחטאו אנשי הארץ : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רעו. מלשון תרועה והוא קול הרעם : על. ממעל כמו נאום הגבר הוקם על (ש''ב כג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  רעו. הוא האיד האחר שהוא רעו וחבירו : מקנה אף על עולה. קנין אף על האיד הקיטורי שמדרכו לעלות למעלה : (רלב"ג)



איוב פרק-לז

{א}  אַף-לְ֭זֹאת יֶחֱרַ֣ד לִבִּ֑י וְ֝יִתַּ֗ר מִמְּקוֹמֽוֹ:

 רש"י  ויתר. ויקפוץ כמו לנתר בהם על הארץ (ויקרא יא) וזו היא שלבו תוהה : (רש"י)

 מצודת דוד  אף לזאת. אף לפלאי המקום אשר יפעל בעת ירידת המטר עם כי היא הקטנה שבפעולותיו מ''מ אף עליה יחרד לבי ויקפוץ ממקומו לגודל התמהון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויתר. ענין קפיצה ודלוג כמו לנתר בהן על הארץ (ויקרא יא) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויתר. ויעתק : (רלב"ג)


{ב}  שִׁמְע֤וּ שָׁמ֣וֹעַ בְּרֹ֣גֶז קֹל֑וֹ וְ֝הֶ֗גֶה מִפִּ֥יו יֵצֵֽא:

 רש"י  שמעו שמוע ברוגז קולו. הרעמים שהוא מרעי' ברקיע כהגה היוצא מפיו : (רש"י)

 מצודת דוד  שמעו שמוע. כי בעת רדתו שמוע נשמע קולו אשר ירעם ברוגז והוא קול הרעם : והגה. הדבור אשר יצא מפיו הוא הרעם שזכר היוצא בגזרת המקום והוא כפל ענין במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ברגז. ענין רעד וחרדה כמו רגזו ואל תחטאו (תהלים ד) : והגה. ענין דבור כמו ולשוני תהגה (שם לה) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  והגה. הוא שם מענין הגייה והרצון בו וקול והוא הרעם : (רלב"ג)


{ג}  תַּֽחַת-כָּל-הַשָּׁמַ֥יִם יִשְׁרֵ֑הוּ וְ֝אוֹר֗וֹ עַל-כַּנְפ֥וֹת הָאָֽרֶץ:

 רש"י  תחת כל השמים ישרהו. ראיתיו כמו אשורנו (במדבר כד) והם אותם אורות שהברקים מאירים : (רש"י)

 מצודת דוד  תחת כל השמים ישרהו. והנה משלח את הקול בדרך ישר תחת כל השמים ולא יסבב בדרך עקלתון ואז ישלח גם אור ברקיו על קצות הארץ כי בעת יוצא הרעם אז יוצא הברק כאשר חקרו הטבעיים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ישרהו. מל' ישר ושוה : כנפות. קצות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ישרהו. כמו ישרו והטעם שהוא יתיישר לרדת תחת כל השמים עד שישמע שם בכל המקומות אשר הענן עליהם ואמנם אמר זה לפי שהקול הוא חנועה מגעת אל חוש השמע באמצעוח האויר המקבל צורת התנועה ההיא או יהיה הרצון בישרהו ילחלחהו והטעם שהוא ילחלח הענן וירד ממנו המטר : ואורו על כנפות הארץ. והברק היוצא ממנו ירד למטה על כנפות הארץ וזה פלא משני צדדים האחד שיצא אש מהמקום אשר היו שם המים והשני שירד למטה והנה טבעו שיעלה למעלה : (רלב"ג)


{ד}  אַחֲרָ֤יו | יִשְׁאַג-ק֗וֹל יַ֭רְעֵם בְּק֣וֹל גְּאוֹנ֑וֹ וְלֹ֥א יְ֝עַקְּבֵ֗ם כִּֽי-יִשָּׁמַ֥ע קוֹלֽוֹ:

 רש"י  אחריו. של אותו אור, ישאג הרעם ומרעים בקול גאונו, והם ברקים ורעמים המביאים את המטר : ולא יעקבם. המקום : כי ישמע. לפניו קולו של מפגיע : יעקבם. יכריתם, ולשון משנה שנינו (סוטה טז ע''א) בשלש מקומות הלכה עוקבת מקרה : (רש"י)

 מצודת דוד  אחריו ישאג קול. אבל שאגת הקול אשר ירעם בקול גאונו נשמע לאוזן אחר ראיית הברק עם כי גם הקול הולך בדרך ישר : ולא יעקבם. אולם לא יאחר באמת את הקולות לצאת לעקבות הברקים ואחריתם אם היה נשמע קולו מיד בצאתו ר''ל אם היה נשמע מיד אז היה נודע שאינו מתאחר לצאת לעקבות הברק אבל בעבור גסות חוש השמש ודקות חוש הראות יראה הברק טעם ישמע הרעה לזה חושב האדם אשר כן הוא סדר תולדותם אבל לא כן היא והוא דבר נפלא ותמהון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גאונו. מל' גאוה : יעקבם. ענין סוף ואחרית כעקב הזה שהוא סוף הרגל : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ולא יעקבם. ולא יאחרם : (רלב"ג)


{ה}  יַרְעֵ֤ם אֵ֣ל בְּ֭קוֹלוֹ נִפְלָא֑וֹת עֹשֶׂ֥ה גְ֝דֹל֗וֹת וְלֹ֣א נֵדָֽע:

 מצודת דוד  ירעם אל. הנה האל ירעם בקולו רעמות נפלאות אשר שמענו ונדעם ומה הם עוד הגדולות אשר עושה ואנחנו לא נדעם : (מצודת דוד)


{ו}  כִּ֤י לַשֶּׁ֨לַג | יֹאמַ֗ר הֱוֵ֫א אָ֥רֶץ וְגֶ֥שֶׁם מָטָ֑ר וְ֝גֶ֗שֶׁם מִטְר֥וֹת עֻזּֽוֹ:

 רש"י  כי לשלג יאמר. ע''י הקולות הללו : הוא ארץ וגשם מטר וגשם מטרות עזו. כלומר מד' רוחות יבא : (רש"י)

 מצודת דוד  כי לשלג. אשר לשלג יצוה שיהיה על הארץ והננו רואים אותו בארץ וכן יצוה על גשם מטר וכן יצוה על גשם מטרות עוזו ר''ל גשם חזק ושוטף וכולם נראים המה לעין כל בעת רדתם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הוא. כמו היה ובאו הוי''ו ואל''ף במקום היו''ד והה''א : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מטרות עוזו. מטרות עת ותהיה הוי''ו נוספת : (רלב"ג)


{ז}  בְּיַד-כָּל-אָדָ֥ם יַחְתּ֑וֹם לָ֝דַ֗עַת כָּל-אַנְשֵׁ֥י מַעֲשֵֽׂהוּ:

 רש"י  ביד כל אדם יחתום. כשאדם חוטא לפניו האדם עצמו חותם כתב ידו ביום מותו על עבירות שעבר הכתובות לפניו : לדעת כל אנשי מעשהו. להודיע על מה הוא נידון : (רש"י)

 מצודת דוד  ביד כל אדם יחתום. ועכ''ז יסתום ויחתום בתוך כל בני אדם מלהיות להם קדימת ידיעה טרם בואם למען דעת כל אנשי מעשה מעשהו ר''ל בכדי להזדרז כל בעל מעשה לכלות מעשהו טרם יבוא הגשם לבל ימנעהו בבואו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ביד. הוא כמו בתוך וכן ביד שני צנתרות (זכריה ד) : יחתום. יסתום ויסגיר כמו כי חתום הוא (ישעיה כט) : אנשי מעשהו. יחסר הנסמך והראוי אנשי מעשה ומעשהו וכן הארון הברית (יהושע ג) ומשפטו הארון ארון הברית : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יחתום. יסגור ויסתום עד שלא יוכל איש לצאת לחוץ מרוב המטר : (רלב"ג)


{ח}  וַתָּבֹ֣א חַיָּ֣ה בְמוֹ-אָ֑רֶב וּבִמְע֖וֹנֹתֶ֣יהָ תִשְׁכֹּֽן:

 רש"י  ותבוא חיה במו ארב. כלומר ועוד שלוחים הרבה יש למקום ליפרע פורענותיו שילוח חיות רעות וסופה וקרה : (רש"י)

 מצודת דוד  ותבוא חיה. עם כי החיה תשיג ידיעת המטר טרם בואו ותקדים לבוא במקום אשר תשב ותארוב לטרוף טרף ותשכון במעונותיה ולא תצא אז החוצה וקצרה א''כ השגת האדם אף בדבר אשר תשיג החיה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  במו ארב. בארב כמו במו פי אתחנן (לעיל יט) : ובמעונותיה. ענין מדור כמו מעון אתה היית (תהלים צ) : (מצודת ציון)


{ט}  מִן-הַ֭חֶדֶר תָּב֣וֹא סוּפָ֑ה וּֽמִמְּזָרִ֥ים קָרָֽה:

 רש"י  וממזרים. אוצר יש ושמו מזרים : (רש"י)

 מצודת דוד  מן החדר. יספר עוד מפלאות המקום ואמר הנה רוח סופה תבוא מן החדר אשר יכלה שם הרוח והם חדרי תימן כמ''ש עושה עש כסיל וכימה וחדרי תימן (לעיל ט) : וממזרים קרה. מן המזלות תבוא הקור והיא מזל כימה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וממזרים. מזלות וכן התוציא מזרות (לקמן לח), ובא הרי''ש במקום הלמ''ד וכן וידע אלמנותיו (יחזקאל יט) והיא כמו ארמנותיו ובא הלמ''ד במקום הרי''ש : קרה. מל' קור החורף : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מן החדר תבא סופה. מחדר הענן תבא הרוח וזה יהיה כאשר היה נעצר בו איד הפכי לו כי יקרה לזה האיד המורכב שיהיה ממנו הרוח כאשר התבאר בספר האותות : וממזרים קרה. ר''ל שכבר יהיה קור חזק מן הרוחות המזרים ומפזרים האידים והם הרוחות הצפוניות כמו שנזכר בספר האותות או יהיה ממזרים מענין זרם ויהיה מזרים כמו מזרם כמו הענין בתומיך גורני שהוא כמו תומך או יהיה מורכב מפועל הדגוש והפעיל כי כבר ימצאו רבים מורכבים משני בניינים : (רלב"ג)


{י}  מִנִּשְׁמַת-אֵ֥ל יִתֶּן-קָ֑רַח וְרֹ֖חַב מַ֣יִם בְּמוּצָֽק:

 רש"י  מנשמת. מרוחו : ורוחב מים במוצק. ביציקה לפורענות : (רש"י)

 מצודת דוד  מנשמת אל. מנשיבות רוח האל ר''ל במאמר פיו יבוא הקרח ובא רוחב המים במקום צר ודחוק עד לא יוכלו להעלות גלים כי הקרח עליהם ממעל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מנשמת. ענין נשיבת הרוח כמו מנשמת אלוה יאבדו (לעיל ד) : קרח. הוא הגליד הנקפה מן הקור כמו משליך קרחו כפיתים (תהלים קמז) : במוצק. במקום צר ודחוק כמו רחב לא מוצק (לעיל לז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מנשמת אל. מרצון אל : במוצק. מגזרת מצוק וזה יהיה כאשר יקפא הטל ויהיה ממנו הכפור : (רלב"ג)


{יא}  אַף-בְּ֭רִי יַטְרִ֣יחַ עָ֑ב יָ֝פִ֗יץ עֲנַ֣ן אוֹרֽוֹ:

 רש"י  אף ברי. שם מלאך הממונה על העננים והוא יפיץ ענן מטרו של המקום : ענן אורו. ענן מטרו : (רש"י)

 מצודת דוד  אף ברי. אף בעת יהיה האויר ברור ואין מקום לבוא המטר ע''פ הטבע עכ''ז יטריח את העב למלאותו בכובד המים רבים והוא יפזר מטרו ע''פ האדמה, ורז''ל אמרו שהמלאך הממונה על המטר שמו אף ברי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ברי. מל' ברור ונקי : יפיץ. יפזר כמו ואפיץ אותם (יחזקאל לו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ברי. מענין בירור ושרשו ברה ובא במשקל מרי והרצון בזה כי גם הברור אשר יהיה לחלקי האיד עד שיתפזר ויותך קודם שיתהוה ממנו המטר : יטריח עב. רצוני שכבר ימצא עב לפעמים לא יתהווה ממנו שום דבר אבל יתפזר ויותך ולזה אמר יטריח רצוני שמציאות כמו זה העב הוא טורח ועמל אחר שלא יגיע ממנו תועלת : (רלב"ג)


{יב}  וְה֤וּא מְסִבּ֨וֹת | מִתְהַפֵּ֣ךְ (בתחבולתו) בְּתַחְבּוּלֹתָ֣יו לְפָעֳלָ֑ם כֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר יְצַוֵּ֓ם | עַל-פְּנֵ֖י תֵבֵ֣ל אָֽרְצָה:

 רש"י  והוא. הממונה : מסיבות מתהפך בתחבולותיו. של מקום : לפעלם. של גשמים לפועל המוטל עליהם לעשות אם טוב ואם רע מתהפך במסיבות הרבה כאותו ששנינו הרי שהיו ישראל צדיקים גמורים בר''ה ופסקו להם גשמים לסוף סרחו לפחות מהם אי אפשר שכבר נגזרה גזרה אלא הקב''ה מורידם שלא בזמנם ועל ארץ שאינה צריכה להם ועתים לטובה כיצד כו' : כל אשר יצום. לאותן גשמים לעשות לארץ. (ד''א והוא מסיבות מתהפך בתחבולותיו. מקיף עננים ורוחות סביבות ההרים שיהיו שותים מכל רוחותיהם, באגדת והיה עקב) : (רש"י)

 מצודת דוד  והוא. העב הזה הנה מחמת סבות מתהפך הנה והנה ברוב תחבולותיו לעשות פעלם המוטל עליהם כפי כל אשר יצוום המקום להריק המטר ע''פ האדמה ר''ל מה שהעבים מתהפכים הנה והנה לא במקרה היא כ''א מחמת סבה ולעשות שליחותו של מקום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בתחבולותיו. ענין ההתחכמות בדבר מה : תבל ארצה. מקום המיושב שבארץ נקרא חבל ור''ל במקום המיושב שבארץ או כפל המלה בשמות נרדפות כמו אדמת עפר (דניאל יב) : (מצודת ציון)


{יג}  אִם-לְשֵׁ֥בֶט אִם-לְאַרְצ֑וֹ אִם-לְ֝חֶ֗סֶד יַמְצִאֵֽהוּ:

 רש"י  אם לשבט. אם לפורעניות בני אדם מורידם בהרים וגבעות שאין מקום זריעה : אם לארצו. להורידם כאשר נגזר בתחילת דין לא לשבט ולא לפנים מן השורה אלא בבינונית : אם לחסד. שנעשו הדור עכשיו יותר צדיקים משהיו בראש השנ' ואותן גשמים שנגזרו בבינונית מתהפך בתחבולות מסיבותיהם לירד בחסד בזמנם ועל הארץ הצריכה להם שלא תרד הטפה מהם לאיבוד : ימציאהו. למטר לאחת מן המדות הללו : (רש"י)

 מצודת דוד  אם לשבט. פעם יתהפך להוריד המטר לענוש את הבריות על ידו כי כאשר יחטאו יורד הוא במקום עמק ומצולה והמטר רע להם : אם לארצו. פעם יתהפך להוריד המטר לארץ ה' ר''ל אל המקום אשר אנשים המה לה' הנכנעי' אליו אשר המטר נגזר עליהם : אם לחסד. פעם יתהפך להוריד המטר לעשות בה עוד חסד נפלא יותר ממה שנגזר והוא כאשר נגזר מתחלה מעט גשמים ולאח''ז הטיבו מעשיהם הנה יפליא חסד להורידם במקום היותר צורך ואינו מאבד טפה לרדת במקום שאין שם צורך : ימציאהו. חוזר הוא על כולן ור''ל יזמין ויושיט את המטר לאחת מאלו אם לשבט וכו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לשבט. ענין עונש הפורענות כמו בשבט עברתו (איכה ג) : ימציאהו. ענין הזמנה והושטה כמו וכאורח איש ימציאנו (לעיל לד) : (מצודת ציון)


{יד}  הַאֲזִ֣ינָה זֹּ֣את אִיּ֑וֹב עֲ֝מֹ֗ד וְהִתְבּוֹנֵ֤ן | נִפְלְא֬וֹת אֵֽל:

 מצודת דוד  האזינה. קשוב באזניך את אמרי ושתוק ותן לבך להבין נפלאות האל ר''ל שבאו מן האל ולו יחשבו ולא אל המערכה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עמוד. שתוק כמו עמדו לא ענו (לעיל לב) : (מצודת ציון)


{טו}  הֲ֭תֵדַע בְּשׂוּם-אֱל֣וֹהַּ עֲלֵיהֶ֑ם וְ֝הוֹפִ֗יעַ א֣וֹר עֲנָנֽוֹ:

 רש"י  בשום אלוה. חק ברית עליהם היאך תלוים במאמר : (רש"י)

 מצודת דוד  התדע. ר''ל איך תחשוב שהכל בא מצד המערכה הלא למדת חכמה וידעת מה מהדברים הטבעיים טרם בואם האם גם זאת תדע מתי שם אלוה המטר על הענן ומתי הופיע וגלה מטר עננו ר''ל מתי היתה יציאת טפת המטר מן הענן כי לא נודע מהם עד אשר נראה לעין ולא מאז ומלת אור עננו חוזר גם על ראשית המקרא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והופיע. הזריח והוא מושאל על הגלות המטר והראותו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בשום אלוה עליהם. בגזור אלוה עליהם שיהיה עניינם בזה האופן : והופיע. והאיר והוא מקור וזה יהיה כשיתלהב האיד הקיטורי : (רלב"ג)


{טז}  הֲ֭תֵדַע עַל-מִפְלְשֵׂי-עָ֑ב מִ֝פְלְא֗וֹת תְּמִ֣ים דֵּעִֽים:

 רש"י  מפלשי עב. גילוי עב ל' מבוי מפולש כלומר לארכן ולרחבן של עבים : התדע. עליהם מפלאות תמים דעים : (רש"י)

 מצודת דוד  התדע. האם תדע מפלאות ה' התמים בדעות אשר יעשה על מפרשי העב ממעל להם וכאומר ומה הנעשה בעבים לא ידעת האם תדע מה ממעל להם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מפלשי. כמו מפרשי בחלוף הלמ''ד ברי''ש וכמו מזלות מזרות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מפלשי עב. כמו מפרשי וכבר קדם ביאורו : (רלב"ג)


{יז}  אֲשֶׁר-בְּגָדֶ֥יךָ חַמִּ֑ים בְּהַשְׁקִ֥ט אֶ֝֗רֶץ מִדָּרֽוֹם:

 רש"י  אשר בגדיך חמים. במה בגדיך חמים בהשקיטי ארץ מרוח דרומית שאינה הורגת את העולם בקרה שרוח מזרחית מחממת שנאמר רוח קדים חרישי' (יונה ד) שמשתקת כל הרוחות מפניה : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר. חוזר הוא על מלת התדע האמור במקרא שלפניו לומר האם תדע הסבה אשר בגדיך חמים בעת ישקיט הארץ בפאת הדרום ר''ל כשלא בא אליה ממולה רוח צפון הקרה מאד ונעשה אויר חם ויוחמו גם הבגדים הידעת למה כן הוא הלא הם דוממין ומאין בא להם התעוררות להתחמם וכאומר ואם היה הכל בא מצד המערכה היה א''כ מהאפשר לדעת הכל כאשר נדע דברים הטבעיים : (מצודת דוד)


{יח}  תַּרְקִ֣יעַ עִ֭מּוֹ לִשְׁחָקִ֑ים חֲ֝זָקִ֗ים כִּרְאִ֥י מוּצָֽק:

 רש"י  חזקים. הרקיעים : כראי מוצק. כראי שהנשים רואות בו, (מוצק טרישטייר והוא חזק ביותר) : (רש"י)

 מצודת דוד  תרקיע. וכי פרשת עמו את השחקים החזקים כמראה הנשים הנעשה ביציקה שהוא חזק יותר מאלו נעשה בהקשת הקורנס או שהמה חזקים בדבר הבהירות כמראה דבר המוצק בעת יתיכו אותו אשר יזהיר מאד וכאומר וכי כח אל לך עד שתאמר אערכה לפניו משפט : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תרקיע. ענץ פרישה ושטיחה כמו לרוקע הארץ (תהלים קלו) ומשפטו התרקיע בה''א התימה וקצר בדבר המובן וכמוהו רבים : לשחקים. באה הלמ''ד במקום את וכן הרגו לאבנר (ש''ב ו) : כראי. מלשון ראיה ומראה : מוצק. מלשון יציקה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כראי מוצק. כמראה הנתך והוא כמראה של זכוכית שהיא ספיריית והנה אמר על השחקים שהם חזקים ושהם גם כן ספיריים כראי מוצק : (רלב"ג)


{יט}  ה֖וֹדִיעֵנוּ מַה-נֹּ֣אמַר ל֑וֹ לֹ֥א-נַ֝עֲרֹ֗ךְ מִפְּנֵי-חֹֽשֶׁךְ:

 רש"י  הודיענו מה נאמר לו. להקב''ה בריבנו עמו, לא נוכל לערוך אליו מפני חשך אשר סתרו וסביבותיו : (רש"י)

 מצודת דוד  הודיענו. הודע לנו מה נאמר במשפט וכאומר גם אנו היינו מתווכחים עמו בעבורך אך אמר נא מה נאמר : לא נערוך. הלא לא נוכל לסדר משפט למולו מפני חשכת הדעת אשר עמנו מול חכמת המקום : (מצודת דוד)

 רלב"ג  לא נערוך מפני חשך. לא נוכל לסדר דברינו ולערוך אותם לפני השם יתברך מפני החשך אשר אנחנו בו מפני הטבע החמרי וקיצורינו מהשיג פועל השם יתברך על השלימות : (רלב"ג)


{כ}  הַֽיְסֻפַּר-ל֖וֹ כִּ֣י אֲדַבֵּ֑ר אִֽם-אָ֥מַר אִ֝֗ישׁ כִּ֣י יְבֻלָּֽע:

 רש"י  היסופר לו כי אדבר. וכי כמדת הבריות הוא שצריך שיספרו אליו דברים היוצאים מפינו : אם אמר איש. אומר מפיו : כי יבולע. יגלה אליו מיד, כמו פן יבולע למלך (ש''ב יז) יגלה, ורבותינו פירשו היסופר כל שבחו לו : כי אדבר. כי נדבר בו ובגבורתו, אם אמר איש, לספרם כולם : כי יבולע. ממקומו : (רש"י)

 מצודת דוד  היסופר לו. ר''ל מה לנו לערוך עמו משפט וכי מהצורך לספר לו אשר אדבר הלא הכל ידוע לו : אם אמר. וכי אמר איש דבר אשר יסתר ממנו והוא כפל ענין במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יבולע. ענין ההסתר כמו כבלע את הקדש (במדבר ד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יבולע. ישחת : (רלב"ג)


{כא}  וְעַתָּ֤ה | לֹ֘א רָ֤אוּ א֗וֹר בָּהִ֣יר ה֭וּא בַּשְּׁחָקִ֑ים וְר֥וּחַ עָ֝בְרָ֗ה וַֽתְּטַהֲרֵֽם:

 רש"י  ועתה לא ראו אור. בסוף דבריו אל אליהוא חזר לקנתר אותן שלשת ריעי איוב על לא מצאו מענה ואמר ועתה שלשת ריעיך אלה שהיה להם להשיבך כל דברים אלו שאמרתי לך, לא ראו אור נעשו המה כנפלים אשר לא ראו חכמה : בהיר הוא בשחקים. דומה בהירים הנראים בשחקים להוריד גשם : ורוח עברה. ורוח בא ומטהרתן ומעבירתן ואין מטר יורד כך הוא דוגמא שלהם התחילו להשיבך וסוף עמדו ולא ענו : (רש"י)

 מצודת דוד  ועתה. כשבא להשלים דבריו אמר ועתה אומר אני דרך כלל הנה לפעמים לא ראו אנשים אור השמש והוא כאשר יכסנו הענן ועם כי בהיר הוא במקומו בשחקים ומזהיר מאד אבל כאשר עברה רוח ותטהר את השחקים מן הענן אז יראוהו והוא מקרא קצר ומובן מאליו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בהיר. מאיר ומזהיר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בהיר. זך ומבהיק : (רלב"ג)


{כב}  מִ֭צָּפוֹן זָהָ֣ב יֶֽאֱתֶ֑ה עַל-אֱ֝ל֗וֹהַּ נ֣וֹרָא הֽוֹד:

 רש"י  מצפון זהב יאתה. הרי הוא כחוזר על הראשונות (ועתה לא ראו אור) ד''א מדרש חכמים כשהרקיע מלא בהרות עננים עננים להוריד גשם רוח עברה ותטהרם ואין גשם יורד זה מדרש חכמים ואינה מתיישב' על סדר המקראות : מצפון זהב יאתה. מנשב רוח צפונית ומעביר הגשם והחמה זורחת כמו המריקי' מעליהם הזהב (זכריה ד) : על אלוה. מלפניו. (מצפון זהב יאתה. נצפן הזהב הטוב לאותן שיאתיו את עצמן למצות הקב''ה ומאמינים באלוה הנורא מאד) : (רש"י)

 מצודת דוד  מצפון. ר''ל ואם השמש אשר נראה הוא לעין כל כאשר יטהר השמים נעלם הוא כאשר יכסנו הענן ואיך א''כ יובא ממצפוני הלב דעות וחקירות מזוקקות כזהב על אלוה וכו' הלא נעלם הוא בכל זמן ואיך נדע א''כ חקר הנהגת מדותיו : נורא הוד. יראוי מלהגיד הודו פן ימעטו וכענין שנאמר נורא תהלות (שמות טו) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מצפון. ענין טמון ונסתר ואחז בלשון מליצה נאותה על שזהב בא מפאת הצפון : זהב. רצה לומר מזוקק ונקי כזהב וכן המריקים מעליהם הזהב (זכריה ד) : יאתה. יבא כמו ואתה מרבבות קדש (דברים לג) : הוד. ענינו כמו הדר ופאר : (מצודת ציון)


{כג}  שַׁדַּ֣י לֹֽא-מְ֭צָאנֻהוּ שַׂגִּיא-כֹ֑חַ וּמִשְׁפָּ֥ט וְרֹב-צְ֝דָקָ֗ה לֹ֣א יְעַנֶּֽה:

 רש"י  שדי לא מצאנוהו שגיא כח. לעורר משפטיו על הבריות בגודל כחו כ''א ברחמי' וכפרת הבריות שם בדבר מועט לפי היכולת קומץ מנחה מחצית השקל תורים ובני יונה בקר וצאן ולא טרח לבק' ראם ויחמור : ומשפט. יסורין : לא יענה. הבריות יותר מדאי וכן לא יענה הצדיק יותר מדאי במה שא''א כי אם איש כמתנת ידו : (רש"י)

