בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל מכון חמדת ימים

ספר חמדת ימים - חלק ג
אלול - ראש השנה - עשרת ימי תשובה - יום הכיפורים - חג הסוכות - קונטרסים

כמוהר''ר בנימין הלוי ב''ר מאיר זיע''א
את הספר במהדורתו המפוארת ניתן להשיג במחיר מוזל אצל ר' פנחס ראובן ברח' הרב כהנמן פינת עזרא בב"ב
וכן ב"מכון חמדת ימים" רח' חידושי הרי"ם 7 ב"ב

 מבוא    חדש אלול וראש השנה    עשרת ימי תשובה    יום הכיפורים    חג הסוכות    קונטרסים  



מבוא שערי חמדה - על המחבר ועל הספר

חדש אלול וראש השנה
     
   פרק א - ימי הרחמים ומנהגיהם - תוכחות

          מחסדי ה' יתברך עם החוטאים להורותם דרך תשובה
          ארבעים יום מראש חדש אלול הם ימי רצון המסוגלים לתשובה
          רמזי חדש אלול ומעשה תשובתו
          דרוש על התשובה מפרשת יפת תואר להאריז''ל
          התעוררות על התשובה בחדש אלול קודם יום המשפט
          משל למאחרים את התשובה
          סגולת התשובה בחדש אלול לקיבול תפלות ראש השנה
          דברי התקונים בחומר הצועקים בר''ה על החיים והמזון
          משל למאחרים תשובתם אחר ראש השנה
          תוכחה למאחרים תשובתם לעשרת י''ת מדין מודה בקנס
          טעם שמר''ח אלול עד יום הכפורים ישנם ארבעים יום
          דברי הזוהר בחומר הנזוף שאין מקבלין תפלתו מ' יום
          סוד חדש אלול ורמזו בשמות הקודש המאירים בו
          תוספת אורות המאירים בימי התשובה
          מנהג המתענים אחר ר''ח אלול ב' הפסקות וסוד כוונתן
          מנהג האריז''ל להתענות ארבעים ימי רצון
          סגולת תעניות אלו להכניע כוחות הטומאה ויכוין לזה בתעניתו
          כוונה ע''ד הסוד למתענים ארבעים יום
          אזהרה ליודעי סוד לכוין בסודי הדברים וסגולת מעשה הכוונה
          סדר לימוד לימי התענית בחדש אלול
          סגולת לימוד הקרבנות במ' ימי רצון ודברי הזוהר בזה
          מנהג אנשי מעשה ללמוד בימים אלו במשניות קדשים
          קודם מנחה ילמד בראשית חכמה ובפסוקי מדות הרחמים וסודן
          סגולת לימוד הזוהר ובפרט להוגין בו בימי הרחמים בסוד י''ג מדות
          תקון שריפה שעשה האריז''ל לבעל תשובה
          מתקוני התשובה לקרוא בזוהר אף באין מבין קריאתו
          דברי האריז''ל בסגולת הלימוד בזוהר ותקונים בעשרת י''ת
          מנהג יראי א''י ללמוד התקונים במ' ימים אלו כמנהג מהרח''ו
          מנהג א''י לגמור תהילים יום יום בימי הרחמים, וטעם שנקרא זמירות
          מעשה בנפטר אחד שהגיד בחלום במעלת אמירת תהילים
          מי שאין זמנו פנוי לא יקרא התהילים במרוצה כ''א פעם בשבוע
          תוכחה לרצים בספר תהילים או מפסיקין בו בשיחה בטילה
          עיקר התשובה תלויה בעסק התורה ויש להוסיף בה בימים אלו
          מנהג להשלים תנ''ך פעם אחת בשנה או בימי הרחמים
          תועלת לימוד התנ''ך והעיון במוסריו ותוכחה לרצים בו
          אזהרה לחושבים כי ספורי התנ''ך כפשוטן
          יבאר עומק סודות התורה וטעם שנתלבשו בספורים וכדומה
          תוכחה לרודפין אחר החכמות ומתעצלים בהבנת התנ''ך מרבינו בחיי
          בקדושת התנ''ך והחורבנות שבאו בעזיבתו מבעל ''מעשה אפוד''
          דברי הר''ם ריקאנטי בחובת הלימוד בתורה שבכתב ושבעל פה
          ראוי לקבוע חובה ללמוד בכל יום מעט מתנ''ך
          להשלים באלול ספר נ''ך ושמו''ת אם נתרפה בימות השנה
          סגולת המשלים תנ''ך פעם בשנה שלא ימות באותה שנה
          תוכחה לקורין תנ''ך במרוצה ובשגיאות ודברי הזוהר בזה
          תוכחה למסירים אזנם בעת התוכחה ועוסקים בלימודם
          דברי חז''ל בשבחן של ישראל בעת שמתאספין אל הדרוש
          תוכחה למזלזלים בלימוד ספרי יראה ותוכחה
          מעלת לימוד המוסר מהר''ם לונזאנו ע''ה
          חודש אלול ראש חדשים לחדשי הנשמה
          סגולת קדיש אחר לימוד אגדה לכפרת עון וכן נהגו הקדמונים
          ראוי למעט בעסק בימי חדש אלול ולהרבות בעסק התורה
          תוכחה למתרפים מתשובה בימי הרחמים לתור אחר המותרות
          תוכחה למבזבזים ממונם במעדנים ומרחיקים עניים מביתם
          תוכחה ללובשים בגדי לבן בר''ה ואין מפשפשין במעשיהם
          הרהורי תשובה ליום הדין
          בחטאי האדם נעשים לבושים צואים שעל ידם מענישין בגיהנם
          תוכחה לרודפין בימי התשובה אחר תפארת בגדיהם
          מעלת המתענים ומתקדשים ממותרות בפרט בימי הרחמים
          דברי הזוהר בשבח הצדיקים הממהרים להתענות על עונם
          תפלת עננו לברכת שומע תפלה במנחה למתענים בימי הרחמים
          סדר שיאמר בימי תענית חדש אלול בימים שפותחין הארון מהאר''י
          תפלה להוצאת ספר תורה באלול
          ציונים והערות לפרק א
     
   פרק ב - זמן סליחות - קימה באשמורת - תקון חצות

          מנהג אמירת סליחות מר''ח אלול עד יום הכפורים וטעמו
          מנהגי התחלת סליחות ומנהג ר' האי גאון להתחיל בר''ח
          טעם שאומרין סליחות באשמורת ע''פ הזוהר
          אין לאחר הסליחות לשחרית או להקדימן קודם חצות לילה
          דברי הזוהר בטעם שאין להקדים הסליחות קודם חצות לילה
          טעם שתפלת ערבית מיד עם שקיעת החמה ע''פ הזוהר חדש
          מנהג חסידי ארץ ישראל לעשות עיקר לימודם מחצות הלילה
          אזהרה לאומרים סליחות בתחילת הלילה או קודם חצות
          סגולת המנדד שינה מעיניו בעוד לילה לסלק הדינים מעליו
          מעלת הקם באשמורת בימי הרחמים ותוכחה למזלזלין בה
          דברי הזוהר בחומר מי שאינו קם באשמורת שנקרא נזוף
          חומר מי שאינו קם באשמורת שאין תפלתו נשמעת מ' יום
          דברי התעוררות לימי הרחמים לקום באשמורת מחרדת המשפט
          אזהרה לתלמידי חכמים שאין קמים באשמורת לעסוק בתורה
          מנהג מהר''י טאייטצק לקום בחצות, ומידת חסידות שנהג בשינתו
          מנהג ר' אברהם הלוי להעיר יושבי צפת לומר תקון חצות
          האריז''ל הגיד בשבח ר' אברהם הלוי שהיה ניצוץ ירמיהו
          מעלת הקימה בחצות ומעשה שאירע למחבר עם המזלזלים בזה
          דיוק מהזוהר בחיוב הקימה בחצות אף למי שאינו מבין בתורה
          יש לזרז ביותר ליתר העם על הקימה בחצות
          תוכחה לפוטרים עצמם מלקום בחצות משום חשש חולי
          יסורים הבאים לאדם אין לתלותם בגרם המצוות שקיים
          יבאר שכל התחלות בקדושה קשות ואופן שיתרגל בהן
          יתאמץ לקום בחצות וילמוד מוסר השכל מאומות העולם
          הקימה בחצות עמוד לכל העבודות ודברי התעוררות על זה
          מעלת המחזיק תלמידי חכמים הקמים בחצות
          ראוי לקבץ אנשים יראים שיקומו בחצות לעבודת ה' ולהחזיק בהן
          בימי הרחמים אינו נפטר מלקום בחצות במה שמחזיק אחרים
          בימי הרחמים יקום בעוד לילה לפשפש במעשיו
          ציונים והערות לפרק ב
     
   פרק ג - כבוד התפלה - אזהרות לאמירת סליחות

          ילבש בגדים מכובדים לתפלה משום הכון לקראת אלקיך
          דברי הזוהר בענין הכון לקראת אלקיך בעת התפלה והלימוד
          תוכחה לעומדים בסליחות בבגדי הלילה
          תוכחה למזלזלים בבגדי התפלה מהר''ם די לונזאנו ע''ה
          תוכחה על הנזכר ממעשה שהיה בר''י נאג''ארה והאריז''ל
          מעשה מגורי האריז''ל עם רוח שנכנסה בנערה אחת
          תוכחה לעומדין בתפלה ובסליחות בבגדים בזויים
          לומר ברכות התורה קודם סליחות
          אין ראוי להפסיק בברכות השחר ודין ברכת הנותן לשכוי בלילה
          סדר הברכות למי שדעתו לישן שינת קבע אחר הסליחות
          מעלת המעורר חביריו בהשכמה לאמירת הסליחות
          מעלת מקדים ראשון לבהכנ''ס ודברי הזוהר בזה מהר''ם לונזאנו ע''ה
          התעוררות להיות מקדים ראשון לבהכנ''ס
          אזהרה להתפלל במקום נקי וחומר המזלזלין בזה
          להעמיד בימי הסליחות שליח ציבור המעורר העם לתשובה
          רשב''י היה מכין הש''ץ ג' ימים קודם ראש השנה
          אזהרה לממנים חזנים הרצים באמירת הסליחות
          דברי תוכחה לרצים בבקשת הסליחות
          משל על בקשת הסליחה בכובד ראש
          לומר סליחות לאט ובדרך בכי ותחנונים
          ראוי לכתוב הסליחות ללועזים בלעז ולעוררן בעת אמירתן
          עיקר התעוררות התשובה היא בבכיה ומאמרי הזוהר בזה
          הנהגת ש''ץ אחד שהיה מעורר הציבור בין הסליחות
          ראוי לציבור לבחור ש''ץ שיש בידו לעוררן לתשובה
          אזהרה לת''ח הנמנעים מסליחות משום ביטול תורה
          התעוררות על התפלה ממעשה שאירע לתלמיד הרמב''ן
          מעלת הסליחות וחשיבותן קודם עסק התורה
          חיוב עסק התורה בתשובה ושבח הראשונים מבעל ראשית חכמה
          חובת הת''ח להשתתף עם הצבור באמירת הסליחות
          ציונים והערות לפרק ג
     
   פרק ד - ביאור הסליחות ונוסחתם - אזהרות קודם שחרית

          לומר סליחות בכוונת הלב ובלשון תחנונים
          תוכחה לרצים בסליחות בלא כוונת הלב
          עיקר התפלה כשמבין לשונה ואפילו מתוקנת בלעז
          ראוי להתרגל בלשון הקדש כדי להבין דברי התפלות
          אזהרה לסדר הסליחות מקודם כדי להבינם ולתקנם משגיאות
          תוכחה למדלגים תיבות בסליחות ואזהרה לאומרן בלב נשבר
          קודם הסליחות יאמרו מזמורי התשובה ויוסיף מזמור כ''ז ול''ג
          כוונה ע''ד הסוד בנוסח לך ה' הצדקה
          תקוני נוסחאות בסדר הסליחות
          תקוני גירסאות בנוסח ''שבט יהודה בדוחק''
          בנוסח א - ל מלך וסגולת י''ג מידות ואופן אמירתן
          סגולת הזכרת י''ג מידות כשנעשים לפניו, וטעם שאין נאמרין ביחיד
          אזהרה לאומרין סליחות ביחידות
          כוונה בעת אמירת ויעבור
          כוונה ע''ד הסוד בנוסח רחמנא אידכר לן
          ביאור נוסח ''רחמנא אידכר לן'' ותקון נוסחתו
          טעם שתקנו נוסח רחמנא אידכר לן בלשון תרגום
          ביאור א''ב בנוסח ''ארים ימינך'' וגירסתו
          ביאור נוסח ''אנשי אמונה'' ותקון נוסחתו
          ביאור נוסח גבורים לעמוד בפרץ וכו' בדרך משל
          ביאור תשר''ק בנוסח ''תמהנו מרעות'' ותקון נוסחתו
          ביאור א''ת ב''ש בנוסח ''אל תעש עמנו כלה''
          ביאור חכמי האמת בסוד תועלת הוידוי בדמעות
          בסוד הוידוי וטעם שנתקן בסדר א''ב מספר ''חסד לאברהם''
          המתוודה מוסרין דינו ביד הקב''ה ולא ביד המקטרגים
          הוידוי נקרא קרבן ויש לאומרו בהכנעה וכוונת הלב
          ראוי לפרט החטאים בוידוי ולסדרם בסדר הא''ב
          לדעת האריז''ל יתוודה אף על חטאים שלא נכשל בהן וטעמו
          בעת הוידוי יכה באגרופו על לבו וטעמו ע''ד הסוד
          לומר הוידוי בכפיפת ראש ובדמע לב
          דברי התעוררות על הוידוי ותוכחה למזמרים בו
          תוכחה לפוטרין עצמן בשני וחמישי מוידוי ותחנונים
          סגולת הוידוי לסתום פי המקטרג
          תוכחה למתפללים בעת צרתם קודם שמפשפשין בתשובה
          מעלת הרגיל בוידוי קודם לימודו וסעודתו וחובת הת''ח בזה
          ביאור נוסח ''תבא לפניך תפלתינו'' וכו'
          תוכחה על הכוונה בשמונה עשרה מהר''ם די לונזאנו ע''ה
          עוד בכוונת תבא לפניך כו' וטעם שמתוודין אף עון אבותינו
          קודם הוידוי יאמר חטאתי אודיעך כו' וטעמו ע''פ הזוהר
          ביאור נוסח וידוי אשמנו
          סדר נוסח ''אשמנו מכל עם''
          אזהרת האריז''ל שלא לחזור על הוידוי
          נוסח וידוי המפורט
          טעם לאמירת ה' הוא האלקים וה' מלך ע''ד הסוד
          סדר נוסח ''אלקינו שבשמים'' וסודו
          ביאור נוסח ''עננו אבינו עננו'' וסודו
          נוסח ''רחום וחנון חטאנו לפניך'' וסודו
          נוסח ''ה' חננו והקימנו'' לעשרת ימי תשובה וסודו
          נוסח ''ה' עשה למען אזרח תמימך'' וסודו
          נוסח ''עשה למען שמך'' וסודו
          נוסח ''עשה למען אברהם יצחק'' וכו'
          ביאור נוסח ''דעני לעניי ענינן''
          טעם שנזכר בעלי ושמואל מקום ענייתם
          טעם שתקנו נוסח דעני לעניי בלשון תרגום
          תקון נוסחאות בפזמון ''אם אפס רובע הקן''
          אחר סליחות לא יפלו על פניהם אא''כ הוא סמוך ליום
          כוונת נפילת אפים ע''ד הסוד
          ביאור נוסח ''אם אשמנו כתולע האדים''
          ביאור נוסח ''מרנא דבשמיא'' וגירסתו
          טעם שתקנו נוסח מרנא דבשמיא בלשון תרגום
          ביאור נוסח ''אליך ה' נשאתי עיני''
          טעם לאמירת ''ואנחנו לא נדע'' אחר הסליחות
          דברי התעוררות לאומרים סליחות בלא תשובה
          דרכי ההכנעה הנצרכים אל החוטא
          ראוי לדרוש אחר סליחות בדברי מוסר ואגדה ולומר קדיש
          לעסוק בתורה אחר הסליחות ולקשור לילה ביום
          אזהרה להולכים לישון אחר סליחות ומאחרין ק''ש ותפלה
          תוכחה למדברים בשיחה בטילה אחר הסליחות
          לדעת האר''י אין לאכול קודם תפלה אפי' לא האיר היום וטעמו
          בענין שתית קפה קודם תפלה
          תוכחה לאוכלים אחר הסליחות
          אזהרה למתענים הסועדים ליבם קודם אור היום
          שבח האומר שירות ותשבחות סמוך לאור היום ע''פ המדרש
          מעלת היוצא לביכנ''ס מעוטר בטלית ותפילין ובפרט בימי הרחמים
          מעלת היוצא מביתו מעוטף בטלית ותפילין גדולה מהמשכים באשמורת
          אזהרה להתפלל בימי הרחמים באימה ויראה
          ציונים והערות לפרק ד
     
   פרק ה - ערב ראש השנה - מנהגי היום

          חרדת המשפט ומעשהו
          חובת הפשפוש בתשובה ל' יום קודם ר''ה מספר ''סדר היום''
          לישב בתענית בערב ראש השנה ולפשפש בתשובה
          דברי המדרש בטעם התענית בערב ראש השנה
          סגולת התענית בערב ראש השנה
          מעלת התענית בערב ראש השנה כדין מודה בקנס
          סגולת התענית והתשובה בערב ר''ה לקיבול התפלות
          תוכחה על התשובה ומלחמת היצר להר''ם אלשיך ע''ה
          דרכי הכנעה לערב ראש השנה
          נוסח וידוי לערב ראש השנה
          בתענית ערב ר''ה אין מפסיקין אפילו חל המולד
          מנהג ארץ ישראל להתיר נדרים ושבועות ונדויים בערב ר''ה
          טעם שמוסרין מודעא לביטול הנדרים בער''ה ועיוכ''פ בלבד
          חומר עונש המועל בחרם
          אזהרה לתקון נדרים וקבלת נזיפה על הזכרת ש''ש לבטלה
          חומר הזכרת שם שמים לבטלה
          חומר המבטל קדוש וברוך ואמן יש''ר מ''מדרש כונן''
          התר נדרים ונדויים בימים נוראים מסוגלים לקיבול התפלות
          פרטי דינים בענין מסירת מודעא על הנדרים
          אזהרה למשתמשים במטבעות לשון של שבועה
          חומר עונש הנשבע לשוא
          ביאור חכמי האמת בחומר שבועת שקר
          תוכחה על שבועת שקר מתרנגול הבר
          אזהרות ופרטי דינים במכשולים המצויים בעון נדרים
          אזהרה לפוסקין צדקה לומר בלי נדר
          יבאר שאין הווית המלאך הנברא מהנדר נגמרת עד שישולם נדרו
          עיכוב שילום נדרים מעכב קבלת התפלות
          בעת קבלת נזיפה יכוונו להתיר כ''ד דברים שחייבים נדוי
          אזהרה למזלזלין בתלמידי חכמים ותקנות ב''ד וחומר עונשן
          בהתרת נזיפה יכוונו לעון הוצאת ש''ר על המתים, ולהתיר חרמי עצמם
          טעם שקבלת הנזיפה מתקנת מה שפגם בחמשה חומשי תורה
          מנהג הקהל בערב ר''ה ללקות ארבעים אחר מנחה
          סגולת המלקות להגן על האדם ממקטרגים ומעונשי עולם הבא
          רמזי הכתוב על תועלת המלקות בעוה''ז להר''מ אלשיך ע''ה
          טוב ללקות עוד ד' מלקיות כנגד ד' מיתות בית דין
          סדר המלקות והפסוקים שיאמרו המלקה והלוקה וסודן
          סדר דוגמת ד' מיתות שנוהגין בו חסידי ארץ ישראל
          סגולת כפרת ד' מיתות לנוהג בתקון ד' מיתות הנזכר
          מעשה מהר''ם די לאון בתקון שריפה שעשה לבעל תשובה
          תועלת קבלת ד' מיתות ואזהרה שלא לעשות כן בפני עם הארץ
          ראוי שלא ללמד לעמי הארץ תקון ד' מיתות
          אזהרה לתלמידי חכמים להתנהג בתקונים הנזכרים
          תקון ד' מיתות שעשה ר' אברהם הלוי לפני קהל עדתו
          התעוררות לתלמידי חכמים המקילים בתקונים הנזכרים
          מעלת המתנהגים במילי דחסידותא ותוכחה למזלזלין בהן
          מנהג להשתטח על קברי צדיקים בערב ראש השנה וטעמו
          טעם ע''ד הסוד למנהג ההולכין לבית הקברות בער''ה
          בערבי ראשי חדשים ובט''ו לחדש אין לחוש לילך לבית הקברות
          סגולת ההשתטחות בקברי צדיקים וסכנת המשתטח אצל רשעים
          מעשה שאירע למהרח''ו בלכתו להשתטח בקברי אביי ורבא
          להימנע מלהיכנס לבית הקברות בטומאה, ואזהרה לערב ר''ה
          מצות תספורת ורחיצה בערב ראש השנה וטעמה ע''פ המדרש
          חומר טבילת ערב ר''ה משאר רגלים מספר ''סדר היום''
          ביאור מ''ש שנפקדה שרה בר''ה, ודעת האר''י בדין זווג בר''ה
          עיקר טבילת ער''ה משעה ה' ולא כמנהג הטובלים בליל ער''ה
          אזהרה למגלחים שער בית השחי ושער שלמטה
          לטהר המחשבה בער''ה, וסגולת המתודה בטהרתו במקוה
          נוסח עננו למנחת ערב ראש השנה
          סגולת הצדקה בערב ראש השנה ודברי הזוהר בזה
          תוכחה על הצדקה בערב ראש השנה ועונש המתרשלים בה
          מנהג לבקש מחילה זמ''ז בערב ר''ה וסגולתו לקיבול התפלות
          מנהג קדמונים לקבל ע''ע אהבת ה' וישראל קודם תפילתם
          יסדר תפלותיו קודם ראש השנה
          ג' דרכים שיכין הש''ץ עצמו קודם שיתפלל
          אזהרה לש''ץ להתפלל בבכי לעורר לב הציבור לתשובה
          מעלת ש''ץ היודע סודי כוונת התפלה
          ציונים והערות לפרק ה
     
   פרק ו - מעלת ר''ה - תפלת ערבית - סעודה

          טעם שמתעטפין בגדי לבן בראש השנה
          חיבת הקב''ה לישראל ביום המשפט מהר''ם אלשיך ע''ה
          שמחת ישראל בראש השנה על דרך וגילו ברעדה
          התעוררות לחרדת יום הדין ותוכחה לשמחים בו כבמועדים
          תוכחה לראש השנה ממשפט בשר ודם
          מידת ר''ה היא פחד יצחק ובני איוב נענשו שעשאוהו יום משתה
          רמז מוסר במ''ש האי מאן דבעי למינדע אי מסיק ליה שתא כו'
          סגולת השב בר''ה להכתב בספרן של צדיקים בו ביום
          עונש רשע המת בקיצור שנים לבא בגלגול להשלים שנותיו
          המאריך ימים זוכה לה אחז במדות עליונות
          דברי ספר הבהיר על הנפטר בקיצור שנים
          כוונת בקשת החיים בימי הרחמים הם על החיים הרוחניים
          ביאור כוונת הכתוב מי האיש החפץ חיים
          ביאור מ''ש ז''ל צדיקים נכתבים ונחתמים לאלתר
          תוכחה על חומר כוונת הלב בתפלה ודברי הזוהר בזה
          יכוין בתפלות ימים נוראים לתקן תפלות הפסולות
          המתפלל בכוונה מעלה התפלות בלא כוונה ודברי הזוהר בזה
          להתחרט בימים אלו על תפלות שהתפלל בלא כוונה
          כוונה ע''ד הסוד בפסוק שויתי ה' לשני לילות ר''ה
          מקראי קדש לומר בכניסתו לביהכנ''ס בליל ראשון של ר''ה
          מקראי קדש לומר בכניסתו לביהכנ''ס בליל שני של ר''ה
          לומר פיוט אחות קטנה קודם המזמור של קדושת היום
          טעם שאומרין בכניסת היום מזמור פ''א למנצח על הגתית
          ביאור הקדמונים בטעם שלא נזכר ר''ה בתורה כיום דין
          דברי מוסר והתעוררות על הכוונה בתפלות ראש השנה
          דברי הזוהר בסגולת התפלה המטהרת מעון
          יכוין בתפלתו שיהיו לרצון אמרי פיו כאילו כיון סודותיה
          חומר היודעים סודי התפלה ומתפללין בדרך פשוטה
          קצת מרמזי הסודות בתפלות ימים נוראים
          רמזי סוד ד' נוסחי ''ובכן'' בתפילת ר''ה
          ישוב דברי הזוהר עם התקונים במספר נוסחי ''ובכן''
          תקון נוסח ''זכרנו לחיים'' על פי האריז''ל וסודו
          תוכחה למזלזלים בסודי התפילות
          מעלת היודע לכוין בסודי התפילות ובפרט בימים נוראים
          סגולת התפלות בימים נוראים וטעם שיש לדקדק בנוסחן
          תיקון נוסחאות בתפלות ימים נוראים
          אזהרה על ההכנעה שעיקרה בלב ולא בכריעה בלבד
          אזהרה למגביהים קולם בתפילות ימים נוראים
          חומר המשמיע קולו בתפלתו ע''פ הזוהר מהר''ם לונזאנו ע''ה
          תפלה בלא נענוע ובקול נמוך מסייעין אל הכוונה
          בעשי''ת יאמר עושה השלום בתפלה משא''כ בקדיש וטעמו
          מנהג האר''י לומר לדוד מזמור בליל ר''ה קודם קדיש בתרא
          תפלה על הפרנסה אחר אמירת המזמור
          לומר מזמור הנזכר עם התפלה אף בליל יום כיפור ויומו
          בימי ר''ה ירחיק יגון מלבו ויאכל לכבוד היום
          אזהרה שלא להרבות בסעודות ראש השנה
          שיעור האכילה בר''ה וסודה מספר ''מגיד משרים''
          מנהג אכילת הסימנים בלילי ראש השנה וטעמן
          טעם אכילת הסימנים למהר''ח הכהן ע''ה
          טעם שיש לעורר הדיבור בתפלה בעת אכילת הסימנים
          אזהרה שלא לכוין בנוסח יתמו שונאינו על אויביו מישראל
          נוסח יה''ר מהאר''י לומר בברכת השיבנו
          באמירת יתמו שונאינו יכוין על בעלי הדין המקטרגים
          תקוני נוסחאות בברכת המינים
          מנהג אכילת תפוח בדבש בליל ר''ה וסודו
          נוסח היה''ר יש לאומרו אחר הברכה וקודם האכילה
          מנהג אכילת ראש כבש ויתר הסימנים בשני לילות ר''ה
          מנהג אכילת דגים בלילי ר''ה ואזהרה שלא לאכול מיני חמוצים
          לישב בשלחנו באימה, וסגולת הכפרה למזמין עניים לסעודתו
          דברי הזוהר בסגולת העוסק בתורה על שלחנו
          תוכחה למקילים ראש על שולחנם
          מנהג האר''י לקרוא בשלחנו מסכת ר''ה וסוד ענינה
          ראוי לקרוא מסכת ר''ה בשני לילות ר''ה ובזוהר פ' אמור
          יתאמץ בכוונתו בברכת המזון של ר''ה וטעמו
          מנהג קדמונים לקרוא בליל ר''ה וביומו ספר תהלים ב''פ
          סגולת העוסק בתורה בלילי ראש השנה
          בענין נתענה תענית חלום בר''ה צריך תענית לתעניתו
          דעת הר''ם לונזאנו ומהר''ח הכהן ע''ה שאין צריך תענית לתעניתו
          מעשה במגיד שהורה לב''י להתענות בר''ה תענית לתעניתו
          סגולות למנוע חלום רע וטעם שאין ראוי לחזר אחריהן
          בענין זווג בר''ה, ושאין ללמד חומרות בפני עמי הארץ
          ציונים והערות לפרק ו
     
   פרק ז - אשמורת ראש השנה - תפלות היום - תקיעות - תשליך

          התעוררות לחרדת יום הדין לאשמורת ראש השנה
          סגולת העוסק בתורה ובתהלים באשמורת ר''ה להינצל מהדין
          יכוין במעשה עבודתו בימים אלו להשקיט מידת הדין
          ראוי להתבונן קודם התפלה ביראת הרוממות ובסוד התקיעות
          מנהג קדמונים לתקוע אף עם הנץ וטעמו
          יודעי סוד אין יוצאים בכוונה הפשוטה
          טעם שהוקבע ראש חדש תשרי ליום דין
          דברי הזוהר בסוד ר''ה ומצות התקיעות
          ביאור הזוהר בסוד הדין הנעשה בר''ה והתעוררות השופר
          טעם שעושין שני ימים ר''ה בארץ ישראל ע''ד הסוד
          בסוד המועדים והשפעת מעשה המצוות
          אזהרה על עניית אמן וסגולתו לכפר עון
          דברי הזוהר בשבח העונה אמן בכוונה וסגולתו לקיבול תפלות
          מאמרי הזוהר בחומר המזלזל בעניית אמן
          תוכחה לזהירים באמן של היום תאמצנו ומזלזלים בו ביתר הברכות
          תוכחה למדברים שיחה בטילה או שואפין הטבק בבהכנ''ס
          דברי מוסר והתעוררות ליראת ה' מתוקף יום הדין
          אזהרה לשוב קודם ר''ה מעבירות שאדם דש בעקיביו
          אזהרה לעמוד בתפלות היום מתוך יראה
          מנהג רבני אשכנז ללבוש קיטל פשתן בר''ה וסגולתו לחיים ולמתים
          אזהרה לעטוף את המת בטלית פשתן ולא של צמר
          סגולת בגדי פשתן לתינוק שהוחזקו אחיו למות
          פרעה ידע בסוד בגדי פשתן ונתגאה בהן במלכותו
          טעם שכהן גדול נכנס בבגדי פשתן לקה''ק וטעם לבישתן בר''ה
          ראוי ללבוש בר''ה בגדי לבן, ותוכחה למפארים בגדיהם בר''ה
          טעם לפיוטים שסדרו הקדמונים תוך התפלה
          מנהג הנמנעים לומר פיוטים בתפלה, ואזהרה שלא לפרוש מן הצבור
          דברי התעוררות לאהבת ה' ויראתו קודם התפלה
          טעם שלא נעשה הדין בחדשי תמוז ואב
          לקט מדרשים על הרחמים המתגלים בר''ה
          אופן הדין ביום א' של ר''ה ויום ב', וחילוק שבין ר''ה ליוהכ''פ
          דברי הזוהר על מידת הרחמים המתגלית ביום הכפורים
          תועלת הבכי בתפלות ראש השנה ויום הכפורים
          מנהג האר''י לבכות בר''ה ויוהכ''פ אף בתפלת שחרית
          המתעורר מעצמו לבכי בימים אלו בידוע שנדון באותה שעה
          תפלה לומר קודם שחרית ראש השנה
          טעם שראוי לומר פתח אליהו קודם התפלה ובפרט בימים אלו
          סגולת האומר פסוקי דזמרה עם הציבור ובפרט בר''ה
          טעם שאומרין פ' עקדה וקרבנות בשחרית וסגולת אמירתן בצבור
          דברי הזוהר במעלת אמירת הקרבנות וסגולתן בימי הדין
          אזהרה לומר פסוקי דזמרה עם הצבור ומנהג אשכנז בזה
          תוכחה לרצים בפסוקי דזמרה מפני תוספת הפיוטים
          דעות המקובלים בענין אמירת סדר מזמורי רננו צדיקים ביו''ט
          לומר מז' ממעמקים בעשי''ת אחר ישתבח ותשובת המזלזלים בזה
          דעת הפוסקים בענין אמירת פיוטים בברכות ק''ש
          סדר כוונת י' עמקים במזמור ממעמקים
          יזהר לאחוז במנהגי אריז''ל וביתר דברי חסידות ובפרט בעשי''ת
          אזהרה לבאים בסוד ה' שלא להתרשל מן הכוונות בעשי''ת
          כוונת ברכות העמידה ע''ד הסוד בתפילות ר''ה ויוהכ''פ
          דברי הזוהר בהנהגת יש נספה בלא משפט וטעם שיעתיר על החיים
          אזהרה לכוין בחזרת הש''ץ וסוד הייחוד הנעשה בעניית אמן
          תוכחה למדברים בחזרת הש''ץ או עוסקים בתורה
          אזהרה למרימים קולם עם הש''ץ בעת החזרה
          אחר החזרה אומרין אבינו מלכנו ולא יאמרו חטאנו לפניך
          בענין הזכרת חטא ועון בתפילות ר''ה
          כוונת אבינו מלכנו ע''ד הסוד
          תפלה לפרנסה בעת אמירת אבינו מלכנו
          טעם שאין אומרין הלל בראש השנה
          תוכחה למקילים ראש בתפלת היום או עוסקים בדברי ריבות
          תפלה לעת הוצאת ספר תורה בר''ה
          טעם שקורין בר''ה בפקידת שרה וחנה
          טעם שאין מתחילין התורה בראש השנה
          במ''ש שהשופר מערבב השטן ויתר רמזיו מספר ''עוללות אפרים''
          אזהרה למעמידים חזן ובעל תוקע משוללי יראה
          עיקר מצות תקיעות לידע בסוד התעוררותן בעליונים
          סוד מצות שופר וכוונת התקיעות לבאים בסוד ה'
          תפלה המיוסדת ע''פ כוונות האריז''ל לעת תקיעת שופר
          מקראי קדש לומר קודם תקיעת שופר
          ראוי לומר מזמור למנצח ז' פעמים קודם התקיעות וסודו
          תפלה ע''ד הסוד לבעל תוקע קודם התקיעות
          תפלה לבעל תוקע קודם תקיעת שופר
          בענין אמירת וידוי בראש השנה ורהיטת הש''ס בזה
          הכרעת האריז''ל מהזוהר שיש להתודות בלחש בתקיעות דמיושב
          בתקיעות מוסף בלחש וחזרתה יהרהר עונותיו בלבו
          תוכחה לפונים בתקיעות אחר סגולות ולא בתורה וטהרה מעון
          סדר התקיעות לזכור זכות ג' אבות ודוד ע''פ ספר ''סדר היום''
          מעשה בבעל תוקע שנשתמד וביאור הכתוב אשרי העם יודעי תרועה
          מעשה שנתקלקל קול השופר ואמרו לתוכו ויהי נועם
          אזהרה שלא לשוח בין תקיעות מיושב לתקיעות מעומד
          בסוד עליית התפלות בראש השנה
          מעלת מוסף ר''ה והתקיעות שבה, וטעם שאומרין בה אב הרחמים
          טעם שתקנו לומר ''היום הרת עולם''
          מנהג ירושלים לתקוע תשר''ת תש''ת תר''ת למלכיות זכרונות ושופרות
          טעם לאמירת עלינו לשבח בתפלת מוסף
          סגולה להנצל מפגע רע לכוין באמירת ''מהרה בתפארת עוזך''
          בסדר אמירת פסוקי מלכיות זכרונות ושופרות
          בר''ה שחל בשבת אין לדלג תיבת ''היום'' בחתימת שופרות
          מנהג האר''י לתקוע אף בתפלת הלחש, וסוד ד' פעמים שתוקעין
          כוונה לעת תקיעות לחש וחזרה
          התעוררות מדין הנעשה בר''ה על גלגולים קודמים ע''פ הר''ם אלשיך ע''ה
          י' טעמי שופר, ורמזיהם בפסוקי שופרות מספר ''עוללות אפרים''
          תפלה להשגת רוה''ק ובנים צדיקים ועושר בעת אמירת אי''ה
          תפלה לתקון העון בעת שאומר החזן מפני חטאינו
          נוסח לעת אמירת עלינו מהרוקח וסגולתו לקבלת התפלות
          אזהרה שלא לשוח עד התקיעות שאחר מוסף
          סגולת אמירת פיטום הקטורת אחר התפלה
          יברכו איש לרעהו אף אחר מוסף וליל שני, ויתברכו מפי חכם
          אזהרה שלא יבקר אוהביו ולא ירבה בסעודתו בר''ה
          היתר האר''י לישון אחר חצות היום ומנהג רבני א''י בזה
          סגולת לימוד הקרבנות ומשניות קדשים בר''ה להגן מהדין
          יודעי סוד יכוונו בכוונות האר''י לימים אלו ואחריהן מזמור קל''ט
          תוכחה לנמנעים לישון בר''ה ושחים שיחת חולין
          אזהרה למתגרים בשינה בראש השנה
          מעלת המהרהר תשובה בר''ה, וביאור מ''ש באדה''ר אתה סימן לבניך
          מנהג קדמונים לפייס רעיהם קודם ר''ה
          אזהרה למתענים בר''ה להרבות בעסק התורה ובתחנונים
          להזהר בתפלת המנחה ולכוין להעלות עמה תפלות הפסולות
          מנהג תשליך וסודו ואמירת מי אל כמוך
          ראוי לקרוא מאמר י''ג תקוני דיקנא וסדר כוונתו לבאים בסוד ה'
          בעת אמירת ותשליך במצולות וכו' ישלשל גלימתו
          תפלה לומר בעת התשליך
          תפלה על דרך הסוד לעת התשליך
          אחר תשליך יאמרו מזמור ממעמקים
          בר''ה שחל בשבת לא יבטל מסעודה ג'
          בדין ברכת שהחיינו בקידוש ליל יו''ט שני
          ציונים והערות לפרק ז

עשרת ימי תשובה
     
   פרק א - קדושת הימים - תקנת השבים - מנהגים ואזהרות

          קדושת עשרת ימי תשובה
          רמז לעשי''ת בפסוק ועוד בה עשיריה
          אזהרה ליוצאים למלאכתם בעשי''ת מספר ''שערי תשובה''
          מנהג השוהים בבהכנ''ס מצום גדליה עד יוכ''פ ויתר דברי פרישות
          מעשה התשובה והתחנונים בעשרת י''ת מספר ''סדר היום''
          יבאר תועלת הצומות לתקון החטאים
          סגולת הצום לסלק בעלי הדין, ורמזו במשנת בטל רצונך
          בתשובת עשי''ת מכפר מה שחטא כנגדן בימות השנה
          יבאר שתקון עשי''ת בתענית ולא באכילה ודוחה דברי הטועים בזה
          ביאור מהרח''ו בסוד תענית עשי''ת ביום ולא בלילה, ומנהג חכמי אשכנז
          תוכחה לדורשים לחוטאים כי האכילה עדיפה מתקון התענית
          יבאר שהתענית אינה אלא ממכשירי התשובה
          דרכי תשובה לת''ח שהתענית מבטלתו ממלאכת שמים
          פדיון התענית בצדקה, ואזהרה למרבים בסעודה קודם התענית
          תוכחה להקדים החרטה קודם שישב בתענית
          התענית חשובה כקרבן ואזהרה להשמר בה מעון
          חובת השב לבקש תקוני נפשו
          לקרוא פרשת התשובה בימי התעניות ונוסח תפלה אחריה
          תעניות הפסקה רצופין שקולין למספר תעניות מרובים
          תקנת השבים למי שחטא בחטא אחד פעמים רבות
          תקנת השבים למי שחטא באבר אחד עבירות חלוקות
          תקון שק ואפר לעשרת ימי תשובה
          תפלה ע''ד הסוד לתקון תשובה בשק ואפר
          סגולת המסתיר תשובתו להיות נסתר מבעלי הדין
          דברי רבינו יונה בגנות המתפאר במעשיו
          מעשה בבעל תשובה מזמן האר''י שהסתיר תשובתו
          אזהרה שלא להרבות באכילה בלילות שאחר התעניות
          מעלת משכים ומעריב לבכנ''ס בפרט בעשי''ת מספר ''סדר היום''
          אזהרה שלא להרבות באכילה המונעת הקימה באשמורת
          להזהר בתפלות עשי''ת וסגולתן לתקן יתר תפלות הפסולות
          להזהר בהזכרת המלך הקדוש והמלך המשפט וטעם תקנתן
          חרדת ימי המשפט ותוכחה למתפללים בהן בלא הזכרותיהן
          מנהג קדמונים בעשי''ת לקיים מצוות שאין להם דורש ולהשיב אחרים מעון
          מנהג אנשי מעשה לקדש הלבנה קודם יוהכ''פ וסגולתה
          מנהג להרבות בתי דינים בעשי''ת וסגולתו
          אין משביעין ומחרימים בעשרת ימי תשובה
          להזהר בכ''ד דברים שב''ד מנדין עליהם
          להזהר ביותר בעשי''ת מפת עכו''ם ובשאר איסורי המאכלים
          מנהג אנשי מעשה בעשי''ת להימנע לאכול דבר שהורה בו חכם
          מנהג המחמירים בעשי''ת יותר משאר ימים וטעמם
          מנהג האר''י לאכול חולין בטהרה בעשי''ת כרהיטת הירושלמי
          ראוי להוסיף טהרה על טהרתו בטבילה בעשי''ת
          חומר ענין הטבילה והנמנע ממנה אין תפלתו נשמעת
          מעלת התפלה בכל עשי''ת וחומר הטבילה בהן
          אזהרה לאוכלין עם הנדה בקערה אחת או מרבים דיבור עמה
          מעשה בימי האר''י באחד שנגע כר שלו במיטת אשתו נדה
          אזהרה לשמור הידים בנקיות בשעת תפלה ולימוד ובשעת סעודה
          מנהג קדמונים לתלות כלי מים עליהם לטהרת הידים
          נקיות המלבושים היא מכלל הטהרה ויתר עניני נקיות
          מנהג אנשי מעשה לייחד מנעלים לתפלה ויתר פרטים בזה
          חומר הלומד ומתפלל במקום מטונף
          עיקר הטהרה תלויה בנקיות מעון וטהרת הלב
          טהרת המחשבה תלויה בלימוד התורה ודברי הזוהר והרמב''ם בזה
          ציונים והערות לפרק א
     
   פרק ב - מעלת התורה - חובת התשובה

          עיקר כפרת החוטא להוסיף בלימוד התורה
          ע''י לימוד התורה קורעין גזר דינו של אדם
          אזהרה על עון ביטול תורה
          תוכחה על חומר עון ביטול תורה מהר''ם די לונזאנו ע''ה ~
          להרבות בעסק התורה בעשרת ימי תשובה
          יבאר שעיקר לימוד התורה תלוי בצירוף התשובה והמעשה
          דברי המקובלים בחומר העוסק בתורה בלא תשובה
          מנהג קדמונים להתודות קודם לימודם
          תוכחה לתלמידי חכמים לפשפש במעשיהם על דקדוק המצוות
          תוכחה למשתמשים בכתרה של תורה ע''פ הר''ם לונזאנו ע''ה
          עוד בענין הנז' ופירוש רבינו יונה במשנת וכל מעשיך יהיו לש''ש
          תוכחה לדרשנים המתעטפים בטלית אחרים מספר ''עוללות אפרים''
          אזהרה לדורשים בדרך הפלפול ולא בדברי כבושים
          תוכחה לתלמידי חכמים שלא יגיסו דעתם בתורתם
          סגופי תשובה שקבלו עליהם חכמי התלמוד
          דברי המדרש על חומר החוטא בשגגה וטעמו
          יבאר כי החטא בשגגה הוא סימן לעבירה שעשה תחילה
          המקדש עצמו במותר לו יהא נשמר מן האיסור
          אזהרה לדורות אחרונים לגדור הפירצות ע''י הסתייגות מהמותר
          מוסר לירא מן החטא
          מעלת המפשפש במעשיו בכל לילה ובפרט בלילות עשי''ת
          העסק בתורה ותשובה בלילות עשי''ת מתקן שאר לילות השנה
          ראוי לעשות תקון כרת מהאר''י בלילות עשי''ת ולפשפש במעשיו
          אופנים להסיר העייפות לנעורים בלילה מספר ''סדר היום''
          המנדד שינה מעיניו מתקן פגם הראיה וניצול מחיבוט העינים
          סגולת תקון כרת וקבלת ד' מיתות ב''ד בעשי''ת להגן מיסורים
          ראוי ללמוד בעשי''ת פגמי החטאים ותקונם
          ציונים והערות לפרק ב
     
   פרק ג - חומר גזל וריבית ואזהרותיהם

          תשובת בין אדם לחבירו בעשי''ת
          פרטי דינים בעניני אונאת ממון ומשקלות
          מעשה בחסיד אחד שגזלוהו במשקולות
          פרטי דינים בעניני גזילה
          דברי המדרש בחומר עון גזל
          האוכל דבר גזילה ויתר איסורי ממון אין תפלתו נשמעת
          הגזלן שהשיב גזלתו פסול לעדות עד שיעשה תשובה
          עונשי הגזלן בחיבוט הקבר ולבא בגלגול
          מעשה בימי האריז''ל בגזלן שנענש לבא בגלגול
          טעם חומר הגזלה ע''ד הסוד
          להזהר במשא ובמתן וסגולת הויתור להנצל מן הגזל
          חומר ספק גזל ומעשה שהיה באריז''ל ור' אברהם גלנטי ע''ה
          חומר הגזל ותוכחה לחייטים הגונבים בד בעת מלאכתם
          תוכחה על הגזל ולמתעלמים ממס הקהל מספר ''כד הקמח''
          אזהרה לגובי המס המוסרים ממון חבריהם או מחניפים לעשירים
          עוד בגדר תשלום המס ותוכחה למעלימים עין ממנה
          אזהרה על מיני גזלות שבני אדם דשין בעקביהם
          כמה פרטי דינים בהשבת הגזילה
          תקון תשובה מהאריז''ל על עון גזילה
          אזהרה על איסור גזילה מן הגוי מספר ''כד הקמח''
          הגונב מן הגוי מקלקל שפעו העליון וממשיכו לאותה אומה
          דברי הרמב''ם באיסור גניבת דעת מישראל וגוי
          תוכחה על איסור ריבית וחומר עונשו
          טעם שהמלוה בריבית אינו קם לתחייה מהאריז''ל
          אזהרה מהמכשולים המצויים בריבית ע''פ ספר ''הזכרונות''
          אזהרה שלא להתנהג בהיתר עיסקא כ''א בהוראת חכם
          סדר תשובה למלוה בריבית
          כפרת עונות בין אדם למקום תלויה בפיוס שבין אדם לחבירו
          הגזלן אין תפלתו זכה אלא עכורה
          חומר המלבין חבירו ומעשה הינוקא מהזהר
          המבייש חבירו מתגלגל בשקתות המים כרוצח
          תקון תשובת המבייש חבירו ברצ''ה תעניות
          ציונים והערות לפרק ג
     
   פרק ד - עונשי גיהנם - כף הקלע - גלגולים

          ז' מיני גיהנם מכוונים כנגד ז' מדרגות החוטא
          יבאר טעם הנענשים בגיהנם בנהרי אש ונהרי ברד
          יתר מיני פורעניות שבגיהנם וטעם חילוקן זה מזה
          החוטא הרבה ממיתין אותו וחוזרין להחיותו כדי להמיתו שוב
          יבאר שכוחות המענישים בגיהנם הם הכוחות המפתים לחוטא
          פרטי הנענשים בחיבוט הקבר
          פרטי הנענשים בכף הקלע
          מחסדי ה' להפריד הזוהמא מהחוטאים ע''י עונשי עולם הבא
          עונשי הגלגול ומשל על זה מספר ''ראשית חכמה''
          המתגלגל לתקן מצוות עשה רחוק מלחטוא משא''כ לתקון לאו
          המתגלגל ידע פרטי תקונו לפי מה שמפתהו יצרו ביותר
          עונשי הגלגול לעוברי עבירה לא יותר מג' פעמים
          עונשי הגלגול בבהמה ועוף, וטעם לעזות פנים שבבני אדם
          המתגלגל בדצ''ח יודע מגלגולו הראשון משא''כ מתגלגל באדם
          מעשה בימי האריז''ל במלשין שנתגלגל בעכבר
          מעשה בימי האריז''ל ברשע שבא בגלגול כלב וסוד עונשו
          מעשה באדם שנתגלגל בשור שהוזמן לצחוק ומעשה תקונו
          פרטי הסוד בעונשי הגלגול
          תפלה ע''ד הסוד בענין הגלגול לאומרה בכל יום
          מעלת התפלה הנזכרת והרהורי תשובה מחומר הגלגול
          ביאור האר''י על הדרכים שבהן עוברות הנשמות אחר פטירתן
          רמז על התשובה בפסוק ופנית בבקר כו' להר''מ אלשיך ע''ה
          התעוררות לחשיבות הזמן מספר ''אורח מישור'' לר''י חאגיז ע''ה
          אזהרה לקדש עצמו במותר לו
          ציונים והערות לפרק ד
     
   פרק ה - חומר פגם החטא - התעוררות תשובה

          יבאר כי החוטא מקלקל השפע וממשיכו לבורות נשברים
          יבאר כיצד מגיע פגם האדם למידות העליונות
          יבאר שלפי מעלת האדם כך גודל פגמו
          סדר וידוי המפורט ע''ד הסוד לעשי''ת
          דברי התעוררות וחרטה לשבים
          תוכחה למתעצלים מתשובה, ויבאר עוצם הפגם המגיע לעליונים
          אזהרה לאדם שלא יהא צדיק בעיניו
          תעניות תשובה שנהג מהרח''ו עם תחילת השגתו
          מעשה בחסיד שדקדקו בדינו על שנכשל בשוגג במלאכת הוצאה
          אזהרה להיות מעביר על מידותיו וסגולתו לכפרת עון
          סגולת שמירת שבת והעונה איש''ר ושירת הים לכפרת עון
          תוכחה למאחרים נישואי הבנים בכמה מיני אמתלאות
          סגולת המקדים נשואיו ובפרט קודם ר''ה ויום כפור
          ציונים והערות לפרק ה
     
   פרק ו - שבת תשובה

          אין העולם מתקיים אלא בשביל השבת וישראל
          קדושת השבת רומזת על מעשה התשובה
          טעם שקראו שבת תשובה לשבת של עשי''ת
          שמירת שבת כהלכתה היא עיקר גדול אל התשובה
          סגולת שמירת שבת לכפרת עוונות
          טעם אחר למה נקראת שבת זו שבת תשובה
          סגולת הפשפוש בתשובה בערב שבת תשובה
          יבאר ששבת תשובה היא כיום כפור קטן, וענין הטבילה לשבת זו
          אזהרה שלא יכנס לשבת תשובה מי שאינו טהור מטבילה
          אזהרה שלא להקל ראש בסעודות שבת תשובה
          מנהג הדרשה בשבת תשובה וסגולתה
          לקט דרושים בעניני תשובה ואיסור לה''ר ע''פ ספר ''עוללות אפרים''
          שבח העוסקים בתשובה ומתפללים לטהרת הלב
          כל יום מעשי''ת מכפר מה שפגם כנגדו בשאר ימות שנה
          תוכחה למתגרים בשינה בשבת תשובה או פוגמים דבורם
          תפלה לעת הוצאת ס''ת במנחה של שבת תשובה
          לכוין ביותר במנחת שבת זו ולומר בה מי כמוך ''אב הרחמים''
          ציונים והערות לפרק ו

יום הכיפורים
     
   פרק א - ערב יום כפור - מנהגי היום

          מעלת השמחה בערב יום הכפורים
          מעשה החייט שהפליג בהוצאות סעודת ערב יוהכ''פ
          טעם שאמרו שכל האוכל בט' מעלין עליו כאילו נתענה ט' וי'
          עוד בטעם הנזכר מהר''ם קורדווירו ומהר''ח הכהן ע''ה
          סוד מצות אכילה בערב יום כפור
          תפלה ע''ד הסוד קודם אכילת ערב יוכ''פ
          אזהרה שלא להרבות באכילה בערב יוכ''פ
          בסעודות ערב יום כפור יכוין לתקן יתר אכילות פסולות
          סגולת המזמין עניים על שולחנו בערב יום כפור
          מנהג עשיית כפרות בערב יום כפור ומנהג האר''י בזה
          כוונה ע''ד הסוד קודם עשיית כפרות
          תפלה ע''ד הסוד קודם עשיית כפרות
          טעם אמירת פסוק ויהי נועם קודם עשיית הכפרות
          מנהג נכון לחזור וללקות ולעשות סדר ד' מיתות בעיוכ''פ
          טעם שראוי ללקות אף בערב יום כפור
          יבאר שראוי ללקות קודם תפלת מנחה
          יבאר שעיקר זמן טבילת עיוכ''פ אחר חצות
          חובת הפיוס איש לחבירו בעיוכ''פ ותוכחה למזלזלים בזה
          אזהרה להעביר במדותיו, ויבאר שסבילת עלבונות מעולה מסגופים
          דברי התעוררות להיות שמח בעלבונות ולמחול עליהן
          מנהג קדמונים להיות הנעלבים ממציאים עצמם אצל מעליביהן
          מעלת המרבים שלום בין אדם לחברו ואיש לאשתו ובפרט בעיוכ''פ
          חובת תשלום נדרים ודמי העליות בעיוכ''פ
          סגולת שילום נדרים לקנות סניגור ולקיבול תפלות וטעמו
          מנהג השולחים נדרי שמן למאור בעיוכ''פ
          טעם שמרבים נרות בבית הכנסת ביוכ''פ ויבאר עוצם סגולתן
          כוונת הדלקת הנר לעשות דוגמא למיתת שריפה
          רמז נר יוכ''פ שכבה ומעשה רב בזה מהקדמונים
          מנהג לבישת בגדי לבן לכבוד היום
          אזהרה להקדים סעודה מפסקת בעוד היום גדול ויתר פרטים בזה
          מעלת המאכיל עניים על שלחנו בסעודה זו
          לומר על שלחנו דברי תורה וסיפור חסדי ה' במחילת העון
          הערה בדברי הב''י בענין נשים האוכלות עד חשיכה
          לחלוץ המנעל עם שקיעת החמה וסודו
          תוכחה למקילים ללבוש נעלי עור בין הגוים
          ציונים והערות לפרק א
     
   פרק ב - כל נדרי

          טעם שקורין ליום כפור יום כפורים לשון רבים
          עוד בענין הנזכר וסוד עטיפת טלית בליל יוכ''פ
          מקראי קדש לומר בכניסתו לבית הכנסת
          מנהג לקרוא פרשת עקידה ולהתוודות קודם ערבית כהרמב''ן
          סדר הוידוי הנהוג, ויבאר שראוי להתוודות בסדר א''ב
          לבעלי סוד ראוי שיתוודו בוידוי המפורט בפגמי העונות
          סגולת הוידוי בבכי או בקול בכי
          יבאר שראוי להקדים מכירת המצוות קודם אמירת שמע קולי
          אזהרה שלא לאחר התרת נדרים כ''א מבעו''י
          חילוק המנהגים במספר הס''ת שמוציאין בכל נדרי וטעמם
          אזהרה למוציאים ס''ת שאינו מוגה בעת אמירת כל נדרי
          מעשה מהזוהר על חומר ס''ת שאינו מוגה
          ראוי להשתדל להגיה ספרי כל נדרי ותוכחה למזלזלים בזה
          מעלת הס''ת שמוציאים בכל נדרי ומעשה באר''י ותלמידו
          סגולת המחזיק ס''ת של כל נדרי לתקן פגם שז''ל ועון נדרים ושבועות
          לומר פסוק אור זרוע לצדיק קודם כל נדרי וסודו
          תפלה לעת כל נדרי ע''ד הסוד לתקון עון שז''ל ועון נדרים
          עוד בסגולת ספרי כל נדרי ומעלת ספר שישי
          מנהג טוב להקיף בית הכנסת בספרי כל נדרי כדי שינשקוהו
          ביאור נוסח ישיבה של מעלה וישיבה של מטה וטעמו
          צירוף העבריינים לתפלה היא סגולה לקבלת תפלות
          נוסח כל נדרי וסוד מנין תיבות התרגום שבו
          טעם לאמירת פסוק ונסלח בעת כל נדרי
          ראוי להתפלל על גלות השכינה בעת כל נדרי וטעמו מהזוהר
          מנהג הר''א מונסון להתפלל בנוסח הרשב''י אחר כל נדרי
          סדר ברכת שהחיינו אחר כל נדרי
          מזכירין נשמות צדיקים בעת הזו ועונין עליהן זכות תורתם וכו'
          ראוי להזכיר אף שאר נשמות ולנדור צדקה בעבורם
          ציונים והערות לפרק ב
     
   פרק ג - תפלת ערבית - סדר וידוי וסליחות

          זמן ערבית בימות השנה מיד עם שקיעת החמה
          תפלת ערבית יוכ''פ אין להקפיד לאומרה עם השקיעה וטעמו
          אזהרה לכוין בתפלות יוכ''פ לתקן שאר תפלות הפסולות
          מחסדי ה' לצרף תפלות הפסולות זע''ז
          מעלת התפלה ותוכחה למתפללים שלא בכוונה
          כוונת ה' תפלות יום הכפורים ע''ד הסוד
          אזהרה ליודעי סוד שלא יתפללו בדרך הפשוטה
          כששואל מחילה מהי''ת יכוין למען שמו יתברך
          ראוי ליראי ה' לשאול כפרה אף על אלו שמשורש נפשם
          מעשה בחסיד אחד שהתוודה על אחד משורש נפשו שהמיר
          לומר והוא רחום בערבית ליל יום כפור
          התעוררות להתפלל ערבית בכוונה ובאימה
          התעוררות לקרוא ק''ש ברעדה וטעם שעונין בשכמל''ו בקול רם
          אזהרה לקבל עול מ''ש כולן בשוה ותוכחה לש''ץ המזלזלין בזה
          יזהרו לומר קריאת שמע בטעמים
          בעת אמירת ק''ש יפשפש בי' דיברות הרמוזים בה ואביזרייהו
          כוונה ע''ד הסוד לעת אמירת ק''ש ואמירת ופרוס
          טעם שאומרין קודם תפלת העמידה פסוק כי ביום הזה יכפר
          יבאר כי ביוה''כ הקב''ה בעצמו דן את ישראל משא''כ בר''ה
          כוונה ע''ד הסוד כשמזכיר יום הכפורים בעמידה
          ביאור פרטי הוידוי וטעם שמתוודין בסדר א''ב ותשר''ק
          נוסח שיש להוסיף בוידוי על חטא
          תקוני נוסחאות בוידוי על חטא
          תקון נוסחת מה נאמר לפניך וכוונתו ע''ד הסוד
          יבאר חומר ביטול עשה מלא תעשה וטעם שתקנו עליהן וידוי
          טעם שתקנו וידוי אף על השגגות
          עיקר הוידוי תלוי בחרטה ועזיבת החטא
          במעשה התשובה צריך לשרש אף הדעות הרעות
          באמירת הוידוי יפרט החטאים שדש בהן, ויתר פרטי הוידוי
          ביאור פרטי החטאים שחייבים עליהם קרבן
          ביאור החילוק בין מיתה בידי שמים לעונש כרת
          ביאור קצת מפרטי חייבי כריתות, ומלקות, ומכת מרדות
          קצת מפרטי חייבי ד' מיתות, והתעוררות מדין ד' מיתות שלא בטלו
          כוונה ע''ד הסוד בעת הזכרת ד' מיתות
          נוסח שיש להוסיף באמירת יה''ר שלא אחטא עוד
          הערה על המחזורים שנשמט מהן תפלת אלקי נצור ביוכ''פ
          אזהרה לומר הי''ג מידות בלב נשבר וכח סגולתן
          התעוררות תשובה לעת אמירת י''ג מידות
          אזהרה לומר סליחות בכוונה ולב נשבר
          תוכחה לשליחי ציבור המנגנים בסליחות
          יש להפסיק בין ה' ה' בי''ג מדות, ובין אמירת ויקרא בשם לה'
          סגולת הזכרת י''ג מידות ומעשה באחד שהציל בהן בני עירו
          אזהרה שלא להוסיף או לגרוע מכ''ו י''ג מידות שמזכירין ביוהכ''פ
          אזהרה שלא ישנו נוסחי התפלות ביוהכ''פ, ותקון נוסח ''תמהנו מרעות''
          בוידוי שאומר הש''ץ עם הצבור יגביה קולו לעוררן לתשובה
          נוסח שיוסיף הש''ץ באות מ' בוידוי החזרה
          סגולה לליל יוכ''פ קודם א-ל רחום שמך להנצל מגזרה רעה
          לדעת האר''י אין לחזור על וידוי הלחש וצריך לשנות נוסחו
          מעלת שבח אדיר ונאור והערה לנמנעים מלאומרו
          סדר י''ג מדות של מי א-ל כמוך ודברי התעוררות לעת אמירתן
          אחר מעריב יאמר מזמור לה' הארץ וכוונתו ע''ד הסוד
          התעוררות במעלת עניית אמן ואיש''ר, והשמות הרמוזים באמן
          יבאר חילוק שבין עניית אמן על ברכות השבח לברכות הבקשה
          תוכחה בחומר המזלזלים בכוונת אמן ובענייתו
          נוסח שיש להוסיף בוידוי על הזלזול באמן וברוך הוא וב''ש
          חומר המתרשלים בעניות של קדושה, ותוכחה לעושים טפל עיקר
          אזהרה למברך שיגביה קולו
          מנין הברכות החסרים ביוכ''פ ואופן שיש להשלימן
          ציונים והערות לפרק ג
     
   פרק ד - למודי הלילה ומנהגיו - טהרת היום

          יבאר עוצם הנס שלא אירע טומאה לכה''ג ביום הכפורים
          יבאר שהחצונים מתגרים באדם ביותר ביום הכפורים
          סגולה להשמר בטהרה לומר ח' מזמורי תהלים וטעמם
          תפלה לומר אחר קריאת המזמורים
          מנהג לקרוא אחר המזמורים פסוק והיה פי ראשו וטעמו
          דברים שיש להימנע מלאוכלן בערב יוכ''פ
          מנהג חסידי א''י לפרוש לביהכנ''ס ז' ימים קודם יוכ''פ
          מעלת השוהים בבהכנ''ס לילה ויום
          אזהרה שלא לשוח בבהכנ''ס ודברי הזוהר בזה
          דברי הזוהר בחומר השח בבהכנ''ס במועדים ובפרט ביוכ''פ
          סגולת השוהים בבהכנ''ס ביום כפור להשמר בטהרה
          תוכחה למדברים ביוכ''פ בבהכנ''ס ע''פ הר''ם אלשיך ע''ה
          יבאר חומר המדברים בבהכנ''ס וחילול השכינה
          דברי הזוהר בחומר דבור דברי חול בשבת וכ''ש ביוהכ''פ
          מנהג שנהגו אנשי מעשה בדבורם ביוהכ''פ
          תוכחה לת''ח המקילים לדבר בבהכנ''ס שלא בשעת תפלה
          התעוררות למי שפגם דיבורו בבהכנ''ס ע''פ הר''מ אלשיך ע''ה
          סכנת המחלל קדושת בהכנ''ס ביוכ''פ שיטמאוהו מן השמים
          סגולת לימוד התורה ובפרט ביוהכ''פ לכפרת עון
          יבאר שליל יוכ''פ כיומו לענין לימוד מקרא
          מנהג ישראל לקרוא ספר תהלים בליל יוכ''פ וסגולתו
          אזהרה לרצים בקריאת התהלים
          כמה סגולות באמירת תהלים וחומר המפסיק בהן
          נוסח שיש להוסיף ביוכ''פ ליה''ר שאחר התהלים
          ראוי ללמוד בליל יוכ''פ מסכת יומא ופירושה
          ראוי לקרוא האידרות בליל יוכ''פ וסגולתן לטהרת הנפש
          ראוי להצטער בלומדו בפטירת רשב''י שבסוף האד''ז וסגולותיו
          עוד במעלת לימוד האידרות בפרט בליל יוכ''פ ורמזי סודן
          תפלה לומר אחר קריאת האידרות
          קבלה מקדמונים על עוצם מעלת הלימוד ביום הכפורים
          סגולת הלימוד ביוכ''פ להיות נשמר בטהרה
          דין התפלה והלימוד ביוכ''פ לאור הנר
          ראוי ללמוד ולהתפלל בצד אנשים יראים ובפרט ביוהכ''פ
          דברי המדרש בשבח לימוד הגדה בעשרה ובקדיש לכפרת עון
          אזהרה שלא לעמוד על רגליו ביוכ''פ כ''א בעת התפלות
          כמה אזהרות להיות נשמר בטהרה בעת השינה
          להזהר ביותר בלילה זה בק''ש על המטה ואופן כוונתה
          אזהרה מועלת להיות נשמר בטהרה ביוכ''פ
          התעוררות תשובה למי שלא נשמר בטהרה ביום כפור
          סגולה לכפרת העון לכוין בי''ג מדות ובפרט בשנים מהן
          עיקר תקון העון להוסיף בתורה המטהרת יותר מכל הטהרות
          תקון למי שנכשל בטומאה ביום כפור
          סגולת הניעור ליל שישי ויום שלפניו לשמירה מהעון ותקונו
          תקון התענית לנכשל בטומאה ביוכ''פ, ואם יתענה קודם סוכות
          סגולה לנכשל ביוכ''פ להשלים שנתו אם יוסיף בתורה ותשובה
          תוכחה לת''ח המקלים בחומר מ''ש ז''ל במי שנכשל ביוכ''פ
          אזהרה לת''ח להתעורר ביותר לתשובה כדי לעורר יתר העם
          יבאר שחומר מי שאירעו מקרה יום הוא כמקרה לילה
          פלוגתת הרמב''ם והבה''ג לענין טבילת בעל קרי ביוהכ''פ
          הכרעת המחבר בדין טבילת בעל קרי ביום הכפורים
          עוד בענין הנזכר, ודין טבילת אשה ביוכ''פ משו''ת ''בנימין זאב''
          ציונים והערות לפרק ד
     
   פרק ה - אשמורת היום וסדרו

          מעלת הקימה באשמורת ביוכ''פ ורמזו במדרש
          טעם שאין להרבות בשינה ביוכ''פ
          סגולות הלימוד באשמורת יום הכפורים
          כשמונע עצמו מעינוג יכוין למצות עינוי
          סוד חמשה ענויין ורמזיהם
          תקון עוונות הנעשה בה' עינויי יוהכ''פ
          עוד בסוד חמשה ענויי היום
          תפלה ע''ד הסוד לחמשה עינויין לומר קודם ערבית ושחרית
          אזהרה לנוטלים כל היד, ויבאר למה ביוכ''פ רוחצין האצבעות בלבד
          מנהג האר''י לרחוץ ידים ב''פ וסודן
          פלוגתת ראשונים בברכת שעשה לי כל צרכי ביוכ''פ
          דעת האר''י לענין ברכת שעשה לי כל צרכי ביוכ''פ וסודה
          התעוררות בגדולת ה' ויראתו להתבונן קודם תפלות היום
          במעלת שבח ''כתר מלכות'' המסודר לומר קודם שחרית יוכ''פ
          סדר לימוד לאשמורת יום הכפורים
          יבאר שהבאים בסוד ה' יהגו בזוהר ותקונים
          סגולת אמירת תהלים ביוכ''פ ב''פ ומעלת הוידויים שבכתר מלכות
          דברי התעוררות לשליח ציבור קודם התפלה
          ציונים והערות לפרק ה
     
   פרק ו - התעוררות לתפלת שחרית - קריאת התורה

          דברי התעוררות קודם התפלה
          מעלת פסוקי דזמרה ואזהרה לכוין בהם
          התעוררות בחומר המזלזלים בכוונת התפלה
          תוכחה למריחים טבק בבית הכנסת ובפרט ביום הכפורים
          יבאר שבחילול קדושת ביהכנ''ס מאריכין עול הגלות
          התעוררות מדברי המדרש והזוהר לקדושת היום ומעלתו
          התעוררות לכוונת התפלה ודמיון ישראל למלאכי השרת
          לקט מפרקי היכלות בסדר שירת מלאכי השרת וחרדתן
          התעוררות לחרדת היום ממשפט המלאכים
          יבאר שסוד התפלות והמצוות לברר נצוצי הקדושה, וסוד הגלות
          יבאר מעלת התפלה שאין בהן אחת שתדמה לחברתה
          נוסח לשם יחוד לומר קודם כל תפלה
          תוכחה לאין מכוונים בתפלה בצרכי שמים ע''פ הר''ם לונזאנו ע''ה
          יבאר שעיקר התפלה בדמעות ובפרט ביוכ''פ ודברי הזוהר בזה
          יבאר שיש לבכות ביוכ''פ אף בתפלת שחרית ומנהג האר''י בזה
          אזהרה לחזנים המנגנים בשביל נשיאת חן
          טעם שיש לומר פרשת עקידה ופרשת הקטורת ביוהכ''פ
          סוד מעשה הקטורת ביום כפור וכוונת הקרבנות
          סדר מזמורי פסוקי דזמרה ביום כפור
          אזהרה שלא לשנות ממנהגי הצבור
          יבאר שעיקר עבודת ה' להסתיר מעשיו, ושכרו
          סגולת המסתיר מעשיו מבנ''א להיות נסתר מבעלי הדין
          עיקר כוונת התפלות והוידויים יכוין לכבוד השכינה
          אזהרה להתפלל מוסף קודם שבע שעות, וכוונת מזמור ממעמקים
          דברי התעוררות לכוין קודם תפלת עמידה של שחרית
          טעם שאומרין ה' שפתי תפתח קודם התפלה
          כמה אזהרות בענין וידויי היום
          לומר אבינו מלכנו אף ביוכ''פ שחל בשבת
          תוכחה ליושבים בסליחות או מזלזלין באמירתן
          ראוי להשתדל לקנות מצוות הספר תורה ביוכ''פ וסודו
          יבאר שיש להתעורר בבכי בעת הקריאה בפטירת בני אהרן
          תפלה קדמונית לומר קודם קריאת התורה
          טעם שחלוק מספר העולים לתורה בימי המועדים זמ''ז
          אזהרה לכוין לברכות העולין, וטעם שאין קורין פסוקי אך בעשור
          ציונים והערות לפרק ו
     
   פרק ז - תפלת מוסף - ביאור סדר עבודה ונוסחתה

          מעלת מוסף יוכ''פ, ואזהרה להעמיד ש''ץ המכוין בעבודת היום
          יבאר מעלת הכוונה בקריאת הקרבנות ומכשול המזלזלים בזה
          אזהרה לדקדק בתפלת מוסף היום אחר ש''ץ הגון
          מנהג טוב לשלוח רב הקהל למוסף היום
          כבוד שעשו לכה''ג בצאתו ללשכת פלהדרין מספר ''שבט יהודה''
          הקדמה לביאור סדר עבודת יוכ''פ המכונה ''עבודת בית ה'''
          ביאור סדר א''ב בנוסח ''אתה כוננת'' ותקון נוסחאות שבו
          ביאור סדר תשר''ק בנוסח ''תכנת כל אלה'' ותקון נוסחאות שבו
          סדר הזכרת כה''ג את השם וסוד היגויו
          טעם שהיו כורעים בהזכרת השם ביוכ''פ משא''כ בשאר ברכות
          יבאר ששם המפורש לא הזכירו כה''ג אלא שהיה יוצא מפיו מאיליו
          ביאור סדר א''ב בנוסח ''אחר וידוי שקד'' ותקון נוסחאות שבו
          ביאור מנין ההזאות וסדרן
          טעם שהיה מונה הזאה שלמעלה עם הזאות שלמטה וכוונתן עד''ה
          טעם שקורין פרשת ובעשור ואין קורין פרשת אך בעשור
          סדר שמונה ברכות שבירך כהן גדול אחר קריאתו בתורה
          ביאור נוסח ''אחר כלותו מעשות כל אלה''
          יבאר החיוב ללמוד סדר העבודה ופירושה קודם יוהכ''פ
          ביאור הראשונים בסגולת הכפרה במנין הזאות היום וקרבנותיו
          סדר א''ב מנוסח ''אתה כוננת'' לעבודת יום הכפורים
          סדר תשר''ק מנוסח ''תכנת כל אלה'' לעבודת יום הכפורים
          סדר א''ב מנוסח ''אחר וידוי שקד'' לעבודת יום הכפורים
          סדר נוסח ''אחר כלותו'' לעבודת יום הכפורים
          התעוררות להתאונן על גלות השכינה אחר סדר עבודה
          תוכחה ליראי ה' להשיב רחוקים בתשובה
          אזהרה לחזנים לעורר לב הציבור בפיוטי החורבן
          טעם שמתפללין על ישראל אחר הקרבנות מהר''ם לונזאנו ע''ה
          בתפלה שאחר הקרבנות ראוי להוסיף בקשות כפי צרכי הדור
          נוסח שיש להוסיף בסוף תפלת ועתה ה''א חרב מקדש
          טעם שתקנו תפלה הנזכרת אחר סדר העבודה
          התעוררות לאמירת קרבנות בכל יום מהר''ם די לונזאנו ע''ה
          סדר הסליחות ווידוי שאחר מוסף
          אחר מוסף יאמר פטום הקטורת וסגולתו, ומזמור לה' הארץ
          סדר לימוד לאחר מוסף יוכ''פ, וסגולת הכפרה לשוהים בברית מילה
          ציונים והערות לפרק ז
     
   פרק ח - תפלת מנחה - התעוררות קודם נעילה

          מעלת מנחת יוכ''פ ובפרט כשחל בשבת שהוא עת רצון
          דברי הזוהר במעלת זמן מנחת שבת וטעם אמירת ואני תפלתי
          פסוק ואני תפלתי יש לאומרו אף ביוכ''פ שחל בשבת
          מנהג מהרח''ו לומר במנחת יוכ''פ שחל בשבת מי כמוך אב הרחמים
          טעם שראוי לומר פרשת העקידה במנחה לבד משחרית
          ראוי לומר העקידה במנחת שבת ובפרט בזמן עקדתו ביוכ''פ
          מנהג אנשי מעשה לומר פרשת העקידה בעשרה
          סדר עבודה למנחת יום הכפורים מהרמ''ע מפאנו ע''ה
          סדר תפלת המנחה וטעם שאומרין בה קדושה דסדרא
          תפלה לעת הוצאת ספר תורה במנחת יום הכפורים
          טעם שקורין פרשת עריות במנחת יוכ''פ
          יבאר שאין לומר קדיש אחר קרה''ת של מנחה
          טעם שמפטירין ביונה ורמזי מוסרו על המיתה מספר הזוהר
          התעוררות על הכוונה והבכי בתפלת מנחה
          תוכחה למזלזלים בתפלת מנחה וערבית מהר''ם די לונזאנו ע''ה
          התעוררות לכוין במנחת יוכ''פ וסגולתה לתקן תפלות הפסולות
          טעם שאין נשיאת כפים במנחה כ''א בנעילה ודין שאר תעניות
          ביוכ''פ שחל בשבת אומרים אבינו מלכנו קודם צדקתך
          אזהרה לסמוך הסליחות לחזרת המנחה ולא להפסיק בהשכבות
          סדר הסליחות ואמירת מזמור ל''ב אחריהן
          התעוררות קודם תפלת נעילה
          סדר שבח ''ברכי נפשי'' לומר קודם תפלת נעילה
          קודם נעילה יתבונן בגדולת הבורא וחסדו לשבים
          נוסח תפלה לומר קודם נעילה
          מנהג אנשי מעשה לומר והוא רחום בעת צרה וסגולתו קודם נעילה
          ציונים והערות לפרק ח
     
   פרק ט

          אמר המעתיק
     
   פרק י - תפלת נעילה - מוצאי יום כפור

          טעם תקנת תפלת נעילה וסדר החתימה הנעשה בב''ד העליון
          ביאור הפלוגתא בירושלמי אימתי זמן נעילה
          שיעור זמן תפלת נעילה מהפוסקים ועד אימתי נושאין כפיהן
          כוונת תפלת נעילה וזמנה ע''ד הסוד
          דברי התעוררות שראוי לדרוש בקהל קודם נעילה
          טעם שראוי לפתוח הארון כל שעת נעילה
          טעם שאומרין מה אנו מה חיינו בנעילה ע''פ ספר ''סדר היום''
          אזהרה לעמוד בנעילה וסגולת המתייסר בעמידתו לכפרת עון
          תוכחה למתרפים בתפלת נעילה או מריצים בה הש''ץ
          אזהרה למזלזלים בתוספת שבמוצאי יום כפור
          ראוי ליראי ה' להחמיר במוצאי יוכ''פ כשיטת רבינו תם
          רמזי הכתובים לתוספת יום הכפורים מהר''מ אלשיך ע''ה
          ראוי לש''ץ למשוך בתפלת נעילה כדי להוסיף מחול על הקדש
          אזהרה למפסיקים בפסוקים באמצע קדושת נעילה
          עוד בענין הנזכר, וטעם תקיעת שופר במוצאי יוכ''פ ע''ד הסוד
          עוד טעמים בטעם תקיעת שופר במוצאי יום כפור
          תוכחה למתפללים ערבית במוצאי יוכ''פ בחפזון
          טעם למנהג המקדשים לבנה במוצאי יוכ''פ
          ראוי שיברך לבני ביתו במוצאי יום כפור וטעמו
          סדר הבדלה במוצאי יוכ''פ וטעם שאין מברכין אלא בנר ששבת
          ביאור האר''י בטעם שמברכין על נר ששבת
          טעם שאין בשמים בהבדלת היום, ודין יוכ''פ שחל בשבת
          במוצאי יוכ''פ יכין סעודתו כיו''ט לשמחת המחילה
          טעם שפוקדין איש רעהו במוצאי יוכ''פ ומפייסין זל''ז
          מנהג לברך זל''ז במוצאי יוכ''פ ולהתברך מפי ת''ח וחסיד
          ציונים והערות לפרק י

חג הסוכות
     
   פרק א - מצות סוכה ואזהרותיה

          רמזי טהרת יוכ''פ ומצות סוכה בפרשת יעקב ועשו מספר הזוהר
          מנהג מדקדקים לעסוק במצות סוכה מיד במוצאי יוכ''פ וטעמם
          יבאר שסגולת סוכה להכניע כוחות הס''א וטעם שנסמכה ליוכ''פ
          אזהרה שלא להחמיץ בניית הסוכה למחרת יום כפור
          עוד בטעם שנסמכה מצות סוכה ליוכ''פ
          ביאור המקובלים בסוד הכתוב כי בסכות הושבתי
          ביאור ע''ד הסוד במ''ש שסוכה פוטרת מגלות
          ראוי לעשות הסוכה בעצמו ולכל הפחות ישגיח בבנייתה
          בעשיית הסוכה יכוין לבנות מה שפגם בעונו וסגולת שכרה
          אזהרה שלא לבנות הסוכה ע''י גוי
          שבח הנזהר מדברים המקבלים טומאה אף בדפנות ~
          עוד טעם לעשייתה במוצאי יוכ''פ כדי שתעשה בטהרה מעון
          אזהרה שלא לעשות הסוכה במקום טינופת ותוכחה למזלזלים בזה
          חומר הזכרת שם שמים במקום ריח רע
          כמה פרטים בדין הזכרת דברי קדושה נגד מחיצות בית הכסא
          יתר דברי תוכחה למזלזלים לעשות סוכתם במקום טינופת
          אזהרה לקנות צרכי הסוכה מממון של היתר
          ביאור האריז''ל בטעם חומר גזל ואונאה
          דיוק דברי המדרש בחומר נקיות הממון מגזל והמכשלה בזה
          ראוי לייחד למצוותיו מעות הנקיים מגזל ויתר פרטים בזה
          כמה פרטי דינים בהכשר עשיית סוכה
          כמה אזהרות לעושים מחיצות הסוכה מיריעות ומרבדים
          שיעור מחיצות סוכה, ויבאר שמצוה מן המובחר בד' מחיצות
          בענין הנוהגים לסמן מחיצות הסוכה ודיוק דעת האר''י בזה
          אזהרה שלא לעבות סכך הסוכה וסודו
          אזהרה למסככים בסכך דק ביותר
          ראוי לנאות הסוכה ולסככה בדברי ריח ונוי ויתר פרטים בזה
          תוכחה לעשירי עם המזלזלים בעשיית הסוכה
          סגולת הסוכה להגן על האדם בעת צרה
          תוכחה לבטלים מסוכה ביתר ימי החג, ויבאר חומר ביטול עשה
          טעם שאין מברכין שהחיינו בעת עשיית הסוכה כ''א בעת הקידוש
          מעלת הדיבור במצוה קודם עשייתה
          תפלה קודם עשיית הסוכה
          ציונים והערות לפרק א
     
   פרק ב - קדושת הימים קודם סוכות - דיני ד' מינים ורמזיהן

          קדושת הימים שבין יוכ''פ לסוכות וטעם שאין אומרין בהן תחנון
          בסוד ד' ימים אלו והמזמורים שראוי לומר בהן
          התעוררות להתקדש בימים שאחר יוכ''פ וחומר החוטא בהן
          טעם שנוהגים להשכים אחר יום כפור
          יתר דברי התעוררות על היראה בפרט בימים שקודם הו''ר
          אזהרה להשמר מן החטא בפרט אחר יוכ''פ שהיצר מתגרה להחטיאו
          ביאור מ''ש ביו''ט א' של סוכות ראשון לחשבון עוונות
          רמזי ד' מינים על התשובה
          יבאר שמצות ד' מינים מכפרת עון ד' אברים
          טעם שנאמר בסוכות חג ה' ורמזי ד' מינים מהר''ם אלשיך ע''ה
          רמז ג' הדסים לזכור מעשה ג' אבות
          רמז על האחדות וייחוד ה' ממצות הדס ולולב מספר ''סדר היום''
          במצות האמונה בייחוד ה' ומעלת האחדות בישראל
          ד' מינים רומזים למעלת ישראל שאין בהם ג' עבירות
          התעוררות לעבודת ה' ולאחדות ישראל מרמזי ד' מינים
          תוכחה לרדוף אחר מצות ד' מינים וביאור סגולותיהן
          יבאר שבמצות ד' מינים מייחד אותיות ה' שהפריד בחטאיו
          יבאר שבמצות ד' מינים ממשיך שפע וחיים לכל העולמות
          אזהרה לעשות המצוות למען שמו שלא יתאחז בהן ס''א
          חומר העושה מצוה לשם פניה כל שהיא
          התעוררות שלא להתרשל במעשה המצוות
          יבאר שעיקר השגת המצוות כשמעריכם לעניני העולם
          תוכחה לפזר ממונו על מעשה המצוות
          שיעור ההוצאה להידור מצוה
          ביאור מ''ש הידור מצוה עד שליש מכאן ואילך משל הקב''ה
          תוכחה לעשירים החסים על ממונם ומברכים על לולב הקהל
          תוכחה למבזבזים ממונם למותרות ולא למצוות
          חומר העונש לעשירים המרבים כבוד עצמם וממעטים כבוד שמים
          יבאר תכלית קיום המצוות ועוצם פגמי החטאים
          ביאור הכתוב בכל עת יהיו בגדיך לבנים וטעם נוסח אשר קדשנו
          יתר תוכחות למוציאים ממונם בעסקי גופם ולא בעסקי נשמתם
          יבאר פרטי השבים בגלגול להשלים מצוות שלא קיימו
          תוכחה למתרשלים במצוות כדי לחוס על ממונם
          אזהרה למתרשלים בהלל והקפות מלנענע הלולב מחסרון הידורו
          בעסק המצוות יכוין תמיד להשקיט כוחות הדין
          בנענוע הלולב ממשיך מדת החסד בעולם ודברי הזוהר בזה
          יבאר שבכל מעשה המצוות מוסיפין כח בפמליא של מעלה
          טעם אמירת פסוק ויהי נועם קודם עשיית המצוות
          כמה פרטי דינים בדברים הפוסלין בלולב
          מספר קשרי הלולב ע''ד הסוד
          כמה פרטי דינים בדברים הפוסלין בהדס וערבה
          אזהרה לתוחבין הערבות תוך האגד עד שנושרין עליהן
          שיעור אורך הלולב והדסים וערבות
          יש לדקדק בהדור האתרוג, ואזהרת מורכב וסימניו וטעם פסולו
          בדין גוון האתרוג ואזהרה לנוטלים אתרוג הירוק
          דיני חזזית ומקום פסולה, ודין חזזית הנעשית מן הקוצים
          גדר שינוי מראה שפסלו בראש האתרוג בכל שהוא
          אזהרה למדקדקים בפיטם יותר משאר הידורים
          אזהרה למעדיפים לולב הקהל מלולביהן והמכשולים המצויין בזה
          כמה דינים בהכשר אתרוג
          אזהרה שלא לקצוץ ד' מינים משדה נכרי ע''י ישראל וטעמו
          ידקדק לקנות ד' מינים מממון של היתר
          תוכחה לנמנעים לקנות לולב לעצמן מספר ''סדר היום''
          מעלת הקונה לולב הקהל לזכותם וסגולתו לתקון פגם הברית
          סגולת מצות לולב לתקון פגם הברית
          ציונים והערות לפרק ב
     
   פרק ג - הכנות החג - צדקה - אושפיזין - כבוד סוכה

          התעוררות להכין צרכי החג בעצמו
          בכל הכנות שעושה לחג יאמר הריני עושה לכבוד הרגל
          הוצאות יו''ט יוציא בשמחה וסגולתו שיחזרו הוצאותיו בכפלים
          סגולת המוציא ממון לסעודות חג הסוכות יותר משאר מועדים
          התעוררות לפשפש בתשובה בערב הרגל ובפרט בערב סוכות
          תחינה על התשובה והטהרה מעון לערב חג הסוכות
          בסגולת התחינה הנזכרת, וקריאת פרשת היראה והתשובה
          הרהורי תשובה לערב סוכות
          ירבה בצדקה בערב סוכות, ומנהג מהרח''ו לחלק קופת הצדקה ביום זה
          מנהג יראים שאין ידם משגת לצדקה להיות גבאי צדקה
          המאכיל עניים בסוכתו חשוב כמאכילם מחלק האושפיזין
          סגולת המזמין עניים לשלחנו שיתברכו מזונותיו מז' אושפיזין
          מעשה בחסיד אחד שנזדמן אברהם אבינו לסעודתו בדמות עני
          התעוררות להזמין עניים על שולחנו בחג וחומר המזלזלים בזה
          תוכחה למרחיקים עניים מפתח ביתם בחגים
          מנהג יראים לעשות סעודה לעניים תוך סוכתם
          מנהג המכינים תבשיל מיוחד לעניים ומחלקין אותו בעיו''ט
          בעיו''ט יהדר הסוכה ומושבה בכלים נאים לכבוד השכינה
          מצוה ליתן המנורה בסוכה ושכר המהדר סוכתו
          אזהרה למכבדים ביתם בכלים נאים ולא בסוכתם
          מעלת המתעסק בתקון מושב הסוכה ונוייה
          מעשה בתלמיד שראה בסוכת רבו ז' אושפיזין בשולחנו
          מנהג אנשי מעשה לתקן ז' נרות בסוכה לכבוד האושפיזין
          אזהרה לישב באימה בסוכה ולהזהר משיחת חולין
          מנהג הרמ''ק שלא לשוח בסוכה אלא בדברי תורה
          תוכחה למשחקים בקוביא תוך הסוכה ולבטלים מתורה במועדים
          דין כלים האסורים להכניסן או להשהותן בסוכה וחומר קדושתה
          אזהרה שלא לאכול בערב סוכות מחצות, וטעם שבע''פ אסרו משעה י'
          אזהרה על הטבילה בערב סוכות
          אזהרה לבאים בליל יו''ט לבית הכנסת בלבושי חול
          כוונה ע''ד הסוד בעת שמקבל יו''ט
          ציונים והערות לפרק ג
     
   פרק ד - תפלת ערבית - סעודה ודיניה - למודי החג

          מעלת השמחה בפרט בחג הסוכות ואזהרה על העצבות
          טעם שמאחרין תפלת ערבית בליל יו''ט א' של סוכות
          טעם אמירת מזמור כאיל תערוג בליל יו''ט א' של סוכות
          טעם אמירת המזמור הנזכר וביאורו ע''ד הסוד
          מנהג א''י לשורר בליל יו''ט א' של סוכות בעת אמירת ופרוס
          התעוררות לשמחה באמירת אתה בחרתנו ע''פ הר''ם אלשיך ע''ה
          טעם שתקנו זמן שמחתנו בסוכות משום מחילת העון
          התעוררות על השמחה בתפלות החג ודברי הזוהר בזה
          חובת השמחה בימי חג הסוכות ודברים המעוררים אליה
          התעוררות על השמחה והיראה קודם מצות סוכה
          מנהג בני עליה לנשק הסוכה וד' מינים וכן יתר המצוות
          חובת השמחה בחג בהלל והודיה ובגנות העצבות
          סוד מצות סוכה
          תפלה קודם ישיבת סוכה כוללת הכוונות ע''ד הסוד
          פסוקים לומר בז' ימי החג בסיום התפלה הנזכרת ובהקפות הו''ר
          תפלה כוללת מצוות החג לומר בלילה וביום
          טעם אמירת פסוק ויהי נועם קודם מעשה המצוות
          דברי הזוהר בענין הזמנת האושפיזין בלילות החג
          סדר הזמנת אושפיזין לליל ראשון
          סדר הזמנת אושפיזין לליל שני
          סדר הזמנת אושפיזין לליל שלישי
          סדר הזמנת אושפיזין לליל רביעי
          סדר הזמנת אושפיזין לליל חמישי
          סדר הזמנת אושפיזין לליל שישי
          סדר הזמנת אושפיזין לליל שביעי
          מאמר מספר הזוהר לליל ראשון של חג
          תוספת תפלה לז' ימי החג אחר הזמנת האושפיזין
          אזהרה לקדש בעמידה וטעמו, וסדר ברכות הקידוש
          מנהג לברך לישב בסוכה רק לאחר שנכנסין בה
          ראוי לברך לישב בסוכה מיד בכניסתו ולא אחר הנטילה
          ראוי לכוין בברכת לישב לפטור השינה ומנהג קדמונים בזה
          חובת אכילת כזית בסוכה בליל יו''ט א' וב', ודין ירדו גשמים
          התעוררות כשיוצא מסוכתו מחמת גשמים
          יבאר שגשמים שהתחילו קודם לחג ונמשכו אינם סימן קללה
          טעם מצות ישיבת סוכה ויתר הרגלים מספר ''סדר היום''
          עוד בטעם מצות סוכה ז' ימים מספר ''כד הקמח''
          מצוה להושיב אשתו ובני ביתו בסוכה
          מעלת הלימוד בשולחנו תוך הסוכה
          סדר לימוד מאמרי הזוהר לז' לילות החג
          סדר לימוד מקדמונים במעלת האושפיזין לז' לילות החג
          ראוי ללמוד בחג מסכת סוכה, ומעלת השיר על השולחן
          דיני היסח הדעת בברכת לישב בסוכה
          ראוי להקדים אכילת כזית של ט''ו קודם חצות
          נוסח הרחמן לומר בברכת המזון תוך החג
          טעם שהחמירו בשינת עראי חוץ לסוכה
          אזהרה למקילין בשינה חוץ לסוכה, ומעלת הישן בה הוא וביתו
          טעם חיוב השינה תוך הסוכה ע''ד הסוד
          ציונים והערות לפרק ד
     
   פרק ה - נטילת לולב - נענועים והקפות - לימוד לאושפיזין

          מעלת הקימה באשמורת בפרט בימי חג הסוכות
          ראוי ללמוד באשמורת טעמי הלולב, ודברי הזוהר בזה
          כמה טעמים במצות ד' מינים
          מאמרי זוהר שנהגו הקדמונים ללמוד קודם נטילת לולב
          ראוי לקרוא פסוקי המצוות ומאמרי הזוהר קודם עשייתן
          ראוי לאגוד הלולב סמוך למצותו, ודין קשירתו ביו''ט
          אופן אגד הלולב וכוונתו ע''ד הסוד
          תפלה קדמונית לומר בעת אגד הלולב
          יבאר הזמן והמקום היותר ראוי לנטילת לולב וסודו
          טעם הנענועים והכוונה הראויה להן
          תפלה עם כוונות הנענועים קודם נטילת לולב ליום א'
          תפלה עם כוונות הנענועים קודם נטילת לולב ליום ב'
          תפלה עם כוונות הנענועים קודם נטילת לולב ליום ג'
          תפלה עם כוונות הנענועים קודם נטילת לולב ליום ד'
          תפלה עם כוונות הנענועים קודם נטילת לולב ליום ה'
          תפלה עם כוונות הנענועים קודם נטילת לולב ליום ו'
          תפלה עם כוונות הנענועים קודם נטילת לולב ליום ז'
          כוונת הנענועים וסדרן ע''ד הסוד
          אזהרה שלא להפריד האתרוג מהלולב ומעשה מהר''ם רקאנטי
          אזהרה שלא להפוך האתרוג בברכה, ואופן העמדתו עם הלולב
          אזהרה שלא להפוך הלולב בעת הנענועים ויתר פרטים בזה
          מנהג יראים לאחוז הלולב אף בתפלה וכיצד ראוי לנהוג בזה''ז
          ראוי לסמוך נענוע הנטילה לנענועי ההלל, ומקום הנענועים ומספרן
          סוד הנענועים בעת ההלל
          אזהרה לקורין הלל בסוכתם קודם שחרית
          אזהרה שלא לדלג תיבות בהלל ותוכחה לש''ץ הרצים בו
          מנהג ירושלים להקיף התיבה בלולב אחר הלל ודעת החולקים בזה
          יבאר שראוי להכריע כדעת המקדימין הקפת הלולב אחר הלל
          טעם הקפת התיבה בלולב ע''פ ספר ''סדר היום''
          טעם הקפת התיבה בלולב ע''ד הסוד
          יבאר שע''ד הסוד מי שאין לו לולב לא יקיף התיבה
          תפלה ע''ד הסוד לומר קודם ההקפות בז' ימי החג
          יבאר שהקפת התיבה היא זכרון להקפת מזבח ואזהרה לעצלים בה
          התעוררות לדרוש את ירושלים בחורבנה ולעשות זכר למקדש
          רמזי מוסר שבהבאת ס''ת לתיבה ובמצות ההקפה
          אמירת י''ג מידות ותפלה לעת הוצאת ס''ת ביו''ט של סוכות
          טעם שקורין פרשת שור או כשב בסוכות
          אזהרה שלא לפרוש ממנהגי הצבור
          אופן הראוי למכירת האתרוגים ביו''ט ע''י הגבאים
          אזהרת מוקצה בד' מינים אחר שנעשית מצותם
          אזהרה לנותנים לולב לנשותיהם לברך והמכשולים המצויים בזה
          אזהרה שלא ליתן אתרוג בסודר ביו''ט, ודין חזרת הלולב למים
          מנהג קדמונים שלא לצאת מסוכתם ומברכים בתחילת היום
          תוכחה למונעים עצמם מישיבת סוכה או אוכלין חוץ לסוכה
          ראוי להחמיר אפי' בשתית מים תוך הסוכה
          תוכחה לבטלים מתורה בחג ע''י שפוקדים ריעיהם
          הקדמה לסדר לימוד בשבעת ימי החג לכבוד האושפיזין
          לימוד ליום ראשון - אברהם ע''ה
          תפלה אחר הלימוד ליום ראשון
          ביום א' של חג ראוי לעשות זכר ליעקב ע''ה שנקבר ביום זה
          לימוד ליום שני - יצחק ע''ה
          תפלה אחר הלימוד ליום שני
          לימוד ליום שלישי - יעקב ע''ה
          תפלה אחר הלימוד ליום שלישי
          לימוד ליום רביעי - משה ע''ה
          תפלה אחר הלימוד ליום רביעי
          לימוד ליום חמישי - אהרן ע''ה
          תפלה אחר הלימוד ליום חמישי
          לימוד ליום שישי - יוסף ע''ה
          תפלה אחר הלימוד ליום שישי
          לימוד ליום שביעי - דוד ע''ה
          תפלה אחר הלימוד ליום שביעי
          סגולת לימוד סדר האושפיזין להתברך מפיהם בעוה''ז ובעוה''ב
          מצוה לסעוד קודם חצות משום כזית של ליל יו''ט שני
          ציונים והערות לפרק ה
     
   פרק ו - שמחת החג - תקון ליל הו''ר - תפלות הו''ר ומנהגיו

          חיוב השמחה במועדים ובפרט בחג הסוכות
          שמחת בית השואבה שהיתה במקדש
          ראוי לשמוח בלילי חוה''מ בבתי כנסיות זכר לשמחת בית השואבה
          ראוי להדליק מאורות ואבוקות בבתי כנסיות זכר לשמחת מקדש
          סגולת השמחה בחג הסוכות להיות שמח כל השנה
          יבאר החיוב לעשות זכר לשמחת מקדש מלבד הקפות ש''ת
          אזהרה למשחקים בקוביא חלף השמחה בימי המועד
          בקריאת פרי החג ונסכיהם יכוין לביטול שרי האומות
          רמז ד' מינים על הקב''ה, ובנטילתם יכוין לביטול שרי האומות
          טעם הקפת התיבה להינצל משרי האומות, ואזהרה מן החטא
          יום הושענא רבה הוא יום תשובה ומאמר הזוהר בזה
          מנהג להרבות נרות בבהכנ''ס ולטבול בליל הו''ר קודם הלימוד
          יזהר מריבוי אכילה בליל הו''ר שבו נמסרין פתקי העונש לממונים
          יבאר שמעלת הלימוד בליל הו''ר גדולה מחג שבועות וסגולתו
          טעם שראוי ללמוד בליל הו''ר ספר דברים ע''ד הסוד
          תוכחה למרבים באכילה או מתגרים בשינה בליל הו''ר
          אזהרה לפשפש בתשובה ביום הו''ר על עוונות שנכשל בחג
          תוכחה למדברים דברים בטלים תוך בהכנ''ס בליל הו''ר
          יום הו''ר הוא כיום דין ומעלת הלומדים בו תוך הסוכה
          מנהג לימוד ספר דברים קודם חצות וכוונתו ע''ד הסוד
          בליל הו''ר חותמין הגזרות בחותם שני, וטעם שמסתכלין בלבנה
          יבאר שאין הממונים מוציאין גז''ד הפתקים לפועל עד עצרת
          תפלה ע''ד הסוד לליל הו''ר ~ קודם לימוד משנה תורה
          אחר הלימוד יאמרו קדיש בניגון תחנונים ויהגו בסתרי תורה
          מנהג קדמונים ללמוד בלילה זה באדרא זוטא ובפטירת רשב''י
          ראוי ללמוד בעשרה אף בפטירת משה ע''ה ולומר קדיש
          מאמרי הזוהר שיש ללמוד אחר האידרא
          אחר חצות יאמרו ספר תהלים, והסדר שיאמרו בגמר כל ספר
          אזהרה שלא לומר י''ג מדות בסליחות שבין כל ספר וספר
          בשחרית הו''ר ילבשו בגדי לבן, ואזהרה לישנים באור הבוקר
          ראוי להימנע מלטעום בסעודה שעושין באשמורת הו''ר
          בתפלות היום יכוין להעלות כל התפלות הפסולות
          פסוד''ז בהו''ר יאמרו בניגון יוכ''פ, ומדליקין נרות שנשארו מיוכ''פ
          יבאר שאין להוסיף מזמורי שבת וסדר נשמת למזמורי הו''ר
          בפסוקי דזמרה בחוה''מ והו''ר יאמרו מזמור השמים מספרים
          אזהרה שלא להוסיף במוסף היום נוסחאות מתפלת ר''ה ויוכ''פ
          סדר ז' הקפות שעושין ביום הושענא רבה
          סוד ההקפות ביום הושענא רבה
          תפלה ע''ד הסוד לומר קודם ז' הקפות
          אחר כל הקפה יאמרו מזמור כ''ט ופסוקי מידות הימים
          מעלת הכוונה בפשטיהן וסודותיהן של המצוות בעת עשייתן
          יבאר שלא יטול ההושענות עם הלולב ביום הו''ר או יקיף בהן
          סדר חבטת ערבה ואזהרה שלא יחבוט יותר מה' חבטות
          ע''פ סוד אין לחבוט אלא בקרקע, וכוונת החבטה ע''ד הסוד
          בשעת החבטה יאמר חביט חביט ולא בריך וסודו
          תפלה כוללת הכוונות לומר בעת חבטת הערבה
          יבאר שלא יטלו בהושענות יותר מה' ערבות
          רמזי מוסר והתעוררות תשובה מחבטת הערבה
          סגולת המניח ד' מינים בביתו ואיסור ביזוין ע''פ ספר ''סדר היום''
          ראוי להתברך בהו''ר מפי יראים, ואזהרה שלא יתגרה בשינה
          ציונים והערות לפרק ו
     
   פרק ז - שמיני עצרת

          ביאור מ''ש עצרת רגל בפני עצמו לענין פז''ר קש''ב
          טעם שנקרא עצרת, ויבאר למה לא נקבע נ' יום אחר החג
          טעם שנקרא עצרת ע''ד הסוד
          טעם שראוי לטבול קודם עצרת ובפרט אם אינו טהור
          התעוררות תשובה ליום עצרת, וחובת התפלה לאריכות ימים
          מנהג יראים לומר בעצרת מזמורי התשובה ומעשה הקרבנות
          טעם אמירת מזמור למנצח על השמינית קודם ערבית עצרת
          אזהרה שלא לנטות בעצרת משמחה של מצוה
          ראוי להרבות בשירים ותשבחות בעצרת
          טעם שיש לאחר ערבית עצרת עד שתחשך
          מצוה לישב בסוכה בליל עצרת בחו''ל
          טעם שלא תיקנו בעצרת ליטול לולב מספק כ''א לאכול בסוכה
          דין הזיווג בליל עצרת
          ראוי בחו''ל לנהוג שמחת תורה אף בשמיני עצרת לכבוד א''י
          תפלה לעת הוצאת ס''ת בשמיני עצרת
          קודם מוסף מכריזין משיב הרוח, וטעמים שממתינים לשמ''ע
          דין טעה ואמר מוריד הטל בחורף
          יש לקבל פני רבו אף בשמ''ע, ואזהרה למתרשלים בו מסוכה
          תחינה לומר ביציאה מהסוכה בסיום החג
          אין ליהנות מפירות נוי בסוכה בח' וט', ואיסורי מכין ביו''ט
          אזהרה לקרוא אחר מנחת שמ''ע פרשת וזאת הברכה שמו''ת
          תפלה קדמונית לומר בגומרה של תורה ביחיד ובציבור
          תפלה שיוסיפו הציבור לנוסח הנזכר בעת גומרה של תורה
          אזהרה להשלים עד ש''ת פרשה שלא קראה שמו''ת
          ציונים והערות לפרק ז
     
   פרק ח - שמחת תורה

          טעם שמחת תורה לשמוח בגומרה של תורה
          שמחת חתני תורה ושורש שמחת היום מדברי הזוהר
          מנהג לעטר בהכנ''ס, ולהוליך הס''ת לחופה לעטרו ע''י חתני התורה
          מצוה ליתן בש''ת עטרה ורמונים ע''ג ס''ת וטעמו ע''ד הסוד
          מעלת ריבוי השמחה לפני הס''ת והכנסתו לחופה
          מנהג שת''ח נוטלין ס''ת מחופתם בשירה ומקיפין התיבה ז''פ
          פסוקים שיאמרו בהקפות, וסדר הודו לה' שישירו בהכנסתו לארון
          התעוררות להרבות שמחה לפני הס''ת ומנהג האר''י בזה
          סגולת ש''ת לתקן מה שפגם בשמחות רשות ובקדושת התורה ודבורו
          סגולת הזהיר בש''ת שלא תפסוק תורה מזרעו ומעשה רב בזה
          ש''ת שחל בשישי אין לדחות קצת הקפות לשבת
          יבאר שעיקר הקפות ש''ת בלילה, ואזהרה שלא להפסיק בהקפות
          הערה לחתני תורה לקדש עצמם בש''ת שסגולתו להם כיוכ''פ
          ראוי לחתני תורה לטבול בש''ת וטעמו, וסגולת תפלתם ביום זה
          תוכחה לחתני תורה המקילים בכוונת תפלתם ביום זה
          טעם שקורין החתני תורה לכל קרוביהן לעלות לתורה
          ראוי לדקדק בס''ת ישן בפרט בש''ת, ותוכחה לחונכים בו ס''ת
          טעם שקורין בראשית עם סיום התורה ואין מקדימין הקרבנות
          אזהרה שלא ינדרו נדרים בעד בני משפחתם מן הכתב
          מנהג סעודת חתני תורה ואזהרה שלא להקל בה באמירה לגוי
          תוכחה לחתני תורה המזמינים לסעודתם עשירי עם ולא עניים
          תוכחה שלא להקל ראש בסעודת חתני תורה
          מנהג קדמונים להתקדש בי''ב ימים אחר ש''ת לחזור על לימודן
          ציונים והערות לפרק ח
          הערת המדפיסים

קונטרסים
     
   הערת המדפיסים

     
   סדר לימוד לימי השבוע

          הקדמה ללימוד המיוסד לימות השבוע ע''פ סדר מדותיהם
          תפלה קודם סדר הלימוד ליום ראשון
          לימוד ליום ראשון מיוסד במדת ''גדולה''
          יבאר שלימוד זה ראוי לחלקו בעשרה
          תפלה קודם סדר הלימוד ליום שני
          לימוד ליום שני מיוסד במדת ''גבורה''
          תפלה קודם סדר הלימוד ליום שלישי
          לימוד ליום שלישי מיוסד במדת ''תפארת''
          לימוד לימים רביעי וחמישי מיוסדים במדות ''נצח והוד''
          לימוד לימים שישי ושבת מיוסדים במדות ''יסוד ומלכות''
          בחדש אלול ילמדו אף מוסרי הזוהר, ומעלת הלימוד בהן
          לקט מראה מקומות בזוהר ללמוד בימי הרחמים
          תפלה אחר לימוד מוסרי הזוהר
          מנהג המתענים ב' רצופים אחר ר''ח אלול וכוונותיהן ע''ד הסוד
          סדר צירופי השמות וכוונותיהן לי''ב חדשי השנה
          צירופי השמות בחודש אלול וכוונת תעניותיו
          תפלה וכוונות ע''ד הסוד קודם הטבילה בחודש אלול
          סדר לימוד לבעלי משנה מחולק ע''פ מדות הימים וסגולתו
          ציונים והערות לקונטרס ראשון
     
   קונטרס שני - אופני השגת התורה ורזיה - תקוני הימים - סגולות ...

          מכתב שכתב המחבר לר' נתנאל ובו י''ז סעיפים
          מעלת הוידוי ותפלת יחוד לאלפים קודם הלימוד
          כוונה לסילוק המחשבה ע''ד הסוד
          תפלה להשגת היראה ע''ד הסוד
          כוונת עסק התורה לדבק הנפש בשורשה
          כוונה להשגה אמיתית, וסגולת היושב מ' יום בקדושה להשיג רוה''ק
          אזהרה שלא ללמוד במקום ריח רע ולהתרחק מריח נבלה
          סגולת המוציא הוצאות ללימודו שיחזרו לו בכפלים
          יבאר שהעצבות מעכבת ההשגה, ואזהרה לטבול מטומאה מיד
          הלימוד בבהכנ''ס מסוגל לזכרון, וסגולה בזה ע''ד הסוד
          תפלה ע''ד הסוד מועלת לזכרון
          ט''ו דרכים המועילים לקנין התורה
          סדר שיש ללמוד בכל יום
          אזהרה שלא להתגאות בעת הלימוד, ומעלת היגע בלימודו
          הנמנע מישיבה יום אחד מונעין אותו כנגד זה מישיבה של מעלה
          דברי האר''י בטעם שאמרו ז''ל שילמד אדם במקום שליבו חפץ
          תפלה ע''ד הסוד קודם לימוד קבלה
          הנהגות קדושה שכתב מהרח''ו ז''ל לבאים לעסוק בחכמת הסוד
          הנהגות אריז''ל המסוגלים להעלות הנשמה בלילה
          כוונה ע''פ סוד לברכת שומע תפלה לשמירת הנשמה
          תפלה לעילוי הנשמה לומר קודם ק''ש על המטה בליל א' וד'
          תפלה לעילוי הנשמה לומר קודם ק''ש על המטה בליל ב' וה'
          תפלה לעילוי הנשמה לומר קודם ק''ש על המטה בליל ג' וו'
          תפלה לעילוי הנשמה ועיבורה לומר קודם ק''ש על המטה בליל שבת
          תקון ימות השבוע ע''פ סדר מדותיהם
          תקון יום ראשון
          תקון יום שני וחמישי
          תפלה ע''ד סוד למתענים שני וחמישי לומר בעת המנחה
          תקון יום שלישי
          תקון פגם הכעס ותפלה ע''ז למנחה בימי תעניתו
          כוונה מהאר''י לתקון הכעס בעת שאומר על ציצית הכנף
          תקון לפגם הגאוה ותפלה ע''ז למנחה בימי תעניתו
          תקון פגם קללת אב ואם ותפלה ע''ז למנחה בימי תעניתו
          תקון פגם שבועת שוא ותפלה ע''ז למנחה בימי תעניתו
          אזהרת הטבילה קודם התקונים הנז' ומעלתה בחורף, ותפלה ע''ז
          ביום שלישי ראוי לעשות מצוות הנעשות ברגלים
          כוונה לומר קודם שעומד בפני ת''ח ואשת חבר
          תפלה ומקראי קדש על החולה לומר בעת ביקור חולים
          סדר ''פדיון נפש'' לחולה
          תפלה ע''ד סוד קודם שיצא לעסקיו
          מעלת אמירת לשם יחוד קודם המצוות ואפי' בדברי חולין
          מנהג הקדמונים להוציא הכוונה בפיהם קודם המצוות
          סגולה ותפלה למציאת חן
          סגולה לצריך טובה מאדם חשוב
          סגולה למי שנפסדה סחורתו
          סגולה ותפלה להשבית אויב
          כוונה להוצאת רוח רעה וסידרה
          כוונה ותפלה מהאר''י להנצל מאויב בדרך וסגולה לזה מהרמב''ן
          סגולות מקדמונים להנצל בדרך מלסטים
          סגולה מר''י החסיד להנצל מתפיסה, וסגולת הנודר לומר נשמת
          סגולה מהרמב''ן להנצל מאויבים
          סגולה לשמירה לרוכב על בהמה
          סגולה לשמירה למפרש בים
          דברי המחבר על השמים מבטחם בסגולות
          תקון יום רביעי
          הנהגות למוהל קודם הברית
          תפלה למוהל לומר קודם הברית וכוונת הברכות ע''ד הסוד
          אזהרה למוהל שלא יתחוב שתי צפרניו יחד בעת הפריעה
          תקון יום חמישי וליל שישי
          כוונה ע''ד הסוד לנטילת ידים שחרית
          כוונה ע''ד הסוד בעת שתיית מים
          ציונים והערות לקונטרס שני
     
   קונטרס שלישי - מכתבי המחבר - תקון למגיפה

          תקון מגיפה שכתב המחבר לר' יחיאל אשכנזי מכת''י מהרח''ו
          סדר לימוד המסוגל לזמן מגיפה
          תפלה למגיפה אחר הלימוד הנזכר
          י' פסוקים מהרמב''ן וכוונתן, ותפלה המיוסדת על שם מ''ב
          אזהרות שמירה בזמן מגיפה
          סגולה למגיפה מגורי האר''י, ואזהרת שמירה מהחולים
          יעורר על התפלה ועסק התורה שבהן תלויה עיקר השמירה
          יבאר כיצד הובאו בזוהר חידושים המאוחרים לרשב''י
          יעורר על המגפה שבקהל עדתו שהיא בעון העדר צניעות
          מכתב המחבר לקהל עדתו בפירוש בעל הקבין הנזכר בזוהר
          ציונים והערות לקונטרס שלישי
     
   קונטרס רביעי - ''הדרת קודש'' על ספר בראשית

          פרשת בראשית
          פרשת נח
          פרשת לך לך
          פרשת וירא
          פרשת חיי שרה
          פרשת תולדות
          פרשת ויצא
          פרשת וישלח
          פרשת וישב
          פרשת מקץ
          פרשת ויגש
          פרשת ויחי
          ציונים והערות לקונטרס רביעי
     
   קונטרס חמישי - תקון חצות - תקון הלילה - תקון היום

          ''סדר תקון חצות'' שסידר הרב חמדת ימים ע''פ האר''י
          הקדמה לסדר ''תקון חצות''
          סדר תקון חצות שסידר הרב חמדת ימים לבאים בסוד ה' ע''פ כוונות האר''י
          סדר תקון רחל
          סדר תקון לאה
          סדר תקון הלילה
          סדר ''תקון הלילה'' לאומרו אחר חצות לילה קודם קדרותא דצפרא
          סדר תקון היום





מבוא שערי חמדה - על המחבר ועל הספר

בשל שייכות המבוא לכל חלק הספר - הבאנו את המבוא כספר נפרד במאגר (הממוקם בתיקיית ''שונות'') לחץ כאן להצגת המבוא





חדש אלול וראש השנה





פרק א - ימי הרחמים ומנהגיהם - תוכחות



מחסדי ה' יתברך עם החוטאים להורותם דרך תשובה

א. יתפלא ה פלא ו פלא ה עיני בשר לו מפילאי תמים דעים וממידת ענותנותו יתברך המפורסמת ונודעה בשערים בהמצאת הסליחה והכפרה לאיש אשר גמלו כל טוב ובמדה שמדד לו טובה הכעיסו, ולא זו בלבד שיתרצה המלך הטוב הזה לקבלו בתשובה אלא שאף שיהיה הפושע עיור ומטומטם הולך חשיכים בתכונתו הרעה ומרעה אל רעה יצא, הולך ונתקל תקלה אחר תקלה וכשלון אחר כשלון ואין מציל מפני שעבירה גוררת לו עבירה עד אשר יהיה כמוכה בסנורים הולך חשיכים ואין נגה לו ואין למחלתו רפואה טבעית.

הנה המלך ה' צבאות פלא יועץ אל גבור יעמוד בפרץ ויהיה לו גדול העצה לתמוך נפילתו ויאיר מחשכיו בדברים עריבים ולשון רכה המושכת אל לבו אשר היה לאבן ויפתח לו בשערי אורה שבילים, והמסילות נקיות וקלות לרוץ בהם בדרך הישרה עד בואו אל חצר בית המלך הפנימית ויקבל אותו בשתי ידיו בפנים מאירות ונתן לו מקום בראש קרואיו ויהיה באוכלי שולחנו זה השולחן אשר לפני ה'.



ארבעים יום מראש חדש אלול הם ימי רצון המסוגלים לתשובה

ב. ואולם יציבא מילתא כי קרוב ה' וימינו פשוטה לקבל שבים תמיד כל הימים רבות עתים, אך אמנם מפני תקנת השבים פתח טוב פתח לעוברי''ם ושבי''ם בזה החדש רב הקדש הפותח יד בתשובה וימי רצון המה לקבל פושעים וחטאים חטאת הציבור והיחיד, וכל הנפש המליאה לה עמיר פשע וחטאה אשר הלך חשיכים והגביר השעיר, הימים האלה נזכרים ונעשים.

ג. וכל הנפש אשר לו תעונה ותשוב מעבירות שבידה יקבלה בשתי ידים בפנים מאירות והן נגה לה לאור באור החיים וחסד ה' מעולם, אם לדין יש תשובה והנחה למדינות עשה כאשר קיימו וקבלו חז''ל שבראש חדש אלול אמר הקדוש ברוך הוא למשה עלה אלי ההרה שנתרצה הקדוש ברוך הוא בו למחול עונם של ישראל ממעשה העגל, וצוה למשה רבינו עליו השלום לעלות ההרה לתת לו לוחות שניות והעבירו שופר במחנה משה עלה להר והתנפל לפני ה' ארבעים יום, והם הימים שמראש חדש אלול עד יום הכפורים, ובתנא דבי אליהו אמרו שישראל היו נוהגים כל אותם הימים צום ותענית ויום אחרון שבכולם גזרו תענית ולנו בתענית ולפיכך נקבע אותו יום לכפרה עד סוף כל הדורות.

ויהי מאז הפקיד אותו החדש הזה ראש לימי רחמים ורצון למאן דגני בבית האפל והלך כל ימי השנה חשיכים ושב אל ה' בכל לב ובכל נפש, ממכון שבתו השגיח הוא יתברך יהי ה' אלהיו עמו ויעל בתשובתו הרמתה עד ה' אלהיו ויסגור ה' בעדו.

ד. הנה כי כן מי הגבר אשר לא יירא ואיזה היא הנפש אשר לא תעונה בעצם החדש הזה לשוב אל ה', ופתח פתוח לפניו וקול השופר מכריז לכל איש ישראל לאמר שובו שובו מדרכיכם הרעים בטרם יתנגפו רגליכם ובטרם יחולו ויזועו שומרי הבית האנושי ועמודיה יתפלצון מפחד ה' ומהדר גאונו כי יבא לשפוט הארץ כי קרוב יום ה' ומי יכילנו, ומי האיש אשר לא יעלה מורא על ראשו כי יבא להיות נשפט באש לפני שופט כל הארץ על כל מעשיו, הלא החרד את דבר ה' ישבור רוחו ולבו לשוב אל ה' בטרם ימים פונים לתקן את אשר עוותו ומצא כדי גאולתו.



