בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל מכון חמדת ימים

ספר חמדת ימים - חלק ב
ראש חדש - יום טוב - חנוכה - שובבי''ם - פורים - פסח - עומר - שביעי של פסח - שבועות

כמוהר''ר בנימין הלוי ב''ר מאיר זיע''א
את הספר במהדורתו המפוארת ניתן להשיג במחיר מוזל אצל ר' פנחס ראובן ברח' הרב כהנמן פינת עזרא בב"ב
וכן ב"מכון חמדת ימים" רח' חידושי הרי"ם 7 ב"ב



ימי השובבי''ם
     
   פרק א - תקוני הימים - לימודים ותפלות

          סגולת ימי שובבי''ם לתקון פגם הברית
          חומר עון פגם הברית
          הפוגם בריתו משקר בחותמו של מלך
          בפגם הברית מקלקל שפע העליון
          טעם שעל פגם הברית צריך תשובה עילאה
          דברי הזוהר בטעם שפגם הברית גורם עניות תורה וממון
          דברי הזוהר שע''י פגם הברית מביא רעב לעולם
          במ''ש האריז''ל שבפגם הברית נברא גוף למזיקין וטעמו
          המזיקין הנבראים מפגם הברית משחיתים רכושו של אדם
          המעכב תשובתו ע''ז גורם שבניו מתים כשהם קטנים
          עיקר העונש מהמזיקין הנבראים מעון זה לאחר פטירתו
          טעם שמעמידין מיטת המת ג' פעמים
          תקנת קדמונים למנוע בנים מללוות מיטת אביהם ותועלתו לתקון העון
          דברי התעוררות והספד מועילין מאד לגרש המזיקין
          חומר פגם הברית ממ''ש בתלמוד בבלי
          הפוגם בברית נקרא נזוף ואין תפילתו נשמעת ארבעים יום
          יזהר מדיבור המביא להרהורים רעים
          מאמרי הזוהר בחומר עון פגם הברית
          הפוגם בריתו ולא שב אין לו חלק לעוה''ב
          יתר מאמרי הזוהר בחומר פגם הברית
          בפגם הברית גורם לבנים רשעים ומשם באים האפיקורסים והמינין
          הפוגם בריתו מונעין ממנו להשיג בתורה וסודיה
          עון פגם הברית גורם אריכות הגלות
          דברי התעוררות ותשובה לפגם הברית מספר ''סדר היום''
          הקדמה לימי שובבי''ם
          בימי המועדים חוזר האור שהושפע בימים ההם
          סגולת הברכות וזכרון חסדי ה' להמשיך שפע ממקור הברכה
          סגולת הקריאה בתורה בשבתות ומועדים
          סוד ימי השובבי''ם
          סגולת הצום במ' ימי שובבי''ם וסודן
          אופן תענית שובבי''ם לתשושי כח בימי שני וחמישי
          עיקר תקון פגם הברית בשובבי''ם הוא לימוד התורה בלא הפסק
          דברי התקונים בסגולת לימוד התורה לתקון פגם הברית
          תקון גדול לפגם הברית לייגע מוחו בחידושי תורה
          בימי שובבי''ם יהגה בתקון ליל שישי ובסדר ''הדר מלכות'' לער''ח
          בימי שובבי''ם ראוי ליודעי סוד להגות בכתבי אר''י בסוד יסוד ומלכות
          ציונים למאמרי הזוהר המדברים בפגם הברית לימי השובבי''ם
          הנהגת המחבר וההתעוררות שעשה בארץ הקדש בימי השובבי''ם
          עיקר חרטת העון להגות במאמרי הזוהר הנזכרים
          החרטה בדמעות היא תקון גדול לפגם הברית
          התעוררות שעשה ר' אברהם מונסון ע''ה בימי שובבי''ם בקהלתו
          תקון פגם הברית להשיב רבים מעון וטעמו
          שבח המשתתף עם הצבור בצומות שובבי''ם
          תעניות וסגופים שקיימו עמודי עולם
          מעשה התשובה שנהג ר' חייא בר אשי
          מעשה ביקום איש צרורות שקיים ד' מיתות בעצמו
          חשיבות הצומות לתקון העוונות
          תענית הפסקה ב' ימים עולה כ''ז תעניות, וג' ימים עולה מ' תעניות
          תענית ימים ולילות משבת לשבת עולה לששים וחמש אלף ושש מאות תעניות
          המפסיק ב' ימים בתענית ועוסק בסתרי תורה עולה למ' תעניות
          עסק התורה מאשמורת הבוקר עד שחרית למחרת עולה י''ג תעניות
          תענית הפסקה עולה י''ג תעניות
          סדר כוונות למתענה בהפסקה
          תפלה למתענה תענית הפסקה
          לימוד לתענית הפסקה
          תענית י''ב ימים עולה קנ''ו תעניות, וסדר שינהג בהן המתענה
          תפלות ע''ד הסוד לימי התענית
          טעם שתקון העון בפ''ד תעניות
          סדר פסוקים ותפלה לומר בטבילה קודם פ''ד תעניות
          סגולת לימוד ששה סדרי משנה בימי שובבי''ם ומאמרי הזוהר בזה
          לימוד משנה על פה מתקוני פגם הברית
          מנהג מורו ללמוד ח''י פרקי משנה בכל יום משובבי''ם
          סגולת לימוד משניות בשובבי''ם ובפרט בקדשים וטהרות
          לימוד לימי השובבי''ם קודם מנחה
          תפלה ומקראי קדש למתענים בימי השובבי''ם
          ציונים והערות לפרק א
     
   פרק ב - תוכחות ווידויים - אזהרות הימים ומנהגיהם

          דברי התעוררות מהזוהר שראוי להגות בהן בעת מנחת שובבי''ם
          התעוררות הנפש שדרש הר''ם אלשיך ע''ה בדרוש חמץ ומצה
          דברי תוכחה לרבינו תם ע''ה
          דברי תוכחה להרא''ש ע''ה
          הזהיר בתפלת מנחה ובפרט בשובבי''ם הוא מתקוני פגם הברית
          מעלת הצעקה בתפלה לתקון פגם הברית ודברי הזוהר בזה
          מעלת הבכי בתפלה לתקון פגם הברית ומאמרי הזוהר בזה
          לדעת האריז''ל עיקר התפלה בבכי בעת המנחה
          סגולת הצדקה במנחת תענית ימי שובבי''ם
          טעם שמעשה הצדקה מתקוני פגם הברית
          במנחת שובבי''ם יאמר הש''ץ תחינת שמע קולי לר' האי גאון ז''ל
          תפלת עננו לימי השובבי''ם בשומע תפלה
          נוסח וידוי השלם לומר במנחת שובבי''ם
          סדר תחנונים ומקראי קדש לומר אחר חזרת מנחת שובבי''ם
          סגולת המתנהג בקדושה ובעסק התורה קודם השינה
          ק''ש על המטה מתקוני פגם הברית ודברי הזוהר בזה
          סדר ק''ש על המטה לימי שובבי''ם ותפלה ע''ד הסוד
          בימי שובבי''ם יניח אבן תחת ראשו
          אזהרה שלא יגע ברזל במטתו בעת השינה
          סגולת הקם באשמורת ועוסק בתורה לתקן פגם הברית
          עיקר עסק התורה לקום באשמורת ולחבר לילה ביום
          אזהרה על הזיווג בימות החול ובפרט בימי שובבי''ם
          שבח המשכים לביהכנ''ס וסגולתו לתקון פגם הברית
          מתקוני העון ליתן צדקה באמירת ויברך דוד או להיות גבאי צדקה
          יזהר בקיום הנרמז בנוטריקון תיבת צדק''ה
          מתקוני העון לסמוך גאולה לתפלה
          כוונה ע''ד הסוד בברכת תקע בשופר לתקון פגם הברית
          בחומר פגם הגורם ברכה לבטלה
          פסוקים לומר אחר תפלות ימי השובבי''ם
          סגולת העסק בסתרי תורה בימי שובבי''ם ליודעי סוד
          מנהג קדמונים לילך לברית בימי שובבי''ם, ולהרבות שלום בעולם
          סגולת ההתבודדות והשתיקה לתקון פגם הברית
          עיקר פגם הברית תלוי בשמירת העינים
          דברי חז''ל בחומר איסור המסתכל בנשים
          עונשין המגיעין לאדם אחר מותו על פגם העינים
          מעשה בר' מתיא בן חרש שסימא את עיניו
          אזהרה שלא ירבה שיחה עם האשה
          יזהר בהרחקות שגזרו באשתו נדה וכ''ש באשת איש
          מעלת ההתבודדות בימי התשובה ובפרט לתלמידי חכמים
          יהדר להיות סנדק בימי שובבי''ם לתקון פגם הברית
          גידול יתומים מתקוני פגם הברית, ואזהרה למקיים המצוות בדרך עראי
          אזהרה להדריך בניו כלאחר יד על הקדושה
          תוכחה למעכבים נישואי בניהם בשביל ממון וכדומה
          מעיקרי תקון פגם הברית לישא אשה בבחרותו
          אזהרה על הטבילה בפרט בימי שובבי''ם וסגולתה לתקון פגם הברית
          סגולת הטבילה בצונן לתקון פגם הברית
          מתקוני אות הברית להזהר באות שבת ויו''ט ואות תפילין
          י' הנהגות שעל ידם מתקן המדות העליונות
          שבח המתענים משבת לשבת ותוכחה לנמנעים מהן
          גדול כח התשובה להגן מנזקי התענית
          המתפאר במעשה תשובתו אין בכחה להגן מפגעי העולם
          המתכבד בחסידותו מנכין לו מזכויותיו
          תוכחה לפוטרים עצמן מהתעניות לגודל צדקתם
          נשמות משורש אחד סובלים ומתגלגלים זה על זה
          מעלת חסידי הדור המתנהגים בתשובה כדי להדריך ליתר העם
          אופן קבלת תענית למתענה משבת לשבת
          סדר הבדלה וסעודה רביעית למתענה משבת לשבת
          דיני אמירת עננו בתעניות רצופים
          אופן קבלת התענית בתעניות רצופים
          הרגיל להתענות ימים רצופים אין רשאי למעטם בתעניות יום ולילה
          שבח המתענה בריבוי צומות חלוק מהמתענה מעט בבת אחת
          אזהרה שלא יכנסו לשבת כשהם מעונים
          אזהרה לבעלי נפש שלא ימושו מתקוני השובבי''ם
          ציונים והערות לפרק ב
     
   פרק ג - ט''ו בשבט - למודי היום - דיני ברכות

          ט''ו בשבט ר''ה לפירות האילן וסוד התקון הנעשה בו
          ראוי להרבות פירות בט''ו בשבט ולומר עליהן שירות ותשבחות
          טעם שהנהנה מהעוה''ז בלא ברכה נקרא גזלן
          טעם שהנהנה מהעוה''ז בלא ברכה ה''ז גוזל אביו ואמו
          חומר הרואה פירות חדשים ואינו אוכל, וטעם אכילתן ביום זה
          כל אילן ואילן רומז לדברים נעלמים, ועובדא דר' אבא מהזוהר
          ביאור מהרח''ו בסוד ל' מיני פירות האילן ושינוי בריאתן זמ''ז
          בסוד מ''ש ר''ה לפירות האילן
          תקון הברכות והלימוד בשורשן מעורר שפע בעליונים
          סגולת עשיית התקון בט''ו בשבט לתקן פגם הברית
          לכוין באכילת הפירות לתקן חטא אדם הראשון
          טעם שיש להגות קודם אכילת הפירות בסוד שרשן
          לימוד לט''ו בשבט קודם אכילת הפירות
          תפלה קודם אכילת הפירות
          סדר הלימוד לעת אכילת הפירות
          מצוה לחזר אחר ל' פירות הנזכרים ולא יפחות מי''ב
          אף שעיקר התקון בפירות האילן יש בפרי האדמה כונה עד''ה
          מעלת המחזיקים בתקון הנזכר
          אזהרה למרבים ברכות שאינם צריכות במועדים מספר ''הזכרונות''
          אזהרה למרבים בברכות באופן הנזכר בבית בעל הבית
          אופן שינהגו המסובים בברכתם ביום זה
          אזהרה על חומר ברכה לבטלה
          אחד המברך ברכה לבטלה ואחד השומע יאמרו בשכמל''ו
          אופני המכשול בברכה לבטלה
          פלוגתת הראשונים בדין ברכת מים תוך הסעודה ומנהג האר''י בזה
          כמה פרטי דינים הנוגעים בספק ברכות
          דין ברכה אחרונה במי שלקות מפירות שבעת המינים
          בברכת מעין שלש אין לכלול הזכרת ספק
          ירא שמים לא יאכל פשטידא אלא בתוך הסעודה
          ירא שמים לא יריח בפת, וכן באתרוג תוך החג משום ספק ברכה
          דין יין שרף הבא בתוך הסעודה
          תוכחה למזלזלים בחילוק הברכות ופוטרין עצמם בשהכל
          עיקר לימוד התורה לידיעת ההלכה, ויקבע תחילת עיונו בעניני ברכות
          ראוי למוכיחים בקהל לדרוש בדיני ברכות ובחומר המזלזל בהן
          מעשה באדם שנענש אחר מותו על שבירך בלא כונה
          ציונים והערות לפרק ג





ימי השובבי''ם

שובו בנים שובבי''ם ארפא משובתיכם





פרק א - תקוני הימים - לימודים ותפלות



סגולת ימי שובבי''ם לתקון פגם הברית

א. ימי השובבי''ם ועוז הדרם שגבו במהלליהן עלו על כל יומי הארץ, והימים האלה נזכרים ונעשים סגוליים ומסוגלים ומיוחדים לתקנת השבים מעון פשע קלקלת הזרע, חק וזמן שמו בם אחרונים וקדמונים אחזו שער שערו בנפשותם שתו איש עדיו לבלום, הואיל הלך אחרי ש''ב בצום ובכי ומספד ככל הכתוב במגלת תעניות.



חומר עון פגם הברית

ב. כי ראה ראו והתאוננו ברוב אונים כי שורש נחש המוציא צפע למעט השפע ולהרבות הפשע הוא עון קלקלת הזרע, גדל הכאב מאד על כל דבר פשע אשר בהם יפשע גבר יען וביען נפש הוא חובל, הוא הפוגם בעצם אדם, הוא הקוצץ בנטיעות עץ החיים ומשחית פריו הן הנשמות להורידן בחרבות נשמות, כי תחת היבנותם בבנים נאמני הכשרות והתומה תתהרסנה בארס עריצי הטומאה, ותהיינה הנפשות והרוחות נפושות ונפוצות ברוחות רעות בני נכר כמשמעו, והמה עתידים להדבק בו בנשמתו בצאתו מן העולם ויקיימו בו כיבוד אב בכובד האון להאכילו שרשי רתמים ולהשקותו מרורת פתנים ולהלבישו בגדי בגד הצואים, אשר לא תתום טומאת כתמם הנכתם עד יעברו עליו עידן ועדנין וימים רבים של צער רחמנא ליצלן.



הפוגם בריתו משקר בחותמו של מלך

ג. ונוסף גם הוא חומר הפשע הזה רע ומר מאד לפגל ולהפיל חלשים בקדשי שמים ממעל כמו שביאר הרשב''י בתקונים, 1 מאן דמשקר בברית מילה הוא משקר בחותמא דמלכא דאיהו רשום ביה שד''י מלבר הוי''ה מלגאו מנא ליה מהאי קרא מי יעלה לנו השמימה ראשי תיבות מילה סופי תיבות הוי''ה ובודאי מאן דמשקר בברית מילה אסתלק מיניה הויה ושרי עליה שטן דאיהו אל אחר וחיויא שריה באתר דהוי''ה מלגאו וסם המות שריה באתר דשד''י מלבר ודא איהו דאמר קרא את מקדש ה' טימא ע''כ, הנה כי הוא פוגם בעצם שם יה''וה ובפוגמו בו פוגם במצוות עשה ובמצוות לא תעשה, שמי עם י''ה שס''ה זכרי עם ו''ה רמ''ח.



בפגם הברית מקלקל שפע העליון

ד. ואשר הוא מחכמי המדע בסוד ישרים וידע סוד זווג העליון, ידע תמרורי חומר העון הזה עד היכן מגיע אשכלות מרורות במלכות שמים ואשר היא אינה מקבלת שפע אלא מצדיק העליון והצדיק אינו משפיע אלא בה, וכאשר האדם מחמם עצמו לבטלה גורם שהצדיק העליון ישתעבד להשפיע שפע טוב העליון לבורות נשברים אשר כל סוד הקמתו בסוד ואת בריתי אקים את יצחק הוא על ידי אתערותא דלתתא להשפיע בה אורים גדולים.

ובפגום האיש הישראלי ולא נאמנה בבריתו ולו יחם לו על ידי לילית וכוחותיה פה למטה, כנחש ישך ופנה למעלה לצאת הטפה ההיא לריק ולבהלה והשפע שהיה ראוי שיקבל אותו הגברת מקבלת אותו השפחה, נמצא שפחה כי תירש גבירתה והגברת מקבלת המותר כמו שפירשו המקובלים בסוד מה שאמרו בזוהר 2 וסאיב ארע''א ויהיב חילא ותוקפא לרוחא מסאבא דאקרי רע וכו', ומטעם זה אמרו בזוהר כי אשר מקלקל זרעו לא עאל בפלטרין ולא חמי אנפי שכינתא, מדה כנגד מדה כמו שהיה הפגם בשכינה כן לא יקבל פני שכינה.



טעם שעל פגם הברית צריך תשובה עילאה

ה. ועל כן אמרו שאין הדבר תלוי בתשובה תתאה כשאר הפגמים מפני שפגם זה הוא בצדיק וצדק כאחד כמו שביארנו, ולפיכך הואיל והשכינה תתאה קטיגורו אינו מקבלו בתשובה תתאה דהיינו בסור מרע בלבד אפס במעשה הטוב עד שיגיע לתשובה עילאה.

ועל כן תמיד אומר הרשב''י ע''ה 3 בעון פגם זה, עד דעבד תיובתא שלימתא תיובתא דאיהי אתחזיא לחפייא על כל עובדוי כו', והטעם כאמור שהפגם הזה במדת הצדיק והצדק כ''ל וכל''ה שנכללות בם כל המדות העליונות כמבואר בתקונים בכמה מקומות, ואשר לא נאמנה בבריתו פוגם בכל המדות הכלולות בצדיק וצדק וכאילו פגם כל השיעור קומה ולזה יצטרך תשובה שלימתא דאיהי אתחזייא לחפאה על כל עובדוי כאילו פגם כל אבריו.



דברי הזוהר בטעם שפגם הברית גורם עניות תורה וממון

ו. וממוצא דבר אתה תשמע טעם בתקונין 4 שעון קלקלת הזרע גורם עניות ממון ועניות תורה זה לשונו, עד דתב בתיובתא וסביל ליה כמה יסורין לאעברא ההוא חיויא מתמן וסם המות דיליה דאיהו צרעת ממארת בכמה מרעין ומכתישין עד דלא ישתאר ביה בשרא דאיהו עפרא ורזא דמלה ועפר אחר יקח וטח את הבית בגין דנחש עפר לחמו עד דיתפרנס מההוא בישרא ולא יזוז מיניה או בעניותא דעני חשוב כמת וכו' ובגינייהו איתמר והשיבו וחיו ולית עניותא כעניותא דאורייתא וכו'.

והטעם שבסוד הצדיק שם אשד נחלי הזרע אור העליון והוא נהר דנגיד ונפיק ומושך כל מיני השפע הן שפע גשמי למזון הגוף והן מזון רוחני למזון הנשמות וכיון שפגם בו הרי שניהם מסתלקין, ועניות ממון דהיינו מזון הגוף, ועניות תורה דהיינו מזון רוחני למזון הנפש רודפת אבתריה והרי הוא חשוב כמת אף על פי שיתהלל בעשרו.



דברי הזוהר שע''י פגם הברית מביא רעב לעולם

ז. ומזה הטעם גם כן הוא מה שאמרו בזוהר פרשת שמות 5 שמביא רעב לעולם זה לשונו, אית מאן דקטיל בר נש והוא קטיל בנוי תלתא בישין עביד דכל עלמא לא יכיל למסבל ועל דא עלמא מתמוגגא זעיר זעיר ולא ידיע וקודשא בריך הוא אסתלק מעלמא וחרבא וכפנא ומותנא אתייא על עלמא וכו', והוא מהטעם הזה באשר הוא נרגן מפריד צדיק מצדק ובדינוי דצדק אוקיד עלמא בשלהובוי רחמנא ליצלן.



במ''ש האריז''ל שבפגם הברית נברא גוף למזיקין וטעמו

ח. וכתב האור המופלא האר''י ז''ל כי אין עבירה בכל התורה ומי שמוליד מזיקין כמו המקלקל זרע או שראה קרי לאונסו, כי כמו שהוא משמש זכר בלי נקבה כביכול גם למעלה נמשך הטפה של אותה הנשמה החוצה בקליפת נוגה ואז מתלבש בה כח מזיק אחד מן אשת זנונים והיא נעשית גוף אל אותה הנשמה, ומנאץ ומכעיס את בוראו בשתים הן בהחזיר הטוב אל הרע והן כי אין ברצונו שיבראו משחיתים ומחבלים בעולמו, ואף אם ברא הוא יתברך את המזיקין להעניש החוטאים על ידם מכל מקום לא גמר פעולתם ובראם בין השמשות נפש בלא גוף לבחור הרע במיעוטו, אכן המקלקל את זרעו בורא גוף למשחית ומשנה הבריאה הפך כוונתו יתברך.



המזיקין הנבראים מפגם הברית משחיתים רכושו של אדם

ט. והגיד הרב ז''ל כי המה הנקראים נגעי בני אדם שהמה עושים נגעים גדולים לבני אדם לשבר כדו ופכו ולהחריב ביתו ולשפוך יינו ושמנו וכיוצא באלו העניינים, הם הם הגורמים כל אלה כמו שנאמר פועל אדם ישלם לו כנזכר בזוהר.



המעכב תשובתו ע''ז גורם שבניו מתים כשהם קטנים

י. וכאשר האיש הפגום בזה לא ירפא נגעו לעשות תשובה גמורה אז לילית אשר בידיה כל אותם הנשמות מזמנת שם בבואו להזדקק לאשתו אותן הנשמות הטהורות העשוקות בידה ולפיכך בניו מתים כשהם קטנים בתוקפא דאמהון, ועל עון זה נאמר גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים, ועל כוונה זו אמרו בריש שני דנדה, ר' יצחק ור' אמי אמרי המוציא שכבת זרע לבטלה כאילו שופך דמים שנאמר הנחמים באלים ותחת כל עץ רענן שוחט''י הילדים וכו'.

וכן אמרו בזוהר ויחי דף רי''ט בפסוק אוי לרשע רע כי גמול ידי''ו יעשה לו פירש כוונת הכתוב על מאן דזני בידוי לאפקא ולחבלא זרעיה וכו', ואמרו שם, כולהו סלקין והוא לא סליק ואי תימא שאר חייבין דקטלו בני נשא תא חזי כולהו סלקין והוא לא סליק מאי טעמא אינון קטלי בני נשא אחרא והאי קטיל בנוי ממש ואושיד דמין סגיאין ע''כ.



עיקר העונש מהמזיקין הנבראים מעון זה לאחר פטירתו

יא. וכבר כתבנו בראש הפרק שכל אותן הטיפות מחזיקין אותו לאב ועיקר העונש שמענישים את אביהם שהולידם הוא ביום פטירתו כשמוליכים אותו לבית הקברות הם סבוהו כדבורים לאמר אבינו אתה, ובוכין ומייללין אחר מטתו כי במותו אין להם מקום במה לשרות ומצערין אותו הרבה עם שאר רוחות הפורחות באויר השמים.



טעם שמעמידין מיטת המת ג' פעמים

יב. כי על כן תקנו להעמיד המטה שלש פעמים שבכל פעם מבריחין אותם אשר שמה לא יעצרו כח ליגע כי עיקר עניינם לפרוח באויר ואין להם על מה שיסמוכו.



תקנת קדמונים למנוע בנים מללוות מיטת אביהם ותועלתו לתקון העון

יג. וכבר ביקשו הקדמונים תיקון לזה להיות מחרימים לכל בניהם שלא ילכו אחר מטתן ללוות אותן לקברות, ובכן חל החרם על כל הבנים שלו אף על אלו שהוליד בהוצאת ש''ז לבטלה.



דברי התעוררות והספד מועילין מאד לגרש המזיקין

יד. אכן עיקר התקנה לזה תהיה לדרוש אחר איש ירא אלהים נבון וחכם לדרוש על המת, ובכן בסגולת דברי תורה שאומרים בדמע בוקע חלוני רקיע ומגרש אלו החיצונים, ובכן המת יהיה לו נחת רוח יתירה והטומאה השורה עליו מתבטלת בסגולת דברי התורה, וביותר אם יש במה לשבחו בתורה ובמצוות או במעשה הצדקה וגמילות חסדים אשר פעל ועשה לפני מותו כמו שכתב הרב ז''ל.



חומר פגם הברית ממ''ש בתלמוד בבלי

טו. ואולם בר מן דין ומן דין רעה כפולה ומכופלת בעון קלקול הזרע מנפש ועד בשר יגיע והוא אומרם בריש שני דנדה, אמר ר' יוחנן כל המוציא ש''ז לבטלה חייב מיתה שנאמר וירע בעיני ה' אשר עשה וימת גם אותו רב אשי אמר כאילו עובד ע''ז כתיב הכא כל עץ רענן וכו', ואמרינן התם אמר רב המקשה עצמו לדעת יהא בנידוי ולימא אסור דקא מגרי יצה''ר אנפשיה והיא מן החמורות.



הפוגם בברית נקרא נזוף ואין תפילתו נשמעת ארבעים יום

טז. וצא ולמד מה שאמרו בזוהר פקודי 6 ז''ל, כל אינון דחבו כל אינון חובין דבעיין לנזפא עשרה כרוזין נפקין בכל אינון רקיעין ובכל אינון חיילין ומשריין אזדהרו בפלניא דאיהו נזיפא חובא פלוני עבד נזיף הוא לעילא ותתא ונטירו דמאריה אתעדי מיניה ואפילו בליליא נשמתיה נזיפא דסתמין לה כל תרעי שמיא ולא שבקין לסלקא לה וכו', ושם אמרו שאין מקבלין תפלתו ארבעים יום ע''ש.



יזהר מדיבור המביא להרהורים רעים

יז. וזה טעם את אשר מצאתי כתוב בכתבי אזהרות מורי בשם המקובלים ז''ל, ירחיק מלדבר עם אשתו על עסקי תשמיש כי יבא לידי הרהור ויחטיא ברית קדש ואין תפלתו נשמעת ארבעים יום ואין נשמתו עולה למעלה, ובהיכל נוגה ו' מלאכים עם רמ''ה כתות מנדין אותו ע''כ, והוא מלשון הגמרא שאמרו שהוא בנדוי וממה שאמרו בזוהר הנזכר, והן לזאת יחרד לב הישראלי ויתר ממקומו.



מאמרי הזוהר בחומר עון פגם הברית

יח. ובזוהר בשלח דף נ''ז ע''ב הגדילו הכאב מאד בעון פשע זה ז''ל, תשלח חרונך יאכלמו כקש לתחיית המתים דכתיב ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם בההוא זמנא אמר ר' שמעון זכאין אינון דישתארון בעלמא ומאן אינון תא חזי לא ישתאר להו לבני עלמא בר אינון גזירין דקבילו את קיימא קדישא ועאלו בקיימא קדישא באינון תרין חולקין כמה דאוקימנא והוא נטיר ליה לההוא קיים ולא עייליה באתר דלא אצטריך אילין אינון דישתארון ויכתבון לחיי עלמא.

מנלן דכתיב והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים משמע הנשאר בציון והנותר בירושלים דכל מאן דאתגזר באילין תרין דרגין עאל ואי נטיר לההוא קיים כדקא חזי ויזדהר ביה עליה כתיב והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים אילין ישתארון בההוא זמנא ובהו זמין קודשא בריך הוא לחדתא עלמא ולמחדי בהו על ההוא זמנא כתיב יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו.

הנה משם מבואר לפניך דבזמן המשיח לא ישתאר אפס מי ששמר בריתו או תיקן מעוותו ובלעדם הנותר נשרף באש קוצים כסוחים באש יצתו, ואשר כבר מתו לא יעמדו בתחיית המתים.

