---

ימי הפורים

בואו שעריו בתודה חצרותיו בתהלה הודו לו ברכו שמו

---

פרק א - ערב ר''ח - חודש אדר - פ' שקלים וזכור - תוכחות

מעלת חדש אדר

א. יתהדר הוד ועוז החדש הזה רב הקדש ועוזו בשחקי''ם, ירום ונשא גבה מאד ממעל לחש''ב עו''לת חדש בחדשו, קרנו תרום בכבוד והוד ידו נטויה לאד''ר ולרומם קרנן של ישראל למעלה, דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל לשלוט המה בשונאיהם ומבקשי רעתם וגבול הרשעה נפלה לא תוסיף קום ודגל הקדושה על כן ירים ראש.

באשר הוא החדש אשר נהפך להם לישראל מיגון לשמחה ומאפילה לאור גדול בימי שני שרי צבאות ישראל מרדכי ואסתר, כעל כל אשר גמלנו ה' ורב טוב לבית ישראל בהיותם בארץ אויביהם מוכים ומעונים, עינם דאבה מני עוני וחיתם לשאול הגיעה מפני חמת המציק המן הרע נין עמלק אשר אמר לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס ביצתן של ישראל, וכל גונדא דחימה יצאו דחופים בדבר המלך לתת למשיסה יעקב וישראל לבוזזים, לא תשאר פרסה בלתי אל המן.

וישראל עושה חיל הואיל הלוך אחרי ש''ב בצו''ם בעל בכי ושק ואפר יוצע לרבים ותהי צעקה גדולה, והנה באה ונהיתה שועתם לפני אלהינו מרחם ובאהבתו ובחמלתו הוא גאלם מיד צר ותלו אותו ואת בניו על העץ ואת היותר החרימו ונח''לו לעולם ונודעה יד ה' את עבדיו וזעם את אויביו, ישראל נושע בה' ויאר למו אורה ושמחה וששון ויקר ויהיו לנס.

בחדש אדר מתעוררים למעלה ממונים להצלת ישראל

ב. ויהי מאז הופקד החדש הזה חדש אדר אדיר ונאור מאין כמוהו וישימהו על הנס לראש ולקצין למפלאות תמים דעים, ועל המדינות בו יאמר על הניסים על הפורקן על הגבורות ועל התשועות, אשר בהתקדש החדש הזה מתעוררים למעלה תא הרצים הממונים על הנסים ועל הנפלאות אשר בהם ועל ידם תהיה כל נס וכל פלא לאישי ישראל ביתר הימים מאת אשר הופקד איתם במשמרת בעצם החדש הזה, ובפרט על ניסי כללות עדת ישראל בהיותם בארץ שביים כבשה אחת בין כמה זאבים אשר מעותדים למקרה ופגע כמטרה לחץ בינותם, הנה החדש הזה הופקדו מלאכי צבאות על זאת למלטם מיד צר איש איש בניסו אשר יהיו עושים למטה בעולם השפל דבר בעתו ותופר עצת אויביהם והוו כאור מן אד''רי קיט.

ביאור מ''ש לדון עם הגוי בחדש אדר דבריא מזליה

ג. ולעומת זה אמרו ברביעי דתעניות ¹ גבי מה שאמרו משנכנס אב ממעטים בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה, אמר רב פפא הילכך האי בר ישראל דאית ליה דינא בהדי גוי לישתמיט מיניה באב דריע מזליה ולמצי נפשיה באדר דבריא מזליה, כי זאת לא זאת אצל עדת ישראל בהיותם במצב השלימות שכל ענייניהם נתונים נתונים המה ביד ההשגחה האלהית ולא נמסרו בלתי לה' לבדו, ולא אמר רב פפא רק כי להיות כי הימים האלה צבא המרום הממונים על הנסים במרומי מרומים נצבים בעוז ותגבורת רב אין ספק כי ביום טובה גם ה' יתן הטוב ומדת הרחמים נוהגת אז, וביום רעה ההפך מזה על דרך מה שאמרו ² מגלגלין זכות ביום זכאי וחובה ביום חובה.

ואל זה ירמוז מאמר הכתוב והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה כי עצם החדש כולו יוצא בעוז וחדוה ולא ימי הפורים בלבד כי המה ימי נסים להם לישראל ונצר משרשיו יפרה ליתר הימים כמ''ש.

מנהג המתענים יום קודם ערב ר''ח אדר וטעמו

ד. ואשר להיות כי במאורעות הנסים יומעטו הזכיות כמאמר יעקב אבינו עליו השלום קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך ודרשו ז''ל נתמעטו זכיותיו וכו', על כן קבלו וקיימו שלמים וכן רבים מהשרידים אשר ה' קורא להבין ולהתענות יום קודם ערב ראש חדש אדר אשר הוא סגולה נפלאה להיות לו מעיר לעזור לבל ינכו מזכיותיו בהפליא הוא יתברך עזוזו ונפלאותיו איתו ונעלם ממנו והוא לא ידע כאשר חכמים הגידו ³ אין בעל הנס מכיר בניסו ועת לדרוש את ה', על זאת תהיה עתה לפני החדש הזה באשר בו תתעוררנה כתות מלאכי צבאות הממונים על הנסים ועל הנפלאות כמו שנתבאר, ונצומה ונבקשה מאלהינו על זאת אולי נוכל נכ''ה בו ולא ינוכה מזכיותינו מאומה.

לגמור ספר תהלים בתענית שקודם ער''ח אדר וטעמו

ה. ונוסף גם הוא לדרוש סליחה מאת אלהינו מרחם לכפר בעד היותינו כפויי טובה בחסדי המקום ברוך הוא ונפלאותיו אשר עשה ולא שתנו לב להודות ולהלל לה' כמשפט, או עשות דברים הניכרים אשר יעשו חלף קרבן תודה כאשר היה עושה אבינו יעקב כשנמלט מעשו ומלבן כאשר חכמים הגידו בפסוק ויבא יעקב שלם, והן פגם זה רב מאד בעיני המקום ברוך הוא כמבואר אצלנו במאמר ארבעה צריכין להודות, והיה כי יחטא ואשם וירא נפלאות ה' ולא התבונן, הן בכח צומו ותעניתו היום הזה ימצא כדי גאולתו לכפר עליו.

וילוו אל צומם ואל תעניתם הגיון בספר תהלים כולו כי כולו מלא ההודאות על ניסי האל ונפלאותיו, ואחריהם יכונו יחדיו לעתור ולרצות בנוסח עתרת זו.

תפלה לתענית שקודם ערב ר''ח אדר

לימוד לתענית שקודם ערב ר''ח אדר

אם לא התענה קודם ער''ח יתענה אחר ר''ח

ח. ואשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק במנהג חסידים הראשונים אשר תהיה לו מעיר לעזור ומצא כדי גאולתו לרומם קרנו למעלה ולהכניע צריו ואויביו תחתיו וישוב יתפלא בו פלאי פלאים כל הימים וככפיר יבטח, ואם לא התענה תענית זה קודם ראש חדש יתענה אחר ראש חדש ולא עיכב ויעשה כסדר הזה.

סגולת ימי חדש אדר להשיג משלימות מעמד הר סיני

ט. ואף כל ימי אדר אדירים המה להגדיל תורה ולהאדיר כי כל השלימות הנמצא לישראל לפני מעמד הקדוש הר סיני נמצא בהם באשר בי''ד ובט''ו בו קיימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם עוז התורה כמו שאמרו בפ''ט דשבת ⁴ הדור קבלוה בימי אחשורוש והד''ת ניתנה בשושן הבירה.

בימי המועדים בזה''ז מתעורר השפע שהושפע בימים ההם

י. ומודעת זאת כי כך היא המדה העליונה שבכל מועד ממועדי ה' ואפילו מימים טובים דדברי קבלה ודרבנן אשר הושפע בהם שפע ממרומים להעשות בהם נסים ונפלאות, הוקבע כח ועוז באותם הזמנים להיות מזומנים ומידי הגיעם כפעם בפעם חוזר וניא''ור אותו האור ומזהיר בכל העולמות, אשר זה סוד מאמר הכתוב והימים האלה נזכרים ונעשים שבהזכר זכרם למטה נעשים בפועל למעלה, וזה בכל דור ודור כי כן קיימו למעלה מה שקבלו למטה, וכל שכן בחדש הזה כי בו היתה עיקר קבלת התורה אשר אין ספק כי קרנו תרום בכבוד והדר רב להיות חוזר וניאור אותו האור ממש כאשר היתה בימי קבלת התורה והוקבע חוקם במקורם העליון להוריד שפעם בבא עיתם.

וכן קדושת הימים שלפניהם מעוררים כח עליון להשפיע כח קדושה עליונה ממקורה על ראשי עם קדש, וצריך להיות נוהג בימים ההם בקדושה וטהרה להיות מוזמנים בהכנה דרבה היא לעצם קדושת ימי הפורים במשפט האורים עליונים למעלה.

סגולת קריאת התורה במועדים וזמנים וסגולת פרשיות שקלים וזכור

יא. ולא עוד אלא גם קריאת פרשיות שקלים וזכור בשבתן מייחדת יחודים למעלה וממשיך שפע בעולמות מיוחד לשמשי ענין אותה הפרשה שעליה נמנו מחנות מלאכים ומרכבות עליונות וכמו שאמרו בזוהר פרשת ויקהל דף ר''ו ע''ש בארוכה, אשר משם תשכיל ותבין אשר לכל אחד יש שפע מיוחד ומיוחס לאותן הכוחות שמהן נשתלשלו אותם העניינים או המצוות הכתובות באותה הפרשה, ובקריאה נאמנה ההיא תתגבר סטרא דקדושה ונכנע ונשבר מטה רשעים ומזל ישראל מתעלה.

טעם שנקרא חדש אדר

יב. כי על כן נקרא חדש אדר כי אותו שנאמר כולו כאדרת שער מתמעט אות התיו המורה על מות כמו שאמרו בזוהר פרשת פנחס ובפרשת בראשית בפסוק ותרא האשה, ונשאר אדר על דרך שנאמר והוו כעור מן אדרי קיט כמו שנאמר ובית עשו לקש ונשארה חטה נקייה כמאמר הנביא וממחתה כי לא תקרב אליך כמו שאמרו בזוהר פרשת בלק, והוא תבירו לסטרא אחרא כמו שביארו בזוהר פרשת משפטים בארוכה, ובכן סטרא דקדושה נשלם ומתעלה היינו אד''ר מלכות וא''ד יעלה מן הארץ היינו א''ד ממלת אדר ואות ר' רשעים יאבדו.

במ''ש שהקדים ה' שקלי ישראל לשקלי המן מספר ''עוללות אפרים''

יג. ואמרו בראשון דמגילה, ⁵ אמר ריש לקיש גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהם לשקליו, והיינו דתנינן באחד באדר משמיעים על השקלים כדי שיקדמו שקלי ישראל באחד באדר לשקלי המן שהיה בניסן.

והענין לפי פשוטו רצו בזה שהמן ביקש להכניס בישראל עין הרע כי כל קנאי הוא בעל עין הרע והמן היה מקנא במרדכי וימלא עליו חימה כמו שביארו המפרשים, והפיל גורל באיזה חדש יכשר להכניס בהם עין הרע ונפל על חדש אדר שמזלו מזל דגים וישראל נמשלו לדגים מצד ריבויים שנאמר וידגו לרוב בקרב הארץ, וידוע שאין העין הרע שולט כי אם ברוב עם ומצד זה חשב המן להכניס בהם עין הרע.

יד. ומטעם זה צוה הקדוש ברוך הוא להקדים רפואה למכה בהקדמת השקלים שבאו להגין על עין הרע כמבואר מפשוטו שהשקלים שהיו ישראל נותנים הוא כדי שלא ימנה אותם וישלוט בהם העין כמו שקרה להם בימי דוד ששלטה בהם עין הרע, לכך צוה הוא יתברך שיתן כל אחד מחצית השקל וימנו השקלים ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם, לפיכך העשיר לא ירבה שאם כן איך יוכל לידע מניינם על פי השקלים, וכחשבון הזה ציוה הוא יתברך לישראל שיתן כל אחד מיד באחד באדר שמשמיעין על השקלים כי מיד כשנכנס אדר שמזלו דגים אשר ישראל נמשלו להם מצד ריבויים ויש לחוש לעין הרע מיד יתנו השקלים דוגמת השקלים שבפרשת כי תשא.

ואז נהפך המזל דגים להורות אדרבא שישראל נמשלו לדגים אלו שאין עין הרע שולט בהם כי פסוק וידגו לרוב נאמר לבני יוסף שנאמר בן פורת יוסף בן פורת עלי עין אשר חכמים הגידו ⁶ אל תקרי עלי עין אלא עולי עין שאין עין הרע שולט בהם כדגים הללו שאין עין הרע שולט בהם מצד שהם מכוסים כך ישראל מכוסים מצד השקלים שמונין השקלים ולא הגברים, וזהו שנאמר ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם כי המן בקנאתו ביקש להכניס עין הרע ולסוף נהפך הגורל עליו כמו שאמר ר' אליעזר המודעי ⁷ שאסתר קנאתו בשרים והשרים הכניסו בו עין הרע ושם נפל שדוד.

הקדמת שקלי ישראל ומנינם מכוון כנגד שקלי המן

טו. ובפרק בני העיר אמרו, ⁸ באחד באדר משמיעים על השקלים מאי טעמא דכתיב עולת חדש בחדשו אמרה תורה הבא קרבן מתרומה חדשה וכו', אלא שריש לקיש עליה הוא דן ולמה היתה המצוה הזאת לחדש התרומה בחדש ניסן ולא בחדש אדר, ואמר שמפני שהיה גלוי לפניו ענין המן קבע אותו בחדש ניסן שנמצא נצטרך להקדים השמעתה חדש אחד לתרומתה מן הטעם שאמרו בגמרא אי משום דשואלים שלשים יום קודם אי משום שולחנות, ונמצא לפי זה השמעתם באחד באדר שיקדום לשקלי המן.

טז. ומורי נר''ו היה נותן ייחס שקלים אלו עם שקלי המן על דרך שכתבו התוספות ⁹ שעשרת אלפים ככר כסף עולה חצאי השקלים של ת''ר אלפים, והוא כשנחשוב סכום כל חצאי השקלים אשר נותנין ששים רבוא כל ימי חייהם שהם חמשים שנה כי ימי שנות האדם שבעים שנה, צא מהם עשרים לפיטור ישארו להם חמשים שנה שכל אחד מישראל נותן בהם מנה של חול למחצית השקל של קדש מידי שנה בשנה, הרי ששים איש נותנים בחייהם ששים מנה שהם ככר והם היו ת''ר אלפים, הרי כולם נותנים ששים ככר ולפיכך אמר המן כדאים שקלי לבטל שקליהם.

יז. ויותר מכוון מזה יתכן כי המן ידע כי בצאתם ממצרים היו ת''ר אלף והם עולין לששים רבוא, ובערכין כתיב והיה ערכך הזכר כו' חמשים שקלים כסף והככר הוא ששים מנה ושל קדש כפול היה הרי בככר מאה ועשרים מנה, והמנה הוא כ''ה שקלים נמצא ערך האדם שני מנה, ונמצא כל ככר מככר הקדש עולה ששים איש כי שתי פעמים ששים עולה מאה ועשרים.

ותדע כי בעשר אלף ככר משל קדש יש ערך ששים רבוא אשר בזדון לבו חשב מחשבות לידח שקלי עדת ישראל כאמור, ועוד טעמים אחרים הלא המה בכתובים ייחס שקלי ישראל לשקלי המן אשר היא היתה הארוכה למחלתם, ולכך נסמכה לפרשת שקלים פרשת ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור רמז למרדכי כתרגומו מירא דכיא אשר בצדקתו יבטל שקלי המן, הנה כי ענין השקלים האלו היו תועלת עצום לאישי ישראל ועל כן קבעו קריאתן בצבור אשר בקריאה ההיא תרוממנה קרנות סטרא דקדושה.

בסוד קריאת פרשת שקלים בזמן הזה

יח. ואל יחשוב האיש הישראלי לאמר מאי דהוה הוה וכבר נשתחק המן ומה גם מקדש המעוז חרב ובטלו השקלים, כי הלא לכם לדעת כי כל הדברים הנעשים פה למטה בעולם הגשמי יש להם שורש למעלה, והנה כל מקום אשר הסטרא אחרא רוצה להתגבר מקדים סטרא דקדושה להתגבר כמו שאמרו בזוהר בראשית דף י''ד וביארנוהו בארוכה בפרקי שבת, והוא סוד מאמרם ז''ל ¹⁰ הקדוש ברוך הוא בורא רפואה לישראל תחילה ואחר כך מכה אותם.

והנה בשמים ממעל יש שקל הקדש בסוד פלס ומאזני משפט לה', ולעומת זה הם מאזני מרמה בסט''א בסוד הטיקלא דעשיקת נשמתין כמו שאמרו בזוהר פרשת משפטים, ¹¹ והוא שורש פורה רוש המן הרשע אשר מגמת פניו לחטוף נפשות של ישראל להשמיד להרוג ולאבד, וראוי לשית לב לדעת כי עדיין שורש המן קיים והוא מה שאמרו בפסוק מלחמה לה' בעמלק מדור דור אין לך דור שאין בו מאותו זרע פסול והקדוש ברוך הוא מאבדו מן העולם, וזה נמצא מפני כי השורש עדיין הוא קיים למעלה בסט''א, וענין השקלים הוא ענין פדות נפשינו מיד אויב ומהטיקלא הנזכרת ולכן על ידי קריאתה בצבור תגביר סטרא דקדושה, והוא מה שנאמר כי תשא את ראש בני ישראל בסוד וה' בראשם, וכל איש הירא לא יעבור מלהשתתף עם הצבור לשמוע קריאה נאמנה זו ויכוין לכוונה זו.

יט. ואמרו במדרש תנחומא ¹² זה לשונו, ובפרשת שקלים אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם משאני מת איני נזכר אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך כשם שאתה עומד עכשיו ונותן להם פרשת שקלים ואתה זוקף את ראשן כך בכל שנה שקוראין אותה כאילו אתה עומד שם באותה שעה וזוקף את ראשם מנין ממה שקרינו בענין כי תשא את ראש שא את ראש בני ישראל לא נאמר אלא כי תשא את ראש בני ישראל עכ''ל.

תפלה קודם קריאת פרשת שקלים

כ. ואנכי נהגתי לבטא בשפתים פרטי דברים האלה לפני קריאתה בזה הנוסח.

הנהגת המחבר בקהלתו להתנדב מחצית השקל אחר קריאת פ' שקלים

כא. ואולם מרגלא בפומיה דהרשב''י ע''ה לומר במילין ובעובדא אתער מה דאתער לעילא, על כן הנהגתי בקהל עדתי אחר קריאת ספר תורה דשקלים להמתנדבים בעם ואני בראשם לברך השליח ציבור לתת מחצית השקל מהמטבע הקבועה באותו מקום לעמלי תורה זכר למחצית השקל ובאחד באדר גובים מהם או ביום צום תענית אסתר במנחה, וכה יעשה כל אשר יש ספק בידו לעשות כי הוא תועלת עצום לרומם דגל הקדושה למעלה ראש אשר בדרך זה יכונו יחדיו מילין ועובדא לאתערא אתערותא דלעילא.

חיוב הקריאה בפרשת זכור

כב. ובשבת זכור קורין פרשת זכור את אשר עשה לך עמלק שזכירת ענין עמלק ענין הכרחי הרבה מאד ועל כן זכרונו בא חיובו בתורה כמו שנאמר זכור את אשר עשה לך עמלק, והזכירה אינה זכירה בלב בלבד אבל חיוב להעלות זכרונו בפינו ובשפתינו כמו שאמרו בספרי, זכור יכול בלב כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמור הא מה אני מקיים זכור שיהיו זוכרים בפה.

כג. ומזה למדו הפוסקים שקריאת פרשת זכור בצבור היא מצוה מן התורה כמו שכתב הרמב''ן, ובעלי התוספות גם כן מסכימים להלכה כן בפרק היה קורא ¹³ דאמרינן התם, תורה בלשון הקדש נאמרה ופירש רש''י ז''ל לקרות בתורה, וכתבו הם ז''ל ולא נהירא דהא עזרא תיקן לקרות בתורה, ויש לומר דמיירי בפרשיות המחוייבות לקרות בתורה כגון פרשת זכור כו', וכן כתבו גם כן במגילה ¹⁴ שקריאת פרשת זכור מן התורה.

ובפרק שלשה שאכלו אמרו, ¹⁵ פעם אחת בא ר' אליעזר בבית הכנסת ולא מצא שם עשרה ושחרר עבדו כדי להשלים לעשרה, והוקשה להרא''ש ז''ל היאך דחה ר''א עשה דשחרור העבד שאסור לשחרר את העבד מן התורה מפני צורך השלמת עשרה שאינה אלא מדרבנן, והסתפק שם לומר שהיה מפני קריאת פרשת זכור שהיא מצוה מן התורה.

כד. וכתבו הפוסקים שבני הכפרים מחוייבים לבא בבית הכנסת לשמוע פרשת זכור בצבור יותר מחיוב שמיעת קריאת המגילה, באופן שמדברי כולם אתה למד שזכרון הענין הזה בפה חובה עלינו מאד.

טעם מחיית עמלק למהראנ''ח ע''ה בספרו ''הנותן אמרי שפר''

כה. וטעם ההקפדה רבה מאד בענין הזה להיות נזכר תמיד ולא ישכח הוא אשר חכמים הגידו, ¹⁶ אשר קרך אמר ר''א הוקירה משל לקדירה שהיתה רותחת והיה כל אחד מתיירא לשום ידו בתוכה בא אחד ושם ידו בתוכה אף על פי שנכוה הוקירה בפני אחרים כך כשיצאו ישראל ממצרים נתייראו כל האומות שנאמר אז נבהלו אלופי אדום כיון שבא עמלק אף על פי שנטל את שלו מתחת ידם הקירם בפני אחרים והיינו דכתיב אשר קרך.

כו. ומלבד זה הצטרף לו עוד ענין אחר אשר הוסיף על חטאתו פשע מצד כוונתו במלחמה ההיא, כי כל הגוי והממלכה אשר יתעורר להלחם עם גוי אחר להנאתו ולטובתו לשלול שלל ולבוז בז לא יפקד עליו עון אשר חטא, אך אמנה כשלא תהיה כוונתו במלחמה ההיא לשום תועלת אחר אלא לעשות נקמה באנשים ההם יגדל העון מאד מפני שאין זה כי אם רוע לב.

וכל לעומת זה העון הזה גדל מאד בעמלק וחטאתו כבדה מאד מפני רוע מחשבתו אשר היתה איתו במעשה ההוא וכמו שפירשו כת הקודמין בכוונת הכתוב זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים, כלומר שהיה בדרך שאין ליחס אליו תועלת לקיחת ארצם מידם שהנה היה בצאתכם ממצרים שלא היה לו תועלת השלל והמלקוח, ולפעמים יתעורר המלך לעשות מלחמה אף על פי שלא יקוה לו תועלת רק כדי להודיע לבני אדם גבורותיו ולעשות לו שם על פני כל הארץ באופן שיגורו ממנו כל יושבי תבל בראותם מלחמה רבה ועצומה אשר יעשה אותה וכל מעשה תקפו וגבורתו.

ואמנם חוזק הגוי והממלכה אשר תראה הגבורה בנצחונם יהיה מצד חוזק הערים אשר הוא יושב בהנה כי בהיות הערים גבוהות בצורות חומה דלתים ובריח יצטרכו לגבורה רבה לכבישתם ולפי רוב חוזק העיר ותוקפה כן ירבה וכן יפרוץ צער כבישתה, או יהיה מצד העם הנמצא בה גבורי כח מלומדי מלחמה חזקים כראי מוצק, או יהיה מצד השגחת העם היושב עליה מאת ה' מן השמים וגבורת המשגיח עליהם וכמו שהיה סנחריב מתפאר ואומר מי בכל אלהי הארצות אשר הצילו את ארצם מידי וכו' באופן שהיה מראה גבורתו על שלא יכול לו שום אלוה מאלהי העמים.

כז. ואמנם כשבא עמלק להלחם עם ישראל לא היה אצלם שום אחד מאלה השלשה דברים עד שנאמר כי התעורר למלחמה לתהלה לשם ולתפארת כי הם לא היו בעיר מבצר אפס על הדרך פרוצים אין חומה, גם לא היו גבורי כח אפס עייפים ויגעים, גם לא היו מושגחים מאיתו יתברך באופן שתהיה לו גבורה בנצחונם נגד ה' המשגיח בהם כי ישראל אז סרו מאחרי ה' בענין מסה ומריבה כאשר חכמים הגידו ולא היה מקום להתפאר על נצחונם נגד ה'.

כח. והוא מאמר אשר קרך בדרך שהיתה המלחמה על הדרך פרוצים אין חומה ואתה עיף ויגע בלתי גבורה ולא ירא אלהים כי לא היית ירא אלהים שיהיה ה' נצב עליך ושתהיה המלחמה נגד ה', באופן כי לא היה מקום במלחמה זו כלל להיות לו לתהלה לשם ולתפארת והיה ראוי גם שימנע ממנה כפי חק המלכים, וכאותה שאמרו ¹⁷ על אלכסנדרוס מוקדון שהלך לצור על עיר אחת של נשים ואמרה לו אשה חכמה שביניהן עצה הוגנת שיחדל מן המלחמה ההיא דאי קטלי לך אמרי נשי קטלוה ואי קטלת להו אמרי נשי קטלת, אמרו כי המלחמה ההיא קרובה להפסד ורחוקה מן השכר שאם ינוצח ממנה תהיה לו חרפת עולם שנשים משלו בו ואם הוא יגבר עליהן לא תהיה לו לשם ולתפארת כלל כי יאמרו נשי קטלת, וכתב שם אנא אלכסנדרוס הוית שטייא עד דאתאי הכא וילפית עצה.

וזה היה במלחמת ישראל זו שהיתה קרובה להפסד ורחוקה מן השכר וכפי חוקי המלכים לא היה לו לעמלק לעורר עליה, אך הוא משנאתו את ישראל שנאה רבה ומשטימה גדולה וחפץ לכלותם מעל פני האדמה ונתעורר על המלחמה ההיא על כן היה עונו גדול מנשוא, וזה מאמר זכור את אשר עשה ל''ך עמלק שלא היתה כוונתו לשום תועלת וענין כלל אלא לך ולרעתך.

התעוררות עמלק ברפידים ובימי אחשורוש על רפיון התורה

כט. ומכלל הדברים האלה צא ולמד כמה היו ישראל בסכנה עצומה במלחמה ההיא כי כל הסבות אשר הזכיר כאן הכתוב לומר אשר קרך בדרך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים הן הנה היו סבות גדולות שיפלו לידו לולי ה' שהיה לנו למען הציל אותנו מהסכנה ההיא, וכן היה בימי אחשורוש שרפו ידיהם מן התורה והיו תולים עיניהם במודעא רבא ועל כן הגדיל אויב וכמעט הן גוענו כולנו אבדנו ולא יזכר שם ישראל עוד לולי ה' שהיה לנו.

וכלפי כוונה זו קבעום חובה לעלות זכרון עמלק לפני ימי הפורים באשר שניהם יחדיו שוו בשיעוריהם, והלא כה דבר ה' לאישי ישראל זכור את אשר עשה לך עמלק בזמן שרפו ידיך בתורה אשר הזכירה זו תהיה לך מעיר לעזור לטעת בלבך שכל זמן שיש לך רפיון ידים בתורה אז לעומת זה ירפו ידך נגד האויב וגבר עמלק.

דברי הזוהר על מלחמת עמלק בישראל

ל. ובזוהר פרשת בשלח ¹⁸ ביארו סוד מלחמת עמלק והדברים כאשר המה זה לשונו, ויבא עמלק אמר ר' שמעון רזא דחכמתא מגזרת דינא קשיא קא אתיא וקרבא חדא אשתכח לעילא ותתא וכו' אמר קודשא בריך הוא כד ישראל זכאין אינון לתתא אתגבר חילא דילי על כלא וכד לא אשתכחו זכאין כב''יכול מתישין חילא דלעילא ואתגבר חילא דדינא קשיא, תא חזי בשעתא דחבו ישראל לתתא מה כתיב ויבא עמלק וילחם עם ישראל אתא לקטרגא דינא ברחמי וכלא אשתכח לעילא ותתא ברפידים ברפוי ידים דרפו ידיהון מאורייתא דקודשא בריך הוא וכו'.

אמר ר' שמעון לעילא ותתא קטרוגא דקודשא בריך הוא הוה לעילא כמה דאתמר לתתא בקודשא בריך הוא הוה דהוו נסבי לגברי וגזרי לון ערלתא דרשימא קדישא ונטלי להו וארמו לון לעילא ואמרי טול לך מה דאתרעית ועל כל פנים דקודשא בריך הוא הוה קבלא ויאמר משה אל יהושע בחר לנו וכו' וכי מה חמא משה דסליק גרמיה מהאי קרבא קדמאה דקודשא בריך הוא פקיד אלא משה ידע עיקרא דמלה אמר משה אנא אזמין גרמי לההוא קרבא דלעילא ואנת יהושע זמין גרמך לקרבא דלתתא והיינו דכתיב והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל ישראל דלעילא ויתנצח על ידוי.

אמר ר' שמעון וכי קלה היא בעיניך קרבא דא דעמלק תא חזי מן יומא דאיתברי עלמא עד ההוא זמנא ומההוא זמנא עד דייתי מלכא משיחא ואפילו ביומוי דגוג ומגוג לא ישתכח כוותיה ולאו בגין חיילין תקיפין וסגיאין אלא בגין דבכל סטרין דקודשא בריך הוא הוה, ויאמר משה אל יהושע אמאי ליהושע ולא לאחרא והא בההוא זמנא רביא הוה אלא משה בחכמתא אסתכל וידע מאי חמא חמא לס''מ דהוה נחית מסטרא דלעילא לסייעא לעמלק לתתא אמר משה ודאי קרבא הכי אתחזי יהושע בההוא זמנא בדרגא עלאה יתיר אשתכח וכו'.

אמר ר' שמעון בההוא אתר דאקרי נע''ר ודא הוא רזא ויהושע בן נון נע''ר נער ודאי לא ימיש מתוך האהל ההוא דאקרי אהל בל יצען דבכל יומא ויומא הוה יניק משכינתא וכו' בגין כך חמא משה לס''מ נחית לסייעא לעמלק אמר משה ודאי האי נער יקום לקבליה וישלוט עליה לנצחא ליה מיד ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק דילך היא האי קרבא דלתתא ואנא אזדרז לקרבא דלעילא.

אמר ר' שמעון בשעתא דנפק יהושע נער אתער נער דלעילא מטט''רון ואתתקן בכמה תקונין בכמה זיינין דאתקינת ליה אמיה לקרבא דא לנקמא נוקמא דברית והיינו דכתיב חרב נוקמת נקם ברית ודא הוא רזא דכתיב ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב לפי חרב ודאי ולא לפום רמחין וזיינין אלא בחרב האי היא דאקרי חרב נוקמת נקם ברית ומשה אתתקן לקרבא דלעילא וכו'.

תאנא בקרבא דא דעמלק אשתכחו עלאין ותתאין ועל דא ויהי ידיו אמונה והימנותא כדקא חזי וכו' ויאמר ה' אל משה כתוב זאת זכרון זא''ת דייקא כי מחה אמחה מחה לעילא אמחה לתתא זכר דוכרנא דלעילא ותתא אמר ר' יצחק כתיב כי מחה אמחה וכתיב תמחה את זכר עמלק אלא אמר קודשא בריך הוא אתון מחון דוכרניה לתתא ואנא אמחה דוכרניה לעילא וכו', ובסוף הפרשה אמר רבי יהודה מלחמה לה' בעמלק מדור דור בכל דרא ודרא בכל דרין דאתיין לעלמא לית לך דר דלית בהו מההוא זרעא בישא וקודשא בריך הוא אגח בהו קרבא, עכ''ל בקיצור.

ביאור פרשיות עמלק בדרך תוכחה להר''מ אלשיך ע''ה

לא. הנה משם בארה עוצם מלחמת עמלק עם ישראל עד היכן הגיע וס''מ שר של עמלק דהוה נחית מסטרא דלעילא לסייעא לעמלק לתתא ואילו ישראל הוו זכאין מאפס ותוהו נחשבו לפניו יתברך, אכן בהיותם רעים וחטאים לה' מאד היתה קשה לפניו יתברך כקריעת ים סוף באשר ס''מ הוא שרו של עמלק כמו שאמרו בזוהר איהו עמלק איהו גולית הוא ס''מ הוא מלאך המות אתלבש לכל חד כפום ארחוי, ובכל חטא ועון אשר יעשה כל איש ישראל הוא מוסיף כח בו ואם אנחנו מאשרים ומחזיקים אותו איככה יפילהו ה' למענינו כי כך היא המדה שאין אומה נופלת עד שתפול שרה תחלה כמו שנאמר יפקוד ה' על צבא המרום במרום ואחר כך על מלכי האדמה באדמה.

לב. אשר מטעם זה האריך הוא יתברך עם עמלק והניחו מדור דור יען אין דבר קשה לפני המקום ברוך הוא כי אם ברצותו להטיב אל יחיד או אל רבים ועוונותם מעכבים ושופט כל הארץ לא יטה משפט חלילה, ומטעם זה גם כי אויב הוא יתברך לעמלק ויאהב את ישראל הנה עשר ידות לו יתברך ברצונו להפילו, אך כיון שצריך להפיל את שרו תחלה ואנחנו מעכבים בידו שאין שר זה כיתר שרי האומות כי הלא זה ס''מ הוא שטן הוא יצה''ר ובעונות ישראל יתחזק במעוזו יותר ויותר ואיככה יפילהו הוא יתברך אם לא נשוב מעבירות שבידינו.

לג. ולכן בכל פעם שנזכר גאולתינו העתידה שהיא מגלות החיל הזה המר והנמהר נאמרה שם תשובה והיה כי יבאו עליך וכו' ושבת עד ה' אלהיך, ואומר בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך וכן בכל מקום בתורה בנביאים ובכתובים, וזהו ענין חבלי משיח אשר חכמים ז''ל הגידו יען שלשאר שרי המלכיות ברוב זכיות מספיק, אכן להפיל שר עמלק צריך שנרחץ ונטהר לגמרי בל ישען על עונינו, ועל כן אם נשוב מעצמינו יחישנו הוא יתברך ואם לאו יהיה בעתה ולמען נשוב יהיה חבלי משיח לזככנו עד שכל הנשאר בציון קדוש יאמר לו, ולכן מפלת עמלק הניחה הוא יתברך מדור לדור עד בא דור שכולו זכאי או אם יהיה חייב ויהיה עת קץ ימרק אותנו בחבלי משיח עד שובינו עד ה' ויותש כח שרו של עמלק ויפול עזור.

לד. וזה ביאר החכם הגדול משה אלשיך ע''ה הכתוב ויאמר ה' אל משה כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים, כי הלא יתחמץ לבב אנוש ומה גם ישראל שבאותו הדור ויותר מהכל יהושע באמור האם כל כך בעיני ה' עמלק למה אינו מחריבו כמו רגע, ועל כל ההכנות שעשו משה ויהושע במלחמתו לא הספיק רק להחלישו על כן כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע, אל יתמה איך כל ההכנות של משה ואהרן וחור וגם היות על ידי יהושע נע''ר לא ימיש מתוך האה''ל ומזרע יוסף שטנו של עשו עם כל זה לא כילה אותו כי אם ויחלוש בלבד, ששר של עמלק אין מפלתו כי אם ביד ישראל על ידי שובם מכל עוונותם ואז יכנע ונפילהו מלמעלה ושוב הוא יתברך יפילהו מלמטה.

לה. וזהו שאמר כי מחה אמחה בכפל, מחה את השר שעל השמים ואחר כך אמחה אני את זכר עמלק מתחת השמים הפך שאר האומות שתחילה הוא יתברך מפיל השר בשמים שהוא צבא המרום במרום ואחר כך אומר לישראל השמד מתחת השמים את העם, אך בזה נהפוך הוא כי מלחמת השר הזה בשמים מוטלת על האדם כי הוא מלחמת היצה''ר ומלחמות עמלק הוא לה' איש מלחמה מתחת השמים.

אמנם בפרשת זכור נאמר והיה בהניח ה' אלהיך לך מכל אויביך מסביב בארץ אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח, כי אז בצאתכם ממצרים ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים על כן לא היה אפשר למחותם עודך בלתי ירא אלהים כי אי אפשר להפיל את עמלק כל עוד שימצאו דברי עונות בישראל כאמור.

