---

יום הכיפורים

---

פרק א - ערב יום כפור - מנהגי היום

מעלת השמחה בערב יום הכפורים

א. יום ה קדוש ו הנורא ה יום הזה ערב יום הכפורים נכון כמועדי רגל לשמוח בו ששון ושמחה של מצוה, והיה משנה על אשר יתקדשו יום יום מעשרת הימים ימי תשובה בצום ועינוי, אך זה היום עשה ה' והעדיף טובו בעדפה שלא על ידי הדחק כי אם לאכול ולשתות ולשמוח בו כחגים וכמועדים וליסד הבית במצע ושולחן מלא ברכת ה' וצדקה תהיה לנו.

והלא זה כצום יבחרהו ה' כי כן יסד המלך ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש, ותני רבי חמא בר רב מדיפתי וכי בתשעה מתענים והלא בעשירי מתענים אלא ללמדך שכל האוכל ושותה בערב יום הכפורים מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי, ובזוהר פרשת פנחס ¹ זה לשונו, לבתר אתא מטרוניתא ובעיין בני היכלא בתשעה לירחא למיעבד חדוותא ולטבול בנהרא וכו'.

מעשה החייט שהפליג בהוצאות סעודת ערב יוהכ''פ

ב. והפליגו רז''ל הרבה בזה ואמרו, שהיה מעשה בשוטר אחד שאמר לעבדו קנה לי דגים ולא מצא אלא דג אחד ונתן בו זהוב, והיה שם יהודי חייט והוסיף עליו עד שהעלהו לחמשה זהובים ונשאר לחייט, בא העבד אל אדוניו וסיפר לו כל המאורע, שלח השוטר אחר החייט ואמר לו מה מלאכתך אמר לו חייט, אמר לו ולמה קנית דג שוה זהוב בחמשה זהובים ולא עוד אלא שלקחתו מיד עבדי ששלחתיו לקנותו לי, והשיב לו והיאך לא אקננו אפילו בעשרה כדי לאוכלו ביום הזה שציונו הקדוש ברוך הוא לאכול ולשתות ושאנו בטוחים שהקדוש ברוך הוא יכפר לנו עונותינו, אמר לו אם כן יפה עשית ופטרו והלך לשלום.

טעם שאמרו שכל האוכל בט' מעלין עליו כאילו נתענה ט' וי'

ג. אשר מתוך מעשה הזה אתה הראת לדעת טעם מצוה זאת שאמר אותו החייט שאנו בטוחים שהקדוש ברוך הוא יכפר לנו עונותינו, שהואיל והאדם שמח בו בהאמינו אמונה שלימה שליום המחרת יהיה יום סליחה וכפרה לכל עדת ישראל ובאותה שמחה אוכל ושותה ומטיב אל לבו על כן למצוה תחשב לו, וכל כך זכות יש לו באותה מצוה של שמחה כאילו התענה שמורה בעצמו להאמין אמונה שלימה שודאי היום מכפר בסגולתו שנתן לו הקדוש ברוך הוא לקבוע אותו ליום סליחה וכפרה בכל שנה ושנה ומראה בזה רחמיו יתברך על עמו ישראל, שעם היות שכל השנה מכעיסין לפניו והיה ראוי להנקם מהם על עונותיהם ורוע מעלליהם ואפילו הכי מאריך אפיה ולא גבי דיליה ואומר להם שובו אלי ואשובה אליכם וביום הזה יכפר עליכם.

עוד בטעם הנזכר מהר''ם קורדווירו ומהר''ח הכהן ע''ה

ד. וכתב הר''ם קורדווירו ז''ל בספרו הנחמד עבודת יום הכפורים זה לשונו, דרך כל ישראל לשמוח בערב יום כפור ולתקן סעודה יפה, ואמנם טעם לזה יתבאר במה שהקשו בזוהר כי התשובה היא אחת ממצוות עשה וכל מצות עשה צריך השמחה, ואם כן השב בתשובה עיקרו ההכנעה והדאגה ואם כן שמחה בתשובה היכי משכחת לה.

ותירץ שם, ועתה לעניינינו יאמר כי יום הכפורים אין בו שמחה מחמת דאגת העוונות ועיני כל ישראל תלויים לאביהם שבשמים שיוציא לאור משפטם ואין שמחה ולכן הקדימו השמחה אל המצוה, ולכן ראוי לתקן הבית במצעות יום טוב ושולחן מלא ברכת ה' בערב יום זה לשמוח בו שמחה של מצוה, ולזה אמרו בגמרא כל האוכל ושותה בתשיעי וכו' מפני שעינוי העשירי אינו נרצה לפניו מפני שהוא בדאגה אלא אם שמח בתשיעי אז מתקבל תענית העשירי, אם כן נמצא שמחת התשיעי מעין צום ותשובת העשירי ולכן מעלה עליו כאילו התענה תשיעי ועשירי ע''כ.

ה. ומהר''ח הכהן ז''ל הוא היה אומר עוד טעם לדבר על פי מה שאמרו בתקונים תקון כ''א ז''ל, פורי''ם אתקרי על שם יום הכפורים דעתידים להתענגא ביה ולשנויי ליה מעינוי לעונג וכו' ע''כ, אשר משם בארה דעתיד יום הכפורים להיות כמו פורים מהתענג ומרוב טוב לבית ישראל, ולכן להורות שאנו מאמינים בייעוד זה אנו מרבים בסעודה בערב יום כפורים זכרון לבני ישראל מה שעתיד להיות יום הכפורים משתה ושמחה.

סוד מצות אכילה בערב יום כפור

תפלה ע''ד הסוד קודם אכילת ערב יוכ''פ

אזהרה שלא להרבות באכילה בערב יוכ''פ

ח. ובכן לא ירבה באכילות גסות ושתיית יין מרובה שיבא מהם לקלות ראש חס ושלום, כי הנה עם כל זה שנצטוינו לאכול ולשתות בערב יום כפור החכם עיניו בראשו שלא להראות עידונים בעצמו ואכילות גסות ושתיית יין מרובה שיבא מהם לקלות ראש ושיחה בטלה חס ושלום, שאם ככה יעשה עבירה היא בידו כי לא נצטוינו כי אם לשמוח בשמחה של מצוה ותהיה יראת ה' על פנינו תמיד כל היום לא להנאת בטננו חס ושלום כי אם בלתי לה' לבדו ולא נסור לבבנו מהיום האדיר איום ונורא הבא עלינו יומא דדינא, וכוליה האי ואולי בקדושה ובאימה וביראה אשר נתנהל בם אולי ישא פנינו לזכותינו כהיום הזה בדין.

כל שכן וקל וחומר אם נטה אשורינו מני דרך אלהינו שבשמים ולפרוק עול מורא שמים מעל צווארינו חס ושלום כי כפשע בינינו ובין המות חס ושלום שגם כל העולם חל וזע מלפניו ומי לא נפקד כהיום הזה, קל וחומר אנחנו אזובי קיר ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם וכתותי מיכתת שיעורינו על חטאתינו כי הרבינו להכעיס את בוראנו יתברך, ובמה נקדם פניו להתחנן על נפשותינו, האם נקדמנו בסגולת האכילה והשתיה אשר בשמחת מריעות ימי חיינו הימים כל ימי חיינו הלילות, ואף אשר נוסיף פשע בקרב הימים האדירים להקל דעתינו מול אבינו שבשמים באכילה והשתיה אשר לא כדת, ישתקע הדבר ולא תעשה כזאת בישראל.

בסעודות ערב יום כפור יכוין לתקן יתר אכילות פסולות

ט. וכבר כתבנו לעיל בשם הרב זלה''ה כי עשרת ימי תשובה הם תיקון ימי השנה, כי העושה תשובה ומתענה בהם מוחלין לו בכל יום מימי השבוע שבעשרת ימי תשובה מה שחטא ביום ההוא לעולם, ועל כן מה טוב לכוין לתקן בכח סגולת אכילתו היום אשר רבה היא למעלה מאד כל אכילה של איסור וכל אשר הרבה לאכול ולשתה בשמחת מריעות בשחוק וקלות ראש אשר נכשל ונלכד בם בכמה ימים ולילות עמל מינו לו בימי שנה, ובכח סגולת מצות אכילה זו בקדושה ובטהרה ובמורא גדול יתוקן את אשר עוותו ומצא כדי גאולתו.

סגולת המזמין עניים על שולחנו בערב יום כפור

י. ובכל סעודותיו בקרב עשרת ימי תשובה יהיו עניים בני תורה באוכלי שולחנו, וביותר בסעודת ערב יום הכפורים להיות לו שולחנו מזבח כפרה לכפר בעדו מאשר חטא על הנפש באכילות אסורות אשר לא כדת של תורה, והוא מהתקונים הגדולים לפגם עון איסור מאכלות אסורות ואוכלים למעדנים מזבחי מתים כתבנית שור אוכל עשב ולא ידעו שבעה.

מנהג עשיית כפרות בערב יום כפור ומנהג האר''י בזה

יא. ואנשי חיל יראי אלהים יש להם לנהוג מנהג ותיקין לשחוט כפרות בעד נפשו ובעד נפשות אנשי ביתו באשמורת ערב יום הכפורים אחר הסליחות ואין למנוע מנהג זה.

ומה שחרה לו להרמב''ן ואמר למנוע אותו משום דרכי האמורי, היינו מפני אותם שזורקים הבני מעיים על הגגות ובאים העופות ואוכלים אותם דודאי בדבר זה היטב חרה לו, אמנם בענין הכפרה עצמה אינו שייך דרכי האמורי כי זה דרכינו לעשות כפרה לנפשותינו כשאר הקרבנות בחטאות ואשמות, ולכן טוב שיהיו לבנים על שם אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו.

יב. ורבינו האר''י זלה''ה כתב גם כן שהוא מנהג ותיקין לשחוט לחשבון בני אדם שבבית זכר לזכר ונקבה לנקבה, ואפילו היתה אשתו מעוברת שוחט עליה שלשה, אחד בעבורה ושנים בשביל הולד מספק אם הוא זכר או נקבה.

כוונה ע''ד הסוד קודם עשיית כפרות

תפלה ע''ד הסוד קודם עשיית כפרות

טעם אמירת פסוק ויהי נועם קודם עשיית הכפרות

טו. ומתוך כל זה יתבאר לך כי אין הכוונה ליתן אותו לעניים אלא מצוותו נעשה בשחיטה לבד למתק המקום הזה כאמור, ואף הבלתי באים בסוד ה' יאותה להם לעשותה ויצרפו מחשבתם עם היודעים והמכוונים כל כוונת הכפרה ומה נעשה בה, ובפה מלא יאמרו ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו כאשר הודעתיך פעמים רבות בשם הזוהר.

מנהג נכון לחזור וללקות ולעשות סדר ד' מיתות בעיוכ''פ

טז. ובכן בשאר היום הקדוש הזה יקדשהו כולו לה' בפשפוש מעשיו וחישב עם קונהו מאשר חטא על הנפש ככל אשר כתבנו בערב ראש השנה, ואף אם לקה וקיבל ארבע מיתות בית דין בערב ראש השנה עתה בערב יום הכפורים ישוב ידו שנית לעשות כסדר ההוא כי חביבה מצוה בשעתה בקרב עשרת ימי תשובה שעליהם נאמר קראוהו בהיותו קרוב מה שאין כן בערב ראש השנה שאין בו סגולת הימים האדירים האלה ולא שוו בשיעוריהם.

טעם שראוי ללקות אף בערב יום כפור

ומה גם שכל עיקר המלקות בזמן הזה הוא כדי שמתוך כן יתן הנלקה אל לבו לשוב מעבירות שבידו ואותה אנחנו מבקשים כהיום הזה להיות כל איש צור''ר בביתו על חטאתיו.

יבאר שראוי ללקות קודם תפלת מנחה

יח. ואף שהעולם נהגו ללקות אחר מנחה אין מנהגן עולה כהוגן, רק הישר והטוב כמנהג חסידים הראשונים שבארץ ישראל תוב''ב שתחילה יהיה נלקה ויתודה עם המלקות ויכוף ראשו כאגמון בהכנעת לבו ויעבור על מחשבתו עבירות שעברו עליו רובם או מקצתם ובזה יקל מעליו מעט, ואחר כך ירד לטבול ויתודה גם שם בתוך המים ויטהר מחשבותיו ויעלה ויקל מעליו מעט, ואחר כך יבא ויתפלל ויתוודה וידויו בהכנעת לבו כמו שראוי ויקל מעליו עוד מעט, ובזה נמצא שהכין עצמו לקבל היום הנורא בקדושה ובטהרה וזהו סדר הנכון ומיניה לא תזוע, וסימניך כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר וכל אשר יבא במים תעבירו במים וטהר.

יבאר שעיקר זמן טבילת עיוכ''פ אחר חצות

יט. ואף אם יעשו כסדר הזה באשמורת הבוקר ערב יום כפור לטבול וללקות לא יועילו כי עיקר הטבילה הזאת וכן בכל ערב שבת ויום טוב צריכה להיות אחר חצות דווקא שאז מתחיל להתנוצץ קדושת היום ויתוסף הארת קדושה עליונה בנפש רוח נשמה שבו כמו שכתבנו בפרקי ערב ר''ה בס''ד.

חובת הפיוס איש לחבירו בעיוכ''פ ותוכחה למזלזלים בזה

כ. גם מכלל תקוני היום הזה הוא לעלות על ליבנו את מי עשק ורצץ בשבט לשונו והקניט בימות השנה באונאת דברים הקשה מאונאת ממון שזה בגופו וזה בממונו ללכת אצלו לפייסו בתחנונים, דעבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו כי עבירות חבירו אין בידו של הקדוש ברוך הוא למחול, כמו שאמרו המושלים שהוא משל לאחד שהקניטו עבדו, הלך אצל השוטר ואמר לו להכות אותו ק' גלבין, וכשהיה מכה אותו העבד מבקש מטו, אמר לו אתה לא חטאת לי כלום לך התרפס ורהב אדוניך, כך האדם מבקש מחילה לפני הקדוש ברוך הוא על עונו ואמר לו הקדוש ברוך הוא לך התרפס ורהב ריעיך ואמחול לך, ומכאן אתה למד שגיאות רבים מעמי הארץ המתפייסים אחר יום הכפורים כי לא עשו ולא כלום אחר שנחש כרוך על עקיבם ביום הכפורים ואיש מרעהו יפרדו.

כא. והאיש החשוב אל יזוח דעתו עליו להתלבש בגאות לאמר האם איש חשוב כמוני היום אב בחכמה ובשנים אהיה למרמס להתרפס בפני חברי קטון ממני לרצותו ולפייסו, אבל יכוף כאגמון ראשו וישפיל עצמו מגאותו כתולעת וכאזוב ויאמר בלבו דיו לעבד שיהא כרבו יוצר הכל שמשפיל עצמו עם כנסת ישראל לפייסה כאשר חכמים הגידו והובא בילקוט, ² דבביאת הגואל שולח הקדוש ברוך הוא לנביאים לכו פייסו לכנסת ישראל והיא לא מקבלת הפיוסים כמו שאמר הכתוב עניה סוערה לא נוחמה עד שאמר הקדוש ברוך הוא אין ראוי לילך אלא אני בעצמי לפי שעברתי על מה שכתוב בתורה לא תשנא את אחיך ואנכי שנאתיה, כתבתי בתורה לא תסגיר עבד אל אדוניו ואנכי מסרתיה ביד אומות העולם גם כן עלי לפייסה ע''כ.

הנה מבואר שהקדוש ברוך הוא כביכול קיים ישור על אנשים והולך הוא יתברך בכבודו ובעצמו וגם כל הנביאים עמו ויאמר חטאתי וישר העויתי, ואיך שפל מברואיו חרש את חרשי אדמה גאות לבש ודרך רע להקשות עורפו מלהשפיל את אשר חטא עם חבירו ופער עמו פיו לבלי חק, כי לפי האמת לא היה לו יתברך משפט פיוס כי כל מה שלקינו היה בעונינו ולא כחטאינו גמל עלינו ואפילו הכי מלך עלוב מפייס לכנסת ישראל, אף כי אנוש רמה ובן אדם תולעה אשר שננו כחרב לשונם חיצי גבור שנונים עם גחלי רתמים על ריעיהם כי יאותה להם לשבור כל אחד את גאונו וזדונו להתרצות עם חבירו איש יחד פני רעהו.

כב. ולא כמו דרך כמה בוערים בעם אשר זה דרכם כסל למו בחטא איש לאיש והקניטו בדברים, נכנס ביניהם אמצעי עושה שלום ומדבר עם העלוב שירצה לקבל פיוס העולב ואחר זה בא יבא העולב לבקש מחילה ממנו, כי לא יצאו בזה ידי חובת פיוס אלא אם כן שהעולב ילך מעצמו לפני העלוב ואומר חטאתי לך וזאת הבושה והבזיון יועילו לכפר עליו אשר חטא לחבירו, ואם הקניטו בפני רבים בכל פעם צריך ליקח עמו שלשה אנשים כמבואר בגמרא, אכן אם הקניט אותו בינו לבינו אין חייב להוליך עמו בני אדם כי אדרבא נחשב לאפקרותא כי מתפרסם הדבר יותר על דרך שפירשו התחת זאת לא יומת שמעי.

כג. וכל איש ישראל אל יהי הדבר הזה קלה בעיניו כי היא היתה לראש פינה לכפרת יום הכפורים ולקיבול תפילות ולמהר גאולתנו, וכן בהפכו חס ושלום היא היתה לראש ולענה שמדה זו בלי ספק מעכבת ביאת משיחנו ושלא נתקבלו תפילתנו כל הזמן אשר אנחנו עומדים בגלות החיל הזה מצד שאין שלום במעגלותנו, והן בעוונותינו כי רבו מידי יום ביום עברו רעות רבות ותלאות על ראשינו ואין דורש ומבקש לדעת על מה עשה ה' ככה לעם סגולתו אשר בחר לנחלה לו איך הם הולכים מדחי אל דחי ואין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו, ובלי ספק צדיק הוא ה' ואנחנו הרשענו ומידינו היתה זאת ולא ה' פעל כל זאת כי כל איש הולך אחר שרירות לבו והטוב בעיניו יעשה והיה כצדיק כרשע כקטן כגדול, ומחלוקות ופירוד לבבות הלא הוא ברבת בני עמינו גלוי ומפורסם תחת כי הן עם אחד ושפה אחת ראוי לכולנו, הלא אב אחד לכולנו אל אחד בראנו ומדוע לא נהיה לאחדים בארץ כל זרע ישראל.

ועל אחת כמה וכמה בהיותנו בארץ אויבינו ככבשה אחת בין אלף אלפי רבבות זאבים ממש, ולא די שכל האומות שונאות אותנו גם אנו נהיה שונאים זה את זה כי תצא אש מסלעי המחלוקות ואין מכבה ואדרבה כל אחד בוער עליה עצים בבקר בבקר עד אשר תהיה השלהבת עולה מאיליה, ה' הטוב יכפר בעד ויסיר ממנו לב האבן ורוח נכון יחדש בקרבנו ויסיר ממנו שנאה ותחרות עד אשר נהיה לאחדים בארץ.