רמזי חדש אלול ומעשה תשובתו

ה. ודורשי רשומות אמרו, א'ני ל'דודי ו'דודי ל'י ראשי תיבות אלול על דרך שובו אלי ואשובה אליכם כי בזה החדש נרמזה התשובה אל ה' דהיינו אני לדודי ואז ישוב גם דודי לי, וסופי תיבות ד' יודי''ן נגד ארבעים יום, וכן ארי''ה שאג מי לא יירא ראשי תיבות א'לול ר'אש השנה י'ום הכפורים ה'ושענה רבה, ועוד סוד שתו בלשון חכמים 1 אחורי ארי ולא אחורי אשה, רוצה לומר לשוב אחר מזל ארי חדש אב ולא אחורי אשה מזל בתולה אחר חדש אלול שמזלו בתולה.



דרוש על התשובה מפרשת יפת תואר להאריז''ל

ו. ורבינו האר''י זלה''ה דרש רמז זה בפרשת כי תצא, ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים כי אלה מקראי קדש שם רמז אל התשובה, כי הנה היצר הרע לפתח חטאת רובץ ויצר הטוב לא בא עד אור לארבע עשרה שנה ויום אחד ועל כן איבריו של האדם מורגלים עם היצר הרע מיום הולדו, וכשהאדם בא לשוב בתשובה ולצאת לקראת נשק היצר הרע, לולא ה' שהיה לנו כמעט שכנה דומה נפשו ולא היה יכול לו.

ועל זה נאמר כי תצא למלחמה על אויביך הוא היצר הרע ואיבריו, ונתנו ה' אלהיך בידך את היצר הרע, ושבית שביו היינו השבי ואת המלקוח אשר שב לאיברי הגוף וכבשם תחת ידו אתה תשוב לקחתו חיל בלע ויקיאנו, ובכן וראית בשביה אשת יפת תואר היא הנשמה יחידה תמה ונקיה כי נשבתה ביד הצר הצורר ועל ידי התשובה וגלחה את ראשה תסיר האמונות רעות, ועשתה את צפרניה היא חתיכת ומניעת המותרות.

והסירה את שמלת שביה מעליה שהוא הלבוש שעשה לה ממעשה העבירות כענין הסירו הבגדים הצואים, ואחר זה ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים, את אביה דא קודשא בריך הוא ואת אמה דא כנסת ישראל, יבכה ויתחנן לפניהם לאמר כי אחרי שובי נחמתי ואחר הודעי ספקתי על ירך, ירח ימים הוא חדש אלול שהמה ימי רחמים ורצון עכ''ד.



התעוררות על התשובה בחדש אלול קודם יום המשפט

ז. וכל איש הירא את דבר ה' לבו יחיל בקרבו מפחד ה' ומהדר גאונו, ויתן אל לבו כי הימים האלה שלשים יום קודם ראש השנה יום הדין הגדול ניתנו לו דמיון הבעל חוב שנותנין לו בית דין זמן שלשים יום למצוא כדי גאולתו ולהפטר מנושיו, וכן כדמיון הזה נותנין לו לאיש הישראלי בבית דין של מעלה זמן שלשים יום לעשות תשובה ולשוב מדרכיו הרעים להתם וכלה כל בעלי חובותיו ומקטרגיו אשר פעל וברא משחית לחבל במעלליו אשר לא טובים.

ח. ומי זה האיש מרגיש אשר לא ירגיז ויאחזנו פלצות שאם לפני מלך בשר ודם יביאו את דינו הלא יחרד חרדה גדולה וישית עצות בנפשו ובכל דרכי החריצות יחיש מפלט לו ולא תעלה רוחו לפנות ימין ושמאל להתעסק בעסקיו וביתר עניניו, קל וחומר בן בנו של קל וחומר מה יש לעשות כשיביאוהו למשפט לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא השופט כל הארץ כי בא יום פקודתו ודינו מגופו ומבניו ומממונו שהוא יודע כל תעלומות ואין צריך לפניו לא עדים ולא ראיה שהכל גלוי לפניו וביד כל אדם יחתום לדעת כל איש מעשהו והאלהים יביא במשפט את כל מעשה על כל נעלם אם טוב ואם רע שראוי להחרד חרדה גדולה, ויראה ורעד יבא בו לאמר הלא המלך מזמן אותי לפני בית דינו הגדול מה אעשה כי יקום אל וכי יפקוד מה אשיבנו, ואם לא אסיר הבגדים הצואים מעלי אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה, מה בידי אקח להראות את פני האדון ה' מלך במשפט ובמה אקדם, האקדמנו בעוולות ומרמות ולב חורש מחשבות און קופה של שרצים תלויה לי, אוי לי על שברי נחלה מכתי.

ובכן בעיניו יראה ולבבו יבין ושב ורפא לו ויפשפש במעשיו הרעים ותרדנה דמעותיו על אשר הכעיס את האדון ה' צבאות, ויתפוס בדרכי התשובה המבוארים בכל ספרי הרפואה רפואות נפשו העלובה פן ינחם על הרעה וירצה עבד אל אדוניו אולי ישא פניו ביום האדיר והנורא בבא לפניו למשפט ולית דין צריך בשש, ואם לא עכשיו אימתי כי נפש הוא חובל.



משל למאחרים את התשובה

ט. ועל כן יאמרו המושלים שהוא משל לשועל שמוצא שער העיר פתוח לפניו ונכנס לתוכה וחוטף טרף ואוכל וקל מהרה רוצה לחזור ולהמלט ומוצא שער העיר סגורה לפניו ומתיירא מן הרודפים אחריו, מה עשה השליך עצמו כמת מוטל לפני שער העיר, בא אדם אחד ועומד עליו ואומר זנב השועל טוב לכבד בו הבית לפי שכל המזיקים ורוחות הרעים מסתלקים על ידו מאותו הבית וחותך לו זנבו והוא סובל, ובא אדם אחר ואמר שן השועל טוב לתלות בצואר התינוק ונותק את שינו והוא סובל, בא אדם אחד ורוצה לפשוט עורו ממנו והוא קם ורץ למלט נפשו כי ראה כי כלתה אליו הרעה, כן הדבר הזה כי אף מי שמקשה לבו ברעה כל ימות השנה, בבא ימי הדין שנידון על נפשו ראוי לעורר עליו מאד כי אפס עצור ועזוב משחית נפשו הוא יעשנה.



סגולת התשובה בחדש אלול לקיבול תפלות ראש השנה

י. ונוסף גם הוא לו לישועה ותועיל לו תשובתו הרמתה בחדש הזה להתקבל תפילותיו ראש השנה ויום הכפורים כי יתעטף נפשו בבקשו את פני ה' אלהיו מחילה וכפרה והחיים והשלום, שאם לא ישוב קודם איך יעיז פניו לשאול מאיתו יתברך כל אלה ואין מאומה בידו.



דברי התקונים בחומר הצועקים בר''ה על החיים והמזון

יא. והן הן הדברים הנאמרים באמת בספר התקונים דף כ''ב, ויפן כה וכה אי אית מאן דאתער בתיובתא לתברא בית אסורים דילה כמה דאת אמר לאמר לאסורים צאו וכו' ויפן כה וכה וירא כי אין איש אלא איש לדרכו פנו בעסקין דילהון ובאורחין דילהון איש לבצעו מקצהו בבצעא דהאי עלמא לירתא האי עלמא וירא כי אין איש אלא כולהון צווחין בצלותין ביומא דראש השנה ויום הכפורים ככלבין הב הב לנא מזוני סליחה וכפרה כתבנו לחיים ואינון עזי נפש ככלבי דאינון אומין דהאי עלמא עובדי ע''ז דצווחין לגביה ולית לון בושת אנפין דלא אית דקרא ליה בתיובתא דיחזיר קודשא בריך הוא שכינתא לגביה ואידמיין ככלבים דאתמר בהון ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם ואינון ערב רב דכל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין ע''כ.

ודברי המאמר הקדוש הזה ילהיבו לב האיש הירא לאזור חיל ולהיות עז כנמר וקל כנשר לתקן את אשר עוותו בחדש הזה ליכון לקראת אלהיו בתשובה ובמעשים טובים לפני יום בא לה' איום ונורא, ומצא כדי גאולתו להתחנן לפני האל חנון המרבה לסלוח ולשאול מחילה וכפרה ועל המחיה ועל הכלכלה לכל ימי שני חייו אחר כי הלך לפניו צדקו בתשובה וביראת ה' כל היום המה יגינו בעדו ויליצו בעדו.



משל למאחרים תשובתם אחר ראש השנה

יב. ועל כן יאמרו המושלים כי הבלתי שב לפני ראש השנה וממתין עד עשרת ימי תשובה הוא משל למלך שהלך למלחמה ויש לו חיל רב, אם החיל הולך לפני המלך אז המלך בודאי לא יוכל לבא לידי סכנה ביד אויביו מה שאין כן אם המלך הולך לבדו לפני החיל שאם יפגיעוהו אויביו רוכבי סוסים ופרשים אז יקחהו אופל ושם נפל שדוד, ואף אם יהיה גבור חיל ואיש מלחמות מכל מקום נסוג לבו אחור בראותו כי אפס עוזר וחילו רחק ממנו, כן הוא הדבר הזה כי הבלתי שב ומתקן עוותתו לפני ראש השנה יפגעוהו אויביו המה בני האלהים הבאים להתיצב על ה' וכל גונדא דחימה חס ושלום, מה שאין כן השב קודם ויש בידו חבילות חבילות של מצוות כי הוא עושה חיל גדול ללכת לפניו למחסה ולמסתור מיום חרון אף ה' חס ושלום, ועל זה נאמר צדיק הראשון בריבו ואמרו ז''ל קדמיה לרשיעא עד לא יקדימינך. 2



תוכחה למאחרים תשובתם לעשרת י''ת מדין מודה בקנס

יג. וגם התשובה הוא כדין מודה בקנס פטור, ואמרינן בגמרא דלשמואל היינו דווקא היכא דהודה בקנס ואחר כך באו עדים אבל אם מעיקרא אתו עדים והודה בקנס בתר הכי חייב, וכבר נודע מה שכתב הזוהר 3 שהעדים המעידים על חטאות בני אדם הוא ביום ראש השנה כמו שנאמר עיני ה' דלית לון חושבנא קאזלי ומשטטי בכל עלמא וחמאן כל עובדי דבני נשא וביומא דראש השנה סהדי קמי מלכא וכו', ולכן אם מודה ועוזב בחדש אלול קודם ראש השנה הוה ליה מודה בקנס בוידויו ואחר כך באו עדים בראש השנה ופטור לכולי עלמא.

לא כן המאחרים תשובתם עד אחר ראש השנה בעשרת ימי תשובה כמנהג רוב העולם כי לא יועילו אם לא שבו והודו ועזבו צד מה קודם ראש השנה דהוה ליה באו עדים ואחר כך הודה בקנס שלא נפטר בכך, ומזה נתפשט המנהג ברוב ישראל כי אף מי שלא שת לבו אל דבר ה' כל החדש הזה להבין ולהתענות יתענה בערב ראש השנה לפחות לפני בא בני האלהים להתיצב על ה' כמו שכתבנו לקמן בערב ראש השנה עיין שם.



טעם שמר''ח אלול עד יום הכפורים ישנם ארבעים יום

יד. ואמרו הראשונים שמראש חדש אלול עד יום הכפורים ארבעים יום, לפי שחולי הנפש דומה ליצירת הולד וכמו שיצירת הולד נשלם בארבעים יום כך יצירת הנפש כי בעל תשובה כקטן שנולד דמי כמו שנאמר הסולח לכל עוניכי וגו' תתחדש כנשר נעוריכי ונאמר ורוח נכון חדש בקרבי, כי מתוך קבלת תשובתו הוא שב להיות כבריה חדשה ולכן ראוי להקדים ארבעים יום קודם יום הכפורים.



דברי הזוהר בחומר הנזוף שאין מקבלין תפלתו מ' יום

טו. וביותר צריך להתעורר כל אדם לשוב מעבירות שבידו בארבעים יום אלה מטעם האמור בזוהר פרשת פקודי 4 זה לשונו, אית היכלא חדא בארבע פתחין לארבע סטרי דעלמא עשר ממנן לכל פתחא ופתחא וחד ממנא עלייהו דאקרי פ', אילין ארבעים נטלין דינא מהיכלא דזכות לאלקאה להאי נשמתא דחבאת דקיימא נזיפא לבר כל אינון יומין דאתגזרת עלה אינון ארבעים קיימין ואנזיפו ומנדין לכל אינון דאפיקו מלה דלא אצטריכא ומטנפי פומייהו בה ואילין מנדין לון וקיימי ארבעין יומין דלא אשתמע צלותהון ולא עאלו לפרגודא עילאה וקיימא נזיפא לבר.

וכן לכל אינון דחאבו אינון חובין דבעיין לנזפא עשרה כרוזין נפקין בכל יומא ומכריזין בכל אינון רקיעין ובכל אינון חיילין ומשריין אזדהרו מפלניא דאיהו נזיפא חובא פלוני עבד רחמנא לישזבן, וכד תב מההוא חובא מתכנפין ושראן ליה וכדין אכריזו פלוני שרא נזיפא מכאן ולהלאה צלותיה עאלת ועד דלא תב נזיפא איהו לעילא ותתא ונטירו דמאריה אתעדי מיניה ואפילו בלילה נשמתיה נזיפא דסתמין לה כל תרעי שמיא ולא סלקא לה ע''כ.

טז. כי על כל אלה כל איש הנלבב בעיניו יראה ולבבו יבין לחוש שמא הוא מנודה לשמים על ידי איזה מעשה שלא שמר פיו ולשונו ושאר דברים שמנדין עליהם וארבעים יום לא אשתמע צלותיה ונמסרת תפילתו לחיצונים חס ושלום, ויתקן את מעשיו ויתחרט חרטה גמורה כדי שלא יאבד טובה הרבה עוז תפארת גדולתם של תפילות יום האדיר והנורא חס ושלום כי כל חיותינו תלוי בהם לכל השנה כמו שנאריך במקומו בס''ד, ואיך ולמה ימלא אל לבו מלשוב מעבירות שבידו והוא יהיה בעוכריו להאבד מהרה בלי חמלה וחנינה אחר דנטירו דמאריה אתעדי מיניה. ~

טעם שיש להקדים מנהג קבלת נזיפה קודם חדש אלול

יז. ומטעם האמור במאמר הנזכר דהנזוף אין מקבלין תפילתו ארבעים יום, ראוי ונכון לאותם הנוהגים לקבל נזיפה ולישב בקרקע כמנודה כמו שכתב החסיד ז''ל בשער התשובה ועושים כן בערב ראש השנה, ולא אריך למיעבד הכי הואיל וסתם נזיפה למעלה היא ארבעים יום ונועלים דלת לפני התפילות של יום האדיר והנורא, ועל כן יאספו כל חרד עושה אלה קודם החדש הקדוש הזה ויעשו כסדר הזה שלא לגרום רעה לעצמם חס ושלום, וכן נהגתי.

הנה עד כה ביארנו גודל החדש הזה לפי פשוטן של דברים ליתר העם להודיעם את הדרך ילכון בה ואת המעשה אשר יעשו לפני בא יום ה' כאמור.



סוד חדש אלול ורמזו בשמות הקודש המאירים בו

יח. ועוד בו פלאי וסתרי דברים מה טובו ומה יופיו של חדש אלול הקדוש כנודע לאשר בא בסוד תעלומות חכמה ויונק מסוד תנחומיה שנפתחים י''ג מקורות דרחמי ממקום העליון נתיב לא ידעו עיט, ונבחר שם הקדוש הזה אלול בסוד שמות הקדש המאירים למעלה במלכ''ות שמי''ם, שם הראשון שם יוד הא ויו הי ששורשו שלש יודין וא''לף גימטריא א''ל, ושם השני שם אל''ף ה''י יו''ד ה''י שבו שלש יודין העולה כמספר ל של אלול ואלף שבו נעלמת בוא''ו של אלול אשר השני שמות המה עולים למספר דר''ך המאירים בי''ם גדול היא מלכו''ת שמים שם ב''ן כנודע, ורמז זה יתקומם בפסוק הנותן בי''ם דר''ך.




תוספת אורות המאירים בימי התשובה

יט. וינוחון אבהן דעלמא רז''ל אשר בחכמה דיברו ואמרו הנותן בים דרך מאלול ועד חנוכה ע''כ, דבר גדול דברו הנביאים בחכמה שם רמז כי בימים האלה נמצא תוספת הארה משאר הימים למעלה כי מאז מימי משה כשחטאו ישראל במדבר שנתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל כנזכר לעיל פתח בחסדו הגדול בים העליון דרך על ידי האורות העליונים לפי שנאמר בה זה הים גדול ורחב ידים וכו' דתנינים אזלין וכמה מאריהון דיבבא ויללא כנזכר בזוהר וכו' כל אלו מעכבים לעבור, ולרחם אז על עם בני ישראל הגדיל לעשות ונתן בים דרך אורות ובמים עזים נתיבה אותו נתי''ב לא ידעו עיט וגמלם כרוב חסדיו, ומאז ואילך בהגיע תור הימים האלה בכל שנה ושנה גם כן הוא בחסדו נותן בים דרך אורות העליונים המאירים פני המלך והמלכה והורה דרך לשבים כמאמר הכתוב טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך.



מנהג המתענים אחר ר''ח אלול ב' הפסקות וסוד כוונתן

כ. וכדי להמשיך אורות העליונות האלה השרידים אשר ה' קורא המישרים אורחותם על פי הרב זלה''ה נוהגים להתענות תכף אחר ראש חדש אלול שני ימים ושני לילות שיש בהם מספר מ''ח שעות המכוונים למספר השני שמות הנזכרים ס''ג וקס''א אשר מספר אותיותיהם המה כ' ובהצטרף השם של אהיה פשוט עמהם יעלו לכ''ד, ומפני שדר''ך זה נמשך מגב''ר לעלמה עולימתא שפירתא המה יעלו למ''ח אותיות ב''פ אותיות ס''ג וקס''א ואהי''ה פשוט, ויתר ענינים נפלאים הנמשכין במ''ח שעות אלו המבוארים שם במכתב הקודש הרב זלה''ה שצריך לכוין אותם לשעות, וכתב לכוין ביום הראשון ר''ת בפסוק י'ענך י'הוה ב'יום צ'רה העולה שם יב''ק גימטריא אלה''ים הויה, וביום השני בר''ת י'עננו ב'יום ק'ראנו יב''ק אשר שני שמות יב''ק אלה עולים מספר דר''ך הנזכר קס''א וס''ג.




מנהג האריז''ל להתענות ארבעים ימי רצון

כא. וכן כתב להתענות ארבעים יום אלה דאלול עד יום הכפורים כי כן התענה משה ארבעים ימים כי הם ימי רצון.

וגם בארבעים יום אלו המה מכוונים לארבע יודין דשם הקדוש יוד הי ויו הי המאיר במלכות שמים בימים האלה.

ומה טוב ומה נעים חלקו ומה נעים גורלו של עושה אלה אשר אין ספק שמהאורות העליונות המאירים למעלה משם יושפע לנפשו רוחו ונשמתו הארה מתלת עשר מכילן דרחמי לקבלו בתשובה שלימה ולייחד לבנו באהבה ויראת ה' כל הימים ושפע טובה והשגה גדולה.



סגולת תעניות אלו להכניע כוחות הטומאה ויכוין לזה בתעניתו

כב. ונמצא כתוב במכתב אחד קדוש מדבר, שסגולת תענית ארבעים יום אלו הם מסוגלים להכניע השתי נשים זונות מחל''ת ולילי''ת המשוטטות בעולם עם כל כת דילהון, וליל''ית גימטריא ת''ף שיש לה ת''ף כתות ומחל''ת גם כן ת''ף כתות פחות שתים, ומחלת ממשלתה היא ביום ולילית שליטתה בלילה וביום יש י''ב שעות והלילה גם כן י''ב שעות, והמתענה ארבעים יום כל יום שהוא י''ב שעות ארבעים פעמים י''ב גימטריא ת''ף הוא מכניע ומבטל כל ת''ף מחנות אלה, ישפילם יגיעם עד העפר וסטרא דקדושה על כן ירים ראש.

וראוי לאיש המתענה לכוין לבו בתעניתו לכך להכניע גבול הרשעה אשר הרחיב את גבולה ושילח את בעירה וביער בשדה תפוחים, ועתה על ידי תשובתו הרמתה אשר ישוב בתשובה שלימה ותרדנה דמעותיו על החטאים ועל העונות ועל הפשעים אשר אשום אשם לה' יעביר רגל השור והחמור מרמוס חצריו יתברך ואין זה כי אם בית אלהי''ם.



כוונה ע''ד הסוד למתענים ארבעים יום

כג. ואף גם זאת יכוין בארבע יודי''ן של שם ע''ב בכל עשרה ימים, יוד א' להאיר אל עבר פניה פני מלכות שמים כנזכר לעיל, והיודע לכוין בכל צירופי שמות הקדושים העולים מתוך כח תעניות אלה וגם ייחוד זווג מדות העליונות וי''ג מכילן דרחמי כללן ופרטן הנמשכין בכח תענית שני הימים ושני הלילות שאחר ראש חדש הקדוש הזה כנזכר לעיל יכוין בהם ואם לא כיון לא עשה ולא כלום אחר שבא בסוד ה'.




אזהרה ליודעי סוד לכוין בסודי הדברים וסגולת מעשה הכוונה

כד. ואשר כח בו לעמוד בהיכל המלך אם יעשה הדברים לפי פשטן ולא התבונן בכוונת וסודי הדברים אז אשמו בראשו כמו שאמרו בזוהר בכמה דוכתי 5 ואי יכיל לאדבקא ולא אדבק דחיין ליה לבר בכסופא, ואמרו ז''ל מפני מה אין ישראל נענים מפני שאין יודעים להתפלל בשם אבל היודע ומשיג עליו נאמר אשגבהו כי ידע שמי יקראני ואענהו, כי מאחר שהאדם הוא חלק אלוה ממעל אחוז בשרשרות הקדושה על ידי השתלשלות נשמתו ממדריגה למדריגה וכוונתו הטובה בסודות הנוגעים ברומו של עולם סוד שורשי השמות בכל מעשה עבודתו, הוא סולם מוצב ארצה שבו יתעוררו ויתייחדו הספירות העליונות וימשיך שפע הברכה אל המדות העליונות מהראשונה אל האחרונה ומשם אל המדריגות התחתונות עד שיגיע ויחול עליו דרך הסולם ויהיה מקום ומושב לקבל השפע וממנו יתחלק לכל העולם ומה טוב ומה נעים חלקו כמו שהארכנו בכל זה לקמן בענין תפילות ראש השנה, ועל כן מאן דזכה למנדע ולא אסתכל שקול טיבותיה ושדי אחיזרי.

כה. ואולם העני בדעת יכוין בלבו בסוד השני ימים אלה וכן בכל שאר מעשה תשובתו שלא נעלם ממנו שיש סוד פנימיות ענייני הסודות, ויהיה לבו לשמים בתחינה ובקשה שיגיע יראה וירצה כוונתו הטובה כאילו כיוון כל אלה ואז בעל הרחמים יעלה עליו כאילו כיוון, וכמו שאמרו בזוהר פרשת יתרו 6 בפסוק ומעשה ידינו כוננה עלינו והעתקתיו לקמן בפרקים הבאים.

תפלה ומקראי קדש למתענים בימי חדש אלול

כו. ואנכי תקנתי נוסח תפילה אחת לאומרה כל המתענה בשני ימים אלו, וגם תועיל לכל המתענה הארבעים יום אלה מאלול עד יום הכפורים לכל מי שלא ידע לכוין וזה נוסחתה.

רבון העולמים אלהי האלהים ואדוני האדונים המא''ציל בו''רא יו''צר ועו''שה מלך מוכתר בכתר מלכות המתלבש בעשר ספירות בלימה מגיד מראשית אחרית הנותן בי''ם דר''ך ובמים עזים נתיבה, אשר ברא ויצר את האדם להטיב עמו ברוב חסדיו ולא יחפוץ במות המת כי אם ישוב מדרכיו וחיה וימין צדקו פשוטה לקבל שבים, כי לא בזה ולא שקץ ענות עני ולא הסתיר פניו ממנו ובשועו אליו שמע, יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שלא תבא במשפט את עבדך ורצני ברחמיך המרובים וקבלני בתשובתי זאת לפניך, ואל תשליכני מלפניך ורוח קדשך אל תקח ממני כי דרכך להאריך אפך ומנהגך לרחם על בריותיך, כי אתה טוב וסלח ורב חסד לכל קוראיך.

וברחמיך הרבים ענני בעת ובעונה הזאת ויהא מיעוט חלבי ודמי המתמעט בתעניתי חשוב ומקובל ומרוצה לפניך כחלב מונח על גבי מזבחך לתקן מה שבגדתי באחדותך ונתתי מום בקדשי שמים ופגמתי במדות העליונות וקלקלתי צינורות הקדושה ומנעתי הטוב והשפע הראוי לבא בהם והרחבתי גבול מלך הצפון ושלחתי רגל השור והחמור לבער שד''ה תפו''חים ואדרכם באפי וארמסם בחמתי, ועתה למה אמות כי תאכלני האש הגדולה הזאת כי יציר כפיך אני ומה יסכון לך כי רימה תקחני לאוכל יגיע כפיך כי תאכל, אלהי יהמו נא עלי רחמיך ואל תבזה ענותי ואל תכלה עלי זעמך ואל תגמלני כמעבדי, ואמור למלאך המשחית די ושוב עלי ברחמים ולתחינתי תכין לבי ותקשיב אזניך כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי ספקתי על ירך, בושתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי.

ובמה אקדם פניך ה' אלהי או מה רפואה אבקש כי דרך בניך יודעי שמך בשובם אליך לעשות יחודים וזווג מדות הקדושות העליונות בצירופי שמותיך הקדושים הנמשכים על ידי כח תשובתם ותעניתם במספר העתים לעורר את הרחמים ולכבוש את הדינים הקשים אשר הגבירו ושבו והיו לבער וארמון על משפטו ישב כבראשונה על מקומו ועל כנו כל כתרא וכתרא בקיומיה, ואני בער ולא אדע ולא בינת אדם לי ואין בי כח לכוין מעלתך וגדולתך וצירופי שמות הקדושים וההמשכות העליונות הנעשות בכח העינוי והתשובה בכל עת ועת בתענית זה, ואיככה אוכל וראיתי באבדן נפשי העלובה באשר לא אעצור חיל לרפאות מזבח ה' ההרוס וגדר אבניו אשר הרסתים ולא בניתים ואף גם המה יבנו ואני אהרוס, אוי לי אויה עלי אללי לי אהה עלי אויה על נפשי.

לכן יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי מורה חטאים בדר''ך, ראה והביטה כי נתקו מורשי לבבי ויראה ורעד יבא בי ונפלו פני בזכרי כל אשר הכעסתיך ויהמו רחמיך עלי, ויהא חשוב ומרוצה לפניך תעניתי ותשובתי זאת המעט היא אם רב כאילו כוונתי בכל צירופי שמות הקדושים המאירים והנמשכים בכל העולמות העליונים ובכל היחודים וזווגי מדות הקדושות העליונות הראויות לבא על ידי מספר העתים בענותי היום, ותצרף מחשבתי הטובה דרך כלל למעשה פרטיות לכל עת ולכל רגע מתעניתי ומעוט חלבי ויעלה להיות עטרה לראשך לשוב ולבנות חורבות, ואר''ץ הריסותך תבנה ותכונן והרשעה כולה כעשן תכלה ושבה והיתה לבער אל יהרסו לעלות אל ה'.

ותצרף תשובתי וסיגוף תעניתי עם שאר סיגופי תעניות של בניך היודעים והמכוונים כל כוונת צירופי שמות הקדושים וההמשכות הנמשכות בתענית זה המעלים יחוד וזווג מדות העליונות מעלה מעלה בכל העולמות, ויבוסמו כל הדינים הקשים אשר הגברתי בעוונותי ויגברו הרחמים בכל העולמות, ותאיר היום בחסדך הגדול בי''ם דר''ך ושלש עשרה מכילן דרחמי בפתחי שע''רים גבוהים עליהם פתח דבר''יך יאיר, ומשם יושפע עלינו שפע הארה להחזירנו בתשובה שלימה לפניך תמיד, ויאירו לנפשי רוחי ונשמתי להבין ולהשכיל עמקי סודותיך ללמוד וללמד ולשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה, והאר עינינו בתורתך ודבק לבנו במצותיך ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך, ואל תקחנו מהעולם הזה קודם זמנינו ואל תדיחנו מפני שום אדם שבעולם עד מלאת ימי שנותינו בהם שבעים שנה ונזכה ונחיה ונירש טובה וברכה לחיי העולם הבא, יהיו לרצון וכו'.

כז. ואחר כך יאמר אלו הפסוקים הנרמז בראשי תיבות שלהם שם יו''ד ה''י וא''ו ה''י ושם אל''ף ה''י יו''ד ה''י וזה סידרן.

{יִוִדִ הִיִ וִאִוִ הִיִ}
י'הוה נחני בצדקתך למען שוררי הישר לפני דרכך. (בשני ימי ההפסקה, ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראינו), ו'ראה אם דרך עוצב בי ונחני בדר''ך עולם. ד'רכיך ה' הודיעני ארחותיך למדני. ה'ורני ה' דרכ''ך אהלך באמיתך יחד לבבי ליראה שמך. י'דרך ענוים במשפט וילמד ענוים דר''כו, (בשני ימי ההפסקה, יענך ה' ביום צרה כו'). ו'אני תפילתי לך ה' עת רצון אלהים ברוב חסדך ענני באמת ישעך. א'ל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו. ו'יהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו וכו'. ה'שמיעני בבקר חסדך כי בך בטחתי הודיעני דרך זו אלך כי אליך נשאתי נפשי. י'הוה יהוה אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים נושא עון ופשע וחטאה ונקה לא ינקה פקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים.

{אֶלֶףֶ הֶיֶ יֶוֶדֶ הֶיֶ}
א'שכילה בדר''ך תמים מתי תבא אלי אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי. ל'דעת בארץ דרכך בכל גוים ישועתך. פ'תחו לי שערי צדק אבא בם אודה י''ה. ה'סתר פניך מחטאי וכל עונותי מחה. י'הוה אלהים צבאות שמעה תפילתי האזינה אלהי יעקב סלה. י'הוה אלהי צבאו''ת מי כמוך חסין י''ה ואמונתך סביבות''יך. ו'חסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לבני בנים. ד'בקה נפ''שי אחריך בי תמכה ימינך. ה'אל תמים דרכו אמרת ה' צרופה מגן הוא לכל החוסים בו. י'הי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם, ע''כ.




סדר לימוד לימי התענית בחדש אלול

כח. ובשני ימים אלו בתעניתו ילמוד סדר הקרבנות מפרשת ויקרא עד פרשת צו עד להקריב את קרבניהם לה' במדבר סיני, ואחר כך בנביאים יחזקאל מסימן מ' עד סופו, ואחר כך בכתובים תהלים כולו, ואחר כך האידרא דנשא כולה שמבואר בה המכילין דרחמי כנודע במאמר פתח רבי שמעון ואמר מאן דאושיט ידוי בדיקנא יקירא וכו'. 7

ואם אין הפנאי מסכים לקרותה כולה ילמוד ממאמר הנזכר עד בתליסר תקונין אילין אתרשים דיקנא וכו', וגם פרק ב' דספרא דצניעותא שמפורש בו י''ג תקוני דיקנא כנודע ושם נאמר סוד החדש הזה במאמר בזמנא דמטא ירחא שביעאה משתכחי אילין תליסר תרעי דרחמי וכו', ואמרו המקובלים מדלא קאמר בירחא שביעאה ואמר בזמנא דמטא לרמוז לזמן חדש אלול שאז נפתחין המקורין כנודע לבקי במכתב הקדש האר''י זלה''ה.




סגולת לימוד הקרבנות במ' ימי רצון ודברי הזוהר בזה

כט. וגם בכל ארבעים יום אלו אם מתענה ילמוד בסדר הזה, ובפרט במעשה הקרבנות שמסוגלים מאד בימים האלה לפני בא יום הדין הקדוש והנורא וכמו שאמרו בזוהר במדרש הנעלם, 8 והנה שלשה אנשים נצבים עליו מהו עליו לעיינא בדיניה כיון דחמא כך מה כתיב וימהר אברהם האהלה מהו האהלה בית המדרש ומהו אומר מהרי שלש סאים ענין הקרבנות ונשמתא מכוונת בהו הדא הוא דכתיב ואל הבקר רץ אברהם וכדין נייחא להו ולא יכלין לאבאשא ליה ע''כ, וכבר הקדמנו כי לעולם יקדים אדם תפילה לצרה קדמיה לרשיעא עד לא יקדימינך, ועל ידי קריאת מעשה הקרבנות הוא מפילם חללים ויאבדו כל צוררי נפשו ואין שטן ואין פגע רע.



מנהג אנשי מעשה ללמוד בימים אלו במשניות קדשים

ל. ורבים מחסידים ואנשי מעשה לומדים כל הימים האלה במשניות סדר קדשים מטעם זה, ולכן כל אדם יאחוז דרך צדיקים לעשות כסדר הזה כל יום ויום.



קודם מנחה ילמד בראשית חכמה ובפסוקי מדות הרחמים וסודן

לא. ולעת מנחה יתעטף כל יום ויום בטלית ובתפילין וילמד בפרק היראה ובפרק התשובה, ואחר כך ילמוד סדר הי''ג מדות דא''א כאשר המה, תחילה מי אל כמוך נושא עון וכו' עד מימי קדם, ואחר כך הי''ג מדות יותר תחתונות דא''א ה' ה' אל רחום וחנון וכו' וחטאה ונקה, ואחר כך ט' מדות דרחמי אחרות עליונים דז''א והם פסוקי מן המצר קראתי יה וכו' עד מבטוח בנדיבים, ואחר כך הט' מדות דרחמי התחתונים דז''א והם פסוק ה' ארך אפים ורב חסד נושא עון ופשע ונקה לא ינקה פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים.

לב. ואחר כך ילמוד סודם במאמר האידרא הנזכר ובפרק ב' דספרא דצניעותא, ומועיל מאד כי על ידי שמוציאן בפה הוא מעורר אותם למעלה בשרשן כמו שתראה באידרא דקאמר רשב''י ע''ה 9 קום ברי קדישא סלסל תקונא דדיקנא בתקוני אילין וכו' קום רבי חזקיה וקאים בקיומך ואוקיר יקרא דתקוני דדיקנא קדישא וכן לכולם, ובתר הכי אמר להו אנא חמינא י''ג אילין גליפין קמאי ונהירין כבוצינין וכד אתפרש כל חד מנייהו מפומיכון אסתלק ואתתקן ואתעטר ואתטמר בטמירותא דתקונוי דדיקנא וכל אחרנין אשתארן ובעוד דכל חד מתפרש בפומייכו נהיר ואתעטר ויתיב כמלכא בגו חיליה וכו'.

ומטעם זה אשרי אנוש יעשה זאת ללמוד כסדר הזה כל הימים האלה לעורר שרשיהן למעלה כי דבר בעתו מה טוב ומעורר את הרחמים בכל העולמות, ויבטל כל גזירות צרות ורעות מעליו ומעל כל העולם ויושפע מהארתם הארה לנפשו רוחו ונשמתו.



סגולת לימוד הזוהר ובפרט להוגין בו בימי הרחמים בסוד י''ג מדות

לג. ועל כן האנשים הנגשים אל ה' קורין מידי יום ביום סוד התקונים האלה באידרא עד יום הכפורים ולא יעדרו דבר, ואף למי שאינו יודע ואינו מבין מה שקורא אפילו הכי הלשון של הזוהר מסוגל לנשמה ובפרט באידרא, והיא מכפרת עון ומתקן את הנפש ומכרית כל המשטינים ומקטרגים מעליו כנודע כי על כן קראו לבאים בסוד ה' מחצדי חקלא כי הם כורתים קוצין מן הכרם ואף אם לא ידע מאי קאמר וכמו שאמרו בזוהר פרשת נח, 10 מאן דכסיף לאסתכלא ולמנדע אף על גב דלא יכיל שבחא איהו דיליה וכולא משבחין ליה ע''כ.



תקון שריפה שעשה האריז''ל לבעל תשובה

לד. ובימי הרב זלה''ה מעשה היה שבא לפניו אחד מעשירי עם לנסותו והגיד לו הרב כי שבע תועבות בלבו וכל פרטי העבירה אשר פעל ועשה וגם כן אמר לו הרב ז''ל שבא על שפחתו, ובכל העבירות הודה ולא בוש, רק בעבירה שהגיד לו שבא על שפחתו כיחש לו ולא הודה בה, עד שאמר לו הרב עתה תראה כי אוציאנה את הארורה ההיא לפניך, ונתן הרב ידו על האיש ההוא ויוציאנה מעליו כדמותה כצלמה שית זונה ונצורת לב, ויכירה ויאמר צדקה ממני.

וכמעט שפרחה נשמתו ונפל לפני רגלי הרב ויאמר חטאתי והישר העותי, וחזר הרב עליו השלום והשיב את נשמתו אליו והאיש צועק בקול מר בכה ויתחנן לפני הרב לאמר הסר מעלי רק את המות הזה, ואמר לו זאת לך למען תדע כי באמת אמרו רז''ל 11 כי הבא על הגויה תקשר עמה ככלב עד עולם הבא ולכן היא קשורה עמך ואינה יוצאה רק בתשובה גדולה ובתיקונים, והשיב האיש ההוא הנני מוכן לקבל ארבע מיתות בית דין, אז השיב לו הרב תקונך הוא בשריפה, וכשומעו האיש כך הוציא מעות מכיסו לקנות עצים לשורפו.

לה. אמר לו הרב אין דינינו כדין אומות העולם כי בדין ישראל צריך להשליך פתילת עופרת רותח לתוך פיך, השיב האיש ההוא יהיה כמו שיהיה אני אמות, ואז צוה הרב שיקנו עופרת ויביאו ויתנו על האש ואמר לו הרב שיאמר וידוי שכיב מרע וכן עשה, ואמר לו השלך עצמך ארצה והשליך עצמו ארצה, אמר לו פשוט ידיך ופשט, סגור עיניך וסגר, פתח פיך ופתח, מיד השליך לו מיני מתיקה שהיה מזומן להרב עליו השלום ואמר לו וסר עוניך וחטאתך תכופר גם ה' העביר חטאתך לא תמות, והעמידו הרב מעל הארץ וכתב לו תקוני נפשו ובכלל התקון צוה עליו שיקרא בכל יום ויום חמשה דפים מספר הזוהר, אף כי הגיד לו כי מנעו ה' מחכמה זאת ולא ידע איתו מאומה אפילו הכי צוה עליו שיקרא גם באין מבין לתקן את נפשו, ומת האיש ההוא בתשובה שלימה ע''כ.



מתקוני התשובה לקרוא בזוהר אף באין מבין קריאתו

לו. הנך רואה דלתקון התשובה לא מצא עזר כנגדו כי אם לקרות בספר הזוהר, ואף על פי שהיה יודע בו שאינו מבין בקריאתו מאומה והיה קרוב לטעות כמה טעויות בקריאתו אף על פי כן אמר לו שיקרא תמיד בו לפי שהן הן הדברים הנקנין באמירה, ואף קוצץ ומכניע הקליפה בל יראה ובל ימצא וחותם פי שטן מלהשטין עליו.



דברי האריז''ל בסגולת הלימוד בזוהר ותקונים בעשרת י''ת

לז. ועל כן כתב הרב זלה''ה כי עיקר הלימוד בימים האלה מראש השנה עד יום הכפורים צריך להיות בספר הזוהר, וביותר בספר התקונים שסגולתם רבה היא מאד בימים האלה לתקן את הנפש ושמם מוכיח עליהם כי המה שפ''ר התקונים לנשמה משופרי שופרי.



מנהג יראי א''י ללמוד התקונים במ' ימים אלו כמנהג מהרח''ו

לח. ומהרח''ו זלה''ה היה מחלקם לארבעים חלקים חלק אחד בכל יום מאלה הארבעים יום מראש חדש עד יום הכפורים, וכן נוהגין פה ארץ ישראל תוב''ב רבים מאנשי מעשה אנשי חיל יראי אלהים.



מנהג א''י לגמור תהילים יום יום בימי הרחמים, וטעם שנקרא זמירות

לט. ואף גם זאת נהגו תקיפי חסידי ארץ ישראל תוב''ב ללמוד חמשה ספרים שבתהלים יום יום מיום ראש חדש אלול עד יום הכפורים כי נקראו זמירות כי הם מזמרות וכורתים וצומתים כל מיני מקטרגין ומשטינין, והוא שאמר דוד זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי כלומר כשיגורתי מן המקטרגים בבית מגורי, באותם הזמירות פזרתים תזרם ורוח תשאם.

ועל כן לפני יום בא ראש השנה כי אז באים בני האלהים להתיצב על ה' כמו שכתוב בזוהר שבאים לקטרג על בני אדם, ראוי להקדים בקריאת המזמורים בימים האלה להכרית כל המקטרגים ולהשמדם עדי עד, ומבטלים בהם כל מיני גזרות צרות ורעות רבות.



מעשה בנפטר אחד שהגיד בחלום במעלת אמירת תהילים

מ. וכבר סיפרו לנו אבותינו הקדושים שבעיר אחת היה איש מסכן וחסיד ולא היה יודע רק פשוטי המקראות ונפטר בשיבה טובה, ובתוך שלשים יום לפטירתו בא בחלום לחסיד אחד שהיה בעיר ההיא ונדמה לו שהוא עומד לפניו בתכריכים וספר קטן בידו, אז אמר לו החסיד וכי אינך האיש אשר קברנו ביום פלוני, אמר לו כן דברת אני הוא, אמר לו ומה הספר הזה בידך, אמר לו ספר תהלים ובאתי להזהירך שתזהיר את בני המקום שהייתי דר שם שיברחו עצמם משם וימלטו את נפשם כי כלתה עליהם הרעה כי כל עוד שהייתי בחיים והייתי גומר ספר תהלים בכל שבוע זה כמה שנים ובזכות זה האריכו בשלום המקום ונצולו עד הנה ומעתה אין מי שיגן עליהם, ויהי בבקר ותפעם רוח החסיד ושלח שליח אצלם והזהירם, והנה מקצתם היראים מדברי החסיד נמלטו ומקצתם שנתיאשו מן הפורענות ונשארו שם ולא השגיחו על דברי החסיד עד אשר פגעה בם יד ה' רחמנא ליצלן ע''כ.

ואם כן הוא בשאר הימים קל וחומר בימים האלה הנזכרים ונעשים לתורה ולתעודה ולתשובה להתם וכלה כל המשטינים והמקטרגים ולבסם הדינים, שראוי להחזיק בהם לקרותם בנעימה קדושה מידי יום ביום מימים האלה ויהיה לו למגן וצינה בפני הפורענות ויצא בדימוס וזכאי בדין.



מי שאין זמנו פנוי לא יקרא התהילים במרוצה כ''א פעם בשבוע

מא. וכן ראינו רבים מאנשי מעשה יראי ה' וחושבי שמו מחזיקים במנהג הזה, ואף אם אין הפנאי מסכים לא יפחות מלקרות פעם אחת בשבוע כי יותר טוב מעט בכוונה מהרבות בלא כוונה כי מי ביקש זאת מידם לקרות ספר תהלים כולו ולקרותן במרוצה ובהלעטת דברים ומבליעים את השם בנעימה כי עליהם נאמר הבשר עודנו בין שיניהם ואף ה' חרה בעם כמו שאמרו בזוהר, 12 ועליהם נאמר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים וכו' בקוראם בלי טעמים ובלי נעימה, ותחת כי יקוו שכר על לימודם ידאגו מן הפורענות.



תוכחה לרצים בספר תהילים או מפסיקין בו בשיחה בטילה

מב. ולכן מי שנפשו חשקה בהם, טוב מאד שילמוד ספר אחד בלבד בכל יום במתון מלה במלה ובנעימה קדושה ויקבל שכר הרבה משילמוד כל החמשה ספרים במרוצה ובאין מבין וכל אזנים אשר תשמען לו לא ידעו הבחין בקריאתו מה יקרא לו הקינות או זמירות, וחוששני לו מחטאת כתובה בעט ברזל ובצפורן שמיר, ומה גם אותם שמפסיקים בהם עלי שיח שיחה בטילה וכיוצא בו דעונשם רע ומר עוזבם את ה' אלהיהם ושבחיו לדברים בטלים, וכבר אמרו בזוהר 13 דקול יוצא בגן עדן כל יום ומכרזת ואומרת מאן דפסק יתפסק מאן דפסק ממילי דאורייתא יתפסקון חייו.

ואם בשאר הימים האיש השומע זאת יאחזנו פלצות כל שכן וקל וחומר בימים האלה שצריך להוסיף דברים המועילים להוסיף ימים כי אותה אנו מבקשים בכל תפילותינו בראש השנה וביום הכפורים שצריך להזהר מאד פן יהיה חס ושלום בעוכריו לקצר ימיו במבחר ימי חלדו רחמנא ליצלן, ומה גם אם אמר בתחילת לימודו ליחדא שמא דקודשא בריך הוא שהוא נרגן מפריד אלוף בשיחתו, וכבר הארכתי בזה בפרק ד' דליל יום הכפורים ע''ש.



עיקר התשובה תלויה בעסק התורה ויש להוסיף בה בימים אלו

מג. וכל איש ישראל צריך להוסיף לקח בימים האלה יותר משאר הימים כי התשובה העיקרית היא עסק התורה כמו שאנו אומרים בתפלתינו השיבנו אבינו לתורתך כי הרחוק מהתורה רחוק מהקדוש ברוך הוא ואין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד, ולכן עיקר התשובה בעסק התורה וכמו שאמרו 14 בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בדברי תורה כמו שנאריך בס''ד בפרקים הבאים בענין זה.



מנהג להשלים תנ''ך פעם אחת בשנה או בימי הרחמים

מד. ורבים מבני אדם לומדים בימים האלה כל הארבעה ועשרים עד יום הכפורים כי לא יכלו לעבור עליו שאר ימות השנה ומנהג נכון הוא ואין ראוי להפטר בלאו הכי, ובפרט מי שאינו אלא בעל מקרא שמוטל עליו לעבור כל הכ''ד בכל שנה ושנה לא יעדר, אך ראוי ונכון שלא לעבור עליו העברה בלבד אלא בהשקט להבין מה שאומר, ולא יחשוב בלבו לאמר סיפורים הם מה תועלת מגיע לנו בקריאתם חס ושלום כי כולם כתבי הקדש איקרו וברוח הקדש נאמרו.



תועלת לימוד התנ''ך והעיון במוסריו ותוכחה לרצים בו

מה. וליודעי דעת בו ימצאו תועלת ולמוד מכל קריאה וקריאה ומכל ענין וענין כשידקדק בהם, לא כן רבת מבני עמנו זה דרכם כסל למו לעבור הארבעה ועשרים כעובר על הגחלים מצות אנשים מלומדה והרצים יצאו דחופים בדבר המלך מלכו של עולם ומטילים מום בקדשי שמים ובאין מבין שגיאות מי יבין, לו חכמו ישכילו בקריאתה כמה מוסרי הנפש נלמדים מכל קריאה וקריאה ומכל ענין וענין כי לא לחנם נכתבו אלה הסיפורים ולא אלף אלפי אלפים מעשים שאירעו יותר באותם הימים.



אזהרה לחושבים כי ספורי התנ''ך כפשוטן

מו. וכן מצינו כמה סיפורים בתורתינו הקדושה ואמר הרשב''י ע''ה פרשת בהעלותך, 15 תיפח רוחיה מי שאומר שהסיפורים ההם הם כפשטן דהיאך נאמר שעשה הקדוש ברוך הוא מסיפורים ודברי הדיוט בעלמא תורתו הקדושה אלא בכל דבר יש סודות העליונים, ועל זה נאמר כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא כי הספורים האלו הם בכלל סודות התורה ויצאו ונכתבו לנו, ולא באו ללמד על עצמם דהיינו הסיפור הנגלה אלא ללמד על הכלל הוא סוד פנימיותו.



יבאר עומק סודות התורה וטעם שנתלבשו בספורים וכדומה

מז. וענין זה הוא כדמיון המלאכים שמרוב קדושתם כשיורדים למטה בארץ מתלבשים בלבוש העולם הזה כדי שיוכל העולם לסובלם, ומכל שכן התורה שהוא יסוד כל העולם שמרוב קדושתה לא היה העולם יכול לסבול אורה ולכן ירדה בלבוש הסיפורים האלו ותוכם רצוף סודותיהן, והכסיל אינו מסתכל אלא בלבוש והמבינים קצת מסתכלים קצת לפנימיות התורה שהוא גוף התורה שהוא תחת הלבוש, ויודעי דעת ומביני מדע אשר זכו לדעת את קונם ואלהותו יתברך מסתכלים יותר עמוק בסודות התורה שהם הנשמה, ולעולם הבא הם עתידים לזכות להבין יותר בנשמה לנשמה כמו שהאריכו בזוהר.

ועל כן מצוה להודיע לבני אדם שאל יזלזלו חס ושלום בקריאת העשרים וארבעה ויבינו במקרא כי כל סיפור וסיפור הם עומדים ברומו של עולם ואין ראוי לזלזל בהם לקרות אותם באין מבין ולרוץ בהם וללמוד בלי טעמיהם כמי שכפאו שד.



תוכחה לרודפין אחר החכמות ומתעצלים בהבנת התנ''ך מרבינו בחיי

מח. וראוי לאדם לשית אל לבו אילו הגיע לאדם ספר ממלך בשר ודם והיה מסופק בהבנתו מפני דמות הכתיבה ודקותה או עומק הלשון אז יצטער צער גדול עד שיבינהו וישים כל לבו ושכלו להבין זה, ואם ככה הוא עושה על ספר בשר ודם חלש ונבזה על אחת כמה וכמה על ספרו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא אשר הוא חייו כמו שנאמר כי היא חייך ואורך ימיך, וה' הטוב יכפר בעד כמה בני אדם שהולכים בכל מאמצי כחם להשלים חקם בהבנת ספרי החכמות של מלכי בשר ודם ומתרשלים בחק ספר מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, וזה דומה למי שנאמר בו ולאלהי כספא ודהבא וכו' די לא חזיין ולא שמעין ולא ידעין שבחת ולאלהא די נשמתך בידיה וכל ארחתך ליה לא הדרת וכן לא יעשה.

מט. וכל האיש הירא יזהר להבין אם הוא מבעלי המקרא בקריאתו בעשרים וארבעה ישתדל בכל לבו ושכלו להבין כל דבר ודבר לאשורו, ואף מי שאינו מבין צריך להיות כל מגמת לבו בקריאתו שידע שהוא קורא כי פעמים שיקרא אדם פרשה אחת שבתורה ולא יתבונן בעצמו שקרא כלל מתוך שהוא מחשב בדברים אחרים, ולא אמרו שקריאת התורה רבה היא מאד אלא כשידע לפחות שהוא קורא, והוא מה שדרשו ז''ל 16 לעולם ליגרוס איניש אף על גב דלא ידע מאי קאמר שנאמר גרסה נפשי לתאבה וכו', אכן כולי עלמא מודו דבעינן שידע שהוא קורא והגה מפיו יצא ורוח שפתיו ברור מללו.



בקדושת התנ''ך והחורבנות שבאו בעזיבתו מבעל ''מעשה אפוד''

נ. והקדמונים קראו הארבעה ועשרים מקדש יה, כי כמו שהיה המקדש סבה להתמדת השכינה בתוך בני ישראל כן הספר הזה בעבורו תהיה ההשגחה האלהית בישראל בהרבות הקריאה בו והוא סיבת קיומנו בגלות החל הזה, וכמו שהמקדש בעבודות הנעשות בו היא סיבה לכפר ה' עונותינו כן העסק בספר הזה הוא סיבה שיכפר ה' עונותינו כמו שנאמר נתתי את תורתי בקרבם וגו' כי אסלח לעונם, ומפני שהספר הזה משתוה בסגולותיו למקדש לפיכך נחלק לשלשה חלקים, תורה נגד קדש הקדשים, נביאים נגד ההיכל והוא מקום השולחן והמנורה ומזבח הקטורת, כתובים כנגד האולם והעזרות.

נא. ואמרו כי כשהתעסקו ישראל במקרא בגלות בבל ככתוב ויקראו בספר תורת האלהים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא היתה ההשגחה האלהית בהם שעלו מן הגולה, ואחר זה בהתעצלם מהעסק בספר הזה נמשך להם החרבן והגלות, ואחר כך בהיותם בארץ אויביהם כשהרבו העסק בספר הכ''ד היתה השגחת האל עליהם לתת חינם בעיני העמים ולבטל מהם כל גזרות רעות והתמיד זה יותר מאלף ומאתים שנים.

ואחר כך בצרפת ובאשכנז כשהתעצלו מעסק המקרא והספיק להם ממנו שעה אחת מהשבוע לקרוא הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום ועל כן היה מה שהיה מהסתר פנים והיו גרושים וגזירות, ואחר כך נתפשט החולי הזה בספרד לסגור דלתות הספר הזה וחרה אף ה' בעמו ונתן למשיסה יעקב, וקהלות ארגון שהם העיקר נמלטו מגלות ספרד על רוב שקידתם בלימוד המקרא כמו שהאריך החכם הגדול בעל מעשה אפוד ז''ל, סוף דבר כתב ועל המתעצלים מהמקרא נאמר הנה בדבר ה' מאסו וחכמת מה להם, וכתיב היה להם דבר ה' לחרפה לא יחפצו בו.



דברי הר''ם ריקאנטי בחובת הלימוד בתורה שבכתב ושבעל פה

נב. וחכמי האמת אמרו שהעוסק בתורה שבעל פה ולא בתורה שבכתב או שבכתב ולא בשבעל פה מקצץ בנטיעות, וזה לשון הר''ם ריקאנטי בפרשת יתרו, התורה נחלקת לשני חלקים תורה שבכתב ותורה שבעל פה וחייב אדם ללמוד בשניהם כדי ליחדא שמו של הקדוש ברוך הוא, וכשאדם לומד תורה שבכתב ולא זכה ללמוד תורה שבעל פה הרי הוא נרגן מפריד אלוף כמי שהזמין החתן לחופה והכלה עומדת בבית אביה הרי הוא נרגן מפריד אלוף שהוא מחלק רשות אחת לשתים, אבל היחוד האמיתי הוא לחבר שניהם יחד חתן וכלה ופניהם איש אל אחיו יהיו פני הכרובים ואז נתוסף ברכה ושפע ממקור האין אל היש וכל מדות הדין ספו תמו ופני הלובן פני הרחמים נתרבו ע''כ.



ראוי לקבוע חובה ללמוד בכל יום מעט מתנ''ך

נג. ולפיכך חייב כל אדם אפילו הוא גדול בתורה במשנה ובגמרא להיות עסקו בתורה נביאים וכתובים ולחקור ולעיין בהם שיעבור עליו לפחות פעם אחת בשנה, וראוי לקובעו חובה בכל יום ויום לתת חלק לכל יום ויום מעט תורה ומעט נביאים מעט כתובים בנחת ובנעימה קדושה שאמרו ז''ל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם, וכן היה ראוי שינהגו יתר העם.



להשלים באלול ספר נ''ך ושמו''ת אם נתרפה בימות השנה

נד. אכן מי שלא שת לבו אליו כל השנה אי אפשר בלאו הכי שיעברו עליו בימים האלה ובזמן הזה כי באו ימי תשלום השנה, אך ורק שילמדוהו בהשקט ובהשכיל לבותם מה שמוציאים בפיהם כאמור.

נה. ואף גם מי שלא שת לבו ללמוד בימי שנה הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום צריך כשיעבור עתה ספר הכ''ד שילמוד הפרשיות שנים מקרא ואחד תרגום לצאת ידי חובתו, אשר חכמים הגידו 17 חייב אדם להשלים פרשיותיו עם הציבור למאן דאמר דמשלים עם הציבור מקרי אף באחרית השנה, והיא סגולה נפלאה להוסיף לו החיים והשלום כמו שאמרו בגמרא לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום ואפילו עטרות ודיבון וכל המשלים פרשיותיו עם הציבור מאריכין לו ימיו ושנותיו.



סגולת המשלים תנ''ך פעם בשנה שלא ימות באותה שנה

נו. וזאת אשר מרגלא בפומייהו דתלמידי דבי רב על המשלים ספר הארבעה ועשרים בימים האלה חיים יוסיפו לו ושמובטח הוא שלא ימות בשנה ההיא והוא מן הטעם הנזכר לעיל, אכן מי שכבר הוא זהיר להשלים פרשיותיו שנים מקרא ואחד תרגום מידי שבוע בשבוע אין צריך עתה בעוברו על ספר הכ''ד לחזור לשנותם פעם אחרת ויתחיל מהנביאים ויתנהל לאטו להבין במקרא לקיים מצות דקה מן הדקה.



תוכחה לקורין תנ''ך במרוצה ובשגיאות ודברי הזוהר בזה

נז. אך לא ניתנה קריאה נאמנה זו לאישי הרצים ובלעגי השפה, הרצים יצאו דחופים ומבוהלים בדבר המלך מלכו של עולם אשר נדמה בעיני כל כסיל כמשא כבד והיה דברו נחוץ לאמר מתי אבא עד קצו, ותכפוהו בלהותיו כמתלהלה היורה זיקים ומבליע השם בנעימה ופתח התיבה בצידה תשי''ם, איה סופר איה שוקל את השיבושים והשגיאות כרם חמר ה' צבאות ביום אחד לזמר ובשבת אחת החל וגמור לפנות לו יתר הימים לדעה מה יעשה לו הולך חשיכים ואין נוגה לו.

ואני דרשתי ברבים ופי אמלא תוכחות על זאת לאמר מי בקש זאת מידכם רפוש ורמוס בפיכם מקראי קדש במרוצת לימודכם להתהולל מהוללים לאמר רב שבענו היום שילמנו הארבעה ועשרים, ועל זאת מתאונן הנביא לאמר למה לי רוב זבחיכם יאמר ה' הלא טוב מעט לצדיק בכוונה מהמון הוללים רבים רוח יזרעו וסופתה יקצורו, ישתקע הדבר ולא תעשה כזאת בישראל עם הקדש כי עושה אלה הם מסטרא דערב רב כמו שהעתקנו לשון הזוהר 18 בפ''ד דשבועות דאינון מגזעא דערב רב הלעיטני נא ועליהם הכתוב אומר הבשר עודנו בין שיניהם ואף ה' חרה בעם וכו', כי על כל אלה האיש הירא ישקיף וירא להתנהל לאטו בדברות קדשו יתברך לעשות נחת רוח ליוצרו ואחד המרבה ואחד הממעיט וכו'.



תוכחה למסירים אזנם בעת התוכחה ועוסקים בלימודם

נח. ואף לזאת מאנה הנחם נפשי על רבים מבני עמינו המטים עקלקלותם, בבואם אל בתי כנסיות ובתי מדרשות אל המרביץ תורה כי ידרוש דברי כבושים ומוסרי הנפש באלה הימים וגם ביתר הימים ורע בעינם לאבד אותם העתים, וקובעים לימודם בעת הדרוש אלה מפה בספר הארבעה ועשרים ואלה מפה במשנה וימאנו לשמוע תוכחת חיים.

ומי פתי יאמין לקבל שכר על לימוד ההוא ונהפוך הוא כי חוששני להם מחטאת, וממה נפשך הם נתפסים כי אם יאמרו כי עינם ולבם אל דברי החכם כי ידרוש אם כן הפסידו לימודם יען איוב לא בדעת ידבר כי אין מלאך אחד עושה שתי שליחויות ועל זה נאמר יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני וכו', ואם יאמרו כי עינם ולבם בלימודם שקול טבותייהו ושדי אחיזרי אחר כי נתנו כתף סוררת ואזניו הכבד לבלתי היות אזן שומעת תוכחת חיים לדעת מה יעשה ישראל את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון לכפר מאשר חטאו על הנפש ויתנו לב לשוב, העל אלה לא התאפק ה' חס ושלום.



דברי חז''ל בשבחן של ישראל בעת שמתאספין אל הדרוש

נט. ולו חכמו ישכילו מה גדלה מעלת העם כי ידרוש לשמוע בלימודים את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון כי בזה שמו מתעלה, וכמו שאמרו במדרש 19 נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם אמר ר' סימון מתעלה שמו של הקדוש ברוך הוא בעולמו בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ובתי מדרשות ונותנין שבח וגדולה להקדוש ברוך הוא, ואמר ר' ישמעאל באותה שעה כששומעים הגדה מפי החכם ואחר כך עונים אמן יהא שמיה רבא באותה שעה הקדוש ברוך הוא שמח ואומר למלאכי השרת בואו וראו עם זו יצרתי לי כמה הם משבחים אותי, באותה שעה מלבישין אותו הוד והדר לכך נאמר ברוב עם הדרת מלך, ובמדרש שוחר טוב 20 הוסיפו בו עוד, בשעה שהחכם יושב ודורש לפני הציבור ועונים עליו אמן יהא שמיה רבא אפילו אם נחתם גזר דינם אני מוחל להם ומכפר עונותיהם של ישראל ע''כ.



תוכחה למזלזלים בלימוד ספרי יראה ותוכחה

ס. ואל העם כי יבכו וידאגו כי השליכו אחר גוום דברי הדורש בהתעסקם בעונה ההיא בסדר לימודם וקורא אני עליהם מסיר אזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה, והעדר ביאתם לבתי מדרשות היה טוב יותר ממציאות רע ואף אשר אבדו טובה שאינו נמנה עמהם.

(א''ה, עיין מה שפירש המפרש בשנים שיושבים ואין ביניהם דברי תורה הרי זה מושב לצים).

סא. ואם הם גדולים בתורה ועל כן המה פונים עורף ולא פנים לשמוע בלימודי חכמה ומוסר, יבושו בושת וילבשו שחורים ויכסו שחורים תחת כי שנאו דעת ויראת ה' לא בחרו, ודואג ואחיתופל היו חכמים מהם וכו' ועל זה נאמר חכמה ומוסר אוילים בזו, פירוש אבל החכמים החכמה והמוסר יהיה עמהם יחדיו אחים ולא יתפרדו.



מעלת לימוד המוסר מהר''ם לונזאנו ע''ה

סב. ודע כי כמו שאמרו ז''ל 21 בפסוק ואותי עזבו ואת תורתי לא שמרו הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו שמתוך שהיו מתעסקים בה המאור שבה היה מחזירן למוטב, כך יש לומר על אלה האומרים אין לנו אלא תורה ומוסר בזו, הלואי תורתי לא שמרו.

ובספרי המוסרים והתוכחות ילמדו או ישמעו וייראו כי מתוך קוראם בספרי המוכיחים היו חוזרים ללמוד תורה לשמה ועל ידי התורה יחזרו למוטב, כי באמת אין מספר לאשר אבדו את נפשם לבלתי קוראם בספרי המוכיחים המדריכים בדרך ישרה כי הקורא בדברי המוסרים מיראי ה' וחושבי שמו כמו חובת הלבבות וספר הקדוש והחסיד ראשית חכמה ע''ה בהכרח כי יכנסו הדברים ההם בלבם לפי שמי שאמרם מלבו אמרם כמו שאמרו חכמי הקדמונים עליהם השלום, כל דבר שיצא מן הלב יכנס בלב וכל אשר לא יצא כי אם מן הפה לא יעבור האזן.

והיה החכם אומר כשייסרני אדם ואחפוץ להכיר את המוסר ההוא אם יצא מן הלב, אראה אם נכנס מוסרו בלבם והתעוררה נפשי לדבריו אכיר כי בכל לבו אמרם ואם נפשי לא תשית לבה לדבריו ולא אתעורר להחזיק בם, בה אדע כי מוסרו אינו כי אם דבר שפתים ולבו בל עמו.



חודש אלול ראש חדשים לחדשי הנשמה

סג. על כן כל חכם לב בכם ראשית חכמתו תהיה בספרי המוסר, וחכמה ומוסר יחדיו יהיו תמים על ראשו תמיד כל הימים, וביותר בחדש הזה ראש חדשים לחדשי הנשמה ירגילו עצמם לקרוא ולעיין בספרים הנזכרים ובשערי תשובה לרבינו יונה ובספר הישר המכונה לרבינו תם ועוד ספרים אחרים שראוי לחרדים אל דבר ה' לשקוד עליהם ומתוכם ילמדו ליראה את ה' ולעובדו כראוי.

סד. ותמיד דברי הגדות אל ילוזו מנגד עיניך, ואמרו בספרי פרשת עקב 22 דורשי רשומות אמרו רצונך שתכיר את מי שאמר והיה העולם למוד הגדה שמתוך כך אתה מכיר הקדוש ברוך הוא ומדבק בדרכיו ואם עשיתם מה שעליכם אף אני אעשה מה שעלי ע''כ.



סגולת קדיש אחר לימוד אגדה לכפרת עון וכן נהגו הקדמונים

סה. וישתדל כל אדם בימים האלה לרדוף אחר בתי מדרשות לשמוע דברי אגדה ולענות קדיש אמן יהא שמיה רבא אחריה אף אם אין דרכו בכך בשאר הימים, ותהיין אזניו קשובות לתוכחות מוסר יראי ה' וחושבי שמו אולי אזי יכנע לבבו הערל וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח.

ואף אם הוא בקי ללמוד לעצמו יחזור אחרי בתי מדרשות בימים האלה לשמוע בלימודים, וכן נהגו חסידים הראשונים עליהם השלום מטעם המדרש הנזכר שכשעונים אמן יהא שמיה רבא על דברי האגדה אפילו נחתם גזר דינם אני מוחל להם ומכפר עונותיהם של ישראל, ואותה אנו מבקשים בימים האלה כי זמן כפרה לכל היא ועת שערי רצון להפתח.



ראוי למעט בעסק בימי חדש אלול ולהרבות בעסק התורה

סו. וליתר העם הימים האלה נזכרים ונעשים לתקן על כל מה שביטלו בכל השנה לימוד התורה, וראוי כל אחד למעט בעסקיו ולקבוע ביום ובלילה עסק התורה, ואף גם להתבודד ולחשוב עם קונו על כל מה שפעל ועשה בכל השנה כי באו ימי שילום, החנוני מקיף והפנקס פתוח והיד כותבת והגבאים מחזירין תדיר בכל יום ומי לא נפקד בזמן הזה, ומי פתי יסור לבבו לבלתי הבין כי ממכון שבתו השגיח הוא יתברך, אז יכנע לבבו ותרדנה עיניו דמעה על החטאים ועל העונות אשר חטא על הנפש ומורא יעלה על ראשו ועל כרעיו ועל קרבו ותחתיו ירגז אם עודינו מחזיק בטומאתו ושב ורפא לו.



תוכחה למתרפים מתשובה בימי הרחמים לתור אחר המותרות

סז. אכן כמה טח מראות עיניהם רבים מעמי הארץ ועשירי עם יותר מהם אשר לא נתנו לב אל הצר הצורר בשמים ממעל לדכא תחת רגליו כל אסורי זיקי העון ויבאו בני האלהים להתיצב על ה' בימי הדין והנורא הבא על כל העולם ויתנו כתף סוררת אל התשובה.

ותחת הכונן לקראת אלהינו שבשמים ולהלביש להם מחלצות תשובה ומעשים טובים ולהסיר הבגדים הצואים מעליהם כי יחרדו חרדה גדולה עד מאד מאימת אימתה ופחד יום הדין, המה לא כן ידמו למען ספות הרוה את הצמאה, ומיום התקדש החדש הקדוש הזה זה החלם לעשות מלבושי גופם הנגוף בגדים נאים והצניף הטהור לראשו דקה מן הדקה כמטמונים יחפשנה, גם בתי הידים גם בתי השוקיים אחת למעלה ושבע למטה, ותמיד כל היום פעם בחוץ פעם ברחובות אצל כל פינה יארוב ירוץ ולא יעף אם ישקיף וירא אם השג ישיג בגדים חבול''ים כדי חפצו ורצונו להראות העמים והשרים את יפיו, ועור בעד עור יתן בעדו ולא ישוב מפני כל כופר ושמח לבו ויגל כבודו כי מצא כדי גאול''תו והחזיק בו בשתי ידות הר אפל זה קנתה ימינו ולא ידע כי בנפשו הוא.

סח. ויבא הביתה להתעלס באוהבים וביד אשתו ובניו יתנהו, ואף גם זאת אשת כסילות הומיה וסוררת אף היא תשיב אמריה לו, הטתו ברוב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו לאמר לו לעולם יכבד אדם את אשתו יותר מגופו ולמה נגרע להיות שנינו יחד ביקר תפארת הבגדים, ותסיתהו לרדוף אחר תפארת העכסים והקלגסים כאשר ירדוף הקורא בהרים, וליום הכסא יביא ביתו לכבוד ולתפארת ולא ידע כי רפאים שם בעמקי שאול קרואיה כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה וילכו ביום דין הגדול והנורא נטויות גרון וערום עד בית דדיהן, אויה לנו מי שמע כזאת מי ראה כאלה היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו.

סט. ובהדי הוצא לקי כרבא הדל והלך שאין ידו משגת תרבה תאניה ואניה בתוך ביתו כי אשתו תובעת בפה כמו חבירתה ואם לאו מאפס ותהו נחשב הוא לה, ופערה פיה לבלי חוק לאמר חמסי עליך עד שלהבת עולה מאיליה אש ואש ביניהם, והאיש הלזה דל ורזה נגע וקלון ימצא ותאלצהו עד ישקיף וירא החנות פתוחה והחנוני מקיף על חד שבעתיים בנשך ומרבית ויביאה אל אשתו, וכשאין איתו מאומה לפרוע פרעות ילכד כצפורים האחוזים בפח וחרפתו לא תמחה.



תוכחה למבזבזים ממונם במעדנים ומרחיקים עניים מביתם

ע. וזה דרכם כסל למו לכבוד ולתפארת הבגדים בימי החדש עד בא ימי הדין הגדול והנורא, ואז יאזרנו חיל בכל עוז לרדוף למיני מעדנים ומשמנים בבקר ובצאן ביין ובשכר והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן בכסה ליום חגנו למלאות כריסם מלא כריסי זיני בישי, וישישו וישמחו ויבוזו כסף עד בלי די ועיניהם לא תשבענה לקנות כל מעדנים חמת תנינים יינם המטים עקלקלות.

ואם איש דל יקרב אל פתח ביתם קול ברמ''ה נשמע כי ה' מחסהו ומרחיקים מאיתו כמתרחק משור מועד בימי ניסן, וכי יראו איש משתגע מתהולל בהתול וליצנות ודברים המרגילים שחוק לכל העומדים לפניו יבוזו כסף להביא אותו הביתה לשמוע שיר כסילים לאמר כי לשמחת מצוה הם עושים, וביום הכסא יצאו דשנים ורעננים כעגלי מרבק לבושי בגדי חמודיהם אשר השיגו בימי חיי הבליהם בגד בוגדים ויצר סמוך ותתפשם בבגדם לאמר שכבה עמי.



תוכחה ללובשים בגדי לבן בר''ה ואין מפשפשין במעשיהם

עא. ויש אשר יחלקו בגדם להם בעת ההיא לאמר הבה נלבנה לבני''ם וכשלג ילבינו כי כך היא המדה לעת כזאת ומופת כי כולו הפך לבן טהור הוא ויצא בדימוס, אוי להם כי חפרה הלב''נה ותהי להם הלב''נה לאבן כל אשר לב''ן בו ועליו נאמר זימן לבנים ומצא שחורים, ילבשו בושת וכלימה וילבשו שחורים ויכסו שחורים על רוע פעולתם הרעה כי רעה בעיני אדונינו שבשמים היא מאד.

האם כבוד ותפארת בגדי שש ורקמה והתיצבם כמו לבוש זה הדור בלבושו המה יליצו בעדם לפני אלהי המשפט כי יבואו להתחנן לפניו על אשר אשמו על נפשם עודם מחזיקים בטומאתם ובמה יקדמו פניו, האם יקדמו פניו בתרנגולת פטומה ויין ישן אשר בקרבם להרים ראש ולהיות פתחון פה אליהם לשאול על המחיה ועל הכלכלה ועל ימי חיי הבלם לאמר בספר חיים ברכה ושלום נזכר ונכתב.

עב. ושכינה מה הלשון אומרת הגמול הזה קויתי, המעט מכם כי תרבו פשע רב כל ימיכם מראשית השנה ועד אחרית השנה גם כי תרבו להוסיף שבע על חטאתיכם בימי הדין ומשפט כי גם כל העולם חל וזע מלפני להשליך אחרי גויכם פחדי ויראתי ואימתי אל תבעתכם, וכביכול מה הלשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי סורו טמא קראו למו.

אז ידבר אלימו באפו ובחרונו יבהלמו לאמר, אם אב אני איה כבודי ואם אדון אני איה מוראי, לא הבאת לי שה עולת תשובת עונותיך וזבחיך לא כיבדתני אך העבדתני בחטאתיך הוגעתני בעונותיך בשומך ענן לבושך וכל הולך על גחון, הלא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ה' מלך במשפט השופט כל הארץ לא יעשה משפט, ואז יעשן אף ה' וקנאתו לאמר חס ושלום האם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי, עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס ללבוש את הבגדים כשלג ילבינו ומדוע לא כליתם חקכם ללבון את הנפש החוטאת לא מטוהרה היא ותחתיה תעמוד הבהרת והיא מר לה, השמרו לכם אל תוסיפו לרמוס חצרי לראות פני כי ביום ראותכם וכו'.



הרהורי תשובה ליום הדין

עג. הנה כי כן הכי אחי אתה הט אזנך ושמע דברי חכמים, רחץ וטהר ואל תאחר לפני בא יום ה' האיום והנורא ושים נא כה נגד עיניך פחד ה' והדר גאונו בקומו לשפוט הארץ כי כל יושבי תבל ושוכני ארץ חלו ורגזו וחרוד יחרדו חרדה גדולה עד מאד, ושוב אל ה' בכל לבך באמור לך מה אעשה כי יקום אל וכי יפקוד מה אשיבנו.

וקרע את לבך לי''ב קרעים ותרדנה דמעותיך בקול מר לאמר, אוי לי כי נדמתי כי איש טמא שפתים אנכי כי ה' אלהים נתן לי לשון למודים לדעת לעתור ולרצות על עוני כבן המתחטא ואת אב ירצה ויתחנן לו, ואנכי פניתי עורף ולא פנים עשוק ורצוץ בקברות התאוה אשר לא יועילו ולא יצילו ביום אף ה' רק המה יריעו וישחיתו, אוי לי על שברי אנה אוליך את חרפתי, אוי לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה, ואיך אשא פני אל האדון ה' כי עבד אויל הייתי לפניו וכי כעסתיו גם כעס לבא לפניו בבגדים הצואים אשר עלי ואם אדון הוא איה מוראו.

כי על כל אלה ארדה נא ואראה איזה הדרך ישכון אור לפני בא יום הנורא והאדיר בתשובה ובמעשים טובים אולי אכפרה פניו במנחה ההולכת לפניו, אולי ישא פני ברחמיו וברוב חסדיו ואראה פני אלהים לבא לפניו להתחנן לו ולבקש מלפניו על חטאתי ואשמי וחיי ימי חלדי ולחם חקי וה' אלהים יעזור לי.



בחטאי האדם נעשים לבושים צואים שעל ידם מענישין בגיהנם

עד. ובזוהר פנחס אמרו ז''ל, 23 יהושע כהן גדול הוה ואוקמוה מה כתיב ויהושע היה לבוש בגדים צואים ועומד לפני המלאך בגדים צואים אינון לבושין דאתלבשא בהו רוחא בההוא עלמא והא אתמר דכל מאן דבעיין לעאלא ליה לגיהנם מלבישין ליה בהו מה כתיב הכא ועומד לפני המלאך מאן מלאך דא מלאך דממנא על גיהנם וממנא על מאן דחמי באינון לבושים עד דאתיב ואמר הסירו הבגדים הצואים מעליו ומהכא אית לאסתכלא דעובדין דבר נש עבדין אינון לבושים צואים וכו' ע''כ, הנה מבואר כי ממעשיו של אדם המה נעשים לו לבושים צואים וכפי מנין עונותיו כן מנין הלבושים לכל עון ולכל חטאת כי כל אחד מהם כלבוש חשך אפילה להתעטף בהם נפשו העלובה.



תוכחה לרודפין בימי התשובה אחר תפארת בגדיהם

עה. והנה כי כן מי פתי יסור לבבו לבלתי הבין את כל הקורות אותם ומה בצע כי ירדוף ללבוש את הבגדים החמודים בחגים ובמועדים, ותחת כבודו יקד יקוד כיקוד אש פחם צרעת עונותיו ואשר אשום אשם לה' והלביש את הבת היקרה כבודה בת מלך הנשמה הטהורה אלף אלפים בגדי אלמנותה תחת היותה ממשבצות זהב לבושה.

ואף כי האדם יראה לעינים תפארת אדם זה הדור בלבושו יפה עינים וטוב רואי אין כל מאומה, הנה זה דומה לאדם שהוא מלא נגעים בגופו ומכסה אותם לבושו, אכן בהסיר לבושו תגלה ערותו תראה חרפתו, כך בנפש חקוקים החטאים כמו שנאמר החטאים האלה בנפשותם ובהיותה בעולם הזה בלבוש החומר לא יראו החוצה מומי העבירות ולבושי חשך ואפילה אשר עליה, אך בסור החומר מעל הנפש תגלה ערותה ותראה חרפתה, אוי לה לאותה בושה וכו' מי יהיה עליה סתרה, הנה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל.

עו. לא כן האיש הירא ורך הלבב לא יפנה דרך כרמי''ם רמי הקומה בזויים וגדועים אחר תפארת הבגדים, רק באותו פרק אשר אלה הרחוקים מאת ה' יחלו ללבוש הגוף הנגוף בימים האלה ובזמן הזה יפשטו המה את בגדי גופם הנגוף ערום ילינו מבלי לבוש חמדת העולם הזה ויענו אותו בפרך בסיגופים ובתעניות בלבוש שק ואפר יציעו לשוב אל ה' לפני בואם לפני בית דין הגדול של מעלה לתת דין וחשבון, ויהי אלהיהם עמם ויעלו בתשובתם הרמתה תשובה שלימה עד ה' אלהינו, ובכן הצר הצורר בשמים ממעל לדכא תחת רגליו האסורים בזיקי עונותיהם ולבקש תואנה, הנה על ידי התשובה לפני ראש השנה עוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו.



מעלת המתענים ומתקדשים ממותרות בפרט בימי הרחמים

עז. ולכן כל אדם החלש הוא הרפה יחזיק במעוזו להבין ולהתענות בימי החדש הזה ואל יפנה אל הכסא ביום חגנו כי בקושי התירו לחם לאכול ובגד ללבוש כמו שנכתב לקמן, רק כל עצמו לא יפנה אלא אל עצמו עצמות נשמתו להתקדש במותר לו מאכילה ושתיה שהם כוחות הגוף וידבק בו יתברך ובמשרתיו שהם מובדלים וקדושים מאכילה ושתיה ויחדיו ידובקו לאור באור החיים כמו שנאמר ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום ואותה אנו מבקשים כהיום הזה.



דברי הזוהר בשבח הצדיקים הממהרים להתענות על עונם

עח. ובזוהר פרשת וירא 24 אמרו, אמר ר' יהודה כך דרכו של צדיק כיון שרואה שמעיינים בדינו אינו מתאחר לשוב ולהתפלל ולהקריב חלבו ודמו לפני צורו הדא הוא דכתיב וימהר אברהם האהלה אל שרה בחפזון ובמהירות בלי שום העכבה, ומיד ממהרת הנשמה אצל הגוף להחזירו למוטב ולבקש במה שיתכפר לו עד שמסתלקין ממנו בעלי הדין ע''כ.

הנה משם מתבאר כי סגולת מיעוט חלב ודם בתעניתו היא לסלק בעלי הדין מעליו, ואין לך אדם שאין צריך לה לפני בא בני האלהים להתיצב על ה', ואף גם כי בעונות וחטאים מתגברת הקליפה ומעבה מחיצה של ברזל בינו לבין אבינו שבשמים, ועתה ישוב לשבר הקליפה על ידי צום ותענית שחלבו ודמו שהם עיקר האיברים מתמעטים ומסתגפים ויהיה קרוב אל ה' אלהיו ויענהו ממעון קדשו בכל התפילות אשר יתחנן בימים נוראים האלה ולא ישיב פניו ריקם וחלקו בחיים.

עט. על כן קבלו וקיימו יראי ה' וחושבי שמו לעמוד על נפשם להבין ולהתענות כל אחד כפי כוחו אחד המרבה ואחד הממעיט, כל אדם אינו חייב אלא כשיעורו ובלבד שיכוין לבו לשמים, ויכוונו גם כן להחליש כח הקליפה אשר גברה באורות העליונים ונפשם ונשמתם.



תפלת עננו לברכת שומע תפלה במנחה למתענים בימי הרחמים

פ. וטוב שיוציאו כוונתם בפה בתפילת מנחה בשומע תפילה ולומר נוסח עננו זה אשר לפניך.

עננו אבינו עננו ביום צום התענית הזה כי בצרה גדולה אני על כי עונותי עברו ראשי כמשא כבד יכבדו ממני, טבעתי ביון מצולה באתי במעמקי מים ושבולת שטפתני, כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד, יראה ורעד יבא בי בשורי כי קרבו ימי תת דין חשבון עון חובי בקום למשפט אלהים, דיינא יתיב וספרין פתיחו וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו וכי יפקוד מה אשיבנו, במה אקדם ה' איכף לאלהי מרום, בושתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי, על זאת יחרד לבי ויתר ממקומו אנה אני בא לפני ה' כי בא לשפוט הארץ ואנכי ככלי מלא בושה וכלימה, אין לי פה להשיב ולא מצח להרים ראש, לך ה' הצדקה ולי בושת הפנים ומה אדבר ומה אצטדק.

ובכן יהי רצון מלפניך יִוִדִ הִיִ וִאִוִ הִיִ אֶלֶףֶ הֶיֶ יֶוֶדֶ הֶיֶ אלהי ואלהי אבותי האל הנותן בי''ם דר''ך שאל תבא במשפט את עבדך כי אתה טוב וסלח ורב חסד לכל קוראיך, טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך, וימין הגולה פשוטה לקבל פושעים וחטאים ובימינך תסעדני, אל תסתר פניך ממני ביום צר לי הטה אלי אזנך ביום אקרא מהר ענני, אל תשליכני מלפניך ורוח קדשך אל תקח ממני, ואל נא תבזה ענות נפשי אשר ברכי כשלו מצום ובשרי כחש משמן, ויהא מיעוט חלבי ודמי המעט הוא בתעניתי היום חשוב ומקובל לפניך כחלב מונח על גבי מזבחך לכפר על כל מה שפגמתי במדות העליונות וקלקלתי צנורות אורות השפע וישובו השפעותיהם על מכונם הראשון, והרשעה כולה כעשן תכלה נפלה לא תוסיף קום וישוב העפר על הארץ כשהיה.

ואשר הגברתי כח הקליפה בעב הענן מחשך מעשי הרעים בענני ענן על אורות העליונים ושומי ענן לבושי נשמתי, עתה תבער כלה ענן וילך ושבה והיתה לבער לאמר לאסורים צאו ולאשר בחשך הגלו, ותעביר מחיצה של ברזל המבדלת בינינו לביניך וקרבנו לדבקה בך ולא ידבק ברשות קדושת מחנינו מאומה מן החרם ולהעביר גלולים מן הארץ והופע בהדר גאון עוזך על כל יושבי תבל ארצך, וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלהי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה לשמוע בקולך ולדבקה בך, והאר עלינו הארת אור החיים באור פני מלך חיים כאמור ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום, ותעננו ביום קראנו כאמור ומי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראינו אליו, יהי ה' אלהינו עמנו כאשר היה עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו להטות לבבנו אליו ללכת בכל דרכיו ולשמור מצותיו וחוקתיו ומשפטיו אשר צוה את אבותינו.

אנא האל הנאדר מלך במשפט ברחמיך המרובים תוציא לאור משפטי ומשפט עמך בית ישראל, ובבא תוכחה נגדך שמנו מספרך אל תמח, ודלות מעשים בשורך קרב צדק מאיליך ורחמיך יקדמו רוגזך, אל תפן אל קשי העם הזה ואל רשעו ואל חטאתו וחתום פי שטן ואל ישטין עלינו, זעום בו וידום ויעמוד מליץ טוב לצדקנו, זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה, יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך, וטרם נקרא אליך אתה תענה כדבר שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה כי אתה העונה את עמך ישראל ברחמים ברוך אתה ה' שומע תפילה.

פא. ואם בעל נפש אתה תקרע את לבבך הערל לי''ב קרעים באמור נוסח תפילה זו תמיד כל יום ויום בצום ובכי בקול חמרמר ובשפל קול התחי''נה והיא תועלת גדול ככל אשר נצטוינו מאת רז''ל, 25 לעולם יקדים אדם תפילה לצרה שהוא טרם עומדו למשפט האיום והנורא.



סדר שיאמר בימי תענית חדש אלול בימים שפותחין הארון מהאר''י

פב. והרב זלה''ה כתב שכל המתענה בחדש הזה שיאמר ביום שמוציאים בו ספר תורה בעת פתיחת ההיכל הי''ג מדות ג' פעמים, ואני תפילתי ג' פעמים, ולכוין ג' פעמים בכ''ד שמות היוצאים מכ''ד ספרים הידועים, וישאל מה' כפרה על עונותיו ויתן לו חיים.



תפלה להוצאת ספר תורה באלול

פג. ובספר חמדה גנוזה אשר לי שם כתבתי נוסח תפילה בסדר פסוקים ואעתיקנה כאן וזה נוסחה בתוספת עוד.

יהי רצון מלפניך יִוִדִ הִיִ וִאִוִ הִיִ אֶלֶףֶ הֶיֶ יֶוֶדֶ הֶיֶ אלהי ואלהי אבותי י'ה ה'טוב ו'מקור ה'חיים, א'ל ה'נאדר י'הוה ה'צח, אל נערץ בסוד קדושים רבה, אל ה' ויאר לנו הנותן בים דר''ך ובמים עזים נתיבה.

{אלף הי יוד הי}
א'חת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. ל'ב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי. פ'נה אלי וחנני תנה עזך לעבדך והושיעה לבן אמתך. ה'רב כבסני מעוני ומחטאתי טהרני. י'בואוני רחמיך ואחיה כי תורתך שעשועי. י'הוה בקר תשמע קולי בקר אערך לך ואצפה. ו'אל תבא במשפט את עבדך כי לא יצדק לפניך כל חי. ד'מינו אלהים חסדך בקרב היכלך. ה'קשיבה לקול שועי מלכי ואלהי כי אליך אתפלל. י'הוה נחני בצדקתך למען שוררי הישר לפני דרכך.

{יוד הי ואו הי}
י'הוה הושיעה המלך י'עננו ב'יום ק'ראינו. ו'יהי ה' לי למשגב ואלהי לצור מחסי. ד'רכיך ה' הודיעני ארחותיך למדני. ה'שמיעני בבקר חסדך כי בך בטחתי הודיעני דר''ך זו אלך כי אליך נשאתי נפשי. י'ומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי תפילה לאל חיי. ו'אני תפילתי לך ה' עת רצון אלהים ברוב חסדך ענני באמת ישעך. א'תהלך לפני ה' בארצות החיים. ו'אתה ה' אל תרחק אילותי לעזרתי חושה. ה'לא אתה תשוב תחיינו ועמך ישמחו בך. י'היו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי.

אנא בכח גדולת ימינך וכח סגולת שמותיך הקדושים המאירים בזה החדש רב הקד''ש כי עתה נצב לקראתי בדר''ך, סלח לנו אבינו כי חטאנו מחול לנו מלכנו כי פשענו כי אתה ה' טוב וסלח ורב חסד לכל קוראיך, טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדר''ך, ואתה ברחמיך הרבים תחפוץ בנו ותרצנו והשיבנו אבינו לתורתך וקרבנו מלכנו לעבודתך והחזירנו בתשובה שלימה לפניך תמיד כל הימים כי ימינ''ך פשוטה לקבל שבים, ואל תעש עמנו כלה תאחז ידך במשפט תצדק בדברך תזכה בשופטך.

ויכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עמנו ה' אלהינו במדת החסד ובמדת הרחמים ותכנס לנו לפנים משורת הדין, ומנחל בדר''ך ישתה שפע שלש עשרה מכילין דרחמי המאירים ומזהירים וביום החדש יפתחו ודר''ך המלך נלך את דר''ך עץ החיים, כי עמך מקור חיים באורך נראה אור לאור באור החיים, וזכרנו לחיים ארוכים וטובים ושלום ופרנסה טובה וישועה ונחמה וגזרות טובות.

ובשם קרע שטן תקרע רוע גזר דינינו ובשם אָלָדָ כלול במקורו אָהֵיֹהֵ הוא אָאָהֵליֹדָהָ תבטל מעלינו כל גזרות קשות ורעות.

וברכנו כולנו יחד באור פניך ותן בלבנו בינה להבין להשכיל לשמוע ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה, והאר עינינו בעמקי סודות תורתך ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך, ותאסוף גלויותנו לחצרות קדשיך לשמור חוקיך ולעשות רצונך ולעבדך בלבב שלם, עשה למען שמך עשה למען ימינך עשה למען תורתך עשה למען קדושתך ולמען ארבעה ועשרים שמות הקדש היוצאים מארבעה ועשרים סדרי תורתינו התמימה.

יֻףָ עֻןָ הֻתָ הֻתָ הֻדָ דֻיָ הֻדָ אֻםָ אֻתָ בֻןָ הֻםָ שֻםָ אֻםָ וֻוָ שֻהָ לֻבָ הֻהָ לֻהָ אֻבָ אֻדָ לֻךָ בֻםָ הֻםָ הֻםָ (כל תיבה בניקוד שורק קמץ).

יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי אמן כן יהי רצון.




ציונים והערות לפרק א

1. ברכות דף ס''א ע''א. 2) בראשית רבה פרשה ע''ה אות א'. 3) זוהר אמור דף צ''ט ע''א. 4) זוהר פקודי דף רמ''ט ע''ב. 5) עי' זוהר פקודי דף רמ''ז ע''ב. 6) זוהר יתרו דף צ''ג ע''ב. 7) זוהר נשא דף ק''ל ע''ב. 8) זוהר וירא במדה''נ דף צ''ט ע''ב בסופו. 9) זוהר נשא דף קל''ט ע''ב. 10) זוהר נח דף ס''ט ע''ב. 11) עי' ע''ז דף ה' ע''א. 12) תקו''ז בתקונים נוספים שבסופו. 13) זוהר חיי שרה דף קכ''ב ע''א. 14) ר''ה דף י''ח ע''א. 15) זוהר בהעלתך דף קנ''ב ע''א. 16) ע''ז דף י''ט ע''א. 17) ברכות דף ח' ע''א. 18) עי' תקו''ז בתקונים נוספים שבסופו תקון ג'. 19) מדרש משלי פרשה י''ד. 20) מדרש משלי פרשה י'. 21) הקדמת איכה רבה אות ב'. 22) ספרי עקב פרק י''א סוף פסוק כ''ב. 23) זוהר פנחס דף רי''ד ע''א. 24) זוהר וירא במדה''נ דף ק''א ע''ב. 25) סנהדרין דף מ''ד ע''ב.





פרק ב - זמן סליחות - קימה באשמורת - תקון חצות



מנהג אמירת סליחות מר''ח אלול עד יום הכפורים וטעמו

א. יחיה ה אדם ו כל ה נשמה בהתקרב אל אל בשמים בבקשה ובתחנונים לדפוק על שערי הרחמים אשר המה פתוחים להאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים ולעמוד על נפשו בראש אשמורות לבקש על עונו כמנהג קדמונינו עליהם השלום מראש חדש אלול עד יום הכפורים.

וסימן לדבר תשחר א''ל א''ל שהוא סוד חדש אלול שכתב הרב שהוא סוד שני פעמים א''ל א''ל דהיינו יא''יי משם קס''א ויי''אי משם ס''ג שבהם מאירים פני המלך הקדוש כמ''ש לעיל שצריך לשחר אליו ולעורר השחר.

וכן נאמר נשא לבבנו אל כפים א''ל א''ל בשמי''ם כי בא לבאר מה שכתוב נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה', ולמתי תהיה זמן החיפוש מחפוש, לזה אמר כי הוא בזמן דא''ל א''ל בשמים בחדש אלול כאמור, והטעם כמ''ש יען כי בשובו לפני ראש השנה צדיק הראשון בריבו.

ב. ועל כן ראוי ונכון מנהג הקדושים לומר סליחות מראש חדש אלול כי המה ימי רצון להתקבל הרחמים והסליחות, כי אז עלה משה רבינו עליו השלום להר לקבל לוחות שניות והתפלל על ישראל ונתקבלה תפילתו והאבות סימן לבנים.



מנהגי התחלת סליחות ומנהג ר' האי גאון להתחיל בר''ח

ג. ואף על פי שיש מקומות שנהגו לקום מט''ו באלול ואחרים נהגו לקום בעשרת ימי תשובה המנהג הנכון הוא מראש חדש אלול, וכן כתב רב האי גאון זה לשונו, מנהג לומר תחנונים בהנך עשרה ימים לחוד, ושמענא דבמקצת אתרוותא קיימי מראש חדש אלול דכי סליק משה להר בפעם שלישית בראש חדש אלול היה ונחית בלוחות שניות ביום הכפורים וכל המוסיף לבקש רחמים זכות הוא לו, ואנו מנהגינו כהנך דקיימי מראש חדש אלול ע''כ.



טעם שאומרין סליחות באשמורת ע''פ הזוהר

ד. וטעם הרחמים והסליחות האלו המתוקנות לאומרן בראש אשמורות יותר מביום הוא מבואר בכמה מקומות בזוהר פרשת ויקרא 26 זה לשונו, כד אתפלג ליליא כרוזא קאים וכריז ופתחין פתיחו וכו' וקודשא בריך הוא משתעשע בצדיקייא בגן עדן זכאה חולקיה מאן דאתער בההוא זמנא וכל מאן דקאים בההוא זמנא אקרי חבריה דקודשא בריך הוא וכנסת ישראל ואקרון אחים וריעים דכתיב למען אחי וריעי אדברה נא שלום בך אקרון חברים דכתיב חברים מקשיבים לקולך וכו' ע''כ.

וכן בפרשת בשלח 27 ז''ל, והא אתמר דעיקרא דליליא מפלגותא ואילך ואף על גב דפלגו קדמיתא בכללא דליליא הוא אבל בפלגות ליליא קודשא בריך הוא עאל בגנתא דעדן לאשתעשעא עם צדיקייא וכדין בעי ליה לבר נש למיקם ולמלעי באורייתא והא אתמר דקודשא בריך הוא וכל צדיקייא כולהו צייתין לקליה ע''כ.

ה. ויתר מקומות אשר אין להם מספר ביארו סוד הדבר הזה, כי לא לבדו היה הדבר כאשר יחשבו בעלי הפשט הטעם להיות תפילת הלילה יותר זכה מתפלת היום למה שאינו פנוי ביום, וגם שתאוות הגוף מהמאכל והמשתה יותר נחים בלילה ממה שהם נחים ביום ומהם הפסק החברה בינו ובין כל אדם, כי הן לזאת לא היו מקפידים להיות הדבר אחר חצות לראש אשמורות כי כל הלילה זמן תפילה היא אחר שינוחו עוד מעט, אין זאת כי אם טעם הדבר פנה למעלה כאשר עת רצון היא למעלה בשעשוע המלך מלכו של עולם וצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם בגן עדן העליון, והרחמים מתעוררים אז יותר מאד משאר העתים וזה פשוט.



אין לאחר הסליחות לשחרית או להקדימן קודם חצות לילה

ו. אכן רבים מעמי הארץ בחשיכה יתהלכו באין מבין טעם הדבר ופירושו אשר ראו באומרם הרחמים וסליחות הללו בתפילת שחרית מידי יום ביום, ולא ידעו תועי רוח בינה כי עשו את הטפל עיקר ואת העיקר טפל מצד היותם נאמרים שלא בזמניהם.

ז. ויותר מהמה רעה חולה ברבת בני עמינו כי ראו להקל מעליהם עול טורח משא ההשכמה והקימה ממטתם וסרוחים על ערשותם, והמה טרם ישכבו אומרים הסליחות בדברים מועטים וראשי אמרים שם סמוך לערשותם ירננו על משכבותם למען ספות הרוה את הצמאה, הוזים שוכבים אוהבי לנום ועד משכב הצהרים ינוחו על משכבותם ולא ידעו שבעה.



דברי הזוהר בטעם שאין להקדים הסליחות קודם חצות לילה

ח. ולו חכמו ישכילו בינה לעתים כי עת לכל חפץ ודבר בעתו מה טוב לראש אשמורות, עת רצון היא לפני אבינו שבשמים ובה עת הזמיר הגיע וממנה יושע כל איש ישראל ומצא כדי גאולתו, לא כן בחצות לילה הראשונה הפך עליו בלהות לעת מרפה והנה בעתה, ואמרו בזוהר פרשת ויקרא שבחצות לילה הראשונה כל השערים ננעלים וכל הקדושים יושבים ודוממים והחיצונים מתפשטים בעולם ומידת הדין מתגברת בעולם, וממילא כי אין מקום להזכרת י''ג מדות בתחלתה אחר כי אז ממשלת מדת הדין כאשר קבלנו מחכמי המדע כי על כיוצא בזה נאמר לא תחסום שור בדישו.



טעם שתפלת ערבית מיד עם שקיעת החמה ע''פ הזוהר חדש

ט. ובזוהר חדש בפרשת בראשית אמרו כי אף תפילת ערבית אין לאומרה רק מששקעה החמה עד שיראו שני כוכבים מהטעם הנזכר זה לשונו, אמר ר' אלעזר צלותא ותשבחתא דליליא מששקעה החמה עד לא אתחזי סיהרא דכתיב ייראוך עם שמש דא היא צלותא דצפרא ולפני ירח דא היא צלותא דליליא ר' יהודה אמר מהכא כי ממזרח שמש עד מבואו מהולל שמי בגוים ומאי טעמא תנינן אמר ר' יהושע בן לוי אמר ר' יוחנן עשה הקדוש ברוך הוא מלאכי השרת למעלה לקלסו ולשבחו וכו' ושלש משמרות הוי הלילה ובאלו השלש משמרות מתחלקות שלש כתות של מלאכי השרת לשבח את יוצרם וכנגדן שלש תפילות ביום וכו'.

אמר ר' יהושע אמר רב בצפרא כשהחמה זורחת הוא זמן תפילה ומשש שעות ולמעלה עד תשע שעות זמן תפילת מנחה ומששקעה החמה עד שתחשך תפילה אחרונה דאמר ר' יהושע בן לוי אמר ר' יוחנן אמר רב מששקעה החמה עד שיראו שני כוכבים זמן תפילה אחרונה דהכי תנינן משיראו שני כוכבים הוא תחילה למשמרה ראשונה שבאה כתה ראשונה של מלאכי השרת וממתינים להם לישראל עד אותה שעה ואז מתחילין לומר שירה וננעלים השערים מתשבחתיהון של מטה ואין השערים נפתחים אלא למלאכי השרת, ומי אמר ר' יהושע בן לוי הכי והתנן כל העוסק בדברי תורה בלילה הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד ביום והכא אמריתו דננעלו כל השערים אמר ר' יהושע התם במאי קמיירי מפלגותא דליליא ואילך וכו', עיין שם באורך גודל מעלת עתות ההם.



מנהג חסידי ארץ ישראל לעשות עיקר לימודם מחצות הלילה

י. הנה מתבאר ממאמר הזה כי עד שיראו שני כוכבים בלבד הוא זמן תורה ותפילה ולא עוד, שמאז והלאה ננעלו דלתות של מעלה בפני תורה ותחנונים ואין מקום לתורה ולתפילה, ובכן תפסו שיטה זאת רבים מחסידי תקיפי ארץ ישראל לעשות יקר תפארת הלילה מחצות ואילך בכל עסקי תורתם, וכן להתפלל תמיד כל לילה ולילה אחר שקיעת החמה מיד מטעם המאמר הנזכר.



אזהרה לאומרים סליחות בתחילת הלילה או קודם חצות

יא. אם כן איפוא האנשים האלה אשר נטו אשורם מן דרכי הציבור ולומר סליחות אחר ערבית העלו חרס בידם ואת כולם ישא רוח כי נשתמשו מהדברים שלא מדעת בעלים אשר תקנום לבקרים ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהים, ובר מן דין כי בתחילת הלילה עדיין דעתם מעורבבת עליהם מענייני היום ואינם כל כך פנויים, וגם כי לא נחו ולא שקטו מהמאכל ומשתה כי הבשר עודינו בין שיניהם בעת היותם מתנפלים ומתחננים, ועליהם ועל כיוצא בהם נאמר ואותי השלכת אחרי גווך.

וגם פסוקי דוד המלך עליו השלום יוכיחו שנאמר חצות לילה אקום להודות לך וכו' ונאמר קדמו עיני אשמורות וכו' וכן בישעיה אף רוחי בקרבי אשחרך, והיא ראיה לפתאים האלה ומכח אלה הפסוקים דוחו ולא יכלו קום, ואם יצרם תוקפם ולא יוכלו לעמוד על נפשם לקום לראש אשמורות כי עזה כמות אהבת שינתם ולא יעורו משינתם, ההעדר טוב ממציאות הרע ולא יעשו כזאת לאמר סליחות וי''ג מדות בתחילת הלילה אחר ערבית או גם בטרם ישכבו קודם חצות.



סגולת המנדד שינה מעיניו בעוד לילה לסלק הדינים מעליו

יב. והנה ראוי להודיע לבני אדם גבורותיה ומעלת יקר תפארת גדולתה של קימה זאת לנדד שינה מעינינו לשחר פני אבינו שבשמים בבקשה ובתחנונים ובדברי תורה בשאר ימות השנה כי רבה היא אשר אין למעלה הימנה כאשר האריך הרחיב בביאור הרב החסיד בעל ראשית חכמה בשער הקדושה, ובפרט את אשר העמיק הרחיב ואסף המאמרים הבאים בספר הזוהר בעונש ביטולה חס ושלום.

וזה בשאר כל הימים כל שכן בימים האדירים האלה לפני בא יום הדין הנורא כי קרוב יום פקודתם ודינם מגופם ובניהם וממונם לפני אלהי עולם ה' וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו, וכמה בעלי הדין עומדים להשטין עליו על כל אשר פעל ועשה ויתר חיצונים הנעשים ממעשיו הרעים אשר ילחצוהו להשיב לו כדי רשעתו פצע וחבורה ומכה טריה ולא זורה ולא חובשה ולא רוככה כי אם במעשים טובים ותשובה שלימה.

יג. וביותר בקיום מצות נדוד שינה מעיניו לקום בעוד לילה שמבטל מעליו כל הקליפות ובעלי הדין והיו כלא היו כמו שאמרו בזוהר פרשת ויחי 28 זה לשונו בקיצור, זכאה חולקיה דההוא בר נש דאיהו קאים בההיא שעתא ואשתדל באורייתא כיון דאיהו פתח באורייתא כל אינון זינין בישין אעיל לון בנוקבא דתהומא רבא וכפית ליה לחמור ונחית ליה מההוא גרם המעלות וכו' ע''כ.



מעלת הקם באשמורת בימי הרחמים ותוכחה למזלזלין בה

יד. ואם ביתר הימים ראוי לרדוף בקיומה לבטלם כל שכן וקל וחומר בימים האלה הנזכרים ונעשים, ואותה אנחנו מבקשים להעביר המשטינים הרעים מעלינו שראוי לרדוף אחריה כאשר ירדוף הקורא בהרים, ומה גם אשר יתן אל לבו דברי הזוהר פרשת מצורע 29 זה לשונו, ר' אלעזר פתח וכצפורים האחוזות בפח כהם יוקשים בני האדם וכו', דרש הכתוב על בני אדם שלא יעורו משינתם לכבוד קונם, וסיים ומאן דלא יתער רוחיה לפולחנא דמאריה בהיך אנפין יקום קמי מלכא כד יתערון עליה בדינא ויתפשון ליה בקולרא ולא ישתכח עליה זכותא לאשתזבא כדין כתיב וכצפורים האחוזות בפח כהם יוקשים בני האדם ע''כ.

ומי פתי יסור לבבו לבלתי הבין כי קרוב יום פקודתו והמשפט לאלהים הוא ואיך ישא פניו מול האלהים כד יתערון עליה בדינא על זאת וכי יפקוד מה ישיבנו אם עוד אף בימים האלה עודינו מחזיק בטומאתו ומן ה' יסור לבו, אשר הן זאת היתה כוונת קדמונינו הקדושים לתקן את זאת שלשים יום קודם ראש השנה לקום באשמורת כאשר יוכלון שאת כקטן כגדול זקנים עם נערים לבטל מעלינו כל צר ומשטין לפני יום הדין, ואף גם כי לא ימצא האויב לקטרג עלינו על זאת בדין ביום ראש השנה והימים הראשונים יפלו.



דברי הזוהר בחומר מי שאינו קם באשמורת שנקרא נזוף

טו. ואף לזאת יחרד לבו של אדם ויתר ממקומו מידי עלות על לבו מה שאמרו בזוהר פרשת ויקרא 30 בפסוק ולא אמרו איה אלוה עושי נותן זמירות בלילה, שהבלתי קם מכריזים עליו זה הכתוב ואמרי ווי לפלניא נזיף הוא דמאריה שבקא דמאריה דלא אתער רוחיה ולא אשגח ליקרא דמאריה ע''כ, ודוק לשון נזיף דמאריה כי רוצה לומר הם נזופים לשמים רחמנא ליצלן והיא מן החמורות.

וצא ולמד מה שאמרו בזוהר פרשת פקודי, 31 כל אינון דחבו כל אינון חובין דבעיין לנזפא עשרה כרוזין נפקין בכל אינון רקיעין ובכל אינון חיילין ומשריין אזדהרו בפלניא דאיהו נזיפא חובא פלוני עבד נזיף הוא לעילא ותתא ונטירו דמאריה אתעדי מיניה ואפילו בליליא נשמתיה נזיפא דסתמי כל תרעי שמיא ולא סלקא לה וכו', ולעיל מיניה אמר שאין מקבלים תפילתו ארבעים יום ע''ש.

טז. ומי האיש אשר לא ישים הדברים האלה על לבו ויקרענו לי''ב קרעים ותרדנה דמעותיו לאמר, אוי לי כי נדמיתי אנה אוליך את חרפתי, שכחתי את ה' אלהי ולא אמרתי איה אלוה עושי נותן זמירות בלילה ואיככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את נפשי אשר תלך מדחי אל דחי ותחת העלותה לקבל פני אביה שבשמים צרור החיים תקולע בתוך כף הקלע כצרור אבן במרגימה, ושומרי נפשי נועצו יחדיו לאמר אלהים עזבו רדפוהו ותפשוהו כי אין מציל כמו שאמרו ונטירו דמאריה אתעדי מיניה.



חומר מי שאינו קם באשמורת שאין תפלתו נשמעת מ' יום

יז. וכבד משניהם אמרו כי גם כי יצעק וישוע שתם תפילתו ארבעים יום וארבעים לילה, ישועו ואין מושיע על ה' ולא ענם, יחרד האיש השומע וילפת ותחתיו ירגז לשוב לתקן את קלקולו ויגבר כארי לקדם אשמורות ליתן זמירות בלילה לבלתי ידח ממנו נדח ובשועו אליו שמע, כי מה בצע לאיש כי יעשה מנהג חסידים בימים אשר לפני ראש השנה ולקבל עליו נזיפה פן תדבקהו הרעה לסתום תפילתו ותחינתו בימי הרחמים והסליחות והוא עדיין מחזיק בטומאתו ומן ה' יסור לבו, ואשר שכב לא יוסיף לקום על משכבו בלילות לתת זמירות את השם הנכבד והנורא והוא יהיה בעוכריו לעמוד בנזיפתו והשטן עומד על ימינו לשטנו חס ושלום.

אשר גם מטעם זה תיקנו קדמונינו לקבעו חובה לעמוד כל אחד על נפשו בשלשים יום קודם ראש השנה לבלתי תת מקום למשטינים בתפילות ראש השנה ויום הכפורים ולבלתי יהיו נזופים למקום חס ושלום על ככה ותחנוניהם יהיו נדחים כאמור, אכן יתנו לב לשוב עתה ולהתחרט על הראשונות ואל אלהינו כי ירבה לסלוח והימים הראשונים יפלו ויתירו לו מנזיפתו וצלותיה אעלת, ואשר לא שת לבו את דבר ה' לקום לראש אשמורות אל הרחמים והסליחות לא זורה ולא חובשה מחלתו ומילתיה כבר אמורה.



דברי התעוררות לימי הרחמים לקום באשמורת מחרדת המשפט

יח. ובר מן דין האיש הירא ורך הלבב מעבירות שבידו ישכיל בלבבו לאמר, כל בן דעת כאשר רואה שקרב זמנו לבא לדין על קצת ממונו וכל שכן על גופו לפני מלך בשר ודם אשר אין בידו טובו וחיי רוחו ונשמתו, הנה הוא מתעורר בלילה וביום ומחפש דרכיו ללכת בתום, ומכל יועץ ישאל ויבקש עצה להנצל ממשפטו וחמתו חמת מלך מלאכי מות.

יט. ואם לתולעת ולא איש מבשר ודם ככה יעשה האיש, מה לעשות לו בדעתו כי קרב יום פקודתו ודינו לפני אלהי עולם ה' אשר אין דבר נעלם ממנו ואין נסתר מנגד עיניו ואין צריך לעדים וראיה להיות ידיעתו והשגחתו פרוסה על כל החיים, והן לא קצרה ידו החזקה מהשיב לו כדי רשעתו אשר אין לפניו לא עולה ולא שכחה ולא משא פנים ולא מקח שוחד, אשר צריך האיש הנלבב פניו יקבצו פארור ומורא יעלה על ראשו ועל כרעיו ועל קרבו מפחד ה' ומהדר גאונו, וישית עצות בנפשו יגון בלבבו לילה ויומם להעלות לו ארוכה למחלתו ושב ורפא לו, ויבקש מכל יודעי דעת ומביני מדע אשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך מלכו של עולם טרם יגיע תור יום התוכחה ונאצה הדין הנורא איזה הדרך ישכון אור למצוא מרגוע לנפשו וכפרת אשמותיו אשר אשום אשם על נפשו אולי יצא בדימוס במשפטו ודינו.

ובכן גם בלילה לא ישכב לבו ובבא עת דודים יהיה עז כנמר וקל כנשר וגבור כארי לשפוך שיחה ולדרוש סליחה מתוך כובד ראש לפני אל אלהים ה' לכפר עליו, ואם שרירות לבו הרע יפתנו להפיל עליו תרדמה ותנומה על עפעפיו יתן כתף סוררת באמור אל לבו, היום יעמוד לב תחזקנה ידים כי קרוב יום פקודתי ודיני לפני אלהים ואני אהיה שוכב בדמשק ערש ובפאת מטה ולא אירא ולא ארעד ממשפטו ושאתו, הלא תבער חס ושלום כאש חמתו ואימתו היא תבעתני ופתע אשבר ואין מרפא, ובכן יקום ויתעודד בעוז ותעצומות מפני מלך הכבוד ה'.



אזהרה לתלמידי חכמים שאין קמים באשמורת לעסוק בתורה

כ. והנגשים אל ה' הבעלי תורה ביותר צריכים להיות זהירים וזריזים לעמוד על נפשם בבית ה' בלילות יותר משאר עמא בתת לבם אל אל בשמים אשר כב''יכול הלוך ילך ובכה עליהם כמו שאמרו בספר חופת אליהו, אמר ר' שמעון בן מנסיא הקדוש ברוך הוא בוכה על תלמיד חכם שאינו עוסק בתורה באשמורת האחרונה עליו הכתוב אומר הדלת תסוב על צירה ועצל על מטתו ע''כ.

ואיך לא ילבשו התלמידי חכמים יראה וחלחלה בכל מתנים המגיע לכתפים בהשכיל לבותם את זו לאמר, איך נעשה הרעה הגדולה הזאת למלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא אשר עוז וחדוה במקומו וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלהים וישישו בשמחה, יקרא ה' עלינו לבכי ולמספד ואחריו כל ישרי לב ומלאכי שלום מר יבכיון בגללנו ועצלת תרדמתינו ולא אמרנו איה ה' עושינו, ואין ספק כי דברים האלה ינתקו מורשי לבב מי שהוא בעל נפש יקרה ותמימה המלאה לה דעת ויראת ה' טהורה לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו בבית ה' בלילות.



מנהג מהר''י טאייטצק לקום בחצות, ומידת חסידות שנהג בשינתו

כא. ואמרו עליו על הרב מהרר''י טאייטצק ע''ה כי ארבעים שנה לא ישן במטה מוצעת אלא משבת לשבת, ואמרו שהיה דרכו לישן על גבי תיבה אחת ורגליו תלויות לבל יחטפנו שינה, והיה קם בחצות לילה ממש ולא היה יודע שום אדם מזה עד אחר פטירתו שהיתה אלמנתו על אלה בוכיה ומגדת גודל מעשיו הטובים וחסידותו.



מנהג ר' אברהם הלוי להעיר יושבי צפת לומר תקון חצות

כב. וכן אמרו על הרב החסיד כמה''ר אברהם הלוי שהיה בימי האר''י זלה''ה והיתה דירתו בצפת תוב''ב, וזה דרכו כל הימים בכל חצות לילה היה עומד כגבור כארי וסובב בשוקים וברחובות קריה אל אשר יהיה שמה ישראל בחצרותיהם ובטירותם לאמר אליהם עורו ישינים משינתכם ותרדמתכם, הלא תדעו הלא תשמעו אשר שכינת עוזנו ותפארתנו גולה וסורה ואין מנהל לה ואין מחזיק בידה מכל בנים גידלה, הטוב להיות אנחנו נחים ושקטים על ערסותינו והיא תחיל תצעק בחבליה על בית מקדשה אשר היה לשריפת אש ואשר הרגו כמה אלפים חסידים וחסידות בחורים ובתולות זקנים עם נערים במיתות קשות, קומו ונצעק אל ה' אלהינו ותנו לאלהיכם כבוד אולי יגמלנו ברחמיו וברוב חסדיו והרבה עמו פדות.

והיה החסיד הולך וצועק כדברים האלה אשר מאנקתו תסמר שערי השומעים והיו קמים כולם בשעה אחת לבתי כנסיות ולבתי מדרשות והיו אומרים התקון חצות, ואחר כך היו לומדים איש איש ממלאכתו כפי השגתו, יש מהם עוסקים בדברי זוהר וקבלה ויש מהם בתלמוד ובמשניות ויש מהם בתורה נביאים וכתובים, ואחר כך היו אומרים פזמונים ובקשות עד אור היום והיו מעוררים את הרחמים.



האריז''ל הגיד בשבח ר' אברהם הלוי שהיה ניצוץ ירמיהו

כג. והרב ז''ל הפליג מאד להלל לשבח גודל חסידותו ואמר עליו שהוא היה ניצוץ ירמיה הנביא אשר לא שמעו ולא הטו את אזנם אליו ישראל ועתה פחד ואימה היתה נופלת עליהם ובדברו אליהם רתת, ושאר פרשת גדולתו של הרב ז''ל כבר העתקתיהו בפרקי משמרת ראש חדש ע''ש.



מעלת הקימה בחצות ומעשה שאירע למחבר עם המזלזלים בזה

כד. והרגיל בספר הזוהר יראה מעשים מופלאים מהרשב''י וחביריו עליהם השלום בענין זריזותם במצוה זו זריזות עצום ורב, וכשדרשתי זה ביתר דברי כבושים בקהל עדתי שבח לאל יתברך לי שמעו וייחלו וקבלו וקיימו עליהם לקיים כל דבר.

