בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל מכון חמדת ימים

ספר חמדת ימים - חלק ב
ראש חדש - יום טוב - חנוכה - שובבי''ם - פורים - פסח - עומר - שביעי של פסח - שבועות

כמוהר''ר בנימין הלוי ב''ר מאיר זיע''א
את הספר במהדורתו המפוארת ניתן להשיג במחיר מוזל אצל ר' פנחס ראובן ברח' הרב כהנמן פינת עזרא בב"ב
וכן ב"מכון חמדת ימים" רח' חידושי הרי"ם 7 ב"ב

 מבוא    ראש חדש    יום טוב    חנוכה    ימי השובבי''ם    ימי הפורים    חג הפסח    ימי העומר    שביעי של פסח    חג השבועות  



מבוא שערי חמדה - על המחבר ועל הספר

ראש חדש
     
   פרק א - סדר ערב ראש חדש

          מנהג להתענות בער''ח על חילול ה' ומשיחו וחורבן ירושלים וגלות ישראל
          ראוי לייסד משמרות בער''ח שיעתירו על הסתר סוכת דוד ומשיחו
          טעם תענית ערב ראש חדש משום פגם הלבנה
          דברי הזוהר בשבח המצטערים על הסתר הלבנה
          דברי הזוהר בשבח המצטערים בגלות האחרונה בצער השכינה
          חסידים הראשונים היו מרבים להתמרמר על גלות השכינה
          ר' אברהם הלוי היה מעורר על שמירת שבת ואמירת תקון חצות
          מעשה בר' אברהם הלוי והאר''י, והשכינה שראה בכותל המערבי
          המצטער בצער השכינה משתתף עם אבלי ציון שלמעלה
          סוד כוונת התענית בערב ר''ח
          תענית ער''ח יש להקדים קודם יום המולד ומנהג מהר''י סרוק בזה
          מתענין אף בחדש ניסן משמרת ער''ח אייר
          ר''ח שחל בשבת או בראשון יתענה ביום ו'
          ער''ח הוא כיום כפור קטן ומתענין בו לפשפוש המעשים
          מנהג יראים להתענות בער''ח ולהתבודד בו
          עיקר התענית לוידוי וחרטה, ותוכחה למענגים עצמן ביום זה
          דברי הרמב''ם כיצד ינהג בעת התענית
          טוב להתענות בער''ח להצטער על החורבן
          כשישראל מחלישין כח השכינה גוברין האומות על ישראל
          ביאור דברי הזוהר בג' דברים המעכבין לישראל בגלות
          עוונות הפוגמים ביותר בשכינה
          מאמרי הזוהר בגודל הפגם המגיע לשכינה ע''י עוונותינו
          הפוגם בנשמתו פוגם בשכינה ע''י שמגביר שלטון השפחה
          על ידי החטא מסלק הנשמה ממנו
          פעולת הנשמה מעוררת בשכינה למעלה
          העובר עבירה גורם לס''מ שיטול חלקו
          על ידי החטא פוגם בסוד היחוד של הקב''ה ושכינתו
          הפוגם בשכינה פוגם בכל העולמות וטעמו
          התעוררות על גודל פגם העוונות
          ראוי לצום בערב ר''ח על מרידה במלכות שמים
          להיות ניעור בליל ערב ר''ח ויומו לתקן כסא לשכינה
          דברי התקונים בחומר המתרשלים בלימודם מלייחד לשכינה
          עוד מאמרי הזוהר במעלת העושים מעשיהם לכבוד השכינה
          במה שהמשיל הזוהר גוף האדם לפתילה והשכינה לאור שבה
          במה שאמרו שכינה בתחתונים צורך גבוה הוא
          להמשיך לשכינה דירת קבע על ידי עסק התורה בתמידות
          ער''ח כולל כל ימות החודש וראוי לקבוע כולו לעסק התורה
          הפגמים שפגם בשכינה נתקנים בתקון ער''ח
          תענית הפסקה זו עם עסק התורה עולה כמנין כ''ד תעניות
          לטהר עצמם קודם תקון ערב ר''ח
          אופן שינהג מי שקשה עליו התענית ומיעוט השינה
          הקדמה לסדר תקון ''הדר מלכות'' המיוסד לליל ערב ר''ח ויומו
          תפלה קודם תקון ''הדר מלכות'' לליל ערב ר''ח
          סדר לימוד ''הדר מלכות'' לליל משמרת החדש לי''ב חדשי השנה
          לקט לימודי זוהר לער''ח ראשון
          לקט לימודי זוהר לער''ח שני
          לקט לימודי זוהר לער''ח שלישי
          לקט לימודי זוהר לער''ח רביעי
          לקט לימודי זוהר לער''ח חמישי
          לקט לימודי זוהר לער''ח שישי
          לקט לימודי זוהר לער''ח שביעי
          לקט לימודי זוהר לער''ח שמיני
          לקט לימודי זוהר לער''ח תשיעי
          לקט לימודי זוהר לער''ח עשירי
          לקט לימודי זוהר לער''ח אחד עשר
          לקט לימודי זוהר לער''ח שנים עשר
          לקט לימוד תקוני זוהר לי''ב ערבי ר''ח
          מנהג איתני א''י להגות בתקון ערב ר''ח שייסד המחבר
          בעשיית התיקון הנזכר מעורר אהבת דודים למעלה
          אין השכינה שורה בישראל אלא על ידי עסק התורה
          מאמרי הזוהר בשבח העוסק בתורה בלילה
          דברי הרמ''ק במעלת העוסק בתורה בלילה
          עיקר תקון ערב ר''ח הוא בלילה
          באור בוקר ער''ח יעתירו בתפלה על הכרת ויתנו צדקה
          אין לבכות בשחרית כ''א במנחה וערבית או שחרית של ער''ח
          סדר לימוד ''הדר מלכות'' למשמרת יום ערב ראש חדש
          סדר הקריאה בער''ח בפרשיות הקרבנות לכיפור עון
          תפלה אחר קריאת פרשת הקרבנות בער''ח
          סדר לימוד הקצר ליום ער''ח, בתנ''ך ובמשניות קדשים ובזוהר
          סדר לימוד הארוך בפסוקי התורה ליום ערב ר''ח
          סדר לימוד בנביאים ליום ערב ר''ח
          סדר קריאת ס''ה מזמורי תהילים מסדר ''הדר מלכות''
          יתר מקראי קדש שבכתובים ליום ערב ר''ח
          סדר לימוד מאמרי הזוהר בסוד הגאולה ליום ערב ר''ח
          טעם לנוסח ''תפלת הגלות'' המתוקנת לערב ר''ח
          ''תפלת הגלות'' לערב ראש חדש
          מעלת התפלה הנזכרת
          מנהג קדמונים להשתטח על קברי צדיקים בער''ח ובט''ו לחדש
          מנהג המחבר והחברים לומר תפלה הנזכרת בקברי הצדיקים בירושלים
          אזהרה לנכנס לבית החיים בטומאה, ושלא ישתטח סמוך לקברי רשעים
          מצוה לקדש את החדש בערב ראש חדש
          סדר קידוש החדש וסוד ראשי חדשים ע''ד הקבלה
          כוונה ותפלה עד''ה לתקון העון בעת קידוש החדש
          קודם מנחה יאמרו פרשת עקידה ופרשיות התשובה והיראה
          סדר תחנונים וקרבנות שאומרין קודם מנחה
          תפלה להוצאת ס''ת במנחה של ערב ר''ח
          תפלת עננו ליחיד בברכת שמע קולנו בערב ר''ח
          תפלה לשליח ציבור בברכת שמע קולנו בערב ר''ח
          בימי ב' וה' ותענית ער''ח מוקדם יאמרו וידוי ונפילת אפים קודם סליחות
          מקראי קדש לומר במנחת ער''ח אחר חזרת הש''ץ
          כוונת צירופי השמות השולטים בי''ב חדשי השנה וסדר פסוקיהם
          סדר הסליחות והוידויים למנחת תענית ער''ח מוקדם
          בתענית ער''ח שחל בזמנו אין אומרין הוידויים כ''א הסליחות
          שבח המחזיקים בסדר התקון לער''ח ובפרט בסדר הנזכר
          במאמר הזוהר דבזכות חדא כנישתא יכניש כל גלוותא
          להקפיד בלימוד התקון לער''ח בפרט בשנת העיבור וטעמו
          עיקר תקון שובבי''ם בשנת העיבור, ונוסח ולכפרת פשע למוסף ר''ח
          בשנת העיבור יש להתענות לכה''פ בער''ח אדר א' וב' וירבו בתפילה
          ציונים והערות לפרק א
     
   פרק ב - ליל ר''ח - קדושת היום - סעודת ר''ח

          מעלת ר''ח ושבת שוו בשיעורן ומאמרי הזוהר בזה
          טעם שקדושת ראש חדש שוה לשבת
          באמירת כתר בר''ח יש הארת נפש יתירה, וחיוב קבלת פני רבו בר''ח
          טעם שמקבלין פני הרב בר''ח ע''פ הזוהר
          ביאור מ''ש בתקונים דבעת אמירת כתר יש הארת נפש יתירה
          דברי המדרש שכל המועדות וראשי חדשים ע''ש האבות
          טעם שנשים בטלות ממלאכתן בר''ח
          מנהג ותיקין לטבול בערב ר''ח לכבוד היום
          תפלה ע''ד הסוד לטובלים בערב ר''ח
          ע''פ האר''י יש להחליף בר''ח בגדי החול בבגדים מיוחדים לר''ח
          סמך מדברי הרמב''ם לחילוף בגדים בר''ח
          מנהג מורו להחליף בגדיו עם התקדש ר''ח
          מנהג המערב להדליק נרות בלילי ר''ח בבתי כנסיות ובבתים וטעמו
          שיעור זמן תפלת ערבית ומנהג האר''י בזה
          יזהרו בערבית ר''ח להתפלל מיד בשקיעה מפני שרובן בתענית
          דין הפסקת התענית למי שאיחר להתפלל
          לומר ברכי נפשי קודם ערבית בר''ח וטעמו
          טעם אחר לאמירת ברכי נפשי בליל ר''ח משום עילוי הנשמות בר''ח
          יתר מאמרי הזוהר על עילוי נשמות הצדיקים בגן עדן בר''ח
          כוונה ע''ד הסוד קודם תפלת ערבית
          מקראי קדש לומר קודם ערבית של ר''ח
          אזהרה שלא להפסיק בהכרזת יעלה ויבא כ''א ע''י הקטנים
          כוונת ר''ח עד''ה בעת אמירת יעלה ויבא
          מ''ש הקדמונים שהשוכח יעלה ויבא ידאג כל החדש
          פרטי דינים במי ששכח יעלה ויבא בתפלות התשלומים
          התעוררות לכוין בצרכי שמים בתפלה ע''פ הר''ם די לונזאנו ע''ה
          ר''ח הוא עת רצון להעתיר על הגאולה
          במ''ש במדרש שלעתיד יעלו ישראל לבהמ''ק בי''ב ראשי חדשים
          לא יפסיקו בעניית אמן בין זכרנו לפקדנו ביעלה ויבא
          סגולה להנצל ממגיפה ומכל צרה בימי החדש
          אמירת ראש חדש טוב ומבורך כמו בשבת
          תפלה לאחר תענית ער''ח קודם שיסעד
          יש לכבד ר''ח כשבת במאכל ומשתה ובפרט לדברי הרמב''ם
          מנהג להוסיף מאכל לכבוד ר''ח, וכשחל בשבת מוסיפין שנים
          סדר לימוד במשנה ובזוהר לסעודת ראש חדש
          תוכחה למרבים בסעודת היום ושוכחין יעלה ויבא
          מקראי קדש לומר בר''ח קודם מים אחרונים
          נוסח הרחמן לבהמ''ז בר''ח ואמירת מגדול
          ליל ר''ח דינו כשבת לענין הזווג אחר חצות
          סגולה לתנוק המשחק בהקיץ או בשינתו
          ציונים והערות לפרק ב
     
   פרק ג - סדר אשמורת - תפלות היום

          מעלת עסק התורה בראש אשמורות ובפרט בר''ח
          סגולת עסק התו' בליל ר''ח לקבל תוספת הארה מנשמות הצדיקים בג''ע
          לומר באשמורת ר''ח ''תקון הלילה'' המסודר לימות השנה
          לימוד לאשמורת ראש חדש
          מנהג מורו ללמוד באשמורת ר''ח כ''ד פרקי שבת
          פיוט לכבוד השכינה מהר''ם די לונזאנו ע''ה
          דברי הזוהר במעלת ההשכמה בשבת ור''ח
          יזהרו בקדושת ביהכנ''ס בפרט בשבת ור''ח
          מצוה לומר הלל עם הצבור משום ברוב עם
          תוכחת המגיד לב''י על הדילוג בתפלה
          מנהג טוב לשורר בהשכמה לכבוד יום ר''ח
          בפסוקי דזמרה של ר''ח יש להוסיף מזמור ק''ג
          פרטי דינים למי ששכח יעלה ויבא
          התעוררות שלא להסיח דעת מקדושת ר''ח
          מעשה עם האר''י באחד ששכח יעלה ויבא
          מנהג יראים לעשות סימן בסידורם לזכרון
          דין ש''ץ ששכח יעלה ויבא
          אמירת הלל וסודו
          טעם שמצות הלל בעמידה
          דין יחיד באמירת הלל ויתר דיניו
          סגולה לאריכות ימים לומר אחר ההלל
          תפלה להוצאת ס''ת בראש חדש
          סדר קרה''ת בר''ח וטעם שקורין בה קרבנות תמיד ושבת מספר ''לבוש''
          טעם שאין פוחתין בר''ח מד' גברי
          סוד קרבנות ראש חדש
          חליצת התפילין קודם מוסף וטעמו
          סדר עבודה למוספי ר''ח והרגלים מהרמ''ע מפאנו ע''ה
          דברי המדרש במעלת קריאת הקרבנות בזמן הזה
          תפלה קודם מוסף ע''ד הסוד
          מנהג מורו לומר פסוקי שירת עלי באר קודם מוסף וסודו
          סדר כוונת השמות בברכת מקדש ישראל לי''ב חדשי השנה
          תוכחה למתפללים תפלה קצרה במוסף
          תפלה ע''ד הסוד לאמירת כתר לומר קודם חזרת הש''ץ
          אחר מוסף מותר לחזור ולהניח תפילין
          תפלה ע''ד הסוד קודם לימודו בר''ח
          חיוב קבלת פני רבו בראש חדש
          ציונים והערות לפרק ג
     
   פרק ד - סדר היום ומנהגיו - למודי היום

          מנהג קדמונים לקדש עצמם בר''ח כבמועד
          קדושת ר''ח קרובה לשל שבת ורגל ומעלת הסעודה בר''ח
          להרבות בתורה בראש חדש כשבת
          ביאור נוסח ראשי חדשים לעמך נתת
          ראוי לאישי ישראל למנוע מלאכתן בר''ח
          לשמוח עם עניים בני תורה בסעודת ר''ח
          תוכחה על משתה היין במועדים ור''ח להר''מ אלשיך ע''ה
          מצוה לדרוש לרבים בכבוד המועדים וראשי חדשים
          מנהג גדולי ארץ ישראל ללמוד הלכות קידוש החדש בר''ח
          לימוד ליום ראש חדש
          תפלה אחר הלימוד בראש חדש
          דיני ביטול מלאכה לנשים בראש חדש
          תוכחה לנשים המכבסות בראש חדש
          מנהג נשות ירושלים לגבות צדקה מעת ריעותיהן לעניי תורה
          תוכחה לנשים המחטיאות את הרבים
          ציונים והערות לפרק ד
     
   פרק ה - ברכת הלבנה

          בחידוש הלבנה ניכרת מציאות המחדש
          במה שהשוו ז''ל ברכת הלבנה לקבלת פני שכינה
          קבלה מהאר''י שאין לקדש הלבנה עד אחר ז' מהמולד וטעמו עד''ה
          כמה פרטי דינים בקידוש לבנה
          כשהלבנה מכוסה וא''א לברך יקראו צום על זה
          דין סומא בברכת הלבנה
          טעם שאין מקדשין הלבנה תחת גג
          אזהרה שלא לקדש הלבנה במקום ריח רע
          מצוה להדר הלבוש בעת קידוש לבנה
          מנהג מכבדי ה' ללבוש בגדי כבוד בעת קידוש לבנה אף בחול
          אין לקדש הלבנה ביו''ט שחל במוצאי שבת אא''כ עובר זמנה
          דין אבל או מתענה לענין קידוש לבנה
          מסורת מקדמונים שהמקדש את הלבנה לא ידאג באותו חדש
          מנהג רבים מהגדולים שלא להמתין בקידושה למוצאי ת''ב ויוהכ''פ
          מצוה לקדש הלבנה בצבור ואפילו יתעכב עד למוצאי ת''ב ויוהכ''פ
          דין נשים בקידוש לבנה, ואזהרה על ראיית הלבנה
          ליישר רגליו בעת קידוש לבנה
          תפלה קודם ברכת הלבנה
          תפלה ע''ד הסוד קודם ברכת הלבנה
          מנהג אמירת מזמור הללו את ה' מן השמים ע''פ האריז''ל
          סוד כוונת קידוש לבנה
          לומר ברוך עושך, יוצרך, בוראך, קונך
          טעם לאמירת שלום עליכם בקידוש לבנה
          מנהג לנער שולי כנפות הציצית אחר קידוש לבנה
          מקראי קדש לומר אחר קידוש לבנה
          ציונים והערות לפרק ה

יום טוב
     
   פרק א - ערב הרגל והכנתו

          מעלת השמחה בפרט בחגים ובמועדים
          שמחת החגים במאכל ומשתה, והמענגם כאילו הקריב קרבן
          להכין צרכי הרגל בעצמו ולא ע''י שליח
          התעוררות במעלת המוציא הוצאות ליו''ט
          אכילה בחגים ומועדים כקבלת פני שכינה
          סגולת שכר פסיעות הנעשות בהכנות הרגל
          דברי הזוהר בשבח ישראל המתקנים שולחנם בחגים ובמועדים
          מצוה ללוש החלות ליו''ט על ידי ישראל
          דרך המתקדשים לעשות כל צרכי שבת ויו''ט ע''י ישראל
          כמה פרטי דינים בהכנת המאכלים ליו''ט
          מנהג המתקדשים להתנהג במנהג יחזקאל בסעודות שבת ויו''ט
          תקנת עירוב תבשילין וטעמו
          בדיני עירוב תבשילין
          מנהג מהדרין בעירוב תבשילין
          ד' תקוני הגוף לכבוד הרגל - תקון ראשון - תספורת
          סוד הגילוח לכבוד יום טוב
          תקון השפם ראוי לעשותו אף במועד
          תקון שני - גילוח הצפרניים
          תקון שלישי - טבילת הרגל
          סדר הטבילה ליום טוב ע''ד הסוד
          תקון רביעי - החלפת המלבושים
          לטהר עצמו בערב הרגל מכל עון
          מנהג חסיד א' שהיה מתענה בערבי רגלים
          להזהר מאכילת קבע בערבי רגלים מחצות
          חובת הצדקה ברגלים ומעלתה ע''פ דרשות מהראנ''ח ע''ה
          דברי הזוהר בעונש מי שאינו משמח עניים במועדים
          לתקן לכבוד יו''ט מטה ושלחן וכסא ומנורה
          עיקר הדלקת הנר על השלחן, וכמה אזהרות בגרם כיבוי
          ציונים והערות לפרק א
     
   פרק ב - קדושת הרגל - תפלת ערבית - סעודה

          בגדי יו''ט יהיו חשובים משל שבת וטעמו ע''ד הסוד
          אזהרה לנכנסים לחג או מדליקין הנר בבגדי חול
          חייב אדם לשמח אשתו ובניו ברגל בבגדים ותכשיטים
          אופן שישמח בני ביתו מי שאין ידו משגת
          ג' רגלים היו לישראל למגן מן המקטרגים
          סגולת הברכה המגעת לישראל ברגלים, ומעשה בנכרים שעלו לרגל
          דברי המדרש בענין השמירה המגעת לישראל ברגלים
          חיבת המקום הנודעת לישראל בעת עלייתן לרגל
          להעלות זכרון ירושלים על לבנו בערבי הרגלים
          מנהג קדמונים להגות בעיו''ט בסוד החגים שבספר הזוהר
          תפלה לקבלת פני הרגל וזכרון עולי רגלים לר' אברהם הלוי ע''ה
          דברי זכירה לעורר היראה בימי הרגל
          טעם מצות ראיה בג' רגלים
          בקדושת המועדים וטעם שנקראו רגלים ע''ד הסוד
          טעם שנקראו המועדים רגלים
          מקראי קדש לומר קודם תפלות הרגלים
          סדר קבלת שבת ביו''ט שחל בשבת
          סדר ערבית בלילי יום טוב
          כוונת השמות בברכות שבתפלת יו''ט עד''ה
          מי שטעה ביו''ט בתפלת חול סימן רע לו
          כוונת אתה בחרתנו ונוסח ותודיענו עד''ה
          ביאור חתימת ברכת הזמנים ואופן תקנתה
          כמה פרטי דינים בטעה בחתימת הברכה
          בדין הזכרת שבת ביעלה ויבא לענין תפלה וברכת המזון
          אמירת מעין שבע אף ביו''ט של פסח שחל בשבת
          כמה אזהרות בענין נטילת נרות ביום טוב
          יזהר שלא יסיח דעתו מקדושת היום ומעלתו
          בכניסתו לביתו יאמר מועדים לשמחה בקול רם
          סדר הלימוד בזוהר קודם הסעודה
          נוסח אתקינו סעודתא וסדר הפיוטים שקודם קידוש
          אמירת קידוש שבת ויו''ט מעומד ולסמוך הקידוש לסעודה
          דברי הרמב''ם שכבוד יו''ט שוה לכבוד שבת וכן משמעות הזוהר
          מעלת הסעודה ביום טוב
          אזהרה למקילין ראשם בסעודות יום טוב
          להתנהג בעת השמחה על דרך המיצוע
          יתנהג במורא בשולחנו לכבוד אושפיזא עילאה
          להתקדש ביו''ט בקדושת הדיבור כשבת
          מכתב מהרח''ו על מנהג האר''י בדבורו ביו''ט בלשון הקדש
          תוכחה למעשנים ביו''ט בפרט בעת הסעודה
          מעלת השיר בסעודת יו''ט
          לקט לימודי הזוהר לסעודות הלילה לכל מועדי השנה
          דיני הזכרת היום בברכת המזון
          דיני הדחת כלים וכיסוי האש ביום טוב
          דיני תקון הפתילה ביום טוב
          ציונים והערות לפרק ב
     
   פרק ג - תפלות היום - סדרי עבודה - אזהרות הרגל ודיניו

          מעלת הלימוד באשמורת ימים טובים
          לעמוד בבית הכנסת בהשכמה ולטבול שוב לכבוד היום
          תוכחה למאחרין תפלתם ביום טוב
          מצוה להרבות נרות בבית הכנסת
          השראת השכינה בבתי כנסיות בחגים גדולה משל חול
          להזהיר בניו לעמוד באימה בביהכנ''ס ומעשה המובא במדרש
          לומר ביו''ט הפסוקי דזמרה עם הציבור בקול ערב
          סדר המזמורים ליום טוב
          טעם שאומרין סדר נשמת אף ביום טוב
          בהוצאת ס''ת ביו''ט יאמרו י''ג מדות בדרך של שבח עם תחינותיהן
          טעם שאין פוחתין ביו''ט מה' גברי, וחילוק המועדים זמ''ז
          סדר עבודת המוספים לימי המועדים מהרמ''ע מפאנו ע''ה
          סדר עבודת המוסף לחג הפסח
          סדר עבודת המוסף לחג השבועות
          סדר עבודת המוסף לראש השנה
          סדר עבודת המוסף ליום ראשון מסוכות
          סדר עבודת המוסף ליום שני מסוכות
          סדר עבודת המוסף ליום שלישי מסוכות
          סדר עבודת המוסף ליום רביעי מסוכות
          סדר עבודת המוסף ליום חמישי מסוכות
          סדר עבודת המוסף ליום שישי מסוכות
          סדר עבודת המוסף ליום שביעי מסוכות
          סדר עבודת המוסף ליום שמיני עצרת
          תחינה לומר אחר סדר העבודה לימי המועדים
          מעלת אמירת קרבנות בזמן הזה
          תוכחה למתפללים תפלה קצרה במוסף ומאריכין בשיר החזנים
          להתעורר על חורבן המקדש באמירת ומפני חטאינו
          נוסח את מוספי אינו אלא ביו''ט שחל בשבת
          סדר אין כאלהינו והמזמורים שאחר התפלה
          חיוב קבלת פני רבו ברגל וגדר דין רבו
          תוכחה לפוקדים ריעיהם ביום טוב
          סגולת לימוד התורה ביו''ט להנצל מעונש ביטולה
          להרבות בתורה ויראה בימי המועדים שהם ימי דין
          אזהרה ממכשולים המצויים במשתה היין בחגים
          אזהרת למה תתראו בימי המועדים
          חיוב העמדת שוטרים ברגלים
          דברי הזוהר בשבח המחדש בתורה בשבת ויו''ט
          עיקר שמחת המועדים בעסק התורה וחידושה
          מנהג הקדמונים למעט בשיעור שתייתן אף בימי המועדים
          הסעודה היא כור מבחן אל האדם
          לעסוק בתורה בפרט בסעודות המועדים
          תוכחה לשבים שיזהרו באכילתם שלא יחזרו לסורם
          לא יטוש בני ביתו ברגל ודין קבלת פני רבו לענין זה
          שיעור מצות אכילה ושתיה בחגים
          יזדרזו בסעודת יום טוב קודם שעה שישית
          מנהג טוב לקדש על הפת ולא במיני כיסנין
          אמירת אתקינו סעודתא ופסוק אלה מועדי ה' קודם הקידוש וסודו
          מצוה לענג סעודות יו''ט כשבת וסגולתה לתקון פגם הברית
          יזהרו שלא להכשל באיסורים בעת הכנת צרכי יו''ט
          פרטי דינים באופן לקיחת הבשר או הפת ביו''ט
          בדין גוי שהביא ביו''ט פירות או דגים
          בשיעור בכדי שיעשו
          אזהרה להמנע מלאכול אצל הנכשלים באיסורים הנזכרים
          בדין חלב שנחלב ע''י גוי ביום טוב
          בדין גוי שהביא גוזלות, וביצה שנולדה ביו''ט
          איסורי יום טוב השכיחים בעת הלישה
          להזהר בתקון אוכלין שאפשר לעשותן מעיו''ט שלא לעשותן ביו''ט
          בדיני שחיקת אוכלין ביום טוב
          איסור מוקצה בנוצות העופות
          אזהרה שלא לנפוח האש במפוח כ''א בשפופרת
          פרטי דינים בחשש מכבה ביום טוב
          דין שימוש ביו''ט בעצים העומדים להסקה
          דין שימוש ביו''ט שני בלפידים שכבו מיו''ט א'
          בשיעור היתר מלאכת אוכל נפש ביו''ט
          מנהג נשים יקרות לבשל מערב יו''ט לצורך יו''ט שני
          דין הכנה מיום טוב לחבירו
          בדין בישול ביו''ט לצורך גוי
          דין עשיית מוגמר ובישול מים לרחיצה ביו''ט
          איסור הולדת ריח ביום טוב
          יזהיר בני ביתו מהאיסורים השכיחים ביו''ט
          להביא עניים ביו''ט לסעוד על שולחנו
          לקט לימודי זוהר לסעודות היום לכל מועדי השנה
          להזהר מן השכרות בסעודת יום טוב
          ציונים והערות לפרק ג
     
   פרק ד - תוכחות ודרוש למועדים - דיני יום טוב

          מצוה לראשי העם לדרוש הלכות חג בחג
          חובת הציבור בשמיעת הדרשה
          תוכחה למזלזלין בשמיעת הדרשה
          סגולת הדרשה למחילת עונות ובפרט בימי הרגלים
          אזהרה לדרשנים שאין דורשין בהלכות ותוכחות
          לסדר הדרוש מאגדות והלכות ותוכחות
          כשהתוכחה בעולם נחת רוח בעולם וח''ו להיפך
          חומר החוטא בימי החגים
          סדר הדרוש לחג הפסח - תוכחה על עון הגזל
          בחומר עיוות הדין ובהיתר הפוסקים להעמיד דיינים בעלי בתים
          דברי הרעיא מהימנא על מעוותי הדין ועל שלטון ערב רב ביראי ה'
          פורעניות באות לעולם בשביל דיינים שאינם מהוגנים
          חובת חכמי הדור לפקח על דיני הדיינים
          עוונות הגורמים חרפת רעב
          האוכל עם הגוי כעובד ע''ז, ואיסור שותפות עם גוי
          אסור לישראל לומר שהוא גוי כדי להציל גופו וכ''ש ממונו
          תשובה שנהג אחד שניצל בהעיד עליו הגוי שאין הוא יהודי
          תוכחה למתרפאים במעשה שדים
          תוכחה למבזה את המועדות
          תוכחה לבנות ישראל על הצניעות
          דברי המדרש על העונש שאירע לבנות ציון שעברו על דת יהודית
          בהעדר צניעות בצורות ומגפות באין לעולם
          דברי הזוהר בחומר עון אשה המגלה שערה
          תוכחה ופסקי דינים מספר ''באר שבע'' בענין קול באשה ערוה
          תוכחה על עון פוסקי צדקה ברבים ואינם נותנים
          אזהרה לומר מי שברך בלשון נדבה ולא בלשון נדר
          תוכחה לעשירים המשיבים פני עניים ריקם
          תוכחה לעשירים שאין מחזיקין לומדי תורה
          דברי הזוהר במעלת תלמידי חכמים השקולין כשבתות
          סגולת צדקה ברגלים וחומר המזלזלים בה
          סדר הדרוש לחג השבועות - תוכחה על הנהנה מהעוה''ז בלא ברכה
          בחג השבועות העולם נידון על התורה וביטולה
          תוכחה בחומר עון ביטול תורה
          תוכחה למבזים תלמידי חכמים
          מאמרי חז''ל בחומר המבזים תלמידי חכמים
          חיוב הנידוי למבזה ת''ח ויתר דינים בזה
          דינים שינהג המנודה בעצמו
          המבזה ת''ח הוא בכלל אפיקורס
          דברי הזוהר על העונש הנעשה למעלה למבזים תלמידי חכמים
          מבזה ת''ח אין תפלתו נשמעת ארבעים יום
          סדר הדרוש לחג הסוכות - הגשמים נעצרים בשביל מספרי לשון הרע
          עון לשון הרע חמור מג' עבירות
          המספר לה''ר כופר בעיקר ועובר על ה' חומשי תורה
          טעם שאין הנגעים נראין בישראל בזה''ז ובגוי אפי' בזמן הבית
          ביאור האריז''ל במ''ש המספר לה''ר ראוי להשליכו לכלבים
          המספר לה''ר מתגלגל באבן דומם
          גורי האר''י כתבו שהמלשין ומספר לה''ר מתגלגל בכלב שחור
          תוכחה על עון עזי פנים שבדור ומאמרי חז''ל בזה
          האר''י כתב כי עזי הפנים היו מגולגלין בבהמה קודם ביאתן לעולם
          מי שאין לו בושת לא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני
          התעוררות על ריבוי עזי פנים שבדור
          תוכחה לדורות האחרונים המזלזלין בתוכחה
          דברי המחבר בטעם חיבור ספרו
          המוכיחים לא יחושו לרודפים אותם
          ד' לשונות גנאי שקרא דוד המלך לשונאי התוכחה
          אין הגשמים נעצרין אלא בשביל ביטול תו'
          אין הגשמים נעצרין אלא בעון גזל
          אין הגשמים נעצרין אלא בשביל לוחשי לחישות וביאורו
          סוד חזרת הש''ץ וייחוד הנעשה בעניית אמן
          תוכחה למתפללין תפלה קצרה
          המתפלל בצבור נותנין לו שכר ז''ן ברכות
          אזהרה למראין עצמם עייפים בביהכנ''ס
          אזהרה למשמיעים קולם בתפלתם מהר''ם די לונזאנו ע''ה
          המשמיע קולו בתפלתו אין תפלתו נשמעת
          האר''י לא השמיע קולו בפסוקי דזמרה כ''א בשבת
          תוכחה על חומר עון חנופה
          מעשה על החנופה ממה שאירע עם חכמי ישראל וינאי המלך
          תפלת החנף נדחית אפי' בצבור וטעם שאינה נלמדת מחלבנה
          מאמרי חז''ל בחומר עונש החנופה
          תוכחה על מדת האמונה והיושר במשא ומתן
          מידת האמונה המצויה בארצות העולם
          מעשה חולדה ובור המובא בחז''ל על מדת האמת
          תחילת דינו של אדם אם נשא ונתן באמונה
          הנושא ונותן באמונה זוכה להתעשר וח''ו להפך
          שכר הנושא ונותן באמונה
          הנושא ונותן באמונה נותנין לו שכר אף על משא ומתן שלא בא לידו
          סיבת אריכות הגלות בחסרון האמונה במשא ומתן
          יזהר מחילול השם במשא ומתן עם הגוים
          לאחוז בחותם הקב''ה הנקרא אמת
          תוכחה להולכים בטל במיני שחוק בפרט בימי המועדים
          טעם שהבטל מדברי תורה נקרא לץ
          תוכחה למשחקים בקוביא והמכשולות הנמשכים ממנו
          שיר בגנות המשחקים בקוביא
          יתר דברי תוכחה על הליצנות
          כל המתלוצץ מזונותיו מתמעטין
          אזהרה שלא לעשות מיני חידודים בסעודות המועדים
          סדר תפלת מנחה ביום טוב וסודה
          תפלה ע''ד הסוד לאומרה קודם מנחת יו''ט
          אין חיוב סעודה שלישית ביום טוב
          להזהר בסעודה ג' בשבת שחל בה יו''ט א' שלא יאכל יותר מידי
          להקדים סעודת יו''ט ראשון משום סעודת ליל יו''ט שני
          להזהר שלא להכין מיו''ט לחבירו
          זמן הדלקת הנר בליל יו''ט שני בבית ובבהכנ''ס
          דין הדלקה ביו''ט שחל אחר שבת בפתילות שדלקו בשבת
          דין הדלקה ביו''ט במותר השמן משבת שלפניו
          דין הדלקה בפתילה חדשה ביו''ט, ואזהרת ממרח בנר שעוה
          אזהרה למקילין ביו''ט שני של גלויות
          דין כבוי הנר ביו''ט ב' מפני דליקה וד''א
          להרבות שמחה ביו''ט שני בפרט בבהכנ''ס
          חומר המחלל קדושת יו''ט שני וטעם שנענש בנזיפה
          חובת השמחה ביו''ט שני לבני ארץ ישראל הנמצאים בחו''ל
          בן א''י בחו''ל אסור במלאכה ביו''ט ב' ומעשה שהיה
          אמירת ותודיענו ממוצ''ש ליו''ט, והזכרת שהחיינו בקידוש יו''ט שני
          סדר הבדלה ביו''ט שחל במוצאי שבת וטעם שאין בה בשמים
          דין בן א''י בחו''ל ביו''ט שני אם מותר לבשל בשבילו
          ציונים והערות לפרק ד
     
   פרק ה - חול המועד ודיניו - אסרו חג - תעניות בה''ב

          קדושת ימי חול המועד וחומר המבזה אותן
          ימי חול המועד נקראין מקראי קדש
          להזהר בכבוד המועד בריבוי סעודה ושמחה
          במוצאי יו''ט לחוה''מ מתפללין ערבית בשמחה, ויתר דיני ערבית
          כשפוקד ביתו ובית ריעיו בחוה''מ יאמר מועדים לשמחה כיו''ט
          מנהג המערב להדליק נרות בלילי חוה''מ, ודין תקון הפתילות במועד
          טעם לסדר הבדלה במוצאי יו''ט לחוה''מ ובמוצ''ש
          טעם שמבדילין בתפלה ובכוס
          טעם שאין מבדילין במוצאי יו''ט בבשמים ונר
          נוסח הבדלה במוצאי יו''ט שוה לשבת
          חילוק קדושת יו''ט מחוה''מ ע''ד הסוד
          בדין מלאכת דבר האבד במועד ודין אדם חשוב
          להעמיד שוטרים בחוה''מ לבטל עושי מלאכה, ויתר דיני דבר האבד
          לדרוש בקהל בחומר המלאכה במועד ומחלוקת הראשונים בזה
          תוכחה לעושים מלאכה בחול המועד
          דין אמירה לגוי במועד
          בדיני כיבוס במועד
          תוכחה לנשים המכבסות בחוה''מ ויתר דיני כיבוס
          חובת ראשי הקהל למחות במגלחים במועד ושיטת ר''ת בזה
          דין נטילת צפרנים בחוה''מ וחילוקו מגילוח
          אזהרה למביאים כלים מבית האומן במועד
          כמה פרטי דינים מאיסורי טירחא יתירה במועד
          בדיני סחורה במועד
          אזהרה למכוונים מלאכתן במועד
          בדיני בנין במועד ובנין של מצוה
          בדיני תקון המלבושים במועד
          דיני כתיבה במועד ואזהרה למכוונים חשבונותיהם למועד
          ימי המועדים הם ימי רצון להצליח בלימודם
          התעוררות על עסק התורה בימי המועדים ותוכחה לבטלין בהן
          מנהג מקובלים ללמוד בחוה''מ במאמרי הזוהר השייכים למדות היום
          סדר היום בחול המועד שבו אחזו ותיקין שבארץ ישראל
          אזהרה למקילים ראשם בשמחת המועדים
          מנהג עשיית סעודה לעניים בימי חוה''מ
          לקט לימודי זוהר לימי חול המועד
          אזהרה להזכרת המאורע בברכת המזון
          יום אסרו חג נקרא בנא דמועדא ונוהגין שלא להתענות בו
          טעם שאסור להתענות בזמן הזה באסרו חג של שבועות
          אין לומר תחנונים ונפילת אפים עד י''ג סיון
          מנהג נשים באסרו חג לענין עשיית מלאכה
          מעלת הסעודה באסרו חג
          ראוי להוסיף מאכל בסעודת אסרו חג
          תפלה קודם סעודת אסרו חג
          בסוד היום וטעם שאין אסרו חג לשבת
          תפלה ע''ד הסוד קודם סעודת אסרו חג
          מעלת הלימוד בסעודה ואמירת שירות ותשבחות
          מנהג תענית ב' ה' וב' שאחר פסח וסוכות
          דברי הזוהר בתועלת התענית לתשובה
          מנהג הצבור להתענות אחר חודש ניסן ותשרי משא''כ היחיד
          טעם שאין מתענין אחר חג שבועות ודעת התמים דעים בזה
          דין המתענה בימים אלו ובעשי''ת ואירע סעודת ברית
          סדר לימוד לימי תעניות אלו והכוונה בהן
          נוסח עננו ליום התענית בשומע תפלה
          ציונים והערות לפרק ה

חנוכה
     
   פרק א - נר חנוכה - מנהגים ותוכחות

          חיבה יתירה נודעת לישראל
          טעם שגזרו על מצות ר''ח שבת ומילה מספר ''עוללות אפרים''
          טעם תקנת ימי חנוכה למהראנ''ח ע''ה בספרו ''הנותן אמרי שפר''
          עוד בטעם חיוב ההודאה, ורמזי על הניסים מספר ''עוללות אפרים''
          טעם שתקנו ח' ימי חנוכה ולא ז' מדרשות מהראנ''ח ע''ה
          טעם שנעשה הנס בפך השמן ובמנורה מספר ''עוללות אפרים''
          בדיני נר חנוכה וטעמיהן
          להדליק עם צאת הכוכבים ויתר דיני הדלקה
          בדין בן האוכל אצל אביו וישן במקום אחר והמסתעף
          סדר הדלקת הנרות
          מצוה מהמובחר בשמן, ומנהג להכין כלי שמן בשיעור מ''ד חלקים
          מקום עריכת הנרות ודיני הברכות
          כוונת ברכות נר חנוכה ע''ד הסוד
          תוכחה למדליקין כל הנרות או מקצתן ע''י שליח
          ענין ההדלקה בצאת הכוכבים וזמנה בע''ש
          כוונת המצוה למי שלא בא בסוד ה'
          תפלה להדלקת נר חנוכה
          סוד כוונת מצות נר חנוכה ודיניה
          להדליק במוצאי שבת אחר הבדלה
          עוד בסוד המצוה ונוסח הברכות
          תפלה ע''ד הסוד לומר קודם ההדלקה
          סדר כוונת ברכות נר חנוכה ע''ד הסוד
          מקראי קדש לומר אחר ההדלקה
          לומר מזמור שיר חנוכת הבית אחר ההדלקה
          ביאור מזמור שיר חנוכת הבית מספר ''עוללות אפרים''
          תוכחה לשוגים ביינם בימי חנוכה ופורים מספר ''עוללות אפרים''
          אזהרה למקילים ראש בשירי נשים ועגבים
          סגולת ההלל והודיה בימי חנוכה לעורר הגאולה
          ימי חנוכה נזכרים ונעשים לתורה יותר משאר ימים
          מנהג קדמונים להשתתף בשמחת ברית מילה שחל בחנוכה
          ראוי להרבות השמחה בר''ח ושבת שחל בחנוכה
          ימי חנוכה אסורין בהספד ותענית וטעמו
          להזהר ביותר בימי חנוכה מכל חטא ועון
          נשים בטלות ממלאכתן בחנוכה ורמזו
          אנשים יבטלו מלאכתן בעת שהנרות דולקין
          ראוי לבטל מנהג הנשים הבטלות ממלאכתן בחנוכה
          תוכחה שדרש המחבר בקהילתו מספר ''עוללות אפרים''
          תוכחה שדרש מורו של המחבר למקילים, מספר ''עוללות אפרים''
          מוסרי נר חנוכה שדרש המחבר בקהילתו מספר ''עוללות אפרים''
          ציונים והערות לפרק א
     
   פרק ב - ניסי המלחמה - מעשה יהודית

          על התשועות ועל המלחמות שעשית לאבותינו
          סיפור ניסי מלחמת חשמונאי ממדרש אגדה
          מעשה בבתו של מתתיהו בן יוחנן כ''ג
          דברי יוחנן בן מתתיה למלך ניקנור
          תפלת יוחנן אל ה' בבית המקדש קודם הריגת ניקנור
          גזירות אנטיוכוס על ישראל
          מסירות נפשם של ישראל על המילה
          סיפור מסירות נפשם של ישראל על השבת בהיותם במערה
          עצת בגריס לאנטיוכוס להלחם בישראל
          תפלת ישראל בעת צרתם
          בני חשמונאי בצום ותפלה על ישועתם
          סיפור הניסים שראו ישראל במלחמה
          טהרת המקדש ומציאת השמן ע''י בני חשמונאי
          טעם המנהג לאכילת מאכלי חלב בחנוכה
          סיפור מעשה יהודית
          מעשה המלך החסיד שדיבר בשבח היהודים
          גירוש המלך החסיד לעיר ירושלים
          תפלת שרי ישראל בבית המקדש מצרת אליפורני
          המצור שעשה אליפורני סביב ירושלים
          תפלת עוזיהו בתוך ההיכל
          יהודית ונערותיה מתפללות בעליית הגג
          יהודית מעוררת הכהנים והעם לבטחון בה'
          תפלת יהודית קודם צאתה לדרך
          סיפור צאת יהודית מן העיר
          דברי יהודית למלך אליפורני
          משתה אליפורני ונאד החלב שהשקתו
          תפלת יהודית באהל המלך קודם הריגתו
          דברי יהודית לקהל ישראל על חסדי ה'
          דברי המלך החסיד אל יהודית
          תליית ראש אליפורני בחומת העיר
          מנוסת האויבים
          גירות המלך החסיד שגורש לירושלים
          שירת הנשים ויהודית לה'
          יהודית הקדישה שללה לבית ה'
          חיוב ההודאה בזמן הזה
          תוכחה למזלזלים במצות נר חנוכה
          התעוררות לבלתי מתבוננים בניסי הי''ת
          אזהרה למדליקין נר חנוכה בכלים פחותים
          ציונים והערות לפרק ב
     
   פרק ג - כבוד ת''ח והחזקתם - לימודי חנוכה

          בענין כבוד תלמידי חכמים ותמכין דאורייתא
          להחזיק ת''ח וההיקש למתנות כהונה ולויה מהר''ם לונזאנו ע''ה
          מאמרי חז''ל במעלת תלמידי חכמים ושבח התומך בהן
          הדבק בתלמידי חכמים כדבק בשכינה וזוכה לתחיית המתים
          התומך בתלמיד חכם ניצול מסכין פגום
          המתקרב לת''ח מתקרב לשם ה' ודבק בסוד החיים
          עונש מי שאין מחזיק תלמידי חכמים
          כשאין תומכין בלומדי תורה מתכלה הממון במסים וארנוניות
          דברי הזוהר שעל ביטול סמכין דאורייתא מאריכין הגלות
          תוכחה לשאין מחזיקים בתלמידים הנועדים להוראה מהר''ם לונזאנו ע''ה
          התעוררות לעשירי עם לבל יעלימו עין מלתמוך בת''ח
          המתרפה מהחזיק בתלמידי חכמים מגביר כח עשו
          התומך בתלמידי חכמים זוכה לבנים נביאים
          ימי חנוכה ופורים מיוחדים ביותר לתקון תמכין דאורייתא
          המלמד תורה הוא בכלל תמכין דאורייתא וח''ו להיפך
          מנהג קדמונים להספיק צרכי התנוקות בימי חנוכה
          מנהג לגבות קופת הלומדים בימי חנוכה
          מנהג להוליך מעות למלמדים בימי חנוכה ע''י התנוקות
          סגולת המחזיק בת''ח לתקן פגם נשג''ז
          סגולת הלימוד בחנוכה בפסוקים השייכים למדות ימים אלו
          סדר הלימוד לשמונה ימי חנוכה
          סדר לימוד ליום ראשון של חנוכה
          סדר לימוד ליום שני של חנוכה
          סדר לימוד ליום שלישי של חנוכה
          סדר לימוד ליום רביעי של חנוכה
          סדר לימוד ליום חמישי של חנוכה
          סדר לימוד ליום שישי של חנוכה
          סדר לימוד ליום שביעי של חנוכה
          סדר לימוד ליום שמיני של חנוכה
          תפלה אחר סדר הלימוד
          להחזיק בלימוד זה בימי ד' וה' בשאר ימות השנה
          ציונים והערות לפרק ג

ימי השובבי''ם
     
   פרק א - תקוני הימים - לימודים ותפלות

          סגולת ימי שובבי''ם לתקון פגם הברית
          חומר עון פגם הברית
          הפוגם בריתו משקר בחותמו של מלך
          בפגם הברית מקלקל שפע העליון
          טעם שעל פגם הברית צריך תשובה עילאה
          דברי הזוהר בטעם שפגם הברית גורם עניות תורה וממון
          דברי הזוהר שע''י פגם הברית מביא רעב לעולם
          במ''ש האריז''ל שבפגם הברית נברא גוף למזיקין וטעמו
          המזיקין הנבראים מפגם הברית משחיתים רכושו של אדם
          המעכב תשובתו ע''ז גורם שבניו מתים כשהם קטנים
          עיקר העונש מהמזיקין הנבראים מעון זה לאחר פטירתו
          טעם שמעמידין מיטת המת ג' פעמים
          תקנת קדמונים למנוע בנים מללוות מיטת אביהם ותועלתו לתקון העון
          דברי התעוררות והספד מועילין מאד לגרש המזיקין
          חומר פגם הברית ממ''ש בתלמוד בבלי
          הפוגם בברית נקרא נזוף ואין תפילתו נשמעת ארבעים יום
          יזהר מדיבור המביא להרהורים רעים
          מאמרי הזוהר בחומר עון פגם הברית
          הפוגם בריתו ולא שב אין לו חלק לעוה''ב
          יתר מאמרי הזוהר בחומר פגם הברית
          בפגם הברית גורם לבנים רשעים ומשם באים האפיקורסים והמינין
          הפוגם בריתו מונעין ממנו להשיג בתורה וסודיה
          עון פגם הברית גורם אריכות הגלות
          דברי התעוררות ותשובה לפגם הברית מספר ''סדר היום''
          הקדמה לימי שובבי''ם
          בימי המועדים חוזר האור שהושפע בימים ההם
          סגולת הברכות וזכרון חסדי ה' להמשיך שפע ממקור הברכה
          סגולת הקריאה בתורה בשבתות ומועדים
          סוד ימי השובבי''ם
          סגולת הצום במ' ימי שובבי''ם וסודן
          אופן תענית שובבי''ם לתשושי כח בימי שני וחמישי
          עיקר תקון פגם הברית בשובבי''ם הוא לימוד התורה בלא הפסק
          דברי התקונים בסגולת לימוד התורה לתקון פגם הברית
          תקון גדול לפגם הברית לייגע מוחו בחידושי תורה
          בימי שובבי''ם יהגה בתקון ליל שישי ובסדר ''הדר מלכות'' לער''ח
          בימי שובבי''ם ראוי ליודעי סוד להגות בכתבי אר''י בסוד יסוד ומלכות
          ציונים למאמרי הזוהר המדברים בפגם הברית לימי השובבי''ם
          הנהגת המחבר וההתעוררות שעשה בארץ הקדש בימי השובבי''ם
          עיקר חרטת העון להגות במאמרי הזוהר הנזכרים
          החרטה בדמעות היא תקון גדול לפגם הברית
          התעוררות שעשה ר' אברהם מונסון ע''ה בימי שובבי''ם בקהלתו
          תקון פגם הברית להשיב רבים מעון וטעמו
          שבח המשתתף עם הצבור בצומות שובבי''ם
          תעניות וסגופים שקיימו עמודי עולם
          מעשה התשובה שנהג ר' חייא בר אשי
          מעשה ביקום איש צרורות שקיים ד' מיתות בעצמו
          חשיבות הצומות לתקון העוונות
          תענית הפסקה ב' ימים עולה כ''ז תעניות, וג' ימים עולה מ' תעניות
          תענית ימים ולילות משבת לשבת עולה לששים וחמש אלף ושש מאות תעניות
          המפסיק ב' ימים בתענית ועוסק בסתרי תורה עולה למ' תעניות
          עסק התורה מאשמורת הבוקר עד שחרית למחרת עולה י''ג תעניות
          תענית הפסקה עולה י''ג תעניות
          סדר כוונות למתענה בהפסקה
          תפלה למתענה תענית הפסקה
          לימוד לתענית הפסקה
          תענית י''ב ימים עולה קנ''ו תעניות, וסדר שינהג בהן המתענה
          תפלות ע''ד הסוד לימי התענית
          טעם שתקון העון בפ''ד תעניות
          סדר פסוקים ותפלה לומר בטבילה קודם פ''ד תעניות
          סגולת לימוד ששה סדרי משנה בימי שובבי''ם ומאמרי הזוהר בזה
          לימוד משנה על פה מתקוני פגם הברית
          מנהג מורו ללמוד ח''י פרקי משנה בכל יום משובבי''ם
          סגולת לימוד משניות בשובבי''ם ובפרט בקדשים וטהרות
          לימוד לימי השובבי''ם קודם מנחה
          תפלה ומקראי קדש למתענים בימי השובבי''ם
          ציונים והערות לפרק א
     
   פרק ב - תוכחות ווידויים - אזהרות הימים ומנהגיהם

          דברי התעוררות מהזוהר שראוי להגות בהן בעת מנחת שובבי''ם
          התעוררות הנפש שדרש הר''ם אלשיך ע''ה בדרוש חמץ ומצה
          דברי תוכחה לרבינו תם ע''ה
          דברי תוכחה להרא''ש ע''ה
          הזהיר בתפלת מנחה ובפרט בשובבי''ם הוא מתקוני פגם הברית
          מעלת הצעקה בתפלה לתקון פגם הברית ודברי הזוהר בזה
          מעלת הבכי בתפלה לתקון פגם הברית ומאמרי הזוהר בזה
          לדעת האריז''ל עיקר התפלה בבכי בעת המנחה
          סגולת הצדקה במנחת תענית ימי שובבי''ם
          טעם שמעשה הצדקה מתקוני פגם הברית
          במנחת שובבי''ם יאמר הש''ץ תחינת שמע קולי לר' האי גאון ז''ל
          תפלת עננו לימי השובבי''ם בשומע תפלה
          נוסח וידוי השלם לומר במנחת שובבי''ם
          סדר תחנונים ומקראי קדש לומר אחר חזרת מנחת שובבי''ם
          סגולת המתנהג בקדושה ובעסק התורה קודם השינה
          ק''ש על המטה מתקוני פגם הברית ודברי הזוהר בזה
          סדר ק''ש על המטה לימי שובבי''ם ותפלה ע''ד הסוד
          בימי שובבי''ם יניח אבן תחת ראשו
          אזהרה שלא יגע ברזל במטתו בעת השינה
          סגולת הקם באשמורת ועוסק בתורה לתקן פגם הברית
          עיקר עסק התורה לקום באשמורת ולחבר לילה ביום
          אזהרה על הזיווג בימות החול ובפרט בימי שובבי''ם
          שבח המשכים לביהכנ''ס וסגולתו לתקון פגם הברית
          מתקוני העון ליתן צדקה באמירת ויברך דוד או להיות גבאי צדקה
          יזהר בקיום הנרמז בנוטריקון תיבת צדק''ה
          מתקוני העון לסמוך גאולה לתפלה
          כוונה ע''ד הסוד בברכת תקע בשופר לתקון פגם הברית
          בחומר פגם הגורם ברכה לבטלה
          פסוקים לומר אחר תפלות ימי השובבי''ם
          סגולת העסק בסתרי תורה בימי שובבי''ם ליודעי סוד
          מנהג קדמונים לילך לברית בימי שובבי''ם, ולהרבות שלום בעולם
          סגולת ההתבודדות והשתיקה לתקון פגם הברית
          עיקר פגם הברית תלוי בשמירת העינים
          דברי חז''ל בחומר איסור המסתכל בנשים
          עונשין המגיעין לאדם אחר מותו על פגם העינים
          מעשה בר' מתיא בן חרש שסימא את עיניו
          אזהרה שלא ירבה שיחה עם האשה
          יזהר בהרחקות שגזרו באשתו נדה וכ''ש באשת איש
          מעלת ההתבודדות בימי התשובה ובפרט לתלמידי חכמים
          יהדר להיות סנדק בימי שובבי''ם לתקון פגם הברית
          גידול יתומים מתקוני פגם הברית, ואזהרה למקיים המצוות בדרך עראי
          אזהרה להדריך בניו כלאחר יד על הקדושה
          תוכחה למעכבים נישואי בניהם בשביל ממון וכדומה
          מעיקרי תקון פגם הברית לישא אשה בבחרותו
          אזהרה על הטבילה בפרט בימי שובבי''ם וסגולתה לתקון פגם הברית
          סגולת הטבילה בצונן לתקון פגם הברית
          מתקוני אות הברית להזהר באות שבת ויו''ט ואות תפילין
          י' הנהגות שעל ידם מתקן המדות העליונות
          שבח המתענים משבת לשבת ותוכחה לנמנעים מהן
          גדול כח התשובה להגן מנזקי התענית
          המתפאר במעשה תשובתו אין בכחה להגן מפגעי העולם
          המתכבד בחסידותו מנכין לו מזכויותיו
          תוכחה לפוטרים עצמן מהתעניות לגודל צדקתם
          נשמות משורש אחד סובלים ומתגלגלים זה על זה
          מעלת חסידי הדור המתנהגים בתשובה כדי להדריך ליתר העם
          אופן קבלת תענית למתענה משבת לשבת
          סדר הבדלה וסעודה רביעית למתענה משבת לשבת
          דיני אמירת עננו בתעניות רצופים
          אופן קבלת התענית בתעניות רצופים
          הרגיל להתענות ימים רצופים אין רשאי למעטם בתעניות יום ולילה
          שבח המתענה בריבוי צומות חלוק מהמתענה מעט בבת אחת
          אזהרה שלא יכנסו לשבת כשהם מעונים
          אזהרה לבעלי נפש שלא ימושו מתקוני השובבי''ם
          ציונים והערות לפרק ב
     
   פרק ג - ט''ו בשבט - למודי היום - דיני ברכות

          ט''ו בשבט ר''ה לפירות האילן וסוד התקון הנעשה בו
          ראוי להרבות פירות בט''ו בשבט ולומר עליהן שירות ותשבחות
          טעם שהנהנה מהעוה''ז בלא ברכה נקרא גזלן
          טעם שהנהנה מהעוה''ז בלא ברכה ה''ז גוזל אביו ואמו
          חומר הרואה פירות חדשים ואינו אוכל, וטעם אכילתן ביום זה
          כל אילן ואילן רומז לדברים נעלמים, ועובדא דר' אבא מהזוהר
          ביאור מהרח''ו בסוד ל' מיני פירות האילן ושינוי בריאתן זמ''ז
          בסוד מ''ש ר''ה לפירות האילן
          תקון הברכות והלימוד בשורשן מעורר שפע בעליונים
          סגולת עשיית התקון בט''ו בשבט לתקן פגם הברית
          לכוין באכילת הפירות לתקן חטא אדם הראשון
          טעם שיש להגות קודם אכילת הפירות בסוד שרשן
          לימוד לט''ו בשבט קודם אכילת הפירות
          תפלה קודם אכילת הפירות
          סדר הלימוד לעת אכילת הפירות
          מצוה לחזר אחר ל' פירות הנזכרים ולא יפחות מי''ב
          אף שעיקר התקון בפירות האילן יש בפרי האדמה כונה עד''ה
          מעלת המחזיקים בתקון הנזכר
          אזהרה למרבים ברכות שאינם צריכות במועדים מספר ''הזכרונות''
          אזהרה למרבים בברכות באופן הנזכר בבית בעל הבית
          אופן שינהגו המסובים בברכתם ביום זה
          אזהרה על חומר ברכה לבטלה
          אחד המברך ברכה לבטלה ואחד השומע יאמרו בשכמל''ו
          אופני המכשול בברכה לבטלה
          פלוגתת הראשונים בדין ברכת מים תוך הסעודה ומנהג האר''י בזה
          כמה פרטי דינים הנוגעים בספק ברכות
          דין ברכה אחרונה במי שלקות מפירות שבעת המינים
          בברכת מעין שלש אין לכלול הזכרת ספק
          ירא שמים לא יאכל פשטידא אלא בתוך הסעודה
          ירא שמים לא יריח בפת, וכן באתרוג תוך החג משום ספק ברכה
          דין יין שרף הבא בתוך הסעודה
          תוכחה למזלזלים בחילוק הברכות ופוטרין עצמם בשהכל
          עיקר לימוד התורה לידיעת ההלכה, ויקבע תחילת עיונו בעניני ברכות
          ראוי למוכיחים בקהל לדרוש בדיני ברכות ובחומר המזלזל בהן
          מעשה באדם שנענש אחר מותו על שבירך בלא כונה
          ציונים והערות לפרק ג

ימי הפורים
     
   פרק א - ערב ר''ח - חודש אדר - פ' שקלים וזכור - תוכחות

          מעלת חדש אדר
          בחדש אדר מתעוררים למעלה ממונים להצלת ישראל
          ביאור מ''ש לדון עם הגוי בחדש אדר דבריא מזליה
          מנהג המתענים יום קודם ערב ר''ח אדר וטעמו
          לגמור ספר תהלים בתענית שקודם ער''ח אדר וטעמו
          תפלה לתענית שקודם ערב ר''ח אדר
          לימוד לתענית שקודם ערב ר''ח אדר
          אם לא התענה קודם ער''ח יתענה אחר ר''ח
          סגולת ימי חדש אדר להשיג משלימות מעמד הר סיני
          בימי המועדים בזה''ז מתעורר השפע שהושפע בימים ההם
          סגולת קריאת התורה במועדים וזמנים וסגולת פרשיות שקלים וזכור
          טעם שנקרא חדש אדר
          במ''ש שהקדים ה' שקלי ישראל לשקלי המן מספר ''עוללות אפרים''
          הקדמת שקלי ישראל ומנינם מכוון כנגד שקלי המן
          בסוד קריאת פרשת שקלים בזמן הזה
          תפלה קודם קריאת פרשת שקלים
          הנהגת המחבר בקהלתו להתנדב מחצית השקל אחר קריאת פ' שקלים
          חיוב הקריאה בפרשת זכור
          טעם מחיית עמלק למהראנ''ח ע''ה בספרו ''הנותן אמרי שפר''
          התעוררות עמלק ברפידים ובימי אחשורוש על רפיון התורה
          דברי הזוהר על מלחמת עמלק בישראל
          ביאור פרשיות עמלק בדרך תוכחה להר''מ אלשיך ע''ה
          התעוררות על תגבורת עמלק בגלות בסיבת החטא
          דברים שדרש המחבר בקהלתו בענין מחיית עמלק ע''פ הר''מ אלשיך ע''ה
          טעם שנסמכה פרשת עמלק לפרשת משקלות
          תוכחה בחומר עונש המשקרים במשקלות
          טעם שנסמכה מלחמת עמלק לחילול שבת
          אזהרה להעמיד ממונים לפקח על שמירת השבת
          ביאור מ''ש ז''ל אם ישראל משמרין שתי שבתות מיד נגאלים
          אזהרה למנסים את ה'
          ראוי לחכמי הקהל להוכיחם בשבת זכור
          סדר לימוד לשבת זכור
          ביאור פסוקי עובדיה ע''ד הסוד
          יתר הלימוד לשבת זכור
          תפלה אחר הלימוד לשבת זכור
          תפלה קודם קריאת פרשת זכור
          דברי הזוהר על חמש מיני ערב רב המגולגלים בישראל
          רשעות עמלק בפרט בעון הגזל
          סיפור ישועת קהלות ספרד שסיפר אבי המחבר מספר ''שבט יהודה''
          ימי אדר הם ימי רצון לבקש נקמה מאויבי ה'
          ציונים והערות לפרק א
     
   פרק ב - תענית אסתר - התעוררות לימי הצומות

          תוקף הנס והיפוך המזלות שנעשה לישראל בי''ג אדר
          טעם ראשון לקביעת תענית אסתר
          טעם שני לקביעת תענית אסתר
          טעם שלישי לקביעת תענית אסתר
          טעם רביעי לקביעת תענית אסתר
          מנהג קדמונים להתענות ג' ימים קודם פורים וטעמו
          התעוררות התשובה שעשה מרדכי לישראל בימי הגזרה
          תפלת הכהנים והעם לבטול הגזרה
          תפלת אסתר בצומה
          תחינת אסתר לישראל להעתיר בעדה
          התעוררות לצום תענית אסתר
          דברי כבושים שידרשו המוכיחים בתענית אסתר
          תוכחה ליראי ה' לקרב רחוקים לתשובה
          במעלת המקרבים רחוקים לתשובה
          מנהג ראשונים להקהיל קהילות בימי הצומות לתשובה
          עיקר מעלת הצום לעשות בו חפצי שמים וסדר הדרוש בהן
          דברי המדרש בענין חטא סעודת אחשורוש וגזירת הכליה ובטולה
          אזהרה למשתכרים ביום הפורים ועוברים על מ''ע ול''ת
          קדושת יום הפורים כיום קבלת התורה
          טעם המתענים ג' ימים קודם פורים דוגמת קבלת התורה
          סגולת התשובה והתפלה על הגלות בתענית אסתר
          סדר לימוד ותפלה ליום תענית אסתר
          סדר התפלה שמוסיפין על ''תפלת הגלות'' ליום תענית אסתר
          עת רצון לגאולה תלוי אף בתפלת היחיד
          שבח המוכיחים בעם בפרט בימי הצומות
          סוד לבישת שק בתענית אסתר
          מנהג מחצית השקל קודם מנחת התענית
          יבאר שמתנות לאביונים קודמין למחצית השקל
          ציונים והערות לפרק ב
     
   פרק ג - קריאת המגילה - ליל פורים

          חיוב ההודאה על הניסים והנפלאות
          מנהג לבישת בגדי יו''ט מבעוד יום פורים וטעמו
          שמחת הישועה למרדכי וישראל מתרגום רבתי
          אזהרה לקורין המגילה בבגדי חול
          מנהג מהרח''ו לטבול לכבוד יום פורים
          כוונה ותפלה ע''ד הסוד קודם הטבילה
          אזהרה לקורין המגילה בטומאת הגוף או בבגדי חול
          עיקר נס פורים היה בהיפוך המזלות
          צירוף ההוי''ה בחדש אדר, וטעם שלא קבעו פורים בניסן
          טעם קריאת פורים על שם הגורל
          טעם חילוק עיירות הפרזים מן המוקפין
          סוד גלות בבל והתעוררות המן
          סוד מרדכי ואסתר וטעם שנקרא פורים
          תוספת המאורות בבתי כנסיות ביום הפורים
          מצות קריאת המגילה ברוב עם
          מנהג הבאת קטנים למקרא מגילה וסודו
          עיקר הישועה באה מהתינוקות שקיבץ מרדכי
          מנהג לשמח הקטנים במעות ומיני מתיקה וטעמו
          אזהרה שלא להביא לביכנ''ס תנוקות כ''א טף הגדול
          טעם שמאחרין תפלת ערבית בליל פורים
          ראוי להרבות נרות בבכנ''ס בליל פורים ולהתפלל ערבית בשמחה
          ביאור ברכת אמת ואמונה וחיוב ההודאה שבה
          תועלת ההודאה בימי הניסים
          לומר על הניסים בכוונה, ורמז מספר אותיותיו
          בסוד ימי הפורים
          להדר אחר מגילה מהודרת מבית ומחוץ
          כל אחד ואחד יהדר להיות לו מגילה משלו
          התעוררות שלא לחוס על הוצאת ממון במעשה המצוות
          בטעם שרטוט המגילה וגלילתה בעמוד אחד ע''ד הסוד
          לפשוט המגילה כאיגרת קודם הברכה
          תפלה קודם קריאת המגילה
          תפלה ע''ד הסוד קודם קריאת המגילה
          כוונת ברכות המגילה
          לכוין לכתחילה לפטור בשהחיינו שאר מצוות היום
          שמות הקודש הרמוזים במגילה
          תוכחה לרצים בקריאת המגילה
          בגודל מעלת קריאת המגילה
          קריאת המגילה בליל פורים דוגמת הלל בליל פסח
          במ''ש כל המועדות בטלין חוץ מפורים
          רמזי המגילה וסודיה
          מאמרי הזוהר ברמזי המגילה
          סוד המן ועשרת בניו ורמז י''א ארורים שבתורה
          רמז אמירת עשרת בני המן בנשימה אחת
          אופן כתיבת בני המן בדרך שירה ורמז חילוקה משאר שירות
          טעם שמאריכין בו' דויזתא בכתיבתה וקריאתה
          רמזים במספר פסוקי המגילה ותיבותיהן
          אזהרה שלא להפסיק בקריאתה אפי' בד''ת
          לבחור איש ירא שיקרא המגילה כמשפטה
          מנהג אמירת ה' פסוקי המגילה ע''י הקהל
          למחות בפעוטות המכים בהזכרות המן לבד ממפלתו
          ילמד הקטנים לומר שר''י בעת הזכרת המן, ואזהרה לש''ץ להמתין
          לברך ברכת הרב את ריבנו קודם גלילתה
          כוונת הברכה שאחר המגילה וז' לשונות שבה
          כוונה ע''ד הסוד בברכת הרב את ריבנו
          מנהג מורו לומר ארור המן וברוך מרדכי ג''פ, וטעם שמקדימין זל''ז
          בטעם אמירת ואתה קדוש אחר קריאת המגילה
          מנהג נכון להרבות שמחה בלילה בנרות ומיני אכילה
          נכון לספר לבני ביתו פרטי הנס
          דברי הזוהר בשבח המספר ביציאת מצרים וסגולתו בסיפור יתר הניסים
          חובת הכל לספר בלילה בפרטי הנס שהובאו במדרשים
          ציונים והערות לפרק ג
     
   פרק ד - ספורי הנסים

          סיפור פרטי הנס מתרגום רבתי
          מעשה העץ שהכין המן ותלייתו עליו ממדרש רבה
          חיבה יתירה נודעה לישראל בניסי ימי הפורים
          טעם שקבעו משתה ושמחה לנס פורים יתר משאר נסים
          חסד ה' בימי מרדכי שלא הביט און ביעקב
          נס פורים גדול מחנוכה שלא היה להן זכות א''י וביהמ''ק
          תוקפו של נס בחזרת הדת על תילה
          התבוננות בחלקי הנס
          ביאור הפלוגתא מהיכן צריך לקרות המגילה
          עיקר הישועה היתה מהקטרוג הנעשה בשמים
          תועלת סיפור הניסים למען ילמדו ליראה את ה'
          טעם שנשים חייבות במקרא מגילה ואופן יציאתן י''ח
          עיקר מצות המגילה לקרותה בלשון הקדש
          תועלת הסיפור לבני ביתו מפרטי הנס בלשון שמבינים
          מאמרי הזוהר ללמוד בסעודת ליל פורים
          אזהרה לשוכחים על הנסים בברהמ''ז
          דין זווג בליל פורים
          ציונים והערות לפרק ד
     
   פרק ה - תפלת שחרית - מתנות לאביונים

          מעלת הקמים באשמורת ובפרט בפורים
          שמחת הצדיקים בגן עדן רבה מאד בימים שנעשו תשועות לישראל
          סדר המזמורים שיש להוסיף באשמורת הפורים לסדר ''תקון הלילה''
          לימוד ליום פורים בסדר המסודר לחנוכה
          יזמין בתחילת היום מעות האביונים בידו וביד בני ביתו ולא ימסרם בשליח
          תוכחה לנמנעים מצדקה בפורים
          תוכחה ע''ד משל בחובת העשירים לתמוך ידי עניים
          לקרוא המגילה בציבור היותר גדול משום פרסומי ניסא
          יקיים מתנות לאביונים אפי' קודם התפלה
          טעם שראוי לילך לבהכנ''ס בפרט בפורים מעוטר בטלית ותפילין
          טעם שראוי לכוין ביותר במצות ק''ש ביום הפורים
          אזהרה לרצים בתפילתם ביום הפורים
          טעם שיש לשמוח ביותר בעת הוצאת ס''ת בפורים
          טעם שקורין בפורים בפרשת ויבא עמלק
          רמזי הפסוקים שבפרשת ויבא עמלק
          ביאור מ''ש ז''ל שאין מקבלין גרים מעמלק
          פסוקים לומר אחר קרה''ת בפורים ואחר זכירת עמלק בכל יום
          אופני גביית הצדקה ונתינתה ודין אביוני עכו''ם מספר ''סדר היום''
          גודל מעשה הצדקה בפורים, ומעלת הצדקה לעמלי תורה
          טעם שתקנו מתנות לאביונים בפורים
          ביאור ע''ד הסוד במעלת הצדקה בפורים וביתר דיניה
          תפלה עד''ה קודם מצות מתנות לאביונים
          סדר קריאת המגילה וברכותיה ביום
          מנהג טוב ליתן מתנות לאביונים בעת קריאת ענינה במגילה
          סדר התפלה אחר קריאת המגילה
          כשחל ברית בפורים יש למול קודם המגילה וטעמו
          מנהג ראשונים לשמוח ביותר במילה שזמנה בפורים וטעמו
          אין לנהוג אבלות בפרהסיא או מספד ותענית בפורים
          ציונים והערות לפרק ה
     
   פרק ו - משלוח מנות - סעודת פורים - תוכחות

          גדולי ישראל לא היו מפסיקים מלימודם בפורים
          אזהרה לבטלים מתורה בפורים ומרבים שחוק וקלות ראש
          התעוררות עמלק בעון ביטול תורה
          גודל מעלת פורים משבועות, מספר ''עוללות אפרים''
          סוד מ''ש בתקונים דפורים נקרא ע''ש יום הכפורים
          טעם נוסף לשמחה ויו''ט בפורים משום קבלת התורה
          במ''ש במר בר רבינא דיתיב בתעניתא כו' מספר ''עוללות אפרים''
          להתחזק בלימוד התורה בפורים שאף בו נדונים על ביטולה
          מנהג חסיד אחד להרבות בתורה בפורים ולהוכיח רבים על זה
          ראוי ללמוד בפורים בסדרי הלימוד לחנוכה ולשבת זכור
          סגולת גבאי צדקה בימות השנה ובפרט בפורים
          ראוי להזמין עניים לשולחנו בפורים
          דברי הזוהר בעונש מי שאינו משמח עניים במועדים
          דברי הזוהר בעונש מי שאינו משמח עניים בסעודות של שמחה
          תוכחה למרחיקים עניים מפתח ביתם
          מצות משלוח מנות רומזת להארת שני כתרים שקבלו בסיני
          ביאור עובדא דרבי שלח לר' אושעיא עגלא תליתאה כו' ע''ד הסוד
          אין לשלוח מנה אחת לאנשים רבים או כלים
          טעם שתקנו משלוח ב' מנות רמז לב' משתאות אסתר
          תפלה ע''ד הסוד קודם מצות משלוח מנות
          במשלוח מנות קודם פורים אין יוצאין י''ח
          דין אבל במשלוח מנות
          סעודת פורים מצותה ביום ולא בלילה
          מנהג הדלקת נרות בסעודת פורים וטעמו
          סעודת פורים לא יעשנה יחידי
          לימוד קודם סעודת פורים
          נוסח אתקינו סעודתא לומר קודם הסעודה
          לישב בסעודת פורים בכובד ראש וכובע על ראשו
          תפלה ע''ד הסוד קודם סעודת פורים
          אזהרה שלא להפריז בשתיה יותר מכדי ביסומו
          מכשולים המגיעים ממשתה היין
          אזהרה על חומר האיסור של מחברי ''מסכת שכורים''
          גדר חיוב השתיה שחייבו חז''ל בפורים
          תוכחה למבטלים ק''ש ותפלה וברכות מחמת שכרותן
          דברי התעוררות להעלות זכרון הגלות ביום השמחה
          חובת בית דין למנוע מתערובת אנשים ונשים בפורים
          בענין איסור לא ילבש וכלאים וגזל בפורים מספר ''הזכרונות''
          חובת ראשי הדור להרים מכשול מדרך העם
          דברי תוכחה לדרוש בקהל בימי הפורים
          סדר סעודת המועדים לצמים בימות השנה
          אזהרה לנמשכים באכילה ושתיה ביום הפורים
          מנהג קדמונים לעשות סעודת פורים בבוקר
          בסעודת פורים שאחר מנחה יזהרו משתית יין סמוך למעריב
          אזהרה לעיירות המסופקות להקדים קריאת המגילה בליל ט''ו
          דיני י''ד אדר שחל בערב שבת
          לומר בפורים מזמור צ''ח קודם ברהמ''ז
          ציונים והערות לפרק ו
     
   ביאור המגילה ע''ד הסוד

          ביאור ט''ו פסוקים מפרק א' במגילה על דרך הסוד

חג הפסח
     
   פרק א - ער''ח - קריאת הנשיאים - תוכחות

          מעלת חדש ניסן
          בחדש ניסן נפתחים טללי ברכה להשפיע מזון לעולם
          מנהג להתענות יום קודם ערב ר''ח ניסן וטעמו
          תפלה על הפרנסה ליום התענית שקודם ער''ח ניסן
          לימוד ליום התענית שקודם ערב ר''ח ניסן
          חשיבות תענית ער''ח ניסן, ואופן שינהגו המתענים כל ער''ח
          ריבוי הקדושה המתגלית בחדש ניסן ודרך השגתה
          ביאור מ''ש ז''ל שואלין ודורשין בהלכות פסח קודם לפסח ל' יום
          טעם שאין נפילת אפים וצדקתך בחדש ניסן
          מעלת הלימוד באשמורת הבוקר ובפרט בחדש ניסן
          כוונת החתימה בתפלת מוסף ר''ח ניסן
          סדר הלימוד שבו נהגו רבני ארץ ישראל להגות בר''ח ניסן
          מנהג קריאת הנשיאים בימי ניסן
          דברי הזוהר בסוד י''ב שבטים וסדר חנייתם
          רמז י''ב שבטים ע''ד הסוד מגורי האר''י
          דברי המדרש שהשבטים נקראו על שם הגאולה
          בעשיית המצוות בחדש ניסן יכוין לעורר הגאולה בזכות השבטים
          תפלה אחר קריאת פרשת הנשיא לר''ח ניסן
          לימוד לימי ניסן אחר קריאת הנשיאים
          תפלה אחר קריאת פרשת הנשיא לב' ניסן
          תפלה אחר קריאת פרשת הנשיא לג' ניסן
          תפלה אחר קריאת פרשת הנשיא לד' ניסן
          תפלה אחר קריאת פרשת הנשיא לה' ניסן
          תפלה אחר קריאת פרשת הנשיא לו' ניסן
          תפלה אחר קריאת פרשת הנשיא לז' ניסן
          תפלה אחר קריאת פרשת הנשיא לח' ניסן
          תפלה אחר קריאת פרשת הנשיא לט' ניסן
          תפלה אחר קריאת פרשת הנשיא לי' ניסן
          תפלה אחר קריאת פרשת הנשיא לי''א ניסן
          תפלה אחר קריאת פרשת הנשיא לי''ב ניסן
          קריאת פרשת המנורה לי''ג ניסן וטעמו
          תפלה אחר קריאת פרשת הנשיא לי''ג ניסן
          סגולה להינצל מדבר ומגפה
          סגולת המנורה בבית המקדש לבטל מידת הדין כשופר
          מעלת הלימוד במעשה המשכן ובפרשת הנשיאים
          ביטול י''ב נשיאי ישמעאל בזכות י''ב קרבנות הנשיאים
          תוכחה לעשירים שאין מעתירים על הגלות ע''פ הר''ם לונזאנו ע''ה
          להעתיר על חילול ה' בגלות ובפרט בחדש ניסן
          דברי הזוהר על תפלת הצדיקים בגן עדן בימי ניסן בעד החיים
          טעם שיש להתפלל בעד עילוי הנשמות בימי ניסן
          תפלה קדמונית לעילוי הנשמות לאומרה אחר קריאת הנשיאים
          טעם שאין לתקן תפלות ליחיד בלשון ארמי
          תפלה לעילוי הנשמות לימי ניסן
          מעלת הצדקה לעילוי הנשמות
          נשמות הנידחות נתקנות ע''י אכילה, ומעשה באריז''ל ותלמידיו
          כוונה בשבח המאיר לארץ ולדרים עליה בברכת יוצר
          טעם לברכת האילנות בימי ניסן ע''ד הסוד
          התעוררות על החרטה ומעשה התשובה
          תוכחה על מאיסת התענוגים
          ביאור מ''ש ז''ל דביומי ניסן ריש תורא בדיקולא ורמזו
          נטיית האדם בעבודת ה' כפי הרגלו בימי נערותו
          ימי ניסן ותשרי מזומנים לביטול יצר הרע
          מצות צדקה לעניי תורה בפרט בערב פסח
          אופן חלוקת תמיכה ללומדי תורה מהר''ם די לונזאנו ע''ה
          תוכחה לעשירי עם המתרחקים מן הצדקה
          מעלת השמחה במעשה הצדקה ושכרה
          ציונים והערות לפרק א
     
   פרק ב - ביעור והגעלה - אפיית מצה - קמחא דפסחא

          מנהג ישראל לבער חמץ כל שהוא ורמזו
          ביעור חמץ ורמזו
          ביעור חמץ מן הכלים ע''י הגעלה וליבון ורמזם לביעור סט''א
          אזהרה על הגעלת כלים ורמזה
          בירור החטים מן המוץ ורמזו
          ניפוי הקמח מן הסובין ורמזו
          מנהג אנשי מעשה לעמוד ולשמר החטים משעת קצירה
          כל הוצאות המועדים חוזרין בכפלים ורמז שנתן בזה האר''י
          התעוררות להיות פזרן במצוות
          הנזהר בפסח בכל חומרותיו סגולתו להשמר מחטא כל השנה
          דברי הזוהר בסגולת הזהיר מן החמץ
          האוכל חמץ בפסח אין חוזר בגלגול ישראל
          טעם שלשין במים שלנו ע''ד הסוד
          מנהג יפה שלא לשאוב מים שלנו ע''י עכו''ם
          טעם שאין ללוש במקום השמש או ביום המעונן ע''ד הסוד
          טעם שאין להניח כלל בצק בלא עסק ע''ד הסוד
          דיני לישת המצה ואפייתה
          אזהרה שלא לשלוח מצות לתנור ע''י הקטנים
          אזהרה שלא יגעו מצות זו בזו בעודן לחות, ודין מצה כפולה ונפוחה
          מנהג אנשי מעשה בעת רדיית הפת
          התעוררות לפזר ממונו בקניית המצות
          מעלת הנוהג בפסח כדעת המחמירין
          אזהרה שלא לקנות מן החשוד על הדבר
          אזהרה לבני אשכנז שלא להקל כמנהגי הספרדים בפסח
          כמה חלוקי דינים בגדרי המנהגים ואופן התרתן
          להחזיק יד עניים קודם פסח ל' יום
          טעם שנזכרו מתנות עניים תוך פרשת הרגלים
          מעשה הצדקה בנסים המצרי שאירע בעיה''ק ירושלים
          חיוב בני העיר בקמחא דפסחא
          מצוה להשאיל זל''ז כלי הלישה ומקום אפיית המצות
          ציונים והערות לפרק ב
     
   פרק ג - שבת הגדול - סדר הדרוש - אזהרות חמץ ומצה - י''ד ...

          מעלת שבת הגדול והניסים שאירעו בו
          ה' טעמים למה ניסי י' ניסן נזכרים לדורות ביום שבת הגדול
          מנהג הדרשה בשבת הגדול ואופן כוונת הדרוש
          דברי הרמב''ם במעלת התוכחה
          חשיבות התוכחה ובפרט בדורות האחרונים
          בני אדם משורש אחד סובלין זה על זה
          עוד בהנהגת הדרוש
          דרוש על התשובה ורמזי ביעור חמץ להר''מ אלשיך ע''ה
          התעוררות לחובת העיון ברמזי המוסר שבמצוות החג
          לסדר עיקר הדרוש בהלכות החגים ודברי תוכחה
          טעם שהיו הקהל רואין עמוד אש בשבת כלה של פסח וסוכות
          תוכחה לקבל האמת ממי שאמרו ע''פ הר''ם לונזאנו ע''ה
          מעלת מזכה את הרבים כאהרן הכהן
          אזהרה למבזים את המוכיחים
          לסדר הדרוש מהלכות ואגדות ודברי מוסר
          במ''ש ז''ל לא המדרש עיקר אלא המעשה
          צורך הדרוש במועדים ומה שנתבשר האלשיך ע''ה קודם פטירתו
          חשיבות הדרוש קודם פסח
          כמה פרטי דינים בהגעלת כלים לפסח
          אזהרה שלא להעמיד כלי חמץ בפסח בלא מחיצה
          דין שימוש בפסח בכלי זכוכית של חמץ
          אין ליתן קמח של פסח בשקי קמח של ימות השנה
          דין קמח שנשכו עכבר או נפל בו מים
          להזהר ממצה גזולה ומנהג חסידים הראשונים בזה
          דיני שאיבת מים שלנו
          כמה אזהרות בענין לישת המצה ושהייתה ע''פ ספר ''הזכרונות''
          אין ליתן מצות ומיני מתיקה בכלים של קמח וסולת
          טעם לאיסור טיחת דגים בקמח מצה ומעשה רב בזה
          איסור עשיית כסנין בפסח מקמח מצה
          דין קטניות בפסח ודין האורז
          מנהג יראים להשתמש בפסח בשמן זית, ודין שמן שומשמין
          פרטי דינים בענין אוכלין שנעשו בכלי חמץ
          בדין דבש הבא מהנכרים לענין איסורי חמץ ונסך
          לנהוג באחרון של פסח בחו''ל בכל חומרות הפסח
          חובת הדרשה ולימוד הלכות פסח קודם החג
          טהרת העון בד' ימים קודם הפסח
          הרהורי תשובה לימים שקודם פסח
          סוד שבת הגדול
          מעלת שבת הגדול ואזהרה למזלזלין בכבודה
          דיני תענית בכורות בי''ד שחל בשבת
          טעם לתענית בכורות וזמנה ע''ד הסוד
          דיני ביעור וביטול חמץ בי''ד שחל בשבת
          דין עשיית מלאכה אחר חצות בי''ג שחל בערב שבת
          זמן לישת המצות בערב פסח שחל בשבת
          מנהג התבשילין לערב פסח שחל בשבת
          סדר שחרית בערב פסח שחל בשבת
          דיני סעודה שלישית בער''פ שחל בשבת
          איסורי הכנה משבת ליום טוב
          דין ב' תבשילין בליל הסדר שחל במוצ''ש ונוסחת אשר גאלנו
          ציונים והערות לפרק ג
     
   פרק ד - בדיקת חמץ

          ביעור חמץ רומז לביעור הסטרא אחרא
          ביטול חמץ ורמזו וטעם שנתקן בלשון תרגום
          טעם להנחת י' פתיתי חמץ ע''ד הסוד
          כוונת הבדיקה ע''ד הסוד
          תפלה קודם בדיקת חמץ ע''ד הסוד
          כוונת ברכת ביעור חמץ ע''ד הסוד
          לבדוק חמץ בטהרה, ומנהג יראים ליטול ידיהם קודם הבדיקה
          טעם שאין לדבר עד סוף הבדיקה
          דרוש על מעשה התשובה מרמזי דיני בדיקת חמץ
          לבדוק החמץ בעצמו ולא ע''י שליח וכ''ש נשים וקטנים
          אזהרה למזלזלין במעשה הבדיקה
          סדר הבדיקה והביטול וטעם שהצריכו שניהם
          טעם שאין מברכין על ביטול חמץ
          טעם שמברכין על הביעור בלילה, וטעם שאין מברכין על הבדיקה
          שיירי החמץ יש להצניע קודם הבדיקה
          ציונים והערות לפרק ד
     
   פרק ה - ערב פסח - תענית בכורות - הכנות הסדר

          להכין צרכי הרגל בעצמו
          בקניות החג יפרש לכבוד הרגל, וסגולת המוציא הוצאות לפסח
          כשלוקח בשר לפסח לא יפרש לשם פסח
          לבטל החמץ שוב קודם שעה חמישית וטעמו
          טעם ביטול החמץ בלילה וביום ע''ד הסוד
          טעם לאיסור החמץ משעה שישית
          אזהרה למזלזלין בביטול החמץ ביום
          פרטי דינים בענין ביטול חמץ
          איסור הגבהה וטלטול בחמץ של הפקר
          דברים שאסור לעשות עם הגוי אחר הביטול
          אזהרה שלא להריח חמץ של גוי בפסח
          ראוי ליראי ה' להכין תבשילי המועד קודם שעה חמישית
          איסור מלאכה בער''פ אחר חצות וטעמו
          טעם לאיסור מלאכה אחר חצות ע''ד הסוד
          בער''פ יש לגלח וליטול צפרנים קודם חצות וטעמו ע''ד הסוד
          טעם שלשין המצות אחר שש שעות ע''ד הסוד
          לטהר עצמו במקוה אחר חצות לכבוד הרגל
          טבילת ערב פסח זכר למקדש ותוכחה למזלזלין בה
          האנוס בטבילה יטהר בט' קבין
          ללבוש ביו''ט בגדים חשובים משל שבת וכוונת הלבישה עד''ה
          להעתיר על הגאולה ביותר בערב פסח
          טעם לתענית בכורות בערב פסח
          מנהג טוב אף לנקבות בכורות להתענות בערב פסח
          הבכורות יעתירו בצומם על נפשם ועל משיח צדקנו
          תפלת עננו לבכורות בברכת שומע תפלה
          סדר אמירת קרבן פסח לאחר מנחה
          רמזי מוסר מקרבן פסח על מלחמת היצר
          להשתדל בעצמו בהכנת ''מצות מצוה'' וסגולתו לתקון העון
          לקרוא הלל בעת אפיית המצות בער''פ זכר למקדש
          לדקדק במצות מצוה שיהיו שמורות משעת קצירה
          לעשות המצות מצוה גדולות ובפרט מצה האמצעית
          אזהרה שלא יפחות למסובין מכזית לכל אחד
          באפיית המצות בער''פ יבטל הפירורין קודם חימוצן
          מנהג לרשום על ג' המצות בעת אפייתן א' ב' ג' ומנהג המקובלים בזה
          בהיתר מחיקת אותיות שע''ג המצות וטעם החילוק מעוגות
          לבער החמץ מהבית אחר אפיית המצות
          יזהר לאפות המצות היטב ויערכם על שלחנו מבעוד יום
          מנהג האריז''ל בשבתות ומועדים לאכול בשלחן של ד' רגלים
          טעם שיש לדקדק בליל הסדר לשנות שלחנו לשלחן ד' רגלים
          לסדר שלחנו בכלים היותר נאים ודברי הזוהר בזה
          מנהג א' מהראשונים להשתמש במשכנות של גוים בפסח בלבד
          סדר קערת ליל הסדר לדעת הפוסקים
          סדר קערת ליל הסדר ע''ד הסוד למהר''ח הכהן
          לא יניח חומץ תוך הקערה, ואופן הנחת המצות על השלחן
          יהדר כליו למצות ד' כוסות, ולעטר שלחנו בפרחים ובשמים
          להזמין עניים לשלחן הסדר מבעוד יום ותוכחה למזלזלין בזה
          טעם אמירת כל דכפין בליל הסדר ולא ביתר החגים
          ביאור הא לחמא עניא, וטעם אמירתו ע''ד הסוד
          להזמין עניים אף לסעודות היום ועונש מי שאינו משמחן
          מעלת המארח עמלי תורה על שלחנו
          ציונים והערות לפרק ה
     
   פרק ו - תפלת מעריב - ליל הסדר

          זכרון הניסים בליל החג, ולבישת בגדי לבן ע''פ ספר ''סדר היום''
          כוונת קדושת היום ותפלה ע''ד הסוד קודם ערבית
          מקראי קדש לומר קודם ערבית
          להתאמץ בכוונתו בתפלת ערבית של חג
          סגולת תפלה בכוונה להעלות שאר תפלות פסולות
          התעוררות על הכוונה בעת הזכרת יציאת מצרים בפסח
          סגולת הסיפור ביציאת מצרים לעורר הגאולה
          טעם שאמרו ד' צריכים להודות ולא חייבים
          לכוין לבו ביותר בברכת אמת ואמונה, וסגולת התפלה מעומד
          סגולת המכוין בסודי הכוונות של מצוות החג
          לומר הלל השלם בערבית של פסח ומקורו מדברי הזוהר
          כוונת ההלל ע''ד הסוד
          לומר הלל שבערבית בברכה, ותוכחה לאומרין אותו מיושב
          מנהג גדולי ספרד לגמור את ההלל בערבית כמנהג האריז''ל
          לומר בכניסתו לביתו מועדים לשמחה בקול רם
          לשורר על השלחן קודם הקידוש
          מקראי קדש ונוסח אתקינו סעודתא לומר קודם הפיוט
          פיוט לליל הסדר לר' בנימין נתן בן אלישע חיים ע''ה
          מעלת הפיוט הנזכר המיוסד ע''ד הסוד וסגולת אמירתו
          תפלה קודם ליל הסדר
          מקראי קדש לומר קודם ''קדש''
          טעם שיש לקדש מעומד וסודו
          בברכת הגפן בכוס ראשון יכוין לפטור כוס ב' ויתר פרטי המצוה
          מנהג קדמונים להדיח הכוס בין שתיה לשתיה מפני חיבוב מצוה
          מקראי קדש לומר קודם ''ורחץ''
          אזהרה למזלזלין בנטילה לדבר שטיבולו במשקה
          מקראי קדש לומר קודם ''כרפס''
          יכוין בברכת הכרפס לפטור המרור ויאכל פחות מכזית
          להזהר מאד לבדוק הירקות מתולעים
          מקראי קדש לומר קודם ''יחץ'' ואופן הבציעה
          מנהג אנשי מעשה לשלשל האפיקומן על שכמם
          מקראי קדש לומר קודם ''מגיד''
          לומר ההגדה בקול נעים ולא במרוצה
          דברי הזוהר בשבח המספר ביציאת מצרים
          תוכחה לממהרים בקריאת ההגדה
          טעם שסיפור יציאת מצרים נקרא הגדה
          חובת נשים בקריאת ההגדה ואזהרה שלא ישיחו בקריאתה
          מעשה מהאר''י באשה שנכנסה בה רוח על שכפרה ביציאת מצרים
          תוכחה שלא להתרשל בסיפור יציאת מצרים לבני ביתו
          טעם שתקנו קריאת ההגדה קודם הסעודה
          טעם שאין מברכין על קריאת ההגדה
          בנוסח הא לחמא אין לגרוס ''כהא'' וטעמו ע''ד הסוד
          טעם שפותחין בנוסח הא לחמא עניא לתקן חטא אדה''ר
          עוד טעם שפותחין בנוסח זה למ''ש שגלו על שלא אכלו לחם עוני
          סדר ההגדה וביאורה
          טעם שהוזכרה יציאת מצרים בתורה חמשים פעמים
          טעם שכופלין ההודיה בניסי יציאת מצרים ולא ביתר הנסים
          גדר החיוב בסיפור יציאת מצרים בליל הסדר ובשאר לילות
          ביאור יתר דברי ההגדה
          ביאור מה שפותחין בגנות ומסיימין בשבח
          ישועת ישראל נסבבת ביד אויביהם ורמז לזה בהגדה
          ישועת ה' לישראל מעלילת דם שאירעה בספרד
          לדעת האר''י יש להגביה הכוס באמירת והיא שעמדה
          סוד הפסוק ואעבור עליך ומקום אמירתו
          באמירת דם ואש ותמרות עשן ישפוך ג' שפיכות וסודו
          מנהג מורו לשפוך מן הכוס לכלי שבור
          ביאור משנת כל שלא אמר ג' דברים לא יצא ידי חובתו
          לומר נוסח ונאמר לפניו כו' בסגול
          טעם שחולקין ההלל בסדר לשני חלקים
          טעם שאין חשש הסח הדעת בחלוקת ההלל
          מקראי קדש לומר קודם כוס שני
          על כוס שני לא יברך
          דין המזיגה בשתיית ד' כוסות
          טעם שאין מברכין על מצות ד' כוסות
          מקראי קדש לומר קודם ''רחצה''
          מעלת הנטילה לסעודת הסדר וסודה
          מקראי קדש לומר קודם ''מוציא'' ''מצה''
          ינשק המצות קודם המוציא לחיבוב מצוה
          כוונת הבוצע בעת שמברך המוציא ועל אכילת מצה
          המברך צריך לאכול ב' כזיתים מהפרוסה והשלמה וטעמו
          בשיעור כזית יש להחמיר כתוס' שהוא ט' דרה''ם
          לא ישהה באכילתו יותר מכדי א''פ, ויכוין בברכת המצה ליתר הכזיתים
          לשמוח באכילת המצה המכונה בזוהר ''נהמא דאסוותא''
          סגולת אכילת מצה בשמחה וח''ו להיפך
          סגולת מצה להבריח מזיקין, ומנהג המקובלים לתלותה כנגד המזוזה
          סגולת המצה לזכות במשפט בראש השנה ודברי הזוהר בזה
          באכילת מצה מתקן חטא אדה''ר, וסגולתה לתקון מאכלות אסורות
          מקראי קדש לומר קודם ''מרור''
          סדר מצות מרור וכוונת ברכתו, וסגולתו לתקון חטא אדה''ר
          לשער כזית המרור בירקות ולא בנפח שלהן ויתר פרטי המצוה
          מקראי קדש לומר קודם ''כורך''
          סדר מצות כורך וטעמה
          אזהרה לכורכין כרפס ומרור ביחד
          יש להזהר שלא לשוח מברכת המצה עד אחר הכריכה
          מנהג קדמונים שלא לשוח עד גמר הסדר ולכה''פ יזהר עד אחר אפיקומן
          מצוה להסב כל הסעודה
          טעם ההסיבה ע''ד הסוד
          מנהג יראים שלא לאכול בסעודה לשובע משום מצות אפיקומן
          ראוי לשורר על שלחנו בחסדי ה' ולומר עליו דברי תורה
          מקראי קדש לומר קודם ''צפון''
          מנהג לילך עם האפיקומן ד' אמות ולומר כך היו אבותינו כו'
          לאכול שני זיתים אפיקומן זכר לקרבן חגיגה ופסח
          פרטי דינים במי ששכח לאכול אפיקומן והמסתעף
          מקראי קדש לומר קודם ''ברך''
          בברכת הגפן של כוס שלישי יכוין לפטור כוס רביעי
          מקראי קדש לומר קודם ''הלל''
          דין שתה כוס רביעי בלא הסיבה
          דין שתית קפה ושאר משקין אחר כוס רביעי
          מנהג מתקופת האריז''ל לקרוא שיר השירים אחר הסדר
          מנהג הנעורים בלילה לספר ביציאת מצרים ולהגות בסוד היום
          סדר מאמרי הזוהר לנעורים בלילה
          שבח הנעורים בלילה ומספרים ביציאת מצרים
          דין הזיווג בלילי יו''ט ראשון של פסח
          מנהג מהדרין לעשות ליל יו''ט שני כראשון לכל דבריו וסודו
          טעם לאמירת פסוק יהיו לרצון ופסוק ויהי נועם קודם המצוה
          חובת הבאים בסוד ה' לכוין בסודי המצוה
          מעלת המכוונים בסודי המצוה ע''פ כוונות האריז''ל
          סוד קדושת ליל הסדר
          תפלה ע''ד הסוד לומר קודם כוס ראשון
          תפלה ע''ד הסוד לומר קודם ''ורחץ''
          תפלה ע''ד הסוד לומר קודם ''כרפס''
          תפלה ע''ד הסוד לומר קודם ''יחץ''
          תפלה ע''ד הסוד לומר קודם ''מגיד''
          תפלה ע''ד הסוד לומר קודם כוס שני
          תפלה ע''ד הסוד לומר קודם ''רחצה''
          תפלה ע''ד הסוד לומר קודם ''מוציא מצה''
          תפלה ע''ד הסוד לומר קודם ''מרור''
          תפלה ע''ד הסוד לומר קודם ''כורך''
          תפלה ע''ד הסוד לומר קודם ''צפון''
          תפלה עד''ה לומר קודם ברהמ''ז וכוס ג'
          תפלה ע''ד הסוד לומר קודם כוס רביעי
          דברי המחבר על הכוונות שליקט מכתיבת ידי האר''י ומהרח''ו ז''ל
          מעלת המעתיר על הגאולה בפרט במעשה המצוות בחג
          תפלה ע''ד הסוד לומר קודם מוסף של פסח
          ציונים והערות לפרק ו

ימי העומר
     
   פרק א - ימי הספירה ודיניהם

          חיבת ה' וישועתו לישראל ביציאת מצרים
          ימי העומר וטעם שקרבנם שעורים ושתי הלחם חטים מהר''ם אלשיך ע''ה
          טעם לספירת ז' שבועות כנגד ז' טומאות
          טעם הלימוד בימי העומר בספר משלי ואבות מהר''ם אלשיך ע''ה
          עוד בטעמי ספירת העומר
          לספור העומר בליל שני של פסח אחר גמר הסדר וטעמו
          טעם הספירה אחר הסדר ע''ד הסוד
          אזהרה לזכור הספירה בליל סדר שני
          סדר קצירת העומר לליל ט''ז ניסן
          סדר קצירת העומר והקרבתו לומר קודם מוסף ביום ט''ז ניסן
          טעם שאומרין בספירה יה''ר שיבנה בהמ''ק משא''כ בשאר מצוות
          טעם שאין מברכין שהחיינו על הספירה
          טעם שאין מברכין על ספירת ימים לחוד וספירת שבועות לחוד
          דין ספר ימים ולא שבועות ויתר פרטים בזה
          דין שואלו חבירו מנין הספירה
          עיקר מצות ספירה בלילה ותוכחה לסופרין סמוך לשקיעה
          ראוי לספור אחר שקיעת ר''ת, ודיני אכילה קודם הספירה בחול ובשבת
          דין מי ששכח לספור בלילה
          דין המסופק אם דילג יום אחד מלספור ודין הודאי
          ראוי לכתחלה לידע מנין הימים קודם שיברך
          לכתחילה יספור ברוב עם דוגמת קצירת העומר
          ספירת העומר יש לאומרה מעומד
          טעם העמידה בספירה ע''ד הסוד ודין ספירה בנשים
          סגולת הספירה להאיר בעליונים ולמשוך שפע לתחתונים
          סגולת הספירה לעמוד לנו למגן מפני אויבינו
          תוכחה למזלזלים בספירת העומר
          דברי התעוררות להעתיר על שבר הגלות
          סגולת הספירה לטהר הנפש על ידה
          סגולת המצוות לעורר עליונים, וביאור הכתוב כי חלק ה' עמו
          תפלה קודם ספירת העומר
          מקראי קדש לומר אחר הספירה
          ציונים והערות לפרק א
     
   פרק ב - כוונות - קדושת הימים - תוכחות

          סוד ספירת העומר
          דברי המחבר על הכוונות שליקט מכתיבת ידי האר''י ומהרח''ו ז''ל
          תפלה ומקראי קדש לומר קודם ספירת העומר
          תפלה לאחר הספירה לליל א' בעומר
          תפלה לאחר הספירה לליל ב' בעומר
          תפלה לאחר הספירה לליל ג' בעומר
          תפלה לאחר הספירה לליל ד' בעומר
          תפלה לאחר הספירה לליל ה' בעומר
          תפלה לאחר הספירה לליל ו' בעומר
          תפלה לאחר הספירה לליל ז' בעומר
          תפלה לאחר הספירה לליל ח' בעומר
          תפלה לאחר הספירה לליל ט' בעומר
          תפלה לאחר הספירה לליל י' בעומר
          תפלה לאחר הספירה לליל י''א בעומר
          תפלה לאחר הספירה לליל י''ב בעומר
          תפלה לאחר הספירה לליל י''ג בעומר
          תפלה לאחר הספירה לליל י''ד בעומר
          תפלה לאחר הספירה לליל ט''ו בעומר
          תפלה לאחר הספירה לליל ט''ז בעומר
          תפלה לאחר הספירה לליל י''ז בעומר
          תפלה לאחר הספירה לליל י''ח בעומר
          תפלה לאחר הספירה לליל י''ט בעומר
          תפלה לאחר הספירה לליל כ' בעומר
          תפלה לאחר הספירה לליל כ''א בעומר
          תפלה לאחר הספירה לליל כ''ב בעומר
          תפלה לאחר הספירה לליל כ''ג בעומר
          תפלה לאחר הספירה לליל כ''ד בעומר
          תפלה לאחר הספירה לליל כ''ה בעומר
          תפלה לאחר הספירה לליל כ''ו בעומר
          תפלה לאחר הספירה לליל כ''ז בעומר
          תפלה לאחר הספירה לליל כ''ח בעומר
          תפלה לאחר הספירה לליל כ''ט בעומר
          תפלה לאחר הספירה לליל ל' בעומר
          תפלה לאחר הספירה לליל ל''א בעומר
          תפלה לאחר הספירה לליל ל''ב בעומר
          תפלה לאחר הספירה לליל ל''ג בעומר
          יום ל''ג בעומר הוא פטירת רשב''י ונוהגים להגות ברזין דיליה
          תפלה לאחר הספירה לליל ל''ד בעומר
          תפלה לאחר הספירה לליל ל''ה בעומר
          תפלה לאחר הספירה לליל ל''ו בעומר
          תפלה לאחר הספירה לליל ל''ז בעומר
          תפלה לאחר הספירה לליל ל''ח בעומר
          תפלה לאחר הספירה לליל ל''ט בעומר
          תפלה לאחר הספירה לליל מ' בעומר
          תפלה לאחר הספירה לליל מ''א בעומר
          תפלה לאחר הספירה לליל מ''ב בעומר
          תפלה לאחר הספירה לליל מ''ג בעומר
          תפלה לאחר הספירה לליל מ''ד בעומר
          תפלה לאחר הספירה לליל מ''ה בעומר
          תפלה לאחר הספירה לליל מ''ו בעומר
          תפלה לאחר הספירה לליל מ''ז בעומר
          תפלה לאחר הספירה לליל מ''ח בעומר
          תפלה לאחר הספירה לליל מ''ט בעומר
          סגולת ימי העומר למצוא סיוע גדול לטהרת הנפש וקדושתה
          ביאור פלוגתתם ז''ל אם בניסן נברא העולם או בתשרי ע''פ האר''י
          טעם מניעת גילוח בימי העומר עד''ה להתקדש בקדושה עליונה
          סוד איסור הגילוח בימי העומר
          ע''פ סוד יש למנוע מלגלח כל ימי העומר
          מנהג המחבר והחברים להסתפר במ''ח לעומר כמנהג מהרח''ו
          קדושת ימי העומר כחול המועד שבין פסח לשבועות
          קדושת ימות השנה תלויה בהתקדשות האדם בימי העומר
          ד' טעמים למנהג לימוד פרקי אבות בין פסח לעצרת
          ד' טעמים למה קראוה מסכת אבות
          אזהרה לקורין מסכת אבות בקהל ע''י הפעוטות
          תוכחה לימי הספירה ורמז מוסרם מהקדמונים
          יבאר שתלמידי ר' עקיבא מתו בעון לשון הרע
          תוכחה על חטא לשון הרע מספר ''עוללות אפרים''
          צידוק מידת הדין בעון לשון הרע
          תוכחה על פגמי הדיבור מהר''מ אלשיך ע''ה
          ציונים והערות לפרק ב

שביעי של פסח
     
   פרק א - נס קריעת ים סוף - הכנות יו''ט ולילו - למודי הלילה

          ירידת ישראל לים סוף בליל שביעי של פסח
          קטרוג שר מצרים בעת קריעת ים סוף ממדרש אבכיר
          דברי המדרש בסיפור מופתי קריעת ים סוף
          דברי המכילתא בענין עשרה ניסים שנעשו בים סוף
          דברי המדרש תהילים בניסי קריעת ים סוף
          ביאור הזוהר במ''ש ז''ל קשה קריעת ים סוף לפני הקב''ה
          בסוד קריעת ים סוף
          ראוי לטבול לכבוד יום שביעי של פסח לתוספת טהרה
          יחליף בגדיו לשביעי ש''פ בבגדים מיוחדים משל מועד וסודו
          מנהג טוב ללבוש בגדי לבן בשביעי של פסח דרך חירות
          סוד קדושת שביעי של פסח
          בערבית שביעי ש''פ יש לכוין ביותר בזכרון הניסים באמת ואמונה
          כשיכנס לביתו יאמר מועדים לשמחה וישורר על שלחנו
          מקראי קדש ונוסח אתקינו סעודתא לומר קודם פיוט הלילה
          פיוט לליל שביעי של פסח לר' אברהם נתן בנימין בן אלישע חיים ע''ה
          מעלת הפיוט הנזכר המיוסד ע''ד הסוד וסגולת אמירתו
          יקדש מעומד וישב מעוטף בבגדי לבן
          ראוי לספר בניסי קריעת ים סוף בליל שביעי של פסח
          דברי הזוהר בשבח המספר בניסי יציאת מצרים
          בסיפור הניסים ימשוך בדברי תוכחה שזה עיקר תכלית הסיפור
          מנהג קדמונים להיות נעורים בליל שביעי של פסח
          ליל שביעי ש''פ הוא עת רצון וטעם שראוי להגות בו בעניני משיח
          סדר לימוד לליל שביעי של פסח קודם חצות
          תפלה על גאולתינו וגילוי משיח צדקנו ובנין בית המקדש
          מעלת הלימוד בסדר הנזכר לעורר הגאולה
          סדר לימוד לליל שביעי של פסח אחר חצות
          מנהג קדמונים לקרוא פרשת בשלח עם השירה באשמורת היום
          שבח האומר שירה בכל יום ומאמרי הזוהר בזה
          תפלה אחר סדר הלימוד הנזכר
          שביעי של פסח הוא עת רצון להתפלל על הגאולה
          תפלה קודם הוצאת ספר תורה בשביעי של פסח
          ציונים והערות לפרק א

חג השבועות
     
   פרק א - ער''ח - חדש סיון - התורה וקניניה

          בחירת ישראל מכל העמים במעמד הר סיני
          חיבה יתירה נודעת לישראל בהר סיני מראש חדש סיון
          תכלית יציאת מצרים לקדשנו בקדושה עליונה
          ז' שבועות אלו כספירת ז' נקיים, וחילוק העומר משתי הלחם
          קדושה ודבקות שקנו ישראל בהר סיני מראש חדש סיון
          ימי סיון מסוגלים להתקדש ולהטהר מכל מיני טומאה
          יצייר בדעתו בימים אלו מעמד הר סיני ויעשה תורתו קבע
          מנהג האר''י לטבול בער''ח, וחיוב הטבילה בפרט בער''ח סיון
          מנהג יראים להתקדש בשלשת ימי הגבלה
          מנהג קדמונים להתפלל בימים אלו לתורה ויראה הוא וזרעו
          סגולת תענית הפסקה בער''ח סיון בתשובה וצדקה לזכות בתורה הוא וזרעו
          רמז מ''ש בעצרת העולם נידון על פירות האילן
          ביום מתן תורה העולם נידון על חילול התורה ומצוותיה
          הרהורי תשובה לתענית ערב ר''ח סיון
          תפלה להצלחת הבנים למנחת תענית ער''ח סיון ולטהרת העון
          חשיבות תענית ער''ח סיון, והתעניות שנהגו הקדושים אשר בארץ
          עוונות האב והאם גורמין סתימת לב לבניהם
          מנהג להתחיל לימוד התינוקות ביום מ''ת והסגולות הנלווים לזה
          ראוי להקדים תחילת לימוד התינוקות קודם שבועות וטעמו
          עיקר פתיחת הלב בתורה תלויה בטהרה מעון ולא בבקשת סגולות
          בעון ליצנות ודבורים אסורים מונעים האדם מלחדש בתורה
          מעלת הלימוד לשמה ע''פ הזוהר
          תוכחת הרח''ו לעוסקים בתורה שלא לשמה
          בעסק התורה לשמה נברא מלאך קדוש מאוד וח''ו להיפך
          תוכחה לדורשים בפלפולים של הבל
          חורבנות אשכנז נגרמו בעון לימוד הפלפול
          סגולת השגת החכמה ע''י יראה פנימית
          בשכר היראה זוכה לבנים חכמים וידועים
          אזהרה לירא מת''ח, ושכר האוהב אותם או מקבל פניהם
          להזהר בכבוד רבו אפי' כועס עליו, ומעלת המתנבל בד''ת
          מעלת הלימוד בחבורה, ומ''ש תוס' בענין לימוד מרב אחד
          סגולה לזכות בחכמה ללמד אחרים, ועונש מי שאינו מלמד
          סגולה להשגת חכמה היא השתיקה
          טעם שהשתיקה מסוגלת להשיג בסודות התורה
          סגולת הקם בחצות להשיג בסודות התורה
          סגולה להשגת החכמה היא במדת הענוה
          סגולת המצניע מעשיו מבני אדם לזכות בחכמה
          שכר המסתיר מעשיו מבני אדם להיות נסתר מבעלי הדין
          סגולה לחכמה היא החסד, וביאור מ''ש הרוצה להחכים ידרים
          סגולה להשגת החכמה לקום מפני שיבה
          סגולה להשגת החכמה להתודות קודם לימודו
          הזמנים והמקומות המועילים להשגה ברזי התורה
          עיקר השגת החכמה היא לטרוח בעיונה
          משל על עסק התורה ואהבתה מספר ''סדר היום''
          ציונים והערות לפרק א
     
   פרק ב - הכנות הרגל - תפלת מעריב - סעודה

          התעוררות תשובה לערב שבועות
          מנהג אחד מהקדמונים להתענות בערב שבועות וטעמו
          סדר חלוקת החדשים בין יעקב ועשו, וטעם ריבוי הצרות סמוך לשבועות
          סדר לימוד המסוגל לערב שבועות
          תפלה לאחר הלימוד
          ערב שבועות זמן תשובה על ביזוי כבוד התורה
          אופן שיתנהג האדם מר''ח סיון עד עצרת
          להכין סעודות החג בעצמו ויכוין לתקן פגם סעודות רשות
          טעם שראוי לת''ח להכין בעצמם צרכי שבועות יתר משאר העם
          לא יחוס על ממונו בהוצאות החג
          בערב שבועות יטבול לתוספת טהרה זכר למנהג אבותינו בסיני
          תוכחה למקבלים קדושת שבועות בעודם בטומאתם
          בגדולת האדם העובד את בוראו מספר ''סדר היום''
          כוונת הטבילה ע''ד הסוד
          בגדי יום טוב יהיו חשובים משל שבת
          כוונת מנחת ערב שבועות ע''ד הסוד
          להזמין עניים לאכול עמו בשלחן החג
          לקבל קדושת הרגל בשמחה
          אמירת מזמור י''ט וס''ח בתהילים עם כניסת החג
          כוונה ע''ד הסוד עם התקדש חג שבועות
          בענין המאחרים תפלת ערבית בליל שבועות
          יתפלל ערבית בנעימה קדושה ויאמר אתה בחרתנו בשמחה
          טעם שאומרין בתפלה זמן מתן תורתינו ולא חג שבועות
          בפלוגתת ר' יוסי ורבנן אם נתנה תורה בו' בחדש או בז'
          טעם שלא פירשה תורה חג שבועות כיום מתן תורה מהר''ם אלשיך ע''ה
          טעם שחג עצרת נקרא חג שבועות ע''פ הזוהר
          טעם שנקרא חג שבועות לדעת מהר''ח הכהן ע''ה
          בכניסתו לביתו יאמר בקול רם מועדים לשמחה
          ישב בסעודת החג בכובד ראש וימעט באכילתו
          ציונים והערות לפרק ב
     
   פרק ג - קדושת מתן תורה - לימוד הלילה - מנהגי היום

          חיבת ה' לישראל במעמד הר סיני
          מעלת השלימות שקנו ישראל בהר סיני להר''מ אלשיך ע''ה
          דברי הזוהר על אהבת ה' לישראל במתן תורה
          ביאור אמרם ז''ל חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה
          ביאור הכתוב ה' מסיני בא
          טעם ששיתף ה' יתברך שרי האומות במעמד הר סיני
          מאמרי הזוהר משלימות מעמד הר סיני
          דברי התרגום שני על הדיבור הראשון מעשרת הדברות
          דברי התקונים על ההשגות שהשיגו ישראל בעשרת הדברות
          לקט מאמרי חז''ל במעלת מעמד הר סיני ממדרשים ומזוהר
          דברי המדרש על הריפוי שנתרפאו ישראל במעמד הר סיני
          סדר עליית משה למרום לקבל תורה מספר ''מעין חכמה''
          סדר צירוף האותיות בעשרת הדברות מספר ''התמונה''
          פירוש הכתוב ומשה ניגש אל הערפל מפרקי דר''א
          דרגת נשמה שזכו בה אדם הראשון ומשה, וסוד נשמת רשב''י
          ד' זכירות שיש לזכור בכל יום מהאריז''ל
          כוונת ברכת התורה וטעם שאומרים אותה בלשון הווה
          מנהג עסק התורה בליל שבועות וסגולתו לזכות בבנים ת''ח
          מאמרי הזוהר על מנהג הלימוד בליל שבועות
          אזהרה להיות נעור בליל שבועות וסגולתו לכפר שאר לילות
          תוכחה למזלזלים בלימוד הלילה
          דברי התעוררות לדרוש בקהל על מעלת הלימוד בלילה זה
          מנהג קדמונים לעורר לב הציבור בסגולת הנעור בלילה זה
          ג' סגולות בלימוד ליל שבועות
          סגולת הנעור בשבועות והו''ר לתקן פגם העינים
          מנהג האר''י והחברים לדבר בליל שבועות בלשון הקדש
          מעשה שהיה בבית מדרשו של הבית יוסף בליל א' משבועות
          מעשה שהיה בבית מדרשו של הבית יוסף בליל ב' משבועות
          מעלת הלימוד בליל שבועות וחומר המפסיק בשיחה בטילה
          מצוה לחזר בלימודו אחר עשרה
          דברי המדרש במעלת הקדיש אחר הלימוד באגדה
          אזהרה שלא להרבות בקדישין
          קודם חצות ילמדו בפסוקי תנ''ך ואחר חצות בתורה שבעל פה
          דעת מהר''ח הכהן שאין להגות במשנה בלילה זה
          מנהג יראים להגות בליל שבועות באדרא רבה וטעמו
          ראוי לקרוא האידרות בעמידה ואזהרה לקורין אותם במרוצה
          מנהג קדמונים לעמוד בקריאת האידרות, ותוכחה למפסיקים בשיחה
          מעלת קריאת הזוהר לזכך הנפש אף למי שלא בא בסוד ה'
          תפלה קודם תקון ליל שבועות
          כוונת כ''ד שמות היוצאים מכ''ד ספרים
          מעלת המכוין בסודי הדברים
          לקרוא שיר השירים אחר סדר הלימוד
          מנהג הטבילה בשבועות קודם עלות השחר וטעמו
          תפלה ע''ד הסוד קודם הטבילה, וסדר כוונת הטבילות
          מעלת הנעור בלילה ואופן שיכוין מי שלא בא בסוד ה'
          עיקר תקון הלילה לחבר לילה ביום
          אזהרה להולכים לישון בשבועות עם עלות השחר
          הנעור בלילה יטול ידיו בלא ברכה ודין יתר הברכות
          יסדר תפלתו בקול נעים לכבוד קדושת היום
          מנהג לעטר בתי כנסיות במיני שושנים וטעמו
          ראוי לכל הציבור לעטר הס''ת בכתרים ושושנים ולשורר בהוצאתו
          לומר י''ג מדות בעת הוצאת ספר תורה
          תפלה לעת הוצאת ספר תורה בשבועות
          טעם שיש לעמוד בקריאת הדיברות ובהפטרת היום
          להרבות בשמחה בסעודת שבועות יותר משאר יו''ט
          מנהג קדמונים לבצוע בשבועות במצות של פסח זכר לחירות
          מנהג לאכול חלב עם דבש ולעשות זכר לשתי הלחם
          מעלת לימוד שעה אחת בשבועות כיום שלם בשאר ימים
          מנהג יראים להגות בתקון ליל שבועות אף בליל שני וטעמו
          מעלת הנעור בשני הימים ואופן שינהג מי שאנוס לישון
          ציונים והערות לפרק ג





מבוא שערי חמדה - על המחבר ועל הספר

בשל שייכות המבוא לכל חלק הספר - הבאנו את המבוא כספר נפרד במאגר (הממוקם בתיקיית ''שונות'') לחץ כאן להצגת המבוא





ראש חדש

והיה מדי חדש בחדשו ומידי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחוות לפני אמר ה'





פרק א - סדר ערב ראש חדש



מנהג להתענות בער''ח על חילול ה' ומשיחו וחורבן ירושלים וגלות ישראל

א. יכונו החסידים והניגשים האמונים עלי אהבת צור עשם לאשר ולקיים חק וזמן שמו אחרונים וקדמונים אחזו שער שערו

בנפשותם להתערב והתערב בערבי ראש חדשים יחד בשערי צדק ולהשתתף בפריטי צער בת רבים, אשר שתו איש עדיו לבלום הואיל הלוך אחרי ש''ב בצו''ם בעל בכי ככל הכתוב במגילת תעניות, כי ראה ראו והתאוננו אשר נתמלא צר הצורר ומחרבנה של ירושלים זו רעה חולה לא זורה ולא חובשה ארץ צבי לכל הארצות שכולה וגלמודה, ישומו ישרים על זאת כי אזלת יד, ה' הסתיר פניו ממנו ומאתנו היתה זאת.