יט. והכי מפורש בזוהר פרשת נח דף ס''ט ז''ל, בכל חובין דחייבי עלמא דחיין לה לשכינתא חד מינייהו מאן דמחבל אורחיה על ארעא כדקאמרן ובגין כך לא חמי אנפי שכינתא ולא עאל בפלטרין ועל דא כתיב באילין וימחו מן הארץ יתמחון מן כלא, תא חזי בההוא זמנא דזמין קודשא בריך הוא לאחייא מתייא כל אינון מתיא דישתכחו לבר בשאר ארעין נוכראין קודשא בריך הוא יברא לון רוחייהו כדקא חזי וכו' ולא יהיב לון קודשא בריך הוא נשמתין אלא בארעא דישראל דכתיב בפתחי את קברותיכם והעלתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל דיתגלגלון תחות ארעא ולבתר מה כתיב ונתתי רוחי בכם וחייתם דהא בארעא דישראל יקבלון נשמתין כל בני עלמא בר אילין דאסתאבו וסאיבו ארעא באילין כתיב וימחו מן הארץ דייקא.

ואף על גב דקשו ואיפליגו קדמאי על דא וימחו כמה דאת אמר ימחו מן ספר חיים אמר ליה ר' שמעון ודאי לית לון חולקא בעלמא דאתי דכתיב וימחו מן הארץ וכתיב לעולם ירשו ארץ אבל יקומון בדין ועלייהו אתמר ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו אלה כו' עכ''ל.

כ. ועם היות שמאמר הנכבד הזה מדבר לדור המבול שאין להם חלק לעולם הבא ולסברת רבי אבא שלא יקומו בתחיית המתים ולא בדין, מכל מקום ממנו נקח כי מי שבדור הזה יתפוס במעשיהם ולא יעשה תשובה לא יהיה לו חלק לעולם הבא ואם יקום במשפט כדעת רבי שמעון יהיה לחרפות, שהנה נתן עיקר טעם דור המבול שאין להם חלק לעולם הבא על שהיו שופכים זרעם על האר''ץ ולכך גרמו שימחו מן האר''ץ וכמוהם יהיו עושיהם ולא עשו תשובה כמו שביאר החסיד בשער הקדושה.



הפוגם בריתו ולא שב אין לו חלק לעוה''ב

כא. ודברי הגמרא במסכת כלה 7 מסכים הולך לדעת זה זה לשונו, רבי אומר הנחמים באלים כל המחמם עצמו להוציא ש''ז לבטלה חשוב כבהמה מה בהמה אינה מקפדת אלא לשחיטה ואין לה חלק לעולם הבא אף הוא אין לו חלק לעולם הבא ועליו אמר שלמה בחכמתו מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה זו נשמתן של צדיקים שאין מחמין את עצמן ואין מוציאין ש''ז לבטלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ זו נשמתן של רשעים שמחמין עצמם ומוציאים ש''ז לבטלה וכל המחמם עצמו חייב מיתה וכל המקשה עצמו הרי זה עבריין שנאמר וירע בעיני ה' אשר עשה ע''כ.



יתר מאמרי הזוהר בחומר פגם הברית

כב. ובזוהר פרשת פקודי 8 החמירו גם כן בעונש העון זה לשונו, חד ממונה דאקרי פלוני האי איהו ממנא על בני נשא דמחבלי אורחייהו ולא חיישי ליקרא דמאריהון למינטר את קיימא קדישא להני אעיל לון לגיהנם לההוא אתר דאקרי שאול ואבדון וכו', וכבר ידעת מה שאמרו בזוהר סוף פרשת וילך זה לשונו, תאנא מאן דנחית לאבדון לא סליק לעלמין וההוא אקרי גבר דאשתצי ואתאביד מכלהו עלמין וכו'.

כג. ובזוהר תרומה 9 אמרו שיש מקום בגיהנם הנקרא צואה רותחת ובו נדונים המוציאין ש''ז לבטלה זה לשונו, אינון דמחבלי אורחייהו על ארעא ולא חששו ליקרא דמאריהון בהאי עלמא כל אילין אתדנו תמן לדרי דרין ולא נפקי מתמן בשבתי וירחי וזמני בההוא אתר נורא אשתכיך ולא אתדנו אבל לא נפקי מתמן כשאר חייבין דאית לון נייחא ע''כ.



בפגם הברית גורם לבנים רשעים ומשם באים האפיקורסים והמינין

כד. ועוד כתבו המקובלים בחומר קלקלת הזרע שגורם שבניו יהיו רשעים ומשם באים האפקורוסים והמינין והטעם כמו שאמרו בספר התקונים הנזכר לעיל, מאן דמשקר בברית מילה אסתלק מיניה הוי''ה ושד''י ושריא עליה שטן דאיהו אל אחר חיויא שריא באתר דהוי''ה מלגאו וסם המות שריא באתר דשד''י מלבר וכו', וכיון שהנחש שרוי שם בבריתו משורש נחש יצא צפע רשעים מינין ואפקורוסים.



הפוגם בריתו מונעין ממנו להשיג בתורה וסודיה

כה. ואם תלמיד חכם הוא לא יהיה ער בחכמים ועונה בתלמידים, וכתבו עוד שתלמיד חכם הנכשל בעון זה ולא שב מונעים ממנו מלהשכיל סודי התורה, והטעם שהצדיק העליון הוא בסוד רזא סוד ה' ליראיו וכשהוא פגום לא ישכיל סוד השם ויתעתע בסוד דשקרא חס ושלום.



עון פגם הברית גורם אריכות הגלות

כו. והאחרון הכי נכבד ומחול ימים יכבד מ''ש רבינו האור המופלא האר''י ז''ל שעון זה גורם אריכות הגלות המר והנמהר בסוד כי גר יהיה זר''עך, וכן אמרו בתקונים דף פ''ה ז''ל, מאן דאעקר חפץ מאתריה ואנח ליה לבר מאתריה כאילו אעקר אילנא דחיי דאיהו ברית ואנח ליה ברשו נוכראה מאן דעביד דא גרים דאעקר נשמתיה מרשות דילה ואנח לה ברשות אחרא דאיהו מרה וטחול ודא גרם לישראל דאתעקרו מארעא דישראל ואתגליאו ברשו נוכראה עכ''ל.

אויה לנו מיום התוכחה לגרום בכיה ותאניה לאבינו שבשמים באריכות הגלות המר והנמהר ושאוג ישאג על נוהו, אשר הן בעון זה אנו יושבים במחשכים כל הזמן הנפלא הזה כי גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו בעון הזה, קל וחומר כי בעודינו גולים בארץ שביינו לא נצא מתוך ההפיכה כל זמן שעון פשע הזה מצוי בגלותינו בלתי התעוררות תשובה שלימה.



דברי התעוררות ותשובה לפגם הברית מספר ''סדר היום''

כז. ולאיש אשר אלה לו איך לא יהיה נזוף כל ימיו לפני המקום כי כמה וכמה פעמים עבר על זה ומי הוא זה אשר נקי מזה ויותר מזה, ויוכל כל אדם להקרא רשע מרושע לפני המקום בפה מלא כיון שעבר על זה כמה פעמים, ואין צריך לומר אם הושיט ידו למטה לחכך עצמו ומהחיכוך בא לידי חימום ומהחימום גרם שחטא להוציא ש''ז, ואין צריך לומר אם הושיט ידו לרצונו בלי סיבה גורמת, ואין צריך לומר אם הקשה עצמו לדעת.

ואין צריך לומר אם הוציא בידו זרע לבטלה למלאות תאותו שהוא שנאוי ומרוחק לפני הקדוש ב''ה ואינו זוכה לראות פני שכינה כמו שנאמר לא יגורך רע ואין רע אלא העושה מעשה זה שהוא רע לשמים ורע לבריות, משחית למעלה משחית למטה פוגם למעלה פוגם למטה, אוי לו אוי לנפשו אוי לרוע מזלו, נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו ולא יצא לאויר העולם, נוח לו שיכרתו ידיו ולא היה עושה מעשה הרע הזה מה כפרה יש לו כמעט שננעלו ממנו שערי כפרה ושערי תשובה.

כח. ובפרט אם התמיד עצמו בזה ימים ושנים עד שהורגל בזה ונעשה לו כהיתר גדול עונו מנשוא, אלו הם המביאים חרון אף לעולם, הם המביאים מגיפות ומיתות בעולם, ובפרט אם לא הרוה צמאונו בזה עד שבא על הזכור או על הערוה כי הוא זמה ועון פלילי לפני ה', איך ירים ראשו איך יאכל וישתה איך ילבש בגדים נאים והבגדים הצואים אשר עליו לכלכו נפשו רוחו ונשמתו עד שהרחיקוהו מלפני אדון כל הארץ וטינף נשמתו היקרה כבודה בת מלך, איך ישמח ויגיל איך ימלא שחוק פיו, ודאי אין לו תקנה כי אם ילבש שחורים ויתעטף שחורים ויענה בצום נפשו יום אחר יום עד שהוא בעצמו יראה שהוא נכנע ונשבר ונענה ונעכל חלבו ודמו ונתמעט תאותו והנאתו ולא ישוב אל הנאצות האלה.

וילבש שק וישב על האפר וילקה בכל יום עד ישקיף וירא ה' מן השמים כי חנון ורחום אלהינו ומרבה להטיב ואין חפץ במות המת כי אם בשובו מחטאתו וימינו פשוטה לקבל שבים הבאים בכל לב ונפש ומתחרטים מעונותיהם ולבם מר ונאנח על העבר ולא ישובו עוד לכסלה, ולשערי התשובה אין סגור כי מנשה הבכור ויסגור ה' בעדו.



הקדמה לימי שובבי''ם

כט. ובעל נפש היפה המלאה לה דעת ויראת ה', לבו יחיל ויזכור ימי עלומיו כמה פעמים ניאץ ה' צור עשהו בעון החמור הזה וקצץ בנטיעות עץ החיים וימהר יחיש לתקן מעוותו.

מהר אחי האח נפשי הבן יקיר קדש ישראל להסיר בלהות הרשע ולקרקר קיר חרש הקליפה ולשוב ולבנות בנין כבד ושלם עומד לעצמך ויוצא לאחרים יען וביען גדול כח החוזר וניעור בתשובה שלימה לחלץ את נפשו בחלצו אבני הבנים אשר בהן נגעי בני אדם, וכל עוד אשר עזוזם יריק ויחליש ככה יחליץ עצמיות נדחיו וירק את חניכיו חלוצי צבא בצאתם בני חורין מחור פתן בטן הנכריה, ואתה פה עמוד והתבונן מוצאיהם ומובאיהם בדברי רבינו האור המופלא האר''י זלה''ה כי לו פורש מה יעשה להם.

ל. ואחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אגיד לך אדם מה טוב ומה נעים כי תשמור לעשות שפר התקונים לנפשך בזמן השובבי''ם שהימים ההם מסוגלים ומיוחדים לתקנת קלקלת הזרע וסימניך שובו בנים שובבי''ם, ואולם היות הזמן מסוגל לזה בימים האלה ובזמן הזה, טעמו של דבר יבואר לך במסור לך את המפתח בהקדמה כוללת בסתרי החכמה ויקרה היא מאד.



בימי המועדים חוזר האור שהושפע בימים ההם

לא. דע אהובי כי כך היא המדה העליונה מדת החסד והרחמים שבכל מועד ממועדי ה' ואפילו מימים טובים דרבנן אשר בהם הושפע שפע ממרומים להעשות בהם נסים ונפלאות הוקבע כח ועוז באותם הזמנים להיותם מזומנים בהכנה דרבה היא, ומידי הגיעם כפעם בפעם חוזר וניאו''ר אותו האור ומבריק ומזהיר בכל העולמות, וזה סוד והימים האלה נזכרים ונעשים שבהזכר זכרם למטה נעשים בפועל למעלה, וזה בכל דור ודור כי כן קיימו למעלה מה שקבלו למטה, וכל שכן חגי התורה שהוקבע חוקם במקורם העליון להוריד שפעם בבא עתם.



סגולת הברכות וזכרון חסדי ה' להמשיך שפע ממקור הברכה

לב. כיוצא בדבר אתה מוצא בכל ברכות השבח וההודאה הניתנות להשם יתברך כי לא ריק הוא אך הוא טוב וחסד יושפעו עליו מעין הברכות אשר יברך, ואפילו זכרון חסדי ה' שעשה לצדיקים פרטיים ואביו ורבו כולם כאחד מעוררים כח עליון להשפיע עליו ממקור אותה ברכה.



סגולת הקריאה בתורה בשבתות ומועדים

לג. ולא עוד אלא קריאת פרשיות התורה במועדן ובשבתן מייחדת ייחודים למעלה וממשיך שפע בעולמות לשמשי ענין אותה הפרשה שעליה נמנו מחנות מלאכים ומרכבות עליונות וכמו שאמרו בזוהר פרשת ויקהל דף ר''ו ע''ש.

ומשם תלמוד ותבין שלכל שבוע ושבוע יש שפע מיוחד ומיוחס לאותם הכוחות שמהם נשתלשלו אותם העניינים או המצוות הכתובות באותה הפרשה וכל אחד ואחד שולטת בשבוע שלה, ושלכן אסור להסיג גבול המלאכים והמדות או לערב זו בזו כנזכר שם בזוהר באורך.



סוד ימי השובבי''ם

לד. וממוצא דבר נשכיל לדעת עיקר זמן השובבי''ם שהוא דבר הלמד מעניינו, וזה תדע בשומך על לב שטעם גלות מצרים היה לתקון נצוצות אדם הראשון שנפלו ממנו באותם מאה ושלשים שנה וכולם נתגלגלו בישראל במצרים בקליפת פרע''ה שהוא העו''רף בהיפוך אתוון להיותו אחורי הדעת ששם נתקבצו כל הנצוצות שבכל עולמות הטומאה כי פרעה היה קוזמוקטורין שולט על כל הארץ לכן באו כולם תחת ידו והיו שם גוי בקרב גוי.

ואז שלטה בהם הגבורה העליונה הוא סוד ספר שמות כי בראשית הוא בסוד הגדולה, והיא הועילה לישראל שהיו שובבים שם ומטומעים ולא רוצים לצאת כי גברה בהם צד הרע מארבע דורות שכבר קדמו להתגלגל, אנוש מבול פלגה סדום ועתה היה דור חמישי בסוד וחמושים עלו כי שם שלטו בהם כוחות הגבורה שהיו שובבים אותם מלשון ושובבתיך וששאתיך שפירושו ושברתיך והיינו שבירת קליפת אגוז ליהנות מפריו והוא ממש כח ההוא אומנא דפרזלא דאכתש וכו', ואז חזרו להיות שובבים מלשון משובב נתיבות שפירושו מלשון השבה ותשובה ונגלה עליהם כח התשובה העליונה אימא עילאה שבה יצאו לחירות כנודע מזוהר פרשת בשלח שהיא הזריחה על מדת הגבורה.

ואחר כך שמעו התורה מפיה הוא סוד פי הגבורה, ובכן היו שובבים ונחים מלשון נפשי ישובב שהרי פי הגבורה האמורה שהוא יסוד אימא נגלה על דעת זעיר על ידי משה רבינו ע''ה דכתיב ביה ותרא אותו כי טו''ב הוא גימטריא אהו''ה מפני שנולד אחר מאה ושלשים שנה דאדם הראשון שהיו ימי רעה והוא היה ראש לטובים, ואז נגלו כל הה' החסדים בז''א שהם סוד חמשים שערי בינה, שובבי''ם גימטריא ה' פעמים חסד.

לה. ולכן ימי השובבי''ם מתחילים מראש ספר שמות שהתחיל התיקון הגמור ונשלמים בפרשת משפטים שאז היה מתן תורה דאין מוקדם ומאוחר בתורה, ועיין ברש''י בפסוק ואל משה אמר וכו', וגם פרשת משפטים התחיל במצות עבד עברי כי עבדים היינו לפרעה, וכמו כן המזריע לבטלה מחזיר את נצוציו תחת יד פרעה האחוז בעורף אחרי הדעת.



סגולת הצום במ' ימי שובבי''ם וסודן

לו. אכן הא זה הדרך ישכון אור בקבל עליו גזרת עינוי התעניות כל אותם ארבעים יום שמתחילת אלה שמות עד סוף פרשת משפטים שכתב הרב ז''ל לתקן בהם הארבע יודין שבשם ע''ב יו''ד ה''י וי''ו ה''י שמספרם ארבעים שפגם בעונו שמסר אותן טיפות קדושות לקליפות והחיים, ובכח סגולת תשובתו ותעניתו יוציאם מחשך וצלמות והנשארים ישובו לפגרים מתים והיו כלא היו, ואשר תכון כוונתו לתקן חלק אחד של יו''ד אחת בכל יום עד כלותם.



אופן תענית שובבי''ם לתשושי כח בימי שני וחמישי

לז. וממוצא דבר אתה תשמע כי לא עשו ולא כלום אותם המתענים בימי השובבי''ם שני וחמישי בלבד, אכן ראיתי למורי היה דורש לאשר לא יעצרו את כחם להתענות רצופים להתנהג בשני וחמישי בדרך זה, והיינו להפסיק מבעוד יום יום ראשון שעה אחת קודם שקיעת החמה ויתענה עד ליל שלישי עד משך שעה אחת, וכן יפסיק מבעוד יום יום רביעי שעה אחת קודם שקיעת החמה ויתענה עד שעה אחת ליל השישי אשר בזה יחשב לו כאילו התענה ששת הימים באשר כל ששת הימים המה יקחו חלקם בסדר זה, והוא דבר נאה ומתקבל לתשושי כח וכל אדם אינו חייב אלא כשיעורו.



עיקר תקון פגם הברית בשובבי''ם הוא לימוד התורה בלא הפסק

לח. ומנהג טוב להולכים בתמים בארבעים יום אלו להוסד סוד ישרים ועדה להסתופף בבית ה' מן בוקר עד ערב בטבילה ובטהרה יתירה יום יום ולא ישיחו שיחת חולין אפס תמיד כל היום לא יחשו מלהגות בתורה אשר באמת אין רפואה יתירה למעלה ממנה כאשר חכמים הגידו 10 חש בכל גופו יעסוק בתורה, אשר בחכמה דברו על עסקי פגם הברית שבשאר הפגמים אשר יפגום איש באבר אשר יחטא בו תלוי תשובתו, לא כן בפגם קלקלת ברית קדש אשר טמא בריתו ושאר הגוף לא פלט רמ''ח איבריו ושס''ה גידיו כולם נטמאו בטומאתו, וכלפי זה אמר חש בכל גופו יעסוק בתורה אשר היא באמת צרי למכת החולי הזה ומחץ מכתו ירפא.



דברי התקונים בסגולת לימוד התורה לתקון פגם הברית

לט. והן הן הדברים הנאמרים באמת בספר התקונים דף ס''ו ע''א ז''ל, מאן דשקר בברית מילה אסתלק מיניה יהו''ה ושד''י ושרייא עליה שטן וכו' אסוותא דיליה מאי הוא לההוא עלמא אורייתא דאתמר בה עץ חיים היא למחזיקים בה והיא אסוותא לכל מרעין כמה דאת אמר רפאות תהי לשרך ע''כ, הנה משם יתבאר שבשובו בתשובה שלא יחזור לעונו ויעסוק בתורה יהיה צרי למכתו כי בעלותו למעלה ממקום הפגם מביא סם חיים לרפאות הפגם אשר שם בברית הנקרא ח''י.



תקון גדול לפגם הברית לייגע מוחו בחידושי תורה

מ. ומורי היה אומר כי אחד מהתקונים החשובים לעון הזה לתלמיד חכם להטריח מוחו לחדש חדושים בתורה תמיד תמורת מה שטרח מחשבתו לחשוב מחשבות זרות לעקור הזרע מן המוחין ולהוציאו החוצה, וכל חדוש המתחדש בתורה הוא תקון גדול אל הדעת והוא עצמו נצוץ בהיר וזהיר המתברר בפנימיות המחשבה בהערת הקושיות דקש ותבן של עבודת מצרים כי זה חלקם לבנין שתי עריהם שתים נשים זונות לאצור שם את הכסף שלקט מכל הארצות והבן.



בימי שובבי''ם יהגה בתקון ליל שישי ובסדר ''הדר מלכות'' לער''ח

מא. האמנם הורנו לדעת אבינו רועינו הרשב''י ע''ה כי הגות בסוד תעלומי מדות העליונות מעורר אותן למעלה בשורשן, ומאורות נתן סביבות עוזן וחוזר ונאו''ר אשר החשיך בעון פשעו כאשר הודענו בחבורינו זה בכמה מקומות.

הנה כי כן לתקון פגם היסוד נאה ויאי לקבוע עיקר הלימוד בימים האלה במאמרי הזוהר והתקונים ובתורה ובנביאים וכתובים אשר בסוד הצדיק הוצק יסודן, והוא התקון המתוקן אצלנו לאור השישי אשר סידרנוהו למעלה בפרק א' דשבת והיה כל הנשוך וראה אותו וח''י, ויחבר אליו סדר הדר מלכות המתוקן אצלנו במשמרת החדש מידי יום ויום ומידי לילה ללילה עד מקום שידם מגעת לסמוך גאולה לתפלה לעומת מה שהיה נרגן מפריד אלוף צדיק מצדק כאמור לעיל.

מב. ויערוך לפני לימודו הדר יקר התפלה הערוכה שם כוללת כל פרטי תיקון פגם היסוד מבלעדי הדברים הנוגעים לאור השישי כאשר עין המשכיל בקל תשכילהו, וכן יערוך לפני לימודו בתקון הדר המלכות התפלה ערוכה בכל ושמורה במשמרת החדש, ואשרי אנוש יעשה שני תקונין אלו יחדיו יהיו תמים בקרב הימים האלה להאיר אל עבר פני צדיק וצדק בכח סגולת לימוד תעלומותן ויאיר מחשכם אשר החשיך בעונו ושב ורפא לו.



בימי שובבי''ם ראוי ליודעי סוד להגות בכתבי אר''י בסוד יסוד ומלכות

מג. וכן נהגתי לאסוף אלי כל חרד בקרב ארבעים יום אלו להגות בסדר תקונים אלו באימה ביראה בקדושה וטהרה ויתר היום בדרושי כתבי אור המופלא האר''י זלה''ה בסוד יסוד ומלכות אשר אספתי במאמרים בספר הליקוטים אשר לי.



ציונים למאמרי הזוהר המדברים בפגם הברית לימי השובבי''ם

מד. ולפני לימודינו הייתי הוגה במקצת מאמרים הבאים בספר הזוהר המדברים בחומר עון הפגם הזה בזוהר פרשת בראשית שלהי דף נ''ו ע''ב ר''י פתח כי לא אל חפץ וכו', ובפרשת וישב דף קפ''ח ע''א בכל אינון חובין וכו', ובפרשת נח דף ס''ב ע''א ת''ח כל חטאי דבר נש וכו', ובדף רי''ט ע''ב אוי לרשע רע וכו', ובפרשת שמות דף ג' ע''א בסופו תלת אינון דדחיין לשכינתא וכו', ובפרשת בשלח דף ס' ע''ב אמר רב יצחק ודאי מאן דזכי בצדיק וכו'.

ובסוד פגמים אלו בזוהר פרשת תזריע דף מ''ד ע''ב מכאן אוליפנא חתן וכלה וכו', ובפרשת חיי שרה דף קל''א ריש ע''ב מאן דאתדבק באתתא דשאר עמין וכו', ובפרשת ואתחנן דף רס''ו ע''א עד דהוו אזלי אמר רבי אבא מאי דכתיב אותי עזבו וכו', והוא תועלת גדול לתקון הלז בתתו אל לבבו באתר דפגים אשר לעומתו ישכיל עשות תקונו.




הנהגת המחבר וההתעוררות שעשה בארץ הקדש בימי השובבי''ם

מה. והבעל נפש יקרע סגור לבבו בהגות במאמרים הנזכרים ויחרד לבו ויתר ממקומו בהודע אליו עד היכן מגיע פגם עונו, וביותר אשר בא בסוד סתרי תורה תסמר שערת בשרו ויקרע לבבו לי''ב קרעים אשר השג ישיג לדעת בעוצם עון פשעו.

ובחיי ראשי כי בעת הגותי בפרטי המאמר הנזכר לפני הלימוד בתתי את קולי בבכי מר לי מר, נמס כל לב ורפו כל ידים וכל ברכים תלכנה מים מן העומדים לפני וכנחלים נטיו דמעות שליש עד היות עינא ולבא תרי צרצורי מטיפין וחוזרין ומטיפין מן האדום האדום אשר רוב שיחם ויגונם הפך את מימיהם לדם, עד אשר בכל סדר התקון המה היו מעלין את המדומע באחד ומאה קול התחלות קשות במספד וקינין עד אשר כל שומעם יחרד לבו ויתר ממקומו.

מו. וזה דרכינו תמיד בקרב אלה הימים הארבעים, כל הימים לרבות גם הלילות לראש אשמורות, וביותר בפרשת שמות ופרשת משפטים אשר הייתי אני והם מתענים משבת לשבת ביתר פרטי הכוונות ותיקונין הכתובים אצלי בספר חמדת הלבבות ע''ש, אשר בם תתעוררנה הלבבות בקהל עדתינו עד להפליא אני וכל יושבי אדמת הקדש האיתנים וכל יקר ראתה עינינו שלי''ת.



עיקר חרטת העון להגות במאמרי הזוהר הנזכרים

מז. ויאחז צדיק זו היא דרך ישרה לפני לימודו לקרוא קריאה נאמנה במאמרי הזוהר הנזכרים ונעשים להודיע פרטי עוונות קלקלת הזרע וחומר שבם כאמור ושוב יתודה כפי כחו והוא תועלת נפלא למעשה התקון.

וכן פירשו בזוהר פרשת ויחי דף רכ''ח בפסוק ויסב חזקיהו פניו אל הקיר שאין לעתור ולרצות על עון פשעו עד שיתו מגמת פניו לתקן עונו זה לשונו בקיצור, מכאן אוליפנא דמאן דאית ביה חובא ובעי למבעי רחמי עלוי ליכוין אנפוי ורעיונוי לאתקנא גרמיה מההוא חובא ולבתר יבעי צלותיה כמה דאת אמר נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה' נחפשה דרכינו בקדמיתא ולבתר ונשובה ע''כ, ולכך סידרנו להגות במאמרים הנ''ל כי בם יתבאר כל דבר פשע אשר יפשע גבר בעון פגם הברית למען ישית האיש הנלבב אליהם אם עבר על איזה מהם ושתה מי המרים מים הזדונים ההם בנערותו ובבחרותו.



החרטה בדמעות היא תקון גדול לפגם הברית

מח. ואם עבר עליהם יבכה ויתאבל וישב בעפר וישתומם על ככה איך בא על ידו מעשים אשר לא יעשו עד להכעיס בהם לבורא עולם יוצר נשמתו ועשה הרע בעיניו, ויתפלל ויתחנן לפניו ויוריד כנחל דמעה אשר בהזיל המים מעיניו בדמעות שליש הוא יהיה בעוזריו לתקון עון פגם הברית בסוד בן פורת יוסף בן פורת עלי עין סוד צדיק העליון נאחז בעינים כנודע, ובפרט כי הזרע מאור עיניו של אדם וכיון שפגם בזרע לעומתו פלגי מים ירדו עיניו אשר הדמעה גם כן מאור העינים, והוא מהתקונין החשובים לפגם עון זה ביתר הימים וביותר בקרב אלה הימים להתפלל כל תפלותיו בדמע לב וביותר בהגיעו אל פרט עסק עון פגם זה, וכן היה דרך חסידים הראשונים בקרב אלה הימים להאריך בתפלתם ערב ובוקר בסליחות ותחנונים ושפכו כמים לבם נכח פני ה'.



התעוררות שעשה ר' אברהם מונסון ע''ה בימי שובבי''ם בקהלתו

מט. ואמרו על הרב החסיד המופלג אברהם מונסון ע''ה כשהיה מתודה בקהל עדתו בקרב ימי השובב''ים והיה אומר, שחתתי זרע קודש ואנכי בראתי משחית לחבל, בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי, גם בכנפים נמצאו דם נפשות אביונים והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם, אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו, תבקע הארץ לקול המולה גדולה תאניה ואניה לכל הנצבים עליו.

והרים קול יללה ללועזים בלעז במי אמרים המררים מורשי הלבבות לאמר, בואו אחי בואו ריעי חוסו על כבוד יוצר נשמתינו הרימו קול בבכיה שיתו לבכם לחולה רעה אשר קלקלנו צנורות השפע והפכנו אותם לבורות נשברים, בורות נשברים אשר לא יכילו המים, ועצמו רוע מעללינו להאריך קיצנו שפחה כי תירש גבירתה ועבד כי ימלוך, נשכבה בבושתנו ותכסנו כלימתנו כי עונותינו הטו אלה וחטאתינו מנעו הטוב ממנו, אוי להם לבנים שגלו מעל שלחן אביהם, וגעו כל העם בבכיה לקול צללו שפתיו עד אשר נתקו מורשי הלבבות משמוע והקול נשמע מרחוק והיו אומרים הרב אברהם מונסון הוא מתודה.