 מצודת דוד  שדי לא מצאנוהו. עם כי לא מצאנו את האל שדי ר''ל עם כי לא נוכל להשיג עצמותו והנהג' מדותיו מ''מ הן ידענו כי הוא שגיא כח אבל במשפט ורב צדקה ולא יענה את האדם מלבו כי אם מה מגמול מעשיו יעשה לו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שגיא. גדול כמו תשגיא פעלו (לעיל לו) : יענה. מלשון ענויים ויסורין : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שדי לא מצאנוהו וגו'. הרצון בו שדי אשר לא מצאנוהו ולא נוכל להשיג אותו הוא שגיא כח ושגיא משפט ושגיא לעשות רב צדקה ולא יעשה רע ויענה האנשים כאמרו כי לא ענה מלבו : יראה. ישגיח או יהיה הרצון בו יכבד וישא פנים ויחניף : ביאור דברי המענה. אחר אשר ענה אליהוא שלשה מענים במספר מה שהשיבו אליפז ובלדד וצופר אל איוב או כמספר המענים שאמר איוב שלא ענוהו חביריו על אחד מהם וראה שאין איוב עונה אליו הוסיף אליהוא להשיב על דברי איוב וטענותיו ואמר המתן לי מעט ואגידך האמת כי עוד לי דברים וטענות בעבור הש''י לבאר שהוא משגיח באישי האדם הדבקים בו, אשא דעי מעניינים רחוקים ואתן צדק לפועלי, ואמנם אמר זה כי ההקדמות אשר יבאר מהם זה הדרוש הם רחוקות כמו שיתבאר, אמנם שדברי אינם כוזבים זה ממה שיתבאר ממה שאתה מודה בו וזה שאתה מודה בשם שהוא שלם הדיעות ר''ל שהוא יודע נימוס הנמצאות וסדורם בשלמות לפי שהוא פועל אותם ובהיות הענין כן הנה יתבאר שאין הש''י מואס האדם עד שלא יהיה משגיח בו מצד היותו מואס אותו כמו שאמרת מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך וזה שהש''י הוא רב הדעות והאדם הוא רב כח השכל הדיעות כי הוא כחיי על השגת זה הנימוס אשר לנמצאות ולזה הוא מבואר מזה הצד שיש לו יחס מה אל הש''י מזה הצד ובפרט כאשר ישתמש בכחו זה ויוציאהו לפועל ובהיות הענין כך אין ראוי שימאסהו הש''י ואולם היתה זאת ההקדמה רחוקה כי הידיעה תאמר בש''י ובנו בשיתוף השם ר''ל בקודם ובאיחור, ולזה הוא מבואר שהש''י לא ישתדל להחיות הרשע לא החיים הנפשיים ולא הגופיים אמנם שלא יחייהו הנפשיים הוא מבואר וזה שאי אפשר שתגיע הצלחת הנפש לרשעים ולא יחייהו ג''כ החיים הגופיים כי אין בו דבר יהיה ראוי בעבורו שתהיה בו ההשגחה האלהית ויתן משפט העניים העשוקים בזה האופן כי להיות הרשעים משולחים למקרים יתכן שיביא אידם וינצלו מהם, או יהיה הרצון בעניים צדיקים וענוים כי כמוהו ימצאו רבים בספר תהלים וירצה בזה שהש''י יתן משפט הצדיקים הראוי להם בהשגיחו בהם בכל ענייניהם, לא יגרע הש''י מצדיק עינו אבל ישגיח בהם ויצילם מהרעות הנכונות לבוא עליהם ויושיבם עם המושלים העליונים לכסא הקיום והנצחיות ר''ל שיתן להם מקום בין המלאכים ושם יתקיימו לנצח ותגבה מדרגתם מאד, ואם יקרה בטובים שיהיו אסורים בזיקים ובכבלי ברזל או יהיו נלכדים בחבלי העוני והדלות הנה הוא מהש''י להגיד להם פעלם שאינו ישר ושכבר יתגברו פשעיהם אם יחזיקו בזה הפועל ויסתבכו בו, הנה בזה האופן גלה אזנם למוסר כי בזה יוסרו מדרכם הרעה אשר החלו לדרוך בו ואמר הש''י כי מפני זה ישובון מאון, אם ישמעו אל מצות השם ויעבדו אותו יבלו ימיהם בטוב ושנותיהם בנעימים ר''ל שלא יגיעם שום רע כי להדבקם בש''י תהיה השגחתו בהם וישמרם מכל רע, ואם לא ישמעו ויחזיקו בדרכם הרע אשר החלו לדרוך בו יגיעם מהרע שיעברו בחרב בבא יום אידם וימותו בלא דעת ולא יהיה להם השארות נפשיי וזה הוא העונש האמיתי להם, והרשעים אשר לא די להם שלא ישמעו לסור מדרכם הרע אבל ישימו אף לשם ית' ויאמרו כי באפו וכעסו הגיעם מה שהגיע להם לא מצד מעשיהם ולזה לא יזעקו ולא יתפללו אליו כי אסרם, הנה תמות בנוער נפשם וחייתם תמות בהיותם נערים ואמנם אמר זה על דרך אמרו ומקשה לבו יפול ברעה כי מי שהוא בזאת התכונה מהקשאת לבו הוא מוכן לרעות ולמקרים יותר מהאנשים המפחדים וכאילו זאת התכונה תמהר קצו, הנה הש''י יציל העני מרעות רבות בענייו אשר הביא עליו ויגל אוזן הלחוצי' במה שילחצם לשוב אל הש''י וירחמם, ואף היה מסיר אותך בזה הרע אשר הביא עליך מצור ומצוק אל רחב שאין שום צרות תחתיה והיה משים מה שינוח על שולחנך והיא המפה או הכלים מלאים דשן לרוב עשרך והצלחתך אם היית שב אל השם ועובד אותו בכל כחך אבל אתה מלאת דין רשע הדין והמשפט שיסמכו אישי האדם ויסעדו ר''ל הדין והמשפט שבא מהש''י לאישי האדם על האופן שקדם שבו קיום העולם אתה ממלא אותו דין רשע ביחסך לשם ית' עול באלו הדברים וזה בתכלית הגנות ר''ל שיהי' מגיע מסכלותך עד שתשי' הדין והמשפט שיסמכו אנשי העולם ויקיימו דין רשע ועול והיית בזה במדרגת הרשעים שישימו אף ולא ישועו כי אסרם, כי חמת השם פן תסיתך ותכלך בהכאות נפלאות עד שלא יצילך מזה רב כופר ולא יהיה נערך עשרך ללוקחו כופר על המכה ההיא לא זהב ולא מאמצי כח שיש לך לא יצילך, אל תביט והשתדל הלילה בהיות לבך פנוי על משכבך בענין הרעות הבאות לאישי האדם כמו כריתת עמים במקומם, השמר אל תפנה אל מה שיתייחס בו און לש''י כי על זה הדעת בחרת בסבת עוני דעתך וסכלותך ר''ל ששוטטת לבקש ראיות מהחוש על היות החמס נמצא ברעות אישי האדם וכאילו אמר אל תסתכל באלו העניינים שיביאוך לחשוב שהש''י עושה עול באלו הרעות הבאות לאישי כאדס פן יסיתך ויכלך בחמתו במכה אכזרים אשר לא יציל אותך ממנה לא הונך ולא גבורתך, איך תאמר כי באלו הרעות רוע סידור הנה הש''י ישגיב האדם בכחו להצילו מאלה הרעות הנכונות לבא עליו ומי כמוהו שיורה האדם הדרך הישרה אשר בה ינצל מאלו הרעות הנכונות לבא עליו כאשר היה האדם באופן שתוכל להגיע אליו זאת ההשגחה וכאשר לא היה זה כן הנה לא הגיע החסרון מצד הש''י אבל מצד המקבל מי הוא עליון עליו שיבחן דרכו ומנהגו בפעולותיו שיוכל לומר אליו בזה הענין פעלת עולה הלא הוא על הכל והכל ברואים בכחו ולזה ראוי שנתרחק משנייחס אליו עול כי לא נוכל לבחון דרכו ולהשיג אותה עד שנוכל לשים עצמנו שופטים לשפוט שכבר פעל עולה בדבר מה כי נשגבה דעתו מאד וראוי שנייחס מה שירא' ממנו שכבר פעל עולה אל קצורינו וסכלותינו, זכור להשגיא פעל הש''י ולרומם אותו מה שהשיגו האנשים מפליאות פעולותיו בנמצאות הטבעיות מה שכל אדם חזו בו באלו הנמצאות השפלות שנבא באמנת' בהקדמות מיוחסות ומיוחדות ומה שהביט האדם מרחוק בגרמי' השמימיי' שיבא בהם בהקדמות רחוקות כי באלה העניינים תושג משיעור חכמת השם ויושרה מה שאין לו קץ, ואם פעלו הוא כך הנה הוא מבואר שהש''י שגיא ונפלא מאד במציאותו ולא נוכל לדעת שיעור מדריגתו והוא נצחי לא סר ולא יסור ואיך יתכן שיגנה האדם אשר תמול בואו הש''י אשר לא סר ואיך יתכן לאדם שייחס גנות לנמצא אשר הוא בתכלית המעלה והכבוד עד אשר לא תושג מדרגתו, והנה החל אליהוא לספר מנפלאות הש''י ואמר שכבר יגיע מחוזק השגח' השם ונפלאותיו עד שבעת היובש המופלג שיגרע השם וימנע השם נטפי מים אז יעלו אידי' באלו המקומות היבשים שיזל מהם המטר ברבוי עד שירעפו עלי אדם רב וזה בתכלית הפלא, האם יבין האדם איך יהיו מפרשי העב המתחלפי' קצתם מקצת חילוף רב ואופן התהוותו והמון העננים וקולם עד שקצתם יהיה מהם מטר יורד בנחת ומקצת' מטר יורד בזעף ומקצתם קולות וברקים ומקצת' שלג ומקצתם קרח ומקצת' יהיה רוח ומקצתם לא יהיה דבר אך יתפזר ויסור, הנה הש''י פירש בעבור העלאת האידים אורו וניצוצו וכסה אז האיד שרשי הים ולזה הוא נפלא כאשר היו האידים מפועל אחד והוא הניצוץ אשר יהיה מהשמש דרך משל ומחומר אחד על הרוב והוא מי הים איך יקרה שיתחלפו האידים זה האופן מהחילוף, אמנם סידר השם זה בזה האופן כי בעננים ישפוט העמים פעם וייסרם ברעות אשר יבואו להם מצדם ופעם יתן אוכל לרוב באמצעותם וספר תחלה האיד אשר יתהוו ממנו הקולות והברקים למה שיש מהפלא בעניינו, ואמר על העננים כסה אור האיד הקיטורי אשר הוא אור בכח קרוב לפי שהוא מתלהב במעט מהסבה כמו שהתבאר בספר האותות והוא מפוזר ביניהם ויצו השם על האיד ההוא במה שיפגיע חלקיו קצתם לקצת וידבקהו והוא הקור אשר בענין אשר הוא עצור בתוכו כי החלקי' החמי' יברחו מהפכם ויתקבצו בעומק הענן כמו שהתבאר בספר האותות, כאשר הגיד עליו האיד הקר שהוא ריעו מה שהגיד ר''ל שעיבה פני הענן ועצר בתוכו האיד הקיטורי בדרך שלא יוכל לעלות ולצאת אז יהיה קנין אף וכעס על האיד העולה בהתקבץ חלקיו ויבקע הענן ויצא ויתלהב מדי צאתו מהענן וזהו הכעס על דרך משל, אף מזה המקרה יחרד לבי ויתר ממקומו, שמעו שמוע בחוזק קולו והדבור אשר יצא מפיו ר''ל הרעם שהוא נפלא וחזק עד שתחת כל השמים הוא מתיישר ללכת ולהשמע, ואורו הוא הברק יתנועע וירד על כנפות הארץ וזה ג''כ פלא כי מדרך האש הוא שיתנועע למעלה, ואחרי הברק ישאג קול הרעם ירעם בקול גאונו ולא יאחרם ר''ל הקולות שלא ישמעו אחר הברקים בזמן מועט כאשר היה קולו בזה האופן שיהי' נשמע וזה כי הסבה ברעם והברק אחד כמו שנזכר בספר האותות אבל כי הרעם ישמע אחר הברק זמן מה לפי כשהיה מקום הברק והרעם סמוך לאופק שיראה הברק ולא ישמע הרעם לרחקו ממנו כי תכלה התנועה ממקום ההכאה אשר תחדש הקול עד חוש השמע והוא תהיה בזמן בהכרח והנה יקרה כשהיה מקום הברק והרעם סמוך לאופק שיראה הברק ולא ישמע הרעם לרחקו ממנו כי תכלה התנועה קודם הגעתה אל חושינו ולזה אמר שכאשר ישמע קול הרעם לא יהיה השמעו מאוחר מאד מהראות הברק, ירעם אל בקול זה הענין נפלאות עושה גדולות ונפלאות אשר לא נוכל להשיג, הנה פעם יוצא מהאיד שלג וירד השלג בארץ ופעם יהיה ממנו גשם מטר ר''ל שאינו יורד בתוקף גדול ופעם יהיה ממנו גשם מטרות עוזו ר''ל שיורד בתוקף גדול וכבר התבארו ר''ל שיצא סבות כל זה ואפשר שנאמר שהרצון באמרו וגשם מטר וגו' שפעם יצא ממנו גשם מטר ר''ל שלא יהיה המטר היורד מחלקי הענן מתחלף קצתו לקצתו ופעם יצא ממנו גשם מטרות עוזו ר''ל שיצא ממנו מטרים מתחלפים עד שיורד מקצת חלקי הענן מטר גס ומקצתו מטר דק כמו שיקרה הרבה פעמים בעננים אשר ירד מהם הברד, ויהיה הגשם בתוקף כל כך עד שיסגור בעד כל אדם עד שלא יוכל לצאת ולדעת בכל אנשי מעשהו ר''ל שיכירו מה הם עושים ואיפה הם, וגם החיה תחבא מרוב הגשם ותשכון במעונותיה, ולפעמים תצא מחדר הענן הסופה ר''ל הרוח החזקה וזה בהיות האיד הקר מתדבק עם החם ויבקש זה לרדת וזה לעלות ויתהוה מזה הרוח כמו שנזכר בספר האותות והנה מקום אשר הוא מזרים ר''ל שהוא סיבת הזרם והשטף אשר יתחדש מהאיד והוא החלק היותר קר מהאויר כמו שהתבאר בספר האותות וכבר יהיה ממנו ההתקר' אשר יהיה בקצת חלקי זה האיד העשני והאיד העשני וההתקר' ההוא הוא סבת הרוח כמו שהתבאר בספר האותות וזה פלא שתהי' הסבה אחת בעינה ופעם תסבב הלחות והשטף ופעם תסבב הוית הרוח אשר הוא מייבש, מרצון אל יתן מקצת האידים קרח ויתן רחב המים שנעשה מהם הקרח במקום מוצק וצר והוא הקרח והכפור וקראו רחב מים לפי שהוא מתהווה מהטל והוא יורד ברוחב עד שאינו יורד טיפות אבל הוא כמו לחו' שיתלחלח האוי', אף ברי יטריח עב לברירה ולפיזור ר''ל שלא יצא ממנו שום דבר אך יותר ויתפזר ויפיץ ענן אורו ואולם אמר ענן אורו לפי שהיותר נכון שבעננים שיקרה בהם זה הם העננים רבי האיד הקיטורי אשר הוא נקרא אור כמו שקדם כי ליובשו יקרה לו שיתפזר מניצוץ השמש קודם שיתהוה ממנו המטר, ובכלל זה הענן מתהפך מסבותו בתחבולות השם הנפלאות עד שיהיו ממנו כל אלו הדברים המתחלפים אשר זכרנו והסבה בזה כדי שיפעלו כל אשר יצוה הש''י על פני תבל ארצה, פעם להזיק כמו הברקים שימותו האנשים באש הנופל בהם או המטר כשיהיה מזיק ופעם להכרח ארצו להצמיח מוצא דשא ופעם ימציאהו לחסד ר''ל ליתרון הטוב ואם אינו צריך לצמחים, האזינה זאת איוב עמוד והתבונן נפלאות אל התדע הסבה איך גזר השם על העננים שיסודרו מהם אלה העניינים בזה האופן, הידעת מה הסבה אשר קבל בה האור והתלהבות האיד הקיטורי הנעצר בעננו, האם תוכל לדעת על אופני מפלשי עב אשר יתחלפו לכמה גוונים נפלאות השם וחכמתו בהם, הידעת למה יהיו בגדיך חמי' כאשר תשקוט הארץ מפאת דרום ר''ל כשלא יהיה השמש מתנועע בפאה הדרומי' ותהי' תנועתו במזלות הצפוניות כי אז יהיה החום בחלק המיושב והנה בידיעת סבת זה החום בקרבת השמש מהפיאה הצפונית מהקושי מה שלא יעלם למי שעיין בטבעיות וכבר ביארנו זה בביאורינו לחכמה ההי' והשלמנו הסבה בזה בחמישי מספר מלחמות ה', האם תרקיע עמו השמים שהם חזקים בתכלית החוזק עד שלא יתפרד דבוקם בשום פנים והם ספירים כמו הראי הנתך ר''ל הזכוכית שיעבור האו' בו אתה איוב שחושב להתווכח עם השם הודיענו מה נאמר לו כשנתווכח עמו בזה הענין הנה לא נוכל לערוך דברים כנגדו מפני חשך והסכלות כמו שלא יוכל להתווכח מי שלא ידע דבר בחכמה אחת עם היודע בחכמה ההיא, איך נוכל לדבר עמו היסופר, לו כי אדב' בדרך שיענני וישלם ההתווכחו' ביני ובינו ואם אמר איש דברי ריבות אל השם והתווכח עמו כאשר היה מבולע ונשחת במכו' ומכאובים עד שאתה תחשוק להתווכח עמו והוא כאילו אמ' הנסה איש מכאובות להתווכח עם השם ויענהו עד שאתה תכסוף לזה התווכחות, ושב עתה לבאר אופן אחר מענין האידים והוא שבקצת העתים יהיה הענן חזק עד שלא יראה האור אשר הוא בהיר וזך בשחקי' ר''ל שאין סיבת העדר האור שילקה הככב כי הוא בהיר בשחקים אבל רבוי העננים יהיה סבה שלא יראה האור עם חזקו ועם כל זה לא יהיה מהם מטר אבל תעבור הרוח ותטהר העבים ותפזר' או תוליכם אל מקום אחר ובזאת הסבה ישלם על הרוב ענין המטר ולזה זכרו לפי שבו מן הזרו' אם נייחס זה הפועל אל הרוחות לבד כמו שזכרנו במענה השני מזה הספר, מצפון זהב יאתה ר''ל שיבואו ממנה רוחות מפזרות האידים ומטהרות האויר ומזככות אותו כזהב וזה כולו בעבור פועל הש''י אשר הוא נורא הוד ואפשר שנאמר שהרצון בזה כי מפאת צפון לפי ששם הישוב יבא דעת יקר ונכבד כזהב על הש''י שהוא נורא הוד כי שם הבעלי חיים והצמחים אשר בבריאתם מהחכמה הנפלאה והעוצם להמציא באחד אחד מהם כל מה שאפשר בו מהכלים אשר ישלם בהם מציאותם וישמ' הזמן האפשרי בהם עד שנוכל להשיג מזה דבר יקר ונכבד מהש''י, ובכלל הנה יראה ממה שברא אותו באלו הנבראים כי שדי אשר לא מצאנוהו ולא נוכל להשיג מדרגתו הוא שגיא כח לעשות משפט ושגיא כח לעשות רוב צדקה וחסד לפי שלא יקצר מהמציא באחד אחד מאלו הנבראים מה שיצטרך אליו במציאותו ולא יקצר ג''כ מהמציא באחד אחד מהם מה שאפשר שימציא בהם על צד היותר טוב ולא יענה ר''ל שלא יעשה רע כי אנחנו נראה אותו משתדל בכל עוז באלו הנבראים להגיע הטוב אליהם והוא על דרך אמרו כי לא ענה מלבו, או יהיה אומרו לא יענה שמרוב כחו לא יאחר עשיית המשפט ורוב הצדקה אבל יעשהו תכף בהמצא המקבל בזול' איחור, לכן יראו ממנו האנשים כי לא יראה כל חכמי לב שלא ישגיח בכולם להצילם מהרע אבל כאשר ידבקו בו ובעת הדבקות, או יהיה פירוש אמרו לא יראה כל חכמי לב שלא ישא להם פנים ולא יכבדם להחניף אותם אך תכף שתמצא בהם הרעה ייסרם כדי שיעזבו הדרך ההיא כמו שקדם : והכלל העולה מהדברים הוא שאליהוא יבאר שלא ימנע מפני היות האדם פחות ונבזה ביחס אל הש''י היותו משגיח בו אבל הוא יבאר שהוא ראוי שישגיח בו ונניח בביאור זה שתי הקדמות האחת עם היותה מבוארת בנפשה כבר הודה בה איוב והוא שהש''י הוא תמים דעות רוצה לומר שהוא יודע כל המושכלות וזו ההקדמה הודה בה איוב באמרו עמו חכמה וגבורה וההקדמה השנית מחוייבת למי שידע טבע שכל האדם שיודה בה והוא שהאדם כביר כח לב ר''ל שהוא רב ההכנה להשיג המושכלות עד שהוא כחיי על כולם באופן מה ובהיות הענין כן רצוני שהש''י הוא רב המושכלות בפועל והאדם הוא רב המושכלוח בכח והוא מבואר ממה שבפועל שהוא ישלים מה שבכח ויוציאהו אל הפועל כפי מה שאפשר והיתה היציאה אל הפועל במושכלות ימצא בה הפועל והמתפעל אחד באופן מה הוא מבואר שכבר יגיע לאדם בזה האופן התאחדות מה ודבקות בש''י ומה שזה דרכו הוא מבואר שאין ראוי שימאסהו הש''י אבל ראוי שתהיה ההשגחה נפלאה מצד ההתאחדות הדבקות ולפי שזה ההתאחדות הוא מפני מה שהגיע לאדם מהמושכלות בפועל לא מצד הכח אשר הוא הטבעי המיניי הוא מבואר שראוי שתהיה ההשגחה האדם המשכיל מצד הטבע האישיי, ובכאן התבאר שאין הש''י עוזב אישי האדם על צד המיאוס והפחיתות אבל ישגיח במשכילים ממנו ולפי שהרשע הוא ממה שימנע הגעת המושכלות כמו שזכר איוב במה שקדם הוא מבואר שההשגחה לא חהיה ברשעים אבל היו מטרה לחצי המקרים הרעים הנכונים לבא עליהם מצד המערכת ותעדר מהם הצלחת הנפש וזהו עונש המגיע להם על רשעם בעצמות ר''ל העדר מהם הצלחת הנפש ואולם העונש האחר והוא המסרם למקרים הרעים נכונים לבא עליהם הוא במקרה ושנית כאילו כוון מהש''י כדי שיגיע בו רע מוחש לרשעים ונוסרו בהם שאר האנשים ויומלטו מרעתם ואל שני מיני העונש אשר זכרנו רמז אליהו באמרו לא יחיה רשע ר''ל שלא ישתדל הש''י להחיותו החיים הגופיים ולא יחיינו החיים הנפשיים ויורה על זה כי כבר זכר לצדיקים שני מיני הגבול המקבילים לאלו האחד הוא השגחתו בהם אשר ימלטו בה מהמקרים הרעים הנכונים לבא עליהם והוא אמרו לא יגרע מצדיק עיניו והשני הוא הצלחת הנפש והוא אמרו ואת המלכים לכסא ויושיבם לנצח ויגבהו ובכאן התבאר איוב מציאות היושר באלו העניינים אשר היה חושב איוב שימצא החמס וראוי שלא יעלם ממנו שזאת ההשגחה והשמירה תתחלף לפי התחלף הדבר אשר בעבורו היתה ההשגחה רצוני שכאשר ידבק ויתאחד יותר בש''י תהיה ההשגחה בו יותר וזה מבואר בנפשו למעיין בדברינו אלה והנה יוכיח אליהוא איוב על אשר לא פשפש במעשיו על הייסורין הבאים עליו ולא שב אל הש''י כי הוא יראה שאם היה שהיה איוב צדיק בזה האופן כבר יתכן שיביא הש''י עליו אלו הייסורין על צד ההשגחה להשיבו מהמרי המועט אשר החל להחזיק בו וזה שהצדיקים כאשר החלו להסתבך במרי מה יגיע להם הש''י רעות על צד ההשגחה כמו שקדם וכאילו יגיד להם בזה המכאוב אשר הכאיב' שפעלם אשר החלו להחזיק בו הרע וימנעהו ממנו וזה כי בבא הרע עליהם יפשפשו במעשיהם וישיבו אל לבם במה היתה החטאת הזאת ואם יקבלו תוכחת בזה וישובו אל הש''י יהיו מושגחים ממנו ונשמרים עד שיבלו ימיהם בטוב ושניהם בנעימים ואם לא יקבלו התוכחת ימותו בבלי דעת כי פעולות הרשע מונעות השגת המושכלות בלי ספק ובהיות הענין כן הוא מבואר שאם היה איוב שב אל הש''י היה נצול מאלו הרעות ולהיות הרעות הבאות לאיוב על זה האופן ר''ל על צד ההשגחה להוציאו מהמרי המעטי אשר החל להסתבך בו היה מתרעם איוב והיה חושב היותו צדיק לפי שמה שהשיגהו מהמרי היה מעטי ובלתי מושג אליו ואחר כן גנה אליהו איוב על יחסו העול והרשע לשם ית' בזה הסידור אשר סידרו מפני הרעות שימשכו ממנו ר''ל מהסידור אשר מהגרמים השמימיים לפי שבו ישלם הדין והמשפט שיתמכו העולם ויעמידוהו וזה כי בזה האופן בלבד הי' אפשר שיגיע לרשעים רע מוחש על הרשע והעול שיעשוהו כי השם ית' לא יעשה רע בעצמות כמו שביארנו בפתיחת זה הביאור וכאילו ישלם התיקון המדיני בזה הרע הנופל בזה העולם מן ההכרח ואולם הצדיקים אין להם לירא מאלו הרעות כאשר ישתדלו לדבקה בש''י כפי כחם ואמר אל איוב במאמר כולל שכבר היה ראוי לו להשיג פועל השם מהנפלאות אשר הושגו לאנשים במעשיו ולזה היה ראוי לשפוט שזה הסידור הוא בתכלית השלימו האיפשר ואם נמצא בו חסרון מה הוא לפי מחשבותינו לא לפי האמת וזה שהאיד שהוא ראשית ההוויו' לא יובנו הנפלאות אשר יעשה בו הש''י כ''ש באדם שהוא סוף כל ההוויו' ובכלל כאשר נעיין בנבראיו ראוי לנו לשפוט שהש''י שגיא כח ומשפט ורב צדקה ושהרע לא יבא ממנו על הכוונה הראשונה : (רלב"ג)


{כד}  לָ֭כֵן יְרֵא֣וּהוּ אֲנָשִׁ֑ים לֹֽא-יִ֝רְאֶ֗ה כָּל-חַכְמֵי-לֵֽב:

 רש"י  לכן יראוהו אנשים. מלהתווכח אליו. (כי) לא יראה כל חכמי לב. המתחכמים אליו כי אין חכמתם בעיניו כלום ורבותינו פירשוהו על איוב שאמר לו אליהוא לפי שהיית מטיל אימה יתירה על דורך חנם לפיכך לא זכית להתקיים לך בנים חכמי לב : (רש"י)

 מצודת דוד  לכן. על כי כל מעשיו במשפט לכן יפחדו ממנו האנשים ולא ימרו פיו כי לא יראה כל חכמי לב ר''ל אף חכמי לב אינם חשובים לפניו ואינו רואה אותם להכיר להם פנים במשפט כמ''ש לא ניכר שוע לפני דל (לעיל לד) כי אין משוא פנים לפניו (העולה מהדברים ההמה כי יאמר שהמקום משגיח אף בפרטות ויבדיל את הרשע מן הטובה הבאה בעולם וכן יבדיל את הצדיק מן הרעה ואם לפעמים יקרה רע לצדיק בהשגחה באה לגלות אזנו למוסר כאשר ינטה מעט מדרך הישר וישיב לאיוב שגם עליו באו היסורים לגלות אזנו למוסר לשוב לה' וינצל מדין גיהנם ויתענג בדשן נפשו כ''א היה מתמיד לשבת בשלוה היה בועט בה' מרוב כל והיה אבוד לנצח כדור המבול אף יוכיחו על מה לא יכניע עצמו למקום הלא הכל בידו ואין דומה לו ויוכיח על ההשגחה על כי הוא יוצר העין ואיך לא יביט הוא אף יוכיח מנפלאותיו הידועים לנו מה הם עוד הנעלמים אף ישוב לאיוב לומר הלא ידעת מה מטבעיות ומדוע לא תדע יתר הדברים אלא ע''כ הכל ממנו בהשגחה ואין לדעתם ולזה אין להרהר אחר מעשיו כי קצרה דעת האדם להבין מעשה ה' והנהגתו) : (מצודת דוד)



איוב פרק-לח

{א}  וַיַּֽעַן-יְהוָ֣ה אֶת-אִ֭יּוֹב (מן) (הסערה) מִ֥ן | הַסְּעָרָ֗ה וַיֹּאמַֽר:

 רש"י  (מענה מן הסערה) : מן הסערה. מנה שערות שלך ואשיבך דברים כנגדן, מן הסערה שחרפתני אשר בסערה ישופני (לעיל ט) ממנה אשיב לך כאשר תשמע בסוף הענין מי פלג לשטף תעלה גומא לכל שער ד''א בסערה הכהו בסערה רפאהו כדמפרש בספרי : (רש"י)

 מצודת דוד  מן הסערה. כי נגלה אליו ברוח סערה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ביאור מלות המענה ויען ה' את איוב מן הסערה ויאמר : (רלב"ג)


{ב}  מִ֤י זֶ֨ה | מַחְשִׁ֖יךְ עֵצָ֥ה בְמִלִּ֗ין בְּֽלִי-דָֽעַת:

 רש"י  מחשיך עצה. עצה חשיכה וסכלה, ד''א מי זה מחשיך עצה בלי דעת, אמר הקב''ה מי זה הוא מחשיך עצה מקלקל במילים וברוב דברים שכתבתי איש תם וישר בתחילת הספר כדי לחול שמי עליו והוא בא והחשיך וקילקל מה שיעצתי ברוב דבריו ואיוב ענהו מי זה מעלים עצה (לקמן מב) אילו הייתי יודע עצתך לא הייתי מרבה בדברים והקב''ה השיבו והלא אברהם לא היה יודע ועמד בעשר כך מצאתי : (רש"י)

 מצודת דוד  מי זה מחשיך. מי הוא זה אשר מלאו לבו להחשיך ולסכל העצה היעוצה ממני בדבר הנהגת העולם : במלין וגו'. אשר יאמר שהכל בא מצד המערכה ובעבור זה יגנה הנהגתו : (מצודת דוד)


{ג}  אֱזָר-נָ֣א כְגֶ֣בֶר חֲלָצֶ֑יךָ וְ֝אֶשְׁאָלְךָ֗ וְהוֹדִיעֵֽנִי:

 רש"י  אזר נא כגבר חלציך. רמז לו שיתעורר מן חלייו ויסוריו : (רש"י)

 מצודת דוד  אזר נא וגו'. הוא ענין חזוק וזריזות כי החגור במתניו הוא מזורז : ואשאלך. אני אשאלך דברים ואתה הודיעני תשובה עליהם אם לא כן הוא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אזר. חגור : כגבר. ר''ל כאיש גבור : חלציך. מתניך : (מצודת ציון)


{ד}  אֵיפֹ֣ה הָ֭יִיתָ בְּיָסְדִי-אָ֑רֶץ הַ֝גֵּ֗ד אִם-יָדַ֥עְתָּ בִינָֽה:

 רש"י  איפה. אי פה : (רש"י)