ב. ועוד אחרת כי יעקב למשיסה וישראל לבוזזים עם בזוי ושסוי וכל האזרח בישראל ישבו בצוקות ומבוכות ארוכות, ושחוק עשה אלהים לנו ולמולדתנו הלעג השאננים הבוז לגאיונים אשר פיהם דבר שוא ותפל על ה' לאמר היש לכם אב בשמים ואח לצרה יולד, העוד אביכם שבשמים חי פועל ישועות בקרב הארץ, ועל רוח אפינו משיח ה' יפטירו בשפה יניעו ראש לאמר אלהים עזבו ויתר דברי סרה אשר כבוד אלהים הסתר דבר, תצלנה אזנים משמוע אהא ואוי לאזנים שכך שומעות, עונותינו הטו אלה וחטאתינו מנעו הטוב ממנו.

ג. ואולם בעבור זאת כל הקרב הקרב אל משכן ה' ימוד בעצם תומו באומד ובמחשבה את כל הקורות אותם שנות ראינו רעה, ואנחה עושה מצוה על חילול שם ה' ועל משיחו, לבו יתחולל בצער מתחולל וחק תוכות מוח עצמותיו, כי הנה אף אשר הוא ישכון בערץ שורשו הלא זה האיש ירגיש ההרס והסתירה בהסתר סוכת דוד אשר לפי חורב מי מרום יבשו הדשאים וצמקו בבין חציר וענפי כרם חמד הלא יצעירו עוללות ולפי ערך החלק אשר בו יהיה לו לו יגרע.



ראוי לייסד משמרות בער''ח שיעתירו על הסתר סוכת דוד ומשיחו

ד. כי על כל אלה מנהג טוב להולכים בתמים להוסד סוד ישרים ועדה להסתופף בבית ה' מן בקר עד ערב בכל ערב ראש חדש במש''מרות נטועים כל משמר ומשמר במקומו מונח, רביע היום בתפלות ותחנונים ושערי דמעה לא ננעלו עד היות עינא ולבא תרי צרצורי מטיפין וחוזרין ומטיפין מן האדום האדום, אשר רוב שיחם ויגונם הפך את מימיהם לדם ומי אמרים המררים על הסתר סוכת דוד האהובה ועל חרפת ה' ועל משיחו ושוד עניים ואנקת אביונים ויהי העם כמתאוננים, ושאר היום בקבע למודם תמיד לא יחשו מלבקש את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם ועל שבירת גאון עוזינו המקדש המעוז ועל שמו הגדול המחולל בגוים, יאמר אלוה לרחם על ציון כי היא בית חיינו ולאהובת נפש ישקיף וירא ממרומים.

ה. ומה טוב חלקו ומה נעים גורלו של עושה אלה לחבב את האישורים אישור כולל ומוסיף לעורר כסא רחמים, גם זה לעומת זה אם יעלה לשמים ענן כבוד פעולו בכשרון ורוב צדקה לו יהנה להיליד אגלי טל אורות ואד אמונים לא יכזבו מימיו נאמנים מרדת, קנה שם טוב קנה לעצמו תואר חבר נאה וריע אהוב למעלה כי אחרי הולידו את פלג אלהים ממנו יצא שפע שובע שמחות, הצומח יצמח והגדל יגדל ויהי כבוד ה' לעולם.



טעם תענית ערב ראש חדש משום פגם הלבנה

ו. ואולם טעם למציאות התענית הזה בערב ראש חדש לפי דעת הראשונים הוא כי מודעת זאת היות ישראל מונין ללבנה כמו שאמרו בזוהר ויחי דף רל''ו ע''ב ז''ל, ר' יוסי פתח עשה ירח למועדים וכו' עשה ירח למועדים בגין לקדשא ביה ירחין וריש שתין ולעלמין סיהרא לא נהיר אלא משמשא וכד שמשא שליט לא שלטא כד אתכניש שמשא כדין סיהרא שלטא ולית חושבן לסיהרא אלא כד אתכניש שמשא ותרוויהו עבד קודשא בריך הוא לאנהרא הדא הוא דכתיב ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ והיו לאותות אילין שבתות דכתיב כי אות היא ולמועדים אינון ימים טובים ולימים אילין ראשי חדשים ולשנים אילין רישי שנין דלהוון אומות העולם עבדין חשבן לשמשא וישראל לסיהרא.

ואזלא הא כהא דאמר ר' אלעזר כתיב הרבית הגוי לו הגדלת השמחה הרבית הגוי אילין ישראל דכתיב בהו כי מי גוי גדול וכתיב גוי אחד בארץ לו הגדלת השמחה בגיניה ממש דא סיהרא דאתרביאת בנהורא בגינהון דישראל אומות העולם לשמשא וישראל לסיהרא הי מינייהו עדיף ודאי סיהרא לעילא ושמשא לאומות העולם תחות האי סיהרא הוא וההוא שמשא מהאי סיהרא נהיר חמי מה בין ישראל להו ישראל אחידי בסיהרא ואשתלשלו בשמשא עלאה ואתאחדו בה דנהירא משמשא עילאה ומתדבקאן ביה דכתיב ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום, ע''כ.

ז. הנה משם מתבאר שהלבנה הזאת פה למטה היא רמז ללבנה העליונה אם הבנים וכיון שיש למטה מיעוט וחסרון כן למעלה חס ושלום, ולכן בערב ראש חדש שהרי היא פגומה מכל וכל ראו הקדמונים ע''ה להבין ולהתענות ולהשתתף עמה בצרתה ולקבל ייסורין על כי עונותינו הטו אלה אם על בנים רוטשה באורך גלות החיל הזה ונעלמה מעיני כל חי.



דברי הזוהר בשבח המצטערים על הסתר הלבנה

ח. והאריכו בזוהר בשבח המגיע לצדיקים המצטערים על הסתרתה בפרשת וישב דף קפ''א ז''ל, וכד סיהרא אתפגים בההוא סטרא דחויא בישא (פירוש נחש אשת זנונים שפחה מטונפת) כדין כל אינון נשמתין דנפקין אף על גב דכלהו דכיין וכלהו קדישין הואיל ונפקי בפגימו בכל אינון אתרי דמטו אינון נשמתין כולהו אתברו ואתפגימו בכמה צערין בכמה כאבין ואילין אינון נשמתין דאתרעי בהו קודשא בריך הוא ואף על גב דנשמתין אינון בעציבו ולא בחדוה רזא דמלה שריין כגוונא דלעילא גופא אתפגים ונשמתא לגו כגוונא דלעילא ודאי כגוונא דא.

ובגין כן אילין אינון דבעיין לחדתותי בחדתותא דסיהרא ועל אילין כתיב והיה מדי חדש בחדשו וכו' יבא כל בשר ודאי דאילין יחדתתון בכלא ובעיין לחדתותי בחדתותא דסיהרא ואילין אינון בשותפא חדא בסיהרא פגימין בההוא פגימו דילה ובגין כך איהי שרייא בגוויהו תדיר דלא שבקת לון כמה דאת אמר ואת דכא ושפל רוח וכתיב קרוב ה' לנשברי לב לאינון דסבלי עם סיהרא ההוא פגימו אינון קריבין לה תדיר ועל דא להחיות לב נדכאים באינון חיים דאתיין לה לאתחדתא יהא לון חולקהון אינון דסבלו עמה יתחדתון עמה ובגין כך אילין אינון חברים משותפים בהדה זכאה חולקהון בעלמא דין ובעלמא דאתי דאינון זכו להאי למיהוי חברים בהדה עלייהו כתיב למען אחי וריעי ע''כ.

הנה מתבאר מכאן גדל פרע שכר הנשבר לב על ה' ועל משיחו כן ירבה וכן יפרוס חסד עליון כנפי חסידותו על ראשם כי שמו אותותם אותות ומופתים על קרבתם אל ה' אשר הוא כברכתו בירך אותם בפרק חלק נחלת שדי ממרומים ועתידים להתחדש כמותה.



דברי הזוהר בשבח המצטערים בגלות האחרונה בצער השכינה

ט. ובזוהר פרשת פנחס, זכאה איהו מאן דאשתדל בגלותא בתראה למנדע לשכינתא ולאוקיר לה בכל פקודין ולמסבל בגינה כמה דוחקין כמה דאתמר אגרא דכלה דוחקא ע''כ, ובזוהר פרשת נח דף ע''ג, וחטאתי נגדי תמיד דא פגימו דסיהרא דלא נפקא מסאבותיה עד דאתא שלמה ואתנהירת באשלמותא וכדין אתבסם עלמא ויתיבו ישראל לרחצן דכתיב וישב ישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו ועם כל דא וחטאתי נגדי תמיד ולא אתפסק מעלמא עד דייתי מלכא משיחא לזמנא דאתי כמה דאת אמר ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ע''כ.

י. אשר משם בארה כי אף בדורות אחרונים אלה אף כי נתחדשו עניינים רבים בעליונים למעלה כנודע לחכימי לבא, מכל מקום וחטאתי נגדי תמיד כתיב עד יצא כנוגה צדקו של משיח אלהי יעקב בפרסום רב והיה כל הארץ שפה אחת לכולם לקרוא כולם בשם ה' ולעובדו שכם אחד במהרה בימינו.



חסידים הראשונים היו מרבים להתמרמר על גלות השכינה

יא. וחסידים הראשונים אשר בימיהם היו תוקף השמדות והגזרות והגלות כי על כן באו בצל קורת ירח יקר העולה ויורד בדלי דלות והוא לחוף עניות, מפני אשר צלח חשך ויחשיך פניו משחור כי קצף אשם עצום עצם עין השמש מנגדו וישם שם את פרוכת המסך בעוונותינו הרבים, כמה היו מעלין את המדומע באחד ומאה קו''ל התחלות קשות במספד וקינים להתמרמר על גלות אם הבנים עד אשר כל שומען יחרד לבו ויתר ממקומו, נמס כל לב ורפו כל ידים וכל ברכים תלכנה מים.

יב. ואמרו על מהר''ר אברהם מונסון עליו השלום כשהיה אומר דברי הריצויים והסליחות בדמע לב הוא היה אומר, וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה ולקחת לך לאשה ההוא אמר כלפי השכינה, אז נתקנו מורשי הלבבות משמוע קול יללתו וצעקתו עד להפליא הוא וכל יושבי אדמת הקדש האיתנים.



ר' אברהם הלוי היה מעורר על שמירת שבת ואמירת תקון חצות

יג. וכמוהו הרב מהר''ר אברהם הלוי עליו השלום אשר אחר שהלך ירמיהו בגלות שכינה בכל מקום ומחדש קינות על המקדש המעוז ועל קודשא בריך הוא ושכינתיה, בא באחד מאיתני ארץ הקדושה הרב מהר''א הנזכר שהיה חסיד קדוש ופרוש כל ימיו, והוא היה כל ימיו אפטרופוס גדול לשבת מכריז ומזהיר את ישראל תמיד אנשים נשים על שמירתו.

וכה משפטו כל ימי חייו מידי שבת בשבתו לכתת רגליו בשוקים וברחובות בבתים ובחצרות לילה ויום מחצות אור השישי לזרז את העם שיכינו את אשר יביאו ושתהא אשה משכמת ואופה, ושיהיו נועלין החנויות סמוך למנחה כדי שיהא שהות ביום להתקדש לקראת שבת כלה מלכתא בטבילה וברחיצת פניו ידיו ורגליו בחמין וחילוף שמלותיו בקריאת הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום כמו שהארכנו בפרקי שבת.

ובאשר ירמיהו היה מוכיח את ישראל ולא שמעו ולא הטו את אזנם, עתה נפל פחדו ואימתו על כל ישראל וסרים כולם אל משמעתו, והיה תמיד דורש ומזהיר על התשובה ומעשים אשר הוא היה עושה לעורר לבות בני אדם לתשובה, והיה שוכב עצמו במטה של חרולים ערום מכל והוא היה אומר בבכי ואנקה, מי האיש החפץ להפטר מעונש שריפה ממני יראה וכן יעשה וכן כולם ונעשה התעוררות גדול על ידו.

יד. וכן היה מקדים בחצות לילה וסובב ברחובות קריה אל רחוב היהודים ונתן קולו בבכי מר ואמר, אחינו בית ישראל הלא ידוע לכם ששכינת עוזינו גולה וסורה בעוונותינו ופשעינו ומקדש גאון עוזינו היה לשריפת אש וישראל הם בגלות המר והנמהר בדלי דלות וענויים קשים ומרים ונהרגו הרבה חסידים וחסידות בחורים גם בתולות זקנים עם נערים בארבע מיתות, אשר לחרב לחרב ואשר לשריפת אש לשריפת אש וכו' ובמיתות משונות וקשות ואתם אחי וריעי שוכבים על מטותיכם בהשקט ובמנוחה, בואו אחי בואו ריעי קומו קומו זרע קדש ברוכי ה' ונצעק אל ה' אלהינו מלך יושב על כסא רחמים אולי יחנן ה' צבאות על שארית פליטת ישראל.

והיה דופק על פתחי דלתי הבתים של קהילה קדושה צפת ולא נתן מנוחה והשקט לכל בני ישראל והיו קמים באימה וביראה בשעה אחת עד שנשמע קול לומדי התורה עד למרחוק, ורבינו האר''י ז''ל היה מפליג ברום מעלתו והשיג ברוח קדשו שהוא היה ניצוץ ירמיהו הנביא ע''ה.



מעשה בר' אברהם הלוי והאר''י, והשכינה שראה בכותל המערבי

טו. ויהי היום חלה אותו צדיק והגיע עד שערי מות ונכנס אצלו הרב ז''ל לבקרו ויאמר לו הן קרבו ימיך למות, אכן אלמדך להועיל ואם כה תעשה יוסיפו לך עוד כ''ב שנים, קבל עליך מעתה ללכת להתפלל לפני כותל מערבי ותשפוך תחינתך שם ותזכה לראות פני שכינה ותתרפא מיד מחולייך, ומיד נדר ללכת כדבר הרב ז''ל ותכף ומיד נתרפא מחוליו, ואז מכר מטלטלי הבית לצורך הוצאת הדרך כי היה עני ביותר וילך לירושלים ובא לפני כותל מערבי והיה קורע כדין הרואה בית המקדש בחורבנו, ותכף נתגלתה עליו השכינה וראה אותה כ''ב יכול כמו שראה אותה ירמיהו הנביא הולכת מבית קדש הקדשים וראשה פרועה כמו שאמרו במדרש איכה. 1

וכיון שראה אותה החסיד ר' אברהם עליו השלום בצער גדול כזה אז נתן את קולו בבכי קול ברמ''ה וצעקה גדולה ומרה, והיה רץ מרוב הצער כנגד בית אחד אשר שם והכה את ראשו בכותלי הבית ונתעלף מרוב הצער ונפל לארץ, ואז ראה שהשכינה לקחה את ראשו בין ברכיה וקנחה את דמעות עיניו ואמרה לו אברהם בני התנחם כי יש תקוה לאחריתך ושבו בנים לגבולם, ואחר זה שב רוחו בקרבו וחזר לצפת תוב''ב.

ויבא לפני הרב ז''ל ושאל לו הרב ראית כזאת וכזאת והשיב לו הן, ואמר לו כל זה ראית בזכות התשובה שנתעוררה על ידך ובזכות זה הוסיפו לך מן השמים כ''ב שנה בעבור השכינה סוד תורה שבעל פה הנבנית מכ''ב אותיות ובעבור נשמת ירמיהו הנביא עליו השלום אשר היא עמך, רק חזק ואמץ ביראת ה' להוסיף בהתעוררות התשובה לבני העיר דבזכות חדא כנשתא יכנש גלותא ונשמתו היא הועילה לך לעזרך באלה המצוות.



המצטער בצער השכינה משתתף עם אבלי ציון שלמעלה

טז. וכאלה רבים ונכבדים בכל דור ודור נשא לבם אותם להתעורר ולהשתתף בפרק השותפין העליונים אבלי ציון המצויינים למעלה, ואשרי אנוש יעשה זאת גם בדורות אחרונים האלה על חילול שמו הגדול המחולל בקרב הגוים ועל הסתר סוכת דוד עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהלה בארץ ויצא כנגה צדקה וישועתה כלפיד יבער וכאשר רמזנו למעלה מאמר הזוהר בפסוק וחטאתי נגדי תמיד.



סוד כוונת התענית בערב ר''ח

יז. ואשר בא בתעלומות חכמה ויונק מסוד תנחומיה אם הוא מתענה מפני חסרון הלבנה כפי דעת הראשונים, יכין לו לכוין כי כל תקון נוקבא דז''א הוא משלשה עדרי צאן הרובצים עליה, והנה היסוד איננו מגיע אפס עד חצי המלכות וכולו מלא חסדים דיסוד אב הרחמים כנודע אשר הוא מגיע עד עטרת תפארת וג' עדרי צאן המה בסוד ל' כל אחד כלול מעשר, ואם כן עד ט''ו דהיינו החצי היא מאירה מכח החסדים ומשם ואילך הולך אורה ומחסר כי קליפת נגה עולה ליהנות מן הקדושה וכל מה שעולה אורה מסתלק עד שבערב ראש חדש אין לה אור, ולכן צריך להתענות במשמרת החדש לבקש עליה רחמים ובראש חדש בדרך נס חוזרת ומתקדשת ומתחדשת בשלימות, וזהו סוד ההל''ל שעולה יו''ד ה''י יו''ד ה''ה בסוד ב' מוחים מצד החסדים כמו שנבאר במקומו.




תענית ער''ח יש להקדים קודם יום המולד ומנהג מהר''י סרוק בזה

יח. ולפי טעם זה עתה תראה כמה שגו בחוזה העם המתענים תענית זה ביום שנפל להיות המולד בו דהואיל וכל טעם התענית הוא על מיעוט הירח כיון שכבר היה המולד כבר אין לה מיעוט כלל.

יט. ומורי ז''ל העיד בשם מהר''י סרוק ז''ל שהיה מתענה ביום המולד עצמו עד עת בא המולד ואז היה אוכל אפילו חל להיות המולד בחצי היום, ובתפלת שחרית ערב ראש חדש לא היה אומר תחנונים אם חל להיות המולד קודם זמן תפלה, וכן לענין התספורת ותגלחת הצפרניים וטעמו ונמוקו עמו כאמור.



מתענין אף בחדש ניסן משמרת ער''ח אייר

כ. ומכאן תשכיל טעות העם המתענים משמרת חדש אייר בחדש אדר מפני שאין מתענים בחדש ניסן ושגו בחוזה בשתים, אחד שהרי כתבו הפוסקים דהתלמידים שנוהגים להתענות שני וחמישי כל השנה מפני חילול ה' וכו' שגם בחדש ניסן מתענים דאין לבטל אותם התעניות מפני מה שהקריבו הנשיאים ועשו יום טוב, וכל שכן וקל וחומר שיתענו אחר הפסח תענית ערב ראש חודש שקבלו על עצמם לחיוב בכל השנה, ועוד כי הואיל ומטעם חסרון הלבנה נגעו בה איך יתענו על חסרונה העתידה והוא מנהג בורות.



ר''ח שחל בשבת או בראשון יתענה ביום ו'

כא. וכשחל ראש חדש באחד בשבת לפי טעם זה לא אמרינן הואיל ונדחה ידחה ליום ה' אלא כל כמה דמקרב טפי לערב ראש חדש עדיף טפי ויתענו בערב שבת, וכל שכן כשחל להיות ראש חדש בשבת שיתענו בערב שבת שהרי ערב שבת זמנה היא וזה פשוט.



ער''ח הוא כיום כפור קטן ומתענין בו לפשפוש המעשים

כב. ואולם עוד טעם אחר יש במציאות התענית הזה בערב ראש חדש והוא עיקר לזמן דרא בתראה, והוא כי ערב ראש חדש הוא יום כפור קטן על כי הוא יום כולל כל החדש וזמן כפרה לכל היא כאשר נאמר בנוסח מוסף ר''ח ראשי חדשים לעמך נתת זמן כפרה לכל היא וכו'.

וראוי להבין ולהתענות בעצם היום הזה לפשפש כל איש במעשיו אשר פעל ועשה בימי החדש וי''סר אותו בחר''ט בוידוי וחרטה גמורה, ולא יתכן להכניע לבב הערל לשוב אל צור עשהו אם לא בתענית כי אם הוא אוכל ושותה ועוסק בעסקיו יגבה לבו ולא יאבה לחפש דרכיו ולחקור מעלליו אשר לא טובים כי הוא צדיק וישר בעיניו ומראה מ''ט פנים טהור על השרץ שבידו, אכן כיון שמענה את נפשו ויחלש חושים תש כחה של קליפה פרוכת המסך מבדיל בינו לבין אלהיו והחי יתן אל לבו.



מנהג יראים להתענות בער''ח ולהתבודד בו

כג. ולפיכך המשכילים יבינו ומידי ערב ראש חדש בחדשו ישובו אל ה' בכל לבבם וישליכו מידם השרץ אשר שרצו המים הזדונים למיניהם ויבקשו העזר האלהי שיברא להם לב חדש ורוח חדשה.

ומדרכי האנשים הניגשים להיות כל איש מתבודד עצמו בחדר מיוחד ביום צום התענית הזה להיות פנוי באותו יום מכל מלאכה ומכל עסק גופני כדי שיהיה לבו פנוי באותו יום מכל מלאכה לעיין במעשיו, ויהיה יום זה אצלו כיום השבת על דרך שנאמר הן ביום צומכם תמצאו חפץ, שמע מינה שביום הצום אסור למצוא חפץ כמו בשבת שנאמר בו ממצוא חפצך ודבר דבר.

ובכן אז יתבונן במהות עצמו דהיינו מהות החומר והצורה ובמהות מקום מוצאם אשר הנשמה אצולה מאת אבינו שבשמים ובעולם הזה הוא כגר ולפיכך מוטל עליה לסבול תנאי הגירות כמאמר דוד המלך ע''ה כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי, כלומר הנשמה האצולה מעמך היא כגר בעולם הזה אבל הגוף הבא לי מאבותי הוא תושב ככל אבותי בארץ מאפליה אשר הזכירה הזאת מועלת אל כל איש ישראל להביאו ברסן יראת בוראו כמאמר עקביא ע''ה. 2



עיקר התענית לוידוי וחרטה, ותוכחה למענגים עצמן ביום זה

כד. ואז יתחרט בלבו על המעשים רעים אשר כבר עשה בימי החדש ויוסיף יגון בלבבו כשימצא עונו לשנוא, ופלגי מים ירדו עיניו ובמסתרים תבכה נפשו על כי הגדיל אויב פנימי ויפתהו בחלק שפתיו להמרידו במלך עליון גדול ונורא קדוש הוא, ואז יתודה בסתר בלב שלם לא כדרך הוידויין שאומרים בבית הכנסת ומכה בלבו לומר אשמנו כאילו ידיו נשואות השמימה אכן לבו בין תנור וכירים להרהר בהבליו כמו שהארכנו בחלק השני בפרקי הסליחות.

ואחרי הוידוי יקבל עליו באמת שלא לשוב עוד לכסלה מדעתו ולעשות תשובה ראויה לכל עון פרטי, ואף על פי שמן התורה בביטול בעלמא סגי והוא שיתחרט על הראשונים ויקבל עליו שלא ישוב עוד לילך בדרך נחש עקלתון ויהיה נכח ה' דרכו, מכל מקום הצריכו חכמים עוד לעשות לרוח משקל דהיינו לשקול עצמו צער לעומת מה שנהנה מן החטא ויתר הפרטים המבוארים בחלק השני.

כה. ובדרך זה הצום הוא נדרש ואינו נדרש לעצמו כי אם אל התועלת היוצא ממנו, וזאת לפנים בישראל כי בזמן שהיו גוזרין איזו תענית היה היום אצלם כיום השבת שאסור בכל מלאכה כי אם בחפצי שמים וביראת ה' כל היום, ומזה הטעם היו צמים ומתענים שלא יטרידם שום עסק גופניי כמו אכילה ושתיה וזולתם עד אשר יהיו כמלאך ה' צבאות, זהו הצום הנכבד ויום רצון לה' ועל צום כזה בודאי צוה ה'.

לא כן רבים מעמי הארץ הצמים ומתענים והם הולכים כל היום ההוא אחר חפציהם, ולא די שלא יהרהר ויפשפש בעצם היום ההוא במעשיו אלא אף גם יוסיף חבילות עבירות ביום ההוא במשאו ומתנו והוא הולך ומטייל ברחובות ובשוקים כדי שישכח רישו ועמלו לא יזכור.

כו. הכזה יהיה צום יבחרהו אלוה ממעל, הא למה זה דומה למשל אשר משלו ראשונים לעבודת התפלה כשהיא בלא כוונה שהוא דומה לעבד שבא אדוניו לביתו וצוה אשתו ובני ביתו לכבדו ולעשות כל צרכיו והוא הולך ומטייל בראש כל חוצות ונמנע מעבוד אותו בעצמו ומלהשתדל בכבודו ולעשות מה שהיה ראוי לו אשר היטב חרה לרבו עליו ולא קבל כבודו ועבודתו והשיב הכל בפניו.

כזה המתפלל בלא כוונה הוא המכבד לרבון העולמים על ידי אנשי ביתו והם כלי המעשה, הפה מדבר והרגלים עומדים והראש ישתחוה ולבו בל עמו כי השכל אשר משכנו בלב אין לו חלק בעבודה ההיא כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק כי מחשבתו משוטטת ברחובות ומהרהר בדברי הבאי והוא עומד בבית הכנסת, ועל זה נאמר בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה.

כן הדבר הזה בענין צום התענית שגם הוא אינו נדרש לעצמו כי אם לקרב לבם אל ה' לשוב אליו ולפשפש במעלליהם, אכן כשהם מובאים בית ה' בלא כוונה אמיתית אין חפץ לה' בם, וכל שכן ברשעים המתכוונים לכוונות חצוניות וזרות המפגלים קרבן תעניתם בלי ספק פיגול הוא לא ירצה והוא הזבח הנזבח לשעירים ועל דבר עולה וזבח כזה בודאי לא צוה אלהים, ובחלק שני נאריך עוד בזה בעזר משדי.



דברי הרמב''ם כיצד ינהג בעת התענית

כז. וכתב הרמב''ם פ''א מהלכות תענית ז''ל, כל השרוי בתענית בין שהיה מתענה על צרתו או על חלומו בין שהיה מתענה עם הצבור על צרתם הרי זה לא ינהוג עדונין בעצמו ולא יקל ראשו ולא יהיה שמח וטוב לב אלא דואג ואונן כמו שכתוב מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו ע''כ, וכתב עוד מה שאנו מתענים על החרבן שכבר עבר לא על העבר כי אם ליתן אל לבנו כי גם מעשינו עתה כמעשיהם אז ונצומה בל ישוב לבא עלינו כאשר אז בא עליהם ע''כ.



טוב להתענות בער''ח להצטער על החורבן

כח. ומטעם זה טוב ונכון להיות כל איש צורר בביתו במשמרת החדש על החרבן ולהבין ולהתענות ליתן אל לבנו כי גם מעשינו עתה כמעשיהם ולהתחנן לבל ישוב לבא עלינו כאשר בא עליהם כדרך שכתב הרמב''ם ז''ל, ומה גם כי יתן אל לבו כל איש ישראל בעון פשעו וחטאתו אשר דין גרמא דעצי''ראה ישועתינו ופדות נפשינו כי כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו, וצר לאם כי תבכה ותתייפח לעדה סוערה ונגועה בידי אדונים זרים זה כמה שנים רבים ורעים ובשלנו הצער הגדול הזה כי בן כסיל תוגת אמו ולא מצאה היונה מנוח כל עוד אשר אין בניה סביב לה כאשר בתחלה מרחפת על הבנים.

עיקר אריכות הגלות בעוונותינו הרבים

כט. ומדוע לא נקרע לבבנו בזוכרינו מאמרם ז''ל בזוהר, 3 אמר ר' חייא לית שולטנו לאומין עלייהו דישראל אלא יומא חד לחוד הדא הוא דכתיב נתנני שוממה כל היום דוה חד לחוד ולא יתיר, אמר ר' יוסי אי יתיר ישתעבדון לא על פום גזרת מלכא הוא אלא על דלא בעיין למיהדר לקבליה, אוי לנו אהא עלינו כי פשעינו איתנו ובם אנחנו נמקים באורך הגלות החיל הזה צלח חושך ויחשיך בעוונותינו הרבים.



כשישראל מחלישין כח השכינה גוברין האומות על ישראל

ל. ובזוהר פרשת אחרי מות 4 ז''ל, ר' שמעון פתח כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך להצילך כי ה' דא שכינתא דאשתכחת בהו בישראל לאגנא עלייהו תדירא מכל סטרין ומכל שאר עמין דלא ישיצו להו לישראל דתניא לא יכלין רשעיהון דישראל לאבאשא להו עד דישראל מחלישין חילא דשכינתא מקמי רברבי ממנן דשאר עמין כדין יכלין להון רשעיהון דישראל ושלטין עלייהו וגזרין עלייהו כמה גזירין בישין וכד אינון תייבין לקבלה היא מתברת חילא ותוקפא דכל אינון ממנן רברבין ותברת חילא ותוקפא דרשעיהון דישראל ואתפרעא להו מכלא ועל דא והיה מחניך קדוש וכו'.



ביאור דברי הזוהר בג' דברים המעכבין לישראל בגלות

תאנא על ג' מילין מתעכבי ישראל בגלותא על דעבדין קלנא בשכינתא ומהדרי אנפייהו מן שכינתא ועל דמסאבי גרמייהו קמי שכינתא ע''כ, וביאר החסיד בשער היראה אומרו מעכבי ישראל בגלותא מפני שלא נגזרה גלות אלא אלף שנה ואי יתיר הוא מפני שלשה דברים.

לא. האחד על דעבדין קלנא בשכינה, דהיינו על שהם מחללים את השם כמ''ש באומרם עם ה' אלה ומארצו יצאו, וכשישראל עושים דבר שיש בו חילול השם אין לך קלון גדול מזה לשכינה, והוא משל לאב שיש לו בן והבן עושה לבריות דברים שאינן כראוי שאומרים הבריות ארור שזה ילד ארור שזה גדל, והרי זה דבר כולל בכל עדת ישראל ובפרט לכל אחד מאישי ישראל העובר על מה שציוהו הוא יתברך גורם למעלה קלון לשכינה חס ושלום באומרם ראו האם מה בנים גידלה, ראויה היא להיות מגורשת חס ושלום הואיל ולא יסרה את בנה, וגם לפי מה שאמרו בתקונים 5 דחילו דילה בפקודין דלא תעשה אוקירו דילה בפקודין דעשה, לפי זה קלנא דשכינתא הוא שאינם נוהגים בה הכבוד הראוי לה במצוות עשה ועוברים על לא תעשה, ומסוג זה המקלים על עצמם לדבר בבית הכנסת שאמר הרשב''י עליו דאנהיג קלנא לתקונא עילאה דלעילא. 6

לב. והשני דמהדרי אנפייהו משכינה, הנה אלה רשעים ההופכים פניהם מן השכינה ואומרים בפיהם שאין רוצים להיות להם חלק באלהי ישראל, וגם מסוג זה הפוסק מדברי תורה על דברים בטלים שהעוסק בתורה פניו כנגד השכינה כמו שנאמר שפכי כמים לבך נוכח פני ה' והוא פוסק נמצא הופך פניו מן השכינה, וכיוצא בזה המתפלל ובאמצע תפלתו מחזיר פניו להסתכל אנה ואנה בצורכי עצמו ודאי נוגע בכבוד שכינה.

לג. ושלישי על דמסאבי גרמייהו קמי שכינה, המה הבלתי נזהרים מכל דבר שנזכר בתורה טומאה בפירוש כטומאת המאכלים שנאמר אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם ונטמתם בם, טומאה בג''ע אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים, וטומאת הנידה וטומאה בנגעים ופירשו ז''ל 7 שנגעים באים על לשון הרע, ופירשו בזוהר 8 ר' חייא אמר כל מאן דאפיק לישנא בישא אסתאבן ליה כל שייפוי, גם הטומאה של ע''ז שנאמר בה שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו.



עוונות הפוגמים ביותר בשכינה

לד. והנוגע לזה הוא מה שפירש הרשב''י כי הכועס מטמא עצמו מבית ומחוץ כע''ז עצמה, ועל הכועס נאמר אלהי מסכה לא תעשה לך שעושה עצמו ע''ז, וכן המתגאה כיוצא בו כמו שאמרו ז''ל 9 כל גבהי לבב קרויין תועבה שנאמר תועבת ה' כל גבה לב וע''ז קרויה תועבה כשם שע''ז מטמא את הארץ כן גבהי הלבב, ועון טומאת הוצאת זרע לבטלה שעון זה פוגם בשכינה, ולזה אמר מסאבי גרמייהו קמי שכינה ופירש הרשב''י 10 שאין לך עון שיטמא בו האדם יותר מהמוציא שכבת זרע לבטלה.

לה. ובשלשה דברים הזכיר מלת שכינה בכל אחד ואחד מפני כי היא נקראת שכינה מפני ששוכנת בתחתונים, והעובר על אחד מהדברים הרי שכינה כנגדו ואין לו בושת פנים וגורם אריכות הגלות כי לא גלו ישראל עד שאמרו אין לנו חלק בדוד וכו' איש לאהליך ישראל אל תקרי לאהליך אלא לאלהיך שכפרו באלהי ישראל, והחוטא בדברים האמורים דומה לכופר בהשגחה ולא נתייסר בגלות ממה שהיה הוא סיבת הגלות ולא נחלה על שבר יוסף.

לו. ומתבאר עוד מהמאמר הזה שכשישראל חוטאים מחלישים כ''ביכול כח השכינה לפני השבעים שרים, והוא תרעומת השכינה שמוני נוטרה את הכרמים וכתיב התרפית ביום צרה צר כחכה צר כח כ''ה כמו שאמרו בזוהר ויצא. 11



מאמרי הזוהר בגודל הפגם המגיע לשכינה ע''י עוונותינו

לז. וברעיא מהימנא פרשת צו 12 אמרו ז''ל, פקודין דלא תעשה אינון תפישו דילה כצפורים הנאחזים בפח וכל תפשין דילה דמעכבים לה לפרחא אינון אתקריאו סרכות דמעכבי לכנפי ריאה לנשבא הכי אשם דישראל אחיד בגדפוי דשכינתא דאינון חיון דכורסייא דלא תהא עולה בהון בזכוון דישראל לגבי קודשא בריך הוא ומעכבים ומכבידין לה על גדפהא חטאת דילהון ואשם אימא דערב רב סרכא אחידא בכורסייא דתמן מטרוניתא ולא מנחת לה לסלקא מגלותא וזכוון אחידן בה לסלקא אשתארת באוירא וכו' ואיהי צווחת ואמרת נתנני ה' בידי לא אוכל קום ובגין דא תקינו צלותין באתר דקרבנין לאעברא חטאות ואשמות מינה ע''כ.



הפוגם בנשמתו פוגם בשכינה ע''י שמגביר שלטון השפחה

לח. וכפי הפגם שיפגום האדם בנשמתו כן יפגום בשכינה עד שתרד חס ושלום במדריגה התחתונה ותגל מרגלותיו וכמו שאמרו ברעיא מהימנא דמשפטים 13 ז''ל, דמסטרא דרשע וטוב לו שכינה ותגל מרגלותיו ותשכב האי איהו ושפחה כי תירש גבירתה וכו' אבל בגין דאתמר ומלכותו בכל משלה מאן דפגים אתר דילה אתחשיב ליה כאילו עביד במטרוניתא קלנא דקלנא דמטרוניתא איהו מאן דמזלזל אתרהא וקלנא דמטרוניתא דמלכא איהו כל שכן מאן דאעבר לה מאתרהא ושוי שפחה באתרהא דבכל אתר דאיהו פגים מטרוניתא לא שריא תמן אלא שפחה דאיהי פגימה שריא באתר פגים ופגימו דחובוי דבר נש פגים בכל אברין דיליה עד דלא אשכחת מטרוניתא אתר לשריא ביה ולית תקונא עד דיחזיר לה על כל איברין דיליה ע''כ.



על ידי החטא מסלק הנשמה ממנו

לט. והוא דומה בדומה לפגם הנשמה שאמרו בתקונין 14 שכפי החטא אשר יחטא כן תרד הנשמה עד שישפילנה לרגליו זה לשונו, תא חזי אית בני נשא דממללן בנענועא דעיינין ואחרנין בנענועא דידין וכו' דא איהו בכל אתר דנשמתין תמן עביד נענועא יתיר בההוא אתר אמר ליה ר' אלעזר אבא וכי נשמתא לא איהי באתר ידיעא בלבא ואתפשטותא בכל אברין דליבא אמר ליה ברי והא כתיב ותגל מרגלותיו ותשכב כפום עובדוי דבר נש הכי נפיק לה מאתרהא ונחית לה לבר מאתרהא כגוונא דשכינה דאתמר בה ובפשעיכם שולחה אמכם ותיובתא שלימתא מאן דאתיב לה לאתרהא כמה דהות בקדמיתא דבזמנא דנשמתא איהי בלבא אתקריאת מטרוניתא כד נפקת מלבא לא אתקריאת מטרוניתא כפום חובוי דבר נש הכי נחית לה מדרגא לדרגא ומאבר לאבר עד דנחית לה לרגלוי וכפום זכוון דיליה הכי סליקת עד דסליקת לאתרה ע''כ.



פעולת הנשמה מעוררת בשכינה למעלה

מ. הנה כי כפי פגם הנשמה כן יהיה הפגם בשכינה ותלכן שתיהן, כי מצד שורש הנשמה המושרש בשכינה כמו שאמרו דבה גליפין נשמתין, דכפי מה שתפעל הנשמה הענף למטה כן תעורר בשרשה למעלה בשכינה וכן בכל המקומות כי הנשמה בכל מקום שתעבור תשאר צורתה מצויירת, עד אשר מטעם זה יש כח ביד כל אדם אשר בעפר יסודו לעורר מיין נוקבין בתוך השכינה כמו שפירש בזוהר בפסוק אליך ה' נפשי אשא וזה על ידי שורש הנשמה המצוייר בה, ואם תהיה נפשו פגומה בלי ספק שלא תכלל בייחוד ולא תעורר דבר כי מאחר שהענף פגום גם השורש פגום כמו שביארנו בכמה מקומות, ומהשרשים שבתוכה ממציאות כל העולמות התחתונים בהיות השרשים שבתוכה מאירים על ידי המצוות שישראל מתקנים למטה יש רחמים וישועה לישראל בגלות.

מא. וכשישראל אינן מתקנים מעשיהם הוא להפך חס ושלום ואז היא צווחת לאמר אל תראוני שאני שחרחורת כמו שאמרו בתקונים 15 ז''ל, כגוונא דא שכינתא כמה לבושין אית לה דמנהון ברא קודשא בריך הוא כרסוון ומלאכים וחיון ושרפים ושמייא וארעא וכל מה דברא בהון וכל בריין דברא מאילין לבושין דילה רשים לון כולהו וגליף לון בלבושהא בגין לאסתכלא מינה לכל בריין לרחמא עלייהו ורזא דמלה וראיתיה לזכור ברית עולם וראיתיה באילין לבושין דאינון נהירין בכל בריין דישראל נהרי לון בעובדין טבין ובגינייהו קודשא בריך הוא רחים עלייהו ואי עבדין עובדין בישין איהי אתלבשא לבושין אחרנין אוכמין דבהון רשימין כל אינון מארי דינין דאתקריאו לילית למידן בהו בעלמא ולההוא זמנא איהי אמרת אל תראוני שאני שחרחורת ע''כ.

וזה הוא מה שאמרו בזוהר בראשית 16 ז''ל, כל מאן דחב לגבי שכינתא כאילו אפשיט שכינתא מלבושהא והאי איהו עונשא דאדם וכל דמקיים פקודי דאורייתא הוא אלביש לשכינתא בלבושהא ע''כ, והוא מבואר מאליו למשכילים בחכמה.



העובר עבירה גורם לס''מ שיטול חלקו

מב. ובספר התיקונים 17 ביארו עוד בסוד פגם השכינה ז''ל, דבר אחר ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי מפקודין דעשה ולא כאשר שנאתי מפקודין דלא תעשה פקודין דלא תעשה תליין בדחילו דיראה ואינון לרחקא השטן מינייהו דלא יתקריב לגבי כורסייא דאיהו לבא לתבעא דינין על איברין קדישין דאינון ישראל ולבא שכינתא בינייהו, והכוונה שמצוות לא תעשה הם כולם גדרים שלא יכנס ס''מ בתוך הקדושה לעורר דינים.

ונתבאר עוד שם 18 ופקודין דעשה אינון מאכלין דקודשא בריך הוא ופקודין דלא תעשה פרנסה דס''מ למאן דעבר עלייהו ואילין הוה קריב עשו ליצחק ואמר ליה יקום אבי ויאכל מציד בנו וס''מ בגינייהו הוה קריב לאטעמא לקודשא בריך הוא מחובין דבנייהו דאינון מאכלין מרירן דבגינייהו אתמר ואת עשו שנאתי ע''כ.

הרי מבואר כי המצוות עשה הם מאכלין דקודשא בריך הוא מפני כי כל מצוה עושה ייחוד וגורם למשוך שפע רוחני וקדוש מצד החסד, ומי שעובר על לא תעשה פורץ גדר וגורם לס''מ שיכנס למעלה לעורר מדת הדין מצד הגבורה שיושפע לו חלקו וכיון שיושפע הדין על ידי השכינה היא טועמת ממנו, וזהו שאמר לאטעמא לקודשא בריך הוא מחובין דבנייהו דאינון מאכלין מרירן וכו'.



על ידי החטא פוגם בסוד היחוד של הקב''ה ושכינתו

מג. ועוד אמרו בזוהר פרשת אחרי מות 19 ז''ל, רבי יהודה אומר בשעתא דאסגיאו זכאי בעלמא כנסת ישראל סלקא ריחין טבין ומתברכא ממלכא קדישא ואנפהא נהירין ובזמנא דאסגיאו חייבין בעלמא כב''יכול כנסת ישראל לא סלקא ריחין טבין ואטעמת מסטרא אחרא מרירא כדין כתיב השליך משמים ארץ ואנפהא חשוכאן, רבי יוסי אמר בשעתא דאסגיאו זכאין בעלמא כתיב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני ובזמנא דאסגיאו חייבין בעלמא כתיב השיב אחור ימינו, רבי חזקיה אמר מהכא ונרגן מפריד אלוף כלומר פריש מלכא מן מטרוניתא הדא הוא דכתיב ערות אביך וערות אמך לא תגלה ע''כ.

הרי נתבאר כמה גודל הפגם בבחינות שונות אם מה שנוגע לשכינה טעימת המרירות והיות פניה חשוכים מפני כי בן כסיל תוגת אמו כמו שאמרו עוד שם, בגין דמלכא לא אלקי לבר נש לעלמין אלא שביק כולה בידא דמטרוניתא לאנהגא היכלא ולאלקאה ברא ולדברא ליה באורח קשוט לקבליה דמלכא, ובהיות הבן מתנהג כשורה נקרא בן חכם ישמח אב אב סתם עד למעלה, ואמר וכד האי בר נש לא אתדבר לרעותיה דמלכא כדין הוא ערייתא דכלא ערייתא דכל סטרין דהא מלכא פריש ממטרוניתא ומטרוניתא אתרחקא מהיכליה ע''כ, וזה סוד נרגן מפריד אלוף.

מד. וכן אמרו בזוהר פרשת ויקרא, 20 איש תהפוכות ישלח מדון מהו ישלח ישלח לאינון נטיען מדון דינקין מסטרא דדינא ונרגן מפריד אלוף כמה דאתמר חייבין עבדין פגימו לעילא מפריד דיחודא לא אשתכח מפריד למטרוניתא ממלכא ולמלכא ממטרוניתא ובגין כך לא אקרי אחד דאחד לא אקרי אלא כד אינון בזווגא חד ווי לאינון חייבין דעבדין פירוד לעילא זכאין אינון צדיקייא דאינון מקיימין קיומא דלעילא.



הפוגם בשכינה פוגם בכל העולמות וטעמו

מה. עוד בענין הפגם המגיע לשכינה הוא מה שאמרו בזוהר פרשת צו 21 בפסוק אש תמיד תוקד על המזבח בענין עבירה אינה מכבה תורה אבל עבירה מכבה מצוה אמר, ומאן דעבר עבירה דמכבה מצוה דאיהי נר הכי מכבה נר דיליה דאתמר ביה נר ה' נשמת אדם מגופיה הוא כבוי דאשתאר גופא בחשוכא והכי מאן דסליק שכינתא מאתרהא גורם כבוי לכל העולם וחשוכא לההוא אתר וחשוכא איהי עבירה ושפחה כי תירש גבירתה ע''כ.

והטעם כמו שביארנו למעלה שהשכינה היא כלולה מכל הספירות העליונות מכל ההויות ומכל השמות ומהכסא והמלאכים וכו' הכל מצוייר בה, ובהטיב האדם מעשיו עמה הוא גומל חסדים עם כל העולמות הכלולות בה כי כולם מאירים וענפי הספירות הנטועות בה מעוררים שרשיהם העליונים באופן שיעוררו להמשיך הרחמים והשפע עד מלמעלה מעלה ולכן אין ערך לשכרו, וכשחס ושלום פוגם הפגם מגיע בכל המציאות שבה כי כולם נהפכים לדין וגורם כבוי האור בכל העולמות ולכן אין ערך לעונשו כמו שהאריך הרחיב בכל פרטי הדברים האלה החסיד בשער היראה ע''כ.



התעוררות על גודל פגם העוונות

מו. ועתה אחי קורא נעים ה' עמך גבור החיל איך לא תקרע את לבבך לי''ב קרעים בשית על לבבך עד היכן הגיע פגם עונותיך עד להשחית חס ושלום עליונים למעלה, הקץ אחי משינה זאת וגול מעל לבך המסך אשר נסך עליך הקליפה עד שהבדיל בין אורך ובין אור שכלך כעכביש אשר יארג על אור הבית וכאשר יתמיד יעבה ויסתר עד שימנע הגעת אור השמש אל הבית, מהר אחי להסיר פרוכת המסך מבדיל מעל לבך והיו לטוטפות בין עיניך הדברים האלה וצרת הבת היקרה כבודה בת מלך על כל חטא אשר תחטא, ערות אמך לא תגלה אמך היא לא תקח האם על הבנים כי כאשר שכלה נשים חרב עוניך כן תשכל מנשים אמך, ושכינה מה הלשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי, בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי.

הטוב לך כי תעשוק ותבוז ליקהת אם צו''ר ילדך תשי ותשכח אל מחו''ללך יחולל אילות ויחשוף יערות, תחיל תזעק בחבליה צרה כמבכירה בעת לידתה במרר תבכה בתמהון לבב וכהות רוח אפיה תיליל ביגונה אויה כי בני יצאוני ואינם נמקו בעונם, הלא דרך הבן אשר בצאתו מרחם אמו להיות אהבתה קשורה בלבו מנפש ועד בשר יגיע ועור בעד עור יתן בעד נפשה ויאכל חצי בשרו, ואיה איפה אהבתכם אותי ובפשעיכם צר כח אמכם התרפית ביום צרה צר כחכ''ה, אוי כי נשואת ראש תגל מרגלותיו ותשכב.

מז. כי על אלה האיש אשר נגע אלהים בלבו עול מוראת מלכות שמים יעלה על ראשו לשוב מאשר חטא על הנפש ויסר אותו בחרט, וכאשר יבא אליו הצורר המן הרע הזה להסיתו ולבלעו חנם ישים נא לעומתו אהבתו וחמלתו עם אמו אשר המציאתו בעולם כי היא היתה אם כל חי, ויאמר לנפשו איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את אמי אשר היא נפרדת מדודה נרגן מפריד אלוף בעון פשעי וחטאתי ושפחה כי תירש גבירתה חס ושלום, אוי לבן שכך תעלה לו שפחה שתיעשה צרה לאמו ויראו ראשי הבדי''ם ותשלך אמת ארצה ולאומים יהגו ריק על ה' ועל משיחו ראש אומות בית אב במ''דין הוא, ובכן בשיתו לטוטפות בין עיניו כדברים האלה יחדל מעשות הפשע מאהבת ה' ויראתו ולא ישוב עוד לכסלה.



ראוי לצום בערב ר''ח על מרידה במלכות שמים

מח. ומידי ערב ראש חדש בערב ר''ח יצום ויתענה ויכוין על אשר מרד במלכות שמים בעון פשעו וחטאתו, ויבכה ויתאונן ברוב אונים על זאת בדמע לב ובתמהון לבב לבל יפקדו עונותיו ויגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו כמו שאמרו בזוהר יתרו ז''ל, תנינן כל פקודי אורייתא מתאחדן בגופא דמלכא ומאן דפשע בפקודי אורייתא כמאן דפשע בגופא דמלכא כמה דאת אמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים ב''י בי ממש ווי לחייביא דעברין על פתגמי אורייתא ולא ידעין מאי קעבדין דאמר ר' שמעון ההוא אתר דאיהו חב לגביה ההוא אתר ממש גלי חוביה.

ואמר ר' שמעון קודשא בריך הוא ממש גלי חוביה, בקודשא בריך הוא חב קודשא בריך הוא גלי חוביה דכתיב יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו דא קודשא בריך הוא, תניא קודשא בריך הוא גלי חוביה דבר נש ובשעתא דאיהו גלי חוביה ארץ עביד דינא בבר נש דכתיב וארץ מתקוממה לו למעבד דינא ביה ע''כ, כי אף על פי שהמלך פניו צהובות שומר הדין בקרבו, והיינו יגלו שמים עונו כי יגלו הוא לעתיד מה שהיה נעלם וארץ מתקוממה לו כי היא הנוקמת נקם ברית והם שתי קימות, האחת מה שפגם בה, והשנית כנגד מה שפגם בו כענין ונרגן מפריד אלוף כי האם בתחלה שותקת אף על פי שפגם מפני כי בן כסיל תוגת אמו עד אשר יבא האב ויגלה הפגם באבר שבו פגם ואז היא מתקוממה לו ליסר אותו.

מט. וכיוצא בזה פירש בזוהר פרשת ויקרא 22 על פסוק זה ז''ל, ר' יהודה פתח או הודע אליו חטאתו אשר חטא הודע אליו מסטרא דמאן או ידע אליו חטאתו מיבעי ליה מהו הודע אלא קודשא בריך הוא פקיד לכנסת ישראל לאודעא ליה לבר נש ההוא חובא דאיהו חב ובמה הודע אליו בדינהא כדאיתא יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו, וכוונתו שמדת א''ו שעולה ז' היא המודיעה לאדם חטאו, ועל זה פירשו פסוק ירא את ה' בני ומל''ך שהשכינה נקראת נון כפופה ואמרו בזוהר 23 הטעם אמאי אקרי הכי אלא כמה דאתמר ולא תונו איש את עמיתו דהשתא היא באנפהא נהירין ועבדת אונאה לבני נשא לבתר מחית כחויא ושדי וקטיל ואמרה לא פעלתי און.

אכן כאשר האם יושבת על הבנים עלמין כולהו בחדוה בשלימותא ואי חס ושלום מתעברא אימא כולהו מתעברין מדוכתייהו וכתיב לא תקח האם על הבנים, ותנינן לא יעביד בר נש חובין לתתא בגין דאתעבר אימא מעל בנים, ואמרו ברעיא מהימנא שלהי פרשת קרח 24 שכינתא מאן דגמיל חסד עמה לית ערך לאגרא דיליה ומאן דחב לגבה לית ערך לעונשא דיליה ע''כ.



להיות ניעור בליל ערב ר''ח ויומו לתקן כסא לשכינה

נ. כי על כן צריך להיות כל איש להיות צורר בביתו וחדרי משכיות לבבו על חטאתו ולחשוב מחשבות לעשות קישוטים לשכינת עוזנו במשמרו''ת נטועים כל משמר ומשמר לפי שיעורו מידי ערב ראש חדש ור''ח לילה ויום באהבה רבה צד''ק ילין בה באשר כסא המלכות פגומה בחובין דישראל דתמן נשמתין דישראל כמו שאמרו בזוהר ז''ל, ובגין דא זכאה איהו מאן דתקין לה כרסייא בצלותיה דיליה בפקודין דיליה בתר דכרסיא פגים בגינייהו ואסתלק שם הוי''ה מתמן דאיהו לא שריא באתר פגים הדא הוא דכתיב כל אשר בו מום לא יקרב ע''כ, ובתקונים דף ט''ו, זכאין אינון דמשתדלין בשכינה דאיהי על כולהו וכו' למיזל לה לגבי בעלה למהוי לה קבלה בדרועוי לקיים בה שמאלו תחת לראשי וכו'.



דברי התקונים בחומר המתרשלים בלימודם מלייחד לשכינה

נא. ובתקונים דף י' ז''ל, רעיא מהימנא קא אתי נטיל תלת אבנין וזריק לון ואתעבידו אבנא חדא ואמר למארי מתיבתא קבילו האי אבנא לגבייכו דהא שכינתא בצערא ולית בכו מאן דיתער לגבה לרצאה לגבי בעלה ולא עוד אלא כמה מארי מדרשות דאינון חברים לגבייכו צווחין בכל יומי ולילי באורייתא דבעל פה בכמה קושיין וצווחי בה ככלבים דאמרין הב הב כגוונא דגיהנם דצווח הב הב וכו' הב לן עותרא בעלמא דין הב לן עותרא בעלמא דאתי כמה דאוקמוה למוד תורה הרבה ויתנו לך שכר הרבה ולית מאן דישתדל באורייתא לסלקא שכינתא ולחברא לה עם בעלה דאינון אטימין עיינין סתימין ליבא.

ובגין דא קלא נפק בכל ליליא כד נחת קודשא בריך הוא בגן עדן דסלקין נשמתין קמיה וההוא קלא אמר מה אקרא זיל ואימא לון דישתדלון באורייתא לייחדא שכינתא עם קודשא בריך הוא כגוונא דאמר דוד אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עד אמצא מקום לה' ואיהו הוה משתדל באורייתא לחברא אימא דאתמר בה ואל תטוש תורת אמך עם בעלה וכו' ולית מאן דיתער לה באילין מדות לגבי בעלה הדא הוא דכתיב אין מנהל לה ואין מחזיק בידה ובגין דא קלא אמר מה אקרא כל הבשר חציר דלא משתדלין אלא לדבחא בשרא ואילין אינון עמי הארץ ואילין דמשתדלי בגמילות חסד ובאורייתא לא משתדלין אלא לגרמייהו ובגינייהו אתמר וכל חסדו כציץ השדה וכו' ע''כ.

נב. הרי מבואר גודל החיוב על התלמידי חכמים לומדי תורת אלהינו שיהיה כוונתם לייחד השכינה אשר בעון פשעם גרמו הפירוד ולא יהיה כוונתם לתועלת עצמם להשיג החכמה או לשכר העולם הבא שעל זה מתרעמת השכינה לאמר וכל חסדו כציץ השדה, והשכינה אומרת סמכוני באשישות שמבקשת מישראל בניה שיסמכוה, שסמיכתה ודאי תלוי בידינו דהיינו על ידי היחודים בתפלתנו ותורתינו שהוא סעד וסמך לה להאיר אל עבר פניה ההארות העליונות כי היא אינה מתייחדת בסוד אהבת הזווג אלא על ידי נשמותיהם של צדיקים.



עוד מאמרי הזוהר במעלת העושים מעשיהם לכבוד השכינה

נג. וכמו שאמרו בזוהר ויחי 25 ז''ל, פתח ר' אלעזר ואמר שימני כחותם על לבך האי קרא אתערנא ביה אבל ליליא חד הוה קאמינא קמי דאבא ושמענא מיליה מיניה דלית שלימותא וריעותא וכסופא דכנסת ישראל בקודשא בריך הוא אלא בנשמתהון דצדיקייא דאינון מתערי נביעו דמיא לקבלי עילאי ובההוא שלימו דרעותא בדביקו חדא למעבד פירין ע''כ.

נד. הנה כי כן כיון שהדבר תלוי בהם ראוי שיזדרזו ליקשר באהבתה כדי לעורר האהבה העליונה ובכן הם נקשרים בשכינה וצדיקים ירשו אר''ץ וכמו שאמרו בזוהר פרשת ויקהל, 26 תא חזי בכל יומא כרוזא קארי כל בני עלמא בכו קיימא מלתא דא קחו מאיתכם תרומה לה' ואי תימא דקשיא מלה עלייכו כל נדיב לבו יביאה מהו יביאה אלא מהכא אוליפנא רזא לצלותא דב''נ וכו'.

וביארו שם שכל התפילה עם סדר הזמירות וברכות של קריאת שמע ושמונה עשרה הכל הוא תקון לשכינתא ליחדא והאריכו שם, וכל מציאות יחוד זה תלוי בכוונת הלב כל נדיב לבו יביאה פירוש יביאנה למעלה וייחד אותה, וכן אמר בסוף המאמר ועל דא זכאה איהו מאן דשוי ליביה ורעותיה לדא ועל דא כתיב כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה' לגבי מלכא לבו יביאה למלכא עילאה כמה דאתמר.

נה. ובזוהר תרומה 27 ביארו בדרך אחר ז''ל, מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי האי קרא הכי אצטריך ליה למימר כל איש אשר ידבנו לבו מאי מאת כל איש אלא רזא הכא לאינון מארי מדין זכאין אינון צדיקייא דידעי לשואה רעותא דילהון לגבי מלכא עילאה קדישא וכל רעותא דילהון לאו איהו לגבי עלמא דא ובכסופא דבטלה דיליה אלא ידעי ומשתדלי לשואה רעותיהון ולאתדבקא לעילא בגין לאמשכא רעותא דמאריהון לאמשכא ליה לגבייהו נטלין ליה מאתר חד עילאה קדישא דמיניה נפקין כל רעותין קדישין.

ומאן איהו כל איש דא צדיק דאתקרי כל כמה דאת אמר ויתרון אר''ץ בכל היא דא איהו כל איש מאריה דביתא דריעותא תדיר לגבי מטרוניתא כבעלה דרחים לאנתתיה ותדיר ידבנו לבו איהו רחים לה ולבו דאיהי מטרוניתא דיליה ידבנו לאתדבקא ביה ואף על גב דברחימו סגיא דא בדא לא מתפרשן לעלמין מההוא כל איש מאריה דביתא מאריה דמטרוניתא תקחו את תרומתי, אורחיה דעלמא מאן דבעי לנסבא אתתיה דבר נש מיניה איהו קפיד ולא שבק לה אבל קודשא בריך הוא לאו הכי אף על גב דכל רחימו דילה לגביה ורחימו דיליה לגבה מיניה נטלין לה לאשראה בינייהו מההוא אתר עילאה דכל רחימו דאתתא ובעלה שריא תמן תקחו את תרומתי זכאה חולקהון דישראל וזכאין כולהו ע''כ.

וכוונתינו מבוארת במאמר שעם היות הוא יתברך רוצה באהבת שכינתו מכל מקום באהבתו ובחמלתו הוא גמלם ונותן לנו רשות שנמשיכנו אותה אצלנו על ידי קישוטי כלה בתורה ובמעשה התשובה וכדי שעל ידם תתייחד למעלה ובכן יכופר עונותינו אשר היינו מכת נרגן מפריד אלוף.



במה שהמשיל הזוהר גוף האדם לפתילה והשכינה לאור שבה

נו. והעיני בשר לו ישית הדברים האלה על לבבו, ותמיד כל הימים לא ימיש מגמת פניו לעבוד עבודת ה' בתורה ובמצוות לעשות נחת רוח לאשת חיל עטרת בעלה השורה על ראשו כמו שנאמר החכם עיניו בראשו וביארו בזוהר בלק 28 זה לשונו, וכי עינוי דבר נש אלא בראשו דילמא בגופיה או בדרועיה דאפיק לחכם יתיר מכל בני עלמא אלא קרא הכי הוא ודאי דתנן לא יהלך בר נש בגילוי רישא ארבע אמות מאי טעמא דשכינתא שריא על רישיה וכל חכים עינוי ומלוי בראשו אינון בההוא דשרייא על ראשו וכד עינוי תמן לינדע דההוא נהורא דאדליק על רישיה אצטריך למשחא בגין דגופא דבר נש איהו פתילה ונהורא אדליק לעילא ושלמה מלכא צווח ואמר ושמן על ראשך אל יחסר דהא נהורא דבראשו אצטריך למשחא ואינון עובדין טבין ועל דא החכם עיניו בראשו ולא באתר אחרא ע''כ.

נז. ובתקונים 29 אמר דישראל אינון פתילה אורייתא משחא שכינתא שרגא הדא הוא דכתיב בהלו נרו עלי ראשי ע''כ, וזה שאמר ושמן על ראשך אל יחסר שיתן שמן שהיא התורה לנר שעל ראשו, ועל דרך זו פירשו המזכירים את ה' אל דמי לכם מפני שהתעוררותם תלוי בתחתונים, ופירש הרמ''ק שזה סוד מה שאמר דוד למען יזמרך כבוד ולא ידום ה' אלהי לעולם אודך וכבוד היא השכינה, וכדי שהיא תזמר למעלה ולא תדום צריך אני למטה גם כן שלעולם אודך.



במה שאמרו שכינה בתחתונים צורך גבוה הוא

נח. וזה פירש החסיד 30 הפסוק ואהבת לרעך דא שכינה, כמוך ירצה שתאהב לשכינה לתת לה התעוררות מעשים לעולם שלא תחסר כמו שאתה אוהב לעצמך שלא יחסר לך החיים והשפע רגע כן תאהב לתת שמן למעלה כי העליונים צריכים לתחתונים, והוא מה שאמרו ז''ל שכינה בתחתונים צורך גבוה כנודע.



להמשיך לשכינה דירת קבע על ידי עסק התורה בתמידות

נט. ועיקר הכל על ידי עסק התורה בדרך קבע לא דרך מקרה כמו שביארו ברעיא מהימנא, 31 ובגין דא כי יקרא קן צפור בארח מקרה זמנא חדא כאושפיזא ואכסנאי דאזדמן לפום שעתא בבי אושפיזא ואית דאינון במתניתא דילהון דירה לשכינתא הדא הוא דכתיב ושמרו בני ישראל את השבת לדורותם לדרתם חסר לשון דירה ואית מארי משנה דתורתם אומנותם דלא זזת שכינה מנהון כל יומייהו אבל כי יקרא קן צפור לפניך בהון שכינתא בארח מקרה זמנין שריא עליהון ואשתכחת עמהון וזמנין לא אשתכחת עמהון ורזא דמלה זמנין דאשתכחת עמהון לא תקח האם על הבנים וזמנין דלא אשתכחת שלח תשלח את האם באילין דלא קבעי לימודייהו שלח תשלח את האם אבל באילין דקבעין לימודייהו לא תקח האם על הבנים ע''כ.

ס. וכן פירשו בתקונים 32 זה לשונו, אם כן מאי כי יקרא קן צפור לפניך בזמנא דלית לה לשכינה אתר לשרייא תמן בקביעו איהי אזלת במקרה ודא איהו כל הקובע מקום לתפלתו כמה דנשמתין עבדין הכי שרייא שכינתא עמהון נשמתא דאיהי קביעא בצלותא ובאורייתא איהו אתר קבוע לשריא ביה שכינתא אבל נשמתא דלית לה קביעותא בצלותא ובאורייתא אלא אי אזדמנת לה במקרה הכי איהי שריא עמיה במקרה ודא איהו כי יקרא וכו' ע''כ.



ער''ח כולל כל ימות החודש וראוי לקבוע כולו לעסק התורה

סא. והן עתה בדורותינו זה כי רבים הקלו בתקף חוסנה של תורה ויוצאים תמיד לפעלם ולעבודתם עדי ערב והגיון לימודם בדרך מקרה בעוונותינו הרבים, יאותה לכל איש ישראל הנלבב ואחוז בחבלי עבותות אהבת השכינה לקבוע לפחות יום אחד בחדש לילה ויום בעסק התורה לא יחשה להמשיך השכינה עליו ולכפר עליו מאשר חטא על הנפש ואשר היה כסיל באולתו תוגת אמו, והיום הנבחר לזה הוא בערב ראש חדש הכולל בו כל ימי החדש כאשר ביארתי סוד העמוק הזה בסוד דרוש מלכא משיחא ע''ש.



הפגמים שפגם בשכינה נתקנים בתקון ער''ח

סב. והוא מתפארת התקונים לפגמי המלכות, האחד לאשר היה נרגן מפריד אלוף קודשא בריך הוא משכינתיה, ואשר היה מארבע כתות שאינן מקבלות פני שכינה שכולם תלויות בדיבור כת לצים כת חנפים כת שקרים כת מספרי לשון הרע כי אלו פוגמים בארבע אותיות אדנ''י ולפיכך אינו רואה פני שכינה, ובפגם כל איזו כת שהיה הרי פוגם בכל השם כי הארבע אותיות כולם שם אחד הם, ובפגם השכינה גם סוד יהו''ה מסתלק מהשכינה ונמצא קוצץ הייחוד ולפיכך אינו רואה פני שכינה כמו שאמרו המקובלים הראשונים, וגם בו ימצא תקון נפלא לעון הכעס אשר טרף נפשו באפו ולא היתה שכינה חשובה כנגדו, ובו יכלל עון הגאוה אשר היא דומה לעון הכעס.

סג. ואם הריחו בסוד ה' ליראיו יאותה לו בכח תעניתו ותורתו כל היום ההוא וכל הלילה להעלות המלכות ה' ידידות אשר הורידה בעון פשעו כמו שכתב הרב ז''ל, עבר על מצוות עשה מוריד מלכות דעשיה בג' ראשונות דקליפה ובכן בכח תעניתו ותורתו היום תעלה למקומה, עבר על מצוות לא תעשה מוריד מלכות דעשיה בג' אמצעיות דקליפה ובכן בכח תעניתו ותורתו תעלה למקומה, עבר על כריתות ומיתות בית דין מוריד מלכות דעשיה עד ג' אחרונות דקליפה ובכן בכח תעניתו ותורתו וייסורין אשר יסבול עליו במעשה התשובה יחזירנה למקומה, עבר על חילול ה' מוריד מלכות דעשיה עד מלכות דקליפה ובכן בתעניתו ותורתו יעתר אל אלוה וירצהו להחזירה למקומה, וכן אם גרם בעונו להוריד מלכות דאצילות לג' ראשונות דבריאה או שהוריד מלכות דבריאה לג' ראשונות דיצירה או שהוריד מלכות דיצירה לג' ראשונות דעשיה יכוין בכח תעניתו ותורתו בסגולת היום הזה להעלותן אחת לאחת למקומה ומכון מושב יקרה.




תענית הפסקה זו עם עסק התורה עולה כמנין כ''ד תעניות

סד. ועל כן כל איש הירא יחזיק במנהג זה להתקדש עצמו מידי ערב ראש חדש בחדשו להיות נעור משינתו כל היום ההוא וכל הלילה בצום ובכי ועסק התורה בקדושה וטהרה, ובכן יעלה לו למספר כ''ד תעניות כמו שהארכנו בסדר ההפסקות.



לטהר עצמם קודם תקון ערב ר''ח

סה. אכן צריך לטהר עצמם מבעוד יום במקוה טהרה אם לא נשמרו אך מאשה, וכל שכן אשר הוטמא במקרה הלילה חס ושלום שלא יגשו עוד טומאתם בם לקרבה אל המלאכה הדר המלכו''ת אשר הוזהרנו מפי הרשב''י ע''ה בכמה מקומות, רוח קודשא לאו הכי אלא באגר שלים ובאשתדלותא רב וסגי ובאיתקנותא דגרמי ובאתדכאותא דמשכניה וברעותא דלביה ונפשיה וכו', ולפיכך האנשים הניגשים לקרבה אל התקון הלז יאותה למו להטהר עצמם מבעוד יום.



אופן שינהג מי שקשה עליו התענית ומיעוט השינה

סו. ואחר כך יסעוד סעודת הערב ויפסיק מבעוד יום, ומי שלא יעצור חיל לעמוד על נפשו בתענית לא עיכב אך למעט אכילה ושתיה מידי מחסורו אשר יכשר לו בלילה, וכן אם לא בכח יגבר איש לעמוד ניעור כל היום ההוא וכל הלילה יבחר לו אחד משניהם או היום או הלילה ויקבע לימודו בהם כאשר יוכל שאת לתקן הדר המלכות כאמור.

וכל ערום יעשה בדעת ויקדים בזריזות מביאה לידי זהירות ומבעוד יום אליו יאסוף בעלי אסופות ונאספו שמה כל ההדרים לכבוד הדר המלכות, ויכונו מחשבותם אך נגד ה' מתחלת הלילה עד אשמורת האחרונה תמיד כל הלילה לא יחשו.



הקדמה לסדר תקון ''הדר מלכות'' המיוסד לליל ערב ר''ח ויומו

סז. וכבר כתבנו בפרק א' דשבת בתקון זיו שדי להזהיר שלא ללמוד בלילה מקרא על כי המקרא הוא בחינת דינים והלילה גם הוא דינים ויעוררו הדינים יותר מדאי חס ושלום וכל הלילה שוה בשיעורו לענין זה, ועל כן המשכילים יזהרו להגות בעצם הלילה הזה בתורה שבעל פה כל אחד לפי שיעורו על כסא דוד ועל ממלכתו ומלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה, ולבעלי משנה יאותה להם לעסוק בסדר נשים כי ראוי להתקן ולהתקשט הכלה הנעימה בו ויש בו ז' מסכתות בסוד בת שבע כנודע ומסכת שבועו''ת אתם.

סח. אכן לבאים בסוד ה' יאותה להם לקבוע סדר לימודם לכבוד הדר המלכות בלילה הזאת במאמרי הזוהר בסוד המלכות להאיר אל עבר פניה בסגולת לימודם כאשר הודעתיך זה פעמים בחלק זה את אשר הורנו הרשב''י ע''ה כי הגות בסוד תעלומי מדות העליונות מעורר עליונים למעלה בשורשן ומאורות נתן סביבות עוזם וכמו שאמר באדרא לחברייא, אנא חמינא תליסר אילין בליטין קמאי ונהרין כבוצינין וכד אתפרש כל חד מינייהו מפומיכון אסתלק ואתתקן ואתעטר בטמירותא דתקונוי דדיקנא וכל אחרנין אשתארן ובעוד דכל חד מתפרש בפומייכו נהיר ואתעטר ויתיב כמלכא בגו חיליה ע''כ.

הנה כי כן לתיקון פגמי המלכות אשר פגמו בעוונם, הנה הלילה הזה זמן תיקונם בהגות לבם תבונות בסוד ה' וירום מהג''ג מלכו ותנשא מלכות''ו ויהרוג מלכים אדירים אשר המליכו בעון פשעם ומלכותו בכל משלה, ועל כי ענייני סוד המלכות באו מפוזרים בזוהר ובתקונים בהרבה מקומות על כן לרגל המלאכה אשר לפני לזכות ליראי ה' ולחושבי שמו כאשר הורונו מן השמים, אנכי אספתי בעומרים במאמרים הבאים בזוהר ובתקונים המדברים בסוד המלכות ואחלקם לי''ב חלקים להגות בם מידי חדש בחדשו חלק אחד בכל אור ערב ראש חדש כמו שאסדרם לפניך סדר סדר לבדו ותכון מלכותו מאד.



תפלה קודם תקון ''הדר מלכות'' לליל ערב ר''ח

סט. וטרם הלימוד בבכי יבאו ובתחנונים לפני המלך ה' צבאות בנוסח זה.

לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו לייחדא י''ה בו''ה ביחודא שלים בשם כל ישראל, הנה אנחנו באים להגות בתורה בלילה הזה לקשר את נפשינו ולהדביקה אל שורשה להשלים אילן העליון ולהשלים האדם העליון לתקנו ולחבר הדודים יחדיו יהיו תמים ולהביא כל אומות העולם תחת יד ה' שכינתא צד''ק מלכותא קדישא ולהביא כל אלהים אחרים תחת רשות אימא עילאה כדבר שנאמר כי אתה ה' עליון על כל הארץ מאד נעלית על כל אלהים, מלכות''ך מלכו''ת כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור, ש'ועתינו ק'בל ו'שמע צ'עקתינו י'ודע ת'עלומות.

ויהי רצון מלפניך יְהָוֹה אלהינו ואלהי אבותינו שכל עמקי סודות תורתך הקדושה אשר בסוד כבוד הדר המלכות הוצק יסודם אשר בם נהגה בלילה הזה על דברתי מלכ''י צד''ק, תהא עתה עת רחמים ורצון לפניך להיות לימודינו נחת רוח לפני כסא כבודך ויהיה עולה לפניך כאילו השגנו כל הסודות החתומים בהם.

והיו למאורות על כס''א דוד ועל ממלכת''ו להכין אותה ולסעדה במשפ''ט ובצדק''ה כי עד צד''ק ישוב משפט ששו''ן ושמח''ה ימצא בה ה' הצדי''ק בקרבה לסמוך גאול''ה לתפלה עד יצא כנוגה צדקה כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח אגלי טל אורות ואד אמונים לא יכזבו מימיו נאמנים מרדת בשובה ונחת, פלג אלהים ממנו יצא שפע הצומח יצמח והגדל יגדל ויהי כבוד אדני לעולם, צדיקי''ם ירשו אר''ץ וישכנו לע''ד עליה ושילם נות צד''קך.

ומשם יושפע עלינו שפע רצון ורחמים, נוראות בצד''ק תענינו אלהי ישענו למחול ולסלוח מעוותתינו ואשמתינו אשר העוינו ואשמנו ופגמנו בכבוד הדר כבוד מלכותך צדק כל עולמים ונתנו פגם בקדשי שמים וקלקלנו צינורותיהם וימנעו רביבי השפעתם והרחבנו גבול הרשעה ופרצנו גדירה ושילחנו בעירה וביער בשדה תפוחים ובין אחים יפריד ומקום הצד''ק שמה הרש''ע, ואשר טמאנו הבית ומלאנו חצרות בית ה' חללים בתעלולים וגלולים בהכניס הקדש במקום הטנופת ונבנו במות התופת ונותץ מזבח ה' ונשחתו כל מקורות ונרפשו כל מעינות וגברה שפחה מצרית בת אל נכר, עתה בכח סגולת לימודינו תשוב ותבנה חורבות ואר''ץ הריסותך תבנה ותכונן והרשעה כולה בעשן תכלה ושבה והיתה לבער אל יהרסו לעלות אל ה'.

ואשר נואלנו ואשר חטאנו והורדנו מלכות דאצילות לשלשה ראשונות דבריאה או שהורדנו מלכות דבריאה לשלשה ראשונות דיצירה או שהורדנו מלכות דיצירה לשלשה ראשונות דעשיה או שהורדנו מלכות דעשיה לשלשה ראשונות דקליפה או לשלשה אמצעיות דקליפה או לשלשה תחתונות דקליפה או במלכות דקליפה, עתה בכח סגולת לימודינו בסודי המלכות אחת לאחת תשובנה אל מקום מושב יקרם כבראשונה, שאם חטאנו במצוות עשה ופגמנו בעולם העשיה ותפרד מיצירה ויפרדו תפארת ומלכות איש מעל אחיו ויעתק צו''ר ממקומה ותרד פלאים בשלשה ראשונות דקליפה, עתה תשוב ה' תתאה לעלות וליראות אל פני האדון ה' והעשיה תתחבר ביצירה, ושלשה ראשונות דקליפה אף המה ישובו לקדושה יתירה של העולם שלמעלה מהם.

ואם עברנו על מצוות לא תעשה ופגמנו בעולם היצירה ותפרד מהבריאה ויפרד התפארת מהיות תחת אמו ויעתק צו''ר ממקומה ותרד מלכות דעשיה בשלשה אמצעיות דקליפה, עתה תשוב ה' תתאה לעלות אל בית אימה ותעלהו עמה ונקרב בע''ל הבית אל האלהים והיצירה תתחבר בבריאה, ואם עברנו על כריתות ומיתות בית דין ופגמנו בעולם הבריאה ויפרד מהאצילות ותפרד האם ה' עילאה מעל הבן תפארת ישראל ויעתק צו''ר ממקומה ותרד מלכות דעשיה בשלשה תחתונות דקליפה, עתה תשוב ה' עילאה לבית המלכות ורוזנים נועדו יחד אם הבנים שמחה והבריאה תתחבר באצילות.

ואשר עברנו על חילול השם ופגמנו בעולם האצילות ותפרד החכמה מעל הכתר ויעתק צו''ר ממקומה ותרד מלכות דעשיה במלכות דקליפה, עתה בכח תורת קדשך אשר סגולתה לכפר אף על חילול השם מה שלא תועיל בזבח ומנחה, אתה תשוב תרחמנו ותשוב ה' עילאה אל הכתר ותעלהו עמה והחכמה באי''ן תמצא ויעלו כל העולמות איש על מקומו ועל כנו, כי עמך מקור חיים באורך נראה אור.

ותמחול ותסלח לאשר היינו מארבע כתות הרחוקים מלחזות בנועם נות צדק''ך והיינו אנשי לצון והגברנו ק''ך צירופי אלהים שבאחורי העולמות ועתה לא ראו אור אריך אנפין, ואף גם אשר היינו חנפי לב וסילקנו אף אור אבא ריבוע שם ע''ב, יוד יוד הי יוד הי ויו יוד הי ויו הי ושורש ארבע אותיותיו שבאחורי אבא, ואף גם אשר היינו טופלי שקר וסילקנו אף אור אימא ועוררנו שכ''ה דינים שבה' עילאה ושכ''ה דינים שבה' תתאה, ואף גם אשר פגמנו בלשון מדברת גדולות וסילקנו אף אור ז''א סוד ו' תמונת הלשון, ונוסף גם הוא אשר פגמנו והיינו בעלי חימה וכעס ולא שתנו מוראת עול מלכות שמים לעומתינו והגברנו הה' גבורות העולים ש''ך כמספר ה' פעמים די''ן מאד''ני והם ש''ך דשכינה ולא חפצנו לבסם ולמתק דינם באלף דאדני העולה ינ''ה דשכינה.

אנא ה' מה נדבר ומה נצטדק כי בהעלותינו על לבבינו כל אשר הכעסנו דוה לבנו בחטאינו יחרד לבנו ויתר ממקומו, נפלו פנינו ותצלנה אזנינו חשכו עינינו מראות ושפתותינו כלו ודממו וימס לבנו כמים בקרבנו ויהי למים, ועתה אהא אלהי הרוחות הסכת ושמע אנקת צעקת עבדיך העומדים לנגדך בלב ירא וחרד רועש ורועד כפוף נבהל ומדוכה צועקים על אחריתנו זעים ונבעתים מאשמתינו כי חטאתינו על לבנו חרושה ועל מצחינו כנחושה אוי לה לאותה בושה, ואיך ובמה ומתי נוכל לתקן כל אשר עותתנו ולגדור כל אשר פרצנו ולבער הטומאה מן הקדש ולהוציא גלולים מבית ה', ואיך נעצור כח לעשות תשובה והיום קצר והמלאכה מרובה כי הרבינו ימים ושנים בארחות עקלקלות נתיבות לא סלולות לדכא תחת רגלינו את הנפש היקרה.

אויה לה נפשינו איכה השקינוך מי ראש ולענה ואיכה המיתנוך בידינו הבת היקרה, איכה עקרנוך ממקום החיים והקדושה למקום המות והטומאה וכמו שער בנפשנו לאם תבכה ותתיפח בנים גידלתי ורוממתי והם פשעו בי קלני מראשי קלני מזרועי, ואיה נא כבוד האם על בנים ונחנו פשענו ומרדנו וטמאינו את היכלה פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה, אוי לנו אהא לנו אהא עלינו אנא נוליך את חרפתנו בן כסיל תוגת אמו.

ואם תפנה ה' אלהינו לחטאתינו אבד שברנו ותקותנו ואם תשמור עונותינו מי יעמוד לפניך מאז אפך, ובטובך הגדול תעורר רחמיך וראה בעין חמלתך צרת גופינו ונשמתינו וקבל ברוב רחמיך תשובתינו ולימוד תורתך הקדושה ותעניתנו היום לדפוק בשערי צדק צדק עולמים, צועקים בדמע לב וקוראים בשמך הושיעה אדונ''י המלך אל תעזבנו וביד זעמך אל תטשנו ואל לארך אפך תקחנו כי גלוי וידוע לפניך כי לא עלתה על לבנו להמרות עיני כבודך ולעשות נגד כוונתך אפס כי עז יצרינו הרע ועל כרחינו נטה ארחינו ומנע הטוב ממנו, דמיונו כאריה יכסוף לטרוף וככפיר יושב במסתרים ופתע פתאום חיים בלענו, ואתה ה' בצדקת''ך תוציא מצרה נפשינו והעלה ארוכה ומרפא למעותתינו.

ויהיו למאורות כל השמות אשר החשכנו בעון פשעינו ושכינת עוזינו תמלא כד''ה ותעל ויאירו בה כ''ד קישוטי אורות מכ''ד צירופי אדנ''י, אדנ''י אדי''נ אנד''י אני''ד איד''נ אינ''ד דאנ''י דאי''נ דנא''י דני''א דיא''נ דינ''א נאד''י נאי''ד נדא''י נדי''א ניא''ד ניד''א יאד''נ יאנ''ד ידא''נ ידנ''א ינא''ד ינד''א.

והיה אור הלבנה כאור החמה מבריק ומבהיק עד להפליא במשפט האורים לפני ה' והיה המשכן אחד, חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו, עיניך תראנה ירושלים נוה שאנן אבן שלימה וצדק יהיה לך, ותפקוד בחרבך הקשה והגדולה והחזקה על לויתן נחש בריח ועל לויתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בי''ם, ותמלוך עלינו מהרה אתה ה' לבדך ברחמים בצדק ומשפט ויכירו וידעו כל באי עולם כי אתה הוא אלהים לבדך עליון לכל ממלכות הארץ ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלהי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה, וגלה כבוד הוד מלכות דעתיק עלינו מהרה והופע והנשא עלינו לעיני כל חי וקרב ניצוצות פזורינו מבין הגוים ונפוצותינו כנס מירכתי ארץ.

אנא ה' מלך רחמן הבט נא והושיעה צאן מרעיתך, נפולים הם בארץ לא להם דחופים ומבוהלים, והיה אור ישראל לחשך בחשיכה יתהלכו מגוי אל גוי ומממלכה לעם אחר, היינו חרפה לשכינינו לעג וקלס לסביבותינו ולאומים יהגו ריק לאמר ידינו רמה היש לכם אב בשמים העוד אביכם שבשמים חי פועל ישועות בקרב הארץ ויספרו ברע עושק על ה' ועל משיחו, ולמה תביט בוגדים אשר חירפוך ה' אשר חירפו עקבות משיחך לאמר אלהים עזבו אין ישועתה לו ורבות כאלה פיהם דיבר שוא ותפל וגם ערב רב עלה איתם, ובגודל זרועך הותר בני תמותה והשב שבעתים אל חיקם.

ואת צמח דוד מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך וירום הודו 33 ותנשא מלכותו, הוא ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה' מרעת יושבי בה, ושפט בצד''ק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע, והיה צד''ק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו, ובאה הממשלה הראשונה ממלכת לבת ירושלים ומלך מלך והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ, ועמד ורעה בעוז ה' בגאון שם ה' אלהיו ונקוו אליו כל הגוים לקרא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד כי לך אנו מחכים ולישועתך אנו מצפים, אל תבישנו משברינו ה' אלהינו לך ה' קוינו לך ה' חכינו לך ה' נייחל, אנה ה' הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא אנה ה' עננו ביום קראינו, עשה למען שמך וכו', יהיו לרצון אמרי פי וכו', ויהי נועם ה' וכו'.




סדר לימוד ''הדר מלכות'' לליל משמרת החדש לי''ב חדשי השנה

ע. ואחר העתר העתרתם זאת אל ה' תקות חוט החסד נקנית במשיכה וסמיכה בלי הפסק והעלם בנתים, יועדו יחד בייחוד הלבבות ובמחשבה מועלת בקדשים לתת עוז לאלהים ולהקדיש ליוצרם בנחת רוח ובשפה ברורה בלימודי ה' בספר הזוהר.




לקט לימודי זוהר לער''ח ראשון

עא. החלק הראשון, פרשת בראשית דף ב' ע''א רבי חזקיה פתח כשושנה עד דף ב' ע''ב אוף הכי לא נעדר לתתא, שם דף ז' ע''ב רבי חייא פתח ראשית חכמה וכו' עד דף ט' ע''א טעמו וראו כי טוב ה', שם דף י' ע''א פתח ר''א ואמר מי זאת עולה וכו' עד דף י''ד ע''א וכלא חד, שם דף ט''ז ע''ב ויקרא אלהים וכו' עד דף כ''ב ע''א ברזא דמהימנותא, שם עמוד ב' אמר לון חברייא וכו' עד דף כ''ד ע''ב ה' ימלוך דא ארון הברית, שם דף כ''ה ע''ב ד''א וכל שיח השדה עד דף כ''ז ע''א סמך אית לנא מכל אתר, שם ריש עמוד ב' ויצו ה' אלהים עד דף כ''ח סוף ע''א ונבאו בניכם, שם דף כ''ט ע''א תנינן וכו' עד דף ל''ד ע''א יהיה ה' אחד ושמו אחד, שם עמוד ב' קם ר''ש עד דף ל''ה ע''ב ואתתקנו כדקא יאות, שם דף מ''א ע''א אמר ר''ש אשכחנא וכו' עד דף מ''ה ע''ב ועל דרכיך נגה אור, שם דף מ''ו ע''א תדשא הארץ דשא וכו' עד שם ע''ב ואתם הדבקים בה' וגו', דף מ''ז ע''א ויכולו השמים וכו' עד דף נ''ב ע''א לכל אינון נהורין.




לקט לימודי זוהר לער''ח שני

עב. החלק השני, פרשת נח דף ס' ע''א אלה תולדות נח וכו' עד עמוד ב' הכא אתקיים עלמא ולא מקדמת דנא, דף ס''ג ע''ב עד דהוו אזלי וכו' עד דף ס''ד ע''ב וכל בניך לימודי ה', דף ס''ז ע''א ויאמר ה' לנח וכו' עד סוף העמוד בדור הזה דייקא, דף ס''ט ע''ב ויבן נח מזבח וכו' עד דף ע''א עמוד א' לא אוסיף עוד לקלל את האדמ''ה, דף ע''א עמוד ב' וממעל לרקיע אשר על ראשם וגו' עד דף ע''ג ע''ב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, דף ע''ד ע''א מתניתין ויהי כל הארץ וסתרי תורה עד סוף הפרשה דף ע''ו ע''ב.

פרשת לך לך דף ע''ו ע''ב ר' אבא פתח עד דף ע''ז ע''ב מקשיבים לקולך השמיעיני, שם סוף עמוד ב' ויאמר ה' אל אברם עד דף ע''ח ע''ב ונברכו בך כל משפחות האדמה, דף ע''ט ע''ב לך לך אמר ר''ש וכו' כל הזוהר עד דף פ''א ע''ב לאסתלקא לארחא דחיי, דף פ''ב ע''א ויצו עליו פרעה עד דף פ''ד ע''א מלך כדקאמרן, שם דף פ''ד ע''ב וה' אמר אל אברם וכו' עד דף פ''ז ע''ב בקיומא דלעילא כדקא חזי, דף פ''ח ע''א אחר הדברים וכו' זוהר עד דף צ' ע''ב ואתקשר לעילא ביצחק, דף צ''ב ע''ב רבי אבא הוה אתי וכו' עד צ''ג ע''א וכלא שפיר, שם דף צ''ג ע''ב פתח אידך אם תחנה עלי וכו' עד דף צ''ד ע''ב רישא דקרא מוכח ישכון חצירך.

פרשת וירא דף צ''ז ע''א רבי חייא פתח עד דף צ''ט ע''א והא אתמר, ובסתרי תורה שם מדף צ''ז ע''א עד סוף דף ק''ב עמוד א', דף ק''ג ע''א רבי יהודה פתח נודע בשערים וכו' עד עמוד ב' והנה בן לשרה אשתך, דף ק''ז ע''ב תוספתא קטירי רמאי עד ק''ט ע''א לית לה תקומה, דף קי''א ע''ב ר''ש פתח שפת אמת וכו' עד דף קי''ב ע''ב ולא כתיב נקיון כפים, דף קט''ו ע''ב ר''י ור' יוסי הוו אזלי וכו' עד דף קי''ח ע''א ולעבדו שכם אחד, דף ק''ך ע''ב וישא אברהם וכו' עד סוף העמוד.

פרשת חיי שרה דף קכ''ב ע''א פתח ואמר ויתרון ארץ וכו' עד ע''ב בור נוקרתם, שם דף קכ''ג ע''א רבי יוסי פתח שירו לה' שיר חדש וכו' עד דף קכ''ד ע''א ואת רוח הטומאה אעביר.




לקט לימודי זוהר לער''ח שלישי

עג. החלק השלישי, דף קל''ב ע''א ר''ש הוה אתי לטבריה וכו' עד דף קל''ג ע''א זכאה חולקי, סוף דף קל''ה ע''א רבי יצחק קם וכו' עד דף קל''ו ע''ב עם צדיקייא בג''ע, דף קמ''א ע''א ויעתק משם עד ע''ב והא אוקמוה, דף קמ''ג ע''א ויתן לך האלהים וכו' עד עמוד ב' יהיה ה' אחד ושמו אחד, דף קמ''ה ע''א פתח רבי יוסי פיה פתחה בחכמה עד דף קמ''ו ע''ב והאבן הזאת אשר שמתי וכו'.

פרשת ויצא שם רבי חייא פתח עם סתרי תורה ותוספתא עד דף ק''ן ע''ב ברזא דחכמתא רשימין, דף קנ''א ע''א והאבן הזאת וכו' עם סתרי תורה ותוספתא עד דף קנ''ג ע''א לאתחברא בהדיה, שם עמוד ב' ויאמר אעבדך שבע שנים וכו' עד דף קנ''ד ע''ב עלמא עילאה לא אתגליא כלל, שם קנ''ד ע''ב הפעם אודה את ה' עד דף קנ''ו ע''ב דאקרי הוא ולא אתה, שם סתרי תורה דף קנ''ו ע''א וילך ראובן עד דף קנ''ז ע''א וכלא כתיב ברחימו, דף קנ''ט ע''ב ויזכור אלהים וכו' עד דף ק''ס ע''א ולאגחא קרבא בההוא סטרא, שם דף קס''א ע''א אמר ר''א כל הני קראי וכו' וסתרי תורה עד דף קס''ד ע''ב מעשה ידי להתפאר, דף קס''ה ע''א ויעקב הלך לדרכו וסתרי תורה עד סוף הפרשה שם ע''ב.

פרשת וישלח דף קס''ח ע''א פתח ואמר חיים שאל ממך וכו' עד דף קס''ט ע''א ואטיבה עמך, דף קע''ב ע''א יעבר נא אדוני עד עמוד ב' ויהי בשלם סוכו, דף קע''ג ע''ב ויבן שם מזבח וכו' עד דף קע''ד ע''א חמוץ בגדים.

פרשת וישב דף ק''פ ע''ב אשכחנא בספרי קדמאי עד דף קפ''ב ע''ב כולהו אתברכאן בחדוה דילה, דף קפ''ו ע''א ויהי בעת ההיא וכו' עד כדקאמרן שם באותו עמוד, דף קצ''ב ע''א ובגפן שלשה וכו' עד עמוד ב' דשליט דא ושליט דא.

פרשת מקץ דף קצ''ג ע''ב רבי חייא פתח מלך במשפט עד דף קצ''ד ע''א ואתגלי ליה ההוא חלמא, דף קצ''ו ע''ב פתח ואמר ראה חיים וכו' עד דף קצ''ח ע''א במזלא ואוקמוה.




לקט לימודי זוהר לער''ח רביעי

עד. החלק הרביעי, דף ר''ב ע''ב וימהר יוסף וכו' עד דף ר''ג ע''א בבכי יבואו, שם ע''ב וליוסף יולד עד דף ר''ד ע''ב שבעה ושבעה מוצקות.

פרשת ויגש דף ר''ה ע''א ר''א פתח כי אתה אבינו עד ע''ב ויהבא לכלא, דף ר''ו ריש ע''ב כי הנה המלכים עד דף ר''ח ע''ב ישברו פראים צמאם, דף ר''ט ע''ב ויפול על צוארי כו' עד דף ר''י ע''ב כל המתאבלים עליה.

פרשת ויחי דף רט''ז ע''א ר''ח פתח ועמך כולם צדיקים עד דף רי''ז ע''א כגוונא דלעילא, דף רי''ט ע''א תנא ד' סמכין וכו' עד ע''ב בארצות החיים, דף ר''ך ע''א ת''ח כל הנקרא וכו' עד דף רכ''א ע''ב מעל כל הארץ, דף רכ''ג ע''א א''ר אבא כתיב ותרב חכמת וכו' עד עמוד ב' לעילא מן שמשא הוא, דף רכ''ז ע''ב האלהים הרועה וכו' עד ריש רכ''ט ע''א מעילאי ותתאי, שם באותו עמוד רבי יהודה פתח אליך כו' עד עמוד ב' ותתן טרף לביתה, דף ר''ל ע''ב פתח ר''י משכיל כו' עד דף רל''ג ע''א הללו את שם ה', שם עמוד ב' פתח ואמר הודיעני ה' וכו' עד דף רל''ד ע''א והשביע בצחצחות נפשך, דף רל''ה ע''א ר''א פתח ויאמר אלי כו' עד דף רל''ו ע''ב למאריה דביתא, שם באותו עמוד יהודה אתה וכו' עד דף רמ''ב ע''א ובך בחר ה' אלהיך, שם עמוד ב' וירא מנוחה עד דף רמ''ד ע''א חידו דעילאין ותתאין, דף רמ''ד ע''ב פתח ר''א שמני כחותם וכו' עד דף רמ''ט ע''א כי אתך אני והא אתמר, דף הנזכר סוף ע''א פתח ר''ש צהלי קולך עד דף ר''ן ע''ב קמו כולהו ונשקו ידוי, פרשת שמות דף ב' ע''א ר''ש פתח היה היה דבר ה' עד דף ג' ע''א דאשתלים בהו דבור.




לקט לימודי זוהר לער''ח חמישי

עה. החלק החמישי, פרשת וארא דף כ''ב ע''א ר''א פתח בטחו בה' עדי עד וכו' עד דף כ''ג ע''א בדרגא דא דאיהו עילאה, דף כ''ז ע''א כי ידבר אליכם פרעה עד דף כ''ט ע''א אתא ר' חייא ונשקיה, שם עמוד ב' רבי שמעון פתח וכו' עד דף ל''א ע''א וכל נתיבותיה שלום, דף ל''ח ע''ב ת''ח כתיב ליל שמורים הוא לה' עד דף מ' ע''ב יהיה ה' אחד ושמו אחד, דף מ''ב ע''א הה''ד כל הנקרא וכו' עד דף מ''ג ע''א וכדין אקרי מלכות שמים שלימה, דף מ''ו ע''א וה' הולך עד עמוד ב' ובגין כך אזלי יומא וליליא, דף מ''ח ע''ב ויסר את אופן וכו' עד דף מ''ט ע''א וכדין שולטנותא דמצרים אעדיאו, שם עמוד ב' פתח רבי יוסי עד דף נ' ע''א סופא דדרגין, שם עמוד ב' רבי חייא פתח היתה כאניות סוחר וכו' עד דף נ''ב ע''ב אמר ר''ש בהאי מלה לא תשאל וכו', דף נ''ד ע''א אז ישיר משה וכו' עד דף נ''ו ע''א והתגדלתי והתקדשתי, שם עמוד ב' מרכבות פרעה וכו' עד דף נ''ז ע''ב והא אתמר, דף ס' ע''ב ויאמר אם שמוע תשמע עד דף ס''א ע''א זה ה' קוינו לו, דף ס''ד ע''א ויאמר ה' אל משה עד עמוד ב' כלומר עולימך.

פרשת יתרו דף פ''ה ע''א תאנא כתיב וישב שלמה על כסא ה' וכו' עד דף פ''ו ע''א דהא בהא תליא כלא, דף צ''ב ע''א זכור את יום השבת ורעיא מהימנא עד עמוד ב' ואתקדשן בקדושי דקב''ה, פרשת משפטים דף ק''י ע''א פתח ואמר משכיל לאיתן וכו' עד עמוד ב' ואינון מוסדי אר''ץ, דף קי''ז ע''ב מדבר שקר עד דף ק''ך ע''ב תחת התפוח עוררתיך, דף קכ''ד ע''א רבי יצחק אמר אית אדון וכו' עד קכ''ו ע''א ויסדתיך בספירים, פרשת תרומה דף קכ''ו ע''ב ר''ש פתח מי זאת הנשקפה עד דף קכ''ח ע''א למיתי עלן בצלא אוחרא, דף קמ''ג ע''א פתח רבי יוסי ואמר שיר השירים עד סוף דף קמ''ה ע''ב, דף קמ''ו ע''א ד''א ישקני מנשיקות וכו' עד דף קמ''ח ע''א זהב תתאה איהו באתגליא יתיר, דף קנ''ד ע''א ועשית שלחן וכו' עד דף קנ''ט ע''א דכתב בר נש בידו בדיו.




לקט לימודי זוהר לער''ח שישי

עו. החלק השישי, דף ק''ס ע''ב ואת המשכן תעשה ר' חייא ור''י הוו אזלי עד דף קס''ב ע''ב אתא ר''ח ונשקיה, דף קס''ד ע''א פתח ואמר שיר המעלות עד דף ק''ע ע''א לא שמענא דא בר השתא, שם באותו עמוד כתיב מזמור לדוד ה' רועי וכו' עד דף קע''א ע''א ונחך ה' תמיד, דף קע''ה ע''א תאנא אשריך ארץ וכו' עד דף קע''ו ע''א מעשה ידי להתפאר, ספרא דצניעותא מדף קע''ו ע''ב עד דף קע''ט.

פרשת תצוה דף קע''ט ע''ב א''ר חייא מאי שנא וכו' עד דף קפ''א ע''ב ואתם הדבקים, דף קפ''ב ע''ב את חג המצות וכו' עד קפ''ג ע''ב לרקיעי דחכמתא, דף קפ''ד ע''א פתח ההוא סבא עד סוף הפרשה קפ''ז ע''ב.

פרשת ויקהל דף קצ''ז ע''ב תא חזי וכו' עד דף קצ''ח ע''א לאהנאה עלמא, דף ר' ע''א קחו מאתכם תרומה עד ר''א ע''א זכאה חולקיה, דף ר''ד ע''א כד עאל שבתא עד דף ר''ז סוף ע''ב ירותא לעלמין, דף ר''ט ע''א ויעשו כל חכם לב וכו' עד רי''ד ע''א ברזין דחכמתא, שם סוף ע''ב פתח ואמר וארח צדיקים וכו' עד דף רי''ז ע''ב כי הם זרע ברך ה'.




לקט לימודי זוהר לער''ח שביעי

עז. החלק השביעי, דף רי''ט ע''א תא חזי וכו' עד דף ר''ך ע''א סוף הפרשה, פרשת פקודי דף רכ''ג ע''א אלה פקודי המשכן עד עמוד ב' בעובדא דעגלא, דף רכ''ו ע''א תו פתח ואמר עד עמוד ב' ואתמר, דף רכ''ט ע''ב ויעש את האפוד עד דף ר''ל ע''ב טמיר וגליא, דף רל''א ע''ב ת''ח אפד וחשן וכו' עד דף רל''ג ע''א ושפל רוח, דף רל''ה ע''א פתח ר''י ה' בעזך וכו' עד דף רל''ו ע''א וכלא כגוונא דלעילא, דף רל''ח ע''א ויביאו את המשכן וכו' עד דף רמ''א ע''א וכלא ברזא דלעילא, דף רנ''ו ע''א היכלא שתיתאה עד דף רס''ב ע''ב היכלין בסטר דקדושא, דף רס''ח ע''ב וייצר ה' אלהים עד דף רס''ט סוף הפרשה.

פרשת ויקרא דף ג' ע''ב ויקרא אל משה ר''ח פתח, ורעיא מהימנא שם עד דף ו' ע''ב וארשתיך לי באמונה, דף ז' ע''ב תו פתח הנה מה טוב וכו' עד דף ח' ע''ב אשר בך אתפאר, דף ט' ע''ב תו פתח ברוך ה' מציון עד דף י''ג ע''א את עמו בשלום, שם עמוד ב' נפש כי תחטא וכו' עד דף י''ח ע''א בגין דיכפר חוביה, שם עמוד ב' ואם כל עדת ישראל עד דף י''ט סוף ע''ב רוח קודשא ודאי, דף כ' ע''א רבי חייא ור''י עד דף כ''ב ע''ב וקבצך מכל העמים.