תקון פגם הברית להשיב רבים מעון וטעמו

נ. וככה יעשה כל איש דברים ובעל דמעה לעורר לב הצבור במשפט אלה הדברים, ומה טובו ומה יופיו ומה נעים גורלו אם השג תשיג ידו להיות לב הצבור חוזר ונעור בתשובה שלימה לפניו יתברך על ידו, אשר גם זה משפר התקונים לעון פגם הברית לעומת העושק אשר עשק להכניס הנשמות הטהורות בעמקי הקליפה והמה עשוקות ביד החיצונים ביד פשעו בהשחית את זרעו, עתה מעוות לו יוכל לתקון בהוציא פושעים וחטאים המסורים ביד החיצונים ולהכניסם אל הקדש פנימה כמו שכתבו המקובלים הראשונים.



שבח המשתתף עם הצבור בצומות שובבי''ם

נא. וכן אף אם לא ניסה באלה בענין הצומות וזעקתם ביתר הימים, עתה בימי השובבי''ם ישנס מתניו ויאזור כגבר חלציו להשתתף בפריטי יראי ה' וחושבי שמו להבין ולהתענות אלה הארבעים יום לתקן את מעוותו כי ההתחברות עם הצבור הוא ענין נפלא נאה ומתקבל, ועול הסיגופים והצומות יסבול ולא יקוץ הן בעודינו חי בטרם יחשכו כוכבי נשפו להקל מעליו עונשים הקשים ומרים אחרי מותו.

ואל ישכח כמה פעמים הכעיס ליוצרו ועשה נחת רוח ליצרו כי כל עונותיו ספורים וכתובים, ואם לא ישית לבבו הנה אשה לקראתו שית זונה לילית הרשעה מזומנת ליפרע ממנו סך עונותיו מה שנתחמם בין ירכותיה שם יפול שדוד ואין מקים עד יעכל דעתו, ועל כל חימום וחימום לו ניתנה פריע''ה גדל פרע האחרון מן הראשון.



תעניות וסגופים שקיימו עמודי עולם

נב. ואתה אחי קורא נעים, אל ישיאוך נשיאי הרוח ברוח שפתים לאמר כי דיו לחוטא הפושע להתחרט בלבו על עונותיו ולהתודות בשפתיו כי בזה ירפא משובותיו שאין הדבר כן, צא ולמד מרבן של בעלי תשובה דוד המלך עליו השלום אשר רק שמץ דבר נמצא בו ובכל זאת לא שב ידו מהרבות בסיגופים מופלאים כאשר חכמים הגידו עם היות שהיה מבחרן של תלמידי חכמים וצרכי ישראל על שכמו, עם כל זאת העידה עליו רוח הקדש ברכי כשלו מצום ובשרי כחש משמן.

נג. ודוק ותשכח בגמרא כמה עמודי עולם שהושחרו שיניהם מפני התעניות על שהוציאו דבר קל מפיהם כגון בושני מדבריכם בית שמאי וכו' 11 אף כי היתה הכוונה לשם שמים, גם בירושלמי 12 אהא דאמרינן פרתו של ר' אלעזר בן עזריה היתה יוצאת ברצועה וכו' אמרו, אמר ר' חנינא פעם אחת יצתה והושחרו שיניו מן הצומות.



מעשה התשובה שנהג ר' חייא בר אשי

נד. וזכור מעשה דרבי חייא בר אשי בפרק בתרא דקדושין דר' חייא בר אשי הוה רגיל כל עידן דהוה נפיל על אפיה והוה אמר רחמנא ליצלן מיצה''ר יומא חד שמעתינהו דביתהו אמרה הא כמה שני דפריש לי מנאי מאי טעמא קאמר הכי יומא חד הוה קא גריס בגינתיה קשטא נפשה חלפה ותניי קמיה אמר לה מאן את אמרה ליה אנא חרותא תבעה אמרה ליה אייתי לי נהלי להך רמונא דריש צוציתא שוור אזל אייתי ליה כי אתא לביתיה הוה קא שגרא דביתהו תנורא סליק וקא יתיב בגוויה אמרה ליה מאי האי אמר לה הכי והכי הוה עובדא אמרה ליה אנא הואי לא אשגח בה עד דיהבא ליה סימנא אמר אנא מיהא לאיסורא איכווני, כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער עד שמת באותה מיתה.



מעשה ביקום איש צרורות שקיים ד' מיתות בעצמו

נה. ואל תשכח מעשה המבהיל המוזכר בבראשית רבה פרשה ס''ה מן יקום איש צרורות שקיים בעצמו ארבע מיתות בית דין, יקום איש צרורות היה בן אחותו של ר' יוסי בן יועזר איש צרידה והוה רכיב סוסיא בשבת אזל קומי שריתא למצטבלא, פירוש שהיו מוליכין לפניו קורה שיהא נתלה עליו יוסי בן יועזר, אמר ליה יקום איש צרורות לר' יוסי בן יועזר חמי סוס דארכבי מרי וחמי סוסך דארכבך מרך אמר ליה ר' יוסי בן יועזר אם כך למכעיסיו קל וחומר לעושי רצונו אמר ליה עשה אדם רצונו יותר ממך אמר ליה ואם כך לעושי רצונו קל וחומר למכעיסיו.

נכנס בו הדבר כארס של עכנא הלך וקיים בעצמו ארבע מיתות בית דין סקילה שריפה הרג וחנק מה עשה הביא קורה ונעצה בארץ וקשר בה חבל קטן וערך העצים והקיף על העצים גדר של אבנים ועשה מדורה לפניה ונעץ את החרב באמצע והצית האור תחת העצים ותחת האבנים ונתלה בקורה ונחנק קדמתו האש נפסקה החבל נפל לאש קדמתו חרב ונפל עליו גדר של האבנים ונשרף, נתנמנם ר' יוסי בן יועזר וראה מטתו פורחת באויר אמר בשעה קלה קדמני זה לגן עדן ע''כ.



חשיבות הצומות לתקון העוונות

נו. וגם מן המושכל עין המשכיל קל מהרה תשכילנו בסברה רווחת המכרעת לאדם להודות, כי אם כדברי האומר כן הוא כי יספיק לחוטא וידוי וחרטה נמצא חוטא נשכר שהרי בזמן הזה נפש כי תחטא ותפשע בכל עון ורשע דיה בצרת וידוי וחרטה לשוב אל האלהים אשר נתנה ובזמן המקדש לא יכופר לה אלא במיתה ואפילו שוגג צריך כפרת ממון בקרבנות, ואף גם זאת רבו כמו רבו הפוסקים שפסקו כמה מיני תשובה לחוטאים הלא בספרתם.

נז. ועל הכל כלל גדול הכולל את הכל היא החכמה האלהית המקובלת איש מפי איש ומבעלי רוח הקדש, ואחרון אחרון חביב לן מארא דמהימנותא מרן האלהי רבינו האר''י ז''ל אשר גילה טפחיים על כת הקודמין בשרשן של דברים, והוא מודיע עיקר פגם החוטא במקורו ומודיע אשר לא ירפא לו כי אם בהקזות דם טמא והרקת לחות הרעות אשר השתרגו עלו על נשמתו והשתרשו בטוחותיה, והוא למדנו בצדקו ערך התשובה הצריכה לכל חוטא והיא שקולה בפלס משפטי ה' לעומת כל עונש ועונש הכתוב בתורה ולא כדברי הפוסקים שהעריכו הסגופים על פי שקול הדעת.

ואחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת מה טוב ומה נעים כי תשמור לעשות שפר התקונים לנפשך בזמן השובבי''ם שהוא מסוגל ומיוחד לתקנת כל עון ואשמה ורשע, וביותר בפגם קלקלת הזרע כמו שנתבאר על פי שפ''ר תקונין הנזכרים למעלה ועל פי שפר תקוני הצומות אשר יסד המלך רבינו הרב האר''י זלה''ה.



תענית הפסקה ב' ימים עולה כ''ז תעניות, וג' ימים עולה מ' תעניות

נח. ואם רבו לספר תעניותיו הצריכים לעונותיו יכול למהר לעשותם בהפסקות, אשר קיבלנו שהפסקה של שני ימים עולה לכ''ז תעניות שהוא כמספר שני שלישי הארבע יודין שבשם ע''ב יו''ד ה''י וי''ו ה''י אשר המה יעלו בסך השעות שבשלשה ימים כ''ד בכל יום, ועל כן אם יפסיק גם ערב יום השלישי ירבה עליהם שליש האחרון של ד' יודי''ן והמה יעלו למספר ארבעים יום.

(א''ה, ראיתי כתוב טעם לתענית שלשה ימים לילה ויום, כי כל העולם נברא בששה ימים בימים ולא בלילות נמצא כי בע''ב שעות נברא כל העולם, ועל כן הנפש החוטאת שרצתה לאבד את העולם תתענה שלשה ימים שהם ע''ב שעות).



תענית ימים ולילות משבת לשבת עולה לששים וחמש אלף ושש מאות תעניות

נט. והפסקה של ארבעה ימים עולה למספר כ''ז פעמים ארבעים יום העולים למספר אלף ושמונים תעניות, והפסקה של חמשה ימים עולה למספר י''ג פעמים ארבעים יום ובהצרף עליהם האלף ושמונים תעניות של יום הד' המה יעלו סך אלף ושש מאות ימים, והפסקה של ששת ימים עולה לארבעים פעמים אלף ושש מאות, ובהצרף עליהם האלף ושש מאות דיום ה' המה יעלו סך הכל ששים וחמשה אלפים ושש מאות תעניות.



המפסיק ב' ימים בתענית ועוסק בסתרי תורה עולה למ' תעניות

ס. ולכל אחת מהנה יש כוונות מיוחדות ביארנום בספר חמדת הלבבות באריכות, ושם ביארנו שבהפסקת שני ימים אם יעסוק בסתרי תורה יעלו לארבעים וסמוכות שלנו מדברי הרשב''י פרשת שמות דף ט''ו ע''א, קרא על דא ר' שמעון ויהי שם עם ה' ארבעים יום וכו' ע''ש, והם לא התענו אפס שני ימים ועל שהיו עסוקים בסתרי תורה קרא עליהם ויהי שם עם ה' ארבעים יום ע''ש.



עסק התורה מאשמורת הבוקר עד שחרית למחרת עולה י''ג תעניות

סא. עוד נתבאר שם כי כל מי שיקום באשמורת הבוקר שעה אחת קודם היום ועוסק בתורה כל היום ההוא וכל הלילה הבא אחריו עד אחר תפלת השחר של יום השני ולא יפסיק מהגות בתורה רק לעת מצוא ולהתפלל ולאכול סעודתו לשובע נפשו ולא מותרות הרי זה נחשב לתשושי כח אשר לא יכלו להתענות לי''ג תעניות, ואשר יכול גם להתענות כל אותם הכ''ו שעות נחשב לו לכ''ו תעניות.



תענית הפסקה עולה י''ג תעניות

סב. ועוד ביארנו שם תקון קל לתשושי כח להתענות הפסקת לילה ויום ותהא נחשבת לו לי''ג ימים.



סדר כוונות למתענה בהפסקה

סג. וקודם שישן עד שלא יאמר פסוק בידך אפקיד רוחי יכוין כי באותה שעה שקיבל תעניתו מבעוד יום ואחד עשרה שעות ראשונות הלילה, בכח סגולת תעניתו יהיו למאורות בכל שעה צירוף הוי''ה עם שילוב אהי''ה וכן צירוף אהי''ה עם צירוף הו''יה.

ויקום שעה אחת קודם אור הבוקר ויהגה בתורה כפי כח ידיעתו והשגתו ואותה שעה עם י''ב מהיום הרי י''ג, ויכוין כי כל שעה מי''ג שעות אלו יהיו למאורות תקון אחד מי''ג מדות ויאמר הי''ג מדות בכל שעה, ואחר שיאמר הי''ג מדות יאמר י''ג מדות דמי אל כמוך וכו' עד מימי קדם ואחר כך יאמר.




תפלה למתענה תענית הפסקה

סד. יהי רצון מלפניך יֵהֵוֵהֵ אלהי ואלהי אבותי בגלל רחמיך המרובים שיהיו מעשי רצויים לפניך ועזרני על דבר כבוד שמך ותן בי כח ויכולת לעבדך באמת ויהא ענות נפשי היום לנחת רוח ולרצון, ותגדל חסדך עמדי שתתן בי כח בכח סגולת תעניתי לתקן ולמתק ולהאיר בחינות כל שם ושם מאלו השמות שפגמתי וגרמתי בעונותי שיתגברו במדת הדין, ועתה רבונו של עולם הנה אנכי בא אליך בלב נשבר ונדכה לשחר פניך אולי אמצא חן בעיניך, ותתמוך בימיני ותזכני לתקן כל עונותי כי אתה אל רחום וחנון ארך אפים ומרבה להטיב וימינך פשוטה לקבל שבים, השיבנו ה' אליך ונשובה, ויהי נועם ה' וכו', עשה למען שמך וכו', יהיו לרצון וכו'.




לימוד לתענית הפסקה

סה. וזה סדר הקריאה ביום זה, תחילה יכנס בכי טוב בקריאה נאמנה סדר היום, אחר כך יחזקאל מסי' מ' עד סופו, עובדיה כולו, זכריה סי' ז' וח' כולו וסימן י''ב עד סופו, איוב סי' כ''ה ויען בלדד השוחי וכו' עד סוף סימן כ''ח וסור מרע בינה, דניאל סימן ז' חזי הוית וכו' עד סוף הסימן בלבי נטרת, תהלים כולו, משניות סימן אמ''ת 13 (אבות מדות תמיד), ובתקונים עד מקום שידו מגעת באופן שלא יבטל רגע אחד ובכן לצדקה תחשב לו לי''ג ימים.




תענית י''ב ימים עולה קנ''ו תעניות, וסדר שינהג בהן המתענה

סו. עוד כתבנו שם כי מי שישב י''ב ימים זה אחר זה רצופים בענוי לבלתי אכול בלילה כי אם פתו עם אפר, וילבש שק בכל הי''ב ימים בין ביום ובין בלילה וישכב על הארץ ויקרא כל היום משניות בלי הפסק דברים בטלים ויטבול בכל יום בכוונה יעלה כל יום לי''ג תעניות העולים לסך קנ''ו תעניות.



תפלות ע''ד הסוד לימי התענית

סז. ובכל יום יטבול ויאמר כוונת הטבילה הידועה ואחר כך יאמר, ובכן יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתפן אלי ברחמיך המרובים ובכח סגולת תעניתי ותשובתי בי''ב ימים אלו יהיו למאורות י''ב אותיות שם אדנ''י אל''ף דל''ת נו''ן יו''ד עם י''ב צירופי הוי''ה כל יום צירוף אות אחת ומעז יצא מיתוק אותיות אד''ני במים מימי החסד, ויהי נועם ה' וכו'.

סח. וכשיטבול ביום הי''ב יטבול י''ב טבילות או יטבול י''ג טבילות ויבטא בשפתים פרטי כוונתם ויאמר, אנא בכח גדולת ימינך הפשוטה לקבל שבים, יהי רצון שבכח סגולת י''ג טבילות שאטבול יומשך שפע מי''ג נימין דברישא דעתיק ג' הויות המאירים שם אשר עם אהבת כללותם המה יעלו לי''ג, ומשם יושפע השפע הזה לי''ג תיקוני דדיקנא דעתיקא ג' אהיה המאירים שם אשר עם אהבת כללותם המה יעלו לי''ג ומשם יושפע לאור המקיף דא''א ומשם לזעיר ומשם לנפשי רוחי ונשמתי לאור באור החיים ולטהר לבנו לעבדך באמת תמיד כל הימים, ויהי נועם ה' וכו', יהיו לרצון וכו'.

סט. ובמנחה בערב יום הי''ב בהשתלם מספר הקנ''ו תעניות יאמר בנוסח העננו וכו' וכו', יהי רצון מלפניך יֵהֵוֵהֵ אלהי ואלהי אבותי שבכח י''ב ימי תעניות אלו שהתעניתי לפניך העולים למספר קנ''ו יחוברו ק''ן נהורין דו' סוד הזעיר עם ש''ע נהורין דא''א והיו למאורות במשפט האורים גדולים, ובכן האירה פניך על עבדך הושיענו בחסדך כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, יהיו לרצון וכו', ויהי נועם ה' אלהינו עלינו וכו'.

הנה אלה קצות דרכיה אשר ביארנו שם והצגתים פה לפניך למען תבחר כאשר תוכל שאתו וכל אדם אינו חייב אלא כשיעורו.



טעם שתקון העון בפ''ד תעניות

ע. וכתב הרב ז''ל שנכון להתענות באלה הארבעים יום על ידי הפסקות פ''ד תעניות, ועיקרם מיוסד על שם אהי''ה שבו הוא הפגם העצמי וכנזכר בכתבי הרב זלה''ה בסוד י' דמים י' פעמים מלוי דמלוי אהיה שהוא כ''ז אותיות גימטריא ר''ע, וסך התעניות הוא פ''ד בסוד ד' פעמים אהיה העולים פ''ד, ולכן תמצא שיעקב אבינו עליו השלום דהוה שופריה דאדם הראשון לא ראה קרי כל פ''ד שנה, ולכן בגאולת מצרים שכבר נתקנו הניצוצות נזכר שם אהיה, ולכן נקראו ישראל זרע אמת שהוא אהיה פעמים אהיה העולים אמ''ת.



סדר פסוקים ותפלה לומר בטבילה קודם פ''ד תעניות

עא. וראשונה צריך שיטבול ויאמר פסוק ויקרא אלהים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים, ויאמר פרטי כוונתו כלשון הנאמר למעלה בפ''ג דשבת בטבילת ערב שבת עד גם הם ואחר כך יאמר פסוק זה, א'וצר נ'חמד ו'שמן ב'נוה ח'כם ו'כסיל א'דם י'בלענו.

ויכוין שר''ת כל הפסוק עולה פ''ד ובו תמצא אותיות אחה''ע א' דאוצר, ח' דנחמד, ה' דנוה, ע' דיבלענו, וחתום בר''ת ב'נוה ח'כם ו'כסיל שם חב''ו הידוע, ושוב יאמר פסוק ח'יל ב'לע ו'יקיאנו ר''ת שם חב''ו, מבטנו' יורישנו' אל' ס''ת וול שגם הוא משמות ע''ב ועולה מ''ב שכל סוד מ''ב להעלות.

עב. ואחר אומרו שני הפסוקים הנזכרים יאמר בדמע לב, רבונו של עולם גלוי וידוע מול כסא כבודך כי מס לבי בקרבי ויהי למים כי חטאתי על לבי חרושה ועל מצחי כנחושה כי אין מספר לילדי זנונים זרע שקר אשר בחטאתי גידלתי ורוממתי ואשות הזימה אשר בעונותי כלכלתי, אנא ה' בכח שמותיך הקדושים החתומים במקראי קדש אלה ח'בוש ב'רחמיך ו'ברוב חסדך את שברי, ח'דש ב'טובך ו'חמלתך כנשר נעורי ותקן כל אשר עוותתי ותלקט כל אשר פזרתי ותשליך במצולות ים כל חטאתי, ותפן אלי בעין חמלתך כי אתה ה' לבדך מקבץ נדחי ישראל, עשה למען שמך וכו', ויהי נועם ה' וכו', יהיו לרצון וכו'.

ויכוין בתעניתו ליחד הבחינות העליונות אשר פגם בעונו ובכל שעה ושעה תתוקן בחינה אחת מפ''ד אורות של ד' אהי''ה.




סגולת לימוד ששה סדרי משנה בימי שובבי''ם ומאמרי הזוהר בזה

עג. ואם לומד ביתר הימים בתקון היסוד והמלכות כנ''ל, עתה בהפסקת פ''ד ימים אלו יעתיק עצמו אחר סדר היום ללימוד שיתא סדרי משנ''ה להיות לו למשיב הנשמ''ה אשר תאבד ממנו בעון פגם הברית כמו שאמרו בזוהר לך לך דף צ''ד ז''ל, דתניא בכל זמנא דאתרשים בר נש בהאי רישומא קדישא דהאי את מניה חמי לקודשא בריך הוא מניה ממש ונשמתא קדישא אתאחידת ביה ואי לא זכי דלא נטיר האי את מה כתיב מנשמת אלוה יאבדו דהא רשימא קדישא לא אתנטיר וכו' ע''כ, ועל ידי עסקו בשש סדרי משנה אותיות נשמה תשוב נשמתו בו כמו שאמרו בתקונים דף צ''ח ע''ב ז''ל, ולא עוד אלא מאן דאעיל זרעיה בנדה או שפחה או כותית או זונה כאילו מערב מה דאפריש קודשא בריך הוא דכתיב ויהי מבדיל בין מים למים דאינון מי נדה למי דכיא דדא אסור ודא מותר דא כשר ודא פסול דא טהור ודא טמא אילין אינון שית סדרין דאתייהיבת בהון משנה לאפרשא בין טוב לרע דערב לון אדם ודרין דאתו אבתריה ע''כ.

עד. וגם סגולתן לקשרא יחודא דמאריה כדקא יאות לעומת מה שהיה נרגן מפריד אלוף כמו שביארו בזוהר פרשת בראשית דף מ''ב אהא דאמר התם שיש בהיכל עצם השמים שרפים בשש כנפים אמר אחר כך, אילין אינון דאוקידו לאינון דלא חיישי על יקרא דמאריהון ודא דאשתמש בתגא חלף מאן דקרי ותני שית סדרי משנה דא הוא דידע לסדרא ולקשרא ייחודא דמאריה כדקא יאות.



לימוד משנה על פה מתקוני פגם הברית

עה. וכתב החסיד בשער הקדושה שישתדל לדעת ש''ס משנה על פה בסוד כי ידיעת התורה על פה הוא במדת הזכר וכיון שזה פגם אות הברית שהוא במקום הזכר וירד למקום השכחה ראוי שיתוקן על ידי זכירה לדעת ש''ס משנה על פה, ועיקר ידיעת המשנה הוא שישתדל לדעת אותה בפירושה ולא יקרא אותה מצות אנשים מלומדה אשר בקריאתו שגיאות אין מספר, והוא מהתקונים החשובים לעון פגם הברית.



מנהג מורו ללמוד ח''י פרקי משנה בכל יום משובבי''ם

עו. ואדוני מורי זלה''ה היה נוהג לקרוא ח''י פרקי משנה מידי יום ביום עם פירושיהן לתקון מדת אל ח''י כנודע.



סגולת לימוד משניות בשובבי''ם ובפרט בקדשים וטהרות

עז. ועל כל פנים מי שיש איתו סדרים אחרים בלימודו ביתר הימים הנה בבא לעשות תקון הפ''ד ימי תעניות בימי השובבי''ם יעתיק עצמו ויקבע עיקר לימודו בימים ההם בשיתא סדרי משנה למלאות לו נשמה תמימה ולקשרא ייחודא דמאריה כדקא יאות, ואם לא תשיג ידו די השלים כל הש''ס יקבע עיקר לימודו בסדר קדשים וטהרות.



לימוד לימי השובבי''ם קודם מנחה

עח. ובעלות המנחה המתנדבים בעם להתענות הפ''ד ימים ובכל ימי השובבי''ם גם כן יועדו יחד לפני המנחה עטופים בטלתותיהם ועטרותיהם בראשיהם וייחוד הלבבות לתת עוז לאלהים, יכנסו בכי טוב באמרם ליחדא שמא דקודשא בריך הוא וכו' קודם התקון הזה.

תורה, פרשת יתרו סימן י''ט פ''כ וירד ה' על הר סיני וכו' עד סוף הסימן ויאמר אליהם, ובפרשת חקת סימן כ' פי''ד וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום וכו' עד פסוק י''ז אשר נעבור גבולך, ובפרשת דברים סימן ג' פ''א ונפן ונעל דרך הבשן וכו' עד פסוק י''א בא''מת אי''ש, וסוד הכתובים האלו הפלא ופלא לאשר הוא חכם הרזים וצריך להזהר ולקרותן בדקדוק עצום ובטעמיהם.

ואחריהם יאמרו בפרשת תצוה פסוק והיה פי ראשו בתוכו עד לו לא יקרע שבעה פעמים והכוונה בו פשוטה, ל'פיו ס'ביב מ'עשה א'ורג ר''ת סמ''אל, ת'חרא י'היה ל'ו ל'א י'קרע ר''ת למפרע לילית, שפ''ה גימטריא שכינה, ופירושו והיה פי ראשו דעטרה שעל גבי ברית הפה התחתון, בתוכו כלומר שלא ינוס ויצא החוצה טפות הקדש, שפה רוצה לומר השכינה יגן לפני ס''מ ונוקביה, ותכף ומיד יאמר ג' פעמים פסוק הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב.

נביאים, שופטים סימן ה' פ''א ותשר דבורה וכו' עד אז ירדו לשערים עם ה' ושבה שבי''ך בן אבינועם שבפסוק י''ב, ובירמיה סי' מ''ו פי''ג הדבר אשר דיבר ה' אל ירמיהו וכו' עד סוף הסימן ונקה לא אנקך, ואחר כך בישעיה סימן כ''ו פ''א ביום ההוא יושר השיר הזה וכו' עד פסוק י''ט יחיו מתי''ך.

כתובים, תהלים סי' כ''ג לא אירא ר''ע, וסי' ל''ד פני ה' בעושי ר''ע וכו' צעקו וה' שמע, וסי' ל''ט אמרתי אשמרה דרכי וכו' כנודע סודו בייחודי הרב ז''ל, ומזמור פ''ח למנצח על מח''לת וכו', וסי' קט''ז אהבתי כי ישמע ה', וצריך לשית לבו הקורא במזמור פ''ח שבו קל''א תיבות כמנין סמ''אל, ומחל''ת לענות הם מחלת לילית ב' נשים זונות ובזה אנו מכניעין אותם להוציא בלען מפיהן, ובמזמור השני קט''ז יש בו ק''ל תיבות ה' חסדים שגוברים על הגבורות, ובו ט''ו שמות הוי''ה לתקן י''ה מאלהים בסוד נאלמתי דומיה שביאר הרשב''י בזוהר, ומזמור סי' צ' וסי' ק''י וסי' קכ''א וקכ''ד כאשר ידעת סודן מדברי הרב זלה''ה.

ואחר כך יהגו בספר הזוהר פרשת וארא דף כ''ז סוף ע''א ות''ח ביומוי דדוד מלכא וכו' עד עמוד ב' מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית.

וסוד אלף וי''ג יאורין אלו הם ביסוד הזכר וביסוד הנקבה כנודע לבאים בסוד ה' וצריך לכוין להמשיך את של זה בזה, ואין כאן מקום להאריך שהוא מקום שאמרו לקצר.

ואחר כך יהגו בתקונים תקון מ''ח כולו ויאמרו קדיש דרבנן, וסדר זה לא ישנו מלהגות בו כל ימי השובבי''ם לפני המנחה או בעתות הפנאי בשאר היום אף אם לא יתענה רק שיהא ממולח טהור קדש.




תפלה ומקראי קדש למתענים בימי השובבי''ם

עט. ואחר קריאתו בסדר זה בתענית הפ''ד ימים יעמוד המבורר שבהם הבא בסוד ה' ויאמר נוסח תפלה זו אשר אנכי תקנתי בסדר מקראי קדש כולל כל כוונת פגמי אות ברית קדש והמה בכתובים של חס''ד שעיקר פגם זה בשם ע''ב כנודע, ויעמוד באימה וברעדה ובדמעות שליש ויאמר קודם התפלה.

ענה עני שפל כל השפלים ושא חטאו מקבל התפלות והארך נא ברחמיך שנותיו וצוה כל שאלותיו למלאות, ותחשוב כל תפלותיו קטורת לפניך כקרבנות ועולות, והאל המקבל התפלות שמע קולי אשר ישמע בקולות.

רבונו של עולם אתה ידעת לאולתנו ואשמותינו ממך לא נכחדו, ובהעלות על לבבנו גודל משובותינו כמים נשפכנו והתפרדו כל עצמותינו, יראה ורעד יבא בנו ותכסנו פלצות ובושת פנינו כיסתנו, ואין לנו פה להשיב ולא מצח להרים ראש כי עונותינו עברו ראשינו וכמשא כבד יכבדו ממנו כי פשעינו רבו מלמנות וחטאתינו עצמו מספר, אף לזאת יחרד לבנו ויתר ממקומו כי גדול כים שברינו ומאד גדלה מעילתנו עד להשחית זרעינו זרע קדש, וגאלנו ברית קדשיך ושקרנו בבריתך וחללנו בריתך והיינו מרשיעי ברית, מקדש ה' חותמא דמלכא טמאינו ובשר קדש העברנו מעלינו בי''ד פשעינו להאביד ולהרוס שם הוי''ה מלגאו ושד''י מלבר.

