נחמיה פרק-א

{א}  דִּבְרֵ֥י נְחֶמְיָ֖ה בֶּן-חֲכַלְיָ֑ה וַיְהִ֤י בְחֹֽדֶשׁ-(כסלו) כִּסְלֵיו֙ שְׁנַ֣ת עֶשְׂרִ֔ים וַאֲנִ֥י הָיִ֖יתִי בְּשׁוּשַׁ֥ן הַבִּירָֽה:

 רש"י  דברי נחמיה וגו'. מכאן ואילך כתב נחמיה ספר זה : שנת עשרים. היא שנת עשרים לדריוש המלך שהוא ארתחששתא ובמסכת ר''ה מצאנו שנת עשרים שנת עשרים לג''ש מן הכתוב שנ' למטה ויהי בחדש ניסן שנת כ' לארתחששתא וגו' ומחדש תשרי היו מונין לחשבון השנים ועל כן נאמר כאן ויהי בחדש כסלו שנת כ' וגו' והוא כסלו הבא לאחר תשרי ולמטה נאמר ויהי בחדש ניסן שנת כ' וגומר הוא ניסן שבאותה שנה ואיני יכול לפתור ולומר מניסן היו מונין לחשבון שנותיהם ואותו מעשה הכתוב למטה שנאמר ויהי בחדש ניסן וגו' היה קודם מעשה זה שנאמר ויהי בחדש כסליו שנת כ' וגו' ואין מוקדם ומאוח' בהם דבר זה איני יכול לפתור ולומר והפרשיות מוכיחות שאף אותו מעשה של פרשה שנייה לא היתה כי אם בשביל מעשה זה של פרשה זאת ראשונה : (רש"י)

 מצודת דוד  דברי נחמיה. ר''ל נחמיה כתב ספר זה : שנת עשרים. למלכות דריוש הפרסי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הבירה. ר''ל מקום ארמון המלך : (מצודת ציון)

 רלב"ג  דברי נחמיה בן חכליה וגו'. עד ויהי כאשר נבנתה החומה (ז' א') : (רלב"ג)


{ב}  וַיָּבֹ֨א חֲנָ֜נִי אֶחָ֧ד מֵאַחַ֛י ה֥וּא וַאֲנָשִׁ֖ים מִֽיהוּדָ֑ה וָאֶשְׁאָלֵ֞ם עַל-הַיְּהוּדִ֧ים הַפְּלֵיטָ֛ה אֲשֶֽׁר-נִשְׁאֲר֥וּ מִן-הַשֶּׁ֖בִי וְעַל-יְרוּשָׁלִָֽם:

 רש"י  אחד מאחי. אחד מחברי : ואשאלם על היהודים וגו'. שאלתי להם על ענין פליטת היהודים אשר נשארו בירושלים מן השבי של בבל : הפליטה. על שם שנצולו מגלות בבל : ועל ירושלים. ועל ענין העיר שאלתי אליהם : (רש"י)

 מצודת דוד  מאחי. מחברי : נשארו. על כי רוב הגולה ישבו בבבל בשבי ומעט עלו לזה אמר בהם ל' שארית : ועל ירושלים. על בנין חומותיה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הפליטה. ענין שארית וכן שריד ופליט (יהושע ח') : (מצודת ציון)


{ג}  וַיֹּאמְרוּ֮ לִי֒ הַֽנִּשְׁאָרִ֞ים אֲשֶֽׁר-נִשְׁאֲר֤וּ מִן-הַשְּׁבִי֙ שָׁ֣ם בַּמְּדִינָ֔ה בְּרָעָ֥ה גְדֹלָ֖ה וּבְחֶרְפָּ֑ה וְחוֹמַ֤ת יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ מְפֹרָ֔צֶת וּשְׁעָרֶ֖יהָ נִצְּת֥וּ בָאֵֽשׁ:

 רש"י  ויאמרו לי. השיבו לי על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון תחלה על ענין היהודים ואח''כ על ענין החומות והשערים : הנשארים וגו'. אותם היהודים אשר נשארו שם במדינת ירושלים הם נתונים ברעה גדולה ובחרפ' לפי שהעובדי כוכבים בוזזים ושוללים אותם : וחומת ירושלים מפורצת. וחומת העיר הרי היא פרוצה והשערים שרופים באש כקדמתן שישראל לא בנו חומות העיר ושעריה כי אם בנין ב''ה לבדו : נצתו. כמו נוצתו (ס''א נצתו כמו נתצו) : (רש"י)

 מצודת דוד  ובחרפה. העובדי כוכבים מחרפים אותם : נצתו. שרופים באש כשהיו מאז : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מפורצת. מל' פרצה ושבר : נצתו. מל' הצתה ושרפה כמו ויצת אש (איכה ד') : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וחומת ירושלים מפרצת ושעריה נצתו באש. אחשב שזה נעשה בעת חורבן בית ראשון כי לא בנו עדיין חומה לעיר ירושלים השבים מהגולה כי לא נתן להם רשות רק לבנות ביהמ''ק : (רלב"ג)


{ד}  וַיְהִ֞י כְּשָׁמְעִ֣י | אֶת-הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה יָשַׁ֙בְתִּי֙ וָֽאֶבְכֶּ֔ה וָאֶתְאַבְּלָ֖ה יָמִ֑ים וָֽאֱהִ֥י צָם֙ וּמִתְפַּלֵּ֔ל לִפְנֵ֖י אֱלֹהֵ֥י הַשָּׁמָֽיִם:

 רש"י  ימים. כמה ימים : (רש"י)

 מצודת דוד  ישבתי. ר''ל ישבתי משומם : ימים. ר''ל כמה ימים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צם. מתענה : (מצודת ציון)


{ה}  וָאֹמַ֗ר אָֽנָּ֤א יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם הָאֵ֥ל הַגָּד֖וֹל וְהַנּוֹרָ֑א שֹׁמֵ֤ר הַבְּרִית֙ וָחֶ֔סֶד לְאֹהֲבָ֖יו וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֹתָֽיו:

 רש"י  אנא. לשון בקשה ותחנה : (רש"י)

 מצודת דוד  שומר הברית. הגמול שהבטיח בברית : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אנא. הוא ענין ל' בקשה : (מצודת ציון)


{ו}  תְּהִ֣י נָ֣א אָזְנְךָֽ-קַשֶּׁ֣בֶת וְֽעֵינֶ֪יךָ פְתֻוּח֟וֹת לִשְׁמֹ֣עַ אֶל-תְּפִלַּ֣ת עַבְדְּךָ֡ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִי֩ מִתְפַּלֵּ֨ל לְפָנֶ֤יךָ הַיּוֹם֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה עַל-בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל עֲבָדֶ֑יךָ וּמִתְוַדֶּ֗ה עַל-חַטֹּ֤אות בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֣אנוּ לָ֔ךְ וַאֲנִ֥י וּבֵית-אָבִ֖י חָטָֽאנוּ:

 רש"י  קשבת. כמו קושבת כו' כאשר יאמר מאהב אוהב כן יאמר מן קשב קושב וקושבת : (רש"י)

 מצודת דוד  ועיניך פתוחות. לראות בדמעות עיני : היום. ר''ל בעת ההיא : ואני. ר''ל ומתודה מה שאני ובית אבי חטאנו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תהי נא. תהא עתה או היא ענין ל' בקשה : קשבת. ענין שמיעה : (מצודת ציון)


{ז}  חֲבֹ֖ל חָבַ֣לְנוּ לָ֑ךְ וְלֹא-שָׁמַ֣רְנוּ אֶת-הַמִּצְוֹ֗ת וְאֶת-הַֽחֻקִּים֙ וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתָ אֶת-מֹשֶׁ֥ה עַבְדֶּֽךָ:

 רש"י  חבול. שם דבר לשון השחתה וחי''ת ננקדה בחטף פתח ואיני יכול לפותרו בל' פעול שא''כ היה לו לנקד חי''ת בקמץ גדול : חבלנו. לשון השחתה כמו (בדניאל ו) חבולא לא עבדת וכן חברו מנחם : (רש"י)

 מצודת דוד  חבול וכו'. ר''ל שחתנו דבריך ולא שמרנו וכו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חבול. ענין השחתה כי השחית כל בשר (בראשית ו') ת''א חבילו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  חבול חבלנו לך. ראוי שתדע כי לא יזיק האדם לה' ית' בחטאו ובהשחיתו דרכו אך רשעו הוא לו לבדו והנה הטעם באמרו חבול חבלנו לך כטעם אמרו ואם לה' יחטא איש (ש''א ב' כה) כי האיש יהיה חוטא לה' כשיהיה חטאו בענין האלהות והאמונה. וכן ההשחתה תהיה לה' כאשר יחטא בה לה' כמו ההשחתה שתהיה בענין ע''ז כאמרו פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל (דברים ד' טז) : (רלב"ג)


{ח}  זְכָר-נָא֙ אֶת-הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֛יתָ אֶת-מֹשֶׁ֥ה עַבְדְּךָ֖ לֵאמֹ֑ר אַתֶּ֣ם תִּמְעָ֔לוּ אֲנִ֕י אָפִ֥יץ אֶתְכֶ֖ם בָּעַמִּֽים:

 מצודת דוד  אתם תמעלו. כאשר אתם תמעלו ואני אפיץ וכו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תמעלו. ענין חטא ופשע : אפיץ. אפזר : (מצודת ציון)


{ט}  וְשַׁבְתֶּ֣ם אֵלַ֔י וּשְׁמַרְתֶּם֙ מִצְוֹתַ֔י וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם אִם-יִהְיֶ֨ה נִֽדַּחֲכֶ֜ם בִּקְצֵ֤ה הַשָּׁמַ֙יִם֙ מִשָּׁ֣ם אֲקַבְּצֵ֔ם (והבואתים) וַהֲבִֽיאוֹתִים֙ אֶל-הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֣ר בָּחַ֔רְתִּי לְשַׁכֵּ֥ן אֶת-שְׁמִ֖י שָֽׁם:

 רש"י  אם יהיה נדחכם. כענין שנאמר אם יהיה נדחך וגו' (דברים ל') : (רש"י)

 מצודת דוד  ושבתם. וכאשר תשיבו אלי אז אף אם יהיו הנדחים מכם בקצה השמים וכו' : את שמי. את שכינתי : (מצודת דוד)


{י}  וְהֵ֥ם עֲבָדֶ֖יךָ וְעַמֶּ֑ךָ אֲשֶׁ֤ר פָּדִ֙יתָ֙ בְּכֹחֲךָ֣ הַגָּד֔וֹל וּבְיָדְךָ֖ הַחֲזָקָֽה: {יא}  אָנָּ֣א אֲדֹנָ֗י תְּהִ֣י נָ֣א אָזְנְךָֽ-קַ֠שֶּׁבֶת אֶל-תְּפִלַּ֨ת עַבְדְּךָ֜ וְאֶל-תְּפִלַּ֣ת עֲבָדֶ֗יךָ הַֽחֲפֵצִים֙ לְיִרְאָ֣ה אֶת-שְׁמֶ֔ךָ וְהַצְלִֽיחָה-נָּ֤א לְעַבְדְּךָ֙ הַיּ֔וֹם וּתְנֵ֣הוּ לְרַחֲמִ֔ים לִפְנֵ֖י הָאִ֣ישׁ הַזֶּ֑ה וַאֲנִ֛י הָיִ֥יתִי מַשְׁקֶ֖ה לַמֶּֽלֶךְ: (פ)

 רש"י  אנא אדני תהי נא אזנך קשבת. בתחלת תפלתו אמר לשון זה של תחנה וכן לאחר תפלתו : לעבדך היום וגו'. כך היה מתפלל על עצמו : לפני האיש הזה. לפני המלך : משקה. כמו (ראשית מ') משקה למלך מצרים וזה שפירשתי למעלה (עזרא ב') כדברי רבותינו התרשתא הוא נחמיה : (רש"י)

 מצודת דוד  עבדיך. חוזר על עצמו : תפלת עבדיך. חוזר על כל המתפללים אשר חפצים ליראה וכו' : והצליחה. וחוזר ומפרש דבר ההצלחה שיתנהו לרחמים לפני המלך שימלא שאלתו : ואני. אין זה מדברי התפילה רק אמר על עצמו שהיה משקה למלך ולהסביר מה שנאמר אח''ז שהביא יין לפני המלך : (מצודת דוד)

נחמיה פרק-ב

{א}  וַיְהִ֣י | בְּחֹ֣דֶשׁ נִיסָ֗ן שְׁנַ֥ת עֶשְׂרִ֛ים לְאַרְתַּחְשַׁ֥סְתְּא הַמֶּ֖לֶךְ יַ֣יִן לְפָנָ֑יו וָאֶשָּׂ֤א אֶת-הַיַּ֙יִן֙ וָאֶתְּנָ֣ה לַמֶּ֔לֶךְ וְלֹא-הָיִ֥יתִי רַ֖ע לְפָנָֽיו:

 רש"י  לארתחשסתא. הוא דריוש ועל שם המלכות נקרא כך : יין לפניו. הביאו יין לפני המלך בחצר : ואשא את היין. ואנכי נשאתי את כוס היין ונתתיה למלך וכך הוא המנהג שהמביא יין בחצר המלך אינו נושא ונותנו למלך אבל שר המשקים מקבל כוס היין מיד המביא והוא נושא ונותנו למלך : לא הייתי רע לפניו. ואני לא הייתי רגיל להיות רע לפניו ברוע פנים כי אם שמח וטוב לב ועתה הייתי זועף ברוע פנים : (רש"י)

 מצודת דוד  יין לפניו. ר''ל הביאו יין לתת לפניו והוא מקרא קצר : ולא הייתי רע לפניו. ולא היה דרכי מאז להראות לפניו פנים רעים ועצובים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לארתחשסתא. הוא דריוש הפרסי ונקרא כן ע''ש המלכות כמו פרעה למצרים והדומים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  יין לפניו. ר''ל שכבר היה היין לפניו : (רלב"ג)


{ב}  וַיֹּאמֶר֩ לִ֨י הַמֶּ֜לֶךְ מַדּ֣וּעַ | פָּנֶ֣יךָ רָעִ֗ים וְאַתָּה֙ אֵֽינְךָ֣ חוֹלֶ֔ה אֵ֣ין זֶ֔ה כִּי-אִ֖ם רֹ֣עַֽ לֵ֑ב וָאִירָ֖א הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד:

 רש"י  ואתה אינך חולה. והרי אין אתה חולה : אין זה. אין המעשה הזה כי אם רוע לב שיש בלבבך עלי להמיתני בסם המות בנו בבנינו אבל שערי חומות הר הבית וחומת החצר אשר סביב ב''ה לא בנו עדיין : ולחומת העיר. ולעשות קורות לחומת העיר : ולבית אשר אבא אליו. ולעשות בית אשר אשב בו לצורכי : ויתן לי המלך. את כל אשר שאלתי ממנו : כיד. כפי ידו של הקב''ה שהיתה טובה עלי להצליחני : (רש"י)

 מצודת דוד  מדוע פניך רעים. כי בעבור העצבון נשתנה מאור פניו לרוע ולזה שאלו מדוע פניך רעים הלא אין אתה חולה לומר שבעבורה נשתנה מראית פניך א''כ אין זה כ''א רוע לב ר''ל לבך רע עלי להמיתני בשתיית זה הכוס אשר נתת בו דבר ארסי ולזה פניך זעומים וכדרך הרוצח כאשר ירצח : ואירא. מדברי עלילת המלך : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אין זה כי אם רוע לב. ידמה שאמר לו זה על צד אהבה כאלו יאמר הנה זה הרוע בפנים הוא מהפעלות נפשי ובלי ספק אתה דואג על דבר מה ולזה ירעו פניך. ולפי שזה המאמר היה אפשר שיובן שנאמר על דרך השנאה והכעס היה ירא נחמיה כי חמת מלך מלאכי מות : (רלב"ג)


{ג}  וָאֹמַ֣ר לַמֶּ֔לֶךְ הַמֶּ֖לֶךְ לְעוֹלָ֣ם יִחְיֶ֑ה מַדּ֜וּעַ לֹא-יֵרְע֣וּ פָנַ֗י אֲשֶׁ֨ר הָעִ֜יר בֵּית-קִבְר֤וֹת אֲבֹתַי֙ חֲרֵבָ֔ה וּשְׁעָרֶ֖יהָ אֻכְּל֥וּ בָאֵֽשׁ: (ס)

 מצודת דוד  המלך לעולם יחיה. כן הוא מדרך המוסר לברך את המלך בראשית האמרים : אשר העיר וגו'. ובעבור זה אני עצב ולזה פני רעים : אכלו באש. שרופים באש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ירעו. מל' רעה : חרבה. מל' חורבן : אוכלו. נשרפו : (מצודת ציון)


{ד}  וַיֹּ֤אמֶר לִי֙ הַמֶּ֔לֶךְ עַל-מַה-זֶּ֖ה אַתָּ֣ה מְבַקֵּ֑שׁ וָֽאֶתְפַּלֵּ֔ל אֶל-אֱלֹהֵ֖י הַשָּׁמָֽיִם:

 מצודת דוד  על מה זה אתה מבקש. כאומר ואם רוצה אתה בבניינה על מה זה תהיה אתה מבקש עליו ומהו הדבר אשר תרצה : ואתפלל. עד שלא השיב אמריו התפלל לה' תפלה קצרה בעמדו לפני המלך והתפלה היה שימשוך עליו חסד לפני המלך : (מצודת דוד)


{ה}  וָאֹמַ֣ר לַמֶּ֔לֶךְ אִם-עַל-הַמֶּ֣לֶךְ ט֔וֹב וְאִם-יִיטַ֥ב עַבְדְּךָ֖ לְפָנֶ֑יךָ אֲשֶׁ֧ר תִּשְׁלָחֵ֣נִי אֶל-יְהוּדָ֗ה אֶל-עִ֛יר קִבְר֥וֹת אֲבֹתַ֖י וְאֶבְנֶֽנָּה:

 מצודת דוד  אם על המלך טוב. ר''ל אם רוצה המלך בזה : ואם ייטב עבדך. אם אני טוב ומקובל ואהוב לפניך : אשר תשלחני. ר''ל שאלתי ובקשתי אשר תתן לי רשות ללכת אל מדינת יהודה וכו' : ואבננה. אבנה אותה : (מצודת דוד)


{ו}  וַיֹּאמֶר֩ לִ֨י הַמֶּ֜לֶךְ וְהַשֵּׁגַ֣ל | יוֹשֶׁ֣בֶת אֶצְל֗וֹ עַד-מָתַ֛י יִהְיֶ֥ה מַֽהֲלָכֲךָ֖ וּמָתַ֣י תָּשׁ֑וּב וַיִּיטַ֤ב לִפְנֵֽי-הַמֶּ֙לֶךְ֙ וַיִּשְׁלָחֵ֔נִי וָֽאֶתְּנָ֥ה ל֖וֹ זְמָֽן:

 מצודת דוד  והשגל. המלכה היתה אז יושבת אצלו : עד מתי וגו'. כמה הוא הזמן אשר יהיה המהלך ר''ל ללכת ולשבת שמה ולשוב הנה ולתוספת ביאור אמר שוב ומתי תשוב : וייטב. הוטב שאלתי לפניו ונתן לי רשות ללכת ואני קבעתי לו זמן מתי אשוב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והשגל. המלכה המיוחדת לו למשכב המשגל : (מצודת ציון)

 רלב"ג  והשגל יושבת אצלו. היא אשתו המיוחדת לו למשגל : (רלב"ג)


{ז}  וָאוֹמַר֮ לַמֶּלֶךְ֒ אִם-עַל-הַמֶּ֣לֶךְ ט֔וֹב אִגְּרוֹת֙ יִתְּנוּ-לִ֔י עַֽל-פַּחֲו֖וֹת עֵ֣בֶר הַנָּהָ֑ר אֲשֶׁר֙ יַעֲבִיר֔וּנִי עַ֥ד אֲשֶׁר-אָב֖וֹא אֶל-יְהוּדָֽה:

 מצודת דוד  יתנו לי. סופרי המלך יתנו לי אגרות ברשותך אל מושלי עבר הנהר : אשר יעבירוני. שהם יעבירו אותי בהלויית אנשים לשמרני בדרך : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אשר יעבירוני עד אשר אבוא אל יהודה. הנה שאל זה מפני כי שם צרי יהודה ובנימן ולזה שאל שיהיו הפחות מצווים מאת המלך שיעבירוהו בעברו בארצם לשמרו מכל אויב ואורב : (רלב"ג)


{ח}  וְאִגֶּ֡רֶת אֶל-אָסָף֩ שֹׁמֵ֨ר הַפַּרְדֵּ֜ס אֲשֶׁ֣ר לַמֶּ֗לֶךְ אֲשֶׁ֣ר יִתֶּן-לִ֣י עֵצִ֡ים לְ֠קָרוֹת אֶת-שַׁעֲרֵ֨י הַבִּירָ֤ה אֲשֶׁר-לַבַּ֙יִת֙ וּלְחוֹמַ֣ת הָעִ֔יר וְלַבַּ֖יִת אֲשֶׁר-אָב֣וֹא אֵלָ֑יו וַיִּתֶּן-לִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כְּיַד-אֱלֹהַ֖י הַטּוֹבָ֥ה עָלָֽי:

 מצודת דוד  ואגרת. גם יתנו לי אגרת אל אסף השומר את הפרדס וכו' והוא היה הפקיד על עצי היער : לקרות. לעשות תקרות על שערי הר הבית המסבב את בה''מ : ולחומת העיר. עצים לצורך בנין החומה : אשר אבוא אליו. ר''ל הנעשה לצרכי לבוא אליו לשבת בו : ויתן. צוה לתת לי אגרות : כיד אלהי. כמו שהיה יד אלהי טובה עלי לתת לי חן בעיני המלך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הפרדס. הוא גן מעץ פרי כמו גנות ופרדסים (קהלת ב') : לקרות. מלשון תקרה : הבירה. כן יקרא בה''מ כמ''ש לא לאדם הבירה (דה''א כ''ט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לקרות את שערי הבירה אשר לבית. ר''ל לבית המקדש וידמה שקרוי שערי הבירה הוא האולם אשר לפני השער. ולחומת העיר. ר''ל מה שיצטרך מן העצים לחומת העיר לקרות השערים : (רלב"ג)


{ט}  וָֽאָב֗וֹא אֶֽל-פַּֽחֲווֹת֙ עֵ֣בֶר הַנָּהָ֔ר וָאֶתְּנָ֣ה לָהֶ֔ם אֵ֖ת אִגְּר֣וֹת הַמֶּ֑לֶךְ וַיִּשְׁלַ֤ח עִמִּי֙ הַמֶּ֔לֶךְ שָׂ֥רֵי חַ֖יִל וּפָרָשִֽׁים: (פ)

 רש"י  ואתנה להם את אגרות המלך. למען יתיירוני לשלום : שרי חיל ופרשים. שלח המלך עמי לכבודי למען אלך לשלום : (רש"י)

 מצודת דוד  וישלח. כבר שלח עמי מעת הלכי או הפחוות שלחו עמו בדבר המלך והרי הוא כאלו שלח המלך : שרי חיל ופרשים. לכבודו ולשמרו בדרך : (מצודת דוד)


{י}  וַיִּשְׁמַ֞ע סַנְבַלַּ֣ט הַחֹרֹנִ֗י וְטֽוֹבִיָּה֙ הָעֶ֣בֶד הָֽעַמֹּנִ֔י וַיֵּ֥רַע לָהֶ֖ם רָעָ֣ה גְדֹלָ֑ה אֲשֶׁר-בָּ֥א אָדָ֔ם לְבַקֵּ֥שׁ טוֹבָ֖ה לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

 רש"י  וישמע סנבלט וגו'. כאשר שמעו שבאתי לבקש טובה על ישראל ולבנות חומות ירושלים וירע בעיניהם כי היו צרי יהודה ובנימין : (רש"י)

 מצודת דוד  וישמע. מה ששאלתי מאת המלך בדבר בנין העיר : וירע להם. היה רע בעיניהם : אשר בא אדם וכו'. כי המה היו מצרי יהודה ובנימין : (מצודת דוד)


{יא}  וָאָב֖וֹא אֶל-יְרוּשָׁלִָ֑ם וָאֱהִי-שָׁ֖ם יָמִ֥ים שְׁלֹשָֽׁה:

 רש"י  ואהי שם ימים שלשה. הייתי בירושלים ימים שלשה ולסוף שלשת ימים קמתי בלילה אני ואנשים מועטים עמי ולא הגדתי לשום אדם את אשר נתן הקב''ה בלבי : (רש"י)


{יב}  וָאָק֣וּם | לַ֗יְלָה אֲנִי֮ וַאֲנָשִׁ֣ים | מְעַט֮ עִמִּי֒ וְלֹא-הִגַּ֣דְתִּי לְאָדָ֔ם מָ֗ה אֱלֹהַי֙ נֹתֵ֣ן אֶל-לִבִּ֔י לַעֲשׂ֖וֹת לִירוּשָׁלִָ֑ם וּבְהֵמָה֙ אֵ֣ין עִמִּ֔י כִּ֚י אִם-הַבְּהֵמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י רֹכֵ֥ב בָּֽהּ:

 רש"י  ובהמה אין עמי. כי כל האנשים מועטים אשר עמי הלכו ברגליהם אבל אני לבדי הייתי רוכב על בהמה שלא היו רוצים לרכוב על סוסיהם למען יהיו יוצאים מן העיר בצינעא בלא ידיעת אדם והם הלכו לשבור ולהפיל חומות העיר בלילה ולהרבות פרצותיה למען יהיו בני העיר למחר להוטי' ומסכימים בעצה אחת עם נחמיה לבנות חומות העיר, וכן מוכיח המעשה בתוך הפרשה : (רש"י)

 מצודת דוד  מה אלהי נותן וגו'. מה ה' מעורר את לבי לעשות לטובת ירושלים : אין עמי. תחת האנשים ההולכים עמדי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רוכב בה. רוכב עליה וכן ינתן בו (שמות כ''א) ור''ל עליו : (מצודת ציון)


{יג}  וָאֵצְאָ֨ה בְשַֽׁעַר-הַגַּ֜יא לַ֗יְלָה וְאֶל-פְּנֵי֙ עֵ֣ין הַתַּנִּ֔ין וְאֶל-שַׁ֖עַר הָאַשְׁפֹּ֑ת וָאֱהִ֨י שֹׂבֵ֜ר בְּחוֹמֹ֤ת יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ אֲשֶׁר-(המפרוצים) הֵ֣ם | פְּרוּצִ֔ים וּשְׁעָרֶ֖יהָ אֻכְּל֥וּ בָאֵֽשׁ:

 רש"י  ואצאה בשער הגיא. יצאתי באותו שער בלילה עם האנשים אשר עמי לצד אותו מקום של עין התנין ולאותו שער האשפות שבחומות העיר והייתי פורץ בחומה והחומה היתה נוחה להפילה ולפרוץ בה לפי שהיתה שרופה באש : אשר הם פרוצים. שהם אותם מקומו' שהיו פרוצים והם פרצו בהם יותר : (רש"י)

 מצודת דוד  ואל פני. הלכתי אל פני עין התנין והוא שם מקום : ואהי שובר. כונתו היתה למען יחשבו אנשי ירושלים שהאויב הוא השובר את החומה ויעוררו לבם לבנותה ולחזקה : אשר הם פרוצים. ר''ל על כי היו בה פרצות מרובות והשערים היו שרופים באש לזה היה נוח וקל להוסיף פרצות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אכלו. נשרפו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ואצאה בשער הגיא לילה וגו'. ידמה שהיה בחומה שער היו באים ממנו אל גיא בן הנום ואותו השער נקרא שער הגיא. ושער האשפות היה השער אשר מוציאים ממנו הזבל חוץ לעיר יהיו שם אשפות ישימו שם הזבל. והנה עבר שם נחמיה בן חכליה בלילה לשער אם תהיה המלאכה גדולה לבנות החומה ולהעמיד שעריה כדי שיתישר מזה איך יתכן לו שיבננה ולזה עבר סביב כל חומת ירושלים עד ששב אל שער הגיא שנסע ממנו : ואהי שובר בחומות ירושלים וגו'. ואהי חושב בחומות ירושלים אשר הם פרוצים ושעריה שאכלו באש כמה תכבד העבודה לבנות החומה ולהעמיד שעריה : (רלב"ג)


{יד}  וָאֶֽעֱבֹר֙ אֶל-שַׁ֣עַר הָעַ֔יִן וְאֶל-בְּרֵכַ֖ת הַמֶּ֑לֶךְ וְאֵין-מָק֥וֹם לַבְּהֵמָ֖ה לַעֲבֹ֥ר תַּחְתָּֽי:

 רש"י  ואעבור אל שער העין. ורציתי לעבור אל אותן מקומות שבחומת העיר ובאותן פרצות ואין מקום באותן פרצות לעבור ביניהם רוכב על הבהמות שהיו פרצות קטנות : (רש"י)

 מצודת דוד  ואין מקום. אין מקום פנוי ללכת שם כי היה מלא גלי אבנים מאבני החומה. לבהמה וכו'. הוא הפוך כמו אין מקום לבהמה אשר תחתי לעבור : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ברכת. ענין מקוה המים וכן תעלת הברכה (ישעיה ז') : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ואעבור אל שער העין ואל ברכת המלך. ר''ל שכבר עבר אל השער אשר יבאו ממנו אל העין לשאב מים ואל שער כרכת המלך שהיתה שם ברכה שהיו משקים שם סוסי המלך והיו לוקחים משם מים אל המלך. או היתה הברכה להשקות גן שלמה המלך. ואין מקום לבהמה לעבור תחתי. ר''ל שכבר נתקלקל הקרקע באופן שלא תוכל הבהמה לעבור אם לא ארד : (רלב"ג)


{טו}  וָאֱהִ֨י עֹלֶ֤ה בַנַּ֙חַל֙ לַ֔יְלָה וָאֱהִ֥י שֹׂבֵ֖ר בַּחוֹמָ֑ה וָאָשׁ֗וּב וָאָב֛וֹא בְּשַׁ֥עַר הַגַּ֖יְא וָאָשֽׁוּב:

 רש"י  ואהי עולה. והייתי עולה מצד אחד בלילה והייתי שובר בחומה עם האנשים אשר עמי : ואשוב ואבוא. וכאשר חזרתי באתי דרך שער הגיא : (רש"י)

 מצודת דוד  ואהי. לזה הלכתי משם לעלות בנחל ושם שברתי בחומה : ואשוב. משערי הגיא חזרתי אל ביתי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בנחל. בעמק ואמר עולה כי לפני הנחל היה הר : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ואהי עולה בנחל לילה. ר''ל במישור שהיה אצל החומה ואז הייתי מחשב ומעיין בחומה אם יש בה פרצות גדולות כדי שהעמוד על מלאכת החומה כמה תכבד : (רלב"ג)


{טז}  וְהַסְּגָנִ֗ים לֹ֤א יָדְעוּ֙ אָ֣נָה הָלַ֔כְתִּי וּמָ֖ה אֲנִ֣י עֹשֶׂ֑ה וְלַיְּהוּדִ֨ים וְלַכֹּהֲנִ֜ים וְלַחֹרִ֣ים וְלַסְּגָנִ֗ים וּלְיֶ֙תֶר֙ עֹשֵׂ֣ה הַמְּלָאכָ֔ה עַד-כֵּ֖ן לֹ֥א הִגַּֽדְתִּי:

 רש"י  והסגנים. אשר בעיר לא היו יודעין להיכן הלכתי ואת המעשה אשר עשיתי : עד כן. עד עתה : (רש"י)

 מצודת דוד  והסגנים. המה סגני ירושלים : ולסגנים. אשר מערי יהודה : וליתר עושה המלאכה. המה ראשי העם העושים מלאכת העם בכל דבר : עד כן. ר''ל לא הגדתי להם עד אשר נעשה כן כאשר חשבתי כי אחר שנתקיימה מחשבתו ובנו החומה בראותם הפרצים כי רבו לא העלים עוד מעתה שהוא היה השובר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והסגנים. הוא מין שררה : ולחורים. כן יקראו השרים הגדולים והוא מל' חיור ולובן הפוך מן השפלים הנקראים חשוכים כמ''ש בל יתיצב לפני חשוכים (משלי כ' ב) : (מצודת ציון)


{יז}  וָאוֹמַ֣ר אֲלֵהֶ֗ם אַתֶּ֤ם רֹאִים֙ הָרָעָה֙ אֲשֶׁ֣ר אֲנַ֣חְנוּ בָ֔הּ אֲשֶׁ֤ר יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ חֲרֵבָ֔ה וּשְׁעָרֶ֖יהָ נִצְּת֣וּ בָאֵ֑שׁ לְכ֗וּ וְנִבְנֶה֙ אֶת-חוֹמַ֣ת יְרוּשָׁלִַ֔ם וְלֹא-נִהְיֶ֥ה ע֖וֹד חֶרְפָּֽה:

 רש"י  ואומר אליהם. למחר אמרתי להם : ולא נהיה עוד חרפה. שלא יהיו צרינו בוזזים ושוללים אותנו : (רש"י)

 מצודת דוד  ושעריה נצתו. ודבר קל להוסיף פרצות וכל הרוצה שובר בחומה : חרפה. לחרפה להיות שובר ופורץ בחומה כל העובר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נצתו. מל' הצתה ושריפה : (מצודת ציון)


{יח}  וָאַגִּ֨יד לָהֶ֜ם אֶת-יַ֣ד אֱלֹהַ֗י אֲשֶׁר-הִיא֙ טוֹבָ֣ה עָלַ֔י וְאַף-דִּבְרֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ אֲשֶׁ֣ר אָֽמַר-לִ֑י וַיֹּֽאמְרוּ֙ נָק֣וּם וּבָנִ֔ינוּ וַיְחַזְּק֥וּ יְדֵיהֶ֖ם לַטּוֹבָֽה: (פ)

 רש"י  את יד אלהי. אשר נתן לי חן והצלחה לפני המלך : לטובה. הכל נתכונו לטובה לבנות חומת העיר ומגדליה : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר היא טובה עלי. אשר נתן אותי לחן בעיני המלך : אשר אמר לי. כי אמר לו דברים טובים וניחומים ועם כי לא נזכר : ובנינו. כמו ונבנה : ויחזקו ידיהם. חזקו ידי עצמם לעשות הטובה ודבר הראוי והוא בנין החומה : (מצודת דוד)


{יט}  וַיִּשְׁמַע֩ סַנְבַלַּ֨ט הַחֹרֹנִ֜י וְטֹבִיָּ֣ה | הָעֶ֣בֶד הָֽעַמּוֹנִ֗י וְגֶ֙שֶׁם֙ הָֽעַרְבִ֔י וַיַּלְעִ֣גוּ לָ֔נוּ וַיִּבְז֖וּ עָלֵ֑ינוּ וַיֹּאמְר֗וּ מָֽה-הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אַתֶּ֣ם עֹשִׂ֔ים הַעַ֥ל הַמֶּ֖לֶךְ אַתֶּ֥ם מֹרְדִֽים:

 רש"י  וילעיגו. כאשר שמעו הצרים שמועת בנין חומת העיר היו מלעיגים עלינו : העל המלך. אם על המלך אתם מורדים לבנות חומת העיר כדי למרוד בו : (רש"י)

 מצודת דוד  וילעיגו לנו. לעגו עלינו : ויבזו עלינו. דברו עלינו דברי בזיון וגדוף : העל המלך וכו'. וכי תחפצו למרוד במלך במה שאתם בונים החומה להתחזק במבצר העיר : (מצודת דוד)

 רלב"ג  העל המלך אתם מורדים. ר''ל העל המלך אתם חושבים למרוד ולזה אתם מחזקים העיר כדי שלא יוכל למשול בכם. והנה מתשובת נחמיה להם נתבאר שהם היו מבקשים לעזור להם בזה הבנין כמו שהיו אומרים במה שקדם וכמו שהשיב להם זורבבל אז (עזרא ד' ג') לא לכם ולנו לבנות בית אלהינו. כן השיב להם נחמיה ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלים. ר''ל שלא יעזרו בבנין ההוא מה שיהיה להם בו חלק בירושלים גם לא יתנו מהונם לעזור בזה מה שיחשב להם צדקם וגם לא יקדישו שם שום הקדש ישאר להם בו זכרון בירושלים ואפשר שנאמר כי לא אמרו לנחמיה זולתי אלו הדברים. ועל לעגם עליו אמר להם ובאר כי ה' ית' הוא יצליח דרכיהם כי הם עבדיו ולזה יקומו לבנות להשענם על אלהי השמים שהוא אדון הכל שיסיר כל מונע מלפניהם וכאלו באר בזה המאמר שאין סנבלט וטוביה וחבריהם עבדי ה' ית' כמו שהם חושבים כי הם עובדים ע''ז עם עבדם ה' ית' ולזה אמר להם שהם מראים רוע לבבם כנגד ה' ית' כי תמיד היו משביתים המלאכה כאלו הרחיקו עצמם מהיות להם חלק וצדקה וזכרון בירושלים : (רלב"ג)


{כ}  וָאָשִׁ֨יב אוֹתָ֜ם דָּבָ֗ר וָאוֹמַ֤ר לָהֶם֙ אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם ה֚וּא יַצְלִ֣יחַֽ לָ֔נוּ וַאֲנַ֥חְנוּ עֲבָדָ֖יו נָק֣וּם וּבָנִ֑ינוּ וְלָכֶ֗ם אֵֽין-חֵ֧לֶק וּצְדָקָ֛ה וְזִכָּר֖וֹן בִּירוּשָׁלִָֽם:

 רש"י  ולכם אין חלק. מה לכם בבנין חומת העיר הזאת כי אין לכם חלק בה : (רש"י)

 מצודת דוד  הוא יצליח לנו. כאומר אף אם תלשינו למלך לומר כדברים האלה לא יועילו דבריכם להשבית המלאכה כי ה' יצליח לנו : ואנחנו עבדיו. ובעבור כי אנחנו עבדי ה' שומרי מצותיו לזה נקום ונבנה והוא יעזר לנו לבל יכנסו דבריכם באזני המלך. ולכם. כאומר ואם בעיניכם הדבר רע מה לכם לירושלים הלא אין לכם חלק בה. וצדקה. ר''ל הצדקה והחסד הנעשה לירושלים במה ששבו ישראל אליה הלא במצות המלך נעשית ותחשב לו לצדקה ולזכרון טוב בירושלים אבל אתם מה לכם אלינו אין לכם לא חלק ולא צדקה ולא זכרון טוב בירושלים : (מצודת דוד)

נחמיה פרק-ג

{א}  וַיָּ֡קָם אֶלְיָשִׁיב֩ הַכֹּהֵ֨ן הַגָּד֜וֹל וְאֶחָ֣יו הַכֹּהֲנִ֗ים וַיִּבְנוּ֙ אֶת-שַׁ֣עַר הַצֹּ֔אן הֵ֣מָּה קִדְּשׁ֔וּהוּ וַֽיַּעֲמִ֖ידוּ דַּלְתֹתָ֑יו וְעַד-מִגְדַּ֤ל הַמֵּאָה֙ קִדְּשׁ֔וּהוּ עַ֖ד מִגְדַּ֥ל חֲנַנְאֵֽל: (ס)

 רש"י  שער הצאן. כך שמו של שער : המה קדשוהו. לאותו שער בקדושת העיר : דלתותיו. של שער : ועד מגדל המאה. כך שמו של מגדל : (רש"י)

 מצודת דוד  קדשוהו. קדשו אותו בפה להיות קדוש בקדושת העיר : ועד מגדל המאה. בנו החומה עד מגדל המאה וקדשוהו ומשם והלאה עד מגדל חננאל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שער הצאן. כן שמו על דבר ידוע אצלם וכן כולם : (מצודת ציון)

 רלב"ג  והנה זכר כי אלישוב הכהן הגדול ואחיו הכהנים בנו את שער הצאן וידמה שדרך השער ההוא היה נכנס הצאן לעשות הקרבנות וליתר הדברים אשר יצטרך אליהם. ואמר שהמה קדשוהו ר''ל שהכינוהו כי בנו החומה מימינו ומשמאלו והעמידו דלתות השער ההוא ואמר שהם הכינוהו מצד אחד לבנות החומה עד מגדל המאה והנה המגדל ההוא לפי מה שאחשב בימי מלכי יהודה המגדל למאה אנשים ידועים בנוהו וישבו שם. ומצד אחד בנו החומה עד מגדל חננאל : (רלב"ג)


{ב}  וְעַל יָד֥וֹ בָנ֖וּ אַנְשֵׁ֣י יְרֵח֑וֹ (ס) וְעַל יָד֣וֹ בָנָ֔ה זַכּ֖וּר בֶּן אִמְרִֽי: (ס)

 רש"י  ועל ידו. אצל ידו בסמוך לו של כל בונה ובונה שבנו אותו בבנין של שער הצאן : בנו אנשי ירחו. שכך היו מנהגם הללו היו בונים כאן בחומת העיר עד תשלום בניינה המוטל עליהם והאחרים היו בונים סמוך לבנין הראשון וכך היה מנהגם בזה אחר זה עד שנבנית כל החומה : ועל. כמו (במדבר ב') ועליו מטה מנשה בסמוך וכן פתרונו סמוך לבנין ידו והמקרא לא דקדק בלשונו פעמים שהוא אומר על ידו ופעמים שהוא אומר עליו, ואחריו החזיק : (רש"י)

 מצודת דוד  ועל ידו. אצל מקומו של בנין אלישיב וסמוך לו : (מצודת דוד)


{ג}  וְאֵת֙ שַׁ֣עַר הַדָּגִ֔ים בָּנ֖וּ בְּנֵ֣י הַסְּנָאָ֑ה הֵ֣מָּה קֵר֔וּהוּ וַֽיַּעֲמִ֙ידוּ֙ דַּלְתֹתָ֔יו מַנְעוּלָ֖יו וּבְרִיחָֽיו: (ס)

 רש"י  ואת שער הדגים. כך שם השער : המה קרוהו. נתנו הקורות ותקרות על השער : קרוהו. משקל חזק כמו מן קרה דוגמת המקרה במים עליותיו (תהלים ק''ד) וקו''ף של קרוהו אינה נהוגה לינקד בחיר''ק בענין זה מפני רי''ש של אחריה כמו ברך (שם י') חרף עשהו (משלי י''ז) וברכתיה והיתה לגוים (ראשית י''ז) וזריתים בארצות (יחזקאל כ''ט) : מנעוליו. מסגריו ששוירל''ץ בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  קרוהו. נתנו התקרה : מנעוליו. שם כלי עשוי לסגור בו דלתות השער. ובריחיו. כעין מטה מבריח מאחורי הדלתות לרוחב הדלת לבל יפתח : (מצודת דוד)

 רלב"ג  המה קרוהו. ר''ל שעשו כמו אולם לפני השער להיות למחסה מזרם וממטר ליושבים שם : מנעוליו. הם הכלים שסוגרים בהם הדלת : ובריחיו. הם לחזק סגירת השערים נכנסים בלחי השער מצד זה ובלחי השני מצד השני מלחי אל לחי : (רלב"ג)


{ד}  וְעַל יָדָ֣ם הֶחֱזִ֗יק מְרֵמ֤וֹת בֶּן אוּרִיָּה֙ בֶּן הַקּ֔וֹץ (ס) וְעַל יָדָ֣ם הֶחֱזִ֔יק מְשֻׁלָּ֥ם בֶּן בֶּרֶכְיָ֖ה בֶּן מְשֵׁיזַבְאֵ֑ל (ס) וְעַל יָדָ֣ם הֶֽחֱזִ֔יק צָד֖וֹק בֶּֽן בַּעֲנָֽא: (ס)

 רש"י  החזיק. לבנות הבנין : (רש"י)

 מצודת דוד  ועל ידם. סמוך למקום בנין בני הסנאה : החזיק. חיזק מלאכת הבנין : ועל ידם. סמוך למקום בנין הראשונים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ועל ידם החזיק. ר''ל אחז פועל הבניה והחזיק בה : (רלב"ג)


{ה}  וְעַל-יָדָ֖ם הֶחֱזִ֣יקוּ הַתְּקוֹעִ֑ים וְאַדִּֽירֵיהֶם֙ לֹא-הֵבִ֣יאוּ צַוָּרָ֔ם בַּעֲבֹדַ֖ת אֲדֹנֵיהֶֽם: (ס)

 רש"י  התקועים. כך היו נקראים על שם מקומם שהיה תקוע : אדיריהם. עשירים של תקוע : לא הביאו צורם. לא סייעו בעבודתו של הקב''ה לבנות חומת העיר : (רש"י)

 מצודת דוד  התקועים. אנשי תקוע והוא שם עיר : ואדיריהם. עשירי העיר : לא הביאו צורם. למשוך בעול משא עבודת הבנין שהוא עבודת האדון ה' כי הבנין הזה למצוה יחשב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואדיריהם. מל' אדיר וחזק ור''ל העשירים : צורם. כמו צוארם באל''ף : (מצודת ציון)

 רלב"ג  והאדיריהם לא הביאו צוארם בעבודת אדוניהם. לעזור לו בזה הבנין. או ירצה בזה שהתקיפים שבהם שלא היה יכול אדוניהם למשול בהם שיביאו צוארם בעבודתו שהם התנדבו בבנין החומה : (רלב"ג)


{ו}  וְאֵת֩ שַׁ֨עַר הַיְשָׁנָ֜ה הֶחֱזִ֗יקוּ יֽוֹיָדָע֙ בֶּן-פָּסֵ֔חַ וּמְשֻׁלָּ֖ם בֶּן-בְּסֽוֹדְיָ֑ה הֵ֣מָּה קֵר֔וּהוּ וַֽיַּעֲמִ֙ידוּ֙ דַּלְתֹתָ֔יו וּמַנְעֻלָ֖יו וּבְרִיחָֽיו: (ס)

 רש"י  ואת שער הישנה. כך שמה : (רש"י)

 רלב"ג  ואת שער הישנה. ידמה שקרא שער הישנה השער הקדומה שהיתה בעיר ירושלים מקדם : (רלב"ג)


{ז}  וְעַל-יָדָ֨ם הֶחֱזִ֜יק מְלַטְיָ֣ה הַגִּבְעֹנִ֗י וְיָדוֹן֙ הַמֵּרֹ֣נֹתִ֔י אַנְשֵׁ֥י גִבְע֖וֹן וְהַמִּצְפָּ֑ה לְכִסֵּ֕א פַּחַ֖ת עֵ֥בֶר הַנָּהָֽר: (ס)

 רש"י  לכסא פחת עבר הנהר. כסא אחד בנה כדי לישב בו אותו פחת של עבר הנהר : (רש"י)

 מצודת דוד  אנשי. כמו ואנשי : לכסא. עד למקום מושב הכסא של פחת עבר הנהר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פחת. ענין שררה ומושל : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אנשי גבעון והמצפה לכסא פחת עבר הנהר. ר''ל שאנשי גבעון והמצפה שהיו עירות לכסא תחת פחת עבר הנהר ולמושבו ולא היו תחת פחת יהודה ועם כל זה נכנעו לעזור לבנין החומה. או אולי היה בית בירושלים בו כסא פחת עבר הנהר בבאו שם ובנו החומה לבית ההוא : (רלב"ג)


{ח}  עַל יָד֣וֹ הֶחֱזִ֗יק עֻזִּיאֵ֤ל בֶּֽן חַרְהֲיָה֙ צֽוֹרְפִ֔ים (ס) וְעַל יָד֣וֹ הֶחֱזִ֔יק חֲנַנְיָ֖ה בֶּן הָרַקָּחִ֑ים וַיַּֽעַזְבוּ֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם עַ֖ד הַחוֹמָ֥ה הָרְחָבָֽה: (ס)

 רש"י  צורפים. אותה משפחה היתה נקראת על שם אומנותם : ויעזבו ירושלים. מלאוה עפר עד החומה הרחבה כדי להחזיקה : (רש"י)

 מצודת דוד  צורפים. מן הצורפים : ויעזבו. עזיאל וחנניה מלאו עפר עד החומה הרחבה ועשו כן לחזק החומה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צורפים. צורפי זהב וכסף : ויעזבו. ענינו מלוי העפר לחזוק ובדרז''ל תקרה ומעזיבה (ב''מ קיו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בן חרהיה צורפים. ר''ל שהיו צורפים הוא ואביו. או היה בן צורפים כמו שזכר אחר זה בחנניה שהוא בן הרקחים : ויעזבו ירושלים. ר''ל בנו וחזקו : (רלב"ג)


{ט}  וְעַל-יָדָ֤ם הֶחֱזִיק֙ רְפָיָ֣ה בֶן-ח֔וּר שַׂ֕ר חֲצִ֖י פֶּ֥לֶךְ יְרוּשָׁלִָֽם: (ס)

 רש"י  שר חצי פלך ירושלים. שר היה על חצי העם שבירושלים, פלך ל' דוכסות ומלכות : (רש"י)

 מצודת דוד  שר חצי פלך. היה שר על חצי מחוז של ירושלים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פלך. מחוז כי חבל ארגוב (דברים ג') ת''א בית פלך : (מצודת ציון)

 רלב"ג  שר חצי פלך ירושלם. ר''ל שר חצי מחוז ירושלים : (רלב"ג)


{י}  וְעַל יָדָ֧ם הֶחֱזִ֛יק יְדָיָ֥ה בֶן חֲרוּמַ֖ף וְנֶ֣גֶד בֵּית֑וֹ (ס) וְעַל יָד֣וֹ הֶחֱזִ֔יק חַטּ֖וּשׁ בֶּן חֲשַׁבְנְיָֽה:

 רש"י  ונגד ביתו. נפל חלקו לבנות שהיה ביתו סמוך לאותו מקום של חומת העיר : (רש"י)