לו. אכן בהניח ה' אלהיך לך מכל אויביך מסביב בארץ שהוא מכל האויבים המסבבים את האדם שהם כל כוחות הטומאה שבראתם בעונותיכם שהם המוסיפים כח בשרו של עמלק, אז בנפול האויבים ההם כי לא תהיה לך אשמת דבר ותעשה בכשרונך שהארץ שהיתה במתנה שיש לה הפסק שתהיה נחלה לרשתה שאין לה הפסק כי לא תירא תהיה הארץ אחריך לאויב, אז יקל הדבר לפקוד על השר תחילה במרום שהוא על השמים שהוא על הנוגע אל ה' יתברך ואז לא ישאר לך לעשות רק שתמחה את זכר עמלק מתחת השמים שהוא אל מלך האדמה באדמה שהוא זכרו שתחת השמים כי מה שהוא במרום שמעל לשמים כבר יהיה עשוי על ידי, וכלפי זה הוא אומרם בזוהר אתון מחון דוכרניה לתתא ואנא אמחה דוכרניה לעילא.

לז. והנה הוא יתברך מגיד מראשית אחרית, והוא כי אחרי אומרו כי מחה אמחה את זכר עמלק דהיינו מה שציוה להם כשיכנסו לארץ למחות את זכר עמלק אמר הוא יתברך הנה זה אמרתי לעשות על פי צוויי אבל ידעתי כי לא יתקיים בדורות אלו כאשר היה וישאר הדבר עד עת קץ וזהו ויאמר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור.

וזהו שאמר גם פה לא תשכח, לומר הלא אמרתי והיה בהניח וכו' תמחה וכו' שהוא בימי שאול אך ידעתי כי לא יגמר אז וישאר לדורות עולם באופן שלא יספיק לומר לך זכור בעצם כי אם לא תשכח שהוא משך זמן שצודק בו שכחה כי רב הוא, ולכן מפטירין אחריה פקוד את אשר עשה לך עמלק להודיע איך עדיין לא נתקיים מחייתו של עמלק ומלחמה לה' בעמלק מדור דור עד יתוקן עולם במלכות שד''י.

התעוררות על תגבורת עמלק בגלות בסיבת החטא

לח. ועל כל אלה קבעוה חובה לקרותה בצבור למען דעת כל עמי הארץ ליראה את ה' הנכבד, והואיל הלוך אחרי ש''ב מעבירות שבידם להתיש כח שרו של עמלק ונפל עזור וישוב אל הארץ כשהיה.

ומה מאד יתאונן אדם חי גבר על חטאיו לאמר אוי לי איככה אוכל וראיתי צרי ואויבי לי שורשם בעמלק מתגברים והולכים בעון פשעי וחטאתי והמר שדי לו מאד על חרבן בית מנוחתו זה כמה ימים ושנים ושמו המחולל בגוים ואשר אין כסאו שלם ואין שמו שלם כל עוד שזרעו של עמלק קיים ובשלי הסער הגדול הזה באשר יתוסף כח ואומץ בשר שלו הוא ס''מ ושטן הוא יצה''ר בעונותי הרבים והעצומים, ואויה לי על הבנים שגלו מעל שולחן אביהם וכל האזרח בישראל ישבו בצוקות ומבוכות ומידי יום ביום עברו רעות ותלאות על ראשינו ואין דורש ואין מבקש לדעת על מה עשה ה' ככה לעם סגולתו אשר בחר לו לנחלה איך הם הולכים מדחי אל דחי היו הלוך וחסר מיום ליום, ואין לך יום שאין קללתו מרובה מחברו ויראי ה' וחושבי שמו נתונים נתונים המה למרמס רגל השור והחמור וגם ערב רב עלה איתם דור דור מההוא זרעא בישא דעמלק לנתוש ולנתוץ תמכין דאורייתא יאבד כל זכר למו.

דברים שדרש המחבר בקהלתו בענין מחיית עמלק ע''פ הר''מ אלשיך ע''ה

לט. ואני הייתי נוהג בקהל עדתי בשבת זכור לדרוש אל העם כל פרטי הדברים האלה לעורר לב הצבור ביתר דברי כבושים לאמור, הנה בואו וראו אהבתו וחיבתו יתברך עמכם עדת ישראל עם הקדש, כי הנה גלוי וידוע העוות אשר עוות עמלק הרע ההוא כי בא לקראתנו וישוה את עצמו נגדנו ואת שרו עד ה' כי שם אותו בכף מאזנים ואת אלהי עולם ה' בכף שניה ויכריע את עצמו ואת שרו לעומתו יתברך, וישם פיו כחרב חדה נגד ה' לדבר ולומר על המולות בזרוק אותם כלפי מעלה ואמור אליו יתברך טול לך מה שבחרת.

ועם כל זאת גדלה חיבתו יתברך ויאמר לנו זכור את אשר עשה ל''ך עמלק לומר אף כי שתים רעות עשה עמלק אחד לי ואחד לך, אשר עשה לי בדברים הרעים אשר דיבר ואחד לך על אשר שלח ידו ביהודים, אך הנני שם פני על אשר לך ואומר זכור את אשר עשה ל''ך עמלק ואניח את אשר לי עד פקדי הנוגע אליך, אשר כך הוא דרך אהבתו וחיבתו יתברך אל עם סגולתו לעזוב את שלו ולדרוש כבוד בניו כאשר עשה בפרעה שעזב אומרו מי ה' וכו' ופקד על אומרו וגם את ישראל לא אשלח, וכן בימי ירבעם בהקטיר לע''ז האריך לו ובנטותו את ידו על הנביא מיד ותיבש, ולכן אמר הוא יתברך זכור את אשר עשה לך כלומר כי זה אחזיק לזכור יותר מהנוגע אלי.

טעם שנסמכה פרשת עמלק לפרשת משקלות

מ. ועתה אחי ועמי הביטו וראו היש חיך מתוק מזה, בואו אחי בואו ריעי זרע קדש ברוכי ה' חוסו על כבוד היוצר ברוך הוא לשוב אל ה' ומהחמס אשר בכפיכם כי קשה עונשן של מדות מעונשן של עריות, והן הנה היו בעוכרינו בצאתנו ממצרים לבא עלינו עמלק המן הרע ההוא כמו שכתבו התוספות בקידושין גבי ואימא מורא משקלות וכו' ¹⁹ זה לשונו .

ורבינו יצחק מפרש דמצינו מורא במשקלות כדאמר במדרש ²⁰ זכור את אשר עשה לך עמלק ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים היינו בשביל המשקלות ועל עון זה בא עמלק דבתר פרשת משקלות כתיב זכור את אשר עשה לך עמלק, והיינו דכתיב במשלי מאזני מרמה תועבת ה' וסמיך ליה בא זדון ויבא קלון שעל עון זה בא זדון וקלון של עמלק ע''כ, וסוד הדבר ביארנו בפרקי שבת בסוד קליפת נוגה ע''ש.

תוכחה בחומר עונש המשקרים במשקלות

מא. ואין ספק כי גם עתה בגלותינו המר עון זה הוא היה בעוכרינו להגביר כח ועוז שרו של עמלק על משך זמן ארוך ומר הזה, כי אם הספיק זדון עון המר הזה להגרות עלינו עמלק הרע בהיותנו במצב מערכה נשגבה עם כל זאת גדל הכאב להגביר כח שרים של מעלה ויבא עמלק, וכל שכן בהיות מצב מערכת ישראל שפלה יציבא בארעא שתתגבר ותתוסף כחו של שרו של עמלק, יעוז בהוותו לאמר מי יורידני ארץ כל זמן שמדה זו מצויה ביד עדת ישראל והעולם מתמוגג וגזרות רעות מתרגשות בעולם אשר עון המשקלות הוא שורש פורה ראש ולענה לאריכות הגלות המר כל הזמן הנפלא הזה בתת עזוז וחיל בעון הזה לשרו של עמלק ואיככה יפילהו הוא יתברך והוא נשען בעונותינו כמו שביארנו.

מב. ואני הגבר ראה בעוני עמי פרוצים מאד במוראת משקלות ועל מדה זו אין מענישין לית דין ולית דיין ונעשה להם כהיתר גמור, וכל האיש אשר ידע נגעי לבבו במדה הגרועה הזאת יחוס על כבוד קונו וניחם על העבר ומהחמס אשר בכפיו יעשה צרכי רבים, ואצילי בני ישראל יאותה להם לחומלה ולשית עיני השגחתם על זאת ולהעמיד ממונים שיהיו מחזרין על החנויות של מוכרי מזונות ושל סוחרים יותר מהם באשר אין מי שישגיח עליהם, ועוד יוסיפו סרה בסרח העודף המה על מוכרי מזונות במאזנים מקולקלות ובמדות חסרות וגורמים חילול ה' בגוים מאד עד להפליא.

וכן כתב הטור סימן רל''א, המודד או שוקל חסר לחברו או אפילו לגוי עובר בלאו דלא תעשו עול במדה ובמשקל ובמשורה, וחייבים בית דין להעמיד ממונים שיהיו מחזרין על החנויות וכל מי שנמצא איתו מדה חסרה או משקל חסר או מאזנים מקולקלות רשאים להכותו ולקנסו כאשר יראה לבית דין, ואפילו להשהות בחנות מדה חסרה אסור אף על פי שאינו מודד בה שמא יבא מי שאינו יודע וימדוד בה ע''כ, ויתר פרטי הדברים בזה נאריך בחלק השני בשער התשובה בס''ד, ובכן ישוב ה' מחרון אפו ולא נאבד באורך גלותינו ויהא קל בעיני ה' להפיל שרו של עמלק מעל בשמים ועל הארץ מתחת על ידינו ובכשרון תשובתינו.

טעם שנסמכה מלחמת עמלק לחילול שבת

מג. עוד זאת דרשתי להם על ענין השבת אשר חכמים הגידו ²¹ כי מלחמת עמלק נתעורר על ישראל בעון חילול שבת ואסמכוהו אקרא, ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו מה כתיב בתריה ויבא עמלק, וכן אמרו בזוהר חדש דף ל' בארוכה ע''ש סוד הדבר, וזה זכור לשמור ולקדש את יום השבת וזה זכור להשמיד ולאבד ולהכרית זרעו של עמלק והא בהא תליא.

אזהרה להעמיד ממונים לפקח על שמירת השבת

מד. והן רבים עתה בדורות הללו כשלו ונפלו באיסור חילול שבת וצריך לאצילי ישראל לדרוש אליהם הלכות שבת החמורה מידי שבת בשבתו למען דעת כל עמי הארץ חומר שבו וכל חוקותיו וכל תורותיו ינצורו, וביותר צריך להזהירם בחומר איסור דבור של חול אשר השווהו בספר הזוהר לחומר איסור המלאכה כמו שביארנו בארוכה בפרקי שבת.

וחייבים בית דין להעמיד ממונים יראי ה' וחושבי שמו שיהיו מחזרין על יושבי קרנות בשבת למנוע ישיבתם משם ולהכות אותם בשוטים או לקנוס עליהם ממון להבלתי ישמע אליהם, ושיהיו מחזרין על בתי בני ישראל עמי הארץ במוצאי שבתות לבל יחללו שבת החמורה כאשר פשתה המספחת הזאת ברבת מבני עמינו להדליק את הנר ויתר המלאכה אחר ערבית מיד באשר יחשכו ככבי נשפם, ואין בהם תבונה כי מחזה הככבים איננה מעלה לדין זה וצריך להמתין בשיעור העתים כמו שביארנו בפרק י''ח דשבת ע''ש.

ביאור מ''ש ז''ל אם ישראל משמרין שתי שבתות מיד נגאלים

מה. וכאשר יהיו נשמרים מחללו אז יותש שרו של עמלק ויאבד זכרו מני ארץ כי כולם יראים ונכנעים מאות זה כמו שאמרו בזוהר פרשת צו, דעל כן אמרו אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות כראוי מיד היו נגאלים, והכוונה מבוארת לחכמי המדע כי אין הכוונה לשמור שתי שבתות דוקא רק הכוונה אם ישמרו אפילו שבת אחת ככל חוקותיו ותורותיו אז היו מייחדים ב' שבתות בינה ומלכות כמו שאמרו בריש תקון מ''ח והיה אם על בנים חרות על הלוחות היו נגאלים שאז אין שר של עמלק שולט עליהם, ואם כן איך ולמה תערוג נפשינו לפני אלהינו על איחור הגלות כל זמן הנפלא הזה בתפלות אחת ותשע ביום ואנחנו לא נגדור פרצות הדור בדברים אשר בהן מחזיקין חוזק הגלות במסמרים לא ימוט וגבר עמלק.

אזהרה למנסים את ה'

מו. וכן הוכחתי עוד על אנשים אשר אחר כל הנסים שהפליא האל יתברך לעשות איתם ניסו את ה' ויאמרו היש ה' בקרבנו אם אין ולא שתו מוראת שמים בלבבם לאמר נירא נא את ה' אלהינו האל המושיע, אשר גם העון הזה היה בעוכרינו להתעורר עלינו מלחמת עמלק במדבר כאשר חכמים הגידו מסמיכות היש ה' בקרבנו אם אין לויבא עמלק, ועוד יתר דברים אשר כבר הודעתי בספר הזה, ודי בזה הערה.

ראוי לחכמי הקהל להוכיחם בשבת זכור

מז. וכה יעשה כל איש חכם לב בקהל עדתו להיות דורש בשבת זכור בזכרון תוקף הנס מלחמת עמלק אשר ביארנו כי בזה תתרומם ותתנשא סטרא דקדושה עליונה למעלה והמסכה צר''ה, וגם ביתר תוכחות הנזכרות איש איש לפי צחות לשונו פיו ימלא תוכחות.

סדר לימוד לשבת זכור

מח. ודרך חסידים הראשונים להגות בשבת זכור קודם סדר הלימוד הקבוע הכל בעניינו של זכירה זו כמו שאמרו בזוהר במילין ובעובדא אתער מה דאתער לעילא, ובכן יזכר עון אבותיו אל ה' מה שעשה עשו עם אבותיו וחטאת אמו אל תמח מה שעשה עם אמו כמו שאמרו חז''ל, ²² יהיו נגד ה' תמיד ויכרית מארץ זכרם ארץ העליונה כמו שנאמר ואת רוח הטומאה אעביר מן האר''ץ ולא אתפייסת מטרוניתא עד דתחזי נקמה כמו שאמרו בזוהר וזה סדרו.

ביאור פסוקי עובדיה ע''ד הסוד

יתר הלימוד לשבת זכור

תפלה אחר הלימוד לשבת זכור

תפלה קודם קריאת פרשת זכור

נב. וכן לפני קריאת פרשת זכור בצבור יאותה לכל אישי ישראל לעתור ולרצות על זאת בקצרה.

דברי הזוהר על חמש מיני ערב רב המגולגלים בישראל

נג. ואשר איתו רוח דעת ויראת ה' אל יקל בעיניו לעתור ולרצות כסדר הזה ביתר הימים כי חיוב זכירה זו היא כל הימים וביותר בימים האלה הנזכרים ונעשים לשבור מטה רשעים כאשר היתה מאז לישראל אבדן המן וכל אגפיו, ומה גם בגלות החיל הזה אשר היו עדת ה' ככבשה אחת בין כמה זאבים שאין לך דור ודור שאין בו מזרעו של עמלק והמה הצרים ליראי ה' וחושבי שמו כמו שאמרו בזוהר בראשית דף כ''ה ע''א וזה לשונו.

וה' מינין אינון בערב רב ואינון עמלקים רפאים גבורים נפילים ענקים ובגינייהו נפלת ה' זעירא מאתרהא בלעם ובלק מסטרא דעמלק הוו כו' ומאילין דאשתארו מנהון בגלותא רביעאה אינון רישין בקיומא סגי ואינון קיימין על ישראל כלי חמס ועלייהו אתמר כי מלאה הארץ חמס מפניהם אילין אינון עמלקים וכו'.

גבורים עלייהו אתמר המה הגבורים אנשי השם ואינון מסטרא דאילין דאתמר בהון הבה נבנה לנו עיר ונעשה לנו שם ובונין בתי כנסיות ומדרשות ושווין בהון ספר תורה ועטרה על רישוי ולא לשמא דה' אלא למעבד לון שם הדא הוא דכתיב ונעשה לנו שם ומסטרא אחרא מתגברין על ישראל דאינון כעפרא דארעא וגזלין לון וכו', רפאים אם יחזון לישראל בדוחקא מתרפאין מינייהו ואית לון רשו לשזבא לון ולא בעאן ומתרפין מאורייתא ומאלין דמשתדלין בה למיעבד טב עם עובדי ע''ז עלייהו אתמר רפאים בל יקומו בזמנא דייתי פקידה לישראל אתמר בהון ותאבד כל זכר למו.

ענקים אינון דמזלזלים לאלין דאתמר בהון וענקים לגרגרותיך וכו' אילין אינון דאהדרו עלמא לתוהו ובהו וכו' ומיד דייתי אור דאיהו קודשא בריך הוא ימחון מן עלמא ויתאבדון אבל פורקנא לאו איהו תלייא אלא בעמלק עד דימחי דביה אומאה והא אוקמוה וכו', הנה משם מתבאר דחמשה מיני ערב רב הם נשמות הרעות של ערב רב המגולגלים בכל דור ודור בישראל.

רשעות עמלק בפרט בעון הגזל

נד. ואמרו שמה שנשבע קודשא בריך הוא על מחיית עמלק הוא שיתמחו אותם נשמות רעות יען כי לכל עבירות שבין אדם למקום מועיל תשובה וכן בין אדם לחבירו אם יודע למי חטא יוכל לרצותו, לא כן אלה רשעים עמלקים דעלייהו אתמר כי מלאה הארץ חמס מפניהם אשר לא ידעו ולא ירצו לדעת ממי גנבו וגזלו ותתעמס משא עון פשעם משוד עניים מאנקת אביונים אשר לא יפטרו אף בתשלומיו וחייבים מיתה בידי שמים כמו שנאמר אל תגזול דל כי דל הוא כי ה' יריב ריבם כמו שהכרחנו הדבר בחלק הקודם בפרקי משא ומתן, ועל כן קודם הזכירו עונש העמלקים דביה אומאה וכו' הקדים טעם לעונשם במה דאינון קיימין על ישראל כלי חמס ועלייהו אתמר כי מלאה הארץ חמס.

ועליהם דיבר בקדשו הרשב''י ע''ה בסוף פרשת בשלח, ²⁴ מלחמה לה' בעמלק מדור דור אמר רבי יהודה בכל דרין דאתיין לעלמא לית לך דר דלית בהו מההוא זרעא וקודשא בריך הוא אגח בהו קרבא.

נה. ועל אלה וכיוצא באלה ראוי לכל אישי ישראל זרע אמונים לעתור ולרצות לפני המקום ברוך הוא יפקוד עליהם בחרבו הקשה חרב ה' מלאה דם לנקום את נקמת בני ישראל מהם ואשר חירפו עקבות משיחו הקדוש דפורקנא לאו איהו תלייא אלא עד דיתמחון דביה אומאה כאמור במאמר, ואף גם עוז יתאזר בתפלתו על כל שרי עם ועם שלא אחד בלבד עמד עלינו אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והמה מההוא זרעא בישא דהמן המתלבש בהם ופועלים מעשה ידי המן ממש.

סיפור ישועת קהלות ספרד שסיפר אבי המחבר מספר ''שבט יהודה''

נו. ואדוני אבי ומורי היה אומר מעשה שהיה בספרד באיש אחד ושמו יוסף בן אפרים ויער האל את רוחו ללכת בחצר המלך ולגבות המסים וכל עבודת המלך ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח, והמלך כאשר ראהו איש אמונים הפקידו בכל מלכותו איננו גדול בכל מלכותו ממנו והוא משנה למלך וגדול ליהודים, ויהיו ליוסף משרתים בני השרים אוכלים על שולחנו ויעש לו מרכבה וסוסים וחמישים איש רצים לפניו.

ובימים ההם היה שם איש רע ובליעל ממשרתיו ויקם לשטן לו וימרוד בו כי מינהו פקיד בקצת מקומות מהמלכות ויקנא ביוסף אדוניו ויאמר המלוך ימלוך איש יהודי עלינו וחשב רעה בלבו להאבידו ויאמר, הלא האל הסתיר פניו מהם הם עזבוהו והוא עזב אותם ועתה אוכל להנקם מיוסף ומעמו, וילך לו אל המלך ויאמר לו מכרה כיום עשרה יהודים לי ואני אשקול עשרים ככרי כסף להביא אל גנזי המלך.

אמר המלך ומי מהם, ויען ויאמר לו הראשון הוא יוסף פקידך אשר כלה את אוצרותיך וכלה ממון כל העמים והשרים ותשעה אחרים עשירי מלכותך תמכרם לי הם ובניהם וטפם, ויאמר המלך יהי כדברך, ויאמר האיש הבליעל יכתוב ויחתום בטבעת המלך ואני אשקול הכסף עובר לסוחר, ויסר המלך את טבעתו ויתנה לו ויכתוב ככל אשר צוה לו הצורר כי מכר המלך ליוסף ותשעה נסיכי אדם חביריו הם ובניהם וטפם וממונם לאיש הצורר ההוא, ותכף ומיד תפשו את יוסף ויענוהו בבית הסוהר וימת מפני העינוי הרב וכן עינה אל השאר.

נז. אחר הדברים האלה גידל המלך לאיש הצורר ההוא וישם את כסאו מעל כל השרים ויגבה לבו ויאמר לאבד כל היהודים, ואמר להכחיד היהודים הגדולים היושבים בשער המלך ואחר כך ישוב ידו שנית בעד שארית היהודים כי ראה שאין לבקש על כולם כאחד שמא לא תעשה בקשתו, והעליל עלילות על כל שרי צבאות ישראל ויקרא אותם אל ביתו ויאמר אליהם מבקש המלך מכם ממון רב לא תוכלון שאת ויעש עצמו כמפשר ביניהם והוא היה חפץ לעקור ביצתן ונתנם האל לחסד ונתפשרו עם המלך וישובו אל שער המלך.

נח. ויהי כראותו שלא נעשה עצתו ויהי מימים קם למלחמה מלך ישמעאל עם אותו המלך ויבואו ישמעאלים הרבה מאד כארבה ויצר מאד למלך מאת הישמעאלים ויאמר מה נוכל לעשות עם ההמון הרב הזה, ויען האיש הצורר ההוא ויאמר אדוני המלך שמע בקולי איעצך עצה טובה ויהיה לך ממון רב.

אמר לו המלך מה היא עצתך, אמר הצורר אם על המלך טוב יכתב לקחת כל ממון היהודים שבכל מדינות מלכותך ואני אתן מאת אשר ימצא להם ארבע מאות ריבוא, ועוד שתשמיד כל היהודים אשר בכל מדינות מלכותך ואני אעשה שיתנו כל אנשי מדינות מלכותך ארבע מאות ריבוא ממון תחת המסים והעבודות אשר היהודים נותנים למלך שנה בשנה.

ובמה יודע איפה כי אנכי עבד נאמן אליך כי אם בעצה הזאת, ואם את האלהים אתה ירא כבר שכחם וגירשם מלפניו ולא יוסיף להביטם ואם האלהים קצף בהם איך המלך יחפוץ בהם, וכמה ימים שאין מלך לישראל ולא שוטר ולא כהן ולא תורה, עם מרי המה לא להעזר ולא להועיל, אדונינו המלך יוצא למלחמה על אויביו והם אוכלים ושותים בבתיהם ומה בצע כי תניחם במלכותך, השמד וכלה אותם כי למלך אין שוה להניחם.

לכן המלך מילכי ישפר עלך ושלח להשמיד היהודים מכל מדינות מלכותך וצוה לכל מי שנמצא יהודי בתוך ביתו שיהיו נכסיו למלך וגופו להריגה, ויפקד המלך פקידים וישמרו כל השלל כסף וזהב להביא אל גנזי המלך וישמע המלך ויהי כמחריש, ומן השרים רואי פני המלך גערו באיש הצורר ההוא ויאמרו לא טובה העצה הזאת כי מנהג מלכותינו לאהוב את היהודים ולשמור אותם ומי ישמע לך בדבר הזה.

נט. וימן ה' בעת ההיא לאגמון אחד וישם דבר בפיו ויאמר השב לצורר הרע הזה וכה תדבר, ויאמר לאיש הצורר הליועץ המלך נתנוך כי היהודים הלא המה אוצר למלך אוצר טוב ואתה מבקש לאבדם ושיעשה המלך מה שלא עשו אבותיו, אין אתה שונא ליהודים כי אם למלך, וישמע המלך ולא ענה דבר, וישמעו השרים וכולם גערו בו ויאמרו לו לא משנאת היהודים אפס משנאת המלך ולא מאהבתו יעצת זאת.

וישמעו הדברים האלה אל היהודים וישלחו ספרים להודיע אל כל היהודים ונאספו בעריהם ויצומו ויצעקו ויבכו והתפללו לאלהי אבותיהם ויאמרו אנא ה' אל נא נאבד בעצת הצורר הזה, לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים לאיש יהודה ולפליטת ירושלים אשר בספרד וישמעו העמים ונסבו עלינו והכריתו את שמינו ומה תעשה לשמך הגדול, למה תהיה כאיש נדהם ואתה בקרבנו, עננו ה' עננו וידעו העמים כי ה' נלחם לישראל, ותעל שועת בני ישראל וגאלם מיד צורר.

ס. ושרי ישמעאל התפקדו ויהי בהם שולפי חרב כחול אשר על שפת הים, ויפקד המלך שרי חיילים לשמור מעברות הים לבלתי תת מעבר לישמעאלים וישם המלך לאיש צורר היהודים ההוא לראש, ויקח רכב ופרשים ויבא אל מחנה ישמעאל בטח ויך בהם מכה גדולה והם נטושים על פני השדה ותהי בהם מהומת ה' רבה ויהיו כל הנופלים ממחנה ישמעאל ביום ההוא עשרת אלפים שולפי חרב ואיש מושך בקשת לתומו, ויך את שר צבא הישמעאלים בין הדבקים ובין השריון ויאמר לנערו הוציאני מן המחנה כי נחלתי ויפול מעל המרכבה וימת.

סא. ויצא האיש צורר היהודים מן המלחמה שמח וטוב לב ויאמר בלבו עתה ישלים המלך רצוני בכל עם היהודים ונקמתי מאויבי והוא לא ידע כי ה' סר מעליו, והנה הוא יוצא ובא ביד חזקה וה' קנא לעמו והפך לב המלך עליו וישלח פרש לתופשו ויצא הפרש וימצאהו בשדה בסוסיו וברכבו, ויאמר לו הצורר השלום ויאמר אין שלום כי המלך צוה עליך לתופשך, ויהי כשומעו ברח ויבא בעיר אחת ובה מגדל גבוה וישלח לאמר אל המלך דברים קשים ופער פיו לבלי חק לקלל את המלך ומאת ה' היתה להכשילו לבלתי תת ארוכה למחלתו, ויחר למלך מאד וימלא חימה עליו ויצו לתפוש לכל אחיו ויתנם במאסר ויקחו כל הממון אשר נמצא לו ולאחיו בכל מלכותו ויביאו אותם אל אוצר המלך.

ואחר זה צוה המלך לתופשו ויסגר במגדל גבוה וילחמו עליו וידבר למלך קשות ויורו המורים מן המגדל ויכו את פרש המלך נושא כליו ויפול לרגליו וימת, ויקצוף המלך מאד ויצו ויציתו את המגדל באש ויתפשו את הצורר הרע וידבר המלך איתו משפטים ויצו המלך להורגו ויהרגוהו וישרפוהו, וברוך האל המושיע אשר נתן כזאת בלב המלך לנקום נקמת עמו ויושע ה' את עמו בחדש שנים עשר הוא חדש אדר, וכל ישראל נאספו בעריהם בששון ושמחה והודות והלל לה' על הנסים ועל הפורקן.

סב. וכשוך חמת המלך זכר את הצורר הרע ואת אשר עשה ויאמרו נערי המלך משרתיו אם על המלך טוב ימכרו אחי הצורר הרע ואת כל אשר להם ליהודים על אשר שלח ידו ביהודים ויעשו לו כמידתו, ויצו המלך וימכרו כל נכסי הצורר וכל אשר לאחיו ליהודים היושבים בשער המלך, ויסר המלך את טבעתו אשר העביר מהצורר ויתנה למשה היושב בשער המלך, ויצא האיש משה שמח וכל היהודים אשר בספרד שמחים וטובי לב על כל הטובה אשר עשה ה' לישראל.

ימי אדר הם ימי רצון לבקש נקמה מאויבי ה'

סג. הנך רואה את מעשה ה' כי נורא הוא ומלחמה לה' בעמלק מדור דור, כי כל הרואה ושומע מפלאות תמים דעים כאלה ישגיח כי אין זה אלא מעשה ידי המן המתלבש בצרי עם ועם להצר לישראל ומעלו''תהו פנות קדים להשמיד ולאבד כל זכר למו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם.

ועל כן הימים האלה נזכרים ונעשים לעתור ולרצות ערב ובקר וצהרים ונבקשה מאלהינו על זאת לשפוך עליהם זעמו וחרון אפו ישיגם, ה' באפו יבלעם ותאכלם אש לכל הקמים עלינו לרעה ובפרט מההוא זרעא בישא דעמלק, והימים המה מסוגלים במאד מאד לשאול בהם כל איש נקמה מאויבי ה' בקרוא בסדר שסידרנו למעלה בשבת זכור וצדיקים ככפיר יבטח.

ציונים והערות לפרק א

1) תענית דף כ''ט ע''א. 2) ערכין דף י''א ע''ב. 3) מדרש תהילים מזמור קל''ו. 4) שבת דף פ''ח ע''א. 5) מגילה דף י''ג ע''ב. 6) ברכות דף כ' ע''א. 7) מגילה דף ט''ו ע''ב. 8) מגילה דף כ''ט ע''א. 9) מגילה דף ט''ז ע''א. 10) מגילה דף י''ג ע''ב. 11) זוהר משפטים דף צ''ה ע''ב. 12) תנחומא כי תשא אות ג'. 13) ברכות דף י''ג ע''א תוד''ה בלה''ק. 14) מגילה דף י''ז ע''ב תוד''ה כל. 15) ברכות דף מ''ז ע''ב. 16) תנחומא כי תצא אות ט'. 17) עי' תמיד דף ל''ב ע''א. 18) זוהר בשלח דף ס''ה ע''ב. 19) קדושין דף ל''ג ע''ב. 20) תנחומא כי תצא אות ח'. 21) שבת דף קי''ח ע''ב. 22) עי' תנחומא כי תצא אות ד'. 23) זוהר בלק דף קצ''א ע''ב. 24) זוהר בשלח דף ס''ז ע''א.

---

פרק ב - תענית אסתר - התעוררות לימי הצומות

תוקף הנס והיפוך המזלות שנעשה לישראל בי''ג אדר

א. יתחייב ה יודע ו המשכיל ה נסים והפורקן אשר נעשה לאבותינו בשלשה עשר לחדש אדר להבין ולהתענות בעצם היום ההוא אשר הוא היה היום אשר נהפך מיגון לשמחה, ובמקום שהיו מחכים אויבי נפשנו לשלוט בנו נהפוך היה אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם בעצם היום הזה אשר אמר המן להשמיד ולאבד ביצתן של ישראל בשלשה עשר לחדש אדר.

ומעשה תוקפו וגבורתו של נס היה הפלא ופלא שכפי הוראת ומשפטי הכוכבים ומזל היום רעה נגד פני ישראל כאשר ביארו הראשונים עליהם השלום בענין הגורל שהגריל המן על ישראל כי לא מצא שום יום עזר כנגדו כי אם חדש פטירת אבי התעודה ויום גדול הכאב אשר הוא ז' שלו, וגם כי חשך מצרים היה בי''ג באדר ובו מתו פושעי ישראל וגילגל חובה ליום חייב כי מזל ישראל היה בשפל כל התכונה כמו שכתב הר''א מגרמיזא ע''ה, ובלי ספק בזה נודעה יד ה' את עבדיו וזעם את אויביו.

טעם ראשון לקביעת תענית אסתר

ב. ובהיות כי הפך ה' לנו את הקללה לברכה והפך עצם היום הזה מרעה לטובה וביום הרעה עצמו הרגו הורגיהם וצלבו את צולביהם ולכל בני ישראל היה אור במושבותם, על כן קבלו וקיימו עליהם היהודים בכל דור ודור להבין ולהתענות ביום זה לתת שבח והודאה על העבר כי לא יתכן לעשות שמחה וששון בזמן הנס להיות כי מדרכיו יתברך שאינו שמח במפלתן של רשעים וכדברי רבי יוחנן, ²⁵ מאי דכתיב ולא קרב זה אל זה כל הלילה וכו' אמר הקדוש ברוך הוא מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה.

לכן לא אריך למעבד זכר ליום ההריגה שאחר כי הוא יתברך איננו שמח במפלתן של רשעים גם אנחנו נלך בדרכיו ונגילה ונשמחה על המנוחה לא על ההריגה והמפלה כמבואר מהמשך הכתוב, כימים אשר נחו בהם היהודים מאויביהם והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה, יורה כי על הצלתם ישישו וישמחו לא לזולתו, על כן ראו והתבוננו הראשונים לקראו צום בכל דור ודור יום ההריגה, והשמחה בי''ד וט''ו ימי המנוחה.

טעם שני לקביעת תענית אסתר

ג. וכתב ר''ת ריש פ''ק דמגילה על ההיא דפרכינן ואימא י''ב י''ג ומשני אמר רבי שמואל בר יצחק י''ג זמן קהילה לכל היא, ופירש הוא ז''ל זמן קהילה לכל היא שהכל מתאספים לתענית אסתר ובאים בני הכפרים לעיירות לומר סליחות ותחנונים לפי שבו נקהלו לעמוד על נפשם והיו צריכים רחמים, וכן מצינו במשה שעשה תענית כשנלחם בעמלק דכתיב ומשה אהרן וחור עלו ראש הגבעה, ודרשינן במסכת תעניות מכאן לתענית צבור שצריך שלשה, וכתב הרא''ש ומכאן נראה לר''ת סעד לתענית אסתר שאנו עושים כן כמו שעשו בימי מרדכי ואסתר כשנקהלו היהודים לעמוד על נפשם ולא מצינו לו סמך בשום מקום אלא בכאן גם כן.

טעם שלישי לקביעת תענית אסתר

ד. ואולם האיש המשכיל יתבונן בצום התענית הזה מה שלא נעשה כזאת קודם חג המצות שיצאנו ממצרים ולא קודם חנוכה, כי טעמו של דבר הוא להיות שגזרת להשמיד ולהרוג דהמן לא נתבטלה אלא לפי שעה וביום פקדו משם והלאה רבו הגזרות השמדות וההריגות והגרושין במלכות יון עד אשר מטעם זה לא נזכר שם הוי''ה ברוך הוא במגילה כי אין הקדוש ברוך הוא מייחד שמו על הפורענות, ושם כתובה גזרת מלך מלכו של עולם שאין להשיב להשמיד וכו' ונתבטלה לפי שעה אבל בבית שני גזרו יוונים כמה שמדות כנודע, כי על כן כששלחה אסתר לחכמים כתבוני לדורות אמרו לה קנאה את מעוררת עלינו בין האומות דהיינו שימצאו כתוב כי כתב אשר נכתב בשם המלך מלכו של עולם אין להשיב ויבואו לפקוד עלינו מה שכתוב.

וכן אמרו בירושלמי ²⁶ ז''ל, מרדכי ואסתר כתבו אגרת ושלחו לרבותינו מקבלים אתם עליכם שני ימים אלו אמרו להם לא דיינו הצרות הבאות עלינו אלא שאתם רוצים להוסיף עלינו צרתו של המן ע''כ.

ולפיכך קבלו עליהם דברי הצומות וזעקתם לפני ימי הפורים בכל דור ודור לצום ולבכות לצרה ונבקשה מאלהינו על זאת בל יפקוד עלינו גזרה ושמד בהיותנו בארץ שביינו ואל שדי יאמר לצרותינו די, וכשם שהצילנו מיד המן הרשע כן בחמלתו יפלטנו מיד מבקשי רעתינו כי אפס עצור ועזוב, ועל כן לא טוב עשה המיקל בתענית זה ופורש עצמו מן הצבור בלי סיבה הואיל וכוונת תענית זה הוקבע על כוונה זו.

