קהלת פרק-א

{א}  דִּבְרֵי֙ קֹהֶ֣לֶת בֶּן-דָּוִ֔ד מֶ֖לֶךְ בִּירוּשָׁלִָֽם:

 רש"י  דברי קהלת. כל מקום שנאמר דברי אינו אלא דברי תוכחות, (דברים א) אלה הדברים אשר דבר משה, (שם לב) וישמן ישורון, (עמוס א) דברי עמוס (שם ד) שמעו את הדבר הזה פרות הבשן, (ירמיה א) דברי ירמיהו (שם לו) שאלו נא וראו אם יולד זכר וגו', (שמואל ב כב) אלה דברי דוד (שמואל ב כג) ובליעל כקוץ מונד כלהם, דברי קהלת, וזרח השמש, כל הנחלים הולכים אל הים, כינה את הרשעים בחמה ובלבנה וים שאין להם מתנת שכר כך שנויה בספרי ולמדתי משם שהענין מדבר ברשעים והמשילם לתגבורת החמה שסופה שוקעת, תוספ' ד''א כל הנחלים הולכים אל הים מה ת''ל, בעובדי ע''א נאמר שוטים המשתחוים למים סבורים שיש בהם ממש לפי שרואין את הים הגדול שכל הנחלים הולכים בו והוא אינו מלא ואינן יודעין להבין כי אל המקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת שמימי הנהרו' ההולכי' לתוך הים הם המים עצמם שהלכו כבר הם נובעות מתחת התהום והולכים למעלה מן הקרקע עד הים וחוזרים ונובעים לפיכך אין הנהרות פוסקים ואין הים מלא ולא מפני שיש בהן ממש ע''כ : קהלת. על שם שקיהל חכמות הרבה וכן במקום אחר קוראו (משלי ל) אגור בן יקא שאגר כל החכמה והקיאה וי''א שהיה אומר כל דבריו בהקהל : מלך בירושלם. עיר החכמה : (רש"י)

 מצודת דוד  דברי קהלת. ידוע שהחקירה המעולה לא תשתלם אלא בשלשה פנים גם יחד. האחת מפאת העיון כשתהיה בקבוצת דעות מחולפות להתבונן בזה לעומת זה להבחין איזהו יכשר. השנית מפאת הקבלה מאדם רשום בחכמה וביראה. והמעולה ביותר אם המוסר הקבלה ימסרנה לבנו, לפי שהאב רוצה הוא בתקנת בנו ויסרנה בעין יפה ומעמידו על האמת. השלישית מפאת המבחן והנסיון מהדברים המתהויים, וכל שכן אם יתהוו הדברים במקום מרבית חכמים המשכילים להתבונן אמתת הענין כפי מה שהוא. לכן אמר המעתיק בפתיחת הספר דברי קהלת וגו', רוצה לומר הדברים האלה נחקרו על ידי קיבוץ קבוצת דעות מחולפות בצרוף הקבלה מאדם רשום בחכמה וביראה והוא דוד המלך, והמקבל היה בנו אשר ינק שדי האמת, ובצרוף המבחן מהדברים המתהווים בירושלים עיר מלכותו אשר אנשיה חכמי לבב המשכילים אמתת הענין, והנה כל דבר לא נכחד מן המלך המולך בה, וכאומר בהיות כן הנה מאד נחקרו הדברים בשלימות רב שאין למעלה הימנו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קהלת. הוא ענין קבוץ ואסיפה. כמו קהלת יעקב (דברים לג ד), והמלך שלמה היה נקרא כן, על שהקהיל הדעות המנגדות לצרף וללבן הצודק מהבלתי צודק : (מצודת ציון)


{ב}  הֲבֵ֤ל הֲבָלִים֙ אָמַ֣ר קֹהֶ֔לֶת הֲבֵ֥ל הֲבָלִ֖ים הַכֹּ֥ל הָֽבֶל:

 רש"י  הבל הבלים אמר קהלת. קהלת קורא תגר ואומר על כל יציר' שבעת ימי בראשית [ ד* ] שהכל הבל של הבלים הוא : הבל. הבל נקוד חטף פתח לפי שהוא דבוק כלומר הבל שבהבלים שבעת הבלים כנגד מעשה שבעת ימי בראשית : (רש"י)

 מצודת דוד  הבל הבלים אמר קהלת. רוצה לומר בזה הספר אמר קהלת לבני אדם והזהירם לההביל ולהמאיס את ההבלים. וחוזר ומפרש אמריו ואמר הבל את ההבלים מה שהכל הבל אשר בשום אופן לא יצמח מהם תכלית ראוי ויקר. (אבל ההבלים המסבבים באחרונה תכלית המועיל אין מהראוי לההביל אותם ולהמאיסם, יען נמצא בהם דבר טוב ומועיל) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הבל. ענינו דבר שאין בו ממש, והוא מושאל מלשון הבל פה המוזכר בדברי רז''ל. וכן וילכו אחרי ההבל (ירמיה ב ה) : (מצודת ציון)


{ג}  מַה-יִּתְר֖וֹן לָֽאָדָ֑ם בְּכָל-עֲמָל֔וֹ שֶֽׁיַּעֲמֹ֖ל תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ:

 רש"י  מה יתרון. שכר ומותר : תחת השמש. תמורת התורה שהיא קרויה אור שנאמר (משלי ו) ותורה אור כל עמל שהוא מחליף בו את עסק התורה מה שכר בו : (רש"י)

 מצודת דוד  מה יתרון. אלה דברי קהלת שפתח ואמר מהו הריוח הבא לאדם בכל העמל שיעמול בדבר הנתון תחת ממשלת השמש, והיא עמל אסיפת הקנינים המסור ביד מערכת השמים (וזכר השמש לפי שהיא הפועלת הרבה בתחתונים וגדולה היא מכולם, ולכן תקרא מלכת השמים מלשון מלוכה וכמו שנאמר לקטר למלכת השמים (ירמיה מד), וכאומר מהו התועלת באלו הקנינים הלא למחר ימות האוספם ולא יקח מאומה בידו. או תחת השמש רוצה לומר בזה העולם במקום זריחת השמש מה ריוח יש בהעמל שיעמול בו לאסוף קנינים) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יתרון. מלשון מותר וריוח : תחת השמש. במקום השמש : (מצודת ציון)


{ד}  דּ֤וֹר הֹלֵךְ֙ וְד֣וֹר בָּ֔א וְהָאָ֖רֶץ לְעוֹלָ֥ם עֹמָֽדֶת:

 רש"י  דור הולך ודור בא. כל מה שהרשע יגע ועמל לעשוק ולגזול אינו מבלה את מעשיו כי הדור הולך ודור אחר בא ונוטל הכל מיד בניו כענין שנאמר (איוב כ) בניו ירצו דלים : והארץ לעולם עומדת. ומי הם המתקיימים הענוים הנמוכי' המניעין עצמם עד לארץ כענין שנאמר (תהלים לז) וענוים ירשו ארץ ומדרש תנחומא אומר כל צדיקי ישראל נקראו ארץ, שנאמר (מלאכי ג) ואתם תהיו לי ארץ חפץ : (רש"י)

 מצודת דוד  דור הולך. רוצה לומר אף אם אמנם כשהדור הזה הולך למות במקומו הנה בא דור אחר, עם כל זה אין מקום לחשוב לעמול ולאסוף קנינים להשאיר לבניו אחריו כי והארץ וגו' רוצה לומר וכי הארץ עצמה לעולם עומדת הלא גם היא כבגד תבלה ויתמו אם כן יושביה עם הקנינים כולם אם כן אין זה דבר המתקיים לעד : (מצודת דוד)


{ה}  וְזָרַ֥ח הַשֶּׁ֖מֶשׁ וּבָ֣א הַשָּׁ֑מֶשׁ וְאֶ֨ל-מְקוֹמ֔וֹ שׁוֹאֵ֛ף זוֹרֵ֥חַֽ ה֖וּא שָֽׁם:

 רש"י  וזרח השמש וגו', דור הולך ודור בא. כאשר השמש תזרח שחרית ותשקע ערבית ותלך כל הלילה שואפת לשוב אל מקום אשר זרחה אתמול משם שתזרח גם היום : (רש"י)

 מצודת דוד  וזרח השמש. הנה התוכנים חקרו אשר השמש מהלכו העצמי בגלגלו הוא ממערב למזרח, אולם גלגל היומי מכריחו לשוב לאחוריו כלפי המערב, ולזה אמר הנה השמש בהיותו קרוב לבית מבואו שוקק הוא לזרוח עוד על פני האדמה כי יאחז דרכו ללכת במהלכו למזרח, אולם בעל כרחו ישקע בעונתו כי גלגל היומי הוא המכריחו לשוב ללכת כלפי המערב ולשקוע : ואל מקומו שואף. רוצה לומר וכן בהיותו קרוב למקום עליתו חושק הוא ללכת אל המקום אשר יצא משם לבל יזרח על פני האדמה, וגלגל היומי הוא המכריחו לשוב לאחור ובעל כרחו זורח הוא שם במקום שמחזירו גלגל היומי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ובא. ענין שקיעה. כמו כי בא השמש (בראשית כח י) : שואף. ענין ההבטה והתאוה אל הדבר. כמו כעבד ישאף צל (איוב ז ב) : (מצודת ציון)


{ו}  הוֹלֵךְ֙ אֶל-דָּר֔וֹם וְסוֹבֵ֖ב אֶל-צָפ֑וֹן סוֹבֵ֤ב | סֹבֵב֙ הוֹלֵ֣ךְ הָר֔וּחַ וְעַל-סְבִיבֹתָ֖יו שָׁ֥ב הָרֽוּחַ:

 רש"י  הרוח. רוחו של שמש טלנ''ט בלעז כמו (יחזקאל א) אל אשר יהיה שם הרוח ללכת : ועל סביבותיו שב. גם מחר כל היקף וסובב שסבב אתמול הוא מקיף וסובב היום : הולך אל דרום. לעולם ביום : וסובב אל צפון. לעולם בלילה : סובב סובב הולך. אל פני מזרח ומערב שפעמים מהלכתן ביום פעמים מסבבתן בלילה, בתמוז מהלכתן ובטבת סובבתן, אף הרשעים כל מה ששמשן זורחת סופן לשקוע כל מה שהם הולכים ומתגברים סופם לשוב אל מקום צחנתם, ממקום הטנופת באו ולמקום הטנופת ילכו, וכן כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא לפי שאינן נשארים בתוכו כי ים אוקיינוס הוא גבוה מכל העולם כולו שנאמר (עמוס ח) הקורא למי הים וישפכם וגו', ומהיכן אדם שופך מלמעלה למטה והנחלים הולכים במחילות תחת ההרים מאוקיינוס וחוזרים ונובעים וזהו אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים אף הרשע כל עומת שבא כן ילך : (רש"י)

 מצודת דוד  הולך אל דרום. בהיותו הולך בפאת המזרח הנה באמת הולך הוא כלפי הדרום בהכרחת גלגל היומי. ואם כי הוא יסבב בגלגלו להפנות כלפי הצפון : סובב סבב וגו'. רוצה לומר אף שבכל פעם שיסבב הוא ללכת מהלכו למחוז חפצו, לא מילא תשוקתו והרצון הולך ממנו, כי יד גלגל היומי גברה עליו ובטל רצונו : ועל סביבותיו וגו'. רוצה לומר עם כל זה חוזר עליו הרצון בכל פעם לסבב על סביבותיו כאשר מאז : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הרוח. ענינו רצון. כמו הנני נותן בו רוח (ישעיה לז ז) : (מצודת ציון)


{ז}  כָּל-הַנְּחָלִים֙ הֹלְכִ֣ים אֶל-הַיָּ֔ם וְהַיָּ֖ם אֵינֶ֣נּוּ מָלֵ֑א אֶל-מְק֗וֹם שֶׁ֤הַנְּחָלִים֙ הֹֽלְכִ֔ים שָׁ֛ם הֵ֥ם שָׁבִ֖ים לָלָֽכֶת:

 מצודת דוד  הולכים אל הים. נמשכים המה לשפוך מימיהם אל תוך הים, וכאלו חושבים למלאותו על כל גדותו : והים איננו מלא. עם כל זה עינינו רואות שאין הים מלא ולא ישיגו אם כן תוחלתם : אל מקום. הסיבה היא שאל המקום שהנחלים נמשכים לשם הוא הים : הם שבים ללכת. הנחלים בעצמם חורים משם ללכת תחת הארץ אל מקום מוצא המים, והם הם החוזרים ונובעים למעלה ושבים ללכת אל הים, ואם כן הם עצמם משחיתים פרי מחשבתם. ומוסב הוא למעלה לחזק אמריו להמאיס עמל הקנינים, באומרו הנה מלבד שאין בהם תועלת נצחי עוד נמצא בהם דבר רע כי לא יבטח להשיגם עם העמל פעם בסיבת הזולת, וכדרך השמש אשר יגיעו לריק בסיבת גלגל היומי ופעם בסיבת עצמו, וכדרך הנחלים אשר המה עמלים לתוהו בסיבת עצמם : (מצודת דוד)


{ח}  כָּל-הַדְּבָרִ֣ים יְגֵעִ֔ים לֹא-יוּכַ֥ל אִ֖ישׁ לְדַבֵּ֑ר לֹא-תִשְׂבַּ֥ע עַ֙יִן֙ לִרְא֔וֹת וְלֹא-תִמָּלֵ֥א אֹ֖זֶן מִשְּׁמֹֽעַ:

 רש"י  כל הדברים יגעים וגו' : לא תשבע עין ולא תמלא אזן. מוסב על מה יתרון אם מחליף הוא עסק התורה לדבר בדברים בטלים הרי הם יגעים ולא יוכל להשיג את כולם ואם במראי' העין בא לעסוק עינו לא תשבע ואם בשמיעת אזן אזנו לא תמלא : (רש"י)

 מצודת דוד  כל הדברים יגעים. הנה כשהאדם עמל ומשיג תוחלתו אז ינוח ולא ייגע עוד, אבל כשאינו משיג אז הוא עמל ויגע עד אין תכלית ולזה אמר הנה כל הענינים שבעולם המה יגעים כי אין שום דבר מוצא תוחלתו : לא יוכל איש לדבר. כאומר אם ארצה לפרט את כל הענינים שאינם משיגים תוחלתם אי אפשר, כי בן אדם לא יוכל לספר את כולם כי רבים המה מאד : לא תשבע עין. אחז במשל מבן אדם השבע מאד עד שאי אפשר לו לאכול עוד כלומר אם הענינים האלה יראה בעיניו הנה העין לא תשבע במה שראה מאז עד שיהיה מן הנמנע לראות עוד, כי כולן כלו ואין עוד מה לראות כי לא כן הוא כי באמת יש עוד מה לראות : ולא תמלא אזן. חזר ואחז במשל מכלי מלא עד שאי אפשר לתת עוד מה בתוכו, כלומר אם הענינים האלה ישמע באזניו לא תמלא האזן במה ששמעה מאז עד שיהיה מן הנמנע לשמוע עוד, כי כולן כלו ואין עוד מה לשמוע, כי לא כן הוא כי באמת יש עוד מה לשמוע : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הדברים. הענינים. כמו על דבר הכסף (בראשית מג יח) : (מצודת ציון)


{ט}  מַה-שֶּֽׁהָיָה֙ ה֣וּא שֶׁיִּהְיֶ֔ה וּמַה-שֶּׁנַּֽעֲשָׂ֔ה ה֖וּא שֶׁיֵּעָשֶׂ֑ה וְאֵ֥ין כָּל-חָדָ֖שׁ תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ:

 רש"י  מה שהיה הוא שיהיה וגו'. בכל מה שהוא למד בדבר שהוא חליפי השמש אין בו חידוש לא יראה אלא מה שהיה כבר שנברא בששת ימי בראשית, אבל ההוגה בתורה מוצא בה תמיד חדושי טעמים כענין שנאמר (משלי ה) דדיה ירווך בכל עת מה הדד הזה כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא בו טעם, וכן מצינו במסכת חגיגה שאמר רבי אליעזר בן הורקנוס דברים שלא שמעתן אזן במעשה מרכבה : (רש"י)

 מצודת דוד  מה שהיה. כאומר ופן יהיה לב האדם נפתה עליו לומר הן אמת כן היה בימים הראשונים אשר שום ענין מהענינים לא השיג תוחלתו בעמל היגיעה, אבל לא כן הוא בהימים האלה לזה אמר דע לך מה שהיה מאז הוא לבדו מה שיהיה גם עתה. ומה שנעשה מאז הוא לבדו מה שיעשה גם עתה, והוא כפל ענין במלות שונות : ואין כל חדש. אין שום דבר חדש במקום זריחת השמש הוא העולם כולו, וכאומר כמו שלא נשתנה להתחדש שום דבר בעולם כן לא נשתנה גם זאת, כי עד עולם אין שום ענין משיג תוחלתו בעמל היגיעה כאשר לא השיג מאז : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כל חדש. שום חדש. וכן לא תעשה כל מלאכה (שמות כ י) : (מצודת ציון)


{י}  יֵ֥שׁ דָּבָ֛ר שֶׁיֹּאמַ֥ר רְאֵה-זֶ֖ה חָדָ֣שׁ ה֑וּא כְּבָר֙ הָיָ֣ה לְעֹֽלָמִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה מִלְּפָנֵֽנוּ:

 רש"י  יש דבר. בא לידך תחת השמש שיאמר לך האומר עליו ראה זה דבר חדש הוא ואינו חדש שכבר היה בעולמים שעברו לפנינו אלא שאין זכרון לראשונים לכך דומה להיות חדש, וגם לאחרונים שיהיו לאחרינו לא יהיה להם זכרון בדורות שיהיו לאחרונה להם, ומדרש אגדה דורשו כנגד אבוד זכר עמלק וסופו של זכר אדום למחות שנאמר (עובדיה א) ולא יהיה שריד לבית עשו : (רש"י)

 מצודת דוד  יש דבר. עם כי יש דבר נמצא בעולם אשר עליו יאמר האומר ראה והבן שזה דבר חדש הוא, כאומר ופן על ידי זה תחשוב כמו שנשתנה להתחדש דבר זה כן נשתנה גם זאת שמעתה יוכל האדם להשיג תוחלתו בעמל היגיעה : כבר היה. כאומר אל תאמין אל האומר אשר חדש הוא זה, כי באמת כבר היה כזה במשך הזמנים הארוכים אשר כל אחד מהם היה בימים אשר לפנינו טרם נולדנו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לעולמים. כמו בעולמים והלמ''ד במקום הבי''ת. וכן כתוב בוחר אתה לבן ישי (ש''א כ ל) ומשפטו בבן ישי. ומלת עולמים יורה על זמנים רבים. כמו ועבדו לעולם (שמות כא ו) : (מצודת ציון)


{יא}  אֵ֥ין זִכְר֖וֹן לָרִאשֹׁנִ֑ים וְגַ֨ם לָאַחֲרֹנִ֜ים שֶׁיִּהְי֗וּ לֹֽא-יִהְיֶ֤ה לָהֶם֙ זִכָּר֔וֹן עִ֥ם שֶׁיִּהְי֖וּ לָאַחֲרֹנָֽה: (פ)

 מצודת דוד  אין זכרון. אלא שאין זכרון המעשים הנעשים בימים הראשונים כי נשכחו מלבות בני האדם : וגם לאחרונים שיהיו. וכן גם אל המעשים אשר יהיו בימים האחרונים, לא ישאר להם זכרון מה למען השוותם עם המעשים אשר יהיו אחר הזמן ההוא לומר אז המעשים אשר נעשו עתה דומים הם אל המעשים אשר נעשו מאז כי השכחה גוברת והולכת, אבל באמת שאין דבר חדש בעולם : (מצודת דוד)


{יב}  אֲנִ֣י קֹהֶ֗לֶת הָיִ֥יתִי מֶ֛לֶךְ עַל-יִשְׂרָאֵ֖ל בִּירוּשָׁלִָֽם:

 רש"י  אני קהלת הייתי מלך. על כל העולם ולבסוף על ישראל ולבסוף על ירושלם לבדה ולבסוף על מקלי שהרי נאמר הייתי מלך בירושלם אבל עכשיו אינו מלך : (רש"י)

 מצודת דוד  אני קהלת. כאומר אני הוא הנקרא קהלת, על שם שקבצתי דעות מוחלפות לצרף וללבן ולברר האמת : על ישראל. והם עם חכם ונבון : בירושלים. אשר היא עיר החכמה, וכאומר בהיות כן הרבה חכמה ראה לבי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הייתי. דבר ההוה נופל בו לשון עבר ולשון עתיד. כמו שנאמר והלכו בניו וגו' ככה יעשה איוב (איוב א ה) : (מצודת ציון)


{יג}  וְנָתַ֣תִּי אֶת-לִבִּ֗י לִדְר֤וֹשׁ וְלָתוּר֙ בַּֽחָכְמָ֔ה עַ֛ל כָּל-אֲשֶׁ֥ר נַעֲשָׂ֖ה תַּ֣חַת הַשָּׁמָ֑יִם ה֣וּא | עִנְיַ֣ן רָ֗ע נָתַ֧ן אֱלֹהִ֛ים לִבְנֵ֥י הָאָדָ֖ם לַעֲנ֥וֹת בּֽוֹ:

 רש"י  ונתתי את לבי לדרוש. בתורה היא החכמה ולהתבונן בה על כל המעשה הרע האמור למעלה הנעשה תחת השמש ובינותי בה שהוא הענין הרע אשר נתן הקדוש ברוך הוא לפני בני האדם (דברים ל) את החיים ואת המות את הטוב ואת הרע : ענין רע. מנהג רע להם : לענות בו. להתנהג בו, ענין יש לפותרו לשון מעון ודירה ויש לפותרו לשון עיון ומחשבה וכן לענות בו : נתן. הניח לפניהם : (רש"י)

 מצודת דוד  ונתתי את לבי. שמתי את לבי לדרוש ולבקר לא במראית העין, רק בחכמה ובהבנת השכל חקרתי על כל הדברים הנעשים תחת השמים בזה העולם : הוא ענין רע. רוצה לומר הבנתי שזה הוא דבר רע במה שעזב אלהים והניח כל המעשים לבני האדם בתת להם הבחירה לעשות כחפצם למען ענותם בגמול המעשים בעבור חפשית הבחירה, כי לולי הבחירה אין עונש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ונתתי. ושמתי. בדברי רז''ל נתן בו עיניו (שבת לד.) : ולתור. ענין חפוש ובקור. כמו לתור את הארץ (במדבר יד לו) : ענין רע. דבר רע. ובדברי רז''ל יש הרבה : נתן. ענינו עזיבה. כמו ולא נתן סיחון (שם כא כג) : לענות. מלשון עינוי ויסורים : (מצודת ציון)


{יד}  רָאִ֙יתִי֙ אֶת-כָּל-הַֽמַּעֲשִׂ֔ים שֶֽׁנַּעֲשׂ֖וּ תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ וְהִנֵּ֥ה הַכֹּ֛ל הֶ֖בֶל וּרְע֥וּת רֽוּחַ:

 רש"י  ורעות רוח. שבר רוח כמו (ישעיה ח) רועו עמים וחתו, רוח טל''נש סוף המעשה בא לידי כאב לב : (רש"י)

 מצודת דוד  ראיתי. במדאית העין ראיתי את כל המעשים הנעשים, בדבר הנתון תחת ממשלת השמש, והם אסיפת הקנינים המסור ביד מערכת השמים. וזכר השמש לפי שהיא הפועלת הרבה בתחתונים וכו', וכמו שנאמר למעלה בתחלת הספר. או בזה העולם במקום זריחת השמש ראיתי וגו' : והנה הכל הבל. בעיני ראיתי שכולם הבל המה מבלי תועלת, עוד יש בהם שבר רצון עושיהם כי לא ישיג תשוקתו ונכזבה תוחלתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ורעות. ענין שבירה. כמו תרועם בשבט ברזל (תהלים ב ט) : רוח. רצון : (מצודת ציון)


{טו}  מְעֻוָּ֖ת לֹא-יוּכַ֣ל לִתְקֹ֑ן וְחֶסְר֖וֹן לֹא-יוּכַ֥ל לְהִמָּנֽוֹת:

 רש"י  מעוות. בחייו לא יוכל לתקון משמת מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת ורבותינו פירשו על הבא על הערוה והוליד ממזר או על ת''ח הפורש מן התורה שיהה ישר מתחילתו ונתעוות : וחסרון לא יוכל להמנות. זה שחסר עצמו ממנין הכשרים לא יוכל להמנות עמהם בקבול שכרם : (רש"י)

 מצודת דוד  מעות. אם אירע במעשיו דבר מעוות ומקולקל אין בידו לתקן הקלקול : וחסרון. דבר הנחסר במעשיו, אין בידו להשלימו להיות נמנה במנין הדברים אשר לא חסרו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מעות. ענין קלקול והשחתה. כמו ודרך רשעים יעות (שם קמו ט) : להמנות. מלשון מנין ומספר : (מצודת ציון)


{טז}  דִּבַּ֨רְתִּי אֲנִ֤י עִם-לִבִּי֙ לֵאמֹ֔ר אֲנִ֗י הִנֵּ֨ה הִגְדַּ֤לְתִּי וְהוֹסַ֙פְתִּי֙ חָכְמָ֔ה עַ֛ל כָּל-אֲשֶׁר-הָיָ֥ה לְפָנַ֖י עַל-יְרוּשָׁלִָ֑ם וְלִבִּ֛י רָאָ֥ה הַרְבֵּ֖ה חָכְמָ֥ה וָדָֽעַת:

 רש"י  דברתי אני עם לבי. עכשו שירדתי מגדולתי אני נותן לבי לאמר מי יאמר עלי שאבא לידי מדה זו : אני הנה הגדלתי וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  דברתי וגו'. רוצה לומר חשבתי בעצמי ולא דברתי אל הזולת : הגדלתי. הייתי בגדולה רבה, וזה מביא לחדד השכל בעבור הרחבת הלב : והוספתי חכמה. מאד הייתי עוסק לאסוף חכמה בתוספת מרובה על כל המלכים שהיו לפני על ירושלים. (ויתכן שאמר על מלכי הגוים, כי דוד אביו לבד מלך בירושלים ולא עוד) : ולבי ראה. רוצה לומר בהבנת הלב הסתכלתי בהרבה חכמה ודעת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ראה. הוא מושאל על הבנת הדבר. וכן ראה דבריך טובים (ש''ב טו ג) : (מצודת ציון)


{יז}  וָאֶתְּנָ֤ה לִבִּי֙ לָדַ֣עַת חָכְמָ֔ה וְדַ֥עַת הוֹלֵל֖וֹת וְשִׂכְל֑וּת יָדַ֕עְתִּי שֶׁגַּם-זֶ֥ה ה֖וּא רַעְי֥וֹן רֽוּחַ:

 רש"י  ואתנה. עכשיו את לבי לדעת את טיב החכמה מה סופה ואת טיב ההוללות והסכלות, והוללות שיעמום וטירוף הדעת לשון ערבוב כמו (ישעיה א) מהול במים וסכלות שטות : ידעתי. עתה שגם החכמה יש בו שבר רוח כי ברוב החכמה אדם סומך על רוב חכמתו ואינו מתרחק מן האסור ובא רוב כעס להקב''ה אני אמרתי ארבה סוסים ולא אשיב את העם מצרימה ובסוף השיבותי אני אמרתי ארבה נשים ולא יסורו לבבי והרי נכתב עלי (מלכים א יא) נשיו הטו את לבבו וכן הוא אומר שעל רוב חכמתו הוא סמך ועשה כמה דברים שנאמר (משלי ל) נאום הגבר לאיתיאל לאיתיאל ואוכל : (רש"י)

 מצודת דוד  ואתנה לבי. שמתי לבי לדעת להבחין מעלת החכמה, ולדעת ענין השיעמום והשטות להעריך זה מול זה, להבחין יתרון החכמה על הסכלות : ידעתי. הן הכרתי שגם החכמה היא שברון רוח : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הוללות. ענין שיעמום וערבוב הדעת. כמו ושופטים יהולל (איוב יב וז) : ושכלות. כמו וסכלות בסמ''ך, והוא ענין שטות : רעיון. ענין שברון. כמו שנאמר למעלה ורעות רוח : (מצודת ציון)


{יח}  כִּ֛י בְּרֹ֥ב חָכְמָ֖ה רָב-כָּ֑עַס וְיוֹסִ֥יף דַּ֖עַת יוֹסִ֥יף מַכְאֽוֹב:

 מצודת דוד  כי ברוב חכמה. במי שנמצא בו הרבה חכמה בו נמצא הרבה כעס, כי מאוד ישכיל מעשה בני אדם על אמתותם, וכשרואה שאינם טובים יכעס בעצמו, כי הדברים ההם אינם כפי רצונו ובזה יכעס, ומה מאוד מזיק הכעס : ויוסיף דעת. מי שמוסיף דעת להבין דבר מתוך דבר הנה בזה יוסיף מכאוב לעצמו כי בעבור הבנת דבר מתוך דבר ישכיל אף את הנולדות מן המעשים המקולקלים ומביא מכאוב אל לבו : (מצודת דוד)

קהלת פרק-ב

{א}  אָמַ֤רְתִּֽי אֲנִי֙ בְּלִבִּ֔י לְכָה-נָּ֛א אֲנַסְּכָ֛ה בְשִׂמְחָ֖ה וּרְאֵ֣ה בְט֑וֹב וְהִנֵּ֥ה גַם-ה֖וּא הָֽבֶל:

 רש"י  אמרתי אני בלבי. הואיל וכן הוא אחדל לי מן החכמה ואעסוק במשתה תמיד : אנסכה. לשון מסך יין לשתות כמו (משלי ט) מסכה יינה עירוב יין במים לתקנו או עירוב בשמים ביין לקונדיטון : וראה בטוב. כמו וראות בטוב : והנה גם הוא הבל. שהרי ראיתי בנבואה שהרבה קלקולים באים מתוך שחוק, בלשצר מת מתוך משתה, אנשי דור המבול נשטפו מתוך רוב טובה שהשפעת להם : (רש"י)

 מצודת דוד  אמרתי אני בלבי. חשבתי בלבי ואמרתי אל עצמי עתה זרזי עצמך בדבר הנסיון, כי אנסה אותך בהתעסקות השמחה וראיית דברים טובים הנחמדים לעין ומשמחים את הלב לבחון ולראות אולי זו היא הדרך הנכונה : והנה. אבל השכלתי שגם ענין השמחה הוא הבל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לכה. הוא ענין זרוז. כמו ועתה לכו ונהרגוהו (בראשית לז כ) ויוסף הלא בא אליהם : נא. עתה : אנסכה. מלשון נסיון ובחינה, ורוצה לומר אנסה אותך. כמו למה אככה (ש''ב ב כב) ופירושו אכה אותך : (מצודת ציון)


{ב}  לִשְׂח֖וֹק אָמַ֣רְתִּי מְהוֹלָ֑ל וּלְשִׂמְחָ֖ה מַה-זֹּ֥ה עֹשָֽׂה:

 רש"י  לשחוק אמרתי מהולל. מעורבת בבכי ואנחה : ולשמחה מה זו. טובה עושה הרי סופה תוגה : (רש"י)

 מצודת דוד  לשחוק. כי על השחוק הבאה מן השמחה אמרתי עליה שהיא הוללות, ועל השמחה אמרתי מה זה תועלת עושה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מהולל. ענין שיעמום : (מצודת ציון)


{ג}  תַּ֣רְתִּי בְלִבִּ֔י לִמְשׁ֥וֹךְ בַּיַּ֖יִן אֶת-בְּשָׂרִ֑י וְלִבִּ֞י נֹהֵ֤ג בַּֽחָכְמָה֙ וְלֶאֱחֹ֣ז בְּסִכְל֔וּת עַ֣ד אֲשֶׁר-אֶרְאֶ֗ה אֵי-זֶ֨ה ט֜וֹב לִבְנֵ֤י הָאָדָם֙ אֲשֶׁ֤ר יַעֲשׂוּ֙ תַּ֣חַת הַשָּׁמַ֔יִם מִסְפַּ֖ר יְמֵ֥י חַיֵּיהֶֽם:

 רש"י  תרתי בלבי. חזרתי לתור בלבי להחזיק בכולן במשתה בחכמה ובסכלות ולמשוך ולעדן במשתה היין את בשרי, כל סעודת עונג קרויה על שם היין : ולבי נוהג בחכמה. אף אם בשרי נמשך ביין לבי מתגלגל בחכמה להחזיק בתורה : ולאחוז בסכלות. בדברים הדומים לי לסכלות שאמרתי עליהם (משלי לא) ואיתיאל ואוכל וכגון לבישת שעטנז וכלאי הכרם שהשטן משיב עליהם ואומות העולם משיבין עליהם וכן הוא אומר (להלן ז) טוב אשר תאחוז בזה, וגם על שאול שנדמה בעיניו סכלות להרוג מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק והיא מצות המקום וקורא אותה סכלות : (רש"י)

 מצודת דוד  תרתי בלבי. חפשתי בלבי למצוא דרך נכון להחזיק בשלשת הדברים גם יחד, לעסוק במשתה היין המעדן את הבשר וממשיכו להתרבות ולהשמין, ולבי יתנהג להשכיל בחכמת התורה, וגם לאחוז בדברי סכלות הם הדברים שאינן נכנסין לתוך הגוף ועם כל זה בני האדם משתוקקים להם כבנינים נאים וכלי שיר והדומים. ועל שהם דברים שחוץ לגוף קורא להם סכלות : עד אשר אראה. בכלן אאחוז עד אשר אראה מהו הדרך היותר טוב לפני בני האדם אשר יעשו בזה העולם תחת השמים בכל מספר ימי חייהם, וכאומר אחר שאראה איזה יכשר אאחוז בזה לבד ואשמיט ידי מהדרכים האחרים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תרתי. ענין חיפוש ובקור. כמו ולתור בחכמה (לעיל א יג) : (מצודת ציון)


{ד}  הִגְדַּ֖לְתִּי מַעֲשָׂ֑י בָּנִ֤יתִי לִי֙ בָּתִּ֔ים נָטַ֥עְתִּי לִ֖י כְּרָמִֽים:

 רש"י  הגדלתי מעשי. בימי גדולתי : (רש"י)

 מצודת דוד  הגדלתי מעשי. רוצה לומר כן עשיתי ואחזתי בשלשתן כי עשיתי מעשים גדולים ומופלאים. וחוזר ומפרש בניתי לי בתים רבים ונטעתי לי כרמים רבים : (מצודת דוד)


{ה}  עָשִׂ֣יתִי לִ֔י גַּנּ֖וֹת וּפַרְדֵּסִ֑ים וְנָטַ֥עְתִּי בָהֶ֖ם עֵ֥ץ כָּל-פֶּֽרִי:

 רש"י  עץ כל פרי. שהיה שלמה מכיר בחכמתו את גידי הארץ איזה גיד הולך אל כוש ונטע בו פלפלין איזה הולך לארץ חרובי ונטע בו חרובין שכל גידי הארצות באים לציון שמשם משתיתו של עולם שנאמר (תהלים נ) מציון מכלל יופי לכך נאמר עץ כל פרי במדרש תנחומא : (רש"י)

 מצודת דוד  עץ כל פרי. אילנות מכל מיני פרי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גנות. מקום זרוע ירקות ופרחים : ופרדסים. מקום נטוע אילנות בעלי פרי : (מצודת ציון)


{ו}  עָשִׂ֥יתִי לִ֖י בְּרֵכ֣וֹת מָ֑יִם לְהַשְׁק֣וֹת מֵהֶ֔ם יַ֖עַר צוֹמֵ֥חַ עֵצִֽים:

 רש"י  ברכות מים. כמין ביברים של דגים שחופרין בקרקע : (רש"י)

 מצודת דוד  להשקות. למען השקות מאלו הברכות את היער המצמיח אילני סרק, למען יהיו ענפיו רעננים וגדולים הנחמדים לעין הרואה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ברכות. מקום בנוי באבנים ובסיד ושם מתכנסים המים. וכן בתעלת הברכה (מ''ב יח יז) : (מצודת ציון)


{ז}  קָנִ֙יתִי֙ עֲבָדִ֣ים וּשְׁפָח֔וֹת וּבְנֵי-בַ֖יִת הָ֣יָה לִ֑י גַּ֣ם מִקְנֶה֩ בָקָ֨ר וָצֹ֤אן הַרְבֵּה֙ הָ֣יָה לִ֔י מִכֹּ֛ל שֶֽׁהָי֥וּ לְפָנַ֖י בִּירוּשָׁלִָֽם:

 מצודת דוד  ובני בית. הם הממונים על צרכי הבית להשגיח בדבר הצורך ולא יעשו מלאכה כעבד ושפחה : מכל שהיו וגו'. יותר מכל המלכים שמלכו לפני בירושלים, (ועל מלכי הגוים יאמר וכמו שכתבתי למעלה) : (מצודת דוד)


{ח}  כָּנַ֤סְתִּי לִי֙ גַּם-כֶּ֣סֶף וְזָהָ֔ב וּסְגֻלַּ֥ת מְלָכִ֖ים וְהַמְּדִינ֑וֹת עָשִׂ֨יתִי לִ֜י שָׁרִ֣ים וְשָׁר֗וֹת וְתַעֲנוּגֹ֛ת בְּנֵ֥י הָאָדָ֖ם שִׁדָּ֥ה וְשִׁדּֽוֹת:

 רש"י  וסגולת מלכים. גנזי מלכי זהב וכסף ואבן יקרה שהמלכים מסגלים בגנזיהם : והמדינות. סגולת כל סוחרים : שרים ושרות. מיני כלי זמר : שדה ושדות. מרכבות נוי עגלות צב ובלשון גמרא יש, שדה תיבה ומגדל : (רש"י)

 מצודת דוד  כנסתי לי. אספתי לעצמי : וסגלת מלכים. דברים נחמדים מה שהמלכים גונזין באוצר : והמדינות. מה שכללות המדינה מגנזת באוצר המיוחד לכל בני המדינה : ותענוגות. דברים נחמדים מה שבני אדם מתענגים בהם : שדה ושדות. רוצה לומר אחת מיוחדת בכל מיני יופי, ועוד מרכבות רבות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וסגולת. כן יקרא דבר נחמד הגנוז באוצר. וכן והייתם לי סגולה (שמות יט ה) : עשיתי. תכנתי והכנתי. כמו ובן הבקר אשר עשה (בראשית יח ח) : שרים. משוררים זכרים : ושרות. משוררות נקבות : שדה. מרכבה מוקפת מחיצה ממעל דומה לתיבה. ובדברי רז''ל שידה תיבה ומגדל (שבת קכ.) : (מצודת ציון)


{ט}  וְגָדַ֣לְתִּי וְהוֹסַ֔פְתִּי מִכֹּ֛ל שֶׁהָיָ֥ה לְפָנַ֖י בִּירוּשָׁלִָ֑ם אַ֥ף חָכְמָתִ֖י עָ֥מְדָה לִּֽי:

 רש"י  אף חכמתי. גם חכמתי לא הנחתי בשביל כל המעשים האלה ועמדה לי ולא שכחתיה, ד''א עמדה לי לעזרה מכל אלה : (רש"י)

 מצודת דוד  וגדלתי. ועשיתי מעשים גדולים ומופלאים בתוספת מרובה יותר מכל המלכים שמלכו לפני בירושלים : אף חכמתי עמדה לי. אפילו שהייתי עוסק בכל אלו הדברים, עם כל זה אף חכמתי נתקיימה בי, ולא שכחתיה בעבור מרבית הטרדות בענינים מחולפים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עמדה. נתקיימה. וכן לשמור את בריתו לעמדה (יחזקאל יז יד) : (מצודת ציון)


{י}  וְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר שָֽׁאֲל֣וּ עֵינַ֔י לֹ֥א אָצַ֖לְתִּי מֵהֶ֑ם לֹֽא-מָנַ֨עְתִּי אֶת-לִבִּ֜י מִכָּל-שִׂמְחָ֗ה כִּֽי-לִבִּ֤י שָׂמֵ֙חַ֙ מִכָּל-עֲמָלִ֔י וְזֶֽה-הָיָ֥ה חֶלְקִ֖י מִכָּל-עֲמָלִֽי:

 רש"י  לא אצלתי. לא רחקתי להבדל מהם וכן (במדבר יא) ויאצל מן הרוח ויתן על הזקנים כמנורה שמדליקין ממנה נרות הרבה ואין אורה חסר כלום : וזה היה חלקי. ואחרי עשיתי כל אלה אין לי מכולם אלא זה, רב ושמואל חד אמר מקלו וחד אמר קידו, מקידה של חרש ששותין בה ויש פותרים ממדרש אגדה כל הענין בבתי מדרשות ותלמידים ובבתי כנסיות : יער צומח עצים. עמי הארץ למלאכת שדות וכרמים : (רש"י)

 מצודת דוד  שאלו עיני. לפי שאין הלב חומד כי אם אחר שראה את הדבר, לזה אמר שאלו עיני, ורוצה לומר כל הדברים שבקש לבי וחמד אותם לא הבדלתי את עצמי מהם : מכל שמחה. מכל דבר המשמח : כי לבי וגו'. רוצה לומר אם אמנם שבעסק אלו הדברים היה לי עצבון מה לפי העמל שהיה בהם, עם כל זה לא עזבתי אותם, לפי שערך השמחה שהיה ללבי בהם גברה מערך עצבון העמל, שהיה בעיני כמעט קט מול שמחת הלבב : וזה היה חלקי. השמחה לבדה היה חלקי מכל עמלי, אף שבהעמל היה עצבון ושמחה, עם כל זה לקחתי לעצמי חלק השמחה וחלק העצבון השלכתי מנגד, רוצה לומר לא חששתי על העצבון כי אם על השמחה לבדה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אצלתי. ענין הפרשה והבדלה. כמו ואצלתי מן הרוח (במדבר יא יז) : (מצודת ציון)


{יא}  וּפָנִ֣יתִֽי אֲנִ֗י בְּכָל-מַעֲשַׂי֙ שֶֽׁעָשׂ֣וּ יָדַ֔י וּבֶֽעָמָ֖ל שֶׁעָמַ֣לְתִּי לַעֲשׂ֑וֹת וְהִנֵּ֨ה הַכֹּ֥ל הֶ֙בֶל֙ וּרְע֣וּת ר֔וּחַ וְאֵ֥ין יִתְר֖וֹן תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ:

 רש"י  ופניתי. עתה בכל מעשי ורואה אני שאין יתרון בהם כי מכולם אני חסר : (רש"י)

 מצודת דוד  ופניתי. אחרי עשותי את כל אלה פניתי פני להסתכל ולהתבונן בכל מעשי : ובעמל. רוצה לומר בהמעשים שעשיתי בעמל, והוא כפל ענין במלות שונות : והנה הכל הבל. על כי לא בא מהם תועלת נצחי : ורעות רוח. כי בעשותי כל אלה היה הרצון שיהיו מתמידים, ונשבר הרצון כי לא כן הוא : ואין יתרון. ולא יש יתרון בהדברים שעסקתי בזה העולם במקום זריחת השמש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ופניתי. מלשון הפנה וסבוב : ורעות. ענין שבירה : רוח. רצון : יתרון. מותר וריוח : תחת. במקום : (מצודת ציון)


{יב}  וּפָנִ֤יתִֽי אֲנִי֙ לִרְא֣וֹת חָכְמָ֔ה וְהוֹלֵל֖וֹת וְסִכְל֑וּת כִּ֣י | מֶ֣ה הָאָדָ֗ם שֶׁיָּבוֹא֙ אַחֲרֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ אֵ֥ת אֲשֶׁר-כְּבָ֖ר עָשֽׂוּהוּ:

 רש"י  ופניתי אני לראות חכמה. פונה אני מכל עסקי להתבונן בתורה והוללות וסכלות עונש עבירות : כי מה האדם שיבא אחרי המלך. להתחנן לו על גזרה שגזר עליו וכבר עשאוהו למעשה הגזירה לגוזרה, טוב לו להתבונן תחלה במעשיו ולא יצטרך לבקש : (רש"י)

 מצודת דוד  ופניתי. אחרי זה פניתי פני להסתכל בחכמה וגם בהוללות וסכלות, רוצה לומר לאחוז בשתיהן פעם בזה ופעם בזה : כי מה האדם וגו'. מה נחשב האדם למאס בסכלות ולבא להתחכם אחרי מלכו של עולם את אשר כבר עשה וברא את הסכלות, וכאומר איך יתכן למאס בדבר שברא ה' וכי לחנם בראו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והוללות. שיעמום : וסכלות. שטות : (מצודת ציון)


{יג}  וְרָאִ֣יתִי אָ֔נִי שֶׁיֵּ֥שׁ יִתְר֛וֹן לַֽחָכְמָ֖ה מִן-הַסִּכְל֑וּת כִּֽיתְר֥וֹן הָא֖וֹר מִן-הַחֹֽשֶׁךְ:

 רש"י  מן הסכלות. הוא הרשע : (רש"י)

 מצודת דוד  וראיתי אני. אחר כך ראיתי בחוש השכל שאף אם אמנם ראוי למאס בסכלות, מכל מקום לא לחנם בראו, כי מה שיש יתרון ומעלה אל החכמה הוא בא מפאת הסבלות, כי לולא הסכלות לא היה נודע תפארת החכמה, כי אין דבר ניכר אלא מפאת הפכו, וכמו שלא נודע טובת האור כי אם מן החושך שהוא הפכו, וכאומר אם כן בעבור זה ברא את הסכלות להיות ניכר על ידו תפארת החכמה : (מצודת דוד)


{יד}  הֶֽחָכָם֙ עֵינָ֣יו בְּרֹאשׁ֔וֹ וְהַכְּסִ֖יל בַּחֹ֣שֶׁךְ הוֹלֵ֑ךְ וְיָדַ֣עְתִּי גַם-אָ֔נִי שֶׁמִּקְרֶ֥ה אֶחָ֖ד יִקְרֶ֥ה אֶת-כֻּלָּֽם:

 רש"י  החכם עיניו בראשו. בתחלת הדבר מסתכל מה יהא בסופו : וידעתי גם אני גם אני (ידעתי) אשר משבח את החכם מן הכסיל יודע (אני) ששניהם ימותו : (רש"י)

 מצודת דוד  החכם עיניו בראשו. עכשיו יפרש איך ניכר תפארת החכמה מפאת הסכלות וטובת האור מפאת החשך, ואמר הלא החכם יודע ומכיר שעיניו קבועות בראשו במקום גבוה למען יסתכלו למרחוק, ולזה כן יעשה ולמרחוק יסתכל להתבונן בדרכיו ולא יכשל בהם. אבל הכסיל לא יבין את זאת ועיניו לא יביטו למרחוק והרי הוא כאלו הולך בחושך מקום שאי אפשר לראות ונוגף רגליו באבני מכשול, ואם כן לולי הכסיל שאינו מביט בדרכיו ובזה נכשל במהלכו, לא היה אם כן ניכר טובת החכם המביט שאינו נכשל. ולולי החושך המונע ראות העין לשמור בעליו מצור מכשול והרי הוא נכשל, לא היה אם כן ניכר מתיקת האור אל העין המציל מן המכשול : וידעתי גם אני. הוא מקרא מסורס, והראוי ואני גם ידעתי, ומוסב למעלה שאמר מהראוי למאס בסכלות, ואמר בזה אף שגם ידעתי שמקרה אחד הוא מקרה המיתה, הנה יקרה את כולם החכם יהיה או סכל, עם כל זה יש למאס בסכלות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שמקרה. מאורע : (מצודת ציון)


{טו}  וְאָמַ֨רְתִּֽי אֲנִ֜י בְּלִבִּ֗י כְּמִקְרֵ֤ה הַכְּסִיל֙ גַּם-אֲנִ֣י יִקְרֵ֔נִי וְלָ֧מָּה חָכַ֛מְתִּי אֲנִ֖י אָ֣ז יוֹתֵ֑ר וְדִבַּ֣רְתִּי בְלִבִּ֔י שֶׁגַּם-זֶ֖ה הָֽבֶל:

 רש"י  ואמרתי אני בלבי וגו'. כלומר לפי ששניהם מתים שמא אהרהר בלבי מעתה כמקרה הרשע גם אני יקרני ולמה אהיה צדיק אז יותר : ודברתי בלבי שאם אהרהר כן הבל היא, כי אין זכרון החכם והכסיל שוין אחרי מותן לא יזכרו שניהם יחד שזה זכרונו לטובה וזה זכרונו לרעה : (רש"י)

 מצודת דוד  ואמרתי אני בלבי. רוצה לומר אף כי הרהרתי בלבי הואיל ובדבר מקרה המיתה יקרה גם הכסיל, מה תועלת בא לי עתה אחר המיתה במה שחכמתי אז : ודברתי. אבל אשיב אמרים אלי שגם זה ההרהור הוא הבל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ולמה. על מה, רוצה לומר מה תועלת : (מצודת ציון)


{טז}  כִּי֩ אֵ֨ין זִכְר֧וֹן לֶחָכָ֛ם עִֽם-הַכְּסִ֖יל לְעוֹלָ֑ם בְּשֶׁכְּבָ֞ר הַיָּמִ֤ים הַבָּאִים֙ הַכֹּ֣ל נִשְׁכָּ֔ח וְאֵ֛יךְ יָמ֥וּת הֶחָכָ֖ם עִֽם-הַכְּסִֽיל:

 רש"י  בשכבר הימים הבאים הכל נשכח. בשביל אשר אני רואה את הרשעים אשר היו כבר והצליחו מאד ובימים הבאים אחריהם נשכחה כל גבורתם והצלחתם : ואיך ימות החכם עם הכסיל. אני רואה הצדיקים מצליחים במיתתם ומועילים לבניהם כגון (ויקרא כז) וזכרתי אני את בריתי יעקב וגומר (ירמיה ב) זכרתי לך חסד נעוריך : (רש"י)

 מצודת דוד  כי אין זכרון. אפילו אחר המיתה בא תועלת, כי עד עולם לא יזכרו שניהם יחד בדמיון אחד, שזה זכרונו לשבח וזה לגנאי : בשכבר הימים הבאים. תחסר מלת חלפו ומאליו יובן החסרון. והשי''ן של בשכבר הוא במקום אשר, ורוצה לומר באשר אף כי כבר חלפו הימים הבאים אחרי מות החכם והכסיל, וכי הכל נשכח בתמיה, הלא עדיין זכורים בפי הבריות מעשיו של זה ומעשיו של זה, ולפיהן נזכר זה לשבח וזה לגנאי : ואיך ימות וגו'. רוצה לומר ואיך אפשר להדמות מיתת החכם עם מיתת הכסיל הואיל וזכרון מיתתו של זה היא סיבה אל השבח ושל זה אל הגנאי : (מצודת דוד)


{יז}  וְשָׂנֵ֙אתִי֙ אֶת-הַ֣חַיִּ֔ים כִּ֣י רַ֤ע עָלַי֙ הַֽמַּעֲשֶׂ֔ה שֶׁנַּעֲשָׂ֖ה תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ כִּֽי-הַכֹּ֥ל הֶ֖בֶל וּרְע֥וּת רֽוּחַ:

 רש"י  ושנאתי את החיים. שהיה מתנבא על דורו של רחבעם שהיו רשעים : (רש"י)

 מצודת דוד  ושנאתי את החיים. אני שונא וממאס את החיים אשר עודני חי, ורואה את המעשה הנעשה בזה העולם במקום זריחת השמש, כי רע עלי המעשה ולא ישרה בעיני : כי הכל הבל. כל המעשה הוא הבל ולא נמצא בו שום צד תועלת. ועוד יש בו שבר רצון, כי בשום מעשה לא נתמלאה רצון העושאה כפי מחשבתו : (מצודת דוד)


{יח}  וְשָׂנֵ֤אתִֽי אֲנִי֙ אֶת-כָּל-עֲמָלִ֔י שֶׁאֲנִ֥י עָמֵ֖ל תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ שֶׁ֣אַנִּיחֶ֔נּוּ לָאָדָ֖ם שֶׁיִּהְיֶ֥ה אַחֲרָֽי:

 מצודת דוד  ושנאתי. אני שונא וממאס את כל עמל שאני עמל לאסוף קנינים למען אניחם לרשת לאדם שיהיה אחרי : (מצודת דוד)


{יט}  וּמִ֣י יוֹדֵ֗עַ הֶֽחָכָ֤ם יִהְיֶה֙ א֣וֹ סָכָ֔ל וְיִשְׁלַט֙ בְּכָל-עֲמָלִ֔י שֶֽׁעָמַ֥לְתִּי וְשֶׁחָכַ֖מְתִּי תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ גַּם-זֶ֖ה הָֽבֶל:

 רש"י  גם זה הבל. גם זה אחד מן ההבלי' שנבראו בעולם שהחכם יגע והכסיל יורשו : (רש"י)

 מצודת דוד  ומי יודע. כאומר אם חכם יהיה אין להצטער על זה, אבל מי יודע מה יהיה אם חכם או סכל, ואיך שיהיה ישלוט שכל הקנינים שאספתי בעמלי ובתחבולות חכמתי עודי בזה העולם : גם זה הבל. אסיפת הקנינים, להניח לרשת להבא אחריו הוא הבל : (מצודת דוד)


{כ}  וְסַבּ֥וֹתִֽי אֲנִ֖י לְיַאֵ֣שׁ אֶת-לִבִּ֑י עַ֚ל כָּל-הֶ֣עָמָ֔ל שֶׁעָמַ֖לְתִּי תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ:

 רש"י  וסבותי אני ליאש. שלא לייגע ולעמול : (רש"י)

 מצודת דוד  וסבותי. סבבתי עצמי ליאש את לבי, רוצה לומר שלא לחשוש בה ולשנאותה, והוא ענין מליצה : על כל העמל. בעבור כל העמל שעמלתי תחת השמש לאסוף קנינים בהסתת לבי ועל ההבל פתני : (מצודת דוד)


{כא}  כִּי-יֵ֣שׁ אָדָ֗ם שֶׁעֲמָל֛וֹ בְּחָכְמָ֥ה וּבְדַ֖עַת וּבְכִשְׁר֑וֹן וּלְאָדָ֞ם שֶׁלֹּ֤א עָֽמַל-בּוֹ֙ יִתְּנֶ֣נּוּ חֶלְק֔וֹ גַּם-זֶ֥ה הֶ֖בֶל וְרָעָ֥ה רַבָּֽה:

 רש"י  כי יש אדם. כמשמעו כפשוטו ומדרש אגדה בתנחומא מכנהו כלפי הקב''ה שנאמר בו (יחזקאל א) ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם : שעמלו בחכמה. שנאמר (משלי ג) ה' בחכמה יסד ארץ בדעתו תהומות נבקעו ולבריות שלא עמלו בו נתן חלק בו : גם זה הבל ורעה רבה. והם נעשו דור של הבל ורבה רעת האדם בארץ בדור המבול : (רש"י)

 מצודת דוד  כי יש אדם. לפעמים ימצא בן אדם אשר עמלו באסיפת הקנינים הוא בחכמה וביושר, והיה אם כן מהראוי שיתקיים בידו עד יום מותו ולרשת לבניו אחריו, והנה לא כן היה, כי עודו חי יתננו בעל כרחו לאדם שלא עמל בו להיות לו לחלק ועם שאינו ראוי לירשו, ואם כן זה האסיפה יש בו גם הבל, כי לא מצא בו תועלת גם רעה רבה על שהיה מוכרח לתת לאחר עודו חי. והוא מוסב למעלה לומר מהראוי ליאש את לבי על אשר פתני לאסוף קנינים ולא חששה פן כמקרה הזה יקרני : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ובכשרון. ענין יושר : (מצודת ציון)


{כב}  כִּ֠י מֶֽה-הוֶֹ֤ה לָֽאָדָם֙ בְּכָל-עֲמָל֔וֹ וּבְרַעְי֖וֹן לִבּ֑וֹ שֶׁה֥וּא עָמֵ֖ל תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ:

 רש"י  כי מה הוה וגו'. כי מה מותר הוה לאדם בכל עמלו ושברון לבו בעמל ודאגה שהוא עמל ומניח לאחרים : (רש"י)

 מצודת דוד  כי מה הוה לאדם. מה טובה בא לאדם בהעמל ושברון הלב שיש לו בו עד שיהיה נפתה לעמל תחת השמש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הוה. מלשון הויה : וברעיון. ובשברון : (מצודת ציון)


{כג}  כִּ֧י כָל-יָמָ֣יו מַכְאֹבִ֗ים וָכַ֙עַס֙ עִנְיָנ֔וֹ גַּם-בַּלַּ֖יְלָה לֹא-שָׁכַ֣ב לִבּ֑וֹ גַּם-זֶ֖ה הֶ֥בֶל הֽוּא:

 רש"י  ענינו. מנהגו גם זה אחד מן ההבלים הנוהגים לעולם : (רש"י)

 מצודת דוד  כי כל ימיו. אשר כל ימיו מלאים ממכאובים מפגמי הזמן, ובכל עניניו ההכרחים ימצא כעס כי על פי רוב לא נעשתה כחפצו, וזה המחשב לאסוף קנינים לא שכב לבו לנוח גם בלילה, בעבור מרבית טרדות המחשבה : גם זה. טרדות המחשבה לבדה מבלי עמל האסיפה, גם זה להבל יחשב : (מצודת דוד)


{כד}  אֵֽין-ט֤וֹב בָּאָדָם֙ שֶׁיֹּאכַ֣ל וְשָׁתָ֔ה וְהֶרְאָ֧ה אֶת-נַפְשׁ֛וֹ ט֖וֹב בַּעֲמָל֑וֹ גַּם-זֹה֙ רָאִ֣יתִי אָ֔נִי כִּ֛י מִיַּ֥ד הָאֱלֹהִ֖ים הִֽיא:

 רש"י  אין טוב באדם. בתמיה שיאכל ושתה והראה את נפשו טוב כלומר יתן לבו לעשות משפט וצדקה עם המאכל והמשתה וכן נאמר ליהויקים (ירמיה כב) אביך הלא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה אז טוב לו : (רש"י)

 מצודת דוד  אין טוב באדם. בתמיה וכי אין זה דבר טוב באדם שיאכל וישתה כאות נפשו ולא יקמץ למען הניח העושר לבניו אחריו : והראה. ולהראות טוב לנפשו בהעושר הבא לו בעמל, רוצה לומר לעשות בו צדקה וחסד למען תראה נפשו טובה גמול הנצחי : גם זה. רוצה לומר אף שזה וביד האדם, עם כל זה ראיתי בשכלי אשר היא מתנה לאדם מיד האלהים להנטות לבו לזה על כי נראה שרוב בני האדם לא יעשו כן : (מצודת דוד)


{כה}  כִּ֣י מִ֥י יֹאכַ֛ל וּמִ֥י יָח֖וּשׁ ח֥וּץ מִמֶּֽנִּי:

 רש"י  כי מי יאכל וגו'. למה לא אשמח בחלקי במאכל ומשתה מי ראוי לאכול את יגיעי ומי ימהר לבולעה מבלעדי : חוץ ממני. מבלעדי, זו מדת הרשעים היא שאוספים לצורך האחרים : (רש"י)

 מצודת דוד  כי מי יאכל. מוסב למעלה לומר כי מיד האלהים היא לחשוב כן, ולומר כי מי ראוי לאכול משלי ומי הוא חוץ ממני ראוי לחשוב בשלי שלא ילך לאבוד ולמהר להנות ממנו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יחוש. הוא מלשון חשש הידוע בדברי רז''ל : (מצודת ציון)


{כו}  כִּ֤י לְאָדָם֙ שֶׁטּ֣וֹב לְפָנָ֔יו נָתַ֛ן חָכְמָ֥ה וְדַ֖עַת וְשִׂמְחָ֑ה וְלַחוֹטֶא֩ נָתַ֨ן עִנְיָ֜ן לֶאֱס֣וֹף וְלִכְנ֗וֹס לָתֵת֙ לְטוֹב֙ לִפְנֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֔ים גַּם-זֶ֥ה הֶ֖בֶל וּרְע֥וּת רֽוּחַ:

 רש"י  כי לאדם שטוב לפניו. לפני האלהים הנזכר למעלה כי מיד האלהים היא : נתן חכמה ודעת ושמחה. לב לעסוק בתורה ובמצות ולשמוח בחלקו במאכל ובמשתה וכסות נקייה : ולחוטא נתן ענין. מנהג דאגה לאסוף ולכנוס ולתת לטוב לפני האלהים כענין שנאמר (אסתר ח) ותשם אסתר את מרדכי על בית המן : גם זה. אחד מן ההבלים שנתנו לבריות שהם עמלים ואחר נוטל : (רש"י)

 מצודת דוד  שטוב לפניו. לפני האלהים הנזכר בענין, ורוצה לומר למי שמעשיו רצוים לפני האלהים : נתן חכמה ודעת. לעשות בחייו צדקה וחסד : ושמחה. לאכול ולשתות כאות נפשו : ולחוטא. אבל לחוטא נתן בלבו ענין וחשק לאסוף הון רב למען יהיה משומר לאדם צדיק שהוא יקח הכל : גם זה הבל. רוצה לומר אף שבא ההון שקבץ ליד אדם צדיק, עם כל זה גם זה הבל, כי יותר היה לו תועלת אם היה עושה בו צדקה וחסד בעצמו מרצונו : ורעות רוח. על כי נלקח ממנו בעל כרחו שלא בטובתו נגד רצונו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ורעות רוח. שבר רצון : (מצודת ציון)

קהלת פרק-ג

{א}  לַכֹּ֖ל זְמָ֑ן וְעֵ֥ת לְכָל-חֵ֖פֶץ תַּ֥חַת הַשָּׁמָֽיִם: (פ)

 רש"י  לכל זמן. אל ישמח האוסף בהון מהבל כי אם עכשיו הוא בידיו עוד ירשוהו צדיקים, אלא שעדיין לא הגיע הזמן כי לכל דבר יש זמן קבוע מתי יהיה : לכל חפץ. לכל דבר, כל הדברים קרוים חפצים בלשון משנה : (רש"י)

 מצודת דוד  לכל זמן. רוצה לומר אין שום דבר בא במקרה והזדמן בזמן זולת זמן כי אם בזמנו בא בעבור סיבה הקודמת : ועת לכל חפץ. לכל הדברים שהאדם חפץ בו גם לזה יש עת, כי לא בכל עת יחפוץ בדבר אחד כי פעם יחפוץ בדבר מה ופעם בחלופו, וכאשר יפרש במקראות שלאחריו : תחת השמים. רוצה לומר לכל הדברים הנעשים בזה העולם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חפץ. ענינו כמו רצון : (מצודת ציון)


{ב}  עֵ֥ת לָלֶ֖דֶת וְעֵ֣ת לָמ֑וּת עֵ֣ת לָטַ֔עַת וְעֵ֖ת לַעֲק֥וֹר נָטֽוּעַ:

 רש"י  עת ללדת. לתשעה חדשים : ועת למות. קצב שנות של כל דור ודור : עת לטעת. גוי וממלכה : ועת לעקור. עת יבא להעקר : (רש"י)

 מצודת דוד  עת ללדת. עכשיו מפרש הדברים אשר בעת אחת חפץ בה ובעת אחרת יחפוץ בחלופו, ואמר בעת אחת חפץ האדם וחשקו ללדת, ובעת אחת רוצה בחלופו שימות הנולד, וכן כולם עד סוף הענין : לעקור נטוע. לעקור מן הארץ את האילן הנטוע : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לטעת. מלשון נטיעה : (מצודת ציון)


{ג}  עֵ֤ת לַהֲרוֹג֙ וְעֵ֣ת לִרְפּ֔וֹא עֵ֥ת לִפְר֖וֹץ וְעֵ֥ת לִבְנֽוֹת:

 רש"י  עת להרוג. אומה שלימה כשמגיע יום פקודתה כמו שנאמר (ישעיה סז) ושאריתך בחרב יהרג : ועת לרפא. שברם כענין שנאמר במצרים (שם יט) ושבו עד ה' ונעתר להם ורפאם : עת לפרוץ. חומת העיר כשנגזר עליה שנאמר (נחמיה א) וחומות ירושלים מפורצות : ועת לבנות. שנאמר (עמוס ט) ובניתיה כימי עולם : (רש"י)

 מצודת דוד  להרוג. רוצה לומר אף להמית מי בידים : לרפוא. שהוא עצמו ירפאו מן החלי למען לא ימות : לפרוץ. לעשות פרצות בחומה : לבנות. לסתום את הפרצות : (מצודת דוד)


{ד}  עֵ֤ת לִבְכּוֹת֙ וְעֵ֣ת לִשְׂח֔וֹק עֵ֥ת סְפ֖וֹד וְעֵ֥ת רְקֽוֹד:

 רש"י  עת לבכות. בתשעה באב : ועת לשחוק. לעתיד לבא שנאמר (תהלים קכז) אז ימלא שחוק פינו : עת ספוד. בימי אבל : ועת רקוד. בחתנים וכלות : (רש"י)

 מצודת דוד  עת ספוד. כשמת לו מת חפצו להספידו, כי בזה תנוח הצער : ועת רקוד. בעת שמחת נשואין וכדומה, אז יחפוץ האדם לרקוד ולדלג לעורר השמחה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רקוד. ענין דילוג וקפיצה של שמחה : (מצודת ציון)


{ה}  עֵ֚ת לְהַשְׁלִ֣יךְ אֲבָנִ֔ים וְעֵ֖ת כְּנ֣וֹס אֲבָנִ֑ים עֵ֣ת לַחֲב֔וֹק וְעֵ֖ת לִרְחֹ֥ק מֵחַבֵּֽק:

 רש"י  עת להשליך אבנים. בחורי ישראל מושלכים (איכה ד) תשתפכנה אבני קדש : ועת כנוס. אותם מן הגולה (זכריה ט) והושיעם ה' אלהים ביום ההוא כצאן עמו כאבני נזר מתנוססות על אדמתו : עת לחבוק. (ירמיהו יג) כי כאשר ידבק האזור וגומר : ועת לרחוק מחבק. (ישעיה ו) וריחק ה' את האדם : (רש"י)

 מצודת דוד  להשליך אבנים. יזרקם מן הבית למען לא יכשל בהם : כנוס אבנים. לבנות בהם דבר הצורך : לחבוק. לרדוף אחר אהבת מי ולחבקו : לרחוק מחבק. עוד ירחיק את עצמו ממנו למען לא יבא לידי חבוק : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כנוס. ענין אסיפה וקבוץ : לחבוק. הוא סביבת הזרוע בגוף בעבור אהבה : (מצודת ציון)


{ו}  עֵ֤ת לְבַקֵּשׁ֙ וְעֵ֣ת לְאַבֵּ֔ד עֵ֥ת לִשְׁמ֖וֹר וְעֵ֥ת לְהַשְׁלִֽיךְ:

 רש"י  עת לבקש. כענין שנאמר (יחזקאל לד) ואת האובדות אבקש, לענין נדחי ישראל : ועת לאבד. ועת שאבדם בגולה שנאמר (ויקרא כז) ואבדתם בגוים : עת לשמור. (במדבר ו) יברכך ה' וישמרך כשאתם עושים רצונו : ועת להשליך. (דברים כט) וישליכם אל ארץ אחרת : (רש"י)

 מצודת דוד  לבקש. לחפש את דבר האבוד : לאבד. הדבר ההוא יאבד אף בידים : לשמור. שלא יקחנו מי : להשליך. במקום המופקר למען יקחנו כל הרוצה : (מצודת דוד)


{ז}  עֵ֤ת לִקְר֙וֹעַ֙ וְעֵ֣ת לִתְפּ֔וֹר עֵ֥ת לַחֲשׁ֖וֹת וְעֵ֥ת לְדַבֵּֽר:

 רש"י  עת לקרוע. מלכות בית דוד (מלכים י יד) ואקרע את הממלכה וגומר : ועת לתפור. (יחזקאל ל לו) והיו לאחדים בידך ולא יחצו עוד לשתי ממלכות : עת לחשות. פעמים שאדם שותק ומקבל שכר שנאמר (ויקרא י) וידום אהרן וזכה שנתייחד הדבור עמו שנאמר (שם י) וידבר ה' אל אהרן יין ושכר אל תשת : ועת לדבר. (שמות טו) אז ישיר משה, (שופטים ד) ותשר דבורה, (הושע יד) קחו עמכם דברים : (רש"י)

 מצודת דוד  לקרוע. בגד או יריעה : לתפור. את הדבר שקרע : לחשות. לבל ישיב דבר למחרפו : ועת לדבר. להשיב חורפו דבר כאשר עם לבבו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לחשות. ענין שתיקה. כמו ויחשו גליהם (תהלים קז כט) : (מצודת ציון)


{ח}  עֵ֤ת לֶֽאֱהֹב֙ וְעֵ֣ת לִשְׂנֹ֔א עֵ֥ת מִלְחָמָ֖ה וְעֵ֥ת שָׁלֽוֹם: (פ)

 רש"י  עת לאהוב. ואהבך : ועת לשנא. שנאמר (שם ט) כל רעתם בגלגל על כן שנאתים : (רש"י)

 מצודת דוד  לאהוב. דבר מהדברים : לשנוא. הדבר הזה בעצמו : עת מלחמה. בעת אחת חפץ האדם וחשקו לערוך מלחמה עם שונאו, ובעת אחרת ירצה בחלופו להיות עמו בשלום : (מצודת דוד)


{ט}  מַה-יִּתְרוֹן֙ הָֽעוֹשֶׂ֔ה בַּאֲשֶׁ֖ר ה֥וּא עָמֵֽל:

 רש"י  מה יתרון העושה. מה יתרון של עושה רע בכל שהוא עמל גם הוא עתו יבא והכל אבד : (רש"י)

 מצודת דוד  מה יתרון. מוסב למעלה לומר הואיל ודרך האדם אשר בעת אחת יחפוץ בדבר מה ובעת אחרת ירצה בחלופו אם כן מה יתרון בא לאדם העושה בדבר אשר הוא עמל בוא למען השיג חפצו, הלא עת לכל חפץ ופן למחר יחפוץ בחלופו והיה אם כן עמלו לרעתו : (מצודת דוד)


{י}  רָאִ֣יתִי אֶת-הָֽעִנְיָ֗ן אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן אֱלֹהִ֛ים לִבְנֵ֥י הָאָדָ֖ם לַעֲנ֥וֹת בּֽוֹ:

 רש"י  הענין. המנהג : לענות. להתנהג : (רש"י)

 מצודת דוד  ראיתי את הענין. ראיתי את הדבר אשר מסר אלהים לבני האדם להשתמש בו ולעשות אותו בכל עת שירצה : לענות בו. רוצה לומר כאלו מסרן בידם לענות אותם בו כי הם ישתמשו בו לעשותו בעת זולת עת, ובזה המה מעונים ומיוסרים על ידו, כי אם עשאום בזמנם יפה היה להם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נתן. ענין מסירה : לענות. מלשון עינוי ויסורים : (מצודת ציון)


{יא}  אֶת-הַכֹּ֥ל עָשָׂ֖ה יָפֶ֣ה בְעִתּ֑וֹ גַּ֤ם אֶת-הָעֹלָם֙ נָתַ֣ן בְּלִבָּ֔ם מִבְּלִ֞י אֲשֶׁ֧ר לֹא-יִמְצָ֣א הָאָדָ֗ם אֶת-הַֽמַּעֲשֶׂ֛ה אֲשֶׁר-עָשָׂ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים מֵרֹ֥אשׁ וְעַד-סֽוֹף:

 רש"י  יפה בעתו. בעת הטובה יפה הוא לבא תשלום שכר מעשה הטוב, ובעת הרעה ראויה היא לתשלום מעשה הרע : גם את העולם נתן בלבם וגו'. גם את חכמת העולם אשר נתן בלב הבריות לא נתן הכל בלב כל אחד ואחד אלא זה קצת וזה קצת כדי שלא ימצא האדם את כל מעשה הקב''ה לדעת אותו ולא ידע את עת פקודתו ובמה יכשל כדי שיתן לב לשוב שידאג ויאמר היום או מחר אמות ולכך כתוב כאן העלם חסר לשון העלמה שאם ידע האדם יום מיתתו קרוב' לא יבנה בית ולא יטע כרם לכך הוא אומר שהכל יפה עשה בעתו זה שיש עת למיתה דבר יפה הוא שסומך האדם לומר שמא עדיין עת מיתתי רחוק ובונה בית ונוטע כרם וזו יפה שנעלם מן הבריות : (רש"י)

 מצודת דוד  את הכל. כל מה שברא ועשה הקדוש ברוך הוא בעולמו הכל יפה, אבל להשתמש בהם בעתם המיוחד להם לא בעת זולת עת : גם את העולם. גם כל דרכי העולם ותועלותיו נתן בלב בני אדם להבינם עד תכליתו אם יעמיקו בהשכל רב : מבלי. רוצה לומר מלבד זאת אשר לא מצא האדם די חכמה לדעת ולהבין את המעשה וגו' : מראש ועד סוף. אף אם אמנם יכול הוא להשיג מה מהם, מכל מקום לא ישכיל הכל עד התכלית : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מבלי. ענינו כמו מלבד : (מצודת ציון)


{יב}  יָדַ֕עְתִּי כִּ֛י אֵ֥ין ט֖וֹב בָּ֑ם כִּ֣י אִם-לִשְׂמ֔וֹחַ וְלַעֲשׂ֥וֹת ט֖וֹב בְּחַיָּֽיו:

 רש"י  ידעתי. עתה הואיל ונעלם עת הפקודה כי אין טוב בבריות כי אם לשמוח בחלקו לעשות הטוב בעיני בוראו בעוד שהוא חי : (רש"י)

 מצודת דוד  ידעתי. ואני הנה השכלתי לדעת דרכי העולם ותועלותיו. והן ידעתי שאין טוב ומאושר בבני אדם, כי אם מי שדרכו לשמוח ולעשות טוב חסד וצדקה בעוד שהוא חי : (מצודת דוד)


{יג}  וְגַ֤ם כָּל-הָאָדָם֙ שֶׁיֹּאכַ֣ל וְשָׁתָ֔ה וְרָאָ֥ה ט֖וֹב בְּכָל-עֲמָל֑וֹ מַתַּ֥ת אֱלֹהִ֖ים הִֽיא:

 רש"י  וראה טוב. תורה ומצות : (רש"י)

 מצודת דוד  וגם כל האדם. אף מי שלא השכיל זאת מדעתו כי אם טבעו הטה את לבבו שיאכל וישתה ולראות טוב, רוצה לומר לבחור לעשות צדקה וחסד עם ההון שקבץ בעמל ויגיעה : מתת. רוצה לומר זהו מתנה מן המקום ברוך הוא אשר הוחק כן בטבעו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מתת. מלשון מתנה : (מצודת ציון)


{יד}  יָדַ֗עְתִּי כִּ֠י כָּל-אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֤ה הָאֱלֹהִים֙ ה֚וּא יִהְיֶ֣ה לְעוֹלָ֔ם עָלָיו֙ אֵ֣ין לְהוֹסִ֔יף וּמִמֶּ֖נּוּ אֵ֣ין לִגְרֹ֑עַ וְהָאֱלֹהִ֣ים עָשָׂ֔ה שֶׁיִּֽרְא֖וּ מִלְּפָנָֽיו:

 רש"י  ידעתי כי כל אשר עשה. הקב''ה במעשה בראשית הוא ראוי להיות לעולם ואין לשנותו לא בתוספת ולא בגרעון, וכשנשתנה, האלהי' צוה ועשה שישתנה כדי שייראו מלפניו אוקיינוס פרץ גבולו בדור אנוש והציף שלישו של עולם והאלהים עשה שיראו מלפניו, שבעת ימים נשתנו הלוך חמה בדור המבול לזרוח במערב ולשקוע במזרח כדי שיראו מלפניו חמה חזר' לאחוריה עשר מעלות בימי חזקיהו ובימי אחז אביו נתקצר היום ונתרבה הלילה ביום מותו כדי שלא יהא נספד כל זה כדי שיראו מלפניו לפיכך אין טוב לאדם לעסוק אלא במצותיו ולירא מלפניו : (רש"י)

 מצודת דוד  הוא יהיה לעולם. כזה השיעור שהגביל הוא : עליו. על זה והשיעור אין ביד מי להוסיף ואין ביד מי לגרוע ולהפחית ממנו : והאלהים עשה. אמנם מה שעשה האלהים בזה השיעור לא עשהו כן לכוונת תועלתו, כי אם למען ייראו הבריות מלפניו ולא ימרו פיו, ורק בזה השיעור הוא מבוא אל היראה ולא בשיעור זולתו עם כי אנחנו לא נדעהו זהו מקוצר הדעת : (מצודת דוד)


{טו}  מַה-שֶּֽׁהָיָה֙ כְּבָ֣ר ה֔וּא וַאֲשֶׁ֥ר לִהְי֖וֹת כְּבָ֣ר הָיָ֑ה וְהָאֱלֹהִ֖ים יְבַקֵּ֥שׁ אֶת-נִרְדָּֽף:

 רש"י  מה שהיה כבר הוא. מה שהיה מלפנינו כבר הוא עשוי וראינוהו או שמענוהו מאחרים שראוהו ויש לנו להעיד עליו שראינו שהקב''ה מבקש את הנרדפים יעקב נרדף עשו רודף (מלאכי א) ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי, מצרים רודפים את ישראל מצרים טבעו בים וישראל הלכו ביד רמה : ואשר. עתיד להיות עוד באחרונה הוא דוגמת מה שכבר היה, כאשר בראשונה כן באחרונה, אין הקב''ה משנה מדותיו בעולם : והאלהים יבקש את נרדף. ליפרע מן הרודף לפיכך מה יתרונו של עושה הרעה באשר הוא עמל הרי סופו להשתלם : (רש"י)

 מצודת דוד  מה שהיה כבר הוא. מה שהיה מאז כבר הוא עשוי ואין להשיב, רוצה לומר אם מי רדף אחר חבירו ועשה עמו רעה מה שעשה עשוי : ואשר להיות. וכן אשר עתיד להיות עוד באחרונה שירדוף מי אחר חבירו לעשות עמו רעה, כבר היה הגזרה טרם עשותו ויהיה הכח בידו להשלים חפצו : והאלהים. אבל עם כל זה האלהים יבקש את הנרדף ויפרע מן הרודף : (מצודת דוד)


{טז}  וְע֥וֹד רָאִ֖יתִי תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ מְק֤וֹם הַמִּשְׁפָּט֙ שָׁ֣מָּה הָרֶ֔שַׁע וּמְק֥וֹם הַצֶּ֖דֶק שָׁ֥מָּה הָרָֽשַׁע:

 רש"י  מקום המשפט וגו'. ראיתי ברוח הקודש מקום לשכת הגזית בירושלם שהיתה (ישעיה א) מלאתי משפט שמה ישפטו רשע כמו שנאמר (מיכה ג) ראשיה בשוחד ישפוטו וראיתי פורענותם : מקום הצדק. שער התווך שהיה מקום חתוך הלכות שמה הרשע שם ישבו שרסכים רב סריס נרגל שראצר רב מג ונבוכדנצר וחיילותיו ודנין את ישראל ביסורים קשים ומשפטי מות : שמה הרשע. טעמו למעלה לומר שהוא שם דבר כמו הרשע (והיה ראוי לינקד בסגו''ל הרי''ש) אלא לפי שהוא סוף פסוק נהפך לינק''ד קמ''ץ גדול ואף על פי שבכל מקום לא מצינו לו עוד שמתהפך באתנחתא וסוף פסוק : (רש"י)

 מצודת דוד  תחת השמש. בזה העולם מקום שהשמש זורח : מקום המשפט. מקום המוכן לשבת שם לשפוט בין איש לרעהו : שמה הרשע. נתהפך להיות שמה מקום הרשע, כי ישבו שמה אנשי בליעל יחשבו לעשות תחבולות רשע : ומקום הצדק. מקום ישיבת אנשי הצדק שמה ישב גם הרשע ויסיתם אחרי דעת המשובש : (מצודת דוד)


{יז}  אָמַ֤רְתִּֽי אֲנִי֙ בְּלִבִּ֔י אֶת-הַצַּדִּיק֙ וְאֶת-הָ֣רָשָׁ֔ע יִשְׁפֹּ֖ט הָאֱלֹהִ֑ים כִּי-עֵ֣ת לְכָל-חֵ֔פֶץ וְעַ֥ל כָּל-הַֽמַּעֲשֶׂ֖ה שָֽׁם:

 רש"י  אמרתי אני בלבי וגו'. לפיכך אני אומר את הכל שופט הקב''ה לאחר זמן ואף על פי שמתעכב הדבר סופו לבא אל שעתו, כי שעה יש לכל חפץ אף לפורענות, ולפקודת הדין יש עת מתי יבא : ועל כל המעשה. שעשה האדם שם ישפטוהו בבא עת הפקודה, שם באותו העת ניתן זמן לכל המעשה להשפט עליו אבי חוטרי מילי ואבי דרי חושבנא : (רש"י)

 מצודת דוד  את הצדיק. היושב שמה הנפתה אחרי דעת הרשע : ואת הרשע. המסית והמדיח : ישפוט האלהים. לשלם להם גמול רע זה כזה : כי עת. כי יבא עת תשלומין על כל רצון ועל כל המעשה הנעשה שם, רוצה לומר המקום ישלם גמול בין עשו מעשה רשע בפועל בין אם עדיין לא עשו כי אם רצו לעשות ולא עלתה בידם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חפץ. רצון : (מצודת ציון)


{יח}  אָמַ֤רְתִּֽי אֲנִי֙ בְּלִבִּ֔י עַל-דִּבְרַת֙ בְּנֵ֣י הָאָדָ֔ם לְבָרָ֖ם הָאֱלֹהִ֑ים וְלִרְא֕וֹת שְׁהֶם-בְּהֵמָ֥ה הֵ֖מָּה לָהֶֽם:

 רש"י  אמרתי אני בלבי. בראותי זאת : על דברת בני האדם. שאחזו להם מדת גאות לנהוג שררה ורבנות בקטנים מהם : לברם. (ס''א לבררם) הקב''ה להודיעם שאין שררתם כלום, ולהראותם שהם ואף השרים והמלכים : בהמה המה להם. כשאר בהמה וחיה המה לעצמם : (רש"י)

 מצודת דוד  על דברת. על ענין בני אדם איך יתנהגו ומה יעשו : לברם אלהים. רוצה לומר שהם יבררו ויבחנו רוממות גדולות האלהים ולראות בבחינת השכל שהם כמו בהמה המה לעצמם, וכאומר אבל מול רוממות האלהים המה כאין : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  על דברת. על ענין כמו על דבר הכסף (בראשית מג יח) ולפי שהוא דבוק אל בני האדם לזה אמר דברת. כמו עזי וזמרת יה (שמות טו ב) : לברם. מלשון ברור דבר ובחינה : (מצודת ציון)


{יט}  כִּי֩ מִקְרֶ֨ה בְֽנֵי-הָאָדָ֜ם וּמִקְרֶ֣ה הַבְּהֵמָ֗ה וּמִקְרֶ֤ה אֶחָד֙ לָהֶ֔ם כְּמ֥וֹת זֶה֙ כֵּ֣ן מ֣וֹת זֶ֔ה וְר֥וּחַ אֶחָ֖ד לַכֹּ֑ל וּמוֹתַ֨ר הָאָדָ֤ם מִן-הַבְּהֵמָה֙ אָ֔יִן כִּ֥י הַכֹּ֖ל הָֽבֶל:

 רש"י  כי מקרה בני האדם וגו'. הוא טעם הדבר אשר נתן הקב''ה מקרה ופגע לבני אדם ויש מקרה ופגע לבהמה ומקרה אחד לשניהם נתן, כי כשם שזה מת כך זה מת : ומותר האדם מן הבהמה אין. ויתרונו והצלחתו של אדם יותר מן הבהמה אינו נראה משמת כי הכל נהפך להיות הבל לשוב אל העפר : (רש"י)

 מצודת דוד  כי מקוה. כי יש מקרה מיוחד לבני האדם לבדם כמקרה העצבון וכדומה : ומקרה הבהמה. ויש מקרה מיוחד לבהמה לבדה בעבור חסרון הדעת : ומקרה אחד להם. ויש מקרה אחד לשניהם, כי כאשר ימות זה כן ימות זה : ורוח. עודם חיים יש לכלם רוח החיוני זה כזה, וכאומר ולזה המה אם כן כבהמה, כי עודם חיים יש רוח החיוני לזה כזה ומקרה המות יקרה לזה כזה, ואם מה שיש מקרה לבהמה לבדה מה שאין לאדם, הלא נגד זה יש מקרה לאדם לבדו מה שאין לבהמה : ומותר. ומעלת יתרון האדם מן הבהמה לא יש : כי הכל הבל. רוצה לומר זהו אם כל מעשה אדם היה הבל שלא עסק כי אם באסיפת הקנינים וכדומה, אבל לא כן הוא אם עסק בתורה ובמעשים טובים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ומותר. מלשון יתרון : אין. ענינו כמו לא יש : כי. אם : (מצודת ציון)


{כ}  הַכֹּ֥ל הוֹלֵ֖ךְ אֶל-מָק֣וֹם אֶחָ֑ד הַכֹּל֙ הָיָ֣ה מִן-הֶֽעָפָ֔ר וְהַכֹּ֖ל שָׁ֥ב אֶל-הֶעָפָֽר:

 מצודת דוד  הכל. בין אדם בין בהמה כולם הולכים אל מקום אחד, הוא האומר בסוף המקרא אל העפר : הכל היה וגו'. רוצה לומר כמו שיצירת אדם הראשון וכל החי היה מן העפר, כן כולם במותם ישובו אל העפר : (מצודת דוד)


{כא}  מִ֣י יוֹדֵ֗עַ ר֚וּחַ בְּנֵ֣י הָאָדָ֔ם הָעֹלָ֥ה הִ֖יא לְמָ֑עְלָה וְר֙וּחַ֙ הַבְּהֵמָ֔ה הַיֹּרֶ֥דֶת הִ֖יא לְמַ֥טָּה לָאָֽרֶץ:

 רש"י  מי יודע. כמו (יואל ב) מי יודע ישוב מי הוא אשר מבין ונותן לב שרוח בני אדם היא העולה למעלה ועומדת בדין ורוח הבהמה היא היורדת למטה לארץ ואין לה ליתן דין וחשבון צריך שלא להתנהג כבהמה שאינה מקפדת על מעשיה : (רש"י)

 מצודת דוד  מי יודע. רוצה לומר מעט המה אשר ישכילו לדעת את ההפרש אשר רוח בני האדם חשובה, אשר עולה היא אחרי המיתה למעלה אל המקור אשר נחצבה משם, אבל רוח הבהמה שפלה אשר יורדת היא אחרי המיתה למטה אל הארץ אשר נחצבה משם. ומוסב למעלה לומר הואיל ולא רבים יחכמו להבין את זאת, לכן יראו שהם בהמה המה להם : (מצודת דוד)


{כב}  וְרָאִ֗יתִי כִּ֣י אֵ֥ין טוֹב֙ מֵאֲשֶׁ֨ר יִשְׂמַ֤ח הָאָדָם֙ בְּֽמַעֲשָׂ֔יו כִּי-ה֖וּא חֶלְק֑וֹ כִּ֣י מִ֤י יְבִיאֶ֙נּוּ֙ לִרְא֔וֹת בְּמֶ֖ה שֶׁיִּהְיֶ֥ה אַחֲרָֽיו:

 רש"י  וראיתי. בכל אלה : כי אין טוב. לאדם : מאשר ישמח האדם במעשיו. ביגיע כפיו ישמח ויאכל ולא להרחיב כשאול נפשו לחמוד להתעשר להתרבות לא לו : כי הוא חלקו. יגיע כפיו הוא החלק הניתן לו משמים ובו ישמח : כי מי יביאנו. לראות לאחר שמת במה שיהיה לבניו אם יצליחו גם הם בעושר שאסף הוא והניח להם או לא יצליחו : (רש"י)

 מצודת דוד  וראיתי. על פי אלה הדברים ראיתי בבחינת השכל, אשר אין טוב ומאושר בכל הענינים ממה אשר ישמח האדם עם ההון שקבץ במעשי ידיו לאכול ולשמוח מהם : כי הוא חלקו. שמחתו בזה העולם עם ההון שקבץ, זהו לבד חלקו ולא עוד, כי כשימות ויניח ההון לבניו אחריו מי יביאנו אחר מותו לזה העולם לראות בשמחה ובטובה שיהיה לבניו אחריו עם ההון שקבץ הוא למען ישמחו בטובתם : (מצודת דוד)

קהלת פרק-ד

{א}  וְשַׁ֣בְתִּֽי אֲנִ֗י וָאֶרְאֶה֙ אֶת-כָּל-הָ֣עֲשֻׁקִ֔ים אֲשֶׁ֥ר נַעֲשִׂ֖ים תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ וְהִנֵּ֣ה | דִּמְעַ֣ת הָעֲשֻׁקִ֗ים וְאֵ֤ין לָהֶם֙ מְנַחֵ֔ם וּמִיַּ֤ד עֹֽשְׁקֵיהֶם֙ כֹּ֔חַ וְאֵ֥ין לָהֶ֖ם מְנַחֵֽם:

 רש"י  ושבתי אני ואראה. ברוח הקדש : את כל העשקים. הנעשים עשוקים בגיהנם במעשים אשר נעשים : תחת השמש. תחת חליפיה של התורה : והנה דמעת העשקים. בוכים על נפשותם העשוקות ביד מלאכי משחית ואכזרים וכן הוא אומר (תהלים פד) עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו אלו יורדי גיהנם ואף מקרא זה כך נדרש בספרי : ומיד עושקיהם כח. עושקיהם מכריחים ותוקפים אותם בכח : (רש"י)

 מצודת דוד  ושבתי. חזרתי וראיתי את כל הערעורים אשר נעשים בעולם : והנה דמעת העשוקים. רוצה לומר דמעת הבכי של הנעשקים, הנה זוחלת ומטפטפת ואין להם מי לנחמם : ומיד עושקיהם כח. אף שהמה נעשקים מיד עושקיהם בכח הזרוע, לא במשפט, עם כל זה אין להם מנחם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ושבתי. מלשון השבה והחזרה : העשוקים. ענין ערור ותגר. כמו והיית אך עשוק וגזול (דברים כח) : מנחם. מלשון תנחומין : (מצודת ציון)


{ב}  וְשַׁבֵּ֧חַ אֲנִ֛י אֶת-הַמֵּתִ֖ים שֶׁכְּבָ֣ר מֵ֑תוּ מִן-הַ֣חַיִּ֔ים אֲשֶׁ֛ר הֵ֥מָּה חַיִּ֖ים עֲדֶֽנָה:

 רש"י  שכבר מתו. עד שלא שלט בהם יצר הרע הזה לדחותם מן הקדוש ברוך הוא כגון אבות הראשונים שלא נענה משה אלא על ידיהם וכגון דוד אבי שלא נענתי אני בכ''ד רננות עד שאמרתי (ד''ה ב ו) זכרה לחסדי דוד עבדך : (רש"י)

 מצודת דוד  ושבח וגו'. רוצה לומר טוב ויפה למתים שאינם יודעים מאומה מזה ואינם מצטערים על זה : שכבר מתו. אמר זה לתוספת ביאור : מן החיים. יותר מן החיים אשר עודם חיים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עדנה. עדיין : (מצודת ציון)


{ג}  וְטוֹב֙ מִשְּׁנֵיהֶ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר-עֲדֶ֖ן לֹ֣א הָיָ֑ה אֲשֶׁ֤ר לֹֽא-רָאָה֙ אֶת-הַמַּעֲשֶׂ֣ה הָרָ֔ע אֲשֶׁ֥ר נַעֲשָׂ֖ה תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ:

 רש"י  עדן. עדיין : אשר לא ראה את המעשה. ראיתי במדרש קהלת אלו תתק''עד דורות שקומטו להבראות ולא נבראו : (רש"י)

 מצודת דוד  וטוב משניהם. מן החיים ומן המתים טוב יותר למי שעדיין לא היה ולא נולד. ואמר כן דרך מליצה, כי אין מקום לומר טוב למי שלא היה בעולם : אשר לא ראה. בעבור שלא ראה כלל את המעשה הרע הנעשה בזה העולם והוא העושק האמור למעלה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עדן. עדיין : (מצודת ציון)


{ד}  וְרָאִ֨יתִֽי אֲנִ֜י אֶת-כָּל-עָמָ֗ל וְאֵת֙ כָּל-כִּשְׁר֣וֹן הַֽמַּעֲשֶׂ֔ה כִּ֛י הִ֥יא קִנְאַת-אִ֖ישׁ מֵרֵעֵ֑הוּ גַּם-זֶ֥ה הֶ֖בֶל וּרְע֥וּת רֽוּחַ:

 רש"י  וראיתי אני את כל עמל. הן העבירות שהן עמל בעיני הקב''ה : ואת כל כשרון המעשה. שאינו לשם שמי' אלא לקנאת איש מרעהו ששניהם הבל : כי היא קנאת איש. אשר היא קנאת איש מרעהו : (רש"י)

 מצודת דוד  את כל עמל. הם העבירות שהמה עמל בעיני המקום ורע לפניו. ולהסביר את האזן אמר לשון הנופל בבן אדם שנחשב לו לעמל ויגיעה אם מי ימרה פיו : כשרון המעשה. מעשה כשר וישר אשר היא קנאת איש מרעהו, רוצה לומר שלא עשוה לשמה כי אם מחמת קנאה בראותו תפארת רעהו בעבור כשרון מעשיו, ומתקנא בו ואוחז במעשיו למען לא תגדל תפארתו עליו : גם זה הבל. גם כי עשה כשרון מעשה, מכל מקום הוא דבר שאין בו ממש : ורעות רוח. כי אינו עושה מרצונו, כי אם בעל כרחו יעשה המעשה, ונשבר אם כן הרצון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כשרון. ענין יושר : כי היא. אשר היא : (מצודת ציון)


{ה}  הַכְּסִיל֙ חֹבֵ֣ק אֶת-יָדָ֔יו וְאֹכֵ֖ל אֶת-בְּשָׂרֽוֹ:

 רש"י  הכסיל. הרשע, חובק את ידיו ואינו יגע ואינו אוכל אלא מן הגזל : ואוכל את בשרו. ליום הדין שרואה צדיקים בכבוד והוא נידון כך נדרש בספרי : (רש"י)

 מצודת דוד  חובק את ידיו. יחבקם זה בזה, רוצה לומר לא ינענע ידיו לעשות בהם מלאכה להחיות את נפשו : ואוכל את בשרו. בסוף אין לו מה לאכול ובעל כרחו יאכל בשר עצמו. והוא ענין מליצה לומר שמשמן בשרו ירזה בעבור הרעבון, וכאלו אכלו מחוסר המזון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חובק. ענין סבוב היד בדבר מה : (מצודת ציון)


{ו}  ט֕וֹב מְלֹ֥א כַ֖ף נָ֑חַת מִמְּלֹ֥א חָפְנַ֛יִם עָמָ֖ל וּרְע֥וּת רֽוּחַ:

 רש"י  טוב מלא כף נחת. להיות קונה נכסים מעט ומיגיעו שיהא בהן נחת רוח ליוצרו : ממלא חפנים. נכסים הרבה בעבירה שהוא עמל ועצבות רוח לפני המקום : (רש"י)

 מצודת דוד  טוב. ויותר טוב להרויח מעט כמלא כף היד ויהיה במנוחה והשקט, מלהרויח הרבה כמלא חפנים ויהיה בעמל רב ובשבר רצון, רוצה לומר לעשות דבר שאין דעתו נוטה אליו ואין חפצו בזה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כף. כף היד : נחת. מלשון מנוחה : חפנים. כן יקראו כפות הידים הדבקות זה בזה : (מצודת ציון)


{ז}  וְשַׁ֧בְתִּי אֲנִ֛י וָאֶרְאֶ֥ה הֶ֖בֶל תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ:

 רש"י  תחת השמש. כמו תחת השמים : (רש"י)

 מצודת דוד  ושבתי. חזרתי וראיתי דבר הבל הנעשה בעולם : (מצודת דוד)


{ח}  יֵ֣שׁ אֶחָד֩ וְאֵ֨ין שֵׁנִ֜י גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין-ל֗וֹ וְאֵ֥ין קֵץ֙ לְכָל-עֲמָל֔וֹ גַּם-(עיניו) עֵינ֖וֹ לֹא-תִשְׂבַּ֣ע עֹ֑שֶׁר וּלְמִ֣י | אֲנִ֣י עָמֵ֗ל וּמְחַסֵּ֤ר אֶת-נַפְשִׁי֙ מִטּוֹבָ֔ה גַּם-זֶ֥ה הֶ֛בֶל וְעִנְיַ֥ן רָ֖ע הֽוּא:

 רש"י  יש אחד ואין שני. יש לך אדם שעושה דבריו ביחידי : גם בן ואח אין לו. אם ת''ח הוא אינו קונה לו תלמיד שהוא כבן ולא חבר שהוא כאח, ואם רווק הוא אינו נושא אשה להיות לו כאח לעזר ולהוליד בן, ואם סוחר הוא אינו קונה לו שותפים ויצא לדרך יחידי : ואין קץ לכל עמלו. יגע בגירסא ואם סוחר הוא עמל בפרקמטיא : גם עיניו : לא תשבע עושר. לא יהא שבע בטעמי תורה שהרבה תורה למד אדם מתלמידיו, ולענין הממון רודף תמיד אחר הממון : ולמי אני עמל. מאחר שאיני מעמיד תלמידים ואיני נושא אשה להוליד בנים : (רש"י)

 מצודת דוד  יש אחד. יש אדם שעושה מעשיו יחידי ואין שני עמו, כי לא ישתתף עם מי לסייעו בעמל מעשיו : גם בן ואח אין לו. למען יירשו ההון שקבץ בעמל : ואין קץ לכל עמלו. בכל עת יעמול ולא ינוח : לא תשבע. אינה שבעה מהעושר שכבר קבץ כי אין די לו בזה, ולכן לא ינוח כי יחפוץ להרבות עוד : ולמי אני עמל. רוצה לומר לא יחשוב לומר בשביל מי אני עמל ומחסר את נפשי מטובת ההשקט והמנוחה, הלא אין לי בן ואח לרשת אותי ואעזוב אם כן לאחרים חילי : גם זה. רוצה לומר אף שהבטלה מגונה, מכל מקום מרבית העמל הוא הבל וענין רע : (מצודת דוד)


{ט}  טוֹבִ֥ים הַשְּׁנַ֖יִם מִן-הָאֶחָ֑ד אֲשֶׁ֧ר יֵשׁ-לָהֶ֛ם שָׂכָ֥ר ט֖וֹב בַּעֲמָלָֽם:

 רש"י  טובים השנים. לכל דבר מן האחד לפיכך יקנה לו אדם חבר וישא אשה אשר יש להם יותר ריוח בעמלם, הרבה מלאכה נעשית בשנים שאין היחיד מתחיל בה לבדו : (רש"י)

 מצודת דוד  טובים השנים. שנים העוסקים יחד יותר טוב מן האחד העוסק יחידי, אשר לשנים יש ריוח טוב בעמלם כי ישתכרו הרבה ולא כן האדם יחידי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שכר. ענין ריוח : (מצודת ציון)


{י}  כִּ֣י אִם-יִפֹּ֔לוּ הָאֶחָ֖ד יָקִ֣ים אֶת-חֲבֵר֑וֹ וְאִ֣יל֗וֹ הָֽאֶחָד֙ שֶׁיִּפּ֔וֹל וְאֵ֥ין שֵׁנִ֖י לַהֲקִימֽוֹ:

 רש"י  כי אם יפלו. כמשמעו, ולענין המשנה אם תקפה עליו משנה שלו חבירו מחזיר' לו או אם יכשל ולא דקדק את אשר שמע מפי רבו בא חבירו ומעמידו על האמת : ואי לו. ואוי לו : (רש"י)

 מצודת דוד  כי אם יפלו. אף אם שניהם יפלו בשפל המצב, מכל מקום האחד יקים את חברו באופן מן האופנים : ואילו. אבל אוי לו אל האחד שיפול ואין לו שני להקימו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואילו האחד. ואוי לו. וכן אי לך ארץ (לקמן י טז) : (מצודת ציון)


{יא}  גַּ֛ם אִם-יִשְׁכְּב֥וּ שְׁנַ֖יִם וְחַ֣ם לָהֶ֑ם וּלְאֶחָ֖ד אֵ֥יךְ יֵחָֽם:

 רש"י  וחם להם. כמשמעו ולענין זכר ונקבה מתחממים זה מזה ומולידים : (רש"י)

 מצודת דוד  גם אם ישכבו שנים. הביא דוגמא מן המוחש, יאמר הנה כאשר ישכבו שנים יחד בעת הקור הלא יתחממו זה מזה, אבל לאחד השוכב יחידי איך אפשר להתחמם. וכאומר כמו כן הוא בכל הדברים שטובים השנים מן האחד : (מצודת דוד)


{יב}  וְאִֽם-יִתְקְפוֹ֙ הָאֶחָ֔ד הַשְּׁנַ֖יִם יַעַמְד֣וּ נֶגְדּ֑וֹ וְהַחוּט֙ הַֽמְשֻׁלָּ֔שׁ לֹ֥א בִמְהֵרָ֖ה יִנָּתֵֽק:

 רש"י  ואם יתקפו האחד. אם באו לסטי' עליו לתקפו אם שנים הם יעמדו לנגדו וכ''ש אם ג' הם והחוט המשלש לא במהרה ינתק, ד''א מי שהוא ת''ח ובנו ובן בנו שוב אין תורה פוסקת מזרעו וכן הוא אומר (ישעיה נט) לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך, ד''א חוט המשולש במקרא ובמשנה ובדרך ארץ לא במהרה הוא חוטא, בפנים אחרים נדרש במדרש יש אחד ואין שני לו אבל אין סדר כל המקראות הללו מתיישב עליהם : (רש"י)

 מצודת דוד  ואם יתקפו. אם מי מבעלי הזרוע יאנוס את האחד מהם בחזקת היד, יבוא השני לעזור לו, ואם כן השנים יעמדו נגד האנס ויוכלו לו : והחוט המשולש. חוט השזור בשלשה כפולות לא במהרה הוא נקרע. ולמשל נאמר, ורוצה לומר אם שלשה הם שנשתתפו יחד אין למעלה מהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יתקפו. מלשון תקיף וחוזק ואחיזה בכח רב. כמו ולא יוכל לדון עם שהתקיף ממנו (לקמן ו י) : ינתק. ענין העתק וקריעה. כמו וינתק את היתרים (שופטים טז ט) : (מצודת ציון)


{יג}  ט֛וֹב יֶ֥לֶד מִסְכֵּ֖ן וְחָכָ֑ם מִמֶּ֤לֶךְ זָקֵן֙ וּכְסִ֔יל אֲשֶׁ֛ר לֹא-יָדַ֥ע לְהִזָּהֵ֖ר עֽוֹד:

 רש"י  טוב ילד מסכן וחכם. זה יצר טוב ולמה נקרא ילד שאינו בא באדם עד י''ג שנה : מסכן. שאין האיברים שומעים לו כמו ליצ''הר : חכם. שמשכיל את האדם לדרך טובה : ממלך זקן וכסיל. יצה''ר שהוא שליט על כל האיברים זקן שמשעה שנולד הוולד הוא נתון בו שנאמר (בראשית ד) לפתח חטאת רובץ : וכסיל. שמתעהו בדרך רעה כך נדרש במדרש : אשר לא ידע להזהר עוד. שהרי הזקין ואינו מקבל תוכחה : (רש"י)

 מצודת דוד  טוב ילך וגו'. יותר טוב אדם חכם אף אם הוא עדיין ילד ואף אם דל הוא, והמה סיבות שאין דבריו נשמעים כל כך, עם כל זה הוא יותר טוב מאדם כסיל אף אם הוא מלך וזקן בשנים, והמה סבות שיהיו דבריו נשמעים. אשר לא ידע להזהר עוד. סרס המקרא אשר עוד לא ידע להזהר, ורוצה לומר זהו בעבור כי גם עוד זאת בו אשר לא ידע להזהר במעשיו כי יחשוב עצמו לחכם, כי אם היה מכיר ערכו והיה נזהר לא היה אם כן הדבר רע כל כך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מסכן. עני ורש. כמו וחכמת המסכן בזויה (לקמן ט טז) : להזהר. ענינו כמו זריזות ושמירה מן הנזק : (מצודת ציון)


{יד}  כִּֽי-מִבֵּ֥ית הָסוּרִ֖ים יָצָ֣א לִמְלֹ֑ךְ כִּ֛י גַּ֥ם בְּמַלְכוּת֖וֹ נוֹלַ֥ד רָֽשׁ:

 רש"י  כי מבית הסורים יצא למלך. ממקום הטנופת וסרחון כדמתרגמינן ויבאש וסרי : כי גם במלכותו. משמלך באדם נולד הרש המסכן הטוב ממנו ובא מתוך טהרה ולא מתוך טנופת הרחם כך דרשוהו במדרש, ד''א כי טוב ילד מסכן וגומר כמשמעו, אשר לא ידע להזהר עוד שכבר הזקין ברשעו וכסילותו, כי מבית האסורים יצא למלוך כי הילד המסכן סופו שיאמרו עליו שיצא למלוך מתוך עוניו ומבית אסוריו שהרי סמ''ך של הסורים נקוד רפי והרי הוא כמו האסורים ס''א כמו (ישעיה יג) ולא יהל שם ערבי כמו יאהל שכן מצינו ביוסף שמלך מתוך יציאת בית האסורים, וכן דוד (שמואל ב ז) אני לקחתיך מן הנוה מאחר הצאן : כי גם במלכותו נולד רש. כי כשר והגון הוא שימלוך כי גם במלכותו הוא נהפך ממנהג השררה ומקטין עצמו אצל החכמים כמדת הרשים, וכן (איוב יא) ועיר פרא אדם יולד שיהפך וישתנה לו ממה שהיה כעיר פרא ויעשה אדם : נולד. נעשה ולשון הוה הוא : (רש"י)

 מצודת דוד  כי מבית הסורים. כי זה הילד המסכן מלט עצמו בחכמתו מבית האסורים אשר היה כלוא שם ויצא למלוך במדינה, וכאשר קרה ליוסף במצרים : כי גם במלכותו נולד רש. רוצה לומר הגון היה למלוכה, כי גם אמרו עליו הנה זה הרש נולד במלכות כלומר ראוי הוא למלוכה כאלו נולד מלך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הסורים. חסר האל''ף והראוי האסורים : רש. עני ודל : (מצודת ציון)


{טו}  רָאִ֙יתִי֙ אֶת-כָּל-הַ֣חַיִּ֔ים הַֽמְהַלְּכִ֖ים תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ עִ֚ם הַיֶּ֣לֶד הַשֵּׁנִ֔י אֲשֶׁ֥ר יַעֲמֹ֖ד תַּחְתָּֽיו:

 רש"י  ראיתי את כל החיים וגו'. מצאתי במדרש הספר הזה זה דור המבול שנאמר בהם (בראשית ו) ומכל החי : עם הילד השני. אשר יתקיים תחת אותו הדור שהם נח ובניו : (רש"י)

 מצודת דוד  ראיתי. בעיני ראיתי את כל האנשים החרוצים והזריזים המטיילים בעולם : עם הילד השני. אותם ראיתי עם הילד השני הנולד אחר זה הילד המסכן, אשר מלט עצמו בחכמתו ויצא למלוך : אשר יעמוד תחתיו. אשר שפטתי בדעתי שהוא יעמוד במלוכה תחת הראשון המולך אחר המלך הזקן. וכאומר לפי שראיתי כל האנשים החרוצים והזריזים וגם אותו ראיתי ובחנתי חכמתו מול חכמתם וכמוהם כאין נגדו, לכן שפטתי שהוא ימלוך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כל החיים. אדם חרוץ וזריז יקרא בפי הבריות אדם חי : המהלכים. ענין טיול : (מצודת ציון)


{טז}  אֵֽין-קֵ֣ץ לְכָל-הָעָ֗ם לְכֹ֤ל אֲשֶׁר-הָיָה֙ לִפְנֵיהֶ֔ם גַּ֥ם הָאַחֲרוֹנִ֖ים לֹ֣א יִשְׂמְחוּ-ב֑וֹ כִּֽי-גַם-זֶ֥ה הֶ֖בֶל וְרַעְי֥וֹן רֽוּחַ:

 רש"י  אין קץ לכל העם. פרים ורבים היו יותר מדאי כמו שנאמר (איוב כא) זרעם נכון לפניהם אשה מתעברת ויולדת לשלשה ימים ישלחו כצאן עויליהם : לכל אשר היה לפניהם. אין קץ לכל טוב שהיה לפניהם והכל אבד וברגע שאול יחתו : גם האחרונים. דור הפלגה : לא ישמחו. גם הם בטוב הניתן בידם : כי גם זה. סופו של הבל ורעיון רוח כאשר אדם מהלך אחרי יצרו : (רש"י)

 מצודת דוד  אין קץ. בימי מלכות מלך הזקן ובימי מלכות הילד הראשון, לא היה קץ לכל העם. וחוזר ומפרש לכל אשר היה לפניהם, רוצה לומר לא היה די להם להיות קץ לכל הטובה אשר היה לפניהם כי לא שמחו בחלקם, וכאומר כמו שהיו לפני המלך הזקן הכסיל כן היו לפני הילד החכם אשר מלך תחתיו כי עם כל חכמתו לא היה בידו להנטותם מדרכם : גם האחרונים. גם בני העם אשר יהיו לאחרונה בימי מלכות הילד השני גם הם לא ישמחו בטובת העושר אשר יהיה בידם כי יתאוו תאוה להרבות עוד, עם כי ימלכו עליהם שני חכמים בזה אחר זה אין בידם להטות לבבם לשמוח בחלקם : כי גם זה הבל. גם המלכת חכמים הבל ושבר רצון, כי אין בידם להיישיר דעת בני העם אל הדרך הנכון, אם כן אין תועלת ואין מלוי רצון : (מצודת דוד)


{יז}  שְׁמֹ֣ר (רגליך) רַגְלְךָ֗ כַּאֲשֶׁ֤ר תֵּלֵךְ֙ אֶל-בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים וְקָר֣וֹב לִשְׁמֹ֔עַ מִתֵּ֥ת הַכְּסִילִ֖ים זָ֑בַח כִּֽי-אֵינָ֥ם יוֹדְעִ֖ים לַעֲשׂ֥וֹת רָֽע:

 רש"י  שמר רגלך : כאשר תלך אל בית האלהים. היאך תלך אם תביא תודה ונדבת שלמים הוא הטוב : ושמר. עצמך שלא תצטרך בהבאת חטאות ואשמות : וקרוב. הוי לשמוע דברי הקדוש ברוך הוא והוא טוב וקרוב להקדוש ב''ה : מתת הכסילים זבח. שיחטא ויביא קרבן : כי אינם יודעים לעשות רע. אין הכסיל מבין שהוא עושה רע לעצמו : (רש"י)

 מצודת דוד  שמור רגלך וגו'. בעת אשר תלך לבית המקדש, ולא תניח רגליך ללכת שמה בענין דבר הרע בעיני המקום כהבאות חטאות ואשמות, כי טוב שלא תחטא ולא תביא כפרה : וקרוב לשמוע. יותר מתקרב האדם אל המקום ברוך הוא בתת לב לשמוע בקולו ולהיות נזהר מן החטא : מתת. ממתן הזבח של הכסילים שחוטאים ומביאים קרבן כפרה : כי אינם יודעים. רוצה לומר אינם נותנים לב לדעת מהו מעשה הרע ובקלות דעתם יחשבו שטוב בעיני המקום לחטוא ולהביא קרבן כפרה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מתת. מלשון נתינה. כמו ביום תת ה' (יהושע י יב) : (מצודת ציון)

קהלת פרק-ה

{א}  אַל-תְּבַהֵ֨ל עַל-פִּ֜יךָ וְלִבְּךָ֧ אַל-יְמַהֵ֛ר לְהוֹצִ֥יא דָבָ֖ר לִפְנֵ֣י הָאֱלֹהִ֑ים כִּ֣י הָאֱלֹהִ֤ים בַּשָּׁמַ֙יִם֙ וְאַתָּ֣ה עַל-הָאָ֔רֶץ עַֽל-כֵּ֛ן יִהְי֥וּ דְבָרֶ֖יךָ מְעַטִּֽים:

 רש"י  להוציא דבר לפני האלהים. לדבר קשה כלפי מעלה : כי האלהים בשמים ואתה על הארץ. ואפילו חלש מלמעלה וגבור מלמטה אימת חלש על הגבור וכל שכן גבור למעלה וחלש למטה : (רש"י)

 מצודת דוד  אל תבהל על פיך. אל תמהר לדבר בפיך ואפילו לבך אל ימהר לפתותך להוציא מפיך דבר תלונה כלפי מעלה להתרעם על מדותיו : כי האלהים בשמים. המקום ברוך הוא הוא בשמים ממעל ואתה על הארץ מתחת. ואפילו חלש מלמעלה וגבור מלמטה, אימת החלש על הגבור, וכל שכן גבור למעלה וחלש למטה : על כן וגו'. כי במרבית דברים תבוא להתלונן ולהתרעם מול גזירת המקום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תבהל. מלשון בהלה ומהירות : על פיך. מלת על באה במקום הבי''ת. כמו וסגרו על מסגר (ישעיה כד כב) : (מצודת ציון)


{ב}  כִּ֛י בָּ֥א הַחֲל֖וֹם בְּרֹ֣ב עִנְיָ֑ן וְק֥וֹל כְּסִ֖יל בְּרֹ֥ב דְּבָרִֽים:

 רש"י  כי בא החלום ברוב ענין. כי דרך החלום לבוא ברוב הרהורים שאדם מעיין ומהרהר ביום ודרך קול כסיל לבוא ברוב דברים כי בהרבותו דברים מוציא קול של כסילות מפיו כי לא יחדל פשע לכך אני אומר יהיו דבריך מעטים : (רש"י)

 מצודת דוד  כי בא. כי כמו שדרך החלום לבוא במי שמהרהר בהרבה ענינים, כן בא קול כסילות מתלונה ותרעומות במי שמרבה דברים. (ג) נדר לאלהים. לעשות צדקה : כי אין חפץ בכסילים. אין הרצון מתקיים בכסילים, כי פעם יחפוץ בדבר מה ולאחר זמן לא יחפוץ עוד בו. והנודר הלא לכסיל יחשב, כי יותר טוב לתת צדקה מבלי נדר. והואיל וכן אל תאחר לשלמו, כי בהאריך הזמן פן לא תחפוץ עוד בהנדר ותמנע לשלמו, לכן את אשר תדור שלם, רוצה לומר שלם מיד בלי איחור : (מצודת דוד)


{ג}  כַּאֲשֶׁר֩ תִּדֹּ֨ר נֶ֜דֶר לֵֽאלֹהִ֗ים אַל-תְּאַחֵר֙ לְשַׁלְּמ֔וֹ כִּ֛י אֵ֥ין חֵ֖פֶץ בַּכְּסִילִ֑ים אֵ֥ת אֲשֶׁר-תִּדֹּ֖ר שַׁלֵּֽם:

 רש"י  אין חפץ בכסילים. אין חפץ לפני הקב''ה ברשעים הנודרים ואין משלמים : (רש"י)


{ד}  ט֖וֹב אֲשֶׁ֣ר לֹֽא-תִדֹּ֑ר מִשֶּׁתִּדּ֖וֹר וְלֹ֥א תְשַׁלֵּֽם:

 מצודת דוד  טוב. יותר טוב שלא תדור כלום משתדור ולא תשלם רוצה לומר ולא תשלם מיד כי פן בהאריך הזמן תתחרט : (מצודת דוד)


{ה}  אַל-תִּתֵּ֤ן אֶת-פִּ֙יךָ֙ לַחֲטִ֣יא אֶת-בְּשָׂרֶ֔ךָ וְאַל-תֹּאמַר֙ לִפְנֵ֣י הַמַּלְאָ֔ךְ כִּ֥י שְׁגָגָ֖ה הִ֑יא לָ֣מָּה יִקְצֹ֤ף הָֽאֱלֹהִים֙ עַל-קוֹלֶ֔ךָ וְחִבֵּ֖ל אֶת-מַעֲשֵׂ֥ה יָדֶֽיךָ:

 רש"י  אל תתן את פיך. בנדר : לחטיא את בשרך. שיפקוד העון על בניך : ואל תאמר לפני המלאך. שליח הבא לתובעך צדקה שפסקת ברבים : כי שגגה היא. בשגגה פסקתיה כסבור הייתי שהיה יכולת בידי ליתן : וחבל את מעשה ידיך. מצות שהיו בידיך שעשית כבר אבדתם כך נדרש במדרש : על קולך. בשביל קולך : (רש"י)

 מצודת דוד  אל תתן. אל תעזוב את פיך לנדור נדר כי זה יהיה סבה להחסיר את בניך מן העולם, כי פן לא תשלם וימותו בניך בזה העון, כן דרשו רבותינו ז''ל בשבת : המלאך. הגזבר של ההקדש הבא לתובעך הצדקה שנדרת ופסקת ברבים : כי שגגה היא. אשר בשוגג היתה הפסיקה כסבור הייתי שאוכל לשלם ועתה אין בידי מאומה : למה יקצוף. למה תעשה מתחלה את זאת אשר יחרה אף האלהים על קול הנדר שנדרת בפרסום, וישחית את מעשה ידיך ולא תצליח בהם. כי בגלל הצדקה מתברך האדם במעשה ידיו ולכן כשידור ברבים ולא ישלם ישחת מעשה ידיו כי כן המדה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אל תתן. אל תעזוב. כמו ולא נתן סיחון (במדבר כא כג) : לחטיא. ענין חסרון. כמו ולא יחטיא (שופטים כ טז) : בשרך. כן יקראו הבנים. כמו שנאמר והיו לבשר אחד (בראשית ג כד), ורוצה לומר בשר האב והאם נעשה אחד בהבנים : המלאך. שליח : וחיבל. ענין השחתה. כמו וחובל עול מפני שמן (ישעיה י כז) : (מצודת ציון)


{ו}  כִּ֣י בְרֹ֤ב חֲלֹמוֹת֙ וַהֲבָלִ֔ים וּדְבָרִ֖ים הַרְבֵּ֑ה כִּ֥י אֶת-הָאֱלֹהִ֖ים יְרָֽא:

 רש"י  כי ברוב חלומות וגו'. אשר כל מה שיאמרו לך חלומות ונביאי הבל ודברים הרבה לפרוש מאת המקום : כי את האלהים ירא. הרי כי משמש בלשון אלא אל תשמע אל החלומות אלא את האלהים ירא : (רש"י)

 מצודת דוד  כי ברוב חלומות. אשר עם רוב חלומות ועם אמרי הבל ועם מרבית שאר ענינים לא תחשוש עליהם אלא ירא את האלהים והוא ישמרך מכל רע. ומקרא קצר הוא ומאליו יובן החסרון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ודברים. ענינים. כמו על דבר הכסף (בראשית מג יח) : כי. אלא : (מצודת ציון)


{ז}  אִם-עֹ֣שֶׁק רָ֠שׁ וְגֵ֨זֶל מִשְׁפָּ֤ט וָצֶ֙דֶק֙ תִּרְאֶ֣ה בַמְּדִינָ֔ה אַל-תִּתְמַ֖הּ עַל-הַחֵ֑פֶץ כִּ֣י גָבֹ֜הַּ מֵעַ֤ל גָּבֹ֙הַּ֙ שֹׁמֵ֔ר וּגְבֹהִ֖ים עֲלֵיהֶֽם:

 רש"י  אם עשק רש וגזל משפט וצדק וגו'. אם תראה במדינה שהם עושקים את הרשים וגוזלים את המשפט ואת הצדק : אל תתמה. על חפצו של מקום כשיביא עליהם רעה : כי גבוה מעל גבוה שומר. ורואה את מעשיהם וגבוהים יש עליהם העושים שליחותו של מקום וידם תקיפה ליפרע מהם : וגזל משפט. גזל של משפט לפי שהוא דבוק הוא נקוד גזל פתח קטן שאם לא היה דבוק היה נקוד גזל קמץ, עניין אחר אם תראה שהם עושקים רשים וגוזלים משפט ורואה אתה צדק בא לעיר שהקב''ה משפיע להם טובה ואינו נפרע מהם אל תתמה על חפצו של מקום כי כן דרכו להאריך אפו : כי גבוה מעל גבוה שומר. ממתין עד שתתמלא סאתם : וגבוהים. יש לו עליהם ליפרע מהם בבא עת פקודתם כמו (איוב יד) ולא תשמור על חטאתי (ישעיה כז) שומר אמונים (בראשית לז) שמר את הדבר : (רש"י)

