---

חנוכה

מה ידידות משכנותיך יהוה צבאות

---

פרק א - נר חנוכה - מנהגים ותוכחות

חיבה יתירה נודעת לישראל

א. ירום הודו ויתעלה הדרו נצ''ח צור ישראל אשר בחר בנו מכל העמים וחיבה יתירה נודעת לנו על כל העולמים, ורצה בנו מכל קדושים אשר בשמים ממעל עושי דברו כי רק באבותינו חשק לעובדו ולברך בשמו לתקן עולם במלכות שדי, כי הן המה כלי הקדש המריקים ממעל לרקיע על הארץ והדרים עליה ברכה עד בלי די לעובדה ולשומרה להכין אותה ולסעדה עדי הוכן בחסד כסא כבוד מרו''ם מראשון מקום מקדשינו לשכנו בתוכו ויבן לו בית להועד שם איתנו.

טעם שגזרו על מצות ר''ח שבת ומילה מספר ''עוללות אפרים''

ב. גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלהינו הר קדשו אלהים בארמנותיה נודע למשגב, אשר לא עזב חסדו ואמיתו מבית ישראל ואשר עד הנה לא עזבנו, ועוד ידו נטויה לפסוח ולהגן בעד שארית הנמצאה אשר רבים הקמים עלינו לכלות שם ושארית ויאמרו לכבות נר ישראל עד כלה ונחרצה, והנה ה' משמים אל הארץ השקיף בעין החמלה לתת לנו חנינה ורחמים לפני כל שובינו ולשום לנו שארית בארץ לפליטה גדולה.

וזה כי באזנינו שמענו פועל פעל בימי קדם בקום עליהם גוי נבל זה העם לא היה כמוהו משחית ומחבל והוא הצפיר והשעיר מלך יון עז פנים, עשה והצליח כנבואת דניאל והשחית עם קדוש בגאוה ובגודל לבב אין אלהים לנגד עיניו לא יחמול ולא יכסה, וחשב מחשבות לבטל המצוות היושבים ראשונה במלכות שמים, והם חדש שבת ומילה בחשבו כי על ידם יכבה מכל וכל נר ישראל כי בזכות שלש אלה נגאלו ישראל ממצרים, כמו שלמדו רז''ל מפסוק ואראך מתבוססת בדמיך דם פסח ודם מילה, וכן מצות החדש כנראה מהקדמת ציווי החדש הזה לכם לצאתם מארץ מצרים, וכן מצות השבת ששמרו במצרים לבקשת משה מפרעה.

וכמו שפירשו כת הקודמין דורשי רשומות בפסוק וחמ''ש את ארץ מצרים כו' והיה האוכל לפקדון, כי חמ''ש ראשי תיבות ח'דש מ'ילה ש'בת אשר זכות שלשה אלה שהיה בידם במצרים היה להם שמור לפדיון להגאל בזכותם בסוד וחמושים עלו בני ישראל, שבזכות שלשה אלה שסימנן חמ''ש עלו בני ישראל מארץ מצרים, וכשביקש אנטיוכוס לבטל מישראל שלשה אלה הרי נתכוין לכבות נר ישראל חס ושלום.

ג. ואף גם כי שלש אלה שלשה עיקרי יסודי הדת, אשר השבת כולל כל חלקי יסודי דת תורתנו כנודע עד אשר חכמים הגידו ששקולה שבת כנגד כל המצוות שבתורה, והמילה גם היא אמרו רז''ל ששקולה כנגד כל התורה והיה גם היא כוללת כל חלקי יסודי דת תורתינו.

וקידוש החדש גם הוא מופת מציאות האל יתברך המחדש את עולמו נראה בירח זה המתחדש בכל חדש וחדש והוא הוראה עצומה על שיש לעולם מנהיג בורא וכל יכול, עד שלגודל תועלת מצוה זו אמרו ז''ל שהיה ראוי להתחיל את התורה מהחדש הזה לכם, ואמרו ¹ נמי אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני שכינה פעם אחת בחדש דיים.

ולפיכך חשב אנטיוכוס שבביטול שלש מצוות אלו יפלו יסודי הדת והשתות יהרסון ואז יפול גם הבנין שעליהם ונר אלהים יכבה מכל וכל חס ושלום, עד אשר הופיע ה' ממכון שבתו והזריח אור ישראל כי כבר ברית כרותה לנו כי אף אם יתקבצו כל מלכיות שבעולם נועדו יחד על ישראל ועל התורה מכל מקום אינן יכולין לבטל מהם תורה ומצוה.

ד. כמו שאמרו באגדה ² ששאל פוליפוס את רבי עקיבא, כתיב כי תאמר אדום רוששנו ונשוב ונבנה חרבות כה אמר ה' המה יבנו ואני אהרוס והלא כל מה שהם בונין קיים, אמר לו לא דיבר הכתוב כנגד מה שהם בונים אלא כנגד העצות שאתם יועצים בכל שנה לכלותינו והקדוש ברוך הוא מהרס מחשבותיכם, ואמר לו חייך שכך הוא אנו יושבים בכל שנה לכלותיכם ואתי חד סבא ומבטל לן היינו הקדוש ברוך הוא יחידו של עולם הנקרא עתיק יומין, נמצא שברית כרותה לישראל כי אין אומות העולם שולטין בתורה ומצוה.

וכמעט נר אלהים טרם יכבה העיר ה' רוח כהני ה' משרתיו עושי רצונו, להורות נתן בלבם ואמר חזקו ידים רפות נקום נקמת ה' אחר תאסף, וחיזק ואימץ ידי חשמונאי ובניו להיות אמיץ לבו בגבורים הוא ובניו איתו ויעבירו קול במחנה לאמר מי לה' אלי, ויאספו אליו כל זקני יהודה כל איש חיל רב פעלים אשר נגע ה' בלבו לנקום נקמת ה' קנאת ה' צבאות תעשה זאת וילחמו בו ויגרשוהו וילך ויכו אותו ואת עמו עד בלתי השאיר לו שריד, ובשובם נתנו שבח והודאה לאל וחזקו את בדק הבית והיה אור ישראל לאש והארץ האירה מכבודו כימי עולם.

טעם תקנת ימי חנוכה למהראנ''ח ע''ה בספרו ''הנותן אמרי שפר''

ה. ודבר זה היא לבדה תספיק לעשות זכרון לבני ישראל לנס ההוא ולקבוע שמונת ימי חנוכה בהלל ובהודאה, ולא כמו שעלה על רוח רבים לאמר אשר עיקר קביעותן היתה מפני נס הפך, כי אין לקבוע ימים טובים בהלל ובהודאה מפני נס הנעשה באיזה ענין היפך הטבע אלא כשיהיה ענין הצלה מאיזו צרה, ועשרה ניסים נעשו לאבותינו בבית המקדש ולא קבעו בעבורם ימים טובים.

ו. ועוד דאם מפני נס הפך לא היה ראוי להיות אלא שבעה ימים שבאותו הפך כבר היה בו שמן כדי להדליק ממנו לילה האחד ולא היה לנס אפס שבעה ימים בלבד, עד שנתעצמו כת הקודמין בקושי זה ואמרו כי אף שלא נעשה בו נס לילה הראשון אנו מדליקין בה מפני שהיא זכר טהרת המקדש וחזרתה על מכונה להדליק שם נרות, אשר כן יוכיח נוסח הודאת על הניסים שאמר ואח''כ באו בניך לדביר ביתך ופינו את היכלך והדליקו נרות בחצרות קדשיך, אלא שלא עשו הזכר בשום אחד מהדברים שבמקדש אלא בנרות על אודות שאירע נס בענין הנרות, ויש שאמרו שמציאות הפך הוא היה בדרך נס וקבעו יום אחד על מציאות הפך ושבעה ימים בגלל הנס שנתן את המלא בריקן כמבואר בספרי הקדמונים ז''ל.

עוד בטעם חיוב ההודאה, ורמזי על הניסים מספר ''עוללות אפרים''

ז. ואולם אצלי עיקר הקביעות היה מפני התשועה הנעשית להם בנצחון האויבים, כי על כן יאמר בשפ''ר תקון נוסח על הניסים עמדת להם בעת צרתם רבת את ריבם דנת את דינם וכו' מסרת גבורים ביד חלשים וכו', אשר שם רמז כל השלשה יסודות שביקש אנטיוכוס להרוס, חדש מילה ושבת.

אשר יאמר מסרת גבורים ביד חלשים רמז לקיום המילה על דרך שהשיב ר' ראובן בן אצטורבל ³ לקיסר שביקש לבטל את המילה, ואמר לו אדוני מי שיש לו שונאים רוצה שיהיו חלשים או גבורים אמר לו היהודים אלו הם חלשים על אודות המילה.

וכן רבים ביד מעטים רמז לקידוש החדש שישראל מונין ללבנה שנאמר אליה לכי ומעטי את עצמך וכן ישראל חשק ה' בהם על שממעטים את עצמם, כמו שאמר הכתוב לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם כי אתם המעט, וטמאים ביד טהורים שמיעוט הירח הוא הוראה על מיעוט החומר המתייחס לאמר הקטן אני, ובסיבה זו יטהר מזוהמת חלאת טומאת החומר וישאר השכל לבדו בטהרה כמו שאמרו ⁴ מה הקדוש ברוך הוא טהור אף הנשמה טהורה, ורשעים ביד צדיקים שמצד המיעוט הוא שנאמר לירח צדיקים יקראו על שמך וכו', וזדים ביד עוסקי תורתך רמז לקיום השבת שלא ניתנו לישראל אלא לעסוק בתורה שהוא יום פנוי לעסוק בתורה.

טעם שתקנו ח' ימי חנוכה ולא ז' מדרשות מהראנ''ח ע''ה

ח. ומפני התשועות הללו הוצרכו לקבוע יום טוב בהלל ובהודאה בכל שנה ושנה, אלא מפני שניתוספה בחינת הנס שנעשה בפך והדליקו ממנו שמונה ימים שמום על הנס שמונה ימים אלו בהלל ובהודאה, ואולם הימים האלה נזכרים ונעשים כולם לזכר התשועה שנעשה להם, ובעבור זה אף כי באותו פך כבר היה בו שמן להדליק ממנו לילה הראשון ולא נעשה הנס אפס שבעה ימים בלבד, עם כל זה קבעו שמונה ימים כי אי אפשר שלא לתקן יום טוב ליום ראשון שחנו בו שהוא עיקר זמן התשועה אשר ימי חנוכה נקבעו בעבורו.

(א''ה, בס' מהראנ''ח ז''ל מסכים הולך כדברי המחבר).

טעם שנעשה הנס בפך השמן ובמנורה מספר ''עוללות אפרים''

ט. ואף גם אשר הופיע ה' ממכון שבתו ויתן נס להתנוסס בפך השמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול שלא חלו בה ידים של האויבים, לא לחנם נעשה הנס בנרות דווקא אשר שם רמז והן מזכירים מעשה נסים על האויב אשר חשב על היהודים להשמידם לבטל מהם חדש ושבת ומילה, ובידו הנפלאה הפר עצתם אשר ברית כרותה לישראל כי אין כל אומה ולשון שולטים בתורה ובמצוות.

ועל כן היה לנס סוד הפך של שמן בחותמו של כהן גדול שלא שלטו בו האויבים, רמז שישראל יהיו בוטחים לדורות שאין אומות העולם יכולין לבטל מהם התורה שנמשלה לשמן העולה על כל המשקין, וכך התורה כתיב בה ואת עלית על כלנה שיש לה יתרון ביתר שאת ויתר עוז על כל החכמות והדתות וממנה תצא אורה לעולם כמו השמן המאיר לארץ ולדרים עליה.

י. ונעשה גם כן נס זה במנורה כי בה ז' קנים לעומת ז' חכמות הנכללים בתורה ולעומת ז' ספרים שבה כמו שנאמר חצבה עמודיה שבעה, ומן השמים הוכיחו במציאות הפך הזה להיות מונח בחותמו של כהן גדול הוראה על ביטול מחשבת השונאים אשר בקשו לבטל חדש שבת ומילה אשר באמת לעולם ועד המה מונחים בחותם כי המילה נקראת חותם כמ''ש וצאצאיו חתם באות ברית קדש, ואף גם השבת נקראת חותם כאשר חכמים הגידו במדרש רבות, ורבנין אמרי משל למלך שעשה לו טבעת מה חסרה חותם כך מה היה העולם חסר מנוחה בא שבת בא מנוחה, והירח גם היא אחת משבעה ככבי לכת וכתיב ובעד ככבים יחתום, שלשה אלה מן השמים הוכיחו כי לא ימוטו לעולם והמה נחתמים בחותם טבעת המלך מלכו של עולם הכהן הגדול הגבור והנורא ואין כל אומה ולשון שולטת בהן.

יא. ומטעם זה אמרו ⁵ נרות חנוכה מוסיפין והולכין, להורות הפר עצתם אשר זממו לביטולה של תורה ונרות חנוכה מוסיפין והולכין דוגמת נר מצוה ותורה אור שמוסיפין והולכין תמיד.

יב. ונוסף עוד אשר חכמים הגידו הרגיל בנר חנוכה ⁶ הווין ליה בנים תלמידי חכמים, כי כמו שנרות הללו מוסיפין והולכים להורות הפר עצת אויב וכי אין תורה פוסקת מישראל נצח סלה ועד, כן באותה מדה הווין ליה בנים תלמידי חכמים ולא תשכח מפי זרעו, וכמו שנרות אלו מוסיפין והולכים כך יהיו לו בנים תלמידי חכמים שמדתם להיות מוסיפין והולכים, אשר אמרו ⁷ זקני תלמידי חכמים כל זמן שמזקינין חכמה ניתוספת בהם.

בדיני נר חנוכה וטעמיהן

יג. ואולם על קוטב כוונה זו אשר נכלל בפנימיות הדלקת הנרות הללו כי בה יכלל זכרון כל הנסים ונצחון אויבינו וקיום יסודי דתינו כאשר רמזנו, על כן החמירו בה חכמים עד שאמרו אפילו עני המתפרנס מן הצדקה מוכר כסותו ליקח נר חנוכה, וכן אם אין ידו משגת לנר חנוכה ויין לקידוש היום שיקנה לנר חנוכה משום פרסומי ניסא.

יד. וכן גם כן אסרו להשתמש לאורה כדי שיהא ידוע לכל שהיא נר של מצוה לפרסומי ניסא, ועוד כיון שעל ידי נס שנעשה במנורה תקנוה עשאוה כמנורה שאין משתמשין בה כלל שהרי לפנים היתה עומדת בהיכל מקום שלא ראו בני אדם את אורה, וגם מטעם פרסומי ניסא מצות נר חנוכה בסוף שקיעת החמה שאז העם עוברין ושבים ורואין, וגם כי הנרות מאירים בלילה ואיכא פרסומי ניסא מה שאין כן ביום דשרגא בטיהרא מאי מהניא.

להדליק עם צאת הכוכבים ויתר דיני הדלקה

טו. ומכל מקום מאחרין ולא מקדימין כי הסכמת רוב הפוסקים היא כי סוף שקיעת החמה רוצה לומר צאת הככבים כשיטת ר''ת דשקיעת החמה היא קודמת למשתשקע ולכן מאחרין אותה עד אחר ערבית, ולא כמו שנוהגים רבים מרבת בני עמינו להקדים בשקיעת החמה כשאין השמש נראה על הארץ וכולן מתירין אותן עם השמש, ומכל מקום אם שכח או הזיד ולא הדליק עם צאת הככבים מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק שהוא כמו חצי שעה מן הלילה שעד אותו זמן איכא פרסומי ניסא, ולפיכך הזהירו הפוסקים שמיד כשהתחיל זמנה אין לו לאכול ולא ללמוד עד שידליק ואם התחיל פוסק.

טז. ולפי שאין מצוה אלא בהדלקה שבה ניכר פרסום הנס ולא בהנחה לפיכך צריך שיהיו הנרות גדולות שיכילו כדי שיעורן קודם ההדלקה, שאם הדליק ולא היה בהן כדי שיעורן ואחר כך הוסיף עליהן לכשיעור לא עשה ולא כלום ולא יצא ידי חובתו, והן רבים עתה עם הארץ ונמסרו המצוות בידם ואינם מטים אזן לשמוע דברי חכמים והקלו על עצמן להדליק בנרות קטנות פחות מכשיעורן ולא עשו ולא כלום, וראוי לדרוש להם הדבר אולי ישובו ולא יזידון לעבור על דברי חכמים.

בדין בן האוכל אצל אביו וישן במקום אחר והמסתעף

יז. ואמרו הפוסקים דבן האוכל אצל אביו וישן בבית אחר צריך להדליק בחצרו משום חשדא דרואים אותו יוצא ונכנס בו שאין העולם יודעים שאוכל במקום אחר, ואפילו לדידן שאנו מדליקין בפנים ומסתמא בני הבית יודעים שאוכל אצל אביו אפילו הכי שייך חשדא כי השכנים עוברים ושבים לפני פתח הבית ורואין שאינו מדליק, וכל שכן בחתן שאוכל אצל חמיו ויש לו פתח פתוח לעצמו שצריך להדליק כדעת הרא''ש ז''ל.

ולפי מה שכתב הר''ן ז''ל גבי חצר של שני פתחים שמדליקין בשתיהם משום חשדא שאינו מברך אלא באחד, הוא הדין כאן שלא יברך הבן אחר שאינו מדליק אלא מפני החשדא כאמור.

יח. ומי שסועד אצל חברו באקראי מצוה מן המובחר שילך לביתו וידליק בעצמו, ומיהו אם בדיעבד אשתו מדלקת עליו אין צריך לילך לביתו, אכן צריך לברך על הראיה במקום שסועד אצל חבירו, וזה אם לא שמע הברכות מבעל הבית דאם שמע וענה אמן אין צריך לחזור ולברך על הראיה שעשה ניסים וזה פשוט.

(א''ה, זו היא סברת הרמב''ם ז''ל לפי מ''ש הרב כנה''ג משם הראנ''ח כ''י וכן כתב הרב מ''א משם רש''י, אמנם מרן ב''י סי' תרע''ו פסק דאין צריך לברך).