אכן שני אנשים עברים נצים הפכו עורף ולא פנים לבלתי שמוע מוסר השכל על זה וכעסו גם כעס לאמר כי לא יאות להחמיר על העם ביותר בדברים כאלה, האחד אמר כי לא נאמר כל האזהרות החמורות האלה אשר החמירו חכמי הזוהר עליהם השלום רק לתלמידי חכמים הנגשים אל ה' היודעים לרצות את קונם אך לא ליתר העם כי כולי האי ואולי יבינו במקרא ולא ניתן להדרש עונשן של דברים רק ליראי ה' ולחושבי שמו, זה אומר בכה וזה אומר בכה והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי לא אמרו עונשן של מידות אלה אלא בימי התנאים והאמוראים איתני הארץ גבורי כח עושי דברו ואשר היה כח בהם לעמוד על נפשם להתנודד משינתם ולקום בחצות הלילה.

אכן לא כן בדורות הללו תשושי כח לא נעצר כח לעמוד בחצות לילה לנדד שינה מעינינו ותנומה מעפעפינו אשר באמצעותה כפשע בינינו ובין המות או נחלש בחולשת המוח מאד ובינותינו תסתתר וכן לא יעשה וחי בהם אמר רחמנא, רחמ''נא לבא בעי וכאלה רבות איתם רח''ם רחמתים לראש גבר.

כה. ואנכי אמרתי אליהם כי הבל פצו פיהם וימינם ימין שקר, ולו חכמו ישכילו זאת כי הנה בכמה מקומות בספר הזוהר פירש שהקדוש ברוך הוא מחזיר הנשמות לישראל בחצי הלילה כדי שיעסקו בתורה, וענין חזרת הנשמות בחצות הוא כולל בין לעמי הארץ ובין לתלמידי חכמים, ואם כדבריהם כן הוא כי לא מוטל על עמי הארץ שיקומו לעסוק בתורה למה היה שולח הקדוש ברוך הוא נשמתו בו, הלא על כרחינו לומר כי עושה ה' ככה כדי שיתן גם הוא אל לבו לאמר לא על מגן החזיר קוני נשמתי בי בשעה זו אלא כדי לעמוד על נפשי להודות לו ולברכו ואף על פי שלא ידע אלא במקרא או בתפילות ותחנונים.



דיוק מהזוהר בחיוב הקימה בחצות אף למי שאינו מבין בתורה

כו. וכן יש לדקדק מלשון הזוהר פרשת אחרי מות 32 ז''ל, דבעי בר נש מרחימותא דקודשא בריך הוא למיקם בכל לילה לאשתדלא בפולחניה דקודשא בריך הוא וכו', בפולחניה דייקא לומר שאף על פי שאין לו ידיעה יקום בעוד לילה ויסדר תקון חצות ואחר כך יעסוק בתפילות ותחנונים, ומפני כך לא אמר לאשתדל באורייתא רק בפולחניה יהיה מה שיהיה, וכן אמרו בר''מ פרשת נשא 33 ז''ל, ומאן דלית ליה רשות לאתעסקא באורייתא יקיים קומי רוני בלילה לראש אשמורות ויימא כמה סליחות ותחנונים ובקשות, ובפרט בתהלים אשר הוא נחשב כלימוד נגעים ואהלות, וגם יוכל ללמוד סדר המעמדות מלבד הקרבנות שדינם ביום ולא בלילה.



יש לזרז ביותר ליתר העם על הקימה בחצות

כז. הנה כי בדבר הזה כולן שוין בחובה אחד חכם ואחד שאינו יודע בחכמה, ולא עוד אלא שממהרים ליתר העם מן החכם יען כי תמיד כל היום מאז הבקר ותעבור המנחה המה עוסקים בעסקי הבלי העולם הזה ומאוייו גלולי כספם וזהבם ולא יזכרו את ה' אפילו שעה אחת, ולהם יאתה בעת פנות מעסקם בלילה לקובעו חובה עליהם להגות בתורת ה' ולהתבודד עם קונם באשמורת האחרונה ולא בראשונה כי אז עדיין דעתם מעורבבת עליהם מהיום ואינם כל כך פנויים.

לא כן הבעלי תורה אשר תמיד לא יחשו, כי אף שנענשים לא יענשו עונש חמור באשר ה' איתם תמיד כל הימים - כאותם אשר עזבו את ה' ושכחוהו כל הימים, עזבו את ה' לחצוב להם בורות בורות נשברים אשר לא יכילו המים אחריתם מרה כלענה וכו'.



תוכחה לפוטרים עצמם מלקום בחצות משום חשש חולי

כח. ואל האיש האחר הטוען לאמר כי לא באה חובה זו לאנשי תשושי כח כדורות הללו פן יחלו, אף הוא הבל יפצה פיהו חדל להשכיל להטיב ובחשך ילך ובחשך שמו יכוסה כי הוא מאמין היות עבדי ה' עזובים ונטושים תחת מקרה הטבע וכמסתר פניו מהם חס ושלום, וטח מראות עיניו הנאמר ביראי ה' הנה עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו להציל ממות נפשם וכו'.

ואנו רואים כמה מבעלי תשובה הקמים מחצות ואילך ועוסקים בתורה וכל הימים המה מתענים והם בריאים וחזקים ואין שום מחלה בקרבם, והכל הוא עזר אלהי עליהם כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם, ולהפך מזה מצינו כמה מעשירי עם מעונגים אשר לא נסתה כף רגלם הצג על הארץ וישנים עד ארבע שעות ביום כדרך בני מלכים ופתע פתאום חלו וימותו, ואין החולי והבריאות כי אם בידו יתברך והחלש יאמר גבור אני ולא יאונה אליו רעה כמו שנאמר שומר מצוה לא ידע דבר רע שיושפע כח בנשמתו להיות נעשה בריה חדשה.



יסורים הבאים לאדם אין לתלותם בגרם המצוות שקיים

כט. וגם אם נראה איזה בני אדם אשר חלו ונחלשו על ידי כך, הבעל נפש טהורה אל יתלה במצוה אלא יתלה באיש העושה אותה אולי לא הכין לבו היטב לעבודת יוצרו ונכשל באיזו פניה כדי שישובח בבני אדם במעלה הזאת, או שלא כיוון לתת כח אל השכינה מאהבתו אותה רק על מנת לקבל פרס מכמה מעלות שאמרו חכמי הזוהר עליהם השלום.

ל. וגם כי אמנה יש לנו לומר בזה וכיוצא בעניינים אשר כזה שמא נגזר על אותו האיש חולי כבד מאד אשר ראתה חכמתו יתברך אם יחלה חולי ההוא במקרה הרשות כפשע בינו ובין המות באין מרפא, על כן גזרה חכמתו יתברך להביאו דרך המצוה ההיא אשר בכח סגולת המצוה מגנא ומצלא ואין שטן ואין פגע רע, וזה מחסד ה' על יראיו להביא אותו החולי דרך המצוה ההיא.

וכן ההקש לזה בכל דבר מצוה אשר תעשה ויקרה לך מקרה רע או נזק בעשותך אותו, אל תפן אל און לאמר מה זאת עשה אלהים לי ואנכי בדרך נחני ה' לשמור לעשות מצותיו, כי אם תן לבך שהיה ראוי לבא חולי אחר כבד מאד ובא דרך האת''רים קל שבקלים, ועל זה נאמר מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקו''ץ בתוכחתו, פירוש כי המוסר ההוא הוא כדי שלא תהיה קץ ונכרת בכבד מזה כאמור.

הנה כי טענת הכת השנית האומרים להרחיקה כי קצר כח הסבל באפיסת כוחותיהם רוח תשאם וסערה תפיץ אותם, ואין זה כי אם מרוע לבבם אשר המה הוזים שוכבים על ערשותם סרוחים ועזה כמות אהבת שינתם אשר הורגלו בם מנעורם יחד אבות ובנים, וכדי שלא יגלה את נבלותם תולין עצמן בבוקי סריקי דברים אשר לא כן.



יבאר שכל התחלות בקדושה קשות ואופן שיתרגל בהן

לא. אך האיש הנלבב אף אם ירגיש צער יהיה במוסכם עמו כי כל ההתחלות בדברי קדושה הם קשות יען הקליפה קדמה לפרי והחכם ירגיל עצמו לשבר הקליפה עד שתקבע בלבו מנהג המדה ההיא, ואף אם ירגיש אשר חש בראשו ביום הראשון לא יטשנו ביום השני מלעורר השחר ואז מן השמים יסייעוהו כמו שנאמר לא ימנע טוב להולכים בתמים, ועיקר הכל להתנהל לאט לאט שירגיל עצמו שבוע ראשון לקום שעה אחת קודם אור היום ושבוע שני שתי שעות ובשבוע שלישי עד שלש שעות עד שיהיה מורגל בו.



יתאמץ לקום בחצות וילמוד מוסר השכל מאומות העולם

לב. וחכמי המוסר פירשו, אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום שהכוונה לומר שיקנא אף בחטאים אם המצא תמצא בהם שנים או שלש מדות טובות טוב ללמוד ממנו ולקנאות בו לעשות גם הוא כמוהו ביראת ה' כל היום.

וכמו כן יש לנו ללמוד דעת את האדם המקילים במצוה זו בעבור צערם ודוחקם לאמר כי לא יכלו לעמוד על נפשם ועל כן השליכו אחרי גוום דברי חכמים וחדותם, יראו ויקחו מוסר מכהני אומות העולם וכומריהם אשר מנדדים שינה כל חצות לילה וגם שאר סיגופים גדולים שמסגפים את עצמן בימי הרעה הובישה הורתם ואף שהם יושבים בהשקט ובטח, מכל שכן אנחנו עם קדוש היושבים בגלות המר הזה ובשפלות גדול כי ממש שחה לעפר נפשינו דבקה לארץ בטנינו, אשר מן הראוי דמוע תדמע עינינו לילה ויומם מאין הפוגות כי עינינו רואות וכלות עובדי ע''ז אשר הבל המה מעשה תעתועים מנייהו מלכי מנייהו אפרכי ועבדי אל יתברך שמו יוצר כל נתונים נתונים המה תחת הגוים, ומבטן מי יצא הרעה הגדולה הזאת אם לא מרוע מעללינו, ומידינו היתה זאת שפחה כי תירש גבירתה.

לג. ולו חכמנו נשכילה זאת קרענו את בגדינו לאמר לכו ונשובה אל ה' בצום שק ואפר, ואל ניתן פוגת עד יחונן ועד ישים ירושלים תהלה בארץ, ולא די שאין אנו עושים כן אלא אף גם בשעה המסוגלת לתקון נפשינו ולעשות נחת רוח ליוצרינו ולקרב את הגאולה במהרה בימינו אנו מתרשלים לנדד שינה מעינינו ומה נשיב לבוראינו ביום הדין והתוכחה, ואשר חכמים הגידו כי כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו חרב בימיו, אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה אנה נוליך את חרפתנו.



הקימה בחצות עמוד לכל העבודות ודברי התעוררות על זה

לד. והארכתי בזה מפני שמדה זו היא עמוד לכל העבודות ולא לחנם החמירו בזוהר בזה כמה פעמים עד אין מספר יותר מכל המצוות, ולכן כל איש ישראל ימסור עצמו עליה כמו שאמרו 34 אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה, וכמו שאדם עושה המצאות ותחבולות בענין הממון וילך בדרכים מסוכנים וישים נפשו בכפו מקום לסטים וחיות רעות, כן ראוי שישים נפשו בסכנה לעבודת יוצרו וכל שכן שאין בזה שום סכנה כי כשירגיל עצמו לא ידע דבר רע.

לה. וכמו שלא חשו ברוח יצרם עזה כל הלילה בשמחת מריעות, וכל הלילה באור אש יצר סמוך ביין ידליקם ולילה ליום ישימו בשחוק הקוביאות ואביזרייהו לילות עמל מינו למו ויחלק עליהם לילה ותדד שינתם מעיניהם ונגזלה שנתם, ובאש להבה אשר בקרבם אשר אינו אלא שר''ף לא יחושו ולא יריעו ולא ישחיתו מאשר נדדו שינתם לאמר נחלה עבר על נפשינו כל ראש לחולי וכל לבב דווי, כן לא יחושו על שינתם לכבוד מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ולא תהיה כהנת כפונדקית כי עזבו אותו במחלואים ולא נחלו על שבר יוסף ומשיח אלהי ישראל, אכן חליינו הוא נשא ופשעינו הוא סבלם והן תהוה ארכא לשליותם, יתנו לב לשוב על שחטאו וינדדו שינתם בעוד לילה בוידוי וחרטה גמורה לתקן לילות עמל וכעס אשר הכעיסו גם כעס למלך ה' צבאות.



מעלת המחזיק תלמידי חכמים הקמים בחצות

לו. ונראה לי שכמו שיועיל למי שאי אפשר לו ללמוד או מפני טירדותיו או מפני שאינו יודע כלל - להספיק לאחרים הלומדים ויחשב לו כאילו לומד בעצמו, כמו שאמרו ז''ל 35 אילו נאמר ארור אשר לא ילמד לא היתה תקומה אלא אשר לא יקים, אילו נאמר עץ חיים היא לעמלים בה לא היתה תקומה אלא עץ חיים היא למחזיקים בה, כן תועיל להם לאותם בני אדם אשר לא עצרו בכחם לעמוד על נפשם בקיום מדה זאת, גם לזה יש תקוה שיבררו כל אחד איש לו ירא אלהים העומד בבית ה' בלילות ויחזיקו בידו לפרנסו ולכלכלו ויהי להם חלק בתורתו ויוכלו לצאת קצת ידי חובה על ידי האנשים האלה.



ראוי לקבץ אנשים יראים שיקומו בחצות לעבודת ה' ולהחזיק בהן

לז. ומי יתן והיה בדורות הללו כי נשתכחה תורה זאת מרבת בני עמינו, שיבררו בכל עיר ועיר אנשים צדיקים וחסידים אנשי מעשה יראים ושלמים ויספיקו להם כל צורכיהם, ואז מי שאי אפשר להתנהג בסדר תיקון חצות ושאר דרכי הפרישות יוכלון לצאת קצת ידי חובה על ידי האנשים ההם כדאמרינן בש''ס ריש פרק ב' דקדושין, 36 ושחטו אותו כל עדת בני ישראל וכי כולם שוחטים והלא אחד שוחט אלא מלמד ששלוחו של אדם כמותו, ומכאן תקנו מעמדות ועל ידי כן יהיה כאילו כל הציבור מתנהגים כן, רק שיבררו אותם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע ולא יעשו רק לאהבת ה' ולא על בצע כסף, כי לקח זה חזיתי בקוצר שכלי ארפא משובתם את שבר בת עמי רק שבתו יתן ורפא ירפא ולשון חכמים מרפא.



בימי הרחמים אינו נפטר מלקום בחצות במה שמחזיק אחרים

לח. אכן אף אין זאת כי אם בשאר ימות השנה אבל בבא עת וזמן ימים נוראים ואדירים שבין ראש חדש אלול לראש השנה ויום הכפורים לא יוכלון להרפא כי אם חרוד יחרדו מפחד ה' ומשפטו ושאתו לקום ולהתעודד לבקש על נפשם ברחמים והסליחות לפני בא יום ה', כי אז אין תחילת דינו של אדם אלא על דלא חש על יקרא דמלכא כמו שאמרו בזוהר בפסוק ויבאו בני האלהים להתיצב על ה' על ה' דייקא.



בימי הרחמים יקום בעוד לילה לפשפש במעשיו

לט. וגם כי תיקון התשובה וידוי וחרטה אשר מוטל על כל איש מאשר חטא על הנפש לא יועילו עשות אותם על ידי חבירו אשר לא חטא כהנה כי אין שליח לדבר עבירה, הנפש החוטאת היא לחטיא את בשרה ותפילתה תהי לחטאה אשר חטא בצום ובכי ומספד, ולו בכח יגבר איש אשר יעשה טוב ולא יחטא ושב ורפא לו ובלעדו לא יועיל הון ביום עברה.

ועל כן יאמרו המושלים כי עושה אלה דומה למי שנשכו נחש ושולח לחבירו למרחוק מקום הרופאים שירפאוהו בעבורו והוא עומד בביתו אשר אין רפואות תעלה למחלתו וכל השומע ישחק לו, ועל כיוצא בזה אמרו אם אין אני לי מי לי.

מ. ועל כן אף מי שפוטר עצמו עם חבירו לענין מדה זו של קימת חצות על ידי שמחזיקו היינו לענין עסק התורה בלבד אך לענין הימים האלו לא יועיל לו כי לא נגעו בה מדין עסק התורה וחיובה רק לעורר הישנים והנרדמים בכל השנה שיחשבו מחשבה על שחטאו ויתנו לב לשוב בקרב אלה הימים ולקדם אשמורות הרחמים והסליחות שבע על חטאתיהם אחד חכם ואחד רשע כולן שוין לטובה.

ואתה אהובי קורא נעים ה' עמך גבור החיל חזק ויאמץ לבך הט אזנך ושמע דברי חכמים ואזור מתניך כגבור עריץ לאשר ולקיים כל האמור בפרשה כל הימים, ואף כי בחדש הזה ראש חדשים לתקנת השבים החלש יאמר גבור אני ולאחיו יאמר חזק לשוב אל ה' לשחר פניו לראש אשמורות והסליחות עוד השמש במרומים בטרם ימים פונים ונסו הצללים ואל אלהינו כי ירבה לסלוח ה' עליהם יחיו להתהלך לפני ה' באור החיים.



ציונים והערות לפרק ב

26) זוהר ויקרא דף כ''ב ע''א. 27) זוהר בשלח דף מ''ו ע''א, ובדפו''ר נפל ט''ס ונכתב זוהר וישלח. 28) זוהר ויחי דף רמ''ב ע''ב. 29) זוהר מצורע דף נ''ב ע''ב. 30) זוהר ויקרא דף כ''ג ע''ב, ובדפו''ר נפל ט''ס ונכתב פרשת וירא. 31) זוהר פקודי דף רמ''ט ע''ב. 32) זוהר אחרי מות דף ס''ח ע''א. 33) זוהר נשא דף קכ''א ע''ב. 34) ברכות דף ס''ג ע''ב. 35) עי' ירושלמי סוטה פ''ז ה''ד. 36) קדושין דף מ''ב ע''א.





פרק ג - כבוד התפלה - אזהרות לאמירת סליחות



ילבש בגדים מכובדים לתפלה משום הכון לקראת אלקיך

א. יתהלל ה מתהלל ה שכל ו ידוע את כבודו ואת גדלו יתברך ליראה את השם הנכבד והנורא בבואו לעמוד לפניו לשרתו ולברך בשמו ובתחנוניו בשועו אליו להכון לקראת אלהיו במלבושיו המכובדים לכבוד ולתפארת המלך ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה וכדאמרינן פ''ק דשבת, 37 רבה בר הונא רמי פוזמקי ומצלי אמר הכון לקראת אלהיך ישראל, ומכאן למדו האחרונים שלא להתפלל יחף רגלים, וכן אמרו בפרק אין עומדין 38 רב יהודה מציין נפשיה והדר מצלי ופשיט לה מקרא דהשתחוו לה' בהדרת קדש.



דברי הזוהר בענין הכון לקראת אלקיך בעת התפלה והלימוד

ב. ובזוהר פרשת ואתחנן 39 זה לשונו, מאן דקאים בצלותא בעי לכוונא רגלוי ובעי לכסויי רישיה כמאן דיתיב קמיה מלכא, ובזוהר פרשת נח אמרו, 40 מעשה בר' יהודה דקם ליליא חד למלעי באורייתא בבי אושפיזא והוה חד יודאי אמר ליה ההוא יודאי לר' יהודה האי מלה היכי אפשר וכו' ובכל דא לא אסחר ר' יהודה רישיה לגביה, פתח ר' יהודה ואמר הכון לקראת אלהיך ישראל וכתיב הסכת ושמע ישראל מילין דאורייתא בעיין כוונה מילין דאורייתא בעיין לאתקנא בגופא וריעותא כחדא.

קם ההוא יודאי ואתלבש ויתיב לגביה דר' יהודה ואמר זכאין אתון צדיקייא דמשתדלי באורייתא יומי ולילי אמר ליה ר' יהודה השתא דכוונת גרמך אימא מילך ונתחבר כחדא דהא מילין דאורייתא בעיין תקונא דגופא ותקונא דלבא ואי לאו בערסא שכיבנא ובלבאי אמרנא מילין אלא הא תנינן אפילו חד דיתיב ולעי באורייתא שכינתא אתחברת עמיה ומה שכינה הכא ואנא שכיב בערסא ולא עוד אלא דבעיין צחותא, ותו דכל בר נש דקם למלעי באורייתא בפלגות ליליא דקודשא בריך הוא אתי לאשתעשעא עם צדיקייא בגן עדן ואיהו וכל צדיקייא דבגן עדן צייתין ליה וצייתין לאינון מילין דנפקי מפומיה ומה הקדוש ברוך הוא וכל צדיקייא מתעדנין למשמע מילין דאורייתא דילן בשעתא דא ואנא אהא שכיב בערסאי ע''כ.



תוכחה לעומדים בסליחות בבגדי הלילה

ג. וה' הטוב יכפר בעד כמה וכמה מרבים מעמי הארץ המקילים בכבוד ה' ולא נגע אלהים בלבם, ובעומדם ממטתם לראש אשמורות בימים האלה ובזמן הזה אל הרחמים והסליחות לעמוד לשרת בשם ה' קמו עמדו לבקש על נפשם ערום מבלי לבוש וכסות כאשר המה קמים מערשותם, ואין פחד אלהים לנגד עיניהם אל המקום אשר עמדו שם אל פני ה' צבאות הוא מלך הכבוד, ופקחים שבהם לבל יהיו לבוז בעיני כל רואיהם כורכים סודר הרבה סביב לראשם או צוארם כמכסים את ערותם ואת כלימתם כסו חמס על לבושם, זדון כלבוש כסיתו ילבשו בשת וכלימה.

ומי יתן אלוה דיבר ויפתח שפתיו עמהם, אם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי, עמי המיר כבודו בלא יועיל, המעט מכם יתר הבז אשר בזיתם את כבודי כי תבאו ליראות פני בתפילתכם, כי רבים מבני ישראל כשיקר מקרם להתפלל בביתם לא די להם התפללם ביחיד וחוץ לבית הכנסת אלא שיתפללו כאשר יזדמן על ראשם המצנפת הקטן הפחות המיוחד לצנוף בתוך הבית ולישן עמו במשכב הלילה ושאר גופם מבלי כסות ולפעמים גם מבלי לבוש רק באפונדתו ובאבק שעל רגליו ורקיקה מקל וחומר, וכדאי בזיון וקצף תהיה בעיניהם לצאת חוצה לרחובות קריה בלבושים ההם כי אם ישליכו אותם הבלים וישימו הצניף הטהור על ראשם או כובע ישועה ומלבישים שנים עם עדנים אחד למעלה ושבע למטה גם בתי הידים גם בתי השוקים, גם כי תרבו להוסיף על חטאתכם פשע וחטאה ונקליתי עוד בעיניכם בבואכם בימים האדירים האלה לשחר פני ולבקש מלפני רצון מחילה וכפרה בגאוה ובוז מבלי כסות ולבוש, הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך, מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי.

ד. צאי לך בעקבי עבד בשר ודם שמרד באדוניו במרד ובמעל, כי יתן אל לבו לשוב אל אדוניו ולהתענות תחת ידיו ובא יבא להפיל פניו לפניו לבקש רצון מחילה וכפרה אשר יגמלהו כרוב רחמיו ורוב חסדיו לקרבו ולא לרחקו על עונו וזדונו במו פיו יתחנן לו יסר מעליו שבטו, הלא באמת אזי יכנע לבבו הערל לפני אדוניו באימה ביראה ובחלחלה ויכסה שחורים ויתעטף שחורים תפילה לעני כי יעטוף ולפני אדוניו ישפוך שיחו, ובכן תיהוי ארכא לשליותו ולמעלו אשר מעל בו.

ואם הגע בעצמך כי בא בקלות ראש וכסה חמס על לבושו בבואו לבקש על נפשו, התחת זאת לא יומת כי גדול זדונו האחרון מן הראשון וכלה גרש יגרשהו מעל פניו לאמר השמר לך אל תוסף ראות פני כי ביום ראותך פני תמות, וכל שכן וקל וחומר אנחנו עבדי מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא כי מרדנו בו, הטוב לבא להפיל פנינו לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא אשר בהיכלו כולו אומר כבוד לשאול מאיתו על החטאים ועל העונות אשר חטאו על הנפש ולהבזות מלכיהם בעיניהם לעמוד לפניו בקלות ראש מבלי כסות גם מבלי לבוש כאנשים המרגלים את הארץ, ישתקע הדבר ולא תעשה כזאת בישראל.



תוכחה למזלזלים בבגדי התפלה מהר''ם די לונזאנו ע''ה

ה. והחכם הגדול מנחם לונזאנו היה מוכיח לבני דורו על ככה לאמר אליהם, הלא תדעו את מאמר רבן שמעון בן גמליאל עליו השלום 41 הוא היה אומר לא כיבד בן את אבותיו כמו אני את אבותי ומצאתי שכיבד עשו את אביו יותר ממני כיצד, כשהייתי אני משמש את אבי הייתי משמשו בכלים צואים וכשהייתי הולך לשוק הייתי משליך אותם הכלים ולובש כלים נאים ויוצא בהם אבל עשו לא היה עושה כן אלא אותם כלים שהיה לובש ומשמש את אביו היו מעולים מאותם שיוצא בהם לשוק, ע''כ.

ואוי להם לבריות מה יעשו ליום פקודה באמור להם הלא כיבד עשו את אביו בשר ודם יותר מאשר כיבדתם אתם את אביכם שבשמים, כי עשו היה לובש לבושים מעולים בשמשו את אביו ובצאתו לחוץ לא יחוש ואתם עשיתם בהפך כאמור וכן לא יעשה וכדאי בזיון וקצף לפני אבינו שבשמים.



תוכחה על הנזכר ממעשה שהיה בר''י נאג''ארה והאריז''ל

ו. וצא ולמד ממעשה שהיה בימי האר''י זלה''ה שהיה בזמנו הרב ישראל נאג''ארה ז''ל והיה נעים זמירות ישראל, ויש אומרים שהגיד עליו האר''י זלה''ה שהיה ניצוץ דוד המלך עליו השלום, ופעם אחת בליל שבת קדש היה החכם הנזכר שורר על שולחנו כמנהגו הטוב וראה האר''י זלה''ה מלאכים לאלפים ורבבות עולים ויורדים בביתו לשמוע אל הרינה כי כל שיריו היו ברוח הקדש, ותכף ומיד הסתכל הרב האר''י ז''ל שבא מלאך אחד וסילק לכל מחנה המלאכים השרויים שם על דבר שהיה משורר על השולחן אשר לפני ה' בזרועות מגולים וגם על דבר שלא היה הכובע על ראשו.

וכשהרגיש האר''י ז''ל בדבר שלח אליו שני תלמידים מתלמידיו הקדושים לגלות את אזנו לאמר כי מלאכי אלהים היו משתעשעים אל שיריו ורינותיו ובעבור שלא היה בכבוד על השלחן נסתלקו למעלה, וכשמוע החכם הנזכר את הדבר אחזתו רעדה ופיק ברכים וחלחלה בכל מתנים ועמד מרעיד וישב בכבוד גדול על שלחנו וחזר לשירו שהיה משמח בדברותיו אלהים ואנשים, ותכף ומיד חזרו מלאכי שמים לבא כבראשונה ששים ושמחים משתעשעים שעשוע רב כבמזמוטי חתן וכלה והרב האר''י ותלמידו הגדול ז''ל רואים ומפליא לעשות.



מעשה מגורי האריז''ל עם רוח שנכנסה בנערה אחת

ז. ובמקום אחר מצאתי לתלמידי האר''י זלה''ה סיפרו בעסק רוח אחד שנכנס בנערה אחת, והיה הרוח חכם גדול ושלח שיקראו לפניו למהרח''ו ז''ל והגיד לו עסק ביאתו ששמע מאחרי הפרגוד מבית דין של מעלה שהיו אומרים למי נשלח ומי ילך לנו ויודיע לבני ישראל אשר בדמשק איך בעונותיהם ועבירות שיש ביניהם נגזרה עליהם מגיפה בר מינן וצריך מי שילך ויודיע להם ויעשו תשובה כדי להבטל מעליהם זאת הגזרה, וכששמע החכם הגדול ההוא אמר אליהם הנני שלחוני, ואמרו לו לך ואמרת אליהם אשר שמעת ואמור למהרח''ו הנה אנכי בא אליך בדברים להגיד לך לעורר את העם בתשובה ותצומו ביום משמרת ראש חדש.

ואמר לו מהרח''ו ז''ל מי המה הראויים להתענות ולהתפלל על זאת, השיב לו החכם ההוא, הראויים לכך הם הרב יוסף מאטאלון כי הוא איש תם וישר, וגם למהרר''י אבולעפייא היה טוב אבל הוא בצפת, והר''י פינטו ז''ל, ואמר למהרח''ו ואקרא גם כן להחכם ישראל נאג'אר, ואמר לו החכם לא תקראוהו כי יש דבר מגונה בו שאף על פי שהשירים שעשה המה משמחים אלהים ואנשים והם מקובלים לפני ה', עם כל זה יש לו גנות בהיותו אוכל על שולחנו מזבח אשר לפני ה' בראשו מגולה וערקא אדומה עליה לבד וזרועותיו מגולים כי על כל אלה לא תקראוהו ע''כ.



תוכחה לעומדין בתפלה ובסליחות בבגדים בזויים

ח. ומי פתי יסור לבבו לבלתי הבין כי ממכון שבתו השגיח הוא יתברך עפעפיו יבחנו בני אדם על כל נעלם אם טוב ואם רע, ואם ככה עלתה ליושב על שולחנו מה יענה אנוש רימה כבד עון אשמה להקל את ראשו מול אלהיו בתפילותיו וביותר בתפילת ערבית, ויותר מהמה בימי הסליחות שהוא זמן שכיבה לכל היא אשר התירו לנפשם להבזות כבוד קונם בעיניהם לבא לפניו להתפלל ולהתחנן בראש אשמורות ברחמים והסליחות ולא אמרו בלבבם נירא נא את ה' אלהינו להתעטף בכבוד והדר לפני אבינו שבשמים רק כאשר קמו עמדו ממטתם כן בזזו איש לו.

ואין ספק כי שכינה צווחת עליהם לאמר גם כי תרבו תפילה אינני שומע כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו, וגם מלאכי שמים אינן נזקקין להם ויענו לו לאמר בזה לך לעגה לך קדשי שמים בזית בזוי אתה מאד, יבושו כל עובדי פסל המתהללים באלילים כורעים ומשתחוים על ברכיהם בבית תפילתם ועומדים באימה ובפחד וברעדה ובפיהם לאליליהם מעשה ידי אדם, אנו העומדין לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא רם ונישא על אחת כמה וכמה שיש לנו לעמוד לפניו באימה וביראה ברתת בפחד ורעדה.

ט. כי על כל אלה הכי אחי אתה אם בעל נפש אתה שים נא כבוד לה' אלהי ישראל וכבוד והדר תעטרהו להתעטר בלבושיך ובגדיך החמודות כאשר תבא לעמוד לשרת בשם ה' באימה וביראה, ודע לפני מי אתה עומד לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ולפני כל הצדיקים שבגן עדן אשר המה משתעשעים בתפילה ותחנונים והמה יעמדו מליצי יושר עליך לפני קונם לאמר, הפר הפר יוצר בראשית סלח סלח אלהי ישראל למה לך איבה וכו' ואל אלהינו כי ירבה לסלוח, כי כך היא המדה כי מכבדי אכבד, חן וכבוד יתן ה' לא ימנע טוב להולכים בתמים.



לומר ברכות התורה קודם סליחות

י. ואחרי הכון עצמו לקראת אלהיו יזכור ואל ישכח מלברך ברכת התורה כדי לומר סליחות כדעת רבינו הבית יוסף ז''ל שפסק שלא יקרא פסוקים קודם ברכת התורה אף על פי שאומרם דרך תחנונים כי כן עיקר, ואף גם כי יעסוק בתורה אחר הסליחות וכיון שלא אמרה קודם הסליחות קרוב הדבר שישכחנה וילמוד בלא ברכה.



אין ראוי להפסיק בברכות השחר ודין ברכת הנותן לשכוי בלילה

יא. ואשר בא בסוד ה' יכין לברך בעת ההיא כל סדר הברכות יען אין ראוי להפסיק ביניהם כי קשר וייחוד אחד לכולם מתחילת על נטילת ידים עד ברכת התורה כנודע, ואשר ערערו עליהם כי ברכת הנותן לשכוי אין לאומרה אלא ביום, הנה בזוהר פרשת בראשית 42 משמע שיש לאומרה מחצות ואילך וזה לשונו, הכי הוו עבדי חסידי קדמאי מנא דמיא הוו מותבי קמייהו ובזמנא דמתערי בליליא אסחן ידייהו וקיימין ולעאן באורייתא ומברכי על קריאת תרנגולא כד קרי כדין פלגות ליליא ממש וכו'.



סדר הברכות למי שדעתו לישן שינת קבע אחר הסליחות

יב. ואולם מי שדעתו לישן אחר הסליחות בשינת קבע על מטתו אין נכון לו לומר כל הברכות אז ולא יברך אלא ברכת התורה בלבד דאף אם ישן שנית קבע תו לא בעי ברוכי דלא נתקן רק פעם אחת ביום והשינה לא הוי הפסק כמו שכתבו הפוסקים ז''ל לא שינה ביום ולא שינה בלילה אף דאיכא שינוי זמן, אכן שאר הברכות הואיל והוא ישן שנית על מטתו בקבע יניחם כולם לאומרם כשיעור משינתו ביום כדי שתעלה הודאת ברכותיו לשתיהן וכן ראוי לנהוג, וכבר הארכתי בספר ארץ חמדה בביאור הדברים הטב הדק בס''ד.



מעלת המעורר חביריו בהשכמה לאמירת הסליחות

יג. ואשרי אנוש יעשה זאת כאשר יעור הוא משינתו לעורר גם את חביריו אשר המה אצלו לאמר אליהם לכו ונפיל פנינו לפני בעל הרחמים והסליחות, וכל הקמים מקול הקורא הנה שכרו איתו ופעולתו לפניו כדכתיב בענין דוד עם אנשיו כי כחלק היורד במלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדיו יחלוקו, וכבר כתבנו לעיל מנהג הר''א הלוי ז''ל שהיה הוא בעצמו ובכבודו סובב הולך בשוקים וברחובות לקרוא את עם הקדש ברוכי ה' ולעורר לבותם.

יד. ואין ספק כי יותר חיוב מוטל על איש חשוב וחכם בהשתדלות זה מיתר העם יען כי במדה זו לא הורגלו בכל ימות השנה, עזה כמות אהבת שינתם ולא יטו אזן להתעורר מאנשי ריקים אשר אינם חשובים בעיניהם למאומה ויעלה חרס ביד הקורא, אכן בהיות איש חשוב בעיניהם דבריו נשמעים ותכף ומיד יתנו לב לקום ומה טוב חלקו ומה נעים גורלו של עושה אלה.



מעלת מקדים ראשון לבהכנ''ס ודברי הזוהר בזה מהר''ם לונזאנו ע''ה

טו. ואשרי איש ירא ה' שיקום ויתעודד לתת כבוד ליוצרו ולהיות הוא ראשון לציון כי בכל דבר מצוה ותפילה הזריז ומקדים להיות הוא ראשון טרם שיבואו אחיו הוא אחוז במדת הצדיק העליון, וכמו שאמרו בזוהר 43 שהוא מתלא למלכא דשדר לכל בני מתא דישתכחו בדוך פלן עד דהוו מזמני גרמייהו אקדים חד ואתא אתא מלכא אשכחיה אמר ליה בני מתא אן אינון אמר ליה מרי אנא אקדימנא קמייהו והא אינון אתאן אבתראי, כדין טב בעיניה דמלכא ויתיב תמן בהדיה ואשתעי עמיה ואתעביד רחימא דמלכא בין כך ובין כך אתו כל עמא ואתפייס מלכא עמהון שדר להון בשלם ואי חד לא אקדים למשתעי קמי מלכא לאתחזאה בגינייהו דהא אתיין מיד כעיס מלכא.

אוף הכא כיון דחד אקדים ואשתכח בבית הכנסת ושכינה אתיא ואשכח ליה כדין אתחשיב כאילו כולהון אשתכחו תמן דהא דא אוריך להון תמן מיד אתחברת עמיה שכינתא ויתבין בזווגא חדא ואשתמודעא בהדיה ויתיב ליה אדרגא דצדיק ואם חד לא אקדים מה כתיב מדוע באתי ואין איש ואין עשרה לא כתיב אלא ואין איש לאתחברא בהדיה למיהוי גבאי כמה דאת אמר איש האלהים בדרגא דצדיק זכאה איהו מאן דאקדים לבית הכנסת לסלקא בההוא דרגא עילאה ע''כ.

ואילו היו העולם מבינים מה רוצה לומר בדרגא דצדיק היו מתפלאים ותמהים על גדולת המקדים להיות ראשון לכל דבר שבקדושה והיו בכל יום העברים נצים כדי להקדים ולהכנס כל אחד קודם חבירו, לא כמו שעושים בוערים בעם בשאר התפילות וביותר בימים האלה בסליחות כשיקראום ישאלו אם יש מנין עמי אכנס, וכמה מהם שהולכין עד פתח בית הכנסת וכשרואים שאין מנין עדיין נזורו אחור יבושו בושת.



התעוררות להיות מקדים ראשון לבהכנ''ס

טז. והאיש הירא וחרד על כבוד ה' ראוי להיות נחפז ללכת להיות הוא ראשון בתתו אל לבו לאמר, כב''יכול מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ממתין לי שם ואני אתנהלה לאטי דכל בי עשרה קדמא שכינתא ואתיא, ובכן יתלהב אהבת הבורא בלבו ולא יתן שינה לעיניו ומיד יקום כגבור להכנס ראשון בבית הכנסת אל המקום אשר יעמד שם אל פני ה'.



אזהרה להתפלל במקום נקי וחומר המזלזלין בזה

יז. והנה במקצת מקומות אשר עברתי בהם רבים מבני ישראל קובעים תפילת ערבית והסליחות בימים האלה חוץ לבית הכנסת בחצרותיהם ובבתיהם להיות כי בתיהם רחוקות מבית הכנסת ויראו מפחד בלילות.

והמכשלה הזאת תחת ידם כי רבים מהם בזו את דבר ה' לקבוע תפילתם שם ולא יחושו על נפשותם להביט ולראות האם המקום ההוא מוכן ומזומן לכך או לאו כי כרובם המה במקום הטנופת וריח רע של בית הכסא העומד מנגד, ואין איש שם על לב כי גדול עון זה מנשוא וחמור מכל כריתות שבתורה כמו שנאמר כי דבר ה' בזה וכו' הכרת תכרת הכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא מה שאין כן בשאר כריתות וכבר הארכתי בזה בפרק ב' דסוכה ע''ש.

ולא יכון אדם לבא להתחנן לפני אלהיו על חייו וחיי בני ביתו ושרץ בידו להזכיר את ה' ברוך הוא ויתר שבחיו במקום מטונף אשר שנא ה' אלהיו, והוא יהיה בעוכריו להכרית חייו כמו שנאמר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים וכו' לא יחיו בהם, והוא דומה למי שבידו אחת עומד ובונה ובידו אחת המקבות והברזל לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס.

יח. והאיש אשר נגע אלהים בלבו יהא זהיר וזריז אל המקום אשר יקבעו בחצרותם ובטירותם שיהא נקי ומנוקה מבלי טינוף וריח רע ואז יקבעו שם אותו מקום אל הרחמים והסליחות, ואם אפס מקום שם בחצר טהור ומנוקה מוטב שלא יקבעו שם מקום ויתפללו כל אחד יחיד בביתו, ובלי ספק כי השכר הרבה להם יותר מאם היו מתפללים בעשרה במקום ריח רע דשכינה לא שריא תמן, וכבר אמרו 44 ישב אדם ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה, ואף אם יתכן כי אפס מקום טהור להתפלל ולא יתפלל נותנין לו שכר כעושה מצוה הואיל ובא דבר עבירה לידו ופירש ממנה ואין לך דבר עבירה חמורה מזאת כאמור, ובדבר הזה תאריכו ימים.



להעמיד בימי הסליחות שליח ציבור המעורר העם לתשובה

יט. ואחר כל זה יזהרו בעיקר הכל לפשפש ולחפש אחר איש ישראל ירא אלהים וסר מרע נקי כפים ובר לבב להיות שליח ציבור בימים האלה לומר הסליחות והתחנונים ולעורר לב הציבור לעם כי יבכו ויתאוננו על חטאתם ואשמתם.



רשב''י היה מכין הש''ץ ג' ימים קודם ראש השנה

כ. ואמרו בזוהר פרשת ויקרא, 45 אמר רבי אלעזר חמינא לאבא ביומא דראש השנה ויום הכפורים דלא בעי למשמע צלותא מכל בר נש אלא אי קאי עליה תלת יומין קודם לדכאה ליה ור' שמעון הוה אמר בצלותא דהאי בר נש דאנא מדכינא אתכפר עלמא וכו' ובעו עמא לאסתכלא בר נש שלים מכלא דידע ארחוי דמלכא קדישא וידע ביקרא דמלכא דבעי עלייהו בעותא בכוונה דלבא בחכמתא ברעותא דלבא בשלימו בגין דיסתלק דינא על ידוי מן עלמא, ווי לאינון דשליחא דלהון לא אשתכח כדקא יאות דהא חובי עלמא אתיין לאדכרא בגיניה ע''כ, הנך רואה כמה חומר דבר לאינון דשליחא דילהון לא אשתכח כדקא יאות דאדרבא חובי עלמא אתיין לאדכרא בגיניה.



אזהרה לממנים חזנים הרצים באמירת הסליחות

כא. ומה נואלו כמה בוערים בעם אשר נתנו כתף סוררת אל אנשים חכמים וידועים ביראת ה' אשר בשכונתם הראויים והגונים לקרבה אל המלאכה לעמוד לשרת את פני ה' באימה וביראה, והמה ברוע זדון לבם הרע יבחרו איש הנעדר מכל מדות שמנו חכמים רע ובליעל תחת כי הוא איש הרצים בפיו ובשפתיו שפת חלקות כמתלהלה יורה זיקים בגאונו ובמעט רגע יכחידנה תחת לשונו.

ואם הנוטע אזן ישמע מפיהם ויביט כי אין שם אלא שנים או שלשה גרגרים בראש אמיר והמלות אחד מעיר ושנים ממשפחה אחת למעלה ושבע למטה ולא יהיה מתכוין אלא כמחרף ומגדף, רק שפתיו נעות כעובר על הגחלים ובולע את השם בנעימה ויתר שבושים ותעתועים ושגיאות מי יבין למהר לשלחם כמעט רגע, ועל כן לא אבו ולא בחרו באיש הירא וחכם תחת כי דבריו בשפה ברורה ובנעימה קדושה בבכי ואנקה לעורר לבות בני אדם ויאחרו פעמי מרכבותיו ויאריך הזמן שעה אחת או שתים.



דברי תוכחה לרצים בבקשת הסליחות

כב. ויותר מהמה רבים מעמי הארץ בחשיכה יתהלכו וקמו עמדו לראש אשמורות לומר סליחות לעשות נזק מתועלת, אשר המה באים ושותקים וכשומעם התחלת הבקשה והתחינה מרימים את קולם בקול שמחה ותבקע הארץ לקולם באומרם קמתי באשמורת וכו' וסדר לך ה' הצדקה וכיוצא בהם.

ולו חכמו ישכילו מה שמוציאין בפיהם רעדה אחזתם שם חיל כיולדה וחרוד יחרדו חרדה גדולה ויתפרדו כל עצמותם כי כל דבריו כגחלי אש למי שהוא בעל נפש יקרה, הן גור יגור ונפול יפול חתיתו ויראת שדי על פניו אשר הכעיסו גם כעס בפשע ועבירה ומעלה מעל בה', ולא די כי המה לא יתנו לב ובחשיכה יתהלכו באין מבין אפילו פשוטן של דברים כי אם גם גורמים בקול שירתם לאבד כוונת המכוונים ומערבבים ומבלבלים כוונת המבינים והכנעתם, ולא עוד אלא כי בעל פה הם רצים בנחיצה אחר השליח ציבור ומכין אותו בשוט לשונם עד שאם השליח ציבור ירא אלהים יכריחוהו לרוץ מהרה באין מבין.

כג. העל אלה לא תתאפק ה' לאמר מה מצאת בי עול כי רחקת מעלי, הכזה יהיה הגיון אבחרהו, הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך, הנגרע אני ממלך בשר ודם תולעת ולא איש כי מי שידבר אל המלך ישמח בלבו כי הגיע למעלה גדולה, ואילו היה יכול לדבר עמו בכל יום פעמים שלש או יותר ולהתחבר עמו כל היום ולשכון בחצרותיו כל הימים היה עושה ברצונו הטוב וכל הון ביתו יתן להשיג זה כי אין זה עליו לטורח וליגיעה אלא מנוח ושמחה, וכשאתה בא להתנפל לפניו ולבקש על נפשך החטאה אתה יגע לדבר אותו המעט ואתה ממהר באמירתו עד שמרוב המהירות אפילו המילות אינך מוציא מפיך היטב כדי לצאת מלפני מהר, ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל כי באמת שמי אתם מזכירים וקוראים אך אותי אין אתם קורין כי מי שקורא למלך אינו יגע.

כד. וכן אמרו ז''ל בריש מדרש איכה, 46 רבי יצחק פתח לא אותי קראת יעקב קאים טרון כל יומא ולא לאי וצלויי קמאי את לאי קאים טרון כל יומא ולא לאי ואמר ליה חבריה איתא וצלי והוא אמר לית אנא יכיל, אצל הבעל מה כתיב ויקראו בשם הבעל מהבקר ועד הצהרים הוי כי יגעת בי ישראל.



משל על בקשת הסליחה בכובד ראש

כה. ומדוע אתה בן אדם כבד עון אשמה לא תשים נגד עיניך כמה לילות עמל מינו לך בשחוק הקוביאות ושאר מיני שחוק וקלות ראש עד הבקר ולא יגעת ולא יעפת ולא חששת כי נדדה שינתך, וישבת בסוד משחקים וערבה שינתך עמהם להתנהל לאיטך לאט לאט כי בזה תמצא מרגוע, ובבואך לפני יגעת בי למהר דבריך כפורק עול משא כבד יכבד ממך כדי לשוב מהר על מטתך הסרוחה, הלא בנוהג שבעולם עבד שמרד במלך בשר ודם ומעל בו מעל וברח מהיכלו, בתתו אל לבו לשוב ולבא אל המלך להתחנן לו ולבקש על נפשו מתבונן היטב איך ומה ידבר ושוקל בפלס דבריו ומסדרם עד שיהו סדורים בפיו שלא יכשל בדבריו ובהכנסו לפניו עומד מרעיד ומדבר דבריו בנחת ביישוב לא בחפזון, בכניעה בשפלות דברי פיוסים וקולו כעני מתחנן ולבבו לא יפנה ימין ושמאל.

וכשאתה בא לבקש על נפשך על המרדים והפשעים שפשעת ומרדת בי לבקש מחילה וכפרה עליהם תלאה ותיגע ותיעף לדבר דבריך בנחת ובשפה רפה וברורה כקול העני המתחנן ושואל על פתח בבקשה ובתחנונים כדת מה לעשות על גודל חטאתיך ואשמתיך, ומה כפרה תהיה לעבד הבא אל אדוניו לבקש על נפשו ויעיז פניו בפני אדוניו לומר דבריו בחפזון ובקול רם, האם העבד ההוא לא יתחייב ראשו למלך לאמר הסירו את ראשו מעליו כי עזותו האחרון קשה מן הראשון.

כו. וכן הדבר הזה אנחנו פשענו ומרדנו לאבינו שבשמים, היתכן כי נבא לפניו בעזות ובחפזון רב לאמר כן תעשה על כל פנים מחול מחול לנו סלח סלח לנו ואין בפינו שום פיוס ושפלות, ויושב בשמים ישחק לאמר על מה זה ועל מה זה אתה עושקני לכפר לך ומה מידך אקח כי תדבר בעושק רב דבריך אלי כאילו מחוייבני בדבר, ובחרונו יבהלמו לאמר מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי לא תוסיפו לראות פני לא אוכל און ועצרה.



לומר סליחות לאט ובדרך בכי ותחנונים

כז. וכבר אמרו 47 שתחילת דינו של אדם בראש השנה הוא על דנהיג קלנא ביקרא דמלכא כמה דאת אמר ויבאו בני האלהים להתיצב על ה', ואיך ולמה ינהגו קלנא ביקרא דמלכא בתפילתם ובתחינתם בימים האלה והוא יהיה כסניגור נעשה קטיגור אליהם בתחילת דין ומשפט ביומא דדינא.

ואף גם זאת מה שאמרו בזוהר פנחס, 48 דאינון שטיין דאכלין מילין בהלעטה ולא טוחנים אינון בטוחנות דילהון ובשינהון מה כתיב בהו הבשר עודנו בין שיניהם ואף ה' חרה בעם וכו', והאנשים האלה אשר אמרו ללשונינו נגביר לאמר מילין בהלעטה איך ישאו פניהם אל אביהם שבשמים לאמר זכור לנו היום ברית שלש עשרה וכו' ה' ה' אל רחום וחנון וכו' ויתר דברים לעורר את הרחמים ובפיהם הפכו עליהם בלהות לעורר חרון אף חד שבעה על דחזי למזייה כמו שנאמר הבשר עודנו בין שיניהם ואף ה' חרה בעם.

כח. כי על כל אלה הבעל נפש היפה המליאה לה דעת ויראת ה' בסודם אל תבא נפשו ובקהלם לא תחד כבודו, ומורא יעלה על ראשו בעומדו לומר הרחמים והסליחות לאומרו לאט לאט שפה לפיו סביב אות באות תיבה בתיבה, ובשפל קול התחינה כעני שואל על פתח בבקשה ובתחנונים הלוך ילך ובכה ומבכה אחרים עמו, וילבש אימה ויראה בהתחילו מזמורי התשובה כי כל דבריהם כגחלי אש למי שנגע אלהים בלבו, ויאמר בנפש מרה כי פשעי אני אדע וכו' לך לבדך חטאתי וכו' כי כח סגולת המזמורים האלו לעורר מאד לבות בני אדם לשוב אל ה', וכן כשיאמר לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים ישית את לבו להבחין חסדו וצדקתו יתברך את האדם לקבלו בתשובה אחר שהרבה עון אשמה וימינו פשוטה לקבל שבים עם היותו מחוייב לעונשים קשים ומרים מצד הדין מצד עונותיו.

וכן כל כיוצא בדברים כאלה ישים עיני השגחתו וכוונתו בקוראו את כל הדברים אשר מוציא ויבטא בשפתיו, ואל יקרא אותם מצות אנשים מלומדה גם בלא דעת כי הם דברים אשר כל המשים לב עליהם נמס כל לב ורפו כל ידים וכל ברכים תלכנה מים.



ראוי לכתוב הסליחות ללועזים בלעז ולעוררן בעת אמירתן

כט. ומי יתן ויכתבון כל סדר הסליחות להמון העם בלשון לעז למען ישמעו וייראו וילמדו להכניע לבבם הערל ואל ישובו לכסלה לאומרו בנחיצה דרך עראי, כי כל דבריו מתלהבים לב השומע וקורעים סגור לבבו ואם אבן הוא נמוח ואם ברזל הוא מתפוצץ, ועיקר הכל תלוי בשליח ציבור לעורר בבכי ואנקה בנפש מרה, לא כמו שנהגו להרים קול בתודה וקול זמרה רק בבכי ואנחה ולעורר לב הציבור באיזה דברים ללועזים בלעז בין פרק לפרק להעיר את רוחם לשוב מעבירות שבידם.



עיקר התעוררות התשובה היא בבכיה ומאמרי הזוהר בזה

ל. ועיקר התשובה והתעוררותה היא הבכייה והדמעה כמו שאמרו 49 כל השערים ננעלו חוץ משערי דמעה, ובזוהר פרשת ויחי 50 אמרו ז''ל, כל בר נש דאושיד דמעין קמיה קודשא בריך הוא אף על גב דאתגזר עליה עונשא אתקרע ולא יכיל לשלטאה ביה מנא לן מלאה וכו'.

לא. ועוד בפרשת שמות 51 ז''ל, אמר ר' יהודה כל מילין דעלמא תליין בתשובה ובצלותא דצלי בר נש לקודשא בריך הוא וכל שכן מאן דאושיד דמעין בצלותא דיליה דלית לך תרעא דלא עאלין אינון דמעין מה כתיב ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בוכה ותפתח דא שכינתא דקיימא עלייהו דישראל כאימא על בנין והיא פתחה תדיר בזכותיהון דישראל, כיון דפתחה ותראהו את הילד ילד שעשועים דאינון ישראל דחטאן קמיה מריהון בכלא ומיד הדרן בתשובה ובכאן קמיה כברא דבכי קמיה אבוי מה כתיב והנה נער בוכה כיון דבכי מתברי כל גזרין קשין בישין מה כתיב ותחמול עליו וכו' והאי מאן דצלי ובכי וצעיק עד דלא יכיל למרחש בשפוותיה האי צלותא שלימתא היא ולעולם לא הדרא ריקנייא ע''כ, וכמו שהארכנו בטעם הדבר בפרקים הבאים בתפילות ראש השנה ויום הכפורים.



הנהגת ש''ץ אחד שהיה מעורר הציבור בין הסליחות

לב. ושליח ציבור אחד חכם וחסיד בימים האדירים האלה בכל פעם שהיה עומד לומר הרחמים והסליחות זה דרכו להיות מפסיק בין הפרקים לדבר בלשון לעז בקול מר ואנחה ולהרים קול בבכיה ויאמר אליהם, אחינו בית ישראל שמעו הביטו וראו וחוסו על נפשיכם ועל דם נפשות אביונים עם בני ישראל שובו שובו מדרכיכם הרעים, קרעו לבבכם בבכיה לעורר ולדפוק את שערי הרחמים וגם אנכי עמכם אשא בכי ונהי עמכם כי נפשי מרה לה מאד.

וכן כל כיוצא בדברים האלה היה אומר לעצמו בפני הציבור כמדבר עם נפשו לאמר, נפשי נפשי איך המיתותיך בידי, הבת היקרה איך עקרתיך ממקום החיים והקדושה למקום המות והטומאה איך לא חסתי עליך, באופן כי כל שומעיו חרוד יחרדו חרדה גדולה עד מאד וגעו כל העם בבכיה גדולה, וכך היה אומר כפעם בפעם קודם ויעבור ואומר באימה וביראה ובחרדה של בכי ואנקה כל הקהל בצירוף ולא זזו משם עד שנעשו כולם בעלי תשובה.



ראוי לציבור לבחור ש''ץ שיש בידו לעוררן לתשובה

לג. ואשרי העם שככה לו איש על העדה לעורר לבותם בתשובה, ובלי ספק כי השליחי ציבור כאלה המה מעוררים את הרחמים ועת שערי רצון להם נפתחים, לא כן רבים משלוחי ציבור אשר לא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב לעולם חטאתם ולא יעורו משינתם להוריד אפילו דמעה אחת ועל ידי כן גם לב הציבור שמו שמיר ושית, ועליהם נאמר כד רגיז רעיא על ענא עביד להו נגידא סמיותא כמו שהארכנו בזה פ''ג דיום הכפורים.



אזהרה לת''ח הנמנעים מסליחות משום ביטול תורה

לד. והתלמידי חכמים גם המה חיובא רמייא עלייהו לעורר לב העם בימים האלה ולקום בראש אשמורות לומר הרחמים והסליחות ולהתעורר בבכי ומספד כדי להכניע לב הציבור עמהם, וללמוד אליהם אחר הסליחות דברי כבושים בספרי חכמה ומוסר המכניע לבות בני אדם.

לה. וריב לי על רבים מבעלי תורה שבדורינו אשר הורו היתר לעצמן לאמר שיותר טוב תלמוד תורה מלהרבות הרחמים והסליחות, ועל כן בחרו המה אף בימים האלה לפרוש עצמן מן הציבור לבלתי הבטל מלימודן לבא לומר התחנונים והסליחות, ואם כוונתן מפני כך תעו במושכלם וכבר אמרו 52 זמן תורה לחוד, והא דקרי ר' זירא לרבי ירמיה מסיר אזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה היינו לפי שהיה עוסק בתורה ובא להפסיק, אבל לא אמר למי ששתי המצוות לפניו דודאי בכי האי גוונא כולי עלמא מודו דזמן תפילה לחוד.

ומה גם למאי דכתב הרי''ף ז''ל דהיינו דווקא למי שתורתו אומנותו ובדורינו אין לנו מי שתורתו אומנותו, דהשתא ר' יוחנן אמר על עצמו 53 כגון אנו שאין תורתינו אומנותינו, אנחנו אזובי קיר לא כל שכן דפשיטא ופשיטא דמחוייבים אפילו אם עסוקים בתורה לבטל מתלמודם לבא להצטרף עם הציבור לומר הרחמים והסליחות יחדיו יהיו תמים עם הציבור.



התעוררות על התפלה ממעשה שאירע לתלמיד הרמב''ן

לו. וכבר אירע מעשה לתלמיד אחד מתלמידי הרמב''ן עליו השלום 54 שנפשו חשקה בתורה בחשק נפלא וכמעט לא נתן שינה לעיניו ותמיד עיניו ולבו אל הספר ולא היה מתפלל מרוב אהבת התורה, והיה הרמב''ן מזהיר אותו תמיד לאמר לו אכול בשעת אכילה ותישן בשעת השינה והתפלל תפילתך בשעת התפילה וזכות התורה יהיה עמך ותשמרך, אך לא תפשע עמה כי התורה תתבע עלבונך לפני הקדוש ברוך הוא ותתענש על זה חס ושלום על כן הזהר בתפילה.

ולא השגיח התלמיד על דבריו ולא שם אל לבו, ולא היו ימים מועטים שהלך התלמיד אל השוק לקנות איזה דבר וכאשר שב אל ביתו מצא פרש אחד שוכב עם בתו הבתולה באונס על גבי אותה השלחן שהיה לומד תמיד עליה ונתאבל עליה ימים רבים, ואמר לו רבו עליו השלום הלא אמרתי לך שתהיה זהיר בתפילה שתקנו חז''ל שצריך האדם להתפלל בכל יום, יהי רצון מלפניך ה' או''א שתצילני היום מאדם רע מפגע רע ואתה מדוע לא שמעת בקולי כי על כן באה על בתך הצרה הזאת, ומשם והלאה הכיר התלמיד כי השגחה פרטית היתה בעון ביטול תפילה וישוב להתפלל בכוונה רצוייה ובזהירות רב.



מעלת הסליחות וחשיבותן קודם עסק התורה

לז. והנה כן הדבר הזה בימים האלה ובזמן הזה כי הרחמים והסליחות היו לנו לעינים לכל השנה כולה על כל הצרה שלא תבא על הציבור וכמו שסידרו קבל צלותין ובעותין בעידן עקתין ויתר דברים, אין ספק כי המתרשלים מלאומרם ידאגו מן הפורענות יען לא הקדימו תפלה לצרה וכמעשה שהיה כנזכר.

לח. ואשר אמרו כי לא נאמרו האזהרות הללו רק לתפילות הקבועות בכל יום לא אל הרחמים והסליחות שנתקנו על כפרת האשמות יען כי בכח לימוד תורתם יכופר להם הכל כמ''ש אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה, בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בדברי תורה, גם באלה שגו דעל כל פנים קודם שיעסקו בתורה צריכים להקדים בקשות ותחנונים וחרטה ותשובה.



חיוב עסק התורה בתשובה ושבח הראשונים מבעל ראשית חכמה

לט. וכן משמעות לשון הזוהר 55 זה לשונו, דלבתר דמתחרט מחובוי ויעביד תשובה יתעסק באורייתא וכו' דמשמע דהא קודם החרטה והתשובה אין תורתו רצויה ומקובלת כאומרו ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי וגו', וכן כל איש אשר בו מום לא יקרב ואם בצואת עונותיו מסריח איך יתקרב לפני המלך ה' אדרבא המלך יתרחק, וכן אמר התנא אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו, פירוש שעוסק בה נקי מחטא ועון שאז המלך משתעשע בו ובתורתו.

מ. וזו היתה מעלת הראשונים שהיתה תורתם רצויה כל כך שהיו פטורים אפילו מן התפילה מפני שהיתה תורה שלהם נקיה אבל מי שהוא מלא מסרחון צואת עונותיו אין תורתו נחת רוח לבוראו, והטעם כי בעסק התורה אדם מושך השכינה עליו ובהיותו נקי מחטא מצאה השכינה מנוח לכף רגלה כסא ומושב שבו תשב ותנוח כאדם היושב בכסא מתוקן כראוי כן צריכה התורה להיות נקיה כסא מתוקן לשכינה שתשרה עליו, אבל בהיות האדם מלוכלך בכתמי עונותיו אין התורה שורה בו כי אין בו כסא לשרות לא התורה ולא השכינה כי כל חטא וכל אשם יהיה קוץ מכאיב וסילון ממארת ליושב על הכסא, ולכן קודם צריך שירחוץ צואת עונותיו בתשובה כראוי ואחר כך יעסוק בתורה.

מא. וכתב החסיד בעל ראשית חכמה ע''ה שיקח התלמיד חכם דמיון מדין הנפסק בגמרא ובפוסקים כי במקום שיש ריח רע אסור לעסוק שם בתורה ובתפילה וצריך שירחיק ארבע אמות ממקום שכלה הריח, וכן הדבר לעוסק בתורה וטומאת צואת עונותיו עליו כי כל הקדושים העליונים מתרחקים ממנו, וכן נודע כי העונות יקראו צואה דכתיב אם רחץ ה' את צואת בנות ציון.

וכן אתה מוצא שלא עמדה תורה לדואג ולא לאחיתופל כי שניהם אין להם חלק לעולם הבא אף על פי שהיו דורשים כמה הלכות במגדל הפורח באויר כדפירשו רז''ל בחגיגה, 56 נמצא אתה למד שעיקר התורה היא בתשובה והמעשה, ועונשו של תלמיד חכם אם חטא גדול משל עם הארץ כמו שאמרו ז''ל 57 ששגגות נעשות להם כזדונות.



חובת הת''ח להשתתף עם הצבור באמירת הסליחות

מב. ועל כן נכון וראוי אליהם להיות המה ראשונים לכל דבר שבקדושה להשתתף עם הציבור ולעמוד עמהם בבית ה' בלילות לומר הרחמים והסליחות ולשוב ולהתחרט מאשר חטאו על הנפש כמה דברים קשין כגידין שהאדם דש בעקיביו והוא לא ידע ואשם, כי לפעמים יעשה מצוות שלא לשמה כי מי עסק בתורה שלא נשתמש להקרא רבי או נתייהר ובא לכלל כעס ולכלל טעות כמו שהארכנו בסוף פ''ח מיום הכפורים בס''ד.

והנה מה טוב יהיה להם כי יזכו את הרבים כי מהם יראו שארית ישראל וכן יעשו ליתן לב לשוב באמור, אם בארזים ארזי הלבנון נפל החיוב כל שכן אנחנו אזובי קיר אשר קטנם עבה ממתנינו, וכבר העיד מהרח''ו ז''ל על רבינו הגדול האר''י זלה''ה וזה לשונו, ראיתי למורי שהיה אומר תמיד הסליחות שאנו אומרים בחדש אלול באשמורת עם הציבור מלה במלה עמהם ע''כ, ויאחז צדיק דרכו של הרב ז''ל ואל יפרוש מן הציבור במקום דהוי תפילה ותשובה דרבים דנפישי זכותייהו ונפישי ברחמים והן אל כביר לא ימאס.



ציונים והערות לפרק ג

37) שבת דף י' ע''א. 38) ברכות דף ל' ע''ב. 39) זוהר ואתחנן דף ר''ס ע''ב. 40) זוהר נח דף ע''ב ע''א. 41) דברים רבה פרשה א' אות ט''ו. 42) הקדמה לזוהר בראשית דף י' ע''ב. 43) זוהר תרומה דף קל''א ע''א. 44) קדושין דף ל''ט ע''ב. 45) זוהר ויקרא דף י''ח ע''א. 46) הקדמת איכה רבה פסקא י'. 47) עי' זוהר פנחס דף רל''א ע''א. 48) זוהר פנחס דף רל''ו ע''א ברע''מ. 49) עי' ב''מ דף נ''ט ע''א. 50) זוהר ויחי דף רכ''ג ע''א. 51) זוהר שמות דף י''ב ע''ב. 52) שבת דף י' ע''א. 53) שבת דף י''א ע''א. 54) עי' ספר מאירת עינים לר' יצחק דמן עכו תלמיד הרמב''ן בפרשת וישלח. 55) זוהר נשא דף קכ''ג ע''א ברע''מ. 56) חגיגה דף ט''ו ע''ב. 57 ( ב''מ דף ל''ג ע''ב.





פרק ד - ביאור הסליחות ונוסחתם - אזהרות קודם שחרית



לומר סליחות בכוונת הלב ובלשון תחנונים

א. יהמו ה רחמים ו הסליחות ה נאמרים בקרב איש ולב עמוק בשיתו לבו אליהם להבין ולהשכיל כל אשר יבטא בשפתים דברי הרצויים והוידויים אשר כל דבריהם כגחלי אש, כל איש הירא ורך הלבב אשר נגע אלהים בלבו היה לבו כדונג נמס בתוך מעיו כי יחם לבבו ושאג ישאג על חטאתו ואשמו אשר אשום אשם לה' ודמעתו על לחייו, כי יתחמץ לבבו וכליותיו ישתוננו בקריאתו בהם אופן דברי הרצויים אשר הוא מתרצה לפני קונו אשר בם יראה שפלותו ומיעוטו כעבדא דמתחנן למריה.

והנה כשיתחנן עבד לאדוניו לא יהיה קולו בדברו כקול הקורא בספר דברי הימים למלכי מדי ופרס, אבל יהיה קולו כמי שבוכה ומתאנח ויעשה תנועות בראשו או בידיו ובשאר איבריו כמצטער ומיצר עד שאם יעמוד שם מי שאינו מבין בלשונו כלל מקולו ומתנועת איבריו בלבד ידע ויכיר שהוא מתחנן לאדוניו ושואל מאיתו לכפר עליו, וכן כשישית כל איש ישראל להבין מה שמוציא בשפתיו בתחנוניו לפני בוראו יהיה קולו בדברו על הדרך הזה, ונמצא קולו ופיו ולבו שוין דומים זה לזה ומקולו יוכר ויראה כונתו ולבו.



תוכחה לרצים בסליחות בלא כוונת הלב

ב. לא כן רבת מבני עמינו ההומים בפיהם הרחמים והסליחות ובל ידעו מה, כצפורים עפות מצפצפים ומהגים כי קול דברים הם אומרים ותמונת הבנת המילות וטעמם אינם רואים זולתי הרמת קול ושפתים נעות בלא לב ולב, ואין הבדל בקולם בהתחננם על נפשם לפני בוראם לקולם בקראם בדברי הימים למלכי מדי ופרס, ולא עוד אלא שהקורא בדברי הימים מפסיק בסוף כל ענין ואלו אין מפסיקים בסוף העניינים ועליונים למטה ותחתונים למעלה ולא יפסיקו כי אם כשלא יוכלו לומר יותר בנשימה אחת, ואילו היו יכולים לומר כל התפילה בנשימה אחת היו אומרים אותה כעשרת בני המן כי תשרפם כאש להבה יצרם הרע למהר לשלחם מעבוד את פני האדון ה' אלהי ישראל.

ג. וגם כי טפש כחלב לבם ולבם שתו שמיר שית באין מבין שלא ידעו ולא יבינו השכל לבותם פירוש הבנת המלות לעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו מתוך דברי הרצויים והוידויים בעטוף לבו בהם, אשתוללו אבירי לב כי לא ידעו בהם אם הם תחנונים או דברי הימים, וכבר צווח על זה בספר החסידים 58 וכתב כי טוב לו לאדם שיתפלל בלשון שמבין משיתפלל בלשון הקדש באין מבין, ועל זה נאמר על אשר לא ידע ספר לאמר קרא זה ויאמר לא ידעתי ספר ויאמר ה' יען כי ניגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה שמתפלל ומתחנן באין מבין מה שמוציא מפיו ושפתיו, וכתיב ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר מדה כנגד מדה הואיל ולא למד להבין פירוש מלות התפילה אשר יתפללו ויעתר אלי.

ואיך ומה יחתום האדם בסוף כל התפילות לומר יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי ולבו ומצפוניו ריקים, והלא זה גנאי גדול שישאל דבר לפני בוראו על לבו ומצפונו ולבו בל עמו כי לא ידע ולא הבין מה אמר בתחינתו ועל מה ביקש כדברי הספר החתום.

ד. ועלינו לשבח לאדון הכל מקור החכמה אשר התחכם בבואו לצוותינו מצות התפילה שלא כתב והתפללת אלי או תעתיר אלי או שאל ממני ואתנה וכיוצא בזה, אבל אמר ולעבדו בכל לבבכם להודיענו שאינו מצוה במצוה זו על דברים בלא הבנת הלב מה שמוציא בשפתיו אלא להשכיל לבותם מה שמוציאים בפה, ומי שיביא לו הבנת הלב בדברים הוא יקיים מצותו ומי שיביא לו הדברים בלבד באין מבין לא קיים מצותו כי לעובדו בכל לב שאל ולא דברים, באופן כי אילו היה אפשר להביא לו כוונת והבנת הדברים בלב בלא דברים היתה מצוותו נעשית.



עיקר התפלה כשמבין לשונה ואפילו מתוקנת בלעז

ה. כי על כן הסכימו גדולי ישראל כי יפה תפילת העני בדעת בלשון שמבין משיתפלל בלשון הקדש שאינו מבין, ואסמכוהו אקרא תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו כי אף כי אין מלאכי השרת נזקקין ללשון ארמית וכל שכן לשאר לשונות אך מי שהוא עני בדעת שאינו מבין לשון הקדש ולפני ה' ישפוך שיח''ו כי אף שיתפלל בנוסח שיחו בלשון לעז, בוחן לבות הוא מבין ועדיף טפי יותר מהמתפלל בלשון הקדש באין מבין מה ידבר לפני ה'.

וגם הלום בסדר הסליחות הלא תראה כמה ריצויים ווידויים שנתקנו בלשון תרגום בזמן ההוא כדי שיבינו עמי הארץ בלשון תרגום שהיו רגילים לדבר בו ולעורר לבותם כי מתפעלים ביותר כאשר המה מבינים ויתנו לב לשוב, וכן תראה כי ביום תשעה באב אפילו המבינים היטב בלשון הקדש מתפעלים יותר בקינה אחת בלעז יותר מעשרה בלשון הקדש.



ראוי להתרגל בלשון הקדש כדי להבין דברי התפלות

ו. כי על כל אלה נפל החיוב על כל איש ישראל להרגיל עצמו ללמוד הבין בלשון הקדש וישכיל עשו כדי שיבין בלבו מה שמוציא בשפתיו בבואו להתחנן ולבקש על נפשו כל הימים, וביותר בימים האדירים האלה בנוסח דברי הסליחות אשר אף המבינים בלשון הקדש תעבור עליהם על קצתם כוס התרעומת והתלונה הנזכרת בנבואה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו וכו', יען כי באו בתוכם רצויים ווידויים במילות שונות ובלשון תרגום אשר עתה בזמן הזה בלתי מובן לקצת מהם, שראוי ונכון אליהם לתור ולדרוש פירוש הבנת המלות וטעמיהם ובל יהיו כצפורים עפות מצפצפים באין מבין.



אזהרה לסדר הסליחות מקודם כדי להבינם ולתקנם משגיאות

ז. ומצורף לזה שנפל בהם קצת תעתועים ושבושים בסיבת המדפיסים או המעתיקים אשר מוספין שלא כסידרן ושלא כהלכתן, אשר נפל החיוב לכל איש ישראל להבין ולהשכיל ולסדר דברי תחינותיו עלי יושר דברי אמת מבלי שום שגיאה ושגגה היוצאת לפני השליט הבורא יתברך, כי בהשתנות נוסח הדבר והנקודה הראויה יהפוך עליו בלהות והוא יהיה בעוכריו ותחתיו ירגז חס ושלום.

ועל זה אמר ר''א לעולם יסדר אדם תפילתו ואחר כך יתפלל ואוקימנא בברכות של ראש השנה ויום הכפורים, כי כל אדם חייב להסדיר תפילתו בהם להבין אותם לאשורם כדי שלא יטעה לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, כי הנה אדם שעולין אותו לגורדום לידון בפני המלך יסדר דבריו תחילה בדקדוק גמור כדי שיהיה שגור בפיו בעומדו לפני המלך לבל יכשל בדבר אחד בפני המלך וכה יחזור עליהם כמה פעמים, כל שכן וקל וחומר שראוי לעשות כן בבואו לעמוד לבקש על נפשו לפני אלהי המשפט הן גור יגור ויפול חתיתו ויראת שדי על פניו בתפילתו ובתחינתו להפוך בה ולהפוך בה כמה פעמים לבל יכשל בלשונו ולא יחטיא אל השערה.



תוכחה למדלגים תיבות בסליחות ואזהרה לאומרן בלב נשבר

ח. והן עתה כמה בוערים בעם חכמים בעיניהם סמכו על עצמם לומר הסליחות על פה ואז ידלגו כאיל פיסח ושגיאות מי יבין לאמר מקצתן ומקצתן מבליעים בנעימה, ולו חכמו ישכיל לבותם מה טובו ומה יופיו של סדר הסליחות המסודר בסדר אלפ''א ביתו''ת, ובאו במספר י''ב אלפ''א ביתו''ת לא פחות ולא יותר, ומסודר בסדר הדברים העומדים ברומו של עולם העליון אשר באו במספר י''ב אורות עליונות, ועל ידי סדר אמירתן פה למטה ראשם מגיע השמימה לעורר אותם האורות אשר בא רמיזתן לכל א''ב וא''ב.

כי על כן צריך להזהר לבלתי תת מגרעות חס ושלום בסדר הא''ב ולדקדק בהם היטב כי מועל בקדשי שמים, ולא עוד אלא כי על ידי מרוצת לשונם בעל פה המה מחריבי עולם כאשר ראיתי ושמעתי כמה מהם במקום הן אומרים לאו ובמקום לאו הן, ושמעתי באומרים במקום לפניו לא נוצר אל ואחריו לא יהיה, הרצים יצאו דחופים בדבר המלך מלכו של עולם ודולגים תיבת לא ואומרים לפניו נוצר אל חס ושלום וכיוצא כאלה הרבה, וה' הטוב יכפר בעד.

ט. וזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם בסליחות ובתפילת הימים האלה אשר המה משונות בנוסחתם ובעניינם לבלתי אומרם בעל פה אף אם הם שגורות בפיו, וליטול הספר בידו ולהיות שח עינים לראות בספר ולכוין סדר האלפ''א ביתו''ת היטב היטב, וכל דבר שמוציא בפיו יכוין כפי מה שעבר עליו ויאנח על זה ויבקש מבעל הסליחה יעבור על פשעיו ויקבל תשובתו ובזה יהיה ארכא לשליותו, ואין ראוי לך להרים בקולות ובנעימות בהזכיר כובד משא המרדים והפשעים אשר מרדת בקונך רק ושפלת מארץ תדברי ומעפר תשח אמרתך תשפילנה תגיענה עד עפר.

י. ועל כי רבו השגיאות גם בספרים ראוי ונכון לעבור עליהם ולדקדק בנוסחתם היטב ולהגיה אל מקום אשר יהיה שמה השגיאה, וגם ביאור לשונות הזרים וקשים שבזה ענתה בם צדקתם כאשר יבואו לפניו יתברך ונסלח להם ורפאם, ולמען ילמדו ויתנו לב להבין הדברים על בוריין אבאר לך סדר נוסח הסליחות בקיצור ביאור מילות הזרות ויתר נוסחאות כפי מה שביארו הקדמונים חלקם בחיים ושים עיניך בו.



קודם הסליחות יאמרו מזמורי התשובה ויוסיף מזמור כ''ז ול''ג

יא. תאמר בתחילה מזמורי התשובה תפילה לדוד שמעה ה' וכו', ואנכי נהגתי גם מזמור כ''ז לדוד ה' אורי וישעי ומזמור ל''ג רננו צדיקים שנזכר בכל אחד מהם שלש עשרה שמות הויה כנגד שלש עשרה מכילן דרחמים שמתגלים ומאירים מראש חדש אלול ואילך כנודע, ונכון לאומרם לראש אשמורות בסליחות לעורר הרחמים.



כוונה ע''ד הסוד בנוסח לך ה' הצדקה

יב. (לך אדני הצדקה, הנה הבא בסוד ה' יכון לכוין בנוסח זה שם אדנ''י ושם ס''ג יו''ד ה''י וא''ו ה''י ולכוין ר''ת ל'ך א'דני ה'צדקה לא''ה, כי ימינך פשוטה תכוין סוד שם יהוה נקוד צרי וסגול תחת כל אות כי ההויה הפשוטה גימטרייא כ''ו והנקודה שתחתיה מספרם ר' ומספר זה הוא מספר תיבת ימין מלא יו''ד מ''ם יו''ד נו''ן כי כל הימים פשוטה לקבל שבים, וכן הבא בסוד ה' יכוין בג' פעמים הנזכר נשמה כאן, הנשמה לך הראשון רמז לבחינת הנפש דעשיה והנשמה השנית רמז לבחינת הרוח דיצירה והנשמה לך השלישית רמז לבחינת נשמה דבריאה, באתאנו על שמך ירמוז על נפש דאצילות).




תקוני נוסחאות בסדר הסליחות

יג. ''לך ה' הצדקה'', הנה בכל נוסח זה צריך לומר אתאנו על שִמְךָ כי זולת בסוף פסוק צריך לומר שְמֶךָ.

''חטאנו עם אבותינו העוינו והרשענו'', צריך לומר העוינו הרשענו בלא וא''ו כלשון הכתוב בתהלים העוינו הרשענו.

''אין כל דבר נעלם ממך'', עיין בלבוש סימן תר''ז ובשאר ספרים נחלקו על נוסח כל דבר, והנכון לאומרה כמו שנאמר בירמיה הממני יפלא כל דבר שרוצה לומר שום דבר ובפרט בבואה סמוכה לתיבת אין כמו ולרש אין כל ואין לשבש הספרים.

בנוסח ה' שמעה וכו' יכוין לקבל על עצמו ד' מיתות

יד. ''אדני שמעה'', צריך לומר באדנות ככתוב, וראוי לכל אדם לכוין בראשי תיבות ש'מעה ס'לחה ה'קשיבה ו'עשה הוא ראשי תיבות שריפה סקילה הרג וחנק, ואותיות שניות שבהם הוא אותיות עמלק שהוא ס''מ הממונה עליהם, והאיש הירא יתמרמר בבכי מאד באמירתו אותם פן גרם בעונו להמסר ביד ס''מ לעשות בו ארבע מיתות אחר פטירתו בקבר חס ושלום, ועתה יכוין שמקבל עליו ארבע מיתות בסוד כי עליך הורגנו כל היום ולחבר ארבע אותיות שם הקדוש שהפריד בעונו ואז תמחה את זכר עמלק.

ובפסוק השיבנו יֶהֶוֶהֶ אליך ראוי לכוין בו בניקוד סגול סוד החסד.




תקוני גירסאות בנוסח ''שבט יהודה בדוחק''

טו. ''שבט יהודה בדוחק'', הנה בנוסח זה רבים חכמים בעיניהם שלחו יד להגיהו, ראשונה בלשון הבה לנו עזרת מצר היד ה' תקצר הגיהו ידך ה' לא תקצר, ואינו כן כי כל כוונת המשורר לחתום בלשון הכתוב כמו שנאמר הישאג אריה ביער למה ה' תעמוד ברחוק וכיוצא, וכן סגר דלת הבית הזה בלשון הכתוב היד ה' תקצר, אכן ידך ה' לא תקצר לא מלשון הכתוב הוא.

וזאת שנית הגיהו ''עורה למה תישן'' וכתבו הנה לא ינום ולא יישן, ולא עלתה על לבו כך אל המסדר כי אחר שיאמר עורה חדש ימינו בגלות ישן ומדבר לנוכחו איך יאמר הנה לא ינום שלא לנוכח, ואם יקפידו שאין מן הראוי לדבר כך בתחינותנו, מה שישיב דוד המלך עליו השלום בעל התחנונים והתפילות שהתחנן באלו הלשונות נשיב כולנו ואין למחוק הספרים על ככה ואם באו להקפיד לא ישאר מתחנוני הסליחות מאומה.



בנוסח א - ל מלך וסגולת י''ג מידות ואופן אמירתן

טז. ''אל מלך יושב על כסא רחמים ומתנהג בחסידות'', צריך לומר בוא''ו ומתנהג כי ראשי תיבות שלו כרו''ב כנודע בסוד וירכב על כרוב, ובי''ג מדות יזהר כל אדם להטעים הפסק אשר בין ה' ה' כי סודו רם ונשא ומי שאינו מטעים אותו עונשו רב, וכמו כן צריך להזהר להפסיק מעט בין בשם לה' כי בפסוק הוא בטרחא. 59

יז. וצריך לצעוק בקול גדול כדאמרינן בפרקי ר''א, 60 והיה בעבור כבודי כשעבר הקדוש ברוך הוא הסיר כפו מעליו כמו שנאמר והסירותי את כפי וראית את אחורי זו השכינה התחיל משה לצעוק בקול גדול ה' ה' אל רחום וכו', ואפילו עונותיו מרובים הופך מדותיו יתברך לרחמים כי ברית כרותה לי''ג מדות שאינן חוזרות ריקם שנאמר הנה אנכי כורת ברית.

והם מפתח גדול לבקש ולדפוק בהם שערי רחמים בכל דור ודור הן ליחיד הן לרבים, ומה גם בזמן הזה בגלות החל הזה כי לא נשאר לנו לפני אלהינו בלתי אם תפילתנו וי''ג מדות אלו, ואף על פי שלא ידענו לרצותו שאין איתנו יודע עד מה כח המדות ואיך המה אדוקות, מכל מקום כל אדם אינו חייב אלא כשיעורו ומדות רחמיו יליצו בעדינו לכפר על נפשותינו.



סגולת הזכרת י''ג מידות כשנעשים לפניו, וטעם שאין נאמרין ביחיד

יח. ואמרו בראש השנה, 61 ויעבור ה' על פניו אמר ר' יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח ציבור והראהו למשה ואמר לו כל זמן שישראל יעשו לפני כסדר הזה אני מוחל להם, ואמרו הראשונים כי הדבר קשה שהרי אנו רואים שכמה פעמים אנו מזכירים הי''ג מדות ואין אנחנו נענים, ושמע ה' ויתעבר חק נתן ולא יעבור ויעבור את הקו''שי.

ופירשו הם עליהם השלום כי כוונת יעשו לפני כסדר הזה אין הכוונה לומר הי''ג מדות בלבד כי אם שיעשו סדר מדותיו יתברך שלמד הקדוש ברוך הוא למשה אל רחום וחנון דהיינו מה הוא רחום אף אתה תהיה רחום וכו', ועל כי סגולתם היא להיות נזכרים ונעשים על כן בדורות הללו שהם נזכרים ולא נעשים על כן אין אנו נענים בעונות הרבים.

יט. ועל כן ראוי שלא יאמר אותו היחיד כל שאומרן דרך תפילה ובקשה לפי שאין הדבר תלוי בזכירה לבד רק בעשיה שתדבק נפשו במדותיו, ובעשרה בהצטרפותם יחד אפשר שיהיו נעשים שזה רחום וזה חנון וזה ארך אפים וכן כולם מה שאין כן ביחיד.



אזהרה לאומרין סליחות ביחידות

כ. ומכאן תראה את סכלותם של המתרשלים בימים האלה לבא אל בית התפילה ואומרים סליחות בביתם ביחיד, ובר מן דין יש לערער עליהם כי באו בתוך הסליחות כמה תחנונים בלשון ארמי וליחיד אין מלאכי השרת נזקקין ללשון ארמי רק המלאכים המסורים לציבור מבינים בכל לשון, וגם כי הציבור אינם צריכים למליץ מה שאין כן היחיד שצריך לכל.

כי על כל אלה כל איש ישראל הירא אל יתרשל מלהצטרף עם הציבור אל הרחמים והסליחות, וכבר אמרו פ''ק דתעניות 62 אמר רבי אמי אין תפילתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים נפשו בכפו פירוש שמכוין לבו, ופרכינן והא אוקי שמואל אמורא ודרש ויפתוהו בפיהם כו' ולבם לא נכון עמו ואפילו הכי והוא רחום יכפר וכו' לא קשיא כאן ביחיד כאן בציבור.



כוונה בעת אמירת ויעבור

כא. וסוד הי''ג מדות עמוקות כנודע לבאים בסוד ה' ולאו כל מוחא סביל דא, אכן טוב לכוין קיצור הכוונה בו כי תיבת ויעבור ע''ב רי''ו, רוצה לומר אותם ע''ב שמות היוצאים מג' פסוקים ויסע ויבא ויט שהם ע''ב שמות וכל שם הוא ג' אותיות סך הכל רי''ו אותיות, ואנו מתחננים בכח הע''ב שמות אלו לפני אלהינו שבשמים לכפר על נפשותינו, ואין לומר שום פסוק בעת אמירתן כי מערב ומבלבל סדר העניינים וסידרן על פי סודם כנודע לבא בסוד ה'.



כוונה ע''ד הסוד בנוסח רחמנא אידכר לן

כב. (הגה, י''ב אלפא ביתות יש בסליחות כנגד י''ב פרצופים שבאצילות אשר נעשין מכח אתוון כנודע ואלפא ביתא זו דרחמנא כנגד עתיק, והבא בסוד ה' יכין לכוין בקיימיה דאברהם חסדים דז''א, קיימיה דיצחק גבורות דז''א, קיימיה דיעקב הנכנסים בז''א עצמו הנקרא יעקב, קיימיה דיוסף יסוד דז''א, קיימיה דמשה יסוד אבא הנכנס ביסוד אימא, קיימיה דאהרן יסוד אבא לבדו המתגלה מהחזה דזעיר ולמטה, קיימיה דפנחס יסוד נוקביה דז''א, קיימיה דדוד משיחא נוקביה דז''א, צלותיה דשלמה אורות יסוד אי' המתפשט ביסוד ז''א, ארים ימינך אריך אנפין דתמן לא אית שמאלא אלא כולא ימינא ואז יתגלה נשמתו של משיח).




ביאור נוסח ''רחמנא אידכר לן'' ותקון נוסחתו

כג. ''רחמנא אידכר לן קיימיה דאברהם'', פירוש אתה האל אב הרחמן זכור לנו בריתו של אברהם וכן כולם, ובמסכת דרך ארץ אמרו שבע הם כורתי ברית שכרת הקדוש ברוך הוא להם ברית, אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן פנחס ודוד ולכן באלו השבע לבד ראוי לגרוס קיימיה, אכן ספרים דגרסי קיימיה דיוסף וכן קנאותיה דפנחס טעות הוא כי פירוש קיימיה בריתו שכרת עמהם שתרגום ברית קיימא כן כתבו הראשונים.

אבל לי נראה כי אין למחוק הגירסא מפני כך כי לפי דעת חכמי הזוהר יוסף הצדיק מסטרא דברית על כי שמר בריתו ולעומת זה אנו מזכירים קיימיה דיוסף צדיקא, ומטעם זה אין לגרוס קיימיה דיוסף חסידא ולגרוס קיימיה דיוסף צדיקא כי כל אלו הדברים נתקנו על פי שורשיהם העליונים והמדות האחוזות בהם, ובספר התקונים אמרו כי מסטרא דברית אתקרי בר נש צדיק, וכן תיקן הפייטן בהושענות זכות יוסף והוא צדיק יסוד עולם.

כד. ופירוש בדיל ויעבור כמשמעו, ורוצה לומר שיזכור לנו ברית אבות בדיל ויעבור בעבור זכות ויעבור הם הי''ג מדות כמו שתאמר בדיל שמך רבה ויקירא וזה מבואר, וכן באה הכוונה בו לומר בדיל ויעבו''ר הם ע''ב שמות הקדש שכל אחד בן ג' אותיות ועולים רי''ו כמ''ש למעלה בכוונת ויעבור.

וראיתי כתוב לכוין בתיבת רחמנא לארבע מליצי יושר בעד ישראל, אותיות ר'ח' כמנין פינח''ס, ומ' מ'טטרון, ונ'א' נ'דב א'ביהו העומדים בפרץ להליץ טוב בעד ישראל, וטעם הדבר מבואר לבאים בסוד ה' שהמה גורמים יחוד וזווג מדות העליונות כנודע.



טעם שתקנו נוסח רחמנא אידכר לן בלשון תרגום

כה. ''אידכר לן קיימיה דיעקב שלימא'', הלמ''ד בחיריק כי הוא לשון תרגום, והטעם שתקנו אותם בלשון תרגום מפני שאין המלאכים מבינים בלשון תרגום או אין נזקקים בו ולא יקטרגו עלינו שיכולים לקטרג בענין זה יותר מבשאר הענינים שהוזכרו בו בלשון הקדש כמו שאמרו בבראשית רבה, אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם חננו בזכות אבותינו אתה אמרת לאברהם אבינו עליו השלום אל תירא אברהם וכו' וליצחק בעת עקידתו בי נשבעתי נאם ה' וליעקב כי לא אעזבך, אמר להם הקדוש ברוך הוא כל שכר שיש להם פרעתי להם, אברהם נטל שכרו ונצח לארבע מלכים שנאמר ויחלק עליהם לילה, יצחק החייתי אותו מתוך עקידתו, יעקב השבותיו אל אביו בשלום.

וכשאמר משה רבינו עליו השלום זכור לאברהם וכו' אמרו ז''ל שאמר לו הקדוש ברוך הוא אברהם יש לי עליו שאמר במה אדע וכו', ובענין יוסף יקטרגו מצד שהיה מביא דבה רעה אל אביהם, ובענין דוד יקטרגו מענין בת שבע, ובענין שלמה מענין נשיו הטו את לבבו ולכן נתקנו בלשון תרגום שאין נזקקים אליו ולא יקטרגו, ואגב אלו דשייך בהו קטרוג נתקנו כולם בלשון תרגום.

כו. ''רחמנא אדכר לן צלותיה דשלמה מלכא'', פירוש זכור לנו תפילתו של שלמה המלך ותפילתו היתה כי יחטאו לך כי אין אדם אשר לא יחטא ואנפת בם ונתתם לפני אויב ושבום שוביהם אל ארץ אויב כו' ושבו והתחננו אליך בארץ שוביהם לאמר חטאנו והעוינו רשענו וכו' ושמעת את תפילתם וכו' וסלחת לעמך אשר חטאו לך ולכל פשעיהם אשר פשעו בך.

וטעם אומרו בשלמה תואר זה מלכא כי לא יעלה ולא יוריד לענין תחינה ובקשה כמו עקידא חסידא נביאה, פירושו לפי כי המלך נפיש חיליה כי כחו כמו כח רבים ותפילתו ראויה שתעשה פירות ופירי פירות, ומה שלא אמר בדוד גם כן מלכא משיחא כמו בשלמה לפי כי במלכותו נתמלא דיסקוס של לבנה וישב שלמה על כסא ה' כמו שאמרו חז''ל 63 ועל כן תאר תואר זה בשלמה לבדו.



ביאור א''ב בנוסח ''ארים ימינך'' וגירסתו

כז. ''ארים ימינך ואצמח פורקנך'', פירוש על דרך מאמרם ז''ל אמר דוד רבונו של עולם אתה סבור שאנו דוחקים עליך שתקרב את הקץ בשבילנו אלא עד מתי ימינך ממושכנת שנאמר למען יחלצון ידידך הושיעה ימינך וענני, וזה טעם אומרו פורקנך ולא פורקננו.

''בכסופי אפין אתינא למקרי קמך'' וכו', רבים הגיהו כאן בדיל דרחמך נפישין אתינא למקרי קמך, וטעמם שלפי גירסת הספרים ישאר מאמר בדיל ויעבור נפרד ממאמר בכסופי אפין ונצטרך לדחוק ולהוסיף דברים שבעל פה ולומר אבל עשה בדיל ויעבור.

אבל אין למחוק הספרים בשביל כך שהכוונה לומר, אין צריך לומר כי אין לנו פנים לומר לפניך שתרחם עלינו בשבילנו כי ידענו ה' רשענו אלא אפילו למקרי קמך רחם עלן בדיל ויעבור כלומר שתרחם עלינו בדיל זכות ויעבור אפילו לקריאה כזו אנו באים בבושת פנים, אי נמי פירוש מחמת בושת אנפינו אתינא למקרי קמך קריאה דרך כלל ולא דרך פרט אבל אתה רחם עלן כרוב רחמיך בדיל ויעבור, ומאמר רחם עלן הוא מאמר בפני עצמו.

כח. ''גלי גבורתך עלן'' וכו', אף כי מדת הגבורה היא מדת הדין הקשה כאן ידבר על הגאולה על דרך עוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו כדי לנקום מאויבינו, אי נמי כי בחרבן נאמר איה גבורותיו לזה אמר כי יגלה גבורתו ויפרסם.

''הדרך שו עלן'' כן צריך לומר, ופירושו שים הודך והדרך עלינו, ולא גרסינן שוי עלן יען כי תרגום שים שו ותרגום וישם הוא ושוי.

''ולא תתפרע כעובדין בישין מינן'', פירוש לא תהיה נפרע ממנו כמעשים הרעים כי תרגום מעשי עובדי ותרגום רעים בישין.

''זיוך אשרי עלן'', פירוש אורך תשרה עלינו, והכוונה לפי שעבירה מכבה מצוה ולזה אמר ולא תתפרע כעובדין בישין רק ימחול אשם באופן שלא יכבו המעשים הרעים ההם את נרות ואורות מצוותינו ויאיר השם יתברך אור טובו שהוא אור מצוותיו עלינו.

''זכוון חפש לן'', צריך להדגיש הפ''א של חפש דגושה, ופירושו שאף על פי שאין לנו זכות חפש לנו זכיות איזה מחשבות טובות.

''חשוב עלן טבוון'', פירוש תחשוב עלינו טובות כי בהיותו מחפש לנו זכויות יחשוב עלינו מחשבות שלום וטובות.

כט. ''טבוון סגיאן אייתי עלן'', פירוש הבא עלינו טובות רבות, ויש מי שהגיה באות החי''ת חוס ורחם עלן בסגיות טיבותך כי לפי גירסתנו במאמר טבוון סגיאן היה מספיק מבלי שיאמר חשוב עלן טבוון, ויש ליישב גירסתנו שהכוונה לעשות כמו הכותי שאינו שואל הכל בבת אחת רק מעט מעט כמו שאמרו ז''ל, ותחילה אנו שואלים שיחשוב עלינו טובות ואחר כך אנו שואלים שיביאם עלינו בפועל.

''כבוש חמתא ורוגזא מינן'', רוגזא מלשון הכתוב בנבוכדנצר ברגז וחימה, ויש מפרשים רוגזא לשון צער כמו ויבא רוגז ומאמרם ז''ל קפץ עליו רגזו של יוסף, והכוונה כי לא יספיק בהיות מסלק הוא יתברך הרוגז והצער ממנו כי אם שיכבוש החימה שיש לו עמנו.

''לא תעביד גמירא לן'', פירוש אל תעש עמנו כלה.

ל. בעשרת ימי תשובה אומרים כאן רחמנא כתבינן בספרא דחיי וכו', וצריך לומר במספר חמש כתבינן לא פחות ולא יותר והם מכוונים בסדר המדות העליונות.

ולכן לא יפה עשה מי שהגיה מדעתו להקדים כתבינן בספרא דרחמי ואחר כך ספרא דחיי כי אם לא יקדמו רחמיו איך נזכה לחיי כי המה מסודרים בסדר המדות העליונות, והראשון מכוון לאי''ן והשני מכוון לחכמה אשר מאין תמצא הנקרא אב הרחמן ולכן אנו אומרים בו כתבינן בספרא דרחמי, וליודעי חן יכין להם לכוין כתבינן בספרא דחיי סוד חסד גבורה תפארת דא''א ששם סוד הידים הכותבות, כתבינן בספרא דרחמי חסד גבורה תפארת דאבא, בספרא דצדיקי חסד גבורה תפארת דאימא, בספרא דישרי ותמימי חסד גבורה תפארת דז''א, בספרא דפרנסה טבתא ומזוני חסד גבורה תפארת דנוקביה דז''א, והם ה' פעמים כתבינן נגד ה' גבורות מנצפ''ך הנכנסין ביסוד דנוקביה בסוד היום הרת עולם כנודע.

לא. ''מחול ושבוק לחובין'' וכו', פירוש מחול ועזוב לחטאים ולעונות, וטעם כפל מחול ושבוק לרמוז כי לא תהיה המחילה לזמן מה על דרך סלחתי כדברך וביום פקדי אלא שיעזוב אותם מכל וכל.

''נהור טובך אנהר עלן'', פירוש אור טובתך האר עלינו והכוונה כי לא יאיר עלינו אור טובות המערכה כי המה טובות לפי הדמיון ולא לפי השכל וכי כן מעותדות להפסד כי אם טובך אנהר עלן כי המה טובות באמת.

''סעיד וסמיך הוי לן'', פירוש היה לנו סועד ותומך, וכפל הענין רוצה לומר סעיד בטובות הנפש וסמיך בטובות הגוף.

''עביד עמנא אתא לטב'', פירוש עשה עמנו אות לטובה, וצריך לומר עִבֵד עמנא כי בפסוק עשה עם עבדך כחסדך תרגם יונתן עִבֵד.

''פתח שמיא לצלותין'', פירוש היה פותח השמים לתפילתנו כלומר גם כי יגלו שמים עוונינו לבלתי נתון דרך לתפילתנו אתה ה' היה פותח אותם.

''צלותנא קבל ברעוא'', פירוש קבל תפילתנו ברצון כלומר על צד הרצון כי רצית לא על צד הדין והמשפט, או ברעוא רוצה לומר גם שמעשינו אינם רצויים כוונתינו ורצונינו רצויים, וזהו אומרו צלותנא קבל ברעוא כלומר בבחינת היות הרצון טוב וישר עמך.

(ומצאתי כתוב, צלותנא קבל ברעו''א סוד יסוד א''ק במצח דעתיק ע''כ).

לב. ''קבל צלותין ובעותין בעידן עקתין'', פירוש קבל התפילות והתחינות בעת צרות, והכוונה כי להיות הימים האלה ימי רצון וביותר בעשרת ימי תשובה אנו מתחננים עתה שיקבל מאיתנו גם תפילות שאר הימים אף אם אין הימים רצויים ויועיל לנו עתה תפילה זו לשנתפלל אף בשאר הימים לעתות בצרה יעלו לרצון כתפילת ימי הרצון, ומה שלא אמר כאן קבל צלותנא כדלעיל רוצה לומר אם מצד המתפללים לא יתקבלו הנה יתקבלו מצד התפילות והתחינות מצד עצמם כי נכבדות מדובר בם בצלותין ובעותין מצד עצמם ולא מצד צלותנא.

''רחם על נשמתין'', פירוש רחם על נשמתינו כלומר גם אם לא נהיה כדאים מצד עצמינו וגוויתנו רחם עלינו מצד נשמותינו שהיא חלק אלוה ממעל.

''שתא טבתא אייתי עלן'', פירוש הבא עלינו שנה טובה.

''תוב מרוגזך'', פירוש שוב מחרון אפך, ''רחמנא ולא נהדר ריקם מקמך'', פירוש לא נשוב ריקם מלפניך כלומר ואם אין אנו כדאין למלאות כל משאלותינו בהחלט, לפחות ולא נהדר ריקן מקמך אפס קצת משאלותינו תראה ותמלא.



ביאור נוסח ''אנשי אמונה'' ותקון נוסחתו

לג. ''אנשי אמונה'' וכו', הנה תחינה זו היא דרך אלפ''א בית''א על הסדר ובכל חרוז שלש תיבות נגד אנשי האמונה רועי ישראל משה אהרן ומרים כמו שכתבו הראשונים.

(מצאתי כתוב, ליודעי חן יכין להם לכוין כי אלפא ביתא זו סוד נוקבא דאריך, ובמקום אחר כתוב אנשי אמונה היא בקשה מיוסדת על מדת החסד ולפיכך היא אלפא ביתא על הסדר כדרך פסוק ויסע שהוא על הסדר, ואחר כך תמהנו מרעות שהוא כנגד הגבורה ולפיכך היה א''ב הפוכה כדרך פסוק ויבא שהוא הפוך, אחר כך אל תעש עמנו כלה מיוסדת כנגד התפארת שהוא מבריח בין החו''ג ולפיכך הוא א''ב ישרה והפוכה באתב''ש, והכוונה להתחנן לפני ה' בג' מדות אלו, ולא יפה עושים עמי הארץ הנוהגים לומר אנשי אמונה ביום שני ותמהנו ביום חמישי עכ''ל).

''זועכים אף בלחשם'', פירוש משכחים האף וחימה בתפילתם, וצריך לומר בְּלַחֲשָם החית שב''א פת''ח.

''פסו גודרי גדר'', צריך לומר הפ''א בפתח ומלעיל כמו פסו אמונים מבני אדם ורוצה לומר חלפו הלכו גודרי גדר שהיו עושים גדרים וסייגים לתורה, ולא על גדר הפרצה ידבר כי כבר אמר למטה קמים בפרץ אין.

''צמתו משיבי חמה'', אמרו הראשונים כי ראשי תיבות אלו התיבות צמ''ח, כלומר אף על פי שצמתו משיבי חמה עדיין אנו מחכים לצמח דוד שיבוא להשיב חמתו יתברך.

''שוטטנו בארבע פינות'' וכו', לא על הגלות ידבר שנתפזרנו בארבע פינות העולם כי היותם בארבע פינות אינו ממה שיחייב התרופה למכתם ואדרבא זה ממה שיחייב העדר מציאותה, אלא על אופן הצעקה והתפילה ידבר כי אף כי שוטטנו בצעקה גדולה ומרה בארבע פינות העיר ותרופה לא מצינו על דרך ההוא עובדא דר' אחא דאזל לכפר טרשא 64 ואתו לגביה כל בני מתא ואמרו ליה אית שבעה יומין דשארי מותנא במתא וכל יומא אתתקף אמר להו אפרישו מנכון ארבעין בני נשא מאינון דזכאין יתיר לארבע סטרי מתא ואמרו ברעות נפשייכו עניינא דקטורת וכו' וכן עבדו ואתבטל מותנא, ולעומת זה אמר גם כי שוטטנו בארבע פינות העיר כעובדא זו תרופה לא מצינו.



ביאור נוסח גבורים לעמוד בפרץ וכו' בדרך משל

לד. וענין כפלי הדברים הבאים בתחינה זו באים בכח מעשיהם וכו', פירשו המפרשים דהכוונה לומר יש מהם גבורים לעמוד בפרץ ויש מהם דוחים את הגזירות ויש מהם שהיו לחומה ויש מהם זועכים אף בלחשם, והמשילו הדבר לאיש אשר נפרץ פרץ בביתו והנה הוא איש נלבב גבור חיל ותקיף ומיד השתדל להיות עומד על משמרתו בפרץ ההוא לבלתי הניח שיבא אדם לגבול ביתו עד שימצא בונים לבנות אותו, ואם אינו זריז ונזהר כל כך לעמוד בפרץ לבל יהיה לשחוק על ידי שום אדם בליעל איש און שיכנס לביתו, הנה עם כל זה לא נסוג אחור לבו כאשר יראו עיניו כידו כי איש נכרי בא אל גבולו מלקום עליו לדחותו משם ולהוציאו.

ואף אם יהיה רפה ידים ולא ישית לבו גם לזאת רק יניחהו לעמוד בביתו הנה עם כל זה איננו נופל כל כך שכאשר יראה שהאיש ההוא שלח ידו ליקח איזה חפץ מחפצי ביתו יהיה חובק את ידיו אבל יתאפק ויעצר כח להלחם בו ולמחות בידו שלא יקח דבר אם יוכל, ואם לא יוכל להציל הכל מידו לפחות יבחר הרע במיעוטו וישתדל להציל מידו מה שיוכל, ואם דל כח הוא ואין ידו משגת להלחם בו יקרא לאנשי הבית שיסייעוהו, ואם גם אנשי הבית לא יוכלו לו יצעק בקול גדול כדי שישמעו כל סביביו ושכיניו ויבואו למלט אותו מידו.

לה. והנמשל הוא כי הפרץ הנפרץ בבית ישראל הוא כאשר עדת ישראל תחטא ועשתה אחת מכל מצוות ה' אשר לא תעשינה, ואז אם ימצאו בתוך העדה טובים וישרים בלבותם אשר מלאו את ידם בתורה תכף ומיד ישתדלו לעמוד בפרץ ולהגין וזה בהשתדלם להשיב את העדה בתשובה שלימה מהרה ונסלח להם באופן שלא תמצא מקום מדת הדין הקשה לגזור גזירה ועליהם אמר גבורים לעמוד בפרץ.

ואף אם לא ימצאו בעדה אנשים מזאת המדריגה לעמוד בפרץ ולתקן הדבר מיד ויתרשלו ידם עד שבסיבה זו יצא קצף הגזרה מלפני ה' ונכנס בפרץ, הנה כבר אפשר שימצאו אנשים שהם למטה ממדריגות הראשונים ושניים יסעו לדחות את הגזרה אחר בואה ועליהם אמר דוחים את הגזרות.

לו. ואף אם לא ימצאו אנשים מהמדריגה הזאת השניה עד שלזה התחיל הגזרה לשלוח ידה ולפעול פעולתה בתוך העדה ותפרץ בם מגיפה, הנה עם כל זה ימצאו כת אנשים למטה ממדריגת השניים ושלישים יסעו לעמוד נגד פעולת הגזירה אם להפסיקה מכל וכל אם תמצא ידם, ואם קצור קצרה ידם מזה לפחות ישתדלו להחלישה לבל תשחית ותעשה כליה, ועליהם אמר כאן היו לנו לחומה ומחסה ביום זעם, כלומר ביום שכבר שלט הזעם או הגנה גדולה כהגנת החומה או הגנה מועטת מחסה בעלמא, וכל אלו יעשו מה שיעשו בלי תחנון ותפילה על דרך רצון יראיו יעשה.

וכן יש מדריגה למטה מהם והיא כת הצדיקים אשר בקול תחנון ותפילה יקדמו פני יוצרם ועליהם אמר זועכים אף בלחשם חימה עצרו בשועם, והכפל בא לומר כי האף אשר איננו כל כך גדול כחימה כורתים אותו בלחשם בתפילתם בלחש ולא בקול גדול וחזק, אמנם החימה שהיא גדולה מאף לא יוכלו לעצור אותם רק בשועה, ועל זה ידוו כל הדווים כי כל מין מארבע מדריגות אלו אפסו ועל מי יש לנו להשען אלא על אבינו שבשמים.



ביאור תשר''ק בנוסח ''תמהנו מרעות'' ותקון נוסחתו

לז. ''תמהנו מרעות'', (מצאתי כתוב דא''ב זו היא דאריך), תחינה זו מיוסדת על אותיות תש''רק רמז לפסוק אשר''קה להם ואקבצם ובא מקושר אל מאמר שוטטנו בארבע פינות תרופה לא מצאנו, וירצה כי עם היות ששוטטנו בארבע פינות ותרופה לא מצאנו עם כל זה הוא ברחמיו ישרוק לנו ויקבצנו, וכפל הדברים רמז לארבע גליות כי על גלות מצרים רמז באומרו תמהנו מרעות כמו שנאמר וירעו אותנו המצרים.

''תשש כחינו מצרות'', רמז על גלות בבל לפי שהיא ההעתק מן הקצה אל הקצה מן קצה המלכות והממשלה אל קצה מדת השפלות.

''שחנו עד למאד'', רמז לגלות יון שהשחירה פניהם של ישראל כשולי קדירה, ועל גלותינו גלות אדום אשר הכביד אמר שפלנו עד עפר כמו שנאמר התנערי מעפר.

לח. ומאמר ''ויעמוד מליץ טוב לצדקנו'', יש שהגיהו ותעמיד מליץ טוב יען כי מי ערב אל לבו לגשת אליו יתברך מבלי שיקריבהו ה', ועוד כי נראה כי אנחנו נשענים חס ושלום על המליץ הטוב ההוא והלא גרסינן בירושלמי דברכות, ומי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו, ואמר בשר ודם יש פטרון אם באתה לו צרה אינו נכנס אצלו פתאום אלא הולך ועומד על פתח חצרו של פטרונו והוא קורא לעבדו או לבן ביתו והוא אומר לו פלוני עומד בפתח חצרך אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אלא אומר אם באתה צרה לך לא תצווח לא למיכאל ולא לגבריאל אלא צווח ואנא עני לך הה''ד והיה כל אשר יקרא בשם ה' ימלט וכו'.

כנראה מתוך המשל כי אף כי אינו קורא לעבד רק שהעבד יקרא לאדון אינו ראוי אצל השם יתברך בלתי לה' לבדו ואיך נאמר ויעמוד מעצמו, ולכאורה דברים של טעם המה, אכן יש להעמיד גירסת ספרים כי מליץ טוב הנאמר כאן לא על מלאך ולא על השרף רק על איזה זכות או מצוה אשר הזכות והמצוה ההיא הוא המליץ טוב שיעמוד מעצמו לצדקו לפניו יתברך וכענין מה שאמרו בזוהר 65 זה לשונו, עביד בר נש פקודא דאורייתא ההיא פקודא סלקא וקיימא קמיה קודשא בריך הוא ואומר מפלניא אנא דעביד לי וכו', וכן במשנה 66 העושה מצוה אחת קנה לו פרקליט אחד וכו'.

לט. ועל זה ידוו כל פועלי און וכמשא כבד יכבד עליהם חטאת נעוריהם ופשע רב וחבילות של עבירות בידיהם ועודם מחזיקים בטומאתם גם עד זקנה ושיבה, והמה לא ידעו ולא יבינו כי המליץ בינותם הצר הצורר בשמים ממעל לדכא תחת רגליו כל אסירי זיקי העון אשר חטא על הנפש, ולא עוד אלא שיאמרו בתחינתם חתום פי שטן וכו' ויעמוד מליץ טוב לצדקנו בלי תקון מעשיהם, כי הלא יקצוף ה' על קולם לאמר הן בעונותיכם נמכרתם ואף גם יבוקר פנקסם ויבא גם השטן בתוכם, אכן על ידי הבכי והתשובה באומרם הרחמים והסליחות עוד מעט ואין רשע ויצא השטן מעם פני ה' והאספסוף אשר בקרבו.



ביאור א''ת ב''ש בנוסח ''אל תעש עמנו כלה''

מ. ''אלהינו ואלהי אבותינו אל תעש עמנו כלה'' וכו', הנה תחינה זו היא בנויה על אותיות א''ת ב''ש וכו' ועל כן ראוי להפסיק בה שתי אותיות שתי אותיות, לא כמו שעשו רבים מעמי הארץ שאינן מתכוונין הדברים כהוגן ומפסיקים במקום שאין ראוי להפסיק וסומכים במקום שאין ראוי לסמוך, והמשכיל יוכל עמוד על כוונתה בנקל.

וליודעי ח''ן יכין לכוין כי אלפ''א בית''א זו היא דנוקבא דא''א בסוד א''ת ב''ש ונרמז בו העל' זיווג דא''א ונוקבא בסוד חותם תעודה תתיר סודך שים בלימודך הם נ''ה ששם הוא היסוד שלך, ואז יה ד''ע את אשר ידעוך בסוד וידע אדם, ועל ידי זה הזיווג תשיב לבצרון אסירי התקוה במהרה בימינו.

מא. וכפל ''בבוא תוכחה נגדך'' וחזר ואמר גשתך לחקור מוסר, ירמוז למה שאמרו בזוהר 67 עבר בר נש על חדא פקודא דאורייתא ההיא עבירה סלקא קמיה דקודשא בריך הוא ואמר אנא מפלנייא דעבד לי וקיימא קמיה לשיצאה ליה הדא הוא דכתיב וירא ה' וינאץ מאי וירא ההיא דקיימא קמיה ור' יוסי אמר מהכא נכתם עונך לפני, ולעומת זה אמר בתחינה בבא תוכחה נגדך שהיא העבירה אשר תבא ותעמוד נגדך להתווכח עמך עלינו ולקטרגנו לשתמחה זכרנו כמו שאמרו לשיצאה ליה, אז שמנו מספרך אל תמח.

ואחר כך אמר ''גשתך לחקור מוסר'', פירוש לחקור באיזה מוסר תייסרנו רחמיך יקדמו רוגזך, אי נמי הכוונה היא לעשות כדרך הכותי 68 שתחילה שואל בצל ואחר כך אומר בצל בלא פתא נסיב לבא, וכך אנו שואלים תחילה שלא ימחה שמנו רק שייסרנו כרצונו אך את נפשינו ישמור, ואחר כך אנו שואלים ממנו עוד בגשתו לחקור אותנו במוסר בייסורין גם בזה רחמיו יקדמו רוגזו שלא למרק עונותינו בייסורין.

מב. ''דלות מעשים בשורך'', פירוש בהביטך מעשינו הרעים והדלים, ''קרב צדק מאליך'', מצד עצמך כי אתה חסיד ומטה כלפי חסד.

''הורנו בזעקנו לך'' וכו', פירוש אבינו מלשון ברכות הורי ולכן יפסיק בין הורנו לבזעקנו לך וכו', ורוצה לומר כשאנו צועקים לפניך ואין תפילתנו מתקבלת להיות ששפתותינו דברו שקר, ''לשוננו עולה תהגה אתה ה' צו ישועתנו במפגיע'', כלומר בזכות הנביא או הצדיק המפגיע בתפילה בעדינו אשר כל יגיעיו לא ימצאו לו עון אשר חטא כאשר בם אנחנו נמקים.

''ותשיב שבות אהלי תם'' וכו', פירוש הוא בית המקדש המיוחס לאיש תם יעקב כמו שנאמר ויעקב איש תם, וכן אמרו ז''ל אמר לו הקדוש ברוך הוא אני בונה אותו וקורא אותו על שמך שנאמר אל בית אלהי יעקב וכן אמר הכתוב הנני שב שבות אהלי יעקב.

מג. ''זכור נאמת'' וכו', פירוש זכור מה שאמרת והבטחת והוא מלשון נאום ה', ''עדות לא תשכח מפי זרעו'', שנאמר כי לא תשכח מפי זרעו.

ולכן ''חותם תעודה תתיר'', על שם שכתוב צור תעודה חתום תורה בלמודי, הוא מבקש מהשם יתברך שיתיר אותו חותם וישלח אליהו התשבי לגלות לנו לימוד סודי התורה שהם סתומות מעינינו כמו שאמרו בגימטריא של תי''קו ת'שבי י'תרץ ק'ושיות ו'הויות.

''טבור אגן הסהר'', פירוש יחזיר את הסנהדרין ללשכת הגזית כבתחלה כמו שנאמר שררך אגן הסהר כמו שדרשוהו בפרק אחד דיני ממונות. 69

''דע את אשר ידעוך'', פירוש רחם על המכירים אותך ומקבלים אלהותך והוא מלשון וידע אלהים, ''מגר את הגוי'' וכו', פירוש ענין מפלה כמו וכסאו לארץ מגרתה ואימתי יהיה האות הזה, ''כי תשיב לבצרון'', כאשר תחזק את ישראל שהם עתה בגלות לכודים ואסורים ומקוין לגאולה זה כמה שנים וכמו שאמרו רז''ל 70 אין ביד ישראל אלא הקווי בלבד שנאמר שובו לבצרון אסירי התקוה.



ביאור חכמי האמת בסוד תועלת הוידוי בדמעות

מד. ''אלהינו ואלהי אבותינו תבא לפניך'' וכו', אני טרם אחלה לבאר אלפא ביתא זו אבאר לך סוד הוידוי וסגולתו כי רבה היא מאד.

כתבו חכמי האמת כי על ידי הוידוי מתקן מה שפגם במדות העליונות כי כשאדם חוטא פוגם כל שרשי נשמתו ונסתמים אותם הצינורות ואין מימי השפעה נוזלים בהם, וכשמתעורר בוידוי ותשובה ומעורר מים בוכים על ידי דמעה שמוריד על עונותיו מעורר מים העליונים והם יורדות זרם ושטף מים רבים ומרחיצים כל אותם הכתמים והפגמים שפגם בכל בחינה ואותם המים שופכים נוטל לחלקו ואינו עולה לקטרג.