 מצודת דוד  ונגד ביתו. מלבד מה שבנה סמוך להנזכרים הוסיף עוד לבנות החומה שכנגד ביתו : (מצודת דוד)


{יא}  מִדָּ֣ה שֵׁנִ֗ית הֶחֱזִיק֙ מַלְכִּיָּ֣ה בֶן-חָרִ֔ם וְחַשּׁ֖וּב בֶּן-פַּחַ֣ת מוֹאָ֑ב וְאֵ֖ת מִגְדַּ֥ל הַתַּנּוּרִֽים: (ס)

 רש"י  מדה שנית. כאותה מדה אשר בנה חבירו של מעלה גם הוא בנה כמותו, מדה שנית. בבנין החומה אינו נופל לומר ל' מדה בבנין השערים לפי שאין להם כי אם בבנין חלק של חומה שלא מצינו בכל הפרשה בבנין השערים ל' מדה : ואת מגדל התנורים. גם הוא בנה אותו מגדל ששמו כך כל המגדלים הללו שבפרשה היו בנוים בחומת העיר סביב : (רש"י)

 מצודת דוד  מדה שנית. ר''ל גם הם בנו כפי המדה שבנה חטוש הנזכר : ואת מגדל. ומלבד המדה ההיא הוסיפו עוד לבנות מגדל התנורים : (מצודת דוד)


{יב}  וְעַל-יָד֣וֹ הֶחֱזִ֗יק שַׁלּוּם֙ בֶּן-הַלּוֹחֵ֔שׁ שַׂ֕ר חֲצִ֖י פֶּ֣לֶךְ יְרוּשָׁלִָ֑ם ה֖וּא וּבְנוֹתָֽיו: (ס)

 רש"י  הוא ובנותיו. שלום ובנותיו החזיקו לבנות הבנין : (רש"י)

 מצודת דוד  הוא ובנותיו. המה יחד החזיקו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  הוא ובנותיו. ידמה שבנות שלום עזרוהו בבנין. או שב כנוי בנותיו אל הפלך והנה היו לירושלים בנות כמנהג העירות הגדולות : (רלב"ג)


{יג}  אֵת֩ שַׁ֨עַר הַגַּ֜יְא הֶחֱזִ֣יק חָנוּן֮ וְיֹשְׁבֵ֣י זָנוֹחַ֒ הֵ֣מָּה בָנ֔וּהוּ וַֽיַּעֲמִ֙ידוּ֙ דַּלְתֹתָ֔יו מַנְעֻלָ֖יו וּבְרִיחָ֑יו וְאֶ֤לֶף אַמָּה֙ בַּחוֹמָ֔ה עַ֖ד שַׁ֥עַר הָשֲׁפֽוֹת:

 רש"י  עד שער השפות. ושער האשפות לא היה בכלל : (רש"י)

 מצודת דוד  ואלף אמה. מלבד בנין השער בנו עוד בחומה אלף אמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  השפות. כמו האשפות : (מצודת ציון)


{יד}  וְאֵ֣ת | שַׁ֣עַר הָאַשְׁפּ֗וֹת הֶחֱזִיק֙ מַלְכִּיָּ֣ה בֶן-רֵכָ֔ב שַׂ֖ר פֶּ֣לֶךְ בֵּית-הַכָּ֑רֶם ה֣וּא יִבְנֶ֔נּוּ וְיַעֲמִיד֙ דַּלְתֹתָ֔יו מַנְעֻלָ֖יו וּבְרִיחָֽיו: (ס)

 רש"י  שר פלך המצפה. שר ודוכוס המצפה : הוא יבננו. הוא היה בונה אותו שער : (רש"י)

 מצודת דוד  יבננו. כמו בנהו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בית הכרם. הוא שם עיר : (רלב"ג)


{טו}  וְאֵת֩ שַׁ֨עַר הָעַ֜יִן הֶ֠חֱזִיק שַׁלּ֣וּן בֶּן-כָּל-חֹזֶה֮ שַׂ֣ר פֶּ֣לֶךְ הַמִּצְפָּה֒ ה֤וּא יִבְנֶ֙נּוּ֙ וִיטַֽלְלֶ֔נּוּ (ויעמידו) וְיַעֲמִיד֙ דַּלְתֹתָ֔יו מַנְעֻלָ֖יו וּבְרִיחָ֑יו וְ֠אֵת חוֹמַ֞ת בְּרֵכַ֤ת הַשֶּׁ֙לַח֙ לְגַן-הַמֶּ֔לֶךְ וְעַד-הַֽמַּעֲל֔וֹת הַיּוֹרְד֖וֹת מֵעִ֥יר דָּוִֽיד: (ס)

 רש"י  ויטללנו. והוא היה מסכך אותו לשון מטללתא : ואת חומת ברכת השלח. שהוא נוטה לצד גן המלך : ועד המעלות. הם היו מכירים מקומות הללו : (רש"י)

 מצודת דוד  ואת חומת. גם את חומות של ברכת השלך הסמוך לגן המלך ומשם והלאה עד המעלות וכו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויטללנו. הוא ענין צל כי בצל קורתי (בראשית י''ט) ת''א בטלל ור''ל עשה חקרה לצל ומחסה : ברכת השלח. מקוה המים המשקה עצי הגן ונקראים שלח ע''ש התפשטות הענפים וכן שלחיך פרדס רמונים (ש''ה ד') : (מצודת ציון)

 רלב"ג  הוא יבננו ויטללנו. ר''ל הוא יבננו ויקרה אותו : ברכת השלח לגן המלך. ר''ל ברכה ישקו ממנה גן האלנות והיתה ג''כ לגן הירקות למלך בעת מלכי יהודה : ועד המעלות היורדות מעיר דוד. הנה מציון שהיא עיר דוד היו יורדות מעלות עד חומת ירושלים ועד המקום ההוא בנה שלון את החומה : (רלב"ג)


{טז}  אַחֲרָ֤יו הֶחֱזִיק֙ נְחֶמְיָ֣ה בֶן-עַזְבּ֔וּק שַׂ֕ר חֲצִ֖י פֶּ֣לֶךְ בֵּֽית-צ֑וּר עַד-נֶ֙גֶד֙ קִבְרֵ֣י דָוִ֔יד וְעַד-הַבְּרֵכָה֙ הָעֲשׂוּיָ֔ה וְעַ֖ד בֵּ֥ית הַגִּבֹּרִֽים: (ס)

 רש"י  בית צור. שם מקום : (רש"י)

 מצודת דוד  ועד הברכה העשויה. ר''ל ומנגד קברי דוד והלאה עד הברכה העשויה בידי אדם שהביאו בה המים ומשם והלאה עד בית הגבורים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  עד נגד קברי דויד ועד הברכה העשויה ועד בית הגבורים. ר''ל שמצד אחד בנה החומה עד נגד קברי דוד וזה היה מן החומה עד הברכה העשויה אצלה ומצד אחר בנה החומה עד בית אחד היו יושבים בו הגבורים אשר לדוד ונקרא בית הגבורים : (רלב"ג)


{יז}  אַחֲרָ֛יו הֶחֱזִ֥יקוּ הַלְוִיִּ֖ם רְח֣וּם בֶּן-בָּנִ֑י עַל-יָד֣וֹ הֶחֱזִ֗יק חֲשַׁבְיָ֛ה שַׂר-חֲצִי-פֶ֥לֶךְ קְעִילָ֖ה לְפִלְכּֽוֹ: (ס)

 רש"י  לפלכו. מאותה שררה חצי פלך בנה בנין זה לפלכו כ''ף דגושה כאשר יאמר מן מלך מלכו מן עבד עבדו כן יאמר מן פלך פלכו שאות אחרונה של שם דבר מאותיות בג''ד כפ''ת דגושו' : (רש"י)

 מצודת דוד  לפלכו. את פלכו ר''ל עם אנשי פלכו : (מצודת דוד)


{יח}  אַחֲרָיו֙ הֶחֱזִ֣יקוּ אֲחֵיהֶ֔ם בַּוַּ֖י בֶּן-חֵנָדָ֑ד שַׂ֕ר חֲצִ֖י פֶּ֥לֶךְ קְעִילָֽה: (ס)

 רש"י  אחיהם. הלוים : (רש"י)

 מצודת דוד  אחיהם. חבריהם של הלוים הנזכרים : (מצודת דוד)


{יט}  וַיְחַזֵּ֨ק עַל-יָד֜וֹ עֵ֧זֶר בֶּן-יֵשׁ֛וּעַ שַׂ֥ר הַמִּצְפָּ֖ה מִדָּ֣ה שֵׁנִ֑ית מִנֶּ֕גֶד עֲלֹ֥ת הַנֶּ֖שֶׁק הַמִּקְצֹֽעַ: (ס)

 רש"י  מנגד עלות הנשק. כנגד אותו מקום שהיו עולים הגבורים אל הנשק לפי פשוטו של מקרא נראה שהיה שם מקום אחד בסמוך לחומה וכלי זיין של נשק הגבורים היו נותנין (ס''א נתונים) שם כענין שנאמר ערי מבצר והנשק : המקצוע. לקרן זוית של חומה : (רש"י)

 מצודת דוד  מדה שנית. כפי המדה שבנה בוי הנזכר : מנגד. התחלת הבנין היה נגד המקום שעולים בה לבית הנשק העומד במקצוע : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הנשק. כלי זיין כמו ועיר מבצר והנשק (מ''ב י') : המקצוע. הזוית כמו במקצוע החצר (יחזקאל מ''ו) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מנגד עלות הנשק המקצוע. ר''ל מנגד המקום שיעשו בו כלי נשק והם כלי זיין כל המקצוע ההוא יקראו מקצוע כי היתה שם פנה וזוית אצל שני ראשיו ויאמר שהיא מדה שנית ר''ל שהיה מה שבנה שוה למה שבנה הקודם לו : (רלב"ג)


{כ}  אַחֲרָ֨יו הֶחֱרָ֧ה הֶחֱזִ֛יק בָּר֥וּךְ בֶּן-(זבי) זַכַּ֖י מִדָּ֣ה שֵׁנִ֑ית מִן-הַ֨מִּקְצ֔וֹעַ עַד-פֶּ֙תַח֙ בֵּ֣ית אֶלְיָשִׁ֔יב הַכֹּהֵ֖ן הַגָּדֽוֹל: (ס)

 רש"י  החרה. פתרונו לפי ענינו וכפל לשון הוא על החזוק : (רש"י)

 מצודת דוד  החרה. התחמם בזריזות רב והחזיק שוב כפי המדה שבנה עזר הנזכר והתחלת הבנין היה מן המקצוע ובנה עד פתח וכו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  החרה. ענין חמום כמו נחר מפוח (ירמיה ו') : (מצודת ציון)


{כא}  אַחֲרָ֣יו הֶחֱזִ֗יק מְרֵמ֧וֹת בֶּן-אוּרִיָּ֛ה בֶּן-הַקּ֖וֹץ מִדָּ֣ה שֵׁנִ֑ית מִפֶּ֙תַח֙ בֵּ֣ית אֶלְיָשִׁ֔יב וְעַד-תַּכְלִ֖ית בֵּ֥ית אֶלְיָשִֽׁיב: (ס)

 רש"י  מפתח בית אלישיב ועד תכלית וגו'. מנגד אותו בית בנה בניינו : (רש"י)

 מצודת דוד  מרמות וגו'. עם כי כבר החזיק פעם כמ''ש למעלה חזר עתה והחזיק שוב כפי המדה שבנה ברוך הנזכר והתחלת הבנין היה מפתח וכו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תכלית. קצה וסוף : (מצודת ציון)


{כב}  וְאַחֲרָ֛יו הֶחֱזִ֥יקוּ הַכֹּהֲנִ֖ים אַנְשֵׁ֥י הַכִּכָּֽר: {כג}  אַחֲרָ֨יו הֶחֱזִ֧יק בִּנְיָמִ֛ן וְחַשּׁ֖וּב נֶ֣גֶד בֵּיתָ֑ם (ס) אַחֲרָ֣יו הֶחֱזִ֗יק עֲזַרְיָ֧ה בֶן מַעֲשֵׂיָ֛ה בֶּן עֲנָֽנְיָ֖ה אֵ֥צֶל בֵּיתֽוֹ: (ס)

 רש"י  נגד ביתם. שהיה שם בסמוך לחומה : (רש"י)

 מצודת דוד  אחריו. ר''ל אחר המקום הבנוי : (מצודת דוד)


{כד}  אַחֲרָ֣יו הֶחֱזִ֗יק בִּנּ֛וּי בֶּן-חֵנָדָ֖ד מִדָּ֣ה שֵׁנִ֑ית מִבֵּ֣ית עֲזַרְיָ֔ה עַד-הַמִּקְצ֖וֹעַ וְעַד-הַפִּנָּֽה:

 מצודת דוד  עד המקצוע ועד הפנה. והמה היו זה אצל זה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הפנה. כן נקרא המגדל על כי דרכו לעמוד בפנה וכן ועל הפנות הגבוהות (צפניה א') : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עד המקצוע ועד הפנה. ר''ל שהם בנו עד המקצוע ועד הפנה הסמוכה לו : (רלב"ג)


{כה}  פָּלָ֣ל בֶּן-אוּזַי֮ מִנֶּ֣גֶד הַמִּקְצוֹעַ֒ וְהַמִּגְדָּ֗ל הַיּוֹצֵא֙ מִבֵּ֤ית הַמֶּ֙לֶךְ֙ הָֽעֶלְי֔וֹן אֲשֶׁ֖ר לַחֲצַ֣ר הַמַּטָּרָ֑ה אַחֲרָ֖יו פְּדָיָ֥ה בֶן-פַּרְעֹֽשׁ: (ס)

 רש"י  והמגדל היוצא. מגדל אחד היה בחומה שהוא יוצא ובולט מבפנים : (רש"י)

 מצודת דוד  מנגד. התחיל הבנין מנגד המקצוע ובנה גם המגדל היוצא מבית המלך העומד בעליונות ההר אשר הוא סמוך לחצר המטרה : אחריו פדיה. אחריו החזיק פדיה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  המטרה. הוא משמר בית האסורים כי ויאסוף אותם אל משמר (בראשית מ''ב) ת''א לבית מטרה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אחריו פדיה בן פרעש. אחשב שהוא דבק עם הכתוב אחריו והנתינים היו יושבים בעופל. והרצו בו כי פדיה בן פרעש והנתינים שהיו יושבים בגובה העיר בנועד נגד שער המים למזרח ועד נגד המגדל היוצא : (רלב"ג)


{כו}  וְהַ֨נְּתִינִ֔ים הָי֥וּ יֹשְׁבִ֖ים בָּעֹ֑פֶל עַ֠ד נֶ֜גֶד שַׁ֤עַר הַמַּ֙יִם֙ לַמִּזְרָ֔ח וְהַמִּגְדָּ֖ל הַיּוֹצֵֽא: (ס)

 רש"י  והנתינים היו יושבים בעופל. והנתינים היו יושבים באותו מחוז והיו בונים אותו מחוז שלהם שהיה סמוך לחומה עד נגד שער המים של צד המזרח : (רש"י)

 מצודת דוד  היו יושבים. ר''ל אשר היו יושבים בעופל החזיקו עד נגד שער המים הפונה למזרח וגם המגדל היוצא מן החומה ולחוץ : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והנתינים. הם הגבעונים : בעופל. שם מגדל כמו ויבא אל העופל (מ''ב ה') : (מצודת ציון)


{כז}  אַחֲרָ֛יו הֶחֱזִ֥יקוּ הַתְּקֹעִ֖ים מִדָּ֣ה שֵׁנִ֑ית מִנֶּ֜גֶד הַמִּגְדָּ֤ל הַגָּדוֹל֙ הַיּוֹצֵ֔א וְעַ֖ד חוֹמַ֥ת הָעֹֽפֶל:

 מצודת דוד  התקועים. עם כי כבר החזיקו פעם כמ''ש למעלה חזרו עתה והחזיקו שוב כפי המדה שבנו הנתינים והתחלת הבנין היה מנגד המגדל וכו' : (מצודת דוד)

 רלב"ג  חומת העופל. היא חומת המקום הגבוה שבעיר : (רלב"ג)


{כח}  מֵעַ֣ל | שַׁ֣עַר הַסּוּסִ֗ים הֶחֱזִ֙יקוּ֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים אִ֖ישׁ לְנֶ֥גֶד בֵּיתֽוֹ: (ס)

 רש"י  איש לנגד ביתו. כל אחד היה בונה כנגד ביתו : (רש"י)

 מצודת דוד  מעל שער הסוסים. משער הסוסים ולמעלה אל גובה ההר : איש לנגד ביתו. כי שם עמדו בתי הכהנים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  שער הסוסים. הוא השער שבו יכנסו ויצאו הסוסים : (רלב"ג)


{כט}  אַחֲרָ֧יו הֶחֱזִ֛יק צָד֥וֹק בֶּן אִמֵּ֖ר נֶ֣גֶד בֵּית֑וֹ (ס) וְאַחֲרָ֤יו הֶחֱזִיק֙ שְׁמַֽעְיָ֣ה בֶן שְׁכַנְיָ֔ה שֹׁמֵ֖ר שַׁ֥עַר הַמִּזְרָֽח: (ס)

 מצודת דוד  צדוק. לא היה מן הכהנים ולזה זכרו לעצמו : (מצודת דוד)


{ל}  (אחרי) אַחֲרָ֨יו הֶחֱזִ֜יק חֲנַנְיָ֣ה בֶן שֶׁלֶמְיָ֗ה וְחָנ֧וּן בֶּן צָלָ֛ף הַשִּׁשִּׁ֖י מִדָּ֣ה שֵׁנִ֑י (ס) אַחֲרָ֣יו הֶחֱזִ֗יק מְשֻׁלָּם֙ בֶּן בֶּ֣רֶכְיָ֔ה נֶ֖גֶד נִשְׁכָּתֽוֹ: (ס)

 רש"י  וחנון בן צלף הששי. בנים הרבה היו לו לצלף וחנון הוא הששי : מדה שני. כמו שנית : נשכתו. כמו לשכתו לשכה אחת היתה לו שם סמוך לחומה : (רש"י)

 מצודת דוד  הששי. בן הששי של צלף : נשכתו. כמו לשכתו כי דטלנ''ת מתחלף : (מצודת דוד)

 רלב"ג  נשכתו. הוא כמו לשכתו והוא חדר אחד : (רלב"ג)


{לא}  (אחרי) אַחֲרָ֣יו הֶחֱזִ֗יק מַלְכִּיָּה֙ בֶּן-הַצֹּ֣רְפִ֔י עַד-בֵּ֥ית הַנְּתִינִ֖ים וְהָרֹכְלִ֑ים נֶ֚גֶד שַׁ֣עַר הַמִּפְקָ֔ד וְעַ֖ד עֲלִיַּ֥ת הַפִּנָּֽה:

 רש"י  בן הצורפי. איש הצורף ונקרא של שם אומנותו : (רש"י)

 מצודת דוד  נגד וגו'. ר''ל ומבית הנתינים והרוכלים ולהלאה עד נגד שער המפקד ומשם והלאה עד המקום שעולים בה אל הפנה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והרוכלים. הם סוחרי הבושם : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בן הצורפי. הוא כמו הצורף ותהי' היו''ד נוספת. או הוא חסר מ''ם ויהי' הרצון בן הצו' : (רלב"ג)


{לב}  וּבֵ֨ין עֲלִיַּ֤ת הַפִּנָּה֙ לְשַׁ֣עַר הַצֹּ֔אן הֶחֱזִ֥יקוּ הַצֹּרְפִ֖ים וְהָרֹכְלִֽים: (פ)

 רש"י  ובין עלית הפנה לשער הצאן. תחלת הבנין התחילו לבנות שער הצאן שנאמר ויבנו את שער הצאן וגו' כך היו בונין החומה מסביב בזה אחר זה : (רש"י)

 מצודת דוד  לשער הצאן. כי שם היה התחלת הבנין כמ''ש למעלה והיו בונים בהקף עד באו אל מקום ההתחלה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  החזיקו הצורפים והרוכלים. כבר זכרם בפסוק הקודם : (רלב"ג)


{לג}  וַיְהִ֞י כַּאֲשֶׁ֧ר שָׁמַ֣ע סַנְבַלַּ֗ט כִּֽי-אֲנַ֤חְנוּ בוֹנִים֙ אֶת-הַ֣חוֹמָ֔ה וַיִּ֣חַר ל֔וֹ וַיִּכְעַ֖ס הַרְבֵּ֑ה וַיַּלְעֵ֖ג עַל-הַיְּהוּדִֽים:

 מצודת דוד  ויחר לו. בלב : ויכעס וגו'. הראה כעסו : (מצודת דוד)


{לד}  וַיֹּ֣אמֶר | לִפְנֵ֣י אֶחָ֗יו וְחֵיל֙ שֹֽׁמְר֔וֹן וַיֹּ֕אמֶר מָ֛ה הַיְּהוּדִ֥ים הָאֲמֵלָלִ֖ים עֹשִׂ֑ים הֲיַעַזְב֨וּ לָהֶ֤ם הֲיִזְבָּ֙חוּ֙ הַיְכַלּ֣וּ בַיּ֔וֹם הַיְחַיּ֧וּ אֶת-הָאֲבָנִ֛ים מֵעֲרֵמ֥וֹת הֶעָפָ֖ר וְהֵ֥מָּה שְׂרוּפֽוֹת:

 רש"י  לפני אחיו וחיל שומרון. לפני חביריו וחיל שומרון שהיו צרי יהודה : מה היהודים. מדוע היהודים כך הם עושים : האמללים. ענין חלשות ורפיון : היעזבו להם. וכי הם סבורים אשר יעזבו ויניחו להם העובדי כוכבים לבנות : היזבחו. אם יזבחו להם את זבחיהם תמיד כמו שהם סבורים : היכלו ביום. אם יכלו וישלימו מלאכתם אשר התחילו ביום א' לומר שלא יניחום העובדי כוכבים לגמור את בניינם. היחיו. אם יחיו ויתקנו ויחזירו האבנים לקדמתן להיות קשות וחזקות מן העפר : מערמות. ענין חמרים ותלים : והמה שרופות. והאבנים היו שרופות ונעשית עפר כך היו מלעיגים ומתלוצצים על בנין החומה שהיו בונין מן האבנים שרופות שנפלו לארץ מן האש כאשר נשרפה ירושלים : (רש"י)

 מצודת דוד  מה וכו'. ר''ל מה תועלת במעשיהם : היעזבו. וכי יחזקו את החומה לעצמם במלוי העפר כאומר וכי יש חזוק מה אל החומה : היזבחו. וכי יזבחו זבחי שמחה במלאות הבנין כאומר וכי בנין חלוש כזה ראוי לשמוח בו : היכלו ביום. וכי ישלימו הבנין ביום אשר יחשבו להשלימו כי דבריו היה בעת החילם לבנותו וכאומר הלא בוני החומה מועטים המה ומתי ישלימו הבנין : היחיו. וכי יוכלו לחזק את האבנים אשר המה לקוחים מערמות העפר הנעשים מצרורות אבני החומה הנפולה : והמה. הלא האבנים האלה המה שרופות באש וחוזק מה להם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  האמללים. הנכרתים וחלושים כמו כי אומלל אני (תהלים ו') : היעזבו. מלשון מעזיבה והוא מלוי העפר לחזוק : היחיו. ענין רפואה כמו עד חיותם (יהושע ה') ובא בדרך השאלה וכמ''ש כי עלתה ארוכה לחומת וכו' (לקמן ד') : מערמות. ענין גל ותל וכן ויתנו ערמות ערמות (דה''ב ל''א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מה היהודים האמללים עושים וגו'. ר''ל מה היהודים החלשים עושים : היעזבו להם. ר''ל היחזקו להם העיר. היזבחו זבחים בשמחתם אחר השלימם החומה. היכלו וישלימו זה הבנין ביום שהם עסוקים בו. ואמר זה להעיר כי אם לא ישלימו ביום ההוא לא יועיל להם כי למחרת היום יבואו עליהם צריהם וישחיתו את אשר בנו. היתכן להם שיחיו את האבנים שהם בגלי העפר להשיבם בחומה והמה שרופות ונפרצות. ואמר לשון חיים באבנים לפי שהשרפה תכלה לחותם הטבעי אשר היתה בו הויתם ועמידתם ולזה תדמה השרפה בהם למות כי הסירה מהם המהות אשר היו בו אבנים : (רלב"ג)


{לה}  וְטוֹבִיָּ֥ה הָעַמֹּנִ֖י אֶצְל֑וֹ וַיֹּ֗אמֶר גַּ֚ם אֲשֶׁר-הֵ֣ם בּוֹנִ֔ים אִם-יַעֲלֶ֣ה שׁוּעָ֔ל וּפָרַ֖ץ חוֹמַ֥ת אַבְנֵיהֶֽם: (פ)

 רש"י  וטוביה העמוני אצלו. טוביה היה אצלו של סנבלט : ויאמר. וכך היה אומר ומלעיג : גם אשר הם בונים. אף הבנין הזה אשר הם בונים : אם יעלה שועל. על הבנין לפרוץ חומת העיר מה יהא עליו לומר שאין לבנין תקנה וכל מי שירצה יבא ויפרוץ בו : (רש"י)

 מצודת דוד  אצלו. עמד אצלו בדברו הדברים האלה : ויאמר גם. ר''ל גם הוא אמר דברי לעג כסנבלט וכה אמר הבנין אשר הם בונים אם שועל יעלה בו יפרוץ הוא חומת אבניהם כי הוא בנין חלש מאד : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אם יעלה שועל. אמר זה לפי שהשועל חלש ומאוחר התנועה : (רלב"ג)


{לו}  שְׁמַ֤ע אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ כִּֽי-הָיִ֣ינוּ בוּזָ֔ה וְהָשֵׁ֥ב חֶרְפָּתָ֖ם אֶל-רֹאשָׁ֑ם וּתְנֵ֥ם לְבִזָּ֖ה בְּאֶ֥רֶץ שִׁבְיָֽה:

 רש"י  שמע אלהינו. כאשר שמעתי בלעגם עלינו התפללתי תפילה זאת : בארץ שביה. שיגלו מעל אדמתם כאשר גלינו : (רש"י)

 מצודת דוד  שמע. ואמר נחמיה שמע אלהינו כי היינו לבזיון : והשב. מה שמחרפין אותנו השב עליהם ותנם לבזיון כאשר יהיו בארץ שביה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ותנם לבזה בארץ שביה. ר''ל שיבזום בוזזים בארץ שינהגום שם בשבי : (רלב"ג)


{לז}  וְאַל-תְּכַס֙ עַל-עֲוֹנָ֔ם וְחַטָּאתָ֖ם מִלְּפָנֶ֣יךָ אַל-תִּמָּחֶ֑ה כִּ֥י הִכְעִ֖יסוּ לְנֶ֥גֶד הַבּוֹנִֽים:

 רש"י  ואל תכס. כמו ואל תכסה דוגמת וסוד אחר אל תגל (משלי כ''א) כמו אל תגלה : כי הכעיסו. אשר הכעיסו נגד הבונים להלעיגם : (רש"י)

 מצודת דוד  ואל תכס. ר''ל עונם יהיו מגולים ונראים להעלות חמה ולנקום נקם : כי הכעיסו. בעת לעגם הראה כעס מול בוני החומה בחושבם שעי''ז ירפו ידיהם מן המלאכה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תכס. כמו תכסה : אל תמחה. אל תמחוק : (מצודת ציון)


{לח}  וַנִּבְנֶה֙ אֶת-הַ֣חוֹמָ֔ה וַתִּקָּשֵׁ֥ר כָּל-הַחוֹמָ֖ה עַד-חֶצְיָ֑הּ וַיְהִ֧י לֵ֦ב לָעָ֖ם לַעֲשֽׂוֹת: (פ)

 רש"י  ותקשר. כאשר נתקשרה החומה ונבנית עד חציה אז היה לב העם להוט ומשוך לעשות בנין החומה : (רש"י)

 מצודת דוד  ונבנה. עם כל דברי הלעג והכעס לא הנחנו הבנין : ותקשר. כי בעוד שהיה בה פרצות לא היתה החומה דבוקה וקשורה זה בזה וכאשר סתמו הפרצות נתקשר זה בזה : עד חציה. עדיין לא סתמו הפרצים כ''א עד חצי החומה (ולמעל' אמר דרך כלל שבנו כל החומה מסביב ועתה בא לספר מה אשר נעשה במשך הבנין) : ויהי לב וגו'. בראותם כי נבנה החצי שמחו וחפצו בבנין : (מצודת דוד)

נחמיה פרק-ד

{א}  וַיְהִ֣י כַאֲשֶׁ֣ר שָׁמַ֣ע סַנְבַלַּ֡ט וְ֠טוֹבִיָּה וְהָעַרְבִ֨ים וְהָעַמֹּנִ֜ים וְהָאַשְׁדּוֹדִ֗ים כִּֽי-עָלְתָ֤ה אֲרוּכָה֙ לְחֹמ֣וֹת יְרוּשָׁלִַ֔ם כִּי-הֵחֵ֥לּוּ הַפְּרֻצִ֖ים לְהִסָּתֵ֑ם וַיִּ֥חַר לָהֶ֖ם מְאֹֽד:

 רש"י  כי עלתה ארוכה. שנבנתה החומה : ארוכה. ענין חובש ותרופה : כי החלו הפרוצים להסתם. אשר התחילו אנשי העיר שהיו פרוצים עד עתה מאין חומה היו עתה סתומים בבנין החומה : (רש"י)

 מצודת דוד  כי עלתה ארוכה. בא רפואה ר''ל נתחזק החומה כי התחילה מקומות הפרוצים להיות נסתמים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ארוכה. ענין רפואה כמו ארוכת בת עמי (ירמיה ח') ור''ל נתחזק ובא בדרך השאלה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ארוכה. רפואה : כי החלו הפרצים להסתם. ר''ל כי החלו המקומות הפרוצים להסתם : (רלב"ג)


{ב}  וַיִּקְשְׁר֤וּ כֻלָּם֙ יַחְדָּ֔ו לָב֖וֹא לְהִלָּחֵ֣ם בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְלַעֲשׂ֥וֹת ל֖וֹ תּוֹעָֽה:

 רש"י  ולעשות לו תועה. לעשות לו בבנין החומה קלקול והשחתה תועה כמו ולדבר אל ה' תועה (ישעיה ל''ב) : (רש"י)

 מצודת דוד  ולעשות לו תועה. לעשות לישראל בלבול המחשבה להיות תועה בדעתו לבל ידע מה לעשות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויקשרו. ענין אגודה : תועה. המבולבל בדעתו לבלי דעת מה יעשה קרוי תועה וכן תעיתי כשה אובד (תהלים קי''ט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ולעשות לו תועה. ר''ל לעשות לעם ירושלים תועה שיתעו אותם שלא ידעו שהם רוצים להלחם בהם ולא ישמרו מהם ויהרגום בזאת התחבולה כי בזולת זאת התחבולה לא יוכלו להם כי הם רבים ועמהם גם כן יד המלך : (רלב"ג)


{ג}  וַנִּתְפַּלֵּ֖ל אֶל-אֱלֹהֵ֑ינוּ וַנַּעֲמִ֨יד מִשְׁמָ֧ר עֲלֵיהֶ֛ם יוֹמָ֥ם וָלַ֖יְלָה מִפְּנֵיהֶֽם:

 רש"י  עליהם. על הבונים : מפניהם. מפני האויבים : (רש"י)

 מצודת דוד  ונעמיד. העמדנו שומרים על הבונים מפני סנבלט וחבריו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ונעמיד משמר עליהם. ר''ל חיל שהיו שומרים מהם או צופים לראות אם יבואו כדי שנהיה מוכנים להלחם בהם : (רלב"ג)


{ד}  וַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָ֗ה כָּשַׁל֙ כֹּ֣חַ הַסַּבָּ֔ל וְהֶעָפָ֖ר הַרְבֵּ֑ה וַאֲנַ֙חְנוּ֙ לֹ֣א נוּכַ֔ל לִבְנ֖וֹת בַּחוֹמָֽה:

 רש"י  ויאמר יהודה. כך היו אומרים ומתאוננים אנשי יהודה : כשל כח הסבל. הסובלים ועומסים האבנים והעצים לבנין החומה נכשלו בכחם שאין בהם כח לבנות מפני האויבים : ועפר הרבה. עדיין יש טיט וחומר הרבה ליתן בבנין החומה לומר שעדיין המלאכה גדולה עלינו לבנות ואנחנו לא נוכל לבנות בחומה מפני פחד האויבים : (רש"י)

 מצודת דוד  ויאמר יהודה. נחמיה מספר וקובל על הדברים אשר סבבוהו ואמר יהודה אמר הנה מרוב העבודה כבר נחלש כח אנשי הסבל והעפר המצטרך לשאת ולשפוך בחומה הלא מרובה היא : ואנחנו. אף לא נוכל לבנות בחומה מפחד האויב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כשל. ענין חלשות ונפילת הכח כמו לכל כושל (דה''ב כ''ח) : הסבל. ענין טעינת משא כמו נושא סבל (מ''א ה') : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כשל כח הסבל וגו'. ר''ל חלש כח נושא המשא על כתפיו והעפר הרבה ויקשה לבנותו : ואנחנו לא נוכל לבנות בחומה. כי אמרו צרינו לא ידעו ולא יראו עד אשר נבוא אל תוכם והרגנום ונבעל בזה האופן את המלאכה וזאת היא התועה שאמרו צריהם לעשות להם : (רלב"ג)


{ה}  וַיֹּאמְר֣וּ צָרֵ֗ינוּ לֹ֤א יֵדְעוּ֙ וְלֹ֣א יִרְא֔וּ עַ֛ד אֲשֶׁר-נָב֥וֹא אֶל-תּוֹכָ֖ם וַהֲרַגְנ֑וּם וְהִשְׁבַּ֖תְנוּ אֶת-הַמְּלָאכָֽה:

 רש"י  ויאמרו צרינו. כך היה נחמיה מספר והולך : לא ידעו ולא יראו. כך היו אומרים צרינו עלינו לא ידעו ולא יכירו ישראל בנו עד אשר נבוא פתאום לתוכם ונהרוג אותם ובדבר זה נשבות ונבטל הבנין : (רש"י)

 מצודת דוד  ויאמרו צרינו. ואויבינו אמרו נבוא פתאום על הבונים ולא ידעו בדבר ולא יראו אותנו עד אשר נבוא אל תוכם ממש והרגנו אותם ובזה נבטל המלאכה כי לא יבנו עוד בראותם שנפל מהם רב בעבור הבנין : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והשבתנו. ענין בטול ומניעה כמו שבת נוגש (ישעיה י''ד) : (מצודת ציון)


{ו}  וַֽיְהִי֙ כַּאֲשֶׁר-בָּ֣אוּ הַיְּהוּדִ֔ים הַיֹּשְׁבִ֖ים אֶצְלָ֑ם וַיֹּ֤אמְרוּ לָ֙נוּ֙ עֶ֣שֶׂר פְּעָמִ֔ים מִכָּל-הַמְּקֹמ֖וֹת אֲשֶׁר-תָּשׁ֥וּבוּ עָלֵֽינוּ:

 רש"י  ויהי כאשר באו היהודים. ועתה נאספו הצרים אשר נתקשרו יחד לבא להלחם בנו עם היהודים אשר היו בינותם בארצותם ואותם היהודים אשר נתחברו עמהם באו לפני החיל כדרך אנשי המלחמה לדבר אלינו ובענין הזה הערימו היהודים את האויבים ויהי כאשר באו היהודים היושבים אצלם וגו' : ויאמרו לנו עשר פעמים. התרו בנו אותם היהודים עד עשר פעמים להלחם באויבינו כי הם באים למלחמה וכך אמרו לנו מכל המקומות וגו' מכל אותן המקומות שתהיו נפוצים שם בבנין החומה אנה ואנה תהיו זהירים להיות נאספים יחד עד אשר תשובו עלינו ביחד להלחם בנו : (רש"י)

 מצודת דוד  היושבים אצלם. בערי הצרים והיו הם נכנעים להם : ויאמרו לנו. היהודים הם התרו וזרזו אותנו עשר פעמים וכה אמרו התקבצו מכל המקומות שאתם מפוזרים בהם אשר כולכם תשובו עלינו למלחמה (כי גם היהודים ההם בע''כ באו עם הצרים לארוב על הבונים אבל גילו מצפון הדבר לאנשי ירושלים להיות נשמרים מהם) : (מצודת דוד)

 רלב"ג  עשר פעמים. פעמים רבות : מכל המקומות אשר תשובו עלינו. ר''ל מכל המקומות אשר תשובו עלינו להתחבא שם לקום עלינו הודיעונו אלו היהודים. והנה אמר תשובו לנקבות נסתרות כמו שאמר ותקרבו לנקבות נסתרות אמר ותקרבו עצמות (יחזקאל ל''ז ז'). ואולם אמר תשובו כי כשהיו רואים במקום אחד שלא השיגו מבוקשם היו שבים למקום אחר וכן מקום אחר מקום וכאשר ידעתי המקום אשר אמרו להתחבא שם העמדתי מהמקומות התחתים והשפלים אשר אצל המקום ההוא אנשים בצחיחי הסלעים גבוהים מאד שיודיעו לנו בבוא צרינו והעמדתי העם מוכנים להלחם עליהם למשפחות עם כלי המלחמה. והנה העמידם למשפחות כי אנשי המשפחה כשיהיו יחד יתחזקו מאד כל אחד בעד אנשי משפחתו ויעזרו זה את זה עזר נפלא : (רלב"ג)


{ז}  וָֽאַעֲמִ֞יד מִֽתַּחְתִּיּ֧וֹת לַמָּק֛וֹם מֵאַחֲרֵ֥י לַחוֹמָ֖ה (בצחחיים) בַּצְּחִיחִ֑ים וָֽאַעֲמִ֤יד אֶת-הָעָם֙ לְמִשְׁפָּח֔וֹת עִם-חַרְבֹתֵיהֶ֛ם רָמְחֵיהֶ֖ם וְקַשְּׁתֹתֵיהֶֽם:

 רש"י  ואעמיד מתחתיות. לחומה, כאשר שמעתי דבריהם העמדתי מתחתיות לאותו מקום סביב לירושלים מאחורי לחומת העיר : בצחיחים. למשפחות. מן העם מגבורים שבהם עם כלי זיין שבהם להלחם באויבינו כאשר יבאו : ואעמיד מתחתיות וגו'. ואעמיד את העם וגו' מקרא זה דוגמת והיו המים אשר תקח מן היאור וגו' והיו לדם ביבשת (שמות ד') כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך יאבדו (תהלים צב) עורי עורי דבורה עורי עורי דברי שיר (שופטים ה') לא לנו ה' לא לנו (תהלים קט''ו) : (רש"י)

 מצודת דוד  מתחתיות למקום. מתחת מקום הבנין מאחורי החומה כלפי החוץ : בצחיחים. בגבה הסלעים : ואעמוד. יפרש אמריו לומר שהעמיד שם את העם כל המשפחה לעצמה עם חרבותיהם וכו' למען ישמרו את הבונים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בצחיחים. בעליונות הסלעים מקום היובש שבו והוא מלשון צחה צמא (שם ה') וכן על צחיח סלע (יחזקאל כ''ד) : רמחיהם. חניתות : (מצודת ציון)


{ח}  וָאֵ֣רֶא וָאָק֗וּם וָאֹמַ֞ר אֶל-הַחֹרִ֤ים וְאֶל-הַסְּגָנִים֙ וְאֶל-יֶ֣תֶר הָעָ֔ם אַל-תִּֽירְא֖וּ מִפְּנֵיהֶ֑ם אֶת-אֲדֹנָ֞י הַגָּד֤וֹל וְהַנּוֹרָא֙ זְכֹ֔רוּ וְהִֽלָּחֲמ֗וּ עַל-אֲחֵיכֶם֙ בְּנֵיכֶ֣ם וּבְנֹתֵיכֶ֔ם נְשֵׁיכֶ֖ם וּבָתֵּיכֶֽם: (פ)

 רש"י  וארא ואקום. וכאשר ראיתי האויבים באים קמתי לדבר אל החורים והסגנים לזרזם להלחם באויבינו : על אחיכם. בשביל אחיכם : (רש"י)

 מצודת דוד  וארא. ראיתי כי טוב לזרזם ולחזק לבבם וקמתי ואמרתי אל החורים וכו'. זכרו. לשאול מעמו עזרה : על אחיכם. בעבור אחיכם וכו' : (מצודת דוד)

 רלב"ג  החורים. השרים ומתאר אותם בלובן מצד שמחתם כמו שמתאר בעלי היגון בשחרות אמר למה קודר אתהלך (תהלים מ''ג ב') בל יתיצב לפני חשכים (משלי כ''ב כ''ט) : (רלב"ג)


{ט}  וַיְהִ֞י כַּֽאֲשֶׁר-שָׁמְע֤וּ אוֹיְבֵ֙ינוּ֙ כִּי-נ֣וֹדַֽע לָ֔נוּ וַיָּ֥פֶר הָאֱלֹהִ֖ים אֶת-עֲצָתָ֑ם (ונשוב) וַנָּ֤שָׁב כֻּלָּ֙נוּ֙ אֶל-הַ֣חוֹמָ֔ה אִ֖ישׁ אֶל-מְלַאכְתּֽוֹ:

 רש"י  כי נודע לנו. הדבר אשר באו להלחם בנו : ונשב כלנו. חזרנו כלנו ממקום שנאספנו יחד לקראת האויבים כל אחד ואחד במלאכתו לבנין החומה : (רש"י)

 מצודת דוד  נודע לנו. אשר המה רוצים לבוא עלינו פתאום ונשמרים אנו מהם : ויפר וגו'. כי לא באו מעתה להלחם ולהשבית הבנין : ונשב. אחר אשר שמענו כי חדלו לבוא שבנו אל החומה לעשות המלאכה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויפר האלהים את עצתם. ר''ל שמן אז לא חשבו להלחם בנו ולזה שבנו כלנו אל החומה אך היו נשמרים מהאויבים באופן שזכר אחר זה : (רלב"ג)


{י}  וַיְהִ֣י | מִן-הַיּ֣וֹם הַה֗וּא חֲצִ֣י נְעָרַי֮ עֹשִׂ֣ים בַּמְּלָאכָה֒ וְחֶצְיָ֗ם מַחֲזִיקִים֙ וְהָרְמָחִ֣ים הַמָּגִנִּ֔ים וְהַקְּשָׁת֖וֹת וְהַשִּׁרְיֹנִ֑ים וְהַ֨שָּׂרִ֔ים אַחֲרֵ֖י כָּל-בֵּ֥ית יְהוּדָֽה:

 רש"י  ויהי מן היום ההוא. ומאותו יום והלאה היו חצי הגבורים עושים בבנין החומה ושאר חצי הגבורים היו מזויינים בכלי זיינם לשמור אחיהם העושים במלאכה : והרמחים. וי''ו יתירה כמו וי''ו של ואיה וענה (ראשית לו) : והשרים. היו מחוברים אחרי כל שבט יהודה להיות זהירים במלחמה : (רש"י)

 מצודת דוד  מן היום ההוא. אשר שמענו שהיו הצרים חפצים לבוא עלינו למלחמה : מחזיקים. אוחזים בידם הרמחים וכו' : אחרי וגו'. היו הולכים תמיד אחרי העם להיות נכונים להלחם אם יבוא האויב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  והרמחים. הוי''ו יתירה : והשריונים. הוא כעין מלבוש עשוי מברזל ללבוש במלחמה להציל ממכת חרב וחנית : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וחצים מחזיקים והרמחים. הוא''ו נוספת. והרצון בו וחצים מחזיקים הרמחים כמו שאמר אחר זה וחצים מחזיקים ברמחים : המגנים והקשתות והשריונים והשרים אחרי כל בית יהודה. ר''ל שכבר היו נושאים להם אחריהם המגנים והקשתות והשריונים והיו שם גם כן השרים מוכנים להלחם אם יצטרך : (רלב"ג)


{יא}  הַבּוֹנִ֧ים בַּחוֹמָ֛ה וְהַנֹּשְׂאִ֥ים בַּסֶּ֖בֶל עֹמְשִׂ֑ים בְּאַחַ֤ת יָדוֹ֙ עֹשֶׂ֣ה בַמְּלָאכָ֔ה וְאַחַ֖ת מַחֲזֶ֥קֶת הַשָּֽׁלַח:

 רש"י  הבונים בחומה וגו'. אותם שהיו בונין ואותן שהיו עומסים ונושאים המשאות ביד אחת היו עושים מלאכתן וביד אחת היו נושאים כלי זיין : השלח. כלי קרב כמו מעבור בשלח (איוב לג) וכן חברו מנחם : (רש"י)

 מצודת דוד  והנושאים בסבל. הנושאים במשא ולתוספת ביאור אמר שוב עומסים : מחזקת השלח. אוחזת החרב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עומשים. כמו עומסים בסמ''ך והוא ענין טעינת משא כמו ויעמוס איש על חמורו (בראשית מ''ד) : השלח. החרב כמו ויעש שלח לרוב (דה''ב ל''ב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  והנושאים בסבל עומשים. ר''ל הנושאים המשאות שעומסים אותם בסבל על כתפיהם והנה הסבל הוא כמו כסת קטן ישימו עליו המשא : השלח. הוא החרב שיכו בו במלחמה אשפאד''ה בלע''ז : (רלב"ג)


{יב}  וְהַ֨בּוֹנִ֔ים אִ֥ישׁ חַרְבּ֛וֹ אֲסוּרִ֥ים עַל-מָתְנָ֖יו וּבוֹנִ֑ים וְהַתּוֹקֵ֥עַ בַּשּׁוֹפָ֖ר אֶצְלִֽי:

 רש"י  והבונים. כיצד הם בונים שהיו כולם חגורים איש חרבו על מתניו ובונים : אצלי. הוא היה תדיר אצלי : (רש"י)

 מצודת דוד  איש. כל איש היה חרבו קשור על מתניו כשהוא בונה : והתוקע. היודע לתקוע בשופר עמד אצלי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אסורים. קשורים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  והתוקע בשופר אצלי. לתקוע בשופר לקבץ העם אליו כשיצטרך : (רלב"ג)


{יג}  וָאֹמַ֞ר אֶל-הַחֹרִ֤ים וְאֶל-הַסְּגָנִים֙ וְאֶל-יֶ֣תֶר הָעָ֔ם הַמְּלָאכָ֥ה הַרְבֵּ֖ה וּרְחָבָ֑ה וַאֲנַ֗חְנוּ נִפְרָדִים֙ עַל-הַ֣חוֹמָ֔ה רְחוֹקִ֖ים אִ֥ישׁ מֵאָחִֽיו:

 רש"י  הרבה. היא גדולה : (רש"י)

 מצודת דוד  הרבה ורחבה. ר''ל במקומות מרובות : רחוקים וגו'. ואין האחד רואה את אחיו ואף קולו לא ישמע : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נפרדים. פזורים : (מצודת ציון)


{יד}  בִּמְק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר תִּשְׁמְעוּ֙ אֶת-ק֣וֹל הַשּׁוֹפָ֔ר שָׁ֖מָּה תִּקָּבְצ֣וּ אֵלֵ֑ינוּ אֱלֹהֵ֖ינוּ יִלָּ֥חֶם לָֽנוּ:

 רש"י  ילחם לנו. ילחם בעדינו : (רש"י)

 מצודת דוד  שמה תקבצו. ונהיה אגודה אחת להלחם מול האויב הבא : לנו. בעבורינו : (מצודת דוד)


{טו}  וַאֲנַ֖חְנוּ עֹשִׂ֣ים בַּמְּלָאכָ֑ה וְחֶצְיָ֗ם מַחֲזִיקִים֙ בָּֽרְמָחִ֔ים מֵעֲל֣וֹת הַשַּׁ֔חַר עַ֖ד צֵ֥את הַכּוֹכָבִֽים:

 מצודת דוד  ואנחנו. חוזר לספור דבריו ואמר שלא עזבנו המלאכה : וחצים. חצי העם או חצי נעריו : מחזיקים. היו אוחזים ברמחים לשמור את הבונים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  השחר. הוא האור הנוצץ בפאת המזרח טרם יגלה השמש : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מעלות השחר עד צאת הכוכבים. הנה מרב שקדם על המלאכה היו עושים במלאכה מעלות השחר עד צאת הכוכבים והנה זכר אחר זה שכל זה הזמן יקרא יום אמר והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה. והיה זה כן כי המיוחדת שבסגולות השמש היא שהוא הכוכב אשר אורו יזהיר שאר הכוכבים ובהיות הענין כן והיה מבואר שהשמש הוא סבת היום הוא מבואר שכל מה שיחזק אורו להסתיר הכוכבים ראוי שיקרא יום ואולם בעלית השחר יקרא יום אף על פי שהכוכבים נראים לפי שהאור ההוא עם שהוא מהשמש הנה הוא הולך וחזק ועוד שהאדם נעתק אז מהחשך אל האור וימשול מפני זה לראות המוחשים יותר ממה שימשול על זה בתחלת הלילה כשיהיה עדיין קצת אור השמש בפאת מערב וזה מבואר מאד. והנה צאת הכוכבים יקרא כשיראו שלשה כוכבים כי מה שבארנו בשרשים הכוללים שהקדמנו לבאור התורה ומזה המקום למדנו שכל זה הזמן אפשר שיקרא יום אלא שהיום יאמר בעצמות וראשונה על זמן עמידת השמש על הארץ : (רלב"ג)


{טז}  גַּ֣ם בָּעֵ֤ת הַהִיא֙ אָמַ֣רְתִּי לָעָ֔ם אִ֣ישׁ וְנַעֲר֔וֹ יָלִ֖ינוּ בְּת֣וֹךְ יְרוּשָׁלִָ֑ם וְהָֽיוּ-לָ֧נוּ הַלַּ֛יְלָה מִשְׁמָ֖ר וְהַיּ֥וֹם מְלָאכָֽה:

 רש"י  איש ונערו. כל אחד ואחד מן הבונים ובחור אחד עמו : ילינו בתוך ירושלים. והלילה היה להם למשמר והיום עושים מלאכה נמצא שלא היו ישנים כלום : (רש"י)

 מצודת דוד  בעת ההיא. עד לא כלו בנין החומה : לעם. המה אשר מערי יהודה : בתוך ירושלים. לשמור מן האויב כי פן יבוא : משמור. עוסקים בשמירה : מלאכה. עוסקים במלאכה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה. ר''ל כי בלילה היו לנו משמר לשמר מהאויבים והיום היו עושים מלאכת החומה : (רלב"ג)


{יז}  וְאֵ֨ין אֲנִ֜י וְאַחַ֣י וּנְעָרַ֗י וְאַנְשֵׁ֤י הַמִּשְׁמָר֙ אֲשֶׁ֣ר אַחֲרַ֔י אֵין-אֲנַ֥חְנוּ פֹשְׁטִ֖ים בְּגָדֵ֑ינוּ אִ֖ישׁ שִׁלְח֥וֹ הַמָּֽיִם: (פ)

 רש"י  אין אנחנו פושטים בגדינו. תמיד היינו זריזים במשמר : איש שלחו המים. מיסב על אין שלמעלה כמו (שמואל א' ב') יצא עתק מפיכם אין איש ממנו פושט בגדיו לשכב או לרחוץ אותם במים וכפל לשון הוא על אין אנחנו פושטים : שלחו. הפשט כמו (ויקרא ו') ופשט את בגדיו דמתורגם ושלח : (רש"י)

 מצודת דוד  ואחי. חברי : אשר אחרי. הנמשכים אחרי ונשמעים אלי : פושטים בגדינו. לשכב מבלי לבוש וכ''ז מפחד האויב : איש שלחו המים. ר''ל זולתי האיש אשר המים הפשיטו כלומר הצריך לטהר עצמו בטבילה הוא לבדו פשט את בגדיו והרי הוא כאלו המים הפשיטו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  שלחו. ענין הפשט כי ופשט את בגדיו (ויקרא ו) ת''א ושלח : (מצודת ציון)

 רלב"ג  איש שלחו המים. ר''ל שלחו הפשט בגדיו. והרצון בזה שהפשט בגדי איש ואיש ממנו הוא אל המים אם לעבור המים או לנקות הבגדים מהזיעה. או ירצה בזה שאפילו בעברנו המים יהיה כל איש ממנו עם שלחו ר''ל עם חרבו : (רלב"ג)

נחמיה פרק-ה

{א}  וַתְּהִ֨י צַעֲקַ֥ת הָעָ֛ם וּנְשֵׁיהֶ֖ם גְּדוֹלָ֑ה אֶל-אֲחֵיהֶ֖ם הַיְּהוּדִֽים:

 רש"י  ותהי צעקת העם ונשיהם גדולה. דלת העם העניים היו צועקים מאד : אל אחיהם היהודים. בשביל אחיהם היהודים העשירים : (רש"י)

 מצודת דוד  צעקת העם. מדלת העם : אל אחיהם. על אחיהם העשירים : (מצודת דוד)


{ב}  וְיֵשׁ֙ אֲשֶׁ֣ר אֹמְרִ֔ים בָּנֵ֥ינוּ וּבְנֹתֵ֖ינוּ אֲנַ֣חְנוּ רַבִּ֑ים וְנִקְחָ֥ה דָגָ֖ן וְנֹאכְלָ֥ה וְנִחְיֶֽה:

 רש"י  ויש אשר אומרים. נותן טעם לדבריו למה היו צועקים יש מהם מדלת העם שהיו אומרים אנחנו רבים עם בנינו ובנותינו ונקחה דגן ועתה יש לנו למכור בנינו ובנותינו ליקח מהם דגן למען נחיה כך היו צועקים על היהודים העשירים שלא היו רוצים לפרנסם : (רש"י)

 מצודת דוד  ויש וגו'. ויש מהם ר''ל קצתם אמרו הנה בנינו ובנותינו ואנחנו עצמינו הלא רבים המה וצרכינו א''כ מרובים : ונקחה. ובע''כ נקח דגן מן השוק לאכול להחיות נפשינו כי אין לנו שדה תבואה וכאומרים המה אפס כסף והעשירים קופצים יד : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בנינו ובנותינו אנחנו רבים. ר''ל אנחנו מגדלים וזנים אותם. כטעם ותרבי ותגדלי (יחזקאל ט''ז ז') ולזה נצטרך לדגן יותר כדי שיספיק לנו ולהם. או יהיה הרצון בזה אנחנו רבים עם בנינו ובנותינו : (רלב"ג)


{ג}  וְיֵשׁ֙ אֲשֶׁ֣ר אֹמְרִ֔ים שְׂדֹתֵ֛ינוּ וּכְרָמֵ֥ינוּ וּבָתֵּ֖ינוּ אֲנַ֣חְנוּ עֹרְבִ֑ים וְנִקְחָ֥ה דָגָ֖ן בָּרָעָֽב:

 רש"י  ויש אשר אומרים שדותינו וגו'. ויש מהם בעניים שהיו מתאוננים ואומרים שדות וכרמים ובתים נתן לאחרים בערבון ומשכון ליקח דגן למזונותינו : ברעב. אחרי שאין מוותרים לנו העשירים מנכסיהם לפרנסתינו : (רש"י)

 מצודת דוד  אנחנו עורבים. נתונים הן במשכון בעבור הכסף שלוינו ובו נקחה דגן בעת הרעב שאין די בתבואת השדה לכלכל אותנו ברעב וכאומרים מה נעשה מעתה אם אין העשירים מעניקים לנו כלום : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עורבים. ענין משכון כמו מה הערבון (בראשית לח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  עורבים. ר''ל אנחנו מוכנים לתת לערבות. בעד פרעון הדגן שלא נמות ברעב כל קרקעותינו : (רלב"ג)


{ד}  וְיֵשׁ֙ אֲשֶׁ֣ר אֹמְרִ֔ים לָוִ֥ינוּ כֶ֖סֶף לְמִדַּ֣ת הַמֶּ֑לֶךְ שְׂדֹתֵ֖ינוּ וּכְרָמֵֽינוּ:

 רש"י  ויש אשר אומרים לוינו כסף. ויש מהם אשר אומרים כבר לוינו כסף מאחרים על שדותינו וכרמינו לפרוע מס המלך ומעכשיו אין לנו כלום לצורך פרנסתינו : למדת המלך. למס המלך כמו (עזרא ד') מנדה בלו והלך : (רש"י)

 מצודת דוד  למדת. לתת מס המלך לוינו כסף על שדותינו וכרמינו וכאומרים ומה נאכל מעתה אם אין שדה וכרם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  למדת. כמו למנדת והוא מין מס כמו מנדה בלו והלך (עזרא ד') ונפלה הנו''ן : (מצודת ציון)

 רלב"ג  למדת המלך. ר''ל לפרוע מנת המלך והוא קרוי מנדא בלשון ארמית. והרצון בזה לוינו כסף מהיהודי' לפרוע מנת המלך ובעבור זה גם כן משכננו שדותינו וכרמינו : (רלב"ג)


{ה}  וְעַתָּ֗ה כִּבְשַׂ֤ר אַחֵ֙ינוּ֙ בְּשָׂרֵ֔נוּ כִּבְנֵיהֶ֖ם בָּנֵ֑ינוּ וְהִנֵּ֣ה אֲנַ֣חְנוּ כֹ֠בְשִׁים אֶת-בָּנֵ֨ינוּ וְאֶת-בְּנֹתֵ֜ינוּ לַעֲבָדִ֗ים וְיֵ֨שׁ מִבְּנֹתֵ֤ינוּ נִכְבָּשׁוֹת֙ וְאֵ֣ין לְאֵ֣ל יָדֵ֔נוּ וּשְׂדֹתֵ֥ינוּ וּכְרָמֵ֖ינוּ לַאֲחֵרִֽים:

 רש"י  ועתה כבשר אחינו בשרינו. ועכשיו אנו חשובים ומיוחסים כאחינו שהם עשירים : כבניהם בנינו. כבניהם שהם חשובים ומיוחסים כמו כן מיוחסים בנינו : והנה אנחנו כובשים. ועתה יש לנו להיות כובשים ונותנים בנינו ובנותינו לאחרים על עסק מזונותינו : ויש מבנותינו נכבשות. וכבר יש קצת מבנותינו שהן נכבשות לאחרים לעבדות : ואין לאל ידינו. ואין כח בידינו לפדותם : ושדותינו וכרמינו לאחרים. אף שדות וכרמים מסרנו ביד אחרים לפרנסתינו ומה נאכל מעתה כי אין לנו במה להתפרנס : (רש"י)

 מצודת דוד  כבשר אחינו וכו'. ר''ל הלא אנחנו טובים ומיוחסים כמו העשירים : והנה אנחנו כובשים. ובע''כ נקח בנינו בחזקה למכרם לעבדים בעבור חסרון הלחם : נכבשות. כבר הנה נכבשות ביד המלוים בעבור חוב ממון ואין בנו כח להוציאן מידם והתרעמו לומר הלא טובים אנחנו כמו העשירים ומדוע נעבוד אותם הלא מהראוי שיכלכלו אותנו בצדקה : לאחרים. כבר המה נתונים לאחרים בעבור חוב ממון : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כובשים. ענין התפישה בחזקה כמו ויכבשום לעבדים (ירמיה לד) : לאל. ענין כח ואומץ כמו יש לאל ידי (בראשית ל''א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  והנה אנחנו כובשים את בנינו וגו'. ר''ל שאנחנו מוכרחים לכבוש בנינו ובנותינו לעבדים למכרם בעבור פרעון המלוה : (רלב"ג)


{ו}  וַיִּ֥חַר לִ֖י מְאֹ֑ד כַּאֲשֶׁ֤ר שָׁמַ֙עְתִּי֙ אֶת-זַֽעֲקָתָ֔ם וְאֵ֖ת הַדְּבָרִ֥ים הָאֵֽלֶּה: {ז}  וַיִּמָּלֵ֨ךְ לִבִּ֜י עָלַ֗י וָאָרִ֙יבָה֙ אֶת-הַחֹרִ֣ים וְאֶת-הַסְּגָנִ֔ים וָאֹמְרָ֣ה לָהֶ֔ם מַשָּׁ֥א אִישׁ-בְּאָחִ֖יו אַתֶּ֣ם נֹשִׁ֑אים וָאֶתֵּ֥ן עֲלֵיהֶ֖ם קְהִלָּ֥ה גְדוֹלָֽה:

 רש"י  וימלך. ויועץ לבי בעצמי : ואריבה. נתוכחתי עם החורים והסגנים שהם העשירים : משא איש באחיו אתם. נושים. מדוע אתם כך עושים היה לכם לפרנס העניים הללו ואתם מלוים להם ממון לכבוש בניהם ובנותיהם ושדותיהם וכרמיהם ובתיהם : ואתן עליהם קהלה גדולה. הקהלתי ואספתי עליהם קהילה גדולה לצעוק עליהם כדי לביישם : (רש"י)

 מצודת דוד  וימלך. לבי יעץ אותי להתחזק בדבר ועשיתי מריבה עם השרים : משא וגו'. ר''ל וכי מהראוי לתת לאחיו העני בהלואה הלא בצדקה ראוי להנתן : ואתן. ר''ל נתתי עליהם קול גדול בעבור יהיה אסיפה גדולה מאשר יבואו לקול הצעקה למען יבושו מרבית העם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וימלך. ענין עצה כמו מלכי ישפר עליך (דניאל ד) : משא. חוב והלואה כמו משאת מאומה (דברים כ''ד) : קהלה. אסיפה והקהל : (מצודת ציון)

 רלב"ג  משא איש באחיו אתם נושים וגו'. ר''ל האם אתם מלוים איש באחיו שימכר לו לעבד בעבור המלוה : ואתן עליהם קהלה גדולה. ר''ל קבצתי עליהם קהל גדול ישמעו הדברים כדי לביישם : (רלב"ג)


{ח}  וָאֹמְרָ֣ה לָהֶ֗ם אֲנַ֣חְנוּ קָ֠נִינוּ אֶת-אַחֵ֨ינוּ הַיְּהוּדִ֜ים הַנִּמְכָּרִ֤ים לַגּוֹיִם֙ כְּדֵ֣י בָ֔נוּ וְגַם-אַתֶּ֛ם תִּמְכְּר֥וּ אֶת-אֲחֵיכֶ֖ם וְנִמְכְּרוּ-לָ֑נוּ וַֽיַּחֲרִ֔ישׁוּ וְלֹ֥א מָצְא֖וּ דָּבָֽר: (ס)

 רש"י  ואמרה להם. וכן אמרתי להם אנחנו קנינו כבר את אחינו היהודים אשר בשביה מיד העכו''ם שהיו נמכרים להם : כדי בנו. באותו די ממון שבידינו : וגם אתם. ואף אתם תמכרו לעכו''ם את אחיכם הנכבשים תחת ידיכם לעבדים : ונמכרו לנו. והמעשה יבא לידי כך שיהיו מכורים לנו מיד העכו''ם (אם כן למה תמכרו אותם כיון שמוכרחים אנחנו לפדותם כן הוא בס''א) : ויחרישו. שתקו ונתביישו ולא ידעו מה להשיב : (רש"י)

 מצודת דוד  אנחנו קנינו. הלא מאז קנינו מיד העובדי כוכבים את היהודים הנמכרים להם מן השבי : כדי בנו. כל אחד קנה כפי די אשר מצאה ידו לפי העושר : וגם אתם. אמר להם בלעג לעצבון רוח גם אתם עשו כזאת ומכרו אותם לעובדי כוכבים כמו השבאים. ונמכרו. ומן העובדי כוכבים יהיו נמכרים לנו כי נפדה אותם מידם כאשר עשינו מאז אבל אין מקום לפדות מיד איש אחיו : ולא מצאו דבר. לא מצאו מה להשיב : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כדי. מלשון די הפסוק : ויחרישו. ושתקו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ואמרה להם אנחנו קנינו וגו'. ר''ל אנחנו קנינו אחינו הנמכרים לגוים בכל כחנו כאשר השיגה ידינו להוציאם מהעבדותו גם אתם תוסיפו למכרם לגוים כדי שנצטרך לשוב לקנותם. האם זה דבר ראוי הלא על הראשונים נצטערנו ואתם באים להוסיף עליהם ושתקו ולא מצאו דבר שיוכלו לענות אותו על זה : (רלב"ג)


{ט}  (ויאמר) וָאוֹמַ֕ר לֹא-ט֥וֹב הַדָּבָ֖ר אֲשֶׁר-אַתֶּ֣ם עֹשִׂ֑ים הֲל֞וֹא בְּיִרְאַ֤ת אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ תֵּלֵ֔כוּ מֵחֶרְפַּ֖ת הַגּוֹיִ֥ם אוֹיְבֵֽינוּ:

 רש"י  לא טוב הדבר. רע הדבר בפני הקב''ה : מחרפת. מפני חרפות העכו''ם שהם אויבינו : (רש"י)

 מצודת דוד  ביראת אלהינו. אם תחזקו ביראת אלהינו תלכו להלן מחרפת העובדי כוכבים כי לא תשמעו עוד מהם חרפה או שאמר להם בדרך מליצה לכו ביראת ה' מחמת חרפת העובדי כוכבים שלא יחרפו אתכם בזה וכאדם המוכיח ואומר אם לא תעשה לשמה עשה לפני הבריות : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויאמד להם נחמיה לא טוב הדבר אשר אתם עושים הלא ביראת אלהינו אם תהיה על פניכם תלנו ותסורו מחרפת הגוים אויבינו שהם מושלים בנו. והרצון בזה אם תשלחו אלו העבדים ותקראו להם דרור וגם ה' יתברך יקרא לכם דרור מעבדות הגוים וחרפותיהם כמו שאמר ירמיה (ל''ד) : (רלב"ג)


{י}  וְגַם-אֲנִי֙ אַחַ֣י וּנְעָרַ֔י נֹשִׁ֥ים בָּהֶ֖ם כֶּ֣סֶף וְדָגָ֑ן נַֽעַזְבָה-נָּ֖א אֶת-הַמַּשָּׁ֥א הַזֶּֽה:

 רש"י  וגם אני אחי ונערי. אף אני וחבירי נושים בהם ממון ואנחנו נעזוב ונמחול להם כל ההלואות הללו : נושים. כמו (מלכים ב' ד') והנושה בא לקחת : (רש"י)

 מצודת דוד  נושים בהם. מלוים בהם : נעזבה נא. כמוני כמוכם נעזב עתה את ההלואה הזה ונמחל להם : (מצודת דוד)


{יא}  הָשִׁיבוּ֩ נָ֨א לָהֶ֜ם כְּהַיּ֗וֹם שְׂדֹתֵיהֶ֛ם כַּרְמֵיהֶ֥ם זֵיתֵיהֶ֖ם וּבָתֵּיהֶ֑ם וּמְאַ֨ת הַכֶּ֤סֶף וְהַדָּגָן֙ הַתִּיר֣וֹשׁ וְהַיִּצְהָ֔ר אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם נֹשִׁ֥ים בָּהֶֽם:

 רש"י  השיבו נא. ואף אתם תעשו כמוני למחול להם כל חובותיהם : ומאת הכסף. ורוב הכסף שהם חייבים לכם עם הדגן ותירוש וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  כהיום. כעת הזאת השיבו להם השדות וכו' : ומאת הכסף. אחז מנין מרובה לומר אף אם החוב הוא מאת כסף והוא מקרא קצר וכאילו אמר עזבו ומחלו מאת הכסף וכו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ומאת הכסף. שקלי הכסף : התירוש. יין : היצהר. שמן : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ומאת הכסף. ידמה שלא אמר ומאת הכסף כי אם על צד המשל כי כזה ירצה שיעזבו המשא אם היה יותר ממאה כסף או פחות : (רלב"ג)


{יב}  וַיֹּאמְר֣וּ נָשִׁ֗יב וּמֵהֶם֙ לֹ֣א נְבַקֵּ֔שׁ כֵּ֣ן נַעֲשֶׂ֔ה כַּאֲשֶׁ֖ר אַתָּ֣ה אוֹמֵ֑ר וָאֶקְרָא֙ אֶת-הַכֹּ֣הֲנִ֔ים וָֽאַשְׁבִּיעֵ֔ם לַעֲשׂ֖וֹת כַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה:

 רש"י  ויאמרו נשיב. והם אמרו להשיב ולמחול הכל : לעשות כדבר הזה. שיהו מוחלים גם הם : (רש"י)

 מצודת דוד  נשיב. את השדות וגו' : ומהם לא נבקש. שישלמו את החוב : כן נעשה וכו'. הוא כפל ענין ולחזק : ואשביעם. ע''י הכהנים : (מצודת דוד)


{יג}  גַּם-חָצְנִ֣י נָעַ֗רְתִּי וָֽאֹמְרָ֡ה כָּ֣כָה יְנַעֵ֪ר הָֽאֱלֹהִ֟ים אֶת-כָּל-הָאִישׁ֩ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא-יָקִ֜ים אֶת-הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה מִבֵּיתוֹ֙ וּמִ֣יגִיע֔וֹ וְכָ֛כָה יִהְיֶ֥ה נָע֖וּר וָרֵ֑ק וַיֹּאמְר֨וּ כָֽל-הַקָּהָ֜ל אָמֵ֗ן וַֽיְהַלְלוּ֙ אֶת-יְהוָ֔ה וַיַּ֥עַשׂ הָעָ֖ם כַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה:

 רש"י  גם חצני נערתי. אף אני בגדי נערתי חצני כמו (ישעיה מט) והביאו בניך בחוצן : נערתי. אישקוליי''ר בלע''ז כמו התנערי מעפר (שם) : ככה ינער. ככה ינער הקב''ה מן העולם ומנכסיהם כל אותם שלא יהיו מוחלין חובותיהם : נעור ורק. בלא נכסים : (רש"י)

 מצודת דוד  גם חצני נערתי. מנער הייתי כנף בגדי ואמרתי אז כמו שנערתי כנף בגדי והרי הוא נעור וריק מן האבק שהיה בו כמו כן ינער וכו' : מביתו. מאנשי ביתו. ומיגיעו. העושר הבא ע''י יגיעה : וככה יהיה. ר''ל כן ישאר עד עולם מנוער ומתרוקן : ויהללו וגו'. על שנתן בלבם לעשות כזאת : כדבר הזה. החזירו השדות וכו' ועזבו את החובות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חצני. כן יקרא כנף הבגד וכן והביאו בניך בחוצן (ישעיה מ''ט) : נערתי. עניינו תנועת דבר מה בחזקה להפיל ממנו מה שעליו כמו התנערי מעפר (שם נ''ב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  גם חצני נערתי. ר''ל בגדי חצני והם הבגדים שעל הזרוע נערתי להוריד מהם האבק והעפר שבהם ולא ישאר מהם בהם דבר : ככה ינער האלהים וגו'. זאת הקללה היא על צד המשל שלא ישאר לאיש ההוא דבר מבני ביתו ומעמלו וקניניו וככה יהיה משולל וריק מהם : (רלב"ג)


{יד}  גַּ֞ם מִיּ֣וֹם | אֲשֶׁר-צִוָּ֣ה אֹתִ֗י לִהְי֣וֹת פֶּחָם֮ בְּאֶ֣רֶץ יְהוּדָה֒ מִשְּׁנַ֣ת עֶשְׂרִ֗ים וְ֠עַד שְׁנַ֨ת שְׁלֹשִׁ֤ים וּשְׁתַּ֙יִם֙ לְאַרְתַּחְשַׁ֣סְתְּא הַמֶּ֔לֶךְ שָׁנִ֖ים שְׁתֵּ֣ים עֶשְׂרֵ֑ה אֲנִ֣י וְאַחַ֔י לֶ֥חֶם הַפֶּ֖חָה לֹ֥א אָכַֽלְתִּי:

 רש"י  אשר צוה אותי. המלך : פחם. כמו פחה שלטן דוגמת רוקם שהוא כמו רקה : משנת עשרים. למלך דריוש כי אז עלה מבבל שנאמר (לעיל ב) ויהי בחדש ניסן שנת עשרים וגו' : שנים שתים עשרה. שהם שתים עשרה שנה : אני ואחי. אני וחברי אשר באו עמי : לחם הפחה לא אכלתי. לחם שהוא ראוי למאכל הפחה שהעם נותנין אותו אל הפחה מן המס : (רש"י)

 מצודת דוד  גם מיום. ר''ל גם הטובה הזאת עשיתי עם ישראל כי מעת אשר צוה המלך אותי להיות מושל להם בארץ יהודה והיא משנת וכו' כל אותן השנים אני וחברי הנשמעים לי לא אכלנו מאכל המוטל להאכיל את הפחה מדמי העם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פחם. פחה שלהם : (מצודת ציון)

 רלב"ג  פחם. הוא כמו פחה : לחם הפחה לא אכלתי. ר''ל שלא לקחתי מהעם הלחם שהיה ראוי לפחה לקחת מהם : (רלב"ג)


{טו}  וְהַפַּחוֹת֩ הָרִאשֹׁנִ֨ים אֲשֶׁר-לְפָנַ֜י הִכְבִּ֣ידוּ עַל-הָעָ֗ם וַיִּקְח֨וּ מֵהֶ֜ם בְּלֶ֤חֶם וָיַ֙יִן֙ אַחַר֙ כֶּֽסֶף-שְׁקָלִ֣ים אַרְבָּעִ֔ים גַּ֥ם נַעֲרֵיהֶ֖ם שָׁלְט֣וּ עַל-הָעָ֑ם וַאֲנִי֙ לֹא-עָשִׂ֣יתִי כֵ֔ן מִפְּנֵ֖י יִרְאַ֥ת אֱלֹהִֽים:

 רש"י  הכבידו על העם. הכבידו מס על העם : ויקחו. והיו לוקחים מהם בשביל המס לחם ויין אחר נתינת ארבעים שקלים של כסף וכך היו רגילים בכל שנה : גם נעריהם. של פחות : (רש"י)

 מצודת דוד  והפחות. אבל הפחות הראשונים וכו' הם הכבידו עול על העם : ויקחו מהם. לקחו מהם כסף בעבור צורך לחם ויין די ספוקם מלבד ארבעים שקלי כסף בכל שנה. נעריהם. של הפחות הראשונים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אחר. הוא כענין מלבד ר''ל לבד לקיחת מ' שקלים לקחו עוד בלחם ויין : שלטו. משלו : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויקחו מהם בלחם ויין אחר כסף וגו'. ר''ל אחר שלקחו מהם כסף שקלים ארבעים לשנה או לחדש או לשבוע והוא היותר נראה היו לוקחים עוד בעבור לחם ויין שיספיק להוצאתם. גם נעריהם של פחות הראשונים שלטו על העם להכביד עוד עולם : (רלב"ג)


{טז}  וְ֠גַם בִּמְלֶ֜אכֶת הַחוֹמָ֤ה הַזֹּאת֙ הֶחֱזַ֔קְתִּי וְשָׂדֶ֖ה לֹ֣א קָנִ֑ינוּ וְכָל-נְעָרַ֔י קְבוּצִ֥ים שָׁ֖ם עַל-הַמְּלָאכָֽה:

 רש"י  החומה. חומת העיר : החזקתי. התעסקתי לעסוק בה תדיר : ושדה לא קנינו. ובשדות של היהודים שהיו בונים החומה לא קנינו אני ובני סייעתי על עסק דוחקם שהיו עוסקין בבנין החומה אבל הייתי נותן להם ממון כדי לבנות הבנין : על המלאכה. לבנות תדיר : (רש"י)

 מצודת דוד  וגם. אף הטובה הזאת עשיתי כי אחזתי במלאכת החומה ר''ל מזרז הייתי את הבונים לבל ירפו ידיהם מן המלאכה : ושדי וגו'. ר''ל ועם כי בעבור התמדת המלאכה לא עסקו במלאכתן להמציא לעצמם די ספוקם עכ''ז לא קנינו מהם שדה לכלכלם בדמי מחיר השדה כ''א בנדבת הלב הייתי מפרנסם : על המלאכה. לעשות במלאכה גם המה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וגם במלאכת החומה הזאת החזקתי. לתשלימה בכל עז והתעסקתי בענינה : ושדה לא קנינו. יצא ממנו לחם חקי כדי שלא נצטרך לטרוח בעבודת השדה : וכל נערי קבוצים שם על המלאכה. להחזיק בה : (רלב"ג)


{יז}  וְהַיְּהוּדִ֨ים וְהַסְּגָנִ֜ים מֵאָ֧ה וַחֲמִשִּׁ֣ים אִ֗ישׁ וְהַבָּאִ֥ים אֵלֵ֛ינוּ מִן-הַגּוֹיִ֥ם אֲשֶׁר-סְבִיבֹתֵ֖ינוּ עַל-שֻׁלְחָנִֽי:

 רש"י  מאה וחמשים איש. היו אוכלים על שולחני לבד הגרים הבאים אלינו מן העכו''ם שאף הם היו אוכלים על שלחני : (רש"י)

 מצודת דוד  והיהודים. ר''ל מיתר העם שהיו המה עם הסגנים במספר ק''ן איש : והבאים וגו'. הם הגרים אשר באו להתגייר כל אלה היו אוכלים על שולחני : (מצודת דוד)

 רלב"ג  והיהודים והסגנים וגו'. ר''ל כי על שלחני היו אוכלים תמיד מאה וחמשים איש מהיהודים הסגנים והשרים ועוד היו על שלחני כל הבאים אלינו מן הגוים אשר סביבותינו. והנה ההוצאה שהייתי עושם בזה היא גדולה כי בכל יום היה מתוקן למאכלנו שור אחד ושש צאן ברורות ונבחרות ועופות נתקנו לי : ובין עשרת ימים. היה מתמלא אוצר היין לשים בכל כליו יין לרבוי שתיית היין. ועם כל זה לא רציתי לקחת מהעם הלחם הראוי לתת לפחה : (רלב"ג)


{יח}  וַאֲשֶׁר֩ הָיָ֨ה נַעֲשֶׂ֜ה לְי֣וֹם אֶחָ֗ד שׁ֣וֹר אֶחָ֞ד צֹ֠אן שֵׁשׁ-בְּרֻר֤וֹת וְצִפֳּרִים֙ נַֽעֲשׂוּ-לִ֔י וּבֵ֨ין עֲשֶׂ֧רֶת יָמִ֛ים בְּכָל-יַ֖יִן לְהַרְבֵּ֑ה וְעִם-זֶ֗ה לֶ֤חֶם הַפֶּחָה֙ לֹ֣א בִקַּ֔שְׁתִּי כִּֽי-כָֽבְדָ֥ה הָעֲבֹדָ֖ה עַל-הָעָ֥ם הַזֶּֽה:

 רש"י  ואשר היה נעשה. ובכל יום ויום היו אוכלים על שולחני שור אחד ושש צאן וצפרים הרבה : ברורות. פתרונו לפי עניינו שש צאן עשויות כענין שנאמר חמש צאן עשויות (שמואל א' כ''ה) : נעשו לי. לשון תקון כמו ובן הבקר אשר עשה (בראשית יח) : ובין עשרת ימים. ובכל יום ויום היו שותים יין הרבה כדי שיעור ספוק של עשרת ימים : ועם זה. ובשביל כל מעשה זה שהייתי מוציא הוצאות כל כך : לחם. של מס הראוי לפחה לא בקשתי ולא שאלתי מן העם שהרי כבדה וחזקה עבודת בנין החומה עליהם : (רש"י)

 מצודת דוד  ליום אחד. למאכל יום אחד : ברורות. נבחרות וטובות : וצפרים. מיני עופות : ובין עשרת ימים. ר''ל יום אחד מבין כל עשרת ימים הייתי משקה אותם בכל מיני יין להרבה מאד : ועם זה. אף שהיה צרכי מרובה עם כל זה לא בקשתי מן העם לחם הפחה : כי כבדה. עבודת מס המלך ובנין החומה היתה כבדה עליהם ולא יכלו לעסוק במלאכתם ולהשתכר די ספוקם ועוד לתת לי לחם הפחה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נעשה. ענין תקון כמו וימהר לעשות אותו (בראשית י''ח) : ברורות. מל' ברירה ובחירה : (מצודת ציון)


{יט}  זָכְרָה-לִּ֥י אֱלֹהַ֖י לְטוֹבָ֑ה כֹּ֥ל אֲשֶׁר-עָשִׂ֖יתִי עַל-הָעָ֥ם הַזֶּֽה: (פ)

 מצודת דוד  לטובה. לחשוב לי לטובה ולזכות : על העם הזה. בעבור טובת העם הזה : (מצודת דוד)

נחמיה פרק-ו

{א}  וַיְהִ֣י כַאֲשֶׁ֣ר נִשְׁמַ֣ע לְסַנְבַלַּ֣ט וְ֠טוֹבִיָּה וּלְגֶ֨שֶׁם הָֽעַרְבִ֜י וּלְיֶ֣תֶר אֹֽיְבֵ֗ינוּ כִּ֤י בָנִ֙יתִי֙ אֶת-הַ֣חוֹמָ֔ה וְלֹא-נ֥וֹתַר בָּ֖הּ פָּ֑רֶץ גַּ֚ם עַד-הָעֵ֣ת הַהִ֔יא דְּלָת֖וֹת לֹא-הֶעֱמַ֥דְתִּי בַשְּׁעָרִֽים:

 רש"י  ולא נותר בה. בחומת העיר : דלתות לא העמדתי. שלא נעשו דלתות בשערי העיר : (רש"י)

 מצודת דוד  גם עד העת ההיא. ר''ל גם נשמע להם אשר עד העת ההיא עדיין לא העמדתי דלתות בשערים ואמר זה להסביר מה שנאמר למטה שאמר אליו שמעיה להסתיר עצמו בהיכל כי הצרים יבואו עליו לכן אמר כי שמעו שלא העמדתי הדלתות ויכולים המה לבוא בעיר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  פרץ. שבירה : (מצודת ציון)


{ב}  וַיִּשְׁלַ֨ח סַנְבַלַּ֤ט וְגֶ֙שֶׁם֙ אֵלַ֣י לֵאמֹ֔ר לְכָ֞ה וְנִֽוָּעֲדָ֥ה יַחְדָּ֛ו בַּכְּפִירִ֖ים בְּבִקְעַ֣ת אוֹנ֑וֹ וְהֵ֙מָּה֙ חֹֽשְׁבִ֔ים לַעֲשׂ֥וֹת לִ֖י רָעָֽה:

 רש"י  בכפירים. שם מקום הוא : בבקעת אונו. כך שם הבקעה : והמה חושבים. הבנתי מהם שהיו חושבים עלי להרגני שם : (רש"י)

 מצודת דוד  ונועדה יחדו. נעשה ועד וקבוץ בכפירים והוא שם מקום העומדת בבקעת אונו. והמה חושבים. זהו מדברי נחמיה שאמר הנה השכלתי לדעת שהמה חושבים להרגני שמה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ונועדה. מל' וועד ואסיפה כמו ויועדו כל המלכים (יהושע י''א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ונועדה יחדו בכפרים בבקעת אונו. ר''ל באחד מהכפרים אשר בבקעת אונו וכן ויקבר בערי גלעד (שופטים י''ב ז') ר''ל באחת מערי גלעד : (רלב"ג)


{ג}  וָאֶשְׁלְחָ֨ה עֲלֵיהֶ֤ם מַלְאָכִים֙ לֵאמֹ֔ר מְלָאכָ֤ה גְדוֹלָה֙ אֲנִ֣י עֹשֶׂ֔ה וְלֹ֥א אוּכַ֖ל לָרֶ֑דֶת לָ֣מָּה תִשְׁבַּ֤ת הַמְּלָאכָה֙ כַּאֲשֶׁ֣ר אַרְפֶּ֔הָ וְיָרַדְתִּ֖י אֲלֵיכֶֽם:

 רש"י  מלאכה גדולה אני עושה. מבנייני (העיר ס''א) העפר : למה תשבת. למה תהיה המלאכה בטלה : כאשר ארפה. ידי מן הבניין : וירדתי אליכם. לדבר ולהועד אליכם : (רש"י)

 מצודת דוד  מלאכה גדולה. עסק גדול ודבר הכרחי : למה תשבת. למה אעשה כזאת שיתבטל המלאכה כאשר ארפה ידי ממנה וארד אליכם כי כאשר ארפה ידי ממנה תבוטל המלאכה מכל וכל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תשבת. מלשון השבתה ובטול : ארפה. מלשון רפיון : (מצודת ציון)


{ד}  וַיִּשְׁלְח֥וּ אֵלַ֛י כַּדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה אַרְבַּ֣ע פְּעָמִ֑ים וָאָשִׁ֥יב אוֹתָ֖ם כַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה: (ס)

 מצודת דוד  כדבר הזה. בלשון האמור למעלה לכה ונועדה וכו' : ואשיב אותם כדבר הזה. מלאכה גדולה וכו' : (מצודת דוד)


{ה}  וַיִּשְׁלַח֩ אֵלַ֨י סַנְבַלַּ֜ט כַּדָּבָ֥ר הַזֶּ֛ה פַּ֥עַם חֲמִישִׁ֖ית אֶֽת-נַעֲר֑וֹ וְאִגֶּ֥רֶת פְּתוּחָ֖ה בְּיָדֽוֹ:

 רש"י  את נערו. ע''י נערו : ואגרת פתוחה בידו. כתב אגרת שלח לי על ידו : (רש"י)

 מצודת דוד  את נערו. עם נערו : ואגרת. ומלבד הדבר הזה שלח עוד בידו אגרת פתוחה מבלי חותם וכאומר לא בסתר דברתי וכל הרוצה לקרות יבוא ויקרא : (מצודת דוד)


{ו}  כָּת֣וּב בָּ֗הּ בַּגּוֹיִ֤ם נִשְׁמָע֙ וְגַשְׁמ֣וּ אֹמֵ֔ר אַתָּ֤ה וְהַיְּהוּדִים֙ חֹשְׁבִ֣ים לִמְר֔וֹד עַל-כֵּ֛ן אַתָּ֥ה בוֹנֶ֖ה הַחוֹמָ֑ה וְאַתָּ֗ה הוֶֹ֤ה לָהֶם֙ לְמֶ֔לֶךְ כַּדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה:

 רש"י  כתוב בה. באותה אגרת : בגוים נשמע. שנודע לכל העכו''ם שאתה וכל היהודים חושבים למרוד : וגשמו אומר. גשמו הוא גשם הערבי ופתרונו כאדם שאומר לחבירו כך הוא הדבר ופלוני אומר : כדברים האלה. מוסב על כתוב בה ומקרא מסורס הוא והרי הוא כאילו נאמר כתוב בה כדברים האלה בגוים נשמע וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  כתוב בה. ודבר זה כתוב בה : בגוים נשמע. בין העובדי כוכבים נשמע וגם גשמו אומר כזאת אשר אתם רוצים למרוד במלך וע''כ תבצר החומה להתחזק במבצר העיר ואתה להם למלך : כדברים האלה. ר''ל כדברים האלה נשמע בעובדי כוכבים וגם זה מדברי האגרת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וגשמו. הוא גשם הערבי וכן יתר יתרו : הוה. הוא מלשון הויה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  בגוים נשמע וגשמו אומר. ר''ל בגוים נשמע זה הענין וגשם המערבי מספר שכן הוא שבגוים נשמע זה הקול : (רלב"ג)


{ז}  וְגַם-נְבִיאִ֡ים הֶעֱמַ֣דְתָּ לִקְרֹא֩ עָלֶ֨יךָ בִֽירוּשָׁלִַ֜ם לֵאמֹ֗ר מֶ֚לֶךְ בִּֽיהוּדָ֔ה וְעַתָּה֙ יִשָּׁמַ֣ע לַמֶּ֔לֶךְ כַּדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה וְעַתָּ֣ה לְכָ֔ה וְנִֽוָּעֲצָ֖ה יַחְדָּֽו: (ס)

 רש"י  וגם נביאים וגו'. עד ונועצה יחדיו היה כתוב באגרת : נביאים. בעלי לשון כמו בורא ניב שפתים (ישעיה ט') : לאמר. שאומרים יש מלך ביהודה : ועתה ישמע למלך. אחרי שנקראת מלך ישמע למלך כדברים האלה : (רש"י)

 מצודת דוד  וגם נביאים. ר''ל ועוד הוספת לפרסם הדבר כי העמדת בעלי לשון היודעים לסדר אמרים במיטב הדבור ושהם יקראו עליך בירושלים בפרסום רב לאמר אתה מלך ביהודה. ועתה ישמע למלך. ר''ל פן יהיה הדבר נשמע למלך ומרה תהיה באחרונה לזה לכה עתה ונועצה יחדיו מה לעשות איך להעלים הדבר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נביאים. ענינו בעלי הדבור כמו ניב שפתים (ישעיה נ''ז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ועתה לכה ונועצה יחדו. היה מראה לו שהוא אוהבו ולזה שלח לו שיקחו עצה בזה יחדו קודם שישמע למלך כדברים האלה ויעשה לו רעה : (רלב"ג)


{ח}  וָאֶשְׁלְחָ֤ה אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֤א נִֽהְיָה֙ כַּדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֖ר אַתָּ֣ה אוֹמֵ֑ר כִּ֥י מִֽלִּבְּךָ֖ אַתָּ֥ה בוֹדָֽאם:

 רש"י  כי מלבך. הרי כי במקום אלא : בודם. קונטרבנטאל''ש בלע''ז כמו אשר בדה מלבו : (רש"י)

 מצודת דוד  לא נהיה. אין דבר זה נשמע בעובדי כוכבים רק אתה בעצמך ממציא הכזב הזה מלבך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בודם. ענין המצאת הכזב וכן בדיך מתים יחרישו (איוב י''א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  כי מלבך אתה בודאם. ר''ל אתה מוציאם מלבך ומחדשם כי לא נשמע זה בגוים : (רלב"ג)


{ט}  כִּ֣י כֻלָּ֗ם מְיָֽרְאִ֤ים אוֹתָ֙נוּ֙ לֵאמֹ֔ר יִרְפּ֧וּ יְדֵיהֶ֛ם מִן-הַמְּלָאכָ֖ה וְלֹ֣א תֵעָשֶׂ֑ה וְעַתָּ֖ה חַזֵּ֥ק אֶת-יָדָֽי:

 רש"י  כי כולם. כי כל העכו''ם : מיראים אותנו. מתיראים ממנו וכך הם אומרים ירפו ידיהם וגו' : ועתה חזק את ידי. לסייעני בבנין החומה : (רש"י)

 מצודת דוד  כי כולם. שהרי לשעבר אתם כולכם הייתם מפחידים אותנו כי תאמרו בעבור הפחד ירפו ידיהם ממלאכת בנין החומה ולא תעשה עוד וא''כ לאויבים תחשבו ואיך א''כ תאמר עתה לחזק את ידי בעצה נכונה ואויב נהפך לאוהב אין זאת, או כאומר הנה העבר אין ועתה אשאל חזק את ידי בדברי נחומים ואל תוסיף להפחיד עוד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כולם. ענינו כמו כולכם ודוגמתו ואולם כולם תשובו (שם י''ז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ועתה חזק את ידי. אין אמרו חזק צווי אלא הוא מקור והרצון בו שהם מכונים להרפות ידינו מן המלאכה ועתה תתחזק ידי במה שדמו להרפותה באלו הכזבים : (רלב"ג)


{י}  וַאֲנִי-בָ֗אתִי בֵּ֣ית שְֽׁמַֽעְיָ֧ה בֶן-דְּלָיָ֛ה בֶּן-מְהֵֽיטַבְאֵ֖ל וְה֣וּא עָצ֑וּר וַיֹּ֡אמֶר נִוָּעֵד֩ אֶל-בֵּ֨ית הָאֱלֹהִ֜ים אֶל-תּ֣וֹךְ הַֽהֵיכָ֗ל וְנִסְגְּרָה֙ דַּלְת֣וֹת הַהֵיכָ֔ל כִּ֚י בָּאִ֣ים לְהָרְגֶ֔ךָ וְלַ֖יְלָה בָּאִ֥ים לְהָרְגֶֽךָ:

 רש"י  והוא עצור. שמצאו בביתו : ויאמר נועד. אותו שמעיה היה נביא שקר וקבל שוחד מן סנבלט וחביריו להפחיד את נחמיה כדי לבטל את המלאכה : כי באים להרגך. שהרי יבואו להרגך סנבלט וחביריו : ולילה באים. וע''כ הזהירו ליכנס בהיכל ולסגור הדלתות עליו שעדיין לא נעשו דלתות שערי העיר כמה שנאמר בתחילת הפרשה גם עד העת ההיא דלתות לא העמדתי בשערים : (רש"י)

 מצודת דוד  והוא עצור. היה מעוכב לשבת בבית : נועד. נעשה ועד להאסף אל בית אלהים : ונסגרה דלתות ההיכל. להתחזק בה מפני סנבלט ואנשיו כי עדיין לא העמידו הדלתות בשערי העיר כמ''ש למעלה ויוכל לבוא בה כל הרוצה : ולילה באים. לא תדע להיות נשמר מהם באישון לילה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עצור. מעוכב וכן נעצרה נא אותך (שופטים י''ג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  והוא עצור. ידמה שהיה נסגר בחדרו ונמנע מלצאת חוץ כמנהג המתבודד להגיע אליו הנבואה : ויאמר נועד אל בית האלהים וגו'. הנה נתן לו זאת העצה על פי הנבואה לפי מה שאמר לו כדי שיאמין לדבריו להועד אל תוך ההיכל כדי שלא יהרגוהו בלילה ההוא : (רלב"ג)


{יא}  וָאֹמְרָ֗ה הַאִ֤ישׁ כָּמ֙וֹנִי֙ יִבְרָ֔ח וּמִ֥י כָמ֛וֹנִי אֲשֶׁר-יָב֥וֹא אֶל-הַהֵיכָ֖ל וָחָ֑י לֹ֖א אָבֽוֹא:

 רש"י  האיש כמוני יברח. בתמיה אם איש כמוני יברח ליכנס בהיכל : לא אבוא. לא אכנס שם מפני פחד המיתה ולא אעבור על המצוה של הקב''ה שלא יבוא ויכנס זר בהיכלו : (רש"י)

 מצודת דוד  האיש כמוני יברח. וכי איש כמוני יברח מן האויב הלא לכלימה תחשב וכאומר הנה גם זרועי משלה לי להלחם עמו : ומי כמוני. ועוד מי הוא הזר כמוני אשר יבוא אל ההיכל וישאר חי כי הלא מות יומת וכמ''ש והזר הקרב יומת (במדבר ג) : לא אבוא. לכן לא אבוא אל ההיכל : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ומי כמוני אשר יבא אל ההיכל וחי. אמנם אמר זה לפי שיש שם עונש מיתה למי שיכנס שם שלא לצורך עבודה באמרו (יקרא ט''ז ב') ואל יבא בכל עת אל הקדש וגו' : (רלב"ג)


{יב}  וָאַכִּ֕ירָה וְהִנֵּ֥ה לֹֽא-אֱלֹהִ֖ים שְׁלָח֑וֹ כִּ֤י הַנְּבוּאָה֙ דִּבֶּ֣ר עָלַ֔י וְטוֹבִיָּ֥ה וְסַנְבַלַּ֖ט שְׂכָרֽוֹ:

 רש"י  ואכירה. הכרתי בדבריו שלא שלחו הקב''ה בדבר זה שאעבור עבירה מפני פחד המיתה : כי הנבואה דבר עלי. שהרי הוא דבר הדברים הללו עלי בשם נבואה : שכרו. כל א' וא' מהם שכרו ונתנו לו שכר להפחידני ולבטל בבנין החומה : (רש"י)

 מצודת דוד  ואכירה. הכרתי בו שלא שלחו ה' ר''ל אין עצתו באמונה כמצות ה' אבל הכוונה להכשילני בעבירה : כי הנבואה. כי אמר אשר הנבואה דבר עלי ללכת אל ההיכל והנה הרבה ריוח והצלה לפניו ומדוע א''כ יצוה לעבור מצותו כי אם אמרו מדעתו היה מקום לומר מפני פיקוח נפש הותר הדבר אבל ה' לא יצוה כזאת ובזה הכרתי שאין עצתו אמונה רק טוביה או סנבלט שכרו להכשיל אותי בעצתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וסנבלט. הוי''ו היא במקום או כמו ומקלל אביו ואמו (שמות כ''א) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ואכירה והנה לא אלהים שלחו וגו'. כבר הכרתי אז שלא שלחו לי אלהים כאשר דבר עלי דבר הנבואה הזאת כי נבואת שקר היתה וטוביה וסנבלט שכר אותו כל אחד מהם שיאמר לי זאת הנבואה של שקר והוא אמר אותה בעבור שהוא שכור בעבור שאירא מדברי זאת הנבואה ואעשה כדבריו להכנס תוך ההיכל ולסגור דלתות ההיכל וחטאתי לה' והיה לטוביה ולסנבלט זה הענין להמציא עלי שם רע למען יוכלו לחרפני על עברי דברי התורה : (רלב"ג)


{יג}  לְמַ֤עַן שָׂכוּר֙ ה֔וּא לְמַֽעַן-אִירָ֥א וְאֶֽעֱשֶׂה-כֵּ֖ן וְחָטָ֑אתִי וְהָיָ֤ה לָהֶם֙ לְשֵׁ֣ם רָ֔ע לְמַ֖עַן יְחָֽרְפֽוּנִי: (פ)

 רש"י  למען שכור הוא. אמר לי הדברים הללו : למען אירא. כדי שאתירא מהם להיות עושה כן ליכנס בהיכל ולהיות חוטא : והיה להם לשם רע. למען שיהיה להם לשם רע לחרפני בעבירה זו : (רש"י)

 מצודת דוד  למען שכור הוא. בעבור שהוא שכור אמר כן : למען אירא. מסנבלט ואעשה כן כדבריו לבוא אל ההיכל ואחטא בזה : והיה להם. ויהיה לסנבלט ואנשיו עלי דבר שם רע שאני זר ובאתי אל ההיכל למען יחרפוני בזה השם הרע זהו עצם כוונת העצה היעוצה : (מצודת דוד)


{יד}  זָכְרָ֧ה אֱלֹהַ֛י לְטוֹבִיָּ֥ה וּלְסַנְבַלַּ֖ט כְּמַעֲשָׂ֣יו אֵ֑לֶּה וְגַ֨ם לְנוֹעַדְיָ֤ה הַנְּבִיאָה֙ וּלְיֶ֣תֶר הַנְּבִיאִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ מְיָֽרְאִ֥ים אוֹתִֽי:

 רש"י  וגם לנועדיה הנביאה. היא ושאר נביאי השקר קבלו שכר מסנבלט וחביריו כדי להפחידני בנבואת שקריהם : (רש"י)

 מצודת דוד  זכרה וגו'. לגמול לכ''א כמעשיו אלה : וגם לנועדיה. וגם זכור לשלם גמול לנועדיה נבואה שקרית ולשאר נביאי השקר אשר היו מפחידים אותי בשקריהם בעבור כי קבלו שכר מטוביה וסנבלט : (מצודת דוד)


{טו}  וַתִּשְׁלַם֙ הַֽחוֹמָ֔ה בְּעֶשְׂרִ֥ים וַחֲמִשָּׁ֖ה לֶאֱל֑וּל לַחֲמִשִּׁ֥ים וּשְׁנַ֖יִם יֽוֹם: (פ)