 מצודת דוד  איפה היית. כאומר איך ערבה לבך לגשת לחקור אחר הנהגתי איה היות בעת יסדתי את הארץ האם ראית לה סמוכות על מה עומדת וכאומר הלא תשכיל לדעת שתלויה במאמרי כאלו היית בעת הבריאה וראית כי כן הוא : הגד. אמור אם יש לה סמוכות ועל מה תלויה אם יש לך בינה להשכיל אמיתת הדבר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  איפה. איה פה : (מצודת ציון)


{ה}  מִי-שָׂ֣ם מְ֭מַדֶּיהָ כִּ֣י תֵדָ֑ע א֤וֹ מִֽי-נָטָ֖ה עָלֶ֣יהָ קָּֽו:

 רש"י  ממדיה. מדותיה : (רש"י)

 מצודת דוד  מי שם. מוסב על הגד שבמקרא שלפניו לומר הגד מי שם מדות הארץ בארכה וברחבה כמו שהיא עתה : כי תדע. אם ידעת ששם מי זולתי וכאומר וכי תחשוב שנעשה על ידי מערכות השמים : או מי נטה וגו'. למדוד ארכה ורחבה ואחז במשל מדרך הבנאי והוא כפל ענין במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קו. חבל המדה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מי שם ממדיה. מי גזר וסדר מדת הארץ שתהיה בזה האופן והנה ממדיה שם ובא בשקל מצרי שאול והיסוד מדד והרצון בו מדותיה וקצות גבוליה : או מי נטה עליה קו. ר''ל לבנותם ולחדשה באופן אשר היא עליו ואולם אמר זה כי מנהג הבונים לנטות קו על בניינם : (רלב"ג)


{ו}  עַל-מָ֭ה אֲדָנֶ֣יהָ הָטְבָּ֑עוּ א֥וֹ מִֽי-יָ֝רָ֗ה אֶ֣בֶן פִּנָּתָֽהּ:

 רש"י  ירה אבן פנתה. באמצע הים ומשם נשתת כל העולם : (רש"י)

 מצודת דוד  על מה. הגד על דבר מה נשתקע אדני עמודי הארץ וכאומר הלא אין לה לא עמודים ולא אדנים ואין לה על מה לשקוע כי האויר מקיפה : או מי ירה. מי השליך האבן הראשון ההושם בפנת היסוד ואחז במשל מדרך הבנאי שדרכו להתחיל בנין היסוד מן הפנה והכוונה היא על נקודת המרכז היא אמצעית כדור הארצי אשר היא מעמדת את כל הכדור לבל יתקרב אל הפאה מן הפאות כי כל חלקי היסוד משתוקק ליסודו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אדניה. הם הדברים אשר יעמידו עליהם העמודים כמו אדני החצר (שמות לח) : הטבעו. מל' טביעה והתחיבה בעומק : ירה. השליך כמו ירה בים (שם טו) : פנתה. מל' פנה וזוית : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אדניה. עמודיה : (רלב"ג)


{ז}  בְּרָן-יַ֭חַד כּ֣וֹכְבֵי בֹ֑קֶר וַ֝יָּרִ֗יעוּ כָּל-בְּנֵ֥י אֱלֹהִֽים:

 רש"י  ברן יחד. מתחלה כוכבי אור : (רש"י)

 מצודת דוד  ברן יחד. חוזר על איפה היית האמור בתחילת הענין לומר איפה היית בעת ירננו יחד כל כוכבי בוקר הם מערכות השמים וכל בני אלהים הם המלאכים המניעים אותם יריעו לשמי וכאומר וכי לא תשכיל לדעת זאת כאלו היית שם וראית שהמה כולם נכנעים לי ועול מוראי עליהם ומה זה תאמר מדוע משדי לא נצפנו עתים (לעיל כד) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ברן. מל' רננה : כוכבי בקר. הוא כמו כוכבי אור כי בקר ואור אחד הוא והכוונה היא על כוכבי לכת המאירים ביותר וכן הללוהו כל כוכבי אור (תהלים קמח) : ויריעו. מל' תרועה : בני אלהים. הם המלאכים וכן ויבאו בני אלהים (לעיל א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ברן יחד. מענין רננה : (רלב"ג)


{ח}  וַיָּ֣סֶךְ בִּדְלָתַ֣יִם יָ֑ם בְּ֝גִיח֗וֹ מֵרֶ֥חֶם יֵצֵֽא:

 רש"י  בדלתים ים. חול גבול לו : בגיחו. בהמשכתו יוצא מן התהום כמו גוחי מבטן מושכי : (רש"י)

 מצודת דוד  ויסך. וכן מי עשה מחיצה מול הים כחומה בצורה העשוי בדלתים שאין לבוא כאשר יסוגרו ועל החול יאמר שהוא גבול לים לבל יעברנהו : בגיחו. בעבור כי ימשך מימיו לצאת מן הרחם הוא עומק התהום ומתרבה בכל עת ופן ישטוף העולם ולזה מהצורך הוא אל הגבול ומי עשה לו הגבול הזה הלא אין ביד המערכת לשנות דבר מטבעו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויסך. ענין מחיצה וגדר כמו ויסך אלוה בעדו (לעיל ג) : בגיחו. ענין המשכה כמו כי יגיח ירדן (לקמן נו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויסך. סתם וסגר : בגיחו מרחם יצא. בצאתו מרחם ובהולדו : (רלב"ג)


{ט}  בְּשׂוּמִ֣י עָנָ֣ן לְבֻשׁ֑וֹ וַ֝עֲרָפֶ֗ל חֲתֻלָּתֽוֹ:

 רש"י  בשומי ענן. סביבות ים אוקיינוס שהוא היקף העולם ועננים סובבים לו כלבוש : חתולתו. תכריכו כמו והחתל לא חתלת (יחזקאל טז) : (רש"י)

 מצודת דוד  בשומי. איפה היית בשומי לים מלבוש מענן ותכריך מערפל ור''ל כאלו כסיתיו בענן וערפל לבל יראה לצאת מן הגבול ולחוץ וכאומר הלא תשכיל לדעת שאני העושה כל אלה כאלו הייתי שם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חתולתו. ענין כריכה ועטיפה כמו והחתל לא חתלת (יחזקאל טז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וערפל חתולתו. וענן לבושו והטעם כפול והוא מענין והחתל לא חתלת : (רלב"ג)


{י}  וָאֶשְׁבֹּ֣ר עָלָ֣יו חֻקִּ֑י וָֽ֝אָשִׂ֗ים בְּרִ֣יחַ וּדְלָתָֽיִם:

 רש"י  ואשבור. עשיתי לו שברים סביב לעכבו בתוכם והם לו חוק אשר לא יעברם כמו וירדפם לפני השער עד השברים (יהושע ז) והם תועלות סביב לעיר : (רש"י)

 מצודת דוד  ואשבור. חוק גזרתי עליו כאלו עשיתי עליו מסביב שברים וחריצים וכאלו שמתי בריח ודלתים סגורים כאשר יעשו בתקון עיר מבצר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואשבור. מל' גאוה כי בהרמת כעין מטה עשוי לסגור בו את הדלתות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ואשבור עליו חקי. ואגזור עליו גזרתי : (רלב"ג)


{יא}  וָאֹמַ֗ר עַד-פֹּ֣ה תָ֭בוֹא וְלֹ֣א תֹסִ֑יף וּפֹ֥א-יָ֝שִׁ֗ית בִּגְא֥וֹן גַּלֶּֽיךָ:

 מצודת דוד  ואומר. גזרתי עליו עד מקום החול שהוא לו לבריח ודלתים עד שם תבוא ולא תוסיף לצאת להלאה ובמקומו ישים גליו בהרמה וגאון ולא חוצה לו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עד פה. עד הנה : בגאון. מל' גאוה כי בהרמת הגלים נראים כאלו מתגאים כי יגבהו למעלה ומשמיעים קול גדול : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ופה ישית בגאון גליך. ר''ל ואל זה השיעור מהגאון ישית גליך מי שהוא פועל אותם והוא הרוח כאילו אמר שלגובה הגלים שיעור יכלה אליו לפיכך לא יתוסף שיעורו ולזה לא יגבהו הגלים יותר בעת אחת מעת אחר לתוספת שיעור הים והם בעצמם ג''כ מוגבלים כשיעור' עד שלא יצאו מגבולם אשר הגביל הש''י להם ובזה יהיה נשמר זה המציאות אשר בחלק הנגלה מהארץ שלא יבואו מי הים עליו ואפשר שיהיה הרצון בזה ועל זה המקום ישית הרוח בגאון וגובה גליך ולא יעבור הגל אותו המקום אבל יפסד וישיב לקדמותו בהתנועעו אצל שפת הים ובזה יהיה נשמר זה המציאות אשר בחלק הנגלה מהארץ ואפשר שיהיה בי''ת בגאון נוספת וירצה שהרוח ישית גאון הגלים בהניעו אותם עד מקום מוגבל לא יעברו אותו כמו שקדם : (רלב"ג)


{יב}  הְֽ֭מִיָּמֶיךָ צִוִּ֣יתָ בֹּ֑קֶר (ידעתה) (שחר) יִדַּ֖עְתָּ הַשַּׁ֣חַר מְקֹמֽוֹ:

 רש"י  המימיך. מיום שנולדת : (רש"י)

 מצודת דוד  המימיך. האתה צוית מימיך את השמש המשליך ניצוציו להאיר הבקר טרם יגלה הוא על פני הארץ האם צויתו מעולם ללכת ולבלי ינוח וכאומר הלא מעצמו יתנועע בכל עת ולא ישקוט ולא ינוח ואם לא היה נכנע לי לקיים גזרתי היה א''כ ראוי לו לנוח בזמן מן הזמנים : ידעת. הידעת את השמש המביא השחר איה מקומו אשר ישכן שם וכאומר הלא אין לו מקום מנוח והוא כפל ענין במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  השחר. היא כמו בקר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ידעת השחר מקומו. הודעת מקומו של שחר והוא המקום שזורח ממנו השמש ואולם אמר זה לפי שהשמש לא יזרח תמיד ממקום אחד אבל יתחלף מקום זריחתו דרך משל אל צד הדרומי ר''ל שיתקרב אליו תמיד מהתנועעו מראש סרטן עד ראש גדי ומראש גדי עד ראש סרטן הדבר הפוך ובזה האופן יתחדשו התקופות הארבעה ובהם תועלות להמציא לו הנמצאות השפלות לשמור מציאותם הזמן האפשרי כמו שיתבאר בטבעיות והנה זכר השמש מבין שאר הככבים להראות פעולתו יותר באלו הנמצאות אשר אצלנו : (רלב"ג)


{יג}  לֶ֭אֱחֹז בְּכַנְפ֣וֹת הָאָ֑רֶץ וְיִנָּעֲר֖וּ רְשָׁעִ֣ים מִמֶּֽנָּה:

 רש"י  לאחוז בכנפות הארץ. ועוד המימיך צוית לאחוז בכנפי הארץ כאדם שאוחז בכנפי הטלי' ומנערה כן אני עתיד לאחוז בכנפותיה ולנער את הרשעים וכן הוא אומר וה' יטה את ידו וכשל עוזר (ישעיה לא) כאדם האוחז בידו דבר ומטה ידו והוא נופל : (רש"י)

 מצודת דוד  לאחוז. הוא מקרא קצר וכאלו אמר הלא צויתי לאחוז בקצוות הארץ לנערם וינערו הרשעים ממנה והצדיק נשאר בה ועל המבול יאמר אשר הכל נאבדו וישאר אך נח וכי אין השגחה היא זו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וינערו. ענין הנפילה מן הדבר אשר ינענעו בכח רב כמו גם חצני נערתי (נחמיה ה) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וינערו. ויסורו : ויברחו. להחבא : (רלב"ג)


{יד}  תִּ֭תְהַפֵּךְ כְּחֹ֣מֶר חוֹתָ֑ם וְ֝יִֽתְיַצְּב֗וּ כְּמ֣וֹ לְבֽוּשׁ:

 רש"י  תתהפך. בציורין : כחומר חותם. מטבע צורת האדם במותן ובתחיית המתים יחיו ויעמדו בלבושיהם : (רש"י)

 מצודת דוד  תתהפך. ומכל אלה תדע עם כי תתהפך חותם צורת האדם בעת מותו להיות כחומר וכטיט חוצות עכ''ז יעמדו בתחיה ויהיו כבראשונה וכמו המלבוש אשר יקופל וחוזר ונפשט והרי הוא כבראשונה ובא להשיב על אמריו שכפר בתחית המתים בחשבו שהכל בא מצד המערכה ולפי הטבע ותח''ה הוא נמנע אצל הטבע ולזה אמר לו המקום אם אמנם שאני משגיח שוב אין להפליא על תח''ה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חותם. צורה כמו חותם תכנית (יחזקאל כח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תתהפך כחומר חותם. ר''ל כמו החומר והטיט אשר יעשו בו החותם אשר ירצו שהוא מוכן בקלות לקבל החותם ההוא כן תתהפך פעולת השמש להמשך ממנו פעולות מתחלפות מצד חלוף מצבו : (רלב"ג)


{טו}  וְיִמָּנַ֣ע מֵרְשָׁעִ֣ים אוֹרָ֑ם וּזְר֥וֹעַ רָ֝מָ֗ה תִּשָּׁבֵֽר:

 רש"י  וימנע. אז מרשעים אורם וכן הוא אומר וזרוע רמה תשבר : (רש"י)

 מצודת דוד  וימנע. ואז עם כי תהיה הצלחה על הצדיקים לא יוכלו לו הרשעים כי מהם ימנע אור הצלחתם ואז תשבר זרוע הרמה של בעלי הזרוע וכאלו ישיב בזה על תלונתו בעבור הגמול והעונש לומר אז יקבל כ''א כמפעלו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רמה. גבוה ונשאה : (מצודת ציון)


{טז}  הֲ֭בָאתָ עַד-נִבְכֵי-יָ֑ם וּבְחֵ֥קֶר תְּ֝ה֗וֹם הִתְהַלָּֽכְתָּ:

 רש"י  נבכי ים. מסגרי ים כמו נבוכים הם בארץ (שמות יד) : (רש"י)

 מצודת דוד  הבאת. כאומר איך מלאך לבך להרהר אחרי וכי הרבה חכמה מצאת האם השכלת עד נבכי הים לדעת מה בה וכי התהלכת בעיונך בחקירות התהום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נבכי. עומק הים כמו מבכי נהרות (לעיל כח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  נבכי ים. מעמקי ים : (רלב"ג)


{יז}  הֲנִגְל֣וּ לְ֭ךָ שַׁעֲרֵי-מָ֑וֶת וְשַׁעֲרֵ֖י צַלְמָ֣וֶת תִּרְאֶֽה:

 רש"י  שערי מות. זה גיהנם : (רש"י)

 מצודת דוד  הנגלו. האם נגלו לך שערי מות עד שתשפוט שלא יחיו המתי' כמ''ש כלה ענן וילך יורד שאול לא יעלה (לעיל ז) : ושערי וגו'. כפל הדבר במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שערי מות ושערי צלמות. על הקבר יאמר וכפל הדבר במ''ש : (מצודת ציון)


{יח}  הִ֭תְבֹּנַנְתָּ עַד-רַחֲבֵי-אָ֑רֶץ הַ֝גֵּ֗ד אִם-יָדַ֥עְתָּ כֻלָּֽהּ:

 מצודת דוד  התבוננת. וכי תבין הדברים הנעשים עד סוף רוחב הארץ ואם תאמר ידעת הכל הגד אם ידעת וכאומר הלא לא ידעת מה הנעשה בארץ ואיך תחקור לדעת הנהגתי : (מצודת דוד)

 רלב"ג  רחבי ארץ. הנה רחב הארץ הוא מרחקה מהקו השוה והוא המקום אשר יהיו בו הלילה והיום שוים לעולם ולזה יהיו לארץ שני רחבי' האחד מהקו השוה עד תכלי' הצפון והשניה מהקו השוה עד תכלית הדרום : (רלב"ג)


{יט}  אֵי-זֶ֣ה הַ֭דֶּרֶךְ יִשְׁכָּן-א֑וֹר וְ֝חֹ֗שֶׁךְ אֵי-זֶ֥ה מְקֹמֽוֹ:

 מצודת דוד  אי זה. חוזר על מלת התבוננת האמור במקרא שלפניו ולומר האם תבין אנה זה הדרך אל מקום אשר ישכון שם האור ואנה זה מקום החשך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אי זה. אנה זה : (מצודת ציון)


{כ}  כִּ֣י תִ֭קָּחֶנּוּ אֶל-גְּבוּל֑וֹ וְכִֽי-תָ֝בִ֗ין נְתִיב֥וֹת בֵּיתֽוֹ:

 מצודת דוד  כי תקחנו. אשר תוכל לקחת את האור להביאו אל גבול החשך להאיר שם : נתיבות ביתו. של החשך להביא שם את האור והוא מדרך הפלגה ומליצה לומר מה תדע עד שמלאך לבך להרהר אחרי : (מצודת דוד)


{כא}  יָ֭דַעְתָּ כִּי-אָ֣ז תִּוָּלֵ֑ד וּמִסְפַּ֖ר יָמֶ֣יךָ רַבִּֽים:

 רש"י  ידעת. כל זאת : כי אז תוולד. כשבראתים : (רש"י)

 מצודת דוד  ידעת. הידעת טרם שנולדת אשר תוולד אז בזמן שנולדת ועתה הידעת אם רבים מספר ימיך : (מצודת דוד)


{כב}  הֲ֭בָאתָ אֶל-אֹצְר֣וֹת שָׁ֑לֶג וְאֹצְר֖וֹת בָּרָ֣ד תִּרְאֶֽה:

 מצודת דוד  הבאת. וכי באת בעיוניך אל אוצרות שלג וכי תראה בשכלך אוצרות ברד לדעת ממה המה : (מצודת דוד)


{כג}  אֲשֶׁר-חָשַׂ֥כְתִּי לְעֶת-צָ֑ר לְי֥וֹם קְ֝רָ֗ב וּמִלְחָמָֽה:

 רש"י  אשר חשכתי. המנעתי : לעת צר. לחמשת מלכים בגבעון : ליום קרב. מלחמת גוג ומגוג : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר חשכתי. אשר מנעתי מלרדת במצרים כמ''ש ויחדלו וכו' לא נתך ארצה (שמות ט) ונשארו תלויים באויר להיות מוכנים לעת צר להצר לחמשת מלכי האמרי כמ''ש וה' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים (יהושע י) וליום קרב ומלחמה של גוג כמ''ש ונשפטתי וכו' ואבני אלגביש וכו' (יחזקאל לח) כן דרז''ל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קרב. גם הוא ענין מלחמה כמו המלמד ידי לקרב (תהלים קמד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  חשכתי לעת צר. מנעתי אותם לי ואצרתי אותם להשתמש בהם בעת צר ר''ל להגיע הרע לראוי לו : (רלב"ג)


{כד}  אֵי-זֶ֣ה הַ֭דֶּרֶךְ יֵחָ֣לֶק א֑וֹר יָפֵ֖ץ קָדִ֣ים עֲלֵי-אָֽרֶץ:

 רש"י  יחלק אור. תימור של חמה מפציע לכאן ולכאן כקרני איל : קדים. שמש המזרח : (רש"י)

 מצודת דוד  אי זה. ר''ל הידעת אנה זה הדרך אשר יחלק אור השמש לרדת בעולם בדרך מעוקם שלא יתיך בחומו את הברד ההוא ואנה זה הדרך אשר יפזר עצמו על הארץ רוח הקדים העזה שברוחות ולא יפיל את הברד לארץ ונשאר תלוי ועומד וכאומר ואם אין לך חלק בבינה איך תשכיל הנהגתי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יפץ. יפזר כמו ויפץ העם (שמות ה) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  איזה דרך יחלק אור. הרצון בו אי זה דרך יחלק השמש עד שילך פעם בתנועתו היומית בדרך אחד וביום אחר בדרך אחר ויפזר מקום זריחתו עלי ארץ כמו שהתבאר למי שעיין מעט מחכמת התכונה ואיפשר שיהיה הרצון באור האיד הקיטורי אשר יתהוו ממנו הלהבות בקלות ויהיה קדים רוח קדים והוא יותר נכון כי לפי הביאור הראשון יהיה בכאן כפל דברים לפי שכבר זכר זה הענין בענינו כמו שאמר איוב המימיך צוית בקר וגו' : (רלב"ג)


{כה}  מִֽי-פִלַּ֣ג לַשֶּׁ֣טֶף תְּעָלָ֑ה וְ֝דֶ֗רֶךְ לַחֲזִ֥יז קֹלֽוֹת:

 רש"י  מי פלג לשטף תעלה. בערביא קורין לשערה שיטפא כל שיער ושיער שבראש פלגתי לו תעלה גומא לינק ממנה שאילו שנים יונקות מגומא אחת מחשיכות מאור עיניו של אדם והם לא נתחלפו לי בין איוב לאויב נתחלף לי וזהו מן הסערה ד''א לשטף טיפת גשם שוטף פילגתי לכל טיפה גומא בעבים שאילו יורדות ב' טפות מגומא אחת מטשטשות את הארץ ונעשי' טיט : ודרך לחזיז קולות. מי פלג כל קול וקול יש לו שביל ואם שנים הולכים בשביל אחד אין הבריות סובלות את הקול : (רש"י)

 מצודת דוד  מי פלג. מי חלק חפירה לשטף המים להמשך בה אל המקום מן המקומות אשר אצוונו ללכת ומי פלג דרך לענן וקולות הרעם אל המקום אשר ילך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פלג. ענין חלוקה כמו נפלגה הארץ (בראשית י) : לשטף. מרוצת המתים כמו ורוחו כנחל שוטף (ישעיה ל) : תעלה. חפירה כמו ויעש תעלה (מ''א יח) : לחזיז. כן יקרא הענן כמו ה' עושה חזיזים (זכריה י) : קולות. כמו וקולות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מי פלג לשטף תעלה וגו'. מי חלק לשטף המים מקום שיפול בו וקרא למקום ההוא תעלה והיא חפירה והרצון מי סידר המטר בזה האופן שימטיר בזה המקום ולא במקום אחר עד שישלימו בזה האופן הצמחים בהמטירו פעם במקום אחד ופעם במקום אחר וזה שאם היה המטר כולו במקום אחד תמיד לא ישלם צמח לא במקום ההוא מצד רבוי הלחות ולא בזולתו מצד היובש וזה מבואר בנפשו ומי שם חק ומנהג לברק ולרעמים ויהיה אמרו לחזיז קולות כאילו אמר לחזיז וקולות או ירצה בזה מי שם דרך לחזיז אשר יתהוו ממנו הרעמים שירד למטה לארץ הפך תנועתו הטבעית : (רלב"ג)


{כו}  לְ֭הַמְטִיר עַל-אֶ֣רֶץ לֹא-אִ֑ישׁ מִ֝דְבָּ֗ר לֹא-אָדָ֥ם בּֽוֹ:

 מצודת דוד  להמטיר. להוריד המטר על ארץ נגובה יבשה עד לא ישב בה איש ועל מקום מדבר שממה שאין שם אדם לגודל היבשות והוא כפל ענין במ''ש : (מצודת דוד)


{כז}  לְהַשְׂבִּ֣יעַ שֹׁ֖אָה וּמְשֹׁאָ֑ה וּ֝לְהַצְמִ֗יחַ מֹ֣צָא דֶֽשֶׁא:

 רש"י  שואה. ארץ שהיא חשיכה ברעב : (רש"י)

 מצודת דוד  להשביע שואה. להשביע עם המטר את ארץ חשך ושממה ולהצמיח בה הוצאת הדשא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שואה ומשואה. חשך ושממה וכן אמש שואה ומשואה (לעיל ל) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שואה ומשואה. מדבר ומקומות חריבים : (רלב"ג)


{כח}  הֲיֵשׁ-לַמָּטָ֥ר אָ֑ב א֥וֹ מִי-ה֝וֹלִ֗יד אֶגְלֵי-טָֽל:

 רש"י  אגלי טל. גלי טל והאל''ף יתירה כמו ואחותי באזניכם (לעיל יג) אל''ף יתירה בראש התיבה להיותו שם דבר וכן אבחת חרב (יחזקאל כח) כמו ניבוח חרב צעקת חרב, ל''א אגלי כמו אגני טל כמין אגנות פלגים שהטל נתון בהם למ''ד מתחלף בנו''ן וכן בספר נחמיה נשכה כמו לשכה (נחמיה יג) : (רש"י)

 מצודת דוד  היש. האם יש למטר אב ומי ילד מעייני הטל אשר יצוום לרדת ארצה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אגלי. ענין מעין כמו גלות מים (יהושע טו) והאל''ף נוספת כמו האל''ף מן ואחותי באזניכם (לעיל יג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אגלי טל. טיפי הטל : (רלב"ג)


{כט}  מִבֶּ֣טֶן מִ֭י יָצָ֣א הַקָּ֑רַח וּכְפֹ֥ר שָׁ֝מַיִם מִ֣י יְלָדֽוֹ:

 רש"י  כפור. גריס''א : (רש"י)

 מצודת דוד  מבטן מי וגו'. אשר תצוונו להגליד : מי ילדו. אשר יצוונו לרדת ארצה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הקרח. הוא הגליד שע''פ המים הנקפה מן הקור וכן כעין הקרח הנורא (יחזקאל א) : וכפור. הנופל בימי הקור בעת השחר וכן כפור כאפר יפזר (תהלים קמז) : (מצודת ציון)


{ל}  כָּ֭אֶבֶן מַ֣יִם יִתְחַבָּ֑אוּ וּפְנֵ֥י תְ֝ה֗וֹם יִתְלַכָּֽדוּ:

 רש"י  כאבן מים יתחבאו. ע''י הקרח שמגליד טיפה שעל פניהם : ופני תהום יתלכדו. בו ויתאחזו כאחד : (רש"י)

 מצודת דוד  כאבן. ע''י הקרח יתחבאו המים ואינם נראים כאבן הנופל במים אשר יכוסה מעין האדם : ופני תהום. המים אשר ממעל להתהום המה נלכדים מן הקרח ולא יצאו חוצה ולא ירומו גלים כמאז וכאומר וכי מי העושה את כל אלה הלא אני ה' ומה זה לא תירא מלהרהר אחרי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יתחבאו. מל' מחבואה ומסתור : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יתחבאו. ירצה שהם יחפאו ויסתם ענין המימיות אשר בהם ויהיו מים בכח לא בפועל : (רלב"ג)


{לא}  הַֽ֭תְקַשֵּׁר מַעֲדַנּ֣וֹת כִּימָ֑ה אֽוֹ-מֹשְׁכ֖וֹת כְּסִ֣יל תְּפַתֵּֽחַ:

 רש"י  מעדנות כימה. קישור כימ' שלא תצא כל קורותיו ויחריב את העולם בצינה : או מושכות כסיל תפתח. להוציא חמה להפיג צינתה של כימה : (רש"י)

 מצודת דוד  התקשר. האם אתה תקשר קשרי מזל כימה שלא יוציא כל צנתו להחריב העולם או האם תפתח קשרי רצועות מזל כסיל להוציא חומה להפיג צנת מזל כימה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מעדנות. ענין קשורים וכן וילך אליו אגג מעדנות (ש''א טו) ובדרז''ל המתיר ראשי מעדנים (כלים פ''כ) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מעדנות. שם מיני תענוגים שימצאו בסבת כימה ר''ל בהמצא השמש שם כי אז יתיר חום הזמן האילנות ויתנו פרים והנה כימה היא צורה אחת במזל טלה : ומושכות כסיל. מה שיעצרהו וימשכהו כסיל שהוא מהצורות הדרומיות ובהיות השמש במזל שהוא בו ימנעו האילנות מנתינת כחם לרוב הקור : (רלב"ג)


{לב}  הֲתֹצִ֣יא מַזָּר֣וֹת בְּעִתּ֑וֹ וְ֝עַ֗יִשׁ עַל-בָּנֶ֥יהָ תַנְחֵֽם:

 רש"י  מזרות. כל שאר מזלות : ועיש. כוכב גדול שבכימה והרבה כוכבים קבועים בו ונטל שני כוכבים ממנה לפתוח ארובות המבול ונבקעו במזל טלה ועתיד הקב''ה להחזירם לה תנחומא : (רש"י)

 מצודת דוד  התוציא. האם תוציא את המזלות כ''א בעתו ולא יעבור המועד וכי אתה תנהג מזל עיש עם בניה והם קבוצת כוכבים קטנים שעמו אשר לא יתפרדו זה מזה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מזרות. כמו מזלות הרי''ש במקום הלמ''ד וכן וממזרים קרה (לעיל לו) : על בניה. עם בניה וסמוך להם וכן ויבאו האנשים על הנשים (שמות לה) : תנחם. תנהיגם כמו ולא נחם אלהים (שם יג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג   מזרות. היא צורה אחת מהצורות הדרומיות ואחשוב שלא היתה נראית בארץ אשר היה בה איוב כי אם זמן מועט : ועיש. היא צורה מהצורות הצפוניות ואינה נסתרת כלל באקלים אשר אנחנו בו : תנחם. תנהגם : (רלב"ג)


{לג}  הֲ֭יָדַעְתָּ חֻקּ֣וֹת שָׁמָ֑יִם אִם-תָּשִׂ֖ים מִשְׁטָר֣וֹ בָאָֽרֶץ:

 רש"י  משטרו. שטירת המזלות הממונים להביא על הארץ קור וחום קיץ וחורף : (רש"י)

 מצודת דוד  הידעת. האם תדע גזרות צבא השמים אשר ישפטו בארץ האם אתה תשים ממשלת כ''א בארץ מי ימשול על מה מי לחרב מי לרעב מי לשלום וכדומה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  משטרו. מל' שוטר והוא ענין ממשלה מה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  משטרו. מענין שוטר ומושל והרצון אם תשים ממשלת השמים בארץ : (רלב"ג)