יט. ומי שבא לביתו ומצא שהדליקו עליו כבר יצא ואינו צריך לחזור ולהדליק וכל שכן שלא לברך.

סדר הדלקת הנרות

כ. ולענין עריכת הנרות לדעת הרב ז''ל ולדעת הב''י ז''ל הנכון להתחיל להדליק מצד ימין רחוק מהפתח, ויוסיף בכל יום נר אחד סמוך לו כדי שבאחרונה יהא ההתחלה בצד האחרון סמוך לפתח.

מצוה מהמובחר בשמן, ומנהג להכין כלי שמן בשיעור מ''ד חלקים

כא. ומצוה מן המובחר לחזר דוקא אחר שמן זית להדליק ולא בשעוה, ומצוה מן המובחר להכין כלי מיוחד שיעור הדולק כ''ב שעות לחלק בכל לילה שיעור חצי שעה והוא מ''ד שיעורים, וסגולתן לינצל מהריגת ד''ם כמו שכתבו המקובלים.

מקום עריכת הנרות ודיני הברכות

כב. וביותר צריך להזהר שלא לערוך את הנרות במקום רוח מצויה, דאף דקיימא לן כבתה אין זקוק לה ואין צריך לחזור ולהדליקה היינו דווקא כשלא העמידן במקום הרוח, אכן אם הדליקה בפני הרוח וכבתה חייב לחזור עוד ולהדליקה במקום שאין שם הרוח שהרי הואיל ואינה יכולה לעמוד בפני הרוח הרי הוא כמו שלא נתן בה שמן כשיעור כמו שכתב ריא''ז, ומכל מקום אין צריך לחזור ולברך דמצות הדלקה הא עבדא כמו שהשיב הרשב''א ז''ל בתשובה.

והמהדרין מעריכים את הנרות למעלה משלשה טפחים כמו שכתב הרב ז''ל, ומכל מקום כל עשרה טפחים היא מקומה.

כג. ובענין הברכות צריך להזהר לברך עליהם עובר לעשייתן דהיינו לברך כל הג' ברכות בליל ראשון וכן הב' ברכות בשאר הלילות קודם שיתחיל להדליק, ואחר שהדליק נר אחד שהוא עיקר המצוה יאמר הנרות הללו ויגמור ההדלקה כמו שכתבו האחרונים, ואמרו על אחד מן החסידים הראשונים אשר קנה נרות של כסף ובליל שני התחיל להדליק בה ובירך שהחיינו גם בלילה השני כי אף שבשעת קנין יש לברך מכל מקום בחר לסדר ברכת שהחיינו עם שתי ברכות האחרונות.

כד. ונשאל הרמב''ם ⁸ על מי שהדליק נר חנוכה ובירך עליו ואחר כך הדליק נרות אשה שכינתה אם צריך לחזור ולברך או לא, והשיב שזה הענין חוזר לכוונת המברך כמו בשאר ברכות, אם כשהדליק נר חנוכה ובירך עליו היתה כונתו להדליק נרות שכנתו ברכה אחת לכולם ואם בירך והדליק ואחר כך נזדמנו לו נרות אחרות להדליק צריך לברך עוד הפעם, וזה שיכול להדליק לאשה ולברך היינו כגון שעומדת אצלו בשעת הברכה או שמדלקת היא בידה אבל בענין אחר לא.

כה. ובנוסח הברכה הנוסחה הנכונה כנוסחת הב''י והאר''י ז''ל ל'הדליק נ'ר ח'נוכה ולא של חנוכה.

כוונת ברכות נר חנוכה ע''ד הסוד

תוכחה למדליקין כל הנרות או מקצתן ע''י שליח

כז. ואשרי אנוש יעשה זאת להעלות את הנרות בכוונה זו אשר אין ספק כי לנוגה הירח יהיו למאורות גם לנפשו רוחו ונשמתו לאור מאור החיים הנצחיים מן השורש הנמצא בו מלמעלה למטה והשביע בצחצחות נפשו, ולפי תוספת הימים לפיהן תרב גדולת הארות העליונות למעלה וגם באדם יתוסף הארה עצמה בעצמו יום יום, כי על כן לא יפה הם עושים המדליקים על ידי בניהם ונשותיהן כי מצוה בו יותר מבשלוחו להאיר את נשמתו.

כח. ואף גם זאת יגמור בעד כל הנרות ולא כמו שנהגו להדליק המברך נר אחד ואת היותר ביד אחרים, כי אף כי לפי הדין בחד סגי והנותר ביד אשתו ובניו, מכל מקום האיש המשכיל ויודע כי כל אחד מהנה שורש הארתן רמוזות במדות העליונות למעלה ולעומתן משבחים הארתן למעלה והארות האלה המה מתגדלין בתוספת הימים כי לפי תוספת הימים כך מתוספת הארה העליונה על כל המדות העליונות בתוספת מרובה, על כן מצוה בו יותר מבשלוחו כדי שיושפע מתוספת השפע שעל ידי נר הנוסף גם בו ועל ידו.

ענין ההדלקה בצאת הכוכבים וזמנה בע''ש

כט. ולפיכך אף אם הוא טרוד ימתין הדלקתה לעת שיפנה שמצותה כל הלילה שלא לאבד טובה הרבה ולא יקדים מבעוד יום כי כבר הודענו ענין הדלקת הנרות הללו כי הוא המשכת האורות העליונים לשכינת עוזינו והיא מדת לילה כמו שאמרו בזוהר, ולכן אין להדליק אותן אלא עם סוף שקיעת החמה לעת אשר הככבים במסילותם כנ''ל ולא מאחרין כדי להאיר לה תכף מלמעלה ולא מקדימין, כי מבלעדי הטעם אשר לא יועיל להמשיך בה אור העליון אשר אין הזמן מכוון לכך אלא גם הוא מפגל בקדשים ומקלקל ולא מתקן שהוא קרוב לברכה לבטלה, ואף אם יתן שמן בה שיעור עד שתכלה רגל מן השוק מה יושיענו זה לענין מעשה המצוה שלא בעונתה.

ל. אמנם בערב שבת אין לדקדק בכך כי קדושת היום מסייע להיות הייחוד הזה של נר חנוכה מוקדם קודם שקיעת החמה, וגם שצריך להדליק נר חנוכה תחילה ואחר כך נר שבת אשר שתים קדושות הנה זו למעלה מזו ולא יעשה כן במקומנו לתת הבכירה לפני הצעירה כנודע מדברי הרב ז''ל.

ועתה אהובי קורא נעים ה' עמך גבור החיל השכלתיך והארתיך בדרך זו תלך וכזה ראה וקדש להתעלס באהבים ולעורר אהבת דודים ממעל לרקיע אשר משם יושפע שפע ישועה ורחמים לנפשך לעבוד את ה' וליראה ולאהבה את שמו הנכבד והנורא.

כוונת המצוה למי שלא בא בסוד ה'

לא. ואולם יתר פרטי הכוונות אשר במצוה זו אשר יש לבאים בסוד ה' מי ימלל גבורתה ולאו כל אדם זוכה לתעלומותם כי אם מי שכריסו מליאה לה הדעת והתבונה להגדיל ולהאדיר מאורות עליונים בשמים ממעל הא זה הדרך ישכון אור, וכל אדם אינו חייב אלא כשיעורו די מחסורו אשר יכשר לו המעט הוא אם רב ובלבד שיכוין לבו לשמים.

וכי יתן אל לבו לאמר כי יש פנימיות ענייני הסודות בכל אלה לעתור ולרצות לפני יודע תעלומות שיהיו לרצון אמרי פיו והגיון לבו כאילו כיוון תעלומות הדברים וזווגי מדות העליונות, ובכן אלהים יראה לו ויהי נועם ה' אלהיו עליו ומעשה ידיו יכוננהו כאילו כיוון פרטי הסודות וזווגי מדות הקדושות הראויים לבא על ידיהן.

וכן אמרו בזוהר פרשת יתרו ⁹ ז''ל, ומעשה ידינו כוננה עלינו מאי כוננה כוננה ואתקן תקונך לעילא כדקא יאות עלינו אף על גב דלית אנן ידעין לשוואה רעותך אלא עובדא בלחודוי מעשה ידינו כוננהו לההוא דרגא דאצטריך לאתתקנא ע''כ, כאשר הארכנו בפרט ענין זה בכמה מקומות.

תפלה להדלקת נר חנוכה

לב. כי על כן ראיתי ונתון אל לבי לרגל המלאכה אשר לפני לזכות ליראי ה' ולחושבי שמו, אנכי תקנתי אליהם נוסח תפלה פשוטה לאומרה קודם הדלקת מאורות נר חנוכה וזה נוסחתה.

סוד כוונת מצות נר חנוכה ודיניה

להדליק במוצאי שבת אחר הבדלה

לד. אשר על כן נ''ל להדליק במוצאי שבת אחר סדר ההבדלה ¹² כי אף כי הבדיל בתפלה עדיין נשאר רשימו האורים גדולים אצלה עד סעודה רביעית, וכן נהגו החברים ואין לשנות.

עוד בסוד המצוה ונוסח הברכות

תפלה ע''ד הסוד לומר קודם ההדלקה

סדר כוונת ברכות נר חנוכה ע''ד הסוד

מקראי קדש לומר אחר ההדלקה

לומר מזמור שיר חנוכת הבית אחר ההדלקה

לט. ואחר כך יאמר מזמור שיר חנוכת הבית לדוד וכו' שעל חנוכת הבית זו נאמר.

ביאור מזמור שיר חנוכת הבית מספר ''עוללות אפרים''

מ. שכל המזמור ההוא קשה להבינו על החינוך שהיה בימי שלמה כי לא היו ישראל בזמנים ההם בצרה כמו שייעד במזמור הזה ואדרבה ישב כל איש ישראל תחת גפנו ותחת תאנתו ואך שלום ואמת היה בימיו, ואם דוד אמרו על צרת עצמו מכל מקום מה ראה על ככה לספר את כל אשר קרהו במזמור זה המדבר בחנוכת הבית.

אך אמנה ראה המשורר וניבא וידע מה ניבא, שבאחרית הימים יקום מלך עריץ וישליך משמים ארץ תפארת ישראל ובימים ההם שק ואפר יצע לרבים, ואחר כל הצרות ההם יקום איש מזרע אהרן וירפא את מזבח ה' ההרוס והיכל יוסד ויתחנך, ועל החינוך ההוא אמר ארוממך ה' כי דלתני ולא שמחת אויבי לי הם צרי צבאות ישראל שהיו שמחים לאידם בעת ההיא.

ואחר כך אמר העלית מן שאול נפשי חייתני מירדי בור, זמרו לה' חסידיו כנודע שבשעת הצלתם צעקו כולם הודו לה' כי טוב, וזהו שאמר והודו לזכר קדשו ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם כי כל הצרה ההיא באה לישראל על כי חשבו שבשלוותם בל ימוטו לעולם וישמן ישורון ויבעט ולא זכרו את ידו יום אשר פדם מיד צר, על כן באה הצרה הזאת למען יכירו וידעו שבהסתרת פניו יתברך יהיו לאכלה בכל פה, וזהו שאמר הסתרת פניך הייתי נבהל לפיכך אליך ה' אקרא וגו' מה בצע בדמי ברדתי אל שחת בין האומות הפכת מספדי למחול לי וכו', וסיים למען יזמרך כבוד ולא ידום להורות כי לא הוקמו ימי חנוכה כי אם להלל ולהודות ולא לימי משתה ושמחה, וזהו שאמר ה' אלהי לעולם אודך ולא לחול במחולות של רשות.

תוכחה לשוגים ביינם בימי חנוכה ופורים מספר ''עוללות אפרים''

מא. ולא כאשר ראיתי בימים אלו שהוקמו לשמוח בהם לשם שמים ולספר בנסים ונפלאות שעשה לאבותינו בעצם הימים האלה וימי הפורים, כי נשמע קול צוחה על היין בראש כל חוצות יתהללו ותבקע הארץ לקול היוצא מבית בליעתם, וישנו את טעמם ומראיהם לתת על פניהם מסוה עד כי נהפך לאיש אחר ואין בו מכיר כי לכולם יהיה חליפות שמלות היו לנשים כי על כל גבר יהיו כלי אשה, וכל הנשים יתנו על פניהם כסות עיניהם עד אשר כל רואיהם לא יכירום לא ידעו ולא יבינו מי ומי ההולכים עדרים עדרים פעם בחוץ פעם ברחובות, אצל כל פינה יארובו לחקור איזהו מקומן של זבחים ואיזה מקום יין נסיכם, וילכו להם בתופים ובמחולות מפזזים ומכרכרים בכל עוז ואשה כלי זיי''נה עליה וחמושים עלו בנות ישראל מזיינים בכל שלטי הגבורים וכל איש מישראל חרבו על יריכ''ו וחיציו שנונות.

וגם הנערים ישיתו להם עדרים לבדם בשנותם את טעמם וריחם לקושש קש ולהביא עצים בבתים ובחצרים, ונשמע קולם בבואם קול ענות בחירופים ובגידופים כבולות ושחוזות בחרוזות ובדברי הבאי והיתול צחוק ושחוק עשו להם כל השומע יצחק, גם אלה ביין שגו בשכר תעו מדרך השכל שתו וישכרו עד אשר הם מריקים את גופתם קיא צואה בלי מקום כהריק האשפות מן הזבל, ויאספו אליו כל העדרים וגללו אותו ברחובות קריה במקומות המטונפות חבקו אשפתות, הכזה יהיה יום משתה ויום רצון לה' ומאין להם סמך למנהגים מקוללים האלו.

אזהרה למקילים ראש בשירי נשים ועגבים

מב. והגמול הזה יקוה האל המושיע אשר גאלנו וגאל את אבותינו להכעיסו במעשה ידינו בזמרת נבלים ושירי עגבים ותבער אש בעדתינו בחורים עם בתולות זקנים עם נערים, זמרן נשי ועניין גברי בשירי עגבים הלא המה דברי חשק ונבלות לשבח היפה ביופיו, והשכינה מה לשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי, הסר מעלי המון שיריך וזמרת נבליך לא אשמע.

מג. והרי''ף כתב על אותה שאמרו זמרא דפומא אסיר, שזה נאמר על השירים של אהבת אדם לחבירו ולשבח היפה ליופיו והם הנקראים שירי עגבים, ולא הותר לזמר אחר החורבן אלא שירות ותושבחות וזכרון חסדיו של מקום בלבד, וכמו ששירי התורה גורמים דביקות בשם יתברך כך השירים שהנשים אומרות גורמים להפריש הנשמה מצרור החיים, וכל שכן כד זמרן נשי ועניין גברי דדמיא כאש בנעורת ויצר סמוך להסיתם לעשות כל רע.

סגולת ההלל והודיה בימי חנוכה לעורר הגאולה

מד. כי על כל אלה ראוי לדרוש אליהם פרטי הדברים האלה למנוע העם מכל המעשים המקולקלים האלו וכיוצא בהם, אך שתהיה השמחה משוערת במדה ובמשורה לשם שמים בזכרון גבורותיו יתברך להגיד בפני הגדולים עם הקטנים הנסים והפורקן והגבורות אשר גמלנו אלהינו מרחם כרוב רחמיו וחסדיו אשר בזה שמו הגדול מתעלה בעולם.

מה. והוא סגולה נפלאה לעורר את הרחמים לפני אלהינו אבינו אב הרחמן לגלות החיל הזה ימים רבים ורעים לישראל אשר אין לך יום שאין קללתו מרובה מחברו ועמו וצאן מרעיתו מוכים ומעונים דווים וסחופים והלעג השאננים הבוז לגאי יונים כי נאמו גוים אבדה תקותם.

אכן בהודות והלל לה' אותותיו ונפלאותיו אשר עשה יחד נכמרו רחמיו יתברך ויאמר אשרי המלך שמקלסים אותו בביתו כך, ומה לו לאב שהגלה את בניו לבין אומות העולם כבשה אחת בין כמה אריות שואגים לטרף, ובכן ישקיף ירא ה' משמים וישיב את שבות עמו וירחמהו, כרועה עדרו ירעה בזרועו יקבץ טלאים מכל העמים אשר נפוצו שמה, ומזה הטעם כל המרבה לספר בניסים הרי זה משובח כי היא תהיה שורש פורה גאולתנו ופדיון נפשינו בגלות החיל הזה כמ''ש פרק ו' דפסח ע''ש.

ימי חנוכה נזכרים ונעשים לתורה יותר משאר ימים

מו. והימים האלה נזכרים ונעשים לתורה ולתעודה יותר משאר הימים אשר אמרו לבטל מישראל תורה ומצוות וגברה הערלה ובטלו ממנו חדש שבת ומילה, ועצום עשה דברו והפר עצתם וקלקל מחשבותם למען לא יכרת בריתו ותורתו מאיתנו וזכרם לא יסוף מזרעינו.

מנהג קדמונים להשתתף בשמחת ברית מילה שחל בחנוכה

מז. וכן מילה שחל להיות בתוכם, צדיקים ישמחו יעלצו לפני אלהים וישישו בשמחתם מאד מאד על יתר הימים, וחסידים הראשונים מבטלים תלמוד תורה בקרב הימים האלה ובאים לשמוח בשמחת כורתי ברית עלי זבח יען כי באלה הימים עבר על נפשינו המים הזדונים להפר מאיתנו בריתו של אברהם אבינו עליו השלום בקום עלינו גוי נבל הצפיר והשעיר מלך יון, עד אשר הופיע ה' ממכון שבתו והזריח אור ישראל וליהודים היתה אורה ושמחה וששון זו מילה, על כן ראוי לשמוח בה ביותר בקרב הימים האלה.

ראוי להרבות השמחה בר''ח ושבת שחל בחנוכה

מח. וכן שבת וראש חדש שחל להיות בתוכם ראוי להרבות השמחה בהם כי אף עליהם גזרו כנזכר לעיל, ואף בכל שמונה ימי חנוכה ראוי לשמוח בהם כמועדי רגל בשמחה של מצוה כי מבלעדי הנסים שנעשה בהם גם באלו הימים היתה חנוכת המזבח, והעושה סעודה בכל יום משמונת ימי חנוכה הרי זה משובח.