בסוד הוידוי וטעם שנתקן בסדר א''ב מספר ''חסד לאברהם''

מה. ומבואר הדבר יותר בספר החסיד בחסד לאברהם 71 זה לשונו, וסוד הוידוי דע כי החוטא פוגם למעלה וגורם דין וחשך, ופגם זה נאחז במקום העון כפי המדה שפגם החוטא וכפי שיעור עוונו, והמתודה חטאתו וחטאת כל ישראל גורם לטהר מדות העליונות ולנקותם מאותו פגם ומוריד שפע ידוע מלמעלה ומעבירו ומטהרו כמו שנאמר נושא עון ועובר על פשע, והוא מימי טהרה לרחוץ חלאת הפגם כמו שנאמר אם רחץ ה' את צואת בנות ציון ואת דמי ירושלים ידיח מקרבה, ואותם המים היורדים המה מזון וחלק הניתן לחיצונים, ולכן נתקן הוידוי בא''ב כדי לטהר כל כ''ב אותיות התורה אשר פגם בחטאו ואשמו.

וזה לשון זוהר פקודי היכל ז', 72 ומההוא צלותא דחולקא דסטרא אחרא, פירוש שנבדל לה להתפרנס ממנה הוא, כל אינון חובין וחטאן דאודי עלייהו ונטיל לון לחולקיה, מפני שהם חלק שמרים אל פרנסת החיצונים כמו שנאמר ותשליך במצולות ים כל חטאתם.



המתוודה מוסרין דינו ביד הקב''ה ולא ביד המקטרגים

מו. גם מסגולת הוידוי הוא לסלק מעליו כל המקטרגים ואין דינו מסור אלא ביד הקדוש ברוך הוא כי יאמר הוא יתברך למקטרג עליו, מה תאמר לי יותר ממה שהוא עצמו מתוודה ומפרט חטאיו ומודה ועוזב ירוחם, וזה לשון הזוהר פרשת פנחס, 73 מאי טעמא מאן דמפרש חוביה בעלי דינין בדלין מיניה בגין דבר נש קרוב לגרמיה ולא איתדן על פומיה ותו לא שביק למקטרג לאולפא עליה חובא מומא דבר נש וכו' כדין קודשא בריך הוא מחיל ליה הדא הוא דכתיב ומודה ועוזב ירוחם.

ובזוהר פרשת בא 74 ז''ל, כיון דמקטרגא חמי דא לית ליה פטרא דפומא עליה וכדין אתפרש מיניה מכל וכל ואי תב בתיובתא יאות ואם לאו הא מקטרגא אשתכח ואמר פלוני דאתא לקמך בתוקפא דאפין בעיט במאריה חובוי כך וכך ועל דא יאות לאזדהרא בכל הני כדין אשתכח עבדא מהימנא קמיה ע''כ.



הוידוי נקרא קרבן ויש לאומרו בהכנעה וכוונת הלב

מז. ועל זה תקנו הראשונים בנוסח על חטא - על חטא שחטאנו בוידוי פה, רוצה לומר כי הוידוי היה רק בפה ולא בלב כי צריך שיהיה וידויו לפני ה' בהכנעה גדולה ומעלה את המדומע יען כי הוידוי נקרא קרבן כמו שנאמר ונשלמה פרים שפתינו, ואמרו ז''ל קרבן בלא תשובה נקרא זבח רשעים תועבה וכן נמי הוידוי בלא הסכמת הלב לבלתי יחטא עוד נקרא תועבה, ובשובו לכסלה יקטרגו עליו בשמים והודו נהפך למשחית, כעת יאמר לפני האל יתברך הרי פלוני שהתודה על חטאתו חזר לסורו הראשון ככלב שב על קיאו.

מח. וזה פירשו הקדמונים עליהם השלום על מה שנאמר והתודו את עונם ואת עון אבותם במעלם, רוצה לומר בעוד מעלם בם שלא הסכימו לעזוב החטא לגמרי והוי כטובל ושרץ בידו כי הם קרובים לשוב לכסלה, ולפיכך כעס עליהם המקום יותר ואומר אף אני אלך עמם בקרי.



ראוי לפרט החטאים בוידוי ולסדרם בסדר הא''ב

מט. וכל המרבה להתוודות ומאריך בענין זה הרי זה משובח, וכל איש אשר ידע את נגעי לבבו יפרט החטא ההוא בתוך הוידוי כגון אם אכל דבר איסור אחר שיאמר אשמתי יאמר אכלתי דבר איסור, ואם חס ושלום בעל בעילה אסורה יאמר באתי על כל עריות שבתורה וכיוצא בזה בכל שאר הא''ב.

ואף כי אי אפשר לאדם שיוכל להתוודות על כל מה שחטא בפרטיות כי רובם נשכחים ממנו אפילו הכי אם לא פרט לא עיכב, ויתודה על אותם הידועים לו ואותם שאינם ידועים לו יתודה עליהם דרך כלל וכמו שאמרו חכמי הזוהר כי הוא כמ''ש במראות נגעים ובבדיקת חמץ בחור שבין אדם לחבירו שזה וזה בודק עד שיד כל אחד משגת והשאר מבטל בלבו ודיו.



לדעת האריז''ל יתוודה אף על חטאים שלא נכשל בהן וטעמו

נ. ורבינו הקדוש האר''י ז''ל הגיד שצריך לומר פרטי הוידויים כולם אפילו מה שלא היה בו כי לכך נתקן בלשון רבים חטאנו ולא חטאתי, והטעם הוא כי כל ישראל הם גוף אחד וכל אחד מישראל הוא פרטי וזהו הערבות שאדם ערב בשביל חבירו אם יחטאו, ולכן אף על פי שאין בו עון זה על כל פנים ראוי להתוודות עליו כי כשעושה אותו חבירו הרי הוא כאילו הוא עשאו ולכן יאמר בלשון רבים אפלו אם מתוודה בביתו יחיד מצד ערבות הנשמה.



בעת הוידוי יכה באגרופו על לבו וטעמו ע''ד הסוד

נא. וכן כשתאמר הוידוי תכה באגרופך על הלב.

וטעם הדבר כי האדם על ידי חטאו ואשמתו גורם שהשפע העליון אשר השפע הקדוש הזה הוא חמש חסדים כנודע ליודעי ח''ן המה מסתלקים למעלה ועתה בידו הימנית שהיא בת חמש אצבעות נאחזת בשורשה אל החמש חסדים הנזכרים, ולכן בהכאתו על הלב בחמש אצבעות הוא מנענע החסדים למקומם, וטוב לכוין בזה ולהכות במקום החזה לנענע החסדים ממקומם ולהורידם במקום החזה שהוא מקום הגלוי.




לומר הוידוי בכפיפת ראש ובדמע לב

נב. וכל איש ישראל כשבא לומר הוידוי ראוי לעמוד בכפיפת ראש כמו במודים ולומר אותו בכוונת לבו ובדמעות לבו לאמר מה יעשה אנוש רימה חרש את חרשי אדמה כבד עון אשמה איך ישא פניו לשחר אל אל ולא יחרד לבו ויתר ממקומו, ובכן יתעורר בבכי ומורא יעלה על ראשו ועל כרעיו ועל קרבו.

וכן מצינו שלמה אב החכמה ודניאל איש חמודות ועזרא הסופר הם אמרו וידוי שלם בשטיחת כפים אל השמים יש מהם בקריעת בגדיו ויש מהם בכריעת ברכיו, ומה יעשה אנוש תולעת ולא איש כי תהיין לאיש עבירות צרות רבות ואשמתו גדלה עד לשמים הן גור יגור ותפול חתיתו ויראת שדי על פניו ולתת לבו על כל מה שהכעיס את המלך ה' צבאות וידמע בעין ולב על כל פשעיו אולי ירחם עליו הקדוש ברוך הוא אשר ידו פשוטה תחת כנף הכרוב.



דברי התעוררות על הוידוי ותוכחה למזמרים בו

נג. לא כמו הבוערים בעם כמתאוננים רע באזני ה' ומתודים בלא לב ולב בלי קול בכי ואנחה רק בקול תודה וקול זמרה ולבם שמו שמיר שית מהשכיל לבותם עד כמה הכעיסו את המלך ה' צבאות ורעה בלבבם והיה להם לזרה קול בכי וקול צעקה, כי לולי עינים להם יביטו לראות גודל הפגמים אשר פגמו בעליונים ובתחתונים, ילבשו שחורים מן הגל''גל אל הבוכים לילה ויומם מאין הפוגות ויאכלו חצי בשרם בשיניהם, אף גם אין זאת כי אם כי נטו אחרי שרירות לבם הרע הוא שטן הוא יצר הרע נאום פשע וציד בפיו, ואמור יאמר לכל איש ישראל וינחם אותם וידבר על לבם כל יגיעכם לא ימצאו לכם עון אשר חטא, ולבית יעקב חטאתם כתיב כי העון לעם הארץ לחטאת יחשב לו וכאלה רבות עמו עד יפלח חץ כבדו.

אכן האיש הישראלי לא יאבה ולא ישמע אליו כי רפאים שם בעמקי שאול קרואיה, ויבכה ויתמרמר ויתודה על אשר הכעיס את האדון ה' צבאות הן על הזדונות והן על השגגות כי אף השגגות אשר תעשינה שלש או ארבע פעמים זו אחר זו נעשה השוגג אז כמו המזיד, ואף אם עשאם שלא במתכוין אל ימעט בעיני החוטא לאמר שלא במתכוין נעשתה התועבה הזאת כי אם נפשו עליו תאבל לאמר, לו יש ה' איתי לא מצאני חטא כי הלא אפילו בהמתם של צדיקים אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה ומה גם עתה לאיש כמוני אם הייתי צדיק בעיניו יתברך.

נד. וגם מצד הנפש אשר היא דקה ורוחנית אצולה ממקום גבוה יתגדל גם השוגג בפגמו יען כי כל דבר שיפגום האדם אפילו שוגג מחשיך הנפש, והוא כמ''ש הראשונים שהוא משל לשופך קיתון שמן או דיו על בגדיו אפילו שוגג מחשיך הבגד ההוא ועל זה אמר שלמה המלך עליו השלום בכל עת יהיו בגדיך לבנים, ובתתו אל לבו כל זאת על הקלות ועל החמורות יתעצב אל לבו ויתבייש מאלהיו לשאת עיניו אליו בזוכרו טינוף זדוניו ותועבותיו אשר עשה בנעוריו ולא יבצר גם עד זקנה ושיבה ושב ורפא לו ויחיש מפלט לו בפרי החרטה.

ובעת וידויו ישית את לבו לאמר מה עשיתי מדוע דבר ה' בזיתי ולא זכרתי את אשר בראני יש מאין והוציאני לאויר העולם הזה וגמלני מאז טובות, ונתן אלי לב להבין ועינים לראות ואזנים לשמוע ואיברים לעובדו בהם להנחילני עולם שכולו טוב עולם שכולו ארוך ואנכי הפכתי בלהות וקלקלתי מעשי ושילמתיו רעה תחת טובה, אוי לי אויה לי כי ארד אבל שאולה ואזי יכנע לבבו הערל להתגבר להתודות בלב ועין בוכה ואולי יכפר בעדו.



תוכחה לפוטרין עצמן בשני וחמישי מוידוי ותחנונים

נה. והנה רבים מעמי הארץ היה להם דברי הוידויים והתחנונים בשאר הימים כמשא כבד יכבד מהם וישישו כי ימצאו מקום פיטורן מלאומרם, ולא עוד אלא כי בשני ובחמישי אשר יאריכו בקהלות ישראל בוידוי ותחנונים כי המה ימי הדין כנודע והציבור נפישי ברחמי, ויברחו בהחבא אל בית האבל בטרם יכיר איש את רעהו או אל בית המשתה ששון חתן וכלה או כורתי בריתו של אברהם אבינו עליו השלום באשר המה נפטרו מידי חיוב זה, כי בערה בם אש להבה יצרם הרע למהר לשלחם מלעבוד את פני האדון ה' צבאות עד שלא יכירו בין תכלת ללבן כאשר פשתה המספחת הזאת בפרט בבתי האבלים יותר מדאי.



סגולת הוידוי לסתום פי המקטרג

נו. וה' הטוב יכפר בעד כי לו ישכיל לבותם מה תועלת לו לכל איש ישראל סגולת הוידוי לתפילתו כי בו יסכר פי שוטני נפשו ותפילתו כמו שאמרו בזוהר שהמקטרג נטיל דא לחולקיה כמ''ש לעיל וידום כאלם לא יפתח פיו.

ועוד כי הואיל שסגולת הוידוי הוא מטובו הגדול ברוך הוא כי מתפייס בתחנונים כמו שנאמר קחו עמכם דברים, אם כן מי ימאס מדת טובו הגדול ולא ירדוף אחריו כאשר ירדוף הקורא בהרים אחר שאין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו לכל עון ולכל חטאת, והלואי יספיק לנו וידויים אחד ותשע ביום ובלילה אולי יועילו לכפר אוצרות אשמה ורשע, ואם כן איפוא לשמחה מה זאת עושה השמחים אלי גיל כי ימצאו מקום פיטור אמירתן ויושב בשמים ישחק ה' ילעג למו לאמר, אם צדקת מה תתן לי ומטובי הטבתי לראות אופן קלות תשובתך ואתה כי השלכת אותה אחר גווך דמך על ראשך, כי על כל אלה ראוי לדרוש אליהם להודיע אליהם עונשן של מדות אלה אולי יחשבו מחשבה על שחטאו ויתנו לב לשוב.



תוכחה למתפללים בעת צרתם קודם שמפשפשין בתשובה

נז. עוד זאת חזות קשה אנכי הרואה ברבים מעמי הארץ מעוטי ההשכלה אשר בבא עליהם צרה וצוקה הן עומדים להתפלל לפני ה' ויאמרו לפניו יתברך השקיפה ממעון קדשך מן השמים, הצילנו נא כי מושיע אין בלתך וכיוצא בדברים אלה אשר לא יועילו ולא יצילו כי אדרבא יריעו וישחיתו עצמם כי על ידי כן יבוקר פנקסם ויתעוררו אשמותם לקטרג עלימו חס ושלום.

אכן לא זו הדרך ישכון אור כי אם תחילה יאמרו ללבם לא חשיד קודשא בריך הוא דעביד דינא בלא דינא ואין זה כי אם שמוגגנו ביד עונינו אשר בכל עון בראנו משחית והמשחיתים ההם הם המכים אותנו וכל עוד שאין אנו ממחים אותם לא נוכל מלט מהם כי הלא יאזרו חיל לקטרג יותר ותכפל הרעה.

נח. לכן הדרך האמיתי אשר מהור ימהרנה להם היא להתיש כחם ולהעבירם מלפני הבורא יתברך, והוא כי נשוב מעונותינו ולהקדים ולומר וידוי דברים בלב נשבר ונדכה ואז יסירם ה' מלפניו כמו שאמרו בזוהר 75 על הפסוק גם ה' העביר חטאתך כי על ידי וידוי דברים של דוד שאמר חטאתי העביר ה' את המשחית המקטרג עליו אשר נברא בחטאו מלפניו יתברך ויותש כחו, ואז ישים פניו לבקש מלפניו יתברך על צרתו כי יאמר ידעתי ה' כי עונותי הטו אלה אך הנני שב ומתחרט מהם ומתודה ובוכה עליהם וה' סלחה ואחר הסליחה הקשיבה לקול תפילתי, ואז אין ספק כי נשמע במרום קולך וישמע ויפקד לטובה יען כי נמנע כל משחית אשר בראת בעונותיך ויתש כחם והיו למשיסה שוסיך ורחקו מבלעיך.



מעלת הרגיל בוידוי קודם לימודו וסעודתו וחובת הת''ח בזה

נט. ואשרי אנוש יעשה זאת להיות תמיד שגור ורגיל בפיו וידוי דברים הן לפני לימודו והן לפני כל סעודה וסעודה, וביותר על משכבו בלילה לחפוש מעשיו אשר עשה בין וידוי לוידוי כל היום ההוא וכל הלילה, וביותר צריך התלמיד חכם להזהר בזה לפני לימודו לשוב ולהתוודות לפני ה' אלהיו ועל כי בהיותו כבד עון אשמה כל תורתו ומעשים טובים שעושה המה הולכים אל הקליפה ומגביר כחה חס ושלום, ועל ידי וידוי דברים שמתודה לפני לימודו הוא מכניעה ומוציא תורתו והקדושה שהיה עושה בעודו רשע מהקליפה כמ''ש הרב עליו השלום.

ועוד כי עיקר לימוד עסק התורה הוא לעשות כסא לשכינה ובהיות האדם מלוכלך בעונות אז אין השכינה שורה עליו כי כל עון ועון הוא קוץ מכאיב נגד השכינה ולכן יתודה קודם, עד כאן הגיעו פרטי ענייני הוידוי ועתה נבא לבאר סדר הא''ב.

יכוין כי א''ב זו היא באבא עילאה כדי שירחם עלינו כרחם אב על בנים כי מודה ועוזב ירוח''ם.




ביאור נוסח ''תבא לפניך תפלתינו'' וכו'

ס. והתחנון הזה ''תבא לפניך תפילתינו'' וכו' הנה הוא מיוסד על סדר א''ב כ''ב אותיות התורה על כי חטאנו ועברנו על כ''ב אותיות התורה, ועל כי על ידי כ''ב אותיות נבראו כל העולמות כמו שכתוב בספר יצירה ועל ידי העון כל העולמות נפגמים ולכן אנו מתודים בכ''ב אותיות אלה, אלא שהקדימו לומר קודם אבל חטאנו וכו' לפי שאמרו בתנחומא 76 ויבא העם אל משה ויאמרו חטאנו כיון שאמרו חטאנו מיד נתרצה להם, וגם הם אמרו כל מי שחטא ואומר חטאתי אין רשות למלאך ליגע בו.

סא. וכפל ''תבא לפניך תפילתנו ואל תתעלם מתחינתנו'', ירמוז לפי שאמרו 77 משל לעבד וכו' תנו לו ואל אשמע קולו, ולזה אמר תבא לפניך תפילתנו ואם לאו לפחות ואל תתעלם מתחינתנו ודיינו שתאמר תנו לו ואל וכו' ואל תתעלם מכל וכל.

מצאתי כתוב ז''ל, כפל תבא לפניך תפילתנו ואל תתעלם מתחינתנו, רוצה לומר תבא השכינה לפניך ז''א כי היא נקרא תפילה פנים בפנים ואל יעכבו חטאתינו ע''כ.

סב. וטעם שינוי תפילתנו ואל תתעלם מתחינתנו, יען כי אחד מתנאי התפילה שיהא הקול נמוך ומורה על ההכנעה כאדם המתחנן לפני אדוניו ולא יהיה ממי שנאמר עליו נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה, ולרמוז לזה אמר ואל תתעלם מתחינתנו כי היא נעשית בלשון תחנונים.



תוכחה על הכוונה בשמונה עשרה מהר''ם די לונזאנו ע''ה

סג. וכן תבא לפניך תפילתנו, כי מתנאי התפילה הוא שתסכים כוונת הלב עם הפה כי באמת אין בעולם בושת וכלימה גדולה מזו שיבא האדם לפני בוראו כשואל מאיתו שאלות ויעזוב לפיו וללשונו שיאמרו מעצמם מה שהם רגילים לומר ועיניו צופות אנה ואנה ולבו במחשכיו הולך חשכים ואין נוגה לו שנראה כמצחק עד שבהיותו מתפלל איננו יודע אם יתפלל או אם קורא בספר איוב, ואינו יודע אם אמר כל שמונה עשרה ברכות שבתפילה או אם אמר מקצתן בלבד, אלא שהוא סומך בזה על החזקה כי חזקה שליח עושה שליחותו ולכן הוא בוטח על פיו ולשונו שודאי אמרו כל מה שרגילים לומר וכיון שמוצאים עצמן בעושה שלום מסתמא סרכיה נקט, ותפילה אשר כזאת איננה תפילתו בעצם רק תפילת פיו ולשונו ולבו בל עמו.



עוד בכוונת תבא לפניך כו' וטעם שמתוודין אף עון אבותינו

סד. ומשלו זה הראשונים לעבד שבא אדוניו לביתו וצוה אשתו ובני ביתו לכבדו והוא הלך לו וקצף עליו אדוניו ולא קבל כבודו ועבודתו והשיב הכל בפניו, וכן המתפלל כשיהיה לבו ומצפוניו ריקים מענין התפילה לא יקבל האל ממנו תפילת איבריו ותנועת לשונו, ועל כן נאמר כאן תבא לפניך תפילתנו בעצם שהסכים כוונת הלב עם הפה כי אם לא היינו מכוונים בה איננה תפילתנו אלא תפילת איבריו כאמור, ויכסו שחורים עושה אלה המתפללים וגם בלא דעת איך ימלאו פיהם לאמר תבא לפניך תפילתנו וכיוצא, וה' הטוב יכפר בעד.

סה. וכפל ''עזי פנים וקשי עורף'', לומר אין בנו עזות פנים כל כך לומר לא חטאנו ואין אנו קשי עורף לומר לפניך צדיקים אנחנו ולא חטאנו, אי נמי עזי פנים וקשי עורף רוצה לומר לא די שהקשינו עורפנו כי גמלתנו הטובה ואנחנו גמלנוך הרעה אלא שנעיז פנים גם כן לומר צדיקים אנחנו וכו'.

סו. ''אבל חטאנו אנחנו ואבותינו'', טעם התוודות אף עון אבותינו הוא לפי שכשהבנים אוחזין מעשה אבותיהן נענשין על עון אבותם כמו שאמרו בגמרא 78 על כן אנו מתודין אף עון אבותינו להפטר גם כן מהם, וכן הוא אומר ויתודו על חטאתיהם ועונות אבותיהם ונאמר כי לה' חטאנו אנחנו ואבותינו.

סז. ואמרו המקובלים שאילו היה האדם חוטא בפני עצמו היה חטאו קל אבל האדם חוטא עם אבותיו שהם בו בסוד העיבור ולכן הוא חמור, ולזה אמר דוד המלך עליו השלום חטאנו עם אבותינו העוינו הרשענו, פירוש העוינו הרשענו פועל יוצא לאחרים לאבותינו שהיו צדיקים ועשינו אותם רשעים ועל זה אנו אומרים חטאנו אנחנו ואבותינו.

ועוד אמרו כי בעוד שהיו הבנים עם אבותם בחיי אבותם קודם ביאתם לעולם שהיו נצוצות נשמותיהם גנוזות בתוכם כטעם אשר איננו פה, ואז אילו היו הנצוצות אלו מתגברות על החוטא היו מצילים את האבות מחטא לפי שהיה האב יחיד במקום רבים שהבנים היו רבים עליו והיו גוברים על המחטיא, ועל זה נאמר חטאנו עם אבותינו בהיותנו עם אבותינו אנחנו העוינו והרשענו אותם כי בנו היה הדבר תלוי ולכך הננו ערבים לאבות, ועל כן חובה עלינו לתקן בכפלים בשבילם ובשבילנו ולזה תקנו כאן אבל חטאנו אנחנו ואבותינו.



קודם הוידוי יאמר חטאתי אודיעך כו' וטעמו ע''פ הזוהר

סח. ויאמר קודם הוידוי, ''חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי אמרתי אודה עלי פשעי לה' ואתה נשאת עון חטאתי סלה'', וסודו מבואר בזוהר ויקרא דף כ' ע''א, חטאתי אודיעך למלכותא דשמיא קאמר ועוני לא כסיתי מצדיקו של עולם אמרתי אודה עלי פשעי לה' דא מלכא קדישא ואתה נשאת עון חטאתי דא אתר דע''ק שריא ובההוא קשורא אשתכח בעותיה ע''כ.



ביאור נוסח וידוי אשמנו

סט. ''אשמנו'', יכוין במשמעותו הן על אשר אשם על הנפש והן אשר אשם נגד בוראו.

''בגדנו'', יש במשמעותו שתים, בגדנו שלא שמרנו מצוותיך על שם כי בגדנו בך, וכן במה שבגדו איש באחיו כמו שנאמר מדוע נבגוד איש באחיו.

''גזלנו'', יכוין במשמעותו גזל אח וכן גזל אשר גזל נפשו בעבירות על דרך הכתוב שונאי טוב ואוהבי רע גוזלי עורם מעליהם ושארם מעל עצמותם כו' ועורם מעליהם הפשיטו, ויכוין גם כן בכללו גזלת העני בשאלת שלום.

''גנבנו'', כמו וגונב מבית האיש וכן גניבת דעת הבריות שאמרו עליו כל הגונב דעת הבריות כאילו גונב דעת עליונה, ופירשו בגמרא 79 המסרהב בחבירו להארחו ואין בלבו לקרותו והמרבה לו בתקרובת ויודע בו שאינו מקבל וכן כמה דברים.

(הג''ה, בגזלנו יכוין לפגמו שהוא בגלוי ופוגם בב' שלישי ת''ת התחתונים ששם החסדים מגולים, והרי הוא כגוזל נפשות כי גורם שהקליפה תגזול הנפשות העולות בסוד מ''ן למלכות וצריך להשיב את הגזלה כדי שתשיב הקליפה הנפשות שגזלה אף היא בעונו, ובגנבנו יכוין לפגמו במקום יותר עליון שהוא בשליש העליון דת''ת המכוסה וגורם שגונבים הקליפות הנשמות העולות ומונע על ידי זה טיפת המיין דכרין היורדת מז''א לנוקביה ע''כ).

ע. ''דברנו דופי'', יש שני פירושים, אחד דופי הוא דבר גנאי כדי לדחות את חבירו ממקום שיש לו תועלת ממנו והוא מלשון יהדפנו, ויש מפרשים מורכב משתי מלות ד''ו פ''י ודו הוא שתים בלשון ארמי, ופירוש המלה שני פיות אחד בפה ואחד בלב או אחד בפניו ואחד שלא בפניו.

''העוינו'', פירוש העוינו דרכנו הישרה והלכנו אורחות עקלקלות והכוונה כי היינו בדרך הישרה ופירשנו ממנה לרמוז כי שנה ופירש קשה מכולן, אי נמי העוינו פועל יוצא לאחרים כגון המורה הוראה שלא כהלכה שמכשיל לאחרים וכענין לפני עור לא תתן מכשול.

''והרשענו'', פירוש עשינו רשעה, או פירושו הצדקנו את הרשע והרשענו את הצדיק, ועוד פירשו בו כי הכוונה לומר כי אין אנו יכולים להתנצל ולומר שטבענו ומזגנו הרע הכריחנו לחטוא כי אינו רק אנחנו העוינו עצמינו מטבענו והרשענו.

''זדנו'', הוא החוטא בכונה ורצון כמו שנאמר זדון לבך השיאך, אי נמי ירמוז על דרך וכי יזיד איש על רעהו להרגו וכו' וכן אונאת דברים על דרך זד יהיר לץ שמו.

''חמסנו'', זה פורש על אונאת ממון וזה בשני דרכים.

עא. ''טפלנו שקר ויעצנו עצות רעות'', כי חמסנות זה יתכן בהעליל עליו עלילות ברשע ולהוציא עליו דבה רעה, או להעיד עליו לפני השופט שקר והפילו השופט לפניו והכהו ועל זה הדרך אנו אומרים טפלנו שקר, והדרך השני יחמוס ממון חבירו בהיות מיעץ לחבירו עצה רעה להחטיאו ולהדיחו מעל ה' להבאיש את ריחו או שיתן לו עצה לפי דרכו ולהנאתו, ועל הדרך הזה אנו אומרים יעצנו עצות רעות שתי עצות אם להבאיש את ריחו ואבד שמו ואם לאכול את ממונו.

''כזבנו'', כאן ידבר על הכזב בין לתועלת בין ללא תועלת יען כי חבירו מבין כמוהו שהדבור ההוא כזב ושקר וכל אחד מכזב לחבירו באמור כאשר עשה כן יעשה לו.

(הג''ה, בטפלנו שקר ובכזבנו יכוין בפגמו אשר פגם וסילק אור אימא עילאה כי כן שק''רים מספר תר''ן כמספר ב' פעמים שכ''ה דינין שהם כפולים שכ''ה בה' עילאה ושכ''ה בה' תתאה ומעורר אותם, ועוד לו כי דובר שקרים לא יכון נגד עיני).

'' לצנו '', פירוש כמאמר הכתוב ועתה אל תתלוצצו.

(הג''ה, בלצנו יכוין בפגמו אשר פגם והגביר ק''ך צירופי אלהים שבאחורי העולמות וסילק אור א''א, ועוד לו כי לא יקבל פני שכינה מלכות דאצילות כמו שנאמר משך ידו את לוצצים).

עב. ''מרדנו'', זה המורד ברבו ואינו מקבל מצוותיו כמאמר הכתוב אך בה' אל תמרודו.

''נאצנו'', פירוש הכעסנו מלשון עד אנה ינאצוני וכו', והכופלים לומר נאפנו נשבענו לשוא ולשקר אין למחות בידיהם אף כי הם עבירות שבין אדם למקום שנאמר בהם כסוי חטאה, כי בדבר שכל הציבור יחד אומר בנוסח ההוא ליכא משום חציף הוי מאן דמפרש חטאיה כמ''ש הראשונים זכרונם לברכה.

(הג''ה, בנשבענו לשוא ולשקר יבכה ויכוין בפגמו אשר פגם בז' הבלים היוצאים מפה ז''א לנוקביה ומנעה מלהלבישה בהם והלביש אותה בהבלים טמאים והבל ורעות רוח ופגם בעולם הבריאה וקלקל צינורות שפע הש''ע נהורין ע''כ).

''נדרנו ולא שילמנו'', הוא וידוי שני דברים האחד שנדר ויש בו חטא כמו שנאמר וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא וגם שלא שילמנו.

(הג''ה, בנדרנו ולא שילמנו יתאונן ויבכה על פגמו אשר פגם בחיי המלך שהם מוחין הנמשכים לו מאימא שהוא מאיר בהם בנוקבא ופוגם בהם ומונעם מלירד בו ומפני זה אין להם ירידה בנוקבא הואיל ואינו מלביש בזה לנוקבא זווג חצוני כמו בעון שבועה שאין לקליפה אחיזה שם למעלה אלא שמונע אורות אלו ממנה ע''כ).

''סררנו'', הוא כובד העבירה כמאמר הכתוב כי כפרה סוררה סרר ישראל, ויש במשמעותו גם כן סררנו במחשבה כמאמר הכתוב ולעם הזה היה לב סורר.

''עוינו'', אינו כפל אחר אומרינו העוינו והרשענו כי כאן ידבר על עוות הדיבור כמאמר הכתוב למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו.

''פשענו'', הוא במעשה.

''צררנו'', פירוש היינו צוררים זה לזה כמו שנאמר כל צוררי נפשי, אי נמי צררנו לעצמינו ותמוגגנו ביד עונינו על ידי כי ''קשינו עורף''.

עג. ''רשענו'', נראה שהוא מאמר סמוך לקשינו עורף וירמוז למאמר משה רבינו עליו השלום עם קשה עורף הוא וסלחת לעונינו ולחטאתינו וכו' אשר לכאורה נראה נותן טעם לפגם הוא, ופירשו כת הקודמין בו על דרך מה שאמרו או יהודי או צלוב 80 והכונה כי אות לטובה היא היותם קשה עורף ברעה כי בשובם מדרכם הרעה לטובה כן יהיו קשי עורף לבלתי חזור לסורם הרע, ולעומת זה אמר ''קשינו עורף רשענו'' כי לא היינו קשי עורף רק לענין הרעה בלבד וזהו שאמר קשינו עורף רשענו לא לזולת דבר.

אי נמי אפשר לפרש פרטי וידוי זה קשינו עורף עד סוף הוידוי כי הוא מקושר זה עם זה ובזה לא יהיו דברי וידויינו כפולים כי לאחת מחמש סיבות יקשה האדם עורפו שלא לשוב מדרכו, אם לחשבו שאינו חוטא, אם להיותו מצליח בדרכו הרשעה, אם להיותו נפשו נוטה אל הדרך הרע כמו גזל ועריות שנפשו של אדם מחמדתן, אם לראותו כי הוא לבדו החוטא והעולם נדון אחר רובו ונשען על זכות הרבים, אם להיות שאין מוכיחין אותו או אף שיוכיחוהו אין המוכיחים מוחזקים בחכמה ויראה באופן שאם יאמר טול קיסם מבין שיניך יאמרו אליו טול קורה מבין עיניך.

ולזה אמר כי אין אנו יכולים להתנצל בשום סבה מאלו יען ''קשינו עורף'' גם שידענו ''שרשענו'' ועם היות כי לא הצלחנו בדרכינו הרשעה ושחתנו לעצמינו על ידי עונותינו ועם היות שבטבענו ''תעבנו'' הדרך ההיא רוצה לומר שאין נפשינו מחמדתה, ושמא תאמר קצתינו הם החוטאים תלמוד לומר ''תעינו'' כמאמר הכתוב כולנו כצאן תעינו, ושמא תאמר כי אין מוכיחים או אם יש מוכיחים אינן מוחזקים וראויים להוכיח, לזה אמר ''ותעתענו'' כמו שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו כי זו גדולה על כולם כמו שאמרו 81 לא חרבה ירושלים עד שביזו בה תלמידי חכמים כמו שהוכיח הענין מסוף דכתיב עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא.

''שחתנו'', יש במשמעותו השחתת הזרע לבטלה.

(הג''ה ז''ל, כשאומר שחתנו זרענו לבטלה יאנח בשברון מתנים על הפגם אשר פגם אם הוציא זרע על ידי הרהור לבד שפגם באו''א שהוציא זרעם קדש לבטלה, ואם נאף בידו חס ושלום וחשב בזכר פגם בה' חסדים וה' גבורות וגרם לנפשו העלובה שלא יקבל פני שכינה מלכות דאצילות כמו שנאמר לא יגורך רע ואשר ברא משחית לחבל וגם בכנפיו נמצאו דם נפשות אביונים עכ''ל).

עד. ''וסרנו ממצותיך'' וכו', לפי שעד עתה כל מה שהתוודו הוא בענין מצות לא תעשה על כן התודו גם כן על התרשלותם במצוות עשה כי הם חמורים יותר ממצוות לא תעשה כמו שאמרו אתי עשה ודוחה לא תעשה.

(ומצאתי כתוב, כשיאמר וסרנו ממצוותיך הם מצוות עשה יכוין בפגם אשר פגם בעולם העשיה והפרידה מיצירה שהפריד נוקבא דז''א והוריד למלכות דעשיה בג' ראשונות דקליפה, ויש במשמעותו גם כן אשר סר ממצוות לא תעשה אשר פגם ביצירה ומפרידה מן הבריאה ומפריד ז''א מאימא ומוריד מלכות דעשיה בג' אמצעיות דקליפה ע''כ).

''ולא שוה לי'', פירוש על דרך הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה כי איננו שוה השכר והעריבות המגיע מן העבירה אל העונש המגיע אליו כי שכר עריבות העבירה הוא לזמן מה והעונש הוא נצחי ובלתי בעל תכלית.

''ואתה צדיק על'' וכו', צריך לאומרו בכוונה ובהכנעה גדולה, ואמרו בפסיקתא 82 אמר להם הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת בואו ואודיע אתכם צדקתם של בני שאני טענתים בעולם הזה כמה פעמים צרות ויסורין הבאות עליהם בכל דור ודור ובכל שעה ושעה ולא בעטו בהם שקוראין עצמן רשעים וקוראין אותי צדיק והם אומרים בלשון הזה אבל חטאנו עוינו וכו' כי אמת עשית ואנחנו הרשענו.

(אלפא ביתא דאשמנו מכל עם היא א''ב דאימא עילאה עכ''ל).




סדר נוסח ''אשמנו מכל עם''

עה. ''אשמנו מכל עם'', התחינה הזאת היא בנויה על סדר אלפ''א בית''א אלא שבספרים שבשו אותה ושמו וידוי רבונו של עולם אתודה כו' אשמנו באומר כו' בנתים וחלקוה חציה האחת עד הכ''ף וחציה האחרת מהלמ''ד לעינינו עשקו, והוא בלי טעם דלמה יגרע אלפ''א בית''א זו להפסיק בתוכה בדברים אחרים אשר לא מסדר אותיותיה.

וכן ראיתי בסדר משמרת החדש מהחכמים הראשונים להסמיכם יחד תכף ומיד אחר כוחנו לנכרים לעינינו עשקו עמלינו ולא הועתק בסדרם אשמנו באומר וכו' כי כל אלה הדברים והוידויים האלה יש בהם חשש ככלב שב על קיאו, ועל כן הראוי והנכון שלא לשנות סדר אשר גבלו ראשונים ולא להפסיק כלל בדברים אשר לא כן.



אזהרת האריז''ל שלא לחזור על הוידוי

עו. וכתב הרב זלה''ה כי אחר אלפ''א בית''א אשמנו מכל עם יתודה בלחש, אבל לא יחזור לומר אשמנו בגדנו פעם אחרת כמו שנוהגים כי על זה נאמר ככלב שב על קיאו רק יפרט כל אחד איזה עון או עונות פרטים שנכשל בהם, ולכן אין לשליח ציבור למהר לומר ואתה צדיק אלא ישהה בהרכנת ראשו גם אם סיים לפרט את שלו עד שיראה רוב הקהל מגביהין ראשם אחר שהשלימו וידוי שלהם.



נוסח וידוי המפורט

עז. ואני נהגתי לומר נוסח וידוי בקיצור מעבירות שאדם דש בעקיביו וזה נוסחו.

אכלנו מאכלות אסורות, באנו על כל עריות שבתורה, בזינו אב ואם והורים ומורים, גילינו סוד, גאינו, דיברנו כל דיבור האסור לדבר, התכבדנו בקלון חברים, הוצאנו שם רע על חברינו, הזכרנו השם לבטלה, הגדלנו פשע עם רשע, והרשענו, זנינו אחר לבנו, זרקנו צפורני ידינו, חמדנו נשי חברינו ובתיהם, חשדנו בכשרים, טלטלנו מוקצה ביום השבת, ישננו בלא קריאת שמע, כעסנו בחול ובשבת, כינינו שם רע לחברינו, למדנו תורה שלא לשמה, לבשנו שעטנז, מלאנו פינו שחוק, מרדנו במלכות שמים, מרדנו במלכות בית דוד, מאסנו בית המקדש ושלשתן אנו מבקשים, נקמנו ונטרנו, נהנינו בדברי תורה, סוררים ומורים וזוללים וסובאים היינו, עינינו יתומים ואלמנות, פרקנו עול תורה ומצוות מעלינו, פירשנו מן הציבור, ציערנו אב ואם והורים ומורים, קפצנו ידינו מליתן צדקה, קללנו את חברנו בשם, קלקלנו צנורות השפע והפכנו אותם לבורות נשברים אשר לא יכילו המים וגרמנו חילול שמך הגדול ושפחה כי תירש גבירתה ועבד כי ימלוך, נשכבה בבושתנו ותכסנו כלימתנו כי כל אלה גרמו עונינו ופשעינו האריכו קיצנו אוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם, רדפנו אחר השררה, רבנו עם אדם חנם, רע לשמים ורע לבריות היינו, שמחנו בנפילת אויבינו, שבנו בתשובה ואחר כך חזרנו לסורנו הרע, תקענו כפינו ולא קיימנו, ואתה צדיק על כל הבא עלינו וכו' ע''כ.




טעם לאמירת ה' הוא האלקים וה' מלך ע''ד הסוד

עח. ''ה' הוא האלהים'' וכו', מצאתי כתוב שצריך לכפול אותם כנגד חכמה ובינה וזו''ן דאבא כנגד חכמה ובינה וזו''ן דזו''ן עצמם, ויכוין ה' חכמה הו''א האלהי''ם בינה ה' זעיר הו''א האלהי''ם נוקביה.

עט. וו' פעמים צריך לומר ה' מלך בסליחות כדי להמשיך השפע והרחמים דרך השתלשלות הספירות מרום המעלות שהוא אין סוף עד סוף העשיה כמבואר באורך במקום אחר וכוונתו בקיצור, יֶהוֶה בניקוד מלך חכמה וחסד ומ''ן דמנצפ''ך פשוטות, יַהוַה בניקוד מלך חכמה בינה וגבורה וצ' דמנצפ''ך פשוטות, יִהְוֹה בניקוד ימלוך יסוד ופ''ך דמנצפ''ך פשוטות והם הגבורות, לעולם ועד, דעת ת''ת שהם שתי בחינות שיש למלכות אחד בדעת ואחד בת''ת דז''א, ופעם ב' יכוין בה' אותיות מנצפ''ך כפולות, יֶהוֶה מלך נצח מ''ן, יַהוַה הוד מלך צ', יִהְוֹה יסוד ימלוך פ''ך, לעולם ועד שורש ג' של המ' ביסוד עכ''ל.

פ. ''מיוחד באהיה'' וכו', מצאתי כתוב, השם הוי''ה מלובש בתוך שם אהיה אשר אהיה הוא כתר דז''א הוא היה והוא הוה בדעת דז''א והוא יהיה בחזה דז''א ששם מתגלה שם המיוחד שהוא בת''ת דז''א, הוא ממית בסוד אהיה ומחיה בסוד הויה שכן מחי''ה עולה שם ס''ג.

פא. ''מלא זַכִיוּת'', צריך לומר זכיות היו''ד בשורק ולא בחולם והוא לשון זך.



סדר נוסח ''אלקינו שבשמים'' וסודו

פב. ''אלהינו שבשמים'' וכו', הנה סדר זה גם הוא נתקן בסדר א''ב לרמוז בכח סגולת הכ''ב אתוון ימלא משאלותינו אלה.

ויש גם כן ליודעי ח''ן טעם כמוס בסוד זווג מדות העליונות בסוד אכלו ריעים שאז מתגלים הכ''ב אתוון כדי לתקן גופא קדישא של אלהינו שבשמים ולכן אנו צריכים לסדר הא''ב ולא יותר כי כל המוסיף גורע עד עשרת ימי תשובה שאומר חמש פעמים כתבנו ולא יותר.

וגם רבים שגו ולא אמרו אלהינו שבשמים רק בתחילתו לבד, אכן ראוי להזהר בכל שאלה ושאלה להזכיר ולומר אלהינו שבשמים שבו נמצא עזר כנגדו למלאות משאלות לבנו לטובה כנודע לבאים בסוד ה' וכנרמז בהג''ה.

(מצאתי כתוב, אלפ''א בית''א זו היא בישראל סבא ויכוין אלהינו מספרו מלוי ע''ב ס''ג מ''ה ב''ן מוחי אבא במוחי אימא שהם מילויי קס''ג קמ''ג קנ''א שמספרם בשמים והם בשמי שהוא ז''א הנקרא שמי ועל כן אנו מכוונים זאת הא''ב בישראל סבא מפני שהוא גרם לזו''ן כל החיות בסוד כולם בחכמה עשית והחכמה תחיה את בעליה ועל כן אנו מתפללים אליו שיתן לנו משאלותינו לטובה כי מידו הכל ומידו הוא נותן לנו עכ''ל.

פג. בעשרת ימי תשובה יאמר כתבנו, ומצאתי כתוב צריך לומר כאן חמש פעמים כתבנו והם כנגד חמש גבורות מנצפך הנכנסים ביסוד רחל והם באים מחמש ידים דחמש פרצופים שבהם סוד הכתיבה כנודע וזה סידרן, ''כתבנו בספר חיים טובים'' חסד גבורה תפארת דאריך, ''כתבנו בספר ישרים ותמימים'' חסד גבורה תפארת אבא, ''כתבנו בספר מזונות ופרנסה טובה'' חסד גבורה תפארת דאימא, ''כתבנו בספר זכיות'' חסד גבורה תפארת דז''א, ''כתבנו בספר צדיקים'' חסד גבורה תפארת דנוקבא ולא יוסיף ולא יגרע מהם, וכשתאמר ''תן שלום בארץ'' תכוין יסוד אבא ביסוד אימא, ''תן שב''ע בעולם'' תכוין יסוד אימא הנקרא שב''ע כנודע שישפיע בעולם שהוא ז''א, ''תן שלום במלכות'' תכוין יסוד ז''א ביסוד נוקביה, ''תן טל ומטר לברכה'' טל ומטר מספרם רפ''ח נצוצים ויעלם במלכות הנקרא ברכה.

פד. ''אלהים אתה ידעת וכו' ממך לא נכחדו רוב זדונותי'' כו', הוא טעות וצריך לומר ממך לא נכחדו זדונותי או רבוי זדונותי.



ביאור נוסח ''עננו אבינו עננו'' וסודו

פה. ''עננו אבינו עננו'', כפל הענין לומר ענה אותנו שנהיה נענים ונהיה נשמעים לפניו לקבל עתירתנו ולעשות את בקשתינו על דרך לאל העונה אותי ביום צרתי שפירושו הייתי נשמע לפניו, ואין כוונתינו שישיב לנו דבר כאשר ידבר איש את רעהו כי לא ידענו מה יענו מלאכי רום ומה יעשו ליום פקודה.

''עננו אבינו עננו'' וכו', גם נוסח זה מיוסד על סדר הא''ב.

(ומצאתי כתוב ז''ל, א''ב זו היא א''ב דתבונה ותכוין ''עננו אבינו'' חכמה דז''א, ''עננו בוראינו'' בינה דז''א, ''עננו גואלנו'' חסדים דז''א, ''עננו דורשינו'' גבורות דז''א, ''עננו הוד והדר'' נצח הוד דתבונה, ''עננו ותיק בנחמות'' יסוד דתבונה שאלו הד' מתלבשים בנצח הוד יסוד דתבונה כנודע, ''עננו אלהי אברהם'' ר''ת מספר ע''ב אברהם חס''ד, ויסמוך אליו ''עננו העונה בעת רצון'' נצח שבקו החסד, ''עננו ופחד יצחק'' צריך לומר בוא''ו לחברו עם אברהם הקודם שהוא החסד ור''ת עננו ופחד יצחק מספר שם אלהים כי יצחק הוא גבורה, ויסמוך אליו ''עננו העונה בעת צרה'' הוד קו הגבורה, ''עננו אביר יעקב'' תפארת, ויסמוך אליו ''העונה בעת רחמים'' יסוד, ''מגן דוד'' מלכות, ''אלהי המרכבה'' היכל קודש הקדשים דבריאה).

''עננו ותיק בנחמות'', פירוש רגיל בנחמות כמו תלמיד ותיק, אי נמי חזק בנחמות מלשון רוח חזק מפרק הרים מתרגמינן מנתק טורייא.



נוסח ''רחום וחנון חטאנו לפניך'' וסודו

פו. ''רחום וחנון חטאנו לפניך'', גם זו מיוסדת על סדר הא''ב ויש נמנעים מלאומרה לפי שמרבה בתוארי המלך המרומם ואיכא משום סיימתינהו לשבחי דמרך, ואין להם טעם יען כי אמרו רז''ל בבראשית רבה פרשה ל''ב אמר ר''א בנו של ר' יוסי הגלילי מצינו שאומרים מקצת שבחו של מי שאמר והיה העולם בפניו שנאמר אמרו לאלהים מה נורא מעשיך שלא בפניו אומר הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, פירוש בפניו היינו כשמדברים עמו שמדבר בלשון נוכח ושלא בפניו בלשון נסתר, וכאן אנו מספרים גדולתו של הקדוש ברוך הוא לבשר ודם להודיע לבני אדם גבורותיו ולא דיברנו לנוכח על כן אין לחשוש אל ריבוי התוארים, ועוד כי כבר פירשו המפרשים כי הם תוארי הפעולות.

(מצאתי כתוב, אלפ''א בית''א זו היא בישראל זוטא בסוד יגלו שמים עונו, רוצה לומר שז''א הוא מגלה עמוקות על ידי שהוא בוחן לבבות, ואז דובר צדקות רוצה לומר שהמלכות הנקראת צדק היא דוברת עם בני אדם קשות אבל הז''א הוא אדון הסליחות ע''כ.




נוסח ''ה' חננו והקימנו'' לעשרת ימי תשובה וסודו

פז. בעשרת ימי תשובה יאמר, ''ה' חננו והקימנו'' וכו'.

(מצאתי כתוב זה לשונו, צריך לומר כאן ז' פעמים ה' חננו וזה סידרן, ''יֶהֶוֶהֶ חננו והקימנו'' וכו' חסד, ''יְהְוְהְ ביום ישועתה'' גבורה, ''יֹהֹוֹהֹ גלגל'' וכו' תפארת, ''יִהִוִהִ יהמו נא רחמיך עלינו'' נצח, ''יֻהֻוֻהֻ כחותם'' וכו' הוד, ''יוּהוּווּהוּ ריבה ריבנו'' יסוד, ''יְהָוה ברך לחמנו'' וכו' עטרה שביסוד).

ויש מגיהים כאן במקום ''כחותם על לב היום שימנו'' לומר כחותם על יד שימנו, וטעמם מהא דאמרינן פ''ק דתעניות 83 כנסת ישראל שאלה שלא כהוגן שמני כחותם על לבך אמר לה הקדוש ברוך הוא את שואלת דבר שפעם נראה ופעם אינו נראה אבל היד לעולם נראית שנאמר הן על כפים חקותיך וכן ביכניה חותם על יד ימיני ודברים של טעם הם לפי הפשט, אכן לפי העלמות הענין כנודע ליונק מסוד תנחומיה אין לשנות.



נוסח ''ה' עשה למען אזרח תמימך'' וסודו

פח. ''ה' עשה למען אזרח תמימך'' הוא אברהם מדת החסד, ''נעקד באולמך'' הוא יצחק מדת הגבורה, ''נענה בסולם'' וכו' הוא יעקב מדת ת''ת ישראל, ''אסיר צדיקך'' כצ''ל הוא יוסף הצדיק מדת היסוד, ''משוי מימך'' הוא משה מדת הנצח, ''כהן באוריך ותומיך'' הוא אהרן מדת ההוד, ''זך קינא לשמך'' הוא פנחס מדת היסוד דנוקבא קדישא, ''נעים זמירותיך'' הוא דוד מדת המלכות, ''מלך בנה בית לשמך'' הוא שלמה יסוד אם הבנים שמחה.

פט. ואין טעם למתחכמים להוסיף ולזכור את שם הצדיקים כי כבר הם מזכירים אותם אחר כך בעשה למען אברהם יצחק יעקב ולא הוזכרו כאן כי אם למען הזכיר צדקתם ופעולתם הטובות.

צ. ויש מוחקין משוי מימך וגורסים למען הוריד דת ממרומך, כי לפי גירסתנו יקשה כי מה הוא הזכות הזה אדרבה הוא חוב שחייב להקדוש ברוך הוא שהצילו משטיפת מים ואינו כמו אזרח תמימך ונעקד באולמך, ואפשר ליישב גירסת הספרים כי אנו מזכירים זכותו בזה כי כולם נצולו בשבילו כשהוטל ביאור כמאמר הכתוב שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו כולם עלו לרגלי.

ולבאים בסוד ה' הדברים עולין כהוגן לפי שורשו שהוא סוד הדעת הכולל חו''ג שהם ב' פעמים מים, מים בבחינת החסדים ומים בבחינת הגבורות וזהו משוי מימך והמשכיל יבין.




נוסח ''עשה למען שמך'' וסודו

צא. ''ה' עשה למען שמך למען אמיתך'' וכו', הוא אחד מי''ב א''ב שבסליחות, ''ועשה למען ועודך'', פירוש כסאך ואמונתך לע''ד קיימת, אי נמי לשון רוממות כמו ועין ראתה ותעידני.

(מצאתי כתוב ז''ל, א''ב זו היא בלאה ולזה אמר בתחלה עשה למען שמך כי היא נקראת שם בסוד ומה תעש לשמך הגדול ע''כ).




נוסח ''עשה למען אברהם יצחק'' וכו'

צב. ובנוסח עשה למען אברהם יצחק אין להוסיף על אלה כמו שאומרים למען משה ואהרן ושמואל למען י''ב שבטי נחלתך כי בכיוון הוזכרו אלה בלבד ולא הזכירו גם כן יוסף ופנחס וכל המוסיף גורע.

בקצת ספרים שגורסים ''תנוקות של בית רבן שלא חָטָאו'' בב' קמצין אין למחוק אותם כי כן הוא בכתוב באיוב שאול חטאו.



ביאור נוסח ''דעני לעניי ענינן''

צג. ''דעני לעניי'', פירוש העונה לעניים עננו, ''לעשיקי'', פירוש לעשוקים, ''לתבירי לבא'', פירוש לשבורי לב, ''למכיכי רוחא'', נמוכי רוח, ''לשפלי'', פירוש שדעתם שפלה עליהם והם זה למעלה מזה כי יש עניו מצד עוני ואשר יעשק מאחרים, ויש מי שלבו נשבר בקרבו אבל לא רוחו ויש מי שאף רוחו ויש מי שאף דעתו רוצה לומר נשמתו כי ממנה ימשך הדעת שפלה עליו, וגם הם על שם לשון הכתובים דעני לעניי על שם כי לא בזה ולא שיקץ ענות עני, תבירי לבא על שם לב נשבר, מכיכי רוחא על שם להחיות רוח שפלים.

''דעני לאברהם אבינו בהר המוריה'', פירוש כשנצטער שחשב שלא נתקבל קרבנו וראה המזבח ערוך והאש בוערת והקרבן נסתלק והמזבח היה נפגם על שלא נשתלם קרבנו והיו אברהם ויצחק בדוחק ובצער גדול והוא יתברך ענה אותם והזמין להם האיל, אי נמי היה מצטער כשיצא בת קול אל תשלח ידך לאמר פן לבו הטהו לחשוב שקרא אליו ה' ולא יהיה כן לפי האמת, ולזה התחננו אליו יתברך כי אם מה' היה הדבר הזה יקראהו עוד שנית בקריאה מבוארת ודאית מבלי יפול עליה שום ספק וכן עשה השם יתברך.



טעם שנזכר בעלי ושמואל מקום ענייתם

צד. ''דעני לעלי ברמה'' וכן כולם, ואין אנו אומרים דעני לעלי ענינן דעני לשמואל ענינן, הטעם הוא דאמרינן בתנחומא ענה שמואל במצפה דכתיב ויצעק שמואל ויענהו ה' חזר ולא ענהו דכתיב ויאמר ה' אל שמואל עד מתי אתה מתאבל אל שאול ואני מאסתיו ענה לדוד דכתיב דרשתי את ה' וענני חזר ולא ענהו דכתיב ויצם דוד צום ובא ולן ושכב ארצה וכו' גם הבן הילוד לך מות ימות, ועל כן הוצרך לפרש דעני לשמואל במצפה וכו' ואגב אלו נקט אינך.

''דעני לעלי ברמה'', פירוש שהתפלל על חנה שתתעבר ברמה שהוא מקומה כמו שנאמר ואלהי ישראל יתן את שלתך וכתיב וישובו אל ביתם הרמתה וידע אלקנה את חנה אשתו ויזכרה ה'.

צה. ''דעני לדוד ולשלמה'', נקטינהו כחדא שנענו שניהם בירושלים ואי אפשר לחלקם, ותפילת דוד בירושלים בעת היותו עם ארונה היבוסי.

''דעני ליונה דעני לחזקיהו'', כן צריך לומר יונה קודם חזקיהו שהרי יונה היה תלמיד של אלישע ולאלישע הזכיר קודם וראוי לסמוך אליו יונה תלמידו וזה פשוט.

''רחמנא שזיב'', פירוש רחום תציל אותנו, ''רחמנא פרוק'', פירוש רחום גאל את גאולתנו, ''רחמנא דאתמלי רחמין'' גרסינן, ופירוש רחום שהוא מלא רחמים, ולא גרסינן דיתמלי ככתוב בקצת ספרים כי הוא טעות גדול דמשמע כי אינו מלא רחמים רק שעתיד להמלא רחמים, ''רחם עלנא'' וכו', פירוש רחם עלינו ועל נשמתינו ועל כל ישראל אחינו ומחושך לאור הוציאנו בעבור שמך הגדול.



טעם שתקנו נוסח דעני לעניי בלשון תרגום

צו. ומה שתקנו כל זה בלשון תרגום הוא כדי שיבינו עמי הארץ שהיו רגילים בימים ושנים קדמוניות בלשון תרגום, אי נמי כמו שנזכר לעיל בסדר הרחמנא אדכר קיימיה דאברהם כי כשישראל שואלים בזכות אבותם הקדוש ברוך הוא אומר להם כבר פרעתי להם יע''ש, ולזה כדי שלא יבינו מלאכי השרת דברינו אלה ויקטרגו עלינו סדרום בלשון תרגום שאין מלאכי השרת נזקקין לו, וכן נתקן רחמנא פרוק בלשון תרגום לפי שבגאולת ישראל כעת יאמר ליעקב מפי מלאכי השרת מה פעל אל ויקטרגו חס ושלום מלאכי השרת.



תקון נוסחאות בפזמון ''אם אפס רובע הקן''

צז. פזמון ''אם אפס'' טוב לאומרו מתחלה ועד סוף כדי לזכור עקדת יצחק ובפרט באשמורת הבקר שאז מתעוררים החסדים ומתמתקים הגבורות דפחד יצחק, ובסוף הפזמון ''קוראיך באים לָקוד'' כן צריך לומר מלשון ואקוד ואשתחוה ולא ליקוד בחיריק כי הוא לשון יקד יקוד, ''לבקש סליחתך'', יש גורסין להמשיך חסדיך משמי מרומים אל מלך יושב וכו' ונכונה היא.



אחר סליחות לא יפלו על פניהם אא''כ הוא סמוך ליום

צח. ואחר אל מלך יושב שבאחרונה, אף במקום שיש שם נפילת אפים אין נופלים על פניהם כנודע לבאים בסוד ה' כי אין בנו כח לעורר העולמות ולכללם בלילה וגם הגבורה אין מי שיעורר אותה כדי שתעשה פעולה זו של כללות העולמות כי אין עיתה, ועוד טעמים נעלמים, ומכל מקום אם הוא סמוך לאור היום לא ימנעו מליפול על פניהם, ואין לומר אז שום פסוק וגם פיוט למתודה חטאתיו כי אם אחר ויעבור תכף ומיד יפלו על פניהם.



כוונת נפילת אפים ע''ד הסוד

צט. ''רחום וחנון חטאנו לפניך'' וכו' (הגה, נפילת אפים הוא א''ב דרחל כנודע כי נפילת אפים הוא להעלות מ''ן ביסוד רחל נוקבא דזעיר דאצילות וזהו סוד אליך ה' נפשי אשא כי זו ההוי''ה היא נוקבא דאצילות, ''נפשי אשא'' לשון מתנה שאני נותן לך נפשי ומוסרה למיתה בעבורך או לשון נשיאות שאני מעלה אותך בסוד מ''ן וכל זה הוא אליך יו''ד ה''ה ו''ו ה''ה רחל עקרת הבית ע''כ).




ביאור נוסח ''אם אשמנו כתולע האדים''

ק. ''אם אשמנו כתולע האדים למען אב מוצל מכשדים'', פירוש הוא אברהם כמו שנאמר אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים, ''אם חטאנו והרבינו לצון'', פירוש מלשון אנשי לצון, ''למען דגול הנעקד כצאן'' הוא יצחק, ''אם הרבנו פשע ועבירה ה' התרצה בעתירה'', פירוש תפילה כמו ויעתר יצחק.

ובסידורים ישנים ראיתי הוסיפו שני בתים אחרים וזה לשונם, ''אם חטאנו ומרדנו כפלים ה' עננו משמים למען אב משוי ממים וקיבל קדומת יומים ענותנותו זכור היום לנו כי רבו משובותינו וכו', אם הכעסנו לפני שוכן מרומו ה' עננו ברוב שלומו ויבנה מקדש הדומו צדקתו זכור היום'' וכו'.



ביאור נוסח ''מרנא דבשמיא'' וגירסתו

קא. ''מרנא דבשמיא וכו' הב לבן לתיובתא'', פירוש תן לבנו לתשובה וכן יש לגרוס בשניהם מרנא דבשמיא ולא מרן וכו', ''סברא דחייא ומתייא'', פירוש תקות החיים והמתים.

''מתרצה ברחמים ומתפייס בתחנונים'' וכו', יש גורסין ומתפתה בתחנונים התרצה והתפתה, ולפי גירסתנו קשה כפל הדברים היינו מתרצה ברחמים היינו מתפייס בתחנונים.

''פרוקנא דמעלמא'', פירוש אתה הפודה אותנו מעולם והמציל אותנו מקדם כמו שאמרו פודינו ומצילנו מעולם הוא שמך כלומר ואין כבודך שתהיה נסוג אחור מאשר הורגלת לעשות ולכן, ''פרוק יעקב מארץ רחוקה והעל זרעו מארץ השבי'', מלשון הכתוב הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שביים.

קב. ''מחי ומסי'', פירוש מוחץ ורופא כתרגום מחצתי ואני ארפא, ''ממית ומֵחי'', רוצה לומר ממית ומחיה תרגום אמית ואחיה ממית ומחי, והמם בצירי שאם תהיה בפתח משמע לשון הכאה, ''מסיק מן שאול לחיי עלמא'', פירוש מעלה משאול לחיי עולם כלומר כי אף על פי שחטא אדם וירד עד שאול הוא יתברך ברחמיו מוריד שאול ויעל.

''ברא כד חטי אבוהי אלקיה'' כן צריך לומר, רוצה לומר כי אחר שמדתו יתברך הוא להיות מוחץ ורופא אנו שואלים להתנהג עמנו כמדתו וזהו שאמר ברא כד חטי פירוש כשהבן חוטא אביו מכה אותו לטובתו להחזירו למוטב.

''אבוהי חייס אסי לכביה'' כן צריך לומר, רוצה לומר אביו מרחם ומרפא מכאובו, ומלת לכביה הכף צ''ל דגושה ולשון תלמוד הוא לכיבא לימא, והסמ''ך דאסי ברפ''א ובצירי והוא פועל כלומר מרפא אותו ולא גרסינן ואסי בוא''ו אלא אסי.

''עבדא דמריד ונפיק בקולר'', פירוש העבד שמורד נפיק בקולר הוא כלי מאסר שמשים בעליו בצוארו כדי שלא יברח, ''למריה תאיב יתבר קולריה'', פירוש העבד שב בתשובה אל רבו וישבר אדוניו הקולר שבצוארו.

קג. ''ברך בוכרך אנן'', פירוש בנך בכורך אנחנו וחטאנו לפניך, ''הא רויא נפשין'' כן צריך לומר שתי מלות, ופירושו אם חטאנו לפניך הנה שבעה לה נפשינו, ''בגידין ומרדין'', בלענה ורוש בכובד הגלות, בגידין הדלית דגושה והוא כתרגום הנני מאכיל את העם הזה לענה ומתרגמינן מרר כגידין, וגם ד' ומרדין דגושה, והגורס הדל''תות רפויות ומפרשים שהכוונה דברים הקשים כגידין מלשון גידין ועצמות טעות הוא בידם, וכן הגורסים הרואי נפשין תיבה אחת פי כסילין מחתה להם בפתוח פיהם לשטן להתחנן ולבקש לפניו יתברך שישביע נפשם מרורות ולענות.

''עבדך אנן'' גרסינן, ולא גרסינן הא עבדך אנן דומיא דברך בוכרך אנן, ''ומרדינן קמך'' הדלית בדגיש ובשב''א, פירוש אנחנו נכנעים ונרדים לפניך וכן לקינו בכפלים זה בבזה וזה בשביה וזה במלקיות ויסורין.

''בבעו מינך'', פירוש בבקשה ממך, ''במטו מינך'', פירוש בתחנון ובחילוי ממך מלשון רז''ל כשואל מטו מחברו וכו', ''דרחמין נפישן'', פירוש שרחמיך מרובים וגוברים על עונותינו וראוי שהמיעוט יהיה בטל ברוב ולכן ''אסי לכיבין'', רוצה לומר רפא למכאובנו, ומלת אסי הסמ''ך דגושה ובצירי כי הוא לשון ציווי.

''דאתקפו עלן'', רוצה לומר שנתחזקו עלינו יותר ממה שביכולתנו דאם לא כן לא היינו קצים בהם, וזה אומרו ''עד דלא נהוי גמירא בשביא'', פירוש עד לא נהיה כלה בשביה.



טעם שתקנו נוסח מרנא דבשמיא בלשון תרגום

קד. וטעם שנתקן כל זה בלשון תרגום שאנו מזכירין הגלות והחרבן שלא יקטרגו עלינו חס ושלום מלאכי השרת, ובפרט במ''ש ברך בוכרך אנן עבדך אנן יקטרגו ויאמרו אם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי, ולכן נתקן בלשון תרגום שאינן נזקקין לו וגם שיבינו עמי הארץ אלו התחינות מעטי הכמות ורבות האיכות, ותקנו בלשון תרגום בזמן ההוא ואף על פי שעכשיו אין אנו בקיאין בו לא רצו לשנותן, וכל השאר שהוא רב האיכות גם כן נתקן בלשון הקודש למשכילי עם.

קה. ''רחמים בקשנו וכו' חיים שאלנו'' וכו', כתבו המפרשים שהנכון לומר רחמים בקשנו קודם מאמר חיים שאלנו וכו' כי מבלי שיקדמונו רחמים אין לנו מקום לשאול חיים.



ביאור נוסח ''אליך ה' נשאתי עיני''

קו. ''אליך ה' נשאתי עיני שמע'' וכו', הוא מיוסד על דרך הא''ב, ורבו השגיאות בפיהם של עמי הארץ מגביהים את השפל ואת הגבוה ישפלו בשיר כסלותם וישנו את טעמם של הדברים וכוונתם, והירא לא יחוש לקול כסילים ויאמר בלשון הישר ונכון.

(מצאתי כתוב ז''ל, א''ב זו היא א''ב דיעקב ובזמן שישראל שרויים על אדמתן נקרא ישראל לשון שררה ובגלות נקרא יעקב כמו שנאמר מי יקום יעקב כי קטן הוא, ולכן כל זאת הא''ב של יעקב מדברת בענין הגלות וכאן נשלמו י''ב אלפא ביתות ע''כ).

קז. ואבאר לזכות את הרבים קצת מלות זרות שבו, ''כפי שטחתי'', כמו פרשתי, ''כי עונותי שתה לנגדך'' כן צריך לומר כי מצינו כי במקום אם כמו שאמרו בגמרא 84 כי משמש בד' לשונות, ''דלפה מתוגה'', כמו דלף טורד, ''עניי ומרדי'', ענין דלות ושפלות, ''תחדש עדיך'', רוצה לומר נגעיך, ''אויבי ומשוררי'', כמו אלהים יראני בשוררי, ''וטובך הנצור'', פירוש טובך תשמור, ''תנה לשרידך'', מלשון שריד ופליט, ''בך שמו אילות'', פירוש בך שמו חזקם כמו אילותי לעזרתי חושה, ''סובלי עול תצהל'', לשון צהלה ושמחה, ''רחום היה למשען לעם רוה לען'' כן צריך לומר, ולא גרסינן הרוה לען כי הרוה הוא לאחרים כמו כי אם הרוה את הארץ, ''וצדק מדיך'', רוצה לומר מדותיך, ''תשעה תפילתי ולשיח רנתי כי אתה תקותי ומי לא יעידך'' כן צריך לומר.



טעם לאמירת ''ואנחנו לא נדע'' אחר הסליחות

קח. ואחר כך יאמרו ''אבינו מלכנו וכו' ואנחנו לא נדע מה נעשה כי עליך עינינו'', והכוונה לומר כי אחר שהצענו דברי הסליחות ואמרנו שעזבנו דרך רשע והתודינו על חטאתינו וביקשנו מאלהינו שיסלח לנו על כן אנו מסיימין בסוף ואנחנו לא נדע מה נעשה, כלומר מאחר שעשינו את המוטל עלינו וכל מה שבכחינו לעשותו בעזיבת החטא ובחרטה ובוידוי ובתנאי התשובה שוב אין אנו יודעים מה לעשות, על כן אליך עינינו שתזכור רחמיך ותרחמנו ותסלח לכל פשעינו, זה היתה כוונת המתקנים.



דברי התעוררות לאומרים סליחות בלא תשובה

קט. וזה כמה שנים שמעתי לחסיד אחד מוכיח לקהל עדתי על זה לאמר אליהם, החפץ לה' בצום ותפילה וסיפור הוידויים אשמנו על חטא וכו' כשאתם מנגנים במיני הניגונים או כאשר אתם מכים על לבכם בלא לב ולב, האם בזה יתרצה עבד אל אדוניו באמירת דברים מן השפה ולחוץ והלב לא נכון עמו לעזוב את החטאים ולקיים כל פרטי ותנאי התשובה.

ואיך תמלאו את פיכם לאמר אחר הרחמים והסליחות ואנחנו לא נדע מה נעשה ועדיין לא עשיתם כלום ואין אתם יודעים עד מה אדניה הטבעו של התשובה, באין מבין כי הדברים אשר עשיתם צום ובכי וסיפור הוידויים אינן אלא מכשירי אוכל נפש ואינן עיקר התשובה כי עיקרי התשובה המה החרטה ועזיבת החטא והוידוי, ועל כן אנו אומרים בתחילת הסליחות נחפשה דרכינו וכו' כי הוא העמוד שהתשובה נבנית עליו, ושוב כולי האי ואולי נמצא ידינו ורגלינו לומר בסוף תחנונינו ואנחנו לא נדע מה נעשה, לא כן בהוראת הכנעה חצוניית לבד נפש כי תשב''ע לבטא בשפתים ואין פיו ולבו שוין.

קי. והנה אם יחטא איש למלך בשר ודם וישוב אליו ירחמהו, יבא לראות פניו בהוראת הכנעה גדולה עד מאד יכוף כאגמון ראשו ושק ואפר יציע ויבא עד לפני שער המלך וירבה אליו תחנונים וידבר אליו רכות, ואז המלך וכל העומדים לפניו אשר עיני בשר למו ולמראה עיניהם ישפוטו יאמרו, ראו נא כי מרה נפש האיש הזה ויתעצב אל לבו אך אולי לא כן לבו ובקרבו ישים אורבו ושואל מפני היראה בהוראת הכנעה חצונית כי האדם יראה לעינים, אכן אם לה' יחטא איש אשר הוא יראה ללבב מה יסכון לו שק יתפור עלי גלדו אם און ועמל בקרבו כי אם כי ראשונה בהכנעו הפנימיות יתחיל ובחצוניות יכלה.



דרכי ההכנעה הנצרכים אל החוטא

קיא. והנה מיני ההכנעה אשר יעשה אותם האדם כאשר אז יכנע על חטאתו אשר חטא על הנפש הנה הנם זה לפנים מזה, אחר החרטה ועזיבת החטא אשר היא פנימית בלב ובנפש, לפנים ממנה היא לענות נפש כי יענה בצום נפשו אשר היא גם היא הכנעה פנימית מנפש ועד בשר כי יחלש חושים ואיברים וישב אנוש עד דכא, לפנים הימנה היא ללבוש שק במתניו מבית כאשר עשה יהורם בן אחאב מלך ישראל, ואחר כך ביותר נגלה מכולם לומר הרחמים והסליחות ודברי וידויים לעיני כל רואיו ולשום אפר מקלה במקום הנחת תפילין כי הן זאת הוראת הכנעה לעיני בשר למו באופן כי בפנימי הוא הגדול החל ובקטן כלה על פי מדרגתן, וה' יראה ללבב וירחמהו ועל כל פשעים תכסה אהבת תשובתו הרמתה.

קיב. כי על כל אלה האיש אשר נגע אלהים בלבו יהיו עיניו ולבו אל הדברים האלה אשר הן כולם קודחי אש מאזרי זיקות אימתה ופחד בכל לבו ובכל נפשו, כי אז יכנע ותרדנה עיניו דמעה על החטאים ועל העונות ועל הפשעים אשר חטא על הנפש ברוח נשברה בהרהורי תשובה וחרטת תשובה בלב נשבר ונדכה כנגוע מוכה אומר בלבו בעת עומדו לומר הרחמים והסליחות, אוי לי כי נדמתי כי לא בינת אדם לי להבין רוע מעללי אשר לפני ולפני מי אני עומד, ואיך עצרתי כח ונותרה בי נשמה תולעת ולא איש להשמיע במרום קולי נוכח פני ה' אחר כי עונותי עברו ראשי כמשא כבד יכבדו ממני, טבעתי ביון מצולה באתי במעמקי מים ושבולת שטפתני ולמי אני חטאתי כי אם לאלהי עולם ה'.

ובכן תדברנה שפתיו דברי הוידוים והסליחות באימה ביראה ורתת וחלחלה ולמעלה מהם החרטה ועזיבת החטא כאמור, ובכן בו יבחר ה' ובו ישים כל מעייניו, תהיינה אזניו קשובות לקול תחנוניו והנחה למדינו''ת עשה.



ראוי לדרוש אחר סליחות בדברי מוסר ואגדה ולומר קדיש

קיג. ואחר תשלום אמירת הסליחות, החכם שבהם ילמוד להם דברי תוכחות מוסר וביותר בדברי אגדה ולומר קדיש עליה, כי כבר העתקנו לעיל פרק א' מדרש שוחר טוב 85 כי בשעה שהחכם יושב ודורש דברי אגדה לפני הציבור ועונין עליו אמן יהא שמיה רבא אפילו אם נחתם גזר דינם אני מוחל להם ומכפר עונותיהם של ישראל.



לעסוק בתורה אחר הסליחות ולקשור לילה ביום

קיד. וגם להיות כל איש עוסק בביתו אחר הסליחות בדברי תורה לפי שיעורו הן במקרא הן במשנה או בתקוני הזוהר המסוגלים באלה הימים עד העיר השחר כי עיקר ההשכמה היא לקשור לילה ביום כמבואר בזוהר בפרשת ויקרא 86 זה לשונו, וכד אתער איילתא קדישא ברוח צפון נחתא וקם ההוא זכאה ואתגבר כאריה תקיפא באורייתא עד דאתי צפרא, וכן בזוהר אחרי מות 87 זה לשונו, דבעי בר נש מרחימותא דקודשא בריך הוא למיקם בכל ליליא לאשתדלא בפולחניה עד דיתער צפרא ויתמשך עליה חוטא דחסד.

וכן ביארו פסוק רוצה ה' את יראיו את המיחלים לחסדו על הקמים בחצות לילה ומיחלים עד אור היום לקבל חוט של חסד, וכשמתעורר למעלה שרביט דחסד בשכינה לא עלה בלחודהא אלא עלה ועל אינון דמשתתפין בהדה כמו שנאמר יומם יצוה ה' חסדו, ואף גם כי יהיו מחשבותיהם קדושות זכות ונקיות בהגיע היום ויעמדו בתפילה מתוך אותם הדברים.



אזהרה להולכים לישון אחר סליחות ומאחרין ק''ש ותפלה

קטו. לא כן רבים מעמי הארץ אשר נהגו קלות ראש בעצמן ויש מהם שלאחר שהשלימו סדר הסליחות חוזרים לבתיהם בתנומות עלי משכב ינוחו על משכבותם ואשר שכבו לא יוסיפו לקום עד אור לארבע שעות ביום, ויקראו קריאת שמע שלא עם הציבור או שלא בעונתה ונמצאת תקנתם קלקלתם אחר שלא דקדקו בתפילת חובה מה שראוי לדקדק לפי האמת, ואמרו הראשונים כי לא יקובל התוספת אם לא יעשה האדם החובה, ועליהם הכתוב אומר הוי משכימי בבקר כי מי בקש זאת מידם עמוד לראש אשמורות לומר הרחמים והסליחות להפוך עליו בלהות ולעבור על דת קריאת שמע דאורייתא ונמצאו עושים את העיקר טפל ואת הטפל עיקר.

כי על כן הטוב והישר בעיני אלהים אף כי לא ישר לאדם יראה לעינים, שאם יש בהם כח לעמוד בהיכל המלך להשכים לראש אשמורות ולקשר לילה ביום ולהשכים אל בית הכנסת להתפלל עם הציבור טוב לאחוז מזה ומזה, אבל אם בסבת ההשכמה ההיא באים להתפלל ולומר קריאת שמע שלא בעונתה או שלא עם הציבור, טוב שישכימו לבית הכנסת ולכוין בתפילתם עם הציבור במיתון מלה במלה משיעמדו לראש אשמורות לומר הסליחות.



תוכחה למדברים בשיחה בטילה אחר הסליחות

קטז. וה' הטוב יכפר בעד כמה בוערים בעם אשר זה דרכם כסל למו אחר שהשלימו סדר הסליחות חטוף ומחוטף יושבים בחצריהם ובטירותם כחצי גורן האטד נועדו יחדיו לדבר על שרי עם ועם והלכות מלכים ומלחמותיהן ואיך זה נופל וזה קם, או לדבר על הארץ ועל המזון על המחיה ועל הכלכלה אם מעט ואם הרבה יאכל כל איש לפי אוכלו ויספרו ברע עושק ושמוע שוא, זה יאמר פלוני הרע לי וקפח פרנסתי וזה יאמר גם אני כמוך עשוק וגזול מפלוני אלמוני.

וכאלה רבות עתים היתה מושבם איש לא נעדר אשר לא יעבור תחת שבט לשונם עד אור הבקר להשכים לבית תפילתם בטרם יכיר איש את רעהו ועוד הכוכבים במסלותם והתפללו תפילה חטופה וקריאת שמע שלא בעונתה ולא יעורו משנת תרדמתם להבין את אשר לפניהם כמה להם עונות ואשמות, ואין איש שם על לב לאמר לפני מי אנו עומדים ומדברים ברוב דברים בטלים לפני אלהי עולם ה' ולפני כל הצדיקים המשתעשעים עמו בגן עדן אשר ביקש מאתנו לאמר חברים מקשיבים לקולך השמיעני, ואיה איפה הקול אשר ישמע מאתם, האם מה שספרו ברע עושק ושמע שוא.

קיז. העל אלה לא תתאפק ה' לאמר מה מצאתם בי עול כי רחקתם מעלי כי הן עתה הוגעתם ה' בדבריכם מאז קמתם עד אור הבקר וריח תנומה לא עדת בכון ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל, שאם באולי אחד מכם יתפוס ספר בידו ללמוד הנה תרדמה גדולה נופלת עליו והתעיף עיניך בו ואיננו כי אחזתו בולמוס התרדימה כמי שעקר דלתות עזה, אויה להם כי נדדו ממני לא תהיה כהנת כפונדקית, ולא עוד אלא כי כל עיקר טעם הסליחות לראש אשמורות ולא ביום אחר התפילות כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי הסליחה והריצוי ועתה הוחלפה שיטתם, ומאן דתני שיטותם לא משתבש כי עומדים מתוך שיחה בטילה ושמוע שוא להתפלל תפילתם וישתקע הדבר ולא תהא כזאת בישראל.

קיח. על כן הכי אחי אתה צר לי עליך כי אהבת עולם אהבתיך כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר תמצאך באחרית הימים כי רע ומר עוזבך את ה' אלהיך, על כן מאשר נפלאתה אהבתך לי והיה לבי כאש בוערת על כן יצאתי לקראתך לשחר פניך להצילך בדברים אלה אשר הזהרתיך עד הלום, יכנסו דברי באזניך כתבם על לוח לבך ליראה את השם הנכבד והנורא ולעמוד לראש אשמורות נכח פני ה' על התורה ועל העבודה ואל תתן שינה לעיניך ותנומה לעפעפיך.

ואל ישט אל דרך חטאים לבך באשר כרו להם שוחה בשיחה בטילה, ודע לך כי יצרך הרע איש שלומך אשר בטחתה בו ותאהבהו וגם הוא לך לפנים, אל תאמן בו כי לא כן לבו כי שבע תועבות בקרבו ותכלית שנאה שנאך, לא תדרוש שלומו וטובתו כי הוא אויב לך, בפיו שלום ידבר ובקרבו ישים אורבו להפילך מאיגרא רמה עד בירא עמיקתא, שם תפול שדוד לא תוסיף לקום.

ואיך ולמה לא תחוס על נפשך העלובה לבלתי תמכרנה ביד אכזרי איש צר ואויב המן הרע הזה, והחישה מפלט לך בדברי תורה כי נאמר בהם הלא כה דברי כאש נאום ה' וכפטיש יפוצץ סלע ואם אבן הוא נמוח ואם ברזל הוא מתפוצץ, לא כן הרשעים הממלאים פיהם בשיחה בטילה אשר היא רעה בעיני אדונינו שבשמים וצפיר העיזים מנגח ימה וצפונה ונגבה ואיש לא יעמוד לפניו ואין מציל מידו ועשה כרצונו והגדיל.



לדעת האר''י אין לאכול קודם תפלה אפי' לא האיר היום וטעמו

קיט. ועוד זאת אודיעך אהובי על המכשלה אשר תחת רבת מבני עמינו הלהוטין אחר גרונם בימים האלה ובזמן הזה אחר הסליחות לאכול ולשתות כרצונם קודם תפילה, וכבר הודיענו רבינו האר''י ז''ל והוא מהזוהר פרשת ויקהל 88 שהאוכל ושותה קודם שיתפלל אף כי עדיין לא האיר היום עבירה היא בידו.

קכ. וטעם הדבר כי השינה היא אחד משישים במיתה כי אז נשמתו יוצאה הימנו ולא נשאר בו בלתי הנפש שחיותה היא רביעית דם שבלב והואיל ונשמתו יוצאה הימנו מצא הסט''א מנוח לכף רגלה להיות מתפשטת בגוף ולשרות עליו, ואף אם יקום בעוד לילה אפילו הכי עדיין הנשמה איננה מתיישבת בתוך הגוף עד עת בא אמירת ברכו בתפילת היוצר, ולפי ששליטת הנפש הוא מצד נחש הקדמוני לפיכך האוכל קודם תפילה בהיותו תחת ממשלת הנחש אז אותה האכילה והשתיה הוי כמקריב קרבן לנחש וזהו סוד לא תאכלו על הדם לא תנחשו, פירוש לא תאכלו בעוד ששליטת הנפש בדם היא ובזה לא תנח''שו לא תתנו מקום לנחש הקדמוני, וסימ''ניך אינו נאכל אלא צל''י.



בענין שתית קפה קודם תפלה

קכא. כן באו אלי האנשים הנגשים אל ה' לשאול את פי על דבר הקא''הבי שנהגו לשתות להשקיט האדים שבראש ורבים שתו אותה באשמורת קודם התפילה, הטובה היא אם רעה בעיני אדונינו שבשמים, והיתה תשובתי אליהם כי מעולם לא ראינו נוהג בה איסור ואדרבא ראינו חכמים גדולים אשר מעולם אנשי שם תקיפי ארעא דישראל היו שותים אותה כשהיו קמים בעוד לילה והדין עמהם, כי אף שמלשון ספר הזוהר משמע דאף כל שהוא אסור, לא אסר אלא אכילה דהא מאן דאכיל בלא צלותא קאמר, וכמו כן מבואר מתוך הענין דאינו אסור אלא מה דיהיב חילא לדמא דהיינו מאכל ויין שהם מרבים דם ולא שאר מיני משקים, וכן נראה פשוט אם יסכימו עמי חברי.



תוכחה לאוכלים אחר הסליחות

קכב. אך לענין אכילה לא ידענו ולא שמענו מי זה ערב אל לבו לבדות מלבו היתר בה הפך לשון הזוהר ורבינו האר''י זלה''ה שמסר פירושו למהרח''ו זלה''ה, ומאנה הנחם נפשי איך נשתכחה תורה זו של אמת אשר גילה הרשב''י עליו השלום מעדת ישראל שהפריזו על המדה לאכול ולשתות בשאר הימים, וביותר בימים האדירים האלה אחר הסליחות ומהם לא יבחינו אם הוא סמוך ליום ויש בהם משום ואותי השלכת אחרי גווך.

ולו חכמו ישכילו כי הימים האלה נזכרים ונעשים להבין ולהתענות להתפלל לפני אבינו שבשמים בעינוי נפש בצום ובכי ומספד כי ימי רצון המה, ולמי שקצור קצרה ידו מהתענות אשר אין בו כח לעמוד בתענית הנה לפחות יענה נפשו בצד מה קודם התפילה כדי שיהא תפילתו מתוך תענית, ואף אם ירגיש צער עול יסבול ולא יבול ולתענית יחשב לו המעט הוא אם רב כי כל אדם אינו חייב אלא כשיעורו.



אזהרה למתענים הסועדים ליבם קודם אור היום

קכג. ואף להמתענים בימים אלה רע עלי המעשה אשר עשו ועיני ראו כמה מהם לאכול לשבעה אחר הסליחות וכל השומע יצחק להם, הכזה יהיה צום יבחרהו לענות נפש לשוב אל ה' אחר כי תשבע בטנו וקץ במזונו, ואיך ימלא פיהו לומר עננו ולהתחנן על מיעוט חלבו ודמו ועדיין לא נתעכל מזון שבמעיו, בָּזָה להם לעגה להם כי זה דרכם כסל למו להחליף זמן סעודתם את של זה בזה ואפוכי מטרתא למה לי.

ואף גם כי מי בקש זאת מידם לשוב אל ה' בצום ובכי להכניע קליפת הנחש וזוהמתו אשר עליהם ויאכלו וישתו על הדם תחת ממשלת הנחש והוא יהיה בעוכריהם כי לו בכח יגבר הנחש ועשה כרצונו והגדיל ופרי בטנם חטאת נפשם, ואם לא עצרו בכחם להתענות כל כך שעות לא יתענו כי ההעדר יפה ממציאות הרע ויעשו שאר תנאי התשובה כי התענית אינו אלא מכפרי התשובה ולא יאמר עליהם פרי בטני חטאת נפשי.

קכד. ואף אם לא יחששו לדברי הזוהר כאשר ראה ראיתי רבים ונכבדים המתקדשים והמטהרים בדורינו זה ויאכלו על הדם של''ם, הנה יזהרו בדין המפורש בתלמוד כי כל תענית שאוכלים בו בלילה בין ציבור בין יחיד הרי זה אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר והוא שלא ישן אבל אם ישן אינו חוזר ואוכל ולא שותה אלא אם כן התנה לאכול ולשתות, ואם לא יזהרו להתנות שתים רעות עשו וממה נפשך הם נתפשים.

קכה. אכן לא זו הדרך ליראי ה' ולחושבי שמו המישרים אורחותם בעקבי הרשב''י ומשנהו האר''י זלה''ה כי אם לבלתי פנות בעתות כאל אל הגוף הנגוף מאומה כי אם אל הקדש פנימה לבד הנשמה הטהורה להתעדן מזיו השכינה הסוככת עליהם להמשיך עליהם חסד כמו שנאמר רוצה ה' את יראיו את המיחלים לחסדו וצריכים שיכינו עצמם לכך לקבלו, לא כן המתעסקים בעסקי גופם תחילה והנפש היפה השליכו אחרי גיום איזה מקום מנוחתו כי יצוה ה' חסדו וכל חסדו כציץ השדה עליהם כי מאסוהו בדברי הבאי.



שבח האומר שירות ותשבחות סמוך לאור היום ע''פ המדרש

קכו. וכשהוא סמוך לאור היום ראוי להיות כל איש שורר בביתו שירות ותשבחות לשיהיה לו חלק עם המלאכים הנקראים בנות ירושלים ואשר נאמר גם כן ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהים, ואיתא בזוהר חדש פרשת לך לך, אמר ר' יהודה תא חזי אין כל לילה ולילה שאינו אוחז מט''ט שר הפנים כל נשמתן של תלמידי חכמים העוסקים בתורה ומראה אותם לפני הקדוש ברוך הוא וממתינים מלאכי השרת ודוממים מלומר שירה עד שיכנסו נפשות הצדיקים עמהם ויאמרו שירה יחד לאל עליון שנאמר הנצנים נראו בארץ אלו העוסקים בתורה לשמה עת הזמיר הגיע לזמר לבוראם ביחד וקול התור נשמע בארצנו זה מט''ט הבא לאסוף נשמתן של צדיקים לזמר ליוצרם בכל לילה ע''כ, עיניך הרואות כמה גדלה הדרת תהלת שירות ותשבחות בעתות כאל ואף גם כי יסמוך תכף ומיד תפילתו לבלתי יפסיק בדברים אחרים.



מעלת היוצא לביכנ''ס מעוטר בטלית ותפילין ובפרט בימי הרחמים

קכז. ואף אם בשאר ימות השנה לא נהג ללכת מעוטף בטלית ותפילין מביתו לבית הכנסת, בימים האלה אם אפשר לו ילך מעוטף בטלית ותפילין מביתו לבית הכנסת דאיתא בספר הזוהר פרשת שלח לך, 89 אמר רבי נהוראי אסהדנא על מאן דנפיק מתרע ביתיה בעיטופא דמצוה ותפילין ברישיה אזדמנת שכינה עליה ותרין מלאכין קיימין עליה חד מימינא וחד משמאלא ומלווין ליה עד בי כנשתא ומברכין ליה חד מקטרגא דקאים קמיה על פתחא דבר נש אזיל אבתרייהו ועל כרחיה אתיב אמן.

וכן בזוהר פרשת ואתחנן ז''ל, אמר ר' שמעון בשעתא דבר נש אקדים בצפרא ואנח תפילין ברישיה ובידיה ואתעטף בעטופא דמצוה ואתי לנפקא מתרע ביתיה ואערע במזוזה רשימא דשמא קדישא בתרע דביתיה ארבע מלאכין קדישין מזדווגין עמיה ונפקין עמיה מתרע דביתיה ואוזפי ליה לבי כנישתא ומכריזין קמיה הבו יקרא לדיוקניה דמלכא קדישא הבו יקרא לבריה דמלכא לפרצופא יקרא דמלכא, רוחא קדישא מכריז עליה ואומר ישראל אשר בך אתפאר וההוא רוחא קדישא סלקא לעילא ואסהיד עליה קמיה מלכא קדישא כדין פקד מלכא עילאה למכתב קמיה כל אינון דאשתמודען קמיה הדא הוא דכתיב ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו ולא עוד אלא דקודשא בריך הוא משתבח ביה ומכריז עליה בכולהו עלמין חמו מה בריה עבדית בעולמי ומאן דיעול לבי כנישתא כד נפיק מתרעיה ולא תפילין ברישיה ולא ציצית בלבושיה ואמר אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך קודשא בריך הוא אומר אן הוא מוראי הא סהיד סהדותא דשקרא עכ''ל.



מעלת היוצא מביתו מעוטף בטלית ותפילין גדולה מהמשכים באשמורת

קכח. והרב ז''ל היה אומר שיותר טוב לילך לבית הכנסת מעוטף בטלית ותפילין מלהשכים קודם זמן ציצית ותפילין ולהיות מעשרה ראשונים ומה טובו ומה יופיו של עושה אלה כל הימים, אכן מי שאי אפשר לו בשאר הימים יהא זריז לעשותו בימי הרצון שמבין ראש חדש אלול עד יום הכפורים לשם ולתפארת כמו שנאמר ישראל אשר בך אתפאר ואין שטן ואין פגע רע בתפלתם.



אזהרה להתפלל בימי הרחמים באימה ויראה

קכט. וכן בענין התפילה יהא זהיר כל אדם ביותר באלה הימים ביתר שאת באימה וביראה, ובפרט רבים מעמי הארץ אשר נהגו בם הרבה קלות ראש בשאר הימים לאומרם בחטיפה ובהלעטה וגם בלא דעת מפני דררת מלאכתם קבע ויראת ה' עראי וימאנו לשמוע חזרת התפילה ויברחו ממנה כמו שמרחקין משור מועד בימי ניסן, הנה בימים האלה יתנו לב לשוב וכאשר יוכלון שאת יתקדשו להתפלל עם הציבור לאט לאט לא בחפזון אולי יתוקנו תפילות שאר הימים אשר נדחו ונפסלו על ידי תפילות הימים האלה בכוונת הלב כמו שנבאר בסייעתא דשמיא בפרקים הבאים, כל הכתוב לחיים אמו''ר זלה''ה.



ציונים והערות לפרק ד

58) עי' ספר חסידים סי' תקפ''ח וסי' תשפ''ה. 59) ולבני אשכנז הוא בטפחא. 60) פרקי דר''א פמ''ה. 61) ר''ה דף י''ז ע''ב. 62) תענית דף ח' ע''א ושם הגירסא ר' אמי ובדפו''ר נתחלף לר' אבא. 63) שמות רבה פרשה ט''ו אות כ''ו. 64) זוהר וירא דף ק''א ע''א במדה''נ. 65) זוהר קדושים דף פ''ג ע''ב ברע''מ. 66) אבות פ''ד מי''א. 67) זוהר קדושים דף פ''ג ע''ב ברע''מ. 68) מדרש תהילים מזמור י''ט ובילקו''ש שם רמז תרע''ז. 69) סנהדרין דף ל''ז ע''א. 70) מדרש תהילים מזמור מ'. 71) עי' חסד לאברהם מעיין רביעי נהר ל''ז. 72) זוהר פקודי דף רס''ב ע''ב. 73) זוהר פנחס דף רל''א ע''א. 74) זוהר בא דף מ''א ע''א. 75) הקדמה לזוהר בראשית דף ח' ע''ב. 76) תנחומא בלק אות י'. 77) תענית דף כ''ה ע''ב. 78) ברכות דף ז' ע''א. 79) חולין דף צ''ד ע''א. 80) שמות רבה פרשה מ''ב אות ט'. 81) שבת דף קי''ט ע''ב. 82) פסיקתא רבתי פרשה ל''ה. 83) תענית דף ד' ע''ב. 84) ר''ה דף ג' ע''א. 85) מדרש משלי פרשה י'. 86) זוהר ויקרא דף כ''ה ע''א. 87) זוהר אחרי מות דף ס''ח ע''א. 88) עי' זוהר ויקהל דף רט''ו ע''ב. 89) זוהר שלח דף קע''ה ע''א ובזוהר דפו''ר הוא בהשמטות סי' ד'.





פרק ה - ערב ראש השנה - מנהגי היום



חרדת המשפט ומעשהו

א. יום ה דין ו נורא ה בא על כל העולם אשר אלהים חיים ומלך עולם יושב על כסא הדין וזכר כל היצור לפניו בא מעשה איש ופקודתו ועלילות מצעדי גבר והוא דורש מעשה כולם, וה' נתן קולו לפני חילו כי רב מאד מחנהו כי עצום עושה דברו.



חובת הפשפוש בתשובה ל' יום קודם ר''ה מספר ''סדר היום''

ב. הנה לפני בא יום ה' בא עת האסף כל איש ישראל בינו לבינו וחשב עם קונו כמה הוא חסר משלימותו, והן גור יגור ונפל חתיתו עליו כי ישכיל וידע כי כל מעשיו בספר נכתבים והאלהים יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע, אשר אין ספק יעמדו למספר בין השגגות והטעויות והאונסים שעברו עליו זולת הזדונות והמרדים והפשעים אשר ירבו מלמנות, ואיך יוכל לעמוד לפני יוצר בראשית במשא הכבד הזה בהיות לפניו ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו והוא עומד על כסא דין וכל דרכיו משפט.

ואיך לא ירתת אנוש רימה חרש את חרשי אדמה בהשכיל לבו כל זאת ויכין עצמו קודם לכן שלשים יום כמו שאמרו בענין כל המועדים, שואלין ודורשין קודם החג שלשים יום שכבר חל עליו חובת המועד ככל חוקתיו וככל משפטיו, כל שכן במועד הקדוש והנורא הזה שהוא כולל עניינים רבים בין ענייני האדם היחיד שצריך לשוב ממעשיו ולחפש דרכיו שעתיד לעמוד בדין עליהם ולהבין בענייני העיר אשר הוא דר בה בין דין כל עיר ועיר ממלכה וממלכה בין דין כל העולם כולו בכללו, ועל כל ענין וענין יש להם גזר דין מתוחה אם לטוב אם למוטב גם על השנה מה תהיה בסופה.

ועל כל אלה העניינים כתבנו בפרקים דלעיל שצריך כל אדם לעורר אל לבו לפחות שלשים יום לפני בא יום ראש השנה והוא מראש חדש אלול לבער את החמץ אשר בקרבו בחורין ובסדקים ולא יניח ממנו לא מעט ולא הרבה שכבר חל עליו חובת ביעור, ובהיות כי הענין רב מכל ימות השנה ואין המלאכה לא ליום ולא ליומים צריך להתחיל לבער שלשים יום קודם לקיים מעט מעט אגרשנו וכולי האי ואולי נוכל לטהר את אשמותינו באלו השלשים יום, מי בתעניות מי במלקיות, מי בעשות צדקה ומשפט מי בעסוק בתורה יומם ולילה כי היא משולה לאש ומטהרת כאש, מי בתפילות ותחנונים ודמעותיו על לחייו הכל לפי מה שהוא אדם וכל זה בשלשים יום הקודמים כנ''ל.



לישב בתענית בערב ראש השנה ולפשפש בתשובה

ג. אבל בהגיע ערב ראש השנה לית דין צריך בשש כי בא מועד שבתו אלהי עולם ה' על כסא מלכותו לדון את עמו איש איש ממלאכתו אשר המה עושים, וצריך כל איש ישראל שום ישים עליו מלך שתהא אימתו עליו לתת לב לשוב מעבירות שבידו ולהבין ולהתענות ולהרבות צדקה ומשפט ולהתפלל ולהתחנן לפניו יתברך יקרבהו ואל ירחיקהו ולכפר חטאתיו ואשמותיו אשר רבו למעלה ראש, ותמיד כל יום ערב ראש השנה בתעניתו יהיה ירא וזוחל בכובד ראש והכנעה מן היום האיום הבא עלינו אשר כל יושבי תבל עוברין לפניו כבני מרון ואינו יודע איך יצא דינו, ורוחו ונשמתו אליו יעצוב בעין במר בוכה לפני אל יתברך יקבל תשובתו ותפילתו באהבתו ובחמלתו על בריותיו ואולי יכפר פניו במנחה ההולכת לפניו.



דברי המדרש בטעם התענית בערב ראש השנה

ד. ויש סמך לתענית ערב ראש השנה לרז''ל פרשת אמור והביאו הטור ריש הלכות ר''ה, הם אמרו כי הוא משל למדינה החייבת מס למלך והלך המלך לגבותה ובתוך עשרה מילין יצאו גדולי המדינה וקלסוהו וויתר להם שליש המס שלהם, בתוך חמשה מילין יצאו בינוני המדינה וקלסוהו וויתר להם עוד שליש, כיון שנכנס למדינה יצאו כל בני המדינה אנשים ונשים וטף וקלסוהו וויתר להם הכל אמר להם מלכא מאי דאזל אזל מן הכא נחל חושבנא, כך בערב ראש השנה גדולי הדור מתענים והקדוש ברוך הוא מוותר להם שליש מעוונותם, ומראש השנה עד יום הכפורים היחידים מתענים והקדוש ברוך הוא מוותר להם שליש מעונותיהם, וביום הכפורים כולם מתענים אנשים ונשים וטף והקדוש ברוך הוא אומר להם לישראל מאי דאזל אזל מהכא ולהלן נחל חושבנא ע''כ.



סגולת התענית בערב ראש השנה

ה. הנה מבואר ממאמר זה כי נכון וראוי לענות נפשו כל בעל נפש כהיום הזה ומזכה לעצמו ולאחרים עמו שעל ידי כן יוותר הוא יתברך שליש מעונותיהם של ישראל, ואף כי הם הזכירו לגדולי הדור לא דיברו אלא בהווה כי רבים מעמי הארץ לא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב כובד עון אשמותם עד יום הכפורים וכולי האי ואולי.

אכן אשרי אנוש יעשה זאת למהר לקדם ולצאת לקראת המלך מלכו של עולם לבא אל המלך ולהתחנן לו, אשר מי זה האיש יראה גדולי ישראל יוצאים אשר המה מנוקים מכל עון ואשמה ורשע ויקדמו פני האל יתברך בצום ובכי ובתחנונים, והוא היעמוד לבו, התחזקנה ידיו להיות עדיין מחזיק בטומאתו ולא יצא עמם אחר אשר הרבה עמל וכעס לבוראו כל ימי שנה.

ונהפוך הוא כי לחטאים בנפשותם אליהם יאתה לקדם ולצאת ראשונה לעתור ולרצות פניו יתברך עד אשר לא יבא יום הרעה ושפך כאש חמתו חלילה לכתוב ולחתום בטבעת המלך רשעים למיתה ובכח סגולת התשובה ניחם ה' על הרעה, ונוסף גם הוא כי יעמוד אליהם זכות גדולי ישראל בהשתתף יחד עמהם מקמי דליפוש חרון אף ונסלח לכל עדת ישראל.



מעלת התענית בערב ראש השנה כדין מודה בקנס

ו. זאת ועוד לפי מה שאמרו כת הקודמים כי התשובה ודברי הוידוי הוא כדין מודה בקנס דקיימא לן דפטור ואמר שמואל דהיינו דווקא היכא דהודה בקנס ואחר כך באו עדים אבל אם מעיקרא אתו עדים והודה בקנס בתר הכי חייב, ובספר הזוהר אמרו 90 שהעדים המעידים על חטאת האדם הוא בראש השנה וזה לשונו, עיני ה' דלית לון חושבנא קאזלי ומשטטי בכל עלמא וחמאן כל עובדי דבר נש וביומא דראש השנה אינון סהדי קמי מלכא.

ולכן מי שלא שת לבו אל דבר ה' בכל החדש הנה נשאר לו להיות שב אל ה' יום ערב ראש השנה טרם בא העדים למחר וכמו שביארנו לעיל פרק א', והוא על דרך רז''ל 91 קדמיה לרשיעא עד לא יקדמינך, כי הנה למחר ביום ראש השנה השטן נצב לריב ולהזכיר עוון לדכא תחת רגליו כל אסירי זיקי העון ועל ידי התענית והתשובה קדמיה לרשיעא לשוב ולהתוודות עד לא יקדמינך ליום הדין להיות הוא מזכיר העונות לפניו יתברך מהטעם הנ''ל.



סגולת התענית והתשובה בערב ר''ה לקיבול התפלות

ז. וגם תענית ותשובה בערב ראש השנה הוא תועלת גדול לקבול התפילות ביום ראש השנה כי כל תפילה אשר יתפלל כל איש על כל צרה שלא תבא בלא תקון מעשים איננו פועל כלום, ואף גם ידאג כי יבוקר פנקסו ויתעוררו המקטרגים יותר מבקדם, אשר מטעם זה בתענית ציבור אמר אביי מצפרא עד פלגא דיומא מעייני במילי דמתא ורביעא דיומא בעו רחמי. 92

ח. וזה פירשו חכמי המוסר בפסוק הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראך נאוה, כלומר הראיני את מראיך כי תחילה תתקן מעשיך להיות צלם אלהים על פניך כמו שהיה קודם החטא ואחר כך השמיעיני את קולך בתפילות ותחנונים כי קולך ערב לפני הקדוש ברוך הוא כאשר מראיך נאוה.

ואיך ובמה נעתיר ונרצה לפני אבינו שבשמים בתפילת ימים האדירים האלה לאמר חתום פי שטן ואל ישטין עלינו ימינך ה' תרעץ אויב כי בא ויצר בניך, כי הלא יקצוף ה' על הקול ההוא באומרו המבלעדי יבא עליכם הצר הצורר הלזה הלא בעונותיכם נמכרתם והמה המשטינין ומצירים אתכם ואין שטן ואין המקטרג ההוא רק ככלי וגרזן אשר בכח העונות הם חוצבים בו כמו שנאמר ותמוגנו ביד עונינו.

ועל זה נאמר אל תלשן עבד אל אדוניו פן יקללך, כלומר אל תלשן עבד שהוא השטן הנצב לקטרג ולהצר אותך אל אדוניו יתברך לומר תהי ידך בו, חתום פיו ואל ישטין, זעום בו וידום, פן יקללך אדוניו לומר איך עלה על דעתך לזעוק בלי תשובה על חטאתך כי חשבת כי מבלעדי הרים ידו איש צר ואויב המן הרע הזה.



תוכחה על התשובה ומלחמת היצר להר''ם אלשיך ע''ה

ט. וכן על זה הדרך רמז הכתוב בפסוק וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלהיכם ונושעתם מאויביכם, כי הורנו הכתוב מוסר והדרכה אמיתית לבא להתפלל על הצר הצורר או שטן המקטרג עלינו ותבאו להלחם על הצר הוא המשחית הצורר אתכם כי אותם המשחיתים שברא על ידי עונותיו הן הן המכים ומצירים אותם כמו שנאמר ותמוגנו ביד עונינו וכל זמן שאין ממקים אותם לא נוכל מלט מהם, אלא תחילה תלחם עמו ותכניעהו על ידי תשובה ווידוי וצום ובכי ואז כאשר הרעותם בחצוצרות כמו שהיה מנהגם בסדר התענית ונזכרתם לפני ה' אלהיכם ולא תהיה ההזכרה סיבה לעורר המקטרג ולבקר הפנקס כי אם על ידי אותה ההזכרה ונושעתם מאויביכם כמו שפירש מהר''ם אלשיך ז''ל.



דרכי הכנעה לערב ראש השנה

י. וכן הדבר לענין תקיעת שופר בראש השנה שהוא כדי להשפיל ולהכניע את צוררי נפשינו בשמים ממעל, כי צריכים אנו מקדם להכניעם מיום ערב ראש השנה על ידי תשובה ותענית צום ובכי פן על ידי כן בקול השופר בראש השנה שם יפול שדוד ולא יוסיף לקום ואנחנו קמנו ונתעודד.

כי על כל אלה כל איש הירא אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל על נגעיו ומכאוביו אשר הכאיב את הנפש היפה ויתהפך לארבעת רבעיו ויראה עצמו מסובב צרים צוררים אויבים אכזרים אשר פעל ועשה בעוונותיו בצדו אלף ורבבה בימינו לשטנו, ובכן לו בכח יגבר איש לאזור כגבר חלציו לקדם פני אב הרחמן אלהינו מרחם לפני יום בא לה' בצום ובכי ובמו פיו יתחנן לו יתברך לאמר מחה חטאי בדמעתי, ויתודה לה' כפי צחות לשונו ובנפש מרה יאמר בקצרה בנוסח זה.



נוסח וידוי לערב ראש השנה

יא. מודה אני לפניך ה' אלהי בבשת פנים בחרפה וכלימה בשברון רוח ובנמיכת קומה שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך, בושתי וגם נכלמתי להרים אלהי פני אליך כי עונותי רבו למעלה ראש ואשמותי גדלו עד לשמים, ועתה שבתי עדיך אלהי כי ימינך פשוטה לקבל שבים, עזבתי ארחותי המקולקלים ובאתי בלב נשבר ונדכה להתנפל לפני כסא כבודך והנני מקבל עלי שלא לשוב ולעבור עוד על מצוותיך מדעתי כל ימי חיי.

אנא אלוה סליחות והרחמים למען חסדיך הרבים כפר נא לחטאים ולעונות ולפשעים שחטאתי ועויתי ופשעתי לפניך מיום היותי על האדמה עד היום הזה, הרב כבסני מעוני ומחטאתי טהרני כי אתה ה' מלא רחמים טוב וסלח ורב חסד לכל קוראיך, והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו, ונשענתי על רובי חסדיך שהבטחת על ידי נביאיך הקדושים יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח.

ובכן תוציא לאור משפטינו וחתום פי שטן ואל ישטין עלינו זעום בו וידום, ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב, וברוב גאונך תהרוס קמיך תשלח חרונך יאכלמו כקש, ויעמוד מליץ טוב לצדקנו הוא יגיד יושרנו ומהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד, ה' חננו לך קוינו היה זרועם לבקרים אף ישועתנו בעת צרה, כי ה' שופטנו ה' מחוקקנו ה' מלכנו הוא יושיענו אמן כן יהי רצון.

יב. ואשריו לאדם עושה אלה להקיץ משינתו ותרדימת נפשו ויתעורר לשוב אל ה' עוד השמש במרומים ובטרם ימים פונים לבער ממנו טומאת חלאת עוונותיו שלא ישאר מהם למחר, וכשיעמוד בדין ימצא מנוקה ומשופה ואין פוצה פה ומצפצף עליו ובכן יצא לאור משפטו.



בתענית ערב ר''ה אין מפסיקין אפילו חל המולד

יג. ונראה לי לענין תענית ערב ראש השנה שהוא ערב ראש חדש כי אף לנוהגים בשאר ערב ראש חדש כדעת הרמ''ע שכתב בתשובה 93 דלעולם יש להתענות יום הכניסה שלפני המולד דהא משום מיעוט הירח נגעו בה, ושגם המקובל הר''י סרוק עליו השלום היה מתענה ביום המולד עד שיגיע המולד ואז אכל אפילו חל המולד בחצי היום כמו שכתבנו פ''א דראש חדש.

מיהו נראה פשוט דבערב ראש השנה יש להתענות אף גם כי חל להיות המולד בו ביום דהא איכא למאן דאמר דאפילו בראש השנה עצמו שהוא יום ראש חדש מצוה להתענות בו, וכל שכן בערב ראש השנה שראוי ונכון כל אשר נגע אלהים בלבו להבין ולהתענות ולהרבות צדקה ומשפט ולהתפלל ולהתחנן לפני אלהיו יתברך כאשר כתבנו עד הנה.



מנהג ארץ ישראל להתיר נדרים ושבועות ונדויים בערב ר''ה

יד. ומנהג ארץ ישראל לקדושים אשר בארץ המה זריזין מקדימין למצוות ומתאספים בערב ראש השנה בבית הכנסת עדה קדושה של תלמידי חכמים ויראי ה' וחושבי שמו להתרת נדרים ושבועות ועושים שני עניינים, תחילה לתקן מה שקלקלו לעשות התרה על העבר, או אם היה שום אחד מהם מחוייב איזה נדוי ינהג בעצמו נדוי שעה אחת ויבקש מהחברים שיתירו לו כענין שאמרו בזוהר בדוד שנהג נזיפה בעצמו.

ואחר כך למסור מודעא להבא שכל מה שיתקשרו את עצמם מהיום בשבועה או בחרם או בנדוי וכיוצא בזה המה מוסרים מודעא מעכשיו ועוקרים ומבטלים אותם מעיקרם כההיא דתניא, 94 הרוצה שלא יתקיימו נדריו של כל השנה יעמוד בראש השנה ויאמר הנדרים שאני עתיד לידור בשנה זו יהיו בטלין.



טעם שמוסרין מודעא לביטול הנדרים בער''ה ועיוכ''פ בלבד

טו. ואף כי נראה שאין צריך להיות זה דווקא בראש השנה ובכל זמן שיעשו כסדר הזה תועיל להם כיון שהם גומרים בלבבם למסור מודעא ולבטלם, מכל מקום נראה דווקא בראש השנה או יום הכפורים מועיל זה התנאי שמתוך שהמה ימי דין גומרים בלבבם לבטל בודאי, וכן מצאתי להר''מ ריקאנטי ז''ל כי בשאר הימים אינו מועיל זה התנאי כלום.

ועל כן נתפשט המנהג בכל תפוצות ישראל כדבריו לעשות כן בראש השנה או ביום הכפורים, והוא תיקון גדול לכל השנה לבל יכשל וילכד בפח המוקש של נדרים ושבועות וחרמות ונדויים כי המה דברים שמהם גורם מיתה לבניו ומהם גורם מיתה לעצמו ונפש הוא חוב''ל ומשחית חס ושלום.



חומר עונש המועל בחרם

טז. וחומר מועל בחרם שהוא כמועל בשבועה כמו שאמרו בפרקי דר' אליעזר, 95 החרם הוא השבועה והשבועה הוא החרם וכל שהוא מיפר את השבועה כאילו מיפר את החרם והמיפר את החרם מיפר את השבועה וכל מי שיודע דבר ואינו מגיד החרם בא עליו ומכלה את עציו ואת אבניו.

יז. ואמרו חכמי האמת שכל עבירות שבתורה אם עובר אותם האדם לא יגלה אותם אליהו הנביא ז''ל אלא אם עבר על החרם אליהו בעצמו מכריז ומגלה עונו, ואסמכוהו אקרא הנה אנכי שולח לכם את אליהו וכו' וסמיך ליה והכתי את כל הארץ חרם.

והם אמרו עוד בעונש החרם כי מי שהוא בחרם למטה יום אחד הוא בחרם למעלה שלשים יום, ומי שהוא בחרם למטה שלשים יום הוא בחרם למעלה שנה אחת, ומי שהוא בחרם למטה שנה אחת הוא למעלה בחרם לעולם ואין תרופה למכתו, ובזוהר פקודי האריכו בעונשו והעתקנו לשונו בפרק ב' לעיל ושם נאמר שאין מקבלין תפילתו ארבעים יום.



אזהרה לתקון נדרים וקבלת נזיפה על הזכרת ש''ש לבטלה

יח. כי על כל אלה ראוי לכל איש הישראלי לרדוף אחר תיקון זה לתקן את אשר עוותו לעבר וגם להבא לבל ילכד בשחיתותם של עונשי נדרים ושבועות וגם עונשן של חרמות ונידויים ולקבל עליו נזיפה ולישב בקרקע כמנודה ובעטיפה לבל יהיו אחריו כנחש כרוך על עקבו, ומי זה האיש אשר נזהר מלהזכיר שם שמים לבטלה או מלומר ברכה שאינה צריכה דהוי כנושא שם שמים לבטלה, וכל שכן כי כמעט אין אחד ניצול בתפילה שלא בכוונה שמזכיר כמה שמות לבטלה.



חומר הזכרת שם שמים לבטלה

יט. וצא ולמד מכהן גדול שהשם יצא מפיו מאליו כמ''ש יוצא מפי כהן גדול, ונאמר בכל מקום אשר אזכיר את שמי שהיה נזכר מעצמו, ונמצא דאפילו לפני ולפנים לא היה מזכיר אלא מאליו, וקל וחומר למזכיר שם שמים בחנם גם בלא דעת שראוי באמת לקבל נזיפה על זאת ושיתירו לו.



חומר המבטל קדוש וברוך ואמן יש''ר מ''מדרש כונן''

כ. וראיתי כתוב בשם מדרש כונן ז''ל, כל המבטל קדוש וברוך ואמן יהא שמיה רבא גורם למעט את העטרה וחייב נדוי עד שישוב ויביא קרבן לפני הצדיקים לעתיד לבא, וראוי לאדם להיות בכוונה על כל זאת בעת שיקבל נזיפה על עצמו להתיר לו כל אלה וחרם לא יהיה עוד, והוא יהיה בעזרו להתקבל תפילותיו בימים האדירים והנוראים האלה.



התר נדרים ונדויים בימים נוראים מסוגלים לקיבול התפלות

כא. כי זאת היתה גם כן טעמם של ראשונים לנהוג בהתרת נדרים וחרמים בימים האדירים האלה יען וביען התפילות שבהם היו לנו לעינים לכל ימי שנה ובל יהיו הנדרים והחרמים מצדות וחרמים לאבן נגף ולצור מכשול להתעכב תפילתינו מלעלות לרצון לפניו יתברך, כי אם בראש השנה ויום הכפורים יהא נזוף וצלותיה לא אעלת קמי מלכא אנה יוליך את חרפתו חס ושלום.

ועל כן כל בעל נפש יחישה מפלט לו בתקון זה אשר תקנו ראשונים ולא יעבור מלהתיר נדריו ונידויו וחרמיו וקונמיו וקונסיו ואף למסור מודעא להבא כאמור, ועל כיוצא בזה נאמר יש בוטה כמדקרות חרב ולשון חכמים מרפא כי כל הבוטה ראוי לדקרו בחרב אלא שלשון חכמים מרפא שמתירים ומלמדים אותו למסור מודעא.



פרטי דינים בענין מסירת מודעא על הנדרים

כב. אכן צריכין הדיינים להודיע לרבים מעמי הארץ שאינן בקיאין כי לא יועיל התרה זו כי אם בנדרים ושבועות של עצמו אבל במה שהשביעו חבירו אין התרה ומודעא זאת מועלת כלום לא לשעבר ולא להבא, וגם להודיע אליהם שענין מודעא זו תועיל כשלא יהא זכור המודעא הזאת בשעת הנדר אבל אם בשעה שנדר זכור היה ונדר אנו אומרים עקר לתנאו וקיים את נדרו, ובפעם הראשונה שנדר וזכר את המודעא מאז ואילך אם נודר אף שלא נזכר תנאי המודעא נדריו קיימין.