{לד}  הֲתָרִ֣ים לָעָ֣ב קוֹלֶ֑ךָ וְֽשִׁפְעַת-מַ֥יִם תְּכַסֶּֽךָּ:

 רש"י  התרים לעב קולך. לצוות עליו להתקשר בחשכת מים להיות שפעת מים מתכסך והוא קדירת העבים כמו או חשך לא תראה (לעיל כב). או שפעת מים. על פיך יכסך מן השמים : (רש"י)

 מצודת דוד  התרים. האם תרים לעב קולך להוריד המטר והוא ישמע לך ויכסך שפעת מי המטר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ושפעת. ענין רבוי כמו שפעת גמלים (ישעיה ס) : (מצודת ציון)


{לה}  הַֽתְשַׁלַּ֣ח בְּרָקִ֣ים וְיֵלֵ֑כוּ וְיֹאמְר֖וּ לְךָ֣ הִנֵּֽנוּ:

 רש"י  ויאמרו לך. במקום שנשתלחו שם הננו עשינו שליחותך שאין צריכין לחזור למקומן ולהשיב שלוחן שהשכינ' בכל מקום : (רש"י)

 מצודת דוד  התשלח. האם תשלח ברקים אשר ילכו והם ישיבו ויאמרו הננו ונעשה דבריך : (מצודת דוד)


{לו}  מִי-שָׁ֭ת בַּטֻּח֣וֹת חָכְמָ֑ה א֤וֹ מִֽי-נָתַ֖ן לַשֶּׂ֣כְוִי בִינָֽה:

 רש"י  בטוחות. אלו הכליות : לשכוי. זה תרנגול לשון חכמים וי''א זה הלב שהוא שוכה וצופה ומחשב את הנולדות : (רש"י)

 מצודת דוד  מי שת. מי שם חכמה בכליות או מי נתן בינה בלב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בטוחות. בכליות ויקראו כן ע''ש שהם טוחות ומכסות בחלב והוא מל' וטח את הבית (ויקרא יד) : לשכוי. הלב נקרא כן לפי שהוא צופה ומביט את הנולדות ותרגומו של שדה צופים (במדבר כג) הוא חקל סכותא וכן נאמר עברו משכיות לבב (תהלים עג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בטוחות. הוא מענין כי טח מראות עיניהם והרצון בלבבות הטוחות והסתומות : שכוי. הוא שם מענין ההשגחה וההשקפה תרגום וישקף ואסתכי והוא השכל ההיולאני : (רלב"ג)


{לז}  מִֽי-יְסַפֵּ֣ר שְׁחָקִ֣ים בְּחָכְמָ֑ה וְנִבְלֵ֥י שָׁ֝מַ֗יִם מִ֣י יַשְׁכִּֽיב:

 רש"י  יספר. ידבר ויזהיר תפקיד' : ונבלי. עשויין כנודות והגשמים כנוסים בו שם, כמו נבל יין : (רש"י)

 מצודת דוד  מי יספר. מי הוא אשר יעשה את השמים בהירים כספיר טהורים מן העננים ומי הוא המשכיב ופורש מתחת לשחקים את נבלי השמים והם העננים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יספר. מל' ספיר והוא שם אבן יקר הבהיר מאד ור''ל עושה אותם בהירים כספיר : ונבלי. ונודות כמו ונבליהם ינפצו (ירמיה מח) ועל העננים יאמר בל' שאלה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מי יספר. מענין מנין ומספר כמו אספר כל עצמותי : ונבלי שמים. הם הגשמים הארציים הנופלים מלמעלה למטה : (רלב"ג)


{לח}  בְּצֶ֣קֶת עָ֭פָר לַמּוּצָ֑ק וּרְגָבִ֥ים יְדֻבָּֽקוּ:

 רש"י  בצקת עפר. ביום שיצקתי עפר : למוצק. ליסוד עולם באמצעיתו : ורגבים ידובקו. סביבותיו לצדדין עד כי נתמלא ארכו ורחבו : (רש"י)

 מצודת דוד  בצקת. מוסב על מי ישכיב האמור בסוף המקרא שלפניו לומר מי הוא המשכיב ופורש את הארץ בעת היה ניצק העפר להיות יציקה אחת והרגבים יהיו דבוקים אחת אל אחת להיות גולם אחד וכאומר הלא אני העושה את כל אלה ולא זולתי ומדוע א''כ לא תירא מלהרהר אחרי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בצקת. מל' יציקה והתכה : רגבים. הם חתיכות עפר כמו רגבי נחל (לעיל כא) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בצקת עפר למוצק וגו'. בהתקשות העפר עד היותו חזק : ורגבים. הם גושי העפר והרצון שחלקי הארץ ידובקו עד שלא ישאר פנוי ביניהם : (רלב"ג)


{לט}  הֲתָצ֣וּד לְלָבִ֣יא טָ֑רֶף וְחַיַּ֖ת כְּפִירִ֣ים תְּמַלֵּֽא:

 מצודת דוד  התצוד. האם אתה תצוד ללביא טרף האם אתה תמלא לכפירים את נפשם החיוני והמתאוה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וחית כפירים תמלא. ונפש האריות תמלא להמציא להם טרף כי נפשם ריקה בהעדר טרפם : (רלב"ג)


{מ}  כִּי-יָשֹׁ֥חוּ בַמְּעוֹנ֑וֹת יֵשְׁב֖וּ בַסֻּכָּ֣ה לְמוֹ-אָֽרֶב:

 רש"י  ישוחו. עומדי' צפופי' : למו ארב. לארוב כן דרך האורבי' לשוח ולכוף עצמן כדי שלא יכירו בהם : (רש"י)

 מצודת דוד  כי ישוחו. כאומר הלא אני נתתי חכמה בהמה למצוא טרף אשר יכפפו קומתם במדורם לבל ירגישו בהם החיות ויברחו ויושבים המה בסוכה לארוב על החיות לטרוף טרף : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ישוחו. יכופפו קומתם כמו קודר שחותי (תהלים לה) : במעונות. מל' מעון ומדור : למו ארב. לארוב וכן למו פי (לקמן מ) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ישוחו. ישפלו : (רלב"ג)


{מא}  מִ֤י יָכִ֥ין לָעֹרֵ֗ב צֵ֫יד֥וֹ כִּֽי-(ילדו) יְ֭לָדָיו אֶל-אֵ֣ל יְשַׁוֵּ֑עוּ יִ֝תְע֗וּ לִבְלִי-אֹֽכֶל:

 רש"י  יתעו לבלי אכל. שאביהם שונאם הקב''ה מזמן להם יתושין נבראים מצואתן ונכנסין לתוך פיהם : (רש"י)

 מצודת דוד  מי יכין. מי הוא המכין מזון לעורב זולתי כי ילדי העורב יצעקו אל ה' והמה תועים ואינם יודעים מה לעשות על שאין להם אוכל ואני הוא המכין להם וארז''ל על כי בני העורב המה לבנים בילדותם ואביהם רואה עצמו שחור והמה לבנים וחושב שהמה בני זנונים שמין אחר בא על אמם לזה ימאס בהם וממאן לזונם והמקום מזמין להם יתושים מצואתם ונכנסין לתוך פיהם למאכל' וכאומר איך א''כ תאמר שאינני משגיח בשפלים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צידו. ענין מזון כמו לחם צידם (יהושע ט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ישועו. יצעקו : (רלב"ג)



איוב פרק-לט

{א}  הֲיָדַ֗עְתָּ עֵ֭ת לֶ֣דֶת יַעֲלֵי-סָ֑לַע חֹלֵ֖ל אַיָּל֣וֹת תִּשְׁמֹֽר:

 רש"י  יעלי סלע. אשטנבו''ק ושונאה את ולדה ועולה לראש סלע גבוה כשכורעת לילד כדי שיפול לארץ וימות והקב''ה מזמן לו נשר ומקבלו בכנפיו : חולל אילות תשמור. לשון חיל יולדה (ירמיהו) האילה רחמה צר ואין הוולד יכול לצאת ובשעת לידתה אני מזמן לה דרקון ומכישה ברחמה ונפתח ואם מקדים ומאחר רגע מיד מתה, ובין אותם רגעים איני מחליף ובין איוב לאויב נתחלף לי : (רש"י)

 מצודת דוד  הידעת. ארז''ל תיש הבר היא אכזרית על בניה ובשעה שכורעת ללדת עולה לראש הסלע כדי שיפול ולדה לארץ וימות והמקום מזמין לה נשר ומקבל את הולד על כנפיו ולזה אמר לאיוב האם אתה ידעת עת לדתה להזמין לה הנשר : חולל אילות. ארז''ל אילה זו רחמה צר ובשעה שכורעת ללדת מזמין לה המקום דרקון ומכישה ברחמה ומתרפה ויולדת בקלות ולזה אמר האם אתה תשמור העת אשר יבואו לה חיל וחבלי לידה להזמין לה הדרקון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יעלי סלע. הוא תיש הבר : חולל. חיל וחבלי לידה וכן חלנו כמו ילדנו (ישעיה כו) : תשמור. ענין השגחה על דבר מה שלא יעבור המועד וכן משמרות כהונה ולויה יקראו כן עש''ז : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יעלי סלע. שטאיי''ן בוק בלע''ז והיא עולה בראש הסלע בשעה שכורעת לילד והשם יתברך מזמן לה נשר שמקבל אותם הולדות בכנפיו ומציל אותם שלא יפילו כך אמרו רבותינו ז''ל ואם הענין אמת הנה פירוש הפסוק כן ואם לא הנה יהיה הרצון בזה לפי מה שאחשוב שזה הב''ח אינו נולד כי אם בקושי גדול ולזה יהיה נולד בתכלית הסכנה לולי השגחת השם יתברך להמציא הוולדים באופן מהחוזק שלא ימותו בעת הלידה : חולל אילות. הוא מענין חיל וחבלי יולדה ואמרו רבותינו ז''ל כי האילה רחמ' צר ולא תלד אם לא הכיש' נחש ברחמה והש''י סבב שיבא אליה גחש בעת הלידה להכיש' ברחמ' ותלד ואם לא ימצא הענין כן יהיה הרצון בזה לפי מה שאחשוב שזה הב''ח אינו נולד כי אם בקושי גדול לזה יהיה הענין בו כמו הענין ביעלי סלע ולזאת הסבה יהיה הולד בתכלית הסכנה ועם כל זה ינצל להשגחת הש''י בנמצאות : (רלב"ג)


{ב}  תִּסְפֹּ֣ר יְרָחִ֣ים תְּמַלֶּ֑אנָה וְ֝יָדַ֗עְתָּ עֵ֣ת לִדְתָּֽנָה:

 מצודת דוד  תספור. וכי תספור לה ירחי לידה מתי תמלאנה וכי ידעת עת לידתן לעשות לה אז כדרך המילדת : (מצודת דוד)


{ג}  תִּ֭כְרַעְנָה יַלְדֵיהֶ֣ן תְּפַלַּ֑חְנָה חֶבְלֵיהֶ֥ם תְּשַׁלַּֽחְנָה:

 רש"י  תפלחנה. מתבקע רחם שלהם ומוציא הולדות וחבלי לידה שלהם : תשלחנה. מעליהם בלדתן לרגע שאני מזמין להם : (רש"י)

 מצודת דוד  תכרענה. הלא כאשר תכרענה ללדת מעצמן יצאו ילדיהן דרך בקוע פתיחת פי הרחם ושולחת מעצמה את חבליה כי ילכו להם מיד אחר הלידה מבלי צורך אל המילדת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תכרענה. מל' כריעה על הברכים : תפלחנה. ענין בקיעה כמו יפלח כליותי (לעיל טז) ור''ל יצאו דרך הבקיעה ודוגמתו מקבת בור נקרתם (ישעיה נא) ומשפטו יצאתם דרך נקרה : חבליהם. חבלי הלידה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תפלחנה. תשברנה ותכתתנה : חבליהם. ציריה' : (רלב"ג)


{ד}  יַחְלְמ֣וּ בְ֭נֵיהֶם יִרְבּ֣וּ בַבָּ֑ר יָ֝צְא֗וּ וְלֹא-שָׁ֥בוּ לָֽמוֹ:

 רש"י  יחלמו. יחזקו : ולא שבו למו. משירבו קצת יגדלו בבר בזרעים ובדשאים ואינם צריכים לגידול אביהם ואמם : (רש"י)

 מצודת דוד  יחלמו. והוולדות יתחזקו מעצמן ויהיו בריאים ולא נתרסקו מן הלידה והמה גדלים בחוץ לחורב ביום ולקרח בלילה והמה יוצאים מאת פני אמותם ואינם שבים להן להיות נזונים משלהן : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יחלמו. ענין בריאות כמו בריר חלמות (לעיל ו) : בבר. ויוצא אותו החוצה (בראשית טו) ת''א לברא : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יחלמו. מענין בריאות והוא מענין תחלימני והחייני : ובבר. בחוץ : (רלב"ג)


{ה}  מִֽי-שִׁלַּ֣ח פֶּ֣רֶא חָפְשִׁ֑י וּמֹסְר֥וֹת עָ֝ר֗וֹד מִ֣י פִתֵּֽחַ:

 רש"י  חפשי. שאין אדם יכול לגדל פרא ללמדו עבודת בהמות : ערוד. חמור הבר : מי פתח. מוסרותיו, שאין עליו עול אדם : (רש"י)

 מצודת דוד  מי שלח וגו'. מלהביא צוארו בעול עבודה : מי פתח. לבל יהיה קשור ברצועות העול : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פרא. הוא חמור הבר : חפשי. לחירות : ומוסרות. קשרי רצועות העול כמו מוסרות ומוטות (ירמיה כז) : ערוד. פרא למוד מדבר (שם ב) תרגומו כערודא : (מצודת ציון)

 רלב"ג  פרא. חיה הנמצאת במדבר והיא אוכלת עשב כבהמה : ערוד. חמור הבר : (רלב"ג)


{ו}  אֲשֶׁר-שַׂ֣מְתִּי עֲרָבָ֣ה בֵית֑וֹ וּֽמִשְׁכְּנוֹתָ֥יו מְלֵֽחָה:

 מצודת דוד  ערבה ביתו. להיות מדורו בערבה ומשכנו בארץ מלחה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ערבה. מלחה. עניינם כמו מדבר וכן בארץ ערבה ושוחה (שם) וכמו ארץ מלחה (שם טז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ערבה. מדבר : מליחה. ארץ מליחה והוא מדבר ג''כ : (רלב"ג)


{ז}  יִ֭שְׂחַק לַהֲמ֣וֹן קִרְיָ֑ה תְּשֻׁא֥וֹת נ֝וֹגֵ֗שׂ לֹ֣א יִשְׁמָֽע:

 מצודת דוד  ישחק. ילעג לקול הומיה הנשמע בעיר הואיל ואיננו בה ולא ישמע המיית נוגש לנגשו למלאכה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תשואות. ענין המיה ורעש כמו תשואות חן (זכריה ד) : נוגש. הוא הכופה על המלאכה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תשואות. ענין המיה : (רלב"ג)


{ח}  יְת֣וּר הָרִ֣ים מִרְעֵ֑הוּ וְאַחַ֖ר כָּל-יָר֣וֹק יִדְרֽוֹשׁ:

 רש"י  יתור הרים מרעהו. הוא עצמו תר לו מקום מרעה : (רש"י)

 מצודת דוד  יתור. ירגל הרים לו למרעה ובעצמו ידרוש ויחפש אחר כל עשב ירוק : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יתור. ירגל כמו מתור הארץ (במדבר יב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יתור. מן ויתורו את הארץ והוא שם בשקל יבול : (רלב"ג)


{ט}  הֲיֹ֣אבֶה רֵּ֣ים עָבְדֶ֑ךָ אִם-יָ֝לִ֗ין עַל-אֲבוּסֶֽךָ:

 רש"י  רים. כמו ראם : עבדך. לעבדך : (רש"י)

 מצודת דוד  היאבה. האם ירצה הראם לעבוד לך וכי יתמיד לעמוד על אבוסך לאכול משלך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  היאבה. הירצה כמו לא אבה יבמי (דברים כה) : רים. כמו ראם והיא חיה גדולה : ילין. ענין התמדה כמו צדק ילין בה (ישעיה א) : אבוסך. הוא המקום שמאכילין שם את הבהמות כמו וחמור אבוס בעליו (שם) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  רים. ראם : אבוסיך. הוא אבוס שאוכלת בו הבהמה : (רלב"ג)


{י}  הֲֽתִקְשָׁר-רֵ֭ים בְּתֶ֣לֶם עֲבֹת֑וֹ אִם-יְשַׂדֵּ֖ד עֲמָקִ֣ים אַחֲרֶֽיךָ:

 רש"י  בתלם עבותו. (או קשרת ראם בעבור תלם של שורך) עבות חבל שקושרין (שוורי') לתלמי המחריש' : ישדד. יתקן השדה : (רש"י)

 מצודת דוד  התקשר. האם תקשור את הראם בכלי המחרישה בחבלים עבות הראוי לו בעבור יחרוש תלמי שדי וכי יכתת רגבי העמקים אחר אשר תזרע האדמה למען יכסה בעפר ממעל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בתלם עבותו. הבי''ת משמשת בשנים כאלו אמר בתלם בעבותו ותלם היא הערוגה הנעשה בחרישה כמו תלמי שדי (הושע יב) : ישדד. ענין כתישת רגבי העפר וכן ישדד לו יעקב (שם י) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  התקשר רים בתלם עבותו. הרצון בו האם העבות תקשור רים בתלם לחרוש בתלמי השדה כמו הענין בשור ובחמור וזולת' מבעלי חיים שיחרושו בהם : ישדד. מגזרת שדה והוא החרישה כמו יפתח וישדד אדמתו : (רלב"ג)


{יא}  הֲֽתִבְטַח-בּ֖וֹ כִּי-רַ֣ב כֹּח֑וֹ וְתַעֲזֹ֖ב אֵלָ֣יו יְגִיעֶֽךָ:

 רש"י  התבטח בו. לאסוף תבואתך בשביל שכחו רב ויכול לסבול הרבה : ותעזוב אליו יגיעך. לאסוף אל הבית : (רש"י)

 מצודת דוד  התבטח. וכי תבטח בו על כי כחו רב ותעזוב אליו יגיעך אשר בשדה לשהוא ישמרם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותעזוב. ענין הנחה : יגיעך. התבואה הבא בעמל ויגיעה : (מצודת ציון)


{יב}  הֲתַאֲמִ֣ין בּ֖וֹ כִּי-(ישוב) יָשִׁ֣יב זַרְעֶ֑ךָ וְֽגָרְנְךָ֥ יֶאֱסֹֽף:

 מצודת דוד  התאמין. וכי תאמין בו אשר ישיב לביתך גדולי זרעך ויאסף גרנך הביתה והוא ענין מליצה לומר הלא אין להאמינו כי את הכל יאכל וכאומר ומי הוא המזמין מאכל' הלא אני ואיך תאמר שאינני משגיח בשפלים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יאסוף. יכניס אל הבית : (מצודת ציון)


{יג}  כְּנַף-רְנָנִ֥ים נֶעֱלָ֑סָה אִם-אֶ֝בְרָ֗ה חֲסִידָ֥ה וְנֹצָֽה:

 רש"י  כנף רננים נעלסה. כן שם עוף גדול רננים ולשון משנה קרוי בר יוכני : אברה. כל עוף קרוי אברה על שם שפורח כלומר או עוף ששמו חסידה ועוף ששמו נוצה ראה מה מנהגה : (רש"י)

 מצודת דוד  כנף רננים. הוא שם עוף ובדרז''ל נקרא טווס ונקרא רננים ע''ש שתשמח ותרנן ביופי כנפיה ואמר הנה העוף רננים השמחה בכל עת או מין בעל כנף חסידה או מן נוצה הידעת מנהגם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כנף. בעל כנף וכן כל עוף כנף (בראשית א) ור''ל בעל כנף ששמו רננים : נעלסה. ענץ שמחה וגילה כמו נתעלסה באהבים (משלי ז) : אם. הוא כמו או וכן יאמר בהפך או במקום אם וכמ''ש או נודע כי שור נגח הוא (שמות כא) : אברה. ענינו כמו כנף וכן אבר כיונה (תהלים נה) ור''ל בעל כנף חסידה או נוצה והם שמות מיני עופות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כנף רננים. שם עוף או אפשר שיהיה שם הענף רננים וידבר מכנף העוף ההוא : נעלסה. שמח' ונעלס' : אברה. כנף שלה : חסידה. שם עוף : ונוצה. ר''ל נוצת העוף ההוא : (רלב"ג)


{יד}  כִּֽי-תַעֲזֹ֣ב לָאָ֣רֶץ בֵּצֶ֑יהָ וְֽעַל-עָפָ֥ר תְּחַמֵּֽם:

 רש"י  תעזוב לארץ ביציה. והולכת ומתחממת למרחוק על עפר : (רש"י)

 מצודת דוד  כי תעזוב. אשר כ''א מהן עוזבת ביציה על הארץ ולא חשב עליהם לחממם כי תחמם אותם על עפר הארץ ר''ל מאליהם יתחממו באבק הדרכים : (מצודת דוד)


{טו}  וַ֭תִּשְׁכַּח כִּי-רֶ֣גֶל תְּזוּרֶ֑הָ וְחַיַּ֖ת הַשָּׂדֶ֣ה תְּדוּשֶֽׁהָ:

 רש"י  ותשכח כי רגל תזוריה. לביצתה תבקענה : (רש"י)

 מצודת דוד  ותשכח. והיא הולכת מהם ותשכח אשר רגל עובר אורח תמעך אותם ורגלי חית השדה תדוש אותם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תזורה. ענין מעוך להוציא הבלוע וכן והזורה תבקע אפעה (ישעיה נט) : תדושה. מל' דישה וכתישה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תזוריה. תדרכה ותרמסה והוא מגזר' ויזר את הגיזה : (רלב"ג)


{טז}  הִקְשִׁ֣יחַ בָּנֶ֣יהָ לְּלֹא-לָ֑הּ לְרִ֖יק יְגִיעָ֣הּ בְּלִי-פָֽחַד:

 רש"י  הקשיח. הקשה בניה מלבה כאילו אינם שלה : לריק יגיעה. ואינה יראה שתאבדם : (רש"י)

 מצודת דוד  הקשיח. תתאכזר ותקשה לבה כאילו המה אינם שלה והיא בלי פחד אם יהיה יגיעה לריק ר''ל אינה חוששת באבדן הביצים אשר ילדתן בעצב וביגיעה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הקשיח. הוא מלה מורכבת מן קשה ומן סח ור''ל הקשה לבה וסחה מדעתה ועם כי היא בשי''ן וכן תקשיח לבנו מיראתך (שם סג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הקשיח בניה. הסיר מדמיונה נתינת לבה לבניה ושכחה אותם : (רלב"ג)


{יז}  כִּֽי-הִשָּׁ֣הּ אֱל֣וֹהַּ חָכְמָ֑ה וְלֹא-חָ֥לַק לָ֝֗הּ בַּבִּינָֽה:

 מצודת דוד  כי השה. וזהו על כי השכיחה אלוה את החכמה ולא נתן לה חלק בבינה לשמור ביצתה כדרך שאר העופות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  השה. השכיחה כמו אתם ישראל לא תנשני (שם מד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  השה. שכח אותה והעלים ממנה : (רלב"ג)


{יח}  כָּ֭עֵת בַּמָּר֣וֹם תַּמְרִ֑יא תִּֽשְׂחַ֥ק לַ֝סּ֗וּס וּלְרֹֽכְבֽוֹ:

 רש"י  כעת במרום תמריא. כל לשון המראה כאדם שזונה לבו לצאת ממידתו ומגידולו ומארצו לשוטט לו בארצות ולנסות לו מדות אחרות וכן בן סורר ומורה (דברים כא) ובל' גמרא אימראי כלתיה דרב זביד אימראי ונפקא (כתובו' ס''ג ושם איתא אימרד' ועיין ברש''י בחולין נח ומציעא עו ד''ה ואימרו) : (רש"י)

 מצודת דוד  כעת. כאשר תבוא העת אשר תחפוץ לעוף בשמים הנה תמרוד בהם ותעוף לדרכה ותשחוק לסוס ולרוכבו ר''ל אינה חוששת אם יעבור עליהם סוס ורוכבו וידוש אותם וכאומר ומי הוא השומר אותם הלא אני ואיך תאמר שאינני משגיח בשפלים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תמריא. מל' מרי ומרד : תשחק. תלעג : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תמריא. מענין הגבהה : (רלב"ג)


{יט}  הֲתִתֵּ֣ן לַסּ֣וּס גְּבוּרָ֑ה הֲתַלְבִּ֖ישׁ צַוָּאר֣וֹ רַעְמָֽה:

 רש"י  רעמה. לשון רעם ובעתה כמו רעמו פנים : (רש"י)

 מצודת דוד  התתן. האם אתה נתת לסוס גבורה להיות לו אומץ הלב מכל יתר בע''ח : התלביש. האם אתה הלבשת צוארו בקול מאויים כרעם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  רעמה. חוזק ועוז הקול והגבהה והצהלה היוצאת ממנו : (רלב"ג)


{כ}  הְֽ֭תַרְעִישֶׁנּוּ כָּאַרְבֶּ֑ה ה֖וֹד נַחְר֣וֹ אֵימָֽה:

 רש"י  כארבה. מדלג ומקפץ כארבה ומרעיש סביביו : נחרו. כשהוא נופח בנחיריו בקול אימה הוא : (רש"י)

 מצודת דוד  התרעישני. האתה תרעישו בקפיצה ודלוג כארבה הזה הדולג ממקום למקום והוד קולו היוצא מנחיריו הוא קול אימה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  התרעישנו. מל' רעש : הוד. הדר ופאר : נחרו. הקול היוצא מנחיריו הם נקבי האף וכן נחרת סוסיו (ירמיה ח) אימה ופחד : (מצודת ציון)

 רלב"ג  התרעישנו כארבה. התביא לו הרעש והנענוע אשר הוא רועש כארבה : הוד נחרו אימה. עוצם עיטושו היוצא מנחיריו הוא אימה לשומעיו : (רלב"ג)


{כא}  יַחְפְּר֣וּ בָ֭עֵמֶק וְיָשִׂ֣ישׂ בְּכֹ֑חַ יֵ֝צֵ֗א לִקְרַאת-נָֽשֶׁק:

 רש"י  יחפרו בעמק. כמו ויחפרו לנו את הארץ (שם א) שדרך הפרשים אורבי' בעמקי' ובנחלים : וישיש בכח. והסוס שמח ויוצא לקרא' נשק : (רש"י)

 מצודת דוד  יחפרו. לרוב מרוצתו ירגלו בו הפרשים בעמק שהוא מקום מוכן למארב ובעבור רוב כחו שיש כאשר יצא לקראת נשק כי יבטח בכחו לעמוד מול נשק והוא ענין מליצה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יחפרו. ירגלו ויחפשו כמו לחפור את הארץ (יהושע ב) : נשק. כלי זיין כמו בנשק יבערו (יחזקאל לט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יחפרו בעמק. יחפרו רגליו בעמק כמנהג הסוסים : נשק. כלי מלחמה : (רלב"ג)


{כב}  יִשְׂחַ֣ק לְ֭פַחַד וְלֹ֣א יֵחָ֑ת וְלֹֽא-יָ֝שׁ֗וּב מִפְּנֵי-חָֽרֶב:

 רש"י  ולא יחת. ולא יירא : (רש"י)

 מצודת דוד  ישחק. ילעג על כל דבר המפחידו ולא ירעד משום דבר ולא ישיב לאחוריו מפני אימת חרב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יחת. יפחד כמו אל תחת (ירמיה א) : (מצודת ציון)


{כג}  עָ֭לָיו תִּרְנֶ֣ה אַשְׁפָּ֑ה לַ֖הַב חֲנִ֣ית וְכִידֽוֹן:

 רש"י  תרנה אשפה. מלאה חצים ומקשקשות זו בזו ונשמע קולם : להב חנית. כלי של ברזל (וחנית של ברזל) קרוי להב כמו ויבא גם הנצב אחר הלהב (שופטים ד) : (רש"י)

 מצודת דוד  עליו תרנה. כאשר תרנה האשפה אשר עליו ר''ל כאשר ימהר לרוץ והחצים אשר באשפה מקשקשים ומשמיעים כמו קול רינה וכאשר ישיטו עליו להב חנית ולהב כידון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אשפה. כן נקרא נרתק החצים כמו אשפתו כקבר פתוח (שם ה) : להב. ברזל החנית והכדון יקראו להב כי יבריקו כלהב אש וכן ולהבת חניתו (ש''א יז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תרנה. תזעק מגזרת ותעבור הרנה במחנה : אשפה. הוא כלי שישימו בו החצים : חנית וכידון. הם כלי זיין : (רלב"ג)


{כד}  בְּרַ֣עַשׁ וְ֭רֹגֶז יְגַמֶּא-אָ֑רֶץ וְלֹֽא-יַ֝אֲמִ֗ין כִּי-ק֥וֹל שׁוֹפָֽר:

 רש"י  יגמא ארץ. עושה גומות ברגליו, ע''א יגמא כמו הגמיאני נא (בראשית כד) : ולא יאמין. מרוב שמחה שהוא מתאווה למלחמה : כי קול שופר. של מלחמה : (רש"י)