ותחת שלש רגזה ארץ תחת עבד כי ימלוך, השטן עומד על מקום הוי''ה אל הקדש פנימה ושפחה כי תירש גבירתה, סם המות רועץ מן החוץ והוא נחש ינחש בו, אוי לנו אויה לנו אהה עלינו אנה נוליך את חרפתנו, ואוי לה לאותה בושה כי לא הושב ידינו מבלע ומקלקל צינורות השפע והפכנו אותם לבורות בורות נשברים אשר לא יכילו המים, וקצצנו בנטיעות עץ החיים ושיחתנו פריו והורדנו הנשמות הטהורות בחרבות נשמות ותהיינה הנפשות והרוחות נפושות ונפוצות ברוחות רעות בני נכר וגם בכנפינו נמצאו דם נפשות אביונים, אוי לרשע ר''ע כי גמול ידי''ו יעשה לו.

ועתה ה' אלהינו אחרי שובנו נחמנו ואחרי הוודעינו ספקנו על ירך בושנו וגם נכלמנו כי נשאתנו חרפת נעורינו, והנה עתה שבנו אליך ה' אלהי הרחמים והסליחות בכפיפת ראש בכפיפת קומה בנמיכות רוח בלב ירא וחרד רועש ורועד כפוף נבהל ומדוכה לעתור ולרצות מול כסא רחמיך לבקש מחילה וסליחה וכפרה על עון פשעינו, ובטובך הגדול שוב צור ישועתינו וראה בעין חמלתך צרת גופינו ונשמתינו וקבל ברחמים מיעוט חלבנו ודמינו בתעניתנו היום אשר ברכינו כשלו מצום ובשרינו כחש משמן, ובכח סגולת תעניתנו ותשובתינו יהיו למאורות כל השמות אשר החשכנו בהיותינו מרשיעי ברית קדש.

ויהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שאם חטאנו ופשענו ושיחתנו זרעינו במחשבות פגולות ופגמנו בשמות יוד הא ואו העולה מ''ב זרע קדש דאבא ושם יוד הה וו העולה מ''ב זרע קדש דאימא, עתה בכח ארבעה ושמונים תעניותינו יאירו במשפט האורים וישובו לאיתנם הראשון.

בפסוקים הללו רמוז ב''פ שם יה''ו

י'חל ישראל אל ה' כי עם י'הוה ה'חסד ו'הרבה עמו פדות. ה'נה עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו. ו'חסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לבני בנים.

ואם חטאנו ופשענו ושיחתנו זרעינו בניאוף יד ופיגלנו מחשבתינו באשה בגלגול זה או בגלגול אחר ופגמנו בארבע שמות אהיה אהיה אהיה אהיה העולים פ''ד ובאהי''ה פעמים אהיה העולים לפ''ד אותיות, עתה בכח פ''ד תעניתנו יהיו למאורות כ''ח אותיות דמלא דמלא דע''ב וכ''ח אותיות דמלא דמלא דס''ג וכ''ח אותיות דמלא דמלא דמ''ה, ובכח שלשה כחות אלה העולים פ''ד יעלו ויאירו שמות אהיה במשפט האורים וישוב הכל לאיתנו הראשון.

בפסוקים אלו יש ב''פ שם אה''יה, בתיבת א''ך גימטריא אהי''ה ובר''ת של הפסוקים

א''ך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית ה' לאורך ימים. ה'שמיעני בבקר חסדך כי בך בטחתי הודיעני דרך זו אלך כי אליך נשאתי נפשי. י'הוה בהשמים חסדך אמונתך עד שחקים. ה'ראינו ה' חסדך וישעך תתן לנו.

כח א' דע''ב

כ'י טוב חסדך מחיים שפתי ישבחונך. ח'סדי ומצודתי משגבי ומפלטי לי מגיני ובו חסיתי הרודד עמי תחתי.

כח ב' דס''ג

כ'י חסדך גדול עלי והצלת נפשי משאול תחתיה. ח'סדי ה' עולם אשירה לדור ודור אודיע אמונתך בפי.

כח ג' דמ''ה

כ'ל ארחות ה' חסד ואמת לנוצרי בריתו ועדותיו. ח'סד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו. ועתה יגדל נא כ''ח אדני כאשר דברת לאמר.

ואם חטאנו ופשענו ושיחתנו זרעינו ונאפנו בכסות עטרת הקדש שבבריתנו בגלגול זה או בגלגול אחר ופגמנו באהיה פעמים אהיה כולו זרע אמ''ת והשלכנו אמ''ת ארצה, עתה בכח תעניתנו יהיו למאורות כ''ח אותיות דמלא דמלא דע''ב וכ''ח דס''ג וכ''ח דמ''ה, ובכח שלשה כחות אלה העולים פ''ד יעלו ויאירו פ''ד אותיות דאהי''ה פעמים אהי''ה במשפט האורים ותהי האמ''ת נאדרת כמשפט הראשון.

ר''ת גי' אמ''ת

א'תה י'הוה ל'א ת'כלא רחמיך ממני חסדך ואמת''ך תמיד יצרוני. כי טוב חסדך מחיים שפתי ישבחונך.

ואם חטאנו ופשענו ושיחתנו זרעינו וניאפנו ברוק בגלגול זה או בגלגול אחר ופגמנו בזווג הנשיקין דחיך וגרון שם אחע''ה שבגרון העולה פ''ד, עתה בכח תעניתנו בפ''ד ימים אלו יעלו ויאירו אותיות אחה''ע במשפט האורים וישוב הכל לאיתנו הראשון.

ר''ת שם אחה''ע

א'ם אמרתי מטה רגלי חסדך ה' יסעדני. ח'סדך ה' מלאה הארץ חקיך למדני. ה'יסופר בקבר חסדך אמונתך באבדון. ע'שה עם עבדך כחסדך וחקיך למדני.

ואם חטאנו ופשענו ושיחתנו זרעינו בניאוף יד ופגלנו מחשבתינו בזכר בגלגול זה או בגלגול אחר ופגמנו בה' חסדים וה' גבורות, עתה בכח תעניתנו בפ''ד ימים אלו יעלו ויאירו הה' חסדים והה' גבורות במשפט האורים בכח עוז כ''ח אותיות דמלא דמלא דע''ב וכ''ח דס''ג וכ''ח דמ''ה וישוב הכל לאיתנו הראשון ואל יהי מונע, כי טוב חסדך וכו' שלשה כחות דלעיל.

ר''ת שם ע''ב

י'הי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך. ו'אני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך אשירה לה' כי' גמל' עלי'. ד'מינו אלהים חסדך בקרב היכלך. ה'פלא חסדיך מושיע חוסים ממתקוממים בימינך. י'הי נא חסדך לנחמני כאמרתך לעבדך. ו'אני ברוב חסדך אבא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך. י'ומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי תפלה לאל חיי. ו'בחסדך תצמית אויבי והאבדת כל צוררי נפשי כי אני עבדך. ה'אירה פניך על עבדך הושיעני בחסדך. י'שב עולם לפני אלהים חסד ואמת מן ינצרוהו.

ובכח קדושת שמותיך הקדושים היוצאים מקריאתינו היום מראשי תיבות וסופי תיבות וחילופי תיבות וצירופי שמות ומספר אותיות ותיבות, קבץ נפוצות ניצוצי הקדושה אשר בגבול הרשעה ותשמיד כל ילדי פשע זרע שקר אשר כוננו ידינו ותכרית כל אשות הזימה אשר המה מלופפות בנו.

ובכח קדושת שמך הקדוש זצ''תי העולה כמנין אבגית''ץ תנור וכירים יותץ ולא תאונה אלינו רע''ה, ובעוז קדושת שמך הקדוש היוצא מפסוק ח'יל ב'לע ו'יקיאנו כאריה תשאג ותוציא בלעם של הקליפות מפיהם, למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו.

ר''ת שם זצ''תי

ז'כור רחמיך יהו''ה וחסדיך כי מעולם המה. צ'דקתך לא כסיתי בתוך לבי אמונתך ותשועתך אמרתי לא כחדתי חסדך ואמתך לקהל רב. ת'תן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם. י'הוה יגמור בעדי ה' חסדך לעולם מעשי ידך אל תרף.

ר''ת שם חב''ו

ח'סדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו. ב'רוך אלהים אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי. ו'אני תפלתי לך ה' עת רצון אלהים ברוב חסדך ענני באמת ישעך. עשה למען שמך וכו', יהיו לרצון אמרי פי וכו', ויהי נועם ה' אלהינו וכו'.




ציונים והערות לפרק א

1) תקו''ז תקון כ''ב דף ס''ו ע''א. 2) זוהר בראשית דף נ''ז ע''א. 3) זוהר ויקהל דף רי''ד ע''א. 4) תקו''ז תקון כ''ב דף ס''ו ע''א. 5) זוהר שמות דף ג' ע''ב. 6) זוהר פקודי דף רמ''ט ע''ב. 7) מסכת כלה פ''א. 8) זוהר פקודי דף רס''ו ע''ב. 9) זוהר תרומה דף ק''נ ע''ב. 10) ערובין דף נ''ד ע''א. 11) חגיגה דף כ''ב ע''ב. 12) ירושלמי שבת פ''ה ה''ד. 13) ראשי תיבות אמ''ת הנזכר נמצא כע''ז בפרי חדש או''ח שלהי סי' תי''ז לענין סדר הלימוד בער''ח.





פרק ב - תוכחות ווידויים - אזהרות הימים ומנהגיהם



דברי התעוררות מהזוהר שראוי להגות בהן בעת מנחת שובבי''ם

א. לעת מנחת ערב יוועדו יחד כל חרד ויעמוד המבורר שבהם ויהגה בהתעוררות הנפש להר''ם אלשיך ע''ה וכו'.

כתיב וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא וכו' אם רעה בעיני אדוניה, נתבאר בזוהר 14 זה לשונו, אורייתא דיהבת עיטא לכל עלמא חמאת הכי אזהרת לבני עלמא ואמרת חמו כמה חס קודשא בריך הוא עלייכו מרגליתא טבא דהוות ליה זבין לכו למגנא דתשתעבדון בה בהאי עלמא.

וכי ימכור איש דא קודשא בריך הוא את בתו דא נשמתא קדישא לאמה למיהוי אמה משתעבדא בינייכו בהאי עלמא במטו מנייכו בשעתא דימטי זימנא לנפקא מעלמא לא תצא כצאת העבדים דלא תפוק מלכלכא לא תפוק מתטנפא בחובין תפוק בר חורין ברירא ונקיה בגין דיחדי בה מרא וישתבח בה ויהיב לה אגר טב בצחצוחי דגנתא דעדן כמה דאת אמר והשביע בצחצחות נפשך ודאי כד תפוק נקיה ברירא כדקא יאות.

אבל אם רעה בעיני אדוניה מלוכלכא בטינופי חובין ולא אתחזיאת קמיה כדקא יאות ווי לההוא גופא דאיתאביד מההיא נשמתא לעלמין בגין דכד נשמתין סלקין ברירן ונפקין נקיין מהאי עלמא כל נשמתא ונשמתא עאלת בספרא דאחמתא דמלכא וכלהו בשמהן ואמר דא היא נשמתא דפלניא זמינת תהא לההוא גופא דשבקת וכדין כתיב אשר לו יעדה לו בוא''ו וכד נפקת רעה בעיני אדוניה דקא אסתאבת בחובין ובטינופא דחטאין כדין לא יעדה באל''ף ואתאביד ההוא גופא מינה ואיהי לא אזדמנתא לגביה בר ההיא דמארה אתרעי ותב בתיובתא דגופה כדין כתיב והפדה כמה דאת אמר פדה נפשו מעבור בשחת.

והפדה האי איהו בר נש דעיטא דיליה דיפרוק לה ויתוב בתיובתא ולתרין סטרין קאמר קודשא בריך הוא והפדה והפדה בתיובתא ולבתר דתב בתיובתא פדה לה מארחא דגיהנם, לעם נכרי לא ימשול למכרה מאן עם נכרי עלובתא איהי נשמתא כד נפקא מעלמא ובר נש אסטי אורחיה בהדה היא בעת לסלקא לעילא גו משריין קדישין בגין דמשריין קדישין קיימין בהאי ארחא דגן עדן ומשריין נוכראין קיימין בההוא ארחא דגיהנם זכתה נשמתא כמה משריין קדישין קא מתעתדן לה לאתחברא בהדה ולמיעל לה לגן עדן לא זכתה כמה משריין נוכראין בארחא דגיהנם ואינון משריין דמלאכי חבלה זמינין למיעבד בה נוקמין אתא קרא ואוכח לעם נכרי לא ימשול למכרה אינון מלאכי חבלה בבגדו בה דאיהי נטירא דקודשא בריך הוא עביד לה נטירא דלא ישלוט בה עם נכרי בההוא פריסו דנטירו עלה.

ואם לבנו יעדנה תא חזי כמה אית ליה לבר נש לאזדהרא דלא יסטי ארחוי בהאי עלמא דאי זכה בר נש בהאי עלמא ונטיר לה לנשמתא כדקא יאות האי איהו בר נש דקודשא בריך הוא אתרעי ביה ואשתבח ביה בכל יומא בפמליא דיליה ואמר חמו ברא קדישא דאית לי בההוא עלמא כך וכך עובדוי מתתקנן וכד האי נשמתא נפקת מהאי עלמא זכייא נקייה ברירא קודשא בריך הוא אנהיר לה בכמה נהורין בכל יומא קארי עלה דא היא נשמתא דפלניא ברי ודא הוא דכתיב ואם לבנו יעדנה ע''כ.



התעוררות הנפש שדרש הר''ם אלשיך ע''ה בדרוש חמץ ומצה

ב. התעוררי התעוררי נפשי אחותי רעיתי עד מתי תשתכרי, התעוררי עורי עורי התאבלי ספדי והלילי, אבל יחיד עשי לך כי גדול כים שברך כי תחת היותך בהכלי מלך מלכי המלכים כל קדושים עמך באורך יראו אור ואת עלית על כולן כבודה בת מלך משחקת לפניו בכל עת.

ומה לך פה עניה סוערה גולה וסורה טמאה כטומאת הנדה כי נטמאת וכי שטית טומאה תחת אישך ויתן בך היצר הרע את שכבתו וימשכך בתלם עבות, וכי תבאי ליראות פני אלהים מה תשתוחחי נפשי ומה תהמי כי אז תצאי וידיך על ראשך לבושה שחורים ומתעטפת שחורים מהבגדים הצואים כל רואיך ידדו ממך בלי יוכלו יגעו בלבושך, ואת שדוד מה תעשי הלא תבושי ותבהלי מפניו, אנה תוליכי את חרפתך על זאת רעתך, אוי לה לאותה בושה אוי לאותה כלימה וכי יפקוד עליך מה תעשי ליום פקודה.

ואיך תשא פניך באמור אליך אנא פנה זיוך פנה הדרך ואיך חשך משחור תארך, אוי ליך כי נדמית ותחת היותך יפה כולך סורו טמא יקראו לך, ותחת היותך צרורה בצרור החיים כצרור אבן במרגימה תקולע בתוך כף הקלע, ואז ידבר אליך באפו ובחרונו יבהלך לקול תתו רעם גבורות לדבר ולומר פקדו נא הארורה הזאת הוציאוה ותשרף השמיטוה ורמסוה למעצבה השכיבוה, ואז אל שאול תורד אל ירכתי בור וגם אני כמוך, אוי לי כי נדמתי כי כמוני כמוך חטאנו עוינו פשענו ומרדנו וגם עלי יעבור כוס כי ארד אבל שאולה, תחתי יציע רמה ותכסני תולעה.

ג. על כן נעמדה יחד לבקש תרופה וארוכה למחלתינו עד אשר לא תחשך השמש ונשקיף ונראה מה נעשה כי יפקוד אל וכי יקום מה נשיבנו, והנה זאת רעתנו כי מר הלא הוא כי יצר סמוך מעט בעיניו כי ישחיתנו כי אם עוד שתים רעות יעשה לנו, אחד כי יסיר מלבנו עונינו וישכיחנו רוב אשמותינו עד אשר יעלה על רוח איש ממנו כי מעט ורעים הם מעשיו הבלתי טובים, ולעומתם על כל אחת כמה וכמה מצוות ומעשים טובים לו להגן בעדו.

ד. וזאת שנית יעשה כי בעלות על לבנו אחת מכל מצוות ה' אשר לא תיעשנה ושמענו ועשינו ישים בלבנו הבל הבלים לההביל כובד עונינו ולהקל רעתנו בעינינו ולהפוך בזכות עצמינו בהמצאות טענות ותואנות של הבל עד שכמעט שקרוב לזכות יחשב לאדם העון, ואוי לו מיום הדין אוי לו מיום התוכחה כי יקרא ויבא לתת דין וחשבון ויתהפך לארבעת רבעיו ויראה עצמו מסובב מלאכי חבלה אשר פעל ועשה בעונותיו דבקים ואחוזים בנפשו בצידו אלף ורבבה מימינו.

ואז יבהל ויצעק על שברו במר לבו לאמר מי ילד לי את אלה, והם יענו את ילידתנו בפשעך חוללתנו בעונותיך כי הקמת עליך רעה מביתך לרעתך לדכאך ולמוגגך בתחתית שאול כי הוא חלקך, על זאת אספדה ואילילה נפשי נפשי איך המיתותיך בידי, הבת היקרה איך עקרתיך ממקום החיים והקדושה למקום המות והטומאה, איך לא חסתי עליך והכיתיך מכת אכזרי פצע וחבורה ומכה טריה, לבי לבי על חלליהם מעי מעי על הרוגיהם.



דברי תוכחה לרבינו תם ע''ה

ה. וכתב החסיד בראשית חכמה בשם ר''ת שיאמר אל לבו, לבי לבי הלא ידעת כי לא נבראת כי אם לשוב לעפר מיום היותך מדוע לא זכרת אחריתך, הלא תדע כי כל הימים אשר אתה חי על האדמה כצל עובר וכמוץ יסוער מגורן וכעשן מארובה, ימיך חרוצים וחייך קצוצים וכל אשר יעבור עליך יום או לילה תחסר חלק מחלקי חייך ובכל יום תקרב אל הקבר ותעוף בלי אבר.

ומדוע לא זכרת כי עפר אתה ולא ידעת כי מן האדמה נוצרת, ועל מי בטחת כי מרדת ומדוע אתה נמהר ולא תעבור על לבך יום המר יום אשר תאבד עצתך ונסרחה חכמתך, יום ידבק לשונך לחכך, יום ישאוך על כתף יסבלוך ועל ארץ תחתיה ישליכוך ועל כל מעשה יחשבוך וכאבק תדכה ואשך לא תכבה, יום תראה החשבון ערוך והספר פתוח ומאזני משפט וכוס תרעלה ביד ה', שם תמצה שמריה ותהמה נפשך בציריה ומה תשיב על זדונותיך, הלא אז תראה פרי מעלליך ותמצא גמולך.

ו. ואם תמות כמות הבהמה ולא תהיה עתיד לתת דין וחשבון היה לך לשמוח במותך, אך תלך למר ממות ולמקום אופל ארץ חשך וצלמות, שם תפול עליך אימה ותכסך כלימה ולבושך גוש רמה ויזורה על גופך גפרית לבלתי השאיר לך שריד, הלא היום ההוא נורא ואיום יום אשר אין לו פדיון, יום תמרור בבכיה תאניה ואניה, יום חרדה וצעקה יום שואה ואנקה, יום מספד מר יום תערוך אבל משמר מול משמר, יום יחרה אף האל וקנאתו ונתכה כאש חמתו, יום ירבו המעצבים והמכאובים, יום יהמה כל איש ידיו על חלציו יום יאבדו כל חפציו, יום תצא הנשמה ותשאיר הגוף ככלי מלא בושה וכלימה מושלך כאבן דומה.

ועתה בן אדם על מי תנוס לעזרה או מי תהיה עליך סתרה, הלא אז תאמר אוי לי מה עשיתי מדוע דבר ה' בזיתי ואחר שרירות לבי פניתי ובמה אתכסה כי ערום אנכי, התקושש והתבושש והכלם מחטאתיך ותן תודה לאלהיך בעוד נפשך בגופך ובטרם יחשכו ככבי נשפך שוב יום אחד לפני מיתתך, החזק במוסר אל תרף נצרה כי היא חייך.



דברי תוכחה להרא''ש ע''ה

ז. וכתב הרא''ש ז''ל, ומטתך בדמעה תחשה ויבהלוך רעיונך מידי זוכרך חרדת ר' יוחנן בן זכאי בשעת פטירתו אשר אמרו, 15 כשחלה ר' יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו כיון שראה אותם התחיל לבכות אמרו לו תלמידיו רבינו נר ישראל עמוד הימיני פטיש החזק מפני מה אתה בוכה אמר להם אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכים אותי שהיום כאן ומחר בקבר שאם כועס עלי אין כעסו כעס עולם ואם אוסרני אין איסורו איסור עולם ואם ממיתיני אין מיתתו מיתת עולם ואני יכול לפייסו בדברים ולשוחדו בממון אף על פי כן הייתי בוכה, ועכשיו שמוליכים אותי לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים שאם כועס עלי כעסו כעס עולם ואם אוסרני איסורו איסור עולם ואם ממיתני מיתתו מיתת עולם ואיני יכול לפייסו בדברים ולא לשוחדו בממון, ולא עוד אלא שיש לפני שתי דרכים אחת של גן עדן ואחת של גיהנם ואיני יודע באיזה מהן מוליכין אותי ולא אבכה.

ח. ויחרד האיש וילפת ונמס כל לב ורפו כל ידים, אם בארזים נפלה שלהבת חרדת יום הדין הנורא מה יעשו אזובי קיר גושי עפר רמה ותולעה כבדי עון אשמה עוה על עוה, כי יקרע הלב לי''ב קרעים ויתפרדו העצמות עצם מעצמו בהעלות על הלב כי יש יום לאל איום ודין על כל המעשה.

ובכן יחרד הלב ויתר ממקומו להעלות את המדומע באחד ומאה בצום בעל בכי לפני האל החנון המרבה לסלוח, ואיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק נעירה ונקיצה, נחפשה דרכינו ונשובה מכל אשר חטאנו על הנפש החמודה כבודה בת מלך ונרחץ נטהר נסיר רוע מעללינו מנגד עיני ה', ועל משמרתנו נעמדה יחד ותידד שנתינו מעינינו, יום ולילה לא נשבות כאנשי מלחמה על יצר סמוך בל ישוב לענותינו כאשר בתחלה, ויהי ה' אלהינו עמנו כאשר היה עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו כן יהי רצון.



הזהיר בתפלת מנחה ובפרט בשובבי''ם הוא מתקוני פגם הברית

ט. ואחר כך יעמוד המבורר שבהם בעל בכי להתפלל תפלת מנחה, ומנהג חסידים הראשונים להתאמץ בתפלת מנחה בימי השובבי''ם לאומרה בכוונה ישרה ובאימה ובחלחלה יתר על שאר הימים ומעלין את המדומע באחד ובמאה בתפלתן, ויאחוז צדיק דרכם כי עת רצון היא למעלה לפרט תיקון פגם הברית באשר יצחק סוד הק''ץ ח''י הוא כוננה ויסדה, כי על כן תקנו לומר במנחה מזמור נכספה וגם כלתה וכו' ירננו אל אל ח''י כמו שביארנו בחלק של חול ע''ש.

והיה כי יצעק האיש הישראלי בדמע לב בתפלה זו על פגם קלקלת הזרע מחץ מכתו ירפא וסימניך כי ביצחק יקרא לך זר''ע, והוא מהתקונים החשובים לעון פגם הברית להזהר בתפלת מנחה כל הימים וביותר בימים הנזכרים ונעשים לתקון עון אשמה זו.



מעלת הצעקה בתפלה לתקון פגם הברית ודברי הזוהר בזה

י. אך ורק שיעמוד בה באימה וביראה בשיתו על לבבו חטאת נעוריו אשר הכעיס לאלהי עולם ה' בעון פגם הברית ימים רבים ורעים, ובכן יתקן מעוותו בתתו את קולו בבכי וצעקה ובשפל קול התחינה שאמרו בזוהר פרשת שמות, 16 אמר ר' יהודה גדולה צעקה שקורעת גזר דין של אדם מכל ימיו רבי יצחק אמר גדולה צעקה שמושלת על מדת הדין של מעלה, רבי יוסי אומר גדולה צעקה שמושלת בעולם הזה ובעולם הבא, בשביל צעקה נוחל העולם הזה והעולם הבא דכתיב ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יצילם ע''כ.

נמצא היות הצעקה למעלה ראש לכל הפירושים, ולכך לעון פגם אשר אמרו חכמי הזוהר דלית חובא בעלמא דלא אית ליה תשובה בר מהאי וכו' שאין הדבר תלוי בתשובה תתאה אלא בצעקה שהיא למעלה מתשובה תתאה כמו שביאר החסיד בשער הקדושה שעל זה נאמר פני ה' בעושי ר''ע להכרית מארץ זכרם צעקו וה' שמע, כי עושי ר''ע הם הנקראים המוציאים זרע לבטלה והם נכרתים מארץ החיים מפני היות הפגם בה, אבל צעקו בשובם בתשובה וה' שמע ומכל צרותם הצילם.



מעלת הבכי בתפלה לתקון פגם הברית ומאמרי הזוהר בזה

יא. וכן הבכי הוא מתפארת התקונים לפגם זה כמו שביארנו למעלה, ואמרו בזוהר ויחי 17 גודל עניינו ותועלתו זה לשונו, תא חזי דתניא דמעין סגיאין שדיאת ההיא צדקת לאה בגין למיהוי חולקיה דיעקב ולא בההוא רשע דעשו והיינו דתנינן כל בר נש דאושיד דמעין קמי דקודשא בריך הוא ואף על גב דאתגזרת עליה עונשא אתקרע ולא יכיל ההוא עונשא לשלטא ביה מנא ליה מלאה דהא לאה אתגזר למיהוי חולקיה דעשו והיא בבעותא אקדימת ליה ליעקב ולא אתייהיבת ליה לעשו ע''כ.

יב. עוד בזוהר פרשת שמות, 18 אמר ר' יהודה כל מילי דעלמא תליין בתשובה ובצלותא דצלי בר נש להקדוש ברוך הוא וכל שכן מאן דאושיד דמעין בצלותיה דלית תרעא דלא עיילין אינון דמעין מה כתיב ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בוכה ותפתח דא שכינה דקיימא עלייהו דישראל כאימא על בנין והיא פתחה תדיר בזכותיהון דישראל כיון שפתחה ותראהו את הילד ילד שעשועים דאינון ישראל דחטאן קמי מאריהון בכלא ומיד דמתחננן קמי קודשא בריך הוא הדרי בתשובה ובכאן קמיה כברא דבכא קמי אבוי מה כתיב והנה נער בוכה כיון דבכי מתברי כל גזירין קשין בישין מיד מה כתיב ותחמול עליו ע''כ.



לדעת האריז''ל עיקר התפלה בבכי בעת המנחה

יג. ועיקר התפלה בבכי כתב האור המופלא רבינו האר''י ז''ל שהוא לעת מנחת ערב דווקא ולא בתפלת שחרית וסמוכות שלו מדברי הזוהר פרשת ויחי 19 זה לשונו, פולחנא דצלותא דקא בעי בר נש למפלח קמי דקודשא בריך הוא בשמ''חה וברננה כו' שמחה בצפרא ורננה ברמשא וכו' ע''כ כמו שנבאר בפרקי ר''ה בס''ד.



סגולת הצדקה במנחת תענית ימי שובבי''ם

יד. והנה בשאר תעניות אמרו 20 אגרא דתעניתא צדקה וסימניך תעני''ת ת''ת ענ''י, וכל שכן בתפלת מנחת תענית ימי השובבי''ם אשר תתרומם במעלתה מאד הן מצד אשר היא מהדברים שקורעין גזר דינו של אדם כמו שנאמר וחטאיך בצדקה פרוק ואותה אנחנו מבקשים בפגם זה, והן מצד אשר נשגבה בסודה ופנה למעלה והיה מעשה הצדקה שלו''ם, וכמו שבחטאו נסתלקו החסדים למעלה כך במעשה הצדקה ימשיך החסדים ויתמתקו והנחה למדינו''ת עשה.



טעם שמעשה הצדקה מתקוני פגם הברית

טו. ומבית ומחוץ תצפנו להרבות השפע בשכינה צדק מלכותא קדישא לעומת מעוותו אשר היה מזריע זרע החוצה לבורות נשברים עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה כמו שביארנו בראש הפרק, וכמו שבכנפיו נמצאו דם נפשות אביונים בעון זה והמית נפשות, עתה יחיה נפשות רבות וחסרונם כמו שביאר הרב החסיד כה''ר אברהם הלוי ע''ה.

כי על כל אלה כל לבב דווי בעון פגם זה, ירבה בצדקה איש כמתנת ידו בכל תפלותיו בשאר הימים וביותר בימי השובבי''ם הנזכרים ונעשים לתקון עוות עון זה כי הוא משפר התקונים לעון זה והיה מעשה הצדקה שלום כאמור.