אזהרה למשתמשים במטבעות לשון של שבועה

כג. ואף גם זאת להודיעם ולהזהירם בעת ההיא על עסקי נדרים ושבועות וחומר שבם כי רבים לא ידעו כמה דברים שהם שבועה ופתאים עברו ונענשו, כמו הנשבעים באמת שהיא שבועה כי שמו של הקדוש ברוך הוא אמת וה' אלהים אמת, וכן הנשבעים לאמר חי נפשי כי הנפש חלק אלוה ממעל ונמצא כנשבע בשם, וכן כמה מהם המושיטים את ידם בזקנם ונשבעים בה שהיא שבועה חמורה כמבואר בספר הזוהר 96 זה לשונו, ווי מאן דאושיט ידו בדיקניה לאומאה ביה דהוי כמאן דאומי בי''ג תיקוני דיקנא.

כד. וכתב הטור בי''ד סימן רל''ו, האומר אני נשבע שאעשה או שלא אעשה הרי זה שבועה אף על פי שלא הזכיר לא שם ולא כנוי, ואין חילוק אם הוציא השבועה בלשון הקדש או בכל לשון, וכן בסימן רל''ט שתקיעת כף דינה כשבועה.



חומר עונש הנשבע לשוא

כה. וחומר שבה שכל העולם נזדעזע בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא בסיני לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא, וכל עבירות שבתורה נאמר בהם ונקה וכאן נאמר לא ינקה שאף אם שבים בתשובה לא ינקה בלא פרעון, וכל עבירות שבתורה נפרעים ממנו וכאן ממנו וממשפחתו בפורענות עצמו של הנשבע, וכל עבירות שבתורה נפרעים ממנו בלבד ולא לכל העולם כשאין בידם למחות וכאן ממנו ומכל העולם כולו אף שאין בידם למחות, וכל עבירות שבתורה אם יש לו זכות תולין שנים ושלשה דורות וכאן נפרעים ממנו לאלתר כמו שאמרו בפרק שבועת הדיינים. 97



ביאור חכמי האמת בחומר שבועת שקר

כו. וחכמי האמת אמרו כי בשעה שגזר הקדוש ברוך הוא על מימי העולם שירדו לתהום עשה להם כסוי ובתוך הכסוי עשה כסוי אחר ובו חקוקים ורשומים שמות קדושים אשר המה שומרים את מי התהום שלא יגברו לעלות ולהציף את העולם, וכשאדם נשבע לשקר אז המים מתגברים וגוברים על הכסוי ההוא עד שאותם שמות הקדש פורחים ומסתלקים מעל הכסוי ויש באותה שעה למי התהום רשות להתגבר ולשטוף את העולם, ואילולי רחמיו יתברך שמרמז למלאך אחד ופ' שמו והוא חוקק מחדש אותם השמות על התהום וחוזר לאחוריו היה העולם כולו מים במים והן גוענו כולנו אבדנו, ועל זה נאמר לא תשא את שם ה' אלהיך לשון הסתלקות.

כז. אוי לו לאדם שכך מטריח את בוראו ואף גם כי בכנפיו ימצא דם נפשות אביונים וכולם תלויות עליו, ולולי עיני בשר לו ישכיל בלבו לאחריתו ובמותו כמה נפשות יסובבוהו יבהלוהו להביאו למשפט לפני אלהי עולם ה' על אשר חבל בנפשותם להמיתם קודם זמנם ומנעם מלעשות תורה ומצוות ומעשים טובים.



תוכחה על שבועת שקר מתרנגול הבר

כח. ואף גם זאת מה ישיב ליום הדין לפני בוראו כי תרנגול הבר שאין לו שכר ועונש ולא הוזהר על השבועה חנק נפשיה אשבועתו כמו שאמרו בהנזקין 98 דכשהוצרך שלמה המלך עליו השלום לשמיר לבנות בית המקדש ותפס לאשמדאי מלכא דשדים ושאל השמיר מאיתו ואמר לו אשמדאי שלא היה מסור בידו אלא לשרו של ים ולא מסר ליה אלא לתרנגול הבר דמהימן ליה אשבועתיה ומוליכו להרים וגבעות שאין ישוב שם ושם השמיר בהר ומתבקעים ההרים ומביא זרעים וזורע שם, וכששמע שלמה המלך עליו השלום כך שלח ובדקו קינו של תרנגולת הבר באפרוחים וכיסו את קינו בזכוכית לבנה וכשבא להכנס לתוכו ולא יכול הלך והביא את השמיר ושמו על הזכוכית, וכשראה בניהו בן יהוידע זרק לו אבן ונפל השמיר מפיו ארצה ונטלו וראו אחר כך דאזל חנק נפשיה אשבועתיה.

וכי יפקוד ממנו האל יתברך מהאדם לאמר, תרנגולת הבר אשר לא צוויתיו מסר נפשו למיתה על דבר כבוד שמי ותבחר מחנק נפשו על השבועה, אתה כי הוזהרתה בכמה אזהרות ואיומים חיללת את שמי מה יעננו, ועלוב הוא אדם הזה שצריך ללמוד מן תרנגולת הבר ואילו למד ועשה עלוב היה אלא שצריך ללמוד מדרכיו ולא למד.



אזהרות ופרטי דינים במכשולים המצויים בעון נדרים

כט. וכן מפני חומר שבנדרים ראוי להורות אותם את הדרך ילכו בה לבל יכשלו בעונשן, כי הרוצה לנהוג בקצת דברים המותרים לאיסור לסייג ולפרישות שיאמר בתחילת הנהגתו שאינו מקבל עליו כן בנדר, וכן שיאמר שאין בדעתו לנהוג כן אלא בפעם ההיא או בפעמים שירצה ולא לעולם ואם לא אמר כן הוי כאילו קבלו עליו בנדר.

וכן אם בשעה שהתחיל היה דעתו לנהוג כן לעולם ונהג כן אפילו פעם אחת צריך התרה, ואסור להתיר להם אלא אם כן הוא אינו יכול לקיים אותו הפרישות מחמת שאינו בריא וצריך שלשה שיתירו לו, ויפתח בחרטה שמתחרט שנהג כן לשם נדר.



אזהרה לפוסקין צדקה לומר בלי נדר

ל. וכן בצדקה צריך להזהר שלא ידור לתת אלא אם יש בידו יתן מיד ואם לאו לא ידור עד שיהיו לו ואם פוסקין צדקה וצריך לפסוק עמהם יאמר בלי נדר, ובמדרש אמרו 99 על פסוק אל תתן את פיך לחטא את בשרך ר' יהושע בן לוי פתר קרייה בפוסקי צדקה ברבים ואינן נותנים ואל תאמר לפני המלאך זה החזן כי שגגה היא למה יקצוף אלהים על קולך על אותו קול שאמרת וחבל את מעשה ידך מיעוט מצוות שבידך הקדוש ברוך הוא מכניס בהם מאירה ומאבדם ממנו.

וכן אמרו בגמרא, 100 אין הגשמים נעצרים אלא על פוסקי צדקה ברבים ואינן נותנים שנאמר נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר, והוא באותה מדה כמו שהוא מתהלל ליתן ואינו נותן כך הקדוש ברוך הוא מראה נשיאים ורוח כאילו יתן וגשם אין.



יבאר שאין הווית המלאך הנברא מהנדר נגמרת עד שישולם נדרו

לא. ואמרו חכמי האמת כי הנודר לעשות מצוה הנה באמירתו נברא מלאך אחד אבל לא יגמר הוויתו עד שיתקיים גמר המצוה כנודע שהעושה מצוה אחת קנה לו סניגור אחד, והנודר ואינו משלם נדרו נמצא שהמלאך ההוא תלוי ועומד וצער הוא לו עד שיגמר מעשה המצוה ההיא.



עיכוב שילום נדרים מעכב קבלת התפלות

לב. וגם הוא תועלת גדול לקיבול התפילות דהא בהא תליא כדכתיב זבח לאלהים תודה ושלם לעליון נדריך וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני, וכן בספר איוב תעתיר אליו וישמעך ונדריך תשלם ותגזר אומר וכו', והוא מדה כנגד מדה כי בתפילה הוא שואל בדיבור שיעשה לו הקדוש ברוך הוא כך, ויאמר לו הקדוש ברוך הוא תקיים אתה במעשה מה שנדרת בפיך וגם אני כמוך אעשה ואקיים מאמר פיך בדיבור בעלמא, ועל כן נהגו רבים בימים האלה לתקן ענין נדריהם ולשלם אותם מפני גודל ענין התפילות שבימים האלה לבל יהיה למוקש להם בהשמיע במרום קולם ונדחה קראו לה כמו שהארכנו בפרק א' דערב יום הכפורים בס''ד.



בעת קבלת נזיפה יכוונו להתיר כ''ד דברים שחייבים נדוי

לג. וכן כשיבואו בני אדם לקבל נזיפה לפני החכם להתיר להם, מצוה עליו להודיעם הכ''ד דברים שחייבים עליהם נדוי כמו שכתב הרמב''ם 101 ושיכוונו בהתרתם באלו כ''ד דברים שמנה הרמב''ם אולי נכשל בכולם.



אזהרה למזלזלין בתלמידי חכמים ותקנות ב''ד וחומר עונשן

לד. ואף גם להודיעם את אשר הקלו רבת מבני עמינו ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים ומרחיבים את פיהם נגד התלמידי חכמים והולכים ומתגברים עד שבאו לכלל מצערי רבנן למשול עליהם בכח, והמה מתחייבים נזיפה על ככה ופתאום נכוין בגחלתן ועוברים מן העולם כצל עובר.

ואף גם זאת כי זלזלו בחרם האב בית דין ובהסכמות ותקנות העיר, וגם עוד ידם נטויה למאוס בדין ומשפט ואם שולחים אחריהם שליח בית דין ויתנו כתף סוררת, אשר אין ספק כי תמיד כל הימים מכריזין עליהן למעלה נדוי וחרם ושמתא ויגלו שמים עונם וארץ מתקוממה להם ואין תרופה למכתם עד יתנו לבם לשוב ולקבל עליהם נזיפה על כל הפרטים האלה בהכנעה גדולה לפני אלהינו מרחם אולי ישוב לרחמם.

ואם יהיה כמצחק בעיניו עושה אלה ידאג על הפורענות העתידה לבא עליו למות קודם זמנו ובקוצר שנים ואף כי אחרי מותו לא ימצא מקום מנוחה לנשמתו לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף בתוך כף הקלע, ואף כי עשה מצוות ומעשים טובים לא יוכלו לכבות להבת אשו בעמקי שאול ותהי עונותיו על עצמותיו.



בהתרת נזיפה יכוונו לעון הוצאת ש''ר על המתים, ולהתיר חרמי עצמם

לה. וכן להזהירם שיכוונו לקבל נזיפה גם כן על אשר הקלו להוציא שם רע על המתים אשר הוא תקנת קדמונינו וחרם שלא להוציא שם רע על המתים, כי אף אם הלך על קברם ובקש מהם מחילה מכל מקום צריך כפרה על חרם הקדמונים בקבלת נזיפה על עצמו כדין הנזוף להתרחק מן העדה ארבע אמות בחליצת מנעלים וילבש שק ויתפלש באפר כאבל ומקבל עליו נזיפה, וגם צריכין להתיר בהתרת נזיפתם אל אשר החרימו הם את עצמם או את נשותיהם ובכן יותרו ויהפכו הקללות לברכות.



טעם שקבלת הנזיפה מתקנת מה שפגם בחמשה חומשי תורה

לו. וגם יתוקן בתקון זה מה שפגם בחמשה חומשי תורה כי סיום מכל חמשה חומשי תורה עולה חר''ם כי כל התורה תלוי בזה כי מי שעובר על חרם ושבועה נמצא כמי שעובר על כל התורה כולה כיצד, במצרים, מסעיהם, סיני, יריחו, ישראל, קח מכל תיבה ראש התיבה וסוף התיבה עולה רמ''ח חר''ם באיבריו של אדם כמ''ש בספר חסידים סימן ק''ז.



מנהג הקהל בערב ר''ה ללקות ארבעים אחר מנחה

לז. ואחר כך ילקה מלקות ארבעים כי ודאי יועיל אף על פי שבטלו סנהדרין ומיתתם ועונשם ואין שם בית דין סמוכים כדי ללקות בפניהם, ואף כי אין שם עדים שעשו התראה כדי לחייב אותו מלקות מכל מקום עיקר הדבר משום בזיון שמתבזה עצמו בפני הכל.

וכן מתבאר מתוך דברי מהרי''ק ז''ל (שו''ע או''ח סי' תר''ז סעיף ו'), כל הקהל לוקים מלקות ארבעים אחר תפילת מנחה שמתוך כך יתן אל לבו לשוב מעבירה שבידו ע''כ, כי לעולם אין מלקות זה מן הדין אלא שמתוך כך החי יתן אל לבו על ידי שלוקה בפני הכל וכדאי בזיון ימצא לו, והוא סיבה לשוב מעבירות שבידו שהרי נתקיים בו ונקלה אחיך לעיניך כיון שנקלה לעיניך הרי הוא כאחיך.



סגולת המלקות להגן על האדם ממקטרגים ומעונשי עולם הבא

לח. וסוף סוף נעשה מן הבא בידינו כי סגולה היא לעניינים האלו שיועילו ויצילו בהכות בהם על גב האדם ועל לבו בפני שלשה מישראל במקום בית דין, וסגולתו להגן מהמקטרגים המקטרגים על האדם וחפצים להשחתת עולם כנרמז בספר הזוהר 102 בפסוק אולי ימצאון שם ארבעים שהתפלל אברהם אבינו עליו השלום על זה ואמר אולי ימצאון שם ארבעים אולי ימצאון שם בני אדם שלוקין מלקות ארבעים, והשיבו הוא יתברך לא אשחית בעבור הארבעים.



רמזי הכתוב על תועלת המלקות בעוה''ז להר''מ אלשיך ע''ה

לט. וטוב לו שילקה בעולם הזה מבאותו העולם ששם המכה רבה בכפלים על ידי בית דין של מעלה בגיהנם וכמו שרמזוהו הקדמונים בפסוק והיה אם בן הכות הרשע והפילו השופט והכהו לפניו, ארבעים יכנו לא יוסיף פן יוסיף להכותו על אלה מכה רבה ונקלה אחיך לעיניך, שהכוונה לומר והיה אם בן הכות הרשע בבית דין טוב לו שילקה בעולם הזה ולא באותו העולם, וזהו והפילו השופט והכהו לפניו כי טוב הוא שיפילוהו לפניו של השופט של מטה משיפילוהו ויכוהו בבית דין של מעלה, פן יוסיף להכותו על אלה שהוא ארבעים אלה מכה רבה על ידי בית דין של מעלה בגיהנם כי טוב לו הוא זה מן המכות הגדולות אשר שם לנפש כנודע.

ולא עוד אלא שמרויח פה אותה הבושה שמתבייש למעלה בבית דין העליון, ומה גם למאמר ספר הזוהר שכשגוזרים עונש על עון איש שמכריזים עליו לפניו יתברך והבית דין העליון כולו וכל הנשמות שאין להם מספר וכל פמליא של מעלה באופן שקשה עליו הבושה ההיא מכל משפט גיהנם, וזהו שכתוב כאן ונקלה אחיך וכו' לומר ארבעים יכנו ובזה לא יוסיף למעלה ליענש כי ינוכה בזה פן יוסיף לו עונו להכותו על אלה מכה רבה, וגם ירויח בזה שמה שנקלה אחיך לעיניך הוא ולא לעיני בית דין הבית דין של מעלה כי אוי לה לאותה בושה ואוי לה לאותה הכלימה ולכן לא ימנע האדם ממנו.

מ. והמהתל מן הלוקים על דרך זה לא יפה הוא עושה אלא אדרבא מונע עצמו מטובה ובז לדבר יחבל לו.



טוב ללקות עוד ד' מלקיות כנגד ד' מיתות בית דין

מא. וטוב שילקה ארבעה מלקיות כנגד אותיות הוי''ה, ובעת שבא להיות נלקה יהיו שם שלשה דיינין יושבים אשר לפניהם ילקה והנלקה יאמר בפניהם שהוא מוכן ומזומן לקבל ארבע מלקיות כדי שיהיו כפרה על ארבע מיתות בית דין, ויתפלל בינו לבין עצמו שיקבל לרצון הצער הזה והבזיון שמתבזה בארבע מלקיות אלו לכפר עונותיו.



סדר המלקות והפסוקים שיאמרו המלקה והלוקה וסודן

מב. והמלקה יקשור ידי הנלקה על העמוד המוטה כדינו לכפות הדינים, ובעודו קושר יאמר פסוק מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקץ בתוכחתו, ופסוק כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה, ופסוק וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך, ונלקה יאמר פסוק יסרני ה' אך במשפט אל באפך פן תמעיטני.

כי יש בו ח' תיבות נגד הז' בנים והאם רובצת עליהם למתקם כנודע לבאים בסוד ה', ואם המלקה והנלקה באו בסוד ה' יכוין המלקה שהוא בסוד האם המייסרת את הבנים ולכוין שהחוטא בעונו גילה הגבורות והדינים הקשים וכסה הרחמים והחסדים וסילקם למעלה ועל ידי מלקות זה הוא מורידם במקום הגילוי ולמתק הגבורות ההם וכן יכוין הנלקה.

מג. ויאמר הוידוי במלקות הראשון לקבל עליו סקילה ויכוין ביחוד הראוי לה יא''א ג' אותיות ראשונות של ג' שמות הוי''ה אהי''ה אד''ני, וכן במלקות השני יכוין לקבל עליו שריפה ויכוין ביחוד הראוי לה הה''ד ג' אותיות שניות שמות הנזכרים, וכן בשלישי יכוין לקבל הרג ויכוין ביחוד הראוי לה וי''נ ג' אותיות שלישיות ג' שמות הנזכרים, וכן ברביעי יכוין לקבל חנק ויחוד הראוי לה הה''י אותיות רביעיות ג' שמות הנזכרים, וכל אשר חיננו ה' דעת בעמקי סוד הדברים יוסיף כהנה וכהנה ואני לא באתי לפרש אלא דבר השוה לכל נפש היפה.




סדר דוגמת ד' מיתות שנוהגין בו חסידי ארץ ישראל

מד. ומנהג חסידי ארץ ישראל תוב''ב לעשות סדר הארבע מיתות בית דין בפועל כסדר הזה, אחר המלקות בעודו ערום מלבישין אותו השק מכף רגלו ועד קדקדו ונוטל בידו אבן גדולה מעט כמלא אגרוף או מעט יותר ומכה בה על לבו ואחר כך נופל עצמו ארצה וסוקלים אותו בשתים או בשלשה אבנים קטנות על לבו והחכם אומר לו, אם אתה חייב סקילה לפני המקום יהי רצון שיחשב זה כאילו נסקלת בבית דין הגדול שבלשכת הגזית ומכוין ביחוד הראוי לה כנ''ל.

ואחר כך היו מדליקים נר של שעוה ומטיפין על גביו שלש או ארבע טפות עד שרואין אותו שהוא נרתע והחכם אומר לו, אם נתחייבת שריפה לפני המקום יהי רצון שיחשב זה כאילו נשרפת בבית דין הגדול שבלשכת הגזית ויכוין ביחוד הראוי לה כנ''ל.

ואחר כך משכיבין אותו ארצה בתוך שקו וסוחבין וגוררין אותו הולכה והובאה שלשה או ארבעה בחורים יראי ה' והחכם מהלך ומכריז בקול בכי, ככה יעשה לאיש אשר הכעיס את בוראו, ככה יעשה לאיש אשר הקניט את בוראו אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה, והעם רואים ובוכין וכל שכן הנסחב שהוא צועק בקול מר וחמרמר, ואומר החכם אם חייבת הרג לפני המקום יהי רצון שתחשב זאת הגרירה כאילו נהרגת בבית דין הגדול שבלשכת הגזית ומכוין ביחוד הראוי לה כנ''ל.

ואחר כך חונקין אותו בין שנים באזור אחד על גרונו או הוא עצמו בשתי ידיו ואומר החכם, אם נתחייבת חנק למקום יהי רצון שיחשב זה כאילו נחנקת בבית דין הגדול שבלשכת הגזית ומכוין ביחוד הראוי לה.

מה. והחכם העושה הסדר הזה מקבל ארבע מלקיות וארבע מיתות בגופו קודם הכל משום התקש''שו וקו''שו אשר נוטריקון שלו ה'סירו ת'חלה ק'ופה ש'ל ש'רצים ו'הדר קושו, וממנו יראו וכן יעשו.



סגולת כפרת ד' מיתות לנוהג בתקון ד' מיתות הנזכר

מו. וכל בעל נפש היפה כזה יראה ויקדש עצמו לעשות כסדר הזה בערב ראש השנה בצום ובכי בשומו את לבו וגם עיניו כמה מכות הכה את נפשו העלובה הבת היקרה אשר עקרה ממקור החיים והקדושה אל מקום המות והטומאה, וגם אשר חכמים הגידו 103 כי אף על פי שארבע מיתות בית דין בטלו דין ארבע מיתות בית דין לא בטלו, ובכן אזי יכנע לבבו הערל למסור עצמו לקבל עליו ארבע מיתות ולמעשה יחשב לו להפטר בזה אם נתחייב בהם הוא וגם את נפשו אחרי מותו בקבר, וקרוב הדבר להחשב למעשה ממש אחר כי בשאט בנפש מקבל בנפש חפיצה והיא מר לה בבכיה ותאניה לאמר ככה יעשה לאיש, מי זה האיש אשר לא ימסור עצמו למיתה בעת ההיא על רוב זדונותיו והכעסותיו לאלהי עולם ובכן יוסר עונו וחטאתו תכופר.



מעשה מהר''ם די לאון בתקון שריפה שעשה לבעל תשובה

מז. וכבר כתבנו בפרק א' מעשה שהיה בימי האר''י זלה''ה באחד מעשירי עם שבא לפניו לבקש כפרתו וקבל עצמו לעשות בעצמו שריפה כמבואר שם, וכמוהו עשה כן מעשה הר''ם די לאון ז''ל באיש אחד שהיה רשע גמור כל ימיו וידע בעצמו כי תשובתו קשה להתקבל, ופעם אחת שאל בדרך שחוק להר''ם די לאון ז''ל אם יש תרופה למכתו ואמר לו אין לו תרופה וכפרה כי אם שיקבל עליו דין מיתה על כפרת עונותיו, ושאל מאיתו כי אם יקבל עליו דין מיתה האם יהיה לו חלק בגן עדן אמר לו הן, אמר לו השבע לי שיהיה מקומי בשכונתך ונשבע לו על זה שיראה לקרבו אליו בגן עדן, וכשומעו כך האיש ההוא נתאמץ ללכת אחריו לבית מדרשו וצוה הרב הנזכר שיביאו עופרת לפניו ויביאו העופרת והיה מנפח תחתיו במפוח עד שהותך העופרת היטב.

ואחר כך הושיב את האיש ההוא על הספסל וקשר סודר אחד על עיניו ואמר לו התוודה על כל עונותיך לאלהינו וקבל עול מלכות שמים בלבב שלם ואמור שמע ישראל וקבל עליך המיתה חלף עוונותיך שהכעסת כל ימיך לבוראך, וקפץ הבעל תשובה ההוא בבכיה גדולה ומרה עד מאד והיו עומדים שם סביבו קבוץ גדול ומושב זקנים ותלמידי חכמים, ואז אמר לו הרב הרחב פיך ואמלאהו בפתילה של עופרת והאיש ההוא פער פיו לבלי חק לכל העם העומדים סביבותיו.

מח. אז לקח הרב הנזכר כף דבש וורדים והשליך אותו לתוך פיו ויאמר לו וסר עוניך וחטאתך תכופר ומיד התחיל הבעל תשובה לצעוק בקול מר, רבי למען כבוד יוצרינו מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא הרגני נא הרוג ואל אראה ברעתי באבוד נפשי, ולמה לי חיים אחר כי עונותי עברו ראשי מכף רגל ועד ראש אין בי מתום ומה זאת עשית לי ולמה רימיתני.

אמר לו הרב אל תירא ואל תחת כי כבר רצה האלהים את מעשיך, ומאז והלאה לא זז הבעל תשובה ההוא מבית מדרשו וכל ימיו בתענית ובתשובה גדולה, ואחר הדברים האלה נתבקש הרב הנזכר בישיבה של מעלה ונפטר לבית עולמו, וכשראה הבעל התשובה ההוא כי נפטר הרב בכה במר נפשו ויצעק אל ה' כי יקח אותו אלהים אחר שאין לו רב שידריכהו, ויהי כאשר הרבה והפציר בתפילה ויעתר לו ה' ונפל למשכב ובהגיע עת פטירתו התחיל לצעוק פנו מקום להרב הר''ם די לאון כי בא עתה אחרי לקיים ולאשר שבועתו להוליכו לגן עדן אצלו ומיד נפטר, ואחר פטירתו ראוהו כמה זקנים וגדולים בחלום יושב בגן עדן אצל רבו ולומד תורה ביחד ע''כ.



תועלת קבלת ד' מיתות ואזהרה שלא לעשות כן בפני עם הארץ

מט. וצא ולמד מכאן כי אין בעל הרחמים חפץ במות המת כי אם בשוב הרשע מרשעתו, והמחשבה שמחשב לשוב לפני הקדוש ברוך הוא ולמסור נפשו על חטאתיו ופשעיו מצרפה למעשה, כי הנה במה שגמר בו הבעל תשובה ההוא בכל לבו לאמר הרגני נא הרוג מחשבתו עשתה פירות ונתבשר וסר עוניך וכו', וכן הדבר הזה בענין קבלת ארבע מיתות אשר תקנו קדמונינו עליהם השלום כי בעשות הדברים באימה וביראה בחרדה והמה בוכים במרירות נפש ומקבלים עול מלכות שמים עליהם ולמות על דבר כבוד שמו על עוצם החטאים ואשמים אשר חטאו ואשמו על הנפש, אין ספק כי חסד ה' מעולם על יראיו ולצדקה תחשב להם למעשה ממש ונפטרו מידי כריתתן.

נ. אכן יזהר שלא לעשות כסדר הזה אלא בפני יראי ה' וחושבי שמו החרדים אל דברו אשר עונותם לנגדם תמיד ואזי יכניעו את לבם וגם לב העם איתם בעשותם כל אלה, לא כן רבים מעמי הארץ הנוהגים קלות ראש בדבר ויביעון בפיהם לאמר ככה יעשה לאיש ואון ועמל בקרבם והוא כמצחק בעיניהם, ולא ידעו ולא יבינו כמה להם עונות וחטאות אשר נתחייבו בהם למות במיתות משונות וה' האריך אפו עמהם אולי יתנו לב לשוב וסוף סוף בעל חוב יגבה את חובו מהם, וזה מגודל עבות הקליפה אשר נתעבה בם אשר תתגבר להשמין את לבם ולהכבד את אזנם ולהשע את עינם עד כי טח מראות עיניהם ובחשיכה יתהלכו.



ראוי שלא ללמד לעמי הארץ תקון ד' מיתות

נא. כי על כן לאנשים כאלה הנוהגים קלות ראש בדברים אשר כאלה ולא עצרו חיל לעמוד על נפשם באימה ופחד ולשוב בכל לבם בעשות אותם, טוב ללמדם שלא יעשו כסדר הזה ותספיק אליהם לקבל ארבע מלקיות תחת הארבע מיתות בלבד ולא עוד, ועל זה נאמר ההעדר טוב ממציאות רע פן יוסיפו על חטאתם פשע להעלות חרון אף ה' עמהם חס ושלום בהיות כי כהתל באנוש יהתלו בו, ושומר נפשו ירחק מהם הרחק כרחוק משור מועד בימי ניסן לבלתי יגרום רעה לעצמו תחת טובה, כי לא נאמרו כל השיעורין הללו אלא למצניעיהן בקרב ביתם ואליו יאספו כל חרד, ולא כל הרוצה ליטול את השם יטול פן יצא הפסדו בשכרו חס ושלום.



אזהרה לתלמידי חכמים להתנהג בתקונים הנזכרים

נב. והתלמידי חכמים צריכים להטפל בכל אלה בכל ערב ראש השנה יותר הן ללקות והן לקבל נזיפה וארבע מיתות בית דין, והמה יסעו בראשונה וגם כל העם באחרונה וזכות הרבים תלוי בם אשר מהם יראו וכן יעשו, כמו שכן היה מנהג חסידים הראשונים להיות המה בכל דרכי הסיגופים והתשובה ראשונה לכל דבר שבקדושה.



תקון ד' מיתות שעשה ר' אברהם הלוי לפני קהל עדתו

נג. וכאשר סיפרו כמה חסידים אשר ראו את הרב כמהר''ר אברהם הלוי זלה''ה עושה בעצמו כסדר ארבע מיתות בקהל קדושים וכינופיא גדולה, והיה מצוה לגוררו בכל אורך ורוחב בית הכנסת להתבזות ולהכניע את יצרו ואחר כך היה אומר, רבותי ממני תראו וכן תעשו ומיד נזדעזעו כולם להזדרז ולקבל עליהם כל מיני יסורים באהבה ובחיבה והיו מרימים את קולם בבכיה והתוודו על עונם ולא זזו משם עד שנעשו כולם בעלי תשובה כל הימים, אשרי עין ראתה כל אלה.



התעוררות לתלמידי חכמים המקילים בתקונים הנזכרים

נד. ואשר לא טוב עשה התלמיד חכם אשר כביר מצאה ידו בתורתו להתברך בלבו לאמר חנני אלהים וכי יש לי כל תורה ומצוות ומעשים טובים וכל יגיעי לא ימצאו לי עון אשר חטא ומה ה' שואל עוד מעמי ומי יתן כל עם ה' כמוני היום, והוא צדיק בעיניו ועשיר שמח בחלקו ויתן כתף סוררת לכל דיברות ולכל אמירות אשר בספרי המוסר, וענין הארבע מיתות וכל כיוצא בם נמבזה ונמס אותם החרפו.

ולולי יתן כל תלמיד חכם אל לבו אף כי חכם בעיניו לפשפש במעשיו על כל דבר פשע על קל על חמור אשר חטא על הנפש מכל אשר יעלה על זכרון לבו אז יראה כמה לו עונות וחטאים, וכל עוד ידו נטויה לחפש עוד יוסיפו להיגלות לו כהנה וכהנה כמה דברים קשים כגידין שהאדם דש בעקביו והוא לא ידע, ואשר קלים היו בעיניו יראה הרים גבנונים.

ואף כי כביר מצאה ידו בתורה יתן אל לבו להביט אל הטובות שגמל ה' איתו ואין בעל הנס מכיר בניסו אשר נוכה כמה מזכות תורתו, כי מי לנו גדול מיעקב ואמר קטנתי מכל החסדים כי ירא פן נתמעטו זכויותיו, וגם כי מי זה האיש עסק בתורה בדורות הללו שלא נשתמש בכתרה ונהנה מהקרא רבי, או נתייהר ובא לכלל כעס בגאוה ובוז והוא בעיניו כאילו אין דומה לו ונוהג מנהג בזיון בחבירו לאמר כי הוא בזוי מעם ואני תהלה ומבזה גם תורתו, גם בכל מעשיו יטיל דופי כדי שישאר כל הכבוד והיקר לו לבדו, ואולם גע נא בכבודו ינקום וינטור הרבה יותר מדאי מן נחש הקדמוני, ואיך יוכל איש אשר אלה לו לומר כי הוא ירא אלהים והלא כתיב עקב ענוה יראת ה' ובמקום שאין ענוה אין יראה.

נה. קנצי למילין, אם ישים פניו אל כל צדקותיו אשר עשה ואשר אשום אשם בכל עון ובכל חטאת ישקיף וירא כי עשר פעמים יהיה סרח העודף במעשה הרעה על כל הטובה, ואם בעל נפש היפה הוא נפשו עליו תאבל ולבו חלל בקרבו ובלב נשבר ונדכה יענה ויאמר אללי לי כי עונותי רבו למעלה ראש ומה גם כי שגגותי יעלו עלי לזדונותי, ויתחזק בכל מעשה התשובה לעלות אל ה' ביותר משאר העם בבכי ובתחנונים וצום ושק ואפר וה' יגמור בעדו, ויזכה גם את יתר העם איתו לשוב אל ה' באמור אם בארזים נפלה שלהבת וכו', וכבר כתבתי מזה במקום אחר.



מעלת המתנהגים במילי דחסידותא ותוכחה למזלזלין בהן

נו. ורבים יחכמו לאמר בעניינים אשר כאלו כגון להתענות ערב ראש השנה והמלקיות בזמן הזה וכן ארבע מיתות וכן כל כיוצא בזה העניינים הכתובים בספר הזוהר ובספרי האר''י זלה''ה ובשאר ספרי דחסידותא, שאין בזה עון אשר חטא למי שאינו רוצה לקיימן כי אינן מחוייבין להזהר בהם כי אם אותן הדברים הכתובים בתלמוד באזהרה אבל דברים ושאר עניינים הכתובים בתלמוד שלא באזהרה גמורה ושאר ספרים אין בהם חיוב להזהר בהם.

וכבר שאגו ככפירים חכמי המוסר אשר קדמוני בזה דאף שפטורים מדיני אדם חייבים בדיני שמים ועתידים ליתן את הדין על כל דבר שלא שמרו ועשו, וכבר אמרו 104 חייב אדם לומר אימתי יגיעו מעשי למעשה אברהם יצחק ויעקב, ובויקרא רבה 105 אמר ריש לקיש משל לערוני שהיה נשוי בת מלכים אף על פי שמאכילה כל מעדני עולם אינו יוצא ידי חובתו למה שהיא בת מלכים כך כל מה שיפעול האדם עם נפשו אינו יוצא ידי חובה לפי שהיא מלמעלה.

נז. ובספר כל בו כתב, שקורין מיתת בני אהרן ביום הכפורים להורות שלא להקל במצוות שלא נמצאו בהם אזהרות כמו בנדב ואביהו ע''כ, ורבותינו הקדושים ז''ל לכן לא הטילו חיובן ועונשן על כל קהל עדת ישראל כקטון כגדול לפי שאין רוב הציבור יכולים לעמוד בו ולא העמידו דבריהם וחיובן על כל ישראל כי אם דווקא במה שרוב הציבור יכולין לעמוד בו, אבל במי שיש יכולת בו לעמוד בהיכל המלך ה' צבאות ולקיים כל מה שכתוב בספר הזוהר ורבינו הקדוש האר''י ז''ל ושאר ספרי דחסידי, הקולר תלוי בצוארו לעשות ולקיים ואי אפשר לו לפרוק עול מעל צוארו מכל מה שהזהירו בכל הספרים הנזכרים.

נח. מי הוא אשר יש לו עינים לראות ולב להבין אשר לא יראה ולא יבין רבו יתירא אשר מגיע אליו בהתקדש במילי דחסידותא, ובפרט במנהגי הרב זלה''ה אשר תתלהב בהם הנפש היפה בהארה גדולה וקדושה יתירה אשר ירגישו בעצמם להתקרב בהם ליוצר בראשית אשר כל אחד מהנה הנעשה פה למטה בארץ ראשה מגיע השמימה לעורר השרשים העליונים, וביד כל אדם להתקרב כל הימים וביותר בהיותו קרוב בימים האדירים האלה טהור ידים יוסיף אומץ להזהר בכל מילי דחסידותא ולא יזלזל חלילה בשום דבר.

והכל לפי מה שהוא אדם יחגור בעוז מתניו לקיים מן הבא בידו ולא ישליכנו אחרי גוו, ובפרט בעניינים אשר דברנו עד הנה להבין ולהתענות וסדר מלקיות וארבע מיתות כי ראוי שלא יתרשל מהם אחר שחבריו נמנים לדברים אלו והוי כמי שחבריו נמנו לדבר מצוה והוא לא נמנה עמהם שקראו עליו מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות, והנה הארכתי בדברי אלו לאהבת האמת עם היות שלסבות מה היה לי להחריש מכמה דברים שבהם.



מנהג להשתטח על קברי צדיקים בערב ראש השנה וטעמו

נט. ומנהג אנשי מעשה לילך בערב ראש השנה אל בית הקברות להשתטח על קברי הצדיקים כדי שיבקשו המה רחמים עלינו כעובדא דר' מני דמשתטח על מערתא דאבוהי, 106 וכן אמרו 107 בפסוק ויבא עד חברון זה כלב שבא להשתטח על קברות הצדיקים בחברון, וכבר אמרו בזוהר 108 שאמר מת אחד לר' יהודה בר שלום אי לאו בעותא דילן על חייא לא יתקיימון פלגא דיומא.

והטעם שהולכין בערב ראש השנה מפני כי אמרו בזוהר פרשת תרומה שבליל ראש השנה שהעולם בדין וכסא הכבוד מוכן להקדוש ברוך הוא לישב עליו ולדון את כל העולם, אז משוטטות נפשות המתים ומבקשים רחמים על החיים ובליל מוצאי ראש השנה אזלין ומשטטין לדעת מה נגזר עליהם על בני העולם ולפעמים מודיעין לבני אדם בחלום לעורר לבם ויבקשו רחמים.

ס. וכן אמרו בגמרא פרק מי שמתו, 109 מעשה בחסיד אחד שנתן דינר לעני בערב ראש השנה בשני בצורת והקניטתו אשתו והלך ולן בבית הקברות ושמע שתי רוחות שמספרות זו לזו אמרה חדא לחבירתה חברתי בואי ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד מה בא לעולם וכו', אשר מכל זה מוכח ההתעוררות שיש אל המתים בליל ראש השנה יותר משאר הימים, ועל כן הנהיגו הקדמונים להשתטח על קברם לבקש מהם שיבקשו רחמים לפני אלהינו מרחם כנזכר בזוהר שמבקשים רחמים על החיים ועל כן טוב וישר להתפלל גם אנו עליהם ועל מנוחתם באותה מדה, וכבר סידרו הקדמונים כמה תפילות בזה וראוי לאדם לחוש.



טעם ע''ד הסוד למנהג ההולכין לבית הקברות בער''ה

סא. ואשר בא בסוד ה' ויודע מה שהיה קודם בריאת העולם בונה עלמין ומחריבן סוד ואלה המלכים וימלוך וימת עד עת בא מלך הח' מלך הד''ר סוד צדיק יסוד עולם ונתקנו העולמות, בנקל יבין דבר לאשורו כי לא דבר ריק הוא מנהג זה כי זה היה קודם בריאת העולם ובראש השנה נברא העולם ולכך הולכים על המתים בסוד וימת וימלוך.

ולכך אנו צריכים ליתן שם צדקה לעניים כדי לחבר צדק עם צדיק מלך הד''ר ועל ידי זה אנו ממשיכים אלינו חיים ושפע ותיקון לנפשותינו להצילה ממיתה שבאה מחמת שבירת הכלים, וזהו סוד שאמרו ז''ל 110 שאומרים בבית הקברות אם אין אתה מרחם עלינו הרי אנו חשובים כמתים הללו.




בערבי ראשי חדשים ובט''ו לחדש אין לחוש לילך לבית הקברות

סב. ואף על גב שאין ראוי לכל אדם לילך לבית הקברות אם לא שיסמוך על מעשיו ואין לו פחד שידבקו בו החיצונים נגעי בני אדם ששוכנים שם, אך בערב ראש השנה או בכל ט''ו לחדש אז מועיל ואין שטן ואין פגע רע.



סגולת ההשתטחות בקברי צדיקים וסכנת המשתטח אצל רשעים

סג. וכשם שהשתטחות על קברי רשעים היא סכנה עצומה כך ההשתטחות על קברי הצדיקים היא סגולה נפלאה, כי לפעמים על ידי כך ירויח שיזדווג אליו איזה ניצוץ נשמת הצדיק ואז יוסיף תת כחו לו בתורה וביראה ומעשים טובים ובלבד שיהא גופו מוכן לכך.



מעשה שאירע למהרח''ו בלכתו להשתטח בקברי אביי ורבא

סד. ובימי הרב כל החברים המה ראו והשיגו נפלאות על קברי הצדיקים, ואמרו כי יום אחד מסר הרב להרח''ו יחוד אחד להשתטח על קברי אביי ורבא, ובהליכתו בדרך ישב מהרח''ו על תל אחד והיה חוזר על הייחוד שמסר לו רבו ואחר כך הלך על קברי אביי ורבא ומסרו לו את אשר שאל מאיתם, וכשחזר מהם ובא לפניו ואמר לו ברוך הבא והושיבו לימינו ושמח עמו שמחה גדולה.

ואז אמר לו מהרח''ו, אדוני מורי הרב מה היום מיומים שאדוני עושה לי את כל הכבוד הזה לא על מגן הוא, אמר לו חייך לא מלפניך קמתי כי אם לפני בניהו בן יהוידע כי בא עמך, וכשומעו מהרח''ו כך היה לפלא בעיניו ושניהם לא ידעו הסיבה למה נתחבר עמו באותה פעם נשמת בניהו בן יהוידע שלא כך היא המדה כי אביי ורבא שהיה הייחוד שלהם היו ראויים לבא לא בניהו בן יהוידע.

סה. עד שלאחר שלשה חדשים שכבר היה נשכח מהם הענין הלכו שניהם יחד לאותו מקום ללמוד שם, ובאמצע הדרך עמד הרב ואמר רואה אני שכאן קבור בניהו בן יהוידע ולא היה ציון עליו ולא היכר קבר בעולם אלא גל של אבנים, ענהו מהרח''ו בחיי דמר מורי ורבי אותו הפעם שהלכתי להשתטח על קבר אביי ורבא קודם לכתי שמה ישבתי כאן ממש לחזור על הייחוד שמסר לי אדוני, אז אמר הרב אכן נודע הדבר שמכח הייחוד שהזכרת על קבר אותו הצדיק והייחוד ההוא נוגע אל שורש נשמתו עוררתו נשמתו לתוך גופו ואחר כך נתדבקה עמך להועילך במעשים טובים ובתורה וביראה ובחכמה ע''כ.



להימנע מלהיכנס לבית הקברות בטומאה, ואזהרה לערב ר''ה

סו. ואף כי אין איתנו יודע עד מה מיום שחשכה אורינו האר''י ז''ל מכל מקום אם אינו עושה כולה עושה מחצה, ובהתקדש עצמו מלמטה יזכה לאיזה ניצוץ מניצוצי נשמות הצדיקים לעזר ולהועיל לו לשוב בתשובה שלימה לפניו, ועל כן ראינו גדולי ישראל מחזיקים במנהג הזה, אך על כל פנים יזהרו שלא ליכנס שמה מי שהוא טמא במקרה אשר לא טהור לפי כי עיקר שכונת החיצונים הנעשים מנגעי בני אדם הוא בבית הקברות ומי שבא שמה הם מתדבקים בו ודאי במצוא מין את מינו ואינו חוצץ, וגם אחר שטבל לכבוד היום לא אריך למיעבד הכי כי אם יחזור לטבול עוד פעם אחרת.



מצות תספורת ורחיצה בערב ראש השנה וטעמה ע''פ המדרש

סז. ומצוה עלינו להסתפר ולרחוץ בערב ראש השנה וכבר אמרו חז''ל, 111 אמר ר' סימון כתיב כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו ר' חנינא ור' יהושע אומרים איזו אומה כאומה זו שיודעת אופייה של אלהיהם, מנהגו של עולם אדם שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל שערו ואין חותך את צפרניו לפי שאינו יודע איך יצא דינו אבל ישראל אינו כן לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחים את שערן ואוכלים ושותים ושמחים בראש השנה לפי שיודעים שהקדוש ברוך הוא יוציא דינם לאורה.



חומר טבילת ערב ר''ה משאר רגלים מספר ''סדר היום''

סח. ועיקר הדבר שיטהר עצמו וגופו ממש שירחץ ויטהר ויטבול במי מקוה אף מי שאין דרכו בכך כל השנה, ביום הזה האדיר והנורא צריך על כל פנים לטבול להשליך מעליו כל הטומאות וכל המחשבות זרות שנתדבקו עמו כל ימי השנה, ובכל רגל ורגל חייב אדם לטהר עצמו קל וחומר בראש השנה שצריך האדם לחפש אחר הטהרה והקדושה להתיצב לפני אלהינו מרחם בקדושה ובטהרה והוא יהיה בעוזריו להתקבל תפילתו, עד שמפני כך נהגו חסידים ואנשי מעשה שלא לשמש מטתם בליל ראש השנה ובפרט מי שאינו מוכרח לה כדי שתעלה לו טבילה עד המחרת, ומי שצריך לה יחזור ויטבול בשחרית כדי שימצא בטהרה בשעת הדין כמי שעומד ומצפה לרחמי שמים הגדולים דלכולי עלמא אין דנין אלא ביום.



ביאור מ''ש שנפקדה שרה בר''ה, ודעת האר''י בדין זווג בר''ה

סט. והא דנפקדה שרה בראש השנה 112 אמרו הראשונים דהיתה ליל טבילה או דהגזר דין היה בראש השנה.

ע. והרב האר''י ז''ל לא הזכירו בתוך הימים שאסור בזווג לבאים בסוד ה' כנודע, כנראה שאין דעתו למנוע הזווג על מגן למי שבא בסוד ה' ועושה הדברים כדי לעורר כך למעלה ומתקדש בקדושה יתירה ובאימתה ופחד והכל לפי מה שהוא אדם יעשה הדברים לשם פעלן, ועל כל פנים בליל טבילה אסור לכל אדם לפרוש מאשתו אבל לא ינהוג עם אשתו קלות ראש רק לקיים מצות עונה ויחזור ויטבול בשחרית כאמור.



עיקר טבילת ער''ה משעה ה' ולא כמנהג הטובלים בליל ער''ה

עא. ורבים מעמי הארץ באשמורת ליל ערב ראש השנה בחשיכה יתהלכו לבתי מרחצאות וטובלים, ואף כי לצדקה תחשב להם שכוונתם להטהר לכבוד יום הקדוש והטהור אך לא ידעו בינה כי עיקר טבילה זו צריכה להיות אחר שעה חמישית שאז מתחיל להתנוצץ קדושת היום ויתוסף הארת קדושה בנפש רוח ונשמה, לא כן הטובלים מבערב כי לא עלתה בידם רק רוח טהרה בלבד ולא תוספת קדושת היום ומן הראוי להזהר בדבר.



אזהרה למגלחים שער בית השחי ושער שלמטה

עב. עוד זאת אדרש לבית ישראל יען כי בשאר הימים פשתה המספחת ברוב ישראל להעביר בבית המרחץ שער בית השחי ושער בית הערוה או בתער או בסם, והנה הדין מבואר בפוסקים 113 כי במקום שאין מעבירים אותו האנשים אלא הנשים אסור מדינא, ולא משום דין פאה כאשר יסכל דעת כמה בוערים בעם רק משום לאו דלא ילבש גבר שמלת אשה שרוצה לומר שלא יתקן עצמו תקון נשים, ואף במקום שנוהגים האנשים גם כן להעבירו דליכא משום לא ילבש וכו', הנה בעל נפש היפה ראוי למנוע עצמו מלהעבירו כהיום הזה איום ונורא ולהתנהג בחסידות כדרך החברים.

ומה גם כי לדעת הרמב''ם אפילו במקום שנוהגים האנשים להעבירו אסור לישראל שיעבירנו, וראוי להחמיר ולחוש לדבריו ולא ינהגו קלות ראש בעצמן כי לא יתכן מבא לידי קישוי חס ושלום, ואם בחורים המה אכלתם אש להבת יצרם הרע ובאים לידי דבר אחר והביאו סילון של רותחין לתוך אמ''ה של חמ''ין, ומי בקש זאת מידם כי יבואו להעביר זוהמתם להוסיף פשע על חטאתם ולא יראו ולא יחתו מגבורתו וקדושתו של היום הבא עלינו איום ונורא כי מי לא נפקד כהיום הזה וכולם עוברין לפניו כבני מרון, הטוב כי יכנסו לפניו למשפט ועבירה בידם.



לטהר המחשבה בער''ה, וסגולת המתודה בטהרתו במקוה

עג. וכל איש הירא ירחק מן הכיעור ומן הדומה לו ולא יפנה דרך חרמים ורשתות לרשת את רגליו כי יפול מאיגרא רמא לבירא עמיקתא חס ושלום כי עז העם אויביו בנפש יקיפו עליו, ויתקדש בקדושה יתירה ותהיה מגמת פניו לרחוץ ולהטהר ולהשליך מעליו כל זוהמתו ומחשבותיו והרהוריו אשר לא טובים, ויתודה בתוך המקוה בדמע כי הוא עזר להועיל לו לסלק החצונים מעליו כמו שנאמר סורו ממני כל פועלי און כי שמע ה' קול בכיי, ולפיכך בעודנו עומד במקוה כי בא להעבירם על ידי הטבילה אם גם יתן את קולו בבכי הרשעה כולה כעשן תכלה.



נוסח עננו למנחת ערב ראש השנה

עד. ומאחר עלות מן הטבילה מופשט מכל מחשבותיו יבא לבית הכנסת להתפלל תפילת מנחה מעוטף בטלית ותפילין באימה וביראה בקדושה ובטהרה ודמעתו על לחייו, ובתפילת שמונה עשרה כשיגיע לשומע תפילה יאמר העננו אשר כתבתי לעיל בשילהי פרק א' אשר עיקרו הוא היום כי צריך לעולם להקדים תפילה לצרה.



סגולת הצדקה בערב ראש השנה ודברי הזוהר בזה

עה. וגם להרבות בצדקה כפי כחו כי סגולתה להיות מכפרת כמאמר הכתוב וחטאיך בצדקה פרוק, ואף להשיג את החיים כמו שכתוב רודף צדקה וחסד ימצא חיים ולקרוע הגזר דין כנודע מכמה מעשים שבש''ס ובזוהר, ולפי מסת ידך רוץ לעזרה להזמין עניים מרודים להיות באוכלי שולחנך בשני ימים של ראש השנה אשר זאת היא הצדקה עיקרית.

עו. ובספר הזוהר פרשת בראשית דף י' אמרו, שהקדוש ברוך הוא מבקר את העניים במועדים ורואה שאין להם כלום במה לשמוח ובוכה עליהם והולך למרום ורוצה חס ושלום להחריב העולם, והמקטרג אומר לפניו רבונו של עולם פלוני אוכל ושותה ויכול לשמח עניים ואינו נותן להם, מיד נכנס אותו המקטרג ותובע רשות ורודף אחרי אותו אדם ומסבב עליו כמה צרות.



תוכחה על הצדקה בערב ראש השנה ועונש המתרשלים בה

עז. ואם בשאר החגים והמועדים רע ומר העלמות עין מעניי עמו יתברך על אחת כמה וכמה בימי הדין הללו אשר כל מגמת פנינו בעשות סניגורייא ומליצי יושר לפני בא בני האלהים להתייצב על ה', ואם יעלים עיניו מראות ברע דלי ישראל מאנין תבירין דיליה יהפוך עליו בלהות לעלות עליו גונדא דחימה בצידו אלף ורבבה מימינו, וכבר הארכנו בזה בכמה מקומות.

ועל כן אל יתרשל כל איש ישראל ממצוה זאת ובכן יבטח בעומדו לפניו יתברך למשפט להמצא מנוקה ומשופה אין פוצה פה ומצפצף כי תקדמנו ברכות טוב, כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם.



מנהג לבקש מחילה זמ''ז בערב ר''ה וסגולתו לקיבול התפלות

עח. והזריזים מקדימים מערב ראש השנה לפייס ולבקש מחילה איש מאת רעהו אשר חטא לו כמו בערב יום הכפורים יען הוא תועלת גדול לקיבול התפילות בהיותם בלב אחד באהבה ובחיבה איש יחד פני רעהו אשר תהיה תפילת כל אחד ואחד מצטרפת יחד עם תפילות אחינו בית ישראל.



מנהג קדמונים לקבל ע''ע אהבת ה' וישראל קודם תפילתם

עט. אשר מטעם זה קבלו וקיימו הראשונים קודם כל תפילתם לבטא בשפתים ולומר קבלת אהבת ה' עליהם ואף כי גם מצות ואהבת לרעך כמוך כדי לצרף תפילתם כלולה עם כל אחיו בית ישראל, ואם תהיה בלבו שנאה עם חבירו אזי קרובה תפילתו להדחות מדחי אל דחי כי נחש כרוך על עקיבה בעלותה אל פני האדון ה' אלהי ישראל כי תצא אש מסלעי המחלוקת ואין מכבה קטיגורם והיא היתה לראש ולענה למצוא עונו על כי אין שלום במעגלותיו.

ועל כן כל איש ישראל יהיה זריז ונשכר מערב ראש השנה לתווך השלום בינו לבין חביריו בלב שלם ובנפש חפיצה ולית דין צריך בשש ויעשו כולם אגודה אחת, ובכן תשרה השכינה עלינו כמו שנאמר ואגודתו על ארץ יסדה וכמו שנאריך בזה בפרקי ערב יום הכפורים בסיעתא דשמיא.



יסדר תפלותיו קודם ראש השנה

פ. ואחר כך יקדש שאר היום בפשפוש מעשיו ולשוב מהם ולסדר תפילות הימים האלה שיהיו שגורות בפיו היטב כמו שאמר ר''א 114 לעולם יסדר אדם תפילתו ואחר כך יתפלל, ואוקימנא בברכות של ראש השנה ויום הכפורים שכל אדם חייב להסדיר תפילתו ולהבין פירושי המלות הזרות שבהם שלא יטעה, ואפילו היחידים וכל שכן וקל וחומר השליח ציבור דאימת ציבור יתירה עליו שיחזור וילמוד אותם מקודם להיות שגורים בפיו, וזה נוסח הברכה מהולל בפה עמו משובח ומפואר בלשון חסידיו כי אף על פי שהוא מהולל בפה עמו מכל מקום ביותר משובח ומפואר בלשון חסידיו ועבדיו, אם מצד שמבינים הדברים לאשורם ופירושן ובלב ולב ידברו ואם מצד כי עומדים בסודי הדברים ושתו בשמים פיהם.



ג' דרכים שיכין הש''ץ עצמו קודם שיתפלל

פא. והאיש השלם בחור מעם לעמוד לשרת בין המלך מלכו של עולם ובין העם אשר יהיה הוא לעם מול האלהים ציר נאמן לשולחיו, הנה האיש ההוא למען יהיו אזניו יתברך קשובות לקול תחנוניו אשר יתפלל בעד העם ואשר ישא בעדם רנה ותפילה ובפרט בימים האדירים האלה, שלש אלה יעשה לו להכין לפניו דרך שתשמע תפילתו ותענה עתירתו.

האחד, לסדר דברי תפילה ובקשה בדברים נאים מיוסדים על אדני שרשיהן העליונים ולסקל המסילה מכמה דברים שנתקנו בם שלא כסדרן לעלות על רצון מלך מלכי המלכים והיו הדברים ההם בין עיניו לא יכשל בם, ולא יאמין בעצמו יהיה לאל ידו לערוך מענה לשון מבלי ערוך לשונו מטרם בסדר התפילות.

והשני, להבין ולהתענות ולשוב אל ה' בכל לבו לפני ראש השנה, ויתמרמר בבכי לאמר אנה אני בא עז כנמר להיות מלאך מליץ בין המלך מלכו של עולם ובין העם כי כמה לי עונות וחטאים ועל כל פשעים אשר יחדל לספור כי אין מספר, ומי אנכי כי אתהדר לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא למצוא חסד לפניו ולא טוב אני בעיניו ואיך ישא פני יהיו לרצון אמרי פי להשיב חימה לשוב לרחמם ומי יתן לא אהיה גרמא בנזקם שבעתים אל חיקם, ואז יכנע ותרדנה עיניו דמעה על חטאים ועל העונות ועל הפשעים אשר חטא על הנפש ברוח נשברה בהרהורי תשובה וחרטה בלב נשבר ונדכה וה' יגמור בעדו.

והשלישי, גם את הדבר הזה כי טרם יענה יחלה פני אל ויחנהו, יבינהו מה שיאמר יורהו מה שידבר ויתן לו מענה לשון בל יכשל בלשונו לדבר דבר שלא כרצונו כי בגלל הדבר הזה סידרו קדמונינו ביום הזכרון הזה בקשת אוחילה לאל וכו' אשאלה ממנו מענה לשון, והן זאת היתה עם לבב אנשי כנסת הגדולה אשר למדונו להועיל להקדים בכל תפילה ותפילה פסוק ה' שפתי תפתח לבקש מאיתו יתברך טרם נדבר, יפתח שפתינו במענה לשון וסדור דברים נאים ומתקבלים לפני אלהים עוזינו.



אזהרה לש''ץ להתפלל בבכי לעורר לב הציבור לתשובה

פב. ועל כל אלה ליתן את קולו בבכי בתפילתו לדפוק בשערי הרחמים ולעורר לבב כל הקהל עמו להוריד דמעות על אשר חטאו על הנפש ויתנו לב לשוב וכפר בעדו ובעד כל עדת ישראל בהיותו מתנהג בתפילתו בהכנעה יתירה מבית ומחוץ, כי כל דבר תפילה ותחינה אשר יתחנן כל איש ישראל העומד לשרת בקהל שיבא מן הלב יכנס בלב שומעיו וכל אשר לא יצא כי אם מן הפה לא יעבור האזן וכל שכן הלב.

פג. וכבר סידרו קדמונינו סדרים נכונים ונוסח תפילות לשלוחי ציבור והמחברים דברו בהם ומכולם לא ישרו בעיני אלא דברי בעל ספר מרגליות טובות, ובכן תדברנה שפתיו רנה ותפילה באימה וביראה ורתת וחלחלה ובכן בו יבחר ה' ובו ישים כל מעייניו, תהיינה אזניו קשובות לקול תחנוניו.



מעלת ש''ץ היודע סודי כוונת התפלה

פד. ומה טובו ומה יופיו אם השליח ציבור ידע וישכיל בתעלומות חכמה ויונק מסוד תנחומיה לכוין הדברים בשרשיהם העליונים ובסדר המדות והעולמות העליונים וסוד שרשי השמות שבתוך כל תפילה להמשיך השפע בכל העולמות עד שיגיע ויחול לכל העולמות התחתונים, ובכן יזכה את כל אחיו ישראל עמו לצאת בו ידי חובתם בהצטרף תפילתם עם תפילתו, ועליהם יאמר קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת ויהי להם למושיע.



ציונים והערות לפרק ה

90) זוהר אמור דף צ''ט ע''א. 91) בראשית רבה פרשה ע''ה אות א'. 92) תענית דף י''ב ע''ב. 93) שו''ת הרמ''ע סו''ס ע''ט. 94) נדרים דף כ''ג ע''ב. 95) פרקי דר''א פל''ז. 96) זוהר נשא דף קל''א ע''א. 97) שבועות דף ל''ט ע''א. 98) גיטין דף ס''ח ע''ב. 99) קהלת רבה פרשה ה' אות ג'. 100) תענית דף ח' ע''ב. 101) רמב''ם פ''ו מהל' ת''ת. 102) זוהר וירא דף ק''ד ע''ב במדה''נ. 103) כתובות דף ל' ע''א. 104) ילקו''ש דברים פ''ה רמז תת''ל. 105) ויקרא רבה פרשה ד' אות ב'. 106) תענית דף כ''ג ע''ב. 107) סוטה דף ל''ד ע''ב. 108) זוהר שמות דף ט''ז ע''ב. 109) ברכות דף י''ח ע''ב. 110) תענית דף ט''ז ע''א. 111) עי' ירושלמי ר''ה פ''א ה''ג. 112) ר''ה דף י' ע''ב. 113) עי' שו''ע יו''ד סי' קפ''ב ס''א. 114) ר''ה דף ל''ה ע''א.





פרק ו - מעלת ר''ה - תפלת ערבית - סעודה



טעם שמתעטפין בגדי לבן בראש השנה

א. יתיצבו ה מתקדשים ו המטהרים ה ניגשים ????? אל ה' בהתקדש עליהם היום מכוסים לבנים ומעוטפים לבנים להראות הבטחתנו באלהינו מרחם כרחם אב על בנים כי הוא יוציא לאור משפטנו ונזכר ונכתב לחיים טובים ולשלום, וגם להראות לעיני כל העמים ששון ושמחה למען יכירו וידעו אהבתו וחמלתו יתברך אלינו אשר מרוב חיבתו עמנו קלקל את השורה כי דרכו הפך דרך מלכי הארץ.



חיבת הקב''ה לישראל ביום המשפט מהר''ם אלשיך ע''ה

ב. כי הנה זה דרכם כי בהשמע לאחד מן המלכים כי אנשי עיר אחת מערי ממשלתו אשר לא טוב בעיניו עשו, וקבע יום מועד להעמידם במשפט ומי אשר חטא לו ימחנו מספרו מן העולם, הלא דרך המלך הוא שחפץ יחפוץ יותר במשמאילים מבמיימינים למען הראות רעם גבורותיו וכח משפטיו למען תפול חיתיתו על כל מלכותו ורגזו וחלו מפניו.

אך לא כדרך מלכי ארץ דרכיו יתברך חלילה כי חפץ חסד הוא וברגע באפו חיים ברצונו וכל חפצו במזכים ולא במחייבים, וכמו שפירשו הקדמונים על פסוק ויהי היום ויבואו בני האלהים כי אמרו ז''ל כי יום ראש השנה היה שהוא יום הדין, ושם הורה לנו הכתוב דרכו יתברך כי על המיימינים אמר ויבאו בני האלהים להתיצב על ה' כי הם העיקר הביאה וההתיצבות אך השטן הבא ללמד קטיגוריא לא בא כי אם כדבר נוסף ובא בתוך הבאים, וזהו ויבא גם השטן בתוכם שהוא אגב המזכים כי חפץ חסד הוא יתברך אשר גומלם כרחמיו וכרוב חסדיו, ולכן יאותה לנו להראות כהיום הזה גילה ורעדה נגד כל העמים ויענו ויאמרו אמן בעל כרחם לאמר.



שמחת ישראל בראש השנה על דרך וגילו ברעדה

ג. באמת אמרו 115 אין אופייא של אומה זו כשאר אומות העולם מנהגו של עולם אדם שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים וכו' אבל ישראל אינן כן לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחים את שערן ואוכלים ושותים בראש השנה לפי שיודעים שהקדוש ברוך הוא עושה להם נס כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו, אכן וגילו ברעדה כתיב ויחרד כל איש וילפת ורוחו ונשמתו אליו יעצוב ויהיה נכנע נשבר ונדכה בתשובתו הרמתה מיחל ומקוה רחמי שמים כי רבים הם.



התעוררות לחרדת יום הדין ותוכחה לשמחים בו כבמועדים

ד. לא כן כמה בוערים בעם אשר יתעטפו לבנים וסדינין מצוייצין וישישו וישמחו ברוב ששונים כחגים וכמועדים וישליכו את רוע מעלליהם אחרי גוום ולא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב לעולם להעצב ברעיון לבם לומר מי יודע מה יהיה משפטנו בעולם העליון בקום למשפט אלהים, דינא יתיב וספרין פתיחו וכל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון ומי לא נפקד כהיום הזה, ולהתלבש ביראה וחרדה ולשית עצה בנפשם יגון בלבם לילה ויומם להעלות ארוכה למחלתם ואיזו הדרך ישכון אור משפטם ולצאת זכאים בדינם, וזה דרכם כסל למו לאמר גדולה ההבטחה ואין אופייא של אומה זו כשאר אומות העולם וכו', וששים ושמחים בכסא ליום חגנו וכל המרבה במשתה היין הרוג בקר ושחוט צאן הרי זה משובח בעיניהם ואין איש שם על לב כי חג לחוד ויומא דדינא לחוד.

ה. הלא תראה אשר חכמים הגידו, 116 כי אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בראש השנה, ואומר להן אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפני וישראל אומרים שירה ע''כ.

הרי שלא הספיק טענת ההבטחה שאין אופייא של אומה זו כשאר אומות העולם לומר ההלל בראש השנה כשאר החגים יען כי סוף כל סוף עת צרה היא ולא נופלת היא הצרה הזאת מעת שהיו טבועים בים, ההוא אמר מעשה ידי טבועים בים ואתם אומרים שירה, כל שכן וקל וחומר בקום למשפט אלהים וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו ואיככה יוכל וראה ברעה אשר ימצא לפושעים וחטאים ויאמרו לפניו שירה, ולפיכך מנעו מלומר שירה היום הזה למען החי יתן אל לבו כי אף שנצטוינו לבטוח בה' בכל לבנו ולהתעטף לבנים לא מפני כך הותרה הרצועה להשליך אחרי גוויתנו את אשר הכעסנו את המלך ה' צבאות ופחד ה' והדר גאונו ומשפטו ושאתו חלילה כי יצא הקצף מלפני ה' וחמתו תבער בם רחמנא ליצלן.

ו. ולא אמרו חכמים בטוחות למרגיזי אל חלילה כי אם למי שירא את דבר ה' והוא עצב וסר וזעף על חטאתיו ויתענה עליהם מקודם לכן ויבקש עליהם לפני אלהינו מרחם שידו פשוטה לקבל שבים ומוחל וסולח, ואחר שיעשה מעשה הראוי לו יעשה כמו שמובטח לו שיצא משפטו לאור וילבש לבנים ויעשה כל מעשה המראה לבני אדם שמחה וששון ובפרט לעיני העמים שיכירו וידעו אהבתו יתברך איתנו כנזכר, אבל סוף סוף צריך שלבו יהיה נכנע ונענה, אך לא אל אשר לא שת לבו את דבר ה' לשוב מעבירות שבידו וקרבם מלא תוך ומרמה ומן השפה ולחוץ מתעטפים ויושבים בבגדים לבנים חצבי חיוריה דמליין קטמא.

ולו חכמו ישכילו כי זימנו לבנים ומצאו שחורים אחר כי לא שתו איש עדיו של תשובה עליו, בזה להם לעגה להם בבואם להראות את פני אלהי המשפט ומה מידם יקח, האם התרנגולת פטומה והיין ישן אשר זימנו להתענג בם יקח מידם, ואיך ישאו פנים אל מול פניו יתברך לשאול מאיתו החיים והשלום ויתר מחייתם כמי שמעיז פנים באחד העם ולא יראו ולא יחתו מגבורתם, ואין זאת כי אם על עשותם על ה' מצוות אנשים מלומדה כאשר למדום אבותם ולא יבינו בחשיכה יתהלכו יפנו עורף ולא פנים לדעת מהו משפט היום ומה נעשה בו בשמים ממעל.

ואף אם יש בם אשר ידעו ויבינו משפט היום ומעשהו אין איש שם על לב בהכנעת הפנימיות רק בהוראת הכנעת החיצוניות כי האדם יראה לעינים והוא צדיק בעיניו ומראהו כמראה מלאך האלהים, אך אם לה' יחטא איש אשר הוא יראה ללבב מה יסכון לו ללבון את הלבנים ומצא שחורים אם און ועמל בקרבו כי כל אלו הדברים אינן אלא מכשירי אוכל נפש אחר הכנע בהכנעה פנימית, וכאלה רבות איתם לבלתי הבט כי אם החוצה אל העין וה' הטוב יכפר בעד.



תוכחה לראש השנה ממשפט בשר ודם

ז. ואולם הירא את דבר ה' לבו יחיל בקרבו ומורא יעלה על ראשו מפחד ה' ומהדר גאונו ומשפטו ושאתו ויראת שדי על פניו תמיד כל היום לאמר כמאמר ר' יוחנן בן זכאי, 117 אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי שהיום כאן ולמחר בקבר שאם כועס עלי אין כעסו כעס עולם ואם אוסרני אין איסורו איסור עולם ואם ממיתני אין מיתתו מיתת עולם ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון ואף על פי כן הייתי בוכה, ועכשיו שמוליכין אותי לדון לפני מלך מלכי המלכים שהוא חי וקיים לעד ולעולמי עולמים שאם כועס עלי כעסו כעס עולם ואם אוסרני איסורו איסור עולם ואם ממיתני מיתתי מיתת עולם ואיני יכול לפייסו ולא לשוחדו בממון ולא אבכה.

ח. ומי האיש אשר סריסי המלך בשר ודם יבהלוהו להריצו ולהביאו אל המלך למשפט אשר לא יחרד לבו ויתר ממקומו ורעיונהי יבהלוניה והעולם חשך בעדו בשומו בלבבו לאמר, אויה לי מה אענה ומה אומר מה אדבר ומה אצטדק ולא יפנה ימין ושמאל ולשמחה מה זו עושה, שמחה לפניו לתוגה נהפכה וימאס באכילה ושתיה.

וכל שכן וקל וחומר בגשתו אל מול כסאו יתברך מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא והשטן עומד לימינו לשטנו לדכא תחת רגליו כל אשר יעבור תחת השבט, הן גור יגור ונפול תיפול חיתתו עליו ויקרע את לבבו לי''ב קרעים לאמר, אוי לי כי כעסתי גם כעס ואיך אשא פני האדון ה' צבאות ועבד אויל הייתי בעיניו, ואם אב הוא איה כבודו ואם אדון הוא איה מוראו ובמה אתכסה בגשתי אליו אל המשפט האיום והנורא כי ערום אנכי, ובמה אקדם ה' אכף לאלהי מרום, האקדמנו בעוולות ומרמות שהרביתי ואת דברו בזיתי אשר כל ימי מכאובים מצרעת עונות וחטאים אשר כמשא כבד יכבדו ממני, ובכן יכוף כאגמון ראשו בהכנעת הפנימית מבית ומחוץ, בהכנעת הפנימית יתחיל ובחצונית יכלה לבל יקל ראש אפילו רגע אחד ביום הזה האיום והנורא כי לא ידע האדם את עתו אשר יביאו משפטו ופעלו לתת דין וחשבון לפני כסא כבודו יתברך.

ט. ומה טובו ומה יופיו כי תבא תשובתו הרמתה ופרי הכנעתו הפנימית אשר הוא עומד ומתחנן בעת ההיא לפניו יתברך, ויכבשו רחמיו את כעסיו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח ובימין צדקו הנח''ה למדינו''ת עשה לעת תמוט רגלו על רוב עווניו חס ושלום.

וכן בהפכו אם יקל את ראשו באכילה ושתיה כבחגים וכמועדים לרבות כל מיני שמחות, ובשמים ממעל יגשו אז ידברו על עסקי דינו בעת ההיא והוא פנה עורף ולא פנים ולא שת לבו אל כמה צרים צוררים קרבו ויאתיון להשטין על רוע מעלליו ואשר הרבה עון אשמה, והאחרון הכי נכבד אשר פרק עולו ואימתו יתברך מעל צוארו בעת אשר המשפט והדין מתוחה עליו וכסיל מתעבר ובוטח וכדאי בזיון וקצף עליו, ועליו נאמר ויש נספה בלא משפט שנספה הוא בלא זמנו על בלתי נתון אל לבו כי המשפט לאלהים הוא שאלמלא היה שת את לבו אל המשפט חסד ה' מעולם על יראיו.



מידת ר''ה היא פחד יצחק ובני איוב נענשו שעשאוהו יום משתה

י. ועל זה עברו ונענשו איוב ובניו כמו שנאמר ויהי היום ובניו ובנותיו אוכלים ושותים וכו' שעשו ימי ראש השנה משתה ושמחה להתענג בם כמו שאמרו בזוהר 118 כי כל מה שכתוב ויהי היום יומא דראש השנה הוא ופוק חזי מאי סליק בהו, ומדתו של יום ראש השנה הוא פחד יצחק ואיננה חס ושלום מדת הנקמה רק הוא מדת פחד שמפחיד על ידה את החוטאים עד שיכנעו וישובו, והשת לבו לפחדו ומוראתו לא יפחד מכל צרה כי פחד ורעד לבבו ויגון בלבבו על עונו ונעשה לו יום הדין ליום צחוק ושמחת לב ועל זה אמר דרך הלצה כל השומע יצחק לי, רוצה לומר השומע לדברי מוסרי הנפש יצחק לו, שמחה וצחוק נעשה לו יום הדין והנורא ואז בודאי יבטח באלהיו להשלים שנתו בטובה.



רמז מוסר במ''ש האי מאן דבעי למינדע אי מסיק ליה שתא כו'

יא. ועל זה אמרו הקדמונים כי רמז ר' אמי בפ''ג דהוריות, 119 האי מאן דבעי למנדע אי מסיק ליה שתא אי לא ליתלי שרגא בהדי עשרה יומי דבין ריש שתא ליומא דכפורי בביתא דלא נשיב רוחא בגויה אי משיך נהוריה לינדע דמסיק ליה שתא, לרמוז כי אין טוב לאדם בימים האדירים האלה רק להעלות על ראשו תמיד את אימת הדין ולהאיר ולהדליק את נר אלהים נשמת אדם בתוך הגוף האפל בבתי כנסיות ובתי מדרשות ביתא דלא נשיב זיקא הוא היצר הרע על דרך שאמרו משכהו לבית המדרש, ואי משיך נהוריה לבל ימוט מלהתרשל במעשה תשובתו ותורה אור בודאי ידע כי יהא מסיק שתא בטוב ובנעימים ויוסיפו לו עוד רבות בשנים דשנים ורעננים.



סגולת השב בר''ה להכתב בספרן של צדיקים בו ביום

יב. והנה אשר חכמים הגידו, שלשה ספרים נפתחים בראש השנה צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים ורשעים גמורים למיתה ובינונים תלויים ועומדים עד יום הכפורים זכו נכתבים לחיים לא זכו וכו', ולפי זה השמחה והיום טוב הוא רק לצדיקים גמורים כי לרשעים אין שמחה וכן לבינוניים כי אין מי ידע איך יצא דינם ביום הכפורים, אכן בעשות האדם תשובה בו ביום לפחות אם לא עשה תשובה קודם אז הוא בבחינת הצדיקים וישמח ויגל לבו ביום האדיר והנורא, ואמרו הראשונים כי אף מי שכבר נכתב ונחתם ביום ראש השנה בין הרשעים ויהרהר תשובה באותו היום בציבור יתקרע רוע גזר דינו ויכתב בספר חיים טובים בין הצדיקים.



עונש רשע המת בקיצור שנים לבא בגלגול להשלים שנותיו

יג. והחי יתן אל לבו כי לא שולח בעולם הזה לאכול ולשתות כבהמה כמנהג הכסילים שלבם בבית המשתה, כי לענין זה מה תועלת בבריאתו והלא יש הרבה מסוג זה מאומות העולם אוכלים ושותים ואת פועל ה' לא יביטו ומתים כבהמות וכאשר באו כן ילכו ואינם נענשים מפני שאין להם נשמה ולא נצטוו על המצוות אלא אם הרשיעו שאז נאמר בהם ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע.

יד. ואשרי הגבר השב אל ה' בכל לבו להשקיט לו מימי רע ועושה חסד עם נפשו וגופו שלא יכרת במיטב ימיו כרשעים שנכתבים ונחתמים לאלתר למיתה, אשר הנפש היפה שבו היא מר לה מאד בהכרת הגוף בקצרות הימים כי יצטרך להתגלגל עוד בכמה גלגולים כמו שאמרו המקובלים בסוד הפסוק כי שנות מספר יאתיו וארח לא אשוב אהלך, רוחי חובלה ימי נזעכו קברים לי, כי אשר לא השלים ימיו יצטרך לבא בגלגול המר, אבל מי שהשלים ימיו ושנותיו אין צורך להתגלגל כי למה יומת פעם אחרת מה עשה.

וזה אומרו כי שנות מספר יאתיו, פירוש כי השלים מספר ימי שנותיו אז וארח לא אשוב אהלך כי לא יצטרך לשוב ולהתגלגל נשמתו, אך אם רוחי חובלה ימיו נזעכו כי מת בחצי ימיו אז קברים לי - שני קברים כי ישוב להתגלגל עוד ולמות עוד פעם אחרת ולהקבר עוד בקבר אחר וזה קשה לנשמה מאד מאד, וגם כ''ביכול קודשא בריך הוא כמה מהצער מגיע לו על זה כי הוא אב הרחמים ודרכו להטיב עם בריותיו ובפרט בנשמותיו הקדושות שהם חלק ממנו יתברך ואינו חפץ לעקור את הנשמה ממקום אשר ממנה חוצבה ממחצבת הראשון ששם מצב חיותה, והוא כמי שעוקר אילן ממקום נטיעתו הראשון ומשרשיו שהיה חי בהם ושותלו במקום אחר.



המאריך ימים זוכה לה אחז במדות עליונות

טו. ומטעם זה ראוי לכל אדם להיות רודף אחר חיים הגופנים יען כי באמצעותם יזכה לחיים הנצחיים כי לא יתכן לאדם להשלים נפשו בימים מועטים כמו שאמרו ארחין רחיק וזוודין קלילין, והמאריך ימים מתאחז במדות עליונות כפי שניו כדאיתא בזוהר פרשת תצוה דף קפ''ה זה לשונו, והאי יומא נטיל לכולהו נפשאן והוו ברשותיה ואי לא קיימא ברזא דשבעין לית ליה רשו לנפשאן דקיומא דנפשאן ברזא דשבעין כמה דאת אמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה וכו' ואי תימא לנפשאן דרביי דלא אשלימו לשבעין שנים לא שלטא בהו ודאי שלטא בהו אבל לא בשלימו כמאן דזכי יומין סגיאין לפקודי אורייתא עכ''ל.

הנה מבואר ממאמר הזה כי אינו דומה המת בקצרות שנים למאריך ימים לפי כי כפי שניו כך הוא מתאחז במדות העליונות, ועל כן אשרי הגבר אשר לו בכח יגבר בקרב הימים האדירים האלה אשר ספרי חיים וספרי מתים פתוחים כי המשפט לאלהים ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמות כי ישא עול התשובה ומעשים טובים בכל הבא מידו ולהתאמץ ביראת ה' תוסיף ימים למען לא יכרת במיטב ימיו ויכתבו עליו מרורות ויורישוהו עוונות נעוריו חס ושלום.



דברי ספר הבהיר על הנפטר בקיצור שנים

טז. ובספר הבהיר אמרו, כי הנפטר בקצרות שנים תובעים ממנו בבית דין הגדול של מעלה מדוע לא תקנת מעשיך ושמא היה לך בן מורה הוראות בישראל והשביע בצחצחות נפשך, ואף גם כי באמצעות החיים היית משיג שלימות לנפשך.



כוונת בקשת החיים בימי הרחמים הם על החיים הרוחניים

יז. כי על כל אלה הימים האלה נזכרים ונעשים לשפוך שיחה לדרוש סליחה ולחשוב עם קונו כמה הוא חסר משלימותו ולתקן עותתו ולהרבות מצוות ומעשים טובים, ובנוי לתלפיות תל שכל פיות פונים אליו יתברך בבקשתם ובתפילתם בשאלת החיים נוסף על שאר ימות השנה כי אנו מוסיפים עוד זכרנו לחיים וכתוב לחיים טובים ובספר חיים טובים וכו', ובודאי כי אין להעלות על הלב להיות הכוונה לבקש אריכות הימים לברוח מן המות כי אין זה ראוי להפליג עליו כל כך ולהרבות בתחנונים בשורש תפילתינו בפרט בשלש ברכות הראשונות והוא דבר פחות ונקלה.



ביאור כוונת הכתוב מי האיש החפץ חיים

יח. ועל כיוצא בזה אמרו הראשונים כי כיוון דוד המלך עליו השלום, לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, כלומר כי במה נחשב הוא האיש אשר חפץ חיים בזה הצד שהוא אוהב ימים שיתרבו כדי לראות טובה הרבה, ולכך אמר מי האיש על דרך מי הפלשתי הערל הזה שאיש כזה בלי ספק נבזה ונמאס הוא.

אבל פנימיות הדבר הוא סור מרע ועשה טוב כי אותה אתם מבקשים לאור באור החיים הארוכים, וכן הוא אומר לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה, וזהו הוא שאלת החיים בימים האדירים האלה בשורש תפילתנו למען יהיה לנו זמן לעובדו שכם אחד אשר באמצעות החיים הגופניים נזכה לחיים הנצחיים, ועל כן סידרו לומר בפתח שערי התפילה זכרנו לחיים וכו' כתבנו בספר חיים למענך אלהים חיים, לרמוז כי אין כוונתינו לשאול חיים לצורך עצמינו אלא כל כוונתינו לשם שמים למענך אלהים חיים כדי לעבדך ולהתעסק בתורה ומצוות להשיג שלימותינו שאין מקום לזה אלא על ידי החיים.



ביאור מ''ש ז''ל צדיקים נכתבים ונחתמים לאלתר

יט. והראשונים אמרו במאמרם ז''ל, 120 שלשה ספרים נפתחים בראש השנה של צדיקים נכתבים ונחתמים לחיים, של רשעים נכתבים ונחתמים למיתה וכו', כי יתחמץ לבב אנוש לאמר אני ראיתי רשע עריץ ומתערה כאזרח רענן יעמד חי לפני ה' וצדיקים ממתים ידך ה' ממתים מחלד, אכן המשכיל לבו ישים כי לא מחשבת חכמי הראשונים לומר על החיים הגופניים אלא הכל סובב על החיות הרוחניי ומיתה רוחניית וצדיקים נחתמים לאלתר לחיים הנצחיים של עולם הבא ושל רשעים נחתמים למיתה להאבד מעולם הבא אם לא יתנו לב לשוב מאותו הדרך, ואל כוונה זו פונה בקשתנו זכרנו לחיים וכו' למענך אלה''ים חיים סוד עלמא דאתי כנודע לבאים בסוד ה'.



תוכחה על חומר כוונת הלב בתפלה ודברי הזוהר בזה

כ. והנה אמרו בזוהר סוף פרשת במדבר 121 ז''ל, ווי ליה לבר נש דפגים צלותא פולחנא דמאריה עליה אתמר כי תבאו ליראות פני וכו' זכאה בר נש דידע למפתיה למאריה בריעותא ובכוונה דלבא ווי ליה למאן דאתי למפתי למאריה בלבא רחיקא ולא ברעותא הדא הוא דכתיב ויפתוהו בפיהם וכו' וגרים ליה לאסתלקא מעלמא עד לא מטו יומוי בזמנא דאילנא אתער בעלמא למיעבד דינא ועל דא בעי בר נש לאתדבקא נפשיה ורעותיה במאריה ולא ייתי לגביה בלבא רחיקא כמ''ד דובר שקרים לא יכון לנגד עיני ע''כ.

הנה מבואר ממאמר הקדוש הזה כי מיעוט הכוונה בתפילה גורמת לאסתלקא מעלמא עד לא מטו יומוי חס ושלום, והחי יתן אל לבו על זאת כל הימים לבל יכרת במיטב ימיו וכל שכן וקל וחומר בקרב הימים הנוראים האלה כי אותה נפשינו איותה ויעש כמה סליחות ותחנונים לפני אלהינו מרחם לדרוש מאיתו שיזכרנו לחיים ברכה ושלום, שצריך להתאמץ בכוונת תפילתנו בכל עוז ותעצומות ולא בשפתים נעות וכל רוח אין בקרבו, ומה בצע כי ישמע במרום קולו קול קורא זכרנו לחיים והולך נגד החיים בתפילה בלא כוונה כגוף בלא נשמה, הא למה זה דומה לנועל את ביתו לשומרו ונמצא אויבו ומבקש רעתו שמור בתוכו וחס ושלום יעורר עליו קטיגורייא להזכירו לרעה למעלה.



יכוין בתפלות ימים נוראים לתקן תפלות הפסולות

כא. ולפיכך כל איש הירא וחרד לדבר השם בהתקדש היום הקדוש הזה יקדים לבא לבית הכנסת ולהתבודד עם קונו על כל אשר אשום אשם על הנפש ולדרוש סליחה מהאל החנון המרבה לסלוח על עון זה בפרט אשר לא עלה מוראת שמים על ראשו בהתפללו בקלות ראש גם בלא דעת ולבו לא נכון עמו לבל יהיה בעוכריו כהיום הזה בזמנא דאילנא אתער בעלמא למיעבד דינא חס ושלום.

ויכוין לבו ומחשבתו לתקן בתפילות הימים האלה כל התפילות הפסולות אשר נפסלו מחסרון הכוונה, ועתה בתתו אל לבבו אליהם בתפילה נאה וחסודה גם אותן הפסולות אשר נדחו מליראות את פני האדון ה' צבאות המה יעלו בהר ה' להיות עטרה לראש מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא אשר זה הוא מחסדו הגדול יתברך לעלות התפילות הפסולות ולהתאחז בתפילה הראשונה אשר יתפלל בכוונה.



המתפלל בכוונה מעלה התפלות בלא כוונה ודברי הזוהר בזה

כב. וזה מבואר בזוהר פרשת פקודי דף רמ''ה, שיש ממונה אחד העומד על הפתח אשר דרך שם עוברים תפילותיהן של ישראל הכשרות בבינת הלב ובעריכת שפתים ולא עבר זר בתוכה, ופותח להן שער בית התפילה והמה יעלו להיכל אשר כל התפילות מקובצות שם יחד לעלות וליראות את פני האדון ה' צבאות להיות עטרה לראשו.

אך אם התפילות המה מעורבבות במחשבות זרות ובלא כוונה אז אותו הממונה הוא דוחה את התפילות ההם החוצה והתפילות הולכות נעות ונדות עד שבאים ליד ממונה אחר אשר בידו תפילות הפסולות אשר נדחו משער בית התפילה והוא גונזן תחת ידו עד הגיע תור כי ישימו האנשים ההמה אל לבם לשוב ולהתפלל בכוונה וגודרים את עצמן לבלתי עשות עוד כזאת להתפלל בלא לב ולב, אז התפילות ראשונות שהם תחת יד הממונה ההוא מעלה אותם עם אותה התפילה הכשרה ונאחזין בה ועולות מעלה מעלה להיות עטרה לראש מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ועת שערי רצון להפתח, ע''ש באורך.



להתחרט בימים אלו על תפלות שהתפלל בלא כוונה

כג. ומי האיש הירא אשר לא ישית לבו את זאת לשוב מדרכו הרעה בקרב הימים האלה להכונן במחשבתו להעלות כל תפילות הפסולות של כל ימות השנה בתפילות היום, וישים על לבו על מה שהתפלל בלא כוונה ועדיין לא נענה באותם התפילות ועתה הוא מתודה ומתחרט על עון זה שהקל בכבודו יתברך ויאמר, אוי לי מה עשיתי מדוע דבר ה' בזיתי ותהי יראתי אותו מצות אנשים מלומדה ובפי ובשפתי כבדתיו ולבי רחק ממנו, ויתמרמר בבכי ובתחנונים על זאת ויעשה גדר לעצמו לבלתי עשות כזאת, כן יעשה בתפילת ערבית ועוד ידו נטויה לכוין את זאת בתפילת שחרית ואף גם בתפילת מנחה והוא מהתקונים החשובים ליראי ה' ולחושבי שמו.



כוונה ע''ד הסוד בפסוק שויתי ה' לשני לילות ר''ה

כד. ואחר זאת יכוין לקיים שויתי ה' לנגדי תמיד ויכוין השם יֵהֵוֵהֵ ושוב ישלבנו בשם אֶהֶיֶהֶ כנודע סודו לבאים בסוד ה' כי הוא דינא קשיא, ובליל שני יכוין השם בנקודות צבאות יְהָוֹה ושוב ישלבנו באהיה כזה יְאֶהָהֶוֹיהֶהְ.




מקראי קדש לומר בכניסתו לביהכנ''ס בליל ראשון של ר''ה

כה. ובספר חמדה גנוזה סידרתי כוונה זו בסדר הפסוקים וזה סדרן.

ה' יֵהֵוֵהֵ אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ. ה'וא ה' אלהינו בכל הארץ משפטיו. ו'ברוך שם כבודו לעולם וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן. ה'שולח אמרתו אר''ץ עד מהרה ירוץ דברו. י'הוה מלך גאות לבש לבש ה' עוז התאזר אף תכון תבל בל תמוט. א'בא בגבורות ה' אלהים אזכיר צדקתך לבדך. ה'אירו ברקיו תבל ראתה ותחל האר''ץ. ה'ודיע ה' ישועתו לעיני הגוים גילה צדק''תו. ו'יהוה לעולם ישב כונן למשפט כס''או. י'ושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן. ה'מקרה במים עליותיו השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח. ה'משלח מעיינים בנחלים בין הרי''ם יהלכון ע''כ.




מקראי קדש לומר בכניסתו לביהכנ''ס בליל שני של ר''ה

כו. ובליל שני יאמר בכניסתו לבית הכנסת סדרן של כתובים הללו.

י'הוה אלהים צבאות שמעה תפילתי האזינה אלהי יעקב סלה. ה'וד והדר לפניו עוז ותפארת במקדשו. ו'אתה ה' אלהים צבאות אלהי ישראל הקיצה לפקוד כל הגוים אל תחון כל בוגדי און סלה. ה'וד והדר פעלו וצדקת''ו עומדת לעד. י'הוה צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה. א'להים צבאות שוב נא הבט משמים וראה ופקוד גפ''ן זאת. ה'רעשתה אר''ץ פצמתה רפה שבריה כי מטה. ה'אל תמים דרכו אמרת ה' צרופה מגן הוא לכל החוסים בו. ו'לציון יאמר איש ואיש יולד בה והוא יכוננה עליון. י'הוה בשמים הכין כסאו ומלכ''ותו בכל משלה. ה'ללוהו בגבורותיו הללוהו כרוב גודלו. ה'ללוהו בתקע שופר הללוהו בנבל וכנור ע''כ.

ובנקל כל איש יבין לאשורו ראשי תיבות הפסוקים כי המה ראשי תיבות של שם הוי''ה ושוב ביתר הפסוקים הוא ראשי תיבות הוי''ה ואהי''ה בשילוב, ולמביני מדע ינעם סדרן של פסוקים וכינוייהם, אך אף מי שלא ידע ולא בא בסוד ה' יאחוז מזה וגם מזה אל ינח ידו כי סדר הכתובים הוא מונה.



לומר פיוט אחות קטנה קודם המזמור של קדושת היום

כז. ושוב יתחיל להפיל תחינתו על השנה תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה ויכלול בכוונתו גם על החטאים ועל העונות אשר עומד עליהם בארור, ואחר כך יקבל עליו קדושת היום במזמור היום ולא כנדפס בספרים המזמור תחילה דתחילה יש לנו להתפלל על אחרית השנה שעברה בטרם נקבל קדושת היום שהיא תחילת השנה באמירת המזמור של קדושת היום.



טעם שאומרין בכניסת היום מזמור פ''א למנצח על הגתית

כח. וטעם המזמור הזה הוא להודיע לבני אדם כי זה היום הוא יום הדין כי המשפט לאלהים הוא יען כי בתורה לא נזכר רמז דין כלל עד שבא דוד ופירשה במזמור זה, תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב, וגם מפסוק זה למדו גם על הפרנסה שנקצב כהיום הזה וסמיך ליה עדות ביהוסף שמו כי בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים וידוע שיציאתו היתה סיבת הפרנסה בשני רעבון, ולכך נסמך כי חק לישראל הוא לאומרו עדות ביהוסף שמו, רוצה לומר שהרי עדות יש שהוכן יום זה למזון כל חי מעניינו של יוסף.



ביאור הקדמונים בטעם שלא נזכר ר''ה בתורה כיום דין

כט. וכבר נתחבטו הראשונים חכמים הקדמונים בשאלה זו מדוע התורה כיסהו ליום הדין כי לא תמצא הדבר בבירור בתורה, ויש אומרים שהתורה לא דיברה כי אם במועדים שיש בהם עשיית מצוה כגון פסח ולולב אמנם בהודעת דין זה אין בו שום מצוה, ויש אומרים לפי שדין זה לא נתחדש מזמן מתן תורה שהרי מימות אדם הראשון הוקבע יום זה ליום דין, ויש אומרים לפי שדין זה אינו לישראל לבד שהרי אף לאומות העולם הוא יום דין.

ל. אכן עיקר הטעם בזה כי נעלם יום דין כדי שיהא האדם מסופק בכל יום שמא זה הוא היום, ונמשך ממנו תועלת גדול כדי שלא ידעו הזמן הקבוע ויבואו לסגל עונות בכל השנה ולשוב בתשובה סמוך ליום הדין ככל אשר אנחנו עושים תמיד אחר יום הכפורים כי ישוב כל איש לסורו בראותו עצמו רחוק מן יום הדין של שנה הבאה אשר זה מפיתויי היצר הרע לאמר ליום הכסא יבא ביתו, כלומר אין האיש הקדוש ברוך הוא בביתו כי הפליג עין השגחתו עד ליום הכסא לשנה הבאה.

וזה הוא שנאמר במזמור היום בכסה ליום חגנו כי התורה כיסתה אותו כדי שיהיו מסופקים בכל יום שמא זה הוא היום אשר ישב ה' לדין עמים ובסבה זו יהיו עיניו פקוחות על כל דרכיו בכל יום ויום, וזהו אומרו תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו היינו באותו חג שהתורה כסתה הזמן, ונתן טעם ולמה כסהו לפי שחק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב ולפי שהוא יום דין לכך כסתה תורה אותו כדי שיחשבו בכל יום אולי יום דין הוא כנזכר, וכן העלימה התורה התרועה ולא פירשה אם התרועה בשופר או בפה ולהיות מתריעין בפה, אך טעם העלם התרועה הוא ללמד דעת את העם שיריעו גם בפה בתפילה ובתחנונים ולכך נזכר במזמור שם בסמוך בצרה קראת ואחלצך וכו'.

לא. ובזוהר אמרו, 122 דביומא דראש השנה טוען המקטרג לפני הקדוש ברוך הוא על עונות ישראל והולך להביא עליהם עדים, ובא השמש להעיד עליהם ואומר לו הקדוש ברוך הוא אין עד אחד נאמן, והולך השטן להביא את הירח להעיד ואז הירח מתכסה שנאמר בכסה ליום חגינו והיכן מתכסית מקום שאמרו ז''ל במופלא ממך אל תדרוש.



דברי מוסר והתעוררות על הכוונה בתפלות ראש השנה

לב. וראוי לכל איש ישראל לשית את לבו בכל ענין המזמור אשר שם רמז הדברים הנאמרים באמת ולא יקרא אותו מצות אנשים מלומדה, וכן בשאר התפילה יכוין אל לבו היטב לכל אשר יבטא בשפתים להבין ולהשכיל כל אחד ואחד לפי שיעורו כי בשומו אל לבו פירוש מלות בתפילתו אז תתעורר כוונתו ונכנע לבבו הערל בראותו כי נצרך לחסדי המקום, אל כמפעליו ישיבנו ויעלנו בזכרון טוב מלפניו לחיים טובים ובל ימות ויספה במיטב ימיו, ואם יסתיר פניו ממנו ימצאנו צרות רעות ורבות.

וכן על ידי כך יתחדש בו רוח דעת ויראת ה' מיום ליום לשוב בתשובה שלימה לפניו כי יאמר איך אני אעיז פני ואקשה ערפי לפניו יתברך ולהתפלל לפניו בכמה בקשות ותחנונים על חיי ועל חיי כל אחי בית ישראל ואני הולך במעללי אשר לא טובים נגד החיים, ואיך אמלא את פי להתפלל תן פחדך ה' אלהינו על כל מעשיך וכו' וייראוך כל המעשים ואני השלכתי יראתו אחרי גווי וכעסתיו גם כעס בהבלי נכר כגוי מקרב גוי, ואיך אמלא את פי לעתור ולרצות על הגאולה לומר תן כבוד לעמך ותקוה טובה לדורשיך וכו' ושמחה לארצך וצמיחת קרן לדוד עבדך ואני במעשי הרעים מעכב הגאולה והישועה כל זמן שלא אשוב מדרכי הרעה.

ומזה יקיש על שאר הבקשות והתפילות כשיבין וישכיל ויכוין למה שמוציא בשפתיו ויהא נזהר מהדברים המעכבים את שאלתו ובקשתו כדי שלא יהיה תפילתו קול ושוברו עמו, כי בודאי אין סכל וטפש בעולם שיעלה על לבו שהוא יתברך יעשה בקשתו ועודו מחזיק בטומאתו דברים המעכבים שאלתו ובקשתו כי אין זה תפילה אלא חוכא וטילולא, ותחת רח''ם רחמת''ים עברה וזעם וחרון אפו יהיה שבעתים חס ושלום.

לג. וכן הענין כשיתעסק בשבחו של מקום בשירות ותושבחות ומשים אל לבו כוונת השבחים מה שהוא אומר יכנס בלבו מורא שמים ויחרד וילפת מאד מפחד ה' ומהדר גאונו ולגדולתו אין חקר, ויעלו מידי יום ביום ממדריגה למדריגה ליראה את השם הנכבד והנורא וזה יהיה סיבה לשוב ממעשיו הרעים ולתקן מעשיו.



דברי הזוהר בסגולת התפלה המטהרת מעון

לד. ובזוהר פרשת אחרי מות 123 אמרו ז''ל, ממעמקים קראתיך ה' אימתי אתדכי בר נש מחוביה רבי יצחק אמר דתב קמי מלכא עילאה וצלי צלותא מעומקא דלבא הדא הוא דכתיב ממעמקים קראתיך ה' ע''כ, שם רמז מיסרנו הקדוש כי לפי הטבע בהתחננו במעמקי לבו כי ישים אליו לבו ורוחו ונשמתו בתפילתו ממילא אתדכי מחוביה כי יאמר איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את נפשי בעבור אלה הדברים אשר מעכבים ויסיכו מסך מבדיל ביני ובין יוצר נשמתי, והוא על דרך מה שפירשו הקדמונים בכל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, כי אינו דרך גזרה אלא לפי טבעו הטוב כדי שלא יהא נמאס בעיני הרבים אותם אשר יוכיח בשבט שפתיו אם יבא חטא על ידו חס ושלום.



יכוין בתפלתו שיהיו לרצון אמרי פיו כאילו כיון סודותיה

לה. ועל כן כל איש ישראל יכין את לבבו לכוין בתפילותיו בימים האדירים האלה, אף כי אין דרכו בכך כל הימים עתה יתאמץ לכוין בם ובפירושם כפי כח ידיעתו, ויחשוב במחשבתו שלא נעלם ממנו שיש עוד פנימיות ענייני הסודות ויהיה לבו לשמים בתחינה ובקשה שיהיו לרצון וכו' כאילו כיון כל אלה ואז הקדוש ברוך הוא מעלה עליו כאילו היה כן, וכן אמרו בזוהר פרשת יתרו, 124 ומעשה ידינו כוננה עלינו מאי כוננה כוננה ואתקן תקונך לעילא כדקא יאות, עלינו אף על גב דלית אנן ידעין לשואה רעותא אלא עובדא בלחודוי מעשה ידינו כוננהו לההוא דרגא דאצטריך לאתקנא.



חומר היודעים סודי התפלה ומתפללין בדרך פשוטה

לו. ואשר בתעלומות חכמה סובר הרז''ים ויונק מסוד תנחומיה יכין לכוין בכל הכוונות הרמוזות בכל נוסח התפילה, כי את אשר זכה להבין עמקי סודות הדברים ולא התבונן בכוונת התפילות ומתפלל בדרך הפשוטה אשמו בראשו, ואמרו ז''ל 125 מפני מה אין ישראל נענים מפני שאינן יודעים להתפלל בשם אבל היודע ומשיג עליו נאמר אשגבהו כי ידע שמי.

וכן הוא מבואר בזוהר פרשת חקת דף קפ''ג ע''ב ז''ל, מהכא אוליפנא כל מאן דבעי לאתערא מילין דלעילא בין בעובדא בין במלה אי ההיא עובדא או ההיא מלה לא אתעביד כדקא יאות לא אתער מידי כל בני עלמא אזלין לבי כנישתא לאתערא מלה דלעילא אבל זעירין אינון דידעי לאתערא וקודשא בריך הוא קריב לכלא אבל אי לא ידעי למקרי ליה לאו איהו קרוב דכתיב קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת ע''כ.

לז. ולמי שמשיג כוונות כל תפילה ותפילה לפי זמנה וסודה ולא התבונן גם עליו תעבור תלונת חז''ל אשר אמרו תפילה בלא כוונה כגוף בלא נשמה, וקרוב אני לומר כי עיקר מאמרם היתה על כוונת סוד הרזים וזווגי מדות העליונות הראויות לבא על ידי התפילות, ואשר לא יתבונן הוא כגוף בלא נשמה אף כי יתפלל בכוונה יען כי סוד התפילה הוא נשמה אל התפילה כי הסודות הם עניינים הנוגעים ברומו של עולם סוד שרשי השמות.

ועל כן אמרו שהתפילה צורך גבוה להמשיך שפע בכל העולמות, כי אחר שהאדם הוא חלק אלוה ממעל אחוז בשרשרות הקדושה על ידי השתלשלות נשמתו ממדרגה למדרגה ותפילתו סולם שבו יתעוררו הספירות העליונות על ידו וימשיך שפע וברכה אל הספירה מהראשונה אל האחרונה ומשם אל המדריגות התחתונות עד שיגיע ויחול עליו דרך הסולם ויהא מקום ומושב לקבל השפע וממנו יתחלק לכל העולם, ונמצא שהוא במקום צנור הגדול הנקרא צדי''ק יסוד עולם והשכינה מתדבקת עמו מאהבתו אותו כמבואר כל דברינו אלה באורך בספר הזוהר פרשת ויקהל.



קצת מרמזי הסודות בתפלות ימים נוראים

לח. אבל מי שיוכל להתפלל על פי הסוד ומתפלל בדרך הפשוטה, אף אם יתפלל בכוונה לא ירצה כי כל כוונתו אינו מכוין רק לתועלת עצמו להשפיע לו רב טוב וכן לכל העולם, וכל אשר יוסיף אומץ בכוונתו הוא מוסיף רק כדי ליטול פרס מרבו כמו זכרנו לחיים ובספר חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה וישועה ונחמה וכו' וכן כל כיוצא בזה בשאר הבקשות ונמצא כי הוא כעבד הנוטל שכר מרבו.

אמנם הבן הוא האיש אשר חנן ה' אותו שזכה ליכנס בפנימיות סודות התפילה, כשיאמר זכרנו לחיים לא על חיי עצמו תהיה מגמת פניו אלא תהיה כוונתו להמשיך השפע והברכה אל המדות העליונות ושיתגלה החסד העליון כי ממנו תוצאות חיים למלך עולם ה' וכמו שהמלך העליון חפץ ומושך אור החיים לעצמו כן ימשך לנשמתו, ומפני שחיות נשמותינו תלוייה באם הבנים אלה''ים חיים לכך נאמר למענך אלהים חיים, באופן כי כל הכוונה ומגמת פנינו אינה אלא בסוד החיים העליונים שהם הארות גדולות המאירים במדות העליונות אשר המה חיים אליהם כדמות החיים אל התחתונים, וכן כל כיוצא בזה בכל שאר הסדר של התפילה כולן מתוקנות בסדר העולמות.

לט. ולכן תראה שתקנו לומר כמה לשונות שלפי פשוטי הדברים נראין כפולים ומכופלים, כמו ובכן תן פחדך על כל מעשיך ושוב אמר ואימתך על כל מה שבר''את וחזר לומר וייראוך כל המעשים והכל רמז על עולמות של מעלה הנרמזים בפסוק לכבודי ברא''תיו יצר''תיו אף עשי''תיו, ויראוך כל המעשים רמז לחיילות אשר בעולם העשיה, וכן וישתחוו לפניך כל הברו''אים רמז למאור הבריאה, וכן על דרך זה וידע כל פע''ול ויבין כל יצ''ור אשר נשמ''ה באפו ה' אל''הי ישראל רמז לארבע עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה מלמטה למעלה.



רמזי סוד ד' נוסחי ''ובכן'' בתפילת ר''ה

מ. וכן בכל יתר כפלי הלשונות כמו ארבעה ''ובכן'' שנזכרו בה כמו שאמרו בספר התיקונים אין להוסיף ואין לגרוע מהם, ואף כי בספרים לא הוזכרו אלא שלשה ''ובכן'', לא עמדו בסוד הדברים ועומקן כי המדפיסים הראשונים נטו אחר דברי הזוהר בפרשת בשלח שלא הוזכרו שם רק שלשה אך לא האיר אל עבר פניהם סוד הנזכר בתיקונים ארבעה ובכן.

וצריך אתה לדעת כי ובכ''ן בגימטריא ע''ב סוד שם ע''ב הנרמז בפסוקים ויסע ויבא ויט, ובכ''ן יתקד''ש הוא נגד ע''ב אותיות דפסוק ויסע והוא כנגד אברהם שקידש שמו יתברך בעולם, ובכ''ן תן פח''דך הוא נגד ע''ב אותיות דפסוק ויבא והוא כנגד פח''ד יצחק, ובכ''ן תן כב''וד הוא נגד ע''ב אותיות דפסוק ויט נגד יעקב שאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ובכ''ן צדיקים הוא נגד הע''ב שמות שנעשים מאותיות השלשה פסוקים שהם ע''ב שמות כל אחד משלש אותיות והוא נגד רגל רביעי של המרכבה דוד המלך עליו השלום שהוא סוד צדיקים בלשון רבים צדי''ק וצד''ק שהם בהתחברות.



ישוב דברי הזוהר עם התקונים במספר נוסחי ''ובכן''

מא. ולכן לא הוזכרו בזוהר פרשת בשלח אלא שלש ובכן ששם לא דברו אלא בג' הפסוקים שהם כנגד האותיות קודם שיבנו לבתים ויעשו תיבות, אך בתקונים הוזכרו הארבעה ששם דברו על הכולל אחר שנבנו לבתים ונעשו מהם שמות כי זהו ברגל הרביעי כאמור, ולכן העיקר לסדרן ארבעה כסדר התקונים שנפל טעות בכת הקודמין המדפיסים.



תקון נוסח ''זכרנו לחיים'' על פי האריז''ל וסודו

מב. וכן נפל טעות בנוסח זכרנו לחיים וכו' וכתוב בסוף הנוסח למענך אלהים אל חי, ושגיאה היא לפי דברי הרב ז''ל שצריך להיות בנוסח זה מ''ח אותיות לא פחות ולא יותר אשר המה עולים במספר שמות הקדש הוי''ה ואהי''ה עם הכולל שמספרם מ''ח, וגם כי מספר תיבות נוסח זה כמספר עשרת ימי תשובה, זכרנו יום א', לחיים יום ב', מלך יום ג', חפץ יום ד', בחיים יום ה', כתבנו יום ו', בספר יום ז', חיים יום ח', למענך יום ט', אלהים חיים יום י', וצריך לכוין תיבה אחת בכל יום מעשרת ימי תשובה.



תוכחה למזלזלים בסודי התפילות

מג. ורבים פערו פיהם ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים המוכיחים והמישרים אורחותם של תועי רוח בדברים שעומדים ברומו של עולם, ויפנו עורף ולא פנים ולא אבו בדרכיו הלוך באשר הורגלו בתפילתם בשפתים נעות ורוח אין בקרבם ותהי עתרתם מצות אנשים מלומדה, ולו חכמו ישכילו כי המה יתעתדו להתקרב למשפט על אשר לא התבוננו להבין ולהשכיל שורשי הדברים על משפטם, ואף אם לא חלק להם בבינה לעמוד בסוד ה' נפל עליהם החיוב להאמין שיש פנימיות ענייני הסודות בסדר התפילה ככל אשר הורונו לדעת מאורי עולם, אשר כל עסקי סדר התפילות וביותר סדר התפילות של הימים האדירים האלה כולם מסודרות בסדר המדרגות העליונות וזווגי מדות הקדושות העליונות ושמות הקדש היוצאים מראשי תיבות וסופי תיבות ומספר אותיות הקדש שבהן שצריך לדקדק בהם שלא יחטיא אחת מהנה פן יהרסו אל ה' חס ושלום.

מד. וכל זה אשר רמזתי אליך הוא פשטי סודות הדברים בערך הסודות הכמוסים בהן אשר בהם יתברר טעם מדוע בתחילה סידרו לומר זכרנו לחיים ובסוף אומר וכתוב לחיים טובי''ם, כי מלבד פשט הדבר שהוא על דרך עני שואל על פתח ששואל תחילה מעט ושוב מוסיף עוד בבקשתו לומר חיים טובים, עוד יש טעם כמוס אשר המה בחינות הנעשות למעלה למלכ''ות שמי''ם אשר המה נקראים טובי''ם על שם גומל חסדים טובים ובזכרנו לחיים היא בחינה אחרת כמבואר לאשר עמד בסוד ה'.



מעלת היודע לכוין בסודי התפילות ובפרט בימים נוראים

מה. אשרי עין ראתה כל אלה כי כפי מקום עליית המחשבה כך תהיה ההשפעה עליהם, וכבר עוררתיך במעגלי יושר ואתה תאזור מתניך וחזקת והיית לאיש וכבן החופש בגנזי אביו, ואף גם אם לא הורגלת בכך כל השנה קדש עצמך בתפילות הנוראות הנאמרות בימים האלה, וכן תראה כמה מהכת הקודמין אשר הדפיסו סדר התפילה עם קצת כוונות בכל פרט ופרט מה שלא עשו ביתר תפילות הימים יען כי הימים האלה נזכרים ונעשים לעתור ולרצות בכוונת הלב על פי מאמר הזוהר שהעתקנו לעיל, אימתי אתדכי בר נש מחוביה דתב קמי מלכא עילאה וצלי צלותא מעומקא דלבא וכו', ועוד מאמר פרשת חוקת דקאמר דאי לא ידעי למקרי ליה לאו איהו קרוב דכתיב קרוב ה' לכל קראיו לכל אשר יקראוהו באמת.



סגולת התפלות בימים נוראים וטעם שיש לדקדק בנוסחן

מו. והואיל וכל אלה התפילות אשר בקרב הימים האלה היו לנו לעינים כתריס בפני הפורענות לכל ימי שנה וגם כל התפילות תלויות בתפילת הימים הנוראים כמו שאמרו כת הקודמים בביאור התחנון קבל צלותין ובעותין בעידן עקתין ורמזנוהו למעלה, על כן ראו חכמי הדורות לתור ולדרוש ולסקל המסילה מכל שגיאות אשר נפלו בהן לבל יכשל בהם הקורא יותר משאר תפילות על כי בראש השנה ויום הכפורים אנו תלויין בדין והשטן עומד לקטרג לומר פיו הכשילו חס ושלום.



תיקון נוסחאות בתפלות ימים נוראים

מז. כי על כן הגיהו לומר זכרנו לחיים בשב''א אף דבלשון הכתוב הוא בפתח כל הכתוב לחיים, לשון תורה לחוד ולשון תפילה לחוד, ואף אם גם בתפילות שאר הימים לא יקפיד, הנה בראש השנה ויום הכפורים שהמה ימי דין והשטן הצר הצורר בשמים לדכא תחת רגליו כל אסירי בזיקי העון לקטרג ולומר פיו הכשילו שאומר לא חיים בפתח וברית כרותה לשפתים לפסוק עליו למות ולא לחיים לפי מעשיו, ועל כן אף כי בשאר הימים קורא לפי הדקדוק - בראש השנה יעזבהו ויטשהו.

מח. וכן מטעם זה יש לומר ויעשו כולם אגודה אחת האלף בפת''ח ולא בסגול דלשון הכתוב ויתקבצו בני בנימין ויהיו לאגודה אחת בסגול, דלשון תפילה לחוד שלא ישתמע אגודה אי חד שמשמעו אינו אחד, ועם כי לעניות דעתי הטעם הזה קלוש הוא איתי ראיתי לגדולי ישראל מגיהים כן.

מט. וכן הגיהו כמו שידענו ה' אלהינו לדלג תיבת כמו, כי בנוסח זה חוץ מתיבת ובכן יש בה מ''ב תיבות כנגד הגבורה כנודע לעומדים בסוד ה', וכן הגיהו שהשלטון לפניך כי ברוב הספרים נדפס הש''ין בחיריק וצריך להיות השין בקמץ או לקרות שהשולטן לפניך כדי שלא יהיה נראה שהשילטון אדם שילטון.

נ. ובנוסח ובכן צדיקים והרשעה כולה כעשן תכלה צריך להיות בבי''ת כלשון הכתוב כלו בעשן כלו, והכונה לעתור ולרצות ועולתה תקפוץ פיה על לילי''ת נוקבא דתהומא רבא והרשעה כולה בכללותה עם עש''ן שהוא ס''מ תכלה.

נא. ובנוסח מלוך על כל העולם כו''לו אין למחוק תיבת כולו מפני היתור נפיש כי כן הוא גם כן לשון הכתוב כל בית ישראל כולו, ולא שייך לומר בכאן לשון תפילה לחוד אלא בדבר שיהא נתפש בפיו כמו לחיים הנזכר אבל לא ביתור בעלמא.

נב. ובנוסח ודברך מלכנו אמת, רבים מגדולי ישראל הגיהו לדלג תיבת מלכנו כלשון הכתוב ראש דברך אמת וכתיב לעולם ה' דברך נצב בשמים, וכן הוא גירסת רבינו בחיי וכתב שנתקן נוסח זה על פי מה שמצינו במדרש שאמרה מדת הרחמים לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם מאחר שבראת העולם במדת הדין שנאמר בראשית ברא אלהים ואי אפשר שלא תנהיג עולמך במדת הדין מפני מה בראתני אמר לה חייך שאיני מנהיג זולתך וכו', ואותו הדיבור אנו מבקשים ממנו יתברך בימי הדין הללו לקיימו שלא להנהיג עולמו כי אם במדת החסד ומדת הרחמים, עד כאן מעט מזער ממה שראיתי לעוררך ויותר מהמה כמה וכמה וכבר ביארום מפרשי התפילות ז''ל.



אזהרה על ההכנעה שעיקרה בלב ולא בכריעה בלבד

נג. ואשרי אנוש יעשה זאת לשית אל לבו שוה לשפתיו אשר מתוך זה ימשך הקרבת תועלת הנוסח האמיתי כי יתן אל לבו אליהם וגם הכנעת הלב כנזכר לעיל כי הוא עיקר הכל, כי מה בצע לנוהגים לכרוע כל התפילה בראש השנה ויום הכפורים ועליהם נאמר הלכוף כאגמון ראשו כי עיקר ההכנעה הוא בלב ושלא יתראה לעיני בשר כי כל מה שאפשר לעשות בסתר אל יעשנו בגלוי.

ואמרו הראשונים ז''ל, כל איש ישראל יסתיר כל ענייני עבודתו מבני אדם כי אז יכפל שכרו וינצל מלעג הלועגים ובזה יוודע שאינו גונב דעת הבריות, כי המגלה צדקתו כוונתו להללו בשערים ולהיות לראש ולבטוח בו בין הכסילים כדי שיוכל למצוא חפציו מהם והוא דומה למה שאמרו המושלים, כי החתול כשהזקין נעשה נזיר ובטחו בו העכברים עד שלכדם וגרם עצמותם, וכן אמרו אל תתפאר משום דבר שעשית ואל תעמוד במקום שישבחוך פן יגבה לבך, ואם שמעת בני אדם ששבחוך על גודל חסידותך אשר התחסדת עם קונך בפניהם דאג והצטער בדבר כי מחסרין חלקך לעתיד ועל כן נאמר והצנע לכת עם אלהיך, ולעושה אלה מלמדים אותו שלא לשוח ויאחוז בהכנעה הפנימית בסתר עליון וה' יראה ללבב.



אזהרה למגביהים קולם בתפילות ימים נוראים

נד. ורע עלי המעשה של רבת בני עמינו אשר אמרו לקולנו נגביר בתפילות הימים הנוראים והאדירים האלה וכל המרבה להשמיע בקול דברי קול ירעם בקול גאונו, יתן בקולו קול עוז תפארת לו מן האדם, ולא שמעו ולא הטו את אזנם לקול מלחשי''ם קול המורים אליהם לאמר למה יקצוף האלהים על קולכם לאמר היום אם בקולכם תשמיעו תחת היות תפילתכם כאוב מארץ קולכם ומעפר תשח אמרתכם, אם כבנים אם כעבדים המורדים באדוניהם הבאים לשפוך שיחה לדרוש סליחה מאיתם, ישתקע הדבר ולא תעשה כזאת בישראל.



חומר המשמיע קולו בתפלתו ע''פ הזוהר מהר''ם לונזאנו ע''ה

נה. ומה גם כי גרמו רעה לעצמם בהרים קולם בתפילה אשר בכל הארץ יצא קום ובלי ישמע קולם, וה''ן קול ואין עונה ואין קשב למלאכי שמים גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול תפילות כאלה כמו שאמרו בזוהר פרשת ויגש, 126 מאן דצלי צלותיה וקם קמיה מאריה לא אצטריך למשמע קליה בצלותא ומאן דאשתמע קליה בצלותא צלותיה לא אשתמע וכו', ודקדקו המקובלים ז''ל מדלא קאמר למשמע קלא אלא קליה משמע דאפילו הוא עצמו לא ישמע קולו.