 רש"י  בעשרים וחמשה. ימים לחדש אלול בשנת כ' לדריוש המלך שבשנת עשרים לדריוש עלה נחמיה מבבל ובאותה שנה בנה חרבות ירושלים : לחמשים ושנים יום. סוף נ''ב יום מיום שהתחילו לבנותו נגמר בנין החומה : (רש"י)

 מצודת דוד  לחמשים ושנים יום. לסוף נ''ב יום מעת שהתחילו : (מצודת דוד)

 רלב"ג  לחמשים ושנים יום. ר''ל שמעת התחילו בבנין החומה עד שנשלמה לא היו כי אם חמשים ושנים ימים : (רלב"ג)


{טז}  וַיְהִ֗י כַּאֲשֶׁ֤ר שָֽׁמְעוּ֙ כָּל-א֣וֹיְבֵ֔ינוּ וַיִּֽרְא֗וּ כָּל-הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר סְבִֽיבֹתֵ֔ינוּ וַיִּפְּל֥וּ מְאֹ֖ד בְּעֵינֵיהֶ֑ם וַיֵּ֣דְע֔וּ כִּ֚י מֵאֵ֣ת אֱלֹהֵ֔ינוּ נֶעֶשְׂתָ֖ה הַמְּלָאכָ֥ה הַזֹּֽאת:

 רש"י  ויהי כאשר שמעו כל אויבינו. דבר זה שנשלם בנין החומה : ויראו כל הגוים. וכאשר ראו כל העכו''ם שנגמר בנין חומת העיר : ויפלו מאד בעיניהם. נפלו הם עצמם בעיניהם שהיו מואסים בעצמם כי נפל פחד היהודים עליהם : (רש"י)

 מצודת דוד  כאשר שמעו. שנשלם בנין החומה בזמן קצר כזה : ויראו. העובדי כוכבים אשר מסביב ראו בעיניהם מהירת הבנין : ויפלו. היו פחותים ומושפלים בעיני עצמם למול ישראל : כי מאת אלהינו וגו'. לפי המהירות הרב הזה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויפלו. ענינו שפלות וגרעון כמו נופלים מערלים (יחזקאל ל''ב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויפלו מאד בעיניהם. הוא כמו ויפלאו. כי זה הענין היה להם פלא עצום איך נשלמה מלאכה גדולה כזאת במעט זמן : (רלב"ג)


{יז}  גַּ֣ם | בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֗ם מַרְבִּ֞ים חֹרֵ֤י יְהוּדָה֙ אִגְּרֹ֣תֵיהֶ֔ם הוֹלְכ֖וֹת עַל-טוֹבִיָּ֑ה וַאֲשֶׁ֥ר לְטוֹבִיָּ֖ה בָּא֥וֹת אֲלֵיהֶֽם:

 רש"י  חורי יהודה. שרי יהודה : על טוביה. אל טוביה ישראל רשע היה, (עיין במס' קדושין ע, שמבואר שם שהיה עכו''ם וצ''ע מיוש''ה) : ואשר לטוביה. ואגרת אשר לטוביה : (רש"י)

 מצודת דוד  גם בימים ההם. אף אחר תשלום הבנין אם כי ראו אשר נעשתה מאת האלהים עכ''ז רבים משרי יהודה היו שולחים אגדות אל טוביה והאגרות אשר לטוביה היו באות אליהם דרך אהבה וחיבה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  גם בימים ההם מרבים חורי יהודה וגו'. ר''ל שכבר היה לנחמיה עוד מהמונעים בבניתו החומה כי בימים ההם שהיתה נבנית היו חורי יהודה מרבים לשלוח תמיד אגרותיהם לטוביה שהיה מתנגד בבנית החומה ואגרות טוביה היו באות להם תמיד : (רלב"ג)


{יח}  כִּי-רַבִּ֣ים בִּֽיהוּדָ֗ה בַּעֲלֵ֤י שְׁבוּעָה֙ ל֔וֹ כִּי-חָתָ֥ן ה֖וּא לִשְׁכַנְיָ֣ה בֶן-אָרַ֑ח וִֽיהוֹחָנָ֣ן בְּנ֔וֹ לָקַ֕ח אֶת-בַּת-מְשֻׁלָּ֖ם בֶּ֥ן בֶּֽרֶכְיָֽה:

 רש"י  כי רבים ביהודה. שהיו שרים רבים ביהודה אשר היו לו לטוביה בעלי ברית ושבועה : כי חתן הוא. אותו טוביה לשכניה : ויהוחנן בנו. של טוביה : בת משולם. אותו משולם שר וגדול היה : (רש"י)

 מצודת דוד  בעלי שבועה לו. היה להם כריתות ברית עמו : כי חתן. טוביה היה חתן שכניה שהיה שר וגדול בישראל : ויהוחנן בנו. של טוביה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כי רבים ביהודה וגו'. כי הוא היה חתן לשר גדול מיהודה ובנו גם כן היה חתן לשר אחר ואף על פי שהיה טוביה מהשמרונים לא טהר זה החתון שהיה להם עמו כי בנות היהודים היו בביתו ומה שטהר עזרא הוא הנשים הנכריות שלקחו היהודים : (רלב"ג)


{יט}  גַּ֣ם טוֹבֹתָ֗יו הָי֤וּ אֹמְרִים֙ לְפָנַ֔י וּדְבָרַ֕י הָי֥וּ מוֹצִיאִ֖ים ל֑וֹ אִגְּר֛וֹת שָׁלַ֥ח טוֹבִיָּ֖ה לְיָֽרְאֵֽנִי:

 רש"י  גם טובותיו. של טוביה היו מספרים לפני אותן בעלי שבועתו וקרוביו : טובותיו. ששפרואוצ''ש בלע''ז : היו מוציאים לו. להגיד לו לטוביה : אגרת שלח טוביה. אגרות היה שולח תדיר להפחידני שלא לבנות בנין החומ' : (רש"י)

 מצודת דוד  גם טובותיו. דבדים טובים הנמצא בטוביה היו אומרים לפני למען יקניטו אותי : ודברי. מה שדברתי עליו מדברי בוז היו מגלין לו ולכן התמיד לשלוח אגרות להפחיד אותי : (מצודת דוד)

 רלב"ג  גם טובותיו היו אומרים לפני. ר''ל גם הצלחותיו היו אומרים לפני ליראני ודברי שהייתי מדבר כנגדו היו מוציאים לו. ר''ל שהיו מודיעים אותם לו וכבר שלח טוביה אגרות ליראני כדי שאמנע מבנין החומה ועם כל זה היה מאת ה' שנשלם ענינה במעט זמן. הנה זה הוא שראינו לבארו בזאת הפרשה שהגבלנו פירושה פה. ואולם התועלו' המגיעים ממנה הם אלו. התועלת הראשון הוא במדות. והוא שראוי לכל אדם לחקור לפי מה שאפשר מהמקרים אשר לאוהביו כי מזה יתישר לנתינת העצה להם על הרע שלא יגיע ועל הטוב שיגיע ביותר שלם שאפשר. הלא תראה כי מפני שחקר נחמיה מהיהודים איך הם ומירושלים נתישר הדבר שעלתה ארוכה לחומת ירושלים ושנתישר מאד ענין ישראל אל הטוב. התועלת השני הוא להודיע שהוא ראוי לבכות ולהתאבל לצום ולהתפלל ולהתודות לה' יתברך להעביר הרע כמו שמצאנו שעשה נחמיה בזה המקום להשיג מזה ביום ההוא בנינו וכבר קדם זכרון התועלת הזה במקומות רבים. התועלת השלישי הוא להודיע שכאשר השיג דבר מה מהשליט אין ראוי לו שיקצר מלשאול ממנו הדברים ההכרחים להגעת התכלית ההיא. ולזה תמצא כשהשיג נחמיה מהמלך לבנות העיר קברות אבותיו שהיא חרבה ולהקים שעריה אשר אכלו באש לא בוש מהמלך מלשאול ממנו הדברים ההכרחים לו להשיג בהם זה התכלית והם. שיתנו לו אגרות לפחות עבר הנהר שיעבירוהו עד בואו אל ארץ יהודה. ואגרת אל אסף שומר הפרדס אשר למלך לתת לו עצים לקרות שערי הבירה אשר לבית ולחומת העיר ולבית אשר יבא אליו וידמה גם כן שהמלך שלח עמו חיל ופרשים לבקשתו כדי שיהיה יותר נשמר מכל אויב ואורב. התועלת הרביעי הוא להודיע שמי שיש לו לעשות מלאכה מה ראוי שיתבונן תחלה במלאכה מה היא כדי שיוכל להתישר בקלות איך יתכן יותר שישלם העשותה. ולזה תמצא שספר שקודם שהשתדל נחמיה בבנין החומה רצה לראות המלאכה הצריכה בבניתה מה היא ולזה הלך סביב העיר כלה לראות פרצות החומה עמה הם. התועלת החמישי הוא להודיע שמי שיש לו לעשות מלאכה ויירא ממתנגדים לו בה ראוי לו שישתדל על ענינה בהסתר רב בדרך שלא יודע למתנגדים לו עת תשלם כלה או קצתה. ולזה תמצא שספר כי נחמיה היה בירושלים ימים שלשה ולא הסתכל עדיין בדבר החומה כדי שלא ירגישו צרי יהודה ובנימין כי על זה בא וישתדלו עם המלך להיות לו לשטן ובלילה הלך עם מעט אנשים לעיין החומה ופרצותיה ולא היתה עמו בהמה כי אם הבהמה אשר הוא רוכב עליה כדי שלא ירגישו בזה ויודיעו זה קצת היהודים שהיה להם חתון עם צרי יהודה ובנימין לצריהם. ולזאת הסבה תמצא שכאשר משך נחמיה לב השרים והסגנים אליו בזה הבנין שם בכל חלקיה פועלים רבים בדרך שתשלם במעט זמן לא יתכן בו שיוכלו צרי יהודה ובנימין להגיע אל המלך להשתדל עמו לכתוב שטנה על דבר בנין החומה. ולזה תמצא כי צרי יהודה ובנימין היו משתדלים להשבית המלאכה בדרך שיוכלו להגיע הדבר אל המלך ולהביא שטנה ממנו בבנינו קודם שתשלם ולא שמע אליהם נחמיה להשבית המלאכה כי ידע התכלית אשר אליו היו פונים עד שעם פחדם מהמלחמה לא שבתה המלאכה כי היו כלי מלחמתם אצלם בעודם מחזיקים במלאכה וגם לא היו נחמיה ורעיו פושטים בגדיהם. והנה הורה על רוב זריזותם בזאת המלאכה שכבר השלימוה בחמשים ושנים יום. התועלת הששי הוא לבאר אופן השגחת ה' יתברך בעבדיו כי כשעלה על לב צרי יהודה ובנימין לעלות למלחמה עם עושי המלאכה במרמה ובתחבולה שלא ירגישו בהם עד שיהיו עליהם סבב ה' יתברך שנודע זה להם כפעם בפעם ונשמרו מהם לא אחת ולא שתים אך פעמים רבות עד שיהיה זה סבה שלא פנו אל זה עוד צרי יהודה ובנימין בראותם כי האלהים עם עושי המלאכה. התועלת השביעי הוא להודיע כי כבר יקרא יום באופן מעלות השחר עד צאת הכוכבים ואם היה שיאמר באמתות ובקדימה על זמן היות השמש על הארץ ולזה נלמד מזה המקום כי הדברים שיחויב עשותם ביום לפי משפטי התורה אם נעשו אחר עלות השחר יצאו העושים אותם ידי חובתם כי זמן עשית המלאכות יכלול בצד מה מעלות השחר עד צאת הכוכבים כמו שנתבאר בזה המקום שאמר שהם עושים במלאכה מעלות השחר עד צאת הכוכבים ואמר אחר זה והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה. התועלת השמיני הוא להודיע שמי שיצטרך לחסד מה מה' יתברך שינהג הוא בתבונה דומה למה שמבקש מה' יתברך כי הוא משלם מדה כנגד מדה על כל מעשי האדם וישיב לו גמולו במה שידמה לתבונה הטובה ההיא שהתנהג בה ולזה תמצא כי מפני שהיו צריכים יהודה ובנימין לחסד רב מה' יתברך והוא שיוציאם מהעבדות אשר הם בו ושישיב להם ארץ נחלתם ושלא יפרע מהם מה שנתחייבו לו מהעונש בעונותיהם ובעונות אבותם הסכים נחמיה שיעזבו לאחיהם המשא אשר הם נושים בהם ושדותם וכרמיהם ובתיהם ושישלחו עבדיהם חפשים. ר''ל שלא יכבשו בניהם ובנותיהם בחובם לעבדים. ולזה אמר להם נחמיה הלא ביראת ה' תלכו מחרפת הגוים אויבינו כמו שבארנו ומפני זה נתרצו כלם בזה הענין. התועלת התשיעי הוא להודיע שכאשר השיג האדם מה דבר טוב תקשה ההסכמה עליו אך בשכלו הניע הלבבות ומשך אותם אל ההסכמה בו הנה ראוי לו אז שהוא עת רצון שיקשרם באופן שלא יוכלו להשיב אחור זה הדבר כאשר תשיגם החרטה בו. ולזה תמצא כי אחר שהעיר נחמיה לב העם לעזוב המשא אשר הם נושים באחיהם בדרך שלא היה יכול לחשדו אחד מהם כי גם הוא ואשר עמו עזבו גם עם המשא אשר הם נושים בהם וראה שכבר הסכימו כלם על זה הנה מהר בעת רצון להשביעם לעשות כבר הזה גם קבלו עליהם אז קללה קשה אם לא יקימו את הדבר הזה. התועלת העשירי הוא להודיע טוב נפש נחמיה אשר בעבורו הצליח ה' יתברך מעשיו כי הוא לא רצה לקחת לחם הפחה ולא לקח מהעם מאומה עם רוב הוצאתו שהיה מוציא ומבזבז ומאכיל רבים מהיהודים על שלחנו. ולא נהג שררה בעצמו בענין בנין החומה כי גם הוא היה טורח שם תמיד עד שלא היה פושט בגדיו. התועלת האחד עשר הוא להודיע שהמנהיג הטוב שירצה למשול בלב העם להניע אותם אל הטוב ראוי שימשך לבבם בהטבתו להם כי אז יכנעו כלם למצותו. ולזה תמצא כי נחמיה מפני שרצה להניע ישראל אל הטוב כדי שתדבק בהם השגחת ה' יתברך היה מאכיל על שולחנו הסגנים ויהודים רבים הם ראשי עם כדי שיהיו יותר מוכנים להכנע למצותיו לטוב להם ולזה גם כן היה מטיב לעם ועזב המשא אשר היה נושה בהם מצורף לזה מה שנמשך מזה מהטוב שעשו גם כן שאר היהודים שהיו נושים באחיהם. התועלת השנים עשר הוא להודיע שאין ראוי לאדם שיאמין בקלות הדברים המסופרים לו באופן שיניעהו זה לעשות מה שאפשר שיהיה בו לו נזק מה גופי או נפשי ואף על פי שיאמר המספר שהוא מגיד אותם לו על פי הנבואה כשהיה אפשר שיעידו לו הדברים בעצמם שאינם כן. ולזה תמצא שספר שלא האמין נחמיה לאגרות ששלח לו סנבלט להועץ יחד על מה ששלח לו מדבר הקול אשר נשמע בגוים כי הוא חושב למרוד הוא והיהודים אשר עמו ולא הסכים מפני זה ללכת להועץ עמו יחד בעבור ששער כי על צד התחבולה שלח לו זה סנבלט למען יאמין לו ללכת להועץ עמו ויהרגנו שם. ואע''פ שכבר הפחידהו שמעיה על פי הנבואה ואמר לו שאם לא ימלט אל ההיכל הנה הלילה באים צרי יהודה ובנימין להרגו לא האמין לדבריו לחטא לה' כי שיער שאין זו נבואה אמיתית מפני מה שאמר שיועדו יחד אל תוך ההיכל כי אם נודה שיהיה מותר זה לנחמיה מפני הסכנה למה יותר זה לשמעיה. ועוד כי אין לה' יתברך מעצור להושיע עבדיו בזולת החטא הנפלא הזה. ולזה שיער נחמיה כי זאת הנבואה היתה נבואת שקר ושכבר שכרו סנבלט וטוביה לומר כן כדי שיהיה זה לשם רע לנחמיה. גם לא האמין לדברי נועדים ויתר הנביאים אשר היו מיראים אותו. אבל כל מה שמיראים אותו היתה ידו מתחזקת והיה זה סבה לשלמות החומה במעט זמן : (רלב"ג)

נחמיה פרק-ז

{א}  וַיְהִ֗י כַּאֲשֶׁ֤ר נִבְנְתָה֙ הַחוֹמָ֔ה וָאַעֲמִ֖יד הַדְּלָת֑וֹת וַיִּפָּ֥קְד֛וּ הַשּׁוֹעֲרִ֥ים וְהַמְשֹׁרְרִ֖ים וְהַלְוִיִּֽם:

 רש"י  ויפקדו. עתה נעשו הלוים פקודים על פקידותן להיותן שוערים ומשוררים מן הלוים בב''ה : (רש"י)

 מצודת דוד  ויפקדו. היו ממנים את השוערים והמשוררים איש איש על עבודתו : והלוים. הם הממונים על אוצרות בית ה' וכדומה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויפקדו. מלשון פקידות וגזברות : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויהי כאשר נבנתה החומה עד סוף הספר. ויפקדו השוערים וגו'. ר''ל ששם הלוים על פקודותם קצתם שוערים וקצתם משוררים : (רלב"ג)


{ב}  וָאֲצַוֶּ֞ה אֶת-חֲנָ֣נִי אָחִ֗י וְאֶת-חֲנַנְיָ֛ה שַׂ֥ר הַבִּירָ֖ה עַל-יְרוּשָׁלִָ֑ם כִּי-הוּא֙ כְּאִ֣ישׁ אֱמֶ֔ת וְיָרֵ֥א אֶת-הָאֱלֹהִ֖ים מֵרַבִּֽים:

 רש"י  על ירושלים. לשמור שערי ירושלים : מרבים. מימים רבים : (רש"י)

 מצודת דוד  ואצוה וגו'. על ירושלים. ר''ל להיות ממונים על שמירת העיר : כי הוא. כי חנניה היה נראה כאיש אמת וירא את ה' מימים רבים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואצוה אל חנני אחי וגו'. שיהיו הם השוערים לפתוח ולסגור כי זה חנניה הוא איש אמת והוא ירא אלהים יותר מרבים מן האנשים. ולזה בטחתי בו להפקיד בידו זאת המלאכה עם אחי : (רלב"ג)


{ג}  (ויאמר) וָאֹמַ֣ר לָהֶ֗ם לֹ֣א יִפָּֽתְח֞וּ שַׁעֲרֵ֤י יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ עַד-חֹ֣ם הַשֶּׁ֔מֶשׁ וְעַ֨ד הֵ֥ם עֹמְדִ֛ים יָגִ֥יפוּ הַדְּלָת֖וֹת וֶאֱחֹ֑זוּ וְהַעֲמֵ֗יד מִשְׁמְרוֹת֙ יֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלִַ֔ם אִ֚ישׁ בְּמִשְׁמָר֔וֹ וְאִ֖ישׁ נֶ֥גֶד בֵּיתֽוֹ:

 רש"י  עד חום השמש. עד חצי היום שהיה היום גדול : ועד הם עומדים. ובעוד שהשערים פתוחים יהיו עומדים שלא יזוזו עד יגיפו ויסגרו הדלתות והרוצה לצאת יצא מן העיר והרוצה ליכנס יבא ויכנס כל כך היו עושים מפני האויבים : ואחוזו. יאחזו הדלתות לסוגרם : משמרות יושבי ירושלים. מיושבי ירושלים העמידו משמרות גיט''ש בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  עד חום השמש. עד יתחמם השמש בתכלית החמימות והוא בחצי היום : ועד הם עומדים. ובעוד שהממונים עומדים יסגרו את הדלתות ואח''כ ילכו הממונים לביתם. ואחוזו. החזיקו בדבר המנוי הזאת והיו זהירים בה : והעמיד. העמידו שומרים מיושבי ירושלים : איש במשמרו. כל איש ישמור בשערי העיר בעת בוא זמן משמרו הקבוע לו ומלבד זאת ישמור כל אחד נגד ביתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יגיפו. יסגירו כי וסגרת הדלת (מ''ב ד') ת''י ותגיפון : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ואומר להם לא יפתחו. שערי ירושלים (בבקר) עד חום השמש. מפני יראת האויבים ובעוד שהאנשים עומדים טרם ישכבו יסגרו הדלתות ויאחזו אותם עם הבריחים. ובלילה יעמודו אלו השנים משמרות יושבי ירושלים : איש במשמרו. כאלו תאמר שאנשים כך וכך ישמרו הלילה אלו המבואות אשר הם נגד ביתם וכן בכל העיר : (רלב"ג)


{ד}  וְהָעִ֞יר רַחֲבַ֤ת יָדַ֙יִם֙ וּגְדוֹלָ֔ה וְהָעָ֥ם מְעַ֖ט בְּתוֹכָ֑הּ וְאֵ֥ין בָּתִּ֖ים בְּנוּיִֽם:

 רש"י  רחבת ידים. רחבת מקום וגדולה : (רש"י)

 מצודת דוד  והעיר. ר''ל וזהו לפי שהעיר רחבת מקום ולתוספת ביאור אמר וגדולה ועי''ז רחוקים אנשים זה מזה כי המה מתי מספר : ואין בתים בנוים. ר''ל אינם בנוים בחוזק רב להסתר בהן מפני האויב ובעבור כל זה צריך שמירה מעולה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  והנה היתה העיר רחבת ידים וגדולה והעם מעט בתוכה ואין שם בתים בנוים יוכלו להביא שם אנשים רבים. והנה התעורר נחמיה לסבב שישבו שם רבים ויבנו בתים בתוכה. ולזה השתדל לדעת מי הם העולים כדי שיקח מהם חלק מה ישבו בירושלים באופן שלא תהיה העיר בעם מעט. והנה זכר פה ספר היחס העולים מבבל אשר נזכרו במה שקדם. והנה מספר הכתוב פה איננו מסכים למספר הפרטים שנזכר במה שקדם ואחשב כי העולים כאשר היו בעת עלותם נכתבו במה שקדם אך אחר זה עלו מקצתם יותר ומקצתם שבו לבבל בדרך שמקצתם היו יותר ממה שנכתב ממספרם וקצתם פחות. והנה הנדבות שנזכרות פה אינן מסכימות גם כן לנדבות הנזכרות שם כי בכאן זכר מכתנות הכהנים יותר ממה שזכר שם ומשאר הדברים פחות וידמה כי בכאן זכר קצת הפרטים והשמיט קצתם. ואחשוב כי עד אמרו ויאספו כל העם כאיש אחד אל הרחוב אשר לפני שער המים מצא כתוב שם אך מזה המקום והלאה הוא ספור מה שאירע עתה : (רלב"ג)


{ה}  וַיִּתֵּ֤ן אֱלֹהַי֙ אֶל-לִבִּ֔י וָאֶקְבְּצָ֞ה אֶת-הַחֹרִ֧ים וְאֶת-הַסְּגָנִ֛ים וְאֶת-הָעָ֖ם לְהִתְיַחֵ֑שׂ וָֽאֶמְצָ֗א סֵ֤פֶר הַיַּ֙חַשׂ֙ הָעוֹלִ֣ים בָּרִאשׁוֹנָ֔ה וָאֶמְצָ֖א כָּת֥וּב בּֽוֹ: (פ)

 רש"י  להתייחש. לחקור יחוסן : העולים בראשונה. מאותן היהודים העולים עם עזרא בראשונה : ואמצא כתוב בו. כל אלה הדברים היו כתובים באותה אגרת : (רש"י)

 מצודת דוד  אל לבי. העיר את לבי אל הדבר : להתייחש. לחקור יחוסן : העולים בראשונה. של העולים בראשונה עם זרובבל : ואמצא כתוב בו. תוכן הדברים האמורים למטה בענין : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  להתייחש. ענין יחוס הוא הודעת ספר הדורות מן המשפחות ומי אביהם : (מצודת ציון)


{ו}  אֵ֣לֶּה | בְּנֵ֣י הַמְּדִינָ֗ה הָעֹלִים֙ מִשְּׁבִ֣י הַגּוֹלָ֔ה אֲשֶׁ֣ר הֶגְלָ֔ה נְבוּכַדְנֶצַּ֖ר מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל וַיָּשׁ֧וּבוּ לִֽירוּשָׁלִַ֛ם וְלִיהוּדָ֖ה אִ֥ישׁ לְעִירֽוֹ:

 רש"י  אלה בני המדינה וגו'. עד והגורלות הפלנו על קרבן העצים (לקמן י' ל''ה) : וליהודה. למדינת יהודה : איש לעירו. כל א' לעירו : (רש"י)

 מצודת דוד  אלה וגו'. וזהו תוכן הכתוב בה אלה בני המדינה וכו' ר''ל אלה בני מדינת א''י העולים עתה ממה שהיו בשבי הגולה וכו' : וישובו. עתה שבו כ''א לעירו אשר הגלה ממנה : (מצודת דוד)


{ז}  הַבָּאִ֣ים עִם-זְרֻבָּבֶ֗ל יֵשׁ֡וּעַ נְחֶמְיָ֡ה עֲ֠זַרְיָה רַֽעַמְיָ֨ה נַחֲמָ֜נִי מָרְדֳּכַ֥י בִּלְשָׁ֛ן מִסְפֶּ֥רֶת בִּגְוַ֖י נְח֣וּם בַּעֲנָ֑ה מִסְפַּ֕ר אַנְשֵׁ֖י עַ֥ם יִשְׂרָאֵֽל: (ס)

 רש"י  הבאים עם זרובבל. אשר באו משבי הגולה עם זרובבל : ישוע. הוא יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול חשבונות הללו פעמים הם מכוונים עם חשבונות של מעלה פעמים יש שאינם מכוונים זה כנגד זה ולא דקדק המקרא בחשבונות כל כך אבל הכלל שוה (עיין בעזרא סי' ב' פ''ב וצ''ע יוש''ה) לכאן ולכאן שנאמר כל הקהל כאחד וגו' ועל זה הכלל סמך כותב הספר ולא דקדק בחשבון הפרטיות כל כך והכל מפורש למעלה : (רש"י)

 מצודת דוד  הבאים. אשר באו עתה למקומם עם זרובבל וכו' : ישוע. הוא יהושע כ''ג : מספר אנשי. זהו המספר של החשובים וכן כל איש ואנשי' שבמקר' : (מצודת דוד)


{ח}  בְּנֵ֣י פַרְעֹ֔שׁ אַלְפַּ֕יִם מֵאָ֖ה וְשִׁבְעִ֥ים וּשְׁנָֽיִם:

 מצודת דוד  בני פרעוש. יש מהם מזכיר ע''ש אב המשפח' ויש מהם מזכיר ע''ש עיר' : (מצודת דוד)


{ט}  בְּנֵ֣י שְׁפַטְיָ֔ה שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת שִׁבְעִ֥ים וּשְׁנָֽיִם: {י}  בְּנֵ֣י אָרַ֔ח שֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת חֲמִשִּׁ֥ים וּשְׁנָֽיִם: (ס) {יא}  בְּנֵֽי-פַחַ֥ת מוֹאָ֛ב לִבְנֵ֥י יֵשׁ֖וּעַ וְיוֹאָ֑ב אַלְפַּ֕יִם וּשְׁמֹנֶ֥ה מֵא֖וֹת שְׁמֹנָ֥ה עָשָֽׂר: (ס)

 מצודת דוד  פחת מואב. המושל במואב : לבני ישוע ויואב. ר''ל מן בני ישוע ומן בני יואב שהיו מבני פחת מואב מספרם היו אלפים וכו' : (מצודת דוד)


{יב}  בְּנֵ֣י עֵילָ֔ם אֶ֕לֶף מָאתַ֖יִם חֲמִשִּׁ֥ים וְאַרְבָּעָֽה: (ס) {יג}  בְּנֵ֣י זַתּ֔וּא שְׁמֹנֶ֥ה מֵא֖וֹת אַרְבָּעִ֥ים וַחֲמִשָּֽׁה: (ס) {יד}  בְּנֵ֣י זַכָּ֔י שְׁבַ֥ע מֵא֖וֹת וְשִׁשִּֽׁים: (ס) {טו}  בְּנֵ֣י בִנּ֔וּי שֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת אַרְבָּעִ֥ים וּשְׁמֹנָֽה: (ס) {טז}  בְּנֵ֣י בֵבָ֔י שֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת עֶשְׂרִ֥ים וּשְׁמֹנָֽה: (ס) {יז}  בְּנֵ֣י עַזְגָּ֔ד אַלְפַּ֕יִם שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת עֶשְׂרִ֥ים וּשְׁנָֽיִם: (ס) {יח}  בְּנֵי֙ אֲדֹ֣נִיקָ֔ם שֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת שִׁשִּׁ֥ים וְשִׁבְעָֽה: (ס) {יט}  בְּנֵ֣י בִגְוָ֔י אַלְפַּ֖יִם שִׁשִּׁ֥ים וְשִׁבְעָֽה: (ס) {כ}  בְּנֵ֣י עָדִ֔ין שֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת חֲמִשִּׁ֥ים וַחֲמִשָּֽׁה: (ס) {כא}  בְּנֵֽי-אָטֵ֥ר לְחִזְקִיָּ֖ה תִּשְׁעִ֥ים וּשְׁמֹנָֽה: (ס)

 מצודת דוד  בני אטר לחזקיה. נתן סימן על אטר לומר שהיה מזרע יחזקיה או ר''ל עם הבנים של יחזקיה : (מצודת דוד)


{כב}  בְּנֵ֣י חָשֻׁ֔ם שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת עֶשְׂרִ֥ים וּשְׁמֹנָֽה: (ס) {כג}  בְּנֵ֣י בֵצָ֔י שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת עֶשְׂרִ֥ים וְאַרְבָּעָֽה: (ס) {כד}  בְּנֵ֣י חָרִ֔יף מֵאָ֖ה שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר: (ס) {כה}  בְּנֵ֥י גִבְע֖וֹן תִּשְׁעִ֥ים וַחֲמִשָּֽׁה: (ס) {כו}  אַנְשֵׁ֤י בֵֽית-לֶ֙חֶם֙ וּנְטֹפָ֔ה מֵאָ֖ה שְׁמֹנִ֥ים וּשְׁמֹנָֽה: (ס) {כז}  אַנְשֵׁ֣י עֲנָת֔וֹת מֵאָ֖ה עֶשְׂרִ֥ים וּשְׁמֹנָֽה: (ס) {כח}  אַנְשֵׁ֥י בֵית-עַזְמָ֖וֶת אַרְבָּעִ֥ים וּשְׁנָֽיִם: (ס) {כט}  אַנְשֵׁ֨י קִרְיַ֤ת יְעָרִים֙ כְּפִירָ֣ה וּבְאֵר֔וֹת שְׁבַ֥ע מֵא֖וֹת אַרְבָּעִ֥ים וּשְׁלֹשָֽׁה: (ס) {ל}  אַנְשֵׁ֤י הָֽרָמָה֙ וָגָ֔בַע שֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת עֶשְׂרִ֥ים וְאֶחָֽד: (ס) {לא}  אַנְשֵׁ֣י מִכְמָ֔ס מֵאָ֖ה וְעֶשְׂרִ֥ים וּשְׁנָֽיִם: (ס) {לב}  אַנְשֵׁ֤י בֵֽית-אֵל֙ וְהָעָ֔י מֵאָ֖ה עֶשְׂרִ֥ים וּשְׁלֹשָֽׁה: (ס) {לג}  אַנְשֵׁ֥י נְב֛וֹ אַחֵ֖ר חֲמִשִּׁ֥ים וּשְׁנָֽיִם: (ס)

 מצודת דוד  נבו אחר. כן שם העיר ובעזרא נאמר רק נבו וכמו שיש חלוק גם בשאר השמות על כי היו נקראות בזה ובזה : (מצודת דוד)


{לד}  בְּנֵי֙ עֵילָ֣ם אַחֵ֔ר אֶ֕לֶף מָאתַ֖יִם חֲמִשִּׁ֥ים וְאַרְבָּעָֽה: (ס)

 מצודת דוד  עילם אחר. לפי שחשב למעלה בני עילם והיו כחשבון הזה לזה אמר שזהו עילם אחר והיו שוות במספר אנשיהן : (מצודת דוד)


{לה}  בְּנֵ֣י חָרִ֔ם שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת וְעֶשְׂרִֽים: (ס) {לו}  בְּנֵ֣י יְרֵח֔וֹ שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת אַרְבָּעִ֥ים וַחֲמִשָּֽׁה: (ס) {לז}  בְּנֵי-לֹד֙ חָדִ֣יד וְאוֹנ֔וֹ שְׁבַ֥ע מֵא֖וֹת וְעֶשְׂרִ֥ים וְאֶחָֽד: (ס) {לח}  בְּנֵ֣י סְנָאָ֔ה שְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֔ים תְּשַׁ֥ע מֵא֖וֹת וּשְׁלֹשִֽׁים: (פ) {לט}  הַֽכֹּהֲנִ֑ים בְּנֵ֤י יְדַֽעְיָה֙ לְבֵ֣ית יֵשׁ֔וּעַ תְּשַׁ֥ע מֵא֖וֹת שִׁבְעִ֥ים וּשְׁלֹשָֽׁה: (ס)

 מצודת דוד  הכהנים. ר''ל וזהו מספר הכהנים : בני ידעיה לבית ישוע. נתן סימן על ידעיה לומר שהיה מיוחס לבית ישוע ומזרעו היה : (מצודת דוד)


{מ}  בְּנֵ֣י אִמֵּ֔ר אֶ֖לֶף חֲמִשִּׁ֥ים וּשְׁנָֽיִם: (ס) {מא}  בְּנֵ֣י פַשְׁח֔וּר אֶ֕לֶף מָאתַ֖יִם אַרְבָּעִ֥ים וְשִׁבְעָֽה: (ס) {מב}  בְּנֵ֣י חָרִ֔ם אֶ֖לֶף שִׁבְעָ֥ה עָשָֽׂר: (פ)

 מצודת דוד  בני חרם. לא זהו הנזכר למעלה או יתכן אשר למעלה חשב הישראלים מחרם וכאן חשב הכהנים מחרם : (מצודת דוד)


{מג}  הַלְוִיִּ֑ם בְּנֵֽי-יֵשׁ֧וּעַ לְקַדְמִיאֵ֛ל לִבְנֵ֥י לְהוֹדְוָ֖ה שִׁבְעִ֥ים וְאַרְבָּעָֽה: (ס)

 מצודת דוד  בני ישוע לקדמיאל. ר''ל בני ישוע עם בני קדמיאל כי הלמ''ד הוא במקום את ואת הוא כמו עם : לבני להודוה. נתן סימן על ישוע וקדמיאל לומר שהיו מבני להודוה : (מצודת דוד)


{מד}  הַֽמְשֹׁרְרִ֑ים בְּנֵ֣י אָסָ֔ף מֵאָ֖ה אַרְבָּעִ֥ים וּשְׁמֹנָֽה: (ס) {מה}  הַשֹּֽׁעֲרִ֗ים בְּנֵֽי-שַׁלּ֤וּם בְּנֵֽי-אָטֵר֙ בְּנֵֽי-טַלְמֹ֣ן בְּנֵֽי-עַקּ֔וּב בְּנֵ֥י חֲטִיטָ֖א בְּנֵ֣י שֹׁבָ֑י מֵאָ֖ה שְׁלֹשִׁ֥ים וּשְׁמֹנָֽה: (ס)

 מצודת דוד  השוערים. שהיו שומרים שערי המקדש עד לא גלו והם היו בני שלום וכו' : (מצודת דוד)


{מו}  הַנְּתִינִ֑ים בְּנֵי-צִחָ֥א בְנֵי-חֲשֻׂפָ֖א בְּנֵ֥י טַבָּעֽוֹת:

 מצודת דוד  הנתינים. הם הגבעונים ונקראו נתינים ע''ש שנאמר בם ויתנם יהושוע חוטבי עצים וכו' (יהושע ט) : (מצודת דוד)


{מז}  בְּנֵי-קֵירֹ֥ס בְּנֵי-סִיעָ֖א בְּנֵ֥י פָדֽוֹן: {מח}  בְּנֵי-לְבָנָ֥ה בְנֵי-חֲגָבָ֖ה בְּנֵ֥י שַׁלְמָֽי: {מט}  בְּנֵי-חָנָ֥ן בְּנֵי-גִדֵּ֖ל בְּנֵי-גָֽחַר: {נ}  בְּנֵי-רְאָיָ֥ה בְנֵי-רְצִ֖ין בְּנֵ֥י נְקוֹדָֽא: {נא}  בְּנֵי-גַזָּ֥ם בְּנֵי-עֻזָּ֖א בְּנֵ֥י פָסֵֽחַ: {נב}  בְּנֵי-בֵסַ֥י בְּנֵי-מְעוּנִ֖ים בְּנֵ֥י (נפושסים) נְפִֽישְׁסִֽים: {נג}  בְּנֵי-בַקְבּ֥וּק בְּנֵֽי-חֲקוּפָ֖א בְּנֵ֥י חַרְחֽוּר: (ס) {נד}  בְּנֵי-בַצְלִ֥ית בְּנֵֽי-מְחִידָ֖א בְּנֵ֥י חַרְשָֽׁא: {נה}  בְּנֵי בַרְק֥וֹס (ס) בְּֽנֵי סִֽיסְרָ֖א (ס) בְּנֵי תָֽמַח: (ס) {נו}  בְּנֵ֥י נְצִ֖יחַ (ס) בְּנֵ֥י חֲטִיפָֽא: (ס) {נז}  בְּנֵ֖י עַבְדֵ֣י שְׁלֹמֹ֑ה (ס) בְּנֵי סוֹטַ֥י (ס) בְּנֵי סוֹפֶ֖רֶת (ס) בְּנֵ֥י פְרִידָֽא: (ס)

 מצודת דוד  בני עבדי שלמה. והם היו בני סוטי וכו' : (מצודת דוד)


{נח}  בְּנֵי יַעְלָ֥א (ס) בְנֵי דַרְק֖וֹן (ס) בְּנֵ֥י גִדֵּֽל: (ס) {נט}  בְּנֵ֧י שְׁפַטְיָ֣ה (ס) בְנֵֽי חַטִּ֗יל (ס) בְּנֵ֛י פֹּכֶ֥רֶת הַצְּבָיִ֖ים (ס) בְּנֵ֥י אָמֽוֹן: (ס) {ס}  כָּל-הַ֨נְּתִינִ֔ים וּבְנֵ֖י עַבְדֵ֣י שְׁלֹמֹ֑ה שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת תִּשְׁעִ֥ים וּשְׁנָֽיִם: (פ) {סא}  וְאֵ֗לֶּה הָעוֹלִים֙ מִתֵּ֥ל מֶ֙לַח֙ תֵּ֣ל חַרְשָׁ֔א כְּר֥וּב אַדּ֖וֹן וְאִמֵּ֑ר וְלֹ֣א יָכְל֗וּ לְהַגִּ֤יד בֵּית-אֲבוֹתָם֙ וְזַרְעָ֔ם אִ֥ם מִיִּשְׂרָאֵ֖ל הֵֽם:

 מצודת דוד  ואלה. הנזכרים למטה בני דליה וכו' הם היו העולים מתל מלח וכו' ושמות מקומות הן בבבל : ולא יכלו להגיד. כי לא ידעו מבני מי הם : בית אבותם וזרעם. היא היא כי זרעם ר''ל מזרע מי יצאו והוא כפל ענין בשמות נרדפים וכן אדמת עפר (דניאל יב) : (מצודת דוד)


{סב}  בְּנֵי-דְלָיָ֥ה בְנֵֽי-טוֹבִיָּ֖ה בְּנֵ֣י נְקוֹדָ֑א שֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת וְאַרְבָּעִ֥ים וּשְׁנָֽיִם: (ס) {סג}  וּמִן-הַכֹּ֣הֲנִ֔ים בְּנֵ֥י חֳבַיָּ֖ה בְּנֵ֣י הַקּ֑וֹץ בְּנֵ֣י בַרְזִלַּ֗י אֲשֶׁ֣ר לָ֠קַח מִבְּנ֞וֹת בַּרְזִלַּ֤י הַגִּלְעָדִי֙ אִשָּׁ֔ה וַיִּקָּרֵ֖א עַל-שְׁמָֽם:

 מצודת דוד  ומן הכהנים. הם בני חביה וכו' : אשר לקח. הוא חוזר על בני ברזלי לומר שאביהם לקח אחת מבנות ברזלי לאשה ולזה היה נקרא עליהם שם ברזלי לומר עליהם בני ברזילי : (מצודת דוד)


{סד}  אֵ֗לֶּה בִּקְשׁ֧וּ כְתָבָ֛ם הַמִּתְיַחְשִׂ֖ים וְלֹ֣א נִמְצָ֑א וַיְגֹֽאֲל֖וּ מִן-הַכְּהֻנָּֽה:

 מצודת דוד  אלה. הכהנים האלה : כתבם. דבר כתוב מהם : המתיחשים. אשר יסופר בו סדר הדורות : ולא נמצא. בספר היחוס לא נמצאו אלה כתובים וזכורים : ויגאלו. ולכן נמאסו מן הכהונה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויגאלו. ענין טנוף ומאוס וכן לחם מגואל (מלאכי א') : (מצודת ציון)


{סה}  וַיֹּ֤אמֶר הַתִּרְשָׁ֙תָא֙ לָהֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹא-יֹאכְל֖וּ מִקֹּ֣דֶשׁ הַקֳּדָשִׁ֑ים עַ֛ד עֲמֹ֥ד הַכֹּהֵ֖ן לְאוּרִ֥ים וְתוּמִּֽים:

 מצודת דוד  התרשתא. הוא נחמיה בן חכליה וכן נאמר ויאמר נחמיה הוא התרשתא (לקמן ח) וארז''ל לפי שהיה משקה למלך והתירו לו חכמים לשתות יין נסך לכן נקרא התרשתא והיא מלה מורכבת התר שתא : אשר לא יאכלו. ר''ל משפטם היא אשר לא יאכלו מקדש הקדשים וארז''ל זו היא תרומה וקדשי המזבח : לאורים ותומים. לשאול בהם אם הם כהנים כשרים וכאומר עד שיבוא המשיח וישאלו אז באורים ותומים כי בבית השני לא היו האורים ותומים לשאול בהם : (מצודת דוד)


{סו}  כָּל-הַקָּהָ֖ל כְּאֶחָ֑ד אַרְבַּ֣ע רִבּ֔וֹא אַלְפַּ֖יִם שְׁלֹשׁ-מֵא֥וֹת וְשִׁשִּֽׁים:

 מצודת דוד  כל הקהל כאחד. כולם יחד הישראלים והכהנים והלוים והנתינים ובני עבדי שלמה : ארבע רבוא וכו'. ובפרטן לא יעלו להחשבון הזה אבל לא חשב בפרטן כ''א הישראלים מבני יהודה ובנימין ועם מה שעלו מיתר השבטים היו כחשבון הזה וכן מפורש בס''ע, (והנה פרטי החשבון לא ישוו לפרטי החשבון הנזכר בספר עזרא פעם להוסיף פעם לגרוע והכלל החשבון הנספרים בפרטיות יוסיפו על מה שמוזכר בספר עזרא ויש משפחות שחשבם עזרא ולא הוזכרו פה וכן בהיפוך ובמספר ראשי העולים הוסיף פה לחשוב עוד את נחמני מה שלא זכרו עזרא כי עזריה רעמיה מספרת הנזכרים פה הלא המה שריה רעליה מספר רחום הנזכרים בעזרא כי קרובים הם בלשון ובשתי השמות נקראו וכמוהו רבים וגם פה נמצאו רבים זולתם בחלוף השמות משל עזרא אבל נחמני מהנראה כי הוא הוא הנתוסף בחשבון מספר ראשי העולים ויתכן כי נחמיה לא העתיק כל דברי עזרא כהויתן מבלי שנוי אבל העתיק תוכן הדברים והנה העליה הראשונה שעלו עם זרובבל היתה בשנת שתים לכורש הפרסי ואחר שנים רבות בשנת עשרים לדריוש בן אחשורוש אז עלה נחמיה ואז מצא ספר היחס ולכן נאמר כי נחמני הזה עם שעלה בראשונה עם זרובבל והיה אז רך בשנים ולא היה אז נחשב לראש והיה נכלל ביתר העולים אולם בימי נחמיה נתגדל בשנים ובמעלה לזה ראה נחמיה להוסיפו על הראשנים ולזכרו עמהם ובדבר הוספות המספר וגרעונו נאמר הלא רבים מהם כבר מתו בימי נחמיה וכן רבים בנים יולדו להם ונעשו גדולים ולזה בבוא נחמיה להזכיר במספרו את המשפחה הנוספה או הנגרעה כתב המספר כפי מה שמצאה עתה אם להוסיף אם לגרוע משל עזרא ומ''ש בראשית אמריו העולים משבי הגולה על הרוב יאמר לא על המעט הנולדים בא''י שלא היו מן העולים ויש מן המשפחות העולים בראשונה אשר ספו תמו בימי נחמיה והפליטה הנשארת נספחו להתחבר אל המשפחות הקרובות אליהן ועמהן נחשבו ויש מן המשפחות אשר היו אז אנשי מתי מספר ונספחו אז להתחבר אל המשפחות הקרובות להחשב עמהן ועתה בימי נחמיה פרו ורבו וחשבם משפחה לעצמה ובסוף אמריו כאשר כללם יחד ועם העולים מיתר השבטים עם שרחוק הדבר שלא יפחתו ולא יתוספו בימי נחמיה על המספר שהיה מאז הלא בחשבון מספר הפרטים נתוסף ובודאי כן נתוסף ביתר השבטים הנה מ''מ ראה נחמיה לכתוב כלל המספר מה שהיה מאז ולא כפי מה שהמה עתה וזה הוא לפי שהעולים משבי הגולה לא היו רק בחשבון הזה) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  רבוא. הוא עשרת אלפים : (מצודת ציון)


{סז}  מִ֠לְּבַד עַבְדֵיהֶ֤ם וְאַמְהֹֽתֵיהֶם֙ אֵ֔לֶּה שִׁבְעַ֣ת אֲלָפִ֔ים שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת שְׁלֹשִׁ֣ים וְשִׁבְעָ֑ה וְלָהֶ֗ם מְשֹֽׁרֲרִים֙ וּמְשֹׁ֣רֲר֔וֹת מָאתַ֖יִם וְאַרְבָּעִ֥ים וַחֲמִשָּֽׁה: (ס)

 מצודת דוד  מלבד. החשבון הזה הוא מלבד עבדיהם ואמהותיהם של אלה הנזכרים והיו שבעת אלפים וכו' : משוררים ומשוררות. זכרים ונקבות לשורר בדרך כי עלו בשמחה ובטיול : מאתים וארבעים וחמשה. ובעזרא נאמר רק מאתים כי אותן המ''ה היו אז קטנים והיו נטפלים אל הגדולים ובימי נחמיה נתגדלו וחשב גם אותם : (מצודת דוד)


{סח}  סֽוּסֵיהֶ֕ם שֶׁבַ֥ע מֵא֭וֹת שְׁלֹשִׁ֣ים וְשִׁשָּׁ֑ה פִּרְדֵיהֶ֕ם מָאתַ֭יִם אַרְבָּעִ֥ים וַֽחֲמִשָּֽׁה:

 מצודת ציון  פרדיהם. הם הבאים מן הסוס והחמור : (מצודת ציון)


{סט}  גְּמַלִּ֕ים אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שְׁלֹשִׁ֣ים וַחֲמִשָּׁ֑ה (ס) חֲמֹרִ֕ים שֵׁ֣שֶׁת אֲלָפִ֔ים שְׁבַ֥ע מֵא֖וֹת וְעֶשְׂרִֽים: {ע}  וּמִקְצָת֙ רָאשֵׁ֣י הָֽאָב֔וֹת נָתְנ֖וּ לַמְּלָאכָ֑ה הַתִּרְשָׁ֜תָא נָתַ֣ן לָאוֹצָ֗ר זָהָ֞ב דַּרְכְּמֹנִ֥ים אֶ֙לֶף֙ מִזְרָק֣וֹת חֲמִשִּׁ֔ים כָּתְנוֹת֙ כֹּֽהֲנִ֔ים שְׁלֹשִׁ֖ים וַחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת:

 מצודת דוד  נתנו למלאכה. אז כאשר עלו עם זרובבל נתנו נדבה למלאכת בית ה' ובעזרא הוזכר חשבון הזהב והכסף וכתנות הכהנים : התרשתא. הוא נחמיה : נתן לאוצר. נתן עתה לאוצר של בית ה' : כתנות כהנים. שילבשו אותם הכהנים בשעת העבודה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  דרכמונים. שם מטבע ידוע אצלם : (מצודת ציון)


{עא}  וּמֵֽרָאשֵׁ֣י הָֽאָב֗וֹת נָֽתְנוּ֙ לְאוֹצַ֣ר הַמְּלָאכָ֔ה זָהָ֕ב דַּרְכְּמוֹנִ֖ים שְׁתֵּ֣י רִבּ֑וֹת וְכֶ֕סֶף מָנִ֖ים אַלְפַּ֥יִם וּמָאתָֽיִם:

 מצודת דוד  ומראשי. מקצת מראשי האבות נתנו עתה בימי נחמיה נתנו לאוצר המלאכה ר''ל אל המקום שאצרו שם הזהב והכסף לצורך מלאכת בדק הבית או להוסיף בבנין כי עיקר המקדש כבר נבנה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מנים. שם משקל ליטרא : (מצודת ציון)