ימי חנוכה אסורין בהספד ותענית וטעמו

מט. והימים האלה אסורים בהספד ובתענית, והנוהגים לכיפור עונם להתענות ערב ראש חדש יתענו לפני חנוכה ואינו מעכב כהסכמת רבותינו בעלי התוספות בתעניות דף י''ב והרא''ש בפ''ק דמגילה דבחנוכה ופורים מותר להתענות לפניהם ולאחריהם אכן בחנוכה אסורים, וטעמא רבא איכא למילתא על פי מה שאמרו בזוהר פקודי ¹³ ז''ל, בית שני לא הוה בשלם בגין דערלה הוה בגווה וקטרוגא ביה תדיר ועל דא הוו כהני זמנין בגויה לקטרגא בהאי ערלה ולהון אצטריך מלה לקטרגא בהדה ולאגנא על בית שני וכלא ברזא כדקא חזי ע''כ.

הנה משם בארה כי מוכרח היה הדבר להיות הנס על ידי הכהנים כי גברה הערלה גבול הרשעה והכהנים להם יאתה להתיש ולהחליש את כחה באשר המה שושביני דמטרוניתא, ועל כי תש ונחלש כחה של קליפה בקרב הימים האלו על כן נאסר בהם ההספד אשר בו נותן לקליפה כח לאינון מאריהון דיבבא ויללא, וכן בתענית אשר כל עצמו של תענית אינו אלא כי אם להבין ולהתענות לחלש חושים כח החומר שורש הקליפה ובימים האלה שם נפל שדוד והכנ''עני אז באר''ץ.

להזהר ביותר בימי חנוכה מכל חטא ועון

נ. ויראי ה' וחושבי שמו יזהרו לבלתי נתון ק''צף למאריהון דדינין בקרב הימים האלה חס ושלום בשום עון אשר חטא פן יתן מקום לשפחה חרופ''ה הטמונה בנוקבא דתהומא רבה עד נצח לא יראו אור וכדוב אורב יארבו לדם לנפש החוטאת למצוא מקום אחיזתם להחליף את כחם, וכל העם ישמעו וייראו ולא יזידון אחר המטים עקלקלותם לב כסילים בבית משתה בשמונת ימי חנוכה אשר לא הוקבעו כי אם להודות ולהלל בהם אל המקום ברוך הוא, ברוך האל המושיע כנזכר לעיל.

נשים בטלות ממלאכתן בחנוכה ורמזו

נא. והנשים אשר נהגו שלא לעשות מלאכה בשמונה ימי חנוכה ויש מי שאומר שאין להקל אליהן, ואמת הדבר באשר כל הפגם שנעשה באותו זמן של מלכות יון היה בהתגבר הקליפה מאוסה היא הערלה, והנה זה הפגם היה לשכינה אשה יראת ה' וכן הנס שנעשה אחר כך על ידי השמן להדליק המנורה גם הוא נרמז לכנסת ישראל הנקראית מנורת זהב.

אנשים יבטלו מלאכתן בעת שהנרות דולקין

נב. ועל אודות האשה העליונה כנסת ישראל אשר הנס נוגע שם והיא היא אם ושורש כל הנשים כי ממנה הן מושרשות, על כן ישישו וישמחו בישועתה ויבואו הנשים על האנשים ביתר שאת בנס הזה להבטל מעבודת מלאכתם, ועל כל פנים גם האנשים יבטלו איש איש ממלאכתו אשר המה עושים בעוד שהנרות דולקות.

ראוי לבטל מנהג הנשים הבטלות ממלאכתן בחנוכה

נג. ואף לנשים לא נאמר להבטל ממלאכתן כי אם לנשים שאננות בקרב ביתם ולא יראו החוצה אל העין, לא כנשים המצריות העבריות העושות מעשה המצריות להבטל ממלאכתן בראש חדש ובחנוכה ולא שקטו ולא נחו ובבתיהן לא ישכנו רגליהן פעם בחוץ פעם ברחובות, ואצל פתחי החצרים יארובו אחר אחת בתווך אלה מפה ואלה מפה בשחוק וקלות ראש ומחטיאי רבים, הנה כי לא ינקה כל הצופה בהן ואם איישר חילי אבטליניה, ועושה אלה עבירה היא בידן להבטל ממלאכתן והקולר תלוי בצואר בעליהן שלא מיחו בהן.

תוכחה שדרש המחבר בקהילתו מספר ''עוללות אפרים''

נד. ואנכי דרשתי ברבים על זה ופי אמלא תוכחות על אלו ועל כיוצא באלו המתפרצות בעם ככל חוקות בנות הערלים ויתר מעשה תעתועים אשר אני הגבר ראה בעני עמי אשר אין דורש ואין מבקש להרים מכשול מדרך רבת בני עמינו והדורשים לסקל המסילה מדרך בני עמי להשיבם מן הדרך המעוקלת יהיה ללעג וקלס בינותם, ואדרבא אם לא יחניף להם לאמר כשורה עשיתם ואין כאן עון אשר חטא אז אין לו תקומה מפני הקמים עליו כי יקומו בהם עדי שקר ויפח חמס לאמר אדרבא שהחכמה ההיא מן הבוחרים ארחות עקלקלות ויבזוהו בעיני ההמון עד שכל דבריו הנכוחים אינן נשמעין להם ולזולתם כי יאמרו לו טול קורה וכו'.

כי על כן בדור תהפוכות הצנועים מושכים את ידיהם מלהאיר מתורתם בראש כל חוצות כי הוא מן הנמנע להשיב רבים מעון בהיות שדרך כל איש ישר בעיניו, ואם יבא איזה מוכיח לאמר לרשע מדוע אתה עובר את מצות המלך ה' צבאות, עד מהרה ירוץ דברו לאמר הלא בדרך כבושה אני מהלך כי גם אחרים ראיתי עושים כן ותולה עצמו במקולקלים כמותו, וראש כל הפרצה הוא שדרך כל ישר בעיניו, לכל איש מראה מ''ט פנים טהור על השרץ שבידו המטמא והמדמע קדש בחול ועל כל פנים הוא מורה היתר לעצמו מכמה צדדים עד אשר ישוב החמס להיות משפט אמת וישר.

תוכחה שדרש מורו של המחבר למקילים, מספר ''עוללות אפרים''

נה. ומורי ז''ל היה דורש בזה אותה שאמרו פ''ק דערובין, ¹⁴ תנא תלמיד ותיק היה ביבנה והיה מטהר שרץ בק''ן פנים אמר רבא אני אדון ואטהרנו כו', והקשו התוספות מאי חריפות הוא זה לטהר השרץ שהתורה טמאתו בהדיא, ותירץ שם.

והוא היה אומר, שתלמיד ותיק זה היה מוכיח את הדור בזה המראים פנים של היתר על כל מעשיהם ואינם רואים חובה לעצמם כלל כי בכל מעשה או פעולה שיצרם מתאוה לה יעשוה מיד ויורו היתר לעצמם פעמים או שלש עד שיהיה בעיניהם כהיתר ממש, והוכיחם תלמיד זה לאמר כי לא יפה הם עושים שהרי השרץ הכל מודים בו שטמא טמא יקרא ואף על פי כן אוכל לטהרו בק''ן פנים, קל וחומר שיש כח ביד שכלו של אדם לטהר כל מעשה רע ולהיות מורה היתר לעצמו.

ומזה ילמוד כל משכיל שלא לסמוך על חכמתו אף אם נראה לו קצת היתר, מכל מקום לא יסמוך על שיקול דעתו ולא על רוב חכמתו ולא יעשה כי אם משפט כתוב בפירוש, וזהו שאמר רבא אני אדון ואטהרנו וממני יראה כל משכיל כי מרוב חורפא רוב חורבא שיכול האדם לשבש כל כשרון המעשה, ובסבה זו אין דברי תוכחות עלי עון נשמעים בדורינו.

מוסרי נר חנוכה שדרש המחבר בקהילתו מספר ''עוללות אפרים''

נו. ובשבת חנוכה דרשתי בקהל עדתי כל דיני חנוכה ברמז על נר מצוה ותורה אור, ודרשתי על זה רמז נכון על אשר אמרו שבדורות הראשונים היו מניחין הנרות מבחוץ ובדורות הללו אין מניחים אותם כי אם מבפנים להיכר אנשי ביתו, והוכחתים בשבט פי על כי קנא קנאתי בהוללים העוזבים אורחות יושר ללכת בדרכי חשך אשר בדורות הללו ולא שמעו ולא הטו את אזנם למוכיחים בעם, ואמרתי שזה רמז נפלא בדין זה אשר חכמים הגידו אם ראית דור שאין התורה חביבה עליו כנס.

נז. ולפיכך יצדק הרמז הדין ברמזו לאמר, כי בדורות הראשונים שהיתה התורה חביבה עליהם לפיכך היו מניחים נר מצוה ותורה אור מבחוץ כמה דאמר יפוצו מעיינותיך חוצה, אך בדורות הללו שהתורה מתמעטת וללומדיה אין דורש ואין מבקש וחכמי הדור אין להם יכולת להשיב כל איש מדרכו הרעה ויהיו מלעיבים במלאך אלהים, המשכילים בעת ההיא ימשכו ידיהם מלהאיר תורתם בראש כל חוצות ומניח נר מצותו בביתו ודיו להשיב מעון את אנשי ביתו לבד על פיו יסעו ויחנו, וזהו שאמרו ועכשיו מניחו על שולחנו ודיו רמז נפלא לכינוס התורה אור בדור שאינה חביבה עליו כאמור.

נח. והאיש הירא אפילו עני המתפרנס מן הצדקה ימכור כסותו ליקח נר חנוכה, ודרך חיים תוכחות מוסר ולהחליף לבוש חיצון זה במלבוש פנימי נפשו הרמה, ואשר אמרו זמן הדלקתן עד שתכלה רגל מן השוק, רמז לנר ה' נשמת אדם שעיקר דליקת הנר ההוא יהיה אחרי כלות ימי חלדו דהיינו כלית הרגל מן השוק כי עולם הזה נמשל לשוק כמו שנאמר וסבבו בשוק הסופדים, כי אז כמו חלב ודשן תשבע נפשו לאור החיים לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו.

ציונים והערות לפרק א

1) סנהדרין דף מ''ב ע''א. 2) מדרש תהילים ט' עה''פ האויב תמו. 3) מעילה דף י''ז ע''א. 4) ברכות דף י' ע''א. 5) שבת דף כ''א ע''ב. 6) שבת דף כ''ג ע''ב, ולפני המחבר היתה הגירסא הרגיל בנר ''חנוכה'' וכפי גירסת הבה''ג והרי''ף והר''ן ורבינו חננאל ורא''ש וס' העתים ומאירי ושבולי הלקט, אבל בגירסא שלפנינו נר סתמא קתני וערש''י. 7) שלהי מס' קינים. 8) עי' שו''ת הרמב''ם סי' רכ''ב. 9) זוהר יתרו דף צ''ג ע''ב. 10) זוהר חקת דף קפ''ג ע''ב. 11) זוהר פקודי דף רנ''ח ע''א. 12) כן דעת הט''ז סי' תרפ''א ע''ש בארוכה, וכ''ד הפרי חדש ועוד אחרונים והו''ד בבאור הלכה שם, ואף החיד''א במורה באצבע אות ש''ב והבן איש חי פ' וישב הורו כדבריו ונטו מדעת הב''י שם. 13) זוהר פקודי דף רנ''ח ע''א. 14) ערובין דף י''ג ע''ב.

---

פרק ב - ניסי המלחמה - מעשה יהודית

על התשועות ועל המלחמות שעשית לאבותינו

א. אם נודעה יד ה' את עבדיו בכל נפלאותיו אשר סבונו גם סבבונו נורא תהלות עושה פלא עם ברואיו בכל דור ודור ויהיו לנס, עוד יספה תת כחה לנו בימים האלה ובזמן הזה על הנסים ועל הפורקן על הגבורות ועל התשועות ועל הנפלאות בקום עלינו אדם בליעל מלך יון הרשעה אשר חשב על היהודים להשמידם ולהכרית שם ושארית ישראל.

והבוז לגאיונים אשר הסיתו את קדוש ישראל לה' וחץ שחוט לשונם וכל פה דובר נבלה לאמר כתבו על קרן הש''ור שאין לכם חלק באלהי ישראל, וכל דבריהם כגחלי אש מאזרי זיקות לשיכים בצדיהם לאמר כתבו על קרן השור לדבר סרה על אשר בה' בגדו כתבנית שור אוכל עשב וישתחוו למסכה, ונוסף גם הוא אשר הרימו פעמותיו למשואות נצח ולהרע אויב בקדש הקדשים ובעמו ישראל לחרב.

ב. ויקנא ה' לארצו ויחמול על מיטב צאן מרעיתו וירב את ריבם וקבע את קובעיהם נפש ועצמותיהם יגרם וחיציו ימחץ מחץ ראש על ארץ רבה, וה' איתנו העיר את רוח אפינו משיח ה' מתתיה וסיעת מרחמוהי הכהנים המשרתים את פני המלך ה' צבאות לנקום נקמת בני ישראל מאת היונים כלחוך השור את ירק השדה ובצל זיו שכינת עוזינו חסו ויתלוננו, וצי''לה ילדה גם היא שמש צדקה ומרפא וזרח בחשך אור למתתיה ובניו לא נסוג אחור לבם מראש פרעות אויב, חשף ה' את זרוע קדשו וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו וינהג את הצאן שה פזורה ישראל אחר המדבר וארץ הריסותם אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשונה, וחטאו את הבית וטהרוה מכל נגע ופגע רב אשר קנאים פגעו בם בקדש, ויתמלא הבית כולו אורה וכבוד בהיכלו כעצם השמים לטוהר לבלתי היות שם ער''וב.

והנה אף כי אין דרכינו בחבור זה להביא סיפורים ודברי אגדה בארוכה, הנה לתועלת הענין הנפלא הנמשך מסיפור ניסי האל יתברך כמו שיתבאר בענין סיפור יציאת מצרים אציג לפניך סיפור הנס למען תספר באזני בנך את מעשה ה' כי נורא הוא ולמען ילמדו ליראה את השם הנכבד והנורא ונודעה יד ה' את עבדיו.

סיפור ניסי מלחמת חשמונאי ממדרש אגדה

ג. והנה נס זה מהולל בתושבחות במדרש אגדה נמצא בכ''י ישן וזה לשונו, בשנת עשרים ושלש שנים למלך אנטיוכוס הוא שנת רי''ג לבנין בית שני, רוח רעה נוססה בו וחרב חדה לשונו שלופה מתערה להכות ארץ בשבט פיו, ויען ויאמר לכל שריו ועבדיו הפרתמים היושבים ראשונה במלכות, הלא תדעו הלא תשמעו כי הנה עם בני ישראל אשר בירושלים גוי עז פנים ודתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים אשר גובה וגבה להם האומרים ידינו רמה ותמיד כל הימים מקוין שברון המלכים לאמר, כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים וזרח בחשך אור לישרים ולכל בני ישראל יהיה אור במושבותם.

ולי אני המלך אין שוה להניחם ועתה קומו ונקומה עליה למלחמה לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד, הבה נתחכמה לו לבטל מהם את השבת ומילה וראש חדש, וייטב הדבר בעיני שריו ועבדיו לעשות כדבר המלך, בעת ההיא שלח את ניקנור משנהו בחיל גדול ועם רב ויבא לירושלים ויצר עליה בקול ענות וחירופים לחרף מערכות אלהים ויהרוג בה הרג רב.

מעשה בבתו של מתתיהו בן יוחנן כ''ג

ד. אמר ר' שמעון בן יוחאי בת היתה לו למתתיה בן יוחנן כהן גדול שאין כיופיה בעולם ומקודשת לאחד מבני חשמונאי ובא אחד מן היוונים ותפסה בבלוריתה והציע ספר תורה תחתיה ובא עליה בפני ארוסה, ולהעלות חימה ולנקום נקם בנו במה בבית המקדש וישחטו דבר אחר ויביאו את דמו אל עזרת הקדש.

דברי יוחנן בן מתתיה למלך ניקנור

ה. ורוח ה' לבשה את יוחנן בן מתתיה ויקנא קנאת ה' צבאות ויחמול על עם הקדש שה פזורה ישראל וילבוש בגדי נקם לנקום נקמת בני ישראל מאת היוונים, ויועץ בלבו ויעש לו חרב קטנה ויחגור אותה תחת מעילו ויצא לרחוב העיר ויבא עד לפני שער המלך ויקרא לשוערים ויאמר אליהם אני יוחנן בן מתתיה הנני בא לבא לפני אדוניכם, ויאמרו נערי המלך אל המלך הנה יוחנן הכהן הגדול עומד בחצר ויאמר המלך יבא ויבא יוחנן לפני המלך.

ויאמר לו ניקנור מדוע אתה עובר את מצות המלך ואינך חפץ בשלום מלכותו, הלא ידעת אם לא שמעת כי יש לאל ידי בכח גבורת חיילותי לעשות עמכם רע עד בלתי השאיר לכם שריד ופליט כי עתה גם אותך הרגתי ואותם שרפתים כקש אשר תדפנו רוח, ומי בכל אלהי הארצות אשר הצילו את ארצם מידי כי יציל ה' את ירושלים מידי.

ו. ויען יוחנן למלך לאמר עתה באתי אליך את כל אשר תחפוץ אעשה לא אסור ממצותיך ימין ושמאל, ויאמר לו המלך במה יודע איפה כי אתה סר אל משמעתי הלא כאשר תקרב אל המזבח ועשה את חטאתך ואת עולתך בחלב ודם החזיר הזה ותלבש בגדי מלכות אשר לבש בו המלך ותרכב על מרכבת המשנה אשר לי ואשר ניתן כתר מלכות בראשך.

ויאמר יוחנן אנכי אעשה כדברך כאשר אדוני מצוה, רק אין דבר כי יגורתי מפני האף והחימה עם בני ישראל הן אזבח את תועבת ה' על המזבח לעיניהם ולא יסקלוני, אך בזאת יאות לי לעשות כדברך בהוציאך כל איש מלפניך ואני ואתה ואין זולתך ואז אעשה כדבר המלך פן יודיעון הדבר אל עם בני ישראל, ותיטב הדבר בעיני המלך ויצו לאמר הוציאו כל איש מעלי ולא עמד איש איתו לכל הנצבים עליו.