 מצודת דוד  אם עושק רש. אם יש במדינה בפרסום עשיקת הרש וגזלת המשפט כי אינם עושים משפט ורואה אתה אשר הצדק בא שמה, רוצה לומר שהקב''ה עשה עמהם צדקה, אל תתמה על חפצו של המקום מה שמאריך אף ואינו משלם גמול המפעל : כי גבוה. כי המקום ברוך הוא הגבוה למעלה מעל כל הגבוהים למשול עליהם בכל עת ממתין הוא עד שתתמלא הסאה ואז ישלם הגמול : וגבוהים עליהם. יש לו שלוחים הרבה הגבוהים על אנשי המדינה ההיא למשול עליהם, ועל ידם ישלם להם גמול המפעל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עושק. גזל : שומר. ממתין. כמו ואביו שמר את הדבר (שם לז יא) : (מצודת ציון)


{ח}  וְיִתְר֥וֹן אֶ֖רֶץ בַּכֹּ֣ל (היא) ה֑וּא מֶ֥לֶךְ לְשָׂדֶ֖ה נֶעֱבָֽד:

 רש"י  ויתרון ארץ בכל היא. ויתרון של יושבי הארץ שהם מתגאים ומכעיסים למקום : בכל הוא. בכל דבר הוא עושה שליחותו ליפרע ואפילו על ידי יתושין כדרך שעשה לטיטוס : מלך לשדה נעבד. הקב''ה נעשה פועל לציון ליתבע עלבונה ממחריבה ולשלם שכרה לבוניה : (רש"י)

 מצודת דוד  ויתרון ארץ. יתרון הטובה שהיה בכל אנשי הארץ איש לא נעדר אף בין הפחותים והשפלים כשתתמלא הסאה יקבלו אז הגמול משלם ויתהפך הדבר מן ההפך אל ההפך, שאפילו המלך יחסר לחמו עד שיהיה נעבד לבעל שדה לעשות מלאכתו למען יכלכלו מתבואת שדהו : (מצודת דוד)


{ט}  אֹהֵ֥ב כֶּ֙סֶף֙ לֹא-יִשְׂבַּ֣ע כֶּ֔סֶף וּמִֽי-אֹהֵ֥ב בֶּהָמ֖וֹן לֹ֣א תְבוּאָ֑ה גַּם-זֶ֖ה הָֽבֶל:

 רש"י  אוהב כסף לא ישבע כסף. אוהב מצות לא ישבע מהם : ומי אוהב בהמון. מצות רבות : לא תבואה. ואין באחד מהם מצוה מסויימ' וניכרת כגון בנין בית המקדש ובית הכנסת וספר תורה נאה : גם זה הבל. כך נדרשים שני מקראות הללו במדרש ועוד פנים אחרים הגונים אך זה הקדמתי לפי שהוא מענין וגבוהים עליהם שסמכן הכתוב יחד, ד''א ויתרון ארץ בכל היא, שכר עבודת האדמה חשוב הוא על הכל שאפי' הוא מלך צריך הוא להיות נעבד לשדה אם עשתה הארץ פירות יש לו מה יאכל ואם לאו מת ברעב : אוהב כסף לא ישבע כסף. לא יאכל כסף : ומי אוהב בהמון. בממון : לא תבואה. שאינו אוסף לו פירות גם זה הבל, דבר אחר ויתרון ארץ בכל הוא, שכרן של ישראל בכל דברי תורה הוא בין במקרא בין במשנה בין בגמרא : מלך לשדה נעבד. מלך במקרא ובמשנה עודנו צריך להיות נעבד לבעל גמרא שהוא מסדר לפניו הוראות איסור והיתר טומאה וטהרה ודינין : אוהב כסף. אוהב תורה אינו שבע בה : והאוהב בהמון. תורה : לא תבואה. שיש לו מקרא ומשנה ואין לו גמרא מה הנאה יש לו, כל אלו בויקרא רבה : (רש"י)

 מצודת דוד  אוהב כסף. מי שאוהב לאסוף כסף לא ישבע ממנו, כי לעולם אין די לו במה שקבץ ורוצה להרבות עוד : ומי אוהב בהמון. מי שאוהב להרבות המון עם מעבדים ושפחות ובני בית, לא יהיה לו תבואה לכלכל עצמו, כי צרכי ההמון מרובים ואוכלים את הכל : גם זה הבל. עם כי מטיב הוא לאחרים בתת להם די הספוק, עם כל זה להבל יחשב, כי אין מהראוי לבזבז ביותר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בהמון. מלשון המיה. ורוצה לומר מרבית אנשים שגדלה קול המייתם. וכן על ההמון הזה (דה''ב יד י) : (מצודת ציון)


{י}  בִּרְבוֹת֙ הַטּוֹבָ֔ה רַבּ֖וּ אוֹכְלֶ֑יהָ וּמַה-כִּשְׁרוֹן֙ לִבְעָלֶ֔יהָ כִּ֖י אִם-(ראית) רְא֥וּת עֵינָֽיו:

 רש"י  ברבות הטובה. כשישראל מטיבין מעשיהם : רבו אוכליה. מתן שכר המצות : ומה כשרון לבעליה. להקב''ה בכל הטבת מעשיהם : כי אם ראות. עיניו. שרואה שהם כפופים לו ונחת רוח לפניו שאמר ונעשה רצונו וכן לעניין הקרבנות : ברבות הטובה רבו אוכליה. שמביאים נדבות הרבה רבו הכהנים אוכליה : ומה כשרון לבעליה. לפני הקב''ה : כי אם ראות עיניו. שאמר ונעשה רצונו : (רש"י)

 מצודת דוד  ברבות הטובה. בעת שהטובה מתרבה בבן אדם והצלחתו מרובה, הדרך הוא אשר רבים באים לאכול מן הטובה ההיא ונשאר אם כן חסר טובה כשהיה : ומה כשרון לבעליה. ומהו הטובה הבאה לבעל הטובה המוצלח, רק מראה עיניו אשר ראה את הטובה ולא עוד, הואיל ולא נשאר בידו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כשרון. מלשון כשר וטוב : (מצודת ציון)


{יא}  מְתוּקָה֙ שְׁנַ֣ת הָעֹבֵ֔ד אִם-מְעַ֥ט וְאִם-הַרְבֵּ֖ה יֹאכֵ֑ל וְהַשָּׂבָע֙ לֶֽעָשִׁ֔יר אֵינֶ֛נּוּ מַנִּ֥יחַֽ ל֖וֹ לִישֽׁוֹן:

 רש"י  מתוקה שנת העובד. עובד האדמה ישן וערבה שנתו עליו בין שהוא אוכל מעט ובין שהוא אוכל הרבה כי כבר הורגל בכך : והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון. ושובע נכסים של עשיר בעל פרקמטיאות הרבה אינו מניח לו לישון כל הלילה מהרהר בהן, דבר אחר מתוקה שנת העובד את האלהים, אם מעט ימי שניו ואם הרבה ימי שניו יאכל שכרו המועט כמרובה, משה פירנס את ישראל מ' שנה ושמואל הנביא פירנסם עשר שנים ושקלן הכתוב זה כזה שנאמר (תהלים צט) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו וגו' כך נדרש בתנחומא : והשבע לעשיר. בעל שמועות : איננו מניח לו לישון. בקבר שנאמר (שיר ז) דובב שפתי ישנים כל ת''ח שאומרים דבר שמועה מפיו שפתותיו דובבות בקבר : (רש"י)

 מצודת דוד  מתוקה שנת העובד. עובד האדמה הוא ישן וערבה שנתו עליו בין אכל מעט בין אכל הרבה, רוצה לומר אף אם מעט יאכל ישן הוא כאלו אכל הרבה המביא בטבע את השינה וזהו לפי שאין לו כי אם מלאכת השדה ולא עוד, לזה אין לו במה לחשוב להרהר לנדד השינה מעיניו : והשבע. רוצה לומר שביעת רוב העושר אין מניח לבעליו לישון, כי עסקיו מרובים ובכל עת יחשוב להרהר בהם ונגזלה שנתו : (מצודת דוד)


{יב}  יֵ֚שׁ רָעָ֣ה חוֹלָ֔ה רָאִ֖יתִי תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ עֹ֛שֶׁר שָׁמ֥וּר לִבְעָלָ֖יו לְרָעָתֽוֹ:

 רש"י  עושר שמור לבעליו לרעתו. כעשרו של קרח שעל ידי כן נתגאה וירד לשאול : (רש"י)

 מצודת דוד  יש רעה חולה. נמצא רעה כאובה ביותר אשר ראיתי בעולם : עושר וגו'. העושר היה שמור לבעליו ולא יצא מתחת ידו, אולם לא לטובתו היה שמור ליהנות ממנו באחרית הימים ולרשת לבניו אחריו, כי אם לרעתו היה שמור, על כי בעבור רוב העושר העלילו עליו המלשינים והיה מיוסר ביסורים : (מצודת דוד)


{יג}  וְאָבַ֛ד הָעֹ֥שֶׁר הַה֖וּא בְּעִנְיַ֣ן רָ֑ע וְהוֹלִ֣יד בֵּ֔ן וְאֵ֥ין בְּיָד֖וֹ מְאֽוּמָה:

 רש"י  ואין בידו מאומה. אף זכות אבות : (רש"י)

 מצודת דוד  ואבד. גם העושר נאבד ממנו אז בהענין הרע שהביא על בעליו הוא דבר העלילה, כי פזר הון בתת שוחד להציל עצמו מן הרעה אשר הדבקתהו : והוליד בן. עוד העושר בידו לא היה לו בן להנהותו מן העושר, ואחר אבדן העושר הוליד בן, ואז אין בידו מאומה להנהותו ולרשת אותו : (מצודת דוד)


{יד}  כַּאֲשֶׁ֤ר יָצָא֙ מִבֶּ֣טֶן אִמּ֔וֹ עָר֛וֹם יָשׁ֥וּב לָלֶ֖כֶת כְּשֶׁבָּ֑א וּמְא֙וּמָה֙ לֹא-יִשָּׂ֣א בַעֲמָל֔וֹ שֶׁיֹּלֵ֖ךְ בְּיָדֽוֹ:

 רש"י  ומאומה לא ישא בעמלו. כשימות לא ישא בידו שום זכות צדקה שעשה בממונו בחייו כל עומת שבא אותו הממון כן הלך : (רש"י)

 מצודת דוד  כאשר. כמו שיצא ערום מבטן אמו כן ישוב ללכת אל המקום הידוע הוא הקבר, וכמו שבא מן הבטן : ומאומה וגו'. בזה יפרש לומר לא ישוב ערום ממש כמו שבא, כי אם מאומה לא יקח מן העושר אשר קבץ בעמל להוליך עמו בידו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לא ישא. לא יקח. כמו ובתים ונשאו (מיכה ב ב) : בעמלו. הבי''ת הוא במקום מ''ם. כמו והנותר בבשר ובלחם (ויקרא ח לב) : (מצודת ציון)


{טו}  וְגַם-זֹה֙ רָעָ֣ה חוֹלָ֔ה כָּל-עֻמַּ֥ת שֶׁבָּ֖א כֵּ֣ן יֵלֵ֑ךְ וּמַה-יִּתְר֣וֹן ל֔וֹ שֶֽׁיַּעֲמֹ֖ל לָרֽוּחַ:

 מצודת דוד  וגם זה וגו'. למעלה אמר שזה רעה חולה מה שראה אשר העושר שמור לבעליו לרעתו, ובזה אמר וגם זה רעה חולה שלא נשאר העושר בידו, כנגד שבא כן ילך, כמו שקבץ העושה בעמל כן הלך ממנו בעמל ובענין רע : ומה יתרון. מהו אם כן היתרון הבא לו בדבר אשר עמל לרוח מבלי תועלת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כל עומת. ענינו כמו כנגד, רוצה לומר שוה ודומה. וכן לעומת קלעי החצר (שמות לח כא) : (מצודת ציון)


{טז}  גַּ֥ם כָּל-יָמָ֖יו בַּחֹ֣שֶׁךְ יֹאכֵ֑ל וְכָעַ֥ס הַרְבֵּ֖ה וְחָלְי֥וֹ וָקָֽצֶף:

 רש"י  וחליו. כמו וחולי והו''יו יתירה כמו וי''ו של (תהלים קד) חיתו יער : (רש"י)

 מצודת דוד  גם כל ימיו. גם זאת היה בו אשר כל ימיו היה מוטרד בעסקיו ולא היה לו פנאי לאכול ביום, ולא אכל עד כי בא חשכת הלילה : וכעס הרבה. היה מלא מהרבה כעס הבא מרוב העסק, כי אי אפשר שיהיה הכל לפי רצונו הואיל ומרובים היו : וחליו. היה מלא מהחלי הבא מהרבה כעס, ובזה יצא הקצף והראה לרבים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וקצף. הוא הראות הכעס אל החוץ : (מצודת ציון)


{יז}  הִנֵּ֞ה אֲשֶׁר-רָאִ֣יתִי אָ֗נִי ט֣וֹב אֲשֶׁר-יָפֶ֣ה לֶֽאֶכוֹל-וְ֠לִשְׁתּוֹת וְלִרְא֨וֹת טוֹבָ֜ה בְּכָל-עֲמָל֣וֹ | שֶׁיַּעֲמֹ֣ל תַּֽחַת-הַשֶּׁ֗מֶשׁ מִסְפַּ֧ר יְמֵי-(חיו) חַיָּ֛יו אֲשֶׁר-נָֽתַן-ל֥וֹ הָאֱלֹהִ֖ים כִּי-ה֥וּא חֶלְקֽוֹ:

 רש"י  לאכול ולשתות ולראות טובה. לעסוק בתורה שהיא לקח טוב ואל יקבץ הון רב אלא בחלק הניתן לו ישמח כי הוא חלקו : (רש"י)

 מצודת דוד  ראיתי. בהבנת הלב ראיתי כי טוב לבן אדם. ולתוספת באור אמר עוד אשר יפה וגו' : ולראות טובה. רוצה לומר לעשות צדקה וחסד : בכל עמלו. בכל העושר שקבץ בעמל תחת השמש : מספר ימי חייו. כן יעשה בכל מספר ימיו חייו אשר החיה אותו האלהים : כי הוא חלקו. כי כל העושר הוא חלקו אשר חלק לו אלוה ממעל, ואם כן מהראוי שהוא יהנה בו והוא יעשה עמו צדקה וחסד : (מצודת דוד)


{יח}  גַּ֣ם כָּֽל-הָאָדָ֡ם אֲשֶׁ֣ר נָֽתַן-ל֣וֹ הָאֱלֹהִים֩ עֹ֨שֶׁר וּנְכָסִ֜ים וְהִשְׁלִיט֨וֹ לֶאֱכֹ֤ל מִמֶּ֙נּוּ֙ וְלָשֵׂ֣את אֶת-חֶלְק֔וֹ וְלִשְׂמֹ֖חַ בַּעֲמָל֑וֹ זֹ֕ה מַתַּ֥ת אֱלֹהִ֖ים הִֽיא:

 רש"י  והשליטו לאכל ממנו. בחייו : לשאת את חלקו. במותו שיזכהו לעסוק בתורה ובמצות בחייו כדי שיקבל שכר : (רש"י)

 מצודת דוד  גם כל האדם. מוסב על סוף המקרא, זה מתת אלהים היא לומר גם ההשלטה לאכול וכו' יחשב מתנה מאת המקום כמו העושר עצמו : והשליטו. המשיל את לבו ורצונו ליהנות מן העושר : ולשאת. לקחת עמו לקבר את החלק אשר חלק לו אלוה ממעל, רוצה לומר לעשות עם העושר צדקה וחסד לקחת עמו זה הזכות אל הקבר : ולשמוח בעמלו. רוצה לומר שלא ירע לבבו בתתו מן העושר שקבץ בעמל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ונכסים. בה כלול זהב וכסף וכלים ומקנה וכו'. וכן בנכסים רבים שובו (יהושע כב ח) : והשליטו. ענין ממשלה ויכולת : ולשאת. ולקחת : מתת. מלשון נתינה. כמו ביום תת ה' (שם י יב) : (מצודת ציון)


{יט}  כִּ֚י לֹ֣א הַרְבֵּ֔ה יִזְכֹּ֖ר אֶת-יְמֵ֣י חַיָּ֑יו כִּ֧י הָאֱלֹהִ֛ים מַעֲנֶ֖ה בְּשִׂמְחַ֥ת לִבּֽוֹ:

 רש"י  כי לא הרבה. שאין אורך ימים בעולם הזה : יזכר את ימי חייו. כי מעט הם ולא הרבה ולמה יטרח לאסוף הון יטרח בדבר העומד לו לעולם הבא בחייו : כי האלהים מענה וגו'. הקב''ה עדות קבועה לזה לעולם : בשמחת לבו. ששמח לעשות טוב בחייו וראיתי במדרש זה אלקנה שמדריך את ישראל לעלות לשילה ברגלים ובדרך שמעלה אותן לשנה זו לא היה מעלה אותן לשנה האחרת כדי לפרסם הדבר ולהרגילם לפיכך יחסו הכתוב ועלה האיש ההוא מעירו וגומר, ואומר אני שהמדרש הזה סוף המקרא הוא כי האלהים מענה בשמחת לבו זה אלקנה שקבע לו הקב''ה בכתובים והעיד עליו (שמואל א יא) ועלה האיש ההוא מעירו : מענה. נקוד פתח קטן לכך אני מפרשו שם דבר כמו (איוב לב) כי אין מענה בפי שלשת האנשים : בשמחת לבו. שהיה שמח ברגל : (רש"י)

 מצודת דוד  כי לא הרבה וגו'. הוא מקרא מסורס, והראוי יזכור את ימי חייו כי לא הרבה, רוצה לומר יחשוב בלבבו את ימי חייו אשר אינם מרובים, לכן ימהר ליהנות מן העושר ולעשות צדקה וחסד בשמחת הלבב עודו חי : כי האלהים. כאומר פן מי יחשוב מי יודע תעלומות לב אם עשיתי בשמחת הלב, לזה אמר כי האלהים היודע מחשבות הוא לו לעד אם עשה בשמחת לבו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מענה. ענין עדות. כמו לא תענה (שמות כא יד) : (מצודת ציון)

קהלת פרק-ו

{א}  יֵ֣שׁ רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר רָאִ֖יתִי תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ וְרַבָּ֥ה הִ֖יא עַל-הָאָדָֽם:

 רש"י  ורבה היא על האדם. בהרבה בני אדם היא נוהגת : (רש"י)

 מצודת דוד  ורבה היא. הרעה הזאת היא גדולה על האדם ומצירה מאד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ורבה. גדולה. כמו על כל רב ביתו (אסתר א ח) : (מצודת ציון)


{ב}  אִ֣ישׁ אֲשֶׁ֣ר יִתֶּן-ל֣וֹ הָאֱלֹהִ֡ים עֹשֶׁר֩ וּנְכָסִ֨ים וְכָב֜וֹד וְֽאֵינֶ֨נּוּ חָסֵ֥ר לְנַפְשׁ֣וֹ | מִכֹּ֣ל אֲשֶׁר-יִתְאַוֶּ֗ה וְלֹֽא-יַשְׁלִיטֶ֤נּוּ הָֽאֱלֹהִים֙ לֶאֱכֹ֣ל מִמֶּ֔נּוּ כִּ֛י אִ֥ישׁ נָכְרִ֖י יֹֽאכֲלֶ֑נּוּ זֶ֥ה הֶ֛בֶל וָחֳלִ֥י רָ֖ע הֽוּא:

 רש"י  עושר ונכסים. לפי פשוטו כמשמעו : ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו. שיהא שמח בחלקו למצוא קורת רוח בעשרו כי שואף לעשות ולהרבות הון כענין שנאמר (חבקוק ב) והוא ימות ולא ישבע וגם לא ישליטנו לעשות צדקה לאכול הימנה לעתיד ואיש נכרי יטול אותו ממון ויעשה בו צדקה ויהנה ממנו, ומדרש אגדה בדברי תורה : עושר ונכסים וכבוד. מקרא משנה ואגדה : לא ישליטנו. שלא זכה לגמרא ומתוך כך אין הנאה ממנו בשום דבר הוראה : כי איש נכרי יאכלנו זה בעל הגמרא : (רש"י)

 מצודת דוד  איש וגו'. רוצה לומר ראיתי איש וגו' : וכבוד. מן הבריות, והוא דבר המרחיב את הלב ומשמחו : ואיננו חסר לנפשו. אין הוא חסר אל נפשו מכל אשר יתאוה רוצה לומר יוכל הוא למלאות רצון נפשו בכל מה שיתאוה כי אין חסר לו כלום : ולא ישליטנו האלהים. אבל האלהים לא נתן לו ממשלה ויכולת ליהנות מן העושר, כי הטה את לבבו לקמץ : איש נכרי. הזר ממנו שאינו ראוי לירשו הוא יאכל את העושר, כי יבא לידו ויהנה ממנו : זה הבל. אסיפת ההון היה מבלי תועלת, והוא מכאוב רע בראותו שזולתו יהנה ממה שקבץ הוא : (מצודת דוד)


{ג}  אִם-יוֹלִ֣יד אִ֣ישׁ מֵאָ֡ה וְשָׁנִים֩ רַבּ֨וֹת יִֽחְיֶ֜ה וְרַ֣ב | שֶׁיִּהְי֣וּ יְמֵֽי-שָׁנָ֗יו וְנַפְשׁוֹ֙ לֹא-תִשְׂבַּ֣ע מִן-הַטּוֹבָ֔ה וְגַם-קְבוּרָ֖ה לֹא-הָ֣יְתָה לּ֑וֹ אָמַ֕רְתִּי ט֥וֹב מִמֶּ֖נּוּ הַנָּֽפֶל:

 רש"י  אם יוליד איש מאה. בנים : ורב שיהיו ימי שניו. (ורב הון וכל טוב ימי שניו) שלו, ורב לשון די, די לכל טובה : ונפשו לא תשבע. מאותה הטובה שאינו שמח בחלקו להתקרר רוחו במה שבידו : וגם קבורה לא היתה לו. פעמים שנהרג וכלבים אוכלים אותו וכל הדברים האלו נמצאו באחאב שהוליד בנים הרבה וממונו הרבה והיה חומד של אחרים ולא מצא קורת רוח בממונו וכלבים אכלוהו : טוב ממנו הנפל. של אשה כי הנפל בהבל בא והלך ולא ראה טובה ולא נתאוה לה ואין לו להצטער : (רש"י)

 מצודת דוד  מאה. רוצה לומר מאה בנים המשמח לב מולידם : ורב וגו'. בגודל ובכבוד אשר יהיו ימי שניו : ונפשו. אבל נפשו לא שבעה מן הטובה, כי לא מילא תאותה בשום דבר : לא היתה לו. כי חית השדה אכלוהו : טוב ממנו. מי שאירע לו כאלה, נפל האשה טוב ממנו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ורב. גדול רוצה לומר מכובד : הנפל. כן יקרא הנולד מת : (מצודת ציון)


{ד}  כִּֽי-בַהֶ֥בֶל בָּ֖א וּבַחֹ֣שֶׁךְ יֵלֵ֑ךְ וּבַחֹ֖שֶׁךְ שְׁמ֥וֹ יְכֻסֶּֽה:

 מצודת דוד  כי בהבל בא. הנפל הזה כשבא לעולם מתחלה בא מבלי השיג תועלת, וכשהלך אל הקבר הלך בחושך, רוצה לומר לא ראוהו מי ולא ידע ממנו אחר זה לא יזכר שמו, כאלו השם נתכסה בחושך ואין מי רואהו להזכירו. והוא ענין מליצה, כי באמת לא נקרא לו שם : (מצודת דוד)


{ה}  גַּם-שֶׁ֥מֶשׁ לֹא-רָאָ֖ה וְלֹ֣א יָדָ֑ע נַ֥חַת לָזֶ֖ה מִזֶּֽה:

 מצודת דוד  לא ראה. הנפל הזה : ולא ידע. מעולם לא ידע נחת הרוח שיש מדבר אחד יותר ממה שיש מדבר אחר, והואיל וכן אין לו להצטער מה שהיה חסר מן הטובה, כי מעולם לא ראה טובה ולא נתאווה לה, אבל האיש שילד מאה וגו' יודע הוא מהו טובה ועל שנעדרה ממנו צערו מרובה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נחת. רוצה לומר נחת רוח : (מצודת ציון)


{ו}  וְאִלּ֣וּ חָיָ֗ה אֶ֤לֶף שָׁנִים֙ פַּעֲמַ֔יִם וְטוֹבָ֖ה לֹ֣א רָאָ֑ה הֲלֹ֛א אֶל-מָק֥וֹם אֶחָ֖ד הַכֹּ֥ל הוֹלֵֽךְ:

 רש"י  ואילו חיה. ואם חיה אלפים שנה מה יתרון לו הואיל וטובה לא ראה הלא סופו לשוב אל העפר כשאר העניים : (רש"י)

 מצודת דוד  ואלו חיה. ואם חיה : פעמים. שני פעמים אלף שהם שני אלפים : לא ראה. רוצה לומר לא התענג בטובה : הלא אל מקום אחד. רוצה לומר מהו הנאה שמצא באריכות ימיו, הלא במותו ישוב אל העפר כשאר העם, כי הכל הולך אל מקום אחד הוא הקבר וכמוהם כמוהו : (מצודת דוד)


{ז}  כָּל-עֲמַ֥ל הָאָדָ֖ם לְפִ֑יהוּ וְגַם-הַנֶּ֖פֶשׁ לֹ֥א תִמָּלֵֽא:

 רש"י  כל עמל האדם. בשביל פיהו הוא שיהנה ויאכל בעולם הזה והבא וזה לא נהנה בחייו : וגם הנפש לא תמלא. בתמיה כלומר וזה אפי' תאותו לא מלאה בהנאה מועטת כמו (שמות טו) תמלאמו נפשי לשון השגת תאוה, ואחרי שכן הוא : (רש"י)

 מצודת דוד  כל עמל. מה שהאדם עמל לקבץ הון, הוא למען יהיה לו מה לתת אל פיהו לאכול ולשתות : וגם הנפש. ישמור שלא תכרת, רוצה לומר שיתן מהונו צדקה לזכות את הנפש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תמלא. ענינו כריתה וחתוך. כמו התמלא בשכות עורו (איוב מ לא) : (מצודת ציון)


{ח}  כִּ֛י מַה-יּוֹתֵ֥ר לֶחָכָ֖ם מִֽן-הַכְּסִ֑יל מַה-לֶּעָנִ֣י יוֹדֵ֔עַ לַהֲלֹ֖ךְ נֶ֥גֶד הַחַיִּֽים:

 רש"י  מה יותר לו. בחכמתו משאם היה כסיל : ומה לעני. חסרון מן העשיר שאין לו קורת רוח גם הוא יודע להלוך בארץ אצל החיים, ד''א וגם הנפש לא תמלא לעולם הבא שהרי לא עשה מעשים טובים בחייו : (רש"י)

 מצודת דוד  כי מה יותר. מהו היתרון שיש לחכם יותר מן הכסיל, כי אם מה שנותן לב לעני לדעת את מחסורו ולהחיותו ברעב, למען יוכל גם הוא ללכת נגד החיים ודומה להם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נגד. ענינו השואה ודמיון. וכן ואלכה לנגדך (בראשית לג יב) : (מצודת ציון)


{ט}  ט֛וֹב מַרְאֵ֥ה עֵינַ֖יִם מֵֽהֲלָךְ-נָ֑פֶשׁ גַּם-זֶ֥ה הֶ֖בֶל וּרְע֥וּת רֽוּחַ:

 רש"י  טוב מראה עינים מהלך נפש. טוב היה והוכשר לזה לראות עושרו למראה עיניו ממאכל ומשתה ההולך בנפש, דבר אחר טוב מראה עינים מהלך נפש טוב היה לזה והוכשר ללכת אחר עיניו לגזול ולעשוק מהילוך נפשו שלא נתן לב היכן נפשו תלך כשימות : גם זה הבל. הוא הניתן לרשעים : (רש"י)

 מצודת דוד  טוב מראה עינים. טוב היה אם היה אדם רואה בעיניו מהלך הנפש לאחר המיתה, לאיזה מקום הולך נפש הצדיק ולאיזה מקום הולך נפש הרשע, והיה אם כן יודע ההפרש, ועל ידי זה היה מיישר דרכו : גם זה הבל. אבל באמת שגם זה הבל מבלי תועלת, כי אז היה עובד את המקום על מנת לקבל פרס ולהנצל מן העונש, ויותר טוב לעבדו שלא על מנת לקבל פרס : ורעות רוח. בדבר הזה היה לו רעות רוח, כי אז היה עובד את המקום שלא ברצון כי אם מאהבת השכר ויראת העונש, מה שאין כן כשעובד מאהבת המקום כי אז יעבוד מרצונו : (מצודת דוד)


{י}  מַה-שֶּֽׁהָיָ֗ה כְּבָר֙ נִקְרָ֣א שְׁמ֔וֹ וְנוֹדָ֖ע אֲשֶׁר-ה֣וּא אָדָ֑ם וְלֹא-יוּכַ֣ל לָדִ֔ין עִ֥ם (שהתקיף) שֶׁתַּקִּ֖יף מִמֶּֽנּוּ:

 רש"י  מה שהיה כבר נקרא שמו. חשיבות וגדולה שהיתה לו בחייו, כבר נקרא שמו כלומר כבר היה ועבר כבר יצא לו שם בשררה ועתה חלף ונודע שהוא אדם ולא אל וסופו שמת ולא יוכל לדין עם מלאך המות שהוא תקיף ממנו : (רש"י)

 מצודת דוד  מה שהיה. הגדולה שהיה לאדם כבר נקרא שמו בשם גדול עודו חי, וכאומר מה שעבר אין : ונודע. אבל במותו נודע לכל שהיה רק בן אדם, ולא היה בידו לרדת לדין עם מי שהוא תקיף ממנו הוא מלאך המות החזק ממנו, ולא יוכל למנוע את הנפש בדין : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שהתקיף. ענין חוזק ואלמות. כמו אם יתקפו האחד (לעיל ד יב) : (מצודת ציון)


{יא}  כִּ֛י יֵשׁ-דְּבָרִ֥ים הַרְבֵּ֖ה מַרְבִּ֣ים הָ֑בֶל מַה-יֹּתֵ֖ר לָאָדָֽם:

 רש"י  כי יש דברים הרבה. שנתעסק בהן בחייו כשחוק המלכים קופים ופילים ואריות הכל הרבו לו ומה יותר לו משמת : (רש"י)

 מצודת דוד  כי יש. באמת יש ענינים הרבה מה שהפליא זה לעשות בגדולתו עודו חי, אבל כל אלה מרבים הבל הואיל ואינם נצחיים : מה יותר לאדם. מה יתרון המעלה בא לאדם במה שהוא אדם מחונן דעה יותר מכל החי : (מצודת דוד)


{יב}  כִּ֣י מִֽי-יוֹדֵעַ֩ מַה-טּ֨וֹב לָֽאָדָ֜ם בַּֽחַיִּ֗ים מִסְפַּ֛ר יְמֵי-חַיֵּ֥י הֶבְל֖וֹ וְיַעֲשֵׂ֣ם כַּצֵּ֑ל אֲשֶׁר֙ מִֽי-יַגִּ֣יד לָֽאָדָ֔ם מַה-יִּהְיֶ֥ה אַחֲרָ֖יו תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ:

 רש"י  כי מי יודע. כי מי אשר יודע מעשים טובים ומה לאדם לעשות בחייו שיהיו טובים לו לעולם הארוך : מספר ימי חיי הבלו. שהם מעט מספר : ויעשם. לאותם מעשים בשעה מועטת שהוא חי שהוא זמן קצר כצל עוף העובר ואף על פי שאמר שלמה כצל סתם ולא פירש אם צל דקל אם צל כותל שהם קבועים כבר פירשו דוד אביו (תהלים קמד) ימיו כצל עובר זהו צלו של עוף הפורח כך נדרש במדרש : אשר מי יגיד לאדם. במה יתקיים הון שקבץ מעושק לבניו אחריו תחת השמש : (רש"י)

 מצודת דוד  כי מי יודע. רוצה לומר מעט המה אשר ישכילו לדעת מהו הטוב אל האדם לעשות בחייו, במספר ימי חייו ההבל אשר הוקצה לו מן השמים : ויעשם. למען עשות המעשים האלה עודו חי בכל עת, ולא ינוח כצל הזה אשר לא ינוח בעת מן העתים, כי תמיד נוטה הוא ממקום למקום בעבור נטיית השמש. ומוסב למעלה לומר הואיל ולא רבים יחכמו להבין את זאת לכן לא בא יתרון מעלה לאדם במה שהוא אדם מחונן דעה : אשר מי יגיד לאדם. רוצה לומר לא סוף דבר שאין אדם יודע דבר מושכל מה לעשות בחייו, כי אפילו דבר מוחש אשר יהיה מאחורי ערפו אין ידוע לו בזה העולם, וצריך הוא שיהא מי יגיד לו מה הוא : (מצודת דוד)

קהלת פרק-ז

{א}  ט֥וֹב שֵׁ֖ם מִשֶּׁ֣מֶן ט֑וֹב וְי֣וֹם הַמָּ֔וֶת מִיּ֖וֹם הִוָּלְדֽוֹ:

 רש"י  טוב שם משמן טוב. יפה לאדם שם טוב משמן טוב, וביום המות טוב השם מיום הולדו לכך הוקש שם טוב לשמן יותר משאר משקין שהשמן אתה נותן לתוכו מים והוא צף ועולה וניכר אבל שאר משקין אתה נותן לתוכן מים והם בולעים, טוב שם משמן טוב שמן טוב יורד למטה שנאמר (תהלים קלג) כשמן הטוב היורד על הזקן שם טוב עולה למעלה שנאמר (בראשית יב) ואגדלה שמך, שמן טוב לשעה ושם טוב לעולם שנאמר (תהלים עב) יהי שמו לעולם, שמן טוב הולך מקיתון לטרקלין ולא יותר ושם טוב לסוף העולם אמר רבי יהודה ברבי סימון מצינו בעלי שמן טוב נכנסו למקום החיים ויצאו שרופי' והם נדב ואביהוא שנמשחו בשמן המשחה ומצינו בעלי שם טוב שנכנסו למקום המיתה ויצאו חיים חנניה מישאל ועזריה שיצאו מכבשן האש : ויום המות מיום הולדו. נולדה מרים אין הכל יודעין מה היא מתה נסתלקה הבאר וכן אהרן בעמוד ענן וכן משה במן : (רש"י)

 מצודת דוד  טוב שם. שם טוב היוצא לאדם מרחוק בעבור מעשיו ההגונים הוא יותר טוב משמן הטוב הנודף ריח טוב למרחוק, כי שמן הטוב דרכו להפיג ריחו בכל עת והוא הולך וחסור, אבל שם טוב דרכו ללכת ולהתגבר בכל פעם : ויום המות. יותר טוב לאדם יום המות מיום הולדו, כי השם הטוב שיצא לו בחייו לא יפסק אחר המיתה, אבל ביום הולדו אין ידוע עדיין אם יזכה לשם טוב ואם יתקיים השם : (מצודת דוד)


{ב}  ט֞וֹב לָלֶ֣כֶת אֶל-בֵּֽית-אֵ֗בֶל מִלֶּ֙כֶת֙ אֶל-בֵּ֣ית מִשְׁתֶּ֔ה בַּאֲשֶׁ֕ר ה֖וּא ס֣וֹף כָּל-הָאָדָ֑ם וְהַחַ֖י יִתֵּ֥ן אֶל-לִבּֽוֹ:

 רש"י  טוב ללכת אל בית אבל. מדה הנוהגת בחיים ובמתים : מלכת אל בית משתה. שהיא מדה שאינה נוהגת אלא בחיים : באשר הוא סוף כל האדם. בשביל שהאבל הוא סוף כל האדם סופו של כל אדם לבא לידי כך לפיכך החי יתן אל לבו כל מה שאגמול חסד עם המת אצטרך אני שיגמלו לי במותי דידל ידלוניה דיטען יטענוניה דיספד יספדוניה דיילוה ילויניה, ד''א באשר הוא סוף כל האדם שהמיתה היא סוף כל ימי האדם ואם לא עכשיו גומל לו חסד לא יגמול לו עוד אבל בית המשתה זימנו ולא הלך יוכל לומר לו סופך שיולד לך בן ושם אהיה עמך תבא לך שמחת חתונת בניך ושם אלך : והחי יתן אל לבו. הדבר הזה שאם לא עכשיו יגמול לו חסד לא יגמול לו עוד : (רש"י)

 מצודת דוד  טוב ללכת. יותר טוב ללכת לבית האבל לשמוע קנות ויללות המעציב את הלב, מללכת לבית המשתה לראות שמחות ורקודין המרחיב את הלב : באשר. בעבור אשר מקרה האבל הוא סוף של כל אדם, כי כולם ימותו ויתאבלו עליהם, והחי ההולך לבית האבל אף כי עודנו חי יתן אל לבו שגם עליו יתאבלו בבוא עת חליפתו, ובזה יחרד ויכנע לבבו ויהיה נשמר מן החטא : (מצודת דוד)


{ג}  ט֥וֹב כַּ֖עַס מִשְּׂחֹ֑ק כִּֽי-בְרֹ֥עַ פָּנִ֖ים יִ֥יטַב לֵֽב:

 רש"י  טוב כעס משחוק. מי שרודפת מדת הדין אחריו אל יצטער טוב היה להם לדור המבול אם הראה הקב''ה פנים זעומות על עבירות שבידם משחוק ששחק עמהם שאילו הראה להם קימעא רוע פנים היו חוזרים למוטב, טוב היה לאדוניהו אם עצבו אביו על כל עבירה שהיה עושה משחוק שהראה לו ובסוף נהרג עליו : ייטב לב. יהפוך לב האדם להטיב דרכיו : (רש"י)

 מצודת דוד  טוב כעס. אם יחטא לחברו וזה מראה לו כעס יותר נוח לו משיראה לו פנים שוחקות כי במה שמראה לו רוע פנים של זעם נח החימה וייטב הלב ולא יתנקם עוד כי כן הטבע, אבל אם מראה לו פנים שוחקות השנאה טמונה בלבו ולא יחמול ביום נקם לעת מצוא : (מצודת דוד)


{ד}  לֵ֤ב חֲכָמִים֙ בְּבֵ֣ית אֵ֔בֶל וְלֵ֥ב כְּסִילִ֖ים בְּבֵ֥ית שִׂמְחָֽה:

 רש"י  לב חכמים בבית אבל. מחשבתם על יום המיתה : ולב כסילים בבית שמחה. אין חרדים מיום המיתה ולבם בריא כאולם : (רש"י)

 מצודת דוד  לב חכמים. מחשבת החכמים הוא בבית אבל, בכל עת יחשבו בענין אבלות למען יכנע לבבם להיות נשמר מן החטא : בבית שמחה. תמיד יחשבו בענין שמחת הרקוד וקלות הראש המרגיל לעבירה : (מצודת דוד)


{ה}  ט֕וֹב לִשְׁמֹ֖עַ גַּעֲרַ֣ת חָכָ֑ם מֵאִ֕ישׁ שֹׁמֵ֖עַ שִׁ֥יר כְּסִילִֽים:

 מצודת דוד  טוב לשמוע. יותר טוב לשמוע גערת נזיפה מן החכם, אף כי יחריד את הלב, מכל מקום לטובה יחשב, כי אין דרך החכם להשמיע גערת נזיפה כי אם ליישר הדרך, אם כן הגערה ההיא לטובת השומע : מאיש. רוצה לומר אף אם הוא איש חשוב ירא אלהים אשר לא יקל ראש בעבור שמיעת השיר, ויש אם כן בזה מן הטוב, כי משמח את הלב ומסיר את היגון, מכל מקום הואיל והכסילים הם המשוררים אי אפשר שלא ישמיעו לאזן השומע דבר קלות ראש, ולפי שעה יבא בלבו מחשבת קלות ראש : (מצודת דוד)