לקט לימודי זוהר לער''ח שמיני

עח. החלק השמיני, דף כ''ג ע''א פתח רבי יוסי ואמר ולא אמר וכו' עד דף כ''ז ע''א תסתלק לעילא, פרשת צו דף כ''ז ע''א רעיא מהימנא פקודא דא לעשות העולה עד דף ל''ב ע''א אני ה' דברתי, דף ל''ג ע''א ר''מ פקודא דא וכו' עד דף ל''ה ע''ב סוף הפרשה, דף ל''ז ע''א פתח ר''א ויהי ביום השמיני וכו' עד דף ל''ט ע''א ופועל ידיו תרצה, דף ל''ט ע''א רבי יהודה ורבי יצחק וכו' עד דף מ' ע''א ודא סמיך לה לכ''י, שם עמוד ב' פתח ההוא רביא וכו' עד דף מ''א ע''א בבטן ידעתיך.

פרשת תזריע דף מ''ב ע''א ר''א פתח וכו' עד דף מ''ג ע''א בגיני כך מלאה הארץ קניניך, דף מ''ה ע''א ת''ח בשעתא דקודשא בריך הוא וכו' עד דף מ''ו ע''ב לא בטמירו ולא באתגלייא, דף מ''ט סוף ע''א ואם יראנה הכהן וכו' עד דף נ' ריש ע''א ומתברכן, דף נ''ד ע''ב תו פתח שימני כחותם וכו' עד דף נ''ה ע''א ותגל יולדתך, דף נ''ז ע''ב ויאמר ה' אל משה דבר וכו' עד דף ס''ב ע''א נטל כסא ובריך, דף ס''ד ע''ב ויצא אל המזבח עם רעיא מהימנא עד דף ס''ח ע''א כאימא דינקא לבנין, דף ס''ח ע''ב רבי אבא פתח וכו' עד דף ס''ט ע''ב עם צדיקייא דביה שריין, דף ע''א עמוד ב' רבי יצחק פתח לספר בציון וכו' עד דף ע''ב עמוד ב' שמא קדישא כדקא חזי.




לקט לימודי זוהר לער''ח תשיעי

עט. החלק התשיעי, דף ע''ד ע''א ר''ח פתח כתפוח וכו' עד דף ע''ו ע''א תחת כפות רגליכם, דף ע''ז ריש ע''ב תאנא ערות וכו' עד דף פ' ע''א סוף הפרשה, פרשת קדושים דף פ''א ע''ב רעיא מהימנא איש אמו ואביו תיראו עד דף פ''ג ע''ב כמה דאתמר, דף פ''ד ע''א ר' אבא פתח פנה אלי וכו' עד ואקרי אר''ץ חיים שם באותו העמוד, דף פ''ה ע''ב לא תעשו עול וכו' עד דף פ''ו ע''ב כי קדוש אני ה'.

פרשת אמור דף פ''ט ע''ב ר' אבא פתח לך ה' הצדקה וכו' עד דף צ''ב ע''א ואתם הדבקים וגו', שם עמוד ב' ר''מ ושמרתם מצותי כו' עד דף צ''ג ע''ב מילי דכנסת ישראל למלכא, דף צ''ה ע''א ר''ח פתח אני ישנה עם ר''מ עד דף צ''ח ע''ב אחלצהו ואכבדהו, דף ק' ע''ב א''ר יהודה כתיב וכו' עד דף ק''א ע''א באורך נראה אור, דף ק''ב ע''ב ובחמשה עשר לחדש כו' עד כלא בחד תליא שם באותו עמוד, דף ק''ז ע''א ר''ש פתח וכו' עד וזמנין לרחמי שם באותו עמוד.

פרשת בהר סיני דף ק''ז ע''ב ר''א פתח וכו' ור''מ עד קי''א והא אתמר, דף קי''ג ע''א אם בחקתי וכו' עד דף קט''ו ע''ב סוף הפרשה, פרשת במדבר דף קי''ח ריש ע''א רבי יהודה הוה שכיח וכו' עד סוף הפרשה.




לקט לימודי זוהר לער''ח עשירי

פ. העשירי יהיה קדש, בפרשת נשא דף קכ''ז ע''ב האדרא רבה קדישא כולה באימה וביראה ובחרדה עומדים על רגליהם, ואחריה דף קמ''ה ע''ב ד''א וחסד ה' מעולם עד דף קמ''ו ע''א והוא ימשול בך, דף קמ''ז ע''ב אמר רבי יוסי ת''ח וכו' עד דף קמ''ח ע''א שאר בני עלמא, דף קמ''ט ע''ב ת''ח ותנח התיבה וכו' עד דף קנ''א ע''ב ויאמר לי עבדי אתה, דף קנ''ט ע''א ת''ח כתיב ויברא אלהים וכו' עד ע''ב וקאימנא עלייהו, דף קס''ג ע''א פתח ר' אלעאי עד דף קס''ו ע''א ועל דא חדי משיח, דף קע''ד ע''א רבי חזקיה פתח כו' עד דף קע''ו ע''א סוף הפרשה, דף קפ''א ע''א פתח ר''ש וכו' עד דף קפ''ב ע''א כי ישרים דרכי ה'.




לקט לימודי זוהר לער''ח אחד עשר

פא. החלק האחד עשר, דף קפ''ג ע''ב ומשם בארה עד דף קפ''ד ע''א והא אוקמוה, דף קפ''ז ע''א פתח ואמר החכם עיניו בראשו עד סוף ע''ב ובריכו ליה, דף קפ''ט ע''א פתח איהו ובגפן וכו' עד ע''ב יתבו ואכלו וחדו בהדיה, דף ק''ץ ע''ב אמר ר''א מילין דאנן בהו וכו' עד דף קצ''א ע''א דלא מנעתון לי מלברכא, דף קצ''ז ע''א פתח ר' אבא אם וכו' עד דף ר' ע''א והכי אצטריך לההוא סטרא, דף ר''ח ע''ב ויעמוד מלאך ה' עד דף ר''ט ע''ב קב''ה וכנסת ישראל, דף ר''י ע''ב אמר ר''ש ת''ח וכו' עד דף רי''א ע''א לא הביט און ביעקב, דף ר''ך ע''א פנחס בן אלעזר וכו' עד ע''ב דאיהו ברית, דף רכ''ב ע''א רעיא מהימנא אמר רעיא מהימנא עד דף רכ''ד ע''א והא אתמר, דף רכ''ה ע''ב פתח ואמר בטח בה' וכו' עד דף רכ''ו ע''ב אתא רבי פנחס ונשקיה, דף רל''ב ע''ב אמר רבי פנחס וכו' עד דף רל''ג ע''ב למיהך לארחא וכו', דף רל''ו ע''ב פתח ואמר שמע ישראל וכו' עד וכלא שפיר באותו עמוד, דף רמ''א ע''ב ר''ש הוה אזיל עד דף רמ''ב ע''א צדיק מושל יראת אלהים, דף רמ''ח ע''א ובראשי חדשיכם ור''מ עד דף ר''ן ע''ב מתקדשא כדקא יאות.




לקט לימודי זוהר לער''ח שנים עשר

פב. החלק השנים עשר, דף רנ''ג ע''ב רבי שמעון פתח קרא וכו' עד רנ''ד ע''ב קדש דקרא לון, דף רנ''ח ע''ב ובט''ו לחדש וכו' עד סוף הפרשה, דף ר''ס ע''א ואתחנן אל ה' וכו' עד דף רס''ג ע''א בתראה כמה דאוקמוה, דף רס''ד ע''א שמע ישראל עד סוף ע''ב רזא דכל מהימנותא, דף רס''ה ע''ב רבי אבא הוה אתי וכו' עד דף רס''ו ע''ב השתחוו לה', דף רס''ז ע''א ואהבת את ה' עד עמוד ב' ואהבת את ה', דף רס''ח ע''א רבי אחא הוה קאים וכו' עד סוף הפרשה.

פרשת עקב דף ר''ע ע''ב עד דף רע''ד ע''א לארכאה יתיר, פרשת שופטים דף רע''ד ע''ב שופטים ושוטרים וכו' עד דף רע''ה ע''ב סוף הפרשה, פרשת כי תצא דף רע''ה ע''ב עד סוף הפרשה, פרשת וילך דף רפ''ד ע''ב אמר רבי אבא כתיב את דברי השירה וכו' עד סוף הפרשה, פרשת האזינו דף רפ''ו ע''ב רבי חייא אמר וכו' עד דף רפ''ז ע''ב ואציתו מילוי, דף רפ''ז ע''ב האדרא זוטא קדישא כולה באימה וביראה עומדים על רגליהם עד תומה ויאמרו קדיש דרבנן.




לקט לימוד תקוני זוהר לי''ב ערבי ר''ח

פג. ובלילות הארוכות יהגו בספר התקונים כי כולו מחמדים לעורר אהבת דודים למעלה ואף המה יתחלקו לי''ב חלקים.34

החלק הראשון, מדף א' ע''א עד דף י''ב רשים בעמודא דאמצעיתא.

החלק השני, מדף י''ג ע''א כתיב והמשכילים יזהירו אלין אינון ר''ש וכו' עד סוף דף כ''ד ע''ב ואיהו נצח עליה.

החלק השלישי, מדף י''ג ע''ב תמינאה בהודאה וכו' עד סוף תקון י''ח והחיות רצוא ושוב.

החלק הרביעי, מדף ל''ז ע''א תקון י''ט עד דף מ''ח סוף ע''ב וגופא וברית הא שית.

החלק החמישי, מדף מ''ח ע''ב ח''י נענועין וכו' עד דף ס''א ע''א בההוא זמנא יהא חדוה ונגונא בקריבו דילהון.

החלק השישי, מדף ס''א ע''א בההוא זמנא וכו' עד ריש דף ע''ג ע''א רואים את הקולות.

החלק השביעי, מדף ע''ג ע''א ד''א והמשכילים וכו' עד סוף תקון מ''ב גן סדרים באורייתא.

החלק השמיני, דף פ''ה ע''א תקון מ''ג עד סוף תקון ס' רשע וטוב לו.

החלק התשיעי, תקון ס''א בראשית דא מחשבה וכו' עד דף ק''ט ע''א שכינתא לא קבילת הרכבה אחרא בעלמא בר מבעלה.

החלק העשירי, מדף ק''ט ע''א ר''ש פתח וכו' עד דף ק''כ ע''ב בשערא בגוונין דשערא.

החלק האחד עשר, מדף ק''ך ע''ב שערא חיוורא וכו' עד דף קל''ג ע''א עד הכא בשרטוטין דידין.

החלק השנים עשר, מדף קל''ג ע''א בקומה דצואר עד סוף התיקונים זכאין אודנין דשמעין מילין אילין מפומך ברוך ה' לעולם אמן ואמן.

ואחריו לו יהיה חן יצלח דברו בפיוט יגלה כבוד מלכ''ותך להחכם ישראל נאג''ארא ע''ה, ואחריו פיוט יה אלה מלכו''ת עלם מלכותיה מהחכם הנזכר אשר שתים אלה מסוגלים לעורר את אהבים לראש אשמורות ועל הדר המלכות הוצק יסודם.




מנהג איתני א''י להגות בתקון ערב ר''ח שייסד המחבר

פד. הנה שפר התקונים מיש''יר שפה לנאמנים בסוד ישרים ועצ''רת אמו''נים, בו אחזו כל החברים יושבי אדמת הקדש תוב''ב האיתנים ועלימו תטוף מלתי להעריץ ולהאדיר הדר המלכות בקדושה בטהרה תמיד מידי ערב ראש חדש בחדשו ויאחז צדיק דרכם לעורר את האהבה, אך בזאת ישית נגד עיניו מאמר הרשב''י בתקונים, 35 אם ישראל יתערון לה להאי אהבה צריכים לאתערא כדקא יאות ואם לאו לא יתערון לה ע''כ.



בעשיית התיקון הנזכר מעורר אהבת דודים למעלה

פה. ועתה בנים שמעו לי יודעי צדק אלי האזינו, פתחו נא שערי צדק לחסות בנועם ה' טולא דמהימנותא וצילה ילדת גם היא שמש צדקה ומרפא לנפש וזרח בחשך אור לישרים בלבותם ויתמלא הבי''ת כולה אורה, ויוסיף ה' שנית ידו לחשוף את זרוע קדשו ויפרסם אור רוח אפינו משיח ה' ויחמול על מיטב הצאן עמו וצאן מרעיתו, ואשרי העם שככה לו לעורר דודים למעלה ופועל ישועות בקרב הארץ ועליהם נאמר ראה חיים עם אש''ה אשר אהבת, ישמח אבי''ך ואמ''ך ותגל יולדתך.

פו. כי על כל אלה האיש אשר נגע אלהים בלבו לא ימיש מנגד עיניו אהבת השכינה תמיד כל הלילה ולהכין אותה ולסעדה מאשר הטיל הוא חלשים על הקדשים בעון פשעו, והוא כמשל הבן האוהב את אמו ויזכיר לאביו אהבת נעורים כמו שנאמר ואשת נעורים כי תמאס, ובכן מעורר אהבת הדודים ויתן עוז לאלהים.

ואמרו בתקונים 36 ווי לון לבני נשא דאינון אטימין לבא סתימין עיינין דלא משתדלין למנדע ביקרא דמאריהון לרצויי ליה בשכינתיה בכמה תחנונים ופיוסים לנחתא ליה לגבי שכינתא כל שכן לאתערא ביה רחימו לגבה.



אין השכינה שורה בישראל אלא על ידי עסק התורה

פז. ואמרו בזוהר ויקרא, 37 תא חזי רזא דמלה לא קיימא כנסת ישראל קמי מלכא אלא באורייתא דהא כל זמנא דישראל בארעא אשתדלו באורייתא כנסת ישראל שראת עמהון וכו' ובגין כך בשעתא דכנסת ישראל אתערת לגבי מלכא אתתקף חילה ומלכא קדישא חדי לקבלא לון וכו' בגיני כך זכאין אינון דמשתדלי באורייתא וכל שכן בההיא שעתא דאצטריך לאשתתפא בה בכנסת ישראל כדין קודשא בריך הוא קרי עליה ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.



מאמרי הזוהר בשבח העוסק בתורה בלילה

פח. ובזוהר פרשת בשלח אמרו ז''ל, ר' יוסי פתח למנצח על אילת השחר כמה חביבה אורייתא קמיה קודשא בריך הוא דכל מאן דאשתדל באורייתא רחים הוא לעילא רחים הוא לתתא קודשא בריך הוא אצית למלולוי לא שביק ליה בהאי עלמא ולא שביק ליה בעלמא דאתי ואורייתא בעי למלעי בה ביממא ובליליא וכו' אמאי בגין דיהא שכיח לגבי שמא קדישא שלים כמה דלית יום בלא לילה ולאו איהו שלים אלא דא עם דא כך בעי אורייתא לאשתכחא עמיה דבר נש יומא וליליא למיהוי שלימותא לגבי דבר נש יומם ולילה.

והא אתמר דעיקרא דליליא מפלגותא ואילך ואף על גב דפלגו קדמיתא בכללא דליליא הוא אבל בפלגות ליליא קודשא בריך הוא אעל בגן עדן לאשתעשע עם צדיקייא וכדין בעי ליה לבר נש למיקם ולמלעי באורייתא והא אתמר דקודשא בריך הוא וכל צדיקייא כולהו צייתין לקליה ע''כ.

פט. וכמה האריכו בזוהר במעלת עסק התורה בלילה לחברא קודשא בריך הוא בשכינתא ושצריך להיות מגמת פניו להתקשר בשכינה וזה לשונו בפרשת ויקרא, 38 וכד אתער איילתא קדישא ברוח צפון נחתא וקם ההוא זכאה דקאני לה ואתגבר כאריה תקיפא באורייתא עד דאתי צפרא ואזיל בההיא איילתא קדישא לאתחזאה קמי מלכא לקבלה חוטא דחסד ע''כ.



דברי הרמ''ק במעלת העוסק בתורה בלילה

צ. וביאר הרמ''ק דבר גדול בדבריו אלה שצריך להתגבר על השינה בלילה להתקשר בשכינה כאדם המקנא לאשתו שאינו רוצה שתפרד אהבתה ממנו ואין קנאה אלא מצד האהבה, כן יקנא האיש השלם לבל תפרד השכינה ממנו ותעזוב אותו ותפרד אהבתה ממנו ולכן מרוב אהבה שיש לו בה מתגבר לעשות רצונה לעסוק בתורה שעל ידי עסק התורה היא ייחודה וזווגה.

והאיש הירא אשר ישית כה לנגד עיניו אין ספק כי בחשק אהבה זו הנזכר עול יסבול לא יקוץ ולא יבא לו שינה, וכל שכן בשיתו לעומת פניו את אשר אשום אשם ופגם בה כמו שהארכנו למעלה ומעוות לו יוכל לתקון בתפארת התקון הלילה הזה כי אז לו בכח יגבר איש לתקן את מעוותו כי לא ידע איש את עתו, וכמה יתהה אז על הראשונות לאמר בעוד עיני פתוחות מדוע לא הסתכלתי בהם בעסק התורה ונדדתי שינה מעיני לתקן את מעוותתי.



עיקר תקון ערב ר''ח הוא בלילה

צא. ונוסף גם הוא כי עיקר התיקון הלז צריך להיות בלילה במקום שפגם מדת לילה וכמו שהודיענו הרשב''י ע''ה בזוהר בדברי קדשו, 39 מהכא אוליפנא בדרגא דחב בר נש לקודשא בריך הוא בההוא אתר אצטריך למעבד תקנתא לנפשיה ומאן דלא יעביד הכי לית ליה תקונא לעלמין כדקא יאות.

הנה כי כן כל בעל נפש היפה המליאה לה דעת ויראת ה' יחוס על נפשו ויפקח עיניו על התיקון הלז לעמוד חי תמיד כל הלילה באהבתה של שכינה, ואף אם לא יעצור כח לעמוד ביום גם כן לא עיכב כי עיקרו בלילה כאמור, וכל אדם אינו חייב אלא כשיעורו וכמו צער בנפשו ובכן יוטהר וילובן מעון פגמו ויוסיף על המאורות.



באור בוקר ער''ח יעתירו בתפלה על הכרת ויתנו צדקה

צב. ובעת קדרותא דצפרא יעתירו בעדה על הכרת כאשר סידרתי נוסחו באור יום השישי 40 , ואף גם עוד יוסיפו תת כחה של צדק''ה כאשר מסודר שמה.



אין לבכות בשחרית כ''א במנחה וערבית או שחרית של ער''ח

צג. ויעמדו להתפלל תפלת שחרית מתוך כובד ראש וירבו בתחנונים ובקול בוכים בתפלתם כעצומו של יום הכפורים, ואף גם כי הודיענו רבינו האר''י ז''ל ממאמר הזוהר פרשת ויחי דף רכ''ט ע''ב זה לשונו, פולחנא דצלותא דקא בעי בר נש למפלח קמיה קודשא בריך הוא בשמחה וברננ''ה לאכללא לכנסת ישראל בינייהו וכו' שמחה ורננה שמחה בצפרא ורננה ברמשא וכו'.

ומדקאמר שמחה בצפרא כתב הרב שאין לבכות בתפלת שחרית רק בתפלת מנחה וערבית, מכל מקום היינו דווקא בשאר הימים אבל ביום צום התענית הזה אשר הוא לכיפור קטן יאותה לנו לעורר את נפשותינו בצום בעל בכי אולי יחנן ה' צבאות בעדינו וישוב לרחמינו ולכבוש עונותינו כרוב רחמיו הפשוטים ואין ספק דאף בשחרית שוה למנחה וערבית, וכן ראינו לרבים מאשר איתנו באים בסוד ה' לא חששו לשמחה בצפרא ביום זה ובראש השנה ויום הכפורים ומעלין את המדומע בתפלתם וכן עיקר.



סדר לימוד ''הדר מלכות'' למשמרת יום ערב ראש חדש

צד. ואחר התפלה המתנדבים בעם יועדו יחד מיד אחר התפלה עודם עטופים בטליתותיהם ועטרותיהם בראשיהם, ילכו מחיל אל חיל לקבוע סדר הלימוד אשר אערכנו לפניך.

תחילה ובראשו יכנסו בכי טוב באמרם ליחדא שמא דקודשא בריך הוא וכו' כנוסח הנזכר לעיל בלילה ויכלול בתוכה תורה נביאים וכתובים אשר בם יהגה עתה.




סדר הקריאה בער''ח בפרשיות הקרבנות לכיפור עון

צה. ואשר להיות אמרו ברעיא מהימנא פרשת צו דחטאוי דישראל מכבידין על גדפוי דשכינתא וכו' ובגין דא תקינו תנאים ואמוראים צלותין באתר דקרבנין לאעברא חטאות ואשמות מינה, וזהו הטעם שכינה הכתוב הקרבנות אל כנסת ישראל כמו שנאמר זבחו זבחי צד''ק וכו' וכתיב אז תחפוץ זבחי צד''ק, ועיין בתולדות יצחק דף קמ''א ע''ב ויקרא שמה רחובות דזמינין בנוי למפלח ולאתקנא האי בירא כדקא חזי ברזא דקרבנין ע''כ, על כן יאותה לנו לעסוק ביום הזה במעשה הקרבנות מפרשת ויקרא עד סוף פרק ז' להקריב את קרבניהם לה' במדבר סיני, ושוב יקראו פרשת נסכים בפרשת שלח לך פרק ט''ו פ''א עד פסוק ט''ז ולגר הגר איתכם.




תפלה אחר קריאת פרשת הקרבנות בער''ח

צו. וכהתימם יבטאו בשפתים לאמר, יהי רצון מלפניך יֶהַוְהַ (ניקוד ר''ת את הכל והקטיר המזבחה) אלהינו ואלהי אבותינו שיהא שיח שפתותינו בתורת מעשה הקרבנות חשוב ומקובל ומרוצה לפניך כאילו הקרבנו אותם במועדם ועמדנו על מעמדם לכפר בעדינו ובעד כל אחינו בית ישראל ולאעברא חטאות ואשמות מגדפוי דשכינתא בעלותה להראות אל דודה, ותבער אימא דערב רב האחוזה בכסא כבודה, תשפילנה תשפילנה עד העפר וסערה תפיץ אותה, ובכן בכח סגולת קריאת מעשה הקרבנות האלה תמנע מגיפה מנחלתך ומלאכים המזכירים עונות ופשעים בני עמך ונחלתך מול הדרת כבודך יהפכו למליצי יושר בעדינו, ואתה בטובך תעורר רחמיך וכפר על חטאתינו למען שמך, יהיו לרצון וכו'.




סדר לימוד הקצר ליום ער''ח, בתנ''ך ובמשניות קדשים ובזוהר

צז. ואחר כך יהגו בנביאים, יחזקאל מסימן מ' עד סופו, ובישעיה סימן נ''ו פ''א כה אמר ה' עד פסוק ז' יקרא לכל העמים, ובסימן ס' פ''א קומי אורי וכו' עד פסוק ז' ובית תפארתי אפאר, ובמלאכי סימן ג' פ''א הנני שולח מלאכי וכו' עד פסוק ד' וכשנים קדמוניות.

ואחר כך יהגו בכתובים, תהלים סימן ד' וסימן כ''ו וכ''ז וסימן מ''ג וסימן נ' ונ''א ונ''ד ופ''ד וק''ז וקט''ז וקי''ח.

ואחר כך יהגו בסדר קדשים עד מקום שידם מגעת, אך בזאת שלא ימנעו מלקרות מסכת זבחים ומנחות ותמיד ומדות, ואחר כך בזוהר פרשת ויקרא וצו עד מקום שידם מגעת.




סדר לימוד הארוך בפסוקי התורה ליום ערב ר''ח

צח. ואולם לאשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך מלכו של עולם מן הבוקר עד הערב יוסיפו תת כחה של שכינה בסדר זה.

תורה, פרשת בראשית פרק א' פסוק י''ד ויאמר אלהים יהי מאורות עד פסוק י''ט ויהי ערב ויהי בקר יום רביעי, שם פרק ב' פכ''א ויפל ה' אלהים תרדמה וכו' עד פסוק כ''ד והיו לבשר אחד, ובפרשת לך לך פרק י''ד פי''ח ומלכי צדק מלך שלם וכו' עד פרק ט''ו פ''ו ויחשבה לו צדקה, פרשת חיי שרה פרק כ''ד פי''ג הנה אנכי נצב על עין המים וכו' עד פסוק ט''ז ותמלא כד''ה ותעל, פרשת תולדות יצחק פרק כ''ו פי''ב ויזרע יצחק וכו' עד פסוק ל''ג היום הזה (עיין בזוהר פרשת צו דף ל''ב ע''א), שם פרק כ''ז פכ''ו ויאמר אליו יצחק אביו גשה וכו' כריח שד''ה וכו' עד פסוק כ''ט ומברכיך ברוך, פרשת ויצא יעקב מבא''ר שבע עד פרק כ''ט פסוק ל' ויעבוד עמו עוד שבע שנים אחרות, (ובפסוק וירא באר בשדה יכוין בא''ר ז' זמנין דסיהרא בת ז' היא), שם פרק ל' פי''ד וילך ראובן וכו' עד פסוק ט''ז וישכב עמה בלילה הוא, ושם פסוק ל''ז ויקח לו יעקב מקל לבנה וכו' עד פסוק מ''ב והקשורים ליעקב, פרשת וישב פרק ל''ח פי''ג ויוגד לתמר וכו' עד סוף הפרק ויקרא שמו זרח (ועיין סוד הפרשה בפרשת אחרי מות דף ע''א ע''ב), ושם פרק מ' פ''ט ויספר שר המשקים וכו' והנה גפ''ן לפני וכו' עד פסוק י' הבשילו אשכלותיה ענבים, פרשת ויחי פרק מ''ט פ''א ויקרא יעקב לבניו וגו' אשר יקרא אתכם באחרי''ת הי''מים וכו' עד פסוק כ''ח וזא''ת אשר דיבר להם אביהם.

פרשת בשלח פרק ט''ו פ''א אז ישיר משה ובני ישראל את השי''רה הזאת שסודה בכנסת ישראל מתתא לעילא כמבואר בזוהר וילך דף רפ''ה, פרשת תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי עד סוף מעשה האפוד שבפרשת תצוה פרק כ''ח פל''ה, (סוד האפוד הוא רחל אחורי ז''א), פרשת פקודי פרק ל''ט פל''ג ויביאו את המשכן אל משה וכו' עד סוף הפרשה.

פרשת צו עד פרק ו' פ''ו אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה (ועיין בזוהר צו דף כ''ז ע''א), פרשת קדושים פרק י''ט פט''ו לא תעשו עול במש''פט וכו' עד אני ה', פרשת בהר סיני ושבתה הא''רץ שבת לה' וכו' עד פרק כ''ה פ''ז כל תבואתה לאכול, פרשת בחקתי עד פרק כ''ו פי''ג ואולך אתכם קוממיות.

פרשת נשא פרק ו' פכ''ב כ''ה תברכו את בני ישראל וכו' עד פסוק כ''ז ואני אברכם, ריש פרשת בהעלותך עד פסוק ד' כן עשה את המנורה, פרשת חקת פרק כ''א פי''ז אז ישיר ישראל וכו' עד פסוק כ' ונשקפה, פרשת בלק פרק כ''ג פ''ז וישא משלו וכו' כי מראש צורים עד פסוק י' ותהי אחריתי כמוהו, עוד שם פסוק י''ח וישא משלו כו' לא איש אל ויכזב עד פסוק כ''ד ודם חללים ישתה, עוד שם פרק כ''ד פ''ג וישא משלו וכו' מה טובו אהל''יך וכו' עד פסוק ז' ותנשא מלכותו.

פרשת ואתחנן פרק ו' פ''ד שמע ישראל עד פסוק ט' ובשעריך, פרשת עקב פרק ח' פ''ז כי ה' אלהיך מביאך אל אר''ץ טובה עד פסוק ט' ומהרריה תחצוב נחשת, שם פרק י''א פ''י כי האר''ץ אשר אתה בא שמה וכו' עד פסוק כ''א כימי השמים על הארץ, שירת האזינו עד תומה.




סדר לימוד בנביאים ליום ערב ר''ח

צט. ואחר כך נביאים, שמואל א' פרק ב' ותתפלל חנה וכו' עד פסוק י' וירם קר''ן משיחו, (ועיין בזוהר ויקרא י''ט ע''ב).

ישעיה ב' הדבר אשר חזה וכו' והיה באחר''ית הימ''ים עד פסוק ה' בית יעקב לכו וכו' (עיין בזוהר ואתחנן דף ר''ע ע''א), סימן ט' עד פסוק ו' קנאת ה' צבאות תעשה זאת, סימן י' פ''ל צהלי קולך בת גלים (עיין פרשת ויחי רמ''ט) עד סוף סימן י''ב קדוש ישראל, סימן ט''ו משא מואב וכו' עד סימן ט''ז פ''ה והוכן בחסד כסא באה''ל דו''ד וכו' (עיין זוהר פקודי ר''ך), סימן כ''ו ביום ההוא יושר השיר כו' עד פסוק ט' צד''ק למדו וכו', סימן ל' פסוק י''ב כה אמר קדוש ישראל וכו' עד פסוק כ''ו והיה אור הלבנה וכו' ומחץ מכתו ירפא, סימן ל''ג פ''ב ה' חננו לך וכו' והיה אמונת עת''ך עד וכל חבליו בל ינתקו, סימן מ''ב פ''ה כה אמר האל ה' בורא השמים ונוטיהם רוקע הארץ (עיין זוהר ויגש ר''ה ע''ב) עד פסוק כ''א ה' חפץ למען צדק''ו, סימן מ''ה פ''ח הרעיפו שמים ושחקים יזלו צד''ק עד פסוק י''ט אני ה' דובר צדק מגיד מישרים (עיין זוהר ויקרא כ''ה), סימן נ''א פ''א שמעו אלי רודפי צד''ק עד פסוק ט''ז לאמר לציון עמי אתה (עיין זוהר פנחס דף ר''מ ע''א), סימן נ''ב פי''ג הנה ישכיל עבדי עד סוף סימן נ''ג ולפושעים יפגיע (עיין זוהר וישב קפ''א א'), סימן נ''ד פי''ג בצדקה תכונני וכו' עד סימן נ''ו פ''ב ושומר ידו מעשות כל רע, סימן ס' פי''ח לא ישמע עוד חמס בארצ''ך וכו' עד סימן ס''ב פ''א יצא כנוגה צדקה, סימן ס''ו פ''ה שמעו דבר ה' החרדים אל דבר''ו עד והיה מדי חדש.

ירמיה סימן ל''א פ''א מצא חן במדבר וכו' עד סוף הסימן לא ינתש ולא יהרס עוד לעולם, סימן ל''ג פ''י כה אמר ה' עוד ישמע וכו' עד סוף הסימן כי אשיב את שבותם וריחמתים.

הושע סימן ג' פ''א ויאמר ה' וכו' עד סוף הסימן ואל טובו באחרית הימים, עובדיה עד והיתה לה' המלוכ''ה, עמוס סימן ט' פ''ז הלא כבני כושיים עד סופו, זכריה סימן י''ד פ''א עד סופו, חבקוק סוף סימן ב' וה' בהיכ''ל קדשו וכו' עד סופו, (ועיין בזוהר 41 שמש ירח עמד זבולה עמד ולא עמדו).




סדר קריאת ס''ה מזמורי תהילים מסדר ''הדר מלכות''

ק. כתובים , תהלים סימן ח' ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל האר''ץ, סימן ט' אודה ה' בכל לבי וגו' והוא ישפוט תבל בצד''ק וכו' (עיין זהר ויקרא י' ע''א), סימן ט''ו ה' מי יגור באהלך עד הולך תמים ופועל צדק (עיין זוהר אמור צח ע''ב), סימן י''ז תפלה לדוד שמעה ה' צדק, סימן כ' יענך ה' וכו' דאית ביה ע' תיבין לעומת ע' קלין דראמת איילתא כנודע בזוהר, סימן כ''א ה' בעזך ישמח מלך (עיין זהר פקודי דף רל''ה), סימן כ''ב למנצח על אי''לת השחר (עיין זהר ויקרא דף כ''ה ע''ב), סימן כ''ג מזמור לדוד ה' רועי כו' (עיין זוהר תרומה דף ק''ע), סימן כ''ד לה' האר''ץ ומלואה (עיין זוהר נח דף ס''ז), סימן כ''ה לדוד אליך ה' נפשי אשא ויכוין לאלפא ביתא שבו בסוד ויש''כב במקום ההוא יש כ''ב כנודע, וילוה אליו שאר האלפא ביתות שבתהלים סימן ל''ד לדוד בשנותו את טעמו וכו' א'ברכה את ה' וכו' ב'ה' תתהלל וכו', וסימן קי''א א'ודה ה' בכל לבב וכו' שאמרו בזוהר בפרשת תרומה דף קע''ד דהוא בעלמא תתאה ע''ש, וסימן קי''ב א'שרי איש ירא את ה' במצוותיו וכו', וסימן קי''ט א'שרי תמימי דרך, וסימן קמ''ה תה''לה לדו''ד כו'.

ושוב ישוב לסדרו, סימן כ''ז אורי וישעי וכו' בזא''ת אני בוטח וכו' ועתה ירום ראשי (עיין בזוהר מקץ דף קצ''ח פירשו ראשי דא כנסת ישראל), סימן ל''ב לדוד משכיל וכו' שמחו בה' וגילו צדיקים (עיין בזוהר אמור דף ק''ה ע''א), סימן ל''ג רננו צדיקים בה' כו' אוהב צד''קה ומשפט וכו', סימן ל''ו לעבד ה' לדוד וכו' צדקתך כהררי אל כו' (עיין זהר אמור דף צ''א), סימן מ''ב מ''ג ששני מזמורים אלו הוסדו על חשק המלכות לעלות עם דודה כנודע, סימן מ''ה על שושנים וכו', סימן מ''ו על עלמות שיר (עיין זהר פרשת ויצא דף קנ''ח), סימן מ''ח גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלהינו וכו', סימן נ' אל אלהים ה' דיבר ויקרא אר''ץ (עיין זהר אחרי מות דף ס''ד ב'), סימן נ''א בבא אליו נתן וכו' אדנ''י שפתי וכו' אז תחפוץ זבחי צד''ק, סימן ס' למנצח על שו''שן עדו''ת וכו' (עיין זוהר פנחס דף רל''ג), סימן ס''ג בהיותו במדבר יהודה וכו' דבקה נפש''י אחרי''ך סוד רחל אחורי ז''א כנודע, סימן ס''ה לך דומיה וכו' שומע תפלה דא כנסת ישראל כמו שאמרו בזוהר תזריע דף ס''ט ע''ב וכן נוראות בצ''דק וכו', סימן ס''ז אלהים יחננו כו' אר''ץ נתנה יבולה, סימן ס''ח יקום אלהים וכו' גשם נדבות וכו' (עיין זהר פרשת וישב דף קפ''ט).

סימן ע''א בך ה' חסיתי חתום בצדק, סימן ע''ב לשלמה אלהים משפטיך למלך תן כו' ידין עמך בצד''ק וכו' ועיין בזוהר, סימן פ''ה רצית ה' אר''צך וכו' צד''ק ושלום נשקו, סימן פ''ו תפלה לדוד כו' ועיין בסוד פנה אלי בזוהר קדושים דף פ''ד, סימן פ''ז שיר יסודתו כו' עי''ר האלהים סלה, סימן פ''ט משכיל לאיתן וכו' (עיין זהר פרשת ויחי דף ר''ל), סימן צ''ד אל נקמות ה' כו' כי עד צד''ק ישוב, סימן צ''ו שירו לה' שיר חדש (עיין זוהר חיי שרה דף קכ''ג) וצ''ז וצ''ח וצ''ט בסוד האמ''ת והצד''ק, סימן ק' מזמור לתודה ועד דור ודור אמונתו, סימן ק''א חסד ומשפט וכו' להכרית מעי''ר ה' כל פועלי און, סימן ק''ב תפלה לעני כי יעטוף (עיין זוהר וישלח קס''ח ב'), סימן ק''ד ברכי נפשי את ה' ה' אלהי גדלת מאד וכו' ישבעו עצי ה' (עיין זהר ויצא דף קס''ב ע''ב), סימן ק''י נאום ה' לאדוני שב לימיני כו' (וסודו ביארו בזהר פרשת בראשית דף נ' ע''ב), סימן קט''ז וקי''ז וקי''ח הודו לה' כי טוב וכו' פתחו לי שערי צד''ק אב''ן מאסו וכו', סימן קכ''ב שמחתי באומרים וכו' כעיר שחוברה לה יחדיו דאתחברת אימא בברתא והוו כחדא (עיין זוהר וישב דף קפ''ג ע''ב).

סימן קכ''ג היושבי בשמים (ועיין זוהר ויגש דף ר''ח), סימן קכ''ה ירושלים הרי''ם סביב לה, סימן קכ''ו בשוב ה' את שיבת ציון, סימן קכ''ז לשלמה אם ה' לא ישמור עי''ר (ועיין זוהר וישלח דף קע''ב ע''א), סימן קכ''ח אשרי כל ירא ה' וכו' יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים (עיין זוהר ויחי דף רע''ח ע''א), סימן קל''ב זכור ה' לדוד וכו' כהניך ילבשו צד''ק וכו', סימן קל''ג הנה מה טוב ומה נעים שבת אח''ים גם יחד, סימן קל''ה הלל''וי''ה הללו את שם ה' וכו' (דכליל שמא ושבחא כחדא שמא דא י''ה שבחא דא כנסת ישראל, הלל בגימטרייא ה''ס מספר אדנ''י כמו שאמרו בזוהר סוף פרשת וישלח), וילוה אליו הללויה שבסימן קי''ג הללויה הללו עבדי ה', וסימן קמ''ו וקמ''ז וקמ''ח וקמ''ט וק''ן וסגולתם רבה מאד לאומרן לראש אשמורות, הרי לך ס''ה מזמורים בכבוד הוד הדר המלכות.




יתר מקראי קדש שבכתובים ליום ערב ר''ח

קא. משלי, סימן ל''א פ''י אשת חיל מי ימצא עד סופו, ואחר כך ישוררו בנועם קולות לעורר חבצלת השרון לשיר בקול נעים שיר השירים כולו כמו שאמרו בתקונים תקון י''ג דאתערא ברתא דמלכא בשיר השירים וכו' וצריך לכוין בקריאתו כמו שאמרו שם תקון ח''י, דמשבחה שכינה בשיר השירים מתתא לעילא מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב חמוקי ירכיך שררך שני שדיך צוארך ראשך הא הכא מתתא לעילא והיא משבחת לקודשא בריך הוא מעילא לתתא רא''שו כתם פז עיני''ו לחיי''ו שפתו''תיו ידי''ו שוק''יו וכו' כמו שביארנו בפרקי שבת באורך.

קהלת, סימן ט' פי''ד עי''ר קטנה וכו' עד סימן י' פי''ז אשרך ארץ שמלכך בן חורין, דניאל, סימן ט' פ''א בשנת אחת וכו' לך ה' הצדקה וכו' עד פסוק י''ז למען אדנ''י, ואחר כך יאמרו קדיש.




סדר לימוד מאמרי הזוהר בסוד הגאולה ליום ערב ר''ח

קב. והכל לפי היום יהגו בסדר זה עד מקום שידם מגעת כדי להגות בספר הזוהר כי הנה נודע מה שאמרו ברעיא מהימנא פרשת אחרי מות 42 ז''ל, ומאינון קלין דיהבת דאינון ע' לקבל ע' תיבין דיענך ה' אתפתחת רחמא דאיהי ב' כלילא מתרין ביתין לאולדא תרין משיחין ואעילת רישא בין ברכהא דאיהי רישא דילה עמודא דאמצעיתא תרין שוקהא נ''ה ב' נביאים מתמן אולידן תרין משיחין בההוא זמנא ויחשוף יערות יתעבר נחש מעלמא ע''כ, כי על כן עת רצון היא עתה בערב ראש חדש להגות בסוד מילי דמשיח וק''ץ דפורקנא וזה סדרו.

פרשת בראשית דף כ''ה ע''ב ד''א אלה תולדות השמים עד דף כ''ו ע''א מעשה ידי להתפאר, פרשת וירא דף ק''ג ע''א רבי יהודה פתח נודע בשערים וכו' עד שם ע''ב ושפט בצדק דלים, שם דף קט''ז ע''ב אמר רבי יוסי כגוונא דא כתיב אני ה' בעתה אחישנה וכו' עד קי''ח ע''א ולעבדו שכם אחד, שם דף קי''ט ע''א ר''ש פתח ואמר וזכרתי את בריתי יעקב וכו' עד סוף העמוד כל הכתוב לחיים בירושלים, שם ק''כ ע''ב פתח ואמר בכל צרתם וכו' עד סוף העמוד ויהי להם למושיע, פרשת חיי שרה סוף דף קל''ג ע''ב ר' חזקיה פתח מי נתן למשסה יעקב עד דף קל''ד ע''א ועשיתי את אשר בחקי תלכו, פרשת וישלח דף ק''ע ע''א ויאמר שלחני כי עלה השחר וכו' עד סוף ע''ב והא אתמר ואוקמוה.

פרשת שמות דף ז' ע''א פתח ואמר משא מצרים וכו' עד דף י' ע''א עד כאן מילין דרזין סתימין, פרשת כי תשא דף קפ''ח ע''א פתח אידך וכו' עד דף ק''ץ ע''ב עד ובגין כך לא נחית רצועה, פרשת פקודי דף רל''ט ע''ב תא חזי בזמנא דאתבני בי מקדשא וכו' עד דף ר''מ ע''ב כי פי ה' דיבר.

פרשת ויקרא דף ו' ע''א רבי אחא הוה אזיל וכו' עד עמוד ב' וארשתיך לי באמונה, שם דף כ''ב ע''א רבי יוסי פתח ואמר משא דומה וכו' עד ראש ע''ב ושב וקבצך מכל העמים, פרשת אחרי מות ס''ז ע''ב ר''מ אמר רעיא מהימנא וכו' עד דיתעבר נחש מעלמא, ואחריו נמשך ר''מ פנחס דף רמ''ט ע''א ואי תימא עד ובעל חימה לגבייהו, פרשת אמור דף פ''ט ע''א ולאחותו הבתולה וכו' עד שם באותו עמוד קומי אורי כי בא אורך.

פרשת שלח לך דף קס''ד ריש ע''א אמר לון רבי אילאי זכאין קדישין וכו' עד דף קס''ו ע''א זכאה עמא דכל דא מחכאן וכל דא גניז לון, שם דף קע''ג סוף ע''א פתח ואמר על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון וכו' עד סוף העמוד שבי ירושלים ודאי, פרשת בלק דף רי''ב ע''ב אראנו ולא עתה עד סוף העמוד צהלי ורוני יושבת ציון, פרשת פנחס דף ר''ך סוף ע''ב אמר רבי אבא אדכרנא מלה חדא עד דף רכ''א ע''ב אמר אילו לא אתינא לעלמא אלא למשמע דא דיי, שם דף רמ''ו ע''ב ד''א ויחלום והנה סולם וכו' עד בגלותא בתראה באותו עמוד, שם דף רנ''א ע''ב רבי שמעון פתח גער חי''ת קנה וכו' ור''מ שם עד דף רנ''ב ע''ב דעבד דינא בעמלק.

פרשת ואתחנן דף רס''ו ע''ב פתח ואמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול עד שם באותו עמוד ואינון נדחים השתחוו לה', שם דף ע''ר ע''א פתח ואמר הן עוד היום גדול וכו' עד סוף ע''ב כן יעמוד זרעכם ושמכם, פרשת כי תצא דף רע''ח ע''ב אדהכי הא נונא רבא וכו' עד דף רע''ט ע''ב הלכה למשה, פרשת האזינו דף רצ''ז ע''ב ר''א פתח ואף גם זאת וכו' עד דף רח''צ ע''ב אז תתענג על ה' ברוך ה' לעולם אמן ואמן.

(אמר המעתיק, הרב המחבר הורנו לדעת בחלק השני בליל שביעי של פסח להגות בלילה ההוא במילי דמשיח ושם כתב בקיצור רב המורה מקום שבזוהר וכאן מרחיב למעניתו וראוי לתפוס בסדר השנוי כאן אם יהיה שהות בלילה).

והכל לפי היום יהגו בסדר הזה עד שידם מגעת והנותר ממנו יהגו בערב ראש חדש אחר ולא עיכב.




טעם לנוסח ''תפלת הגלות'' המתוקנת לערב ר''ח

קג. ואחרי גומרם יכונו יחדיו לעתור ולרצות לפני קונם על גלות החיל הזה וה' הסתיר פניו ממנו ומאתנו היתה זאת יעקב למשסה וישראל לבוזזים עם בזוי ושסוי, עונותינו הטו אלה וחטאתינו מנעו הטוב ממנו כאשר חכמים הגידו, לא גלו ישראל מארצם אלא על שמרדו במלכות שמים ומרדו במלכות בית דוד ומאסו בבית המקדש, ולמדו זה ממאמר איש לאהליך ישראל אל תקרי לאהליך אלא לאלהיך, ומרדו בדוד דכתיב אין לנו חלק בדוד, ומאסו בבית המקדש דכתיב ראה ביתך דוד ועתידין ישראל לחזור ולבקש שלשתן שנאמר אחרי כן ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל ה' ואל טוב''ו באחרית הימים ע''כ.

על כן יאותה לנו להתאונן על זה ראשית אוני''ם ועל גלות החיל הזה לפי רוב השנים ויהי העם כמתאוננים, ועל כן אחרי קרוא קריאה נאמנה זו בבכי יבואו יוצאין בצי''ר ונמשכין בצי''ר בנוסח תפלה זו כי נהפכו עליה ציריה וזה תוארה.



''תפלת הגלות'' לערב ראש חדש

קד. רבון העולמים ואדוני האדונים ואלהי האלהים אתה ידעת לאולתינו ואשמותינו ממך לא נכחדו, ובהעלות על לבבנו גודל משובותינו כמים נשפכנו והתפרדו כל עצמותינו, יראה ורעד יבא בנו ותכסנו פלצות ובושת פנינו כסתנו, ואין לנו פה להשיב ולא מצח להרים ראש כי עונותינו עברו ראשינו וכמשא כבד יכבדו ממנו ופשעינו רבו מלמנות וחטאתינו עצמו מספר.

ואף לזאת יחרד ליבנו ויתר ממקומו על כי גדול כים שברינו ומאד גדלה מעילתנו עד לשמים, ומרדנו באלהותך לאמר איש לאלהיך ישראל ודעת דרכיך לא חפצנו, ומרדנו במלכות בית דוד לאמר אין לנו חלק בדוד, ועוד הוספנו סרה ומאסנו בדביר ביתך זבול מקדשך לאמר ראה ביתך דוד, אללי אללי לנו אהה אהה עלינו, אויה נא עלינו כי גדול כים שברינו ותמוגגנו ביד עונינו והשיבות גמולינו בראשינו, וערי קדשך היו מדבר, ציון מדבר ירושלים שממה, בית קדשינו ותפארתינו היה לשריפת אש וכל מחמדינו לחרבה וגלינו מארצינו ונתרחקנו מעל אדמת נחלת אבותינו, אוי להם לבנים שגלו מעל שלחן אביהם וילכו מגוי אל גוי נעים ונדים דחויים ודחופים והיו למרמס ולמדרך כף רגל השו''ר והחמו''ר, נשכבה בבושתינו ותכסינו כלימתנו כי כל אלה גרמו פשעינו וחטאתינו מנעו הטוב ממנו.

והנה עתה שבנו אליך ה' אלהינו אבינו אב הרחמן בארץ שביינו בכפיפת ראש בכפיפת קומה בנמיכת רוח בחלישות חיל בשבירת לב ובדמע לב בהשתחויה באימה במורא ברעד בפחד וחלחלה לעתור ולרצות מול הדרת כסא כבודך לבקש מחילה וסליחה וכפרה על חטאתינו ועל עונותינו ועל פשעינו שחטאנו ושעוינו ושפשענו לפניך כי אחרי שובנו ניחמנו ונתחרטנו, ספקנו על ירך בושנו וגם נכלמנו כי עליך נשאתנו חרפה שמנו פנינו כחלמיש, ושלשתן אנו מבקשים, לך ה' אלהינו ואת דוד מלכנו ובית קדשינו ותפארתנו כאמור מפי כבודך, אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל ה' ואל טוב''ו באחרית הימים, ועתה ברחמיך הרבים הבט נא והושיעה נא צאן מרעיתך, אל ימשול בנו קצף ואל תעזבנו אבינו ואל תטשנו מלכנו ואל תשכחנו יוצרנו ואל תעש עמנו כלה בגלותינו כי אל מלך חנון ורחום אתה.

ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ סבלו נשאו צרות צרורות תכופות זו לזו בין עמי התועבות והנה עבדיך מוכים להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך, ובכל זאת לא נסוג אחור לבנו ותט אשורינו מני ארחך, עודינו מחזיקים בתומתנו ותומכים בבריתך, איה סופר איה מונה שמות המוני שלומי אמוני ישראל המנוסים על יחוד כבוד שמך, ואיך יוכל להכיל מזבחך העליון רוב העולות המעולות ולא יתפח תפוח אפר השרופים על יחוד כבודך, היש מקום לטבול עוד פורפירך בדם המפרפרים אשר פרפרו צריהם את בשריהם ומומתים על אמתך ונזבחים לשבחיך, ומדוע לא יובא את דמם אל הקדש פנימה לכלה פשע ולהתם חטאת, הייטב לצדק משפטיך כי דם פרים וכבשים ירצה ודם זבחיך ישפך ולא ירצה, ומה זו סמיכה אשר תסמוך ידים שופכות דמים נקיים וידים עסקניות לעשוק עוסקי תורתך ולהאביד צאן קדשים, ומה זו שתיקה אלהי האלהים אשר תחרש לעם נבל ניאצו שמך כי נאמו גוים איה האלהים האדירים המכה מלכים גדולים יבא נא עוד אלינו, קראו בקול גדול אולי ישן הוא ויקץ, ויחפאו דברים עליך אל עליון המרגיזים מלהזכירם בלבבות ולחשוב מחשבות, חרפה שברה לבנו ונקוה לנוד ואין ולמנחמים ולא מצאנו.

אהה ה' העל אלה תתאפק ועיניך תכסה עובדי פסל המתהללים באלילים, רקדו כאילים בהיכלך שקטים ושאננים מינייהו מלכי מינייכו אפרכי יוצאים ביד רמה, ובניך העמוסים מני בטן הנשואים מני רחם גרושים ונבוכים בארץ לא להם דוחו מבית אביהם, הרשים יצאו דחופים ותגשנה השפחות הנה וילדיהן יושבות על מִלֵאת לכל חפציהן להתגבר על גבירתן, משתררות לצרור עליה לרשת משכנותיה, עתקו גם גברו חיל להצמית נפש אביוניך ולהתם תמימיך בטומאתם ולא יזכר שם ישראל עוד.

הטוב לך כי תעסוק בחשקי חשוכה והאמ''ה מזה והאמ''ה מזה בעודף פורקת עוליך ומתרפקת עליך לאמר לא קידשת אלא אותי, והיא זונה ומזנה מזן אל זן וגם הנה הרה למארה, ניניה כתנינים וצפיעיה כצפעונים לפרוץ גדיריך ולפרוֹש להם חוקי רצונך הפך רצונך ומסרסים שפר השרשים לקופה של שרצים, ולמה יתן עוזך כח לחוח ולא לחטה ומוחלפת השטה, הקדישה היא בעינים והקדושה למרמס רגלים, שנואה כי תבעל וצנועה כי תבהל, איך טלאיך הענוגים והרכים כמתי עולם במחשכים, איך היו אשכלותיך הנאהבים והנעימים צנומות דקות שדופות קדים, איך יְעֲנוּ בני עוננה אשר אייבת את בנך את יחידך אשר אהבת, איך נתקו מורשי לבב יחידך העשוקים שוקקים להיות סביב לשלחנך.

ועתה ה' עד מתי למה פניך תסתיר תשכח עניינו ולחצנו, הלא זכריה חוזך אמר לפניך עד מתי אתה לא תרחם את ירושלים ואת ערי יהודה אשר זעמת זה שבעים שנה, ומה נאמר לפניך ה' אלהינו מה נדבר ומה נצטדק על הגלות המר והנמהר והארוך הזה שָּבוּעִים שִבְעִים, ועוד נוסף עליהם ימים ושנים רבים ורעים ואנחנו אסורים בשבייתנו ממספר אלף ושש מאות ואחד שנה לחרבן בית קדשינו ותפארתנו מחמד עינינו משוש לבינו, על זאת ידאג כל רוח ונמס כל לב ורפו כל ידים וכל ברכים תלכנה מים וכל עין תזל דמעה.

אהה ה' אלהים המאוס מאסת את יהודה ואם בציון געלה נפשך, מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא, למה לנצח תשכחנו תעזבנו לאורך ימים, כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו ועתה ה' עד מתי, עד אנא יצית בגאון האף שלהבת חרוניך, הכלו המים מתעלת חסדיך ותעלת רפואותיך מֵהֲרְפּוֹת לְהָבוֹ , התמו הנהרים העצומים מֵאֲסָמֵי אוצרי שלש עשרה מדות רחמיך ולא יוכלו לכבות האש הגדולה הזאת.

הבט משמים עדה תמה שטוחה באסקופת היכלך ולבה קורעת, עניה סוערה הומיה היא באין השקט, הסכת ושמע תחנוני שאלתה ובקשתה כהוגן הלא מצער היא לגודל חסדך, ואם עוונינו ענו בנו ועִנְנוּ עָנָן שלח רוחך הטוב לפזרם ושמש צדקתך להמסם, התאמץ בתוקף חנינותיך, רומה על השמים לרחם העמוסה מרחם באחדותך.

ואתה צלח הע''ז עוזך המופלא כח אין סוף לחשוף לובן חסדיך צחצחות חיור עתיק אשר אורו מראש ותלבין בזוהרם זהורית אודם דיניך, ושלש עשרה מדות רחמיך אשר תקנת בתעלומות חכמה נשגבה את בריתם זכו''ר האל נוצ''ר חסד ונק''ה בטל אורות את רושם כתמי עונותינו, יגלו ויגולו הרחמים העליונים על מדותיך וישתלשלו בסילסולם עד יגיעו ויגיהו בנוגה רב אגן הסהר, ותעלה למעלה ראש עטרת זכות אבותינו בעלי בריתך להקנות להם כח יפה במעמד שלשתן לעשות חיל ולחלות פני חנך להכין עת לחננה ושעת רצון.

עורו ישיני חברון מקברותיכם ועלו אל מול אדרת כסא הרחמים לעתור על שארית מיטב הצאן הנמצאה ביד שונאיה צרי חמסים וחמוצים עלו עליה שוד ושוט, שות שתו להסיתה ועונשים אנושים לאנסה והילדים רכים ודפקום יום אחד ומתו כל הצאן.

(א''ה, טעם לתפלה זו בערב ראש חדש לפי שהתעוררות הנשמות של הצדיקים הוא בראש חדש וכמו שאמרו במציעא, מאי טעמא נגה ליה למר אמר ליה אדמוקי לאברהם וכן ליצחק וכן ליעקב כו').

קום אברהם רחימא ועמוד לפני ה' וזכור לפני אבינו חי וקיים ברית בין הבתרים להיות זרעך ככוכבי השמים לרוב ועתה הותמו בין עובדי אלילים הזאבים בתועבות, אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד, תשיב הרע לצוררם באמיתך הצמיתם, כן תרדפם בסערך ובסופתך תבהלם, ובחסדך תצמית אויבי והאבדת כל צוררי נפשי כי אני עבדך כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק, חוסה ה' ואל תתן בני הנאהבים והנעימים ביד אריות וזאבים, ואם חטאו ועוו ופשעו בני ונתחייבו שריפה זכור נא לאשר מסרתי נפשי לכבשן האש להשרף על דבר כבוד שמך וקדשתי שמך בעולם ותצא שריפתי לשריפת בני.

קום יצחק עקידא ושפוך שיחתך ואת דמעותיך לפני אבינו אב הרחמן, עד מתי ה' בית ישראל יהיו למרמס ולעג ולקלס לעם נבל ניאצו שמך, קנא לשמך הגדול המחולל בעמים, קנא לערי קדשך החריבים והשוממים, קנא על ביתך המסורה בידיהם, קנא לצאנך, אתה אלהים זנחתה ותזנח מעל מעלות עליותיה, בחוץ תעמוד בבתי החצרים בחוסר כל וקוצר רוח והאמה מזה והאמ''ה מזה בעודף, קום נא שבה על כסא דין בקנאת יקריך, ה' כגבו''ר יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה יריע אף יצריח על אויביו יתגבר, ואם חטאו ועוו ופשעו בני ונתחייבו הרג זכור נא לאשר פשטתי צוארי אל השלח על גבי המזבח להשחט על דבר כבוד שמך ותצא הריגתי להריגת בני.

קום יעקב שלימא ופגע את פני תפארת ישראל שומע תפלות על הצאן צאנך הנאנחים והנאנקים בעניים ושביים ודוחקם ודלותם ושפלותם ביד עשו הרשע, עד מתי ה' בני הידידים אשר מסרתי נפשי עליהם תטשם ותעזבם מטומעים ומגואלים ביד עשו וישמעאל צרי ואויבי לי כי ירא אנכי אותו פן יבא והכני אם על בנים, זכור עדתך קנית קדם, למה תהיה משכלה ועקרה המשכילה ועיקרה של בית והמסכילה בכל זמן מזומנת לטובה רוה היא ושְׂבֵעָה ילדה שִבְעָה , אנא ה' הושיעה נא צאן מרעיתך כי תפארת עוזמו אתה וברצונך תרום קרנם, וחמול על פליטת צאנך הנשארה שה פזורה ישראל בני אברהם אהוביך זרע יצחק עקידך והילדים אשר חנן אלהים לעבדך, ואם עוו ופשעו בני ונתחייבו גלות החיל הזה זכור נא עניי וגלותי בצאתי מבית אבי, הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותידד שנתי מעיני ויצא גלותי ליתר הגלות אשר נתחייבו בני.

קום משה רעיא מהימנא הביטה וראה צאנך רועים בארץ מאפליה, לא יוכלו שאת השוד והשבר משברי יום יום והיה אור ישראל לחשך מוכים ומעונים ולעג השאננים, אנא אביר הרועים כאב היית לישראל כשחטאו במדבר ועמדת להם בעת צרתם בפרץ להשיב חמת האל מהשחית, והיה נא לצור מעוז לנו בארץ שביינו והתחנן לפני ה' אלהינו לאמר, אל תשחת עמך ונחלתך אשר פדית בגדלך אשר הוצאת ממצרים ביד חזקה, למה יאמרו הגוים מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם ויטמעם בגוים בארץ שביים, שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך, זכור לאשר רצתי עליהם כסוס במדבר לבל יכם צר ואויב ואיך תאבדם עתה בשבייתם בין אריות רבצו ועינים רואות וכלות, אלהים צבאות הבט משמים וראה ופקוד גפן זאת וכנה אשר נטעה ימינך.

קום מלכא משיחא וראה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה, נתונים נתונים המה ביד עובדי פסל המתהללים באלילים ועל מי נטשת מעט הצאן, והעירה והקיצה את משפטיך לפני אב אביך קנך לאמר עד מתי ה' זנחת ותמאס התעברת עם משיחך, נארת ברית עבדך חללת לארץ נזרו, פרצת כל גדרותיו שמת מבצריו מחיתה, שסוהו כל עוברי דרך היה חרפה לשכיניו, הרימות ימין צריו השמחת כל אויביו, אף תשיב צור חרבו ולא הקימותו במלחמה, השבת מטהרו וכסאו לארץ מגרת, עד מה ה' תסתר לנצח תבער כמו אש חמתך, ואנכי היום איש מכאובות וידוע חולי נגוע מוכה אלהים ומעונה, כשה לטבח יובל וכרחל לפני גוזזיה נאלמה ולא יפתח פיו, מעוצר וממשפט לוקח ואת דורו מי ישוחח, אם כח אבנים כחי אם בשרי נחוש כי תכתוש עלי מרורות ובני הנם בארץ אויביהם ביד פשעם, ומה הועלתי בתקנתי במכאובות ומחוליים לכפר פניך ולכפר על בניך ועודם אסורים בזיקים בחבלי עוני הגלות החיל הזה.

אנא ה' זכרה לחסדי דוד עבדך ואל תשב פני משיחך, ידך תכון עמו אף זרועך תאמצנו, אמונתך וחסדך עמו ובשמך תרום קרנו להגלות בפרסום רב לישראל קדושיך להציל אצי''ליך הצלולים בתהומות רבה ואשר בין הגוים מטומעים ומגואלים להוציאם מאפילתם ולהעביר גלולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי, והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, ועתה ה' אלהינו גואלינו גואל אבותינו צורינו צור ישועתנו פודינו ומצילנו ומבלעדיך אין לנו מלך גואל ומושיע, רצה ה' אלהינו בעמך ישראל ותעלה לפניך זכות אבותינו הקדושים ולתפלתם שעה ברחמים, ותעלה לפניך זכות כל הצדיקים והחסידים והנהרגים והנשרפים והנחנקים על יחוד קדושת שמך, וזכות משיחך הקדוש מגיננו ראה אלהים והבט פני משיחך ומהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד, ותשכון בתוך ירושלים כבראשונה וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין ובנה אותה בנין עולם מהרה בימינו, ואת צמח דוד מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך, מלך ביופיו תחזינה עינינו מוכתר בכתרי כתרים, והיה צד''ק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, עשה למען שמך וכו', יהיו לרצון וכו' ע''כ.




מעלת התפלה הנזכרת

קה. הנה ה''א זו היא עבודה שבלב נשבר ונדכה והיא לקט שיח''ה ופאה מפאות פיות יפיפיות אשר העתירו ליוצרם ביושר עתירתם תחינות נכונות ומתוקנות בשבח והוד''אה ממין הטענה הראויה לטעון ולזכות בדין הצדק, שכך היא המדה מדת טובו המרובה להעשות לו נחת רוח בהיותו מנוצח מבריותיו וזהו רצונו כמו שאמרו בזוהר בכמה מקומות.

על כן יצאתי בעקבי הראשונים לרגל המלאכה אשר לפני לזכות את הרבים ולכבוד אלהים הסדר סדר הד''ר מלכו''ת הזה דבר דבור על אופניו בכל דברי התפילות דבר השוה לכל נפש אדם וסוד משדי יבא בם וגם אין מקרא יוצא מידי פשוטו, וכל האומרם באמירה נעימה ומעלה את המדומע מובטח ויודע אני שהוא מקובל.



מנהג קדמונים להשתטח על קברי צדיקים בער''ח ובט''ו לחדש

קו. וקבלה זו בידינו מן הראשונים וגם האר''י המופלא ז''ל מסרה לנו שטוב ללכת להשתטח על קברי הצדיקים בערב ראש חדש וגם בט''ו לחדש להתפלל ולהתחנן על קברם בתענית שיעתירו בעד החיים כמו שאמרו בזוהר פרשת שמות, 43 אי לאו בעותא דילן על חיי לא יתקיימון פלגות יומא.

קז. ובפרשת אחרי מות אמרו, 44 בשעתא דאצטריך עלמא רחמי וחייא אזלין ומודעין להו לנפשייהו דצדיקי ובכאן על קברייהו כו' כדין אתערין נפשייהו דצדיקיא ומתכנפי ואזלין ושאטין לדמיכי חברון ומודעי להו צערא דעלמא וכולהו אעלן בפתחא דגן עדן ומודיעי לרוח ואינון רוחין דמתעטרן בגן עדן מלאכי עילאי אזלי בינייהו וכולהו מודיעין לנשמה והנשמה מודיעה לקודשא בריך הוא ובעאן רחמי על חייא וקודשא בריך הוא חס על עלמא בגינהון ועל דא אמר שלמה מלכא ושבח אני את המתים וכו'.

ואמרו עוד שם דף ע' ע''ב, ובכל שבתא ושבתא וריש ירחא כולהו מתחבראן ומתעטרן כחד עד דאזדווגו למיתי לסגדא למלכא עילאה ולבתר תייבין לאתרייהו הדא הוא דכתיב והיה מדי חד''ש בחדשו וכו', ועל כן יאותה לנו בשעתא דאזדווגו להראות את פני האדון ה' לעתור ולרצות עליהם על גאולתנו ועל פדות נפשינו.



מנהג המחבר והחברים לומר תפלה הנזכרת בקברי הצדיקים בירושלים

קח. ואני נהגתי להתפלל תפלה הנזכרת לעיל על הגלות על קברי הצדיקים בירושלים עם כל החברים יצ''ו כל ערב ראש חדש אחר גמר סדר הלימוד וכל יקר ראתה עינינו המבשרות צבא רב תל''י.



אזהרה לנכנס לבית החיים בטומאה, ושלא ישתטח סמוך לקברי רשעים

קט. ואולם המשכילים יזהרו ללכת שמה בנקיות וכמו שכתב הרב ז''ל בשער הנבואה כי סביב רשעים יתהלכון והם הרודפים אחר הקדושה כרודף אחר החיים כי אין להם חיות אפס מהם ואפשר שהם יתדבקו באדם הטמא ויטעוהו ויחשוב שהוא רוח הקדש ואינו אלא רוח הטומאה חס ושלום, ולפיכך יהא זהיר כל אדם שלא להשתטח על קברי הצדיקים הסמוכים אל קברי אנשים שאינם מהוגנים לולא יהיה איש חכם מלומד ביחודים ויודע להכרית הקליפה ביחודים ע''כ.



מצוה לקדש את החדש בערב ראש חדש

קי. גם נהגתי עם החברים לקדש את החדש בערב ראש חדש כי חביבה מצוה בשעתה, ולא נהגו לקדשו בשבת שלפני ראש חדש אלא מפני שבשבת נאספו כל העם בבית הכנסת, אכן הטוב והישר למשכילים בחכמה לקדשו בעשרה בערב ראש חדש בתפלת שחרית או מנחה מעומד.



סדר קידוש החדש וסוד ראשי חדשים ע''ד הקבלה

קיא. וטעמא רבא איכא למילתא לבאים בסוד ה' אשר כל הראשי חדשים הם במלכות, האמנם יש בה שתי בחינות בחינה אחת בהיותה מצד עצמה והשניה מצד הזכר זעיר, ונקראו ראשי חדשים יען כי כולם הם בבחינת הראש והיא מתחלת מחדש ניסן וסדרן כך, ניסן גולגלתא, אייר וסיון תרי אודנין, תמוז ואב תרי עיינין, אלול הוא חוטם ונשאר הפה שאינו במנין והוא נעלם.

וגם הסדר הזה הוא בזכר, תשרי גולגלתא דזכר, חשון וכסלו תרי אודנין, טבת ושבט תרי עיינין, אדר הוא החוטם וגם כאן נשאר הפה שלו נעלמת ולפיכך צריך לקדש אותם בפה שעל ידי ההבל שבפה הזכר נשלם הגולגלתא דנוקבא, וטוב לכוין אותם כשיקדש החדש חדש בחדשו על פי מדותיו.

ואחר שיאמר ג' פעמים יהי רצון יאמר מ''י שעשה נסים וכו' ויכוין לאימא עילאה דמסטרא דיובלא נפקו ישראל ממצרים כמו שאמרו בזוהר, הו''א יגאל אותנו וישיב בנים לגבולם דמסטרהא גם כן פורקנא בתרייתא דבה חירו דכלא וגם היא מתגלית בראש חדש ועל כן יש לכוין מ''י והו''א בה.

(א''ה, ומטעם זה אין בנוסח זה רק כ''א תיבות כמנין שם אהי''ה שהוא באימא ועל כן אין לומר בקרוב כמ''ש במנהגים ז''ל).

בסימן טוב יהא לנו ראש חדש ניסן גולגלתא דנוקבא קדישא. ראש חדש אייר אודנא ימינא דנוקבא קדישא. ראש חדש סיון אודנא שמאלא דנוקבא קדישא. ראש חדש תמוז עינא ימינא דנוקבא קדישא. ראש חדש אב עינא שמאלא דנוקבא קדישא. ראש חדש אלול חוטמא דנוקבא קדישא. ראש חדש תשרי גולגלתא דמלכא קדישא. ראש חדש חשון אודנא ימינא דמלכא קדישא. ראש חדש כסלו אודנא שמאלא דמלכא קדישא. ראש חדש טבת עינא ימינא דמלכא קדישא. ראש חדש שבט עינא שמאלא דמלכא קדישא. ראש חדש אדר חוטמא דמלכא קדישא.

ויגמור עד ולגאולה קרובה ואמרו אמן, ובכן בכח סגולת קידוש החדש בפה יתוקנו ויעשו חדשי הנוקבא קדישא רחל אמינו ומזיו שפעתה לבנים תביא אמן.




כוונה ותפלה עד''ה לתקון העון בעת קידוש החדש

קיב. ומורי נר''ו ציוה לבעל תשובה אחד לתקון שכבת זרע לבטלה אשר הוא גורם אריכות הגלות והסתר היות אור הלבנה כאור החמה, לכוין כשמברכים החדש כשהחזן אומר מ'י ש'עשה נ'סים ראשי תיבות שמן שהוא בא''ת ב''ש בי''ט שם קדוש להפליט הקליפה כל ניצוצות הקדושה שבם והוא יוצא מפסוק ב'י' חשק ואפלט'הו, ואחר כך יאמר.

יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שכל טפה וטפה של קרי שיצאת ממני לבטלה שלא במקום מצוה בין באונס בין ברצון והנשמות העשוקות בקליפות ונפוצות בארבע כנפות הארץ והנשמות דאזלין ערטילאן, עשה למען שם הקדוש בי''ט ובשם הקדוש חב''ו ותפליטם הקליפה ותחזירם למקום קדושה, וקיים בנו מקרא שכתוב ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלהיך שמה, אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלהיך ומשם יקחך ומהר לגאלינו גאולת עולם לחבר את האהל להיות אחד ע''כ, וכל איש העלול לנזילות ימלא ידו ממנה ומחץ מכתו ירפא.




קודם מנחה יאמרו פרשת עקידה ופרשיות התשובה והיראה

קיג. ובהעלות המנחה יכונו יחדיו עטופים בטליתותיהם ועטרותיהם בראשיהם ורעותא דלבא, יחד כולם יכנסו בכי טוב לקרות פרשת העקידה בדקדוקיה וטעמיה.

ויכוונו כל שם אלהים שבה אל''ף למ''ד ה''י יו''ד מ''ם גימטריא ש' כמספר יהו''ה בא''ת ב''ש מצפ''ץ, ובכן יומתק הדין שבשם אלהים בהיותו גימטריא מצפ''ץ שהוא רחמים.

ואחר כך יאמר רבונו של עולם כמו שכבש וכו' עד ושב וקבצך, ואחר כך פרשה החביבה גדולה תשובה וכל חפצים ל''ו ישוו בה בפרשת נצבים פרק ל' פ''א והיה כי יבואו עליך וכו' עד סוף הפרשה, ואחריה פרשת היראה בפרשת עקב פרק י' פי''ב ועתה ישראל מה ה' וכו' עד פרק י''א פ''ט זבת חלב ודבש ויאמר תפלות הרב ז''ל אחריהן. 45



סדר תחנונים וקרבנות שאומרין קודם מנחה

קיד. ואחר כך בבכי יבאו ובתחנונים בנוסח שמע קולי המתוקן מהרב האי גאון ז''ל כי סגולתו לקבול התפלות ודלתות שמים פתח, ויעמוד המבורר שבהם להתפלל באנחות ותשקמו בדמעות שליש מזמור מה ידידות ופרשת התמיד וסדר פיטום הקטורת מעומד מלה במלה ואשרי, ויוציאו ספר תורה ויאמרו י''ג מדות ג' פעמים ויענו ויאמרו בקול בוכים נוסח עתרת זאת.



תפלה להוצאת ס''ת במנחה של ערב ר''ח

קטו. אנא אלהי אברהם ופחד יצחק אביר יעקב א'להי ה'שמים ו'אלהי ה'ארץ היה נא לצור מעוז ותן עוז ותעצומות לשני מלאכיך הקדושים שרי החסד והגבורה מליצי יושר ומלמדי זכות על עם בחירך, הנה המלאכים נועדו חברו יחדיו לעתות כאל לעמוד נגד האויב המשטין סמ''אל צמ''א למים גנובים ולדם נקיים, ואתה בטובך הגבירם בכחך הגדול ובזרועך הנטויה חלצם והחליצם להחלישו.

וירצה נא לפניך ענות נפשינו היום דוגמת קרבן השעיר להפיס דעת''ו ולהפיש רחמים ולהפיץ עזוז המקטרג סמעש''ואל צר אנ''ף מוש''ל ברשע חייליו בל יחילו לשון הצלחה אבל יחילו ויחולו עונות עמך על ראשיהם מלמעלה ויהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך, וחדש עלינו את החדש הזה לטובה ולברכה לששון ולשמחה לישועה ולנחמה לפרנסה ולכלכלה למחילת חטא ולסליחת עון, ויהי החדש הזה סוף וקץ לכל צרותינו תחילה וראש לפדיון נפשינו, וגאולה מהרה תצמיח שלח נא ביד תשלח, עזרנו אלהי ישענו על דבר כבוד שמך והצילנו וכפר על חטאתינו למען שמך, ואני תפלתי כו' ג' פעמים.

ויקראו בפרשת ויחל שלשה בני אדם המתענים, ואחר כך יחזירו הספר למקומו ויעמדו להתפלל באימה וביראה וקדושת הכוונה שמונה עשרה בלחש ויאמר היחיד נוסח עננו זה בקיצור.



תפלת עננו ליחיד בברכת שמע קולנו בערב ר''ח

קטז. עננו אבינו עננו ביום צום תעניתנו הזה כי' בצרה' גדולה' אנחנו' כי ברוב אולתנו שגינו, אל תפן לרשעי ואל תתעלם מלכי מבקשתי, הביטה ענני ה' אלהי כי יחיד ועני אני ואל תבזה ענותי אשר ברכי כשלו מצום ובשרי כחש משמן, והמלא רחמים על העני הנבזה דל ורזה בזוי ושסוי תולעת ולא איש הדופק על שערי חמלתך כדל שואל מבקש סליחתך כי עונותי עברו ראשי כמשא כבד יכבדו ממני, הרב כבסני מעוני ומחטאתי טהרני, למען שמך ה' תחייני בצדק''תך תוציא מצרה נפשי.

ותקבל תפלותי ותחינותי עם כל תפלות דליך וענייך ואביוניך ועם כל תפלות צדיקך וחסידך אוהבי שמך ועם כל תפלות עמך בית ישראל הנקרבות ונכנסות לפניך על ידי סנדלפון המקבלם וקושרם כתר בראשך חי העולמים, ומלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו היה נא קרוב לשועתנו, טרם נקרא אליך אתה תענה טרם נדבר אתה תשמע כדבר שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע כי אתה ה' פודה ומציל ועונה ומרחם בכל עת צרה וצוקה ושומע תפלת כל פה ברוך אתה ה' שומע תפלה.




תפלה לשליח ציבור בברכת שמע קולנו בערב ר''ח

קיז. ובחזרת התפלה כשיגיע השליח ציבור לשמע קולינו ה' יעתור בנוסח זה.

שמע קולנו ה' אלהינו חוס ורחם עלינו וקבל ברחמים וברצון את תפלותינו, וזכור את רחמיך וכבוש את כעסך והסר ממנו ומבתינו ומבתי כל עמך ישראל דבר וחרב ורעב ושבי וביזה ומשחית ומגפה ושטן ויצר הרע וחולאים רעים ומיתות משונות ומכות חללים וקטב מרירי עם חמת זוחלי עפר וצינים פחים בדרכי עקלקלים, ועזוז המעוברות האמץ והבריא ופתחיהן סגור לבל יפילו פרי בטנם, וזעקת יושבות על משבר אתה תשמע מהרה וילדיהן יצאו לשלומים, וחלב המניקות תברך וסעד יונקיהן אל יחסר עד יהיו גמולים, וטרוד וגרש אסכרה ואבעבועות וכפייה ועין הרע מעל ילדי עמך בית ישראל ונצור עמך ולא תהיה משכלה ועקרה בארצנו.

ויהמו רחמיך על החולים וחלשים ונכשלים לתת להם מרפא ועוז ובריאות לעבודתך ותגזור עלינו ועל כל ישראל עמך גזרות טובות ויגולו רחמיך על מדותיך העליונות ותתנהג עמנו במדת החסד ובמדת הרחמים ותכנס לנו לפנים משורת הדין ותאזין תפלותינו ותחנונינו ושועתינו.

עננו אבינו עננו ביום צום תעניתנו הזה כי' בצרה' גדולה' אנחנו' על כל מה שחטאנו ושעוינו ושפשענו לפניך מיום היותנו על האדמה עד היום הזה, מוכלמים אנו מפשעינו ונחפרים מעונותינו ומתביישים מחטאתינו ואין לנו פה להשיב ולא מצח להתראות לפני כסא כבודך אבל שמנו רחמיך לנגד עינינו כי דרכך להאריך אפך ומנהגך לרחם על בריותיך כי אתה אדנ''י טוב וסלח ורב חסד לכל קוראיך.

וברחמיך הרבים נוראות בצדק תענינו אלהי ישעינו בעת ובעונה הזאת ויהא מיעוט חלבנו המתמעט היום בתעניתנו חשוב ומקובל ומרוצה לפניך כאילו הקרבנוהו על גבי מזבחך לרצון לכפר על כל מה שחטאנו ועוינו ופשענו לפניך וכחלב חטאות ואשמות שנתחייבנו בהם, ודמינו הנחסר כאילו נזרק על קרנות המזבח לכפר פשעינו וכדם חטאות ואשמות שהיינו חייבים להביא על קרנות מזבחך, והבל פינו העולה בתעניתנו כריח ניחוח העולה מן הקרבן וכריח הקטורת הנקטר על מזבחך, וערך שולחננו אשר לא ערכנו היום כעריכת שלחן הטהור עם לחם הפנים, ותפלותינו ותחינותינו כשירי הלויים ואנחתינו וגניחותינו כהרעות השופרות, ומימי דמעותינו כשהם יורדות כניסוך המים וכניסוך היין, ואש הקודח בקרבנו בתעניתינו תכבה אש חרונך אשר קדחנו באפך בעון פשעינו, ובקריעת לבבינו באנחותינו יקרעו כל שטרי חובותינו וירצה נא לפניך כקרבן השעיר, ותקרע כל המסכים אשר הם מבדילים בינך ובין בני ידידיך וחתום פי שטן ואל ישטין עלינו ונשא השעיר עליו את כל עונות תם.

ולמען שמך ה' תנחנו ותנהלנו ותמוך בימיננו ואל ימשול בנו קצף כי לך ה' הישועה, וזכנו לקבל ראשי חדשים מתוך רוב שמחה ומתוך מיעוט עונות ומתוך בשורות טובות ישועות ונחמות מארבע כנפות הארץ ותחדשהו עלינו ועל עדת ישראל אחינו לששון ולשמחה לישועה ולנחמה לפרנסה ולכלכלה לשמועות טובות ולגשמים וטללים בעתם ולרפואה שלימה ולגאולה קרובה, ותחזינה עינינו דביר קדשך בנוי ומשוכלל וישראל עמך שתולים בבית ה' בחצרות אלהינו יפריחו, שם יזבחו זבחי צדק ותמידים ומוספי ראשי חדשים.

וליש גבור משיח צדקנו תרום הו''דו ותנשא מלכותו להשבית כל פיגולים וגלולים והבלים, יפוח היום ונסו הצללים ויתוקן עולם במלכות שדי, ותשליך במצולות ים כל חטאתינו ואל תפן אל רשעינו ואל תסתיר פניך ממנו, היה נא קרוב לשועתינו טרם נקרא אליך אתה תענה נדבר ואתה תשמע כדבר שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע כי אתה ה' עונה בעת צרה ושומע תפלת כל פה ברוך אתה ה' שומע תפלה, וישלים תפלתו.




בימי ב' וה' ותענית ער''ח מוקדם יאמרו וידוי ונפילת אפים קודם סליחות

קיח. ואם יתענו לפני ערב ראש חדש מפני המולד אז יתוודו על עונם תכף ומיד אחר חזרת התפלה כמו שאמרו בזוהר תרומה דף קכ''ח ע''ב, כיון דמטו לשים שלום כדין עביד שמושא ההוא נהר דנפיק מעדן באדרא דא וכדין בעיין כלא לנפקא מקמי מלכא ולא אצטריך בר נש ולא אחרא לאשתכחא תמן ולא למשאל שאלתין אלא אצטריך למנפל על אנפין וכו'.

ועתה תחזה כמה שגו בחוזה הנוהגים לומר סדר הסליחות בראשונה ונפילת אפים באחרונה בשני וחמישי ובימי הצומות, ולפיכך המשכילים יזהרו להתודות מיד אחר חזרת התפלה ולומר מזמור לדוד אליך ה' וכו' ואחר כך ירבו בסליחות כאשר יחפצו.



מקראי קדש לומר במנחת ער''ח אחר חזרת הש''ץ

קיט. ועתה במנחת משמרת ערב ראש חדש אחר נפילת אפים יעמוד השליח ציבור ויאמר סדר אלה מקראי קדש.

אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך. אדני שמעה בקולי תהיינה אזניך קשובות לקול תחנוני. אדני נגדך כל תאותי ואנחתי ממך לא נסתרה. אדני על ימינך מחץ ביום אפו מלכים. אדני ישחק לו כי ראה כי יבא יומו. אדני יתן אומר המבשרות צבא רב. אדני שמעה אדני סלחה אדני הקשיבה ועשה אל תאחר למענך אלהי כי שמך נקרא על עירך ועל עמך. א'ל י'שוב ד'ך נ'כלם עני ואביון יהללו שמך.

ואחר כך יסדר אלה מקראי קדש ר''ת שילוב אידהנוי''ה במילואותם, א'והב צד''קה ומשפט חסד ה' מלאה הארץ. ל'מען שמך יהוה תחייני בצדקתך תוציא מצרה נפשי. פ'תחו לי שערי צ''דק אבא בם אודה יה. י'הוה בשמים הכין כסאו ומלכו''תו בכל משלה. ו'עוז מלך משפט אהב אתה כוננת מישרים משפט וצדקה ביעקב אתה עשית. ד'מינו אלהים חסדך בקרב היכ''לך. ד'בקה נפש''י אחריך בי תמכה ימינך. ל'רקמות תובל למלך בתולות אחריה רעותיה מובאות לך. ת'פלה לדוד שמעה יהוה צדק הקשיבה רנתי האזינה תפלתי בלא שפתי מרמה. ה'ודיע ה' ישועתו לעיני הגוים גלה צדקת''ו. א'מת מארץ תצמח וצד''ק משמים נשקף. נ'פשי ישובב ינחני במעגלי צדק למען שמו. ו'צדקתך אלהים עד מרום אשר עשית גדולות אלהים מי כמוך. נ'וראות בצד''ק תעננו אלהי ישענו מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים. ו'חסד יהוה מעולם ועד עולם על יריאיו וצדק''תו לבני בנים. א'בא בגבורות אדני אלהים אזכיר צדקת''ך לבדך. ו'יהוה לעולם ישב כונן למשפ''ט כסאו. י'הו''ה נחני בצדק''תך למען שוררי הישר לפני דרכך. ו'עתה ירום רא''שי על אויבי סביבותי ואזבחה באהלו זבחי תרועה אשירה ואזמרה ליהוה. ד'בקה לעפר נפ''שי חייני כדברך. ה'גידו השמים צדקו וראו כל העמים כבודו. א'בן מאסו הבונים היתה לראש פנה.




כוונת צירופי השמות השולטים בי''ב חדשי השנה וסדר פסוקיהם

קכ. ואחר כך יכוין בי''ב צירופי יה''וה וי''ב צירופי אהי''ה השולטים בי''ב חדשי השנה.

בניסן שולט יה''וה אהי''ה ביושר ויאמר אלה מקראי קדש ר''ת יה''וה אה''יה, (יה''וה), י'שמחו השמים ותגל הארץ ירעם הים ומלואו. ה'ללוהו שמש וירח הללוהו כל כוכבי אור. ו'אתה יהוה מגן בעדי כבודי ומרים ראש''י. ה'משביע בטוב עדייך תתחדש כנשר נעורייכי. (אה''יה), א'ל יהוה ויאר לנו אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח. ה'לא אתה תשוב תחיינו ועמך ישמחו בך. י'עלוז שד''י וכל אשר בו אז ירננו כל עצי יער. ה'הופכי הצו''ר אגם מי''ם חלמיש למעינו מים.

אייר שולט יה''הו אה''הי ויסדר הכתובים הנ''ל בסדר צירופם הזה. סיון שולט בו יו''הה אי''הה. תמוז שולט הו''הי הי''הא. אב שולט בו הו''יה הי''אה. אלול שולט הה''יו הה''אי. תשרי שולט וה''יה יה''אה. חשון שולט וה''הי יה''הא. כסלו שולט וי''הה יא''הה. טבת שולט הה''וי הה''יא. שבט הי''הו הא''הי. אדר שולט בו הי''וה הא''יה וכללות כולם בחדש העיבור, ובפרק שני אבאר מקום מוצאיהם במוסף בס''ד.




סדר הסליחות והוידויים למנחת תענית ער''ח מוקדם

קכא. ואחריהם יצלח דברו בפיוט יה שמע אביונך וכו', אל מלך וכו', רחמנא וכו', אנשי אמונה, תמהנו, אל תעש וכו', וידוי אשמנו בגדנו וכו' אשמנו מכל עם, לעינינו וכו' ויתודה בלחש, אבל לא יחזרו לאמר אשמנו פעם אחרת כמו שנוהגים כי על זה קראו האר''י והרח''ו זלה''ה ככלב שב על קיאו רק יפרט כל אחד עון או עונות פרטיים שנכשל בהם, ולכן אין לשליח ציבור למהר לומר ואתה צדיק אלא ישהה בהרכנת ראשו גם שסיים לפרט את שלו עד יראה רוב הקהל מגביהין ראשם אחר שהשלימו וידוי שלהם.

ואחר כך יאמר מה נאמר לפניך וכו' אלהים אתה ידעת וכו' וישנה ויאמר, אעמוד במשמרות לספר גדולתך וכו', עננו אבינו עננו וכו', רחום וחנון וכו', אדון הסליחות וכו', ה' עשה למען שמך וכו', עשה למען שמך עשה למען אמיתך וכו' עד למען תינוקות של בית רבן וכו', ושם יאמר בנוסח זה.

עשה למען מלאכיך המשרתים פניך המבקשים רחמים על ישראל עמך, כת יש למעלה נקראים מבטלי גזרה מפירי שבועה מעבירי קנאה משיבי חימה מזכירי אהבה אהבתו של אברהם אבינו לפני בוראם, כשהם רואים שהוא בכעס על בניו משתטחים לפני כסא כבודו ומתחננים ואומרים התר התר יוצר בראשית מחול מחול אביר יעקב סלח סלח קדוש ישראל כי אדיר מלכים אתה.

מלך אדיר מלך ברוך מלך גדול מלך דגול מלך הדור מלך ותיק מלך זך מלך חנון מלך טהור מלך ישר מלך כביר מלך לע''ד מלך מרחם מלך נורא מלך סומך מלך עוזר מלך פודה מלך צדיק מלך צח מלך קרוב מלך רם מלך שומר מלך תם, למה לך איבה עם זרע אברהם אוהבך, למה לך קנאה עם זרע יצחק עקידך, למה לך תחרות עם זרע יעקב תמימך כי קנין שמים וארץ קראת אותם, מיד יוצאות קרנות הוד מתחת כסא הכבוד ומכריזות ואומרות אשריכם מלמדי זכות על בני, שבח לכם משלשלי זכות אבות כי כל צבא השמים והארץ כבוד וגדולה יתנו לכם.

עשה למענך אם לא למעננו וכו', דעני לעניי וכו', אם אפס רובע הק''ן וכו', אל מלך וכו', אתאנו לחלות וכו' עד חמול על עמך וכו', ואם הפנאי מסכים ויש שהות ביום יחזרו לשנות עוד הפעם התפלה שסידרנו לעיל על הגלות המר והנמהר, ואחריה יאמרו לקדושת שמך עשה וכו', אלהינו שבשמים ואל מלך וכו' וקדיש עד לעילא ואחר כך אומר.

תענו ותעתרו ברחמים מן השמים, תקובל צעקתכם וישמע קול תפלתכם ברצון ותענה עתירתכם, ויפתח ה' אלהינו לנו ולכל עמו ישראל שערי א'רוכה שערי ל'ב טוב שערי פ'רנסה טובה שערי ד'עה שערי ל'מוד שערי ת'ורה שערי נ'דבה שערי ו'עד טוב שערי נ'חמה שערי י'שועה שערי ו'תרנות שערי ד'יצה, וישבור עול הגוים מעל צוארינו ויסיר מתוכינו קנאה ושנאה ותחרות ויקויים בנו מקרא שכתוב ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דיבר לכם וכן יהי רצון ונאמר אמן.

ולא יוסיף ולא יגרע מאלה הי''ב שערים שראשי תיבות שלהם שם אדנות מלא שיש בו י''ב תיבות וכנגדם י''ב שבטים וי''ב חדשים.




בתענית ער''ח שחל בזמנו אין אומרין הוידויים כ''א הסליחות

קכב. אכן אם הוא יום ערב ראש חדש ממש ידלגו נוסח הוידויים רק יאמרו סדר הפסוקים הנ''ל ואחריהם בפיהם ירצו ביתר דברי הסליחות לבד מהוידויים, ובכן אב הרחמים יחזיק במעוזם יושיעם ויברכם ברכות שדים ורחם.



שבח המחזיקים בסדר התקון לער''ח ובפרט בסדר הנזכר

קכג. ועתה בנים שמעו לי וחוסו על כבוד יוצריכם ועל הנפש האחת האהובה לאחוז דרך יראי אלהים אנשי אמת המתקדשים והמטהרים בדרכם ועלילותם כל היום הזה וכל הלילה לשקוד על דלתותי בית אלהים לכפר על נפשותם ולתת עוז לאלהים והמה היו בהדר המלכות כמורידי אור מן העולם ועד העולם.

ואף כי באו סדרי סדרים וקדמונים אחזו שער לא כן אנכי עמדי, ואיש התמים בונה ביתו מלא צדק ישים עיני השגחתו אל הסדר הזה יחזיק במעוזו יעשה שלום לו ולא ירד מטה מטה כי נטה אל אל ידו חס ושלום והלואי לא יענש בשגם הוא נותן טעם לפגם, הכי אחי אתה איש חכם אתה שב ואל תעשה עדיף.

ועל כיוצא בזה היה מאמר הרשב''י בפרשת ואתחנן דף רס''א ע''ב, מכאן אוליפנא כל מאן דעביד מלה ולבא ורעותיה לא שוי לסטרא בישא אף על גב דהוא ביש הואיל ולא עביד ברעותא עונשא לא שריא עליה וקודשא בריך הוא לא דאין ליה לביש ע''כ, והיית רק עסוק בסדר תפלות הישרות אשר הכינותי המתוקנות ומיוסדות בשפר מעלות המדו''ת.

והן לזאת יסרוני כליותי אקומה נא ואסובבה לתורה ולתעודה במקראי קדש וזוהר ותקונים בסוד הדר מלכות וסמכתים בבית חמדתי על דברת בני אדם ישוטטו לבקש את דבר ה' כרגע קטן עוד הם מדברים איש על מקומו קרוב לזה שלו קרוב לזה שלו דבר בעתו, עמו אנכי בשורה להגיד לו כדת מה לעשות לא יוכל לרדת עוד מזאת, כמשפט הזה יעשה לו על שגגתו אשר שגג ושב ורפא לו, וגם כי המצא תמצא בידו התנובה להאיר ולהאדיר עליונים למעלה ולהחיש עת גאולתינו ופדיון נפשינו.



במאמר הזוהר דבזכות חדא כנישתא יכניש כל גלוותא

קכד. ואף אם אין כל ישראל יוכלון לעצור כח לעשות כדת היום איש איש במלאכתו אשר המה ענושים, עם כל זאת כל שיש עדה קדושה עושה כסדר הזה מספיק וכמו שאמרו בזוהר חדש 46 בענין התשובה, אמר ליה ר' אליעזר חייך אם מהדרין בתשובה רישי כנישתא או חדא כנישתא בזכותן יתכניש כל גלותא ע''כ, וכמו כן בכל הדברים שגאולתנו תלויה בהם.

ועל כל פנים כל איש הירא לא יעבור מלהתקדש עצמו מידי ערב ראש חדש בחדשו כאשר תשיג ידו לכפר עליו מאשר חטא על הנפש ויתחבר עם האנשים הניגשים בתפילתם כאשר יוכל שאת.



להקפיד בלימוד התקון לער''ח בפרט בשנת העיבור וטעמו

קכה. ואף המיקל על עצמו בכל שנה ושנה הנה בשנת העיבור יהא זריז ונשכר לעשות כסדר הזה, אשר חכמים הגידו ששני המאורות הגדולים חמה ולבנה שוין נבראו והיו משתמשים בכתר אחד, ואחר כך מחמת הקטרוג אמר לה הקדוש ברוך הוא לכי ומעטי את עצמך, והמה שתו בשמים פיהם לחמה וללבנה העליונים וגבוה מעל גבוה כנודע.

ומענין הקטרוג הזה נמשך למטה קטרוג הקליפה הוא שטן הוא יצר הרע היורד ומחטיא ועולה ומשטין, ואם לא היה מיעוט הירח לא היה לעולמים שום עיבור כי היה סיבובם ומהלכם שוה ועתה שנפרדו אין מהלכם וסיבובם שוה ונצטרך לעשות ז' עיבורים כדי להשוות שנת הלבנה שהוא י''ב חדש שיבא בשוה לשנת החמה שהוא שס''ה יום כדי שיבא פסח בחדש האביב וסוכות בזמן האסיף, נמצאו העבורים שבאו מכח המקטרג המה גרמו שנתהוו המקטרגים למטה המביאים את האדם לידי חטא ועל כן בשנת העיבור יאותה לנו לקום ולהתעודד על עולה של תשובה ביותר.



עיקר תקון שובבי''ם בשנת העיבור, ונוסח ולכפרת פשע למוסף ר''ח

קכו. ומורי נר''ו היה אומר שעיקר תקון השובבים אשר תקנו קדמונינו עיקרם בשנת העיבור, והוא היה אומר במוסף ראש חדש של שנת העיבור למחילת חטא וסליחת עון ולכפרת פש''ע, והחכם עיניו בראשו להיות נשמר ביותר לבל יפול בפח המוקש הוא שטן הוא יצר הרע אשר הוא בתגבורת עצום לקטרג על האדם ולהחטיאו בזמן ההוא יתר על שאר הימים.



בשנת העיבור יש להתענות לכה''פ בער''ח אדר א' וב' וירבו בתפילה

קכז. והחי יתן אל לבו לשוב אז בתשובה שלימה ולהבין ולהתענות מידי ערב ראש חדש בחדשו וביותר במשמרת אדר ראשון ושני ולערוך תפלות בעושר לפני אלהינו מרחם על שארית פליטת ישראל, אל ימשול בנו קצף וצר הצורר לדכא תחת רגליו לטבוח ישרי דרך חס ושלום, ולעתור ולרצות על המעוברות לבל יסכנו בעת לידתן וכן כל כיוצא בזה ירבה כל איש היראה תחנוניו כמו אש לא תכוה ולכל בני ישראל יהיה אור במושבותם כולו שלאנן ושלו.



ציונים והערות לפרק א

1) עי' מדרש פסיקתא רבתי שלהי פרשה כ''ו. 2) אבות פ''ג מ''א. 3) זוהר שמות דף י''ז ע''א. 4) זוהר אחרי מות דף ע''ה ע''א. 5) תקו''ז דף קמ''ו ע''ב בתקונא שביעאה. 6) זוהר תרומה דף קל''א ע''ב. 7) ערכין דף ט''ז ע''א. 8) זוהר מצורע דף נ''ג ע''א. 9) סוטה דף ד' ע''ב. 10) זוהר וישב דף קפ''ח ע''א. 11) זוהר ויצא דף קנ''ב ע''ב. 12) זוהר צו דף כ''ח ע''ב. 13) זוהר משפטים דף קי''ז ע''ב. 14) תקו''ז תקון ע' דף קל''ב ע''ב. 15) תקו''ז תקון כ''ב דף ס''ה ע''א. 16) זוהר בראשית דף כ''ג ע''ב. 17) תקו''ז תקון כ''א דף נ''ב ע''א. 18) תקו''ז דף נ''ה ע''א. 19) זוהר אחרי מות דף ע''ד ע''א. 20) זוהר ויקרא דף ט''ז ע''ב. 21) זוהר צו דף כ''ח ע''ב. 22) זוהר ויקרא דף כ''ג ע''ב. 23) זוהר חקת דף ק''פ ע''ב. 24) זוהר קרח דף קע''ח ע''ב. 25) זוהר ויחי דף רמ''ד ע''ב. 26) זוהר ויקהל דף ר' ע''א ב'. 27) זוהר תרומה דף קל''ד ע''ב. 28) זוהר בלק דף קפ''ז ע''א. 29) תקו''ז תקון כ''א דף ס' ע''ב. 30) ספר ראשית חכמה שער האהבה פ''ד. 31) זוהר פנחס דף רל''ח ע''ב. 32) תקו''ז תקון ו' דף כ''א ע''א. 33) עי' ח''א פ''א משבת הערה 38. 34) יש להעיר כי ציוני הדפים שציין המחבר בספר התקונים אינם כפי הסדר הנדפס לפנינו. 35) תקו''ז תקון כ''ב דף ס''ח ע''א. 36) תקו''ז תקון כ''א דף מ''ה ע''א. 37) זוהר ויקרא דף כ''ב ע''א. 38) זוהר ויקרא דף כ''ה ע''א. 39) זוהר פנחס דף רי''ז ע''א. 40) ראה ח''א פ''א משבת אות ק''א. 41) עי' זוהר ויחי דף רל''ט ע''ב. 42) זוהר אחרי מות דף ס''ח ע''א. 43) זוהר שמות דף ט''ז ע''ב. 44) זוהר אחרי מות דף ע' סוף ע''ב. 45) תפילות אלו מהאריז''ל נדפסו לראשונה בסידור הקדמון שערי ציון {אמסטרדם תל''ב דף ל' ע''א} ושם נכתב כי אחר פרשת התשובה יאמר בזה''ל, יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתחתור חתירה מתחת כסא כבודך ותפשוט את ימינך לקבל פושעים בתשובה כל פושעי עמך ישראל, וקבל תשובת השבים לפניך ומחול עונם, ואם אין תשובתם כפי עונם אתה טוב וסלח ויחשב כאילו עשו תשובה מספקת, ואותם קשה עורף שיש בהם החזירם אתה בתשובה בהרהור תשובה בלבם שישובו תשובה שלימה לפניך כי אתה חפץ בתשובת הרשע, והשיבני בתשובה שלימה כי אתה רוצה בתשובה אמן סלה, {וכשיסיים פרשת היראה יאמר תפילה זו}, יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתטע יראתך בלב כל ישראל עמך ליראה את שמך הגדול הגבור והנורא בכל לבבם ובכל נפשם יראת הרוממות של אין סוף ברוך ויתעלה שמך וידעו כי אתה גדול ונורא שמך אמן. 46) זוהר חדש פרשת נח.





פרק ב - ליל ר''ח - קדושת היום - סעודת ר''ח



מעלת ר''ח ושבת שוו בשיעורן ומאמרי הזוהר בזה

א. אם גדלה מעלת שבתות ה' ונודעה על שער בת רבים כי רבה היא יקרה היא מפנינים הוד על כל יומי הארץ עו''לת שבת בשבתו, כן תוסיפי לגבהה עו''לת חדש בחדשו כמו שאמרו בזוהר אחרי מות דף ע''ט ז''ל, אמר ר' שמעון כתיב והיה מידי חדש בחדשו ומידי שבת בשבתו אמאי שקיל דא בדא אלא כלא בחד דרגא סליקו דא אזדווג בדא וחדוותא דדא בדא לא אשתכח אלא כד אתגלי עתיקא קדישא וכדין חדוותא דכלא.

ותנינא כתיב מזמור שיר ליום השבת ליום השבת ממש שבחא דקא משבח קודשא בריך הוא כדין חדוותא אשתכח ונשמתא אתוספת דהא עתיקא אתגלי וזווגא יזדמן ואוף הכי בחדתותי דסיהרא דהא נהיר לה שמשא בחדוותא דנהירו דעתיקא לעילא בגיני כך האי קרבנא הוא לעילא בגין דיתבסם כלא וישתכח חדוותא בעלמא ועל דא הביאו על''י כפרה דייקא, תאנא כתיב עולת שבת בשבתו על עולת התמיד דבעי לכוונא לבא לעילא לעילא יתיר משאר יומין ועל דא על עולת התמיד דייקא, תניא כתיב בחנה ותתפלל על ה' על דייקא וכו', הנה כי חדש ושבת שוו בשיעוריהן בחדוותא דלעילא כמבואר במאמר.

ב. ועוד לו בפרשת נח דף ע''ה ע''א, ר' שמעון פתח כה אמר ה' אלהים שער החצר הפנימית הפונה קדים יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח האי קרא אית לאסתכלא ביה ואיהו רזא כמה דאתמר יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח אמאי אלא אילין ימי החול דתרעא דא יהיה סגור דלא לאשתמשא חול בקודשא וביום השבת יפתח דהא כדין שמושא דקודשא בקודשא וכדין אתנהיר סיהרא לאתחברא בשמשא.

תא חזי תרעא דא לא אתפתח באינון שיתא יומי דחול בגין דהא יומי דחול עלמא תתאה אתזן ושלטין כל אינון שית יומין דחול על עלמא בר בארעא דישראל ואינון דשלטין לא שלטי בארעא קדישא בגין דהשער הזה איהו סגור אבל ביום השבת וביום החדש כולהו מתעברן ולא שלטין בגין דהשער הזה איהו פתוח ועלמא איהו בחדוה ואתזן מתמן ולא אתייהיב עלמא לרשו אחרא ואי תימא דכל אינון שית יומין אינון שלטין בלחודייהו תא חזי הפונה קדים עד לא יקומון לשלטאה איהו אסתכל תדיר בעלמא אבל לא אתפתח לאתזנא עלמא מקדושה בר ביומא דשבתא וביומא דחדשא וכו'.



טעם שקדושת ראש חדש שוה לשבת

ג. ופשטן של דברים למתחילים בחכמה הוא כי שש קצוות שבעולם היצירה הם נקראים ששת ימי המעשה השולטים בחול על העולם, והענין כי בשבת ובראש חדש ויום טוב יתגלה אור העליון בלי לבוש ובלי אמצעי אלא הוא בעצמו על ידי הבריאה ואז נאמר שהקדוש ברוך הוא לובש בגדי מלכו''ת בגדי שבתות וראש חדש ויום טוב, אכן כאשר יצטרך עוד אור של בריאה להתלבש ביצירה רוצה לומר באור של יצירה אז נאמר שהמלך לובש בגדי חול אחר שהאור הנמשך אלינו הוא על ידי העבד מטטרו''ן, ושער החצר הפנימית שהוא סוד הבריאה עצמו הוא סגור שלא לערבב ממשלת היצירה הנקרא חול עם הבריאה הנקרא קדש.

אמנם בשבתות וראשי חדשים וימים טובים מתגלה הבריאה עצמה שעל ידי זה מאירה האורות בעולם בלי אמצעי וזהו שאמר דהא כדין שמושא דקודשא בריך הוא וכו', ולבאר הדבר יותר בביאור אמר תא חזי תרעא דא הוא הבריאה אינו נפתח כל ששת ימי החול והטעם שכל ששת ימי החול מתנהגים על ידי היצירה עולם דמט''ט ולא על ידי הבריאה חוץ מארץ ישראל דכתיב בה ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד ואין כח לשלוט שם העשי''ה והקליפה ואפילו מדת הדין אלא כל הפעולות הנעשים בארץ ישראל תהיינה על ידי היצירה בכח הבריאה, ואפילו המיתה בארץ ישראל אינו על ידי מלאך המות הטמא אלא על ידי מלאך גבריאל כנודע.

ולפי ששער הבריאה בחוצה לארץ סגור כל ששת ימי החול לכן שולטים ששת ימי המעשה שש קצוות היצירה חוץ משבתות וראשי חדשים וימים טובים כי אז מתגלים ענפי הבריאה בעולם, ואין הכוונה באומרינו ששולטים ששת ימי המעשה שש קצוות דיצירה שההנהגה על ידם חס ושלום כי היות שאמר שער החצר הוא סגור אין הכוונה לסגירת ההשגחה חס ושלום כי לעולם הוא פונה קדים כקדם בהיותו פתוח, רק הסגירה לבד לענין המזון שכל ימי החול אינו נשפע אלא מלמטה כמו שמתבאר מדברי המאמר, כללו של דבר משם באר''ה שביום השבת וביום החדש שער הבריאה פתוח להשפיע בעולם והעולמות הם יותר בשלימות מבחול על ידי תוספת קדושתו.

ד. ואשר בתעלומות חכמה סובר הרזים יכיר גודל מעלת יקר הדר מלכות בהתקדש יום החדש כי הן כל החדש היא תחת השמש, השמש יצא וזרח יתידותיו לנ''צח ויהי כזית הודה ולחדשיו יבכר והיא כפורחת עלתה נצח בתפילת שחרית ובחזרתה תוסיף תתרפק על דודה והיא עלתה אל הגדולה והגבורה, ובתפלת המוסף גדילים תעשה לה עד לעלות אל ראש המלך וגדלה הארתם מפנים העליונים כמו שיתבאר בס''ד.




באמירת כתר בר''ח יש הארת נפש יתירה, וחיוב קבלת פני רבו בר''ח

ה. כי על כן קבלנו מרבינו הקדוש זלה''ה שבראש חדש יש הארת נפש יתירה בעת הכתר, ועל כן חייב לקבל פני רבו בראש חדש כמו שנאמר מדוע את הולכת אליו היום לא חדש וכו' כי בקבלו פניו יושפע לו מכח רבו להעמיד קרן האורה ותקות חוט הארה והיא נקנית במשיכה.



טעם שמקבלין פני הרב בר''ח ע''פ הזוהר

ו. וכמו שכן היה מנהג חסידים הראשונים ע''ה כמו שאמרו בזוהר ואתחנן דף רס''ה ע''ב, רבי אבא הוה אתי מלמחמי לר' שמעון פגע ביה ר' יצחק אמר ליה מאן אתי מאריה דנהורא גבר דאתדבק בנורא דאכלא כל יומא הא נהורא עמיה שריה אמר ליה תנינן דחיובא עליה דבר נש לקבלא אנפי שכינתא בכל ריש ירחי ושבתי ומאן איהו רביה ר' שמעון בוצינא עילאה קדישא דכל בני עלמא בעאן לקבלא אנפוי אמר ר' יצחק אהדרנא עמך ואקבל פני שכינתא וכו'.

וכן במדרש הנעלם פרשת חיי שרה דף קכ''ז אמרו, רבי אליעזר אזל למיחמי לר' יוחנן בן זכאי רביה וההוא יומא ריש ירחא הוה כד מטיה גביה אמר ליה בירא דלסריין ומליין ליה והוא נביע מדידיה יתיר מאי בעי הכא אמר ליה חייב אדם לקבל פני רבו וכו', וכל זה מפני האור המתרבה על נפשותם בראש חדש כנזכר.



ביאור מ''ש בתקונים דבעת אמירת כתר יש הארת נפש יתירה

ז. ובתקונים דף כ''ב ע''א, הדא הוא דכתיב יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת וביום החדש יפתח דהכי איהי שכינתא סתימא עמיה ביומי דחולא כשושנה דאיהי אטימא וביומא דשבתא וביומא דחדשא וביומין טבין אתפתחא לקבלא ריחין ובוסמין וליר''תא נפשי''ן וענוגין לבנייהו וכו'.

הנה אימות הקודם ככל דברי הרב זלה''ה שגם בראש חדש יש הארת נפש יתירה, אלא שאמר בעת הכתר כדי שלא יהא חולק על מה שאמר שם דף כ''ב ע''ב ואתקריאו אילין נפשות אושפיזין בגין דלא שרייאן בישראל אלא ביום השבת וכו' דהיינו דלא שריאן בישראל בקבע כל היום אלא ביום השבת כמו שיש העילוי רב למעלה בין שבת לראש חדש כמו שכתב הרב.

ורמז זה יתקומם במקרא ביום החדש יפתח וביום השבת יפתח, יפתח יפתח תרי זימני, שם רמז כי כל אחד נדרש לעצמו כי כל אחד יש לו בפתיחה זו מעלה בפני עצמה כל אחד לפי זמנו שאינם שוין בעלייתם, והשוה הכתוב חדש ושבת לרמוז דחדש ושבת שוו בתוספת נפש יתירה ועל כן נאמר והיה מידי חדש בחדשו ומידי שבת בשבתו.



דברי המדרש שכל המועדות וראשי חדשים ע''ש האבות

ח. ונוסף גם הוא מה שכתב הטור בהלכות ראש חדש משם רבינו יחיאל ז''ל שמצא במדרש שכל המועדות כולם הם על שם אבותינו הקדושים, פסח על שם אברהם שאמר לושי ועשי עוגות, שבועות על שם יצחק שנאמר ויהי קול השופר שתקיעת שופר של מתן תורה היה מאילו של יצחק, סוכות על שם יעקב שנאמר על כן קרא שם המקום סוכות, והשנים עשר ראשי חדשים היו ראויים להיות כולם מועדות ורגלים כשלש הרגלים הנזכרים על שם שנים עשר שבטי ישראל וכשחטאו ישראל בעגל לא זכו להם, (עיין תוס' ורש''י מגילה דף כ''ב).



טעם שנשים בטלות ממלאכתן בר''ח

ט. והנשים שלא חטאו בעגל עדיין הראשי חדשים כמועד להם ולפיכך נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בראש חדש רק אוכל נפש בלבד ע''כ, כי על כן אף עתה יש להם רושם האור ההוא להיות עילוי למעלה ואף גם בנפש כל איש ישראל כמדובר.