טעם רביעי לקביעת תענית אסתר

ה. ונוסף גם הוא כי הימים האלה נזכרים ונעשים על מחיית עמלק זה המן ואחוזת מרעהו, וכבר כתבנו בפרק א' ששר של עמלק איננו כשאר צבא המרום במרום אשר יפקוד ה' עליהם מלמעלה ויאמר השמד מלמטה כי אין מפלתו אפס ביד ישראל באשר שרו של עמלק הוא ס''מ הוא שטן הוא יצה''ר, ובכל חטא ועון אשר יחטאו ישראל מחזיקים ומאשרים את כחו יותר באופן כי אין מעצור להפילו ארצה אם לא על ידי שובינו מכל עוונותינו כי אז נכנע וימחה מן העולם, ואחר שנפילהו מלמעלה בכח תשובתינו הוא יתברך יפילהו מלמטה כמבואר שם בארוכה, ועל כן באה זכירה זו בלב כל ישראל למען יכירו וידעו כי בדבר זה תלויה גאולתם וטובתם לעולם.

ולמען זאת בימים האלה ובזמן הזה כי היתה מחיית עמלק ראו והתבוננו קדמונינו לקבוע את יום צום התענית הזה לעורר לבם של ישראל בתשובה, והתכלית שלהם להתכוין בו לחלש חושים להטיל חלשים בחומר כי ממנו ימשך כל חטאת האדם ומזה ימשך תגבורת הקדושה, וכן נמי יהיה בערך זה הכנעת שורש החומר הוא ס''מ הוא יצה''ר כמו שאמרו בזוהר שלח לך ²⁷ זה לשונו, רוחא מעם רוחא דקדושא וכו' בשרא מסט''א וכו', ובכן יפקוד ה' בחרבו הקשה בשמים ממעל בס''מ שר צר עמלק וישליכהו ארצה לתקן עולם במלכות שדי.

מנהג קדמונים להתענות ג' ימים קודם פורים וטעמו

ו. ומטעם זה נהגו חסידים הראשונים להתענות שלשה ימים לילה ויום לפני הפורים, ולא כאשר עלה על רוח רבים אשר המה זכר לתענית אסתר כי מודעת זאת שלא היה צומיהם אלא בי''ג וי''ד וט''ו של ניסן ומה מקום לצומות ההם בימים האלה.

אכן היתה שפר כוונתם לחלש חושים ולהכניע שורש נחש אשר ממנו יצא צפע החומר לכל עון ולכל חטאת, כי הימים האלה מסוגלים מאד בשורשן הקדמון להועיל מעשה האיש הישראלי להשמיד ולהרוג ולאבד כל זכר עמלק עד בלתי השאיר לו שריד בשמים ממעל ועל הארץ מתחת בסגולת מעשה התשובה בהם כמו שעשו מרדכי ואסתר צדיק וצדק במאורע ההוא באשר ידע את כל אשר נעשה בשמים ממעל כי גבר ס''מ שרו של עמלק במה שנהנו מסעודתו של אותו רשע וזנו אחרי בנות הערלים, ולכן תכף ומיד רץ לקראת מעשה התשובה והכריז לישראל אבל צום ובכי ומספד שק ואפר ששה דברים על שנהנו ששה ימים מסעודתו של אותו רשע להתיש כח שרו של עמלק למעלה.

התעוררות התשובה שעשה מרדכי לישראל בימי הגזרה

ז. והפליגו חכמים לספר התעוררות אשר עורר מרדכי הצדיק לפני קהל עדת ישראל בצומם הפלא ופלא כמבואר בתרגום רבתי ואעתיקהו בלשון הקדש כדי שיבינום הרבים, אמרו שם בפירוש, ומרדכי ידע את כל אשר נעשה וכו' וכאשר ראה מרדכי הצדיק הגזרה שנגזרה ואת האיגרת שנחתמה קרע בגדיו מלפניו ומאחריו וילבש שק ויתפלש באפר והרים קולו ואמר, אוי כמה גדולה גזרה זו שנגזרה עלינו שגזרו המלך והמן, לא על חציינו גזר וחציינו עזב, לא על שלישתנו ולא על רביעתנו אלא על כל הגפן כולה גזר המלך והמן לעקור ולשרש כנה מן שרשיה.

ח. וכאשר ראו בית ישראל את מרדכי הצדיק הגדול והחשוב עליהם, כולם נתקבצו ובאו עדיו עד שהיה קהל וקבוץ עם רב עד מאד שאין להם מספר, עמד מרדכי על רגליו בתוך הקהל ויען ויאמר, עם בני ישראל עם אהוב ויקר לפני אביכם שבשמים הלא ידעתם מה שהיה ולא שמעתם מה שגזר עלינו המלך והמן ולהמית אותנו מעל הארץ ולהאביד אותנו מתחת השמים, אין לנו מלך שנסמוך עליו גם לא נביא שיתפלל בעדינו, אין לנו מקום לברוח גם לא מדינה להנצל שמה, בכל מקום ומקום כתב עלינו ובכל מדינה ומדינה שלח עלינו, הננו כצאן אשר אין להם רועה וכספינה בלב ים אשר אין לה רב החובל, יתומים היינו ואין אב ובהיותו יונק מתה אמו.

ט. באותה שעה הוציאו הארון בשערי שושן והוציאו עליו ספר תורה מעוטר בשק ומתפלש באפר וקראו בו בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו כי אל רחום ה' אלהיך וכו'.

קם מרדכי על רגליו בתוך הקהל התחיל ואמר, בית ישראל עם קדוש ואהוב ויקר לפני אלהיו קומו ונראה באנשי נינוה כאשר נשלח אליהם יונה בן אמתי הנביא להפוך את נינוה וכאשר הגיע הדבר אל המלך קם מעל כסאו והסיר כתר מלכות מעליו ויתכסה בשק ויתפלש באפר ויצעק בנינוה מטעם המלך וגדוליו לאמר, האדם והבהמה הבקר והצאן אל יטעמו מאומה ואל ירעו ומים אל ישתו ויתכסו שקים האדם והבהמה ויקראו אל אלהים בחזקה וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם, וינחם אלהים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה, גם אנחנו נעשה כהם נקדש צום ונקרא תענית אולי יראה ה' בעניינו ולא נאבד כי אלה הצאן עוללים ויונקים מה עשו.

ואז געו כל עדת ישראל בבכיה וצעקה גדולה ומרה וגזרו עליהם תענית, וגזרה עליהם אסתר המלכה שיצא החתן מחופתו בלבוש שק ואפר וכן כלה מאפריון שלה בעפר ואפר על ראשה ושהאדם והבהמה והצאן אל ירעו ואל יטעמו מאומה, ויעשו כן כל עדת ישראל במהומה וצעקה גדולה בכל העיר והפרישו גם היונקים משדי אמן.

תפלת הכהנים והעם לבטול הגזרה

י. ובעת ההיא ביררו מתוך הקהל ומצאו בהם שנים עשר אלף כהנים ולקחו שופרות מימינם וספר תורה משמאלם בוכים בקול מר ואומרים, אנא ה' אלהי ישראל אלוה סליחות והרחמים הרי התורה שנתת לנו והרי עמך אהובך אשר אהבת בטלים מן העולם ומי יקרא בספר התורה הזה ומי יזכיר שמך, הלא השמש והירח יחשכו אורם שהרי המה לא נבראו אלא בשביל ישראל, והיו הכהנים והעם נופלים על פניהם ואומרים עננו אבינו עננו עננו מלכינו עננו, והשופרות היו תוקעים ותבקע הארץ לקולם וכל עדת ישראל קהל רב ועוללים ויונקים עמהם עונין אחריהם בקול חמרמר חננו ה' חננו, עד שבכו כל צבאות השמים ונתעוררו אבות העולם מקבריהם בחברון.

תפלת אסתר בצומה

יא. וגם אסתר הצדקת צמתה שלשה ימים לילה ויום ותלבש שק ואפר ודמעתה על לחייה, ודפקה שערי שמים בתפלתה ובמרר בכייתה וכה אמרה בתפלתה.

תחינת אסתר לישראל להעתיר בעדה

יב. ותשא עוד אסתר את קולה ותצעק צעקה גדולה ומרה ודמעתה על לחייה ותחר גרונה מצעקתה ועיניה חשכו מדמעותיה ותאמר, כל ישראל אחי וריעי הנאהבים והנעימים לפני אביכם שבשמים, בקשו עלי רחמים לפני בעל הרחמים השומע תפלות לעתות בצרה, פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי, אתם עוללים ויונקים המעונים מלחם וממים מלובשים שקים ויושבים באפר צעקו ובכו לפני אלהינו שבשמים אולי יחנן ה' צבאות ולא נאבד כי שומע אל אביונים ה' ואת אסיריו לא בזה, כי לא בזה ולא שיקץ ענות עני ולא הסתיר פניו ממנו ובשועו אליו שמע, כי אל שומע תפלות ותחנונים אתה, ברוך אתה ה' שומע תפלה, ע''כ.

התעוררות לצום תענית אסתר

יג. הנה אלה עמודי עולם התאמצו לעמוד בפרצן של ישראל לקדש צום ולקרוא תענית ובדברים המרים הממררים נפש כל שומען להשיבן מדרכם הרעה להתיש כח שרו של עמלק למעלה כאמור, והוא הוא טעם צום תעניתנו עתה להרצות סליחות ותחנונים לשפוך שיחה ולדרוש סליחה מאת האל החנון המרבה לסלוח על אשר הגברנו במעללינו הרעים כחו של שרו של עמלק, והן עתה בכח סגולת תעניתנו אולי נוכל נכה בו ונגרשהו ממרום שבתו עד נוקבא דתהומא רבה.

וזה היה טעם חסידים הראשונים אשר לא הספיק למו בצום יום י''ג הוא לבדו, וצמים שלשה ימים לילה ויום לכפר מאשר חטאו על הנפש באשמות ומעילות וגבר עמלק, והן בצום בעל בכי ישובו אל ה' להטיל חלשים בגבול הרשעה להפילו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא כי הזמן ימצא עזר כנגדם מועד נפילתו בימי המן הרשע נין עמלק.

דברי כבושים שידרשו המוכיחים בתענית אסתר

יד. וכל האיש אשר היה מחנפי לעגי מעוג ואת עשיריו לא בזה והעלים עיניו ממעלליהם הרעים ביתר הימים, הנה ביום צום התענית הזה מעוות לו יוכל לתקון למלאות פיו תוכחות בקהל עדתו ולעורר לבות בני ישראל בדברי כבושים כאשר עשה מרדכי בקהל עדתו ובמרירות יאנח לפני קהל עדת ישראל לאמר.

אחינו בית ישראל עד מתי יהיה זה לנו למוקש הגלות המר הרע הזה כמה ימים ושנים, חוסו וחמלו על כבוד ה' אלהי ישראל שאין השם שלם ואין כסאו שלם כל זמן שזרעו של עמלק בעולם, הביטו וראו בשלנו הצער הגדול הזה כל עוד שאין ישראל שבים ממעלליהם הרעים כי כל עון וחטאת ישראל קוץ מכאיב אל מקום הקדש ותרבה עצמה גבול הרשעה גונדא דחימה וגבר עמלק.

ואיככה נוכל וראינו הבנים הנאהבים והנעימים גולים מעל שולחן אביהם ואם על בנים תתייפח תפרש כפיה אויה כי בני יצאוני ואינם, הטוב לאם כי תעלה ותשכח עולה מרחם בן בטנה חלילה אפס כי עז העם שרו של עמלק עוז התאזר בעונינו, ומה תעשה אם הבנים אם אשמת הבנים תעכב על ידה, והיא מן החלון נשקפה ותיבב תמיד כל הימים לאמר, לכו בנים שמעו לי שובו נא אל תהי עולה, חוסו על כבוד אמכם המשתוקקת לקרב אתכם סביב לשלחנה ושובו שובו מדרכיכם הרעים, בני ידידי העמוסים מני בטן הנשואים מני רחם חוסו על כבוד אביכם שבשמים המחולל בין עמי התועבות באמור עם ה' אלה ומארצו יצאו ויקרא ה' לבכי ומספד לאמר מי נתן למשסה יעקב וישראל לבוזזים בני בכורי ישראל, ישראל אשר בך אתפאר אנה פנה הודך אנה פנה זיוך אנה פנה הדרך ומה לו לאב שהגלה את בניו ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם, עד אנא ירום אויבי אדם בליעל איש און בעון פשעיכם.

ועתה בנים עד מתי לא תעורו מתרדימתכם, הקיצו בני ידידי אל תזנחו צער אביכם שבשמים והשליכו מעליכם כל גלוליכם וטומאותיכם, קדשו צום וקראו תענית ושובו אל ה' ומהר אשיב את שבותכם כבראשונה, ואת זכר עמלק אשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ.

טו. וכזאת וכזאת יביע על לב עדתו ביום הצום התענית הזה ומצא עזר כנגדו באמור להם, בואו וראו מן דורו של מרדכי הצדיק כי גם כי חטאו עוו פשעו לפניו יתברך עד כי הגדיל אויב שרו של עמלק למעלה, כאשר קבלו עליהם לשוב אל ה' גם כי היה מתוך צרה עתקו גם גברו חיל להתיש שרו של עמלק והמן נפל בכח עוז תשובתם ושקם ותעניתם ויהיו לנס, וכמו כן גם אנחנו בגלות החיל הזה נעשה כמוהם לומר בשלנו הרעה הגדולה הזאת, נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אל ה' אולי ישוב ה' מחרון אפו ולא נאבד תחת ממשלת זדון עמלק המחוי.

תוכחה ליראי ה' לקרב רחוקים לתשובה

טז. ולא איש אחד ולא שנים יעשו זאת כי מה תועלת לענין הגאולה בשוב היחידים כי התועלת להם לבדם ומה בצע לתשובה אחר שרוב העם אינן שבין, אפס כל ירא וחרד את דבר ה' צריך לאסוף אנשים ריקים ופוחזים אשר לא ידעו את משפט אלהי השמים זה עשרה וזה עשרים ולדרוש להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון ולקרבם אל אביהם שבשמים, ובכן תעלה ארוכה ומרפא למכותינו ולצרותינו ויתקדש שם שמים בין המרובים ובין היחידים, והמעטים הנשארים מהם יראו וכן יעשו.

במעלת המקרבים רחוקים לתשובה

יז. וראשי עם קדש אלו המחזיקים בדת להקימה ולהרימה הם הנקראים עמודי שמים והם מצוקי ארץ והם המעמידים את כל העולם כולו ויש להם זכות כמשה רבינו עליו השלום וכמרדכי ואסתר בדורן אשר זכו וזיכו את הרבים, והם המוציאים יקר מזולל ויש מאין והן שותפין לבורא יתברך בבריאת העולם ובהעמדתו, אבל לומר כל אחד רב או רבן שלום עליך נפשי ולהסגר בתוך ביתו ללמוד או לעסוק בחפצי שמים לא זו הדרך הרצויה בעיני ה' כי אינו דומה הזוכה לקנות לעשות נפשות רבות ולקרבן תחת כנפי השכינה כמי שהוא מזכה את נפשו יחידה והאחרים בהמות ירעו, ועתיד ליתן דין וחשבון על ככה הואיל והיה בידו להשיב רבים מעון ולהציל לקוחים למות מרוב רוע מעלליהם ולהחיות את נפשם בחן וחסד אשר חננו ה' בשבט לשונו ולא עשה, הנה הוא גרם את כל הרעה ואריכות הגלות המר.

מנהג ראשונים להקהיל קהילות בימי הצומות לתשובה

יח. וזה היה דרך כל החסידים הראשונים אשר היו מקהילים קהלות ברבים בימי הצומות לדרוש להם את דבר ה' את חוקיו ואת משפטיו ויתר דברי כבושים לעוררן מתרדימת שינתם לשוב אל ה', וכזה יהיה צום יבחרהו ה' עתה בדור האחרון, לא לעזוב את ה' וללכת ביום צומם איש איש למלאכתו אשר המה עושים, ולא די שלא יהרהרו ולא יפשפשו בעצם היום ההוא במעשיהם אלא אף גם יוסיפו סרה חבילות עבירות ביום ההוא דבר שקר וגזל וחמס במשאם ומתנם, ומהם הולכים ומטיילים ברחובות קריה כדי שישכח רישם ועמלם, הכזה יהיה צום יבחרהו אלוה ממעל.

עיקר מעלת הצום לעשות בו חפצי שמים וסדר הדרוש בהן

יט. וזאת לפנים בישראל כי בזמן שהיו גוזרין איזו תענית היה היום אצלם כיום השבת שאסור בכל מלאכה כי אם בחפצי שמים וביראת ה' כל היום, והיו צמים ומתענים שלא יטרידם שום עסק גופניי כמו אכילה ושתיה וזולתה וזהו הצום הנכבד ויום רצון לה' ועל צום כזה בודאי צוה ה', ולפיכך מוטל על ראשי עם קדש לאסוף אליהם קהל עדתם בימי הצומות וביותר ביום צום תענית אסתר הבא לפני ימי הפורים אשר רג''ל השן מועד במאכל ומשתה רב אשר לא כדת בהפריזם על המדה, ולרבים מעמי הארץ נדמה בעיניהם כי הותרה תורה בעצם היום הזה ויהוללו עד להשחית, שצריכים להזהיר לקהל עדתם לבל יכסלו אל גיל כעמים חלילה.

ויודיע עליהם כי אשר אנו מתענים עתה על מה שכבר עבר, לא על העבר אנו מתענים כי אם ליתן אל לבנו כי גם מעשינו עתה כמעשיהם אז בימי המן הרשע ונצומה בל ישוב לבא עלינו כאשר אז בא אליהם, ואיככה נוכל וראינו באבדן עדת ישראל בימים האלה להקל את ראשם במשתה היין רב ולעבור על דת בכמה דברים המרגילים לאדם לערוה של תורה אם כה היה עון פשעם של ישראל בימי מרדכי ואסתר באכילה ושתיה שנהנו מסעודתו של אותו רשע ויזנו אחרי בנות הערלים, כאשר חכמים הגידו במדרש רבתי דאחשורוש ²⁸ ואעתיק את דבריהם כי טובים להשמיען לרבים, זה לשונם.

דברי המדרש בענין חטא סעודת אחשורוש וגזירת הכליה ובטולה

כ. אמר ר' יצחק נפחא המן הרשע בעלילה גדולה בא על ישראל הדא הוא דכתיב ובמלאות הימים האלה עשה המלך וגו' ואין העם האמור כאן אלא ישראל, אמר המן לאחשורוש אלהיהם של אלו שונא זמה העמד להם זונות ועשה להם משתה וגזור עליהם שיבואו כולם ויאכלו וישתו ויעשו כרצונם, כיון שראה מרדכי כך עמד והכריז עליהם ואמר להם לא תלכו לאכול בסעודתו של אחשורוש שלא הזמין אתכם כי אם ללמד עליכם קטיגוריא כדי שיהיה פתחון פה עם מדת הדין לקטרג עליכם לפני הקדוש ברוך הוא, ולא שמעו לדברי מרדכי והלכו כולם לבית המשתה.

כא. אמר ר' ישמעאל שמונה עשר אלף וחמש מאות הלכו לבית המשתה ואכלו ושתו ונשתכרו ונתקלקלו, מיד עמד שרו של עמלק והלשין עליהם לפני הקדוש ברוך הוא ואמר רבונו של עולם עד מתי תדבק באומה זו שהם מפרישים לבבם ואמונתם ממך, אם רצונך אבד אומה זו מן העולם כי אינם באים בתשובה לפניך, אמר לו הקדוש ברוך הוא תורה מה תהא עליה אמר לפניו רבונו של עולם תסתפק בעליונים וגם השוה דעתו למחות את ישראל.

באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא למה לי אומה שבשבילה הרבתי אותותי ומופתי לכל הקמים עליהם לרעה אשביתה מאנוש זכרם, מיד אמר הקדוש ברוך הוא לשטן הבא לי מגילה ואכתוב עליה כליה, באותה שעה הלך השטן והביא לו מגילה וכתב עליה, מיד יצאתה התורה בבגד אלמנות ונתנה קולה בבכי לפני הקדוש ברוך הוא וגם מלאכי השרת צעקו לקול בכייתה ואמרו לפניו רבונו של עולם אם ישראל בטלים מן העולם אנו למה אנו צריכים בעולם שנאמר הן אראלם צעקו וגו', כיון ששמעו חמה ולבנה כך אספו נגהם.

כב. באותה שעה רץ אליהו זכרונו לברכה בבהלה אצל האבות ואצל משה בן עמרם אמר להם עד מתי אבות העולם תרדמו בשינה ואין אתם משגיחים על הצרה שבניכם שרויים בה כי חמה ולבנה וכוכבים ומזלות ושמים וארץ וכל צבא המרום בוכים במרר ואתם עומדים מנגד ואינכם משגיחין, אמרו לו מפני מה, אמר להם מפני שנהנו ישראל מסעודתו של אחשורוש ובעבור זאת נגזרה עליהם גזרה לכלותם מן העולם ולאבד את זכרם, אמרו לו אברהם יצחק ויעקב אם הם עברו על דת הקדוש ברוך הוא ונחתמה גזרתם מה אנו יכולין לעשות.

חזר אליהו זכרונו לברכה אמר למשה אי רועה נאמן כמה פעמים עמדת על הפרץ לישראל ובטלת גזרתם לבלתי השחיתם מה תענה על הצרה הזאת כי באו בנים עד משבר, אמר לו משה רבינו עליו השלום כלום יש אדם כשר באותו הדור, אמר לו יש ושמו מרדכי אמר לו לך והודיעו כדי שיעמוד הוא בתפלה משם ואני מכאן ונבקש רחמים עליהם לפני הקדוש ברוך הוא, אמר לו רועה נאמן כבר נכתבה אגרת כליה, אמר לו משה אם בטיט היא חתומה תפלתנו נשמעת ואם בדם נחתמת מה שהיה הוא, אמר לו בטיט היא חתומה, אמר לו לך והודע למרדכי, מיד הלך למרדכי הדא הוא דכתיב ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ע''כ.

אזהרה למשתכרים ביום הפורים ועוברים על מ''ע ול''ת

כג. הנה כל איש ישראל אשר באזניו ישמע דברים כאלה יחרד לבו ויתר ממקומו אשר המה דברים הדברים המחרידים הלבבות, ונמס כל לב ורפו כל ידים בשית לב כמה גרם החטא אז להיות נגזר עליהם כליה ונחרצה על ידי שכרות היין אף שלא שתו אפס מיינם של ישראל ומבישולם ועם כל זאת באו במצוקה העצומה ההיא להכחד מן הארץ כמעט.

ואיככה אחר שנצומה ונבקשה מאת אלהינו עתה ביום התענית הזה של אסתר לבל ישוב לבא עלינו כאשר אז בא עליהם, אנחנו נעשה כל חלקי הסותר לזה באותו עון עצמו שלהם למשוך ביין רב את בשרינו כל היום ההוא וכל הלילה, ונצר משרשיו יפרה לגלות בשר ערוה או לפחות בשירי עגבים זמרן נשי ועניין גברי כאש בנעורת וישכחו את ה' עושם לבלתי התפלל תפלתם בכוונה ורבים מהם מבטלים קריאת שמע דאורייתא מפני חמת הסעודה, מי גזר כן מי ציוה כן.

היאמן כי יצוה הוא יתברך על ידי חכמים הקדושים מצות משתה ושמחה לעבור את פי ה' אלהינו חלילה ולהיות החטא נעשה להם כהיתר חס ושלום, הכהתל באנוש יהתלו בו יתברך לצום לפניו כמתאוננים על פשעיהם ולכל חטאתם על כי גם מעשינו עתה כמעשיהם אז ונצומה ונבקשה סליחה וכפרה על זאת לבל יפקוד עלינו הרעה כמו אז ונשוב לנתוש ולנתוץ ולהאביד מעשה תשובתנו ביום המחרת, ומה גם כי בעצם היום הזה שם נפל שדוד המן הרשע כמאמר והמן נפל בתוספת ו' לרבות כי באותה שעה נפל השר שלו למעלה ס''מ שרו של עמלק, ואיככה נקים אותו ויתעודד במעללינו הרעים ביום שבו טמון בארץ חבלו באשר כל עון וכל חטאת ישראל הוא משען ומשענה אשר בו ישען והוא כלביא יקום וטרף ואין מציל כמו שבא בארוכה בפרק א'.

קדושת יום הפורים כיום קבלת התורה

כד. ונוסף גם הוא כי יאותה לנו להתקדש בקדושה יתירה ולהעלות מוראת שמים על ראשינו היום יתר מאד על כל הימים באשר הוא היום אשר נכנסנו לברית בקבלת התורה ברצוננו, כאשר חכמים הגידו במאמר קיימו וקבלו היהודים קיימו מה שקיבלו כבר באונס, ²⁹ אשר זה לבד יספיק לקבוע חג לה' בתורה וביראת ה' היום הזה כיום התקדש חג השבועות מקל וחומר.

וכל שכן בהצרף אליו מעשה תוקפו וגבורתו של נס הנפלא אשר הפליא חסדו יתברך לעשות איתנו למלטנו מיד צר ממות לחיים ולא זאת אף זו להשיב גמולם בראשם והשב לשכינינו שבעתיים אל חיקם, כי נאה ויאי לאישי ישראל להתקדש במאד מאד בעצם יום הפורים ולהיות יראתו יתברך על פניהם לבלתי יחטאו.

טעם המתענים ג' ימים קודם פורים דוגמת קבלת התורה

כה. אשר גם מטעם זה נכון מנהג החסידים הצמים לפני הפורים שלשה ימים לילה ויום שהיא דוגמא למה שהתענו ישראל לקבלת התורה כמו שכתוב בפרקי ר''א שהתענו שלשה ימים, ובלי ספק כי העושה כן מנהג יפה הוא.

סגולת התשובה והתפלה על הגלות בתענית אסתר

כו. הנה ככל משפט הדברים האלה יביע כל איש חכם לב בקהל עדתו בעצם יום צום התענית הזה ויקדים תוכחה לצרה, ואשריו מה טוב חלקו ומה נעים גורלו ובכן בו יבחר ה' ובצומו ותעניתו, וכמו שעל ידי התענית והתשובה היתה הגאולה ההיא בימי מרדכי ואסתר כמו כן גם עתה בהתעורר לב עדת ישראל בצום תעניתם אל התשובה ישוב ידו ה' שנית לגאול את שאר עמו לתקן עולם במלכות שדי.

ומה גם בהצרף אלינו זכות שני שרי צבאות ישראל צדיק וצדק מרדכי ואסתר אשר תתעוררנה נשמותם בשמים ממעל ביום צום התענית הזה אשר הוא זכר למו כי גדול צדקתם ויושר פעלם לפני אלהינו, וטוב מאד להעלות זכרונם הטוב לפני אבינו שבשמים ולעתור ולרצות לעשות צדקה וחסד איתנו בארץ שביתינו בעד זכותם, וצדקתם היא תסמכנו למהר לרפא נגעינו ואת צמח דוד מהרה יצמיח בפרסום רב.

סדר לימוד ותפלה ליום תענית אסתר

סדר התפלה שמוסיפין על ''תפלת הגלות'' ליום תענית אסתר

כט. ואחר כך יגמור סדר שאר התפלה כמו שהובא שם, ובזמן שאין שהות לבעלי המלאכה יאמרו לפניו כסדר הזה, בראשונה בסדר תפלת מרדכי כאמור ושוב אחריה יפטירו בשפה בנוסח תפלה זו היא לבדה קומו מרדכי ואסתר וכו' כנ''ל.

עת רצון לגאולה תלוי אף בתפלת היחיד

ל. ואשרי העם שככה לו איש על העדה לעתור כסדר הזה בקהל רב אשר אין ספק כי יצלח דברו וירפאם לכל העם מפשעיהם ולכל חטאתם לחשוב מחשבה על שחטאו ויתנו לב לשוב ובדרך זה יעותרו דברי הצומות וזעקתם לא לזולת.

ומה לו לאדם אשר בעפר יסודו בעולם זה השפל לצבור המון צירי''ו על בלי לו אף כי אסף רוח בחפניו ברוב תבונות כל כמה שלא נחלה על שבר יוסף וחרבן הבית וחלול השם בגוים, ולא פנה לעשות קורת רוח ליוצרו ולבקש מלפניו על עמו ועל זכרון משיח בן דוד עבדו למועדים מימים ימימה בעתות הרצון אם השג ישיג לעורר את הרחמים בעתות ההם, כי מה שלא יושג בימים ושנים יושג לרגעים ותשועת ה' כהרף עין.

ומה טוב חלקו ומה נעים גורלו אם השג ישיג עת הרצון לפני ה' להיות גאולת ישראל על ידו, ולא יאמר איש על העדה צדיק בכל מעשיו יחיד ועני אני ומה אועיל כי אפגע בעתירות כאלה, כי לא מחכמה ידבר זאת אחרי ראותנו בצרת המן כי נכתב ונחתם בטבעת המלך מלכו של עולם לכלותם מעל פני האדמה, עם כל זאת אמר משה לאליהו כלום יש אדם כשר באותו הדור וכו', הרי שלא שאל אפס אדם כשר הוא לבדו כי הוא לבדו יספיק לעתור ולרצות ולכפר בעד כל קהל ישראל, ומשה רבינו עליו השלום שם פניו ומעייניו בו שיתפלל הוא מלמטה והוא יעתור בעדם מלמעלה כי כל התעוררות עליון לא נעשה אפס בהתתקף התעוררות התחתון כענין אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף.

שבח המוכיחים בעם בפרט בימי הצומות

לא. וכן נוהג הדבר לדורות עולם אשר יפקוד ה' איש על העדה אשר יושיעם ואשר יביאם בדרכי ה' בהחריד את לבם תמיד כל הימים בדברי הצומות וזעקתם לעורר לב הנרדמים מישועת ה', ובכן תיטב לה' מאלפים הלכות מריבבות דרושים אשר ידרוש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות, ובו ישים כל מעייניו ובשועו אליו שמע והוא הצדיק אשר יתואר בשם צדיק יסוד עולם באמת, ותהולל חלקתו ברוח מבינתו והדרת חכמתו בהצרף אליה גודל המעשה הטוב ללמוד וללמד דעת את העם בחוקי האלהים ותורותיו ודרכי התשובה יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת כדרך חסידים הראשונים, והא בלא הא לא סגיא כאשר הודענו בספר זה ביתר המקומות בראיות תלמודיות.

ובזוהר פרשת שופטים ³⁰ ז''ל, כי תצור אל עיר בגין חוביהון סגיאין דחטאן לקמאי ואתייהיבת בדינא ימים רבים מאי רבים תלתא יומין דא בתר דא וכו' תא ואפקיד לך על בני ביתי לא תשחית את עצה דא תלמיד חכם דאיהו במאתא דאיהו אילנא דחיי את עצה ההוא דיהיב עיטא למתא לאשתזבא מן דינא ואוליף לון ארחין דיהכון בה ע''כ.

סוד לבישת שק בתענית אסתר

מנהג מחצית השקל קודם מנחת התענית

לג. ובהגיע עת המנחה יכון לקראת אלהיו והיה מעשה הצדקה בה בעצם היום הזה ביתר עז על כל הימים, ומנהג חסידים לתת מחצית השקל מהמטבע הקבוע באותו מקום זכר למחצית השקל שהיו נותנים באדר בזמן שבית המקדש קיים, וטוב עין יאותה לו לתת שלשה חצאי שקלים לעומת שלש פעמים תרומה האמורים בפרשה ויחלקם לעמלי תורה לפני המנחה.

יבאר שמתנות לאביונים קודמין למחצית השקל

לד. ואין לפטור עצמו בזה ממתנות לאביונים בפורים כי כל אחד נדרש לעצמו, ואשר אין לו כסף מספיק לשתיהם מעלי יתיר לקיים מצות מעשה הצדקה בעצם יום פורים משיחלקם בי''ג במנחה לקיים מנהג החסידים שהוא מנהג בעלמא, וגדול מעשה הצדקה בעצומו של יום הפורים ביותר כמו שיתבאר לפנינו בס''ד ולא אמרו כל השיעורין הללו אלא לאשר יש סיפק בידו לאשר ולקיים את שניהם, ושוב בצדק יחזה פניו יתברך בתפלת המנחה בכוונה יתירה.

ציונים והערות לפרק ב

25) סנהדרין דף ל''ט ע''ב. 26) ירושלמי מגילה פ''א ה''ה. 27) זוהר שלח דף ק''ע ע''א. 28) אסתר רבה פרשה ז' סוף אות י''ג. 29) שבת דף פ''ח ע''א. 30) זוהר שופטים דף ר''ב ע''א.

---

פרק ג - קריאת המגילה - ליל פורים

חיוב ההודאה על הניסים והנפלאות

א. אחר עלות המנחה נכון להיות כל איש שש ושמח בישועת אלהינו להכיר ולידע את החסד שעשה אלהי אבותינו עמנו למלטנו מיד צר ויושיענו ממות לחיים ביום אשר שברו אויבי היהודים לשלוט בהם ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם ברוך האל המושיע.

ובהשים האיש הישראלי מגמת פניו הענין הזה רוח נכון יחדש בקרבו להכנס אהבת המקום ברוך הוא בלבו ולקבל תורתו ומצותיו הן כל חדש באהבה וברצון יתירה שלא להיות כפוי טובה על הטובות והחסדים שקבלנו ממנו יתברך, ולאהוב אותו כשם שהוא אוהב אותנו ולנצור פקודיו ועדותיו מאהבה ויראת הרוממות ולייחד השכינה כי כל ייחוד הוא סוד האהבה כנודע, והוא כמשל הבן האוהב את אמו ויזכור לאביו אהבת נעורים וכמו שנאמר ואשת נעורים כי תמאס וכו', ובכן תתעורר אהבת דודים כמו שהארכנו במקומות רבים.

מנהג לבישת בגדי יו''ט מבעוד יום פורים וטעמו

ב. וגם בשיתו לבבו את מעשה ה' כי נורא הוא ירחיב דעתו ונפשו צהלה ושמחה ויתחייב להראות בעצמו כאילו היה שם והיה נגאל ממות לחיים ממש, כי על כל אלה להורות מעשה תוקפו של נס יאותה לכל איש ישראל ללבוש מבעוד יום של י''ג מלבושים חמודים מיוחדים לכך כמו שאר יום טוב ככל הנמלט מתוך צרה וצוקה אשר תאזרהו שמחה ללבוש בגדי שמחה וששון, וכל שכן הנמלט ממות לחיים אשר ילבוש ששונים יתר גדול מאד.

ג. ונוסף גם הוא כי יאותה לנו לעשות זכר לנס שנאמר במעשה הנס ותל''בש אסתר מלכות, וגם במרדכי תחלת הנס היה ונתון הלבוש וכו' ובתשלום הנס ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות, ואין אנו עתה בביאור סוד הלבושים הללו הנאמרים בכתוב אשר סודם שגבו מאד, אלא אף לפי פשטן של דברים ממנו נקח שראוי ונכון להיות כל איש להתקדש עצמו מבעוד יום ללבוש בגדי ישע בששון ובשמחה וישים בלבו כי בצרה היו מכוסים בשקים כמאמר שק ואפר יוצע לרבים, ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר, והאל ברחמיו וחסדיו פנה אליהם ברחמים פיתח את שקם ויאזרם שמחה וילבישם בגדי ישע ומעיל צדקה יעטם.

שמחת הישועה למרדכי וישראל מתרגום רבתי

ד. ובתרגום רבתי דאחשורוש הפליג לספר בשבח הכבוד והתפארת אשר התעטה בו מרדכי הצדיק בעת הישועה ומצוה להשמיען לרבים לעורר השמחה של מצוה אל עדת ישראל, אמרו שם, ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות שמח וטוב לב בכבוד גדול, והלבוש אשר לבש היה תכריך בוץ וארגמן מעשה עבות זהב טהור דאופיר וקבועין בו אבנים טובות ומרגליות, ולפנים מן התכריך לבוש מבגדי תרשיש הבאים מים המערב ולפנים ממנו כתונת של ארגמן מצויירים עליה כל צפור כנף ועוף השמים והיו דמי שיוויה עשרים כיכרי כסף.

ואזור אזור במתניו שקבועות בו לאורכו אבני שוהם ואבני מלואים, והמנעלים שעל רגליו משובצים זהב ואבנים טובות נופך ספיר ויהלום וחרב מדאה חגורה על יריכו וברק חרבו כעין נחושת קלל ומצוייר בה ירושלים עיר הקדש ועל יד החרב מצוייר העיר שושן, ומצנפת מדאה צנופה בראשו מצויירת בכל מיני צבעונים שבעולם ולמעלה ממנו עטרת זהב גדולה ממוקדה, ולמעלה ממנו תפילין להראות העמים והשרים אשר הוא מרדכי היהודי לקיים מקרא שכתוב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך.