{ו}  כִּ֣י כְק֤וֹל הַסִּירִים֙ תַּ֣חַת הַסִּ֔יר כֵּ֖ן שְׂחֹ֣ק הַכְּסִ֑יל וְגַם-זֶ֖ה הָֽבֶל:

 רש"י  כי כקול הסירים. עצי קוצים אשפי''נש בלעז : תחת הסיר. תחת סיר נחשת הכפוי על תבערת קוצים והם מקשקשים לתוכה אמר רבי יהושע בן לוי כל קיסיא כד אינון דלקין לית קלהון אזיל ברם הלין סירייתא קלהון אזיל למימר אף אנן מן קיסיא מודיעים אף אנו מן העצים ויש צורך בנו אף הכסילים מרבים דברים לומר גם אנו מן החשובים : גם זה הבל. ועמל הוא שמסר הקב''ה לבריות להיות יגעים ומקנתרים בהם : (רש"י)

 מצודת דוד  כקול הסירים. כמו קול תבערת קוצים שתחת הסיר ישמיעו קול קשקוש יקשקשו בסיר, ולא יבא בסדר מיושר כדרך שבא מכלי הניגון : כן שחוק. כן הוא שחוק שמחת השיר מהכסיל, כי לא יבא בסדר מיושר כדרך השיר אבל יערב בו דברי קלות ראש : גם זה הבל. לכן גם זה הבל עם כי יש בהשיר מה מן הטוב כי משמח הלב ומסיר היגון, עם כל זה הוא הבל הואיל ומערב בו דברי קלות ראש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הסירים. ענפי קוצים. כמו עד סירים סבוכים (נחום א י) : הסיר. כן יקרא קדרה של נחשת. כמו והיה כל סיר (זכריה יד כא), ואמר בלשון הנופל על הלשון : (מצודת ציון)


{ז}  כִּ֥י הָעֹ֖שֶׁק יְהוֹלֵ֣ל חָכָ֑ם וִֽיאַבֵּ֥ד אֶת-לֵ֖ב מַתָּנָֽה:

 רש"י  כי העושק יהולל חכם. כשהכסיל מקנתר את החכם מערבב דעתו וגם הוא נכשל דתן ואבירם קנתרו את משה לומר (שמות ה) ירא ה' עליכם וישפוט וגומר וערבבוהו ואבדו את לבו וגרמו לו שהקפיד כנגד הקב''ה ואמר (שם ה) והצל לא הצלת את עמך ונענש בדבר שהשיבו עתה תראה ולא תראה במלחמת ל''א מלכים : לב מתנה. לב חכמה שהיא מתנה לאדם שנאמר (משלי ב) כי ה' יתן חכמה : עושק. לשון ריב וקנתורין יש פנים אחרים אך מפרידין המקראות זו מזו וכי האמור בראש המקרא מוכיח שמחובר למקרא שלפניו : (רש"י)

 מצודת דוד  כי העושק. כאומר אף אם האיש החכם הזה יגער בכסילים בשמעו כי ידבר דברי קלות ראש, עם כל זה לא טוב לשמוע, כי כשיגער בהם ישיבו גם המה דברי קנתור ויערבבו דעת החכם ויאבד את לב חכמה וידבר גם הוא בלי דעת, לכן טוב ללכת מנגד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  העושק. ענין קנתור וערעור. כמו את כל העשוקים (לעיל ד א) : יהולל. ענין ערבוב הדעת. כמו ושופטים יהולל (איוב יב יז) : לב מתנה. רוצה לומר לב חכמה שהיא מתנה לאדם מאת המקום. כמו שנאמר כי ה' יתן חכמה (משלי ב ו) : (מצודת ציון)


{ח}  ט֛וֹב אַחֲרִ֥ית דָּבָ֖ר מֵֽרֵאשִׁית֑וֹ ט֥וֹב אֶֽרֶךְ-ר֖וּחַ מִגְּבַהּ-רֽוּחַ:

 רש"י  טוב אחרית דבר מראשיתו. כמשמעו בראשית הדבר אין אנו יודעים מה יהא בסופו אבל כשאחרי' טוב נגמר בטובה, דבר אחר טוב אחרית דבר מראשיתו בזמן שהוא מראשיתו טוב שנתכוונו לטובה כשהתחילו בו רבי מאיר הוי קאים ודריש כוליה מילתא באלישע בן אבויה במדרש קהלת : ארך רוח. המאריך רוגזו ואינו ממהר לריב : (רש"י)

 מצודת דוד  טוב אחרית דבר. רוצה לומר כמו שאחרית הדבר הוא טוב יותר מן הראשית כי בראשית הדבר לא נודע מה יעשה בה, אבל כשנגמר הדבר נודע הכל, כן טוב יותר המאריך רוגזו ואינו ממהר לריב, ממי שהוא גבה רוח אשר בעבור זה ימהר להתקצף, כי הממהר להתקצף עומד הוא עדיין בתחלת הריב ולא נודע מה יהיה בסוף בהכלים אותו רעהו אבל אם מאריך אף מאליו ישקע הריב וכאלו נשלם הדבר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רוח. ענינו רוגז. כמו הניחו את רוחי (זכריה ו ח) : מגבה רוח. ענין גאוה יתירה : (מצודת ציון)


{ט}  אַל-תְּבַהֵ֥ל בְּרֽוּחֲךָ֖ לִכְע֑וֹס כִּ֣י כַ֔עַס בְּחֵ֥יק כְּסִילִ֖ים יָנֽוּחַ:

 רש"י  אל תבהל. אל תמהר : (רש"י)

 מצודת דוד  אל תבהל ברוחך. בעת התרגזך אל תמהר להראות הכעס, כי הראות הכעס מצא לעצמה מקום מנוח ומשומר בחיק הכסילים ומהם לא נעזב על כי לא יתבוננו אשר רעיהם יכלימם לכן המשכיל ידום בעת ההיא ולא יתקצף מהר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אל תבהל. אל תמהר : (מצודת ציון)


{י}  אַל-תֹּאמַר֙ מֶ֣ה הָיָ֔ה שֶׁ֤הַיָּמִים֙ הָרִ֣אשֹׁנִ֔ים הָי֥וּ טוֹבִ֖ים מֵאֵ֑לֶּה כִּ֛י לֹ֥א מֵחָכְמָ֖ה שָׁאַ֥לְתָּ עַל-זֶֽה:

 רש"י  אל תאמר מה היה שהימים וגו'. אל תתמה על הטובה שהיתה באה על הצדיקים הראשונים כדור המדבר ודורו של יהושע ודורו של דוד : כי לא מחכמה שאלת. שהכל לפי זכות הדורות : (רש"י)

 מצודת דוד  אל תאמר. אל תתמה מפני מה היה זה אשר ימים הראשונים כדורו של יהושע וכדורו של דוד היו טובים יותר מאלה הימים, כי אז מצאו טובה מרובה אשר לא נמצא כזה באלה הימים : כי לא מחכמה שאלת על זה. השאלה ההיא לא שאלת מן החכמה עצמה, כי אלו שאלת אותה היא היתה משיבה אמריה בטוב טעם ודעת, אבל האדם דעתו קצרה להבין את זאת. או השאלה ההיא לא שאלת מפאת חכמה כי אם מפאת כסילות. (כי דרך החכם לשאול שאלות הגונות כפי עומק חכמתו, ודרך הכסיל לשאול שאלות שאין בהם ממש לפי כסילותו) : (מצודת דוד)


{יא}  טוֹבָ֥ה חָכְמָ֖ה עִֽם-נַחֲלָ֑ה וְיֹתֵ֖ר לְרֹאֵ֥י הַשָּֽׁמֶשׁ:

 רש"י  טובה חכמה וגו'. חכמתם עמדה להם עם נחלת זכות אבותם כי טובה היא החכמה : ויותר לרואי השמש. יתרון היא החכמה לכל הבריות : לרואי השמש. הן כל הבריות כדתנן הנודר מרואי החמה אסור אף בסומין לא נתכוון זה אלא במי שהחמה רואה אותו : (רש"י)

 מצודת דוד  טובה חכמה. אם מי מצא בית והון נחלת אבות, מכל מקום החכמה טובה היא אליה, כי בלעדה לא תתקיים נחלתו בידו : ויותר. וביותר יש צורך אל החכמה לאלו שהם רואי השמש, רוצה לומר המסתכלים במערכת השמים להוריד מהם השפעה לעצמם, כי אלו אין בידם מאומה וכל בטחונם במערכת השמים לזה צריך חכמה. (וזכר השמש לפי שהיא הגדולה מכולם ופועלת הרבה בתחתונים, ולכן תקרא מלכת השמים מלשון מלכה וכמוש''כ בתחלת הספר) : (מצודת דוד)


{יב}  כִּ֛י בְּצֵ֥ל הַֽחָכְמָ֖ה בְּצֵ֣ל הַכָּ֑סֶף וְיִתְר֣וֹן דַּ֔עַת הַֽחָכְמָ֖ה תְּחַיֶּ֥ה בְעָלֶֽיהָ:

 רש"י  כי בצל החכמה בצל הכסף. כל מי שישנו בצל החכמה ישנו בצל הכסף שהחכמה גורמת לעושר שיבא : ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה. ועוד החכמה יתירה על הכסף שהחכמה תחיה בעליה : (רש"י)

 מצודת דוד  כי בצל החכמה. החוסה בצל החכמה הוא כאילו יחסה בצל הכסף, כי לפעמים יוכל האדם לכלכל עצמו די מחסורו עם החכמה כמו בכסף : ויתרון. עוד יש יתרון מעלה בדעת החכמה, כי היא תחיה את בעל החכמה, אבל הכסף פעם היא סיבה על מיתת בעליה, כי יעמדו עליו רוצחים לקחת העושר : (מצודת דוד)


{יג}  רְאֵ֖ה אֶת-מַעֲשֵׂ֣ה הָאֱלֹהִ֑ים כִּ֣י מִ֤י יוּכַל֙ לְתַקֵּ֔ן אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר עִוְּתֽוֹ:

 רש"י  ראה את מעשה האלהים. היאך הוא מתוקן הכל לפי הפעולה של אדם גן עדן לצדיקים וגיהנם לרשעים ראה לך באיזה תדבק : כי מי יוכל לתקן. לאחר מיתה את הדבר אשר עותו בחייו : (רש"י)

 מצודת דוד  ראה. הסתכל את מעשה האלהים כמה הם מיושרים ומתוקנים, כי מי מבני האדם יוכל לתקן את הדבר אשר קלקל אותו, אבל המקום ברוך הוא יוכל לתקן את הדבר אשר קלקל בעון הדור. וכמו שאמרו רז''ל בראש השנה אם בעון הדור נגזר על גשמים מועטים ולאחר זה הטיבו מעשיהם מתקן הוא את הקלקול, כי מורידם בזמנם ובמקום היותר צריך ואינו מאבד טפה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עותו. ענין קלקול : (מצודת ציון)


{יד}  בְּי֤וֹם טוֹבָה֙ הֱיֵ֣ה בְט֔וֹב וּבְי֥וֹם רָעָ֖ה רְאֵ֑ה גַּ֣ם אֶת-זֶ֤ה לְעֻמַּת-זֶה֙ עָשָׂ֣ה הָֽאֱלֹהִ֔ים עַל-דִּבְרַ֗ת שֶׁלֹּ֨א יִמְצָ֧א הָֽאָדָ֛ם אַחֲרָ֖יו מְאֽוּמָה:

 רש"י  ביום טובה היה בטוב. ביום שיש בידך לעשות טובה היה בעושי הטובה : וביום רעה ראה. כשתבוא הרעה על הרשעים אתה תהיה מן הרואים שנאמר (ישעיה סו) ויצאו וראו בפגרי האנשים וגו' ולא תהיה מן הנראים והיו דראון לכל בשר : גם את זה לעמת זה. הטובה ושכר פעולתה לעמת הרעה ושכר פעולתה : שלא ימצא האדם אחריו מאומה. להרהר אחריו של הקב''ה : (רש"י)

 מצודת דוד  ביום טובה. ביום בוא טובה בעולם היה בטוב, רוצה לומר קבל את הטובה ותתענג בדשן נפשך : וביום רעה. בעת בוא רעה בעולם הסתכל בהרעה להבין על מה באה וקבל אותה למרק את העון : גם את זה. רוצה לומר הרעה עצמה שלח המקום, גם עשה אותה לעומת העון, רוצה לומר מדה במדה : על דברת. ועשה כזאת בעבור שלא ימצא האדם להרהר אחריו מאומה, כי מגמול העונש ישכיל האדם לדעת את הפשע הדומה לה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  על דברת. בעבור. כמו על דבר הכסף (בראשית מג יח) : (מצודת ציון)


{טו}  אֶת-הַכֹּ֥ל רָאִ֖יתִי בִּימֵ֣י הֶבְלִ֑י יֵ֤שׁ צַדִּיק֙ אֹבֵ֣ד בְּצִדְק֔וֹ וְיֵ֣שׁ רָשָׁ֔ע מַאֲרִ֖יךְ בְּרָעָתֽוֹ:

 רש"י  יש צדיק אובד בצדקו. אע''פ שהוא אובד עודנו עומד בצדקו מעשה ביוסף בן פנחס הכהן שעלתה נימא ברגלו קראו לרופא לחתוך רגלו אמר לו כשאתה מגיע לחוט השערה הודיעני וכן עשה קרא לחוניא בנו אמר לו בני עד כאן היית חייב ליטפל בי מכאן ואילך אין אתה חייב ליטפל בי שאין כהן מטמא לאבר מן החי מאביו : (רש"י)

 מצודת דוד  את הכל. כל הדברים המתהוים והנעשים בעולם השגחתי בהם בהתבוננות רב בכל ימי למען דעת תוכן הדברים ועומק הענינים : בימי הבלי. כן יקראו ימי האדם, לפי שאינם נצחיים : יש צדיק. והנה השכלתי אשר יש צדיק נאבד מן העולם כאשר יחטא מעט, שזהו בעבור רב צדקו, כי הקב''ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, ואילו לא היה צדיק גמור לא היה נענש על זה : מאריך ברעתו. מאריך ימי טובה, וזהו בעבור רעתו אשר גברה כי אז יאריך ימי טובה להיות מוטרד מעולם הבא : (מצודת דוד)


{טז}  אַל-תְּהִ֤י צַדִּיק֙ הַרְבֵּ֔ה וְאַל-תִּתְחַכַּ֖ם יוֹתֵ֑ר לָ֖מָּה תִּשּׁוֹמֵֽם:

 רש"י  אל תהי צדיק הרבה. כשאול שדימה להיות צדיק וריחם על הרשעים : ואל תתחכם יותר לדון ק''ו של שטות ומה על נפש אחת אמרה תורה הבא עגלה ערופה וכו' : (רש"י)

 מצודת דוד  אל תהי צדיק הרבה. לאסור על עצמך מה שהתירה התורה למען עשות סיג וגדר : ואל תתחכם יותר. מאשר גזרה חכמתו יתברך : למה תשומם. למה תעשה כזאת לשבת משומם מבלי בוא מי להתחבר עמך בעבור מרבית הפרישות ותהיה מובדל מן האנשים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תשומם. מלשון שממון : (מצודת ציון)


{יז}  אַל-תִּרְשַׁ֥ע הַרְבֵּ֖ה וְאַל-תְּהִ֣י סָכָ֑ל לָ֥מָּה תָמ֖וּת בְּלֹ֥א עִתֶּֽךָ:

 רש"י  אל תרשע הרבה. אפי' רשעת מעט אל תוסיף להרשיע [ ר* ] : למה תמות בלא עתך. כשאול שנאמר (ד''ה א י) וימת שאול במעלו אשר מעל בנוב עיר הכהנים ובעמלק : (רש"י)

 מצודת דוד  אל תרשע הרבה. אם בא לך דבר המחריד, אל תחרד יותר מדאי ולא תבלבל דעתך : ואל תהי סכל. לבלי הרגיש כלום בדבר המחריד : למה תמות בלא עתך. למה תעשה כזאת אשר בעבורם תמות בעוד שלא נשלם ימיך, כי החרד ביותר הנה החרדה ממיתו, ומי שאינו מרגיש כלום אינו נשמר מדבר המחריד והמות נכון בידו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תרשע. ענין חרדה ובלבול. כמו ובכל אשר יפנה ירשיע (ש''א יד) : (מצודת ציון)


{יח}  ט֚וֹב אֲשֶׁ֣ר תֶּאֱחֹ֣ז בָּזֶ֔ה וְגַם-מִזֶּ֖ה אַל-תַּנַּ֣ח אֶת-יָדֶ֑ךָ כִּֽי-יְרֵ֥א אֱלֹהִ֖ים יֵצֵ֥א אֶת-כֻּלָּֽם:

 רש"י  טוב אשר תאחז בזה וגו'. אחוז בצדק וברשע אם אמר לך הנביא הצדיק דבר שהוא דומה לך לרשע כגון שאמר שמואל לשאול אל יקל בעיניך לפקפק בו : יצא את כולם. ידי שניהם לקיים הצדק והרשע כהלכתן : (רש"י)

 מצודת דוד  טוב וגו'. רוצה לומר להחריד מדבר המחריד : וגם מזה וגו'. רוצה לומר לאמן הלבב לבל ירגיש הרבה להטריד ביותר : כי ירא אלהים. מי שהוא ידא אלהים הוא יוצא ידי שניהם מעט להחריד ומעט לאמץ הלבב, כי החרד ביותר הוא כאלו מסיר בטחונו מה', ומי שאינו מרגיש כלום הוא כאלו אינו חושש על גזרת המקום אשר שלח עליו החרדה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תנח. מלשון הנחה ועזיבה : (מצודת ציון)


{יט}  הַֽחָכְמָ֖ה תָּעֹ֣ז לֶחָכָ֑ם מֵֽעֲשָׂרָה֙ שַׁלִּיטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ בָּעִֽיר:

 רש"י  החכמה תעוז לחכם. לפי שאמר אל תרשע הרבה אם רשעת מעט אל תוסף עליו אלא פשפש במעשיך ותהא תוהא על החטא אמר החכמה תעוז לחכם שהיא יועצתו לשוב בתשובה : מעשרה שליטים. מצינו ביאשיהו שהעיד עליו הכתוב (מלכים ב כג) וכמוהו לא היה לפניו מלך וגו' הרי עמדה לו חכמתו שפשפש במעשיו וטוב לו מעשרה מלכים שהרשיעו ולא שבו מדרכם : אשר היו בעיר. בירושלים רחבעם אביה אחזיה יואש אחרי מות יהוידע אמציה אחז מנשה אמון יהויקים צדקיהו : (רש"י)

 מצודת דוד  תעוז לחכם. תתן חוזק אל החכם : מעשרה. יותר ממה שיתחזק האדם במעוז עשרה שליטים אשר היו בעיר למשול בה. (ואמר מגין עשרה בעבור היותו סך חשבון) : (מצודת דוד)


{כ}  כִּ֣י אָדָ֔ם אֵ֥ין צַדִּ֖יק בָּאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֥ר יַעֲשֶׂה-טּ֖וֹב וְלֹ֥א יֶחֱטָֽא:

 רש"י  כי אדם אין צדיק בארץ. לפיכך צריך לפשפש במעשיו : (רש"י)

 מצודת דוד  כי אדם וגו'. אין בכל הארץ אדם צדיק בכל דרכיו אשר תמיד יעשה הטוב ולא יחטא לעולם. והחכמה היא למעוז לחכם כי היא מועצתו לפשפש במעשיו ולמהר לשוב : (מצודת דוד)


{כא}  גַּ֤ם לְכָל-הַדְּבָרִים֙ אֲשֶׁ֣ר יְדַבֵּ֔רוּ אַל-תִּתֵּ֖ן לִבֶּ֑ךָ אֲשֶׁ֥ר לֹֽא-תִשְׁמַ֥ע אֶֽת-עַבְדְּךָ֖ מְקַלְלֶֽךָ:

 רש"י  גט לכל הדברים וגו'. לפי שנדבר בשאול שקבל לשון הרע על נוב עיר הכהנים ועליו נאמר אל תרשע הרבה אמר גם לכל הדברים אשר ידברון אליך הולכי רכיל אל תתן לבך לקבלן : אשר לא תשמע את עבדך מקללך. אין טוב אשר תטה אזנך לשמוע את עבדך מקללך. ד''א מעשרה שליטים אלו עשרה דברים המחייבים את האדם, שתי עיניו מראין אותו דברי עבירה, שתי אזניו משמיעין אותו דברים בטלים, שתי ידיו שגוזל וחומס בהן שתי רגליו שמוליכין אותו לדבר עבירה, ופיו ולבו, ד''א החכמ' תעוז לחכם זה נח מעשרה שליטים מעשרה דורות שלפניו, ד''א לחכם זה אברהם מעשרה שליטים מעשרה דורות שלפניו, ד''א לחכם זה יוסף מעשרה שליטים אלו אחיו, ד''א לחכם זה משה עשרה שליטים עשרה דברים המשמשין את הגוף ע''י מאכל מן פומא לוושטא מן וושטא לכרסא וכו' כדאיתא במדרש קהלת וחכמתו עמדה לו למשה שלא נצטרך למאכל ארבעים יום וארבעים לילה, כל הפנים הללו במדרש ואיני יכול ליישב עליהן מקרא שלאחריו כי אדם אין צדיק בארץ כל זה נסיתי בחכמה מוסב על מקראות שלמטן (ס''א ולא ודוק) ועל שלמעלן : (רש"י)

 מצודת דוד  גם לכל הדברים. רוצה לומר עוד תועיל החכמה אשר גם לכל הדברים אשר ידברו בך מדברי בוז וקלון אל תתן לבך לחשוש בהם, ועל ידי החכמה תפלס דרכך עד אשר לא תשמע את עבדך מקללך, כלומר לא תחשוש בהם כאלו לא שמעת, ועם כי תוכל לקחת נקם מעבדך : (מצודת דוד)


{כב}  כִּ֛י גַּם-פְּעָמִ֥ים רַבּ֖וֹת יָדַ֣ע לִבֶּ֑ךָ אֲשֶׁ֥ר גַּם-(את) אַתָּ֖ה קִלַּ֥לְתָּ אֲחֵרִֽים:

 מצודת דוד  כי גם פעמים רבות. רוצה לומר לא פעם ולא שתים, כי אפילו פעמים רבות ידע לבך וזכרת בדבר אשר גם אתה קללת אחרים, והחכמה תלמדך לחשוב מדוע אם כן ירע לבבי מה שמקללים אותי : (מצודת דוד)


{כג}  כָּל-זֹ֖ה נִסִּ֣יתִי בַֽחָכְמָ֑ה אָמַ֣רְתִּי אֶחְכָּ֔מָה וְהִ֖יא רְחוֹקָ֥ה מִמֶּֽנִּי:

 רש"י  נסיתי בחכמה. בתורה : אמרתי אחכמה. לדעת את החכמה : והיא רחוקה ממני. ומה היא זו : רחוק מה שהיה. את הדברים הרחוקים שהיו ביצירת בראשית : (רש"י)

 מצודת דוד  כל זה. כל מה שאמרתי הכל בחנתי בהתחכמות רב : אמרתי אחכמה. רוצה לומר חשבתי להתחכם עוד יותר להשיג הכל, אבל ההשגה ההיא רחוקה היא ממני ואין להשיגה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נסיתי. מלשון נסיון : (מצודת ציון)


{כד}  רָח֖וֹק מַה-שֶּׁהָיָ֑ה וְעָמֹ֥ק | עָמֹ֖ק מִ֥י יִמְצָאֶֽנּוּ:

 רש"י  ועמוק עמוק. הוא מי ימצאנו שאין לי רשות להרהר בהן מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור : (רש"י)

 מצודת דוד  רחוק מה שהיה. הדבר אשר כבר היה רחוק הוא מלהשיגו : ועמוק. רוצה לומר אף דבר ההוא אם דבר עמוק הוא אין להשיגו הואיל והוא עמוק, ומי אם כן יוכל למצוא אותו : (מצודת דוד)


{כה}  סַבּ֨וֹתִֽי אֲנִ֤י וְלִבִּי֙ לָדַ֣עַת וְלָת֔וּר וּבַקֵּ֥שׁ חָכְמָ֖ה וְחֶשְׁבּ֑וֹן וְלָדַ֙עַת֙ רֶ֣שַׁע כֶּ֔סֶל וְהַסִּכְל֖וּת הוֹלֵלֽוֹת:

 רש"י  ועוד סבותי. לדעת ולתור ולבקש חכמת פרשת פרה אדומה וחשבון קץ הגאולה : ולדעת רשע כסל. לעמוד על סוף דעתה של מצותה וסכלות הוללות מעורבב ומשועמם שבה : (רש"י)

 מצודת דוד  סבותי אני ולבי. הסיבותי פני ומחשבות לבי לדעת ולחפש ולבקש ענין החכמה : וחשבון. רוצה לומר מחשבת בינה להבין דבר מתוך דבר הבא במחשבה ובעיון רב : ולדעת. רוצה לומר מהם להעריך ולדעת גרעון הרשע אשר באדם כסיל, והשטות שיש בהוללות ושיעמום כי אין דבר ניכר אלא מפאת הפכו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ולתור. ענין חפוש ובקור : וחשבון. מלשון מחשבה. וכן כי אין מעשה וחשבון (לקמן ט י) : כסל. מלשון כסיל : והסכלות. שטות : הוללות. שעמום : (מצודת ציון)


{כו}  וּמוֹצֶ֨א אֲנִ֜י מַ֣ר מִמָּ֗וֶת אֶת-הָֽאִשָּׁה֙ אֲשֶׁר-הִ֨יא מְצוֹדִ֧ים וַחֲרָמִ֛ים לִבָּ֖הּ אֲסוּרִ֣ים יָדֶ֑יהָ ט֞וֹב לִפְנֵ֤י הָאֱלֹהִים֙ יִמָּלֵ֣ט מִמֶּ֔נָּה וְחוֹטֵ֖א יִלָּ֥כֶד בָּֽהּ:

 רש"י  ומוצא אני מר ממות. שהיא קשה מעשרה דברים הקשים שנבראו בעולם כדאיתא בבבא בתרא בהשותפין ומוצא אני מר וקשה ממנה את האשה זו המינות : וחרמים לבה. לשון מכמורת כמו (חבקוק א) יגורהו בחרמו יאספהו במכמרתו : אסורים ידיה. ומשהחזיקה באדם הרי הוא כנקשר בקשורי עבותות : אסורים. שם דבר של קשורים כמו (שופטים טו) וימסו אסוריו קשריו כן פירשו מנחם : (רש"י)

 מצודת דוד  ומוצא אני. כאומר הן בזה הכרתי פחיתות הרשע וכו', ומאד יש להזהר מהם. והנה בהם מצאתי דבר המר יותר מן המות והראוי לבחור במיתה מבזה : את האשה. רוצה לומר וזאת היא האשה המנאפת, אשר היא כלי צדייה לצודד נפשות הנפתים אחריה : וחרמים לבה. לבה היא כמו רשת, כי במחשבת לבה תלכוד אנשים : אסורים ידיה. ידיה המה כמו קשורים, כי כשאוחזת מי אי אפשר להפרד ממנה : טוב וגו'. מי שמצא זכות לפני המקום ימלט ממנה עד לא הטתו ברוב לקחה : ילכד בה. וכאשר נלכד שוב אי אפשר להפרד ממנה למלט נפשו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מצודים. שם כלי מכלי הציידים. וכן במצודה רעה (שם ט יב) : וחרמים. רשתות. כמו יגורהו בחרמו (חבקוק א טו) : אסורים. קשורים. כמו וימסו אסוריו (שופטים טו יד) : (מצודת ציון)


{כז}  רְאֵה֙ זֶ֣ה מָצָ֔אתִי אָמְרָ֖ה קֹהֶ֑לֶת אַחַ֥ת לְאַחַ֖ת לִמְצֹ֥א חֶשְׁבּֽוֹן:

 רש"י  ראה זה מצאתי אמרה קהלת אחת לאחת למצא חשבון. כל המצות שהצדיקים עושים והעבירות שהרשעים עוברים נמנים לפני הקב''ה אחת על אחת עד שמצטרפות לחשבון גדול כך פירשו רבותינו במסכת סוטה : אמרה קהלת. אמרה קבוצת החכמה ואמרה נפשו המשכלת המקבצת החכמה : קהלת. לשון נקבה הוא וכשהוא אמרו בלשון זכר מוסב על הקובצה והוא שלמה, ובמדרש מצינו אמר רבי ירמיה בן אלעזר רוח הקדש פעמים משיחה בלשון זכר ופעמים משיחה בלשון נקבה כתוב אחד אומר (תהלים ע) עזרי ומפלטי לי וכתוב אחד אומר (שם מ) כי אתה עזרתי, כתוב אחד אומר (נחום ב) קול מבשר וכתוב אחד אומר (ישעיה ח) קול מבשרת ציון : (רש"י)

 מצודת דוד  ראה זה. האמור בסוף המקרא : אמרה קהלת. אמרה נפש של המקבץ הדעות המנגדות. (ואמר כאחר המדבר, וכן דרך המקרא בהרבה מקומות) : אחת לאחת למצוא חשבון. אין למצוא מחשבת בינה כי אם להעריך אחת אל אחת, רוצה לומר להעריך דבר אל הפכו, כי אז יבין וישכיל איזה יכשר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אמרה קהלת. תחסר מלת נפש ולזה אמר בלשון נקבה שעל הנפש ידבר וכאילו אמר נפש קהלת. וכן ותכל דוד (ש''א יג לט) : חשבון. מחשבת בינה : (מצודת ציון)


{כח}  אֲשֶׁ֛ר עוֹד-בִּקְשָׁ֥ה נַפְשִׁ֖י וְלֹ֣א מָצָ֑אתִי אָדָ֞ם אֶחָ֤ד מֵאֶ֙לֶף֙ מָצָ֔אתִי וְאִשָּׁ֥ה בְכָל-אֵ֖לֶּה לֹ֥א מָצָֽאתִי:

 רש"י  אשר עוד בקשה נפשי. לבד אלה האמורים למעלה שבקשתים ולא מצאתים בקשה עוד נפשי כשרה בנשים ולא מצאתי כי כולן דעתן קלה עליהן : אדם אחד מאלף מצאתי. בנוהג שבעולם אלף נכנסים למקרא אין יוצאים מהם להצליח שראוייה למשנה אלא מאה ואותם מאה שנכנסו למשנה אין יוצאים מהם לגמרא אלא עשרה ואותן עשרה שנכנסין לגמרא אין מצליח מהם אלא אחד להוראה הרי אחד מאלף : ואשה בכל אלה. אפילו באלף לכך אתה צריך להזהר בה : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר עוד בקשה נפשי. אשר הרבה בקשה נפשי יותר מן הרגיל למצוא דבר מבלי העריכו אל הפכו ולא יכולתי למצוא : אדם וגו'. מבין אלף אנשים מצאתי אדם אחד ישר והגון אף מבלי העריכו מול הפכו, כי מפאת עצמו היה ניכר שאדם ישר הוא : ואשה בכל אלה. אבל אשה ישרה והגונה מבלי העריכה מול הפכה לא מצאתי בכל אלה הנשים המיוחדות לי שהיו במספר אלף, שרות שבע מאות ופילגשים שלש מאות, כמו שנתבאר במקום אחר. וכאומר מאד קשה למצוא דבר מבלי העריכו מול הפכו, כי אף בין אנשים לא מצאתי מבלי העריכות לבד אחד מבין אלף, ובין הנשים לא מצאתי אף אחת מאלף מבלי העריכות מול הפכה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עוד. ענינו הרבה יותר מן הנהוג והרגיל. כמו ויבך על צואריו עוד (בראשית מו כט) : (מצודת ציון)


{כט}  לְבַד֙ רְאֵה-זֶ֣ה מָצָ֔אתִי אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֧ה הָאֱלֹהִ֛ים אֶת-הָאָדָ֖ם יָשָׁ֑ר וְהֵ֥מָּה בִקְשׁ֖וּ חִשְּׁבֹנ֥וֹת רַבִּֽים:

 רש"י  לבד ראה זה מצאתי. שבאה לעולם תקלה על ידה : אשר עשה. הקב''ה את האדם הראשון ישר : והמה. משנזדווגה לו חוה אשתו ונעשו שנים ונקראו המה : בקשו חשבונות רבים. מזימות ומחשבות של חטא כך נדרש במדרש : (רש"י)

 מצודת דוד  לבד ראה זה מצאתי. הוא מקרא מסורס, והראוי ראה זה לבד מצאתי, רוצה לומר התבונן מה שזה לבד מצאתי דהיינו אדם ישר, אותו לבד מצאתי שישר הוא מבלי העריכו מול הפכו : אשר עשה האלהים. הוא בעבור כי ידעתי אשר האלהים ברא את האדם להיות ישר, רוצה לומר ללכת בדרך הממוצע בענין המדות בכעס ותוגה וחמלה והדומים, מבלי נטות אל הקצה מן הקצוות, ואיש אשר אלה לו ניכר הוא מפאת עצמו. (אבל אשה כזאת לא נמצאה ואינה ניכרת מפאת עצמה כי אם בהעריכה מול הפכה אז נראה בה שהיא ישרה והגונה למולה). והמה. בני אדם הם הם המבקשים מחשבות רבות לנטות פעם אל הקצה האחד, וזהו כשרואה שנטה לבבו אל הקצה האחד אשר חכמים יגידו שאז מהראוי לו לנטות אל הקצה האחר למען יבא על האמצע, כי זהו דרך הישר ובעליו ניכר מפאת עצמו מבלי העריכו מול הפכו : (מצודת דוד)

קהלת פרק-ח

{א}  מִ֚י כְּהֶ֣חָכָ֔ם וּמִ֥י יוֹדֵ֖עַ פֵּ֣שֶׁר דָּבָ֑ר חָכְמַ֤ת אָדָם֙ תָּאִ֣יר פָּנָ֔יו וְעֹ֥ז פָּנָ֖יו יְשֻׁנֶּֽא:

 רש"י  מי כהחכם. מי בעולם חשוב כאדם חכם : ומי יודע פשר דבר. פשרון של דבר, כמו שמצינו בדניאל מתוך חכמתו שהיה חכם ביראת שמים נתגלו לו רזי פשרין, מי כמשה עושה פשרים בין ישראל לאביהם שבשמים : ועוז פניו ישונא. משאר הבריות עד (שמות לד) כי יראו מגשת אליו כי קרן עור פניו : (רש"י)

 מצודת דוד  מי כהחכם. מי בעולם חשוב כאדם חכם : ומי יודע. הכ''ף של כהחכם משתמש בשתים, כאלו אמר ומי כיודע, רוצה לומר מי בעולם מאושר כאדם יודע פתרון כל דבר. והוא כפל ענין במלות שונות : תאיר פניו. כי בעבור החכמה כולם מחבבים אמריו ונשמעין לו, והוא דבר המרחיב לב האדם ומצהיל הפנים : ועוז פניו. חוזק מראית פניות נשתנה לשבח משאר בני האדם. והוא כפל ענין במלות שונות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פשר. ענין פתרון ופירוש. כמו מפשר חלמיין (דניאל ה יב) : ועוז. חוזק : ישנא. מלשון השתנות : (מצודת ציון)


{ב}  אֲנִי֙ פִּי-מֶ֣לֶךְ שְׁמ֔וֹר וְעַ֕ל דִּבְרַ֖ת שְׁבוּעַ֥ת אֱלֹהִֽים:

 רש"י  אני פי מלך שמור. לפיכך אני צריך ונכון לשמור פי מלכו של עולם שהיא הטובה שבכולן : ועל דברת שבועת אלהים. שנשבענו לו בחורב לשמור מצותיו, ד''א אני נכון לשמור פי מלכי האומות המושלים בנו בגולגליות וארנוניות, ועל דברת שבועת אלהים, ובלבד שלא יעבירונו את השבועה שנשבענו למקום, ועל דברת, ואצל דברת שבועת אלהי אשמור פי המלכים, כן מצינו בחנניה מישאל ועזריה שאמרו לנבוכדנצר (דניאל ג) לך אמרין מלכא נבוכדנצר לא חשחין אנחנא על הדא פתגם להתבותך אם מלכא למה נבוכדנצר ואם נבוכדנצר למה מלכא אלא כך אמרו לו לך אנו אומרים דאת מלכא לנו לעבודה ולמסים ולגולגליות אך על דנא שאת אומר עלנא לעבוד עבודה זרה נכוכדנצר את ולא מלך ואת וכלבא שוין : (רש"י)

 מצודת דוד  אני פי מלך שמור. הוא מקרא קצר, וכאלו אמר אני מזהירך ומלמדך פי מלך שמור לבל תמרה אמרי פיו : ועל דברת. אבל כשמצותו היה אצל דבר השבועה שהשבענו האלהים, רוצה לומר שלא יהיה הפך מצות המקום אשר עליהם נשבענו לו בחורב לעשותם ולקיימם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ועל. ואצל. כמו והחונים עליו (במדבר ב יב) : דברת. מלשון דבור : (מצודת ציון)


{ג}  אַל-תִּבָּהֵ֤ל מִפָּנָיו֙ תֵּלֵ֔ךְ אַֽל-תַּעֲמֹ֖ד בְּדָבָ֣ר רָ֑ע כִּ֛י כָּל-אֲשֶׁ֥ר יַחְפֹּ֖ץ יַעֲשֶֽׂה:

 רש"י  אל תבהל מפניו תלך. אל תהי נבהל לומר שתלך ותברח מפניו למקום שאינו שליט שם שבכל מקום הוא שליט : ואל תעמוד בדבר רע. אל תעמיד עצמך עוסק בדברים רעים : כי כל אשר יחפוץ. להפרע ממך רשות ויכולת בידו לעשות : (רש"י)

 מצודת דוד  אל תבהל. אל תהיה נבהל לומר שתלך ותברח מפניו לבל ישיגך לעשות עמך רעה, אני מזהירך אל תעמוד בענין רע להמרות פי מלך בבטחון זה, כי כל מה שיחפוץ המלך יעשה, ואם יחפוץ ברעתך ישיגך במקום שברחת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בדבר רע. בענין רע : (מצודת ציון)


{ד}  בַּאֲשֶׁ֥ר דְּבַר-מֶ֖לֶךְ שִׁלְט֑וֹן וּמִ֥י יֹֽאמַר-ל֖וֹ מַֽה-תַּעֲשֶֽׂה:

 רש"י  באשר דבר מלך שלטון. בשביל אשר דבר הקב''ה מושל הוא ומי יאמר לו מה תעשה, ואם שומר מצוה אתה לא תדע דבר רע ולא תבואך : (רש"י)

 מצודת דוד  באשר. בעבור אשר דבר מצות מלך הוא מושל בכל מקום ולא נמצא מי שימחה בידו לומר לו למה תעשה כזאת, וקשה אם כן להנצל מידו : (מצודת דוד)


{ה}  שׁוֹמֵ֣ר מִצְוָ֔ה לֹ֥א יֵדַ֖ע דָּבָ֣ר רָ֑ע וְעֵ֣ת וּמִשְׁפָּ֔ט יֵדַ֖ע לֵ֥ב חָכָֽם:

 רש"י  ועת ומשפט ידע לב חכם. החכם יודע שיש עת קבוע לפקודת רשעים ומשפטי' יש לפני הקב''ה שסופו להפרע מהם, משפט יוסטי''צא בלעז והיא הפורענות : (רש"י)

 מצודת דוד  ועת ומשפט. רוצה לומר אם אמנם אין לשמוע לעבור על אחת ממצות ה' אין כל העתים שוות, כי יש עת שהשעה צריכה לכך לעבור על המצוה למען שמוע דבר המלך לעשות גדר ומשמרת, וכן יש דבר מנהג המלכות הגוזר על כל אנשי המדינה, שמהראוי לשמוע לה ואם היא לעבור על המצות, כי דינא דמלכותא דינא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ומשפט. ענין מנהג. כמו ומשפט הכהנים (ש''א ב יג) : (מצודת ציון)


{ו}  כִּ֣י לְכָל-חֵ֔פֶץ יֵ֖שׁ עֵ֣ת וּמִשְׁפָּ֑ט כִּֽי-רָעַ֥ת הָאָדָ֖ם רַבָּ֥ה עָלָֽיו:

 רש"י  כי לכל חפץ. שהאדם עושה חפצו ועובר על דת יש עת להפרע ומשפט ופורענות מוכנת : כי רעת האדם רבה עליו. כאשר רבה רעת האדם ושאתו גדושה אז באה פקודתו, וכי משמש בלשון כאשר כמו (שמות יח) כי יהיה להם דבר בא אלי : (רש"י)

 מצודת ציון  כי. כאשר : רעת. ענינו מחשבה. כמו בנתה לרעי (תהלים קלט ב) : רבה. גדולה : (מצודת ציון)


{ז}  כִּֽי-אֵינֶ֥נּוּ יֹדֵ֖עַ מַה-שֶּׁיִּֽהְיֶ֑ה כִּ֚י כַּאֲשֶׁ֣ר יִֽהְיֶ֔ה מִ֖י יַגִּ֥יד לֽוֹ:

 רש"י  כי איננו יודע מה שיהיה. כשהרשע עובר עבירה איננו נותן לבו למה שעתיד הקב''ה להביאו במשפט ואוי לו בכך : כי כאשר יהיה. הפורענות מי יגיד לו להמלך בו וליטול בו עצה וליטול רשות כי פתע פתאום יבואנו : (רש"י)

 מצודת דוד  כי איננו יודע. רוצה לומר כי בתחלת המחשבה אין האדם יודע להשכיל מה שיהיה לאחרונה למען דעת ממנו העת והמשפט : כי כאשר יהיה. רוצה לומר ואף אם ישכיל מה בתחלת המחשבה מדבר שיהיה לאחרונה זהו דרך כלל אבל מי יגיד לו פרטי הדברים כאשר יהיו באמת בעת היותן כי מחשבת הלב לא תגיד כל זה לאדם בתחלת המחשבה כי אם אחר העמקת המחשבה בעיון רב, אז ישכיל ויבין את כל אלה, ולפיהן יוכל לדעת העת והמשפט : (מצודת דוד)


{ח}  אֵ֣ין אָדָ֞ם שַׁלִּ֤יט בָּר֙וּחַ֙ לִכְל֣וֹא אֶת-הָר֔וּחַ וְאֵ֤ין שִׁלְטוֹן֙ בְּי֣וֹם הַמָּ֔וֶת וְאֵ֥ין מִשְׁלַ֖חַת בַּמִּלְחָמָ֑ה וְלֹֽא-יְמַלֵּ֥ט רֶ֖שַׁע אֶת-בְּעָלָֽיו:

 רש"י  אין אדם שליט ברוח. ברוחו ויצרו של שלוחו של מקום לכלוא ולמנוע ממנו את הרוח שבגופו שלא יטלנו מלאך המות : ואין שלטון. של שום מלך ניכר ביום מותו בכל מקום אתה מוצא והמלך דוד וביום מותו (מלכים א ב) ויקרבו ימי דוד למות לא הוזכר מלכות כאן : ואין משלחת במלחמה. זו לאמר אשלח בני או עבדי במקומי : (רש"י)

 מצודת דוד  שליט ברוח. איננו מושל על רצון שליח המקום הבא ליטול את הנשמה, כי לא יוכל לבטל את רצונו לכלוא את הנשמה בתוך הגוף לבל יוכל לקחתה : ואין שלטון. אין הממשלה מועלת ביום המות להנצל על ידה מן המיתה : ואין משלחת במלחמה. הנשק המוכן בעת המלחמה אין מועיל להציל מן המות : ולא ימלט רשע. החרדה והבלבול מה שבעל זרוע מחריד ומבלבל את העומד עליו, החרדה ההיא לא ימלט את בעליו מיד שליח המקום הבא לקחת את הנפש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ברוח. ברצון : לכלוא. מלשון בית הכלא ומאסר : הרוח. ענינו נשמת רוח האדם : משלחת. ענינו נשק וכלי זיין. כמו ויעש שלח לרוב (דהי''ב לב ה) : רשע. ענינו חרדה ובלבול. כמו ובכל אשר יפנה ירשיע (ש''א יד מז) : (מצודת ציון)


{ט}  אֶת-כָּל-זֶ֤ה רָאִ֙יתִי֙ וְנָת֣וֹן אֶת-לִבִּ֔י לְכָֽל-מַעֲשֶׂ֔ה אֲשֶׁ֥ר נַעֲשָׂ֖ה תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ עֵ֗ת אֲשֶׁ֨ר שָׁלַ֧ט הָאָדָ֛ם בְּאָדָ֖ם לְרַ֥ע לֽוֹ:

 רש"י  את כל זה ראיתי. האמור למעלה : ונתון את לבי לכל מעשה. וגם לכל מעשה בני אדם נתתי את לבי וראיתי עת אשר שלט אדם בחבירו וגבר עליו וסופו נהפך לרעתו עמלק נתגבר על ישראל וסופו (במדבר כד) ואחריתו עדי אובד כך פרעה כן נבוכדנצר וכן סנחריב : (רש"י)

 מצודת דוד  את כל זה. האמור למטה כל המעשה אשר נעשה, ראיתי בעיני ושמתי לבי עליהם להבינם : תחת השמש. רוצה לומר בזה העולם : עת. והנה ראיתי והבנתי אשר הזמן היא שבני האדם שולטים זה על זה לעשות רעה זה לזה, על כי היכולת נתון ביד הרוצה להרע אל הזולת : (מצודת דוד)


{י}  וּבְכֵ֡ן רָאִיתִי֩ רְשָׁעִ֨ים קְבֻרִ֜ים וָבָ֗אוּ וּמִמְּק֤וֹם קָדוֹשׁ֙ יְהַלֵּ֔כוּ וְיִֽשְׁתַּכְּח֥וּ בָעִ֖יר אֲשֶׁ֣ר כֵּן-עָשׂ֑וּ גַּם-זֶ֖ה הָֽבֶל:

 רש"י  ובכן. ואז : ראיתי רשעים קבורים. בנבואה זו ראיתי רשעים קבורים שהיו ראוים להטמן בעפר שהיו נבזי' בין שאר אומות שנאמר עליהם (ישעיה כג) זה העם לא היה ושלטו בביתו של הקב''ה שהוא מקום קדוש ובלכתם משם אל ארצם היו משתבחים בעירם אשר כך וכך עשו בביתו של מקום אל תקרי וישתכחו אלא וישתבחו, כך דרשוהו רז''ל ולעניין השכחה כך נדרש באגדה וסופו שישתכח שמם וזכרם מן העיר עצמה אשר כן עשו בה שנאמר (יואל ד) וקבצתי את כל הגוים אל עמק יהושפט במקום שניאצו לפניו יפרע מהם וכן הוא אומר (תהלים עג) ה' בעיר צלננם ותבזה : גם זה. אחד מן ההבלים שנמסרו לעולם לייגע את הבריות שאין הקב''ה ממהר להפרע בעושי הרעה והבריות סבורים אין דין ואין דיין : (רש"י)

 מצודת דוד  ובכן ראיתי. ואז ראיתי בנופלים רשעים שהיו בשפל המצב, ובני אדם חשבו שלא יוסיפו עוד לקום לחזור לקדמותן כאלו כבר היו קבורים בארץ : ובאו. ואחר כך כאלו חזרו ובאו מקברם ושבו לקדמותן : וממקום קדוש יהלכו. והצדיקים המתהלכים ממקום קדוש אשר כל דרכם מקדושה לקדושה : וישתכחו בעיר. והם כאשר נפלו לא קמו עוד ונשתכחו מן הלב בהעיר עצמה אשר עשו בה האמת והראוי : גם זה הבל. רוצה לומר אף שבזה יש מה מן התועלת, כי בהיות כן יש שכר הרבה לאוחז במעשי הצדק, בראות תקומת הרשעים אחרי נפלם ואבדן הצדיקים הנה עם כל זה להבל יחשב, וכמו שמפרש במקרא שלאחריו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ובכן. ואז. כמו ובכן אבוא אל המלך (אסתר ד טז) : וישתכחו. מלשון שכחה : כן. ענינו אמת וראוי. כמו כן בנות צלפחד דוברות (במדבר כז ז) : (מצודת ציון)


{יא}  אֲשֶׁר֙ אֵין-נַעֲשָׂ֣ה פִתְגָ֔ם מַעֲשֵׂ֥ה הָרָעָ֖ה מְהֵרָ֑ה עַל-כֵּ֡ן מָלֵ֞א לֵ֧ב בְּֽנֵי-הָאָדָ֛ם בָּהֶ֖ם לַעֲשׂ֥וֹת רָֽע:

 רש"י  אשר אין נעשה פתגם. משפט מעשה הרעה מהרה. שאין הקב''ה ממהר להפרע מעושי הרעה ועל כן הם סבורים אין דין ומלא לבם בקרבם לעשות רע : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר אין נעשה. עתה יפרש למה נחשב להבל ואמר כי בעבור שלא נעשה מהרה כי עודו חי לא נעשה בו דבר תשלום גמול מעשה הרעה, לזה נתמלא מחשבת לב בני האדם בקרבם לעשות רע בחושבם שאין השגחה ואין דין : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פתגם. ענינו כמו דבר. וכן ונשמע פתגם המלך (אסתר א כ) : (מצודת ציון)


{יב}  אֲשֶׁ֣ר חֹטֶ֗א עֹשֶׂ֥ה רָ֛ע מְאַ֖ת וּמַאֲרִ֣יךְ ל֑וֹ כִּ֚י גַּם-יוֹדֵ֣עַ אָ֔נִי אֲשֶׁ֤ר יִהְיֶה-טּוֹב֙ לְיִרְאֵ֣י הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יִֽירְא֖וּ מִלְּפָנָֽיו:

 רש"י  אשר חוטא וגו'. לפי שרואים שהחוטא עושה רע מאת אלפי וריבואות ומאריך לו הקב''ה ואינו נפרע ממנו : מאת. מקרא קצר ודבוק לפניו לומר מאת ימים מאת שנים מאת אלף וכן (ישעי' כא) ושכורת מקרא קצר וחסר שכורת כעס ולא מיין כשאר שכרות : כי גם יודע אני. כי אף בכל זאת שאינו ממהר להפרע מן הרשעים ולהיות הפרש בין צדיקים לרשעים יודע אני שסוף כל אחד ואחד ליטול שכרו וליראיו יהיה טוב, וטוב לא יהיה לרשע לפי אשר איננו ירא לפני האלהים : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר חוטא. גם בעבור כי יראו אשר חוטא אחד שולט ועושה רע למאה אנשים והאלהים מאריך לו אף ואינו משלם לו גמול, והרשע כזה המאבד נפשות רבות לא יתכן כל כך בעיני הבריות שהמקום יאריך לו אף וכאשר התלונן איוב באמרו מעיר מתים ינאקו וגו' : כי גם יודע אני. כאומר לא יחשוב מי, שאני כאחד מהם שבעבור זה גם לבי בקרבי מלאה לעשות רע, כי לא כן הוא, כי כמו שהמשכילים המבינים דרכי ה' יודעים אמתת הדבר, כן גם אני יודע אשר בעולם הנצחי יהיה טוב רק ליראי האלהים ובגמול אשר ייראו מלפניו : (מצודת דוד)


{יג}  וְטוֹב֙ לֹֽא-יִהְיֶ֣ה לָֽרָשָׁ֔ע וְלֹֽא-יַאֲרִ֥יךְ יָמִ֖ים כַּצֵּ֑ל אֲשֶׁ֛ר אֵינֶ֥נּוּ יָרֵ֖א מִלִּפְנֵ֥י אֱלֹהִֽים:

 מצודת דוד  וטוב לא יהיה לרשע. בעולם הנצחי לא יהיה טוב לרשע ומהר יוכרת נפשו ולא יאריך שם ימים, ויהיה כצל הזה שאינו מאריך להיות במקום אחד כי מהר ינטה ממקומו על ידי נטיית השמש : אשר איננו. זה יהיה לו בגמול אשר איננו ירא מלפני אלהים : (מצודת דוד)


{יד}  יֶשׁ-הֶבֶל֮ אֲשֶׁ֣ר נַעֲשָׂ֣ה עַל-הָאָרֶץ֒ אֲשֶׁ֣ר | יֵ֣שׁ צַדִּיקִ֗ים אֲשֶׁ֨ר מַגִּ֤יעַ אֲלֵהֶם֙ כְּמַעֲשֵׂ֣ה הָרְשָׁעִ֔ים וְיֵ֣שׁ רְשָׁעִ֔ים שֶׁמַּגִּ֥יעַ אֲלֵהֶ֖ם כְּמַעֲשֵׂ֣ה הַצַּדִּיקִ֑ים אָמַ֕רְתִּי שֶׁגַּם-זֶ֖ה הָֽבֶל:

 רש"י  יש הבל. דבר המבהיל את הבריות : אשר יש צדיקים. שמגיע אליהם רעה כמעשה הרשעים ויש רשעים שמגיע אליהם טובה כמעשה הצדיקים אמרתי שגם זה אחד מן ההבלים הנוהגים בעולם ורבותינו דרשו לצד אחר במסכת הוריות ואינו מיושב לי על שיטות דבור שסיים החכם לומר שגם זה הבל : (רש"י)

 מצודת דוד  על הארץ. בזה העולם : כמעשה הרשעים. מה שהיה ראוי להגיע אל הרשעים על מעשיהם : כמעשה הצדיקים. מה שהיה ראוי להגיע אל הצדיקים על מעשיהם : אמרתי שגם זה הבל. רוצה לומר אף כי אם רק מעט מן הזמן מגיע טובה אל הרשעים ורעה אל הצדיקים. ויש בזה מה מן התועלת, כי אם היה מגיע טובה לצדיקים ורעה לרשעים בכל זמן, היה כמעט בטל הבחירה, כי היה כאלו האדם מוכרח במעשה הצדק בעבור עונש הרשע וגמול הצדק והיה אם כן שכר הצדיק כמעט קט עם כל זה גם זה להבל יחשב כי על כל פנים בזמן,, ההוא כל מעשה הצדק המה רפויים ביד האנשים בראותם אז טובת הרשעים ורעת הצדיקים : (מצודת דוד)


{טו}  וְשִׁבַּ֤חְתִּֽי אֲנִי֙ אֶת-הַשִּׂמְחָ֔ה אֲשֶׁ֨ר אֵֽין-ט֤וֹב לָֽאָדָם֙ תַּ֣חַת הַשֶּׁ֔מֶשׁ כִּ֛י אִם-לֶאֱכ֥וֹל וְלִשְׁתּ֖וֹת וְלִשְׂמ֑וֹחַ וְה֞וּא יִלְוֶ֣נּוּ בַעֲמָל֗וֹ יְמֵ֥י חַיָּ֛יו אֲשֶׁר-נָֽתַן-ל֥וֹ הָאֱלֹהִ֖ים תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ:

 רש"י  את השמחה. שיהא שמח בחלקו ועוסק בפקודים ישרים משמחי לב ולא יהא שטוף אחר הרבות הון בנשך ומרבית וגזל כל מי שאינו שמח בחלקו ושטוף אחר הממון בא לידי עבירות גזל ואונא' ורבית ושאינו שמח בחלקו לענין אהבת אשתו שטוף אחרי הנשים להרהר אחרי אשת איש : לאכול ולשתות. ממה שחנן לו הקב''ה ולשמח בחלקו, ומדרש אגדה כל אכילה ושתיה שבקהלת אינה אלא תלמוד תורה כענין שנאמר (ישעיה כח) לכו שברו ואכלו וגו' : והוא ילונו. יתחבר עמו כעניין שנאמר (שם נח) והלך לפניך צדקך : ימי חייו אשר נתן לו האלהים. יעשה כך וסוף המקרא מוסב על ראשו ומקרא מסורס הוא אין טוב לאדם ימי חייו אשר נתן לו האלהים כי אם לאכול ולשתות ולשמוח והוא ילוונו בעמלו : (רש"י)

 מצודת דוד  ושבחתי אני את השמחה. משבח אני את ענין השמחה, אשר אין טוב לאדם בעולם כי אם לאכול ולשתות כאות נפשו : לשמוח. על ידי כי האכילה והשתיה מביאים את השמחה : והוא. השמחה יתחבר עמו בעת יעמול לבל יצטער הרבה בטורח העמל : ימי חייו. השמחה יתחבר עמו בעמלו בכל ימי חייו אשר נתן לו האלהים לחיות בזה העולם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ילונו. ענין התחברות. כמו גם אשור נלוה עמם (תהלים פג ט) : (מצודת ציון)


{טז}  כַּאֲשֶׁ֨ר נָתַ֤תִּי אֶת-לִבִּי֙ לָדַ֣עַת חָכְמָ֔ה וְלִרְאוֹת֙ אֶת-הָ֣עִנְיָ֔ן אֲשֶׁ֥ר נַעֲשָׂ֖ה עַל-הָאָ֑רֶץ כִּ֣י גַ֤ם בַּיּוֹם֙ וּבַלַּ֔יְלָה שֵׁנָ֕ה בְּעֵינָ֖יו אֵינֶ֥נּוּ רֹאֶֽה:

 רש"י  כאשר נתתי את לבי. אין כאשר זה משמש לשון דוגמא כמו כאשר עשה כן יעשה אלא לשון זמן (בראשית לו) כמו כאשר בא יוסף כאשר (שם מג) כלו לאכול וגומר אף זה כן כשהייתי נותן לבי לדעת ולתור וגומר, אז וראיתי כל מעשה האלהים : שנה בעיניו איננו רואה. הרשע השטוף אחר הממון והעריות : (רש"י)

 מצודת דוד  כאשר. מוסב למעלה לומר מתי שבחתי את השמחה, ואמר כאשר שמתי את לבי לדעת חכמה ולהתבונן בה ולראות במוחש דבר הנעשה, למען השכיל מהם הנהגת האדם : כי גם. כל כך חשבה לבי הרבה מחשבות, עד כי נדדה שנתי מעיני ביום ובלילה : בעיניו איננו רואה. מוסב על הלב, רוצה לומר עיני ולבי. ואמר בדרך שאלה והוא ענין מליצה : (מצודת דוד)


{יז}  וְרָאִיתִי֮ אֶת-כָּל-מַעֲשֵׂ֣ה הָאֱלֹהִים֒ כִּי֩ לֹ֨א יוּכַ֜ל הָאָדָ֗ם לִמְצוֹא֙ אֶת-הַֽמַּעֲשֶׂה֙ אֲשֶׁ֣ר נַעֲשָׂ֣ה תַֽחַת-הַשֶּׁ֔מֶשׁ בְּ֠שֶׁל אֲשֶׁ֨ר יַעֲמֹ֧ל הָאָדָ֛ם לְבַקֵּ֖שׁ וְלֹ֣א יִמְצָ֑א וְגַ֨ם אִם-יֹאמַ֤ר הֶֽחָכָם֙ לָדַ֔עַת לֹ֥א יוּכַ֖ל לִמְצֹֽא:

 רש"י  את כל מעשה האלהים. שמסר לבריות : כי לא יוכל האדם למצוא וגו' אין הבריות יכולין לעמוד על סוף דרכו של הקב''ה מה שכר כל המעשה שנעשה תחת השמש שרואין רשעים מצליחים וצדיקים יורדים : בשל אשר יעמול האדם לבקש. בשביל אשר ראיתי הרבה עמלים לבקש ולמצא את סוף המדה ואינן יכולין : וגם אם יאמר החכם. שהוא יודע לא יוכל שהרי מרע''ה לא עמד על הדבר באומרו (שמות לג) הודיעני נא את דרכיך : (רש"י)

 מצודת דוד  וראיתי. אז הסתכלתי והתבוננתי את כל מעשה האלהים, והשכלתי אשר לא יוכל האדם למצוא ולדעת אמתת המעשה הנעשה בזה העולם : בשל. בעבור אשר אם יעמול האדם לבקש ולדעת לא יוכל למצוא : וגם. ואפילו אם חכם לבב יחשוב לדעת, לא יוכל למצוא עם רוב חכמתו. ומוסב למעלה לומר כאשר שמתי לבי לדעת חכמה וראיתי את זה אז שבחתי את השמחה, הואיל ובענין זולתו יעמול האדם ולא ישיג תוחלתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בשל. ענינו כמו בעבור וכן בשלי הסער הגדול (יונה א יב) : (מצודת ציון)

קהלת פרק-ט

{א}  כִּ֣י אֶת-כָּל-זֶ֞ה נָתַ֤תִּי אֶל-לִבִּי֙ וְלָב֣וּר אֶת-כָּל-זֶ֔ה אֲשֶׁ֨ר הַצַּדִּיקִ֧ים וְהַחֲכָמִ֛ים וַעֲבָדֵיהֶ֖ם בְּיַ֣ד הָאֱלֹהִ֑ים גַּֽם-אַהֲבָ֣ה גַם-שִׂנְאָ֗ה אֵ֤ין יוֹדֵ֙עַ֙ הָֽאָדָ֔ם הַכֹּ֖ל לִפְנֵיהֶֽם:

 רש"י  ולבור. ולברר : את כל זה. ביררתי והבחנתי, אשר הצדיקים והחכמים ועבדיהם ביד האלהים, הוא עוזרם והוא שופטם כדי להטיבם באחריתם : ועבדיהם. הם תלמידיהם משמשיהם הולכי אורחותם : גם אהבה גם שנאה. אין יודעין שאר הבריות ואין מכירין לתת לב במה יאהבו למקום ובמה הם שנואים : הכל לפניהם. לפני הצדיקים והחכמים : (רש"י)

 מצודת דוד  כי את כל זה. האמור למעלה שמתי אל לבי, ולברר ממנו את כל זה אשר הצדיקים והחכמים עצמם ומעשיהם אשר יעשו הכל המה ביד האלהים, והם אינם שולטים לא בעצמם ולא במעשיהם : גם אהבה. אפילו האהבה שאוהבים את מי, גם השנאה ששונאים את מי, אין האדם יודע מהו הסיבה : הכל לפניהם. כל אלה נגזר מן השמים לפני בואם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ולבור. ולברר : ועבדיהם. מעשיהם. כמו לכן יכיר מעבדיהם (איוב לד כה) : (מצודת ציון)


{ב}  הַכֹּ֞ל כַּאֲשֶׁ֣ר לַכֹּ֗ל מִקְרֶ֨ה אֶחָ֜ד לַצַּדִּ֤יק וְלָרָשָׁע֙ לַטּוֹב֙ וְלַטָּה֣וֹר וְלַטָּמֵ֔א וְלַזֹּבֵ֔חַ וְלַאֲשֶׁ֖ר אֵינֶ֣נּוּ זֹבֵ֑חַ כַּטּוֹב֙ כַּֽחֹטֶ֔א הַנִּשְׁבָּ֕ע כַּאֲשֶׁ֖ר שְׁבוּעָ֥ה יָרֵֽא:

 רש"י  הכל כאשר לכל. הכל נותנים ללבם כאשר מגיע לכל אדם שסוף דבר לתת לכל איש כדרכיו : מקרה אחד. ויודעים שסוף הכל אשר צדיק ואשר רשע למות ומקרה אחד יש בעולם הזה לכולם כל זה הם יודעים ואף על פי כן בוחרים להם דרך הטוב לפי שיודעים שיש הפרש ביניהם לעולם הבא : לצדיק. כגון נח : לרשע. פרעה נכה זה נצלע וזה נצלע : לטוב. זה משה : לטהור. זה אהרן : ולטמא. אלו מרגלים, אלו אמרו שבחה של ארץ ישראל ואלו אמרו גנותה אלו לא נכנסו לארץ ואלו לא נכנסו לארץ הרי מקרה אחד להם : ולזובח. זה יאשיהו שנאמר (ד''ה ב לז) ויזבח יאשיהו : ולאשר איננו זובח. זה אחאב שביטל את ישראל מעלות לרגל זה מת בחצים וזה מת בחצים : כטוב. זה דוד : כחוטא. זה נבוכדנאצר, זה בנה בית המקדש וזה החריבו זה מלך ארבעים שנה וזה מלך ארבעים שנה : הנשבע. זה צדקיהו שנשבע לשקר שנאמר (ד''ה ב לז) גם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו וגומר : כאשר שבועה ירא. זה שמשון שנאמר (שופטים יג) ויאמר אליהם שמשון השבעו לי פן תפגעון בי אתם למדנו שהיתה שבועה חמורה לו זה מת בניקור עינים וזה מת בניקור עינים, על כן : (רש"י)

 מצודת דוד  הכל כאשר לכל. הכל יבוא להם כמו שיבוא לכל. וחוזר ומפרש מקרה אחד לצדיק ולרשע וגו' : לטוב. המטיב עם הבריות : ולטהור. המחשב בדברי קדושה : ולטמא. המחשב בדברים מגונים וקלות ראש : ולזבח. קרבנות לשמים : כטוב כחוטא. בענין המקרה כמו הטוב כן הוא החוטא, וכמו החוטא כן הוא הטוב : הנשבע. הרגיל בשבועה ולא יחשוש פן לא יוכל לקיימה : כאשר שבועה ירא. החדל מן השבועה, כי ירא פן לא יוכל לקיימה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כטוב כחוטא. בא בשתי כפי''ן ויורה על דמיון גמור. וכן כעמי כעמך (מ''א כב ד) : (מצודת ציון)


{ג}  זֶ֣ה | רָ֗ע בְּכֹ֤ל אֲשֶֽׁר-נַעֲשָׂה֙ תַּ֣חַת הַשֶּׁ֔מֶשׁ כִּֽי-מִקְרֶ֥ה אֶחָ֖ד לַכֹּ֑ל וְגַ֣ם לֵ֣ב בְּֽנֵי-הָ֠אָדָם מָלֵא-רָ֨ע וְהוֹלֵל֤וֹת בִּלְבָבָם֙ בְּחַיֵּיהֶ֔ם וְאַחֲרָ֖יו אֶל-הַמֵּתִֽים:

 רש"י  לב בני האדם מלא רע. שאומרים אין דין פורענות לרשעים אין הכל אלא לפי המקרה פעמים לצדיק ופעמים לרשע : ואחריו אל המתים. וסופן יורדים לגיהנם : (רש"י)

 מצודת דוד  זה רע וגו'. רוצה לומר בכל מה שנעשה בעולם אין דבר רע וקשה כזה אשר מקרה אחד יקרה לכל בני האדם : וגם. בעבור זה גם לב בני האדם מלא מחשבת רע לחשוב שאין השגחה ואין משפט : והוללות. בכל ימי חייהם יש בלבבם שיעמום וערבוב הדעת : ואחריו. אחר השיעמום יורדים אל המתים, רוצה לומר לא הלכה מהם השיעמום עד כי מתו ושכבו בקבר עם המתים, ואבד אם כן סברם ותוחלתם : (מצודת דוד)


{ד}  כִּי-מִי֙ אֲשֶׁ֣ר (יבחר) יְחֻבַּ֔ר אֶ֥ל כָּל-הַחַיִּ֖ים יֵ֣שׁ בִּטָּח֑וֹן כִּֽי-לְכֶ֤לֶב חַי֙ ה֣וּא ט֔וֹב מִן-הָאַרְיֵ֖ה הַמֵּֽת:

 רש"י  כי מי אשר יבחר. אל כל החיים יש בטחון. כי בעודו בחיים אפילו הוא רשע ונתחבר לרשעים כמו שנאמר אל כל החיים אפילו לרשעים יש בטחון שמא ישוב לפני מותו : כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת. ושניהם רשעים. טוב היה לו לנבוזראדן שהיה עבד רשע ונתגייר שלא הקדימתו מיתה מנבוכדנאצר רבו שנקרא אריה שנאמר (ירמיה ד) עלה אריה מסובכו ומת ברשעו בגהינם ועבדו בגן עדן, ורבותינו דרשו לענין מחתכין את הנבילה לפני הכלבים בשבת ומת המוטל בחמה אסור לטלטלו אלא אם כן הניחו עליו תינוק או ככר : (רש"י)

 מצודת דוד  כי מי. מבני האדם ואפילו הוא רשע וחוטא : אשר יחבר. אשר יתחבר עצמו אל כל החיים, ואפילו גם המה רשעים, מכל מקום כשעוד הוא חי יש לו בטחון לרשת עולם הבא אולי ישים על לבו וישוב לפני מותו : כי לכלב חי. על הכלב החי יאמר שהוא טוב יותר מן האריה המת, וכאומר כן הוא בבני אדם שהחי יותר טוב מן המת הואיל ולחי יש בטחון : (מצודת דוד)


{ה}  כִּ֧י הַֽחַיִּ֛ים יוֹדְעִ֖ים שֶׁיָּמֻ֑תוּ וְהַמֵּתִ֞ים אֵינָ֧ם יוֹדְעִ֣ים מְא֗וּמָה וְאֵֽין-ע֤וֹד לָהֶם֙ שָׂכָ֔ר כִּ֥י נִשְׁכַּ֖ח זִכְרָֽם:

 רש"י  כי החיים יודעים שימותו. ואולי ישובו אל לבם יום המיתה וישובו מדרכם אבל משמתו אינם יודעים מאומה ואין עוד להם שכר פעולה שיעשו מן המיתה ואילך אלא מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת : (רש"י)

 מצודת דוד  יודעים שימותו. ומתפחדים אם כן מן הדין ומתחרטים על פשעם : אינם יודעים מאומה. רוצה לומר אין להם מה לדעת ואין תועלת בידיעה, כי אחר המיתה אין מועיל חרטה : ואין עוד להם שכר. אין מקום לעשות עוד מצות לקבל שכר פעולה : כי נשכח זכרם. אלא נשכח זכרם, כי כשהאדם חי ומתחרט על פשעו או עושה מצוה נזכר אז לטובה מה שאין כן המתים : (מצודת דוד)


{ו}  גַּ֣ם אַהֲבָתָ֧ם גַּם-שִׂנְאָתָ֛ם גַּם-קִנְאָתָ֖ם כְּבָ֣ר אָבָ֑דָה וְחֵ֨לֶק אֵין-לָהֶ֥ם עוֹד֙ לְעוֹלָ֔ם בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר-נַעֲשָׂ֖ה תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ:

 רש"י  גם אהבתם. שאהבו פתי ולצון : גם שנאתם. ששנאו דעת : גם קנאתם. שהקניאו להקב''ה במעשה ידיהם : וחלק אין להם וגו'. בכל אשר נעשה וגו'. לא הועיל להם זכות בן ובת לאותן רשעים שעבדו ע''א ואין להם כפרה לאחר מיתה : (רש"י)

 מצודת דוד  גם אהבתם וגו' כבר אבדה. רוצה לומר מעתה אין תועלת במה שיאהבו דעת וישנאו רשע ויקנא קנאת המקום להתקצף על עוברי רצונו : וחלק וגו'. מעתה ועד עולם אין להם עוד חלק בכל הדבר אשר נעשה בזה העולם : (מצודת דוד)


{ז}  לֵ֣ךְ אֱכֹ֤ל בְּשִׂמְחָה֙ לַחְמֶ֔ךָ וּֽשֲׁתֵ֥ה בְלֶב-ט֖וֹב יֵינֶ֑ךָ כִּ֣י כְבָ֔ר רָצָ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים אֶֽת-מַעֲשֶֽׂיךָ:

 רש"י  לך אכול בשמחה. אבל אתה הצדיק שכבר רצה הקב''ה מעשיך הטובים ותזכה לעולם הבא לך אכול בשמחה : (רש"י)

 מצודת דוד  לך אכול. רוצה לומר אין מהראוי לך להצטער ולסגף כי לך אכול וגו' : כי כבר רצה. רוצה לומר וזהו אם כבר רצה האלהים את מעשיך על ידי שעשית הטוב והישר ומעשיך רצויים לפני המקום אז תתענג ותשמח : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לך. הוא ענין זרוז : כי. אם : (מצודת ציון)


{ח}  בְּכָל-עֵ֕ת יִהְי֥וּ בְגָדֶ֖יךָ לְבָנִ֑ים וְשֶׁ֖מֶן עַל-רֹאשְׁךָ֥ אַל-יֶחְסָֽר:

 רש"י  בכל עת יהיו בגדיך לבנים. התקן עצמך בכל שעה במעשה טוב שאם תמות היום תכנס בשלום, ומשל שלמה החכם את הדבר לאדם שהזמינו המלך ליום סעודה ולא קבע לו זמן אם חכם הוא או פקח מיד מכבס כסותו ורוחץ וסך וכן עת מחר עד עת יקרא אל הסעודה יהיו כל שעה בגדיו לבנים והוא רחוץ וסך כך דרשוהו רבותינו במסכת שבת : (רש"י)

 מצודת דוד  בכל עת. גם תתענג במלבוש נקי, ובכל עת יהיו בגדיך לבנים ונקיים, ועל ראשך לא יחסר השמן, כי בכל עת תסוך ראשך בשמן למען התענג : (מצודת דוד)


{ט}  רְאֵ֨ה חַיִּ֜ים עִם-אִשָּׁ֣ה אֲשֶׁר-אָהַ֗בְתָּ כָּל-יְמֵי֙ חַיֵּ֣י הֶבְלֶ֔ךָ אֲשֶׁ֤ר נָֽתַן-לְךָ֙ תַּ֣חַת הַשֶּׁ֔מֶשׁ כֹּ֖ל יְמֵ֣י הֶבְלֶ֑ךָ כִּ֣י ה֤וּא חֶלְקְךָ֙ בַּֽחַיִּ֔ים וּבַעֲמָ֣לְךָ֔ אֲשֶׁר-אַתָּ֥ה עָמֵ֖ל תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ:

 רש"י  ראה חיים עם אשה אשר אהבת. ראה והבן ללמוד אומנות להתפרנס ממנו עם ת''ת אשר בידך : כי הוא חלקך בחיים. אם עשית כן יהיה חלקך זה חיים בעה''ז להתפרנס מן האומנות ובעה''ב שיגיעת שניהם משכחת עון : (רש"י)

 מצודת דוד  ראה חיים. עכשיו אמר דרך כלל ראה שיהא חייך חיים, רוצה לומר להתענג בטוב, כי חיי צער לא יקרא חיים : עם אשה. גם אתה תתענג גם האשה אשר אהבת לקחת לך לאשה, לא תהיה עינה צרה בך. לכן עמה תתענג כל ימי חיי ההבל אשר קצב ונתן לך המקום לחיות בעולם (וקורא לימי חיי האדם ימי חיי הבל לפי שאינם נצחיים). או רוצה לומר שב בשלום עם אשתך שתהא חייך חיים, כי חיי מריבה לא יקראו חיים : כל ימי הבלך. כן תתנהג כל ימי הבלך : כי הוא. הדבר הזה לבד הוא חלקך בימי החיים ולא יותר : ובעמלך. בכל העמל והטורח שאתה עמל בזה העולם, אין לך בהם חלק רק זה לבד : (מצודת דוד)


{י}  כֹּ֠ל אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֧א יָֽדְךָ֛ לַעֲשׂ֥וֹת בְּכֹחֲךָ֖ עֲשֵׂ֑ה כִּי֩ אֵ֨ין מַעֲשֶׂ֤ה וְחֶשְׁבּוֹן֙ וְדַ֣עַת וְחָכְמָ֔ה בִּשְׁא֕וֹל אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֖ה הֹלֵ֥ךְ שָֽׁמָּה: (ס)

 רש"י  כל אשר תמצא ידך לעשות. רצון קונך בעוד שאתה בכחך עשה : כי אין מעשה וגו'. בשאול. לזכותך משתמות ואם עשית כן אין לך שום חשבון בשאול שתדאג ממנו, וכן המקרא מסורס, כי אין מעשה ודעת וחכמה בשאול לרשעים ולא חשבון לצדיקים כשיתנו החוטאים דין וחשבון וכך נדרש במדרש והבא לפותרו בלא סירוס כמשמעו פותר חשבון לשון מחשבה מה יוכל עוד לעשות להפטר מן הדין : (רש"י)

 מצודת דוד  כל אשר וגו'. עודך חי עשה כל אשר תשיג ידך לעשות בכחך, הן מעשה המצות הן מעשה התענוגים : כי אין מעשה וגו' בשאול. כי כשתהיה בקבר אין שם מעשה התענוג ומחשבת בינה ודעת חכמה : אשר אתה הולך שמה. לפי שבכל עת מתקרב יום המיתה לבוא אל הקבר, לזה אמר אשר אתה הולך שמה, באלו הולך להתקרב אל הקבר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תמצא. תשיג ותוכל : וחשבון. מחשבת בינה : בשאול. בקבר : (מצודת ציון)


{יא}  שַׁ֜בְתִּי וְרָאֹ֣ה תַֽחַת-הַשֶּׁ֗מֶשׁ כִּ֣י לֹא֩ לַקַּלִּ֨ים הַמֵּר֜וֹץ וְלֹ֧א לַגִּבּוֹרִ֣ים הַמִּלְחָמָ֗ה וְ֠גַם לֹ֣א לַחֲכָמִ֥ים לֶ֙חֶם֙ וְגַ֨ם לֹ֤א לַנְּבֹנִים֙ עֹ֔שֶׁר וְגַ֛ם לֹ֥א לַיֹּדְעִ֖ים חֵ֑ן כִּי-עֵ֥ת וָפֶ֖גַע יִקְרֶ֥ה אֶת-כֻּלָּֽם:

 רש"י  שבתי וראה. כמו זכר. ווי''דונט בלע''ז : לא לקלים המרוץ. לא עמדה לעשאל קלותו משהגיע פקודתו : ולא לגבורים המלחמה. לא עמדה לאבנר גבורתו משהגיע יומו : וגם לא לחכמים לחם. כגון אני שהיה לחמי ליום (מלכים א ד) ששים כור סולת וגו' ועכשיו זה חלקי מכל עמלי מקלי ומקידה : וגם לא לנבונים עושר. כגון איוב בתחלה (איוב א) ויהי מקנהו וגומר כשבאה שעתו אמר (שם יט) חנוני אתם ריעי : ולא ליודעים חן. הרי משה אין יודע ונבון ממנו בישראל ולא מצא חן בתפלתו שיכנס לארץ : כי עת ופגע. כמשמעו, ד''א כי עת יקרה אותם והפגיעה והתחינה יהיו רגילין בהם שלא יבואו לדברים הללו : (רש"י)

 מצודת דוד  שבתי וראה. חזרתי וראיתי בעולם אשר הרדיפה לא הועילה לקלי המרוץ, כי לא נמלטו בנוסם מפני הרודף : ולא לגבורים המלחמה. הגבורה לא הועילה לגבורים להיות להם נצחון המלחמה : לא לחכמים לחם. לא הועיל החכמה לחכמים להשיג לחם מאכלם : לא לנבונים עושר. התבונה לא הועילה לנבונים להשיג העושר : לא ליודעים חן. הידיעה לא הועילה אל היודעים ידיעות רבות מוחלפות למצוא על ידם חן בעיני הבריות : כי עת ופגע. עת רעה ופגיעות מות יקרה את כולם הקלים והגבורים וכו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כי. אשר : המרוץ. מלשון ריצה ורדיפה : ופגע. ענינו מכת מות. כמו גש פגע בו (ש''ב א טו) : יקרה. מלשון מקרה : (מצודת ציון)


{יב}  כִּ֡י גַּם֩ לֹֽא-יֵדַ֨ע הָאָדָ֜ם אֶת-עִתּ֗וֹ כַּדָּגִים֙ שֶׁנֶּֽאֱחָזִים֙ בִּמְצוֹדָ֣ה רָעָ֔ה וְכַ֨צִּפֳּרִ֔ים הָאֲחֻז֖וֹת בַּפָּ֑ח כָּהֵ֗ם יֽוּקָשִׁים֙ בְּנֵ֣י הָֽאָדָ֔ם לְעֵ֣ת רָעָ֔ה כְּשֶׁתִּפּ֥וֹל עֲלֵיהֶ֖ם פִּתְאֹֽם:

 רש"י  כדגים שנאחזים במצודה. כדגים גדולים שנאחזים במצודה גרועה וחלוש' ופירשו רבותינו היא חכה שאינה אלא כמין מחט ודג גדול נלכד בה : כהם יוקשים בני האדם. במכשול קטן וחלש כמו המצודה הרעה והפח נכשלים בני אדם בעת פקודת רעתם כשבא עתם ליפול הרעה עליהם פתאום במצודה רעה מלאווי''שה בלעז : כהם. כמותם : (רש"י)