{עב}  וַאֲשֶׁ֣ר נָתְנוּ֮ שְׁאֵרִ֣ית הָעָם֒ זָהָ֗ב דַּרְכְּמוֹנִים֙ שְׁתֵּ֣י רִבּ֔וֹא וְכֶ֖סֶף מָנִ֣ים אַלְפָּ֑יִם וְכָתְנֹ֥ת כֹּֽהֲנִ֖ים שִׁשִּׁ֥ים וְשִׁבְעָֽה: (פ)

 מצודת דוד  ומן העם. מבני יהודה ובנימין : וכל ישראל. הם מיתר השבטים : בעריהם. אשר היו ערי נחלתם עד שלא גלו : ובני ישראל בעריהם. ואז היו בני ישראל בערי נחלתם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויגע. כמו והגיע : (מצודת ציון)


{עג}  וַיֵּשְׁב֣וּ הַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּ֡ם וְהַשּׁוֹעֲרִים֩ וְהַמְשֹׁרְרִ֨ים וּמִן-הָעָ֧ם וְהַנְּתִינִ֛ים וְכָל-יִשְׂרָאֵ֖ל בְּעָרֵיהֶ֑ם וַיִּגַּע֙ הַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֔י וּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּעָרֵיהֶֽם:

נחמיה פרק-ח

{א}  וַיֵּאָסְפ֤וּ כָל-הָעָם֙ כְּאִ֣ישׁ אֶחָ֔ד אֶל-הָ֣רְח֔וֹב אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר-הַמָּ֑יִם וַיֹּֽאמְרוּ֙ לְעֶזְרָ֣א הַסֹּפֵ֔ר לְהָבִ֗יא אֶת-סֵ֙פֶר֙ תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁר-צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת-יִשְׂרָאֵֽל:

 מצודת דוד  כאיש אחד. ר''ל חיש מהר כביאת איש אחד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הסופר. החכם ובדח''ל סופר מברך ובור יוצא (חולין קי''ח) : (מצודת ציון)


{ב}  וַיָּבִ֣יא עֶזְרָ֣א הַ֠כֹּהֵן אֶֽת-הַתּוֹרָ֞ה לִפְנֵ֤י הַקָּהָל֙ מֵאִ֣ישׁ וְעַד-אִשָּׁ֔ה וְכֹ֖ל מֵבִ֣ין לִשְׁמֹ֑עַ בְּי֥וֹם אֶחָ֖ד לַחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִֽי:

 רש"י  ביום אחד לחדש השביעי. הוא יום של ראש השנה : (רש"י)

 מצודת דוד  מאיש וגו'. ר''ל הביא לפני כולם כי כולם נאספו שם : מבין לשמוע. בעל בינה להבין דברי הספר : ביום אחד וגו'. הוא ר''ה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וכל מבין לשמוע. אחשוב כי רמז בכל מבין לשמוע אל הטף כמו שאמרה התורה בפרשת הקה למען ישמעו ולמען ילמדו ובאר בזה כי לא יבואו שם מהטף רק המבינים לשמוע : (רלב"ג)


{ג}  וַיִּקְרָא-בוֹ֩ לִפְנֵ֨י הָרְח֜וֹב אֲשֶׁ֣ר | לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר-הַמַּ֗יִם מִן-הָאוֹר֙ עַד-מַחֲצִ֣ית הַיּ֔וֹם נֶ֛גֶד הָאֲנָשִׁ֥ים וְהַנָּשִׁ֖ים וְהַמְּבִינִ֑ים וְאָזְנֵ֥י כָל-הָעָ֖ם אֶל-סֵ֥פֶר הַתּוֹרָֽה:

 רש"י  מן האור. של תחלת היום : אל ספר התורה. היו כל העם מטים אזניהם : (רש"י)

 מצודת דוד  ויקרא בו. עזרא קרא בו : מן האור. מן אור הבוקר : והמבינים. בעלי בינה : ואזני וגו'. היו נוטים אזניהם לשמוע אל דברי תורה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואזני כל העם אל ספר התורה. כלם היו מטים אזניהם לשמוע הדברים ולהבינם ולזה הוא מבואר שלא היו מדברים בדברים אחרים : (רלב"ג)


{ד}  וַֽיַּעֲמֹ֞ד עֶזְרָ֣א הַסֹּפֵ֗ר עַֽל-מִגְדַּל-עֵץ֮ אֲשֶׁ֣ר עָשׂ֣וּ לַדָּבָר֒ וַיַּֽעֲמֹ֣ד אֶצְל֡וֹ מַתִּתְיָ֡ה וְשֶׁ֡מַע וַ֠עֲנָיָה וְאוּרִיָּ֧ה וְחִלְקִיָּ֛ה וּמַעֲשֵׂיָ֖ה עַל-יְמִינ֑וֹ וּמִשְּׂמֹאל֗וֹ פְּ֠דָיָה וּמִֽישָׁאֵ֧ל וּמַלְכִּיָּ֛ה וְחָשֻׁ֥ם וְחַשְׁבַּדָּ֖נָה זְכַרְיָ֥ה מְשֻׁלָּֽם: (פ)

 רש"י  אשר עשו לדבר. אותו מגדל עץ עשו לשם כך לקרות שם עליו ספר התורה : (רש"י)

 מצודת דוד  אשר עשו לדבר. הנעשה מתחלה בעבור זה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויעמוד עזרא הסופר על מגדל עץ אשר עשו לדבר וגו'. הנה עשו זה כדי שיהיה גבוה על העם וישמעו כלם דבריו ולפי שהמגדל ההוא היה גבוה עשרה טפחים או יותר והיה חולק רשות לפני עצמו היו שם עמו מימינו ומשמאלו קצת אנשים כדי שלא יאמר דבר שבקדושה בפחות מעשרה : (רלב"ג)


{ה}  וַיִּפְתַּ֨ח עֶזְרָ֤א הַסֵּ֙פֶר֙ לְעֵינֵ֣י כָל-הָעָ֔ם כִּֽי-מֵעַ֥ל כָּל-הָעָ֖ם הָיָ֑ה וּכְפִתְח֖וֹ עָֽמְד֥וּ כָל-הָעָֽם:

 רש"י  כי מעל כל העם היה. ועל כן ראוהו כולם : וכפתחו עמדו כל העם. וכאשר פתחו לקרות שתקו כל העם : עמדו. לשון שתיקה (שתקו) כמו עמדו ולא ענו עוד (איוב לב) : (רש"י)

 מצודת דוד  לעיני כל העם. כולם ראו בפתחו את הספר כי עמד על המגדל ממעל לכל העם ולזה ראו הכל : וכפתחו. כאשר פתח הספר או כאשר פתח פיו לדבר שתקו כל העם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עמדו. ענין שתיקה כמו עמדו ולא ענו (איוב ל''ב) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וכפתחו עמדו כל העם. ר''ל שתכף שפתח ספר תורה עמדו כל העם על עמדם לא התנועעו איש ממקומו כדי שיוכלו להבין את דברי התורה : (רלב"ג)


{ו}  וַיְבָ֣רֶךְ עֶזְרָ֔א אֶת-יְהוָ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים הַגָּד֑וֹל וַיַּֽעֲנ֨וּ כָל-הָעָ֜ם אָמֵ֤ן | אָמֵן֙ בְּמֹ֣עַל יְדֵיהֶ֔ם וַיִּקְּד֧וּ וַיִּשְׁתַּחֲוֻּ֛ לַיהוָ֖ה אַפַּ֥יִם אָֽרְצָה:

 רש"י  במועל ידיהם. בנשיאות ידיהם שנשאו כפיהם למעלה להודות להקב''ה כענין שנאמר ויפרוש כפיו השמים (מלכים א' ח) : (רש"י)

 מצודת דוד  אמן אמן. הכפל לחזק : במועל ידיהם. ברוממות ידיהם למעלה : אפים. כ''א על פניו ארצה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  במועל. מלשון העלאה והרמה : ויקדו. כפפו הקדקוד : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויברך עזרא את ה' האלהים וגו'. זו ברכת התורה וידמה מזה שכבר ברך קודם קריאתו התורה : במועל ידיהם. ר''ל שנשאו ידיהם למעלה לה' יתברך בענותם אמן : (רלב"ג)


{ז}  וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה | יָמִ֡ין עַקּ֡וּב שַׁבְּתַ֣י | הֽוֹדִיָּ֡ה מַעֲשֵׂיָ֡ה קְלִיטָ֣א עֲזַרְיָה֩ יוֹזָבָ֨ד חָנָ֤ן פְּלָאיָה֙ וְהַלְוִיִּ֔ם מְבִינִ֥ים אֶת-הָעָ֖ם לַתּוֹרָ֑ה וְהָעָ֖ם עַל-עָמְדָֽם:

 רש"י  מבינים את העם. שהיו מתרגמין לעם דברי תורה : על עמדם. שהיו עומדים על רגליהם : (רש"י)

 מצודת דוד  מבינים. הם היו מבינים ומודיעים להעם את דברי התורה שקרא עזרא : על עמדם. על מקום מעמדם ולא זזו ממקומם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  מבינים את העם לתורה. ר''ל שהם מבארים להם התורה : (רלב"ג)


{ח}  וַֽיִּקְרְא֥וּ בַסֵּ֛פֶר בְּתוֹרַ֥ת הָאֱלֹהִ֖ים מְפֹרָ֑שׁ וְשׂ֣וֹם שֶׂ֔כֶל וַיָּבִ֖ינוּ בַּמִּקְרָֽא: (ס)

 רש"י  ושום שכל. ושימת חכמה ושום לשון פעול : (רש"י)

 מצודת דוד  ויקראו. ר''ל שמעו קול הקריאה כי עזרא לבד היה הקורא : מפורש. קריאה מפורשת לדעת ולהבין מה שנאמר בה : ושום שכל וכו'. שמו שכלם ר''ל נתנו לבם להשכיל אמיתת הענין והשכילו להבין במקרא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ושום. מלשון שימה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויקראו בספר בתורת האלהים וגו'. ר''ל שהלוים קראו בספר בתורת האלהים דבר מפורש כי תרגמוהו להם ולא די להם שתרגמוהו להם בלשון מובן אצלם אבל השתדלו בשימת שכל וחכמה בענין הדבר המתורגם וזה היה כשבארו להם הכונה אשר בעבורה אמרה התורה זה ויבינו אותם בצורת הקריאה בתורה שתסכים אל המכוון בה וזה היה כשינוחו בקריאתם במקומות שהוא סוף באופן מה ולא ינוחו במה שהוא אמצע : (רלב"ג)


{ט}  וַיֹּ֣אמֶר נְחֶמְיָ֣ה ה֣וּא הַתִּרְשָׁ֡תָא וְעֶזְרָ֣א הַכֹּהֵ֣ן | הַסֹּפֵ֡ר וְהַלְוִיִּם֩ הַמְּבִינִ֨ים אֶת-הָעָ֜ם לְכָל-הָעָ֗ם הַיּ֤וֹם קָדֹֽשׁ-הוּא֙ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם אַל-תִּֽתְאַבְּל֖וּ וְאַל-תִּבְכּ֑וּ כִּ֤י בוֹכִים֙ כָּל-הָעָ֔ם כְּשָׁמְעָ֖ם אֶת-דִּבְרֵ֥י הַתּוֹרָֽה:

 רש"י  היום קדוש. כי יום ר''ה הוא : כי בוכים כל העם. מפני שלא קיימו התורה כראוי : (רש"י)

 מצודת דוד  המבינים. אשר היו מבינים את העם את דברי התורה : לכל העם. הם אמרו לכל העם הלא היום קדוש הוא לה' כי ר''ה הוא ואין מהראוי להתאבל ולבכות בו : כשמעם וגו'. כי ראו שלא קיימו את התורה כראוי : (מצודת דוד)

 רלב"ג  היום קדוש הוא לה' אלהיכם. זה מבואר כי הוא היה יום זכרון תרועה והוא אשר נקראהו ראש השנה : כי בוכים כל העם וגו'. ידמה שקראו להם במקום הקללות למען ייראו את ה' : (רלב"ג)


{י}  וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם לְכוּ֩ אִכְל֨וּ מַשְׁמַנִּ֜ים וּשְׁת֣וּ מַֽמְתַקִּ֗ים וְשִׁלְח֤וּ מָנוֹת֙ לְאֵ֣ין נָכ֣וֹן ל֔וֹ כִּֽי-קָד֥וֹשׁ הַיּ֖וֹם לַאֲדֹנֵ֑ינוּ וְאַל-תֵּ֣עָצֵ֔בוּ כִּֽי-חֶדְוַ֥ת יְהוָ֖ה הִ֥יא מָֽעֻזְּכֶֽם:

 רש"י  לאין נכון לו. לעני שאין מזומן לו מאכלו : (רש"י)

 מצודת דוד  משמנים. מאכלי שמן : ממתקים. משקים מתוקים : לאין נכון לו. למי שאין המזון נכון ומזומן לו ר''ל לדלת העם : כי חדות ה'. ר''ל שמחת י''ט שהיא שמחה של מצוה היא תתן לכם עוז ותעצומות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מנות. ענין חלק ומתן כמו והיה לך למנה (שמות כ''ט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לכו אכלו משמנים וגו'. אמר זה בעבור עונג יום טוב. ובעבור שהתורה צותה לנו בכל שמחותינו בחגינו לשמח האביונים בכל הטוב אשר נתן ה' לנו צוה אותם שישלחו מנות לאשר אין נכון ומזומן והם העניים ולפי שעד חצי היום קראו בתורה למדנו מזה שהמועדים נתנו לשמח בקצתם הנפש והוא העסק בתורה ולשמח בקצתם הגוף והוא ההתענג במזונות ובמשקים הערבים : כי חדות ה' היא מעזכם. ר''ל המבצר והחוזק שתתחזקו בו הוא שתשמחו במה שרצה ה' יתברך שתשמחו בו והם המועדים כי בהם הישרה נפלאה להשיג ה' יתברך כמו שבארנו בפירוש התורה ועם השמחה והרחבת נפש יתכן שיושג זה יותר. ואפשר שנאמר שהרצון בו שהוא ראוי שתשמחו במה ששמעתם מהתורה כדי שתתישרו לשמרה והוא המעוז והחוזק שתקחו מזה כי שמחתכ' בו תורה שרצונכם לנהג לפי התורה וזה הוא מה שאמר אחר זה וילכו כל העם לאכול ולשתות ולשלוח מנות וגו' : (רלב"ג)


{יא}  וְהַלְוִיִּ֞ם מַחְשִׁ֤ים לְכָל-הָעָם֙ לֵאמֹ֣ר הַ֔סּוּ כִּ֥י הַיּ֖וֹם קָדֹ֑שׁ וְאַל-תֵּעָצֵֽבוּ:

 רש"י  מחשים. היו מזהירין לכל העם לחשות שלא יבכו עוד : הסו. ל' שתיקה כמו ויהס כלב (מדבר י''ג) : (רש"י)

 מצודת דוד  מחשים. היו משתקים את כל העם ואמרו להם שתקו מן הבכי : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מחשים. משתיקים כמו עת לחשות (קהלת ג') : הסו. שתקו כמו ויהס כלב (במדבר י''ג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  והלוים מחשים וגו'. ר''ל שהם היו משתקים העם מהבכי והתאבל : הסו. שתקו : (רלב"ג)


{יב}  וַיֵּלְכ֨וּ כָל-הָעָ֜ם לֶאֱכֹ֤ל וְלִשְׁתּוֹת֙ וּלְשַׁלַּ֣ח מָנ֔וֹת וְלַעֲשׂ֖וֹת שִׂמְחָ֣ה גְדוֹלָ֑ה כִּ֤י הֵבִ֙ינוּ֙ בַּדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הוֹדִ֖יעוּ לָהֶֽם: (ס)

 מצודת דוד  ולשלח מנות. לאין נכון לו : כי הבינו. השכילו וידעו בדברי התורה אשר הודיעו להם ושמחו בזה : (מצודת דוד)


{יג}  וּבַיּ֣וֹם הַשֵּׁנִ֡י נֶאֶסְפוּ֩ רָאשֵׁ֨י הָאָב֜וֹת לְכָל-הָעָ֗ם הַכֹּֽהֲנִים֙ וְהַלְוִיִּ֔ם אֶל-עֶזְרָ֖א הַסֹּפֵ֑ר וּלְהַשְׂכִּ֖יל אֶל-דִּבְרֵ֥י הַתּוֹרָֽה:

 רש"י  וביום השני. של ראש השנה : (רש"י)

 מצודת דוד  וביום השני. של ר''ה כי בימי עזרא עברוהו לאלול ועשו שני ימים טובים של ר''ה כן ארז''ל : לכל העם. של כל העם : ולהשכיל. לקרות בה בכוונת הלב לדעת מצות ה' אשר תעשינה : (מצודת דוד)


{יד}  וַֽיִּמְצְא֖וּ כָּת֣וּב בַּתּוֹרָ֑ה אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהוָה֙ בְּיַד-מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁר֩ יֵשְׁב֨וּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֧ל בַּסֻּכּ֛וֹת בֶּחָ֖ג בַּחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִֽי: {טו}  וַאֲשֶׁ֣ר יַשְׁמִ֗יעוּ וְיַעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בְּכָל-עָרֵיהֶם֮ וּבִירוּשָׁלִַ֣ם לֵאמֹר֒ צְא֣וּ הָהָ֗ר וְהָבִ֙יאוּ֙ עֲלֵי-זַ֙יִת֙ וַעֲלֵי-עֵ֣ץ שֶׁ֔מֶן וַעֲלֵ֤י הֲדַס֙ וַעֲלֵ֣י תְמָרִ֔ים וַעֲלֵ֖י עֵ֣ץ עָבֹ֑ת לַעֲשֹׂ֥ת סֻכֹּ֖ת כַּכָּתֽוּב: (פ)

 רש"י  ואשר ישמיעו. וצוו אשר ישמיעו קול לחוג את חג הסוכות וכן נוהג המקרא לדבר כענין הזה כמו אמור לנער ויעבור לפנינו (שמואל א' ט') : ועלי הדס. מפורש במסכת סוכה זה הדס שוטה שאינו ראוי ללולב כי אם לעשות סוכה : ועלי תמרים. ללולב : ועלי עץ עבות. זה הדס הראוי ללולב כמפורש במסכת סוכה : (רש"י)

 מצודת דוד  ואשר ישמיעו. הוא מקרא קצר וכאלו נאמר וצוו אשר ישמיעו וכו' : עלי זית. ענפים כשהם עם העלים : עץ שמן. הוא מין אילן סרק : ועלי הדס. ארז''ל שהוא הדס שוטה שאין כשר ללולב וצוו להביאו לסכך בהם את הסוכה עם עלי זית ועלי עץ שמן. ועלי תמרים. זה לולב : עץ עבות. זה ההדס אשר עליו קלועים זה בזה הכשר ללולב וה''ה שצוו להביא האתרוג וערבי נחל ולא זכרם לקצר בדבר המובן : לעשות סוכות. לסכך בהם את הסוכות ומוסב על עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויעבירו קול. הוא ענין הכרזה כמו ויעבירו קול במחנה (שמות ל''ו) : עבות. מלשון עב ור''ל מרובה בעלים וקלועים זע''ז וכן שתי עבותות הזהב (שם כ''ח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  צאו ההר והביאו עלי זית וגו'. ר''ל עצים עם עלים לעשות סוכה : ועלי הדס. לפי שזכר אחר זה ועלי עץ עבות למדנו שההדס שנזכר תחלה אינו עץ עבות וידמה שבחרו אלו קצתם ליופי וקצתם לריח טוב : (רלב"ג)


{טז}  וַיֵּצְא֣וּ הָעָם֮ וַיָּבִיאוּ֒ וַיַּעֲשׂוּ֩ לָהֶ֨ם סֻכּ֜וֹת אִ֤ישׁ עַל-גַּגּוֹ֙ וּבְחַצְרֹ֣תֵיהֶ֔ם וּבְחַצְר֖וֹת בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֑ים וּבִרְחוֹב֙ שַׁ֣עַר הַמַּ֔יִם וּבִרְח֖וֹב שַׁ֥עַר אֶפְרָֽיִם: {יז}  וַיַּֽעֲשׂ֣וּ כָֽל-הַ֠קָּהָל הַשָּׁבִ֨ים מִן-הַשְּׁבִ֥י | סֻכּוֹת֮ וַיֵּשְׁב֣וּ בַסֻּכּוֹת֒ כִּ֣י לֹֽא-עָשׂ֡וּ מִימֵי֩ יֵשׁ֨וּעַ בִּן-נ֥וּן כֵּן֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַה֑וּא וַתְּהִ֥י שִׂמְחָ֖ה גְּדוֹלָ֥ה מְאֹֽד:

 מצודת דוד  וישבו בסוכות. ר''ל ישבו בהם בקביעות רב כמו שראוי להיות : כי לא עשו. ר''ל עשו המצוה מן המובחר אשר לא עשו כן מימי ישוע בן נון והוא הפוך כמו כי לא עשו בני ישראל כן מימי וכו' עד היום ההוא : ותהי שמחה. על אשר קיימו המצוה בתקון רב : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כי לא עשו מימי ישוע בן נון כן בני ישראל. ר''ל להיות לב כל הבאים שם טוב עם ה' ולקרוא יום ביום בספר תורת האלהים וידמה שכן עשו בימי יהושע בן נון לקרוא גם כן בספר תורת האלהים. או יהיה שב אמרו כי לא עשו כן לעשות הסוכות ולב כלם לה' : (רלב"ג)


{יח}  וַ֠יִּקְרָא בְּסֵ֨פֶר תּוֹרַ֤ת הָאֱלֹהִים֙ י֣וֹם | בְּי֔וֹם מִן-הַיּוֹם֙ הָֽרִאשׁ֔וֹן עַ֖ד הַיּ֣וֹם הָאַחֲר֑וֹן וַיַּֽעֲשׂוּ-חָג֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים וּבַיּ֧וֹם הַשְּׁמִינִ֛י עֲצֶ֖רֶת כַּמִּשְׁפָּֽט: (פ)

 רש"י  יום ביום. בכל יום ויום : (רש"י)

 מצודת דוד  ויקרא. עזרא קרא לפני העם בכל יום מן יום הראשון מימי החג עד וכו'. ויעשו חג. הקריבו קרבנות החג : עצרת. עשו עצרת והקריבו בו הקרבנות הראוים כמשפט התורה : (מצודת דוד)

נחמיה פרק-ט

{א}  וּבְיוֹם֩ עֶשְׂרִ֨ים וְאַרְבָּעָ֜ה לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֗ה נֶאֶסְפ֤וּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֙ בְּצ֣וֹם וּבְשַׂקִּ֔ים וַאֲדָמָ֖ה עֲלֵיהֶֽם:

 רש"י  ואדמה עליהם. העלו עפר על ראשם : (רש"י)

 מצודת דוד  נאספו. לירושלים לשוב לה' על מעלם : ובשקים. ובלבישת שקים והוא מענין תשובה והכנעה : ואדמה. ועפר על ראשם וגם זה מענין תשובה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  נאספו בני ישראל בצום ובשקים ואדמה עליהם. ידמה שעל דבר מה שהתחתנו עם גויי הארץ עשו זה שתהיה להם כפרה מה' יתברך ואף על פי שכבר טהרם עזרא מזה כמו שקדם ידמה שבאו אחר זה שם אנשים מהשבי אשר התגעלו בזה החטא ולזה הוצרכו אז להבדל מכל בני נכר : (רלב"ג)


{ב}  וַיִּבָּֽדְלוּ֙ זֶ֣רַע יִשְׂרָאֵ֔ל מִכֹּ֖ל בְּנֵ֣י נֵכָ֑ר וַיַּעַמְד֗וּ וַיִּתְוַדּוּ֙ עַל-חַטֹּ֣אתֵיהֶ֔ם וַעֲוֹנ֖וֹת אֲבֹתֵיהֶֽם:

 רש"י  מכל בני נכר. ומנשיהם של העכו''ם כמו שנאמר למעלה : (רש"י)

 מצודת דוד  מכל בני נכר. מנשים של העובדי כוכבים ובניהן וכמ''ש בעזרא : (מצודת דוד)


{ג}  וַיָּק֙וּמוּ֙ עַל-עָמְדָ֔ם וַֽיִּקְרְא֗וּ בְּסֵ֨פֶר תּוֹרַ֧ת יְהוָ֛ה אֱלֹהֵיהֶ֖ם רְבִעִ֣ית הַיּ֑וֹם וּרְבִעִית֙ מִתְוַדִּ֣ים וּמִֽשְׁתַּחֲוִ֔ים לַיהוָ֖ה אֱלֹהֵיהֶֽם: (פ)

 מצודת דוד  על עמדם. על מעמדם ולא זזו ממקומם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויקראו בספר תורת ה' אלהיהם רביעית היום. למדנו מזה שביום צום ראוי לקרא בספר התורה ברביעית היום הראשון וברביעית היום האחרון יתודו וישתחוו לה' יתברך ויתפללו לפניו לכפר עונותיהם כי אז הם בלב נשבר ונדכא מצער התענית והחצי מהיום אשר בין שתי הרביעיות האלו ראוי שיפשפשו במעשיהם ויתקנו המעוות כי אז יתכן שתהיה תפלתם נשמעת כמו שמצאנו במשה שלא התפלל על חטא העגל כי אם אחר שטהר ישראל ממנו לפי מה שאפשר : (רלב"ג)


{ד}  וַיָּ֜קָם עַֽל-מַֽעֲלֵ֣ה הַלְוִיִּ֗ם יֵשׁ֨וּעַ וּבָנִ֜י קַדְמִיאֵ֧ל שְׁבַנְיָ֛ה בֻּנִּ֥י שֵׁרֵבְיָ֖ה בָּנִ֣י כְנָ֑נִי וַֽיִּזְעֲקוּ֙ בְּק֣וֹל גָּד֔וֹל אֶל-יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיהֶֽם:

 רש"י  על מעלה הלוים. מעלות היו שם שהלוים עומדים שם עליהם בשעה שאמרו שירה : (רש"י)

 מצודת דוד  ויקם. על ישוע לבד חוזר וכאומר ויקם וכו' ישוע וכן בני וכו' : על מעלה הלוים. על המעלה שהיו הלוים עומדים עליה לדבר בשיר : בקול גדול. לעורר את הכוונה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויקם על מעלה הלוים. ר''ל על המקום העליון אשר עומדים שם הלוים באמרם השיר : (רלב"ג)


{ה}  וַיֹּאמְר֣וּ הַלְוִיִּ֡ם יֵשׁ֣וּעַ וְ֠קַדְמִיאֵל בָּנִ֨י חֲשַׁבְנְיָ֜ה שֵׁרֵֽבְיָ֤ה הֽוֹדִיָּה֙ שְׁבַנְיָ֣ה פְתַֽחְיָ֔ה ק֗וּמוּ בָּרֲכוּ֙ אֶת-יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם מִן-הָעוֹלָ֖ם עַד-הָעוֹלָ֑ם וִיבָֽרְכוּ֙ שֵׁ֣ם כְּבוֹדֶ֔ךָ וּמְרוֹמַ֥ם עַל-כָּל-בְּרָכָ֖ה וּתְהִלָּֽה:

 רש"י  מן העולם ועד העולם. מתחלת העולם ועד תכליתו יהי ברוך : ויברכו שם כבודך. עכשיו דברו הלוים כלפי שכינה בתפלה ויברכו שם כבודך כי הוא גדול ומרומם על כל ברכה ותהלה כי כל הברכות ותהלות שלו הם ד''א ומרומם על כל ברכה ותהלה שאין בריה יכולה לברכו ולהללו כפי גדלו ורוממותו שהוא מרומם ונשא יותר מה שאין הפה יכולה לדבר : (רש"י)

 מצודת דוד  ויאמרו. אל העם אמרו קומו בזריזות וברכו וכו' : מן העולם וכו'. ר''ל המושל מקצות העולם עד קצתו : ויברכו. חזרו פניהם כלפי המקום ב''ה ואמרו הן בני ישראל יברכו שם כבודך אבל אתה מרומם על כל ברכה ותהלה כי אין לספר כל תהלתך : (מצודת דוד)

 רלב"ג  קומו ברכו את ה' אלהיכם וגו'. הם היו אומרים אל העם שיברכו את ה' שהוא אלהיהם מן היות העולם וכל עוד שיהיה העולם נמצא כי ה' יתברך הוא תמיד נמצא לא סר ולא יסור ואחר זה השלימו זאת הברכה כאלו הם מדברים עם ה' יתברך ואמרו ויברכו ישראל שם כבודך שהוא מרומם על כל ברכה ותהלה ר''ל שלא נוכל לברכו ולהללו בשום פנים שלא יהיה ה' יתברך מרומם על כל הברכות ותהלות ההם ואפילו מלאכי השרת כשיברכוהו ויהללוהו הנה הוא מרומם לאין שעור על כל ברכותיהם ותהלותיהם כמו שבארנו בראשון ובחמישי מספר מלחמות ה'. והנה למדנו מזה שישראל היו עונין על הברכות במקדש ברוך ה' אלהינו מן העולם ועד העולם וברוך שם כבודו ומרומם על כל ברכה ותהלה. ואחר זה אמרו הלוים כל אלו הדברים הנפלאים והשלמים הנזכרים אחר זה וראינו לבארם באור שלם לבאר מה שבאלו הדברים מהשלמות : (רלב"ג)


{ו}  אַתָּה-ה֣וּא יְהוָה֮ לְבַדֶּךָ֒ (את) אַתָּ֣ה עָשִׂ֡יתָ אֶֽת-הַשָּׁמַיִם֩ שְׁמֵ֨י הַשָּׁמַ֜יִם וְכָל-צְבָאָ֗ם הָאָ֜רֶץ וְכָל-אֲשֶׁ֤ר עָלֶ֙יהָ֙ הַיַּמִּים֙ וְכָל-אֲשֶׁ֣ר בָּהֶ֔ם וְאַתָּ֖ה מְחַיֶּ֣ה אֶת-כֻּלָּ֑ם וּצְבָ֥א הַשָּׁמַ֖יִם לְךָ֥ מִשְׁתַּחֲוִֽים:

 מצודת דוד  שמי השמים. הם השמים העליונים אשר המה ממעל השמים הנראים : וכל צבאם. הם הכוכבים ומזלות : ואתה מחיה. אתה נותן חיות ומזון לכולם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אתה הוא ה' לבדך. כי לא ישתתף עמך בזה השם אחד מהנמצאות כי ההיות הוא לך מעצמך וכל היות אשר לזולתך הוא עלול מן ההיות אשר לך ולזה יאמר שם ההיות באמתות ובקדימה על ה' יתברך. ועל זולתו יאמר בשתוף ובאיחור : אתה עשית את השמים. והם הגלגלים השמונה. ושמי השמים הם הגלגלים העובדים כל גלגל וגלגל בתנועותיהם : וכל צבאם. הם הכוכבים אשר בעבורם היה רבוי הגלגלים ועשית הארץ. וכל אשר עליה מהצמחים והבעלי חיים : הימים וכל אשר בהם. מהדגים והצמחים כמו האלמוגים שיתהוו בהם וקצת עשבים שגדלים במים : ואתה מחיה את כלם. ומעמיד אותם ר''ל שאין מעשיך אלו כדרך מעשי האדם שאחר שנעשו לא יתלה קיומם בקיום העושה אותם אבל מעשי ה' יתברך קיומם במה שישפע עליהם תמיד מה' יתברך ולזה הוא מחיה את כלם : וצבא השמים לך משתחוים. ר''ל שהם כלם נכנעים לו יתברך ובשליחותו הם מתנועעים כמו שבארנו בחמישי מספר מלחמות ה' : (רלב"ג)


{ז}  אַתָּה-הוּא֙ יְהוָ֣ה הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֤ר בָּחַ֙רְתָּ֙ בְּאַבְרָ֔ם וְהוֹצֵאת֖וֹ מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֑ים וְשַׂ֥מְתָּ שְּׁמ֖וֹ אַבְרָהָֽם:

 רש"י  ושמת. טעמו למעלה בשי''ן לפי שמשמעותו בלשון עבר : (רש"י)

 מצודת דוד  מאור כשדים. ארז''ל כי נמרוד השליכו לכבשן אש בארץ כשדים וה' הצילו : אברהם. המורה על רוב הגדולה שיהיה לאב המון גוים כמ''ש בתורה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם. ולזה הוצאתו מאור כשדים כדי שילך לארץ הנבחרת למען יהיה זרעו נבחר כמו שבארנו בבאורנו לדברי התורה : ושמת שמו אברהם. כשרצית שיהיה לו בן משרה אשר היה ממנו הזרע הנבחר אשר בעבורו היה אב ואדון להמון גוים כי ממנו היה הזרע שזכה לרשת ארץ שבעה עממין. והנה (ח) מצאת לבב אברהם נאמן לפניך ולזה כרת עמו הברית בין הבתרים לתת את ארץ הכנעני החתי האמורי והפרזי והיבוסי והגרגשי באופן שתנתן לזרעו. והנה לא זכר שאר האומות שאמר לו ה' יתברך שיתן לזרעו לפי שהוא אמר אחר זה ותקם את דבריך ולא נתקיים עדיין ענין נתינת שאר האומות והכל יהיה נשלם בעת ביאת הגואל כמו שבארנו בבאורנו לדברי תורה. והנה בסוף הענין הקמת את דבריך כי צדיק וישר אתה ולא תמנע מבעל חק חקו שאמרת לתת לו מהטוב ולזה רצית להגיע לזרע אברהם זה הטוב כאשר יהיו ראוים לו גם המצאת להם מה שקנו בו מהשלמות באופן שיהיו ראויים לזאת הטובה. והנה מהשגחתך על האבות (ט) ראית את עני אבותינו במצרים וירדה השגחתך להצילם ושמעת גם כן זעקתם על ים סוף כשרדף פרעה אחריהם ואבד מהם מנוס כי הים היה להם מצד אחד וחיל פרעה מצד אחר אז מהרת להצילם. ולא די שהצלת אותם אבל השתדלת לעשות מה שתעשה לך שם בו. והם (י) האותות והמופתים שנתת בפרעה ובכל עבדיו ובכל עם ארצו כי זה היה סבה לעשות לה' יתברך שם וזה שנספר תמיד באזני בנינו ובני בנינו אלו האותות וידעו כלם כי הוא ה'. והנה במה שהשפעת מהטוב הנפשי לישראל באלו המכות אשר הכית פרעה ועבדיו ועמו בכל מכה לא היה מהעול כלל כי ידעת כי כלם הרשיעו על ישראל לענותם בענוים נפלאים ודמו לכלותם בגזרותיהם במה שגזרו שכל הבן הילוד ישליכו היאורה. ובזה הוסר הספק איך היה נענש פרעה וה' יתברך הקשה את לבו וזה כי הוא לא היה נענש על מה שהקשה ה' יתברך בו את לבו אבל היה ראוי לעונש מצד מה שהרשיע כנגד ישראל ורצה ה' יתברך בהטילו העונש עליו שיגיע מזה תועלת לישראל שידעו כי הוא ה' ולזה הבטיח ה' יתברך אברהם שיחדש אלו המופתים בצאתם ממצרים באמרו וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ובזה נתבאר לאברהם קיום היעוד שיעדו ה' יתברך מענין ירושת הארץ אשר בעבורו שאל אות ואמר במה אדע כי אירשנה כי בסבת אלו האותות קנה זרעו מהשלמות מה שהיה ראוי בו לירושת הארץ כמו שבארנו בבאורנו לדברי התורה. וזולת האותות והמופתים שהרבית לעשות במצרים עשית עוד מהמופת כדי ידעו כלם כי אתה ה'. והוא (יא) שכבר בקעת הים לפני ישראל כשרדף פרעה אחריהם ויעברו בני ישראל בתוך הים ביבשה ואת רודפיהם השלכת בכח במצולות הים וצללו בהם במהירות כמו שתצלול האבן במים עזים. ועשית עוד מהמופתים לישראל למען ידעוך שכבר (יב) הנחיתם בעמוד ענן יומם ועמוד האש לילה להאיר להם את הדרך אשר ילכו וגם בחנותם לא המיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם. והפלגת עוד לחדש להם מהמופת יקנו בו השלמות האמתי. והוא שכבר (יג) ירדה שכינתך על הר סיני ועיניהם רואות ודברת עמהם משמים על דרך פלא באותם הקולות הנפלאים שהיו העם רואים שומעים ונתת להם בזה האופן עשרת הדברים שכללו משפטים ישרים והם לא תחמוד ולא תענה ולא תנאף ולא תגנוב ולא תרצח וכבד. ותורות אמת הם אנכי ולא יהיה לך. והחקים והמצות הטובים הם לא תשא וזכור. שעם היותם חקים הם מבוארי התועלת כמו שבארנו כל זה בפרשת וישמע יתרו : (רלב"ג)


{ח}  וּמָצָ֣אתָ אֶת-לְבָבוֹ֮ נֶאֱמָ֣ן לְפָנֶיךָ֒ וְכָר֨וֹת עִמּ֜וֹ הַבְּרִ֗ית לָתֵ֡ת אֶת-אֶרֶץ֩ הַכְּנַעֲנִ֨י הַחִתִּ֜י הָאֱמֹרִ֧י וְהַפְּרִזִּ֛י וְהַיְבוּסִ֥י וְהַגִּרְגָּשִׁ֖י לָתֵ֣ת לְזַרְע֑וֹ וַתָּ֙קֶם֙ אֶת-דְּבָרֶ֔יךָ כִּ֥י צַדִּ֖יק אָֽתָּה:

 רש"י  וכרות עמו. לשון פעול : (רש"י)

 מצודת דוד  לתת לזרעו. מפני אריכת הדברים חזר לומר שוב מלת לתת וכן דרך המקרא. ותקם. וקיימת : (מצודת דוד)


{ט}  וַתֵּ֛רֶא אֶת-עֳנִ֥י אֲבֹתֵ֖ינוּ בְּמִצְרָ֑יִם וְאֶת-זַעֲקָתָ֥ם שָׁמַ֖עְתָּ עַל-יַם-סֽוּף:

 מצודת דוד  ותרא. נתת לב לראות בעניים ולגאלם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עני. מלשון עינוי : (מצודת ציון)


{י}  וַ֠תִּתֵּן אֹתֹ֨ת וּמֹֽפְתִ֜ים בְּפַרְעֹ֤ה וּבְכָל-עֲבָדָיו֙ וּבְכָל-עַ֣ם אַרְצ֔וֹ כִּ֣י יָדַ֔עְתָּ כִּ֥י הֵזִ֖ידוּ עֲלֵיהֶ֑ם וַתַּֽעַשׂ-לְךָ֥ שֵׁ֖ם כְּהַיּ֥וֹם הַזֶּֽה:

 רש"י  כי הזידו. כי הרשיעו עליהם כמו כי בדבר אשר זדו עליהם (שמות יח) : שם. רצון בלע''ז : (רש"י)

 מצודת דוד  הזידו עליהם. הרשיעו על ישראל להעבידם בקושי ובפרך : כהיום הזה. אשר נתפרסם שמך עד מאד : (מצודת דוד)


{יא}  וְהַיָּם֙ בָּקַ֣עְתָּ לִפְנֵיהֶ֔ם וַיַּֽעַבְר֥וּ בְתוֹךְ-הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָׁ֑ה וְֽאֶת-רֹ֨דְפֵיהֶ֜ם הִשְׁלַ֧כְתָּ בִמְצוֹלֹ֛ת כְּמוֹ-אֶ֖בֶן בְּמַ֥יִם עַזִּֽים:

 מצודת דוד  במצולות. השלכתם למטה בעומק הים כמו אבן הנופל לקרקעות המים אף אם הם חזקים ורדופים מאד : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בקעת. חלקת לשנים : במצולות. עומק המים כמו ותשלך במצולות ים (מיכה ז') : עזים. מל' עוז וחזק : (מצודת ציון)


{יב}  וּבְעַמּ֣וּד עָנָ֔ן הִנְחִיתָ֖ם יוֹמָ֑ם וּבְעַמּ֥וּד אֵשׁ֙ לַ֔יְלָה לְהָאִ֣יר לָהֶ֔ם אֶת-הַדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֥ר יֵֽלְכוּ-בָֽהּ:

 רש"י  יומם. בכל יום ויום : (רש"י)

 מצודת דוד  ובעמוד ענן. על ידי עמוד הענן הנהגתם ביום להורות להם הדרך אשר ילכו בה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הנחיתם. הנהגתם כמו ולא נחם (שמות י''ג) : (מצודת ציון)


{יג}  וְעַ֤ל הַר-סִינַי֙ יָרַ֔דְתָּ וְדַבֵּ֥ר עִמָּהֶ֖ם מִשָּׁמָ֑יִם וַתִּתֵּ֨ן לָהֶ֜ם מִשְׁפָּטִ֤ים יְשָׁרִים֙ וְתוֹר֣וֹת אֱמֶ֔ת חֻקִּ֥ים וּמִצְוֹ֖ת טוֹבִֽים:

 רש"י  ודבר. כמו ולדבר כמו שנאמר מן השמים השמיעך את קולו ליסרך (דברים ד') : (רש"י)

 מצודת דוד  ודבר עמהם. דברת עמהם : משמים. כי הרכין את השמים ופירש על ההר : (מצודת דוד)


{יד}  וְאֶת-שַׁבַּ֥ת קָדְשְׁךָ֖ הוֹדַ֣עַתָ לָהֶ֑ם וּמִצְו֤וֹת וְחֻקִּים֙ וְתוֹרָ֔ה צִוִּ֣יתָ לָהֶ֔ם בְּיַ֖ד מֹשֶׁ֥ה עַבְדֶּֽךָ:

 רלב"ג  ואת שבת קדשך הודעת להם קודם זה בדבר המן שנתבאר בו לכל ישראל איזה יום הוא שבת כי ביום הששי מצאו במה שלקטו משנה על אשר ילקטו יום יום כדי שיספיק להם לשבת ובשבת לא ירד ובזה הודיע להם ה' ענין השבת שהוא קדוש בזה האופן שנפלא. ואחר ששמעו ישראל עשרת הדברים ויראו פן ימותו אם ישמעו עוד דברי ה' יתברך בזה האופן אמרו למשה דבר אתה עמנו ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות ואז צוה ה' יתברך לישראל מצות וחקים ותורה ביד משה עבדו. והנה הרבית להם עוד מופתיך למשכם לעבודתיך : (רלב"ג)


{טו}  וְ֠לֶחֶם מִשָּׁמַ֜יִם נָתַ֤תָּה לָהֶם֙ לִרְעָבָ֔ם וּמַ֗יִם מִסֶּ֛לַע הוֹצֵ֥אתָ לָהֶ֖ם לִצְמָאָ֑ם וַתֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ם לָבוֹא֙ לָרֶ֣שֶׁת אֶת-הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר-נָשָׂ֥אתָ אֶת-יָדְךָ֖ לָתֵ֥ת לָהֶֽם:

 רש"י  לרעבם. מן רעב יאמר לרעבם כמו מן צמא לצמאם : אשר נשאת את ידך. בשבועה כמו אשר נשאתי את ידי לתת אותה (שמות ו') : (רש"י)

 מצודת דוד  ולחם. הוא המן : לרעבם. להשביעם מן הרעבון : לצמאם. לרוות צמאונם : ותאמר להם. הבטחת להם : נשאת את ידך. ענין שבועה היא בהרמת ידו אל עצמו וכמ''ש אשר נשאתי את ידי וכו' (שמות ו) : (מצודת דוד)

 רלב"ג  נתת להם במדבר לרעבם לחם מן השמים והוא המן והצאת להם מים מסלע לצמאם וזה קרה להם פעמים בהיותם במדבר ותאמר להם אחר זה לבוא שם מרגלים כדי שיתישרו לרשת את הארץ אשר נשבעת לאבותיהם לתת להם : (רלב"ג)


{טז}  וְהֵ֥ם וַאֲבֹתֵ֖ינוּ הֵזִ֑ידוּ וַיַּקְשׁוּ֙ אֶת-עָרְפָּ֔ם וְלֹ֥א שָׁמְע֖וּ אֶל-מִצְוֹתֶֽיךָ:

 מצודת דוד  והם ואבותינו. כפל הדבר לתוספת ביאור : ויקשו. הוא ענין מליצה כאלו נתקשה העורף לבל יוכלו להפך הפנים מול ה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ערפם. הוא מול הפנים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  והנה המרגלים ואבותינו עמהם הרשיעו ויקשו את ערפם לבלתי שמוע אל דברי ה' יתברך : (רלב"ג)


{יז}  וַיְמָאֲנ֣וּ לִשְׁמֹ֗עַ וְלֹא-זָכְר֤וּ נִפְלְאֹתֶ֙יךָ֙ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֣יתָ עִמָּהֶ֔ם וַיַּקְשׁוּ֙ אֶת-עָרְפָּ֔ם וַיִּתְּנוּ-רֹ֛אשׁ לָשׁ֥וּב לְעַבְדֻתָ֖ם בְּמִרְיָ֑ם וְאַתָּה֩ אֱל֨וֹהַּ סְלִיח֜וֹת חַנּ֧וּן וְרַח֛וּם אֶֽרֶךְ-אַפַּ֥יִם וְרַב-(וחסד) חֶ֖סֶד וְלֹ֥א עֲזַבְתָּֽם:

 רש"י  במרים. בשביל מרי שלהם : (רש"י)

 מצודת דוד  ויתנו ראש. אמרו לעשות לעצמם ראש לשוב למצרים לעבדם כמאז : במרים. בעבור רוב המרי והמרד שהיה בהם רצו לעשות כזאת : ואתה וגו'. אבל אתה אלוה סליחות וכו' והעברת פשעם ולא עזבתם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וימאנו. מלשון מיאון וסירוב : (מצודת ציון)

 רלב"ג  לעלות שם לרשת את הארץ כאמרם אנה אנחנו עולים אחינו המסו את לבבנו וימאנו לשמוע כשאמר להם יהושע וכלב שיעלו כי הארץ טובה מאד וה' יתברך הוא בעזר ישראל ולזה אין לירא מעוצם האומות ההם ולא זכרו הנפלאות העצומות אשר עשית עמהם קודם זה אשר בעבורם היה ראוי שיבטחו בה' יתברך שהוא יכניע אויביהם לפניהם כי כל אשר יחפוץ יוכל ויקשו ערפם לבלתי בטוח בה' יתברך ואמרו מרב מרים נתנה ראש ונשובה מצרימה ועם כל זה שעשו כנגדך אתה אלוה הסליחות חנון ורחום ארך אפים ומרבה להטיב ולזה לא עזבתם כי הארכת אפך ורחמת עליהם ולא רצית להפרע מהם תכף אבל הארכת חנותם במדבר עד שלמות ארבעים שנה כדי שלא ימותו בלא עתם ובאותם הארבעים שנה קרבת אותם מאד לעבודתך כמו שזכר אחר זה וכל זה מרוב השגחתו על ישראל בעבור בריתו עם האבות. וגם כי הרשיעו מאד (יח) לעשות להם עגל מסכה ויאמרו זה אלהיך ישראל אשר העלה אותך מארץ מצרים ועשו בזה הכעסות גדולות כנגד ה' ית' : (רלב"ג)


{יח}  אַ֗ף כִּֽי-עָשׂ֤וּ לָהֶם֙ עֵ֣גֶל מַסֵּכָ֔ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ זֶ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר הֶעֶלְךָ֖ מִמִּצְרָ֑יִם וַֽיַּעֲשׂ֔וּ נֶאָצ֖וֹת גְּדֹלֽוֹת:

 מצודת ציון  מסכה. מדבר הניצק וניתך : נאצות. ענין כעס ובזיון : (מצודת ציון)


{יט}  וְאַתָּה֙ בְּרַחֲמֶ֣יךָ הָֽרַבִּ֔ים לֹ֥א עֲזַבְתָּ֖ם בַּמִּדְבָּ֑ר אֶת-עַמּ֣וּד הֶ֠עָנָן לֹא-סָ֨ר מֵעֲלֵיהֶ֤ם בְּיוֹמָם֙ לְהַנְחֹתָ֣ם בְּהַדֶּ֔רֶךְ וְאֶת-עַמּ֨וּד הָאֵ֤שׁ בְּלַ֙יְלָה֙ לְהָאִ֣יר לָהֶ֔ם וְאֶת-הַדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֥ר יֵֽלְכוּ-בָֽהּ:

 רש"י  בהדרך. כמו בדרך : (רש"י)

 מצודת דוד  ואתה ברחמיך וכו'. ר''ל אף שהיו ראוים לעזבם בעבור מעשיהם אבל אתה ברחמיך הרבים לא עזבתם : ואת הדרך. ולהנחותם את הדרך : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואתה מפני רב רחמיך עם כל לא הסירות השגחתך מהם במדבר לא סר מעליהם עמוד הענן ועמוד האש שהיה בו תועלת להישירם לאמונת ה' יתברך והיה בזה עוד מהתועלת לנחותם הדרך ולהאיר להם בלילה : (רלב"ג)


{כ}  וְרוּחֲךָ֨ הַטּוֹבָ֔ה נָתַ֖תָּ לְהַשְׂכִּילָ֑ם וּמַנְךָ֙ לֹא-מָנַ֣עְתָּ מִפִּיהֶ֔ם וּמַ֛יִם נָתַ֥תָּה לָהֶ֖ם לִצְמָאָֽם:

 מצודת דוד  ורוחך הטובה. השפעת עליהם רוח חכמה ובינה להשכילם דברי תורתך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ומנך. מלשון מן : מנעת. חדלת : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ורוחך הטובה נתת על שבעים איש מזקני ישראל להשכיל ישראל ולהחכימם ולא מנעת מנך מפיהם כל אותם הארבעים שנה ומים נתת להם לצמאם כמו שנתבאר בספורי התורה : (רלב"ג)