ואף כי בר''מ פרשת פנחס 127 אמר זה לשונו, בצלותא כל חד מצלי בחשאי דלא ישתמע קלא דיליה בצלותיה לגבי חבריה וכו' דמשמע דלא אסר למשמע הוא עצמו, היינו לענין שאם ישמע לאזניו לא יענש על ככה מה שאין כן אם השמיע לזולתו נענש, ומשמע נמי כי אף על פי שלא השמיע הדברים ממש רק קול דברים אסור מדקאמר ומאן דאשתמע קלי''ה, וגם בתנא דבי אליהו פרק כ''ח אמרו בפירוש, המתפלל ומשמיע קולו לאזניו הרי זה מעיד עדות שקר ויש אומרים מחוסר אמנה.

נו. ובזוהר פרשת ויקהל 128 זה לשונו, אינון משריין מאריהון דאודנין צייתין כל אינון דמצלאן צלותהון בלחישו ברעותא דלבא וכו' ואי ההיא צלותא אשתמעת לאודנין דבר נש לית מאן דציית לה לעילא בר מאן דשמע בקדמיתא וכו', וכן אמרו בתקונים 129 ז''ל, ורזא דמלה בעומד''ם תרפינה כנפיהם דלא למשמע קלא בעמדם ישראל בצלותא דעמידה קול דממה דקה קדש הקדשים דאיהי בעמידה בגין דתמן קאתא מלכא וכו'.



תפלה בלא נענוע ובקול נמוך מסייעין אל הכוונה

נז. ומה שנתפשט המנהג ברבת בני עמינו להגביה קולם בתפילת הימים האלה, טעו בחושבם כי טעם הדבר הוא שלא להטעות לזולתם וזה בשאר הימים אכן בימים האלה להטעות לא חשו כיון שמצויים בידם מחזורים, אך לא מצינו לא בש''ס ולא בזוהר טעם זה דהא בגמרא 130 ילפינן לה מחנה שנאמר וקולה לא ישמע ואין הסיבה כדי שלא יטעה זולתו אלא מפני כי המגביה קולו בתפילתו הרי זה מקטני אמנה, וגם בזוהר תלו טעם הדבר מפני דמלה דצלותא אתאחדא בעלמא עילאה ומלה דעלמא עילאה לא אצטריך למשמע וכמ''ש.

נח. והראשונים אמרו כי המנמיך קולו מאד בתפילתו גורם לכוין הלב והמגביה קולו אינו מכוין, ומה שאמרו שמי שאינו יכול לכוין שמותר לו להגביה קולו כדי לכוין היינו כי האיש ההוא כשיגביה קולו יכוין אבל אינו מתפלל בכוונה, כי אף כי אמת הדבר כי הנענוע בתפילה והגבהת הקול יעזרו למי שלבו בל עמו, לא יועיל רק לשלא יטעה בתפילתו שאם לא היה מתנענע ומגביה קולו היה טועה בתפילתו ולא היה יודע היכן הוא אבל לא יועיל לכוונת הלב ואדרבא המתנוענע והמגביה קולו בתפילתו גורם ביטול כוונתו, והתפילה בלי התנועעות כלל וקולו לא ישמע עוזר על הכוונה.

ובעל נפש בנסיון יראנו שהעמידה בלי נענוע בתפילה ובנמיכות קול גורם לכוין הלב, וגם הבעל שכל יבוננהו משכלו כי נכריה עבודתו בשומו לנגד עיניו לאמר הישאל אדם שאלות ממלך בשר ודם וגופו מתנועע כנוע עצי יער מפני רוח ויתן בקולו קול עוז.

תוכחה למתפללים העמידה בקול ועונין אמן בלחישה

נט. ומי יתן אלוה דיבר עמם לאמר אליהם אם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי, כי לענין ענות אמן יהא שמיה רבא אשר חכמים הגידו לענות אמן בכל כחם וכתבו התוספות בפרק כל כתבי 131 ז''ל, ר''י אומר דיש בפסיקתא כשישראל נכנסים לבתי כנסיות ובתי מדרשות ואומרים אמן יהא שמיה רבא בקול רם מבטלין גזרות קשות ע''כ.

ובזוהר פרשה תרומה 132 ז''ל, אנן בעינן לאתבא בחילא תקיף אמן יהא שמיה רבא בגין דיתבר חילא דסטרא אחרא ויסתלק קודשא בריך הוא ביקריה על כלא ואדכר לשמיה ולבנוי וכו', וכן בפרשת פנחס זה לשונו, תנינן העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כחו דא איהו כחו ודאי אצטריך לאתער כל שייפוי בחילא תקיף בגין דבאתערותא תקיף דמתקף אתער ההוא כח קדישא עילאה ואסתלק גו קודשא ואתבר חילא ותוקפא דסטרא אחרא, וכן פסק הקדוש מהר''י קארו בסימן נ''ו.

ס. הן זאת לעגה להם בזה להם לרבים מבני עמינו בנים לא אמ''ון בם, והן קול ענות חלושה אמן יהא שמיה רבא כקול אוב מארץ ידבר ענו לומר אמן חטופה ויתומה ואין קול ואין עונה יתן בקולו קול עוז בקרב איש ולב עמוק רק שפתים נעות כי אמרו כי הרי זה מקטני אמנה ומרמות רוח''א.

תיפח רוחם כי איה איפה צדקתם בעומדם בתפילה בקול גדול ולא יסף ותבקע הארץ לקולם אשר אין להם על מה שיסמוכו לא מן הש''ס ולא מספר הזוהר, ובענות אמן בקול גדול כל גדולי ישראל הסכימו פה אחד אשר פירושו האמיתי בכל כחו הכוונה בקול רם כמדובר, ואיך ימלאו את לבם להיות מלעיבים במלאכי אלהים על ככה וטח מראות עיניהם אשר זה דרכם כסל למו במקום אשר עשו פגם לתפילתם ויקראו בקול גדול וכו'.

ואנה יוליכו את חרפתם כי תפילות הימים האלה היו לנו לעינים לכל חיינו ולכל ימי שנותינו כאשר ביארנו כמה פעמים, והמה בסכלותם בקול כסילים יבטלום והיו כלא היו דהא לית מאן דציית ליה לעילא כמו שאמרו בזוהר, וקרוב הדבר כי הצר הצורר בשמים ממעל מצא כדי מאוויו לעלות ולהשטין אחר כי אין כל סניגור יעצרהו כי לא נשמע במרום קולו בהתחננו לפני קונו על אשר חטא על הנפש ומבקש כפרתו ועבר ורמס וטרף ואין מציל בר מינן.

סא. כי על כל אלה הנפש היפה המלאה לה דעת ויראת ה' יאחוז דרך חסידים הראשונים להתפלל כל הימים וביותר בימים האדירים האלה בלחישה ובנמיכות קול דממה דקה ואל יכנס בספק סכנה זו חס ושלום, וכן ראינו לגדולי ישראל החזיקו במנהג זה מנהג ותיקין לומר תפילתם בלחישה.

אכן בענין הקדיש ראוי להתאמץ כל איש ישראל בכל הימים וביותר בקרב הימים הנוראים האלה בעניית אמן יהא שמיה רבא בכל כחו בקול תקיף וחזק אשר סגולתו רבה היא מאד לכפר על כל פשע וחטאה, ואף גם אשר מבטלים גזרות קשות ורעות כמו שכתבו בתוספות בשם הפסיקתא כי אותה אנחנו מבקשים כהיום הזה לכפר עלינו ולבטל מעלינו כל גזרות קשות ורעות.



בעשי''ת יאמר עושה השלום בתפלה משא''כ בקדיש וטעמו

סב. וכתב הרב זלה''ה כי אחר העמידה לא יאמר עושה שלום אלא כל עשרת ימי תשובה יאמר עושה השלו''ם שמספרו ספריאל, והוא המלאך הסופר הכותב בספר חיים לכל בני אדם והוא מגין מהמקטרגים וכורת אותם כמספריי''ם הללו.

סג. ובעושה שלום שאחר הקדיש אין לחוש כי הוא נתקן בלשון תרגום לתברא מנעולין בגושפאנקאן דפרזלא וקליפין בישין כמו שאמרו בזוהר ואין צריך להזכיר ולומר השלום שם המלאך להכניע על ידו לקליפה כי מאיליה נפלה לא תוסיף קום מה שאין כן בתפילה, וכן ראיתי למורי נר''ו שלא היה אומרו בקדיש כלל רק בעמידה וכן ראוי לנהוג.



מנהג האר''י לומר לדוד מזמור בליל ר''ה קודם קדיש בתרא

סד. ועוד זאת שמענו כי מנהג הרב עם החברים לומר ליל ראש השנה קודם קדיש בתרא מזמור כ''ד לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה, ומסוגל כדי שלא יחסרו מזונותיו כל השנה.

אכן צריך שיכוין בניקוד שמות הוי''ה שבו כזה יְהֶוָה שעולה ניקודו שם אדנות עם הכולל ועם אותיות ההוי''ה עצמה גימטריא פא''י שהוא שם הפרנסה היוצא מראשי תיבות פותח את ידיך, ואני שמעתי בניקוד זה יְהֶוֹה שניקודו עולה ס' ועם ההוי''ה עולה גימטריא אלהים בסוד ה' הוא האלהים אשר משם הפרנסה והכל עולה למקום אחד.




תפלה על הפרנסה אחר אמירת המזמור

סה. ואחר כך לומר אחריו, יהי רצון מלפניך יַהְוָה האל הגדול הגבור והנורא עשה למענך ולמען קדושת המזמור הזה והשמות הקדושים הנזכרים בו וקדושת פסוקיו ותיבותיו ואותיותיו וטעמיו ורמזיו וסודותיו היוצאים ממנו, ולמען שם הגדול והקדוש דִיקָרְנוֹסָא היוצא מפסוק והרי''קותי לכם ברכה עד בלי ד''י ומפסוק נס''ה עלינו אור פניך ה', שתכתבנו בספר פרנסה וכלכלה שנה זו וכל שנה ושנה לנו ולכל בני ביתינו במלוי ובריוח ולא באיסור ולא בעמל וטורח בנחת ובשלוה ובהשקט ובטח כדי שנוכל לעבוד עבודת הקודש בקדושה ובטהרה בלי שום טירדה, פרנסה שלא יהיה בה שום בושה וכלימה, ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם כי אם מידך הפתוחה והקדושה, ותצליחנו והרויחנו בכל לימודינו ומעשה ידינו ועסקנו ותהיה ביתינו מלא ברכת ה' ונשבע לחם ונהיה טובים אמן כן יהי רצון.




לומר מזמור הנזכר עם התפלה אף בליל יום כיפור ויומו

סו. וכן יעשה כסדר הזה בליל יום הכפורים, וביום הכפורים אחר מוסף קודם קדיש בתרא.



בימי ר''ה ירחיק יגון מלבו ויאכל לכבוד היום

סז. ובצאתו מבית הכנסת ילך לביתו וישמח לבו ויגל כבודו ויבטח בהשם יתברך, ויקדש בלב שלם ובנפש חפיצה וירחיק ממנו כל יגון ואנחה שלא ליתן פתחון פה למקטרג כי אין לו מקום אלא במקום יגון ואנחה ומריבה וקטטה, וכן כתוב עליהם בדברי קבלה קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם, אלא צריך לשמוח בלבו ולהראות שמחה לכל כדי לסמות עינו של שטן ויסדר שולחנו ויאכל וישמח לפי שהוא יום טוב, ולמה לא ישמח כל איש ישראל מאחר שנאמר חי אני אם אחפוץ במות הרשע, ועל כן אין מתענים בראש השנה ולא בשבת שובה מאחר שהאכילה והשתיה בהם היא מצוה.



אזהרה שלא להרבות בסעודות ראש השנה

סח. וכבר נתבאר כי לא נצטוינו על ההוללות ועל הסכלות אלא על שמחה של מצוה ולשמוח לב עניים ויתומים ואלמנות עמו כמו שנאמר אכלו משמנים ושלחו מנות לאין נכון לו, ואין ראוי לאכול ולשתות יותר מדאי אלא פחות מן השיעור כדי שלא יקל ראשו מתוך אכילתו וישב באימה וברעדה ולא יסיח דעתו מן הדין וחשבון ועל כיוצא בזה נאמר וגילו ברעדה.



שיעור האכילה בר''ה וסודה מספר ''מגיד משרים''

סט. ומצאתי כתוב זה לשונו, הני ב' יומין רמיזי לכתר חכמה ובינה דלית תמן אכילה ושתיה ולהכי איכא מאן דאמר דאית להתענאה בהו, ומיהו לא נהוג עלמא הכי משום דמיכלא בהני יומין הוו כי היכי דליהוי לשטנא חולקא בקדושה דילן ולא יקטרג עלן דוגמת שעיר המשתלח ושער עגל בתפילין, ומכל מקום איבעי דלא למיכל בהו בשרא ודלא למשתי חמרא בהו ואוף בשאר אוכלין ומשקין למזער בהו, ואף על גב דאמר עזרא אכלו משמנים ההוא לכלל עמא ואנא ממלל ליחידי סגולה, ותו דמשמנים היינו שמן וחמאה וחלב אבל לא בישרא וכן בשתיה דלא אמר שתו יינות אלא משקים אוחרנין דאינון מתוקין, עד כאן מספר מגיד מישרים למהר''י קארו ז''ל ויאחוז צדיק דרכו.



מנהג אכילת הסימנים בלילי ראש השנה וטעמן

ע. ובתחילת סעודתו יעשה דברים שיעלו לזכרון טוב לפני ה' אשר חכמים הגידו סימנא מילתא היא ולאכול רוביא, כרתי, סילקא, תמרי, קרא, וכשיאכל רוביא יאמר יהי רצון מלפניך שירבו זכויותינו, כרתי יכרתו שונאנו, סילקא יסתלקו אויבינו, תמרי יתמו שונאינו, קרא יקרע רוע גזר דינינו ויקראו לפניך זכויותינו ע''כ.

והעיקר הוא להתעורר כל איש ישראל לבקש על נפשו על הדברים הנזכרים דודאי אין שום רמז באכילת רוביא ותמרי, דאף דרוביא מורה על הרבוי אבל אין נרמז שם שזכויותינו ירבו דילמא זכויות דעלמא, וכן בכרתי יכרתו שונאינו אין נרמז שם שונאינו דילמא חס ושלום בהפך, רק הפרי הוא סימן שיזכור האדם ויתעורר בתשובה ויתפלל על הדבר, וכשומו רוביא על שולחנו ואוכלו אז הוא למזכיר שיתפלל שירבו זכויותינו וכן כשרואה כרתי אז הוא למזכיר שיתפלל שירבו זכויותינו.



טעם אכילת הסימנים למהר''ח הכהן ע''ה

עא. ומהר''ח הכהן עליו השלום היה אומר בטעם אכילת עניינים אלו, כי הנה נודע אשר חכמים הגידו כי אדם הראשון נברא בראש השנה ותכף נצטוה על עץ הדעת שלא לאכול ממנו והודיע אותו הקדוש ברוך הוא כי ביום אכלו ממנו ימות, ולכן אנו עתה בראש השנה בעצם היום ההוא עושים דברים אלו ואומרים עליהם אלה הדברים כלומר, ראה כי אנחנו לא נאכל זולת דברים המועילים שיש בהם זכרון טוב לתקן מעשינו ולהחיות את נפשותינו לעבדך באמת.



טעם שיש לעורר הדיבור בתפלה בעת אכילת הסימנים

עב. והנה אין לך עשב שאין ממונה עליו מלאך כמו שנאמר אם תשים משטרו בארץ וכל אחד ממונה עליו מלאך אחד והוא אומר לו גדל, ומבואר הדבר בזוהר בכמה מקומות דאף על גב שהקדוש ברוך הוא שם משטרו של כל אחד מלאך ממונה עליו אמנם מכל מקום העיקר של כל אחד ואחד נאחז במדות העליונות כמ''ש בפרק ר''ה לאילנות עיין שם באורך, ולפיכך כאשר יאכל האדם אלה הדברים החי יתן אל לבו לעורר אלו הכוחות למעלה ולעורר שרשיהם העליונים.

ולכן צריך כשיאכל שיבטא בשפתיו על כל דבר ודבר הנוסח שלו כמו שכתב המרדכי שהיה מנהגו של רב האי ז''ל, ולא כדעת הטור שנראה מדבריו שאין צריך לומר שום דבר כי אם שם אותן הדברים רומז על העניינים ההם כמו שכתב הב''י ז''ל, ואינו נכון מפני כי על ידי הדבור מתעורר כח העליון כמבואר בזוהר בכמה מקומות דהרהור לא עביד מידי אלא לבתר דאפיק מילה מפומיה ההיא מלה אתעביד קלא ובקע אוירין ורקיעין וסלקא לעילא ואתער מלה אחרא וכו', ולפיכך צריך לומר בפיו כך על כל דבר ודבר שאוכל כדי לעורר סוד דבור העליון ובזה מתקיים כל משאלותיו לטובה על ידי הכוונה.



אזהרה שלא לכוין בנוסח יתמו שונאינו על אויביו מישראל

עג. ואולם כאשר בא להתחנן ולבקש על אויביו ושונאיו אל ישים מגמתו על אויביו ושונאיו אשר מבני ישראל המה חס ושלום אף כי המה רעים וחטאים לה' מאד, ונהפוך הוא כי בקרב הימים האלה ימי תשובה צריך כל אדם להתפלל על כל רשעי ישראל להחזירם בתשובה שלימה, וכן אמרו בפ''ק דברכות 133 בהנהו בריוני דהוו בשבבותיה דרבי מאיר דהוה קא בעי ר' מאיר רחמי עילויהו דלימותו ואמרה ליה ברוריה דביתהו מאי דעתיך דכתיב יתמו חטאים מי כתיב חוטאים חטאים כתיב.

עד. ומצינו כי מי שיאחז דרך זה יועיל מאד לתפילתו להתקבל ברחמים כמו שאמרו פ''ג דתעניות 134 בעובדא דאבא חלקיה דקדים סליק עננא מזויתא דדביתהו, ואמרו שם כי היה הדבר משום דבריוני שכיחי בשיבבותיה איהו קבעי רחמי עלייהו דלימותו ואיהי הוה קא בעיא רחמי עלייהו דלהדרו בתשובה ואהדרו.



נוסח יה''ר מהאר''י לומר בברכת השיבנו

עה. אשר מטעם זה אף מי שלא נהג לומר התפילה שתיקן הרב לומר בברכת השיבנו בשאר הימים, הנה בקרב הימים האדירים אשר מראש השנה עד יום הכפורים נכון לאומרה וזה נוסחתה.

השיבנו אבינו לתורתך יֶהֶוֶהֶ וקרבנו מלכנו לעבודתך והחזירנו בתשובה שלימה לפניך, יהי רצון מלפניך יֵהֵוֵהֵ אלהינו ואלהי אבותינו שתחתור חתירה מתחת כסא כבודך להחזיר בתשובה שלימה כל פושעי ישראל ובכללם תחזירני לי פלוני בן פלוני ובפרט לפלוני בן פלוני בתשובה כי ימינך יֶהֶוֶהֶ חס''ד דבי''נה שהוא הימין פשוטה לקבל שבים ברוך אתה יֵהֵוֵהֵ הרוצה בתשובה ע''כ, והוא סגולה להתקבל ברחמים תפילתו כאשר ביארנו.




באמירת יתמו שונאינו יכוין על בעלי הדין המקטרגים

עו. ועל כן גם בליל ראש השנה אל ישים מגמת פניו לאויביו ושונאיו מבקשי רעתו אשר מבני ישראל המה פן זה יהיה בעוכריו חס ושלום זה היום לקטרג עליו ולהפוך עליו בלהות אחר כי אינו שלם עם אחיו בני ישראל ונוקם ונוטר רעה בלבו, ובאותה מדה ימדדו לו לנקום ולנטור על כל אשר פשע והכעיס לבוראו וכמ''ש המפרשים במאמר מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו דהא בהא תליא כמ''ש לקמן בפרקים הבאים, ואף אם יתכוין על שונאיו מאומות העולם אין זה מן הכוונה רק הנכון לכוין על שונאי נפשו ס''מ וכל כת דיליה הבאים להתיצב על ה' והמה אויביו ושונאיו יתברך.

עז. ומטעם זה ראיתי כתוב בסידור אחד מחסידים הראשונים ז''ל כתוב לאמר, יכרתו שונאיך, יסתלקו אויביך, יתמו שונאיך, ואצל כל נוסח התפילה כתוב לאמר, בכרתי פסוק תרום ידך על צריך וכל אויביך יכרתו, ובסילקא פסוק סורו ממני כל פועלי און כי שמע ה' קול בכיי, סורו סורו צאו משם טמא אל תגעו צאו מתוכה הברו נושאי כלי ה', ובתמרי פסוק יתמו חטאים מן הארץ וכו', ויסיים בזה הפסוק ובחסדך תצמית אויבי והאבדת כל צוררי נפשי כי אני עבדך.



תקוני נוסחאות בברכת המינים

עח. ומתוך מה שכתבנו תבין ותשכיל כי נוסח ברכת המינים הכתוב בספרים, למלשינים אל תהי תקוה וכל הזדים כרגע יאבדו וכל אויבינו וכל שונאינו מהרה יכרתו וכל עושה רשעה מהרה תעקר ותשבר ותכלם וכו', הנה כל נוסח זה הוא הפך דעת תלמוד דידן דאיך נמלא פינו לומר וכל עושה רשעה תעקר ותשבר וקיימא לן חטאים תרדף רעה ולא חוטאים, ומי משלנו בדורות הללו אשר נמלט מעשות רשעה וזדון אשר ימלא אל לבו לומר וכל הזדים כרגע יאבדו ולחתום הברכה שובר אויבים ומכניע זדים, אשר על כן הנכון לומר כנוסח הכתוב בנוסחאות ישנות.

למינים אל תהי תקוה וכל אויביך וכל שונאיך מהרה יכרתו ומלכות הרשעה מהרה תעקר ותשבר ותכלם ותכניעם במהרה בימינו ברוך אתה ה' שובר ומכניע מינים, ע''כ.

והוא נוסח אמיתי על פי הש''ס וכן קראוה ברכת המינים, ולפי נוסחתינו אין שם אבדון המינים בשום צד.



מנהג אכילת תפוח בדבש בליל ר''ה וסודו

עט. ומנהג אנשי מעשה לאכול תפוחים בדבש, והטעם כי התפוח רמז לשכינה הנקראית חקל תפוחים ועתה היא בסוד דינא קשיא ואוכלין אותם בדבש ומכוונים להמתיקה מדינא קשיא לרפיא, וכה יכוין באומרו יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה כי היא הנקראית שנה בסוד מראשית השנה ועד אחרית השנה.



נוסח היה''ר יש לאומרו אחר הברכה וקודם האכילה

פ. ואף אם אוכלם אחר המוציא צריך לברך עליהם בורא פרי העץ דהוו דברים שלא מחמת הסעודה צריכין ברכה, ואחר הברכה יאמר נוסח התפילה ואינו הפסק דלא גרע מגביל לתורא 135 וכיוצא באלו דלא הוי הפסק, ולא כמי שנתחכם לומר נוסח התפילה בתחילה ואחר כך הברכה שאין ראוי להקדים צורכי עצמו וכבוד עצמו או כבוד הבריות לברכת המקום ברוך הוא, וכבר אמרו 136 כי ביקש הקדוש ברוך הוא להוציא כהונה משם ולפי שהקדים ברכת עבד לברכת רבו נדחה מכהונתו.

פא. וכמה פעמים הוכחתי לרבת מבני עמנו הנוהגים בסעודות גדולות לברך איש את רעהו במשתה היין ואחר כך מברכים על היין דלא אריך למיעבד הכי להקדים ברכת עבד לברכת רבו חס ושלום, והנכון לברך על היין ולטעום מעט תחילה ואחר כך יברך את רעהו, וכן ראוי לנהוג בעטושו לומר לישועתך קויתי ה' ואחר כך ישיב למברכים אותו בחיים טובים כמנהג העולם, וכן בכל כיוצא בזה יכבד כבודו יתברך תחילה לעולם, וכן בענין הזה אל יקדים לשאול צרכיו קודם שבחו יתברך ולעולם יסדר אדם שבחו ואחר כך יתפלל, ולאומרו הנוסח אחר האכילה גם כן איננו נכון כי אחר שנאכל חלף הלך לו ובמה יתעורר כוחות העליונים בקול דברו ואין כל מאומה בידו, ולכן הנכון לאומרו קודם אכילה ואין כאן הפסק כאמור.



מנהג אכילת ראש כבש ויתר הסימנים בשני לילות ר''ה

פב. ונוהגים לאכול ראש כבש או איל להזכיר זכות עקידת יצחק, אי נמי נהיה לראש ולא לזנב, ומהאי טעמא אפילו ראש דג או עוף סגי, ונכון לאכול כל הדברים האלו לזכרון טוב לפני ה' בשני לילות ראש השנה.



מנהג אכילת דגים בלילי ר''ה ואזהרה שלא לאכול מיני חמוצים

פג. וכן יש לאכול בשני הלילות אלו דגים לפי כי ברוב המקומות אין להם רוביא וטוב לאכול דגים ולומר נוסח ירבו זכויותינו כהם לפי שהדגים פרים ורבים, וגם כי הדגים אין להם גבינים ועיניהם תמיד פקוחות ועל ידי כן תתעורר עינא פקיחא דלעילא שרומז על רחמים גדולים הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל, וכן אמרו הראשונים שאין לבשלם בחומץ וכן להרחיק כל דברים החמוצים ולהרבות במתוקים כי אותם אנחנו מבקשים.



לישב בשלחנו באימה, וסגולת הכפרה למזמין עניים לסעודתו

פד. ויזהר להיות עומד על שולחנו בכל סעודתו באימה וביראה ובכבוד לפני זה השלחן אשר לפני ה', ואף מי שאין דרכו בכך כל השנה הנה בקרב הימים האלה אשר מראש השנה עד יום הכפורים יזדרז ולו בכח יגבר כל איש ישראל לעשות תקון שולחנו כדת וכשורה למען יהיה לו מזבח כפרה אחר כי אותה אנחנו מבקשים ונפשנו איותה ויעש כמה בקשות ותחנונים בקרב הימים האלה לכפר על הנפש.

ואמרו בזוהר 137 זה לשונו, שולחן דבר נש זכי ליה לעלמא דאתי וזכי ליה למזונא דהאי עלמא וזכי ליה לאשתמודעא לטב קמיה עתיק יומין וזכי ליה לאתוספא חילא ורבו באתר דאצטריך וכו', והיא מהדברים המאריכים ימים ושנים כמו שאמרו פרק בתרא דברכות, 138 אמר ר' יהודה שלשה דברים מאריכים ימיו ושנותיו של אדם ואחד מהם המאריך על שולחנו, ואמרו הטעם דילמא אתי ענייא ויהיב ליה דכתיב המזבח עץ שלש אמות גבוה וכתיב זה השולחן אשר לפני ה' פתח במזבח וסיים בשולחן, ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרווייהו כל זמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על ישראל ועכשיו שולחנו של אדם מכפר לו.

ומה טוב ומה נעים חלקו אם בתחילת אכילתו ישים מגמת פניו שמהאכילה ההיא יתן ממנה לעני, וכל שכן אם יזמין עניים על שולחנו אף כי אין דרכו בכך בשאר ימות השנה הנה בקרב הימים האלה יחזיק עצמו במעוזו לאשר ולקיים את זאת לכפר עליו.



דברי הזוהר בסגולת העוסק בתורה על שלחנו

פה. ואם אי אפשר לו או שהוא עצמו עני יהיה שולחנו מזבח כפרה גם על ידי עסק התורה בה ואמרו בזוהר תרומה זה לשונו, שולחן דמילי דאורייתא איתאמרו עליה קודשא בריך הוא נטיל ההוא שולחן ושוי לה לחולקיה ולא עוד אלא סורי''א רב ממנא נטיל אינון מילין ושוי דיוקנא דההוא שולחן קמיה קודשא בריך הוא וכל אינון מילין דאורייתא דאיתאמרו עליה סלקין על ההוא פתורא ואיתעתד קמיה קודשא בריך הוא דכתיב זה השולחן אשר לפני ה' שולחן דבר נש קיימא לדכאה ליה לבר נש מכל חובוי ע''כ, הרי מבואר כי יהיה שולחנו מזבח לכפר על עונותיו בעוסקו בתורה.



תוכחה למקילים ראש על שולחנם

פו. וכמה פעמים הוכחתי לכמה בני אדם האוכלים למעדנים וישתו וישכרו על שולחנם בשחוק וקלות ראש כברחובות קריה ולא שמו לב לאמר לפני מי הם עומדים כי מאחר כי השולחן הוא כמזבח אין ספק שיש השראת שכינה עליה כאשר היה שורש השכינה במזבח כשהיו מקריבים בה הקרבנות, וראוי לעמוד בה באימה וביראה מלובש בבגדיו וכובע ישועות על ראשו וישב בישיבה לא מוטה חס ושלום לפני ה', ולא כדרך הפריצים הנוהגים בתוכה הרבה קלות ראש ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו מוטים ומשלחי רגל השור והחמור לפני השולחן אשר לפני ה'.

וגם כי יש מהם העומדים גם בלי כסות ולבוש ושעירים ירקדו שם ואני הוכחתי אותם לאמר, הביטו וראו עם הקדש ברוכי ה', הנה אין עונות מתכפרין כי אם בקבלת עינויים עליו בצומות ושק ואפר יציע או במיתת בנים שהם מזבח כפרה כנודע וכן המיתה עצמה מכפרת על הכל, והנה כל אלה קשים לאדם לסובלם והם מרים מאד בפרט מיתת בנים ומיתת עצמו, והרי האדם מסגף עצמו בסיגופים קשים לכפרת עונותיו עד הגיעו עד שערי מות.

ומה טוב ומה נעים היה לכם לאכול ולשתות כל מעדנים כל הימים ולנהוג כבוד על שולחן אשר לפני ה' לעמוד בה בגילה וברעדה ולהאכיל עניים עמכם ולעסוק בתורה בה, הנה היא לכם מזבח כפרה כאשר חכמים קבלו וקיימו על פי רוח קדשם לאמר שהיא מזבח כפרה, וכן חכמי הזוהר הסכימו עמהם ואמרו שולחן דבר נש קיימא לדכאה ליה לבר נש מכל חובוי וכו', ובכן לא תצטרכו ליסורין קשים ומרים או צומות ושק ואפר כי בה תמצאו כל חפציכם וכופר לכם, היש פתי כי יאמרו לו אכול ושתה כאשר תתאוה נפשך ויכופר לך כל עונותיך והוא ימאן בדבר.

פז. ועל כן כל איש הירא יזהר כל הימים בכבוד שולחנו וכל תיקוניו לכפר עליו, ואם לא לפחות יזהר בקרב הימים האדירים הקדושים האלה להיות נוהג בה בקדושה ובטהרה והן להאכיל עניים בה והן בדברי תורה ויתר הדברים המפורשים בספר הזוהר 139 שהם עשרה דברים, והארכתי בזה יען כי היא מהסגולות גדולות בימים האלה ונקלה היא בעיני רבת בני עמינו, והבעל נפש יחיש לדברינו אלה וישים מגמת פניו אליה.



מנהג האר''י לקרוא בשלחנו מסכת ר''ה וסוד ענינה

פח. וכתב הרב ז''ל שיש לקרות ליל ראש השנה ד' פרקים מסכת ראש השנה על השולחן.

פט. והם ד' פרקים כנגד ד' אותיות הוי''ה וכנגד ד' בחינות המלכות כי לעולם הקדושה בכל מקום ששורה עושה שם רושם תמידי ואלו הם סוד ד' ראשי שנים הם כי הם ד' ראשים של מלכות לפעמים בבריאה ולפעמים תחת היסוד ולפעמים כנגד הת''ת ולפעמים כנגד הדעת והם ד' שרשים שלה.

וכתב מהרח''ו, ונלע''ד ששמעתי שאלו הן ד' אותיות אדני וכנגדם ד' פרקים במסכת ראש השנה, וכן צריך לכוין בקריאתם שני לילות ראש השנה לבאים בסוד ה', פרק א' י מלכות נקודה ראש הבריאה א, פרק ב' ה מלכות נקודה תחת יסוד דזעיר ד, פרק ג' ו מלכות נקודה תחת ת''ת זעיר נ, פרק ד' ה מלכות נקודה תחת הדעת דזעיר י, ואם בא להוסיף בכוונתו יוסיף, ואף מי שלא ידע לכוין לא ישוב ידו מלקרותם ובלבד שיכוין לבו לומר הפסוק ויהי נועם ה' אלהינו וכו' כאשר ביארנו כמה פעמים.




ראוי לקרוא מסכת ר''ה בשני לילות ר''ה ובזוהר פ' אמור

צ. וכן ראוי לקרותן בשתי הלילות, וגם יש לקרות בזוהר פרשת אמור 140 בחדש השביעי ר' יצחק פתח תקעו בחדש שופר וכו', ואם כה תתנהג על שולחנך במורא ופחד אשריך מה טוב חלקך ומה נעים גורלך ויקראו עליך וסר עוניך וחטאתך תכופר.



יתאמץ בכוונתו בברכת המזון של ר''ה וטעמו

צא. ואף בברכת המזון תוסיף אומץ בכוונה יתירה כי עת לחננה היא כי בא מועד קצבת לחם חוקיך, וראוי שתתפלל ותתחנן עליהם כעת הזאת להטריפך לחם חוקיך לחם תמיד לפניך תמיד וארוחתו ארוחת תמיד לפני המלך.



מנהג קדמונים לקרוא בליל ר''ה וביומו ספר תהלים ב''פ

צב. ונמצא כתוב כי מנהג חסידי ארץ ישראל הראשונים היה לקרות ליל ראש השנה אחר הסעודה שני ספרים של תהלים עם הבקשה של יהי רצון מלפניך אף כי הוא יום טוב, ובהשכמה השלשה ספרים האחרים גם כן עם הבקשה, ואם יחזור ויקרא אותם פעם שניה ביום יכופר עונו כי שני פעמים ק''ן גימטרייא כפר לרמוז כי הקורא בדמע בתשובה ובתחינה הק''ן תהלים שני פעמים חטאתו תכופר וכבר הארכנו בפרק א' בגודל מעלתם.

ואף יכוין לתקן עון הכעס בק''ן מזמורים אלו שהם כמנין אהי''ה דההי''ן קנ''א גימטרייא כעס כמ''ש הרב ז''ל.




סגולת העוסק בתורה בלילי ראש השנה

צג. ואשריו לאדם שלא יתן שינה לעיניו לחסות תחת כנפיו יתברך כל הלילה ללמוד איש איש לפי השגתו כי בודאי המה מבטלים ומכלים קוצים מן הכרם ואין שטן ואין פגע רע עליהם, ומי שאי אפשר לו לעמוד על עצמו כל הלילה לא יעבור מלהשביע עצמו מדברי תורה קודם שכיבתו כדי שלא יבשרוהו חס ושלום בשורות רעות בחלומו כמו שאמרו פרק היה קורא, 141 אמר ליה ר' אחא בריה דר''ח בר אבא הכי אמר ר' חייא אמר ר' יוחנן כל המשביע עצמו מדברי תורה ולן אין מבשרין אותו בשורות רעות שנאמר ושבע ילין בל יפקד רע, והכוונה לומר שלא יטמאוהו בקרי הנקרא רע, וגם אינו יוצא מידי פשוטו שלא יבשרוהו בשורה רעה בחלומו.



בענין נתענה תענית חלום בר''ה צריך תענית לתעניתו

צד. ואם כה אמרו ביתר הימים קל וחומר בלילי ראש השנה יומי דדינא כי צריך כל איש ישראל להזהר ביותר ולהשביע עצמו מדברי תורה תחילה טרם ישכב, הן מצד שלא יקראנו מקרה אשר לא טהור ביום האדיר והנורא הזה והן מצד שלא יבשרוהו בשורה רעה בחלומו ויצטרך להתענות שני ימי ראש השנה כל ימיו, שאמרו הראשונים שקבלה בידם כי כל מי שרגיל להתענות בראש השנה ומשנה רגילותו ואינו מתענה אינו משלים שנתו, ולכן המתענה פעם אחת בראש השנה אם הוא ביום ראשון צריך להתענות שני הימים כל ימיו ואם היה ביום שני יתענה כל ימיו יום שני בלבד, ובלילה אסור להתענות כשאר יום טוב.



דעת הר''ם לונזאנו ומהר''ח הכהן ע''ה שאין צריך תענית לתעניתו

צה. ואף כי גדולי ישראל הקלו על הדבר ומהר''ם לונזאנו ז''ל תמה מאד ואמר כי קשה הדבר להאמין, ואמר כי הא למה זה דומה לחולה שהוצרך להקיז דם בראש השנה ואמר אומר שיעשה כן בכל שנה, והנה כן הדבר הזה וכי לפי שפעם אחת התענה בראש השנה ברשות שהוצרך לבטל גזרה אנו נאמר קום חטוא בכל שנה אתמהא, וכתב הוא ז''ל, וכבר סמכתי על סברתי זאת ועבדית עובדא בנפשאי פעם אחת הוצרכתי להתענות בראש השנה על חלום ולשנה האחרת אכלתי ולא חששתי ולא אונה אלי רעה ולא תאונה.

וכן היה אומר מהר''ח הכהן ז''ל, כי ענין זה הוא כמו שאמרו ז''ל 142 שני ביצים שני אגוזים הלכה למשה מסיני וכזה דברים רבים ועכשיו אינו נזוק העושה מאחת מאלה, וכמו כן הוא בענין התענית הזה דמאחר שהתענה באותה שנה שוב לא יתענה ולא יאונה לצדיק כל און.



מעשה במגיד שהורה לב''י להתענות בר''ה תענית לתעניתו

צו. ואנכי מצאתי כתוב בספר מגיד מישרים למהרי''ק ז''ל כתב זה לשונו, אור ליום ראשון של ראש השנה חלמתי שהיה ליל מוצאי יום הכפורים ולא הייתי נזכר שאמרנו ביום סדר עבודה ולא וידוי של הרב רבינו שם טוב אדרוטל ז''ל והייתי נפלא על הדבר והייתי אומר בלבי שמא ישנתי בעוד שהקהל היו אומרים, ואחר כך נזכרתי שלא התפללנו תפילת נעילה והייתי משתדל שנחזור להתקבץ כדי להתפלל תפילת נעילה והייתי אומר בלבי אף על פי שחשיכה עדיין הוא עת לתפילת נעילה.

ובין כך ובין כך ננערתי משינתי ושניתי משניות ומיד בא אלי המגיד לי ואמר ה' עמך גבור החיל הנה יצאתי לקראתך לשחר פניך וכו', והא על חלמא דחזית אית לך להתענאה יומא דין קדישא ולאשלמא ליה והא היום כמה שנין אתחזי לך בהאי יומא חלמא דאבעי לך למיצם וצמת ולא אשלמת ליה ואילו הות משלים ליה והות צם נמי באידך שנין יומא קמא דראש השנה לא הוה עבר לך מאי דעבר, לכן יומא קדישא הדין צום קמי מרך והכי תצום תדיר כל יומא קמא דראש השנה, ורזא דמילתא משום דיומא קמא רמיז לגבורה איבעי ליה לבר נש לממסר נפשיה ליה דוגמא דעקידת יצחק ובהכי משתכיך תוקפא דדינא והכי תכוין את, אבל ביומא תניינא לא אבעי לך למיצם משום דאיהו רמז למלכות ואיהו עלמא דמיכלא ולהכי מבעי למיהב ליה חולקא וכו' עכ''ל.

הנך רואה כי אין להקל בדבר הזה וצריך להתענות ואין להקל בדבר כי אין מזכירין מעשה נסים, אך על כל פנים מי שכבר נהג לעשות השני ימים אין להקל בדבר אם לא שיתירו לו, ולמי שבא להתענות בפעם הראשונה יכול לסמוך על דבריו הנזכרים ולהתענות יום אחד בלבד ולא יאונה אליו רעה, ומי שישביע עצמו מדברי תורה טרם ישכב אל יבהלוהו חלומות רעות.



סגולות למנוע חלום רע וטעם שאין ראוי לחזר אחריהן

צז. וכדי שלא לחלום רע כתוב בקובץ ישן זה לשונו, שלא לחלום רע בליל ראש השנה אמור על מטתך פסוק ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וכו' עד עולים ויורדים בו בשם מיכאל וגבריאל אל יבהלוני חלומות רעים, וכן ראיתי למי שנתחכם להרהר על משכבו טרם ישכב כל החלומות שאמרו עליהם שראוי להתענות עליהם ולתלות אם יחלום במה שהרהר על דרך רעיונך על משכבך סליקו.

צח. וכל זה איננו שוה לי לעשות תקונים לענין זה, ונהפוך הוא כי אם נגזר עליו רעה חס ושלום ומן השמים ירחמו להגיד לו בחלומו אז טוב לו למען ישוב מדרכו הרעה ושב ורפא לו, וכן אמרו והאלהים עשה שייראו מלפניו זה חלום רע, ואיך ולמה אנו נעשה תקונים לבטל רצון המקום אשר לא יחפוץ במות הרשע כי אם בשוב מדרכיו וחיה וה' חפץ דכאו בחלום רע למען יחשוב מחשבה על חטאתו ויתן אל לבו לשוב.

ובזוהר אמרו בכמה מקומות, כי בראש השנה הולכות כל הנפשות ומשוטטות בעולם לדעת הדין שנדון בעולם ולפעמים המה מודיעות לחיים בחלום כמו שנאמר בחלום חזיון לילה וכו', והנה כי כן אין טוב לאדם כי אם לשבוע עצמו מדברי תורה ולא לרדוף אחר שום תיקון מאלה וישים בשם בטחונו לעשות הטוב לו ותחלימהו ותחייהו.



בענין זווג בר''ה, ושאין ללמד חומרות בפני עמי הארץ

צט. וכבר כתבתי לעיל פ''ה דראוי וכדאי שלא לשמש מטתו בליל זה מי שאין לו הכרח בה כטבילת מצוה, אכן כל זה ליראי ה' ולחושבי שמו דתמיד יראת ה' על פניהם ואינן מסיחין את דעתם תמיד כל היום מפחד הדין כי המשפט לאלהים הוא ויצרם מסור בידם, אך אין זה ליתר העם המקלים את ראשם ואוכלים שותים ביום הזה כחגים וכמועדים ויצרם תוקפם וכאש להבה תלהט בקרבם, אסור ללמוד בפניהם החומרות כאלה כי בפתיות השכלתם יסכלו לנהוג בדבר כאיסור של תורה וכאשר לא יוכלון לעמוד על נפשם יבואו לידי איסור שז''ל חס ושלום, ואחר כי אין איסור בדבר אלא חומרא בעלמא להיות מורא דין שמים עליו אין להחמיר בפניהם כל כך בדברים כאלה, והכל לפי מה שהוא אדם ואשר ירגיש בעצמו כן ינהג עצמו ויקדש עצמו במותר לו.



ציונים והערות לפרק ו

115) ירושלמי ר''ה פ''א ה''ג. 116) ר''ה דף ל''ב ע''ב. 117) ברכות דף כ''ח ע''ב. 118) זוהר בא דף ל''ב ע''ב. 119) הוריות דף י''ב ע''א. 120) ר''ה דף ט''ז ע''ב. 121) בדפו''ר אי' זוהר וישב, ובזוהר שלפנינו ליתא שם ונדפס סוף פרשת במדבר דף קכ''א ע''א. 122) זוהר שופטים דף רע''ה ע''א. 123) זוהר אחרי מות דף ס''ט ע''ב בסופו. 124) זוהר יתרו דף צ''ג ע''ב. 125) ילקו''ש תהילים מזמור צ''א רמז תתמ''ג. 126) זוהר ויגש דף ר''ט ע''ב. 127) זוהר פנחס דף ר''ל ע''ב. 128) זוהר ויקהל דף ר''ב ע''א. 129) תקו''ז תקון י' דף כ''ה ע''א. 130) ברכות דף ל''א ע''א. 131) שבת דף קי''ט ע''ב תוד''ה כל. 132) זוהר תרומה דף קכ''ט ע''ב. 133) ברכות דף י' ע''א. 134) תענית דף כ''ג ע''א. 135) ברכות דף מ' ע''א, ועי' מאמר מרדכי סי' תקפ''ג סק''ג דשקו''ט בדברי המחבר כאן. 136) נדרים דף ל''ב ע''ב. 137) זוהר תרומה דף קנ''ד ע''א. 138) ברכות דף נ''ד ע''ב. 139) זוהר עקב דף רע''ב ע''ב. 140) זוהר אמור דף צ''ח ע''ב. 141) ברכות דף י''ד ע''א. 142) פסחים דף ק''י ע''ב.





פרק ז - אשמורת ראש השנה - תפלות היום - תקיעות - תשליך



התעוררות לחרדת יום הדין לאשמורת ראש השנה

א. יחרד ה איש ו ילפת ה ודו והדרו מפחד ה' ומהדר גאונו כי בא לשפוט הארץ, כד דינא יתיב וספרין פתיחו וכל צבא השמים נצבים עליו מימינו ומשמאלו על דבר המשפט מעשה איש ופקודת כל האדם ועלילות מצעדי גבר מחשבות אדם ותחבולותיו להפקד כל רוח ונפש, הללו מלמדים זכות והללו מלמדים חובה.

וגם כל העולם עליונים למעלה ותחתונים למטה זעים וחלים והלא שאתו תבעתם ופחדו יפול עליהם, ושרפים ואופנים והחיות רצוא ושוב אלה מפה ואלה מפה לשמוע בקול דברו כי ידין ה' עמו ועל המדינות בו יאמר וכו', ועמהם מלאכי המרום במרום רגזו וחלו רעדה אחזתם שם חיל כיולדה לדעת מה יהיה משפט הנער ישראל אשר לפיהן ישיב גאולתם, אפס כי לא יהיה תפארתם אפס מאיתן ובכל צרתם כיעסתם צרתם ויגונם והיו כלא היו, ואף גם עליהם תעבור מוראת הדין הקשה איש איש ממלאכתו אשר המה עושים כמו שנאמר אל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו.

ב. ומי זה האיש מרגיש אשר לא ירגיז מרוגז הגזרה כי יתן אל לבו לאמר, הלא מלאכי אלהים לא ירעו ולא ישחיתו ולא אחד בהם ימצאו לו עון אשר חטא ובהגיע תור קום למשפט אלהים הלא חרוד יחרדו חרדה גדולה עד מאד מפחד ה' ומהדר גאונו.

ומה יעשה אנוש רימה חרש את חרשי אדמה כבד עון אשמה, איך ישא פניו לשחר אל אל לראות פני אלהים ולא יחרד לבבו ויתר ממקומו ורעיונוהי יבהלוניה ולא ידע מילין יענה ובכן עתה איפה אנה אני בא עז כנמר לגשת למשפט לפני כסאו, אוי לי מיום הדין ואוי לי מיום התוכחה כי עונותי עברו ראשי וכמשא כבד יכבדו ממני, אוי כי אקרא לתת דין וחשבון ואתהפך לארבעת רבעי אראה עצמי כי סבבוני מלאכי חבלה אשר פעלתי ועשיתי בעונותי להשטין לנגדי ועל מי אנוס לעזרתה לי, אוי לי כי נדמתי, מה אעשה כי יקום אל וכי יפקוד מה אשיבנו.



סגולת העוסק בתורה ובתהלים באשמורת ר''ה להינצל מהדין

ג. אכן ה''א זה הדרך ישכון אור משפטו, כי הן לו בכח יגבר איש לעמוד חי לא ינום ולא יישן כל הלילה ויהיה מוכן לעמוד על משמרתו ולקום בעוד לילה לבא אל המלך ולהתחנן לו ולבקש מלפניו עליו ועל עמו שיוציא לאור משפטנו ויגזור עלינו ועל כל ישראל גזרות טובות ויכתבנו בספר חיים ובספר צדיקים ולא יפגע הדין במעט הצאן צאן קדשים חס ושלום, ויעסוק בתורה כפי כחו באימה וביראה ובחרדה וישלים השלשה ספרים אחרים של תהלים אשר נשארו לו עם הבקשה כנזכר לעיל בפרק ו', ובכן מכניע וקוצץ כל המשטינים והמקטרגים מעליו כמו שאמרו בזוהר בכמה מקומות בסגולת הקריאה והלימוד לראש אשמורות דכיון דאיהו פתח באורייתא כל אינון זינין בישין אעיל לון בנוקבהון דתהומא רבא וכו'.

וזה צורך בשאר הימים וקל וחומר בעצם היום הזה כי יבואו בני האלהים להתיצב על ה' ורבים בנפש יקיפו עלינו בקום למשפט אלהים, שצריך לקדם באשמורת לעסוק בתורה ולהתחנן לפני אלהי המשפט יכרית וישמיד שוטני נפשינו יפלו ולא יוכלו קום.



יכוין במעשה עבודתו בימים אלו להשקיט מידת הדין

ד. וכן בכל מעשה עבודתו ותורתו בקרב הימים האדירים הנוראים אשר מראש השנה עד יום הכפורים תהיה כל מגמת פניו על ככה להיות ירא ומצטער ולומר איך אעשה לייחד את המדות של מעלה כדי שלא יהא קצף הדין גובר ואעסוק בתורה או אעשה מצוה זו אולי על ידי כן יתמיד יחודם של המדות העליונות, כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את אחי בית ישראל פן יפגעם חס ושלום מדת הדין הקשה ויהיה חס ושלום פרצה גדולה בקדושה מכח רוב הדין, וכמו שהיה אומר הרשב''י עליו השלום 143 כל יומאי אצטערנא דלא יוקיד עלמא בדינוי דצד''ק, וכן ר''א בר צדוק 144 היה מתענה תמיד על ירושלים שלא יחרב וכמוהו ר''א המודעי על ביתר שלא יחרב.

ולא יסיר דעתו תמיד מזאת הן בתפילות הנוראות אשר באלה הימים הן בתורה ומצוות שהוא עושה תהיה כוונתו לשלא יגביר הדין חס ושלום, והן בכח יגבר החסד העליון באופן כי מדת הדין תהיה נעקד בימין ומוכנע תחתיו להיות נכלל בימין כמו שאמרו המקובלים בסוד עקידת יצחק כי זה היה מעלת אברהם אבינו עליו השלום שהיה ירא שמים בבחינה זאת ועל כן אמר לו כי ירא אלהים אתה, ואשרי אנוש יעשה זאת אשר מיראה זאת מתוכה יצפה לחיים כמו שנאמר יראת ה' תוסיף ימים ותפילתו לא תשוב ריקם כי מאן דאשתמע קליה בין באורייתא בין בצלותא בלא דחילו מיד וישמע ה' ויחר אפו.



ראוי להתבונן קודם התפלה ביראת הרוממות ובסוד התקיעות

ה. ועל כן ראוי להתבודד כל איש ישראל בינו ובין קונו להתבונן בגדולתו יתברך בעצם היום הזה קודם עומדו להתפלל לבעבור תהיה יראת ה' על פניו בתפילתו, והוא שיתבודד להבין ולהשכיל ברוממותו יתברך ליראה את השם הנכבד והנורא יראת הרוממות כאשר הארכנו בפרק ה' דיוה''כ ויועיל גם ליום הזה עיין שם באורך כי הוא תועלת רב לקיבול תפילות.

ו. ואחר הסדר הזה ראוי ללמוד בספר הזוהר בפרשת אמור סוד התקיעות ששם בדברי הזוהר רמוזים כל סודות וכוונות התקיעות ויועילו ויעלו דבריו כאילו כיוון בכל הכוונות, וכן מנהג חסידים הראשונים ללמוד סוד המצוה טרם העשותה בספר הזוהר מטעם הנזכר, ומי שחלק לו ה' בבינה ובא בתעלומות חכמה ישתעשע בכוונות רבינו זלה''ה אשר על ידם תאור נפשו בהארה יתירה ולאור באור החיים, אשרי העם שככה לו ואשרי עין ראתה כל אלה.



מנהג קדמונים לתקוע אף עם הנץ וטעמו

ז. ומנהג חסידים הראשונים להתאסף בבית הכנסת לשמוע התקיעות עם הנץ החמה עם כוונות הרב לאט לאט באימה וביראה, וטעם מנהג זה על דרך קדמיה לרשיעא עד לא יקדימינך כי טרם יעמוד השטן להשטין ולהזכיר עונותיהם יקדמו פניו יכריעהו בקול השופר ושם יפול שדוד.



יודעי סוד אין יוצאים בכוונה הפשוטה

ח. ועיקר הכל הוא הכוונה כמו שנאמר אשרי העם יודעי תרועה ולא אמרו תוקעי תקיעה, ולבאים בסוד ה' לא הותר להם לעשות הדברים לפי פשטן כי גורמים חס ושלום לשכינה צועקת ואומרת אין מנהל לה ואין מחזיק בידה מכל בנים גידלה ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה וכבר הארכנו בזה פרק שישי.



טעם שהוקבע ראש חדש תשרי ליום דין

ט. וכן לענין עצומו של יום הקדוש הזה חייב להבין ולהשכיל למה שהוקבע יום ראש חדש תשרי לדין האדם יותר מבשאר חדשים הן לפי הפשט והן לפי סודו, אשר לפי פשוטו חכמים הגידו 145 כי ביום ראש השנה נברא אדם הראשון כי הוא יום שישי לבריאת העולם כי בכ''ה באלול יום ראשון לבריאת העולם וביום שנברא אדם הראשון חטא ועמד בדין ואמר לו הקדוש ברוך הוא אתה סימן לבניך שיעמדו בדין ביום הזה ואני דן אותם כמעשיהם, ואסמכוה אקרא דאמר לו הקדוש ברוך הוא בתחילת דינו איכ''ה, לרמוז שאותו היום שהוא א' בתשרי הוא תחילת דינו של אדם בכל שנה, ואחריו בעשור לחדש גמר דין היינו י', ולאחר ך' יום לחדש חותם הדין הושענא רבה היינו ך' בשעת ממשלת הלבנה כי היא בשעה חמישית והיינו הה', ולפיכך הוקבע יום ראש השנה ראש חדש תשרי לדין לעולם.



דברי הזוהר בסוד ר''ה ומצות התקיעות

י. ולפי סודו יש טעם אחר בספר הזוהר מפני שהוא שביעי לחדשים וכל הקדושות וכל המעלות תלויות בשביעים וזה לשונו פרשת תצוה דף קפ''ד ע''א, פתח ההוא סבא ואמר תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו השתא איהו זמנא לאתערא דינא עילאה תקיפא וכד איהו אתער סט''א אתתקף סליק וחפי לסיהרא דלא נהיר נהורהא ואתמליא מסטרא דדינא קשיא כדין כל עלמא איהו בדינא עילאין ותתאין וכרוזא אכריז בכולהו רקיעין אתקינו כורסיא דדינא למארי דכלא דאיהו בעי למידן ורזא הכא ואתנהיר לן במדברא אמאי אתער דינא עילאה ביומא דא.

אלא כל רזין וכל קדושין יקירין כולהו תליין בשביעאה וההוא שביעאה עילאה דאקרי עלמא דאתי מיניה נהרין כל בוצינין וכל קדושין וכל ברכאן וכד מטי זמנא דחדתותי ברכאן וקדושאן לאנהרא בעא לאשגחא תקונא דעלמין כולהו וכל אינון תקונין לאתקיימא כולא סלקין מגו תתאי אי אינון כשרן ואי לא כשרן כדין קיימא סיהרא ולא נהיר עד דאתפרשן חייבין מגו זכאין, כדין אתער דינא ומההוא אתתקף סט''א ואשתכח מקטרגא בגין דינתנון ליה חייביא בגין דעליה כתיב ולכל תכלית הוא חוקר ואפילו לסיהרא אמאי בגין דלית תיאובתיה דקודשא בריך הוא לאעברא לעובדי ידוי, וההוא סטרא קיימא כקליפה תקיפא דלא יכיל לאתברא בר בההוא עיטא דקודשא בריך הוא יהיב לישראל דכתיב תקעו בחדש שופר בגין לתברא ההוא כסה דחפי לסיהרא ולא נהיר.

וכד מתערי ישראל לתתא בשופר ההוא קלא דנפיק משופר בטש באוירא ובקע רקיעין עד דסליק לגבי ההוא טינרא תקיפא דחפי לסיהרא אשגח ואשכח אתערותא ברחמי דסליק וקיימא לעילא איתערבב כדין ההוא קלא קיימא ואעבר דינא וכיון דלתתא אתערו רחמי הכי נמי לעילא אתער שופר אחרא עילאה ואפיק קלא רחמי ואערעו קלא בקלא רחמי ברחמי באתערותא דלתתא הכי נמי אתער לעילא, עכ''ל.



ביאור הזוהר בסוד הדין הנעשה בר''ה והתעוררות השופר

יא. ואשר יש לו התחלה בחכמה זו יבין וישכיל פשטי הדברים האלה בנקל כי הכוונה לומר כי עתה בראש חדש תשרי אז מתחיל להתעורר תוקף הדין כי אז זמנו יען תחילת חדש השביעי הוא ממשלת מלכ''ות שמים שהיא השביעית לו''ק והיא ראש השנה ממש כי סוד שנה הוא ספיר''ה במספר ורוצה לומר ראש הספירה ממטה למעלה וזהו סוד רא''ש השנה.

וכאשר מגיע חדש השביעי שאז התעוררותה להתחזק בדין הקשה שהוא דינא עילאה תקיפא סוד הגבו''רה כמו שנאמר שמאלו תחת לראשי, ואז כאשר הוא מתעורר מתעוררת גם הקליפה סט''א עמו באופן שהם מקטרגים על בני העולם ועולים למעלה ומתפשטים סביב גבול הקדושה ומכסים כענן הזה את אור מלכות שמים שלא תאיר לעולם התחתון וכל מה שיושפע רוצים לשלול ואז היא נקראית כס''ה על כי היא מכוסה מהקליפות ומל''כות שמים טועמת ממרירות הדין רחמנא ליצלן.

וכל העולמות תלויים אז בדין כי על כן צריך תקון גדול להסיר הקליפה שהם העננים שרמז עליהם הנביא ירמיה סכות בענן לך, והדין מתגבר והולך עד שהכרוז הולך בכל הרקיעים לתקן כסא דין לדון את כל העולם, ועל ידי השופר שמעוררים ישראל למטה בוקע הבל השופר עד למעלה למעלה עד שאם הבנים שהיא השופר גדול דבה כל חירו דכלא חירו ורחמי, ומתעורר בשפעה אל הגבורה מדת יצחק ענף שלה ומתהפכים כולם לרחמים וקטיגור נעשה סניגור והכל בהתעוררות קול השופר.



טעם שעושין שני ימים ר''ה בארץ ישראל ע''ד הסוד

יב. ועתה תבין ותשכיל טעם הדבר לעשות ראש השנה שני ימים אף בארץ ישראל כמו שאמרו בפרשת פנחס 146 זה לשונו, פתח ר' שמעון ואמר ויהי היום יומא דאית ביה צער ודא איהו ראש השנה יומא דאית ביה דינא קשיא על עלמא וכו' ובכל זמנא תרין יומין אינון ולא חד דאלמלא ישתכח יחידאי יתחריב עלמא ועל דא כתיב תרין זימנין ויהי היום ויהי היום ע''כ, ופשוטו הוא לומר כי יום הראשון סוד דינא דמלכותא ויום שני הוא סוד תפארת ישראל, ושניהם נרמזים בפסוק כי ח''ק לישראל הוא מש''פט לאלהי יעקב כי חק הוא בסוד הכתוב ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה ומשפ''ט הוא קו הרחמים, ואם היה ראש השנה יום אחד היה כל העולם כולו בדין ולכן צריך להיות שני ימים לחבר עמה הרחמים שהוא המשפט.

יג. הנה אהובי אשר אהבת עולם אהבתיך עוררתיך מעט מזער מה שיכילהו שכלך לעורר היראה בלבבך אף כי אין זה אלא פשט סוד הדברים למי שהריחו בחכמת רבינו האר''י ז''ל אשר המה את כל יקר ראתה עינם דרך נס''ר בשמים.



בסוד המועדים והשפעת מעשה המצוות

יד. ותוכן דבר את אשר יכילהו שכלך כללות הדבר הוא, דע כי המצוות שנצטווינו לעשות כל יום וכן במועדים ורגלים הוא ליתן על ידי מעשינו השפעות חדשות כי הראשונות המה מסתלקות, והוא כי בכל יום נותן השפעות אל העולם על ידי מעשינו ציצית ותפילין וקריאת שמע ותפילה ובלילה הם מסתלקים וצריך ליתן מחדש כל יום שפע על ידי מעשינו, ולכן נצטוינו על אותם המצוות לקיימם מידי יום ביום וזהו סוד המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית.

טו. וכן בראש השנה מתעוררים העולמות העליונים לעמוד בבחינתם כמו שהיו עומדים בעת הבריאה ועל כן נצטוינו במצוות יום טוב של ראש השנה ותקיעת שופר ועל ידי אלו המצוות יותן בהם השפעות חדשות כי הראשונות מסתלקות, וכן על זה הדרך הוא ענין מצות סוכה ולולב למתק אחר כך הגבורות על ידי החסדים ולשלשל בעולמות העליונים אורות פנימים ומקיפים, וכן מפסח עד עצרת נותן השפעות חדשות כמו שהיה ביציאת מצרים ובמתן תורה ולכן נצטוינו באותם הימים על איסור חמץ ואכילת מצה ומרור וארבע כוסות וספירת העומר וכן על זה הדרך בכל המצוות.



אזהרה על עניית אמן וסגולתו לכפר עון

טז. ובכן הכי אחי אתה אם יש בך כח לעמוד בהיכל המלך מלכו של עולם אתה תאזור מתניך להעמיק ולהשכיל ביאור אלה הדברים לעשות הדברים לשם פעלן ולעורר עליונים למעלה, ואשר לא בא בסוד ה' יספיק לו בדברים האלו בכללות לכל מעשה המצוות וכן ביתר שאר תקוני סדר התפילות יזדרז לכוין הדברים לאשורם בשורשיהם העליונים אשר היא תועלת גדול לעורר את הרחמים ולצאת זכאי בדינו, ובפרט בעניית האמנים שהוא עונה הן על הברכות והן על הקדישים יהא זהיר וזריז יותר משאר הימים לכוין בהם ושלא יאבד אחד מהם, אשר מלבד סגולתם לכפר על פשע וחטאה כמו שאמרו ז''ל 147 כל העונה אמן בכל כחו אפילו היה לו שמץ מינות מוחלין לו, עוד תוסיף תת כחה להועיל לקיבול תפילות כהיום הזה אשר רבים משטינים עליהן ובכח סגולת עניית האמן מסלקם.



דברי הזוהר בשבח העונה אמן בכוונה וסגולתו לקיבול תפלות

יז. כמו שאמרו בספר הזוהר פרשת וילך 148 ז''ל, כד ישראל לתתא משמרין לאתבא אמן ולכוונא לבייהו כמה דאצטריך כמה פתחין רברבין פתיחין ליה לעילא כמה טבאן משתכחי בכולהו עלמין כמה חידו בכלא מאי אגר להו לישראל דגרמין האי אגר להו בעלמא דין ולעלמא דאתי בעלמא דין בשעתא דעאקין להו לישראל ומצלן צלותא קמיה מאריהון קלא מכרזא בכלהו עלמין פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים אל תקרי אמונים אלא אמנים פתחו שערים כמה דישראל פתחין להו תרעין דברכאן כך השתא פתחו שערים ותתקבל צלותהון מאינון דעאקין לון, האי בעלמא דין בעלמא דאתי וכו'.

הנה מבואר גודל יקר תפארת גדולת עניית אמן לקיבול תפילות מאינון דעאקין לון, ואין לך יום צרה אשר אויבינו בנפש יקיפו עלינו למעלה כהיום הזה כמבואר בזוהר פרשת אמור 149 דסנטירא אתא ותבע דינא על כל עובדי בני עלמא כל חד וחד כפום עובדוי וכפום מה דעבד וסהדין אתיין וסהדי על כל עובדי בני עלמא וכו', ובכח סגולת עניית אמן ותפילותיו היו כלא היו.



מאמרי הזוהר בחומר המזלזל בעניית אמן

יח. ובספר הזוהר פרשת פנחס 150 אמרו ז''ל, ויבואו בני האלהים להתיצב על ה' וכי על ה' קיימין אלא בשעתא דאילין קיימין על דינא דינא קדמאה דכלא במאן דלא יהיב יקרא לשמא דקודשא בריך הוא ודלא יוקיר לאורייתא ולעבדוהי אוף הכי מאן דלא חייש על יקרא דשמא קדישא דלא יתחלל בארעא מאן הוא דלא חייש ליקריה מאן הוא דלא שוי יקר לשמא דא ע''כ.

ובענין האמן אמרו בפרשת וילך, 151 ובוזי יקלו מאן דלא ידע לאוקיר למאריה ולא אתכוון באמן וכו' ומאן דשמע מההוא דמברך ולא אתכוון באמן עליה נאמר ובוזי יקלו כמה דאת אמר הכהנים בוזי שמי וכו' ע''כ, והואיל ואין תחילת דינו של אדם ביום האדיר והנורא הזה לפני ה' כי בא לשפוט הארץ אלא על מאן דלא יהיב יקרא לשמא דקודשא בריך הוא, כל איש הירא יתן אל לבו להתמרמר בבכי ואנקה לבקש סליחה וכפרה על כמה אמנים שנאבדו ממנו ולא חש לענות אותם בכוונה, ויתחרט חרטה גמורה ויקבל עליו להיות זהיר וזריז מעתה ועד עולם לענות ולא לחשות, הן תיהוי ארכא לשליוותו ויצא בדימוס בדינו.



תוכחה לזהירים באמן של היום תאמצנו ומזלזלים בו ביתר הברכות

יט. וכבר הארכנו בתוכחת מגולה בשילהי פ''ג דיום הכפורים על רבים מעמי הארץ המקלים בכבוד ה' אשר תבקע הארץ לקולם לענות אמן כשהשליח ציבור אומר בימים האלה בסוף תפילתו ואתם הדבקים בה' אלהיכם וכו' היום תאמצנו וכן בתענו ותעתרו, ומזרזים עצמם ומזרזים את בניהם הקטנים עם הגדולים לענות אמן בכל כחם לא יעפו ולא יגעו ובשומעם ברכות וקדישין אין קול ואין עונה עמדו לא ענו אמן, קורא אני עליהם בנים לא אמ''ון בם לא אמ''ן בם אשר עשו את הטפל עיקר ואת העיקר טפל וה' הטוב יכפר, ושם כתבנו כוונת אמן וברוך הוא וברוך שמו וענין המאה ברכות להיות נזהר בם בקרב אלה הימים ביותר ע''ש.



תוכחה למדברים שיחה בטילה או שואפין הטבק בבהכנ''ס

כ. גם בכלל אומרם דינא קדמאה דכלא מאן דלא חייש על יקרא דשמא קדישא, היא אותם העורכים שיחותם בבית הכנסת כברחובות קריה דעבדין קלנא בשכינתא בגלותא כמבואר בזוהר פרשת תרומה 152 שהמדבר בבית הכנסת אנהיג קלנא בתקונא עילאה לעילא, וה' הטוב יכפר בעד רבים מבני עמינו המקלים בכבוד ה' ונוהגים קלות ראש בבית הכנסת כמערת פריצים למי שיח ולמי שאיבת אבק הטאב''קו בתוך בית הכנסת אחד באחד יגשו אז ידברו.

ואנכי כמה פעמים שמתי פני כחלמיש לנגדם להוכיחם בשבט פי אשר חנני אלהים ברוך הוא להוכיח במישור לקהל עדתי אשר הייתי מרביץ תורה אליהם ופי אמלא תוכחות לאמר, המעט מכם את אשר הקלתם כבוד שמים ביתר הימים לנהוג שחוק וקלות ראש בקרב מחנה שכינה לערוך שיח''ה לפני אל כי עוד תוסיפו סרה בימים האדירים האלה כי המשפט לאלהים הוא, והיא היתה לראש ולענה בתחילת דינו של אדם היום הזה על דלא חש ליקרא דשמא קדישא כאמור כי על כל אלה יביא אלהים במשפט.

כא. וכל איש ישראל אשר שגה בזה בשאר הימים, בבא יום הדין הגדול והנורא הזה נפשו ונשמתו אליו יעצ''וב ותאבל לאמר מר לי מר כי את דבר ה' בזיתי וחללתי קדושת בית אלהים, מה אעשה כי יקום אל וכי יפקוד מה אשיבנו כי אז יעשן אף ה' וקנאתו, אז ידבר אלימו באפו לומר אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי, אם אב אני איה כבודי אם אדונים אני איה מוראי, איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי אשר לא אמצא בו מנוח לכף רגלי והוגעתם ה' בדבריכם, אוי לי אויה עלי פן לא אהיה גרמא לאוקדא עלמא בדינוי דצדק חס ושלום.

ובכן יתחרט חרטה גמורה על העבר כי נכריה עבודתו ויקבל עליו מעתה להיות נזהר בכבוד בית אלהינו ושלא לשוח שם שום שיחה ומנהג פריצים בשתיית האבק הטאב''קו בתוך קהל ועדה אשר הוא חוטא ומחטיא אחוזת מרעהו אשר סבוהו כדבורים כי רע ומר עוזבו כבוד ה', ובין קודם התפילה ובין בתפילה לא יזכר ולא יפקד שם בהיכלו של מלך מלכו של עולם, וכבר הארכתי גם בתוכחת זו באורך בפ''ד ופ''ו מיום הכפורים עיין שם באורך.



דברי מוסר והתעוררות ליראת ה' מתוקף יום הדין

כב. ולא באו לידי מדה זו אלא על כי לא שמו יראת המשפט והדין ופחד אלהים לנגד עיניהם ויהי להם חגים ומועדים גם ימים נוראים יחדיו שוין לרעה, קול נתנו בבית ה' כיום מועד בתפילתם בלא לב ולב מצות אנשים מלומדה, ולו חכמו ישכילו בעת בואם לפני ה' כהיום הזה תוקף הדין היום הזה בקום למשפט אלהים אשר לעומתו תתגעש ותרעש הארץ כי הרעמים הללו כשהם יוצאים מרעישין כל העולם, אימתו של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה.

ואף כי ישים לנגד עיניו וידמה בעצמו המעמד אשר הוא עומד בו היום אשר סבוהו גם סבבוהו כמה עיני ה' אשר המה משוטטות בכל הארץ והמה שבעה מלאכים הנקראים עיני ה' משוטטות והם מעידים על כל פשע וחטאה והולכים ומעידים לפני שבעים סנהדרין של מעלה כהיום הזה, ואף גם נלוו אליהם לקרבו אל הדין ולהעיד עליו שני מלאכים המלוין אותו וגם נפשו משוכבת חיקו יעידון יגידון עליו.

כג. ואף גם יגלו שמ''ים עונו ואר''ץ מתקוממה לו כאשר חכמים יגידו, ואיך ולמה לא יירא ולא יפחד אנוש רימה ותולעה כי רוח עברה בו ואיננו מרוגז הגזרה והדין אשר לא ידע האדם את עתו והרבה מיני צבא מינה ה' לאדם לתבוע עלבון שלו, ומיום שחרב בית המקדש אף על פי שבטלו ארבע מיתות דין ארבע מיתות לא בטלו, מי שנתחייב סקילה בדין או נופל מן הגג או חיה דורסתו, מי שנתחייב שריפה בדין או נופל בדליקה או נחש מכישו, מי שנתחייב הריגה בדין או נמסר למלכות או לסטים באים עליו, מי שנתחייב חנק או טובע בנהר או מת בסרונכי.

וצריך לירא כי המלך אף על פי שמראה לו כעת פנים צהובות ואינו מראה מיד הכעס והדין, כך דרך המלך להעלים הדין בקרבו ואחר כך פורע לו הכל כמו שפירש בזוהר בשלח בטעם למה פסוק ויט שהוא כנגד הת''ת כולו ישר ואינו חציו ישר וחציו הפוך, ותירצו כי דרך המלך להעלים הדין והשוטה רואה פני המלך צהובים ולא ירגיז מדינו, אמנם הפקח אומר אף על פי שהמלך פניו צהובות שומר הדין בקרבו והיינו יגלו שמים עונו כי יגלוהו לעתיד מה שהיה נעלם אם לא ישוב, ולא עוד אלא שאנו מטריחים אותו יתברך לידע איזו גזירה קשה יביא להפרע חובו חס ושלום.

כד. ומי פתי וחסר לב אשר לא יתן כל אלה אל לבו בבא יום דינו האיום והנורא הזה ולהכנע אל לבבו הערל, ולחוש לראות את עצמו פן יהיה הוא והעולם חציו זכאי וחציו חייב ואם לא ישוב היום לפני אלהי המשפט ויעמוד במרדו יכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה חס ושלום ויגרום שבסבתו יבא דבר או רעב לעולם, וכל אותם הצדיקים שימותו חס ושלום וכל העניים העטופים ברעב וימותו הוא סבה להם כי לא על עצמו לבדו יירא ויפחד ולשוב ולהתחרט על חטאתיו כהיום הזה אלא כל מגמת פניו ישים על אחיו בית ישראל כי איככה יוכל וראה ברעה אשר ימצא את עם סגולתו צאן קדשים, כי על זה נאמר שה פזורה ישראל מה דרכו של שה זה לוקה באחד מאיבריו וכולם מרגישים אף ישראל חוטא אחד יאבד טובה הרבה.

כה. והרשב''י עליו השלום המשיל זה לבני אדם שהיו נתונים בספינה נטל אחד מקדח והתחיל קודח תחתיו, אמרו לו חביריו מדוע אתה עושה כך אמר להם מה איכפת לכם לא תחתי אני קודח אמרו לו מפני שאתה מציף עלינו את הספינה, וכבר כתבתי לעיל כי כה היתה מדתו של הרשב''י וכו' שהיה אומר אצטערנא כל יומאי דלא יוקיד עלמא בדינוי דצדק.



אזהרה לשוב קודם ר''ה מעבירות שאדם דש בעקיביו

כו. ואף כי כל הימים חייב כל אדם לירא מעבירות שדש בעקיביו ביותר ולהתחרט ולשוב מהם, הנה ביום הדין והנורא הזה חייב לתת לבו אליהם ביותר ולשוב מהם ולהזהר לבל יכשל באחת מהנה כמו שאמרו בפרק קמא דע''ז, 153 אמר ר' שמעון בן לקיש כל עונות שאדם דש בעקיביו מסבבין אותו ליום הדין, ואמרו פ''ד דמנחות 154 דמלאכא אשכחיה לרב קטינא דמיכסי בסדינא וכו' אמר ליה ענשיתו אעשה אמר ליה אין בעידן רתחא קנסי אעשה וכו', ועל כן בימים האדירים האלה יראה וישוב מאשר ביטל כמה מצוות עשה ויהא זריז לבל יכשל באחת מהנה כי אחר שהעולם עומד בדין ימצא מקום השטן לשטנו ולהתיך עליו את הדין בחימה שפוכה חס ושלום.

ואוי לו לאותו הבן אשר יעורר חימה שפוכה לאביו אשר מדת טובו לרחם כרחם אב על הבנים והוא יהפך עליו לרוגז הדין, ואף גם שגורם שס''מ הטמא יכנס בין עולם המלאכים הקדושים היום הזה אל הדין ללמד קטיגורייא ויבא גם השטן בתוכם, הלא יאמר מי גרם שיכנס טמא הזה המסריח בינותינו וכיעסתם צרתם גם כעס וקרובים המה לקטרג גם המה עליו, אוי לו אויה עליו כי יאמרו בפסק דינו להרע ולא להטיב ומלמדי זכות יחליפו שיטתם ללמד חובה חס ושלום.



אזהרה לעמוד בתפלות היום מתוך יראה

כז. ועתה אחי קורא נעים אם בעל נפש יקרה אתה ונגע אלהים בלבך, שים כה נגד עיניך בעומדך לפני האדון הכל יתברך בבית הכנסת להתפלל ביום הקדוש הזה ואז יכנע לבבך הערל לעמוד באימה וביראה וחרדה בתפילתך, ותמים תהיה עם ה' אלהיך ואל תפנה על ימין או על שמאל רק להיות דבק ביראת ה' כל היום על פניך לבלתי תחטיא אל השערה, ואמרו בזוהר והעתקנוהו לעיל מאן דאשתמע קליה בין בצלותא בין באורייתא בלא דחילו ורחימו מיד וישמע ה' ויחר אפו.



מנהג רבני אשכנז ללבוש קיטל פשתן בר''ה וסגולתו לחיים ולמתים

כח. ומה נעים ומה יפה מנהג חסידי רבני אשכנז ללבוש כהיום הזה בעת התפילה הקיטל אשר הוא תכריכי מתים, כי אף כי רוח אחרת איתם בטעם לבישת הקיטל כי הם בגדי פשתן כי אמרו המקובלים שלבישת בגדי פשתן הוא תועלת גדול לחיים ולמתים לקטנים עם הגדולים כי כל מת שמתלבש בבגדי פשתן לבן ואין מעורב בו בבגדיו אפילו חוט אחד ממין אחר, אפילו אם מת בחוצה לארץ כל קטיגור מתהפך לו לסניגור.



אזהרה לעטוף את המת בטלית פשתן ולא של צמר

כט. ועל כן טועין רבים מבני ישראל כי יעטפו את המת על תכריכיו טלית של צמר, ולא ידעו בינה כי אם צריך שילבישו אותו בטלית של פשתן וחוטי פשתן במינו בל יתערב מין אחר בתכריכיו והוא תועלת גדול לו.



סגולת בגדי פשתן לתינוק שהוחזקו אחיו למות

ל. ואמרו המקובלים הנזכרים כי אפילו תינוק שאביו מוחזק שמתו לו בנים הרבה על ידי לילית או רוח רעה או כל רוחניי מסטרא דשמאלא, תינוק זה בטוח בסגולת לבישת בגדי פשתן בלי מין אחר עמו.



פרעה ידע בסוד בגדי פשתן ונתגאה בהן במלכותו

לא. ופרעה השיג בחכמתו סגולת בגדים אלו ועל ידם היה מתגאה בפני חכמיו ושריו ומתנשא לאמר אני עשיתני ונתן מופת להם שכל חכמיו וחרטומיו לא יוכלו לשלוט בו ברוב כשפיהם, והם לא ידעו שהדבר הזה היה תלוי בסיבה שהיה מלובש בבגדי פשתן, וכן עשה ליוסף וילבש אותו בגדי שש וכו'.



טעם שכהן גדול נכנס בבגדי פשתן לקה''ק וטעם לבישתן בר''ה

לב. כלל הדברים סגולת בגדי פשתן להנצל מכל דבר רוחניי חוץ מרשות הבורא שאין דבר עומד לפניו אבל אין שולטין עליו כל מיני טבעי וגשמי כגון מים ואש וקור וחום ואבן וברזל וכל מיני מקרה ופגע רע, כי לא היה מסוכן בעולם כמו הכהן גדול ביום הכפורים שהיה נכנס לפני ולפנים במקום שאין רשות למלאך ליכנס וכדי שלא יתקנאו עליו קנאה גדולה ותחרות לקטרגו, לכך האל יתברך אשר כל מצותיו לטוב לנו צוה שיכנס הכהן גדול ביום הכפורים בבגדי פשתן לבן להיות לו סגולה להפוך המקטרגים לסניגורייא, ולכן גם בראש השנה ויום הכפורים ימי הדין אשר כמה מקטרגים המה יעמדו למשפט גבר לשטנו, על כן נהגו חסידים הראשונים ללבוש את הקיטל להסיר המשטינים והמקטרגים מעליהם בעת התפילה.

לג. אכן כוונתם היתה גם היא לעורר היראה בלבותם בזכרון יום המות בעת תפילתם כי יחתו, ומורא תעלה על ראשם בהזכירם יום אשר ילבשום בתכריכים ההמה והוא לקברות יובל אל תחתיות ארץ ציה וצלמות ובלבו יבין ושב ורפא לו.



ראוי ללבוש בר''ה בגדי לבן, ותוכחה למפארים בגדיהם בר''ה

לד. ומטעם זה אף בארצותינו אשר לא נהגו כאלה, לפחות ראוי ללבוש לכבוד היום הקדוש בגדים לבנים להראות שאנו בטוחים בו יתברך כי יוציא לצדק משפטינו, אך לא ללבוש כהיום הזה בגדי משי ורקמה כמו בשאר יום טוב כאשר היתה המדה הגרועה זו ברבת בני עמינו הלובשים בגדי תפארתם היום הזה משי ורקמה להראות את יופים, אשר אני קורא עליהם ותתפשהו בבגדו אשר המה נתפשים בבגדיהם ביד המקטרגים ומבקשי רעתם, יען כי על ידם יקלו את ראשם ויתנשאו בלבבם ולא יכולון לשבור סגור לבבם הרע בעת תפילתם, אלא כל איש הירא אשר נגע אלהים בלבו אף כי כביר מצאה ידו ללבוש בגדים חמודים כיתר עשירי עם לא יטה אחריהם רק לפחות מכבודו עוד מעט למען יכנע וישבור את רוחו לעמוד בתפילתו בלב נשבר ונדכה ויראת שדי על פניו.



טעם לפיוטים שסדרו הקדמונים תוך התפלה

לה. ואפריין נמטיינהו לפייטנים הראשונים אשר חיברו פיוטים בתוך התפילה ביום הזה, המה המדברים על ענין עצומו של היום הזה ועל המשפט כמו שופט כל הארץ ואותה במשפט יעמיד וכו', ופיוט ידי רשים נחלשים וכיוצא בהמה, והיתה כוונתם הטובה לעורר לבות בני אדם בכוונת התפילה באימתה ופחד מפחד ה' ומהדר גאונו ומשפטו, ושאתו תובעת אותם ליראה את השם הנכבד והנורא.



מנהג הנמנעים לומר פיוטים בתפלה, ואזהרה שלא לפרוש מן הצבור

לו. אכן זה ליתר העם אך מי שזכה לבוא בסוד ה' וינק מסוד תנחומי סודי התפילה מורינו זלה''ה, לא זו הדרך ולא זו הע''יר נשמתו כי בימיהם של הפייטנים הראשונים אשר חיברו הפיוטים האלו תוך תפילתם עדיין לא זרחה עליהם אור ספר הזוהר והתקונים אשר בם ביאר הרשב''י סדר תקוני התפילה איך המה הולכים מדריגה אחר מדריגה בשרשיהם העליונים, ולא להפסיק ביניהם ולערב בהם דברים אשר לא מענין הברכה חלילה כי הוא מבלבל סדרי בראשית אשר סידרום במועצות ודעת החכמה העליונה, ואף גם כי אחר אשר לא באו בסוד ה' לא סידרו הדברים כסידרן וכינויין, ובזוהר פרשת תרומה 155 אמרו ז''ל, שירים ותשבחות דאית בהון קבלה אמיתית כמו שהארכנו בזה פרק ה' מיום הכפורים עיי''ש באורך.

לז. כי על כל אלה רבים מן המהדרין לא יאמרו אותם הפיוטים בתוך הברכות של התפילה אלא אם ירצו שלא לבטל מנהג המקום יאמרו אותם אחר חזרת העמידה, וכבר כתבנו בכמה מקומות כי לא אמרו כל השיעורין הללו אלא למצניעיהן ולעולם אל ישנה אדם מפני המחלוקת ויתחבר עמהם כאילו עומד וקורא עמהם.



דברי התעוררות לאהבת ה' ויראתו קודם התפלה

לח. ומי שלבו דבק ביראת ה' לא יצטרך להתעורר יראתו מתוך הפיוטים האלה כי כבר קידמה יראתו לתפילתו ככל אשר עוררנו עד עתה כי אותה נפשינו איותה ותעש מאז הבוקר, ואחר התעוררות הדחילו יתעורר גם כן קודם התפילה ברחימו כאשר יבחין חסד האל אלהינו מרחם לקבל את האדם בתשובה אחר שחטא והכעיס את בוראו עם היותו מחוייב לעונש מצד הדין מצד עונותיו אשר פגם במדות העליונות וטימא היכלי המלך וטינף במעשיו קדושים עליונים, ועם כל זאת בעומדו לפקוד עבדיו וצאן ידיו רגע באפו יסרנו ה' אך במשפט, שמאל דוחה ובימין הנחה למדינו''ת עשה, וזאת שנית עשה לעת תמוט רגלינו על רוב עונינו ונתמלאה הסאה להשמיד חס ושלום, לא יביאם בבת אחת כל המאורעות המחוייבות לבא עלינו הנה כי כן תמנו לגוע אך יתן מרגוע בין גל לגל גל''גל שחוזר בעולם וחסד ה' מעולם.



טעם שלא נעשה הדין בחדשי תמוז ואב

לט. ואמרו , דבעא קודשא בריך הוא למידן עלמא בתמוז ואב דאינון ירחי דדינא קשיא ולא דאין לון בהו מרחימו סגיא דבהון דאי הוה דאין לון באינון ירחין לא יכיל עלמא למסבל דבגין דא אתחרבת בית המקדש בהו תרין זמנין ולהכי סליק דינא מאינון תרין ירחי ולא בעא לסלקא ליה לאלול משום דסמיך לון ותקיף ביה דינא וסלקיה לירחא דתשרי.



לקט מדרשים על הרחמים המתגלים בר''ה

מ. והביא מהר''ם רקנטי מדרש אגדה, כי בשעה שהקדוש ברוך הוא עולה ויושב על כסא הדין העולם עומד בדין ומדת רחמיו עומדת על ימינו, מדת הדין אומרת שפוט עולמך בדין שלם לרשעים כפועלם ומדת רחמיו אומרת אם עונות תשמור יה ה' מי יעמוד, מדת הדין אומרת רשע בעונו ימות ומדת רחמיו אומרת אתה אמרת כי לא אחפוץ במות הרשע, מדת הדין אומרת בפשע יעקב כל זאת ומדת רחמיו אומרת לא עתה יבוש יעקב, מדת הדין אומרת אף אני אעשה זאת לכם ומדת רחמיו אומרת למעני למעני אעשה, מדת הדין אומרת כי ערוך מאתמול תפתה ומדת רחמיו אומרת בטרם הרים יולדו וכו' תשב אנוש עד דכא, מדת הדין אומרת לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה ומדת רחמים אומרת עץ חיים היא למחזיקים בה, מדת הדין אומרת כי לא אוסיף עוד ארחם ומדת רחמים אומרת כי ירחם ה' את יעקב, מדת הדין אומרת אלה לחרפות ומדת רחמיו אומרת אלה לחיי עולם הבא ע''כ.

מא. ובמדרש תהלים אמרו, כי כשהקדוש ברוך הוא דן את ישראל דנם בעמידה שלא לדקדק עליהם וכן אמר דוד קומה אלהים שפטה הארץ ולא תדקדק עליהם, וזהו שאמר הכתוב בקום למשפט אלהים להושיע כל ענוי ארץ סלה.

מב. ואמרו בזוהר, 156 דביומא דראש השנה טוען המקטרג לפני הקדוש ברוך הוא על עונות ישראל והולך להביא עדים את השמש ואת הירח ובא השמ''ש להעיד עליהם ואומר לו הקדוש ברוך הוא אין עד אחד נאמן והולך להביא את הי''רח להעיד ואז הירח מתכסה שנאמר בכסה ליום חגנו והיכן מתכסית מקום שאמרו במופלא ממך אל תדרוש.

ובפרשת אמור 157 אמרו ז''ל, יומא דראש השנה איהו יומא דדינא ומלכא יתיב בכורסייא דדינא וסנטירא קאתי וחפי פתחא דדינא ותבע דינא ואף על גב דקודשא בריך הוא רחים ליה לדינא דכתיב כי אני ה' אוהב משפט אפילו הכי נצח רחימו דבנוי לרחימו דדינא ובשעתא דסנטרא קם למטען מילין עלייהו פקד למתקע בשופר בגין לאתערא רחמי מתתא לעילא וכו' וכד ההוא קלא אתער מתתא לעילא כדין כל טענות דקא טעין ההוא מקטרגא מתערבבי וכו'.



אופן הדין ביום א' של ר''ה ויום ב', וחילוק שבין ר''ה ליוהכ''פ

מג. ויום ראשון של ראש השנה דינא קשיא ויום שני דינא רפיא, וביום שני דן הקדוש ברוך הוא לכללות ישראל, ובמקום אחר אמרו כי בראש השנה נדון כל יחיד בפני עצמו שעוברים לפניו כבני מרון וביום הכפורים העולם נדון אחר רובו.

ומצאתי בספר הזוהר פרשת אחרי מות, 158 שבראש השנה אין הקדוש ברוך הוא דן בו בעצמו אלא בית דין של מעלה יושבין ודנין בו אבל ביום הכפורים הקדוש ברוך הוא בעצמו דן את ישראל שהשרים דנין האומות והקדוש ברוך הוא דן את ישראל שהם חלקו ונחלתו.



דברי הזוהר על מידת הרחמים המתגלית ביום הכפורים

מד. וזה לשון הזוהר שם, תנא לפני ה' תטהרו אמאי לפני ה' אלא אמר ר' יצחק לפני ה' ממש דתניא מרישא דירחא ספרין פתיחין ודייניא דיינין בכל יומא ויומא בתי דינין אתמסרן לאפתחא בדינא עד ההוא יומא דאקרי תשעה לחדש בההוא יומא סלקין דינין כולהו למארי דדינא ומתקנין כורסיא למלכא קדישא בההוא יומא בען ישראל לתתא לחדי בחדוותא לקדמות מאריהון דזמין למיתב עלייהו בכורסייא קדישא דרחמי בכורסייא דוותרנותא וכל אינון ספרין פתחין קמיה ויתבין קמיה הדא הוא דכתיב לפני ה' תטהרו ע''כ, וזהו מה שחכמים אמרו על פסוק כי עמך הסליחה, אמר רבי אחא הסליחה מופקדת אצלך מראש השנה וכל כך למה למען תורא בשביל ליתן אימתך על בריותיך ע''כ.

מה. אתה הראת לדעת אהבתו וחמלתו יתברך את עמו ואת נחלתו כל הימים וביותר נפלאה אהבתו עמנו בימי הדין האלה, ובכן בהתעורר היראה והאהבה הזאת הכון לקראת אלהיך להתפלל תפילת שחרית בפחד ובחלחלה ובבכי ואנקה כי היא היתה לראש פינה בתפילת הימים האדירים האלה.



תועלת הבכי בתפלות ראש השנה ויום הכפורים

מו. ואמרו בזוהר ויחי, 159 כל בר נש דאושיד דמעין קמיה דקודשא בריך הוא אף על גב דאתגזר עליה עונשא אתקרע ולא יכיל לשלטאה וכו' כמו שהארכנו פ''ו דיוהכ''פ, וכתבנו שם דאף למה שאמרו בזוהר ויחי 160 זה לשונו, פולחנא דצלותא דקא לעי בר נש למפלח קמיה דקודשא בריך הוא בשמח''ה וברננה וכו' שמחה בצפרא ורננה ברמשא, וכתב מורינו האר''י ז''ל, מדקאמר שמחה בצפרא מכאן שאין לבכות בתפילת שחרית רק בתפילת מנחה וערבית, מכל מקום היינו דוקא בשאר הימים אבל בראש השנה ויום הכפורים דיומי דינא נינהו ערב ובקר שוין.



מנהג האר''י לבכות בר''ה ויוהכ''פ אף בתפלת שחרית

מז. וכן כתב מהרח''ו ז''ל, מורי זלה''ה היה נוהג לבכות בתפילות ראש השנה ויום הכפורים ע''כ, ולא פלג לן להודיע כי אף כי בשאר הימים אין בכי בתפילת הבקר הנה הימים האלה נזכרים ונעשים לשוב כל אדם מדרכו הרעה בתשובה וצעקה ובכיה ואין חילוק בין ערב לבקר.



המתעורר מעצמו לבכי בימים אלו בידוע שנדון באותה שעה

מח. ואמר הרב ז''ל כי מי שדרכו לבכות ולבו רך בשאר הימים ואיננו בוכה בתפילות הימים האלה הוא הוראה כי אין נשמתו טובה ושלימה, וגם אמר כי מי שבוכה אז מעצמו ומתעורר בבכיה גדולה בידוע כי בעת ההיא יגשו אז ידברו בדינו בבית דין של מעלה ונפשו מרגשת ועל כן באה אליו הבכיה, ובכן יכוין כי בתפילה ההיא יתוקנו ויעלו שאר התפילות הפסולות של שחרית אותם אשר לא כיוון בהם ונאחזו בתפילת היום כמו שכתבנו בתפילת ערבית.



תפלה לומר קודם שחרית ראש השנה

מט. ועל כי כוונת התפילות בימים האלה וכוונת תקיעת שופר ומה נעשה בם עמוקות ונעלמות ולא כל מוחא סביל דא ובני עליה הנם מועטים, על כן אעתיק אליך נוסח תפילה אחת מועתקת מחסידים הראשונים כדי לאומרה קודם תפילתך היום וכלול בה כל התפילות שתתפלל היום וכל המצוות ותקיעת שופר שתעשה ולצרף תפילתך עם היודעים והמכוונים וזו תוארה.

רבונו של עולם עפר אנחנו ולא בינת אדם לנו ואין בנו כח להשיג ולכוין מעלתך וגדולתך וצירוף שמותיך הקדושים וכוונת כל תפילה ותפילה לפי זמנה וכוונת כל ברכה וברכה שבתוך כל תפילה וכל היחודים וזווג המדות העליונות הבאים על ידי התפילות והברכות ועניית אמנים והכוונות שעל ידי מעשה המצוות.

לכן יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי אב הרחמן, יראה אל עבדיך פעלך ויהא חשוב ומרוצה תפילת שחרית ומוסף ומנחה וערבית שאתפלל לפניך היום וכל מעשה המצוות ובפרט מצות תקיעת ושמיעת קול שופר שנעשה היום כאילו נתכוין בכל צרופי שמות הקדושים העולים מתוך התפילות היום וממעשה המצוות ותקיעת ושמיעת קול השופר שנעשה היום ובכל הייחודי וזווגי מדות הקדושות העליונות הראויים לבא על ידי תפילתנו ועל ידי עניית אמנים.

ותצרף מחשבתנו הטובה דרך כלל למעשה פרטיות לכל ברכה וכל שם ושם בפני עצמו בתפילתינו, ויעלו לפניך להיות עטרה לראשך עם שאר תפילות ומעשה מצות תקיעת שופר בניך היודעים והמכוונים כל כוונת שמותיך הקדושים המעלים ייחוד וזווג מדות העליונות וקדושה מעלה מעלה, ואף שאר התפילות אשר נדחו מחוסר כוונתינו בהן בשאר הימים המה יעלו היום עם תפילתנו ותענה עתרתנו ועתרת עמך בית ישראל היום ברחמים אמן כן יהי רצון, יהיו לרצון וכו', ויהי נועם ה' וכו'.




טעם שראוי לומר פתח אליהו קודם התפלה ובפרט בימים אלו

נ. וכתב הר''ם קורדוירו זצ''ל שחסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם תפלה להתבודד בגדולתו יתברך להמשיך לבם אל הכוונה מן הטעם שכתבנו לעיל בשם התקונים דמאן דמשתמע קליה בין באורייתא בין בצלותא בלא דחילו מיד וישמע ה' ויחר אפו ועל ידי שיחשוב בגדולתו יתברך שמו יבא אל היראה.

וכתב כי לכן טוב לומר תפלת אליהו הנזכרת בריש התקונים קודם כל תפלה, ותוסיף בכוונתה היום שאם נתחייב בבית דין של מעלה להכתב בספר רשעים כי הסכימו עליו לחובה, הנה על ידי הזכרת סוד הספירות וכל האצילות העליון אשר גם המה נתנו חלקם בבריאת האדם כמו שאמרו בזוהר חדש בגין דיימא עשה למענך וכו' יושפע אור הרחמים לבטל כל הדינים וכל גזרות קשות ורעות מעליו, ועל כן אף מי שלא נהג כן בשאר הימים בתפילת הימים האלה לא יעבור מלאומרה.



סגולת האומר פסוקי דזמרה עם הציבור ובפרט בר''ה

נא. ואחר כך יסדר סדר הזמירות עם הציבור כי גם המה סגולתם לזמר ולכרות כל מיני משחיתים הבאים לקטרג על תפילתנו ולשון זמירות מלשון ואת כרמך לא תזמור, ועל זה קראתי תגר עם כמה בני אדם אשר כמשא כבד יכבד מהם לומר הזמירות עם הציבור ולהתנהל לאט לאט עמהם, ומן המשכילים יכשלו להביא אל בית תפילתם ספרי תבונתם להתכבד נגד זקני עמם בקרב עדתם ויתר העם יסכלו ללמוד קביעותם שם לפנות להם העתים אחר התפילה לערוך שיחתם ושוב אחר סדר לימודם יאמרו הזמירות ביחיד, וכן לא יעשה כי אחר שסוד הזמירות לזמר עריצים וקוצים מן הכרם כאמור אין ראוי גם בשאר הימים לפרוש מן הציבור ולאומרם ביחיד שמא יבא לידי סכנה אבל רבים רואים ואינן נזוקין.

וכל שכן ביום ראש השנה אשר רבו כמו רבו המקטרגים בחימה עזה ובא להכריתם ואמרו בזוהר בשלח, 161 ויהי היום יומא דראש השנה הוה וכו' דכתיב בשונמית ותאמר בתוך עמי אנכי יושבת לא בעינא לאפקא גרמי מכללא דסגיאין דבשעתא דדינא תליא לא יתפרש בר נש בלחודוי דלא יקטרגון עליה וכו' ע''כ.



טעם שאומרין פ' עקדה וקרבנות בשחרית וסגולת אמירתן בצבור

נב. וכן ענין העקדה נתקנה בזמירות לומר כי אברהם מדת החסד הוא עוקד למאריהון דדינין פחד יצחק וכמו כן צריך לכוין כשיאמר ויעקד את יצחק בנו בכל יום ויום, וביותר בתפילת הימים האלה שמראש השנה ועד יום הכפורים שיעקוד הקדוש ברוך הוא כל המקטרגים על ישראל מלמעלה כמו שהיה בשעת העקידה שאברהם עוקד את יצחק מלמטה והקדוש ברוך הוא היה עוקד לכל השרים מלמעלה, ומי זה יערב אל לבו לבא לנגדם ולהתריס עליהם הוא לבדו ואין עוזר לו, ובפרט בענין פרשת התמיד ומעשה הקרבנות אשר הרבה מהפוסקים הזהירו לקרותה עם הציבור שיהא במקום קרבן התמיד שהיה קרב בציבור, ויש אומרים לאומרם מעומד דומיא דקרבנות דכתיב לעמוד ולשרת.



דברי הזוהר במעלת אמירת הקרבנות וסגולתן בימי הדין

נג. ואם בשאר הימים לא נזהר בהמה הנה בקרב הימים האלה ראוי לנהוג בהם כדת הקרבנות ממש לבטל את הדין מעליהם כמו שאמרו במדרש הנעלם פרשת וירא 162 זה לשונו, אמר ר' כרוספדאי האי מאן דמדכר בפומיה בבתי כנסיות ובתי מדרשות עניינא דקרבניא ותקרובתא ויכוין בהו ברית כרותה היא דאינון מלאכייא דמדכירין חוביא לאבאשא ליה דלא יכלין למיעבד ליה אלא טיבו ומאן יוכח פרשתא דא יוכח דאמר והנה שלשה אנשים נצבים עליו, עליו לעיינא בדיניה כיון דחמא כך מה כתיב וימהר אברהם האהלה מהו האהלה בית המקדש ומהו אומר מהרי שלש סאים ענין הקרבנות ונשמתא מכוונת בהו הדא הוא דכתיב ואל הבקר רץ אברהם וכדין נייחא להו ולא יכלין לקטרגא ע''כ.

הנה כי הקרבנות גם המה היו לבטל את המקטרגים ועל כן היו צריכים להתקרב עם הציבור דנפיש זכותייהו להכניע את הדין, וכן בפסוק ושחט אותו על ירך המזבח צפונה אמרו שיש לכוין שצפון הוא מקום הדין כמו שנאמר מצפון תפתח הרעה ושיהיה נשחט ונכנע לפני ה' מדת הרחמים, ולכן אמרו ז''ל שכל האומר פסוק זה ומכוין בו הקדוש ברוך הוא זוכר עקידת יצחק לפי כי הכוונה בו הוא כעין מעשה העקדה כי יצחק שהוא דין נעקד על ידי אברהם שהוא חסד כאמור, וכן ענין הקטורת כמה האריכו בזוהר ויקהל 163 בכח סגולתו לבטל כל סטרין כנודע.



אזהרה לומר פסוקי דזמרה עם הצבור ומנהג אשכנז בזה

נד. סוף דבר גדול כח הזמירות מכח התפילה עצמה בימים האלה מבשאר הימים להגן עלינו מיד מבקשי רעתינו ואשר לא טוב עשה היחיד הפורש מן הציבור לאומרם הוא יחידי בשאר הימים בחגים ובמועדים, וכל שכן וקל וחומר שלא יעשה כן בקרב הימים האלה אשר צרים צוררים סבונו כדבורים ואין להתריס לנגדם האדם היחיד.

נה. ומה טובו ומה יופיו מנהג אשכנז שלא לומר פסוקי דזמרה רק בשנים שזה אומר פסוק אחד וזה אומר פסוק אחר מטעם שיש סכנה בדבר אבל שנים רואים ואינן נזוקים, והאיש אשר נגע אלהים בלבו אף כי בשאר הימים לא נזהר, הנה אלה הימים יאזור כגבר חלציו להשכים לבית הכנסת לומר הזמירות עם הציבור ויתנהל לאט לאט עמהם ברוב עם הדרת מלך מלכו של עולם, וימצא צדקה וכבוד הן מצד התפילה עצמה אשר תתוסף מצוה יתירה במצוותיו מצות עשה דועבדתם את ה' ויכריענו לכף זכות, והן מצד כי התפילה תקנוה כנגד הקרבן ויצא זכאי בדינו על ידי מעשה הקרבן ובלבד שאל יפרוש מן הציבור בסדר הקרבנות כאמור.

והן כל אלה יהיה לתועלת לעת תקיעת שופר וכמו שאמרו חז''ל, 164 אמר ר' פנחס בשם ר' יהושע בן לוי בשם ר' אלכסנדרוס למה אין ישראל תוקעין בתפילה ראשונה אלא בתפילת המוספים כדי שיהו מצויים מלאים מצוות ע''כ, ואם לא ינהוג כשורה בכוונת תפילתו ובהתחברו עם הציבור כמשפט הקרבן הקרב בציבור אשר לעומתו נתקנה התפילה איה המצוה אשר פעל ועשה להוסיף על זכויותיו בתפילה אשר כזאת כי נדחה קראו לה חס ושלום.



תוכחה לרצים בפסוקי דזמרה מפני תוספת הפיוטים

נו. ואולם לא נאמרו דברים הללו רק כשהציבור נוהגים כשורה להתנהל לאיטם, לא כשיוצאין מדרך ה' והרצים יצאו דחופים לומר פסוקי דזמרה בחפזון גדול כחותה על הגחלים באין מבין, כי אז עדיף טפי שלא יחוש להתחבר עמהם ויבחר הרע במיעוטו והוא באחד כי יכוין היטב במיתון לא בחפזון להשכיל מבטא שפתיו עדיף טפי מרבים אשר איתם, יען כי הקורא פסוקי דזמרה במהירות ובמרוצה מועל ומפגל בקדשי שבחי המקום ורעה תבא עליהם חס ושלום כאשר הארכנו בזה בכמה מקומות.

ואם המה עושים ככה מפני כי היום מאריכים בתפילה ובפיוטים ועל כן המה רצים, מי יתן אלוה דיבר שאל יתפללו יותר אלא תפילה לבדה מה שקבעו חכמים ובכוונה ובמיתון בלתי הפסק ביניהם בפיוטים שלא מענין הברכות, ובפרט בימות החול יש טרודים במחייתם וממהרים בסדר תפילת אנשי כנסת הגדולה כדי לומר סדר תחינות ותפילות ופסוקים אחר תפילתם ועושים את העיקר טפל ואת הטפל עיקר, ומי ביקש זאת מידם רמוס שבחים ותפילות המסורים בידינו מאנשי כנסת הגדולה ממטבע שטבעו חכמי התלמוד אשר תקנום על פי ידיעת השמות הממונים לפעולת התפילה - לומר פיוטים שסידרו האחרונים אשר לא האיר עליהם עדיין סוד התפילה, ולא ידעו חומר שבה שלא להפסיק בין הדבקים כי הכל מיד ה' השכיל על פי חוזיו יחדיו ידובקו ואין לזרים איתם שלא לבלבל סדר היכלות של מעלה כנזכר בזוהר וכתבתיו לעיל.



דעות המקובלים בענין אמירת סדר מזמורי רננו צדיקים ביו''ט

נז. ואנכי שמעתי שהרב מהר''ח הכהן ז''ל אשר יצק מים על ידי מהרח''ו ז''ל לא היה אומר סדר המזמורים רננו צדיקים בימים טובים וראש השנה ויום הכפורים כי אמר אין בהם צורך ולא תועלת נוסף לענין התפילה, ואדרבה המה שלא כענין כי אין הסדר של המזמורים האלה בכל ימים טובים רק בסדר של שבת והטעם של אותם המזמורים מפורש בזוהר פרשת תרומה 165 ובדברי האר''י זלה''ה, ואף כי ראינו רבים ונכבדים אשר באו בסוד ה' ולית דחש וסידרום גם בימים טובים וראש השנה ויום הכפורים, מכל מקום הבו דלא להוסיף עלייהו כי אין לנו אלא המטבע והסדר שסידרו הם ואם נתת עברת על בל תוסיף, ואם איזה דברים הוסיף וגרע מורינו הרב ז''ל הכל מיד ה' עליו השכיל על ידי אליהו ז''ל וכל יקר ראתה עינו.



לומר מז' ממעמקים בעשי''ת אחר ישתבח ותשובת המזלזלים בזה

נח. ועל זה נתווכחתי עם איש אחד חכם בעיניו כי קרא תגר על אחד מהחברים שהיה אומר מראש השנה עד יום הכפורים בין ישתבח ליוצר מזמור ממעמקים קראתיך ה' כמנהג הרב זלה''ה לכוין בעמקים המתעוררים בעשרה ימים אלו אשר בכל יום מאלו עשרה מתעורר עומק אחד והם העשר עמקים הנזכרים בספר יצירה כנודע, והוא פער פיו לבלי חק להיות מלעיב במלאך ה' לאמר אל תפנו אל מדעתכם להפסיק בין ישתבח ליוצר.

ואז הקהתי את שיניו לאמר לו שתיקותיך יפה מדבורך, הן תבושו ותכלמו אתם אשר לא חששתם להפסיק בפיוטים אשר לא מענין הברכות של יוצר אשר אין לכם על מה שתסמוכו ואתם מערערים על מזמור אחד שסודו קבוע בימים האלה בעת הקדיש אשר בין ישתבח ליוצר כמ''ש הרב ז''ל והוא מענין התפילה עצמה, והמערער אינו אלא תועה מדרך ה'.



דעת הפוסקים בענין אמירת פיוטים בברכות ק''ש

נט. ומהרי''ק ז''ל פסק סימן ס''ח זה לשונו, יש מקומות שמפסיקים בברכות קריאת שמע לומר פיוטים ונכון למנוע מלאומרם משום דהוי הפסק, ואף הרמ''א כתב דאף באותם המקומות שכבר נהגו לאומרם המיקל לא הפסיד.

ואם שמעתם באומרים על אחד שהתחיל לבטל מלומר קרו''בץ בקהלו ולא השלים שנתו, זה היה באשכנז שפיוטיהם סידר ר' אליעזר הקלירי בן ר' שמעון בר יוחאי שנתקנו על דרך האמת בשרשי התפילה ולא בפיוטים אלו שלא נגעו ולא פגעו בה, וכן מי שבא לחוש לא יבטלם מלאומרם לחלוטין כי סוף סוף גם מחברי הפיוטים שלנו רועי ישראל היו אשר מעולם אנשי שם ואין ראוי לזלזל בהן אלא יסדרם אחר התפילה ובזה אין פחד ואימה מלמנוע את הקהל מלאומרם אחר התפילה, וכן הנהגתי את קהל עדתי וברוך ה' לא אונה אלי רעה ולא תאונה כי ה' יראה ללבב ולא יעשוק נפש חנם.

ס. ומינה נמי כי אין להקפיד להנהיג את הקהל להוסיף ולומר מזמור ממעמקים ברוב עם הדרת מלך באימה וביראה, כי אף כי אין כולם ידעו לכוין לעורר דבר מכל מקום חזקה שליח עושה שליחותו ופנה למעלה ועשה פרי לעורר העמקים דבר יום ביום מראש השנה עד יום הכפורים, וכן נכון הדבר מעם האלהים לעורר עלינו את הרחמים והסליחות כי מפי עליון מורינו הקדוש האר''י זלה''ה נאמרו הדברים בלי שום חשש דבר אחר אשר הוא תמיד מזהיר הרבה שלא להוסיף ולא לגרוע בסדר התפילה, אליו תשמעון לומר המזמור ההוא בעשרה ימים אלה אף באין מבין סודו רק יוכל לכוין העמקים הנזכרים בספר יצירה דבר יום ביומו.



סדר כוונת י' עמקים במזמור ממעמקים

סא. ולמען אל תטעה בסדרן כאשר נסדרו בספרים בשלא כסידרן אערכה לעיניך סידרם, יום ראש השנה עומק ראשית. יום שני עומק ראשית. יום שלישי עומק אחרית. יום רביעי עומק טוב ועומק רע. יום חמישי עומק דרום. יום שישי עומק צפון. יום שביעי עומק מזרח. יום שמיני עומק רום ועומק תחת. יום תשיעי עומק מערב. וכן יום עשירי עומק מערב.

וטעם הסדר הזה הוא מבואר בעצם לבאים בסוד ה' ויודעים דרך הנס''ר בשמים מיום ליום אשר לעומת הנסירה תעורר העומק ההוא ומי בסוד פנימיות ומי בחצוניות העולם כנודע.




יזהר לאחוז במנהגי אריז''ל וביתר דברי חסידות ובפרט בעשי''ת

סב. ואשרי האיש אשר ינהג עצמו בדרך מנהגי רבינו זלה''ה לבל יפטור עצמו לומר אין זה מן החיוב ופוטרני ממנו, כי כבר אמרו חכמים 166 כי הוא משל לערוני שהיה נשוי בת מלכים אף על פי שמאכילה כל מעדני עולם אינו יוצא ידי חובה לפי שהיא בת מלכים, כך כל מה שעושה האדם עם נפשו אינו יוצא ידי חובה כי היא מלמעלה וכבר הארכתי בפרט זה במקום אחר.

ואף כי לא ינהוג במנהגי הרב זלה''ה ביתר הימים, הנה בימים האלה ובזמן הזה יאחוז בהם אף אם לא ינהוג כן אלא באלו הימים בלבד ולא ינהוג אחר כך בחסידות ההוא, כי הנה הימים האלה נזכרים ונעשים מראש השנה עד יום הכפורים ואל מלך יושב על כסא רחמים ומתנהג בחסידות ואם הבנים דבה חירו דחייביא נקראת חסידה ברושים ביתה כדפירשו בזוהר פרשת ויצא, ומן הדין גם אנחנו נעשה לעומתו להתנהג במדת החסידות ולהסתופף תחת כנפי החסידה אשר בצלה נחיה בגוים אף כי לא ינהגו כן אחר הימים האלה שהזמן גרמא כנזכר, ובאותה מדה ינהגו עמו בשמים ממעל להתנהג בחסידות.



אזהרה לבאים בסוד ה' שלא להתרשל מן הכוונות בעשי''ת

סג. וכן בענין הכוונות לבאים בסוד ה' אשר הרבה מהמה מתרשלים את ידיהם מלכוין בתפילתם ובחרו בדרך הפשוטה, הנה בקרב הימים הנוראים האלה החלש יאמר גבור אני לאזור כגבר חלציו לקראת אבינו מלכנו כי בא לשפוט הארץ לכוין לפי השגת שכלו בסוד כוונת התפילה לבסם את הדינין תקיפין ולעורר את הרחמים כנודע.



כוונת ברכות העמידה ע''ד הסוד בתפילות ר''ה ויוהכ''פ

סד. ולמען זכות אותך אסדר לפניך כוונת הברכות ראש השנה ויום הכפורים בקיצור למתחילים בחכמה.

ברכה ראשונה מגן אברהם יכוין השם בפתח יַהַוַהַ, ברכה שניה מחיה המתים יכוין הויה יֵהֵוֵהֵ, ברכה שלישית המלך הקדוש בניקוד מוצא האותיות יִהֵוָהֵ, ברכה רביעית מקדש ישראל ויום הזכרון ליל ראשון יכוין אותה בניקוד יֵהֵוֵהֵ ובליל שני בנקוד צבאות יְהָוֹה, ברכת מחזיר שכינתו בניקוד חיריק יִהִוִהִ, ברכה שישית הטוב שמך בניקוד קבוץ יֻהֻוֻהֻ, ברכה שביעית המברך את עמו בשורוק יוּהוּווּהוּ.

סה. ובשני הימים בתפילת שחרית יכוין בחתימות כמו בערבית רק יוסיף בברכה ראשונה אל שדי והויה בנקוד כזה יֹהֶוָהֶ, ובברכה שניה אכדטם והויה בנקוד הנזכר, ובברכה שלישית כו''זו וההויה הנזכר, וברכה רביעית עתה בשחרית יכוין ההויה בנקוד שורק יוּהוּווּהוּ וכן בשחרית יום שני, ובברכה חמישית יכוין השתפ''א וההויה הנ''ל, ובברכה שישית בם, ובברכה השביעית במוכן וההויה הנ''ל.

סו. ובתפילת מוסף יכוין כסדר הזה, ובברכת שומע קול תרועת עמו ישראל יכוין ביום ראשון בנקוד צירי זה תחת זה יְְ הְְ וְְ הְְ וביום שני בנקוד צבאות עם הויה בנקוד צירי גם כן.

סז. וסדר ברכות יום הכפורים בערבית, ברכה ראשונה בנקוד זה יַהַוַהַ, ברכה שניה בצירי יֵהֵוֵהֵ, ברכה שלישית במוצא האותיות כראש השנה, ובברכת מלך מוחל וסולח יֵהַוֵהַ, ובשחרית כזה יֵהָוֵהָ, ובמוסף יוּהוּווּהוּ בשורק, ובמנחה יֵהְוֵהְ, ובנעילה יַהֶוַהֶ ושאר הברכות כראש השנה.

ולמביני דעת החכמה בנקל יבינו סוד הנקודות האלה בסדר המדריגות העליונות הנעשות בענין התפילה, ובהזכיר המבין את השם בכוונת נקודותיו מנענע ומעורר למעלה השרשים העליונים כעין הקובע שלשלת אחת ראשה אחד במקום אחד וראש השני במקום אחר כי אף על פי שיהיה המקום ההוא רחוק, בנענע אדם ראש השלשלת שבידו מנענע כל השלשלת אף על פי שתהיה גדולה כל מה שאפשר להיות, וכן ענין הכוונה בכוין אדם פה למטה מעורר מלמטה עד למעלה מעלה לעורר הרחמים והסליחות, ואשרי אנוש יעשה זאת לעורר הרחמים על ידו ויעל מעליו אלהים.

התעוררות לכוונת התפלה בפרט בעשי''ת

סח. ובעת עומדו להתפלל יוסיף חרדה על חרדתו ואימה על אימתו ויזכור שהוא עומד לפני עילת כל העילות כי הוא שורש כל השרשים ובו עומד שורש חיי נשמתו ויתבושש מלחשוב בדבר אחר אלא במה שהוא מדבר לפניו, וזה בכל הימים קל וחומר כהיום הזה להוציא דבר לפני האלהים בלא לב ולב חלילה כמו שאמרו בזוהר, 167 דמאן דאתי למפתי למאריה בלבא רחיקא גרים לאסתלקא מעלמא עד לא מטון יומוי ביומא דאילנא אתער בעלמא למיעבד דינא כנזכר בסוף פרשת במדבר, ולכן זאת יתן אל לבו לכוין בקרב הימים האלה ביותר משאר הימים הן בלמוד הן בתפילתו לכוין אל נוכח פני ה' ואל יתערב זר במחשבתו.

סט. ואמרו בזוהר אחרי מות, 168 תנא על ג' מילין מתעכבי ישראל בגלותא כו' ועל דמהדרי אנפייהו מן שכינתא, ופירשו המפרשים הוא הפוסק דברי תורה ותפילה לדברים בטלים כי אז פניו נגד השכינה כמו שנאמר שפכי כמים לבך נוכח פני ה', והלומד ומתפלל ובאמצע פוסק ומחזיר פניו להסתכל כאן וכאן בצורכי עצמו הוא נוגע בכבוד השכינה וכל שכן אם הוא בתפילת שמונה עשרה, וכבר כתבנו לעיל בשם הזוהר דדינא קדמאה ביומא דראש השנה על דעביד קלנא לשכינה.