מנהג ותיקין לטבול בערב ר''ח לכבוד היום

י. ועל דברת יקר תפארת עטה ליום החדש המקודש, שלמים וכן רבים רוח ה' נוססה בם ישמחו ויעלצו לפני ה' בהתקדש עליהם ראש החדש זריזים מקדימים לקדם פני החדש ולבא בצל שד''י לחסות תחת כנפיו בקדושה ובטהרה וטובלים במקוה טהרה לכבוד ראש חדש מבערב כמו ברגלים, וטהור ידים יוסיף אומץ ויאחז צדיק דרכם.



תפלה ע''ד הסוד לטובלים בערב ר''ח

יא. והבא לטהר אנכי תקנתי נוסח תפלה זו, בראשונה יטבול להעביר הזוהמה ואחר כך יאמר.

לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ליחדא י''ה בו''ה בשם כל ישראל, ויהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שאני מטהר את גופי במי הנח''ל הזה כן ה' אלהי תטהר את נפשי רוחי ונשמתי בנ''חל העליון הארת שם ב''ן יו''ד ה''ה ו''ו ה''ה ומספר ל''ה אותיות שם אדנ''י במילואותו אל''ף למ''ד פ''א, דל''ת למ''ד תי''ו, נו''ן וי''ו נו''ן, יו''ד וי''ו דל''ת אשר עם אהבת כללותם המה יעלו לנח''ל, ובהצרף השני כוללים ב''ן ואד''ני אובילם אוליכם אל נח''לי מי''ם ובמים אלו תדיח כתמי עונותי.

ותאציל עלי שפע שלשה שמות אלהים, הראשון בריבוע א' א''ל אל''ה אלה''י אלהי''ם, והשני במילוי יודי''ן אל''ף למ''ד ה''י יו''ד מ''ם וכללות אלהי''ם פשוט, ושמות קס''א וקנ''א אל''ף ה''י יו''ד ה''י, אל''ף ה''ה יו''ד ה''ה העולים ראש חדש אשר הוא בצל שד''י במילואותו שָיָןָ דָלָתָ יָוָדָ יתלונן, ובכן תטהר את נפשי לפני כסא כבודך לקבל עלי מזיו שפע הקדוש הנמשך לרחל על ידי שם שדי במילואותו והיא תעלה עד ראש ז''א, ואל יעכב שום חטא ועון לפניך בזכות השמות היוצאים מפסוק ויקר''א אלה''ים ליב''שה אר''ץ ולמקוה המים קרא ימים אשר כח סגולתן להעביר כתם חטא פשע ורשע ולהוסיף קדושה בנשמת הצדיקים, ונאמר מקוה ישראל ה' מושיעו בעת צרה, ונאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאתיכם ומכל גילוליכם אטהר אתכם.

ויטבול תחילה שלש פעמים ויכוין בשלשה שמות אלהים הנזכרים ואחר כך שתי פעמים עוד ויכוין בשני שמות אהי''ה הנזכרים, ושוב יטבול פעם אחת לכללות השמות העולים שד''י במילואותו.




ע''פ האר''י יש להחליף בר''ח בגדי החול בבגדים מיוחדים לר''ח

יב. וכתב הרב ז''ל להחליף לו חליפות שמלות משקידש עליו היום לכבוד ראש חדש כי כן תלבשנה המדות העליונות הארות יתירות וכמו שרמזנו במאמר הזוהר דפרשת נח כי התלבשות העולמות בראש חדש אינם כבחול, ועל כן שלמים וכן רבים לעומתן מתהדרים בהדרת קדש בבגדים מיוחדים לראש חדש, לא של שבת ולא של יום טוב אלא של ראש חדש בלבד כי לא שוו כל הזמנים בשיעוריהן.



סמך מדברי הרמב''ם לחילוף בגדים בר''ח

יג. ומן דעת הרמב''ם נראה כך, שכתב שראש חדש הוא בכלל לקדוש ה' מכובד שהרי נאמר בו קדושה מקדש ישראל וראשי חדשים, מינה שצריך לכבדו בכסות נקיה כדילפינן בשבת מוכבדתו אלא שצריך לתת הפרש ביניהם בצד מה כאמור, וסימניך חמ''ש חליפות שמלות נוטריקון ח'דש מ'ועד ש'בת כי בם יתהדר ויתלבש חליפות שמלות לכבוד הדרתם.



מנהג מורו להחליף בגדיו עם התקדש ר''ח

יד. ומורי ז''ל היה מחליף שמלותיו מבערב בהתקדש עליו היום, וכן ראוי לנהוג שגם בלילה יש עילוי שהרי כבר אומרים יעל''ה ויבא.



מנהג המערב להדליק נרות בלילי ר''ח בבתי כנסיות ובבתים וטעמו

טו. ובכל ארצות המערב נוהגים להדליק נרות אור ראש חדש בבית הכנסת וגם בביתם על שולחנם כמו בשבת ויום טוב על תוספת המאורות המאירים מחדש למעלה, ועל ידי הדלקת הנרות למטה מתעורר למעלה הדלקת הבוצינין קדישין כמו שנאמר על כן באורים כבדו ה' ואשרי העובד את ה' בשמחה.



שיעור זמן תפלת ערבית ומנהג האר''י בזה

טז. וכבר ידעת מה שאמרו בזוהר חדש פרשת בראשית דף י''ז, אמר ר' אלעזר צלותא ותושבחתא דליליא מששקעה החמה עד לא אתחזי סיהרא דכתיב ייראוך עם שמש דא היא צלותא דצפרא ולפני ירח דא היא צלותא דליליא וכו', אמר רבי יהושע אמר רב בצפרא כשהחמה זורחת הוא זמן תפלה ומשש שעות ולמעלה עד תשע שעות זמן תפלת מנחה ומששקעה החמה עד שתחשך תפלה אחרונה דאמר ר' יהושע בן לוי אמר ר' יוחנן אמר רב מששקעה החמה עד שיראו שני כוכבים זמן תפלה אחרונה ע''כ.

יז. וכן היה מנהג הרב ז''ל שלא לאחר זמן תפלת ערבית יותר משיעור זה אם לא על צד האונס ניכר, והן עוד היום רבים מחסידי תקיפי ארץ ישראל תפסו שיטה זו וכן ראוי לנהוג כל הימים.



יזהרו בערבית ר''ח להתפלל מיד בשקיעה מפני שרובן בתענית

יח. אכן מי שאי אפשר לו כל הימים על כל פנים יהא זריז ונשכר אור ראש חדש להקדים לבא לבית הכנסת להתפלל תפלת ערבית מיד בשקיעת החמה מפני כי רובם הם מתענים בערב ראש חדש וכן לא יעשה להכנס בו כשהם מעונים, ואף שאמרו 47 הלכה מתענה ומשלים היינו לומר שיתענה עד שקיעת החמה אבל כל שנכנס לתחום שבת שוב אינו רשאי להתענות כמו שכתב הב''י סי' רמ''ט, והוא הדין נמי בראש חדש משעת צאת הכוכבים ואילך אסור להתענות וכן כתב ה''ר מנחם עזריה ז''ל. 48



דין הפסקת התענית למי שאיחר להתפלל

יט. ועל כל פנים מי שלא התפלל תפלת ערבית והגיע זמן צאת הכוכבים מצוה עליו למהר להפסיק תעניתו כי לא אסרו קודם תפלה אלא סעודת קבע אבל סעודת עראי לית לן בה, והאיש הירא לא יביא עצמו לידי זו המדה ובהתקדש עליו היום יזדרז להקדים לבא לבית הכנסת להתפלל תפילת ערבית עם הצבור בזמנה לכבוד הדר ראש החדש וברוב עם הדרת מלך מלכו של עולם.



לומר ברכי נפשי קודם ערבית בר''ח וטעמו

כ. ויתן בקולו קול עוז יצלח דברו במזמור ברכי נפשי את ה' ה' אלהי גדלת מאד וכו' (א''ה, לפי דברי הרב ז''ל שהעלוי בראש חדש היא לנפש דוד ועל כן יש נפש יתירה בראש חדש ולא רוח יתירה לפי זה יש טוב טעם לומר ברכי נפש''י) המספר בשבח היוצר ברוך הוא, עשה ירח למועדים לשלול סברת החוזים בכוכבים האומרים שמילואה ומיעוטה הוא לעשות רושם בבני אדם וחושבים שיש כח בלבנה לפעול טוב כשהיא מתמלאת והולכת וכן להפך לפעול רע כשהיא מתמעטת ועל כן חושבין אותה לאלהות, שעל כן אמר הקדוש ברוך הוא הביאו עלי כפרה שמיעטתי את הירח כי הוא גורם להם לעובדה שסוברים שיש בה כח זה מעצמה שמיעוטה ומילואה מכשילם כאמור.

וזה המזמור לעד נאמן המודיע כל מעשה בראשית המעיד על מלכותו יתברך ושהכל נברא מאיתו והוא אדון על הכל וכל צבאות מעלה ומטה אינן רשאין לעשות אלא רצונו, ולמאמרו כסופה ירדופו כאשר סידרם במעשה בראשית ובידו לשנותם ולהחליפם כמו החמה והלבנה שעמדו במלחמות יהושע ועשר מעלות שחזרה החמה בחזקיהו, ועל כן אנו אומרים ומעידים עשה ירח למועדים כי אינו כמו שחושבים החוזים בככבים אלא לספור בחידושה המועדים הנקראים מועדי ה' שציונו לעשות בסדר מהלך ככבי לכת, וכל איש לפי מהללו יתן אל לבו פרטי דברי המזמור להכיר גדולתו יתברך ומורא לו יעלה על ראשו.



טעם אחר לאמירת ברכי נפשי בליל ר''ח משום עילוי הנשמות בר''ח

כא. ואולם לפי דברי מדרש הנעלם פרשת לך לך 49 מצינו עוד טוב טעם למנהג זה לומר ברכי נפשי אור ראש חדש ויומו זה לשונו, מקימי מעפר דל וכו' להושיבי עם נדיבים וכסא כבוד ינחילם מהו וכסא כבוד ינחילם זה יעקב אבינו דעביד ליה כרסייא יקר בלחודוי לקבלא אולפן נשמתא דצדיקייא וקודשא בריך הוא אזיל עמיה בכל ריש ירחא וירחא וכד חמי נשמתא יקר אספקלריא שכינתא דמאריה מברכת וסגדת לקמיה הדא הוא דכתיב ברכי נפשי את ה'.

אמר רבי עקיבא כל פרשתא דתושבחתא דא נשמתא אמרה לקמיה דקודשא בריך הוא דקאים עלוי ונשמתא פתחת ואמרת ה' אלהי גדלת מאד וכו' עד סיומא דקאמר יתמו חטאים, ועוד אמר ר' עקיבא ולא דא בלחודוי אלא משבחת ליה על גופא דאשתארת בעלמא דין ואומרת ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו ע''כ, ולפיכך טוב להודות מזמור הזה בהתקדש יום החדש להורות על עילוי הנשמות למעלה בראש חדש.



יתר מאמרי הזוהר על עילוי נשמות הצדיקים בגן עדן בר''ח

כב. וכן מבואר בזוהר פרשת ויחי דף רכ''ד ע''ב העילוי רב שיש לנשמות הצדיקים בגן עדן מידי חדש בחדשו זה לשונו, תאנא אלף וחמש מאה ריחין סלקין בכל יומא מגן עדן דמתבסמי בהו אינון לבושין דיקר דההוא עלמא דמתעטראן מיומוי דבר נש אמר ר' יהודה כמה לבושין אינון אמר ר' אלעזר טורי דעלמא על דא פליגו אבל תלתא אינון חד דמתלבש ביה ההוא לבושא רוחא דבגנתא דארעא וחד יקרא מכולא דמתלבש ביה נשמתא בגו צרורא דחיי בין פורפירא דמלכא וחד לבושא דלבר דקאים ולא קאים אתחזי ולא אתחזי בהאי מתלבשא ביה נפשא ואזלא ושטא בעלמא ובכל ריש ירחי שתא ושבתא אזל ואתקשר ברוחא דבגן עדן דבארעא דקיים בין פרגודא יקירא ומיניה אוליף וידע מה דידע ושט והודע ליה בעלמא.

תנא בתרין קשורין אתקשר נפשא בכל ריש ירחא ושבת בקשורא דרוחא די בין ריחי בוסמין דבגן עדן דארעא ומתמן אזיל ושאט ואתקשר עם רוחא ונשמתא דצרירא בצרורא דחיי ומתרויא ומתזנת מאינון זיוין יקירין דהאי סטרא ודהאי סטרא הדא הוא דכתיב ונחך ה' תמיד דייקא וכו'.

כג. ובזוהר פרשת תרומה 50 ביארו עוד גודל עילוי הנשמות בראש חדש שמתעטרות באורות עליונים ומתקשרת הנשמה ברוח ורוח בנפש עד שהם בקישור אחד בציור רוחני כמו שהיו בציור גופניי בעולם הזה זה לשונו, רזא הכא לאינון דידעי ארח קשוט דחלי חטאה בשעתא דנשמתא מתערא לעילא גו עיטרא קדישא ורוחא קאים בנהירו עילאה בשבתי וירחי וזמני האי נפש בשעתא דרוח נחתא מגו נהירו עילאה דדיירא בגן עדן נהיר ונציץ איהו כד קיימא גו קברי ואתגלימת בדיוקנא דהוו גו גופא בקדמיתא וכל אינון גרמין בההוא דיוקנא סלקא ומשבחא ואודאן לקודשא בריך הוא הדא הוא דכתיב כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך.

והענין הוא כי בשעה שהרוח יורד מגן עדן העליון לגן עדן התחתון אז מוליך עמו אור גדול שקיבל למעלה ומאותו האור יורד גם כן אור בהיר מאד לנפש אשר בקבר ומתלבשת הנפש באור הזה כצורת הגוף ממש, ואז מתחברים העצמות יחדיו ידובקו ומצטיירים בצורת הגוף שהיה בעולם הזה ועולים מן הקבר ומודים ומשבחים ואומרים שירה לפני הקדוש ברוך הוא, ועל זה נאמר כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך אומרות אין כתיב כאן אלא תאמרנה.

כד. ומבואר שם בזוהר דאילולי אתיהיב רשות לעין לראות היה כל אדם רואה בלילי שבת וראש חדש ויום טוב כדמות צורות עומדות על גבי הקברים ומודים ומשבחים לקדוש ברוך הוא אלא שהעון מבדיל ומחשיך את העין מלראות, אשר מכל אלה תשכיל העילוי רב שיש לנשמות בראש חדש ועל כן ראוי לומר אור ראש חדש מזמור ברכי נפשי את ה' שכן הנשמות אומרות שבח זה למעלה כמו שאמרו במדרש הנעלם הנזכר לעיל.

כה. ואף שכתב הרב ז''ל שאין צריך לומר שום מזמור קודם ערבית אלא פסוקי ה' צבאות עמנו וכו' עד גמר הפסוקים ההם, מכל מקום מזמור זה מן הטעמים הנזכרים ראוי ונכון לאומרו אור ראש חדש ואין לשנות.



כוונה ע''ד הסוד קודם תפלת ערבית

כו. ונכון להיות כל איש אשר הריחו בסוד ה' ליראיו ותמונת ה' יביט לכוין קודם תפלת ערבית בחינת הארת קדושת היום אשר היא רמוזה בשם עצם רא''ש חד''ש והמה שלשה שמות אלהים, הראשון בריבוע א' א''ל אל''ה אלה''י אלהי''ם, השני במילוי יוד''ין אלף למ''ד ה''י יו''ד מ''ם, וכללות אלהי''ם פשוט העולים כמספר רא''ש, וב' שמות אהי''ה במילואותם דיודי''ן ודההי''ן כזה אל''ף ה''י יו''ד ה''י, אל''ף ה''ה יו''ד ה''ה העולים כמספר חד''ש, וכל זה הוא במספר שם שד''י במילואותו ויהיה כולו נקוד קמץ שָיָןָ דָלָתָ יָוָדָ.




מקראי קדש לומר קודם ערבית של ר''ח

כז. וקודם הקדיש יאמר מקראי קדש אלה ראשי תיבות שם שדי במילואותו וזה תוארו, ש'או שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד. י'ושב בסתר עליון בצל שד''י יתלונן. נ'הר פלגיו ישמחו עיר אלהי''ם קדוש משכני עליון. ד'עו כי יהוה הוא אלהי''ם הוא עשנו ולו אנחנו עמו וצאן מרעיתו. ל'כו וראו מפעלות אלהים נורא עלילה על בני אדם. ת'ודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצ''ח. י'הוה יגמור בעדי יהוה חסד''ך לעולם מעשי ידך אל תרף. ו'אני אהי''ה לה נאום יהוה חומת אש סביב ולכבוד אה''יה בתוכה. ד'ור לדור ישבח מעשיך וגבורתיך יגידו.




אזהרה שלא להפסיק בהכרזת יעלה ויבא כ''א ע''י הקטנים

כח. ואחריו לו יהיה חן יצלח דברו בתפלת ערבית בכוונה ובנעימה קדושה, וראוי לשליח צבור לחוש למה שהזהירו כת הקודמים שלא להפסיק בהכרזת ראש חדש בין הקדיש לתפלת שמונה עשרה רק יכריזו בבית הכנסת על ידי הפעוטים, ואם ראש חדש יום אחד קורין ראש חדש ואם ראש חדש שני ימים קורין בלילה ראשון יעלה ויבא הואיל ויום ראשון הוא יום ל' של חדש העבר ואינו ראש חדש ממש רק לענין יעלה ויבא, אכן ליל שני קורין ראש חדש שהוא ממש ראש חדש וממנו מתחילים למנות בחדש.



כוונת ר''ח עד''ה בעת אמירת יעלה ויבא

כט. ובעת עומדו להתפלל תפלת י''ח יתקדש בכוונתו, ובהגיעו ליעלה ויבא יכוין עו''לת חדש בחדשו כי בחול הז''א יסע יתידותיו לנצח ורחל בהוד לא כן בראש חדש אשר היא גם היא עולה בנצ''ח ועל כן תקנו בברכת רצה אשר הוצק יסודה בנצח לומר יעל''ה ויבא, אלא שבלילה הייחוד הקדוש בעלמא דאתכסיא והנה היא לאה על כפים כסה אור על כן אם לא אמרו בלילה אין מחזירין אותו יען עתה לא ראו אור בהי''ר הוא בשחקים, לא כן ביום שהייחוד הקדוש הוא ברחל עלמא דאתגלייא להאיר על הארץ על כן אם לא אמרו מחזירין אותו לאור באור החיים.




מ''ש הקדמונים שהשוכח יעלה ויבא ידאג כל החדש

ל. כי על כל אלה איש התמים יהא זריז ונזכר להיות לזכרון בין עיניו קדושת היום ולא יעבור מלהזכיר יעלה ויבא אף בלילה כי אף כי לפי פשוטן של דברים שאין מקדשין את החדש בלילה לא יעלה ולא יוריד, אכן לפי תעלומי הדברים גם הוא יגדל וצריך להזכיר יעלה ויבא לבחינה העולה היא למעלה בסתר ההר, ואמרו הקדמונים שהשוכח מלהזכירו ידאג כל החדש.



פרטי דינים במי ששכח יעלה ויבא בתפלות התשלומים

לא. ומורי נר''ו כתב שאם שכח בליל ראש חדש ולא התפלל ערבית דצריך להתפלל שחרית שתים, טעה בתשלומים ולא הזכיר של ראש חדש וכן כשראש חדש שני ימים וביום ראשון שכח ולא התפלל מנחה וטעה בתשלומים ולא הזכיר ראש חדש אין מחזירין אותו כיון דסדר עליות אלה כל אחת נדרש לעצמה, קל וחומר הדברים שאם התשלומים ביום יש לנו לומר אם בעת עלייה העיקרית שהיא של לילה אין מחזירין אותו מטעם הנזכר כל שכן כשהוא לתשלומין אשר חלף הלך לו, ואם התשלומים בלילה יש לנו לומר אם בתפילה העיקרית שאינה לתשלומין אינו חוזר כל שכן אותה שבא לתשלומין אשר חלף הלך לה אותה העלייה ולקמן נבאר עוד פרטי דינים אלו בס''ד.

(א''ה, אם לא אמר מנחה בערב ראש חדש פסק הרמ''א לומר אלהינו בשתי התפלות בליל ראש חדש כשבת, אך בשיירי כנסת הגדולה כתב בסימן תכ''ב שאין צריך דלא דמי לשבת הואיל ותפלת ראש חדש היא תפלה של חול עצמה אלא שאנו מוסיפים בה יעלה ויבא אין צורך להזכיר בשניה).



התעוררות לכוין בצרכי שמים בתפלה ע''פ הר''ם די לונזאנו ע''ה

לב. וצריך להיות כל איש מתעורר בכוונתו לעתור ולרצות נוסח אלהינו זה קוינו לו בגילה וברעדה להתנפל לפני ה' יעלה וירומם עטרת רוח אפינו משיח ה' אשר הוא נלכד בשחיתותינו והן עתה ביום החדש בצל שד''י נתלונן ירום הודו ותנשא מלכותו לתקן עולם במלכות שד''י, וכבר אמרתי שעיקר האהבה והיראה היא בלב ובכוונה ולא באמור הדברים בפיו ובשפתיו ולבו רחק מהם ובפרט בענין אשר כזה אשר הוא צורך עליונים ותחתונים.

וכמה הזהירו כת הקודמין שלא יכוין אדם בחלק מהתפלה לבד במה שצריך והשאר יוציא מפיו ולבו לא נכון, כגון אם יש לו חולה שיכוין ברפאנו או אם צריך פרנסה שיכוין בברכת השנים ובברכות שהם שבחי הוא יתברך וצורך כל ישראל כגון שלשה ראשונות ושלשה אחרונות וברכת השיבה שופטינו ואת צמח דוד ובונה ירושלים לא יכוין, ואם עשה כן אין תפלתו ראויה להתקבל ומדת הדין מקטרגת ואומרת, בצרכו הוא מכוין ומתחנן ולא כן בשבח בוראו ולא נחלה על שבר יוסף וחרבן הבית וחילול השם בגוים כאשר נחלה על חסרון הלבנה מכיסו ובריאות איבריו וכיוצא בזה ואז טורפין לו תפלתו בפניו.



ר''ח הוא עת רצון להעתיר על הגאולה

לג. כי על כן צריך לשית מגמת פניו בתפלתו על דבר כבוד שמו יתברך וסוף הכבוד לבוא גם אל עצמו ואל בשרו, וזה כל הימים וכל שכן וקל וחומר ביום החדש כי שערי הרחמים הם פתוחים להתקבל ברצון התפלה כי נאה ויאי להרבות תחנונינו לפני המקום ברוך הוא על גאולתנו ועל פדות נפשינו בלב שלם ונפש נענה, אולי יחנן ה' וחשף ה' את זרוע קדשו ואסף נדחי ישראל תוככי ירושלים וארמון על משפטו ישב כבראשונה.



במ''ש במדרש שלעתיד יעלו ישראל לבהמ''ק בי''ב ראשי חדשים

לד. ויוסיף בכוונתו להתחנן על הגאולה כיום הזה כי כשיבנה בית המקדש במהרה בימינו אז יהיה שלם ותם עון העגל ואז יהיו הראשי חדשים כרגלים כאשר בתחלה קודם מעשה העגל, וכן אמרו במדרש תהלים 51 בפסוק מתי אבא ואראה פני אלהים זה לשונו, אמרו ישראל להקדוש ברוך הוא רבונו של עולם אימתי אתה מחזיר לנו הכבוד שהיינו עולין לרגל שלש פעמים בשנה ורואים פני שכינה אמר להם הקדוש ברוך הוא בני בעולם הזה אתם עולים בשנה שלש פעמים כשיגיע הקץ אתם עולים שם כל חדש שנאמר והיה מידי חדש בחדשו וגו' יבא כל בשר להשתחוות לפני ע''כ.

והואיל וכל זה מעכב עון פשעינו אנה נוליך את חרפתנו, וכבר אמרו כל מי שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו חס ושלום, כי על כל אלה יתאמץ בכל כוונתו בתפלתו היום לשפוך שיחה לפני אל ישוב ירחמנו ויעלה זכרונינו לפניו וזכרון ירושלים וזכרון משיח בן דוד עבדו לפליטה לטובה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו והיה מידי חדש בחדשו.



לא יפסיקו בעניית אמן בין זכרנו לפקדנו ביעלה ויבא

לה. וכשאומר זכרנו ה' אלהינו בו לטובה ופקדנו בו לברכה לא ישים ריוח בין הדבקים, אשר שם רמז דכר ונוקבא זכירה לזכר ופקידה לנקבה וצריך לייחדם יחד ביחודא שלים, ולפיכך בחזרת שליח ציבור התפלה לא יפסיקו לענות אמן בינותם, ואחר כך ישלימו תפילת ערבית.



סגולה להנצל ממגיפה ומכל צרה בימי החדש

לו. ונמצא כתוב במכתבי הקדש אשר במצרים סגולה נפלאה להיות שמור בכל ימי החדש מכל צרה וצוקה ובפרט בזמן מגיפה שמדת הדין מתוחה, לומר בכל תפלות ראש חדש עלינו לשבח עד אין עוד, אחד ישר והפוך ד' פעמים, ובפעם ראשונה יאמר אבג''יתץ קר''ע שט''ן, ובפעם שניה נג''ד יכ''ש, ובפעם שלישית בט''ר צת''ג חק''ב טנ''ע, ובפעם רביעית יג''ל פז''ק שקוצי''ת, ואחר כך יגמור אמת מלכנו וכו' על כן נקוה ויכוין בסופי תיבות מהרה' בתפארת' עוזך' שם תכ''ה, ואחר כך יאמר מזמור ז' שגיון לדוד, וסיים הרב ז''ל שם ויודע אני שהוא מקובל ונגע לא יקרב באהלו ע''כ.




אמירת ראש חדש טוב ומבורך כמו בשבת

לז. ושוב תהיינה רגליו כאילות ללכת אל ביתו בששון ובשמחה כשבת ויום טוב, ויתן קולו קול עוז לאמר ראש חדש טוב מבורך.



תפלה לאחר תענית ער''ח קודם שיסעד

לח. וימהר יחיש לעשות סעודתו מיד שלא ליכנס בה כשהוא מעונה, ואם הוא בתענית קודם שיפסיק תעניתו יאמר.

יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שיהא ריח העולה מפי בשעה זו כריח קרבן אשה ריח ניחוח לה' הקרב על גבי המזבח, ויהא מיעוט חלבי ודמי שנתמעט ממני בתעניתי מיין נוקבין לעורר זווג העליון ויתרבה השפע בכל העולמות והאירה פניך אל רחל אמנו בעוז וחדוה ששו''ן ושמחה ימצא בה ולהעלותה לראש פינה, ומשם ימשך עלינו לנו בני מלכים אור חביון עוזה ונחסה ונתלונן בסתר כנפיך סלה לעולם ועד ולא נשוב עוד לכסלה, וחדש עלינו את החדש הזה לטובה ולברכה ולגאולה קרובה ונזכה ונחיה ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים מלך ביופיו תחזינה עינינו לתקן עולם במלכות שד''י, עשה למען שמך וכו', יהיו לרצון וכו', ויהי נועם ה' וכו'.




יש לכבד ר''ח כשבת במאכל ומשתה ובפרט לדברי הרמב''ם

לט. ויש לכבד ראשי חדשים במאכל ומשתה כשבתות וכחגים וכמועדים, ולסברת הרמב''ם הוי ראש חדש מן התורה להתחייב לכבדו והוא בכלל לקדוש ה' מכובד שהרי נאמר בו קדושה מקדש ישראל וראשי חדשים, ויחיד שקבל עליו תענית כך וכך ימים ואירע בהם ראש חדש אינו צריך התרה אלא שאם קבלו בלשון נדר הרי עלי צריך התרת חכם, ויפתח בחרטה שיאמר לו אילו שמת לבך שאירע בהם ראש חדש לא היית נודר ומתיר לו.



מנהג להוסיף מאכל לכבוד ר''ח, וכשחל בשבת מוסיפין שנים

מ. ומנהג טוב להולכים בתמים להוסיף לכבוד ראש חדש מאכל חד יתיר, וכשחל ראש חדש להיות בשבת מוסיפים עוד מאכל חד יתיר ממה שעושים לכבוד השבת איש כברכתו, ואחד האנשים ואחד הנשים שוו בחיוב זה ואדרבא המה מחוייבות יותר הן מפני שלא חטאו בעגל והראש חדש נשאר להן כחגים וכמועדים.

ועוד מזה מפורש לבאים בסוד ה' אשר כל העליות שבראש חדש בין ביום ובין בלילה הם לנוקבא ואין לזכר שום עליה, אשר מטעם זה נפל החיוב עליהם שלא יעשו מלאכה לא ביום ולא בלילה מה שאין כן הזכרים כמו שנבאר להלן בס''ד.




סדר לימוד במשנה ובזוהר לסעודת ראש חדש

מא. ואיש התמים יהא ביתו מלא צד''ק להיות עניי תורה באוכלי שלחנו בראש חדש כיום טוב אשר עתה עצומו של יום שמש צד''קה ומרפא בכנפיו והיה מעשה הצד''קה שלום, ויהיה שולחנו מלא דשן בדברי תורה ויהגה בעניינו של ראש חדש.

במשנה פ''א ופ''ב ופ''ג דראש השנה, ובתעניות פ''ב, ובמגילה פ''ג, ובמסכת שבועות פ''א, ובזבחים פ''ה ופ''י, הכל לפי שיעורם יהגה בם פעם בזה ופעם בזה או כולם כאחד.

ואשר בא בסוד ה' יהגה בזוהר פרשת פנחס דף רמ''ח ע''א ובראשי חדשיכם וכו' עד סוף ע''ב לזמנין קרנים אינון שוין, ובפרשת בראשית דף מ''ו ע''ב יהי מאורות עד שם באותו עמוד ואתם הדבקים, ולפעמים בזוהר פרשת נח סוף דף ע''ה ע''א ר''ש פתח כה אמר ה' אלהים שער החצר עד עמוד ב' לעילאי ותתאי, ובפרשת ויחי דף רל''ו ע''ב ר''י פתח עשה ירח למועדים עד דף רל''ז ע''א חיים כולכם היום, ולפעמים בפרשת אחרי מות דף ע''ט ע''ב אמר רבי שמעון כתיב והיה מידי חדש בחדשו וכו' עד סוף הפרשה, ואשרי אנוש יעשה כסדר הזה על השלחן אשר לפני ה' ובפרקי שבת נתבאר באורך עוד בזה.




תוכחה למרבים בסעודת היום ושוכחין יעלה ויבא

מב. ויכון עצמו לקראת אלהיו לברך ברכת המזון ויתקדש עצמו בכוונתו להיות זהיר ונזכר לומר קדושת היום בבונה ירושלים, כי אף כי לפי הדין אם לא אמרו אין מחזירין אותו לא ביום ולא בלילה מפני שאינו מחוייב לאכול פת רק אם נזכר קודם הטוב והמטיב שאומר ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון בלא שם ומלכות, מכל מקום איש התמים לא יעבור מלתת העילוי למעלה בין ביום ובין בלילה וגם להתקדש עצמו בקדושת היום, וכל שכן אם הרבה במאכליו ובמשתיו לכבוד ראש חדש שקרוב להיות ברכתו דחויה על דבר כי סופו הוכיח את תחלתו אשר להנאתו הוא מכוין ולא לכבוד ראש חדש ועדיו בחיתומיו חבין לו הואיל ולא הזכירו ולא סיפר בשבחו, ולא באו לידי מדה זו אלא על תיתם ההודאה והברכה לשמו בלא לב ולב מצות אנשים מלומדה דחופים ומבוהלים בדבר המלך מלכו של עולם והיה להם למשא.

ואם הנוטע אזן ישמע מפיהם ויביט כי אין שם אלא שנים או שלשה גרגרים בראש אמיר והמלות אחד מעיר ושתים ממשפחה אחד למעלה ושבע למטה ולא יהיה מתכוין אלא כמחרף ומגדף ובולע את השם בנעימה, אויה להם כי על זאת השכינה צועקת ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל, עמדת על שלחניך שתים או שלש שעות והתנהלתה לאיטך למצוא נחת רוח בנפשך ובבואך לברך אותי רע בעיניך להתעכב רביע שעה לכוין את ברכתך ותברכני כמי שכפאו שד וכפורק עול משא כבד יכבד ממך, הוי כי יגעת בי, העל אלה לא תתאפק ה' וה' הטוב יכפר בעד.

ועל כן כל בעל נפש יהא זהיר ברוחו בהגיע תור חדש בחדשו ומידי שבת בשבתו שהוא מרבה בשבילו להתאמץ בכל כוונתו בברכת מזונו להזכיר מעין המאורע ובכן יעשה נחת רוח.

מג. ואשר בא בסוד ה' יאותה לו לכוין בראש חדש קודם ברכת המזון שם אד''ני במילואותו כזה אל''ף למ''ד פ''ה, דל''ת למ''ד תי''ו, נו''ן וא''ו נו''ן, יו''ד וא''ו דל''ת והם ל''ה אותיות ועם מספר שם אד''ני ס''ה הרי ק', ק' ברכות מתברכת, ובחלק של חול כתבתי סדר הכתובים קודם ברכת המזון.




מקראי קדש לומר בר''ח קודם מים אחרונים

מד. והא לך סדר מקראי קדש ראשי תיבות מילוי שם אדני הנזכר והם ל''ה פסוקים לאומרן קודם מים אחרונים בראש חדש.

א'ברכה את ה' בכל עת תמיד תהלתו בפי. ל'יהוה הישועה על עמך ברכתך סלה. פ'תחו לי שערי צד''ק אבא בם אודה י''ה. ל'מען יזמרך כבוד ולא ידום יהוה אלהי לעולם אודך. מ'י ימלל גבורות יהוה ישמיע כל תהלתו. ד'ור לדור ישבח מעשיך וגבורותיך יגידו. פ'ותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון. ה'ודו ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו. ד'מינו אלהים חסדך בקרב היכלך. ל'עושה אורים גדולים כי לעולם חסדו. ת'הלת יהוה ידבר פי ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד. ל'שמיע בקול תודה ולספר כל נפלאותיך. מ'שוך חסדך ליודעיך וצדקתך לישרי לב. ד'בקתי בעדותיך יהוה אל תבישני. ת'חי נפשי ותהללך ומשפטיך יעזרוני. י'מין יהוה רוממה ימין יהוה עושה חיל. ו'יהי נועם אדני אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו. נ'פשי ישובב ינחני במעגלי צד''ק למען שמו. ו'ישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו ותסך עלימו ויעלצו בך אוהבי שמך. נ'וראות בצדק תעננו אלהי ישענו מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים. ו'חסד יהוה מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לבני בנים. א'ך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית יהוה לאורך ימים. ו'לשוני תהגה צדקך כל היום תהלתך. נ'כון לבי אלהים אשירה ואזמרה אף כבודי. ו'ידעו כי אתה שמך יהוה לבדך עליון על כל הארץ. נ'כון כסאך מאז מעולם אתה. י'הי שם יהוה מבורך מעתה ועד עולם. ו'יודו שמים פלאך יהוה אף אמונתך בקהל קדושים. ד'רשו יהוה ועוזו בקשו פניו תמיד. ו'אתה מרום לעולם יהוה. א'דני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך. ו'אתה יהוה לעולם תשב וזכרך לדור ודור. ד'עו כי יהוה הוא אלהים הוא עשנו ולו אנחנו עמו וצאן מרעיתו. ל'כו נרננה ליהוה נריעה לצור ישענו. ת'נו עוז לאלהים על ישראל גאותו ועוזו בשחקים.

ומילוי שם אדני הנזכר יכוין אותו בברכות כמו שכתב הרב ז''ל.




נוסח הרחמן לבהמ''ז בר''ח ואמירת מגדול

מה. ויאמר בראש חדש הרחמן הוא יחדש עלינו את החד''ש הזה לטובה ולברכה ויכוין לרחל כמו שביאר הרב במוסף, ויאמר מגדול כמו בשבת סוד נביאים נצח הוד דדוכרא כנודע.



ליל ר''ח דינו כשבת לענין הזווג אחר חצות

מו. ושוב ישכב וערבה שינתו, וכתב רבינו הקדוש האר''י ז''ל דבליל ראש חדש מותר לתלמיד חכם הזווג כמו בשבת כי מקור הנשמה פתוח כמו בליל שבת, אכן יזהר להיות דווקא אחר חצות שאז יש זיווג גדול ללאה ויעקב בעצם ובעילוי ראש חדש כמו שביארנו בפרקי שבת באורך זמן זמנם זמניהם, ושם ביארנו אזהרות הזווג באורך שלא להשחית את נחלתו נחלת ה' בנים עיין שם, וביותר צריך להזהר בליל ראש חדש שהרשעה מתרסת מאד באש קנאתה עמו.



סגולה לתנוק המשחק בהקיץ או בשינתו

מז. וכן ראוי להיות כל איש צופה בילדיו בלילה הזאת בפרט ובכל עת שרואה תינוק המשחק לבדו בהקיץ או בעודו ישן שלילית היא המשחקת עמו יזדרז להכות באצבעו על חוטמו ויאמר נוסח זה, זילי לילית חייבתא זילי מהכא, לית לך כאן חולק ואחסנא לית לך כאן נייחא, ויאמר ויהי נועם כולו וכן יעשה ג' פעמים.



ציונים והערות לפרק ב

47) ערובין דף מ''א ע''ב. 48) עי' שו''ת הרמ''ע מפאנו סי' ב' סוד''ה ולפי. 49) זוהר וירא דף צ''ז ע''ב. 50) זוהר תרומה דף קמ''ב ע''א. 51) עי' בפסיקתא רבתי פרשה א'.





פרק ג - סדר אשמורת - תפלות היום



מעלת עסק התורה בראש אשמורות ובפרט בר''ח

א. אם גדלה מאד שגבה למעלה מעלת עסק התורה לראש אשמורות כל הימים, עוד תוסיפי לגבהה ביתר שאת לראש אשמורת יום ראש חדש רב הקדש להתחבר עם כנסת ישראל ולעלות אחר כך עמה אשר היא יתבא בכתרהא ועטרהא ותעלהו אמו לאור בעוז חביון עוזה ודיוקנו למעלה עומד ונחקק בכנסת ישראל, ואף היא תשיב אמריה לו יתברך חזי במאי ברא אתערנא לגבך כמו שאמרו בזוהר בכמה מקומות, וזה כל הימים וכל שכן בזמן עלייתה בראש חדש דכפום עובדיהון דבני נשא הכי אתרוממת וכמו שאמר דוד המלך ע''ה אם אתן שנת לעיני וגו' עד אמצא מקום לה', ובלי ספק כי הוא מעורר את הרחמים וממקומו יפן ברחמיו כמו שאמרו בתקונים.

ב. ואמרו בזוהר פרשת בשלח ז''ל, וכד אתי צפרא כנסת ישראל אתיא ומשתעשעא ביה בקודשא בריך הוא ואושיט לה לגבה שרביטא דחסד ולא עלה בלחודא אלא עלה ועל אינון דמשתתפין בהדה וכו', ואין ספק שבראש חדש שהיא העולה למעלה ראש כך תרבה הארתה עד להפליא על אינון דמשתתפין בהדה.



סגולת עסק התו' בליל ר''ח לקבל תוספת הארה מנשמות הצדיקים בג''ע

ג. ונוסף גם הוא אשר ביארנו למעלה בפרק ב' העילוי רב הנמצא למעלה לנשמות הצדיקים בגן עדן ביום החדש, ומה טובו ומה יופיו להשתתף עמהם לראש אשמורות כמו שביארו בזוהר בכמה מקומות דבפלגות ליליא קודשא בריך הוא עאל בגן עדן לאשתעשעא עם צדיקייא וכדין בעי ליה לבר נש למיקם ולמילעי באורייתא וקודשא בריך הוא וכל צדיקייא כולהו צייתין לקליה, ואין ספק כי לפי העילוי רב אשר תשיג נשמתם בראש חדש כך ישיתו חלקתם איתו להעלות את נשמתו עילוי רב וישביעו בצחצחות נפשו.



לומר באשמורת ר''ח ''תקון הלילה'' המסודר לימות השנה

ד. כי על כל אלה אף המיקל על עצמו בלילות הקיץ מלעמוד לראש אשמורות, לו בכח יגבר איש התמים להיות זריז ונשכר לעמוד באשמורת יום החדש רב הקדש להגות בסדר תקון הלילה אשר סידרנו 52 ליקר ולתפארת האחת האהובה כמו שביארנו את סודו בספר חמדה גנוזה, ולא יעבור מלהגות בו אשר הוא חביב מאד להכין אותה ולסעדה בעת עלותה להתרפק עם דודה אחר כך בתפלה.



לימוד לאשמורת ראש חדש

ה. ומנהג חסידים הראשונים להגות במאמרי הזוהר המדברים בסוד ראש חדש הרשומים לעיל בסעודת הלילה אשר בם יעמיקו וידברו ברב עוסק כל תעלומי סוד ראש חדש, ואף אם לא בא בסוד תעלומי הדברים קריאתן זו היא הללן, וגם אם יש שהות עוד ממרום ידברו במאמרי הזוהר הרשומים לעיל בי''ב חלקים הדר המלכות כי חביבה מצוה בשעתה.



מנהג מורו ללמוד באשמורת ר''ח כ''ד פרקי שבת

ו. ותחילת שמושי לפני מורי ראיתיו באשמורת יום ראש חדש לומד כ''ד פרקי שבת בעל פה, ואנכי שאלתיו לאמר מה מקום לפרקי שבת בעונה זאת, והיתה תשובתו אלי, ותמלא כד''ה ותעל.



פיוט לכבוד השכינה מהר''ם די לונזאנו ע''ה

ז. ושוב באשמורת הבקר ישיר תהלתו של ראש חדש בנועם קולות לעורר חבצלת השר''ון לשיר בקול נעים, ואנכי נהגתי לשורר שבחא דמטרוניתא להר''ם לונזאנו ז''ל.

מלכתא 53 יקירא אחתי שפנינתי שלמותי. מן בגין ביך אתרעיתי הא לותיכי אתיתי.

נהרין אנפאי לקבליך ואנא תאיב לקליך. מן בגין סגי זמן ליך לא סליקת עיל לבעליך.

חברייא די מתי ביתי היכמאן צחי למשתי. בהדאי אתו למיתי משמע מיניך שבחתי.

משפעת כל ספירה ביך כלילא מעשרה. אנת לי יינא נטירא אנת לצדיק עטרה.

נינפי די היא צניעא כל ספירא ביך נטיעא. הא רחימותיך סגיעא גו בגו להאי תקיעא.

את רחימותא דנפשאי את תהא כתרא ברישאי. ביך דעאל ייעול לקודשאי ביך תקוף לבריה דישי.

את דישראל כנישתא. נינפי דילי בתולתא לחדא אזלת קשיטא. מן קשוט כוליך שפירתא.

רעיה דילי רחימתי וחביבתי ברתי. היכלי ובית מבתי. גנתא דילי שכינתי.

טל דעתיקא סתימא אעבר אבא ואימא. אוף לשית סטרי דגושמא. הא מטא ליסוד דעלמא.

אתער צדיק רחימא די משמש גו מרומא. להוי עייל בימא להוי מפרח נשמה.

אתברת קץ וערלה אתמלי רישאי בטלא. אפתחי פתחא דהיכלא דהוה סתים בחולא.

מלכתא אוף היא מתיבא לקבל מילי חביבה. אוף אנא הכי תאיבא להוי חמיא בטובא.

מה בסים ומה רגיגא לי דתשתמש בתגא. אחמר חיור כתלגא הא סדרית לך שרגא.

מטלל שלם יקירא אחית אמתח כל שופרא. עול רחימי עול להדרא. עול ואמלי לי נהורא.

לי הוי עביד שלמא תיב בגו ציון שלימא. בה שרי פקיד לתמה. ברכתא חיי לעלמא.




דברי הזוהר במעלת ההשכמה בשבת ור''ח

ח. ובהאיר היום ישוב ליטול ידיו שנית להסתלק מן הספק, ויכון לקראת אלהיו בהדרת קדש בטלית ובתפילין להשכים לבית הכנסת כי אף כי גדלה יקר השכמה זו כל הימים הנה בשבתות ובראש חדש תוסיף תת כחה לה ביתר שאת ויתר עז מטעם מה שאמרו בזוהר בחקתי דף קי''ד ע''ב זה לשונו.

פתח רבי יצחק ואמר דומה דודי לצבי וגו' הנה זה עומד אחר כתלינו זכאין אינון ישראל דזכו דמשכונא (פי' השכינה) דא למיהוי גבייהו מן מלכא עילאה דאף על גב דאינון בגלותא קודשא בריך הוא אתי בכל ריש ירחי ושבתי וזמני לאשגחא עלייהו ולאסתכלא בההוא משכונא דאית ליה גבייהו דאיהו כסופא דיליה, למלכא דסרחא מטרוניתא אפקא מהיכליה מה עבדת נטלת ברה דיליה כסופא דמלכא רחימא דיליה ובגין דדעתא דמלכא עלה שבקיה בידהא בשעתא דסליק רעותא דמלכא על מטרוניתא ועל ברה הוא סליק אגרין ונחית דרגין וסליק כתלין לאסתכלא ולאשגחא בין נוקבי כותלא עלייהו כיון דחמי לון שארי בכי מאחורי קוסטי כותלא ולבתר אזיל ליה כך ישראל אף על גב דאינון נפקו מהיכליה דמלכא ההוא משכונא לא שבקו ובגין דריעותא דמלכא עלייהו שבקי עמהון.

בשעתא דסליק רעותא דמלכא קדישא על מטרוניתא ועל ישראל סליק אדרין מקפץ על הגבעות נחית דרגין וסליק כתלין לאסתכלא ולאשגחא בין קוסטי כותלא עלייהו כיון דחמי לון שארי ובכי הדא הוא דכתיב דומה דודי לצבי או לעופר האילים לדלגא מכתלא לאיגרא ומאיגרא לכתלא הנה זה עומד אחר כתלינו בבתי כנסיות ובתי מדרשות משגיח מן החלונות לאסתכלא ולאשגחא עלייהו ובגין כך בעו חדווא ולמחדי בההוא יומא דאנן ידעין דא וישראל אמרי זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו עכ''ל.

הנה משם באירה שבשבת וראש חדש הקדוש ברוך הוא נצב על ראשי עם קדש ותאב לאשגחא בהו עד שמפני כך בעו חדווא יתיר בההוא יומא כאמור.



יזהרו בקדושת ביהכנ''ס בפרט בשבת ור''ח

ט. ומטעם זה צריך כל אדם להזהר בקדושת בית הכנסת בראש חדש ושבת יותר מבימות החול על כי הקדושה בהם יתירה, עד שאמרו בזוהר דאסור לאשתדלא בבי כנישתא אפילו בצורך בי כנישתא כמו שהארכנו בפרקי שבת בס''ד, כי על כל אלה כל איש הישראלי ביום ראש חדש יתגבר כארי לעמוד בבוקר אור לעבודת בוראו שיהא הוא מעורר השחר להשכים לבית הכנסת אף מי שאין דרכו בכך כל הימים כדי להסתופף בטולא דמהימנותא העומד אחר כתלינו.



מצוה לומר הלל עם הצבור משום ברוב עם

י. ונוסף גם הוא כי התחברות עם הצבור מהולל מאד כל הימים וביתר שאת נעלה ונשגב בראש חדש שקורין בו את ההלל ומצוה לקרותו בצבור כי ברוב עם הדרת מלך, וכמה החמירו חכמים הראשונים בדבר עד שהפריזו על המדה לאמר שאם בא לבית הכנסת סמוך להלל יקרא הלל תחלה עם הצבור ואחר כך יתפלל.

ואולם אשר הריחו בסוד ה' לא יביא עצמו לידי מדה זו פן יעשה העיקר שפל והגבוה השפל בסדר הדברים המתוקנים מאת הראשונים ויהיו כל אלה עליות מרווחות זו למעלה מזו כנודע, ועיקר מצות ההלל אחר חזרת התפלה כי כבר הכלה חזרה פנים בפנים עם החתן כמו שאמרו בזוהר ובתקונים כי אז שניהם במחברת השנית מקבילות הלולאות אחת אל אחת ושם הם בסוד שני שמות מחוברים יחדיו יאהדונהי, ואחרי זאת אומרים הה''לל לשבח את הכלה הנקראת ה''לל שהוא סוד שם אדנ''י בגימטרייא הל''ל ולהמשיך לה סוד י''ג מדות דרחמי כמו שנבאר להלן, ומעתה מה מקום יש לקרוא את ההלל קודם התפלה ישתקע הדבר.




תוכחת המגיד לב''י על הדילוג בתפלה

יא. וכדומה לזה היה המגיד מזהירו להרב הקדוש מהרי''ק ז''ל ויוכיחנו לאמר, הטוב בעיניך מה שאתה עושה כי אינך הולך לבית הכנסת בהשכמה ולכן אתה צריך לומר התפלה על ידי טלאי להקדים המאוחר ולאחר המוקדם, הלא ידעת אם לא שמעת כי כל סדר התפלה מיוחדת ומסודרת על יסוד וסדר נכון ואילו תאחר המוקדם הרי אתה מפריד ומקלקל סדר העולמות ע''כ.

ולפיכך האיש הירא יעוז בקדושת יום הקדוש הזה להיות נאזר בגבורה לעומת יצרו הרע לבלתי יתגרה בשינה ולהתרשל ולהתעכב מלהשכים ולבא אל משכן ה' אשר הוא מאבד טובה הרבה, אשר הלך חשיכים ואין נוגה לו מאותה ההארה הנפלאה המשתלשלת ויורדת על ראשי עם קדש בקדושת בית הכנסת בירחי ובשבתי אשר בהתחברו עם הצבור יזכה וירש אותה.



מנהג טוב לשורר בהשכמה לכבוד יום ר''ח

יב. ומנהג טוב להולכים בתמים להשכים לבית הכנסת ולשורר בנועם קולות שירי כבוד הדר ראש חדש רב הקדש לדפוק בשערי הרחמים אשר ביום החדש יפתח כאמור בזוהר, ואחרי כן ישוב ידו שנית לכוין בשמות הקדש של קדושת היום, ואשר לא יבין את זאת יסדר השמות בסדר מקראי קדש אשר סידרנו למעלה בערבית עיין שם וקריאתן זו היא הללן.



בפסוקי דזמרה של ר''ח יש להוסיף מזמור ק''ג

יג. ויסדר אחר כך סדר הזמירות בנעימה קדושה, ויש לומר בזמירות ראש חדש מזמור ק''ג ברכי נפשי את ה' וכל קרבי וכו' והטעם הוא שנאמר בו ה' בשמים הכין כסאו ומלכו''תו בכל משלה, וגם על הנפש המתוספת בו נאה היה להם לומר ברכי נפש''י.



פרטי דינים למי ששכח יעלה ויבא

יד. ויאמר שאר התפלה עד עמוד להתפלל תפלת שמונה עשרה, ויכוין כי בסגולת התפלה בלחש היא העולה בנצח ולפיכך יהא זריז ונזכר להתאמץ בכוונתו לומר יעלה ויבא ברצה אשר בנצח הוצק יסודו ועיקרו עתה ביום דרחל עלמא דאתגלייא היא להאיר על הארץ כמו שביארנו שם בתפלת ערבית, ולפיכך אם לא הזכירו קודם שיעקור רגליו מחזירין אותו כי מגרעות נתן מצידו למעלה.

ואם הוא קודם מוסף לא יסמוך על תפילת מוסף כי כל אחד נדרש לעצמו זה למעלה מזה, ואף גם לא יסמוך לכוין דעתו לחזרת שליח ציבור התפלה ולצאת בה כמו שכתב הרב בסימן קכ''ד שאי אפשר שיוכל לכוין שישמע כל התפלה ולא יסיח דעתו במלה אחת כמו שכתבו הפוסקים, ואף גם זאת כי הואיל והוא בקי למה יגרע מלהאיר אל עבר פני הכלה הוא עצמו אשר מצוה בו יותר מבשלוחו.

טו. ואף אם הוא מסופק אם הזכיר או לא, הסכימו רוב האחרונים דעל הספק מחזירין דודאי לא הזכיר כיון שלא זכר מראש חדש בעומדו בתפלתו שאם זוכר שהיה בדעתו בתוך תפלתו להזכיר של ראש חדש ושוב נסתפק אם הזכיר או לאו אין מחזירין אותו דודאי אמרינן הואיל והזכירו סיפר בשבחו.



התעוררות שלא להסיח דעת מקדושת ר''ח

טז. ואיש התמים לא יביא עצמו לידי מדות אלו ויכון לקראת אלהיו בכוונה ישרה, ותמיד מעת התקדש עליו היום לא ימיש קדושת היום מנגד עיניו והעילוי הרב הנמצא למעלה בשכינת עוזינו, ובכן בזאת בעומדו לשרת בשם ה' אלהינו לא יסיר לבבו מלהזכיר הנוסף בעבור קדושת היום כי לא באו לידי שכחה זו אלא האישים אשר רפו ידיהם מן התורה וטח מראות עיניהם מהשכיל לבותם וישליכו הדרת קדש יום החדש אחרי גיום, ובבואם לעבוד עבודה באהל מועד הן אומר והן דברים מן השפה ולחוץ מצות אנשים מלומדה ולא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב לעולם להזכיר קדושת היום אשר גבלו הראשונים כי לא נגה עליהם אור באהלם ויהי להם גם חול גם חדש כולם שוין לרעה.

כי אין בהם תבונה לאמר מה היא קדושת היום ועל מה אדניה הוטבעו ועל כן המה באים לידי מדות אלו, ולא יתנו אל לבם אפס בהתעקצם כאשר יתעקץ חמור הבר הולך על ארבע מאת חבריהם העומדים אצלם אשר קול בר''מה נשמע אלהינו ואלהי אבותינו, וכולי האי ואולי ועדיין אולי ישיתו אל לבם להזכיר אחר שבע צווחות אשר צווחה העזרה וה' הטוב יכפר בעד.

לא כן האנשים הניגשים אשר רוח ה' נוססה בם תמיד לא ימיש מנגד עינם קדושת היום וכוונת התפלה היום ומה נעשה בה למעלה, ובכן יתקדשו להזכיר קדושת היום במקומה כדי שלא יצטרכו לחזור התפלה ונמצאו כושלים בספק ברכות לבטלה מאחר שראשונה לא עלתה לו.



מעשה עם האר''י באחד ששכח יעלה ויבא

יז. וכבר היה מעשה בימי הרב באחד מן החברים שבא לפני הרב בראש חדש סר וזעף ושאל לו הרב מדוע פניך זועפים היום, והשיב לאמר אקריון בחלמי נתנני ה' בידי לא אוכל קום, אז השיב לו הרב ומדוע לא הזכרת אלהינו בתפלתך אתמול במנחה כי הוא בא להעלות את המלכה ואתה כי השלכתה אותה אחרי גווך על כן צעקה הנערה לאמר נתנני ה' בידי לא אוכל קום.



מנהג יראים לעשות סימן בסידורם לזכרון

יח. ובעל נפש היפה יחרד לבו ויתר ממקומו על זאת ויהא זהיר ברוחו לתת עוז לאלהים ולא ימיש מנגד עיניו את זאת אשר בהעדרה תשש חילהא חס ושלום, ווי לאינון דמחלישין חילהא דלעילא כמו שאמרו בזוהר בפסוק התרפית ביום צרה צר כח''כה כח כ''ה, ושלמים וכן רבים מיראי ה' וחושבי שמו עשו ציונים וסימנים בספרתם טרם עמוד להתפלל לבלתי ישכחו להעלות את זכרונה לטובה.

יט. ובחזרת שליח ציבור התפלה יכון בכוונה יתירה כי היא מרוממת על כל ברכה ותהלה ומאירים בה החסד והגבורה דז''א אל עבר פני הכלה נאה וחסודה.




דין ש''ץ ששכח יעלה ויבא

כ. וצריך גם השליח ציבור להיות זריז ונזכר לאמר אלהינו, ואף שלפי הדין אם השלים תפלתו ולא הזכירו אין מחזירין אותו מפני טורח צבור הואיל ותפלת המוספין לפניו כמ''ש סימן קכ''ו, מכל מקום כבר כתבנו כי כל אחד נדרש לעצמו לפי סדר עלייתם ולא יעלה זה בזה ומגרעות נתן חס ושלום בשמ''ים ממעל ועל האר''ץ מתחת זרועות עולם.

כא. ומיהו אם טעה שליח ציבור כשהתפלל בלחש, הדין פשוט בזה שלעולם אינו חוזר ומתפלל שנית מפני טורח הצבור אלא סומך על התפלה שיתפלל בקול רם כמו שכתב הטור בשם הרמב''ם ז''ל.



אמירת הלל וסודו

כב. ואחר חזרת שליח ציבור התפלה יברך השליח ציבור בנעימה קדושה לקרוא את ההלל.

כי אחר שהחזרנו את הכלה פנים בפנים עם דודה והם במחברת השנית אנו קורין את ההל''ל להלל לשבח את הכלה אדנ''י העולה כמספר הל''ל, ואם השליח ציבור הריחו בסוד ה' יכין לו לכוין בברכה בראשי תיבות ל'קרוא א'ת ה'הלל שהוא לא''ה שבמלכות דתבונה השולחת הארתה בתוספת בה''לל שמספרו אדנ''י שבמלכות דאצילות ובכן היא מתמתקת כמו בי''ג מדות דויעבור ועל כן במקום ויעבור נתקן ההלל.

וביארו באדרא רבה דף קל''ג כי בפסוקים שבהלל מן מן המצר קראתי יה וכו' עד מבטוח בנדיבים רמוזים ט' תיקוני דיקנא דז''א אלא שהם חלוקים כמבואר שמה, ואשר בא בתעלומות חכמה ויונק מסוד תנחומיה יכין לכוין בהם וזה סידרן.

תקון א' מן המצר קראתי י''ה. תקון ב' ענני במרחב י''ה. תקון ג' יהו''ה לי לא אירא. תקון ד' יהוה לי בעוזרי. תקון ה' טוב לחסות ביהו''ה מבטוח באדם. תקון ו' טוב לחסות ביהוה מבטוח בנדיבים. תקון ז' כל גוים סבבוני בשם יהוה כי אמילם. תקון ח' סבוני גם סבבוני בשם יהוה. תקון הט' סבוני כדבורים דעכו כאש קוצים בשם יהוה.

ועל כי לעולם אין בז''א אפס ט' תיקוני דיקנא ואולם באותם הט' יש הארה מכל הי''ג באופן שהם ט' והארותם י''ג, לפיכך יאותה לנו לכוין הד' הנוספות בד' כי לעולם חסדו הנזכר קודם הט' דמן המצר כמו שקיבלנו מגורי האר''י זלה''ה, ובכן יתכן כוונתו במקום כוונת ויעבור שבו נכוין לארבע הנוספים כמו שכתב הרב ז''ל.

ולפי שיותר מעולה בחינה זו די''ג מדות של ההלל מי''ג מדות דויעבור על כן אנו אומרים אותם דרך שבח ולא דרך תחינה כמו הי''ג מדות דויעבור, ולכן י''ג מדות דויעבור בעי עשרה ואין נאמרים ביחיד כי להיותם יותר גרועות שם פחדו פחד שלא יהנו החיצונים חלילה, אכן הי''ג של ההלל נאמרים ביחיד כי כחם יפה ולא היה פחד, ועל כי סוד ההלל הוא להמשיך הי''ג של הזכר לפיכך צריך לאומרו בעמידה כמו ויעבור ודב''ר אלהינו יקום לעולם כמו שנבאר בסוד הקידוש וספירת העומר דמילין דדוכרא בעי עמידה כמו שאמרו בזוהר.




טעם שמצות הלל בעמידה

כג. וגם לפי פשטן של דברים יתכן לפי שההלל עדות שבחו של מקום ונפלאותיו אשר עשה ועושה ויעשה ומצות עדות בעמידה וסימניך הללו עבדי ה' שעומדים וכו', ואסור לסמוך עצמו באיזה דבר שיהיה דסמיכה אינה כעמידה.



דין יחיד באמירת הלל ויתר דיניו

כד. והיחיד כשהוא בביתו הסכמת רוב הפוסקים שלא לברך עליו לא בתחלה ולא בסוף, אכן אם הוא בבית הכנסת כל שיש עשרה בבית הכנסת מצי שפיר יחיד לקרותו, ומה שאמרו דאפילו אומר שיאמרו עמו הוי כרבים, מורי נר''ו ערער על זה בתשובותיו וכתב דלא אסתבר, והנשים אפילו הן עשרה לא יברכו לעצמן שהרי הלל מצות עשה שהזמן גרמא הוא ופטורות.

כה. והחי יתן אל לבו לקרוא את ההלל בשפה ברורה ובנעימה קדושה לכבוד הדרה של שכינה כי בשלומה יהיה שלום לנו, ונהגו שהשליח צבור אומר יאמר נא ישראל והקהל עונים הודו לה' וכו', ואולם האיש הירא יהא זהיר לומר עם השליח צבור פסוקי יאמר נא ישראל וגם כי לעולם חסדו ולא יעלה זה בזה, כי כבר כתבנו כי בארבע כי לעולם הנזכרים פה שם רמז והן מספר ארבעה מאורות עליונים ונשגבים מאד כנ''ל ולמה יגרע הוא מלהזכירן בפ''ה צ''ח שפתים.

כו. והבא בסוד ה' באומרו אנא ה' הושיעה נא יכוין שאנא נוטריקון אליה נדב אביהו מ''ן המלכות, ויכוין אל ה' ביצירה, וי''אר בגימטריא אל''ף למ''ד יה''וה, ל''נו גימטריא שם אלהי''ם, ויכוין אסרו חג בעבותים לז' תחתונות דיצירה, עד קרנות המזבח יכוין בהארת ד' ראשונות דעשיה, ומזב''ח גי' אל יהו''ה שהוא גם כן ביצירה.




סגולה לאריכות ימים לומר אחר ההלל

כז. ולמען יאריך ימים על ממ''לכתו יאמר בראש חדש אחר ההלל פסוק, ואברהם זקן בא בימים ויְהָוְהָ ברך את אברהם בכל, ויאמר זְבָדְיָה ישמרני ויחייני כן יהי רצון מלפניך אלהים חיים ומלך עולם אשר בידו נפש כל חי אמן.

ויאמר כל זה ג' פעמים, והשם הזה יוצא מן פסוק ואברהם זקן בא בימים ויהו''ה, ז' מן זקן, ב' מן ב''א, ד' מן מ''ם דבימים האחרונה כי היא מתחלפת לדלית באלפא ביתא דאי''ק בכ''ר באותיות דמ''ת, וי''ה מן ויה''וה ברך, והנקוד מן יהב''ך גימטריא חסד מדת אברהם כנודע.



תפלה להוצאת ס''ת בראש חדש

כח. ואומרים קדיש תתקבל, ואחר כך יוציאו ספר תורה ויכין עצמו לעתור ולרצות נוסח תפלה זו.

יהי רצון מלפניך ה' אלהי אברהם ופחד יצחק אביר יעקב א'להי ה'שמים ו'אלהי ה'ארץ שתהא שעה זו שעת רחמים לקבל תפלתינו לפניך ברצון להיות מיין נוקבין לעורר אהבת דודים למעלה איש יחד פני רעהו ויתרבה השפע בכל העולמות, ובכח סגולת תפלתינו היום האירה פניך במשפט האורים והיו למאורות על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אותה ולסעדה במשפ''ט ובצדקה, ששון ושמחה ימצא בה עד יצא כנגה צדקה, כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח ותרום ותנשא עד היות לוית חן לראש שני מלכים בכתר אחד.

ומזיו השפע ההוא יושפע עלינו לנו בני מלכים בני רחל אמנו שפע ישועה ורחמים על נפשינו רוחינו נשמתינו לכונן את לבבנו לאהבה וליראה את שמך יראת הרוממות ולעבדך באמת אנחנו וזרענו וזרע זרענו, והיה נא לצור מעוז לשני מלאכיך הקדושים שרי החסד והגבורה מליצי יושר על עם בחירך כהיום הזה לעמוד נגד האויב ס''מ הרשע המשטין עלינו וצמא למים גנובים ולדם נקיים וברוב גאונך תהרוס קמיך תזרם ורוח תשאם, וירצה נא לפניך שיח שפתותינו בתפלתנו היום דוגמת קרבן השעיר להפיץ עזוז המקטרג מעלינו, ויהא החדש הזה סוף וקץ לכל צרותינו תחלה וראש לפדיון נפשינו, אהבת עולם תביא לעמך עדת סגולתך וברית אבות לבנים תזכור, והיה מידי חדש בחדשו ומידי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחוות מול הדרת כבודך בירושלים.

ואת צמח דוד מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך, יראו עינינו ויגל כבודינו ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה, והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, עשה למען שמך עשה למען ימינך עשה למען תורתך עשה למען קדושתך ולמען קדושת י''ב צירופי שמות הוי''ה וי''ב צירופי שמות אהי''ה המאירים בי''ב ראשי חדשים, יהיו לרצון אמרי פי וכו', ויהי נועם ה' וכו', ואני תפלתי וכו'.




סדר קרה''ת בר''ח וטעם שקורין בה קרבנות תמיד ושבת מספר ''לבוש''

כט. וקורין בפרשת פנחס פרשת תמיד ופרשת וביום השבת ופרשת ובראשי חדשיכם, והטעם שקורין פרשת קרבן של שבת בראש חדש מפני שעל כרחינו צריכים לקרות יותר מפרשת ראש חדש כדי לקרות ד' גברי ואין בפרשת ראש חדש אלא חמשה פסוקים ואנו צריכים שלשה פסוקים לכל גברא, וכיון שצריכים להוסיף מוסיפים פרשת התמיד שהיא כתובה לפניה סמוך לה ושייכא בכל יום, וכיון שקורין פרשת התמיד ופרשת ראש חדש צריכין גם כן לקרות פרשת שבת שהיא בנתים שאין מדלגין בתורה בחד גברא.

אך בקריאת הפרשה דולג דהיינו דהכהן קורא שלשה פסוקים וידבר, צו, ואמרת, ולוי חוזר וקורא ואמרת וקורא עוד שני פסוקים את הכבש, ועשירית האיפה, וזהו פירוש דולג שדולג לאחוריו, וישראל 54 קורא עולת תמיד עד ובראשי חדשיכם, ורביעי קורא ובראשי חדשיכם עד הסוף.

ל. והוצרכו לעשות כן מפני שצריכים לקרוא ד' גברי ופרשיות אלו אין בפרשת צו אלא חמשה פסוקים ובפרשת וביום השבת שני פסוקים ובפרשת ובראשי חדשיכם חמשה פסוקים, וקיימא לן אין פוחתין לאחד משלשה פסוקים ואם יקראו בשנים הראשונים כל אחד שלשה פסוקים אם כן לא ישארו בפרשה אלא שני פסוקים ואין משיירין בפרשה פחות משלשה פסוקים מפני היוצאים כמו שאמרו בגמרא שיאמרו העולה אחריו לא יקרא אלא שני פסוקים הנשארים.

ואם יקראו פרשת צו כולה בשנים וישאר עדיין שבעה פסוקים לקרוא בהם שני אנשים אי אפשר לחלקם שאם יקרא אחד פרשת וביום השבת שהיא שני פסוקים ופסוק אחד או שנים מפרשת ובראשי חדשיכם אין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקים מפני הנכנסים שיאמרו שלא קרא עם הראשון אלא השני פסוקים שמראש הפרשה על כן הוצרכו לעשות הסדר הנזכר.



טעם שאין פוחתין בר''ח מד' גברי

לא. ואין פוחתין מד' גברי ואין מוסיפין עליהם, וטעמא דמילתא לפי פשוטן של דברים להודיע שקדושת ראש חדש עדיף משני וחמישי שקורין בהם שלשה, ואין מוסיפין עליהם לומר שאין קדושתו כקדושת יום טוב שאין קורין אלא ה', ועוד משום טורח צבור מפני שאין בטלים כולם ממלאכתם אלא הנשים והוא הטעם גם כן שאין מפטירין בנביא, מכל מקום כיון שהנשים בטלות ממלאכתן הוסיפו חד גברא.



סוד קרבנות ראש חדש

לב. ובזוהר פרשת ויקהל דף ר''ו ע''א אמרו ז''ל, בראש חדש דאתוסף חד על תלתא בגין שמשא דנהיר בההוא זמנא לסיהרא ואיתוסף נהורא על סיהרא והיינו רזא דמוסף ע''כ, והרב ז''ל כתב שד' העולין הם לעומת המלך הקדוש ילכו יונקותיו ביסוד שדי''ם ורח''ם ומן החסדים והגבורות שבהם, ובקריאת הפרשה וכן במוסף הבא בסוד ה' יכין לכוין כוונת פרשה זו, כי מלכות שמים בתחלה היתה שוה אל המלך כתר שלה שוה לכתר שלו ופנים בפנים ואחר כך חסרו ממנה כמה דברים עד היות ראשה נגד החזה שלו לבד כנודע, מהם גרם עון אדם הראשון ומהם הקטרוג ועל זה נאמר לה לכי ומעטי את עצמך, לכי לבריאה ומעטי את עצמך שלא יהיה בה שיעור קומתו ונעשית ראש לשועלים שהם למטה בבריאה וכו'.

ועתה בראש חדש יש לה שני עליות אחת בתפלה ושניה במוסף, וזהו סוד ובראשי חדשיכם תקריבו עו''לה לה' היא רחל שיש לה ב' ראשים של נצח והוד ועוד ב' ראשים דחו''ג וזהו תקריבו עולה לה' שאנו מעלים אותה שתעלה ותתקרב לה' ואין לזרים חלק בה כלל, ואמר פרים אלים וכבשים הם אברהם יצחק ויעקב נגד חג''ת, וענין השעיר לחטאת הוא ליתן חיות מעט אל הקליפות כדי להעלות מתוכם הבחינה שהיא בתוכם שהיא מלכות דעשייה המלובשת בהם בסוד י''א סמני הקטורת וכל זמן שלא הגיע עתם להבטל מכל וכל אין אנו יכולין להעלות בחינת החיות זה שבהם אם לא יותן להם איזה חיות קצת להעמידם כדי שתעלה, וזה הוא ענין שעיר דראש חדש שהוא חלק החיות שלהם ובכן אנו יכולין להעלות הקדושה המחיה אותם ולכן השעיר הוא חטאת שהוא במקום העון והחטאת שהוא בקליפה, וגם הכוונה להיות מחטא ומטהר אותה הבחינה שבהם ולהעלותה מביניהם וזהו לחטאת כי העולה שהקריבו תחילה תקריבו עולה לה' כתיב שאין להם חלק כלל כי עולה כולה כליל לה' ולפיכך אין אנו יכולים להפריד אותה הבחינה מביניהם, אכן בחטאת שהוא השעיר שאנו נותנים להם חלק חיות קצת עלה נעלה אותה וירשנו אותה.

וברעיא מהימנא פרשת פנחס, 55 פרים בני בקר שנים אילין אינון דאמרה סיהרא דהיך ישתמשון בה כחדא ואזעירת גרמה תחותייהו ואיל אחד דא איל דיצחק וכי אברהם לאן אזיל אלא בגין דאתער תמן עשו אתכניש אברהם דלא יחמי ליה ומאן איהו שעיר דראש חדש וכו' יצחק אשתכח תמן דרחימו דיליה לגביה כחמרא על דורדייא יעקב אשתכח תמן לתברא אנפוי יוסף דאיהו שטן דיליה, ואיתא התם ושעיר עזים אחד לחטאת לה' אמאי אקרי חטאת בגין דאיהו חטאת ומסטרא דחטאת א''ר אלעזר והא תנינן דכתיב לה' אלא לה' אתקריב ודאי דכתיב לכפר לתברא אנפין ולא יתקרב למקדשא יהבי דא חולקא לס''מ ואכיל ליה ולא אכיל בשאר קרבנין ודא איהו לחודיה דלא אשתתף אחרא עמיה למיכל ביה וכו' ורזא דמלה אם רעב שונאך האכילהו לחם.

וטעם אומרו כאן יעשה ונסכ''ו ובשבת נאמר ונסכה להורות העילוי רב דראש חדש שהיא אוכלת משלה והיא משתמשת בכתר אחד עמו ואינה טפילה אליו כשבת ולפיכך שם נאמר נסכה לשון נקבה טפילה לו ובראש חדש נסכו בלשון זכר כמוהו במעלה.

ואבי ראה גם ראה כי בראשי תיבות י'מי ה'מעשה ו'ביום ה'שבת הם אותיות הוי''ה כסדר ובראש חדש נאמר ה'שבת י'פתח ו'ביום ה'חדש, שם רמז כי אז הכלה הנעימה היא גברת כמו שכתבו גורי האר''י ז''ל.




חליצת התפילין קודם מוסף וטעמו

לג. ואחר חזרת ספר תורה למקומו יחלוץ תפיליו אחר גמר קדיש לעילא, וטעם הדבר כי מוסף ראש חדש דומה ליום טוב שנקרא אות וכיון שאומרים כתר והם נקראו כתר אין ראויים להיות שני כתרים כאחד.

ולאשר הריחו בסוד ה' הטעם פשוט ומבואר כי בעת המוסף יאיר אור המופלג מגילוי שפע ע''ק אשר הוא למעלה מהתפילין ולפיכך צריך לחלצם קודם המוסף להורות על הברקת האור ההוא שאין צורך אל התפילין הטפלין ממנה.




סדר עבודה למוספי ר''ח והרגלים מהרמ''ע מפאנו ע''ה

לד. וה''ר מנחם עזריה ע''ה תיקן סדר עבודה למוסף ראש חדש ומן הישר לאיש התמים לסדר אותה קודם המוסף וזה תוארה.

ובראשי חדשיכם תקריבו עולה ליהוה פרים בני בקר שנים ואיל אחד כבשים בני שנה שבעה תמימים. ושלשה עשרנים סלת מנחה בלולה בשמן לפר האחד ושני עשרנים סלת מנחה בלולה בשמן לאיל האחד. ועשרון עשרון סלת מנחה בלולה בשמן לכבש האחד עולה ריח ניחוח אשה ליהוה. ונסכיהם חצי ההין יהיה לפר ושלישית ההין לאיל ורביעית ההין לכבש יין זאת עולת חדש בחדשו לחדשי השנה. ושעיר עזים אחד לחטאת ליהוה על עולת התמיד יעשה ונסכו.

ובכן כך היתה עבודת מוסף של ראש חדש בבית אלהינו, הביאו את המוספים פרים שנים איל אחד בני שתי שנים, ושבעה כבשים בני שנה תמימים כולם עולות, ושעיר עזים בן שנתו לחטאת, תורה אחת לראשי חדשים כולם ולשבעה ימי הפסח ולעצרת וליום טוב האחרון של חג אלא שבאותו יום לא היה שם אלא פר אחד בלבד, ועוד שבראש חדש וראש השנה מי שזכה בפייס שחרית זכה למוספין.

וברגלים אמר להם הממונה לכהני כל המשמרות הרוצים לעבוד בואו והפיסו, מי שוחט מי זורק מי מעלה איברי המוספים לכבש, העלום לכבש חזרו והפיסו מי מעלה אותם מן הכבש למזבח, ועוד שבראש חדש וראש השנה היו האיברים נתונים על כרכוב המזבח מלמעלה בין קרנות המזבח וכל שבתות השנה והרגלים היו נתונים מחצי כבש ולמטה אלו ואלו כלפי מזרח.

השקו את המוספים ובקרום ועקדום, שחטם השוחט בצפון וקבל המקבל את דמם אחד אחד בכלי שרת בצפון, נטל דם החטאת עלה בכבש ופנה לסובב ובא לו לקרן דרומית מזרחית וטובל אצבעו הימנית בדם וסומכה באמה מכאן ובגודל מכאן ומחטא ויורד על חודה של קרן ומקנח אצבעו בשפת המזרק וכן לארבע קרנות, שיירי הדם היה שופך על יסוד דרומי, נטל דם העולות אחד אחד ונתן במזרק שתי מתנות שהן ארבע מחצי המזבח ולמטה והשיריים שופכן על יסוד דרומי, הפשיטו את העולות ונתחום כמשפט ומסרום למי שזכה בהם, לאילים ולכבשים הבשר בחמשה, הראשון בראש וברגל, השני בשתי הידים, השלישי בעוקץ וברגל, הרביעי בחזה ובגירה, החמישי בשתי הדפנות, הקרביים והסולת והיין לכבשים אחד אחד ולאילים שנים שנים.

והפרים קריבים בעשרים וארבעה, הראש באחד, והרגל בשנים, העוקץ בשנים, והרגל בשנים, החזה באחד, והגרה בשלשה, שתי הידים בשנים, ושתי הדפנות בשנים, הקרביים והסולת והיין בשלשה שלשה, עמדו בשורה והעלה כל אחד מה שזכה בו מכל אחד מהן לכבש או על כרכוב המזבח ומלחום וירדו

קרע את החטאת והוציא את האמורין, נתנם במגיס והעלם אצל אברי העולות ומלחם וירד, עלו מי שזכו והעלו אברי העולות תחילה ואחר כך אמורי החטאת על גבי המערכה, נתנו מלח על גבי המנחות ובללום שלשה עשרונים סלת בחצי ההין שמן לפר ושני עשרונים בשלישית ההין לאיל ועשרון ברביעית ההין לכבש והקטירום.

מוסף ראש השנה ומנחת העומר ועולתו ביום שני של פסח ושתי הלחם וקרבנותיו בעצרת מקדימין אותם ומנחתם לנסכי היין, הביאו יין לנסך כמדת השמן, אם היו שם מוספים הרבה תדיר קודם, של שבת לשל ראש חדש ושל ראש חדש לשל ראש השנה וכן לכל שאר המועדות, תקעו והריעו ותקעו ודברו הלויים בשיר כמשפטן, ובשבת נותנים אחר כך לחם פנים לפני ה' והקטירו הבזיכים, חטאת 56 ראש חדש ושל ראש השנה כהני בית אב זכו בהם, ואין חולקין לעולם קרבן כנגד קרבן אלא הפושט ידו ליטול נוטל מכל אחד ואחד ושל רגלים יד כל המשמרות שוה בו.

תורה אחת לשיירי מנחת העומר בזמנו ולשתי הלחם בזמנן ולחטאת ולשלמים הבאים בשבילם, אלא שכהן גדול נוטל חלה אחת מן הלחם ואם רצה נוטל מהכל חלק בראש, ונאכלים לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה ליום ולילה עד חצות, תם.

ואחר כך יאמר, אלהינו ואלהי אבותינו מלך רחמן רחם עלינו טוב ומטיב הדרש עלינו, שובה עלינו בהמון רחמיך בגלל אבות שעשו רצונך, בנה ביתך כבתחלה כונן בית מקדשך על מכונו, הראנו בבניינו שמחנו בתקונו והשב שכינתך לתוכו והשב כהנים לעבודתן ולויים לשירם ולזמרם והשב ישראל לנויהם במהרה בימינו אמן.

וסדר זה לא ישתנה בכל המועדים אפס תוספת עוד שיתוסף באיזה מהם כמו שסידרנו בפרקי יום טוב בס''ד.



דברי המדרש במעלת קריאת הקרבנות בזמן הזה

לה. ואשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה, וגרסינן בסוף מסכת מגילה, 57 אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם שמא חס ושלום ישראל חוטאים לפניך ואתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה, אמר לו לאו, אמר לפניו רבונו של עולם במה אדע כלומר מה תאמר לי ללמדן דבר שיתכפר בו עונותיהם, אמר לו קחה לי עגלה משולשת כלומר הקרבנות יכפרו עליהם, אמר לפניו רבונו של עולם תינח בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם אמר לו כבר תקנתי להם סדר קרבנות כל זמן שקורין בהם מעלה אני עליהם כאילו מקריבין לפני קרבן ומוחל אני את כל עונותיהם.

ובסוף מנחות, אמר רב יצחק מאי דכתיב זאת תורת החטאת וזאת תורת האשם כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכו' לעולם זאת על ישראל, אמר ר' יוחנן אלו תלמידי חכמים העוסקים בהלכות עבודה מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה מקדש בימיהם.

לו. והלא תראה איך לא הספיק לראשונים לומר ביום הכפורים הפסוקים שבאו בענין עבודת היום בלבד אבל סידרו כל מעשה העבודה אחת לאחת למצוא חשבון, ומה טוב ומה נעים אילו היה לנו כן סדר לכל יום יזכיר בו כל מעשה עבודת התמיד כי בזה היינו באמת משלמים פרים שפתינו.

וכבר עמד מעלת החכם החסיד כמה''ר מנחם די לונזאנו ז''ל ויעש גם הוא מטעמים סדר עבודת כל יום ויום ושבת וכבר סידרנו אותם בפרקי שבת שאז כל העם בטלים ממלאכתם ואין טורח צבור עיין עליהם, ובכן יצלח דברו בכוונה ישרה להתפלל תפלת מוסף.



תפלה קודם מוסף ע''ד הסוד

לז. ויבטא בשפתיו המשכיל בסוד ה' לאמר, ליחדא שמא דקודשא בריך הוא ושכינתיה וכו' הנני בא להתפלל תפלת מוסף ראש חדש להוסיף הארה ברחל ולהעלותה עד ראש ז''א ולאזדווגא ביעקב בחב''ד דז''א ויקבלו הארתם מאחורים דכתר דיש''ס ותבונה ומשם יושפע עלינו לנו בני מלכים בני רחל אמנו שפע ישועה ורחמים, ויהי נועם ה' אלהינו וכו'.




מנהג מורו לומר פסוקי שירת עלי באר קודם מוסף וסודו

לח. ומורי נר''ו הוא היה נוהג לומר קודם תפלת מוסף פסוקי אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה וכו'.

ותפארת עליה זו חתומה בראשי תיבות של ר'אשי ח'דשים ל'עמך ר''ת רחל שיש לה שני ראשים של נצח והוד, ואחר כך בראשי חדשיכם יש לה שני ראשים דחו''ג כמו שביארנו בקריאת ספר תורה.




סדר כוונת השמות בברכת מקדש ישראל לי''ב חדשי השנה

לט. ולתשוקת אהבת החברים ה''י אערוך להם סדר כוונת ברכת מקדש ישראל וראשי חדשים, כי הנה זכרנו למעלה פרק א' כי הי''ב חדשים ששה מו' מדות הזכר וששה מו' מדות הנוקבא כמו שכתב הרב בכוונת ר''ה וצריך לכוין בהם עתה, ומצורף לזה צריך לכוין באותו צירוף של הוי''ה ואהיה השולט באותו חדש כנזכר בייחוד ראש חדש אלול ומקום מוצאם ונקודות הכסף, וזה מבלעדי הכוונה שצריך לכוין בהוי''ה של ברכה זו בנקוד שורק וזה לא ישתנה בכל חדש וחדש וזה סידרן.

ניסן, גולגלתא דרחל ושולט בו יִהַוְהָ היוצא מר''ת י'שמחו ה'שמים ו'תגל ה'ארץ ולפיכך היא נקודה בניקוד ר''ת אלו ושם אהיה.

אייר, אזן ימין דרחל ושולט בו יִהַהַוְ היוצאת מר''ת י'תהלל ה'מתהלל ה'שכל ו'ידוע ולפיכך היא נקודה בנקוד ר''ת אלו ושם אההי.

סיון, אזן שמאל דרחל יְוּהַהַ היוצאת מר''ת י'דותיו ו'לצלע ה'משכן ה'שנית ולפיכך היא נקודה בניקוד ר''ת אלו ושם איהה.

תמוז, עין ימין דרחל הֶוֵהֹיִ היוצאת מס''ת זה' איננו' שוה' לי' ולפיכך היא נקודה בניקוד ר''ת אלו או בניקוד ס''ת ובמקום שורק יהיה קבוץ כזה הֻוהי ושם היהא.

אב, עין שמאל דרחל ושולט הַוּיִהַ יוצא מר''ת ה'סכת ו'שמע י'שראל ה'יום ושם היאה.

אלול, חוטמא דרחל הּהִוָיִ יוצא מס''ת וצדקה' תהיה' לנו' כי' בניקוד ר''ת או בניקוד ס''ת ובמקום שורק הוא קבוץ ושם ההיא.

תשרי, גולגלתא דז''א וַהיָהַ יוצא מס''ת ויראו' אותה' שרי' פרעה' בניקוד ר''ת או בניקוד ס''ת ובמקום שורק תהיה קבוץ ושם יהאה.

חשון, אזן ימין דז''א וּהַהַיְ יוצא מר''ת ו'דבש ה'יום ה'זה י'הוה ושם יההא.

כסליו, אזן שמאל דז''א וַיֹהָהַ יוצא מר''ת ו'ירא י'ושב ה'ארץ ה'כנעני ושם יאהה.

טבת, עין ימין דז''א הַיִהּוְ יוצא מס''ת ליהוה' אתי' ונרוממה' שמו' בניקוד ר''ת או בניקוד ס''ת ובמקום שורק יהיה קבוץ ושם האהי.

שבט, עין שמאל דז''א הָיְוְהּ יוצא מר''ת ה'מר י'מירנו ו'היה ה'וא בניקוד ר''ת אלו ושם האיה.

אדר, חוטמא דז''א הִהְיְוַ יוצא מפסוק עירה' ולשורקה' בני' אתונו' מנוקד בר''ת אלו או בס''ת ושם האיה.

ואדר סוד הפה דדוכרא ויכוין בכללות כולם יחד בי''ב צירופי הויה ואהיה.

ונכון להיות כל איש מדקדק היטב בזה הסדר ולרשום אותו בספרו מדת כל חדש בחדשו, וכדי שלא תטעה בסדר צירופי האהי''ה נקוט האי כללא בידך שמקום האל''ף של אהיה יהיה במקום היוד בהו''יה ומקום היו''ד באהי''ה יהיה במקום הוא''ו בהוי''ה אם בראש הצירוף או באמצע או בסוף, ומקום הההי''ן באהי''ה הוא במקום הההי''ן בהו''יה.

וכשחל ראש חדש בשבת יכוין הוית ברכת מקדש ישראל וראש חדש כזה, יֵוהֵו וֵוהֵו צירי ושורק והטעם פשוט ככתוב בפרקי שבת ע''ש, ויתר דברי נוסח ראשי חדשים וכו' תשועת נפש''ם מיד שונא תשכיל עם מה שביארנו בקריאת הפרשה למעלה והכל כאשר לכל רמז לשכינת עוזינו הנקראת נפ''ש דוד ואין צורך להאריך כי באיר היא למשכילים.

ושוב ישוב ידו שנית לאומרו בקול רם כי בו יזכה לתוספת נפ''ש יתירה בכתר אשר בה נפ''ש דוד תתעלה ותטע אהלי אפדנה לכתר דודה ושני המלכים משתמשים בכתר אחד ומקבלים הארה נפלאה מפנים של גולות הכות''רות דישסו''ת.

ועל אודות עליה זו העולה היא למעלה לכתר דודה על כן יאמר בשפר תפלת מוסף כתר יתנו לך וכו', אלא מפני שאין לשני המלכים עלייה עתה למעלה ממקום אצילותם כמו שביארנו במוסף שבת על כן לא יאמר בו איה מקום כבודו וכו' יען משרתיו יכירו וידעו מקום מושב יקרו להעריצו.




תוכחה למתפללים תפלה קצרה במוסף

מ. ועתה תראה כמה שגו רבת מבני עמינו אשר היה להם תפלת המוספין כמשא כבד ובחרו להם לאומרם בקול רם שלא להתעכב שיעור שליש או רביע שעה יותר ומאבדים טובה הרבה כי כל אחד נדרש לעצמו, ובחזרה מעלתו יתירה על של לחש כנזכר בסדר העליות בדברי הרב ז''ל ומנשמת אלוה יאבדו ותקותם מפח נפ''ש ואין נוגה לו, קורא אני עליהם ולא אותי קראת יעקב כי יגעת ב''י ישראל, ועל כן האיש הנלבב יהא זריז ונשכר לסדר תפלת המוספין כתקונה בלחש ובחזרה ובכן נפשו לו חיה נפש ברכה תדושן לחזות בנועם ה'.



תפלה ע''ד הסוד לאמירת כתר לומר קודם חזרת הש''ץ

מא. ואשר תמונת ה' יביט יבטא בשפתים קודם חזרת שליח ציבור התפלה פרטי כוונתה, ליחדא שמא דקודשא בריך הוא ושכינתיה הנני בא להקדיש ולהעריץ את מלכי צורי וישועתי כנועם שיח סוד שרפי קדש המשלשים קדושת כתר למעלה ויעלו יעקב ורחל עד כתר ז''א ביחודא שלים ויקבלו הדרת הארת מפנים דכתר דישסו''ת, ובכן בה' תתהלל נפש''י תוסיפי לגבהה עוד כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, ויהי נועם ה' אלהינו עלינו וכו'.

ואחר המוסף שנתוסף ונתעלה נפש דוד וגם הנפ''ש לו תמלא, יצלח דברו במזמור ברכי נפש''י את ה' בכוונה זו ויגמור תפלתו כשאר הימים.



אחר מוסף מותר לחזור ולהניח תפילין

מב. ואיש התמים ילבש אחר כך תפיליו כיתר הימים לקבע לימודו ולא יחוש והכי משתמע מדברי הרב זלה''ה שכתב ז''ל, ואחר כך בחזרת מוסף עולה עד הכתר ולכן אנו אומרים כתר אבל אין עליה זו אלא לפי שעה בלבד בשעת תפלה ותו לא ע''כ.

(הג''ה, אמר המעתיק ואם כבר התפלל תפלת מוסף ולבש תפילין דר''ת ושמע מעשרה שהיו מתפללים חזרת מוסף יש להתיר לו שיענה קדושת כתר הואיל וכבר יצא ידי חובתו ואין צריך חליצת תפילין, כ''כ הרדב''ז סי' פ' ע''ב).



תפלה ע''ד הסוד קודם לימודו בר''ח

מג. ובעת קריאתו בתורה בראש חדש יסדר נוסח התפלה לשמות משולבים כמו שסידרנו בסדר החול ויוסיף עוד בנוסח זה.

יהי רצון מלפניך ה' או''א שבכח סגולת לימודנו יהיו למאורות שם אל''ף למ''ד ושם אדנ''י אָ ותחתיו קמץ כתר, לַ ותחתיו פתח חכמה, פֵ ותחתיו צירי בינה, לֶ ותחתיו סגול חסד, מָ ותחתיו קמץ כתר, דַ ותחתיו פתח חכמה, אֵ ותחתיו צירי בינה, דֶ ותחתיו סגול חסד, נָ ותחתיו קמץ כתר, יַ ותחתיו פתח חכמה, ויהי נועם ה' אלהינו עלינו וכו'.




חיוב קבלת פני רבו בראש חדש

מד. וכבר כתבנו בראש הפרק שחייב כל אדם לקבל פני רבו בראש חדש ובכן יקבל מכחו שפע הנשפע מהכתר בעת התפלה.



ציונים והערות לפרק ג

52) סדר תקון זה שייסד המחבר וכינהו ''תקון הלילה'' נדפס בשלמותו בקונטרס חמישי שבסוף הספר, וראה עוד אודות תקון זה ביתר אריכות בפ''ז במבוא הספר. 53) בספר ''שתי ידות'' שלפנינו ממהר''ם די לונזאנו ישנם שינויי נוסחאות וניכר בעליל כי לרב חמד''י היה הפיוט בגירסא אחרת מכתיבת ידי המחבר, ולא יפלא כי אחר שידענו כי מחבר החמ''י הוא המקובל האלקי ר' בנימין הלוי ודאי ראה את כתבי מהר''ם די לונזאנו וכפי שצויין ע''ג שער הספר ''זוהר חדש'' בתוספת הזוהר על מגילת רות שנדפס לראשונה מכתיבת יד בעיר ונציה שנת תכ''ג ממה שהובא מעיה''ק צפת ע''י המקובל ר' בנימין הלוי שמסרו לתלמידו המקובל ר' משה זכות, ושם נכתב בהקדמת המלבה''ד הוא החכם ר' יוסף חמיץ, כי את הזוהר הנזכר הביא ר' בנימין הלוי רבו של ר' משה זכות בכתיבת יד עם הגהות האריז''ל בעצמו ממה שמצא בגנזי החכם המקובל מהר''ם די לונזאנו. 54) מתיבת ''וישראל עד ורביעי'' נשמט במהדורות הספר, והשלמנום ע''פ מש''כ הלבוש סי' תכ''ג ס''ב שמשם ציטט המחבר דיבור זה. 55) זוהר פנחס דף רמ''ח ע''א. 56) חטאת ר''ח וכו' כצ''ל וכפי הנדפס בספר עבודה תמה לרמ''ע שמשם ציטט המחבר, אבל בחמ''י דפו''ר נדפס ''לחטאת'' ואין לו ביאור והוא ט''ס. 57) מגילה דף ל''א ע''ב.





פרק ד - סדר היום ומנהגיו - למודי היום



מנהג קדמונים לקדש עצמם בר''ח כבמועד

א. שלמים וכן רבים רוח ה' נוססה בם להתקדש עצמם בראשי חדשים כבחגים ובמועדים לנעול דלתותיהם איש איש ממלאכתו אשר המה עושים, לשעות 58 בקדושת היום כי רבה היא לשמוע עולת חדש בחדשו.



קדושת ר''ח קרובה לשל שבת ורגל ומעלת הסעודה בר''ח

ב. ויאחז צדיק דרכם זך וישר פעלם לצאת ממחשכי הימים ובצל שד''י יתלונן, ויקדיש ויעריץ קדושת היום בשמחה רבה על התורה ועל העבודה והשביע בצחצחות נפשו להרבות בסעודה של מצוה לקדוש ה' מכובד וכמו שכתב הרמב''ם שמצות סעודה של ראש חדש הוא מן התורה.

ובגמרא פ''ז דפסחים דף ע''ז, שעירי ראש חדש אצטריכא ליה סלקא דעתך אמינא הא לא כתיב בהו מועד קא משמע לן דראש חדש אקרי מועד וכו', וקרובה קדושתו לקדושת שבתות ה' ובכל מקום שקלן הכתוב שניהם יחדיו כמו שנאמר ביום השבת יפתח וביום החדש יפתח, ונאמר והיה מידי חדש בחדשו ומידי שבת בשבתו כמו שביארנו בפרק ב'.

יתר על כן אשר חכמים הגידו כי הי''ב ראשי חדשים היו ראויים להיות כולם מועדות ורגלים כשלש רגלים על שם י''ב שבטי ישראל, וכשחטאו ישראל במעשה העגל נוטל כבוד זה מהם וניתן לנשים שלא חטאו בעגל ולכך נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בראש חדש, אלא כדי שלא לפרסם גנות האנשים אינו מועד ממש להם ודיו ברמז שנהגו בו קדושה יותר מהאנשים על שלא חטאו בעגל, ועדיין לא סר רשימו של הקדושה ההיא אחד לאנשים ואחד לנשים.



להרבות בתורה בראש חדש כשבת

ג. כי על כל אלה אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו בהתקדש נפשינו כהיום הזה בקדושה ובטהרה וביראת ה' כל היום באין פנות ליבנו לבטלה אפילו שעה אחת בהגות בתורה כל היום על דרך אמרם לא ניתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא לעסוק בתורה, כדי שלא ימצא המקטרג מקום לקטרג עלינו לאמר אילו זכיתם היו לכם כחגים וכמועדים אפס חטאתיכם מנעו הטוב מכם וקרוב לעורר הדין על ישראל חס ושלום.



ביאור נוסח ראשי חדשים לעמך נתת

ד. כי על כן אנו מעתירים בעדינו בנוסח תפלת המוסף ראשי חדשים לעמך נתת וכו' תשועת נפשם מיד שונא, וביארו המפרשים הכוונה לאמר עיקר ראשי חדשים שהיו כרגלים לעמך נתת הם השבטים או לישראל קודם שיחטאו בעגל שאז היו עמו יתברך ולא של משה ואחר כך נעשה לבד זמן כפרה לכל תולדותם שמתכפרים מעון טומאת מקדש וקדשיו.

ולפיכך הוא מעתיר לאמר שיהיו שעירים הללו לרצון תשועת נפשם מיד שונא שלא יקטרג עליהם ס''מ הוא השונא העיקרי לומר אילו זכיתם הייתם מקריבים מוספין אחרים כשאר הרגלים ובכוונות אחרות ובשביתת הרגל ולא יהיה יום זה למבטח מזכיר עון העגל, ועל ידי זה אהבת עולם תביא להם שבבנין בית מקדשינו יהיה שלם עון העגל ובכן אהבת עולם שהיה מאז קודם מעשה העגל הראשי חדשים כרגלים תביא להם כאשר בתחילה.

וברית אבות לבנים תזכור, רוצה לומר שאף שזכות האבות שהם השבטים נשכח ונתבטל היות הראשי חדשים כרגלים עם כל זאת ברית של האבות תזכור, ובכן יהיה הארה ותוספת קדושה בראשי חדשינו ובעבודת בית המקדש נשמח כולנו שיהא אז בראש חדש זמן שמחה כרגלים, וכן אמרו ז''ל באגדת תהלים 59 והעתקנוהו לעיל שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל בני בעולם הזה אתם עולים בשנה שלש פעמים כשיגיע הקץ אתם עולים שם כל חדש שנאמר והיה מידי חדש בחדשו ע''כ.



ראוי לאישי ישראל למנוע מלאכתן בר''ח

ה. והנה כי כן יאותה להם לאישי ישראל להסכים תפלתם עם המעשה הטוב להתקדש עצמן ולבטל עצמן ממלאכתן כאשר יוכלון שאת אם מעט ואם הרבה, דאף דאין מנהג זה אפס לנשים כאמור כבר השמיענו הרב הב''י ז''ל בשם הר''י ז''ל 60 דמלאכה כבידה אסור אף לאנשים.

(א''ה, וכן כתב כלי יקר בפסוק ונסתרת שם ביום המעשה שתירגם יונתן ביומא דחולא כתב ז''ל, ידמה שהיה מנהגם שלא לעשות מלאכה בראש חדש כמו שהוא עוד היום מנהג הנשים, ואפשר כי מפני קרבן היום רבים פנויים ממלאכתם ובאים להשתחוות לפני ה' וכן נראה בנבואת יחזקאל לעתיד ע''כ).



לשמוח עם עניים בני תורה בסעודת ר''ח

ו. ועל כן כל אחד כפי שיעורו יבדיל עצמו ממשא כובד המלאכה מקצת היום או כולו לה' לעמוד לשרת בשם ה' אלהיו בתורה לפי השגת ידיעתו ואליו יאסוף כל חרד לדרוש במעשה קדושת היום, וכמו חלב ודשן תשבע נפשם בסעודה של מצוה יחד עם עניי בני תורה להשביע בצחצחות נפש דוד אתר דמסכנא כמו שאמרו בתקונים, 61 כל מאן דעביד צדקה במסכנא גרים ההוא נהר דיתמשך מעדן דאיהי אימא עילאה להשקות את הגן דאיהי דלת דלה מסכנא.

ובכן יוסר כל משטין מעלינו באשר לא ימצא אחרינו מקום ללון לאמר אילו זכיתם וכו' כי הלא לא ניתנו שבתות וימים טובים אפס להדר התורה וכבר שילמנו חובותינו לפי השגת יד כושלינו בגלות החיל הזה בהתקדש עצמינו בתורה ובמצוות ובקידוש היום כחגים וכמועדים כל אחד לפי שיעורו, העשיר לו ירבה והדל לו ימעיט.



תוכחה על משתה היין במועדים ור''ח להר''מ אלשיך ע''ה

ז. והן רבים עתה עם הארץ אשר שמעו את יקר תפארת ראשי חדשים והוד הדר כבודם וכי מצוה לשמוח בהם, ויטו עקלקלותם ויהפכו קדושת רא''ש החדש ללענה ורו''ש בסובאי יין בזוללי בשר למו, מתקדשים ומתועדים אל הגנות כי יקראו איש את רעהו אל תחת גפן ואל תחת תאנה ותחת כל עץ רענן נצב על עין המים באמור אליו לך נרוה דודים עד הבקר מיין הרקח נתעלסה באהבים באשישי ענבים כי במה יודע איפה אהבת קדושת ראש חדש אם לא נגילה ונשמחה יחד ביין ישמח לבב אנוש, ויקומו ויעשו כן המה וריעיהם כיוצא בהם ויפנו עורף ולא פנים מאין פנות אל קדושת היום שיעור מה בהקדים תחילה מזון הנפש העיקרי בקבוע עתים לתורה בלתי אל אשישי היין ישיתו עין.

וזה החילם לעשות אל הגוף הנגוף ויחמו בבואם לשתות, שתו ולעו וירם לבם ויהיו כל איש מהם כמוהו כפרעה חשוב בעיניו כמלך כי תירוש ינובב וביין חמר אל מי תדמיוני ואשוה יאמר, ובגובה לבו ישתרר גם משתרר על השתייה כדת גבורים לשתות יין ואז יתהלל המתהלל באמור כי ליקר כבוד יום החדש הוא עושה, אך הם לא ידעו כי המסית בינותם להראות אליהם פני ההיתר, אך במרעיתם וישבעו יצא לבם ויצר סמוך בקרבם אינו אלא שרף לשרוף בלהבת אשו לב האנשים במשתה היין לשתות במדה טובה מרובה עד יצא מאפם, וישכחו את ה' מאין פנות לברך על המזון ולהזכיר קדושת היום ומכל היוצא מפיהם כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום, ואז למי אוי למי אבוי זה נופל כשוכב בלב ים וזה יצוא יצא ומקלל אשר שתו וישכרו עמו עד ששמחת ראש החדש לרוש ולענה נהפכה.

והן זאת רעתם כי מר זולת שתים רעות אשר אלה ביין שגו בגזל ועריות, כי ממשוך איש ביין את בשרו יבא עד ככר לחם וילסטם את הבריות, וגם לץ היין הומה זימה כי מפנק ביין את בשרו והאספסוף אשר בקרבו יתאוה תאוה לגלות בשר ערוה כי בהשליך נפשו אחרי גוו נמשל כבהמות נדמה, ומי שלח ידו ביין וניקה כי אבינו הראשון חטא כאשר חכמים הגידו 62 גפן היה סחטה ענבים ונתנה לו וימת הוא וכל זרעו, ונח מצא חן בעיני ה' ויאשם ביין ונפגע, ואצילי בני ישראל שתויי יין נכנסו ועברו ונענשו.

ח. המורם מהם כיוצא בהם כמו שהאריך הר''ם אלשיך בתוכחת מגולה זו באורך וכתב בסוף דבריו ואמר, והן אמת כי אשר שתו וישכרו בימים ראשונים אשר היו לפנינו כאשר נכון היה בית וארמון על משפטו וחטאתם לא כבדה מאד כי רוב טובתם התעם ועל כן רבים שתו נימא, אך עתה כי הנה בעתה רבים ישתו לא נימא ואל ישמח ישראל אל גיל כעמים כי יראה כי אזלת יד ומפני חטאינו גלינו מארצנו וחילול השם הגדול המחולל בגוים, כי מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות ברע ובושת הפנים כהיום הזה כי שחה לעפר נפשינו דבקה לארץ בטננו.

ואף לזאת יחרד כל לב כי מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו איזהו מקומן של זבחים ומשתה היין, ומי האיש אשר הוא יהודי ולא דמוע תדמע עינו לילה ויום מאין הפוגות כי יראה עובדי פסל המתהללים באלילים, מינייהו מלכי מנייהו אפרכי ועבדי ה' אשר לו הגדולה ואין זולתו כי יוצר הכל הוא נתונים נתונים המה תחת און עובדי ע''ז, ומבטן מי יצא הרעה הגדולה הזאת אם לא מרוע מעללינו אנחנו ואבותינו כי מידינו היתה שפחה כי תירש גבירתה.

ט. ולו חכמנו נשכילה זאת קרענו את בגדינו ונלבש שק ואפר ונצא בתוך העיר ונזעק זעקה גדולה ומרה עד פור התפוררה גוייתנו ואדמתנו, ויקרא זה אל זה ואמר לכו ונשובה אל ה' עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהלה בארץ, ולא די שלא נעשה כן כי אם שתחת היותם מתקדשים ומתטהרים בשבתות ובראשי חדשים כל היום תמיד לא יחשו מלבקש את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם, הלא יאמרו נקחה יין ונסבאה שכר והיה כזה יום מחר ולא אמרו היש ה' בקרבנו אם אין כי עונותינו היו מבדילים בינינו ובין אלהינו, הלא נכלם כי אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה ואבחר דרכי להתבודד בחדרי משכני ואדום לא אצא פתח אף בשבתות וראש חדש להשתעשע במלכי צורי צור ישועתי עד ישקיף וירא ה' משמים לתקן עולם במלכות שדי וישמח ה' במעשיו וישראל ישמח בעושיו.



מצוה לדרוש לרבים בכבוד המועדים וראשי חדשים

י. כי על כל אלה מצוה לדרוש את זאת ברבים על תפארת יקר שבתות וראשי חדשים כי רבה בל יחללוה במעלליהם אשר לא טובים חס ושלום פן יהיה למבטח מזכיר עון פשעינו לפני צור עושינו, ותוסיף תת כח הקטרוג כחה לה בצרף עבודתינו הנכריה עתה עם עונות הראשונים בעגל אשר חיללנו יקר כבוד הראשי חדשים מלהיות נכונים כמועדי רגל כמו שביארנו.

יא. ואף שאמרו שמצוה לשמוח בסעודת יום החדש, לא אמרו למשוך ביין את בשרם חלילה או לשמוע שיר כסילים בעת ההיא לאמר כי לשמחת מצוה הם עושים כי שמחה לחוד ושחוק וקלות ראש לחוד, ולאנשים הניגשים אשר מורא שמים תמיד על פניהם להם יאתה להתעדן בזיו שפע הקדוש שיורד על פי מדותיו עליהם ועל נפשם בשבתות ובראש חדש לאכול לשובע נפשם, לא המטים עקלקלותם ריקים ופוחזים המהפכים לראש ולענה קדושת ראשי חדשים והיו לראשי תנינים והשכינה צועקת חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח וכו'.



מנהג גדולי ארץ ישראל ללמוד הלכות קידוש החדש בר''ח

יב. ודרך חסידים הראשונים תקיפי ארץ ישראל למשוך עצמם בלימודי ה' ביום החדש מאז הבקר עד הצהרים בקדושת היום ומעשהו בהלכות קדוש החדש להרמב''ם בעיון רב והוא סוד העיבור, אשר לא יהיה תפארתם של ישראל אפס בו כמו שנאמר כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, וחייב כל אדם להתעסק בהם ואל יהיו קלים בעיניו מפני שאין אנו צריכים להם בזמן הזה כי הם סוד העיבור ועליה נאמר והיתה ידי אל הנביאים החוזים שוא בסוד עמי לא יהיו זה סוד העיבור כמו שאמרו בשילהי דייני גזרות, ואיש תבונות יאחז את דרכם.



לימוד ליום ראש חדש

יג. ויתר העם יאותה להם הגות בסדר זה, תורה פרשת בראשית פרק א' פי''ד ויאמר אלהים יהי מאורות עד שם פסוק י''ט יום רביעי, ופרשת ויקרא עד פרשת צו סוף פרק ז' להקריב את קרבניהם לה' במדבר סיני, ופרשת פנחס פרק כ''ח פי''א ובראשי חדשיכם עד שם פסוק ט''ו יעשה ונסכו, ואחריהן פרשת נסכים בפרשת שלח לך פרק ט''ו פ''א וידבר כו' כי תבואו אל ארץ מושבותיכם וכו' עד שם פסוק ט''ז ולגר הגר אתכם, ובפרשת חקת פרק כ''א פ''י ויסעו בני ישראל ויחנו באובות עד שם פסוק כ' ונשקפה על פני הישימון, ובפרשת ואתחנן פרק ד' פ''ה ראה לימדתי אתכם וכו' עד שם פסוק ט' אשר אנכי נותן לפניכם היום סוד העיבור כמ''ש ז''ל.

נביאים, שמואל א' סימן כ' פ''ה ויאמר דוד אל יהונתן הנה חדש מחר וכו' עד סוף הסימן ובין זרעך עד עולם, דברי הימים א' סימן כ''ז פ''א ובני ישראל למספרם וכו' עד שם פסוק כ''ג להרבות את ישראל ככוכבי השמים, ישעיה סימן ס''ו פ''א עד והיה מידי חדש בחדשו, יחזקאל סימן מ''ו פ''א כה אמר ה''א שער החצר הפנימית וכו' עד סימן מ''ז פי''ב ועלהו לתרופה, כתובים, שיר השירים סימן ח' פ''ח אחות לנו קטנה וכו' עד סופו, תהלים סי' ח' למנצח על הגיתית וכו' ירח וכוכבים וכו' וסי' ע''ב וסי' ק''ד וקכ''א קל''ו קמ''ח.

והמשכילים ישכילו ברעיא מהימנא פרשת תצא דף רע''ז ע''ב כי יקח איש וכו' עד דף רע''ח ע''א בעלמא דאתי, ובתקונין תקון כ' דף נ''ח ע''א בעל קבלה איהו עמודא וכו' עד סוף התיקון, ובתקון כ''א דף נ''ו (דפוס קושטא סוף דף נ''ח ע''א) ועוד שכינתא אתקריאת חג וכו' עד מלאכים המוני מעלה מלך ומלכות, ותקון י''ח בראשית ברא וכו' עד בזמנא דאיהי לראש פנה אתקריאת רישא, ושוב יעתר אל אלוה וירצהו.




תפלה אחר הלימוד בראש חדש

יד. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שבזכות לימודינו אשר קרינו ולמדנו ובזכות פסוקיהם ובזכות תיבותיהם ואותיותיהם ונקודותיהם וטעמיהם ושמותיהם הקדושים היוצאים מהם, שתהא שעה זו שעת רחמים ורצון לפני כסא כבודך ורצה נא במנוחתנו היום ראש החדש רב הקדש וקדשנו במצותיך ותן חלקנו בתורתך ושבענו מטובך ושמחנו בישועתך וטהר לבנו לעבדך באמת, והנחילנו ה' אלהינו באהבה וברצון ראשי חדשי קדשיך, ותפתח את אסמך הדר כבוד מלכותך היום כאמור מפי כבודך, כה אמר ה' שער החצר הפנימית הפונה קדים יהיה סגור ששת י'מי ה'מעשה ו'ביום ה'שבת יפתח וביום החדש יפתח כי אתה תאיר נר''ה ומזיו שפעתה פרשז עלינו בני רחומיך שפע ישועה ורחמים.