תפלת יוחנן אל ה' בבית המקדש קודם הריגת ניקנור

ז. ויהי בלכתם ויתפלל יוחנן לפני ה' ויאמר, ה' אלהי ישראל יושב הכרובים אתה הוא האלהים לבדך לכל ממלכות הארץ אתה עשית את השמים ואת הארץ, הטה ה' אזנך ושמע פקח ה' עיניך וראה ושמע את דברי אנטיוכוס אשר שלחו לחרף מערכות אלהים חיים ומלך עולם, אמנם ה' החריבו מלכי אשור את הגוים ואת ארצם ונתנו את אלהיהם באש כי לא אלהים המה כי אם מעשה ידי אדם עץ ואבן ויאבדום, ועתה ה' אלהינו הושיענו נא מידו פן ילך וישתבח ויתפאר בבית דגון אלהיו לאמר אלהי נתנם בידי וכחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה.

ח. וככלות עתירתו חיזק ואימץ לבבו ויאמר, ה' אלהים זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה האלהים ואנקמה נקמת בני ישראל, ויקרב יוחנן אליו ויתקע החרב בלבו ויהי באשר כרע שם נפל שדוד את פני הקדש, ויהי אך יצוא יצא יוחנן כהן גדול מאת פני הקדש וירע בתרועה גדולה ויערוך מלחמה בעמים ויהרוג בהם הרג רב שבעת אלפים ושבע מאות ושנים ושבעים מבלעדי העם אשר נהרגו איש בחרב רעהו.

גזירות אנטיוכוס על ישראל

ט. ויהי כאשר שמע אנטיוכוס כי נהרג משנהו ניקנור ויצר לו מאד וישלח ויקרא לכל שריו ועבדיו וגם למשנהו הגדול ויאמר אליהם האם בגוי הזה לא תתנקם נפשי אשר השחיתו וחיבלו חיילותי ויבוזו מחנותי ושרי ועתה מה אנו מחשים, הבה נא נבא עליהם למלחמה לבטל מהם את השבת וחדש ומילה ומי האלהים אשר יציל אותם מידי.

וישלח לבגריס בחיל גדול ועם רב ויבא לירושלים ויצר עליה, וימרו את אלהים עליון ויכעיסוהו בבמות ובפסיליהם יקניאוהו במזבח אלהים ויעבירו קול במחנה מטעם המלך לאמר, כל איש אשר ישמור את שבתות ה' וחדש ומילה יומת, ורבים מבני ישראל בימים ההם מסרו נפשם בעבור כבוד המקום ברוך הוא ולא בטלו ברית אבותם.

מסירות נפשם של ישראל על המילה

י. ואשה אחת מבני הלויים מלתה את בנה לשמונה ימים בתופים ובמחולות, והיא עלתה על חומות ירושלים ובנה חתן דמים מהול בידה ותען ותאמר לפני ה', כל זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך, לא נסוג אחור לבנו ותט אשורינו מני ארחיך והשליכה עצמה מעל החומה וימותו שניהם, וכאלה רבים מבני ישראל כמוהם היו עושים ולא שינו ברית אבותם ואת קדוש ישראל יעריצו.

סיפור מסירות נפשם של ישראל על השבת בהיותם במערה

יא. וקהל קדושים אמרו איש אל רעהו הנה דבר המלך בחימה שפוכה לבטל ממנו את השבת, דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים, וכתוב בתורתנו ששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבות, הלא טוב לחסות בה' ונשבות את שביתתנו אם יחיונו נחיה ואם ימיתונו ומתנו, ויוועצו לשבות במערה אחת הם נשיהם וטפם.

ויאמרו למלך לאמר הנה אנשים באו הנה במערה אחת לשבות את שבתותם, וישלח המלך את חיילותיו חלוצים לצבא וישבו על פי המערה ויקראו אותם אליהם בדבר המלך לאמר מדוע מריתם את דת המלך ועתה בואו נא וסורו נא אל משמעתו של מלך והצלתם את נפשותיכם ממות, ויענו כל העם יחדיו לאמר אשר דבר ה' נעשה ונשמע אשר ציונו על הר סיני ששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבות, הלא טוב לנו מות ביד ה' פה ולא נחלל את יום השבת חס ושלום, וכאשר ראו כל אנשי הצבא כי לא אבו הלוך בדתי מלכיהם ויביאו עצים וישרפו על פי המערה וימותו לפני ה' כאלף איש ואשה.

עצת בגריס לאנטיוכוס להלחם בישראל

יב. ויהי כשמוע יוחנן בן מתתיה וארבעה אחיו את כל זאת אזרו חיל בגבורתם ובעזרם ומגינם אביהם שבשמים אשר בטחו בו וילחמו בעמים ויהרגו הרג רב אין חקר ואין מספר לא נשאר בהם עד אחד אפס בגריס אשר נס אל אנטוכיא אל המלך ועמו אנשים פליטי חרב מוכים ומעונים, ויען בגריס ויאמר לאנטיוכוס המלך הן אתה שמת טעם לבטל מהם את השבת ראש חדש ומילה נבול תבול אתה וכל העם אשר ברגלך אשר אם ילכו כל העמים וכל הלשונות לא יוכלון לעמוד בפני חמשת בני מתתיה כהן גדול, מאריות גברו ומנשרים קלו.

ועתה המלך עצתי תיטב עליך ולא תלחם במתי מעט פן נהיה לבוז וקלס לעיני כל העמים ומלכי ארץ וכל לאומים, אם על המלך טוב יכתב ונשלוח ספרים בכל מדינות מלכותך ויבאו כל שרי עם ועם ולא ישאר מהם עד אחד, ויעש המלך כדבר בגריס ויבאו מכל מדינות המלך שרי עם ועם עם אלפים ורבבות חיילות חלוצי צבא.

יג. וכאשר ראה בגריס כי כביר מצאה ידו וחיילים יגבר ורב מאד מחנהו אין חקר ואין מספר קם שנית ויבא לירושלים ויצר עליה, הוא החל לחרף מערכות אלהים חיים ומלך עולם ובקע החומה וינתק וישבר במקדש שלש עשרה פרצות, ויחשוב בלבו לאמר הפעם הזאת לא יוכלו לי כי רב חילי וכי כביר מצאה ידי.

יד. אמר רבי יצחק בר נחמני אלף ושמונים ריבוא גייסות באו עם בגריס הרשע ואמר לישראל שוטים אתם שתעשו מלחמה עם חיילים שאין להם שיעור, אם תאמרו אלהיכם יביא מבול כבר נשבע שלא יביא מבול לעולם ואם גבריאל יעמוד בנו וישרוף אותנו כמו שעשה לסנחריב הרי אנו סכים עצמינו בדם חזיר ובש''ז של סוסים ולא יגעו בנו.

תפלת ישראל בעת צרתם

טו. נשאו ישראל עיניהם למרום ויאמרו לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד שלא יתבזה בגוים, עכשיו יאמרו אין לאלהיהם עצה אחרת ובך כתיב גדול העצה ורב העליליה, אמר הקדוש ברוך הוא חייכם מחשבותי גדולה משלכם כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב, באותה שעה היו ישראל מצפים להרי מזרח, אולי יבואו להם גוים פרסיים לעזרם.

בני חשמונאי בצום ותפלה על ישועתם

טז. ואז חרה לו למתתיה כהן גדול ואמר לו לחשמונאי, ולא כתוב ארור הגבר אשר שם בשר זרועו ומן ה' יסור לבו וברוך הגבר אשר שם ה' מבטחו, אמר לו יפה אמרת אני ושבעת בני ואתה ושלשת בניך הם י''ב כנגד י''ב שבטי יה עדות לישראל מובטח אני בקדוש ברוך הוא שיעשה לנו נסים ונפלאות, ויצומו וילבשו שק ואפר לבקש רחמים מלפני אלהי השמים עזרם ומגינם של ישראל, וככלותם להתפלל קמו מכרוע על ברכם מלפני ה' עצמו עשתונותם, מנשרים קלו מאריות גברו וילחמו בעמים ויהרגו בהם הרג רב.

סיפור הניסים שראו ישראל במלחמה

יז. אמר רב יצחק בר נחמני באותה שעה תפס הקדוש ברוך הוא שבעים שרים של מעלה משרי אומות העולם ורצע אותם במרצע של אש ואמר הרגו איש את קרובו ואם ימלט אחד מהם נפשיכם תחת נפשו, וכשהיו היוונים מורים חצים וחרבות באו המלאכים ונעצו אותם בלבם של היוונים, הוי חרבם תבא בלבם וקשתותם תשברנה.

והיו בני חשמונאי רואים הנסים ואומרים ה' ילחם לנו, וכל מלך ומלך מהמלכים שנהרג היו באים המלאכים ומבזבזים ממונו והטילו לבתיהם של ישראל שהם לא היו יכולים ליטול את השלל מפני החללים, ואת חיילותיהם מהם שרפו בני ישראל ומהם דקרו בחרב ומהם תלו על העץ ולבגריס הרשע שרפו אותו בית ישראל באש, ואז אנטיוכוס המלך כאשר שמע אשר נהרגו בגריס וכל שרי החיל אשר עמו וינס במדינות הים והיה כל מוצאו אותו אל המקום אשר היה בא שמה מורדים בו וקוראין אותו הבורח.

טהרת המקדש ומציאת השמן ע''י בני חשמונאי

יח. ואחר כך באו בני חשמונאי לבית המקדש ויבנו השברים הנשברים ויסגרו הפרצות ויטהרו את העזרה מן ההרוגים ומהטומאות ויבקשו שמן זית זך להדליק את המנורה ולא מצאו כי אם צלוחית אחת אשר היתה חתומה בטבעת הכהן גדול וידעו כי היה טהור והיה בה כשיעור הדלקת יום אחד, ואלהי השמים אשר שכן שמו שם הניח ברכה בו והיו מוצאים כל לילה ולילה אחר עריכת הנרות האסוך מלאה שמן והעלו הנרות ממנה שמונה ימים.

ועל הצלתם ונס האסוך ההוא קבלו וקיימו היהודים עליהם ועל זרעם להיות עושים את שמונת ימי חנוכה בהלל ובהודאה בכל שנה ושנה וזכרם לא יסוף מזרעם, ברוך הרב את ריבנו ונוקם את נקמתנו והמשלם גמול לכל אויבי נפשינו ברוך האל המושיע.

טעם המנהג לאכילת מאכלי חלב בחנוכה

יט. וכפי מה שכתב רבינו נסים ז''ל שיש לאכול מאכל גבינה וחלב בחנוכה זכר לנס שהאכילה יהודית לאויב חלב להרדימו, נראה כי גם הנס ההוא נעשה בקרב הימים האלה או לפניהן או לאחריהן ועושים זכרון הנס בקרב ימי חנוכה ההן להודיע לבני אדם נפלאות ה' כעל כל אשר גמלנו ה' ורב טוב לבית ישראל, הביאותיו בבית חמדתי את מעשה ה' כי נורא הוא בעבור ישמעו וייראו יכירו וידעו עזוזו ונפלאותיו אשר עשה ולאהבה וליראה את השם הנכבד והנורא יראת הרוממות וזה תוארו.

סיפור מעשה יהודית

כ. ויהי בימי אליפורני מלך יון מלך גדול וחזק והוא כבש מדינות רבות ומלכים חזקים והחריב טירותם והיכליהם שרף באש, בשנת עשר שנים למלכותו שם פניו לעלות ולכבוש ירושלים עיר הקדש וקיבץ מאה ועשרים אלפים שולפי חרב ותשעים ושנים אלף בעלי חצים, ויאמר המלך אליהם הנה עם בני ישראל אשר בירושלים משונים בדתיהם ואת דתי המלך אינם עושים, הוות בקרבה ולא ימיש מרחובה תוך ומרמה, עתה קומו ונקומה עליה למלחמה ולא יזכר שם ישראל עוד.

מעשה המלך החסיד שדיבר בשבח היהודים

כא. ויען מלך אחד אשר היה כבוש תחת ידו במלחמה ויאמר לו חדל לך המלך מאלהי עולם אלהי ישראל אלהי האלהים ה' גבור מלחמה מושל בגבורתו עולם, עיניו בגוים תצפנה הסוררים להלחם עם עמו ונחלתו לא ימלט, ולא עוד אלא שכל אומות העולם נקראו נכרים וישראל הם עם קרובו ומי יגש ויערב אל לבו להלחם עמם, לך התבונן במלכים הראשונים שעברו על שפשטו ידיהם בישראל מה עלתה בהם כמו פרעה וסנחריב ויתר המלכים, נבול תבול אתה וכל העם אשר ברגליך ולא תוכל להלחם בישראל אשר מנשרים קלו מאריות גברו הלא המה הגבורים אשר מעולם אנשי שם.

גירוש המלך החסיד לעיר ירושלים

כב. ויהי כשמוע אליפורני המלך את דברי המלך ההוא ויקצוף המלך מאד וחמתו בערה בו לאמר מי זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לאמר כי עם בני ישראל רב ועצום ממני ואשר כח בהם לעמוד בפני חיילי הרבים כחול הים, ומי בכל אלהי הארצות אשר הצילו את ארצם מידי כי יציל ה' את ירושלים מידי.

ויחר אפו מאד ויצו לייסר את המלך ההוא בשפטים גדולים כי דיבר סרה על עוצם חיילותיו לאמר כי לא יעצרו כח בפני עם בני ישראל, ויצו המלך לאנשי הצבא לאוסרו בנחשתים ולהוליכו אל מחנה העברים לירושלים באף ובחימה ובקצף גדול לאמר ככה יעשה לאיש אשר דיבר טוב על ישראל, קום לך אתם והיה באבדי את ישראל תפול גם אתה כמוהם כנפול בני עוולה, ויקחו אותו עבדיו ויביאו אותו מחנה ישראל פתח שערי ירושלים וישובו אל אדוניהם.

כג. והמלך בא ברחובות ירושלים אסור בכבלי ברזל וימצא שם שרי צבאות ישראל עוזיהו בן מיכה וכרמי ויתמהו איש אל אחיו וישאלו את פיו, ויספר להם את כל אשר קרהו על כי דיבר טוב על ה' ועל ישראל עמו ואשר ציוה המלך למסור אותו ביד ישראל להמיתו בחרב בהריק חרבו בישראל, ואשר אמר ארדוף אשיג אריק חרבי תורישמו ידי וחירף מערכות אלהים חיים לאמר מי בכל אלהי הארצות אשר הציל את ארצו מידי כי יציל ה' את ירושלים.

תפלת שרי ישראל בבית המקדש מצרת אליפורני

כד. ויהי כשומעם שרי ישראל את דברי המלך רעדה אחזתם שם חיל כיולדה ויבואו אל מקדש ה' וישתחוו לה' בבכי ובצעקה גדולה ומרה לאמר, ה' אלהי ישראל יושב הכרובים אתה הוא האלהים לבדך לכל ממלכות הארץ אתה עשית את השמים ואת הארץ, הטה ה' אזנך ושמע פקח עיניך וראה ושמע דברי אליפורני אשר חירף מערכות אלהים חיים ומלך עולם, אמנם ה' החריבו מלכי אשור את הגוים ואת ארצם ונתנו את אלהיהם באש כי לא אלהים המה כי מעשה ידי אדם עץ ואבן ויאבדם ועתה ה' אלהינו הושיענו נא מידו, שפוך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך ועל הממלכות אשר בשמך לא קראו כי לא תעזוב הבוטחים בשמך וכי תשפיל הגבר אשר הובטח באדם ובגבורת הסוס יבטח.

כה. ויהי ככלות את תפלתם לפני ה' נחמו את המלך ההוא וידברו על לבו לאמר, ה' אלהינו ואלהי אבותינו אשר הודעת את שמו ואת גבורתו יהיה מגן עזרך והוא יראך את מפלת האויב הרע הזה בנקום ה' אלהינו נקם נקמת בני ישראל ויהי ה' עמך ואיתנו תשב בטוב בעיניך, ובא עוזיהו וקבלו בביתו ויעש לו משתה גדול ואחר כך נתקבצו כל העם ויתפללו כל הלילה שואלים עזר מאת ה'.

המצור שעשה אליפורני סביב ירושלים

כו. ויהי ממחרת היום הזה ציוה אליפורני לעלות למלחמה עליהם והעם הרגליים אנשי חיל היו מאה ועשרים אלפים איש והפרשים י''ב אלפים נתקבצו יחדיו בכח גדול וביד חזקה נגד בני ישראל, וכאשר ראו בני ישראל את ריבויים ישבו על הארץ ויעלו עפר על ראשם ויצעקו בני ישראל אל ה' להושיעם מיד אויביהם ויקחו את כלי זייניהם וישבו בדרכים הצרים אשר בהם נתיב ההר וישמרו אותם יומם ולילה.

ואליפורני בלכתו סביב ההר מצא סילוני המים אשר חוץ לעיר ויצו לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס אותם, ויבואו חיילי הצבא אל המלך לאמר לו כי בני ישראל אינם בוטחים לא בחנית ולא בחיצים ולא בקשת אפס ההרים הרמים וכל הגבעות מחזיקים אותם, ואתה למען תוכל להם בלי מערכת מלחמה שום תשים שומרים על מקורי המים לבלתי יוכלו לעלות מים מהמה ותמית אותם בצמא מבלי חרב או ימסרו לך את העיר מפני הצמא, וייטב הדבר בעיני המלך ולפני כל שלישיו וישם מסביב שרי מאות על מקורי המים.