כד. ברם זכור אותו האיש לטוב הרב החסיד שלמה אפרים שמו היה מוכיח לקהל עדתו על ענין הפיוס והמחילה, הוא היה מתאונן ואומר מאנה הנחם נפשי כי הנה מעודי לא ראיתי שונאים מפייסים זה את זה כי אם האוהבים מבקשים מחילה זה מזה דרך כבוד והשונאים נשארו בשנאתם, ולא זו אלא אף דברי ריבות ממשמשות ובאות בימים האלה יותר מבזולתם כי כל אחד רוצה ליקח עטרה לעצמו בבית הכנסת לאמר אני אמלוך, אשר על כיוצא בזה הוכיחם ישעיה לאמר לא תצומו כיום להשמיע במרום קולכם, ואף אם מתרצים ואיזה שונא יפייס את חבירו אינו בלב שלם אלא ליום כפור לבד ולמחרת יום הכפורים חוזר לסורו הרע והמכשלה הזאת תחת ידם כבראשונה.

אזהרה להעביר במדותיו, ויבאר שסבילת עלבונות מעולה מסגופים

כה. הכזה יהיה שלום יבחרהו ה', ולא באלה חלק יעקב כי דרכן של בני ישראל להתפייס ולמחול בלב שלם ובנפש חפיצה ואפילו הצר לו וחטא לו הרבה שלא יקום ולא יטור, לא כן הגויים ערלי לב שעברתן שמורה נצח ועל כן נאמר על הגבעונים לפי שלא מחלו ולא נתפייסו והגבעונים לא מבני ישראל המה כמו שכתב הרמב''ם בפרק ב' דתשובה.

כו. ולפיכך האיש העלוב כי בא רעהו לפייסו ולשאול מחילה מאיתו אל יהא המוחל אכזרי אף כי הרבה עמל וכעס איתו מאשר נשבע בחרפה ובוז מאיתו, אפילו הכי יתן למכהו לחי ישבע בחרפה כמו שאמרו בשם הרמ''ק זלה''ה שהיה אומר שבכל התשובות שבעולם המעולה שבכולם למרק החטאות והזדונות והפשע רב הוא סבילת העלבונות והחרפות והגדופים, והיא מעולה יותר מכל מלקיות וסיגופי תעניות שבעולם כי אם יסגף עצמו לבד יחלש חושים ויבטל מדברי תורה למאן דלא עצר כח ונקרא חוטא וכן במלקיות וכיוצא, אמנם אם תעבור על מדותיך במדה זו תאכל ותשתה ותעבור והעונות והפשעים מתכפרים.

דברי התעוררות להיות שמח בעלבונות ולמחול עליהן

כז. ומבינתך חדל כי הגע בעצמך אם יאמרו לך תרצה שיבא לך הפסד ממון או נפילת בתים תשיב ותאמר לא, ואם יאמרו לך תרצה לקבל עליך מיתת בנים תשיב חס ושלום אלא אתה ה' תשמרם, ואם יאמרו לך תרצה שיכך ה' בשחפת ובקדחת בקרירי וחמימי מיד ירוץ לבך ותשיב רחמנא ליצלן, וכן אם יאמרו לך על המיתה ועל גיהנם ועל הגלגולים הרעים ומרים על הכל תשיב חס ושלום, אם כן תאמר לי בחייך במה תתקן מה שפגמת בעולמות העליונים ובמעלות הרמות כפי מחצב נשמתך מיום היותה על האדמה והזקן והכסיל רודף אחריך עד החרמה ומכל עבירה נעשה קטיגור מטפס ועולה ומשטין ומקטרג.

כח. ולכן זאת העצה היעוצה שתהא שמח בלבך בחרפה וכל שכן למחול לו למי שחרפך בהכנעו לפניך לפייסך ולשאול מחילה מאיתך שתסיר מתוכך עונו ותכפר חטאתו, הן תיהוי ארכא לשליוותך וחטאתך תכופר כמו שנאמר נושא עון ועובר על פשע, וכבר כתבנו בפירוש הסליחות דכוונת חז''ל שאמרו ³ כל זמן שיעשו בני כסדר הזה מיד הם נענים, אין הכוונה שיהיו נזכרים הי''ג מדות ולא נעשים רק יעשו לפני כסדר הזה מה אני רחום אף אתה רחום וכו' שהעשיה היא העיקר.

והמקשה לבו יפול ברעה ועוכר שארו אכזרי מעבור על פשע איך ישא פניו מול אל עליון להתחנן ביום הכפורים בסגולת ויעבור והוא הפך בלהות ויעבור והנה איננו, ובא רעהו ועכרו ויעבור את הקו''שי מקשה עצמו לדעת ורעה בלבבו עם אחיו וריעיו והוא כנחש ישך וכצפעוני כרוך על עקבו, נגע וקלון ימצא וחרפתו לא תמחה ולא יזכר בשם ישראל עוד ונקרא שמו בישראל עוכר אכזרי גבעוני חומס נפשו רחמנא ליצלן.

מנהג קדמונים להיות הנעלבים ממציאים עצמם אצל מעליביהן

כט. כי על כל אלה אשרי הגבר אשר ירך את לבבו ויעבור על כל דבר פשע על קל על חמור אשר חטאו כנגדו ועוד ידו נטויה לבקש אהבתו וחמלתו עם אחיו וריעיו אשר הרעימוהו והכעיסוהו כאשר כה היה משפט חסידים הראשונים להמציא את עצמם אצל עולבם אף כי המה היו נעלבים ולהזכיר חטאתם אולי יחשבו מחשבה על שחטאו והעליבו אותם ויתנו לב לבקש מטו מהם כאמור בגמרא פרק יום הכפורים, ⁴ וזו הדרך ישכון אור להתכפר כל חטאתם ולקיבול תפילתם.

מעלת המרבים שלום בין אדם לחברו ואיש לאשתו ובפרט בעיוכ''פ

ל. והנה אם בשאר הימים הפליגו חכמים בשבח המגיע לכתפים לאיש המשים שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו, כל שכן וקל וחומר כהיום הזה כי השכר הרבה כי על ידיהן יבוטלו כל המשטינים והמקטרגים והיו כלא היו, כי הנה כל חדוותם ומעוזם לטוש כנשר יטוש עלי אוכל אל כל המקום אשר ימצא שם שנאה ותחרות, והנה לשלום מר להם מר כי פסק מקום חיותייהו.

לא. וביותר יהא זהיר להיות שלום בביתו ובאשתו ולהתפייס עמה אשר הרמז איש ואשה שזכו הוא הרומז על סוד הכרובים העליונים ובהיות ביניהם שלום המה מרכבה למקום העליון שמדת שלום הוא המייחד למעלה ואם לא יהיה שלום ביניהם אויה להם שמראים פירוד חס ושלום, ומה גם בקרב הימים האלה אשר בכל תפילותיו חייב לכלול לאנשי ביתו ואשתו אשר היא כגופו, ואיה איפה תפילתו אם אין שלום במעגלותם והוא שונא אותה ומבקש רעתה, וידאג מן הפורענות לכל ימי השנה כי תורעמתם לא תשקוט ואשם לא תכבה, ונוסף גם היא עונשה של מדה זאת כי רבים חללים הפילה כי יפול הנו''פל ממנה ונפש הוא חובל חס ושלום.

חובת תשלום נדרים ודמי העליות בעיוכ''פ

לב. גם מכלל תקוני היום הזה הוא תשלום וקיום נדריו שנדר לצדקה, ואף המצוות אשר קנתה ימינו בבתי כנסיות ובתי מדרשות בשבתות ובחגים ובמועדים אשר כל מה שאומר לפני החזן ליתן בעד המצוה ההיא הרי הוא עליו בתורת נדר כאשר חכמים הגידו, ⁵ ואל תאמר לפני המלאך זה החזן כי שגגה היא תהא אנא בי, למה יקצוף האלהים על קולך על אותו קול שאמרת, וחיבל את מעשה ידיך מיעוט מצוות שביד אותו האיש הקדוש ברוך הוא מכניס בהם מארה ומאבדן ממנו.

סגולת שילום נדרים לקנות סניגור ולקיבול תפלות וטעמו

לג. וכבר כתבנו בפ''ה דאלול בשם המקובלים שהנודר דבר מצוה נברא מלאך אחד אבל לא תגמר הוייתו עד שיעשנה, והנודר ואין משלם נדרו נמצא המלאך ההוא תלוי ועומד וצער הוא לו עד שישלים נדרו, ובשלמו את נדרו המלאך ההוא יהיה לו סניגור ומליץ טוב בעדו כמו שאמרו ⁶ העושה מצוה אחת קנה לו סניגור אחד, ומטעם זה נהגו בקצת מקומות לשלם כל אחד חובותיו לבית הכנסת בערב יום הכפורים כדי לשלם נדריהן, אשר אמרו לפני המלאך זה החזן ליתן כדי שיושלמו הוייתן של המלאכים ההם ויעמדו למליצי יושר עליהם כאמור.

לד. וגם הוא תועלת לקיבול תפילות דהא בהא תליא כמו שנאמר זבח לאלהים תודה ושלם לעליון נדריך וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני, ונאמר באיוב תעתיר אליו וישמעך ונדריך תשלם ותגזר אומר ויקם לך, ובנדרי שמים קמיירי שמצוה לקיימם כמו שנאמר ושלם לעליון נדריך כי בדברי הרשות שהם למטה בענייני העולם אינו צודק לעליון נדריך.

ונתנו טעם לזה המפרשים כי הוא מדה כנגד מדה כי בתפילה הוא שואל בדבור שיעשה לו הקדוש ברוך הוא כך וכך ויענהו ה' לאמר תקיים אתה במעשיך נדבה אשר דיברת בפיך וגם אני כמוך אעשה ואקיים עתירתך אשר העתרת בפיך, וכך היא המדה באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא שלעולם צריך להקדים התעוררות תחתון, והנה כי כן נאה ויאי המנהג הזה לעת ערב יום הכפורים לשלם נדרי שמים כדי להתקבל תפילתנו ליום המחרת אשר כמעט כל חיותינו תלוי בקיבול תפילותינו ביום האדיר הזה כאשר הודעתיך זה כמה פעמים.

מנהג השולחים נדרי שמן למאור בעיוכ''פ

לה. וזה חזיתי רבים מיראי ה' נוהגים בערב יום הכפורים לשלוח שמן בכל כנסת וכנסת לצאת ידי חובה ידי נידרן כי יפקדו איש את רעהו בשמחתן ומתנדבים שמן למאורות, והנאני מנהגם וכיוונו תשלום נדריהן בערב יום הכפורים מטעם הנזכר.

טעם שמרבים נרות בבית הכנסת ביוכ''פ ויבאר עוצם סגולתן

לו. ועוד לשידליקו ממנו ביום הכפורים עצמו כי הדלקת המאורות ביום הזה הוא גדול מאד ואמרו בזוהר פנחס ⁷ זה לשונו, ובעיין בני היכלא בתשעה לירחא למיעבד חדוותא וכו' וכדין ישראל בתעניתא על חובייהו ומכפרא להו דהא אימא עילאה אנהירת אנפהא למטרוניתא ע''כ, ולפיכך נוהגים להרבות נרות בבית הכנסת להורות על הארות העליונות המתוספים לשכינת עוזינו הנקראת נ''ר, וטוב לאדם לכוין בזה בעת שהוא מדליק את נרו להאיר למעלה אורות עליונים דבאתערותא דלתתא אתערותא דלעילא, ובזוהר במדבר דף רפ''ב אמרו שם כי הנרות דוגמת השופר בראש השנה לבטל המקטרגים ולעורר את הרחמים, עיין שם באורך.

כוונת הדלקת הנר לעשות דוגמא למיתת שריפה

לז. וגם כוונת הנרות אמרו על כי נ''ר גימטרייא רמ''ח לעומת איברים שבאדם ושנים היתרים הם נ''ר נ'פשו ר'וחו, והכוונה שאם נתחייב שריפה יהיה הנר ההוא הדולק באש שלהבת כאילו נשרף גופו ונפשו, והתכת השעוה אשר ניתך ממנו כאילו ניתך חלבו ודמו על גבי המזבח וכל רמ''ח איבריו כולן כליל לאישים.

רמז נר יוכ''פ שכבה ומעשה רב בזה מהקדמונים

לח. לכן אמרו שאם כבו נרות הללו סימן רע לו חס ושלום שיורה כיבוי לנפשו ורוחו ושלא יקובל תמורתו וחליפי אזכרתו בנר ההוא, וכבר כתבו הקדמונים דמי שאירע לו כך שיחזור וידליקנו במוצאי יום הכפורים ולא יכבנו עוד אלא יניחנו להדליק לפני היכל ה' עד גמירא.

לט. ומעשה היה ברב וחסיד אחד שכבתה נרו ליל יום הכפורים וימת לבו בקרבו כי אמר הן גועתי אבדתי, וברוב צערו הרבה והפציר בתפילה ובכיה גדולה על זאת כל יום הכפורים וגם בלילה לא שכב לבו בליל מוצאי יום הכפורים, ושק ואפר הציע ותשובה גדולה על ככה בכה ויתחנן לאמר אנא ה' אל תעלני בחצי ימי, והדליק נרו שכבתה בבית הכנסת לפני היכל ה' במוצאי יום הכפורים, ושיערו בני אדם באותו נר שהיה בה שיעור להדליק לילה ויום והיה לנס להיותה דולקת והולכת עד ליל הושענא רבה, והיה לאות כי נתקבלה תפילתו ויעתר לו ה' ולא יאונה אליו רעה.

אשר מזה נראה שכל אלה המנהגים יש להם שורש ועיקר רב ורמיזתן לנר ה' נשמת אדם, ועל כן ראוי ונכון להיות כל איש דולק איזה מאור או נר בבית הכנסת, וטוב שיכוונו לצאת בזה ידי חובה אם נדרו שמן סתם למאור אחר שלא פירשו וכן נהגו רבים.

מנהג לבישת בגדי לבן לכבוד היום

מ. ואחר מנחה בעוד היום גדול אחר כל ההכנעה הגדולה שקיבל בעצמו והתודה על עונותיו ופירש מסטרא בישא דהוה בטינוף דילה וידבק בימין הוא יתברך הפשוטה לקבל שבים ונרצה לו לכפר עליו, ויכין עצמו בטהרה והלבש אותו מחלצות מעוטף לבנים לכבוד היום הקדוש אשר זמן כפרה לכל היא וכמו שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו.

אזהרה להקדים סעודה מפסקת בעוד היום גדול ויתר פרטים בזה

מא. ואז יתחיל מבעוד יום סעודה המפסקת בעוד היום גדול כדי שיוכל לנוח מעט מאכילתו קודם שילך לבית הכנסת ולא יטריד עליו אכילתו בתפילתו, וגם לא יאכל אכילה גסה רק מאכלות קלות וחשובות כדי שלא יהא עכור בתפילתו וגורם ביטול כוונת התפילה, ועל כן החכם עיניו בראשו להזהר באכילתו דברים טובים מעטי הכמות ורבי האיכות שיוכל לסמוך עליהם כל היום ולא יזיקו לו וזהו דרך החכמים ובעלי השכל, ובכן גם לא יצטרכו לצאת מבית הכנסת לעשות צרכיהם פעמים רבות.

מב. ואם יכירו וידעו בני אדם מה תיקון גדול עושה למעלה באכילתנו כהיום הזה היו אוכלין כאוכל על שולחן המלך, והבא בסוד ה' יאותה לו לומר התפילה אשר תקנתי לזה לעשות תיקון האכילה ולעורר עצמו שלא לנהוג עצמו ברעבתנות המורה על סטרא דעשו שנאמר בו הלעיטני נא, וכן לא ימשוך עצמו ביין הרבה אף אם הוא רגיל בכך, יען כי משמח את הלב מאד ואין השעה צריכה לכך כי המשפט לאלהים הוא ויכנע בעמל לבם אולי אז יכנע לבבם הערל לשוב מעבירות שבידם, אלא אם רגיל ישתה מעט יין מהול במים להעכיל המאכל שבמעיו, וכן יזהר מלאכול בסעודה זו דברים המחממים כגון בצים ודגים וגבינות ודברים המתובלים הרבה כמו שפורש כהן גדול מהם פן יקראנו אסון מקרה אשר לא טהור וידאג כל השנה.

מעלת המאכיל עניים על שלחנו בסעודה זו

מג. וכבר כתבנו בראש הפרק שיזהר גם כן להביא עניים מרודים על שולחנו להיות לו לכפרה כמו שאמרו בזוהר ⁸ שולחן דבר נש קיימא ליה לדכאה ליה מכל חובוי וכו', ואותה נפשינו איותה ויעש מאז הבקר ותעבור המנחה תקוני הכפרה ולמה יגרע גם הכפרה הזאת, וכן ראינו רבים מחסידים הראשונים עושים כן בין בכניסתו ובין ביציאתו.

לומר על שלחנו דברי תורה וסיפור חסדי ה' במחילת העון

מד. וכן יהיה שולחנו ערוך מליאה לה תורה ודברי מוסר ולהודיע לבני ביתו חסדי המקום עם ברואיו אשר תמיד הם מכעיסים אותו ומורדים בכבודו והוא מלך עלוב מלך מוחל וסולח אשמתינו מידי שנה בשנה, ולא כחטאינו עשה לנו ולא כעונותינו גמל עלינו וכיוצא בדברים האלה למען יכנע לבבם ותכנס אהבתו יתברך בלבם, וכל הפרטים האלה יוכל לעשותם בהקדים סעודתו בעונתה בעוד היום גדול, לא כמו כמה מאחרי שבת לסעודתם לשקיעת החמה ואוכלים בחפזון רב וכמה מהם התנהלו לאיטם ונלכדים בעון תוספת יום הכפורים שצריך להוסיף מחול על הקדש, ועושה אלה ראוי למחות בידם.

הערה בדברי הב''י בענין נשים האוכלות עד חשיכה

מה. וכתב הרב מהרי''ק ז''ל, ⁹ נשים שאוכלות ושותות עד שחשיכה אין ממחין בידם כדי שלא יבואו לאכול בזדון, ואני אומר כי בזמן הזה לא נמצא מסוג זה אשה קשת עורף בדבר כזה ויותר הם מחמירות בדבר עד מקום שראוי למחות בידם ולהודיע אותן כי אין מצוה להוסיף כל כך, ובפרט למעוברות ומניקות צריך להודיע אותם הדין דאם הפסיק סעודתו בעוד היום גדול יכול לחזור ולאכול כל זמן שלא קיבל עליו התענית, וזה אפילו לאנשים וכל שכן למעוברות ומניקות במקום שחבין לאחרים וראוי להן שלא להרבות בתוספת זה ודי להן בסייג שעשו חז''ל וכל המוסיף גורע.

לחלוץ המנעל עם שקיעת החמה וסודו

מו. ועם שקיעת החמה דווקא יחלוץ מנעליו וענין חליצת הסנדל הוא אחד מחמשה עינויים, והענין כי הקליפות נקראים מנעלים בסוד על אדום אשליך נעל''י וכשם שהיום הזה מסתלקת הקליפה מעל הקדושה למעלה כן אנו חולצים פה למטה בארץ, ואם לובש מנעלים של בגד אין בכך כלום כי המה מסטרא דקדושה, והבא בסוד ה' יכין להם לכוין בחמשה עינויים אלה כל פרטי סודן, וכבר תקנתי נוסח תפילה כוללת כל כוונת הרב זלה''ה והעתקתיה בפרקים הבאים אצל ה' תפילות גם המה, ומי ימלל גבורות מצוות אלו אשר להיותנו בצלם אלהים דוגמא עליונה נצטוינו בם.