ויהי החדש הזה סוף וקץ לכל צרותינו תחילה וראש לפדיון נפשינו, ויעלה זכרון כל עמך בית ישראל לפני הדרת כסא רחמיך לפליטה לטובה לחן לחסד ולרחמים וזכרון ירושלים עירך וזכרון משיחך הקדוש וקרנו תרום בישועתך לראות מהרה בתפארת עוזך והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי וכל בני בשר יקראו בשמך, ותטענו בגבולנו ושם נעלה ונראה לפניך מידי חדש בחדשו כאמור מפי כבודך והיה מידי חדש בחדשו ומידי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחוות לפני אמר ה', יראו עינינו וישמח לבנו, יהיו לרצון וכו'.

ואשרי אנוש יעשה כסדר הזה מידי חדש בחדשו להתעדן מזיו השכינה היתה לראש פינה, ובכן בתתו תחילה ובראשו חלק לנפשו יתן ויעש גם הוא מטעמים לחלק הנפש עם הבשר לאכול לשבעה לכבוד קדושת היום וכזה יהיה באמת ראש חדש יבחר ה'.



דיני ביטול מלאכה לנשים בראש חדש

טו. נוסף על זה צריך להודיע לנשים הוד כבוד הדר היום מה הוא להן יותר מן האנשים בנגלה ובנסתר, כי על כן יאותה להן להבטל ממלאכתן מכל וכל בין להשתכר ובין שלא להשתכר הואיל וטעם מנהג זה הוא כמ''ש למעלה כי הראשי חדשים היו נכונים כמועדי רגל ובעון העגל נוטלה יקר הדרתם מאתנו וניתנו לנשים, יאותה להן לכשרות לנהוג בהן כמועדי רגל להבדל מכל מלאכה כבדה או קלה, אלא שכדי שלא לפרסם גינות האנשים לא נאסר להן להיות באיסור כמועדי רגל ממש, ואחד הגדולות ואחד הקטנות שוו בשיעוריהן במנהג זה.

ועין המשכיל מבית ומחוץ תצפ''נו ממה שביארנו למעלה כי כל העליות שבראש חדש בין ביום ובין בלילה הם לנוקבא קדישא ולעומתה גם המה ינוחו בה, (א''ה, מצאתי כתוב וז''ל ויש כח בידן להעמיד בה אור הכתר שהביאה עמה כדי להתקיים בה כל היום) ואין חילוק בין גדולה לקטנה.




תוכחה לנשים המכבסות בראש חדש

טז. ו מאנה הנחם נפשי על הנשים העומדות על הכביסה בראשי חדשים ומכוונים מלאכתן בראש חדש שלא ליבטל בימי המעשה ממלאכתן ומה הועילו בתקנתן, קורא אני עליהן אפוכי מטרתא למה לי אשר עינינו הרואות כי כמשא כבד תכבד העבודה הזאת עליהם מאד מאד יותר משאר מלאכות יוצאות דוות וסחופות ומבוהלות בכביסתן, ולא אריך למיעבד הכי שהרי כתב הר''י דמלאכה כבידה אסורה אף לאנשים.

יז. והאיש התמים לא יעשה כן בקרב ביתו רק יודיע טעמי הדברים ופירושן מה ראו על ככה ומה הגיע עליהן בימי עולם ובשנים קדמוניות להבדל ממלאכתן מידי חדש בחדש אולי יתנו לב לשוב ויקדישו ויעריצו קדושת יום החדש כבחגים וכמועדים כל כבודה בת מלך פנימה להכין עצמה למעשה הטוב והיה למעשה הצדקה רדופה היום הזה ביותר, כפיה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון כי בעצם היום הזה מעשה הצדקה חשוב ומקובל ביותר להשקות את הגן דאיהי דל''ת דלה מסכנא דלית לה מגרמא כלום כמו שנתבאר למעלה, והיה מעשה הצדקה שלום חסד ואמת נפגשו צד''ק ושלו''ם נשקו.



מנהג נשות ירושלים לגבות צדקה מעת ריעותיהן לעניי תורה

יח. ונשים יקרות שבירושלים זה דרכן שכל למו להיות רדופות תמיד מידי חדש בחדשו לגבות מעות לעניים צנועים אשה מאת רעותה ולהחזיק ביד עניי תורה ואשרם ואשרי חלקן מה טוב חלקן ומה נעים גורלן, תובלנה בשמחות וגיל תבואינה בהי''כל מלך, ומנהג כזה יבחרהו ויהללהו ה' לעשות ראשי חדשים נכונים כמועדי רגל.



תוכחה לנשים המחטיאות את הרבים

יט. כי לא כנשים המצריות העבריות הפרוצות אשר לא שקטו ולא נחו תמיד כל היום בקרב ביתן פעם בחוץ פעם ברחובות ומחטיאי רבים הנה כי לא ינקה כל הצופה בהן וכבר הארכנו בתוכחת מגולה בפרק א' דחנוכה ע''ש, ולא ניתנו ראשי חדשים אפס לנשים שאננות כל כבודה בת מלך פנימה ולא יראו החוצה אל העין, ואם לאו יעסקו במלאכתן, וכשם שהיו מקבלים שכר על הפרישה כך יקבלו שכר על הדרישה בעסק מלאכתן כי לא ציוה ה' לנוח בראש חדש לפריצות ולהכשיל לרבים.

ומה גם לפי סודן של דברים אשר ביארנו בטעם מנהג זה על אודות האשה העליונה כנסת ישראל אשר היא העולה בעצם היום הזה והיא היא אם ושורש כל הנשים כי ממנה הן מושרשות ועל כן ינוחו בה, ואם לא ינהגו כשורה כדת יהודיות בצניעות וביראת ה' על פניהן עושות פגם למעלה חס ושלום.

ועושות אלה עבירה היא בידן להבטל ממלאכתן והקולר תלוי בצואר בעליהן שלא מיחו בהן ושומע לנו ישכון בטח.



ציונים והערות לפרק ד

58) כ''ה בדפו''ר והוא מלשון להשתעשע. 59) עי' פסיקתא רבתי פרשה א'. 60) עי' שו''ע או''ח סי' תי''ז. 61) תקו''ז תקון כ''א דף נ''ח ע''א. 62) בראשית רבה פרשה י''ט אות ה'.





פרק ה - ברכת הלבנה



בחידוש הלבנה ניכרת מציאות המחדש

א. חכמים וידועים רועי ישראל אשר מעולם אנשי שם ורוח ה' נוססה בם, הם אמרו לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה, והיה טעמם כי כבר ידעת כי מי שנזרק בו רוח מינות בהכחשת אלוה ממעל לומר שהעולם קדמון ומתנהג על פי סידור המערכה, דעה זו מוכחשת מן הלבנה אשר בו יוכר מציאות האל יתברך והיותו מחדש עולמו בהיות מתחדשת בכל חדש וחדש, והוא הוראה עצומה על שיש לעולם מנהיג בורא וכל יכול ואשר הוא ברא הכל ובמאמרו נעשה ולא יש ברשות שום נברא לעשות דבר בעולם טוב או רע בלתי מאמר קונו, ולגודל תועלת מצוה זו סוד שתו ז''ל לאמר שהיה ראוי להתחיל את התורה מהחדש הזה לכם כי הוא שקול כידיעת מעשה בראשית.



במה שהשוו ז''ל ברכת הלבנה לקבלת פני שכינה

ב. ועל כן הם האדירו והעריצו גודל יקר תפארת ברכת הלבנה מאד עד שלגודל תועלתה אמרו בפרק היו בודקים, 63 אמר רב אחא בר חנינא אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן כל המברך על החדש כאילו מקבל פני שכינה כתיב הכא החדש הזה לכם ראש חדשים וכתיב התם זה אלי ואנוהו, תנא דבי רבי ישמעאל אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני שכינה פעם אחת בחדש דיים אמר אביי הילכך צריך לימרינהו מעומד.

וגם למשכילים בחכמה טוב טעם ודעת לברכה זו לרצות את המלכה על שנתמעטה ולהזכיר שבח שבחות אשר כל פעולות העולמות עוברות על ידה אף על פי שנתמעטה ושלעתיד היא תתחדש ותשוב לעילויה הראשון.



קבלה מהאר''י שאין לקדש הלבנה עד אחר ז' מהמולד וטעמו עד''ה

ג. וקבלנו מאת רבינו האר''י ז''ל שלא לקדש הלבנה עד לאחר ז' למולד. 64

לעומת כחב''ד חג''ת דז''א אשר מהם ולמטה מתחיל בנין המלכות סוד הלבנה כמו שאמרו בזוהר וארא 65 ז''ל, ת''ח מלכותא קדישא לא קביל מלכו שלימתא עד דאתחבר באבהן וכד אתחבר בהו אתבני בבניינא שלימו מעלמא עילאה ועלמא עילאה אקרי ז' שנים בגין דכולהו ביה וסימניך ויבנהו שבע שנים דא עלמא עלאה ולא כתיב ויבנהו בז' שנים וכו'.

וכן אמרו עוד שם, ת''ח דוד בעא לאתבנא במלכו שלימתא ולא אתבני עד דאתא ואתחבר באבהן וקאים ז' שנים לאתבנאה בגוויהו לבתר ז' שנים אתבני בכולא ואתיישב מלכותו וכו', ובפרשת ויצא, 66 אעבדך שבע שנים ברחל וכו' וכי מה דעתוי דיעקב דלא קאמר י' ירחין או שתא חדא וכו' אלא בגין חכמתא דסיהרא בת שבע היא וכולהו ז' עילאין שרו עליה דיעקב עד לא נסיב לה לרחל למיתב גבה כדקא יאות דהא יעקב נטל כולהו בקדמיתא ולבתר אתא לגבה בגין לאשכחא איהו שמים ואיהי ארץ וכו'.

ד. אשר מכל זה המשכילים ישכילו טעמו של דבר שלא לקדש את הלבנה עד אחר שבע ימים, ואף אם חל מוצאי שבת אחר ד' וה' מהמולד לא יקדשוה כל שלא עברו עליה שבע ימים, וכן ראיתי רבים מהבאים בסוד ה' האיתנים לא חששו לא לטעם שלא להחמיץ המצוה ולא לטעם שרוב הצבור מתקבצים אז ולא לטעם שהם מבושמים ומינה לא תזוע.



כמה פרטי דינים בקידוש לבנה

ה. ואין לקדש החדש אלא בלילה בעת שהלבנה זורחת שזריחתה ניכרת על גבי קרקע ונהנין מאורה שאין הברכה אלא על אורה ובלילה אורה מזהיר אבל לא ביום דשרגא בטיהרא מאי אהני.

והכי איתא ברעיא מהימנא ריש פרשת כי תשא, פקודא בתר דא לקדש את החדש בגין דסיהרא קדישא איהי כלה דמתקדשת על פי בית דין דאיהו גבורה בגין דתמן ליואי דאתמר בהו וקדשת את הלויים ולבתר דאתחזיא סיהרא דיאותו לאורה מברך עליה ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם ובמי מתקדשת ומתברכת בתפארת בגין דאיהי עטרת תפארת לעמוסי בטן ע''כ.

ו. וגם צריך להזהר שלא יהא מסך מבדיל בינו ללבנה אלא אם כן הוא דבר זך שיוכל להכיר דברים הניכרים לאור הלבנה, וכן אם נתכסה בעבים לא יברך אם לא שיהיה ענן דק שאז מצי לברך, ואם התחיל לברך ונעלמה תוך הענן מצי לסיים הברכה אבל לכתחילה כל שיודע שיתעלם בתוך זמן הברכה בענן הסמוך לה לא יברך.



כשהלבנה מכוסה וא''א לברך יקראו צום על זה

ז. ושמענו בשם הקדמונים כי כשמתכסה הלבנה ולא יוכל לברך באותו חדש בזמנה ידאגו הצבור ויקדשו צום ועצרה על זאת.



דין סומא בברכת הלבנה

ח. וכתבו האחרונים שסומא מצי לברך על הלבנה אף על פי שאינו רואה כי זה נתקן על חידוש העולם ודומה ליוצר המאורות, אך טוב שלא יוציא הוא את אחרים.



טעם שאין מקדשין הלבנה תחת גג

ט. ואין מקדשים הלבנה כשהוא עומד בביתו או תחת הגג כי המקבל פני חברו או רבו הגדול ממנו אינו עומד בתוך ביתו ומקבלו, וקידוש הלבנה היא גם כן כהקבלת פני שכינה ולפיכך יצאו החוצה תחת אויר השמים ויקדשוה, ואשר הוא חולה או כששרוי בין הגוים ולא יוכל לצאת החוצה מצי לברך בביתו כל שרואה אותה דרך חלון פתוח.



אזהרה שלא לקדש הלבנה במקום ריח רע

י. ושומר נפשו יזהר מאד להתרחק עצמו ממבואות המטונפות שלא לברך שם, וטפי עדיף לברך בביתו במקום נקי מלברך תחת אויר השמים במקום ריח רע אשר הוא מפגל בקדשים ולהכרת כהכרת רשעים כמו שדרשו בקרא דאת דבר ה' בזה, וכבר הארכנו במקומות אחרים בפרט הלז.



מצוה להדר הלבוש בעת קידוש לבנה

יא. ומצוה על כל אישי ישראל להיות מוכנים ומהודרים בלבושיהם בעת בואם לקדש הלבנה כמו שנאמר הכון לקראת אלהיך ישראל וכמו שנאמר כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק, ואחר שהודיעונו חכמים שברכה זו היא לנו כהקבלת פני שכינה עונשו מרובה למזלזל בכבוד הדרה לבא לקראתה בגילוי ראש באין כובע או בלא לבוש העליון כאשר פשתה המספחת הזאת ברבים מעמי הארץ הבאים לקבל פני שכינה כאשר יזדמן על ראשם המצנפת הקטן הפחות המיוחד לצנוף בתוך הבית ולישן עמו במשכב הלילה ושאר גופם מבלי כסות ולפעמים גם מבלי לבוש ולא שתו מוראת שמים נגד עינם, ובפרקי חדש אלול נאריך בתוכחת זו בס''ד.



מנהג מכבדי ה' ללבוש בגדי כבוד בעת קידוש לבנה אף בחול

יב. ומדרכי האנשים הניגשים אף כשמקדשים אותה בחול ללבוש בגדים נאים וישימו הצניף הטהור או כובע ישועה על ראשם וגלימתם לצאת לקראת כלה וכן נכון לעשות, וכמה הפליגו הפוסקים באזהרה זו עד שלגודל חיובו אמרו שאין מברכין עליה אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובגדיו נאים עד שבחרו מפני כך לברך אותה במוצאי שבת אף שלא עברו עליה שבעה ימים.

יג. וכבר כתבנו שאין לזוז מדברי הרב ז''ל שלא לקדשה כל שלא עברו עליה שבעה ימים ויכוין אז בימות החול בכבוד והדר כמוצאי שבת, ולפחות לא יעדר מהיות מעוטף בכבוד כדרך עומדו בבית הכנסת וכדרך חסידים הראשונים ז''ל.



אין לקדש הלבנה ביו''ט שחל במוצאי שבת אא''כ עובר זמנה

יד. ואין מקדשין אותה במוצאי שבת שחל בו יום טוב וכל שכן ליל שבת, והטעם כמו שכתב בלבוש החור שהקידוש היא שמחה שהיא כהקבלת פני שכינה ואין מערבים שמחה בשמחה שמחת קיבול שכינה בשמחת יום טוב, ומיהו אם לא נראה הלבנה קודם לכן הואיל ועובר זמנה יקדשוה בליל יום טוב ולא יבטלוה.



דין אבל או מתענה לענין קידוש לבנה

טו. ומי שהוא בתוך שבעת ימי אבילות התיר מורי נר''ו לקדשה אם לא נותר לו זמן אחר שבעת ימי אבילות, וכן יחיד המתענה יקדש אותה עם הצבור, ואף בתענית צבור אם יראו שיעבור הזמן יקדשו בליל התענית ולא עיכב.



מסורת מקדמונים שהמקדש את הלבנה לא ידאג באותו חדש

טז. ומסורת בידינו מהקדמונים כי מי שיקדש הלבנה מיום שקידשה שוב לא ידאג מן הפורענות כירח יכון עולם באותו חדש, וכן מובטח שאל יגזרו עליו מיתה באותו חדש וסימניך וירחך לא יאסף.



מנהג רבים מהגדולים שלא להמתין בקידושה למוצאי ת''ב ויוהכ''פ

יז. ומטעם זה רבים מגדולי ישראל לא אבו לשמוע לסברת האומרים שאין לקדש הלבנה עד מוצאי תשעה באב ועד מוצאי יום הכפורים ומקדשין אותה בזמנה מיד שלא להחמיץ המצוה.



מצוה לקדש הלבנה בצבור ואפילו יתעכב עד למוצאי ת''ב ויוהכ''פ

יח. ומצוה לקדש אותה בצבור משום ברוב עם הדרת מלך כדאמרינן פרק בא לו כהן גדול, 67 אין מעבירין על המצוות מאי מצוה ברוב עם הדרת מלך, ולפיכך אף שכתבנו למעלה שלא להחמיץ המצוה היינו כשיש איתו עשרה אכן אם אין איתו עשרה עדיף טפי להצטרף עם הצבור ולברך אותה במוצאי תשעה באב ויום הכפורים ברוב עם הדרת מלך, ומטעם זה אם הצבור מקדשים הלבנה במוצאי שבת ועדיין לא התפלל תפלת ערבית יקדש עמהם ולא עיכב.



דין נשים בקידוש לבנה, ואזהרה על ראיית הלבנה

יט. וכתבו האחרונים שאין לנשים לקדש הלבנה והטעם פשוט למביני מדע, ויהא זהיר כל אדם שלא להסתכל בה רק ראיה אחת קודם שיתחיל לברך עד התחלת הברכה ושוב לא יסתכל בה כלל.



ליישר רגליו בעת קידוש לבנה

כ. ומצוה ליישר את רגליו כדרך תפלת שמונה עשרה כשמקדש את הלבנה, ויכנס בכי טוב לאמר.



תפלה קודם ברכת הלבנה

כא. ליחדא שמא דקודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ליחדא שם י''ה בו''ה ביחודא שלים בשם כל ישראל, הנה אנכי בא לקדש את החדש ירח אשר כוננתה לתקן את שורשה במקום עליון להאיר פני סוכת דוד האהובה ולהחזיר העטרה ליושנה ולגרום שפע בכל העולמות ולהכרית עוצם כח הקליפות המלופפות בהם ולהשליכם על ראש צרי ומשטיני עדת ישראל, תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן, כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, ויהי נועם ה' אלהינו וכו'.




תפלה ע''ד הסוד קודם ברכת הלבנה

כב. והבא בסוד ה' ליראיו יוסיף על זה נוסח זה, הנה אנכי בא לברך על החדש רחל נוקבא דז''א המתחדשת ועולה לה להאיר אל עבר פניה ולרצותה בכח רבוע שם אלהים א אל אלה אלהי אלהים וכ''ח אתוון אחרונות דמ''ב דס''ג, וברוקדינו כנגדה יעלו שלשה קוי המלכות שבאחורי נה''י דז''א בחג''ת שלו, ובשלשה דילוגים ראשונים יעלה העשיה ביצירה ותנתק ותמוש קליפה דעשיה מעל אגן הסהר ועל ראש רשעים תחול, ובשלשה דילוגים שניים יעלה היצירה לבריאה ותנתק ותמוש קליפה דיצירה מעל אגן הסהר ועל ראש רשעים תחול, ובשלשה דילוגים שלישים יעלה הבריאה לאצילות ותנתק ותמוש הקליפה שמנגד הבריאה ועל ראש רשעים תחול, תפול עליהם אימתה וכו', כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, ויהי נועם ה' אלהינו וכו'.




מנהג אמירת מזמור הללו את ה' מן השמים ע''פ האריז''ל

כג. ושוב יתחיל לברך, וכתב הרב ז''ל שיש לומר לפני הברכה מזמור קמ''ח הללויה הללו את ה' מן השמים עד חק נתן ולא יעבור.



סוד כוונת קידוש לבנה

כד. כי בד' הללויה ראשונים רמוזים עולמות אבי''ע כסדרן ובג' הללוהו האחרונים לכלול עשיה ביצירה ויצירה בבריאה ובריאה באצילות מלמטה למעלה, וגם כי בו רמוז שם קנ''א בס''ת חק' נתן' ולא' כי השם הזה הוא ביסוד אימא המתגלה בחזה דז''א ומאיר אל עבר פני רחל היוצאת משם, ועל כן סמיך ליה ולא יעבור העולה במספר דוד מלך ישראל חי וקיים.

ומה טובו ומה יופיו אם יזכה להיות בקי ולכוין בה על דרך הסוד במקצת הכנויים המורגלים בספר הזוהר ובדברי הרב וקצתן הזכירם רבינו ז''ל, אשר במאמרו מאמר ו' סוד רחל נוקביה דז''א הרמוז בוא''ו, ברא שחקים כי בנצח הוד יסוד דידה שהם נקראים שחקים ברא ג''כ שחקים הם היכלות הגדולה והגבורה שבעולם הבריאה ששמה שוחקין מ''ן דגבורה מנצפ''ך.

וכן יכוין באומרו וברוח פיו כל צבאם על רחל כי הוא רוח דז''א היוצא דרך פיו שהיא הנוק', בה תיקן כל צב''אם היינו צבאות דיצירה, ויכוין ח''ק וזמ''ן נתן להם דהיינו חק דז''א וזמן דרחל כי על ידה הוא עושה, נתן להם לעשיה שלא ישנו את תפקידם, ששים כל העולמות ושמחים לעשות רצון קוניהם, ואין לומר רצון קונם אלא קוניהם שם רמז לשני שמות קס''א שבנצח הוד דאימא המאירים לכל העולמות וזהו קוניהם ב' שכל שם עולה במספר קונ''ה קס''א.

ובנוסח פועל אמת רמזו גורי האר''י על ז''א שאהי''ה פעמים אהי''ה אמת, שפעולתו אמת שרחל מקבלת אמ''ת על ידו, וללבנה סוד הנוקבא אמר שתתחדש.

וישכיל בכוונת עטרת תפארת לעמוסי בטן כמו שכתב הרב, עטרת הוא הכתר שלה העומד במקום ת''ת דז''א אשר שם הוא מקום לעמוסי בטן הם ישראל כמו שאמרו בזוהר פרשת בראשית, אבל נשמתין דישראל נפקין מגו גופא לההוא אילנא ומתמן פרחין נשמתין לגו האי ארץ גו מעהא לגו לגו ורזא כי תהיו אתם ארץ חפץ ועל כן ישראל בן יקיר דהמו מעהא עלייהו ואקרון העמוסים מני בטן ע''כ, וכן בזוהר פרשת לך לך שאף ישראל עתידים להתחדש כמותה.

ולי נראה שהכוונה שהעטרה עצמה תעלה מעלה עד מקום התפארת שהוא ז''א כמו שהיתה עמו עמוסה בבטן הבינה שאף הם זו''ן עתידים להתחדש כמותה, ר''ל כמו ה' עילאה שהיא הבינה ויעלו עוד עד שבמקום הת''ת דאצילות יעלה היצירה ועל כן דייק וקאמר ולפ''אר ליוצר''ם, ושוב ראיתי בסידור מהרח''ו אחז בדרך כוונה זו.




לומר ברוך עושך, יוצרך, בוראך, קונך

כה. וצריך לומר ברוך עושיך ברוך יוצריך ברוך בוראיך ברוך קוניך כמו שכתב החכם החסיד ה''ר מנחם עזריה ז''ל.

וכך הסברא מוכחת להעלות הד' עולמות ממטה למעלה והוא מעין השלשה דילוגים שגם הם ממטה למעלה ליסוד והוד ונצח וכן הוא הנכון.

אכן לא נאמרו כל השיעורין הללו אלא למצניעיהן, לא למחות ביד האומרים כגירסת הספרים כסדר סימן יעקב שרבים מגדולי ישראל קיימו גם הגירסא ההיא עיין בספרתם, ויאמר בכל פעם תפול עליהם אימתה ישר והפוך.

ויכוין בפעם ראשונה להציל מלכות דעשיה מהקליפות דעשיה, והפוך להשליך הקליפות על שונאיה ולהכריתם, וכן בפעם שניה להציל מלכות דיצירה וכן דבריאה בפעם שלישית.




טעם לאמירת שלום עליכם בקידוש לבנה

כו. ואחר כך יאמר שלש פעמים שלום עליכם להראות כי כשיתחדש לא יהיה עוד שום משטין וקטרוג כמו שהיה מתחלה שהלבנה קטרגה ואמרה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד אלא יהיה הכל שלום, וגם כי הואיל וקללנו שונאינו באמור תפול עליהם אימתה על כן מברכים איש את רעהו לאמר שלום עליכם.



מנהג לנער שולי כנפות הציצית אחר קידוש לבנה

כז. והמנהג לנער אחר כך שולי בגדיהם להבריח החיצונים אשר נתהוו מקטרוג הלבנה, ומורי ז''ל היה נוער שולי כנפי הציצית כי הוא בגד המלכות כנודע ואומר אלה הפסוקים. 68



מקראי קדש לומר אחר קידוש לבנה

כח. כדנא תאמרון להום אלהיא די שמיא וארקא לא עבדו יאבדו מארע''א ומן תחות שמי''א אלה. הן 69 עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב. ואתה 70 אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שביים ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד. אתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' כי אתך אני כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שמה ואותך לא אעשה כלה ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך. האל 71 תמים דרכו אמר''ת ה' צרופה מגן הוא לכל החוסים בו.

ויש בפסוק זה האחרון י''א תיבות לאכפייא י''א קליפין, ובכן מה שהיתה רחל מאר''ת תהיה אמר''ת ומגן לכל החוסים בה.




ציונים והערות לפרק ה

63) סנהדרין דף מ''ב ע''א. 64) קבלה זו מהאריז''ל לקדש הלבנה לאחר ז' מהמולד הביא המחבר בעל פה ממה שקיבלה מרבותיו שהיו מגורי האריז''ל וכפי שהעיד בלשונו וציין ע''ז לשון ''וקבלנו'' ולא כתב שראה כן בכתבי האריז''ל שכן הוא האמת כי אינו בכתבים שלפנינו, ואף הרמ''ז תלמידו קיבלה ממנו בשם האריז''ל והביאה בביאורו לזוהר פ' כי תשא דף קפ''ח ע''א, וכן הביא תלמיד הרש''ש ר' חיים די לה רוזה בספרו תורת חכם דף ק''ל ע''ב, ואף מאורי החסידות שהביאוהו בשם האריז''ל כהגר''ז ור' שבתאי מראשקוב שהביאו בסידור האר''י שלו וכו' מקורן מספר חמד''י, ואף המקובל האלקי הרש''ש שעל הרוב לא למד בדברי קבלה שאינם מכתיבת מהרח''ו מ''מ בסידורו {סידור הרש''ש להרב היר''א} הביא כן בשם האריז''ל על אף שאין לו זכר בכתבים כ''א שמקורו מחמ''י, ולא יפלא כיון שלא נסתייג כ''א מכוונות שהביא החמ''י בשם גורי האר''י וכפי שציין מפורשות שדבריו

מעורבין עם שאר דברי גורי האריז''ל אבל מה שהביא החמ''י בשם האריז''ל ודאי נסתמך ע''ז הרש''ש כדברי ספר החתום, וכעין זה מצינו לענין סדר ''פדיון נפש'' שהובא בסידור הרש''ש ובשטר ההתקשרות שלו ואין לו מקור בכתבי האר''י וכולו מיוסד על סדר פדיון נפש שהביא החמ''י בספרו, ואף התפילה ע''ד הסוד שעושין לחולה המובאית בשטר ההתקשרות שם אין לה זכר בכתבי האר''י ועליה צויין שם מפורשות עם חתימת כל החברים והרש''ש בראשם כי מקורה בס' חמ''י, וכמו''כ הדברים אמורים לענין תקון רחיצת ידים למי שאנוס בטבילה שהביא החמ''י מכתב ידו של מהרח''ו וכולו נסדר בסידור הרש''ש {סידור כת''י ח''א עמו' 854} על אף שאין לו זכר בכתבי אריז''ל. {עי' באריכות בכ''ז בספר אוצר חמ''י עמוד ר''ז - רט''ו}. 65) זוהר וארא דף ל''א ע''א. 66) זוהר ויצא דף קנ''ג ע''ב. 67) יומא דף ע' ע''א. 68) ירמיהו פרק י' פי''א. 69) במדבר פרק כ''ג פ''ט. 70) ירמיהו פרק מ''ו פכ''ז - כ''ח. 71) תהלים פרק י''ח פל''א.

תם ונשלם סדר ראש חדש





יום טוב

אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אותם במועדם





פרק א - ערב הרגל והכנתו



מעלת השמחה בפרט בחגים ובמועדים

א. יתרון הששון והשמחה היתה לראש פינה בכל מעשה הטוב אשר יטיב האיש הישראלי בעבודת צור עשהו, ויתר גדול מאד תפארת היא לעושיה בחגים ובמועדי רגל עריב''ה כל שמחה וכל הנפש הבאה ליעקב צהלה ושמחה אלי גיל מועדי אל, הרי זה משובח ומהולל מאד בהדרת קד''ש סוד אם הבנים שמחה ושב''ח שבחות שבח''ה האזהרה לאמר ושמחת בחגך והיית אך שמח.



שמחת החגים במאכל ומשתה, והמענגם כאילו הקריב קרבן

ב. והשמחה הזאת היא שמחת יום טוב אשר הורונו חכמים ז''ל לשמוח בהם במאכל ובמשתה וכמו שכתב הר''ם במז''ל 1 זה לשונו, וחייב אדם להיות שמח וטוב לב בהם שנאמר ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך וכו' אף על פי שהשמחה האמורה כאן היא שמחת שלמים יש בכלל אותה שמחה שיהא שמח הוא ובניו ואשתו בבשר ויין ע''כ.

ואשר חכמים הגידו כי העונג בהם ירצה לקרבן אשה, הם אמרו 2 כל העושה איסור לחג באכילה ושתיה מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן שנאמר אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח, וביאר רש''י ז''ל בלשון הראשון שרוצה לומר שקורא לחג עונג במאכל ומשתה חשוב עליו כאילו הקריב קרבן.



להכין צרכי הרגל בעצמו ולא ע''י שליח

ג. אשר על כן מצוה לכל איש הישראלי להתטפל בערבי ימים טובים בהכנת צורכי הרגל מועדת בו יותר מבשלוחו דוגמא לקרבן שמתטפלים הבעלים בהבאתו ונרצה לו לכפר עליו, והוא בכלל מצות עשה והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו אשר נתבאר בפרק ב' דשבת בארוכה הדרת מעלת יקרה, ורבו יתירה תוספת בהכנה דרבה זו לכבוד הדר הרגלים להיות כמתטפל לבנות מזבח לפני ה' ולהקריב קרבן עליו.



התעוררות במעלת המוציא הוצאות ליו''ט

ד. וכמה יתלהב הבעל נפש יקרה בתתו לנגד עיניו כל זאת ויגל וישמח במעשה המצוה גם בוז כסף מכיס בעין יפה לכבוד ולתפארת הרגלים, כי מי בער יאמר אליו כי במעט מחיר הנה שולם כאילו עלה לירושלים ובנה מזבח והקריב עליו קרבן ויתרשל או יצמצם בהונו ולא יבוז את כל הון ביתו באהבה.

ה. וכל המרבה להוסיף זכה מוסיפין לו כמו שאמרו בשני דביצה, 3 תניא כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד ראש השנה חוץ מהוצאת שבת ויום טוב שאם פחת פוחתין לו ואם מוסיף מוסיפין לו, והרב ז''ל היה נותן בהם סימנים כי מספר ג' אותיות אחרונות של מועד הם כפל המספר של האות ראשונה, ואמרינן מאי כי חדוות ה' היא מעוזכם אמר רבי יוחנן אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל בני לוו עלי ואני פורע, ודורשי רשומות אסמכוהו אקרא כי פוע''ל אדם ישלם לו נוטריקון למפרע ל'וו ע'לי ו'אני פ'ורע.

ו. ואמרינן בסוטה, 4 ופסקו אנשי אמנה אמר ר' יצחק אלו בני אדם המאמינים בהקדוש ברוך הוא, ופירש רש''י שמאמינים בהקדוש ברוך הוא לוותר ממונם לנוי הידור מצוה ולצדקה ולהוצאת שבתות וימים טובים, והיינו דאמר ר' אלעזר מאי דכתיב כי מי בז ליום קטנות מי גרם לצדיקים שיתבזו שולחנם לעתיד לבא קטנות שהיה בהם שלא האמינו בהקדוש ברוך הוא.

על כן איש התמים תהיה אמונת עתו נאדרת בקודש לבזבז משלו כברכת ה' אשר עליו ועל ה' ישליך יהבו, ויצא כגבור ארח ברגליו לו יבא להכין ולהביא לכבוד הרגל כל מיני משמנים וממתקים אף כי יש איתו עבדים ושפחות.



אכילה בחגים ומועדים כקבלת פני שכינה

ז. ואמרו הראשונים כי האכילה בחגים ובמועדים יחשב כהקבלת פני שכינה על השולחן אשר לפני ה' כמו שנאמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו, והוא תמורת ראיית פנים בעזרה כשתהיה נעשית על טהרת הקדש ובהאכיל עניים איתו כמו שיתבאר לפנינו.



סגולת שכר פסיעות הנעשות בהכנות הרגל

ח. והנה על דרך שאמרו חכמים כי מכל פסיעה ופסיעה של עולי רגלים היה נברא מלאך אחד ואסמכוהו אקרא שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך וסמיך ליה הנה אנכי שולח מלאך, הנה דוגמא לזה תהיה עסק הכנת צרכי סעודות הרגל אשר המה תמורת חובת ראיית כל זכורך כאמור להיות בו מהסגולה ההיא להבראות מלאכי אלהים בהליכתו וכל פסיעה ופסיעה מצטרפת לחשבון גדול ויצא רשף לרגליו.



דברי הזוהר בשבח ישראל המתקנים שולחנם בחגים ובמועדים

ט. ולא נפלאת היא ממך ולא רחוקה כאשר תשכיל בכבוד הדרת הכנה זו ומה טעם יש בה אשר סיפרו בשבחה בספר הזוהר פרשת אמור 5 ז''ל, אלה מועדי ה' ר' שמעון אמר מה' אינון דביה אתקשרו מתתא לעילא ומעילא לתתא כולהו ביה מתקשרן ומתעטרן כולהו לאתקשרא קשר חד קשרא דמלכא מאי טעמא כמה דמלכא ירית לאבא ולאימא ואחיד בההוא קדש ואתעטר בהו בגין כך כל אינון דאחידן ביה במלכא בעיין לאזדמנא בההוא אתר עילאה דאקרי קדש בגין דיתאחדו כולהו כחדא במלכא ועל דא מועדי ה' אקרון ולבתר מקראי קדש דהא בהו אתעטר במלכא.

אשר תקראו אותם במועדם תרין חולקין אית לישראל בהו אי מסטרא דמלכא חולקא עילאה אית לישראל ביה דכתיב ואתם הדבקים בה' אלהיכם וכו' כי חלק ה' עמו ואי מסטרא עילאה דקדש חולקא אית לישראל ביה ועל דא לכו אתחזי לזמנא להו ולתקנא קמייהו חדוותא וסעודתא ולמחדי בהו ומאן דמזמן לאחרא בעי לאחזאה ליה חידו ואנפין נהירין לנטרא ארחיה דההוא אושפיזא.

למלכא דזמין אושפיזא יקירא אמר לבני היכליה כל שאר יומין הויתון כל חד וחד בביתיה דא עביד עבידתיה ודא אזיל בסחורתיה ודא אזיל בחקליה בר ההוא יומא דילי דכולכון מתערין בחדוותא דילי השתא זמינית אושפיזא עלאה ויקירא לא בעינא דתשתדלון בעבידתא ולא בסחורתא ולא במדברי אלא כולכו אזדמנו כגוונא דההוא יומא דילי ואתקינו גרמייכו לקבלא לההוא אושפיזא באנפין נהירין בחדוותא בתשבחתא אתקינו ליה סעודתא יקירא בגין דיהא זמינו דילי בכל סטרין, כך אמר קודשא בריך הוא לישראל בני כל שאר יומין אתון משתדלי בעבידתא בסחורתא בר ההוא יומא דילי השתא אושפיזא עלאה ויקירא זמנית אתון קבילו ליה באנפין נהירין זמינו ליה אתקינו ליה סעודתי עלאי פתורי מסדרן כגוונא דההוא יומא דילי בגין כך תקראו אותם במועדם.

תא חזי בשעתא דישראל לתתא חדאן ומשבחין שבחא לקודשא בריך הוא מסדרי פתורי מתקני גרמייהו במאני יקר מלאכי עלאי אמרין מה טיבן דישראל בכך קודשא בריך הוא אמר אושפיזא עילאה אית לון יומא דין אמרי ולאו דילך הוא מההוא אתר דאקרי קדש אמר לון וכי לאו קדש נינהו ואקרון קדש לון אתחזי לזמנא אושפיזא דיליה חדא מסטרא דילי דהא אינון דביקין בי וחד מסטרא דקדש דכתיב קדש ישראל לה' הואיל וישראל אקרון קדש אושפיזא דילהון הוא ודאי בגין דזמינו דהאי אושפיזא מקדש הוא דכתיב מקראי קדש פתחו כולהו ואמרו אשרי העם שככה לו ע''כ.

י. הנה ממאמר הנכבד הלז יתבאר הוד הדר יקר מושבם של סעודות יום טוב מאין הנה ולפיהן תהיה מעלת הכנתם מערב יום טוב עד להפליא ועל יוב''ל ישלח שרשיו, ועל דרך שאמרו בשבת 6 שרב נחמן מכתף ועייל מכתף ונפיק ואמר אילו מקלעי לי רבי אמי ורבי אסי לא מכתיפנא קמייהו, ככה יאמר האיש השלם לכבוד הדר אושפיזא עילאה ויתטפל בהבאתו בהכנה דרבה היא ואשרי העובד את ה' בשמחה.



מצוה ללוש החלות ליו''ט על ידי ישראל

יא. ומצוה מן המובחר להיות כל איש לש בביתו כדי שיעור חלה בערבי ימים טובים לעשות לחם משנה לבצוע עליהם ביום טוב כמו בשבת והוא מכבוד הדר יום טוב לבצוע מפת העשוי בקדושה ביד ישראל, וכן כתב המרדכי ריש ראש השנה אההיא דקאמר רבי חייא לתלמידו שיאכל חולין בטהרה שבעה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים דמשום הכי לא אמר לו תשעה ימים לפי ששני ימים טובים של ראש השנה לא היה צריך להזהירו שהכל לשין בבתיהם לכבוד יום טוב ע''כ.



דרך המתקדשים לעשות כל צרכי שבת ויו''ט ע''י ישראל

יב. וכן בדין להיות מאכלו ומשתו נעשית על טהרת הקדש משום יקרא דאושפיזא עילאה ממולח טהור קד''ש ומצא מין את מינו ונאו''ר, ומדרך המתקדשים הוא להיות נעשה כל המצטרך לסעודות שבת ויום טוב על יד ישראל וכל זר בקד''ש לא יגע.



כמה פרטי דינים בהכנת המאכלים ליו''ט

יג. ומזה להיות גם כן זהיר מהיר במלאכתו מערב יום טוב להכין ולבשל הכל מערב יום טוב, שיש רבים מהראשונים מחמירין אף באוכל נפש כל שאינו מפיג טעם כלל לבלתי עשות אותו ביום טוב וכל שכן בדברים שהן מעולים יותר כשנתבשלו מערב יום טוב.

יד. ואף בתבלין שמותר לדוך ביום טוב מפני שמפיג טעמן מנהג טוב להולכים בתמים לדוכם מערב יום טוב להסתלק מן הספק שיש מי שאומר שכל שידעו מערב יום טוב שיצטרך להם לא שרי אלא על ידי שינוי, ועופות שממלאים אותם בשר וביצים יהא זהיר מערב יום טוב לתופרן ואם אי אפשר יכין מערב יום טוב החוט בתוך המחט ובלאו הכי לא אשתרי.

טו. ושלמים וכן רבים חוששים לסברת הרא''ש והטור ז''ל לאסור קדרות חדשות לבשל בהן ביום טוב כל שלא בשלו בהן מערב יום טוב, ואף שרבים מהפוסקים המתירין עושה סעודתו על טהרת הקדש גם מזה אל תנח ידו יד ההקדש על העליונה ומהיות טוב אל תקרי רע.

טז. ויזמין מערב יום טוב אווזים ותרנגולים וגוזלות המצטרכים לשחוט ביום טוב לומר זה וזה אני נוטל, ואף כי מן הדין אין זה אלא בעופות שעומדות לגדל ביצים מכל מקום ירא אלהים יהא זריז ונשכר לברור מערב יום טוב ולומר זה וזה אני נוטל אף בעופות שעומדות לאכילה וכן דעת רש''ל ע''ה.



מנהג המתקדשים להתנהג במנהג יחזקאל בסעודות שבת ויו''ט

יז. וכן כל כיוצא באלה הדברים נתונים נתונים המה להאנשים הניגשים המתקדשים ומתחסדים עם קונם לבלתי היות בסעודת הקדש שום ספק ואף שרבו המתירים בדבר, אשר כה היה מנהג הקדושים כענין יחזקאל שאמר ולא בא בפי בשר פגול ודרשו 7 שלא אכל מבהמה שהורה בה חכם שאף שהיתה מותרת הואיל ונפל בה ספק איסור לא אכלה, ומי ומי מאישי ישראל ידע להזהר באלה תמיד כל הימים, אכן בסעודות שבת ויום טוב כי קדש המה יעוז האיש הירא להיות נעשות בקדושה ובלי שום פקפוק ושגיאה ובפרקי פסח יתבאר כל זה בארוכה בס''ד.



תקנת עירוב תבשילין וטעמו

יח. ומזה להיות זהיר כשחל יום טוב להיות בערב שבת לערב בערב יום טוב עירוב תבשילין, וטעם עירוב זה הוא מפני שאסור לבשל מיום טוב לצורך שבת דכתיב והכינו את אשר יביאו חול מכין לשבת ואין יום טוב מכין לשבת, ויש אומרים דאיסורו מדרבנן דדווקא חול מכין לשבת ואין שבת או יום טוב מכין לחול אבל מיום טוב לשבת מותר אלא שחכמים אסרוהו כדי שלא יבואו לבשל מיום טוב לחול, שכיון שנאסר מיום טוב לשבת יאמרו קל וחומר מיום טוב לשבת אין מבשלין מיום טוב לחול לא כל שכן.

יט. ומיהו תיקנו חכמים שעל ידי עירוב תבשילין שיערב מערב יום טוב לצורך שבת יכול לסמוך לבשל אפילו לכתחלה מיום טוב לשבת שכיון שהתחיל מערב יום טוב לבשל לצורך השבת לא הוי בישולו ביום טוב לצורך שבת אלא כגומר והולך בשולו ביום טוב מה שהתחיל מערב יום טוב, ודי בזה הכירא שידעו שכיון שאסור להתחיל ביום טוב לצורך שבת קל וחומר דמיום טוב לחול לגמרי אסור, ונקרא עירוב מפני שהוא מערב בישול צרכי שבת וצרכי יום טוב לעשותן יחד.



בדיני עירוב תבשילין

כ. ומצוה על כל אחד לערב לעצמו, ומצוה גם כן על כל גדול העיר כשיערב לעצמו שיערב על כל בני עירו שאם יהיה אחד מבני עירו טרוד ונחפז ולא יערב או ישכח ולא יערב או נאנס או שהניח עירוב ונאבד או עם הארץ שאינו יודע לערב שיצא ידי חובתו בעירובו, ואסמכוהו אקרא דושלחו מנות לאין נכון לו מאי לאין נכון לו למי שלא היה יכול להניח עירוב תבשילין.

ואולם אין זה אלא על ידי סיבה כדבר האמור, אבל מי שאפשר לו לערב ואינו מערב אף על פי שנזכר אלא שדעתו שרוצה לסמוך על עירובו של גדול העיר נקרא פושע ואינו יוצא בעירובו של גדול, כמעשה שהיה בההוא סמיא 8 דהוה מסדר מתניתא קמיה דמר שמואל וחזייה דהוה עציב אמר ליה אמאי עציבת אמר ליה דלא אותיבי עירובי תבשילין אמר ליה סמוך אדידי לשנה חזייה דהוה עציב אמר ליה אמאי עציבת אמר ליה דלא אותיבי עירובי תבשילין אמר ליה פושע את לכולי עלמא שרי לדידך אסור, כלומר שאין דעתי על המזידין והפושעים שאינן חרידים לדברי חכמים.

ולכן במקומות שמכריז השמש על הדבר יפרש לאמר אליהם, מי ששכח או נאנס או מי שאינו יודע יסמוך על עירוב חכם הקהל, אבל לא יכריז סתם על כל מי שלא הניח עירוב כי לא לפושעים נמנה.

כא. וכשמערב לאחרים יתנו ביד אחר שיזכה להם אבל לא על ידי אשתו ובניו היכא דאפשר, וחוזר ונוטל מיד הזוכה ומברך בא''י אמ''ה אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות עירוב, בדין עירובא יהא שרי לן לאפויי ולבשולי ולאטמוני ולאדלוקי שרגא למעבד כל צרכנא מיום טוב לשבת לנא ולפלוני ופלוני או לכל בני העיר הזאת, ומי שאינו יודע בלשון הקדש יוכל לאומרו בלשון לעז.



מנהג מהדרין בעירוב תבשילין

כב. והמהדרין נהגו להדר המצוה לערב על לחם שלם ולנוטלו ללחם משנה בסעודה ראשונה ושניה של שבת ובסעודה שלישית בוצעים עליו, וכן בתבשיל אף כי בכזית כל שהוא סגי ראוי להדר המצוה ולערב בחתיכה הראויה להתכבד לבל יהיו המצוות קלות בעיניו ויאכל התבשיל בליל שבת, והעירוב יניחנו במקום המשתמר לפי שאם נאכל העירוב או שאבד קודם שבישל לשבת לא מצי לבשל אלא אם כן נותר מן התבשיל כזית דחזי לאכילה.

כג. ובן ארץ ישראל שבחוץ לארץ מותר לבשל מיום טוב שני לשבת בלא הנחת עירוב ואינו חושש, הנה אלה קצות דרכי תקון המאכל בערב יום טוב.



ד' תקוני הגוף לכבוד הרגל - תקון ראשון - תספורת

כד. ומענייני תקון הגוף ברגל הם ארבעה דברים, הראשון מצוה על כל איש ישראל להסתפר בערב יום טוב והוא מכלל כבוד הרגל כדי שלא יכנס ליום טוב כשהוא מנוול, ואם בפני מלך בשר ודם כתיב ויגלח ויחלף שמלותיו קל וחומר לפני אושפיזא עילאה שטעון טהרה וגלוח כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק.

כה. ובריש פרק אלו מגלחין אתמר, ושאר כל אדם מאי טעמא אסורים, כלומר שלא התירו לגלח בחולו של מועד אלא הבא ממדינת הים ומאי טעמא לא התירו לכל אדם, ומשנינן כדתנן אנשי משמר ואנשי מעמד אסורין לספר ולכבס ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת ואמר רבה בר בר חנה אמר ר' אלעזר מאי טעמא כדי שלא יכנסו למשמרתן כשהם מנוולים הכא נמי כדי שלא יכנסו לרגל כשהם מנוולים, ולפיכך המתרשל שלא לגלח קודם הרגל החמירו עליו חכמים שלא לגלח בחול המועד שאם היה היתר גלוח בחול המועד לא יהיה מגלח לפני המועד ונכנסים כולם כשהם מנוולים.

הנה כי מפני חומר שבו שלא ליכנס לרגל כשהוא מנוול קנסו חכמים לכל אדם שלא לגלח בחול המועד, ועל כן יאותה לאישי ישראל לתת יקר לקדושת הרגל לגלח שער ראשם להכנס ליום טוב כשהם מקושטים ויפים, והוא בכלל מה שאמרו 9 חייב אדם לטהר עצמו ברגל כי בכלל הטהרה הוא התגלחת כי הנה בטהרת המצורע מצינו בכלל טהרתו גלוח השער כמאמר הכתוב וכבס המטהר את בגדיו וגלח את כל שערו, והוא מהטעם כי השערות הם כוחות הדין וצריך להעבירם, והוא סוד ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא.



סוד הגילוח לכבוד יום טוב

כו. וכבר נתבאר סוד הדבר בפרשת תזריע דף מ''ח כי כתרין תתאין דמתערין דינין בעלמא הם נאחזות בשער וכד אתעבר מיניה שערא ואתגליא חסד עלאה אתבסם כולא, ובפרשת ויחי דף רכ''ג ע''ב, ת''ח בכמה אתר אוקמוה בההוא שמא דסיהרא כד אתברכא מכלא וכו' שערהא דסיהרא דאקרון מארי דמארין מארי דמתקלא מארי דקשיו מארי דחוצפא וכו', וכלפי זה מצוה לגלח השער בערב יום טוב כי על ידי כן פנה למעלה להעביר השער שכתרין תתאין מתאחדין בהון, ושם נאמר 10 עד לא מריט דא רישא דמאריה ועד לא גליש למטרוניתא, נמצא ענין הגלוח צורך גבוה כדבר האמור.

וזהו טעם אומרם גזרה שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול בעצם אדם המעלה להעביר הניוול כתרין תתאין לדחותם שלא יתאחזו בשיער העליון, ובתוך המועד לא יעשה כן לפי שמורה כי אלו הכתרין תתאין נתאחזו בשיער בימי המועד ולכן הוא בא לגלח אותם, ולא היא שהרי מערב יום טוב נדחו כי המה לא היו מן המזומנים לעלות למעלה.




תקון השפם ראוי לעשותו אף במועד

כז. ועל כן אף שגילח מערב יום טוב אין לגלח במועד מן זה הטעם ואפילו בחמישי שמותרין אנשי משמר אסור, ולא התירו אפס לעשות שפמו כי יהיה זה דוגמא למעלה כמו שאמרו בזוהר נשא דף קמ''א ז''ל, תקונא שביעאה דלא תליין שערי על פומא ופומא אתפני מכל סטרוי וכו' ומההוא רוחא דנפיק מפומא וכו' מתלבשן ביה כמה נביאי מהימני וכולהו פה ה' אקרון וכו' ובגין כך שערוהי שקילין סוחרניה דפומא ואתפני מכל סטרוי ע''כ.

ולכן המשכילים יזהרו לבלתי נתון גדל פרע שערות שעל השפה לפיו סביב שלא לעכב אותו רוח העליון היוצא משם לכל עירין קדישין כדבר האמור שם, ולפיכך אף בימי איסור התספורת לא יעבור מלעשות שפמו.



תקון שני - גילוח הצפרניים

כח. השני הוא גלוח הצפרניים בערב יום טוב כדי שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול, כי על כן הרבה מהפוסקים מחמירין ואוסרין לגלחם בתוך המועד כענין גלוח השער אם אין דבר מעכב והוא בכלל מאמר חייב אדם לטהר עצמו, וגלוח הצפרניים הוא בכלל הטהרה כדרך האשה המטהרת לבעלה שצריכה לקוצצם כמו שנתבאר בזוהר פרשת אחרי מות 11 ופרשת פנחס 12 ע''ש, וכבר נתבאר אצלנו כל זה בארוכה בפרק ג' דשבת.



תקון שלישי - טבילת הרגל

כט. השלישית יותר בה ביתר שאת הוא לטהר עצמו ברגל במקוה טהרה כמו שנמצא הרבה מהם בתורה איש איש מזרע אהרן וכו' לא יאכל עד אשר יטהר וכמוהו וטמא עד הערב וטהר וכו' ורחץ את בשרו במים חיים וטהר, ועליה הוא אשר הטיבו אשר דברו באמרם חייב אדם לטהר עצמו ברגל כי היא היתה לראש פנה לטהרת הקדש.

וכאשר בא חיובה בערב שבת לאסחאה גרמייהו משמושא דחול כמו שאמרו בזוהר ויקהל דף ר''ד ז''ל, כד עאל שבתא אצטריכו אינון עמא קדישא לאסחאה גרמייהו משמושא דחול מאי טעמא בגין דבחול רוחא אחרא אזלא ושטיא ושרא על עמא וכד בעי בר נש לנפקא מן ההוא רוחא ולאעלא ברוחא אחרא קדישא עילאה בעי לאסחאה גרמיה למשרי עליה ההוא רוחא קדישא עילאה עכ''ל, כך בא חיובה בערב הרגל כדי לצאת מן ההוא רוחא דחול להכנס אל הקדש פנימה האור המופלא המתגלה ברגל כענין שפירשו בזוהר אמור בסוד מקראי קדש ויתבאר לפנינו בס''ד שיצטרך טהרה יתירה לכשתשרה עליו זיו הדרתה.

ל. ורע עלי המעשה אשר פנו אליה עורף ולא פנים רבים מרבת בני עמינו בלי סיבה, וזה דרכם כסל למו לאסוף ולכנוס מעדנים עם משמנים הנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן להכין קופרא טבא לפומא וכסא טבא לפומא בחגים ובמועדים ונפש''ם לא תשבע מן הטובה, ואין איש שם על לב להיות תוכו כברו מתת חלק גם אל הנפש האחת האהובה לטהרה מזוהמת ליסטרו''ן אשר הוטמאה ועיילי בלא ב''ר עוד טומאתם בם אל מקדש ה', ולא יחתו לאמר קדושת הרגל על מי תשרה על העצים או על האבנים ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלם המאכל אשר תהיה למאכלת והמשתה אשר תהיה למשטה יהיה מעיר לעזור להתעדן מזיו הדרת קדש.

כי על כל אלה אנשי לבב שמעו ותחי נפשיכם שישו עלזו בכבוד מועדי רגל להכין אותם ולסעדם ברוב עידונים לנפש עם הבשר דהא בלא הא לא סגיא, ואף אם המה טהורים ומלובנים יוסיפו טהרה על טהרתם לקבל תוספת קדושת הרגל, וסימניך בנהר יעברו בר''גל.



סדר הטבילה ליום טוב ע''ד הסוד

לא. ויש לטבול שלש טבילות אחת להעביר הזוהמה ויאמר, יהי רצון מלפניך ה' או''א שתעביר ותסלק ותדיח כל מין זוהמת הנחש וטומאת מקרה בלתי טהור בין דיום ובין דלילה בין מרפ''ח נצוצין בין מהרהורים רעים שבמחשבה שבמוח מנפשי רוחי ונשמתי וסר מהן כל נגע, ותקדשני בקדושתך ותטהר רעיוני ותכונן לבי לעבודתך בזכות י''ג שמותיך היוצאים מי''ג מדותיך הכתובים בתורתך בחילוף א''ת ב''ש, ת''ך גס''פי פסט''פט תג''ל תו''מי פג''ש סח''ק פתי''א טה''ג סח''ק כתכו''מי טפב''ת זפ''ט פוב''ז פסנ''תץ פטד''ץ, ויטבול להעביר הזוהמה.

ואחר כך בבואו לטבול טבילה שניה יאמר, ליחדא שמא דקודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו וכו' הנה אנכי בא לטבול טבילה שנית להפשיט בגדי חול מעלי בכח שני שמות הוי''ה בחילוף א''ת ב''ש מצ''פץ מצ''פץ שורש י''ג מכילן דרחמי, מ''מ עליהם תוסד ארבע תקונין קדמאין דדיקנא עילאה הנכללין בכתר חכמה שבה, צ''צ עליהם תוסד תשע תקונין בתראין דדיקנא עילאה הנכללין מבינה והלאה שבה, פ''פ עליהם תוסד שמונה תקונין מחסד והלאה שבדיקנא עילאה וצ''צ יתקוממו להמשיך מהן אל ט' תקוני דז''א ומהן ימשך והיו למאורות לנפשי רוחי ונשמתי להפשיט שמושא דחול מעלי, ויהי נועם ה' אלהינו וכו', ויטבול טבילה שניה.

ואחר כך בבואו לטבול טבילה שלישית יאמר, אנא בכח סגולת מקו''ה זו העולה היא כמספר שם אהי''ה במילוי ההי''ן החתום בחסד אימא עילאה יהיו למאורות מאורי אור המוחין לז''א מפנימיות חסד גבורה ת''ת דאו''א יקר תפארת גדלות ב' ע''י זווג או''א הרמוז בר''גל העולה כמספר שמות יו''ד ה''י וי''ו ה''י, אל''ף ה''י יו''ד ה''י, ואתה בטובך תטהר נפש רוח נשמה במי רחמיך היוצאים מן הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן ותאציל עלי זיו אור שני שמותיך יו''ד ה''י וי''ו ה''י, אל''ף ה''י יו''ד ה''י מועדי רג''ל ונפשינו תהי מטוהרה לפני הדרת כסא כבודך ונזכה לקבל שפע יום הקדוש הזה חג פלוני ואל יעכב שום חטא ועון את תשובתינו בזכות השמות היוצאים מפסוק ויקרא אלהים ליבש''ה אר''ץ ולמקוה המים קרא ימים, ובכח סגולתה העבר מעלינו כתם חטא פשע ורשע וקדשנו בקדושתך כדבר האמור, מקוה ישראל ה' מושיעו בעת צרה, ונאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גילוליכם אטהר אתכם.

ויטבול טבילה שלישית בקדושה יתירה ובצאתו יאמר, והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים, אם רחץ אדני את צואת בנות ציון ואת דמי ירושלים ידיח מקרבה ברוח משפט וברוח בער, ומשנה 13 אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל וכו' וסדר זה לא ישתנה רגל ברגל.




תקון רביעי - החלפת המלבושים

לב. והרביעית היא טהרת המלבושים להחליף שמלותיו בעלותו טהור ומלובן מבית הטבילה, וגם הוא בכלל ציווי טהרת עצמו ברגל כמו שנאמר והטהרו והחליפו שמלותיכם, וכשלובש חלוק יום טוב ינקה כפיו ויגש למקום נקי ויאמר פסוק כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם מאתי נאם ה'.

ויכוין בסופי תיבות עלי''ך ל''א גי' אהי''ה שהוא באימא שהוא שורש ס''ג כמספר יו''ם טו''ב עם עשר אותיותיו, ותיבת יצלח עולה כמספר ע''ב מ''ה ב''ן והוא סגולה נפלאה להבדיל החיצונים שלא יגשו ליהנות מן הקדש כאשר כתבו המקובלים הראשונים כי מהוד יתר אשר באיש הישראלי קנאין פוגעים בו ובסגולת הכתוב הלז ימצא כדי גאולתו וכל זר לא יאכל קדש.




לטהר עצמו בערב הרגל מכל עון

לג. ואורח לצדיק להיות אץ גם בטהרה הפנימית בערב הרגל לטהר עצמו ברגל מכל עון ואשמה שהוא עיקר הטהרה כדבר האמור ומחטאתי טהרני וכמוהו רבים, והכי מרגלא בפומיה דר' מאיר, 14 גמור בכל לבבך ובכל נפשך לדעת את דרכי וכו' וטהר עצמך מכל אשמה ועון ואני אהיה עמך בכל מקום ע''כ.

ומה נעים כי יכוין בטבילה או ביתר היום לטהר עונותיו על ידי המשכת אור עליון ממקום הלובן בכוונתו בשלש עשרה מכילן דרחמי ובפרט בשנים מהן כי בם נזכר טהרת העונות והתלבנותם, בתקון שני שהוא נושא עון אשר אמרו באדרא 15 וחד חשוך הוה אסתחי בההוא נהורא כמאן דיסתחי בההוא נהרא עמיקא ע''כ, וגם בתקון שלישי שהוא עובר על פשע ונאמר שם באדרא שעליו נאמר ורוח עברה ותטהרם.

ובכן יטהר עצמו ברגל בעצם נפשו מכל דבר פשע ויסר אותו בחרט והתודה מאשר חטא על הנפש ובתשובתו הרמתה יזכך נפשו לחסות בטולא דמהימנותא, וצל''ה ילדה גם היא שפע הארה הפלא ופלא בנפש רוח נשמה שבו והיה כסא כבוד לקדושת הרגל שתשרה עליו.

לד. ואשר לא פנה לטהרת הנפש אפס לטהרת החומר שבם ולא הוטהרו מחטאתם טובלים ושרץ בידם, איככה יגשו לפני המלך אלהי עולם ה' להסתופף בצל אושפיזא עילאה טהור קדש כי כל איש אשר בו מום לא יקרב, ואם צואת עונותיו מסריח איככה יתקרב ואיה מקום מנוחתו שאין רוח המקום נוחה הימנו שתשרה עליו בלתי כסא מתוקן כי כל חטאת וכל אשם יהיה קוץ מכאיב וסילון ממארת ליושב על הכסא פגול הוא לא ירצה.

וכל איש הנלבב יפן לאשר חכמים הגידו ששומרי מועדי ה' נעשים שותפים להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית, ומה טובו ומה יופיו וכי יצדק אנוש עם אל לטהר עצמו מחלאת זוהמת אשמותיו שיהא זיווגן עולה יפה עצם אם אך בצלם דמי לבר אלהין.



מנהג חסיד א' שהיה מתענה בערבי רגלים

לה. ושמעתי ממורי שראה לחסיד אחד מופלג שהיה מתענה בכל ערב הרגל מטעם זה לטהר עצמו ברגל כענין שנאמר בזוהר שמות על התענית, 16 אמר ר' יצחק מכאן ולהלאה כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר ע''כ, וכל כי האי ליתענו דחילי חטאה ולא יחושו משום חוקות הגוים לבלתי היות טמא כגוים בכניסת הרגל חס ושלום, ואשר לא נוסה באלה לא יעבור בערב הרגל מערוך שיחו לפני אלהיו ומדרוש סליחה מאשר חטא על הנפש בלב נשבר ונדכה, הן תיהוי ארכא לשליוותיה ותשרה עליו זיו שפעת הרגל.



להזהר מאכילת קבע בערבי רגלים מחצות

לו. ונכון להיות כל איש בודל עצמו מאכילת קבע בערבי הרגלים מחצות היום שזהו גם כן מכלל כבוד הרגל, ומשמע מדברי הרמב''ם פ''ו שיש בזה עונש מבזה את המועדות וזה לשונו, וכן ראוי לאדם שלא יסעוד בערבי ימים טובים מן המנחה ולמעלה כערב שבת שדבר זה בכלל הכבוד וכל המבזה את המועדות כאילו נטפל לע''ז ע''כ, ומכל מקום ערב יום טוב שחל להיות בשבת לא יעבור מלאשר ולקיים מצות סעודה שלישית בכזית פת אחר המנחה.



חובת הצדקה ברגלים ומעלתה ע''פ דרשות מהראנ''ח ע''ה

לז. ואשרי אנוש בונה ביתו מלא צדק בכל ערב הרגל להקדיש קרואיו כחתן ועניים מרודים יביא הביתה והיו באוכלי שולחנו ביום טוב, ששמחה שהאדם חייב לשמוח ביום טוב אין השמחה שלימה אלא בהשגיח על העניים והאביונים וכן כתב הרמב''ם בפ''ו ז''ל, וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האומללים, אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו ועל אלו נאמר זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם לא יבוא בית ה' ושמחה כזו קלון הוא להם שנאמר וזרתי פרש על פניכם פרש חגיכם ע''כ, ואף על פי שחובת ההשגחה על האביונים רבה מאד בכל עת ובכל רגע, עוד תוסיפי לגבהה בחגים ובמועדים עת לחננה היא ליעקב לתת להם אוכל לפי הטף כדי שיהיו בשמחה ובטוב לבב.

לח. והנה בזמן הבית מצות ראיה חובה עלינו כמו שציוה עליו בפירוש שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה' והיא חובה כוללת על כל העם מקצה, והיה עיקר השמחה במעשה הקרבנות עולת ראיה ושלמי חגיגה ושלמי שמחה ויתר מעשה הקרבנות חג בחג, ואמנם בזמן הזה אין אתנו המצוה הזאת אבל יש לנו תמורתה והוא מעשה הצדקה אשר יעשה אותה האדם אשר אלהים חשבה תמיד כמעשה הקרבנות כאשר חכמים הגידו, גדולה צדקה יותר מכל הקרבנות שנאמר עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח.

לט. אשר מטעם זה באה מצות לקט שכחה ופאה ומעשר עני באמצע הרגלים, פסח ועצרת מכאן וראש השנה ויום הכפורים מכאן, וסמוכות שלו להקישו אל שלפניו ואל שלאחריו שאלהים חשבה כקרבנות עצמם כמו שבא בתורת כהנים, והראשונים אסמכוה אקרא אני בצדק אחזה פניך כי על ידי הצדקה נחזה פני שכינה ונצא ידי חובת מצות יראה כל זכורך את פני האדון ה'.



דברי הזוהר בעונש מי שאינו משמח עניים במועדים

מ. וכן בהפכו חטאתה כבדה מאד כאשר ביארו בזוהר פרשת בראשית דף י' ע''ב ז''ל, פתח ר' שמעון ואמר כל מאן דחדי באינון מועדיא ולא יהב חולקיה להקדוש ברוך הוא ההוא רע עין שטן שונא אותו וקא מקטרג ליה וסליק ליה מעלמא וכמה עקו על עקו מסבב ליה, חולקיה דקודשא בריך הוא למחדי למסכני כפום מה דיכיל למעבד בגין דקודשא בריך הוא ביומייא אילין אתי למחמי לאינון מאנין תבירין דיליה ועאל עלייהו וחמי דהא לית להון למחדי ובכי עלייהו סליק לעילא לחרבא עלמא אתאן בני מתיבתא קמיה ואמרי רבון עלמא רחום וחנון אתקריאת יתגלגלון רחמך על בנך אמר לון וכי עלמא לא עבדית ליה אלא על חסד דכתיב אמרתי עולם חסד יבנה ועלמא על דא קיימא אתי ההוא מקטרגא ותבע רשו ורדף אבתריה דההוא בר נש מאן לן גדול מאברהם וכו' ע''כ.

ואיש התמים ישים לב על כל האמור בענין וילבש צדקה כמדו ולא יחדל אביון מעל שולחנו בכל סעודות יום טוב כי לא ידע האדם את עתו, ובכן תהיה שלחנו ערוכה בכל ושמורה משטן ומפגע רע ולא יהפכו עליה ציריה להיות שלחן לנחש חס ושלום ונבחר לה' מזבח כדבר האמור, ובפרקי חג הפסח וסוכות יתבאר עוד מזה בס''ד.



לתקן לכבוד יו''ט מטה ושלחן וכסא ומנורה

מא. וסדר הד' תקוני שכינתא מטה ושלחן וכסא ומנורה השנויים אצלנו בפרק ד' דשבת הדר הוא לכל חסידיו לסדרם בערב הרגל כעין ערב שבת לכבוד ולתפארת אושפיזא עילאה ונאספו שמה כל ההדרים על פי מדותיו נהדר בקדש בסוד השתחוו לה' בהדרת קד''ש, ומצוה מן המובחר להיות כל איש מתטפל בתקון הנר של יום טוב והנחה עושה מצוה כמו בשבת.

וכוונת הנ''ר ביום טוב לחכמי המדע הוא מספר א''ל מלא אל''ף למ''ד, ושם אדני ויו''ם טו''ב עולה מספר ס''ג עם עשר אותיותיו כי הוא חתום בנה''י דאימא, וכה יכוין בכוונת הברכה להדליק נ''ר של יום טוב כשהוא מדליק או כאשר יסתכל בנר יום טוב.




עיקר הדלקת הנר על השלחן, וכמה אזהרות בגרם כיבוי

מב. ועיקר מצות ההדלקה היא על השולחן כי שם ציוה ה' את הברכה, כי לא כנשים הדולקות במקום אחר ושוב מניחים אותם על השולחן דלא אריך למעבד הכי לא בשבת ולא ביום טוב, ואף אחר שהונחו על השולחן לא יזיזו אותה ממקומה אפילו מבעוד יום וכל שכן ביום טוב עצמו שאסור לטלטל הנר כשהיא מליאה שמן ממקום למקום שמא ינענע ידו קצת ויפול מן השמן וחשיב כבוי.

ואינו גרם כבוי דשרי דלא חשיב גרם כבוי אלא היכא דאינו נוגע בדבר הדולק כי אם עושה חוצה לה דבר הגורם כבוי כשיגיע שמה דבר הדולק, או כשעושה דבר הגורם כבוי כשיגיע שמה קודם שידליקנו זהו דווקא חשיב גרם כבוי ושרי, אבל השמן והפתילה שניהם גורמים הדליקה וכשעושה מעשה באחד מהם בעודו דולק חשיב כבוי ולא גרם כבוי כמו שכתב הרא''ש, ואף על גב דאינו מכוין לכבוי מאי הוי דהא מודה ר' שמעון בפסיק רישיה ולא ימות.

וכן לא יתקנו העשישית כשהיא דולקת כי בהוציא הפתילה החוצה מכחיש אורה כדרך שכתבו רבותינו בעלי התוספות גבי והמסתפק ממנו חייב בביצה דף כ''ב.



ציונים והערות לפרק א

1) רמב''ם הל' יו''ט פ''ו הי''ז י''ח. 2) סוכה דף מ''ה ע''ב. 3) ביצה דף ט''ז ע''א. 4) סוטה דף מ''ח ע''ב. 5) זוהר אמור דף צ''ד ע''א. 6) שבת דף קי''ט ע''א. 7) חולין דף ל''ז ע''ב. 8) ביצה דף ט''ז ע''ב. 9) ר''ה דף ט''ז ע''ב. 10) זוהר ויחי דף רי''ז ע''א. 11) זוהר אחרי מות דף ע''ט ע''א. 12) זוהר פנחס דף רמ''ח ע''ב. 13) משנה סוף מס' יומא. 14) ברכות דף י''ז ע''א. 15) זוהר נשא דף קל''ב ע''ב. 16) זוהר שמות דף כ' ע''ב.





פרק ב - קדושת הרגל - תפלת ערבית - סעודה



בגדי יו''ט יהיו חשובים משל שבת וטעמו ע''ד הסוד

א. כשקידש עליו היום יתהדר לפני מלך וילבש בגדי יום טוב יקרים ונכבדים משל שבת על פי מדותיו.

כנודע לבא בסוד ה' כי בשבת המוחין מלובשים תוך שני לבושים או''א וביום טוב תוך לבוש אחד דאימא לבד כמו שכתב הרב ז''ל.




אזהרה לנכנסים לחג או מדליקין הנר בבגדי חול

ב. ורע עלי המעשה אשר הקלו רבים מרבת בני עמינו בתקף חוסנה של קדושת הרגל והתירו לעצמם לבא בשער המלך בלבוש שק בבגדים הצואים שעליהם, ונשותיהם יותר מהם מזלזלות בכבוד שכינה ויתיצבו כמו לבוש בבלותיהן שעליהם כשבויות חרב להדליק נר של יום טוב, וכבר הארכנו בפרטי עונש הדבר בפרק ג' דשבת.

ואיש התמים יהא זריז ונשכר להדר ולסלסל עצמו מבעוד יום לכבוד הדר הרגל ויזרז עצמו ואחרים עמו בל יגשו אל הקדש בבגדי חול, וכל שכן אשתו כשהיא באה להדליק ולהאיר אל עבר פני הכלה בכל קדש לא תיגע עוד חלאת זוהמת בגדי החול בה.



חייב אדם לשמח אשתו ובניו ברגל בבגדים ותכשיטים

ג. ובפרק ערבי פסחים אמרו, 17 תנו רבנן חייב אדם לשמח את ביתו ברגל שנאמר ושמחת בחגך ובמה משמחן ר' יהודה אומר אנשים בראוי להם ונשים בראוי להם בשלמא אנשים בראוי להם בחמרא נשים מאי היא אמר ר' יוסף בבבל בבגדי צבעונים בארץ ישראל בבגדי פשתן המגוהצים וכו'.

וארח לצדיק לכבד את אשתו יותר מגופו ויקנה בגדים ותכשיטים כפי מסת ידו מידי רגל ברגל וכן יעשה לבניו בגדי יום טוב כענין האמור בחנה, ומעיל קטן תעשה לו אמו והעלתה לו מימים ימימה בעלותה את אישה לזבוח את זבח הימים, מגיד כי היתה עושה לשמואל מעיל ממועד למועד לכבוד היום וזהו לשון תעשה שהיתה עושה לו מחדש מידי מועד במועד.



אופן שישמח בני ביתו מי שאין ידו משגת

ד. ואשר אין ידו משגת לכך לא יעבור מקנות להם לפחות זוג מנעלים חדשים לכבוד הרגל כי כל אדם אינו חייב אלא כשיעורו, ומצא חן במדב''ר לדבר על לבם דברי פיוסים וריצויים כי טובה שיחה אחת נאה של קורת רוח אל האשה מאלפי זהב וכסף, ובכן יהי שלום בחילו ושלוה בארמנותיו ונפשו לו תשבע במעט אשר לפניו בסרח העודף על עשירי עם הממלאים בתיהם שני עם עדנים ואין שלום באהלם.

ומדרך צדיקים לשמוח במנת חלקם וכוסם ויתברכו בלבבם בצופם לעניים ואביונים יותר מהמה, וכמו שסיפרו באגדות על רבי עקיבא שנשא אשה בחורף והיו שוכבים הוא ואשתו בתבן שלא היו להם כרים וכסתות והיה מלקט התבן שנאחז בשערות אשתו, וכדי לנחמם בא אליהו ז''ל וקרא על הפתח ואמר תנו לי מעט תבן שילדה אשתי ואין לי במה אשכיבנה, אמר לה ראי עני ממנו שאפילו תבן אין לו.

ה. וכן יאותה לכל איש הירא לשית לבו גם לזאת בחגים ובמועדים וישמח ויגל באמור, זה המעט אשר לפני יש עני ואביון אשר לא נמצא איתו דבר ולא כן אנכי עמדי חנני אלהים וכי יש לי כל די מחסור אשר יכשר לי, ומחשבה זו מועלת לקבל קדושת הרגל בששון ושמחה ואפילו קרחא בביתיה פרדשכא ליהוי, סוף דבר נאה ויאי לכל אישי ישראל להדר ולסלסל עצמם משקידש עליהם היום איש לפי ערכו באופן שיעשה דבר וענין שיוכר שהוא מהדר עצמו לקבל הרגל הבא אלינו בשמחה ובטוב לבב.



ג' רגלים היו לישראל למגן מן המקטרגים

ו. וכן בדין להחזיק טובה וחינות למי שעשה לאבותינו ולנו לקדשנו בקדושת אלה מקראי קדש, ונוסף גם הוא כי בהם עולם ונושע כמו שבא בדברי הקדמונים שעלה ברצונו יתברך בשלש רגלים אלה למלטנו מצרים הנצבים להרע ולא להטיב, בפסח נתבטל מזל מאזנים שלא יקטרג על ארבע מאות שנה, ובסיון נתבטל מזל עקרב שלא יקטרג בהליכתם למקום נחש ועקרב, ובתשרי נתבטל מזל מאזנים שלא יקטרג כשהעולם במאזנים ישאו יחד.

ולעולם היתה סגולת שלש רגלים אצלו למחסה ולמסתור לישראל למלטם מיד צר ואויב, כאשר חכמים הגידו בענין של בלעם הרשע במאמר האתון לאמר לו מה עשיתי לך כי הכתני זה שלש רגלים שרצתה לאמר לו אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים, והכוונה לפי ששלש רגלים הללו היו כל אחד למגן עזרם למלטם מיד מבקשי רעתם אשר זה מורה באצבע כי כל הנוגע בהם כנוגע בבבת עינו ואיככה תורשה לעקור אותם, השמר לך פן תשחית את נחלתך.



סגולת הברכה המגעת לישראל ברגלים, ומעשה בנכרים שעלו לרגל

ז. ובזוהר פרשת משפטים דף קכ''ד סיפר בשבח הברכה המגיע לישראל בשלש רגלים אלה וזה לשונו, מאי דכתיב שלש פעמים בשנה משום דבהו תליא מהימנותא יראה כל זכורך אמאי כל זכורך אמר ר' אלעזר כל זכורך ממש בגין דנטלין ברכתא ממבועא דנחלא, מכאן תנינן כל בר ישראל דאתגזר בעי לאתחזאה קמי מלכא קדישא בגין דנטיל ברכתא ממבועא דנחלא הדא הוא דכתיב כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך וכתיב את פני האדון ה' כמה דאוקימנא דמתמן מריקין ברכתן ונטלין ברכתן זכאה חולקהון דישראל מכל שאר עמין.

זמנא חדא סליקו ישראל למחג חגא ואתערבו עובדי ע''ז בהדייהו וההוא שתא לא אשתכח ברכתא בעלמא אתו שאילו לר' המנונא סבא אמר להו חמיתון סימנא בקדמיתא בהאי אמרו ליה סימנא חמינא דכד תבנא מהתם כל ארחין אסתימו ממיא ועננא וחשוכא אשתכח דלא יכלין למיהך כל אינון דסליקו תמן ועוד בשעתא דעאלנא לאתחזאה אפילו שמייא אתחשכו ואתרגיזו אמר להו ודאי או אית בינייכו בני נשא דלא אתגזרו או עובדי ע''ז סליקו בהדייכו דהא לא אתברכאן בההיא שעתא בר אינון ישראל דאתגזרו ובהאי את קדישא מסתכל קודשא בריך הוא ובריך לון.

לשתא אחרא סליקו וסליקו אינון עובדי ע''ז דאתערבו בהדייהו כד הוו אכלין קרבנייא והוו חדאן חמו לאינון עובדי ע''ז דטפסאן בקוטרייהו לקוטרא דכומלא (פירוש שכיסו את הגלימא על פיהם כדי שלא יראו אחרים שאינם מברכים) אשגחו בהו דכלא מברכין ואינון לא בריכו אתו ואמרו מלה לבי דינא אתו ושאילו לון אמרו האי דאכלתון חולקא דלכון מאן קרבנא הוה לא הוה בידייהו בדקו ואשכחו דאינון עובדי ע''ז וקטלו לון אמרו בריך רחמנא דשזיב לעמיה דודאי לית ברכתא שריא אלא בישראל זרעא קדישא בני מהימנותא בני קשוט וההיא שתא אשתכח ברכתא בעלמא בשלימו, פתחו ואמרו אך צדיקים יודו לשמך.

ר' חייא אמר בזכות ישראל גזירין אתכנעו שנאיהון תחותהון ויריתו אחסנתיהון תא חזי מה כתיב יראה כל זכורך וכתיב בתריה כי אוריש גוים מפניך והרחבתי את גבולך וקודשא בריך הוא עקר דיורין ואתיב דיורין לאתרייהו ובגין כך יראה כל זכורך את פני האדון ה' ע''כ.



דברי המדרש בענין השמירה המגעת לישראל ברגלים

ח. הנה ממנו נקח כי יש בסגולת שלש רגלים הללו תוספת ברכת ה' שפעת רביבים ממבועא דנחלא כדבר האמור במאמר, ולפי שאם אין שמירה אין ברכה נוספה עוד נחלתם להיות בטוחים בקונם ומסתופפים תחת כנפיו להיות במשמרת שלום, והוא מה שנאמר בתורה לא יחמוד איש את ארצך בעלותך ודרש איסי בן יהודה 18 מלמד שתהא פרתך רועה באפר ואין חיה רעה מזיקתה תרנגולתך מנקרת באשפה ואין חולדה מזיקתה, והלא דברים קל וחומר ומה דברים שדרכן ליזוק אינן ניזוקין דברים שאין דרכן ליזוק על אחת כמה וכמה ואין לי אלא בהליכה בחזרה מנין תלמוד לומר ופנית בבקר והלכת לאהליך מלמד שתמצא אהליך בשלום.

ט. וכבר סיפרו 19 על אותם הגוים שהיו מקוין לשדוד בתי היהודים שכיניהם כשיעלו לרגל והבורא יתברך הזמין מלאכי מרום בבתי היהודים ההם אחרי נוסעם לעלות לירושלים והיו מלאכי השרת כל אותן הימים נכנסים ובאים שמה בדמות צורות היהודים שבאותם הדיורין עד שובם איש אל ביתו לשלום, ויהי כבואם שאלו מאיתם הגוים ההם לאמר מאין באתם ויאמרו עתה שבנו מירושלים מלראות את פני האדון ה' אלהי ישראל, ויפג לבם כי לא האמינו להם ויאמרו והלא עמנו הייתם כל הימים הללו, עד שידעו ביחוד שמלאכי השרת היו במשמרותם של ישראל והודו לה' אלהי ישראל.

י. והן עוד היום גדול כחם לבית ישראל בזמן שעושים רצונו של מקום להיות נשמרים מכל מקרה ופגע איש איש על מקומו יבא בשלום ושאנן מפחד רעה, ומי זה ואיזה הוא אשר כל אלה הסגולות הנמצא ברגלים ישית את לבבו ולא ילבש עוז וחדוה כמדו בבואו להקביל פני הרגל מועדת, ויודה לה' חסדו אשר גמלנו ברחמיו וברוב חסדיו ורב טוב לבית ישראל לא עשה כן לכל גוי וחדשיהם ומועדיהם שב''ע תועבת נפשו.



חיבת המקום הנודעת לישראל בעת עלייתן לרגל

יא. ומה גם כי יעלה על זכרונו כמה היה חיבתן של ישראל כשהיו עולין לרגל שהיו מגלין להם הפרוכת וכרובים מעורין זה בזה ונס השלחן לחם חם סילוקו כסידורו כמו שבא בחמישי דיומא, 20 אמר רב קטינא בשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגללין להם את הפרוכת ומראין להם את הכרובים שהיו מעורין זה בזה ואומרים להם ראו חבתכם לפני המקום כחיבת זכר ונקבה, ופרכינן ולא יבאו לראות כבלע את הקדש ואמר רב יהודה אמר רב בשעת הכנסת כלים לנרתקן שלהם, ומשנינן אמר רב נחמן משל לכלה כל זמן שהיא בבית אביה צנועה מבעלה כיון שבאתה לבית חמיה אינה צנועה מבעלה.

יב. ובפרק חומר בקדש, 21 אמר ריש לקיש מאי דכתיב על השלחן הטהור מכלל שהוא טמא ואמאי כלי עץ העשוי לנחת הוא ואינו מקבל טומאה אלא מלמד שמגביהין אותו ומראין בו לעולי רגלים לחם הפנים ואומרים להם ראו חיבתכם לפני המקום סילוקו כסידורו דאמר ר' יהושע בן לוי נס גדול נעשה בלחם הפנים כסידורו כך סילוקו שנאמר לשום לחם חם ביום הלקחו.

יג. ונוספה עוד אהבתן וחיבתן הפלא ופלא כי אף שפיגול טומאת עם הארץ תועבה היא לפני המקום, מכל מקום ברגל התירו טומאת עם הארץ כדאמרינן התם 22 אההיא דשנינן ובירושלים נאמנים על הקדש ובשעת הרגל אף על התרומה ובעי מנא הני מילי אמר ר' יהושע בן לוי דאמר קרא ויאסף כל איש ישראל אל העיר כאיש אחד חברים הכתוב עשאם כולם חברים.

ואף גם מי שנראה בו נגע מפני חיבתו של רגל נותנין לו שבעת ימי הרגל כמו שאמרו בפ''ק דמועד קטן, 23 וביום הראות בו יש יום שאתה רואה ויש יום שאין אתה רואה מכאן אמרו חתן שנולד בו נגע נותנין לו שבעת ימי המשתה לו ולביתו ולכסותו וכן ברגל נותנים לו שבעת ימי הרגל.



להעלות זכרון ירושלים על לבנו בערבי הרגלים

יד. ואשר להיות החיוב אצלנו להעלות זכרון ירושלים על ראש שמחתנו יאותה לכל בעל נפש יקרה משקידש עליו היום להתבודד במחשבתו ולהעלות זכרון ירושלים ושמחת עולי רגלים על לבו, ולעתור ולרצות לפני אלהינו מרחם ישוב ירחמנו להחזיר העטרה ליושנה וארמון על משפטו ישב כבראשונה ונשמחה ונראה תהלות ישראל.

טו. ואשר הוא ממשכילי החכמה ישכיל דבר לאשורו בדרוש את שלום ירושלים עתה מעין דוגמא של מעלה והוא מה שאמרו בזוהר פרשת אמור דף צ''ג ע''ב, תא חזי מועדי ה' לאזדווגא כלא לאתר חד ולאשתכחא כולא חד בשלימו ולמיהוי ישראל לתתא בזווגא חדא גוי אחד בארץ, תינח קודשא בריך הוא בכנסת ישראל דאקרי אחד ישראל לתתא דאינון זמינין כגוונא דלעילא במה יקרון אחד אלא בירושלים דלתתא יקרון ישראל אחד מנא לן דכתיב גוי אחד בארץ וכו', ועל כן עתה בהיותנו בארץ שביינו בבואינו להתקדש יחד עם מועדי ה' נאה ויאה להעלות את זכרון ארץ הקדושה ולדרוש את שלומה מאת אבינו שבשמים בראש שמחתנו לאזדווגא בה כחדא גוי אחד בארץ דוגמא עליונה.

טז. והוא הטעם שנתקן בתפלת מוספי הרגלים נוסח מפני חטאינו גלינו מארצינו לומר כי אין בידינו עתה להיות גוי אחד בארץ מעין דוגמא של מעלה ונבקשה מאלהינו על זאת ישוב עטרה ליושנה, והן עתה בגלות נתייחד איתה בדרוש את שלומה כי לא נתפרדה החבילה רק במואסם בה כמו שנאמר, אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים כמו שנתבאר אצלנו במשמרת החדש ע''ש, ואולם מפני הטעם הנזכר הנכון לערוך שיחנו על זאת בכניסת הרגל מיד בבואנו אל בית הכנסת אשר הוא למקדש מעט.



מנהג קדמונים להגות בעיו''ט בסוד החגים שבספר הזוהר

יז. וכך היה מנהג הרב כמהר''א הלוי ז''ל לאסוף אליו כל חרד מבעוד יום אל בית הכנסת והוגים בספר הזוהר בסוד מועדי ה' לעורר מדות העליונות למעלה כל אחד על פי מדותיו כאשר הודענו בחיבורינו זה בכמה מקומות שבכל מועד ממועדי ה' ואפילו מימים טובים דרבנן אשר בהם הושפע שפע ממרומים להעשות נסים ונפלאות הוקבע כח ועוז באותם הזמנים להיותם מזומנים, ומידי הגיעם כפעם בפעם בהזכר זכרון תעלומותם למטה חוזר ונא''ור אותו האור ומזהיר בכל העולמות.

אשר על זה ירמוז אומרו והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור, שבהזכר זכרם למטה נעשים בפועל למעלה וזה בכל דור ודור כי כן קיימו למעלה מה שקבלו למטה, וכל שכן חגי התורה שהוקבע חוקם במקורם העליון מוכנים ומזומנים המה להוריד שפעת רביבם בבא עתם בהזכר עוז הדרתם פה עמנו היום בסוד תעלומתם, ועל כן היה מנהג כל החסידים הראשונים להגות בזוהר סוד הרגל רגל ברגל בכניסתה.



תפלה לקבלת פני הרגל וזכרון עולי רגלים לר' אברהם הלוי ע''ה

יח. וכך היה מנהג הרב הנזכר בקדושים אשר בארץ המה האיתנים, ושוב היה עומד לפני היכל ה' ואמר.

לך אמר לבי בקשו פני את פניך ה' אבקש, אלהינו ואלהי אבותינו מפני חטאינו גלינו מארצינו ונתרחקנו מעל אדמתינו ואין אנו יכולין לעשות חובותינו לבא וליראות את פניך בנוה הדרך כמצות חוקי רצונך שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה' אלהי ישראל מפני היד שנשתלחה במקדש המעוז, אהא על הבנים שגלו מעל שולחן אביהם ועתה ה' עד מתי נפשינו יבישה אין כל גוי אחד בארץ, אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי מתי אבא ואראה פני אלהים בקול רנה ותודה המון חוגג גוי אחד בארץ.

אנא אב הרחמים חוס וחמול על הבן יקיר ישראל אשר בו תתפאר לאמר ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ, ושובה עלינו בהמון רחמיך להחזיר העטרה ליושנה וארמון על משפטו ישב בקרוב כבראשונה ושם נעלה ונראה ונשתחוה לפניך בשלש פעמי רגלינו מידי שנה בשנה, ותחזינה עינינו כרובים מעורים כמער איש ולויות ככלה בבית חמיה והדרת שולחן הטהור בלחם הפנים ערוך עליה לחם חם כיום הלקחו כימי עולם וכשנים קדמוניות.

ובכן יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שיראה וירצה ביאתנו בנוה הדר המעון הזה מקדש מעט להראות את פניך בתפלתנו כאילו עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים בבית מקדש המעוז בעולות ראייה ושלמי חגיגה ונהיה לאחדים בארץ, והשיאנו ה' אלהינו את ברכת מועדיך וזכנו לקבל מועדי קדשך מתוך רוב שמחה של מצוה ומתוך מיעוט עונות, והסר מעלינו כל מין צרה יגון ואנחה ולא נבוש ולא נכלם ולא נכשל בשום עון אשר חטא בשמחת מועדי קדשך ונשבע לחם ונהיה טובים עם אלהים ואנשים, ופרשז עלינו בנפשינו רוחנו ונשמתינו שפעת רצון ומלא ברכת ה' ממבועא דנחלא לטהר לבנו לעבדך באמת.

יהי ה' אלהינו עמנו כאשר היה עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו להטות לבבנו אליו ללכת בכל דרכיו ולשמור מצותיו וחקיו ומשפטיו אשר צוה את אבתינו, ויהיו דברי אלה אשר התחננתי לפני ה' קרובים אל ה' אלהינו יומם ולילה לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו, למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלהים אין עוד, ויהי נועם ה' אלהינו וכו', עשה למען שמך וכו', יהיו לרצון וכו', ויאמר מזמור שמחתי באומרים לי וכו'.




דברי זכירה לעורר היראה בימי הרגל

יט. ויאחז צדיק דרכם לעשות כסדר הזה משקידש עליו היום וישכיל עשו ויהי מושך לו מזיו שפעת קדושת הרגל נפש רוח נשמה ועל יובל ישלח שרשיו, וגם תהיה לו מעיר לעזור לבלתי יקל ראשו ותהיה יראת ה' על פניו בשמחת הרגל כי יעלה על זכרונו ענין עליית הרגל ששם עלו שבטים כולם אהובים כולם ברורים כולם קדושים באימה וביראה לקוד ולהשתחוות לאל המלך הגדול הגבור והנורא קדוש הוא כולם קדושים ובתוכם ה', אשר הזכירה זאת תועיל לעורר היראה הפנימית בלב אישי ישראל לבלתי תצא תקלה מתחת ידיהם כאשר היתה אז לישראל בעלותם אל ה'.



טעם מצות ראיה בג' רגלים

כ. אשר זאת היתה כוונת הבורא יתברך במצוות הראייה בשלש רגלים הללו שאף כי מלא כל הארץ כבודו חייבים לבא ולהראות אל פניו, יען כי ראה חכמתו יתברך שלשה זמנים הללו עלולים להיות אישי ישראל משוללי היראה, בפסח בני חורין, שבועות בכורי קציר חיטים, סוכות בתים מלאים כל טוב דגן תירוש ויצהר, ולפיכך גזר אומר לבני ישראל עם קרובו לעלות ולראות את פניו בעבור תהיה יראתו על פניהם לבלתי יחטאו ויקלו ראש חס ושלום, והן עתה שנוטל כבוד מבית חיינו ואין אנו יכולין להראות את פני ה', האיש הנלבב לא ימיש מנגד עיניו כל עניינה כאילו היה שם את פני האדון ה' אלהי ישראל וילבש חרדה כמדו ובמקום גילה שם תהא רעדה כמשפט לאוהבי שמו.



בקדושת המועדים וטעם שנקראו רגלים ע''ד הסוד

כא. ויותר מהמה יחרד האיש אשר יונק מסוד תנחומי תעלומותיהן וידע שכול קדושת הרגלים מה המה ומה נעשה בם בשמים ממעל כמו שנתבאר בזוהר פרשת אמור בארוכה ובפרשת קרח דף קע''ו ז''ל, ר' שמעון אמר קריאי מועד קראי מועד כתיב חסר יו''ד אמאי אלא הכי הוא מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא ורזא דא כל אינון כתרין עלאין דשמא קדישא אתאחיד בהו כולהו זמינין מאתרא דאקרי קדש הדא הוא דכתיב מקראי קדש ואימתי בשעתא דמועד זמין בעלמא וכגוונא דאינון כתרין עלאין זמינין מקדש עילאה הכי נמי קדש תתאה זמין לחילוי לאעטרא להו קדש עילאה ידיע קדש תתאה חכמת שלמה הכי נמי זמינת לכל חילהא ואינון חיילין כולהו זמינין לאעטרא להו בהאי קדש בזמנא דמועד שריא בעלמא.

ובתקונין דף נ''ח ז''ל, ועוד שכינתא אתקריאת חג בכל זמנין וימים טובים דתלת רגלין דאתמר בהון שלש רגלים תחוג לי בשנה ובגינה יראה כל זכורך לקיימא זכור ושמור זכור לזכר ושמור לנקבה כולהו אילין דאזלין לאסתכלא בשכינתא צריכין למיהב לה דורונא הדא הוא דכתיב ולא יראה את פני ה' ריקם וצריך למחדי בה הדא הוא דכתיב ושמחת בחגך דאיהי חדוה דקודשא בריך הוא אתקריאת ומאן דאזיל למחמי בה צריך לנטרא גרמיה מעציבו דאיהי לילית חשוכא עצבון טחול דאיהו מום ועליה אתמר כל איש אשר בו מום לא יקרב ע''כ.

ואמרו הראשונים כי על כן נקראו רגלי''ם על כי באו נגד האבות הן הן ר''גלי המרכבה כמו שאמרו בזוהר, מצה לקבליה דיצחק סוכות לקבליה דאברהם שבועות לקבליה דיעקב וחג עצרת רגל רביעי נגד דוד, ועם כי במקומות אחרים מוחלפת השיטה כבר ביארנו זה והדברים עתיקים בספר מחמדי עין בס''ד.




טעם שנקראו המועדים רגלים

כב. ואולם לפי פשוטן של דברים יתכן טעם היות נקראים רגלים על פי מה שאמרו באגדות שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אתה אמרת ועד שרוך נע''ל חייך שאני נותן לבניך מצות פעמי רגלים כמה דאמר מה יפו פעמיך בנעלים וכו' ועל כן בשם רגלים יכנו, וזהו שדרש רבא 24 מה יפו פעמיך כמה יפים פעמותיו של ישראל בנעלים בשעה שעולים לרגל בת נדיב בתו של אברהם שנקרא נדיב שנאמר נדיבי עמים וכו' כי מידו היתה הטובה הזאת לישראל.

כג. וגם יתכן לפי מה שנתבאר למעלה בפ''א שמלאכי השרת נלוו אליהם בעליית הרגל, נמצאו שני רגלי אדם ורגל שלישי של מלאכי השרת שהם נקראים רגל אחד הרי שלש רגלים וכלפי זה בא הרמז בתורה במאמר שלש רגלים תחוג.

ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך יאותה להם לכוין בהתקדש עליהם היום סוד הרגל על פי מדותיו כמו שיתבאר כל אחד על מקומו בסוד ייחוד וזווג שפר מדות העליונות ועשה את עולת''ו ויהי לו מושך מרום מעלתם ושפעם.



מקראי קדש לומר קודם תפלות הרגלים

כד. ונכון להיות כל איש רגיל לפני כל תפלות הרגלים לומר אלה מקראי קד''ש ויכוין בר''ת אהי''ה אלהי''ם כסדר זה.

א'להים בקדש דרכך מי אל גדול כאלהים. ה'בו לה' כבוד שמו השתחוו לה' בהדרת קדש. י'שלח עזרך מקדש ומציון יסעדך. ה'ללויה הללו אל בקדשו הללוהו ברקיע עוזו. א'ני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך. ל'ך אמר לבי בקשו פני את פניך ה' אבקש. ה'אירה פניך על עבדך הושיעני בחסדך. י'הו''ה אלהים צבאות השיבנו האר פניך ונושעה. מ'ושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה הללויה.

וביום טוב ושבת יסיים בפסוק, מי כמוך באלים ה' מי כמוך נאדר בקדש נורא תהילות עשה פלא.




סדר קבלת שבת ביו''ט שחל בשבת

כה. ושוב יצלח דברו במזמור הרגל ההוא, ובשבת ויום טוב יקדים סדר קבלת שבת עולת תמיד לקבלת הרגל שאינה תמיד, וכאשר יושר השיר של לכה דודי כו' יאמר גם בשמחה במקום רנה כי יום טוב בסוד אם הבנים שמחה אתאחד כמו שאמרו בזוהר.



סדר ערבית בלילי יום טוב

כו. ונכון לומר כל תפלת ערבית בעריכת שפתים ובשכלות הלב באימה וביראה בגילה וברעדה ובנעימה קדושה לעורר נועם העליון, וסדר ופרוש עלינו סוכת רחמים מהולל בתושבחות וצריך לאומרו בניגון ובנעימה קדושה ובשפה ברורה.

כנודע לחכמי המדע כי בסוד אימא אתאחד כמו שנתבאר בפ''ה דשבת ע''ש.

כז. ונוהגים לומר אחריו בלילי יום טוב פסוק אלה מועדי ה' וכו', ובלילי ראש השנה וביום שמחתכם וכו' ובליל יום הכפורים כי ביום הזה יכפר וכו', ואף לדעת רוב הפוסקים שסבירא להו דצריך לסמוך גאולה לתפלה ואף בתפלת ערבית, הני קראי הוו מעין גאולה וכגאולה אריכתא דמיא וכמו שכתב הטור בסימן רס''ז על פסוק ושמרו בני ישראל דלא הוי הפסק לפי שאם ישמרו שבת אין צריכין שמירה והוא גם כן מעין גאולה, והכי נמי אם ישמרו ויקיימו את המועדות וכן אם יעשו תשובה ויתכפרו להם העונות הרי נגאלין מיד כמו שאמרו גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה. 25



כוונת השמות בברכות שבתפלת יו''ט עד''ה

כח. ובתפלת מעומד יעשה את עול''תו על עולת התמיד כי הכלה היא העולה פנים בפנים ותטע אהלי אפדנה שמה כל שעת התפלה, וכמו שבשבע ברכות של שבת צריך לכוין בז' מרגלאן הנזכרים ברעיא מהימנא פרשת יתרו דף צ''ב שהם יוצאים מז' אותיות אהיה יה''ו, הנה כדמיון ההוא ממש יש לכוין בשבע ברכות שבתפלת יום טוב בז' שמות אהי''ה אלהים שבאימא ד' שמות אהיה שנים דיודי''ן ואחד דאלפי''ן ואחד דההי''ן בד' ברכות ראשונות, וג' שמות אלהי''ם במילואותם דיודי''ן דההי''ן דאלפי''ן שסימנם יה''א יכוין על הסדר בג' ברכות אחרונות, והטעם כי יום טוב המה מקראי קדש ולא קדש עצמו שהוא אבא רק באימא בסוד א'לה מ'ועדי ה' ר''ת אמ''י ולכן אנו מכוונין באלו השמות של אהיה אלהים כי כולם באימא עילאה, ובברכה רביעית יוסיף בהויה שבה כוונת נקודותיה רגל ברגל על פי מדותיו, בפסח יכוין הוי''ה בנקוד סגול, בשבועות הוי''ה בנקוד חולם, ובסוכות הוי''ה ואהי''ה בשילוב בנקוד כזה יֵאֵהַהַוֵיֵהַהַ.

וביום טוב שחל להיות בשבת גם כן צריך לכוין בכוונות של יום טוב ולא בסוד המרגלא דשבת, כי על כן קדמונינו סדרו שגם בשבת ויום טוב נתפלל של יום טוב ובהזכרת שבת לבד שיום טוב הוא עיקר כי כך יפה לנו שאנו מקודשים ביום טוב מה שאין כן בשבת דמקודש מעצמו וכל השפע הנמשך בשביל זכותינו ומעשינו עדיף לן טובא.




מי שטעה ביו''ט בתפלת חול סימן רע לו

כט. ואיש התמים מורא לו יעלה על ראשו בצופו את כל הכבוד הזה לומר כל דברי התפלה בשכלות הלב לבל ישגה בין תפלה של יום טוב לתפלה של חול, שאף כי לפי הדין אם טעה והתחיל תפלת החול גומר אותה הברכה שנזכר בה שטעה ומתחיל של יום טוב מכל מקום סימן רע לו שנהג חול בקדש כדרך שאמרו בשבת.



כוונת אתה בחרתנו ונוסח ותודיענו עד''ה

ל. ואשר הריחו בסוד ה' נוסח אתה בחרתנו מבית ומחוץ תצפ''נו כי כל משפטי לשונותיו באו כולם בסדר המדות, אתה בחרתנו מכל העמים רמז אל אשר נתבררנו בחב''ד, אה''בת אותנו בחסד, ורצי''ת בנו בגבורה, ורוממ''תנו מכל הלשונות בת''ת, וקדשתנו במצוותיך בנצח הוד, וקרבתנ''ו ביסוד, מלכנו לעבודתך אדני מלכות.

וענין אומרינו ומועדים לשמחה הכל צפוי למביני מדע לפי דמוחין דאבא ביום טוב אינם מאירים כמו בשבת ולפיכך נכנסים ביום טוב בז''א בתוך נה''י דאימא מגולים מלבושי נה''י דאבא כי יכולה היא לקבל אורם ולפיכך השמחה רבה בהם.

ואם חל יום טוב במוצאי שבת אומרים ותודיענו וכו' בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת, ולעין המשכיל יפה נדרש על דרך הנזכר כי מועדי ה' הם נקראים מקראי קדש מפני שבתוך נה''י דאימא נה''י דאבא נאדר בקדש גמור כדבר האמור, והנה בשבתות ה' עולין זו''ן ומקבלין הארה מנה''י דאבא שהוא קדש ממש והנה במוצאי שבת מסתלקים נה''י דאבא שהוא קדש וכשחל יום טוב במוצאי שבת נשארים נה''י דאימא לבד מקראי קד''ש, וזהו בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת שהם נה''י דאבא שהם קדש שנסתלקו ובין נה''י דאימא שהם מקראי קדש הנשארים בז''א.




ביאור חתימת ברכת הזמנים ואופן תקנתה

לא. ואומר יעלה ויבא וכו' והשיאנו וכו' וחותם מקדש ישראל והזמנים, וטעם הקדים ישראל לזמנים לפי שקידוש הזמנים תלוי בישראל כמו שנאמר אלה מועדי ה' אשר תקראו אתם כלומר שבית דין של ישראל קובעים אותם לפי דעתם ועל ידי קידושם שמקדשין אותם המה מקודשין, אמנם בשבת ויום טוב חותם מקדש השבת וישראל והזמנים - מקדים השבת לישראל לפי שהשבת מקודש מעצמו כשקידש היום ואין צריך קידוש בית דין ועל ידי קידוש השבת מקודשים ישראל כמו שנאמר אות היא וכו' לדעת כי אני ה' מקדשכם.



כמה פרטי דינים בטעה בחתימת הברכה

לב. ודעת כמה מהפוסקים שאם אמר ביום טוב מקדש השבת וחזר בו תוך כדי דבור ואמר מקדש ישראל והזמנים שיצא מאחר שהוא יודע שהוא יום טוב, ומשמע ודאי שאם היה סבור שהוא שבת אף אם חזר בו בתוך כדי דבור לא יצא וצריך לחזור לראש התפלה, והדבר קשה לשמוע שבכל דוכתא משמע דבכל גוונא בתוך כדי דבור מצי למהדר ביה ולא איכפת לן אם יודע שהוא יום טוב או לא, וכן הוא הדין בהמלך הקדוש שאם אמר האל הקדוש ותוך כדי דבור נזכר ואמר המלך אין צריך לחזור.

לג. וכן בדין ברכת העומר אם פתח ואמר בא''י אמ''ה אדעתא דלימא היום ד' שהוא סבור שהם ד' ונזכר וסיים בה' והם ה' או איפכא יצא, וכן בדין ברכת בורא פרי הגפן אם לקח כוס של שכר או מים ובירך בורא פרי הגפן ותוך כדי דבור נזכר שטעה ואמר שהכל נהיה בדברו יצא, ונכון לחוש לסברא זו וכל שחזר בו תוך כדי דבור יצא ולא איכפת לן אם יודע שהוא יום טוב או לא וכן הסכימו עמי חברי הישיבה ה''י.

לד. ובשבת ויום טוב שצריך לומר מקדש השבת וישראל והזמנים אם שכח ולא הזכיר של שבת נסתפקו חכמים בדבר, יש אומרים שכל שכבר הזכירו באמצע הברכה יצא כדין תפלה של שבת שאם הזכיר של שבת בתוך שמונה עשרה אף על פי שלא קבע ברכה לשבת יצא, ולא נראו דבריו דשאני התם דבדין הוא דאבעי לצלויי שמונה עשרה ומפני כבוד השבת לא אטרחוהו רבנן ולפיכך בהזכרת שבת בלא חתימה סגי, ומסתברא דכל ששינה ממטבע שטבעו חכמים שצריך לחזור ואפילו אם חתם שלא כסדר ואמר מקדש ישראל והשבת והזמנים הוי משנה ממטבע שטבעו חכמים וצריך לחזור.



בדין הזכרת שבת ביעלה ויבא לענין תפלה וברכת המזון

לה. וביעלה ויבא נפל מחלוקת בין הפוסקים אם צריך להזכיר של שבת ביעלה ויבא או לא, והנכון להזכירו דכי היכי דמזכיר מועדים באתה בחרתנו וביעלה ויבא הכי נמי מזכיר שבת בשתיהם, ולא דמי לברכת המזון דהתם כי היכי דבברכת רצה והחליצנו אין מזכירין יום טוב הכי נמי בברכת אלהינו אין מזכירין ונמצא דהתם והכא אנו משוים המדות, ולזה הסכימו רבים מגדולי האחרונים ולא איפליגו אלא לכתחלה אבל בדיעבד פשיטא דיצא לכולי עלמא הואיל והזכירו באתה בחרתנו.



אמירת מעין שבע אף ביו''ט של פסח שחל בשבת

לו. ואחר התפלה אומר שליח ציבור ברכת מעין שבע כשחל להיות בשבת ואין מזכיר בה של יום טוב כי אין עיקרה רק על השבת, ולפי מה שכתבנו פ''ו דשבת אף ביום טוב של פסח שחל להיות בשבת יש טעם לאומרה, ודעת הפוסק שכתב לאומרה לא דעת חצוני הוא, ושוב אחר ערבית יפטירו לביתם לשלום.



כמה אזהרות בענין נטילת נרות ביום טוב

לז. ונהגו בקצת מקומות רבים מבני ישראל להוליך נרות מבית הכנסת לביתם, ולא אריך למעבד הכי דהוה ליה מכבה בידים ברוח מצויה והיה כנוח עליהן הרוח נשבה בם וידעכו.

לח. וכן כתב מהריב''ל דהא דמותר להעמיד הנרות ביום טוב במקום שהרוח שולט ונושב היינו כשאותה שעה אינו מנשב אבל אם הרוח כבר מנשב אסור להעמידן שם ביום טוב דהוה ליה מכבה בידים ממש שלכן אסור לפתוח החלון שהרוח מנשב כנגדה, וירא שמים לא יעשה כמעשיהם כי בר מן דין אתי לידי תקלה דממרח כמ''ש בפרקי שבת דאסור אפילו ליגע בשעוה בשבת ויום טוב משום דממרח בנוגעו בה ע''ש, אבל לומר לגוי להוליכן לביתם שפיר דמי אבל לומר לכבותם כל שאסור בשבת אסור ביום טוב.



יזהר שלא יסיח דעתו מקדושת היום ומעלתו

לט. ואחרי צאתו מבית הכנסת יהא זהיר לבל יסיח דעתו מקדושת היום אפילו רגע קטון, והחכם עיניו בראשו לדעת במעמד הקדוש אשר הוא עומד בעת ההיא מלאכי צבאות ידודון ידודון ואושפיזא עילאה למעלה מהם, וכשם שאמרו בשבת 26 ששני מלאכים מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו אחד טוב ואחד רע ולפי מעשיו ותקון מושב ביתו לפיהן יתברך מפיהם לשבתות אחרים, כן הוא בכל מועדי רגל כי לפי מעשיו ותקוניו לפיהן יתברך מפיהם למועדים ולרגלים אחרים.

וירחיק מאיתו כל מין דאגה צרה יגון ואנחה כי נותן מקום לשפחה במקום גבירתה וכמו שאמרו בתקונין דף נ''ט, וצריך למחדי בה הדא הוא דכתיב ושמחת בחגך דאיהי חדוה דקודשא בריך הוא אתקריאת ומאן דאזיל למחמי לה צריך לנטרה גרמיה מעציבו דאיהי לילית חשוכא עצבון טחול דאיהו מום ועליה אתמר כל איש אשר בו מום לא יקרב ע''כ.



בכניסתו לביתו יאמר מועדים לשמחה בקול רם

מ. ובבואו הביתה ילבש רוב ששונים ויצלח דברו בקולו קול עוז לאמר מועדים לשמחה לקבל אושפיזא עילאה בסבר פנים יפות ובששון ובשמחה רבה.



סדר הלימוד בזוהר קודם הסעודה

מא. ועודינו הדור בלבושו יעמוד על השולחן אשר לפני ה' ויהגה בזוהר פרשת אמור דף צ''ג ע''ב אלה מועדי ה' וכו' עד דף צ''ד ע''א פתחו כולהו ואמרו אשרי העם שככה לו לפני הקידוש, ושוב יאמר.