וחצר בית המלך עיטרוה לכבוד מרדכי בחור כרפס ותכלת אחוז בחבלי בוץ וארגמן על גלילי כסף ועמודי שש וכל ישראל המה ונשיהם וטפם עטרותיהם בראשיהם ושמחים וטובי לב, והכהנים לקחו בידם חצוצרות ומכריזים ואומרים אשר לא יבא לדרוש את שלום מרדכי הצדיק ואת שלום כל היהודים הדמין יתעבד ובייתיה נוולי ישתוה.

עשרת בני המן ידיהם אסורות והולכים ומזמרים לפני מרדכי הצדיק ומודים ומשבחים למי שנתן ריוח והצלה ליהודים והשיב מחשבתם אל שונאיו להאבידם והיו אומרים, אבינו המן הרשע הטיפש בטח ברוב עושרו וכבודו ומרדכי הצדיק והעניו מחה את שמו ואת זכרו בשקו ותעניתו וצעקתו, ואסתר התמה הציצה מן החרכים וישא מרדכי הצדיק את עיניו וירא אותה ויאמר לה ברוך ה' שלא נתננו טרף לשיניהם, אף היא תשיב אמריה לו עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ, ורבים מעמי הארץ היו שמחים על מפלת המן הרשע ומודים ומשבחים על כבוד תפארת גדולתו שהיה למרדכי הצדיק ע''כ.

אזהרה לקורין המגילה בבגדי חול

ה. וכל כלפי זה יאותה לכל עדת ישראל גם המה בכל דור ודור לעטר עצמם בכבוד והדר רב זכר לנס מבעוד יום כבחגים וכמועדים, וכל שכן וקל וחומר לבאים בסוד ה' היודעים ומכירים המאור הגדול המופלא המתגלה ומבריק ומבהיק עד להפליא ומרדכי יצא מלפני המלך כנודע אשר עתה תהל אורו מהעולם ועד עולם ומאיר בנשמות הטהורות בקריאת המגילה, ומי ימלל עוז גבורתה אשר לא נעשה כזאת בשום זמן אשר יסתכל בה האיש אשר תמונת ה' יביט ושרת לפני ה' בכבוד והדר ולא יגש לקרות המגילה בבגדים הצואים אשר עליו והלבש אותו מחלצות מבעוד יום טרם קריאת המגילה.

מנהג מהרח''ו לטבול לכבוד יום פורים

ו. וקבלתי ממורי ז''ל שמהרח''ו ז''ל היה נוהג לטבול גם כן מבעוד יום כמו ברגל, להכין עצמו לקבל עוז הארת יסוד אבא היוצא מלפני המלך וכן נהגתי עם כל החברים ה''י.

כוונה ותפלה ע''ד הסוד קודם הטבילה

אזהרה לקורין המגילה בטומאת הגוף או בבגדי חול

ח. וטהור ידים יוסיף טהרה על טהרתו ולא יעבור מעשות כסדר הזה, וכל שכן אם קרה לו מקרה אשר לא טהור ולא טבל לקריו שלא יקרב ביום הזה עוד טומאתו בו לקרות את המגילה כי איה מקום מנוחת האדם המשתלשלת מלמעלה אחר אשר הוטמא וטמא טמא יקרא.

ט. ורע עלי המעשה את אשר הקלו רבים מבני ישראל בתקף חיסנה של הדרת היום הקדוש הזה נאדר בקד''ש לגשת לקרות את המגילה בבגדי החול אשר עליהם, ואף ביום עצמו עצמו מספר רבים אשר לא יחליפו שמלותיהם וכדאי בזיון להוד הדר היום לנהוג בו כחול וקרוב אני לומר שזה בכלל מבזה את המועדות, ולפיכך איש תבונות יישר ללכת בדרכי החסידים להטהר ולהחליף שמלותיו מבעוד יום כאשר כתבנו ובכן יגש לקרות את המגילה ממולח טהור קד''ש ושרת בשם ה'.

עיקר נס פורים היה בהיפוך המזלות

י. ואשר הוא חכם הרזים הדר הוא לו בהתקדש עליו היום להתבונן בקדושת היום בנגלה ובנסתר דמה טעם יש בו ומה ראו מרדכי ובית דינו לקראות הימים האלה פורים על שם הפור, כי כל דבר ראוי להקרא על שם המקרה העיקרי כמו פסח על שם שפסח וכן כל כיוצא בזה ומדוע קראו לפורים על שם הפור שהוא המקרה היותר קל בעבור השליך את הגורל והלא כמה דברים עיקריים היו שם שראוי להקרא שם היום על שם אותם הדברים.

יא. ובנגלה ובנסתר ימצא פתרונם במועצות ודעת, כי הלא כל הנסים לגבי קודשא בריך הוא מילתא זוטרתי היא ועם כל זאת ישובח יותר הנס הנעשה בהפך הטבע מאותו הנעשה כפי הטבע, וכאשר תסתכל בכל הנסים שהיו בענין הזה כולם היו בדרך טבע שיהרג המן על דבר אשר שנא אל מי שדיבר טוב על המלך וכן כל כיוצא בזה.

צירוף ההוי''ה בחדש אדר, וטעם שלא קבעו פורים בניסן

יב. ואולם הקף הימים י''ד וט''ו באדר שכפי הוראת ומשפטי הכוכבים ומזלו דגים המורים השפלה, ונוסף גם הוא כי י''ב צירופי הוי''ה חוזרים חלילה צירוף אחד בכל חדש, וצירוף ההוי''ה בחדש אדר היא הוי''ה מהופכת שהה' דינא קשיא קודמת אל הוא''ו והוא השם הרמוז בסופי תיבות וכל זה' איננו' שוה' לי' והמה ימי הרעה לישראל, ועם כל זאת ויהפוך ה' לנו הקללה לברכה והפכם מרעה לטובה, ובימים הרעים עצמן הפך הוא יתברך ההוי''ה מהופכת ועשאה כסדרה וצלבו את צולביהם, ובלי ספק בזה נודע יד ה' את עבדיו וזעם את אויביו.

יג. אשר מטעם זה גם כן קבעו שמחת פורים באדר אף כי היה ראוי להעשות בניסן שאז היתה מפלת המן כמאמר וישבות המן ממחרת הפסח ומה בכך אם היה מוכן להורגם באדר כיון שעיקרו של נס אירע בניסן, אם לא כי להיות הנס היותר נפלא בימים האלה לסיבת התהפכם מרעה לטובה על כן קבעו השמחה בהם.

טעם קריאת פורים על שם הגורל

יד. ולפיכך גם מטעם זה קראו לימים האלה פורים על שם הפור כיון שעל פי הגורל המערכה היתה שפלה והוא יתברך הפכה לטובה ראוי הוא שיקרא על שמו, והוא אומרו והימים האלה נזכרים ונעשים כי היות הימים האלה שתכונתם לרעה ונהפכו מיגון לשמחה הוא שנזכרים בקריאת שם פורים ונעשים בשמחה.

וגם בשם זה שם רמז גם כן מה הגיע אליהם כי אם על שם הפור היה להם לקרותו פור מאי פורים, אלא תרתי משמע פור הוא הגורל ופור לשון פור התפוררה שנפזרו עצמינו לפי שאול, וגם רמז לישנא בישא דהמן שאמר ישנו עם אחד מפוזר ומפורד והוא מאמר הכתוב פורים על שם הפור, ושמא תאמר פור מבעי ליה חזר ואמר על כן על כל דברי האגרת הזאת וכו' ומה הגיע אליהם, נמצא כי בשם פורים שם רמז כל מה שהגיע אליהם.

טו. וה''ר אברהם צהלון נר''ו היה אומר שטעם קריאת הימים האלו פורים על שם הפור הוא שאלמלא חס ושלום לא היה משליך את הגורל והיה מצוה שמיד באותו היום אשר יגיעו הכתבים חתומים הנה היהודים בידכם עשו בהם כטוב בעיניכם אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו בלי חמלה וחנינה ומה' יצא הדבר להפיל פור הוא הגורל, ועל כן קראו לימים האלה פורים כי הוא על שם המקרה העיקרי ונס בתוך נס בנפול הגורל למרחוק עד י''ב חדש שהיה זמן רב לעשות השתדלות נמרץ, ולא כי אם חס ושלום יפול הגורל באותו החדש או אחר הן גוענו כולנו אבדנו.

טעם חילוק עיירות הפרזים מן המוקפין

טז. והטעם שחלקו הפרזים מן המוקפים הוא מפני שנעשה הנס בימים חלוקים דהיינו בשושן ושאר עיירות שאלו נחו בי''ד ואלו בט''ו, ומפני שנעשה הנס בחוץ לארץ ובזמן חורבנה של ארץ ישראל ראו מרדכי ובית דינו לעשות זכר לארץ ישראל גם כן בנס זה ולחלוק כבוד לארץ ישראל לחלק עיירות ארץ ישראל דמסתמא היו מוקפין בימי יהושע משאר עיירות, דהיינו שיהיו קורין בט''ו כמו בשושן שנעשה בה הנס יותר מהשאר עיירות שאינן מוקפין חומה, הנה אלה יתבונן בנגלה.

סוד גלות בבל והתעוררות המן

סוד מרדכי ואסתר וטעם שנקרא פורים

תוספת המאורות בבתי כנסיות ביום הפורים

כב. ואחרי התבוננו בקדושת היום תהיינה רגליו קלות כאילות לבא לבית הכנסת להתפלל ערבית אשר הוא מקום נורא וקדוש להשתלשל שם המאור הגדול רב השלו''ם אשר חמק עבר מלפני המלך בלבוש מלכות, והיה מידי עוברו יסור שמה בבתי כנסיות ובתי מדרשות לפרשז מאור חביון עוזו על עם הקדש ואשר הלך חשיכים אין נוגה לו מאור המופלא ההוא.

מצות קריאת המגילה ברוב עם

כג. ולפיכך יאותה לאישי ישראל להיות זריזים ונשכרים להתחבר עם הצבור בבית הכנסת ברוב עם הדרת מלך שלא לאבד טובה הרבה, ואף גם דאיכא פרסומי ניסא טובא.

וכתב הר''ן ז''ל עלה דההיא דאמר רב מגילה בזמנה קורין אותה אפילו ביחיד וזה לשונו, ואם תאמר והא דרשינן מדכתיב משפחה ומשפחה להביא משפחות כהונה שמבטלים מעבודתן וכו' ומכאן סמכו של בית רבי וכו' ולרב אמאי והא איהו קאמר דבזמנה קורין אותה ביחיד לכתחילה, יש לומר דאפילו רב מודה דמצוה מן המובחר לקרותה עם הצבור משום פרסומי ניסא, ולפיכך בשעה שהצבור קורין מבטלין עבודה ותלמוד תורה ובאין לשמוע עם הצבור ואף על פי שיש בבית המדרש אפילו מאה כשל בית רבי משום דברוב עם הדרת מלך וכו' ע''כ, וכן על דרך זה הם דברי המרדכי שאפילו יש שם עשרה מצוה מן המובחר לקרותה ברוב עם ע''כ, וכן ראוי לנהוג.

מנהג הבאת קטנים למקרא מגילה וסודו

כד. וטוב להביא קטנים וקטנות לבית הכנסת לשמוע מקרא מגילה, וענין זה למדנו מר' אלעזר בן עזריה שדרש ³² טף למה באים כדי לתת שכר למביאיהן.

עיקר הישועה באה מהתינוקות שקיבץ מרדכי

כו. וכן נמי באור לי''ד טוב להביא אותם כי בתוספת מאור העליון יומשך גם עליהם בשמים ממעל ועליהם מלמטה, ואף גם כי הם היו באותו הנס כנשים כמאמר הכתוב להשמיד להרוג וכו' טף ונשים ביום אחד, ועיקר הנס נעשה על ידם כמו שאמרו במדרש רבות ³³ שבאותה צרה היו עם מרדכי עשרים ושנים אלף תינוקות כנגד כ''ב אותיות שבתורה לעסוק בתורה מכוסים בשקים ובתענית כי ידע מרדכי שאין עמלק נופל כי אם בהתחזק ישראל בעסק התורה הפך רפיון שברפידים, ועל ידי התינוקות הבל שאין בו חטא שקיבץ גבר ישראל ויפול עמלק, יען כי אין בידם לא עון נהנו מסעודתו של אותו רשע שהם קטנים, ועוד שאין דרך להוליכם למשתה ואין ספק שלא הוליכום שם שלא לערבב השמחה, וגם היו נקיים מהשתחוות לצלם ³⁴ דלאו בני עונשים המה והוא מאמר הכתוב אם לא יסחבום צעירי הצאן שהם הקטנים שבישראל הם הם היו המנצחים, ולזה נתקבץ מרדכי בקבוץ הקטנים וזאת היתה העצה הנכונה שעמדה לו ולכל ישראל ותעל שועתם אל האלהים ונענו.

מנהג לשמח הקטנים במעות ומיני מתיקה וטעמו

כז. ומנהגם של ישראל תורה היא שנהגו להלבישם מחלצות ולתת להם מעות פורים ומיני מתיקה כי עיקר השמחה תלויה בהם כי הם היו סיבת התשועה בתורתם ותעניתם ונאקתם כאמור, ולפיכך לא יעבור כל איש ישראל מלהביא לבניו ולבנותיו לשמוע מקרא מגילה.

אזהרה שלא להביא לביכנ''ס תנוקות כ''א טף הגדול

כח. אכן לא אמרו כל השיעורין הללו אפס לטף הגדול קצת לא לקטנים ביותר אשר חוששני להם מחטאת למביאיהם כי הם באים לחלל קדושת בית המעוז ולשחוק בו כברחובות קריה ויקומו לצחק ותבקע הארץ לקולם, והצבור מפסידים כוונת התפלה וקריאת המגילה ולא יקוו המביאיהם שכר כי אם ידאגו מן הפורענות, אך הטף הגדול קצת יביאנו לבית הכנסת ולא יניחנו לזוז ממקומו וילמדהו ויזרזהו לשמוע קול קריאת המגילה ולשבת שמה באימה וביראה, ובכן הנה שכרו איתו מעם ה' אלהי ישראל, ומאותה ההארה המאירה בראשי עם הקדש ישפיע גם לבניהם איתם יחדיו יהיו תמים אבות על בנים.

טעם שמאחרין תפלת ערבית בליל פורים

כט. ותפילת ערבית מצוה לאחר אותה מפני מקרא מגילה דבעינן לילה ממש כדילפינן מקרא דלילה ולא דומיה לי, ³⁵ ואף כי ביתר הימים זמן תפלת ערבית מששקעה החמה עד שתחשך כמו שאמרו בזוהר חדש כי מאז ואילך ננעלות דלתות שמים מעבור תפלה כמו שביארנו בכמה מקומות, הנה אור לארבעה עשר אישתני למעליותא בתוספת אור העליון המתגלה ועובר הארתו עד סוף כל העולמות ודלתות שמים פתח ולילה כיום יאיר, ולא יחוש אם מאחרין מהתפלל ערבית כי שהייתם זו היא הללם ושבחם.

ראוי להרבות נרות בבכנ''ס בליל פורים ולהתפלל ערבית בשמחה

ל. ומנהג טוב להולכים בתמים להרבות נרות בבית הכנסת ואורים גדולים רמז להארה גדולה הנזכרת אשר הולך ואור למעלה והאר''ץ האירה מכבודו אשר או''ר לו בציו''ן, והמה יהיו במורידי אור מהעולם ועד העולם בסוד על כן באורים כבדו ה' וסימניך ליהודים היתה אורה ושמחה.

לא. ועל כן ראוי שתאמר תפלת ערבית זו בשמחה רבה ובנעימה קדושה כמו בחגים ובמועדים להודות להלל לשבח את הו''ד שמו יתברך על כל אשר גמלנו לאבותינו ולנו כי פדה ה' את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו.

ביאור ברכת אמת ואמונה וחיוב ההודאה שבה

לב. וגם אשר יסתכל וישית לבב כל איש ישראל אשר יש בעניינה מהללי הנסים אשר הפליא הוא יתברך לעשות איתנו ויפרקנו מצרינו כמו שבא בשבח אמת ואמונה הפודינו מיד מלכים, ובאו בשבח זה ששה לשונות, הפודינו, הגואלנו, האל הנפרע, המשלם, השם נפשנו, המדריכנו, לעומת ששה מישראל שנלחמו בעמלק, הראשון על ידי יהושע, והשני על ידי אהוד בן גרא שהרג את עגלון מלך מואב והיו עמו עמלק שנאמר ויאסוף אליו את בני עמון ועמלק וכו' ויקם ה' להם מושיע את אהוד, והשלישי על ידי גדעון שנאמר וכל שרי מדין ועמלק ובני קדם נאספו יחדיו, והרביעי על ידי שאול שנלחם בעמלק, והחמישי על ידי דוד המלך עליו השלום בצקלג, והשישי לעומת מרדכי ואסתר שנאמר בו ואתה על במותימו תדרוך וירם קרננו על כל שונאינו הוא קרן המלכות אסתר התמה.

ואחר אלו הששה הוא המלחמה לה' בעמלק אשר יעשה ה' בעצמו ועל כן אנו סומכין אל ששה אלה האל העושה לנו נקמה וכו' המכה בעברתו כל בכורי מצרים וכו' שנאמר אני ה' אני ולא מלאך וכו', ואנו מסיימים כי פדה ה' את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו כי כאשר פדה ה' את יעקב אז הוא ואין זולתו, כן וגאלו מיד חזק ממנו במלחמת עמלק אשר השר שלו ס''מ הוא מתחזק ממנו ומעונותינו והוא ברחמיו יפילהו ארצה אל נוקבא דתהומא רבא, ומסיים ברוך אתה ה' גאל ישראל כי באהבתו ובחמלתו הוא גאלם לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף.

תועלת ההודאה בימי הניסים

לג. וראוי לאנשי הלבב לשית כל מעיינם לאשר יבטאו בשפתים בלשונות הללו כי הכל בעתו מתברך כי בא מועד הכנעת שרו של עמלק בסוד והמן נפל בתוספת ו' כנרמז למעלה, ויכוין להודות ולהלל לשמו על כל אלה הנסים אשר נעשו על ידי ששה שרי צבאות ישראל אלה כאשר יהיה הדין למי שנעשו לו נסים הרבה שבהגיעו לאחד מכל המקומות שנעשה לו נס צריך להזכיר כל שאר המקומות כדמשמע מעובדא דמר בריה דרבינא, ³⁶ והוא תועלת עצום לעורר את הרחמים למעלה ויאמר הוא יתברך אשרי למלך שמקלסים אותו בביתו כך ומה לו לאב שהגלה את בניו בין אומות העולם כמו שבא בארוכה בענין סיפור יציאת מצרים בחלק השני בס''ד.

לומר על הניסים בכוונה, ורמז מספר אותיותיו

לד. וכן יזכור ולא ישכח מלהזכיר על הנסים בהודאה ובעוז וחדוה ישבח לאדון הכל אשר הפליא חסדו עמנו, וידקדק היטב בנוסחו אשר יש בנוסח זה מעל הנסים עד בזמ''ן הזה מספר אותיות פ''ה והכולל פ''ו מספר אלה''ים שעשה עמהם דין ונוקם על עלילותם, ויתן אל לבו להיות פיו ולבו שוין בשבח ההודאה אשר יודה לה' חסדו.

וכבר אמרנו שעיקר האהבה והיראה הוא בלב ובכוונה ולא באמור הדברים בפיו ובשפתיו ולבו רחק מהם, ובפרט בענין שהוא כופר בטוב הגדול אשר הטיב עמנו אלהינו וגמל לחייבים טובות כמו שהזכרנו מדרשי רבות למעלה כי ח''י אלף ות''ק הלכו לבית המשתה ואכלו ושתו ונשתכרו ונתקלקלו, וגם השוה דעתו יתברך למחות את ישראל באותה שעה והמקום ברוך הוא ברחמיו הרבים התמלא חסד ורחמים עלינו והוציא לאור משפטינו וירם קרנינו על כל שונאינו ויאבד כל זכר למו, ומי הוא הפתי אשר לא יכיר את הטוב הזה גלוי ומפורסם לכל.

בסוד ימי הפורים

להדר אחר מגילה מהודרת מבית ומחוץ

לו. ואחר כך יקח המגילה בידו מתוקנת ומהודרת, ויש לכל איש הירא להדר אותה וליפותה כמו שמהדר עצמו בכל מצוה כמו שאמרו התנאה לפניו במצוות, כן ביתר שאת וביתר עז יהדר עצמו בה להנאותה ולהדרה כי מקום רמיזתה למעלה הד''ר הוא אשר אליו תקון שם מגילה לשון גלוי הדר הצדיק העליון.

ואף בדברים שלפי ההלכה כשירה כגון אם השמיט בה הסופר באמצעה תיבות וכן חסירות ויתירות וכן לענין התגין שאינה נפסלת בכך, הוא יהיה זריז ונשכר ויתנאה לפניו יתברך במצוה לתקן לו מגילה תמה ונקיה מכל שגיאה וחסירות ויתירות.

לז. ואדוני אבי ומורי ז''ל ציוה לסופר לעשות לו מגילה שיהיו עורותיה עבודים לשמה אף כי לשורת ההלכה אין עורותיה צריכים עיבוד לשמה, ומי שידו משגת לעשות אותה מכסף וזהב יעשה אותה כי אין ההוצאה בה כל כך וכל המהדר אותה יותר הרי זה משובח ומהולל מאד.

כל אחד ואחד יהדר להיות לו מגילה משלו

לח. ויאותה לכל איש הישראלי להיות לו מגילה לעצמו ואל יסמוך על מגילת חבירו לצאת בשמיעתו דמצוה בו יותר מבשלוחו כי על ידי כן הוא פועל בעצמו הארה יותר מעולה, ואינו דומה כמו ההארה הנמשכת לאדם מן הזולת שהוא נשפע ממנו כדמיון הנקבה הנשפעת מן הזכר והיא טפילה אליו.

ולכן יקנה מהונו ומכספו מגילה לעצמו יפה ומתוקנת כאשר תשיג ידו ולא יחוש על ההוצאה כאשר לא חש בהוצאת מאכלו ומשתו לסעודת הפורים קופרא טבא לפומא וכסא טבא לפומא, ולא ישוב מפני כל כופר לאהבת איש ימיני שתין צעי לגימות וריש כל אסוון הוא חמר, כן לא יחוש לאהבת קונו כל הון יקר לקוח את שפר מגילה ספר זו כתובה כתקונה וכמשפטה.

התעוררות שלא לחוס על הוצאת ממון במעשה המצוות

לט. ינוחון אבהן דעלמא אשר כל הונם להבל דמה בעיניהם לעשות רצון קונם כאותה שאמרו ³⁷ על רבן גמליאל שלקח אתרוג באלף זוז, ויעקב אבינו עליו השלום במערה נטל כל כסף וזהב שהביא מבית לבן ועשה כרי ואמר לעשו טול כרי זה בשביל חלקך במערה. ³⁸

ונקוט האי כללא בידך כי לא תשיג גדר התורה והמצוה עד תעריכנו לענייני העולם הזה, ואם יאמרו לאיש היערכו דברי תורה לכסף וזהב אמור יאמר כי בן מות המעריך אותם לאחדים כי הלא תורת ה' והמצוות אין ערוך אליהן, ובהדבק בם כהתדבק בשכינה בעולם הזה ומה גם בעולם הבא וכסף וזהב הם דברים גשמיים הווים ונפסדים.

והאיש הלזה לא ישמיע לאזניו מה שמוציא מפיו כי הלא אם יאמר לו במקום פלוני יש מטמון זהב וכסף לא ינום ולא יישן ירוץ ולא ייעף עד ישקיף וירא אם השג ישיג, מה שלא יעשה כן להשיג תורה ומצוות עם שכל הון יקר כאין נגדה, ולעומת זה נאמר אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא, ובפרק המצוות יבא בארוכה יתר מוסר השכל על זה בס''ד.

מ. כי על כן איש תבונות יישר ללכת לכבד את ה' מהונו ולא יהיה כפוי טובה בטובתו של מקום המעדיף טובו עליו ולשמוח כמוצא שלל רב במעשה המצוות, ולא יחשיב את כל הון ביתו אצל רצון הבורא אפילו על קלה שבקלות ולהראות בה חביבות המצוה ובהתנאות בה לעשותה באופן הנאות אשר תחת האפשר שזהו עיקר העבודה האלהית כאשר הודענו זה בכמה מקומות.

בטעם שרטוט המגילה וגלילתה בעמוד אחד ע''ד הסוד

לפשוט המגילה כאיגרת קודם הברכה

מג. ובבואו לברך לקרות בה יפשוט אותה כאיגרת, ואם בעל נפש הוא ילבש יראה ורעד כמדו בעונה ההיא בשיתו את לבבו אור המופלא המבריק ומבהיק עד להפליא עתה מן העולם ועד העולם, ומשם יפרד והיה בכל העולמות התחתונים עד יצא כנוגה צדקה בבתי כנסיות ובתי מדרשות על ראשי עם קדש את מקורה הערה שפע ישועה ורחמים.

ואולם פרטי הכוונות שבקריאה נאמנה זו עמקו אצל מי שלא ראה מאורות וכל אדם אינו חייב אלא כשיעורו, ולרגל המלאכה אשר לפני לא אמנע טוב להולכים בתמים לסדר אליהם ביטוי הכוונה כאשר יוכלון שאת לאומרה לפני קריאת המגילה ויפשוט אותה כאיגרת ויאמר.

תפלה קודם קריאת המגילה

תפלה ע''ד הסוד קודם קריאת המגילה

כוונת ברכות המגילה

לכוין לכתחילה לפטור בשהחיינו שאר מצוות היום

מז. ויכוין בברכת שהחיינו זו לפטור סעודת פורים ומשלוח מנות, ומיהו אם לא כיוון לא עיכב שלא תקנו ברכה עליהן מפני כי הוא דבר הנהוג בכל יום ובכל שבת ויום טוב.

שמות הקודש הרמוזים במגילה

תוכחה לרצים בקריאת המגילה

נה. ובכן יהיה לו מעיר לעזור גם כן להתנהל לאיטו בקריאתה ולא יחטיא אל השערה ולבלתי לכת אחרי הרצים אשר יצאו דחופים בקריאתה בהתעלפם בעילוף צום תעניתם כמי שעקר דלתות עזה, ויהי כי הציקתם צרה ומצוקה רעבון בטנם כמשא כבד יכבד מהם קריאתה ויחוגו וינועו כשכור וכל דברתם תתבלע עד שאין הבדל בין קריאתם בה לקריאתם בדברי הימים.

ולא עוד אלא שהקורא בדברי הימים מפסיק בסוף כל ענין והאוילים ההם אין מפסיקים בסופי העניינים ולא יפסיקו רק כשלא יוכלו לומר יותר בנשימה אחת, ואילו היו יכולין לקרוא כל המגילה בנשימה אחת היו אומרין אותה כולה כעשרת בני המן, ואין זה אפס כי את פועל ה' לא יביטו וילכו במשפטי הדברים אחר החומר שבם לא זולת דרך נשים למו כמאמר הבורא יתברך ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה.

בגודל מעלת קריאת המגילה

נו. ולו חכמו ישכילו מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה ומקום רמיזתה בשמי מרומים עד אשר התורה השקולה נגד כל המצוות כאין נגדה, ומבטלים תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה יען נובלות חכ''מה של מעלה תור''ה ומקרא מגילה הוא לגלות החכמה העליונה ומשום הכי עדיף טפי, וכל שכן המצוות של תורה שכולן הן נדחין מפני מקרא מגילה כי המצוות הם בסוד האיברים של תורה דוגמת האיברים של האדם ולכן כולם הם נדחים מפני מקרא מגילה, כי הנה על ידי מקרא מגילה שהוא המשכת האור הנפלא ההוא נמשך הארה ההיא לכל האיברים.

קריאת המגילה בליל פורים דוגמת הלל בליל פסח

נז. והלא תראה עוצם מעלת קריאה נאמנה זו כי הנה כאשר שאלו בגמרא מפני מה אין אומרים הלל בפורים היתה התשובה לזה קריאתה זו היא הילולה, הנה כי הוקש הדר קריאתה כקריאת ההלל וכמו שבקריאת ההלל אנחנו ממשיכים אורים גדולים מי''ג מדות דרחמי כמבואר במקומו כן בקריאת המגילה נמשך אור החכמה בכל העולמות.

ואבי ראה גם ראה עוצם מעלת קריאת המגילה אור לי''ד כי היה ראוי לבלתי היות קריאת המגילה בלילה, והוא דוגמה אל ההלל שהוא נקרא ביום ולא בלילה זולת בליל פסח שנאמר בה הלל גמור בלילה כדמוכח מן הזוהר פרשת אמור הובא במקומו, ועוז התאזר הדרת הלילה הזה מפני גלוי הארתה הנפלאה ובא ההיקש ביניהם להיות שוין בשיעוריהן כי כמו שבגאולת הפסח נאמר הלל גמור בלילה כך אור לי''ד בפורים נמי צריך לקרות המגילה נמי בלילה במקום ההלל.

במ''ש כל המועדות בטלין חוץ מפורים

נח. וכן בא ההיקש ביניהם לעתיד כי כל המועדות הם בטלים חוץ מימי הפורים ³⁹ שנאמר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם דוגמת יציאת מצרים שלא תעקר ממקומה, אפס שהגאולה העתידה תהיה עיקר ויציאת מצרים טפילה לה.

באופן כי עת קריאת המגילה מרוממת היא על כל ברכה ותהלה מפני האור המתגלה כל היום ההוא וכל הלילה, כי על כן זמן קריאתה כל הלילה מפני כי אותו האור המתגלה הוא מתמיד והולך כל הלילה וכן ביום מה שאין כן בליל פסח כי משפט האורים הלא נסע יתרם בם אחר מעשה הסדר כאשר הובא במקומו.

רמזי המגילה וסודיה

נט. והנה כי כן מי בער ולא ידע וכסיל לא יבין את זאת ללבוש חרדה כמדו לקרותה בשפה ברורה ובנעימה קדושה לאט לאט כקורין את ההלל וכי ישית אל לבבו לאשר מוציא בשפתיו את מעשה ה' כי נורא הוא, ומה גם כי יתן אל לבו בקריאתו כמה דברים הרמוזים בה אשר ראשם מגיע השמימה.

וכבר אמרו ⁴⁰ כי כל מקום שנאמר המלך סתם על מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא נאמר ועל כן נאמר בלילה ההוא נדדה שנת המלך, והוא סוד מה שאמרו בזוהר בפסוק עורה למה תישן ה' הקיצה דכל זמנא דעינוי לא מתפקחין כל מאריהון דדינין כפיין לון לישראל ושאר עמין שלטין עלייהו, וכלפי זה היה אומר המן הנקלה יש''נו עם אחד, ואשר חכמים הגידו ישן המלכות שלהן היינו שהוא בסוד דורמיטא ועת צרה היא ליעקב לשלוט בהם, ולעומת זה בא הכתוב לבשרנו לאמר בלילה ההוא נדדה שנת המלך דבזמנא דיפקח עינוי יתסחאן בעינא טבא ורחמי על ישראל ועביד נוקמין בשאר עמין.

מאמרי הזוהר ברמזי המגילה

סב. ובזוהר תצוה ביארו, ⁴² כד אתי מלכא עלאה לבי מטרוניתא תבעת עלה ועל בנהא מן מלכא ואפילו בזמנא דישראל בגלותא וצלו צלותין בכל יומא איהי סלקת לקמי מלכא עלאה ותבעת על בנהא וכדין אתגזרו כל אינון נוקמין דזמין קודשא בריך הוא למעבד עם אדום ואתגזר היך זמין דלטורא דא לאתעברא מעלמא וסימן בזמנא דגלותא כי נמכרנו אני ועמי וגו' כי אין הצר שוה בנזק המלך כמה דאת אמר והכריתו את שמינו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול דהא שמא עילאה לא אתקיים בקיומיה ודא איהו בנזק המלך וכדין והמן נבעת מלפני המלך והמלכה כד נהירו אנפין וכל חידו אשתכח.

סג. עוד בזוהר פרשת פקודי דף רמ''ט ע''ב מענין המגילה ז''ל, באמצעיתא דהיכלא דא אית אתר אחרא דקיימא לעילא לעילא בד' פתחין לד' סטרין דעלמא עשר ממנן לכל פתחא ופתחא וחד ממנא עלייהו וכו' והאי אופנא דקיימא על אינון ארבעים כד נטיל מטי לההוא אתר דאקרי תא הרצים וכד עאל עאלו עמיה אינון ארבעים דממנן בד' פתחין וסלקין כל אינון מגינין וסייפין ורומחין דרהטי לאגנא עלייהו דישראל משאר עמין ולאגחא בהו קרבא ולנקמא לון כפום שעתא בלא אריכו ובגין כך אקרי תא הרצים אתר דאינון רצים רהטי ואתו לאגחא קרבא ולנקמא נוקמין לקבלי רצים אחרנין דרהטין לאבאשא כו'.

ורזא דא הרצים יצאו דחופים רצים מסטרא דא ורצים מסטרא דא ובגיניהון סימנא והעיר שושן צהלה ושמחה או נבוכה אי מקדמי אילין דהכא העיר שושן שמחה ואי מקדמי אילין דסט''א העיר שושן נבוכה והא אוקמינא דבכלא קיימין אלין סטרא דא לקבל סטרא דא ע''כ, אשר לעומת סוד זה נאמר ויעבור מרדכי ויעש ככל אשר וכו' לישנא דאקדומי כמו ויעבור את הכושי.

סוד המן ועשרת בניו ורמז י''א ארורים שבתורה

סד. ובספר התקונים תקון כ' ביארו שכל ענין אותה הגזרה היתה בשביל סמ''אל שהתלבש בהמן לעשות נקמה בישראל בשביל ההוא קנאה שכסה הוא יתברך לאסתר ומסר שידה במקומה בדיוקן שלה לפי שכל עניינו הוא לערב קדש בחול וטומאה בטהרה, ויהי כראותו כי לא נעשתה עצתו ומנע הוא יתברך את אסתר שלא ישתמש בה חול אתלבש בהמן וחשב להשמיד את כל היהודים.

סה. ושם נתבאר כי עשרת בני המן הם מושרשין בעשרה קליפות דסטרא אחרא וזה לשונו, ובגין האי קנאה דכסי קודשא בריך הוא באות דיליה על אסתר דאיהי קדושה דיליה דלא איהי קדושה פחות מי' אתלבשו י' כתרין תתאין בי' בנין דהמן דתמן אל אחר ע''כ, ולעומתם הם י''א ארורים הנאמרים בתורה נגד המן ובניו שהם י''א והם הפך מהקדושה כי י'הוה א'חד ראשי תיבות י''א והם תכלית האחדות והקליפות תכלית הפירוד.

וי''א ארורים אלו הנה המן הוא נגד הארור הראשון וזהו סוד מאמרם ז''ל דאמר מרדכי זה הרשע עשה עצמו ע''ז וכתיב ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה, וענין היותם י''א הוא על דרך כל המוסיף גורע כי בסטרא דקדושה הם י' ולא י''א ובסטרא אחרא הם י''א עשר קליפות והקדושה המחיה אותם בסוד ואתה מחיה את כולם הם י''א, ולפי שאין הקדושה מתערבת בהם עמהם לכן נחשבת לבחינה אחת כי רשעים בחייהם קרויים מתים.

רמז אמירת עשרת בני המן בנשימה אחת

סו. ולכן צריך לומר עשרת בני המן בנשימה אחת לרמוז כי נצוץ אחד של קדושה לבד היה בתוכם, וגם צריך לצרף גם כן מלת עשרת עמהם לרמוז כי כאשר נתלו הללו למטה כמו כן נכנע השורש שלהם למעלה הם י' קליפות הנזכרים כי הנשימה המחיה אותם נסתלק ולפיכך התחתונים נתלו כאחד.

אופן כתיבת בני המן בדרך שירה ורמז חילוקה משאר שירות

סז. וצריך לשית לב הקורא בכתיבתם כשירה ולא כשאר שירות שחלק על גבי כתב ובין כתב לכתב אלא מונח חלק בין כתב לכתב, כי סוד השירה הוא במטרוניתא כמו שאמרו בפרשת וילך בזוהר ע''ש ⁴³ ופנה למעלה אל תפארת ישראל, וכתיבת השירה על דרך זו הוא מורה שנעשית בסוד קוים ולפיכך צריך חלק למעלה מפני כי כן הוא מורה על אויר עליון שהוא למעלה מן הקוים, וזהו השבח דמשבחא מטרוניתא למלכא כמה דאת אמר ראשו כתם פז ונאמר בשבח שלה ראשך עליך ככרמל.