תוכחה למקילים ללבוש נעלי עור בין הגוים

מז. והן עתה רבים עם הארץ המתפרצים ופרצו גדר בדבר זה והקלו על עצמם לנעול מנעלים של עור ביום הכפורים, אשר פיהם דיבר שוא לאמר כל גוים סבבונו וחרפה היא לנו הלעג השאננים הבוז לגאיונים, ותשובתם נשאר מע''ל כי מעולם לא שמענו לעבור על דת מפני זו לעגם של גוים, והאם על זאת בלבד המה לועגים עלינו הלא תמיד כל היום רב שבענו בוז, היינו חרפה לשכינינו לעג וקלס לסביבותינו ונכריה עבודתינו בעיניהם, ואף אם כדבריהם כן הוא היה להם להקדים לבא לבית הכנסת קודם שקיעת החמה ולחולצם שם בבית הכנסת.

ואין ספק כי גדול עונם מנשוא בבואם את פני האדון ה' צבאות לשפוך שיחה לדרוש סליחה מאיתו ועדיו בחיתומיו חבין לו כי פרש רשת לרגליו ונחש כרוך על עקבו באיסור של תורה, הטוב כי יכנסו בקדושת היום האדיר וזה החילם לעשות רמוס חציריו יתברך משלחי רגל השור והחמור, ובפרט התלמידי חכמים צריכים להזהר בכל אלה ביותר יען כי מהם יצאו אבות ומאבות תולדות, ישתקע הדבר ולא תעשה כזאת בישראל עם הקדש ברוכי ה'.

ציונים והערות לפרק א

1) זוהר פנחס דף רי''ד ע''ב. 2) ילקו''ש ישעיה פ''מ רמז תמ''ג. 3) ר''ה דף י''ז ע''ב. 4) יומא דף פ''ז ע''א. 5) קהלת רבה פרשה ה' אות ג'. 6) אבות פ''ד מי''א. 7) זוהר פנחס דף רי''ד ע''ב. 8) זוהר תרומה דף קנ''ד ע''א. 9) שו''ע או''ח סי' תר''ח ס''ב.

---

פרק ב - כל נדרי

טעם שקורין ליום כפור יום כפורים לשון רבים

א. יום ה כפורים ו הוד ה דר תפארתו רבה היא למעלה ראש, הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם ולא ימיש מעשות פרי למעלה למחילה ולסליחה ולכפרה ולמחול בו את כל עונותינו, אל ה' ויאר לנו ויורנו ויאמר לנו כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו ויעמידהו לעד לעולם חק נתן ולא יעבור.

וקרא הכתוב היום הזה יום הכפורים לשון רבים מכמה טעמים אשר ביארנום לקמן כי הוא שם כולל בכפרת כל העונות שגגות וזדונות ומחילת כל עבירות קלות וחמורות גלויות ונסתרות, והמקובלים ז''ל פירשו כפורים לשון רבים יען נאמר ובפשעיכם שולחה אמכם דא כנסת ישראל ונמצא דיש כפרה מעלה ומטה.

עוד בענין הנזכר וסוד עטיפת טלית בליל יוכ''פ

מקראי קדש לומר בכניסתו לבית הכנסת

מנהג לקרוא פרשת עקידה ולהתוודות קודם ערבית כהרמב''ן

ה. וכן גם כן מנהג חסידים הראשונים לעשות כדעת הרמב''ן ז''ל שכתב שאף על פי שנוהגים להתוודות בערב יום כפור במנחה קודם אכילה, מכל מקום צריך להתוודות אחר שאכל כיון שקידש הוא את היום קודם ערבית, ונוהגים לקרות פרשת העקידה בדמעה ואחריה רבונו של עולם כמו שכבש וכו' ואחר כך מתוודים.

סדר הוידוי הנהוג, ויבאר שראוי להתוודות בסדר א''ב

ו. וכבר נהגו ישראל לומר פיוט לך אלי תשוקתי מבעוד יום כי רובו הוא דברי וידוי כדי לצאת ידי חובה דעת הרמב''ן ז''ל, אכן הנכון בכל נוסח וידוי חטאים להתוודות על סדר א''ב מפני שעל ידי כ''ב אותיות נבראו כל העולמות כדפירש בספר יצירה ועל ידי העון כל העולמות נפגמים ולכן אנו מתוודים לעולם על סדר א''ב, ואם כן למה יגרע וידוי זה מכולם מלהיות על דרך א''ב, כי על כן טוב וישר להיות כל איש זהיר לומר הפיוט וכשיגיע לפרטי הוידוי יאמר הוידוי בסדר א''ב, והכל לפי מה שהוא אדם יוסיף בכל אות ואות פרטי העבירות שאדם דש בעקיביו.

לבעלי סוד ראוי שיתוודו בוידוי המפורט בפגמי העונות

ז. ואם בא בסוד ה' מה טוב ומה נעים להתוודות בעת ההיא נוסח הוידוי על פי פגמי העונות אשר כתבתי בפ''ה דתשובה, אשר בודאי בכח הוידוי ההוא מעוות לו יוכל לתקון לשוב כל המדריגות על משפטם כבראשונה, ואשרי אנוש יעשה זאת להתעורר בבכי בשיתו את לבבו גודל אשמותיו אשר עצמו מספר ואשר פגם במדות העליונות ופיגל בקדשים אשר בודאי אם בעל נפש הוא גם לו לבב, נמס כל לב ורפו כל ידים ותרדנה דמעותיו מאין הפוגות.

סגולת הוידוי בבכי או בקול בכי

ח. וכבר הארכנו בפרקים דלעיל בסגולת הוידוי ושו''ם בעל בכי בקרב הימים האדירים האלה בכל תפילותיו כדי לסלק ממנו גונדא דחימה כמו שנאמר סורו ממני כל פועלי און כי שמע ה' קול בכיי, ואף דלאו בר הכי הוא יתן את קולו בבכי על דרך כי שמע ה' קו''ל בכיי אף כי ודמעה אינכם רואים זולתי קול, והוא עיקר גדול מעיקרי התפילה כאשר ביארנו למעלה.

יבאר שראוי להקדים מכירת המצוות קודם אמירת שמע קולי

ט. ונראה לי כי במקומות שנוהגים להכריז ולמכור מצוות הקהל בליל יום הכפורים, כי מיד בהתקבץ הקהל יתחילו להכריז ואחר כך יתחילו סדר שמע קולי שתיקן הרב האי גאון ז''ל כדי שיהא תפילתנו כחבל נמרץ הכל בהמשך אחד בלי שום הפסק בנתים, כי איך נמלא פינו לומר שמע קולי וכו' והעונה וכו' ואיה הרנה והתפילה אשר התעתדו להתחנן עליה בפנותם אחרי הכרזה ממצוות, אשר היא גם היא לא ישרה בעיני כמה מהפוסקים שהוא מעין מקח וממכר ביום טוב כמו שכתבתי בפרקי שבת, ולא מצאו מנוח חכמי הדורות לכף רגלם ליישב המנהג כי אם לומר הנח להם לישראל וכו'.

ויותר טוב היה להכריזם מיד בהתקבץ העם מבעוד יום ואחר כך להתחיל בסדר תפילתנו כראוי ורווח לא יבא בינינו, ואם איישר חילי אבטליניה למנהג הנהוג, ואין בית מיחוש בזה לבטל מנהג דודאי בהוודע להם טעמו של דבר כולן יעידון יגידון כי צדק כל אמרי פי אין בהם נפתל ועיקש.

וביותר יכנסו דברי אלה אל האנשים הניגשים אל ה' אשר המה יחלו בלי ספק בתחילת תפילתם בבכי ונאקה והכנעה כאשר יאותה להם עד משך גמר התפילה, ואין ספק שעל ידי ההכרזה ההיא לא יעצרו כח מלהסיח דעתם אל קול הקורא והמתנדבים בעם, זה אומר בכה וזה אומר בכה ונתפרדה החבילה, לא כן אם היה הכל נעשה בהמשך אחד קול גדול ולא יסף מראשית התפלה ועד אחריתה, ושומע לי ישכון בטח.

אזהרה שלא לאחר התרת נדרים כ''א מבעו''י

י. אכן על כל פנים יזהרו שלא יאחרו עד שחשיכה כדי לומר התרת נדרים של כל נדרי מבעוד יום מפני שמחשיכה הוא יום טוב ואין מתירין נדרים ביום טוב כמו שכתבו הפוסקים עליהם השלום.

חילוק המנהגים במספר הס''ת שמוציאין בכל נדרי וטעמם

יא. ואולם בענין הוצאת הספרים הלילה הזה רבו המנהגים, יש מקומות נוהגים להוציא שלשה ספרים לעורר לבות בני אדם להעלות אל לבותם השלשה ספרים שנפתחים בראש השנה למעלה ועדיין יש מהם תלויים ועומדים ויתנו לב לשוב, אי נמי שלשה ספרים דומיא דהתרת נדרים שהוא בשלשה, ויש שמוציאים כל ספרי תורה שבהיכל מטעם שחוששים לפגם הספרי תורה הנשארים בהיכל, ויש שמוציאים שבעה ספרי תורה והוא הנכון לרמוז ולעורר שבעה ימי בראשית של מעלה שיבקשו רחמים עלינו לקרוע גזר דיננו.

אזהרה למוציאים ס''ת שאינו מוגה בעת אמירת כל נדרי

יב. וכל ימי חלדי הייתי מצטער על זה על מנהג קצת מקומות שעברתי בהם כי הספר תורה דהתרת נדרים כי בא להעשות תיקון רב על ידו כאשר נבאר לפנינו, הקלו העם להפיל בגורל כל ספרי התורה ולהוציא ליל יום הכפורים אל אשר יפול עליו שמה הגורל לה' ויוציאוהו להעשות התיקון על ידו, ואין איש שם על לב לאמר נסורה נא ונראה אם הגון אותו הספר תורה לכך ושמא חס ושלום יהיה בו שמץ פסול, כי אם אמרו כל הספרים בחזקת כשרות הם עומדים, עת רצון שאני כי באנו לעשות תיקון רב על ידו ולעורר עליונים למעלה ואם חס ושלום יהיה בו פסול אז תחת תיקון עושה פגם.

מעשה מהזוהר על חומר ס''ת שאינו מוגה

יג. וכבר סיפרו בזוהר אחרי מות ¹² מעשה שהיה ברב חזקיה ורבי ייסא בגוש חלבא דאתרגיש חד קברא קמייהו וכו' אזדעזעו ר' חזקיה ור' ייסא ור' יהודה אמר ליה ר' חזקיה מאן את אמר ליה מיתא אנא והא אתערנא לגבי ספר תורה דזמנא חדא הוה יתיב עלמא בצערא ואתו חייא הכא לאתער לן בספר תורה ואנא וחבראי אקדימנא לגבי דמיכי חברון וכד אתחברו בגן עדן ברוחיהון דצדיקיא אשתכח קמייהו דההוא ספר תורה דאייתו לקמן הוה פסול ומשקר בשמא דמלכא דאשתכח ו' יתירה בהאי קרא ושוסעת שסע פרסות ואמרו הואיל ומשקר בשמא קדישא ולא איתובון לגבייהו ודחו לי ולחבראי מבי מתיבתא ע''כ.

ראוי להשתדל להגיה ספרי כל נדרי ותוכחה למזלזלים בזה

יד. הנה כי כן מה מאד ראוי להתאמץ ולהשתדל הבעל הספר תורה או להקהל לבזבז קצת מעות להגיה הספר תורה אשר על ידו השני תקונים תיקון נדרים וש''ז ככל הבא מידם ליישר ולתקן בכל האפשר שיהא מתוקן ומנוקה מכל שגיאה, אולי יתעוררו הרחמים והסליחות על ידו ושפ''ר התקונים.

טו. וזה דרכם כסל למו לרבים מעשירי עם אשר המה בחרו בדרכיהם ובתעתועיהם נפשם חפיצה לעשות להם עטרה להתגדל ולומר נעשה לנו שם וזכות בספר תורה שלהם, ואף אם יש איתם בקהל ספרי תורה קדמונים של סופרים מובהקים דלא משקרו בשמא דמלכא כי קרוב ספר תורה ההוא לעורר עליונים ותחתונים, המה מאלמי''ם אלומים מאן דאלים גבר להוציא ספרי תורה שלהם חדשים מקרוב באו כי רובם מלאים טעויות ושגיאות אשר לא ישגה אפילו החולם חלום מי יבין מסופרים שאינן מובהקים דלא אזדהרו במכתב שמא קדישא כדקא יאות שעליהם היה קורא הרשב''י כי דבר ה' בזה כמו שאמרו בזוהר, ¹³ אמר ר' שמעון לר' אלעזר בריה ברי אזדהר דלא למכתב שמא קדישא אלא כדקא יאות דכל מאן דלא ידע למכתב שמא קדישא כדקא יאות ולקשרא קשרא דמהימנותא קשרא דחד בחד ליחדא שמא קדישא עליה כתיב כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת ואפילו דגרע חד דרגא או חד קשרא מאת חד מינייהו וכו'.

והנה כל פינות שאנו פונים ביום הקדוש הזה הוא לעורר העליונים למעלה על ידי הספר הקדוש הזה כי רב הוא ולהמשיך את הרחמים, ואיה איפה התעוררות עליונים ותחתונים בספרים שאינן מובהקין, ואדרבא חוששני להם מחטאת וקרובה תפילתם לידחות חס ושלום כמעשה שהיה בספר הזוהר הנזכר.

טז. על כן אנשי חיל יראי אלהים שמעו לי ותחזקנה ידיכם לפנות בשורשי הדברים כי זמן תורה לחוד וזמן תפילה ותחינה לחוד, ובעת ובעונה הזאת אשר אנחנו באים לפרוש כפינו ולהרבות תפילה ותחינה לפני אלהינו מרחם ומוציאים הספר תורה לומר אל הרנה ואל התפילה ושפ''ר התקונים ולסמוך על זכותו, לבחור בספר היותר מובהק ומוגה ולבלתי לכת כיוצא בזה על פי הגורל כי אם כל הקודם במעלה זכה ישא ברכה.

ובכן זה יהיה בעוזריו של הקהל לעורר עילאי ותתאי ברחמי וכמו שאמרו בזוהר פרשת ויחי ¹⁴ זה לשונו, חד אסוותא אשכחנא בעלמא ולא יתיר בההוא אתר דישתכחון אינון דלעאן באורייתא ואשתכח בינייהו ספר תורה דלא משתקר ביה כד מפקי האי ספר תורה בגיניה מתערי עילאי ותתאי וכל שכן אי כתיב שמא קדישא כדקא חזי והא אוליפנא מיליה ע''כ, ואותה אנחנו מבקשים כהיום הזה לעורר הרחמים והסליחות ולעורר בספר תורה התחתון ספר התורה העליון לכפר על נפשותינו ולתקן העון דשבועות ונדרים ושז''ל שעיקר תקונם בספר הראשון הזה ולהשיב בו המדריגות העליונות על משפטם כבראשונה.

ועל כל פנים אם כל הספרי תורה שוו בשיעוריהן החיוב מוטל על בעל הספר בעל מצוה לפזר מעט ממונו להגיהו על ידי סופר בקי הטב הדק, ומה טוב חלקו וגורלו של בעל הספר שזכה לכפר בספרו על קהל עדת ישראל הנה שכרו איתו ופעולתו לפניו יהיה.

מעלת הס''ת שמוציאים בכל נדרי ומעשה באר''י ותלמידו

יז. וכתב רבינו האר''י זלה''ה כי ענין הספרים שמוציאים בליל יום הכפורים ואומרים עליהם כל נדרי שיש סמך גדול בענין הספרים הללו, וצוה להרב מש''ען ז''ל שיקח הספר של כל נדרי ושיקנהו בממון רב כי הוא צריך לו מאד ונתן לו כוונה רבה, ואמר כי גם כל הספרים שמוציאים בליל יום הכפורים יש סודות נוראים.

סגולת המחזיק ס''ת של כל נדרי לתקן פגם שז''ל ועון נדרים ושבועות

יח. ואמר , כי נודע שהמוציא שז''ל גדולה פגימתו מאד וצריך לתקן נפשו ולהעלות אותם הטיפות על ידי תקונים וסגופים ותעניות, ואם לא השיגה ידו לעשותם ובאו ימי הזקנה וקפצה עליו זקנה או שלא הניחוהו לעשותם באיזה סיבה ושב אל ה' בכל לבו בתשובה שלימה ובחרטה גמורה והתודה על עונותיו, אז אחר ששב אל ה' ישתדל בכל ממונו ליקח הספר תורה דכל נדרי בליל יום הכפורים ויכוין להעלות כל הטיפות דאזדרקו למגנא בזכות התורה ולהעלותם מתוך הקליפות, ואמר עוד הרב גם כן שאם עבר על נדרים ושבועות תקונו האמיתי שיקח זה הספר בכל ממון שבעולם ושעל ידי כן כל המדות אשר פגם קרב אחד לאחד והיו לאחדים.

לומר פסוק אור זרוע לצדיק קודם כל נדרי וסודו

יט. וכתוב לאמר פסוק אור' זרוע' לצדיק' ולישרי' לב' שמחה'.

תפלה לעת כל נדרי ע''ד הסוד לתקון עון שז''ל ועון נדרים

עוד בסגולת ספרי כל נדרי ומעלת ספר שישי

כב. ואשרי אנוש יעשה כסדר הזה בכל נפשו ובכל מאודו לתקן את אשר עוותו בשז''ל ובנדרים ובשבועות, ותפילתו וכוונתו תעשה פירות למעלה לבסם כל הדינים אשר הגביר בעונותיו ולהחזיר כל המדריגות העליונות על משפטם כבראשונה ואשרי חלקו אם לא ישוב עוד לכסלה, ואף גם אם יקח משאר שבעת הספרים יש להתפלל תפלה זאת הנזכרת, ואם בא לקנות משאר שבעת הספרים כי לא השיגה ידו לקנות הספר הראשון יקנה ספר שישי שהוא מכוון לצדיק העליון ויעשה ככל הסדר הזה ועושה תקון לענין פגם שז''ל לבד, וחיבוק ונשוק והבל הוידוי נעשה בספר כל נדרי לתיקון הנדרים והשבועות כנ''ל.

מנהג טוב להקיף בית הכנסת בספרי כל נדרי כדי שינשקוהו

כג. וגם טוב ויפה לבעל המצוה הזאת שיקיף בכל הבית הכנסת עם הספר תורה כדי לזכות את כל הקהל שיעשו נשוק לספר תורה לפחות, ואם אפשר טוב וישר שיקיפו עם כל השבעת ספרים גם כן, אכן אין זה כי אם אחר שיאמרו כל נדרי שלש פעמים שצריכים להיות שם בעונה ההיא.

ביאור נוסח ישיבה של מעלה וישיבה של מטה וטעמו

כד. ויתחיל השליח ציבור ביראה ורעד ובקול בוכים בנוסח כל נדרי וכו' בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה וכו', והנה כמה משלומי ישראל המה מבינים כי ישיבה של מעלה הם אשר בשמים ממעל וישיבה של מטה המה החכמים אנשי השם, וכמו כן כשמתירים התרת נדרים או שבועות ואומרים כשם שהסכימו בבית דין של מטה כך יסכימו בית דין של מעלה כך הם מבינים כי בית דין של מטה המה השלשה הנצבים עליו, ואין הדבר כן כמו שעלה על רוחם כי אם כמו שכתבו המקובלים ז''ל כי בשמים ממעל כמוזכר בזוהר בכמה מקומות מתיבתא עילאה ומתיבתא תתאה דרקיעא.