במנחת שובבי''ם יאמר הש''ץ תחינת שמע קולי לר' האי גאון ז''ל

טז. ואחר מעשה הצדקה בבכי יבואו בתחינה שמע קולי אשר ישמע בקולות המתוקן מרבינו האי גאון ז''ל שסגולתו רב מאד לקבול התפלות ודלתות שמים פתח, ויעמוד השליח ציבור להתפלל באנחות סדר התפלה, ובהגיעם לשומע תפלה יאמר נוסח עננו הזה בדמעות שליש וכה תוארו.



תפלת עננו לימי השובבי''ם בשומע תפלה

יז. עננו אבינו עננו ביום צום תעניתינו זה כי' בצרה' גדולה' אנחנו', כי בהעלותינו על לבבינו כל אשר הכעסנוך ואשר הרע בעיניך עשינו נפלו פנינו ותצלנה אזנינו, חשכו עינינו מראות ושפתותינו כלו ודממו וימס לבנו בקרבנו ויהי למים.

אהה אלהי הרוחות חנון ורחום וצדי''ק הסכת ושמע אנקת צעקת עבדיך העומדים לנגדך יראים וחרדים רועשים וחרדים כפופים נבהלים ומדוכים ושיקוים בבכי מסכו ובצרה ובצוקה וצער מתחוללים וצועקים ויום ולילה מחשבותיהם תמהים בקום למשפט אלהים, בוכים על אחריתם זעים ונבעתים מאשמתם כי חטאתם על לבם חרושה ועל מצחם כנחושה.

אוי לה לאותה בושה כי אין מספר לילדי זנונים אשר גידלנו ורוממנו והדבקנו רעה אל רעה ומלאינו הארץ זימה וטמאינו הבית ומלאינו החצרות חצרות בית ה' חללים חללים בתעלולים וגלולים בהכניס הקדש במקום הטנופת ונבנו במות התופת ונותץ מזבח ה' ועלתה עליה שממית ונשחתו כל מקורות ונרפשו כל מעיינות כי מפני הרעה נאסף הצדיק, הצדיק אבד אבדה האמו''נה וגברה שפחה מצרית שפחה תירש גבירתה, ואיך ובמה ומתי נוכל לתקן כל אשר שיחתנו ונגדור כל אשר פרצנו ולקבץ כל אשר פזרנו ולבער הטומאה מן הקדש ולהוציא גלולים מבית ה' ולהשיב נדחים נד''חי ישראל לכנס.

ועתה ה' אם תפנה לחטאתינו אבדה תקותינו ואם תשמור עונותינו הננו ברעתנו, ואם לא תתמכנו אין תקומה למפלתינו ואם לא תחננו אוי לנו על אחריתנו, שוב צור ישועתנו וראה בעין חמלתך צרת גופינו ונשמתינו וקבל ברחמים תשובתינו ותפלתינו ותעניתנו ואל תבזה ענותינו אשר ברכינו כשלו מצום ובשרינו כחש משמן, ועתה כבואינו לדפוק דלתי רחמיך צועקים בדמע לב וקוראים בשמך הושיעה אדונינו המלך אל תעזבנו וביד זעמך אל תטשנו ואל לארך אפך תקחנו.

אהה ה' הצדיק צור תקותינו ותקות אבותינו שים עיניך עלינו לטוב וכאשר קיבצתה ואספתה פזורי אבותינו מבין הגוים בארץ מצרים תחת יד פר''עה אחוז בעו''רף הדעת ותוציא לאור יקר מזולל ניצוצי הקדושה אשר נטמעו שמה, כן ברחמיך המרובים לבנים תזכור והחזק בדק ביתינו הרעועה וחייתינו השסועה מרוב הר''עה להרגיעה, ותקן כל אשר עותתנו ותלקט כל אשר פזרנו ותשמיד ותכרית כל ילדי פשע זרע שקר אשר בחטאינו גדלנו, ותשליך במצולות ים כל אשות הזימה אשר בעונותינו כלכלנו והן מלופפות בנו ותרחיקם מאיתנו ומגבולינו והרשעה כולה שבה והיתה לבער, כמוץ יסוער מגורן וכעשן מארובה, חיל בלע ויקיאנו מבטנו יורישנו אל, וישוב הכל לאיתנו הראשון ולא ידח ממנו נדח כי אתה ה' לבדך מקבץ נדחי ישראל.

אנא ה' ח'בוש ב'רחמיך ו'ברוב חסדך את שברינו וח'דש ב'טובך ו'חמלתך כנשר נעורינו והימים הראשונים יפלו, ואל תפן אל רשעינו ואל תסתר פניך ממנו, היה נא קרוב לשועתינו טרם אליך נקרא ואתה תענה נדבר ואתה תשמע כדבר שנאמר, והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע כי אתה ה' עונה בעת צרה ושומע תפלת כל פה ברוך אתה ה' שומע תפלה.




נוסח וידוי השלם לומר במנחת שובבי''ם

יח. וישלים תפלתו ויתודה מיד אחר התפלה כמו שביארנו במשמרת החדש, ויכונו יחדיו להתוודות כל הקהל נוסח וידוי זה.

אלהינו ואלהי אבותינו תבא וכו' אבל חטאנו פשענו אנחנו ואבותינו, חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי אמרתי אודה עלי פשעי לה' ואתה נשאת עון חטאתי סלה.

אשמנו, אכלנו מאכלות אסורות, אכלנו דברים הצריכים נטילה ולא נטלנו.

בגדנו, ברכנו ברכות לבטלה, ברכנו בלי כוונה, בזינו אב ואם והורים ומורים, באנו על כל עריות שבתורה ושניות מדברי סופרים.

גנבנו דעת המקום ודעת הבריות, גילינו סוד, גאינו.

דברנו דופי ולשון הרע ונבלות הפה וליצנות, דברנו בבית הכנסת בשעת התפלה, דברנו בשבת דבור של חול.

העוינו, התפללנו בלא כוונת הלב, התכבדנו בקלון חברינו, הלבננו פני חברינו ברבים, הוצאנו שם רע על החיים ועל המתים, הרהרנו הרהורים רעים ביום ובאנו לידי טומאה בלילה, השגנו גבול ריעינו.

והרשענו, והרבינו פשע לבלי חק.

זדנו, זנינו אחר ליבנו ועינינו, זלזלנו בכבוד התורה ובכבוד לומדיה, זכרנו שם שמים לבטלה.

חמסנו, חמדנו נשי ובתי חברינו, חנפנו לעושי רשע, חיללנו את שם קדשיך אויה לנו מיום הדין אויה לנו מיום התוכחה, חיללנו שבתות ומועדי קדשיך, חשדנו בכשרים.

טפלנו שקר ומרמה, טמאינו עצמינו, טמאינו רעיונינו, טלטלנו מוקצה ביום השבת, טעינו בהוראה.

יעצנו עצות רעות, ישבנו במושב לצים, ישננו בלא קריאת שמע.

כיחשנו, כעסנו בחול ובשבת וטרפה נפשינו באפינו, כינינו שם רע לרעינו, כלינו שנינו בהבלי העולם ולא זכרנו כי תביאנו במשפט על כל נעלם, כפרנו על כל התורה כולה.

לצנו, למדנו תורה שלא לשמה ושלא לקדושה וטהרה, לבשנו שעטנז שלא במתכוין.

מרדנו, מרדנו במלכות שמים, מרדנו במלכות בית דוד, מאסנו בבית המקדש ושלשתן אנחנו מבקשים, מלאינו פינו שחוק, מסרנו חברינו וממונם ביד גוי, מעלנו בחרם.

נאצנו, נאפנו, נשבענו לשוא ולשקר, נדרנו בעת צרה ולא שלמנו, נשבענו ולא קיימנו, נקמנו ונטרנו שנאה, נהנינו מן העולם הזה ומתענוגיו, נשתמשנו בכתר של תורה, נתננו יד לפושעים וחטאים.

סררנו, סוררים ומורים וזוללים וסובים היינו, סרנו ממשפטי צדקך, סרנו מאחריך.

עוינו, עברנו על מצות עשה ועל מצות לא תעשה, עברנו על דברי חכמים ותקנותיהם ועל תקנות הקהל ועל חרמי צבור, עינינו יתומים ואלמנות ואביוני עמך.

פשענו, פרקנו מעלינו עול מלכות שמים ועול יראת שמים, פגמנו בכ''ב אותיות תורתך ובשמותיך הקדושים בהרהור במחשבה בראיה בשמיעה ובקלא ובריחא בדבור ובמעשה, פרשנו מן הצבור.

צררנו, ציערנו אב ואם וחכמי ישראל, צללנו במים אדירים לבקש תאות יצרינו הרע.

קשינו עורף, קלקלנו דרכינו, קטפנו מלוח עלי שיח, קפצנו פי חכמים מהוכיח, קפצנו ידינו מליתן צדקה, קללנו את חברינו בשם, קבלנו לשון הרע, קלקלנו צנורות השפע והפכנו אותם לבורות נשברים אשר לא יכילו המים וגרמנו חילול שם קדשיך בגוים עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה, נשכבה בבושתנו ותכסנו כלימתנו כי עונותינו הטו אלה ופשעינו האריכו קיצנו, אוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם זה כמה ימים ושנים רבים ורעים.

רשענו, רדפנו אחר השררה, רבנו עם אדם חנם, רעים לשמים ורעים לבריות היינו, רימינו את רעינו.

שחתנו, שכחנו תורתך, שכחנו אלהותיך, שמחנו במפלת אויבינו, שמענו זלזול תלמידי חכמים ולא מיחינו, שבנו בתשובה ואחר כך חזרנו לסורינו הרע, שחתנו זרע קדש ובראנו משחית לחבל, בנים גדלנו ורוממנו והם פשעו בנו, גם בכנפינו נמצאו דם נפשות אביונים והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם, לבי לבי על חלליהם מעי מעי על הרוגיהם, אוי לרשע ר''ע כי גמול ידיו יעשה לו.

תעבנו כל איש תוכחת, תעינו ותעתענו, תקענו כפינו ולא קיימנו, ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו.




סדר תחנונים ומקראי קדש לומר אחר חזרת מנחת שובבי''ם

יט. ויאמר י''ג מדות ויתר הסדר כמו שנתבאר במשמרת החדש בס''ד, ואחר כך ירבו בסליחות כסדר הנזכר במשמרת החדש, אך ורק לפני הרחמים והסליחות יסדרו אלה מקראי קדש לעורר צדיק העליון חנון ורחום וצדיק.

ר''ת ג''פ שם יה''ו

י'רעם ה'ים ו'מלואו י'עלוץ ה'שדה ו'כל אשר בו. ה'וציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתירו צדיקי''ם כי תגמול עלי. ו'כל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדי''ק.

ר''ת שם אהי''ה

א'ור זרוע לצדי''ק ולישרי לב שמחה. ה'שלך על ה' יהבך והוא יכלכלך לא יתן לעולם מוט לצדי''ק. י'הוה צדיק קצץ עבות רשעים. ה'יטיבה ברצונך את ציו''ן תבנה חומות ירושלים.

ר''ת אמ''ת

א'מרו צדי''ק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו. מ'גדל עוז שם ה' בו ירוץ צדי''ק ונשגב. ת'אלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק בגאוה ובוז.

ר''ת אחה''ע

א'ורח לצדי''ק מישרים ישר מעגל צדי''ק תפלס. ח'נון ה' וצדי''ק ואלהינו מרחם. ה'בט לברית כי מלאו מחשכי ארץ נאות חמס. ע'יני ה' אל צדיקי''ם ואזניו אל שועתם.

ר''ת כח א'

כ'עבור סופה ואין רשע וצדי''ק יסוד עולם. ח'י ה' וברוך צורי וירום אלהי ישעי.

ר''ת כח ב'

כ'י אתה תברך צדי''ק ה' כצנה רצון תעטרנו. ח'גור חרבך על ירך גבור הודך והדרך.

ר''ת כח ג'

כ'י צדיק ה' צדקות אהב ישר יחזו פנימו. ח'סד ואמת נפגשו צד''ק ושלו''ם נשקו. ימינך ה' נאדרי בכ''ח ימינך ה' תרעץ אויב.

ר''ת שם ע''ב

י'הוה צדי''ק בקרבה לא יעשה עולה בבקר בבקר משפטו יתן לאור לא נעדר ולא יודע עול בושת. ו'יאמר אדם אך פרי לצדי''ק אך יש אלהים שופטים בארץ. ד'בר שקר ישנא צדי''ק ורשע יבאיש ויחפיר. ה'לוך ילך ובכה נושא משך הזר''ע בא יבא ברנה נושא אלמותיו. י'גמור נא ר''ע רשעים ותכונן צדיק ובוחן לבות וכליות אלהים צדי''ק. ו'עמך כולם צדיקי''ם לעולם ירשו אר''ץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר. י'עלוז שד''י וכל אשר בו אז ירננו כל עצי יער. ו'תשועת צדיקי''ם מה' מעוזם בעת צרה. ה'אל תמים דרכו אמר''ת ה' צרופה מגן הוא לכל החוסים בו. י'ושב בסתר עליון בצל שד''י יתלונן.

ר''ת שם חב''ו

ח'לצני ה' מאד''ם רע מאיש חמסים תנצרני. ב'רכות לראש צדי''ק ופי רשעים יכסה חמס. ו'צדיקי''ם ישמחו יעלצו לפני אלהים וישישו בשמחה.

ר''ת שם זצת''י

ז'רח בחשך אור לישרים חנון ורחום וצדי''ק. צ'דיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה. ת'מותת רשע רעה ושונאי צדי''ק יאשמו. י'שמחו השמים ותגל האר''ץ ירעם הים ומלואו.

ואחרי כן יצלח דברו ברחמים והסליחות עד תומו, וקדיש תתקבל ומזמור נ''א בבא אליו נתן הנביא ולמנצח אלהים יחננו וקדיש, ותענו וכו'.




סגולת המתנהג בקדושה ובעסק התורה קודם השינה

כ. ובלילות השובבי''ם אחר התענית לא ימלא בטנו בשר ויין בענין שיתגאה לבו ויצא שכרו בהפסדו, וגם כי המאכל מביא את השינה ואין השעה צריכה לכך אחר כי הוא עסוק בתקון פגם בריתו צריך להשביע עצמו מדברי תורה תחילה ואחר ישכב פן מחמת קנאה קנאין יפגעו בו לטמאו כי כך היא המדה בבא האיש הישראלי להתקדש עצמו שם הם רצים להדבק, ואם לא ינהג עצמו בקדושה יתירה ובחרב פיפיות בתורה ובקריאת שמע כדת וכשורה אפשר שיטמאוהו חס ושלום.

אכן נפש כי תשבע מדברי תורה לפני השינה לא תדבקהו הרעה כמו שאמרו בשני דברכות, אמר ר' יוחנן כל המשביע עצמו מדברי תורה ולן אין מבשרין אותו בשורות רעות שנאמר ושבע ילין בל יפקד ר''ע, ור''ע נקרא הפוגע בעון הזרע.



ק''ש על המטה מתקוני פגם הברית ודברי הזוהר בזה

כא. וכתב רבינו האור המופלא האר''י ז''ל, שתקון עון קלקלת הזרע הוא להמית אותם הגופים הנעשים לאותם הנשמות העשוקות ביד החיצונים ולהעלות אותם הנשמות למקומם על ידי כוונת קריאת שמע על מטתו בכל לילה, ויש אשר יעצור חיל להמית בסגולת כוונת הקריאת שמע אלף ומאה ועשרים וחמש בכל לילה כמו שאמרו בזוהר בלק דף רי''א בפסוק לא ישכב עד יאכל טרף, ר' אלעזר אמר מאי לא ישכב אלא בכל ליליא כד בר נש איהו אזיל בפקודי דמאריה לא שכיב על ערסיה עד דקטיל אלף ומאה ועשרים וחמש מאינון זיינין בישין דשריין עימיה, רבי אבא אמר אלף אינון דסטר שמאלא דכתיב יפול מצדך אלף כמה דכתיב יעלזו חסידים בכבוד וכו' רוממות אל בגרונם וכו' לעשות נקמה הדא הוא דכתיב לא ישכב עד יאכל טרף ודא הוא לעשות בהם משפט ע''כ.

ובקריאת שמע יש רמ''ח תיבות עם מה שאומר תחילה אל מלך נאמן והוא רמ''ח להרוג בהם המזיקים אשר ברא משחית לחבל על ידי טיפות קרי, וזהו סוד לא ישכב עד יאכל טר''ף כי בהרוג אותם המזיקין אז טורפים אותם הנשמות של הקדושה ומחזירים אותן למקומם.

והאיש הירא יהא זהיר כל הימים וביותר בימי השובבי''ם הנזכרים ונעשים לתקון פגם זה להיות קורא קריאת שמע על מטתו כסדר המסודר מהרב ז''ל, ואשר הוא משכיל בסתרי תורה חיובא רמיא עליה לעשות כוונים בה ככל אשר ביארנו בחלק הקודם.



סדר ק''ש על המטה לימי שובבי''ם ותפלה ע''ד הסוד

כב. וקודם הקריאת שמע יאמר בימי השובבי''ם הי''ג מדות כקורא בתורה וי''ג דמי אל כמוך, ואחר כך לגרש החיצונים יאמר הנוסח הזה.

כג. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו האל נוצר חס''ד לאלפי''ם, שיהא עתה עת רחמים ורצון לפניך ויומשך מתקונא תמינאה דדיקנא נוצר חס''ד שבו שם יו''ד ה''י וי''ו ה''י כמספר חס''ד שפע לתקונא תשיעאה דדיקנא לאלפים שבו שם אלף ה''ה יו''ד ה''ה שבצירוף עשר אותיותיו יעלה למספר אלף ה''י יו''ד ה''י כמספר אלפים, ומן השפע ההוא מעז יצא מתוק אד''ני אלה''ים שמות המתחילים באלפין התלויים בתקון לאלפים ויומתקו ש''ך ופ''ר דינין דזו''ן.

ובכן תשליך במצולות ים העליון לס''מ ולילית ונחש וכל המשחיתים אשר נבראו על ידינו ותמנע מרשעים אור יונקותם משמות הקדש אד''ני אלהי''ם, ובכח תקונא תליסר דדיקנא ונק''ה העולה קס''א אל''ף ה''י יו''ד ה''י וכמספר אלפים וכמספר אדני אלהים יעלו כל הנשמות וכל ניצוצות הקדושה שנתפזרו על ידינו בתוך הקליפות ויחזרו אל הקדושה כמשפט הראשון מנוקות מכל ר''ע.

ואת נפשותינו תטהר מכל החיצונים בל יגשו אלינו ובל יתאחזו בתפלתינו ובלימוד תורתינו בכח שילוב שני שמות אלהים אֵאֶלֵלֵהַהֵיֵיֶםַםַ עשר אותיותיהם עולים למספר יעקב וכן מספר נקודות הכסף שבהם והוא יצא לשטן לעומתן להכריתם כהכרת רשעים, ובכח שם יְאֶהַיִ היוצא מפסוק י'הוה א'ל ה'שטן י'גער כלה גרש תגרש עזוז המקטרגים צרים מושלים ברשע חייליהם והיו כלא היו, יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך ה' דוחה, למען יחלצון ידידיך הושיעה ימינך וענני, יהיו לרצון וכו', ויהי נועם ה' וכו'.

כד. וכבר ביארנו בחלק הקודם את היותר לפרט לילות השובבי''ם בתקון ראש המטה, ואשר יש איתו דבר ה' ישית מעייניו בו כי הוא משפר התקונים אשר ביאר רבינו הקדוש ז''ל בשער היחודים ע''ש ותעלוזנה כליותיך בשכיות חמדתי לנפש כי תשב''ע לבטא בשפתים.



בימי שובבי''ם יניח אבן תחת ראשו

כה. וכל ימי השובבי''ם יניח אבן תחת מראשותיו.

ויכוין לכוונת האבן שמספרה שם ב''ן אל''ף בין ב' הווי''ן שמספרו ג''ן.




אזהרה שלא יגע ברזל במטתו בעת השינה

כו. ויזהר שלא יגע במטתו שום ברזל וכל שכן שלא ישא עליו שום ברזל בשוכבו על מטתו.



סגולת הקם באשמורת ועוסק בתורה לתקן פגם הברית

כז. ואשר לא נוסה באלה בשאר הימים לקום לראש אשמורות, הנה הימים האלה הנזכרים ונעשים לתקון פגם הברית לו בכח יגבר איש לקדם אשמורות לעסוק בתורה, וישתדל לחבר לילה ביום על ידי התורה לעומת מה שהיה נרגן מפריד אלוף בהמשכת הטפה לחוץ.

ואל יתענג עצמו בשינה כל הלילה פן יטמאוהו חס ושלום כמ''ש הרשב''י ע''ה, בני נשא דמתענגי בשינתא דליליא נפקי מנייהו שידה ושידות, 21 ואם רע ומר עוזבו את ה' בשאר הימים הוזים שוכבים אוהבי לנום, עוד יגדל הכאב מאד בימי התקון כי מי בער בידו אחת יבנה ובידו השנית המקבות והגרזן לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס בניינו, והא למה זה דומה לנועל את ביתו לשומרו ונמצא אויבו ומבקש רעתו שמור בתוכו.



עיקר עסק התורה לקום באשמורת ולחבר לילה ביום

כח. כי על כל אלה איש התמים יהא זריז ונשכר ואם עסק בתורה ביום והוא שבע ממנה אין החיוב לו להאריך בתחלת הלילה בעסק התורה באופן שלא יוכל לקום באשמורת, והחכם עיניו בראשו ויכלכל דבריו במשפט שיעסוק בתורה ביום עד שישבע ובתחלת הלילה יעסוק בתורה גם כן כדי שתעלה הנשמה על ידי הבל התורה, אבל לא לשבעה כדי שלא יבטל מלקום באשמורת שהוא עיקר עסק התורה, ומה טובו ומה יופיו אם ינהג ככה כל הימים אשר אין לך מדה טובה הימנה כנודע מכמה מקומות בזוהר, ועל כל פנים לא יעבור מלעשותו בארבעים יום ימי השובבי''ם כפי שיעורו.



אזהרה על הזיווג בימות החול ובפרט בימי שובבי''ם

כט. ואשר הוא מתופשי התורה אשר לא שת לבו אל אזהרת רבי שמעון בזוהר דקאמר צדיק דקריב לאתתיה ביומין דחול גרים דאתעביד קדש חול וכו', הנה שומר הברית במעשה התשובה באלה הימים ראוי להסיחו מדעתו ולהתקדש עצמו בצדיק חי העולמים שלא להמשיכו בחול שלא לערב קדש בחול הפך מעשה תשובתו, ועיין מה שכתבנו באריכות בפרט זה בפרקי שבת.

אך ורק לא נאמרו כל השיעורים הללו אלא ליראי ה' וחושבי שמו שתמיד יראת ה' על פניהם ואינן מסיחין את דעתם תמיד כל היום ממעשה תשובתם ויצרם מסור בידם, והכל לפי מה שהוא אדם ואשר ירגיש בעצמו פן חס ושלום יצא הפסדו בשכרו.



שבח המשכים לביהכנ''ס וסגולתו לתקון פגם הברית

ל. ואשר לא נוסה להיות ממשכימי בבקר בבית הכנסת ביתר הימים, בימים האלה יחזיק במעוז מנהג זה להיות משכים ראשון לבית הכנסת אשר גם זה מפרט תיקון פגם הברית להיות זהיר בכל מדות שמנו חכמים שאיש הישראלי נקרא בהם צדיק שהם אחוזות במדת צדיק חי העולמים, והמשכים להיות ראשון בבית הכנסת הוא עומד במדריגה דצדיק כמו שאמרו בזוהר פרשת תרומה, תא חזי ההוא קדמאה דאשתכח בבית כנישתא ואוריך בבי כנישתא זכאה חולקיה דאיהו קיימא בדרגא דצדיק בהדיה דשכינתא ודא איהו ומשחרי ימצאונני דא סליק בסליקו עילאה ע''כ.

וכבר יסד אחד מהחברים שבוניציא 22 שיר מיוסד על מעלת הקודם לבית הכנסת ופרטי סודיו להיות כל איש שורר אותו לראש אשמורות, ומה טובו ומה יופיו של עושה אלה לא יתן לעולם מוט לצדיק.



מתקוני העון ליתן צדקה באמירת ויברך דוד או להיות גבאי צדקה

לא. וכתב הרב ז''ל שבכל יום ויום יכוין לתת פרוטה אחת לצדקה בויברך דוד כשיאמר ואתה מושל בכ''ל שהוא מדת הצדיק והוא תקון חשוב לתקון פגם הברית ולפדות נפשו מתוך הקליפות, ובפרט אם יזכה להיות גבאי צדקה שהוא נאחז בשבח הצדיק כמו שאמרו בזוהר פרשת ויגש דף ר''ח זה לשונו, פזר נתן לאביונים דא צדיק צדקתו עומדת לעד דא כנסת ישראל וכו' ותא חזי מלכות שמים איהו בי מקדשא לקיימא כל מסכנין בגו צלאה דשרותא דשכינתא וצדיק דא אקרי גבאי צדקה למיחן ולמיזן לכלא דכתיב פזר נתן לאביונים בגין כך גבאי צדקה נטלין אגרא לקבל כלא ע''כ.



יזהר בקיום הנרמז בנוטריקון תיבת צדק''ה

לב. ואיש התמים יחזיק במעוז מנהג זה ביתר הימים וביותר באלה הימים, ואשר לא תשיג ידו לא לזה ולא לזה ידרוש יום יום לעשות עצמו צדיק ויעשה צד''קה רוחנית כמו שפירשו חכמי הזוהר, צ' תשעים אמנים, ד' ארבע קדושות, ק' מאה ברכות, ה' חמשה חומשי תורה, ובתקונים פירשו במקום אחר כי י' מצדיק הם י' קדישין שצריך לענות מידי יום ביומו.



מתקוני העון לסמוך גאולה לתפלה

לג. וגם יהא נזהר בתפלתו לסמוך גאו''לה לתפלה לסוד הייחוד לעומת הריוח ששם בין הדבקים בעון פשעו, ולהיות רגיל להיות כל תפלותיו בדמעות שליש באלה הימים כמו שביארנו למעלה שהוא תיקון חשוב לפרט זה עיין שם.



כוונה ע''ד הסוד בברכת תקע בשופר לתקון פגם הברית

לד. וכתב הרב ז''ל שבכל התפלות יכוין בברכת תקע בשופר בשם היוצא מג' תיבות יח'ד מארב'ע כנפו'ת והוא שם חב''ו היוצא מר''ת ח'יל ב'לע ו'יקיאנו, ויכוין אות הח' בנקוד שבא פתח והב' בנקוד צירי והוא''ו בנקוד שורק אשר השם עם נקודותיו המה יעלו למספר שם ע''ב על תיקון שז''ל שעיקר פגימתו בשם ע''ב, וראוי להיות כל איש מעתיר שם בדמע לב שתקיא הקליפה ניצוצות קריו שנבלעו בה בכח שם זה ושם הוי''ה ב''ה, ויכוין הוי''ה אחת עם שם זה בנקוד היוד שבא והה' צירי והוא''ו פתח והה' שבא, ויכוין בין י''ה לו''ה שבו שם חב''ו הנזכר, ובאומרו בא''י מקבץ נדחי כו' ישלב בהויה ההיא שם חב''ו נקוד הנזכר, ויהיה כוונתו באמרו מקבץ נדחי לניצוצות קריו שהם נדחים שיקבצם הקדוש ברוך הוא בכח מספר נדח''י שהוא ע''ב.

לה. ובימי השובבי''ם יכוין לשם המחשבה שהוא טפטפ''יה ועמו שם כו''זו, וביום ראשון יכוין ע''ל צב''א, וביום שני יכוין הויה בנקוד אל חי יֵהַוֵהַ ובעל מג''ן, וביום שלישי וביום רביעי יכוין צ''וה פח''ד, וביום חמישי יכוין ע''ל מג''ן, וביום שישי יכוין על צבא, ויצרף עוד אל כוונה זו בכל יום שם המרגלא והאות שממנה הוא מאיר ועולמות בי''ע כל יום העולם השולט ביום ההוא.




בחומר פגם הגורם ברכה לבטלה

לו. ויהא זהיר מאד שלא לבא לידי ברכה לבטלה באשר הוא יתן מום בצדיק מעיין הברכות להשפיע החוצה חס ושלום כנודע בסוד לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא כמו שאמרו בזוהר פרשת יתרו ופוגם מאד למעשה תשובתו באלה הימים, וכן שלא יגרום לאחרים בעון ברכות לבטלה כגון שאין תשעה בבית הכנסת בחזרת התפלה שיענו אמן על בלתי ענות הוא, או החוזר התפלה ואיננו פונה אם יש שם תשעה שיענו אמן באמת כדינו לדעת על מה עונים והמה ברכות לבטלה וכבר הארכנו בפרט זה בחלק הקודם.