סח. ובענין השירה יש ענין אחר שנכתב אריח על גבי לבינה שמורה על היות כדמיון סגול כדמיון זרועות אחד מכאן ואחד מכאן וגוף באמצע כמו שביארנו בארוכה במקומו, ואולם לענין אלה רשעים אין מניחין חלק למעלה להיות כי חלק ה' עמו אבל הסטרא אחרא חלק לבם מבלי דעת שנקרא מלך זקן וכסיל, ולכן מניח חלק בין כתב לכתב להיות הפך מסטרא דקדושה כי הוא אריח על גבי לבינה מן הטעם כי יש מכריע בין שני הקוים וזה מורה ענין הייחוד והחיבור, אבל בסטרא אחרא אין להם חיבור כמו שאמרו בזוהר פרשת בלק דשארי בחיבורא וסיים בפירודא, ולפיכך אם לא עשה כן חלק באמצע המורה על פירוד שלהם פסולה לפי כי כאשר נעשה קשר של רשעים מורה היות נמצא העדר כב''יכול במגילה סטר דקדושה ולכן פסולה.

טעם שמאריכין בו' דויזתא בכתיבתה וקריאתה

סט. וצריך להאריך ו' דויזתא הן בקריאה והן בכתיבה שמורה על הזקיפה שלהם ואמרו בתקונים וזה לשונו, ואיהו עבד עץ גבוה חמשים אמה וקודשא בריך הוא נטל נוקמיה מניה ומבנוי בשכינתא עילאה דמחת למצראי חמשים מכות ע''כ, הנה משם יתבאר עוצם הנס הזה כי הנקמה היתה בשכינתא עילאה מעין גאולת מצרים.

רמזים במספר פסוקי המגילה ותיבותיהן

ע. ואם תדקדק תשכח מתחלת חמש מאות איש עד עשרת כ''ד תיבות, שם רמז לכ''ד בתי דינים של מעלה שדנו אותם והשיבו גמולם בראשם ולפיכך בעי לצרופי בהדייהו עשרת לכוונת המכוון הזה.

עא. וכתב החסיד הקדוש הה''ר אליעזר מגרמיזה זצ''ל שקס''ו פסוקים במגילה לעומת קס''ו תיבות שבפרשת ויבא עמלק ופרשת זכור את אשר עשה לך עמלק, וקס''ו תיבות בהלל הגדול דכתיב ביה ויפרקנו מצרינו זה המן איש צר ואויב, וי''א ⁴⁴ תיבות בפסוק ויתלו את המן לעומת י''א תיבות שבפסוק ויאמר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק.

עב. וקורין המגילה בשמחה שיש בה קס''ו פסוקים כמנין יעלזו חסי''דים בכבו''ד, ואם תדקדק תמצא צ''ה פסוקים עד אשר הכין לו כמנין המ''ן, ותמצא ו' פעמים במגילה זו יהודים לרמוז לששים רבוא אשר נתן הכסף כנגדם לאבדם, ומתחיל המגילה בוי''הי ומסיים זרע''ו גימטרייא שד''י והבוננהו על פי פרטי הכוונה שביארנו.

והנה קצרה היריעה מהשתרע כל פרטי המגילה הזאת כי רבה היא לפי פשוטה ואף ברמז תעלומותיה, ובכח סגולת קריאתה נתקן סטרא דקדושה ומתעלה ומתקדש ונמשך השפע הנשגב בכל העולמות ומה גם למטה בעולם המעשה ונתוסף עוז וגבורה למעלה כמאמר הכתוב תנו עוז לאלהים על ישראל גאותו ועוזו בשחקים, ובכן כל עם ה' יתקדש ממולח טהור ק''דש והכנעני אז בא''רץ כי כך היא המדה כשזה קם זה נופל כמו שנאמר והמן נופל וכו'.

אזהרה שלא להפסיק בקריאתה אפי' בד''ת

עג. כי על כל אלה אתם ברוכי ה' חדוות ה' תהיה מעוזיכם להיות זהירים בקריאתה הרבה מאד מאד בנעימה קדושה ובקול ששונים ובהדק היטב בפרטי הדברים הרמוזים בה, וכל שכן שלא להפסיק באמצע קריאתה אפילו בדברי תורה כי תקות חוט האורה נקנית במשיכה בלי הפסק והעלם בנתים והפסקות משמשות להפסיק קרן האורה חס ושלום כמו שביארנו ביתר מקומות.

לבחור איש ירא שיקרא המגילה כמשפטה

עד. וראוי ליראי ה' וחושבי שמו לבחור באנשי קהלתם איש נבון וחכם וחרד אל דבר ה' לקרוא את המגילה כמשפטה, אף כי יתעגנו חצי שעה או יותר לא יחושו ויתענגו על רוב שלו''ם רב השלום עשה שלום ביניהם ומרדכי יצא.

מנהג אמירת ה' פסוקי המגילה ע''י הקהל

עה. וכבר נהגו לומר ארבעה פסוקים של גאולה בקול רם כמו שכתבו הפוסקים, איש יהודי, בלילה ההוא, ליהודים, כי מרדכי, ומורי אדוני אבי זצ''ל היה מוסיף עוד לומר קול ברמה ובנעימה יתירה פסוק ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות וכו' כי בו חתום עזוז הארה הנפלאה המאירה עלינו תמיד בימי הפורים כמו שכתב הרב זלה''ה, ואף ביתר העתים בעצם יום הפורים היה שירו בקול ששונים פסוק הלז לעורר הלב אל השמחה של מצוה וכן נהגתי בקהל עדתי.

ובלי ספק כי כל האיש אשר יפן לבו במעשה עבודתו ומבית ומחוץ תצפ''נו, אין ספק כי ילבש גילה ורעד לעבוד עבודתו תמה ולא תכבד עליו העבודה וירגיש בעצמו אם בעל נפש הוא יתרון האור הנשפע עליו מלמעלה בעת ההיא בנפש רוח נשמה שלו ויצפה לחכמה.

למחות בפעוטות המכים בהזכרות המן לבד ממפלתו

עו. וגדולי ישראל לא היו חוששין למנהג להכות המן, ואבירי ישראל יאותה להם למחות אף ביד הפעוטים והפעוטות שלא ינהגו קלות ראש בבית הכנסת כברחובות קריה אשר תבקע הארץ לקולן ומאבדים כוונת הקורין את המגילה וכוונת השומעים, ואף כי כתב הב''י ז''ל שאין לבטל שום מנהג או ללעוג עליו כי לא לחנם הוקבע, היינו מנהג הקדום להכות המן דווקא בענין מפלתו לא זולת, ולא כאשר תעלולים עוללו למו להכות המן כל מקום שנזכר.

ילמד הקטנים לומר שר''י בעת הזכרת המן, ואזהרה לש''ץ להמתין

עז. והאיש הירא ילמד את בניו הקטנים אל כל מקום שישמעו את שם הנקלה והבזוי המן לאמר שם רשעים ירקב, ואף כשמכים המן בענין מפלתו אזהרה יתירה לשליח צבור לשתוק בעוד שמכין כדי שישמעו כולם קריאתו.

לברך ברכת הרב את ריבנו קודם גלילתה

עח. ושוב אחר תשלום קריאתה עודינה פשוטה כאיגרת יברך ולא יגללנה כל כמה שלא בירך ⁴⁵ להורות כי שם ציוה ה' את הברכה על ידי אור המתפשט, ואף מי שנהג בברכות ראשונות להיות קורא ופושט ואינו פושטה כולה מתחלה כדרך האיגרת היינו להורות כי אור זה משתלשל ויורד ממדריגה למדריגה, וכן קורא ופושט שבכח הדבור של הקריאה הולך ומתגלה ומאיר עד סופו שמתגלה בשלימות ויוצאין אותן ההארות לחוץ מיסוד דרחל כנודע, אכן אחר הקריאה הנכון לברך טרם יגללנה להורות כי שם ציוה ה' את הברכה.

כוונת הברכה שאחר המגילה וז' לשונות שבה

עט. ויצלח דברו לברך אחריה הרב את ריבנו וכו' ויכוין שיש בה ששה לשונות לעומת ששה מישראל שנלחמו בעמלק, הראשון הוא הרב את ריבנו על ידי יהושע שנאמר ויחלוש יהושע את עמלק, והשני והדן את דיננו על ידי אהוד בן גרא שהרג את עגלון מלך מואב והיו עמו עמלק שנאמר ויאסוף עליו את בני עמון ועמלק וכו' ויקם ה' להם מושיע את אהוד, והלשון השלישי הוא הנוקם את נקמתנו על ידי גדעון שנאמר וכל שרי מדין ועמלק ובני קדם נאספו יחדיו, והלשון הרביעי הוא הנפרע לנו מצרינו על ידי שאול שנלחם בעמלק, והלשון החמישי והמשלם גמול על ידי דוד בצקלג, והחתימה שהיא ברוך אתה ה' הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם כנגד הנס הנעשה למרדכי ואסתר, האל המושיע לימות משיחנו במהרה בימינו שהיא הגאולה אשר יעשה ה' בעצמו כמו שאמר הכתוב מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים וז''ש האל המושיע, ולכך חותמים בשתים דתרתי שייכי אהדדי שאין תשועה שלימה אלא בשתיהן כמו שכתב הרב החסיד הקדוש הה''ר אליעזר מגרמיזא זצ''ל.

כוונה ע''ד הסוד בברכת הרב את ריבנו

בינה חסד תפארת גבורה בינה

ברוך אתה יְהְוְהְ אלהינו מלך העולם

גבורות אבא גבורות אימא

הרב את ריבנו - ם ' והדן את דינינו - ן'

גבורות ז''א גבורות לאה

והנוקם את נקמתנו - ץ', והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו - ף'

גבורות רחל רחל

והנפרע לנו מצרינו - ך' ברוך אתה יְהֶוִה הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם האל המושיע.

מנהג מורו לומר ארור המן וברוך מרדכי ג''פ, וטעם שמקדימין זל''ז

פב. ומורי נהג לומר ארור המן ג' פעמים, ברוך מרדכי ג' פעמים שכל מדות חכמים צריך לומר ג' פעמים וכן נהגתי, וטעם שמקדימין ארור המן לברוך מרדכי כי הוא מצות עשה תמחה את זכר עמלק, ואם אל סודו תדרוש כך היא המדה הוצאת המת והכנסת כלה כמו שנתבאר במקומו.

בטעם אמירת ואתה קדוש אחר קריאת המגילה

פג. ואחר קריאת המגילה אומרים ואתה קדוש דהיינו כי אנחנו ממשיכין אור מלמעלה על דרך מה שאמרו בזוהר פרשת תרומה איש אלהים קדוש הוא ומאותה הקדושה עובר עלינו תמיד, כך מסיבת האור שנתוספה בעולם העליון בלילה הזה בקריאת המגילה אנו אומרים ואתה קדוש, רוצה לומר גם כן זה העולם נקרא קדוש מפני המשכת האור העליון לשם וכשם שעולם העליון איש האלהים קדוש הוא גם כן בעולם שלמטה ממנו ואתה קדוש יושב תהלות ישראל, ולא מצאתי טעם נכון בדבר לפי פשוטו ואף על דרך סודו.

מנהג נכון להרבות שמחה בלילה בנרות ומיני אכילה

פד. ושוב אחר ערבית נפטרים לבתיהם לשלום שמחים וטובי לב, ונכון להיות כל איש נוהג בביתו כמועדי רגל וימצא בביתו נרות דולקות כמו שבת ויום טוב להורות על רוב שמחתו, וכן נאה לו לעשות להחזיק טובה וחנות למי שעשה לאבותינו ולנו כל הנסים והנפלאות ההם ופדה את נפשותינו ממות, ועל כן צריכין אנחנו להראות בעצמינו הענין ההוא ולשמוח בישועת אלהינו להכיר ולידע את החסד הנפלא ההוא עם היות שלא היינו כדאים והגונים בעוצם האשמות אשר אשמנו להעשות הנסים והנפלאות ההם ובאהבתו ובחמלתו הוא גמלנו כל טוב ותאזרנו שמחה, אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו.

ומי הוא זה אשר יבין את זאת ולא יודה וישבח לאדון הכל על כל הטובה אשר עשה לישראל עמו ויעשה מצות שמחת ימי הפורים שמחה של מצוה בדעת שלימה וכוונה ראויה ולא דרך הוללות וסכלות כבוערים בעם, ויתעכב על שולחנו לאכול ולשתות יותר ממה שרגיל מפני כבוד היום נאדר בקדש וישמח אנשי ביתו וירחיק מהם כל ריב ומצה כי רב הש''לום חופף עלינו תמיד כל היום.

נכון לספר לבני ביתו פרטי הנס

פה. ונכון להיות כל איש הירא מספר לאנשי ביתו ובניו על שולחנו סיפור הנס הנפלא הזה שרשיו וסעיפותיו פארותיו וענפיו, להודיע ולהודע את היד הגדולה אשר עשה ה' בהמן הנקלה והנבזה נין עמלק ואת עם עני הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו ברוך הוא, למען ילמדון בניו ובני ביתו ליראה את השם הנכבד והנורא את ה' אלהינו ונודעה יד ה' את עבדיו מתוך הנס הנפלא ההוא אשר גם זה מכלל מצות עשה של הגדתי היום לה' אלהיך כי באתי וכו' כמו שביאר החסיד בספר החרדים וכל המרבה לספר הרי זה משובח.

דברי הזוהר בשבח המספר ביציאת מצרים וסגולתו בסיפור יתר הניסים

פו. וצא ולמד כמה הפליגו בספר הזוהר בשבח סיפור יציאת מצרים כמה רב התועלת לעליונים למעלה, וקאמר ⁴⁶ דקודשא בריך הוא חדי בההוא סיפור וביה שעתא כניש קודשא בריך הוא לכל פמליא דיליה ואמר להו שמעו סיפורא דשבחא דקא משתעו בני וחדו בפורקנא וכדין כולהו מתכנשין ואתיין ומתחבראן בהדייהו דישראל ושמעין סיפורא דשבחא וקא חדאן ברזא דפורקנא דמאריהון וכדין אתיין ואודאן ליה לקודשא בריך הוא על כל אינון נסין וגבוראן ואודאן ליה על עמא קדישא דאית ליה בארעא דחדאן בחדווה דפורקנא דמאריהון וכדין אתוסף חילא וגבורתא לעילא וישראל בההוא סיפורא יהבי חילא למאריהון כמלכא דאתוסף חיליה וגבורתיה כד משבחן גבורתיה ואודאן וכלהו דחלי קמיה ואסתלק יקריה על כלא.

ואף כי דבריו נאמרו בענין סיפור יציאת מצרים, לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא כי בסיפור ניסי האל יתברך הנעשים בכל דור ודור יהיה הדבר כן דהא יהיב טעמא דבכח סגולת הסיפור ספיר גזרתם למיהב חילא למאריהון כמלכא דאתוסף חיליה וגבורתיה וכו'.

חובת הכל לספר בלילה בפרטי הנס שהובאו במדרשים

פז. וזהו עיקר הטעם בענין ספורי הנסים אשר חייבונו חכמים ז''ל אשר מתוכם כולהו דחלי קמיה כנזכר במאמר, כי על כל אלה לא יעבור כל אחד מאישי ישראל מלספר בסיפור הנס הנפלא הזה בלילה הזה בשבתו על שולחנו ויקבץ כל אנשי ביתו על שלחן אחד להשמיען את דבריו.

והנה אף כי אין דרכינו בחיבור זה להביא באריכות דברי אגדות, הנה לרגל המלאכה אשר לפני פה בחיבור זה לזכות את הרבים, לתועלת הענין הנפלא הנמצא בענין סיפור הנס אציג לפניך פרק אחד בענין סיפור הנס הבא בארוכה בתרגום שני רבתי והעתקתיו בלשון הזהב לשון הקדש למען ירוץ כל קורא בו, וגם החכמים הניגשים אל ה' יתקד''שו להגות בסיפור הנס בלשון הקדש ולא יפטרו בקריאת המגילה אשר בה לא נתבארו אפס שורשי הנסים ולא סעיפותיו וענפיו.

ציונים והערות לפרק ג

31. תקו''ז תקון כ''א דף נ''ח ע''א. 32) חגיגה דף ג' ע''א. 33) אסתר רבה פרשה ט' אות ד'. 34) הוא הצלם שנתן המן כנגד לבו כדאי' במדרש והביאו הרב אבן עזרא בפירוש המגילה פרק ג' פ''ב, או אפשר כמו שהעיר בזה הרש''ר שליט''א ע''פ מה שאמרו מגילה י''ב ע''א שאלו תלמידיו את רשב''י מפני מה נתחייבו כו' ומסיק התם מפני שהשתחוו לצלם, וא''כ י''ל דאף שהגדילו הרבה התנוקות שמימי נבוכדנצר מ''מ אסף מרדכי התנוקות שבדורו כדי שתעמוד להן זכות שלא פגמו התנוקות שבדור ההוא. 35) מגילה דף ד' ע''א. 36) ברכות דף נ''ד ע''א. 37) סוכה דף מ''א ע''ב. 38) תנחומא ויחי אות ו'. 39) מדרש משלי פרשה ט'. 40) אסתר רבה פרשה ג' אות י'. 41) מגילה דף ט''ו ע''ב. 42) זוהר תצוה דף קפ''ה ע''א. 43) זוהר וילך דף רפ''ה ע''א. 44) וי''א תיבות כצ''ל, ובדפו''ר נפלה ט''ס ונכתב י''ג תיבות וקרוב שנמשך המחבר בליקוטו אחר בעל מנות הלוי שליקט כן מהר''י מגרמיזה ואף בדפו''ר של ספר מנות הלוי נפלה ט''ס ונכתב י''ג תיבות על אף שבשני פסוקים הללו ישנם י''א תיבות בלבד. 45) דעת המהרי''ל בזה שראוי יותר לסגור המגילה בעת ברכת הרב את ריבנו שגנאי הוא למגילה להיותה פתוחה בשעת הברכה וכ''ה בלבוש ובא''ר ובבהגר''א ובחיי אדם, אבל במג''א הביא מס' סדר היום דרשאי לברך כשהיא פתוחה וכ''ה בכנה''ג, אבל בשיירי כנה''ג חזר בו וכתב דראוי שיסגרנה ואח''כ יברך, ואילו דעת החמ''י דאדרבה הוא וצריך להקפיד לברך כשהיא פתוחה ומבאר ענין זה ע''ד הסוד. 46) זוהר בא דף מ' ע''ב.

---

פרק ד - ספורי הנסים

סיפור פרטי הנס מתרגום רבתי

א. יתאדר ויתפאר ויתגדל ויתקדש האל המלך הגדול והקדוש נורא תהלות עושה פלא אשר הפליא הפלא ופלא חסדו ואמיתו לעדת הקדש עמו בחירו באותותיו ניסיו ונפלאותיו אשר עשה, ורב טוב לבית ישראל בימים האלה ובזמן הזה כשעמד עלינו המן הנקלה והבזוי בהיותינו בארץ אויבנו מוכים ומעונים ושבעה ברעה נפשותינו וחייתנו לשאול הגיעה, הן גוענו כולנו אבדנו לא תשאר פרסה והאדמה תשאה שממה במועצות המן הרע ההוא אל המלך אשר חשב להשמיד להרוג את כרם ה' צבאות ולקעקע ביצתן של ישראל שלא יזכר שם ישראל עוד, בבקשו תואנה עם המלך עלינו כמאמר הכתוב ויאמר המן אל המלך ישנו עם אחד מפוזר וכו'.

ב. וכה היו דבריו עם המלך, יש עם אחד הם היהודים מפוזר ונע ונד בין העמים בכל מדינות מלכותך והם גאותנים ורוחם גבוה ומפונקים מאד ובימי טבת לא ירחצו עצמם אלא בפושרים מפני הקרירות ובימי תמוז מרעים עצמם בגנות ומקומות שרוח מצויה מפני החום, ומעשיהם משונים מכל עם ודתיהם שונות מכל עם ודתינו אינם עושים ובמעשינו נפשם לא חפיצה ומלאכת המלך אינם עושים, וכשרואים אותנו רוקקים בארץ וחושבים אותנו כדבר טמא.

וכשהכרוז יוצא בדבר המלך לבא לעבוד עבודתו נסו וילכו, מהם בחומות ובהרים ומהם נאספים בחדריהם ויוצאים בקפנדראות שלהם, וכשאנו רודפים אחריהם לתופשם לוהטים אלינו בעיניהם כמראה הבזק ובועטים ברגליהם בארץ וחורקין את שיניהם ומבהלים אותנו בבהלה גדולה ואין אנחנו יכולים לתפוס אותם.

ג. ונוסף גם הוא כי מבנותיהם אין נותנים לנו לנשים ומבנותינו אין נושאים להם, ומי ששוכר אותם לעבוד את עבודת המלך מוציאים כל הימים בשה''י פה''י ואומרים להתעכב בימים באומרם שבת היום, יום טוב היום, פסח היום, ויום שהם חפצים לשאת ולתת עמנו אומרים יום התר הוא, וכשאנחנו חפצים לקנות מהם אומרים שיום אסור הוא להם ואוסרים להם יום השוק מלהסתחר בו.

בשעה ראשונה של היום אומרים קריאת שמע אנו קורין, בשעה שניה אומרים תפלה אנו מתפללין, בשלישית אומרים זמן סעודה הוא, ברביעית אומרים לאלהינו שבשמים אנו מברכים שנתן לנו לחם ומים, בחמישית יוצאים ובשישית שבים, ובשביעית יוצאות לפניהם נשותיהם ותאמרנה בואו ואכלו שדחק עליכם עבודת המלך הרע הזה.

ד. אחת לשבעה ימים עושים שבת, נכנסים לבית הכנסת קורין בספריהם ומפטירין בנביאיהם ומקללין את המלך ואל כל הממשלה כולה ואומרים זה הוא יום השביעי שנח בו אלהינו שבשמים, ונדות שלהם לשבעה ימים של נדתן יוצאות בחצי הלילה לטהר עצמן במים ומטמאות את המים, וערלת בניהם כורתים לשמונה ימים ואין מרחמים עליהם ואומרים נכרות ברית בנינו למען היות משונים מבני העמים, ואחת לשלשים יום קורין ראש חדש ואומרים אחד חסר ואחד מלא.

ה. וחדש ניסן שמונה ימים טובים עושים בו, ועושים הגעלה לכל כליהם ושורפים את החמץ מלפני המצה ואומרים זה היום שנגאלו אבותינו ממצרים וקוראין אותו חג הפסח, ונכנסין לבתי כנסיות שלהם וקורין בספריהם ומפטירים בנביאיהם ויקללו למלך ולכל הממשלה כולה ואומרים כשם שאנו מבערים החמץ מפני המצה כן ה' אלהינו תבער את מלכות הרשעה מבינינו ותמהר תחיש להושיענו מיד המלך הטפש הזה.

ו. בחדש סיון עושים שני ימים טובים בו ונכנסים לבתי כנסיות שלהם וקורין קריאת שמע ומתפללים, וקורין בספר תורה ומפטירין בנביאיהם ומקללין למלך ולכל הממשלה כולה וקורין אותו חג שבועות, ומפזרין בבית הכנסת כל מיני שושנים ותפוחים ואחר כך לוקטים אותם ואומרים כשם שאנו לוקטים השושנים והתפוחים האלה כן יתלקטו בניהם מבינינו, ואומרים זה היום שניתן תורה לאבותינו בהר סיני.

ז. בחדש תשרי ראש השנה באחד בו נכנסים לבתי כנסיות שלהם וקורין בספריהם ומפטירים בנביאיהם ומקללין למלך ולכל הממשלה, ותוקעים בחצוצרות ואומרים זה היום יעלה זכרונינו וזכרון אבותינו לפני אבינו שבשמים, זכרונינו יעלה לטוב וזכרון שונאינו לרעה.

ובתשעה לחדש תשרי שוחטים בו בהמות ועופות לכפרה ואוכלים ושותים בו ומתענגים בו הם ובניהם ובנותיהם ונשיהם ותלמידיהם.

בעשרה בו קורין אותו יום הכפורים ומתענין בו הם ונשיהם ובניהם ובנותיהם, ומענין לטפיהם הקטנים ואין מרחמים עליהן ואומרים זה היום עשה ה' לכפר בו כל עונותינו ועונותינו ישא השעיר עליו, ונכנסים לבתי כנסיות וקורין בספריהם ומפטירין בנביאיהם ומקללים את המלך ואת כל הממשלה כולה ואומרים והרשעה כולה כעשן תכלה, וכשם שעונותינו מתבטלים כהיום הזה כן תבטל המלך הטפש הזה מן העולם ומבקשים רחמים שימות המלך ותכנע הממשלה.

ח. ובחמשה עשר בו מקעקעין סכך בתיהם לעשות סוכה ויוצאים לגנות ועוקרין האילנות לסכך סוכותיהם, ומהם יוצאים לגנות ופרדסים ועוקרין לולבים ואתרוגים ומשחיתים הערבות ומחריבים גינותינו ופרדסינו ואינן חוששין, ועושין הושענה ואומרין אין אנו חוששין להשחתת הגנות והפרדסים כדרך שהמלך עושה במלחמה ואינו חושש למאומה כן אנו עושים ואין אנו חוששין, ונכנסים לבתי כנסיות וקורין בספריהם ומפטירין בנביאיהם ומקללין את המלך והממשלה, ומתפללים ושמחים ומקיפין בהושענה ומרקדין כגדיים ואנחנו לא נדע אם מקללין אותנו אם מברכים אותנו וקורין אותו חג הסוכות.

ט. אחת לחמשים שנה קורין יובל, אחת לשבע שנים קורין שמיטה, כשהיה מלכותם קם מהם מלך אחד דוד שמו חשב עלינו מחשבות רעות ובקש לכלותינו ולאבד זכרנו מן העולם, ושני חלקים הרג ואחד השאיר ואותם שהשאיר נתן אותם לעבדים ולשפחות.

י. ואחריו קם מלך אחד שהיה לפניך נבוכדנצר שמו, עלה עליהם וחרב בית מקדשם ויבוז את עריהם והביא אותם בגלות, ועדיין רוחם גבוה ועד הנה לא עזבו גיאותם וגסות לבם ואומרים בני אנשים גדולים אנחנו אשר מעולם אנשי שם היינו והם עניים ומדולדלים ומחורפים שאין כמותם בעולם ואומרים למלך אין אנו עובדין ומשתחוים ולשלטונים אין אנו שומעים ומחשיבין, ולכל מקום ומקום איגרותיהם הולכים ומגיעין לאמר לבקש רחמים לפני האלהים שימות המלך והממשלה כולה.

והעם הזה מפוזר בין הערים, מהם מוכרין שמן ומהם עושים שעוה ומהם עושים נרות ואבוקות וכל מה שמוכרים מוכרים בעושק ואינן מוכרין בשוויו, ולעם אשר אלה לו למלך אין שוה להניחם ואם על המלך טוב יכתב לאבדם מעל פני האדמה ועשרת אלפים ככרי כסף אשקול על ידי עושי המלאכה להביא אל גנזי המלך.

יא. ויען המלך אחשורוש ויאמר לו הואיל ואתה רוצה לקנות ממני אותם היהודים שמשכימים ואומרים ה' אחד איני מוכרם לך שהם פקדון בידי ומתיירא אני שמא יעשה לי כשם שעשה לסיחון ועוג ולשלשים ואחד מלכים ולסיסרא וליבין ולסיחון וכו', זכור אני מה עשה לנבוכדנצר שהחריב את ביתו שנתחתן עם כל בהמה וחיה וכן לבלשאצר שנשתמש בכלי שרת שלו.

יב. אמר לו המן לאחשורוש כל אותם הדברים היו כשהיה בית המקדש קיים והיה הקדוש ברוך הוא רצוי להם והיו מביאים שקליהם אבל עכשיו הוא כעוס עליהם ואני סוכם לך חשבון ששים רבוא בקע לגולגולת שהוא עשרת אלפים ככרי כסף, חזר אחשורוש ואמר לו פקדון הם בידי ואיני מוכרן לך.

אמר לו ובשביל כבודך נפיל גורלות, אם יעלו בידך היהודים והכסף בידי אני מוכרן לך ואם יעלו העם בידי והכסף בידך איני מוכר לך, ועל עוונותיו של המן נפל העם בידו לרעתו אך הצר המן על הכסף צרה גדולה, ראה המלך שהרע לו ועינו צרה על הכסף אמר לו הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך, בהם היה צריך לומר אלא בו אמר לו המלך אין אתה נזקק אלא להקדוש ברוך הוא שנאמר בכל צרתם לו צר עמו אנכי בצרה.

יג. ויסר המלך את טבעתו מעל ידו ויתנה להמן, ויקראו סופרי המלך ויכתב ככל אשר צוה המן אל כל שרי עם ועם לאמר עם בזוי ושסוי יש בינינו דומים כמשוגעים חפצים ברעתינו ואומרים אבדו גוים מארצו לעשות נקמה בגוים וכפויי טובה הם, פרעה קבלם בסבר פנים יפות וזנם בשני רעבון והוציאו עלילה נלכה נזבחה לה' ואנו חוזרים, והשאילום כלי כסף וזהב ומרגליות ובגדים וטענו כל אחד ואחד מהם תשעים חמורים ולא חזרו ורדפו אחריהם בשביל ממונם.

והיה להם נביא אחד משה בן עמרם שמו, נטל מקלו ולחש עליו והכה בים ויבש ואיני יודע במה יבשו והעבירן בתוכו, נכנס פרעה אחריהם ונשקע הוא וכל חילו, עמלק זקני בא להלחם עמהם מה עשה להם אותו משה היה לו תלמיד אחד יהושע בן נון שמו, אכזרי איני יודע אם בכשפים בא עליהם ומה לחש עליהם עד שנפלו עמלקים לפניו, וכן לסיחון ועוג ולמלכי מדין ושלשים ואחד מלכים וכן לסיסרא וסנחריב.

ושוב היה להם מלך אחד דוד שמו והיה מכלה לכל הממלכות ואיש ואשה לא יחיה דוד, עמד בנו ובנה להם בית אחד והיו נכנסים בו ואיני יודע מה היו עושים ויוצאים והורגים כל הבאים עליהם למלחמה, ומתוך טובה יתירה שהיה להם לא חשבו כל אומה ביניהם עד שבא נבוכדנצר והרג מהם והשליך בקולרין והביאם בינינו ולא הועילו כשפיהם, ואפילו הכי לא שינו מעשיהם המכוערים ומשחקים עלינו ועל יראתנו ואנו תעובין בעיניהם ואינן מתחתנים בנו ועוד דברים שאין אנו מספיקים לספר, והפלנו גורלות להשמידם בשלשה עשר לחדש אדר וכשיבואו לידכם האיגרות השמידו והשחיתו ולא תשאירו מהם פליטה.

יד. והרצים יצאו דחופים בדבר המלך והדת נתנה בשושן הבירה והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה, הפיל הקדוש ברוך הוא בכיה וערבוביא בתוך שושן, אשה הולכת לשטוח פירות נופלת מן הגג ומתה, אדם הולך לשאוב מים מן הבור נופל בבור ומת, ותהום כל העיר והמן לא היה חושש למאומה, והיה המן מהלך וכל שרי המלכות באים אחריו.

טו. ומרדכי בא לפניהם ופגע בשלשה תנוקות יוצאים מבית רבן, אמר להם מרדכי אמרו לי פסוקיכם, פתח האחד ואמר אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבא, פתח השני ואמר עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל, פתח השלישי ואמר ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט, מיד צחק מרדכי, אמר המן למרדכי מה אמרו לך התנוקות הללו וצחקת, אמר לו בשורות טובות בשרוני, מיד כעס המן בלבו ואמר איני שולח יד תחילה אלא בתנוקות הללו.

טז. ומהמשטימה הזאת כשהלך המן אצל מרדכי ומצאו שהיה יושב בראש התנוקות ושקים במתניהם וסופדים ובוכים פקד אותם ומצאם עשרים ושנים אלף, מיד השליך בצוארן חבלים ושלשלאות של ברזל והפקיד עליהם שומרים ואמר הללו אני הורג תחילה ואחר כך אני תולה את מרדכי, באו אימותיהן של תינוקות ומביאין לחם ומים ואומרים להם אכלו ושתו קודם שתמותו והם נשבעין בחיי מרדכי רבינו שבתעניתנו נמות וכל אחד גולל ספרו ומניחו על לבו.

יז. וכיון שעבר שתי שעות בלילה נשמעה בכייתן למרום כקול גדיים ועיזים עד שנדדו כל המלאכים של מעלה ועמדו מבוהלים, אמרו זה לזה שמא בא הזמן להיות העולם חרב, אז נאספו כולם והלכו לפני הקדוש ברוך הוא ואמר להם הקדוש ברוך הוא מה קול הזה כקול גדיים ועיזים אשר אנכי שומע, ענתה מדת הרחמים ואמרה לא קול גדיים ולא קול טלאים אלא קול קטני עמך ישראל שיושבים בתענית היום שלשה ימים ושלשה לילות ואסורים בכבלי ברזל ולמחר נשחטים כגדיים וטלאים על גזרת המן הרשע ולב אויב שמח ומחרף ומנאץ ואינם מניחים את תורתך.

מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא עליהם ושבר את החותמות וקרע את האגרות והפר עצתו וציוה למלאך הממונה על המהומה ועל הבלבול וירד והמם את אחשורוש ונדד שינתו, וקם בהתבהלה ופניו זועפים ואמר לשמשי הסופר להביא את ספר הזכרונות דברי הימים ויהיו נקראים לפני המלך.

יח. וכשהיה רואה שמשי הסופר מה שהגיד מרדכי על בגתן ותרש היה גולל דפי הספר ולא היה חפץ לקרותו, וברחמי המקום ברוך הוא היו הדפים נגללין מאיליהם ויהיו נקראין מתוך הספר אל המלך אשר הגיד מרדכי על בגתנא ותרש ופדה נפשו ממות, וכשראה המלך כי לא נעשה עמו דבר אמר להמן מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו, ויען וינקש במאמרו איש אשר המלך חפץ ביקרו ילבשוהו לבוש אשר לבש בו המלך ושאר עדיי מלכים.

יט. ויאמר המלך כן דברת מהר קח את הלבוש וכו', מהר ולך לבית גנזי המלך וקח משם אחד מן סרבלותי של ארגמן טוב וקח משם פורפירא שלי שחקוקים בו אבנים טובות ומרגליות ותלויים בארבע פעמותיו פעמון זהב ורמון, וקח משם עטרת זהב טוב ממוקדנייא שהביאו אותה לי ממדינות מלכותי ביום מלכותי וקח משם חרבי ושריוני שהביאו אותם לי ממדינת כוש ושני מעילים מרוקעים ומרוקמים במרגליות שהביאו אותם לי ממדינת אפריקי, ולכה נא אל ארוות סוסים אשר לי וקח משם סוס המלך העומד בראש השורה ששמו שיפר''גז שרכבתי עליו ביום שנמלכתי למלך וכל יקר תפארת גדולה זו לך וצא ועשה למרדכי היהודי אשר אהבתיו.

ויען המן אל המלך יש יהודים רבים בשושן הבירה ושמם מרדכי אל איזה מהם אלך, אמר לו המלך למרדכי היהודי אשר דיבר טוב על המלך היושב בשער המלך, ויהי כאשר שמע המן כן פני המן חפו ונעשו כשולי קדירה וחשכו עיניו ופיו נתעקם ומחשבתו נתבלבלה וארכובתיה דא לדא נקשן, ויען ויאמר אל המלך אדוני המלך רבים הם מרדכי שיש בעולם ואיני יודע על איזה מרדכי אתה אומר לי.

כ. ויען המלך הלא אמרתי לך על מרדכי היושב בשער המלך, ויאמר המן הרבה הן שערי המלך ואיני יודע על איזה שער אתה אומר לי, אמר המלך הלא אמרתי לך מרדכי היהודי היושב בשער שנכנסים בה מבית הנשים ועד בית המלך, אז השיב המן בפחי נפש לאמר זה האיש הוא שונאי ושונא אבותי הנה עשרת אלפים ככרי כסף יותן לו ויקר וגדולה כזאת לא יעשה לו, השיבו המלך גם את הכל יקח, עשרת אלפים ככרי כסף צא ותן לו ועל כל ביתך אני משליטו וכמשפט הזה יעשה לו.