ובזוהר פרשת בלק ¹⁵ זה לשונו, אמר ר' אלעזר תווהנא על דרדקי דרא דא כמה תקיפי חילייהו ואינון טינרין רברבין רמאין אמר רבי אבא זכאה חולקיה דסבא מארי דדרא דהא ביומוי בעא קודשא בריך הוא לאתקנא תרין מתיבתין דיליה ולמעבד לון ישובא רברבא ועילאה כדקא יאות ע''כ, ובזוהר שלח לך ¹⁶ זה לשונו, נפקי ממתיבתא דמשה ופרחי לגבי מתיבתא דרקיעא ואינון דאתחזון פרחי לגבי מתיבתא עילאה וכו'.

הנה מבואר הדבר כי ישיבה של מטה היא הנקראת גם כן מתיבתא דרקיעא, ואנו אומרים בישיבה עילאה ובישיבה תתאה יסכימו להתיר להם לעבריינין כדי להתפלל עמהם כי יש כמה בני אדם גם בני איש שמנדין אותם למעלה מפני מעלליהם אשר לא טובים והם נזופים ואין התפילה שלהם עולה למעלה מפני כי ננעלו דלתות שמים בפניהם מעבור תפילה כמבואר בזוהר פקודי באורך, ¹⁷ ולכן אנו מתירין אותם בכח השתי ישיבות עליונות ומתפללים עמהם כדי לזכותם בהשתתפם עם תפילתנו להתקבל גם תפילתם, וכאשר חכמים הגידו שהוא משל למדינה שהיו עושים עטרה למלך מקובעת באבנים טובות ומרגליות, בא עני אחד והשליך את העופרת לתוכה, אמר המלך וכי בשביל זה אני פוסל את כל העטרה, נמצא כי לפי שאותו הבלתי הגון התפלל עם הציבור אף על גב שאין ראוי לקבל אותה כשהיא לבדה, אמנם בהשתתפה עם הציבור נרצה לו לכפר עליו.

צירוף העבריינים לתפלה היא סגולה לקבלת תפלות

כה. וכן הוא תועלת לקיבול תפילת הציבור כאמרם ז''ל, ¹⁸ כל תענית שאין בו מפושעי ישראל אינו מתקבל דוגמא לחלבנה בתוך הקטורת, ולכן מפני שתי סיבות אלו אנו מתירין לעבריינים כדי להתפלל עמהם, ועל כוונה זו אנו אומרים אנו מתירים להתפלל את העבריינים שהכוונה לומר מתירין את העבריינים כדי להתפלל עמהם, ולא תאבה ולא תשמע לגירסת קצת ספרים שגורסים להתפלל עם העבריינים כי לא פירש למי מתירין לפי הגרסא ההיא.

נוסח כל נדרי וסוד מנין תיבות התרגום שבו

כו. והנה בנוסח הכל נדרי נפלו בו שגיאות רבות ואעתיק אליך הנוסח הישר מפי סופרים ומפי ספרים ישנים ומיניה לא תזוע.

טעם לאמירת פסוק ונסלח בעת כל נדרי

כח. ובחרו בכתוב ונסלח לכל עדת בני ישראל וכו' כי לכל העם בשגגה, אף כי אין עניינו כתוב לאמר ביום הכפורים לפי כי יש בו י''ב תיבות מול י''ב צרופי הוי''ה הידועים, ומתחיל באות ו' ומסיים באות ה' לתקן את אשר עיוותו וריחק הו' מאת ה' וכמו שאמרו המקובלים בסגולת הכתוב הזה לכפר ולעורר הרחמים.

ראוי להתפלל על גלות השכינה בעת כל נדרי וטעמו מהזוהר

כט. ומה מאד צריך האיש הנלבב להתעורר בעת אמירת סדר כל נדרי לתת את קולו בבכי להתחנן על גאולתנו ועל פדות נפשינו שהקדוש ברוך הוא אומר אוי שנשבעתי ועכשיו שנשבעתי מי מיפר לי.

ל. ומצינו שרשב''י עליו השלום תמיד היה מתפלל על זה כמו שאמרו בתקונים דף קמ''ג ע''ב זה לשונו, קם ר' שמעון וסליק ידוי לגבי עילא ושבח למארי עלמא ואמר רבון עלמא עביד בגין שכינתא דאיהי בגלותא ואם איהי באומאה הא או''א דאינון חו''ב דאינון יכולין למיעבד התרה, הדא הוא דכתיב ה' צבאות יעץ ומ''י יפר אם התלמיד אומי הרב יכיל למיעבד התרה ואם נדר או נשבע בן דאיהו ו' דלא יפרוק לה דתהי בגלותא עד זמנא ידיעא ונדר או שבועה איהו בי''ה דאינון חו''ב ואיהו אתחרט הא תלת בני נשא יכלין למפטר ליה ואינון תלת אבהן לעילא לקבלייהו ואם לא אתחרט אנא בעינא מינך ומכל אינון דמתיבתא דלעילא ותתא דתעביד בגין רעיא מהימנא דלא זז משכינתא בכל אתר ואיהו עאל שלם בינך ובינה זמנין סגיאין ומסר גרמיה למיתה בגינה ובגין בנהא הדא הוא דכתיב ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת.

ואם הוא נדר מסטרא דאבא ואימא ולא בעי אנא סליק לגבי ההוא דאתמר ביה כי יפלא ממך דבר דאתמר ביה במופלא ממך אל תדרוש דיפטור הנדר ואף על גב דשכינתא איהי בגלותא לגבי בעלה כנדה דאיהי יפריש בין דם לדם ואתפתח מקורא דילה לדכאה לה במים דאורייתא מים חיים דלא פסקין ואפריש מינה דם נדה דאיהי לילית דלא אתקריבת בהדה דאיהי חובה דנשמתא דסאיבת לה ולית לה רשו לסלקא נשמתא לגבי בעלה לההוא אתר דאתיהיבת מתמן ואתדנת בין דין לדין בין דין נפשות לדין ממונות דאית מאן דאתפרע בממוניה ואית מאן דאתפרע מנפשיה.

ובין נגע לנגע כמה דאוקמוה איכה ישבה בדד דאיהי חשיבא בגלותא כמצורע דאתמר ביה בדד ישב מחוץ למחנה מושבו מחוץ ודאי דא גלותא דאיהי לבר מארץ ישראל דאיהי מותבא דאת ה' ואי מקורא לא יכיל למפתח עד דאפתח ליה ההוא דסגיר ליה אנא מפייסנא ליה בגין יו''ד ה''א וא''ו ה''א דאיהו יחודא דיחודיה תמן ובגין לבושין דאתלבש מיד אתפתחת מקורא ואתדכאית שכינתא ורזא דמלה מקוה ישראל ה' מושיעו בעת צרה מושיעו ודאי ההוא דמקורא דמקוה בידה, ע''כ לשון התפילה.

מנהג הר''א מונסון להתפלל בנוסח הרשב''י אחר כל נדרי

לא. ולפיכך טוב וישר לכוין בזה לעת שיאמר נוסח כל נדרי גם על ההוא נדר או שבועה דלעילא שיהא מופר ומבוטל, ואם יפרט בשפתיו אחר נוסח כל נדרי גם הנוסח התפילה שהיה מתפלל הרשב''י ז''ל כמו שהעתקנוה למעלה טוב יותר כי עת שערי רצון להפתח היא וממנה נושע ותחזור עטרה ליושנה וארמון על משפטו ישב כבראשונה, וכן היה מנהג הר''א מונסון ז''ל.

סדר ברכת שהחיינו אחר כל נדרי

לב. ואחר התרת נדרים יאמר השליח ציבור שהחיינו בלא כוס, ונכון לכל יחיד לאומרה בלחש עם השליח ציבור ויסיימנה קודם השליח ציבור כדי שיענה אמן.

מזכירין נשמות צדיקים בעת הזו ועונין עליהן זכות תורתם וכו'

לג. ומזכירין נשמותיהם של צדיקים וחסידים שהרביצו תורה לרבים לעורר נשמותיהם למעלה להתפלל על החיים ולכפר בעדם, וכמו שאמרו בזוהר ¹⁹ דאמר ליה מת אחד לר' יהודה בר שלום אי לאו בעותא דילן על חייא לא יתקיימון פלגא דיומא, ולכן מנהג נכון להזכיר נשמות הקדושות בעונה הזאת לעוררם ממקומן העליון וגם כל העם באחרונה בהזכיר את שם הצדיק יענו לאמר, זכות תורתו וחסידותו יגן עלינו לכפר כל חטאתינו ופשעינו אמן.

ראוי להזכיר אף שאר נשמות ולנדור צדקה בעבורם

לד. ואף שאר נשמות המתים מזכירין ביום הכפורים דגם למתים אית להו כפרה ביום הזה ולכן נקרא יום הכפורים לשון רבים רוצה לומר לחיים ולמתים, והמת יהיה לו נחת רוח שלימה כשידרו בעדו איזו צדקה ושמן למאור והשביע בצחצחות נפשו.

ציונים והערות לפרק ב

10) זוהר אמור דף ק''ב ע''א. 11) מש''כ המחבר שאין לברך על הטלית קודם יוהכ''פ צ''ב טובא דלמנהגינו שלובשין הטלית מבעו''י קודם התרת נדרים א''כ ודאי לבישתה מחייבת ברכה בפני עצמה משום עיטוף יום, ודוחק לומר דכיון דעיקרה לצורך הלילה לפיכך לא קבעו לה ברכה דהא אפי' על לבישת רגע אחד ביום חייב לברך, ושמא י''ל דהמחבר איירי למנהגם שהיו לובשין הטלית אחר ההתרה מיד עם שקיעת החמה דאז אין מקום לברך וכרהיטת לשונו שם ונמוקו ע''ד הסוד וע''ז כתב שם דמנהג טעות הוא לנוהגין להתעטף מבעו''י כדי לברך דהואיל ואין מתעטפין בו אלא סמוך מאוד לשקיעה''ח א''כ מעשיהן מוכיחין עליהן שאין לבישת היום כ''א להתחייב בברכה וכגון זה לא אריך למיעבד הכי כיון דמינכרא מילתא שאין כאן עיטוף יום, ומ''מ גם זה דוחק דהא מהמשך דבריו שם דכתב שלא יפרוש מן הציבור ובמקום שמתעטפין מבעוד יום יתעטף עמהן ולא יברך נראה דאיירי בעיטוף יום גמור והדרא קושיא לדוכתא למה לא יברך משום עטוף יום וצ''ע, ועי' בס' ''שם טוב קטן'' שכתב כמו''כ בשם האריז''ל שאין לברך על הטלית, ולא יפלא שהרי ספר זה מיוסד כולו מקונטרסי החמ''י שהותיר המחבר בערי אשכנז שנים רבות קודם לכן וכפי שציין מחברו בהקדמתו שם כי הוא מיוסד מקבוצי כתבי יד ישנים שהורוהו מן השמים, ועי' באריכות אודות ספר זה בפי''ב במבוא הספר. 12) זוהר אחרי מות דף ע''א ע''א. 13) זוהר אחרי מות דף ס''ה ע''ב. 14) זוהר ויחי דף רכ''ה ע''א. 15) זוהר בלק דף ר''ו ע''א, וכאן הגירסא א''ר אלעזר תווהנא כו' א''ר אבא זכאה חולקיה ''דסבא'' וכ''ה הגירסא בזוהר דפו''ר מנטובה שי''ח, אבל בזוהר שתח''י גרסו א''ר אבא תווהנא ומסיים א''ר אלעזר זכאה חולקיה ''דאבא'', ולא גריס ''דסבא'' דר' אלעזר קאמר לה. 16) זוהר שלח דף קס''ג ע''א. 17) זוהר פקודי דף רמ''ט ע''ב. 18) כריתות דף ו' ע''ב. 19) זוהר שמות ט''ז ע''ב.

---

פרק ג - תפלת ערבית - סדר וידוי וסליחות

זמן ערבית בימות השנה מיד עם שקיעת החמה

א. השרידים אשר ה' קורא המישרים אורחותם על פי קבלת איש האלקי'ם האר''י זלה''ה הנוהגים לומר ערבית בכל ימות השנה מששקעה החמה מטעם לשון הזוהר חדש פרשת בראשית שהעתקנו למעלה פ''ב דסליחות שאמר רב, בצפרא כשהחמה זורחת הוא זמן תפילה ומשש שעות ולמעלה עד תשע שעות זמן תפילת מנחה ומששקעה החמה עד שתחשך תפילת ערבית, וביארו הטעם לפי כי מאז ואילך ננעלים דלתות שמים מעבור תפילה ומוקי הא דאמר ר' יהושע בן לוי כל העוסק בתורה בלילה הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט וכו' דהיינו מפלגותא דלילא ואילך דווקא ע''כ.

תפלת ערבית יוכ''פ אין להקפיד לאומרה עם השקיעה וטעמו

ב. הנה ליל יום הכפורים נשתנה למעליותא במעלות עליונות כאשר חכמים הגידו יום הכפורים לילו כיומו, לפי כי ידענו כי בשאר הימים מדת א''ל יעיר בבקר לאכפייה דינין כמו שנאמר ואל זועם בכל יום, נזעם לא כתיב אלא זועם שהוא פועל יוצא שזועם לבעלי הדין אבל בלילה אינו כן כי כל בעלי הדין המה שולטים כנודע מכמה מאמרי הזוהר.

אמנם יום הכפורים לילו כיומו כי הנה הדינין המה מתבסמים ושבים אל מקום העליון אימא עילאה כמו שאמרו בזוהר ויקרא דף ט''ו וזה לשונו בקיצור, וכד בני עלמא מכשירין עובדייהו לתתא מתבסמין דינין ומתעברן ומתערי רחמי וכו', תאנא בשעתא דמתבסמין דינין ושלטי רחמי כל כתרא וכתרא תב בקיומיה ומתברכאן כולהו כחדא ומתבסמא אימא בקלדיטי גליפין ותייבין לסטרהא וכדין אקרי תשובה שלימה ואתכפר עלמא דהא אימא בחדוותא שלימתא יתבא דכתיב אם הבנים שמחה וכדין אתקרי יום הכפורים דכתיב לטהר אתכם מכל חטאתיכם ומתפתחין חמשין תרעי דסטרין גליפין ע''כ.

הנה מבואר כי יום הכפורים מתמתקים הדינין וחוזרים למעלה לאם הבנים ונפתחים חמשים שערי בינה ולילה כיום יאיר, ועוד לו כי ביום שערי הרחמים המה נפתחים אבל בלילה הכל סגור כנזכר דתרעין דילה סתימין מפחד בלילות, אכן יום הכפורים לילו כיומו כי מתחילת הלילה נפתחין שערי בינה ולילה כיום שוין לטובה לעתור ולרצות אף משתחשך ודלתות שמים פתח ויבא גוי צדיק, ועל כן אף מי שינהג להתפלל תפילת ערבית כל הימים מיד מששקעה החמה וכן בלימודו, הנה ליל יום הכפורים לא יחוש אם איחרו פעמי מרכבותיו של ציבור יותר מזמן זה יען שהייתם זו היא הללם ושבחם כאמור.

אזהרה לכוין בתפלות יוכ''פ לתקן שאר תפלות הפסולות

ג. והנה כל איש הירא תהיה מגמת פניו קודם כל תפילה ביום הזה לתקן התפילות של כל שאר ימות השנה בתפילות היום הזה כי הוא תיקון לכל הימים, ויכוין על ידי כל תפילה ותפילה להעלות התפילות הפסולות אשר ביד מלאכי מרום והם נקראו תפילות פסולות אשר נידחו משער בית התפילה על ידי שהן מעורבבות במחשבות זרות, ואמרו בזוהר פקודי ²⁰ שגונז אותן הממונה עליהן עד שהאדם עצמו ישים אל לבו על מה שהתפלל בלא כונה ועדיין לא נענה באותן התפילות ויתוודה ויתחרט על זה, ואז עם התפילה הראשונה ביום שנתן אל לבו לתקן את אשר עיוות אז התפילות ראשונות עולות עמה.

מחסדי ה' לצרף תפלות הפסולות זע''ז

ד. ואמרו המקובלים ז''ל, כי בשאר ימות השנה מחסדו הגדול יתברך אפילו שלא נתכוין האדם בכל ברכות של שמונה עשרה בבת אחת רק אם יום אחד יכוין בברכה אחת או שתים וכמו כן ביום אחר בברכה או שתים אחרות ברכות מצטרפות, וכשנמצא שנתכוון בכל התפילה אז המלאך סהדיאל מוסרה לסנדלפון להוליכה למעלה אבל כל זמן שלא נתכוין בכולן המלאך הנזכר מעכב אותה אצלו עד יום הכפורים, ואם לא נתקנה עד היום ההוא אז המלאך משליכה למקום פסולי המוקדשין שהוא חוץ לרקיע שקבועים בו כוכבים ומזלות דאשת זנונים היא לילית חייבת שעומדת ברקיע זה ונוטלת תפילה זו ועושה מהם רקיעין אחרים של שוא ועולה היא וחייליה ומשטנת על אותם התפילות ע''כ.

מעלת התפלה ותוכחה למתפללים שלא בכוונה

ה. ולית דין צריך בשש כהיום הזה להיות כל איש צו''רר ומתאונן בלב נשבר ונדכה בכל חמשת התפילות לפני ה' הכל כאשר לכל, הן על עונש המבטלם מלאומרם כלל או מלאומרם שלא בזמנם או אמרן בלא לב ולב רק שפתים נעות כי עושה אלה גדול עונו מנשוא יותר מכל שאר עבירות, אם מקלות המצוה אשר לא נפלאת היא ולא רחוקה וקרוב הדבר בפיך ובלבבך לעשותו.

ואף אם היתה חמורה רבת התלאה והטורח היה ראוי לעונש - המבטלה או אומרה בלא כוונה כגוף בלא נשמה מפני חילול כבודו יתברך כי הוא המברך לכל וצמצם כבודו כ''ביכול להתברך מפי האדם בתפילותיו ובכל ברכה ותהלה, ומשרתיו שואלים איה מקום כבודו להעריצו, ויש כתות של מלאכי השרת שלא יעצרו כח להודות לו כי אם פעם אחת בשבוע ואמרי לה פעם אחת בשנה ואמרי לה פעם אחת בשבע שנים ואמרי לה פעם אחת ביובל ואמרי לה פעם אחת כל ימי חיותם לבד, והאנוש האומלל אשר בעפר יסודו הורשה מאת אדון הכל להודות ולהלל את יוצרו בכל עת שירצה ותמיד תהלתו בפיו ולא עוד אלא שחפץ במהלליו יותר ממהלל שרפי מעלה, ואל כל זה לא שת לבו ונתרשל בתפילותיו ויאמר אותם בחפזון רב כמתלהלה יורה זיקים בגאונו, ובמעט רגע יכחידנה תחת לשונו אחת למעלה ושבע למטה ולא יהיה מתכוין אלא כמחרף ומגדף, שפתותיו דא לדא נקשן כעובר על הגחלים.