נוסח אתקינו סעודתא וסדר הפיוטים שקודם קידוש

מב. אתקינו סעודתא דמהימנותא שלימתא חדוותא דמלכא קדישא, דא היא סעודתא דאושפיזא עילאה דזעיר אנפין וחקל תפוחין קדישין סעדן בהדיה.

ושוב יאמר השיר המיוחד לכל רגל ורגל על פי מדותיו אשר יסדנו כיד ה' הטובה עלינו והובאו איש על מקומו בחלק השני חלק המועדים.



אמירת קידוש שבת ויו''ט מעומד ולסמוך הקידוש לסעודה

מג. ואחריו לו יהיה חן לקדש קידוש היום בנועם קול ובשפה ברורה, ומנהג הרב זלה''ה כדעת הרמב''ם לומר כל הקדושין מעומד, וכבר נתבאר כל זה אצלנו בארוכה דאין חילוק בין שבת דאיכא עדות ליום טוב דליכא עדות עיין שם באורך.

מד. ואחר הקידוש מיד לא יתן ריוח בין הדבקים ויטול ידיו לסעודה כי חוט האורה המאירה בעת הקידוש נקנית במשיכה להאיר אל עבר פנינו בסעודה ומהאי טעמא נאה ויאה להיות הסעודה במקום קידוש לאלתר, ואף אם חל יום טוב לאחר השבת שהם שבעים מסעודת היום ראוי לכל איש הירא לבצוע מיד על הפת אחר הקידוש וישהה סעודתו אחר כך או לא יקדש עד שיהא תאב לאכול וכן כתב מהרי''ל, ושוב יסב על שולחנו הדור בלבושו וירבה בעדונים כיד ה' הטובה עליו.



דברי הרמב''ם שכבוד יו''ט שוה לכבוד שבת וכן משמעות הזוהר

מה. וכתב הרמב''ם פ''ו משביתת יום טוב ז''ל, כשם שמצוה לכבד שבת ולענגה כך מצוה לכבד יום טוב שנאמר לקדוש ה' מכובד וכל ימים טובים נאמר בהם מקרא קדש וכו' וכל המבזה את המועדות כאילו נטפל לע''ז, וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני בניו וכל הנלוים עליו שנאמר ושמחת בחגך וגו' אף על גב שהשמחה האמורה כאן היא קרבן שלמים יש בכללה אותה שמחה לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כל אחד בראוי לו כיצד הקטנים נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות וכו' ואנשים אוכלין בשר ושותים יין שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין ע''כ.

וכן משמעות דברי הזוהר ששוה כבוד יום טוב ככבוד שבת שאמר בפרשת אמור, 27 אמר קודשא בריך הוא לישראל בני כל שאר יומין אתון משתדלין בעבידתא בסחורתא בר ההוא יומא דילי השתא אושפיזא עילאה ויקירא זמינית אתון קבילו ליה באנפין נהירין זמינו ליה אתקינו ליה סעודתי עלאי פתורי מסדרן כגוונא דההוא יומא דילי עכ''ל, הרי בפירוש אתמר כגוונא דההוא יומא דילי דהיינו יום השבת, ושם מתבאר נמי טעם השמחה ביין יען דכיון דאינון זמינין לסעודתא דמלכא זמינין אינון לחמרא טב ושפיר דמנטרא כמה דאת אמר כי טובים דודיך מיין.



מעלת הסעודה ביום טוב

מו. וכבר נתבאר בפרק א' שיש בסגולת סעודת יום טוב להיות נחשב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן כמו שנאמר אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח, וכמה וכמה יתלהב הבעל נפש יקרה בצופו גודל תועלת הלז הנמצא בסעודתו כי יאכל וישבע ונפשו לו תשבע מן הטובה ומתן שכרה בצדה לכפר עליו כמעשה הקרבנות, היש חיך מתוק מזה.

ובכן יתקדש באכילתו כאוכל לפני האלהים ויתנהג באימה וביראה בקרב המזבח דהואיל והאכילה עליה חשבה אלהים לקרבן אין ספק שתשרה כבוד השכינה בה כמו שהיה במזבח שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך, ובכן מורא לו יעלה על ראשו לבל ימשוך ביין ובשחוק וקלות ראש לפני האלהים חס ושלום.



אזהרה למקילין ראשם בסעודות יום טוב

מז. וכן כתב הרמב''ם ז''ל בפרק הנזכר וז''ל, וכשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל לא ימשוך ביין ובשחוק ובקלות ראש ויאמר שכל מי שיוסיף בזה ירבה במצות שמחה שהשכרות והשחוק הרבה וקלות ראש אינה שמחה אלא הוללות וסכלות ולא נצטוינו על ההוללות והסכלות אלא על השמחה שיש בה עבודת היוצר שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, הא למדת שהעבודה בשמחה ואי אפשר לעבוד את השם לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שכרות ע''כ.



להתנהג בעת השמחה על דרך המיצוע

מח. ואמרו כת הקודמין כי לזה היתה כוונת הבורא יתברך במאמר ציוויו בחג הסוכות והיית אך שמח בלשון מיעוט, כי מפני ששמח כבר בחג השבועות שהוא זמן הקציר ובחג הסוכות תגדל שמחתו יותר ויותר שהוא זמן האסיף תבואתו ושמנו ויינו ושאר פירותיו על כן בא ציוויו יתברך לאמר כי בזמן ששמחתו יותר גדולה שימעט אותה ויחזירנה למכתשת המיצוע והיית אך שמח.

ואולם השמחה על מעשה המיצוע בדרך הבינוני הוא שנצטוה עליה כל איש ישראל כי השמחה שלימות העבודה ועל כן היה ענין השיר במשכן ובמקדש בשיר הפה והכלי שהוא מביא נפש האדם לדרך המצוה, והוא הנאמר בלויים לעבוד עבודת עבודה ואמרו חכמים 28 איזו היא עבודה לעבודה הוי אומר זה השיר כי היו הלויים מוזהרין ומצווים לשורר ולעורר השמחה על מצות הקרבן כדי להיות מעשה המצוה בששון ובשמחה.



יתנהג במורא בשולחנו לכבוד אושפיזא עילאה

מט. וכה יעשה האיש הנלבב בסעודתו בימי השמחה להיות עיניו בראשו ותהי שמחתו עשויה על קו המיצוע לבלתי צאת חוץ מן השורה אפילו כמלא נימא, ומה גם כי יתן אל לבו מי המזומן אצלו בסעודתו אושפיזא עילאה ויקירא, ואם בעל נפש הוא ילבש חרדה כמדו לקבלא ליה באנפין נהירין ובמעשים רצויים שלא תגעל נפשו מהיות שוכן איתם בתוך טומאתם, כי אין זה מדת דרך ארץ להזמין אורח חשוב להתארח אצלו בביתו והאורח ההוא מצד ענותנותו הגדולה נתרצה לבא אצלו להתארח והוא יעשה מעשים מגונים לפניו עד שהאורח החשוב יברח ממנו, כי הלא ודאי נגנה לאיש כזה ונאמר לו שהוא רחוק ממוסרי בני אדם כי בעשותו הדברים ההם לפני אוהב שר וחשוב נמצא מגרש אותו מביתו ביד חזקה כי מי יסבול שישליכו לפניו גרף של רעי.

וכן הדבר הזה בחגים ובמועדים כי עובר עלינו לשכון איתנו האושפיזא עילאה כמו שאמרו בזוהר ואין ספק כי לא ישכון עם אדם שישליך אותו מביתו במעשים אשר לא יעשו, ובתתו על לבו כל אלה במקום גילה שם תהא רעדה ותהא שולחנו מלא דשן חכמה ודעת ויראת ה' עם אשתו ובניו מספרים תהלות ה' ועזוזו ונפלאותיו אשר עשה בכל אחד מן מועדי רגל אלה איש לפי מהללו.



להתקדש ביו''ט בקדושת הדיבור כשבת

נ. וכשתדקדק במה שאמרו בזוהר כגוונא דההוא יומא דילי תשכיל שמהחיוב לכל איש ישראל להתקדש במועדי ה' ככל חוקות קדושת שבת במחשבה ודבור ומעשה, וכן בדין שכשם ששוה כבודו לשבת בענין הכיבוד והעונג מפני שנאמר בשבת לקדוש ה' מכובד ונאמר ביום טוב מקראי קדש כמו שכתב הרמב''ם 29 ז''ל, כן יהיה שוה כבודו לענין הדבור שהוזהרנו בו שלא יהיה דבורך של שבת כדבורך של חול דכד אתער מלה דחול ביומא קדישא גריעותא הוא לעילא כמו שבא בארוכה בפ''ח דשבת, והפגם ההוא ישנו גם כן בימים טובים כמו בשבת כי כולם קדושים ובתוכם ה'.



מכתב מהרח''ו על מנהג האר''י בדבורו ביו''ט בלשון הקדש

נא. וכן ראיתי במכתב יד ההקדש מהרח''ו זלה''ה שלוחה לאחד מן החברים, נדרש לאשר שאלו מנהג הרב בענין הדבור ביום טוב והשיב זה לשונו, ועל ענין הדבור ביום טוב מורי זלה''ה היה נוהג לדבר בלשון הקדש ביום טוב כשבת, ותחלת שמושי לפניו לא הייתי נזהר בדבר ויאמר לי דבר שפתים אך למחסור כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא עכ''ל.

ואיש התמים ארחות צדיקים ישמור לקדש דבורו וישמור לפיו מחסום לבל יוציא דבר של חול לפני האלהים, וביותר בעומדו על השלחן אשר לפני ה' מן הטעמים שנתבארו הן מפני היות שוכן איתנו אושפיזא עלאה והן מפני היות לה כדת המזבח כמו שנתבאר.



תוכחה למעשנים ביו''ט בפרט בעת הסעודה

נב. ורע עלי המעשה הנבלה אשר נעשתה בישראל ביתר הימים וביותר בחגים ובמועדים אשר הקלו בתקף כבוד הדרו של שולחן לשבת שמה איש מקטרתו בידו להעלות עשן לפני השולחן אשר לפני ה', וכבר הארכתי בתוכחת מגולה על זלזול הזה בכמה מקומות, ומידי דברי בו זכור אזכרנו באשר הדבר הזה פגמו רב חבור עצבים על מזבח ה'.

וכל האיש הירא שומר נפשו ירחק ממנו בל יראה ובל ימצא על שולחן ה' מעלה עשן כל שהוא ביתר הימים וכל שכן ביום טוב לפני אושפיזא עילאה, ורבים מהקדושים אשר בארץ המה האיתנים נוהגים לאוסרו ביום טוב משום מכבה או לפחות גרם כבוי הנאסר אפילו לצורך אוכל נפש, וכבר הראוני פסק ארוך על זה להרי''ט בהיותי בעיר קושטא, ומושל ברוחו יבדל ממנו לפחות ביום ראשון לשמוע דברי חכמים.



מעלת השיר בסעודת יו''ט

נג. ונכון להיות כל איש שורר בביתו בכל סעודות יום טוב לאתערא חדוה לעילא, ומה גם לפי מה שנתבאר כי האכילה והעונג בחג אלהים חשבה עד קרנות המזבח דודאי נאה ויאה להיות אישי ישראל יוצאין בשיר ונמשכין בשיר ושבחה הלל וזמרה עליה מעין דוגמא של קרבן שהיו הלויים מדברים בשיר, וכבר נתבאר בפ''ז דשבת מעלת השיר מה הוא ומה נעשה בו כשהוא נאמר בדרך ישרה ובאימה וביראה.



לקט לימודי הזוהר לסעודות הלילה לכל מועדי השנה

נד. ואחר אשר יושר השיר נפשו לו תשבע להתעלס באחת האהובה במאמרי הזוהר המתייחסים לרגל ההוא רגל ברגל כסדר הזה.

בליל יום טוב ראשון של פסח יהגה בזוהר פרשת פנחס דף ר''ן ע''ב רבי חייא פתח עם ר''מ שם עד דף רנ''ב ע''א ראשון לציון הנה הנם.

ובליל יום טוב שני יהגה בזוהר פרשת תצוה דף קפ''ב ע''ב את חג המצות תשמור וכו' עד דף קפ''ג ע''ב ברזין אילין דקאמרן.

נה. בליל שביעי של פסח יהגה בזוהר פרשת תרומה דף ק''ע ע''א כתיב מזמור לדוד ה' רועי וכו' עד שם ע''ב ומה דאתערו חברייא הכי הוא.

ובליל יום טוב שני במדרש הנעלם ריש פרשת תולדות יצחק דף קל''ד ע''א עד דף קל''ז ע''א הדא הוא דכתיב בת בתואל הארמי.

נו. בשבועות בליל יום טוב ראשון בזוהר פרשת אמור דף צ''ו ע''א השתא מלה אחרא בעינא למנדע עד דף צ''ז ע''א כי אשרוני בנות.

ובליל יום טוב שני בפרשת פנחס דף רנ''ג ע''א וביום הבכורים דברי הזוהר עד דף רנ''ח ע''ב וכל ההוא קרבן.

נז. בראש השנה בליל יום טוב ראשון אחר קריאת ד' פרקי ראש השנה יהגה בזוהר פרשת תצוה דף קפ''ד ע''א פתח ההוא סבא ואמר תקעו בחדש שופר וכו' עד עמוד ב' ביומא דכפורי.

ובליל יום טוב שני יהגה בזוהר פרשת ויחי דף רכ''ו ע''ב תאנא א''ר יהודה במתניתין דילן וכו' עד דף רכ''ז ע''א וצדיקים יירשו ארץ.

נח. בסוכות בפרשת אמור דף ק''ב ע''ב ובחמשה עשר יום וכו' עד דף ק''ד ע''א ועמך כולם צדיקים.

ובליל יום טוב שני ברעיא מהימנא פנחס דף רנ''ה ע''ב בחמשה עשר יום לחדש הזה וכו' עד באילין פקודין עם ישראל בוז יבוזו לו.

נט. בשמיני חג עצרת ברעיא מהימנא פנחס דף רנ''ו ע''ב וביום השמיני עצרת וכו' עד שם באותו עמוד פה אל פה אדבר בו אתקריאת.

ובליל יום טוב שני יהגה בתקונים דף נ''ו ע''א פסח מסטרא דימינא עד עמוד ב' ורזא דמלה אחור וקדם צרתני.




דיני הזכרת היום בברכת המזון

ס. ואחר כך יכון עצמו לקראת אלהיו לברך ברכת המזון בשפה ברורה ובנעימה קדושה.

ואשר הריחו בסוד ה' יכוין בד' ברכות בד' מילויין דאהיה קס''א קמ''ג קנ''א כמו בעמידה, ואפילו כשחל יום טוב בשבת יכוין בם ולא בשל שבת מן הטעם האמור למעלה בעמידה ע''ש.

ויהא זריז ונזהר להזכיר בה קדושת היום שאם לא הזכירו צריך לחזור ביום טוב כמו שבת, ואמנם אם נזכר קודם הטוב והמטיב אומר בא''י אמ''ה אשר נתן ימים טובים לישראל לששון ולשמחה את יום חג פלוני הזה ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים, ואם חל יום טוב בשבת אינו מזכיר של יום טוב ברצה והחליצנו ולא של שבת באלהינו כמו שנתבאר למעלה.



דיני הדחת כלים וכיסוי האש ביום טוב

סא. ולענין הדחת כלים אחר האכילה שרי להדיח כל הכלים הצריכים אליו, ודווקא לצורך יום טוב ראשון אבל לצורך יום טוב שני אסור, וכן מותר לכסות האש באפר כדי שישתמר האש לצורך מחר שהרי אינו יכול להוציא אש מן האבנים ביום טוב.

סב. ומה שרבותינו בעלי התוס' ז''ל כתבו בפ''ב דביצה גבי ההיא דאין מכבין את הבקעת שיש למחות בנשים שלא לכסות את האור באפר ביום טוב דהוי מכבה, היינו דוקא כשכוונתם של נשים לכבותה דומיא דאין מכבין את הבקעת אבל כל שמכוונות שישתמר האש לצורך יום טוב כולי עלמא מודו דשרי, ודוקא לצורך יום טוב ראשון אבל לצורך יום טוב שני אסור.



דיני תקון הפתילה ביום טוב

סג. ולהסיר הפחם שבראש הנר ביום טוב משמע מדברי הרמב''ם דאפילו אותו הפחם שבראשה אסור לחותכה בכלי אלא ביד אבל גוף הפתילה אסור לחותכו אפילו ביד, ורבים שגו בזה להסיר גוף הפתילה ביד שלא ברצון חכמים.

(א''ה, עיין בשיירי כנה''ג סי' תקי''ד בהגהת הב''י סי' י''ד הסכים דברי ספר הקצר סוף סי' תקי''ד לדברי הרמב''ם כמו שכתב כאן הרב המחבר).

ומיהו מותר להטות באצבע הפתילה כדי שתבער יפה, ונר שכבה ורוצה להדליקו מותר לחתוך ראש הפתילה עד שיהא נוח לידלק ליום טוב עצמו ואינו חושש.

וענין הזווג כבר נתבאר בפרק ט' של שבת כל הימים המותרים והאסורים ליראי ה' וחושבי שמו.



ציונים והערות לפרק ב

17) פסחים דף ק''ט ע''א. 18) ילקו''ש שמות פרק ל''ד רמז ת''ג. 19) ילקו''ש שם. 20) יומא דף נ''ד ע''א. 21) חגיגה דף כ''ו ע''ב. 22) חגיגה דף כ''ו ע''א. 23) מו''ק דף ז' ע''ב. 24) סוכה דף מ''ט ע''ב. 25) יומא דף פ''ו ע''ב. 26) שבת דף קי''ט ע''ב. 27) זוהר אמור דף צ''ד ע''א. 28) ערכין דף י''א ע''א. 29) רמב''ם הל' קידוש החדש פ''א ה''ז.





פרק ג - תפלות היום - סדרי עבודה - אזהרות הרגל ודיניו



מעלת הלימוד באשמורת ימים טובים

א. שלמים וכן רבים נהגו לעמוד לראש אשמורות בחגים ובמועדים כמו ביתר הימים ולא יעברו דבר, וכן בדין כי לפי יתרון העילוי למעלה ככה תתמר שפע הרצון וחוט האורה של מעלה בנשמתו כמו שנתבאר אימות ענין הזה בכמה מקומות, וכל איש הירא לא יטוש ולא יעזוב מנהגו הטוב ומידי יום טוב ביום טוב לפיהן יהיה עסקו בראש האשמורת במאמרים דשייכי למצות המועד ההוא ויסודרו בס''ד כל אחד במקומו.



לעמוד בבית הכנסת בהשכמה ולטבול שוב לכבוד היום

ב. ושוב יטבול לכבוד קדושת היום וישכים לבית הכנסת בשירות ותשבחות לכבוד הדוד נעים העומד אחר כתלינו כמו שאמרו בזוהר פרשת בחקתי ז''ל, פתח ר' יצחק ואמר דומה דודי לצבי וכו' הנה זה עומד אחר כתלינו דאף על גב דאינון בגלותא קודשא בריך הוא אתי בכל ריש ירחי ושבתי וזמני לאשגחא עלייהו ולאסתכלא בההוא משכנא הנה זה עומד אחר כתלינו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובגין דא בעי חדוה ולמחדי בההוא יומא דאנן ידעין דא וישראל אמרי זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו ע''כ.

ג. ולפיכך יאותה לכל מי שקולו ערב וניב יפה לאתערא חדוה סגיא בחגים ובמועדים בנועם קולות יוצאין בשיר ונמשכין בשיר, ועושה אלה מה טוב חלקם ומה נעים גורלם וכבר הארכנו בחלקי סגולת השיר והדרו בפ''י של שבת.



תוכחה למאחרין תפלתם ביום טוב

ד. והן רבים עתה עם הארץ שוהים ביום טוב מלבוא אל בית הכנסת, ורבים מהמה בעתות ההם מחללין הדר כבוד קדושת היום ברוב דברים ומעשים אשר לא יעשו ואחר שעה או שתים ביום הן עומדים להתפלל מתוך שיחה בטילה וזה אשר לא כדת, ואם אמרו בפרק הקורא עומד, 30 ביום טוב מאחרין לבא וממהרין לצאת היינו בזמנם שהיו צריכין לטרוח בסעודת יום טוב כמו שפירש רש''י בשם מסכת סופרים, אכן בזמנינו שאין גם אחד טורח בסעודת יום טוב והכל נעשה על ידי נשותיהם, האיחור שלא כדת הוא והדוד הנעים העומד אחר כתלינו במבחר הימים האלה שאוג ישאג על נוה הדרו לאמר מדוע באתי ואין איש וכו', ישתקע הדבר ואם איישר חילי אבטליניה.



מצוה להרבות נרות בבית הכנסת

ה. ומצוה להדליק המאורות ולהרבות נרות בבית הכנסת בתפלת שחרית והוא מה שנאמר על כן באורים כבדו ה', והאבלים לא ישנו מקומן ביום טוב כי הוא דבר של פרהסיא כמו שנתבאר פי''א דשבת סוד הדבר ע''ש.



השראת השכינה בבתי כנסיות בחגים גדולה משל חול

ו. ושם נתבאר שצריך להזהר בקדושת בית הכנסת ביום טוב יתר גדול מאד על כל הימים מפני שהשראת שכינה בתגבורת במועדי ה' כמו שנתבאר למעלה במאמר הנה זה עומד אחר כתלינו, ואפילו בצורך בית כנישתא אסר בזוהר פרשת ויקהל 31 כמו שנתבאר.



להזהיר בניו לעמוד באימה בביהכנ''ס ומעשה המובא במדרש

ז. וביותר יהא זהיר לזרז את בניו לעמוד בבית הכנסת באימה וביראה גדולה ויתירה, וכבר סיפרו 32 שהיה מעשה באיש אחד שהיה עומד בבית הכנסת בחג הסוכות ובנו עומד לנגדו והציבור היו קורין את ההלל ועונים הללויה ובנו עומד ועונה דברי תיפלות, אמרו לו ראה בנך שהוא עונה דברי תיפלות, אמר להם ומה אעשה לו תינוק הוא הניחו לו וישחק, שוב למחר עשה כך וכל אותם שמונה ימים של חג ולא אמר לו אביו דבר, ולא יצאת אותה שנה עד שמת אותו האיש ומתה אשתו ומת בנו ובן בנו ויצאו לו ט''ו נפשות מתוך ביתו ולא נשתייר אלא זוג אחד חיגר וסומא ואחד שוטה ורשע.

ועל זאת יחרד לב כל אישי ישראל לנהל את בניו במוסר ודרך ארץ בכל מקום וביותר כשהם תוך מקדש המעוז בכל הימים, ויותר ויותר בחגים ובמועדים מפני האדון ה' אלהי ישראל העומד אחר כתלינו, והאבות המה יסעו בראשונה באזהרה זאת להיות עומדים בבית הכנסת במורא כמוראת מקדש וגם הבנים יסעו לאחרונה אחריהם וכן יעשו, ואם האבות יקלו את ראשם בבית הכנסת לערוך שם שיחתם כברחובות קריה, מהם יצאו אבות ומאבות תולדות ומה יעשה אותו הבן ולא יחטא.

ח. ואחר תפלת אליהו יסדר מקראי קדש הנ''ל בלילה ושוב יחל לשרת בקדש בסדר התפלה בעריכת שפתים ובשכלות הלב ויאמר סדר העבודה המסודר בפרק י''א של שבת ע''ש.



לומר ביו''ט הפסוקי דזמרה עם הציבור בקול ערב

ט. ואף כי בחול דרכם להיות אצים בסדר הזמירות משום ביטול מלאכה, הנה ביום טוב נמשכין בשיר לאומרם בנעימה קדושה ואין למחות במאריך בהן אף שהמוחה מכוין משום ביטול תורה, והשיר הנחמד ונעים דהודו יש לאומרו בניגון ערב וניב יפה ביום טוב יותר משבת, ובמקומות רבים ראיתי מקילין בענין זה וכמעשם בחול כך מעשיהם בשבת ויום טוב ולא אריך למיעבד הכי.



סדר המזמורים ליום טוב

י. ומצוה ליחיד שלא לפרוש מן הצבור גם בזמירות כמו בשאר התפלה וילוה אל הצבור לאומרן בהלל ובזמרה יחד בנעימה קדושה כי התחברות עם הצבור בהן צורך גדול כמו שיתבאר במקומו, ואומר מזמור השמים מספרים כשבת, וביתר המזמורים של שבת שלמים וכן רבים אמרו שאין בהם צורך ולא תועלת נוסף לענין התפלה ואדרבה הם שלא כענין כי אין הסדר של המזמורים ההם לימים טובים רק בסדר של שבת, והטעם של אותם המזמורים בשבת מפורש בזוהר פרשת תרומה וכן כתב ה''ר חיים הכהן ז''ל, ומהרח''ו לא הזכיר מזה כלום ואתה תבחר ולא אני.



טעם שאומרין סדר נשמת אף ביום טוב

יא. ומכל מקום סדר נשמת כל חי אומרים אותו גם ביום טוב כי הוא יומא דמקורא דנשמתין אימא עילאה פתיח, ומה גם לסברת הרשב''י בתקונים 33 דשבתות וימים טובים שוין בתוספת נשמות יתירות זה לשונו, ולא מצאה היונה מנוח אלא בשבתות וימים טובים בכמה נשמות יתירין דקא נחתין עמה לדיירא בישראל.

ובסדר ההלל שביום טוב יכוין כמו בראש חדש, ובאנא ה' מלטה נפשי יכוין אנא ר''ת א'ליהו נ'דב א'ביהו כי הם סוד הנפש כנודע.




בהוצאת ס''ת ביו''ט יאמרו י''ג מדות בדרך של שבח עם תחינותיהן

יב. וכשמוציאים ספר תורה נכון לומר ביום טוב י''ג מדות כמו שכתב הרב זלה''ה ויעתר עתרתו לפני ה' מעניינו של יום, אכן צריך לומר הי''ג מדות כקורא בתורה ואין בנו כח אפילו ברבים לאומרן דרך תחינה אלא כדרך שבח על דרך י''ג של מי אל כמוך.

שלהיותם פנימיות דיקנא דא''א הנמשכים לו מעתיק לכן אומרם הנביא דרך שבח בלבד לא זולת כי אין בנו כח להמשיכן, וכן אנו קורין אותן עתה ביום טוב כקורא בתורה והכוונה להאירן במקומן.

וסדר התפלות לכל רגל ורגל יסודרו בס''ד במקומן בחלק השני.



טעם שאין פוחתין ביו''ט מה' גברי, וחילוק המועדים זמ''ז

יג. וטעם השינוי הנמצא ביום טוב במנין העולין לפי פשוטן של דברים הוא ששבת החמורה שזדונו בסקילה מעלין בקדש שבעה, ויום הכפורים הקל ממנו שזדונו בכרת עולין ששה, ויום טוב הקל מהם שזדונו במלקות עולין חמשה, וחול המועד הקל מהם שזדונו במכת מרדות עולין ארבעה.

ואולם לבאים בסוד ה' טעם החמשה ביום טוב מפני שביום טוב מוחי אבא בלי לבוש נה''י שלו והם מתלבשים בנה''י דאימא, לכן אין כח בז''א לקבל הארת יסוד בלי לבוש רק סוד העטרה שלו היא המתגלית וב' פרקין אחרונים דנצח וכן דהוד דאימא הם המתגלים בז''א כי הפרק העליון שלהם נעשה לו מוחין ולכך אין לנו אפס ה' עולים לס''ת וכה סידרן, כהן פרק ב' דנצח דאימא, לוי פרק ב' דהוד דאימא, ישראל פרק ג' דנצח דאימא, רביעי פרק ג' דהוד דאימא, חמישי עטרת יסוד אבא והוא סוד מ''ש ה' כנגד ה' רואי פני המלך, ובזוהר ויקהל דף ר''ו חמש דאינון ה' דרגין לתתא מדרגא דאויר קדמאה לתתא ואינון רזא דאורייתא ע''כ, וטוב וישר שלא להוסיף עליהם היכא דאפשר והיכא דלא אפשר אין קפידא כי כל מדה כלולה מעשר.

יד. ושוב אחר כך יקרא המפטיר בשני בפרשת פנחס מענין הקרבנות דיומא, ואמרו ז''ל 34 אמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם בזמן שאין בית המקדש קיים שיהיו ישראל קורין בסדר הקרבנות ומעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני ומוחל אני להם על כל עונותיהם.



סדר עבודת המוספים לימי המועדים מהרמ''ע מפאנו ע''ה

ומהר''ר מנחם עזריה מפאנו ז''ל תיקן לומר קודם תפלת מוסף של ימים טובים סדר העבודה של כל יום ויום לפי קרבנו.




סדר עבודת המוסף לחג הפסח

טו. בפסח יקרא תחלה בפרשת פנחס פרק כ''ח פט''ז, ובחדש הראשון בארבעה עשר יום לחדש פסח ליהוה. ובחמשה עשר יום לחדש הזה חג שבעת ימים מצות יאכל. ביום הראשון מקרא קדש כל מלאכת עבודה לא תעשו. והקרבתם אשה עולה ליהוה פרים בני בקר שנים ואיל אחד ושבעה כבשים בני שנה תמימים יהיו לכם. ומנחתם סלת בלולה בשמן שלשה עשרנים לפר ושני עשרנים לאיל תעשו. עשרון עשרון תעשה לכבש האחד לשבעת הכבשים. ושעיר חטאת אחד לכפר עליכם. מלבד עלת הבקר אשר לעלת התמיד תעשו את אלה. כאלה תעשו ליום שבעת ימים לחם אשה ריח ניחוח ליהוה על עולת התמיד יעשה ונסכו. וביום השביעי מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו.

ואחר כך יאמר, ובכן כך היתה עבודת קרבן מוסף של פסח בבית אלהינו, הביאו את המוספים וכו' עד ליום ולילה עד חצות כמו שהובא בפרק ג' דראש חדש. (ולמען יהא דבר דבור על מכונו, ליקטנו כאן סדר אמירתו מפרקי ראש חדש לאומרו בימים טובים דלהלן).

הביאו את המוספים פרים שנים איל אחד בני שתי שנים, ושבעה כבשים בני שנה תמימים כולם עולות, ושעיר עזים בן שנתו לחטאת, תורה אחת לראשי חדשים כולם ולשבעה ימי הפסח ולעצרת וליום טוב האחרון של חג אלא שבאותו יום לא היה שם אלא פר אחד בלבד, ועוד שבראש חדש וראש השנה מי שזכה בפייס שחרית זכה למוספין.

וברגלים אמר להם הממונה לכהני כל המשמרות הרוצים לעבוד בואו והפיסו, מי שוחט מי זורק מי מעלה איברי המוספים לכבש, העלום לכבש חזרו והפיסו מי מעלה אותם מן הכבש למזבח, ועוד שבראש חדש וראש השנה היו האיברים נתונים על כרכוב המזבח מלמעלה בין קרנות המזבח וכל שבתות השנה והרגלים היו נתונים מחצי כבש ולמטה אלו ואלו כלפי מזרח, השקו את המוספים ובקרום ועקדום, שחטם השוחט בצפון וקבל המקבל את דמם אחד אחד בכלי שרת בצפון, נטל דם החטאת עלה בכבש ופנה לסובב ובא לו לקרן דרומית מזרחית וטובל אצבעו הימנית בדם וסומכה באמה מכאן ובגודל מכאן ומחטא ויורד על חודה של קרן ומקנח אצבעו בשפת המזרק וכן לארבע קרנות, שיירי הדם היה שופך על יסוד דרומי.

נטל דם העולות אחד אחד ונתן במזרק שתי מתנות שהן ארבע מחצי המזבח ולמטה והשיריים שופכן על יסוד דרומי, הפשיטו את העולות ונתחום כמשפט ומסרום למי שזכה בהם, לאילים ולכבשים הבשר בחמשה, הראשון בראש וברגל, השני בשתי הידים, השלישי בעוקץ וברגל, הרביעי בחזה ובגירה, החמישי בשתי הדפנות, הקרביים והסולת והיין לכבשים אחד אחד ולאילים שנים שנים.

והפרים קריבים בעשרים וארבעה, הראש באחד, והרגל בשנים, העוקץ בשנים, והרגל בשנים, החזה באחד, והגרה בשלשה, שתי הידים בשנים, ושתי הדפנות בשנים, הקרביים והסולת והיין בשלשה שלשה, עמדו בשורה והעלה כל אחד מה שזכה בו מכל אחד מהן לכבש או על כרכוב המזבח ומלחום וירדו, קרע את החטאת והוציא את האמורין, נתנם במגיס והעלם אצל אברי העולות ומלחם וירד, עלו מי שזכו והעלו אברי העולות תחילה ואחר כך אמורי החטאת על גבי המערכה, נתנו מלח על גבי המנחות ובללום שלשה עשרונים סלת בחצי ההין שמן לפר ושני עשרונים בשלישית ההין לאיל ועשרון ברביעית ההין לכבש והקטירום.

מוסף ראש השנה ומנחת העומר ועולתו ביום שני של פסח ושתי הלחם וקרבנותיו בעצרת מקדימין אותם ומנחתם לנסכי היין, הביאו יין לנסך כמדת השמן אם היו שם מוספים הרבה תדיר קודם, של שבת לשל ראש חדש ושל ראש חדש לשל ראש השנה וכן לכל שאר המועדות, תקעו והריעו ותקעו ודברו הלויים בשיר כמשפטן, ובשבת נותנים אחר כך לחם פנים לפני ה' והקטירו הבזיכים, חטאת ראש חדש ושל ראש השנה כהני בית אב זכו בהם, ואין חולקין לעולם קרבן כנגד קרבן אלא הפושט ידו ליטול נוטל מכל אחד ואחד ושל רגלים יד כל המשמרות שוה בו.

תורה אחת לשיירי מנחת העומר בזמנו ולשתי הלחם בזמנן ולחטאת ולשלמים הבאים בשבילם, אלא שכהן גדול נוטל חלה אחת מן הלחם ואם רצה נוטל מהכל חלק בראש, ונאכלים לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה ליום ולילה עד חצות.

(ויאמר כאן נוסח או''א הנדפס להלן בסוף הסדר).




סדר עבודת המוסף לחג השבועות

טז. ובשבועות יקרא תחילה בפרשת פנחס פרק כ''ח פכ''ו, וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה ליהוה בשבעתיכם מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו. והקרבתם עולה לריח ניחוח ליהוה פרים בני בקר שנים איל אחד שבעה כבשים בני שנה. ומנחתם סלת בלולה בשמן שלשה עשרנים לפר האחד שני עשרנים לאיל האחד. עשרון עשרון לכבש האחד לשבעת הכבשים. שעיר עזים אחד לכפר עליכם. מלבד עלת התמיד ומנחתו תעשו תמימים יהיו לכם ונסכיהם.

ואחר כך יאמר, ובכן כך היתה עבודת קרבן מוסף של חג שבועות בבית אלהינו, הביאו את המוספים וכו' עד ליום ולילה עד חצות כנ''ל, ומוסיף בעצרת אחר מוסף היום ומנחתו.

הביאו בשביל שתי הלחם פר אחד ושני אלים ושבעה כבשים הכל עולות ושעיר חטאת אחד ועשאום כמשפט והקריבו את מנחתם, הביאו שתי חלות כל אחת מהן עשרון סולת חלה מנופה בשתים עשרה נפה מתוך סאה ומחצה לכל חלה מן החדש שבארץ ישראל, לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים כיצד, מביא שאור ממקום אחר ומוסיף עליו עד כדי עשרון ומחמצה, הכל מאתמול שאינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב, אורך החלות שבעה טפחים ורחבן ארבעה טפחים וקרנותיהם ארבע אצבעות.

ומביא שני כבשים לזבח שלמים ומניפן במזרח המזבח בעודם חיים, ואחר כך שוחטן ומקבל דמן בצפון ונתנו במזרק מכל אחד שתי מתנות שהן ארבע והשיריים נשפכין על יסוד דרומית, הפשיטן וקרען והוציא האמורין ונתנן במגיס להקטירן, ולוקח חזה ושוק מכל אחד מהם ומניחן בצד שתי הלחם ומניח שתי ידיו מלמטה ומניף הכל כאחד במזרח המזבח מוליך ומביא מעלה ומוריד, והקטיר את האמורין והקריב את מנחתם ומנסכים הכל על ידי שיר, אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו. (ויאמר כאן נוסח או''א הנדפס להלן בסוף הסדר).




סדר עבודת המוסף לראש השנה

יז. ובראש השנה יקרא תחילה בפרשת פנחס פרק כ''ט פ''א, ובחדש השביעי באחד לחדש מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו יום תרועה יהיה לכם. ועשיתם עלה לריח ניחוח ליהוה פר בן בקר אחד איל אחד כבשים בני שנה שבעה תמימים. ומנחתם סלת בלולה בשמן שלשה עשרנים לפר שני עשרנים לאיל. ועשרון אחד לכבש האחד לשבעת הכבשים. ושעיר עזים אחד חטאת לכפר עליכם. מלבד עלת החדש ומנחתה ועלת התמיד ומנחתה ונסכיהם כמשפטם לריח ניחוח אשה ליהוה.

ואחר כך, ובראשי חדשיכם תקריבו עולה ליהוה פרים בני בקר שנים ואיל אחד כבשים בני שנה שבעה תמימים. ושלשה עשרנים סלת מנחה בלולה בשמן לפר האחד ושני עשרנים סלת מנחה בלולה בשמן לאיל האחד. ועשרון עשרון סלת מנחה בלולה בשמן לכבש האחד עולה ריח ניחוח אשה ליהוה. ונסכיהם חצי ההין יהיה לפר ושלישית ההין לאיל ורביעית ההין לכבש יין זאת עולת חדש בחדשו לחדשי השנה. ושעיר עזים אחד לחטאת ליהוה על עולת התמיד יעשה ונסכו.

ואומר, ובכן כך היתה עבודת מוסף של ראש חדש בבית אלהינו, הביאו את המוספים וכו' עד ליום ולילה עד חצות כמו בראש חדש וכנ''ל, ומוסיף בבא זו.

הביאו בראש השנה אחר מוסף החדש ומנחתו פר אחד ואיל אחד ושבעה כבשים הכל עולות ושעיר חטאת אחד ועשאום כמשפט והקריבו את מנחתם ומנסכים הכל על ידי שיר, אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו. (ויאמר כאן נוסח או''א הנדפס להלן בסוף הסדר).




סדר עבודת המוסף ליום ראשון מסוכות

יח. ובסוכות יקרא בפסוקי פרשת פנחס פרק כ''ט פי''ב, ובחמשה עשר יום לחדש השביעי מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו וחגותם חג ליהוה שבעת ימים. והקרבתם עלה אשה ריח ניחוח ליהוה פרים בני בקר שלשה עשר אילים שנים כבשים בני שנה ארבעה עשר תמימים יהיו. ומנחתם סלת בלולה בשמן שלשה עשרנים לפר האחד לשלשה עשר פרים שני עשרנים לאיל האחד לשני האילים. ועשרון עשרון לכבש האחד לארבעה עשר כבשים. ושעיר עזים אחד חטאת מלבד עלת התמיד מנחתה ונסכה.

ובכן כך היתה עבודת קרבן מוסף של חג הסוכות בבית אלהינו, הביאו את המוספים וכו' ואומר עד ליום ולילה עד חצות כמו בראש חדש וכנ''ל, ומוסיף בבא זו.

ביום ראשון של חג הביאו שלשה עשר פרים ומסרום לשלש עשרה משמרות, ואילים שנים ושתי משמרות וארבעה עשר כבשים, שנים עשר מהם שתים שתים לשש משמרות ושתים לשתי משמרות אחד אחד וכולן עולות, ושעיר חטאת אחד למשמר אחד נמצאו עשרים וארבע משמרות כולם עובדין, ומי שהקריב פרים היום לא יקריב למחר אלא חוזרים חלילה, וכל משמר ומשמר היו מפיסין ביניהן מי שוחט מי זורק מי מעלה איברים לכבש, ועוד מפיסין מי מעלה אותם מן הכבש למזבח, השקום ובקרום ועקדום, שחטום בצפון וקבלו דמן בכלי שרת בצפון, מי שזכה בדם החטאת עלה בכבש ופנה לסובב מחטא על ארבע קרנות, שיירי הדם היה שופך על יסוד דרומי.

נטלו דמי העולות ונתנו במזרק מכל אחת מהן שתי מתנות שהן ארבע מחצי המזבח ולמטה והשיריים נשפכים על יסוד דרומי, הפשיטו את העולות ונתחום כמשפט, עמדו בשורה והעלה כל אחד מה שזכה בו לכבש מחציו ולמטה במזרח ומלחום וירדו ואחרים העלו אותם מן הכבש למזבח, קרע את החטאת והוציא את האמורין, נתנם במגיס והקטירן והקטירו את המנחות, הביאו יין לנסך כמדת השמן, ואם היה שבת תדיר קודם, ודברו הלויים בשיר כמשפטן ואחר כך נותנים לחם פנים לפני ה' והקטירו הבזיכין וכל המשמרות שוות בחילוק המתנות, אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו. (ויאמר כאן נוסח או''א הנדפס להלן בסוף הסדר).




סדר עבודת המוסף ליום שני מסוכות

יט. יום שני יאמר, וביום השני פרים בני בקר שנים עשר אלים שנים כבשים בני שנה ארבעה עשר תמימים. ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילים ולכבשים במספרם כמשפט. ושעיר עזים אחד חטאת מלבד עולת התמיד ומנחתה ונסכיהם.

ובכן וכך היתה עבודת קרבן מוסף של יום השני של חג הסוכות בבית אלהינו, הביאו את המוספים וכו' עד ליום ולילה עד חצות כמו בראש חדש וכנ''ל ומוסיף.

מסרו ביום שני שנים עשר פרים לשתים עשרה משמרות ואילים שנים לשתי משמרות וארבעה עשר כבשים עשרה מהם שנים שנים לחמש משמרות וארבעה לארבעה משמרות אחד אחד וכולן עולות, ושעיר חטאת אחד למשמר אחד, וכל משמר ומשמר היו מפיסין ביניהם מי שוחט מי זורק מי מעלה אברים לכבש, ועוד מפיסין מי מעלה אותן מן הכבש למזבח, השקום ובקרום ועקדום, שחטום בצפון וקבלו דמן בכלי שרת בצפון, מי שזכה בדם החטאת עלה בכבש ופנה לסובב ומחטא על ארבע קרנות, שיירי הדם היה שופך על יסוד דרומי.

נטלו דמי העולות ונתנו במזרק מכל אחד מהן שתי מתנות שהן ארבע מחצי המזבח ולמטה והשיריים נשפכין על יסוד דרומי, הפשיטו את העולות ונתחום כמשפט, עמדו בשורה והעלה כל אחד מה שזכה בו לכבש מחציו ולמטה במזרח ומלחום וירדו ואחרים העלו אותם מן הכבש למזבח, קרע את החטאת והוציא את האמורין, נתנם במגיס והקטירן והקטירו את המנחות, הביאו יין לנסך כמדת השמן, אם היה שבת תדיר קודם, ודברו הלויים בשיר כמשפטן ואחר כך נותנים לחם פנים לפני ה' והקטירו הבזיכים וכל המשמרות שוות בחילוק המתנות, אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו. (ויאמר כאן נוסח או''א הנדפס להלן בסוף הסדר).




סדר עבודת המוסף ליום שלישי מסוכות

כ. יום שלישי יאמר, וביום השלישי פרים עשתי עשר אלים שנים כבשים בני שנה ארבעה עשר תמימים. ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילים ולכבשים במספרם כמשפט. ושעיר חטאת אחד מלבד עולת התמיד ומנחתה ונסכה.

ובכן וכך היתה קרבן מוסף של יום שלישי של חג הסוכות בבית אלהינו, הביאו את המוספים וכו' עד ליום ולילה עד חצות כמו בראש חדש וכנ''ל ומוסיף.

מסרו ביום שלישי אחד עשר פרים לאחד עשרה משמרות ואילים שנים לשתי משמרות וארבעה עשר כבשים שמונה מהם שנים שנים לארבע משמרות וששה לשש משמרות אחד אחד וכולן עולות ושעיר חטאת אחד למשמר אחד, וכל משמר ומשמר היו מפיסין ביניהם מי שוחט מי זורק מי מעלה אברים לכבש, ועוד מפיסין מי מעלה אותן מן הכבש למזבח, השקום ובקרום ועקדום, שחטום בצפון וקבלו דמן בכלי שרת בצפון, מי שזכה בדם החטאת עלה בכבש ופנה לסובב ומחטא על ארבע קרנות, שיירי הדם היה שופך על יסוד דרומי.

נטלו דמי העולות ונתנו במזרק מכל אחד מהן שתי מתנות שהן ארבע מחצי המזבח ולמטה והשיריים נשפכים על יסוד דרומי, הפשיטו את העולות ונתחום כמשפט, עמדו בשורה והעלה כל אחד מה שזכה בו לכבש מחציו ולמטה במזרח ומלחום וירדו ואחרים העלו אותן מן הכבש למזבח, קרע את החטאת והוציא את האמורין, נתנם במגיס והקטירן והקטירו את המנחות, הביאו יין לנסך כמדת השמן, אם היה שבת תדיר קודם, ודברו הלויים בשיר כמשפטן ואחר כך נותנים לחם פנים לפני ה' והקטירו את הבזיכין וכל המשמרות שוות בחילוק המתנות, אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו. (ויאמר כאן נוסח או''א הנדפס להלן בסוף הסדר).




סדר עבודת המוסף ליום רביעי מסוכות

כא. יום רביעי יאמר, וביום הרביעי פרים עשרה אלים שנים כבשים בני שנה ארבעה עשר תמימים. מנחתם ונסכיהם לפרים לאילים ולכבשים במספרם כמשפט. ושעיר עזים אחד חטאת מלבד עולת התמיד מנחתה ונסכה.

ובכן וכך היתה קרבן מוסף של יום רביעי של חג הסוכות בבית אלהינו, הביאו את המוספין וכו' עד ליום ולילה עד חצות כמו שכתוב בראש חדש וכנ''ל ויוסיף ויאמר.

מסרו ביום רביעי עשרה פרים לעשר משמרות ואילים שנים לשתי משמרות וארבעה עשר כבשים ששה מהם שנים שנים לשלש משמרות ושמונה לשמונה משמרות אחד אחד וכולן עולות ושעיר חטאת אחד למשמר אחד, וכל משמר ומשמר היו מפיסין ביניהם מי שוחט מי זורק מי מעלה אברים לכבש, ועוד מפיסין מי מעלה אותם מן הכבש למזבח, השקום ובקרום ועקדום, שחטום בצפון וקבלו דמן בכלי שרת בצפון, מי שזכה בדם החטאת עלה בכבש ופנה לסובב ומחטא על ארבע קרנות, שיירי הדם היה שופך על יסוד דרומי.

נטלו דמי העולות ונתנו במזרק מכל אחד מהם שתי מתנות שהן ארבע מחצי המזבח ולמטה והשיריים נשפכין על יסוד דרומי, הפשיטו את העולות ונתחום כמשפט, עמדו בשורה והעלה כל אחד מה שזכה בו לכבש מחציו ולמטה במזרח ומלחום וירדו ואחרים העלו אותם מן הכבש למזבח, קרע את החטאת והוציא את האמורין, נתנם במגיס והקטירן והקטירו את המנחות, הביאו יין לנסך כמדת השמן, אם היה שבת תדיר קודם, ודברו הלויים בשיר כמשפטן ואחר כך נותנים לחם פנים לפני ה' והקטירו הבזיכין וכל המשמרות שוות בחילוק המתנות, אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו. (ויאמר כאן נוסח או''א הנדפס להלן בסוף הסדר).




סדר עבודת המוסף ליום חמישי מסוכות

כב. יום חמישי יאמר, וביום החמישי פרים תשעה אלים שנים כבשים בני שנה ארבעה עשר תמימים. ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילים ולכבשים במספרם כמשפט. ושעיר חטאת אחד מלבד עולת התמיד ומנחתה ונסכה.

ובכן וכך היתה קרבן מוסף של יום חמישי של חג הסוכות בבית אלהינו, הביאו את המוספין וכו' עד ליום ולילה עד חצות כמו שכתוב בראש חדש וכנ''ל ומוסיף ואומר.

מסרו ביום חמישי תשעה פרים לתשע משמרות ואילים שנים לשתי משמרות וארבעה עשר כבשים ארבע מהם שנים שנים לשתי משמרות ועשרה לעשר משמרות אחד אחד וכולן עולות ושעיר חטאת אחד למשמר אחד, וכל משמר ומשמר היו מפיסין ביניהם מי שוחט מי זורק מי מעלה איברים לכבש, ועוד מפיסין מי מעלה אותן מן הכבש למזבח, השקום ובקרום ועקדום, שחטום בצפון וקבלו דמן בכלי שרת בצפון, מי שזכה בכבש בדם החטאת עלה ופנה לסובב ומחטא על ארבע קרנות, שיירי הדם היה שופך על יסוד דרומי.

נטלו דמי העולות ונתנו במזרק מכל אחד מהן שתי מתנות שהן ארבע מחצי המזבח ולמטה והשיריים נשפכים על יסוד דרומי, הפשיטו את העולות ונתחום כמשפט, עמדו בשורה והעלה כל אחד מה שזכה בו לכבש מחציו ולמטה במזרח ומלחום וירדו ואחרים העלו אותם מן הכבש למזבח, קרע את החטאת והוציא את האמורין, נתנם במגיס והקטירן והקטירו את המנחות, הביאו יין לנסך כמדת השמן, אם היה שבת תדיר קודם, ודברו הלויים בשיר כמשפטן ואחר כך נותנים לחם הפנים לפני ה' והקטירו הבזיכין וכל המשמרות שוות בחילוק המתנות, אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו. (ויאמר כאן נוסח או''א הנדפס להלן בסוף הסדר).




סדר עבודת המוסף ליום שישי מסוכות

כג. יום שישי יאמר, וביום הששי פרים שמונה אלים שנים כבשים בני שנה ארבעה עשר תמימים. ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילים ולכבשים במספרם כמשפט. ושעיר חטאת אחד מלבד עולת התמיד מנחתה ונסכיה.

ובכן וכך היתה קרבן מוסף של יום הששי של חג בבית אלהינו, הביאו את המוספים וכו' כמו בראש חדש וכנ''ל עד ליום ולילה עד חצות ומוסיף.

מסרו ביום השישי שמונה פרים לשמונה משמרות ואילים שנים לשתי משמרות וארבעה עשר כבשים שנים שנים מהם למשמר אחד ושתים עשרה לשתים עשרה משמרות אחד אחד וכולן עולות ושעיר חטאת אחד למשמר אחד, וכל משמר ומשמר היו מפיסין ביניהם מי שוחט מי זורק מי מעלה איברים לכבש, ועוד מפיסין מי מעלה אותן מן הכבש למזבח, השקום ובקרום ועקדום, שחטום בצפון וקבלו דמן בכלי שרת בצפון, מי שזכה בדם החטאת עלה בכבש ופנה לסובב ומחטא על ארבע קרנות, שיירי הדם היה שופך על יסוד דרומי.

נטלו דמי העולות ונתנו במזרק מכל אחד מהן שתי מתנות שהן ארבע מחצי המזבח ולמטה והשיריים נשפכין על יסוד דרומי, הפשיטו את העולות ונתחום כמשפט, עמדו בשורה והעלה כל אחד מה שזכה בו לכבש מחציו ולמטה במזרח ומלחום וירדו ואחרים העלו אותם מן הכבש למזבח, קרע את החטאת והוציא את האמורין, נתנם במגיס והקטירן והקטירו את המנחות, הביאו יין לנסך כמדת השמן, אם היה שבת תדיר קודם, ודברו הלויים בשיר כמשפטן ואחר כך נותנים לחם פנים לפני ה' והקטירו הבזיכין וכל המשמרות שוות בחילוק המתנות, אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו. (ויאמר כאן נוסח או''א הנדפס להלן בסוף הסדר).




סדר עבודת המוסף ליום שביעי מסוכות

כד. יום שביעי יאמר, וביום השביעי פרים שבעה אלים שנים כבשים בני שנה ארבעה עשר תמימים. ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילים ולכבשים במספרם כמשפט. ושעיר חטאת אחד מלבד עולת התמיד מנחתה ונסכה.

ובכן וכך היתה עבודת יום השביעי של חג הסוכות בבית אלהינו, הביאו את המוספין וכו' עד ליום ולילה עד חצות ככתוב בראש חדש וכנ''ל ומוסיף.

מסרו ביום שביעי שבעה פרים לשבעה משמרות ואילים שנים לשתי משמרות וארבעה עשר כבשים לארבע עשרה משמרות וכולן עולות ושעיר חטאת אחד למשמר אחד, וכל משמר ומשמר היו מפיסין ביניהם מי שוחט מי זורק מי מעלה אברים לכבש, ועוד מפיסין מי מעלה אותם מן הכבש למזבח, השקום ובקרום ועקדום, שחטום בצפון וקבלו דמן בכלי שרת בצפון, מי שזכה בדם החטאת עלה בכבש ופנה לסובב ומחטא על ארבע קרנות, שיירי הדם היה שופך על יסוד דרומי.

נטלו דמי העולות ונתנו במזרק מכל אחת מהן שתי מתנות שהן ארבע מחצי המזבח ולמטה והשיריים נשפכין על יסוד דרומי, הפשיטו את העולות ונתחום כמשפט, עמדו בשורה והעלה כל אחד מה שזכה בו לכבש מחציו ולמטה במזרח ומלחום וירדו ואחרים העלו אותם מן הכבש למזבח, קרע את החטאת והוציא את האמורין, נתנם במגיס והקטירן והקטירו את המנחות, הביאו יין לנסך כמדת השמן, אם היה שבת תדיר קודם, ודברו הלויים בשיר כמשפטן ואחר כך נותנים לחם פנים לפני ה' והקטירו הבזיכין וכל המשמרות שוות בחילוק המתנות, אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו. (ויאמר כאן נוסח או''א הנדפס להלן בסוף הסדר).




סדר עבודת המוסף ליום שמיני עצרת

כה. שמיני חג עצרת יאמר, ביום השמיני עצרת תהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו. והקרבתם עולה אשה ריח ניחוח לה' פר אחד איל אחד כבשים בני שנה שבעה תמימים. מנחתם ונסכיהם לפר לאיל ולכבשים במספרם כמשפט. ושעיר חטאת אחד מלבד עולת התמיד ומנחתה ונסכה. אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדריכם ונדבותיכם לעולותיכם ולמנחותיכם ולנסכיכם ולשלמיכם. ויאמר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה.

ובכן וכך היתה עבודת קרבן של שמיני עצרת בבית אלהינו, הביאו את המוספין וכו' עד ליום ולילה עד חצות ככתוב בראש חדש וכנ''ל.




תחינה לומר אחר סדר העבודה לימי המועדים

כו. ואחר כל אחד מאלה יאמר אחר סדר עבודתו, אלהינו ואלהי אבותינו מלך רחמן רחם עלינו טוב ומטיב הדרש לנו, שובה עלינו בהמון רחמיך בגלל אבות שעשו רצונך, בנה ביתך כבתחלה כונן מקדשך על מכונו, הראנו בבנינו שמחנו בתקונו והשב שכינתך לתוכו והשב כהנים לעבודתם ולויים לשירם ולזמרם והשב ישראל לנויהם במהרה בימינו אמן, ושם נעלה ונראה ונשתחוה לפניך בשלש פעמי רגלינו בכל שנה ושנה ככתוב בתורה שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלהיך במקום אשר יבחר בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות ולא יראה את פני ה' ריקם איש כמתנת ידו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך.




מעלת אמירת קרבנות בזמן הזה

כז. ואשרי אנוש ישר מעגל צדיק יתאזר בקריאה נאמנה זו לעולה למנחה וכו' והעם לא נסע עד האסף מרי''ם בכח סגולת מעשה הקרבנות בפה צח שפתים.

ונוסף גם הוא אשר כמה מהצער יגיע לפני אבינו שבשמים בחגים ובמועדים מימים ימימה בצופו זבול מקדשו שמם וחרב ושובע שמחות בהקרבת הקרבנות כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם מוטב תלתא כחדא בוטלו, ומציון קול ברמ''ה נשמע לאמר ציון היא דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה, ותהי זאת נחמתו כנפש האב וכנפש הבן נפש כי תשבע לבטא בשפתים סדר מעשה רב בעבודת מקדש המעוז אשר היא העולה לעולה למנחה וכו' וערבה לה' לריח ניחוח אישי ותיטב משור פר כל קבל די הוה צבי לכל האר''שות, ויסתכל האיש הנלבב בזה ושרת בשם ה' באמור סדר מעשה הקרבנות יום ליום לא יעדר דבר ומה טוב חלקו ומה נעים גורלו, חביב אדם שרוח המקום נוחה הימנו להשקיט לו מימי צער זבול מקדשו ואד יעלה מן האר''ש.



תוכחה למתפללים תפלה קצרה במוסף ומאריכין בשיר החזנים

כח. ותפלת המוספין אף ששנינו 35 ביום טוב מאחרין לבא וממהרין לצאת לא יעברו מלאומרה כמשפטה בלחש ובחזרה, ומי פתי יאמין אשר חכמים יחללו עוז הדרה של תפלת יום טוב למהר לשלחם מעם פני ה' ולומר תפלת המוספים בחטיפה מוספין שלא כהלכתן.

כט. ואם יחושו לאשר דברי חכמים למהר לצאת למה ישלחו יד למעול מעל בהדרת קדש תפלת המוסף ולא ישליכו זעמם וקצפם על השרים שוררים יוצאים בשיר ונמשכין בשיר שעה או שתים לשורר בתוך התפלה אשר כל אלה לא יועילו ולא יצי''לו, ואפס בם תועלת אל הרנה ואל התפלה כי צלותא בעיא צילותא להאיר אל עבר פני שפר מעלות המדות עליונות בעוז הדר סדר הדר הדר לבדו לא זולת, ואם חיסר אחת מכל סמניה מגרעות נתן וחיבל כל מעשה עבודתו.

והנה כי כן איככה יכסלו בכסלותם לתת הצעירה לפני הבכירה, כי אף כי קול השירים רוח המקום נוחה הימנו כשיהיו בקו המישור ורוח שפתיו ברור מללו לבלתי היות שם ערוב פרשיות עליונים למטה ותחתונים למעלה מחצה שמורי''ם ומחצה בלע, אך מי בשחק יערוך לה' ידמה ניגון דברי התפלה בכל דקדוקי הניגון והלחנים אשר בם התפארו שוררי עמינו לאחת מדברי התפלה וסדר משפטה, עד שמפניהם נדחה קראו לה לכבוד ולתפארת עוז התפלה לשלוח יד בה גורעין ומוספין שלא כהלכתן, ישתקע הדבר יציבא בארעא.

ואיש על העדה על תיקון סדר התפלה יפקח עיניו כי אך הוא לבדו ולא מחסיריו ומוסיפיו בסדר שפר מעלות המדות, וימעט הבית מהיות משיר אפס אשר לא יגרעו מעבודתם דבר, ובפרט בתפלת המוספים עד שלהיותה באה באחרונה קצו בה רבים ויגידוה ויערכוה בקול רם בחפזון רב וכן לא יעשה.

ואשר תמונת ה' יביט יפן אל סוד שפר כוונתה זאת אומרת בת אצל אימה אשר רחל המעטירה תתעלה בה ותטע אהלי אפדנה בחג''ת חב''ד וסמוכות שלהן אל הכתר ונהנין מאור חביון עוזו ועליו תכון נועם קדושת כתר בחגים ובמועדים.




להתעורר על חורבן המקדש באמירת ומפני חטאינו

ל. ויתעורר בכוונתו בנוסח מפני חטאינו גלינו מארצנו לאומרו בשכלות הלב בעריכת שפתים לעתור ולרצות לפני אלהינו מרחם על תפארת בנים שגלו מעל שולחן אביהם, ועל מקדש המעוז אשר חכמים הגידו כל מי שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו.

ומה יתאו''נן אדם חי להוציא דבריו לפני האלהים ברוב אונים ואמיץ כח הכוונה הישרה ובשפל קול התחינה, בן פניו למטה ולבו אל אל בשמים על דבר כבוד אחת אהובה אהובת נפש להכין אותה ולסעדה, תשוב כימי עדנה תוככי ירושלים ותפארת בנים סביב לה אם הבנים צהלה ושמחה כי זאת תהיה עיקר כוונתינו בצפייתנו צפינו ישועתה לה' בכל עתירותינו.

לא. ומי האיש אשר יצפ''ה לחכמה אשר לא יחרד לבו ויתר ממקומו בצופו רמז הדברים עד היכן מגיעין כי באו בכפלון גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתינו, והכוונה גלינו מארצנו פה למטה בארץ ועל ידי כך נתרחקנו מעל אדמתנו של מעלה היא השכינה בסוד והשקה את כל פני האדמה, ומאמר מלך רחמן האמור פה הוא על סוד שם מ''ה החדש אשר ממנו היה התקון ואליו תכון עתירתינו לשוב ולבנות ארץ הריסותינו, וצריך לומר אבינו מלכנו אלהינו והם רמז לע''ב ס''ג מ''ה כסידרן.

ומאמר גלה כבוד מלכותך תהיה הכוונה על הוד דעתיק כנודע לחכמי המדע, ובמאמר הכפול קרב פזורינו מבין הגוים ונפוצותינו כנס מירכתי ארץ תהיה כוונתו האחת על עדת ישראל הפזורים, והשניה על נצוצי הקדושה שנטמעו בעמקי הקליפה ועליהם תסוב מאמר ונפוצותינו כנס מירכתי ארץ כי אין מבלעדו יתברך יד ואל למלטם מיד צר, ואומרו והביאנו לציון עירך ברנה ולירושלים וכו' לציון יסוב לרחל נקודת ציון ולירושלים יסוב ללאה.




נוסח את מוספי אינו אלא ביו''ט שחל בשבת

לב. ואם חל בשבת אומרים את מוספי, והמתחכמים לומר כן בחג השבועות מפני שנתוספו בו כמה קרבנות יתר על מוסף היום מפני שתי הלחם שהובא בו וכן בשני של פסח מפני העומר אינן אלא טועים שלא אמרו אלא במוסף של עצומו של יום ולא על הבא לזולתו.



סדר אין כאלהינו והמזמורים שאחר התפלה

לג. וישלים השליח ציבור תפלתו ויאמר אין כאלהינו אשר הוא תועלת לתקון מאה ברכות כמו שנתבאר בשבת, וסדר פטום הקטורת ככל יום ויום להבריח החיצונים והקליפות שלא יתאחזו בתפלה כמו שנתבאר שם בשבת שילהי פרק י''ג.

לד. ואחר התפלה יאמר השני מזמורים ה' רועי ואלהים יחננו, 36 ועתה ביום טוב יוסיף מזמור צ''ו שירו לה' שיר חדש וכו' השתחוו לה' בהדרת קד''ש וכו'.



חיוב קבלת פני רבו ברגל וגדר דין רבו

לה. ואחרי צאתו מן הקדש יהיו רגליו קלות כאילות לקבל פני רבו ברגל כדאמרינן בשני דסוכה, 37 אמר ר' יצחק חייב אדם לקבל פני רבו ברגל שנאמר מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת מכלל דחדש ושבת בעי למיזל.

לו. ותלמיד חכם מופלג בדורו אף על פי שלא למד ממנו כלום חשוב כרבו וחייב לקבל פניו כמו שכתב הת''ה סימן קל''ח, והביא ראיה מהא דאמרינן בפרק אין עומדין 38 דקאמר ליה עלי הכהן לשמואל מורה הלכה בפני רבך את, ומקשים שם התוספות דהא לא למד כלום לפניו ומתרצים דגדול הדור היה, הא קמן דחשיב כרבו מובהק מדקאמר דהיה חייב מיתה על הוראתו בפניו.

והכי משמע בריש האומר 39 במעשה דרב גידל דקאמר המתן עד שיעלה אצלנו לרגל, ופירש רש''י כשדורשין בהלכות הרגל היו מקבלים פני הרב אלמא כל שדורש בהלכות הרגל חייב לקבל פניו, וטעם הדבר כמו שכתב הרב ז''ל כי בשבתות וראשי חדשים וימים טובים יש הארה יתירה ברבו, ובכן בקבל פני רבו יושפע עליו מכח רבו ורבו יתירה הוספת ליה.



תוכחה לפוקדים ריעיהם ביום טוב

לז. ומדין קבלת פני הרב נשתרבב המנהג ברוב תפוצות ישראל לפקוד איש את רעהו ואיש את קרובו בחגים ובמועדים, ובעיני אין זה שמחת יום טוב אפס מתלאה ולא זאת המנוחה והמרגעה להיות נעים ונדים אלה מפה ואלה מפה לא מצאו מנוח לכף רגלם מאז הבוקר ותעבור הצהרים כל האזרח בישראל ישבו בשוקות, ויהי כבא אל ביתם עייפים ויגעים כמי שעקר דלתי עזה, ואיה איפה מקום מנוחתם בקדושת הרגל ואשר חכמים הגידו 40 לא נתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא לעסוק בתורה.

ועושה אלה מבלעדי ביטולה של תורה ושמחת הרגל, עוד יוסיפו סרה בפקוד איש רעהו להרבות בשיחה של בטלה והלואי לא יהיה בהם דבור של שחוק וקלות ראש ורובן בלשון הרע, וכבר ביארנו למעלה בשם הרח''ו ז''ל דחומר הדבור ביום טוב כשל שבת כולן שוו בשיעוריהן.



סגולת לימוד התורה ביו''ט להנצל מעונש ביטולה

לח. ולבי לחוקקי ישראל יראי ה' וחושבי שמו במטותא מינייכו לא תחללוניה, משבח אני את שרוח המקום נוחה הימנו לבלתי צאת ממקומו החוצה אל העין ומקומו מושכ''ר לו, והיה כנוח עליו הרוח יטפל בהבאתו בתוספת מרובה על העיקר בשמחת הרג''ל ובהתקדש כח הדיבור בהגיון התורה, והוא מאמר זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו, בו בקדושתו בו בתורתו.

והוא תועלת נפלא לבל יפקדו עליהם עוונות ראשונים בביטולה של תורה ביתר הימים בהתברך בלבבם לאמר יגענו ולא הונח לנו עת לעשות לה' מקוצר רוח ומעבודה קשה, והן אל שדי לא מצאנוהו שגיא כח ולא בא עם בריותיו אלא כפי כח כל אחד ואחד, ויום טוב ושבת יוכיחו כי בפנותם מהעבודה לא משו מתוך אהלה של תורה, וכן בהפכו כי ביטולה של תורה בחגים ובמועדים תהיה בעוכריו לפקוד עליהם גם עונות ראשונים של יתר הימים חס ושלום וכבר הארכנו בזה במקומות רבים בחיבור זה.



להרבות בתורה ויראה בימי המועדים שהם ימי דין

לט. ואמרו בספר החסידים שחסיד אחד היה מרבה בתורה וביראת ה' בימי המועדים יתר מאד מכל הימים והיה טעמו לפי כי כל ימי המועדים המה ימי דין כי בארבעה פרקים העולם נדון, בעצרת על פירות האילן, בפסח על התבואה, בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, בחג נדונין על המים, והואיל והמה ימי דין המיקל ראשו בהם חמור יותר משאר השנה כי הואיל והעולם נידון אפשר שיוכרע הוא וכל העולם לכף חובה ואז רעב כי יהיה דבר כי יהיה חס ושלום, בכנפיו נמצאו דם נפשות אביונים והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם.

מ. וזה כלל גדול לכל אישי ישראל להיות צופים לסוף דבר בקדמותו וליראה שלא יפגע הדין במעט הצאן צאן קדשים ויהיה חס ושלום פרצה גדולה בקדושה, ינוחון אבהן דעלמא שכל ימי חייהם חיי צער חיו חלים וזעים לבלתי היות קצף על עדת ישראל, והרשב''י ע''ה ההוא אמר 41 כל יומאי אצטערנא דלא יוקיד עלמא בשלהובוי ובדינוי דצדק כו', וכמוהו כמה חסידי התנאים כגון רבי צדוק ור''א המודעי שהתענו על ירושלים ועל ביתר שלא יפגע בהם הדין, וכה יהיה משפט אישי ישראל להיות יראים וחרדים תמיד בכל הימים, לא ישקוטו ולא ינוחו להרבות בתורה ובמצוות בכוונה זו להתיש כוחות הדין ולהגביר את החסד ואת הרחמים.



אזהרה ממכשולים המצויים במשתה היין בחגים

מא. וביותר בקרב החגים והמועדים כולם קדושים ובתוכם ה' יושב על כסא המשפט, יאותה לרועי ישראל להיות עיניהם פקוחות על כל דרכי בני אדם לשים מחשך לפניהם לאור ומעקשים למישור לבל יצאו מקו השורה הישרה ברג''ל השן מועד כי בא מועד.

כאשר בזאת רבים יכשלו להקדיש קרואיהם כחתן לאמר אתיו אקחה יין ונסבאה שכר, נאכל בשר אבירים קופרא טבא לפומא וכסא טבא לפומא, זאת תורת האדם לאהבת הששון והשמחה לאסור איסר חג באהבים במשתה היין באדם דמו יספח מהסתפח בגביעו גביע הקצף מלא יין מאדם להוסיף דם האדם באדם ריש כל אסוון הוא חמר.

וזה שבתם על שולחנם כברחובות קריה ברוב דברים הדברים, ויצר סמוך היה ערום לגבב אליהם פסקי תוספות על פסקי הרו''ש כי לכבוד ולתפארת הרגל מועדת הם עושים ואין שמחה אלא בבשר ויין וכל המרבה לשכר הרי זה משובח, עד יפלח חץ כבדו כמהר צפור אל פח והיו כשוכב בלב ים ודעתם יסכל עד בלתי הכר להבדיל בין הטמא ובין הטהור, והאספסוף אשר בקרבו אינו אלא שרף ורוח זנונים התעם עד גלות בשר ערוה.

ורבות צרות ורעות המסתעפות ממשתה היין כאשר חכמינו נוחי נפש סיפרו בגינותו די באר בגמרא ובמדרשי האגדות ריש כל מרעין הוא חמר, ואין בהם תבונה כי שמחה זו לתוגה נהפכה באשר אין בהם מנהל לה באורח מישור, הכזה יהיה יום ששון ושמחה יבחר ה' לפרוק עול מוראת מלכות שמים מעליהם להשליך אחרי גוום עוז הדרה של תורה מאין פנות כי המשפט לאלהים הוא בארבעה פרקים הללו.



אזהרת למה תתראו בימי המועדים

מב. ועל כל אלה מוטל על ראשי עם קדש להיות פקוחות עיניהם להרים מכשול מדרך העם בחגים ובמועדים בכל מכל כל, הן לדבר הפקידות אשר יפקדו איש את רעהו, הרצים יצאו דחופים אלה מפה ואלה מפה ועין כל שונאינו עוין עלינו בתפארת הדר המלבושים אשר הלכו בני ישראל ברחובה של עיר הדורים בלבושם לכבוד ותפארת החגים והמועדים, אשר היו אלינו כמה מקרי העלילות על זה בשנים קדמוניות מאת הגוים כי בערה בם אש קנאתם וימים של צער היו לישראל כאשר סיפרו בספר דברי הימים, והן לסעודות מריעות לשים מארב אליהם לבלתי היות שם ערוב משתה הנשים באנשים שאכלו על שולחן אחד שלא יבואו לידי תקלה וקלון.



חיוב העמדת שוטרים ברגלים

מג. וכתב הרמב''ם בסוף פ''ו מהלכות יום טוב, חייבין בית דין להעמיד שוטרים ברגלים שיהיו מסבבין ומחפשין בגינות ובפרדסים ועל הנהרות כדי שלא יתקבצו לאכול ולשתות שם אנשים ונשים ויבאו לידי עבירה, וכן יזהירו בדבר זה לכל העם כדי שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם לשמחה ולא ימשכו ביין שמא יבואו לידי עבירה ע''כ, (א''ה, יתכן כי על כן נסמכה פרשת מועדים לפרשת שופטים ושוטרים), כללו של דבר כל שעסקו עם הנשים קרוב אל החטא וכל הסובא יין קרוב אל כל מדות מגונות שמנו חכמים.



דברי הזוהר בשבח המחדש בתורה בשבת ויו''ט

מד. וזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם לעסוק בדבר שאין בו ספק הוא עסק התורה ולחדש בה איזה ענין אמיתי להיות משמח אלהים ואנשים כמו שאמרו בזוהר פרשת שלח לך, 42 כיון דסלקין כלהון נשמתין דשארו עלייהו דישראל סלקי וקיימי בדיוקנא קמי מלכא קדישא וקודשא בריך הוא שאיל לכולהו מאי חידושא הוה לכו בההוא עלמא באורייתא, זכאה איהו מאן דחידושא דאורייתא אמרה קמיה כמה חדוה עביד קודשא בריך הוא כניש לפמליא דיליה ואמר שמעו חידושא דאורייתא דאמרת נשמתא דא לפלוני וכולהו מוקמי מלה בתרתי מתיבתי אינון לתתא וקודשא בריך הוא לעילא חתום לההוא מלה וכו' וכל פמליא דלעילא צייתין ההוא מלה וחיות הקדש מתרבין בגדפין ומתלבשין בגדפין ע''כ.

ויום טוב ושבת דקאמר רשב''י דלא מצאה היונה מנוח אפס בשבתות וימים טובים בכמה נשמות יתירין דקא נחתין עמה לדיירא בישראל וכו', יחדיו שוו בשיעוריהם לחדש דבר בתוך ימי הימים טובים או לשמוע דבר תורה מחודש או להגות בסוד האצילות בספר הזוהר אשר הוא העולה על כל החידושים כמו שביארנו בפרקי שבת מפני הנפש היתירה שבו מבחינת המועד, וכל סדר הלימוד המתוכן לשבת שם הוא המתוכן גם הוא לימי המועד ולא יעברו מלהגות בם ביום טוב.



עיקר שמחת המועדים בעסק התורה וחידושה

מה. ועל זאת נצטוינו על ידי הנביא אל תשמח ישראל אל גיל כעמים, שמתנאי חיוב השמחה במועדי ה' הוא שלא יהיה שמח בשחוק וטיולים כמנהג שמחת הנכרים בחגיהם אפס בשמחת המועד עצמו שיהא שמח בשמחת התורה במועד יותר משאר הזמנים כאשר חכמים הגידו שלא ניתנו ימים טובים לישראל אלא לעסוק בתורה, ואי אפשר לאדם להיות דבק בשמחת קונו כל עוד שהוא שמח בשמחת העולם הזה בריבוי המאכל והמשתה כמאמר הנביא והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן אכול בשר ושתות יין אכול ושתו כי מחר נמות, מה כתיב אחריו ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון, וכן נאמר לב חכמים בבית אבל ולב כסילים בבית שמחה.



מנהג הקדמונים למעט בשיעור שתייתן אף בימי המועדים

מו. והוא על דרך מה שאמרו חסידים הראשונים ז''ל שהעולם הזה ועולם הבא כשתי צרות כשתרצה את זו תקציף את זו, כך בשעת השחוק וריבוי המאכל והמשתה אף בסעודה של מצוה אין אדם יכול לכוין שום יראת השם יתברך לנגדו ועל כן אין ראוי לשמוח אף בימי השמחה יותר מדאי, ומדרכי החסידים החכמים בנטות את ידם בסעודות גדולות של מצוה בחגים ובמועדים במשתה היין למעט יותר מכדי שיעורן שלא להמשך אחריו מתוך שערי ההתר בשמחת הרגל.



הסעודה היא כור מבחן אל האדם

מז. וכבר אמרנו כמה פעמים כי עת המאכל מבחן ומצרף לדעת אם אוהבים התורה או לא, אם מוראת מלכות שמים עליהם או לאו, ואם בעת האוכל בחגים ובמועדים שהאדם שמח וטוב לב אם יזכור התורה והיראה לבלתי צאת מדלתי בתי כנפי החסידות נבחן שאהבת השם קשורה בלבו וכשהוא שוכחה מתוך המאכל אז יתלהב היצר ויתחזק על עומדו וכשל השכל ונפל, והוא אומרם שזמן הסעודה מעבר מסוכן שאם ימשך אז אחרי תאותו וגבר עמלק וכאשר ירים ידו בתורת משה וגבר ישראל.



לעסוק בתורה בפרט בסעודות המועדים

מח. ובפרק חלק אמרו, 43 תנו רבנן הקורא פסוק משיר השירים ועושה אותו כמין זמר והקורא פסוק שלא בזמנו מביא רעה לעולם מפני שהתורה חוגרת שק ועומדת לפני הקדוש ברוך הוא ואומרת רבונו של עולם עשאוני בניך ככינור שמנגנים בו הכותים אמר לה הקדוש ברוך הוא בתי אם כן מה יעשו בני בשעה שהם אוכלים ושותים ושמחים, אמרה לפניו רבונו של עולם אם בעלי מקרא הם יעסקו במקרא בנביאים ובכתובים ואם בעלי משנה הם יעסקו במשנה בהלכות ובאגדות ואם בעלי גמרא הם יעסקו בגמרא בהלכות פסח בפסח בהלכות עצרת בעצרת בהלכות החג בחג.

מט. ומושל ברוחו ישית כל אלה לעומת פניו לנהל סעודותיו בחגים ובמועדים באורח מישור לבלתי לכת בחוקי המטים עקלקלותם עד להשחית הוד הדרת סעודות אושפיזא עילאה אשר יאותו להעשות בקדושה יתירה יותר משאר סעודות על תפארת רום מושב יקרם בשפר מעלות המדות, אשר בשיתו לבבו עצם הדרת הסעודות בימים טובים מה המה אין ספק כי ילבש חרדה כמדו להתנהל ביושר מעגל צדיק להחסיר ולא להעדיף ויהיה קרוב לתועלת ורחוק מן ההפסד בלתי ספק.



תוכחה לשבים שיזהרו באכילתם שלא יחזרו לסורם

נ. וכל שכן אם הוא בעל תשובה אשר אמרו חסידים הראשונים שצריך לקיים אפילו בשבתות וימים טובים שוב יום אחד לפני מיתתך שאם היה יודע שביום שבת או ביום טוב ימות כמה היה ירא וחרד והיה משכים לקרות בתורה וכמה מעשים טובים היה עושה ולא היה נמשך אחר תענוגיו, כן צריך שיעשה כל ימיו לתקן את אשר עוות בשבתות וימים טובים ובפרט בימי השמחה שקרוב לימשך אחר תענוגיו ויצרו יפתהו צריך זהירות גדול כדי שלא יחזור לסורו ויהיה ככלב שב על קיאו כסיל שונה באולתו כמו שאירע לכמה שחזרו לסורם מחמת אכילה ושתיה ע''כ.



לא יטוש בני ביתו ברגל ודין קבלת פני רבו לענין זה

נא. ומצוה על כל איש ישראל שלא לצאת מביתו ברגל וליטוש לאשתו ובני ביתו בדד בבית, אפס עיקר המצוה בהם להיות שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני בניו וכל הנלוין עליו שנאמר ושמחת בחגך אתה וביתך, ואפילו הקבלת פני רבו אי לא אזיל ואתי ביומיה לא מחייב כמו שאמרו בפרק הישן, 44 והרמב''ם שלא חילק בדבר פרק ה' דת''ת, משום דמלתא דפשיטא הוא דאי לא אזיל ואתי ביומיה דמיפטר דהא כתיב בהדיא ושמחת אתה וביתך, אלא דהש''ס הוא אסיק אדעתיה ממאמר משבח אני את העצלנים דאף דאזיל ואתי ביומיה מיפטר להרבות בשמחת יום טוב יותר, ומסיק דמילתיה דר''א איירי היכא דלא אזיל ואתי ביומיה דמיפטר.



שיעור מצות אכילה ושתיה בחגים

נב. וכתב הרמב''ם 45 ז''ל, אף על פי שאכילה ושתיה במועדות בכלל מצות עשה לא יהיה אוכל ושותה כל היום כולו אלא כך היא הדת, בבקר משכימים כל העם בבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומתפללין וקורין בתורה בענין היום וחוזרין לבתיהם ואוכלין והולכין לבתי מדרשות וקורין ושונין עד חצי היום ואחר חצות היום מתפללין תפלת המנחה וחוזרין לבתיהם לאכול ולשתות שאר היום ע''כ.

נג. וכבר נחלקו בגמרא 46 על דבר זה דתניא שמחת יום טוב רשות דברי ר''א ר' יהושע אומר מצוה ושניהם מקרא אחד דרשו כתיב עצרת לה' אלהיך וכתיב עצרת תהיה לכם ר''א אומר או כולו לה' או כולו לכם ר''י אומר חלקהו חציו לה' וחציו לכם, ואמנם התבאר בגמרא כי עם היות הענין הזה כולל בכל המועדים, חיובו יותר בחג השבועות דאמרינן התם אמר ר''א הכל מודים בעצרת דבעי נמי לכם מאי טעמא יום שנתנה בו תורה לישראל, ואמר נמי דמר בר רבינא הוה יתיב כולה שתא בתעניתא פירוש בתענית חלום בר מעצרתא.



יזדרזו בסעודת יום טוב קודם שעה שישית

נד. וממהרין לצאת ביום טוב מבית הכנסת, ויש לקצר בניגונים שמאריכים בהם בני אשכנז כדי שלא ישהו מלאכול עד אחר שש שעות שאסור להתענות ביום טוב וכבר צווחו על זה קמאי דקמאי, ואותם המפקידים איש את רעהו ושוהין עד הצהרים בלתי אכילה כבד משניהם ומחללין הוד יקר המועד, ואם בפקוד איש אל אחיו יקדשו שמה לטעום מיני מתיקה ילכדו באיסור אחר כי לא יועיל הקידוש אפס במקום סעודה.



מנהג טוב לקדש על הפת ולא במיני כיסנין

נה. ואיש התמים יישר ללכת שלא לקדש קידוש של יום טוב אפס על השולחן אשר לפני ה' במקום סעודה, שאף שיועיל באכול כזית מחמשת מיני דגן מכל מקום מנהג טוב להולכים בתמים שלא לקדש קידוש שבת ויום טוב רק בכבוד והדר בשולחן ערוך לפניו ולא דרך עראי.



אמירת אתקינו סעודתא ופסוק אלה מועדי ה' קודם הקידוש וסודו

נו. ויאמר לפני הקידוש בקול ששונים אתקינו סעודתא וכו' כמו בלילה, ושוב יטול הכוס בשתי ידיו משתי ידי זולתו ויאמר פסוק אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אותם במועדם.

ואשר יצפ''ה לחכמה מבית ומחוץ יצפ''נו ר''ת א'לה מ'ועדי י'י אמ''י סוד אם הבנים, כי נה''י שלה לבד עם המוחין דאבא ומוחין שלה מתלבשים ביום טוב בז''א והמה נקראים מקראי קדש ומעשה ידינו כוננה עלינו למוחין דאבא הנקראים קדש, וז''ס אשר תקראו אותם אתם כתיב וסודו נכתם ונחתם בפסוק א''ותם ב''מועדם ראשו לא''ב יגיע.




מצוה לענג סעודות יו''ט כשבת וסגולתה לתקון פגם הברית

נז. ושוב יסב על שולחנו ברוב ששונים לקיים מצות עשה ושמחת בחגך וירבה במיני עדונים ולתפארת הקדש איש לפי שיעורו, ועל כל פנים לא יעבור מלקבוע כל סעודה ביום טוב על היין לכבוד הוד יינא דמנטרא דאימא החופפת עלינו ביום טוב ואליו ישים לבו בשתייתו להמשיך מאור חביון עוזו, ובכן לא יצא מן השורה לבא לידי תקלה חס ושלום.

נח. וחייב לענגו כמו בשבת כמו שנתבאר בשם הרמב''ם לעיל, וכמו שבמצות עונג שבת יש בה מהתקון פגם הברית כמו שיתבאר בפרקי השובבי''ם בארוכה כן בעונג יום טוב ימצא תועלת התקון הזה לפי דברי הרשב''י בתקונין שהקישן יחד אות שבת אות יום טוב אות תפילין.



יזהרו שלא להכשל באיסורים בעת הכנת צרכי יו''ט

נט. ואולם עם היות כי שמחת יום טוב חובה עלינו וראוי לאדם לאכול משמנים ולשתות ממתקים ולהרבות בשמחת יום טוב, וזה יהיה ללמד זכות על קצת אנשים השולחים ידיהם ביום טוב לפעמים באיזה דבר של איסור שהם כשוגגים, מהם חושבים דמצוה קעבדי להרבות בשמחת יום טוב וכמו שנמצא כמה דברים שהתירו רז''ל לעשות ביום טוב מפני שמחת יום טוב.

והנה כי כן אין ספק כי כל העדה כולם קדושים ולא ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם ובדבר איסור אלא המה חושבים דמצוה קא עבדי מפני שמחת יום טוב והם כשוגגים, ועל דרך שאמרו בקוברי מתים ביום טוב שהם כשרים לעדות משום דסברי מצוה קא עבדי כמו שאמרו בגמרא, 47 ומשום שמחת יום טוב שלחו רבת מבני עמינו את ידיהם בכמה דברים שאסרום חכמים ביום טוב, ואולם ראוי להודיעם כי אין הענין כן ואין לו לאדם לפשוט ידו חס ושלום בדבר איסור מפני זה דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה.



פרטי דינים באופן לקיחת הבשר או הפת ביו''ט

ס. והנה בענין הבשר שלוקחים ביום טוב לא הותר רק בטבח שמכירו ומאמינו ואין צריך לפסוק עמו בדמים, ומותר לומר לו תן לי כתף או ירך וכיוצא אבל כל מה שצריך לפסוק עמו בדמים וסכום מנין הוי דרך מקח וממכר ואסור.

סא. ואפילו לומר לגוי מערב יום טוב ולזכור לו לקנות בשר בהזכרת סכום מקח דרך מקח וממכר של חול ואפילו בלא מעות לא אריך למעבד הכי, וליתן המעות לטבח הגוי מבעוד יום ליתן לו כך וכך בשר ביום טוב וביום טוב נותן לו הגוי מאיליו כדי דמיו מותר ואין בו שום חשש.

סב. ובפת שאין צריך פיסוק דמים מותר ללוקחו מן הגוים אפילו נאפה בו ביום וכן אם נאפה בשבת שלפניו דלמאי נחוש, שמא נלקטו העצים שנאפה בו היום הא קיימא לן אין שבח עצים בפת אלא אם כן באיסור הנאה, ומשום שמא נטחן הקמח היום גם כן ליכא דאדעתא דרובא טחני לה והם גוים.



בדין גוי שהביא ביו''ט פירות או דגים

סג. וכל זה לא הותר רק בדברים שאין במחובר ושאינן מחוסרים צידה אבל כל שבמינו במחובר או שמחוסר צידה אסורים אף למי שלא הובא בשבילו לאוכלו בו ביום, ואפילו לטלטלו אסור מפני שדברים שהיו במחובר או שלא נצודו מערב יום טוב הם מוקצה גמור לכולי עלמא דמדלא לקטן או צדן מאתמול הוה ליה אקצינהו מדעתיה שהרי אי אפשר לעשותו ביום טוב.

סד. ולפיכך גוי שהביא דגים או פירות ביום טוב אסורים, ואף על גב דגבי גוי לא שייך הקצאה שהרי אין הלקיטה והצידה אסורה לו ביום טוב, לא רצו חכמים לחלק בזה בדברים אלו שיש בלקיטתן איסורא דאורייתא.

סה. ולערב אסורין בכדי שיעשו כדי שלא יהנה אפילו ממלאכת גוי הנעשית במזיד דיותר החמירו בגוי שעשה לצורך ישראל ממה שעשה ישראל בשוגג דבמלתא דלא שכיח לא גזרו ביה רבנן, והא דאמרינן דלערב אסורין בכדי שיעשו ואחר כך מותרין היינו אפילו בערב ראשון שהוא ליל יום טוב שני נמי מותרין בכדי שיעשו ממה נפשך שאם הלילה חול הרי המתין בכדי שיעשו ולא נהנה ממלאכת יום טוב ואם הלילה קדש נמצא שנלקטו בחול ולא היה כאן מלאכת יום טוב כלל.

וזה בשני ימים טובים של גליות שעושין משום ספיקא דיומא, וכן אם הובא ביום טוב שני שצריך להמתין במוצאי יום טוב בכדי שיעשו ומותרין, אבל בשני ימים טובים של ראש השנה שהם כיומא אריכתא או ביום טוב הסמוך לשבת דשתי קדושות הם כגון שיום ו' ז' הם יום טוב או יום ז' א' הם יום טוב שאין אחד מכין לחברו בין מלפניו בין מלאחריו ואם הובא בראשון צריך להמתין עד מוצאי יום טוב או השבת בכדי שיעשו.

סו. ואיסור זה ישנו אפילו תלש הגוי הפירות או צד הדגים לעצמו שאסורים לאכלן ולטלטלן אף למי שלא הובאו בשבילו, אבל לערב מותרין במוצאי יום טוב ראשון ואף מיד בלא שיעור בכדי שיעשו דלא שייך בכדי שיעשו בדבר שלא נעשה בשביל ישראל.



בשיעור בכדי שיעשו

סז. ושיעור בכדי שיעשו היינו שצריך להמתין בלילה בכדי שילך הגוי למקום שילקוט ויצוד ויגמור המלאכה, ואם נסתפק לו מהיכן הביאן ימתין לפחות בכדי שיבואו מחוץ לתחום, ואפילו הוא ספק אם נלקטו או נצודו היום אם לאו אסורין דלא חילקו חכמים, אבל אם ניכר בהם שלא נלקטו או שלא נצודו היום מותרין למי שלא הובא בשבילו אם בא מחוץ לתחום, ואם לא בא מחוץ לתחום מותר אף למי שהובא בשבילו, ואף גוי מסיח לפי תומו שלא נלקט היום או נצוד היום נאמן כמו שכתבו הפוסקים ז''ל.



אזהרה להמנע מלאכול אצל הנכשלים באיסורים הנזכרים

סח. והן רבים עתה עם הארץ ואינם מטים אזן לשמוע דברי חכמים וברוב ימי חתונתם וימי שמחת לבם ביום טוב מתירין כל אלה בו ביום, ואין לראשי עם קדש כל כך עונש לפי שמה יעשו גדולי הדור שאין דורם דומה יפה, ומכל מקום ראוי להכריז על אותם הרגילים באיסור זה שלא לאכול שום אדם אצלם עד שיקבלו עליהם את הדין דכל כי האי אין מי שיתיר משום מצות שמחת יום טוב דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה.



בדין חלב שנחלב ע''י גוי ביום טוב

סט. (א''ה, בדין החלב שנחלב על ידי גוי ביום טוב הסכים בספר שיירי כנה''ג סי' תק''ה לאסור החלב שחלבו גוי אפילו מבהמה שלו שלא לאוכלה בו ביום, ואפילו ביום טוב שני בשני ימים טובים של ראש השנה או ביום טוב שאחר השבת או בשבת שאחר יום טוב, והוא הדין אם ראש השנה ה' ו' שאסורה אף בשבת הבא אחריו ואינו מותר אלא בשני ימים טובים של גליות שאם נחלבה בזה מותרת בזה, ואפילו לדעת הרשב''א וסיעתו דמתיר לאכול החלב שנחלב בו ביום ואפילו ביום טוב ראשון, ביום טוב שלאחר השבת ושבת שלאחר יום טוב אסור.

והאריך שם לבטל דעת אותם שהורו דחלב שנחלבה ביום טוב שני של גליות דמותר לאוכלו ביום טוב בו ביום אף על פי שאם נחלבה ביום טוב ראשון אסורה לבו ביום, ותלו עצמן בדקדוק בעל המפה שכתב מיהו ביום טוב שני של גליות מותרת ביום טוב שני, והוא ז''ל מפרש דברי בעל המפה ומורה להחמיר ביום טוב שני של גליות שאין בו הפרש וחילוק ממנו ליום טוב אלא דווקא בשני דברים אלו מת ולכחול את העין ובכל השאר שקולין הם ושוין הם ויבואו שניהם לאסור ולהחמיר בשני כבראשון וכמעט יותר כי היכי דלא ליתו לזלזולי).



בדין גוי שהביא גוזלות, וביצה שנולדה ביו''ט

ע. וכתב הרשב''א ז''ל שגוי שהביא לישראל ביום טוב גוזלות קטנים משובכות שיש לו בעיר מותרים כיון שאין צריכים צידה.

עא. ובענין תבשילי יום טוב יהא זהיר ונזכר שלא להכשל בכמה איסורין אשר כשלו בהם רבים מעמי הארץ, בדין הביצה שנולדה ביום טוב שאפילו נתבשלה בשוגג כגון שלבנו בו התבשיל וכיוצא בזה מידי דלחזותא וטעמא עביד לא בטיל אף בששים והכל אסור, אם לא כשנתבשל בשוגג עם בשר או עם בצים אחרים ויש ששים כנגדו דשרינן כולהו בר מן הביצה.

ובשני ימים של ראש השנה או שבת ויום טוב הסמוכים זה לזה נולדה בזה אסורה בזה, ואם יום טוב ביום א' ב' ונולדה בשבת שלפניהם מותר ביום טוב שני של גליות ממה נפשך שאם הוא יום טוב הרי לא היה יום א' יום טוב אלא חול ואין זה שבת מכין ליום טוב כשיש חול בנתיים, ואם אינו יום טוב פשיטא דמותר ששבת ויום טוב מכין לחול.



איסורי יום טוב השכיחים בעת הלישה

עב. ובענין הלישה ביום טוב שלא למדוד הקמח אלא יקח באומד הדעת, וכן להזהירן שלא ירקדו הקמח בתחלה אפילו על ידי שינוי זולת אם כבר רקודה מאתמול ונפל בו צרור או קיסם דמותר לרקדו שנית אף בלי שינוי.

אכן אם עושה כדי שיהא הפת נאה צריך שינוי קצת כגון על גבי השולחן ובאותה הכברה עצמה, אבל בכברה אחרת שמוציא הקמח וקולט הסולת אסור אפילו על ידי שינוי, ועל ידי גוי שרי אפילו תחילת ההרקדה על ידי שינוי קצת, ורבות בנות הקלו בזה ביום טוב שלא ברצון חכמים וגם קונות קמח מן הגוי ביום טוב ולא חששו לאיסור ההרקדה וראוי למחות בידן.



להזהר בתקון אוכלין שאפשר לעשותן מעיו''ט שלא לעשותן ביו''ט

עג. ואף שהתירו חכמים מלאכת אוכל נפש וכן מכשירי אוכל נפש צריך להודיען דהיינו דווקא כשלא היה אפשר לעשות מאתמול, שיש מחמירין אפילו באוכל נפש עצמו כל שאינו מפיג טעם כלל אם עשאו מערב יום טוב והכי משמע מדברי הר''ם במז''ל שכתב בפ''א, כל מלאכה שאפשר להעשותו מערב יום טוב ולא יהיה בה הפסד ולא חסרון אם נעשית מבערב אסרו חכמים לעשות אותה ביום טוב אף על פי שהיא לצורך אכילה ע''כ, וכל ירא שמים יהא זהיר בכך בתוך ביתו שלא להכשל באיסורא דרבנן.

עד. (א''ה, כתב בשיירי כנה''ג סי' תצ''ה דמאחר דהפידיאוס והטרי דהיינו טאייארינאש עדיפי כשהם עשויים מבערב יום טוב ונתייבשו אף שיש מקום להתירן אם עשאום או חתכום ביום טוב, הסכים הרב ז''ל לאוסרן לעשות ביום טוב.

אבל הלביבות דהיינו האליטריא שבת יומא היא נאכלת בטוב וכשנתייבשה אינה נאכלת לתאבון התיר לעשות ביום טוב, אך אם בשני מינים הנזכרים עברו וסמכו על המתירין דיעבד לכבוד יום טוב לא ענשינן להו עיין שם, והנכון לעשותם ביום טוב על ידי שינוי שישנה קצת אופן עשייתן או אם היה רגיל לעשותן על גבי הדף יעשם על גבי מפה וכיוצא).



בדיני שחיקת אוכלין ביום טוב

עה. ולגרור את הגבינה ביום טוב כיון שאינו מפיג טעמו אם גררו מערב יום טוב צריך להזהיר לבני ביתו שלא יגררוהו כי אם על ידי שינוי כדין דיכת המלח ביום טוב כמו שכתב הריב''ש ז''ל, ונקירת התרנגולים שנשחטו מערב יום טוב צריך לנקרן ערב יום טוב וביום טוב ינקרם על ידי שינוי לאפוקי נפשיה מפלוגתא, ועוד צריך להזהירם מה ששנינו במשנה שלימה אין שוחקין את הפלפלים ולא את החרדל בריחים שלהם משום דהוי כעובדין דחול אלא דך אותם במדוכה ככל התבלין.

(א''ה, רבים הקלו לשחוק הקאח''בי בריחיים שלה ביום טוב ולא ידעתי על מה שיסמוכו).



איסור מוקצה בנוצות העופות

עו. ובענין הנוצות של עוף, מורי זלה''ה היה מזהיר לבני ביתו שלא למרוט הנוצה של העופות כי אם במקום שמניחים אותן שמה שלא לטלטל אותם דלא דמו לעור דחזי למזגא עליה.



אזהרה שלא לנפוח האש במפוח כ''א בשפופרת

עז. ועוד ראוי להזהר מה שאסרו חכמים שלא לנפוח האש במפוח אלא בשפופרת, ובמפוח של בעלי בתים על ידי שינוי דווקא מותר אבל כדרכו אסור.



פרטי דינים בחשש מכבה ביום טוב

עח. וצריך להזהר כשמסיקים האש ביום טוב שלא להוציא פחם שאחזה בו האש מהמדורה מפני שהוא דומה למכבה, וכתב המרדכי דמותר ליקח פחם או עץ הדולק מצד זה של מדורה להניחו בצד אחר הואיל ואינו מכוין כבוי, ואגודה של פחמים שהודלקה במדורה כל עץ שלא אחזה בו האש מותר לשומטו, ואינו דומה למסיר שמן מהנר שהוא אסור משום מכבה דהתם הפתילה הדולקת יונקת מכל השמן וכל מה שאתה מסלק אתה מכחישו ומכבה מה שאין כן כאן כל אחד דולק בפני עצמו.



דין שימוש ביו''ט בעצים העומדים להסקה

עט. ומפני שסתם עצים אין עומדים אלא להסקה אסרו חכמים לסמוך הקדירה בבקעת עץ דהוי מוקצה לדבר אחר, ורבים לא השגיחו בזה.



דין שימוש ביו''ט שני בלפידים שכבו מיו''ט א'

פ. ולפידים שנשארו מיום טוב ראשון שכבו מותר לחזור ולהדליקם ביום טוב שני אפילו ביום טוב שני של ראש השנה או ביום טוב שלאחר השבת, ולא אמרינן שכיון שהודלק פעם אחת הוכנו להיות יותר טובות ונוחים להדליק בפעם שניה והוה ליה שבת מכין ליום טוב או יום טוב מכין לחברו, דהא לא חשיב הכנה דלא חשיב הכנה אלא כשמכין דבר שלא היה בעולם אכל הכא שגופי הלפידים הם בעולם אלא שמתקנם קצת על ידי ההדלקה הראשונה הוי כמו אפייה ובשול דלא מקרי הכנה כיון שאינו מתקן אלא דבר שישנו בעולם כבר, הכי נמי גבי שיורי הלפידים דלצורך היום מתתקנים.



בשיעור היתר מלאכת אוכל נפש ביו''ט

פא. ואסור לאפות ולבשל או לשחוט ביום טוב אלא מה שהוא צריך ליומו משום כבוד יום טוב כמו שנאמר אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם, אבל מה שהוא צריך ליום מחר שאחר היום טוב אסור לתקנו דמאי שנא משאר מלאכות שאינן לצורך אוכל נפש שאסורין בין שיום מחרתו הוא שבת בין שהוא חול בין שהוא יום טוב שני של גליות ואפילו בשני ימים טובים של ראש השנה, ואף על גב דקדושה אחת הן הני מילי להחמיר ולא להקל.

פב. אבל אמרו חכמים ממלאה אשה קדרה בשר אף על פי שאינה צריכה אלא חתיכה אחת, ואפילו אחר שהניחה על האש מותר להוסיף בשר על בשר, ואף אם הבשר היתה בקדירה קטנה שרי ליתנה בקדירה גדולה ולהוסיף עליו כדי שיהא שמן, אכן צריך להזהר שלא תאמר בפירוש זה לצורך מחר שאם תאמר בפירוש יש איסור בדבר.



מנהג נשים יקרות לבשל מערב יו''ט לצורך יו''ט שני

פג. ונשים יקרות כדי שלא להביא עצמן לידי מדה זו, זריזות לבשל מערב יום טוב מה שצריכות לליל שני כדי שלא לבא להכשל באיסור של יום טוב, ואם שגגה האשה ובישלה לצורך מחר מותר כהסכמת רוב הגדולים ז''ל, ואחר אכילה אינה יכולה לבשל ולומר אוכל ממנה כזית דהוי הערמה ולא התירו רק קודם אכילה.



דין הכנה מיום טוב לחבירו

פד. ומהרי''ל ז''ל כתב דאסור להדיח קערות גם כן מיום טוב לחברו, ואיתא במרדכי פ''ב דביצה דר' יואל התיר לאפות ביום טוב לצורך ברית מילה שחל להיות ממחרת והיה יום אידם שלא היו יכולים לאפות אם לא ביום טוב ולא היה די בתנור אחד והתיר לאפות שתי פעמים מפני שצריכות פת אחת מכל תנור ותנור לשנים ושלשה ישראל.

(א''ה, בספר מ''א ז''ל כתב דבגמרא חולק עליו וכתב די''ל דדוקא בפת החמיר מפני שצריך כל ככר טרחא ותקון בעצמו אבל בקדירה דחד טרחא הוא שרי ע''כ).



בדין בישול ביו''ט לצורך גוי

פה. ועוד יש להזהר במה שהקלו רבים מבני ישראל להזמין גוים ביום טוב בקרב ביתם ומבשלים לצורך גוים ביום טוב, והוא דין מבורר בגמרא שאסור לבשל לצורך גוים ביום טוב ולפיכך אסור להזמינו שמא ירבה בשבילו, ובגוי שבא מאיליו איפלגו רבוותא דלהרמב''ם ז''ל שרי להאכילם עמו ולא חיישינן שמא ירבה בשבילו והטור חולק עליו.

וירא שמים יוציא עצמו מפלוגתא ואם בא אצלו יאכילהו בלא הזמנה והפצרה, ולא יפציר בו שיאכל אצלו אף על פי שבא מאיליו דכיון דחפץ בו ומזמינו אסור דמה לי מזמין דרך שליחות לביתו או שיזמין אותו אחר שבא מאיליו.

(א''ה, עיין בט''ז סימן תקי''ב שהכריע כן להלכה).

פו. ומכל מקום האוסר לא אסר אלא כשאוכל עמו על השולחן שמא ירבה בשבילו אבל כשאינו אוכל עמו אלא שנותן לו חתיכת איזה דבר מותר דליכא למיחש שמא ירבה בשבילו, ואם יודע שהגוי יבא לביתו יזהר שלא ירבה בשבילו כמו שהאריך בכל זה רש''ל ז''ל.



דין עשיית מוגמר ובישול מים לרחיצה ביו''ט

פז. ועוד יש להזהר במה שהקלו רבים מעמי הארץ לפזר מיני בשמים על הגחלים ביום טוב, ואסור לעשות כן אפילו מכוין לכבוד שמחת יום טוב להריח בהן דהוי דבר שאין שוה בכל נפש אלא למעונגים, דכתיב אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם ודרשו חכמים דבר השוה לכל נפש אדם הוא לבדו יעשה לכם אבל דברים שאין הכל צריכים להם אלא קצת בני אדם אסור לעשותו ביום טוב.

פח. אכן התירו להחם מים לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו ביום טוב שחל להיות בערב שבת לכבוד השבת דהוי דבר השוה בכל, ואף על גב שאין זה צורך אכילה הא אמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך אוכל נפש.

פט. וכתב רש''ל דמותר למי שרגיל במוגמר בתוך ביתו מפני כבוד שמחת יום טוב להביא כלי מלא נקבים ומכסים אותו בערב יום טוב ופוקקים נקביו וביום טוב פותחים הנקבים ונמצא הבית מתגמר ואפילו בשבת מותר.



איסור הולדת ריח ביום טוב

צ. (א''ה, כתב בט''ז סי' תקי''א ראיתי בקצת קהלות ששופכין שמן של ריח לתוך המים ביום טוב לצורך נטילת ידי הכהנים ואיסורא עבדי דמוליד ריחא במים, ואפילו אם יתנו השמן במים מערב יום טוב מכל מקום מולידין ריח בידי הכהנים ע''כ.

צא. ועיין בהלכות קטנות ח''ב סימן ב' אוסר הרחיצה במי הוורד פניו ידיו וזקנו דבשערו איכא אולודי ריחא וגם כשיגע בשידיו שרויות במי הוורדים על בגדיו מוליד ריחא בבגד, אמנם מדברי רש''י פרק ב' דביצה ריש דף כ''ג נראה דלא אסיר אלא במכוין לאולודי ריחא הא לאו הכי שרי דכיון דלא אסיר אלא מדרבנן ולא מכוין אפילו פסיק רישיה מותר וכמו שכתב תרומת הדשן סי' ס''ו).



יזהיר בני ביתו מהאיסורים השכיחים ביו''ט

צב. ויתר משפטי דינים בזה שוו יום טוב ושבת יחדיו בשיעוריהם, ויותר מהמה בני הזהר לבלתי חלל קדושת יום טוב רב הקדש חס ושלום, כי על כן אף שמשפטיו מתבארים לעיני כל משכיל אספתי בעומרים בקצת משפטים אשר יפול בהם השגיאה לרבים מעמי הארץ, ולרגל המלאכה אשר לפני לא זזה ידי מהעתיק קצת מהן בקצרה למען יהיו לטוטפות בין עיני כל ההוגה בחבורינו זה, ולמען עשות סעודת יום טוב על טהרת הקדש לבלתי היות שם ערוב השגיאה.

ומצוה על כל החרד אל דבר ה' לומר בתוך ביתו ערב יום טוב פרטי הדבר שיש בהם איסור ביום טוב לבלתי יכשלו בכמה איסורים אשר בהן כשלו רבות שלא ברצון חכמים, והקולר תלוי בצואר בעליהן כי נשים זריזות המה ולא ישלחו בעולתה ידיהן אפס כי עז אהבתן עם שמחת יום טוב ויחשבו דמצוה קא עבדי מפני שמחה של יום טוב, ואמנם אין לאדם לפשוט ידו בדבר איסור מפני שמחת יום טוב דהוי מצוה הבאה בעבירה כמ''ש למעלה.



להביא עניים ביו''ט לסעוד על שולחנו

צג. ואשרי הגבר לו ישים אלהים מעוזו ואת ענייו ירחם לחומלה עליהם בראש שמחתו, ואם אפס מקום איתו להביאם הביתה בלילי יום טוב לא יעבור מלהיות בימים עניי בני תורה סביב לשולחנו איש לפי שיעורו כי הוא תועלת עצום בחגים ובמועדים ובשמחתו בל יתערב זר.



לקט לימודי זוהר לסעודות היום לכל מועדי השנה

צד. ונפשו לו תשבע מלהגות לבו תבונות על שולחנו מעניינו של יום וני''שא בם את השולחן.

בפסח, יום טוב ראשון בזוהר פרשת אמור דף צ''ה ע''א בחדש הראשון וכו' עד דף צ''ו ע''א ואנשינא מילי, ובסעודת יום שני בפרשת אמור דף צ''ז ע''א רעיא מהימנא והניף את העומר ודברי הזוהר שם עד עמוד ב' ואתחברו במלכא קדישא.

צה. ביום שביעי של פסח, בזוהר פרשת וירא דף קי''ג ע''א רבי חייא פתח ויראני את יהושע עד עמוד ב' באתר חד ולא אתפליג, ובסעודת יום שני בזוהר פרשת תולדות דף קל''ט ע''א מתני' תנן ד' רוחות העולם עד סוף דף ק''מ ע''א כמים לים מכסים.

צו. בשבועות , בסעודת יום ראשון יהגה בזוהר פרשת אמור דף צ''ז ע''ב ת''ח כל בר נש דלא מני וכו' ורעיא מהימנא פקודא בתר דא וכו' עד דף צ''ח ע''ב מאן קאים קמי סיני, ובסעודת יום טוב שני בפרשת פנחס דף רנ''ג ע''א רעיא מהימנא וביום הבכורים עד דף רנ''ה ע''א שבע שבתות תמימות תהיינה כל חד עם שית יומין דיליה.

צז. בראש השנה, בסעודת יום ראשון יהגה בזוהר פרשת אמור דף צ''ח ע''ב בחדש השביעי ורעיא מהימנא עד דף ק''א ע''א באורך נראה אור, ובסעודת יום שני בפרשת פנחס דף רל''א ע''א אמר רבי יהודה לימא לן מר מאילין מילין דר''ה וכו' כל הזוהר עד דף רל''ב ע''ב זכאה חולקי דזכינא להאי ולמחמי דא בעיני.

צח. בסוכות , בסעודת יום טוב ראשון בזוהר פרשת תצוה דף קפ''ו ע''ב וכד ישראל אינון בט''ו עד סוף הפרשה, ובסעודת יום שני יהגה בזוהר פרשת נח דף ס''ג ע''ב עד דהוו אזלי חמו חד יודאי וכו' עד דף ס''ד ע''ב ורב שלום בניך.

צט. ובשמיני חג עצרת בזוהר פרשת ויחי דף ר''ך ע''א תא חזי כד אתער דינא בעלמא וכו' עד דף רכ''א ע''א חדוותא דיליה בישראל, ובסעודת יום טוב שני בזוהר פרשת תרומה דף קל''ה ע''א וזאת התרומה וכו' עד סוף העמוד דהוא אחד ושמו אחד.




להזהר מן השכרות בסעודת יום טוב

ק. ושוב אחר הלימוד ידברו בשיר לפני מזבח ה' כמו שנתבאר הטעם בסעודת הלילה, והחכם עיניו בראשו שלא למשוך ביין את בשרו יותר מדאי מפני תפלת המנחה דהלכה רווחת היא שכור המתפלל תפלתו תועבה.