 מצודת דוד  ברעש. אז ברעש וברוגז עד מהרה ירוץ מרחק רב כאלו שתה ובלע את הארץ ואיננה כי איש קל מהר יעבור מרחק רב : ולא יאמין. ר''ל לא יחוש לקול שופר אשר יריעו במלחמה ולא יחרד ממנו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ורוגז. ענין חרדה ומהירות התנועה : יגמא. ענין בליעה ושתיה כמו הגמיאיני נא (בראשית כד) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ברעש ורוגז יגמא ארץ. ברעש ותנועה חזקה ובחמה ירוץ עד שידמה כאילו הוא מגמא את הארץ ובולעה לחוזק המרוצה : (רלב"ג)


{כה}  בְּדֵ֤י שֹׁפָ֨ר | יֹ֘אמַ֤ר הֶאָ֗ח וּֽ֭מֵרָחוֹק יָרִ֣יחַ מִלְחָמָ֑ה רַ֥עַם שָׂ֝רִים וּתְרוּעָֽה:

 רש"י  בדי שופר. ל' די השיב לו בהרבה שופר : יאמר האח. ל' שאומרים (העוברים) כשהן שמחין כמו שאומרים אהה מחמת צער : (רש"י)

 מצודת דוד  בדי שופר. ועוד אפילו יאמר האח וישמח בעת ישמע הרבה שופר : ומרחוק. ומסגולותיו אשר מרחוק יריח מלחמה ר''ל ממרחק ירגיש קול אנשי מלחמה ורעש שרי החיל והמיית תרועה עד יבינו אנשי הצבא מתנועות הסוס אשר החיל בא עליהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בדי. בהרבה כמו בדי אש (ירמי' כא) : האח. הוא ל' שמחה כמו האח נפשנו (תהלים לה) : יריח. מל' ריח ור''ל ירגיש : רעם. כמו רעש : (מצודת ציון)

 רלב"ג  האח. מענין שמחה : (רלב"ג)


{כו}  הֲֽ֭מִבִּינָ֣תְךָ יַֽאֲבֶר-נֵ֑ץ יִפְרֹ֖שׂ (כנפו) כְּנָפָ֣יו לְתֵימָֽן:

 רש"י  יאבר נץ. יגדל הנץ כנף ומלאך הוא דומה לדמות נץ ומעמיד קושי הרוח דרומית בפרישות כנפיו שלא תחריב את העולם : (רש"י)

 מצודת דוד  המבינתך. וכי מהבינה הבא מעמך יעוף הנץ ויפרוש כנפיו לעוף לפאת הדרום כי שם יחם לו בזמן החורף : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יאבר. מל' אברה וכנף ור''ל יעוף בכנפיו : נץ. שם עוף : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יאבר. יעוף. ולפי שהעופפות הוא בכנף אמר יאבר : נץ. שם עוף : (רלב"ג)


{כז}  אִם-עַל-פִּ֭יךָ יַגְבִּ֣יהַּ נָ֑שֶׁר וְ֝כִ֗י יָרִ֥ים קִנּֽוֹ:

 רש"י  אם על פיך יגביה נשר. השכינה שנאמ' כנשר יעיר קינו (דברים לב) היה מסלק פמליא שלו שלא יזיקו לאהרן בבואו אל הקדש ביו''ה : (רש"י)

 מצודת דוד  אם על פיך. וכי ע''י מאמריך יגביה הנשר לעוף השמים יותר משאר כל העופות וכי ע''י מאמריך ירום מדורו למעלה מן הכל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קנו. מלשון קן ומדור : (מצודת ציון)


{כח}  סֶ֣לַע יִ֭שְׁכֹּן וְיִתְלֹנָ֑ן עַֽל-שֶׁן-סֶ֝֗לַע וּמְצוּדָֽה:

 רש"י  סלע ישכן ויתלונן. בטוח היה אהרן במחתת הקטורת כשנתנ' על אבן שתיה : (רש"י)

 מצודת דוד  סלע ישכון. שוכן הוא על סלע הרים ושם יתלונן לקרח בלילה ואף כי ברום הרבה תשלט הרוח ולא יזיק לו : על שן. שוכן הוא על חדודי הסלע הבולט כשן אף ישכון מצודה הוא הזיז היוצא ממגדל גבוה והוא כפל ענין במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שן סלע. כן יקרא החדוד הבולט מן הסלע וכן שן הסלע מהעבר מזה (ש''א יד) והוא מושאל משן הפה הבולט : ומצודה. מגדל גבוה כמו מצדות סלעים (ישעיה לג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ומצודה. סלע חזק וגבוה : (רלב"ג)


{כט}  מִשָּׁ֥ם חָֽפַר-אֹ֑כֶל לְ֝מֵרָח֗וֹק עֵינָ֥יו יַבִּֽיטוּ:

 רש"י  משם חפר אכל. מתפלל על צרכי כל השנה ואחר כל הכבוד הזה ראה במיתת שני אפרוחיו נדב ואביהוא שמתו להתקדש שמי בהם שנפלה אימתי על השאר : (רש"י)

 מצודת דוד  משם. ר''ל הנה יבחר לשבת במקום גבוה כי משם יחפש למצוא אוכל כי משם למרחוק יביטו עיניו וכדרך העומד במקום גבוה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חפר. מרגל ומחפש : (מצודת ציון)

 רלב"ג  חפר אוכל. יבקש ויחפש האוכל שיהיה נזון ממנו מגזרת ויחפרו לנו את הארץ : (רלב"ג)


{ל}  (ואפרחו) וְאֶפְרֹחָ֥יו יְעַלְעוּ-דָ֑ם וּבַאֲשֶׁ֥ר חֲ֝לָלִ֗ים שָׁ֣ם הֽוּא:

 רש"י  יעלעו. ואינן אלא כפי מדת בלעו דם ומים ונראה כבולע הרבה כאומר על על וכן בלשון חכמים בהשקאת סוטה (סוטה כ ע''א) מערערין אותה ומשקין אותה על כרחה וכן זעקת שבר יעוערו (ישעיה טו) ל' קריאת גרון דומה לכך ולפי הדרך דבר הנביא. ובאשר חללים שם הוא. לאכול ורבותינו דימו כל ענין זה באהרן בפסיקת' דאחרי מות : (רש"י)

 מצודת דוד  ואפרחיו. ובעבור זה מצוי לו האוכל עד שאפרוחיו יבלעו דם ממה שיביא להם : ובאשר. ובמקום אשר ימצא בה חללים שם הוא לאכול בשר ולשתות דם כי למרחוק יביט ואין דבר נעלם ונכסה מעינו וכאומר הנה כל אלה בהשגחתי ואיך תשפוט שאינני משגיח בשפלים (העולה מהמענה ההיא כי יוכיחנו אלוה לומר איך ערבה לבך לגשת להרהר אחרי האם תבין כל מעשי אף יספר הנפלאות אשר לא יתכן לחשוב שבא מצד המערכה אבל בהשגחה המה ובהיות כן אין לכחש בתח''ה עם שהוא מנגד להטבע וכלה א''כ תלונתו בדבר הגמול והעונש כי אז יקבל כ''א כמפעלו ויוסף לספר מעשיו הנוראים באמור לו ומדוע א''כ לא תירא מלהרהר אחרי וישיב לו עוד שלא בצדק שפט שאינני משגיח בשפלים כי לא כן הוא כי משגיח אני בכל דבר אף בבע''ח ויספר אופן ההשגחה בהם) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואפרוחיו. כן יקראו העופות בקטנותם כמו אפרוחים או בצים (דברים כב) : יעלעו. יבלעו כמו ושמת שכין בלועך (משלי כג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יעלעו. יבלעו : חללים. הרוגים : (רלב"ג)



איוב פרק-מ

{א}  וַיַּ֖עַן יְהוָ֥ה אֶת-אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר:

 רש"י  (מענה ה') : (רש"י)

 מצודת דוד  ויען. מתחלה פסק מן מאמריו למען ישיב לו דבר מה וכאשר עמד ולא ענה השיב לו עוד : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ביאור דברי המענה. ענה הש''י את איוב מן החשך והסערה ואמר ואולם ייוחס זה המראה אל הסערה לפי שהנביאים כשתבא להם הנבואה יהיה שם ביניהם מסך מבדיל מצד החומר מלקבל בשלימות השפע האלהי ולזה תמצא שתיוחס הנבואה אל הערפל או אל החשך והסערה אשר הוא האיד הרב החשוך, מי זה אשר עצתו וטענותיו הם חשוכים ואפלים מבלי דעת אשר חשקת להתוכח עמי, ועתה אזור נא כגבר חלציך כאדם המתווכח אשאלך והודיעני שאלתי אחר שאתה שופט על מעשי ראה איך תוכל לשפוט את מעשי ואינך יודע אותם ומשיגם והוא מבואר שהשופט ראוי שתהיה אצלו ידיעת מה שהוא שופט, איפה היית שתדע אופן החכמה ביסדי ארץ הגד אם ידעת בינה מי שם מדתה בזה השיעור כי תדע אופן החכמה בזה והטעם כי בהיות מדתה בזה השיעור מן החכמה עד שאם היתה יותר גדולה או יותר קטנה היה נפסד העולם כי העולם ישמר בשיווי אשר ביסודות בכמות ובאיכות כמו שהתבאר בטבעיות, או מי נטה עליה קו כדרך הבונים כאשר יתחילו לבנות והרצון בזה מאי זה דבר היתה התחלת הוויתם ואמנם אמר זה להעלם הענין בסבת הווית הארץ לפי שהוא מיוחס אל ההעדר ר''ל אל העדר קבול המתפעל פועל הפועל ולזה היה מה שרחק מהגרמים השמימיים ארץ וזה פלא שישלים הש''י זה המציאות באלו השתי סבות והיא הסבה המיוחסת אל העדר בפנים מה כמו הארץ והסבה ההפכית לה אי זה העולם מתקיים במציאות ההפכים וכאילו התבאר בזה שאפילו מה שמיוחס אל ההכרח וההעדר ישתמש בו השם יתברך לתועלת כפי מה שאפשר עד שישלים בו זה המציאות השפל או יהיה פירושו או מי נטה עליה קו לקחת מדתה בהתהוותה כמו שיעשו הבונים ויהיה הענין כפול, על מה אדניה הוטבעו או מי ירה אבן פנתה אשר היא נסמכת עליו כי בזה מהחכמה מה שלא יעלם כי היא נסמכת על מרכזה שהיא נקודה לבד וזה לא היה לנקודה ההיא מה שהיא נקודה כי הנקודות כולם מתדמות אבל היא הסיבה בזה מה שהמצאתו מכוכבי אור אשר הם משבחים ומרננים לפני תמיד רוצה לומר הגלגלים אשר בהם הכוכבים כי כאשר נמצאו אלו הכוכבים מרננים ומשבחים לפני עם כל המלאכים וזה היה בעת המצא הגרמים השמימיים אז יהיה זה הטבע לזאת הנקודה להיותה אמצע, ומי הוא אשר יסך בדלתים ים בעת התאוותו עד שיהיה שם חלק נגלה בארץ להתאוות בו אלו הנבראות אשר בארץ ולא יעבור בו הים ויכסנו שזה היה נפלא מאד ומה שאי אפשר שתנתן בו סבה טבעית כמו שביארנו בספר מלחמות ה', וגם אחרי כן שמרתי זה המציאות בשומי הענן והערפל מכסה הים תמיד רוצה לומר שאור השמש יעלה ממנו אידים תמיד יחסרוהו עד שלא יעבור גבולו בסיבת המים הבאים עליו מהנהרות כי הוא יחסר באלו האידים כשיעור מה שיתוסף בסבת הנהרות ובזה האופן גזרתי עליו חקי ואשים בריח ודלתים לפני הים שלא יעבור גבולו, ואומר עד פה תבא ולא תוסיף ובזה הגובה יגלה גאון גליך לפי שלא יתוסף גובה הים כלל בסבת מה שזכרנו, המימיך צוית בקר והודעת לשחר מקומו אשר ממנו יזרח ואולם אמר זה לפי שהשמש לא יזרח בכל יום ממקום אחד אבל יתחלף מקום זריחתו מצד תנועתו בגלגלו הנוטה הנשלמת בשוה ותתחדשנה בזה תקופות השנה אשר להם רושם חזק במציאות אלו הדברים ההוים הנפסדים ובשמירתם זמן מה כי בסיבות אלו התקופות יגבר אחד מההפכים אשר עמידתנו בהם פעם אחר פעם עד שישלם בזה הסידור והיושר לאלו הנמצאות ויתחדשו בזאת הסבה מהפועל האחד פעולות רבות מתחלפות מצד התחלף יחסו אל הארץ אשר שם פעולותיו גם יתחדשו לזאת הסבה מהפועל האחד ההוויה וההפסד כי קרבתו ממנו הוא סבה להוויה ומרחקו ממנו סבה להפסד וזה מקום פלא וחכמה נפלאה ולזה אמר שכבר יתחלפו מקומות הזריחה לשמש לאחוז בכנפות הארץ ר''ל שיהיה פעם בתכלית הנשיה לצפון והוא בהיותו בראש סרטן ופעם בתכלית הנטייה לדרום והוא בהיותו בראש דלי ואלו החילופים עם שיש להם מבוא גדול בהוויות ושמירת הנמצאות הנה יגיע מהם רע במקרה מצד התגבורת באלו העתים ובו גם כן עם שהוא מן ההכרח תועלת להנער הרשעים מן הארץ וזה שכבר יתחדשו מזאת הנטיה פעולות מתחלפות מהכוכבים כמו החומר שיקבל החותמות והצורות בתמורה פעם אחר פעם ויעמדו כמו לבוש שילבשהו האדם פעם ויפשיטהו פעם ולא יעמוד עליו זמן ארוך ובזאת התמורה אשר לנמצאות מצד חילוף מצבי הכוכבים ממנו וחילוף מצבי קצתם מקצת ימנע מרשעים אורם והצלחתם וזרוע רמה אשר לרשעים תשבר וזה כי אם היה נולד הרשע בעת שיהיה לפי המשפט תהוא מצליח הנה יומר עניינו תמיד ויהפך מענין לענין מצד התחלף הוראת הככבים ומשפטיהם בו עד שישבר זרועו וכתו עד שיכלה, הבאת עד נבכי ים ובחקר תהום התהלכת שתדע עמקם הנפלא ועם זה יגיעו שם פועל הגרמים השמימיים להוות ההויות הנמצאות בו, הנגלו לך שערי מות ושערי צלמות תראה ר''ל שתדע אי זה מקום מרכז הארץ אשר הוא מות וצלמות ושאול להיותו דחוק מהתהוו' שם דבר עם שהארץ היא בתכלית מההעדר עד שאין בנמצאות המוחשות מה שהוא במדרגתם מהחסרון וההעדר ולזה הניחו בעלי התורות הארץ כאילו היא החומר הראשון כמו שזכר הפילוסוף בשני ממה שאחר הטבע ונאמר גם כן בתורה כי עפר אתה ואל עפר תשוב האם התבוננתה מנתיבות השמש שתדע מה שיקרה במקומות אשר רחבם גדול מהארץ מאד הגד אם ידעת כל הארץ אי זה מקום מהארץ ישכון האור שם זמן ארוך וחשך אי זה מקומו בעת היותו שם האור כי נתבאר בראיות ברורות כי מס''ו מעלות וכ''ה דקים רוחב עד צ' מעלות ימצאו מקומות יהיה בהם יום אין בו לילה גם חדש או חדשים עד שיכלה הענין בסוף אל מקום יהיה בו ששה חדשים יום וששה חדשים לילה, האם ידעת זה הענין מהשמש איך הוא כי תנהיגהו אל גבולו וכי תבין נתיבות ביתו עד שתדע מה שיתחייב מתנועותיו ממקום מקום מהארץ או ידעת זה מצד אורך ימיך שהתאמת לך זה מן החוש ואולם ספר זה עם ספורו שאר הדברים הנעלמים להיות זה נעלם לאיוב כי בנבואה יבואו כמו אלו העניינים לפי המקבל כאמרו באברהם וספור הככבים להיות זה דבר נעלם לאברהם ואם כבר ידעוהו הבאים אחריו עד שכבר מנו מספר כל הכוכבים הנראים וקראום בשמות, ויותר זר מזה שכבר יגיע לנביא דבר כוזב בעת הנבואה במה שאין לו מצד שהוא נביא מצד הדעות אשר לו בעניינים ההם כמו הענין ביחזקאל שהגיע לו בנבואה כאילו הגלגלים מחדשים קולות נפלאים בתנועתם מפני שהיה מאמין שהגלגלים יחדשו קולות בתנועותיהם כמו שזכר הרב המורה, הבאת אל אוצרות שלג שתדע מאי זה מקום יצא השלג ואי זו סבה תהווהו, האם תראה מה שיצא ממנו הברד אשר חשכתי אותו להמצא לעת שארצה לעשות רע לעולם ליום קרב ומלחמה, וספר אלו השנים להיות כל אחד מהם קפיאה למים, והאחד נמצא עם הקור והאחר עם החום ואמר שהברד כבר המציא אותו ואם אינו מכוון כי אם על הכוונ' השנית ומצד ההכרח שיקובל בו תועלת להמציא ההזקים כדי שיזוקו בהם הרשעים, ספר נא אי זה הדרך יחלק האיד הקיטורי אשר יהיו ממנו הלהבות עד שפעם יהיה ממנו כוכב מדלג ופעם כוכב בעל זנב וזולת זה מהמינים אשר יתחדשו מהלהבות ההוות ממנו ופעם יהיה ממנו רוח ויפיץ קדים על הארץ, או יהיה הרצון בזה אי זה הדרך יחלק האיד הקיטורי האחד בעינו עד שימצא קצתו חם וקצתו קר בדרך שיתהווה ממנו רוח וזה כי בהווית הרוח ממנו יהיה בזה האופן כמו שהתבאר בספר האותות, מי חלק לשטף היורד מהגשמים מקור מוגבל יקבלהו ר''ל שירד במקום אחד ולא ירד במקום אחר לפי הנגזר מאתו עד שישלמו בזה האופן הצמחים ומי שם מנהג וחק לברק ולרעמים עד שילך הענין בסידור ישר ר''ל שיגברו פעם האש והרוח ופעם יגברו הפכיהם, מי הוא אשר סידר שפעם ירד המטר על המדברות שלא יגיע ממנו תועלת לאנשים ופעם ירד למקומות הנעבדים והנזרעים להצמיח מוצא דשא כדי שישלם בזה הגעת הרע לרשעים, היש למטר אב הוליד אותו והמציאו עד שיהיה לו חק להמצא שנה בשנה בעת הסתו או מי הוליד טיפי הטל עד שיהיה לו חק להמצא יום ביום בעת סוף הלילה שהוא דומה בתקופות היום לעת הסתו בתקופות השנה, ספר נא מה היא הסיבה המהווה אותם כי בזה מהעומק וספר גם כן מאי זה סבה נהיה הקרח וכפור השמים, לאי זו סיבה יתחבאו ויקפאו המים כאבן עד שיגיע מחוזק ההקפאה שיקפאו פני תהום עם עמקם ספר נא מה הסיבה בזה, התוכל לעצור מה שתוציא כימה מהאילנות והפירות הצומחים כי בהיות השמש בכימה אשר היא במזל טלה אז יתנו האילנות והצמחים כחם או אם תוכל להתיר ולפתח מה שיעצרהו וימשכהו כסיל שהוא מהצורות הדרומיות וזה כי בהיות השמש במזל שהוא בו אז יהיה הקור ויעצרו האילנות והצמחים וימנעו מנתינת כחם לרוב הקור, התוציא מזרות בעת צאתו והיא צורה הכוללת מהצורות הדרומיות ולא היתה נראית בארץ אשר היה בה איוב כי אם זמן מועט ואם תנח' עיש על בניה שהיא מהצורות הצפוניות, הידעת חקות שמים ר''ל מה שיתחייב מהכוכבים בהיותם במקום מקום מהגלגל וממבטם ודבוקם ושאר מה שידמה לזה, האם תסדר ממשלת השמים בארץ עד שישלם בהם זה המציאות השפל וישמרו סידור אלו העניינים אשר היה ראוי שיתייחסו אל הקרי לפי מה שיחשב כמו המטר והברקים ומה שינהג מנהגם, התרים לעב קולך וירד המטר הישמעו לך הברקים להשתלח כאשר תרצה עד שישלם מעניינם מה שיצטרך לנמצאות ואולם אמר זה כי השם יתברך שם בזה סידור והגבלה הולך בסיבוב ישר מצד תנועת הגרמים השמימיים וכוכביהם ומצביהם ומבטיהם, מי שת בלבבות הסתומות חכמה או מי נתן לשכל האדם בינה להשכיל הדברים אשר בשמים ואמנם אמר זה כי האדם נברא משולל מכל חכמה ולזה הוא נפלא איך יתכן לו שילמד חכמה לפי שכל למידה ולימוד יצטרך האדם בו לידיעה קודמת כמו שהתבאר בראשון מספר המופת ואחר שאין לו ידיעה קודמת הוא מן הפלא איך יתכן שיהיה לו ידיעה ואולם השם יתברך שם בו כלים להגיע אליו החכמה והחוש והדמיון והכח המחשב והזוכר כמו שהתבאר בספר הנפש והנה הענין בידיעה אשר תתחדש באמצעות אלו הכחות הוא נפלא מאד וכן הוא נפלא איך ישכיל האדם העניינים אשר אין לו מהחוש התחלה להכנס בהם כי אם הקדמות רחוקות כמו הענין במה שיחקור ממנו מענין הגלגלים וצורותיהם ר''ל השכלים הנפרדים ואשפשר שיאמר אומר שהוא קרא חכמה ההקדמות הראשונות ובינה התולדות המתחייבות מהם אלא שהביאור הראשון יותר נכון כי החכמה מיוחסת אל מה שיתבאר לנו בהקדמות עצמיות ומיוחסות והבינה מתיחסת אל מה שיתבאר לנו בהקדמות רחוקות וזהו אמרו יי בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה וזה שהארץ נמצא מה שבה בעבור עצמה וימשך מהכחות אשר בה מה שימשך חיוב נגלה כאילו תאמר המשך מהחום החימום והספוגיות וזולת זה מהאיכויות הנמשכות לאיכות איכות מהם ואולם השמים לא נמצא מה שבהם מיציאת המרכז והכוכבים ושיעורי התנועות ושיעורי הנטייה וזולת זה ממה שינהג מנהגם בעבור עצמותם כמו שביארנו בספר מלחמות ה' ולא ימשך מהכחות אשר בהם מה שימשך חיוב נגלה כאילו תאמר המשך מהם החום והקור ושאר האיכויות כי אין בהם מה שיתיחס לאלו האיכויות כמו שהתבאר בטבעיות ולזה ייחס זה הסידור אשר בשמים כאילו העניינים אל התבונה כי התבונה היא הוצאת דבר מתוך דבר זולתו וחכמה היא הוצאת דבר מהדבר ההוא בעצמו באופן מה וזה כי הידיעה המגעת מהמופת האמיתי היא מגעת מהדבר ההוא בעצמו כמו שהתבאר במלאכת ההגיון, מי יספר מספר השחקים בחכמה לשום מספרם בזה האופן אשר הוא בתכלית השלימות להשלים זה המציאות השפל עד שאם חסרה אחת מהתנועות הנמצאות לכוכב כוכב מהכוכבים היה בלתי איפשר שישלם זה המציאות השפל, ומי ישכיב ויניח באמצע העולם הגשמים הנופלים מן השמים רוצה לומר החלקים הארציים עד שיתחלקו חלקי העפר בזה החוזק אשר הם בו לרוב הכבידות ובקשתם המרכז וחלקי הארץ ידובקו התדבקות חזק ואולם אמר זה לפי שלשחקים מרכזים מתחלפים כמו שביארנו במה שאין ספק בו בספר מלחמות ה' ולזה הוא נפלא למה ינוחו חלקי הארץ במרכז אחד מאלו הגלגלים יותר מהמרכזים האחרים, האם תצוד ללביא טרף ותשלים מזון הכפירים כי יכנעו במעונותיהם וישבו בסוכה למו ארב לטרוף מה שיגיע להם, ספר נא איך ישלם להם מזונם בזה האופן אשר הוא מיוחס אל הקרי אם לא מטוב החכמה וההשגחה אשר סדרתי המציאות באופן שישלם להם מזונם, מי יכין לעורב צידו עד שישמר מינו ולא ימות ברעב וזה כי ילדי העורב יתעו להעדר מזונם ויצעקו אל השם דרך משל לתת להם אכלם כי אין להם זולתו שימציאהו להם כי אין העורב מכין להם מזונם אבל הוא שונא אותם בהתהוותם אם מפני שטבעו זה הטבע ר''ל שאין לו זאת האהבה הדמיונית לבניו אם מפני היות נוצתם לבנה בתחלת הענין ויחשוב מפני זה שאינם בניו כמו שאמרו קצת הקודמים ולזה הוא מבואר שהמצא להם מזונם הוא מיתרון ההשגחה והחכמה, הידעת עת לדת יעלי סלע ותשמור עת בוא החיל והחבלים לאיילות ללדת והרצון בזה לפי מה שאחשוב שאלו לצער לידתן יהיה הוולד בתכלית הסכנה ועם כל זה הילדים ניצולים ליתרון השגחתי בנמצאות ויכולתי לעשות כל המצטרך, ולזה אמר התספוד ירחים שתשלמנה הריונם בהם וידעת עת לדתנה כדי שתצילם אז, וזה שהם מרוב צער הלידה ועוצר רחמם תכרענה בבוא להם חבליהם רוצה לומר שלא יתחזקו לעשות עצמם כדי שילדו ובזה תכתתנה ותשברנה ילדיהן וזה כי הם משלחות חבליהם וציריהם ולא יעשו עצמם בבואם כדי שילדו כמנהג שאר הבעלי חיים, ועם זה ימצא מיתרון השגחתו בנמצאות שיבריאו בניהם עד שלא יצטרכו לאמם ויגדלו בחוץ במה שימצאוהו מהמזון ולא יצטרכו שתזמינהו להם אמם אבל יצאו ולא שבו למו, מי שלח פרא חפשי שלא יהיה ביתיי ויהיה תחת ממשלת האדם ומוסרות ערוד מי פתח והתיר שלא ימשול האדם בו, אשר שמתי משכנו במדבר ובארץ מליחה, הנה לחזקו ישחק וילעג להמון קריה ולא יירא מהם ולא ישמע תשואות נוגש ר''ל שאין מי שינגוש אותו וימשול בו לחוזקו והוא פלא איך שם משכנו במדבר לפי שאינו טורף אבל הוא אוכל עשב וצמח האדמה עד שיחפש הרים שירעה בהם במדבר ואחר כל עשב ידרוש ולזה הוא מבואר שכמו זה הבעל חיים לא ישלם לו מזונו כי אם לחוזק השגחתי לפי שהוא במקום לא יעבד בו ולא יזרע ואין האדם ממציא לו מזונו והנה ישלם לו בזה האופן מזונו עד שהוא בזאת המדרגה מהחוזק ולזאת הסיבה לפי מה שאחשב זכר חוזק הראם והיות משכנו במדבר לפי שאינו טורף אבל הוא אוכל עשב, ולזה אמר היאבה הראם לעבוד אותך וילין על אבוסיך כדי שתמציא לו מאכלו כמו העניין בבעלי חיים הביתיים, האם העבות אשר תשים על הראם תוכל לקשור אותו בתלם כדי שיחרוש וישדד האדמה, התבטח בו כי רב כחו ותעזוב אליו כל עבודת השדה ר''ל שתעשה בו כמעשה השור והחמור, התאמין בו כי ישיב זרעך וגרנך יאסוף אל ביתיך אם תעמוס התבואה עליו הנה עם אכלו עשב היה משכנו במדבר ושם אמציא לו מזונו בדרך שיהיה בזה החוזק אשר בו, הנה כנף עוף אחד שמו רננים היא נעלסה ר''ל שליופיה תשים העוף ההוא עלז ושמח בהביטו בה ואחשב בזה העוף שהוא הנקרא פאו''ן בלע''ז שישמח ויתענג ביופי כנפיו ונוצתו, וגם אברה של חסידה ונוצתה אשר אינם יפות תשימה נעלסה ואמר זה בתמיה מה הסיבה אשר בעבורה רבה שמחת זה העוף ששמה חסידה עד שלא תתן אל לבה לשמור מה שתולידהו, כי תעזוב לארץ בציה ועל עפר תחמם אותם לבקעם ולא נתנה אל לבה לשים בציה במקום נשמר ושכחה מרוב שמחתה כי רגל תזור ביצתה וחית השדה תדושה, השכיח השם יתברך אותה בניה להניחם במקום שיפסדו ולא יהיו לה ותשים יגיעה לריק ולא תפחד ותתן אל לבה שביציה נכונים להפסד בזה האופן כי השם יתברך שכח אותה החכמה והתחבולה אשר בזה הענין לשאר הבעלי חיים ולא נתן לה חלק בבינה ההיא כעת במרום תגביה לעוף תלעג לסוס ולרוכבו ר''ל שלא תירא משום דבר ועם כל זה ימצאו הביצים ההם משומרים עד שישמר בזה מציאות המין ההוא מחוזק השגחת הש''י באלו הדברים, התתן לסוס תכונת הגבורה התלביש צוארו הרעם וההצהלה היוצאת ממנו האתה מסבב שירעש זה הרעש אשר הוא רועש כארבה ותשים עוצם עיטושו אימה לשומעיו, יחפרו רגליו בעמק מהכותו בהם בארץ כדרך הסוסים, ישיש בכח שיש לו ולא יירא מלצאת לקראת כלי המלחמה, ישחק וילעג לענינים המפחידים במלחמה ולא יחת ולא ישוב מפני חרב, בעבורו תזעק האשפה אשר שם החצים ולהב חנית וכידון כי הוא יהיה סבה שיעשו פעולותיהם לסבת העדר פחדו מן החרב, ברעש ובחימה ירוץ בכח עד שהוא כאילו מגמא את הארץ ובולעה ולא יאמין כי קול שופר ר''ל שלא יירא מקול השופר אשר יריעו בו אנשי המלחמה, בדי שופר ישמח ומרחוק מלחמה להתאוותו אותה ורעם השרים ותרועתם במלחמה ירגיש מרחוק וירוץ שם ואולם זכר ענין הסוס להתבאר שזאת התכונה שם השם יתברך בו לעבודת האדם בענין המלחמה עד שהוא לא יתרחק מן החרב עם היות בטבע כל בעלי חיים להתרחק מן המזיק וזה כולו הוא מחוזק השגחת השם יתברך בזה הנמצא, המבינתך יעוף הנץ מהפאה הצפונית בימי הקור ויפרוש כנפיו לצד דרום מהרובע המיושב להתרחק מתגבורת הקור האם ידע זה העוף בהתחלפות האיקלימים ושמה שיתקרב יותר אל משוה היום הוא יותר חם עד שיעוף שם הלא זה כולו מיתרון השגחת השם יתברך ששם בהם זאת התבונה כמו טבע להיותם נשמרים בה, האם על פיך יגביה הנשר לעוף על שאר העופות וירים קנו עד שעל שן סלע ומצודה ישכון ויתלונן ואמנם היה זה כן כי משם יוכל לראות מדחוק הטרף וימצא לו בזה האופן מזונו עד שאפרוחיו יעלעו דם הטרף אשר יבאו אליהם ובאשר ימצאו חללים שם הוא לקחת מגוף החללים לאכול האם זה הנשר בעל שכל עד שידע שכל מה שיגביה לעוף יוכל לראות יותר הדברים הרחוקים הלא השם יתברך מיתרון חכמתו והשגחתו שם טבעו באופן שיערב לו האויר ההוא הגבוה וימשך לו מזה זה התועלת : והכלל העולה מהדברים הוא שהשם יתברך הוכיח את איוב על מה שהיה שופט במעשיו שיש בהם חסרון וקיצור ר''ל במה שהיה מתרעם למה הניח השם יתברך אישי האדם בזה הסידור אשר מהגרמים השמימיים שימשך אליו מהעול מה שימשך עד שימצא רשע וטוב לו צדיק ורע לו ואם לא היה אפשר לש''י שיסדר זה באופן יותר שלם למה ברא האנשים הקשי יום כי המות יותר נבחר להם ואמר אליו השם יתברך שאין ראוי לו לשפוט זה המשפט לפי שהוא בלתי משיג פעולות השם יתברך והשופט בדבר ראוי שתהיה אצלו ידיעה במה שהוא שופט עליו ועוד כי מה שספר השם יתברך מפעולותיו אשר נעלמו לאיוב הוא במה שיתבאר ממנו שעם השם יתברך תכלית הגבורה והחכמה לעשות כל מה שאיפשר מן ההטבה לזה המציאות השפל ושהוא משגיח בו כפי מה שאפשר והנה זכר גם כן השם יתברך שמה שברא שימשך ממנו רע מה יש בו תועלת להגיע עונש לרשעים והוא אומרו וינערו רשעים ממנה והנה זה המאמר מורה כי הצדיקים לא יגיעום אלו הרעות ולזה אמר רשעים כי הרשעים לבד הם הניזוקים בו כמו שביאר אליהוא ובזה תועלת לשאר האנשים שיקבלו מוסר ויראו מהשם יתברך ותגיע להם הצלחת הנפש והנה כמו ששם הטבע בצמחים כח דוחה מה שהוא בלתי נאות לטבעם כדי שלא יזוקו בו כן שם השם יתברך באופן מה כחות דוחים הרעים מכלל האדם כדי שלא ינזקו בהם האנשים וזה אמנם היה ברע הנמשך במקרה מזה הסדור הנמשך מהגרמים השמימיים אשר הוא מכוון להזיק לרשעים כמו שקדם, ויען ה' את איוב ויאמר. וכראות השם יתברך שלא היה איוב עונה אותו דבר ואמר האם הוא לקיחת מוסר מהרע הבא לאדם שיריב הנוסר בו עם השם יתברך ואם ראוי במי שיתווכח עם השם יתברך שיענהו השם על התוכחה והטענה ההיא ועם כל זה כבר עשיתי לפנים משורת הדין להשיב על דבריך או ירצה בזה ואם מי שאלוה מוכיח אותו יענה על התוכחת ההיא ויטיח דברים כנגד השם יתברך או ירצה שמי שיתווכח עם השם יתברך ראוי שיענש על תוכחתו כשידבר עמו ולזה ראוי לך להשיב על דברי או להודות בהם : (רלב"ג)