ו. הנה עושה אלה עבירה גדולה תמידית בימינו וכדי חרון וקצף לפני אלהיו ככתוב יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני וכו', וימהר יחישה מפלט לו לתקן את אשר עוותו ובכל ראשית תפילות היום הזה יום כפרה הוא יתמרמר בבכי על זה מאד ויתחרט על כל תפילותיו תמידין שלא כסידרן כגוף בלא נשמה ויתאונן ויאמר, אוי לי אויה לי ועל נפשי מדוע ככה עשיתי ואת דבר ה' בזיתי ובמו פי ובשפתי כבדתיו ולבי רחק ממנו ובכן יקבל עליו לגדור גדר לבלתי עשות כזאת עוד חס ושלום, הן תיהוי ארכא לשליותו ויתוקנו כל התפילות הנדחות ויעלו עם תפילות היום ברחמי להעשות עטרה לראש מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

כוונת ה' תפלות יום הכפורים ע''ד הסוד

אזהרה ליודעי סוד שלא יתפללו בדרך הפשוטה

ח. וכבר כתבנו בפ''ו דר''ה כי ליודעי דעת לכוין לא הותר להם להתפלל בדרך הפשוטה ויתנו לבם להבין ולהשכיל הדברים בשורשיהם העליונים וכמו שאמרו בזוהר בכמה מקומות, זכאה חולקיה מאן דידע ברזא דמאריה וארים דגליה באתר דאצטריך.

כששואל מחילה מהי''ת יכוין למען שמו יתברך

ט. וליתר העם ראוי להם לשים לבם ולהבין מוצא שפתיהם אשר דיברו בפיהם פשוטי הדברים היטב וצריכין הם לכוין בתפילתם הכל לתת עוז לאלהים, וכששואל מחילה וכפרה תהיה כוונתו למענו יתברך אשר כב''יכול תש את כחו באשמותיו כי רבו כמו שנאמר צור ילדך תשי והשכינה מה הלשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי וכו', וישאל מחילה וכפרה לתת עוז לאלהים ולהשיב המדריגות אשר קלקל כמשפטם הראשון, ולא ישאל מחילה וכפרה מפני היראה לבל ימות ויספה תוך זמנו או לזכות ליתר המעלות כי לא יכון אדם בתפילתו לשאול על עצמו ועל בשרו אצל כבודו יתברך אפס כי אם יהיה כוונתו לכבוד יוצרו כאמור וסוף הכבוד לבא גם אל עצמו ואל בשרו.

ראוי ליראי ה' לשאול כפרה אף על אלו שמשורש נפשם

י. וכן יאותה להם ליראי ה' ולחושבי שמו כשישאלו כפרה על נפשותם כהיום הזה לכוין לכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל שהוא משורשו או הקרוב לשורשו, בין נפשו בין משורש נפשו בין הקרוב לשורש נפשו, בין רוחו בין משורש רוחו בין הקרוב לשורש רוחו, בין במלבוש רוחו בין קרוב למלבוש רוחו, בין נשמתו בין משורש נשמתו בין מלבוש נשמתו בין קרוב למלבוש נשמתו.

מעשה בחסיד אחד שהתוודה על אחד משורש נפשו שהמיר

יא. וכבר אמרו על חסיד אחד שמצאוהו צועק ובוכה יום אחד וטופח על פניו והיה מתוודה בקול מר ושאלו את פיו מה כל החרדה ההיא, והיה תשובתו אליהם כי איש אחד שהיה משורש נפשו המיר דתו במקום פלוני באותו היום ויצר לו כי נפשו לא מטוהרה על ידי כך, ועל כן טוב וישר ביום הכפורים לשאול כפרתו וכפרת כל אחד מאלו וכן בכל הוידויים יתוודה אף עוונות אשר לא חטא ויכוין לכל אחד מכל אלו וכופר לו ולהם.

לומר והוא רחום בערבית ליל יום כפור

יב. ולעורר לבות בני אדם אומר השליח ציבור בתפילת ערבית והוא רחום יכפר עון, ²¹ אף כי אין לאומרו בשבת ויום טוב מכל מקום השעה צריכה לכך שזמן כפרה לכל היא שיכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו מעל עמו ונחלתו באהבתו ובחמלתו בכח י''ג תיבות של פסוק זה לעומת י''ג מדות דרחמים שמתעוררים למעלה בעתות כאל.

התעוררות להתפלל ערבית בכוונה ובאימה

יג. וכל אחד מאישי ישראל יש לו להתעורר עצמו בעת ההיא בתשובה ובבקשה ובתחנונים ולומר תפילת ערבית בכריעה ובהשתחויה והן מלה בלשונו בקדושה ובטהרה ובנעימה קדושה ולהפשיט מעליו כל מחשבת פיגול, והעיקר בזה לומר תפילתו עם הספר כי הכתב והמכתב יעורר הכוונה ותופר המחשבה, וסימניך אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה.

התעוררות לקרוא ק''ש ברעדה וטעם שעונין בשכמל''ו בקול רם

יד. ויתר מכן יש להתעורר עצמו בהגיע תור קריאת שמע הדמי''ן יתעבד ²² למלאכי המרום במרום, הן לקרותה ביראה ורעד ובכוונה לעשות כוונים למלאכת השמ''ים בקריאתה לעורר הייחוד העליון עליונים למעלה ותחתונים למטה כי ישבו אחים יחדיו במסור מסר נפש לה'.

וידמה לבר אלהין לענות קול ברמ''ה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כאחד מצבא המרום במרום, ואמרו ז''ל ²³ כשעלה משה רבינו עליו השלום למרום שמע מלאכי השרת שהיו מקלסין להקדוש ברוך הוא ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד והורידו לישראל, למה הדבר דומה לאחד שגנב הורמין מתוך פלטין של מלך נתנו לאשתו אמר לה אל תתקשטי בו אלא בצנעה, ולכן כל ימי שנה אומרים אותו בלחישה כשם שנאמר אליהם בלחישה זולת יום הכפורים כי הן כולנו פרושים מענייני החומר ומזדככים כמלאכי השרת, ונוסף גם הוא בעומדם באימה ביראה ובחרדה את פני האדון ה' כמו מלאכי השרת אך בזאת יאותה לנו לומר בפומבי ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

אזהרה לקבל עול מ''ש כולן בשוה ותוכחה לש''ץ המזלזלין בזה

טז. וגם העיקר בזה להיות כל איש ישוה לו איש ברעהו להקדיש ליוצרם כולם כאחד בעת קבלת עול מלכות שמים כמו מלאכי השרת, ואמרו בפרקי היכלות שנופלין מן המלאכים אלף אלפים וריבי רבבות לתוך נהר דינור ונשרפים מפני שאין להם להיות בהן מוקדם ומאוחר ומשפיל ומרים שירה וקדושה לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וכל מוקדם ומאוחר מחבירו בשירה נשרף לתוך נהרי דינור, וכתב רש''י ז''ל בפסוק וקרא זה אל זה שנוטלים רשות מלאכי השרת זה מזה שלא יקדים האחד ויתחיל ויתחייב שריפה אלא אם כן פתחו כולם כאחד כמו שנאמר ביוצר כולם כאחד עונים באימה וכו'.

יז. וכבר הארכנו בתוכחת מגולה בפרקי שבת על השליחי ציבור שבדורינו אלה אשר זה דרכם כסל למו להתמהמה בפסוק שמע ישראל לאט לאט עד שיסיימו הקהל ואחר כך יאמרו המה כדי להשמיע קולם ונעימותם וקורא אני עליהם כד רגיז רעיא על ענא עביד להו נגידא סמייתא, ואם רע ומר ונכריה עבודתם בימי שנה עוד יוסיפו סרה ביום הכפורים כי הנה בימי השנה הן אומר והן דברים בלי נשמע קולם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול מלחשים, והן היום קול ברמ''ה נשמע כאחד ממלאכי השרת משרתיו עושי דברו יתברך.

ועושה אלה מה דמות יערכו להם וזה ישפיל וזה ירים בקולו קול עוז והאחרון הכבי''ד השליח ציבור כאיל תערוג ואין לזרים איתו מהולל בתשבחות, איה איפה שיוויין וחן ערכם אחר כי לא שוו בשיעוריהן, ישתקע הדבר וכן לא יעשה השליח ציבור העומד לשרת בין המלך ובין העם ולא יחוש לבלעגי השפה המלעיגים עליו ובכן תהיינה אזניו יתברך קשובות לקול תחנוניו.

יזהרו לומר קריאת שמע בטעמים

יח. וביתר שאר פרשיות של קריאת שמע יזהר השליח ציבור לאומרה מלה במלה בטעמים, ולא ישנו את טעמה לאומרה בקול ניגון הפיוטים של היום כי אזהרה גדולה הזהיר האר''י ז''ל לנגן כל פסוק ופסוק בטעמו וניגונו וכל המשנה ידו על התחתונה.

בעת אמירת ק''ש יפשפש בי' דיברות הרמוזים בה ואביזרייהו

יט. וכל איש הירא ישית על לבו בעת קריאת שמע אם עבר איזה מעשרת הדברות הרמוזים בה יתחרט חרטה גמורה וקבלה יקבל עליו שלא לעבור עוד מדעתו, ובפסוק ה' אלהינו יקבל דיבור אנכי ה' אלהיך, ובפסוק ה' אחד יקבל עליו דיבור לא יהיה לך אלהים אחרים, ובפסוק ואהבת את ה' יקבל דיבור לא תשא, ובפסוק וכתבתם על מזוזות בי''תך יקבל דיבור לא תחמוד בית רעך, ובפסוק ואספת דגנך יקבל דיבור לא תגנוב, ובפסוק ואבדתם מהרה יקבל דיבור לא תרצח, ובפסוק למען ירבו ימיכם יקבל דיבור כבד את אביך, ובפסוק ולא תתורו אחרי לבבכם יקבל דיבור לא תנאף, ובפסוק למען תזכרו ועשיתם את כ''ל מצותי יקבל דיבור זכור את יום השבת ששקול ככל התורה כולה, ובפסוק אני ה' אלהיכם יקבל עליו דיבור לא תענה ברעך עד שקר, ענה בי וקבל שכר ואל תענה ברעך עד שקר.

כ. ומה יתאונן אדם חי בעת קריאתה גבר על חטאיו, ואל יתברך בלבו לאמר שלום יהיה לי כי אין בי אחת מכל אלה את מי עשקתי ואת מי רצחתי ולא גנבתי ולא פניתי אחרי אלהים אחרים, אשר יש עבירות שאדם דש בעקיביו והמה פתיחות לנפשו העלובה כמו עון הכעס והגאוה שהן כפינות אל אלהים אחרים.

וכן בלא תשא אין אחד ניצול בתפילה וברכות שלא בכוונה שנמצא גם בלא דעת הוא מזכיר כמה שמות לבטלה ועובר על לא תשא, ואין צריך לומר אם נלכד בברכה לבטלה או בברכה שאינה צריכה, וכן בלא תחמוד מי זה נזהר שלא לחמוד בלבו דמשעה שחמד עובר עליו, וכן דיבור לא תגנוב יתאבלו עשירי עם כי בזה להם לעגה להם לתת שלום לעניים וגזלת העני בבתיהם ובטירותם.

ובדיבור לא תרצח מה מאד נפשו עליו תאבל על כי בכנפיו נמצאו כמה דם נפשות אביונים בעונותיו הקטנים עם הגדולים ואשר המית את בניו בידיו בהוצאת שז''ל בר מינן, ובדיבור כבד את אביך מה תשתוחח נפש הבן כי עדיין לא הגיע לחצי כבוד שאמרה תורה כמו שהיה לרבי טרפון, ²⁴ ובדיבור לא תנאף מי זה האיש אשר שמר וכרת ברית לעיניו ולבלתי התבונן אף על הבתולה, ובדיבור זכור את יום השבת ה' הטוב יכפר בעד רבים מבני ישראל הותר להם הדיבור בשבת יותר מבחול ובאין מבין יכשלו וילכדו בכמה איסורי אב מלאכות.

וכן בדיבור לא תענה שנאמר אני ה' אלהיכם ונאמר ואתם עדי נאום ה' ואני אל, הנה אם קרא קריאת שמע בלא טלית ותפילין הרי הוא כאילו מעיד שקר בעצמו, וכן כל כיוצא בזה אם בא לו דרך פשפ''ש הצפוני מצוא ימצא צפונות טמונות נדשות ברגל רגל השור והחמור, וכן על דרך זה בכמה וידויים המפרטים עון כל איש אל יתברך בלבבו לאמר לא עלי נאמרו דברי וידויים כאל כי אף אם לא פעל ועשה העבירה ההיא חפוש חפש מחופש בעבירה ההיא ואביזריה שחשובים כעבירה עצמה וראוי להתודות עליהן כאילו עבר העבירה עצמה ובכן לא ימצאו לו עון אשר חטא.

כוונה ע''ד הסוד לעת אמירת ק''ש ואמירת ופרוס

טעם שאומרין קודם תפלת העמידה פסוק כי ביום הזה יכפר

כב. ומסיימים בפסוק כי ביום הזה יכפר עליכם וכו' יום הזה דייקא דביה אתגלי עתיקא קדישא לכפרא על חובהון דכולא כי הוא מאור הגדול שבו אורך ימים ושנים ומחילת עון, ולשון יכפר לשון קנוח כמו שאמרו בזוהר תצוה, ²⁵ כפור אמאי אקרי כפור אלא בגין דנקי מכל מסאבי ואעבר להו מקמיה בההוא יומא ועל דא יום כפור יומא דנקיותא והכי קרינן ליה וכו' והקדוש ברוך הוא חייס עלייהו דישראל יומא דין ומאן דלא אעבר טינא מרוחיה לכפרה עליה ביומא דא כד סליק צלותיה בהאי יומא טבע בההוא אתר דאקרי רפש וטיט ואיהי מצולות ים ולא סליק לאתעטרא ברישא דמלכא וכו'.

יבאר כי ביוה''כ הקב''ה בעצמו דן את ישראל משא''כ בר''ה

כג. ודקדקו בספר הזוהר מהכתוב הזה כי לא כאשר עלה על לב בני איש הוא ענין הדין הנעשה למעלה בראש השנה ויום הכפורים כי המשפט לאלהים הוא, כי אין הדבר כן כי בראש השנה אין הקדוש ברוך הוא דן בו בעצמו אלא בית דין של מעלה יושבין ודנין אבל ביום הכפורים הקדוש ברוך הוא בעצמו דן את ישראל, וזה לשונו בפרשת אחרי מות, ²⁶ תנא לפני ה' תטהרו אמאי לפני ה' אלא אמר ר' יצחק לפני ה' ממש דתניא מרישא דירחא ספרין פתיחו ודייני דיינין וכו' עד ההוא יומא דאקרי תשעה לחדש בההוא יומא סלקין דינין כולהו למארי דדינא ומתקנין כורסייא למלכא קדישא בההוא יומא בעאן ישראל לחדי בחדוותא לקדמות מאריהון דזמין למיתב עלייהו בכורסייא קדישא דרחמי בכורסייא דוותרנותא וכל אינון ספרין פתיחן קמיה הדא הוא דכתיב לפני ה' לפני ה' ממש עכ''ל.

ועל כן אשרי אנוש יעשה זאת בכל פעם כשיאמר הפסוק הזה ביום הכפורים יכוין לכך ומורא יעלה על ראשו להבין את אשר לפניו לפני מי הוא עומד לדין לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, ובכן ידפוק שערי רחמים לשאול מחילה וסליחה וכפרה על נפשו, וכל שכן כשיאמר אותו בערבית קודם עמוד לתפילה שצריך להתעורר התעוררות על כל דבר פשע וחטאה אשר חטא על הנפש.

כוונה ע''ד הסוד כשמזכיר יום הכפורים בעמידה

ביאור פרטי הוידוי וטעם שמתוודין בסדר א''ב ותשר''ק

כה. ובסוף התפילה יכין עצמו לקיים מצות עשה להתוודות עונותיו בסדר הא''ב ויכוין לתקן כל העולמות שנבראו בכ''ב אותיות ונפגמו בחטאתו ואשמו, וכן סדר על חטא שחטאנו לפניך צריך לומר על סדר הא''ב ראשונה ואחר כך על סדר תשר''ק כדי שאות התי''ו המרומזת בפסוק והתוית תי''ו על מצחות האנשים תי''ו של תמות, עתה על ידי וידויו יהיה נרשם על מצחו תי''ו תחיה ויורדת על דרך תשר''ק כשאומר על חטא שחטאנו לפניך בתשומת יד על סדר הא''ב לאחור ועל ידי זה השפע יורד על ראשו לחזור ולהאיר את תמונת צלם אלהים ומעביר כל החטאים והפשעים, אך ורק אין לומר אותו דרך תשר''ק באותו הנוסח שאמרו על דרך א''ב דהוי ככלב שב על קיאו אלא יסדרנו בשאר פרטי הוידויים.

נוסח שיש להוסיף בוידוי על חטא

כו. ועל כל פנים כל אחד ירשום בספרו להזכיר באות הריש נוסח זה.

תקוני נוסחאות בוידוי על חטא

כז. ורבים חכמים בעיניהם בנוסח על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע הגיהו, שחטאנו לפניך ביראת ה' שנוסח ביצר הרע אין לו טעם כי כל אשר יעשה איש ולו יחטא הוא שטן הוא יצר הרע, אך אין לשבש מפני כך הספרים כי הכוונה לומר שחטאנו ביצר הרע שהתנצלו לאמר שאור שבעיסה מעכב ולפיכך האמת אנו מתוודים שאין בהתנצלות הזה כלום שכוונת היצר הרע אדרבא לטוב כמשל המובא בזוהר, ²⁷ ועוד יש לפרש ביצר הרע כגון דמגרי ביה יצר הרע וגם שלא עבד את ה' ביצר הרע כמו שנאמר בכל לבבך בשני יצריך ביצר הטוב וביצר הרע.

כח. וכן יש ששיבשו נוסח שחטאנו לפניך באונס מפני כי אנוס רחמנא פטריה, ואין להם טעם דהכוונה לומר שאנסוהו גויים להעבירו על דת ועבר ולא נהרג, וכן אין למחוק נוסח שחטאנו לפניך בוידוי פה כי הכוונה לומר שאחר שהתודה על הזדונות חזר והתודה על השגגות, וכן יש לומר דהכוונה לומר שהתודה בפה לבד ופיו ולבו בעינן שוין על דרך שביארו בדברנו דופי שרוצה לומר ד''ו פי אחד בלב ואחד בפה.

כט. ומה שאומרים על חטא שחטאנו לפניך בפתחון פה, רוצה לומר שהיה לו להליץ בעדו ולדבר טוב בעד חבירו על דרך פתח פיך לאלם וזה אומרו בפתחון פה שהיה לו לפתוח ולא פתח.

תקון נוסחת מה נאמר לפניך וכוונתו ע''ד הסוד

ל. ובסדר מה נאמר לפניך וכו' הנוסח הנכון ככתוב בספרים חטא עון פשע דקיימא לן כחכמים, ²⁸ והמון העם שאומרים בסוף שתמחול חטאתינו כדי לסמוך אליו על חטא שגו ברואה, כי מלבד כי לפי ההלכה אין טעם לסדר זה אלא גם לפי סודן של דברים בלבלו הדברים כי החטא הוא פגם הנפש והעון פגם הרוח ופשע פגם הנשמה.