השיבו המן ויאמר לו עשרה בנים אשר לי ירוצו לפניו ויקר וגדולה כזאת לא יעשה לו, ויאמר המלך אתה ובניך ואשתך עבדים תהיו למרדכי וכמשפט הזה יעשה לו, ויאמר המן איש נבזה והדיוט הוא יפקידהו המלך פקיד על אחד ממדינות המלך ויקר וגדולה כזאת לא יעשה לו, ויאמר המלך על כל מדינות מלכותי אני מפקידו ומשליטו ועל פיו ישק כל עמי בים וביבשה וכמשפט אשר אמרת יעשה לו, ויאמר המן טבעי וטבעך הולך בכל המדינות טבעו וטבעך ילך בכל העולם ויקר גדולה כזאת לא יעשה לו.

כא. ויאמר המלך איש אשר דיבר טוב על המלך והציל נפשו ממות טבעי וטבעו ילך בכל העולם וכמשפט אשר אמרתי יעשה לו, ויאמר המן אל המלך הנה הרצים יצאו דחופים בדבר המלך לכל מדינות מלכותך לאבד את כל עם מרדכי ויקר וגדולה כזאת איך יעשה לו, ויאמר המלך האיגרות והרצים ששלחתי אני אבטל אותן ואל תפל דבר מכל אשר דיברת, ויגער בו בזעם ויקצוף ויאמר לו המן המן מהרה מהרה צא ועשה, אל תפל דבר מכל אשר אמרתי לך.

כב. ויהי כאשר ראה המן כי חמת המלך בערה בו ודבריו אינם נשמעים הלך ונכנס לבית גנזי המלך וקומתו כפופה, אזניו נעזבו עיניו חשכו פיו עקומה ולבו מטומטם ומעיו מתחתכים ומתניו מלאו חלחלה וארכבותיה דא לדא נקשן, ולקח משם כל עדיי מלבושי מלכות אשר לבש בהם המלך ביום ראשית ממלכתו ושאר תכסיסי מלוכה כאשר ציוה לו המלך ויצא משם מבוהל.

ויבא אל ארוות הסוסים אשר למלך ויקח משם סוס המלך העומד בראש השורה וקשרו בקשריו וחגר חגורותיו ואחז ברסנו והלך ועמד על מרדכי הצדיק ויען ויאמר לו, קום מרדכי הצדיק בן אברהם יצחק ויעקב, השק ואפר שלך קדמו לעשרת אלפים ככרי כסף שאמרתי להביא אל גנזי המלך ולא קיבל ממני כי אתם אהובי ה' ובכל עת ובכל עונה אשר אתם מעתירים אליו הוא עונה אתכם ומציל אתכם מכף כל אויביכם, ועתה קום לך מרדכי הצדיק מן השק ואפר ולבוש לבוש מלכות ורכב צלח על סוס אשר רכב בו המלך, ויפג לבו כי לא האמין אותו וחשב כי להורגו הוא בא, ויען ויאמר לו כתר לי זעיר ⁴⁷ ואוכל לחם לענה ורוש ואשתה מי המרים ואחר כך תוציאני ותהרגני.

כג. ויאמר המן קום לך מרדכי הצדיק בן זרע ישרים ותמימים כל ימיכם נסים ונפלאות נעשה לכם, העץ אשר תכנתי לך לרעתי תכנתי אותה, עתה קום לך ולבוש לבוש מלכות ורכוב במרכבת המלך ודבר המלך אל תבטל, השיבו מרדכי ואמר לו אני נגש ונענה זה שלשה ימים לילה ויום לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי וברכי כשלו מצום ובשרי כחש משמן ואפס כח בי לרכוב על סוס המלך.

כד. ויהי כשמוע המן כן נכנס לבית גנזי המלך והוציא כל מיני בשמים ושמנים טובים וימשח אותו וירחצהו וילבשהו לבושי המלכות ויקשטהו בכל קישוטי המלכות והאכילו מן הסעודה אשר שלחה אסתר המלכה לו.

וגם מבית המלך שלחו לו עשרים ושבעה אלף בחורים וכוסות של זהב מימינם ומשמאלם צלוחיות של זהב והיו מכריזים והולכים לפני מרדכי ואומרים ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו, וכשראו בית ישראל כך הלכו גם המה מימינו של מרדכי ומשמאלו ועונין ואומרים ככה יעשה לאיש אשר המלך מלכו של עולם בורא שמים וארץ חפץ ביקרו.

והלכה אסתר לראות את מרדכי ותראהו לבוש בלבוש מלכות וכתר מלכות בראשו ורכוב על סוס המלך נתנה הודאות לאלהי השמים על הנס והפלא ותאמר, עליך מרדכי נאמר מקים מעפר דל מאשפות ירים אביון, ואף מרדכי נתן לו את השבח ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי הפכת מספדי וכו', והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש שנצטרע מהצער כמו שנאמר בעזיהו וגם הוא נדחף לצאת כי נגעו ה'.

כה. ואמרו חכמים ⁴⁸ כי נקיט ואזיל בשבילא דמתא חזיתיה ברתיה דהוה קיימא באיגרא סברא דהאי דרכיב אבוה הוא והאי דמסגי קמיה מרדכי שקלא עציצא דבית הכסא ושדיא ליה ארישיה דלי עיניה וחזייה כיון דחזת דאבוה הוא נפלה מאגרא ומתה והיינו דכתיב והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש, אבל על בתו וחפוי ראש מדבר שאירעו.

ויספר המן לזרש אשתו ולכל אהביו את כל אשר קרהו, וישלח ויבא את אוהביו אין כתיב כאן כי חכמים אלו לא נקראו בעת הזאת רק שהם בראותם הרעה הבאה אליו אשר המלך השפילו והרים ונשא אויבו, כולם נקבצו ובאו אל ביתו לנוד לו ולהצר בצרתו ולנחמו מאבל בתו וכולם הסכימו בדעתם לאמר מענה רע, אם מזרע היהודים מרדכי אשר החילות לנפול לפניו לא תוכל לו כי נפול תפול לפניו, וכשיעצנו לו לצלבו לא היינו סוברים שהוא מן המיחדים להקדוש ברוך הוא אבל עכשיו שהוא מזרע היהודים מאותם שנפלו לכבשן האש ונצולו ומאותם שנפלו לגוב אריות לא תוכל לו, ועודם מדברים עמו וסריסי המלך הגיעו ויבהילו להביא את המן בבהלה עד לא רחץ יפה מטנופו.

כו. ויבא המלך והמן לשתות עם אסתר המלכה, ויאמר המלך לאסתר מה שאלתך אסתר המלכה וינתן לך, ותען אסתר ותאמר תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי כי נמכרנו אני ועמי וכו', ויאמר המלך מי הוא זה ואי זה הוא וכו' ותאמר אסתר איש צר ואויב המן הרע הזה, צר לעליונים ואויב לתחתונים.

ואותה שעה קצף המלך מאד וחמתו בערה בו וקם בחמתו ממשתה היין אל גינת הביתן וישא עיניו וירא והנה עשרה מלאכים דומים לעשרת בני המן קוצצין בנטיעות, אמר להם למה תעשו כה, אמרו לו כך ציוה לנו אבינו, ויבא הביתה והמן נופל על המטה אשר אסתר עליה שבא מלאך והפילו עליה אמר ווי מדברא ווי מדביתא.

כז. באותה שעה בא אליהו זכרונו לברכה ונדמה לחרבונה ואמר אדוני המלך יש עץ אחד בביתו מבית קדשי הקדשים גבוה חמשים אמה לתלות את מרדכי עליו אשר דיבר טוב על המלך, ולא רעה זו בלבד עשה לך אלא גם הוא היה עם בגתן ותרש באותה עצה וזה לך האות שמיד שהודיע מרדכי הדבר מיד ביקש רעתו והכין לו צלוב והנה הוא בביתו של המן, מיד אמר המלך תלוהו עליו.

כח. ויאמר המלך למרדכי קום לך וקח את המן השונא הרע צורר היהודים ותלהו על העץ אשר הכין לו ודון אותו בדינים קשים ורעים ועשה בו נקמות כטוב בעיניך, באותה שעה יצא מרדכי מלפני המלך ולקח את המן משער בית המלך, ענה מרדכי וכן אמר לו, בא עמי המן אויבי ושונאי וצורר היהודים ואתלה אותך כשם שתולין לבני אדם בזויים והדיוטות אשר הכינות אליך.

כט. ענה המן הרשע ואמר למרדכי הצדיק בבקשה ממך מרדכי הצדיק אל תתלני כשם שתולין לריקים ובזויים כי גבורים אנשי שם לא היו ספונים וחשובים לפני ושרי המדינות היו משועבדים אלי, מרעיש ממלכות הייתי, באמרי פי וברוח שפתי מבהיל הייתי את כל המדינות ואני המן משנה למלך היה שמי והייתי נקרא אב למלך, ירא אנכי ממך לא תעשה עמי כמו שחשבתי לעשות לך, חוס וחמול על כבודי ואל תהרגני ותחבלני כאגג זקני, אתה מרדכי הצדיק עשה עם עבדך כחסדך ואל תזכור לי שנאת אגג וקנאת עמלק ולא תהיה לך איבה בלבבך ולא תקום ולא תטור כמו שנקם ונטר עשו אבי.

נסים גדולים נעשו לך כמו שנעשו לאבותיך כשעברו הים ביבשה, אוי לי כי עיני חשיכים מלראות פניך ואין לי פה להשיב אליך ולא מצח להרים ראש על אשר יעצתי עליך עצה מן אהוביי ומן זרש אשתי, בבקשה ממך חוס וחמול על נפשי אדוני מרדכי ואל תמחה שמי מהרה כעמלק אבי ושיבתי וזקנתי על העץ לא תתלה, הרגני נא הרוג כטוב בעיניך וראשי הסר בחרב המלך כי בה נהרגים כל שרי המדינות, והיה המן הולך ובוכה ולא הטה מרדכי אזן אליו, וירם המן קול ביללה וצעקה גדולה ומרה.

ל. ויען מרדכי הצדיק ויתן את קולו קול עוז וחדוה ויאמר, ברוך ה' האל הנותן נקמות לי וידבר עמים תחתי אף מקמי תרוממני, ויאסור אותו בחבל ויתלהו על העץ אשר הכין לו ויאמר כן יאבדו כל אויביך ה' וכו', כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך יאבדו יתפרדו כל פועלי און.

מעשה העץ שהכין המן ותלייתו עליו ממדרש רבה

לא. ואמרו במדרש אגדה ⁴⁹ שקרא הקדוש ברוך הוא לעצים אמר מי ראוי מכם שיתלה המן עליו, תאנה אמרה ממני היו מביאים בכורים ונמשלו בי ישראל שנאמר כבכורה בתאנה, גפן אמר גפן ממצרים, רמון כפלח הרמון, אגוז אל גינת אגוז, אתרוג וכל ארבעה מינים ולקחתם לכם וגו', תפוח כתפוח בעצי היער, ארז כארז בלבנון ישגה, באותה שעה קפץ קוץ לפני הקדוש ברוך הוא אמר רבונו של עולם כל מה שבראת בעולמך לכבודך בראת ואלו כולם מצאו להם זכות שלא לחנם נבראו ואני למה אני בעולמך אלא יתלה קוצץ בן קוצץ על הקוץ יבא מין אצל מינו, מיד קבל ממנו הקדוש ברוך הוא ותלאוהו עליו ובניו עמו.

לב. באותה שעה קרא אותו רשע לפח''גזר הנגר ולבעל גזר ואמר להם בחרו לי עץ גבוה חמשים אמה כדי שיראה בכל המדינה, אמר לו היכן נמצא עץ של חמשים אמה אלא בבירה שלך, מיד עמד והחריב אכסדרה שלו ונטלו קוץ מונד משם והביאוהו, ומפני מה חמשים אמה כדי שיתלה הוא ועשרת בניו עליו, בא וראה היכן היו צלובים בו, תן לכל אחד ואחד שלש אמות וזרת הרי לעשרת בניו ל''ח אמות ושלש וזרת להמן עצמו ובין נבלה ונבלה זרת ואצבע הרי מ''ג אמות וזרת ושלש אמות שנטעם תחת הארץ ושתי אמות וזרת שהניחו מן הארץ בעד הנבלה שלא יבא הכלב וחיה ויאכל מהם הרי מ''ט אמות, ואמה אחת הניחו על ראשו של המן שלא יבא העוף ויאכל ממנו הרי חמשים אמה.

וכיון שהחריב אכסדרה שלו ונטל את הקוץ מדד נפשו עליו, השיב לו גבריאל ואמר נאה לך העץ מוכן לך העץ מששת ימי בראשית, ברוך הנוקם את נקמתנו ומשלם גמול לכל אויבי נפשנו והנפרע לנו מצרינו ברוך האל המושיע.

חיבה יתירה נודעה לישראל בניסי ימי הפורים

לג. הנה ברור לפנינו כשמש בגבורתו גבורת הנס הזה סעיפותיו פארותיו וענפיו וגם שרשיו, ומי האיש אשר ישמע כזאת ולא יתן לבו להכיר את מעשה ה' כי נורא הוא ועל כל הטובה אשר עשה אלהים לנו נס ופלא מיום הוסדה ועד עתה מדור דור, הנה יוסיף להפליא הפלא ופלא הנס המפורסם הזה של מעלת המן אשר חשב על היהודים להומם עד תומם מבלי השאיר להם שורש וענף, ולא די שלא נעשה עצתו והשם ברוב רחמיו וחסדיו הצילנו מידו ומילט את העיר בחכמתו אלא גם הציל את הנרדפים בנפשו של רודף ובמדה שחשב למדוד בה נמדד ותלו אותו על העץ, ובלי ספק בזה נודעה יד ה' את עבדיו וזעם את אויביו.

טעם שקבעו משתה ושמחה לנס פורים יתר משאר נסים

לד. ומה גם בהיות התשועה בימים האלה ובזמן הזה שכפי הוראות המערכה ומשפטי הכוכבים יחייבו השפלה ואיבוד אל כללות האומה הישראלית כמו שביארנו למעלה, ונהפוך הוא שבאו הטובות בשופע ונהפך האבל לגיל שזה מהפלא לשדד המערכה ולבטל כח המזלות כי יחתו הגוים מהמה, אשר על כן ראו מרדכי ובית דינו לקבוע חק וזכרון לנס הזה לעשות אותם ימי משתה ושמחה יותר מנס חנוכה ומכל שאר הנסים ולקובעו לדורות שזה הנס יש לו יתר שאת מכל שאר הנסים שנעשו לנו ולאבותינו שהיה נס בתוך נס כמו שנתבאר.

חסד ה' בימי מרדכי שלא הביט און ביעקב

לה. ונוסף גם הוא בהיות ישראל בעת ההיא רחוקים מיראת ה' ועבודתו ונטו מדרך הישר ובפרט שנהנו מסעודתו של אותו רשע ולא היה בהם זכות להנצל, והאל ברחמיו פניו לעמו נשא עם היותו שונא את המטים עקלקלותם והעוזבים ארחות יושר, חסדי ה' כי לא תמו כי לא כלו רחמיו ובאהבתו ובחמלתו הוא גאלם.

נס פורים גדול מחנוכה שלא היה להן זכות א''י וביהמ''ק

לו. וכל שכן בהיותם בארץ אויביהם בארץ לא להם שאין להם זכות הארץ כמו שהיה בנס חנוכה בימי היוונים שהיה בתוך ירושלים ובית המקדש קיים וזכות הארץ ובית המקדש הועיל לעזרה בצרתם, לא כן בנס הזה כי אפס עצור ועזוב ואין סומך ואין עוזר ותושע לו זרועו וצדקתו יתברך היא סמכתהו.

תוקפו של נס בחזרת הדת על תילה

לז. יתר מכן הנה היה הנס הזה נוגע לנפש כי לא עלינו מלחמותיו אלא על ה' כי לרוב הדביקות לאומה קדושה עם אלהיה יעץ המן הרע לעשות מלחמה להפריד אלוף וביטל מהם את התורה ויום טוב ושבת ומילה ותפילין, ונהפוך היה אשר ניתן הדת להנקם ממנו ולהוסיף בדבקותנו עם בוראינו וקיימנו מה שקיבלנו כבר תורה ומצוות באונס לעשותן ברצון טוב ובנפש חפיצה, וקיימנו מצוה מרמ''ח מצוות עשה להשחית בזרע עמלק וגם קביעות יום הפורים והמצוות הכלולות בו, ונמצא שבמקום הריחוק המה בעצמם סיבבו הקירוב.

התבוננות בחלקי הנס

לח. ואשר יתבונן המשכיל בנס הזה יראה חלקים רבים אשר מחמת כל אחד מהם יעלה הנס לחשיבות גדול וכל שכן בהצרף כולם כאחד, ראשונה הגאולה והתשועה וההצלה היותה ממות לחיים ולא די הרחקת הנזק כי אם גם נכלל בה הקרבת התועלת לעלות במעלה בין העמים ולהנקם מאויביהם ולעשות בהם כרצונם ואין מעכב בידם, ואף על פי שהיתה ההריגה בשונאיהם שלא ברשות כמעט כמו שכתבו כת הקודמין ז''ל.

לט. השני בהצרף לזה מעלת גדולת הצורר המבקש מהמלך על זאת, וביודעינו איך עלה לגדולה רמה ונשאה שלא כדרך טבע באופן שהיה יכולת בידו לעשות כרצונו ובלעדיו לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל מלכות אחשורוש, אשר בלי ספק יאמר באמת על ישראל כי נפל בידי לא יוכל קום ובא עד קצו ואין עוזר לו, וכיון שכן היות ההצלה מיד איש צר ואויב כזה הרי יש מדריגה שניה לנס להעלות בחוזק ותוקף רב.

מ. החלק השלישי ענין הגואלים מרדכי ואסתר צדיק וצדק, ואיך מאשפות הורמו אביונים לעלות לגדולה ומלכות ובסיבות זרות אשר לא כדת אשר גם זה מורה היותו הוא יתברך מסבב את הגאולה הזאת על צד הפלא וקודם מכה ציץ רפואה פרח, אם בלקיחת אסתר להיות נישאת לערל וטמא ואם בענין בגתן ותרש, וברוך המפליא לעשות למעלה מכל אלה הקדמת תוקפו של אחשורוש ואיך היה שולט בכיפה באופן שלא היה מקום לעם ישראל להיות להם פליטה ושארית כלל.

מא. ועוד מהחלוקה הזאת מתבארת הסיבה הראשונה להצלת ישראל והיא הריגת ושתי בת מלך שהיתה גדולה במעלה יותר מאחשורוש כאשר חכמים הגידו, ⁵⁰ וגם כן היות גזרתם שלא כדרך השכל והסברא וחק המוסר על אשר לא עשתה את מאמר בעלה בשאלת זרה מחק הכבוד והדרך ארץ, אשר כל זה מורה באצבע אשר האל יתברך אשר הוא נורא תהלות עושה פלא הכה אותם בסנורים ובתמהון לבב לקיים את מחשבתו שתמלוך אסתר להצלת ישראל.

ביאור הפלוגתא מהיכן צריך לקרות המגילה

מב. אשר במדריגות הללו איפליגו תנאים, ⁵¹ ר' מאיר אמר צריך לקרות את כולה ור' יהודה אומר מאיש יהודי רבי יוסי אומר מאחר הדברים האלה ור' שמעון בר יוחאי אומר מבלילה ההוא, והכוונה במחלוקת הזה דר' שמעון סבר דסגי לן במה שנקרא ונפרסם תוקף הנס עצמו ואיך נצולו ממות לחיים ונהפכו אל הרודפים לעשות בהם כרצונם אשר זה מתברר היטב מבלילה ההוא ואין צריך לפרסם את כל הקודם.

אך רבי יוסי סבר דלא סגי בהאי אלא צריך גם כן לצרף לזה תוקפו של המן וגדולתו ומעלתו עד שהמלך אחרי דברו לא ישנה, אשר עם זה יתגדל יותר הנס ולזה אמר שצריך לקרות מאחר הדברים, ור' יהודה סבר דצריך לפרסם גם כן תוקף הגואלים ואיך עלו לגדולה אשר מזה יתברר סיבות הגאולה היותם גם כן על דרך הפלא והנס ולכן צריך לקרות מאיש יהודי.

מג. ור' מאיר סבר דלא סגי בפרסום הסיבות הקרובות אלא הרחוקות והראשונות אשר הם סיבות לסיבות הגאולה צריך לפרסם אותם אשר הם גם כן היו מעשה נסים כאמור וכדי שיתגדל הנס לאין תכלית בפרסום כל חלקיו ולכן הצריך לקרות את כולה.

עיקר הישועה היתה מהקטרוג הנעשה בשמים

מד. ואיפסיקא הלכתא כר' מאיר שצריך לקרות את כולה להודיע לבני אדם טעם קביעותם לדורות ולעשות אותם ימי משתה ושמחה מה שלא עשו כן בחנוכה ושאר נסים, כי בקוראם את כולה יתפרסם הנס בחלקים ופרטים שלשים גם רבעים כאמור, ובכל חלק וחלק ימצאו גם כן המשכילים בפשיטותה פרטי פרטים.

וכל שכן בפנותם בתעלומתה אשר הצרה ההיא כאן למטה בארץ היה כאין בערך הצרה הנעשית בשמים ממעל בקטרוג ס''מ שרו של המן הרשע עד עלות חרון אף ה' עד להשחית כל זכר ישראל כמאמר הכתוב ומרדכי ידע את כל אשר נעשה מה שנעשה למעלה ועל כן חרד את כל החרדה ההיא כי לצוררים אשר פה למטה בארץ לא פחד כי מהבל ימעטו, אך לא פנה אפס אל הצר הצורר למעלה אשר הוא הצר באמת וממנו נתהוה לעומתו המן הרשע כי משורש נחש יצא צפע.

ובאהבתו ובחמלתו יתברך לישראל עם סגולתו פנה אל תפלת מרדכי ואסתר וצומם ותעניתם ויפן אליהם ברחמים גדולים ושב וקרע רוע גזר דינם ויגרש מפניו אויב ויאמר השמד, ואם אל סודו ידרוש ישוב להפלא הפלא ופלא במעשה תוקפו וגבורתו של נס זה כאשר נתבאר בפרק ג' ויתבאר עוד בס''ד.

תועלת סיפור הניסים למען ילמדו ליראה את ה'

מה. ואתה אהובי קורא נעים עוז תתאזר לספר בספור הנס ועזוזו לפני אנשי ביתך למען ישמעו וייראו את ה' אלהינו יראת הרוממות ומתוך סיפור הנס כהיום הזה תמשוך בחכמה מוסר השכל לאמר, נירא נא את ה' אלהינו כי איככה נוכל וראינו באבדן נפשותנו לעבור את פי ה' אלהינו ולהיות כפויי טובה אחר כי הוא הטיב לנו והוא מטיב לנו והוא ייטיב לנו, כי לא אחד בלבד עמד עלינו אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם, ואיככה נשלם רעה תחת טובה חס ושלום לעבור את פי ה' גואלנו וגואל אבותינו צורינו צור ישועתנו פודנו ומצילנו, וגם אם כל מעשינו עתה כמעשיהם אז בימי המן הרשע כפשע ביננו ובין המות ומדוע לא נשוב ממעלינו ומאשמתינו לבל ישוב לבא עלינו כאשר אז בא עליהם.

וכן כזאת וכזאת יוסיף אליהם להחריד אל לבם ומורא יעלו על ראשם, אשר זהו עיקר הטעם בענין ספורי הניסים אשר חייבונו חכמים לספר אשר מתוכם ילמדו ליראה ולאהבה את שם המלך הגדול הגבור והנורא קדוש הוא.

טעם שנשים חייבות במקרא מגילה ואופן יציאתן י''ח

מו. ואף הנשים חייבות במקרא מגילה שאף על פי שהוא מצוה שהזמן גרמא מכל מקום אחר שאף הן היו באותו הנס תקנו חכמים שיהיו חייבות, ואם לא באו לשמוע קריאת המגילה בבית הכנסת ישוב שנית כל איש בביתו לחזור ולשנותה להן בברכה אם יודעות לברך, ואם לאו יאמרו הן עיקר הברכה בשם ומלכות ואחריהן מלה במלה יאמר האיש עמהן שאר הברכה.

מז. ואף אם יודעות הן לקרותה מצוה מן המובחר להן לשמוע מקרא מגילה מפי האנשים, וכן אמרו במדרש הנעלם רות, אמר ר' אבא נשים חייבות במקרא מגילה אבל הן אינן קוראות מגילה אבל חייבות לשמוע המגילה מפי המברך עכ''ל.

עיקר מצות המגילה לקרותה בלשון הקדש

מח. והנה בענין סיפור יציאת מצרים כתבו הפוסקים שמצוה לומר ההגדה כל איש בביתו בלעז להבינם פרסום הנס על אודות שדעתן של נשים קלה וקרובות להכחיש בדבר ולבלתי האמין בנס כמו שבא במקומו.

אכן בענין קריאת המגילה כתבו הר''ן והריב''ש ז''ל שיש למחות ביד הקורא לנשים המגילה בלשון לעז אף על פי שכתובה בלשון לעז, ואפילו במקומות שקורין אותה בי''ד וט''ו מפני הספק לא יקרא אותה אלא בלשון הקדש שעיקר מצות קריאתה הוא בכך אף על פי שאין מבינים אותו לא הקורא ולא השומע, ואם כן איפה איככה יוכלון הכר מעשה תוקפו של נס וגבורתו הנשים והקטנים והקטנות להכניס מוראת שמים בלבם אחר שבקריאת המגילה קול דברים הן שומעין ובינת הדבר תסתתר מהן לא ידעו שכול.

תועלת הסיפור לבני ביתו מפרטי הנס בלשון שמבינים

מט. כי על כן חשבתי למשפט להביא בספר זה בימי הניסים כל מעשה המאורע כאשר הוא בתוספת דברי חכמים אשר דברו ברוח קדשם בלשון פשוט למען ירוץ כל הקורא בם לספר כל איש בביתו בימים ההם גדולת מעשה הנסים ולפרסמם לבני ביתו ולנשותיהם יותר מהם ואשרי האיש שככה לו, והוא סגולה נפלאה להיות הוא ובני ביתו חוסים בצל כנפיו יתברך ויהיו לנס כמו שבא במקומו.

מאמרי הזוהר ללמוד בסעודת ליל פורים

אזהרה לשוכחים על הנסים בברהמ''ז

נא. ושוב יברך את ברכתו בכוונה יתירה ויהא זכור לומר על הנסים בנעימה קדושה בברכת הארץ, כי אף כי לפי הדין אם לא אמרו אין מחזירין אותו, לא יעבור מלהזכירו ולתת לו יתברך את השבח וההודאה כי עושה אלה המה מהכופרים בטובתו של המקום ברוך הוא ולא יפנו אפס להצבות בטן ואת פועל ה' לא יביטו וה' הטוב יכפר.

דין זווג בליל פורים

נב. ושוב ישכב על מטתו וערבה שינתו, וכבר ביארנו בפרק ט' דשבת דלתלמיד חכם אין צד היתר לזווג בפורים כי עיקרו בעת הסעודה ושאר הזמן אינו עילוי לרחל יותר מזמן החול שלכן מותר במלאכה, וכל שכן שאר הימים שאין נופלים על פניהם בהם שאסורים בלי ספק.

ציונים והערות לפרק ד

47) עשה''כ באיוב פרק ל''ו פ''ב ופירושו המתן לי מעט. 48) מגילה דף ט''ז ע''א. 49) עי' אסתר רבה פרשה ט' אות ב'. 50) מגילה י''א ע''א. 51) מגילה דף י''ט ע''א.

---

פרק ה - תפלת שחרית - מתנות לאביונים

מעלת הקמים באשמורת ובפרט בפורים

א. שלומי אמוני ישראל משומרים לבוקר שומרים לבוקר ביתר הימים, לא ימושו ממנהגם המפואר בימי הפורים האלה לקום לראש אשמורות ועל סוד אסתר אילת השחר יערימו סוד להסתופף בצלתה ולקבל חוט האורה המאיר אל עבר פניה ביתר הימים, ואור המופלא המבריק ומבהיק היוצא מלפני המלך בלבוש מלכות בעצם היום הזה מגדלות מרקחים נוטפות מ''ור עוב''ר.

ואמרו בזוהר בשלח ⁵² ז''ל, וכד אתי צפרא כנסת ישראל אתיא ומשתעשעא ביה בקודשא בריך הוא ואושיט לה לגבה שרביטא דחסד ולא עלה בלחודהא אלא עלה ועל אינון דמשתתפין בהדה וכו', ובלי ספק כי גם בסוד תוספת המאורות המתוספים בה בערך קדושת הימים יום יום לפי קדושתו כך תשית לראשם עטרת הדר כבוד מלכותה לאינון דמשתתפין בהדה כמנת חלקה וכוסה.

שמחת הצדיקים בגן עדן רבה מאד בימים שנעשו תשועות לישראל

ב. ואשר חכמי הזוהר הודיעונו דבפלגות ליליא קודשא בריך הוא עאל בגן עדן לאשתעשעא עם צדיקייא כו', היה אומר מורי ז''ל שבימים הנזכרים ונעשים על אודות המאורעות אשר נעשו בהם על ידי צדיקי עולם כגון בפסח ושבועות, אז שעשוע הצדיקים רב עם משה רבינו עליו השלום אשר על ידו היתה תשועה לישראל.

וכן כיוצא בזה בחנוכה על ידי מתתיה כהן גדול ובניו, ובפורים על ידי מרדכי ואסתר צדיק וצדק ששים ושמחים איתם ומתוסף השעשוע רב ליתר הצדיקים בעבורם וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלהים וישישו בשמחה רבה ומודים ומהללים את שם תפארתו יתברך לנפלאותיו ואותותיו אשר עשה על ידי הצדיקים לעדת סגולתו וכמה שמחה גדולה מתוספת למעלה, ובלי ספק כי לפי העלוי רב אשר תשיג נשמתם בעצם הימים ההם כך ישיתו חלקתם איתו להעלותו ולהשביע בצחצחות נפשו, אשריו מה טוב חלקו ומה נעים גורלו.

סדר המזמורים שיש להוסיף באשמורת הפורים לסדר ''תקון הלילה''

ג. כי על כל אלה אף המיקל על עצמו לבלתי היות משומרים לבוקר ביתר הימים, לו בכח יגבר איש התמים להיות זריז ונשכר לאשר ולקיים את זאת באשמורת אור לי''ד או לט''ו ולהגות בסדר תקון הלילה אשר סדרנו ⁵³ לכבוד הדר המלכות להכין אותה ולסעדה, ובסיום המזמורים קודם פרשת העקדה יוסיף מזמור סי' ז' שגיון לדוד, ומזמור כ''ב למנצח על אילת השחר, ומזמור ל' מזמור שיר חנוכת וכו', ומזמור קכ''א שיר למעלות אשא עיני, ומזמור קכ''ד שיר המעלות לדוד לולי ה' וכו'.

לימוד ליום פורים בסדר המסודר לחנוכה

ד. והכל לפי השהות ממרום ידברו בתקון למודי ה' אשר סדרנו בפרק ג' דחנוכה אשר בסוד הצבאות הוצק יסודו, וברכים כורעות יאמץ בסוד קריאתו אשר כל שונה בו בחנוכה ובפורים לו יחכם להאיר ההוד לטובה ולתקן את מעוותו כמו שנתבאר שם בארוכה, ולא יעבור מלהגות בו בעצם היום הזה כי הוא מתפארת התקונים והכל כאשר תשיג ידו יהגה בו בקרב אלה הימים בכולו או ברובו או במקצתו ומצא כדי גאולתו כי חביבה מצוה בשעתה.

יזמין בתחילת היום מעות האביונים בידו וביד בני ביתו ולא ימסרם בשליח

ה. ושוב בהאיר היום יעוז ויפתח את אוצרו הטוב להפריש מממונו נדבה לאשר ולקיים מצות מתנות לאביונים איש כמתנת ידו כברכת ה' אשר נתן לו, ויתן ביד אשתו ובניו לחלק לנפשות אביונים כי בחיוב זה אחד אנשים ואחד הנשים יחדיו שוו בשיעוריהן, וישא איתו שיעור מה לחלק אותו בידו כי מצוה בו יותר מבשלוחו.

תוכחה לנמנעים מצדקה בפורים

ו. והמכשלה הזאת תחת יד אבירי לב הרחוקים מצדקה לאסור איסר כל איש בביתו בעצם היום הזה מפחד קיבוץ האביונים והאומללים המתקבצים לבא בבתי כנסיות לשאול מעות פורים ויתר גביות הגבאים לדברים המצטרכים באותה העיר, ועינם צרה על מעשה הצדקה ובחרו כל איש לסגור בעדו לבלתי צאת מדלתי ביתו החוצה כמי שכפאו שד ולית דחש לקריאת המגילה בצבור וברכו, ויברחו בהחבא להתפלל תפלת הערערים.

הייטב בעיני ה' עשות כאלה ביום אשר היטיב והגדיל ה' לעשות עמנו למלט נפשינו ממות, אשר יאותה לנו להקהיל קהלות ברבים ונרוממהו בקהל עם ובמושב זקנים נהללהו כי נהיה כופים בטובתו של המקום ברוך הוא חלילה לבלתי השכם לבתי כנסיות ובתי מדרשות ולומר שפר קריאת המגילה אשר היא תחת הודות וה''לל לה' בקרב ביתו הוא לבדו וביתו סוגרת ומסוגרת אין יוצא ואין בא, העני עומד בחוץ ובעל הבית בפנים ויגשו לשבור הדלת ואין קול ואין עונה ואין כסף, אויה להם אהא עליהם כי גמלו עליהם הרעה ועוברים על מה שכתוב בתורה השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וכו' לא תאמץ את ידך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון.

תוכחה ע''ד משל בחובת העשירים לתמוך ידי עניים

ז. ואין ספק כי עושה אלה לו ימוט לעולם ואבד העושר ההוא בענין רע התעיף עיניך בו ואיננו, כי כך היא המדה לכל ממון יתרונו הוא חסרונו וכמו שאמרו במאמר הכתוב מתן אדם ירחיב לו, כי האדם אשר חננו ה' לו עושר ונכסים יקרנו כמשפט הכותב נכסיו לאחד מבניו שלא עשאו אלא אפוטרופוס דאומדן דעת הוא שאינו מניח את יתר בניו ריקם.

כן הדבר הזה היתכן כי יתן ה' נכסים והון רב לאיש או לשנים ויטוש כמה עניים מאוללים בנים לה' ריקם, אין ספק כי לא מינוהו מן השמים כי אם אפוטרופוס ואת ענייו ירחם ויתפרנסו על ידו ונמצא העשיר כצינור וכמשפך בינו יתברך ובין ענייו עניי עמו להריק על הכלים ריקים של עניים על ידו, ולכן אם יקפוץ ידו מליתן או יתן פחות מהראוי הוא כמשפך ששופכים בעליונו שהוא רחב מלמעלה ויריק היין בכלי מפיו הצר למטה אשר אם יבא למטה ענבה או צרור ויסתום פיו התחתון ולא יצא מהיין לכלי כי הלא יצעק אשר המשפך בידו אל השופך מלמעלה לאמר רב, הרף ידך אל תשפוך מלמעלה כי פיו של מטה נסתם ואינו מריק.

כן העשיר הוא כמשפך ששופכים לו ברוחב מאת ה' מן השמים כדי שיריק לכלים ריקים הם העניים מלמטה שאם יסתום מלמטה מהריק לדלים מן השמים לא יריקו, אך אם יפתח את ידו שהוא הנקב התחתון גם מלמעלה ירחיבו לו צנור המריק על המשפך בשפע רב וזה מאמר מתן אדם ירחיב לו.

ח. ואותם בני אדם שכשאירע להם הפסד ממון או עול משא כבד המסים וארנוניות מרובות ומקמצים במעשה הצדקה גם עליהם יעבור כוס התרעלה להתמוטט יותר, והא למה זה דומה למי שבא לכבות אש להבת יקד יקוד ביתו בתבן כי נכבה האש ועד ארגיעה מתלהב יותר ויותר, ואם אבא העיר כל שוברי דעות נפסדות אשר במעשה הצדקה מחול ירבון ולא אגיע לשליש ולרביע דעות נפסדות אשר הוכו בסנורים מפתויי הצפוני אשר בקרבם כאשר בא בארוכה בספרי הקדמונים ז''ל.

על כן בואו אחי בואו ריעי זרע קדש ברוכי ה', חזקו ואמצו והיו לבני חיל במעשה הצדקה להחזיק ידי עניי עמו יתברך כל הימים ויתר גדול מאד בעצם היום הזה אשר נתוספה בו מצוה יתירה מתנות לאביונים ועומק סודה במרומים כמו שיתבאר.