כז. ויהי לעשרים יום אחרי שומו ממשמרה זאת נתמעטו המים מהבורות ומהפלגים לכל יושבי ירושלים ויצמא העם למים, ויאספו בני ישראל אל עוזיהו כל האנשים והנשים בחורים ונערים יחד כולם פה אחד לאמר, ישפוט אלהים בינינו ובינך כי הריעותה לנו ומאנת לענות מפני המלך ועל כן ימסור אלהים אותנו בידיהם ואין עוזר ונפלנו לעיניהם ברוב הצמאון ועתה נמסור עצמנו בלב שלם למלך, הלא טוב לנו לעבוד לה' והיינו עבדים לאליפורני ממותינו בצמא ומהיותנו דראון לכל בשר בראותינו בנינו ובנותינו מתים לפנינו, מעידים אנחנו היום את השמים ואת הארץ ואת אלהי אבותינו הפוקד עלינו כפי עונותינו כי תמסרו תכף ומיד את העיר ביד חיל האויב ונמות מהרה לפי חרב.

תפלת עוזיהו בתוך ההיכל

כח. ויהי כשומעם את צעקת בני ישראל כל שרי צבאות ישראל צעקו צעקה גדולה ומרה ויבכו בכי גדול תוך ההיכל ויצעקו אל ה' קול אחד לאמר חטאנו עם אבותינו העוינו הרשענו, אלהים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט אל, כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש, על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפונך, אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד, אשר אמרו נירשה לנו את נאות אלהים, כי נועצו לב יחדיו עליך ברית יכרותו.

אנא האל אב הרחמן חמול על עמך ועל נחלתך ואל תמסור בני בריתך ביד העמים אשר לא ידעוך, למה יאמרו הגוים איה אלהיהם, וברוב גאונך תהרוס קמיך, עשה להם כמדין כסיסרא כיבין בנחל קישון, נשמדו בעין דאר היו דומן לאדמה, שיתמו נדיבמו כעורב וכזאב וכזבח וכצלמונע כל נסיכמו.

וכאשר כלו הצעקות והבכי קם עוזיהו ועיניו זולגות דמעות ואמר אליהם חזקו ויאמץ לבבכם אחי ונקוה חסד מה' עוד חמשה ימים אולי ישוב חרון אף ה' ויתן כבוד לשמו, ואם אחרי חמשה ימים לא יושיע ה' לנו נעשה כאשר דיברתם.

יהודית ונערותיה מתפללות בעליית הגג

כט. ויהי כשמוע את הדברים האלה יהודית האלמנה בת בארי והיא היתה יראת ה' מאד ותעש לה יהודית בעליות ביתה חדר מיוחד להתפלל בו ותשב שם עם נערותיה, והיא היתה מענה בצום נפשה כל ימי חייה והיא היתה אשת יפת תואר מאד ותהי יהודית נושאת חן בעיני כל רואיה כי היתה יראת את ה'.

יהודית מעוררת הכהנים והעם לבטחון בה'

ל. והיא כאשר שמעה כי דיבר עוזיהו למסור את העיר אחר חמשה ימים שלחה לקרוא את הכהנים חברי וכרמי ויבואו אליה, ותאמר אליהם יהודית מה זה הדבר אשר חשב עוזיהו לעשות למסור את העיר ביד האויב אם לא יבא ישועתינו תוך חמשה ימים ומי אתם כי נסיתם את ה', לא זו הדרך לקבל חסד המקום ברוך הוא רק להעיר חרון אף ה', האפס לנצח חסדו כי שמתם גבול לחסדיו ולרחמיו לשום לכם יום כפי בחירתכם, חלילה לסור מאחרי ה', חסדי ה' כי לא תמו כי לא כלו רחמיו, טוב ויחיל ודומם לתשועת ה' כי לא יזנח לעולם ה' כי אם הוגה וריחם כרוב חסדיו, רגע ידבר על גוי ועל ממלכה וניחם על הרעה.

ועתה לכו ונשובה אל ה' כי ארך אפים הוא ונשאלה ממנו סליחה וכפרה על זה העון בבכי ובצום ואל אלהינו כי ירבה לסלוח ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע, וכאשר נבהלה נפשינו מפני זדונם כן נגילה ונשמחה בישועתו כי לא הרשענו כאבותינו אשר עזבונו ויקטרו לאלהים אחרים ועל כן נמסרו לחרב ולשבי ולחרפה ולכלימה ביד שונאיהם, ואנחנו לא נדע אל אחר זולתי אלהינו אין עוד מלבדו והוא ידרוש דמינו מיד קמינו למען כבוד שמו.

לא. ועתה אחי אתם הכהנים לה' ונפש כל עמו ישראל תלויות בכם ואתם חזקו ויאמץ לבבכם ולב כל ישראל לאמר אליהם כי אבותינו הובאו בניסיון לנסות אותם אם באמת אהבו את ה' אלהיהם, ואתם תאמרו אליהם כי אברהם אבינו עמד בנסיונו של מקום וה' אהבו וכן יצחק ויעקב ומשה ושאר האבות נמצאו נאמנים לפני ה' ביסורין, וכל מי שלא עמד בניסיון ביראת ה' והתלוננו לפני ה' נגפו לפני המשחית וימותו במכת הנחשים, ועתה התבוננו וראו כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהינו מייסרנו ולמות לא נתננו בעבור שמו הגדול והנורא.

לב. ויאמרו אליה עוזיהו והכהנים צדק כל אמרי פיך אין בהם נפתל ועקש, נואלנו ואשר חטאנו לשום גבול לישועת ה' ולכן העתירי בעדינו כי ישרה ויראת את ה' את, ותאמר להם יהודית אנכי אתפלל לה' בעדיכם וגם אתם העתירו אל ה' בעדי להקים את עצתי אשר חשבתי לעשות לנקום נקמת בני ישראל מאת היונים.

ולכן לעת ערב תעמדו בשערי העיר ואצא אני ושפחתי עמי בלילה, ואתם אל תחקרו ממני אנה אני בא אפס כי תמיד תהיה תחינתכם בפיכם לה' אלהי ישראל לפקוד את עמו בעבור כבוד שמו, ויאמר אליה עוזיהו לכי לשלום ואלהי ישראל יתן את שאלתך אשר שאלת מעמו ויהי ה' עמך לנקום אותנו מאויבינו אמן.

תפלת יהודית קודם צאתה לדרך

לג. ויהודית נכנסה בחדרה ותלבש שק ואפר ותעל עפר על ראשה ותשתחוה לה' ותשפוך את נפשה בצום ובבכי ותפלה לפני ה' וכה אמרה בתפלתה, ה' אלהי שמעון אבי אשר שמת בידו חרב להתנקם מהנכרים אשר טמאו וגילו את ערות דינה אחותם ונתת את נשיהם בשבי ואת בנותיהם וכל שללם לבוז ביד עבדיך אשר קנאו את קנאתך.

פקדני נא ה' אלהי כרוב חסדך כי כל דרכיך צדק ומשפטיך תהום רבה והבט נא את מחנה האויב הרע הזה אשר חירף מערכות אלהים כאשר ראיתה את מחנה מצרים ברודפם חמושים אחרי ישראל עמך ונחלתך אשר בטחו במרכבותיהם ובסוסיהם וברוב חילם והשקפת על מחניהם והבהלת אותם במחשכים, תהומות יכסיומו ירדו במצולות כמו אבן במים אדירים.

כמוהם יהיו גם אלה ה' אלהי הבוטחים על חילם וברכב ובפרשים ובחיצים ובקשת המתהללים בחניתותיהם, ולא ידעו ולא יבינו כי אתה ה' אלהינו ה' איש מלחמות יעיר קנאה יריע אף יצריח על אויביו יתגבר, חשוף זרוע גבורתך כבראשונה ושבור באש גבורתך אל הגוים אשר לא ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו, אשר אמרו נירשה לנו את נאות אלהים לבא במקדש ולטמא היכל קדשיך ולנתק קרן מזבחך.

אנא ה' עשה למענך אם לא למענינו, חרבם תבא בלבם וקשתותם תשברנה, ולצר הצורר הרע הזה אליפורני המלך קדמה פניו הכריעהו וילכד בפח עיניו לאהוב אותי ותחלהו בחולי החשק בי ותן בנפשי חוזק למיאוסו ובידי כח ואל להשמידו, יפלו במכמוריו רשעים יחד אנכי עד אעבור ויהיה זה זכר לשמך הגדול כי תמכור אותו ה' אלהי ביד אשה.

ואתה ה' לא בגבורת הסוס תחפץ ומלכות זדון לעולם שנאת, שועת עניים אתה תשמע צעקת הדל תקשיב ותושיע, חנני ושמע תפלתי ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש, ותן דבר בפי ועצה בלבי לקיום בית מקדשך למען ידעו כל הגוים כי אתה אלהים חיים ואין זולתך אלהים.

סיפור צאת יהודית מן העיר

לד. ויהי ככלות יהודית להתפלל לה' את כל התפלה והתחינה הזאת ותקם מן המקום אשר השתחותה שמה לה' מכרוע על ברכיה וכפיה פרושות השמים, ותקרא את שפחתה ותבא אל היכל ביתה ותסר בגדי אלמנותה והשק מעליה ותרחץ את גופה ומשחה עצמה בשמן המור ותקלע את קלעות שערותיה ותשם כתר על ראשה.

ותלבש בגדים יקרים מוזהבים ותכשיטים חריטים ושהרונים ועגילים וטבעות ותיפה את עצמה בכל תמרוקי הנשים וכ''ד קישוטיה, וה' נתן לה זיו ויופי הרבה למצוא חן בעיני כל רואיה, ותתן יהודית ביד אמתה שפחתה נאד חלב וחמת יין וצלוחית שמן וקמח ולחם וגבינה ותלך לה.

וכאשר באה אל שערי העיר מצאה את עוזיהו ואת הכהנים המקוין אותה שמה, ותעבור לפניהם ויאמרו לכי לשלום ואלהינו יתן חן וחסד בעיני כל רואיך ויתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא לטובה ותתהלל עליך ירושלים עיר הקדש ותהי שמך בכלל החסידים ובמספר הצדיקים ויענו כל העם אשר שם אמן.

לה. ותצא יהודית מן העיר היא ואמתה, ויהי כאשר ירדו מן ההר בעת עלות השחר פגעו בה משומרי המלך אליפורני ויתפשוה לאמר מאין באת ואנה תלכי, ותאמר אליהם יהודית מבנות העברים אנכי ואברח בהחבא מאיתם כי ידעתי כי ימסרו בידכם, ולכן חשבתי אצלי לאמר אלכה נא לי לפני שער אליפורני לגלות לו סודות עם היהודים ולהורות לאנשי הצבא את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון ללכוד את העיר ולתופשה ולא יפול ממחנהו עד אחד.

וכאשר שמעו את דבריה האנשים אשר תפשוה הביטו את תוארה ויפיה והמה ראו כן תמהו מנועם אמרותיה במועצות ודעת, ויאמרו אליה ברוך טעמך כי חלצת נפשך ממות וחכמת בעצתך לבא אל אדונינו, ותדעי באמת כי בעמדך לפניו ייטב לך ותמצאי חן וחסד בעיניו ויביאו אותה למלך.

לו. ומיד כאשר באתה לפניו וישא המלך את עיניו וירא את יופיה וזיו הדרה בערה בו אש החשק והתאוה ויחלה המלך מחולי החשק, וכל שריו ועבדיו הפרתמים היושבים לפני המלך אמרו מי אשר ימאס בעם העבריים אשר יש להם נשים יפות כאלה ומי לא ילחם עמהם בעבורן, וכאשר ראתה יהודית את המלך יושב על כסא מלכותו השתחוותה לו אפים ארצה ויקימוה עבדי המלך כי כן מצות אדוניהם, אז אמר לה המלך תגילי ותשמחי בלבבך ואל תיראי כי לא אחפוץ במות כל אשר יחפוץ לעבדני ולא הייתי מרים חרבי וחניתותי על עמך אם לא מאסוני, ועתה תאמרי נא לי על מה נסת וברחת מעמהם ותבחרי לבא אלינו.

דברי יהודית למלך אליפורני

לז. ותאמר לו יהודית אנחנו חטאנו לפני ה' אלהינו ולכן דיבר ביד הנביאים אל העם לייסר אותם על עוונם, ועל כן בני ישראל פחדו ממך כי חטאו לפני ה' אלהיהם וכבד הרעב בהם והנה נחשבנו כמתים מפני הצמאון עד אשר הסכימו לשחוט את צאניהם ולשתות את דמם, וחשבו להמיר את הקדשים אשר ציוה ה' אלהיהם בשמירתם ושלא יהנו מהמה בחטים ביין ובשמן ואם יעשו זה המה יאבדו ואתה תעמוד, וכאשר ידעתי זה אני אמתך נסתי מאתם ושלחני אלהים להגיד לך.

ואולם אנכי יהודית אמתך עובדת את ה' אלהי גם עתה בהיותי אצלך אשר על כן אנכי אצא שלש פעמים ביום ואתפלל לפני ה' אלהי ואתנפל לפני אלהי והוא יגיד לי מתי ישלם להם כפועלם וכרוע מעללותם ואבא ואגיד לך ואעבורך בכל חוצות ירושלים ויהיו כל עדת בני ישראל כצאן אשר אין להם רועה ולא יחרץ כלב לשונו נגדך כי כל זה נאמר לי במראות האלהים ולמען חרון אף ה' שולחתי להגיד לך כל זה.

לח. וייטב הדבר בעיני המלך ובעיני כל עבדיו ויראו האנשים ויתמהו בראות חכמתה כי רבה, ויאמרו איש אל רעהו אין אשה משכלת כזאת בכל הארץ ביופי בחן ובשכל, ויאמר לה המלך הטיב אלהים עמך אשר שלחך לפני למען תמסור את עמך בידינו ובעבור דבריך הטובים אם כה יעשה לי אלהיך, אלהיך אלהי ואת תהיי ראשונה במלכות ויהי שומעך בכל הארץ.

ויצו המלך להביא אותה בבית נכותו ויצו להאכילה מעל שלחנו, ותאמר לו יהודית לא תוכל אמתך לאכול מאשר צוית לתת לי פן יקראני אסון אבל אוכל מאשר הבאתי עמי, ויאמר אליה המלך ואם יחסר לך את אשר הבאת לך עמך מה נעשה לך, ותאמר יהודית חי נפשך אדוני שלא יחסר לי זה עד אשר יקים ה' את דברי אשר חשבתי לעשות.

לט. ותשאל עוד בעת בואה אל האהל רשות לצאת בלילה ובעת עלות עמוד השחר חוץ מן המחנה להתפלל לה' אלהיה שלשה ימים, ויצו את אנשיו להניחה ולעשות כל חפצה ולצאת ולבא ולהתפלל לפני ה' אלהיה, ותצא בכל לילה ולילה מחוץ למחנה לטבול את גופה תוך ברכת המים ובעלותה מלטבול שפכה את נפשה בבכי ואנקה לפני ה' אלהי ישראל לישר את דרכה בישועת עמה, ובאה אל האהל בטהרתה ותאכל בסעודת הערב.

משתה אליפורני ונאד החלב שהשקתו

מ. ויהי ביום השלישי ויעש המלך משתה גדול לכל שריו ועבדיו ויאמר אל סריסו שומר הפלגשים לאמר, לך נא ראה אם תוכל לפתות ולרצות את יהודית הזאת שאבא אליה, ואז בא הסריס אל יהודית ויאמר אליה אל תבושי ואל תכלמי לבא אל אדוני ואולי ייטב לך לאכול ולשתות עמו.

ותאמר לו יהודית מי אנכי אשר אמנע מאדוני כל אשר ייטב לו וכל הישר בעיניו אעשה כי כל אשר יחפוץ אדוני המלך הוא טוב לי כל ימי חיי, ותקח ותלבש בגדי תפארתה ותבא ותעמוד לפניו, ויהי כראות המלך את יופיה תכף הוכה ונחלה מאהבתו אותה, ויאמר לה המלך אכלי לחמך בשמחה ושתי בלב טוב יינך כי מצאת חן בעיני, ותאמר לו יהודית אשתה אדוני כי שמח לבי ויגל כבודי היום שמחה רבה מכל ימי חיי, ותשב ותאכל ותפתח את נאד החלב ותשת וגם את המלך השקתה וישמח ויגל המלך עמה מאד וישתה יין הרבה מאד ממה ששתה כל ימי חייו.

תפלת יהודית באהל המלך קודם הריגתו

מא. ויהי אחרי כן הלכו כל עבדי המלך איש איש על מקומו ויסגור סריס המלך את דלתי האהל אשר שם יהודית עם המלך וילך לו ויהודית לבדה באהל ואליפורני המלך במטתו ישן כמת, ותאמר יהודית אל אמתה לעמוד בחוץ לשמור לפני האהל, ותעמוד יהודית לפני המטה ותתפלל בדמעות רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע וכה אמרה בתפלתה, חזקני ה' אלהי ישראל ואנקמה את נקמת עבדיך ישראל לחזק בריחי שערי ירושלים עיר מקדשך, סמכני כאמרתך ואל תבישני משברי בחוזק עוזיך.

מב. ובכלותה להתפלל קרבה אל העמוד אשר בראש מטתו ושלפה חרבו של אליפורני עצמו אשר היה תלוי בעמוד, ובשולפה את החרב תפשה אותו משערי ראשו ותאמר חזקני נא ה' האלהים והכתה פעמים על צוארו וחתכה את ראשו, ותשלח את אמתה ותקח את כלי מלחמתו אשר היו תלויים בעמודים והכתה את כל גופו מכף רגל ועד ראש אין בו מתום פצע וחבורה ומכה טריה, ותתן ראש אליפורני ביד שפחתה לשום אותה באמתחתה.

ותצאנה שתיהן יחדיו כמנהגן להתפלל ותעבורנה את כל המחנות ואין פוצה פה ומצפצף עליהן כי כן ציוה עליהן המלך, ובסובבן את העמק באו בשערי העיר ותאמר יהודית אל שומרי החומות מרחוק בקול ששון ובקול שמחה פתחו שערים כי עמנו אל אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל.

מג. ויהי כאשר שמעו את קולה אנשי העיר ויקראו את כהני ה' ויאספו כולם מגדול ועד קטן יצאו לקראתה בשמחה ובשירים ובהלל ובהודות לה', והדליקו נרות כל חוצות ירושלים ובחצריהם ובטירותם עטרו כולם בבגדים חמודים וכלי יקר ואבנים טובות ומרגליות לכבוד ולתפארת, ויביאו את יהודית אל תוך העיר בשמחה גדולה כי חשבו לבלתי ראות פניה עוד ויסובבוה כל ישראל סביב.