יבאר חומר ביטול עשה מלא תעשה וטעם שתקנו עליהן וידוי

לב. והנה כיוונו לתקן בנוסח הוידוי על מצוות עשה יען כי הרבה בני אדם התברכו בלבבם לומר כי לא יתחייבו רק על מצוות לא תעשה ולא על מצוות עשה על כי ראו כי לא נתפרשו עונשי מבטלי מצוות עשה, ולא חלק להם בבינה שאם כפי דעתם שאין עון ביטול מצוות עשה חמור מן דין עונש לא תעשה למה אמרו אתי עשה ודחי לא תעשה, אלא על כרחך לומר כי אדרבא לפי שאין הפה יכולה לדבר עונש מבטל מצוות עשה לכן לא נכתב עונשו שעונשם חמור בלי חמלה וחנינה.

טעם שתקנו וידוי אף על השגגות

לג. גם כיוונו לסדר על חטא שחטאנו לפניך בשגגה להודיע לבני אדם כי אף אם לה' יחטא איש גם בלא דעת, היינו לפי כי נפש לא טוב כי אילו היה צדיק אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה וכו', וגם כתבו המקובלים כי העובר עבירה בשוגג שלש או ארבע פעמים זו אחר זו נעשה השוגג כמו מזיד ועון מקרי וצריך מחילה, וכן מי שעבר עבירה במזיד שתים או שלש פעמים זו אחר זו צריך סליחה כמו פשע כי היא נעשית פשע, וכן אפילו על דבר שכוונתו היתה לאיסור אף אם עלה בידו היתר צריך מחילה, ומעשה ר' חייא בר אשי בגמרא פרק עשרה יוחסין ²⁹ יוכיח כי אמר אנא מיהא לאיסורא איכווני וכל ימיו של אותו צדיק היה מתענה עד שמת באותה מיתה.

ועל זה ידוו כל הדווים מה יעשה החוטא ורב מרי, וטעם הדבר הוא כמו שאמרו חכמי המוסר כי בעבור האדם על איזה דבר הוא למטה גשמי ונראה לעובר עליו דבר מועט אמנם למעלה היא טומאה בלי שיעור, כי כפי רוחניות עליית המצוה כן הוא שיעור ירידת הטומאה בכמה מלאכי חבלה כי יצטרך הטומאה הגדולה ההיא להתחלק על ידי כל אותם הכוחות לדון את הנשמה, ולכן אפילו השוגג המעט הוא יהיה רב בעיניו בערך פגמו ועונש נשמתו.

עיקר הוידוי תלוי בחרטה ועזיבת החטא

לד. ואשרי משכיל ויודע ונותן אל לבו כהיום הזה כמה פעמים הכעיס את בוראו וקלקל צינורי ההשפעות כמו שכתבנו בפרקים של מעלה, והן לדין יש תשובה בחרטה ווידוי לפני אלהינו מרחם רק שישוב ויתודה בלבב שלם ולהתחרט בתום לבבו ולקבל עליו עזיבת החטא כי זה לא יעלה על דעת שום בר דעת לפתוח פיו בוידוי על חטא שחטאנו לפניך סלח לנו ובדעתו עוד לחטוא באותו החטא חס ושלום.

וזה לשון הרמב''ם, ³⁰ ומה היא התשובה שיעזוב החוטא את חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד שנאמר יעזוב רשע דרכו, ויהא תוהא ומתנחם ומתחרט על מעשיו הראשונים שנאמר כי אחרי שובי נחמתי ויעיד על עצמו יודע כל תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם וכו', וצריך להתוודות בשפתיו ולומר עניינים אלו שגמר בלבו וכל המתוודה בדברים ולא גמר בלבו לעזוב אותם הרי זה דומה לטובל ושרץ בידו שאין הטבילה מועלת לו עד שישליך את השרץ וכן הוא אומר ומודה ועוזב ירוחם וצריך לפרט את החטא ע''כ.

במעשה התשובה צריך לשרש אף הדעות הרעות

לה. וכן כתב הרמב''ם עוד ³¹ זה לשונו, אל תאמר שאין צריך לחפש בדרכיו ולהתוודות כי אם מעבירות שיש בהם מעשה כגון גזל זנות וכיוצא בו אלא צריך לחפש בדעות הרעות שיש לו לשוב מהם מן הכעס ומן האיבה או הקנאה וכיוצא בהם מהכל צריך לשוב, ואלו הם קשים יותר מעוונות שיש בהם מעשה שבזמן שהאדם רגיל באלו קשה לפרוש ממנו אחר אשר נשתקע ודש לעשות ע''כ.

באמירת הוידוי יפרט החטאים שדש בהן, ויתר פרטי הוידוי

לו. והחי יתן אל לבו כשהוא מתוודה לפרט את החטא, והרבה מעבירות שאדם דש בהם כגון נקימה נטירה וקללה בשם והזכרת ה' לבטלה וחמדה ותאוה ושיחת חולין ושחוק וכעס וחטאת נעורים והסתכלות בנשים ודברים בטלים ושיחת חולין בבית הכנסת ושיחת חולין בשבת ותפילה בלא כוונה ורבות כהנה על הכל צריך לפרט את החטא.

לז. ועל כל וידוי ווידוי יפרט קצת מהן כדי להתוודות עם הציבור ולומר י''ג מדות עמהן ולא יאריך יותר מדאי שלא לפרוש מהציבור, ואף עבירות שהתוודה עליהם ביום הכפורים שעבר ולא שנה בם קיימא לן כר' אליעזר בן יעקב ³² דאם חוזר ומתוודה עליהם כל שכן דמשובח טפי וכדמשמע כן קצת מהזוהר, ויתר פרטי הוידוי הארכתי בפרקי הסליחות ע''ש.

ביאור פרטי החטאים שחייבים עליהם קרבן

לח. ועתה אבא לבאר ביאור מה שאומרים על חטאים שאנו חייבים עליהם אשם ודאי ותלוי, על חטאים שאנו חייבים עליהם קרבן עולה ויורד, על חטאים שאנו חייבים עליהם חטאת קבועה, על חטאים שאנו חייבים עליהם עולה, על חטאים שאנו חייבים עליהם מיתה בידי שמים, על חטאים שאנו חייבים עליהם כרת, על חטאים שאנו חייבים עליהם מלקות ארבעים, על חטאים שאנו חייבים עליהם מרדות, על חטאים שאנו חייבים עליהם נדוי ושמתא וכו'.

הנה קרבן אשם ודאי הוא על מי שהיה בידו ממון חבירו ומעל וכיחש בה, הן שהיו בידו פקדון או שהיה לו עסק עמו ונשאר בידו ממונו משוה פרוטה ומעל בה, או שגזל וגנב ממונו אפילו פרוטה אחת או שכבש שכרו או מצא אבידה וכחש בה ונשבע לשקר חייב קרבן אשם ודאי.

וקרבן אשם תלוי בא על מי שבא לידו ספק כרת כגון שהיו לפניו שני חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ואכל אחת מהן ואינו יודע אם של שומן אכל או של חלב חייב אשם תלוי שהוא תלוי ועומד בספק.

וקרבן עולה ויורד בא על מי שהשביעוהו שבועה שאם יודע עדות לחבירו שיעיד לו והוא כבש עדותו, או כי יבטא בשפתיו ונשבע על שום דבר שיעשנה או שלא יעשנה ונעלם ממנו ועבר על שבועתו, או שנשבע לשקר לשעבר או לעתיד חייב קרבן עולה ויורד לחטאת, ונקרא כן שאינו קבוע אלא עולה ויורד דאם הוא עשיר מביא כשבה או שעירה ובדלות תורין ובני יונה ובדלי דלות עשירית האיפה לחטאת.

וקרבן חטאת בא אם נכשל בשוגג בדבר שזדונו כרת כגון הני דקחשיב ריש פ''ק דכריתות כגון אכילת חמץ בפסח בשוגג חייב חטאת קבועה ואינו בעולה ויורד.

וקרבן עולה הוא בא על מי שחטא ועבר וביטל מצות עשה או על חטא שחטא בהרהור הלב.

ביאור החילוק בין מיתה בידי שמים לעונש כרת

לט. ועונש מיתה בידי שמים ועונש כרת החילוק שביניהם הוא כי מיתה בידי שמים הוא פחות מן הכרת, שהכרת יש עליו עונש לאחר מיתה אם לא עשה תשובה כראוי ומיתה בידי שמים אין לאחר מיתה עליו כלום, ורש''י כתב דמיתה בידי שמים ימיו נקצרים ואינו הולך ערירי אבל כרת אית ביה שניהם ימיו נכרתים והולך ערירי בלא בנים, ומחוייבי מיתה בידי שמים מפורשים הם בש''ס.

ביאור קצת מפרטי חייבי כריתות, ומלקות, ומכת מרדות

מ. וכן כריתות הם ל''ו ומהם דשכיחי אף בזמן הזה בלא עדים והתראה, הבא על הזכור ועל כלתו ועל אשת איש ועל אחות אשתו וכו' ועל הנדה ומחלל את השבת וכו' כמו ששנויים בפ''ק דכריתות.

מא. וכן חייבי מלקיות הם קס''ח ומהם, האוכל שרץ המים ורמש האדמה ותולעים שבפירות, השותה יין נסך, הממשכן חבירו ולא החזיר את העבוט וכן החובל אלמנה ולא החזיר את המשכון, המכה את חבירו הכאה שאין בה שוה פרוטה והמוציא שם רע והמקלל את חבירו בשם, הנשבע לשוא ולשקר, היוצא חוץ לתחום בשבת כמו שמפורשים בדברי הרמב''ם בהלכותיהן.

מב. ומכת מרדות הוא בעובר אדרבנן כגון יום טוב של גליות וכיוצא, ויש אומרים שהוא קל ממלקיות והם י''ג מכות, וכן נידוי ושמתא הם במידי דרבנן.

קצת מפרטי חייבי ד' מיתות, והתעוררות מדין ד' מיתות שלא בטלו

מג. וארבע מיתות בית דין, סקילה היא הבא על האם וכו' ועל הזכור והמחלל את השבת והמקלל אביו ואמו ושאר הנזכרים בפרק ד' מיתות, שריפה, הבא על אשה ובתה חמותו וכו' כמבואר פרק אלו הן הנשרפין, הרג, הוא ברוצח כנודע, חנק, הוא במכה אביו ואמו והבא על אשת איש וגונב נפש מישראל כמפורש בפרק הנחנקין.

מד. ובעת אומרך כל אלה שים לנגד עיניך אשר חכמים הגידו ³³ דאף על פי שבטלו סנהדרין דין ארבע מיתות לא בטלו, מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו ומי שנתחייב שריפה או נופל בדליקה או נחש מכישו ומי שנתחייב הריגה או נמסר למלכות או לסטין באים עליו ומי שנתחייב חנק או טובע בנהר או מת בסרונכי רחמנא ליצלן, ואם במה שעשה מיום היותו והן בנערותו הן בבחרותו עבר עליו ושתה מי המרים מים הזדונים מהדברים שהוא חייב עליהן ארבע מיתות יבכה ויתאבל ויתפלל ויתחנן לפניו יתברך כי אל רחום וחנון הוא והוא רחום יכפר עון ולא ישחית.

וזה עיקר גדול שצריך האדם לשים לבו אליו להציל ממות נפשו ולא עוד אלא ממיתה משונה כאמור, ועינינו רואות וכלות מידי יום ביום אין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו רבות רעות וצרות, רבים מבני ישראל היו לשריפת אש והרג וחנק בלב ימים ומיני רעשים ומפולת כי ממש נתקיים בהם שלשתן סקילה שריפה וחנק ואין דורש ואין מבקש לדעת על מה עשה ה' ככה לארץ לעם סגולתו, ובלי ספק צדיק הוא ה' ואנחנו הרשענו ומידינו היתה זאת ולא ה' פעל כל זאת כי כולנו בני איש אחד אנחנו וכשלנו איש באחיו ועל כל העדה יקצוף במיתות משונות, אל שדי יאמר לצרותינו די.

כי על כל אלה צריך כל אדם להתאונן ולומר בשלי הסער הגדול הזה ויכוה מגחלת עונו וחטאתו, ולבו בקרבו אינו אלא שרף כהיום הזה להתודות עליהם בהכנעה גדולה ודמעתו על לחייו לומר אל תשחת עמך ונחלתך בעבור עוני ופשעי ואל אלהינו כי ירבה לסלוח.

כוונה ע''ד הסוד בעת הזכרת ד' מיתות

נוסח שיש להוסיף באמירת יה''ר שלא אחטא עוד

מו. ושוב אחרי כן ישלים תפילתו ויאמר אלהי עד שלא נוצרתי וכו', וביהי רצון שלא אחטא יוסיף קודם זה הנוסח.

הערה על המחזורים שנשמט מהן תפלת אלקי נצור ביוכ''פ

מז. ואחר כך יהא זהיר לומר אלהי נצור לשוני מרע כי למה יגרע יום הכפורים משאר הימים מלאומרו כי כל דבריו טובים ונכוחים ומעוררים לבו של אדם ליראה ולאהבה את השם הנכבד והנורא בענוה וביראה, ובפרט מה שאמרו ³⁴ הרגיל לומר ארבעה דברים אלו זוכה ומקבל פני שכינה עשה למען שמך וכו' ומה טעם יש שלא לאומרו, אלא שטעו המדפיסים וסברו כי אלהי עד שלא נוצרתי הוא במקום אלהי נצור, לכן הנכון לאומרו אחר אלהי עד שלא נוצרתי קודם יהיו לרצון וכו' ושוב אחר אלהי נצור וכו' יאמר יהיו לרצון אמרי פי וכו', ויזהר לומר עושה השלום בעמידה כמו שכתבנו בתפילות ראש השנה.

אזהרה לומר הי''ג מידות בלב נשבר וכח סגולתן

מח. ובסליחות שתקנו אחר העמידה יאמר אותם בכוונה ובלב נשבר ונדכה ורוחו ונשמתו אליו יעצ''וב ויתחנן לפני אלהיו יתברך ויתעלה ימחול ויסלח חטאתיו ועונותיו, ובפרט כשהוא אומר י''ג מדות צריך להתעורר עצמו בבכי ובכוונה רבה כי ברית כרותה לי''ג מדות שאינן חוזרות ריקם שנאמר הנה אנכי כורת ברית, והם מפתח גדול לבקש ולדפוק בהם שערי רחמים בכל דור ודור הן ליחידים הן לרבים.

ומה גם בזמן הזה בגלות החיל הזה כי אין כהן גדול לכפר על חטאתינו ולא מזבח להקריב קרבן ולא בית המקדש להתפלל שם ולא נשאר לנו לפני ה' אלהינו בלתי אם תפלתינו וי''ג מדות אלו, ואף על פי שלא ידענו לרצותו שאין בנו יודע עד מה כח המדות ואין אנו מרגישין היאך הם אדוקות, מכל מקום כל אדם אינו חייב אלא כשיעורו ומדות רחמים יליצו בעדינו ביום הקדוש הזה אשר ממנו נקח לכל ימי שנה לעתות בצרה חס ושלום.

התעוררות תשובה לעת אמירת י''ג מידות

מט. ואמרו בראש השנה, ³⁵ ויעבור ה' על פניו ויקרא אמר ר' יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח ציבור והראהו למשה ואמר לו כל זמן שישראל יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם, ואמרו הגאונים כי הדבר קשה שהרי אנו רואים שכמה פעמים אנו מזכירים י''ג ויעבור והנה איננו, ופירשו הם ז''ל כי כוונת יעשו לפני כסדר הזה אין הכונה לומר י''ג מדות בלבד כי אם שיעשו סדר מדותיו יתברך שלימד הקדוש ברוך הוא למשה אל רחום וחנון דהיינו מה הוא רחום אף אתה תהיה רחום וחנון כמו שכתבנו בפרקי סליחות.

נ. ומה מאד יתאונן אדם חי בעת אומרו הי''ג מדות על כי לא נדמה ליוצרו, ותחת היות רחום וחנון הפך עליו בלהות עוכר שארו אכזרי, ואשר להיות ארך אפים טרף נפשו באפו ובחרונו וכן כל כיוצא בזה, בכולם יבכה ויתאבל ויתחרט על מדותיו אשר לא טובות ויגמור בלבו לעשות מן הבא בידו ממדותיו יתברך אולי יתרצה לפניו יתעלה.

נא. וגם מי שפגם בשבועות כגון שהושיט ידו לזקנו או לזקן חבירו ונשבע או שהשחית פאות הזקן, עתה יבכה ויתאבל מאד על עונו כי כתב הרב הקדוש זלה''ה כי י''ג מדות אלה כנגדם עשוי האדם בתבנית עליון בצלם אלהים בשערות זקנו המקומות שבה שהם נחלקות לי''ג חלקים כמו שמפורשים שם דברי קדשו, ולפיכך אמרו בזוהר ³⁶ ומאן דאושיט ידיה בדיקנא לאומאה כמאן דאומי בתליסר תיקוני דיקנא עילאה.

ואל תתמה שגם בגוים אותה הצורה בפניהם ואותם הי''ג חלקים בזקנם, כי זה לעומת זה עשה אלהים וכלל בו כל הרע ולכן הצורות הם שוין אבל השורש אינו שוה שצורת זקן ישראל היא מושפעת מי''ג מדות עליונות כאמור, ועל כן מי שחטא בה ראוי מאד להתעורר בתשובה בעת ובעונה הזאת יום סליחה וכפרה להתחרט על כל מה שפעל ועשה והשחית צלם אלהים לכפר עליו בכח אמירת הי''ג מדות אלו בכונה טובה ובהכנעה גדולה להתחנן לפניו יתברך ולצעוק בקול גדול וכן אמרו בפרקי ר' אליעזר, ³⁷ והיה בעבור כבודי כשעבר הקדוש ברוך הוא הסיר כפו מעליו שנאמר והסירותי את כפי וראית את אחורי זו השכינה התחיל משה לצעוק בקול גדול ה' ה' ארך אפים וכו' ואפילו עונותיו מרובים הופך מדותיו יתברך לרחמים ע''כ.

אזהרה לומר סליחות בכוונה ולב נשבר

נב. ועיקר גדול שבו תלוי מחילתו וכפרתו שיהיה אמירת תחנוניו של אדם מלב ומנפש שלא יהיה צועק בפיו על מחילתו וכפרתו ולבו בל עמו כי אז עונשו גדול, וטוב לו שלא יאמר משיאמר סליחות ותחנונים והוסיף רשע על רשעתו וקללה תחשב לו כי מראה בעצמו שמתעה בדבריו ליודע תעלומות יתברך ויתעלה, אלא צריך שיכוף ראשו כאגמון וישפיל גאותו ורום ידיו וכל דבר שמוציא בשפתיו יתן את לבו אליה כי כל דברי התחנונים והסליחות דבריהם כגחלי אש אשר כל אשר נגע אלהים בלבו יתפרדו כל עצמותיו ותרדנה עיניו דמעותיו, ובמרירות יאנח בשברון מתנים ויבקש מבעל הסליחות יעבור על פשעיו אולי יהיה ארכא לשלותו, וישתעבד יצרו הרע בהכניעו אותו בהכנעה גדולה כיום הזה וברוח יברח ממנו כי לא ימצא מנוח לכף רגלו.