פסוקים לומר אחר תפלות ימי השובבי''ם

לז. ובכל יום מימי השובבי''ם אחר שלש תפלותיו יאמר פסוק, ואתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שביים ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד, אתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' כי אתך אני כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שמה ואותך לא אעשה כלה ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך.

ויכוין ואת זרעך מארץ שביים על הטפות ניצוצות קריו העשוקים בקליפה שישובו ממות לחיים, ויש בפסוק ראשון כ''ב תיבות לעומת כ''ב אותיות התורה ובפסוק השני כ''ז לעומת אל''ף בי''ת עם אותיות מנצפ''ך ובכללותן הם מ''ט, ותכוין להוציא על ידי זה הניצוצות שנפלו במ''ט שערי טומאה ולהביאן למ''ט שערי קדושה.

ואחר כך יאמר פסוק, האל תמים דרכו אמרת ה' צרופה מגן הוא לכל החוסים בו, ובו יש י''א תיבות לאכפיא י''א קליפין ומה שהיתה המלכות מאר''ת תשוב להיות אמר''ת.




סגולת העסק בסתרי תורה בימי שובבי''ם ליודעי סוד

לח. ובימים אלו אם הוא בעל סתרי תורה יהיה רוב לימודו בסתרי תורה ויגלה סודי התורה למי שהוא צדיק וירא שמים שאמרו בתקונים ז''ל, מאן דמגלי לצדיקייא גרם לצדיק לאנהרא ברזין דאורייתא ולשכינתא דאור רז אתקרי ובההוא זמנא והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ע''כ, וכבר ביארנו למעלה סדר הלימוד לימים אלו בזוהר ובתקונים ע''ש.



מנהג קדמונים לילך לברית בימי שובבי''ם, ולהרבות שלום בעולם

לט. ומנהג חסידים להיות רודפים במשך הימים האלה ביותר ללכת לברית מילה סוד ה' ליראיו, ואף גם זאת מתחזקים ביותר לדרוש אחר השלום אשר גם הוא מתפארת התקונים לפגם הברית כי כאשר היה נרגן מפריד של''ום הבי''ת כן יקדש לתווך השלום בין איש לאשתו ובין אדם לחבירו.



סגולת ההתבודדות והשתיקה לתקון פגם הברית

מ. ואנכי נהגתי במשך ימי השובבי''ם להתבודד בחדרי ולמעט בשיחת חולין כל האפשר כי שומר הברית הוא מדת השתיקה, כאשר ידעת שברית הלשון מכוון נגד ברית המעור ובהשמר הלשון ברית המעור נשמר מאיליו, וזה סוד נצור לשונך מר''ע כמו שביאר החסיד בשער הקדושה באורך, והחברה במקום בני אדם שוחה עמוקה פי זרות.



עיקר פגם הברית תלוי בשמירת העינים

מא. וכן לענין התבודדות הוא שורש גדול לקדושת המחשבות כי כל זמן שאדם טרוד לצאת ולבא ברחובות קריה לא יוכל לקדש מחשבותיו ולא ימנע מלשון הרע ומכעס או לפחות יחטא בראות העין, ומעיקר תיקון אות הברית כתב הרב בשער הקדושה שהוא להיות שח עינים, כי על ידי ראיית העין נפגם הברית כמו שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ליבא ועינא תרי סרסוסי דעבירה, וכשהעין הוא פגום נקרא ר''ע עין שבא לידי ר''ע על ידי פגם הראיה.



דברי חז''ל בחומר איסור המסתכל בנשים

מב. ואמרו חכמים, ונשמרת מכל דבר רע שלא יסתכל באשה נאה ואפילו פנויה ובאשת איש אפילו מכוערת ולא בבגדי צבע אשה אפילו שטוחים על הכותל במכיר בעליהן ולא בבהמה ועוף בשעה שנזקקין זה לזה, ואמרו אפילו מלא עינים כמלאך המות יעצים עיניו ולא יסתכל.

ורשב''י פירש 23 אזהרת אל תפנו אל האלילים על הסתכלות בנשים שהמסתכל בהן עושה עצמו אלהי מסכה ומכניס רוח הטומאה בקרבו, וביותר אם האשה ההיא בנדתה שממשיך על עצמו מאותה הטומאה אשר עליה כי על כן נאמר אחורי ארי ולא אחורי אשה, 24 גם אמרו 25 המרצה מעות מידו ליד האשה כדי להסתכל בה אפילו הוא כמשה רבינו עליו השלום לא ינקה מדינה של גיהנם שנאמר יד ליד לא ינקה רע.

ובודאי שהיצר הרע מפתהו לאדם בהתר לאמר לו הלא אינך עושה רע בהסתכלותך כי אין כוונתך לזון עיניך רק להכיר האשה ההיא, אכן הבעל נפש יחוש עצמו ויעשה גדר וסייג לעצמו ויתן עיניו ולבו לאמר, הרי שמשון גבור שבגבורים, גם חסיד שבחסידים דוד המלך עליו השלום, חכם שבחכמים שלמה המלך עליו השלום נכשלו באשה.



עונשין המגיעין לאדם אחר מותו על פגם העינים

מג. ובזוהר פרשת פקודי אמרו שיש ממונה אחד הנקרא פתו''ת על שם שהוא מפתה לבני אדם להסתכל ולראות במה שאינו צריך לו בכמה מיני נאופין וזנונין, ולאחר מיתת האדם כשנקבר בקבר בא הממונה ההוא ומחזיר לאדם נשמתו ואחר כך בא אליו באכזריות ומשבר עיניו ודן את האדם ביסורין קשים ומרים.

מד. ורבינו הקדוש האר''י ז''ל הגיד כי יש עוף קטן הנקרא בתורה ראה ונקראת כך על שם שרואה מרחוק, ועל עוף זה הגידו חכמים שנקרא כן על שם שרואה מרחוק ומזנה בראייתה, ולכן העונש אל האדם המסתכל בנשים תגולגל נשמתו בעוף זה מדה כנגד מדה וסובל שם צער רב, וזהו סוד אומרם בשני דנדרים, 26 רבי אחא בר יאשיה אומר כל הצופה בנשים סוף בא לידי עבירה, כלומר אף אם ראית שלא נכשל בעבירה בפועל כאן, סוף בסוד הגלגול בא לידי עבירה להיות מזנה בעיניו בעוף הנזכר.



מעשה בר' מתיא בן חרש שסימא את עיניו

מה. ומפני היות פגם הראיה גדול כל כך כמו שביארנו מצינו במדרש שתקע רבי מתיא בן חרש מסמרים בעיניו כדי שלא יכשל כמו שאמרו באגדה 27 בפסוק בן פורת יוסף, מעשה ברבי מתיא בן חרש שהיה יושב בבית המדרש ועוסק בתורה והיה זיו פניו דומות לחמה וקלסתר פניו דומות למלאכי השרת שמימיו לא נשא עיניו לאשה בעולם, פעם אחת עבר שטן לפניו ונתקנא בו אמר אפשר אדם כמו זה לא חטא.

אמר לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם רבי מתיא בן חרש מה הוא לפניך, אמר ליה צדיק גמור הוא, אמר לפניו תן לי רשות ואסיתנו אמר ליה אין אתה יכול לו, אף על פי כן לך, נדמה לו כאשה יפה שלא היתה כדמותה בעולם מימות נעמה אחות תובל קין שטעו בה מלאכי השרת, עמד לפניו כיון שראה אותה הפך פניו ונתנה לאחריו, שוב בא ועמד לו על צד שמאלו הפך פניו לצד ימין והיתה מתהפכת לו מכל צד אמר מתיירא אני שמא יתגבר עלי יצה''ר ויחטיאני.

מה עשה אותו צדיק קרא לאותו תלמיד שהיה משרת לפניו אמר לו הבא לי אש ומסמר הביא לו מסמרין ונתנן בעיניו, כיון שראה השטן כך נזדעזע ונפל לאחריו, באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא לרפאל אמר לו לך לרפא את ר' מתיא בן חרש, בא ועמד לפניו אמר לו מי אתה, אמר לו אני רפאל ששלחני הקדוש ברוך הוא לרפא את עיניך, אמר לו הניחני מה שהיה היה, חזר לפני הקדוש ברוך הוא אמר לו רבונו של עולם כך וכך אמר לי רבי מתיא, אמר לו לך ואמור לו אני ערב שלא ישלוט בו יצה''ר מיד רפא אותו, מכאן אמרו חכמים כל שאינו צופה בנשים אין יצה''ר שולט בו עכ''ל.



אזהרה שלא ירבה שיחה עם האשה

מו. וגם בכלל זה הדבור עם האשה גורם שתדבקהו הרע''ה ויטמאוהו כמו שפירש החסיד בשער הקדושה שזהו סוד אומרו אל תרבה שיחה עם האשה וכו' כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה גורם רע''ה לעצמו, שרוצה לומר שמושך הלילית הנקרא רעה לטמאו וסופו יורש גיהנם לעכל הרע ההוא הנדבק בו.

ובענין מה נקרא ריבוי שיחה עם האשה החמירו בחמישי דערובין 28 ז''ל, רבי יוסי הגלילי הוה אזיל בארחא אשכחה לברוריה אמר לה באיזה דרך נלך ללוד אמרה ליה גלילי שוטה כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האשה היה לך לומר באיזו ללוד ע''כ.



יזהר בהרחקות שגזרו באשתו נדה וכ''ש באשת איש

מז. ומכאן ידין הירא אלהים למעט הדבור באשה כל האפשר ביתר הימים וביותר במשך ימי תשובת השובבי''ם, ובפרט באשתו נדה שצריך למעט בה הדבור ביותר וכמו שאמרו ברבה פרשת נשא, הרי הוא אומר ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב יכול יחבקנה וידבר עמה דברים בטלים תלמוד לומר לא תקרב וכו'.

וכמו שצריך ליזהר מלהרבות הדבור עמה כן צריך להזהר בתקנת חכמים שלא יאכל עמה בקערה אחת אף אם רבים בני הבית עמם ושאר פרטי דינין המבוארים בהלכות נדה, כי בעוברו אחת מכל אלה מושך הטומאה אשר באשתו עליו ותדבקהו הרע''ה חס ושלום.

וכל מה שאסרו חכמים באשתו נדה אסור באשת איש מקל וחומר, ומה אשתו נדה שמותרת ביחוד אסור בנגיעה אשת איש שאסורה ביחוד לא כל שכן שיהא אסור לנגוע בה ולאכול עמה בקערה אחת או לקבל מידה לידו ועל כן נאמר לא ינקה כל הנוגע בה.



מעלת ההתבודדות בימי התשובה ובפרט לתלמידי חכמים

מח. אשר על כן איש התמים יבחר לו הא זו היא דרך ישרה לאהוב את ההתבודדות ולמאוס בחברת אנשים, ואף בביתו ייחד לו חדר בפני עצמו להתבודד שם אם אפשר לו כל הימים ואם לאו לא יעבור מעשות כסדר הזה בכל ימי תשובה כאמור, והתלמידי חכמים צריכין אזהרה ביותר כי החיצונים רוצים להדבק בהם וכל איזה צד שימצאו לידבק מיד דבוקים בהם ויטמאו אותם ובנגעי''ם עונם חס ושלום, וזה בכל הימים וכל שכן בזמן ביעורם במעשה התשובה בימי השובבי''ם כי תבער אש קנאתם להתגרות בהם יותר כנודע.



יהדר להיות סנדק בימי שובבי''ם לתקון פגם הברית

מט. ואדוני אבי מורי ז''ל היה מהדר במשך ימי השובבי''ם להיות סנדק על כל פנים פעם אחת בתוך זמן זה, ולא יעבור מפני כל כופר כי הוא תקון נפלא להיות הילד הנימול על הברכים ועל השוקיים לכפר מאשר חטא בירכיו ולו יחם לו עם פלונית הרשעה.



גידול יתומים מתקוני פגם הברית, ואזהרה למקיים המצוות בדרך עראי

נ. ואף גם מעולם לא זז מלגדל יתומים בתוך ביתו בסוד יוסף י'פה ת'ואר ו'יפה מ'ראה ראשי תיבות ית''ום תקון לפגם מדת הצדיק, אף הוא היה מתכוין לחמם עצמו בעשותו מצוות הבאות לידו בעסק רב וביותר בלישת המצות לפסח כמו שכתב הרב ז''ל, ואמר כי מי שהמצוות הן עראי בידו קרוב להיות טמא נזרו כדכתיב ואם תלכו עמי בקרי שתעשו המצוות באקראי ובמקרה אף אני אלך עמכם בחמת קרי.



אזהרה להדריך בניו כלאחר יד על הקדושה

נא. ותמיד היה פוקד עלינו טרם נשכב ובקול הרעים קול הלילה לאמר, ר' יהושע בן לוי 29 לייט אמאן דשכיב אפרקדן וכיוצא באלה הדברים, ומה טובו ומה יופיו לאב אשר אלה לו להדריך את בניו מקטנותם בדרך הישר לא יכשלו בה ולהיות עיניו פקוחות עליהם כשיגדלו לשומרם כאשר שמרם בשמונת ימי המילה לבל יכשלו בעון פגם שז''ל, אשר הן רבים בנים משחיתים באין מבין וכסוס כפרד אין הבין גודל פגם הוצאת שז''ל הגדילו עוונות עד לשמים, והקולר תלוי בצואר אביהם שהיה לו להודיעם כלאחר יד עונשן של דברים וחומר שבם טרם יבואו להטמע ברשת מחנה הקליפה.



תוכחה למעכבים נישואי בניהם בשביל ממון וכדומה

נב. ובכן אשרי בניו אחריו זרע קדש ברוכי ה' להשיאן מיד אשה באופן שלא יטעמו טעם חטא, ואשר איננו משגיח על בניו בענין זה אין ספק כי אלהים שופט ופוקד עונות הבנים על האבות ויומתו אבות על בנים כמ''ש.

ומאנה הנחם נפשי על עון אבות על בנים בענין נישואיהם, ורבו הדעות מזוהמות אשר ימנעו עצמם להשיא אשה לא מחפצם ורצונם אלא מרצון אבותיהם וקרוביהם שהם כפופין להם ואינן רוצים להשיאן עד שימצאו מנה הראויה בעושר וכבוד, ויש אשר יניחו מצותם לפי שיש להם אחים או אחיות גדולות מהם ולא יעשה כן במקומן להשיא האח הקטן לפני הגדול, ויש אשר רצונם לעשות חפץ ה' לישא אשה לקיים מצות בוראו אבל חוששין שלא יאמרו עליהם שתובעים בפיהם דבר שאפילו קל שבקלים לא יבטא בשפתים, וכאלה רבות איתם לעכב נישואיהם על דבר מה בענין שטרי פסיקתם ומוהר ומתן.

נג. אויה להם אהה עליהם ונוח להם שתתהפך שילייתם על פניהם אשר בחרו להיות מנודים לשמים ובושו מבשר ודם רימה ותולעה ולא נכלמו מכל אשר הם עושים בנים משחיתים מצדם אלף ורבבה מימינם, שם הרגיעה לילית איתם ומצאה לה מנוח כל זמן שפנויים בלא אשה.

וכבר אמרו 30 ז''ל, דמשמונה עשרה ועד עשרים ממתינים לאדם בשמים וכיון שעבר עשרים שנה ולא נשא מכריזים עליו שהוא מנודה, והגזימו הרבה בזה בגמרא ואמרו 31 שכל מי שאינו עוסק בפריה ורביה ממעט את הדמות וכאילו שופך דמים וגורם לשכינה שתסתלק מישראל.



מעיקרי תקון פגם הברית לישא אשה בבחרותו

נד. ומעיקרי התקונים לאות הברית הוא להשתדל לישא אשה בבחרותו כמו שאמרו בזוהר פרשת לך לך 32 ז''ל, תניא בכל זמנא דאתרשים בר נש בהאי רישומא קדישא דהאי את מיניה חמי לקודשא בריך הוא ממש ונשמתא קדישא אתאחיד ביה ואי לא זכי דלא נטיר האי את מה כתיב מנשמת אלוה יאבדו דהא רשימא דקודשא בריך הוא לא אתנטיר ואי זכי דנטיר לה שכינתא לא אתפרשא מיניה ואימתי מתקיימא ביה כד אתנסיב והאי את עאל באתריה ע''כ.

והאיש החרד אל דבר ה' אל יפן אל הכסף ולא למנהג הגיהנם שבאנשי עירו וישתדל לישא אשה קודם שיבא לידי חטא, ואם הוא פגם ולא יכול לתקן את עצמו בעת הראוי, אם יזכהו האל לבן ישתדל להשיאו אשה קודם שיבא לידי חטא, ובפרט בדור הזה צריך האדם להרחיק את בנו ולשומרו מכל דבר שאפשר שיבא לידי הרהור חטא קודם שישא אשה ואשרי בניו אחריו.



אזהרה על הטבילה בפרט בימי שובבי''ם וסגולתה לתקון פגם הברית

נה. ומתקוני עון אות הברית כל הימים וביותר בימי השובבי''ם לטבול במקוה מ' סאה כדי לטהר את עצמו מטומאה החיצונית הארורה, ואף מי שמקל בטבילה לענין הזווג בשאר הימים אין ראוי להקל בקרב ימי תשובת השובבי''ם, וכל שכן אם אירע לו מקרה אשר לא טהור שלא יגש לעשות תקון תעניות אלו עוד טומאתו בו חס ושלום כי יוסיף תת כח לחיצונית אשר עליו וכמ''ש הרשב''י בזוהר פרשת בראשית, 33 ובגין דבעל קרי אתי מסטרא דרוח מסאבא בעי לאסחאה מיניה לאתדכאה מיניה והא אוקמוה חברייא וכו', ולעיל מזה העסק בענין נעמה אימא דשידין שמצידה באים כל אותם העושים לבני אדם קריין.

ולכך הבעל נפש יחוס על נפשו להוציא צרעת ממארת זו מעליו מהרה חושה אל יעמוד, ואם אי אפשר לו בארבעים סאה ישתדל להטיל עליו תשעה קבין, ואם אפילו זה אי אפשר יעשה תקון קידוש ידים אשר כתבנו בפ''ג דשבת, ועל כל פנים ירחץ מקום הטינוף ולא יחשוב בדברי תורה עד שישפשף ירכותיו במים לכבוד התורה והתפלה.

נו. ואמרו חכמים בעונש מי שאינו נזהר בזה זה לשונם בפרשת הזב, 34 ראה אדם קרי חייב טבילה אמר מי רואה אותי אין בכך כלום העבירו מנגד עיניו שוב ראה קרי אמר מי רואה אותי וכו' שלש פעמים עבר על מה שכתוב פעמים שלש עם גבר שהוא נעשה זב מתחלת דרכיו שנאמר איש איש כי יהיה זב מה תלמוד לומר איש למקרה לילה אם חזר ועשה תשובה מרפאין אותו ואם לאו הרי הוא בחזקתו עד יום מותו שנאמר וזאת תהיה טומאתו בזובו עכ''ל.



סגולת הטבילה בצונן לתקון פגם הברית

נז. וצריך שיזהר בכל דיני החציצה, וכל עוד שיהיה במים קרים טפי עדיף שלעון קלקלת הזרע צריך שיהיו קרים באותה מדה עצמה הוא חימם עצמו בעבירה יקרר עצמו, ובמעלת הטבילה הארכנו בפרקי שבת ע''ש.



מתקוני אות הברית להזהר באות שבת ויו''ט ואות תפילין

נח. עוד מתקוני אות ברית להיות כל איש זהיר באות שבת ואות יום טוב וגם התפילין שנקראים אות, ובכל מקום הקישם הרשב''י אות ברית לאות שבת ואות יום טוב ותפילין, וביותר צריך להזהר בשמירת שבת שהוא תקון נפלא לעון זה שהוא דומה בדברים הרבה לאות ברית וכמו שאמרו בזוהר, 35 זכור את יום השבת לקדשו דא איהו רזא דברית קדישא וכו' ע''ש באורך.

ואשר בשאר שבתות השנה לו רגל על לשונו ברוב דברים שוחה עמוקה פי זרות, לפחות בימי תשובת השובבי''ם הנזכרים ונעשים ברזא דברית קדישא יקדש דבורו כל האפשר ולא יחלל ברית ה' הפך מעשה תשובתו חס ושלום, ועיקר לימודו בקרב שבתות אלה יקבע בסדר התקונים ואם בא בסוד ה' ישתדל לחדש חידושים בקריאתו בם.

נט. וכן לקיים מצות עונג שבת כמו שאמרו בתקונים תקון כ''ד, וצריך לקיימא ביה ענג דאיהו צדיק דנפיק מעדן דאיהי בינה עלמא דאתי להשקות דא שכינתא תתאה ונהרא איהו ו' דנפיק מן יה ואזיל ת''ק שנין דאינון ה' ספירן ומטי לצדיק לאשקאה מיניה גנתא דאיהו ה' ועל כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו.

הנה הצגתי לפניך תקוני אות הברית כאשר באו בכמה ספרים, אכן כל אלו הם בחינות פרטיות הנוגעות למדת צדיק אבל צריך גם כן לתקן כל בחינות המדות לכל שיעור קומה מפני מה שביארנו בראש הפרק שפגם הברית נוגע בכל שיעור קומה.



י' הנהגות שעל ידם מתקן המדות העליונות

ס. וכתב החסיד בעל ראשית חכמה בשער הקדושה שינהג במדות אלה לתקן מדות העליונות, להיות רחמן ועניו כנגד הראשונה, יהיה חכם כנגד השניה, ויטהר מחשבותיו ובעל תשובה כנגד מדת הג', גומל חסדים כנגד המדה הד', גבור הכובש את יצרו כנגד מדת הה', בעל תורה לשמה ולקדם אשמורות כנגד מדת ו', יהיה מחזיק ידי לומדי התורה כנגד מדת הז' והח', שומר הברית כתקונו כנגד מדת הט', יכוין בכיסוי ציצית כתקונו וכשיעורו כנגד המדה הי', ועוד כמה פרטים הנוגעים לתקון מדות העליונות המובאים בחבורינו זה דבר בעתו.



שבח המתענים משבת לשבת ותוכחה לנמנעים מהן

סא. ואשרי מי שיוכל לקיים הסיגוף של הפסקה הגדולה כי בעשות אותה מתקן כל העולמות העליונים ומסלק מעליו כל כוחות הדין והגבורות וזוכה למדת הצדיק וראוי שתשרה עליו שכינה, וכל איש הירא אל יתברך בלבבו לאמר לא נאמרו כל השיעורים הללו אלא לאנשים הניגשים אל ה' כל הימים לא לאשר עסוק על המחיה ועל הכלכלה העלולה להביא לאדם אחר כך למעללים אשר לא טובים לשקר ולכזב ולדבר סרה, ומה בצע לסגף עצמי עתה בסיגוף הגדול הזה ואחר כך להוסיף על חטאתי פשע.

ותוהו פצו פיהם כי גם ביום הכפורים אנו צמים ומתוודים וביתר הימים ככלב שב על קיאו שבו איש איש ממלאכתו אשר המה עושים להתלכלך בכל דבר פשע וכי התחת זו לא יכפר ה' את עמו חלילה, הנה אלה השוגים נסעו ממדות המקום ולא השכילו מדת טובו יתברך אשר איננו דן את האדם אלא באשר הוא שם ואף כי גלוי וצפוי לפניו שאחר כך יוסיף לחטוא.



גדול כח התשובה להגן מנזקי התענית

סב. ואשר אמרו קצת מהם כי יש חשש סכנה בדבר, גם על זה הבל פצו פיהם שאם גדול כחה של תשובה להביא רפואה לעולם כמו שאמרו בשמיני דיומא 36 ולמדו מקרא ארפא משובותיכם כל שכן שתועיל תת כחה לשבים עצמם לבל יאונה להם כל רע.

ומעשה רב עינינו הרואות כמה מבעלי תשובה המסגפים עצמם בסיגופים רבים והם בריאים וחזקים שבח לאל יתברך, ואדרבה כמה בני אדם בריאים וחזקים מהתענג ומרוב כל כל ימיהם וחלו פתאום וימותו, וכמה מבעלי תשובה המורגלים בכמה דברים חוץ מן הטבע והמה בריאים וחזקים בעזר אלהי עליהם ואין החולי והבריאות כי אם בידו יתברך.



המתפאר במעשה תשובתו אין בכחה להגן מפגעי העולם

סג. ואולם אם ראה תראה מי שתש כחו ונחלה בעשותו אחת מכל אלה, אל תפן אל און לתלות הדבר במצות מעשה התשובה חס ושלום כי שומר מצוה לא ידע דבר רע בודאי, אלא יש לנו לתלות הדבר על עצמו אולי היה טובל ושרץ בידו באחת מפניות אשר לא טובות להתפאר ולפרסם חסידותו וכיוצא כי אז אין התשובה ההיא חשובה לפניו יתברך ואז בודאי אינו נמלט מפגעי העולם כדכתיב הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה כמו שכתב החסיד בשער התשובה, כי הנה היות האדם מסגף עצמו בסיגופים קשים כאלה הוא מסתלק מהיותו נוהג עצמו על פי הטבע כי נפסק ונחסר לחות השרשי, ואם לא יעשה הדבר כתקונו או להתפאר ולפרסם חסידותו אז הוא ישאר תחת הטבע והטבע אינו מסייעו ונמצא קרח מכאן ומכאן ולזה יזיק לו ויחלה חס ושלום.

אך דע באמת כי מצד המצוה עצמה בהיותה נעשית כתקונה לשוב אל ה' בחרטה גמורה וחלוטה ותהיה בלתי שום פניה לא יאונה לצדיק כל און והחוסה בה' יסובבנו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו.



המתכבד בחסידותו מנכין לו מזכויותיו

סד. ומה טובו ומה יופיו בעשותו כל אלה בהסתר רב כל האפשר שהמפרסמים עצמם במעשה תשובה נפלאה כזאת אי אפשר אם לא יכבדוהו ויפארוהו בני אדם, ואם יגיל וישמח לפי הכבוד וההנאה שיקבל על מעשיו מנכין ממעשיו.

וכתב רבינו יונה ע''ה, אל תתפאר משום דבר שעשית ואל תעמוד במקום שישבחוך פן יגבה לבך, ואם שמעת בני אדם ששבחוך דאג והצטער בדבר כי מחסרין חלקך לעתיד לבא, והסתר כל ענייני עבודתך מבני אדם כי אז יוכפל שכרך ותנצל מלעג הלועגים ובזה יוודע שאינך גונב דעת הבריות כי המגלה צדקתו כוונתו להללו בשערים ולהיות לראש ולבטוח בו בין הכסילים ותועי רוח כדי שיוכל למצוא חפצו מהם.

(א''ה, עיין בתשובת הלק''ט ח''א סי' קמ''ב ביאר הא דאמרו דאסור המתענה להראות עצמו לרבים שהוא מתענה, דהיינו דווקא כשאינו מתענה מפני תשובה כי אם לתקון נפשו אבל לתשובה שרי כדי שילמדו ממנו לשוב ע''כ).



תוכחה לפוטרים עצמן מהתעניות לגודל צדקתם

סה. ואיש התמים צדיק אל יראה עצמו בטוב לאמר כי איננו נצרך לפרט הסיגוף הגדול הזה, כי אף אם הוא צדיק תמים וחסיד בכל מעשיו לא יגיע לחצי שיעור של רבן של בעלי תשובה דוד המלך עליו השלום אשר רק שמץ דבר נמצא בו ובכל זאת לא שב ידו מהרבות בסיגופים מופלאים כאשר חכמים הגידו, וגם שהיה מבחרן של תלמידי חכמים וצרכי ישראל על שכמו העיד עליו הכתוב, ברכי כשלו מצום ובשרי כחש משמן, וכמה מעמודי עולם שהושחרו שיניהם מפני התעניות על דבר קל ואף כמה מהם שנסתכנו בנפשותם כמעשה דר' חייא בר אשי הנזכר בשילהי קדושין 37 עד שמת באותה מיתה ככל הכתוב למעלה.



נשמות משורש אחד סובלים ומתגלגלים זה על זה

סו. וכל שכן כשיסתכל בסוד הגלגול אשר ביאר רבינו הקדוש זלה''ה תסמר שער בשרו לתת אל לבו בכל פגמי העונות אשר אף אם לא פגם בם עתה בגלגול זה אולי הרבה אשמה על כל דבר פשע בגלגול אחר, והנשמות אשר המה משורש אחד לא די להם מה שסובלים עונשים זה על זה אלא גם צריכים לחזור ולהתגלגל או לבא בעיבור זה על זה, כי אף אם תקנו בעצמם כל הצריך להם לא יושלמו ויתוקנו עד יתוקן פגם אותם שבשרשן.