{כא}  וְאַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֛ה כִּלְכַּלְתָּ֥ם בַּמִּדְבָּ֖ר לֹ֣א חָסֵ֑רוּ שַׂלְמֹֽתֵיהֶם֙ לֹ֣א בָל֔וּ וְרַגְלֵיהֶ֖ם לֹ֥א בָצֵֽקוּ:

 מצודת דוד  לא חסרו. מכל דבר המצטרך : לא בצקו. לא נפחו להיות כבצק הזה כאשר יתחמץ ועולה למעלה וכדרך שאר הולכי רגל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  כלכלתם. ענין ספוק הצורך כמו ויכלכל יוסף (בראשית מ''ז) : בלו. מלשון בליה ורקבון : בצקו. ענין עיסה המחומץ : (מצודת ציון)

 רלב"ג  והנה כלכלת אותם ארבעים שנה במדבר לא חסרו דבר שלמותיהם לא בלו מעליהם וגם נעלי רגליהם לא בלו בכל זה הזמן הארוך ועשה זה ה' להישיר אותם לעבודתו בתכלית מה שאפשר : (רלב"ג)


{כב}  וַתִּתֵּ֨ן לָהֶ֤ם מַמְלָכוֹת֙ וַעֲמָמִ֔ים וַֽתַּחְלְקֵ֖ם לְפֵאָ֑ה וַיִּֽירְשׁ֞וּ אֶת-אֶ֣רֶץ סִיח֗וֹן וְאֶת-אֶ֙רֶץ֙ מֶ֣לֶךְ חֶשְׁבּ֔וֹן וְאֶת-אֶ֖רֶץ ע֥וֹג מֶֽלֶךְ-הַבָּשָֽׁן:

 רש"י  לפאה. כמו להיות לצד זוית אחת מוחלקים בלי להתערב עם גויי הארצות : (רש"י)

 מצודת דוד  ותחלקם לפאה. גרשת העובדי כוכבים וחלקתם להיות נפוצים בקצות הארץ : ארץ סיחון וכו'. כפל הדבר לתוספת ביאור : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לפאה. לקצה כמו פאת שדך (ויקרא י''ט) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ואחר זה נתן להם ממלכות ועממים בימי משה כאשר מתו דור המדבר וחלקת אותם לפאה שהיא הקצה וההתחלה. והעיר בזה כי הממלכות האלו נתנו לבכורות מהשבטים שהם ראובן גד ומנשה שהיה בכור יוסף ויוסף היה בכור לרחל. ואפשר עוד שקראם פאה להיותם פחותים מאחיהם וזה מבואר בראובן ומנשה ואולם בגד יתבאר ממה שאמר לו יעקב ומשה בברכותיו ולאשר אחיו. ואלו שהיו פאה ירשו את ארץ סיחון ואת ארץ מלך חשבון שלקחה סיחון מיד מלך מואב הראשון ולקח את כל ארצו מידו וכל זה לקחו ישראל בהכותם את סיחון ואת ארץ עוג מלך הבשן וזה חלק משה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה : (רלב"ג)


{כג}  וּבְנֵיהֶ֣ם הִרְבִּ֔יתָ כְּכֹכְבֵ֖י הַשָּׁמָ֑יִם וַתְּבִיאֵם֙ אֶל-הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר-אָמַ֥רְתָּ לַאֲבֹתֵיהֶ֖ם לָב֥וֹא לָרָֽשֶׁת:

 מצודת דוד  לבוא לרשת. מוסב על ותביאם וכו' לבוא לרשת : (מצודת דוד)

 רלב"ג  והנה הרבית בני הדור ההוא שגזרת שימותו במדבר ותביאם אל הארץ אשר אמרת לאבותיהם לתת להם הנגבלת בתורה מעבר לירדן מזרחה וכאשר (כה) אכלו ושבעו ושמנו בעטו בך והיה זה סבה אל שבסוף הענין (כו) מרדו בך והשליכו תורתך אחרי גום והלכו אחרי אלהי העמים והנביאים אשר שלחת להם להעיד בהם הרע שיקרה להם אם לא ישיבו אליך הרגו אותם כמו שעשתה זה איזבל ויהואש ומנשה. והנה בעת התחלתם למרוד בך (כז) וזה היה בימי השופטים נתת אותם ביד צריהם והצרו להם ובעת צרתם היו צועקים עליך ומרוב רחמיך פנית אליהם לתת להם מושיעים ויושיעום מיד צריהם. ולא נמנעת מזה מפני מה שמרו ועצבו את רוח קדשך : (רלב"ג)


{כד}  וַיָּבֹ֤אוּ הַבָּנִים֙ וַיִּֽירְשׁ֣וּ אֶת-הָאָ֔רֶץ וַתַּכְנַ֨ע לִפְנֵיהֶ֜ם אֶת-יֹשְׁבֵ֤י הָאָ֙רֶץ֙ הַכְּנַ֣עֲנִ֔ים וַֽתִּתְּנֵ֖ם בְּיָדָ֑ם וְאֶת-מַלְכֵיהֶם֙ וְאֶת-עַֽמְמֵ֣י הָאָ֔רֶץ לַעֲשׂ֥וֹת בָּהֶ֖ם כִּרְצוֹנָֽם:

 רש"י  ותכנע. והכנעת : (רש"י)

 מצודת ציון  ותכנע. מלשון הכנעה : (מצודת ציון)


{כה}  וַֽיִּלְכְּד֞וּ עָרִ֣ים בְּצֻרוֹת֮ וַאֲדָמָ֣ה שְׁמֵנָה֒ וַיִּֽירְשׁ֡וּ בָּתִּ֣ים מְלֵֽאִים-כָּל-ט֠וּב בֹּר֨וֹת חֲצוּבִ֜ים כְּרָמִ֧ים וְזֵיתִ֛ים וְעֵ֥ץ מַאֲכָ֖ל לָרֹ֑ב וַיֹּאכְל֤וּ וַֽיִּשְׂבְּעוּ֙ וַיַּשְׁמִ֔ינוּ וַיִּֽתְעַדְּנ֖וּ בְּטוּבְךָ֥ הַגָּדֽוֹל:

 מצודת דוד  חצובים. חפירת הבור במקום סלעים קרוי חציבה : וישמינו. נעשו שמנים ובעלי בשר : ויתעדנו. היו מעדנין עצמם ברוב גודל הטוב שהשפעת להם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  בצורות. מלשון מבצר : שמנה. מלשון שמן : ויתעדנו. ענין עונג ותפנוק כמו מעדני מלך (בראשית מ''ט) : (מצודת ציון)


{כו}  וַיַּמְר֨וּ וַֽיִּמְרְד֜וּ בָּ֗ךְ וַיַּשְׁלִ֤כוּ אֶת-תּוֹרָֽתְךָ֙ אַחֲרֵ֣י גַוָּ֔ם וְאֶת-נְבִיאֶ֣יךָ הָרָ֔גוּ אֲשֶׁר-הֵעִ֥ידוּ בָ֖ם לַהֲשִׁיבָ֣ם אֵלֶ֑יךָ וַֽיַּעֲשׂ֔וּ נֶאָצ֖וֹת גְּדוֹלֹֽת:

 מצודת דוד  וימרו וימרדו. הוא כפל ענין במ''ש ויורה על גודל המרידה : העידו בם. התרו בם כי רוב המתרים מתרים בעדים למען לא יכחש : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גום. גופם כמו גוית שאול (שמואל א' ל''א) : (מצודת ציון)


{כז}  וַֽתִּתְּנֵם֙ בְּיַ֣ד צָֽרֵיהֶ֔ם וַיָּצֵ֖רוּ לָהֶ֑ם וּבְעֵ֤ת צָֽרָתָם֙ יִצְעֲק֣וּ אֵלֶ֔יךָ וְאַתָּה֙ מִשָּׁמַ֣יִם תִּשְׁמָ֔ע וּֽכְרַחֲמֶ֣יךָ הָֽרַבִּ֗ים תִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ מֽוֹשִׁיעִ֔ים וְיוֹשִׁיע֖וּם מִיַּ֥ד צָרֵיהֶֽם:

 רש"י  ואתה משמים תשמע. היית שומע : (רש"י)

 מצודת ציון  ויצרו. מלשון צרה : (מצודת ציון)


{כח}  וּכְנ֣וֹחַ לָהֶ֔ם יָשׁ֕וּבוּ לַעֲשׂ֥וֹת רַ֖ע לְפָנֶ֑יךָ וַתַּֽעַזְבֵ֞ם בְּיַ֤ד אֹֽיְבֵיהֶם֙ וַיִּרְדּ֣וּ בָהֶ֔ם וַיָּשׁ֙וּבוּ֙ וַיִּזְעָק֔וּךָ וְאַתָּ֞ה מִשָּׁמַ֧יִם תִּשְׁמַ֛ע וְתַצִּילֵ֥ם כְּֽרַחֲמֶ֖יךָ רַבּ֥וֹת עִתִּֽים:

 מצודת דוד  וכנוח להם. וכאשר היה להם מנוחה מן העובדי כוכבים : ויזעקוך. זעקו אליך : רבות עתים. ר''ל לא פעם ולא שתים כ''א בעתים מרובות : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וירדו. ומשלו כמו רדה בקרב אויביך (תהלים ק''י) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וכנוח להם ישובו לחטוא וכאשר ירדו בהם אויביהם ישובו ויצעקו אליך ושמעת צעקתם להצילם והיה זה פעמים רבות כמו שנזכר בספר שופטים : (רלב"ג)


{כט}  וַתָּ֨עַד בָּהֶ֜ם לַהֲשִׁיבָ֣ם אֶל-תּוֹרָתֶ֗ךָ וְהֵ֨מָּה הֵזִ֜ידוּ וְלֹא-שָׁמְע֤וּ לְמִצְוֹתֶ֙יךָ֙ וּבְמִשְׁפָּטֶ֣יךָ חָֽטְאוּ-בָ֔ם אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂ֥ה אָדָ֖ם וְחָיָ֣ה בָהֶ֑ם וַיִּתְּנ֤וּ כָתֵף֙ סוֹרֶ֔רֶת וְעָרְפָּ֥ם הִקְשׁ֖וּ וְלֹ֥א שָׁמֵֽעוּ:

 מצודת דוד  ותעד בהם. היית מתרה בהם ע''י הנביאים : ובמשפטיך וגו'. ר''ל אף בעשיית משפטיך לא עשו לקיים מצות ה' כ''א עשו שלא לשמה ואף בדרך חטא כענין הריגת החוטאי' בכדי להתנקם נקמתו וכדומה : אשר יעשה וגו'. ר''ל המשפטים אשר אם יעשה אותם האדם ישיג החיים בעבורם הנה המה חטאו בם : כתף סוררת. כאדם המסיר כתפו ופונה ללכת מחברו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ותעד. ענין התראה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ואחר זה בימי המלכים לישראל ויהודה כאשר מרדו בך העידות בהם על יד עבדיך הנביאים מה שיקרה להם מהרע אם לא יסודו מרוע מעלליהם. והנה עשית זה להשיבם אל תורתך והם הרשיעו ולא שמעו למצותיך ומשפטיך חטאו בם עם היותם בתכלית השלמות והערבות ואין בהם דבר מהקושי כמו הענין בתורות שאר האומות אשר ישרפו באש לאלהיהם בניהם ובנותיהם כי אלו המצות והמשפטים הם באופן שכלם מתישרים אל מה שהוא בריאות הגוף והנפש וחייהם והם נתנו כתפם סוררת ונוטה מדרכיך אשר צויתם והקשו ערפם מהפוך אליך פניהם אבל פנו אליך עורף ולא פנים : (רלב"ג)


{ל}  וַתִּמְשֹׁ֤ךְ עֲלֵיהֶם֙ שָׁנִ֣ים רַבּ֔וֹת וַתָּ֨עַד בָּ֧ם בְּרוּחֲךָ֛ בְּיַד-נְבִיאֶ֖יךָ וְלֹ֣א הֶאֱזִ֑ינוּ וַֽתִּתְּנֵ֔ם בְּיַ֖ד עַמֵּ֥י הָאֲרָצֹֽת:

 רש"י  ותמשוך עליהם. משכת עליהם רחמים שלא להשחיתם : (רש"י)

 מצודת דוד  ותמשוך. ר''ל משכת עליהם חסד : ברוחך. ברוח נבואה הבאה מעמך : ולא האזינו. לא הטו אוזן לשמוע : (מצודת דוד)

 רלב"ג  והנה הארכת העונש מרוב רחמיך ומשכת עליהם שנים רבות והעידות בם ברוחך שהיתה על נביאיך ובידם שלחת להם הדברים להוכיחם ולא שמעו אל דבריך לקחת מוסר והיה זה סבה שנתת אותם ביד עמי הארצות. והם מלך אשור ומלך בבל והם הרגו בהם הרג רב : (רלב"ג)


{לא}  וּֽבְרַחֲמֶ֧יךָ הָרַבִּ֛ים לֹֽא-עֲשִׂיתָ֥ם כָּלָ֖ה וְלֹ֣א עֲזַבְתָּ֑ם כִּ֛י אֵֽל-חַנּ֥וּן וְרַח֖וּם אָֽתָּה:

 רלב"ג  והנה ברחמיך הרבים לא עשית אותם כלה ואף על פי שהיו ראוים לזה מצד עוצם חטאתיהם גם לא הסירות מהם השגחתך לעזוב אותם בארץ שבים כי שם היו עיניך בהם להשגיח בם כי אל חנון ורחום אתה : (רלב"ג)


{לב}  וְעַתָּ֣ה אֱ֠לֹהֵינוּ הָאֵ֨ל הַגָּד֜וֹל הַגִּבּ֣וֹר וְהַנּוֹרָא֮ שׁוֹמֵ֣ר הַבְּרִ֣ית וְהַחֶסֶד֒ אַל-יִמְעַ֣ט לְפָנֶ֡יךָ אֵ֣ת כָּל-הַתְּלָאָ֣ה אֲֽשֶׁר-מְ֠צָאַתְנוּ לִמְלָכֵ֨ינוּ לְשָׂרֵ֧ינוּ וּלְכֹהֲנֵ֛ינוּ וְלִנְבִיאֵ֥נוּ וְלַאֲבֹתֵ֖ינוּ וּלְכָל-עַמֶּ֑ךָ מִימֵי֙ מַלְכֵ֣י אַשּׁ֔וּר עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה:

 מצודת דוד  הברית. הגמול שהבטחת בברית : אל ימעט. ר''ל יחשב לפניך למרובים וימרקו כל פשעי עמך : אשר מצאתנו. אשר מצא אותנו וחוזר ומפרש למלכינו וכו' : מימי מלכי אשור. שהיו הראשונים אשר הרעו לישראל : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  התלאה. ענין יגיעה וטורח כמו את כל התלאה (שמות י''ח) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ועתה אלהינו שומר הברית והחסד שהיה לך עם האבות און התלאה אשר מצאתנו מימי מלכי אשור עד היום מעט ומשם בא הרע לישראל ועד עתה כי הוא הגלה עשרת השבטים והשחית רבים ביהודה ולכד את כל ערי יהודה הבצורות ואחריו בא מלך בבל להשחית את השארית הנשארה : (רלב"ג)


{לג}  וְאַתָּ֣ה צַדִּ֔יק עַ֖ל כָּל-הַבָּ֣א עָלֵ֑ינוּ כִּֽי-אֱמֶ֥ת עָשִׂ֖יתָ וַאֲנַ֥חְנוּ הִרְשָֽׁעְנוּ:

 רש"י  על כל הבא. על כל מעשה יסוריך הרעים אשר באו עלינו : (רש"י)

 מצודת דוד  ואתה צדיק. הדין עמך על כל התלאה הבאה עלינו : כי אמת עשית. כי אתה היית מאמת ומקיים כל מה שהבטחתנו : ואנחנו הרשענו. ולא עשינו כגמול הראוי : (מצודת דוד)

 רלב"ג  והנה אתה אלהינו צדיק על כל הבא עלינו מן הרע כי באמת וביושר ובחמלה שפטת אותנו אך אנחנו הרשענו : (רלב"ג)


{לד}  וְאֶת-מְלָכֵ֤ינוּ שָׂרֵ֙ינוּ֙ כֹּהֲנֵ֣ינוּ וַאֲבֹתֵ֔ינוּ לֹ֥א עָשׂ֖וּ תּוֹרָתֶ֑ךָ וְלֹ֤א הִקְשִׁ֙יבוּ֙ אֶל-מִצְוֹתֶ֔יךָ וּלְעֵ֣דְוֹתֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר הַעִידֹ֖תָ בָּהֶֽם:

 מצודת דוד  ואת מלכינו. ר''ל ועם מלכינו וכו' הרשענו כי גם המה לא עשו תורתיך וכו' אשר הייתי מתרה בהם לעשותם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ולעדותיך אשר העידות בהם. ר''ל ההעדות שהעידות בהם בתורה מן הרע שיקרה להם אם יסורו מאחריך והעידות בהם עוד על ידי נביאיך. והנה הם עם רב הצלחותיהם שהיתה להם מלוכה והיו נוחלים טובך הרב בארץ הטובה אשר נתת להם לא רצו לעבדך ולא שבו ממעלליהם ארבעים ואנחנו בהפך זה : (רלב"ג)


{לה}  וְהֵ֣ם בְּמַלְכוּתָם֩ וּבְטוּבְךָ֨ הָרָ֜ב אֲשֶׁר-נָתַ֣תָּ לָהֶ֗ם וּבְאֶ֨רֶץ הָרְחָבָ֧ה וְהַשְּׁמֵנָ֛ה אֲשֶׁר-נָתַ֥תָּ לִפְנֵיהֶ֖ם לֹ֣א עֲבָד֑וּךָ וְֽלֹא-שָׁ֔בוּ מִמַּֽעַלְלֵיהֶ֖ם הָרָעִֽים:

 מצודת דוד  במלכותם. עם שהיה בהם המלוכה ורוב טובה עכ''ז לא עבדוך ולא שבו מדרכיהם הרעים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ממעלליהם. ממעשיהם כמו עולל לי (איכה א') : (מצודת ציון)


{לו}  הִנֵּ֛ה אֲנַ֥חְנוּ הַיּ֖וֹם עֲבָדִ֑ים וְהָאָ֜רֶץ אֲשֶׁר-נָתַ֣תָּה לַאֲבֹתֵ֗ינוּ לֶאֱכֹ֤ל אֶת-פִּרְיָהּ֙ וְאֶת-טוּבָ֔הּ הִנֵּ֛ה אֲנַ֥חְנוּ עֲבָדִ֖ים עָלֶֽיהָ:

 רש"י  הנה אנחנו עבדים עליה. שאנחנו מעלים מס לכל העכו''ם : (רש"י)

 מצודת דוד  הנה וגו'. ר''ל אבל עתה הנה אנחנו עבדים למלכי פרס : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כי אנחנו עבדים ומלכי הגוים מושלים על אדמתנו ובהמתנו ועל גופנו ובצרה גדולה אנחנו : (רלב"ג)


{לז}  וּתְבוּאָתָ֣הּ מַרְבָּ֗ה לַמְּלָכִ֛ים אֲשֶׁר-נָתַ֥תָּה עָלֵ֖ינוּ בְּחַטֹּאותֵ֑ינוּ וְעַ֣ל גְּ֠וִיֹּתֵינוּ מֹשְׁלִ֤ים וּבִבְהֶמְתֵּ֙נוּ֙ כִּרְצוֹנָ֔ם וּבְצָרָ֥ה גְדוֹלָ֖ה אֲנָֽחְנוּ: (פ)

 רש"י  ותבואתה. של ארץ ישראל : מרבה. מעדני מאכלים למלכי העכו''ם : אשר נתתה עלינו. שהם מושלים בנו : (רש"י)

 מצודת דוד  מרבה וכו'. כי מלכי פרס לוקחים מהם המס וכל דבר היפה אף נעים : כרצונם. עושים כרצונם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גויותינו. ענין גוף : (מצודת ציון)

נחמיה פרק-י

{א}  וּבְכָל-זֹ֕את אֲנַ֛חְנוּ כֹּרְתִ֥ים אֲמָנָ֖ה וְכֹתְבִ֑ים וְעַל֙ הֶֽחָת֔וּם שָׂרֵ֥ינוּ לְוִיֵּ֖נוּ כֹּהֲנֵֽינוּ:

 רש"י  ובכל זאת. ובכל הרעה הזאת הבאה עלינו אנחנו כורתים אמנה להקב''ה להאמין ולבטוח בו : וכותבים. ואנחנו כותבים בספר לקבל מלכותו עלינו למען תהיה לנו לעדות : ועל החתום. שרוב גדולים וחשובים שבנו חתומים על ספר קבלת המצות להיות לנו לעדות : (רש"י)

 מצודת דוד  ובכל זאת. מוסב למעלה שאמר הנה אבותינו היו במלכות ובטובה ועכ''ז לא עבדוך ואנחנו הלא עבדים ובצרה גדולה ובכל זאת אנחנו כורתים ברית אמנה ומקוימת לעובדיך וכותבים אותו בספר למען יהיה לזכרון : ועל החתום. על גמר דברי הספר יחתמו שרינו וכו' בחתימות ידם לאות ולראיה שקבלו על עצמן כל הכתוב בספר : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  אמנה. ענין קיום כמו יאמן נא דברך (מ''א ה') : החתום. ענינו גמר וסוף ובדרז''ל כל חותמי ברכות (ברכות ס''ג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ועם כל זאת אנחנו כורתים ברית אמת לקיים את דברי התורה ובאים באלה ובשבועה ללכת בתורת ה' ולשמור ולעשות מצותיו ומשפטיו וחקיו כמו שאמרה התורה תחת אשר לא עבדת. וכבר כתבנו זה הברית אשר אנחנו כורתים ועל החתום כל המנהיגים והם השרים והלוים והכהנים והנה זכרם בשמות : (רלב"ג)


{ב}  וְעַ֖ל הַחֲתוּמִ֑ים נְחֶמְיָ֧ה הַתִּרְשָׁ֛תָא בֶּן-חֲכַלְיָ֖ה וְצִדְקִיָּֽה:

 רש"י  ועל החתומים. עתה מונה והולך החתומים בספר לעדות קבול המצות : נחמיה התרשתא. שם אחד הוא וזהו שפירשתי (עזרא ב') דהתרשתא הוא נחמיה ולמה נקרא שמו התרשתא שהתירו לו חכמים לשתות יין נסך לפי שהיה משקה למלך : (רש"י)

 מצודת דוד  ועל החתומים. ר''ל ואלו הם הבאים על החתומים : נחמיה וכו'. ולפי שכתבו בספר כל הדברים אשר נשבעו עליהם האמורים למטה אמר החתומים בלשון רבים ור''ל הגמור של כל הדברים : (מצודת דוד)


{ג}  שְׂרָיָ֥ה עֲזַרְיָ֖ה יִרְמְיָֽה: {ד}  פַּשְׁח֥וּר אֲמַרְיָ֖ה מַלְכִּיָּֽה: {ה}  חַטּ֥וּשׁ שְׁבַנְיָ֖ה מַלּֽוּךְ: {ו}  חָרִ֥ם מְרֵמ֖וֹת עֹֽבַדְיָֽה: {ז}  דָּנִיֵּ֥אל גִּנְּת֖וֹן בָּרֽוּךְ: {ח}  מְשֻׁלָּ֥ם אֲבִיָּ֖ה מִיָּמִֽן: {ט}  מַֽעַזְיָ֥ה בִלְגַּ֖י שְׁמַֽעְיָ֑ה אֵ֖לֶּה הַכֹּהֲנִֽים: (ס)

 מצודת דוד  אלה הכהנים. אלה החתומים היו מן הכהנים : (מצודת דוד)


{י}  וְֽהַלְוִיִּ֑ם וְיֵשׁ֙וּעַ֙ בֶּן-אֲזַנְיָ֔ה בִּנּ֕וּי מִבְּנֵ֥י חֵנָדָ֖ד קַדְמִיאֵֽל:

 מצודת דוד  וישוע. כן שמו בוי''ו : (מצודת דוד)


{יא}  וַאֲחֵיהֶ֑ם שְׁבַנְיָ֧ה הֽוֹדִיָּ֛ה קְלִיטָ֖א פְּלָאיָ֥ה חָנָֽן:

 מצודת דוד  ואחיהם. חבריהם של הלוים הנזכרים : (מצודת דוד)


{יב}  מִיכָ֥א רְח֖וֹב חֲשַׁבְיָֽה: {יג}  זַכּ֥וּר שֵׁרֵֽבְיָ֖ה שְׁבַנְיָֽה: {יד}  הוֹדִיָּ֥ה בָנִ֖י בְּנִֽינוּ: (ס) {טו}  רָאשֵׁ֖י הָעָ֑ם פַּרְעֹשׁ֙ פַּחַ֣ת מוֹאָ֔ב עֵילָ֥ם זַתּ֖וּא בָּנִֽי:

 מצודת דוד  ראשי העם. אלה ראשי העם הבאים על החתומים : פחת מואב. מושל במואב : (מצודת דוד)


{טז}  בֻּנִּ֥י עַזְגָּ֖ד בֵּבָֽי: {יז}  אֲדֹנִיָּ֥ה בִגְוַ֖י עָדִֽין: {יח}  אָטֵ֥ר חִזְקִיָּ֖ה עַזּֽוּר: {יט}  הוֹדִיָּ֥ה חָשֻׁ֖ם בֵּצָֽי: {כ}  חָרִ֥יף עֲנָת֖וֹת (נובי) נֵיבָֽי: {כא}  מַגְפִּיעָ֥שׁ מְשֻׁלָּ֖ם חֵזִֽיר: {כב}  מְשֵׁיזַבְאֵ֥ל צָד֖וֹק יַדּֽוּעַ: {כג}  פְּלַטְיָ֥ה חָנָ֖ן עֲנָיָֽה: {כד}  הוֹשֵׁ֥עַ חֲנַנְיָ֖ה חַשּֽׁוּב: {כה}  הַלּוֹחֵ֥שׁ פִּלְחָ֖א שׁוֹבֵֽק: {כו}  רְח֥וּם חֲשַׁבְנָ֖ה מַעֲשֵׂיָֽה: {כז}  וַאֲחִיָּ֥ה חָנָ֖ן עָנָֽן: {כח}  מַלּ֥וּךְ חָרִ֖ם בַּעֲנָֽה: {כט}  וּשְׁאָ֣ר הָעָ֡ם הַכֹּהֲנִ֣ים הַ֠לְוִיִּם הַשּׁוֹעֲרִ֨ים הַמְשֹׁרְרִ֜ים הַנְּתִינִ֗ים וְֽכָל-הַנִּבְדָּ֞ל מֵעַמֵּ֤י הָאֲרָצוֹת֙ אֶל-תּוֹרַ֣ת הָאֱלֹהִ֔ים נְשֵׁיהֶ֖ם בְּנֵיהֶ֣ם וּבְנֹתֵיהֶ֑ם כֹּ֖ל יוֹדֵ֥עַ מֵבִֽין:

 רש"י  וכל הנבדל. הם הגרים שנבדלו מתורת העכו''ם להיות דבוקים ומחוברים אל תורתו של הקדוש ברוך הוא ולשמור מצותיו : (רש"י)

 מצודת דוד  ושאר העם. אשר לא באו על החתומים : וכל הנבדל. אלו הגרים : כל יודע מבין. כל מי שיודע להבין בדבר מה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  נשיהם בניהם ובנותיהם כל יודע מבין. ר''ל אשר יהיו מהם בני דעת לשמוע וללמד את דברי התורה : (רלב"ג)


{ל}  מַחֲזִיקִ֣ים עַל-אֲחֵיהֶם֮ אַדִּירֵיהֶם֒ וּבָאִ֞ים בְּאָלָ֣ה וּבִשְׁבוּעָ֗ה לָלֶ֙כֶת֙ בְּתוֹרַ֣ת הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֣ר נִתְּנָ֔ה בְּיַ֖ד מֹשֶׁ֣ה עֶֽבֶד-הָֽאֱלֹהִ֑ים וְלִשְׁמ֣וֹר וְלַעֲשׂ֗וֹת אֶת-כָּל-מִצְוֹת֙ יְהוָ֣ה אֲדֹנֵ֔ינוּ וּמִשְׁפָּטָ֖יו וְחֻקָּֽיו:

 רש"י  על אחיהם. עם אחיהם : אדיריהם. גדולים שבהם : (רש"י)

 מצודת דוד  מחזיקים. הם כולם היו מחזיקים ואוחזים על דברי אחיהם האדירים והשרים אשר באו על החתומים : ובאים. גם המה היו באים באלה ובשבועה וכו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  באלה. הוא קללת השבועה כמו בשבועת האלה (במדבר ה') : (מצודת ציון)

 רלב"ג  מחזיקים על אחיהם אדיריהם. ר''ל שגדוליהם ושריהם מחזיקים על אחיהם להכריחם לקיים התורה : (רלב"ג)


{לא}  וַאֲשֶׁ֛ר לֹא-נִתֵּ֥ן בְּנֹתֵ֖ינוּ לְעַמֵּ֣י הָאָ֑רֶץ וְאֶת-בְּנֹ֣תֵיהֶ֔ם לֹ֥א נִקַּ֖ח לְבָנֵֽינוּ:

 מצודת דוד  ואשר לא וגו'. מוסב הוא על המקרא שלפניו שאמר ובאים באלה ובשבועה וגו' לומר שגם השבועה היתה אשר לא נתן וגו' וכן על כל הדברים שחושב והולך : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואשר לא נתן בנותינו וגו'. הנה זכרו קצת פרטי המצות אשר נכשלו בהם כמו ההתחתן בגוים ועשות מקח וממכר בשבת אע''פ שאין אסורו אלא מדברי סופרים לפי שהוא מביא לעבור על אסור תורה כמו הכתיבה שהיא מלאכה : (רלב"ג)


{לב}  וְעַמֵּ֣י הָאָ֡רֶץ הַֽמְבִיאִים֩ אֶת-הַמַּקָּח֨וֹת וְכָל-שֶׁ֜בֶר בְּי֤וֹם הַשַּׁבָּת֙ לִמְכּ֔וֹר לֹא-נִקַּ֥ח מֵהֶ֛ם בַּשַּׁבָּ֖ת וּבְי֣וֹם קֹ֑דֶשׁ וְנִטֹּ֛שׁ אֶת-הַשָּׁנָ֥ה הַשְּׁבִיעִ֖ית וּמַשָּׁ֥א כָל-יָֽד:

 רש"י  המקחות. הסחורות : שבר. תבואה כמו בשבר אשר הם שוברים (בראשית מ''ו) : וביום קדש. של י''ט : ונטוש את השנה השביעית. כענין שנאמר והשביעית תשמטנה ונטשתה (שמות כג) : ומשא כל יד. השמטת מלוה בשביעית : (רש"י)

 מצודת דוד  את המקחות. הדברים הנקחים מהם : וכל שבר. כל מיני תבואה כמו בשבר אשר הם שוברים (בראשית מ''ו) : וביום קודש. זה י''ט : ונטש. נעזוב עבודת האדמה בשנת השמטה : ומשא. אף נעזוב בשמטה חוב ההלואה הניתן ביד וכן נאמר שמוט כל בעל משה ידו (דברים טו) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ונטש. ונעזוב כמו תשמטנה ונטשתה (שמות כ''ג) : ומשא. חוב ההלואה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וכל שבר. וכל קנין. והשמעת קרקע והשמטת כספים כי בזה נכשלו בהיותם בא''י כמו שתמצא מבואר בדברי ירמיה. והנה נטישת השנה השביעית הוא שישמיטו ידיהם מקרקעותיהם בעליהם והוא שיהיו הפירות כמו הפקר כמו שבארנו בפרשת בהר סיני : (רלב"ג)


{לג}  וְהֶעֱמַ֤דְנוּ עָלֵ֙ינוּ֙ מִצְוֹ֔ת לָתֵ֥ת עָלֵ֛ינוּ שְׁלִשִׁ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בַּשָּׁנָ֑ה לַעֲבֹדַ֖ת בֵּ֥ית אֱלֹהֵֽינוּ:

 מצודת דוד  והעמדנו. קבענו על עצמינו דבר מצוה להיות חובה עלינו לתת שלישית השקל בכל שנה נוסף על מחצית השקל שאמרה התורה : לעבודת. להיות די צורך עבודת הבית : (מצודת דוד)

 רלב"ג  לתת עלינו שלישית השקל בשנה. ראוי שתדע שהשקל הזה היה יותר גדול מהשקל הנזכר בתורה ולזה הספיק להם שלישית השקל להיותו כמו מחצית השקל שצותה התורה וכבר נתבאר בפרשת כי תשא שזה הכסף היה נתן על עבודת אהל מועד לעשות ממנו כל קרבנות צבור וכל המלאכה הצריכה בבית המקדש. ובעבור שלא תשבת העבודה בבית המקדש הפלנו גורלות על קרבן העצים. ר''ל שקצתם היו מביאים שם עצים בבית המקדש וקצתם בעת אחר בדרך שהיה הדבר מוגבל להביאם שם לעתים מזומנים ומוגבלים באופן שלא יחסרו שם עצים לצורך המערכות אשר על המזבח. וידמה שגם בזה שגגו בעתים הקודמים. וקשרו עצמם גם כן לתת מתנות כהונה ולויה בדרך שיהיו הכהנים והלוים לעבוד עבודת המקדש ולא יחסר להם לחם ושמלה כי גם בזה שגגו בימים הקדמונים. ולזה היו הכהנים והלוים עוזבים עבודת המקדש והנה זכרו בזה המקום ממתנות כהונה בכורים ובכורות אדם ובכורות בהמה טמאה וטהורה וחלה ותרומה ומעשר מן המעשר שיקחו הכהנים ממעשר הלוים ותקנו שיביאו לכהנים כל אלו המתנות בבית האלהים כדי שלא יעזבו הכהנים העבודה לחזר על הגרנות לקחת התרומות והמעשרות : (רלב"ג)


{לד}  לְלֶ֣חֶם הַֽמַּעֲרֶ֡כֶת וּמִנְחַ֣ת הַתָּמִ֣יד וּלְעוֹלַ֣ת הַ֠תָּמִיד הַשַּׁבָּת֨וֹת הֶחֳדָשִׁ֜ים לַמּוֹעֲדִ֗ים וְלַקֳּדָשִׁים֙ וְלַ֣חַטָּא֔וֹת לְכַפֵּ֖ר עַל-יִשְׂרָאֵ֑ל וְכֹ֖ל מְלֶ֥אכֶת בֵּית-אֱלֹהֵֽינוּ: (ס)

 רש"י  וכל מלאכת בית אלהינו. לעשות מן הכסף : (רש"י)

 מצודת דוד  ללחם המערכת. הוא לחם הפנים : ומנחת התמיד. מנחת נסכי התמידין : השבתות. לעולות השבתות וגו' הם קרבנות המוספין : ולקדשים. הם כבשי עצרת שהם שלמי צבור : ולחטאות. חטאות הצבור והם שעירי הרגלים ור''ח : וכל מלאכת. לצורך בדק הבית : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  המערכת. ענין סדור : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ללחם המערכת. הוא לחם הפנים : ומנחת התמיד. הוא הקטורת שהיו מקטירים במזבח הזהב : ולעולת התמיד. הם התמידין שבכל יום : השבתות החדשים למועדים. הם מוספי שבת וראש חדש וימים טובים : ולקדשים ולחטאות. הם זבחי שלמי צבור וחטאות של צבור : וכל מלאכת בית אלהינו. הוא כל מה שיצטרך שם כמו שמן למאור וסולת למנחות ויין ושמן ופרה אדומה ושאר מה שיצטרך שם : (רלב"ג)


{לה}  וְהַגּוֹרָל֨וֹת הִפַּ֜לְנוּ עַל-קֻרְבַּ֣ן הָעֵצִ֗ים הַכֹּהֲנִ֣ים הַלְוִיִּם֮ וְהָעָם֒ לְ֠הָבִיא לְבֵ֨ית אֱלֹהֵ֧ינוּ לְבֵית-אֲבֹתֵ֛ינוּ לְעִתִּ֥ים מְזֻמָּנִ֖ים שָׁנָ֣ה בְשָׁנָ֑ה לְבַעֵ֗ר עַל-מִזְבַּח֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ כַּכָּת֖וּב בַּתּוֹרָֽה:

 רש"י  הפלנו. כמה יביא כל אחד : קרבן העצים. תקרובת של עצי המערכה למזבח : לבית אבותינו. שהיא בית קדושת אבותינו : (רש"י)

 מצודת דוד  על קרבן העצים. מתי יביא כ''א תקרובות עצי המערכה למזבח : הכהנים וגו'. על כולם הפלנו הגורל להביא לבית ה' להעת המוכן וקבוע לו ע''פ הגורל שנה בשנה בכל שנה יביא בהעת ההיא : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מזומנים. ענין הכנה וקביעות וכן בעתים מזומנות (לקמן י''ג) : לבער. מלשון הבערה והסקה : (מצודת ציון)


{לו}  וּלְהָבִ֞יא אֶת-בִּכּוּרֵ֣י אַדְמָתֵ֗נוּ וּבִכּוּרֵ֛י כָּל-פְּרִ֥י כָל-עֵ֖ץ שָׁנָ֣ה בְשָׁנָ֑ה לְבֵ֖ית יְהוָֽה:

 רש"י  ובכורי כל פרי כל עץ. בכורי של כל פרי האילן הם מדברי חכמים : (רש"י)

 מצודת דוד  את בכורי. אלו הבכורים מראשית כל פרי האדמה : כל פרי כל עץ. להביא מכל פרי העץ עם שהתורה לא חייבה אלא מחמשת המינין : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בכורי אדמתנו. הם בכורי חטה ושעורה : ובכורי כל פרי כל עץ. כבר בארו רבותינו שזה אינו אלא בפירות המיוחסים לארץ ישראל כמו גפן ותאנה ורמון וזיתים ותמרים ואלו השבעה מינין שזכרנו הם המיוחסים לארץ ישראל כאמרו ארץ חטה ושעורה גפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש : (רלב"ג)


{לז}  וְאֶת-בְּכֹר֤וֹת בָּנֵ֙ינוּ֙ וּבְהֶמְתֵּ֔ינוּ כַּכָּת֖וּב בַּתּוֹרָ֑ה וְאֶת-בְּכוֹרֵ֨י בְקָרֵ֜ינוּ וְצֹאנֵ֗ינוּ לְהָבִיא֙ לְבֵ֣ית אֱלֹהֵ֔ינוּ לַכֹּ֣הֲנִ֔ים הַמְשָׁרְתִ֖ים בְּבֵ֥ית אֱלֹהֵֽינוּ:

 מצודת דוד  בכורות בנינו. ליתן פדיונו חמשת שקלים : ובהמתנו. זה פטר חמור לפדותו בשה : לכהנים. לתת לכהנים המשרתים חלף עבודתם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואת בכורות בנינו ובהמתנו. הם בכור אדם ופטר חמור. וזכרם יחד לפי ששניהם נתנו לפדיון : (רלב"ג)


{לח}  וְאֶת-רֵאשִׁ֣ית עֲרִיסֹתֵ֣ינוּ וּ֠תְרוּמֹתֵינוּ וּפְרִ֨י כָל-עֵ֜ץ תִּיר֣וֹשׁ וְיִצְהָ֗ר נָבִ֤יא לַכֹּהֲנִים֙ אֶל-לִשְׁכ֣וֹת בֵּית-אֱלֹהֵ֔ינוּ וּמַעְשַׂ֥ר אַדְמָתֵ֖נוּ לַלְוִיִּ֑ם וְהֵם֙ הַלְוִיִּ֔ם הַֽמְעַשְּׂרִ֔ים בְּכֹ֖ל עָרֵ֥י עֲבֹדָתֵֽנוּ:

 רש"י  נביא לכהנים אל לשכות. כי שם היו רגילים : המעשרים בכל ערי עבודתנו. שנוטלים מעשרותיה' בכל ערי ישראל : (רש"י)

 מצודת דוד  ראשית עריסותינו. זה החלה מן העיסה : ותרומותינו. זה תרומת דגן : ופרי וגו'. תרומות פרי תירוש ויצהר : אל לשכות. לשומם בהלשכות והכהני' יחלקו ביניהם : המעשרים. הלוקחים המעשרות בכל הערים אשר אנחנו עובדים את האדמה בחרישה וקצירה וכאומר עם שאנחנו עובדים את האדמה מ''מ נותן למי אשר לא עמל בה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  עריסותינו. ענין עיסה כמו ראשית עריסותיכם (במדבר ט''ו) : תירוש. יין : ויצהר. שמן : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ותרומותינו ופרי כל עץ תירוש ויצהר. ר''ל תרומות הדגן ותרומת פרי כל עץ שנגמרה מלאכתו כמו תירוש ויצהר : (רלב"ג)


{לט}  וְהָיָ֨ה הַכֹּהֵ֧ן בֶּֽן-אַהֲרֹ֛ן עִם-הַלְוִיִּ֖ם בַּעְשֵׂ֣ר הַלְוִיִּ֑ם וְהַלְוִיִּ֞ם יַעֲל֨וּ אֶת-מַעֲשַׂ֤ר הַֽמַּעֲשֵׂר֙ לְבֵ֣ית אֱלֹהֵ֔ינוּ אֶל-הַלְּשָׁכ֖וֹת לְבֵ֥ית הָאוֹצָֽר:

 רש"י  בעשר. ל' בעשור : את מעשר המעשר. שהיו הלוים מעשרים מעשר מן המעשר ומביאים אותו לכהנים שלא היו עוזבים את בית המקדש : (רש"י)

 מצודת דוד  בעשר הלוים. בעת יקחו הלוים את מעשרם יהיה עמו כהן כי גם חלק הכהן נבלע בה והיא תרומת המעשר : מעשר המעשר. מעשר מן המעשר שלקחו להם : לבית האוצר. למקום אוצר התרומה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  והיה הכהן בן אהרן עם הלוים בעשר הלוים. עשו זה להרחיק הלוים מכבוש תחת ידם מעשר המעשר שהוא לכהנים ולזה חייבו שיהיה שם כהן עמהם בלקחם המעשרות ועל הלוים חייבו שיהיה הטפול להביא מעשר המעשר ללשכות בית המקדש לבית האוצר : (רלב"ג)


{מ}  כִּ֣י אֶל-הַ֠לְּשָׁכוֹת יָבִ֨יאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵ֜ל וּבְנֵ֣י הַלֵּוִ֗י אֶת-תְּרוּמַ֣ת הַדָּגָן֮ הַתִּיר֣וֹשׁ וְהַיִּצְהָר֒ וְשָׁם֙ כְּלֵ֣י הַמִּקְדָּ֔שׁ וְהַכֹּהֲנִים֙ הַמְשָׁ֣רְתִ֔ים וְהַשּׁוֹעֲרִ֖ים וְהַמְשֹׁרְרִ֑ים וְלֹ֥א נַעֲזֹ֖ב אֶת-בֵּ֥ית אֱלֹהֵֽינוּ:

 מצודת דוד  ושם. בהלשכות ההם היו מונחים כלי המקדש : והכהנים וגו'. ישבו שם לשמרם ולזה יביאו לשם את התרומה : ולא נעזב. למען לא נעזוב את בית ה' כי אם היו הכהנים רדופים לשוטט אחר התרומה היה א''כ הבית נעזב מהם ולזה גזרו להביא אליהם : (מצודת דוד)

נחמיה פרק-יא

{א}  וַיֵּשְׁב֥וּ שָׂרֵֽי-הָעָ֖ם בִּירוּשָׁלִָ֑ם וּשְׁאָ֣ר הָ֠עָם הִפִּ֨ילוּ גוֹרָל֜וֹת לְהָבִ֣יא | אֶחָ֣ד מִן-הָעֲשָׂרָ֗ה לָשֶׁ֙בֶת֙ בִּֽירוּשָׁלִַ֙ם֙ עִ֣יר הַקֹּ֔דֶשׁ וְתֵ֥שַׁע הַיָּד֖וֹת בֶּעָרִֽים:

 רש"י  אחד מן העשרה. שבישראל למען ישבו בירושלים לשמור העיר : ותשע הידות. תשעה חלקים שבישראל : (רש"י)

 מצודת דוד  להביא. מערי יהודה : לשבת בירושלים. לשמרם מן העובדי כוכבים : בערים. ישארו בעריהם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הידות. החלקים כמו וארבע הידות (בראשית מ''ז) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וישבו שרי העם בירושלים וגו'. כאן חוזר לענינו הראשון שזכר שהעיר רחבת ידים וגדולה והעם מעט בתוכה ואין בתים בנוים. ולזה נתן נחמיה אל לבו לתקן ענין הגלות שיהיה לבם לה' ויקימו התורה ולתקן דברי עבודת בית המקדש. ובזה הפסיק המאמר ואחר כך השתדל שישבו שרי העם בירושלים והפילו גורלות להביא אחד מעשרה משאר העם לשבת בירושלים וקצתם התנדבו עוד מעצמם לשבת בירושלים וברכו העם את המתנדבים כי הם עזרו להשיב ירושלים על ענינה הראשון. ר''ל לבנות חרבותיה. וזכר כי המתנדבים הם ראשי המדינה אשר ישבו בירושלים וזכר עוד מי ישב בירושלים מבני יהודה ומבני בנימין : (רלב"ג)


{ב}  וַֽיְבָרֲכ֖וּ הָעָ֑ם לְכֹל֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים הַמִּֽתְנַדְּבִ֔ים לָשֶׁ֖בֶת בִּירוּשָׁלִָֽם: (פ)

 רש"י  המתנדבים. אשר נדבה רוחם אותם להיות יושבים בירושלים לשמור העיר מן האויבים : (רש"י)

 מצודת דוד  המתנדבים. אשר התנדבו מעצמם מרצונם שלא ע''פ הגורל ולפי שישיבת הכרכים קשה כי היוקר היה במקום רבת עם לזה תחשב לנדבה : (מצודת דוד)


{ג}  וְאֵ֙לֶּה֙ רָאשֵׁ֣י הַמְּדִינָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יָשְׁב֖וּ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וּבְעָרֵ֣י יְהוּדָ֗ה יָֽשְׁב֞וּ אִ֤ישׁ בַּאֲחֻזָּתוֹ֙ בְּעָ֣רֵיהֶ֔ם יִשְׂרָאֵ֤ל הַכֹּהֲנִים֙ וְהַלְוִיִּ֣ם וְהַנְּתִינִ֔ים וּבְנֵ֖י עַבְדֵ֥י שְׁלֹמֹֽה:

 רש"י  ואלה ראשי המדינה אשר ישבו בירושלים. הוא שנאמר בסמוך ובירושלים ישבו בני יהודה וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  ואלה וגו'. הם הנאמרים במקרא שאח''ז ובירושלים ישבו וכו' : איש. כ''א ישב במקום אחוזתו בעריהם שהיה להם מאז עד שלא גלו ישראל וכו' ר''ל הם היו היושבים באחוזתם : (מצודת דוד)


{ד}  וּבִֽירוּשָׁלִַ֙ם֙ יָֽשְׁב֔וּ מִבְּנֵ֥י יְהוּדָ֖ה וּמִבְּנֵ֣י בִנְיָמִ֑ן מִבְּנֵ֣י יְ֠הוּדָה עֲתָיָ֨ה בֶן-עֻזִּיָּ֜ה בֶּן-זְכַרְיָ֧ה בֶן-אֲמַרְיָ֛ה בֶּן-שְׁפַטְיָ֥ה בֶן-מַהֲלַלְאֵ֖ל מִבְּנֵי-פָֽרֶץ:

 רש"י  מבני יהודה עתיה וגו'. חוזר ומפרש מבני יהודה מי ומי היו וכל הפרשה אינה מונה כי אם הגדולים והחשובים שבהם : (רש"י)

 מצודת דוד  מבני יהודה וגו'. ולפי שלא ישבו בה מבני עשרת השבטים כ''א מתי מספר לזה לא זכרם פה עם שנזכרו בד''ה : (מצודת דוד)


{ה}  וּמַעֲשֵׂיָ֣ה בֶן-בָּר֣וּךְ בֶּן-כָּל-חֹ֠זֶה בֶּן-חֲזָיָ֨ה בֶן-עֲדָיָ֧ה בֶן-יוֹיָרִ֛יב בֶּן-זְכַרְיָ֖ה בֶּן-הַשִּׁלֹנִֽי:

 מצודת דוד  בן השלוני. מבני שלה בן יהודה : (מצודת דוד)


{ו}  כָּל-בְּנֵי-פֶ֕רֶץ הַיֹּשְׁבִ֖ים בִּירוּשָׁלִָ֑ם אַרְבַּ֥ע מֵא֛וֹת שִׁשִּׁ֥ים וּשְׁמֹנָ֖ה אַנְשֵׁי-חָֽיִל: (ס)

 מצודת דוד  כל בני פרץ. ומספר בני שלה כללם בד''ה עם בני זרח שלא הוזכרו פה : (מצודת דוד)


{ז}  וְאֵ֖לֶּה בְּנֵ֣י בִנְיָמִ֑ן סַלֻּ֡א בֶּן-מְשֻׁלָּ֡ם בֶּן-יוֹעֵ֡ד בֶּן-פְּדָיָה֩ בֶן-ק֨וֹלָיָ֧ה בֶן-מַעֲשֵׂיָ֛ה בֶּן-אִֽיתִיאֵ֖ל בֶּן-יְשַֽׁעְיָֽה: {ח}  וְאַחֲרָ֖יו גַּבַּ֣י סַלָּ֑י תְּשַׁ֥ע מֵא֖וֹת עֶשְׂרִ֥ים וּשְׁמֹנָֽה:

 מצודת דוד  ואחריו. במעלה וחשיבות : תשע וגו'. ועמו תשע מאות וכו' : (מצודת דוד)


{ט}  וְיוֹאֵ֥ל בֶּן-זִכְרִ֖י פָּקִ֣יד עֲלֵיהֶ֑ם וִיהוּדָ֧ה בֶן-הַסְּנוּאָ֛ה עַל-הָעִ֖יר מִשְׁנֶֽה: (פ)

 רש"י  פקיד. ממונה : משנה. אחר (הפקיד) : (רש"י)

 מצודת דוד  פקיד עליהם. היה ממונה עליהם לראש : משנה. שני במעלה אל המושל הממונה על העיר : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויהודה בן הסנואה על העיר משנה. ר''ל משנה לפחה ואפשר שהיה משנה לפקיד והוא היותר נראה : (רלב"ג)


{י}  מִן-הַֽכֹּהֲנִ֑ים יְדַֽעְיָ֥ה בֶן-יוֹיָרִ֖יב יָכִֽין:

 מצודת דוד  מן הכהנים. אשר ישבו בירושלים היו ידעיה וכו' : (מצודת דוד)


{יא}  שְׂרָיָ֨ה בֶן-חִלְקִיָּ֜ה בֶּן-מְשֻׁלָּ֣ם בֶּן-צָד֗וֹק בֶּן-מְרָיוֹת֙ בֶּן-אֲחִיט֔וּב נְגִ֖ד בֵּ֥ית הָאֱלֹהִֽים:

 רש"י  נגיד. ממונה : נגיד בית האלהים. ממונה על בית אלהים : (רש"י)

 מצודת דוד  נגיד. ממונה של בית אלהים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  נגיד בית האלהים. ר''ל ממונה על בית האלהים : (רלב"ג)


{יב}  וַאֲחֵיהֶ֗ם עֹשֵׂ֤י הַמְּלָאכָה֙ לַבַּ֔יִת שְׁמֹנֶ֥ה מֵא֖וֹת עֶשְׂרִ֣ים וּשְׁנָ֑יִם וַ֠עֲדָיָה בֶּן-יְרֹחָ֤ם בֶּן-פְּלַלְיָה֙ בֶּן-אַמְצִ֣י בֶן-זְכַרְיָ֔ה בֶּן-פַּשְׁח֖וּר בֶּן-מַלְכִּיָּֽה:

 רש"י  ואחיהם עושה המלאכה לבית. וחבריהם שהיו עובדים עבודת הבית וקרבנותיו : (רש"י)

 מצודת דוד  ואחיהם. חבריהם של ידעיה כו' עושי מלאכת עבודת המזבח היו במספר שמונה מאות וכו' : ועדיה וגו'. אף הוא היה מהיושבים בירושלים : (מצודת דוד)


{יג}  וְאֶחָיו֙ רָאשִׁ֣ים לְאָב֔וֹת מָאתַ֖יִם אַרְבָּעִ֣ים וּשְׁנָ֑יִם וַעֲמַשְׁסַ֧י בֶּן-עֲזַרְאֵ֛ל בֶּן-אַחְזַ֥י בֶּן-מְשִׁלֵּמ֖וֹת בֶּן-אִמֵּֽר:

 רש"י  ראשים לאבות. ראשי בית אב ממשפחות הכהנים : (רש"י)

 מצודת דוד  ואחיו. חבריו של עדיה אשר היו ראשים למשפחת אבותם היו במספר מאתים וכו' ואף הם ישבו בירושלים : ועמשסי וכו'. אף הוא ישב בירושלים : (מצודת דוד)


{יד}  וַאֲחֵיהֶם֙ גִּבּ֣וֹרֵי חַ֔יִל מֵאָ֖ה עֶשְׂרִ֣ים וּשְׁמֹנָ֑ה וּפָקִ֣יד עֲלֵיהֶ֔ם זַבְדִּיאֵ֖ל בֶּן-הַגְּדוֹלִֽים: (ס)

 רש"י  ופקיד עליהם. ממונה עליהם : (רש"י)

 מצודת דוד  ואחיהם. של ראשי האבות : (מצודת דוד)


{טו}  וּמִֽן-הַלְוִיִּ֑ם שְׁמַעְיָ֧ה בֶן-חַשּׁ֛וּב בֶּן-עַזְרִיקָ֥ם בֶּן-חֲשַׁבְיָ֖ה בֶּן-בּוּנִּֽי:

 מצודת דוד  ומן הלוים. אשר ישבו בירושלים היו שמעיה וכו' : (מצודת דוד)


{טז}  וְשַׁבְּתַ֨י וְיוֹזָבָ֜ד עַל-הַמְּלָאכָ֤ה הַחִֽיצֹנָה֙ לְבֵ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים מֵרָאשֵׁ֖י הַלְוִיִּֽם:

 רש"י  על המלאכה החיצונה. אשר לבית כגון בנייני בדק הבית ועצי המערכה שהיו מביאים מבחוץ : (רש"י)

 מצודת דוד  על המלאכה וכו'. היו ממונים על המלאכה הנעשה חוץ למקדש והיא לצורך המקדש כגון להביא עצים ואבנים לצורך בדק הבית וכדומה : מראשי הלוים. והם היו ראשי הלוים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  על המלאכה החיצונה לבית האלהים. ר''ל שהוא היה ממונה על מלאכת בדק הבית במה שיצטרך מהמלאכה בחצר הכהנים והעזרות ובכלל כל מה שהוא מצטרך במה שהוא חיצון מבית האלהים : (רלב"ג)


{יז}  וּמַתַּנְיָ֣ה בֶן-מִ֠יכָה בֶּן-זַבְדִּ֨י בֶן-אָסָ֜ף רֹ֗אשׁ הַתְּחִלָּה֙ יְהוֹדֶ֣ה לַתְּפִלָּ֔ה וּבַקְבֻּקְיָ֖ה מִשְׁנֶ֣ה מֵאֶחָ֑יו וְעַבְדָּא֙ בֶּן-שַׁמּ֔וּעַ בֶּן-גָּלָ֖ל בֶּן-(ידיתון) יְדוּתֽוּן:

 רש"י  ראש התחלה יהודה לתפלה. הוא היה ראש וממונ' וגדול לפתוח תחלה להודות בתפלה ובזמירות שירותיהם של לוים, יהודה כמו יודה והה''א נכנסת בתיבה שלא לצורך כמו יוסף יהוסף : (רש"י)

 מצודת דוד  ראש התחלה, יהודה לתפלה. הוא היה הראש להתחיל בתחלה את ההודות וההלול לעת בוא זמן התפלה : משנה מאחיו. היה שני לו מבין שאר אחיו : ועבדא וגו'. אף הוא ישב בירושלי' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  יהודה. מלשון הודות והלל : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ראש התחלה יהודה לתפלה. ר''ל שהוא היה ראש לאשר יודה תחלה מהלוים לתפלה לשם יתברך והם המשוררים ובקבקיה היה השני לו להודות לתפלה : (רלב"ג)


{יח}  כָּל-הַלְוִיִּם֙ בְּעִ֣יר הַקֹּ֔דֶשׁ מָאתַ֖יִם שְׁמֹנִ֥ים וְאַרְבָּעָֽה: (פ) {יט}  וְהַשּֽׁוֹעֲרִים֙ עַקּ֣וּב טַלְמ֔וֹן וַאֲחֵיהֶ֖ם הַשֹּׁמְרִ֣ים בַּשְּׁעָרִ֑ים מֵאָ֖ה שִׁבְעִ֥ים וּשְׁנָֽיִם:

 רש"י  והשוערים. ממונין על שערי המקדש : (רש"י)


{כ}  וּשְׁאָ֨ר יִשְׂרָאֵ֜ל הַכֹּהֲנִ֤ים הַלְוִיִּם֙ בְּכָל-עָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה אִ֖ישׁ בְּנַחֲלָתֽוֹ:

 רש"י  איש בנחלתו. כל אחד בנחלתו היו יושבים : (רש"י)

 מצודת דוד  בכל ערי יהודה. ישבו בכל ערי יהודה כל איש בנחלתו : (מצודת דוד)


{כא}  וְהַנְּתִינִ֖ים יֹשְׁבִ֣ים בָּעֹ֑פֶל וְצִיחָ֥א וְגִשְׁפָּ֖א עַל-הַנְּתִינִֽים: (פ)

 רש"י  בעופל. מקום אחד אשר בירושלים : על הנתינים. ממונים על הנתינים : (רש"י)

 מצודת דוד  יושבים. היו יושבים בעופל והוא שם מגדל בירושלים : על הנתינים. פקידים על הנתינים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  והנתינים יושבים בעפל. ר''ל בגובה העיד והוא קרוב לבית המקדש כדי שיהיו קרובים לעשות המלאכה אשר תצטרך שם : (רלב"ג)


{כב}  וּפְקִ֤יד הַלְוִיִּם֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם עֻזִּ֤י בֶן-בָּנִי֙ בֶּן-חֲשַׁבְיָ֔ה בֶּן-מַתַּנְיָ֖ה בֶּן-מִיכָ֑א מִבְּנֵ֤י אָסָף֙ הַמְשֹׁ֣רְרִ֔ים לְנֶ֖גֶד מְלֶ֥אכֶת בֵּית-הָאֱלֹהִֽים:

 רש"י  ופקיד הלוים. ממונה על הלוים אשר בירושלים : לנגד מלאכת. על מלאכת הבית ממונה כגון בנייני בדק הבית ושאר דברים שמוציאין ממון למעשה (למעשר) הבית כענין שנאמר למעלה ושבתי ויוזבד על המלאכה החיצונה וגו' : (רש"י)

 מצודת דוד  ופקיד וגו'. הפקיד על הלוים אשר ישבו בירושלים היה עוזי וכו' : לנגד מלאכת. הם היו הממונים על מלאכת הבית לחזק את הבדק ולהוסיף בבנין : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ופקיד הלוים בירושלים וגו'. ר''ל שהוא היה ממונה לנגד מלאכת בית האלהים לכל המצטרך שם לעושי המלאכה והוא היה מוציא כל ההוצאות כי מצות המלך ארתחששתא היתה עליהם שיהיו ממונים על זה כי מממון המלך היה נעשה כל זה : (רלב"ג)


{כג}  כִּֽי-מִצְוַ֥ת הַמֶּ֖לֶךְ עֲלֵיהֶ֑ם וַאֲמָנָ֥ה עַל-הַמְשֹׁרְרִ֖ים דְּבַר-י֥וֹם בְּיוֹמֽוֹ:

 רש"י  כי מצות המלך עליהם. והמלך היה מאמין בהם : על המשוררים. להוציא ממון מאוצר המלך דריוש : דבר יום ביומו. כדי לעשות צרכי הבית : (רש"י)

 מצודת דוד  כי מצות המלך עליהם. המלך צוה עליהם שיהיו הם הממונים על המלאכה. ואמנה. קיום ותוקף המינוי הזאת הוטלה על המשוררים לתקן בדק הבית בכל יום ויום כפי הצורך : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואמנה. ענין קיום : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ואמנה על המשוררים דבר יום ביומו. כי המלך נתן האמונה הזאת על המשוררים דבר יום ביומו שיאמרו כמה היתה ההוצאה ביום ההוא ויאמנו : (רלב"ג)


{כד}  וּפְתַֽחְיָ֨ה בֶּן-מְשֵֽׁיזַבְאֵ֜ל מִבְּנֵי-זֶ֤רַח בֶּן-יְהוּדָה֙ לְיַ֣ד הַמֶּ֔לֶךְ לְכָל-דָּבָ֖ר לָעָֽם:

 רש"י  ליד המלך. הוא היה מצרן לעצת המלך דריוש : לכל דבר. לכל דבריהם אשר לעם לדבר עליהם אל המלך : (רש"י)

 מצודת דוד  ליד המלך. היה מוכן למקום המלך לשאול מעמו את כל הדבר המצטרך לעם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  והנה פתחיה בן משיזבאל היה ליד המלך לכל דבר שיהיה לעם. ר''ל שהוא היה מקב מהם מנת המלך ושאר הדברים אשר יבאו למלך מהם : (רלב"ג)


{כה}  וְאֶל-הַחֲצֵרִ֖ים בִּשְׂדֹתָ֑ם מִבְּנֵ֣י יְהוּדָ֗ה יָֽשְׁב֞וּ בְּקִרְיַ֤ת הָֽאַרְבַּע֙ וּבְנֹתֶ֔יהָ וּבְדִיבֹן֙ וּבְנֹתֶ֔יהָ וּבִֽיקַּבְצְאֵ֖ל וַחֲצֵרֶֽיהָ:

 מצודת דוד  ואל החצרים. אלה היושבים בערי החצרים הם ערי הפרזים מבלי חומה סביב. בשדותם. במקום רבוי השדות : ובנותיה. הכפרים הסמוכים לה : וחצריה. מקומות קטנות הסמוכות לה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואל החצרים בשדותם. ר''ל אל העירות הבלתי מוקפות חומה כאמרו ובתי החצרים אשר אין להם חומה (יקרא כ''ה ל''א) : (רלב"ג)


{כו}  וּבְיֵשׁ֥וּעַ וּבְמוֹלָדָ֖ה וּבְבֵ֥ית פָּֽלֶט: {כז}  וּבַחֲצַ֥ר שׁוּעָ֛ל וּבִבְאֵ֥ר שֶׁ֖בַע וּבְנֹתֶֽיהָ: {כח}  וּבְצִֽקְלַ֥ג וּבִמְכֹנָ֖ה וּבִבְנֹתֶֽיהָ: {כט}  וּבְעֵ֥ין רִמּ֛וֹן וּבְצָרְעָ֖ה וּבְיַרְמֽוּת: {ל}  זָנֹ֤חַ עֲדֻלָּם֙ וְחַצְרֵיהֶ֔ם לָכִישׁ֙ וּשְׂדֹתֶ֔יהָ עֲזֵקָ֖ה וּבְנֹתֶ֑יהָ וַיַּחֲנ֥וּ מִבְּאֵֽר-שֶׁ֖בַע עַד-גֵּֽיא-הִנֹּֽם:

 מצודת דוד  ושדותיה. בבתי השדות : (מצודת דוד)


{לא}  וּבְנֵ֥י בִנְיָמִ֖ן מִגָּ֑בַע מִכְמָ֣שׂ וְעַיָּ֔ה וּבֵֽית-אֵ֖ל וּבְנֹתֶֽיהָ:

 מצודת דוד  מגבע. מקום התחלת מושבותם היו מגבע וישבו בה ובמכמש וכו' : (מצודת דוד)


{לב}  עֲנָת֥וֹת נֹ֖ב עֲנָֽנְיָֽה: {לג}  חָצ֥וֹר | רָמָ֖ה גִּתָּֽיִם: {לד}  חָדִ֥יד צְבֹעִ֖ים נְבַלָּֽט: {לה}  לֹ֥ד וְאוֹנ֖וֹ גֵּ֥י הַחֲרָשִֽׁים: {לו}  וּמִן-הַלְוִיִּ֔ם מַחְלְק֥וֹת יְהוּדָ֖ה לְבִנְיָמִֽין: (פ)

 רש"י  מחלקות יהודה לבנימין. היו מחלקין במחלקותם אנה ואנה בארץ יהודה ובנימין : (רש"י)

 מצודת דוד  מחלקות. היו נחלקים לחלקים לשבת אנה ואנה מנחלת יהודה עד נחלת בנימין כי ישבו בזה ובזה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ומן הלוים מחלקות יהודה לבנימין. ר''ל שכבר באו מחלקות מהם לארץ יהודה ולארץ בנימין : (רלב"ג)

נחמיה פרק-יב

{א}  וְאֵ֙לֶּה֙ הַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּ֔ם אֲשֶׁ֥ר עָל֛וּ עִם-זְרֻבָּבֶ֥ל בֶּן-שְׁאַלְתִּיאֵ֖ל וְיֵשׁ֑וּעַ שְׂרָיָ֥ה יִרְמְיָ֖ה עֶזְרָֽא:

 רש"י  וישוע. הוא יהושע הכהן הגדול : (רש"י)

 מצודת דוד  וישוע. הוא יהושע כ''ג והוא עם זרובבל היו ראשי העולים : שריה. ר''ל ואלה הכהנים העולים שריה וכו' : (מצודת דוד)

 רלב"ג  עם זרובבל בן שאלתיאל וישוע. הוא יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול : שריה ירמיה עזרא. כל אלו הנזכרים שהם ראשי הכהנים הם ראשי המשמרות ולא מנה בכאן מהם כי אם עשרים ושנים אולי לא היו שם אז משמרות יותר כי המשמרות היו עשרים וארבע בימי דוד : (רלב"ג)


{ב}  אֲמַרְיָ֥ה מַלּ֖וּךְ חַטּֽוּשׁ: {ג}  שְׁכַנְיָ֥ה רְחֻ֖ם מְרֵמֹֽת: {ד}  עִדּ֥וֹא גִנְּת֖וֹי אֲבִיָּֽה: {ה}  מִיָּמִ֥ין מַֽעַדְיָ֖ה בִּלְגָּֽה: {ו}  שְׁמַֽעְיָ֥ה וְיוֹיָרִ֖יב יְדַֽעְיָֽה: {ז}  סַלּ֣וּ עָמ֔וֹק חִלְקִיָּ֖ה יְדַֽעְיָ֑ה אֵ֣לֶּה רָאשֵׁ֧י הַכֹּהֲנִ֛ים וַאֲחֵיהֶ֖ם בִּימֵ֥י יֵשֽׁוּעַ: (פ)

 רש"י  בימי ישוע. שהיו ראשים בימי יהושע כהן גדול : (רש"י)

 מצודת דוד  ואחיהם. ר''ל אשר עלו עם אחיהם והמה יתר הכהנים : בימי ישוע. חוזר הוא על הראשים לומר שהיו ראשי הכהנים בימי יהושע כ''ג : (מצודת דוד)


{ח}  וְהַלְוִיִּ֗ם יֵשׁ֧וּעַ בִּנּ֛וּי קַדְמִיאֵ֥ל שֵׁרֵבְיָ֖ה יְהוּדָ֣ה מַתַּנְיָ֑ה עַֽל-הֻיְּד֖וֹת ה֥וּא וְאֶחָֽיו:

 רש"י  הידות. מן כלי שיר לומר שירה : (רש"י)

 מצודת דוד  והלוים. העולים עמהם היה ישוע וכו' : על הידות. אשר היה ממונה על ההודות וההילול לראש התחלה כמ''ש למעלה : מתניה וגו'. ראש התחלה יהודה וכו' : הוא ואחיו. הוא עלה עם אחיו הם אנשיו ובני סיעתו : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הידות. מלשון הודות והלול : (מצודת ציון)

 רלב"ג  והלוים ישוע וגו'. אלו היו ראשי משמרות : על הידות. בא במשקל השלם והוא הפקוד שהוא המקור מבנין הפעל. והרצון בו שהם היו ראשי המשמרות על דבר הודות ה' והם המשוררים : (רלב"ג)


{ט}  וּבַקְבֻּֽקְיָ֨ה (וענו) וְעֻנִּ֧י אֲחֵיהֶ֛ם לְנֶגְדָּ֖ם לְמִשְׁמָרֽוֹת:

 רש"י  למשמרות. כמו שמצינו (בדברי הימים א' כ''ד ואילך) שהלוים היו חלוקים לעשרים וארבעה משמרות : (רש"י)

 מצודת דוד  אחיהם. של מתניה ואנשיו : לנגדם. לעומתם ושוה להם היו חלוקים הם עם אנשיהם למשמרות כמוהם : (מצודת דוד)


{י}  וְיֵשׁ֖וּעַ הוֹלִ֣יד אֶת-יֽוֹיָקִ֑ים וְיֽוֹיָקִים֙ הוֹלִ֣יד אֶת-אֶלְיָשִׁ֔יב וְאֶלְיָשִׁ֖יב אֶת-יוֹיָדָֽע:

 רש"י  וישוע הוליד את יויקים וגו'. כל אלו שבמקרא זה היו כהנים גדולים : (רש"י)

 מצודת דוד  וישוע. יהושע כ''ג הוליד את יויקים ושמש הוא תחתיו בכהונה גדולה וכן כולם הנחשבים פה שמשו בכהונה גדולה זה אחר זה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וישוע הוליד את יהויקים וגו'. כל אלו היו כהנים גדולים דור אחר דור : (רלב"ג)


{יא}  וְיוֹיָדָע֙ הוֹלִ֣יד אֶת-יוֹנָתָ֔ן וְיוֹנָתָ֖ן הוֹלִ֥יד אֶת-יַדּֽוּעַ: {יב}  וּבִימֵי֙ יֽוֹיָקִ֔ים הָי֥וּ כֹהֲנִ֖ים רָאשֵׁ֣י הָאָב֑וֹת לִשְׂרָיָ֣ה מְרָיָ֔ה לְיִרְמְיָ֖ה חֲנַנְיָֽה:

 רש"י  ובימי יויקים. שהיה כהן גדול היו כהנים הללו הם היו ראשים ראשי בית אב למשמרותם : לשריה מריה. למשמרת של שריה היה מריה ראש בית אב ולמשמרת של ירמיה היה חנניה ראש בית אב וכן כולם ואת אשר לא פירש כל העשרי' וארבע משמרות לא דקדק המקרא בכך למנותם כולם : (רש"י)

 מצודת דוד  לשריה. למשמרת אנשי שריה היה מריה הראש וכן כולם ולא חש להזכיר כל הכ''ד משמרות והם המה ראשי הכהנים שזכר למעלה בקצת שינוי השמות וגם למעלה לא זכר כ''א כ''ב וכאן כלל בנימין ומועדיה באחת ולא זכר חטוש ואולי כללו במי : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ובימי יויקים היו כהנים ראשי האבות וגו'. לפי שמנה במה שקדם ראשי משמרות הכהנים בימי יהושע הכהן הגדול בא למנות עתה ראשי המשמרות בימי יויקים בנו ואמר כי למשמר שריה היה מריה ראש. והנה לא זכרם כלם כי השמיט חטוש. אולי נתחברה משמרתו לאחת מהמשמרות והרצון באמרו לאביה זכרי למנימין כי זכרי היה ראש למשמר אביה ומנימין. או ירצה בזה כי פלטי היה ראש שני משמרות מנימין ומועדיה : (רלב"ג)


{יג}  לְעֶזְרָ֣א מְשֻׁלָּ֔ם לַאֲמַרְיָ֖ה יְהוֹחָנָֽן: {יד}  (למלוכי) לִמְלִ֙יכוּ֙ יֽוֹנָתָ֔ן לִשְׁבַנְיָ֖ה יוֹסֵֽף:

 רלב"ג  למליכו. הוא מלוך (לעיל ב') : (רלב"ג)


{טו}  לְחָרִ֣ם עַדְנָ֔א לִמְרָי֖וֹת חֶלְקָֽי:

 רלב"ג  לחרם. הוא רחם (לעיל ג') : למריות. הוא מרמות (שם) : (רלב"ג)


{טז}  (לעדיא) לְעִדּ֥וֹא זְכַרְיָ֖ה לְגִנְּת֥וֹן מְשֻׁלָּֽם: {יז}  לַאֲבִיָּ֖ה זִכְרִ֑י לְמִ֨נְיָמִ֔ין לְמוֹעַדְיָ֖ה פִּלְטָֽי:

 מצודת דוד  למנימין למועדיה. המשמרה ההיא היתה נקראת בשתי השמות ע''ש שניהם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  למנימין. הוא מימין (לעיל ה') : למועדיה. הוא מעדיה (שם) : (רלב"ג)


{יח}  לְבִלְגָּ֣ה שַׁמּ֔וּעַ לִֽשְׁמַעְיָ֖ה יְהוֹנָתָֽן: {יט}  וּלְיוֹיָרִ֣יב מַתְּנַ֔י לִֽידַֽעְיָ֖ה עֻזִּֽי: {כ}  לְסַלַּ֥י קַלָּ֖י לְעָמ֥וֹק עֵֽבֶר:

 רלב"ג  לסלי. הוא סלו (שם ז') : (רלב"ג)


{כא}  לְחִלְקִיָּ֣ה חֲשַׁבְיָ֔ה לִֽידַֽעְיָ֖ה נְתַנְאֵֽל: {כב}  הַלְוִיִּם֩ בִּימֵ֨י אֶלְיָשִׁ֜יב יוֹיָדָ֤ע וְיוֹחָנָן֙ וְיַדּ֔וּעַ כְּתוּבִ֖ים רָאשֵׁ֣י אָב֑וֹת וְהַכֹּ֣הֲנִ֔ים עַל-מַלְכ֖וּת דָּרְיָ֥וֶשׁ הַפָּֽרְסִֽי: (פ)

 רש"י  הלוים בימי אלישיב. הלוים הללו היו ראשי בית אבות במשמרות הלוים בימי אלישיב הכהן הגדול והכהנים המנוין למעלה בסמוך הם היו ראשי בית אבות במשמרותם גם בימי אלישיב : על מלכות. בימי מלכות דריוש היה דבר זה : (רש"י)

 מצודת דוד  הלוים בימי אלישיב. רצה לומר הלוים אשר היו בימי אלישיב כהן גדול ובימי יוידע בנו אשר כהן תחתיו ובימי בנו יוחנן (הוא יונתן הנזכר למעלה והיה נקרא בשתי השמות) ובימי בנו ידוע בימי כולם היו כתובים ראשי אבות הלוים ההם ואף ראשי אבות הכהנים כמוהם היו כתובים לראשים על מלכות דריוש ר''ל ע''פ מצות המלך אבל לא היו הראשים ההם ראוים אל המעלה ההיא : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כתובים ראשי אבות וגו'. ידמה שבימי דריוש הפרסי שהיה אבי ארתחששתא היה אלישיב כהן גדול ועוד היה כהן גדול בימי ארתחששתא אחרי מלכו יותר משלשים ושתים שנה כמו שיתבאר במה שיבוא מזה הספר והנה נעשה אז ספר כתובים בו אלו הראשים ואינו אתנו : (רלב"ג)


{כג}  בְּנֵ֤י לֵוִי֙ רָאשֵׁ֣י הָֽאָב֔וֹת כְּתוּבִ֕ים עַל-סֵ֖פֶר דִּבְרֵ֣י הַיָּמִ֑ים וְעַד-יְמֵ֖י יֽוֹחָנָ֥ן בֶּן-אֶלְיָשִֽׁיב:

 רש"י  ועד ימי יוחנן. כל אותן שהיו ראשי אבות הלוים עד ימי יוחנן כהן גדול מנוין שם בדברי הימים : (רש"י)

 מצודת דוד  בני לוי וגו'. ראשי האבות מבני לוי היו עוד כתובים על ספר דברי הימים למען יעמוד שמם לזכרון : ועד ימי וגו'. ר''ל אבל לא התמיד הדבר כ''א עד ימי יוחנן בן בנו של אלישיב כי כאשר כהן הוא עמד ובטלה לבל יעמדו עוד לזכרון : (מצודת דוד)


{כד}  וְרָאשֵׁ֣י הַ֠לְוִיִּם חֲשַׁבְיָ֨ה שֵֽׁרֵבְיָ֜ה וְיֵשׁ֤וּעַ בֶּן-קַדְמִיאֵל֙ וַאֲחֵיהֶ֣ם לְנֶגְדָּ֔ם לְהַלֵּ֣ל לְהוֹד֔וֹת בְּמִצְוַ֖ת דָּוִ֣יד אִישׁ-הָאֱלֹהִ֑ים מִשְׁמָ֖ר לְעֻמַּ֥ת מִשְׁמָֽר:

 רש"י  משמר לעומת משמר. שהיו חלוקים במשמרותם לומר שירה : (רש"י)

 מצודת דוד  וראשי הלוים. עתה חזר לחשוב ראשי הלוים שהיו בימי יויקים כדרך שחשב ראשי אבות הכהנים : ואחיהם. שאר ראשי האבות היו לנגדם ר''ל שוה להם אלו כאלו להודות ולהלל בההלולים אשר צוה דוד להלל בהם : משמר לעומת משמר. כל משמר היה שוה למשמר האחד ולא היה להאחד מעלה ויתרון על האחר והוא כפל ענין במ''ש : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וראשי הלוים חשביה וגו'. הם ראשי משמרות המשוררים והם היו מהללים ומודים לה' יתברך במצות דוד איש האלהים : (רלב"ג)


{כה}  מַתַּנְיָ֧ה וּבַקְבֻּֽקְיָ֛ה עֹבַדְיָ֥ה מְשֻׁלָּ֖ם טַלְמ֣וֹן עַקּ֑וּב שֹׁמְרִ֤ים שֽׁוֹעֲרִים֙ מִשְׁמָ֔ר בַּאֲסֻפֵּ֖י הַשְּׁעָרִֽים:

 רש"י  שוערים משמר. שוערים היו במשמר שלהם לשמור שערי הבית : באסופי. כמו בסיפי השערים : (רש"י)

 מצודת דוד  שומרים שוערים. הוא כפול במ''ש ולתוספת ביאור : משמר. המשמר הזה היה קבוע לשמוד באספי השערים והוא בית האספים הנזכר בד''ה והוא שם מקום על ענין ידוע אצלם : (מצודת דוד)

 רלב"ג  באספי השערים. ר''ל שהם היו ראשים ללוים הנאספים אל השערים לשמרם : (רלב"ג)


{כו}  אֵ֕לֶּה בִּימֵ֛י יוֹיָקִ֥ים בֶּן-יֵשׁ֖וּעַ בֶּן-יוֹצָדָ֑ק וּבִימֵי֙ נְחֶמְיָ֣ה הַפֶּחָ֔ה וְעֶזְרָ֥א הַכֹּהֵ֖ן הַסּוֹפֵֽר: (פ)

 רש"י  אלה בימי יויקים. אלה היו שוערים בימי יויקים : (רש"י)

 מצודת דוד  אלה וגו'. ראשי אבות הכהנים והלוים והשוערים האלו היו בימי יויקים וכו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הפחה. המושל : הסופר. החכם : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אלה בימי יויקים וגו'. ידמה שקודם ימי דריוש הפרסי היו בירושלים נחמיה התרשתא ועזרא הכהן כמו שתמצא כי בימי כורש אמר התרשתא לקצת הכהנים המתיחסים לכהונה אשר לא יאכלו מקדש הקדשים וכבר נכתב שם גם כן נחמיה התרשתא שנאמר אשר בוא עם זרובבל ישוע נחמיה (עזרא ב' ב') : (רלב"ג)


{כז}  וּבַחֲנֻכַּ֞ת חוֹמַ֣ת יְרוּשָׁלִַ֗ם בִּקְשׁ֤וּ אֶת-הַלְוִיִּם֙ מִכָּל-מְק֣וֹמֹתָ֔ם לַהֲבִיאָ֖ם לִֽירוּשָׁלִָ֑ם לַעֲשֹׂ֨ת חֲנֻכָּ֤ה וְשִׂמְחָה֙ וּבְתוֹד֣וֹת וּבְשִׁ֔יר מְצִלְתַּ֖יִם נְבָלִ֥ים וּבְכִנֹּרֽוֹת:

 רש"י  ובחנוכת חומת ירושלים. בתשלום חומת העיר לקדש את העיר : ובתודות. ובהודאות : (רש"י)

 מצודת דוד  ובחנוכת וגו'. ובעת שעשו חנוכת החומה לקדש את העיר כמ''ש בסמוך : בקשו. חפשו אחר הלוים להביאם ממקומם לירושלים : מצלתים. על המצלתים וכו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ובחנוכת. התחלת דבר מה לעמוד בה משם והלאה קרוי חנוך בל' מקרא : מצלתים וכו'. מיני כלי נגון : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ובתודות ובשיר. הם לחמי תודה : (רלב"ג)


{כח}  וַיֵּאָ֣סְפ֔וּ בְּנֵ֖י הַמְשֹׁרְרִ֑ים וּמִן-הַכִּכָּר֙ סְבִיב֣וֹת יְרוּשָׁלִַ֔ם וּמִן-חַצְרֵ֖י נְטֹפָתִֽי:

 רש"י  ומן הככר. אשר סביבות ירושלים באו המשוררים : (רש"י)

 מצודת דוד  ויאספו. ר''ל נאספו מן ירושלים עצמה ומן הככר אשר סביבות ירושלים ומן וכו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הככר. המישור : (מצודת ציון)


{כט}  וּמִבֵּית֙ הַגִּלְגָּ֔ל וּמִשְּׂד֥וֹת גֶּ֖בַע וְעַזְמָ֑וֶת כִּ֣י חֲצֵרִ֗ים בָּנ֤וּ לָהֶם֙ הַמְשֹׁ֣רֲרִ֔ים סְבִיב֖וֹת יְרוּשָׁלִָֽם:

 רלב"ג  כי חצרים בנו להם המשוררים סביבות ירושלים. ר''ל שהם בנו סביבות ירושלים ערי הפרזי לשבת בם : (רלב"ג)


{ל}  וַיִּֽטַּהֲר֔וּ הַכֹּהֲנִ֖ים וְהַלְוִיִּ֑ם וַֽיְטַהֲרוּ֙ אֶת-הָעָ֔ם וְאֶת-הַשְּׁעָרִ֖ים וְאֶֽת-הַחוֹמָֽה:

 רש"י  ויטהרו. תחלה טהרו את עצמן ואח''כ טהרו את אחרים : ואת השערים ואת החומה. שלא תהיה טומאה שם בעיר : (רש"י)

 מצודת דוד  ויטהרו. טבלו מטומאתן : ויטהרו את העם. זרזו את העם לטהר עצמן : ואת השערים. טהרו את השערים מכל טומאה ומיאוס : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויטהרו הכהנים והלוים וגו'. הנה תחלה נטהרו הם בעצמם ואחר כן טהרו העם והשערים והחומה מכל טומאה : (רלב"ג)


{לא}  וָאַעֲלֶה֙ אֶת-שָׂרֵ֣י יְהוּדָ֔ה מֵעַ֖ל לַחוֹמָ֑ה וָאַעֲמִ֡ידָה שְׁתֵּ֣י תוֹדֹת֩ גְּדוֹלֹ֨ת וְתַהֲלֻכֹ֤ת לַיָּמִין֙ מֵעַ֣ל לַחוֹמָ֔ה לְשַׁ֖עַר הָאַשְׁפֹּֽת:

 רש"י  מעל לחומה. שקדש את העיר והלכו השרים ובית דין והכהנים והלוים עם שתי תודות סביב לעיר הכל כמפורש במסכת שבועות כדי לקדש את העיר : שתי תודות. שתי לחמי תודה כל לחם ולחם קרוי תודה : ותהלוכות לימין. וכאשר יצאו מן העיר כדי לסובבה הלכו לצד ימינה : (רש"י)

 מצודת דוד  מעל לחומה. למעלה על החומה : ואעמידה. ר''ל הבאתי שמה שתי לחמי תודה גדולות ר''ל מלחם החמץ שבתודה שהן גדולות מן המצות שבתודה כן ארז''ל ובהן היו מסבבים את העיר לקדשה : ותהלוכות. התחלת ההלוך בהן היה אל הימין : מעל לחומה. ר''ל מן המקום אשר העלם על החומה הורידם והלכו עמהן לפני שער האשפות : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ותהלכות לימין מעל לחומה. ר''ל ששם היו בנוים מקומות יוכלו להלוך בהם (והם קוררדואר''ש בלע''ז) ועליהם העלה נחמיה את שרי יהודה : (רלב"ג)


{לב}  וַיֵּ֤לֶךְ אַחֲרֵיהֶם֙ הוֹשַׁ֣עְיָ֔ה וַחֲצִ֖י שָׂרֵ֥י יְהוּדָֽה:

 מצודת דוד  אחריהם. אחרי הנושאים את לחמי התודה : (מצודת דוד)


{לג}  וַעֲזַרְיָ֥ה עֶזְרָ֖א וּמְשֻׁלָּֽם:

 מצודת דוד  ועזריה וכו'. לפי שהמה היו מהיותר חשובים לזה פרטם בשמם : (מצודת דוד)


{לד}  יְהוּדָה֙ וּבִנְיָמִ֔ן וּֽשְׁמַֽעְיָ֖ה וְיִרְמְיָֽה: (ס)

 רש"י  יהודה ובנימין. שני שרים היו : (רש"י)


{לה}  וּמִבְּנֵ֥י הַכֹּהֲנִ֖ים בַּחֲצֹצְר֑וֹת זְכַרְיָ֨ה בֶן-יֽוֹנָתָ֜ן בֶּן-שְׁמַֽעְיָ֗ה בֶּן-מַתַּנְיָה֙ בֶּן-מִ֣יכָיָ֔ה בֶּן-זַכּ֖וּר בֶּן-אָסָֽף:

 מצודת דוד  בחצוצרות. ההולך בחצוצרות היה זכריה וכו' : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ומבני הכהנים בחצוצרות. כן צותה התורה שיהיו הכהנים תוקעים בחצוצרות על זבחי השלמים והתודות באות על זבח השלמים עם שזה היה יום שמחתם מפני חנכת חומת ירושלים : (רלב"ג)


{לו}  וְֽאֶחָ֡יו שְֽׁמַעְיָ֡ה וַעֲזַרְאֵ֡ל מִֽלֲלַ֡י גִּֽלֲלַ֡י מָעַ֞י נְתַנְאֵ֤ל וִֽיהוּדָה֙ חֲנָ֔נִי בִּכְלֵי-שִׁ֥יר דָּוִ֖יד אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֑ים וְעֶזְרָ֥א הַסּוֹפֵ֖ר לִפְנֵיהֶֽם:

 רש"י  ואחיו. חביריו של זכריה הכהן : (רש"י)

 מצודת דוד  ואחיו. של זכריה : בכלי שיר דוד. הלכו בכלי שיר של דוד : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בכלי שיר דוד איש האלהים. הנה התקין דוד שירים להודות לה' יתברך והיו נתונים השירים ההם למנצחים על כלים מיוחדים מכלי זמר : (רלב"ג)


{לז}  וְעַל֩ שַׁ֨עַר הָעַ֜יִן וְנֶגְדָּ֗ם עָלוּ֙ עַֽל-מַעֲלוֹת֙ עִ֣יר דָּוִ֔יד בַּֽמַּעֲלֶ֖ה לַחוֹמָ֑ה מֵעַל֙ לְבֵ֣ית דָּוִ֔יד וְעַ֛ד שַׁ֥עַר הַמַּ֖יִם מִזְרָֽח:

 רש"י  ועל שער העין. לפני שער העין הלכו סביבות העיר : ונגדם עלו. ולפניהם עלו משער העין למעלות של עיר דוד ואותן מעלות היו לחומה : (רש"י)

 מצודת דוד  ועל שער העין. משער האשפות הלכו אצל שער העין : ונגדם. נגד עצמן של ההולכים : במעלה לחומה. בדרך המעלה העולה על החומה : מעל. ומשם הלכו מלפני בית דוד ועד שער המים העומד במזרח : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ועל, מעל. ענינם כמו לפני ואצל : (מצודת ציון)


{לח}  וְהַתּוֹדָ֧ה הַשֵּׁנִ֛ית הַהוֹלֶ֥כֶת לְמ֖וֹאל וַאֲנִ֣י אַחֲרֶ֑יהָ וַחֲצִ֨י הָעָ֜ם מֵעַ֣ל לְהַחוֹמָ֗ה מֵעַל֙ לְמִגְדַּ֣ל הַתַּנּוּרִ֔ים וְעַ֖ד הַחוֹמָ֥ה הָרְחָבָֽה:

 רש"י  והתודה השנית ההולכת למול. תודה אחרת שהיתה שנית לחברתה היתה הולכת נגד חברתה בשוה ולא זו אחר זו : ואני אחריה. ואני הייתי הולך אחריה של תודה : (רש"י)

 מצודת דוד  והתודה השנית. ר''ל אף נשאו את הלחם השנית : ההולכת למול. אשר הלכה מול נגד הלחם הראשונה בשוה לה זה אצל זה ורז''ל נחלקו בדבר : ואני אחריה. ואני הלכתי אחר הלחם ההיא מהצד שהלכה היא ועמי הלכו חצי העם העומדים מעל החומה : מעל למגדל. משער המים הלכו מלפני מגדל וכו' : (מצודת דוד)

 רלב"ג  והתודה השנית ההולכת למואל. הוא כמו למול. והרצון בזה לנגד המקום ההוא : (רלב"ג)


{לט}  וּמֵעַ֣ל לְשַֽׁעַר-אֶ֠פְרַיִם וְעַל-שַׁ֨עַר הַיְשָׁנָ֜ה וְעַל-שַׁ֣עַר הַדָּגִ֗ים וּמִגְדַּ֤ל חֲנַנְאֵל֙ וּמִגְדַּ֣ל הַמֵּאָ֔ה וְעַ֖ד שַׁ֣עַר הַצֹּ֑אן וְעָ֣מְד֔וּ בְּשַׁ֖עַר הַמַּטָּרָֽה:

 רש"י  ועמדו. שם היו עומדים שלא לילך יותר : (רש"י)

 מצודת דוד  ועמדו וגו'. שם עמדו ולא הלכו עוד יותר : (מצודת דוד)

 רלב"ג  בשער המטרה. הוא שער חצר המטרה שהיו שמים בו האסירים : (רלב"ג)


{מ}  וַֽתַּעֲמֹ֛דְנָה שְׁתֵּ֥י הַתּוֹדֹ֖ת בְּבֵ֣ית הָאֱלֹהִ֑ים וַאֲנִ֕י וַחֲצִ֥י הַסְּגָנִ֖ים עִמִּֽי:

 רש"י  שתי התודות. שנשאו אותם לבהמ''ק : (רש"י)

 מצודת דוד  ותעמודנה. הביאו לחמי התודה והעמידו בבית ה' ואני אחריהם וחצי הסגנים הלכו עמי : (מצודת דוד)


{מא}  וְהַכֹּהֲנִ֡ים אֶלְיָקִ֡ים מַעֲשֵׂיָ֡ה מִ֠נְיָמִין מִיכָיָ֧ה אֶלְיוֹעֵינַ֛י זְכַרְיָ֥ה חֲנַנְיָ֖ה בַּחֲצֹצְרֽוֹת:

 רש"י  בחצוצרות. היו תוקעין מתוך שמחתן : (רש"י)

 מצודת דוד  בחצוצרות. תקעו בחצוצרות : (מצודת דוד)


{מב}  וּמַעֲשֵׂיָ֨ה וּֽשְׁמַֽעְיָ֜ה וְאֶלְעָזָ֧ר וְעֻזִּ֛י וִֽיהוֹחָנָ֥ן וּמַלְכִּיָּ֖ה וְעֵילָ֣ם וָעָ֑זֶר וַיַּשְׁמִ֙יעוּ֙ הַמְשֹׁ֣רְרִ֔ים וְיִֽזְרַחְיָ֖ה הַפָּקִֽיד:

 מצודת דוד  וישמיעו. כן שם איש : המשוררים. המה היו המשוררים ובאו גם המה אל בית ה' לשורר ועמהם יזרחיה הממונה עליהם : (מצודת דוד)


{מג}  וַיִּזְבְּח֣וּ בַיּוֹם-הַ֠הוּא זְבָחִ֨ים גְּדוֹלִ֜ים וַיִּשְׂמָ֗חוּ כִּ֤י הָאֱלֹהִים֙ שִׂמְּחָם֙ שִׂמְחָ֣ה גְדוֹלָ֔ה וְגַ֧ם הַנָּשִׁ֛ים וְהַיְלָדִ֖ים שָׂמֵ֑חוּ וַתִּשָּׁמַ֛ע שִׂמְחַ֥ת יְרוּשָׁלִַ֖ם מֵרָחֽוֹק:

 מצודת דוד  גדולים. ר''ל מספר גדול ורב : כי האלהים שמחם. נתן שמחה בלבם : (מצודת דוד)


{מד}  וַיִּפָּקְד֣וּ בַיּוֹם֩ הַה֨וּא אֲנָשִׁ֜ים עַל-הַנְּשָׁכ֗וֹת לָא֨וֹצָר֥וֹת לַתְּרוּמוֹת֮ לָרֵאשִׁ֣ית וְלַמַּֽעַשְׂרוֹת֒ לִכְנ֨וֹס בָּהֶ֜ם לִשְׂדֵ֤י הֶעָרִים֙ מְנָא֣וֹת הַתּוֹרָ֔ה לַכֹּהֲנִ֖ים וְלַלְוִיִּ֑ם כִּ֚י שִׂמְחַ֣ת יְהוּדָ֔ה עַל-הַכֹּהֲנִ֥ים וְעַל-הַלְוִיִּ֖ם הָעֹמְדִֽים:

 רש"י  ויפקדו. לשון פקידות : הנשכות. כמו הלשכות של בית המקדש : לכנוס בהם. ובאותן הלשכות היו נותנים כל מתנותיהם של כהנים ולוים ומשם היו חולקין ביניהם : מנאות. כמו מנות : לכהנים ללוים. כהנים היו נוטלים הראוי להם והלוים הראוי להם : העומדים. ומשמשים שם לפני הקב''ה בתודות והודאות : (רש"י)

 מצודת דוד  ויפקדו. היו ממנים גזברים על הלשכות העשויות לאוצרות על התרומות ועל הראשית והיא החלה ועל המעשרות : לכנוס. להכניסו בהם מכל שדי הערים את המתנות אשר צותה התורה לתת לכהנים וללוים והם התרומות והמעשרות והוא כפל ענין במלות שונות לתוספת ביאור : כי שמחת יהודה. כי גדלה שמחת יהודה על הכהנים והלוים העומדים על עבודתם ולזה נתנו לב להיות זהירים בדבר המתנות הראוי להם להעמיד גזברים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  הנשכות. כמו הלשכות : מנאות. מתנות וחלק כמו ושלחו מנות (לעיל ח') : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויפקדו ביום ההוא אנשים על הנשכות. ר''ל שנתמנו פקידים על הלשכות לאוצרות לשים שם התרומות לכהנים והבכורים והמעשרות לכנוס בהם מנות הראיות מן התודה לכהנים וללוים לתבואות שדי הערים אשר ליהודה ובנימין כי רצה נחמיה שיובאו שם גם כן מנות הלוים כדי שיהיו הלוים פנוים לעבוד עבודתם בבית המקדש ולא יצטרכו לשוטט בערים לקחת מעשרותיהם : (רלב"ג)


{מה}  וַֽיִּשְׁמְר֞וּ מִשְׁמֶ֤רֶת אֱלֹֽהֵיהֶם֙ וּמִשְׁמֶ֣רֶת הַֽטָּהֳרָ֗ה וְהַמְשֹׁרְרִ֖ים וְהַשֹּׁעֲרִ֑ים כְּמִצְוַ֥ת דָּוִ֖יד שְׁלֹמֹ֥ה בְנֽוֹ:

 מצודת דוד  וישמרו. מוסב למקרא שלפניו שאמר כי שמחת יהודה על הכהנים וכו' העומדים וישמרו משמרת אלהיהם בדבר העבודה המוטלת עליהם ובדבר הטהרה שלא תבוא טומאה למקדש ה' והמשוררים והשוערים החזיקו במשמרתם כאשר צוה דוד אל שלמה בנו וכמ''ש בדברי הימים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  וישמרו משמרת אלהיהם. הוא שמירת בית האלהים ומשמרת הטהרה לשמור שלא תכנס טומאה בבית המקדש : (רלב"ג)


{מו}  כִּֽי-בִימֵ֥י דָוִ֛יד וְאָסָ֖ף מִקֶּ֑דֶם (ראש) רָאשֵׁי֙ הַמְשֹׁ֣רְרִ֔ים וְשִׁיר-תְּהִלָּ֥ה וְהֹד֖וֹת לֵֽאלֹהִֽים:

 מצודת דוד  כי בימי דויד. כי המשמרות נחלקו בימי דוד ואסף שהיו בימי קדם ראשי המשוררים ותקנו שיר של תהלה והודות לאלהים : (מצודת דוד)


{מז}  וְכָל-יִשְׂרָאֵל֩ בִּימֵ֨י זְרֻבָּבֶ֜ל וּבִימֵ֣י נְחֶמְיָ֗ה נֹֽתְנִ֛ים מְנָי֛וֹת הַמְשֹׁרְרִ֥ים וְהַשֹּׁעֲרִ֖ים דְּבַר-י֣וֹם בְּיוֹמ֑וֹ וּמַקְדִּשִׁים֙ לַלְוִיִּ֔ם וְהַלְוִיִּ֔ם מַקְדִּשִׁ֖ים לִבְנֵ֥י אַהֲרֹֽן: (פ)

 רש"י  מניות. כמו מנות : ומקדישים ללוים. היו נותנים במעשר ללוים והם היו נוטלים מעשר מן המעשר ונותנים לכהנים : (רש"י)

 מצודת דוד  מניות המשוררים וגו'. המתנות הראויות לתת להם : דבר יום ביומו. דבר הראוי ביום זה נתנו ביומו ולא אחרו מן המועד : ומקדישים. היו מקדישים את המעשר לתת ללוים והלוים היו מקדישים את המעשר מן המעשר לתת לבני אהרן : (מצודת דוד)

 רלב"ג  נותנים מניות המשוררים וגו'. ר''ל שכבר היו נותנים להם מנות יחיו בהן דבר יום ביומו כדי שלא תשבת העבודה והיו מקדישין ממון ופירות לתת ללוים והלוים היו מקדישים לבני אהרן. או ירצה בזה שישראל היו מכינים המעשרות ללוים ונושאים אותם להם בבית המקדש והלוים היו מכינים לבני אהרן מעשר מן המעשר ונושאים אותו להם בלשכתם : (רלב"ג)