תוכחה לשליחי ציבור המנגנים בסליחות

נג. ואל תהיה ככסילים המתוודים ואומרים סליחות בזמנינו זה בלי קול בכי ואנחה רק בקול תודה וקול זמרה, ולו חכמו ישכילו כמה הוא רע ומר עוזבם את ה' אלהיהם בחטאתם ופשעם אזי יקרעו לבם הרע על מעשיהם הרעים ומפעליהם המכוערים והמקולקלים, ואין להאשים בזה כל כך להמון העם כי אם לשלוחי הציבור כאשר גם הם לא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב לעולם חטאתם ועונותם ואומרים הסליחות והתחינות כחותה על הגחלים ולהרים קול בנעימה ובשירה ובזמרה כיום שמחת תורה באיזה מן המקומות אשר נפשם חפיצה, ועליהם נאמר נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה כי על ידי כן אין הציבור מתעוררים אל התשובה בבכי ואנחה.

כי על אלה נאמר כד רגיז רעיא על ענא עביד להו נגידא סמייתא כי עיניהם ולבם של הציבור אל השליח ציבור, ואם השליח ציבור בעומדו להתפלל כיום הזה היה שם נגד עיניו במה שעשה כל השנה כולה ואם במה שעשה מיום היותו, אין ספק כי יתעורר בבכי ויאנח בשברון לב וישתומם איך בא על ידו מעשיו הרעים עד להכעיס בהם לבורא עולם יוצר נשמתו ועשה הרע בעיניו, במה יקדים פניו ואיך יבקש רפואות תעלה למכתו ולמכאוביו יתוש אפל ושפל מלאו לבו לעשות היפך רצון מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

ובהיותו בלב נשבר ונדכה ודמעתו על לחייו יעמוד לשרת את פני ה' אלהיו בעדו ובעד כל הקהל הקדוש, ותפילתו ודאי תעשה פירות ותעלה כי יתעוררו כל העם עמו לקול בכייתו להתפלל תפילתם ותחנונם בהכנעה ובלב נשבר ונדכה וכולם יבכו את השריפה אשר שרפו והציתו עצמם באש היצר הרע ויאמרו מלה במלה עם השליח ציבור, כי מי הוא אשר יש לו עינים לראות ולב להבין אשר לא יראה ולא יבין התועלת אשר מגיע אליו בהתחנן לפני בוראו כהיום הזה שזמן כפרה לכל היא, אלא שצריכים למי שיתעורר תחילה בקול בכי ומר ואחר כך גם המה יתעוררו אחריו, וכך היא המדה כמו שאמרו ³⁸ דאחים ליה ואחים.

נד. ואף אם השליח ציבור לאו בר הכי כי יש מקשי הדמעה, מכל מקום יתן את קולו בבכי באמירתו הסליחות והוידויים כי על כן נאמר סורו ממני כל פועלי און כי שמע ה' ק''ול בכיי, ובודאי בזה יעלה ויראה ישמע יפקד ויזכר זכרונו וזכרון כל הקהל לטובה לפני רופא כל בשר ומפליא לעשות.

יש להפסיק בין ה' ה' בי''ג מדות, ובין אמירת ויקרא בשם לה'

נה. ונחזור אל הענין בי''ג מדות, וצריך להזהר ולהטעים כשיאמר ה' ה' להטעים הפסק אשר בין ה' ה' שסודו רב מאד במאי דפסיק טעמא בגוייהו ומי שאינו מטעים אותו בעת קריאתו עונשו מרובה, וכמו כן טעו רבים וקורין ויקרא בשם ה' ביחד וצריך להפסיק מעט בין בשם לה', וכן יש טרחא נמי בשם כמו שכתבנו בפרקים דסליחות ע''ש.

סגולת הזכרת י''ג מידות ומעשה באחד שהציל בהן בני עירו

נו. ואשריו לאדם היודע והמכוין בהם בסודותיהן שהן דברים שעומדים ברומו של עולמות עליונים אשר בודאי אם יהיו עשרה שיכולים לעמוד בהיכל המלך מלכו של עולם וה' בראשם ולומר הי''ג מדות אין ספק שיתעוררו על ידם הי''ג מדות שימשכו מלמעלה מעלה על ראש מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ומשם אל המדריגות התחתונות עד שיגיע ויחול עליהם ומהם לכל העולם ויתעוררו על ידם החסד והרחמים, ומבטלין כמה גזרות רעות מלבוא לעולם וזכות הרבים תלוי בם וכאשר סיפרו לנו קדמונינו כמה גזרות נתבטלו על ידי כן בימיהם, וחסיד אחד הציל את ישראל מכמה גזרות ושמדות עם כח סגולת הי''ג מדות, וזה היה דרכו על כל צרה לקבץ אנשים חכמים וידועים בחכמה האלהית ולומר בכל ארבע פינות העיר הי''ג מדות בכל כונותיהן ותכף ומיד הרשעה כולה כעשן כילו והיו כלא היו.

והן עתה בזמנינו זה בעונותינו שרבו אין איתנו יודע עד מה לפייס ולרצות ולהמשיך את הרחמים ואין לנו אלא שיח שפתותינו, והלואי היתה פינו ולבנו שוין כי בעונותינו הרבים לא דיינו שאין אנו מכוונים בהן אלא שאפילו פשוטן של דברים אין הבין ולבו אשר הלך חשיכים, ה' הטוב יכפר בעד.

נז. ואשר ה''ן לו כ''סף וכוסף לידע ולהשיג ואינו יודע להשיג יכוין בלבו כפי כח ידיעתו ויחשוב במחשבתו שלא נעלם ממנו שיש עוד פנימיות ענייני הסודות, ויהיה לבו לשמים בתחינה ובקשה שיהיו לרצון אמרי פיו והגיון לבו כאילו כיוון כל אלה ומעלה עליו הקדוש ברוך הוא כאילו היה כן, ויתמרמר בבכי מיד אחר הי''ג מדות על זה כי אנשי אמונה אבדו באים בכח מעשיהם וכו' וסעו המה למנוחות עזבו אותנו לאנחות וכו'.

אזהרה שלא להוסיף או לגרוע מכ''ו י''ג מידות שמזכירין ביוהכ''פ

נח. וצריך אתה לדעת כי מספר ויעבור שאנו אומרים ביום הכפורים הם במספר שם הו''יה ברוך הוא גימטריא כ''ו ואין להוסיף ואין לגרוע מהם, ובערבית הן ה' פעמים ויעבור, ובתפילת יוצר ה' פעמים, ובמוסף ז' פעמים, ובמנחה ו' פעמים, ובנעילה ג' פעמים הרי כ''ו, ומכאן תראה ותשכיל מה נואלו אותם בני אדם שאומרים סליחות בליל יום הכפורים באשמורת כי כל המוסיף גורע כי כל הוידויים והי''ג מדות של יום הכפורים הכל במספר ידוע הן באים והבו דלא להוסיף עלייהו.

אזהרה שלא ישנו נוסחי התפלות ביוהכ''פ, ותקון נוסח ''תמהנו מרעות''

נט. וזה הכלל לכל סדר התפילות היום הזה שלא לעשות האדם כוונים מדעתו למלאכת השמים כי כל ענייני תפילות היום הזה מסודרות לפי סדר המדריגות העליונות וכל המשנה ידו על התחתונה, וכן ראיתי מי שנתחכם מדעתו והגיה בתמהנו מרעות באות החי''ת חתום פי שטן ואל ישטין עלינו, הגיה במקומו חמול על עמך ורחם על נחלתך זכור לעבדיך לאברהם ליצחק וליעקב ויעמוד מליץ טוב לצדקנו וכו', והיה טעמו שלא לומר ביום הכפורים חתום פי שטן מפני שאמרו פ''ק דיומא, ³⁹ אמר רמי בר חמא השט''ן בגימטריא שס''ד הוו ושס''ה יומי בשתא ושס''ד יומי אית ליה רשותא לאישטוני והואיל ואינו משטין כיום הזה מה טעם לומר חתום פי שטן.

ס. ואני אומר שאין ראוי למחוק ולשנות הנוסח מפני כך ביום הכפורים כי מי יאמר כי התחינה הזאת אנו מתחננים על שעתה בלבד והלא כל כוונתינו בתפילות היום הזה אנו מתחננים ומתפללים על כל השנה כולה גם כן ואנו אומרים שבעת שיבא להשטין לעתות בצרה שיחתום פי שטן, ועוד אם רבו העונות וגברה מדת הדין חס ושלום שוב אינו מבחין בין יום כפור לשאר הימים, ואנו מקדימין תפילה לצרה שאם חס ושלום רבו למעלה ראש וגברה מדת הדין וניתן רשות להשטין הן עתה בכח תפילתינו חתום פי שטן.

ועוד כי כתב הרוקח דהיינו דווקא בעבירות שעושים בו ביום כההיא דכמה בתולי איבעול וכו' ⁴⁰ אבל עוונות של כל השנה אמרו ז''ל בפסוק נשאת עון עמך את מוצא ביום הכפורים בא השטן לקטרג ופורט עונותיהן של ישראל וכו' ויעמוד מליץ טוב לצדקנו מט''ט שר הפנים המליץ טוב בעד ישראל, ויתר דברי הסליחות ביארנום בפרקי הסליחות ע''ש.

בוידוי שאומר הש''ץ עם הצבור יגביה קולו לעוררן לתשובה

סא. וכשמתודה השליח ציבור אף שכבר התוודו הקהל צריך לחזור ולהתודות עם השליח ציבור, כי מאחר כי המתודה אפיק גרמיה מסטרא בישא דהוה בטינופא דילה עד השתא והשתא אתדבק בימינא עילאה דאיהי פשוטה לקבלא ליה כמו שאמרו בזוהר ⁴¹ צריך לעמוד ולהתודות להדבק בימינא עילאה כמה פעמים.

ומצוה עליו להתודות בכפיפת ראש וקומה ובקול בכי כדי לעורר את לב העם להתחרט מעונותם, ואף שאמרו דלהתודות בחשאי עדיף טפי היינו ליחיד אבל שליח ציבור המתוודה בעד הרבים צריך להשמיע לרבים, והרמ''ע מפאנו ז''ל היה גוער בשליח ציבור שהיה מנמיך קולו בשעת הוידוי.

נוסח שיוסיף הש''ץ באות מ' בוידוי החזרה

סב. ולפי שחכמים ז''ל הגידו ⁴² כי לא גלו ישראל עד שמרדו בהקדוש ברוך הוא דכתיב איש לאהליך ישראל אל תיקרי לאהליך אלא לאלהיך, ומרדו בדוד דכתיב אין לנו חלק בדוד, ומרדו בבית המקדש דכתיב ראה ביתך דוד וכו', על כן ראוי ונכון לשליח ציבור המתודה בעד כל הקהל שיכלול אלה שלשתן באות המ''ם של הוידוי ויאמר.

ויעורר עצמו בבכי גדול בהם לעורר לב העם לבקש אליהם כי אינן נגאלין עד שיבקשו עוד שלשתן כמו שאמר הנביא, אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים שהוא בית המקדש ההר הטוב.

סגולה לליל יוכ''פ קודם א-ל רחום שמך להנצל מגזרה רעה

סג. ובסליחות ליל יום הכפורים קודם שיאמר השליח ציבור אל רחום שמך יאמר כל אחד בנעימה קדושה.

לדעת האר''י אין לחזור על וידוי הלחש וצריך לשנות נוסחו

סד. וכבר כתבנו בפרקים דסליחות דדעת הרב זלה''ה בוידוי הלחש שלא לחזור ולומר אותו הוידוי בקול רם דהוי ככלב שב על קיאו רק יאמר וידוי הקריאת שמע דשכיבה אם חטאתי וכו', או הרוצה יאמר אותו הוידוי שתקנתי לך למעלה או שאר פרטי עונות אשר כל אחד יודע מרת נפשו.

מעלת שבח אדיר ונאור והערה לנמנעים מלאומרו

סה. וסיום הסליחות הוא באל''פא ביתא אדיר ונאור, וצריך האדם להתעורר בכוונתו אליה כי כל דבריו מיוסדות על פי הסוד הנעלם וכל תיבה ותיבה באה במספר שמות הקדש, ואל תטפש בדעתך להמנע מלאומרו כדעת אותם שנמנעים מלאומרו לפי שמרבה בתוארי המלך המרומם על כל ברכה ותהלה ואל תשמע אליהם יען כולם הם תוארי הפעולות כמו שביארו אותם המפרשים, ועוד אמרו כי לא נאמר זה רק במדבר לנוכח אבל שלא לנוכח יכול לומר ולהרבות בתוארי המלך.

סדר י''ג מדות של מי א-ל כמוך ודברי התעוררות לעת אמירתן

סו. ומסיימים בי''ג מדות מי אל כמוך שהן נוראות יותר מי''ג מדות דויעבור כנודע לבאים בסוד ה' ולכן צריך להתעורר הרבה מאד בהן ולדקדק במדות שהם י''ג, א. מי אל כמוך, ב. נושא עון, ג. ועובר על פשע, ד. לשארית נחלתו, ה. לא החזיק לעד אפו, ו. כי חפץ חסד הוא, ז. ישוב ירחמנו, ח. יכבוש עונותינו, ט. ותשליך במצולות ים כל חטאתם, י. תתן אמת ליעקב, יא. חסד לאברהם, יב. אשר נשבעת לאבותינו, יג. מימי קדם.

סז. ולכן אזהרה יתירה יזהר שלא לבלבל י''ג מדות עליונים במה דנדפס בספרים במקום שלא יפקדו וכו' כי מבלבלים כל הענין ואת מעשה ה' יהרסם ולא יבנם, ועל דרך שכתבנו שצריך להתעורר האדם הרבה בי''ג מדות של ויעבור כן בי''ג מדות אלו יותר עליונות ראוי לידאג רוחו בקרבו על שלא נדמה ליוצרו ולקונו כי כל אדם ראוי שימצא בו י''ג פעולות טובות כנגד י''ג מדות של רחמים להדמות לקונו כי בצלמו כדמותו נברא והוא לא כן נדמה, והצורה נאה והפעולות לא כן נדמו לבוראו, ויתמרמר בבכי על זה בעת אמירתן ויתחרט על מעשיו לא טובים ויקבל בלבו לקיים ולאשר מן הבא בידו להתנהג בהן, ובכח חרטה וקבלה זו כן יזכה לפתוח לו מדות העליונות מלמעלה לכפר לכל אשר חטא על הנפש.

אחר מעריב יאמר מזמור לה' הארץ וכוונתו ע''ד הסוד

סח. וקודם קדיש בתרא כדי שלא יחסרו לו מזונותיו כל השנה יאמר לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה.

התעוררות במעלת עניית אמן ואיש''ר, והשמות הרמוזים באמן

סט. ואחרי גומרו יאמרו קדיש בתרא, ויהא זריז ונשכר לענות אמן ביום הזה בכל כוחו ובכל כוונתו כיום הזה ביתר שאת מכל שאר הימים שסגולתו רבה לכפרת העונות והפשעים אשר חכמים הגידו, כל העונה אמן אפילו היה בו שמץ מינות מוחלים לו עונותיו, ואף כי סודו גדול לבקי בכתבי הרב ז''ל על כל פנים ישתדל כל אדם כהיום הזה לכוין כוונתו הפשוטה לכוין כי אמן גימטרייא צ''א כמספר שמות הוי''ה ואדנות בשילוב, ובקדיש אדנות תחילה והויה בסוף כנודע טעמו לבאים בסוד ה'.

ע. וכן יהא שמיה רבא סודו עצום ונפלא מאד, ולפי פשוטו מה שכל אדם יוכל להשיגו תהיה כונתו כי בהיות מקדשינו על מכונו היינו ראויים ועומדים בהשגה גדולה להשיג מלוי דמלוי של שם בן ד' שהוא כ''ח אותיות כידוע, ועתה אין בנו כח להשיג כי אם המלוי של שם בן ד' לבד שהוא י' אותיות והוא אמן במספר קטן עשרה, ואנו אומרים יהא שמיה רבא רוצה לומר שיתגדל ונשיג מלוי דמלוי שהוא כ''ח אותיות, וכן כ''ח אותיות יש בנוסח אמן יהא שמיה רבא וכ''ח תיבות עד בעלמא.

יבאר חילוק שבין עניית אמן על ברכות השבח לברכות הבקשה

עא. ופירוש כל האמנים לפי ברכת המברך, והאמן דאחר שלש ראשונות ואחר ברכת הודאה ושים שלום יכוין בלבו פירוש אמן שאמת הוא השבח ההוא והוא מאמין בו וכן בכל ברכות של המצוות וההודאות, אך בברכות השאלות והבקשות והתחינות והקדיש יכוין אמן שפירושו יהי רצון שיאמנו בקשת המברך והמבקש ושכן יעשה ויקיים ה' את דברו.

תוכחה בחומר המזלזלים בכוונת אמן ובענייתו

עב. ואשר בחשך הולך ומשוה כל האמנים בכוונת יהי רצון, הנה בברכות השבח וההודאה פוגע חס ושלום בכבוד ה' אם השבחים הם בו יתברך ועל כן הוא אומר אמן שיאמנו דברי המשבח והמהלל, וכן אם הוא עונה אמן אחר התפילות והקדיש שאמת הוא התפילה והבקשה שאומר המברך הוא עונה ככסיל באיולתו וכבר ראינו חסידים הראשונים כמה צווחו כי כרוכיא על זה, ועל כן חייב כל אדם לשמוע אל הרנה ואל התפילה לידע באיזו ברכה הוא השליח ציבור אם מתפלל אם משבח כדי שיוכל לענות אמן בכוונה.

וכל אדם חייב לתת אל לבו כהיום הזה מאשר חטא על כמה אמנים שביטל עצמו מלענות וזלזל בכבוד המקום ברוך הוא, וגם שענה אמן יתומה או אמן חטופה וקטופה וגם שלא כיוון בהם, ואמרו בזוהר פרשת וילך ⁴³ שאף על פי שעונה אמן אי לא מכוין ליה טב ליה דלא איתברי ועליו נאמר ובוזי יקלו, וכשיוצא מהעולם הזה מכריזין לפניו סגרו כל הפתחים דגן עדן לפני פלוני ומורידין אותו לגיהנם למדור התחתון הנקרא אבדון שאול תחתית צלמות ושם נאבד לעולם כי אין לגיהנם הזה לא פתח ולא חלון, ועל זה הגיהנם נאמר כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה.

נוסח שיש להוסיף בוידוי על הזלזול באמן וברוך הוא וב''ש

עג. ועתה ביום הקדוש הזה רוחו ונשמתו אליו יעצוב על עון זה ובכל וידוי ווידוי שמתודה יוריד דמעות על אותם אמנים שלא ענה ויתודה עליהם באות האלף והבי''ת בנוסח זה.

וכן יתודה על שלא ענה בעת שמיעת הזכרת השם בברכת חבירו ברוך הוא וברוך שמו כי סודו גדול והוא ייחוד ד' אותיות שם הוי''ה, י' ברוך ה' הוא ו' וברוך ה' שמו זולת סודות העמוקים אשר נודעים ליודעי דעת ומביני מדע.