מעלת חסידי הדור המתנהגים בתשובה כדי להדריך ליתר העם

סז. כי על כן מנהג טוב להולכים בתמים לעשות ככל משפטי הסגופים והוידויים לכל עון ולכל חטאת אף שהכירו בעצמם וכל רואיהם יכירום שלא נמצא בהם שמץ דבר שנו וישנו שלשו וישלשו בתקוני פגמי העונות, ורבים מעמי הארץ מתיהדים איתם לשוב מדרכיהם הרעים בשאתם קל וחומר לאמר אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי קיר.

ואשרי העם שככה לו אנשים צדיקים חכמים וידועים להדריך את נחלת ה' בדרך הישרה מה טוב חלקם ומה נעים גורלם כי כללות כל עדת בני ישראל איש אחד נקראו, וכמו שבאיש שקצת איבריו מקוצצים שכל האיברים יצר להם בצרת השבורים ולא ישקטו עד עת מצא תרופה למחלתם כי גוף אחד המה, כמו כן בהיות בלתי כשרים בדור צריך שידאגו כל הכשרים להדריכם ולתקן ולסדר להם תקוני פגמי עונותיהם לתקן רוע מפעליהם כי אם כולם שבים בתשובה הם דבקים בשורשם העליון מה שאין כן בהעוותם אז טומאת העון נכנס בין שורשם וביניהם ופוסקים חיבורם כמו שנאמר עונותיכם היו מבדילים ביניכם וכו' ואז אינם עם אחד, אכן בהשיב חסידי הדור לאנשי דורם לשוב אל ה' אז ישוב הדביקות אל מקומו ונחשב הוא כמחזיר נשמות לפגרים מתים.



אופן קבלת תענית למתענה משבת לשבת

סח. כי על כל אלה הכל מיד ה' עלי השכיל לסדר סדר ההפסקה גדולה לתקון כל פגמי העוונות כאשר ביארתים בספר חמדת הלבבות ותהי זאת נחמתי ומנוח לנפשי אנכי והילדים אשר נתן לי ה', ואבאר לך פה קצת דינים המצטרכים לפרטי ההפסקות.

הנה לענין קבלת התענית הדרך הישר לא יכשלו בה הוא לקבלו יום יום וכאשר גמר יום ראשון בקדושה יקבל עליו עוד לילה ויום אחר כמו הקודם, אבל לא יקבל לעשות ו' ימים רצופים שמיד יעמוד עליו יצרו בכל יכלתו לבטלו מעבודתו, ואם יעשה האדם דבריו בהצנע וילך עם יצרו בעקבה כמעשה יעקב עם עשו יוכל ליקח את ברכתו מידו, וסימניך כן אזמרה שמך לעד לשלמי נדרי יום יום.



סדר הבדלה וסעודה רביעית למתענה משבת לשבת

סט. ולענין הבדלה במוצאי שבת ישמע הבדלה מאחרים, ואם אין אחרים אצלו יכול להבדיל בצנעה בשבת מבעוד יום אחר תפלת ערבית כמו שכתב בתרומת הדשן סימן קנ''ד, והוא הדין לענין כזית של סעודה רביעית.

(א''ה, אני שמעתי שמהר''ר דוד יצחקי ז''ל היה מנהגו לעשות סעודה רביעית במוצאי שבת ואחר כך היה מקבל עליו התענית, וכן שמעתי בשם רב אחד ז''ל שפעם אחת אמר למפסיקים, היום יום שלישי בשבת נשלם תקון הפגם אשר פגמתם שלא עשיתם סעודה רביעית).

וכן כתב הטור בהלכות שבת סי' רצ''ג לענין מי שהוא אנוס כגון שצריך להחשיך על התחום לדבר מצוה שיכול להתפלל של מוצאי שבת מפלג המנחה ולמעלה ולהבדיל מיד אבל לא יברך על הנר עד צאת הככבים.



דיני אמירת עננו בתעניות רצופים

ע. וצריך אתה לדעת עוד שאף שלפי דברי בעל הלבושים סימן תקס''ב שתענית רצופים עם הלילה הוא כיום אחד ארוך ואינו צריך להתפלל עננו אלא במנחת יום האחרון, היינו דוקא למי שקיבל עליו קבלה אחת לכולם שכיון שנדר אחד הם חשיבי כיום אחד ארוך, אבל לפי מ''ש שהנכון בכל תעניות רצופים לקבל אותם יום יום כולי עלמא מודו שיכול לומר עננו בכל יום.

עא. ואף שבשאר תעניות אין אומרים אותו רק במנחה היינו טעמא שאם יאמר אותו בשחרית איכא למיחש שמא יאחזנו בולמוס ונמצא שקרן בתפלתו, אכן בתענית רצופים לילה ויום מצי למימר עננו בכל תפלותיו דלא משקר הואיל וכבר הוא מעונה מימים הקודמים והכל כיום אחד נחשב לענין זה וזה פשוט.



אופן קבלת התענית בתעניות רצופים

עב. ולענין תענית ימי השובבי''ם אף שלפי הדין כיון שהם רצופים קבלה אחת סגי לכולם מכל מקום לפי מה שכתבנו הטוב והישר לקבלם יום יום, וכל שכן אם נוהג להתענות שני וחמישי כדרך שכתבנו למעלה דכיון שאינם רצופים שצריך קבלה לכל אחד ואחד, ואשר נהג להתענות אלה הארבעים יום תמיד אין צריכים קבלה.



הרגיל להתענות ימים רצופים אין רשאי למעטם בתעניות יום ולילה

עג. ואם קשה עליו עתה להתענות רצופים כמנהגו ורוצה להתענות שלשה ימים לילה ויום שנחשבים לארבעים לצאת ידי נדרו ולאכול ביתר הימים אינו רשאי וצריך להתענות הארבעים יום דלא גרע מאומר יום זה דאינו לוה ופורע, ואפילו למאן דאמר אפילו יום זה לוה ופורע הכא מודה שצריך לקיים נדרו, וכל שכן הארבעים יום שלפני יום הכפורים שמתענים לזכר עליית משה בהר שמי שנהג לעשותם שאין להם תשלומים בשנים או בשלשה ימים רצופים, ולא אמר רבינו האר''י ז''ל כל השיעורים הללו אלא במי שנתחייב לצום ארבעים יום מכח תשובה כדי להצטער אז משוינן האי צער להאי צער ועל כיוצא בזה דיבר הרב ז''ל.



שבח המתענה בריבוי צומות חלוק מהמתענה מעט בבת אחת

עד. ואף בזה לפי דעתינו טפי עדיף לצום ולהתענות הארבעים ימים זה אחר זה מלצום הכל בבת אחת בשני ימים או שלשה שבכל יום ויום כשהוא מעונה יהא נכנע לבו ועיניו תמיד אל ה', אכן מי שעליו להתענות בתורת נדר או מנהג כולי עלמא מודו שלא יצא זה בזה, ובפרט בענין ארבעים יום של השובבי''ם שכולם ימי שפר התקונים לפגם אות הברית ועיקר התקון לענות נפש במשך זמן קריאת פרשיות אלו משמות עד משפטים כמו שכתב הרב בשער הייחודים.



אזהרה שלא יכנסו לשבת כשהם מעונים

עה. וכבר כתבנו במשמרת החדש שאף שאמרו הלכה מתענה ומשלים היינו לומר שיתענה עד שקיעת החמה אבל כל שנכנס לתחום שבת שוב אינו רשאי להתענות, והמתענים תעניות אלו יזהרו שלא להכנס בשבת כשהם מעונים.



אזהרה לבעלי נפש שלא ימושו מתקוני השובבי''ם

עו. הנה עד פה הגיע ביאור משפט התקונין לימי השובבי''ם והוא לקט מאשר יצאתי בעקבי הראשונים נוחי נפש לרגל המלאכה אשר לפני לזכות את הרבים לא מנענו בר עם נבר דבר דבור על אופניו.

ואתה אחי קורא נעים ה' עמך גבור החיל, אם בעל נפש אתה אל תשכח ואל תט מאת אשר קריתי לפניך בשפר התקונים, הקץ אחי משינה זו וגול מעל לבך המסך אשר נסך עליך הקליפה וקרע סגור לבבך הערל לאשר ולקיים כאשר תוכל שאת, ועול תסבול ולא תבול ולא תקוץ בתוכחות, והתמד בתשובה שנה אחר שנה ואל תשכח כמה פעמים ניאצת את בוראך כי כל מעשיך ספורים וכתובים.

ובהכנעך בצום נפשך תכפר עון אשמה אשר הרתחת עצמך ובידך לגדל ולחזק לכל לשוב ולבנות אשר הרסת ולא חמלת, ובכח התקונים אשר תחזקנה ידיך בם בימים אלה ואף גם ביתר ימי השנה תזכה להיות מחשבותיך טהורים בתפלותיך ובלימודך ולהיות דבק עם קונך.

וכן אמרו בזוהר לך לך 38 שעל מדת הברית נאמר ואתם הדבקים בה' אלהיכם זה לשונו, וכלא תליא בהאי את ועל דא כתיב ומבשרי אחזה אלוה דא שלימותא דכלא מבשרי ממש מהאי את ממש ועל דא זכאין אינון ישראל דאחידן ביה בקודשא בריך הוא זכאין אינון בעלמא דין ובעלמא דאתי עלייהו כתיב ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום עכ''ל, ה' יזכנו להיות משומרי בריתו ועדותיו אמן סלה.



ציונים והערות לפרק ב

14. זוהר משפטים דף צ''ו ע''ב. 15) ברכות דף כ''ח ע''ב. 16) זוהר שמות דף כ' ע''א. 17) זוהר ויחי דף רכ''ג ע''א. 18) זוהר שמות דף י''ב ע''ב. 19) זוהר ויחי דף רכ''ט ע''ב. 20) ברכות דף ו' ע''ב. 21) זוהר בראשית דף י''ט ע''ב. 22) הוא פיוט שקיבל הרב המחבר בהיותו בונציה מתלמידו המובהק והמקובל ר' משה זכות, וברבות השנים הדפיסוהו בין פיוטי הרמ''ז בספר ''הן קול חדש''

{אמסטרדם תע''ב דף ג' ע''ב} וז''ל, א-ל האמץ רוחי כו' ובראשו נכתב כי נוסד על מעלת הקודם ראשון לבית הכנסת. 23) זוהר קדושים דף פ''ד ע''א. 24) ברכות דף ס''א ע''א. 25) שם. 26) נדרים דף כ' ע''א. 27) ילקו''ש ויחי רמז קס''א. 28) ערובין דף נ''ג ע''ב. 29) כ''ה הגירסא בתלמוד שלנו ובחמד''י דפו''ר נתחלף לאביי. 30) קדושין דף כ''ט ע''ב. 31) יבמות דף ס''ג ע''ב. 32) זוהר לך לך דף צ''ד ע''א. 33) זוהר בראשית דף נ''ה ע''א. 34) ילקו''ש ויקרא פט''ו רמז תקס''ט. 35) זוהר יתרו דף צ''ב ע''א. 36) יומא דף פ''ו ע''א. 37) קדושין דף פ''א ע''ב. 38) זוהר לך לך דף צ''ד ע''א.






פרק ג - ט''ו בשבט - למודי היום - דיני ברכות



ט''ו בשבט ר''ה לפירות האילן וסוד התקון הנעשה בו

א. יום ט''ו בשבט אף כי הוא מימי השובבי''ם אין בו תענית כי הוא ראש השנה לפירות האילן, ובתקון המעשה אשר יעשה היום על הפירות בו נעשה תקון צדיק חי העולמים בסוד הנזכר בזוהר בראשית, 39 ביומא תליתאה עבדא ארעא איבין מחילא דהאי צדיק דכתיב ויאמר אלהים תדשא הארץ וגו' עץ פרי דא עץ הדעת טוב ורע דאיהו עביד איבין ופירין עושה פרי דא צדיק יסוד דעלמא כו'.



ראוי להרבות פירות בט''ו בשבט ולומר עליהן שירות ותשבחות

ב. ומנהג טוב להולכים בתמים להרבות בפירות בעצם היום הזה ולומר דברי שירות ותשבחות עליהן כאשר הנהגתי לכל החברים אשר עמדי, ועם כי בדברי כתבי הרב זלה''ה לא נמצא מנהג זה מכל מקום לדעתי תקון נפלא הוא בנגלה ובנסתר.



טעם שהנהנה מהעוה''ז בלא ברכה נקרא גזלן

ג. כי הנה הובא בירושלמי פרק עשרה יוחסין ז''ל, ישמעו ענוים וישמחו אמר ר' איבון עתיד אדם לתת דין וחשבון על שראה מיני מגדים ולא אכל, רבי אלעזר הוה מצמצם פריטי למיכל בהון מכל מילי חדש ע''כ, וטעם הדבר שכשם שהנהנה מן העולם הזה בלא ברכה נקרא גזלן מפני שעל ידי הברכה גורם להמשיך שפע עליון על ידי כח הברכות והשר הממונה על אותו הפרי הוא מתמלא משפע זה כדי לגדל הפרי שנית, ולכן הנהנה בלא ברכה גזלן הוי כי אכל הבריה שהרוחניות היה שורה בה וכילה ומנע כח ההוא מן העולם והיה ראוי לו להמשיך ברכה מלמעלה, והכח הממונה על זה בטל וריק מאותו השפע שהיה בידו ולכן נקרא גזלן.



טעם שהנהנה מהעוה''ז בלא ברכה ה''ז גוזל אביו ואמו

ד. וגם אמר כאילו גוזל אביו ואמו, כי האוכל בכוונת הברכה של ברכת הנהנין מתקן ניצוצי נשמתו והניצוצות הנוגעים בנשמת אביו ואמו בסוד והוצאתי את בלעו מפי''ו כטעם חיל בלע ויקיאנו, ואם נהנה בלא ברכה הוא כאילו גוזל אביו ואמו מניצוצות השייכות לנשמתם והוא חבר לאיש משחית לפי שכל כוונת המשחית לגזול ניצוצות ולקולטם ולא להחזירם אל הקדושה, אשר זהו סוד כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם שהיא סוד הברכה המוציאה מהטומאה להקדושה ונבררת על ידי פי ה' בלעיסת ל''ב שינים אשר המה לעומת ל''ב פעמים אלהים הנאמרים במעשה בראשית כמו שביארנו בארוכה בתקון הסעודה בחלק הקודם ע''ש.



חומר הרואה פירות חדשים ואינו אוכל, וטעם אכילתן ביום זה

ה. ועונשים הללו גם המה ישנן למי שרואה מיני פירות ומגדים ומצטמק ורע לו ולא אכל ומנע טוב מבעליו ולא בירך עליהם, אשר הכח הממונה עליהן בטל וריק מצדו משפע עליון הבא על ידי הברכה, ואף גם גוזל אביו ואמו כי הואיל ולא אכל מהן לא הוציא ניצוצות דשייכי לנשמתם כאמור, ועל כן מטעם זה ר' אלעזר הוה מצמצם בפריטי למיכל בהון כל מיני פירות חדשות להרבות ברכות ולעשות התקון תכף ומיד ושלא להחמיץ המצוה, ולתקון הדבר הזה יאותה לנו בעצם היום הזה לאכול כל מיני פירות ולברך עליהן בכוונה זו כי חביבה מצוה בשעתה.



כל אילן ואילן רומז לדברים נעלמים, ועובדא דר' אבא מהזוהר

ו. ובזוהר פרשת שמות דף ט''ו ז''ל, אמר ר' יהודה מאי דכתיב גם את זה לעומת זה עשה האלהים כגוונא דרקיעא עבד קודשא בריך הוא בארעא וכולהו רמיזא למה דלעילא דכד הוה חמי רבי אבא חד אילנא דאיביה אתעביד עופא דפרח מניה הוה בכי ואמר אי הוו ידעין בני נשא למאי רמיזאן וכו' דאמר ר' יוסי אילנין אינון דאתחזי מינהון חכמתא כגון חרובא דקל פסתוקא וכדומה לון כולהו בחד רתיכא אתרכבו כל אינון דעבדין פירין ואינון רברבין בר מתפוחים רזא חדא אינון בר משבילין כו' דכל חד מאינון זוטרי בר מאזובא מאימא חדא אתילידו כל עשבין דארעא דאתמני עליהון רברבין תקיפין בשמיא כל חד וחד רזא בלחודוי כגוונא דלעילא וכו'.

הנה משם תתבונן כי אף על גב שהבורא יתברך שם משטרו בארץ ועל כל אחד מלאך ממונה עליו מכל מקום העיקר של כל אחד ואחד נאחז במדות העליונות וכמו שאמרו שם בזוהר 40 זה לשונו, מאי דכתיב אל גינת אגוז ירדתי אמר ליה תא חזי האי גנתא נפקא מעדן ודא היא שכינתא אגוז דא היא רתיכא קדישא דאינון ארבע רישין דנהרין ומתפרשין מגנתא כהאי אגוזא וכו', אשר ממנו נקח כי בכל עשב יהיה מותר מחברו בשורש שלו למעלה.



ביאור מהרח''ו בסוד ל' מיני פירות האילן ושינוי בריאתן זמ''ז

ז. ומהרח''ו זלה''ה ביאר שיש שלשים מיני פירות האילן, ובעולם הבריאה עשרה מהן לעומת עשר ספירות שלה ומפני שהם רחוקים מן הטומאה וקרובים לאצילות אין להן קליפה לא בפנים ולא בחוץ ונאכלין כמו שהן ואלו הן, ענבים תאנים תפוחים אתרוגים לימוני''ם אגסים חבושים תותים שורב''אש חרובין.

ועשרה מיני פירות הם בעולם היצירה והן סוד עשר ספירות דיצירה שהם בנונים בין עולם הבריאה ובין עולם העשיה שאינן קרובות לטומאה כמו עולם העשיה ולא רחוקים כמו עולם הבריאה ולכן גרעיני הזרע בתוך הפרי אינו נאכל לפי שאינן רכים כגרעינים שבתוך הפירות דבריאה ואלו הן, זיתים תמרים גודגניות שופאייפ''אש פרישקו''ש זירגואי''לאש משמיש''יש גינדא''ש אקאאני''ש נישפ''ולאש.

ועוד עשרה מיני פירות יש בעולם העשיה לעומת עשר ספירות שלה ולכן נאכל מה שבפנים ונזרק מה שבחוץ שקליפת הפרי היא מחיצה בינו ובין עולם התמורות כדי שלא יקבל טומאה וז''ס היצר הרע והקליפה דבוקה בנפש ואלו הן, רמונים אגוזים שקדים ערמונים לוזים הנקרא אלב''יאנאש אלונים הנקרא אלבי''וטאש בלע''ז פריסין פניוני''ש פסת''וקיש מאוזי''ז.

והנה העשרה מיני פירות דבריאה נתברר מהם כל הפסולת ונשארו כולן טוב ואילן סרק הוא להפך שהוא הכל רע שהכל הוא קליפה, וכנגד עשרה מיני פירות דיצירה שהמוח מלבר והקליפה מבפנים שהוא הגרעין שבתוכם כנגד זה בקליפה כשנצוץ הקדושה שנפל הוא גדול ולא יכלה הקליפה לסבול כל אותו האור בקרבה נכנסה הקליפה תוך הקדושה ונעשית הקדושה מקיף אליה.

וכנגד עשרה מיני פירות דעשיה שהמוח הוא מלגאו והקליפה חופפת עליו מבחוץ, כנגדן בקליפה כשלוקחת ניצוץ הקדושה בתוכה לחיות אליה והיא חופפת עליו מבחוץ כקליפה אל המוח ע''כ.

צא ולמד כי אין דבר גשמי פה למטה שאין דוגמתו למעלה כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם, ואשר המה בעולמות התחתונים המה צל העליונים כי אם לא היה מצל לא היה צל.



בסוד מ''ש ר''ה לפירות האילן

ח. ואבי ראה גם ראה נועם שיח סוד לשון הזהב אשר בחכמה דברו לאמר, ראש השנה לפירות האי''לן ולא אמרו לפירות האילנות, רמזו בחכמתם לאילנא קדישא אילנא דחיי וכמו שביארו גורי האר''י שכן אילן בגימטריא יאהדונה''י כמו שבא במכתבם בביאור מאמר הזוהר פרשת אחרי מות, ההוא אילנא רבא ותקיפא וכו' אילנא דנטע שורשוי באינון חיים ע''ש, וכן בכתבי רבינו הקדוש האר''י אילן במלואו גימטריא י''ב צירופי הוי''ות רמז על הת''ת אילנא דחיי שכולל בו י''ב צירופי הוי''ה כמו שאמרו בפרשת בשלח, תריסר תחומין וכו' סליקו באילנא קדישא רבא, וכן עוד שם במאמר ויבאו אלימה וכו' ואתתקף אילנא קדישא בי''ב תחומין וכו'.




תקון הברכות והלימוד בשורשן מעורר שפע בעליונים

ט. והענין כי כמו שהיום ראש השנה לפירות האילן לענין המעשרות דחשבינן להו שנה מט''ו בשבט דהואיל וירדו רוב גשמי שנה ועלה השרף באילנות ונמצאו פירות חונטים מעתה, כן דוגמתו למעלה ראש השנה לפירות האילן העליון להשפיע את שפעו הקדוש לפירותיו הם הם העולמות אשר מהם ישתלשל וירד פה למטה באילנות ועל משטרם, ומעשה ידינו כוננהו בכח סגולת התקון הזה הנעשה בעצם היום הזה בכח הברכות ואשר ילוה אליהם הגות סוד שורשן תתעוררנה בקומתם וצביונם למעלה.



סגולת עשיית התקון בט''ו בשבט לתקן פגם הברית

י. ונוסף גם הוא כי בשפר התקון הלז מעוות לו יוכל לתקון את פגם הברית אשר לא נאמנה בבריתו, והיה בעשותו התקון לעץ פרי מחץ מכתו ירפא בפגם הצדיק עושה פרי בצרוף סגולת הימים ההם הנזכרים ונעשים לתקון פגם הברית כמו שנתבאר בפרק א'.



לכוין באכילת הפירות לתקן חטא אדם הראשון

יא. ומורי ז''ל היה אומר לכוין באכילת פירותיהן לתקון חטא אדם הראשון אשר חטא בפירות האילן, כי אף כי כל ימי שנה כל כוונותינו לתקון זה מכל מקום חביבה מצוה בשעתה זה היום תחלה וראש לפירות האילן.



טעם שיש להגות קודם אכילת הפירות בסוד שרשן

יב. ואשר להיות כבר הודענו בכמה מקומות כי יש בכח הדבור להיות מעורר כח מדות העליונות להאירן באור מופלא יתר גדול מאד להשפיע שפע רצון ברכה ונדבה בכל העולמות, על כן נכון להגות לפני אכילת כל פרי ופרי בסוד שורשו הבא בספר הזוהר ובתקונים בקצת מהם לעורר שרשיהן למעלה וקודם הכל יהגו בסדר זה. 41



לימוד לט''ו בשבט קודם אכילת הפירות

יג. תורה, פרשת בראשית סימן א' פסוק ט' ויאמר אלהים יקוו המים עד פסוק י''ג ויהי ערב ויהי בקר יום שלישי, ואחר כך בפרשת עקב סימן ח' פסוק א' כל המצוה אשר אנכי מצוך היום וכו' עד פסוק י' על הארץ הטובה אשר נתן לך, ואחר כך פרשת בחקתי סימן כ''ו פ''ג עד פסוק י''ג ואולך אתכם קוממיות.

נביאים, יחזקאל סי' י''ז פסוק כ''ב כה אמר ה' אלהים ולקחתי אני מצמרת הארז וכו' עד דברתי ועשיתי שבסוף הסימן, ובסי' ל''ד פסוק כ''ב והושעתי לצאני וכו' עד נאום ה' אלהים שבסוף הסימן, ובסי' ל''ו פסוק כ''ז ואת רוחי אתן בקרבכם וכו' עד פסוק ל''ו דברתי ועשיתי, ובסי' מ''ז פסוק א' וישיבני אל פתח הבית והנה מים וכו' עד פסוק י''ב ועלהו לתרופה, ואחר כך ביואל סימן ב' פסוק י''ח ויקנא ה' לארצו וכו' עד סוף הסימן ואין עוד ולא יבושו עמי לעולם.

כתובים, תהלים סי' ע''ב וסי' קמ''ז וקמ''ח וסימן ס''ה לך דומיה תהלה וסי' קכ''ו בשוב ה' את שיבת ציון וכו'.

ואחר כך בזוהר פרשת בראשית דף ל''ג ע''א א''ר חייא מקוה המים דא צדיק וכו' עד עמוד ב' והא אתמר, ובזוהר פרשת קדושים דף פ''ו ע''א פתח רבי אלעזר ואמר אתם עדי נאם ה' וכו' עד דף פ''ז ע''ב ואורח צדיקים כאור נוגה, ואחר כך בסוד הברכה ריש פרשת עקב עד דף רע''א ע''ב אתה ה' אבינו גואלנו, ושוב יפטירו בשפה נוסח תפלה זו פשוטה.




תפלה קודם אכילת הפירות

יד. אנא האל העו''שה והיו''צר והבו''רא והמא''ציל עולמות העליונים ובצורתם ובצביונם בראת דוגמתן על הארץ מתחת, כולם בחכמה עשית עליונים למעלה ותחתונים למטה לחבר את האהל להיות אחד, ואילנין ודשאים מן האדמה הצמחת בקומתם ובצביונם של מעלה להודיע לבני אדם חכמה ותבונה בהמה להשיג בנעלמים, ופקדת עליהם במשמרת מלאכיך הקדושים הממונים והמשטרים להגדילם ולהצמיחן ועלימו תטוף שפע וכח מדותיך העליונות ויעשו פרי תבואה וכל עץ פרי עושה פרי למינו.

ומפרי מעשיך תשבע הארץ לאכול מפריה ולשבוע מטובה להחיות בהם נפש כל חי מן הכח הרוחני אשר בהן מפרי פי מלאכיך הקדושים הנוטרים את פריו, וממנו פרייך נמצא שכר פרי הבטן להחיות ולזון את הגוף והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה, וזה היום תחלת מעשיך להחניטם ולחדשם איש יביא בפריו עושה פרי למינהו כי כן ימלאו ימי החנוטים לפירות האילן העליון עץ החיים אשר בתוך הגן ועשה פרי למעלה.

ויהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שבכח סגולת אכילת הפירות שנאכל ונברך עליהן עתה ואשר נהגה בסוד שורשיהן, יתעוררו שרשיהן העליונים אשר המה תלויים בם להשפיע עליהן שפע רצון ברכה ונדבה, וגם הממונים והמשטרים עליהן יתמלאו מעוז שפע הדרן לשוב שנית להגדילם ולהצמיחם מראשית השנה ועד אחרית השנה לטובה ולברכה ולחיים טובים ולשלום, וקיים לנו את הדבר שהבטחתנו על ידי מלאכי חוזך וגערתי לכם באוכל ולא ישחית לכם את פרי האדמה ולא תשכל לכם הגפן בשדה אמר ה' צבאות.

השקיפה ממעון קדשיך מן השמים וברך עלינו את השנה הזאת לטובה ולברכה, תשיתהו ברכות לעד תחדהו בשמחה את פניך, ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו ועליהם תבא ברכת טוב להתברך פירותיה במיעינו אחד המרבה ואחד הממעיט גם ברכות יעטה בבריאות הגוף, שם יצוה ה' את הברכה חיים עד העולם, ועוז הדר הברכות באכילת הפירות יהיו למאורות במעיין הברכות צדיק חי העולמים ונראתה הקשת שש ומתפאר בגוונים שלו, ומשם יושפע עלינו שפע רצון ורחמים למחול ולסלוח מעוותינו ואשמתנו אשר נואלנו ואשר חטאנו והיינו מרשיעי ברית ופגמנו בפרי צדי''ק חי העולמים ומנענו רביבי השפעתו ונשחתו כל מקורות וישוב עתה הכל לאיתנו הראשון ותשב באיתן קשתו, כי אתה תברך צדיק ה' כצנה רצון תעטרנו.

וכל הניצוצות שנתפזרו על ידינו או על ידי אבותינו ובעון אדם הראשון אשר חטא בפירות האילן, עתה ישובו להתכלל בעוז הדר עץ החיים ויוסר מהם כל רע בכח שמך הגדול היוצא מפסוק ח'יל ב'לע ו'יקיאנו, ובשוב הכל לאיתנו הראשון ולא ידח ממנו נדח כי אתה ה' לבדך מקבץ נדחי ישראל.

ובכן את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך וירום הודו 42 ותנשא מלכותו על כל העולם כולו, ותחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס והיה לה' לשם לאות עולם לא יכרת, ויהי פסת בר בארץ בראש הרים ירעש כלבנון פריו ויציצו מעיר כעשב הארץ, אז ירננו עצי היער ועץ השדה נשא ענף ועשה פרי דבר יום ביומו, ולקחת מראשית כל פרי האדמה להביא בכורים לפני מזבח ה' בהלל והודות לה' אלהינו ורב טוב לבית ישראל, ישושום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת, פרח תפרח ותגל אף גילת ורנן כבוד הלבנון נתן לה הדר הכרמל והשרון המה יראו כבוד ה' הדר אלהינו במהרה בימינו אמן, עשה למען שמך וכו', יהיו לרצון כו', ויהי נועם כו'.