לקרוא המגילה בציבור היותר גדול משום פרסומי ניסא

ט. וכל אחד ישכים בבוקר ויקח מן הבא בידו מברכת ה' אשר נתן לו כפי שיעורו ותהיינה רגליו קלות כאילות לבא לבית הכנסת להתחבר עם הצבור כי ההתחברות עם הצבור גדול מאד כל הימים וביותר בעצם היום הזה, ועם כי יהיה עמו חמשים איש לא יעזוב מלבא אל בית הכנסת כי מצות היום בבית הכנסת דאיכא פרסומי ניסא טפי כמו שנתבאר בפרק ג' בשם הר''ן ז''ל.

יקיים מתנות לאביונים אפי' קודם התפלה

י. ונכון להיות כל איש בלכתו לבית הכנסת ופוגע בעניים אביונים קודם התפלה לתת מתנות לאביונים כמנהג ר' אלעזר דקאמר ⁵⁴ אני בצדק אחזה פניך והשאר יחלק אחר התפלה או בתוך התפלה.

טעם שראוי לילך לבהכנ''ס בפרט בפורים מעוטר בטלית ותפילין

יא. ויכון לקראת אלהיו בהדרת קדש ללכת מעוטף בטלית ובתפילין לבית הכנסת כי בהם נהדרו היהודים כיום הזה כאשר חכמים הגידו, ⁵⁵ ליהודים היתה אורה זו תורה ושמחה זה יום טוב וששון זו מילה ויקר אלו תפילין וכו', והעיקר ללמדנו כי אף כי הוא יום טוב לא נאסר בהנחת תפילין כבחגים וכמועדים וכן לספק מילה בזמנה כי לא נעשה כיום טוב לכל דבריו, ובסוד הדבר יתבאר לפנינו בס''ד, ולכן יאותה לכל אישי ישראל להיות זהירים וזריזים במצות התפילין כהיום הזה ביתר עז על כל הימים ולא כאשר שגו רבים להקל בתקף חיסנה ביום הזה.

טעם שראוי לכוין ביותר במצות ק''ש ביום הפורים

יב. וכן במצות קריאת שמע צריך להתתקף בשפר כוונתה כהיום הזה יתר על כל הימים יען עליה קיטרג המן הצורר ואמר לאחשורוש ישנו עם אח''ד פותחים בתי כנסיות ובתי מדרשות וקורין דברים שאי אפשר להשמע ואומרים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ואחר כך עומדים להתפלל וכו', והשיב לו אחשורוש ואמר לו הואיל ואתה רוצה ממני אותם היהודים שמשכימים ואומרים ה' אחד איני מוכרן לך שהם פקדון בידי וכו', וכן הוסיפו עוד במדרש ילקוט שהמן חשב לתלות את מרדכי בזמן קריאת שמע וכו', והנה כי כן ראוי לעשות חק וזכרון לנס ולקרותה היום הזה בכוונה יתירה ובשמחה רבה על כל הטובה אשר הפליא ה' חסדו ואמיתו איתנו.

אזהרה לרצים בתפילתם ביום הפורים

יג. (א''ה, מכאן תוכחת מגולה לגבאים וכמה בני אדם המקדימים עצמם להתפלל תפלה וקריאת שמע חטופה וכמעט כמה מהם מתפללים עוד הכוכבים במסילותם ובטרם יכיר איש את רעהו בחשיכה יתהלכו, ויאיצו האנשים בעוז הדר התפלה והקריאת שמע וקריאת המגילה בלא לב ולב וראוי להודיעם שלא יצאו ידי חובתם כלל בתפלה זו, וגם בקריאת המגילה לכתחלה מצותה מהנץ החמה וראוי כל איש הירא להזהר בזה כי לא יקובל התוספת כי אם בעשות העיקר, ואם בעיקר הכל ימעל שקול טיבותיה ושדי אחיזרי).

טעם שיש לשמוח ביותר בעת הוצאת ס''ת בפורים

יד. ובכן ישמח ויגיל בעת הוצאת ספר תורה ברוב ששונים כמו שדרשו, ליהודים היתה אורה זו תורה שעליה גזר המן כמו שביאר רש''י, והעיקר מפני אותה שאמרו בפרק אמר ר' עקיבא ⁵⁶ מכאן מודעא רבא לאורייתא אמר רבי אשי אף על פי כן הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב קיימו וקבלו היהודים קיימו השתא מה שקבלו כבר, באופן כי אף כי קבלת התורה היתה בו' בסיון העיקר היה תלוי בחותמיו לקבלה מרצון כשנעשה הנס הזה והד''ת נתנה בשושן ליהודים היתה אורה זו תורה, ועל כן יאותה לנו לשוש ולעלוץ בעת הוצאת הספר תורה היום הזה בששון ויקר כמו ביום מתן תורה עצמו.

טעם שקורין בפורים בפרשת ויבא עמלק

טו. ומוציאין ספר תורה וקורין בו פרשת ויבא עמלק לענין רמז ולהודיע כי מי שנפרע מעמלק הוא נפרע מהמן, וכמו שאמרו בזוהר שכשיצא יהושע למלחמה על עמלק יצא גם כן למעלה המלאך הקדוש ועל ידי כן ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב וכו', וכן נמי נפרע מהמן המלאך כאשר חכמים הגידו, ⁵⁷ והמן נפל על המטה מלמד שבא מלאך והפילו עליה, ולרמז זה קורין פרשת עמלק להורות כי מי שנפרע מהראשונים נפרע מן האחרונים.

רמזי הפסוקים שבפרשת ויבא עמלק

טז. וגם יש בה מהרמז בפסוק ושי''ם באזנ''י יהוש''ע כ''י מח''ה אמח''ה עולה תתקנ''ה כמספר השנים שהיו מיום שנאמר אל משה כתוב זאת זכרון עד שנה שנלקחה אסתר אל אחשורוש כיצד, מ' של מדבר, ותת''ן שנים היו בארץ הרי תת''ץ, נ''ב שנים לא עבר איש ביהודה, א' מדריוש המדי, ה' של כורש הפרסי, ז' עד שלקח אחשורוש את אסתר הרי תתקנ''ה כמו שביאר הרב החסיד הקדוש מהר''א מגרמישא זצ''ל.

ועוד בה מהרמז אמחה את זכר עמלק כי בתיבת אמ''חה נרמז מי שעשו ויעשו מלחמה עם עמלק, בראשונה היה א'הרן מ'שה ח'ור ואות ה' היא השכינה שעשתה מלחמה עם השר שלו, ואחר כך היה א'סתר מ'רדכי ח'רבונה ואות ה' של השם, ובגאולה אחרונה יהיה א'ליה מ'שיח ח' נסיכי אדם והשכינה על גביהם שהיא ה' אחרונה, וגם שם רמז י''ד וט''ו י''ד על כס י''ה כמו שכתבו הראשונים ז''ל.

ביאור מ''ש ז''ל שאין מקבלין גרים מעמלק

יז. ואמרו במכילתא כי יד על כס יה אמר ר''א נשבע הקדוש ברוך הוא בכסא הכבוד שלו שאם יבא אחד מכל אומות העולם להתגייר שיקבלו אותו ישראל ומביתו של עמלק לא יקבלו אותו שנאמר ויאמר דוד אל הנער המגיד לו אי מזה אתה ויאמר בן איש גר עמלקי אנכי, נזכר דוד באותה שעה מה שנאמר למשה רבינו עליו השלום שאם יבא אחד מכל אומות העולם שיקבל אותו ומביתו של עמלק לא יקבלו אותו, ויאמר אליו דוד דמך על ראשך לכך נאמר מדור דור.

והיתה הפלא ופלא בעיני כמה מהחכמים איככה קיבלו מרדכי ואסתר וחגי וזכריה ומלאכי לרבים מעמי הארץ המתיהדים כי כפי הנראה היו מזרע עמלק אשר מפני חרבות נדדו מדתם וכמו שנאמר כי נפל פחד היהודים עליהם כי נפל פחד מרדכי, וכן אמרו ⁵⁸ מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק וכו', ואין זה מהפלא כי מעצמם נתגיירו כמו שכתבו התוספות גבי גירי אריות, דייקא נמי דקתני ומביתו של עמלק לא יקבלו ולא קתני לא יתגיירו וזה פשוט.

פסוקים לומר אחר קרה''ת בפורים ואחר זכירת עמלק בכל יום

אופני גביית הצדקה ונתינתה ודין אביוני עכו''ם מספר ''סדר היום''

כ. ואחר קריאת הפרשה וסדר מקראי קדש אלה, הגבאין מחזירין לגבות גביה אחר גביה לכל הדברים הנצרכים באותה העיר לתת חלק מה לכל אחד ואחד מהם ביום זה כדי שישמחו בו הכל, גם העניים עצמם מחזרים בבתי כנסיות לשאול מעות פורים, גם יתומים אומללים מתוך צרתם מקוין ליום הזה להשיב את נפשם, ולכן צריך כל אחד שיתן להם כפי כחו ולא יחזיר אותם ריקם באמור להם כי ה' מחסהו כמנהגו הרע ביתר הימים, אפס כי יגבר על יצרו הרע להתיר פסת ידו כברכת ה' אשר נתן לו, העשיר לו ירבה והדל לו ימעיט אחד המרבה ואחד הממעיט וכו'.

כא. וכל מי שפושט ידו ליטול נותנין לו ואף לגוים הפושטים את ידם לשאול מפני שמחת ישראל אין להשיבו אחור, ואדרבא יתן לו בפנים מאירות וידעו כי ה' אלהינו עמנו בכל קראנו אליו והוא הפודה והגואל ומציל אותנו מכל צרה וצוקה ומפר עצת כל הקמים עלינו כאשר הפר עצת המן בן המדתא צורר היהודים והשיב גמולו בראשו.

כב. ואשר אין לו כסף ואין ידו משגת לתת לכל שואל יתן לנצרכים יותר לדלים ולאביונים, ואם אין לו אפילו לזה לא ימנע מפני זה מלכת לבית הכנסת אלא ילך וישתתף עם אחיו ובין אחרים לא יוכר חסרונו אחר שחברו נותן, או יאמר לחברו אני אין לי מה ליתן עשה עמי חסד שכל מה שאתה נותן אמור להם שבעבורי אתה נותן גם כן כדי שלא אתבייש כשישאלו ממני וצדקה יחשב לחברו בעשותו, זה נהנה וזה אינו חסר אלא אדרבא נהנה ושכרו גדול שמונע ממנו שלא יתלבנו פניו.

ולא יחוש שיאמרו עליו שהוא נותן פרוטה אחת בעדו ובעד חברו כי סוף סוף יכירו וידעו הגבאים כי אין ידו של חברו משגת ליתן ומפני הבושה מתנצל בזה, ואם לא יכירו אין אנו אחראין להם שיכירו והוא יעשה המוטל עליו לעשות ומה יתרון לבעל הלשון, ועל כל פנים לא יעבור מלתת שני פרוטות לשני עניים.

גודל מעשה הצדקה בפורים, ומעלת הצדקה לעמלי תורה

כג. ועשירי עם אשר כביר מצאה ידם יעוזו בעשרם לתת מתת יפה לעמלי תורה אשר עיקרה של צדקה בהם כאשר חכמים הגידו ⁵⁹ אם בקשת לעשות צדקה עשה אותה עם עמלי תורה, וביותר בעצם הימים האלה הנזכרים ונעשים אשר בימי החנוכה היה שוק הימין למנה ועתה בימי הפורים ירום הוד שוק השמאל למנה, ואינון סמכין חלשין בהעלים העין מתופשי התורה ואין מחזיק בידם כמו שאמרו בזוהר פרשת וישלח ⁶⁰ כי עון קפיצת יד מתמוך לעוסקים בתורה גורם להחליש תרי סמכי קשוט ומגביר כח השעיר לקום על הברכיים ועל השוקיים כמו שנתבאר בארוכה פ''ג דחנוכה, וכל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור בעון הזה ימצא תקון למחלתו בעצם היום הזה להתיר פסת ידו לעמלי תורה וברכי''ם כורעות יאמץ.

טעם שתקנו מתנות לאביונים בפורים

כד. ואולם טעם מצוה זו בעצם היום הזה יש בה טעם בנגלה ובנסתר, בנגלה הוא זכר לנס אשר נעשה הפך כוונת המן מכל וכל כי הוא גזר על הממון כמו שנאמר ושללם לבוז, ולפיכך רצו חכמים לעשות הוראה בממון באופן שהיה להם עושר וכבוד ולתת גם כן לאחרים, וגם לפי מה שנתבאר בפ''א בטעם נפול הגורל בחדש אדר כי בא עליהם בטענה שהם בעלי עין הרע, על כן נצטוינו לתת לאביונים שלא יהיה עינינו רעה בשל אחינו האביונים ולהורות כי נהגנו בהם בטובת עין כמו שנאמר טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל.

ביאור ע''ד הסוד במעלת הצדקה בפורים וביתר דיניה

תפלה עד''ה קודם מצות מתנות לאביונים

סדר קריאת המגילה וברכותיה ביום

ל. ואחר שכבר גבו מה שגבו ושמחו לב העניים והאביונים ישמחו יעלצו לפני אלהים וישישו בשמחת קריאת המגילה ויברכו עליה על מקרא מגילה ושעשה נסים, ויקראו בנועם מלה במלה ואזני כל העם אל מקרא מגילה ולא יסיחו דעתם לחוץ ממנה כלל.

מנהג טוב ליתן מתנות לאביונים בעת קריאת ענינה במגילה

לא. ומה טובו ומה יופיו אם עודינו עומד וקורא המגילה בא העני אצלו שלא ישלחנו ריקם, ולכתחלה יטול בידו קצת פרוטות לחלק לאביונים בעת קריאתו בענין חיוב המצוה במגילה, וכן היה נוהג אדוני אבי ומורי.

סדר התפלה אחר קריאת המגילה

לב. ואחר קריאתה מברכין הרב את ריבנו כמו באור י''ד והיחיד לא יברך ברכה זו כמו שכתבו הפוסקים ז''ל, ומחזירים ספר תורה למקומו ברוב ששונים וגומרים כל סדר התפלה ככל יום ולא יגרעו דבר.

כשחל ברית בפורים יש למול קודם המגילה וטעמו

לג. וכשיש מילה בפורים מלין את התנוק בבית הכנסת קודם קריאת המגילה שמתוך רוב ששונה יהגו בקריאת המגילה דדרשינן וששון זו מילה, אשר לפי פשוטו כיוונו בזה על היות כי רבים מעמי הארץ מתיהדים ובכל מקום מוקטר ומוגש כורתי ברית כל הגוים ערלים שנתגיירו והיה ששונה רב בעצם היום הזה, ועוד בה רמז על אבי התעודה אשר היתה יום הלידה בז' באדר ונמצא כי יום מילתו היה בי''ד באדר והיא שעמדה להם לישראל באותה צרה להשבית אויב ומתנקם.

מנהג ראשונים לשמוח ביותר במילה שזמנה בפורים וטעמו

לה. ומנהג חסידים הראשונים לשמוח ברוב ששונים במילה שחל להיות בעצם אלה השני ימים וישמחו יעלצו לפני אלהים, וישישו בשמחה של מצוה ולהעלות זכרון אליהו זכור לטוב על ראש שמחתנו אשר בצדקתו עוז התאזר בקרב הצרה ההיא לעמוד בפרץ לפני אלהינו מרחם להשיב חמתו מהשחית כמו שבא במדרש אגדה, ⁶² באותה שעה רץ אליהו בבהלה אצל אבות העולם ואצל משה בן עמרם וכו' כמו שבא בארוכה למעלה.

אין לנהוג אבלות בפרהסיא או מספד ותענית בפורים

לו. ומדרכי התמימים להתאפק עצמם ולסור מהם תורתו של דוא''ג בעצם היום הזה אף בימי אבלם ולכסות דאגת לבבם לשמוח בשמחת אלה הימים ימי משתה ושמחה אשר בזה גורמים שמחה לכנסת ישראל ואין לנהוג בו רק דברים שבצנעה, כי גם בפורים יסוד של אבא כמו שנתבאר, ואסורים בהספד ובתענית שאין לעורר אותם בימים אלו שהם של שמחה כי כן כנסת ישראל נקראת שמחה כמו שאמרו בזוהר בפסוק כי בשמחה תצאו.

ציונים והערות לפרק ה

52) זוהר בשלח דף מ''ו ע''א. 53) כוונת המחבר לסדר לימוד שייסד לומר באשמורת הבוקר לכבוד השכינה, ובג' מקומות בפרקי האשמורת שבספרו מכנהו סדר ''תקון הלילה'' לכבוד הדר המלכות, {עי' פ''י משבת אות ה', ופ''ג מר''ח אות ד', ופ''ה מפורים אות ג'}, וסדר לימוד זה שלחו המחבר לכל תפוצות ישראל החל משנת שע''ה כשנוכח בערי אשכנז, שם הדפיס את רובו של הסדר בסו''ס תקוני ק''ש על המטה, ולעת זקנותו שלחו בשנת תכ''ו לערי איטליה, שם נדפס התקון בעיר מנטובה תחת השם ''תקון המדות'' ואילו באמסטרדם הדפיסוהו תחת השם ''תקון הלילה'', ואף המקובל ר' אברהם טוביינא בסידורו ''חסד לאברהם'' הביא סדר זה מצורף לתקון חצות שייסד החמ''י לבאים בסוד ה' כשהוא מעתיקו מכתיבת יד שהותיר המחבר בערי טורקיה, וכבר העירו בזה שעל כן ציין כאן המחבר כי אחר סיום המזמורים המצויינים שם לאומרן בכל יום קודם פרשת העקידה, יוסיף ביום הפורים את המזמורים השייכים לעניינו של יום זה ואח''כ יחזור לפרשת העקידה ואלו הן, מזמור ז', כ''ב, ל', קכ''א, קכ''ד, וכאשר נבא לזהות את דברי המחבר הללו עם סדר המזמורים ופרשת העקידה המסודרים בסדר ''תקון הלילה'' נוכל לראות בעליל כי אכן יצאו שניהם ממחבר החמ''י, ואמנם אודות תקון זה המכונה ''תקון הלילה'' יעוי' מה שנכתב אודותיו באריכות בפ''ז ופי''ג במבוא הספר, וע''ע בקונטרס חמישי שבסוף הספר שם נדפס כל סדר התקון בשלמותו. 54) בבא בתרא דף י' ע''א. 55) מגילה דף ט''ז ע''ב. 56) שבת דף פ''ח ע''א. 57) ילקו''ש אסתר רמז תתרנ''ח. 58) גיטין דף נ''ז ע''ב. 59) קהלת רבה פרשה י''א אות א'. 60) עי' זוהר וישלח דף קע''א ע''א. 61) עי' ח''א פ''א משבת הערה 38. 62) אסתר רבה פרשה ז' אות י''ח.

---

פרק ו - משלוח מנות - סעודת פורים - תוכחות

גדולי ישראל לא היו מפסיקים מלימודם בפורים

א. רועי ישראל אשר מעולם אנשי שם המסתופפים תמיד כל היום בטולא דמהימנותא ביתר הימים בבית מדרשם היו נוהגים שלא למוש מתוך האהל בימי הפורים האלה ובאים ללמוד בפני רבן כיתר שאר הימים כדאמרינן בפ''ק דמגילה, ⁶³ רב אשי הוה יתיב קמיה דרב כהנא נגה ולא אתו רבנן אמר ליה מאי טעמא לא אתו רבנן אמר ליה דלמא טרידי בסעודת פורים אמר ליה ולא הוה אפשר למיכלא באורתא אמר ליה לא שמיע ליה למר וכו'.

אשר משם תתבונן עוצם חשקם בתלמודם כי לא משו מתוך משכנות בית מדרשם ללמוד בהלכות חמורות בימי הפורים יחד עם רבן ולא יעדרו דבר משאר הימים להיות כי השיגו לחזות בנועם עולמם בחיים וששים ושמחים לעשות רצון קונם, אשר באמת לזאת יקרא שמחה בעצם לעורר השמחה העליונה למעלה לא השמחה של הוללות וסכלות כאשר עלה על רוח רבים מעמי הארץ לומר אשר היום הזה יום שמחה הוא והותר ביטולה של תורה לשמוח ולרבות כל מיני שמחות.

אזהרה לבטלים מתורה בפורים ומרבים שחוק וקלות ראש

ב. וזה דרכם כסל למו לבוז כספם להביא אנשים לצים משחקים על פי הנבל ומנבלים פיהם בשירי עגבים ואהבים העתידים עורר לוית יצר סמוך אל הרהורים רעים, וחטאים תרדף רעה ובכלותם מקול השירים יחלו מעט בשחוק וקלות ראש, וכל האנשים והנשים אשר יחד אוספו לשמוע אל הרנה ואל התיפלות בשומעם הדברים מרים ומאררים יוצאים מפי מביעיהם ישמח לבבם ויתלהב יצרם וירגילם לערוה, ולא יבצר שם נותן טעם לפגם כי טוב לשמוע שיר כסילים כהיום הזה כי לשמחת מצוה הם עושים שימי משתה ושמחה כתיב.

ג. ואין בהם דעת ולא תבונה להבין ולהשכיל כי שמחה לחוד ושחוק וקלות ראש לחוד, ולא יתכן שבא ציווי מצות השמחה להמטים עקלקלותם ריקים ופוחזים ההופכים ללענה שמחה של מצוה חלילה, אפס לחסידי עליון כי אזלת יד יצרם מלבותם וישמחו ויעלצו לפני אלהים וישישו בשמחת פקודי ה' ישרים משמחי לב ותלמוד תורה על ראש שמחתם, כמו שאמר החכם כי עת השמחה והגילה מבחן ומצרף לדעת אם אוהבים התורה או לא, משל לאדם שיש לו בן במדינת הים שבעת שמחתו יזכרנו כמו שנאמר אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי.

ולכן בעת השמחה אם יזכור האיש אהבת התורה נראה שאהבתה קשורה בנפשו, וכשהוא שוכחה בימי משתה ושמחה יורה על מיעוט חשקתו איתה, ובכן יתלהב היצר ויתחזק על עומדו וכשל השכל ונפל דמיון הלוחמים זה עם זה ונפל האחד וקם האחר שמאז אין לו תקומה ולזה ימנע ממנו מאז הדר התורה ויופיה, וזמן ימי השמחה מעבר מסוכן שאם ימשך אז אחרי השמחה של הוללות וסכלות וגבר עמלק וכאשר ירים ידו בתורת משה וגבר ישראל.

התעוררות עמלק בעון ביטול תורה

ד. ונוסף גם הוא עוז הדרה של תורה בעצם היום הזה יתר על שאר הימים בשתים, האחד אשר חכמים הגידו ⁶⁴ ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים על שרפו ידיהם בתורה, כי כל זמן שעדת הישראלית נרפים מעבודתם בתורה מוסיפים כח בס''מ ומאשרים ומחזקים אותו וכלביא יקום ויתעודד וטרף ואין מציל, ועל כן כשרפו ידיהם מהתורה במדבר מיד בא זדון ויבא קלון.

ואיככה נוכל וראינו ביום אשר שם נפל שדוד והמן נפל, להחליף כחו בעון ביטולה של תורה ומעשים אשר לא יעשו כי בם יתגבר ועוז יתאזר, ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם ברוב ההגיון בה בעצם היום הזה יתר גדול מאד על שאר הימים באשר בה ישקיפו ויראו אם השג ישיגו לרדוף אחריו ולהכותו עד החרמה כי הזמן גורם להיות מעיר לעזור בסוד נפל תורא חדד סכינא וירמסו אותו העם בשער וימות ואין שני להקימו.

ה. ובהרפות ידינו מן התורה בימי צרת הכנעתו וכידו קרוב להתעורר בחימה שפוכה אשר היה טמון בארץ חבלו בנוקבא דתהומא רבא ויצא בעוז גבורתו אשר רכש ויבער בקרבו העמל והכעס שהיה טמון כל משך ימי אדר דבריא מזלייהו דישראל ורמס וטרף ואין מציל חס ושלום, מעתה קם דינא שבקרב ימי כידה של גבול הרשעה יאותה להחזיק בתורת ה' יותר משאר הימים הן מצד כדי להוסיף על נפילתה עד החרמה והן שלא לגרום שגוב נפילתם בכל גונדא דחימה כאמור.

גודל מעלת פורים משבועות, מספר ''עוללות אפרים''

ו. ועוד בה אשר חכמים הגידו בפרק אמר ר' עקיבא, ⁶⁵ ויתיצבו בתחתית ההר שכפה עליהם ההר כגיגית וכו' אמר רבי אחא מכאן מודעא רבא לאורייתא אמר רבא אף על פי כן הדור קבלוה בימי אחשורוש שנאמר קיימו וקבלו היהודים קיימו מה שקבלו כבר.

ואם בעל נפש אתה תוכל להבין ולהשכיל עוז הדר מעלת ימי הפורים האלה על יום מעמד הר סיני כי בהר סיני קבלו התורה מיראת העונש לבד עד שיכלו לפטור את עצמם בטענת אונס, והעבודה בזו היא בלתי שלימה לפי שהוא כמוכרח במעשיו ובסור המכריח ישוב לסורו, אמנם בימי אחשורוש אשר הערו למות נפשם למות על ה' ועל תורתו הנה בזה קבלו עליהם לעבוד את ה' מאהבתו לא מיראת העונש, ועבודה כזו היא המובחרת שלא תמוש ולא תמוט לעולם בשום סיבה שאהבה אינה תלויה בדבר חיצוני שבביטול אותו דבר תתבטל האהבה כמו הירא שיראתו תלויה בדבר, אמור מעתה כי ימי הפורים האלה הם הם יום מתן תורה שבטלו המודעא.

ומטעם זה אמרו רבותינו ⁶⁶ שכל המועדות יהיו בטלים לעתיד וימי הפורים אין נבטלין ואסמכוהו אקרא דוזכרם לא יסוף מזרעם, כי כמו שהתורה נצחית ולא תשתנה ולא תתבטל בשום זמן כי לא תשכח מפי זרעו כן היום שניתנה בו התורה בעצם לא יתבטל לעולם כדי שיהיה רושם יום קבלת התורה קבוע לעולם לא ימוט.

סוד מ''ש בתקונים דפורים נקרא ע''ש יום הכפורים

טעם נוסף לשמחה ויו''ט בפורים משום קבלת התורה

ח. והנה כי כן שפתינו איתנו היות ימי הפורים האלה נשגבים במהללן על יום מתן תורה מאד כי אין קיום הגט אלא בחותמיו, ומהצעה זו יראה לנו טעם לשבח לקביעות ימי הפורים האלה לימי שמחה ויום טוב.

במ''ש במר בר רבינא דיתיב בתעניתא כו' מספר ''עוללות אפרים''

ט. ויתכן כי כה היתה הכוונה לחכמי התלמוד כשסיפרו על מר בריה דרבינא דכוליה שתא יתיב בתעניתא לבר מעצרתא ופוריא ומעלי יומא דכפורי אמרו ⁶⁸ עצרת יום שנתנה בו תורה פורים מעיקרא להכי אתקן מעלי יומא דכפורי דתניא רבי חייא מדפתי וכו', כי יום מתן תורה ויום הכפורים וימי הפורים כולם יקראו יום מתן תורה, עצרת כפשוטו, יום הכפורים כמו שנאמר ביום חתונתו זה מתן תורה וביאר רש''י שם שיום כפור נקרא יום מתן תורה שבו ניתנו לוחות אחרונות, וימי הפורים כדאמרן.

ולפיכך יתיב מר בריה דרבינא בתעניתא לבר משלשה ימים אלו, עצרת יום שנתנה בו תורה, פורים מעיקרא להכי אתקן וכו' כלומר שמעיקרא לא היתה כוונת פנימיות מגמת התקנה כי אם מטעם קבלת התורה ובטול המודעא כאמור, לאפוקי עצרת דלא להכי אתקן מעיקרא שהרי בתורה לא נאמר אפס ביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה כמו שביארנו במקומו, אלא שמפני כבוד הדר מעמד הר סיני אשר שם נגלו להם האלהים וחוקות שמים וארץ כוננו לא עשאום כיום טוב ממש לדורות, עם כי אפשר שבאותו הדור עשאוהו כיום טוב גמור כמאמר הכתוב ליהודים היתה אורה ושמחה זה יום טוב.

להתחזק בלימוד התורה בפורים שאף בו נדונים על ביטולה

י. ומעתה מי האיש הירא ורך הלבב בלבבו יבין עוז הדרת ימי הפורים האלה ולא ימיש מתוך האהל לבלתי לכת אחרי תאוות הגופניות בלתי לה' לבדו, וכל אחד כפי שיעורו יהגה בחיבתו בתורת ה' תמימה כאילו היום קבלה ויתחנן לפני המקום ברוך הוא לבל יפקד רע על כל הימים אשר פנה אל כל חמדותיו ופרק עול תורת ה' מעל צוארו, כי כמו שבעצרת העולם נדון על פירות האילן וביארו המקובלים ז''ל דהיינו להשגיח ולדרוש על מעשה העולם ולדונו על פירות האילן כי הפירות הם הנשמות הפורחות מאילנו של הקדוש ברוך הוא, והעולם נדון ביום ההוא על התורה שניתנה בו ועל עון ביטולה כמו שיתבאר במקומו בארוכה, וכן בימי הפורים האלה כי בו היתה ביטול המודעה וקבלתה בנפש חפיצה, הוא נידון על כל אלה וזכר כל היצור בא לפניו יצרי מעללי איש בעון אשמה זו.

מנהג חסיד אחד להרבות בתורה בפורים ולהוכיח רבים על זה

יא. וכן אמרו בספר החסידים על חסיד אחד שהיה דרכו להרבות בתורה וביראת ה' ביותר בימי הפורים האלה מטעם זה ומטעם אחר כי רוב העולם בעצם היום הזה פנו עורף וישליכו אחרי גוום עסק התורה ועבודתו התמימה ונדמה לרוב ההמון שבקרב הימים האלה הותר לכל אדם לפרוק עול מלכות שמים מעליהם וכל המרבה להיות משוגע הרי זה משובח ורבים מהשוטים קלקלו בכמה קלקלות כל אחד קלקלתו מרובה מחבירו, והיה חש פן יהיה העולם שקול וברוב אשמת העם יכריע לכף חובה חס ושלום, ותמיד היה מאסף אליו בימים האלה כל חרד וצווח כי כרוכיא לאמר והימים האלה נזכרים ונעשים, אשריו לדור שככה לו בדורו.

יב. ומושל ברוחו ארחות צדיקים ישמור ושרת בשם ה' ויקבע עתים לתורה ביותר בעצם היום הזה כל אחד לפי שיעורו, הבעל מקרא במקרא והבעל משנה במשנה ובעל תלמוד בתלמוד ובעלי סתרי תורה בסתרי תורה.

ראוי ללמוד בפורים בסדרי הלימוד לחנוכה ולשבת זכור

יג. וכבר סידרנו בפ''ג דחנוכה סדר לימוד יפה אף נעים לימים ההם ולימי הפורים בתורה ובנביאים ובכתובים ובספר הזוהר והתקונים והוא תקון נפלא לתקן רבות רעות והיה כל הנשוך וראה אותו וחי.

יד. ומורי נר''ו כשהודעתי לו סדר השנוי למעלה בפ''א בשבת זכור, עליו תטוף מלתי וערב לו לשוב עוד ולשנותו בימי הפורים ולשוב ידו שנית בתקון הנצחים אחרי כן וקבען חובה בבית מדרשו.

סגולת גבאי צדקה בימות השנה ובפרט בפורים

טו. ואשר אין בהם תבונה לא במקרא וכו' יפנה היום למצות מעשה הצדקה, וכגבור יצא לרוץ ארח לגבות מעות פורים לעמלי תורה להחזיק בידם ולתומכם אשר הוא משפר התקונים בעצם היום הזה להרבות עצמה לירכת''י המשכן כמו שנתבאר שם בפ''ג דחנוכה, ובו ירוץ לתקן את אשר רץ לדבר עבירה והתעוררו הרצים החיצונים שנאמר בהם הרצים יצאו דחופים רצים מסטרא אחרא לאבאשא להו לישראל ובגינייהו כתיב והעיר שושן נבוכה.

ובכח סגולת ריצתו למצוה זו ישוב היום להכניעם ויתעורר תא הרצים דסטרא קדישא לאגנא עלייהו דישראל משאר עמין ובגינהון כתיב והעיר שושן צהלה ושמחה כמו שביארו בספר הזוהר פרשת פקודי, ⁶⁹ ומתוקן ומקובל להיות זה מכוונת גבאי צדקה כל הימים וביותר בעצם היום הזה.

ראוי להזמין עניים לשולחנו בפורים

טז. ואורח לצדיק להדר היום אחר עניים מרודים ולהביאם אל ביתו והיו באוכלי שולחנו שאין שם שמחה גדולה ומפוארה כי אם לשמוח לב עניים ויתומים ואלמנות, וכל המשמח לב האומללים דומה לשכינה שנאמר להחיות לב נדכאים.

דברי הזוהר בעונש מי שאינו משמח עניים במועדים

יז. וכבר בא בזוהר עונש המתרשלים בדבר הזה בפרשת בראשית דף י' ע''ב, פתח ר' שמעון ואמר כל מאן דחדי באינון מועדים ולא יהב חולקיה לקודשא בריך הוא ההוא רע עין שטן שונא אותו וקא מקטרג ליה וסליק ליה מעלמא וכמה עקו על עקו מסבב ליה, חולקיה דקודשא בריך הוא למחדי למסכני כפום מה דיכיל למעבד בגין דקודשא בריך הוא ביומייא אילין אתי למחמי לאינון מאנין תבירין דיליה ועאל עלייהו וחמי דלא אית להון למחדי ובכי עלייהו סליק לעילא לחרבא עלמא.

אתאן בני מתיבתא קמיה ואמרי רבון עלמא רחום וחנון אתקריאת יתגלגלון רחמיך על בנך אמר לון וכי עלמא לא עבידת ליה אלא על החסד דכתיב אמרתי עולם חסד יבנה ועלמא על דא קיימא הא פלניא דאכיל ורוי ויכיל למעבד טיבו עם מסכני ולא יהיב לון מידי אתי ההוא מקטרגא ותבע רשו ורדף אבתריה דההוא בר נש וכו'.

דברי הזוהר בעונש מי שאינו משמח עניים בסעודות של שמחה

יח. ושם נאמר שלא על ימי המועדים בלבד אמרו אלא גם על כל סעודה של שמחה זה לשונו, ותנינן בכל סעודתא דחדוה ההוא מקטרגא אזיל וחמי אי ההוא בר נש אקדים טיבו למסכני ומסכני בביתיה ההוא מקטרגא אתפרש מההוא ביתא ולא עאל תמן ואי לאו עאל תמן וחמי ערבוביא דחדוה בלא מסכני ובלא טיבו דאקדים למסכני סליק לעילא ומקטרגא עליה ע''כ.

תוכחה למרחיקים עניים מפתח ביתם

יט. צא ולמד כמה החמירו בעונש הדבר ביתר הימים וכל שכן בעוז הוד הדר בעצם היום הזה שנצטוינו ביותר לשמח לב האביונים ומאוללים מאד ולרוץ מתנותינו אליהם כמו שנאמר ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים, שיחזיק במעוזו כל אחד מאישי ישראל לכלכל חיים בחסד וחמלה יתירה ולכלכל את שיב''תם על שולחנו בכבוד והדר ועין טובה במדה טובה מרובה.

ולזאת יקרא שמחה בעצם, לא כשרים זהב להם הממלאים בתיהם עי''דן ועידנ''ים קופרא טבא לפומא וכסא טבא לפומא והיה לאכול להם לבדם ואין לזרים איתם ותמונת עני ואביון הוא להם בבל יראה ובל ימצא, והיה לבבם זה להם כל הימים לא היו ימים טובים וימי הפורים חלוקים מימי הרעה כמשפט אלה החוקים אשר לא טובים, אויה להם אהה עליהם כי יפקד עליהם עון אשמתם ואם לא עכשיו מרה תהיה באחרונה, וכבר בא בארוכה תוכחת מגולה על זאת במקומה בס''ד.

לכן איש התמים ימלא ביתו מלא צדק ויהיו עניים באוכלי שולחנו בעוז הדרה של סעודת פורים, העשיר לו ירבה והדל לו ימעיט לפי שיעורו.