נחמיה פרק-יג

{א}  בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נִקְרָ֛א בְּסֵ֥פֶר מֹשֶׁ֖ה בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וְנִמְצָא֙ כָּת֣וּב בּ֔וֹ אֲ֠שֶׁר לֹא-יָב֨וֹא עַמֹּנִ֧י וּמֹאָבִ֛י בִּקְהַ֥ל הָאֱלֹהִ֖ים עַד-עוֹלָֽם:

 מצודת דוד  ביום ההוא. ביום שקדשו את החומה : אשר לא יבוא וגו'. לא יקבלו גרים מהם להתחתן בם : (מצודת דוד)


{ב}  כִּ֣י לֹ֧א קִדְּמ֛וּ אֶת-בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בַּלֶּ֣חֶם וּבַמָּ֑יִם וַיִּשְׂכֹּ֨ר עָלָ֤יו אֶת-בִּלְעָם֙ לְקַֽלְל֔וֹ וַיַּהֲפֹ֧ךְ אֱלֹהֵ֛ינוּ הַקְּלָלָ֖ה לִבְרָכָֽה:

 מצודת דוד  לא קדמו. לא באו לפניהם ללכת לקראתם בלחם ובמים בעת יצאו ממצרים : ויהפוך וגו'. גם זה קראו בתורה ולפי שלא רצה לעמוד בדבר רע לזה אמר גם ויהפוך וגו' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לא קדמו. לא באו לפניהם כמו במה אקדם ה' (מיכה ו') : (מצודת ציון)


{ג}  וַיְהִ֖י כְּשָׁמְעָ֣ם אֶת-הַתּוֹרָ֑ה וַיַּבְדִּ֥ילוּ כָל-עֵ֖רֶב מִיִּשְׂרָאֵֽל:

 רש"י  כל ערב. כל תערובות העכו''ם כמו וגם ערב רב עלה אתם (שמות י''ב) : (רש"י)

 מצודת דוד  כל ערב. כל תערובות מבני עמון ומואב : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ויבדילו כל ערב מישראל. ידמה שנתגיירו מעמון ומואב והם הבדילום מישראל שלא יתחתנו בהם : (רלב"ג)


{ד}  וְלִפְנֵ֣י מִזֶּ֔ה אֶלְיָשִׁיב֙ הַכֹּהֵ֔ן נָת֖וּן בְּלִשְׁכַּ֣ת בֵּית-אֱלֹהֵ֑ינוּ קָר֖וֹב לְטוֹבִיָּֽה:

 רש"י  ולפני מזה. ומקודם לכן : קרוב לטוביה. אותו אלישיב הכהן היה קרוב לטוביה חברו של סנבלט ונתן שם הכהן כליו של טוביה : (רש"י)

 מצודת דוד  ולפני מזה. קודם זה ההבדל : נתון וכו'. ר''ל אשר היה יושב בלשכת של בית אלהינו הוא היה קרוב לטוביה ועמוני הנזכר למעלה חברו של סנבלט : (מצודת דוד)

 רלב"ג  קרוב לטוביה. הנה טוביה היה עמוני כמו שנזכר במה שקדם (ב' י''ט) : (רלב"ג)


{ה}  וַיַּ֨עַשׂ ל֜וֹ לִשְׁכָּ֣ה גְדוֹלָ֗ה וְשָׁ֣ם הָי֪וּ לְפָנִ֟ים נֹ֠תְנִים אֶת-הַמִּנְחָ֨ה הַלְּבוֹנָ֜ה וְהַכֵּלִ֗ים וּמַעְשַׂ֤ר הַדָּגָן֙ הַתִּיר֣וֹשׁ וְהַיִּצְהָ֔ר מִצְוַת֙ הַלְוִיִּ֔ם וְהַמְשֹׁרְרִ֖ים וְהַשֹּׁעֲרִ֑ים וּתְרוּמַ֖ת הַכֹּהֲנִֽים:

 רש"י  ויעש. אלישיב : לפנים. שם היו נותנים קודם שבאתי לירושלים : מצות הלוים. מתנות הראויות ללוים : (רש"י)

 מצודת דוד  ויעש לו לשכה. אלישיב עשה ותיקן לטוביה לשכה גדולה בחצר בית ה' ר''ל פנה לשכה למושבו : ושם. בלשכה ההיא היו נותנים בה לפנים קודם שפינה אותה אלישיב להיות לטוביה למושב : את המנחה. סולת למנחות : הלבונה. הבאה על המנחה ועל לחם הפנים : והכלים. כלי בית המקדש : מצות הלוים. מה שאנו מצווים לתת ללוים. והמשוררים והשוערים. אמר זה להאשים את אלישיב ביותר וכאומר איך מלאה לבו לפנות מנות משרתי ה' להיות מקום פנוי לטוביה העמוני : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ויעש. ענין תקון כמו וימהר לעשות אותו (בראשית י''ח) : (מצודת ציון)


{ו}  וּבְכָל-זֶ֕ה לֹ֥א הָיִ֖יתִי בִּֽירוּשָׁלִָ֑ם כִּ֡י בִּשְׁנַת֩ שְׁלֹשִׁ֨ים וּשְׁתַּ֜יִם לְאַרְתַּחְשַׁ֤סְתְּא מֶֽלֶךְ-בָּבֶל֙ בָּ֣אתִי אֶל-הַמֶּ֔לֶךְ וּלְקֵ֥ץ יָמִ֖ים נִשְׁאַ֥לְתִּי מִן-הַמֶּֽלֶךְ:

 רש"י  ובכל זה. ובכל המעשה הזה באתי אל המלך וחזרתי לבבל : נשאלתי. שיתן לי רשות לעלות לירושלים ולחזור : (רש"י)

 מצודת דוד  ובכל זה. בעת שנעשה הדבר הזה אשר פינה אלישיב את כל אלה בעבור טוביה. באתי אל המלך. ואז נעשה הדבר הרע הזה : ולקץ ימים. ולסוף ימים ולא פירש כמה : נשאלתי. שאלתי מעמו לתת לי רשות ללכת לירושלים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נשאלתי. מל' שאלה ובקשה ועל כי שאלתו היה על עצמו אמר בלשון נפעל וכן נשאל נשאל דוד (שמואל א' כ') : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ובכל זה לא הייתי בירושלים. ר''ל כאשר נעשית לשכה לטוביה בחצרי בית האלהים וזה כי בשנת שלשים ושתים לארתחששתא מלך בבל באתי אל המלך ולקץ שנה נשאלתי מן המלך ולקחתי רשות ממנו לשוב לירושלים : (רלב"ג)


{ז}  וָאָב֖וֹא לִֽירוּשָׁלִָ֑ם וָאָבִ֣ינָה בָרָעָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה אֶלְיָשִׁיב֙ לְט֣וֹבִיָּ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת לוֹ֙ נִשְׁכָּ֔ה בְּחַצְרֵ֖י בֵּ֥ית הָאֱלֹהִֽים:

 מצודת דוד  ואבינה ברעה. נתתי לב להבין ברעת המעשה אשר עשה אלישיב בדבר טוביה לתקן ולפנות לו לשכה באחד מחצרות בית ה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  נשכה. כמו לשכה : (מצודת ציון)


{ח}  וַיֵּ֥רַֽע לִ֖י מְאֹ֑ד וָֽאַשְׁלִ֜יכָה אֶֽת-כָּל-כְּלֵ֧י בֵית-טוֹבִיָּ֛ה הַח֖וּץ מִן-הַלִּשְׁכָּֽה:

 מצודת דוד  וירע לי. הדבר הזה היה רע בעיני : את כל כלי וגו'. ר''ל כלי תשמישי הבית : (מצודת דוד)


{ט}  וָאֹ֣מְרָ֔ה וַֽיְטַהֲר֖וּ הַלְּשָׁכ֑וֹת וָאָשִׁ֣יבָה שָּׁ֗ם כְּלֵי֙ בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים אֶת-הַמִּנְחָ֖ה וְהַלְּבוֹנָֽה: (פ)

 רש"י  ואומרה. צויתי לטהר ויטהרו הלשכות וגומר : (רש"י)

 מצודת דוד  ואומרה. צויתי על הדבר וטהרו הלשכות מכל דבר טומאה ומיאוס : ואשיבה שם וגו'. להיות בה כאשר היה מאז עד לא ישב בה טוביה : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואומרה ויטהרו הלשכות. ר''ל לשכת אלישיב ולשכת טוביה ואשיב שם בלשכת טוביה כלי בית האלהים את המנחה ואת הלבונה : (רלב"ג)


{י}  וָאֵ֣דְעָ֔ה כִּֽי-מְנָי֥וֹת הַלְוִיִּ֖ם לֹ֣א נִתָּ֑נָה וַיִּבְרְח֧וּ אִישׁ-לְשָׂדֵ֛הוּ הַלְוִיִּ֥ם וְהַמְשֹׁרְרִ֖ים עֹשֵׂ֥י הַמְּלָאכָֽה:

 רש"י  מניות. מנות : לא נתנה. שלא נתנו ישראל שם המתנות ועל כן ברחו והלכו להם אנה ואנה לשאול מתנותיהם ולא היו עוסקים כל כך בעבודתם : (רש"י)

 מצודת דוד  ואדעה. נודע לי אשר לא ניתן מתנות הלוים ואין להם די סיפוקם ולזה ברח כל אחד לשדהו לעבדה בחרישה וקצירה להחיות נפשו : עושי המלאכה. מלאכת השיר והגפת השערים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואדעה כי מניות הלוים לא נתנה. ר''ל כי מנות הלוים לא נתנו להם בבית האלהים. ולזה ברחו איש לשדהו הלוים והמשוררים לחזור על הגרנות בעבור מנותיהם : (רלב"ג)


{יא}  וָאָרִ֙יבָה֙ אֶת-הַסְּגָנִ֔ים וָאֹ֣מְרָ֔ה מַדּ֖וּעַ נֶעֱזַ֣ב בֵּית-הָאֱלֹהִ֑ים וָֽאֶ֨קְבְּצֵ֔ם וָֽאַעֲמִדֵ֖ם עַל-עָמְדָֽם:

 רש"י  ואקבצם. קבצתי את הכהנים והלוים להעמידם על משמרתם בעבודתם וכל ישראל היו מביאים להם שם מתנותם : (רש"י)

 מצודת דוד  מדוע נעזב. למה היא עזובה מן הלוים משרתי הבית : ואקבצם. קבצתי את הלוים והעמדתים על מקום מעמדם כ''א במשמרו כמו שהיה מאז : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואריבה. מלשון ריב : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ואריבה את הסגנים וגו'. ולא נתנו מנותיהם בבית ה' ללוים. ואקבץ את הלוים ואעמידם על עמדם הראשון וסבבתי שכל יהודה הביאו מעשר הדגן והתירוש והיצהר לאוצרות בית ה' למען לא יצטרכו הלוים לעזוב עבודת בית המקדש : (רלב"ג)


{יב}  וְכָל-יְהוּדָ֗ה הֵבִ֜יאוּ מַעְשַׂ֧ר הַדָּגָ֛ן וְהַתִּיר֥וֹשׁ וְהַיִּצְהָ֖ר לָאוֹצָרֽוֹת:

 מצודת דוד  וכל יהודה. כאשר חזרו הלוים למקומן חזרו גם הם להביא המעשרות אל האוצרות לחלקם ללוים : (מצודת דוד)


{יג}  וָאוֹצְרָ֣ה עַל-א֠וֹצָרוֹת שֶׁלֶמְיָ֨ה הַכֹּהֵ֜ן וְצָד֣וֹק הַסּוֹפֵ֗ר וּפְדָיָה֙ מִן-הַלְוִיִּ֔ם וְעַל-יָדָ֔ם חָנָ֥ן בֶּן-זַכּ֖וּר בֶּן-מַתַּנְיָ֑ה כִּ֤י נֶאֱמָנִים֙ נֶחְשָׁ֔בוּ וַעֲלֵיהֶ֖ם לַחֲלֹ֥ק לַאֲחֵיהֶֽם: (פ)

 רש"י  כי נאמנים. היו לחלוק המתנות ביניהם : (רש"י)

 מצודת דוד  ואוצרה. שמתי אוצרים ר''ל ממונים וגזברים על האוצרות : ועל ידם. סמוך להם ונטפל אליהם היה חנן וכו' : נחשבו. בעיני העם : ועליהם. הטלתי עליהם לחלק את המעשר לאחיהם הלוים : (מצודת דוד)

 רלב"ג  כי נאמנים נחשבו וגו'. שהם בחזקת נאמנים והם ישיבו לאחיהם חלקם : (רלב"ג)


{יד}  זָכְרָה-לִּ֥י אֱלֹהַ֖י עַל-זֹ֑את וְאַל-תֶּ֣מַח חֲסָדַ֗י אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֛יתִי בְּבֵ֥ית אֱלֹהַ֖י וּבְמִשְׁמָרָֽיו:

 מצודת דוד  זכרה לי. לזכות בעבור זאת הטובה ואל תמחה החסדים וכו' : ובמשמריו. להעמיד על מכונם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  תמח. כמו תמחה והוא ענין מחיקה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ואל תמח חסדי. ואל תמחה : (רלב"ג)


{טו}  בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֡מָּה רָאִ֣יתִי בִֽיהוּדָ֣ה | דֹּֽרְכִֽים-גִּתּ֣וֹת | בַּשַּׁבָּ֡ת וּמְבִיאִ֣ים הָעֲרֵמ֣וֹת וְֽעֹמְסִ֪ים עַל-הַחֲמֹרִ֟ים וְאַף-יַ֜יִן עֲנָבִ֤ים וּתְאֵנִים֙ וְכָל-מַשָּׂ֔א וּמְבִיאִ֥ים יְרוּשָׁלִַ֖ם בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֑ת וָאָעִ֕יד בְּי֖וֹם מִכְרָ֥ם צָֽיִד:

 רש"י  הערמות. אלומות של תבואה : ואעיד. העידותי בהם שלא לעשות : ביום מכרם ציד. ביום שהיו מוכרים מזון וציד, ציד כמו ויתן להם צידה לדרך (בראשית מ''ח) : (רש"י)

 מצודת דוד  דורכים גתות. דורכים ענבים בגתות להוציא היין : ומביאים הערמות. מביאים אל הבית הערמות התבואה ועומסים אותם על החמורים לשאתם : ואף יין וגו'. עומסים על החמורים לשאתם ולהביאם אל הבית ביום השבת : ואעיד. התריתי בהם לבל יעשו עוד כזאת : ביום וגו'. ר''ל ביום השוק שמוכרים בו את הצידה כי אז כולם מקובצים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גתות. הכלי שדורכים בו הענבים להוציא היין קרוי גת וכן כדורך בגת (ישעיה ס''ג) : הערמות. כרי לתבואה כמו ויתנו ערמות (ד''ה ב' ל''א) : ועומסים. ענין הטענת משא כמו ויעמוס איש על חמורו (בראשית מ''ד) : ציד. מלשון צידה ומזון : (מצודת ציון)

 רלב"ג  דורכים גתות בשבת. הנה זו היא מלאכה מהמלאכות שיתחייבו עליהם בשבת : ומביאים הערמות וגו'. ר''ל שערמות התבואה היו טוענים על החמורים בשבת והנה ישראל הם מצווים על שביתת בהמתם : ואעיד ביום מכרם ציד. ר''ל הנה הזהרתי אותם מכל זה ביום שהיו מוכרים צדה ומזון ביום השבת : (רלב"ג)


{טז}  וְהַצֹּרִים֙ יָ֣שְׁבוּ בָ֔הּ מְבִיאִ֥ים דָּ֖אג וְכָל-מֶ֑כֶר וּמֹכְרִ֧ים בַּשַּׁבָּ֛ת לִבְנֵ֥י יְהוּדָ֖ה וּבִירוּשָׁלִָֽם:

 רש"י  והצורים. סוחרים של צור מביאים דגים למכור : (רש"י)

 מצודת דוד  והצורים. אנשי צור אשר ישבו בירושלים היו מביאים דגים וכל דבר הנמכר והיו מוכרים בשבת לישראל : ובירושלים. כאומר אף שהיא עיר קדושה ובה המקדש חללו בה את השבת : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  דג. ר''ל קבוצת דגים : (מצודת ציון)

 רלב"ג  והנה הצורים והם סוחרי צור ישבו בה ביום השבת והיו מביאים דגים וכל סחורה בירושלים והיו מוכרים בה ביום השבת לבני יהודה : (רלב"ג)


{יז}  וָאָרִ֕יבָה אֵ֖ת חֹרֵ֣י יְהוּדָ֑ה וָאֹמְרָ֣ה לָהֶ֗ם מָֽה-הַדָּבָ֨ר הָרָ֤ע הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אַתֶּ֣ם עֹשִׂ֔ים וּֽמְחַלְּלִ֖ים אֶת-י֥וֹם הַשַּׁבָּֽת:

 מצודת דוד  ומחללים וגו'. לקנות בה מיד הצורים : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  חורי יהודה. שרי יהודה : (מצודת ציון)

 רלב"ג  והנה הריב נחמיה עם השרים בעבור שהיו מחללים את יום השבת באלו השלשה דברים אשר האחד הוא מדברי סופרים והוא הקניה והמכירה בשבת. והשנים הם מן התורה. האחד הוא שלא שבתה בהמתם בשבת והשני הוא עשותם מלאכה בשבת לדרוך את הגתות : (רלב"ג)


{יח}  הֲל֨וֹא כֹ֤ה עָשׂוּ֙ אֲבֹ֣תֵיכֶ֔ם וַיָּבֵ֨א אֱלֹהֵ֜ינוּ עָלֵ֗ינוּ אֵ֚ת כָּל-הָרָעָ֣ה הַזֹּ֔את וְעַ֖ל הָעִ֣יר הַזֹּ֑את וְאַתֶּ֞ם מוֹסִיפִ֤ים חָרוֹן֙ עַל-יִשְׂרָאֵ֔ל לְחַלֵּ֖ל אֶת-הַשַּׁבָּֽת: (פ)

 מצודת דוד  כה עשו. לחלל את השבת : הזאת. ר''ל הידוע לכל : מוסיפים וגו'. על החרון שהיה על אבותינו : (מצודת דוד)


{יט}  וַיְהִ֡י כַּאֲשֶׁ֣ר צָֽלֲלוּ֩ שַׁעֲרֵ֨י יְרוּשָׁלִַ֜ם לִפְנֵ֣י הַשַּׁבָּ֗ת וָאֹֽמְרָה֙ וַיִּסָּגְר֣וּ הַדְּלָת֔וֹת וָאֹ֣מְרָ֔ה אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יִפְתָּח֔וּם עַ֖ד אַחַ֣ר הַשַּׁבָּ֑ת וּמִנְּעָרַ֗י הֶֽעֱמַ֙דְתִּי֙ עַל-הַשְּׁעָרִ֔ים לֹא-יָב֥וֹא מַשָּׂ֖א בְּי֥וֹם הַשַּׁבָּֽת:

 רש"י  ויהי כאשר צללו. כאשר נטו הצללים של ערב שבת בשערים צויתי לסגור דלתות העיר שלא יפתחו עד אחר שבת שלא יבואו הרוכלים בעיר למכור סחורתן כדי שלא יחללו ישראל את השבת על ידיהם : (רש"י)

 מצודת דוד  כאשר צללו. כאשר האריכו צללי השערים והוא לפנות הערב כי אז החמה בשפולי הרקיע ומתארך אז צל כל דבר : ויסגרו. לבל יבואו הצורים עם דבר ממכרם : לא יבוא. למען לא יבוא משא של כל ממכר בשבת דרך פתחים קטנים היו שם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  צללו. מלשון צל : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ויהי כאשר צללו שערי ירושלים לפני השבת. זה הוא בערב שנטו הצללים בשערים. ואומרה ויסגרו השערים. כדי שלא יבאו שם הסוחרים ויהיו למכשול לבני יהודה שלא יזהרו מלקנות מהם בשבת : (רלב"ג)


{כ}  וַיָּלִ֨ינוּ הָרֹכְלִ֜ים וּמֹכְרֵ֧י כָל-מִמְכָּ֛ר מִח֥וּץ לִירוּשָׁלִָ֖ם פַּ֥עַם וּשְׁתָּֽיִם:

 רש"י  וילינו. והיו לנים הרוכלים והסוחרים ביום השבת מחוץ לירושלים פעם א' ושתי פעמים כדי שיבואו בני ישראל לפתוח השערים ולקנות מהם בשבת : (רש"י)

 מצודת ציון  הרוכלים. מוכרי הבושם : (מצודת ציון)

 רלב"ג  וילינו הרוכלים. הם הסוחרים : (רלב"ג)


{כא}  וָאָעִ֣ידָה בָהֶ֗ם וָאֹמְרָ֤ה אֲלֵיהֶם֙ מַדּ֜וּעַ אַתֶּ֤ם לֵנִים֙ נֶ֣גֶד הַחוֹמָ֔ה אִם-תִּשְׁנ֕וּ יָ֖ד אֶשְׁלַ֣ח בָּכֶ֑ם מִן-הָעֵ֣ת הַהִ֔יא לֹא-בָ֖אוּ בַּשַּׁבָּֽת: (ס)

 רש"י  ואומרה אליהם. התריתי באותם הרוכלים : אם תשנו. אם תוסיפו לעשות פעם שנייה : מן העת. מן אותו יום והלאה לא באו ביום השבת : (רש"י)

 מצודת דוד  מדוע אתם לנים. כי חשש פן יצא מי אליהם לקנות מה מהם : אם תשנו. אם תלינו שם פעם שנית ר''ל עוד פעם אזי אשלח בכם יד לענוש אתכם : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  לנים. מל' לינה : תשנו. מל' שנית : (מצודת ציון)

 רלב"ג  אם תשנו. ר''ל אם תוסיפו שנית לעשות כן אשלח ידי בכם ליסר אתכם שלא תוסיפו לעשות כדבר הזה ומפני זה נזהרו ולא באו בירושלים מהעת ההיא בשבת : (רלב"ג)


{כב}  וָאֹמְרָ֣ה לַלְוִיִּ֗ם אֲשֶׁ֨ר יִֽהְי֤וּ מִֽטַּהֲרִים֙ וּבָאִים֙ שֹׁמְרִ֣ים הַשְּׁעָרִ֔ים לְקַדֵּ֖שׁ אֶת-י֣וֹם הַשַּׁבָּ֑ת גַּם-זֹאת֙ זָכְרָה-לִּ֣י אֱלֹהַ֔י וְח֥וּסָה עָלַ֖י כְּרֹ֥ב חַסְדֶּֽךָ: (פ)

 מצודת דוד  אשר יהיו מטהרים. ר''ל שיטהרו לטבול ולטהר עצמן ויהיו באים ושומרים את השערים בעוד יום וזהו לקדש את יום השבת ר''ל שלא יבאו משקדש היום כי לא לכבוד יחשב לשבת לבא משתחשך (כי כל המשמרות היו מתחדשות משבת לשבת כמ''ש בד''ה) : גם זאת. גם הטובה הזאת זכרה לי לזכות : כרוב חסדך. גם גמול מעשה הטוב לחסד יחשב וכמ''ש מי הקדמני ואשלם (איוב מ''א) : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  וחוסה. ענין חמלה כמו אתה חסת על הקיקיון (יונה ד') : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ואומרה ללוים שיהיו כלם מטהרים ויבאו לשמור השערים בשבת כל משמרות השוערים להוסיף קדושה וכבוד ליום השבת ואמנם צוה זה כי השבת לא היה נכר במקדש כי הכהנים היו עובדים עבודתם בשבת. ולזה צוה שיהיה בו זה ההיכר : (רלב"ג)


{כג}  גַּ֣ם | בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֗ם רָאִ֤יתִי אֶת-הַיְּהוּדִים֙ הֹשִׁ֗יבוּ נָשִׁים֙ (אשדודיות) אַשְׁדֳּדִיּ֔וֹת (עמוניות) עַמֳּנִיּ֖וֹת מוֹאֲבִיּֽוֹת:

 רש"י  הושיבו נשים. אשר נשאו להם נשים של עכו''ם : (רש"י)

 מצודת דוד  הושיבו. ר''ל הושיבו בבתיהם לקחתם לנשים : (מצודת דוד)


{כד}  וּבְנֵיהֶ֗ם חֲצִי֙ מְדַבֵּ֣ר אַשְׁדּוֹדִ֔ית וְאֵינָ֥ם מַכִּירִ֖ים לְדַבֵּ֣ר יְהוּדִ֑ית וְכִלְשׁ֖וֹן עַ֥ם וָעָֽם:

 רש"י  חצי מדבר. הרבה מבניהם היו מדברים לשון אשדודי' כאמותם : (רש"י)

 מצודת דוד  חצי. קצת מבניהם מדברים לשון אשדודית בלשון עם אמותם : וכלשון עם ועם. ר''ל וכן קצת מבני יתר העובדות גלולים היו מדברים כל אחד כפי לשון עם אמותם : (מצודת דוד)


{כה}  וָאָרִ֤יב עִמָּם֙ וָאֲקַֽלְלֵ֔ם וָאַכֶּ֥ה מֵהֶ֛ם אֲנָשִׁ֖ים וָֽאֶמְרְטֵ֑ם וָאַשְׁבִּיעֵ֣ם בֵּֽאלֹהִ֗ים אִם-תִּתְּנ֤וּ בְנֹֽתֵיכֶם֙ לִבְנֵיהֶ֔ם וְאִם-תִּשְׂאוּ֙ מִבְּנֹ֣תֵיהֶ֔ם לִבְנֵיכֶ֖ם וְלָכֶֽם:

 רש"י  ואכה. נתתי להם מלקיות להלקותם כדי להוכיחם ולהזכירם : (רש"י)

 מצודת דוד  ואכה מהם. מקצת מהם : ואמרטם. תלשתי שער ראשם : אם תתנו. אם מעתה תתנו וגו' אזי יהיה עליכם עונש שבועה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  ואמרטם. ענין תלישת השער כמו ואיש כי ימרט ראשו (ויקרא י''ג) : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ואקללם. הנה קצתם נדה והחרים. וקצתם הלקה ארבעים חסר אחת מפני עברם על מצות לא תעשה : ואמרטם. הוא מריטת השער ליסרם : (רלב"ג)


{כו}  הֲל֣וֹא עַל-אֵ֣לֶּה חָטָֽא-שְׁלֹמֹ֣ה מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֡ל וּבַגּוֹיִ֣ם הָרַבִּים֩ לֹֽא-הָיָ֨ה מֶ֜לֶךְ כָּמֹ֗הוּ וְאָה֤וּב לֵֽאלֹהָיו֙ הָיָ֔ה וַיִּתְּנֵ֣הוּ אֱלֹהִ֔ים מֶ֖לֶךְ עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵ֑ל גַּם-אוֹת֣וֹ הֶחֱטִ֔יאוּ הַנָּשִׁ֖ים הַנָּכְרִיּֽוֹת:

 רש"י  גם אותו החטיאו. כל שכן שתהיו חוטאים ע''י נשיכם של עכו''ם וזהו שנאמר בסמוך ולכם הנשמע וגו' בתמיה כלומר שלמה מלך ישראל נמצא חטא על ידי נשי' של עכו''ם ואתם נשאתם נשים של עכו''ם להיות חוטאין : (רש"י)

 מצודת דוד  על אלה. בעבור נשים עכו''ם חטא שלמה כי הטו את לבבו לחטוא לה' : ובגוים הרבים וגו'. ועם שבכל העכו''ם הרבים לא היה מלך חכם כמוהו והדבר קשה להטות לב חכם אחר דעתו : ואהוב לאלהיו. והיה אהוב לה' עד שהמליכו על כל ישראל והיה לו להיות א''כ נזהר מאד לקיים מצות ה' : גם אותו. עם כל חכמתו ואהבת ה' אליו לא התחכם להשיב כגמול ונשיו העכו''ם יכלו לו לפתותו להטות לבבו אחר דעתן ולחטוא לה' : (מצודת דוד)

 רלב"ג  גם אותו החטיאו הנשים הנכריות. ואף על פי שהיה חכם גדול ושלם וכל שכן שיחטיאו אתכם : (רלב"ג)


{כז}  וְלָכֶ֣ם הֲנִשְׁמַ֗ע לַעֲשֹׂת֙ אֵ֣ת כָּל-הָרָעָ֤ה הַגְּדוֹלָה֙ הַזֹּ֔את לִמְעֹ֖ל בֵּֽאלֹהֵ֑ינוּ לְהֹשִׁ֖יב נָשִׁ֥ים נָכְרִיּֽוֹת:

 מצודת דוד  ולכם. ר''ל א''כ כ''ש לכם שאינכם כשלמה היתכן להיות נשמע אליכם אשר תזידו לעשות את כל הרעה וגו' להושיב ולקחת נשים עכו''ם הלא בודאי יטו לבבכם לחטוא לה' : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  למעול. ענין חטא ופשע : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ולכם הנשמע לעשות את כל הרעה הגדולה וגו'. האם נשמע לכם במה ששמעתם מדברי התורה ומקללותיה למי שיעבור על דבריה מה שתתירו בו לעצמכם לעשות את כל הרעה הגדולה הזאת למעול באלהינו להושיב נשים נכריות הלא היה ראוי לכם שתקבלו מוסר ותיראו את ה' בראותכם הרעה הגדולה אשר אנחנו בה בעבור חטא אבותינו בכמו אלה הדברים : (רלב"ג)


{כח}  וּמִבְּנֵ֨י יוֹיָדָ֤ע בֶּן-אֶלְיָשִׁיב֙ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֔וֹל חָתָ֖ן לְסַנְבַלַּ֣ט הַחֹרֹנִ֑י וָאַבְרִיחֵ֖הוּ מֵעָלָֽי:

 רש"י  ומבני יוידע. חתן לסנבלט. אחד מבני יוידע חתן לסנבלט צורר היהודים והברחתיהו מעלי למען לא יהיה רגיל בירושלים בשביל חתנו לראות את העיר ואת מוצאיה ואת מובאיה : (רש"י)

 מצודת דוד  ומבני יוידע. אחד מבני יוידע היה חתן לסנבלט צורר היהודים : ואבריחהו מעלי. גרשתי הבן ההוא מן העיר על כי לא רצה לגרש אשתו העכו''ם ובעבורו היה עוד סנבלט חותנו רגיל לבוא לירושלים והיה מרגל לדעת כל מה אשר נעשה בה ולכן גרש גם חתנו לבל יוסיף גם סנבלע לבוא עוד : (מצודת דוד)

 רלב"ג  ואבריחהו מעלי. בעבור התחתנו בגויי הארצות וכדי שלא יהיה רגיל סנבלט החורוני בירושלים בעבורו כי הוא היה מצרי יהודה ובנימין ואם יראה מוצאי העיר ומבואיה אולי יתישר להזיק ליושבי ירושלים : (רלב"ג)


{כט}  זָכְרָ֥ה לָהֶ֖ם אֱלֹהָ֑י עַ֚ל גָּאֳלֵ֣י הַכְּהֻנָּ֔ה וּבְרִ֥ית הַכְּהֻנָּ֖ה וְהַלְוִיִּֽם:

 רש"י  זכרה להם. הטובה אשר עשו : (רש"י)

 מצודת דוד  זכרה להם. לענוש אותם על אשר גאלו ומאסו הכהונה בקחתם נשים עכו''ם כי עי''ז נפסלו מן הכהונה : וברית. וחללו ברית הכהונה והלוים כי בברית הבטיח להם המקום ב''ה להיות משרתים בבית ה' וכמ''ש ברית כהונת עולם (במדבר כ''ה) ובאו אליו וגרמו לחלל הברית כי נמאסו מן הכהונה : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  גאלי. ענין טנוף ומאוס כמו ויגאלו מן הכהונה (לעיל ז') : (מצודת ציון)

 רלב"ג  על גאלי הכהנה. ר''ל שהיו מטנפים דבר הכהונה בהתערבם בגויי הארץ : (רלב"ג)


{ל}  וְטִֽהַרְתִּ֖ים מִכָּל-נֵכָ֑ר וָאַעֲמִ֧ידָה מִשְׁמָר֛וֹת לַכֹּהֲנִ֥ים וְלַלְוִיִּ֖ם אִ֥ישׁ בִּמְלַאכְתּֽוֹ:

 מצודת דוד  וטהרתים. אבל אני הייתי מטהר אותם מכל עבודת כוכבים כי השביעם בה' שלא יקחו עוד מבנותיהם כמ''ש למעלה : ואעמדה. העמדתי משמרות הכהנים והלוים להיות כל אחד במלאכתו בקביעות גמור : (מצודת דוד)

 מצודת ציון  משמרות. כל דבר המוטל על אנשים הרבה לעשות כל אחד בזמנו קרוי משמר כי ישמור לבוא בזמן הקבוע לו ולא יעבור : (מצודת ציון)


{לא}  וּלְקֻרְבַּ֧ן הָעֵצִ֛ים בְּעִתִּ֥ים מְזֻמָּנ֖וֹת וְלַבִּכּוּרִ֑ים זָכְרָה-לִּ֥י אֱלֹהַ֖י לְטוֹבָֽה: (פפפ)

 רש"י  בעתים. לעתים היו כורתים עצים למערכה. ולבכורים. שהיו מביאים בכורים בפרק אחד לכל דבר ודבר קבעתי זמנו : (רש"י)

 מצודת דוד  ולקרבן העצים. את תקרובת העצים שעל מערכת המזבח קבעתי בעתים מזומנות מתי יבוא כל אחד : ולבכורים. קבעתי זמן לבכורים עד מתי יביאו הבכורים מראשית פרי האדמה : זכרה לי. הזכות הזאת להטיב לי בעבורה, חזק. (מצודת דוד)

 מצודת ציון  מזומנות. ענין הכנה וקביעות כמו לעתים מזומנים (לעיל י') : (מצודת ציון)

 רלב"ג  ולקרבן העצים בעתים מזומנות וגו'. ר''ל שסדרתי הכל סדור שלם כדי שיהיה הכל מוגבל ולא יחסר דבר ולזה סדרתי עתים יביאו בעת עת. מהם קרבן העצים למערכה אנשים ידועים כדי שיהיה הכל מוכן. וכן סדרתי עת לבכורי פירות האילן ועת אחר לבכורי התבואה יביאו אנשים באלו העתים בכוריהם. ובקש נחמיה מה' יתברך שיזכור לו כל זה לטובה אשר עשה לכבודו. הנה זה באור מה שראינו לבארו במה שהגבלנו באורו בזה המקום. ואולם התועלות המגיעים ממנו הם אלו. התועלת הראשון הוא להודיע שראוי לפחד תמיד ולברוח מן הספק ולזה זכר שאחר שנבנתה החומה והעמיד הדלתות שם בעיר ירושלים שומרים בשערים אנשי אמת ויראי אלהים כדי שיוכל לבטוח בהם שלא יפותו בשום פנים להסכים עם צרי יהודה ובנימין. וצוה עוד שלא יפתחו הדלתות בבקר עד חום השמש כי אולי אם יותר להם לפתחם קודם זה יקרה שיוכלו להכנס צרי יהודה ובנימין. ולזאת הסבה גם כן צוה שטרם ישכבו אנשי העיר בערב יסגרו הדלתות ולהעמיד משמרות לשמור בלילה בכל מבוי ומבוי לשמור העיר ולפי שראה שהעיר רחבת ידים וגדולה והעם מעט בתוכה ואין בתים בנוים השתדל שישבו שם שרי יהודה ועשירית שאר הגולה העולים מבבל. התועלת השני הוא להודיע שהוא ראוי שיופקדו בכל מלאכה גדולה ממונים ישגיחו בענין המלאכה ההיא שתהיה נעשית כהוגן ואם לא לא יתכן שתשלם המלאכה ההיא. ולזה זכר שאחר שהעמיד הדלתות שם על מנוים השוערים והמשוררים וזכר גם כן שעל כל משמר ומשמר היה ראש המשמר להשגיח על המשמר שלו. התועלת השלישי הוא להודיע שהכוונה במועדים הוא לעסוק בהם בתורה כי אז העם פנוים ממלאכה ויתכן להם זה ושהוא ראוי שישימו קצת היום בתור' ובקצתו יתענגו וישמחו לכבוד יום וב כי זה ממה שיתישרו בו לעמוד על מה שכונה התורה בענין המועדים. ולזה זכר שעזרא הסופר קרא בתורה נגד כל העם בראש השנה מאור הבקר עד מחצית היום ומחצי היום והלאה צוה שילכו לאכול ולשתות ולשמוח. ושישלחו מנות לאין נכון לו למען ישמחו העניים גם כן בשמחת יום טוב. ולהעיר גם כן שהוא ראוי לקרא התורה ביום טוב זכר כי בחג הסכות קראו בתורה בכל יום ויום. התועלת הרביעי הוא להודיע שדבר שבקדושה לא יתכן שיהיה בפחות מעשרה. ולזה זכר כי מפני שהיה עזרא עומד במגדל עץ עשו לדבר כדי שיהיה גבוה על העם וישמעו כלם דבריו והיה המגדל ההוא חולק רשות לעצמו הנה הוכרחו לעלות שם עמו אנשים מימינו ומשמאלו כדי שלא יאמרו דבר שבקדושה בפחות מעשרה. התועלת החמישי הוא להודיע שהוא ראוי בעת קריאת התורה שיטו כל העם אזניהם אל דברי התורה. ולזה הוא מבואר שאין ראוי שידברו כלל אבל ישמעו דברי התורה ויבינום כפי כחם. ולזה אמר שכאשר קרא עזרא בספר התורה היו אזני כל העם אל ספר התורה ושכאשר פתח עזרא הספר עמדו כל העם במקומם כדי שיהיו יותר מוכנים להטות אזניהם אל הדברים. ר''ל שאם היו מתנועעים והולכים זה פה וזה פה היתה מתבלבלת להם שמיעת הדברים. התועלת הששי הוא להודיע שהקורא בתורה הוא ראוי שיברך קודם הקריאה. ולזה זכר שכבר ברך עזרא את ה' האלהים אחרי זכרו פתיחת עזרא הסופר את ספר התורה ומזה יתבאר שהוא ראוי יותר שיברכו לאחריה כי אז הגיע התועלת ממצות הקריאה וזה יתבאר מברכת המזון שחייבה התורה בה אחר האכילה והשביעה כי אז הגיעה ההנאה לא קודם זה. התועלת השביעי הוא להודיע שהשומע ברכה מפי המברך הראוי לברך צריך לענות אמן. ולזה זכר שכאשר ברך עזרא את ה' האלהים ענו כל העם אמן. התועלת השמיני הוא להודיע שכאשר היה שם מי שיקרא בתורה בצבור ראוי שיהיה שם מי שיבין הדברים ההם לעם ויבארם להם. ולזה זכר שכבר היו שם רבים מבינים את העם לתורה והעם על עמדם לשמע דברי המבארים במה שקרא עזרא בספר התורה ושהם קראו בספר בתורת האלהים מפורש ושום שכל והבינו העם בתארי המקרא איך יתישר לעמוד מצורת הקריאה על כונת הכתוב. התועלת התשיעי הוא להודיע שאין ראוי לבכות ולהתאבל במועדים. אבל ראוי לשמוח בהם שמחת ה' לא שמחה מישרת לסור מאחריו. ולזה אמר נחמיה לישראל היום קדוש הוא לה' אל תתאבלו ואל תבכו ואמר להם אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם. התועלת העשירי הוא להודיע כי סכוך הסוכה ראוי שיהיה מעצים תלושים עם עלים וראוי שיבחרום יפי העלים וטובי הריח לפי מה שאפשר. וזה למדנו מאמרו צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדם ועלי תמרים ועלי עץ עבות לעשות סכות ככתוב. וזה אמנם הוא למצוה מן המובחר כי התורה לא דקדקה בנוי וטוב הריח. אבל אמרה בסכות תשבו מכל מקום וכבר בארנו שם מה הם הדברים שיתכן להיות מהם סכך. התועלת האחד עשר הוא להודיע שאין ראוי לעשות סוכה כי אם במקום מגולה לא בתוך הבית. ולזה זכר שכבר עשו להם סוכות איש על גגו ובחצרותיהם ובחצרות בית האלהים וברחובות העיר. התועלת השנים עשר הוא להודיע שהחוטא בשובו אל ה' ראוי שיכנע לבבו ויהיה נשבר ונדכה בשיצער עצמו בצום ובלבישת שקים ומה שידמה לזה ויתודה חטאו. ולזה ספר שכאשר שבו ישראל מחטאתם במה שהתחתנו עם גויי הארצות הנה נאספו ישראל בצום ובשקים ואדמה על ראשם ונבדלו מגויי הארצות אשר התחתנו בהם והתודו על חטאתיהם וגם על עונות אבותיהם אשר עליהם גם כן היה חרון אף ה' עליהם. והנה היה התועלת בהתודותם על עונות אבותיהם להעיר לבם כי על רוב חטאיהם נפלו ברעה אשר נפלו בה ומזה נתישרו לתת אל לבם לכרות ברית עם ה' ללכת בתורתו כמו שנזכר בזה הספור בסוף הדברים שנאמרו בזה הצום. התועלת השלשה עשר הוא להודיע כי ביום הצום ראוי לקרוא בתודה ברביעית היום הראשון ולהתודות לה' יתברך ולהשתחות לו ברביע האחרון כי אז הוא בצער גדול ותהיה מפני זה תפלתו יותר נשמעת ובמה שבין אדם יפשפש במעשיו לתקן עותתו. ולזה ספר כי ביום הצום קראו בספר התורה רביעית היום ורביעית היום התודו והשתחוו לה' אלהיהם. והתבאר שזה הרביעית היה האחרון מן היום ממה שאמרו בסוף אלה הדברים ובצרה גדולה אנחנו. התועלת הארבעה עשר הוא להודיע כי כשהיו אומרים ברכו במקדש היו אומרים ברכו את ה' אלהיכם מן העולם ועד העולם וברכו שם כבודו ומרומם על כל ברכה ותהלה והם היו עונין ברוך ה' אלהינו מן העולם ועד העולם וברוך שם שם כבודו ומרומם על כל ברכה ותהלה. ולזה ספר אמרו קומו ברכו את ה' אלהיכם מן העולם ועד העולם וגו'. התועלת החמשה עשר הוא להודיע שאין נמצא יתכן שיקרא בשם יו''ד ה''א וא''ו ה''א זולתי ה' יתברך וכבר בארנו שהענין הוא כן בבאורנו למה שאחר הטבע ובמאמר החמישי מספר מלחמות ה'. ולזה אמר אתה הוא ה' לבדך. התועלת הששה עשר הוא להודיע שה' יתברך שברא העולם בכללו הוא מעמיד אותו תמיד ונותן חיים וקיום לכל מה שיחיה ויתקיים לא כמו הענין בפועלים אשר בכאן שלא יצטרכו להם פעולותיהם אחר שפעלו אותם וזה כי התנועה אשר לצבא השמים אשר שמה ה' יתברך כלי לקיום כל אלו הדברים לא תהיה אלא מפני היותם משתחוים לה' יתברך. ר''ל כי מפני חשקם למה שציירו מעצם נימוס הנמצאות המושכל וסדרם וישרם אשר בנפש ה' יתברך יהיו נכספים להתנועע בתנועה המתחיבת מעצם הציור ההוא אשר מהתנועה ההיא יושפעו הרבה מהדברים אשר בכאן כמו שיסד להם ה' יתברך ביום הבראם. ולזה אמר ואתה מחיה את כלם וצבא השמים לך משתחוים. התועלת השבעה עשר הוא להודיע כי האותות והמופתים ששם ה' יתברך בפרעה ובכל עבדיו ובכל עם ארצו היה להועיל לישראל והוא שידעו כי הוא ה' ולא היה בו עול כנגד המצרים אף על פי שהקשה ה' יתברך רוח פרעה ואמץ את לבבו כי כבר ידע ה' יתברך כי הרשיעו מאד פרעה ועמו לעשות כנגד ישראל. ולזה נתחייבו לפול בזה העונש ורצה ה' יתברך שיגיע ממנו תועלת לישראל שידעו כי הוא ה'. ולזה אמר ותתן אותות ומופתים וגו'. התועלת השמונה עשר הוא לפרסם עוצם חסדי ה' יתברך לישראל בעבור בריתו עם האבות וזה שכבר ראה ענים במצרים ושמע צעקתם על ים סוף עם היותם בלתי ראוים אז מצד עצמם שתדבק בהם אז ההשגחה האלהית אך היה זה מצד בריתו עם האבות כמו שנזכר בתורה ואחרי כן הישירם ה' יתברך לעבודתו באופן נפלא מצד האותות והמופתים שהרבה להם במצרים ועל הים ובמדבר ובמעמד הר סיני ובתורתו השלמה ששמעו שם קצתה מפי ה' יתברך בקול ההוא הנפלא וקצתם מפי משה ועם כל זה הפליגו לחטוא תכף ועשו להם מסכה ולא עזבם עם כל זה במדבר אבל דבקה בהם השגחתו לכלכלם שם על דרך המופת וגם בדבר המרגלים מרו ועצבו את רוח קדשו והאריך ה' יתברך ענשם עד שלמות ארבעים שנה לחמול עליהם לפי מה שאפשר ותוך זה הזמן עשה להם מופתים עצומים על צד החנינה ועל צד התוכחת למען ייראו את ה' לטוב להם. וכאשר נתישרו ליראת ה' הדור הבא אחר דור המדבר נתן לפניהם מלכים אדירים ונתן ארצם נחלה לישראל עמו ולא ארך הזמן ושבו לחטוא שמנו ובעטו בה' יתברך ונתנו ביד אויביהם ובשובם נתן להם ה' יתברך מושיע וכן התמיד פעמים רבות גם אחרי כן בעת מלכיהם מרדו בה' יתברך ועזבו כל תורתו ושלח להם ה' יתברך את עבדיו הנביאים יום השכם ושלוח והעידו בהם להודיעם הרע הנפלא שיקרה להם אם לא יסורו מדרכם הרעה והנה האריך להם ה' יתברך זה מאד עד שראה שלא היתה בהם תקוה שישובו מדרכם הרעה ואז נפלו ברע בהדרגה עד שגלו מן הארץ במעלם וגם שם לא עזב חסדו מהם. אבל היו עיניו בהם לשמרם מהכליון בהיותם בארץ אויביהם וזה כלו ממה שיישיר שומעי אלו הדברים להכנע לעבודת ה' יתברך. ולזה כרתו כלם ברית עם ה' יתברך ללכת בתורתו ולקיים המצות אשר עזבום עד שכמעט נשכח זכרם מהם. התועלת התשעה עשר הוא להודיע שעבודת קצת הלוים היתה בשיר להודות לה'. ולזה היו שם משמרות ממונות על זה כאמרו והלוים ישוע בנוי וגו' (לעיל י''ב י') ואמר גם כן וראשי הלוים חשביה וגו' (שם כ''ד) משמר לעומ' משמר וכבר בארנו זה גם כן מדברי התורה אלא שהוא יותר מבואר בזה המקום ובספר דברי הימים. התועלת העשרים הוא להודיע שקדוש חומת ירושלים ראוי שיהיה בתודות ושיר. (בשני משבועות דף י''ד). התועלת העשרים ואחד הוא להודיע שאסור לקנות ולמכור בשבת ואף על פי שאינה מלאכה כי זה אולי יביא לעשות מלאכה ולזה אמר נחמיה לחורי יהודה שהם מחללים את יום השבת מפני קנותם ומכרם בשבת. ולזה צוה לסגור שערי ירושלים ביום השבת כדי שלא תבא שם שום סחורה בשבת לשמור ישראל מהכשל בזה. והנה זה האסר הוא מדברי סופרים לעשות משמרת למשמרת התורה. התועלת העשרים ושנים הוא להודיע שיש לדיין לענוש לפי שעה יותר מהשעור שיתחייב מצד התורה. ולזה ספר כי נחמיה הריב עם המתחתנים בגויי הארצות וקלל קצתם וקצתם הלקה ומרט שערם. ואם אין הקללה והמריטה ראויה לפי מה שהטילה התורה מהעונשים על זה. אך עשה זה נחמיה להוראת שעה מפני שהיה הדור פרוץ בזה. ולזה רצה להוכיחם בזה האופן גם השביעם באלהים שלא יעשו ככה לזאת הסבה. התועלת העשרים ושלשה הוא להודיע שעור זאת העבירה עד היכן הוא מגיע. ד''ל ההתחתן בגוים. והוא שגם שלמה שהיה נביא ואהוב מאד לאלהים החטיא אותו ההתחתן בגוים ואף על פי שכבר נתגיירו עד שכבר היה זה החטא סבה להגלות ישראל מעל אדמתם כי זה היה סבה להתחלק המלוכה והחלק המלוכה היה סבה להעשות עגלי הזהב אשר היה סבה בסוף הענין להכרית ישראל מעל אדמתם ויהודה ובנימין עמם כי למדו מלכי יהודה ממלכי ישראל לעשות הרע בעיני ה'. ולזה אמר הלא על אלה חטא שלמה מלך ישראל וגו'. התועלת העשרים וארבעה הוא לפרסם מה שהיה באלו הפעולות שעשה נחמיה מהשלמות והטוב כי הוא השלים בנין ירושלים בזה האופן הנפלא שקדם אשר היה בו מהחסידות והטוב מה שלא יעלם והעמיד עבודת בית המקדש באופן שלם בדרך שלא תשכח העבודה ונקה ישראל מכל סיג ועון כיד אלהיו הטובה עליו. ולזה אמר במקום מקום מאלו הפעולות זכרה לי אלהי לטובה למשוך לב האנשים להדמות פעולתיהם לפעולותיו. ובכאן נשלם ביאור זה הספר והיתה השלמתו בירח אדר שני של שנת תשעים ושמנה לפרט האלף הששי ליצירה. יתברך ויתעלה יוצר הכל אשר עזרני ברחמיו וברוב חסדיו על כל ברכה ותהלה אא''ס. תם ונשלם : (רלב"ג)