וכבר העתקנו בסעודת הלילה דברי הרמב''ם שכתב, וכשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל לא ימשוך ביין ובשחוק ובקלות ראש ויאמר שכל מי שיוסיף בזה ירבה במצות שמחה, שהשכרות והשחוק הרבה וקלות ראש אינם שמחה אלא הוללות ולא נצטוינו אל ההוללות והסכלות אלא על השמחה שיש בה עבודת היוצר.



ציונים והערות לפרק ג

30. מגילה דף כ''ג ע''א. 31) זוהר ויקהל דף ר''ה ע''ב. 32) תנדא''ר פי''ג אות ט''ו. 33) תקו''ז תקון ו' דף כ''ב ע''ב. 34) תענית דף כ''ז ע''ב. 35) מגילה דף כ''ג ע''א. 36) תהילים מזמורים כ''ג, ס''ז. 37) סוכה דף כ''ז ע''ב. 38) ברכות דף ל''א ע''ב. 39) קדושין דף נ''ט ע''א. 40) ירושלמי שבת פט''ו ה''ג. 41) זוהר האזינו דף רצ''ב ע''א. 42) זוהר שלח דף קע''ג ע''א. 43) סנהדרין דף ק''א ע''א. 44) סוכה דף כ''ז ע''ב. 45) רמב''ם הל' יו''ט פ''ו הי''ט. 46) פסחים דף ס''ח ע''ב. 47) סנהדרין דף כ''ו ע''ב.





פרק ד - תוכחות ודרוש למועדים - דיני יום טוב



מצוה לראשי העם לדרוש הלכות חג בחג

א. מצות הדרשה לראשי עם קדש גדלה במעלתה ביתר הימים, ויתר גדול מאד שגבה בקרב החגים והמועדים אשר קרן השן מועדת בהם ועלולים לבא לידי תקלה מתוך האכילה והשתיה מרובה, ועל כן יש לכל ראשי עם הקדש לקבץ כל אחד בקהלתו אנשי עדתו ולדרוש להם את חוקי האלהים ואת תורותיו הלכות רגל ברגל והוא מה שאמרו בש''ס, 48 תניא משה תיקן להם לישראל שיהיו שואלין ודורשין בעניינו של יום הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת והלכות חג בחג.



חובת הציבור בשמיעת הדרשה

ב. ובימי חכמי הקדמונים היו יושבים עד חצי היום לשמוע הלכות יום טוב, ומעשה בר' אליעזר 49 שהיה יושב ודורש בהלכות יום טוב יצאת כת ראשונה אמר הללו בעלי פטסין כלומר שהכינו להם חביות גדולות ולפיכך מהרו לצאת ולא רצו ליגע בתורה אלא אוכלין ושותין יצאת כת שניה אמר הללו בעלי חביות יצאת כת שלישית אמר הללו בעלי כדין יצאת כת רביעית אמר הללו בעלי לגינין יצאת כת חמישית אמר הללו בעלי כוסות התחילו כת שישית לצאת אמר הללו בעלי מאירה שהיה בית המדרש מתרוקן מאד וגנאי הדבר וקשה בעיניו, נתן עיניו בתלמידים והתחילו פני התלמידין להשתנות, אמר להם לא לכם אני אומר אלא להללו שמניחין חיי העולם הבא ועוסקים בחיי שעה.

הנה שאף שכוונת היוצאים היתה מפני כבוד יום טוב לאכול ולשתות קראן בעלי מאירה דהלכתא כרבי יהושע דאמר חלקהו חציו לה' וחציו לכם, והמה לא נתנו חלק הראש אל הנפש היפה כמשפט לאוהבי שמו כמו שנאמר צדיק אוכל לשובע נפשו אחר שנפשו שבעה לה מתורה ותפלה.



תוכחה למזלזלין בשמיעת הדרשה

ג. והן עתה בדורות הללו שערבה כל שמחה ופאר התורה ואין הדרשה רק אחר הסעודה, יש לכל איש ישראל לשקוד על בתי כנסיות ובתי מדרשות לשמוע אל דבר ה' שלא להיות מכלל בעלי מאירה, והדברים קל וחומר אם כשהקדימה הדרשה אל הסעודה הממאנים לשמוע הדרשה היו בעלי מאירה כל שכן עתה אחרי אכלם כדי שובע נפשם שכל המתרשל בענין ופונה לבו לבטלה יואר חס ושלום בלי ספק.

ואין לאדם להאריך על שולחנו יותר מדאי וכן לא יגרה בשינה לתת מקום לחדוות ה' וכל הקודם זכה ישא ברכה, אשר באמת לזאת יקרא שמחה וששון ליהודים כי בזה שמו יתברך יתעלה ויתקלס, כאשר חכמים הגידו 50 שאמר הקדוש ברוך הוא למשה עשה לך קהלות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת והלכות חג בחג כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהלות ללמוד וללמד ולהורות לישראל דברי תורה איסור והתר כדי שיהא שמי הגדול מתקלס בין בני.



סגולת הדרשה למחילת עונות ובפרט בימי הרגלים

ד. ולכן יאותה לאישי ישראל להתאסף ברוב עם אל קהלתם ברוב ששונים בצופם אל גודל מעלתם בהיותם סרים אל משמעתו של החכם הדורש אשר יש בו גם מסגולת מחילת עונותם כאשר חכמים הגידו במדרש אגדה, 51 נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם אמר ר' סימון מתעלה שמו של הקדוש ברוך הוא בעולמו בשעה שישראל נכנסים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ונותנין שבח וגדולה להקדוש ברוך הוא.

ואמר ר' ישמעאל באותה שעה כששומעין האגדה מפי החכם ואחר כך עונים אמן יהא שמיה רבה באותה שעה הקדוש ברוך הוא שמח ואומר למלאכי השרת בואו וראו עם זו יצרתי לי כמה הם משבחין אותי באותה שעה מלבישין אותו הוד והדר לכך נאמר ברוב עם הדרת מלך, ובמדרש שוחר טוב הוסיפו עוד 52 זה לשונו, בשעה שהחכם יושב ודורש לפני הצבור ועונין עליו אמן יהא שמיה רבה אפילו אם נחתם גזר דינם אני מוחל להם ומכפר עונותיהם של ישראל ע''כ.

ואם ביתר הימים תגדל מעלת סגולה זו עוד תוסיפי לגבהה בקרב החגים והמועדים אשר כולם קדושים ובתוכם ה' יושב על כסא דין כמו שאמרו, 53 בארבעה פרקים העולם נידון בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן וכו' בחג נדונין על המים, שהרי אף אם נחתם גזר דינם יש בו מהסגולה לקרוע גזר דינם כאמור במאמר, וכל שכן שבעת המשפט בבואו לחתום גזר דינם אם המצא ימצא בם פאר הסגולה הזאת להקהיל קהלות ברבים לשמוע אל דבר ה' יחוננו ולא תחול עליהם שום גזרה רעה ועליהם תבא ברכת טוב להוציא לאור משפטם.



אזהרה לדרשנים שאין דורשין בהלכות ותוכחות

ה. ואולם כבר הודענו בחבורינו זה אשר אפס לא תהיה תפארת הסגולה הזאת רק כשיהיה דברי הדרוש רובו למעשה כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה דהיינו להודיע להם חוקי האלהים ותורותיו, לא כמו שנתפשט מקרוב לדרוש כל דרשות בהגדות ולא בדינין והלכות כל עיקר להראות את עצמו שהוא חכם ויודע לדרוש פסוק או מאמר בכמה פנים, וכבר צווחו על זה כי כרוכיא קמאי דקמאי.



לסדר הדרוש מאגדות והלכות ותוכחות

ו. ואיש התמים ארחות צדיקים ישמור, יאחוז מזה וגם מזה אל תנח ידו לדרוש שליש בפשטים מתוקים בנויים על הקדמות אמיתיות ושליש בהלכות ושליש בתוכחות מוסר אשר היא היתה לראש פנה כל הימים, ויתר גדול מאד בחגים ובמועדים לפי כי המה ימי דין ומזונות וחיי האדם תלויים בהם.



כשהתוכחה בעולם נחת רוח בעולם וח''ו להיפך

ז. ואמרו בראשון דתמיד, 54 כל זמן שהתוכחה בעולם נחת רוח בא לעולם טובה וברכה באים לעולם שנאמר ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב, ובסגולת התוכחת בעת המשפט על הטובה והברכה אל העולם יגברו הרחמים ויצא לאור משפטם, וכן בהפכו העדר התוכחת היא תהיה שורש פורה רוש ולענה לפקוד עליהם עונות ראשונים ולהתחייב בדין ונמצא כל העולם מוטלים ברעב ובצמא ובחוסר כל חס ושלום.

ועל כן כתב הרמב''ם 55 שחייבים בית דין להעמיד שוטרים ברגלים שיהיו מסבבים ומחפשים בגנות ובפרדסים ועל הנהרות כדי שלא יתקבצו לאכול ולשתות שם אנשים ונשים ויבואו לידי עבירה, וכן יזהירו בדבר זה לכל העם כדי שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם לשמחה ולא ימשכו ביין פן יבואו לידי עבירה ע''כ.



חומר החוטא בימי החגים

ח. כי אף שחיוב זה שוה בכל ימות השנה אבל יגדל החיוב יותר ברגל מפני כי המשפט לאלהים הוא, והחוטא בקרב אותם הימים חמור יותר לפי כי הואיל והעולם תלוי ועומד בדין הרי אמרו, 56 לעולם יראה אדם את עצמו ואת כל העולם כאילו חציו זכאי וחציו חייב זכה הכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות ואם לאו הכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה, נמצא שהחוטא אז חמור מאד באשר הוא חב לעצמו וחב לאחרים עמו.



סדר הדרוש לחג הפסח - תוכחה על עון הגזל

ט. ובפסח שנידון העולם על התבואה יוכיח למישור לעדתו ויודיע אליהם העונות אשר עליהם התבואה לוקה, הוא מה שאמרו בשני דשבת, 57 בעון גזל הגובאי עולה והרעב הווה ובני אדם אוכלין בשר בניהם ובנותיהם שנאמר שמעו את הדבר הזה פרות הבשן אשר בהרי שומרון העושקות דלים הרוצצות אביונים, וכתיב הכיתי אתכם בשדפון ובירקון כו' ותאניכם וזיתכם יאכל הגזם, וכתיב יתר הגזם אכל הארבה ויתר הארבה אכל הילק ויתר הילק אכל החסיל, וכתיב ויגזור על ימין ורעב ויאכל על שמאל ולא שבעו איש בשר זרועו יאכלו אל תקרי בשר זרועו אלא בשר זרעו וכו', אשר עון זה הוא עון מכאיב הגוף והנפש וכלתו ואת עציו ואת אבניו.

י. ומי שנכשל בעון זה הלא הורס יסודות התורה ועיקר שורש האמונה שכל מצוות התורה תלויות בה, ובפרט בגזל של רבים שאינו נזהר לשלם חוקו עם יתר חביריו אנשי מקומו שהוא עון פלילי שיש בכלל הרבים עניים יתומים ואלמנות ועומסים עליהם עול משא מלך ושרים, וכל גזל נפטר בתשלומין לא כן הגוזל מן העני שלא יפטר בתשלומין וחייב מיתה בידי שמים כמו שנאמר אל תגזול דל כי דל הוא כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש, ולא עוד אלא שחב לאחרים איתו שהגובאי עולה והרעב הווה ונמצאו העניים והאביונים האומללים מוטלים ברעב בעוונו, ובמקומו יתבאר פרט זה בארוכה.



בחומר עיוות הדין ובהיתר הפוסקים להעמיד דיינים בעלי בתים

יא. עוד אמרו שם, בעון עינוי הדין ועיוות הדין וקלקול הדין ובטול תורה חרב וביזה רבה ודבר ובצורת בא ובני אדם אוכלין ואינן שבעין ואוכלין לחמם במשקל דכתיב והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית וכתיב בשברי לכם מטה לחם ואפו עשר נשים וכו' ואין ברית אלא תורה שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה וכו' וכתיב יען וביען במשפ''טי מאסו.

יב. והנה מפני צורך שעה אמרו חכמים, 58 בית דין מכין ועונשין שלא מן התורה אבל לא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה, ומזה נשתרבב המנהג ברוב תפוצות ישראל לעשות פרנסים ומנהיגים שיהיו דנין לפי הענין ולפי התקונים והם נקראים פסקי בעלי בתים, וכן כתבו הפוסקים ז''ל, עיירות שאין בהם חכמים הראויים להיות דיינים וכדי שלא ילכו בערכאות של גוים התירו שיהא ביניהם בית דין של ישראל אף על גב דלא גמירי דינא ע''כ.

אכן נשתרבב מזה דור אחר דור שאף היכא דאיכא דגמירי דינא ממנים לאנשים משוללי ההשכלה דלא גמירי דינא ודנין כפי אוות נפשם לא לפי הדין ולא לפי התקונים, פעמים מפני הכבוד ופעמים מפני אהבה וקורבה ופעמים מפני היראה, ועבירה גוררת עבירה שדבר זה גורם מחלוקת בישראל כי כל אחד רוצה להיות מנהיג להשתרר על חברו ולא שחברו ישתרר עליו.

יג. ומורי כתב בפסקיו וקרא תגר על פסקי בעלי בתים וז''ל, ובעיני הם גרועים מדיניהם של גוים כי לדיניהם יש סדר ובפסקי בעלי בתים אין סדר כי לדין אחד פעמים לזה מזכין ופעמים מחייבין, פעמים במתכוין להזיק ופעמים שלא במתכוין וכו' עכ''ל, על כן מהראוי הוא שגדולי הדור יפקחו בזה ויעשו תקונים שהמנהיגים לא יסורו מדין תורה, או במקום שצריך לעשות סייג יתנהגו לפי התקון ולא לדון בלי טעם כאוות נפשם ומכל שכן חלילה וחלילה לעבור על דברי תורה.



דברי הרעיא מהימנא על מעוותי הדין ועל שלטון ערב רב ביראי ה'

יד. וברעיא מהימנא פרשת נשא דף קכ''ה ע''ב האריך בענין זה וזה לשונו, חכמת סופרים תסרח בינייהו בכל קרתא וקרתא ובכל אתר דישראל מפוזרין בינייהו בין מלכוון ואתהדרו אינון ערב רב רעיין על ישראל עאנא דקודשא בריך הוא דאתמר בהו ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם ולית לון יכולת למעבד טיבו עם תלמידי חכמים ואנשי חיל ויראי חטא מסובבים מעיר לעיר ולא יחננו ומחרימין ערב רב ביניהון דלא יהבון לון באתרין סגיאין אלא דבר קצוב דלא יהא תקומה לנפילו דלהון ואפילו חיי שעה.

וכל חכמים ואנשי חיל ויראי חטא בצערא בדוחקא ביגונא חשיבין ככלבים בנים המסולאים בפז איכה נחשבו לנבלי חרש בראש כל חוצות דלא אשראין אכסניא בינייהו ואינון ערב רב עתירין בשלוה בחדווא בלא צערא בלא יגונא כלל גזלנין מארי שוחד דאינון דיינין רישי עמא כי מלאה הארץ חמס מפניהם עלייהו אתמר היו צריה לראש, באומאה עלך זמנא תניינא בחיי ה' צבאות אלהי ישראל יושב הכרובים דכל מילין אילין לא יפלון מפומך בכל יכלתך למללא קמי קודשא בריך הוא ולאחזאה דוחקא דילהון ע''כ.

הנה כל דבריו כגחלי אש על דייני בעלי בתים הדנין את ישראל צאן מרעיתו יתברך במשפט מעוקל, וקראן גזלנים מארי שוחד כי מלאה הארץ חמס מפניהם להיות דלא גמירי דינא ודנין כאוות נפשם לא לפי הדין ולא לפי התקונים אשר גבלו ראשונים ראשי אלפי ישראל ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים וגם על דייני בעלי בתים אלו.



פורעניות באות לעולם בשביל דיינים שאינם מהוגנים

טו. הוא מה שאמרו בפרק כל כתבי, 59 תניא ר' יוסי בן אלישע אומר אם ראית דור שצרות רבות באות עליו צא ובדוק בדייני ישראל שכל פורענות שבא לעולם לא באה אלא בשביל דייני ישראל שנאמר שמעו נא זאת ראש''י בית יעקב וקצי''ני בית ישראל המתעבים משפט ואת כל הישרה יעקשו, וכתיב בונה ציון בדמים ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו וכו', לפיכך מביא עליהם הקדוש ברוך הוא שלש פורעניות כנגד שלש עבירות שבידם שנאמר לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה והר הבית לבמות יער, ואין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו על ישראל עד שיכלו שופטים ושוטרים רעים מישראל שנאמר ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סיגיך וגו' ואשיבה שופטיך כבראשונה.



חובת חכמי הדור לפקח על דיני הדיינים

טז. ודי בזה הערה לראשי עם הקדש פרנסים ומנהיגי ישראל להיות דיניהם דין על פי התורה ועל פי תקוני הראשונים לא יעדרו דבר לבל ימצא בכנפם דם נפשות אביונים והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם, ומחוייבים חכמי הדור להתאמץ בענין זה כמו שאמרו בזוהר רות 60 זה לשונו, דיינא אית ליה למרדף בתר עובדי מתא דלא יימא דיינא אנא למידן בין גברא לחבריה ולא יתיר אלא כל עובדי מתא תליין על קולריה ואי אטים עינוי מעובדי מתא איהו אתפס בחובייהו ובשעתא דדינא אתער על עלמא איהו אתדן בקדמיתא ע''כ.

ועל כן חיוב המוטל על חכמי ישראל להשגיח בדיניהם של הפרנסים והמנהיגים שלא יעקשו את הישרה ויודיעו אליהם עונשי הדברים כאשר המה, והיראים והחרדים אל דבר ה' יהיה להם תנאי מפורש בעת שממנין אותו לראש על העדה שישגיח בכל מעשי העיר ובלעדו לא ירים איש את ידו לדון דין מדעתו שלא ברצון חכמים ועליהם תבא ברכת טוב.



עוונות הגורמים חרפת רעב

יז. ועוד יש שלשה עונות אשר כל אחד מהם יהיו סיבה אל חרפת הרעב כמו שאמרו בפרק הערל, 61 ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחר שנה, שנה ראשונה אמר להם שמא עובדי ע''ז יש בכם דכתיב ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם וכו' ועצר את השמים ולא יהיה מטר, שנייה אמר להם שמא עוברי עבירה יש בכם דכתיב וימנעו רביבים ומלקוש לא היה ומצח אשה זונה היה לך, שלישית אמר להם שמא פוסקים צדקה ברבים יש בכם ואין נותנים דכתיב נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר וכו', ועל כל אלה יביא אלהים במשפט בפסח על התבואה ולכולם בשם יקרא המוכיח לקהל עדתו.



האוכל עם הגוי כעובד ע''ז, ואיסור שותפות עם גוי

יח. והנה על הע''ז כבר אמרו בפ''ק דע''ז, 62 תניא רבי ישמעאל אומר ישראל שבחוץ לארץ עובדי ע''ז בטהרה הם כיצד גוי שעשה משתה לבנו וזימן כל היהודים שבעיר אף על פי שאוכלין משלהם ושותין משלהם ושמש שלהם עומד לפניהם מעלה עליהם הכתוב כאילו אכלו מזבחי מתים שנאמר וקרא לך ואכלת מזבחו, ופריך ואימא עד דאכיל אמר רבא אם כן נימא קרא ואכלת מזבחו מאי וקרא לך משעת קריאה.

יט. ובכלל זה גם כן הא דאמרינן בפרק ארבע מיתות, 63 אמר אבוה דשמואל אסור לאדם שיעשה שותפות עם הגוי שמא יתחייב לו שבועה ונשבע בע''ז שלו והתורה אמרה לא ישמע על פיך וכו'.



אסור לישראל לומר שהוא גוי כדי להציל גופו וכ''ש ממונו

כ. ובר מן דין אשר רבים מעמי הארץ התירו לגלח פאתם וללבוש בגדי גוים שלא יכירום שהם יהודים וכשהם הולכין בדרכים להמלט מהמכס או כרג''א אומרים שהמה גוים, וזה אפילו כדי שלא יהרגוהו נאסר כמו שכתב הרא''ש בריש פ''ב דע''ז, וכל שכן כשבא להפטר מכרג''א וכיוצא שאסור.



תשובה שנהג אחד שניצל בהעיד עליו הגוי שאין הוא יהודי

כא. וכבר נשאלו הראשונים על דבר ישמעאלים ויהודים שהיו הולכים בדרך בשעת הגזרה ופגעו בהם פריצים וחקרו אותם מרחוק אם יש ביניהם יהודים וכיוון היהודי בלבו אם ישאלו יאמר להם האמת, והישמעאלים אומרים מה אתם סבורים אין כאן שום יהודי בינינו וניצול היהודי, ועל שלא אמר אתה משקר היה לב היהודי נוקפו ואמרו חכמים דאין ליהודי עון אשמה בזה הואיל ולבו היה לשמים, ולרווחא דמלתא מפני שהיה לבו נוקפו אמרו שיתענה שני וחמישי ושני, ומה יענו ליום פקודה האנשים החטאים ההם בנפשותם אשר במרד ובמעל כחשו ביהדותם להיות ככל הגוים מפני דררא דממונא, אויה להם אהה עליהם.



תוכחה למתרפאים במעשה שדים

כב. וגם עון החמור אשר נשתרבב ברבים מעמי הארץ ונשותיהם יותר מהם אשר מתרפאים במעשה שדים ומקטירים להם והם עובדי ע''ז בפרהסיא ואין מוחה בידם, וחייבים כל רועי ישראל להיות עיניהם פקוחות על כל אלה לבל תהיה לפוקה ולמכשול ליקח חרפת רעב בעונם.



תוכחה למבזה את המועדות

כג. ומזה אשר חכמים הגידו, 64 כל המבזה את המועדות כאילו עובד ע''ז שנאמר אלהי מסכה לא תעשה לך וסמיך ליה את חג המצות תשמור, ופירש רש''י שנוהג מנהג חול בחול המועד, ולפיכך צריך להודיען לרבים מבני ישראל עונשן של דברים ויתנו לב לשוב.



תוכחה לבנות ישראל על הצניעות

כד. גם עון השני ומצח אשה זונה היה לך, אני הגבר ראה בעוני עמי רבות בנות ההולכות כחוקות הערלים במצח אשה זונה בשוקים וברחובות ומכשילות את הרבים במראית העין וחזקה שליח עושה שליחותו.

ואם בפנויות רע ומר המעשה עוד יגדל הכאב בנשואות ההולכות כמשפט הבנות הבתולות ולא שמרו דת יהודית והתירו לגלות שערן כשיעור פאת נכרית, ויתר איסורים עד שאין הפה יכולה לדבר ולא האזן יכולה לשמוע את אשר הפריזו על המדה רבות בנות בערי הפ''ראנקייא ללכת במחול עם האנשים יד ביד מלובשות ומקושטות כמשפט הבנות של הערלים בתפארת הקלגסים והעכסים נטויות גרון וערום עד בית דדיהם אוי לעינים שכך רואות ואין מוחה בידם.



דברי המדרש על העונש שאירע לבנות ציון שעברו על דת יהודית

כה. אשר עון זה הוא היה שורש פורה רוש ולענה בימי חרבן בית ראשון עד עלות חמת ה' לאמר כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומסקרות עינים וכתיב ושפח ה' את קדקד בנות ציון, ואמרו חכמים 65 דהוו שייפין ברומחין ומהלכין בגסות הרוח, ותלכנה נטויות גרון שהיתה אחת מהן לובשת תכשיטיה והיתה מטה גרונה להראות את תכשיטיה, מסקרות עינים ר' מני דקסרי אמר שהיו מסקרות עיניהם בסיקרא וריש לקיש אמר בקולריא אדומה, הלוך וטפוף תלכנה כשהיתה אחת מהן ארוכה היתה מביאה שתי קצרות כו' והיתה נותנת ברגליה קונדירקון עבה כדי שתראה ארוכה.

וברגליהן תעכסנה, רבי אבא בר כהנא אמר שהיתה צורת דרקון במנעליה (פירוש ואסור משום ע''ז כדשנינו המוצא צורת דרקון) ורבנין אמרי היתה מביאה שפופרת של ביצה והיתה ממלאה אותה אפרסמון ונותנות אותה תחת עקיבה במנעליה וכשהיתה רואה כת של בחורים היתה רופסת עליה והיה אותו הריח מפעפע בהם כארס של עכנא והיה הקדוש ברוך הוא אומר לישעיה מה אלו עושות כאן יקומו ויגלו מכאן.

והיה ישעיה אומר להם עשו תשובה עד שלא יבא עליכם שונאים, אמרו אם יבואו שונאים עלינו מה יהיו יכולין לעשות שנאמר האומרים ימהר יחישה מעשהו למען נראה דוכסיא רואני ונוטל אותי אפרכוס רואני ונוטל אותי היועץ רואה אותי ומושיב אותי בקרון הדא הוא דכתיב ותקרב ותבואה עצת קדוש ישראל ונדעה נדע דמן הוא דקיימא דילן או דיליה, כיון שגדלו העונות באו השונאים והיו מתקשטות ויוצאות לפניהם כזונות דוכוס ראה אותן ונוטלן אפרכוס ראה אותן ונוטלן היועץ רואה אותן ומושיב אותן בקרון.

אמר הקדוש ברוך הוא לא קיימא דילי וקיימא דילהון מה עשה ושפח ה' קדקד בנות ציון ר''א ור' יוסי בר חנינא ר''א אמר הלקן בצרעת ר''י בר חנינא אמר העלה משפחות משפחות של כנים על ראשן, אמר הקדוש ברוך הוא יודע אני שאין אומות העולם בדלים מן הצרעת מה עשה ה' פתהן יערה רמז הקדוש ברוך הוא למעייניהם והיא מוציאה דם וממלא הקרון דם והיה אותו שלטון נועצה ברומח ונתנה לפני הקרון והיה הקרון עובר עליהן ומרמסן ע''כ.



בהעדר צניעות בצורות ומגפות באין לעולם

כו. ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כמזימתן להבזות דת יהודית בעיניהן כשומען את כל הקורות אותן, אשר אין ספק כי ככה יהיה משפטן של בנות ישראל הארורות ההולכות כמשפט בנות הערלים בשית זונות ונצורות לב להיות נלקות כמשפט בנות ציון והיו למרמס לכף רגל השור והחמור בצאת נפשן כי ימותו, וגם בכנפיהן נמצאו דם נפשות אביונים באשר הנבלה הזאת היא המביאה מגיפות וגזרות רעות לעולם, ולמעלה מהן חרפת רעב של מהומה ושל בצורת הבאה ביחוד על עון זה כאשר מעיד הנבואה וימנעו רביבים ומלקוש לא היה ומצח אשה זונה היה לך.



דברי הזוהר בחומר עון אשה המגלה שערה

כז. ובזוהר פרשת נשא דף קכ''ה אמרו, אמר ר' חזקיה תונבא ליתי על ההוא בר נש דשבק לאתתיה דתתחזי משערא דרישא לבר ודא הוא חד מאינון צניעותא דביתא ואתתא דאפיקת משערא דרישא לבר לאתתקנא ביה גרים מסכנותא לביתיה וגרים לבנהא דלא יתחשבון בדרא וגרים מלה אחרא דשריא בביתא מאן גרים דא ההוא שערא דאתחזי מרישא לבר ומה בביתא האי כל שכן בשוקא וכל שכן חציפותא אחרא ובגין כך אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך.

אמר רבי יהודה שערא דרישא דאתתא דאתגלייא גרים שערא אחרא לאתגלייא ולפגמא לה בגין כך בעיא אתתא דאפילו טסירי דביתא לא יחמו שערא חד מרישה כל שכן לבר, תא חזי כמה דבדוכרא שערא הוא חומרא דכלא הכי נמי לנוקבא, פוק חמי כמה פגימו גרים ההוא שערא דאתתא גרים לעילא גרים לתתא גרים לבעלה דאתלטייא גרים מסכנותא גרים מלה אחרא בביתא גרים דיסתלק חשיבותא מבנהא רחמנא ליצלן מחציפו דילהון.

ועל דא בעייא אתתא לאתכסייא בזוותי דביתא ואם עבדת כן מה כתיב בניך כשתילי זתים מה זית זה בין בסיתווא בין בקייטא לא אתאבידו טרפוי ותדיר אשתכח חשיב משאר אילנין כך בנהא יסתלקון בחשיבו על שאר בני עלמא ולא עוד אלא דבעלה מתברך בכלא בברכאן דלעילא בברכאן דלתתא בעותרא בבנין ובני בנין הדא הוא דכתיב הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' ע''כ.

ודבריו 66 כולם נכוחים למבין וכבר הארכנו בחיבור זה בהרבה מקומות בתוכחת זו והרבינו בראיות תלמודיות וגם מהמקובלות אשר כל אחת מהנה תועבה היא ומשרה כחה של לילית, קולה כנחש ילך בקרב איש ולב עמוק וגם הנפש לו תמלא מזוהמתה ואין צורך להאריך עוד בזה כאן.

הנה כל אחת מהנה גורמת רבות רעות וצרות בצאן קדשים עמו יתברך, ואיש על העדה ירעם בקולו קול יללה בקהל רב על עסקי דבר זה ויאיים על הדבר כיד ה' הטובה עליו והכה ארץ בשבט פיו ולא יירא ולא יחת מפניהם ולא ימיש מעשות פרי אם מבעלי היראה הוא כמו שנאמר הכל נשמע את האלהים ירא כו'.

ואשרי הגבר אשר תהיינה עיניו פקוחות להרים מכשול מקרב ביתו וידע כי שלום אהלו.



תוכחה ופסקי דינים מספר ''באר שבע'' בענין קול באשה ערוה

כח. (א''ה, הרב בעל באר שבע כתב תוכחת מגולה זו ז''ל, תוכחת מגולה יפה ומעולה אדבר עם בחורים וגם בתולות זקנים עם נערים ובפרט עם נשים נשואות שהם מזמרות ומשמיעות קול שיר בזמירות שבת עם בחורים זקנים עם נערים יחדיו, ואין איש שם על לב שהיא מצוה הבאה לידי עבירה חמורה לפי שאמרו ז''ל בפרק עגלה ערופה, זמרן גברי ועניין נשי פריצותא זמרן נשי ועניין גברי כאש בנעורת.

כט. ובפרק מי שמתו אמרו, אמר שמואל קול באשה ערוה, ופירשו קצת מן הפוסקים דלענין קריאת שמע קאמר קול באשה ערוה, ודבר ברור הוא דלאו דווקא קריאת שמע אלא הוא הדין כל דבר שבקדושה כמו שכתב המרדכי ז''ל, הילכך אסור לומר דבר שבקדושה בשמיעת קול שיר של אשה, ובעונותינו בין אומות העולם אנו יושבים ועת לעשות לה' הפרו תורתך הלכך אין אנו נזהרים מללמוד בשמיעת שיר נשים ארמאות ע''כ, וכן כתב שם ר''י ומסיק דהני מילי בשעה שמנגנת אבל בשעה שמדברת כדרכה מותר.

ל. ופליאה דעת ממני שהרי אמרו בפרק עשרה יוחסין דרב נחמן אמר לר''י נשדר ליה מר שלמא לילתא אמר ליה הכי אמר שמואל קול באשה ערוה כלומר ואם אשאל בשלומה תשיבני, דמשמע בהדיא דאפילו כשאינה מנגנת ומזמרת אסר שמואל שהרי לאו אורח ארעא להשיב שלום בשיר וזמר, ומשמע נמי דלאו לענין קריאת שמע דווקא אתמר אלא דלשמוע קול האשה קאמר דהוי ערוה.

לא. ועוד נראה לי ברור דהא דקאמר שמואל קול באשה ערוה אין רצונו לומר דווקא באשת איש אלא הוא הדין פנויה, ואף על גב דפשוט הוא, כתבתי להוציא מלבו של חכם אחד שהתיר לשמוע קול פנויה ועיקר יסודו שבנה עליו סברתו הוא לשון הרמב''ם פכ''א מהלכות איסורי ביאה שכתב ואסור לשמוע קול ערוה וכו', הוא סבר כיון שכתב קול ערוה ולא כתב קול אשה כלשון שמואל מריה דשמעתתא שכוונתו לומר דווקא קול אשה נשואה שהיא ערוה ואתי לאפוקי פנויה שאינה ערוה.

ואני אומר לא תאבה לו ולא תשמע אליו דמאי שנא קול באשה ערוה דקאמר שמואל ממה שאמר שמואל גופיה אין משתמשין באשה, וכהנה רבות לאלפים דפשיטא דבעי למיסר בין נשואה ובין פנויה, והא דנקט הרמב''ם אסור לשמוע קול ערוה לאפוקי קול של אשתו דמותר לו לשמוע.

לב. ולכן נכון לכל אשה כשרה יראת ה' בין שהיא נשואה בין שהיא פנויה בתולה או אלמנה שלא תשמיע קול בזמירות ולא בשום דבר בשום זמן כל זמן שמיסב עמה איש שהיא ערוה עליו רק שפתיה יהיו נעות וקולה לא ישמע כלל וכלל, ואף אם היא צנועה גם חסידה ביותר וכוונתה לשמים מכל מקום היא מצוה הבאה לידי עבירה חמורה פן יבא האיש השומע קולה לידי הרהור והרהורי עבירה קשים מעבירה עצמה, והיא צריכה להזהר שלא יכשלו בני אדם על ידה כההיא דפרק היה נוטל, אמר ר' יוחנן למדנו יראת חטא מבתולה דר' יוחנן שמעה לההיא דנפלה אאפה וקאמרה רבונו של עולם בראת גן עדן ובראת גיהנם בראת צדיקים ובראת רשעים יהי רצון מלפניך שלא יכשלו בי בני אדם).



תוכחה על עון פוסקי צדקה ברבים ואינם נותנים

לג. והשלישית יותר בה הוא עון פוסקי צדקה ברבים ואינם נותנין שנאמר נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר, ואמרו המקובלים כי הפוסק צדקה ברבים הנה באמירתו נברא מלאך אחד אבל לא יגמר הוויתו עד שיתקיים גמר המעשה כנודע שהעושה מצוה אחת קנה לו סניגור אחד, והפוסק צדקה ואינו נותנה נמצא שהמלאך ההוא תלוי ועומד וצער הוא לו עד שיגמר נתינתה.



אזהרה לומר מי שברך בלשון נדבה ולא בלשון נדר

לד. וזה מנהג גרוע מה שנהגו בכמה מקומות ובערי אשכנז יותר מהם שאומר החזן מי שבירך ואומר מי שבירך וכו' הוא יברך את פלוני שנודר כך וכך לצדקה, ולא אריך למעבד הכי שאף אם הם מהנודרין ומשלמין אינו מעשה כשרים כמו ששנינו, 67 כנדרי רשעים נדר דדרכם של רשעים לנדור, כנדרי כשרים לא אמר כלום דאין דרכם של כשרים לידור, כנדבת כשרים הרי זה נדבה.

וכן משמעות לשון חכמים 68 סלע זו לצדקה על מנת שיחיה בני הרי זה צדיק גמור ולא באומר הרי עלי סלע זו לצדקה וכו' אמרו שיהיה צדיק גמור, וכל שכן שהרבה מהם הם מהנודרין ואינן משלמין, וראוי לכל ירא אלהים שלא ידור שום דבר לתת אלא אם יש בידו יתן מיד ואם לאו לא ידור עד שיהיה לו, ואם פוסקין צדקה וצריך לפסוק עמהם יאמר בלשון נדבה.



תוכחה לעשירים המשיבים פני עניים ריקם

לה. ובכלל עון מתהלל במתת שקר הוא ענין עשירי עם הצרים עיניהם על מצות הצדקה וכאשר זה עני קרא אל פתח ביתם קול ברמה נשמע כי ה' מחסהו, ומתהללים במתת שקר ויאמרו כבר קדמו כמה עניים ואביונים ופזרנו הרבה כברכת ה' אלהינו אשר נתן לנו, וזה דרכם לכל עני ועני אשר יקרב אליהן עד אשר יוציאו כל עניי עם הקדש ריקם בהתהללם במתת שקר, עד אשר נועדו העניים יחדיו וידברו ברע עושק אשר עשקם העשיר ההוא ויתמהו איש אל רעהו לאמר הגם אתה חולית כמוני, ויען רעהו גם הוא לאמר וגם אני כמוך ריקם השיבני ובין דא לדא ווי לברא דעלובתא.



תוכחה לעשירים שאין מחזיקין לומדי תורה

לו. וגם מתהלל במתת שקר הם אותם שאמרו ברעיא מהימנא פרשת בהעלותך דף קנ''ג, עתירים דישתארון בהון יתקיים בהון נרפים אתם נרפים נרפים הם באורייתא נרפים הם למעבד טיבו עם מארי תורה ואנשי חיל המסובבים מעיר לעיר ולא יחננו ונרפים הם בכובד המס דאי תימא כבדין אינון בכובד המס ולא עבדין טיבו בגין דא תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה דכובד המס עלייהו ואל ישעו בדברי שקר דאינון משקרי ואמרין דכובד המס עלייהו ובגין דא לא עבדין טיבו אינון משקרן במילולייהו ואמרי דמכובד המס דתכבד עלייהו תבן אין ניתן.



דברי הזוהר במעלת תלמידי חכמים השקולין כשבתות

לז. וכמה מהם המה ממכבדי שבתות ומועדי ה' בשובע שמחות ויבוזו כסף לרוב בעין יפה ככל אשר תתאוה נפשותם ולא חשו להחסיר ולא להעדיף מפני כובד המס אשר עליהם כאשר חשו מלפזר כספם וזהבם למארי תורה.

ולו חכמו ישכילו כי כל כבוד אשר יחלקו למועדי ה' מאפס ותהו נחשב כל כמה שעינם צרה מלתת חלק בראש לבני תורה אשר המה בעצם שבתות ומועדי ה' כמה דאתמר ברעיא מהימנא פרשת צו דף כ''ט, תלמידי חכמים בנוי דמלכא ומטרוניתא אתקריאו שבתות וימים טובים ולית לון מדילהון דלאו אינון בני מלאכה כשאר עבדין בנין דחולין אגרא דילהון בעלמא דין ובעלמא דאתי ולענגא לון בכל מיני מאכל ומשקה ולאוקרא לון בלבושין שפירין כגוונא דשבת כמה דאתמר ביה כבדהו בכסות נקיה כל מה דעבד בר נש לשבתות וימים טובים אית למעבד לון ומאן דמחלל לון חייב סקילה הכי מאן דאשתמש בתגא חלף והכי הוא המשתמש במי ששונה הלכות דמחלל תורתיה וכל שכן דמבזה ליה כאילו מבזה שבתות ומועדות ואוקמוה מארי מתניתין כל המבזה את המועדות כאילו כופר בעיקר עכ''ל.



סגולת צדקה ברגלים וחומר המזלזלים בה

לח. ואם רע ומר המעלים עין מן הצדקה ביתר הימים עוד יגדל הכאב ברגלים כאשר הובא אצלינו בפרק א' בשם הזוהר, ומה גם כי המשפט לאלהים הוא על התבואה וכו', וכאשר עשו בני ישראל לתמוך עניי עם הקדש ברגלים מעין לקט שכחה ופאה מאשר יש איתם להפריש ממנו חלק בראש מן המובחר והטוב כי חלק העניים הוא חלק גבוה, כן יעשה להם להתברך תבואת השנה ופירותיה ולא יקחו חרפת רעב, ועל כן באה מצות לקט שכחה ופאה באמצע פרשת מועדי רגל כמו שנתבאר בפרק א'.

וכמשפט הזה יאותה לרועי ישראל לדבר על לב ראשי עם הארץ להיות זהירין ועיניהם פקוחות לחומלה בחמלה גדולה ויתירה על עניי בני תורה כל הימים וביותר ברגלים, ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב.



סדר הדרוש לחג השבועות - תוכחה על הנהנה מהעוה''ז בלא ברכה

לט. ובעצרת שהעולם נידון על פירות האילן יוכיח לקהל עדתו להזהר בדברים שגורמין ליקוי הפירות, הוא מה שאמרו בפרק כיצד מברכין 69 אמר ר' חנינא בר פפא כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו גזל להקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל שנאמר גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית, ופירש רש''י ז''ל גוזל להקדוש ברוך הוא את ברכתו ולכנסת ישראל שבחטאו הפירות לוקין.

ובדורינו זה מקילין מאד לבלתי הזהר באלו הברכות ואין מחשיבין הדבר לכלום להתקרב אל החנות מוכרי הפירות ולתת אל פיו אשכול ענבים ומן התאנים ומן הרמונים בלי שום ברכה כאילו לא אדונים לאלה חלילה.

מ. וכבר היה מעשה בחכם אחד כי ראה אחד מחשובי הבעלי בתים שלח ידו ואכל פרי אחד בלי ברכה ראשונה ושח לו לאמר איך תאכל מבלי ברכה תחילה, והשיב לו שכל כך הורגל בזה עד שלא עלה על דעתו לברך, ולפי שעדיין לא השלים לאכול כל הפרי בירך ברכה ראשונה על הנשאר ואחר תשלום אכילתו היה הולך לדרכו, אמר לו החכם תברך ברכה אחרונה והתחיל לתמוה איך יברך ברכה אחרת כי הוא מעולם לא ידע ולא שמע שיברכו ברכה אחרונה אלא ברכת המזון אחר הסעודה והיה בעיניו כנבואה חדשה נוסח ברכה בורא נפשות שאמר לו החכם, אוי לאזנים שכך שומעות, וכל זה בא מההרגל הרע לבלתי החשיב לכלום דקדוקי המצוות, ומה יעשו הבנים הקטנים אם הם רואים האבות יאכלו וישתו ושמו יתברך שכחו מלברכו, מהם יצאו אבות ומאבות תולדות.

ולמוכיחים ינעם להודיע בקהל עדתם עונש הדבר אשר הוא מהדברים שאין מספיקין בידו לעשות תשובה לפי כי חבר הוא לאיש משחית חבר לירבעם בן נבט שחטא ושהחטיא את ישראל, וכיון שהוא אומר אין פשע ומיקל רואים האחרים ולומדים ממנו לעשות כן ליהנות מן העולם הזה בלי ברכה, ונוסף גם הוא שחב לאחרים שבחטאו הפירות לוקין כאמור ועל כל אלה יביא אלהים במשפט בעצרת על פירות האילן.



בחג השבועות העולם נידון על התורה וביטולה

מא. ואולם כת המקובלים הקודמין ביארוה על פירות האילן אילנו של הקדוש ברוך הוא והפירות הן הן הנשמות הפורחות ממנו, ואמרו כי כמו שבראש השנה רצה הקדוש ברוך הוא להשגיח ולדרוש מעשה בני האדם כי הוא יום הבריאה הראשונה וחדוש העולם, כן רצה הקדוש ברוך הוא ביום מתן תורה שהוא מורה על חדוש העולם להשגיח ולדרוש על מעשה העולם ולדונו על פירות האילן הם הנשמות הפורחות מאילנו של הקדוש ברוך הוא, והעולם נדון ביום זה על התורה שנתנה בו שבטלו עצמם ממנה, והוא אמרם על פירות האילן שלא השלימום בתורה ובמצוות כראוי.



תוכחה בחומר עון ביטול תורה

מב. ומצינו שויתר הקדוש ברוך הוא על ע''ז ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים ולא ויתר על מאיסה של תורה שנאמר על מה אבדה הארץ, על ע''ז ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים אין כתיב כאן אלא על עזבם את תורתי ע''כ.

ובפרק שתי הלחם אמרו, 70 הפורש מן התורה שעובר בשני לאוין, ואמרו הראשונים דהא דהפורש מן התורה עובר בשני לאוין מסתברא שבכל יום הוא עובר, ובסמ''ג כתב 71 זה לשונו, דרשתי לגלויות ישראל כי ברית התורה נכרת בדם שנאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם וכל מי שאינו עוסק בתורה חרב מביא לעולם שנאמר והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית ע''כ.

מג. וכתב רבינו יונה ז''ל, רבים חושבים כי לא תאבד הנפש בהמנעה מהטוב והיושר ואחרי שהם מאמינים בה' ועושים המצוות ונזהרים מהעבירות אינם חוששים לבטול תורה, ועליהם אמרו ז''ל כי דבר ה' בזה וגו' הכרת תכרת זה מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק.

וההולכים בעצת רשעים הם השמים עיקר עסקם בהבלי העולם הזה כמו שראיתי בעיני כמה פרנסים בארץ הזאת שנתן להם ה' עושר וכבוד ויכולים לעסוק בתורה מחצות היום ואינם עושים כן, ויתחלפו להם ספרי החנות בספרי התורה ויסתפקו במה שלמדו בנעוריהם, או שמלמדים תורה בניהם הקטנים וכשיכנסו לכלל מצוות יתבטלו יחד אבות ובנים, אוי להם אהא עליהם, מה יעשו ליום פקודה בקום למשפט אלהים בעצרת על פירות האילן, וראוי לרועי ישראל לדרוש לגלויות ישראל עונש הדבר אולי יחשבו מחשבה על שחטאו ויתנו לב לשוב.



תוכחה למבזים תלמידי חכמים

מד. ונוסף על זה יעמיד במשפט כל מלעיבי תורה אשר עבירה זו מכאבת הגוף ודואבת הנפש והיא חמורה שבחמורות, גפן הוא שענביו ענבי רוש ויינו חמת תנינים, ונקלה היא מאד לעיני רבים מעמי הארץ וגם ערב רב עלה איתם ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים ומתעתעים בנביאיו, שמים מחשך לפניהם לאור ומעקשים למישור, שנאו בשער מוכיח ודובר תמים יתעבו, אשר פיהם פי צואה עוברת יהגו ריק לאמר ידינו רמה, עתקו גם גברו חיל על יראי ה' וחושבי שמו והמה בני בליעל גם בני בלי שם אשר אין להם דמיון במקרא ובמשנה, ויחופש בכל גבול ישראל ולא ימצא להם בן זוג עד בואם אל גורן האטד כקוץ מונד כולהם להיות לצנינים מצידיהם בהתעטפם לבוש גאוה ובגד בוגדים בגדו וקורין למאני מכבדותי.

ואם כבוד כזה חכמים ינחלו אם כן גלה כבוד מישראל, כי האיש אשר לא היה טהור ובדרך טובים לא היה וחדל מעשות משפט וצדקה בארץ יתהלל בראש כל חוצות בבגדו בו ויתפאר הגרזן על החוצב בו, ובסבתם לקתה מדת הדין ודברי חכמי הדור אינן נשמעים, וערב רב מטילין שמץ ודופי בכל דבריהם עד אשר נתקלקלו המעשים ובכל דור ודור יתחדשו חדשות בארץ מאפליה זו לרעה.



מאמרי חז''ל בחומר המבזים תלמידי חכמים

מה. והן קצרה אורך היריעה האחת וקטנה היא מהכיל את העוולה והשקר והחמס אשר מציב לו ידים ויש לו רגלים בל יסעו יתידותיו יחדיו יכונו בארץ ותהי האמת נעדרת והוא צולע וחיגר על שתי רגליו, שם נפלו שדודים אנשי אמת שונאי בצע כי נלכדו בשחיתות פריצי בני עמינו אשר אזנם אטומה משמוע בקולן של סופרים ואין משגיחין בבת קול היורד על פי המדות אשר להם פנים קלקל.

וכל עוד שיוסיף המוכיח לדבר אתם קשות כן יוסיפו סרה, הוא יבנה והמה יהרסו אל מול פניו לעבור על דברי תורה להכעיס, חטאתם כתובה בעט ברזל וצפורן שמיר כאשר חכמים הגידו בפרק כל כתבי, 72 אמר ר' יהודה לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה תלמידי חכמים שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים ובוזין דבריו ומתעתעין בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד אין מרפא מאי עד אין מרפא אמר רבי יהודה כל המבזה תלמיד חכם אין לו רפואה למכתו.

ואמרינן בפרק חלק, 73 תנו רבנן כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת זה אפיקורוס, ומפרש התם אפיקורוס רב ור' חנינא אמרי תרוויהו זה המבזה תלמיד חכם רבי יוחנן ור' יהושע בן לוי אמרי זה המבזה חברו בפני תלמיד חכם.



חיוב הנידוי למבזה ת''ח ויתר דינים בזה

מו. וכתב הר''ם במז''ל פ''ו מהלכות תלמוד תורה, אף על פי שהמבזה את החכמים אין לו חלק לעולם הבא אם באו עדים שבזהו אפילו בדברים חייב נדוי ומנדין אותו בית דין ברבים וקונסין אותו ליטרא זהב בכל מקום ונותנים אותה לחכם וכו', וכן החכם עצמו מנדה לכבודו לעם הארץ שהפקיר בו ואין צריך לא עדים ולא התראה ואין מתירין לו עד שירצה את החכם.

מז. והרב שנדה לכבודו כל תלמידיו חייבין לנהוג נדוי במנודה, אבל תלמיד שנדה לכבוד עצמו אין הרב חייב לנהוג בו נדוי אבל כל העם חייבין לנהוג בו נדוי וכן מנודה לנשיא מנודה לכל ישראל, מנודה לכל ישראל אינו מנודה לנשיא, מנודה לעירו מנודה לעיר אחרת מנודה לעיר אחרת אינו מנודה לעירו, במה דברים אמורים במי שנדוהו שביזה תלמיד חכם אבל מי שנידוהו על שאר דברים שחייבין עליהן נדוי אפילו נידהו קטן שבישראל חייב הנשיא וכל ישראל לנהוג בו נדוי עד שיחזור בתשובה מדבר שנידוהו בשבילו ויתירו לו.



דינים שינהג המנודה בעצמו

מח. ובפרק ז' כתב, מהו המנהג שינהוג המנודה בעצמו ושנוהגין עמו, מנודה אסור לספר ולכבס כאבל כל ימי נדויו ואין מזמנין עליו ולא כוללין אותו בעשרה לכל דבר שצריך עשרה ולא יושבין עמו בארבע אמות וכו', וכתב בסוף הפרק אף על פי שיש רשות להחכם לנדות לכבודו אינו שבח לתלמיד חכם להנהיג עצמו בדבר זה אלא מעלים אזניו מדברי עם הארץ וכו', במה דברים אמורים כשבזוהו או חרפוהו בסתר אבל תלמיד חכם שבזהו או חרפו אדם בפרהסיא אסור למחול על כבודו ואם מחל נענש שזה בזיון תורה אלא נוקם ונוטר הדבר כנחש עד שיבקש מחילה ממנו ויסלח לו.



המבזה ת''ח הוא בכלל אפיקורס

מט. ואפשר דאותה שאמרו ואם היה המברך אפיקורוס אין עונין אחריו אמן היינו מבזה תלמיד חכם נמי כמו שביארו בפרק חלק, אלא שהרמב''ם פ''ג מהלכות תשובה כתב שלשה הן הנקראים אפקורוסים האומר שאין שם נבואה כלל כו' ולא הזכיר מה שאמרו בש''ס בפרק חלק מאי אפיקורוס זה המבזה תלמיד חכם וצ''ע.

וכן מה שכתוב ביורה דעה סימן קנ''ח, האפקורוסים מצוה להורגן אם יש בידו כח להורגם בסייף בפרהסיא הורג ואם לאו יבא בעלילות עד שיסבב הריגתו, כיצד ראה אחד מהם שנפל לבאר והסולם בבאר קודם ומסלקו ואומר הריני טרוד להוריד בני מן הגג ואחזירנו לך וכיוצא בדברים אלו, לפי פירוש הש''ס דאפיקורוס לישנא דאפקירותא הוה דמבזה תלמיד חכם אפיקורוס הוי ויש בו כל משפטי הדינים האלו וצ''ע.



דברי הזוהר על העונש הנעשה למעלה למבזים תלמידי חכמים

נ. ואיש על העדה ידרוש לגלויות ישראל בעצרת כל משפטי הדברים האלה למען ישמעו וייראו כל אישי ישראל ובל יגשו להטיל מום בקדשים ולהיות מלעיבים ומצערי רבנן כי גדול עונם מנשוא, ואף אם לא יעשה הדין למטה נעשה הדין למעלה וכמו שאמרו בזוהר פקודי 74 ז''ל.

אית היכלא חדא בארבע פתחין לארבע סטרי דעלמא עשר ממנן לכל פתחא ופתחא וחד ממנא עלייהו אילין ארבעין נטלין דינא מהיכלא דזכות לאלקאה להאי נשמתא דחבאת כו' דקיימא נזיפא לבר כל אינון יומין דאתגזרת עלה אינון ארבעין קיימין ואנזיפו ומנדין לכל אינון דאפיקו מלה דלא אצטריכא ומטנפי פומייהו בה ואילין מנדין לון וקיימין ארבעין יומין דלא אשתמע צלותהון ולא אעלו לפרגודא עילאה וקיימא נזיפא לבר.

וכן לכל אינון דחאבו אינון חובין דבעיין לנזפא עשרה כרוזין נפקין בכל יומא ומכריזין בכל אינון רקיעין ובכל אינון חיילין ומשריין אזדהרו מפלניא דאיהו נזיפא חובא פלוני עבד רחמנא לישזבן וכד תב מההוא חובא מתכנפין ושראן ליה וכדין אכריזו פלוני שרא נזיפא מכאן ולהלאה צלותיה אעלת ועד דלא תב נזיפא איהו לעילא ותתא ונטירו דמאריה אתעדי מיניה ואפילו בליליא נשמתיה נזיפא דסתמין לה כל תרעי שמיא ולא סלקא וכו' ע''כ.



מבזה ת''ח אין תפלתו נשמעת ארבעים יום

נא. ומי בער ולא ידע את כל הקורות אותם ולא יחרד לבו ויתר ממקומו לשמור פיו ולשונו מדבר סרה על עבדי ה' וצדקתם וכל שכן על ה' ועל משיחו וכו' כי אין לו תקנה, לפי כי בתוך ארבעים יום שעומד בנזיפה ואין תפלתו נשמעת מטנף פיו לעלוב ולחרף עוד ומתחייב עוד ארבעים יום אחרים ואין לדבר סוף, נמצא כי לעולם אין מתקבלת תפלתו ותאכלהו אש לא נופח ולא ירע שריד באהלו, הכרת בעולם הזה ויכרת נפש רוח נשמה בעולם הבא על ידי סמא''ל ושט''ן ונח''ש, וכריתות אלו המה נגזרים בשבת המלך הקדוש על כסא המשפט בעצרת על פירות האילן, ובמקומו יתבאר בארוכה תקון העון לענין זה בפרקי חג השבועות בס''ד.

בראש השנה כל בני עולם עוברין לפניו כבני מרון וכו', הענין ארוך ויתבאר במקומו בס''ד.



סדר הדרוש לחג הסוכות - הגשמים נעצרים בשביל מספרי לשון הרע

נב. ובחג שנדונין על המים יוכיח לקהל עדתו להזהר בדברים הגורמין לעצור עיצר הגשמים והובאו בראשון דתעניות, הראשון הוא מה שאמרו אמר ר' שמעון בן פזי אין הגשמים נעצרים אלא בשביל מספרי לשון הרע שנאמר רוח צפון תחולל גשם ופנים נזעמים לשון סתר.



עון לשון הרע חמור מג' עבירות

נג. וביותר צריכים חכמי ישראל להתאמץ בתוכחת מגולה בעון זה אשר הוא חמור מע''ז וגילוי עריות ושפיכות דמים והוא מצוי ביותר מצד קלות תנועתו כמ''ש, ורוב העולם נכשל בגזל ומיעוטם בעריות והכל בלשון הרע, הכל בלשון הרע סלקא דעתך אלא אימא באבק לשון הרע, ולא יש בינינו כי אם יחידי הדור והנם מועטים זעיר שם זעיר שם הנזהרים בלשונם כי כולו חנף ומרע חץ שחוט לשונם והרי הוא כחוכא וטלולא ונעשה להם היתר גמור, ולו חכמו ישכילו אשר חכמים הגידו שהוא עון מכאיב הגוף והנפש, וגדול מע''ז וגילוי עריות ושפיכות דמים אשר כל אחת מהנה יחויב כל איש ישראל ליהרג ולא לעבור.

נד. וכתב החסיד ר''י יעבץ, ואל תחשוב שאמרו זה על צד הגוזמא כי אם על צד הדקדוק האמיתי, כי המספר לשון הרע על חבירו כשומעו קול פעמיו ישתוק ובעוברו מעל פניו יחזור לקלקולו ולא יחשוב ויירא ממי שמלא כל הארץ כבודו עיניו צופות רעים וטובים הרי עבודה זרה, גילוי עריות כי הוא כאשה מנאפת אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און, ושפיכות דמים אין צריך ביאור כי הוא יסודו וכל שכן אם ילבין פניו ברבים.



המספר לה''ר כופר בעיקר ועובר על ה' חומשי תורה

נה. ועוד אמרו 75 גדול עון לשון הרע שאין אדם מוציאו בפיו עד שהוא כופר בעיקר שנאמר אשר אמרו ללשונינו נגביר שפתינו איתנו מי אדון לנו, ואמר ר' יהושע בן לוי חמש תורות בפרשת מצורע ללמדך שכל האומר לשון הרע עובר על חמשה חומשי תורה, ושם נאמר שהנגע והצרעת באים על לשון הרע שנאמר שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו מצרעת נפש''ו שהנגע וצרעת נדבק בנפשו בעלותה למעלה וכל קדושים בדלין הימנה ומכריזין עליה שהיא טמאה כמו שנאמר וטמא טמא יקרא.



טעם שאין הנגעים נראין בישראל בזה''ז ובגוי אפי' בזמן הבית

נו. וכתבו הראשונים כי מראות נגעים המתראים בעור כל בשר איש הוא כח הטומאה אשר בורא החוטא בעונו, אשר בגוים שהם עיקר טומאה אין כח טומאת העון עושה בהם רושם כי מין במינו אינו חוצץ, לא כן בישראל בזמן שהם שלמים וטובים שהיה קדושתם דוחה הטומאה חוצה וניכר רושם בעור בשר, ומזה הטעם בזמן הזה שנתמעטה הקדושה לא תגעל נפשם כח הטומאה להראות החוצה בעור הבשר, ואף שיש הרבה מספרי לשון הרע המה נקיים מבחוץ ותחתיה תעמוד הבהרת בנשמה.



ביאור האריז''ל במ''ש המספר לה''ר ראוי להשליכו לכלבים

נז. ואמרו בפסחים, 76 אמר ר' ששת כל המספר לשון הרע וכל המקבל לשון הרע וכל המעיד עדות שקר בחבירו ראוי להשליכו לכלבים שנאמר לכלב תשליכון אותו וכתיב בתריה לא תשא שמע שוא וקרי ביה לא תשיא.

נח. וענין אלו הכלבים הוא מה שכתב הרב בשער הגלגולים בפסוק הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי, כי ביציאת הנשמה מהעולם הזה ורוצה לעלות אל אדונה הנה יש מקום חושך ואפילה מהלך שלשה ימים ועל זה נאמר עוברי בעמק הבכא, והנה יש שם חיות רעות השומרות את הדרך לפי שיש שם דרך ישר העולה למעלה לירושלים של מעלה שהוא מכוון נגד ירושלים של מטה שכל הנשמות הטהורות עולות דרך שם, ויש דרך אחרת ההולכת דרך גיהנם והיא מתחלקת לשלושים אלפים דרכים.

והנה המקום אשר יתפרדו אלו שתי הדרכים יש שם כל מיני חיות על דרך שיש בעולם אריות וכלבים ושועלים, ושומרים אלו השתי דרכים שלא להניח לעלות למעלה אלא נשמות טהורות ולחטוף אחרות ולהוליכם לגיהנם לקבל עונשם.

והנה הכלב הוא השומר לפי שאפילו כשהוא ישן מרגיש כל עובר ושב מה שאין כן בשאר חיות ולכן שמים לעולם הכלב לשומר הן בבית הן בעדרי צאן, ולכן גם למעלה אותם שהם בדמות כלבים הם שומרים וכשרואים ומרגישים שבאה איזה נשמה הם צועקים, וקמים אז החיות וחוטפים הנשמה אם היא ראויה להם, וזהו שאמרה הנשמה הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי ובה אדע כי תושיעני מפי אריה וכו', ואם היא כשירה הוא יתברך מסתיר אותה מן הכלבים ומעלה אותה למעלה ואם להפך הוא מסתיר פניו ממנה ורואים אותה הכלבים עכ''ל.

והוא אומרן כאן על המספרי והמקבלי לשון הרע שראוי להשליכן לכלבים הם הכלבים הפוגעים בנשמה לשסותה בפני החיות למעלה כמו שנתבאר.



המספר לה''ר מתגלגל באבן דומם

נט. ובשער הגלגולים כתב, שהמדבר לשון הרע מתגלגל באבן דומם וזה היה ענין נבל שנתגלגל באבן שנאמר ויהי לאבן כי הוא היה גלגול בלעם שלא היה כוחו אלא בפיו.



גורי האר''י כתבו שהמלשין ומספר לה''ר מתגלגל בכלב שחור

ס. וגורי האר''י כתבו בשמו שהמספר לשון הרע ומוסר ממון של ישראל בידי ע''א על ידי מלשינותו דינו בכלב שחור נובח ואסמכוהו אקרא ויקרא ל''ה נובח בשמו, ל''ה ראשי תיבות לשון הרע, יבא מלשין הנובח בלשונו בכלב הנובח על פי מדותיו, והן קצרה היריעה האחת קטנה מהכיל די באר עון הפלילי ולא אגיע לשליש ולרביע ביאור חומר שבו אשר בא ביאורו בארוכה בתלמוד בערכין 77 ובכמה מקומות ובמדרשי אגדה אין מספר אשר כבר נאספו מאמרם בספרי המוסר.

הנה כי כן יאותה לרועי ישראל לשקוד בתוכחת זו כל הימים בקהל עדתם, וביותר כי ידרשו הלכות חג בחג ירבו תוכחתם בזה ויודיעום כי על כל אלה יביא אלהים במשפט בחג על המים, והוא יהיה בעוכריו ועצר את השמים חס ושלום כמאמר הכתוב רוח צפון תחולל גשם ופנים נזעמים לשון סתר כמו שנתבאר ואולי יחשבו מחשבה על שחטאו ויתנו לב לשוב.



תוכחה על עון עזי פנים שבדור ומאמרי חז''ל בזה

סא. ועוד כתוב שם, 78 אמר רב שילא אמר רב המנונא אין הגשמים נעצרים אלא בשביל עזי פנים שנאמר וימנעו רביבים ומלקוש לא היה ומצח אשה זונה היה לך, והוא מן החמורות כמו שאמרו שם אמר רב המנונא כל אדם שיש לו עזות פנים סוף נכשל בעבירה שנאמר ומצח אשה זונה היה לך, ר' נחמן בר יצחק אמר בידוע שנכשל בעבירה שנאמר היה לך ולא כתיב יהיה לך, אמר רבה בר הונא כל אדם שיש לו עזות פנים מותר לקרותו רשע שנאמר העז איש רשע בפניו, רב נחמן בר יצחק אמר מותר לשנאותו שנאמר ועוז פניו ישונא וכו'.

ובפרק הערל אמרו, 79 שנאמר והגבעונים לא מבני ישראל המה על שלא היה להם בושת פנים אמר דוד שלשה סימנים יש באומה זו רחמנין וביישנין וגומלי חסדים כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק בו אין בו שלשה סימנים הללו אין ראוי להדבק בו, ובפרק אין דורשין, 80 אשר קומטו בלא עת תניא אמר ר' שמעון החסיד אלו תשע מאות ושבעים וארבעה דורות שקומטו להבראות קודם שנברא העולם וצפה הקדוש ברוך הוא שעתידים להיות רשעים ושתלן בכל דור ודור והן הן עזי פנים שבדור.



האר''י כתב כי עזי הפנים היו מגולגלין בבהמה קודם ביאתן לעולם

סב. ורבינו הקדוש בשער הגלגולים כתב, כשתראו בני אדם שהם עזי פנים ואין להם בושה מבני אדם אז תדעו שקודם זה הגלגול היו בגלגול בהמה חיה ועוף טמאות, וכמו שאין לבהמות בושה והם עזי פנים כן גם להם אין מסוה בושה על פניהם והולכים אחר למודם הראשון ע''כ.



מי שאין לו בושת לא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני

סג. ובתקונים דף צ''ב ע''ב, אמר ליה ברי מאתר דאית ערוה אית בושת ודא איהו ירא בושת ומאן דלית ליה בושת בודאי לא עמדו רגלי אבהתוי על טורא דסיני וכו', ובזוהר חדש שיר השירים אמר זה לשונו, כל אינון בני עלמא דלית בהו כסופא לית להו חולקא לעלמא דאתי וכל אינון תקיפי מצחא דהוו בהו בישראל כד הוו מסתכלי באתוון דשמא קדישא בציצא דכהן גדול הוו מתברי לגביה וכו'.



התעוררות על ריבוי עזי פנים שבדור

סד. והן עתה בדור זה רבו מארבה עזי פנים ירהבו הנער בזקן, בני אדם שמנוערים מן המצוות במי שמלא מצוות כרמון, והנקלה בנכבד מי שחמורות דומות להם כקלות ירהב במי שקלות דומות עליו כחמורות, אוי לדור שעלתה לו כך אשר עון זה הוא היה תחילה ורוש לחרבן בית מאויינו, טירתנו היתה לשמה יופי אדמתנו לזרים.

כאשר חכמים הגידו בפרק כל כתבי, 81 אמר עולא לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא היה להם בושת פנים זה מזה שנאמר הובישו כי תועבה עשו גם בוש לא יבושו, אמר רב יצחק לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהשוו קטן וגדול שנאמר והיה כעם ככהן וכתיב בתריה הבוק תבוק הארץ, ובסיבה זו אנו יושבים במחשכים בגלות החיל הזה עד כל הזמן הנפלא הזה, כי אם נחרב ירושלים בעון זה קל וחומר שלא יבנה כל זמן שיש עזי פנים בינינו, ועינינו רואות וכלות מידי יום ויום הולכים ומתגברים עזי פנים שבדור רגשת פועלי און.



תוכחה לדורות האחרונים המזלזלין בתוכחה

סה. וזאת לפנים בישראל שרועי ישראל אשר בידם שבט המוסר, מידי שבת בשבתו ירימו בשפר קולם לשבר לבות האנשים בתוכחת מגולה ודברים קשין כגידין ושח רום אנשים האומרים ידינו רמה, והיום הזה תאמרנה הסרים מאחר הגדולים חקקי לב יגלו מזימות לבבם להשיב לכל מוכיח, על פניו יענו לאמר הלא כל העדה כולם קדוש יאמר להם ומדוע יתנשא אחד לקום מתוך העדה וחרב חדה לשונו שלופה מתערה להגיד לבית ישראל דברים קשים כגידים והדריך בנעלים על במותי ראשי האנשים אשר גובה וגבה להם.

והיה כי יאמר להם מדוע ככה מריתם את פי ה', יענו בעזות מצח לאמר מי שמך לאיש שר ושופט עלינו, המן העץ חיים אשר ציוה ה' לאכול ממנו אכלת לבדך, הלא כל איש ישראל יכול לעשות היכל ומקדש מלך לעצמו ואינן צריכין להשלמה מבחוץ.

זאת היא שיחת אנשי דמים אשר קולן שמעתי בגינות וקול דמיהם וקול נשותיהם בני גילם צועקים בקול ענות וחירופים לחרף מערכות מלאכי אלהים על מצו''ת ומרורים, ואזנם אטומים כמו פתן חרש משמוע בקולן של סופרים אשר חוקי האלהים ותורותיו ידרושו, וכאשר עמודי עולם אלו ירופפו ויתמהו מגערת זדים ארורים אז ישוב איש ימיני אחור ותושלך אמת ארצה ונשאר תחת הנעצוץ משפט רצוץ, אוי לעינים שכך רואות אוי לאזנים שכך שומעות.



דברי המחבר בטעם חיבור ספרו

סו. ומעודי זאת היתה שיחתי במאמר ירמיה מי יתנני במדבר מלון אורחים, וזאת אשיב אל לבי לאמר הטוב אנכי מאבות, הלא אין זכרון לראשונים אשר בערה בם אש ה' בלבם תמיד כל היום וכל הלילה לא תכבה קנאת ה' צבאות לדבר סרה בקרית ארבע כיתות שאין מקבלין פני שכינה ולפרסם עליהם לגלות רעתם בקהל וחטאתם כתובה בעט שמיר ושית.

ומה האדם שיבא אחרי ה''מליץ הגדול'' וה''אבן בוחן'' ו''חובת הלבבות'' וזולתם שלמים וכן רבים כנראה מהקדמת רוב המחברים אשר בתוכה יבחנו רוב מומי הדור, ומה גם עתה שחדשים מקרוב באו חוברות צרה אל אחותה חדשים גם ישנים, ואלה מוסיף על הראשונים עד שקדמוניות אל יתבוננו וישן מפני חדש יוציאו וצרה משכחת חברתה וקללת יום יום מרובה משל חברו, אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי, שויתי עזר על גבור גם כי בוז יבוזו לי כאשר ראיתי אחרי רואי כמה קנאין פוגעים בי, אכן אפס לא יהיו דברי אלה רק לאשר איתו נפש היפה המליאה לה חכמה ודעת ויראת ה' ואוהבי התוכחת ושונאי צדיק יאשמו.



המוכיחים לא יחושו לרודפים אותם

סז. ואשר הריחו ביראת ה' לא ישוב מפני כל כופר וכל אשר יפנה יצליח בתוכחותיו ואויביו עזי פנים שבדור עפר ילחכו, והוא ידרוש לעזי פנים ויודיע עונשם הרב אולי יחשבו מחשבה לשוב על שחטאו ויתנו לב לשוב, ואם מפני כך ישונא מהם אל יחוש כי לא טוב הוא מאבותיו אשר כולם נרדפו מאת צרי הנצבים בעם.



ד' לשונות גנאי שקרא דוד המלך לשונאי התוכחה

סח. ודוד המלך עליו השלום קרא האויב בארבע לשונות של גנאי, חמס חנם שקר ריקם, חמס דכתיב ראה אויבי כי רבו ושנאת חמס שנאוני ואלו השונאים את הדיינין המזכין את הזכאי ומחייבין לחייב כדי לבקש את החמס, שקר שנאמר ואויבי חיים עצמו ורבו שונאי שקר אלו השונאים את הכשרים מפני שהם אומרים אמת והם מבקשים לומר שקר על הרע טוב ועל הטוב רע, ריקם שנאמר יבושו הבוגדים ריקם אלו השונאים תלמידי חכמים שהם אומרים יש דין ויש דיין כדי הוא לומר שהעולם ריקם, חנם שנאמר ודברי שנאה סבבוני וילחמוני חנם אלו השונאים החברים על לא דבר שנאמר בלי עון ירוצון ויכוננו עורה לקראתי וראה.

הנה גם כל חולי וכל מכה אשר חילה ה' בדור הזה כבר היה לעולמים ואחז האור ברובן של גדולי ישראל האיתנים, ועליהם היה משכים ומעריב דוד המלך עליו השלום לבית המדרש כאמור, ותהי זאת נחמתו לעלוב בדור הזה לאמר דיו לעבד להיות כרבו כי טובה צפורנן של ראשונים מכריסן של אחרונים.

וחכמי התלמוד המה היו כמתאוננים על כל אלה באמרם, 82 מיום שחרב בית חמדתנו תבו חכימייא למיהוי כספריא וספריא כתלמידיא ותלמידיא כעמא דארעא ועמא דארעא אזלא ומנוולא ואין דורש ואין מבקש על מי יש לנו להשען על אבינו שבשמים.



אין הגשמים נעצרין אלא בשביל ביטול תו'

סט. עוד כתוב שם, 83 אמר רב קטינא אין הגשמים נעצרין אלא בשביל בטול תורה שנאמר בעצלתים ימך המקרה בשביל עצלות שהיה בישראל שלא עסקו בתורה נעשה שונאו של הקדוש ברוך הוא מך ואין מך אלא עני שנאמר ואם מך הוא מערכך, רב יוסף אמר מהכא ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים ורוח עברה ותטהרם ואין אור אלא תורה שנאמר כי נר מצוה ותורה אור, בהיר הוא בשחקים תני דבי רבי ישמעאל אפילו בשעה שרקיע נעשה בהורין בהורין להוריד טל ומטר רוח עברה ותטהרם.



אין הגשמים נעצרין אלא בעון גזל

ע. אמר רבי אמי אין הגשמים נעצרים אלא בעון גזל שנאמר על כפים כסה אור בעון כפים כסה אור ואין כפים אלא חמס וכו', ואמר רבי אמי מאי דכתיב אם קהה הברזל והוא לא פנים קלקל אם ראית רקיע שקיהה כברזל מלהוריד טל ומטר בשביל מעשה הדור שהם מקולקלין.



אין הגשמים נעצרין אלא בשביל לוחשי לחישות וביאורו

עא. ואמר רבי אמי מאי דכתיב אם ישוך הנח''ש בלא לחש אם ראית דור שהשמים משתכין עליו כנחושת מלהוריד טל ומטר בשביל לוחשי לחישות שאין באותו הדור, ואף שפשט הדברים הוא על שאין מתפללים על הדור מכל מקום מדאפקיה בלשון לחש שמע מינה תרתי, האחת מה שפשתה המספחת בכמה גלילות ישראל להיות אצים בתפלתם לאומרה בקול רם כשיש חזרת י''ח ברכות על ידי שליח ציבור כתקנת חכמים והמה פנו אליה עורף ולא פנים כי בערה בם אש האספסוף אשר בקרבם למהר לשלחם מאת פני ה' ואומרים תפלה מקצתה בקול רם לומר קדושה ומקצתה בלחש, כי תפלה כזו אין לה מקום לא בלחש ולא בקול רם.



סוד חזרת הש''ץ וייחוד הנעשה בעניית אמן

עב. ולא זו בלבד שעוברים על תקנת חכמים אלא כי מגרעות נתנו מצדם במלכות שמים כי אישרוה בנות בסוד פרצוף ולהשיבה אל דודה פנים בפנים בסוד חזרת התפילה כמו שכתב הרב.

ובר''מ פרשת פנחס דף רכ''ט פירש שהם שני ייחודים, ובחזרת העמידה הוא ייחוד משובח מהקודם שעונים אמן על כל ברכה דאמן עולה כמנין שני שמות יאה''דונהי מה שאין נמצא ייחוד זה כשאדם מתפלל בלחש שהרי הוא מזכיר השם בכינויו אדני, ואף על פי שיהיה כוונתו בהוי''ה מכל מקום אין שני שמות משולבות כאחד, אבל באמן הוא רמז לשני שמות המתייחדים כאחד נמצא ייחוד יותר משובח.

וזה לשונו שם בקצרה, וגדול העונה אמן יותר מן המברך לגבי אדנ''י יהו''ה בצלותא ופניהם וכנפיהם לקבל שם יהו''ה באנפין לקבל שם אדנ''י בגדפין כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה אבל כד חזר שליח ציבור צלותא ועונה אמן איהו במחברת השנית אמן מתחברין תרין שמהן במחברת השנית בקדמיתא מקבילות הלולאות אחת אל אחת בקרשים דאינון קשרי אצבען אבל באמן והיה המשכן אחד דביה חוברות אשה אל אחותה ע''כ.

הנה משם באר''ה כי חזרת שליח צבור התפלה הוא ייחוד משובח מהקודם כשהתפלל בלחישה שהרי הכרובים כרוב אחד מקצה מזה וכו' וכבר האריך בזה החסיד הר' אליהו די וידאש בשער הקדושה.



תוכחה למתפללין תפלה קצרה

עג. וכל לעומת זה בשביל לוחשי לחישות שאין בדור ואומרים אותה בקול רם שלא פנו אל כבוד הדר המלכות להשיבה פנים בפנים, אף היא תמנע מהם רביבי השפעתה אין טל ואין מטר אשר כך היא המדה כמו שאמרו בזוהר אחרי מות דף נ''ט, תניא אמר רבי יוסי זמנא חדא הוה צריכא עלמא למטרא אתו לקמיה דר' שמעון ר' ייסא ור' חזקיה ושאר חברייא אשכחוהו דהוה אזיל למחמי לר' פנחס בן יאיר.

כיון דחמא לון פתח ואמר שיר המעלות הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד מאי שבת אחים גם יחד כמה דאת אמר ופניהם איש אל אחיו בשעתא דהוו חד בחד משגיחין אנפין באנפין כתיב מה טוב ומה נעים וכד מהדר דכורא אנפוי מן נוקבא ווי לעלמא וכו' והשתא חמינא דאתון אתיתון על דדוכרא לא שריא בנוקבא אמר אי לדא אתיתון גבאי תיבו דהאי יומא אסתכלנא דיתהדר כולא למשרי אנפין באנפין ע''כ, הנה כי תועלת גשמי רצון ברכה ונדבה יהיה בהיות הכרובים פניהם איש אל אחיו איש יחד פני רעהו ולפיכך ישך הנחש בלא לחש כאמור.



המתפלל בצבור נותנין לו שכר ז''ן ברכות

עד. וכתב הב''י סי' קכ''ד זה לשונו, וכתב ה''ר דוד אבודרהם בתחלת ספרו בשם ה''ר אברהם בן שושן ששלש תפלות שאנו מתפללין בכל יום יש בכל אחת י''ט ברכות ועולין ז''ן ברכות, וראה כמה גדול שכר המתפלל עם הצבור כי בתפלה אחת שמתפלל עמהם נחשב לו שכר כמתפלל ערב ובקר וצהרים ביחיד כיצד, תפלתו בלחש י''ט, וחייב אדם שלא לדבר בעוד ששליח צבור מחזיר התפלה ושיכוין לשמוע ברכותיה ושומע כעונה הרי י''ט ברכות אחרות, וחייב אדם לענות אמן אחר כל ברכה וברכה ואמרו ז''ל, גדול העונה אמן יותר מן המברך הרי הוא כאילו בירך י''ט ברכות אחרות, נמצא כי בתפלה אחת עם הצבור כתקונה בלחש ובחזרה נותנים לו שכר ז''ן ברכות וכו' עכ''ל.

כי על כל אלה אנשי לבב המשכילים יזהרו לומר תפלתם כתקונה שלא לאבד טובה הרבה חס ושלום, וכל שיש בבית הכנסת עשרה אפילו מצומצמים עם השליח צבור לא יעברו מלאומרה בחשאי ובחזרה, וכן כל שיש עשרה שעונין אמן אפילו שכבר התפללו הואיל והרוב לא התפללו לא יעברו מלחזור התפלה.



אזהרה למראין עצמם עייפים בביהכנ''ס

עה. וכתוב בספר החסידים סי' י''ח ז''ל, ועל היושבים בבית הכנסת ומראין עצמם כעייפים שאינן יכולין לעמוד עליהם נאמר ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל כל יומא לא לאי ובעידן צלותא לאי, כל היום עומד בשוק לפני הפקיד או לפני ליצנות ואינו עייף ובשעת התפלה אינו יכול לעמוד עכ''ל.

והן הן דברי מדרש איכה 84 ז''ל, רבי יצחק פתח ולא אותי קראת יעקב קאים טרון כל יומא ולא לאי וצלויי קמאי את לאי קאים טרון כל יומא ולא לאי ואמר ליה חבריה איתא וצלי והוא אמר לית אנא יכיל, אצל הבעל מה כתיב ויקראו בשם הבעל מהבוקר עד הצהרים וכו' הוי כי יגעת בי ישראל ע''כ, ודי בזה הערה לכל הנפש אשר לו תאו''נה.



אזהרה למשמיעים קולם בתפלתם מהר''ם די לונזאנו ע''ה

עו. גם יש בכלל מאמר שאין לוחשי לחישות רמז להבלתי נזהרים לומר תפלתם בחשאי ומשמיעים קולם בתפילת שמונה עשרה לזולתם שבצידם, וזה מהדברים הפוסלים הדרת התפלה כאשר בא בזוהר פרשת ויגש 85 זה לשונו, מאן דצלי צלותא וקם קמי מאריה לא אצטריך ליה למישמע קליה בצלותא ומאן דאשתמע קליה בצלותיה צלותיה לא אשתמע מאי טעמא בגין דצלותא דא לאו איהו צלותא ומאן איהי צלותא דא ההוא קל בלא ו' דתליא בקלא דאשתמע דאיהו בו' ובגין כך לא אצטריך ליה לבר נש למשמע קליה בצלותיה אלא לצלאה בלחש בההוא קל דלא אשתמע ודא היא צלותא דאתקבלה תדיר וסימניך והקל נשמע קל בלא ו' נשמע דא איהי צלותא דאיהי בחשאי דקודשא בריך הוא קביל כד אתעבד ברעותא וכוונה כדקא יאות ע''כ.

עז. ואפילו אם אינו יכול לכוין בחשאי לא אריך למיעבד הכי, ואפילו להשמיע לאזניו משמע דאסיר מדקאמר למשמע קליה שאפילו הוא עצמו לא ישמיע קולו והכי איתא בתוספתא, יכול יהא משמיע לאזניו כבר פירשו בחנה וקולה לא ישמע, וכן בזוהר פרשת ויקהל 86 ז''ל, אי ההוא צלותא אשתמעת לאודניה דבר נש לית מאן דציית ליה לעילא בר מאן דשמע בקדמיתא בגין כך בעי לאסתמרא דלא ישמעון לההוא צלותא בני נשא ותו דמלתא דצלותא אתאחד בעלמא עילאה ומלה דעלמא עילאה לא אצטריך למישמע ע''כ, וכן כתב בספר בדק הבית שראוי לחוש לדברי הזוהר ע''ש.

עח. והרב מנחם לונזאנו עליו השלום עמד על זה וכתב, אך ברעיא מהימנא אמרו 87 בצלותא כל חד מצלי בחשאי דלא ישתמע קלא דיליה בצלותיה לגבי חבריה כו' ע''ש, ונראה לי דהכי פירושו לא אצטריך למשמע הוא עצמו ואם שמע אינו נענש, אך אם השמיע לזולתו נענש אף על פי שלא השמיע הדברים רק הקול, דייקא נמי דקאמר ומאן דאשתמע קליה ולא אמר ומאן דשמע קליה ע''כ.



המשמיע קולו בתפלתו אין תפלתו נשמעת

עט. והן רבים עתה עם הארץ אינם מטים אזן לשמוע דברי חכמים ומשמיעים קולן לזולתם בעומדם בתפלתם, ולו חכמו ישכילו גודל הפגם אשר יפגמו רעדה אחזתם שם, כי מבלעדי עונשם מבלי ישמע קולם בשמים ממעל למלאות בקשתם, עוד יוסיפו לחלל שרי קדש הממונים על התפלה וקרבו ויאתיו מאריהון דאודנין וחוטפין כל דברי התפלה ואזכרות שבתורה וזורקין אותם במקום פסולי המוקדשין.

ורבינו הקדוש האר''י זלה''ה כתב כי בתפלת לחש אז הייחוד הוא בנה''י ששם אחיזת הקליפות ולכן צריך להיות התפלה בלחש שלא תגרום אחיזת החיצונים בה, ואחר כך בחזרת השמונה עשרה שאז הייחוד הוא בחג''ת לא היה פחד ולכן אומרים אותה בקול רם.




האר''י לא השמיע קולו בפסוקי דזמרה כ''א בשבת

פ. וגורי האר''י אמרו שהוא לא היה משמיע קולו אפילו בזמירות אפס בשבת היה מרים קולו מעט, וראוי להודיע לבני אדם עונש הדבר למען יחדלו מעושק ידם כי התעשקו עם התפלות לבני דורן וימנעו רביבים וגשם מטרות כי ישוך הנחש בלא לחש, וכבר צווחו על זה קמאי דקמאי הלא בספרתם ובפרקי ר''ה יבא בארוכה.



תוכחה על חומר עון חנופה

פא. עוד אמרו בסוטה, בעון חנופה הגשמים נעצרים שנאמר ותחניפי ארץ בתענוגיך וכתיב בתריה וימנעו רביבים, על אחת כמה וכמה יתאמץ איש על העדה לדרוש לקהל עדתו בחג שהעולם נידון על המים על אשמת עון חנופה כי רב הוא אשר שקלוהו חכמים כנגד ע''ז גילוי עריות ושפיכות דמים כמו שאמרו באגדה, קשה החנופה שהיא שקולה כנגד ע''ז גילוי עריות ושפיכות דמים ע''ז מנין דכתיב לעשות חונף ולדבר אל ה' תועה ואין תועה אלא ע''ז שנאמר הבל המה מעשה תעתועים, גילוי עריות מנין שנאמר הן ישלח איש את אשתו וכו' הלא חנוף תחנף הארץ, שפיכות דמים מנין דכתיב ותחנף הארץ בדמים, ובעון חנופה הקדוש ברוך הוא שופך חמתו על הארץ וידו נטויה על הבחורים ועל יתומים ואלמנות שנאמר על כן על בחוריו לא ישמח ה' וכו' כי כולו חנף ומרע.

ובששי דסוטה אמרו עלה, 88 דכשהגיע ללא תוכל לתת עליך איש נכרי תאנא משום רבי נתן באותה שעה נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה מפני שחנפו לו לאגריפס המלך וכו', ויחרד האיש וילפת אם כך עלתה לחכמי ישראל אף על פי שהיה מלך ועניו וירא שמים מה יהיה משפט חנפי לב המחניפים את הרשעים אשר ריח מוראת אלהים לא עדת בהון כי גדול כים שברם.



מעשה על החנופה ממה שאירע עם חכמי ישראל וינאי המלך

פב. ויבהלוך רעיונך מידי זכרך מעשה שמעון בן שטח עם חכמי ישראל המובא בפרק כהן גדול, 89 דעבדיה דינאי מלכא קטל נפשא אמר להו שמעון בן שטח לחכמים תנו עיניכם בו ונדונינו שלחו ליה עבדך קטל נפשא שדריה להו שלחו ליה תא אנת נמי להכא והועד בבעליו אמרה תורה יבא בעל השור ויעמוד על שורו אתא ויתיב, א''ל שמעון בן שטח ינאי המלך עמוד על רגליך ויעידו בך ולא לפני אתה עומד אלא לפני מי שאמר והיה העולם אתה עומד שנאמר ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' אמר ליה לא כשתאמר אתה אלא כמו שיאמרו חבריך נפנה לימינו כבשו פניהם בקרקע נפנה לשמאלו כבשו פניהם בקרקע אמר להם שמעון בן שטח בעלי מחשבות אתם יבא בעל המחשבות ויפרע מכם מיד בא גבריאל וחבטן בקרקע ומתו.

הנה זה המאורע מבהיל הרעיונות לאשר בו הנגע, אם למלך ישראל כך כל שכן וקל וחומר לעדת חנף גלמוד המחניפים לאנשי רשע רגשת פועלי און מלאים זימות כרמון, אשר בלי ספק פתע ישברו באין מרפא ופוקד עליהם דם נפשות אביונים אשר הוסיפו בעון החנופה השמה חרון אף ה' בעולם כמו שאמרו בסוטה, 90 אמר ר' אלעזר כל אדם שיש בו חנופה מביא אף לעולם שנאמר וחנפי לב ישימו אף ולא עוד אלא שאין תפלתו נשמעת שנאמר לא ישועו כי אסרם.



תפלת החנף נדחית אפי' בצבור וטעם שאינה נלמדת מחלבנה

פג. (א''ה, כתב הרב הגדול אבי זקני ז''ל בספר תאוה לעינים דהכוונה לומר דכיון דקיימא לן דכל תענית ותפלה שאין בה מפושעי ישראל אינה נשמעת ולמדו מהחלבנה לפיכך אמר ולא עוד אלא שאין תפלתו נשמעת, פירוש שאם בכלל תפלת ישראל היתה תפלת זה החנף אינה נשמעת אף על גב דבעלמא בעינן בתפלה טובים ורעים כדי שתהיה חלבנה בדבר וכמו ששנינו במשנת 91 יברכוך טובים הרי זה דרך מינות משום שמוציא פושעים מהכלל כמו שפירשו רש''י והתוספות ז''ל שם, ומכל מקום זה פושעי ישראל דשאר עבירות אבל במי שיש בו חנופה לא מהני לחלבנה ואין תפלתו נשמעת אפילו על ידי הכולל ולהכי נקט לא ישועו בלשון רבים, ואף שפתח בלשון רבים וחנפי לב מכל מקום הוה מצי למנקט כוליה קרא בלשון יחיד ועל זה ידוו כל הדווים).



מאמרי חז''ל בחומר עונש החנופה

פד. ואמר ר' אלעזר 92 כל אדם שיש בו חנופה אפילו עוברים שבמעי אמן מקללין אותו שנאמר אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים יזעמוהו לאומים, ואמר ר' אלעזר כל אדם שיש בו חנופה נופל בגיהנם שנאמר הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע שמים חושך לאור ואור לחשך שמים מר למתוק ומתוק למר מה כתיב אחריו לכן כאכול קש לשון אש וחשש להבה ירפה, ואמר ר' אלעזר כל המחניף לרשע סוף נופל בידו וכו' ואמר ר' אלעזר כל עדה שיש בה חנופה מאוסה כנדה וכו' ואמר ר' אלעזר כל עדה שיש בה חנופה לסוף גולה.

וכבד מכולן אשר הוא אחד מארבע כתות שאינן מקבלות פני שכינה דכתיב כי לא לפניו חנף יבא, וכבר בא בארוכה תוכחת מגולה בזה בפרק ט''ו דשבת ופה באתי בדרך קצרה לערוך הדברים לפני המוכיחים דבר בעתו לעם כי ידרושו.



תוכחה על מדת האמונה והיושר במשא ומתן

פה. ועוד ידרוש מהם להחזיק במדת אמ''ת אשר גם עליה יביא אלהים במשפט בחג על המים כאשר חכמים הגידו, 93 אמר ר' אמי אין גשמים יורדים אלא בשביל בעלי אמנה שנאמר אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף.

פו. וכתבו הראשונים כי מדת האמונה נמשכת מן האמת שהוא הקדוש ברוך הוא, ולפיכך כל מי שיחפוץ קרבת אלהים יצטרך שיתנהג במדת האמונה במשאו ובמתנו כענין שנאמר שכון ארץ ורעה אמונה, כלומר כשאתה שוכן בארץ ומתחבר עם בני אדם במשא ובמתן התחבר עם האמונה ואל תחמוד משלהם כלום, וענין האמונה הזאת הוא ענין מושכל כי מדרך השכל יש לו לאדם להתבונן כי ראוי שיספיק לו את שלו ואין לו כלום במה שיש לזולתו.



מידת האמונה המצויה בארצות העולם

פז. וכבר שמענו כי יש ארצות היום בעולם שאין להם תורה כלל ומדרך השכל יש להם אמונה גדולה במשאם ומתנם עם כל אדם, אלו באים בסחורתם ומניחין אותה במקום אחד והולכין להם ולמחר באים בעלי הסחורה ומוצאין הכסף על סחורתם, אם ייטב להם ערך הדמים לוקחין הכסף ואם לאו לוקחין סחורתם ומניחין הכסף, ורובם עושים כן מפני אמונה לא מפני אימת מלכות.

פח. והנה הנביאים כולם פה אחד היו מוכיחים לישראל במדת האמונה, ובפרשה אחת התחיל ירמיה ע''ה בענין הקרבנות וחתם במדת האמונה לפי שרצה להודיעם כי לא לרצון יהיו להם הקרבנות הואיל והאמונה נעדרת מהם, והוא שהתחיל בפרשה ואמר עולותיכם ספו על זבחיכם ואכלו בשר, כלומר שיוסיפו הקרבנות ההם על הזבחים שהם רגילים לאכול לעצמם ויאכלו בשר הרבה, וביאר כי כל הכעס הזה בחסרון האמונה מהם וזהו שחתם הפרשה אבדה האמונה ונכרתה מפיהם, וכן ישעיה הנביא ע''ה האשים ישראל במדת האמת והוא שאמר אין קורא בצדק ואין נשפט באמונה בטוח על תהו ודבר שוא הרה עמל ודבר און וכאלה רבים.



מעשה חולדה ובור המובא בחז''ל על מדת האמת

פט. ואמרו שם בגמרא, 94 אמר ר' אמי בא וראה כמה גדולים בעלי אמנה מנין מחולדה ובור, שהיה מעשה בנערה שהיתה הולכת לבית אמה והיתה מקושטת בכסף וזהב ותעתה בדרך והלכה בלא יישוב, כשהגיע חצי היום צמאה ולא היתה לה לויה, ראתה באר וחבל דלי קשור נשתלשלה וירדה לבור, לאחר ששתתה בקשה לעלות ולא יכלה, בכתה וצעקה הנערה ואין מושיע לה.

עבר עליה אדם ושמע קולה עמד על פי הבאר והציץ ולא היה יכול להבחין לה, אמר לה מן בני אדם את או מהמזיקין אמרה מבני אדם, השבעי לי שתזדקקי עמי נשבעה לו אמר מה טיבך לכאן ספרה המעשה, אמר אם אני מעלך תנשאי לי אמרה הן, העלה ורצה להזדקק לה מיד אמרה מאיזה עם אתה אמר לה ממקום פלוני ממשפחה פלונית, אמרה לו עם קדוש כמותך שבחר בך הקדוש ברוך הוא מכל ישראל ואתה מבקש לעשות כבהמה בלא קדושין וכתובה בא אצל אבי ואמי ואני מתארסת לך.

נתנו ברית זה לזה אמר מי יהיה עד והיתה חולדה כנגדן אמר לה השמים וחולדה זו ובור זה עדים שאין אנו מכזבין זה בזה, הלכו כל אחד לדרכו, הנערה עמדה באמונתה וכל מי שתבעה היתה ממאנת אליו, כיון שהחזיקו בה נהגה עצמה כשוטה וקרעה בגדיה ובגדי הנוגע בה עד שנמנעו בני אדם ממנה.

והוא כשעבר מפניה שכחה ועזבה ונשא אשה ונתעברה וילדה בן, חנקתו חולדה ועוד נתעברה וילדה בן ונפל לבור, אמרה אשתו אם כמות כל האדם היו מתים החרשתי עכשיו שמתו מיתה משונה עון יש בך ספר לי מעשיך, גילה לה המעשה ונתגרשה ממנו אמרה לו לך אצל חלקך שנתן לך הקדוש ברוך הוא, הלך ושאל בעירה אמרו לו נכפית היא, הלך אצל אביה פירש לו כל המעשה אמר לו אני מקבל מומיה, בא אצלה התחילה לעשות כמנהגה סיפר לה מעשה חולדה ובור אמרה לו עמדתי בבריתי, מיד נתיישבה דעתה ופרו ורבו בבנים ונכסים ועליהם הכתוב אומר עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי.



תחילת דינו של אדם אם נשא ונתן באמונה

צ. צא ולמד כמה גדולים בעלי אמונה לפניו יתברך, וראה ועשה כתבניתם תבנית כל מכושרי אמנה אשר היא היתה לראש פנה לעמוד לפני יוצרך בעת המשפט כאשר חכמים הגידו, 95 אמר רבא בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו כלום נשאת ונתת באמונה וכו'.

ומה יועילו אוצרות רשע אשר אצור אצר בימי חיי הבלו באון ומרמה לאיש נכרי ולאשר לא עמל בו יתננו ומאומה לא ישא בידו, היש דבר זר ורחוק בעולם מזה לאצור אוצר עושר ולא במשפט לבניו אחריו ולא יחוש על נפשו האומללה כי תקרב לפני אלהי עולם ה' לתת דין וחשבון המליאה לה משאות שוא ודברים שהם בהם מחוסרי אמנה, אוי סכל אוי אויל וכי דוחין נפש מפני נפש, מה בצע בדמ''ך ברדת שחת.



הנושא ונותן באמונה זוכה להתעשר וח''ו להפך

צא. על כן אתם אחי ועמי חושו על כבוד נפשכם האחת האהובה, קרבת אלהים תחפצון להחזיק בפלך האמונה במשאכם ומתנכם ולשמוח במנת חלקכם וכוסכם כי טוב המעט הקנוי ביושר ובמשפט מן ההרבה הקנוי שלא כדין, ושיתו לבכם לחולה רעה כי בעון אבדן האמונה צדק משמים נפקד וימנעו רביבי ההשפעה ונמצאו כמה אביונים מוטלין ברעב.

וכל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור להיות נושא ונותן שלא באמונה הוא מזומן להפסד גדול בגופו וממונו שנאמר ואץ להעשיר לא ינקה, ופתע פתאום תפול מארה בנכסיו ויצטרך לבריות ועליו נאמר קורא דגר ולא ילד עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל.

ובפרק התנוקת אמרו, 96 מה יעשה אדם ויתעשר ירבה בסחורה וישא ויתן באמונה, ובמדרש משלי אסמכוהו אקרא איש אמונות רב ברכות ואץ להעשיר לא ינקה, הנושא ונותן באמונה נכסיו מתרבין והקדוש ברוך הוא מזמין לו פרנסתו מפני שבני אדם בוטחין באמונתו ויהיה ממונם מצוי אצלו תמיד, ולא די לו שיתפרנס מן האמונה אלא שנקרא צדיק שנאמר וצדיק באמונתו יחיה.



שכר הנושא ונותן באמונה

צב. ונוסף גם הוא כי בשכר קיומה מעלין עליו כאילו קיים תרי''ג מצוות כאשר קבלו וקיימו חכמים 97 שבא דוד והעמידן על אחת עשרה ובא ישעיה והעמידם על שש בא חבקוק והעמידם על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחיה, וכן בהפכו באשמת ביטולה מעלין עליו כאילו ביטל כל תרי''ג מצוות.



הנושא ונותן באמונה נותנין לו שכר אף על משא ומתן שלא בא לידו

צג. וכתוב בספר החסידים סי' תתרס''ב ז''ל, מי שנושא ונותן באמונה נותנים לו שכר גם על משא ומתן שלא בא לידו לפי שאם היה בא לידו היה עושה באמונה, ואף אם נעשה עני ואינו נושא ונותן נותנים לו שכר כאילו היה עוסק ועושה באמונה וכן לכל דבר ולאחר מיתה כמו כן וכו' ע''כ.



סיבת אריכות הגלות בחסרון האמונה במשא ומתן

צד. ומי בער ולא ידע עוצם עון אשמת העדר האמונה עד היכן מגיע ולא ילבש חרדה כמדו והאמונה אזור חלציו לבלתי יהא נקש בפח מוקשה, ואף גם כי יחם לבבו לאמר הלא לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה בעלי אמונה שנאמר שוטטו בחוצות ירושלים וכו' מבקש אמונה ואסלח לה, ואם חרבה ירושלים בהבצר ממנה אנשי אמנה קל וחומר שלא יבנה כל זמן שמדה זו מצויה בין ישראל.

ולבי דואב וכואב בקרבי יום ולילה לא יחשה על אשר אני רואה מדה זו פרוצה במילואה בחומת בית ישראל, ונשיאי הארץ העומדים על הפרץ לגדור כל פרצה ידם במעל ראשונה פסו אמונים מהמה ומהם יראו וכן יעשו יתר דלת העם, ובסיבה זו אנו יושבים במחשכים בגלות החיל הזה כל זמן הנפלא הזה, אנשי אמונה אבדו באים בכח מעשיהם גבורים לעמוד בפרץ וכו' ומרוב עונינו אבדנום סעו המה למנוחות עזבו אותנו לאנחות.



יזהר מחילול השם במשא ומתן עם הגוים

צה. אהא ואויה כי גדול כים שברינו אנא נוליך את חרפתנו אשר רבים מכל הגוים ערלים המתהללים באלילים נושאים ונותנים באמונה, לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ואחרי דבריהם לא ישנו מפני כל כופר, ואנחנו עמו וצאן מרעיתו אשר קידשנו במצותיו וציונו לאחוז בחותמו יתברך אמת הפכנו אליה עורף ולא פנים, למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו.

ואיה איפה תפארת העבד הנאמן הנושא תמיד עליו חותם רבונו עליו כי חרפה היא לנו ממלכת כהנים שנגרע מעמי התועבות חס ושלום ותחת שלש רגזה ארץ תחת עבד כי ימלוך וגו', ועון אשמה זו היה סיבה להיות תפארת עם ישראל תחת רשעת הגוים עד הכאה ועד נזיפה, ומדוע לא נחוס ונחמול על נפשנו ועל נפשות ביתינו ועל דם נפשות אביונים ועל דבר כבוד שמו המחולל בין עמי התועבות זה כמה שנים רבים ורעים היו לישראל.

והלא כתיב וזרעתיה לי בארץ ואמרו ז''ל, 98 כלום אדם זורע כור אחד שלא ימצא כמה כורים כך זרע הקדוש ברוך הוא לישראל בארבע פינות העולם כדי שיתוספו עליהם גרים, וכל זמן שמתנהגים עמהם ברמאות מי ידבק בהם.



לאחוז בחותם הקב''ה הנקרא אמת

צו. אם כן איפה לכו בנים שמעו לי, חוסו על כבודכם ועל כבוד היוצר ברוך הוא עתה בעונות משהאריך הגלות להבדל מהבלי העולם ולאחוז בחותמו של הקדוש ברוך הוא שהוא אמת ולקדש עצמיכם אף במותר לכם ושלא לשקר לא לישראל ולא לגוים ולא להטעותם בשום ענין אשר אפס לא תהיה תפארתם רק בזאת כמו שנאמר, שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית, וכשיהיה אמת למטה אז ישקיף ה' בצדק על הארץ ויפתח השם את אוצרו הטוב לתת לכם מטר ארצכם בעתו בשנה הזאת ותצאו זכאים בדיניכם בחג אשר המשפט לאלהים הוא על זה כאמור.

הנה כמשפט הדברים האלה ידבר המרביץ תורה לקהל עדתו בדרושו בארבעה פרקים הללו ויחריד לב הצבור במי המרים המררים האלה.



תוכחה להולכים בטל במיני שחוק בפרט בימי המועדים

צז. וביותר ידבר על לבם בפסח ובחג על עונש כת הלצים אשר בימי חול המועד שבמועדים אלו בפרט רבה המספחת הזאת ברבים מבני ישראל להיות בסוד משחקים בקוביא ושאר מיני שחוק וקלות ראש בהיותם פנויים ממלאכתם, והוא היה בעוכריו לעם בני ישראל בימי הדין האלה אשר בהם יהי דן הוא יתברך על עיקר שפע מזונות האדם בשתים אלה במים ובתבואה אשר בהם תלויים חיי האדם וכבר אמרו בש''ס פ''ק דע''ז, 99 אמר רב קטינא כל המתלוצץ מזונותיו מתמעטים שנאמר משך ידו את לוצצים.



טעם שהבטל מדברי תורה נקרא לץ

צח. ונקרא לץ היושב בטל מדברי תורה כמו שאמרו 100 שנים שיושבים ואין ביניהם דברי תורה הרי זה מושב לצים וכו' אף שאין עוסקים בשיחה בטילה, ואמרו הראשונים הטעם כי אין ליצנות גדולה ממי שאמרו לו מנה זהובים שעה אחת וכל שתמנה יהיה שלך והוא בטל הלא הוא מתלוצץ מהזהובים ומבזה אותם, כן הבטל מדברי תורה אחר שיודע השכר הגדול הזה הוא לץ ממש, ומה גם אחר שאמרו שכל מי שאינו עוסק בתלמוד תורה נקרא נזוף והוא יושב ובטל נמצא חפץ להיות נזוף ולא לעסוק בתלמוד תורה, היש עלבון וליצנות גדול מזה.



תוכחה למשחקים בקוביא והמכשולות הנמשכים ממנו

צט. וכל שכן האנשים החטאים האלה המשחקים בקוביא אשר לא שתו מוראת שמים עליהם, וזה שבתם בימי המשפט מאז הבוקר ותעבור המנחה בסוד משחקים בשאט בנפש ולא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב לעולם לפני מי הם נצבים, חוטאים ומחטיאים לריעיהם איתם כי לא יתכן בלתי אם נועדו, ואחד באחד נגשו הנצמדים לבעל פעור מלכים מדיינים זה עם זה ואין כסף נחשב להבל דמה בעינם, אשר לכסף לכסף אשר לזהב לזהב, הללו עולין והללו יורדין לטמיון עד ככר לחם.

וברשת זו נלכדה רגלם וישבעו באלהים ובלא אלהים תקוע אלפ''א וכקוץ מונד כולהו, נעים ונדים מזן אל זן רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף כי תשרפם כאש להבה האספסוף אשר בקרבם ולא יתנם השב רוחם, וישיבו את נפשם איש לפי אוכלו המעט הוא אם רב עודינו משחק איתם בחפזון רב בלי ברכה ראשונה וגם לאחרונה.

ק. וכאלה רבות איתם לחלל מועדי ה' ולבזותם לנהוג בהם בענות נפש כימי הצומות וזעקתם ולא קמו איש מתחתיו להתפלל שחרית מנחה וערבית, ואשר נגע אלהים בלבו מעט יתפלל באשר הוא שם בלא לב ולב, ולבו במחשכים הולך ומהרהר הנופל איך נפל שדוד בשחוקו, והקם איך קם ויתעודד על של כנגדו בתחבולותיו וכל כיוצא באלה, וכשמוצא עצמו בעושה שלום סומך עצמו על החזקה כי חזקה שליח עושה שליחותו ובוטח על פיו ולשונו שודאי אמרו כל מה שהם רגילים לומר ומסתמא סרכיה נקט, אוי לעינים שכך רואות תפארת בנים עם הקדש מטומעים בעמקי חבור עצבים ואין מוחה בידם.



שיר בגנות המשחקים בקוביא

קא. (א''ה, וכבר ראיתי לחכם אחד עשה שיר על כת משחקי בקוביא מספר בגינותם וכה תוארו.

המשחק בקוביא. מכתו טריה. ואחריתו שאיה. יקולל בשערים.

יפזר ממונו. ויוסיף עונו. ומורד בקונו. בשבועות שקרים.

יחשוב כי ירויח. ולעולם לא יצליח. ובימיו לא יפריח. כי אחריתו מרורים.

יאכל בחפזון. בלי ברכת מזון. ולא ימצא רזון. כעינוי כפורים.

ילך מעיר לעיר. מקומו לא יעיר. והוא עני וצעיר. מדלג על ההרים.

ראשו פרוע. ובגדו קרוע. כי רוע ירוע. לעצמו ולאחרים.

כל אנשי ביתו. שונאים אותו. ומצפים יום מותו. בשמחה ובשירים).



יתר דברי תוכחה על הליצנות

קב. ואיש על העדה ישגיב בכחו לדבר על ראשי עם הקדש לאמר, אחי ועמי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא אתכם באחרית הימים את מות כי לא תזכו לחזות בנועם פני שכינה אשר כה משפט ארבע כתות, כת לצים כת חנפים כת שקרנים כת מספרי לשון הרע לבל יראו בגאות ה' לעתיד וגם בהווה, כי הנה אף שנחרב המקדש המעוז ובטלה עליית עולי רגלים לעלות וליראות להסתפח בנחלת ה' מכל מקום איש ממנו לא נעדר מהיות נשפע בנפשו במועדי ה' מעין דוגמת הארה ההיא בסגולת קדושת הרגלים ותפלתם עם יתר תורה ומעשה הטוב אשר יעשו אישי ישראל איש לו ויחזו את האלהים כתבניתו אשר הראה בתוך מקדש ה'.

ואם כה יהיה משפט מעשיכם לשובב מסיבות לשבת במושב לצים במועדי ה' איה איפה תפארתכם להסתפח בנחלת ה', והיה במקום אורה ושמחה הנה אימה חשיכה גדולה צלח חושך ויחשיך לנפש עם הבשר, ישתקע הדבר ולא יעשה כזאת בישראל.



כל המתלוצץ מזונותיו מתמעטין

קג. ולו יוסיף דבר על לבם מאמר הנאמר 101 כי כל המתלוצץ מזונותיו מתמעטים, ובימי המועדים מי לא נפקד בהם בקום למשפט אלהים, ומי זה האיש מרגיש אשר לא ירגיז ויאחזנו פלצות שאם לפני מלך בשר ודם יביאו את דינו לקפח פרנסתו הלא חרוד יחרד חרדה גדולה וישית עצות בנפשו ובכל דרכי החריצות יחיש מפלט לו, ולא תעלה על רוחו לפנות ימין ושמאל אפס לחשוב מחשבות מה יאמר ומה יצטדק לפני מלך המשפט לבל יחסר לחמו, קל וחומר מה יש לעשות כשיביאוהו לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא השופט כל הארץ כי בא יום פקודת כל האדם, בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן בחג על המים, והאלהים יביא במשפט את כל מעשה אשר יקומם מציאותם בשופע רב ומעשה אשר תעורר מדיינים להעדר מציאותם כי קרא ה' לרעב.

והנה כי כן היעמוד לב אם תחזקנה ידים להיות בסוד משחקים אנשי לצון בעת המשפט להעלות חרון אף ה' חס ושלום על מיטב הצאן צאן קדשים להמיתם בזלעפות רעב וצמא, חלילה לתפארת עם בני ישראל עם הקדש הנאהבים והנעימים לפרוק עול מוראת מלכות שמים מעליהם אפילו שעה אחת.



אזהרה שלא לעשות מיני חידודים בסעודות המועדים

קד. ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב כי כל העדה כולם קדושים ולא ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם, אפס כי עז יצרם האספסוף אשר בקרבם התעם בפסקי תוספות על פסקי הר''וש ויעלה על רוחתם כי מעשה חידודים הוא ומצוה קעבדי מפני שמחת יום טוב, ומכאן מודעא רבה שאין הענין כן ושמחה הבאה בעבירה פגול הוא לא ירצה ותחת החידוד טימטום אל הנפש היפה, ואשר הוכו בסנורים בעון אשמה זו יחשבו מחשבה על שחטאו ויתנו לב לשוב מעבירה שבידם.

ואותם המסיבות אשר הוסבו במסיבות אנשי לצון עם האנשים הניגשים אל ה' יתקדשו בתורה וביראת ה' בימי המועדים באותו פרק ובאותו מקום, ובכן הן תיהוי ארכא לשליוותם ויזכו לראות פני שכינה לעתיד ובהווה מעין דוגמא חוט האורה המאיר לעולי רגלים בזמן שבית המקדש קיים.