סדר הלימוד לעת אכילת הפירות

טו. ושוב אחר העתר עתרת זאת יצלח דברו במעשה שפר תקוני הפירות בסדר זה.

חטה, יעשה ממנו תבשיל או יביא פת הבאה בכסנין לאחר הסעודה, ויהגה בזוהר פרשת בלק דף קפ''ח ע''ב פתח ואמר והיה באכלכם מלחם הארץ וכו' עד דף קפ''ט ע''א אתתקפנא במגן וצנה לאגנא, ויברך כל אחד עליו.

זית, יהגה בזוהר פרשת פנחס דף רמ''ז ע''א בלולה בשמן כתית וכו' ור''מ שם עד עמוד ב' ד' אנפי אדם, ויברך עליו אחד מן המסובין הוא לבדו, ויכוין בצירוף יהוה פשוטה.

תמרים, יהגה בזוהר ויקרא דף ט''ז ע''א ר' אבא הוה יתיב קמיה דר''ש וכו' עד עמוד ב' צורי ולא עולתה בו, ויברך עליו אחר מן המסובין שלא אכל מן הראשונות וכן על זה הדרך יעשו בשאר הפירות כדי לברך, ויכוין בצירוף יההו בכולן.

גפן, יהגה בזוהר פרשת וישב דף קצ''ב ע''א ובגפן שלשה שריגים וכו' עד בדרגין שלימין כדקא יאות באותו עמוד, ובנשא דף קכ''ז ע''א מיין ושכר יזיר, ויברך אחר בענבים, ויכוין צירוף יוה''ה

וישתו כוס יין כולו לבן ויכוונו בשם ע''ב יו''ד ה''י וי''ו ה''י.

תאנה, לא נמצא רמז סודו בזוהר, ולמביני מדע נקל להשכיל סודה כי היא במלכות בקבלתה ג' מילואי אהי''ה גימטריא תנ''ה, וגם הבינה נקרא תאנה, נוצר תאנה זה משה שזכה לבינה כמו שכתב הרב זלה''ה ויכוין צירוף הוה''י.

ויהגה במשנה פ''ב דמעשרות.

רמון, יהגה בתקונים ריש תקון כ''ד עד בלבושין שפירין, ויכוין צירוף הוי''ה.

אתרוג, יהגה בזוהר פרשת משפטים דף ק''ך ע''ב פקודא בתר דא להביא בכורים וכו' עד דף קכ''א ע''א הלב רואה, ויכוין צירוף הה''יו.

תפוח, יהגה בזוהר פרשת אחרי מות דף ע''ד ע''א רבי חייא פתח כתפוח וכו' עד והא אתמר באותו עמוד, ובפרשת האזינו דף רפ''ו ע''ב רבי יצחק פתח וכו' עד ריש דף רפ''ז ע''א דאתכלילת בשושנים, וכאן ישתו כולן כוס יין מעט אדום ורובו לבן, ויכוונו לשם ס''ג יו''ד ה''י וא''ו ה''י ויכוין צירוף והי''ה.

אגוז, יהגה בזוהר פרשת אלה שמות דף ט''ו ע''ב א''ל רבי עקיבא מהו דכתיב אל גנת אגוז ירדתי וכו' עד ריש דף ט''ז ע''א וקראן בשמהן, ויכוין צירוף והה''י.

לוזים או שקדים או ערמונים, יהגה בסתרי תורה פרשת ויצא דף קס''א ע''ב ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון וכו' עד דף קס''ב ע''א שלים בכולא, ויכוין בצירוף ויה''ה.

חרובין, יהגה ברעיא מהימנא פרשת פנחס דף רט''ז ע''ב קם בוצינא קדישא עד ה' כו' מלך ימלוך, ויכוין צירוף ההו''י.

אגסים, יהגה במשנה ראשונה מפרק כיצד מברכין ויכוין בסופי תיבות המוציא' לחם' מן' גימטריא יאהדונ''הי, ובמשנה דפרק א' דכלאים, וישתו כוס יין חציו לבן וחצי אדום, ויכוונו בשם מ''ה יו''ד ה''א וא''ו ה''א ויכוין צירוף היה''ו.

עוזרדין, יהגה במשנה ב' דפרק כיצד מברכין בירך על פירות האילן בורא' פרי' האדמה' ויכוונו בסופי תיבות שם אהי''ה, ומשנה א' דפרק א' דדמאי, ויכוין צירוף היו''ה.

פרישין, יהגה במשנה ג' על דבר שאין גדולו מן הארץ על ה'גבינה ו'על ה'בצים א'ומר, ויכוונו בשם אהו''ה החתום בראשי תיבות ויוצא מפסוק א'ת ה'שמים ו'את ה'ארץ, ובמשנה ג' דפרק א' דמעשרות.

גודגוניות, יהגה במשנה ד' וה', ויכוונו בשם ע''ב בר''ת ב'ירך ע'ל היין.

סופאייפה, יהגה במשנה ו', ויכוונו בס''ת בא' להם' יין' גימטריא יאהדונ''הי.

בטנים, יהגה במשנה ז' הביאו לפניו מליח וכו' מברך על ה'עיקר ו'פוטר א'ת ה'טפילה, ויכוין בשם אהו''ה.

גינדאש, יהגה במשנה ח' אכל תאנים וענבים רבי טרפון אומר ב'ורא נ'פשות, ר''ת גימטריא שם יו''ד ה''ה ו''ו ה''ה.

ניש''פולאש, יהגה במשנה ראשונה מפרק שלשה שאכלו כאחד חייבין ל'זמן א'כל כו', ר''ת א''ל.

תורמוסים, יגמור כל הפרק ויכוין במשנה ג' ברבוא אומר א'להי ה'צבאות י'ושב ה'כרובים ר''ת שם אהי''ה, ומשנה ד' שלשה שאכלו כא'חד' אינ'ם רשאי'ם יכוונו בשם אדנ''י, ובמשנה ה' שתי חבורות שהיו אוכלות כו' ה'רי א'לו מ'צטרפי'ן ל'זימון יכוונו שם אל''הים, ובמשנה א' מפרק אלו דברים וכו' ואחר כך מברך על ה'יין ו'בית ה'לל א'ומרים יכוונו שם אהו''ה,

ואחר כך ישתו כוס יין אדום במעט יין לבן, ויכוונו לשם ב''ן יו''ד ה''ה ו''ו ה''ה.




מצוה לחזר אחר ל' פירות הנזכרים ולא יפחות מי''ב

טז. ובמקום שמצויין כל השלשים פירות שהובאו למעלה ששורשם בעולמות בריאה יצירה עשיה מצוה לחזר עליהם כי כל המרבה הרי זה משובח, ובמקומות שאין מצויות כל כך לא יפחות מי''ב מיני פירות לעומת פירות האילן העליון אילנא דחיי דאתתקן אילנא קדישא בתריסר תחומין סוד י''ב צירופי הוי''ה ויכוין בכל אחת מהן בצירוף אחד, ואף בסדר הנ''ל יש לכוין בי''ב הפירות ראשונות בהם כמו שנרשם בהן.



אף שעיקר התקון בפירות האילן יש בפרי האדמה כונה עד''ה

יז. ומצות היום בפירות האילן בלבד ואין מהחיוב לחזר אחר פירות האדמה, ומכל מקום אם יסדרם עם שאר הפירות ויברך עליהם נכון הדבר לכוין לעץ הנחמד בן ישי ח''י על האד''מה.



מעלת המחזיקים בתקון הנזכר

יח. ואשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בשפר התקון הלז לעורר שורשו למעלה באילנא דחיי ולא ימיש מעשות פרי לתקן מעוותו ומצא כדי גאולתו לאשר מעל בקדשי שמים והיה חבר הוא לאיש משחית בהתהנות מהעולם הזה בלא ברכה, או באשר חדל מאכול כל מיני פירות להרבות ברכות ולא אכל כמו שנתבאר בראש הפרק שעתיד לתת דין וחשבון על זה, עתה בשפר התקון הזה מעוות לו יוכל לתקון ומשך משך מקור הברכה אשר מנע בכח סגולת אכילת הפירות וברכותיהן ומשם יושפע שפע רצון ברכה ונדבה על העץ ועל פרי העץ תמיד כל השנה, ואף גם זאת ברכות לראש צדיק חי העולמים ומחץ מכת פגם הברית ירפא בהיות עצם התקון בפירות פרי צדיק עץ חיים כמו שנתבאר במקומו.



אזהרה למרבים ברכות שאינם צריכות במועדים מספר ''הזכרונות''

יט. ואולם אף כי מצות היום להרבות בברכות מכל מקום הירא את דבר ה' יהיו עיניו בראשו לבל יכשל בתקונו בברכה שאינה צריכה כאשר פשתה המספחת הזאת ברבת בני עמינו בשבתות וימים טובים לאפושי ברכות חנם, וכדי להשלים מאה ברכות מי שיש לו מיני פירות שברכותיהן שוות מביאן לפניו אחת אחת זה אחר זה לברך על כל אחת ואחת.

ובעיני כל חוזה לא יצאו מידי ספק קרוב לודאי ברכות לבטלה שהרי כל שכוונתם לאכול מיני פירות מרובים שברכותיהן שוות זה אחר זה מה הועילו בתקנה זו שלא יהיו כולן לפניהם והרי בידם להביאן לפניו ולפטור את כולן בברכה אחת, וכל שלא עשו כן רביע עלייהו איסור ברכה שאינה צריכה.

כ. וכתב הרמב''ם סוף פ''א דברכות, כל המברך ברכה שאינה צריכה הרי זה נושא שם שמים לשוא והרי הוא כנשבע לשוא ואסור לענות אחריו אמן, ובפרק בא לו על ההיא דתנינא ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה יהיב טעמא בגמרא משום ברכה שאינה צריכה שיהא צריך לחזור אם יביאו ספר אחר, וכן אמרו סח בין תפלה של יד לתפלה של ראש עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה והיינו לפי שגרם ברכה שאינה צריכה.

ואין מי שיעלה בדעתו בשביל להשלים מאה ברכות לאפושי ברכות שאינן צריכות דהויין כמו ברכה לבטלה ולאו משום שהוא שבת ויום טוב יברכו ברכה לבטלה, ואם אמרו בגמרא 43 ממלא להו במיני פירות היינו כל אחד כדיניה אבל לאו בברכות שאינן צריכות חלילה, ישתקע הדבר.

ורבים שגו בחוזה ודימו הדבר לדין שכתב הרמב''ם בפ''ב דברכות שאין מברכין לא על אוכל ולא על משקה עד שיביאוהו לפניו ואם בירך ואחר כך הביאוהו לפניו צריך לחזור ולברך ע''כ, ודנו דהוא הדין דמצו לברך על זה שלא בפני זה, ולא התבוננו כי לא שוו בשיעוריהם דעד כאן לא אמרו הכי אלא בדבר שאפשר שלא יביאוהו לו ותולה בדעת אחרים, דייקא נמי דקתני הביאוהו ולא קתני לא יברך עד שיהיה לפניו, אבל כל שבידו וברשותו אף על פי שהיה לפניו ואינו רואהו ואיננו חסר מן הטובה פשיטא ודאי שיחוייב לפוטרו בברכת פרי אחר ששוה לו בברכתו.

(א''ה, עיין בספר הזכרונות זכרון ח' שהאריך בפרט זה והעלה כדברי הרב המחבר כאן).

כא. והוא הדין בתקון הפירות ביום זה אשר לא יועיל ולא יושיע בהבאת אחד אחד לפניו זו אחר זו להמלט מאיסור ברכה שאינה צריכה בכל אחד מהן כל שכוונתן לאכול מיני פירות מרובים שברכותיהן שוות זו אחר זו.



אזהרה למרבים בברכות באופן הנזכר בבית בעל הבית

כב. ואף אם יעשו כסדר הזה הקרואים בבית הבעל הבית לברך על כל אחד ואחד שיביאו לפניהם איכא נמי איסורא כמו שכתב הב''י בשם הרי''ף זה לשונו, הקרואים בבית הבעל הבית לאכול מיני פירות ומביאין להם בזה אחר זה אינם צריכים לברך אלא על הראשון.

(א''ה, הרב בעל ט''ז סימן קע''ט האריך בדין זה וכתב שדבריו תמוהים מאד בעיניו דאזלינן בתר דעת בעל הבית ולא אחר האורח, והעלה שצריך לברך על כל מין ומין כיון שהוא מסופק ודעתו אבעל הבית, ומכל מקום הדבר פשוט דהיינו בשאר הימים אבל בנידון דידן שמרבים בפירות ואין ספק שיביאו לפניהם כל מיני פירות כי על כן המה באו נועדו יחדיו כולי עלמא מודו דאינו מברך אלא על הראשונה).



אופן שינהגו המסובים בברכתם ביום זה

כג. ועל כן הדרך הישר ונכון בזה הוא כדרך שביארנו למעלה שיברכו כל אחד מן המסובים בפרי אחד, זה יברך בזיתים ויאכל הוא לבדו מהן וזה בענבים ויאכל וכו' וכן יהא חוזר חלילה על כל המסובין שם אשר בזה לא יהיה שום פקפוק בדבר.

ואשר לא ידע להזהר מקולקל הוא ולא מתוקן ונמצא קרח מכאן ומכאן והלואי לא יענש בשגם הוא נותן טעם לפגם בשמים ממעל להשפיע שפע הברכה ההיא לחיצונים ושפחה תירש גבירתה כמו שביארנו בחלק הקודם בטעם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בכל ברכת שוא ע''ש בארוכה, הכי אחי אתה איש חכם אתה חזה להחסיר ולא להעדיף דשב ואל תעשה עדיף והיית רק עסוק בסדר השנוי לפני הדרת כבודך לא תוסיף ולא תגרע.



אזהרה על חומר ברכה לבטלה

כד. ומצוה ליראי ה' וחושבי שמו להזהיר את העם על עסקי איסור ברכת שוא שהוא כנושא שם שמים לבטלה והרי הוא כנשבע לשוא כנזכר, וחייב השומע לנדותו אם הוא מזיד ואם לא נידהו הוא עצמו חייב נדוי.

וכתב הרמב''ן שמה שאמרו הוא עצמו חייב נדוי דקאי אמזכיר עצמו שאף כי לא נידהו שום אדם הוא יחלוץ מנעליו וישב בקרקע בנידוי ויבקש משלשה שיתירו לו ובכן בהכנעתו נסלח לו, ואם לאו עליו נאמר אם לא תשמור לעשות וכו' ליראה את השם הנכבד וכו' והפלא ה' את מכותך ואת מכות זרעך רחמנא ליצלן.



אחד המברך ברכה לבטלה ואחד השומע יאמרו בשכמל''ו

כה. ונכון שיאמר גם כן השומע ברכה לבטלה או ברכה שאינה צריכה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, וכן לפי מה שביארנו בסודו בחלק הראשון הדין כן כששומע שבועה והזכרת השם מפי חברו ולשקר שיאמר השומע ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כמו שנתבאר שם.



אופני המכשול בברכה לבטלה

כו. וירא שמים לא יברך על הדבר כגון אגוזים ולוזים עד שיראה הגרעין שבתוכו שמא התליע או נרקב ונמצא שבירך לבטלה אם אין עוד מאותו המין לפניו כמו שכתב בספר החסידים סימן תתמ''ט, וכתב עוד סימן תתנ''א אם אמרו לאדם אל תשתה עתה מים כי התקופה נופלת ושמא עתה עת נפילתה וכבר בירך, ימתין ואל ידבר עד שידע בודאי שעברה התקופה ואז ישתה שלא להכשל באיסור ברכה לבטלה, אכן אם בירך על המים ושמע שמת יש בשכונתו ישתה מעט מן המים וישפוך השאר.



פלוגתת הראשונים בדין ברכת מים תוך הסעודה ומנהג האר''י בזה

כז. ויש דברים שנפל בהם מחלוקת ובעל נפש צריך להיות זהיר בהן מאד כגון המים בתוך הסעודה שנפל מחלוקת בין גדולי ישראל אם צריכים ברכה או לא, שרש''י ור''ת וגדולי הצרפתים סוברים דחשיבי כבאים מחמת הסעודה שאין דרך לאכול בלא שתיה ואינן טעונין ברכה, והרשב''א בשם הראב''ד סוברים דטעונים ברכה, ויש מחמירין עוד לברך עליהן בכל פעם דמסתמא נמלך הוא בכל פעם.

וירא שמים כדי להסתלק מן הספק ישב קודם נטילה במקום סעודתו ויברך על דעת לשתות בתוך סעודתו והוא שיהיו פחות מרביעית וכן היה מנהג הרב ז''ל, וכתב מהרח''ו ולפי שפעם אחת שתיתי קודם אכילה יותר מרביעית הראו למורי ז''ל במצחי שהיתה ברכה לבטלה.



כמה פרטי דינים הנוגעים בספק ברכות

כח. ודין הדגן שלוק והגרעינים שלמים ואוכלין אותו בדבש נסתפקו בו התוספות אם יברך לאחריו ברכה מעין שלש, ולכך הנכון שלא לאוכלו אלא בתוך הסעודה ויפטרנו ברכת המזון, ואם בדיעבד אכלן שלא בתוך הסעודה יברך בורא נפשות.

כט. ודין הבריה כגון גרגיר של ענב או של רמון נסתפקו התוספות והרא''ש לומר שמברכין לאחריו אף על פי שאין בו כזית הואיל שהוא כברייתו, וירא אלהים יסתלק מן הספק שלא לאכול בריה פחות מכזית.

ל. ונסתפקו עוד בעלי התוספות בברכה אחרונה של יין אם מברכים אותה על כזית הואיל ואמרינן ושבעת זו שתיה אי הוי דומיא דאכילה ששיעורו בכזית הכא נמי נימא ששיעורו בכזית כך אפילו בעודו לח, או נימא דשיעורו בכזית אחר שיהא נקרש ושיערו חכמים שהוא רביעית דרביעית יין אם יקרש יעמוד על כזית, ולפיכך ירא שמים יהא זהיר שלא לשתות שום משקה לא יין ולא שאר משקין אלא או פחות מכזית או רביעית שלם שלא להכניס עצמו לספק ברכה.



דין ברכה אחרונה במי שלקות מפירות שבעת המינים

לא. ודין פירות ששראן או בשלן במים ונכנס טעם הפרי במים נפל מחלוקת בין הראשונים דלהרשב''א מברך שהכל ולהרא''ש פרי העץ, וכיון דמספקא לן אם נחשבים כפרי עצמו או לא לפיכך מים ששרו או בישלו בהם צמוקים שהם משבעת המינים וצריכים אחריהם ברכה אחת מעין שלש קשה לתקן ברכתן, דברכה ראשונה אין קפידא דמברכין שהכל ויוצאים בה לכולי עלמא דעל הכל שאמר שהכל יצא שהיא כוללת הכל, אבל לענין ברכה אחרונה היכי נעביד שאם יש להם דין הפרי עצמו יש לו לברך ברכה אחת מעין שלש ואם אין להם דין הפרי עצמו יש לו לברך בורא נפשות ובאלו אין האחת פוטרת חברתה.

לכן כל ירא שמים לא ישתה אותם אלא בתוך הסעודה דברכת המזון פוטרת ברכה של אחריהם, ואם ירצה לשתותן שלא בתוך הסעודה יאכל גם כן פרי אחד משבעת המינים וגם ישתה מים ויצטרך לברך ברכה אחת מעין שלש על הפרי של שבעת המינים ובורא נפשות על המים ויצא ידי חובתו ממה נפשך.



בברכת מעין שלש אין לכלול הזכרת ספק

לב. אבל אין תקנה על ידי שישתה יין ויברך אחריו ברכה אחת מעין שלש ויוסיף בה על העץ ועל פרי כו', שאף על פי שבתוספת זה אינו מזכיר שם ומלכות אין לו לעשות כן כמו שכתב בעל תרומת הדשן 44 שאין לכלול בברכה אחת מעין שלש שום ברכה של ספק דהוה ליה כמו משנה מטבע ברכות.



ירא שמים לא יאכל פשטידא אלא בתוך הסעודה

לג. ודין הפשטיד''ה אשר נפל מחלוקת בין הפוסקים בדבר שבלילתו עבה ובשלה או טגנה אפילו שיש עליה תוריתא דנהמא אין מברכים עליה המוציא, ורבינו תם ז''ל חולק ואמר דכל שתחלת העיסה עבה אפילו טגנה בשמן מברך עליה המוציא הואיל ואית בה תוריתא דנהמא, ופשטיד''ה מקרי תואר לחם כמו שכתב המרדכי פרק כל שעה, וירא שמים יצא ידי שניהם ולא יאכל אלא על ידי שיברך על לחם אחר תחילה כמו שכתבו הפוסקים ז''ל.



ירא שמים לא יריח בפת, וכן באתרוג תוך החג משום ספק ברכה

לד. ודין המריח בפת נפל מחלוקת, יש אומרים לברך עליו הנותן ריח טוב בפת ויש אומרים דאין לברך עליו וירא שמים ירחק מלהריח בו לכתחילה, וכן באתרוג של מצוה נפל מחלוקת זה ולכן נכון שלא להריח בו בעודו מוקצה.



דין יין שרף הבא בתוך הסעודה

לה. ובדין יין שרף אם שתאו בתוך הסעודה ואין שם יין נפל מחלוקת בין האחרונים אם מברכין עליו, ומנהג טוב להולכים בתמים להטביל בו תחילה מעט פת להסתלק מן הספק, וכן בכמה דברים אחרים כשיסתפק בהן יראה לתקן הדבר בדבר אחר שאין ספק בו ויכוין לפטור את המסופק דומיא דשריית צמוקין הנזכרים.



תוכחה למזלזלים בחילוק הברכות ופוטרין עצמם בשהכל

לו. וכמה מהגינות יגיע למשכילים אשר כח בהם להיות נהנים מיגיעם וממושכלם להבין ולהשכיל בטיב דין ברכות הנהנין, ובעמל אנוש אינימו ליגע ולמצוא שורשי דיניהן ולברך בכל דבר מעין ברכתו, והתברכו בלבבם לאמר על הכל אם אמר שהכל יצא וסומכים על אותו הכלל ואינן חוששין, ולו חכמו ישכילו אשר חכמים הגידו 45 ברוך ה' יום יום וכי ביום מברכין ובלילה אין מברכין אלא בכל יום תן לו מעין ברכותיו וכו' והכי נמי בעינן לברך על כל מין ומין מעין ברכתו, והרב האבודרהם ז''ל כתב שמה שאמרו 46 אסור ליהנות בעולם הזה בלא ברכה פירושו הוא בלא ברכה המיוחדת לאותו דבר.

לז. ואני שמעתי ממורי ז''ל שזהו מה שאמרו האי מאן דבעי למיהוי חסידא ליקיים מילי דברכות, שלא יתכן היות מאמרם על הנהנה מהעולם הזה שלא יהנה בלתי ברכה דההוא רשע מקרי וחבר לאיש משחית, אפס היתה מאמרן על המדקדק בטיב דיני הברכות לתת לכל מין ומין מעין ברכתו ולא יספיק לו בכלל של על הכל שאמר שהכל יצא.

לח. וראיתי במכתב יד ההקדש רבינו האר''י זלה''ה שהפוטר עצמו בברכת שהכל הרי זה בור שקללוהו חכמים ז''ל, ע''כ.



עיקר לימוד התורה לידיעת ההלכה, ויקבע תחילת עיונו בעניני ברכות

לט. ולמשכילים ינעם שלא לאבד זמן זמנם זמניהם אחר חריפיות הדרושים ופלפולים אשר לא היו לדבר הלכה אשר המה יתעתדו להכוות בגחלתה של תורה ותורה אשר כזאת לא מגנא ולא מצלא, ועליהם תבא ברכת טוב בפנותם בפלפול החכמה לדבר הלכה לא זולת אשר היא עיקר לידיעת עבודת הבורא להוציא משפט לאשורו, וביותר במשפטי מילי דברכות ישוטטו לבקש את דבר ה' בשורשיו וסעיפותיו ופוראותיו דבר דבור על אופנו לא יעדרו דבר ברוב עסק העיון בהן, ועיקר מגמת פניהם בתחלת עיונם תהיה במילי דברכות אשר הן מקצוע גדול בחכמה.

ותחילת שמושי בפני מורי עם יתר החברים היה בעסק זה בגמרא והרמב''ם והטור מידי יום ביום במילי דברכות, ובימים ההם חיברתי קונטרס נפ''ש ברכה המובא בחלק הקודם קצור כל הלכות ברכות המסופקות והיותר מוסכם להלכה, שים עיניך עליו ותרוה צמאונך.



ראוי למוכיחים בקהל לדרוש בדיני ברכות ובחומר המזלזל בהן

מ. ולמרביצי תורה בקהל עדתם נאה ויאי אליהם לדרוש להם משפטי מילי דברכות מידי שבת בשבתו אשר רבים מבני ישראל לא ידעו להזהר בהן באשר לא ידעו בטיב הלכותיהן והיו ממשמשים כסומא בארובה, וכמה מהם מעלו בקדשי שמים לאכול בלא ברכה והמברכים היו בעיניהם לחסידים המתחסדים עם קונם לפי שאחזו דברי חכמים שאמרו מאן דבעי למיהוי חסידא ליקיים מילי דברכות על מי שלא נהנה מן העולם הזה בלא ברכה.

כאשר ראיתי כמה מהחשובים עשירי עם ההולכים ברחובות קריה וקונים פירות ואוכלים מהן בלי ברכה ראשונה ואחרונה, ופעם אחת הוכחתי לאחד שהיה הולך איתי ועשה כמנהגו הרע לגשת אל אחת מהחנויות של פירות והיה כבלע את הקדש בבלי ברכה והוכחתיו בשבט פי, והוא השיב כי מעולם לא ניסה באלה לברך ומרוב רגילותו לא עצר כח עתה להזהר, ופעם אחרת השיב חברו הרע דרך תימה הייטב בעיני ה' כי אקבע ברכה בזה המעט אשר לפני וכאלה רבות איתם.

ואשמם בראשיהם כתיב כי לא לבדו יהיו ראשי העם לשפוט בין איש ובין אחיו אפס להיות עיניהם פקוחות על כל דרכי בני אדם במשפטי דת של תורה בכל מכל כל לא יעדר דבר אשר לא יעבור תחת שבט לשונם ולאיים עליהם בעונשי הדברים, ובפרט בעסקי פגם הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה אשר חכמים הגידו, 47 הגוזל את חברו אפילו שוה פרוטה כאילו גוזל את נפשו וקל וחומר לשכינה י''ד ידות שגוזל מהקדוש ברוך הוא ומכנסת ישראל.

וכבד משניהם אשר דימוהו לירבעם שחטא והחטיא את ישראל שאין מספיקין בידו לעשות תשובה, לפי כי באוכלן בבלי ברכה מהם יצאו אבות ומאבות תולדות כמו שביאר רש''י שם.



מעשה באדם שנענש אחר מותו על שבירך בלא כונה

מא. ובספר החסידים סי' מ''ו, מעשה באדם אחד שמת לפני זמנו כמה שנים, לאחר כמה שנים נתגלה בחלום לאחד מקרוביו, שאל לו איך אתה בעולם שאתה שם, אמר לו בכל יום דנין אותי על שלא הייתי מדקדק בברכת המוציא וברכת הפירות וברכת המזון בכוונת הלב ואומרים לי להנאתך נתכוונת שאל וכו', ואם כך נענש על כוונת הלב בברכות מה יהיה משפט המזלזלים בברכות לאכול בקדשי שמים בבלי ברכה עד בלי די.

מב. ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב להוכיח תמיד אל העם על עסקי הברכות ביותר ולהודיעם ענין הברכות שתקנו לנו אנשי כנסת הגדולה כדי שנזכור אהבת ה' וגודלו והשגחתו התדירה שברא הדבר ההוא על ידי שפעו כח מדותיו העליונות כדי שיהנו התחתונים משפעו ובכן נהיה דבקים בו לעולם, אכן צריך לתת לו את השבח בלב טוב ובעין יפה.



ציונים והערות לפרק ג

39) זוהר בראשית דף ל''ג ע''א. 40) זוהר שמות דף ט''ו ע''ב. 41) הוא הסדר המכונה ''פרי עץ הדר''. 42) עי' ח''א פ''א משבת הערה 38. 43) מנחות דף מ''ג ע''ב. 44) תרוה''ד ח''א סי' ל'. 45) ברכות דף מ' ע''א. 46) ברכות דף ל''ה ע''א. 47) ב''ק דף קי''ט ע''א.

תם ונשלם ט''ו בשבט שבח לב''ע