דברי יהודית לקהל ישראל על חסדי ה'

מד. ותעל יהודית במקום גבוה ותהס את כל העם ויהס העם עמדו לא ענו עוד, ואז ענתה יהודית בקולה קול עוז לאמר, הללי ירושלים את ה' הללי אלהיך ציון כי חזק בריחי שעריך ברך בניך בקרבך, הללו את ה' אלהינו הללוהו בגבורותיו הללוהו כרוב גודלו אשר לא עזב חסדו ואמיתו למיחלים לחסדו ועשה חסד ביד שפחתו וימכור ה' ביד אשה שפחתו לשונא ועוכר ישראל בלילה הזה, ותוציא מאמתחתה את ראש האויב צורר היהודים אליפורני הרשע, ועתה אחי חי ה' כי שמרני מלאך ה' בצאתי מכאן וביושבי שמה ובשובי הנה ולא נטמאתי והביאני ה' אלהיכם אליכם בשמחה ובישועה והמליט נפשי בישועתם, הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.

וכל ישראל השתחוו לה' אפים ארצה ויאמרו אליה, ברוך ה' אשר בידך השפיל אויבינו המחרף והמגדף מערכות אלהים, כל גוים סבבונו בשם ה' כי אמילם, דחה דחיתונו לנפול וה' עזרנו, כי לא בזה ולא שיקץ ענות עני ולא הסתיר פניו ממנו ובשועו אליו שמע.

מה. ועוזיהו נשיא ישראל אמר אליה ברוכה את לה' עליון מכל הנשים מנשים באהל תבורך, ברוך ה' אשר ברא את השמים ואת הארץ ואשר הצליח את דרכיך להביא ראש מלך אויבינו צורר היהודים והגדיל היום את שמך ולא ימוש זכר תהלתך מפי כל האנשים אשר יזכרו את חסדי ה' לעולם כי לא חמלת על נפשך בעת צרה ויגון עמך ויענו כל העם אמן ואמן.

דברי המלך החסיד אל יהודית

מו. ויקראו אל המלך אשר היה עומד בבית עוזיהו אשר דיבר טוב על ישראל ותאמר לו יהודית, ה' אלהי ישראל אשר הודעת את שמו ואת גבורתו ואמרת כי הוא יקום נקמתנו מאויבינו הנה הוא יתברך שבר ראש כל הרשעים בלילה הזה בידי, ולמען תדע כי כן הוא הנה ראש אליפורני אשר בזדונו ובעזות לבו מאס את אלהי ישראל וישטום אותך להרגך לאמר, כאשר נכה עם ישראל מוכה תפול ביניהם וחרבי יעבור בך.

וכאשר ראה המלך החסיד ההוא את ראש אליפורני ויפול על פניו ארצה ויאמר כן יאבדו כל אויביך ה', ויפול על רגל יהודית וישתחוה לה ויאמר אליה ברוכה את מאלהיך בכל אהלי יעקב כי כל גוי ועם ועם אשר ישמע את שמעך יהללו עליך את שם ה' אלהי ישראל.

תליית ראש אליפורני בחומת העיר

מז. ותאמר יהודית את כל העם שמעו נא לי אחי ועמי ותלו את הראש הזה על ראש חומותינו, והיה כאשר יזרח השמש ולקחתם כל אחד מכם את כלי זיינכם ותצאו בתרועת מלחמה ואל תרדו למטה אפס כי תקעתם ותריעו ובכן שומרי החומות ילכו אל שר חילם לעוררו למלחמה, וכאשר יבואו השרים באהל אליפורני וימצאו אותו מגולל בדמו תפול עליהם אימתה ופחד, ובראותכם אותם בורחים רדפו מהר אחריהם בחוזק כי ה' יתן אותם תחת רגליכם.

מח. וכן עשו בני ישראל כאשר האיר היום תלו על ראש החומות את ראש האויב הצורר ויקח כל איש ואיש איש כלי מלחמתו בידו ויצאו ותקעו והריעו תרועה גדולה, וכאשר ראו כן שומרי החומות באו באהל מלכם אליפורני והשמיעו קול גדול בפתח האהל להעירו, וכאשר באו השרים והשלישים אמרו לסריסים לא עת התמהמה לכו ועוררו את המלך כי יצאו העכברים מחוריהם ופיתו אותנו למלחמה.

ואז דחק ונכנס סריס המלך שומר הפלגשים באהל אליפורני ויעמוד לפני קלעי מטתו ויספוק את כפיו אולי ישן הוא ויקץ כי חשב כי עודינו ישן עם יהודית, וכאשר לא הרגיש דבר קרב אל המטה ויסר את הקלעים וירא גוף אליפורני מושלך ארצה ומגולל בדמו וראשו איננו, ויצעק צעקה גדולה בבכי ויקרע את בגדיו ויבא באהל יהודית ולא מצאה.

ויצא החוצה אל העם ויאמר אליהם אשה אחת עברית עשתה הרעה הגדולה הזאת והנה אדונינו המלך מת ומושלך על הארץ ומגולל בדמו וראשו איננו, וכאשר שמעו כן שרי החיל קרעו כולם את בגדיהם ויפול עליהם אימה וחשיכה גדולה ותהי צעקה גדולה ומרה במחנותם.

מנוסת האויבים

מט. וכאשר שמעו כל החיל כי נהרג ומת גבורם יצא מהם כל עצה ויברחו כולם מפני הפחד והיראה, ובבורחם מלפני העברים הרודפים אחריהם חמושים עזבו כל רכושם וינוסו במשעול הכרמים ובנתיבות ההרים, וכאשר ראו כן בני ישראל ירדו מן ההרים וירדפו אחריהם וירדפו בתרועת חצוצרות ובקול שופר חזק מאד והיו מכים את כל הנמצאים מכה גדולה מכת חרב וירדפום עד החרמה.

ויתר העם ירדו אל מחנה האויב וישללו את כל שללם שלל הרבה מאד אין מספר בצאן ובבקר ברכב ובסוס ובכל מטלטלי אהליהם וכולם נתעשרו מגדול ועד קטן משלליהם, וכזמן שלשים יום לא נשלם שללם אשר שללו בני ישראל רק כל עושר אליפורני וכל רכושו ניתן ליהודית זהב וכסף ומרגליות ואבני יקר אשר לו, הכל ניתן לה מאת העם.

גירות המלך החסיד שגורש לירושלים

נ. ואז המלך אשר בבית עוזיהו אשר דיבר טוב על ישראל בראות הנס אשר עשה ה' אלהי ישראל עזב מעבוד האלילים והאמין בה' וימול את בשר ערלתו ובא לחסות תחת כנפי השכינה הוא וכל ילידי ביתו עד היום הזה.

שירת הנשים ויהודית לה'

נא. וכל עדת ישראל ששים ושמחים עם יהודית ותצאן כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות והיו אומרות הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, את יהודית אם בישראל, את תהלת ירושלים, את שמחת ישראל, את כבוד עמינו כי עשית בכח חזק ואמץ לבך ויד ה' היתה עמך לחזק אותך ומבורכת תהיי לעולם, ויען כל העם אמן ואמן וזקנים עם נערים ישמחו יעלצו במצלתים ובנבלים.

ותשר יהודית את השירה הזאת לה' ותאמר, הללו את ה' בתוף שירו לה' במחול, שירו לו שיר חדש הודו וקראו בשמו, ה' איש מלחמה ה' שמו, ה' אלהים גדול אתה ונורא בכח ואין דומה לך, כל הבריות יעבדוך ויודוך ה' כל מעשיך כי אמרת ותהי ושלחת את רוחך ונבראו, ההרים והיסודות ירעשו וכדונג נמסו מלפני גבורתך, ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב, מי כמוך באלים ה' מי כמוך נאדר בקדש נורא תהלות עושה פלא.

יהודית הקדישה שללה לבית ה'

נב. ויהי אחר התשועה הגדולה הזאת כאשר נטהרו כל ישראל העלו כולם עולות וזבחים ונדרים, ויהודית הקדישה את כל שללה לבית האלהים ויעשו עם יהודית שמחת זאת הישועה שלשה חדשים, ובכל ימי חיי יהודית לא קם מזיק על ישראל ותשקוט הארץ אחרי מותה שנים רבות ולכל בני ישראל היה אור במושבותם, עד כאן מצאתי בקובץ ישן.

פקח עיניך וראה גדולים מעשה ה' עזוזו ונפלאותיו אשר עשה, הפודינו מיד מלכים הגואלינו מכף כל עריצים, השם נפשינו בחיים ולא נתן למוט רגלינו וידריכנו על במות אויבינו וירם קרנינו על כל שונאינו.

חיוב ההודאה בזמן הזה

נג. והנה אמת נכון הדבר כי הגם שבכל הנסים אשר נורא תהלות עושה פלא עם ברואיו בכל דור ודור ויהיו לנס, הדבר ההוא מוטל חובה על אותם הפרטים בעלי הנס לגמור את ההלל ולברך ברכת ההודאה ולא על זולתם.

הנה נסים והפורקן אשר נעשה לאבותינו בימים האלה ובזמן הזה וכן בימי הפורים שנו ושנו משאר הנסים שהגם שאבותינו נס''ו ואינם, אנחנו אלה פה היום חל עלינו חובה לגמור את ההלל על עזוזו ונפלאותיו אשר עשה לאבותינו ובכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצוקה ההיא על דרך שאמרו בנס יציאת מצרים כמו ששנו חכמים בלשון המשנה, ¹⁵ חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים וילפינן לה מקרא בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים, וטעמו ונמוקו עמו על דבר כי אילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים עדיין אנו ובנינו וכו'.

נד. וממנו תוצאות חיים ללמד לאדם דעת להודות להלל לשמו יתברך על נסיו ועל נפלאותיו אשר עשה לאבותינו כעל כל אשר גמלנו ה' ממש לנו בעצמנו, וכמו שבנסים המיוחדים לנו אנחנו מייחסים ההודאה חוזרת אלינו כן בנס הקדום בימי עולם ובשנים קדמוניות אף על פי שהנסים ההם נעשו עם אבותינו חל עלינו חובה אופן ההודאה המשובחת מתייחסת אלינו ונאמר לפניו הללויה, כי אילולי נפלאותיו עם אבותינו אנו לא באנו לעולם בכעס אויב אשר אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד, באופן שבכל דור ודור חל עלינו חיוב ההודאה כאילו אותו הדור ממש היה נגאל ורב טוב לבית ישראל.

נה. וזה מאמר הנביא חסדי ה' אזכיר תהלות ה' כעל כל אשר גמלנו ה' ורב טוב לבית ישראל אשר גמלם כרחמיו וכרוב חסדיו, להורות נתן אופן חיוב ההודאה והחלק המשובח ממנה שמחוייב כל איש ישראל לשער בעצמו בהגיע תור ימי הנסים והפורקן כאילו הוא יצא ממצוקה וצרה ההיא, ולכן אמר חסדי ה' אזכיר תהלות ה' אשר עשה בימי עולם ובשנים קדמונים, כעל כל אשר גמלנו ה' ממש לנו בעצמינו וזהו כעל בכ''ף הדמיון להיות מייחסים ההודאה חוזרת עלינו, מפני אף כי רב טוב לבית ישראל אנחנו אלה פה היום בנפלאות אשר גמלם ברחמיו וכרוב חסדיו להם לאבותינו כאמור בספרי המפרשים.

תוכחה למזלזלים במצות נר חנוכה

נו. ואשר לא טוב עשו רבים מרבת בני עמינו אשר לא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב לעולם בקרב הימים ימי נסים היו לישראל על מה אדניהן הוטבעו ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם, וטח לבם מהבין ועין שכלם כהה כי דרך נשים להם ותהי יראתם מצות הנ''שים מלומדה ורבים מהמה בנים ל''ו ישקרו ויהי להם למושיע.

וכאשר רבים מעשירי עם בחשיכה יתהלכון וברוב עושרם יתה''ללו בהוללות וסכלות וחשוקיהם כסף מאז הבקר ותעבור המנחה וגם בלילה לא שכב לבם ובחשיכה יתהלכון, נבוכים הם בארץ מקוצר רוח ומעבודה קשה וכל האזרח בישראל ישבו בשוקות וברחובות קריה וכל המלאכה מלאכת ה' נמבזה ונמס בעיניהן וישלחו עויליהם הצאצאים והצפיעות להעלות את הנרות בבתיהם בימי חנוכה.

התעוררות לבלתי מתבוננים בניסי הי''ת

נז. והיה לבבם זה להם שמיר ושית לבלתי נתון לבם אל מעשה ה' כי נורא הוא שעשה לאבותינו ולנו את כל הניסים האלה, אל ה' ויאר לנו מאפילה לאור גדול בימים האלה ובזמן הזה כי מי פתי יסור הנה חסר לב לא ידע בכל אלה שחייב העבד להודות לרבו ולשלם פרים שפתיו על נפלאותיו אשר סבוהו גם סבבוהו ולבלתי היות כפוי טובה בטובת רבו עליו, וכל שכן אם חילץ נפשו ממות לחיים מעבדות לחירות משעבוד לגאולה ומאפילה לאור גדול אשר עוד כל ימי הארץ הוא ובניו לא ינוחו ולא ישקוטו מעבוד עבודתו ומשאו בשמחה ובטוב לבב גבורי כח עושי דברו וסרים אל משמעתו.

וכל שכן וקל וחומר אנחנו עבדים לאדונינו האדון אבינו שבשמים אשר הפליא חסדו לנו להציל את נפשותינו וידריכנו על במות אויבינו וירם קרננו על כל שונאינו, המשלם גמול לכל אויבי נפשינו ועשה אלהים לנו ולמולדתינו, כי חל חיוב ההודאה עלינו לספר צדקות ה' ונפלאותיו לבני אדם ויזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו ברינה ולעבוד עבודתו ולהעלות את הנרות לפני ה' זכר לנס ולא נשוב מעבוד עבודת הקודש מפני כל כופר ליראה ולאהבה את השם הנכבד והנורא.

נח. ורבים בני תמותה ההולכים בחשך לאסוף ולכנוס זהב להם ויראת ה' לא בחרו להבין ולהשכיל חסדי המקום ברוך הוא והבל ימי חייהן כולם שוו בשיעוריהן, גם המה בחרו בדרכיהם ובשקוציהם נפשם חפיצה המטים עקלקלותם דרך נחש עקלתון לבם בל עמם, גם בעשותם את מצוות ה' ויעשום בלא לב ולב כמי שכפאם שד וכחמור רובץ תחת משאו ולא הפנו את מעשה המצוות מה היא ומה טעם יש בה, ובשמונת ימי חנוכה הנזכרים ונעשים להודות ולהלל לה' על הנסים ועל הפורקן פנו עורף ולא פנים והן אין גם אחד בהם שם על לב לעלות על זכרונו בתפלתו ובברכת מזונו להודות הודאת על הנסים הנתקן לאומרו בברכת הודאה, וזה ממיעוט אהבת הנס ולבבם רחק מאת אהבתו ויראתו יתברך לשרתו ולברך בשמו וה' הטוב יכפר בעד.

והן קצרה אורך היריעה האחת וקטנה היא מהכיל את העו''לה תחלואי הדור אשר חילה ה' בבית ישראל אשר אני הגבר ראה בעוני עמי אני הדל באלפי והצעיר בחכמה, לא לכבודי ולא לכבוד בית אבא דיברתי עד הנה כי אם ליראת ה'.

אזהרה למדליקין נר חנוכה בכלים פחותים

נט. ואשר הן כל ראתה עיני רבים מעמי הארץ ומאציליה יותר מהם מקילים ביקר תפארת מצוות ה', ואשר הן לו נרות כסף חושש עליהן מחט''את וגרעון כסף שלא יבלו ויאבדו, ובחרו להיות כל איש דולק בביתו בנרות חרש או מתכת פחותי הערך, והנרות כסף ישים אותן על הנס עם יתר כלי חמדתו בנסרים להראות העמים והשרים את יופים.

ועושה אלה לו ימוט לעולם ועל ככה בעלי בתים יורדים מנכסיהם ולא עולים על כי מרבים כבודם וממעטים כבוד שמים, כי מהראוי למי שהטיב עמו הקדוש ברוך הוא חסדו והון ועושר בביתו שלא יהיה כפוי טובה בטובתו של מקום המעדיף טובו עליו ולשמוח במעשה המצוות, ולא יחשוב את כל הון ביתו אצל רצון הבורא אפילו על קלה שבקלות ולהראות בה חביבות המצוה שזהו עיקר העבודה האלהית.

ובכן באותה מדה ייטיב האל ברוך הוא לעשות עמו חיל והוא לקיים את המצוות מעושר, הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד כי כך היא המדה, לעוברי רצונו מעושר סופם לקיימם מעוני וכן בהפך, ולעשיר יהיה שכרו כי לעולם לא ימוט זכר עולם יהיה צדיק.

ס. ויתן הודאה ושבח לאדון הכל שזיכהו במצוה ההיא ויעשה אותה באהבתו ובחיבתו ויאמר, מה אני ומה חיי והלואי אעבוד בכל כחי וגופי וממוני ביום ובלילה ואשיג צד מה רצונו וחפצו יתברך שימצא נחת רוח בעבודתי ומעשה ידי אחר כל ההכעסות אשר הכעסתיו גם כעס במעללים אשר לא טובים ומעביר רצונו בכל עת ובכל רגע, והוא האריך לי אפו והחייני וקיימני לחיים טובים ולשלום ואיננו מקפח מזונותי וטובתי ביד עווני ופשעי ואיך אני לא אכיר בטובו הגדול ובגמולו השלם, וכשיבא לידי מצות ה' גדולה או קטנה אעבוד בכל כחי וחילי בעשיית המצוה ההיא בכל לב ובכל נפש.

וכשיסתכל בזה אם בעל נפש הוא בלבבו יבין ליראה את השם הנכבד והנורא ולכבד את ה' מהונו במעשה המצוות ויתנאה לפניו במצוות לעשותן באופן הנאות כאשר תשיג ידו, וקרנו תרום בכבוד כי כך הוא המדה כי מכבדי אכבד, יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו.