{ב}  הֲ֭רֹב עִם-שַׁדַּ֣י יִסּ֑וֹר מוֹכִ֖יחַ אֱל֣וֹהַּ יַעֲנֶֽנָּה:

 רש"י  הרוב עם שדי וסור. העם שדי אדם ישתרר : מוכיח אלוה יעננה. הבא להתווכח יענה דבריו. (מענה איוב) : (רש"י)

 מצודת דוד  הרוב. היא בה''א השאלה כי שאל לו האם אתה הרב עם שדי קבל מוסר מדבריו הלא המתווכח עם אלוה ראוי לו לענות תשובתו ומה זה תשתוק : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הרוב. מל' ריב : יסור. מל' מוסר : (מצודת ציון)


{ג}  וַיַּ֖עַן אִיּ֥וֹב אֶת-יְהוָ֗ה וַיֹּאמַֽר:

 רלב"ג  ויען איוב את ה' ויאמר. הן אני נקלה מאד ביחס אליך ומה אשיבך על דבריך אלה הנה שמתי ידי למו פי הנה פעם אחת דברתי עמך ואיני עונה על דבריך ושנית אדבר ואראה אם יש תשובה להשיב על דבריך ולא אוסיף ויהיה פירוש ושתים ושנית וכמהו ושלש עשרה שנה מרדו שהרצון בו לפי קצת המפרשים שכבר מרדו בשנה שהיתה אחר השתים עשרה שנה שעבדו את כדרלעומר או יהיה הרצון בזה והוא יותר נכון הנה אני הייתי טוען שהרשע והעול נמצא בטובות והרעות המגיעות לאנשים משני צדדים הצד האחד מפני הרע שימצא מגיע לצדיקים והצד השני מפני הטוב שימצא מגיע לרשעים עד שכבר ינצלו מהרע בעח בואו לשכניהם כמו שזכר באומרו מדוע רשעים יחיו וגו' כי ליום אד יחשך רע וגו' והנה הצד האחד שדברתי והוא מה שטענתו מהרע שימצא נופל לצדיקים הנני מניח ועוזב אותו ולא אענה לך דבר עליו לפי שכבר התבאר לי היתר הספק בו ממה שזכר אליהוא בביאור רחב יזכרו השם יתברך בקיצור בזה המענה להיותו סומך על מה שכבר ביארו אליהוא לאיוב ואולם הטענה השנית לא הותר עדיין הספק בה בביאור לא בדברי אליהוא ולא בדברי השם יתברך ואיני מוסיף לטעון לך דבר זולתי הטענה ההיא והיא ההצלחה הנמצאת לרשעים זמן ארוך אשר הוא עול אם היו הטובות והרעות מגיעות לאנשים מהשם יתברך או ליאות וקיצור אם היו נעזבים אל הסידור אשר מהגרמים השמימיים אשר סדרו בזה האופן ולא היה יכולת לסדרו באופן יותר מתוקן להגיע לאיש כמעשיו וכפרי מעלליו : (רלב"ג)


{ד}  הֵ֣ן קַ֭לֹּתִי מָ֣ה אֲשִׁיבֶ֑ךָּ יָ֝דִ֗י שַׂ֣מְתִּי לְמוֹ-פִֽי:

 מצודת דוד  הן קלותי. הנה הכרתי בעצמי שאני קל מאד ולא למדתי חכמה לדעת שהכל בא בהשגחה ומה זה הדבר אשר אשיב לך כי אין בפי מענה ולזה שמתי ידי אל פי ולא דברתי מאומה כאשר פסקת ממאמריך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  למו פי. אל פי כמו למו עצתי (לעיל כט) : (מצודת ציון)


{ה}  אַחַ֣ת דִּ֭בַּרְתִּי וְלֹ֣א אֶֽעֱנֶ֑ה וּ֝שְׁתַּ֗יִם וְלֹ֣א אוֹסִֽיף:

 רש"י  אחת דברתי. כלומר מעט אמרתי ולא אוסיף עוד, ויש פותרים אחת דברתי, אשר אמרתי (לעיל ט) תם ורשע הוא מכלה לא אענה עוד : ושתים. שאמרתי (לעיל יג) אל תעש עמדי לא אוסיף : (רש"י)

 מצודת דוד  אחת דברתי. כאומר הנה האחת אשר דברתי בראשית אמרי לקרוא תגר על אשר מסרת הכל ביד המערכה הנה דברתי אז אבל עתה לא אשיב עוד על דבריך להחזיק מאמרי כי עתה רואה אני שלא מסרת ביד המערכה אבל הכל בידיך : ושתים. אבל שתי השאלות אשר שאלתי לומר אם הכל בא בהשגחה מדוע א''כ יבוא הרע על הצדיק וטוב על הרשע הנה עם כי עדיין לא אדע תשובה עליהם עכ''ז לא אוסיף עוד לשאול כי יראתי להרהר אחריך : (מצודת דוד)


{ו}  וַיַּֽעַן-יְהוָ֣ה אֶת-אִ֭יּוֹב (מן) (סערה) מִ֥ן | סְעָרָ֗ה וַיֹּאמַֽר:

 רש"י  (מענה ה' מן הסערה) : (רש"י)

 רלב"ג  ביאור מלות המענה ויען ה' את איוב מן הסערה ויאמר : (רלב"ג)


{ז}  אֱזָר-נָ֣א כְגֶ֣בֶר חֲלָצֶ֑יךָ אֶ֝שְׁאָלְךָ֗ וְהוֹדִיעֵֽנִי:

 מצודת דוד  אזר נא וגו'. הוא ענין זריזות כי החגור במתניו הוא מזורז : אשאלך. אני אשאלך ואתה הודיעני תשובה עליהם והשאלה היא אשר שאל ואם זרוע וגו' תמשוך לויתן וגו' וכדומה אמר שישיב לו אם מודה הוא להדברים האלה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אזר. חגור : כגבר. כאיש גבור : חלציך. מתניך : (מצודת ציון)


{ח}  הַ֭אַף תָּפֵ֣ר מִשְׁפָּטִ֑י תַּ֝רְשִׁיעֵ֗נִי לְמַ֣עַן תִּצְדָּֽק:

 רש"י  האף תפר משפטי. האף תוכיח שדבריך להפר משפטי ולהראות שהוא מעוקל : (רש"י)

 מצודת דוד  האף. חזר להשיבו גם על זאת ואמר לו וכי גם משפטי תפר וכאומר הלא זה קשה מהראשונה כי תחשוב שמשפטי בטל על כי לא אשיב לאיש כגמולו : תרשיעני. ר''ל תרשיע משפטי בעבור כי תחשב אותך לצדיק כי על רשע וטוב לו אין מקום לתמוה כ''כ כי מי יודע מטמונו של חבירו הצדיק הוא אם רשע אבל עיקר תמיהתו היה על צדיק ורע לו ובעבור עצמו יתמה כי חשב עצמו לצדיק והיה מעונה מאד ואמר לו המקום וכי בעבור מחשבתך תרשיע משפטי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תפר. מל' הפרה ובטול : (מצודת ציון)


{ט}  וְאִם-זְר֖וֹעַ כָּאֵ֥ל | לָ֑ךְ וּ֝בְק֗וֹל כָּמֹ֥הוּ תַרְעֵֽם:

 מצודת דוד  ואם זרוע. כי הנה האדם עשוי הוא בצלם אלהים וכאשר ימצא שלם בעצמו שלא ינטה נטיה מה מדרך ה' הנה כחו רב מאד וימשול בכל דבר ואף בצבא השמים וכענין שנאמר שמש בגבעון דום וכו' וידום השמש וכו' ולא היה כיום וכו' לשמוע ה' בקול איש (יהושע י) ולזה אמר לו איך תחזיק עצמך לצדיק וכי אם יש לך כח הזרוע כמו האל למשול בכל דבר וכי תרעם כמוהו בקול לגזור מה על צבא השמים כאשר יאות לצדיק שלום ואמיתי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  זרוע. ענין כח כי הוא נתון בזרוע : תרעם. מל' רעם ורעש : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תרעם. תעשה קול חזק ומרעיש כמוהו : (רלב"ג)


{י}  עֲדֵ֥ה נָ֣א גָֽא֣וֹן וָגֹ֑בַהּ וְה֖וֹד וְהָדָ֣ר תִּלְבָּֽשׁ:

 רש"י  עדה. לשון עדי ותכשיט : (רש"י)

 מצודת דוד  עדה נא. כאומר נסה עתה לבחון הדבר וקשוט עצמך בגאון ובגובה והלבש עצמך בהוד והדר לעשות מעשים נפלאים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עדה. מל' עדי וקשוט : גאון. גאוה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עדה נא גאון וגובה. לבוש ואעדי גאוה וגובה כמו שאני עושה להיות הגבוה במוחלט : (רלב"ג)


{יא}  הָ֭פֵץ עֶבְר֣וֹת אַפֶּ֑ךָ וּרְאֵ֥ה כָל-גֵּ֝אֶ֗ה וְהַשְׁפִּילֵֽהוּ:

 מצודת דוד  הפץ. פזר עברת אפך וכעסך על רשעי עם לענשם ברוח שפתיך וראה בל גאה והשפילהו ר''ל תן עיניך בו והשפילהו כאשר ראוי ויאות לצדיק שלם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הפץ. פזר כמו יפץ קדים (לעיל לח) : עברות. מל' עברה וזעם : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הפץ. פזר : (רלב"ג)


{יב}  רְאֵ֣ה כָל-גֵּ֭אֶה הַכְנִיעֵ֑הוּ וַהֲדֹ֖ךְ רְשָׁעִ֣ים תַּחְתָּֽם:

 רש"י  והדוך. ל' דכו במדוכה (במדבר טו) : (רש"י)

 מצודת דוד  ראה וגו'. הוא כפל ענין במ''ש : והדוך. במאמר פיך הדוך את הרשעים במקומם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הכניעהו. מל' הכנעה : והדוך. ענין כתישה כמו תשב אנוש עד דכא (תהלים צ) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  והדוך רשעים תחתם. שבור וכתת הרשעים במקומם : (רלב"ג)


{יג}  טָמְנֵ֣ם בֶּעָפָ֣ר יָ֑חַד פְּ֝נֵיהֶ֗ם חֲבֹ֣שׁ בַּטָּמֽוּן:

 מצודת דוד  טמנם. את כולם יחד טמנם בעפר וחבוש את פניהם במקום טמון ונסתר ר''ל גזור עליהם שפלות והכנעה וכתישה ותראה אם תתקיים גזרתך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  טמנם. ענין ההסתרה במקום נסתר כמו והנם טמונים בארץ (יהושע ז) : חבוש. ענין תפיסה וסגירה כמו מבכי נהרות חבש (לעיל כח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  חבוש בטמון. חבשם במאסר ובמחבא או ירצה שימיתם ויחבאם בעפר והוא מחבא הקבר : (רלב"ג)


{יד}  וְגַם-אֲנִ֥י אוֹדֶ֑ךָּ כִּֽי-תוֹשִׁ֖עַ לְךָ֣ יְמִינֶֽךָ:

 מצודת דוד  וגם אני אודך. כאשר תהיה בהמעלה ההיא אשר זכות ימינך תושיע לך להיות לך כח הזרוע הזאת הנה גם אני אודך לומר עליך שצדיק גמור אתה אבל עתה הואיל ולא כן הוא מה לי במה שאתה לבדך תשבח עצמך לצדיק : (מצודת דוד)


{טו}  הִנֵּה-נָ֣א בְ֭הֵמוֹת אֲשֶׁר-עָשִׂ֣יתִי עִמָּ֑ךְ חָ֝צִ֗יר כַּבָּקָ֥ר יֹאכֵֽל:

 רש"י  בהמות. מוכן לעתיד : (רש"י)

 מצודת דוד  הנה נא בהמות. כאומר כי אם היית צדיק גמור באמת לא היה קצרה ידי מלשלם גמול אם אמנם עשיתי בריות נפלאות כאלה אשר אין מי יעמוד למולם ומי א''כ יעמוד למולי למחות בידי מלשלם גמול והנה האחת היא הבהמה אשר בראתי בשבעת ימי בראשית והנה עתה עודנה עמך ולא מת : חציר. עם כי רבים ימיו לא בא בפיו בשר טריפה מעולם כי יאכל עשב השדה כבקר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נא. עתה : בהמות. כך שמו בהמות וכמ''ש בהמות בהררי אלף (תהלים נ) והוא שור הבר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בהמות. הוא בעל חיים שמו כן : (רלב"ג)


{טז}  הִנֵּה-נָ֣א כֹח֣וֹ בְמָתְנָ֑יו וְ֝אֹנ֗וֹ בִּשְׁרִירֵ֥י בִטְנֽוֹ:

 רש"י  כחו במתניו. ביציו מעוכים ונסתרים ולא נתקו לגמרי : בשרירי. כמו שררך (שיר ז) : (רש"י)

 מצודת דוד  הנה נא כחו וגו'. כאומר עם כי לא למד לטרוף טרף ולא נודע א''כ כחו בפועל מ''מ הכח שמורה אצלו במתניו והוא בעל כח בעצם : ואונו וגו'. וכחו בטבור בטנו והוא כפל ענין במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואונו. וכחו כמו מצאתי און לי (הושע יב) : בשרירי. בעבורו כמו שררך אגן הסהר (ש''ה ז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ואונו. וכחו : בשרירי. הוא הטבור : (רלב"ג)


{יז}  יַחְפֹּ֣ץ זְנָב֣וֹ כְמוֹ-אָ֑רֶז גִּידֵ֖י (פחדו) פַחֲדָ֣יו יְשֹׂרָֽגוּ:

 רש"י  יחפוץ. כמו יחפוז מתקשה וכן בלשון חכמים דחפיזא כי אופתא (חולין מז) קשה כעץ : פחדיו. ביציו : ישורגו. גדילים כמו וישתרגו (איכה א) או שריגי מטה בל' משנה והוא ל' גדיל : (רש"י)

 מצודת דוד  יחפוץ. ימהר להניע זנבו אשר הוא כמו אילן ארז בגדול ובעובי : גידי פחדיו. גידי ביציו המה עבים כאלו היו ענפי אילן : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יחפוץ. יחפוז צד''י במקום זי''ן כי זסשר''ץ מתחלף והוא מל' חפזון ומהירות : פחדיו. ביציו כי מרוח אשך (ויקרא כא) ת''א מריס פחדין : ישורגו. ענין סעיף וענף כמו הלבינו שריגיה (יואל א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יחפוץ זנבו. יניע זנבו בחפזה ובמהירות והנה הצד''י תמורת זי''ן כי הם ממוצא אחד : גידי פחדיו ישורגו. גידי ביציו יסתעפו וישתרגו : (רלב"ג)


{יח}  עֲ֭צָמָיו אֲפִיקֵ֣י נְחוּשָׁ֑ה גְּ֝רָמָ֗יו כִּמְטִ֥יל בַּרְזֶֽל:

 רש"י  אפיקי. חוזק : גרמיו. עצמיו : כמטיל. כמשאוי של ברזל : (רש"י)

 מצודת דוד  אפיקי נחושה. יש להם חוזק הנחושת : גרמיו. עצמיו כדבר עב וכבד של ברזל והוא כפל ענין במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אפיקי. ענין חוזק כמו ומזיח אפיקים רפה (לעיל יב) : גרמיו. עצמיו כמו תשבר גרם (משלי כה) : כמטיל. ענין משא כבד כמו ונטל החול (שם כז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אפיקי נחושה. הם חתיכות חזקות מנחשת והוא הברזל הקשה אציי''ר בלע''ז : גרמיו כמטילי ברזל. עצמיו כחתיכת ברזל והענין כפול במלות שונות : (רלב"ג)


{יט}  ה֖וּא רֵאשִׁ֣ית דַּרְכֵי-אֵ֑ל הָ֝עֹשׂוֹ יַגֵּ֥שׁ חַרְבּֽוֹ:

 רש"י  ראשית דרכי אל. מבראשית נברא ראש לבהמות : העושו. הקב''ה בעצמו ישחטנו : (רש"י)

 מצודת דוד  הוא ראשית. ר''ל אותו ברא ראשון לבהמות : העושו. לרב חזקו אין מי יוכל לו רק ה' אשר עשהו הוא בעצמו יגיש אליו חרבו להכותו נפש : (מצודת דוד)

 רלב"ג  העשו. העושה אותו : (רלב"ג)


{כ}  כִּֽי-ב֭וּל הָרִ֣ים יִשְׂאוּ-ל֑וֹ וְֽכָל-חַיַּ֥ת הַ֝שָּׂדֶ֗ה יְשַֽׂחֲקוּ-שָֽׁם:

 רש"י  כי בול הרים ישאו לו. ובספר תהלים כתוב בהמות בהררי אלף, אלף הרים נשאו לו יבול ובכל יום רועה את כולם, (ע''כ יסד רש''י מכאן ואילך אינו ל' רש''י) : (רש"י)

 מצודת דוד  כי בול. כי ההרים נושאים ומצמיחים לו יבול למאכלו ומצויה היא לו ולזה הוא רב כח כי לא יחסר לחמו ועם כל רב כחו ישחקו כל חית השדה במקומו ולא יטרוף מי מהם להחרידם משם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בול. כמו יבול בחסרון פ''א הפעל וכן כל תוכל (לקמן מב) ומשפטו יכל ויבול ענינו צמח האדמה כמו יבול הארץ (שופטים ו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בול. כמו יבול : ישחקו שם. ר''ל שלא יראו ממנו לפי שאינו טורף : (רלב"ג)


{כא}  תַּֽחַת-צֶאֱלִ֥ים יִשְׁכָּ֑ב בְּסֵ֖תֶר קָנֶ֣ה וּבִצָּֽה:

 רש"י  צאלים. צל אילנות : (רש"י)

 מצודת דוד  תחת. כאלו אמר התחת ותחסר ה''א התימה בדבר המובן וכמוהו רבים ור''ל וכי ישכב תחת צאלים הלא לרב גדלו אין צאלים בעולם לסכך עליו ובהשגחתי יתקיים מבלי צל להגן עליו בחמה מפני החמה : בסתר וגו'. ר''ל וכי ישכב בסתר קנה או בסתר גומא הגדל בבצה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צאלים. מל' צל : ובצה. עניינו טיט הלח כמו היגאה גומא בלא בצה (לעיל ח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  צאלים. אילנות ונקרא צאלים להיותם בעלי צל : וביצה. טיט ורקק : (רלב"ג)


{כב}  יְסֻכֻּ֣הוּ צֶאֱלִ֣ים צִֽלֲל֑וֹ יְ֝סֻבּ֗וּהוּ עַרְבֵי-נָֽחַל:

 רש"י  יסוכהו צאלים צללו. אותו צל של סתר קנה וביצה מסובך ומסוכך באילנות (הרבה) : (רש"י)

 מצודת דוד  יסכוהו. וכי יסכהו צאלים אשר המה ראוים להיות צללו לפי גדלו הלא אין בעולם צל הראוי לכסותו : יסבהו. וכי יסבבו אותו ערבי נחל לעשות עליו צל מפני החמה הלא כמוהם כאין וכפל הדבר רבות פעמים במ''ש המורה על גודל המניעה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יסוכוהו. מלשון סכך : ערבי נחל. שם אילני סרק הגדלים אצל הנחל : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יסכהו צאלים צללו. יהיו לו האילנות לסוכה ויהיה לו צל : יסבהו ערבי נחל. הקיפו אותו סביב ערבי נחל להיות לו לצל : (רלב"ג)


{כג}  הֵ֤ן יַעֲשֹׁ֣ק נָ֭הָר לֹ֣א יַחְפּ֑וֹז יִבְטַ֓ח | כִּֽי-יָגִ֖יחַ יַרְדֵּ֣ן אֶל-פִּֽיהוּ:

 רש"י  הן יעשוק נהר ולא יחפוז. פרת שמימיו פרים ורבים והוא נהר גדול עושקו וגוזלו מן הבריות בשתותו : ולא יחפוז. לא מתקשה בטנו על שתייתו כמו יחפוז זנבו : יבטח כי יגיח ירדן. בטוח הוא למשוך כל הירדן לפיהו אילו היה שותה שם כמו גוחי מבטן (תלים כב) : (רש"י)

 מצודת דוד  הן יעשוק. בא בדרך השאלה לומר הנה מושכו כולו אל פיו כאלו עשקו : ולא יחפוז. עם כי לא ימהר לשתות בחפזון וא''כ נמשך עודו המים במשך זמן השתיה מ''מ שותה את כולו ואף הנמשך בזמן השתיה : יבטח. בוטח הוא בעצמו אשר יוכל למשוך אל פיו כל מי הירדן : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יעשוק. מל' עושק וגזל : נהר. ר''ל כל נהר אשר ישתה ממנו : יחפוז. מל' חפזון ומהירות : יגיח. ענין המשכה כמו בגיחו מרחם יצא (לעיל לח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יעשוק. יגזלו מימיו : ולא יחפוז. ולא יתנועע הנהר בחפזון כמו שהיה עושה בראשונה : יגיח ירדן אל פיהו. יוציא מי הירדן ויכניסם אל פיהו והוא מגז' בגיחו מרחם : (רלב"ג)


{כד}  בְּעֵינָ֥יו יִקָּחֶ֑נּוּ בְּ֝מֽוֹקְשִׁ֗ים יִנְקָב-אָֽף:

 רש"י  בעיניו יקחנו. המקום יקחנו בהביטו בו ונרעד מאימתו : במוקשים. כלי אומנו' של ציידים ששולים בהם דגים : (רש"י)

 מצודת דוד  בעיניו. את כל הירדן יקח אל פיו עד המעינות מקום נביעתו שהוא נובע ממערת פמייס : במוקשים. בכדי לשתות הכל ישפיל פיו עד קרקעית הירדן וינקוב אפו בהמוקשים אשר בירדן כאבנים וכדומה כי יפגע בהם באפו והוא מדרך הפלגה וגוזמא וענין מליצה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בעיניו. הבי''ת תבא במקום עד כמו בהשמים חסדך (תהלים לו) ומשפטו עד השמים ועיניו הוא ענין מעין מים כמו עין המים (בראשית טו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בעיניו יקחנו במוקשים ינקב אף. ידמה בעיניו שיקח כל הנהר וישתה אותו עד שישפיל אפו בשתותו ויגיע לתחתית הנהר וינזק אפו במוקשים הנמצאים שם או ישוב על לויתן ואמר האם יראה בעיני האדם שיוכל לקחת אותו כמו שיקח שאר הדגים וינקוב אפו במוקשים ללכדו בחכה היא הרשת שצדין בה הדייגים : (רלב"ג)


{כה}  תִּמְשֹׁ֣ךְ לִוְיָתָ֣ן בְּחַכָּ֑ה וּ֝בְחֶ֗בֶל תַּשְׁקִ֥יעַ לְשֹׁנֽוֹ:

 רש"י  תמשך לויתן וגו'. כאשר תמשכנו בחכה ותשים אגמון באפו הידבר אליך תחנונים כלו' לא תוכל (להתקרב אליו) בכלי מצודה : תשקיע לשונו. תשקיע חבל בלשונו להוציאו ממקומו : (רש"י)

 מצודת דוד  תמשוך. כאלו אמר התמשוך ותחסר ה''א התימה בדבר המובן ובא עתה לספר מפלאות גבורת הלויתן ואמר לו וכי תמשוך את הלויתן מן המים בחכה כאשר ימשכו יתר הדגים : ובחבל תשקיע לשונו. הוא הפוך וכאלו אמר וחבל תשקיע בלשונו וכן ותשם בפוך עיניה (מ''ב ט) ומשפטו ותשם פוך בעיניה ור''ל וכי תשים את החבל תוך עומק לשונו למשכו אחריך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בחכה. הוא מכלי הצדיה כמו משליכי ביאור חכה (ישעיה יט) : תשקיע. ענין שימת הדבר בעומק כמו ככה תשקע בבל (ירמיה נא) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ובחבל תשקיע לזונו. האם בחבל שתשקיע בים תוכל למשוך לויתן ולצוד אותו כשיסתבך החוח אשר בראש החבל בלשונו : (רלב"ג)


{כו}  הֲתָשִׂ֣ים אַגְמ֣וֹן בְּאַפּ֑וֹ וּ֝בְח֗וֹחַ תִּקּ֥וֹב לֶֽחֱיוֹ:

 רש"י  אגמון. הוא כפוף כמו כיפה ואגמון (ישעיה ט') ועשוי של ברזל לצוד בו דגים : התשים. אם תשים אגמון באפו להוציאו מן הים : ובחוח. כלי של ציידי דגים : תקוב. כמו תנקוב : (רש"י)

 מצודת דוד  התשים. וכי תשים אגמון באפו וכי תנקוב לחיו בחוח כדרך אשר יעשו ליתר הדגים לצודם כי לרב כחו לא יועיל תחבולה אף זרוע עם גבורה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אגמון. וחוח. גם הם מכלי הצדיה האגמון הוא כעין מחט כפוף כגומא שע''פ המים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אגמון. הוא החוח החד שצדין בו הדגים : תקוב. תנקוב : (רלב"ג)