ולפיכך הבעל נפש יחוש על זה מאד להתקדש בכוונתו נוכח פני ה' ויכון לקראת אלהיו בבכי ובתחנונים על ימי חיי הבלו לבל יכרת במיטב ימיו על חטאתו ואשמתו והוא עדיין לא השלים חוקו כי לא יושג כי אם ברוב הימים ימצאנו כמ''ש בפרקים דלעיל.



דברי הזוהר בהנהגת יש נספה בלא משפט וטעם שיעתיר על החיים

ע. ואף גם כי לפעמים כד אתער צד''ק בעלמא אדחי גברא מקמי גברא כמו שאמרו בזוהר וילך 169 על פסוק ויש נספה בלא משפט, תא חזי והא אתמר דכל רוחין דנפקין מלעילא דכר ונוקבא נפקי ומתפרשן ולזמנין תפוק נשמתא דנוקבא עד לא נפקת דדכר דהוא בר זוגה וכל זמנין דדכורא לא מטא זמניה לאזדווגא בהדיה נוקבא ואתי אחרא ואתנסיב בהדה כיון דמטא זמניה דהאי זווגא כד אתער צדק בעלמא למפקד על חובי עלמא כניש ליה להאי אחרא דהוה נסיב בהדה ואתי אחרא ונסיב לה ועל דא כתיב ויש נספה בלא משפט דאתכניש בההוא זמנא עד לא מטן יומוי וכו' ובגין כך בעי בר נש למבעי רחמי דלא יתדחי מקמי אחרא ע''כ.

וטוב לגבר כי תהיה זאת מכלל כוונתו בימי הרצון האלה בתפילותיו על החיים ועל השלום לבלתי ידח ממנו נדח חס ושלום כאמור כי עת רצון היא מאד אשר מי לא נפקד כהיום הזה בכל אשר יעבור עליו, ומה טוב מאד כי יקדים תפילתו וכוונתו גם על זאת טרם יפקד בדין להפקד מושבו חס ושלום, ויועיל גם כן בתתו זאת אל לבבו בעת עומדו בתפילה לפתח סגור לבבו ותאחזנו פלצות ומורא יעלה על ראשו לשפוך שיחה לדרוש סליחה בלב נשבר ונדכה ולשוב מעבירות שבידו ויצר אותו בח''רט בחרטה גמורה ושב ורפא לו.



אזהרה לכוין בחזרת הש''ץ וסוד הייחוד הנעשה בעניית אמן

עא. ואף גם בחזרת העמידה יעמוד ויכון את לבבו לקראת אלהיו באימה וביראה וספרו פתוח בידו לשמוע אל הרנה ואל התפילה מפי השליח ציבור ולא יפנה על ימין או על שמאל, כי גדול היחוד הנעשה בחזרת התפילה מהנעשה בתפילה בלחש כנודע כי הוא בסוד מחברת השנית והיה המשכן אחד דבה חוברות אשה אל אחותה, והטעם הוא לפי שעונה אמן בכל ברכה דאמן עולה כמנין שני שמות יאהדו''נהי מה שאין ייחוד זה כשאדם מתפלל בלחש שהרי הוא מזכיר את ה' בכנויו אדני, ואף על פי שיהיה כוונתו ביה''וה מכל מקום אין שני שמות משולבות כאחד אבל באמן הוא רמז בשני שמות המתייחדים כאחד ולפיכך הוא ייחוד משובח כמ''ש המקובלים.



תוכחה למדברים בחזרת הש''ץ או עוסקים בתורה

עב. וכתבנו זה להודיע לבני אדם אשר המכשלה הזאת תחת ידם להפסיק בדבור בחזרת התפילה כי המה מפרידים הייחוד כי לא יאות להיות שם דיבור אחר זולתי קול האמן המורה הייחוד, ואפילו לעסוק בדברי תורה אסור כי אין לערב תקון בתקון כי לכל אחד זמן בפני עצמו, אלא יזהר לכוין את לבו לענות אמן בכל ברכה וברכה ותהיינה אזניו קשובות למה ששליח ציבור מוציא מפיו לכוין באיזה ברכה ואיזה שבח הוא עונה אמן לבלתי ייתמו בניו חס ושלום בהיותו עונה אמן יתומה, ויתן עיניו למטה ולבו למעלה כמו בתפילתו בלחש ממש.



אזהרה למרימים קולם עם הש''ץ בעת החזרה

עג. וכבר צווחו קמאי דקמאי על רבים מעמי הארץ אשר זה דרכם כסל למו בחזרת התפילה להרים קול בר''מה ותבקע הארץ לקולם לאמר עם השליח ציבור חזרת התפילה ומוציאים שם שמים לבטלה להזכיר את השמות שבתוך התפילה אחר שכבר התפללו, וגם כמה דברים דשייכי לשליח ציבור בלבד והמה שגו להרים בקול גדול לומר עמהם כמו אוחילה וכמו היה עם פפיות וכו', ולא עוד אלא כי כל הקהילה הומה ומבלבלים כוונת השומעים והמכוונים, וכן לא יעשה האיש הירא כי אם לשתוק ולשמוע מפי שליח ציבור וקולו לא ישמע להוציא דבר לפני האלהים ועוז קולו ינצרה כאישון עינו לענות אמן בקול גדול לקרוע גזר דינו, לא כמו הבוערים בעם המרימים בקול גדול בחזרת התפילה ומקילים בעניית אמן בקדישים ואין קול ואין עונה ואין קשב, וכבר הארכנו בתוכחה זו לעיל ובפרקים הבאים ביום הכפורים בס''ד.



אחר החזרה אומרין אבינו מלכנו ולא יאמרו חטאנו לפניך

עד. ואחר חזרת התפילה אומרים אבינו מלכנו וכו' אשר נתיסד מפי רבי עקיבא עליו השלום כדאיתא בפ''ג דתעניות 170 בר' אליעזר שגזר י''ג תעניות על הציבור ולא ירדו גשמים וכו' ירד ר' עקיבא אחריו ואמר אבינו מלכנו אבינו אתה וכו' ומיד נענה, והוא מיוסד כנגד ברכות אמצעיות של שמונה עשרה כמו שאמרו המפרשים, אכן יזהר כל אדם שלא לומר אבינו מלכנו חטאנו לפניך בראש השנה שאין אומרים וידוי בראש השנה כנזכר בזוהר ונתבאר לקמן.



בענין הזכרת חטא ועון בתפילות ר''ה

עה. ורבים יחכמו ללמוד מכאן שלא להזכיר עון וחטא בראש השנה ועל פי זה הגיהו בקצת פיוטים של ראש השנה שמוזכר בהם עון וחטא שלא לאומרם, ושגו ברואה דלא עדיף ראש השנה משבת שאין אומרים וידוי ולא נאסר להזכיר חטא עון ולא אמרו שלא להזכיר אלא שלא לומר בנוסח וידוי כמו חטאתי עויתי וכו' ומחול וסלח, ואף אם להיות ראש השנה יומא דדינא וחמיר טפי משבת שלא לעורר עלינו עוררים, נחמיר בדבר שיש להם זמן קבוע אבל דברים שאין להם זמן קבוע כמו שאנו אומרים בזמירות יהי רצון מלפניך שתמחול לנו את כל חטאתינו וכו' וכיוצא אין בזה הקפדה אם יאמרו אותו בשבת ויום טוב וראש השנה.



כוונת אבינו מלכנו ע''ד הסוד

עו. ונכון לכוין באומרו אבינו מלכנו בשם הויה ברוך הוא אבינו יַהַוַהַ בפתח, מלכנו יָהָוָהָ, ועוד כתב הרב שיכוין באבינו מלכנו קרע רוע גזר דיננו לשם קר''ע שטן שעל ידו יקר''ע רו''ע גזר הדין.




תפלה לפרנסה בעת אמירת אבינו מלכנו

עז. ובעת שהשליח ציבור אומר אבינו מלכנו כתבנו בספר פרנסה וכלכלה יאמר תפילת הפרנסה בקצור.

יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתתן לי ולביתי וכל הסמוכים על שולחני היום ובכל יום ויום מזונותיהם בכבוד בזכות שמך הגדול דיקרנוסא הממונה על הפרנסה ע''כ, וכן בכל עשרת ימי תשובה.




טעם שאין אומרין הלל בראש השנה

עח. ואין אומרים הלל בראש השנה מטעם האמור בגמרא דחמש שעות ראשונות יושב הקדוש ברוך הוא ודן ובשעת הדין אין לומר שירה מפני אימת הדין.

וליודעי חן הדבר מבואר כי כאשר נאמר הלל היא באשלמותא, ונוסף שהוא בסוד י''ה שהם חיבור דכו''ן ועלימו תטוף שלימות י''ג מדות דרחמי הרמוזים אצל מן המצר קראתי יה כנזכר בזוהר.

וזהו שאמרו בגמרא אפשר אני יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים לפני נפתחים וישראל יאמרו שירה.



תוכחה למקילים ראש בתפלת היום או עוסקים בדברי ריבות

עט. ומכאן תוכחת מגולה לרבים מבני עמנו המקלים את ראשם בתפילתם היום, וקול נתנו בבית ה' כיום מועד בשמחה ובצהלה ולא ידעו ולא יבינו כי אסרו חכמים מלומר ההלל מפני אימת הדין ואיה איפה חיתתם ואימת הדין עליהם והמה פורקים עול מלכות שמים מעליהם, ולא עוד אלא שדברי ריבות ממשמשות ובאות בקרב הימים האלה יותר מבזולתם בבית ה' וכל אחד מתנשא לאמר אני אמלוך וליקח עטרה לעצמו בבית הכנסת בכמה דברים אשר כמה מהכסילים בחשך ילכו, ושומר נפשו ירחק מהם ומקרב קהילתם העתידים עורר לויתן מרוע גזר דינם חס ושלום וכבר כתבתי מזה בפרקים הקודמים.



תפלה לעת הוצאת ספר תורה בר''ה

פ. ואחר כך יוציאו ספר תורה ועת רצון היא להתחנן כל אדם בבכי ובתחנונים על עצמו ועל כל בית ישראל בעת פתיחת שערים, ואנכי תקנתי נוסח תפילה אחת לאומרה ביום ראש השנה.

יהי רצון מלפניך יֵהֵוֵהֵ אלהינו ואלהי אבותינו אלהי המשפט אדון עוזינו צור משגבנו מגן ישענו משגב בעדינו, שתחמול ותרחם עלינו ויכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עמנו ה' אלהינו במדת החסד ובמדת הרחמים ותכנס לנו לפנים משורת הדין ובטובך הגדול ישוב חרון אפך מעמך ומעירך ומארצך ומנחלתך, ובהתחבר תורה שבכתב עם תורה שבעל פה שמאלו תחת לראשה ומשך גבורותיו אליה עוררה את גבור''תך ולכה לישועתה לנו מכל המסכים והמקטרגים בני האלהים הסובבים את כסא כבודך היום ובנפש יקיפו עלינו להשטין עלינו חתום פיהם ואל ישטינו עלינו, ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה יריע אף יצריח על אויביו יתגבר.

וכשם שעמד לפניך לדין אבינו הראשון היום ויצא בדימוס בדינו והארכת אפך עמו כן ברחמיך הרבים חסד ואמת יקדמו פניך להוציא לאור משפטינו, שפטנו כצדקך ה' וזכרנו בזכרון טוב מלפניך ופקדנו בפקודת ישועה ורחמים, ובזכות ספ''ר התורה נזכר ונכתב בספ''ר החיים והשלום אורך ימים ועושר וכבוד לעובדך באמת תמיד כל הימים, ואל תקחנו מהעולם הזה קודם זמנינו עד מלאת ימי שנותינו בהם שבעים שנה באופן שנוכל לתקן ולהשלים שלימות נפשותנו ברוב הימים ואל נא נמות ונספה בלא משפט לבלתי ידח ממנו נדח איש מאת רעהו, וגזור עלינו גזרות טובות וישועות ונחמות ובטל מעלינו כל גזרות קשות ורעות ודינוי דצד''ק.

וצא נא לישע עמך לישע את משיחך ובגבו''רות ישע ימינך, גדול כבודו בישועתך הוד והדר תשוה עליו, ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח דעת ויראת ה', ומלאה הארץ דעה את ה' להבין ולהשכיל עמקי סודות תורתך וליראה את ה' יראת הרוממות אמן, יהיו לרצון וכו', ואני תפילתי לך ה' וכו'.




טעם שקורין בר''ה בפקידת שרה וחנה

פא. וקורין וה' פקד את שרה לפי שקבלו רז''ל שנפקדה שרה בראש השנה וכן חנה גם כן היתה פקידתה בראש השנה והילכך מפטירין בפקידת חנה.



טעם שאין מתחילין התורה בראש השנה

פב. ומה שאין אנו מתחילים התורה בראש השנה שהוא יום הרת עולם כי בתשרי נברא העולם והיה ראוי לקרות בריאת העולם ואדם הראשון בראש השנה, הדבר פשוט ליודעי חן יען כי בראש השנה הוא יום הדין התפשטות הגבורות וסוכות מדת הרחמים כי הוא התפשטות החסדים כנודע, ולכן יאותה לנו להתחיל את התורה אחר סוכות להזכיר בריאת עולם שרצה ה' לברוא אותו במדת הדין סוד ראש השנה ואחר כך שתפו במדת הרחמים סוד סוכות כמו שנאמר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים.

ולפי פשט הדבר גם זה הוא להטעות את השטן שלא ידע מתי יהיה ראש השנה וכיון דנדחה הסיום וההתחלה מיום ראש השנה דחוהו עד כלות כל הימים טובים כדי שלא יצטרכו להפסיק בפרשיות של היום טוב.

התעוררות לעת תקיעת שופר

פג. ואחר קריאת התורה יכין כל איש עצמו לקיים מצות עשה תקיעת שופר ויוסיף חרדה על חרדתו כי אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב רמז יש בו כלומר עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם.

וכן דרשו ז''ל, 171 תקעו בחדש שופר רבנן אמרין אמר הקדוש ברוך הוא חדשו מעשיכם ושפ''רו מעשיכם ואני מכסה עונותיכם, כי שם השופר עצמו מרמז לומר שפרו מעשיכם על דרך עורו ישינים שכתבנו וכן הוא אומר אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו אלו ישראל, ולכך נקרא יום תרועה בתורה ולא יום תקיעה להורות כי התרועה לפי שהיא יללה שרומז לאדם שמתחרט על חטאתיו ובוכה ומתאנח ומייליל עליהם ומודה ועוזב אותם, ועל כן תרועה גדולה שבכולם ועל כן אמרה תורה יום תרועה יהיה לכם.

פד. ואשר חכמים הגידו, 172 אמר ר' אבהו למה תוקעים בשופר של איל אמר הקדוש ברוך הוא תקעו לפני בשופר של איל שאזכור לכם עקידתו של יצחק ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם את עצמיכם ע''כ, והמשכיל יבין כי ודאי עקידה זאת יורה על עקידת היצה''ר ידים ורגלים ועיניו ולבו לשמים עולה תמימה כאילו נתבטלו כל הרגשותיו ולא יהיה שום מחשבת פסול בלבו הן בינו ובין קונו או בין חבירו, ושום שנאה לא יזכר ולא יפקד ולא יעלה על לב בעת ההיא כי אם להיותנו אגודה אחת כבני יעקב איש תם ולא כבני עשו שעברתם שמורה נצח חס ושלום פן יעורר לשרו של עשו לחול ולנצח, ואף גם זאת יעשה להתחרט בעת ההיא במעשה ידיו הן בגזל הן בשליחות יד הן ברגל אשר הלך בעצת רשעים ובכן זו היא עקידתו לפני קונו בעת תקיעת שופר.



במ''ש שהשופר מערבב השטן ויתר רמזיו מספר ''עוללות אפרים''

פה. וזה טעם רז''ל אשר אמרו 173 שטעם השופר לערבב את השטן וכו' אמר השתא ודאי אתי משיחא וכו', כי לא יהיה נבער מדעת כל כך שיחשוב ששופר זה הוא שופר משיח וכי לא ידע שיום זה יום תרועה הוא, אלא כי השטן יודע גם הוא שעיקר טעם השופר הוא להחריד לבות בני האדם שיזכרו וישובו אל ה' כנזכר ויודע השטן שהתשובה מקרבת את הגאולה לפיכך אימת מות נפלה עליו לאמר אתי משיחא.

וזה הוא הטעם אשר אמרו כי בפעם הראשונה בהיל ולא בהיל לפי כי כבר הוא למוד באומה זו שאינם משגיחים לקול האות הראשון כי אזנם אטומה משמוע, אך בפעם השניה בהול ואמר ודאי אתי משיחא כי יחשוב שנתנו לבם לאזהרה השניה וישובו בתשובה שלימה ויבא משיחא ויבולע המות לנצח.

פו. ומהות המוסר והתשובה ילמוד כל אדם מענין השופר עצמו כי בא הציווי ליקח קרן של איל זכר לאילו של יצחק כי ממנו יראה וכן יעשה שלא לחוס על גופו כלל כמו שלא חס יצחק אל נפשו ואל בשרו, אשר דרך זה צריך כל בעל תשובה ללכת בו לענות החומר בדברי הצומות וזעקתם וביתר הענינים לפרוש מהבלי העולם ולהיות נזיר אלהים קדוש הוא כמו שאמרו 174 היושב בתענית נקרא קדוש, ובזה הוא דומה ליצחק שנתקדש בהר המוריה ונעשה עולה תמימה כאילו הקריב כליל לה'.

ורמזו בו באמרם שקרן זה צריך להיות הזכרות בתוכו להורות על גבורי כח עושה דברו בימי הבחרות, ומצותו להיות כפוף להורות כי ההכנעה הוא עיקר התשובה שייף עייל שייף נפיק ונפשו כעפר לכל תהיה, ויתר רמזים אשר רמזו בהם דורשי רשומות הלא בספרתם.



אזהרה למעמידים חזן ובעל תוקע משוללי יראה

פז. ומי ימלל גבורות מצוה זאת אשר האריכו בה קדושים משרתי עליון בספרים ובפרט בספר הזוהר האריכו בסוד השופר מה הוא ומה נעשה בו, אשר כל מי שהוא תוקע יחוייב לדעת פרטי סודותיהן של התקיעות כמו שנאמר אשרי העם יודעי תרועה.

ובזוהר פרשת ויקרא 175 ז''ל, אמר ר' אלעזר חמינא לאבא ביומי ראש השנה ויום הכפורים דלא בעי למשמע צלותא מכל בר נש אלא אי קאי עליה תלתא יומין קודם לדכאה ליה וכל שכן בתקיעתא דשופר דלא מקבל תקיעותא דבר נש דלאו איהו חכים למתקע ברזא דתקיעה ע''כ, הנה מבואר כי לא יאות לתת התפילות או התקיעות לרקים ופוחזים כמנהג דורות האחרונים אשר פריצי עמינו ינשאו להעמיד חזן ותוקע ממשפחתו, ונתקלקלו כל המעשים ונתבלבלו הקולות ויסך ה' בענן לו מעבור תפילה עד ישקיף ה' וירא ויסיר מקרבנו עליזי הגאוה וישאר עם עני ודל ועם יודעי אלהיו יחזיקו.



עיקר מצות תקיעות לידע בסוד התעוררותן בעליונים

פח. וכשם שהתוקע צריך לידע ולכוין כן כל איש ישראל כל עם הקהל עצמם צריכין לכוין בסוד השופר כמו שאמרו בזוהר פרשת פנחס 176 זה לשונו, אשרי העם יודעי תרועה ולא כתיב שומעי תרועה אלא יודעי תרועה כגון חכימיא דדיירין בארעא קדישא אינון ידעי תרועה רזא דתרועה כמה דכתיב תרועם בשבט ברזל מאן עמא כישראל דידעין רזין עילאין דמאריהון למיעל קמיה לאתקשר ביה וכל אינון דידעי רזין עילאין דתרועה יתקרבו למיהך באור פניו דקודשא בריך הוא ודא אור קדמאה דגניז קודשא בריך הוא לצדיקייא ועל דא אצטריך למנדע דא ע''כ.

הנה משם בא''רה כי העיקר של התקיעה הוא הידיעה לידע ולהשיג להיכן מגיע התעוררות השופר ומה מתעורר על ידו והם יודעי תרועה ממש ולא שומעי, ומלת תרועה נגזרה מלשון תרועם בשבט ברזל והכוונה לשבר כח הדין ולהכניע המקטרגים והמשטינים, ולכן צריך כל אדם להשתדל לדעת סוד התקיעה להיות מיודעי תרועה ולא משומעי תרועה אשר לא ידעו ולא יבינו מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה.



סוד מצות שופר וכוונת התקיעות לבאים בסוד ה'

פט. ומבואר הדבר למתחילים בחכמה כי שורש השופר הוא אם הבנים הנקראת בינה דבה חירו דכלא וזה הוא שורש הדבר שישראל צריכין עתה ביום הדין לתקוע בשופר לעורר שופר העליון היא הבי''נה להפוך הדין לרחמים, אך בשופר בלבד ולא בקרן אחר שכל קרן רמז אל מדת הדין דינא דמלכותא ואין לנו עסק בדין אפס התעורר הרחמים להפוך ממשלת הדין לרחמים על ידי התרועה, ולכך אמר הכתוב יום תרועה יהיה לכם רוצה לומר לכם ניתן התעוררות של מעלה שאתם תעוררו וזולת התעוררות שלכם לא יהיה שום התעוררות למעלה.

והכוונה בזה לפי שהבינה שהיא סוד השופר הגדול מסתלקת למעלה ומסתרת את עצמה מלהניק ולהשפיע אל הבנים שהם שש קצוות הבנין, ואז הגבורה פחד יצחק מתחזק להתעורר בדין הקשה ומכין את עצמו לדון העולם ועל כן צריכים אז להתעורר פה למטה בשופר ולחזור בתשובה שלימה שזה הוא סוד תשובה תשוב ה', רוצה לומר להשיב ה' עליונה סוד הבינה על הבנים שש קצוות הבנין וגם לתקוע בשופר לעורר אותה כנזכר.

צ. ובסימן תשר''ת תקיעה אחת לעורר החסד מדת אברהם שהוא קול פשוט חסד ורחמים פשוטים והתעוררותו לתקן הכסא כסא של רחמים, ופוקדין עליו ברחמים אב הרחמים ואם על בנים כמו שאמרו בזוהר, ושברים הוא לשבר תוקף הדין שבגבורה פחד יצחק ולהמזיגו במדת החסד לאברהם, ותרועה הוא לעורר הת''ת מדת הרחמים הממוזג חסד ודין יחד, כי אחר שנכנע הגבורה שהוא הדין והחסד הולך וגובר צריך להם הכרעה והוא הת''ת מדת יעקב להכריע ביניהם להעמיד העולם בקו הרחמים שהוא קו הממוצע, ובתרועה זו מתעטר הת''ת בבחינתו העליונה בסוד הדעת כנזכר בזוהר ואז הדין הוא כפוף באמצע דהיינו אברהם מצד ימין הת''ת ויעקב מצד אחר ויצחק באמצע ואז החסד והרחמים מאירים לספירות התחתונות והרצון מצוי בעולם, ותקיעה אחרונה הוא כדי לעורר הרחמים בתחילה וסוף.

צא. ותש''ת הוא בכוונה אחרת כי בתקיעה ראשונה מתעורר החסד ואנו ממשיכים אותו ממקום העליון אל המלכות למתק הדין שבה, ושברים לשבר תוקף הדין שבמלכות בית דין של מטה ולהמזיגו במדת החסד לאברהם, ותקיעה אחר שנכנע כחות הדין של מטה על ידי התגברות מדת אברהם בתוכה אז בתקיעה זאת אחרונה עולה התעוררות אל הת''ת מדת יעקב להמשיך אותו מבחינתו העליונה למטה אל המלכות ואז מדת הדין הרפה שבמלכות עומדת באמצע בין חסד לת''ת ואז פני הרחמים מאירים למעלה ולמטה ולכל צד כראוי.

צב. ותר''ת הוא ליישב האבות עליונים אל מקומן כי אחר שסידרנו שני סדרים כל אחד מתקיע''ה שברי''ם תרוע''ה כדי להכניע כח הגבורה למעלה וכח דינא דמלכותא למטה כנזכר, אז אנו צריכים לסדר סידור שלישי תר''ת שעל ידי זה מתיישבים מדות העליונות על מכונם ולהיות פחד יצחק שמדתו הגבורה כלול בין החסד והרחמים הנרמזים בשני תקיעות אלו של תר''ת, והגבורה עתה בסימן זה הוא בסוד התרועה אשר היא יושבת עתה בין חסד לת''ת ולסיבת התיישבות זה נרמז הגבורה עתה בתרועה שהוא הכנעת דין הרפה כי איננה בגבורתה כמתחילה אחר שכבר נכנעה תוקף דינה בשני סימנים הראשונים כאמור, ובכן על ידי התיישבות זה מתחבר הבינה השופר הגדול אם על בנים ומוציא קול שהוא שפע וברכה בכל העולמות וכסאות הדין מושלכים מאין יושב עליהן ומתהפך הכל לרחמים.

צג. זהו קיצור כוונת התקיעות מה שאוכלתי לקצר למתחילים בחכמה והן הן פשוטי דברי הזוהר פרשת אמור 177 סדרא קדמאה סדרא תניינא וכו' עיין שם בארוכה, וזכאה חולקהון דישראל דידעין לנגדא ולאמשכא למאריהון מדינא לרחמי ומתתקני כל עלמין על ידייהו, וצריך כל אחד לכוין בהם הן התוקע הן השומעים ואז בודאי באור פני השכינה יהלכון.

ואשר בתעלומות חכמה מורינו האר''י זלה''ה סובר הרזים ויונק מסוד תנחומיה יכין לכוין עמקי סודות התקיעות לעורר את הרחמים והסליחות, ועל כי הן הן הדברים שאין להם שיעור ואין כל אדם יעצור חיל לכוין אותם בעת ההיא בסוד כוונה.

צד. וגם כי מנהג חסידים הראשונים היתה שקודם בואם לעשות המצוה היו מוציאים הכוונה בפיהם ולא הונח להם הכוונה בלבד כענין רבי אבא ע''ה בענין ג' סעודות בזוהר פרשת יתרו 178 שאמרו שם, רבי אבא כד הוה יתיב בסעודתא דשבתא הוה חדי בכל חדא וחדא ואמר דא היא סעודתא דעתיקא קדישא וכו' בסעודתא אחרא אמר דא היא סעודתא דקודשא בריך הוא וכן בכולהו סעודתי ע''כ, הרי שלא הספיק לו בכוונה כי אם גם כן לבטא בשפתים סוד הכוונה, והטעם כמבואר בכמה מקומות בזוהר 179 דהרהור לא עביד מידי אלא לבתר דאפיק מלה בפומיה וההיא מלה אתעביד קלא ובקע אוירין ורקיעין וסלקא לעילא ואתער מלה אחרא, ומכאן אתה למד גם כן שאין תלוי תועלת הכוונה בעת העשות המצוה עודנו מתעסק בה בלבד כי אם גם טרם העשותה פועלת הכוונה פעולתה כדמשמע הכא בר' אבא דכי הוה יתיב בסעודתא אמר ולא כי הוה אכיל דווקא.




תפלה המיוסדת ע''פ כוונות האריז''ל לעת תקיעת שופר

צה. כי על כל אלה אנכי תקנתי נוסח תפילה כוללת בקיצור נמרץ כל כונות הרב בתקיעות לאומרה קודם תקיעת שופר וזה נוסחתה.

לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י''ה בו''ה בשם כל ישראל הנני רוצה לקיים מצות תקיעת שופר לתקן את שורשה במקום עליון בשיעור קומה בכל פרטיה ותקוניה ודקדוקיה לעשות כוונת יוצרנו, יהי רצון מלפניך יֻהֲוֶהִ אלהינו ואלהי אבותינו שבכח סגולת תקיעת תקיעה ראשונה של תשר''ת יעלה הבל זה עד כלי מוח חכמה זו דז''א ויעורר עטרת החסד ומוח אור החכמה העומד שם לאור מקיף וימשוך אליו מוח בינה וגבורה שנכנסו תוך המלכות ויעמדו ארבעתם כסא על ראש ז''א.

ובכח תקיעה זאת יתייחדו חו''ב ויוציאו ב' מנצ''פך העולה במספר תק''ע ויומשכו אחד תוך יסוד בינה ואחד תוך יסוד מלכות.

ובכח תקיעת שברים של תשר''ת יעלה ההבל ההוא וימשוך הבינה והגבורה תוך הלבוש דהוד דבינה ויתפשט עד סיום כל הוד דבינה.

ובכח סגולת תקיעת תרועה שבתשר''ת יעלה ההבל ההוא וימשוך החכמה תוך נצח של בינה והחסד תוך יסוד של בינה וימשוך מתתא לעילא עטרת הגבורה להכנס גם כן תוך יסוד.

ובכח סגולת תקיעה אחרונה של תשר''ת יעלה ההבל ההוא להכניס נצח דבינה עם המוח בחכמה דז''א והוד עם המוח בבינה דז''א ויסוד עם המוח בדעת דז''א.

ובכח ש''ס טורמוטין שבג''פ תשר''ת המה יכניעו ויבטלו כח השטן העולה ש''ס עם הכולל.

ובכח סגולת תקיעה ראשונה של תש''ת יעלה הבל ההוא להכניס פרק ב' ממוח חכמה בחסד דז''א, ובשברים יעלה ההבל ההוא להכניס פרק ב' דמוח בינה בגבורה דז''א.

ובתקיעה אחרונה יעלה ההבל ההוא להכניס פרק ב' דמוח דעת בדעת דז''א, ובכח הטורמוטין שבעשר תש''ת העולים כמספר ר''ע יבוטל היצר הרע הממונה על הלאוין דינין תקיפין.

ובכח סגולת תקיעה ראשונה שבתר''ת יעלה ההבל ההוא להכניס פרק ג' דמוח דחכמה בנצח דז''א, ובתרועה להכניס פרק ג' דמוח בינה בהוד דז''א.

ובתקיעה אחרונה יעלה ההבל ההוא להכניס פרק ג' דמוח דעת ביסוד ז''א, ובכח הר''ע טורמוטין שבעשר פעמים תר''ת יבולע ויבוטל היצר הרע הממונה על ביטול מצות עשה, ובשלשים קולות אלו שם יפול שדוד יצה''ר דגילוי עריות ויקויים בנו מקרא שכתוב עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר, ויתמתקו על ידי תקיעתנו היום כל הש''ך ופ''ר דינים דדכו''ן.

ואתה בטובך תעורר רחמיך קָ'בל רֹ'נת עְ'מך שָ'גבנו טֹ'הרנו נְ'ורא, ותוציא לאור משפטינו ותקרע כל המסכים והמקטרגים אשר המה מבדילים בינינו וביניך ועולתה תקפוץ פיה והרשעה כולה כעשן תכלה ותעביר ממשלת זדון מן הארץ, ותקע בשופר גדול לחירותנו ושא נס לקבץ גליותנו, וה' אלהים בשופר יתקע והלך בסערות תימן והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקדש מלך ביופיו תחזינה עינינו אמן, יהיו לרצון כו'.




מקראי קדש לומר קודם תקיעת שופר

צו. ואחר כך יאמר אלו הפסוקים שראשי תיבות שלהם קר''ע שט''ן משולב בשם הוי''ה וזה סידרן.

י'קום אלהים יפוצו אויביו וינוסו משנאיו מפניו. ק'ומה ה' באפך הנשא בעברות צוררי ועורה אלי משפט צוית. ה'וציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתירו צדיקים כי תגמול עלי. ר'צה ה' להצילני ה' לעזרתי חושה. ו'אני עני ואביון אלהים חושה לי עזרי ומפלטי אתה ה' אל תאחר. ע'יני תמיד אל ה' כי הוא יוציא מרשת רגלי. ה'שמיעני בבקר חסדך כי בך בטחתי הודיעני דרך זו אלך כי אליך נשאתי נפשי, הנה זה ראשי תיבות יקהרועה כדי למתקו.

י'הוה אלהים צב''אות השיבנו האר פניך ונושעה. ש'מרני כאישון בת עין בצל כנפיך תסתירני. ה'פלה חסדיך מושיע חוסים ממתקוממים בימינך. ט'הור עינים מראות רע והביט אל עמל לא תוכל למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו. ט'וב ה' למעוז ביום צרה ויודע חוסי בו. ו'בחסדך תצמית אויבי והאבדת כל צוררי נפשי כי אני עבדך. נ'פשנו חכתה לה' עזרנו ומגננו הוא. נ'וראות בצדק תעננו אלהי ישענו מבטח כל קצוי ארץ וים רחקים. ה'לא אתה תשוב תחיינו ועמך ישמחו בך, זה ראשי תיבות שם ישהטונה כדי למתקו ויכוין תמיד באלו השני שמות.




ראוי לומר מזמור למנצח ז' פעמים קודם התקיעות וסודו

צז. ומצאתי כתוב לאחד מתלמידי רבינו זלה''ה לומר מזמור מ''ז למנצח וכו' כל העמים תקעו כף שבע פעמים ולכוין שההבל ממזמור זה עולה למעלה בסוד עלה אלהים בתרועה וכו' לבער ולבטל ולהכרית כל המקטרגים ושטנים המסכים המבדילים בינינו לבין אבינו שבשמים, ובמזמור זה יש שבע פעמים אלהים ויש שבע גבורות נגד בג''ד כפר''ת ובאמירת המזמור הזה אנו ממתיקים דינא קשיא ודינא רפיא, ולכן צריך לאומרו שבע פעמים קודם התקיעות בין התוקע ובין הקהל ע''כ.



תפלה ע''ד הסוד לבעל תוקע קודם התקיעות

צח. אכן התוקע הבא בסוד ה' יוסיף על אלה תפילה זו כוללת כללות כוונות הרב זלה''ה בקיצור להוציא הכוונה בפה וזה נוסחתה.

יהי רצון מלפניך יֻהֲוֶהִ אלהי השמים ואלהי הארץ אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב האל הגדול הגבור והנורא, שתהא שעת רצון שעת הקשבה שעת האזנה ונקראך ותעננו נעתיר לך ותעתר לנו שיהיו עולין תקיעותינו לפניך למתק את הדינין הקשים והרפים הרמוזים באותיות שופר אשר הש' שבו עולה למספר אלהים דיודי''ן והוא''ו והפ' שבו יעלו למספר אלהים פשוט והר' שבו תעלה למספר ריבוע אלהים, ואף גם הש''ין והוא''ו משופר עם י''ד פרקי ידי האוחזים בו המה העולים במספר ש''ך ניצוצים דבוצינא דקרדינותא דינין דוכרין, והפ' והר' משופר עם ה' אצבעותי האוחזים בו אשר המה שורש הה''ג העולים פר''ה גבורות נוקבין.

ובכח סגולת תקיעותינו מעז יצא מתוק ויתמתקו דינים הללו בשילוב יאהדו''נהי העולים במספר שופר בא''ת ב''ש, ואף גם באותיות שופר במילואותם אשר היו''ד דמילוי הש''ין והאל''ף דמלוי הוא''ו ויו''ד דמלוי הרי''ש אשר המה עולים במספר אהיה יתמתק אלהים פשוט, והנו''ן דמלוי השי''ן ווא''ו דמלוי הוא''ו והשי''ן דמילוי הרי''ש אשר המה עולים אל''ף ה''י יו''ד ה''י ואה''יה פשוט ואל''ף ה''ה יו''ד ה''ה עם ארבעה ועשרים אותיותיהם יתמתקו הג' שמות אלהים העולים במספר שופר.

ותמונת השופר גם הוא יצדק בסתרו אשר צד העליון שבו צר לעומת תבנית תקון הראשון דיקנא קדישא מן המצר קראתי י''ה כתר, והטפח אשר אוחזה בידי לעומת תמונת החכמה, והשופר עצמו לעומת הבינה, והתחתון הרחב לעומת תמונת תקון הששי דדיקנא קדישא עילאה ענני במרחב י''ה דע''ת.

ומעשה ידינו כוננה עלינו בסתרו ובמו פי אתן את קולי בשופר לכלול הו' תיקוני דיקנא קדישא עילאה הרמוזים בתמונת השופר מצרו ומרחבו בתקון הז' ואמ''ת העולה במספר שבע פעמים ס''ג אשר מהם יורדים ז' מילוייהם סוד ז' הבל''ים היורדים בכח ההבל אשר בתוך השופר עד אימא ומפנימיותה יצאו דרך הגרון ויתמתקו בשלש זווגים שבפיה, וראשונה מתוק לח''כי זווג הראשון דח''יך שבו גיכ''ק חכמה וגרון שבו אחה''ע בינה, והיו גיכ''ק ואחה''ע במספר רי''ו עם הכולל למתק את הדינים דרך עוברם בשופר.

ובעבור הקול בחניכים כדבש למתוק בכל חניך סוד ר' מספר רבוע אלהים וחניך העליון שבלחי י''ו שינים עולין רי''ו עם הר' ולעומתם בלחי תחתון רי''ו שני שחקים ממעל ישחקו ממנה הדינין תקיפין, ובעבור הקול דרך השפתים ששם אותיות בומ''ף העולה שני פעמים די''ן דש''ך ודפ''ר מעז יצא מתוק ג' במספרו העולה ארבע מילויים דע''ב ודס''ג ומ''ה וב''ן, ואף גם ע''ב ס''ג מ''ה ב''ן עם עשר אותיות השורש יעלו במספר צפ''ך דמנצפ''ך ומתוק האור בהוסיף עליו מספר הויה כ''ו והיו במספר רי''ו.

ובצאת הקול החוצה יצאו הז' הבלים העולים ר''ס מפה הבינה אשר בה שם ס''ג עם כ''ב אותיות העולים פ''ה ויחולק ר''ס ההוא ק''ל לז''א אשר עם הוא''ו שבו נעשה קו''ל וק''ל לנוקבא אשר עם הה' שבה נעשה קל''ה כמספר ס''ג ע''ב אשר עם הכולל הוא קול, ובעבור ההבלים הללו דרך שמות האלו יתמתק הקול היוצא מהם.

ובהאדים פני בתוקעי התקיעות האלו יצדק הרמז בסתר עליון כי ממקורות הקולות היוצאים ומאירים פני המה מהתעוררות הפנים העליונים דעתיק הז' שמות ס''ג שבפנים דעתיקא ויומשכו ש''ע נהורין ממנו אר''ך אורות לאריך וק''ן אורות לז''א וממנו לנוקביה, ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו וכו', ואחר כך יסדר נוסח כוונת התקיעות הנז''ל.

צט. אכן על כי בני עלייה הנם מועטים ולאו כל מוחא סביל דא רק אל תפילה זאת אל ישלח ידו כי אם מי שכריסו מליאה מתעלומות חכמת הרב זלה''ה וכל יקר ראתה עינו.



תפלה לבעל תוקע קודם תקיעת שופר

ק. ולשאר התוקעים אשר לא באו בסוד ה' אנכי תקנתי נוסח תפילה אחרת וזה נוסחתה.

רבונו של עולם בניך בני רחומיך שמו פניהם לנגדך ובטחו על רוב חסדיך ושמוני שליח לתקוע שופר לפניך כדי שתזכור להם זכות אברהם אבינו ותפילתו בהר המוריה וזכות יעקב אבינו עליו השלום ותמימותו אשר התהלך לפניך באמת ובלבב שלם וזכות יצחק אבינו עליו השלום ועקידתו שנעקד על גבי המזבח, ותעמוד מכסא דין ותשב על כסא רחמים עליהם כדבר שנאמר עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר.

ואני יודע בעצמי שאיני כדאי לבקש על עצמי וכל שכן על אחרים וכל שכן כי אין בי לא דעת ולא תבונה לכוין כוונת התקיעות וצרוף שמותיך הקדושים וכל הייחודים וזווגי מדות העליונות ומיתוק הדינין קשין ורפין הראויים לבא על ידיהם אבל בטחתי ברחמיך המרובים וידעתי כי לא תבישני כי לתקן שלחוני ולא לקלקל ואתה בטובך תעורר רחמיך.

ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו, ותצרף מחשבתנו הטובה דרך כלל למעשה כאילו אתכוין בכל צירופי שמות הקדושים העולים מתוכם ובכל הייחודים וזווגי מדות העליונות ומיתוק הדינין הראויים לבא על ידיהן, ויעלו תקיעות אלו לעורר רחמיך עם שאר תקיעות בני עלייה בניך היודעים והמכוונים כל כוונת שמותיך הקדושים וזיווגי מדות העליונות ומיתוק הדינים הראויים לכל תקיעה ותקיעה המעלים יחוד וזווג מדות העליונות ומעוררים את הרחמים, ובכן יכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותרחם על בניך והפוך להם גם על ידי תקיעות אלה מדת הדין החזק והרפה למדת החסד ולמדת הרחמים, וזכור לנו זכות אבותינו ויהיו היום חקוקים בכסאך אברהם בראש, יעקב כנגד, יצחק בנתים, ותכנס לנו לפנים משורת הדין וסתום וחתום פי שטן ואל ישטין עלינו ובבא תוכחה נגדך שמנו מספרך אל תמח וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך אמן כן יהי רצון, יהיו לרצון אמרי פי וכו'.




בענין אמירת וידוי בראש השנה ורהיטת הש''ס בזה

קא. והנה מאחר שראוי להיות כל איש ישראל ירא וחרד בקול השופר כמו שנאמר אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו היה ראוי גם כן להתודות כל אחד חטאיו ואשמיו בעת תקיעת שופר, אמנם אמרו חכמי האמת שלא להזכיר בראש השנה שום חטא ופשע וכן אמרו בפרק בתרא דראש השנה, 180 אין מזכירין מלכיות זכרונות ושופרות של פורענות כי בראש השנה שמדת הדין מתוחה גורם שיזכרו עוונותיו ויהיה פתחון פה אל השטן העומד במארב חצרים פן ימצא לו עדים באיבה.



הכרעת האריז''ל מהזוהר שיש להתודות בלחש בתקיעות דמיושב

קב. ואף כי בזוהר פרשת פנחס משמע להפך שאמרו ז''ל, בההוא יומא דראש השנה קיימין שבעין קתדראין למידן דינא דעלמא וכו' ועל דא אצטריך בר נש לפרשא חוביה כל חד וחד במה דאיהו בגין דמאן דמפרש חטאוי לא איתמסר דינוי אלא בידא דמלכא קדישא בלחודוי וכל בית דין בדלי מיניה ע''כ, דמשמע דיש להתודות בראש השנה, כבר השמיענו מורינו האר''י זלה''ה דהיינו דווקא בלחש בין שפתיו שלא ישמעו דבריו, ואף אין זו כי אם בעת תקיעת שופר מיושב כי אז השטן מעורבב ודברי הוידוי עולין למעלה על ידי קול השופר ולא יש קטרוג עליו.

לכן טוב שיתודה ויפרוט חטאיו כל אחד בין תשר''ת לתש''ת ומתש''ת לתר''ת ויפרט דרך כלל, תחילה עברתי על לא תעשה ועשה ובכן יבטל מעליו היצר הרע הממונה להעביר על לא תעשה והיצר הרע הממונה להעביר על מצוות עשה, וגם בתקיעות דמיושב יתודה על עון ע''ז כמו גאוה וכעס ושבירת כליו בחמתו ואף את אשר השחית את זרעו ארצה ובכן יבטל מעליו יצר הרע של עבודה זרה והשחתת זרע בכח שם קר''ע שט''ן.



בתקיעות מוסף בלחש וחזרתה יהרהר עונותיו בלבו

קג. ובתקיעות שבמוסף יהרהר פרטי עונותיו גם כן בעת התקיעות ובפרט בעון גלוי עריות את אשר תר אחרי לבבו ואחרי עיניו תרי סרסורי דעבירה ובכן יבטל מעליו יצה''ר דגלוי עריות בכח שם הנזכר, וכן בתקיעות שבחזרת מוסף יהרהר פרטי עונותיו ובפרט בעון שפיכות דמים, ומה מאד יתאונן אדם חי על כמה דם נפשות אביונים אשר נלכדו בעונותיו ואף אשר המית את בניו כנודע, ובכן יבטל מעליו יצה''ר דשפיכות דמים בכח שם הנזכר.



תוכחה לפונים בתקיעות אחר סגולות ולא בתורה וטהרה מעון

קד. ומה נואלו רבים מבני תורה שבדורינו אשר התעתדו בעת תקיעת שופר במיני תפילות והשבעות לזכירה ולהצליח בחכמות דרושיהם בכל עוז ותעצומות, ובמיני תפילות והשבעות אשר הובאו בספרי ראשונים המסוגלים בעת תקיעת שופר להצליח במעשה ידיהם, ולא אריך למיעבד הכי למי שהריחו ביראת ה' כי אם לתת אל לבו לשוב מעבירות שבידו ולהתחרט חרטה גמורה וחלוטה ולהתודות עליהם ככל אשר כתבנו, כי בהטהר אדם עצמו מחלאת צואת עונותיו יזדכך עצמו וישכיל ויצליח בכל חכמה ובינה באין תפילות והשבעות כאשר היו משיגים חכמים הראשונים אשר לא הפנו אחרי התפילות והסגולות כי אם בתורת ה' בטהרת העון, ואשרי אנוש יעשה זאת להתעורר בבכי בעת הוידוי הזה בשעת תקיעת שופר והיא הוראה עצומה על נשמתו אשר היא נפש יפה ויקרה ומתוקנת.

ואף גם זאת יעורר אהבתו יתברך בלבבו לאמר אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו בחר לנחלה לו וילמדנו דעת ודרך תבונות הודיענו להצילנו מכף האויב הצר אשר אמר ארדוף אשיג אריק חרבי תורישמו ידי ובקול השופר שם נפל שדוד לא יקום.



סדר התקיעות לזכור זכות ג' אבות ודוד ע''פ ספר ''סדר היום''

קה. ובפרט בהביטו לפי שכלו לקול התקיעות ומה רמז יש בם כי כולן מזכירים אהבת הקדמונים אברהם ויצחק ויעקב, כי התקיעה ראשונה היא להעלות על לבנו זכות אברהם שבזכותו ירחם עלינו הקדוש ברוך הוא להוציא לאור משפטינו, ובשברים להעלות על לבנו זכות יצחק אבינו עליו השלום שנעקד על גבי המזבח, ובתרועה להעלות על לבנו זכות יעקב ודוד אשר עברו עליהם כמה צרות ורעות ולא הניחו עבודת אלהיהם בשלימות, ובתקיעה אחרונה להעלות עוד זכות יעקב, וכן אמרו ז''ל אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בני אתם מבקשים לזכות לפני בדין ביום הזה תהיו מזכירים זכות אבות ואתם זוכים לפני בדין.

קו. היש אוהב גדול מזה כי לא עשה כן לכל גוי כאשר יעיד הכתוב אשרי העם יודעי תרועה וכל אדם יפלא וכי אין אומות העולם יודעים להריע, כמה קרנות יש להם ואתה אומר אשרי העם יודעי תרועה, אלא רוצה לומר שהם מכירין לפתות את בוראן בתרועה והוא עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים כמו שנאמר ה' באור פניך יהלכון.



מעשה בבעל תוקע שנשתמד וביאור הכתוב אשרי העם יודעי תרועה

קז. ובימינו מעשה היה בתוקע ישראל שנשתמד והיה יושב בבית הועד הנוגנים אשר למלך, ויהי היום בנגינתם אמר אליהם כי הוא היה יודע לתקוע בקרן אחד בקול גדול ושאלו ממנו לתקוע בו, ויביאו השופר והתחיל לתקוע בשופר בקול גדול תקיעה ושברים והרבה והפציר להריע בתרועה ולא עלה בידו וימת לבו בקרבו לאמר מה זאת, וחזר לנסות עצמו בביתו ולא עלתה על ידו, עד כי אמר לא אשקוט ולא אנוח עד כי אדע מה זה ועל מה זה כי אחר שנשתמד לא עצר כח להריע בתרועה, ובא אצל הרב אברהם יכני לדעת על מה זה ועל מה זה.

והשיב לו הרב הנזכר כן הוא ומקרא מלא הוא אשרי העם יודעי תרועה כי לא פורש לא תקיעה ולא שברים אפס התרועה כי זאת הסגולה לא ניתנה כי אם לעם בני ישראל להם לבדם, והטעם כי התרועה היא מעוררת הרחמים יותר מכל הקולות ומכניע לס''מ כמו שנאמר תרועם בשבט ברזל, ועוד כי התקיעה נגד אברהם יש איזה אחיזה על כי יצא ממנו ישמעאל וכן ביצחק יש אחיזה מצד עשו ועל כן גם אומות העולם יתקעו כיוצא בהן תקיעה ושברים, מה שאין כן בתרועה שעיקרה נגד יעקב שמטתו שלימה אין בה שום אחיזה לאומות העולם בה ועל כן לא ניתנה סגולתה כי אם לישראל, וכן הוא אומר יום תרו''עה יהיה לכם לכם ולא לאומות העולם.

ובשומעו המשומד ההוא את דברי הרב וימס לבבו ולא קמה עוד רוח בו לאמר, אוי לי מה עשיתי מדוע דבר ה' בזיתי לשוב מאחרי ה', וברח לארץ מרחקים וחזר בתשובה שלימה וניסה אז את עצמו ותקע והריע כאשר בתחילה ובירך ואמר ברוך הבוחר בעמו ישראל באהבה, אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו.

קח. אשר כל אלה החי יתן אל לבו אהבתו וחמלתו יתברך עמנו ויתעורר לשוב מעבירות שבידו וליראה ולאהבה את השם הנכבד והנורא תמיד כל הימים לבלי יפקד מלהיות בסגולת עם בני ישראל אשר נקראו עם סגולה על כי רבות סגולות נמצאו בהם אשר לא עשה כן לכל שבעים אומות, ואף כי באמת אמרו אף על פי שחטא ישראל הוא הכל מודים כי לא שוו בשיעוריהון ולא ראי חוטא בסגולתו כראי האיש הישראלי נקי כפים מעבור על דת.



מעשה שנתקלקל קול השופר ואמרו לתוכו ויהי נועם

קט. ופעם אחת בראש השנה לא היו התוקעים יכולים לתקוע ואמרו החכמים להפוך את השופר ולומר בצד הרחב אל תוך השופר ויהי נועם ג' פעמים כי אמרו דגיריה דשטן היה יושב בתוך השופר והיה מעכב מלתקוע כבורח עצמו מן המות, אשר מזה מודעה רבא גודל פעולת תקיעת השופר לנתוץ ולהאביד ולהרוס כל לוחצינו כי רוח היוצא מהשופר בקדושה תזרם ורוח תשאם.



אזהרה שלא לשוח בין תקיעות מיושב לתקיעות מעומד

קי. וצריך כל אדם להיות זהיר לבלתי יסיח דעתו מענין התקיעות וכל שכן שאסור להפסיק בדיבור בין תקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד שלא מענין התקיעות, ובשעת התקיעות אפילו לרוק אסור למען ישמעו קול השופר כל הקהל.

קיא. ואחר תקיעת שופר יכון לקראת אלהיו בכוונה יתירה להתפלל תפילת מוסף אשר היא ארוכה בכמות ובאיכות ובחינתו במקום עליון.



בסוד עליית התפלות בראש השנה

קיב. וכל איש הבא בסוד ה' יאות לו בתפילות הימים האלה לתת אל לבו קודם כל תפילה ותפילה מה היא ומה עלייה יש בה כמו שכתב רבינו, כי מאז הלילה בתפילת ערבית מלכות שמים היא העולה עד הגבורה שבשש קצוותיה נגד פרק האמצע דהוד ת''ת ישראל, וביום בעמידה היא העולה בגבורה דשש קצוות דת''ת ישראל, ובחזרת העמידה עולה בגבורה שבדעת ת''ת ישראל, ובתפילת מוסף היא העולה בגבורה דאימא אם לבינה, ובחזרת מוסף היא העולה בבינה דבינה.




מעלת מוסף ר''ה והתקיעות שבה, וטעם שאומרין בה אב הרחמים

קיג. ואף מי שלא ידע בכל אלה ידע וישכיל כי כל תפילה ותפילה מרוממת היא על כל ברכה ותהלה זו למעלה מזו ותפילת מוסף היא העולה על כולן, כי על כן אומרים בה מי כמוך אב הרחמים כנודע לבאים בסוד ה' כי כן תתעורר על ידה עלייה עליונה אל השמ''ים ממעל אל מקום הרחמים, וגם עיקר מצות התקיעות הם כאן דשייכי לברכות ומלכיות זכרונות ושופרות, ותקיעות דקודם המוסף לא תקנו אלא כדי לערבב השטן שלא יוכל לקטרג בסדר תפילת המוסף.



טעם שתקנו לומר ''היום הרת עולם''

קיד. ולכן צריך כל אדם להיות עיניו פקוחות ואזניו קשובות לכל מה שמוציא בשפתיו, יכוין לבו למעלה ועיניו למטה ולא יסיח דעתו לפנות אנה ואנה דעל כן תקנו לומר בו היום הרת עולם כי בא להזכיר ענין גדולת היום ומעלתו ותגבורת הדין שבו אשר כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון ולא ידע איש את דינו מה יהיה אם למות אם לחיים, ולכן אומרים אותו אחר התקיעה למען החריד לב כל הציבור ואז יכנע לבבם הערל לשוב מעבירות שבידם.



מנהג ירושלים לתקוע תשר''ת תש''ת תר''ת למלכיות זכרונות ושופרות

קטו. ולענין התקיעות כי רבו הדעות והמנהגים, הנכון לתקוע תשר''ת תש''ת תר''ת פעם אחת למלכיות וכן לזכרונות וכן לשופרות, וכן מנהג ותיקין אנשי ירושלים וכן ראוי לנהוג ואין לשנות.



טעם לאמירת עלינו לשבח בתפלת מוסף

קטז. ובנוסח עלינו לשבח יתעורר בכוונתו ביותר כי נתקן כאן על כי היום הזה שרי אומות העולם מקטרגים עלינו מה הללו עובדי עבודה זרה וכו', ועל כן נותנים שבח המפואר הזה כהיום הזה בתוך סדר התפילה הנכבדת הזאת וכן יאמר על כן נקוה לך.



סגולה להנצל מפגע רע לכוין באמירת ''מהרה בתפארת עוזך''

קיז. ונמצא כתוב לכוין בסופי תיבות לראות מהרה' בתפארת' עוזך' סופי תיבות תכה, והוא שם אחד של שם ע''ב ובו הרג משה את המצרי בסוד למה תכ''ה רעך, והמכוין בו הוא סגולה להנצל בכל השנה ההיא מאדם רע מחבר רע ומפגע רע.



בסדר אמירת פסוקי מלכיות זכרונות ושופרות

קיח. ויקדים עשרה מלכיות דכתובים תחילה, והטעם לפי פשוטו דמקדימין כתובים לנביאים משום דמעלין בקדש ולא מורידין אלא דמתחיל בתורה דהתחלה מעלייתא היא.

ולפי סודן של דברים מבואר הדבר ליודעי דעת כי הוא לפי בחינת היום שראש השנה רומז למלכות שמים ובה סוד הכתובים ולפי מקום עלייתה קודמים הכתובים לנביאים ואין להאריך בזה כי מבואר הוא.

ומקדימין מלכיות אף כי בפסוק נזכר באחרונה שדרשו רז''ל ותקעתם בחצוצרות הרי שופרות והיו לזכרון הרי זכרונות אני ה' אלהיכם הרי מלכיות, מכל מקום אמרו חכמים כי ראוי לומר מלכיות תחילה כלומר המליכהו תחילה ואחר כך בקש מלפניו שיזכור לך ובמה בשופר, וצריך לסדרם כסידרן הכתובים בתורה.

ואף כי בנביאים וכתובים לא נסדרו כסדר אין למחוק הספרים כי לכולם יש להם טעם בסידרן כמו שכתבו הפוסקים עליהם השלום, וכן אין למחוק על מה שנזכר במלכיות של כתובים ארבעה פסוקים של מלכיות שכבר כתבו הרא''ש והמרדכי והר''ן בשם הגאונים דאם בא להוסיף מוסיף.



בר''ה שחל בשבת אין לדלג תיבת ''היום'' בחתימת שופרות

קיט. וכן רבים מדלגים כשחל ראש השנה בשבת בברכת שומע קול תרועת עמו ישראל היום ברחמים דולגים תיבת היום כיון דאין בשבת תקיעה, וגם בזאת שגו דמתפרש מלת תרועה על הרעה בפה כדאמרינן בגמרא מאי מריעין בפה, וכן כיוצא בזה רבים הגיהו מדעתם בתפילות הימים האלה דברים אשר לא כן, ולא תאבה ולא תשמע אליהם כי כולם הוסדו במועצות ודעת החכמה.



מנהג האר''י לתקוע אף בתפלת הלחש, וסוד ד' פעמים שתוקעין

קכ. ולענין התקיעות במוסף המנהג הנכון לתקוע גם בלחש כדעת הרב זלה''ה כי כל ד' פעמים אלו שאנו תוקעים רומזים לד' עולמות עשי''ה יצי''רה ברי''אה אצילות הרמוזים בפסוק כל הנקרא בשמי ולכבודי ברא''תיו יצר''תיו אף עשי''תיו, ותקיעות ארבע פעמים אלה המה זו למעלה מזו כי תקיעות דמיושב רומזים לעולם העשי''ה ובאות ה' אחרונה של הוי''ה, ותקיעות סדר הברכות המה רומזים אל עולם היצירה ובאות ו' של הוי''ה, ותקיעות שבחזרה רומזים אל עולם הבריאה ובאות ה' ראשונה של הוי''ה, ותקיעות של אחר המוסף רומזים באצילות ובאות י' של הוי''ה ברוך הוא ועל כן הנכון שלא לגרוע מהם.



כוונה לעת תקיעות לחש וחזרה

קכא. וכבר כתבנו שיש לכוין בתקיעות דבלחש לבטל היצה''ר דגלוי עריות, ובחזרה לבטל יצה''ר דשפיכות דמים על ידי שמיעת קול השופר שמעוררת הרהורי תשובה וחרטה כמו שאמרו בזוהר וכד אתער קול שופרא ובני נשא תייבין על חטאיהון וכו', ולכן תיקנו לומר אחריהן היום הרת עולם כל יחיד ויחיד להחריד לב כל העם בהודע להם כח הדין איום ונורא הנעשה כיום הזה.



התעוררות מדין הנעשה בר''ה על גלגולים קודמים ע''פ הר''ם אלשיך ע''ה

קכב. ואחר כך יתחיל בסדר עשרה זכרונות אתה זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם, וכל האיש הירא יתן את קולו בבכי בסדר נוסח הזה אשר כל דבריו כגחלי אש, ומה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו בתתו אל לבבו כי יפקד רוחו ונשמתו על כל המפעל לפני כסא כבודו יתברך כי בא לשפוט הארץ, כי לא לבדו יבוקר על המפעל בגלגול זה כי אם גם כל מעשה גלגוליו אשר נתגלגל מראשיתו יבוקר פנקסו לצרף הכל כאחד, ויביא האלהים במשפט את האיש ההוא גם על הראשונות מגלגולים אחרים אם לטוב אם להפכו ולהענישו עליהם כנודע בסוד מאמרם ז''ל צדיק ורע לו צדיק בן רשע שמתחייב על הגלגול הראשון שהוא כאב לו שקדם לו שזה חלק מנפשו כבן לו, ועל כן תיקנו בנוסח הוידוי אבל חטאנו אנחנו ואבותי''נו כמ''ש הרמ''ע.

קכג. וזה אשר חכמים הגידו 181 כי שלשה ספרים נפתחים בראש השנה וכו' ובמקום אחר נאמר 182 כי לא שלשה ספרים בלבד נפתחים בו כי אם ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו, אכן הכוונה לומר כי ביום ראש השנה אשר בו יעמיד במשפט כל יצורי עולם הלא צריך לפתוח כל ספרי גלגוליהם עד ראש כל הדורות למלא בם את יד כל החסר מן הקודמים על ידי האיש הזה אם לטוב אם להפכו, והטיבו אשר דברו באמרם ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו כי גם ספרי כל המתים צריך לפתוח עם שלשת ספרי החיים הללו כאמור.

ויתעורר כל אדם לבו על ככה באומרו כאן אתה זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם להזכר מעשים רבים וכו' כי רומז על זה לאמר, אתה זוכר מעשה עולם הם החיים ולפיכך פוקד כל יצורי קדם הם הגלגולים הקודמים, וזה כדי להזכר מעשים רבים שהוא לצרף מעשים רבים שקדמו עם של אלו כאמור, ובכן אז יכנע לבבם הערל לשוב מעבירות שבידם ולא יסור לבבם מאחרי ה' כי עיקר התפילות האלה לא נתקנו כי אם להכניע לב הציבור כי אותה נפשינו איותה ויעש את כל החרדה הזאת בימים האלה ובזמן הזה.



י' טעמי שופר, ורמזיהם בפסוקי שופרות מספר ''עוללות אפרים''

קכד. וכן בעשרה שופרות בלבבו יבין טעם תקיעת השופר והמה עשרה טעמים וכנגדם עשרה שופרות לעורר את לב אישי ישראל, טעם הראשון לזכור כי ביום זה ישב הקדוש ברוך הוא על כסא מלכותו ביום שנברא האדם הראשון כי קודם בריאת האדם לא היתה מלכותו יתברך ניכרת עד ראש השנה ועל כן תוקעים בו בשופרות על דרך הכתוב ותקעתם בשופר ואמרתם יחי המלך, ולעומת זה תקנו פסוק בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'.

וטעם שני, ששופר זה הוא כמו הכרזה שכל מי שלא יבא אל המלך ה' בתשובה בימים אלו דמו בראשו כי הם חק לישראל, וכנגד זה אומרים תקעו בחדש וכו' כי חק לישראל הוא.

וטעם שלישי, לזכור יום מתן תורה שהיה בקול שופר, לעומת זה אומרים וכל העם רואים את הקולות.

וטעם רביעי, לזכור דברי הנביאים ומוסריהם שנמשל בקול שופר כמו שנאמר כשופר הרם קולך, וכנגד זה אומרים ויהי קול השופר הולך וחזק מאד משה ידבר לרמוז דמיון מוסר הנביא לקול השופר.

וטעם חמישי, כדי לזכור החרבן שהיה בקול שופר כמו שנאמר כי קול שופר שמעה נפשי תרועת מלחמה, ולעומת זה אומרים עלה אלהים בתרועה רמז לסילוק שכינה כמו ונעלה הענן שנסתלקה שכינה בזמן החרבן.

וטעם שישי, לזכור העקידה וזכר לאילו של יצחק שהקריב את עצמו כליל לה' לעולה, וכנגד זה אומרים ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם.

וטעם שביעי, שהשופר בא להפחידנו ולסבב חרדת יום הדין כמו שנאמר אם יתקע שופר וכו', ולעומת זה מביא בעשר פסוקים אלו וקול שופר חזק מאד ויחרד כל העם.

וטעם שמיני, לזכור יום הדין הגדול שלעתיד ונירא ממנו שנאמר קול יום ה' מר צורח וכו' יום שופר ותרועה וכו', וכנגד זה אומרים פסוק ויצא כברק חצו וה' אלהים בשופר יתקע.

וטעם התשיעי, לזכור הגאולה שעתידה להיות בקול שופר, ולעומת זה אומרים פסוק ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים.

וטעם עשירי, לזכור יום תחיית המתים שיהיה בקול שופר וכנגד זה אומרים פסוק כל יושבי תבל ושוכני אר''ץ, וזהו טעם עשרה שופרות נגד העשרה טעמים שנזכרו במדרש על השופר כמו שהביאם ר' שלמה אפרים ז''ל.

קכה. ובכל אלה הדברים בעל נפש יקרה ישים עיניו בם לעורר את עצמו בכוונה מתחילת התפילה ועד סופה, ואף בחזרת מוסף יאזור בגבורה ולו בכח כוונתו יגבר אשר היא מרוממת מאד מבלחש, וסוד התקיעות שתוקעים מאד נעלו מהתקיעות אשר תקעו בלחש כמו שהארכתי לעיל בחזרת תפילת י''ח.



תפלה להשגת רוה''ק ובנים צדיקים ועושר בעת אמירת אי''ה

קכו. ויש דברים נוספים אשר אמרו הראשונים לאומרם בחזרת המוסף היום, האחד שהיה נוהג הרב לומר במוסף בקדושת כתר בתיבת אי''ה.

יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שבשמים שתמלא שאלתי ובקשתי בשם יֻהָ או עושר מופלג לעבודתך או בנים צדיקים וחכמים או להשיג רוח הקודש, ויועיל מאד בהתעורר אב הרחמים למעלה.




תפלה לתקון העון בעת שאומר החזן מפני חטאינו

קכז. וכשהחזן בית הכנסת אומר מפני חטאינו גלינו מארצנו, מצאתי במחזור קדמון מכתיבת יד להתחנן אז על עון הקרי שמאריך הגלות וזה נוסחתה.

יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שכל טפה וטפה של קרי שיצאת לבטלה ממני ומכל ישראל בכלל ובפרט שלא במקום מצוה בין באונס ובין ברצון והנשמות העשוקות בקליפה הנפוצים בארבע כנפות הארץ והנשמות ערטילאין הפזורים בין הגוים ועל ידי זה חרב עירנו ושמם בית מקדשינו וגלה יקרנו ונוטל כבוד מבית חיינו, וברחמיך המרובים תעביר ממשלת זדון מן הארץ ותפלט הקליפה כל הניצוצות הקדושות שבעולם ותחזור לקבצם בקדושה שניה, וקרב פזורינו מבין הגוים ונפוצותינו כנס מירכתי ארץ, וקיים בנו מקרא שכתוב ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלהיך שמה, אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלהיך ומשם יקחך, ויקויים בנו מקרא שכתוב באהבתו ובחמלתו הוא גאלם וינטלם וינשאם כל ימי עולם בכח השם הקדוש בי''ט ובשם הקדוש חב''ו היוצא מפסוק חיל בלע ויקיאנו ותחזירנו למקום קדושה ותגאלנו גאולת עולם לחבר האהל להיות אחד אמן.




נוסח לעת אמירת עלינו מהרוקח וסגולתו לקבלת התפלות

קכח. וגם כשהחזן אומר עלינו לשבח בבואו לומר הוא אלהינו ואין עוד אחר, כתוב שם על פי קבלת ר''א רוקח ז''ל לומר נוסח זה.

מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב, ואחר כך יאמר, רבונו של עולם מיום שחרב בית המקדש אין לנו במה לכפר לא קרבן ולא בגדי כהונה ולא מנחה ולא מזבח רק שמך הגדול עומד לנו, ויהי רצון שתהא שעה זו עת רצון ליכנס תפילתי למרום בהזכיר שלש עשרה מדותיך ה' ה' אל רחום וחנון וכו', ואחר כך יאמר אנא בכח גדולת ימינך וכו', וכן ביום הכפורים יעשה כסדר הזה והיא סגולה נפלאה לקבול תפילות.




אזהרה שלא לשוח עד התקיעות שאחר מוסף

קכט. ובכן יגמרו חזרת המוסף ותקיעותיו וכל הירא אל יפסיק בשום דבר עד עת שמוע תקיעות שאחר חזרת המוסף.



סגולת אמירת פיטום הקטורת אחר התפלה

קל. וכבר כתבנו בפרקי שבת שאף בשבת ויום טוב יש לומר סדר פטום הקטורת אחר גמר התפילה בשלימות כמו בימות החול כי סגולתו להבריח החיצונים והקליפות שלא יתאחזו בתפילתנו כנודע ולמה יגרעו הימים הנוראים האלה להבריח כל החיצונים והרשעה כולה כעשן תכלה, ועל כן כל בעל נפש לא יעבור מלאומרו אחר התפילה בשבתות ובחגים ובמועדים ובכן תפילתו תעשה פירות למעלה.



יברכו איש לרעהו אף אחר מוסף וליל שני, ויתברכו מפי חכם

קלא. ואחר התפילה יברכו איש את רעהו לשנה טובה תכתב ותחתם, ואין לחוש ולומר כי ראוי להחזיק חבירו לצדיק וכבר נכתב דעיקר הוי יום שני שביום שני גם כן אומר זמן ולכן יש לומר בליל שני כליל ראשון, ויחזור אחר איש חכם וירא לקבל פניו ויברכהו כי השעה צריכה לכך.



אזהרה שלא יבקר אוהביו ולא ירבה בסעודתו בר''ה

קלב. ושוב אל יפנה ימין ושמאל לבקר אוהביו וריעיו כבחגים ובמועדים כי המשפט לאלהים הוא למען תהיה יראתו יתברך על פניו לבלתי יחטא ברוב דברים אשר לא יחדל פשע, כי אם תכף ומיד בצאתו מבית הכנסת ישמח ויגיל בסעודת מצות היום לכבוד קונו, אך למעט אכילה ושתיה מידי מחסורו אשר יכשר לו למען לא יקלו ראשם ותהיה יראת ה' על פניו אלא אוכל נפש בלבד לכבוד היום, ואף גם זאת שהמאכל מביא את השינה ואין השעה צריכה לכך כמו שנאמר כי המשפט לאלהים הוא, הכל לפי המעשה והטוב ההוא אשר ייטיב האיש העומד לדין כי אז מוסיפין לו מח''ול וחיה וכן בהפכו חס ושלום.



היתר האר''י לישון אחר חצות היום ומנהג רבני א''י בזה

קלג. וכן מנהג שלומי אמוני רבני חסידי ארץ ישראל הראשונים עליהם השלום להכנס אחר תפילתם לביתם ומיד מקדשים ואוכלים ומיד הולכין אל בית הכנסת ולומדים תיקונים ולא היו ישנים כל היום וכן ביום שני, וזה אף כי לא נעלם מהם דברי רבינו זלה''ה שהתיר לישן אחר חצות לפי כי כבר נתעורר המלאך על ידי התפילות והתחינות מכל מקום לא מלאם לבם להבטל בימים הנוראים האלה אפילו שעה אחת.

וטעם הדבר על פי מה שאמרו פ''ד דמנחות, 183 מלאכא אשכחיה לרב קטינא דמכסי בסדינא וכו' אמר ליה ענשיתו אעשה אמר ליה הן בעידן ריתחא קנסינן אעשה ע''כ, הנה מבואר כי בעת הדין והרוגז קונסין על ביטול מצוה ועסק התורה היא מצות עשה ואין ספק דקנסי עלה, ועל כן מאד מאד צריך כל איש ישראל להיות זהיר וזריז במלאכתו מלאכת שמים כל הימים וביותר בימים האלה לבל ימצא בטל ויענישוהו דבעידן ריתחא מדת צדק שולטת בדיניה וצריך להזהר דלא יתוקד עלמא בשלהבוי ודינוי בר מינן.



סגולת לימוד הקרבנות ומשניות קדשים בר''ה להגן מהדין

קלד. ומה טוב ומה נעים ללמוד כהיום סדר הקרבנות ומשניות סדר קדשים אשר סגולתן להגין בעד תוקף הדין כמו שאמרו בזוהר פרשת וירא, 184 דכיון דחזא דמעייני בדיניה וירץ ויקח בן בקר סדר הקרבנות והיא סגולה נפלאה כנזכר לעיל בריש פרקין.

קלה. ובכל אלה תהיה תמיד תחינתו בפיו, אל תעש עמנו כלה תאחז ידך במשפט בבא תוכחה נגדך שמינו מספרך אל תמח כמנהג החסידים אשר תמיד היה שגור בפיהם תחינה זו בקרב הימים האלה שבין ראש השנה ויום הכפורים.



יודעי סוד יכוונו בכוונות האר''י לימים אלו ואחריהן מזמור קל''ט

קלו. והבאים בסוד ה' יאותה להם מזה היום ראשון דראש השנה עד יום הכפורים לכוין דרך הנס''ר בשמים יום יום אשר תועיל מאד לנפשותם כאשר המה מסודרים בספר כוונות הרב ז''ל.

קלז. ומצאתי כתוב לומר יום יום אחר כוונת הנסירה מזמור קל''ט למנצח לדוד מזמור ה' חקרתני ותדע וכו' ומבואר טעמו ליודעים, ותועיל סגולתו לסלק את הדינין מעליו ולעורר עליו את החסד ואת הרחמים ואת הסליחות.




תוכחה לנמנעים לישון בר''ה ושחים שיחת חולין

קלח. ובכל אלה הימים יהא זהיר וזריז לבלתי ישוח שום שיחת חולין כמנהג חסידים הראשונים כי אם ביראת ה' כל היום, לא כמו כמה בוערים בעם אשר שמרו לעשות שלא לישן בימי ראש השנה ונועדו יחדיו בפתחי שערי החצרים, ויהי מושבם בית מועד לכל חי איש לא נעדר אשר יעבור תחת לשונם ויספרו ברע עושק ושמוע שוא לנדד שינה מעיניהם אלה עם אלה, ולא יזכרו ולא יעלו על לב מוראת דין האיום הנורא מאד לאמר לפני מי אנו עומדים ומדברים ומיגעים את ה' בדבריהם, אם אב הוא איה כבודו ואם אדונים הוא איה מוראו.

קלט. ולו חכמו ישכילו את אשר תקנו קדמונינו לתקוע אחר התפילה כדי לעורר הלבבות אחר שרוצין לצאת ולהפטר לבתיהם כי לא ישכחו וישליכו אחרי גיוום ענין השופר כי בא לעורר ולהקיץ נרדמים משינתם כי אם תמיד יהיו לזכרון בין עיניהם להיות חרדים ויראים אל משפטו יתברך כי רב הוא.

ועל זה נאמר אשרי העם יודעי תרועה, רוצה לומר נותנים לב אל התרועה לשוב אל ה' כי אף אחר ששמעו התרועה הנם יודעים המסובב ממנה להיות יראת ה' על פניהם גם שאר כל היום וכמו שנאמר בשמך יגילון כל היום ובצדקתך ירומו כי יגילון ויבטחו בחסדי אל שיוציא לאור משפטינו, אך לא מפני כך ישליכו מורא שמים מעליהם רק ובצדקתך ירומו במדת הצדקות והישרות ירומו ויזכו בדין, אי נמי בצדקתך במדת הצ''דק דינין תקיפין דילה יתנו לב לשוב.

כי על כל אלה האיש המשכיל בלבבו יבין דלא אמרו שלא לישן בראש השנה על כי השינה ביום ההוא אסורה כי אם כדי שלא ישב בטל מדברי תורה, ולאו דוקא ישן ממש אלא אפילו ער ויושב בטל ואינו מבקש על נפשו בתפילה ובתחנונים ועסק התורה ישן מקרי, ואדם מועד לעולם בין ער בין ישן אם אינו עוסק בתורה ובמעשים טובים.



אזהרה למתגרים בשינה בראש השנה

קמ. ורבים מעמי הארץ אשר שמעו את דברי הרב זלה''ה להתיר השינה אחר חצות ומתגרין בשינה תמיד כל היום ולא ידעו ולא יבינו כי לא זו הדרך להתגרות כהיום הזה בשינה אפס מעט מזער, ואף אין זאת כי אם לתלמידי חכמים גדולים אשר לא ישקוטו ולא ינוחו בשאר הימים אליהם יאותה לנוח מעט ראשיהם ושבע ילין בל יפקד רע, לא כן יתר העם אשר לא נסתה כף רגלם הצג על בתי מדרשות אשר שם יתנו צדקות ה' ומוסרי הנפש כל הימים, יאותה להם בקרב הימים האלו שלא ינוחו ולא ישקוטו יום ולילה לא ישבותו מעסק התורה איש איש לפי השגתו, ואם לאו בר הכי הוא ירדוף כאשר ירדוף הקורא בהרים אחרי בתי מדרשות לשמוע בלימודים ללמוד ולעשות ולהשליך גלולי מעשיו הרעים בחרטה גמורה ויצא בדימוס בדינו להכתב לחיים בספר צדיקים גמורים.



מעלת המהרהר תשובה בר''ה, וביאור מ''ש באדה''ר אתה סימן לבניך

קמא. והלא תראה את אשר חכמים הגידו, 185 כי אמר הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון אתה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין ביום הזה ויצאת בדימוס כך עתידים בניך לעמוד לפני בדין ויוצאים בדימוס, וכל אדם יפלא לאמר כי אין שום בדימוס בראש השנה כי צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים והוא מצד הדין לא מצד החסד ולבינונים ולרשעים אין שום בדימוס.

ואכן אם בעל נפש אתה תבין ותשכיל מכאן חסדי המקום כי רבו עם עמו ונחלתו לזכותם בדין, כי מה שאמרו חכמים צדיקים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים היינו אפילו כי היה רשע ונכתב בין הרשעים ומהרהר בראש השנה בתשובה יקרא צדיק גמור, על דרך שאמרו 186 בדין המקדש את האשה על מנת שאני צדיק גמור אפילו היה רשע גמור הרי זו מקודשת שמא הרהר תשובה בלבבו ונעשה צדיק גמור ברגע קטן, אף הרשע בהרהורי תשובה אשר יחרד ביום ראש השנה לשוב אל ה' יקרא צדיק גמור מאותה שעה ויתהפך דינו באותו היום עצמו לכתבו בין הצדיקים.

קמב. וזהו שאמרו כשם שעמד לפני וכו' כי אדם הראשון היה כן, בעשירית עבר ובי''א נידון ובי''ב יצא בדימוס, ואמרו בזוהר, 187 בראש השנה נברא אדם וקאים בדינא ותב בתיובתא וקביל ליה קודשא בריך הוא ומה תשובה בפועל היה יכול לעשות בשעה אחת, ועל כרחך צריך לומר שנתקבל בהרהורי תשובה בשעה י''ב וקיבל על עצמו לעשות אחר השבת, וכמו שאמרו בפרקי ר' אליעזר 188 כי באחד בשבת נכנס אדם הראשון במי גיחון וכו' והתענה שבע שבתות ימים, ולכן הדימנו הוא יתברך דומה בדומה לאבינו הראשון שחטא כשם שעמדת בדין היום ויצאת בדימוס באותו יום עצמו והוא בשעה אחת בהרהורי תשובה כך עתידים בניך לעמוד בדין ביום זה ויוצאים בדימוס באותו יום עצמו.

ומי פתי ישמע כזאת ולא יקרע סגור לבבו הערל להתחרט כהיום הזה על כל המפעל הרע ולהרהר בתשובה ולקבל עליו לעשות תקוני התשובה לאט לאט בעשרת ימי תשובה והוא יהיה נכתב ונחתם בספרן של צדיקים לאלתר אף כי עדיין אין כל מאומה בידו, היש חיך מתוק מזה ברוך ה' אלהי ישראל.



מנהג קדמונים לפייס רעיהם קודם ר''ה

קמג. כי על כל אלה אשרי אנוש יעשה זאת להחזיק במוסר ורעיוני לבבו לבקש לדעת ולרדוף איככה יעשה מעשה התשובה בשני ימים אלה ואל אלהינו כי ירבה לסלוח כי זאת הסגולה ימצאנוה בקרב הימים האלה.

אכן צריך לזה לשוב קודם ראש השנה מעבירות שבין אדם לחבירו ולפייס איש את רעהו כי אף דבהרהורי תשובה נעשה צדיק גמור, אם הוא רשע לבריות אינו יכול להיות צדיק גמור עד שיתקן בינו ובין חבירו, וזהו הטעם כי רבים מחסידים הראשונים היו נוהגים לעשות הפיוס איש ברעהו קודם ראש השנה ולא המתינו עד יום הכפורים, ומנהג נכון הוא להועיל אליהם ליום ראש השנה כי על ידי הרהורי התשובה יעשו צדיקים גמורים ויכתבו ויחתמו לחיים.



אזהרה למתענים בר''ה להרבות בעסק התורה ובתחנונים

קמד. וכל האמור בפרשה ויותר יהא זהיר מי שמתענה בראש השנה להיות עסוק תמיד כל היום בתפילה ובתחנונים ולעסוק בתורה ולא ילך בטל כי אם להסגר עצמו בבית הכנסת או בבית המדרש לענות אמן על קדיש של דבר אגדה אשר חכמים הגידו, 189 בשעה שהחכם יושב ודורש בפני הציבור ועונין עליו אמן יהא שמיה רבה אפילו אם נחתם גזר דינם אני מוחל להם ומכפר עונותיהם של ישראל.



להזהר בתפלת המנחה ולכוין להעלות עמה תפלות הפסולות

קמה. כי מטעם זה רבים מהחכמים וחסידים ראשונים נהגו בקרב הימים האלה ללכת לבתי מדרשות אף שאין דרכם בכך כל השנה כנזכר מטעם הנזכר עד עת בא זמן תפילת מנחה, ויכון לקראת אלהיו להתפלל אותה בכוונה ובאימה וביראה אשר היא מתוקנת מיצחק אבינו עליו השלום שבחינתו היום ויכוין בה להעלות כל שאר תפילות מנחה אשר התפלל בשאר ימות השנה ונפסלו מחמת חסרון כוונה וחוץ לזמנה כאשר המכשלה הזאת תחת יד רבת מבני עמנו המזלזלים בה וה' הטוב יכפר בעד, והן תיהוי ארכה לשליוותם יכוין להעלותם עתה על ידי תפילת מנחה כמ''ש לעיל באורך.



מנהג תשליך וסודו ואמירת מי אל כמוך

קמו. ואחר תפילת מנחה יום ראשון דראש השנה קודם שקיעת החמה יש ללכת אל הים או אל באר מים או מעיין אשר מחוץ לעיר לומר הי''ג מדות עליונות של מי אל כמוך.

קמז. והטעם נודע לבאים בסוד ה' כי יום ראשון הוא סוד דינא קשיא וצריכים אנו להמתיק הש''ך ופ''ר דינים דדינא קשיא, ולכך הולכים אל המים המורים על החסדים וגם במקום שיש בו דגים שרומזים על עינא פקיחא להמתיק הדין הקשה לדין הרפה, וצריך לומר שם פסוקים מ''י אל כמו''ך.




ראוי לקרוא מאמר י''ג תקוני דיקנא וסדר כוונתו לבאים בסוד ה'

קמח. ומי שבא בסוד ה' יאותה להם לכוין אל תיקוני דיקנא הרמוזים בו ומקום מושבם ובנקל ימצאם מבוארים באידרת נשא, 190 פתח ר''ש ווי מאן דאושיט ידוי בדיקנא יקירא עילאה וכו' עד בי''ג תקונים אילין אתרשים דיקנא יקירא סתימאה דכלא דעתיקא דעתיקין, וטוב וישר לקרותן שם על המעיין או על הים ולכוין ולהזכיר בפירוש בכל תקון ותקון המדה שלו במ''י א''ל כמו''ך ובי''ג מדות דא''ל רחו''ם וחנו''ן, כגון כשיאמר תקונא קדמאה יפרש מי א''ל כמוך במדה ראשונה אל, תקונא תניינא נוש''א עו''ן במדה שניה רחו''ם, תקונא תליתאה ועוב''ר ע''ל פש''ע במדה שלישית וחנ''ון וכן כולם, ואחר כך יאמר הפסוקים מי אל כמוך עד ותשליך במצולות ים כל חטאתם ג' פעמים, ואין צריך לומר רק פסוק מי אל כמוך ולא אל רחום וחנון רק בכוונה בלבד.



בעת אמירת ותשליך במצולות וכו' ישלשל גלימתו

קמט. ויגביה שני צידי הגלימה מחציה וכשיגיע לותשליך במצולות ים אז ישלשלם וינערם וכן יעשה ג' פעמים, ואחר כך יאמר נוסח תפילה זו בקצרה.



תפלה לומר בעת התשליך

קנ. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו אל עליון מוכתר בשלש עשרה מכילין דרחמי, שתהא שעה זו עת רצון לפניך 191 ויהא עולה לפניך קריאת שלש עשרה מכילין דרחמי שבפסוקים מי אל כמוך המכוונים אל שלש עשרה מדות אל רחום וחנון אשר קרינו לפניך כאילו השגנו כל הסודות וצירופי שמות הקדושים היוצאים מהם וזווגי מדותיהן אשר אחת באחת יגשו להמתיק את הדינין תקפין, ובכן תשליך במצולות ים כל חטאתינו ותשפיע עלינו שפע ישועה ורחמים מהן וזכרנו לחיים מלך חפץ בחיים, כתבנו בספר חיים למענך אלהים חיים, ונזכה לתשובה עילאה כי ימינך פשוטה לקבל שבים וקרע רוע גזר דיננו ויקראו לפניך זכויותנו והאריך אפך עלינו לטובה אמן, יהיו לרצון וכו'.




תפלה על דרך הסוד לעת התשליך

קנא. ולבאים בסוד ה' יאותה להם לומר נוסח זה להוציא הכוונה בפה, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שבכח סגולת אמירת שלש עשרה תיקוני דיקנא עילאה קדישא אשר המה בסוד מזל בבחינת שם אהיה שבא''א הנאמרים על המקו''ה העולה במספר אהי''ה דההין, יהי חסדך ה' עלינו האל נו''צר חס''ד לאלפים ותשליך במצולות ים כל חטאתינו ויומשך מתקון השמיני שבדיקנא הנקרא נוצר חס''ד אשר בו שם ע''ב יוד הי ויו הי כמספר חס''ד שפע לתקון התשיעי שבדיקנא הנקרא לאלפים אשר בו שם המתחיל באלף אל''ף ה''ה יו''ד ה''ה שבצירוף עשר אותיותיו יעלה לשם קס''א אלף הי יוד הי כמספר אלפי''ם, ובכח שפע אשר יקבל מתקון נוצר חסד על ידי כך יומתקו אדנ''י אלהי''ם אשר המה תלויים בתקון לאל''פים שמות המתחילים באלפי''ן ויומתקו ש''ך ופ''ר דינין דזו''ן, ובכן תשליך במצולות ים העליון לס''מ ולילית ונחש וכל המשחיתים אשר נבראו על ידינו ואל יהיה להם יניקה משמות הקדושים אדנ''י אלהים שכבר נמתקו, ובכח תקון הי''ג ונק''ה העולה קס''א אל''ף ה''י יו''ד ה''י וכמספר אלפים וכמספר אדנ''י אלהים, יעלו בכח שמות אלה הרמוזים בו כל הנשמות וכל הניצוצות של הקדושה שנתפזרו על ידינו בתוך הקליפות ויחזרו אל הקדושה מנוקות מליכלוכי הקליפות, ואת נפשותינו תטהר מכל עון ואשמה ושמרנו נא מיד סוטני נפשינו לבל נכשל בכל פשע וחטאה מעתה ועד עולם, וזכרנו בזכרון טוב מלפניך ופקדנו בפקודת ישועה ורחמים אמן כן יהי רצון, יהיו לרצון וכו'.




אחר תשליך יאמרו מזמור ממעמקים

קנב. ואחר כך יאמר מזמור ממעמקים ואם יש עשרה יאמרו קדיש, ויש כוונות ויחודים עוד וכל אחד יכוין לפי שכלו ולפי שהות היום, ולקצר אני צריך.



בר''ה שחל בשבת לא יבטל מסעודה ג'

קנג. ולענין סעודה שלישית לא נהגו לא ביום זה ולא בשום יום טוב כי אין סעודה שלישית רק בשבת בלבד כמבואר סודן בספר הזוהר שהם כנגד הבחינות הנעשות בשבת מה שלא נעשה כן בשום חג ויום טוב, ולפיכך אם חל להיות ראש השנה בשבת לא יבטלנה ויעשנה בדבר מועט כדי שיעור שיתחייב עליו ברכת המזון מפני כבוד יום טוב שני ועליו תבא ברכת טוב.



בדין ברכת שהחיינו בקידוש ליל יו''ט שני

קנד. ובכן יתאמץ בקדושתו להכון לקראת אלהיו ללכת לבית הכנסת להתפלל ערבית ליל יום טוב שני ככל כוונתו בליל ראשון הכתוב לעיל, וכן בקידוש יאמר שהחיינו כמו בליל יום טוב ראשון, ואם יש פרי חדש הנה מה טוב ואם לאו אינו צריך לחזור אחריו.



ציונים והערות לפרק ז

143) זוהר האזינו דף רצ''ב ע''א. 144) איכה רבה פרשה א' אות ל''א. 145) ויקרא רבה פרשה כ''ט אות א'. 146) זוהר פנחס דף רל''א ע''א. 147) שבת דף קי''ט ע''ב. 148) זוהר וילך דף רפ''ה ע''ב. 149) זוהר אמור דף צ''ט ע''א. 150) זוהר פנחס דף רל''א ע''א. 151) זוהר וילך דף רפ''ה ע''ב. 152) זוהר תרומה דף קל''א ע''ב. 153) ע''ז דף י''ח ע''א. 154) מנחות דף מ''א ע''א. 155) זוהר תרומה דף קע''ח ע''א. 156) זוהר שופטים דף רע''ה ע''א. 157) זוהר אמור דף צ''ט ע''ב. 158) זוהר אחרי מות דף ס''ז ע''א. 159) זוהר ויחי דף רכ''ג ע''א. 160) זוהר ויחי דף רכ''ט ע''ב. 161) זוהר בשלח דף ל''ג ע''ב. 162) זוהר וירא דף ק' ע''א במדה''נ. 163) זוהר ויקהל דף רי''ח ע''ב. 164) ילקו''ש תהילים פ''ט רמז תרמ''ג. 165) זוהר תרומה דף קל''ו ע''ב. 166) ויקרא רבה פרשה ד' אות ב'. 167) זוהר במדבר דף קכ''א ע''א. 168) זוהר אחרי מות דף ע''ה ע''ב. 169) זוהר וילך דף רפ''ג ע''ב. 170) תענית דף כ''ה ע''ב. 171) מדרש תהילים מזמור פ''א. 172) ר''ה דף ט''ז ע''א. 173) ר''ה דף ט''ז ע''ב ועי' בתוס' שם ד''ה כדי. 174) תענית דף י''א ע''א. 175) זוהר ויקרא דף י''ח ע''א. 176) זוהר פנחס דף רל''א ע''ב. 177) זוהר אמור דף צ''ט - ק'. 178) זוהר יתרו דף פ''ח ע''א. 179) זוהר אמור דף ק''ה ע''א. 180) ר''ה דף ל''ב ע''א. 181) ר''ה דף ט''ז ע''ב. 182) ר''ה דף ל''ב ע''ב. 183) מנחות דף מ''א ע''א. 184) זוהר וירא דף ק' ע''א במדה''נ. 185) ויקרא רבה פרשה כ''ט אות א'. 186) קדושין דף מ''ט ע''ב. 187) זוהר אמור דף ק' ע''ב. 188) פרקי דר''א פ''כ. 189) קהלת רבה פרשה ט' אות כ''ד. 190) זוהר נשא דף ק''ל ע''ב. 191) ''עת רצון לפניך ויהא עולה לפניך'' כצ''ל וכ''ה בחמ''י דפו''ר, אבל בדפוס ונציה תקכ''ג השמיטו תיבות ויהא עולה לפניך, ועי' בספר ויגד משה שציין כי תפילה זו העתיקה בעל הגר''ז בסידורו תורה אור על אף שאין דרכו להביא נוסחאות מחודשות מעין אלו, ואף החיד''א הביאה בספרו עבודת הקדש והוסיף עליה תפילה ארוכה לעת התשליך, אלא שהעיר שם כי החיד''א העתיק את נוסחתה כמות שהיא ואילו הגר''ז השמיט בה את התיבות ''ויהא עולה לפניך'', והאמת דמר כאתריה ומר כאתריה כי החיד''א נשתמש בחמ''י דפו''ר ואילו הגר''ז השתמש במהדורות מאוחרות שבהן נשמטו ג' תיבות אלו.





עשרת ימי תשובה





פרק א - קדושת הימים - תקנת השבים - מנהגים ואזהרות



קדושת עשרת ימי תשובה

א. ימי ה תשובה ו קדושתם ה רמתה מודעת היא אשר המה ימים מקודשים אשר קדשום שמים לרפאות בהן כל איש אשר בו הנגע, וכל לבב דווי בלבבו יבין ושב ורפא לו ומצא כדי גאולתו לכפר עליו מאשר חטא על הנפש, ואסמכוהו חכמים אקרא דדרשו ה' בהמצאו אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים, 1 ובזוהר אסמכוהו אקרא דאולי ימצאון שם עשרה.



רמז לעשי''ת בפסוק ועוד בה עשיריה

ב. ודורשי רשומות אסמכוהו אקרא ורחק ה' את האדם ורבה העזובה בקרב הארץ ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער, לרמוז כי אם חס ושלום ורחק ה' את האדם ולא יקובל תשובתו בשובו מחטאתו אז ורבה העזובה בקרב הארץ כי רוב העולם היו מתייאשים מהתשובה ועוזבים לאל יתברך, ולכך קבע להם זמן התשובה לקרבם אליו שהוא כל חדש אלול לחזור בתשובה, ולא זו בלבד אלא ועוד בה עשיריה הוסיף להם עשרת ימי תשובה מראש השנה עד יום הכפורים כדי שיתחרט ושבה בתשובה והיתה לבער כי יבער העונות מקרבו, ובכן יהיה כאלה וכאלון אשר בשלכת, פירוש שמשליכים העלין ואחר כך לשנה הבאה חוזר להיות מצבת בה וזה יהיה משפט לזרע קדש דהיינו לישראל מה שלא עשה כן לכל גוי.



אזהרה ליוצאים למלאכתם בעשי''ת מספר ''שערי תשובה''

ג. ורבינו יונה עליו השלום כתב זה לשונו, בעשרת ימי תשובה הירא את דבר ה' לבו יחיל בקרבו בדעתו כי כל מעשיו בספר נכתבים ובעת ההיא האלהים יביא במשפט את כל מעשה על כל נעלם אם טוב ואם רע כי אדם נידון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכפורים, ובעת אשר ידע האדם כי יביאו דינו לפני מלך בשר ודם הלא יחרד חרדה גדולה וישית עצות בנפשו ובכל דרכי החריצות יחיש מפלט לו ולא תעלה על רוחו לפנות על ימין או על שמאל ולהתעסק ביתר חפציו.

לכן מה נואלו היוצאים לפעולתם ולעבודתם עדי ערב בימים הנוראים ימי הדין כי המשפט לאלהים הוא ואינן יודעים מה יעשה בדינם, וראוי לכל ירא שמים בקרב הימים האלה למעט בעסקיו ולהיות רעיוניו נחתים ולקבוע ביום ובלילה עתים להתבודד בחדריו ולחפש דרכיו לחקור ולקדם אשמורות להתעסק בדרכי התשובה וכשרון מעשה ולשפוך שיח ולשאת רנה ותפילה ולהפיל תחינה, והעת עת רצון היא והתפילה נשמעת בו אשר חכמים הגידו דרשו ה' בהמצאו אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים.

ומצות עשה מן התורה להעיר אדם את רוחו ולשוב בתשובה קודם יום הכפורים שנאמר מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו, ואמרו חכמים כי יום הכפורים מכפר עם התשובה ועל כן הזהירנו הכתוב שנטהר לפני ה' בתשובתנו והוא יכפר עלינו ביום הזה לטהר אותנו.



מנהג השוהים בבהכנ''ס מצום גדליה עד יוכ''פ ויתר דברי פרישות

ד. וכן היה מנהג חסידים הראשונים לעשות עשרת הימים הללו כמו חול המועד לאסור מלאכה רק בעסק התורה והתבודדות בתשובה, והרבה מהם מליל הצום הולכים לישן בבית הכנסת עד יום הכפורים ורוב לימודן בלילות היה בספר הזוהר והתקונים המטהרים את הנפש, ויש מהם שלא היו משיחין שיחה בטלה בכל עשרת ימי תשובה.



מעשה התשובה והתחנונים בעשרת י''ת מספר ''סדר היום''

ה. ואשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק במנהגם להתבונן גם הוא בענין קדושת הימים האלה כי יש הפרש בין תשובת ימים אלו לשאר הימים כהפרש האור מן החשך לשוב מעבירות שבידו, וישב בדד וידום ויפשפש במעשיו אם במה שעשה כל השנה אם במה שעשה מיום היותו הן בילדותו הן בקטנותו הן בנערותו הן בבחרותו.

ואם עבר עליו ושתה מי המרים מים הזדונים עונות וזדונים יבכה ויתאבל וישב לעפר וישתומם על ככה איך בא על ידו מעשים אשר לא יעשו עד להכעיס בהם לבורא עולם יוצר נשמתו ועשה הרע בעיניו, במה יקדם פניו ואיך יבקש רפואות תעלה למכתו ולמכאוביו, יתוש אפל ושפל מלאו לבו לעשות הפך רצון מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, ויתפלל ויתחנן לפניו כי אל רחום וחנון הוא ומרבה להטיב וידו פשוטה לקבל שבים, ובהיותו בלב נשבר ונדכה וצם ומתענה יום אחר יום בימים הנוראים האלה תשובתו ודאי תעשה פירות ויעלה זכרונו לטובה לפני אל מלך יושב על כסא רחמים רופא כל בשר ומפליא לעשות כמו שנאמר שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם, כי דבר זה הוא חוץ מקו הדין והשורה לעלות ארוכה למי שעובר בחרוץ ובמרד ומעל להכעיס אל אדוניו והוא ברחמיו יתברך ויתעלה עובר על פשע וקודם לו לשלום כמו שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב, ואדרבה הוא מצפה ומקוה אימתי ישוב להטיב עמו כמו שנאמר ולכן יחכה ה' לחננכם.

ו. ועיקר בזה התפילות והתחנונים ובפרט קריאת ספר תהלים בקרב הימים האלה לשפוך שיחה לפני אדון האדונים, ומה גם אם מוריד דמעות מעיניו אשר בודאי בלי שום ספק לא ישובו ריקם ותשובתו מתקבלת, ואפילו אם יהיה רשע גמור והרבה אשמה, המקום ברוך הוא ברחמיו חותר לו מחתרת לקבל תשובתו ומסייעין אותו לטהר עצמו בשלימות ולא ישוב לכסלה.



יבאר תועלת הצומות לתקון החטאים

ז. וכבר נודע כי ענין הצום והתענית הוא מצטרך לבעל תשובה כמו שאמר הנביא שובו אלי בכל לבבכם ובצום ובבכי ובמספד, כי כאשר החוטא מושך עליו רוח מסט''א ולבו מתגאה ומגביר הקליפה ומערב אור בחשך וחשך ההוא מכסה על הרוח כענן המכסה על השמש ואלו הקליפות המה מחיצות בין ישראל לאביהם שבשמים, וכל עוד שהוא הולך וחוטא מגביר הקליפה ומעבה אותה המחיצה ועושה אותה כמחיצה של ברזל על דרך הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה, ואין תקנה עד שישבר הקליפה על ידי צום ובכי ומספד באופן שישבר רוחו ואיבריו, ואין דרך לשבירת כל איבריו ורוחו אלא על ידי סיגוף התענית שחלבו ודמו שהם עיקר כל האברים מתמעטים ומסתגפים, וכמו שעל ידי אכילה ושתיה נתגאה כחו וכסה החשך על אור העליון מנשמתו כך יסגף עצמו בלי אכילה כדי להכניע לבבו הערל ולברר האור מהחשך.



סגולת הצום לסלק בעלי הדין, ורמזו במשנת בטל רצונך

ח. וכן יסלק מעליו כל בעלי הדין והקטיגורייא כמו שפירשו הקדמונים בכוונת המשנה 2 בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך, כי הכוונה לומר כי רצון האדם וטבעו להמשך אחר תאות העולם באכילה ושתיה ושאר כמה דברים אשר יבערו ויכסלו בהם רבים מבני אדם ואין כן רצונו יתברך אלא שנתקדש כמו שנאמר והייתם קדושים לאלהיכם, וכאשר האיש הישראלי מבטל רצונו וטבעו מפני רצונו יתברך אז הקדוש ברוך הוא מבטל רצון אחרים שהם כתות החיצונים הנמשכים מאלהים אחרים אשר כל חפצם ורצונם אינו אלא לעורר דין וקטרוג על האדם, וכיון שהאדם ביטל טבעו מפני רצון הבורא גם אותם הכתות הנקראים אחרים שכולם נמשכים מהדין כולם מתבטלים.

ואם ככה תהיה סגולת הצום בשאר כל הימים לסלק בעלי הדין והקטיגורים, כל שכן וקל וחומר בקרב הימים הנוראים האלה הנזכרים ונעשים לענות נפש שיש להבין ולהתענות כל אחד מאישי ישראל אשר ידע ויכיר את מכאוביו ונגעי נפשו העלובה המליאה לה חלאת זוהמת צואת עונותיו ולטהר אותה מנגעיה, כי אין לאיש נכבד מנפשו ויחיש מפלט לו בביטול תענוגי אכילה ושתיה אשר התענג בדשן נפשו בשאר הימים ועתה יסגף עצמו בעבור רצונו של מקום, ויועיל לו ביטול זה מתאוותיו לבטל מעליו הבעלי דינים והקטיגורים אשר רבים סבבהו כדבורים לבלעו חנם כנודע מכמה מאמרי הזוהר בסוד ויבאו בני האלהים והעתקנום לעיל בפרקי ראש השנה.



בתשובת עשי''ת מכפר מה שחטא כנגדן בימות השנה

ט. ונמצא כתוב בשם הרב זלה''ה וזה לשונו, מי שחוזר בתשובה גמורה ומתענה בעשרת ימי תשובה מתכפרים לו כל עוונותיו דרך משל, יום ראשון בשבת מכפרים לו על כל עונותיו שחטא כל ימות השנה ביום ראשון בשבת על ידי התענית והתשובה של יום זה שבעשרת ימי תשובה, וכן שני בשבת שבעשרת ימי תשובה יכפר על כל שני בשבת של אותה שנה וכן על זה הדרך כולם.



יבאר שתקון עשי''ת בתענית ולא באכילה ודוחה דברי הטועים בזה

י. ורבים מהבאים בסוד ה' סמכו עצמן שלא להתענות בעשרת ימי תשובה ואמרו שהתקון היפה לימים אלה הוא באכילה בסוד מה שכתב הרב זלה''ה במאמר כל האוכל ושותה בתשיעי כאילו התענה תשיעי ועשירי שכתב וז''ל, צריכים ביום ההוא להרבות באכילה ובשתיה מרובה משא''כ בשאר הימים לפי שבכל יום ויום מעשרת ימי תשובה אינו נתקן רק מדריגה אחת ועתה ביום התשיעי אנו צריכים לתקן גם הבחינה הנוגעת ביום העשירי שהם יסוד ומלכות כי הם מחוברים תמיד ואין להפרידם ונקראים מדריגה אחת, ונמצא כי ביום התשיעי מתקן מדריגתו ומדריגת יום העשירי וכולם בסוד אכילה חיצונית, ולכן צריכים לאכול כפי ערך שני ימים כי אם לא יעשה כן צריך יום העשירי לתקן מדרגות יסוד ומלכות בסוד אכילה חיצונית ולא תוכל לעלות לאכילה פנימית, הרי נמצא כי אכילה בתשיעי גורמת להתענות ביום הכפורים ליקח מאכילה פנימית ולפיכך האוכל בתשיעי כאילו התענה גם ביום הכפורים דאילולי אכילה בתשיעי לא היה מתענה בעשירי עכ''ל.

ומדברים אלו מסתייעים רבים מהבאים בסוד ה' שלא להתענות בעשרת ימי תשובה דצריך לתקן מדריגה אחת בסוד חיצוניות יום יום על ידי אכילה ושתיה, ואני אומר כי לא יתכנו דבריהם שהרי בזוהר פרשת אמור דף ק' בר''מ אמר ז''ל, תב בתיובתא שרי גרמיה בתעניתא עד דאתי יום הכפורים וכו' ע''כ, וכן במדרש אמרו 3 שבתענית עשרת ימי תשובה מוותר להם שליש, אכן המה לא ירדו להבין ולהשכיל גומרן של דברים כי שם ביאר הרב הענין כי יסוד ומלכות דנוקבא עדיין לא היה להם מציאות וביום תשיעי יצאו יסוד ומלכות ואנו צריכים להשלים הכלי שלהם כדי שתקבל הפנימיות למחר שאם לא יגמר בחינת הכלי שלה בשלימות איך תוכל לקבל הפנימיות, ולכן אנו אוכלין בתשיעי לתשלום יסוד ומלכות שלה בחינת הכלי ולכן מעלין עליו כאילו התענה כי מן האכילה נמשך אליה אחר כך אור העינוי דהיינו הקו''ל כנודע, וגם אז בתשיעי היא מקבלת מאימא שני בחינות החסדים דאימא דיסוד ודמלכות עכ''ל, הנה מבואר שמה שמצוה לאכול ולשתות הוא דווקא בערב יום הכפורים שאז בתשיעי עוד אחרת היתה שמה כי היא מתחלת לקבל החסדים מה שאין כן בשאר הימים.




ביאור מהרח''ו בסוד תענית עשי''ת ביום ולא בלילה, ומנהג חכמי אשכנז

יא. ומצאתי כתוב מכתיבת יד הקדש מהרח''ו זלה''ה בגליון הזוהר שם פרשת אמור דף ק' על דברי הר''מ דקאמר שרי גרמיה בתענית עד דאתי יום הכפורים כתוב שם זה לשונו, מצוה להתענות בעשרה ימים אלו שהם דרגין דתשובה עילאה עולם הבא ואין הציווי רק מאכילה ושתיה ביום ולא בלילה, והסוד עולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה וביום הכפורים מתגלה אור הבינה לגמרי ולכן אפילו בלילה מתענים ואנו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כי לילה כיום יאיר עכ''ל.

יב. ומכאן סמכו חכמי אשכנז שכתבו שלא להשלים תעניות אלו ולאכול מבעוד יום, וגם שלא לעשות הפסקה מבעוד יום להתענות לילה ויום שני ימים או שלשה ימים כדרך שאר הימים בקרב הימים האלה ויקדימו לעשותן קודם ראש השנה.



תוכחה לדורשים לחוטאים כי האכילה עדיפה מתקון התענית

יג. והנה רבים מרבת בני עמינו גמרו שלא להתענות בעשרת ימי תשובה אשר שמעו מפי חכמים בעיניהם הולכי רכיל מגלי סוד האר''י זלה''ה שאין להתענות בקרב הימים האלה, ומשמיעים דבריהם לרבים יחד לצדיקים עם פושעים המליאים חמת ה' מחטאת ואשמה כי כבדה מאד עליהם.

ואין אלו אלא מנאצים את השם ברוך הוא כי אף לו יהי כי כדבריהם כן הוא שדעת הרב זלה''ה שלא להתענות ולאכול ולשתות בהם כי בזה יהיה תקון אלה הימים, הנה הרב זלה''ה לא אמר אל הפושעים והמורדים אשר מכף רגלם ועד קדקדם אין בם מתום ולא נתנו אל לבם כל ימות השנה להכניע אל לבבם הערל להבין ולהתענות ולשוב מעבירות שבידם, אשר לאלה אף ביום השבת היינו מתירין אליהם כאשר כתבו הרבה מהקדמונים וכל שכן בעשרת ימי תשובה ימי חול ממש.

כי אף כי עיקר הדבר באמת ובמשפט לעשות תיקון אלה הימים באכילה ושתיה, זה יהיה משפט לחסידים ויראי אלהים המישרים אורחותם לפני יוצרם באמת ובתמים תמיד כל הימים, וכל שכן שצריך שידעו לכוין בסוד האכילה והשתיה מה היא ומה נעשה בה בשמים ממעל עד אשר יכון האכילה ההיא לעשות תיקון היום ההוא, אכן לא אמרו לבוערים בעם אשר לא ידעו בין ימינם לשמאלם האוכלים את פת בגם לצבות בטנם ולא ידעו שובעה והלואי לא יכשלו בה לקלקל עליונים למעלה תחת תיקון, והלואי כל הימים יספיקו אליהם לצום ולהתענות על כובד עונותיהם ולגודל קלקוליהם אשר קלקלו לבד באכילה ושתיה מרובה וישתו וישכרו כל שאר הימים, ובזה להם לעגה להם לעושה אלה מגלי סוד לעמי הארץ ועליהם נאמר הולך רכיל מגלה סוד ויצאו וראו בפגרי האנשים וכו'.

יד. כי על כל אלה האיש הירא לא יאבה ולא ישמע אליהם כי המה שגו ברואה כאשר כתבנו בהגה, ויראה ויבין להתענות באלה הימים כי על ידי כך אזי יכנע לבבו הערל לפשפש במעשיו ולשוב אל ה' בחרטה גמורה, ולא יתכן זה באכול ושתה ולהתענג בתענוגי העולם הזה והבליו כי אם הוא אוכל ושותה ועוסק בעסקיו יגבה לבו ולא יאבה לחפש דרכיו ולחקור מעשיו כי הוא צדיק וזך וישר בעיניו.



יבאר שהתענית אינה אלא ממכשירי התשובה

טו. אכן כשמענה את נפשו ונחלש תש כחו של יצר הרע והחי יתן אל לבו ואשר בשרו כחש משמן ואז נוחים ושוקטים רתיחת תגבורת הגוף הנגוף המתאוה ומתגבר כח השכלי כי כשזה קם זה נופל ויראה וישוב מעבירות שבידו, ויתחרט על העבר ויפשפש במעשיו לשוב מהם ולהתודות כי זהו עיקר התשובה כי התענית הוא לבדו איננו פועל כלום שאינו אלא מהמכשירי אוכל נפש בלבד, ועיקר תענית עשרת ימי תשובה נתקנו לפשפוש מעשים ולהתחרט מהם ולקבל עליו לעזוב אותם עזיבה גמורה.

כי אף כי למי שחטא והרשיע לפי הפגם שפגם באיזו שם משמות הקדש כך צריך במספר השמות ההם לעשות סיגופים ותעניות לתקנם ולא יספיק לו בעשרת הימים הללו לבדם, מכל מקום יועיל לו לקבל עליו מעתה לקיים כל דרכי התשובה וסיגופיהן לפי פגמו לעשות בשאר הימים שלאחר יום הכפורים, ואז על ידי אותו הרהור תשובה אם הוא בלב שלם נעשה צדיק גמור כי הקדוש ברוך הוא מצרף מחשבה טובה למעשה וכמ''ש לעיל בפרק ז' דר''ה בדין הש''ס דהמקדש את האשה על מנת שאני צדיק גמור אפילו היה רשע גמור הרי זו מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו ונעשה צדיק גמור ברגע קטן ומוחלים לו עונותיו ביום הכפורים.

טז. ולא כמו כמה בוערים בעם אשר עולה על רוחיהם שעל ידי תענית של עשרת ימי תשובה בלי שום קיום דרכי התשובה המבוארים בספרי הקדמונים ז''ל ימצאו כדי גאולתם לכפר מאשר חטאו על הנפש מראשית השנה ועד אחרית השנה ביום הכפורים, וזה לא יעלה על דעת שום בר דעת כי הלא לכל חטא וחטא צריך כמה וכמה תעניות אחר שקיים דרכי התשובה, ועל כרחך לא נתקנו תעניות אלו אלא לפשפוש המעשים ולקבל עליו דרכי התשובה לכפר עליו ביום הכפורים כנזכר ושוב יקיים דרכי התשובה אחר יום הכפורים.



דרכי תשובה לת''ח שהתענית מבטלתו ממלאכת שמים

יז. ואולם מי שהוא תלמיד חכם ולא יעצור כח להתענות ויודע בנפשו שאם יתענה ימעט מלאכת שמים בודאי, יבחר דרך אחרת איתו לשמור עצמו מתאותו ואל ימלא תאותו במאכל ובמשתה כי גדר גדול ומופלא מניעת המאכלים, ואין הכוונה שיעזוב לגמרי שלא יאכל בשר ושלא ישתה יין אפס כי בעת שהמאכל לפניו ועודינו תאב לאכול ממנו ימשוך ידו ממנו לכבוד בוראו ואל יאכל כדי תאותו ודבר זה יזכירהו אהבת השם יתברך יותר מהתענית, יען כי מידי עוברו לאכול ושתה תמיד עיניו ולבו אל חטאתו ושובר תאותו יותר מהמתענה כמו שכתבו הקדמונים.

ויוסיף בלימודו ללמוד בכפלים מרגילותו ולהתפלל בכוונה ובהכנעה ובכובד ראש ובבכי יבא לפני ה' לבקש מחילה מאיתו יתברך על כל פשעיו, וימנע עצמו משחוק וטיול וכל שכן משיחה בטלה ואפילו משמוע דברי העולם הזה.

יח. ואם אפשר לו יתענה לפחות יום אחד בעשרת ימי תשובה ובאותו יום יפנה עצמו מכל דבר שבעולם וישב בדד וידום ויערוך בו מחשבתו ולבו לפני אלהי הסליחות להיות במרר ובשברון לבב על עומדו במרדו כמה ימים ונפשו עליו תאבל ובמרירות תאנח על חטאתו ועל אשמו, ולעת ערב קודם בין השמשות יטבול לשם תשובה ולהשליך מעליו גילולי אשמותיו ובא השמש וטהר וכן היה דרכם של החכמים הראשונים עליהם השלום.



פדיון התענית בצדקה, ואזהרה למרבים בסעודה קודם התענית

יט. ואמרו המקובלים ז''ל, כי הרוצה לשוב בתשובה ואינו יכול להתענות פרטי התעניות כמו ארבעים יום רצופים או שלשה ימים לילה ויום אז יוכל לפדותן בארבעים איסרין כסף מזוקק לצדקה, וכן מי שהיה בדעתו להתענות יום אחד ולא עצר כח יפדה אותו בנתינת איסר אחד כסף מזוקק שהוא משקל ד' שעורות לצדקה, ותמיד יוכל לפדות התענית אם לא שיהיה תענית ציבור כדי לצער את הגוף ולהכניע את יצרו כדי למעט ממנו שיעור איסר מדם הנפש.

כ. כי על כן צריך כל אדם להזהר שלא יאכל בלילה שלפני התענית יותר מכדי ההרגל שלו, וכל שכן האוכלים לראש אשמורות כי אם ירבה בסעודתו בעבור התענית אז לא יועיל לו אותו התענית כי אותם המותרות שאכל הוא שמור לו ליום תעניתו ע''כ.

כא. אכן לא יפטור אדם עצמו בזה כי אם בהיותו אנוס אשר לא יעצור כח להתענות יכול לפדות תעניתו כי שקל הכתוב בכל נפשך ובכל מאד''ך כמו שאמרו ז''ל, אך מי שיעצור כח להתענות ירא שמים יצא ידי שתיהן להבין ולהתענות להתיך זוהמת פנימיותו וירבה בצדקה גם כן ביום תעניתו ושב ורפא לו.



תוכחה להקדים החרטה קודם שישב בתענית

כב. וכתב רבינו יונה עליו השלום וזה לשונו, אדם שהרבה לחטוא לא יעשה סיגופים עד אשר יתחזק לבו בחרטה גמורה וגמר בלב לעזוב החטא עד יום מותו ועבר עידן ועידנין והוא בטהרה גמורה ודמעתו על לחייו, אז יקריב קרבן תענית בבושת פניו והכנעת לבו וכל מה שיוסיף תשובה יוסיף בהכנעה.

והוא משל למי שהמרה פי המלך לא ישלח לו דורון שיטרפהו על פניו עד יפול לפניו ארצה לרגליו בדמעה ואחר כך ישלח לו דורון, ולכן הכהן היה מקריב חטאת תחילה שהיא מכפרת על חטא ואחר כך עולה שהיא דורון כמו שאמרו בזבחים פ''ק, 4 אמר רבא עולה דורון היא היכי דמי אי דליכא תשובה זבח רשעים תועבה ואי דאיכא תשובה התניא עבר על מצות עשה ועשה תשובה לא זז משם עד שמוחלים לו אלא שמע מינה דורון הוא.



התענית חשובה כקרבן ואזהרה להשמר בה מעון

כג. ובכמה מקומות ביארו שסוד התענית הוא ממש כמו קרבן כמו שאמרו, דר' אלעזר כד הוה יתיב בתעניתא הוה מצלי ואמר גלוי וידוע לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שהקרבתי לפניך חלבי ודמי והרתחתי אותם בחמימות חולשת גופי יהי רצון מלפניך שיהא הריח העולה מפי בשעה זו כריח העולה מהקרבן באש המזבח ותרצני, נמצא האדם מקריב בתעניתו החלב והדם והריח העולה מפיו הוא מזבח כפרה.