ציונים והערות לפרק ב

15) פסחים דף קט''ז ע''ב.

---

פרק ג - כבוד ת''ח והחזקתם - לימודי חנוכה

בענין כבוד תלמידי חכמים ותמכין דאורייתא

א. עם היות שכל פעל אלהים למענהו והאלהים עשה שייראו מלפניו, כבר הקיש מוראו למוראת חכמים וידועים יראי ה' וחושבי שמו, וכבר בא רבי עקיבא ודרש ¹⁶ את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים כי השוה הכתוב כבוד תלמידי חכמים לכבוד המקום ומוראם למוראו, ונצטוינו לתומכם ולהחזיק בידם ככל הבא בידינו, העשיר לו ירבה והדל לו ימעיט למען לא תשתכח תורה מישראל, והוא מאמר ¹⁷ ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת, אשר לא ילמד לא נאמר אלא אשר לא יקים כי הבלתי מחזיק בידם קאי בארור.

להחזיק ת''ח וההיקש למתנות כהונה ולויה מהר''ם לונזאנו ע''ה

ב. וזה לשון החכם הגדול מנחם לונזאנו עליו השלום, וראוי שתדע כי כשהיינו על אדמתינו היה באומתנו שבט מיוחד לזה והוא שבט לוי ובפרט מן הפרט הכהנים, כי לפי שהיה העסק בתורה גדול ונחמד בעיני השם יתברך ציוה את שבטי י''ה לתת להם כל צרכם כידוע מהכ''ד מתנות כהונה, רק כל מחסורם עלינו רק שיעסקו בתורה תמיד לא יחשו.

ואל תתעקש ותאמר כי כל מה שציונו השם יתברך לתת לשבט לוי אמנם היה חלף עבודתם אשר הם עובדים בבית המקדש לא לזולת זה, כי באמת אין הדבר כן אבל ציונו השם יתברך לתת להם התרומה והמעשר כדי שלא יפנה לבבם לעסקי העולם כלל ויעבדו במקדש בעת העבודה וכשיהיו פנויים מן העבודה יעסקו בתורה.

ג. ולכן תמצא בספרי הקדש שלעולם הוא מזכיר הכהנים כשמדבר על עסק התורה ולימודה, אמר בפרשת שופטים כי יפלא ממך דבר למשפט וכו' ובאת אל הכהנים הלויים וכו' והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכהן, אמר עוד שם ונגשו הכהנים בני לוי כי בם בחר ה' אלהיך לשרתו ולברך בשם ה' ועל פיהם יהיה כל ריב וכו' הרי שלא בחרם לעבודה בלבד וכן אמר משה יורו משפטיך ליעקב, וכתיב הכהנים לא אמרו איה ה' ותופשי התורה לא ידעוני, וכתיב כי לא תאבד תורה מכהן ועצה מחכם ודבר מנביא, וכתיב שאל נא את הכהנים תורה וכו', וכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו וכו' ואין צורך להביא מהם יותר, ואמרו ז''ל לא ניתנה תורה אלא לאוכלי תרומה.

ד. ובשמות רבה פרשת תצוה אמרו, ¹⁸ כל כהן שהוא אוכל בתרומה ואינו בן תורה אינו כהן לעתיד לבא אלא ימאס משלשה דברים שנאמר כי אתה הדעת מאסת ואמאסאך מכהן לי, שלשה אלפי''ן יש בו שנמאס מן הכהונה מן המקדש ומן הלויה ע''כ, ופסוק מלא בדברי הימים לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת ה' וגרסינן בפרק חלק, ¹⁹ מנין שאין נותנים תרומה לכהן עם הארץ שנאמר לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת ה', המחזיק בתורת ה' יש לו מנה ושאינו מחזיק בתורת ה' אין לו מנה.

ה. וכיון שנתבאר זה מעתה גם כי בעונותינו חרב המקדש ואין אנו מפרנסים הכהנים והלויים כמקדם מכל מקום לפטור מצוה זו בלא כלום אי אפשר כי כבר ביאר הרב בעל עקידה בשער נ''א שאף על פי שבזמן מהזמנים תבטל מצוה מן המצוות דוגמתה לא בטלה, ולכן אחרי שידענו שציונו השם יתברך לפרנס הכהנים והלויים לשיעבדו עבודתו ויעסקו בתורה, עכשיו שאין אנו יכולים לעשות מצוותו ממש בשבט לוי אנו צריכים לקיים המצוה ההיא באשר נדבה רוחם אותם לעבוד את ה' ולעסוק בתורה.

ו. וכשתתבונן היטב במה שכתבנו אז תבין כי אנו עדת ישראל לא נצא ידי חובת המצוה הזאת בתיתנו לחכמים ולתלמידים העוסקים בתורה כאשר ישאלונו כשיצטרכו וישאלו הם עצמם או שיבואו אחרים ויודיעו לנו צערם, הנה ממקום אחר אנו מצווים לתת להם וזה בכלל המצוה שציונו השם יתברך לתת צדקה לעני די מחסורו אשר יחסר לו אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו.

ז. אבל ענין המצוה הזאת שאנו צריכים לייחד אנשים לעבוד ה' ולעסוק בתורתו כמו שהיה הענין בכהנים, ושנאמר להם לכו עבדו את ה' ואנו ניתן לכם כך וכך וערך בגדים ומחייתכם וכל מחסורכם עלינו רק לא ימוש ספר התורה מפיכם והגיתם בו יומם ולילה, סוף דבר אם יהיו בעינינו דוגמת הכהנים אז נצא ידי חובתינו ממצוה זו ואז נגל את חרפת מצרים מעלינו שנאמר כי חק לכהנים מאת פרעה ואכלו את חוקם וגו' כי חרפה היא לנו ממלאכת כהנים שנגרע מהם חס ושלום.

מאמרי חז''ל במעלת תלמידי חכמים ושבח התומך בהן

ח. ובזוהר נתן טעם לזה וזה לשון רעיא מהימנא פרשת צו דף כ''ט ע''ב, תא חזי בנוי דמלכא אתקריאו שבתות וימים טובים ולית לון מדילהון כלום דלאו אינון בני מלאכה כשאר עבדין בנוי דחולין אגרא דיליהון בעלמא דין ובעלמא דאתי לאענגא לון בכל מיני מאכל ומשקה ולאוקרא לון בלבושין שפירין כגוונא דשבת דאתמר ביה כבדהו בכסות נקיה כל מה דעבד בר נש לשבתות וימים טובים אית לון למעבד לון ומאן דמחלל לשבת חייב סקילה.

והכי הוא המשתמש במי ששונה הלכות דמחלל תורתיה וכל שכן דמבזה ליה כאילו מבזה שבתות וימים טובים ואוקמוה מארי מתניתין כל המבזה את המועדות כאילו כופר בעיקר כגוונא דכל מאני בית המקדש אתקריאו קדש הכי כל דמשמש תלמידי חכמים אתקריאו קדש ותלמידי דרב דאינון לקבל איברים דגופא אתקריאו קדש קדשים ורזא דמלה והבדילה לכם הפרוכת בין הקדש ובין קדש הקדשים ע''כ.

ט. ובא בדברי חכמים סגולות רבות לזה ויתר השכר למחזיקים בה, הם אמרו בזוהר ויחי דף רמ''ב זה לשונו, מאן דסעיד למארי דאורייתא נטיל ברכאן מעילא ותתא ולא עוד אלא דזכי לתרי פתורי זכי לעותרא דמתברך בהאי עלמא וזכי למיהוי ליה חולקא בעלמא דאתי הדא הוא דכתיב זבולון לחוף ימים ישכון בעלמא דין לחוף אניות בעלמא דאתי כמה דאת אמר שם אניות יהלכון דתמן הוא נגידו דעלמא דאתי ע''כ.

י. ואתמר במדרש, ²⁰ זבולון לחוף ימים ישכון קדם זבולון ליששכר לפי שיששכר עוסק בתורה וזבולון בפרקמטיא ובא ומאכילו לפיכך קדמו הכתוב שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה ולא אמר לעמילים בה, ובגמרא אמרו ²¹ כל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו כאילו הקריב תמידים שנאמר עובר עלינו תמ''יד, וביומא אמרו ²² הרוצה לנסך יין על גבי המזבח ינסך בגרונו של תלמיד חכם.

יא. ובכתובות פרק דייני גזירות אמרו, ²³ אמר ר' אלעזר עמי הארצות אינן חיים שנאמר רפאים בל יקומו במרפה עצמו מדברי תורה הכתוב מדבר אמר ר''י כל המשתמש באור תורה טל תורה מחייהו וכל שאינו משתמש באור של תורה אין טל תורה מחייהו כיון דקא חזי דקא מצטער אמר ליה מצאתי להם תקנה מן התורה ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום וכי אפשר להדבק בשכינה והכתיב כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם ועושה פרקמטיא לתלמיד חכם והמהנה תלמיד חכם מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו דבק בשכינה.

הדבק בתלמידי חכמים כדבק בשכינה וזוכה לתחיית המתים

יב. הנה שעל ידי מצוה זו יזכה לעמוד חי בתחיית המתים, והטעם כמו שכתבו המקובלים שאי אפשר להדבק בשכינה כי אם באמצעות הנשמה ולא בנשמה כי אם באמצעות הרוח ולא ברוח כי אם באמצעות הנפש, ובזוהר נאמר שאין זוכין לרוח ונשמה אפס התלמידי חכמים, ולכן אם הוא דבק בתלמיד חכם והתלמיד חכם בשכינה לכן כולם יכולים לחיות בתחיית המתים.

ונוסף גם הוא כי לתלמיד חכם יש גם בימי החול נשמה דאצילות ולכן אין לו בעולם הגשמי כלום ועושה העם הארץ עצמו תיק ולבוש אל התלמיד חכם במה שמאכילו ומשקהו, ומזה הטעם הקדים זבולון ליששכר כי הלבוש קודם אל הגוף כי הוא מבחוץ והגוף מבפנים.

התומך בתלמיד חכם ניצול מסכין פגום

יג. ואמרו ברעיא מהימנא פרשת צו דף כ''ט, תלמידי חכמים לית לון מדילהון ואי עם הארץ סביל ליה בממוניה ואתנהיג ביה כפום רעותיה לשמשא ליה ולאתנהגא בפקודין כפום רעותיה אתקיים ביה אדם ובהמה תושיע ה' יושיע ליה משוד וגזילה יושיע ליה ממלאך המות דלא שליט עליה וישחוט ליה בסכין פגים דאתמר ביה לכלב תשליכון אותו דאיהו ס''מ וכו', ועונש שחיטת סכין פגום מר ממות מאד מאד כאשר נתבאר בדברי הראשונים.

ומה מאד יחרד לב האיש הישראלי ויתר ממקומו בשומו לעומת פניו שתים אלה שלא תחיה נפשו בתחיית המתים ואף גם זאת לעבור עליו כוס התרעלה להשחט בסכין פגום, ויתן לב לשוב להחזיק ידים רפות יראי ה' וחושבי שמו ולהדבק תמיד עמהם.

המתקרב לת''ח מתקרב לשם ה' ודבק בסוד החיים

יד. ואמרו המקובלים כי כפי מה שיתקרב האדם אל החכמים ועובדי ה' כן הוא מתדבק בסוד החיים הנצחיים, כי אם יתדבק במארי מקרא יתדבק בסוד ה' שבשם הויה עולם העשיה, ואם יתדבק במארי משנה יתדבק בסוד ו' דהויה עולם היצירה, ואם יתדבק במארי תלמודא יתדבק בסוד ה' דעולם הבריאה, ואם יתדבק במארי קבלה יתדבק בסוד י' דאצילות ובלבד שיהיו מעשיו מרובים מחכמתו.

והנה איש כזה המחזיק ידי לומדי תורה יכול לעסוק במלאכה ובמשא ומתן אף יותר מכדי פרנסתו, ואף אם לא יוכל לקבוע עתים מפני הטירדא יוצא בקריאת שמע שחרית וערבית כי עליו נאמר שמח זבולון בצאתך, והרי זה דומה למה שאמרו פ''ק דקידושין ²⁴ היה הוא צריך ללמוד ויש לו בן ללמוד ואין ידו משגת לשניהם ובנו ממולח יותר ממנו בנו קודם לו כן הדבר הזה, ועל כל פנים בשעה שהוא פנוי מעסקיו אינו רשאי להבטל וילמוד כפי כחו והשגתו.

עונש מי שאין מחזיק תלמידי חכמים

טו. ומכל מקום לא יתברך בלבבו העשיר לומר הואיל ומחויבני ללמוד בעתות הפנאי אינני צריך להחזיק ידי לומדי התורה ועל זה אמרו בירושלמי פרק אלו נאמרין, ²⁵ רבי אחא בשם ר' תנחום ב''ר חייא אמר למד ולימד ושמר ועשה והיה סיפק בידו להחזיק ולא החזיק הרי הוא בכלל ארור, ר' ירמיה בשם רבי חייא בר אבא אמר לא למד ולא לימד ולא שמר ולא עשה ולא היה סיפוק בידו להחזיק והחזיק הרי זה בכלל ברוך.

טז. ובר מן חומרי הדברים אשר תתבונן ממה שכתבנו דקאי בארור שבו חרם בו שמתא ושלא תהיה תחיה לו בתחיית המתים כנזכר בגמרא, וכן בזוהר פרשת בראשית ²⁶ מנו שם חמשה מיני ערב רב וחד מנהון כת רפאים אם יחזון לישראל בדוחקא ואית לון רשו לשזבא לון ומתרפאן מנייהו רפאים בל יקומו בזמנא דייתי פקידה לישראל אתמר בהון ותאבד כל זכר למו ע''כ.

וזה אמרו אם יחזון לישראל בדוחקא, כל שכן וקל וחומר כי יגדל כאבם ותאבד כל זכר למו בהרפות ידיהם מלהחזיק ביד תופשי התורה, ואף גם אשר אמרנו דשחיט ליה ס''מ בסכין פגום אוגרת ומסוכסכת לטמאו כנבלה להשליט עליו כל החיצונים רחמנא ישזבינן, ועוד אמרו בפרק חלק ²⁷ כל שאינו מהנה תלמיד חכם מנכסיו אינו רואה סימן ברכה לעולם, וכן בפרק הספינה אמרו ²⁸ כל מי שעיניו צרות בתלמידי חכמים בעולם הזה מתמלאות עיניו עשן בעולם הבא.

כשאין תומכין בלומדי תורה מתכלה הממון במסים וארנוניות

יז. עוד יגדל הכאב לכללות ישראל שגורם שממונם של ישראל הולך וכלה בארנוניות ובמסים כמו שאמר ברעיא מהימנא פרשת בהעלותך זה לשונו, ובגלותא בתראה לית מיתה אלא עוני ועני חשוב כמת ואילין עתירים דאשתארון בהון יתקיים בהון נרפים אתם נרפים נרפים הם מאורייתא נרפים הם למעבד טיבו עם מארי אורייתא ואנשי חיל מסובבים מעיר לעיר ולא יחוננו ונרפים הם בכובד המס עלייהו ולא עבדין טיבו בגין דא תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה דכובד המס עלייהו ואל ישעו בדברי שקר דאינון משקרין ואמרין דכובד המס עלייהו בגין דלא יעבדון טיבו משקרין במלוליהו.

דברי הזוהר שעל ביטול סמכין דאורייתא מאריכין הגלות

יח. ובזוהר פרשת וישלח הפליגו בעונש הדבר מאד שגורם אריכות הגלות וכובד הגלות המר ושתשתכח תורה מישראל זה לשונו דף קע''א, ומאן דלעי באורייתא ולית מאן דסמיך ליה ולא אשתכח מאן דאטיל מלאי לכיסיה לאתתקפא על דא אורייתא קא משתכחא בכל דרא ודרא ואתחלש תוקפא דאורייתא כל יומא ויומא בגין דלית לאינון דלעאן בה על מה דסמכין ומלכו חייבא אתתקף בכל יומא ויומא, תא חזי כמה גרים חובא דא דבגין דלית מאן דאסמיך לאורייתא כדקא יאות אינון סמכין (פי' נ''ה) חלשין וגרמין לאתתקפא לההוא דלית ליה שוקין ורגלין לקיימא עלייהו.

פתח ואמר ויאמר ה' אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה על גחונך תלך מאי על גחונך תלך דאתברו סמכין דיליה וקציצו רגלוי ולית ליה על מה דקאים כד ישראל לא בעאן לסמכא ליה לאורייתא אינון יהבין ליה סמכין ושוקין לקיימא ולאתתקפא בהו.

תא חזי כמה עקימו וחכימו אתחכם בההוא ליליא דרכיב נחש לקבליה דיעקב דהא איהו הוה ידע דכתיב הקול קול יעקב והידים ידי עשו ואי פסיק קלא דיעקב כדין והידים ידי עשו בגין כך אסתכל לכל סטרין לאבאשא ליה ליעקב ולאפסקא קליה וחמא ליה תקיף בכלא וכו' כדין וירא כי לא יכול לו (להפסיק תלמידי חכמים מלימודם) מה עבד מיד ויגע בכף ירכו דאתחכם לקבליה אמר כיון דאתברו סמכין דאורייתא מיד אורייתא לא אתתקף וכדין יתקיים מה דאמר אבוהון הקול קול יעקב והידים ידי עשו וכתיב והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך ובדא אתחכם לקבליה דיעקב וכו' וכד לא ישתכח מאן דסמיך לאורייתא כדין לא יהא קול קול יעקב ויהון ידים ידי עשו וכו' ע''כ.