{כז}  הֲיַרְבֶּ֣ה אֵ֭לֶיךָ תַּחֲנוּנִ֑ים אִם-יְדַבֵּ֖ר אֵלֶ֣יךָ רַכּֽוֹת:

 רש"י  הירבה אליך תחנונים. אם ירבה לך תחנונים ויבקש על נפשו שתניחהו : אם ידבר. כפל מלה : רכות. דברים של תחנונים : (רש"י)

 מצודת דוד  הירבה. וכי ירבה לך תחנונים ודברים רכים בכדי לעזבו לנפשו וכאומר הלא א''א לצודו ואיך יחנן אליך לעזבו : (מצודת דוד)


{כח}  הֲיִכְרֹ֣ת בְּרִ֣ית עִמָּ֑ךְ תִּ֝קָּחֶ֗נּוּ לְעֶ֣בֶד עוֹלָֽם:

 רש"י  היכרות ברית עמך. אם יכרות ברית לעבדך שתקחנו להיות לך עבד עולם : (רש"י)

 מצודת דוד  היכרות. וכי יכרות עמך ברית שתקחנו לעבד עולם ותשלחו בברית זה : (מצודת דוד)


{כט}  הַֽתְשַׂחֶק-בּ֖וֹ כַּצִּפּ֑וֹר וְ֝תִקְשְׁרֶ֗נּוּ לְנַעֲרוֹתֶֽיךָ:

 רש"י  התשחק. אם תשחק ותטייל בו כאילו הוא צפור קטן : ואם תקשרנו. לצוארי (ס''א לצורך) נעריך הקטנים שיטיילו בו כצפרים קטנים שנותנין לתינוקות לטייל ולפייסו : (רש"י)

 מצודת דוד  התשחק. וכי תלעיג בו כאשר תלעיג בצפור אשר תתן לפניו גרעיני תבואה אל הפח והוא יורד בה לאכול ונלכד שם וזהו השחוק שעם הצפור אשר ירמהו לרדת אל הפח ואמר וכי גם את הלויתן תוכל לצוד בתחבולה כזאת : ותקשרנו. וכי תקשור אותו לבל יברח ותמסור אותו לנערותיך לשחק בו כאשר יעשו בצפור קטן : (מצודת דוד)


{ל}  יִכְר֣וּ עָ֭לָיו חַבָּרִ֑ים יֶ֝חֱצ֗וּהוּ בֵּ֣ין כְּֽנַעֲנִֽים:

 רש"י  יכרו עליו חברים. אם יכרו ויחכמו עליו חברים ומכשפים לצוד אותו להוציאו מן הים ע''י מכשפות שיחצוהו ויחלקוהו בין תגרים כעניין שעושים ציידי הים שצדין דגים גדולים בחכמתם ובאים התגרים וקונים מהם : יכרו. ל' כורה שוחה (ירמיה יח) : חברים. ל' וחובר חבר : כנענים. תגרים : (רש"י)

 מצודת דוד  יכרו. וכי חוברי חבר יצדוהו בקסמים שבידם ויכרו ממנו כרה גדולה וסעודה חשובה או האם יחצוהו לחלקים בין הסוחרים אשר יקנוהו מידם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יכרו. ענין סעודה כמו כרה גדולה (מ''ב ו) : חברים. בעלי הקסמים כמו וחובר חבר (דברים יח) : יחצוהו. ענין חלוקה כמו ותחץ לארבע רוחות (דניאל יא) : כנענים. סוחרים כמו כנענים נכבדי ארץ (ישעיה כג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יכרו. יסעדו מגזרת כרה גדולה : חברים. הם הסוחרים המתחברים ביחד : יחצוהו. יקחוהו : כנענים. סוחרים : (רלב"ג)


{לא}  הַֽתְמַלֵּ֣א בְשֻׂכּ֣וֹת עוֹר֑וֹ וּבְצִלְצַ֖ל דָּגִ֣ים רֹאשֽׁוֹ:

 רש"י  התמלא. אם תמלא תאותך ותעשה סוכות מעורו : ובצלצל דגים ראשו. ואם תעשה מראשו צלצל דגים כפל לשון : צלצל. סוכת דגים ולסוכה עשויה מראשו קורא אותה צלצל דגים לפי שעשויה ממנו : צלצל. אמבוריץ בלע''ז ל' צל הוא והוא מתיבות כפולות כמו ירקרק אדמדם (ויקרא יד) פתלתל (דברי' לב) קעקע (ויקרא יט) : (רש"י)

 מצודת דוד  התמלא. ואף אם תצודו וכי תכרות בסכינים את עורו להפשיטו מעליו הלא עורו קשה עד מאד ואין לחתכו בסכין : ובצלצל. וכי תשקיע את ראשו בכלי העשוי להשקיע בו ראש הדג ולצודו בזה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  התמלא. ענין חתוך וכריתה כמו ימולל ויבש (תהלים צ) : בשכות. מל' סכין ועם היא בשי''ן וכן ושמת שכין בלועיך (משלי כג) : ובצלצל. הוא שם כלי מכלי הצדיה אשר בו יוצלל וישקע ראש הדג והוא מלשון צללו כעופרת (שמות טו) שר''ל נשקעו בעומק : (מצודת ציון)

 רלב"ג  התמלא. התכרות : בשכות. הוא החרב שכורתין בו עורות הדגים הגדולים : ובצלצל. הוא החרב שכורתים בו ראשי הדגים הגדולים : (רלב"ג)


{לב}  שִׂים-עָלָ֥יו כַּפֶּ֑ךָ זְכֹ֥ר מִ֝לְחָמָ֗ה אַל-תּוֹסַֽף:

 רש"י  שים עליו כפך. התגבר לערוך לפניו שתשים עליו כפיך להכותו : זכור מלחמה אל תוסף. ואל תוסיף זכור גבורתך להלחם בו במלחמה : אל תוסף. מן יסף כמו ולא יסף עוד לדעתה (בראשית לח) ובלע''ז רקרייטר''ש, אל תוסף סמ''ך נפתחת מפני סוף פסוק כמו אל תותר (בראשית מט) ותותר (רות ב) וכן הרבה כמוהו : (רש"י)

 מצודת דוד  שים עליו כפיך. בחון נא ושים עליו כפיך לאחוז בו והן ידעתי כי לא תוסף עוד לזכור מלחמה למולו כי מה מאד ירעיש למולך ותרעד ממנו והוא ענין מליצה : (מצודת דוד)



איוב פרק-מא

{א}  הֵן-תֹּחַלְתּ֥וֹ נִכְזָ֑בָה הֲגַ֖ם אֶל-מַרְאָ֣יו יֻטָֽל:

 רש"י  הן תוחלתו נכזבה. הן אם תוחלתו נכזבה שלא יהא בו כח להלחם ולזוז ממקומו : הגם אל מראיו יוטל. אם גם אל מראית פניו יוטל ויושלך אדם לעמוד לפניו להסתכל בו מפני אימתו : (רש"י)

 מצודת דוד  הן תוחלתו. הנה תקות הנלחם עמדו תכזב ותשקר בו כי תקותו נאבדה : הגם. יש תמיהות שהן קיימות וכן ואם שרה הבת תשעים שנה תלד (בראשית יז) ור''ל הנה גם אל מראית פניו יושלך האדם מעמוד נגדו כי אימתו רבה ואיך א''כ ילחם עוד עמדו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יוטל. יושלך : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אל מראיו יוטל. כשיראה הארם ענייני זה הרג יוטל ויושלך לרוב הפחד : (רלב"ג)


{ב}  לֹֽא-אַ֭כְזָר כִּ֣י יְעוּרֶ֑נּוּ וּמִ֥י ה֝֗וּא לְפָנַ֥י יִתְיַצָּֽב:

 רש"י  לא אכזר כי יעורנו. אין אכזר גבור ועריץ אשר יעירנו משנתו ויעוררנו ממקומו להקימו : ומי הוא וגו'. אשר יתיצב ויעמוד לפני אשר אני עושה את כל אלה : (רש"י)

 מצודת דוד  לא אכזר. לא ימצא מי שיהיה אכזר על עצמו לעכור בשרו שיעורר עמו מלחמה כי הלא יאבד עצמו לדעת : ומי הוא. ואם אין מי לעמוד למולו א''כ מי הוא אשר יתיצב לפני למחות מה בידי והוא חוזר למעלה לומר אם היית צדיק באמת כאשר יאות הייתי משלם לך גמול כי אין מי ימחה בידי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יעורנו. מל' התעוררות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לא אכזר כי יעורנו. לא ימצא אכזר וחזק שיוכל לעורר אותו ולהניעו ממקומו : (רלב"ג)


{ג}  מִ֣י הִ֭קְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּ֑ם תַּ֖חַת כָּל-הַשָּׁמַ֣יִם לִי-הֽוּא:

 רש"י  מי הקדימני. ומי הוא אשר הקדים פני בהקבלתו לעבדני ולשמור מצותי ואשלם לו שכרו : תחת כל השמים לי הוא. כל אשר בשמים לי הוא ובידי לפרוע לו שכרו ופעולתו ומעבדו : (רש"י)

 מצודת דוד  מי הקדימני. ר''ל אף כי אין מי אשר הקדים לעשות צדק עד לא גמלתיו הטובה כי מי עשה מזוזה לפתחו עד לא נתתי לו בית וכן הכל והואיל וכן שאין למי עלי לגמלו עוד טוב מ''מ אשלם עוד גמול בחסדי ואין מי ימחה בידי כי כל אשר תחת כל השמים שלי הוא וכולם נכנעים עלי וכאומר הנה גם לך הייתי משיב גמול אם היית צדיק גמור בשלימות רב : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואשלם. ואשלים לעשות מה שנשאר שלא עשהו הקודם לי : (רלב"ג)


{ד}  (לא)-לֽוֹ-אַחֲרִ֥ישׁ בַּדָּ֑יו וּדְבַר-גְּ֝בוּר֗וֹת וְחִ֣ין עֶרְכּֽוֹ:

 רש"י  לא. אחריש בדיו. לא אחריש על בניו של צדיק שהלך לפני בתמים ולבניו ישתלמו שכר טוב אביהם וימצאו טובה בזכותו : ודבר גבורות וחין ערכו. ודבר גבורותיו אשר נתגבר לעשות הטוב והישר ותחינת סדורו של צדיק אשלם שכרו גם לבניו אחריו : בדיו. ענפיו והם בניו כמו (יחזקאל יז) ותעש בדים ותשלח פארות : (רש"י)

 מצודת דוד  לא. אחריש. כאומר הנה במה שספרתי לך יש בהם די להשיב על מאמריך ועכ''ז לא לא אשתוק מלספר לך עוד ממפעלות הלויתן מתכונות איבריו וענין הגבורות אשר בו וחין ערכו מול שאר הנבראים למען תשכיל יותר מגדולת רוממותי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בדיו. אבריו וכן יאכל בדי עורו (לעיל יח) והוא מושאל מבדי האילן : ודבר גבורות. וענין גבורות כמו על דבר פעור (במדבר כה) : וחין. כמו וחן היות לדוד ניר (מ''א יא) והוא כמו נר : ערכו. מל' ערך ושומא : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בדיו. כחתיו וגבורותיו או יהיה הרצון בזה איבריו כי האיברים בבעלי חיים הם כמו הבדים באילן : וחין ערכו. כמו וחן ערכו והרצון בו ויופי סידורו אשר באיבריו ויצירתו : (רלב"ג)


{ה}  מִֽי-גִ֭לָּה פְּנֵ֣י לְבוּשׁ֑וֹ בְּכֶ֥פֶל רִ֝סְנ֗וֹ מִ֣י יָבֽוֹא:

 רש"י  מי גלה פני לבושו. חוזר על הראשונות לדבר על לויתן מי יוכל לגלות קשקשות שהן בכפל רסנו, בכפל שפתיו כשהן פתוחות מי הוא אשר יכנס שם, בכפל הן השפתים שהן כפולות אחת למעלה ואחת למטה שאין בריה רשאה ליכנס שם מפני אימתו : (רש"י)

 מצודת דוד  מי גלה. מי יערב לבו לגשת אליו לגלות מלבושו הנראה לעין והוא לבוש הקשקשים אשר הוא ממעל ללבוש העור : בכפל רסנו. ר''ל בשפתיו הכפולים זה על זה מקום ישימו שם הרסן על הסוס ואמר בל' שאלה ומליצה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פני לבושו. הלבוש הנראה לעין יקרא פני וכן אל מול פניו (שמות כח) : רסנו. והוא הדבר ההושם בפי הסוס להטותו הדרך ע''י כמו במתג ורסן (תהלים לב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  רסנו. הוא הרסן שמשימין בפי הבהמה להנהיג אותה באשר ירצו : (רלב"ג)


{ו}  דַּלְתֵ֣י פָ֭נָיו מִ֣י פִתֵּ֑חַ סְבִיב֖וֹת שִׁנָּ֣יו אֵימָֽה:

 רש"י  דלתי פניו. הן השפתים כשהוא סוגר פיו מי יוכל לפותחן : סביבות שניו אימה. אשר מפני פחדו ואימתו אין בריה יכולה להתקר' לשיניו : (רש"י)

 מצודת דוד  דלתי פניו. מי יפתח דלתי פניו הם שפתיו העשויים לסגור ולפתוח כדלתי הפתח ואמר בלשון שאלה מי יפתח שפתיו לשום שם הרסן כאשר ישימו בסוס כי הלא סביבות פניו יש אימה ומי יקרב אליו : (מצודת דוד)


{ז}  גַּ֭אֲוָה אֲפִיקֵ֣י מָֽגִנִּ֑ים סָ֝ג֗וּר חוֹתָ֥ם צָֽר:

 רש"י  גאוה אפיקי מגנים. גאוה גדולה יש לו בחוזק מגיניו הן קשקשים שעליו המגינין עליו כמגן : סגור. הוא חותם שריונו שהו' צר וסגור ועצום שכל קשקש' וקשקשת דבוקה בו ואדוקה לחברתה שאין בריה יכולה להכותו בין הדבקים וזהו שנא' אחד באחד יגשו שכולן מוגשות ותכופות זו לזו : (רש"י)

 מצודת דוד  גאוה. ר''ל יוכל להתגאות עם חוזק המגינים אשר עליו הם הקשקשים שהמה לו למגן : סגור. כל קשקשת סגור ודבוק בעורו סתימה דחוקה שאין לזוז ממקומו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אפיקי. ענין חוזק כמו אפיקי נחושה (לעיל מ) : חותם. ענין סתימה כמו כי חתום הוא (ישעיה כט) : צר. דחוק : (מצודת ציון)

 רלב"ג  גאוה אפיקי מגינים. המשיל הקשקשים למגינים לגדלם ואמר אפיקי להורות על חזקם והרצון באפיקי חזקים ואמר גאוה להורות על גבהם ועבים : סגור חותם צר. אמר שהקשקשים מדובקים וסגורים וחותמים בשר זה הדג חותם צר בדרך שלא יבא רוח ביניהם : (רלב"ג)


{ח}  אֶחָ֣ד בְּאֶחָ֣ד יִגַּ֑שׁוּ וְ֝ר֗וּחַ לֹא-יָב֥וֹא בֵֽינֵיהֶֽם:

 מצודת דוד  אהד. קשקשת אחד נגש ודבוק בחבירו עד לא יבוא האויר ביניהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ורוח. כן יקרא האויר וכן שאפה רוח (ירמיה ב) : (מצודת ציון)


{ט}  אִישׁ-בְּאָחִ֥יהוּ יְדֻבָּ֑קוּ יִ֝תְלַכְּד֗וּ וְלֹ֣א יִתְפָּרָֽדוּ:

 רש"י  יתלכדו ולא יתפרדו. עדיין כופל לשונו שנלכדות ונאחדות כל אחת ואחת בחברתה שלא תהיינה מתפרדות זו מזו : (רש"י)

 מצודת דוד  איש. כל אחד דבוק בחבירו והמה לכודים ונאחזים זה בזה ולא יתפרדו וכפל הדבר פעמים ושלש לגודל הדבוק ולהפלגת המליצה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  איש באחיהו. כן יאמר בדברים השווים וכן מקבילות הלולאות אשה אל אחותה (שמות כו) : יתפרדו. מל' פרוד והפרשה : (מצודת ציון)


{י}  עֲֽ֭טִישֹׁתָיו תָּ֣הֶל א֑וֹר וְ֝עֵינָ֗יו כְּעַפְעַפֵּי-שָֽׁחַר:

 רש"י  עטישתיו תהל אור. בכל עטישה ועטישה שהוא מתעטש יהל ותזרח אור : תהל. כמו בהלו נרו (לעיל כט) : ועיניו כעפעפי שחר. עיניו זורחות ומאירות כדמדומי חמה כמו לעת בקר שהשמש מתאדמת : (רש"י)

 מצודת דוד  עטישותיו. ההבל היוצא ממנו בעת העיטוש תזריח אור ור''ל כ''כ גברה בו חום הטבעי כאלו היה מלא אש וכאלו יבריק ויאיר בעת יוציא ההבל ועם כי טבע הדגים הוא קר : ועיניו. בקיעות עיניו רחבים ומזהירים כבקיעת השחר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עטישותיו. לשון עטוש ידוע בדרז''ל וכן אמרו המתעטש בתפלתו (ברכות כד) : תהל. תזריח כמו בהלו נרו (לעיל כט) : כעפעפי. הוא אישון העין והושאל לבקיעת אור השחר וכן בעפעפי שחר (לעיל ג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עטישותיו. הוא מענין עטוש : כעפעפי שחר. הוא המקום מהאופק שיזרח ממנו השמש שהוא מאיר טרם זרוח השמש כמו שעה וחומש שעה : (רלב"ג)


{יא}  מִ֭פִּיו לַפִּידִ֣ים יַהֲלֹ֑כוּ כִּיד֥וֹדֵי אֵ֝֗שׁ יִתְמַלָּֽטוּ:

 רש"י  מפיו. מלהבת היוצאת ממנו : מפיו לפידים יהלוכו. לפידים יוצאות מפיו : כידודי אש. כמו לפידים : יתמלטו. פתרונו לפי עניינו שוינ''ט אישקמוצי''ר בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  לפידים יהלוכו. מרוב חום הטבעי יחומם הבל פיו כאלו לפידי אש הולכים מפיו וכאלו ניצוצות נשלכים ממנו וכפל הדבר להפלגת הענין : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לפידים. הוא העץ שמנדדים בו האש ואף הוא יבער מן האש וכן כלפיד יבער (ישעי' סב) : כידודי. עניינו ניצוצות ואין לו דומה : יתמלטו. יושלכו כמו אל מראיו יוטל : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לפידים. לפידי אש : כידודי אש. ניצוצי אש : יתמלטו. יצאו ויולדו ממנו מגזרת והמליטה זכר : (רלב"ג)


{יב}  מִ֭נְּחִירָיו יֵצֵ֣א עָשָׁ֑ן כְּד֖וּד נָפ֣וּחַ וְאַגְמֹֽן:

 רש"י  מנחיריו יצא עשן. כסיר נפוח על האש שמעלה עשן : ואגמון. פתרונו לפי עניינו לשון כלי חרש הוא כמו דוד נפוח כענין שנא' (ירמיה א) סיר נפוח אני רואה : (רש"י)

 מצודת דוד  מנחיריו. ההבל היוצא מנחיריו הוא רב ונראה כעשן לגודל החום ודומה הוא אל ההבל היוצא מן הדוד והאגמון כשיהיה נופח ומרתיח שמעלה אז הבל רב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מנחיריו. הם נקבי האף כמו הוד נחרו אימה (לעיל לט) : כדוד. כקדרה כמו בסירות ובדודים (דה''ב לב) : נפוח. מעלה רתיחה כמו סיר נפוח אני רואה (ירמיה א) ויקרא כן כי מעלה נפוחים ואבעבועות : ואגמון. הם כלי מכלי הבשול : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כדוד נפוח. כסיר רותח : ואגמון. הוא דוד גדולה : (רלב"ג)


{יג}  נַ֭פְשׁוֹ גֶּחָלִ֣ים תְּלַהֵ֑ט וְ֝לַ֗הַב מִפִּ֥יו יֵצֵֽא:

 רש"י  נפשו גחלים תלהט. גחלים בוערות ולוהטות ולהבות דולקות יוצאות מפיו : (רש"י)

 מצודת דוד  נפשו. נשימתו תלהט כגחלי אש וכאלו להב יוצא מפיו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נפשו. על הנשימה יאמר בדרך שאלה : גחלים. בחסרון כ''ף הדמיון ורבים נמצאים כן : תלהט. תבער ותשרף כמו תלהט הרים (תהלים פג) : ולהב. שלהבת : (מצודת ציון)

 רלב"ג  נפשו. נשימתו : תלהט. תבעיר ותלהיב מגזרת ולהט אותם : (רלב"ג)


{יד}  בְּֽ֭צַוָּארוֹ יָלִ֣ין עֹ֑ז וּ֝לְפָנָ֗יו תָּד֥וּץ דְּאָבָֽה:

 רש"י  בצוארו ילין עוז. גבורה : ולפניו תדוץ דאבה. שאין דאבון ועצבון לפניו שאינו מתירא משום בריה, תדוץ ל' דיצה ושמחה : (רש"י)

 מצודת דוד  בצוארו. עם כי הצואר הוא המקום היותר חלש בכל בע''ח אבל בצוארו יתמיד העוז והחוזק : ולפניו. החזה אשר היא לפני הצואר תשמח את העצבון ר''ל כ''כ היא חזקה ומשומרת עד לא תעצב מדבר מכאוב כי אין דבר יזיקנה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ילין. ענין התמדה : תדוץ. תגיל ותשמח כי שישו אתה משוש (ישעי' סו) תרגומו דוצו : דאבה. עצבון כמו ודאבון נפש (דברים כח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תדוץ. מענין שמחה : דאבה. כמו דאגה : (רלב"ג)


{טו}  מַפְּלֵ֣י בְשָׂר֣וֹ דָבֵ֑קוּ יָצ֥וּק עָ֝לָ֗יו בַּל-יִמּֽוֹט:

 רש"י  מפלי בשרו דבקו. נדבקות ותכופות זו בזו שהדגים הן נעשין חתיכות חתיכות בבשרו ומדובקות זו בזו ובדג גדול כשהוא מבושל נראות חתיכות כשהן שוכבות זו על זו וזו אצל זו וכן הולך סדור המלה תחלה דבר בקשקשותיו של לויתן ואחר כן בחתיכות בשרו וחוזק לבו, מפלי ל' כפילות חתיכות וי''ל כמו פלאי פלויי שבל' גמ' (נדה כא) לשון ביקוע ביקועי חתיכותיו, דבקו בי''ת קמוצה בקמץ קטן כמו ולשונם לחכם דבקה וכן הרבה באתנחתא וסוף פסוק : יצוק עליו. כל מפל ומפל יצוק זה על זה אשר לא ימוט ולא יתפרד זה מעל זה, יצוק לשון מוצק והוא ל' עשוי כמו ירוד מן ירד יצוק מן יצק ידוע מן ידע : (רש"י)

 מצודת דוד  מפלי בשרו. חתיכות בשרו המה דבוקים זה בזה כאלו היה ניצק עליו ביציקה אחת ולא ימוט זה מזה כאשר ימוטו החתיכות ביתר הדגים כי דרך בשר הדגים להיות חתיכות זה על זה ונוח לפרוד אותם זה מזה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מפלי. ענין הבקיע וההבדל ובדרז''ל אית ביה פילי (פסחים מד) והוא קרוב ללשון אשר יפלה ה' (שמות יא) שהוא ענין הפרשה והבדלה : ימוט. מל' נטיה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מפלי בשרו. הם חלקי הבשר הנופלים ונפרדים קצתם מקצת בשאר הדגים ואמר עליהם שהם דבקים בו : יצוק. מגזר' והיית מוצק ועניינו חזק : (רלב"ג)


{טז}  לִ֭בּוֹ יָצ֣וּק כְּמוֹ-אָ֑בֶן וְ֝יָצ֗וּק כְּפֶ֣לַח תַּחְתִּֽית:

 רש"י  לבו יצוק כמו אבן. לבו בקרבו חזק ומיוסד כאבן הקבוע' ונתונה ביסוד הבנין בחוזק : יצוק כפלח תחתית. כופל מלתו שמיוסד לבו וקבוע כפלח של ריחיים שנתון בתחתיתו של פלח רכב שפלח רכב שלמעלה הוא סובב ומתגלגל וטוחן ושל מטה אינו זז ממקומו כי קבוע הוא במקומו אשר לא ימוט הוא נקרא פלח שנאמר (שופטים ט) ותשלך אשה אחת פלח רכב על ראש אבימלך ואת שלמטה קרוי פלח תחתית : (רש"י)

 מצודת דוד  לבו יצוק. לבו הוא ביציקה אחת כמו אבן מבלי חלל לא כמו ביתר בע''ח : כפלח תחתית. הוא ביציקה אחת כמו אבן הרחים אשר מתחת שאין בו חלל כלל משא''כ העליון שיש בו חלל מה במקום הנקב שיורד התבואה דרך בה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כפלח. כן יקרא אבן הרחים וכן פלח רכב (שופטים ט) כי פלח הוא ענין בקוע כמו יפלח כליותי (לעיל יז) ואבני הרחיים העליון והתחתון נראים כאלו נבקעו מאבן אחת : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כפלח תחתית. הוא האבן השפל משני אבני הריחיים או יהיה פלח תחתית החלק מהאבן שהוא אצל המרכז כי הוא ראוי שיהיה יותר חזק שבאבנים : (רלב"ג)


{יז}  מִ֭שֵּׂתוֹ יָג֣וּרוּ אֵלִ֑ים מִ֝שְּׁבָרִ֗ים יִתְחַטָּֽאוּ:

 רש"י  משתו יגורו אלים. מפחדו מתיראים גבורים וחזקים בין דגים בין שאר בריות : משברים יתחטאו. גלי הים שקרוין משברים הן חסרין לפניו שהוא שוברתן בפריחתו כאשר הוא פורח וצף בגלי הים : יתחטאו. ל' חסרון כמו (מ''א א) והייתי אני ובני שלמה חטאים : (רש"י)

 מצודת דוד  משתו. מרוממותו יפחדו אף החזקים : משברים יתחטאו. כשהוא שט בים יחסרו הגלים כי מבלבל הגלים ומקלקלם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  משתו. כמו משאתו באל''ף והוא מל' נשא ורוממות : יגורו. יפחדו כמו ויגר מואב (במדבר כב) : אילים. חזקים כמו אל גוים (יחזקאל לא) : משברים. כן יקראו גלי הים כמו משבריך וגליך (יונה ב) ע''ש שנראים כמשברים את הים ואף המה יושברו מעצמן : יתחטאו. ענין חסרון כמו קולע באבן אל השערה ולא יחטיא (שופטים כ) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  משתו. מרוממותו ותקפו : יגורו אלים. ייראו חזקים : משברים יתחטאו. ממשברי לב שישיגום בסבת הפחד יתנקו דרך נקביהם לעשות צואתם ומימי רגליהם : (רלב"ג)


{יח}  מַשִּׂיגֵ֣הוּ חֶ֭רֶב בְּלִ֣י תָק֑וּם חֲנִ֖ית מַסָּ֣ע וְשִׁרְיָֽה:

 רש"י  משיגהו חרב בלי תקום. גבור המשיגהו להלחם בחרב לא יתקיים חרבו כי הוא ישברנה : חנית מסע ושריה. וכן כל כלי מלחמה הללו שביד המשיג לא יתקיימו ולא יעמדו לפניו של לויתן, מסע י''ל שהוא א' מכלי מלחמה כמו חרב וחנית ושריה וי''ל מסע דוגמת אבן שלימה מסע וגו' (שם יג) וזהו פתרונו חנית מסע שהוא גדול ואינו נוח לטלטל כל כך מפני שהוא גדול וחזק מאוד כענין שנא' בגלית הפלשתי וחץ חניתו כמנור אורגים ולהבת חניתו שש מאות וגו' : ושריה. שריון : (רש"י)

 מצודת דוד  משיגהו. הלוחמים עמו להשיגו בחרב לא תקום בידם זאת המלחמה כי לא ינצחהו בחרב וכן הלוחמים בחנית או במסע או בשריה לא ינצחהו עמהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חנית מסע ושריה. הם שמות כלי זיין : (מצודת ציון)

 רלב"ג  משיגהו. המשיג אותו : בלי תקום. בלי תעמוד ותתקיים כי לחזקו תשבר החרב כשיחשבו להכות בו : חנית מסע ושריה. הם כלי זיין ואמר שאם יכוהו באי זה שיהיה מהם לא יתקיים החרב ולא יזיקהו : (רלב"ג)


{יט}  יַחְשֹׁ֣ב לְתֶ֣בֶן בַּרְזֶ֑ל לְעֵ֖ץ רִקָּב֣וֹן נְחוּשָֽׁה:

 רש"י  יחשוב לתבן ברזל. כלי זיין של ברזל חשובים לפניו כתבן וכלי זיין של נחושת הם לפניו כרקבות עץ : (רש"י)

 מצודת דוד  יחשוב. כי כלי ברזל נחשב למולו לתבן וכלי נחושת לעץ נרקב כי לא יזיקהו באלה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  נחושה. הוא הברזל החזק אצי''ר בלע''ז : (רלב"ג)


{כ}  לֹֽא-יַבְרִיחֶ֥נּוּ בֶן-קָ֑שֶׁת לְ֝קַ֗שׁ נֶהְפְּכוּ-ל֥וֹ אַבְנֵי-קָֽלַע:

 רש"י  לא יבריחנו בן קשת. לא יברח מפני בעל קשת וחצי' ואבני בלסתראו' הרי הן לפניו כקש : (רש"י)

 מצודת דוד  בן קשת. החץ לא יבריח אותו כי לא יפחד ממנה : נהפכו לו. למולו נהפכו אבני קלע לקש ר''ל לא יזיקו לו כמו שאין הקש מזיק כאשר יקלעם על מי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בן קשת. אמר בדרך השאלה על החץ היוצא מן הקשת כבן היוצא מן האם : קלע. כן שם הכלי אשר יזרקו בו האבנים וכן כף הקלע (ש''א כה) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בן קשת. הוא החץ : קלע. הוא כלי כמו חגורה שמשליכין בו אבנים פרונד''א בלע''ז : (רלב"ג)


{כא}  כְּ֭קַשׁ נֶחְשְׁב֣וּ תוֹתָ֑ח וְ֝יִשְׂחַ֗ק לְרַ֣עַשׁ כִּידֽוֹן:

 רש"י  תותח. הוא כלי זיין ופתרונו לפי עניינו : וישחק לרעש כידון. לרעש מהומת בעלי מלחמות נוטלי כידון הוא משחק ומטייל שאינו מתיירא מפניהם : (רש"י)

 מצודת דוד  תותח. אבני תותח : לרעש כידון. להמית כל בעלי כידון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תותח. שם כלי מה עשוי לזרוק בו אבנים גדולות להפיל החומה : כידון. מין חנית או רומח : (מצודת ציון)

 רלב"ג  תותח. אמרו בו שהוא כלי בעל יתידות מחודדות שצדין בו הדגים ועל שהכלי אחד מצד אחד ורבים מצד אחר אמר נחשבו והנכון שתותח הוא הכלי הגדול שמשליכין בו האבנים הגדולות להפיל החומות והבניינים החזקים ויהיה הענין בזה שכקש נחשבו לו אבני תותח : לרעש כידון. הוא קול תנועת הרומח כשמנענעין אותו להכות בו : (רלב"ג)


{כב}  תַּ֭חְתָּיו חַדּ֣וּדֵי חָ֑רֶשׂ יִרְפַּ֖ד חָר֣וּץ עֲלֵי-טִֽיט:

 רש"י  תחתיו חדודי חרש. במקום חניתו יש זהרורי שמש כי סנפירים שלו אשר תחתיו בבטנו מאירות ומזריחות כשמש : חדודי. כמו חרב חדה שהיא שנונה צחה ומלובנה וע''ש כך קורא לזהרורי חדודי : חרש. שמש כמו האומר לחרס לא יזרח וגו' (לעיל ט) בטרם תבא החרס' (שופטים יד) : ירפד חרוץ עלי טיט. מלה כפולה ירפד חרוץ מוסב על חדודי חרס עלי טיט מוסב על תחתיתו במקום שהוא שם על החול זה טיט ריפודו מזריח כזהב חרוץ כעניין שנא' רפידתו זהב (שיר ג) חרוץ מין זהב כעניין שנא' מחרוץ תבואתה (משלי ג) טוב פריה מחרוץ ומפז (שם ח), ירפד ל' מצע ומשכב כמו רפידתו זהב (שיר ג) : (רש"י)

 מצודת דוד  חדודי חרש. סלעים חריפים דומים לחרסים חדים המה לו מתחת והוא שוכב עליהם ולא ירגיש בהם : ירפד. יציע לעצמו דבר חד מלא חריצים וישכב עליו כעל טיט והוא כפל ענין במ''ש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חדודי. מל' חד וחריף : חרש. כמו חרס בסמ''ך : ירפד. ענין הצעה למשכב כמו רפדתי יצועי (לעיל יז) : חרוץ. מל' חריצים וחדודים כמו למורג חרוץ (ישעיה מא) : עלי. כעלי ותחסר כ''ף הדמיון : (מצודת ציון)

 רלב"ג  חדודי חרש. סלעים חריפים דומים לחרשים חריפים ליבשם והנה ישכב עליהם ולא ירגיש בהם : ירפד. יציע וישכב עליו : חרוץ. הוא דבר חד כורת : (רלב"ג)


{כג}  יַרְתִּ֣יחַ כַּסִּ֣יר מְצוּלָ֑ה יָ֝֗ם יָשִׂ֥ים כַּמֶּרְקָחָֽה:

 רש"י  ירתיח כסיר מצולה. כסיר קטן נפוח שמעל' מהרה רתיחו' תכופות ורצופות כן הוא מרתיח את המצולה שהיא גדול' ועמוק' : ים ישים כמרקחה. כמרקחת ריקוח בשמים שהיא מעורה ומעורבת כמו כן ישים ויערב את הים כשהוא זז ממקומו : (רש"י)

 מצודת דוד  ירתיח. בהחום היוצא מן הבל פיו ירתיח עומק הים כסיר העומד אצל האש : כמרקחה. כמו שהרוכלים עושים המרקחות ממיני הבשמים מעורבים יחד כן יערבב כל אשר בים עם הרתיחה כי כן דרך תבשיל המרתיח להיות מעורב ומבולבל מן חוזק הרתיחה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כסיר. כעין קדרה כמו סיר הבשר (שמות וז) : מצולה. עומק הים כמו ותשליכני מצולה (יונה ב) : כמרקחה. ענין ערבוב כמו רוקח מרקחת (שמות ל) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מצולה. מן ירדו במצולות : כמרקחה. כסיר שיעשו בו המרקחת שהוא רותח : (רלב"ג)


{כד}  אַ֭חֲרָיו יָאִ֣יר נָתִ֑יב יַחְשֹׁ֖ב תְּה֣וֹם לְשֵׂיבָֽה:

 רש"י  אחריו יאיר נתיב. כשהוא פורח ושט בים אחריו מאיר נתיב התהום שלפי שעה שהוא פורח ואין שם מים מחמת מרוצת פריחתו : יחשוב תהום לשיבה. תהום חשוב לפניו בחלשות ותשות : לשיבה. לחלשות של זקנה ושיבה : (רש"י)

 מצודת דוד  אחריו. כשהוא שט בים ודוחה הוא את מי הים בדרך הלוכו ואחר כי ישוט להלאה יאיר נתיבתו ר''ל הנתיב שהלך בו נראה הוא פנוי ממים כי לרוב רחבו לא במהרה ישובו המים לכסות רוחב הנתיב : יחשוב תהום לשיבה. כי בדרך מהלכו נדחו המים ממקומו ומעט מן המים נשאר מתחת לו ומחשיב הוא את התהום בעיני הרואה לאיש שיבה כי המקום ההוא יהיה לבן כי כשהמים עמוקים נראה חשוך ושחור אבל כשאינם עמוקים נראה לבן א''כ במהלכו ימעיט גובה המים ומחשיב התהום בעיני הרואה לאיש שיבה במראה לבן : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נתיב. שביל ודרך : תהום. עומק הים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יחשוב תהום לשיבה. הנה הרואה יחשוב תהום לאיש (רלב"ג)


{כה}  אֵֽין-עַל-עָפָ֥ר מָשְׁל֑וֹ הֶ֝עָשׂ֗וּ לִבְלִי-חָֽת:

 רש"י  אין על עפר משלו. מ''ם חטף קמץ ופתרונו ממשלתו שאין בריה מושלת עליו והוא שם דבר מושל ושלטון וע''כ המ''ם מנוקדת בחטף קמ''ץ : העשו. כמו העשוי ולא ידעתי לו ריע ופתרונו העשוי בלי פחד ומחיתה שאינו מתיירא מן הבריות כמו שנאמר בסוס ישחק לפחד ולא ייחת (לעיל לט) : (רש"י)

 מצודת דוד  אין על עפר משלו. אין מי על עפר הארץ להיות נמשל ודומה לו אשר יהיה עשוי לבל יפחד ויחת משום דבר בעולם כאשר הוא לא יחת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  העשו. כמו העשוי ביו''ד ור''ל אשר עשוי ודוגמתו הבאה ליעקב (בראשית מו) ומשפטו אשר באה : חת. ענין פחד כמו ואל תחת (יהושע א) : (מצודת ציון)


{כו}  אֵֽת-כָּל-גָּבֹ֥הַּ יִרְאֶ֑ה ה֝֗וּא מֶ֣לֶךְ עַל-כָּל-בְּנֵי-שָֽׁחַץ:

 רש"י  את כל גבוה יראה. כל הגבוהים שבעולם הוא רואה תחתיו וכן הוא מנהג העול' אשר אותו העומד למעלה רואה את התחתון יותר ממה שרואה התחתון ואין לתחתון גבורה ונצחון נגד העליון ולויתן זה רואה את כל הגבורים לומר שאין להם גבורה כנגדו : הוא מלך על כל בני שחץ. מלה כפולה על כל גאוה יראה והוא מלך על כל בני שחץ בני גסות הרוח שבראתי בעולמי שאין להם כנגדו ממשלה ושרר' והאיך נשאך לבך לשאת ראש לפני להתוכח נגדי כי הנני עושה את כל הנפלאות האלה : (רש"י)

 מצודת דוד  את כל גבוה. עם שהוא במים מתחת לארץ מ''מ רואה הוא את כל הגבוה והחזק אשר על הארץ ועם כי יודע הוא מכל הבריות הנפלאות מ''מ לא יחת ממי והוא מלך וראש על כל אנשי גאוה כי הוא מתגאה על כל וכאומר הנה השמעתיך פלאי יציר כפי וממנו תשכיל גודל רוממתי (העולה מהמענה ההיא להשיב על תלונתו מדוע מכתו אנושה והוא את הטוב עשה כי ישיב אמרים לומר הנה לצדיק אמיתי יש כח הזרוע כמו לאל למשול במטה ובמעל ובחון נא אם תוכל לענוש החוטאים באמרי פיך אז אודה לך גם אני שצדיק גמור אתה אבל מה בכך שאתה משבח עצמך ואם לא כן הוא כ''א היית צדיק אמיתי הנה לא קצרה ידי מלשלם גמול אף אין מי ימחה בידי ויספר מפלאי שור הבר ומפלאי הלויתן להכיר מהם גדולת המקום שאין מי יוכל למחות בידו מלשלם גמול ועם כי אין חוב מוטל עליו לשלם גמול כי כבר גמל הטובה טרם עשה המצוה מ''מ עוד ישלם גמול בחסדו וכ''כ היה גומל טוב לאיוב אם היה צדיק בתכלית ובשלימות רב) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בני שחץ. אנשי גאוה כמו לא הדריכוהו בני שחץ (לעיל כח) : (מצודת ציון)



איוב פרק-מב

{א}  וַיַּ֖עַן אִיּ֥וֹב אֶת-יְהוָ֗ה וַיֹּאמַֽר:

 רש"י  (מענה איוב) : (רש"י)


{ב}  (ידעת) יָ֭דַעְתִּי כִּי-כֹ֣ל תּוּכָ֑ל וְלֹא-יִבָּצֵ֖ר מִמְּךָ֣ מְזִמָּֽה:

 רש"י  ידעתי כי כל תוכל. כי הכל תוכל לעשות כאשר ישר בעיניך : ולא יבצר ממך מזמה. כופל מלתו שאין מזמה ומחשבה נבצרת ונסתרת ממך אשר כל מחשבותיך תוכל לגמור ולמלאות כי בידך כח וגבורה ובידך לעשות כל הטוב בעיניך ומקרא זה דוגמת ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות (בראשית יא) : (רש"י)

 מצודת דוד  ידעתי. מאז ידעתי אשר יכול תוכל כל אשר תחפוץ ולא ימנע ממך שום מחשבת חכמה וכן אמר מאז חכם לבב ואמיץ כח (לעיל ט) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כל. כמו יכול והוא מל' יכולת ונפלה פ''א הפעל וכן בול הרים (לעיל מ) : יבצר. ימנע כמו ועתה לא יבצר מהם (בראשית יא) : מזמה. מחשבה ור''ל חכמה כי החכמה היא במחשבה : (מצודת ציון)


{ג}  מִ֤י זֶ֨ה | מַעְלִ֥ים עֵצָ֗ה בְּֽלִ֫י דָ֥עַת לָכֵ֣ן הִ֭גַּדְתִּי וְלֹ֣א אָבִ֑ין נִפְלָא֥וֹת מִ֝מֶּ֗נִּי וְלֹ֣א אֵדָֽע:

 רש"י  מי זה מעלים. אשר העלים וכסה עצתו ונפלאותיו של הקב''ה בבלי דעת, ידעתי כי הכל בידך לעשות וע''כ הגדתי קצת מגבורותיו כאשר היו עם לבבי כאש' ידעתי : ולא אבין. אבל לא הבנתי כ''כ כאשר הודעתני כי כמה נפלאות נסתרות ונעלמות ממני אשר אינני יודע : (רש"י)

 מצודת דוד  מי זה וכו'. ר''ל אולם למה שאמר במענה הראשונה מי זה מחשיך וכו' (לעיל כח) כי מעלים ומחשיך הוא אחד במובנם אלא שאחז ל' כבוד כאלו אמר לו המקום מי הוא זה אשר מלאו לבו לחשוב שנעלמה ממני עצה נכונה והמחשבה ההיא היא מבלי דעת כי יחשוב שמסרתי הכל ביד המערכה : לכן. ר''ל ע''ז אשיב לכן בעבור הדבר ההיא בעצמה על שהייתי בלי דעת לזה הגדתי אז הסכלות הזה ולא הייתי מבין אז מהשגחתך הנפלאה כי הדברים אשר ספרתי מגודל השגחתך היו נפלאות ומכוסות ממני ולא ידעתים מאז וכאומר באמת מבלי דעת אמרתי מה שאמרתי אולם עתה אחר שספרת לי מהשגחתך אודה לך שהאמת הוא כן : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נפלאות. מכוסות כמו כי יפלא ממך דבר (דברים יז) : (מצודת ציון)


{ד}  שְֽׁמַֽע-נָ֭א וְאָנֹכִ֣י אֲדַבֵּ֑ר אֶ֝שְׁאָלְךָ֗ וְהוֹדִיעֵֽנִי:

 מצודת דוד  שמע נא. חזר ואמר לה' שמע נא אלי ואנכי אדבר להשיב למה שאמרת במענה השנייה אשאלך והודיעני ור''ל אשאלך מתמהון נפלאותי והשיב אם האמת כן : (מצודת דוד)


{ה}  לְשֵֽׁמַע-אֹ֥זֶן שְׁמַעְתִּ֑יךָ וְ֝עַתָּ֗ה עֵינִ֥י רָאָֽתְךָ:

 רש"י  לשמע אוזן שמעתיך. כמה וכמה פעמים שמעתי שמעך ועתה עיני ראתה את שנינתך על כן אשר זכיתי לחזות שכינתך מואס אני בחיי ואהיה מתנחם אילו הייתי שוכן בקבר לשוב לעפר ואפר אשר לוקחתי משם : (רש"י)

 מצודת דוד  לשמע אוזן. ר''ל ע''ז אשיב הנה מאז שמעתי שמעך וכאומר וכן היו כדרך דבר הנשמע שאין חקוק כ''כ בלב השומע אבל עתה עיני ראתך וממך יצאו הדברים ולזה הרי הם חקוקים בלבי ומצאתי א''כ תשובה שלא מקוצר יד מנעת לשלם לי גמול כ''א בעבור שעדיין לא הגעתי לתכלית הצדק בשלימות רב ואין לי גמול מה לבקש מידך : (מצודת דוד)


{ו}  עַל-כֵּ֭ן אֶמְאַ֣ס וְנִחַ֑מְתִּי עַל-עָפָ֥ר וָאֵֽפֶר:

 מצודת דוד  על כן. בעבור אהבת ההשגה אשר השגתי במה שעיני ראתך אמאס בכל הקניינים הגופים כי כמוהם כאין מול יקר ההשגה ההיא : ונחמתי. עתה יש לי תנחומין רב על הצער שהייתי בו לשבת בתוך עפר ואפר כמ''ש והוא יושב בתוך האפר (לעיל ב) כי הצער הזה היה סבה להשיג האמת : (מצודת דוד)


{ז}  וַיְהִ֗י אַחַ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהוָ֛ה אֶת-הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה אֶל-אִיּ֑וֹב וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל-אֱלִיפַ֣ז הַתֵּֽימָנִ֗י חָרָ֨ה אַפִּ֤י בְךָ֙ וּבִשְׁנֵ֣י רֵעֶ֔יךָ כִּ֠י לֹ֣א דִבַּרְתֶּ֥ם אֵלַ֛י נְכוֹנָ֖ה כְּעַבְדִּ֥י אִיּֽוֹב:

 רש"י  ובשני רעיך. בלדד השוחי וצופר הנעמתי : כי לא דברתם. שהרי לא דברתם אלי טענה נכונה כעבדי איוב שהרי הוא לא פשע בי כי אם על אשר אמר (לעיל ט) תם ורשע הוא מכלה וע''י השטן המקטרג את העולם שנאמר (שם) אם שוט ימית פתאום וגו' ואם הוסיף לדבר מפני קושי יסורין אשר כבדו וחזקו עליו דבר אבל אתם פשעתם על אשר הרשעתם אותו לאמר (לעיל ד) הלא יראתך כסלתך והתחזקתם אותו בחזקת רשע ולבסוף הייתם משותקים ומנוצחים לפניו והיה לכם לנחמו כאשר עשה אליהוא ולא די לאיוב בצרתו ויסוריו כי גם הוספתם על חטאתיכם פשע להקניטו : (רש"י)

 מצודת דוד  ובשני רעיך. המה בלדד וצופר : כי לא וכו'. על אשר לא דברתם בעבורי תשובה נכונה ואמתית כי אמרתם שבאו לו היסורים בעבור רוב פשעו ולא כן הוא כי לא הרבה לפשוע אולם לא הגיע עדיין לתכלית השלימות וגמול המעשה היא מצד החסד ולא ראוי הוא לקבל החסד : כעבדי איוב. כמו שאיוב לא דבר נכונה שאמר שהכל בא מפאת המערכה כן אתם לא דברתם נכונה במה שאמרתם שבא לו בעבור רוב פשעי (ועם שגם איוב לא דבר נכונה מ''מ קראו עבדי וארז''ל מכאן שאין אדם נתפס על צערו כי בעבור קושי היסורין דבר מה שדבר) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אלי. בעבורי : (מצודת ציון)


{ח}  וְעַתָּ֡ה קְחֽוּ-לָכֶ֣ם שִׁבְעָֽה-פָרִים֩ וְשִׁבְעָ֨ה אֵילִ֜ים וּלְכ֣וּ | אֶל-עַבְדִּ֣י אִיּ֗וֹב וְהַעֲלִיתֶ֤ם עוֹלָה֙ בַּֽעַדְכֶ֔ם וְאִיּ֣וֹב עַבְדִּ֔י יִתְפַּלֵּ֖ל עֲלֵיכֶ֑ם כִּ֧י אִם-פָּנָ֣יו אֶשָּׂ֗א לְבִלְתִּ֞י עֲשׂ֤וֹת עִמָּכֶם֙ נְבָלָ֔ה כִּ֠י לֹ֣א דִבַּרְתֶּ֥ם אֵלַ֛י נְכוֹנָ֖ה כְּעַבְדִּ֥י אִיּֽוֹב:

 רש"י  והעליתם עולה בעדכם. למען שתתרצו ותתפייסו לפני ובלבד אשר עבדי איוב יתפלל עליכם אשר אסלח לחטאתיכם ולפשעיכם לא אזכר עוד : כי אם פניו אשא. שהרי פניו אשא לקבל תפלתו הרי אם כמו אשר וכן עד אם כלו לשתות (בראשית כד) אם כופר יושת עליו (שמות כא) וכן הרבה : כי לא. שהרי לא : (רש"י)

 מצודת דוד  והעליתם עולה. לרצות אתכם אלי ואיוב יתפלל עליכם ע''ז כי אשר פניו אשא ואקבל תפלתו לבלתי עשות עמכם עונש כעור ומגונה על אשר לא דברתם בעבורי תשובה נכונה כאשר לא דבר איוב נכונה (ועכ''ז אשא פני איוב כמ''ש למעלה כי הוא דבר מקושי היסורין ואין אדם נתפס על צערו) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לכם. לעצמיכם : כי אם. כי כאשר : נבלה. דבר כעור וגנות ועש''ז יקרא פחות המעלה איש נבל : (מצודת ציון)


{ט}  וַיֵּלְכוּ֩ אֱלִיפַ֨ז הַתֵּֽימָנִ֜י וּבִלְדַּ֣ד הַשּׁוּחִ֗י צֹפַר֙ הַנַּ֣עֲמָתִ֔י וַֽיַּעֲשׂ֔וּ כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אֲלֵיהֶ֖ם יְהוָ֑ה וַיִּשָּׂ֥א יְהוָ֖ה אֶת-פְּנֵ֥י אִיּֽוֹב:

 רש"י  וישא ה' את פני איוב. וישא כמו נשאתי פניך גם לדבר הזה (ראשית יט) שקבל תפלתו והסביר לו פנים : (רש"י)

 מצודת דוד  וישא ה' וכו'. ר''ל קבל תפלתו ומחל להם העון : (מצודת דוד)


{י}  וַֽיהוָ֗ה שָׁ֚ב אֶת-(שבית) שְׁב֣וּת אִיּ֔וֹב בְּהִֽתְפַּֽלְל֖וֹ בְּעַ֣ד רֵעֵ֑הוּ וַ֧יֹּסֶף יְהוָ֛ה אֶת-כָּל-אֲשֶׁ֥ר לְאִיּ֖וֹב לְמִשְׁנֶֽה:

 רש"י  שב את שבות. איוב בהתפללו. שב נופל לומר בענין זה והרי הוא כאילו כתיב והשיב את שבות איוב : בהתפללו בעד רעהו. בזכות שהתפלל על כל ריע וריע שלו : למשנה. על אחד שנים (נראה דקאי גם על מ''ש למעלה שהיה לו לומר להשיב מהר''ז) ולא דקדק המקרא במלתו : (רש"י)

 מצודת דוד  בהתפללו בעד רעהו. בעבור כי התפלל בעד כל ריע וריע שלו לזה שב ה' את שבותו להיות כמאז כי המתפלל על חבירו הוא נענה תחלה : ויוסף. אח''ז הוסיף ה' על כל העושר אשר לו עד אשר הגיע למשנה ממה שהיה לו מאז : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שבות. מלשון השבה : למשנה. לכפל כמו וכסף משנה (בראשית מג) : (מצודת ציון)


{יא}  וַיָּבֹ֣אוּ אֵ֠לָיו כָּל-אֶחָ֨יו וְכָל-(אחיתיו) אַחְיוֹתָ֜יו וְכָל-יֹדְעָ֣יו לְפָנִ֗ים וַיֹּאכְל֨וּ עִמּ֣וֹ לֶחֶם֮ בְּבֵיתוֹ֒ וַיָּנֻ֤דוּ לוֹ֙ וַיְנַחֲמ֣וּ אֹת֔וֹ עַ֚ל כָּל-הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁר-הֵבִ֥יא יְהוָ֖ה עָלָ֑יו וַיִּתְּנוּ-ל֗וֹ אִ֚ישׁ קְשִׂיטָ֣ה אֶחָ֔ת וְאִ֕ישׁ נֶ֥זֶם זָהָ֖ב אֶחָֽד:

 רש"י  לפנים. כל אשר היו אוהביו ומכיריו בטרם הגיעו אליו היסורים : וינודו לו. לשון קונפליינט''א בלע''ז : קשיטה. מעה : ואיש. וכל אחד ואחד (ר''ל שלא תאמר שהכונה שיש שנתנו לו קשיטה ויש שנתן לו נזם לכך כתב רש''י ואיש פירושו כל אחד ואחד מהר''ז) : (רש"י)

 מצודת דוד  וכל יודעיו לפנים. אוהביו ומכיריו אשר היו לו לפנים טרם בוא עליו היסורין כי בעת שהיה מיוסר חדלו ממנו אוהב וריע כמ''ש ויודעי אך זרו ממני וכו' (לעיל יט) : ויאכלו. לשמוח עמו בעת שב שבותו : לחם. כל סעודה קרויה ע''ש הלחם : וינדו לו. היו מנידים עליו בראשם כדרך שמנחמין את האדם אחר שניצל מצרתו : וינחמו אותו. בדברי תנחומין : איש. כל איש ואיש נתן לו לדורון קשיטה וכו' והוא ענין הראות חיבה יתירה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לפנים. בימים הקדמונים כמו וזאת לפנים בישראל (רות ד) : קשיטה. שם מטבע מעה וכן במאה קשיטה (בראשית לג) : נזם. עדי האף כמו ונזמי האף (ישעיה ג) : (מצודת ציון)


{יב}  וַֽיהוָ֗ה בֵּרַ֛ךְ אֶת-אַחֲרִ֥ית אִיּ֖וֹב מֵרֵאשִׁת֑וֹ וַֽיְהִי-ל֡וֹ אַרְבָּעָה֩ עָשָׂ֨ר אֶ֜לֶף צֹ֗אן וְשֵׁ֤שֶׁת אֲלָפִים֙ גְּמַלִּ֔ים וְאֶֽלֶף-צֶ֥מֶד בָּקָ֖ר וְאֶ֥לֶף אֲתוֹנֽוֹת:

 רש"י  מראשיתו. יותר מראשית עושרו : (רש"י)

 מצודת דוד  מראשיתו. יותר מהברכה שברכו מאז בראשית ימיו : ארבעה עשר וכו'. כפל ממה שהיה לו מאז וכמ''ש למעלה ויוסף ה' וכו' למשנה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אחרית. סוף הימים : צמד. זוג כמו ויקח צמד בקר (ש''א י''א) : (מצודת ציון)


{יג}  וַֽיְהִי-ל֛וֹ שִׁבְעָ֥נָה בָנִ֖ים וְשָׁל֥וֹשׁ בָּנֽוֹת:

 רש"י  שבענה. הם פעמים שבע שתי שביעיות כמו (ויקרא יב) שבועים שהם שתי שבועות : (רש"י)

 מצודת דוד  שבענה. שני פעמים שבעה כפל ממה שהיו בראשונה : (מצודת דוד)


{יד}  וַיִּקְרָ֤א שֵׁם-הָֽאַחַת֙ יְמִימָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית קְצִיעָ֑ה וְשֵׁ֥ם הַשְּׁלִישִׁ֖ית קֶ֥רֶן הַפּֽוּךְ:

 רש"י  ויקרא שם האחת ימימה. ע''ש יופיתן נקראו שמותיהן : ימימה. צחה ומלובנה כיום : קציעה. ריחה נודף ערב ומבושם כקציעה של בשם : קרן הפוך. על שם הקרן שנותנין בו כחול ובורית שנאמר ותקרעי בפוך עיניך (ירמיה ד) : (רש"י)

 מצודת דוד  ויקרא. כאומר והבנות הנה נתכפלו בדבר היופי ונקראו בשמות ע''ש יופיים : ימימה. מאירה היתה כאור החמה : קציעה. ריחה היה נודף הקציעה של בושם : קרן הפוך. זוהר היה לה כאבן הפוך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ימימה. החמה תקרא יום כמ''ש לרוח היום (ברא' ג) : קציעה. מין בושם וכן מור ואהלו' קציעות (תהלים מה) : קרן. ענין זוהר והארה כמו קרן עור פניו (שמות לד) : הפוך. שם אבן יקר כמו אבני פוך ורקמה (דה''א כ''ט) : (מצודת ציון)


{טו}  וְלֹ֨א נִמְצָ֜א נָשִׁ֥ים יָפ֛וֹת כִּבְנ֥וֹת אִיּ֖וֹב בְּכָל-הָאָ֑רֶץ וַיִּתֵּ֨ן לָהֶ֧ם אֲבִיהֶ֛ם נַחֲלָ֖ה בְּת֥וֹךְ אֲחֵיהֶֽם:

 רש"י  ולא נמצא נשים יפות כבנות איוב וגו'. ולא נמצא מעשה של נשים יפות כמעשה יופי של בנות איוב ומקרא זה דוגמת ויהי אנשים אשר היו טמאים (במדבר כ) וכן הרבה : ויתן להם אביהם נחלה בתוך אחיהם. מתוך חשיבותן ויפיין נתן להם נחלה עם האחים : (רש"י)

 מצודת דוד  ולא נמצא וכו'. לא היה נמצא בכל הארץ נשים יפות דומות ביופי כבנות איוב : ויתן. בעבור חשיבתן ויפיין נתן להן אביהם ירושת נחלה בתוך אחיהם : (מצודת דוד)


{טז}  וַיְחִ֤י אִיּוֹב֙ אַֽחֲרֵי-זֹ֔את מֵאָ֥ה וְאַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה (וירא) וַיִּרְאֶ֗ה אֶת-בָּנָיו֙ וְאֶת-בְּנֵ֣י בָנָ֔יו אַרְבָּעָ֖ה דֹּרֽוֹת:

 מצודת דוד  אחרי זאת. אחרי שהלכו ממנו היסורין : ויראה וכו'. ראה בעיניו ארבעה דורות מבניו ולא מת מי מהם בחייו : (מצודת דוד)


{יז}  וַיָּ֣מָת אִיּ֔וֹב זָקֵ֖ן וּשְׂבַ֥ע יָמִֽים: (פפפ)

 רש"י  ושבע ימים. מן שבע יאמר שבע בדבקות : (רש"י)

 מצודת דוד  ושבע ימים. ר''ל שחי ימים רבים ובהרבה טובה עד שהיה שבע מהם לגודל רבויים ולמרבית הטובה שהיה לו בהם והוא ענין מליצה : (מצודת דוד)