ועל כן הזהירו חכמים הרבה להיות כל איש ישראל זהיר וזריז ביום תעניתו מכל חטא ועון כדי שלא יהא קרבנו נדחה, ולדון מהדברים הפוסלים בקרבן אשר אחת מהנה המחשבה רעה וכן הרהור עבירה פוסל בתענית כמו פיגול, וכל שכן אם יכעוס ביום תעניתו כי קרוב הוא הכעס ביותר ביום ענות אדם נפשו כי נדחה קראו לתעניתו דחוי מעיקרו כי מוטב היה לו שלא להתענות ויהיה שבע וטוב לב עם בני ביתו ועם כל הבריות שלא יתקוטט עמהם וכתיב הן לריב ולמצה תצומו, ובעל נפש יחוש לבלתי ידחה קרבנו מלפני אלהיו שנמצא הוא מקריב קרבן תעניתו לע''ז ושפחה כי תירש גבירתה.

ומתוך תתו אל לבבו ביום תעניתו להקריב חלבו ודמו חלף הקרבן, בלבבו יבין לקבל עליו לעשות דרכי התשובה על אשר פשפש ומצא עוד טומאתו בו דאם לא כן זבח רשעים תועבה, וגם ישקיף וירא כי הקרבן לא יכפר כי אם על השוגג כמו החטאת שהיתה מכפרת על השוגג וכן העולה על עשה והרהור הלב אבל לא תעשה גמור אינו מכפר.

כד. וכמו כן בתענית לא יעלה על הדעת שיהא מזבח כפרה לאשר חטא בזדון כי אם עד אשר יקיים או יקבל עליו לקיים דרכי התשובה, ובכן בזאת ילבש מורא ופחד בקרבו למהר להשליך מעליו כל גילוליו אשר עשה בוידוי וחרטה ועזיבת החטא ומלקיות והתעניות השייכים לכל עון ועון ואל אלהינו כי ירבה לסלוח.



חובת השב לבקש תקוני נפשו

כה. והרב האר''י זלה''ה כבר תיקן סכום ומספר הסיגופים השייכים לכל עון לפי הפגם אשר פוגם האדם במדות העליונים ובשמות הקדש לתקן אותם על מכונם וכבר נדפסו בכמה ספרי המוסר אשר קדמוני, ומי שלבו חפץ לעשות תשובה שלימה מלב ונפש לא יתרשל בבקשת ספרים הצריכין אליו לרפואת נפשו כמו שלא יתרשל החולה לבקש רופא שירפאהו.

כו. ולפי כי עתה בדורות הללו אין איתנו יודע עד מה ואין לנו מנהל ולא מחזיק בידינו למשיב נפש כמו שהיה בימי הרב ז''ל שהיה לבני דורו למשיב נפש ובירר את הקוצים מן הכרם וריפא החולים חולי הנפש כל איש ואיש לפי נגעו ומכאובו והרבה דברים נדרש לאשר שאלוהו ונמצא לאשר בקשוהו, ואף כי עתה תיקוני החטאים אשר תיקן המה לפנינו לא כל הזמנים שוין ואפשר שאינן שוין לכל זמן ואפשר גם כן שאינן שוין לכל נפש.



לקרוא פרשת התשובה בימי התעניות ונוסח תפלה אחריה

כז. ועל כן האיש הירא לשוב אל ה' ולעשות כל פרטי תיקוני העונות על פי תקוני הרב זלה''ה, בימי הצומות יקרא בכל יום פרשת התשובה שבפרשת נצבים ואחריה יאמר כל פרטי הדברים האלה בלשון תפילה בנוסח זה.

רבונו של עולם מלך רחמן סלח לכל עונות בני ישראל השבים אליך בכל לב ובכל נפש, ואתה יודע שרצונינו לתקן כל אשר עוינו דבר דבור על אופניו רק כי בשר אנחנו ולא בינת אדם לנו לדעת עד היכן הדברים מגיעים וגם אין אתנו יודע עד מה, ואין לנו לא מנהל ולא מחזיק בידינו רק באזנינו שמענו ואבותינו ספרו לנו פועל פעלת בימיהם בימי קדם ושלחת אליהם רועה נאמן אשר ידע דעת עליון ולמחיה שלחתו אצלם להיות לבני דורו למשיב נפש, ובירר את הקוצים מן הכרם כגודל חסדך וכגודל השגת רוח קדשך וריפא החולים חולי הנפש והמדוכים בדכדוכה של נפש ועילה הנפשות מעמקי הקליפות להרפא לכל איש ואיש נגעו ומכאובו, והרבה דברים נדרש לאשר שאלוהו ונמצא לאשר בקשוהו ואולי אינן שוין לכל נפש ולכל זמן.

לכן יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתקבלנו בתשובה שלמה לפניך ומה שפגמנו בשמותיך הקדושים ובמדות העליונות יתוקן במיעוט חלבינו ודמינו, ויעלה לפניך כאילו כיוננו כל הכוונות הנוגעות לעונותינו ולפשעינו למלאות אותם כבראשונה, ותן בנו כח לשמור פקודיך ולעשות תשובה ראויה ומקובלת וקרובה לפני כסא כבודך ושמרנו נא מיד סוטני נפשינו לבל נכשל בשום פשע וחטאה מעתה ועד עולם, ואלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו כי אתה שומע תפילת כל פה, יהיו לרצון אמרי פי וכו' ע''כ, וכן יאמר נוסח תפילה זו בכל עשרת ימי תשובה כשהוא מתענה.




תעניות הפסקה רצופין שקולין למספר תעניות מרובים

כח. וכתב הרב ז''ל, דאם רבו לספור תעניותיו הצריכים לעונותיו יכול למהר לעשותם בהפסקות, והפסקה של שני ימים עולה לכ''ז תעניות, ושל שלשה ימים עולה לארבעים תעניות, והפסקה של ארבעה ימים עולה למספר אלף ושמונים תעניות, ושל חמשה ימים עולה אלף ושש מאות תעניות, והפסקה של ששה ימים עולה לששים וחמשה אלפים ושש מאות תעניות.



תקנת השבים למי שחטא בחטא אחד פעמים רבות

כט. וכבר נשאלה שאלה זו לפני חכמים על כמה אנשים אשר נגע אלהים בלבם ונתחרטו על עונותם חטאת נעוריהם ורצו לנהוג סדר הסיגופים והתעניות כמו שכתבו הרוקח והאר''י זלה''ה, ומענה בפיהם לאמר שאם ירצו לקיים כפי אשר מסודר לאותם החטאים על כל פעם ופעם לא יתכן אחר שרבו פשעיהם לאין מספר בכמה מיני פשעים שנו וישנו שלשו וישלשו, והסכימו לאמר כי אף אם חטאו חטא אחד אפילו מאה פעמים אין צריך לקיים הסיגופים והתעניות המסודרים לאותו חטא יותר משלש פעמים, והוכיחו דבריהם מכמה מאמרי הזוהר כמבואר בספרי האחרונים ז''ל.



תקנת השבים למי שחטא באבר אחד עבירות חלוקות

ל. וגדולה מזו הקלו לבעלי תשובה שאם חטא באבר אחד כמה עבירות חלוקות חמורות וקלות כגון בברית המעור באשת איש ובנכריה ובנדה ופנויה ורבות כהנה בביאות אסורות חייבי כריתות ומיתות בית דין והוצאת ש''ז לבטלה, וכן אם חטא בברית הלשון בליצנות ולשון הרע וניבול פה ורכילות ושקרים ושיחת חולין בבית הכנסת ובשבת ובדברים בטלים, וכן אם חטא בגרונו שאכל חלב או דם שהוא בכרת ונבילות וטריפות שהוא בלאו וכיוצא בזה, אם אחר החרטה ועזיבת החטא ומעשים טובים יקיים סיגופים ותעניות המסודרים לחטא החמור שחטא באותו אבר אין צריך לקיים הסיגופים השייכים למה שחטא בהקלים מהם באותו אבר.

ואם חטא פעם אחת בחמורה מהם ובשאר ביאות הקלות מהם כמה פעמים יקיים הסיגופים פעם אחת על החמורה ומהחמורה שבקלים שבהם שני פעמים ודיו, והוא פשוט כדין מי שנתחייב שני מיתות בית דין נידון בחמורה, אכן עבירות שחטא באיברים הרבה צריך לקיים סיגופים ותעניות לכל חטא שבכל אבר שלש פעמים דהיינו בהחמור שבאותו אבר, וכן הורו למעשה לכמה מבעלי תשובה מפני תקנת השבים אף כי רבו החולקים להחמיר ולא נראו דבריהם.



תקון שק ואפר לעשרת ימי תשובה

לא. וכל אלו הימים שבין ראש השנה ליום הכפורים כנגד השי''ן של תשובה ילבש ש''ק על בשרו וכנגד הוי''ו של תשובה יניח אפר כמ''ש שק ואפר, וכנגד הב' וה' של תשובה יבכה ויספוד.



תפלה ע''ד הסוד לתקון תשובה בשק ואפר

לב. ואם בא בסוד ה' יוציא הכוונה בפיו ויאמר נוסח זה, רבונו של עולם האל האב הרחמן מלך מוחל וסולח וימינך פשוטה לקבל שבים, בושים אנחנו מחטאתינו ונכלמים אנחנו מעונותינו כי רבו עונותינו למעלה ראש ואשמותינו גדלו מעל השמים, חטאנו עוינו פשענו מיום היותינו על האדמה עד היום הזה ועתה הנה נדבה רוחי לשוב אליך באמת ובתמים בכל לבבי ונפשי ואתנה לבושי שק של שערות בהמה, ובטובך הגדול קבלני ורצה תשובתי ולבישת שקי להתיש הש''ק איש דעשו ש''ק שערות דס''מ אשר הגברתים בעוני ופשעי ולהאיר דרך נקבי השק הש''ק שקל כסף דחוורתי דא''א וישוב משק דשערות לכתונת ב''ד קד''ש ובכן יוכנעו הקליפות ק''ש ותבן בכח סגולת הש''ק, ויתוקן את אשר הלבשתי שמי''ם קדרות ושק אשים כסותם והוספתי מכאובם יתר על מה שהיה להם והמלכתי את השק העבה הכושי, ש'ועתינו ק'בל ושמע צעקתנו יודע תעלומות.

ובכח סגולת ש''ק ואפ''ר העולים במספר ד' הוי''ות במילואותם ע''ב ס''ג מ''ה ב''ן ושלשה שמות אהי''ה גם המה במילואותם דיו''דין ודאלפי''ן ודההי''ן, עתה יתייחדו הוי''ה דע''ב באהי''ה דיודי''ן והוי''ה דס''ג באהי''ה דיודי''ן והוי''ה דמ''ה באהי''ה דאלפי''ן והוי''ה דב''ן באהי''ה דההי''ן, ועל ידי השק ואפר העולים כמספר אר''ץ ושמי''ם יתוקן את אשר הפרדתי בעונותי בתפארת ומלכות וישובו ויתייחדו ביחודא שלים, ובשומי האפר במצחי יעלו ה' גבורות מנצפ''ך העולים במספר פ''ר וא' הממתקם אחר שנשרפו ונעשו אפ''ר, המה יעלו אל מקום המוח דז''א אשר המה נקודות ציון דאימא ובם תתעורר היא מ''ן להתייחד עם החכמה.

ואל דמעתי אל תחרש לעורר בם העיינין עילאין הנצח וההוד שבחכמה אשר שמה מקום הדינין כמספר דמע''ה העולה ק''ך צירופי אלהי''ם, ובכח סגולת דמעותי יצאו הדינין לחוץ ויתמתקו ויתוקן מה שפגמתי במדות העליונות וכל שורשי נשמתי ואשר סתמתי הצינורות עד כי אין מימי השפעה נוזלים בהם, עתה בהתעוררות מים בוכים הנוזלים מעיני יתעוררו המים העליונים וירדו זרם ושטף מים רבים וירחצו כל אותם הכתמים והפגמים שפגמתי בכל בחינה ובחינה ויומחו כל כוחות הטומאה והמקטרגים מעלי כדבר שנאמר סורו ממני כל פועלי און כי שמע ה' קול בכיי, יהיו לרצון אמרי פי וכו'.




סגולת המסתיר תשובתו להיות נסתר מבעלי הדין

לג. ואשרי אנוש יעשה זאת להשתדל לשוב ולעשות כל פרטי תיקוני התשו''בה בהשליך מעליו כל פשעיו ולהיות זהיר וזריז בעבודה האלהית, ויראה בעשותו כל פרטי התשובה להסתיר מעשיו ולא לגלותם כמו שאמרו בזוהר נח, 5 כל מילוי דבר נש בסתימו ברכאן שריין עלוי וכל דאינון באתגלייא הוא אתר דבי דינא שרייא עלוי בגין דאיהו אתר באתגלייא וכו'.

וכן כי המסתיר מעשה תשובתו מבני אדם שכרו שיהא נסתר מבעלי הדין שהקדוש ברוך הוא חופה עליו בלבוש החסד שהוא נקרא אלוה כדי שלא יכירו בו בעלי הדין כמו שנאמר לגבר אשר דרכו נסתרה ויס''ך אל''וה בעדו, והמפרסם עצמו במעשה תשובתו אי אפשר אם לא יכבדוהו ויפארוהו בני אדם, ואם יגיל וישמח לפי הכבוד וההנאה שיקבל על מעשיו מנכין ממעשיו כמו שכתב בספר החסידים סי' פ''ד.



דברי רבינו יונה בגנות המתפאר במעשיו

לד. וכתב רבינו יונה עליו השלום, אל תתפאר משום דבר שעשית ואל תעמוד במקום שישבחוך פן יגבה לבך, ואם שמעת בני אדם ששבחוך דאג והצטער בדבר כי מחסרין חלקך לעתיד לבא, והסתר כל ענייני עבודתך מבני אדם כי אז יוכפל שכרך ותנצל מלעג הלועגים ובזה יוודע שאינך גונב דעת הבריות כי המגלה צדקתו כוונתו להללו בשערים ולהיות לראש ולבטוח בו בין הכסילים ותועי רוח כדי שיוכל למצוא חפצו מהם.

ודומה לנזכר במשלים כי החתול כשהזקין נעשה נזיר ובטחו בו העכברים עד שלכדם וגרם עצמותם, ולכן נאמר כי עמוד בר הלבב אהבת ההתבודדות ובחירת היחידות, על כן השמר לך אחי פן ישיאך היצר וייפה בעיניך החברה והתערבב עם בני אדם כי ההתבודדות ופרידה מבני אדם סבת ההצלה מכל מה שזכרנו ומביא אל המדות הטובות.



מעשה בבעל תשובה מזמן האר''י שהסתיר תשובתו

לה. ובימי האר''י זלה''ה היה איש אחד בעל תשובה הולך אחר חצי הלילה לבית הכנסת ומתלבש בשק כולו מראשו ועד רגליו בענין שלא היו יודעים מי הוא, והופך פניו אל הקיר ועומד שם חצי הלילה וכל היום עד חצות לילה האחרת מעת לעת בתפילה ותחנונים ובכיות, וכשהיה עובר עליו חצות לילה כשהיו כולם ישינים אז יוצא מבית הכנסת והלך לביתו ובני אדם לא יכלו לדעת מי הוא זה ואיזה הוא, והיה אומר הרב זלה''ה בודאי זהו תשובה שלימה כי תשובה וצדקה בחדא דרגא סלקין וכשם שהצדקה מוכתרת כשהיא בסתר כן היא התשובה כשנעשית בהצנע ובסתר, ויועיל כי אין הסט''א יכולה לשלוט עליו להסירו מדרכי התשובה.



אזהרה שלא להרבות באכילה בלילות שאחר התעניות

לו. ובלילה שלאחר התענית יזהר בכל הימים וביותר בעשרת ימי תשובה שלא ימלא בטנו בשר ויין בענין שיתגאה לבו ויצא שכרו בהפסדו, וגם כי המאכל מביא את השינה ואין השעה צריכה לכך כי המשפט לאלהים הוא ואם ירבה באכילה ושתיה מרובה פעולת האד''ים תהיה לו לבהלות ובעלות השחר שחרות התרדימה נופלת עליו ונמצא מבטל קריאת שמע וכן קדושה עם הציבור.



מעלת משכים ומעריב לבכנ''ס בפרט בעשי''ת מספר ''סדר היום''

לז. וההשכמה והערבה בבית הכנסת הוא ענין גדול כל הימים וביותר בעשרת ימי תשובה אחר שכב''יכול הוא מצוי יותר כמו שנאמר דרשו ה' בהמצאו אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים ומקומו המיוחד לו הוא בבית הכנסת, אם כן כל הקודם לבא בהם ומתפלל ומתחנן לפניו זריז ונשכר ותפילתו מקובלת.

כי על כן אף במקומות שלא נהגו לקום באשמורת בימי חדש אלול הנה בימים האלה קמים כולם לראש אשמורות לבית הכנסת לומר סליחות, ואף כל אדם שלא נתעורר נשמתו לקום באשמורת כל ימי חדש אלול לפחות באלו הימים ידד שנתו מעיניו לעבודת אלהיו ולענות נפש על חטאיו, ואם בכל לילי הסליחות לא עצר כח לעמוד על עצמו משעה שקם עד אור הבוקר, לפחות באלו הימים יתחזק בעצמו לעמוד על עמדו משעה שקם בסליחות עד שיתפלל תפילת שחרית ולא יסיח דעתו כלל בדבר אחר חוץ מתפילות ותחינות או לימוד התורה והמצוה.



אזהרה שלא להרבות באכילה המונעת הקימה באשמורת

לח. ועל כן החכם עיניו בראשו ויהיה גבור כובש את יצרו ולא ירבה במאכל ומשתה בלילה שלאחר התענית שלא יאכל אלא דברים דקים הבאים להתעכל, ואף מהן לא ימלא בטנו כי אם אוכל נפש בלבד להיות מוכן ומזומן למעשה תשובתו לקדם אשמורות ולבקש על חטאתו הרחמים והסליחות, ואולי ימצא כדי גאולתו לכפר עליו על אשר התעצל מלקום בשאר כל הימים כי סגולת הימים האלה לתקן על כל הימים כאשר כתבנו למעלה.



להזהר בתפלות עשי''ת וסגולתן לתקן יתר תפלות הפסולות

לט. וכן בענין התפילה ראוי לכל בעלי אומניות להחמיר על עצמן להתפלל עם הציבור בעונתה, ואף אם מאריכין בתפילה קצת אל יהי לו למשא כבד כי לא יקשה עשרה ימים להתפלל בשלימות ולא בדילוג, וישים בלבו לשאר התפילות בימי שנה תפילת השחר עד חצות או עד ארבע שעות פרא למוד להתפלל בדילוג כקורא את הלל, ואולי בסגולת תפילת הימים האלה יעלו כל אותן התפילות הפסולות והנידחות כמ''ש למעלה בפרקים.



להזהר בהזכרת המלך הקדוש והמלך המשפט וטעם תקנתן

מ. ואף כי בכל יום מקבל האדם עול מלכות שמים בייחוד קריאת שמע, אמנם בימים האלו ימי הדין צריך שיאמר המלך הקדוש והמלך המשפט, והם כנגד שני בתי דינין שיש למעלה שהם נקראים בית דין עליון ובית דין תחתון כנודע לבאים בסוד ה', וצריך כל אדם לכוין בהם מאד שלא ישכח ויצטרך לחזור התפילה ונמצא כושל בעון ברכות לבטלה מאחר שראשונה לא עלתה לו.



חרדת ימי המשפט ותוכחה למתפללים בהן בלא הזכרותיהן

מא. ואיש הירא וחרד לבו יחיל בקרבו ותמיד כל היום לא ימיש היות ירא וזע ממוראת משפטו ודינו יתברך כי בא לשפוט הארץ לאמר מה אני ומה חיי וכו' מה מעשי הטובים ואיך אתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וכי יפקוד מה אשיבנו, ובכן בזאת בעומדו להתפלל לפניו יתברך לא יסור לבבו מלהזכיר השבחים הנוספים והשאלות הנזכרים ונעשים לאמרם בקרב הימים האלה על עסקי המשפט והדין הנעשה בשמים ממעל.

לא כן התועי רוח בוערים בעם אשר לא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב לעולם ענין הדין והמשפט שהעולם נידון בו באלו הימים, וטח מראות עיניהם מהשכיל לבותם וישליכו דברי הריצויים והוידויים ודרכי התשובה הנעשים ונזכרים בקרב הימים האלה אחרי גוום, ובכן בבואם להתפלל לפני קונם הן אומר והן דברים מן השפה לחוץ מצות אנשים מלומדה ולא נתנו לב להזכיר שבחים הנוספים ושאלות חיים והשלום אשר תקנו הראשונים, ויהי להם ימי התשובה עשרת הימים וימי הפורים שוין בשיעוריהן כי לא ננערו מתרדימת שינתם לומר מה הימים האלה ומה טעם יש בם על מה אדניהן הוטבעו.

מב. והם לא ישיבו אל לבם כי קרב יום פקודתם ודינם מגופם ובניהם וממונם לפני אלהי עולם ה' מלכנו ואלהינו אשר אין כל דבר נעלם ממנו ואין נסתר מנגד עיניו אשר לא יצטרך לעדים וראיה להיות ידיעתו והשגחתו על הכל פרושה מבלי שיוכל האדם עשות גדולה או קטנה אשר לא ידעה, והן לא קצרה ידו החזקה מהשיב להם כדי רשעתם פצע וחבורה ומכה טריה לא זורה ולא חובשה ולא רוככה כי אם בתשובה שלימה, אשר אין לפניו לא עולה ולא שכחה ולא משא פנים ולא מקח שוחד כי אם בהתלבש ביראה ורעדה וזיע ורתת וחלחלה ולשית עצות בנפשם יגון בלבבם לילה ויומם לעלות ארוכה למחלתם, יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וכו' ולהתקרב אל ה' ואל אלהינו כי ירבה לסלוח.

ואנשי כנסת הגדולה תיקנו ענין זכרנו ומי כמוך וכיוצא בתוך תפילת שמונה עשרה מלבד טעמם הכמוס, כדי לעורר לבות אדם להתפלל מתוך כובד ראש ובכוונה בתתם אל לבם כי ימי חיי הבלם תלויין ועומדים בקרב הימים האלה ואפס עצור ועזוב, והחי יתן אל לבו כי העולם בכף מאזנים ואם יזכה בתפילתו ישוב חרון אף ה' ממנו ולא נאבד ויכריענו לכף זכות.



מנהג קדמונים בעשי''ת לקיים מצוות שאין להם דורש ולהשיב אחרים מעון

מג. וכן היו חסידים הראשונים מחזרים בקרב הימים האלה לאשר ולקיים כל מצוה שאין לה דורשים ושלא קיימו ועשו אותה בשאר הימים פן אולי על ידם יכריעו את עצמם ואת כל העולם לכף זכות, וכן ללמוד למי שהמה יודעים שחטא ואשם דרכי התשובה שסגולת הדבר ההוא רבה היא מאד כמבואר בזוהר פרשת תרומה 6 דעביד דאסתלק קודשא בריך הוא על כורסייא יקרא וגורם הכנעת הס''א, עיין שם באורך.



מנהג אנשי מעשה לקדש הלבנה קודם יוהכ''פ וסגולתה

מד. ורבים מאנשי מעשה לא אבו לשמוע לסברת האומרים שאין לקדש ברכת הלבנה עד מוצאי יום הכפורים מטעם כי אנו תלויין בדין, יען כי אמרו שאדרבא טוב לקדש אותה בעשרת ימי תשובה כדי שתבא מצוה זו ותוסיף על זכויותינו, ומה גם שסגולתה לחיים וכמעשה שהיה באחד שפגעו גוי אחד בלילה ורצה להורגו וביקש מאיתו להניחו לעשות מצוה אחת קודם מותו, והלבנה אז היתה במילואה וקידשה בכוונה יתירה ונעשה לו נס וכשדילג שלש פעמים כמנהג נשאו הרוח וניצול מהם, ואמרו הקדמונים כי מי שיקדש הלבנה מיום שקידשה שוב לא ידאג מן הפורענות באותו חדש וכן לא יגזרו עליו מיתה באותו חדש.



מנהג להרבות בתי דינים בעשי''ת וסגולתו

מה. וכן אין למנוע מלדון בימים האלה כאשר נהגו בהרבה מקומות, ואדרבא יותר טוב הוא לדון ולפסוק הדין בין הבריות כדי שיהא שלום בין איש ובין אחיו ובין ריעו, ועוד כי אמרו חכמים 7 במקום שיש דין אין דין ובמקום שאין דין יש דין שאם נעשה הדין למטה אין הדין נעשה למעלה ואם אין הדין נעשה למטה נעשה הדין למעלה, ואם כן אם לא ידונו למטה הרי מדת הדין למעלה מתוחה חס ושלום.

כי על כן רבים מבתי דינים היראים וחרדים ישבו כסאות למשפט בעשרת ימי תשובה ביתר שאת משאר הימים לשפוט כל העם למטה ולהשקיט הדין של מעלה כי על הדין העולם עומד, ועוד גם מצד התובע ראוי להטפל בדינו לתווך השלום בין איש ובין אחיו קודם יום הכפורים, ואם לא ישפוטו המה התובע יבער כאש שנאה בלבו על הנתבע שמחזיק את שלו שלא כדין, וגם מצד הנתבע טוב לו להזקק לו להוציא גזלה מתחת ידו טרם בא יום הדין הגדול והקדוש ותתקבל תשובתו יותר כי בעוד הגזלה בידו יהיה ביום הדין כטובל ושרץ בידו חס ושלום.



אין משביעין ומחרימים בעשרת ימי תשובה

מו. ועל כן גמרו רבים מגדולי ישראל לומר כי שטות גמור הוא ושבוש הדעת יש לאותם הנוהגים שלא לדון, ואדרבא הואיל ומצות עשה היא טוב לדון כדי שתבא מצוה זו ותוסיף על זכויותנו להכריע כף הזכויות כדבר האמור, ומכל מקום אם יש עסק שבועה ביניהם שקיבל עליו הנתבע לישבע, כתבו גדולי הפוסקים כי אין להשביעו עד אחר יום הכפורים שחוששים ביותר שלא להביא עונש חומר שבועה לעולם אם נשבע על שקר, וכן אין מחרימין בהם בבית דין כדי שלא לעורר הדין בימים האלה.



להזהר בכ''ד דברים שב''ד מנדין עליהם

מז. ומכאן ישקיף וירא כל אחד מאישי ישראל כמה וכמה יש לו לכל איש ישראל להזהר על נפשו בכל הימים וביותר בימים האלה שלא לעורר הדין עליו חס ושלום, ובפרט בכ''ד דברים שמנה הרמב''ם ע''ה שמנדין עליהן ישמר ביותר כדי שלא ינדוהו למעלה דבמקום שאין דין למטה יש דין למעלה, ואם עובר על אחת מהנה אף שלא החרימוהו פה למטה בארץ יחרימוהו וינדוהו בשמים ממעל חס ושלום ועונשו כמו שאמרו בזוהר, 8 דכל אילין דחאבו אינון חובין דבעיין לנזפא עשרה כרוזין נפקין בכל יומא ומכריזין בכל אינון רקיעין אזדהרו בפלנייא דאיהו נזיפא ועד דלא תב נזיפא איהו לעילא ותתא ונטירו דמאריה אתעדי מיניה וכו' וצלותא לא אעלת דסתמי לה כל תרעי שמיא ע''כ.

ועונש זה רע ומר בכל הימים שלא להכנס תפילתו למעלה, קל וחומר בימים האדירים האלה אשר כל התפילות והתחינות שבהם היו לנו לעינים לכל ימות השנה, ואם בימים האלה העלה חרס בתפילה הנה אבדה תקותו חס ושלום, אשר מטעם זה גם כן היתה תקנת הגאונים שלא להחרים באלו הימים מטעם כי אמרו חכמי האמת כי מי שהוא בחרם למטה יום אחד הוא למעלה בחרם שלשים יום ונמצא מאבדים ממנו סגולת תפילות הימים האלה.



להזהר ביותר בעשי''ת מפת עכו''ם ובשאר איסורי המאכלים

מח. וכן כתבו הפוסקים כי אף מי שאינו נזהר מפת של גוים בעשרת ימי תשובה צריך להזהר, ומזה יקיש כל איש הירא וחרד לדבר ה' אם בפת של גוי שהתירוהו חכמים הוזהרנו, על אחת כמה וכמה להיות זהיר באכילתו שלא להכשל באכילה ושתיה ושכרות שלא להקל ראשו ממוראת הדין.

וכל שכן שלא להכשל חס ושלום באיסור של תורה ולבדוק כל דבר מן הנמלים והתולעים טרם אכילה פן תאכלנו התולעת חס ושלום שאיסורו חמור מאכילת חזיר, וכן שלא לקנות דברים שיש בהם חשש איסור אלא מיהודי הכשר המדקדק בו כראוי, ודבר זה יש בו בפרט ביין וחלב ובגבינה ובדבש שיש בהן גם כן חשש דבש ענבים, כי אף כי אין דרכו להזהר בשאר הימים ראוי להזהר בימים האלה.



מנהג אנשי מעשה בעשי''ת להימנע לאכול דבר שהורה בו חכם

מט. ורבים מאנשי מעשה נוהגים בעשרת ימי תשובה מנהג יחזקאל הנביא ששבח עצמו שלא אכל מבהמה שהורה בה חכם אפילו שהיא מותרת כיון שנפל בה ספק איסור כמו שאמרו באלו טריפות 9 על פסוק ולא בא בפי בשר פיגול, והרי יש דברים הרבה שנפל מחלוקת בין הפוסקים האחרונים הלכה כדברי מי וזה אוסר וזה מתיר, ובודאי שיחזקאל הנביא עליו השלום בדבר זה לא היה אוכל שהרי אותו האוסר שוויה אנפשיה חתיכה דאיסורא והוא חמור יותר מהורה בה חכם, ונזהרים לפחות בעשרת הימים אף כי אין כל אדם יוכל לעמוד בה כל הימים.



מנהג המחמירים בעשי''ת יותר משאר ימים וטעמם

נ. וכן להזהר במה שהזהיר הרב האר''י זלה''ה שלא לאכול גיד הנשה בין דימין בין דשמאל כי הן אחוריים, ושלא לאכול גבינה ביום שאוכל בו בשר וכן בהפך, 10 ושלא לשתות הקאוי הנעשה מן הגוים, ואף כי לא נזהר ממנה בכל הימים הנה בעשרת ימי תשובה שנזהרים מפת של גוים ראוי ונכון להתחסות כל איש ישראל תחת כנפי החסידות ולהזהר בהן, ואל תטעה בדעתך לאמר כי אם תנהוג בהן איסור באלה הימים גם בכל השנה יהיה אסור, כי אין זה מאומה דכיון דאין איסורו ברור אלא תלוי במנהג כדין הפת של גוים שאנו נוהגים לאוסרו בעשרת הימים אלו, כי מאחר שבשעה שהוא נזהר מלאוכלו אין בדעתו להזהר כי אם באותם הימים פשיטא שלא נאסר בכל השנה.

נא. והרמ''ק ז''ל כתב בסדר עבודת יום הכפורים וזה לשונו בקיצור, ואף אם יזהר בדברי חסידות באלה הימים בלבד נכון הדבר ואף אם לא ינהוג כן בחסידות ההוא אחרי כן, והטעם לזה הוא לפי כי בימים האלה אל מלך יושב על כסא רחמים ומתנהג בחסידות וכן עשרת הימים אלה תלויים בבינה הנקראת חסידה ברושים ביתה כדפירשו בזוהר פרשת ויצא, ולפיכך נכון הדבר להתנהג גם אנחנו בחסידות כאשר נוכל שאת ע''כ.



מנהג האר''י לאכול חולין בטהרה בעשי''ת כרהיטת הירושלמי

נב. ואמרו על רבינו הגדול האר''י זלה''ה שהיה אוכל מן ראש השנה עד יום הכפורים חוליו בטהרה, דגן שלא הוכשר ונילוש במי פירות והמים היו שותים מן הבאר באופן שלא יגעו בהן, וכן אמרו בירושלמי דר' חייא מפקיד לרב אי את יכול למיכל כולי שתא בטהרה אכול ואי לא אכול שבעת ימים, וכתב אבי העזרי 11 דאלו הם השבעת הימים שבין ראש השנה ליום הכפורים.



ראוי להוסיף טהרה על טהרתו בטבילה בעשי''ת

נג. ואשרי אנוש יעשה זאת מה טוב חלקו ומה נעים גורלו, אכן לפחות למי שאין לו יכולת בידו לעשות כאלה כי צריכים הכנות גדולות וסילוק הטירדות הנה לפחות יאחוז בענין הטהרה להיות זהיר וזריז להיות תמיד בטהרה, ואם אפשר לו לטבול בכל יום ויום מאלו יטבול כי גדולה טהרה לאלו הימים במאד מאד כי טהרת הגוף יחדש טהרה בנשמה.



חומר ענין הטבילה והנמנע ממנה אין תפלתו נשמעת

נד. וכל שכן אם הוא טמא כי בהיות הגוף טמא בודאי יגיע קצת פגם בנשמה ואי אפשר שיכוין כראוי בלי שתבלבלהו מחשבה אחרת ותפרידהו מהשורש העליון שהרי הוא נפרד על ידי הפגם שבנשמתו כדפירשו בתקונים 12 דאיהו לא שריא על נשמתא פגימתא דכתיב כל אשר בו מום לא יקרב, ולכן אי אפשר שיהיה לו דביקות שעיקר הדבקות בו יתברך וכיון שהוא יתברך איננו שורה עליו כיצד אפשר שיתדבק, והוא מן הדברים המעכבים את התפילה שלא תהיה תפילתו נשמעת על כי לא טהור הוא כמו שכתוב בספר חסידים ז''ל. 13



מעלת התפלה בכל עשי''ת וחומר הטבילה בהן

נה. ועל כן לתועלת תפילות הימים האדירים יש להוסיף בטהרה על טהרתו כל אשר ימצא ידו לעשות ולטבול בהם בכל הימים קודם התפילה, וכל שכן אם אירע לו מקרה אשר לא טהור בלילה שראוי להשכים מיד ולטבול לומר תפילה וקריאת שמע, כי אף כי לפי הדין ביטלוה לטבילותא והתירו לבעל קרי לקרות קריאת שמע ותפילה, הנה בימים האלה נכון הדבר לנהוג בטהרה ולהחמיר לבל יקרא קריאת שמע ותפילה אם לא יטבול, דתפילות הימים האלה חמירי טובא כראש השנה ויום הכפורים ממש כי כל אלה הימים כולם קשורין יחד בבחינות עליונות הנעשות בימים האלה.



אזהרה לאוכלין עם הנדה בקערה אחת או מרבים דיבור עמה

נו. ואף אם בשאר הימים עובר על תקנת חכמים לאכול עם אשתו נדה בקערה אחת כאשר פסתה המספחת הזאת ברבת בני עמינו כל הימים, הנה בקרב הימים האלו ירחיק עצמו ממנה לבלתי אכול עמה בקערה אחת וגם שלא להרבות הדיבור עמה כי אם מעט מזער ההכרחי.



מעשה בימי האר''י באחד שנגע כר שלו במיטת אשתו נדה

נז. ובימי האר''י זלה''ה היה מעשה באיש אחד אשר התנהג בתשובה רמה בעשרת ימי תשובה, ויחלום חלום בלילה אחד מעשרת הימים אלה וירא בחלומו אשר רגליו היו מלוכלכים בצואה ותפעם רוחו לדעת את החלום ויספר את חלומו להרב זלה''ה, והשיב לו הרב נפשך לא מטוהרה היא כי לא הנהגת בטהרה על כי מטתך היה קרוב למטה אשר שכבה עליה אשתך נדה ועל ידי השינה שישנת בלילה נגעה כר העליון שלך במטת אשתך אשר היא בנידתה, וילך האיש ההוא ויבקש הדבר וימצא כדברי הרב זלה''ה.

ועל כן ישמע חכם ויוסף לקח וטהור ידים יוסיף אומץ בכל הימים וביותר ויותר בקרב אלו הימים הקדושים אשר קידשום שמים כי הטהרה גדולה ויקרה בהם לטהר את הנפש.



אזהרה לשמור הידים בנקיות בשעת תפלה ולימוד ובשעת סעודה

נח. וכן להזהר להיות נקי כפים תמיד כי הוא עיקר גדול לטהרה, כי גם בזאת פסתה המספחת ברבים מעמי הארץ אשר לא ידעו להזהר לא בשעת תפילה ולא בלומדם בתורה ובשולחן אשר לפני ה' וידיהם טמא טמא יקרא לנגוע במקומות המכוסים שבגופן, והוא דין מפורש בטור אורח חיים סימן צ''ב, העומד בתפילה ונגע במקומות המטונפים צריך לנקות ידיו, ומקומות מטונפים היינו מקומות מכוסים באדם כגון שוק וירך.

וכן אם חוכך הראש וכן בצואת האזן והאף שאסור ליכנס אצבעו באזנו או בתוך חוטמו כי אם דווקא על ידי בגד, וכן כתב בסימן קס''ד כי מי שעומד בסעודה ונגע בשוק וירך ומקומות מכוסים באדם או שחיכך בראשו כנזכר וכל כיוצא בזה צריך לחזור וליטול ידיו ולחזור ולברך על נטילת ידים וכל שכן אם עשה צרכיו.



מנהג קדמונים לתלות כלי מים עליהם לטהרת הידים

נט. ולו חכמו ישכילו לתת אל לבם לאמר כי הקדושים אשר בארץ המה היו אוכלים חוליים בטהרה בימים האדירים האלה ואיך ולמה המה יאכלו את לחמם טמא, ואם רע ומר הדבר הזה בכל הימים על אחת כמה וכמה בקרב הימים האלה אשר לא ידעו להזהר בעת תפילתם וגם תפילתם תועבה וסורו טמא קראו למו חס ושלום, ושומר נפשו יהא זריז בנקיון כפיו בדרך חסידים הראשונים אשר עשו כלי קטן תלוי עליהם מן הצד מלא מים לטהר את ידיהם תכף ומיד בנוגעם במקומות הנזכרים כי הידים עסקניות הן, אשר בלי ספק עושה אלה טהרה מביאן לידי קדושה רבה ויקרא.



נקיות המלבושים היא מכלל הטהרה ויתר עניני נקיות

ס. וכן בכלל הטהרה הוא טהרת לבושו כמו שנאמר והטהרו והחליפו שמלותיכם שנסמכו אהדדי, להורות שהחליפה גם היא מסוג הטהרה לטהרת עצמו שיהיו בגדיו טהורים מטינוף וטומאה ושלא יהיו מלוכלכים בשמן ורבב, וכן כתב הרוקח עליו השלום בשורש הטהרה, והזהר בטהרת המלבושים שלא יהיו בגדיך מלוכלכים מן הצואה ומן טיפי מימי רגלים, שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים, על כן תלמד עצמך בקינוח היטב, שמור נקביך ואל תרגיל להשתין סמוך לגאולה פן יטפטף על המכנסים ואיך תתפלל סלח לנו כי חטאנו ואתה עומד ומטונף, והזהר מש''ז פן ידבק בבשרך ובבגדיך.

סא. ובספר חסידים סימן תת''ל כתב, כי חסיד אחד כשהיה משמש מטתו היה לו חלוק לבן לבד כי אמר שמא ידבק שכבת זרע בחלוקו ואיך אלך לבית הכנסת ואיך תשמע תפילתי, וילמד ממה שאמרו 14 בגדים שבישל בהם קדירה לרבו אל ימזוג בהם כוס לרבו.



מנהג אנשי מעשה לייחד מנעלים לתפלה ויתר פרטים בזה

סב. ועל כן רבים מאנשי מעשה יש להם מנעלים מיוחדים להתפלל בהם בבית הכנסת, ואשרי אנוש יעשה זאת כל הימים ואם לא יוכל להזהר לפחות ינהוג בטהרה זו בימי התשובה ולקיים דברי הב''י ז''ל באורח חיים סימן צ''ח שכתב, כי התפילה היא במקום הקרבן ולכן צריך להזהר שתהא דוגמת הקרבן בכוונה ולא יערב בה מחשבה אחרת כמו מחשבה שפוסלת בקדשים וכו', וראוי שיהיו לו מלבושים נאים מיוחדים לתפילה כמו בגדי כהונה אלא שאין כל אדם יכול לבזבז על זה, ומכל מקום טוב שיהיה לו מכנסים מיוחדים לתפילה משום נקיות עכ''ל, והוא תועלת גדול לקיבול התפילות.



חומר הלומד ומתפלל במקום מטונף

סג. וכן בכלל הטהרה היא טהרת המקום כמו שנאמר ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור, ובזוהר פרשת תרומה 15 ביארו דרוח קודשא בעי באגר שלים ובאתקנותא דגרמיה ובאתדכאותא דמשכניה וכו', הרי הזכיר אתדכאותא דמשכניה טהרת המקום לבלתי היות שם במקום אשר הוא עומד שום טינוף, וכל שכן כשלומד בתורה להרחיק עצמו מכל טינוף וריח רע כי עליו נאמר כי דבר ה' בזה הכרת תכרת הנפש ההיא, ולא מנו אותה בל''ו כריתות שבתורה יען כי היא חמורה מכל כריתות שבתורה שאינם אלא בעולם הזה ואיסור לימוד התורה והתפילה במקומות המטונפות הוא כרת בעולם הזה ובעולם הבא כמ''ש בכמה מקומות.



עיקר הטהרה תלויה בנקיות מעון וטהרת הלב

סד. ועיקר הטהרה הוא שיטהר עצמו מכל עון ואשמה כמו שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם שהיא על טהרת היצר הרע שמצידו עיקר הטומאה כמו שנאמר ומחטאתי טהרני, וכן לטהר את לבו ממחשבת הטומאה כמו שנאמר לב טהור ברא לי אלהים שאם הלב טהור כל האיברים טהורים ויחדיו יהיו תמים עיניו ולבו צופות מה למעלה מראשו כמו שאמרו דע מה למעלה ממך עין רואה וכו'.

ובכן יטהר מוחו ולבו כדי שתמצא השכינה מקום שבו תשרה כי דבר קל יפגום בהם מרוב דקותם ורוחניותם שהם רומזים למקום עליון כנודע, וכן לטהר הלב מקנאה ושנאה ותחרות ומכל מדות הרעות התלויות בלב כגון דאגה ואנחה ועצבות וכעס והיתול וכיוצא, וכאשר יהיה הלב פנוי מכל זה הוא דירה נאה לשכינה בלבו.



טהרת המחשבה תלויה בלימוד התורה ודברי הזוהר והרמב''ם בזה

סה. ועיקר טהרת המחשבה היא על ידי עסק התורה כמו שכתב הרמב''ם ע''ה בסוף איסורי ביאה זה לשונו, יתיר מכל זאת אמרו יפנה עצמו מחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה שאין מחשבות עריות מתגברות אלא בלב פנוי מן החכמה וכו', וכן פירש בזוהר פרשת קדושים 16 שעיקר הטהרה היא על ידי התורה זה לשונו, ותא חזי לא אתדכי בר נש לעלמין אלא במילי דאורייתא בגין כך כן מילין דאורייתא לא מקבלין טומאה בגין דאיהי קיימא לדכאה לאילין מסאבי ואסוותא באורייתא אשתכח דכתיב רפאות תהי לשרך וכתיב יראת ה' תוסיף ימים דכיותא אשתכח באורייתא דכתיב יראת ה' טהורה עומדת לעד מאי עומדת לעד דקיימת תדירא בההוא דכיותא ולא אתעדי מיניה לעלמין ע''כ.



ציונים והערות לפרק א

1) ר''ה דף י''ח ע''א. 2) אבות פ''ב מ''ד. 3) תנחומא אמור פכ''ב. 4) זבחים דף ז' ע''ב. 5) זוהר נח דף ס''ד ע''ב. 6) זוהר תרומה דף קכ''ט ע''א. 7) דברים רבה פרשה ה' אות ה'. 8) זוהר פקודי דף רמ''ט ע''ב. 9) חולין דף ל''ז ע''ב. 10) כאן הורה המחבר כדעת גורי האריז''ל להחמיר בכ''ג ל''ש גבינה אחר בשר ול''ש בשר אחר גבינה, אבל המעיין בפ''ח משבת יראה שכתב להיפך דרק בגבינה אחר בשר החמיר האריז''ל שלא לאוכלו כל אותו היום אבל בבשר אחר גבינה אין להחמיר ואדרבה מצוה יש בדבר כדמוכח מדברי התקונים והו''ד בשולחן גבוה, וקרוב שכאן כתב המחבר ממה שקיבל תחילה מגורי האריז''ל דבכ''ג אסור ואפי' בשר אחר גבינה וכמו שכתב להדיא בפ''ח משבת בשמם, אלא ששם נטה לחלוק עליהם כמו שציין שם בפירוש וכתב דאע''פ שלדבריהם יש לאסור בכ''ג מ''מ לדעתו אין מקור לאסור ואדרבה מדברי התקונים יש צד גדול להתירו, ונמצא לפ''ז דפרקים אלו כתב המחבר ממה שקיבל מרבותיו ע''פ הקבלה שבידם מהאריז''ל ואילו את פרקי השבת כתב המחבר לאחר מכן אחר שסידר את כתבי האריז''ל ומהרח''ו וכמו שציין שם דמה שהורו גורי האריז''ל אין לזה מקור בכתבים ועל כן חזר שם להכריע להתירא בבשר אחר גבינה, ועי' משנ''כ שם בהערה 242. 11) הובא ברא''ש שלהי מס' ר''ה. 12) תקו''ז תקון ע' דף ק''ל ע''ב. 13) ספר חסידים סי' רמ''ח. 14) יומא דף כ''ג ע''ב. 15) זוהר תרומה דף קכ''ח ע''א. 16) זוהר קדושים דף פ' ע''ב.





פרק ב - מעלת התורה - חובת התשובה



עיקר כפרת החוטא להוסיף בלימוד התורה

א. יאותו ה חסידים ו הישרים ה יראים את דבר ה' הבאים לשוב אל ה' אלהיהם ולתקן את אשר עיותו פשע וחטאה, יאותה להם תחילת דבר להוסיף לקח יום יום כדי שתהא תשובתם מקובלת כאשר חכמים הגידו, 17 רב הונא אמר אם נכשל אדם בעבירה ונתחייב מיתה בידי שמים מה יעשה ויחיה אם היה רגיל לקרות דף אחד יקרא שני דפים אם היה למוד לשנות פרק אחד ישנה שני פרקים וכו' והיא התשובה העיקרית, וכן אנו אומרים בתפילתנו השיבנו אבינו לתורתך כי הרחוק מהתורה רחוק מקודשא בריך הוא ואין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד, וכבר אמרו 18 בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בדברי תורה.



ע''י לימוד התורה קורעין גזר דינו של אדם

ב. ואמרו בזוהר 19 זה לשונו, ר' יוסי הוה אזיל באורחא ופגע ביה ר' חייא אמר ליה האי דאוקמוה חברייא דכתיב בעלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ומנחה, בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בדברי תורה אמאי בגין דדברי תורה סלקין על כל קרבנין דעלמא דכתיב זאת התורה לעולה למנחה שקיל אורייתא לכל קרבנין, אמר ליה הכי הוא ודאי דכל מאן דאשתדל באורייתא אף על גב דאתגזר עליה עונשא מלעילא ניחא ליה מכל קרבנין וההוא עונשא אתקרע ובגין דילעי בה לשמה קודשא בריך הוא אתפייס בהדיה ע''כ.

ובשמות רבה פרשת תצוה 20 ז''ל, אמרו ישראל רבונו של עולם עניים אנו ואין לנו להביא קרבנות אמר להם דברים אני מבקש מכם ואין דברים אלא דברי תורה ואני מוחל עונותיכם, ובפרק קמא דברכות, כל העוסק בתורה וכו' מוחלין לו כל עונותיו שנאמר בחסד ואמת יכופר עון ע''כ.



אזהרה על עון ביטול תורה

ג. ורבים בוערים בעם חושבים בסכלותם כי לא תאבד הנפש בהמנעם מעסק התורה, ואחרי שהם מאמינים בה' ועושים המצוות אינם חוששים לביטול התורה והולכים בעצת רשעים ושמים עיקר עסקיהם בהבלי העולם, כמו שראיתי בעיני כמה עשירים שנתן להם ה' עושר וכבוד ויכולים לעסוק בתורה מחצות היום ואילך ואינם עושים כן, ויתחלפו להם ספרי החנות בספרי התורה ויסתפקו במה שלמדו מנערותם או במה שלומדים תורה בניהם הקטנים וכשיכנסו לכלל מצוות יתבטלו יחד אבות ובנים, ונעשה להם כהיתר ביטול התורה עד שבימים הנוראים והאדירים האלה יוצאים לפעלם ולעבודתם עדי ערב ואין איש שם על לב פחד ה' והדר גאונו כי בא לשפוט הארץ וזכר כל היצור ומעשה איש ופקודתו ועלילות מצעדי גבר, מחשבות אדם ותחבולותיו יצרי מעללי איש למשפט יקרבו.



תוכחה על חומר עון ביטול תורה מהר''ם די לונזאנו ע''ה ~

ד. ולא ידעו ולא יבינו כי אף השב אל ה' בצום ובכי ומספד ובכל דרכי התורה ולא יחוש לביטול תורה אין תשובתו מועלת כלום כי כל זמן שאינו עוסק בתורה ומתרפה ממנה אם ימלט מבא לידי מינות וכפירה לא ימלט מבא לידי דומה למינות וכפירה, המשל, ראובן אם לא יעסוק בתורה כראוי ימשוך לו מזה שלא יחוש בדקדוק המצוות ולאיסורים הקטנים בעיני האדם, כמו הדבור בבית הכנסת והשכמתו והערבתו והכוונה השלימה בתפילה והסתכל בנשים וכל כיוצא באלו, ואם יתבטל יותר יגיע עד שלא יחוש להתפלל עם הציבור ולא ידאג כשאירע לו שלא קרא קריאת שמע והתפלל בעתם או שלא התפלל כלל, ויהא מותר בעיניו הליצנות והגאוה והחנופה וסיפור לשון הרע וענינים אחרים מלבד אלה.

ואם חולי הביטול מתלמוד תורה יתחזק עליו יותר ויגיע עניינו עד שלא יחוש לדברי חכמים כלל, ואם יקרא קריאת שמע ויתפלל או יברך ברכת המזון יהיו דבריו בלא כוונה כמי שמדבר בחלום ויהא לבו נוקפו על תורה שבעל פה וילגלג בדברי חכמים ויבז להם בלבו, ויתיר לעצמו הגזל והאונאה והשבועה לשוא ולשקר ואולי גם מן העריות ובעל בת אל נכר, כללו של דבר, לפי רוב העסק בתורה ירבה החסידות וטוב אמונתו ולפי רוב ההבטל מתלמוד תורה ירבה התרחקו מהשם יתברך ומחוקיו ומצוותיו ורוע אמונתו, ואין רצוני באמרי רוע אמונתו כי האיש ההוא יאמר בפיו שהוא מאמין אמונה רעה פלונית אך רצוני לומר שיעשה מעשים שיורו על רוע אמונה, ואין צורך להאריך עוד בזה כי פשוט הוא בהתבוננות מעט.

ה. וכל זה תמצא רמוז בספר הזוהר בדברים קצרים אמרו בפרשת ויקרא 21 זה לשונו, כד בר נש אתרחיק מאורייתא רחיק הוא מקודשא בריך הוא ומאן דקריב לאורייתא קריב לקודשא בריך הוא בהדיה ע''כ, ועל זה נאמר ליהושע לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו, בא ללמדנו כי מי שלא ימוש ספר התורה מפיו ישמור לעשות ומי שימוש ספר התורה מפיו ולא יהגה בו יומם ולילה לא ישמור לעשות ככל הכתוב בו, ולכן אם יאמר לך אדם שאינו מרבה בעסק התורה כראוי שהוא בעל תשובה וצדיק וחסיד אל תאמן ואם ירבה בתורה האמן תאמינהו.

וכל משכיל ישכיל בלבו לאמר, אם יהושע שהיה נביא ושמש את משה רבינו עליו השלום ארבעים שנה ולמד ממנו כל התורה אמר לו השם יתברך שאם ימוש ספר התורה מפיו לא ישמור לעשות ככל הכתוב בו שאר בני אדם על אחת כמה וכמה כמו שהאריכו כל חכמי המוסר בפרט הזה למעניתם. (הגה, ועיין בהר''ם לונזאנו ז''ל).



להרבות בעסק התורה בעשרת ימי תשובה

ו. ועל כן הימים האלה נזכרים ונעשים לכל בעל תשובה לתקן עון ביטולה של תורה ולמעט כל אחד בעסקיו ולקבוע ביום ובלילה לימוד התורה ולרדוף אחרי בתי מדרשות לשמוע חכמה ומוסר ואז תלמוד תורה ותשובה מוחלין על כל עונותיו, אך בתנאי שיקבל עליו לבלתי עזוב את התורה ולהתדבק בה ככל הבא בידו כי בה יחזק במעשה תשובתו ולא ירפנה תמיד כל הימים.



יבאר שעיקר לימוד התורה תלוי בצירוף התשובה והמעשה

ז. אך לא יעלה על לב איש אם חטא ואשם כי יספיק לו תורתו לכפר עליו, שלא מצינו שעמדה להם לאחיתופל ולדואג תורתם לכפר עליהם כי שניהם אין להם חלק לעולם הבא עם היות שהיו דורשים כמה הלכות במגדל הפורח באויר כמו שאמרו בחגיגה 22 ועיקר התורה היא התשובה והמעשה, ועונשו של תלמיד חכם אם חטא גדול משל עמי הארץ כמו שאמרו ז''ל 23 הגד לעמי פשעם אלו תלמידי חכמים שאפילו שגגות נעשה להם כזדונות.



דברי המקובלים בחומר העוסק בתורה בלא תשובה

ח. וכתבו המקובלים כי על זה נאמר ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי, כי אם לה' יחטא איש מיד הוא מתלבש בקליפה ובהיות כי נמצא תוך הקליפה כשהוא עוסק בתורה הוא משפיע אל הקליפה בהכרח, והקליפה תובעת דין ותאמר תפילתו ותורתו של פלוני משלנו היא ונוטל השפע הבא ממנו ושפחה תירש גבירתה, אכן בכח התשובה יתוקן הכל כמו שהיה ויכניע וישבר כח הקליפה וחיל בלע ויקיאנו ויחזור כל השפע אשר נטלו מחמתו להעלות ריח ניחוח לה' ויחשבו לו זדונות כזכויות, באופן כי שתים אלה תורה ותשובה הא בלא הא לא סגיא.



מנהג קדמונים להתודות קודם לימודם

ט. כי זה היה טעם מנהג חסידים הראשונים ז''ל להתודות טרם שיבתם ללימודם כדי שיקדים להם החרטה והוידוי קודם עוסקם בתורה לבלתי יוכלו נגוע איש זר בשפע תורתם ותפילתם, והוא מנהג נכון כאשר כתבנו בפרקי הסליחות דלעיל.



תוכחה לתלמידי חכמים לפשפש במעשיהם על דקדוק המצוות

י. וכאשר התלמיד חכם יפשפש במעשיו לשוב אל יפן לאשר פשפש ולא מצא כי אם ישוב לפשפש לאט לאט יוסיפו לו כהנה וכהנה, ושמא כאשר עשה איזה דבר שבקדושה שמא לא עשה הענין כהוגן כאשר עינינו הרואות שהרבה מצוות אינן עושין כהוגן כגון הנחת תפילין של ראש שרוב העולם נכשלין בהם ואינן מניחין על השיער אלא על המצח כי לא ידעו גזרה שוה דבין עיניכם דקרחה, וכשאינן מקיימים המצוות כמאמרן של חז''ל ומחסרים אפילו דקדוק אחד לא עשה המצוה כתקונה שכל דקדוקי המצוות אף אם נראה קל וקטן מאד תלויים בו קיום העולמות בקיומן וחרבנן בעוברן, כי על כן יפול החיוב לעיין בכל מעשה המצוות לפשפש שמא לא קיים אותם כדין או שמא עשה המצוה שלא לשמה.

ואף אם הוא צדיק תמים וחסיד בכל מעשיו אל יעמיד עצמו על חזקתו שאינו יוצא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן, כי אדרבה כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו ומבקש להכשילו והוא צריך שימור וזרוז יותר כי הקדוש ברוך הוא מדקדק עם חסידיו כחוט השערה כי כפי גודל קדושת נשמתו ומעלתו העליונה אם יחטא כחוט השערה נחשב לו כעבותות העגלה שכל מה שהנשמה יותר פנימית חטאו עושה יותר רושם למעלה עד ששגגתו עולה זדון, ולכן החכם והחסיד צריך פשפוש ביותר במעשיו שלא ימצא אחריו מאומה.



תוכחה למשתמשים בכתרה של תורה ע''פ הר''ם לונזאנו ע''ה

יא. ואם פשפש ולא מצא מכל אלה יפשפש פן ואולי התרשל באהבת ויראת ה' כל היום וכדבעי ליה למיעבד לא עבד, או שמא השתמש בכתרה של תורה כאשר רבתה המספחת ברבת מבני עמינו לדרוש ברבים כדי שיתנו להם.

ורבים בנים סכלים שהיו אומרים להם הפרנסים אנו ניתן לך מה שניתן מבלי שתדרוש בקהל, והוא היה אומר יותר אני רוצה שתתנו לי מנה ואדרוש ממה שתתנו מאתים ולא אדרוש כי כשאדרוש ותתנו לי זהו כבודי שנותנים לי לפי שאני חכם אך כשלא אדרוש אני מתבזה שנראה שאני שוה לשאר העניים, ולא ידעו תועי רוח אשר האריכו הראשונים על מאמר, רבי צדוק אומר אל תעשם עטרה להתגדל בהם 24 ובמקומות רבים מצינו הפך מזה שהיו נהנים ונוטלים שכר, והעלו בספרתם הראשונים שהאיסור הוא לתלמיד חכם לשאול חלקו בפיו לאמר שמרו נפשי כי חסיד אני, אכן לא הותר לקבל מבני אדם רק בתורת צדקה מצד היותו עני ולא מצד היותו חכם כאלו הדורשים ברבים לכשיתנו להם, וה' הטוב יכפר בעד, ואלהי ישראל יזכנו להיות מיודעי שמו ולומדי תורתו לשמה.



עוד בענין הנז' ופירוש רבינו יונה במשנת וכל מעשיך יהיו לש''ש

יב. ובאמת צריך כל תלמיד חכם להתאמץ מאד על ככה ולהחריד את לבבו לשוב מעבירה זו אם ישנה בידו לשלא יכרת ויחליף במיטב ימיו חס ושלום, וכן כל כיוצא באלה הדברים שאדם דש בעקיביו יפשפש בהן ומצא אשר עלה כולו קמשונים כסו פניו חרולים, כאשר אירעני לי המחבר עם כמה תלמידי חכמים צדיקים בעיניהם ובשבט שפתי הודעתי את תועבותיהם כי אין בהם אחד העושה עבודה תמה ונקיה מבלי שגיאה.

יג. וכתב רבינו יונה בפרקי אבות וזה לשונו, בכל דרכיך דעהו אמרו חכמים כל מעשיך יהיו לשם שמים שאפילו דברים של רשות כגון האכילה והשתיה וההליכה והישיבה והקימה והתשמיש והשיחה וכל צרכי גופך יהיו כולם לשם שמים לעבודת בוראך או לדבר הגורם עבודתו, שאפילו היה צמא ורעב אם אכל ושתה להנאתו אינו משובח אלא יתכוין שיאכל כפי חיותו לעבוד את בוראו.

וכן אפילו לישב בסוד ישרים ולעמוד במקום צדיקים ולילך בעצת תמימים אם עשה להנאת עצמו והשלים חפצו ותאותו איננו משובח אלא אם כן עשה לשם שמים, וכן בשכיבה אין צריך לומר שבזמן שיכול לעסוק בתורה ובמצוות לא יתגרה בשינה לענג עצמו אלא אפילו בזמן שהוא יגע וצריך לישן כדי לנוח מיגיעה אם עשה להנאת גופו איננו משובח אלא יתכוין לתת שינה לעיניו ולגופו מנוחה לצורך הבריאות שלא תטרף דעתו בתורה מחמת מניעת השינה, וכן בתשמיש אפילו בעונה האמורה בתורה אם עשה להשלים תאותו או להנאת גופו הרי זה מגונה, ואפילו אם נתכוין כדי שיהיו לו בנים שישרתו אותו וימלאו מקומו איננו משובח אלא יתכוין שיהיו לו בנים לעבודת בוראו או שיתכוין לקיים מצות עונה כאדם הפורע חובו.

וכן בשיחה אפילו לספר בדברי חכמה צריך שתהיה כוונתו לעבודת בוראו או לדבר המביא לעבודתו, כללו של דבר חייב אדם לשום עיניו ולבו על דרכיו ולשקול כל מעשיו במאזני שכלו וכשרואה דבר שיביא לידי עבודות הבורא יתברך יעשהו ואם לאו לא יעשהו ומי שנוהג כן עובד את בוראו תמיד, ע''כ.



תוכחה לדרשנים המתעטפים בטלית אחרים מספר ''עוללות אפרים''

יד. ומי זה האיש אשר לא יקרע סגור לבבו כשיפשפש במעשיו והוא הפך עליו בלהות, כאשר ראיתי כמה חכמים בעיניהם מן הכתות הרמים המדברים בלשון מדברת גדולות ולכבוד עצמם הם דורשים, וכל אחד ברוח שפתיו יתנשא לאמר אני אמלוך כי יראו כי אני נאה דורש לשנות כל פשט לפשוט צורתו והלבש אותו בגדים אחרים, וזה תכלית מבוקשם וגבה לבם עד להשחית כי לא יאמרו דבר בשם אומרו ומתעטפים בטלית שאינו שלהן וכל דבריהם גנובים הם איתם בשבר אשר הם שוברים מחיבורים אחרים מעט כאן ומעט כאן והיה הדרוש שלם.



אזהרה לדורשים בדרך הפלפול ולא בדברי כבושים

טו. ומי מהם המתחכמים לעשות עיקר דרושם בפלפולים בגמרא ובפוסקים והן כל העם מקצה כאשר באו כן ילכו ואין כל מאומה בידו באין מבין, ואין דורש דברי כבושים ויראת ה' ולהרים מכשול מדרך עמינו כאשר יאותה להם כי זה כל פרי עסק התורה ותכלית הפלפול והחידוד כדי לעמוד ולשרת בשם ה' להביא אורה לעולם ללמד לפושעים דרכיו וחטאים ישובו אליו.

הירצה ה' באלפי דרושים בריבבות פשטים כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה לתקן אורחות עקלקלות מרבת בני עמינו, ויפה שעה אחת של תשובה ומעשים טובים להחזיר חטאים למוטב מהרבה עתות היוצאות בהשמעת דרושים ודקדוקים כי אין נפש החוטאת נפעלת מהם לשוב מחטאו ועודינו עומד במרדו, ולא מצינו לחכמי התלמוד שאמרו על שום אדם שזכה לקנות עולמו בשעה אחת בשביל פלפול אחד או הלכה או דרוש אחד כי אם כולם לא זכו למעלה זו אלא בשביל המעשה כנודע מהש''ס בכמה מקומות. (ועיין בפרקי שבת הארכתי).



תוכחה לתלמידי חכמים שלא יגיסו דעתם בתורתם

טז. ומי שנגע אלהים בלבו ירחק מהם ויתדבק בקונו להיות נאה דורש ונאה מוכיח את העם במכשולם אשר תחת ידם למען ישובו מדרכם הרעה וכדברי ר''י ז''ל שכתב, וירחיק עצמו מאד מלהתנשא בעצמו בהיותו דורש בחכמה מגודל דעתו ויושר אמרותיו בקהל רב ויקח קל וחומר ממעשה שאמרו, 25 מעשה ברשב''ג ורבי ישמעאל בן אלישע שהיו יוצאין ליהרג והיה ר' שמעון בוכה אמר לו ר''י שמעון אחי למה אתה בוכה והלא שתי פסיעות הן ואתה נתון בצד אבותיך אמר ליה ולא אבכה ואני יוצא ליהרג כעובד ע''ז וכמגלה עריות וכשופך דמים אמר לו ר''י מימיך לא באה אשה לשאול לך על נדתה והאיש על נדרו והיית ישן או סועד או שמא לא הניחה השמש ליכנס וכתיב אם ענה תענה אותו וכתיב וחרה אפי והרגתי וכו' אמר לו בין ער בין ישן בין סועד מפוקד היה השמש שלא ימנע שום אדם מליכנס אצלי, ולא על חנם אלא פעם אחת הייתי יושב ודורש ובני אדם עומדים עלי גס לבי אמר לו כדאי אנו שאנו יוצאין ליהרג, ע''כ.

ומי שמע כזאת ומי ראה כאלה אשר לא יחרד ותרגז בטנו ותאחזנו פלצות לעשות הדברים לשם פעלן לבלתי הגסות חס ושלום בדברי תורתו, ועל מה שחטא כבר ידאג וישוב וניחם על הרעה נכריה עבודתו לבל ימות ויספה במיתה משונה בלי חמלה וחנינה חס ושלום, וכל תלמיד חכם כאשר יתן את עיניו ואת לבבו כמה מדקדקין עליו מלמעלה במפעליו בדקדוק עצום ורב חרוד יחרד ומורא יעלה על ראשו.



סגופי תשובה שקבלו עליהם חכמי התלמוד

יז. ואל יעלה על לבו לאמר כי כביר מצאה ידו בתורה ובמצוות חנני אלהים וכי יש לי כל וכי לא יאמר עליו מחיובי הסיגופים והתשובות אשר גבלו ראשונים, כי לו יחכם ישכיל מעשים רבים בחכמי התלמוד מהדקדוק הגדול אשר היו מדקדקים עליהם, ואף כי היה תורתם אומנותם עשו סגופים עצומים עד שמתו באותה מיתה, כמו שאמרו בפרק אחרון דקדושין 26 דר' חייא בר אשי הוה רגיל כל עידן דהוה נפיל על אפיה הוה אמר רחמנא ליצלן מיצר הרע יומא חדא שמעתינהו דביתהו אמרה הא כמה שני דפריש ליה מינאי מאי טעמא קאמר הכי יומא חדא הוה קא גריס בגינתיה קשטה נפשה חלפא ותניי קמיה אמר לה מאן את אמרה ליה אנא חרותא תבעה א''ל אייתי לי ניהלי להך רימונא דריש צוציתא שוור אזל אייתי לה כי אתא לביתיה הוה קא שגרא דביתהו תנורא סליק וקא יתיב בגוויה אמרה ליה מאי האי אמר לה הכי והכי הוה עובדא אמרה ליה אנא הואי לא אשגח בה עד דיהבא ליה סימנא אמר לה אנא מיהא לאיסורא איכווני, כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער עד שמת באותה מיתה דתניא אישה הפרם וה' יסלח לה וכו', ור' עקיבא ואיסי בן יהודה היו בוכין על זה ואמרו לדבר זה ידוו כל הדווים כי מה יעשו האנשים החטאים במרד ובמעל.

ואמרו בגמרא, 27 דחסידים הראשונים היו מתאוין להביא קרבן חטאת כי היו מדקדקין בעצמן שלא יהא חל עליהם שום פגם אפילו בשוגג ולהסיר החטא מיד כדי שלא להיות אפילו מעט מזער תחת ממשלת הסט''א ולא ידבק בידם מאומה מן החרם, וכן ראוי להיות כל תלמיד חכם בכל עת ובכל רגע חרד וזע לחפש בדרכיו אם נטו אשוריו מדרכי חסידותו אפילו מעט מזער כי יאבד טובה הרבה, ודימוהו הראשונים לחרוז התלויים בו זכוכיות כי בהוותר אחד מהנה יוותרו כולם.



דברי המדרש על חומר החוטא בשגגה וטעמו

יח. וכן אמרו בילקוט שמעוני 28 בפסוק גם בלא דעת נפש לא טוב ואץ ברגלים חוטא זה לשונו, שנו רבותינו מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה, לא יצר אדם על עבירות שעשה בשוגג אלא שנפתח לו פתח שיחטא אפילו במזיד, ולא ישמח אדם על מצוה שבאה לידו אלא שמצוות הרבה עתידים לבא על ידו לפיכך אם חטא אדם בשוגג עליו נאמר ואץ ברגלים חוטא ע''כ, וכן אמרו שם 29 בפסוק ונפש כי תחטא בשגגה מכל מצוות מהו בשגגה מכל מצוות ללמדך שכל החוטא בשוגג כאילו עבר על כל מצוות ה' וכן הוא אומר וכי תשגו ולא תעשו את כל המצוות ואומר שגיאות מי יבין וכו' גם מזדים חשוך עבדך ששגגת תלמוד עולה זדון ע''כ.

והטעם לכל זה כמו שכתבו חכמי המוסר מפני היות הנפש הויה דקה ורוחנית אצולה ממקום גבוה כל דבר שיפגום האדם אפילו שוגג מחשיך הנפש, והוא כמשל השופך על בגדיו הלבנים והנקיים קיתון של שמן אפילו שוגג שהכתם מחשיך הבגד ההוא, ואם יכשל האדם בדרך וירוץ את גולגלתו ואם יאמר לא ידעתי שהיה שם אבן יאמרו לו היה לך לראות ולהסתכל בדרך אשר אתה הולך.

כללו של דבר, כי אין תואנה לאדם ובפרט לתלמיד חכם לומר שוגג הייתי ולא ברשע ולא בפשע פעלתי עולה ולא אתעצב על לבי על שגגה שיצאה מתחת ידי ואנכי לא ידעתי ואנכי אדם ולא אל שלא אוכל להתעלם או לשכוח כי דרך אנשים לי כאשר שמעתי רבים מעמי הארץ אומרים כי יחטא שוגג לאמר, מה עשיתי ובמה נחשב הוא כי לא לבי הלך במעשה הרע ואם נעשה ולא מלבי מהבל ימעט חטאתי, ולא ידעו תועי רוח בינה כי לא מזער היא כי קו לקו הלוך ילך ופושט ידו בכל מצוות ה' אשר לא תעשינה כאמור.



יבאר כי החטא בשגגה הוא סימן לעבירה שעשה תחילה

יט. ואמרו הראשונים שאם יחטא איש שוגג אין זה כי אם שנפשו לא טובה היא מאיזה עון שעשה תחילה ואותה עבירה גרמה לו זאת, כי האיש אשר אין בידו עון אשר חטא אין שוגג בא על ידו כי הוא יתברך אפילו על ידי בהמתן של צדיקים אינו מביא תקלה צדיקים עצמן לא כל שכן.



המקדש עצמו במותר לו יהא נשמר מן האיסור

כ. ועל זה ידוו כל הדווים לבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל ולקדש עצמם במותר להם שלא לבא להכשל באיסור כמו שאמרו הראשונים, למען תלך בדרך טובים וארחות צדיקים תשמור כי דרך טובים הוא מדת החסידות וארחות צדיקים יקרא העושה שורת הדין, ואמר למען תלך בדרך טובים כי מדת החסידות הוא משמרת לאורחות צדיקים יען כי המתנהג בחסידות יהיה לעולם שמור לו דרך צדיקים כי אם ישגה יהיה רק מחסידות העודף על מדות צדיקים, ועל זה נצטוינו מן התורה קדושים תהיו פרושים תהיו ופירש הרמב''ן שהוא לקדש עצמנו במותר לנו.



אזהרה לדורות אחרונים לגדור הפירצות ע''י הסתייגות מהמותר

כא. ויש לו לאדם להיות עיניו פקוחות על כמה חטאים ומנהגים אשר לא טובים שנתפשטו בדורותינו ונעשה להם כהיתר ואם מוחין בידם אומרים בדרך כבושה אנו הולכים, ואין נותנים אל לבם שלסטים שכמותם כבשוה על כי לא עשו סייג וגדר למשמרת כמו שעשו בענין נעילת הסנדל ביום הכפורים, כי מהחמשה עינויים בארבעתם כל ישראל מחזיקים בם בתוקפם יען כי לא מצאו שום היתר מה שאין כן בנעילת הסנדל אשר התירו ברחוב של גויים ועל ידי זה נעשה להם היתר אף בביתם ובמקום רחובות של יהודים, וגם רבים מתופשי התורה גם עליהם עבר כוס התרעלה הזאת.

וכן בענין שיחת חולין בבית הכנסת ונעשה לרוב העולם היתר ממה שכתוב, מותר לחשוב חשבונות של מצוה בבית הכנסת וכן לדבר בצרכי ציבור שלא בשעת התפילה, ומזה פרצו הדורות ביותר ונהגו לשוח אף מה שאינו צרכי ציבור ואף בשעת התפילה ובשבת, וכאלה רבים איתם בכל דור ודור מתרבים הפרצות יותר ממה שקדם לו ואינו נחשב זה להם לחטא להתודות ולהתחרט עליו לא בעשרת ימי תשובה ולא ביום הכפורים ולא ביום המיתה.

וכל איש הירא יגדור גדר אף במותר היכא דנפרץ גדר הראשונים לבער קוצים מן הכרם ה' צבאות, ויקדש עצמו במותר לו בכל מנהגים כיוצא באלה ולא ילך בדרך כבושה כי באריכות הגלות הזה אשר הוא על ידי התפשטות והתגברות זוהמת הנחש צריכין אנחנו לעשות ביותר סייגים וגדרים לבל יתערב זר הוא כח הטומאה באורות הקדושה.



מוסר לירא מן החטא

כב. ולעולם תמיד לא ימיש האדם מנגד עיניו הצר הצורר הוא שטן הוא יצר הרע אויבו ומבקש רעתו, כדב אורב הוא לו לראות מתי יפול בידו וימצא מקום להתאחז בו להחטיאו ולהשטין עליו לכתוב עליו מרורות, וכאשר יקל בעיניו עבירות שאדם דש בעקיביו ויפרוץ גדר ויצא מן הגבול משחית נפשו והוא נמסר ביד היצר הרע מוסר אכזרי חס ושלום, ומדוע יעשה האדם ויגרום לעצמו מה שלא היה יכול שונאו לגרום לו כמאמר הפייטן, זדון לבי עשה לנפשי את אשר אויבי לא יוכל עשוהו.

ועל כן יש לו לאדם שיקיץ משינתו ותרדימת נפשו ויתעורר נפשו בדרכיו וירא ויתבושש ויכלם מאד מלהכשל בדרכי קונו קטנה או גדולה חס ושלום, ואת אשר חטא לשעבר יתעורר לשוב באופן שיתחרט ויתנחם ממעשה הרעה אשר הכניס הבליעל במחנה קדושה ויבכה ויצעק מר עליו ויפרוש מאותו החטא ומדבר הגורם לחטא כאשר ינוס ויברח מקול הארי.



מעלת המפשפש במעשיו בכל לילה ובפרט בלילות עשי''ת

כג. ומנהג אנשים צדיקים הראשונים שבכל לילה ולילה היו עושים חשבון עם נפשותם על כל מה שעשו ביום, ואם ביום ההוא מצאו אשר חטאו על נפשם לה' היו מתוודים וצועקים מר ומקבלים עליהם דרך התשובה לאותו החטא והם הנקראים בספר הזוהר 30 מארי דחושבנא, ואף אם אין כל אדם יוכל עשה ככה בימות השנה ראוי לעשות ולהתנהג ככה בעשרת ימי תשובה, וחשב עם קונהו ברוך הוא בכל לילה על כל מה שפעל ועשה באותו היום עצמו והן על לשעבר וישוב ויתנחם עליהם ויתודה עליהם לפני בעל הרחמים יתברך כפי צחות לשונו ויראה לתקן את אשר עוותו בעשרת ימי תשובה, כי אף כי בשאר הימים בעשותו תקון העבירה יתקן מעוותו אך באלו הימים מסוגלים ומוצלחים מאד לתקן בנקל מה שלא נעשה כן בשאר הימים.



העסק בתורה ותשובה בלילות עשי''ת מתקן שאר לילות השנה

כד. וראוי ונכון מאד לאדם שידד שינה מעיניו בלילות עשרת ימי תשובה ולהוסיף בהם תורה ותשובה, כי כשם שהימים האלה המה תיקון לכל ימות השנה כנזכר לעיל גם הלילות המה תיקון ללילות השנה, וכמה לילות עמל מינו לו בלילות כל השנה בשמחת מריעות ושחוק וקלות ראש, ועתה ישב בדד וידום ויפשפש במעשיו במה שעשה כל השנה כולה וגם את אשר בלילה לא שכב לבו להכעיס את בוראו ולהקניט את יוצרו.



ראוי לעשות תקון כרת מהאר''י בלילות עשי''ת ולפשפש במעשיו

כה. ומה טובו ומה יופיו אם יעשה בתוך ימי עשרת ימי תשובה תיקון הכרת שכתב רבינו האר''י זלה''ה שתיקנו שידד שינה מעיניו להיות ניעור כל הלילה ולא לישן כלל אלא לעסוק בתורה עד אור הבקר, וכתב שהתיקון העיקרי הוא ללמוד ולקרות משניות מסכת כריתות ופירושיהן או בהרמב''ם בהלכותיו.

ובלומדו החייבי כריתות יפשפש במעשיו אם עבר על איזה מהן ושתה מי המרים מים הזדונים ההם בנערותו ובבחרותו, ואם עבר עליהם יבכה ויתאבל וישב לעפר וישתומם על ככה איך בא על ידו מעשים אשר לא יעשו עד להכעיס בהם לבורא עולם יוצר נשמתו ועשה הרע בעיניו, ויתפלל ויתחנן לפניו כי אל רחום וחנון הוא ומרבה להטיב וידו פשוטה לקבל שבים, ובנותנו אלה הדברים מול עיניו ולבו יעורר עצמו בכל עוז ותעצומות ואל יתן דומי לו בתורה ובתחינות ואל יחטפנו שינה.



אופנים להסיר העייפות לנעורים בלילה מספר ''סדר היום''

כו. ואם רואה עצמו מבולבל ומטורף מן השינה ירחץ פניו ידיו ורגליו במים קרים כדי להסיר הכבדות מעליו וינענע עצמו מפה ומפה ולא יעמוד במקום אחד כי הטיול וההילוך בזה עיקר גדול, וכן מצינו בענין כהן גדול ביום הכפורים שהיו אומרים לו אישי כהן גדול עמוד והפג אחת על הרצפה לומר כי העמידה והצינון מסירים השינה, ובפרט צינון הרגלים כתב הרמב''ם ז''ל בפירוש המשנה לפי שהרצפה תצנן הרגלים ותידד השינה וכשיתחממו הרגלים תבא השינה ונתבאר זו הסיבה בשאלות הטבעיות וכו' עכ''ל.



המנדד שינה מעיניו מתקן פגם הראיה וניצול מחיבוט העינים

כז. והחכם עיניו יהיו להתגבר על יצרו המפיל חבלי שינה על עיניו ויעשה מלחמה עם השינה, ובשעה שירגיש הצער בעיניו יכוין שעל ידי צער זה יתוקן מה שפגם בפגם הראות ואשר פגם בעיינין עילאין, וגם אשר בזה ינקה מעונש חיבוט הקבר מהמלאך המשבר עיני האדם בקבר ועל ידי צער זה יפטר מאותו העונש, וכבר ראיתי תפילה אחת מועתקת מחסידים הראשונים להוציא הכוונה ההיא בשפתים.



סגולת תקון כרת וקבלת ד' מיתות ב''ד בעשי''ת להגן מיסורים

כח. וראוי לכל איש הירא ורך הלבב לבלתי יתעצל בתרדימת שינתו מלעשות התיקון הלז בעשרת ימי תשובה להטהר מהן מכל וכל ביום הכפורים ולא יצטרך ליסורין כמו שאמרו, 31 עבר אדם על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין ממרקים, כי זה לא נאמר אלא כשלא עשה תשובה אלא לעזוב רשע דרכו בלבד, אכן כשיעשה תיקון הכרת כנזכר ויצער עצמו הן הן היסורין הממרקין ולא עוד מבלעדם, וכן ראוי ללמוד בתוך עשרת ימי תשובה גם כן מטעם הנזכר בדיני ארבע מיתות בית דין ולקבל עליו סדר ארבע מיתות בית דין כנהוג בארץ ישראל תוב''ב כנזכר לעיל בפרק ערב ראש השנה, והן הן היסורין הממרקין אותו.



ראוי ללמוד בעשי''ת פגמי החטאים ותקונם

כט. ואשרי אנוש יעשה זאת ללמוד בעשרת ימי תשובה פרטי החטאים ופגמם וסכום מספר צומיהן לכל אחד מהם, ויפשפש אם חטא באחד מהם יבכה ונפשו עליו תאבל ויקבל עליו לעשות תיקון הצריך אליו ככל הבא מידו, וראוי שיחוס על עצמו כאשר ידע בגנות מעשיו והפגם שפוגם בחטאו בכל המעלות העליונות ובגופו ונפשו וברוחו ונשמתו שנאמר הכרת תכרת הנפש, ואיך ולמה יגרע אנוש מבהמות יער כי אף כי אין בהם דעת ולא תבונה בורחים מליפול באש ובמים במקום שיראו סיבת מיתתם, ואיך לא יחוס אדם על עצמו ששם לו הבורא יתברך שמו שכל ביתרון על שאר בעלי חיים שראוי להזהר מליפול בשוחה עמוקה מקום שלא יוכל קום.

ויתן אל לבו לאמר על פרטי עונותיו שחטא ועוה בסתר, לו ידעו בו בני אדם היה להם לחרפה לבלתי הבט בפניו כמו שאמר הפייטן חטאי לו יריחון בם שכיני אזי ברחו ורחקו מגבולי, ואיך לא יהיה מורא שמים עליו כמוראת בשר ודם, כי על כן ראוי שלא לחוס על עצמו ואל בשרו לסגף עצמו במעשה תקוני התשובה הראויים אליו וידבק ביוצרו ויזכה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו.



ציונים והערות לפרק ב

17 ( ילקו''ש משלי פ''ג רמז תתקל''ה. 18) ר''ה דף י''ח ע''א. 19) זוהר קדושים דף פ' ע''ב. 20) שמות רבה פרשה ל''ח אות ד'. 21) זוהר ויקרא דף כ''א ע''א. 22) חגיגה דף ט''ו ע''ב. 23) ב''מ דף ל''ג ע''ב. 24) אבות פ''ד מ''ה. 25) מסכת שמחות פ''ח. 26) קדושין דף פ''א ע''ב. 27) נדרים דף י' ע''א. 28) ילקו''ש משלי פי''ט רמז תתקנ''ט. 29) ילקו''ש ויקרא פ''ד רמז תס''ד. 30) זוהר קרח דף קע''ח ע''א. 31) יומא דף פ''ו ע''א.





פרק ג - חומר גזל וריבית ואזהרותיהם



תשובת בין אדם לחבירו בעשי''ת

א. יוצר ה אדם ו בורא ה כל ברא בראש כולם תשובת השבים והורה דרכי נועם לחוטא וחפץ לשוב שיתנהג בדרכי התשובה למען סור ממוקשי מות ולהכניסו בדרכי חיים ויורנו ויאמר מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו, ואמרו חז''ל כי הורנו לדעת שאין תשובה ויום הכפורים מכפרים אלא עבירות שבין אדם למקום כגון מי שאכל דבר איסור או בעל בעילה אסורה או חלול שבת וכיוצא, אבל עבירות שבין אדם לחבירו הן בממון כגון אונאה וגזל וריבית אינו נמחל לעולם עד שיתן לו מה שהוא חייב לו ואף על פי שהחזיר לו מה שהוא חייב לו צריך לרצותו ולישאל ממנו שימחול לו, ואפילו לא הקניט לחבירו אלא בדברים צריך לפייסו ולהתחנן לו שימחול לו והבעל תשובה צריך לשוב מכל אלה.

ולפי כי הן רבים עתה עם הארץ אשר לא ידעו להזהר ורובם באונאה ובגזל ולא נתנו אל לבם לגודל איסורן ועונשם ונעשה להם כהיתר ועל כן נעלו שערי תשובה בפניהם, על כן אספתי בעומרים בקיצור מה שבא בספרים בדיניהן ועונשן.



פרטי דינים בעניני אונאת ממון ומשקלות

ב. והנה דין אונאה מבואר בטור חושן המשפט סימן רכ''ז, אסור להונות את חבירו בין במקחו בין בממכרו ואיזה מהם שאינה בין לוקח בין מוכר עובר בלאו, ואף על פי שאם היתה האונאה יותר משתות בטל מקח ובפחות משתות המקח קיים ומחזיר האונאה, כתבו הפוסקים דיש להסתפק אם מותר לו להונות חבירו בפחות משתות, ואמרו הראשונים, וכי תמכרו ממכר לעמיתך לרמוז שלא תמכור לו רק דבר שגם הקונה ירויח בו אם הוא קונה למכור, וזהו שנאמר וכי תמכרו ממכר רוצה לומר יהיה גם כן ממכר לעמיתך ולא למכור לו כל כך ביוקר שלא יהיה לו עוד ריוח בו.

ג. וכתב עוד הטור בסימן רל''א, המודד או שוקל חסר לחבירו או אפילו לגוי עובר בלאו דלא תעשו עול במדה ובמשקל ובמשורה, וחייבים בית דין להעמיד ממונים שיהיו מחזרין על החנויות וכל מי שנמצא איתו מדה חסרה או משקל חסר או מאזנים מקולקלות רשאים להכותו ולקנסו כאשר יראה לבית דין, ואפילו להשהות בחנותו מדה חסרה אסור אף על פי שאינו מודד בה שמא יבא מי שאינו יודע וימדוד בה.

ואמרו חז''ל, 32 קשה עונשן של מדות יותר משל עריות ותשובתו קשה מאד כי אי אפשר להחזיר לכל אחד מה שגזל ממנו, ועוד אמרו, 33 ברכות מברכות את בעליהם אבן שלמה וצדק יהיה לך אם עשית כן יהיה לך במה לישא וליתן, וקללות מקללות את בעליהן לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה לא יהיה לך במה לישא וליתן.



מעשה בחסיד אחד שגזלוהו במשקולות

ד. וכבר ראיתי לחסיד צווח על איש אחד על ששקל לו פחות משיעורו, והיה אומר אליו איני כועס עמך כי אם כי אתה נענש על ידי להתגלגל אחר מיתתך לשלם לי.



פרטי דינים בעניני גזילה

ה. ובאיסור גזל כתב בטור סימן שנ''ט, אסור לגזול או לעשוק אפילו כל שהוא בין מישראל בין מגוי אפילו על מנת לשלם יפה ממנו וכל הגוזל את חבירו אפילו שוה פרוטה כאילו נוטל את נפשו, ואפילו הוא בסכנת נפש וצריך לגזול את חבירו להציל נפשו צריך שלא יקחנו אלא על דעת לשלם, ואפילו הלוקח דבר בשאלה שלא מדעת בעלים נקרא גזלן, אשר מטעם זה צריך להזהר שלא ליקח ספר או כלי להשתמש בו שלא מדעת בעליו.

וכתב עוד בסימן שמ''ח, אסור לגנוב אפילו על מנת להחזיר או כדי לצערו, וכל הגונב אפילו שוה פרוטה עובר על לאו דלא תגנובו וחייב לשלם אחד הגונב ממון של ישראל או של גוי.



דברי המדרש בחומר עון גזל

ו. ובעונשו אמרו בפרק הזהב, 34 אמר רב חסדא כל השערים ננעלו חוץ משערי אונאה שנאמר הנה ה' נצב על חומת אנך אמר ר' אלעזר הכל נפרע ביד שליח חוץ מאונאה שנאמר ובידו אנך, אמר רבי אבהו שלשה אין הפרגוד ננעל בפניהם אונאה וגזל וע''ז וכו'.

ובמדרש אמרו, 35 ובצעם בראש כולם רשב''א בשם ר''י משל לשני בני אדם שהיה בהם עובד ע''ז ומגלה עריות ושופך דמים וגזל שקול כנגד הכל, ר' ברכיה בשם ר''א אומר בכל העבירות כתיב נושא עון ועובר על פשע ברם הכא כתיב לא אוסיף עוד עבור לו.



האוכל דבר גזילה ויתר איסורי ממון אין תפלתו נשמעת

ז. וכתב ר' סעדיה גאון ז''ל, שהאוכל דבר גזל או גנבה ריבית ועושק שוחד ומשא ומתן בשקר אין תפילתו נשמעת דכתיב ואשר אכלו את שאר עמי, ואוי לאזנים שכך שומעות אשר עקביא בן מהללאל היה אומר מוטב שאהיה שוטה כל ימי ואל אהיה רשע שעה אחת לפני המקום, 36 והנה אלה רשעים לא יחושו שלא יהיו רשעים לעולם בעון הגזל ולא תהיה תפילתם נשמעת לעולם, ואם מרה כלענה היא המדה הזאת ביתר הימים, עוד יגדל הכאב מאד בימים האלה אשר כל התפילות של ראש השנה ועשרת ימי תשובה ויום הכפורים היו לנו לעינים לכל ימות השנה, ואנה יוליך את חרפתו אם לא שב ונחדל מעושק ידיו כי לא יקשיב ה' תפילתו ונדחה קראו לה.



הגזלן שהשיב גזלתו פסול לעדות עד שיעשה תשובה

ח. ולא עוד אלא כי אמרו שהגנב או הגזלן פסולים לעדות מעת שגנבו או גזלו ואף על פי שהחזירו הגניבה עד שיעשו תשובה, דאף שהחזירו הגזל עדיין לא סבלו שום עונש על שעברו על לאו דלא תגזול או לא תגנוב כמו חייבי מלקות שנלקים בגופן על עוברם בעבירה, ואוי לה לאותה בושה ולאותה חרפה זרע אברהם יצחק ויעקב כי ישוו בחטאתם ככל הגוים הפסולים לעדות, נגע וקלון ימצא וחרפתו לא תמחה.



עונשי הגזלן בחיבוט הקבר ולבא בגלגול

ט. ומדוע לא תתן נגד עיניך הצר הצורר עליך לדכאך תחת רגליו בקבר כאשר חכמים הגידו פ''ה מחיבוט הקבר, כי מביאים עשבים חמוצים מן ההרים שאם גזל מחבירו אומרים לו דקדק בשיניך לפי שאכלת בימיך ממון חברך, אחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות.

י. וכבד משניהם עונש הגלגול שאם גזל את חבירו ולא החזיר לבעלים יעבור עליו כוס התרעלה לבא בגלגול ועל פי איזה סיבות שיהיו ישיב לו את הגזלה אשר גזל או את העושק אשר עשק וכן אפילו אם מצא אבידה ולא החזירה, וזהו שנאמר לא תוכל להתעלם פירוש לבא בסוד עיבור נשמה שהוא נעלם בתוך המתעבר בו אלא יבא בגלגול החמור.



מעשה בימי האריז''ל בגזלן שנענש לבא בגלגול

יא. ובימי הרב ז''ל בא לפניו תלמיד חכם לחלות פניו לכתוב לו איגרת כי חפץ לנסוע אל מקום פלוני, ואמר לו הרב אנכי אעשה כדבריך ולך שמה כי שם הקרה ה' אלהיך את בת זוגך, וילך הבחור ההוא אל המקום ההוא וכבוד עשו לו ואחד מעשירי עם מתושבי העיר ההיא נתן לו את בתו לאשה והרבה לו מוהר ומתן הרבה מאד.

ויהי כמשלש חדשים מתה אשתו, והגיד הרב סוד הדבר ההוא כי אותה האשה היתה נפש איש והוא היה שותף עם הבעל הזה והעליל עליו דברים והוציא ממנו ממון בגלגול אחר ועל כן תחת אשר ציערו כמשלש חדשים נהנה עתה מיופיה ותחת הממון נטל ירושת אשתו, נענו כולם ואמרו גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו.



טעם חומר הגזלה ע''ד הסוד

יב. וכתבו המקובלים טעם חומר הגזל והגניבה, כי מי שגונב גורם שהאור המכוסה ילך למקום הקליפה ויהיה להם אותו השפע כי הגנב נקרא הגונב בסתר ובהעלם ולכן גורם שהאור המכוסה יהיה גנוב אצל הקליפה, וזהו סוד הכתוב כי גנב גנבתי פירוש אחי גרמו שהשפע מכוסה יהיה גנוב למעלה, גנב למעלה גנבתי למטה, וכן הגזל גורם לאור המגולה גם כן להיות גזול ביד הקליפה.



להזהר במשא ובמתן וסגולת הויתור להנצל מן הגזל

יג. על כן הירא את דבר ה' יזהר במשא ומתן שלו להיות באמונה שלא יכשל באונאה ובגזל, ולעולם יוותר משלו לחבירו ובכן יהיה בטוח שלא יבא משל חבירו לידו כי במשא ומתן אי אפשר שיהיה על פי הדקדוק וקו המיצוע שלא יקח מחבירו דבר מה או חבירו ממנו, והירא את דבר ה' ומעונש הגזל יוותר מעט מה משלו כי אם לא יוותר מעט משלו אז בהכרח ליטול מעט מה משכנגדו.



חומר ספק גזל ומעשה שהיה באריז''ל ור' אברהם גלנטי ע''ה

יד. ובימי הרב ז''ל שאל ממנו הר' אברהם גלנטי ז''ל לתת תקון לנפשו, ואז חרד הרב הרבה מאד פחד מלפני גודל רבנותו עד שאמר לו אם אינך מגיד לי את כל אשר אתה רואה במצחי אשביעך בה' להגיד לי, ואז פנה אל מצחו ואמר לו ספק גזל יש ביד אדוני ומורי, ותכף ומיד חרד הרב הנזכר חרדה גדולה עד מאד לאמר אנה אוליך את חרפתי להיות לי עון הגזל, וילך אל ביתו סר וזעף וילבש שק ואפר ושלח לקבץ אליו עושי המלאכה מלאכת הבגדים אשר איתו, ויבואו אליו ויראו את הרב מלובש בשק יושב בארץ ויחרדו איש את אחיו.

ויאמר אליהם הרב, הלא תדעו הלא תשמעו כי בשר ודם אני ואיני חפץ ליכנס בגיהנם בידים ולכן אם מכאן והלאה תדקדקו היטב בחשבון שכר מלאכתכם הנה מה טוב ואם לאו לכו מעלי, והשיבו לו מה חשבון נעשה במעותיו כי מיום שאנחנו עוסקים במלאכתו לא חסר לנו ואל יחסר לנו כי שורה הברכה ואכלנו והותרנו ואין איש ממנו שיעשה חשבון מעותיו.

אז אמר להם הרב הנזכר אכן נודע הדבר כי על כן נכשלתי בעון גזל אחר כי אין אתם עושים חשבון מעותי, ולכן עתה אשים לפניכם מעות ותטלו כל אחד מכם מה שתחפצו ותמחלו לי את כל אשר בידי מכם וגם אני אמחול אליכם, וישם לפניהם ולא רצו לשלוח יד ליטול אפילו פרוטה אחת זולת אשה אחת שלחה ידה ונטלה שתי פרוטות, ויענו כולם פה אחד ויאמרו מחלנו לך מחילה גמורה עד סוף פרוטה אחרונה וכו'.

ויקם הרב הנזכר וילך אל בית מדרשו של הרב זלה''ה והרב הקדימו לצאת לקראתו ויאמר לו מה כל החרדה הזאת אשר חרד אדוני, ויאמר לו המעט הוא להיות בידי עון ספק גזל, אם נא מצאתי חן בעיניך דע נא וראה במצחי אם נשאר ממנו מאומה, ויען לו הרב זלה''ה אין כאן עון אשר חטא וגילה לו הרב את סודו היכן היה ספק הגזל, והגיד לו כי היה באותה האשה ששלחה את ידה ליטול את שתי הפרוטות והטעות היה כי אותה האשה טווה בחכמה דקה מן הדקה יותר משאר הטווין ועל כן היתה ראויה ליטול יותר והיא נוטלת בשוה עם שאר האומנים, ועל ככה דקדקו בזאת בשמים ממעל על אדוני וירוהו את הרשום בכתב על מצחו.

טו. ועל זה ידוו כל הדווים אם על ספק גזל כך על ודאו לא כל שכן כי יכתבו עליהם מרורות והיה על מצחו תמיד בצאתו ובבואו להראות את פני ה' אלהיו לאמר חומס אני ועדיו בחיתומו חבין לו, אוי לה לאותה בושה מה גורם האדם אל עצמו.



חומר הגזל ותוכחה לחייטים הגונבים בד בעת מלאכתם

טז. והמתודה תיקן בוידוי לאמר, שאלתי לכפי להיותם נשואות אל כפים ויענוני איך תהיין בלי נקיון כפים פרושות השמים, ואם עוד פשתה המספחת לחמוס ולגזול ומרבה תכשיטים בביתו והוא מתלבש בבגדים נאים ומתגאה בהם המה נקראים בגד בוגדים ובכל פעם שמתלבש בו להתפלל מעורר חטאיו ופשעיו וזורקין תפילתו בפני החיצונים, אויה לו אהה עליו ועל נפשו העלובה.

יז. ומה יענו ליום פקודה החייטים החטאים האלה בנפשותם שבדורות אלה ונשתרבב הפשע רב הזה ביניהם להיות גונבים מהמלבושים אשר המה עושים ומקלקלין ממון ישראל שלא יתקנו בגדיהם כתקונן ועוברים גם על לאו דלא תגנובו ונעשה להם כהיתר, ולא שמו את לבבם מעבירה הזאת החמורה שבחמורות להתחרט ולהתודות על עבירה זאת.

ויש כמה מהם אשר ראו עיני אנשי חיל ואוהבי מצוות ותמיד חביב עליהם דברי חכמה ומוסר ולא נאמנו במלאכה זאת וישמחו כי יגנובו כמוצא שלל רב, ולא יועיל להם לא תורה ולא תשובה כל כמה שהמדה הרעה הזאת מרקד בינותם ושל חבריהם בידיהם, ולו חכמו ישכילו גודל מעלתם אשר ישיגו כל הנהנה מיגיעו ואל דבר הגזל לא שלח ידו כמה מעלות טובות למקום עליו ועדיו בחיתומיו זכין לו לאמר, מימיו לא גנב מאומה ובפרט בכיוצא בזה כי במלאכה הזאת אין רואה לדעת הגונב הוא אם לא כי אין הכל בקיאין והוא פירש מלחטוא ולגנוב, הרי זה בכל פעם כבא דבר עבירה לידו ופירש ונותנים לו שכר כעושה מצוה כמו שאמרו בפ''ק דקדושין 37 ישב אדם ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה וכו'.



תוכחה על הגזל ולמתעלמים ממס הקהל מספר ''כד הקמח''

יח. ויש התעוררות גדולה בדבר הגזל מענין הקרבנות ממה שהרחיקה תורה מן המזבח כלי המזון קרקבן כמו שנאמר והסיר את מוראתו בנוצתה לפי שהוא כלי הגזל ולא תספיק בהם הרחיצה כמו בשאר כמו שנאמר והקרב והכרעים ירחץ במים כי הבהמה על אבוס בעליה נזונית אבל העוף נזון מן הגזל, והנה זה אזהרה גדולה וענין נפלא שתתעוררנה בו המחשבות ושיקיצו בו ישיני הלב כי כל מי שיש בידו גזל לא יגש אל מזבח ה' ולא יעלה ולא יראה לפניו אבל שקץ ישקצנו ותעב יתעבנו אם לא יחזיר את הגזלה.

יט. ודרשו ז''ל, כל מי שבידו גזל אין מכניסין אותו למחיצתו של הקדוש ברוך הוא שנאמר לא יגורך רע לא יגור במגורך רע, וכיון שאמרו ז''ל 38 בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה נמצא שהאמונה כוללת התורה ועמה יזכה לחיי העולם הבא, אם כן יש להבין מזה שעם הפך האמונה יבטל האדם כל התורה ויפסיד חיי העולם הבא, ומה הוא הפך האמונה זהו עון הגזל המקטרג את האדם והמחריב את נפשו לעקור אותה לעולם הבא משרשיה שרשי החיים, וכמה לו עונות וחטאות מי שנכשל בעון הזה הלא הורס יסודות התורה ועוקר שורש האמונה שכל מצוות התורה תלויות בה.

כ. ובפרט בגזל של רבים כגון בענין המסים שאינו נזהר לשלם חוקו עם יתר חביריו אנשי מקומו שהוא עון פלילי שיש בכלל הרבים עניים יתומים ואלמנות כי יקבוהו עמים יזעמוהו לאומים, וכמה בני אדם חלושי כח הממון אין להם כדי פרנסתן ויש להם טיפול גדול שופכים דמם ומביאים אל המס ואל הכרג''א חלבם ודמם ויקראו המעות דמים לפי שנוגעים עד הדם, ויבא העשיר הבליעל והנבל אשר אמר בלבו אין אלהים וירצה למלאת חדרי ביתו משוד עניים מאנקת אביונים כדי להקל עולו ולהכביד עול המסים והזמיות על האביונים ויתומים ואלמנות, הנה זה מחלל השם בפרהסיא.

ואוי להם לעשירים כאלה בזעקת עניים כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה וכמה בתים של עשירי עם נאבדו על זאת, כמה ממונות כמה אוצרות נאבדו וירדו לטמיון בעבור זה, ועבירה זאת היא חמורה שבחמורות גפן הוא שענביו ענבי רוש ויינו חמת תנינים, ונקלה היא מאד לעיני כל העם אשר כביר מצאה ידם ונוהגים שררה על הציבור ונוטלים חלק בראש בכל יקר וגדולה ובעמל אנוש אינימו ועם אדם לא ינוגעו.



אזהרה לגובי המס המוסרים ממון חבריהם או מחניפים לעשירים

כא. ואם כל זה היה בהתחזק גם המה לפרוע פרעות המסים והזמיות ראשונה החרשנו באשר ירווח בהם ליתר העם אשר לא השיגה ידם לפרוע מיד כי אם באשר יוכלון שאת לאט לאט, לא ליטול השררה על מגן ואין אחד עומד בפרץ בעד אחיו הנאנחים והנאנקים - השמים לא יקבלו דבר זה, ולא עוד אלא כי גובי המס גם המה ראשי תנינים אכזרים וסובבים ברחובות קריה אל אשר ימצאו שם איש שפל ברך וטיפולו מרובה לאלצו וללחצו בלחץ רב עד שמוסרים אותם בידי נכרים על המסים והזמיות.

כב. וחנפי לב ישימו אף, אשר חנפו לעשירי עם אשר כביר מצאה ידם הממלאים בתיהם כסף לא דיברו איתם מטוב ועד רע, אף כי כמה מהם אשר יש להם חובות המסים מאשר עברו השנים ישנים עם חדשים ואין דובר אליו דבר, ולפעמים ברוב הימים מכחש ומשקר ואומר זה ימים שילמתי את חוקי וברוב גאונו וזדונו גומעה חיה ולפני זעמו מי יעמוד לגשת ולדבר אליו דברות שתים לאמר, השכח ולא נתן מאומה ותחת כבודו הסתר יסתירו פנים ומעלימים את עיניהם, אוי להם לעושה אלה.



עוד בגדר תשלום המס ותוכחה למעלימים עין ממנה

כג. ולו חכמו ישכילו כי המס נחשב לנו לצדקה כמו שנאמר ונוגשיך צדקה, שהרי כשאנו משועבדים בעול המס תחת יד מלך ושרים ואנו מקיימים קצת מצוותיה של תורה מתוך הגלות הנה שכרנו איתנו יותר ממה שהיינו בזמן מלך המשיח, אלא שכאשר בתורת ה' מאסו נפשם לא חפצה לא לצדקה ולא למצוות כי אם ברוב תבואות בלא משפט ועליהם נאמר, פועל אוצרות בלשון שקר הבל נדף מבקשי מות.

ואויה עליהם כי המה עשו רעה אחת והיא כשתים, כי אחרי שהם גוזלים את הרבים הגשמים נעצרים בעונותם כמאמרם ז''ל, 39 אין הגשמים נעצרים אלא בעון גזל שנאמר על כפים כסה אור וכו', וכן אמרו בשני בשבת 40 בעון גזל הגובאי עולה וכו', ונמצאו העניים והאביונים מוטלים ברעב בעונו נוסף על אשר גזל מאיתם בענין המסים והזמיות, והוא עון מכאיב הגוף והנפש וכלתו את עציו ואת אבניו, ועל כן יש לדרוש אליהם עונשן של דברים אלה כי רב הוא מאד אולי יחשבו מחשבה על שחטאו ויתנו לב להשיב את הגזלה אשר גזלו.



אזהרה על מיני גזלות שבני אדם דשין בעקביהם

כד. וכן בכלל זה לדרוש אליהם על עסקי מעריכי ושמאי העיר המטילין מס על בני העיר לפי אומד הדעת שלא יחניפו לאחד ויכבידו על האחר כמו שכתב הרמ''א בחושן המשפט סימן ל''ד שהם נפסלים לעדות ולשבועה כמו גנב או גזלן ונראה בעיניהם שאין בו גזל, וביותר צריך להזהר על זה בקהילות שנוהגים שקודם שהשמאים מעריכים נשבעים תחילה שיעריכו לפי האמת דאז אם יחניפו לאחד ויכבידו על האחר יהיו עוברים גם על השבועה והוו תרתי לריעותא.

וכן כל כיוצא במיני גזלות ואשמות שאדם דש בעקיביו ואין נראה בעיניהם גזל כשחוק הקוביאות ששוחקים להרויח מעות שיש בו משום גזל כמו שכתבו הפוסקים, וכן לדברים שהם כגזל כגון גזלת העני שאמרו כל הרגיל ליתן שלום לחבירו ולא נתן לו כאילו גזל ממנו שנאמר גזלת העני בבתיכם.



כמה פרטי דינים בהשבת הגזילה

כה. וללמדם את הדרך ילכון בם במעשה התשובה על עון זה כי בעוד שביד האדם הגזל אין קרבן מועיל ולא תשובה מכפרת שאין תשובה יוצאה מן הדברים רק מן המעשה והמעשה הוא השבת הגזלה, ועיקר השבת הגזלה הוא שיחזיר גוף הגזלה ממש בעין, ואם אינם אצלו בעין שכבר עירב אותה בממון המותר הדין בזה לשלם דמיה מפני תקנת השבים כסברת בית הלל, 41 ואם הגזלה הוזלה אחר כך חייב לשלם כשעת הגזלה כמו שאמרו ז''ל, וכל זה שאמרנו במי שגזל מחבירו אבל הגוזל מן העני לא יפטר בתשלומיו וחייב מיתה בידי שמים כמו שנאמר אל תגזול דל כי דל הוא כי ה' יריב ריבם.



תקון תשובה מהאריז''ל על עון גזילה

כו. ובתקוני התשובה להאר''י זלה''ה כתוב זה לשונו, תשובת הגנב או גזלן הוא לשלם לו או ליורשיו כל מה שגנב וגזל ויתן לו יותר כי הפסידו מן הריוח ואם גזל את הרבים יעשה בהם צרכי רבים, ויבקש מהנגנב מחילה ויתענה שבעים צומות כמנין גני''בה, ויזהר מלקבל פקדונות ולא ירגיל ללכת על ממון חבירו ויתרחק מממון שאינו שלו ויתן צדקות יותר משאר בני אדם ויעשה גמילות חסדים בגופו יותר משאר בני אדם ובממונו ויתן משלו לעמלי תורה וליראי שמים ע''כ.



אזהרה על איסור גזילה מן הגוי מספר ''כד הקמח''

כז. ואל יתפתה אדם לומר בלבו מה שהגזל איסור חמור שכל שאין מחזירו אין תשובה וקרבנות מועילים ואינו מקבל פני שכינה דוקא בגזל ישראל אבל בגזל הגוי מותר, כי אין הדבר כן אלא אף גזל הגוי אסור מדין תורה שנאמר ואכלת את שלל אויבך ואכלת את כל העמים בזמן שמסורין בידך, ועוד ממה שכתוב וחשב עם קונהו ודרשו 42 שידקדק ישראל זה שגואל את העבד עם הגוי אדוניו בחשבון שלא יגזול ממנו אפילו פרוטה, ובגוי שתחת ידו הכתוב מדבר ואף על פי כן החמירה עליו שלא יגזלנו וידקדק עמו בחשבון שאם לא דקדק וגזל ממנו יש בדבר איסור מפני חילול השם יותר מן הגוזל לישראל.

וכן דרשו בתוספתא דבבא קמא, 43 הגוזל את הגוי אסור וחייב להחזיר וחמור גזל הגוי מגזל ישראל מפני חילול השם, וטעם הדבר לפי שכל הגוזל לישראל חבירו אינו קורא תגר ואינו נותן דופי באמונתו אבל הגוזל את הגוי קורא תגר ונותן דופי באמונת ישראל ומבזה תורת משה והרי זה חילול השם, ואף שאמרו טעותו מותר היינו כשטעה מעצמו אבל להטעותו אסור שהרי יש בזה חילול השם, ואף טעותו אם החזיר לו טעותו הרי זה קידוש השם כענין מעשה רבי שמעון בן שטח כנודע במדרשי אגדות. 44



הגונב מן הגוי מקלקל שפעו העליון וממשיכו לאותה אומה

כח. ונמצא כתוב בספר הקנה זה לשונו, שהגונב מהגוי שרו של אותה אומה עולה ומשטין למעלה פלוני קובעני עד שנגזר על אותו אדם שהשפע אשר יאותה לבא לאותו אדם יגנוב שר אותה אומה תחת את אשר גנב מאומתו ונפשו יבישה מלקבל השפע הקדוש של מעלה המשפיע בו תמיד ע''כ.



דברי הרמב''ם באיסור גניבת דעת מישראל וגוי

כט. ובכלל סוג זה עון גניבת דעת הבריות ואפילו דעתו של גוי כמו שהאריכו בפרק גיד הנשה ואמרו כל הגונב דעת הבריות כאילו גונב דעת העליונה.

ובקיצור אעתיק דברי הרמב''ם סוף פ''ב מהלכות דעות, אסור לאדם להנהיג עצמו בדברי חלקות ופתוי ולא יהיה אחד בפה ואחד בלב אלא תוכו כברו והענין שבלב הוא הדבר שבפה, ואסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעת הגוי כיצד לא ימכור לכותי בשר נבלה במקום בשר שחוטה וכו' ולא יסרהב בחבירו שיאכל אצלו והוא יודע שאינו אוכל ולא ירבה בתקרובת והוא יודע שאינו מקבל ולא יפתח לו חביות שהוא צריך לפותחן למוכרן וכדי לפתותו שבשביל כבודו פותח וכן כל כיוצא בזה, ואפילו מלה אחת של פתוי ושל גניבת דעת אסור אלא שפת אמת ורוח נכון ולב טהור מכל עמל והוות ע''כ.



תוכחה על איסור ריבית וחומר עונשו

ל. ובכלל סוג זה איסור הריבית אשר נודע בגמרא ובמדרשים גודל איסורו כי רב הוא מאד אשר הוא מתמוטט וממונו כלה ואבד העושר ההוא בענין רע, ואף ממון שהרויח בזיעת אפו ועושר שעשה במשפט פרוטה אחת של ריבית מכלה הכל ולא יעשיר ולא יקום חילו ואחריתו עדי אובד כמו שאמרו ז''ל בא זה ואיבד את זה, וכתיב כספו לא נתן בנשך וגו' עושה אלה לא ימוט לעולם, למדנו שהמלוה בריבית מתמוטט ואינו עולה לעולם.

ואמרו ז''ל, 45 מי שהוא מלוה בריבית עובר כל העבירות שבתורה ואינו מוצא מי שילמד עליו זכות, כיצד עבר אדם אחת מכל העבירות ועומד לפני הקדוש ברוך הוא בדין המלאכים עומדים אלו מלמדין זכות ואלו מלמדין חובה אבל מי שמלוה בריבית אין אחד מלמד עליו זכות, וכמה עונשים מבוארים שם במדרשי אגדה.



טעם שהמלוה בריבית אינו קם לתחייה מהאריז''ל

לא. וכאשר יתן האדם אל לבו כל העונשים הנזכרים בדבריהם, וגדול שבכולם אשר אמרו 46 כי המלוה בריבית לא יעמוד בתחיית המתים שנאמר בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה וכו', אז יכנע לבבו הערל לשוב מעבירה החמורה הזאת כי יתן אל לבו כי נח לו שלא נברא כי תקנת האדם הוא שיחיה בתחיית המתים ובעון הריבית נתדבק כל כך בקליפה שצריך שכמעט אותו הגוף לא יחיה רחמנא ליצלן.

וכתב הרב זלה''ה ביאור הדבר, כי הנה בכל מת נשארים ניצוצות מנשמתו כדי להחיותו בסוד ההבל דגרמי ועל ידי אותו ההבל מדברים המתים זה עם זה, וכשאדם מלוה בריבית גורם להסיר מעצמותו אותו ההבל דגרמי ונשארים עצמותיו יבשות בלתי לחלוחית ועל כן לא יקום בתחיית המתים ע''כ.



אזהרה מהמכשולים המצויים בריבית ע''פ ספר ''הזכרונות''

לב. וזה דרכם כסל למו וכמדומה להם למלוי בריבית בהיתר אחר שאינן יכולים להחיות בלא ריבית כשגור דבר זה בפה פושעים וחטאים, ואויה להם כי אין סם המות ממנו להשמיד ולהחרים חיי ומזוני מהמלוה ולוה וכל העוסקים בו כמאמרו יתברך לאמר ליחזקאל עבדו, בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה.

ואם כה דברו יתברך חיו לא יחיה איככה ימלאו את פיהם לאמר אין לנו חיות בלא ריבית, כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים ואם היום ישמח המלוה בריבית בראותו כי רב חילו וכי ריוח כביר מצאה ידו, התעיף עיניך בו ואיננו היום כאן ומחר איננו כי דבר אלהינו יקום לעולם, ומקרן ועד ריוח יכלה ואבד העושר ההוא בענין רע וישארו עונות הרבים חקוקים על עצמותיו כי כל פעם ופעם הוא עובר בחמשה לאוין, וכך הוא דרכו וזה פריו מתוק לעינים בראשיתו ואחריתו מרה כלענה ומרורת פתנים בקרבו.

וכל איש ישראל יאמין בה' אלהיו וה' יצליח בידו וילך בחוקות החיים, כי מה בצע כי יעלים עיניו מכמה לאוין ועונשים התלויין באיסור זה וללכת אחרי שרירות לבבו להלוות וללוות ולישא וליתן באיסור גמור ואחריתו כנחש ישך כאשר פשתה המספחת בדורות אלו בהיתר איסור זה על סמך דברים רעועים שאין בהם ממש מתוך התלהבות נפשותם למלאות אוצרותם, וכל אחד מתנשא לאמר זה מותר וזה אין בו צד איסור והרבה תשובות לדבר.

לג. כאשר ראיתי לאלמנה אחת הלוותה לאיש אחד בריבית קצוצה בכך וכך לשבת ולחדש בפרהסיא, ואין איש שם על לב כי נעשה להן כהיתר ודימו דין אלמנה לדין יתומים כי שמעו דריבית דרבנן מותרת במעות יתומים וחשבו לומר מה לי יתומים מה לי אלמנות, ומעבירה זו ירדו לגדולה הימנה להתיר עצמן ריבית קצוצה וגמורה מן התורה, וישתקע הדבר ולא תעשה כזאת בישראל דדווקא יתומים שנינו ולא אלמנות כמו שכתב הרב ב''י ז''ל סימן ק''ס בשם תרומת הדשן כי היתר זה אין לו שורש ולא ענף וכל שעשתה כך צריכה לתשובה ולסליחה וכפרה, וכל כי האי בית דין חייבים בכל מקום להפרישן מאיסור ולמחות בידן בענין ההיתר שלקחו לעצמן אלה האלמנות להלוות בריבית קצוצה שאפילו באבק אסורות וכל שכן בקצוצה.

לד. ואף גם ראיתי יש בני אדם יראי אלהים ואנשי חסד להחזיק בידי עניים ואביונים יתומים ואלמנות ותלמידי חכמים וכיוצא שמקבלים ממונם על עצמן ומסתחרים ומרוויחין בו ומוציאים ומכניסים אותו ובסוף כל שנה ושנה נותנים להם ריוח כך וכך למאה, והרי זו מצוה הבאה בעבירה אחר כי הוא הלואה גמורה ואחריות המעות על המקבל ומשתמש בהם כבשלו והריוח ריבית גמור הוא.

ואין היתר כי אם כאשר יגמלו חסד עמם לקבל מעותם ולהבדיל אותן המעות שיהיו ניכרות בפני עצמן שלא להשתמש בהם בערבוביא כבשלו ואז שני דרכים לפניהם, או שתהיה אחריות והריוח על הנותן אם מעט ואם הרבה כברכת ה' אשר יתן לו, או שהריוח יהיה לנותן והאחריות על המקבל כי בזה יהיה זהיר יותר בהוצאת המעות במקומות היותר בטוחים אשר תשיג ידו ובזה אין ריח ריבית כלל.



אזהרה שלא לה