תוכחה לשאין מחזיקים בתלמידים הנועדים להוראה מהר''ם לונזאנו ע''ה

יט. כי על כל אלה יש לעשירי עם ולמנהיגי הקהל והגבאים ולראשיהם לפקוח עיניהם לחומלה על התלמידים שהתחילו להצליח בלימודם, ובפרט לאותם שהגיעו למדריגה טובה בלימוד ובעיון עד שכל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה' ושאם יתמידו בלימוד בלי ספק יהיו אנשים גדולים בתורה חכמים ונבונים מורי הוראות בישראל, ועל הכל לאותם אשר מלבד מה שניכר ונראה בהם שיצליחו בתורה בודאי עוד נראו בהם סימני טהרה וקדושה וסימני יראת שמים כי זה כל האדם ואינם לומדים לקנטר רק לשמה, והם זהירים בקריאת שמע ובתפלה ומדקדקין במצוות ושונאים החנופה והליצנות כל מן דין סמוכו לנא, על אלו וכיוצא באלו יהיה חוזק ההשתדלות והזהירות ושימת עין לתמכם להכינם ולסעדם להחזיק בידם שיוכלו להתמיד בעסק התורה ולהאדיר ולהעריץ קיימין דלעילא ירכתי המשכן.

כ. ואני הגבר ראה בעני עמי ישראל כמה וכמה אשר מקטנותם ומנעוריהם עסקו בתורה ועשו והצליחו, וכשהגיעו למבחר זמנם שהיה ראוי שיפוצו מעינותיהם חוצה בעת שהגיעו עצי תבונתם להוציא פירות אז פתע פתאום בא שברם ויבש המעין ונקצץ האילן כי הכריחם החוסר כל לפרוש מן התורה כי בקשו אוכל למו וישיבו את נפשם, ובראותם כי יד החוסר כל הולכת הולך וקשה עליהם גם הם נאנחו ושבו אחור מן התורה ונזור מאחר אלהינו, רחמנא ליצלן מעונשא דילהון, כי באמת אם מנהיגי הקהל וראשיהם הם נענשים כשאינם משתדלים על התנוקות שילמדו כל שכן וכל שכן שיענשו כשלא תחוס עינם על אלה.

הטוב כי ישים איש אוכל ופסולת בכברה לברור לו האוכל ואחר כך ישליך האוכל, והנה כן הדבר הזה בית הספר הוא הכברה והתנוקות ששם הם אוכל ופסולת והזמן הוא הבורר, והתנוקות אשר יצליחו הם האוכל והשאר פסולת וראוי לכל בעל נפש היפה לברור לו האוכל וישים עינו עליו.

כא. וכבר צווח בכל זה הר''ם לונזאנו ע''ה וישא משלו ויאמר, הא למה זה דומה לאיש שעלה במחשבתו לבנות לו בית ולעשות בו גן והניח כל עסקי סחורתו ומעשהו והתעסק בבנין, ויסד הבית אבני גזית ועשה חומות הבית רחבות וגבוהות ועשה שם תחתיים שניים ושלישים ועליות מרווחות וחדרי חדרים ויצף בארז ומשוח בששר, ובכתלים צייר כרובים ותמורות וציצים ופרחים, ועוד עשה סמוך לו גן ופרדס ונטע בו מכל מיני אילנות ויעזקהו והשקה את הגן ונתעסק בעבודתו ארבע וחמש שנים עד שגידלו האילנות ונעשה הגן כגן ה', וכיון שהגיע להעמיד דלתות לפתחים ולחלונות ולקרות את הבית בתקרה ומעזיבה או רעפים כמשפט והגן לא היה חסר רק מלונה ובה שומר וחוץ לגן סביב גדר, אז שב ממחשבתו והתרפה מן המלאכה ועזבה ושב לעסקי סחורתו כאשר בתחלה.

ויהי כאשר נשאר הבית מבלי מחסה ומסתור מזרם וממטר כיון שירדו גשמים נמחו כל הציורים וכל המעשים אשר בבית מעץ נרקבו וגם החומות נתקלקלו, וישאר הבית להיותו משולח ונעזב היה למחוראות ובלילה ילינו בו הכלבים ושועלים הלכו בו שמה קננה קפוז וכו' וכל יום הולך וחרב יותר, וכן הגן מבלי גדר ושומר היה למשלח שור ולמרמס שה וכל מיני זרעים יבשו וגם האילנות זה נקצץ וזה יבש וזה נשבר וזה נשבה אין רואה והאדמה תשאר שממה, והנה כן תלמיד חכם שעשה והצליח בתורה ובמבחר זמנו הוצרך ליבטל מן התורה, אין ספק שבכל יום הולך ושוכח מה שיודע ואף במעשה המצוות לא יוכל להזהר כבראשונה.

התעוררות לעשירי עם לבל יעלימו עין מלתמוך בת''ח

כב. והמכשלה הזאת תחת יד הגדולים עשירי עם אשר כל חשוקיהם כסף למלאות אמתחותיהם ולא פנו להחזיק ידים רפות, אוי להם אויה להם אהא עליהם רפאים בל יקומו באשר המה נתנו כתף סוררת מלהחזיק ביד תופשי התורה וסמכין דלעילא חלשין וגרמין לאתתקפא לההוא דלית שוקין ורגלין חס ושלום כמו שאמרו בזוהר.

כג. על כן בואו אחי בואו ריעי יראת ה' אלמדכם, חזקו והיו לבני חיל להיות עיניכם פקוחות לחומלה על תופשי התורה איש איש כמתנת ידו כברכת ה' אשר נתן לו, העשיר לו ירבה והדל לו ימעיט לבל תשתכח תורה מישראל, כי הן בעוונותינו הרבים בגלות החיל הזה אבדה חכמת חכמים ובינת נבונים נסתרה ויום יום חכמת סופרים הולכת הלוך וחסר, ואם נעלים העין מיתר שארית הפליטה תאבד תורה לגמרי חס ושלום, וחוסו על כבוד שמו יתברך המחולל בין עמי התועבות ומידי יום יום קול ברמ''ה נשמע ממעון קדשו יתברך לאמר, אוי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתי את בני בין אומות העולם ומה לו לאב שהגלה את בניו ואוי להם לבנים שגלו מעל שלחן אביהם.

המתרפה מהחזיק בתלמידי חכמים מגביר כח עשו

כד. וכל זמן שמדה זו מצויה בינינו להעלים עין מלהחזיק ולתמוך תמכין דאורייתא הנה עשו בא מצידו וצפיר העזים הגדיל עד מאד ואין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו בגלות המר הזה זה כמה שנים רבים ורעים, אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה כי מידינו היתה זאת למשיסה יעקב וישראל לבוזזים ולגרום בכיה לאבינו שבשמים באריכות הגלות המר והנמהר שאין שמחה לפניו כל עוד שאין בניו סביב לשלחנו.

כה. וכל האיש אשר הלך אחרי בע''ל פעו''ר במדה הגרועה הזאת לקפוץ ידו מתמוך לעוסקים בתורה, יחוס על כבוד קונו ותורתו התמימה וישוב וניחם על העבר ויתמרמר בקול מר לאמר, אוי לי כי נדמתי ואנכי מרה מריתי כי חנני אלהים עושר וכבוד להחזיק ידים רפות עבדי ה' ההוגים בתורתו ואנכי אחור לא נסוגותי מלקפץ יד ולקבץ על יד למלאות אמתחותי כסף, אוי לי על שברי אנה אוליך את חרפתי אשר הטלתי חלשי''ם על הקדשים יכין ובועז שני העמודים, והגברתי כח השעיר עשו הרשע לקום ולהתעודד על הברכים ועל השוקים והוא נח''ש ינח''ש בעם הקדש בחירי ה', והאחרון הכביד כי המר שדי לו מאד על אורך גלות המר והנמהר בעון פשעי וחטאתי, ובכן ישפוך את נפשו לפני ה' ככל צדקותיו יפליא חסדו לו לכפר עליו, יעתר אל אלוה וירצהו אם ישוב מדרכו הרעה מן היום אשר נתן אל לבו אל זאת ופתוח יפתח את ידו להחזיק יד עני ואביון ולתמוך בכבוד והדר לתופשי התורה.

התומך בתלמידי חכמים זוכה לבנים נביאים

כו. ובכן ימצא כדי גאולתו החיים והשלום כמו שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר, כאשר ביארו בזוהר פרשת מצורע דף נ''ג ע''ב, ותומכיה מאושר מאן תומכיה אילין אינון דמטילין מלאי לכיסן של תלמידי חכמים כמה דאוקמוה ותומכיה זכי לנביאי מהימני דיפקון מיניה מאושר אל תקרי מאושר אלא מראשו אינון תמכ''ין לאורייתא מראשו ועד סופו מראשו דא רישא דכלא דאקרי ראש דכתיב מעולם נסכתי מראש וראש דא חכמה דאיהו רישא לכל גופא וגופא אתפשט ביה עד סיומא דשית סטרין ותומ''כיה כמה דאת אמר שוק''יו עמודי שש דאינון דמטילין מלאי לכיסן של תלמידי חכמים אינון תמכין לאורייתא מרישא עד סיומא דגופא וכל מהימנותא ביה תלייא ואתמך וזכי לבנין דיתחזון לנביאי מהימני.

ימי חנוכה ופורים מיוחדים ביותר לתקון תמכין דאורייתא

כז. והנה עת לדרוש את ה' בתקון עון זה הוא בשמונה ימי חנוכה ופורים אשר הוצק יסודם בתרין ירכי קשוט הנצח וההוד כמו שנתבאר למעלה פרק א' ולעתור ולרצות איש איש ממלאכתו אשר המה עושים העשיר בעשרו.

המלמד תורה הוא בכלל תמכין דאורייתא וח''ו להיפך

כח. ותופסי התורה גם המה רבים כשלו ונפלו בפגם זה במונעם הלכה מפי תלמיד ולית לאינון דלעאן בה על מה דסמכין ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו, ואינון סמכין חלשין יותר בעון פשע זה מבעון הבלתי מחזיק בממונו עד אשר על זה אמרו בפרק חלק, ³⁰ הלומד תורה ואינו מלמדה בכלל כי דבר ה' בזה הכרת תכרת, והטעם לזה לעומת התומך סמכין דאורייתא דיש לו בעולם הזה ויש לו בעולם הבא בסוד ב' ההין כנזכר, וכן בהפכו הכרת בעולם הזה ויכרת בעולם הבא חס ושלום.

מנהג קדמונים להספיק צרכי התנוקות בימי חנוכה

כט. ומנהג חסידים הראשונים לבטל תלמוד תורה בשמונת ימי חנוכה להתעסק בצרכי התלמידים ותנוקות של בית רבן האביונים להחזיקם די מחסורם אשר יחסר למו לחם לאכול ובגד ללבוש לבל יצטרכו בשאר הימים להבטל מפתגמי אורייתא, ולהזהיר על מלמדי התנוקות להתחזק ולהיות נאמנים במלאכתן מלאכת שמים, גם להטיל חלשים על עשירי עם מי ומי יהיו מחזיקים על שלחנם בחורי חמד תופשי התורה כאחד מבני ביתם, וכל זה היו מתעסקים בימים אלו ביותר מטעם האמור שימים אלו נזכרים ונעשים על תרין סמכי קשוט לתקן עון דאינון סמכין דחלשין.

מנהג לגבות קופת הלומדים בימי חנוכה

ל. ואני עם מורי נר''ו היינו יוצאים יום יום משמונה ימי חנוכה לחזור על כל איש מכרינו לגבות מהם להחזיק ידי הלומדים בתורה יראי ה' וחושבי שמו לתת עזוז וחיל לתרין סמכי קשוט.

כי על כל אלה נפל החיוב על כל אחד מאישי ישראל כל הימים וביותר בימים האלה ובזמן הזה לפתוח איש ידו לחונן עניים ואביונים מתופשי התורה ולהחזיק בידיהם איש כמתנת ידו, ומצא כדי גאולתו ומעוות לו יוכל לתקון מאשר הטיל חלשים באי''תנים מוסדי אר''ץ.

מנהג להוליך מעות למלמדים בימי חנוכה ע''י התנוקות

לא. ומזה הטעם נתפשט המנהג בכמה מקומות שהתנוקות מוליכים מעות לרבן בחנוכה עם יתר מנות וגם עניים חוזרים על הפתחים בהם, אכן עיקר המצוה היא לעניי תורה כאמור, וביותר צריך להתחזק כל איש ישראל על כל אלה לעתור ולרצות לפני אלהיו בתתו מצות צדקה זו לעסקי תלמוד תורה לבטא בשפתים לתקן מעוותו בעליונים למעלה, כ''ל העובר על הפקוד''ים תרין סמכי קשוט ובר''כים כורעות יאמץ.

סגולת המחזיק בת''ח לתקן פגם נשג''ז

לב. ומורי נר''ו היה אומר שיש במעשה הצדקה למחזיקי התורה כל הימים וביותר בימי חנוכה תיקון למי שפגם בגלגול זה או בגלגול אחר בנשג''ז והוא מטעם האמור בזוהר פרשת בשלח דף ס' זה לשונו, נטירו דכנסת ישראל אסתמרותא דנדה נטירו דצדיק אסתמרותא דשפחה נטירו דנצח אסתמרותא דבת עובדי ע''ז נטירו דהוד אסתמרותא דזונה ע''כ, ובכן בתת עוז ותעצומות במצוה זו לירכ''תי המשכן יאיר מחשכם ואפילתם מאשר פגם בהם בעון פשעו והחשיך מאורם חס ושלום.

סגולת הלימוד בחנוכה בפסוקים השייכים למדות ימים אלו

לג. אכן ה''א זו דרך ישכון אור בקבוע עתים יום יום משמונה ימי חנוכה להגות בלימודי ה' במקראי קדש שבתורה ובנביאים ובכתובים אשר בסוד הצבא''ות הוצק יסודם, וגם לאחרונה בזוהר ובתקונים במאמרים הנמצאים בם בסוד הנצח וההוד תרין ירכי קשוט במקומות מפוזרים אשר בסוד קריאתן מאירים ומזהירים מדותיהן למעלה כאשר הודעתיך בחלק זה כמה פעמים.

ובכן ימצא כל איש כדי גאולתו מאשר היה מטיל חלשים על הני ברכי דשלהי והאריך גלות המר והנמהר בהגביר השעיר כלביא יקום על הברכים ועל השוקים בעון קפוץ ידו מלהחזיק ידים רפות הנאהבים והנעימים בניה של תורה כאמור למעלה בספר הזוהר בסוד והוא צולע על ירי''כו, ואף גם זאת מאשר פגם בגלגול זה או בגלגול אחר בנשג''ז חס ושלום או בעוונות אחרים אשר רבים כשלו ונפלו והמה חמורים כעון בועלי נשג''ז שאין לך עון שלא ימצא בו עון פשעו וגם דוגמתו כמו שביארנו פרטי כל העונות ודוגמתם בספר מחמדי עין עיין שם.

סדר הלימוד לשמונה ימי חנוכה

סדר לימוד ליום ראשון של חנוכה

סדר לימוד ליום שני של חנוכה

סדר לימוד ליום שלישי של חנוכה

סדר לימוד ליום רביעי של חנוכה

סדר לימוד ליום חמישי של חנוכה

סדר לימוד ליום שישי של חנוכה

סדר לימוד ליום שביעי של חנוכה

סדר לימוד ליום שמיני של חנוכה

ואשרי אנוש יעשה זאת יחזיק במעוזו לקבוע עתים בימים אלו ימי רצון לשמוע בלימו''דים ואל סדר זה יפקח עיניו כי חביבה תורה בשעתה לתקן את מעוותו, וברוב אונים משפיע לנב''יאים ויעריצו ויאדירו בעוז תפארתם למעלה ולצבות בטן ולנפיל ירך של גבול הרשעה.

ואף גם זאת כי ישים כל איש על לבו מה שבא בתקונים בכמה מקומות כל היום דו''ה דא הו''ד דאיהו ירך דילה דאתחזרת איהו דו''ה באלף חמשאה וכו', לעומת זה נעוז בעוז לימודי ה' להאיר ההוד מחשכתו כי נגע בכף ירך יעקב, ובכן יתגלה ויתראה הדר כבוד ההוד ועוז הנצח סוד קרני פרה בהם עמים ינגח יחדיו אפסי ארץ כמו שאמרו בתקונים דף מ''ח ועוד קרני פרה נצח והוד בהם עמים ינגח יחדיו וכו', ושם נאמר קרני פרה לגבך דאינון תרין נביאי קשוט עלייהו אתמר מצמיח קרן לדוד ומצמיח קרן ישועה וכו', ועל סוד זה נאמר ועל ברכים תשעשעו.

ועל כל אלה יאותה לנו לעתור ולרצות בקרב הימים האלה על כל זאת ולצרף איתנו זכות מתתיהו בן יוחנן כי נתקן הוד זה בשמונה ימים אלו על ידו, כי על כן נתקן נוסח על הנסים במודים ברכת ההוד כמו שכתב הרב זלה''ה.

תפלה אחר סדר הלימוד

מב. ואנכי תקנתי נוסח תפלה כוללת כל פרטי הדברים האלה יעתירו בשפה אחר סדר הלימוד יום יום משמונה ימי חנוכה או אם יקבעו יום אחד להגות בסדר הנ''ל כולו כאחד וזה תוארה.

להחזיק בלימוד זה בימי ד' וה' בשאר ימות השנה

מג. וסדר זה ראוי להחזיק בו יראי ה' וחושבי שמו להגות בו בכל יום רביעי וחמישי שבנצח והוד הוצק יסודם עם יתר פרטי התקונים המתוקנים אצלנו לכל יום ויום על פי מדותיו.

ציונים והערות לפרק ג

16) פסחים דף כ''ב ע''ב. 17) ירושלמי סוטה פ''ז ה''ד. 18) שמות רבה פרשה ל''ח אות ג'. 19) סנהדרין דף צ' ע''ב. 20) בראשית רבה פרשה צ''ט אות ח'. 21) ברכות דף י' ע''ב. 22) יומא דף ע''א ע''א. 23) כתובות דף קי''א ע''ב. 24) קדושין דף כ''ט ע''ב. 25) ירושלמי סוטה פ''ז ה''ד. 26) זוהר בראשית דף כ''ה ע''ב. 27) סנהדרין דף צ''ב ע''א. 28) ב''ב דף ע''ה ע''א. 29) זוהר בהעלותך דף קנ''ג ע''א. 30) סנהדרין דף צ''ט ע''א. 31) עי' ח''א פ''א משבת הערה 38.

תם ונשלם סדר חנוכה שבח לאל