הן אלה קצות דרכי הדרוש למרביצי תורה בקהל רב בחגים ובמועדים דבר בעתו, ובכן מיניה ומנייהו יתקלס עילאה והמה יהיו במורידי אור מן העולם ועד העולם ועל ראשיהם מלמעלה היה אור במושבו''תם והעם לא נסע עד האסף מרי''ם.



סדר תפלת מנחה ביום טוב וסודה

קה. הנה תפלת מנחת יום טוב ישגיב בכחה על יתר תפלת מנחה שבשאר הימים.

כאשר מודעת זאת לחכמי המדע כי עליית העולמות במנחת מועדי ה' שוותה כעלייתם במוסף שבת, ובתפלה בחשאי תרוממנה קרנות ת''ת ישראל לעלות בכתר דאבא ובחזרת התפלה בקול רם מלכות שמים עולה בכתר דאימא.

ומן הדין היה לומר בה קדושת כתר כעין מוסף שבת, אלא מפני כי ביום טוב אבא אתכליל באימא וז''א מלביש חצי ימין דאבא והנוקבא חצי שמאל, על כן אף כי יעלו זו''ן לכתר או''א לא יאמר קדושת כתר כי אין כל אחד נוטל כתר שלם כמו במוסף שבת.

ומטעם זה גם כן אין אומרים ואני תפלתי לך ה' עת רצון וגם אין קריאת ספר תורה במנחת יום טוב כי אין לז''א עליה אל מצח הרצון כמו במנחת שבת אפס עליית העולמות בהם כעלייתם במוסף השבת ולא עוד כאמור.

האמנם על כל זאת מרוממת היא מאד הדרת יקרה ויש לכל אישי ישראל להתקדש עצמם לאומרה בטהרת הגוף ובאימה וביראה ובנעימה קדושה כמשפט תקונה בלחש ובחזרה לבלתי תת מגרעות מצידו אל הכלה החמודה.



תפלה ע''ד הסוד לאומרה קודם מנחת יו''ט

קו. וגם הנפש לו תמלא לבטא בשפתים לפני התפלה לאמר, ליחדא שמא דקודשא בריך הוא ושכינתיה וכו' הנה אנכי בא להתפלל תפלת מנחת יום טוב לתקן את שורשה במקום עליון ולהעלות העולמות למעלה בשורשן ויטע הז''א אהלי אפדנו בכתר אבא עילאה בלחישה ובחזרה תטע הנוקבא קדישא אהלי אפדנה בכתר דאימא, ובכן פרשז עלינו בני מלכים מזיו הדרם על נפשינו רוחינו ונשמתנו לטהר לבנו לעבדך באמת ויהי נועם ה' אלהינו עלינו וכו', מי כמוך באלים ה' מי כמוך נאדר בקד''ש ויתר הפסוקים המובאים בתפלת ערבית, ושוב יכון לקראת אלהיו לומר התפלה בכוונה.




אין חיוב סעודה שלישית ביום טוב

קז. וסעודה שלישית אין בה חיוב ביום טוב שהרי אין גלוי מצח הרצון כמו בשבת שנאמר בו ג' פעמים היום.

(א''ה, הרב בעל תוספות יום טוב ז''ל כתב דהכי נמי הוי מדינא ממה ששנינו במנחה ביום טוב האחרון היו מתודין וכו' שאיחרוהו לוידוי כל עוד שיכולין לאחרו, מטעם מה שאמרו בירושלמי 102 דפריך ויתודה ביום טוב הראשון של פסח ומשני כדי שיהא לו מה יאכל ברגל ופריך ויתודה בשחרית ומשני עד כאן מצוה הוא לאכול אלמא דווקא סעודת שחרית מצוה הוא לאכול, ואם סעודה שלישית מצוה היה להם לאחר הוידוי עד אחר סעודה שלישית שמצוה לאכול).



להזהר בסעודה ג' בשבת שחל בה יו''ט א' שלא יאכל יותר מידי

קח. וכשחל יום טוב ראשון להיות בשבת לא יעבור מלעשות אותה כדי שיעור לברכה ולא הרבה מן השיעור, משום דיום טוב ראשון הוי לדידן ערב יום טוב משום ספיקו של יום טוב שני של גליות ומצוה לאכול לתיאבון בליל יום טוב שני, וכבר כתבנו דברי הר''ם במז''ל בפרק ראשון שיש בו משום מבזה את המועדות שכתב, ראוי לאדם שלא יסעוד בערב יום טוב מן המנחה ולמעלה כמו שביארנו שדבר זה בכלל כבוד יום טוב וכל המבזה את המועדות כאילו נטפל לע''ז ע''כ.



להקדים סעודת יו''ט ראשון משום סעודת ליל יו''ט שני

קט. ומנהג טוב להולכים בתמים להיות זהירים להקדים סעודת יום טוב ראשון כל האפשר כדי לתת מקום לסעודת ליל יום טוב שני של גלויות ויאחז צדיק דרכם.



להזהר שלא להכין מיו''ט לחבירו

קי. וצריך אדם לומר בתוך ביתו ביום טוב להיות נזהרים שלא להכין מבעוד יום מיום טוב לחבירו לצורך הלילה דשמא יום טוב שני חול הוא ואסור להכין מיום טוב לחול, ואפילו בראש השנה דקדושה אחת היא ויומא אריכתא הוא אסור דלא אמרו אלא לחומרא אבל לא להקל, ואף להביא יין לצורך קידוש וכל כיוצא בו אסור עד הלילה עד שיאמרו ברכו בקהל.

ורע עלי המעשה אשר רבות בנות עשו לערוך השולחנות מבעוד יום של יום טוב ראשון לצורך סעודת ליל יום טוב שני ואינם מטים אזן לשמוע דברי חכמים אשר הרבה צווחות צווחה האזהרה, ונכון להיות כל איש שורר בביתו לבלתי נתון עשות כאלה שלא ברצון חכמים.



זמן הדלקת הנר בליל יו''ט שני בבית ובבהכנ''ס

קיא. ומיהו מותר להדליק את הנרות לצורך הלילה משחשיכה אפילו קודם ברכו משום דמשחשיכה צורך עכשיו היא ולא מקרי מכין מיום טוב לחבירו, ובבית הכנסת מותר להדליק אפילו מבעוד יום דבבית הכנסת מצוה הוא לעולם אפילו ביום כמו שכתבו התוספות בביצה דף כ''ב ע''א.



דין הדלקה ביו''ט שחל אחר שבת בפתילות שדלקו בשבת

קיב. ונשים יקרות נהגו כשחל יום טוב אחר השבת או בשני ימים של ראש השנה להכין להן פתילות חדשות להדליק בהן בליל יום טוב שני משום שאין שבת מכין ליום טוב שהנר הוכן על ידי שהודלק וכבה שאז הוא יותר נוח לחזור ולהדליקו אחר כך שכבר הוכן יותר, ויש זהירות להדליקה ולכבותה מערב יום טוב כדי להתיר להדליק לפתילה ההיא ביום טוב אחר שכבר הוכן מערב יום טוב, ומיהו אם שכחו ולא הכינו פתילות חדשות או לא עשו התקון הזה מערב יום טוב כדאים הם דברי הפוסקים המתירין לסמוך עליהם וידליקו בפתילה הישנה.



דין הדלקה ביו''ט במותר השמן משבת שלפניו

קיג. ולדברי הכל שיורי השמן הנותר משבת מותר להדליק ביום טוב שלאחריו ולית ביה משום שבת מכין ליום טוב אף דהשמן ציל טפי כשהודלק פעם אחת והוי הכנה, מכל מקום מותר על ידי הרבות עליו שמן לבטלו כדאשכחן גבי עצים שנשרו מן הדקל שמרבה עליהן ומבטלן דמקלא קלי איסורא.



דין הדלקה בפתילה חדשה ביו''ט, ואזהרת ממרח בנר שעוה

קיד. ויש שהחמירו שלא להדליק בפתילה חדשה בליל יום טוב מטעם שמהבהבים את הפתילה ועושין אותה כלי, והא ודאי בורכא היא דלא אסיר אלא להחריכה קודם כדי שתהא נוחה לידלק אבל להדליקן דלא מוכח דלתקוני מנא קא מכוין אלא להדלקה בעלמא קא מכוין לכולי עלמא שרי, והמדליקין נרות של שעוה ביום טוב אסור להדביקן ביום טוב מפני שהוא ממרח, ושומר נפשו יהא זהיר להדביקן מערב יום טוב.



אזהרה למקילין ביו''ט שני של גלויות

קטו. וכל מה שאסור לעשות ביום טוב ראשון אסור בשני ומנדין למי שמזלזל בו, ואין חילוק בין ראשון לשני אלא לענין מת וכן לכחול את העין שמפני הנאת הגוף לא החמירו בו בשבות דרבנן.



דין כבוי הנר ביו''ט ב' מפני דליקה וד''א

קטז. וכתב הר''ן ז''ל דמותר לכבות את הנר ביום טוב מפני ד''א או מפני הדליקה כדמוכח בהדיא בש''ס דלכבות הנר מפני ד''א וכן לכבות את הדליקה וכן לכחול את העין כולהו כהדדי נינהו דלרבנן אסיר ולרבי יהודה שרי, וכי היכי דבמכחל עינא סמכינן אדרבי יהודה ביום טוב שני של גלויות אף בלכבות הנר מפני הדליקה ומפני ד''א סמכינן עליה ביום טוב שני.

וכל האחרונים ז''ל פסקו כסברת ר' שמעון דמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה, אם כן כל כבוי אינו צריך לגופו רק אם רוצה לעשות פחמים או להבהב פתילה ואמטו להכי אין איסור ביום טוב שני כבוי הנר מפני ד''א, ומכל מקום ירא שמים לא יביא עצמו לידי מדה זו אם אפשר בבית אחר או לעשות מחיצה.



להרבות שמחה ביו''ט שני בפרט בבהכנ''ס

קיז. ויש להרבות בשמחה בבית הכנסת ביום טוב שני של גלויות כמו ביום טוב ראשון לתת שמחה לכנסת ישראל, כי יום טוב שני הוא כמו המוסיף לכלה מתנות כמו שאמרו בזוהר פרשת אמור דף צ''ח גבי שני ימים של שבועות זה לשונו, פקודא בתר וכו' וכן בשבועות להקריב שתי הלחם ובמוספין להקריב וכו' וצריך לקרבא ליה כגוונא דתוספת כתובה ומתנה דאוסיף חתן לכלה דתרין יומין דשבועות אינון י''ו צריך לקרבא לגבייהו שתי הלחם מאינון ה''ה וכו'.

הנה מבואר שני דברים יחדיו כי יום טוב שני הוא כתוספת ומתנה לכלה, ועוד כי שני ימים שבועות הם רומזים לשני אותיות, ומאחר כי יום טוב זה ניתן לשמח את הכלה נאה וחסודה צריך להרבות עוז וחדוה במקומה כי היא אומרת לישראל בניה סמכוני באשישות.



חומר המחלל קדושת יו''ט שני וטעם שנענש בנזיפה

קיח. וכמה מהעונש יגיע לאשר חטא על הנפש נפש דוד ומחלל הוד כבוד הדרו של יום טוב שני כי כאשר חטא בכלה הנעימה הוא גורם הסתלקות ופירוד בין שני הימים והוא גורם העדר לאותם המזומנים למעלה הנקראים קריאי מועד, כמו שאמרו בזוהר כי קדש עילאה מזמין למדות עליונות וכן מלכות שמים מזמנת לכל חילהא שהם בכל העולמות התחתונים, וכאשר מגיע איזה פגם מן התחתונים אז מגיע להם העדר לפי כי מדה זו כפי המעשה של התחתונים כן מתראה בה, שלכן נצטוינו עבדו את ה' בשמחה ונוסף עוד בזמן מועדי ה' שנאמר ושמחת בחגך, והמחלל קדושתו בעצבות או במלאכה עושה העדר גדול בראש הקרואים קדש עילאה ומה גם למזומנים שם, וגם מרגיש יותר קדש תתאה שמתרחק מאיתה אלוף נעוריה חלילה ולכן כל הקרואים מן העולמות התחתונים יגיע להם העדר ופירוד.

ומטעם זה המזלזל ביום טוב שני מנדין אותו מדה כנגד מדה, הוא הפריד והרחיק כמה מדות זו מזו וכמה צבאות נדחו כך הוא מנדין אותו ונד תהיה נשמתו ממקום מושבה וגם הוא מתרחק מבני האדם כמו שביאר הר''ח הכהן ז''ל.



חובת השמחה ביו''ט שני לבני ארץ ישראל הנמצאים בחו''ל

קיט. כי על כל אלה האיש אשר נגע אלהים בלבו יהא זהיר וזריז במאד מאד בכבוד יום טוב שני ולהרבות עוז וחדוה במקומו ובל יצא תקלה תחת ידו בו חס ושלום, ואף בני ארץ ישראל שדעתם לחזור מצוה עליהם ללבוש בו בגדי יום טוב ולשמוח עם בני חוץ לארץ אף על פי שמתפללים תפלה של חול בצנעה.



בן א''י בחו''ל אסור במלאכה ביו''ט ב' ומעשה שהיה

קכ. וכתב רש''ל ז''ל פרק כל הבשר בדין בני ארץ ישראל שבאו לחוץ לארץ שאסור לעשות מלאכה ביום טוב שני, שהיה מעשה באחד מן התלמידים בעירו שהלך לארץ ישראל וקבע דירתו שם ואחר כמה שנים בא לסחורה שם בעירו והיה דעתו לחזור ונהג חול ביום טוב שני וגערו בו ושחק עליהם ונפטר במיתה משונה ולא זכה לחזור לארץ ישראל ע''כ, ושומר נפשו לא יעדר מאת אשר גבלו ראשונים ושאנן מפחד רעה.



אמירת ותודיענו ממוצ''ש ליו''ט, והזכרת שהחיינו בקידוש יו''ט שני

קכא. ואם חל להיות במוצאי שבת אומרים ותודיענו וכבר נתבאר סודו למעלה בפ''ב, ובקידוש אומרים שהחיינו כמו ביום טוב ראשון כדאמרינן פרק במה מדליקין 103 אהא דאמרינן ספק דדבריהם לא בעי ברוכי ופרכינן והא יום טוב שני ספק דדבריהם הוא ובעי ברכה ומשנינן התם כי היכי דלא לזלזולי ביה.



סדר הבדלה ביו''ט שחל במוצאי שבת וטעם שאין בה בשמים

קכב. ואם חל להיות במוצאי שבת יאמר יקנה''ז ואין צריך בשמים דטעם בשמים משום איבוד נשמה יתירה וביום טוב נמי איכא נשמה יתירה כמו שכתב הרשב''י בתקונים 104 דנחתא בשבתות וימים טובים עם כמה נשמתין יתירין כו', גם בזוהר פרשת פנחס דף רמ''ב ז''ל, האי איהי נשמה יתירה לכל ישראל בשבת ויומין טבין ע''כ, וכן בתקונים זה לשונו, וביומא דשבתא וחדשא וזמנא אתפתחת לקבלה רוחין ובוסמין ולירתא נפשין לבנייהו וכו' ע''כ.

(א''ה, וכן כתבו התוספות בפרק ערבי פסחים דף ק''ב משם רשב''ם ז''ל דביום טוב נמי איכא נשמה יתירה, אלא שקשה על זה אמאי לא תקנו בשמים במוצאי יום טוב).



דין בן א''י בחו''ל ביו''ט שני אם מותר לבשל בשבילו

קכג. וה''ר י''ט צהלון נסתפק בתשובותיו בתושב ארץ ישראל המתאכסן בחוץ לארץ אם יכולין לבשל ולהרבות בשבילו ביום טוב שני כיון דלדידיה חול הוא דהוה ליה כמבשל מיום טוב לחול כיון דהאי ישראל לית ליה בהאי יומא קדושה, והעלה דבקדירה אחת פשיטא דשרי ובשתי קדירות ושני מינים והם עושים לעצמם ולאורח ודאי שרי כי איכא לספוקי אקדירה אחת לבדה מאותו המין, הילכך יכולים לבשל בקדירה גדולה להסתלק עצמם מן הספק וטוב שיאכלו הם עמו מקדירתו כדי שלא יהא ניכר שלו לבדו עשו.

ויתר פרטי דינים דשייכי לבני חוץ לארץ ההולכים לארץ ישראל ובני ארץ ישראל הבאים לחוצה לארץ כתבתי בתשובות בספר ארץ חמדה סימן י'.

(א''ה, עיין בספר הלכות קטנות ח''א סי' ד' מדינים אלו).



ציונים והערות לפרק ד

48) מגילה דף ד' ע''א. 49) ביצה דף ט''ו ע''ב. 50) ילקו''ש שמות פרק ל''ה רמז ת''ה. 51) מדרש משלי פרשה י''ד. 52) מדרש משלי פרשה י'. 53) ראש השנה דף ט''ז ע''א. 54) תמיד דף כ''ח ע''א. 55) רמב''ם הל' יו''ט פ''ו הכ''א. 56) קדושין דף מ' ע''ב. 57) שבת דף ל''ב ע''ב. 58) יבמות דף צ' ע''ב. 59) שבת דף קל''ט ע''א. 60) זוהר חדש דף ע''ח ע''א. 61) יבמות דף ע''ח ע''ב. 62) ע''ז דף ח' ע''א. 63) סנהדרין דף ס''ג ע''ב. 64) פסחים דף קי''ח ע''א. 65) ויקרא רבה פרשה ט''ז אות א'. 66) מתיבת ''ודבריו'' הם דברי המחבר ואינם המשך להגהת מהר''י אלגאזי הסמוכה, וכן הוא בחמ''י דפו''ר, אלא שבדפוסים מאוחרים טעו לייחסו להמשך הגהת הרב המהדיר שחוזר על דברי הבאר שבע שהביא וכתב עליהם כי כל דבריו נכוחים למבין, וזה אינו כי אלו דברי המחבר שחוזר על דברי הזוהר הסמוך שדבריו נכוחים וע''ז כתב המחבר שהארכנו הרבה בחיבור זה בהרבה מקומות וכו' וכפי הגירסא שלפנינו המתוקנת עפ''י הדפו''ר, ולא כמו שעשו המדפיסים בונציה שבמקום תיבת הארכנו שינו וכתבו האריך הרב ואילו מתיבת והרבינו בראיות שינו וכתבו הרבה בראיות עיי''ש, וכדי למנוע עירוב הדברים החזרנו דיבור זה סמוך לדברי הזוהר שהביא המחבר קודם להגהת הרב המהדיר והכנסנוהו לפני התיבות ואשרי הגבר וכו' שכפי הנראה נדפס בדפו''ר שלא במקומו, וסמוך לזה הוקדמו דברי המחבר בסיומו בד''ה הנה כו' שנדפסו בדפו''ר אחר הגהת הרב המהדיר. 67) נדרים דף כ''ב עמוד א'. 68) פסחים דף ח' עמוד א'. 69) ברכות דף ל''ה ע''ב. 70) מנחות דף צ''ט ע''ב. 71) סמ''ג מ''ע י''ב. 72) שבת דף קי''ט ע''ב. 73) סנהדרין דף צ''ט ע''ב. 74) זוהר פקודי דף רמ''ט ע''ב. 75) ערכין דף ט''ו ע''ב. 76) פסחים דף קי''ח ע''א. 77) ערכין דף ט''ו ע''ב. 78) תענית דף ז' ע''ב. 79) יבמות דף ע''ח ע''ב. 80) חגיגה דף י''ג ע''ב. 81) שבת דף קי''ט ע''ב. 82) סוטה דף מ''ט ע''א. 83) עי' תענית דף ז' ע''ב. 84) איכה רבה הקדמה פסקא י'. 85) זוהר ויגש דף ר''ט ע''ב. 86) זוהר ויקהל דף ר''ב ע''א. 87) זוהר פנחס דף ר''ל ע''ב. 88) סוטה דף מ''א ע''א ב'. 89) סנהדרין דף י''ט ע''א. 90) סוטה דף מ''א ע''ב. 91) מגילה דף כ''ה ע''א. 92) סוטה דף מ''א ע''ב. 93) תענית דף ח' ע''א. 94) עי' תענית דף ח' ע''א שהובא שם בקצרה, ועי' בפרש''י ותוס' שם שציינו למעשה זה המובא באריכות באגדה. 95) שבת דף ל''א ע''א. 96) נדה דף ע' ע''ב. 97) מכות דף כ''ד ע''א. 98) פסחים דף פ''ז ע''ב. 99) ע''ז דף י''ח ע''ב. 100) אבות פ''ג מ''ב. 101) ע''ז דף י''ח ע''ב. 102) ירושלמי מעשר שני פ''ה ה''ה. 103) שבת דף כ''ג עמוד א'. 104) תקוני הזוהר דף כ''ב עמוד א'.





פרק ה - חול המועד ודיניו - אסרו חג - תעניות בה''ב



קדושת ימי חול המועד וחומר המבזה אותן

א. ימי חול המועד כולם קדושים ובתוכם ה' ולא נקראו חול המועד אלא מפני שהם חול לגבי ראשון ושביעי אבל לגבי שאר ימים מועד איקרו, וחמור עונשו למזלזלין בהם כמו שאמרו בפרק אלו הן הלוקין, אמר ר' ששת כל המבזה את המועדות כאילו עובד ע''ז שנאמר

אלהי מסכה לא תעשה לך וסמיך ליה את חג המצות תשמור, ופירש רש''י המבזה את המועדות חולו של מועד שעושה מלאכה האסורה לו ואינו נוהג בהן קצת קדושה לכבדו באכילה ושתיה יותר משאר ימי החול.



ימי חול המועד נקראין מקראי קדש

ב. והטעם לפי שיש קדושה לפניהם ולאחריהם וכן שיש קרבן מוסף לכל יום ונקראים מקראי קדש כדאמרינן בש''ס פרק אין דורשין, 105 רבי יונתן אומר קל וחומר ומה ראשון ושביעי שאין קדושה לפניהם ולאחריהם אסורין בעשיית מלאכה חולו של מועד שיש קדושה לפניהם ולאחריהם אינו דין שיהיו אסורין בעשיית מלאכה, ששת ימי בראשית יוכיחו שיש קדושה לפניהן ולאחריהן ומותרין בעשיית מלאכה, מה לששת ימי המעשה שכן אין בהם קרבן מוסף תאמר בחול המועד שיש בו קרבן מוסף, ראש חדש יוכיח שיש בו קרבן מוסף ומותר בעשיית מלאכה, מה לראש חדש שכן אין קרוי מקרא קדש תאמר בחול המועד שכן קרוי מקרא קדש.



להזהר בכבוד המועד בריבוי סעודה ושמחה

ג. ומה מאד יש לכל איש ישראל להזהר בקדושתן להקדישם ולהעריצם בשמחה ובששון ובסעודות חשובות כיום טוב לבלתי יהיו נטפלים לעובדי ע''ז חס ושלום שהוא ככופר בכל התורה כולה, ואמרו בפרק חלק 106 המבזה את המועדות אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא.

ומי בער לא ישכיל את זאת ויתן אל לבו כי נוח לו שלא נברא כי תקנת האדם הוא שיחיה בתחיית המתים ויזכה לחיי העולם הבא, ואיך ולמה לא יחמול על נפשו היפה לאבדה מהסתפח בנחלת ה' על דבר קטון וקל, ובכן ילבש חרדה כמדו לבל יהי בז למועדי ה' ולא יצא שום תקלה מתחת ידו באיסורי המלאכה אשר נאסרו בם ויתקדש עצמו אף במותר לו, והשכר הרבה במדה טובה מרובה על מדת פורענות למזלזל בם.



במוצאי יו''ט לחוה''מ מתפללין ערבית בשמחה, ויתר דיני ערבית

ד. ומנהג טוב להולכים בתמים לומר תפלת ערבית במוצאי יום טוב לחול המועד בשמחה ובשירים לכבוד ולתפארת מקראי קדש, וביותר בימי חול המועד של חג הסוכות אשר בהם היתה שמחת בית השואבה בזמן הבית כמו שיתבאר במקומו.

ה. ומבדילין בתפלה כמו במוצאי שבת, ואומרים יעלה ויבא בעבודה ואם לא אמרו מחזירין אותו דלא דמי לסעודה דאי בעי אכיל ואי לא בעי לא אכיל דבר המחייבו לברך ברכת המזון הילכך אם לא אמר יעלה ויבא בברכת המזון אין מחזירין אותו, אבל בתפלה דלא סגי דלא יתפלל, כיון שלא התפלל כדינו דין הוא שיחזור.



כשפוקד ביתו ובית ריעיו בחוה''מ יאמר מועדים לשמחה כיו''ט

ו. וכשיבוא לביתו יהא זריז ונזכר לומר בתוך ביתו קול ברמ''ה מועדים לשמחה כמו ביום טוב, וכן איש את קרובו יהיו רגילים ביום ובלילה כשיפקדו איש את רעהו לומר כן כי גם זה בכלל כבוד מועדי ה', והנוהגים לברך איש את רעהו בחול המועד כדרך ימות החול הרי אלו בכלל מבזה את המועדות.



מנהג המערב להדליק נרות בלילי חוה''מ, ודין תקון הפתילות במועד

ז. ונאה ויאי להדליק את הנרות בלילות חול המועד כמו ביום טוב וכן מנהג כל ארצות המערב, וכתב נ''י ורי''ו דמותר לתקן הפתילות לנרות בחול המועד דמעשה הדיוט הוא, ובמוהרי''ל כתב דיש להזהר לעשותן מקודם לצורך המועד.



טעם לסדר הבדלה במוצאי יו''ט לחוה''מ ובמוצ''ש

ח. ומבדילין על הכוס כמו במוצאי שבת להבדיל בין יום טוב לחול המועד, לפי שכמו שביום השבת נתוסף באדם נפש יתירה כך נתוסף בו קדושה ביום טוב על כל פנים כמו שנתבאר למעלה ממאמרי הזוהר והתקונים שעל כן צריך להקביל פני הרב בהם וכן בראש חדש כנודע, אמנם בלי ספק כי יש הפרש גדול בין זה לזה והוא בערך העליות של העולמות כך יהיה התוספת ולכן מכל מקום צריך להבדיל, אמנם בראש חדש התוספת הוא מועט וגם כי הוא בשעת המוסף בלבד כמו שנתבאר במקומו ולכן אין לומר הבדלה בראש חדש.



טעם שמבדילין בתפלה ובכוס

ט. אמנם בשבת ויום טוב צריך להבדיל כאשר מסתלק ממנו תוספת ההוא איש לפי ערכו, ואף על פי שכבר הבדיל בתפלה חוזר ומבדיל על הכוס כי ההבדלה ראשונה הענין על הסתלקות תוספת הרוח הנמצא בו המשותף עם הסתלקות הקדושה, ואחר כך הבדלה על הכוס להגיד כי עיקר ההבדלה כדי להמשיך מאותו תוספת על ימי החול או על חול המועד גם על האדם כמו שנתבאר בפרקי מוצאי שבת.



טעם שאין מבדילין במוצאי יו''ט בבשמים ונר

י. אמנם יש הפרש כי במוצאי שבת שמסתלק מן האדם נפש יתירה אומר ברכה על הבשמים להשאיר קצת הארה על העולמות, אמנם ביום טוב אין באותו תוספת כדאי להשאיר ממנו ולכן אין לברך על הבשמים, וגם לא ברכת מאורי האש לפי שבשבת מסתלקים אותם הממונים עליונים הנקראים מאורי אור כמו שאמרו בזוהר ולכן כשחוזרים במוצאי שבת מברכין מאורי האש וזכר לדבר צפרני היד ימין כמ''ש בפרשת ויקהל ונתבאר במקומו, אבל ביום טוב אין מסתלקין ולכן מבערים אש בו ולכן אין לברך מאורי האש.



נוסח הבדלה במוצאי יו''ט שוה לשבת

יא. ונוסח הברכה לא ישתנה אף במוצאי יום טוב שחל להיות באמצע שבת והכי גרסינן בסוף פ''ק דחולין, 107 אמר ר' זירא יום טוב שחל להיות באמצע שבת אומר המבדיל בין קדש לחול ובין אור לחשך ובין ישראל לעמים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה מאי טעמא סדר הבדלות הוא מונה, ורבים שגו בזה.



חילוק קדושת יו''ט מחוה''מ ע''ד הסוד

יב. ואשר קדש קדשים הוא מאישי ה' יאותה לו להבין ולהשכיל ההפרש שיש בין קדושת יום טוב לקדושת חול המועד אשר עליה אנו מבדילין, כי הנה כבר הודענו בפרק ב' כי אין קדושת שבת דומה לקדושת יום טוב כי בשבת הבנים יורשים את אביהם ממש ונקראים קדש ומקבלים שפע מע''ק כמוהו, אכן ביום טוב המה יעלו אל אביהם לקבל שפע הרצון ממנו והמה קרואי מועד אצלו ולכן המה יקראו מקראי קדש, ונוסף גם הוא אשר בשבת המה יעלו אל אביהם שוין לו מראשם ועד רגלם שאין שם חול כלל ואולם ביום טוב יגביהו ראש אצל אביהם מלמעלה ושש קצוות נשארים למטה ויהיו חג''ת שלהם במקום חב''ד ונה''י במקום חג''ת ושש קצוות הללו יקראו חול המועד ואינם חול גמור חס ושלום שהרי הם מתעלים ממדריגתם למדריגה עליונה ממנה אלא שמפני שלא יעלו עד או''א בג' ראשונות יקראו חול המועד.

וממוצא דבר אתה תשמע כי קדושת חול המועד למעלה מקדושת ראש חדש כי ראש חדש הוא חידוש הלבנה לבד לעלות אצלו פב''פ ולא בחיק אביהם עם היות ששפע הכתר יורד להם דרך המדריגות שלכן אין אומרים איה מקום כבודו על כי מלאכי השרת יודעים מקומו, ובחול המועד ראשה במקום עליון בחיק אביה והזרועות והגוף במקום הראש ונה''י במקום הזרועות והגוף.

יג. וזה הוא הטעם שאין תפילין בחול המועד כלל מה שאין כן בראש חדש שמסלקין אותם בתפלת מוסף בלבד כי אז נגלה עליהם שפע ע''ק שהוא למעלה מן התפילין כמו שנתבאר בפרקי ר''ח, אכן בחול המועד שניהם מלאים עולים למעלה ממקום אצילותם והוא גדול מהנחת תפילין כמו שכתב הרב ז''ל.

יד. וכמשפט הפרש זה יכוין האיש המשכיל בשעת הברכה המבדיל בין קדש לחול וכו', ובכן יתקדש עצמו לשמור ולעשות אותם הימים בקדושה יתירה ולהבדיל מכל מלאכת מחשבת אלא אוכל נפש בלבד ומלאכת דבר האבד כי המלאכה מורה על הקליפה בסוד העשיה ששת ימי המעשה כי על כן נאסרה המלאכה בשבת אפילו אוכל נפש לפי כי בשבת זו''ן נכנסים אל הקדש פנימה ולא נותר מהם דבר למטה, ובכן הוא השבתת הקליפה לגמרי ועל כן נאסר כל מין מלאכה, וביום טוב ששש קצוות זו''ן למטה בספירות אשר שמה הרשע ומגע יד לקליפה הותרה אוכל נפש ונאסרה מלאכת עבודה הואיל ונתעלו, כי חג''ת עלו במקום חב''ד ונה''י במקום חג''ת ואין שליטה אל הקליפה בסוד חג''ת, אלא שמפני שלא יבצר מהיות להם יניקה וחיות משם להחיות נפשם הותר אוכל נפש.

ולפי כי חיות זה נמשך להם משלש עליונות ויורד דרך המדריגות על כן ביום טוב עצמו שהג' עליונות שולטות ומשפיעות לו''ק אלו לא הותר אפס אוכל נפש בלבד כי אין העליונות משפיעות לחיצונים אפס חיות בלבד ולא שליטה חלילה, אמנם בחול המועד ששולטות ו''ק כי על כן הם ו' ימים יש להם שליטה בדבר האבד והוא סוד קצת ניצוצי הקדושה שנטמעו בעמקי הקליפה ונאבדו שם בעון העולם אבל מחדש אין להם שליטה כי ו''ק אלו נתעלו חג''ת לחב''ד ונה''י לחג''ת ואין להם שליטה לחיצונים כל כך רק בדבר האבד כדבר האמור, ודי בזה הערה לאישי ה'.




בדין מלאכת דבר האבד במועד ודין אדם חשוב

טו. ואף שהתירו דבר האבד בחול המועד לעשותו בלא שינוי מכל מקום ירא שמים בכל מה דאפשר להקל בטירחא יעשה, וכתב הרוקח ז''ל שיש לאדם חשוב להזהר אפילו במלאכת דבר האבד שמא יטעו העולם לומר שכיוון מלאכתו במועד, וכן בספק דבר האבד אף שמן הדין מותר האנשים הניגשים יתקדשו.



להעמיד שוטרים בחוה''מ לבטל עושי מלאכה, ויתר דיני דבר האבד

טז. וחייבים בית דין להעמיד שוטרים בימי חול המועד לאבד ולהפקיר אותה המלאכה שכיוונוה והניחוה למועד, ואם הוא מלאכת אחרים שאי אפשר לקונסם משמתין אותם ומלקין אותם, וכן להיות מחפשים אחר הסוחרים במקומות שיש להם יום השוק יום אחד בשבוע שלא ימכרו ויקנו ביום השוק שבתוך ימי חול המועד שאין זה דבר האבד שאם אינו נמכר ביום השוק שבתוך המועד ימכר ביום השוק שלאחר המועד כל שנודע בודאי שלא יפסידו מהקרן.

ואף שמדברי הירושלמי משמע שאם הוא בענין שאם ימכרו בחול המועד יהיו להם מעות בריוח ויוציאו יותר לשמחת יום טוב שמותרים למכור, כבר כתב הב''י ז''ל שלא נאמרו דברים הללו אלא במי שיש לו מעות מועטים וחס עליהם מלהוציא כל כך לשמחת יום טוב כדי שלא יצטרך ללוות או לשאול מהבריות ואילו היו לו מעות בריוח היה מוציא יותר ובכהאי גוונא שרינן ליה למכור כדי שישמח ביום טוב כחפצו, אבל מי שיש לו מעות בריוח להוציא לשמחת יום טוב ככל אשר יתאוה ואין בדעתו להוציא כל כך לא נתיר לו למכור כדי להוציא יותר ע''כ.

יז. והן רבים עתה עמי הארץ אינם מטים אזן לשמוע דברי חכמים וכלל שגור בפיהם דבר האבד מותר בחול המועד, ועושים כמה דברים הפך שורת הדין עד שכמעט בטלה כל איסור פרקמטיא, ואין בהם תבונה שאם טענה זו דדבר האבד בסתם הוי טענה אם כן בטלת כל איסור פרקמטיא ומה הועילו חכמים לאוסרה ולהתירה.



לדרוש בקהל בחומר המלאכה במועד ומחלוקת הראשונים בזה

יח. ורועי ישראל יש להם להשגיח על הדבר לגדור הפרצה הזו, שאף שלדעת הרמב''ם אין איסור אלא מדבריהם וכן דעת התוס' והרא''ש והמרדכי שאינו אסור מן התורה אלא מטעם אסמכתא ועיקרו מדברי סופרים, אמנם מגדולי המורים הרמב''ן והרשב''א ז''ל סבירא להו שכל מלאכה שאינה לצורך המועד ואינו דבר האבד אסורה מן התורה וכן כתב נמוקי יוסף, וכתבו דפשטא דסוגיא דפרק אין דורשין הכי משמע וכן בשאר דוכתי, אם כן להני רבוותא לא שייך למימר מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים, ואפילו להרמב''ם כתב הרב המגיד שאפשר שדעת הרמב''ם הוא שיש לו עיקר בדאורייתא מקרבן מוסף ומצות שמחה.



תוכחה לעושים מלאכה בחול המועד

יט. ולפיכך נכון לדרוש אליהם הלכות דבר האבד האסור והמותר לבלתי עשות קדש חול במלאכת עבודה או בפרקמטיא ונש''א עונו מאד, אשר אמרו המבזה את המועדות כאילו עובד ע''ז, ואף אם יש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא.

ואיך ולמה לא יחוסו על נפשם העלובה לשרשה מארץ חיים על בצע כסף לו ישבע קצף האף והחימה, לתוהו והבל כחם כילו וכל יגיעם בתורה ובמצוות בימי חיי הבלם, והתעיף עיניך בו ואינינו כמעט רגע על דבר קל אשר קבלו וקיימו חכמים ברוח קדשם ואמרו שאף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא, הלא כמה וכמה הרפתקי דעדו עליה דאיניש, ימי חייו הימים כל ימי חייו הלילות בתורה ובמצוות נבול יבול לכתת את רגליו מעיר לעיר וממדינה למדינה ויט שכמו לסבול הכל לרשת משכנות חיי העולם הבא, ואיך יעקש דרכיו לאבד בשעה אחת כל מה שטרח בכמה ימים.



דין אמירה לגוי במועד

כ. וכן כל כיוצא בדברים האלה ידבר על לב ראשי עם הארץ להפרישם מאיסור זה ודרך תבונות יודיעם, אשר מצינו כמה החמירו רז''ל בדבר עד שאמרו שכל שאסור לעשותו בחול המועד אסור לומר לגוי לעשותו כמו שאמרו בברייתא דמועד קטן, 108 כללו של דבר כל שהוא עושה אומר לגוי ועושה וכל שאינו עושה אינו אומר לגוי ועושה.



בדיני כיבוס במועד

כא. והנה כשם שאסרו חכמים לגלח בחול המועד כדי שלא להכנס למועד כשהוא מנוול כך אסרו חכמים לכבס במועד כדי שלא יכנס למועד כשהוא מנוול בבגדים צואים, ולא התירו אלא לבא ממדינת הים וכו' ומי שאין לו אלא חלוק אחד דמותר לכבסו במועד שתמיד הוא מזיע ומתלכלך אפילו כבסו קודם המועד, דאף על גב דמי שאבדה לו אבידה בערב יום טוב ולא היה יכול לגלח דאסור לגלח מפני שאין הכל יודעים באונסו והכא נמי אין הכל יודעים שאין לו אלא חלוק אחד, כבר אמרו בש''ס על זה 109 אזורו מוכיח עליו ופירש רש''י דמי שאין לו אלא חלוק אחד פושטו ומתעטף במקטרונו וחוגרו באזור ומכבס החלוק ומודיע לכל שאין לו אלא חלוק אחד.

כב. וכתב בעל הלבוש דאף על גב דמשמע מלשונו שהוא בעצמו צריך לכבסו ויראו הכל שאיזורו חגור אבל על ידי אחר לא דלא מוכחא מילתא, מכל מקום נוהגים עכשיו לכבס על ידי אשתו או גוי מי שאין לו אלא חלוק אחד לפי שמי שבא למדה זו שאין לו אלא חלוק אחד הוא ידוע ומפורסם לכל.



תוכחה לנשים המכבסות בחוה''מ ויתר דיני כיבוס

כג. והן עתה רבות בנות אינם מטות אזן לשמוע דברי חכמים ומבזות את המועדות לכבס במועד הרבה ביחד שלא ברצון חכמים, שאפילו כל המותרים לכבס לא התירו לכבס רק אחד אחד אפילו אית להו תרי דמטנפי, וכל שכן האסורים לכבס שלא התירו אלא מטפחות הידים שמתלכלכים מיד וצריכים בכל יום אחר וכן בגדי הקטנים ביותר דהיינו אותם שמלפפין בהם, אבל שאר בגדים וחלוקים אסור לכבסם כל שיש להם אחר להחליף לכבוד יום טוב האחרון, ואפילו מטפחות הידים לא התירו אלא לנוהגים להחליף אותם יום יום אבל לפי מה שנוהגים שלא להחליף אותם אלא משבת לשבת אסור לכבסם שדי להם בכביסה מערב יום טוב.

וראוי להיות כל איש זהיר להזהיר לביתו על זאת שלא יעברו על תקנת חכמים ושלא יכנסו תחת סוג המזלזל את המועדות שהוא אחד מכ''ד דברים שחייבים עליהם נדוי, מלבד העונש הראוי להן על שבודים ומהוין טענת פטור לעצמן בהוראת פנים שלא כהלכה.



חובת ראשי הקהל למחות במגלחים במועד ושיטת ר''ת בזה

כד. וחובה מוטלת על פרנסי ראשי ומנהיגי הק''ק וחכמיה להיות עומדים בפרץ לבטל כל כיוצא בדברים האלה, וביותר לעמוד בפרץ לשבר מתלעות עול האנשים החטאים אשר התירו לגלח עצמם בחול המועד וסומכים עצמם לסברת ר''ת שהתיר במי שגילח בערב יום טוב לגלח בחול המועד דלא שייך טעמא דלא יכנס לרגל כשהוא מנוול.

כה. ואין זו סברא מוסכמת וכבר מחו לה אמוחה כל הפוסקים חדשים עם ישנים אשר בית ישראל על פיהם יחנו ועל פיהם יסעו, והכריחו בראיות ברורות שסברת ר''ת בזה אין לה שורש וענף ובכל גוונא אין לגלח בחול המועד כי אם אותם שהוזכרו בגמרא, וכל הבא להתיר במקום שאמרו לאסור ראוי לנזיפה כי נזוף ועומד הוא, ואנו אין לנו כח לגרוע מדברי רז''ל ולא להוסיף עליהם כי אם להחמיר למגדר מילתא ומאחר שסברת ר''ת הוה כלא הוה אין מקום לסמוך עליו.



דין נטילת צפרנים בחוה''מ וחילוקו מגילוח

כו. והגם שהתירו הפוסקים בנטילת צפרנים בחול המועד כל שנטלן מערב יום טוב, אין משם ראיה דהא חומרת נטילת צפרנים בחול המועד הוי חומרא ומנהג בעלמא דהא מדינא שרי, ולפיכך אם נטלן בערב יום טוב מותר ליטלן בחול המועד דעיקר המנהג נתייסד כדי שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול וכיון שנטלן בערב יום טוב מותר ליטלן בחול המועד, אבל ענין הגילוח דמדינא דגמרא אסיר לא פלוג רבנן.

כז. ואין ספק אצל כל יודע דת ודין כי החטאים האלה בנפשותם המתגלחים בחול המועד מובדלים הם מעדת ישראל עם הקדש והרי הם נכנסים תחת סוג המזלזל את המועדות שהוא כעובד ע''ז וחייבים נזיפה, וכבר ראיתי על זה כמה צווחו קמאי דקמאי והרעישו העולם על החטאים האלה והכריזו עליהם במקהלות רבבות ישראל עד אשר היו מקבלין עליהם דברי חברות.

(א''ה, עיין בספר לקט הקמח בהלכות סתם יינם הביא כל דבריהם ז''ל בארוכה ובתוכחה מגולה).

וכה יעשו אישי ה' הרועים להוכיח גם המה לאנשי קהלתם לבל יפרצו גדר שגדרו חכמים כי גמירי, ישראל קדושים הם לולי שאור שבעיסה המעכב.



אזהרה למביאים כלים מבית האומן במועד

כח. עוד יש להזהיר לרבים מעמי הארץ אשר התירו רצועותיהם להביא כלים מבית האומן בחול המועד בדברים שאינן לצורך המועד כגון צמר מבית הצבע וכיוצא, וזה אשר לא כדת דברייתא מפורשת היא בפ''ב דמועד קטן, 110 מביאין כלים מבית האומן כגון כד מבית הכדד וכוס מבית הזגג אבל לא צמר מבית הצבע ולא כלים מבית האומן, והטעם מפני הרואים שיחשבו שהוא נתנם לתקן במועד ואם האומן ישראל יאמרו שהאומן תקנם במועד, ואפילו מאומן גוי אסור דאיכא חשדא לדידיה שנתנם לתקן במועד, ולהוליך לבית האומן אסור אפילו לצורך המועד כמו שכתבו הפוסקים ז''ל.



כמה פרטי דינים מאיסורי טירחא יתירה במועד

כט. וכל דבר שיש בו טירחא יתירה ואינו לצורך המועד אסור לעשותו בחול המועד בפרהסיא כדי שיחוג וישמח ולא יזלזל במועד, ולפיכך אמרו במשנה אין מפנין מחצר לחצר וכו' וכל שכן שאסור להסיע ממונו מעיר לעיר אם לא משום דבר האבד דשרי, וכן הזבל והאשפה שבחצר אסור להוציאו בחול המועד שיש בה גם כן טירחא אלא יסלקנו לצדדים אם לא כשנתרבה עד שנעשה החצר כרפת או כאשפה דשרי.

ל. וכן אין מושיבין תרנגולת על הבצים לגדל אפרוחים מטעם זה אם לא כשמושיבם קודם המועד דכל שהוא תוך שלש לבריחה דשרי להחזירה, וכן מה שהתירו חכמים להשקות בית השלחין שהוא שדה שצריך להשקותה תמיד שאם לא ישקנה תמיד תפסד לא התירו אלא היכא דליכא טירחא יתירה כגון מן המעיין שהוא ממשיכו ומשקה השדה אבל אסור לדלות ולהשקות מן הבור מפני שהוא טורח גדול.

לא. וכן הוא הדין בירקות שהן נפסדים וכן באילנות שהתירו להיות מושכין את המים מאילן לאילן לא ישקה כל השדה דהוה ליה טירחא יתירה, אם לא כשהיה שדה לחה שאינה צריכה רוב השקאה ואין כאן טירחא יתירה דשרי.



בדיני סחורה במועד

לב. וכל סחורה טירחא היא ואסור אפילו כל שהוא בין לקנות בין למכור, ואפילו אם הלוה מעות על מנת שיתנו לו סחורה בפרעון חובו כדי להשתכר בה זהו גם כן קניית סחורה הוא ואינו יכול ללכת לתובעם אלא אם כן אינם מצויין אחר המועד דהוה ליה דבר האבד אם לא ילך בחול המועד ויתבעם אז מותר לתובעם במועד.

והסוחרים היושבים בפתחי החנויות והחנות סגורה והדלת פתוחה איסורא קא עבדי שלא התירו כעין זה אלא במוכרי פירות כסות וכלים שמוכרים בצנעה לצורך המועד.

לג. ומי שצריך לקנות יין או ענבים בעת הבציר לצורך שתיית כל השנה ואם יעבור המועד לא ימצא כמו דבר האבד הוא, ומותר לקנות ולתקן החביות ולזפתן ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד אבל יותר מכדי שתייתו לשנה לא יקנה מפני שהוא נראה כסחורה.



אזהרה למכוונים מלאכתן במועד

לד. ובכמה מקומות שעברתי בהם ראיתי שערוריה בדבר זה שבכוונה מכוונת מניחים לקנות הבציר במועד שפנויים ממלאכתם וראוי לדרוש אליהם איסור הדבר לאפרושינהו מאיסורא, וכן הדין בקניית עצים ופחמים לצורך השנה שאסור לכוין מלאכתם במועד.



בדיני בנין במועד ובנין של מצוה

לה. ובנין אפילו כל שהוא אסור במועד, ומעשה הדיוט מותר לבנות כגון אצטבא לישב ולישן עליה אבל לא מעשה אומן לפי שכל שהוא לצורך המועד כיון שאינו צורך אוכל נפש לא הותר במעשה אומן אלא במעשה הדיוט.

לו. ואפילו לצורך מצוה אסור במעשה אומן, ולכן יש למחות ביד הנוהגים לבנות בחול המועד לצורך חתנים בבית הכנסת במעשה אומן, או למתקנים ספסלים או אצטבאות לצורך קריאת ליל הושענא רבה דמדינא אסורים כל שלא עשאום במעשה הדיוט או על ידי מי שאין לו מה יאכל.



בדיני תקון המלבושים במועד

לז. ואסור לתקן מלבושיו ומנעליו הקרועים כדרכן אסור, ולא אמרינן דהוי דבר האבד שהרי יתקלקלו יותר אם לא יתקנם, דלא מיקרי דבר האבד אלא כשעיקר הדבר נפסד אם לא יתקנו אבל בשביל מעט תוספת קלקול לא מיקרי דבר האבד, הילכך אסור גם כן לומר לגוי לתקנו דכל מה שאסור לעשותו אסור לומר גם כן לגוי לתקנו דכל מה שאסור לעשותו אסור לומר לגוי לעשותו משום שבות דרבנן, ובדורינו זה מקילין מאד לבלתי הזהר באיסור אמירה לגוי.

לח. ובדידי הוה עובדא כי ראיתי אחד מחשובי הבעלי הבתים נקרע מנעלו ושלח לתופרו על ידי הגוי, ושחתי לו למה תעשה כן שכל שאסור לעשותו אסור לומר לגוי לעשותו בחול המועד, והשיבני כי הוא מעולם לא ידע ולא שמע שיהא איסור אמירה לגוי בחול המועד והיה בעיניו כנבואה חדשה דין הפשוט השנוי בברייתא פ''ב דמועד קטן דאמירה לגוי שאמרתי לו, אוי לאזנים שכך שומעות, וכל זה בא מהמרביצי תורה אשר אינן דורשים חוקי האלהים ותורותיו לקהל עדתם.



דיני כתיבה במועד ואזהרה למכוונים חשבונותיהם למועד

לט. וכתיבה אסור בחול המועד אפילו על ידי שינוי אם לא באיזה דברים שהתירו כגון לכתוב חשבונותיו ולחשב יציאותיו משום שאין אדם מקפיד בתקונו והוי מעשה הדיוט, ויש אומרים משום דהוי כדבר האבוד אם לא יעשנו, ולשני הטעמים אין צריך שינוי שהרי הכתיבה עצמה נעשית כמו על ידי שינוי כיון שאין אדם נזהר בתיקונן מאד, ולטעם שני אין צריך שום שינוי כיון דדבר האבד הוא שרי אף בלי שינוי.

מ. והן רבים עתה עם הארץ הסוחרים מבזים את המועדות וכותבין חשבונותיהם הכתובים בספרי החשבונות שלהם ומתקנים ומסדרים אותם דבר כתוב על אופנו בימי חול המועד וזה אשר לא כדת, ורבים מהם שחשבונם בעל פה מכוונין מלאכתם במועד וכותבים אותם בחול המועד שפנויים מעסקיהם ויש לדרוש אליהם איסור הדבר שימנעו מעשות כן.

וכל כיוצא בדברים האלה מוטל על אישי ישראל להיות נשמרים בקדושת הימים האלה מאד מאד לבלתי תצא תקלה מתחת ידם חס ושלום להיות מאבדים עולמם בשעה אחת, כי כל המבזה את המועדות אפילו שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא כמו שנתבאר.



ימי המועדים הם ימי רצון להצליח בלימודם

מא. ועם היות שנאסרה המלאכה בהם, לא מפני כך תצא הריסה להתברך כל איש לאמר הואיל והמלאכה נאסרה אוכל ואשתה ואשמח בהם כל היום, שאין הדבר כן ואין זה כוונת הימים טובים והמועדים חלילה, והפתאים אוילים מדרך פשעם באיולתם לבם נוטה לסכלות זה, אבל האמת לא ניתנו ימים טובים לישראל אלא כדי שיהיו פנויים מעסקם ומלאכתם ויעסקו בתורה בלי טרדה ובבלי מחשבה והם ימי רצון ומוצלחין בלימודם.



התעוררות על עסק התורה בימי המועדים ותוכחה לבטלין בהן

מב. לכן אין לאישי ישראל לאבד אותם במאכל ומשתה ושינה וטיול לרעות בגנים אלא כל אחד מקומו מושכ''ר לו יעמוד במקומו המיוחד לו ויעסוק במה שחננו האל יתברך, בעלי מקרא במקרא, בעלי משנה במשנה, בעלי גמרא בגמרא, בעלי אגדה באגדה, בעלי קבלה בקבלה, ויענג נפשו העגומה אשר היא יושבת כשבוית חרב ואין מי שיחוש לה ולתועלתה כי כולם פונים לתאוות היצר הרע הגוף הנגוף כי רבים אשר איתו מאשר איתה כי היא יחידה וגלמודה דורש אין לה, ומה טובו ומה יופיו האיש אשר נגע אלהים בלבו לדרוש אליה ולבקש עליה לתמוך אותה לבל תפול ביד מבקשי רעתה וזה כל האדם.

מג. וכבר נתבאר כי הימים האלה יש בהם תוספת קדושה לפי שיש קדושה לפניהם ולאחריהם ויש בהם קרבן מוסף ויהיו נקראים מקראי קדש, ואין השכל נותן שניתנה הקדושה בימים אלו לאכול ולשתות כל היום ולנהוג בהם מנהג חול בשחוק הקוביאות ואביזרייהו, והמתנהג בהם במנהג הזה בשגעון ינהג ועתיד ליתן את הדין ומחלל קדושת הימים והוד הדרתם.

והחכם עיניו בראשו לשקול כל העניינים בפלס ומאזני משפט ולא מפני זה יתענה נפשו שגם זה הוא מבזה את המועדים, אלא זו היא דרך ישרה שיבור לו לאכול דברים טובים ומוטעמים וישתה כראוי לו וישן מעט והרי כל זה עונג לגופו, ושוב שאר היום גם הנפש לו תמלא בלימודי ה'.



מנהג מקובלים ללמוד בחוה''מ במאמרי הזוהר השייכים למדות היום

מד. ובבית מדרשינו נהגנו ללמוד בימי חול המועד במאמרי הזוהר דשייכי למדה שבה חתום סוד יום טוב ההוא, אם בחסד בחסד אם בגבורה בגבורה אם בתפארת בתפארת כאשר ערוכים המה ומקובצים בספר חמדת הלבבות בסדר קריאת לימוד ימי השבוע, ושוב אחר הקריאה רב שבענו בשובע שמחות בסעודה של מצוה והודות והלל לה' בגילה וברעדה לפני השולחן אשר לפני ה' והן כל יקר ראתה עינינו שלי''ת.



סדר היום בחול המועד שבו אחזו ותיקין שבארץ ישראל

מה. וכמשפט הזה יעשה לו האיש אשר נגע אלהים בלבו להגות בלימודי ה' בקרב אלה הימים ואליו יאסוף כל חרד יחד באהבה כלולה וייחוד הלבבות בשלום ורעות ורעותא דלבא ובמחשבה מועלת בקדשים לתת עוז לאלהים, יכנסו בכי טוב בחצי היום הראשון לתת חלק בראש בקריא''ה נאמנה הכל לפי שיעורו, ובחצי היום האחרון יוסיפו חיל על חיל בששון ובשמחה לגומ''רה של תורה אכול ושבוע והודות והלל לה' כמנהג ותיקין הראשונים אשר בו אחזו כל יושבי אדמת הקדש תוב''ב האיתנים אשר באמת.

לזאת יקרא חג לה' ותהי זאת נחמתו, כי כמה מהצער יש לו בחגים ובמועדים בראות היכלו ומקדש המעוז שוממים מבלי באי מועד שאוג ישאג על נוהו לאמר בני היכן הם וכו' ושערי דמעה לא ננעלו, ועתה בהוסד סוד ישרים ועדה עצר''ת אמו''נים ישמח ה' במעשיו לאמר אין לי מועדות אלא אלו המזכירים את ה' אל דומי לכם, וכן ירבה וכן יפרוס חסד עליון כנפי חסידותו על ראשם איש אשר כברכתו בירך אותם בפרק חלק נחלת שדי ממרומים.



אזהרה למקילים ראשם בשמחת המועדים

מו. ואולם בעבור זאת כל הקרב הקרב אל משכן ה' ימוד בעצם תומו באומד ובמחשבה משפט הדברים האלה, ולא יפנה דרך ריקים ופוחזים השמחים אלי גיל כעמים בשחוק ובקלות ראש אל תחת גפן ואל תחת תאנה בחורים עם בתולות זקנים עם נערים, זמרן נשי ועניין גברי כאש בנעורת, ולא יזכרו ולא יעלו על לב לפני מי עומדים אשר אין ספק כי חטאתם כבדה מאד לפני ה' וירא ה' ויצר אותו, צר לו נאמר בצער מתחולל לאמר האלה הם מועדי ה' הזאת תהי נחמתי.

ומי בער ישמע כמשפט הדברים האלה מאביו בשר ודם ולא יקרע סגור לבבו וישוב וניחם על הרעה, וקל וחומר לשכינה עשר ידות לבלתי לכת בחוקי הגוים בחגיהם חלילה רק להתקדש עצמו במותר לו ולהתחבר עם האנשים הניגשים אלופים בתורה ומסובלים במצוות להזעיר את יצרו ולעשות נחת רוח ליוצרו ותהי זאת נחמתו כאמור.



מנהג עשיית סעודה לעניים בימי חוה''מ

מז. וכבר הודענו גודל שכר המאכיל עניי תורה על שולחנו בחגים ובמועדים, וימי חול המועד גם הם בכלל האזהרה ההיא לשמח לב האומללים בהם, ורבים מהאיתנים נהגו לעשות בימי חול המועד יום יום סעודה לעניים ולאביונים אשר זאת השמחה היא היתה לראש פינה על כל מיני שמחות לאשר יש איתו נפש מליאה דעת ויראת ה'.

ואשר אין סיפק בידו לעשות ככה לא יעבור מהיות חונן דלים כברכת ה' אשר נתן לו אם דל ואם עשיר, העשיר לו ירבה והדל לו ימעיט ועניים מרודים יביא בית והיו באוכלי שולחנו בכל ימי חול המועד כמו בעצם ימים טובים, וגם הנפש לו תמלא להיות שולחנו מלא דשן מלחמה של תורה וני''שא בם את השולחן כמו שאמרו בזוהר.



לקט לימודי זוהר לימי חול המועד

מח. וביום ראשון יהגה על שולחנו בזוהר ויחי דף רכ''ו ע''ב תאנא אמר רבי יהודה במתניתין דילן אוקימנא וכו' עד דף רכ''ז ע''א וצדיקים ירשו ארץ וכו'.

וביום שני יהגה בפרשת משפטים דף קכ''ג ע''ב ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו וכו' עד דף קכ''ד ע''ב לעלם ולעלמי עלמין.

וביום שלישי יהגה בזוהר פרשת תרומה דף קל''ה ע''א וזאת התרומה אשר תקחו מאתם וכו' עד סוף העמוד דהוא אחד ושמו אחד.

וביום הרביעי תקונין תקון כ''א 111 ועוד שכינתא אתקריאת חג וכו' עד המוני מעלה מלך ומלכות.




אזהרה להזכרת המאורע בברכת המזון

מט. ושוב יכון לקראת אלהיו לברך על מזונו הדור בלבושו בשפה ברורה ובכוונה יתירה, ויהא זכור להזכיר קדושת היום בברכתו שאף שמן הדין אם לא אמרו אין מחזירין אותו, לא זו הדרך להסתופף תחת כנפי החסידות לאכול לשובעה מפני שמחת הרגל ולהשליך אותה אחרי גווה על בלי תת לה השבח, והא למה זה דומה למזמין את החתן לחופה והכלה עומדת בבית אביה וכבר הארכנו בזה בפרקי ר''ח, ועל כן האיש אשר נגע אלהים בלבו בבואו לברך על מזונו יתקדש חושיו ובלתי אל קדושת היום וכוונת הברכה יהיו כל מעייניו, ובכן יתברך המזון במיעיו והשביע בצחצחות נפשו.

נ. הנה ערכתי לפניך משפט יום טוב וחול המועד כמשפט מדת החסידים אשר השם יתברך לנגדם תמיד אשר בכל דרכיהם ידעוהו, וזה דרכם שכל למו ובעת שמחתם אז יותר ויותר מברכין ומשבחין להקדוש ברוך הוא אשר שמחם.

וכה יעשה האיש התמים בכל מיני שמחות ויאמר בעת שמחתו והנאתו, אם כך הוא שמחת העולם הזה אשר הוא הבל כי יש אחריה תוגה וצער אם כן מה תהיה שמחת העולם הבא התמידי שאין אחריה תוגה, ויתפלל לבורא יתברך שיטה לבו לעובדו לעשות רצונו בלבב שלם ושישמחנו בשמחת עולם ויזכנו לחיי העולם הבא לאור פני מלך חיים כן יהי רצון.



יום אסרו חג נקרא בנא דמועדא ונוהגין שלא להתענות בו

נא. יום שאחר יום טוב הוא אסרו חג, ובירושלמי 112 קורא לאסרו חג בנא דמועדא פירוש בן המועד, והמנהג שלא להתענות בו.



טעם שאסור להתענות בזמן הזה באסרו חג של שבועות

נב. ובמוצאי יום טוב של שבועות אסור להתענות בו כי הוא יום טבוח שהיו טובחין קרבנות ראייה וחגיגה של יום טוב דשבועות אחר היום טוב מפני שאלו הקרבנות נקראו קרבנות יחיד ואין קרבן יחיד דוחה לא שבת ולא יום טוב, דבשלמא של פסח וסוכות היו זובחים ומקריבין בחול המועד אבל של שבועות היו צריכים לזבוח ולהקריב ביום שלאחריו, ולכך יש לעשותו כיום טוב לאוסרו בתענית והספד אפילו בזמן הזה.

ואף על גב שבזמן שבית המקדש קיים היה מותר בהספד ובתענית אליבא דבית הלל, היינו כשחל עצרת בשבת משום שלא לקיים דברי הצדוקים שהיו אומרים עצרת חל לעולם ביום שלאחר השבת דהיינו יום ראשון בשבת שהיו אומרים וספרתם לכם ממחרת השבת, ממחרת השבת היינו מחרת שבת בראשית, לכך היו עושין חכמים יום שלאחר אותו יום טוב כחול כשחל להיות עצרת בשבת כדי שלא יאמרו הצדוקים שאנו מודים להם בזה שיאמרו שאנו מחזיקים אותו ליום טוב.

והיינו דווקא כשחל בשבת היו חוששין לזה אבל כשחל בשאר ימי השבוע היו עושים אותו כיום טוב לאוסרו בהספד ובתענית, ובזמן הזה לא חיישינן לצדוקים מפני שאינם מצויים בינינו ונוהגים איסור הספד ותענית לעולם בין כשחל בשבת בין כשחל בשאר ימות החול.



אין לומר תחנונים ונפילת אפים עד י''ג סיון

נג. ואף עד י''ג בחדש דהיינו שבעה ימים אחר שבועות אין לומר תחנונים ונפילת אפים דהא עצרת נמי יש לה תשלומין כל שבעה כדאיתא בפרק קמא דחגיגה. 113



מנהג נשים באסרו חג לענין עשיית מלאכה

נד. והנשים שנוהגות שלא לעשות מלאכה בכל אסרו חג דעתן קלה שאין מנהג אפס אחר יום טוב של עצרת בלבד אבל בשאר ימים טובים אין להם טעם להבטל ממלאכתן, ואף במוצאי חג שבועות מדינא אינו אסור אלא בהספד ותענית אבל במלאכה שריא אם לא שיש מנהג קבוע שהרי בימי ניסן גם כן אסור בהספד ותענית כל החדש אבל במלאכה מעולם לא שמענו איסור.

(א''ה, עיין בתשובות תורת חיים חלק ג' סימן ח' האריך בכל זה).



מעלת הסעודה באסרו חג

נה. ומכל מקום יש לכל אישי ישראל לעשות איסור לחג במאכל ומשתה כדאמרינן בש''ס דסוכה, 114 כל העושה איסור לחג באכילה ושתיה מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן שנאמר אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח, וכתב רש''י בלשון האחרון דהיינו יום שלאחר החג.



ראוי להוסיף מאכל בסעודת אסרו חג

נו. וראוי ונכון להיות כל איש זריז ונשכר לקבוע סעודה ביום ההוא ולהוסיף איזה דבר בסעודתו שיהא ניכר שלכבוד אסרו חג הוא עושה ונרצה לו לכפר עליו כמעשה עבודת הקרבנות ממש, וטוב ויפה לבטא בשפתים הדבר הזה בבואו לסעוד סעודתו כהיום הזה.



תפלה קודם סעודת אסרו חג

נז. ליחדא שמא דקודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י''ה בו''ה בשם כל ישראל הנה אנכי בא לאסור איסור החג בעבותים במאכל ומשתה, ויהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שיהא חשוב ומקובל ומרוצה לפניך כאילו בנינו מזבח והקרבנו עליו קרבן למחול ולסלוח אשמותינו אשר אשמנו על ידי מאכל ומשתה בימי המועד, ונרצה לנו כקרבן אשה ריח נחוח לה' כדבר האמור אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח, ויהי נועם ה' אלהינו עלינו וכו', יהיו לרצון.




בסוד היום וטעם שאין אסרו חג לשבת

נח. ואישי ה' ונחלתו ירוצון ויכוננו בסוד ישרים להשכיל את טעמו מפני שביום טוב העשיה ושש קצוות אחרונות דלעולם היצירה לא עלו אל האצילות, ועל כן ביום רדתם אחר יום טוב עוד מדריגה אחת ותהיה היצירה במקום שהיתה העשיה ביום טוב ראשה בבריאה ורגליה ביצירה נעצור חיל לקבל הארת רגלי היצירה שקבלו ביום טוב מאצילות בהיותם בבריאה.

ולפיכך ביום טוב יש אסרו חג ולא בשבת אף שקדושת שבת גדולה משל יום טוב, לפי כי הנה החול הוא בעולם היצירה משם ולמטה והשבת בבריאה, ולכן כיון שהיצירה והעשיה שהם סוד החול נשארו למטה גם ביום טוב כאמור ושם נמשך להם האור בהיותם למטה לכן אחר יום טוב שהוא חול נשאר בהם קצת הארה כי הארה הנמשכת להם ביום טוב גם היא מעוטה כי גם ביום טוב קצתם עומדים במקום החול ויש יכולת בחול ממש להשאיר קצת הארה של היום טוב אל החול וזהו האסרו חג, אכן בשבת גם היצירה והעשיה שהם סוד החול עלו למקום קדש הגמור ולפיכך במוצאי שבת שיורדין ימי החול יצירה ועשיה וחוזרים מן הקדש אל החול אין כח בחול להשאיר בו הארת הקדש דאצילות בחול, ולכן אין אסרו חג בשבת כמו ביום טוב אשר ביום טוב עצמו הוא מבחינת החול ממש ולכן יש כח בחול הגמור לקבל הארה ההיא קצת ממנה, וזהו סוד א''ל ה' ויאר לנו אסרו חג כמו שכתבו גורי האר''י ז''ל, והרב ז''ל כתב כי הוא סוד קליטת הזרע ולכן אס''רו ח''ג עולה במספר עם הכולל זר''ע.




תפלה ע''ד הסוד קודם סעודת אסרו חג

נט. ומתוקן ומקובל לאשר הריחו בסוד ה' לבטא בשפתים פרטי הכוונה בסעודתו בתואר זה, יאמר בנעימה פסוק אל ה' ויאר לנו אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח, ליחדא שמא דקודשא בריך הוא ושכינתיה וכו' הנני בא לעשות אסור חג במאכל ומשתה, ויהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שבכח סגולת סעודתינו יאר פניו א''ל יה''וה שביצירה מהארת קדושת יום טוב והיה א''ל מלא אל''ף למ''ד אשר בהצרף אליו יהו''ה המה יעלו כמספר יא''ר בהלו עלי ראשו שם אלהי''ם שמספרו לנ''ו שממנו יוצא אלף עלמין דבריאה וקרן אור פניו וממנו תהיינה קרנו''תיו לאסור ח''ג פאר אור ראש היצירה בעבותי''ם שש קצוותיו התחתיים ותהיינה פארותיו על קרנות ראש עולם העשיה ד' שמות יה''ו מלאים דמוחין וד' אה''י מלאים דלבושים קרני ראש העשיה אשר אהלי אפדנה היום אל מקום המזב''ח א''ל יהו''ה עולם היצירה, ומשם תשפיע שפע רצון לנפש רוח נשמה לאהבה וליראה את שמך יראת הרוממות, ויהי נועם ה' אלהינו עלינו וכו'.




מעלת הלימוד בסעודה ואמירת שירות ותשבחות

ס. ואשרי אנוש יעשה כסדר הזה לקבוע סעודה יחד עם אוהביו ואחוזת מרעהו האנשים הניגשים אל ה' ושם יאכלו לחם מלחמה של תורה ושיר ושבחה הלל וזמרה על השולחן אשר לפני ה' אשר היא היום תחת המזבח אשר כוננו ידיהם איש לו כמו שאמרו כאילו בנה מזבח וכו' ובכל קרבן דברו הלויים בשיר.

ולפיכך יאותה לעורר שירות ותושבחות על השולחן בשפה ברורה ובנעימה קדושה בגילה וברעדה, ונרצה לו לכפר עליו מאת אשר חטא על הנפש בימי המועד שהם ימי משתה ושמחה אשר לא יבצר מהם איזה תקלה, ועליו אמרו שסגולת היום הזה להיות נחשב כאילו בנה מזבח והקריב עליה קרבן, והיינו כי אלהים חשבה כקרבן לכפר עליהם אשר חטאו בימי החג כאילו הקריבו עולה על חטאתם כדרך שנאמר באיוב, ויהי כי הקיפו ימי המשתה וגו' והעלה עולות וגו' כי אמר איוב אולי חטאו בני וכו'.



מנהג תענית ב' ה' וב' שאחר פסח וסוכות

סא. כי על כן קבלו וקיימו רבים מיראי ה' וחושבי שמו להבין ולהתענות שני וחמישי ושני אחר הפסח וכן אחר סוכות מטעם זה אולי חטאו בימי המועדים, ומתענין לשלם פרים שפתינו להיות להם כפרה על חטאם ומנהג ותיקין הוא.



דברי הזוהר בתועלת התענית לתשובה

סב. ואף כי בתקון אסרו חג כיוון לזה מכל מקום הא בלא הא לא סגיא דקרבן לא ירצה עד שישוב וניחם ברוח נשברה כמו שאמרו בזוהר פנחס דף ר''מ ז''ל, ר' אבא פתח זבחי אלהים רוח נשברה האי קרא אוקמוה דרעותא דקודשא בריך הוא לא אתרעי בקרבן דבר נש על חובוי אלא רוח נשברה והכי שמענו מבוצינא קדישא דכד אתי בר נש לאיסתאבא בחובוי אמשיך עליה רוחא מסטרא דמסאבא ואתגאי על בר נש ושליט עליה לכל רעותיה.

אתי בר נש לאתדכאה בזמנא דהוה בי מקדשא קיים אקריב קרבניה כל כפרה דיליה תלייא עליה עד דאיתחרט ותבר לההוא רוחא מגו גאותא דיליה ומאיך ליה ודא הוא תבירו דההוא דרגא דמסאבא וכד אתבר ההוא רוח מסאבא וקביל קרבניה דא איהו דאיתקבל ברעוא כדקא יאות ואי לא איתבר האי רוחא לאו קרבניה כלום ולכלבי אתמסר דהא קרבנא דא לאו דקודשא בריך הוא אלא מכלבי ובגין כך זבחי אלהים רוח נשברה כדקא יאות רוח נשברה דיתבר ההוא רוח מסאבא ולא ישלוט ועל דא מאן דיתבר ליה כדקא יאות עליה כתיב רוח הולך ולא ישוב ליהוי ההוא גברא באבטחותא ולא יתוב לגביה לעלמין הדא הוא דכתיב ולא ישוב ע''כ.

הרי בפירוש כי כאשר החוטא מושך עליו רוח דמסאבא ולבו מתגאה, הזבח העיקרי לו הוא רוח נשברה לשבר אותו על ידי הצום כי אין דרך לשבירת כל איבריו ורוחו אפס על ידי סיגוף התענית שחלבו ודמו שהם עיקר כל האיברים מתמעטים ומסתגפים, וכמו שעל ידי אכילה ושתיה נתגאה כחו כך יסגף עצמו בלי אכילה כדי להכניע עצמו כאמור.



מנהג הצבור להתענות אחר חודש ניסן ותשרי משא''כ היחיד

סג. ויש ממתינין להתענות עד שיעבור כל חדש ניסן ותשרי ואז מתענין, ואולם זה הדין יהיה לאותם המתענים בצבור כמנהג בני אשכנז אבל ליחיד הרוצה להתענות מיד אחר המועד שני וחמישי ושני אינו צריך להמתין עד שיעבור ניסן ותשרי שיחיד בכל שעה שירצה להתענות הרשות בידו ואין אומרים לאדם המתן מלעשות תשובה כי לא ידע האדם את עתו, אבל לענין המתענים בצבור אין ראוי להם לעשות כן.



טעם שאין מתענין אחר חג שבועות ודעת התמים דעים בזה

סד. והעולם נהגו שלא להתענות אחר חג השבועות דדווקא אחר פסח וסוכות שהם הרבה ימים חיישינן שמא מתוך אורך ימי השמחה באו לידי עבירה וצריכין כפרה, מה שאין כן אחר חג השבועות דכיון דלא הוי אלא יום אחד או שנים לא שכיח ביה שמחה טובא וכן כתב רבינו סוף סימן תכ''ט, אבל בספר תמים דעים סימן קע''ח כתב דאף אחר חג השבועות מתענים.



דין המתענה בימים אלו ובעשי''ת ואירע סעודת ברית

סה. וכתבו הגהות מיימוניות בפרק א' מהלכות תעניות, שבתעניות אלו וכן בעשרת ימי תשובה אם אירע סעודת ברית מילה מצוה לאכול ע''כ, ומסתברא דהיינו דווקא היכא דליכא עשרה אלא בהדיה.



סדר לימוד לימי תעניות אלו והכוונה בהן

סו. ובתעניות אלה יהגה בפרשת הקרבנות ויקרא וצו, וביחזקאל מסימן מ' עד סופו, ובמשנה זבחים, מנחות, מדות, תמיד.

סז. ויכוין בתעניות אלו לתקן אולי המכשלה של מבזה את המועדות דהיינו חול המועד ישנה תחת ידו אשר היא מן החמורות שאמרו עליה 115 שהוא כאילו עובד ע''ז ושאפילו יש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא כדאיתא בפרק חלק.

ואמרו הראשונים שאפילו נהג בסעודתו בהם כסעודה של חול הוא בכלל מבזה את המועדות, או איזה מלאכה האסורה בהם והוא נהג בהם היתר, על כל אלה יכוין בכח תעניות אלו לשפוך שיחה לדרוש סליחה מאל החנון המרבה לסלוח לכפר עליו, ובתפלת מנחת תעניות אלו יאמר נוסח עננו בשומע תפלה וזה תוארו.



נוסח עננו ליום התענית בשומע תפלה

סח. עננו אבינו עננו ביום צום התענית הזה כי בצרה גדולה אנחנו על כי כשלנו בעונינו ונחנו פשענו ומרדנו במאכל ומשתה ובשחוק וקלות ראש במועדי קדשיך אל גיל כעמים והדבקנו רעה אל רעה בארחות עקלקלות ובנתיבות לא סלולות עד אשר על כל אלה קצפת לאמר חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח נלאתי נשוא, והוספנו סרה וחללנו ובזינו מועדי קדשיך ונלכדנו במצודה רעה להיות כנטפלים לעובדי אלילים ולבל ראות גאות ה' בעולם הבא, ובהעלות על לבבנו כל זאת נפלו פנינו וימס לבינו בקרבנו ויהי למים לאמר אוי נא על אחריתנו בקום למשפט אלהים.

ועתה ה' צור תקותנו ותקות אבותינו, הנה שבנו אליך בבושת פנינו ביום צום התענית הזה לשפוך שיחה לדרוש סליחה על מעוותינו, ואתה אבינו אב הרחמן חוס וחמול עלינו וחבוש ברחמיך וברוב חסדך את שברינו ושים עיניך עלינו לטובה ומחוק מספרך שגגיותינו וסגור פתחי מעילותנו ופתח שערי זכיותנו ולא נאבד, כי אתה בוחן לבות

וכליות וגלוי וידוע לפניך כי לא במרד ולא במעל לעשות נגד כוונתך חטאנו אפס כי עז יצרנו ועל כרחינו שיסה ועינה אותנו ומנע הטוב ממנו.

ואתה בטובך תמוך את נפילתנו וכגוים לא נתחשב כי עמך אנחנו ישראל אשר בו תתפאר, ולמען תפארתך קבל מיעוט חלבנו ודמינו היום כקרבן עולה וחטאה לכפר פגמינו אשר פגמנו במועדי קדשיך ולא ידח ממנו נדח להבדל מעדת קדש ישראל גוי אחד בארץ, ונזכה ונחיה ונירש טובה וברכה לחיי העולם הבא לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, וחוסה ה' על עמך בית ישראל ודחה מעלינו כל מקרים רעים המתרגשים לבא בעולם בסכנת שינוי האויר בימים האלה ובזמן הזה, והסר ממנו דבר ומגיפה ומיתות משונות וצינים פחים בדרך עיקש ואל תסתר פניך ממנו, היה נא קרוב לשועתינו טרם אליך נקרא אתה תענה נדבר ואתה תשמע כדבר שנאמר, והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע כי אתה ה' עונה בעת צרה ושומע תפלת כל פה, ברוך אתה ה' שומע תפלה.




ציונים והערות לפרק ה

105) חגיגה דף י''ח ע''א. 106) סנהדרין דף צ''ט ע''א. 107) חולין דף כ''ו ע''ב. 108) מו''ק דף י''ב ע''א. 109) מו''ק דף י''ד ע''א. 110) מו''ק דף י''ג ע''ב. 111) תקו''ז דף נ''ח ע''ב. 112) עי' בב''י סי' תצ''ד. 113) חגיגה דף ט' ע''א. 114) סוכה דף מ''ה ע''ב. 115) סנהדרין דף צ''ט ע''א.

תם וישר סדר יום טוב





חנוכה

מה ידידות משכנותיך יהוה צבאות





פרק א - נר חנוכה - מנהגים ותוכחות



חיבה יתירה נודעת לישראל

א. ירום הודו ויתעלה הדרו נצ''ח צור ישראל אשר בחר בנו מכל העמים וחיבה יתירה נודעת לנו על כל העולמים, ורצה בנו מכל קדושים אשר בשמים ממעל עושי דברו כי רק באבותינו חשק לעובדו ולברך בשמו לתקן עולם במלכות שדי, כי הן המה כלי הקדש המריקים ממעל לרקיע על הארץ והדרים עליה ברכה עד בלי די לעובדה ולשומרה להכין אותה ולסעדה עדי הוכן בחסד כסא כבוד מרו''ם מראשון מקום מקדשינו לשכנו בתוכו ויבן לו בית להועד שם איתנו.



טעם שגזרו על מצות ר''ח שבת ומילה מספר ''עוללות אפרים''

ב. גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלהינו הר קדשו אלהים בארמנותיה נודע למשגב, אשר לא עזב חסדו ואמיתו מבית ישראל ואשר עד הנה לא עזבנו, ועוד ידו נטויה לפסוח ולהגן בעד שארית הנמצאה אשר רבים הקמים עלינו לכלות שם ושארית ויאמרו לכבות נר ישראל עד כלה ונחרצה, והנה ה' משמים אל הארץ השקיף בעין החמלה לתת לנו חנינה ורחמים לפני כל שובינו ולשום לנו שארית בארץ לפליטה גדולה.

וזה כי באזנינו שמענו פועל פעל בימי קדם בקום עליהם גוי נבל זה העם לא היה כמוהו משחית ומחבל והוא הצפיר והשעיר מלך יון עז פנים, עשה והצליח כנבואת דניאל והשחית עם קדוש בגאוה ובגודל לבב אין אלהים לנגד עיניו לא יחמול ולא יכסה, וחשב מחשבות לבטל המצוות היושבים ראשונה במלכות שמים, והם חדש שבת ומילה בחשבו כי על ידם יכבה מכל וכל נר ישראל כי בזכות שלש אלה נגאלו ישראל ממצרים, כמו שלמדו רז''ל מפסוק ואראך מתבוססת בדמיך דם פסח ודם מילה, וכן מצות החדש כנראה מהקדמת ציווי החדש הזה לכם לצאתם מארץ מצרים, וכן מצות השבת ששמרו במצרים לבקשת משה מפרעה.

וכמו שפירשו כת הקודמין דורשי רשומות בפסוק וחמ''ש את ארץ מצרים כו' והיה האוכל לפקדון, כי חמ''ש ראשי תיבות ח'דש מ'ילה ש'בת אשר זכות שלשה אלה שהיה בידם במצרים היה להם שמור לפדיון להגאל בזכותם בסוד וחמושים עלו בני ישראל, שבזכות שלשה אלה שסימנן חמ''ש עלו בני ישראל מארץ מצרים, וכשביקש אנטיוכוס לבטל מישראל שלשה אלה הרי נתכוין לכבות נר ישראל חס ושלום.

ג. ואף גם כי שלש אלה שלשה עיקרי יסודי הדת, אשר השבת כולל כל חלקי יסודי דת תורתנו כנודע עד אשר חכמים הגידו ששקולה שבת כנגד כל המצוות שבתורה, והמילה גם היא אמרו רז''ל ששקולה כנגד כל התורה והיה גם היא כוללת כל חלקי יסודי דת תורתינו.

וקידוש החדש גם הוא מופת מציאות האל יתברך המחדש את עולמו נראה בירח זה המתחדש בכל חדש וחדש והוא הוראה עצומה על שיש לעולם מנהיג בורא וכל יכול, עד שלגודל תועלת מצוה זו אמרו ז''ל שהיה ראוי להתחיל את התורה מהחדש הזה לכם, ואמרו 1 נמי אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני שכינה פעם אחת בחדש דיים.

ולפיכך חשב אנטיוכוס שבביטול שלש מצוות אלו יפלו יסודי הדת והשתות יהרסון ואז יפול גם הבנין שעליהם ונר אלהים יכבה מכל וכל חס ושלום, עד אשר הופיע ה' ממכון שבתו והזריח אור ישראל כי כבר ברית כרותה לנו כי אף אם יתקבצו כל מלכיות שבעולם נועדו יחד על ישראל ועל התורה מכל מקום אינן יכולין לבטל מהם תורה ומצוה.

ד. כמו שאמרו באגדה 2 ששאל פוליפוס את רבי עקיבא, כתיב כי תאמר אדום רוששנו ונשוב ונבנה חרבות כה אמר ה' המה יבנו ואני אהרוס והלא כל מה שהם בונין קיים, אמר לו לא דיבר הכתוב כנגד מה שהם בונים אלא כנגד העצות שאתם יועצים בכל שנה לכלותינו והקדוש ברוך הוא מהרס מחשבותיכם, ואמר לו חייך שכך הוא אנו יושבים בכל שנה לכלותיכם ואתי חד סבא ומבטל לן היינו הקדוש ברוך הוא יחידו של עולם הנקרא עתיק יומין, נמצא שברית כרותה לישראל כי אין אומות העולם שולטין בתורה ומצוה.

וכמעט נר אלהים טרם יכבה העיר ה' רוח כהני ה' משרתיו עושי רצונו, להורות נתן בלבם ואמר חזקו ידים רפות נקום נקמת ה' אחר תאסף, וחיזק ואימץ ידי חשמונאי ובניו להיות אמיץ לבו בגבורים הוא ובניו איתו ויעבירו קול במחנה לאמר מי לה' אלי, ויאספו אליו כל זקני יהודה כל איש חיל רב פעלים אשר נגע ה' בלבו לנקום נקמת ה' קנאת ה' צבאות תעשה זאת וילחמו בו ויגרשוהו וילך ויכו אותו ואת עמו עד בלתי השאיר לו שריד, ובשובם נתנו שבח והודאה לאל וחזקו את בדק הבית והיה אור ישראל לאש והארץ האירה מכבודו כימי עולם.



טעם תקנת ימי חנוכה למהראנ''ח ע''ה בספרו ''הנותן אמרי שפר''

ה. ודבר זה היא לבדה תספיק לעשות זכרון לבני ישראל לנס ההוא ולקבוע שמונת ימי חנוכה בהלל ובהודאה, ולא כמו שעלה על רוח רבים לאמר אשר עיקר קביעותן היתה מפני נס הפך, כי אין לקבוע ימים טובים בהלל ובהודאה מפני נס הנעשה באיזה ענין היפך הטבע אלא כשיהיה ענין הצלה מאיזו צרה, ועשרה ניסים נעשו לאבותינו בבית המקדש ולא קבעו בעבורם ימים טובים.

ו. ועוד דאם מפני נס הפך לא היה ראוי להיות אלא שבעה ימים שבאותו הפך כבר היה בו שמן כדי להדליק ממנו לילה האחד ולא היה לנס אפס שבעה ימים בלבד, עד שנתעצמו כת הקודמין בקושי זה ואמרו כי אף שלא נעשה בו נס לילה הראשון אנו מדליקין בה מפני שהיא זכר טהרת המקדש וחזרתה על מכונה להדליק שם נרות, אשר כן יוכיח נוסח הודאת על הניסים שאמר ואח''כ באו בניך לדביר ביתך ופינו את היכלך והדליקו נרות בחצרות קדשיך, אלא שלא עשו הזכר בשום אחד מהדברים שבמקדש אלא בנרות על אודות שאירע נס בענין הנרות, ויש שאמרו שמציאות הפך הוא היה בדרך נס וקבעו יום אחד על מציאות הפך ושבעה ימים בגלל הנס שנתן את המלא בריקן כמבואר בספרי הקדמונים ז''ל.



עוד בטעם חיוב ההודאה, ורמזי על הניסים מספר ''עוללות אפרים''

ז. ואולם אצלי עיקר הקביעות היה מפני התשועה הנעשית להם בנצחון האויבים, כי על כן יאמר בשפ''ר תקון נוסח על הניסים עמדת להם בעת צרתם רבת את ריבם דנת את דינם וכו' מסרת גבורים ביד חלשים וכו', אשר שם רמז כל השלשה יסודות שביקש אנטיוכוס להרוס, חדש מילה ושבת.

אשר יאמר מסרת גבורים ביד חלשים רמז לקיום המילה על דרך שהשיב ר' ראובן בן אצטורבל 3 לקיסר שביקש לבטל את המילה, ואמר לו אדוני מי שיש לו שונאים רוצה שיהיו חלשים או גבורים אמר לו היהודים אלו הם חלשים על אודות המילה.

וכן רבים ביד מעטים רמז לקידוש החדש שישראל מונין ללבנה שנאמר אליה לכי ומעטי את עצמך וכן ישראל חשק ה' בהם על שממעטים את עצמם, כמו שאמר הכתוב לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם כי אתם המעט, וטמאים ביד טהורים שמיעוט הירח הוא הוראה על מיעוט החומר המתייחס לאמר הקטן אני, ובסיבה זו יטהר מזוהמת חלאת טומאת החומר וישאר השכל לבדו בטהרה כמו שאמרו 4 מה הקדוש ברוך הוא טהור אף הנשמה טהורה, ורשעים ביד צדיקים שמצד המיעוט הוא שנאמר לירח צדיקים יקראו על שמך וכו', וזדים ביד עוסקי תורתך רמז לקיום השבת שלא ניתנו לישראל אלא לעסוק בתורה שהוא יום פנוי לעסוק בתורה.



טעם שתקנו ח' ימי חנוכה ולא ז' מדרשות מהראנ''ח ע''ה

ח. ומפני התשועות הללו הוצרכו לקבוע יום טוב בהלל ובהודאה בכל שנה ושנה, אלא מפני שניתוספה בחינת הנס שנעשה בפך והדליקו ממנו שמונה ימים שמום על הנס שמונה ימים אלו בהלל ובהודאה, ואולם הימים האלה נזכרים ונעשים כולם לזכר התשועה שנעשה להם, ובעבור זה אף כי באותו פך כבר היה בו שמן להדליק ממנו לילה הראשון ולא נעשה הנס אפס שבעה ימים בלבד, עם כל זה קבעו שמונה ימים כי אי אפשר שלא לתקן יום טוב ליום ראשון שחנו בו שהוא עיקר זמן התשועה אשר ימי חנוכה נקבעו בעבורו.

(א''ה, בס' מהראנ''ח ז''ל מסכים הולך כדברי המחבר).



טעם שנעשה הנס בפך השמן ובמנורה מספר ''עוללות אפרים''

ט. ואף גם אשר הופיע ה' ממכון שבתו ויתן נס להתנוסס בפך השמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול שלא חלו בה ידים של האויבים, לא לחנם נעשה הנס בנרות דווקא אשר שם רמז והן מזכירים מעשה נסים על האויב אשר חשב על היהודים להשמידם לבטל מהם חדש ושבת ומילה, ובידו הנפלאה הפר עצתם אשר ברית כרותה לישראל כי אין כל אומה ולשון שולטים בתורה ובמצוות.

ועל כן היה לנס סוד הפך של שמן בחותמו של כהן גדול שלא שלטו בו האויבים, רמז שישראל יהיו בוטחים לדורות שאין אומות העולם יכולין לבטל מהם התורה שנמשלה לשמן העולה על כל המשקין, וכך התורה כתיב בה ואת עלית על כלנה שיש לה יתרון ביתר שאת ויתר עוז על כל החכמות והדתות וממנה תצא אורה לעולם כמו השמן המאיר לארץ ולדרים עליה.

י. ונעשה גם כן נס זה במנורה כי בה ז' קנים לעומת ז' חכמות הנכללים בתורה ולעומת ז' ספרים שבה כמו שנאמר חצבה עמודיה שבעה, ומן השמים הוכיחו במציאות הפך הזה להיות מונח בחותמו של כהן גדול הוראה על ביטול מחשבת השונאים אשר בקשו לבטל חדש שבת ומילה אשר באמת לעולם ועד המה מונחים בחותם כי המילה נקראת חותם כמ''ש וצאצאיו חתם באות ברית קדש, ואף גם השבת נקראת חותם כאשר חכמים הגידו במדרש רבות, ורבנין אמרי משל למלך שעשה לו טבעת מה חסרה חותם כך מה היה העולם חסר מנוחה בא שבת בא מנוחה, והירח גם היא אחת משבעה ככבי לכת וכתיב ובעד ככבים יחתום, שלשה אלה מן השמים הוכיחו כי לא ימוטו לעולם והמה נחתמים בחותם טבעת המלך מלכו של עולם הכהן הגדול הגבור והנורא ואין כל אומה ולשון שולטת בהן.

יא. ומטעם זה אמרו 5 נרות חנוכה מוסיפין והולכין, להורות הפר עצתם אשר זממו לביטולה של תורה ונרות חנוכה מוסיפין והולכין דוגמת נר מצוה ותורה אור שמוסיפין והולכין תמיד.

יב. ונוסף עוד אשר חכמים הגידו הרגיל בנר חנוכה 6 הווין ליה בנים תלמידי חכמים, כי כמו שנרות הללו מוסיפין והולכים להורות הפר עצת אויב וכי אין תורה פוסקת מישראל נצח סלה ועד, כן באותה מדה הווין ליה בנים תלמידי חכמים ולא תשכח מפי זרעו, וכמו שנרות אלו מוסיפין והולכים כך יהיו לו בנים תלמידי חכמים שמדתם להיות מוסיפין והולכים, אשר אמרו 7 זקני תלמידי חכמים כל זמן שמזקינין חכמה ניתוספת בהם.



בדיני נר חנוכה וטעמיהן

יג. ואולם על קוטב כוונה זו אשר נכלל בפנימיות הדלקת הנרות הללו כי בה יכלל זכרון כל הנסים ונצחון אויבינו וקיום יסודי דתינו כאשר רמזנו, על כן החמירו בה חכמים עד שאמרו אפילו עני המתפרנס מן הצדקה מוכר כסותו ליקח נר חנוכה, וכן אם אין ידו משגת לנר חנוכה ויין לקידוש היום שיקנה לנר חנוכה משום פרסומי ניסא.

יד. וכן גם כן אסרו להשתמש לאורה כדי שיהא ידוע לכל שהיא נר של מצוה לפרסומי ניסא, ועוד כיון שעל ידי נס שנעשה במנורה תקנוה עשאוה כמנורה שאין משתמשין בה כלל שהרי לפנים היתה עומדת בהיכל מקום שלא ראו בני אדם את אורה, וגם מטעם פרסומי ניסא מצות נר חנוכה בסוף שקיעת החמה שאז העם עוברין ושבים ורואין, וגם כי הנרות מאירים בלילה ואיכא פרסומי ניסא מה שאין כן ביום דשרגא בטיהרא מאי מהניא.



להדליק עם צאת הכוכבים ויתר דיני הדלקה

טו. ומכל מקום מאחרין ולא מקדימין כי הסכמת רוב הפוסקים היא כי סוף שקיעת החמה רוצה לומר צאת הככבים כשיטת ר''ת דשקיעת החמה היא קודמת למשתשקע ולכן מאחרין אותה עד אחר ערבית, ולא כמו שנוהגים רבים מרבת בני עמינו להקדים בשקיעת החמה כשאין השמש נראה על הארץ וכולן מתירין אותן עם השמש, ומכל מקום אם שכח או הזיד ולא הדליק עם צאת הככבים מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק שהוא כמו חצי שעה מן הלילה שעד אותו זמן איכא פרסומי ניסא, ולפיכך הזהירו הפוסקים שמיד כשהתחיל זמנה אין לו לאכול ולא ללמוד עד שידליק ואם התחיל פוסק.

טז. ולפי שאין מצוה אלא בהדלקה שבה ניכר פרסום הנס ולא בהנחה לפיכך צריך שיהיו הנרות גדולות שיכילו כדי שיעורן קודם ההדלקה, שאם הדליק ולא היה בהן כדי שיעורן ואחר כך הוסיף עליהן לכשיעור לא עשה ולא כלום ולא יצא ידי חובתו, והן רבים עתה עם הארץ ונמסרו המצוות בידם ואינם מטים אזן לשמוע דברי חכמים והקלו על עצמן להדליק בנרות קטנות פחות מכשיעורן ולא עשו ולא כלום, וראוי לדרוש להם הדבר אולי ישובו ולא יזידון לעבור על דברי חכמים.



בדין בן האוכל אצל אביו וישן במקום אחר והמסתעף

יז. ואמרו הפוסקים דבן האוכל אצל אביו וישן בבית אחר צריך להדליק בחצרו משום חשדא דרואים אותו יוצא ונכנס בו שאין העולם יודעים שאוכל במקום אחר, ואפילו לדידן שאנו מדליקין בפנים ומסתמא בני הבית יודעים שאוכל אצל אביו אפילו הכי שייך חשדא כי השכנים עוברים ושבים לפני פתח הבית ורואין שאינו מדליק, וכל שכן בחתן שאוכל אצל חמיו ויש לו פתח פתוח לעצמו שצריך להדליק כדעת הרא''ש ז''ל.

ולפי מה שכתב הר''ן ז''ל גבי חצר של שני פתחים שמדליקין בשתיהם משום חשדא שאינו מברך אלא באחד, הוא הדין כאן שלא יברך הבן אחר שאינו מדליק אלא מפני החשדא כאמור.

יח. ומי שסועד אצל חברו באקראי מצוה מן המובחר שילך לביתו וידליק בעצמו, ומיהו אם בדיעבד אשתו מדלקת עליו אין צריך לילך לביתו, אכן צריך לברך על הראיה במקום שסועד אצל חבירו, וזה אם לא שמע הברכות מבעל הבית דאם שמע וענה אמן אין צריך לחזור ולברך על הראיה שעשה ניסים וזה פשוט.

(א''ה, זו היא סברת הרמב''ם ז''ל לפי מ''ש הרב כנה''ג משם הראנ''ח כ''י וכן כתב הרב מ''א משם רש''י, אמנם מרן ב''י סי' תרע''ו פסק דאין צריך לברך).

יט. ומי שבא לביתו ומצא שהדליקו עליו כבר יצא ואינו צריך לחזור ולהדליק וכל שכן שלא לברך.



סדר הדלקת הנרות

כ. ולענין עריכת הנרות לדעת הרב ז''ל ולדעת הב''י ז''ל הנכון להתחיל להדליק מצד ימין רחוק מהפתח, ויוסיף בכל יום נר אחד סמוך לו כדי שבאחרונה יהא ההתחלה בצד האחרון סמוך לפתח.



מצוה מהמובחר בשמן, ומנהג להכין כלי שמן בשיעור מ''ד חלקים

כא. ומצוה מן המובחר לחזר דוקא אחר שמן זית להדליק ולא בשעוה, ומצוה מן המובחר להכין כלי מיוחד שיעור הדולק כ''ב שעות לחלק בכל לילה שיעור חצי שעה והוא מ''ד שיעורים, וסגולתן לינצל מהריגת ד''ם כמו שכתבו המקובלים.



מקום עריכת הנרות ודיני הברכות

כב. וביותר צריך להזהר שלא לערוך את הנרות במקום רוח מצויה, דאף דקיימא לן כבתה אין זקוק לה ואין צריך לחזור ולהדליקה היינו דווקא כשלא העמידן במקום הרוח, אכן אם הדליקה בפני הרוח וכבתה חייב לחזור עוד ולהדליקה במקום שאין שם הרוח שהרי הואיל ואינה יכולה לעמוד בפני הרוח הרי הוא כמו שלא נתן בה שמן כשיעור כמו שכתב ריא''ז, ומכל מקום אין צריך לחזור ולברך דמצות הדלקה הא עבדא כמו שהשיב הרשב''א ז''ל בתשובה.

והמהדרין מעריכים את הנרות למעלה משלשה טפחים כמו שכתב הרב ז''ל, ומכל מקום כל עשרה טפחים היא מקומה.

כג. ובענין הברכות צריך להזהר לברך עליהם עובר לעשייתן דהיינו לברך כל הג' ברכות בליל ראשון וכן הב' ברכות בשאר הלילות קודם שיתחיל להדליק, ואחר שהדליק נר אחד שהוא עיקר המצוה יאמר הנרות הללו ויגמור ההדלקה כמו שכתבו האחרונים, ואמרו על אחד מן החסידים הראשונים אשר קנה נרות של כסף ובליל שני התחיל להדליק בה ובירך שהחיינו גם בלילה השני כי אף שבשעת קנין יש לברך מכל מקום בחר לסדר ברכת שהחיינו עם שתי ברכות האחרונות.

כד. ונשאל הרמב''ם 8 על מי שהדליק נר חנוכה ובירך עליו ואחר כך הדליק נרות אשה שכינתה אם צריך לחזור ולברך או לא, והשיב שזה הענין חוזר לכוונת המברך כמו בשאר ברכות, אם כשהדליק נר חנוכה ובירך עליו היתה כונתו להדליק נרות שכנתו ברכה אחת לכולם ואם בירך והדליק ואחר כך נזדמנו לו נרות אחרות להדליק צריך לברך עוד הפעם, וזה שיכול להדליק לאשה ולברך היינו כגון שעומדת אצלו בשעת הברכה או שמדלקת היא בידה אבל בענין אחר לא.

כה. ובנוסח הברכה הנוסחה הנכונה כנוסחת הב''י והאר''י ז''ל ל'הדליק נ'ר ח'נוכה ולא של חנוכה.



כוונת ברכות נר חנוכה ע''ד הסוד

כו. ובראשי תיבות חתום שם נח''ל היוצא מפסוק נ'וצר ח'סד ל'אלפים, והוא המשכת אור העליון על החתן ועל הכלה להתייחד ביחוד שלם כנודע לבאים בסוד ה', והמשכילים יזהרו שלא לשנות ממטבע זה כי מגרעות הוא נותן בקדשי שמים.

ויתאמץ בכוונתו לדעת ולהשכיל אשר הדלקת הנרות הללו בשמן ראשה מגיע השמימה אל הק''דש פנימה ולהאיר ולהדליק את נר ה' שכינת עוזינו בשלהובין דרחימו שלהובין די''ה בין איש לאשה כמו שאמרו בזוהר ובתקונים כי מפני כך ההדלקה עושה מצוה כי בה יהי מושך לה שני המאורות הגדולים מטהי''רו עילאה לט''הר עצמה בר''גל בסוד עד שתכלה רג''ל מן השוק ועוד לה מאורות עליונים שמות הקדש העולים במספר נ''ר, ועל כן יאמר בשפ''ר תיקון נוסח הברכה להדליק נ''ר חנוכה רמז לשכינה אשר תכונה בשם נ''ר כלומר להדליק ולהאיר לה אורים גדולים.

ובברכה שניה שעשה נסים לאבותינו וכו' אנו חוזרים וממשיכין לה לאור באור פני מלך חיים אורים גדולים ומעולים מן הברכה הראשונה כי על כן יאמר בנוסחתה שעש''ה משך ש''ע נהורין אשר יהיו למאורות בה, ועל כן על רמז זה נכון להדליק נר חנוכה על ידי נר של שעו''ה אשר שם רמז והן מספר ש''ע ו''ה להמשיך הש''ע לו''ה קב''ה ושכינתיה, אלא שהנרות עצמן צריך להיות בשמן מפני הנס שנעשה בו סוד שמן משחת קדש כנודע.

ואחר כך מברך שהחיינו כדי להמשיך מאותו השפע על האדם המברך, ואחר כך אומרים הנרות הללו וכו' קדש הם להגיד יקר תפארת הנרות האלו במקום רמיזתן, ולהורות נתן בנוסחו איזהו מקומן של נרות הללו באומרו הנרות הללו קדש הם כי זרע קד''ש מצבתן בסוד שמן משחת קדש כאמור, וגם רצה לומר קדש הן כי בקדושתן הן עומדין ואין הדינין וגבול הרשעה יגשו לינק מסוד תנחומיה חס ושלום, וכן בדין כי הנה אנחנו בני מלכים אין לנו רשות להשתמש בהן אלא לראותן בלבד הארה בעלמא אל ה' ויאר לנו וכל שכן כי לא יהיה אחיזה ויניקה חס ושלום באורים גדולים אשר משכנו על ידי ההדלקה.




תוכחה למדליקין כל הנרות או מקצתן ע''י שליח

כז. ואשרי אנוש יעשה זאת להעלות את הנרות בכוונה זו אשר אין ספק כי לנוגה הירח יהיו למאורות גם לנפשו רוחו ונשמתו לאור מאור החיים הנצחיים מן השורש הנמצא בו מלמעלה למטה והשביע בצחצחות נפשו, ולפי תוספת הימים לפיהן תרב גדולת הארות העליונות למעלה וגם באדם יתוסף הארה עצמה בעצמו יום יום, כי על כן לא יפה הם עושים המדליקים על ידי בניהם ונשותיהן כי מצוה בו יותר מבשלוחו להאיר את נשמתו.

כח. ואף גם זאת יגמור בעד כל הנרות ולא כמו שנהגו להדליק המברך נר אחד ואת היותר ביד אחרים, כי אף כי לפי הדין בחד סגי והנותר ביד אשתו ובניו, מכל מקום האיש המשכיל ויודע כי כל אחד מהנה שורש הארתן רמוזות במדות העליונות למעלה ולעומתן משבחים הארתן למעלה והארות האלה המה מתגדלין בתוספת הימים כי לפי תוספת הימים כך מתוספת הארה העליונה על כל המדות העליונות בתוספת מרובה, על כן מצוה בו יותר מבשלוחו כדי שיושפע מתוספת השפע שעל ידי נר הנוסף גם בו ועל ידו.



ענין ההדלקה בצאת הכוכבים וזמנה בע''ש

כט. ולפיכך אף אם הוא טרוד ימתין הדלקתה לעת שיפנה שמצותה כל הלילה שלא לאבד טובה הרבה ולא יקדים מבעוד יום כי כבר הודענו ענין הדלקת הנרות הללו כי הוא המשכת האורות העליונים לשכינת עוזינו והיא מדת לילה כמו שאמרו בזוהר, ולכן אין להדליק אותן אלא עם סוף שקיעת החמה לעת אשר הככבים במסילותם כנ''ל ולא מאחרין כדי להאיר לה תכף מלמעלה ולא מקדימין, כי מבלעדי הטעם אשר לא יועיל להמשיך בה אור העליון אשר אין הזמן מכוון לכך אלא גם הוא מפגל בקדשים ומקלקל ולא מתקן שהוא קרוב לברכה לבטלה, ואף אם יתן שמן בה שיעור עד שתכלה רגל מן השוק מה יושיענו זה לענין מעשה המצוה שלא בעונתה.

ל. אמנם בערב שבת אין לדקדק בכך כי קדושת היום מסייע להיות הייחוד הזה של נר חנוכה מוקדם קודם שקיעת החמה, וגם שצריך להדליק נר חנוכה תחילה ואחר כך נר שבת אשר שתים קדושות הנה זו למעלה מזו ולא יעשה כן במקומנו לתת הבכירה לפני הצעירה כנודע מדברי הרב ז''ל.

ועתה אהובי קורא נעים ה' עמך גבור החיל השכלתיך והארתיך בדרך זו תלך וכזה ראה וקדש להתעלס באהבים ולעורר אהבת דודים ממעל לרקיע אשר משם יושפע שפע ישועה ורחמים לנפשך לעבוד את ה' וליראה ולאהבה את שמו הנכבד והנורא.



כוונת המצוה למי שלא בא בסוד ה'

לא. ואולם יתר פרטי הכוונות אשר במצוה זו אשר יש לבאים בסוד ה' מי ימלל גבורתה ולאו כל אדם זוכה לתעלומותם כי אם מי שכריסו מליאה לה הדעת והתבונה להגדיל ולהאדיר מאורות עליונים בשמים ממעל הא זה הדרך ישכון אור, וכל אדם אינו חייב אלא כשיעורו די מחסורו אשר יכשר לו המעט הוא אם רב ובלבד שיכוין לבו לשמים.

וכי יתן אל לבו לאמר כי יש פנימיות ענייני הסודות בכל אלה לעתור ולרצות לפני יודע תעלומות שיהיו לרצון אמרי פיו והגיון לבו כאילו כיוון תעלומות הדברים וזווגי מדות העליונות, ובכן אלהים יראה לו ויהי נועם ה' אלהיו עליו ומעשה ידיו יכוננהו כאילו כיוון פרטי הסודות וזווגי מדות הקדושות הראויים לבא על ידיהן.

וכן אמרו בזוהר פרשת יתרו 9 ז''ל, ומעשה ידינו כוננה עלינו מאי כוננה כוננה ואתקן תקונך לעילא כדקא יאות עלינו אף על גב דלית אנן ידעין לשוואה רעותך אלא עובדא בלחודוי מעשה ידינו כוננהו לההוא דרגא דאצטריך לאתתקנא ע''כ, כאשר הארכנו בפרט ענין זה בכמה מקומות.



תפלה להדלקת נר חנוכה

לב. כי על כן ראיתי ונתון אל לבי לרגל המלאכה אשר לפני לזכות ליראי ה' ולחושבי שמו, אנכי תקנתי אליהם נוסח תפלה פשוטה לאומרה קודם הדלקת מאורות נר חנוכה וזה נוסחתה.

לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י''ה בו''ה ביחודא שלים בשם כל ישראל, הנני בא לקיים מצות הדלקת נר חנוכה לתקן את שורשה במקום עליון, ויהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שיהא עתה עת רצון לפניך להיות עולה מצות הדלקת נר חנוכה כאילו השגתי כל הסודות הנפלאים והנוראים אשר הם חתומים בה, ותעלה לפניך עם כוונת מעשה המצוה הזאת הנעשית על ידי בני ידידיך היודעים כל כוונות שמותיך הקדושים הראויים לבא בהדלקה זו המעלים ייחוד וזווגי מדות הקדושות העליונות ולהאיר בשכינת עוזיך המאורות הגדולים אשר בם תמצא היונה מנוח לכף רג''לה ולא תכבה בלילה נר''ה, והיה אור הלבנה כאור החמה מנח''ל בדרך ישתה על כן ירים ראש.

ומשם יושפע לי אני עבדך לאור באור החיים כי אתה תאיר נרי ה' אלהי יגיה חשכי, שלח אורך ואמיתך המה ינחוני ליראה ולאהבה את שמך, ובכח סגולת הדלקת מאורות נר חנוכה תחכמנו באור תורתך אנחנו וזרעינו וזרע זרעינו כדבר האמור מפי כבודך, לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם, ובזכות מתתיה כהן גדול ובניו בנצח הודך הראנו נפלאות ובאורך נראה אור, והאר פניך על מקדשך השמם והיה לעת ערב יהיה אור, ותחזינה עינינו בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה זהב כולה וגולה על ראשה ושבעה נרותיה עליה שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה ומלך ביופיו תחזינה עינינו אמן, ויהי נועם ה' אלהינו עלינו וכו'.




סוד כוונת מצות נר חנוכה ודיניה

לג. ואולם הבאים בסוד ה' אל עבדיו לעשות כווני''ם למלאכת השמים לא יצאו ידי חובתם בזה כי אחר אשר יש לאל ידם להשיג עמקי תעלומות החכמה בכל מצוה ומצוה ולא התבוננו ויעשו אותה בדרך הפשוטה אשמם בראשם, והרשב''י ע''ה היה אומר 10 כל מאן דבעי לאתערא מילין דלעילא בין בעובדא בין במלה אי ההיא עובדא או ההיא מלה לא אתעביד כדקא יאות לא איתער מידי וכו' וקודשא בריך הוא קריב לכלא אבל אי לא ידעי למקרי ליה לאו איהו קריב דכתיב קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת כמו שכתבנו פ''ה ו' דפסח ובפרקי ר''ה ויוה''כ.

כי על כל אלה האיש אשר בתעלומות חכמה סוב''ר הרז''ים ויונק מסוד תנחומיה, לו בכח יגבר איש לכוין הדברים לשם פעלן ואל סוד הענין ידרוש מבית ומחוץ תצפ''נו בנסתר ובנגלה על פי שפר התקונים מתוקן ומקובל מפומא דמרן איש האלהים נורא מאד האר''י ז''ל ורק על פי סדר כוונתו יפקח עיניו אך הוא לבדו ולא מחסי''ריו ומוסיפיו, א''ב הוא דלא לוסיף עליה ומיניה לא תזוע.

אשר משם תבין ותשכיל סוד המצוה הזאת ומה טעם יש בשם חנוכה, ועין המשכיל בסוד חנ''ה כ''ו תשכילנו אימא מקשטת לברתא, חנ''ה היא לאימא העולה במספר ס''ג ונצר משרשיו יפרה אותיות אשר תבואנה במלא אשר בקרבו יי''אי אשר להם עלה מספר ההוי''ה הרמוזה בכ''ו בהצרף אליה ד' אותיותיה ואהבת כללותיה לאור באור אלהים חיים ומלך עולם.

ואשר להיות בבית שני גברה מיאוסה של ער