מצות משלוח מנות רומזת להארת שני כתרים שקבלו בסיני

כ. ועוד ממצות חובת היום היא מצות משלוח מנות אשר חכמים הגידו שתי מנות לאיש אחד, וגם הנה זאת חקרנוה כן היא באה על הוד הדר קדושת היום הד''ר הוא אשר אמרו הדור קבלוה בימי אחשורוש, ולעומת מה שאמרו שם ⁷⁰ שקשרו להם לישראל שני כתרים וכשחטאו ניטלו מהם והן עתה שחזרו וקיבלו אותם ברצון ותהו על הראשונות - שמחת עולם שבה והיתה על ראשם וזכו לשתי מנות שבסיני, על כן באה הוראה זו לשלח איש את רעהו ואיש את קרובו שתי מתנות ומתנה אחת מהן מעכבת להורות על עוצם שתי הארות האלה שזכינו בם.

ביאור עובדא דרבי שלח לר' אושעיא עגלא תליתאה כו' ע''ד הסוד

אין לשלוח מנה אחת לאנשים רבים או כלים

כג. ובעל נפש יקרה אל תהי הדרת מצוה זאת קלה בעיניו ויאשר ויקיים אותה כדינה וכמשפטה לשלוח שתי מנות לאיש אחד לפחות וליתר אחיו וריעיו דיו במנה אחת כי תשלום המצוה תשלם בפעם אחת ודיו, ורבים שגו בזה והנם שולחים מנות מרובות לכמה אנשים אחת לאחת ואין בהם גם אחת שתהיה כמשפטה ודינה ולא קיימו מצות משלוח מנות.

כד. וגם השולחים אל ריעיהם מיני מתנות של שאר מיני חליפות שמלות וכיוצא לא עשו ולא כלום שאין לשון מנות אלא לשון מאכל ומשתה דברים המענגים ומשמחים את האדם בסעודה, וטוב עין יאשר ויקיים שתיהן.

טעם שתקנו משלוח ב' מנות רמז לב' משתאות אסתר

כה. ויש בהן מהרמז לשני המשתאות שעשתה אסתר לרעהו אחשורוש כמין שתי מנות כדי לפייסו על ישראל ועל ידי שני משתאות האלה נעשה תשועת ישראל, ועל כן חייבו חכמים לשלוח מנות מידי דאכילה ושתיה בלבד לתת רמז לשני המשתאות.

תפלה ע''ד הסוד קודם מצות משלוח מנות

במשלוח מנות קודם פורים אין יוצאין י''ח

כז. ועתה תחזה כמה שגו בחוזה השולחים מנות בערב פורים וכל שכן המקדימין יום או יומים, שמשפט האורים הנעשים במצוה זו לא נעשה אפס בעצם ימי הפורים, ומכל מקום אם שולחם ובאות ליד רעהו ביום הפורים שפיר דמי.

דין אבל במשלוח מנות

כח. והאבל חייב גם כן במשלוח מנות אפילו תוך ז' דהוי דברים שבפרהסיא ומצוה מדברי קבלה, וכן הוא על פי סודן של דברים שיש גלוי דאבא כנודע.

סעודת פורים מצותה ביום ולא בלילה

כט. עוד מחיוב מצות חובת היום מצות סעודת פורים, והנוהגים לעשות סעודת פורים לאחר המנחה יאותה להם להתפלל תפלת מנחה בעוד היום גדול ובתפילין ובטלית ככל הימים באופן שתהיה רוב סעודתם ביום, ולא כאשר שגו רבים לסעוד סמוך לערב ועיקר הסעודה נעשית בלילה אשר לא כדת דאמר רבא סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו. ⁷²

ולפיכך אף אם עשאה בלילה ואבוקות כנגדו לא עשה ולא כלום, והכי משתמע לישנא דרבא דקאמר בלשון שלילה סעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא ידי חובתו.

מנהג הדלקת נרות בסעודת פורים וטעמו

ל. ויש מפרשים סעודת פורים שעשאה כעין לילה שאין אבוקה כנגדו וכו', ולכן מנהג טוב להולכים בתמים להדליק המנורה על השולחן כעין סעודת השבת כשבאים לישב על שולחנם לאחר המנחה כי אור הנר יפה לשמח את הלב ומוסיף התרחבות ומנוחה בלב, וגם מצותה בנר דתמן אור שמן משחת קד''ש עילאה ה' הצדיק בקרבה, וכן היה מנהג אדוני אבי מורי זלה''ה.

סעודת פורים לא יעשנה יחידי

לא. וכתב הרמ''ה שמבלעדי חיוב משלוח מנות איש לרעהו צריך כל איש ישראל שיזמין קרוביו ומיודעיו לעשות עמהם סעודת פורים אשר מתוך כך מתרבה השמחה של מצוה כי כשישב יחידי וגלמוד אי אפשר לשמוח ולפרסם הנס כראוי וכמו שכתב רש''י ז''ל בפירוש הכתוב משפחה ומשפחה שמתאספים יחד ואוכלין ושותים זה עם זה לפרסם הנס.

לימוד קודם סעודת פורים

נוסח אתקינו סעודתא לומר קודם הסעודה

לישב בסעודת פורים בכובד ראש וכובע על ראשו

לד. ושוב יסדר את שולחנו כיד ה' הטובה עליו וישב על שולחנו מעוטר בכבוד והדר וכובע ישועה על ראשו לפני השלחן אשר לפני ה' וילבש גילה ברעדה כמדו.

תפלה ע''ד הסוד קודם סעודת פורים

אזהרה שלא להפריז בשתיה יותר מכדי ביסומו

לו. ושוב אחר עתירתו יתקדש במותר לו באכילתו ובמשתה היין לאכול ולשתות יותר מכדי רגילותו שיעור מה עד יבוסם ולא יפריזו על המדה כשוטים שקלקלו פן יפרוץ בהם האספסוף אשר בקרבם לצאת מן השורה ולפרוק עול מלכות שמים מעליהם בסעודה ולהוציא דבר לפני האלהים אשר לא כדת של תורה חלילה פן יהיה להם שכר פרי הבטן לפתן וכריסם לקרץ והמשתה למשטה והמאכל למאכלת.

אויה להם למפריזים על המדה כי גמלו לרוחם רעה כי פעולת האידים אד יעלה עד להשחית קדושת היום ולקלקל סעודה דמטרוניתא וכן לא יעשה, ומושל ברוחו יהיו לטוטפות בין עיניו נוסח אתקינו סעודתא כו' ונוסח התפלה הנזכרת אשר ביטא בשפתים לפני הדר סעודתו.

מכשולים המגיעים ממשתה היין

לז. ובכן אם בעל נפש היפה הוא יראה ורעד יבא בו ומורא לו יעלה על ראשו לעמוד על שולחנו כמלאך לפני האלהים ולא יפנה דרך המטים עקלקלותם בפסקי תוספות על פסקי הרוש ולענה באמור להם חייב איניש לבסומי בפורייא וכו' עד להשחית בקול צוחה על היין בראש כל חוצות ותבקע הארץ לקול שירי עגבים היוצא מבית בליעתם.

לח. ונשותיהם יותר מהם יוצאות בשיר ונמשכות בשיר אחריהם, וישנו את טעמם ומראיהם לתת על פניהם מסוה, ולכולם יהיה חליפות שמלות ועל כל גבר יהיה כלי אשה היו לנשים, ונשים לו שם רעולות ופרופות ויתנכרו בבגדי הגברים גם המה עד אשר כל רואיהם לא יכירום ולא ידעו ולא יבינו להבחין בין איש לאשה, וילכו להם בתופים ובמחולות ונשמע קולם בבואם קול ענות בחירופים וגדופים כבולות ושחוזות בחרוזות ובדברי הבאי והיתול.

גם אלה ביין שגו בשכר תעו מדרך השכל, שתו וישכרו עד אשר נפטרו מידי חיובם לבלתי הבחין בין ארור המן לברוך מרדכי עד אשר הם מריקים שכר פרי הבטן קיא צואה בלי מקום כהריק אשפתות מן הזבל עד זיבו''לא בתרייתא, וכאלה חוקים אשר לא טובים אשר לא ימדו ולא יספרו מרוב.

אויה להם אהה עליהם, הכזה יהיה יום משתה ויום רצון לה', ומאין הרגלים למנהגים מקולקלים כאלה ולהעמיד תילי תלים הלכות בי''א תיבות אלו חייב איניש לבסומי וכו' מקרא מועט והלכות מרובות עד העלות חרון אף ה'.

אזהרה על חומר האיסור של מחברי ''מסכת שכורים''

לט. ורוח זנונים התעם בחובר חבר מסכת שכורים במשפט השכרות בימי הפורים האלה במליצת הוד הדרת דברי חכמי התלמוד, ושמותם ישא על שפתיו ויעבירם אל החבית ואל הכד, אשר אין ספק כי מי שחיברן ומי שהעתיקם ומי שהדפיסם וכל שונה בם עתידים להכוות בגחלתה של תורה והתורה חוגרת שק עליהם לאמור עשאוני בניך וגו'.

ובחיי ראשי כי כשהראוני חיבור הרע ההוא וקריתי בו שורה או שורתים חשך משחור תארי מרוב הצער שהרגשתי על חילול הוד הדרת תפארת עוז התלמוד אשר בצילו נחיה בגוים, והנה החכם הטיפש ההוא מה יענה ליום פקודה כי אסף רוח בחפניו בתלי תלים של הלכות ואנחות במקרא מועט הלז אשר אמרו חייב איניש וכו', ובפסוק שמע ישראל אשר הוא עיקר יחודו של יוצר הכל לא דקדק בו כל כך במשפט כוונותיו ותעלומותיו הרבים כאשר עשה לנגינות שותי שכר וה' הטוב יכפר בעד.

גדר חיוב השתיה שחייבו חז''ל בפורים

מ. ולו חכמו ישכילו את מאמרם חייב איניש לבסומי וכו' ולא אמרו להשתכר אפס לבסומי ביסום בעלמא מעט יותר מכדי רגילותו ומעט אשר היה לפניו יין מל''כות רב כיד המלך, וינום ויישן מתוך משתה היין נים ולא נים תיר ולא תיר לא ידע שכול להבחין בין ארור המן לברוך מרדכי.

מא. ואם מצינו לחכמים כמה מעשים תמוהים כההיא דקם רבה ושחטיה, ⁷³ הנח לחכמים הראשונים אשר טובה צפורנן מכריסנו חסידי עליון כי אזלת יד יצרם מלבותם להם יאתה לרבות כל מיני שובע שמחות, אך בזמנים אלו ראיתי בני עלייה והנם מועטים והרבה היין עושה, והלואי בהיות השמחה משוערת כהלכתה במדה ובמשורה לא ידעו שבעה לא יריעו ולא ישחיתו בפאר הדרת היהידות ולא יעדרו דבר שלא כדת של תורה.

תוכחה למבטלים ק''ש ותפלה וברכות מחמת שכרותן

מב. וכל שכן כי בצאתם חוץ מהשורה עלולים לפרוק עול מורא שמים מעליהם מאין פנות לפנים ולא לאחור ויאכלו גם אכול מיני פירות ומיני מגדים בלתי ברכה, ויבוזו בעוז הדרת ברכת המזון לברך אותה בלא לב ולב גם בלא דעת שנים או שלשה גרגרים בראש אמיר ולא יהיה אלא כמצליף אחת למעלה ושבע למטה, וישכחו מלהזכיר עזוזו יתברך ונפלאותיו אשר עשה בשפר נוסח על הנסים.

והאחרון הכביד מצות קריאת שמע של ערבית אשר ברוב כובד משא ראש פתנים יינם אשר בקרבם השליכו אותה אחרי גוום וכל רוח אין בקרבם לכוין אפילו פרשה קטנה שבתפילין וכל שכן על שאר התפילה, ושם תהי תפילה בקלות ראש כברחובות קריה וכל המרבה להיות משוגע הרי זה משובח ישתקע הדבר.

מי בקש זאת מידם לחלל הדרת עבודת ה' על מצוה מדברי קבלה, ולא יתכן ויעלה על רוח לב איש שיתקנו דבר לקלקל ולהיות החטא נעשה להם כהיתר חלילה, ומה גם בעצם ימי הפורים כי בו נכנסנו לברית לקיים כל דבר באהבה וברצון, ואיך ומה בפרק המקבל באותו פרק ובאותו מקום נשחית נחלת עבדי ה' וצדקתם אל גיל כעמים.

דברי התעוררות להעלות זכרון הגלות ביום השמחה

מג. כי על כל אלה אתם אחי וריעי אל תפנו אל האלילים הבל המה מעשה תעתועים, שיתו לבכם לחולה רעה אשר נהיה על הארץ עם הקדש פזורים ונפוצים נתונים נתונים המה בין העמים דוויים וסחופים, הודם נהפך עליהם למשחית זה כמה ימים רבים ורעים ועינינו רואות וכלות עד מתי קץ הפלאות, ומדוע לא תשיתו לב צרת המקום ברוך הוא על בניו הנאהבים והנעימים אשר מידי ימים ימימה וביותר בימי השמחה קול לו קול אליו קול המרבה להתיפח על בניו לאמר, אוי לבנים שגלו מעל שולחן אביהם ומה לו לאב שהגלה את בניו לבין אומות העולם.

ומה יתאונן אדם חי על ראש שמחתו בזכרון אלה הדברים הממררים את הנפש היפה וזאת ישיב לבו לאמר, כי אילולי חיוב מצות משתה ושמחה אשר הטילו עלינו אנשי כנסת הגדולה יאותה לנו שנצום ונצעק אל ה' אלהי אבותינו בקרב אלה הימים אשר ימי נסים היו לישראל על צרת השעבוד המר והנמהר אשר עזבנו ה' לאורך ימים מה שלא היה לעולמים, השכח חנות אל אם קפץ באף רחמיו סלה חלילה.

מד. אכן להיות כי בא הציווי אלינו ביום טובה היה בטוב, נגילה ונשמחה בישועתו והודות והלל לה' עזוזו ונפלאותיו אשר עשה ולעתור ולרצות לפניו על גאולתנו ועל פדות נפשינו כימי עולם וכשנים קדמוניות יראנו נפלאות בזכות מרדכי ואסתר צדיק וצדק אשר חכמים הגידו כי הגאולות נרמזו בפסוק א''ם הבנים שמחה, גאולת מצרים היתה על ידי א'הרן מ'שה, גאולת אחשורוש על ידי א'סתר מ'רדכי, גאולה אחרונה על ידי א'ליהו מ'שיח לתקן עולם במלכות שדי והיה ה' למלך על כל הארץ ביום יהיה ה' אחד ושמו אחד.

חובת בית דין למנוע מתערובת אנשים ונשים בפורים

מה. וכתב הרמב''ם ז''ל בסוף פ''ו מהלכות יום טוב, חייבין בית דין להעמיד שוטרים ברגלים שיהיו מסבבין ומחפשים בגנות ובפרדסים ועל הנהרות כדי שלא יתקבצו לאכול ולשתות שם אנשים ונשים ויבואו לידי עבירה וכן יזהירו בדבר זה לכל העם כדי שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם לשמחה ולא ימשכו ביין שמא יבואו לידי עבירה ע''כ, ורועי ישראל עליהם מוטל להכריז על הדבר לפני ימי הפורים להקדים אזהרה לצרה ולאיים על הדבר בכל מיני איומים על כל היוצא מן השורה.

בענין איסור לא ילבש וכלאים וגזל בפורים מספר ''הזכרונות''

מו. ומעלת החכם החסיד כמה''ר שמואל אבואב נר''ו כתב בספר הזכרונות, כל ימינו נצטערנו בדברי הגהה אחת הבאה בסוף א''ח סוף סי' תרצ''ו בשם מהר''י מינץ ז''ל, מה שנוהגים ללבוש פרצופין בפורים וגבר לובש שמלת אשה ואשה כלי גבר אין איסור בדבר מאחר שאין מכוונים אלא לשמחה בעלמא וכן בלבישת כלאים דרבנן, וכן בני אדם החוטפים זה מזה דרך שמחה אין בזה משום לא תגזול הואיל ונהגו כך ובלבד שלא יעשו דבר שלא כהוגן על פי שבעה טובי העיר, ובודאי שדברים תמוהים הם שיעקר לאו גמור מן התורה בטענה שאין מכוונים אלא לשמחה בעלמא, ובעמי הארץ תחת כוונה יש כוונות לא טובות ומעשים אשר לא יעשו כמו שיתבאר.

מז. וראינו לחכמים ז''ל התנאים והאמוראים אשר היה כח בהם לנגוע בגופי התורה שתמיד בכל זמן היו גוזרים גזרות ומבטלים מצוות עשה בשב ואל תעשה מדאגה מדבר שלא יבואו לעבור על מצוות לא תעשה בקום עשה כשופר ולולב כשחל להיות ביום השבת והרבה כיוצא בהם ולעתים רחוקים היו עוברים על מצות לא תעשה משום עת לעשות לה', ולא היו באים לידי מדה זו ליטול את הרשות הניתן להם מאת אדון הכל אלא בדוחק גדול וכשהשעה צריכה לכך כמו שעשו הנביאים גם כן בחמלת ה' עליהם לפי שעה כמו שהוא פשוט בספרים.

מח. ואם לאיזה רב מובהק לגודל חכמתו ובקיאותו נתברר לו בדברים אלו וכיוצא בהם איזה היתר, נראה דראוי לו להסתירו בלבבו כי בזה הדבר מבואר שלא יחטא, ולא עוד אלא שזכות תחשב לו והרי הוא קרוב לשכר ורחוק מן ההפסד כי דברים כאלו יש להם פנים לכאן ולכאן ואם היום נגלה אחד להיתר אולי למחר יגלו פנים לאסור כמו שראינו בנדון דידן שיתבאר בסמוך.

והמעלה אותם על ספר ממילא מתפשטים והולכים הם והתקלה שלא תבא הלא היא פשוטה, כי מאז טרם יציאת דבריו לחוץ הנוהגים היתר בדבר אולי לפעמים יחשבו מחשבה על שחטאו ויתנו לב לשוב מה שאין כן כשיראה הרואה שאין פקפוק בדבר, ולא עוד אלא שחס ושלום נקל הוא שיתוספו עליהם בראותם פשיטות ההיתר.

מט. גם לבישת כלאים דרבנן היתר בלא טעם הוא כי לא נמצא בתשובה ואין בו אלא מנהג בעלמא כמו שנראה מדברי הרב בעל הלבושים ז''ל, והוא דבר זר ורחוק ממנהג של רבותינו הקדושים שהיו מפקחים על גזירותיהם ועל תקנותיהם לבל יהרסו ועשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה והם עצמם לא התירום כי אם בשעה ובמקום הנראה להם להיתר.

ודבר פשוט הוא שהבא ללבוש בגד כלאים בשמחת הפורים לא ילך להבחין אם הוא מדרבנן או מדאורייתא ולא יטריח עצמו לשאול לחכם על זה, כאשר הוא ידוע למי שראה הנוהגים בכך שעל הרוב זה הולך אצל הגוי ושואל ממנו בגד אחד וזה הולך אצל גוי אחר ושואל ממנו בגד אחר וכן על זה הדרך ולובשים אותם ומתחפשים בהם, ורובן ככולן יש בהם כלאים מהם מדבריהם ומהם מן התורה.

נ. ואמנם בענין חטיפת המאכלים איש מיד רעהו אף על פי שהדבר קשה אין עלינו להשיב עליו מאחר שהנוהגים כך ויתרו על ממונם הפקר בית דין הפקר, ומכל מקום כתב הרב בסי' תרצ''ה, ונראה לי דהיינו לדידהו שהיו נוהגים הבחורים כך אבל אנו שלא נהגנו כך אין חילוק בין פורים לשאר ימות השנה לענין זה ע''כ.

נא. והנה זיכנו ה' יתברך והקרה לפני מה שכתב בזה הרב בעל בית חדש בטור י''ד ס''ס קפ''ב וחייב אני לכבוד ה' להעתיק דבריו, גם הלשון שהביא מהרב בעל ספר יראים לענין לאו דלא יהיה כלי גבר על אשה וכו' ואעתיקנו באחרונה אולי יראו וישמעו ויחדלו כי רב גדול מהקדמונים היה ויצא שמו וטבעו בעולם.

וזה לשון הרב ב''ח, ויש לתת לב על מה שנוהגים בפורים לשנות בגדיהם מאיש לאשה ומאשה לאיש ואין מוחה, ולפי מה שאמרנו בדברים העשויים לנוי ולקישוט אסור לדברי הכל להתכוין כדי להתדמות, וכבר השיב הר''י מינץ ז''ל על זה כמבואר בתשובתו ואמר דכיון שאינו עושה כן אלא משום שמחת פורים אין בו איסור ודומה להעברת שער בית השחי וערוה כדי שלא להצטער או ראיית מראה כדי שלא יחבול בו במסתפר בעצמו.

ולפע''ד נראה דדבריו בזה דחויים המה ממה שכתב הר''א ממיץ בהדיא דאף במשתאות של חתן וכלה איכא איסורא, אלמא דעל מה שעושין משום שמחת מצוה אינו דומה לעושה כדי להנצל מן הצער, וכן בדין דלינצל מן הצער אי אפשר בענין אחר אבל לשמחת חתן וכלה ולשמוח בפורים כבר אפשר בהרבה מיני שמחה ולא יעבור על לאו דלא ילבש, ואין ספק שאילו לא היו נעלמים דברי הר''א ממיץ מהר''ר יהודה מינץ לא היה כותב כן.

נב. עוד כתב מהר''י מינץ דכיון שיש היתר בפורים לחטוף המאכל ואין בזה משום גזל הכי נמי לענין שינוי לבישת בגדים, ותימה דבדבר שבממון ודאי אמרינן דהפקר בית דין הפקר וכדכתבו האחרונים דאין להזמינם לבית דין על ככה אם לא עשו שלא כהוגן כפי מנהג העיר על פי טובי העיר, והיינו טעמא משום דאין היתר אלא במה שהפקירו טובי העיר אבל בדבר איסור אין כח בשום בית דין להתיר משום שמחת מצות פורים בדבר שהוא אסור מן התורה או מדבריהם, ואם כן מה שמשנים בגדיהם בפורים מאשה לאיש ומאיש לאשה כדי להתדמות ובדברים שהוא לנוי ולקישוט אסור מדאורייתא לרבי אליעזר בן יעקב וכל הפוסקים פוסקים כרבי אליעזר בן יעקב.

ואף לת''ק דהעברת שיער מדברי סופרים והוא הדין שאר תקוני אשה לנוי וליופי נמי מדברי סופרים וקרא דלא ילבש אינו אלא שלא ישנה איש ללבוש בגדי אשה ולילך בין הנשים, מכל מקום איכא איסורא מדבריהם במה שהוא לנוי ולקישוט וכל שכן הוא מהעברת שער שאינו ניכר ואסור מדברי סופרים כל שכן בדבר הניכר וגלוי, ועוד דגם לובשין שעטנז, ועוד דנמשך מזה שילך האיש בין הנשים והאשה בין האנשים לניאוף, ועוד הדבר הרע ביותר הוא שמכסים פניהם בפרצופים שלא יכירום.

נג. ואין עלינו לומר בזה אלא הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין כדאמרינן במסכת שבת ריש פרק שואל ואף באיסורא דאורייתא אמרינן הנח וכו', אבל כל ירא שמים יזהיר לאנשי ביתו ולשומעים בקולו שלא יעברו על איסור לאו לא בפורים ולא בשמחת חתן וכלה ותבא עליו ברכה להרים מכשולות מדרך עמינו ומנהגים לא הגונים לא ינהגו עוד עכ''ל.

נד. ומכל מקום במה שכתב ז''ל ואף באיסורא דאורייתא אמרינן הנח וכו', לאו מילתא פסיקתא היא שלא נאמר זה אלא דווקא במידי דאתי מדרשא כגון תוספת עינוי דיום הכפורים אבל בדבר שהוא מפורש בכתוב לא, וצריך למחות ולהעניש עד שיפרשו כמו שכתב הרא''ש ז''ל בריש המביא בשם בעל העיטור ז''ל וכן כתב ה''ה ז''ל בסוף פ''א מהלכות שביתת עשור.

נה. (א''ה, יש להליץ קצת על המנהג מההיא דפרק אין מעמידין דף כ''ד ע''ב אההיא דר''א שפוסל בכל הקרבנות כולם משום רביעה, ופרכינן ואת הפרות העלו עולה לה' ומשני הוראת שעה היתה, ופירש רש''י מפני נס שנעשה על ידיהן שהביאו הארון מעצמן וכו' אלמא שמאהבת הנס שרינן אפילו איסורא דאורייתא ע''ש).

נו. וזה לשון הר''א ממיץ בספר יראים צ''ו, הלכך יזהר אדם שלא יתקן עצמו בתקוני נשים והכל כמנהג המקום לתקן ולהיות מלבושיהם חלוקים ממלבושי נשים, מכולן מוזהר אדם שלא לתקן ואשה במלבושי האיש שאין כיוצא בהם במלבושי אשה, וללבוש אפילו דרך עראי ואפילו בדרך שחוק אסור שהרי לא חילק הכתוב בין קבע לעראי, ולפי שראיתי בני אדם שלובשין במלבושי אשה עראי וגם האשה במלבושי האיש עראי במשתאות של חתן וכלה וגם בעניינים הרבה כתבתי כן עכ''ל.

חובת ראשי הדור להרים מכשול מדרך העם

נז. ודברים הללו מוטלים על החכמים רועי ישראל לפרסם איסורן ברבים להרים מכשול מדרך עמם כי לכל העם בשגגה באין מבין חומר איסורן של דברים ואשמם בראשיכם כתיב, וכבר העתקנו בכמה מקומות לשון הזוהר רות דדיינא אית ליה למרדף למידע בתר עובדי מתא ואי לאו איהו אתפס בחוביהו ולא יימא דיינא אנא למידן בין גברא לחבריה ולא יתיר אלא כל עובדי מתא תליין על קולריה ואי אטים עינוי מעובדי מתא איהו אתפס בחובייהו ובשעתא דדינא אתער על עלמא איהו אתדן בקדמיתא ע''כ, ובפרק ט''ו דשבת הארכנו בתוכחת מגולה בזה.

דברי תוכחה לדרוש בקהל בימי הפורים

נח. ואשרי הדור שככה לו חכם ירא אלהים להוכיח בקהל עדתו מידי שבת בשבתו על פרצות אחינו בית ישראל וביותר בחגים ובמועדים אשר רגל השן מועד ביותר, ויתר גדול מאד בימי הפורים האלה להזהירם על כל אלה ולהודיען כי לא יתכן כי יתקנו מרדכי ובית דינו מצות משתה ושמחה לעבור את פי ה' אלהינו ולהיות החטא נעשה להם כהיתר חלילה.

ולא אמרו אלא חייב אדם לבסו''מי ביסום הנפש היפה כי תגל ותשוש בשמחה של מצוה ולבסם עוצם הדינים ולהגביר את הרחמים עד שיהפכו מאריהון דיללה ויבבה לפרקלטין על דרך מה שאמרו בזוהר ויקרא, ⁷⁴ רבי יהודה אמר אכלו ריעים שתו ושכרו דודים אילין כל מארי יבבא ויללא דאתבסמו כולהו ואתברכו כחדא דהא מסעודתא דמלכא מתהניין כלא וכו', וכלפי זה אמרו חייב איניש לבס''ומי בפוריא לבסמא מאריהון דיבבא ויללא שיהיו נהנין מסעודתא דמלכא באופן שבהבסמו לא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי שלא יבחין בין האוהב והשונא באשר גם אויביו ישלים איתו ואין שטן ואין פגע רע בסעודתו.

נט. וכזאת וכזאת ימלל בדברי כבושים בקהל עדתו לאמר, בואו אחי בואו ריעי חוסו על כבוד היוצר ברוך הוא האל הנותן נקמות לנו וידבר עמים תחתינו אשר מה נשיב לה' כל תגמולוהי עלינו, ואילו פינו מלא שירה כים ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע אין אנו מספיקים להודות ולהלל על אחת מאלפי אלפי אלפים ורוב ריבי רבבות הניסים והפורקן אשר הפליא הוא יתברך חסדו ואמיתו לעשות איתנו ביתר הימים וביותר בימים האלה ובזמן הזה.

והגמול הזה יקוה המקום ברוך הוא מאיתנו אחר כל הטובה אשר גמלנו כי נגמול ונשלם רעה תחת טובה במשתה היין הרבה ולצבות בטן כבהמה ומותר האדם מן הבהמה קיא צואה בלי מקום ומעשים אשר לא יעשו, חלילה לעדת עריצים המקדישין ומעריצין תמיד את קונם לפרוק עולו מעל צוארן על עשה דדבריהם.

סדר סעודת המועדים לצמים בימות השנה

ס. ובעל תשובה המתענה בכל יום צריך להזהר שבימים שיאכל כמו בשבתות וימים טובים וראשי חדשים ופורים שלא יאכל אלא דברים דקים הנוחים להתעכל מפני כי שינוי וסת תחילת חולי מעים, ואפילו מהדברים הטובים לא ימלא בטנו פן יחלה ונמצא מבטל קריאת שמע שחרית ערבית שהיא מצות עשה מן התורה, וכן קדושה ברבים שהיא מצוה שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל כמו שאמרו בזוהר פרשת אמור.

וכן נכשל שחביריו נמנים לדבר מצוה ומתפללים בבית הכנסת בעשרה והוא אינו נמנה עמהם, והרגיל לבא לבית הכנסת ויום אחד לא בא הקדוש ברוך הוא שואל עליו, וגם אינו משלים רמ''ח תיבות שבקריאת שמע שפירשו במדרש רות מהזוהר שחסרון לא יוכל להמנות הם שלשה תיבות החסרים בקריאת שמע לתשלום רמ''ח ושליח ציבור חוזר ואומר ה' אלהיכם אמת כדי להשלים רמ''ח, והקורא קריאת שמע שלא עם הצבור אינו משלים רמ''ח איבריו ועליו נאמר וחסרון לא יוכל להמנות, גם יתבטל מתלמוד תורה שהיא מצות עשה מן התורה והכל מפני סכלותו כאומרו אולת אדם תסלף דרכו.

אזהרה לנמשכים באכילה ושתיה ביום הפורים

סא. והחכם עיניו בראשו ויהיה גבור כובש את יצרו ולא ימשך אחר תאותו בפרט בפורים שהסעודה מדברי סופרים יש להזהר שלא ימלא בטנו שכר ויין הרבה שיכבד ראשו ואיבריו כדרך חלושי הבריאות ויחלה ויבא לידי ביטול תלמוד תורה ביום שלאחריו או להתפלל שלא עם הצבור כאשר פשתה המספחת הזאת ברבת מבני עמינו לישן עד ארבע שעות וכמעט דלתי בתי כנסיות הן ננעלין, מי צוה כן מי גזר כן ולא אשכחן עשה דדבריהם דוחה עשה מן התורה.

סב. ומושל ברוחו יהא תמיד חרד וירא מן הדין ולא ישכח כמה הכעיס בעונותיו את הבורא, וצריך לקיים אף בימי השמחה שוב יום אחד לפני מיתתך שאם היה יודע שבקרב ימי השמחה ימות כמה היה ירא וחרד והיה משכים לקרות בתורה וכמה מעשים טובים היה עושה ולא היה נמשך אחר תענוגיו, כן צריך שיעשה כל ימיו לתקן את אשר עוות בימי השמחה, וצריך זהירות גדול ביותר בקרב הימים ההם כי קרוב הוא לימשך אחר תענוגיו ויצרהו יפתהו, שיזהר לבלתי ישוב לסורו ויהיה ככלב שב על קיאו כסיל שונה באולתו כמו שאירע לכמה שחזרו לסורם מחמת אכילה ושתיה.

מנהג קדמונים לעשות סעודת פורים בבוקר

סג. ומנהג טוב להולכים בתמים להיות עושים סעודה זו בזמן סעודת יום השבת ומושכים סעודתם עוד מעט משאר סעודות ומטיבים את לבם ומהללים לשם תפארתו יתברך בשירות ותושבחות ובסיפור מעשה הנס לבניהם ולבני ביתם ושוב מברכים על מזונם בכוונה ישרה ומזכירים מעין המאורע בלי שום פקפוק בברכת הארץ וינוחו את ראשם מעט, ובהגיע זמן המנחה כמו כן יכוונו את לבם לאביהם שבשמים וכמו כן בערבית בכוונה טובה ורצויה ולא יעדרו דבר, וכן היה מנהג חסידים הראשונים האיתנים.

והתופס במנהגם ישכיל עשו וקרוב לשכר הרבה יותר מדאי מהשכר אשר היה מקוה בהשתתף עם סובאי יין אשר עד אור הבוקר יעשוה ויטמאו אותה בדרכם ובעלילותם אשר לא טובים ורחוק מן ההפסד בשגם לא יענש.

בסעודת פורים שאחר מנחה יזהרו משתית יין סמוך למעריב

סד. ואשר אי אפשר לו לעשותה בזמן סעודת שבת ויום טוב ועושה אותה אחר המנחה, יהיו עיניו בראשו להזהר בשתייתו לפני תפלת ערבית שיהא דעתו מיושבת עליו לכוין את לבו להתפלל תפלת ערבית בעונתה.

אזהרה לעיירות המסופקות להקדים קריאת המגילה בליל ט''ו

סה. ובעיירות המסופקות שקורין המגילה בי''ד וט''ו ראוי להזהר ביותר לקרותה בכוונה ישרה ולא יעדרו דבר, ולא יניחוה עד אחר גמר הסעודה כי קרובים להתקלקל במשתה היין וישכחוה או פן תהיה אמירתה בקלות ראש אחרי כן ולפיכך כל הקודם זכה ישא ברכה.

ושוב אחר ערבית גיל יגיל עם בני ביתו גילה אחר גילה בסיפור אותותיו ונפלאותיו יתברך מעשה ה' כי נורא הוא כי בזה שמו הגדול מתגדל בעולם, ושוב ישן ינוח לו כפעם בפעם להשכים לבית הכנסת להתפלל תפלתו עם הצבור וקריאת שמע דאורייתא כמו שנתבאר.

דיני י''ד אדר שחל בערב שבת

סו. וכשחל י''ד ביום השישי, אפילו הנוהג לעשותה תמיד אחר המנחה על כל פנים ביום שישי יהא זריז ונשכר לעשותה בשחרית מפני כבוד השבת שלא לקלקל סעודת שבת, שהואיל וצריך להיות רוב הסעודה ביום לא ישאר לו תאוה לאכילת סעודת שבת ויהא קץ במזונו ואין זו כבוד שבת רב הקדש וכן ראוי לנהוג.

סז. וליושבי ירושלים ואגפיה יקראו המגילה ומשלוח מנות בערב שבת, והסעודה בשבת כמו שכתב הרלב''ח ז''ל. ⁷⁵

לומר בפורים מזמור צ''ח קודם ברהמ''ז

סח. ולפני ברכת המזון בסעודת פורים יאמרו בנעימה קדושה מזמור סימן צ''ח מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו.

ציונים והערות לפרק ו

63) מגילה דף ז' ע''ב. 64) מכילתא סוף פרשת בשלח. 65) שבת דף פ''ח ע''א. 66) מדרש משלי פרשה ט'. 67) תקו''ז תקון כ''א דף נ''ז ע''ב. 68) פסחים דף ס''ח ע''ב. 69) זוהר פקודי דף ר''נ ע''א. 70) שבת דף פ''ח ע''א. 71) מגילה דף ז' ע''א וגירסת המחבר כפי גירסת העין יעקב. 72) מגילה דף ז' ע''ב. 73) מגילה שם. 74) זוהר ויקרא דף ד' ע''א. 75) עי' שו''ת הרלב''ח תשובה ל''ב, ואמנם העיר בזה ר' ב. מועלם שליט''א כי הסכמת החמ''י עם הרלב''ח היא רק לענין סעודה, מיהו לענין משלוח מנות פליג עליה דאילו להרלב''ח שולחין מנות בשבת ולהחמ''י שולחין בע''ש, עוד העיר ר' מ. גולדמן שליט''א כי בספר חוג הארץ שחיבר כמוהר''ר יעקב ישראל אלגאזי זצ''ל סק''ו וסק''ט הורה בבירור דלא כהחמ''י ונמשך אחר הוראת הב''י שיש לאחר הסעודה ליום א', אלא שכתב שם דכ''ז לענין הוראה אבל לצאת ידי כל הדעות החמיר על עצמו לסעוד ולשלוח מנות בין בשבת ובין בראשון, ואילו לשלוח מנות בערב שבת כהחמ''י לא חייש כלל.

---

ביאור המגילה ע''ד הסוד

ביאור ט''ו פסוקים מפרק א' במגילה על דרך הסוד

(עד כאן מצאתי חבל על דאבדין)

תם ונשלם סדר מגילה שלב''ע