 מצודת דוד  כי גם. טרם בוא העת והפגע לא ידע האדם עת בואם, כי פתאום יבואו : כדגים. כמו הדגים שנאחזים פתאום במצודה רעה ומכאיבה, וכמו הצפרים האחוזות פתאום בפח : כהם. כמו אלו כן בא פתאום מוקש על בני האדם לעת בוא הרעה, כשתפול עליהם פתאום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שנאחזים. מלשון אחיזה ולכידה : במצודה. מלשון צייד, והוא כעין רשת שצדין בו : רעה. רוצה לומר מכאיבה : בפח. הוא הרשת : כהם. כמותם : יוקשים. מלשון מוקש : (מצודת ציון)


{יג}  גַּם-זֹ֛ה רָאִ֥יתִי חָכְמָ֖ה תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ וּגְדוֹלָ֥ה הִ֖יא אֵלָֽי:

 מצודת דוד  גם זה ראיתי. על שאמר למעלה לא לחכמים לחם, חזר להלל את החכם. וכאומר אף שאין החכמה מועיל להשיג את הלחם, עם כל זה אין להשליך את החכמה מנגד, כי גם זה ראיתי מדבר חכמה בזה העולם : וגדולה. החכמה הזאת חשובה היא אצלי : (מצודת דוד)


{יד}  עִ֣יר קְטַנָּ֔ה וַאֲנָשִׁ֥ים בָּ֖הּ מְעָ֑ט וּבָֽא-אֵלֶ֜יהָ מֶ֤לֶךְ גָּדוֹל֙ וְסָבַ֣ב אֹתָ֔הּ וּבָנָ֥ה עָלֶ֖יהָ מְצוֹדִ֥ים גְּדֹלִֽים:

 מצודת דוד  עיר קטנה. ראיתי עיר קטנה, ודבר קל הוא לכבוש עיר קטנה הואיל ואפשר לסבבה : ואנשים בה מעט. להלחם מול האויב הבא עליה : ובא אליה. לכבשה : מלך גדול. רוצה לומר בעם רב : ובנה עליה. ממעל לה וגבוהים ממנה בנה מבצרים גדולים בקומה, למען יעלו עליהם להשליך למטה לתוך העיר אבנים וכלי משחית. וכאומר בהיות כן אין ספק שתלכד העיר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מצודים. כמו מצדות סלעים (ישעיה לג טז) : (מצודת ציון)


{טו}  וּמָ֣צָא בָ֗הּ אִ֤ישׁ מִסְכֵּן֙ חָכָ֔ם וּמִלַּט-ה֥וּא אֶת-הָעִ֖יר בְּחָכְמָת֑וֹ וְאָדָם֙ לֹ֣א זָכַ֔ר אֶת-הָאִ֥ישׁ הַמִּסְכֵּ֖ן הַהֽוּא:

 רש"י  ואדם לא זכר. לא היה חושבו לכלום : (רש"י)

 מצודת דוד  ומצא בה. ונמצא בתוך העיר איש דל שהיה חכם ביותר, והוא בחכמתו מלט את העיר מיד המלך הבא עליה : ואדם. קודם שמלט את העיר לא זכר מי מבני האדם את האיש המסכן ההוא, כי היה נבזה בעיני כל ולא עלה זכרונו בפי אנשים, וכאומר אם היה נחשב מתחלה בעבור החכמה לא היה פלא כל כך מה שמלט את העיר, כי החשיבות הועילה אל החכמה, אבל הואיל ולא היה נחשב לכלום, אם כן החכמה לבדה עשתה את זאת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מסכן. עני ורש. כמו ילד מסכן (לעיל ד יג) : (מצודת ציון)


{טז}  וְאָמַ֣רְתִּי אָ֔נִי טוֹבָ֥ה חָכְמָ֖ה מִגְּבוּרָ֑ה וְחָכְמַ֤ת הַמִּסְכֵּן֙ בְּזוּיָ֔ה וּדְבָרָ֖יו אֵינָ֥ם נִשְׁמָעִֽים:

 רש"י  ואמרתי אני. בראותי כן טובה חכמה מגבורה והרי חכמתו של זה בזויה לכולם ועכשיו כולם נמלטו על ידו, ומדרש אגדה עיר קטנה זה הגוף : ואנשים בה מעט. אלו איבריו של אדם : מלך גדול. זה יצר הרע שכל איבריו מרגישים בו : איש מסכן. יצר טוב : (רש"י)

 מצודת דוד  ואמרתי. בראותי כן אמרתי טובה החכמה יותר מן הגבורה, הואיל ועל ידי החכמה נמלטה העיר מיד המלך הגבור : וחכמת המסכן בזויה. כאשר הנה החכמה לבדה עשתה את זאת, כי חכמת המסכן היא בזויה ודבריו אינם מקובלים ולא קנה החשיבות בעבור החכמה, ואם כן לא היה בו חשיבות שתועיל אל החכמה למלט את העיר : (מצודת דוד)


{יז}  דִּבְרֵ֣י חֲכָמִ֔ים בְּנַ֖חַת נִשְׁמָעִ֑ים מִזַּעֲקַ֥ת מוֹשֵׁ֖ל בַּכְּסִילִֽים:

 רש"י  בנחת נשמעים. מקובלים הם לבריות : מזעקת מושל בכסילים. מלכי האומות ע''א, משה נפטר זה כמה שנים ועדיין גזירותיו מקובלים על ישראל וכמה מלכי האומות גוזרים גזירות על ישראל ואין דבריהם מתקיימין : (רש"י)

 מצודת דוד  בנחת נשמעים. אף כי ידבר בנחת מבלי זעקה, המה נשמעים ומקובלים : מזעקת. יותר מדברי זעקת מושל הנחשב בין הכסילים, רוצה לומר אחד מהכסילים. (הדבר הנאמר בזעקה מזרז יותר מדבר הנאמר בנחת ובשפלות קול) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בנחת. רוצה לומר בשפלות קול : (מצודת ציון)


{יח}  טוֹבָ֥ה חָכְמָ֖ה מִכְּלֵ֣י קְרָ֑ב וְחוֹטֶ֣א אֶחָ֔ד יְאַבֵּ֥ד טוֹבָ֥ה הַרְבֵּֽה:

 רש"י  טובה חכמה מכלי קרב. חכמתה של סרח שנאמר (שמואל ב כ) ותבא האשה אל העם בחכמתה עמדה להם יותר מכלי קרב שהיה בידם להלחם עם יואב : וחוטא אחד יאבד טובה הרבה. אילולי שהרגה לשבע בן בכרי היו כולם אבודים על ידו, ד''א וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, הרי שהיו ישראל מחצה צדיקים ומחצה רשעים ובא אחד וחטא ועשאן מרובים נמצא שהכריע את כולם לחובה : (רש"י)

 מצודת דוד  טובה חכמה. יותר תועלת בא מן החכמה, ממה שבא מכלי קרב, כי על ידי החכמה יוכל יותר להנצל מן המיתה ממה שינצל על ידי כלי קרב : וחוטא אחד. אם מבעלי החכמה נמצא חוטא אחד, אזי רבים מושכים ידיהם מן החכמה באומרם מה הועילה החכמה לזה החוטא, אם כן החוטא הזה יאבד טובה הרבה, כי על ידו רבים משכו ידיהם מן החכמה המביא טובה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מכלי קרב. כלי מלחמה. כמו המלמד ידי לקרב (תהלים קמד א) : (מצודת ציון)

קהלת פרק-י

{א}  זְב֣וּבֵי מָ֔וֶת יַבְאִ֥ישׁ יַבִּ֖יעַ שֶׁ֣מֶן רוֹקֵ֑חַ יָקָ֛ר מֵחָכְמָ֥ה מִכָּב֖וֹד סִכְל֥וּת מְעָֽט:

 רש"י  זבובי מות יבאיש יביע וגו'. כגון בימי החורף שאין בזבובין כח והם קרובים למות גם אם בא לתוך שמן רוקח ומתערב בבשמים הוא מבאישו והוא מעלה קצף שקורין אשקו''מא בלעז ונראה בו כמין אבעבועות וזה משמעו של יביע הרי דבר קל שהפסיד דבר חשוב כך יקר מחכמה ומכבוד הסכלות מעט שהרי הכריע את כולם הרי שהיה אדם זה שקול במחצה עבירות ומחצה זכיות ובא ועבר עבירה אחת והכריעתו לכף חובה נמצאת סכלות זה שהוא דבר מועט יקר ושוקל וכבד יותר מכל החכמה והכבוד שהיה בו שהרי הכריע את כולם : יקר. לשון כובד, הוא כבד ושקול יותר מן החכמה וכבוד שבו, ומדרש אגדה מושלים יצר הרע לזבובי מות : יבאיש יביע. שם טוב שהוא ערב משמן רוקח : (רש"י)

 מצודת דוד  זבובי מות. זבובים מתים כל אחד מהם שיפול לתוך שמן רוקח המריח הרבה, עם כל זה הזבוב הזה יבאיש את השמן ולא יפסיק הביאוש, כי הזבוב יביע את הביאוש כמעין הנובע, אם כן הרי דבר קל הפסיד דבר חשוב : יקר מחכמה. כן אדם היקר וחשוב בעבור החכמה והכבוד הנמצא בו, עם כל זה אם גם ימצא בו סכלות מעט, משחית הסכלות את חשיבותו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יבאיש. ענין סרחון : יביע. מלשון נביעה : רוקח. מעורב בבשמים. כמו רוקח מרקחת (שמות ל כה) : יקר. ענין חשיבות. כמו אבנים יקרות (מ''א ז ט) : (מצודת ציון)


{ב}  לֵ֤ב חָכָם֙ לִֽימִינ֔וֹ וְלֵ֥ב כְּסִ֖יל לִשְׂמֹאלֽוֹ:

 רש"י  לב חכם לימינו. חכמתו מזומנת להטותו אל דרך המיומנת לטובתו : ולב כסיל לשמאלו. לעקשו מן הדרך המיומנת שהיא תפארת ונוחה לו : (רש"י)

 מצודת דוד  לב. רוצה לומר השכל הנטוע בלב : לימינו. רוצה לומר מזומן לו בכל עניניו ומיד ימצאנו בעת הצורך. ואמר בלשון השאלה, לפי שימין האדם מזומנת ומהירה יותר מן השמאלית : לשמאלו. רוצה לומר אינו מזומן ואינו מהיר בעת הצורך : (מצודת דוד)


{ג}  וְגַם-בַּדֶּ֛רֶךְ (כשהסכל) כְּשֶׁסָּכָ֥ל הֹלֵ֖ךְ לִבּ֣וֹ חָסֵ֑ר וְאָמַ֥ר לַכֹּ֖ל סָכָ֥ל הֽוּא:

 רש"י  ואמר לכל סכל הוא. בהליכתו ובדבורו הכל מכירין שהוא שוטה : (רש"י)

 מצודת דוד  וגם בדרך. אפילו בהיותו בדרך שלא במקום מושבו אפילו כשהוא הולך ואינו מתעכב נראה לכל שהוא חסר שכל : ואמר לכל. רוצה לומר מעשיו ועניניו לא בהשכל, וכאילו בפיו יאמר לכל שהוא סכל : (מצודת דוד)


{ד}  אִם-ר֤וּחַ הַמּוֹשֵׁל֙ תַּעֲלֶ֣ה עָלֶ֔יךָ מְקוֹמְךָ֖ אַל-תַּנַּ֑ח כִּ֣י מַרְפֵּ֔א יַנִּ֖יחַ חֲטָאִ֥ים גְּדוֹלִֽים:

 רש"י  אם רוח המושל. מושל העולם תעלה עליך לדקדק אחריך במדת הדין : מקומך אל תנח. מדתך הטובה אל תנח לומר לו מה יועיל צדקתי לי : כי מרפא. דקדוקי הדין ביסורין הבאין עליך מרפא הוא לעונותיך ויניח לך חטאים הגדולים : (רש"י)

 מצודת דוד  אם רוח המושל. אם תעלה עליך חמת המושל אל תניח מקום מושבך לברוח מפניו : כי מרפא. כי הרפיון מה שתהיה רפוי ממנו ואינך נמסר בידו, זה יניח ויצבור חטאים גדולים, כי בברחך תוסיף חטא, ולא יחמול עליך כאשר ישיג אותך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רוח. ענינו כעס וחימה. כמו ינחל רוח (משלי יא כט) : תנח. ענין עזיבה : מרפא. מלשון רפיון : יניח. מלשון הנחה : (מצודת ציון)


{ה}  יֵ֣שׁ רָעָ֔ה רָאִ֖יתִי תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ כִּשְׁגָגָ֕ה שֶׁיֹּצָ֖א מִלִּפְנֵ֥י הַשַּׁלִּֽיט:

 רש"י  כשגגה שיוצא מלפני השליט. דומה הוא לשליט שהוציא דבר שגגה מפיו שוגג ואי אפשר לחזור כך אומר הקב''ה ואין להשיב : (רש"י)

 מצודת דוד  יש רעה. אשר ראיתי תחת השמש : כשגגה. ממשלת המושל מצריכו לעשות פעמים הפוך הראוי, ומראה לעם כאילו שגג בדבר, אשר לא כן הוא : (מצודת דוד)


{ו}  נִתַּ֣ן הַסֶּ֔כֶל בַּמְּרוֹמִ֖ים רַבִּ֑ים וַעֲשִׁירִ֖ים בַּשֵּׁ֥פֶל יֵשֵֽׁבוּ:

 רש"י  נתן הסכל במרומים רבים. זו היא הרעה שהיא כשגגה שיוצא מלפני השליט שניתן השטות והרשע במרומי גובה שהגביהם הקב''ה את הכסילים ואת הרשעים שאני רואה ברוח הקדש שהם עתידים לפשוט יד בהיכלו ולשום אותותם אותות : ועשירים בשפל ישבו. ישראל שכל הגדולה והכבוד שיש להם עכשיו בימי, עתידים לישב בשפל שנאמר (איכה ב) ישבו לארץ ידמו : (רש"י)

 מצודת דוד  נתן הסכל. רוצה לומר וזהו הכסיל ניתן במקומות גבוהים מקומות שאין ראוי לו והעשירים הראויים לכבוד ישבו במקום שפל ונמוך. וזה נראה כאילו בשגגה נעשה אבל לא כן הוא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הסכל. הכסיל : במרומים. מלשון מרום וגובה : רבים. רוצה לומר גדולים : בשפל. מקום נמוך : (מצודת ציון)


{ז}  רָאִ֥יתִי עֲבָדִ֖ים עַל-סוּסִ֑ים וְשָׂרִ֛ים הֹלְכִ֥ים כַּעֲבָדִ֖ים עַל-הָאָֽרֶץ:

 רש"י  ראיתי עבדים על סוסים. כשדים הם שנאמר בהם (ישעיה כג) זה העם לא היה יתעלו להיות על סוסים מוליכים את שבויי ישראל אסורים בקולרין : הולכים כעבדים על הארץ. לפני קרונין של כשדים : (רש"י)

 מצודת דוד  על סוסים. רוכבים על סוסים מה שאין ראוי להם : כעבדים. כמו שראוי לעבדים : על הארץ. הולכים ברגליהן על הארץ : (מצודת דוד)


{ח}  חֹפֵ֥ר גּוּמָּ֖ץ בּ֣וֹ יִפּ֑וֹל וּפֹרֵ֥ץ גָּדֵ֖ר יִשְּׁכֶ֥נּוּ נָחָֽשׁ:

 רש"י  חופר גומץ. שוחה : בו יפול. פעמים שהוא נופל בו כלומר יש לך חורש רעה וסופו לשוב עליו בסוף שכלה זרעו של נבוכדנצר ע''י כלי בית המקדש שנאמר (דניאל ח) ועל מרי שמיא התרוממת : פורץ גדר. סייג של חכמים לעבור על דבריהם : ישכנו נחש. מיתה בידי שמים ולפי שדבר בלשון פריצת גדר הזכיר בתשלומין לשון נשיכת נחש שהוא דר בחורי נקבי כתלי בתים פרוצים : (רש"י)

 מצודת דוד  חופר גומץ. החופר בור שיפול בו הזולת, אזי החופר עצמו יפול בו, רוצה לומר המכין תקלה לחבירו הוא בעצמו נתקל בו : ופורץ גדר. ההורס גדר של אבנים למען יצאו החוצה הנחשים הדרים בנקבי חורי הגדר ויזיקו לבני אדם, אזי הנחש ישך את ההורס עצמו. והוא כפל ענין במלות שונות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חופר. כורה : גומץ. גומא ובור ואין לו חבר ומענינו יובן פתרונו : ופורץ. ענין הריסה : גדר. כותל אבנים : ישכנו. מלשון נשיכה ונכיתה : (מצודת ציון)


{ט}  מַסִּ֣יעַ אֲבָנִ֔ים יֵעָצֵ֖ב בָּהֶ֑ם בּוֹקֵ֥עַ עֵצִ֖ים יִסָּ֥כֶן בָּֽם:

 רש"י  מסיע אבנים יעצב בהם. מסיע אבנים ממחצבתם בהרים מתיגע להם : יעצב. לשון יגיעה כמו (בראשית ג) בעצבון תאכלנה כלומר כל אדם לפי מלאכתו עצבונו אף עושה רעה לפי זריעתו יקצור. יסכן בם. יתחמם בם כמו (מלכים א א) ותהי לו סוכנת אף העוסק בתורה ובמצות סופו ליהנות מהם : (רש"י)

 מצודת דוד  מסיע אבנים. העוקר אבנים ומסיעם ממקומם להשליכם בחוצות למען יכשלו בהם בני אדם, אזי המסיע עצמו יעצב על ידם, כי הוא עצמו יוכשל בהם : בוקע עצים. להפיל הבקיעות על בני אדם להרגם אזי הבוקע בא על ידם לידי סכנה, כי עליו יפלו. וכפל הדבר פעמים רבות וכדרך המקרא ולומר שבכל פעם הוא כן : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מסיע. מלשון הסעה ועקירה ממקומם. כמו ויסיעו אבנים גדולות (מ''א ה יא) : יעצב. מלשון עצבון : בוקע. ענין חתוך : יסכן. מלשון סכנה : (מצודת ציון)


{י}  אִם-קֵהָ֣ה הַבַּרְזֶ֗ל וְהוּא֙ לֹא-פָנִ֣ים קִלְקַ֔ל וַחֲיָלִ֖ים יְגַבֵּ֑ר וְיִתְר֥וֹן הַכְשֵׁ֖יר חָכְמָֽה:

 רש"י  אם קהה הברזל. חרבות צורים שקיהו פיהם וחדודם : והוא לא פנים קלקל. ואינם לטושים ומרוטים (יחזקאל כא) למען היות להם ברק, אע''פכ וחיילים יגבר מגביר הוא במלחמה את גבורי החיילים לנצח : ויתרון הכשר חכמה. ומעלת כשרון יש עוד לחכמה יותר מן. הברזל אם תלמיד חכם משחיר פניו ברעב ואתה רואהו מסכן בין העשירים הרבה חיילים מתגברים על ידו ועל תתמה על ו''יו וחיילים כי הרבה ווין נופלים כן בלשון עברית כמו (תהלים. ג) אם ראית גנב ותרץ עמו (שמות טו) עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה והרבה מפורשים כזה : (רש"י)

 מצודת דוד  אם קהה הברזל. אם ברזל להב החרב נעכר ונחשך. ולתוספת ביאור אמר והוא לא פנים קלקל, רוצה לומר שמראית פניו אינו לטוש וזכוך : וחילים יגבר. עם כל זה מגביר הוא במלחמה את אנשי החיל לנצח את הנלחמים בהם : ויתרון הכשיר חכמה. עוד יתר כשרון יש לחכמה, וכמו שנאמר טובה חכמה מכלי קרב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  קהה. ענינו עכירות וחושך. כמו והנה כהה הנגע (ויקרא יג נו), ובאה הקו''ף במקום הכ''ף כי גיכ''ק מתחלף : קלקל. ענין לטישה וזכוך. כמו קלקל בחצים (יחזקאל כא כו) והוא מלשון נחושת קלל (שם א) : וחילים. אנשי חיל יוצאי מלחמה : ויתרון. מלשון יתר ומרובה : הכשיר. ענין ישר וטוב : (מצודת ציון)


{יא}  אִם-יִשֹּׁ֥ךְ הַנָּחָ֖שׁ בְּלוֹא-לָ֑חַשׁ וְאֵ֣ין יִתְר֔וֹן לְבַ֖עַל הַלָּשֽׁוֹן:

 רש"י  אם ישך הנחש. את איש : בלא לחש. מחמת שלא לחשו החבר שלא ישוך : ואין יתרון. לחבר הרשע שהיה רגיל ללחשו בלא לחש כך אם בני עירך נכשלים באיסורין מחמת שאין חכם דורש להם ומלמדם את חוקי התורה אין יתרון לו בשתיקותו ולא ישתכר : (רש"י)

 מצודת דוד  אם ישך הנחש. את איש הוא בעבור שלא לחשו החבר שלא ישוך, אבל אם היו לחשו ומזהירו לא היה נושך : ואין יתרון לבעל הלשון. המלשין אין לו מעלה יתירה מן הנחש, וכאומר שהוא עוד גרוע מן הנחש, כי דומים הם במה שאין להם הנאה במעשיהם, והנחש אם לחשו עליו ומזהירו אינו נושך, והמלשין הלא הוא מוזהר ועומד ואינו עוזב דרכו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ישוך. מלשון נשיכה : לחש. הם דברים ידועים ידבר על הנחש שלא ישך ועל שהדרך לאומרו בשפלות קול לכן יקרא לחש : לבעל הלשון. זה המלשין ומדבר לשון הרע : (מצודת ציון)


{יב}  דִּבְרֵ֥י פִי-חָכָ֖ם חֵ֑ן וְשִׂפְת֥וֹת כְּסִ֖יל תְּבַלְּעֶֽנּוּ:

 רש"י  דברי פי חכם חן. על שומעיהם ונשמעים לו וטוב לו שנוטל גדולה עליהם : ושפתות כסיל תבלענו. זה המסית את חבירו מדרך טובה כגון בלעם שפרץ גדרן של אומות שגדרו עצמן מן העריות מדור המבול ואילך והוא יעץ להם להיות מפקירין נשותיהם לזנות : (רש"י)

 מצודת דוד  דברי פי חכם חן. הדברים היוצאים מפי חכם מעלים חן בעיני הבריות, ולכן כולם אוהבים אותו וחפצים בטובתו : ושפתות כסיל. הדברים היוצאים משפתות הכסיל הם משחיתים אותו, כי לא בדעת ידבר, ועל ידי זה מוכן הוא אל ההשחתה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תבלענו. ענין השחתה. כמו בלע ה' (איכה ב ב) : (מצודת ציון)


{יג}  תְּחִלַּ֥ת דִּבְרֵי-פִ֖יהוּ סִכְל֑וּת וְאַחֲרִ֣ית פִּ֔יהוּ הוֹלֵל֖וּת רָעָֽה:

 רש"י  תחלת דברי פיהו סכלות. כשאמר לו הקב''ה (במדבר כב) מי האנשים האלה עמך היה לו להשיב ה' אתה יודע והוא אמר בלק בן צפור מלך מואב שלח אלי כלומר אם בעיניך אני נבזה חשוב אני בעיני מלכי הארץ : ואחרית פיהו הוללות. שיעמום וערבוב לכה איעצך זמת אולת : (רש"י)

 מצודת דוד  תחלת. ראשית מאמריו הוא סכלות, וסופו הוא שיעמום רעה, רוצה לומר מתחלה עד סוף המה דברי שטות ושיעמום : (מצודת דוד)


{יד}  וְהַסָּכָ֖ל יַרְבֶּ֣ה דְבָרִ֑ים לֹא-יֵדַ֤ע הָאָדָם֙ מַה-שֶׁיִּֽהְיֶ֔ה וַאֲשֶׁ֤ר יִֽהְיֶה֙ מֵֽאַחֲרָ֔יו מִ֖י יַגִּ֥יד לֽוֹ:

 רש"י  והסכל ירבה דברים. שהיה מתפאר בעצמו שהיה יודע דעת עליון. כי לא ידע האדם מה שיהיה. לו לאחר זמן שהרי הלך ליטול שכרו במדין ולא ידע שיפול בחרב, ולפי פשוטו הסכל ירבה דברים גוזר ואומר מחר אעשה כן לפלוני ואינו יודע מה יהיה מחר : ואשר יהיה מאחריו מי יגיד לו. כלומר לא סוף דבר שאינו יודע מה יהי' לאחר זמן אלא אף ההווה עכשיו מאחריו שלא כנגד עיניו אלא מאחורי ערפו מרחוק צריך הוא שיהא מי יגיד לו : (רש"י)

 מצודת דוד  והסכל. אף שהסכל מרבה דברים, עם כל זה עם כל רבוים אדם השומע אמריו לא ידע מה שיהיה תכלית מאמריו ועיקר כונתו : ואשר יהיה. ואפילו אם הסכל יאמר לאדם דבר מוחש אשר יהיה מאחרי האדם שלא כנגד עיניו אלא מאחורי ערפו, אף שהוא קל לדעת ולהבין, מכל מקום אין ידוע לו, כי מי יגיד לו, הואיל ובסכל אין אומר ואין דברים : (מצודת דוד)


{טו}  עֲמַ֥ל הַכְּסִילִ֖ים תְּיַגְּעֶ֑נּוּ אֲשֶׁ֥ר לֹֽא-יָדַ֖ע לָלֶ֥כֶת אֶל-עִֽיר:

 רש"י  עמל הכסילים תיגענו. כסילותם גורם להם עמל המיגען אשר לא למדו דרכי מבואות העיר ומתיגע ליכנס דרך פחתים ובצעי המים ויגע בטביעות רגליו בבוץ כלומר עצלות של עוזבי התורה גורם להם יגיעת עמל בגיהנם, אשר לא ידע ללכת אל נתיב אמת לפרוש מן העביר' לפי שלא למד תורה שנא' (תהלים קיט) נר לרגלי דבריך : (רש"י)

 מצודת דוד  עמל הכסילים. טורח הכסילים תיגע את כל אחד מהם, כי לפי כסלותם טורחים הרבה בדבר שאין בו טורח, והרי הם יגעים בעבור רוב הטורח. וחוזר ומפרש לדוגמא שזהו הכסיל אשר לא ידע ללכת אל עיר, כי לא מצא חכמה ללכת בדרך כבושה, והולך הוא בשביל קטן ותועה בדרך וטורח הרבה ומתיגע : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תיגענו. מלשון יגיעה : (מצודת ציון)


{טז}  אִֽי-לָ֣ךְ אֶ֔רֶץ שֶׁמַּלְכֵּ֖ךְ נָ֑עַר וְשָׂרַ֖יִךְ בַּבֹּ֥קֶר יֹאכֵֽלוּ:

 רש"י  אי לך ארץ שמלכך. בזמן שמלכך ודייניך מתנהגים בנערות : (רש"י)

 מצודת דוד  אי לך ארץ. אוי לך ארץ אשר מלכך מתנהג בנערות ואינו משים לבו בתקון המדינה : ושריך. על ידי זה גם שריך אוכלים בקומם בבוקר, הפך מאמר הכתוב דינו לבוקר משפט : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אי לך. אוי לך. וכן ואי לו האחד שיפול (לעיל ד י) : נער. רוצה לומר עושה מעשה נערות : (מצודת ציון)


{יז}  אַשְׁרֵ֣יךְ אֶ֔רֶץ שֶׁמַּלְכֵּ֖ךְ בֶּן-חוֹרִ֑ים וְשָׂרַ֙יִךְ֙ בָּעֵ֣ת יֹאכֵ֔לוּ בִּגְבוּרָ֖ה וְלֹ֥א בַשְּׁתִֽי:

 רש"י  בגבורה ולא בשתי. שעוסקין בגבורת החכמה והבינה ולא בשתיית יין : (רש"י)

 מצודת דוד  אשריך ארץ. מאושר ומשובח אתה ארץ אשר מלכך הוא בן גדולים, כי מלך כזה לא יתנהג בנערות : ושריך. על ידי זה גם שריך לא יאכלו עד בוא עת האוכל וטרם יאכל ישפט משפט העם : בגבורה. כל עסקם בגבורת המלחמה ובתחבולותיו ואינם עוסקים בשתיית היין : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אשריך. ענין שבח והלול. כמו כי אשרוני בנות (בראשית ל יג) : בן חורים. כן יקראו הגדולים אנשי השם. כמו ולחורים ולסגנים (נחמיה ב טז) : בשתי. מלשון שתיה : (מצודת ציון)


{יח}  בַּעֲצַלְתַּ֖יִם יִמַּ֣ךְ הַמְּקָרֶ֑ה וּבְשִׁפְל֥וּת יָדַ֖יִם יִדְלֹ֥ף הַבָּֽיִת:

 רש"י  בעצלתים ימך המקרה. כשאדם מתעצל ואינו מתקן פרצה קטנה שבתקרת הבית : ימך המקרה. ישפל הבנין המקרה את הבית והמסכך עליו : ידלוף. יטפטף דלף גשמים כלומר כשישראל מתעצלים בתורה הם נמקים ובית גאון עוזם חרב ומך : (רש"י)

 מצודת דוד  בעצלתים. בעבור ידים עצלתים נעשה תקרת הבית מך ודל, רוצה לומר שמתקלקל התקרה אם בעליו מתעצלים לתקנו בכל עת : ובשפלות ידים. בשביל שמשפיל ידיו למטה ואינו מרים אותם לעשות בהם מלאכת תקון הגג, אזי יטפטף אל הבית מי גשמים. וכפל הדבר במלות שונות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בעצלתים. מלשון עצלות ורוצה לומר ידים עצלתים, ולזה אמר בלשון רבים : ימך. ענין עניות ודלות. כמו כי ימוך אחיך (ויקרא כה כה) : המקרה. התקרה המסכך על הבית : ידלוף. ענין הזלה וטפטוף. כמו דלף טורד (משלי כז טו) : (מצודת ציון)


{יט}  לִשְׂחוֹק֙ עֹשִׂ֣ים לֶ֔חֶם וְיַ֖יִן יְשַׂמַּ֣ח חַיִּ֑ים וְהַכֶּ֖סֶף יַעֲנֶ֥ה אֶת-הַכֹּֽל:

 רש"י  לשחוק עושים לחם לחדוות מזמוטי חתנים ומלכים עושים סעודה וסתם סעוד' גדולה קרויה לחם כמו דאת אמר (דניאל ה) בלשצר מלכא עבד לחם רב : ויין. משקין בסעודה אשר ישמח החיים : והכסף יענה את הכל. אם אין כסף אין סעודה לפיכך לא יתעצל אדם מן המלאכה כדי שיהא לו מה להוציא : (רש"י)

 מצודת דוד  לשחוק. על שמחה לבדה עושים סעודה גדולה אבל בזולת שמחה אין דרך לעשותה, ויין משמח את החיים לבדם, רוצה לומר בני אדם בריאים כי לחלשי הטבע יזיק היין ומביא עוד עצבון : והכסף. אבל הכסף ישיב את הכל למלאות שאלת כולם, כי הכל צריכים אל הכסף בין על שמחה בין זולתה, בין בריא ובין חלש וכולם שואלים עליו וממלא הוא שאלתם. ומוסב על המקרא שלפניו מה שמגנה את העצלות, ואמר הלא הכסף צריך לכל, ובעבור העצלות הלא יחסר לו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לשחוק. ענין שמחה וחדוה : לחם. סעודה גדולה קרוי בשם לחם. וכן עבד לחם רב (דניאל ה א) : חיים. רוצה לומר בריאים. כמו עד חיותם (יהושע ה) שרוצה לומר עד שנתרפאו ונעשו בריאים : יענה. מלשון עניה והשבת שאלה, ואמר בלשון שאלה ומליצה. ודוגמתו אענה את השמים וגו' (הושע ב כג) : במדעך. בדעתך ובמחשבתך : תקלל. מלשון קלות ובזיון : יא (ג) העבים. עננים : יריקו. ענין הזלה ושפיכה. כמו שמן תורק שמך (שה''ש א ג) : יהוא. כמו יהיה. או היו''ד מורה על העתיד וכאלו אמר יהיה הוא : (מצודת ציון)


{כ}  גַּ֣ם בְּמַדָּֽעֲךָ֗ מֶ֚לֶךְ אַל-תְּקַלֵּ֔ל וּבְחַדְרֵי֙ מִשְׁכָּ֣בְךָ֔ אַל-תְּקַלֵּ֖ל עָשִׁ֑יר כִּ֣י ע֤וֹף הַשָּׁמַ֙יִם֙ יוֹלִ֣יךְ אֶת-הַקּ֔וֹל וּבַ֥עַל (הכנפים) כְּנָפַ֖יִם יַגֵּ֥יד דָּבָֽר:

 רש"י  גם במדעך מלך. אפי' במחשבותיך בלא דבור, גם אפילו מלך אל תקלל לא תרגיז למלכו של עולם, ד''א כמשמעו מלך בשר ודם : עוף השמים. נשמה הנתונה בך שסופה לעוף על השמים : ובעל. כנפים. מלאך המלווה אותך כעניין שנאמר (תהלים צא) כי מלאכיו יצוה לך ולפי משמעו העוברים והשבים, יש לך לדאג מכל בריה שמא יש שומעין ויגיד לאחרים : (רש"י)

 מצודת דוד  גם במדעך. אפילו במחשבתך אל תקלל את המלך ולא תחשוב שאין מי יודע מחשבתך להלשין אותך לפני המלך : ובחדרי משכבך. באחד מחדרי משכבך מקום שאין שם איש : עשיר. על פי רוב משלה יד העשיר לעשות רעה אל המקללו : כי עוף השמים. רוצה לומר חיש מהר יהיה נודע לו כאלו עוף השמים הוליך אליו את קול הקללה. ואף אם קלל במחשבה, מכל מקום ימצא מי שיבין הדבר ברמיזתו ויגיד לו : ובעל כנפים. הוא עוף השמים. וכפל הדבר במלות שונות : יגיד דבר. רוצה לומר דבר הקללה : יא (א) שלח לחמך על פני המים. ולא תחשוב שהמים יוליך אותו למרחוק למקום שלא תמצא אותו כי ברבות הימים תמצאנו. והוא ענין משל לומר תן מלחמך אף למי שתחשוב עליו שלא תראנו עוד לקבל ממנו הגמול כי אחר ימים רבים תקבל ממנו תשלום גמול : (מצודת דוד)

קהלת פרק-יא

{א}  שַׁלַּ֥ח לַחְמְךָ֖ עַל-פְּנֵ֣י הַמָּ֑יִם כִּֽי-בְרֹ֥ב הַיָּמִ֖ים תִּמְצָאֶֽנּוּ:

 רש"י  שלח לחמך על פני המים. עשה טובה וחסד לאדם שיאמר לך לבך עליו אל תראנו עוד כאדם שמשליך מזונותיו על פני המים : כי ברוב הימים תמצאנו. עוד ימים באים ותקבל תשלומך ראה מה נאמר ביתרו (שמות כ) קראן לו ויאכל לחם וסבור שהוא מצרי ולא יראנו עוד מה הי' סופו נעש' חתנו ומלך על ישראל והכניסו תחת כנפי השכינה וזכו בניו ובני בניו לישב בלשכת הגזית : (רש"י)


{ב}  תֶּן-חֵ֥לֶק לְשִׁבְעָ֖ה וְגַ֣ם לִשְׁמוֹנָ֑ה כִּ֚י לֹ֣א תֵדַ֔ע מַה-יִּהְיֶ֥ה רָעָ֖ה עַל-הָאָֽרֶץ:

 רש"י  תן חלק לשבעה וגם לשמונה. חלקת מלחמך ומשלך לשבעה צריכי חסד, חלק עוד לשמונה שיבואו אחריהם ואל תאמר די : כי לא תדע מה יהיה רעה. שמא עוד ימים באים ותצטרך לכולם או תנצל ע''י הצדקה מן הרעה ואם לא עכשיו אימתי, ורבותינו אמרו תן חלק וגומר אלו שבעה ימי בראשית תן אחד מהן חלק ליוצרך לנוח בשבת, וגם לשמנה אלו שמנת ימי המילה, דבר אחר תן חלק לטבעה קרבנות צבור של שבעת ימי פסח, וגם לשמונה, של שמונת ימי החג : כי לא תדע מה יהיה רעה. אם יחרב הבית ולא תקריבו עוד ויועילו וחכמותיו ומדות תרומיותיו ותשלום טובה ליושבי המקום על מנהג הטוב שהדריכם בדרך ישרה : יפול. ישכון כמו (בראשית כה) על פני כל אחיו נפל : עץ. תלמיד חכם שמגין בזכותו כעץ המסיך על הארץ : (רש"י)

 מצודת דוד  תן חלק. חלוק מתן לשבעה בני אדם לשמונה רוצה לומר תן לכל ולא ירבו בעיניך. ואחז מספר שבעה כי הוא כלל חשבון. ואמר שמונה כאומר אף אם נתת לכלל חשבון תן עוד : מה יהיה. כי פן יהיה רעה בארצך ותצטרך לשוטט בארצות ואולי תצטרך לכולם : (מצודת דוד)


{ג}  אִם-יִמָּלְא֨וּ הֶעָבִ֥ים גֶּ֙שֶׁם֙ עַל-הָאָ֣רֶץ יָרִ֔יקוּ וְאִם-יִפּ֥וֹל עֵ֛ץ בַּדָּר֖וֹם וְאִ֣ם בַּצָּפ֑וֹן מְק֛וֹם שֶׁיִּפּ֥וֹל הָעֵ֖ץ שָׁ֥ם יְהֽוּא:

 מצודת דוד  אם ימלאו וגו'. אם העבים נתמלאו גשם הנה לא יחזיקו לעצמם רק יריקו וישפכו על פני האדמה. ומוסב למעלה לומר שראוי הוא לחלק מתן לזולת, כמו שהעבים אינם מחזיקים הגשם לעצמם ויריקו על הארץ, ובזה תעלה הארץ אדים למעלה ונתמלא גשמים פעם בפעם, כן מי שנתמלא בעושר אין מהראוי לו להחזיקו לעצמו לבד רק ישפיע ויתן לאחרים ואז כאשר יצטרך הוא יהיה נשפע מאחרים : ואם יפול עץ. עץ פרי עודו נטוע ותקוע בארץ בעבור שיתן פרי ישקוהו ויעבדוהו, ובשעה שיפול העץ בכל מקום שהוא בין בפאת הדרום בין בפאת הצפון בכל מקום שיפול שם יהיה כי מעתה עזבוהו במקומו ואין מי מטפל עמו עוד הואיל ואינו נותן פרי. וכאומר כן מי שאינו משפיע לזולת כשיבא עת שיצטרך הוא לאחרים לא יפנו אליו : (מצודת דוד)


{ד}  שֹׁמֵ֥ר ר֖וּחַ לֹ֣א יִזְרָ֑ע וְרֹאֶ֥ה בֶעָבִ֖ים לֹ֥א יִקְצֽוֹר:

 רש"י  שומר רוח. ממתין ומצפה עד בא הרוח : לא יזרע. פעמים ממתין ואינו בא : ורואה בעבים. נותן עיניו בעבים וכשרואה אותם קודרים ירא לקצור מפני הגשמים ולעולם לא יקצור לפי שירא תמיד : (רש"י)

 מצודת דוד  שומר רוח. הממתין בזריעת שדהו עד בוא הרוח, כי אז טוב לזרוע כי הרוח יפזר בכל מקום : לא יזרע. פעמים ממתון ואינו בא : ורואה בעבים. הנותן עיניו בעבים וכשרואה אותם קודרים ירא לקצור מפני הגשמים, זה לא יקצור לעולם, לפי שירא תמיד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שומר. ממתין. כמו ואביו שמר את הדבר (בראשית לז יא) : (מצודת ציון)


{ה}  כַּאֲשֶׁ֨ר אֵֽינְךָ֤ יוֹדֵ֙עַ֙ מַה-דֶּ֣רֶךְ הָר֔וּחַ כַּעֲצָמִ֖ים בְּבֶ֣טֶן הַמְּלֵאָ֑ה כָּ֗כָה לֹ֤א תֵדַע֙ אֶת-מַעֲשֵׂ֣ה הָֽאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יַעֲשֶׂ֖ה אֶת-הַכֹּֽל:

 רש"י  כאשר אינך יודע ; כעצמים בבטן המלאה. דברים הנסגרים והנעצמים בבטן שהיא מלאה ואף על פי שבולטת לחוץ, כאשר אינך יודע הרי זה מקרא מסורס נדרש מסופו לראשו כאשר אינך יודע דרך הרוח כלומר ידיעות שתי אלו שוות לא זו גלויה לך ולא זו גלויה לך פעמים אתה סבור להכיר בעבי' שיבא הרוח ואינו בא כאן כי עובר והולך לו אל ארץ אחרת והרי לשון זה כמו (בראשית יג) כגן ה' כארץ מצרים (ישעיה כד) כשפחה כגבירתה (שם כד) כקונה כמוכר ופעמים שהוא משוה מוקדם למאוחר ופעמים שהוא משוה מאוחר למוקדם אף כאן למד ידיעת הרוח מידיעת הבטן כלומר אין לך לשמור את הרוח לראות בעבי'. (הגהה. ענין זה הוא מסורס בדברי רש''י ומהופך וצריכים להגיה כפי אשר הוא בספרים המדוייקים ואז יובן שפיר וכך היא הנוסחא האמתית : כאשר אינך יודע. הרי זה מקרא מסורס נדרש מסופו לראשו כאשר אינך יודע עצמים בבטן המלאה דברים הנסגרים והנעצמים בבטן המלאה ואע''פ שפולטת לחוץ אינך יודע מה בבטנה כך אינך יודע דרך הרוח כלומר ידיעות שתי אלה שוות וכו' מס' שפתי חכמים) : כעצמים. אינק''לישורש בלעז כינו עוצם עיניו : ככה לא תדע וגו'. אף גזירותיו של מקום לעניין עניות ועשירות כך עלומות הם ממך ולא תמנע מן החסד לדאג שמא אחסר מנכסי ואעני, לא אעסוק בתורה ואתבטל ממלאכתי ואעני לא אשא אשה ויהי' לי בנים ואצטרך להוציא עליהם : (רש"י)

 מצודת דוד  כאשר אינך יודע. כמו שאינך יודע באיזה דרך הרוח מהלך עם כי תשמע קולו, וכמו הולד הנסגר בבטן המלאה שאינך יודע אם הוא זכר או נקבה עם כי תראה בליטת הבטן, ככה לא תדע את וגו' : את הכל. רוצה לומר שום דבר ממעשה ה' לא תדע. ומוסב למעלה לומר אין לך להמתין על הרוח ולפחוד מן הגשמים, כי לא תוכל לדעת מתי יהיו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אינך. אין אתה : כעצמים. ענין סגירה וסתימה. כמו ועוצם עיניו (ישעיה לג טו) : (מצודת ציון)


{ו}  בַּבֹּ֙קֶר֙ זְרַ֣ע אֶת-זַרְעֶ֔ךָ וְלָעֶ֖רֶב אַל-תַּנַּ֣ח יָדֶ֑ךָ כִּי֩ אֵֽינְךָ֨ יוֹדֵ֜ע אֵ֣י זֶ֤ה יִכְשָׁר֙ הֲזֶ֣ה אוֹ-זֶ֔ה וְאִם-שְׁנֵיהֶ֥ם כְּאֶחָ֖ד טוֹבִֽים:

 רש"י  בבקר זרע את זרעך וגו'. אם למדת תורה בילדותך למד תורה בזקנותך אם היו לך תלמידים בילדותך יהיו לך תלמידים בזקנותך, נשאת אשה בת בנים בילדותך שא אשה בת בנים בזקנותך עשית צדקה בילדותך עשה צדקה בזקנותך : כי אינך יודע אי זה יכשר. אם תלמידים ובנים שבילדותך יתקיימו לך או שמא לא יתקיימו אלא שבזקנותך, מצינו ברבי עקיבא שהיו לו עשרים וארבעה אלף תלמידים מגבת ועד אנטיפרת וכולן מתו מפסח ועד עצרת ובא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם, ולענין הבנים מצינו באבצן שלשים בנות שלח חוצה ושלשים הביא לבניו וכולם מתו בחייו, ובזקנותו הוליד את עובד ונתקיים לו : (רש"י)

 מצודת דוד  בבוקר. לכן בבוקר זרע שדך, וגם בערב אל תנח ידך מן הזריעה, רוצה לומר בכל עת תזרע שדך ולא תמתין על הרוח : כי אינך יודע. ולא תוכל לדעת איזה הזריעה יהיה כשר וטוב אם זה של בוקר או זה של ערב, ואפשר יהיו שניהם יחד טובים זה כזה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יכשר. מלשון כשר וטוב : (מצודת ציון)


{ז}  וּמָת֖וֹק הָא֑וֹר וְט֥וֹב לַֽעֵינַ֖יִם לִרְא֥וֹת אֶת-הַשָּֽׁמֶשׁ:

 רש"י  ומתוק האור. מתוק הוא אורה של תורה : וטוב לעינים לראות את השמש. ואשריהם תלמידים שעיניהם רואים הלכה מלובנת ומחוורת על בוריה כך נדרש באגדת תילים : (רש"י)

 מצודת דוד  ומתוק האור. יפה הוא האור. יאמר בלשון שאלה, כי האור אינו דבר הנאכל שיומתק, ורוצה לומר יפה חיי האדם עוד נהנה מאור היום : וטוב. דבר טוב הוא לעינים עודם יכולים לראות את השמש. והוא כפל ענין במלות שונות : (מצודת דוד)


{ח}  כִּ֣י אִם-שָׁנִ֥ים הַרְבֵּ֛ה יִחְיֶ֥ה הָאָדָ֖ם בְּכֻלָּ֣ם יִשְׂמָ֑ח וְיִזְכֹּר֙ אֶת-יְמֵ֣י הַחֹ֔שֶׁךְ כִּֽי-הַרְבֵּ֥ה יִהְי֖וּ כָּל-שֶׁבָּ֥א הָֽבֶל:

 רש"י  בכולם ישמח. יהיה שמח בחלקו ובלבד שיזכור ימי החשך וייטיב מעשיו שינצל מהם והם ימי מיתת עולם הם ימי הרשעים : כי הרבה יהיו. באותן הימים יותר מימי החיים : כל שבא. עליו יהיה הבל וחשך יש הבל שהוא לשון פורענות וצרות כמו כי בהבל בא ובחשך ילך : (רש"י)

 מצודת דוד  כי אם וגו'. כי אפילו אם יחיה האדם שנים הרבה ישמח בכל הימים, ואף יום אחד לא יקוץ בחיים עם רבוים : ויזכור. אבל בחייו יזכור את ימי החושך אשר שכב בקבר אשר יהיו מרובים יותר מימי החיים, ועל ידי זה יראה להכשיר מעשיו : כל שבא הבל. כל היסורים הבא שמה הבל המה מבלי תועלת, כי בעוד האדם חי בא תועלת מן היסורים, כי על ידי זה מפשפש במעשיו, אבל אחר המיתה אין מקום לפשפוש מעשים, ולכן יזכור בהם למען יכשיר מעשיו עודו חי : (מצודת דוד)


{ט}  שְׂמַ֧ח בָּח֣וּר בְּיַלְדוּתֶ֗יךָ וִֽיטִֽיבְךָ֤ לִבְּךָ֙ בִּימֵ֣י בְחוּרוֹתֶ֔ךָ וְהַלֵּךְ֙ בְּדַרְכֵ֣י לִבְּךָ֔ וּבְמַרְאֵ֖י עֵינֶ֑יךָ וְדָ֕ע כִּ֧י עַל-כָּל-אֵ֛לֶּה יְבִֽיאֲךָ֥ הָאֱלֹהִ֖ים בַּמִּשְׁפָּֽט:

 רש"י  שמח בחור בילדותך. כאדם שאומר לעבדו ולבנו חטא חטא כי פעם אחת תלקה על הכל אף כאן החכם אמר שמח בחור בילדותיך והלך בדרכי לבך ובטוב תהיה כי על כל אלה יביאך השופט במשפט : (רש"י)

 מצודת דוד  שמח בחור. אתה בחור עתה שמח בהטובה שהיה לך בימי ילדותיך, כי אז בודאי לא חטאת מרוב הטובה הואיל ואז היית ילד, וגם עתה בימי בחורותיך עשה טוב ללבך ותהיה שמח, ולך בדרכי לבך לעשות מה שלבך חושב ומה שעיניך מראים לך ותתאוה אליהם, אבל דע כי על כל אלה המעשים יביאך האלהים במשפט, ואם ימצא בהם דבר חטא ועון אזי יעניש אותך, ולכן מאד תפשפש בהם שלא ימצא בהם נדנוד עון. או כאדם האומר לעבדו ולבנו חטא חטא, כי כשתתמלא הסאה תלקה על הכל. אף כאן גזם ואמר שמח בחור בעת ילדותך עת שהיצר מתגבר, ולא תדאג מגמול המעשה. וכפל הדבר במלות שונות, ואמר ויטיבך לבך וגו' ועשה מה שלבך חפץ ובטוח תהיה, כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט : (מצודת דוד)


{י}  וְהָסֵ֥ר כַּ֙עַס֙ מִלִּבֶּ֔ךָ וְהַעֲבֵ֥ר רָעָ֖ה מִבְּשָׂרֶ֑ךָ כִּֽי-הַיַּלְד֥וּת וְהַֽשַּׁחֲר֖וּת הָֽבֶל:

 רש"י  והסר כעס. דברים המכעיסים את המקום : והעבר רעה. יצר הרע : מבשרך. שיהיה לך לב בשר : והשחרת. נערות שראש אדם שחור בימי עלומיו : יג (א) וזכור את בוראך. תמן תנינן עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים וכולי, וממקרא זה דרש וזכור את בוראך שתתן דין וחשבון לפניו, וזכור את בורך קברך מקום עפר רמה ותולעה, וזכור בארך באר שנבעת ממקירה היא טפה סרוחה של זרע ושל לובן : ימי הרעה. ימי הזקנה והחלשות : (רש"י)

 מצודת דוד  והסר וגו'. אם לבך תסית אותך לעשות דבר המכעיס את המקום ברוך הוא, הסר הדבר הזה מלבך ולא תעשה אותה : והעבר וגו'. אם בשרך יתאוה להתענג בדבר הרע בעיני המקום, העבר הדבר הרעה הזאת מבשרך ולא תתענג בה : כי הילדות והשחרות הבל. התאוה שיש לאדם בימי הילדות והנערות המה מבלי תועלת, ולכן הזהר מאד מאד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והשחרות. כן יקראו ימי הנעורים שהם תחלת ימי האדם. כמו השחר שהוא תחלת היום : (מצודת ציון)

קהלת פרק-יב

{א}  וּזְכֹר֙ אֶת-בּ֣וֹרְאֶ֔יךָ בִּימֵ֖י בְּחוּרֹתֶ֑יךָ עַ֣ד אֲשֶׁ֤ר לֹא-יָבֹ֙אוּ֙ יְמֵ֣י הָֽרָעָ֔ה וְהִגִּ֣יעוּ שָׁנִ֔ים אֲשֶׁ֣ר תֹּאמַ֔ר אֵֽין-לִ֥י בָהֶ֖ם חֵֽפֶץ:

 מצודת דוד  וזכור את בוראיך. את המקום ברוך הוא אשר ברא אותך, אותו זכור בימי הבחרות בעוד הכח בידך ללכת בדרכי ה' לעבדו : עד אשר. טרם שיבואו ימי הרעה הם ימי הזקנה ותשות הכח, כי אז יקשה מאוד יותר מימי הבחרות : והגיעו שנים. אז הגיעו השנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ ורצון, כי מגודל החלשות יבחר אז במיתה : (מצודת דוד)


{ב}  עַ֠ד אֲשֶׁ֨ר לֹֽא-תֶחְשַׁ֤ךְ הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ וְהָא֔וֹר וְהַיָּרֵ֖חַ וְהַכּוֹכָבִ֑ים וְשָׁ֥בוּ הֶעָבִ֖ים אַחַ֥ר הַגָּֽשֶׁם:

 רש"י  עד אשר לא תחשך השמש. אמרו רבותינו זו פדחת שהיא מאורה ומצהבת באדם בחור וכשמזקנת היא מעלת קמטין ואין מצהבת : והאור. זה החוטם שהוא תואר קלסתר פנים : והירח. זו נשמה שמאירה לאדם שכיון שניטלה הימנו אין לו מאור העינים : והככבים. אלו הלסתות רומני דאפי שקורין פומ''ליש של לחיים שמצהיבים : ושבו העבים אחר הגשם. תבוא כהיית המאור אחר דמעת הבכי מכמה צרות שעברו עליו : (רש"י)

 מצודת דוד  עד אשר. טרם שתחשך השמש ואור היום וגו', רוצה לומר טרם שתחלה ותפול למשכב, כי החולה כשיקשה עליו החולי נראה לו כאלו חשכו השמש והאור וכו' : ושבו העבים. יחזרו העבים לבא להחשיך האורה אחר ירידת הגשם, שהיה אז מעט אורה, רוצה לומר אחר שירווח לו מעט מן החולשה וראה האור, יחזור להחולשה ויחשך לו : (מצודת דוד)


{ג}  בַּיּ֗וֹם שֶׁיָּזֻ֙עוּ֙ שֹׁמְרֵ֣י הַבַּ֔יִת וְהִֽתְעַוְּת֖וּ אַנְשֵׁ֣י הֶחָ֑יִל וּבָטְל֤וּ הַטֹּֽחֲנוֹת֙ כִּ֣י מִעֵ֔טוּ וְחָשְׁכ֥וּ הָרֹא֖וֹת בָּאֲרֻבּֽוֹת:

 רש"י  שיזועו. ירתיחו : שומרי הבית. אלו הצלעות והכסלים המגינים על כל חלל הגוף : והתעותו. יאחזה עוות שקורין קראנ''פף והתעוותו אנקרופי''רונט בלע''ז : אנשי החיל. אלו השוקים שנשען כל הגוף עליהם : ובטלו הטוחנות. אלו השינים : כי מעטו. לעת זקנה רוב שיניו נושרות : הרואות בארובות. אלו העינים : (רש"י)

 מצודת דוד  ביום שיזועו. זה יהיה ביום שיחלש מאד וירתתו שומרי הבית, הם הידים והזרועות שהם שומרי הגוף שלא יגע בו דבר רע, וכשהאדם נחלש מאד מרתתין ידיו וזרועותיו : והתעותו אנשי החיל. הם השוקים שסובלים את הגוף הנשען עליהם, ובימי החלשות כאילו נתעקמו ואין להם עוד כח לעמוד : ובטלו הטוחנות. הם השינים הטוחנות את המאכל, ובעת החולשה בטלים הם מן הטחינה : כי מעטו. מעטו את הטחינה ואינם יכולים אז לטחון הרבה : וחשכו הראות בארובות. הם העינים הרואות דרך פתיחת חורי העינים, בעת החולשה כהו וחשכו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שיזועו. ענין רעד ורתת. כמו והיה רק זועה (ישעיה כח יט) : והתעותו. מלשון עוות ועקום. כמו ודרך רשעים יעות (תהלים קמז ט) : החיל. ענין כח : הטוחנות. מלשון טחינה : הרואות. מלשון ראיה : בארובות. מלשון ארובה וחלון. כמו וכעשן מארובה (הושע יג ג) : דלתים. על השפתים יאמר. וכן נאמר דלתי פניו מי פתח (איוב מא ו) : וישחו. ענין השפלה ונמיכה. כמו ושח גבהות האדם (ישעיה ב יז) : (מצודת ציון)


{ד}  וְסֻגְּר֤וּ דְלָתַ֙יִם֙ בַּשּׁ֔וּק בִּשְׁפַ֖ל ק֣וֹל הַֽטַּחֲנָ֑ה וְיָקוּם֙ לְק֣וֹל הַצִּפּ֔וֹר וְיִשַּׁ֖חוּ כָּל-בְּנ֥וֹת הַשִּֽׁיר:

 רש"י  וסוגרו דלתים. אלו נקביו : בשפל קול הטחנה. קול ריחים הטוחנים מאכל שבמעיו והוא הקורקבן והמסס : ויקום לקול הצפור. שאפילו קול צפור מנערתו משנתו משהזקין : וישחו כל בנות השיר. כל קולות של כלי השיר דומות עליו כשיחה ולפי פשוטו משמעו ישחו כמו ישפלו כל שרים ושרות יהיו שפלים בעיניו וכן ברזילי הגלעדי אמר לדוד (שמואל ב' יט) אם אשמע עוד בקול שרים ושרות : (רש"י)

 מצודת דוד  וסגרו דלתים בשוק. הם השפתים שהם בשוק, רוצה לומר במקום מגולה ובעת החולשה המה סגורים, בעבור כי נשפל קול הטחנה הם השנים שבטלו אז מן הטחינה, ולכן סגרו השפתים, הואיל ואינו משים בהם המאכל : ויקום לקול הצפור. ידוע שהמאכל מוליד השינה, ובהעדר המאכל יקץ לדבר קל : וישחו כל בנות השיר. הוא הגרון שבו היה משורר לפנים, אז ישח וישפיל קולו עד שלא ישמע. (ואמר בנות השיר, לפי שקול נקבות משוררות נעים ביותר) : (מצודת דוד)


{ה}  גַּ֣ם מִגָּבֹ֤הַּ יִרָ֙אוּ֙ וְחַתְחַתִּ֣ים בַּדֶּ֔רֶךְ וְיָנֵ֤אץ הַשָּׁקֵד֙ וְיִסְתַּבֵּ֣ל הֶֽחָגָ֔ב וְתָפֵ֖ר הָֽאֲבִיּוֹנָ֑ה כִּֽי-הֹלֵ֤ךְ הָאָדָם֙ אֶל-בֵּ֣ית עוֹלָמ֔וֹ וְסָבְב֥וּ בַשּׁ֖וּק הַסֹּפְדִֽים:

 רש"י  גם מגבוה ייראו. מגבשושיות ותלוליות שברחובות הוא דואג לצאת לשוק פן יכשל בהם : וחתחתים בדרך. אימות וחתות הרבה בדרכים יש לו : חתחתים. לשון כפול הוא בתיבה כמו גלגלים קשקשים זלזלים : וינאץ השקד. לשון (שיר ז) הנצו הרמונים שהרי האל''ף לא נקראת בה אמרו רבותינו זו קליבוסת הנק''א בלעז שעצם הירך תקוע בה ובזקנותו בשרו כחוש והעצם בולט כמו נץ האילן שהוא בולט : השקד. אילן של שקדים כלומר שתקפוץ הזקנה עליו כשקד זה הממהר להנץ לפני כל האילנות : ויסתבל החגב. אלו העגבות שתהיו עגבותיו דומות עליו כסובל משא כבד : ויסתבל. אישד''רייד שורפיי''שין בלעז : ותפר האביונה. חמדת תאות נשים שאינו נזקק לנשים לתשמיש, אביונה תאוה כמו (דברים א) ולא אביתם (תהלים קיט) תאבתי לישועתך : (רש"י)

 מצודת דוד  גם מגבוה ייראו. גם מחשבותיו מתפחדים ממה שיחשבו, שהרוח נוסעת והולכת אל מקום גבוה אל השמים ממעל ליתן דין וחשבון, והרבה פחד יש מן הדרך פן יפגעו בה מלאכי דין : וינאץ השקד. כח השומר את הגוף בהתמדה ובהשתדלות, ימאס את הגוף ולא יאבה להתמיד עוד בשמירתו ולהשתדל בו : ויסתכל החגב. אם ישכון עליו חגב תכבד עליו כסובל משא כבד, וזהו לגודל התשות : ותפר האביונה. הרוח בעלת הבינה תבטל, כי אז תלך ממנו, או אז תבטל תאות חמדת נשים לתשמיש : כי הולך האדם. כי אז האדם הולך ומתקרב לבוא אל בית עולמו זהו הקבר אשר ישכב שם עד עולם : וסבבו. ולהיות הסופדים מסבבים בשוק לעורר קנות ויללות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וחתחתים. מלשון חתת ופחד, ונכפלו הפ''א והעי''ן הפעל ויורה על פחד הרבה. כמו אדמדם שיורה על אדמימות רב : וינאץ. ענין בזיון ומיאוס. כמו וינאץ בזעם אפו (איכה ב ו) ועם כי לא נקראה האל''ף הואיל והיא כתובה : השקד. ענין השתדלות והתמדה. כמו שיקדו ושמרו (עזרא ח כט) : ויסתבל. מלשון סבל ומשא כבד : החגב. מין ארבה. כמו שנאמר ואת החגב למינהו (ויקרא יא כב) : ותפר. מלשון הפרה ובטול : האביונה. האל''ף נוספת. כמו והאזניחו נהרות (ישעיה יט ו) והוא מלת בינה והוא כנוי לרוח בעלת הבינה, או הוא ענין תאוה. כמו לא אבה יבמי (דברים כה ז) : (מצודת ציון)


{ו}  עַ֣ד אֲשֶׁ֤ר לֹֽא-(ירחק) יֵרָתֵק֙ חֶ֣בֶל הַכֶּ֔סֶף וְתָרֻ֖ץ גֻּלַּ֣ת הַזָּהָ֑ב וְתִשָּׁ֤בֶר כַּד֙ עַל-הַמַּבּ֔וּעַ וְנָרֹ֥ץ הַגַּלְגַּ֖ל אֶל-הַבּֽוֹר:

 רש"י  עד אשר לא. ירתק חבל הכסף. זה חוט השדרה שהוא לבן ככסף ובמותו חסר מוחו ומתרוקן ויבש ומתעקש בתוך החליות ונעשה כשלשלת, ירתק לשון רתוקות כסף : ותרוץ גולת הזהב. זה האמה שהיתה מקלחת מים ונובעת כמעין כמו גולות עליות, ותרוץ לשון רציצה : ותשבר כד על המבוע. זה הכרס שהיא עבה ונבקעת במותו : ונרוץ הגלגל אל הבור. יתרוצץ גלגל העין בתוך גומה ולפי פשוטו גלגל הדולין בהם מים מן הבור כך נדרש כל הענין במסכת שבת, ומדרש קינות פותרו כנגד כל ישראל וזכור את בוראך בימי בחורותיך בעוד שהבחורות שבכם קיימת, בעוד שהכהונה קיימת שנאמר (ישעיה מ) ובחר אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן, בעוד שהלויה קיימת שנאמר (דברים יא) כי בו בחר ה' אלהיך מכל שבטיך, בעוד שמלכות בית דוד קיימת שנאמר (תהלים עח) ויבחר בדוד עבדו, בעוד שירושלם קיימת שנאמר בה (מלכים א יא) העיר אשר בחרתי בה, בעוד שבית הבחירה קיימת שנאמר בה (ד''ה ב טו) עתה בחרתי והקדשתי הבית הזה, בעוד שאתם קיימים שנאמר (דברים יד) ובך בחר ה' : עד אשר לא יבואו ימי הרעה. אלו ימי הגולה : עד שלא תחשך השמש. זו מלכות בית דוד שנאמר (תהלים פט) וכסאו כשמש נגדי : והאור. זו תורה שנאמר (משלי ו) כי נר מצוה ותורה אור : והירח. זו סנהדרין דתנן סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה : והכוכבים. אלו הרבנים שנאמר (דניאל יב) ומצדיקי הרבים ככוכבים : ושבו העבים אחר הגשם. צרה אחר צרה קשה, אתה מוצא בכל הנבואות הקשה שנתנבא עליהם ירמיה לא באו עליהם אלא לאחר חורבן הבית : ביום שיזועו שומרי הבית. אלו משמורת כהונה ולוייה : והתעותו אנשי החיל. אלו הכהנים שהם גבורים בכח אמר ר' אבא בר כהנא כ''ב אלף לוים הניף אהרן ביום אחד אמר ר' חנינא המוראה הזו דבר קל הוא והכהן זורקה יותר משלשים אמה : ובטלו הטוחנות. אלו המשניות הגדולות משנת ר' עקיבא ומשנת ר' חייא ומשנת בר קפרא : וחשכו הרואות. שישתכח הגמרא מן הלב : וסוגרו דלתים בשוק. כגון דלתי נחושתא בן אלנתן שהיו פתוחין לרווחה : בשפל קול הטחנה. ע''י שלא נתעסקו בתור' אמר ר' שמואל נמשלו ישראל לטחינת הריחים מה ריחים אינן בטילות לא ביום ולא בלילה אף כאן (יהושע א) והגית בו יומם ולילה : ויקום לקול הצפור. זה נבוכדנצר הרשע, אמר ר' לוי י''ח שנה היתה בת קול יוצאת ומפוצצת בפלטין נבוכדנצר עבדא בישא זיל אחריב ביתיה דמרך דבני מרך לא שמעין ליה : וישחו כל בנות השיר. (ישעיה כד) בשיר לא ישתו יין : גם מגבוה יראו. מגבוה של עולם יתיירא וידאג לבו פן יעשה בו כאשר עשה בראשונים : וחתחתים בדרך. מתוך כך יבקש לו אותות ורמזים אם יצליח בדרך שילך כענין שנאמר (יחזקאל כא) כי עמד מלך בבל על אם הדרך לקסם קסם קלקל בחצים שאל בתרפים : וינאץ השקד. תצמח נבואת ירמיה שנאמר (ירמיה א) מקל שקד אני רואה אמר ר' אליעזר השקד הזה משעה שהוא מציץ עד גמר פירותיו כ''א יום כך מי''ז בתמוז עד ט' באב כ''א יום : ויסתבל החגב. זה צלמו של נבוכדנצר (דניאל ג) רומיה אמין שתין פותייה אמין שית ואם אין עוביו שש אינו יכול לעמוד ואת אמרת אוקמיה בבקעת דורא אמר רב ביבי מעמידין אותו ונופל מעמידין אותו ונופל עד שהביאו כל זהב שבירושלים ושפכו דימוס על רגליו לקיים מה שנאמר (יחזקאל ז) וזהבם לנדה ולמס יהיה : ותפר האביונה. זו זכות אבות תופר משענת אבות שלכ' ויהיה אביונה מלשון אב : כי הולך האדם. ישראל שנקרא צאן אדם אתם : אל בית עולמו. מבבל באו לבבל חזרו תרח אבי אברהם מעבר הנהר היה : וסבבו בשוק הסופדים. גלות יכניה קדמה לגלות צדקיה י''א שנה כשהגלה נבוכדצר את גלות צדקיהו בקולרין היו יוצאין גלות יכניה לקראת נבוכדצר על כרחן עם שאר בני העיר לקלסו שהוא גבור ומצליח והיו רואין את השבויים ושואלין אותם איש על קרובו מה נעשה בו והיו משיבין אותן (ירמיה טו) אשר למות למות ואשר לשבי לשבי ואשר לחרב לחרב והיו מקלסין בידם אחת ובידם אחרת מספקין ומטפחין הספד על אחיהם ועל בניהם : עד אשר לא ירתק חבל הכסף. זו שלשלת יוחסין : ותרוץ גולת הזהב. אלו דברי תורה שנאמר (תהלים יט) הנחמדים מזהב : ותשבר כד על המבוע. כדו של ברוך בן נריה על מבועו של ירמיהו ששניהם גלו לבבל ופסקו מלימודם בעוני הדרך, תחלה גלו למצרים שהגלם יוחנן בן קרח וכשהחריב נבוכדנצר את מצרים הגלם לבבל : ונרוץ הגלגל אל הבור. זו בבל שהוא זוטו של עולם : (רש"י)

 מצודת דוד  עד אשר וגו'. מוסב על המקרא שלמעלה בראשית הענין שאמר וזכור וגו', לומר זכור בוראך טרם שיהיה נעשה חבל הכסף כמו שלשלת. ועל חוט השדרה יאמר שהוא לבן ככסף, ובמות האדם חסר מוחו ומתרוקן וייבש ומתעקם בתוך החוליות ונעשה כשלשלת : ותרוץ גולת הזהב. על מוח הראש יאמר על שהוא כמעין הנובע ללחלח ולהשקות את חוט השדרה, ולפי שהקרום שעליו הוא אדום קראו זהב, כי מראה הזהב היא אדום, ורוצה לומר אז ירוצץ מוח הראש ולא ישקה עוד את חוט השדרה : ותשבר כד. על כיס המרה יאמר שנקרע אז, ומי המרה נשפך על הכבד במקום מושבו. ואחז במשל מכד מלא מים הנשבר על המעין, והמים שבכד יורדים אל המעין מקום שאין צורך אל המים, וכן היא שפיכת מי המרה על הכבד. כי בהיות האדם חי אמרו רז''ל כבד כועס והמרה זורקת בו טפה ונח מכעסו אבל אז אין הכבד כועס ואין צורך אל טפת המרה : ונרוץ הגלגל. גלגולת הראש שהיתה למעלה, מריצים אז להורידה אל בור הקבר מתחת לארץ : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ירתק. ענינו כמו שלשלת. כמו ורתוקות כסף צורף (ישעיה מ יט) : ותרוץ. מלשון רציצה ושבירה. כמו וירעצו וירצוצו (שופטים י ח) : גולת. מעין. כמו גולות מים (שם א טו) : כד. שם כלי. כמו וכדה על שכמה (בראשית כד מה) : המבוע. מעין הנובע : ונרוץ. מלשון ריצה ורדיפה : הגלגל. גלגולת הראש : (מצודת ציון)


{ז}  וְיָשֹׁ֧ב הֶעָפָ֛ר עַל-הָאָ֖רֶץ כְּשֶׁהָיָ֑ה וְהָר֣וּחַ תָּשׁ֔וּב אֶל-הָאֱלֹהִ֖ים אֲשֶׁ֥ר נְתָנָֽהּ:

 רש"י  וישב העפר וגו'. מבבל באו לבבל חזרו : והרוח תשוב. זו רוח הקדש שכיון שנסתלקה רוח הקדש גלו : (רש"י)

 מצודת דוד  וישוב העפר. הגוף שהוא מעפר, כי תחלת יצירת האדם הראשון היה מן העפר, ישוב אז אל הארץ ולהתהפך להיות עפר כמו שהיה בתחלת היצירה : והרוח. נשמת האדם תשוב אל המקור אשר ממנה נחצבה למעלה, אל האלהים אשר נתנה לו בעת הלידה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  על הארץ. אל הארץ : (מצודת ציון)


{ח}  הֲבֵ֧ל הֲבָלִ֛ים אָמַ֥ר הַקּוֹהֶ֖לֶת הַכֹּ֥ל הָֽבֶל:

 רש"י  הבל הבלים. אני רואה בעולם : אמר הקהלת. מי שבו קבוצת החכמה : הבל הבלים. כל מה שנברא בששת ימי בראשית : (רש"י)

 מצודת דוד  הבל הבלים אמר הקהלת. יתכן שאלה דברי המעתיק את הספר, ואמר הנה המלך שלמה המאסף הדעות המנגדות, יפה הזהיר לההביל את ההבלים אותם שהם הכל הבל, שלא בא מהם תכלית ראוי ויקר, (אבל אין ראוי לההביל אם באחרונה בא מהם תועלת, יען נמצא בהם דבר טוב ומועיל). וכאומר הואיל וכן הוא סוף האדם כאמור, הנה נתאמת האמור בראשית הדברים הבל הבלים וגו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הקהלת. ענין אסיפה וקבוץ. כמו קהלת יעקב (דברים לג ד) : (מצודת ציון)


{ט}  וְיֹתֵ֕ר שֶׁהָיָ֥ה קֹהֶ֖לֶת חָכָ֑ם ע֗וֹד לִמַּד-דַּ֙עַת֙ אֶת-הָעָ֔ם וְאִזֵּ֣ן וְחִקֵּ֔ר תִּקֵּ֖ן מְשָׁלִ֥ים הַרְבֵּֽה:

 רש"י  ויותר שהיה קהלת חכם. ויותר ממה שנכתב בספר זה היה קהלת חכם : ואזן. עשה אזנים לתורה כקופה זו שאין לה אזנים לאחוז בה ובא ועשה לה אזנים שתיקן עירובין לסייג שמירת שבת ותיקן נטילת ידים סייג לטהרה וגזר על השניות סייג לעריות : (רש"י)

 מצודת דוד  ויותר וגו'. יותר ממה שהיה קהלת חכם בעצמו, עוד היה בו מעלה יתרה, כי למד דעת את העם והיה מחכים את אחרים : ואזן. היה מאזין להם דברי חכמה, כי היה לו לשון למודים להבין לזולת : וחקר. הורה דרכים לעם לחקור בהם החכמה : תקן. עשה וחבר משלים הרבה, כמו שנאמר וידבר שלשת אלפים משל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואזן. מלשון האזנה ושמיעה. כמו האזינו השמים (שם לב א) והוא מלשון אוזן : תיקן. עשה וחבר : (מצודת ציון)


{י}  בִּקֵּ֣שׁ קֹהֶ֔לֶת לִמְצֹ֖א דִּבְרֵי-חֵ֑פֶץ וְכָת֥וּב יֹ֖שֶׁר דִּבְרֵ֥י אֱמֶֽת:

 רש"י  בקש קהלת. נתן לבו וחזר על הדבר ומצאו : דברי חפץ. הלכה למשה מסיני : וכתוב יושר. זה תורה שבכתב והנביאים : (רש"י)

 מצודת דוד  בקש קהלת וגו'. כל הדברים שהיה חפץ לדעתם היה מבקש למצוא אותם, כי היה מטריח עצמו לעמוד על האמת : וכתוב יושר. גם היה מבקש ומחפש כתיבת יושר מבלי עול, ודברי אמת מבלי הטעאה, ומהם השכיל מה שהשכיל : (מצודת דוד)


{יא}  דִּבְרֵ֤י חֲכָמִים֙ כַּדָּ֣רְבֹנ֔וֹת וּֽכְמַשְׂמְר֥וֹת נְטוּעִ֖ים בַּעֲלֵ֣י אֲסֻפּ֑וֹת נִתְּנ֖וּ מֵרֹעֶ֥ה אֶחָֽד:

 רש"י  דברי חכמים. שעשו סייג לתורה בגזירות להרחיק את האדם מן העבירה כגון אכילת קדשים עד השחר והם אמרו עד חצות וקריאת שמע דערבית כמו כן : כדרבנות. מה דרבן זה מכוון את הפרה לתלמיה כך דבריהם מכוונים את האדם לדרכי חיים : וכמשמרות נטועים. מה מסמר זה קבוע אף דבריהם קבועים ומה נטיעה פרה ורבה אף דבריהם פרים ורבים למצוא בהם טעם : בעלי אסופות. מסמרים שיש להם גולגולת אסופה וגסה גרו''סה בלע''ז כן פירשו דונש בן לברט : נתנו מרועה אחד. כל דבריהם דברי אלהים חיים הוא אמרן ורועה אחד נתנן משה מפי הגבורה : וכמשמרות. כתוב בשי''ן שהתורה בעשרים וארבעה ספרים וכמנין משמרות כהונה ולויה : (רש"י)

 מצודת דוד  דברי חכמים. כי דברי חכמים המה כדרבנות, מה דרבן מכוון את הפרה לתלמי השדה, כך דברי חכמים מכוונים את האדם לדרכי החכמה : וכמשמרות נטועים וגו'. דברי בעלי אסופות הם המלקטים מספרים שונים ויחברו מחברות, המה דברים קבועים כמסמר הקבוע במקום תחיבתו. ועוד המה פרים ורבים כאלו היו נטועים בארץ, רוצה לומר דבריהם קיימים. ועוד יוכל החכם להוציא מהם טעמים רבים : נתנו מרועה אחד. אף שיש בהם דעות מבני אדם שונים כולם אמתיים, כי חכמת כולם נתנו מן המקום ברוך הוא החונן לאדם דעת. ולפי שדימה את האדם לבהמה הצריכה דרבונות, אחז לשון רועה מלמד את הבהמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כדרבנות. הוא כעין מחט תחוב בראש מלמד הבקר לכוון אותם לחרישה. כמו להצב הדרבן (ש''א יג כא) : וכמשמרות. וכמו וכמסמרות בסמ''ך והוא מלשו מסמר ויתד : נטועים. מלשון נטיעה : אספות. מלשון אסיפה וקבוץ : (מצודת ציון)


{יב}  וְיֹתֵ֥ר מֵהֵ֖מָּה בְּנִ֣י הִזָּהֵ֑ר עֲשׂ֨וֹת סְפָרִ֤ים הַרְבֵּה֙ אֵ֣ין קֵ֔ץ וְלַ֥הַג הַרְבֵּ֖ה יְגִעַ֥ת בָּשָֽׂר:

 רש"י  ויותר מהמה בני הזהר. ויותר מיושר דברי אמת דברים הכתובים בספרים הנזכרים למעלה : בני הזהר. לשמור דברי חכמים ואם תאמר אם יש בהם צורך למה לא נכתבו : עשות ספרים הרבה אין קץ. אם באנו לכתוב לא הספקנו : ולהג הרבה יגיעת בשר. ואם לתת לב לגירסא חבילות יותר ממה שאין הלב משיג יגיעה היא לבריות שאין להשיג ואל יאמר הואיל ולא אוכל לגמור המלאכה למה אתחיל, אך : (רש"י)

 מצודת דוד  ויותר מהמה בני הזהר. אמר דרך חיבה, אתה בני הזהר עוד יותר במעשיך, ממה שנאמר בספרים האלה המלמדים להזהר : עשות וגו'. כאומר אם תשאל מפני מה לא כתבו בספרים מכל מה שראוי להזהר, ואמר לעשות ספרים הרבה להזהיר בהם מכל מה שיש להזהר, לא יהיה קץ אל הספרים ההם, כי מדברים הרבה מאד יש להזהר ואי אפשר לכתוב הכל בספרים : ולהג הרבה. ועוד לקרוא הרבה בספרים מרובים יגיעה היא לבני האדם הקריאה והזכירה, ולכן משכלו יזהר האדם ממה שראוי להזהר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ולהג. אין לו דומה, ולפי ענינו פתרונו ענין התעסקות הלמוד. וכן תרגומו ולמעסק בפתגמי אורייתא. ובפייט של ראש השנה בלהג מלהגים ובלשון ישמעאל הוא. כמו קריאה : בשר. כן יקרא האדם. וכמו שנאמר יבוא כל בשר להשתחות לפני אמר ה' (ישעיה סו כג) : (מצודת ציון)


{יג}  ס֥וֹף דָּבָ֖ר הַכֹּ֣ל נִשְׁמָ֑ע אֶת-הָאֱלֹהִ֤ים יְרָא֙ וְאֶת-מִצְוֹתָ֣יו שְׁמ֔וֹר כִּי-זֶ֖ה כָּל-הָאָדָֽם:

 רש"י  סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא. מה שתוכל עשה ולבך לשמים : ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם. כי לדבר הזה נברא כל האדם : (רש"י)

 מצודת דוד  סוף דבר. תכלית כל דבר : הכל נשמע. כל מה שהאדם עושה נשמע הוא לפני המקום ברוך הוא ולא נכחד ממנו דבר, לכן את האלהים ירא שלא לעבור על דבריו מה שהזהיר שלא לעשות : שמור. לעשות אותם : כי זה כל האדם. רוצה לומר מה שנאמר למעלה מה שיקרה לאדם בחייו ובמותו, זהו המקרה של כל האדם אין נעדר ולכן מאד הזהר במצות המקום ברוך הוא : (מצודת דוד)


{יד}  כִּ֤י אֶת-כָּל-מַֽעֲשֶׂ֔ה הָאֱלֹהִ֛ים יָבִ֥א בְמִשְׁפָּ֖ט עַ֣ל כָּל-נֶעְלָ֑ם אִם-ט֖וֹב וְאִם-רָֽע: (פפפ)

 רש"י  כי את כל מעשה. אשר אדם עושה, יביא האלהים במשפט, ולכך נקוד מעשה פתח והטעם למעלה לפי שאינו דבוק לשם : על כל נעלם. אפילו על השוגג : אם טוב ואם רע. אפילו נכשל במצוה כגון נותן צדקה לעני בפרהסיא : סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא וגו' : חסל פירש''י קהלת : (רש"י)

 מצודת דוד  כי את כל מעשה. את כל מעשה האדם אשר יעשה : האלהים יביא במשפט. המקום ברוך הוא יביא אותם במשפט לשפוט עליהם : על כל נעלם. רוצה לומר לא לפי הנראה לבני האדם, רק כפי כוונת הלב הנעלם מן הבריות : אם טוב. בין אם היה הכונה לטובה בין אם היה הכונה לרעה, לפיהן ישפוט וישלם גמול. וכאומר לכן את האלהים ירא ואת מצותיו שמור : (מצודת דוד)