חומר המתרשלים בעניות של קדושה, ותוכחה לעושים טפל עיקר

עד. ובמדרש כונן כתוב, כל המבטל קדוש וברוך ואמן יהא שמיה רבא גורם למעט את העטרה וחייב נדוי עד שישוב ויביא קרבן לפני הצדיקים לעתיד לבא, ואוי לאזנים שכך שומעות כמה ברכות וקדישים והוא כחרש לא ישמע וכאלם לא יפתח פיו כמו פתן חרש יאטם אזנו ובוזה כבוד המקום ברוך הוא.

עה. ומאנה הנחם נפשי על כמה בוערים בעם אשר תבקע הארץ לקולם לענות אמן כשהשליח ציבור אומר בימים האלה ואתם הדבקים בה' אלהיכם וכו' היום תאמצנו, וכן בסליחות תענו ותעתרו וכו' שערי חיים וכו', ומזרזים עצמם ומזרזים את בניהם הקטנים עם הגדולים ולענות אמן בקול רם ובכל כחם לא ייעפו ולא יגעו ובשומעם קדיש וברכות אין קול ואין עונה ועשו את הטפל עיקר ואת העיקר טפל.

והמה דומים לקהל גדול שהיו מברכים למלך בשר ודם בצאתם לקראתו ועונים כל העם בקול גדול אמן ואחד מהעבדים העומדים לפניו עמד ולא ענה אמן, ושוב כשבאו לבקש ולומר יתן בלבו ובלב כל יועציו לעשות טובה עמנו התחיל שמח ועונה אמן בקול רם, היש מבזה כבוד המלך גדול מזה כי כל ברכות המלך נמבזה ונמס בעיניו ולא פנה אליהם כי אם לנוגע אל עצמו ואל בשרו, והתחת זאת לא יתאפק המלך ובחרונו יבהלהו לאמר אל תוסף ראות פני כי ביום ראותך פני תמות.

עו. ואם למלך בשר ודם כך קל וחומר בן בנו של קל וחומר מה יעשו ליום פקודה קצת מבני עמינו בוערים בעם המקלין בעניית אמן וברוך שמו בקדיש ובברכות ומרבים דברים בעת אמירת קדיש וברכות כאילו היו ברחובות קריה, ואל הנוגע לחיי הבלם ירימו קול ולא ייעפו לענות אמן על המחיה ועל הכלכלה, ועליהם נאמר ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל בי דייקא, וכן הוא אומר בן יכבד אב ועבד אדוניו ואם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי.

והוא עון פלילי שמדרך העבד השומע שמברכים את רבו חייב הוא מדרך השכל שיענה אמן וכל שכן המברך את השם יתברך אשר בידו נפש כל חי שיתחייב השומע לענות אמן, וכל שכן שהוא יתברך קובע לו מצוה בדבר זה ומצוהו שיברכהו כמו שנאמר וברכת את ה' אלהיך וכמ''ש ישמעאל בני ברכני, ⁴⁴ וכמו שהוא יתברך חפץ בברכה הוא הדין בעניית אמן שהוא קיום הברכה וסוף הכבוד לבא אליו גם כן כמו שנאמר פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמו''נים.

אזהרה למברך שיגביה קולו

עז. כי על כל אלה ראוי למברך להשמיע קולו כשמברך כדי שיענו השומעים אמן וברוך הוא, ואם אינו עושה כן נמצא שהוא גורם שלא יענו אמן והעונש הראוי למי שאינו עונה אמן ראוי לו, ועיקר הברכה היא כשיענו עליה אמן והוא מבואר בזוהר פרשת עקב ⁴⁵ זה לשונו, כד פתחין אינון ברכאן לתתא לית פתחא ופתחא ולית ממנא לתתא ולעילא דלא פתח כל אינון פתחין ומכריזי ואמרי בכל רקיעים דא איהו דורונא דשדר פלוני דא איהו דורונא בקיומא כדקא יאות ומאן איהו ברכה דאתיבו עלה אמן ע''כ.

מנין הברכות החסרים ביוכ''פ ואופן שיש להשלימן

עח. והנה כתבנו בפרק ג' דשבת שבשבת חסרים ממנין המאה ברכות י''ז ברכות, והנה ביום הכפורים נוסף עוד להגרע עוד מניינם וחסרו להו עוד ח' שבכל סעודה הרי כ''ד ברכות, ועוד ברכת שעשה לי כל צרכי לפי דעת הרב זלה''ה שאין לאומרה ביום הכפורים מפני כי אין בו נעילת הסנדל וי''ז ברכות שחסר מהמאה ברכות ביום הכפורים.

עט. ועל כן כל איש אשר נגע אלהים בלבו יהיו עיניו ולבו אל הז' העולים לספר תורה וג' העולים למנחה הרי י' קרואים המברכים לפניה ולאחריה הם עשרים, וז' שמברך המפטיר הרי כ''ז פשו להו י''ד, לזה אנו מתפללים תפילת נעילה ז' ברכות פשו להו ז', והז' אחרות ישלימם בברכת הריח כי כמה מגדולי הפוסקים סבירא להו כי לא נאסר הנאת הריח בתשעה באב וביום הכפורים.

ויהיו עיניו פקוחות על כל הברכות ששומע לענות אמן ויעלו להשלים המאה ברכות ויבורך מהם כי כל חיותנו בגלות החיל הזה הוא על ידי הברכות האלה, ואשריו ואשרי חלקו ונעים גורלו להנזהר בהם ויבורך ברכות שמים ממעל וברכות תהום רובצת תחת, הנה כי כן יבורך גבר ירא את ה' אמן כן יהי רצון.

ציונים והערות לפרק ג

20) זוהר פקודי דף רמ''ה ע''ב. 21) עי' מטה אפרים סי' תרי''ט סעיף י''ד שכתב שיש מקומות שנוהגין לומר והוא רחום וציטט שם הטעם הנזכר כאן בחמ''י למה חלוק יוכ''פ משבת ויו''ט, ואמנם אף שיש חולקין בדבר מ''מ מנהג זה הובא ב''כל בו'' סי' ס''ח בשם ר' עמרם גאון, ובספר העיטור הל' יוכ''פ דף ק''ח ע''ד וכ''ה בספר המנהיג, ואף הרא''ש הביאו בשלהי יומא וכ''ה בטור סי' תרי''ט. 22) ע''ש הכתוב בדניאל פרק ג' פכ''ט. 23) ילקו''ש דברים פ''ו רמז תתל''ד. 24) קדושין דף ל''א ע''ב. 25) זוהר תצוה דף קפ''ה ע''ב. 26) זוהר אחרי מות דף ס''ז ע''א. 27) זוהר תרומה דף קס''ג ע''א. 28) עי' יומא דף ל''ו ע''ב. 29) קדושין דף פ''א ע''ב. 30) רמב''ם הל' תשובה פ''ב ה''ב. 31) רמב''ם הל' תשובה פ''ז ה''ג. 32) יומא דף פ''ו ע''ב. 33) כתובות דף ל' ע''א. 34) עי' רוקח סי' שכ''ג בשם המדרש. 35) ר''ה דף י''ז ע''ב. 36) זוהר נשא דף קל''א ע''א. 37) פרקי דר''א פמ''ה. 38) שבת דף קנ''ג ע''א. 39) יומא דף כ' ע''א. 40) יומא דף י''ט ע''ב. 41) זוהר בלק דף קצ''ה ע''א. 42) כעי''ז במדרש שמואל פי''ג. 43) זוהר וילך דף רפ''ה ע''ב. 44) ברכות דף ז' ע''א. 45) זוהר עקב דף רע''א ע''א.

---

פרק ד - למודי הלילה ומנהגיו - טהרת היום

יבאר עוצם הנס שלא אירע טומאה לכה''ג ביום הכפורים

א. תנן במשנת חסידים, ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים, הורו לנו כי אף על פי שהיו מזרזין אותו כל שבעת הימים והוא בקדושה ובטהרה כל היום ההוא וזקני בית אב כל הלילה לא יחשו מלזרזו, אף על פי כן היה קרוב להיות הכהן גדול בעל קרי מרוב קדושתו וטהרתו בראות הקליפה וסט''א כי כלתה אליה הרעה וכעשן יכלה, ויתחזק על עומדה לטמאו ולקלקלו בקנאו בקדושתו הגדולה ועל ידי כן היה קרוב להיות קנאין פוגעים בו, על כן היתה לנס שלא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים, ואמרו טומאה זו דווקא לפי כי טומאה זו הואיל ויוצאה מגופו דבר מגונה הוא ומכוער משאר טומאות, ומה גם שאמרו ⁴⁶ ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום שלא לבא לידי טומאה בלילה וגנאי וביזוי הוא לו.

וכבר אמרו כי מה שהיו מתקנים לו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פיסול לאו משום קרי היה אלא משום פיסול אחר, ואותו פיסול שאירע בו ביוסף בן אלם פיסול אחר היה כגון מחמת שרץ או צינורא של עם הארץ ולא קרי היה, ⁴⁷ ואף למאן דמפרש שמא יארע בו פיסול קרי היינו משום דלעולם אין סומכין על הנס, ולכן היו מונעים ממנו מאכלות המרבים את הזרע וקשיות אבר כגון ביצים ומאכלי חלב ודגים כמו שכתב הר''ם ז''ל ⁴⁸ כי על כל פנים לא סמכינן אניסא.

יבאר שהחצונים מתגרים באדם ביותר ביום הכפורים

ב. ועל כן כל איש ישראל גם המה עומדים במצב זה ביום הכפורים בקדושה ובטהרה עצם אדם אך בצלם דמי לבר אלה''ין קדישין, כאשר חכמים הגידו ⁴⁹ כי כשרואה ס''מ שלא מצא חטא בישראל ביום הכפורים אומר לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם יש לך עם אחד בארץ כמלאכי השרת מה מלאכי השרת יחפי רגל אף ישראל יחפי רגל מה מלאכי השרת נקיים מכל חטא אף ישראל נקיים ביום הכפורים מה מלאכי השרת שלום מתווך ביניהם כך ישראל ביום הכפורים, והרשעה כולה תלביש קנאה כי כשזה קם זה נופל ומתחזקים בכל כחם ואוזרים חיל לעמוד על עומדם ולהתריס לנגד בני אדם בשעיפים בחזיונות הלילה הזאת בנפול תרדימה על אנשים לערערו ולטמאו וליהנות מקדושתו חס ושלום.

סגולה להשמר בטהרה לומר ח' מזמורי תהלים וטעמם

ג. ולפיכך תיקנו לנו קדמונינו להנצל מפח המוקש הזה לומר תכף ומיד אחר ערבית הארבעה מזמורים הראשונים של תהלים שיש בהם ש''י תיבות כמספר קר''י, והכוונה שתיבותיהן ש''ו כמנין כפור ועם כללות הד' מזמורים ש''י, ואות ראשונה ואחרונה שבכל אחד מארבעה מזמורים אלו עם הד' כוללים והכולל לכולם מספרם סמאל שממנו בא הקרי ועל ידי מזמורים אלו נכנע ושם נפל שדוד.

ד. ובבית מדרשו של מורי הרב ז''ל היינו קורין אחריהם של המזמורים הנזכרים עוד מזמור פ''ח שיר מזמור לבני קרח למנצח על מח''לת לענות כי יש במזמור הזה קל''א תיבות במספר ס''מ, ועל מחלת לענות רמז לב' נשים זונות מח''לת לי''לית כי בזה אנחנו מכניעים אותם עם כל כת דילהון, ואחריו מזמור קכ''ד שיר המעלות לדוד לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אד''ם וכו' אד''ם בליעל ס''מ, אזי המי''ם שטפונו לילי''ת וכל חיילותיה, ברוך ה' ש'לא נ'תננו ט'רף יכוין ראשי תיבות שטן.

ואחריו מזמור קט''ז אהבתי כי ישמע ה', והטעם שיש במזמור הזה ט''ו שמות הוי''ה ובאמירת המזמור הזה יתוקן השם י''ה משם אלה''ים שנתבאר בזוהר דבלילה מזיקין מתגברים ט''ו אמה על כל איברי דגופא כמי טופנא דגבריה עליה ט''ו אמה בגין דחב ביה ואסתלק י''ה מן אלה''ים מגופא דבר נש ואשתאר אל''ם מן אלהים ורזא דמלה נאלמתי דומיה דום י''ה החשיתי מטוב וכו', ועל ידי ט''ו שמות הוי''ה שבמזמור זה יתוקן השם י''ה בו ויאירו עליו להבריחם מעליו לאותם המזיקים הגוברים חס ושלום, ואחר כך מזמור ל''ט למנצח לידותון וכו', ואחר כך יערוך תפילה וזה נוסחתה.

תפלה לומר אחר קריאת המזמורים

ו. וצריך לכל אדם האומרם להתעורר עצמו בהם בהכנעה ובכיה, ואם עלול חס ושלום יועיל לו מאד סדר המזמורים כי הם נקראים ממשלות בלילה להכרית ולהשמיד כל הקליפות עדי עד.

מנהג לקרוא אחר המזמורים פסוק והיה פי ראשו וטעמו

ז. וזקן אחד חסיד וחכם סיפר לי שרבותיו בליל יום הכפורים היו קורין אחר הארבעה מזמורים שאומרים הציבור זה הפסוק בקול רם ובטעמים, והיה פי ראשו בתוכו שפה יהיה לפיו סביב מעשה אורג כפי תחרא יהיה לו לא יקרע שבע פעמים ושאלתי את פיו מה טיבו של פסוק זה, והוא גילה לי את סודו כי הוא להגין מס''מ ונוקביה ורמוז בכתוב ל'פיו ס'ביב מ'עשה א'ורג ראשי תיבות סמ''אל, ת'חרא י'היה ל'ו ל'א י'קרע למפרע לילי''ת, שפ''ה גימטריא שכינה, והכוונה והיה פי ראשו, רוצה לומר פי האמה בתוכו שלא יצא שום טפה החוצה וזה על ידי שפ''ה שהיא השכינה המגין עלינו מלפני ס''מ ונוקביה כנזכר בראשי תיבות שאר הפסוק, וטוב גם כן לכוין בו כדי להנצל מפגע רע.

דברים שיש להימנע מלאוכלן בערב יוכ''פ

ח. והנה על כל התקונים אשר יעשה אותם האדם בלילה צריך גם כן להכין עצמו ולהשמר בשמירה יתירה מכמה סיבות רעות אשר על ידיהן משחית נפשו הוא יעשנה ואז לא יועילו עצר''ות רש''ע על ידי תיקוני המזמורים ושאר פסוקים אחר כך בלילה, והוא כי צריך להזהר עצמו בכל יום ערב יום הכפורים שלא לאכול דברים המחממים כגון דגים וביצים וגבינה ובשר שמן ויין ישן, ומכל שכן בסעודה המפסקת שצריך לנהוג עצמו כמנהג הכהן גדול שערב יום הכפורים עם חשיכה לא היו מניחים אותו לאכול הרבה ואפילו מדברים שאינן בני חימום.

מנהג חסידי א''י לפרוש לביהכנ''ס ז' ימים קודם יוכ''פ

ט. וחסידי ארץ ישראל הקדמונים היו נוהגים גם כן בקדושה ומפרישים עצמם מביתם שבעה ימים קודם יום הכפורים וישנים בבית הכנסת כדי שלא להכשל בשום ראי''ה חס ושלום.

מעלת השוהים בבהכנ''ס לילה ויום

י. ולפחות כל אדם יפריש עצמו מביתו כהיום הזה שלא לצאת מבית הכנסת לילה ויום, ואף אם חולה הוא יתרחק מאשתו שלא לנגוע בה ובבגדה כאילו היא נדה, וגם לא ירבה בדברים עמה כדי שחס ושלום לא יבא לידי הרגל ושלא יבא לידי הרהור ויבא חס ושלום לידי קרי, וירבה בנרות בבית אשר ישכב שמה, אך מי שאפשר לו להיות שם בבית הכנסת אין לך קדושה וטהרה יותר ממנה, וקדושת בית הכנסת יהיה בעוזריו להקדישו ולטהרו ואנשי מצותו יהיו כאין וכאפס אנשי מלחמתו כי בצאתו חוצה אל העין לא יחסר שום ראיה אשר לא טובה כי רוב הנשים מתקשטות בתכשיטיהם לכבוד היום קדוש ה' מכובד, שמטעם זה תיקנו ללמוד פרשת עריות ביום הכפורים ויבא להכשל חס ושלום על ידי מראית עיניו.

על כן שומר נפשו יצטער עצמו מעט וימעט מכבודו בלילה הזאת להתנודד ממושבו ומשכבו ולישן בבית הכנסת באשר ימצא, רק שיהא נזהר לישן במערבו של בית הכנסת או בעזרת בית הכנסת, וכדאי היא הכנעתו זאת לכפר עליו ולהיות קדושת יום הכפורים חופפת עליו להסיר מעליו מכת אויב אכזרי מסובב נתיבות לשבת בחיקי האנשים.

אזהרה שלא לשוח בבהכנ''ס ודברי הזוהר בזה

יא. אך בזאת יאות לו לאדם המצוה הזאת והטעם שבה בעומדו שם בבית הכנסת באימה וביראה באהבת ה' לנגד עיניו, ואל יתן דומי לו מתורת ה' תמימה ולא ישיח שיחת חולין שם חס ושלום אפילו בלשון הקדש כי בספר הזוהר פרשת תרומה ⁵⁰ החמיר מאד בענין הזה ואמר, ומאן דמשתעי בבית הכנסת ווי ליה דאחזי פירודא ווי ליה דאגרע מהימנותא ווי ליה דלית ליה חולקא באלהא דישראל חס ושלום דאחזי דהא לית אלהא ולא אשתכח תמן ולית ליה חולקא ביה ולא דחיל מיניה ואנהיג קלנא בתקונא עילאה, ואיסור זה הוא לשוח שיחת חולין ומכל שכן שיחה בטילה האסורה אף מחוץ לבית הכנסת כמו שנאמר ודברת בם ולא בדברים בטלים מכאן אמרו השח שיחה בטלה עובר בעשה.

דברי הזוהר בחומר השח בבהכנ''ס במועדים ובפרט ביוכ''פ

יב. ובפרקי שבת כתבנו דבשבת יותר חמור הדיבור בבית הכנסת מבחול והראיה מלשון הזוהר פרשת ויקהל ⁵¹ זה לשונו, כיון דעאלו עמא קדישא לבי כנישתא אסור לאשתדלא אפילו בצורך בי כנישתא ומאן דאשתדל במילין אחרנין דא איהו בר נש דקא מחלל שבתא וכו' תרין מלאכין ממנין על דא ביומא דשבתא ואינון שוון ידייהו על רישיה ואמרי ליה ווי ליה לפלוני דלית ליה חולקא בקודשא בריך הוא, דמשמע דאף על פי דמותר לחשוב בבית הכנסת חשבונות של מצוה וצרכי ציבור אף על פי כן בשבת הוא איסור מוסיף דאסיר לאשתדלא אפילו בצורך בי כנישתא, וכתבנו שם טעמו של דבר הוא משום כי מה שאסרו חכמים שיחת חולין בבית הכנסת הוא משום שנאמר ומקדשי תיראו ובתי כנסיות נקראין מקדש מעט שהשכינה שורה שם, ובשבת היא שורה ומתפשטת בהם ביותר.

וכן אמרו בזוהר, פתח ר' יצחק ואמר דומה דודי לצבי או לעופר האילים דאף על גב דאינון בגלותא קודשא בריך הוא אתי בכל ריש ירחי ושבתי וזמני לאשגחא עלייהו ולאסתכלא בההוא משכנא הנה זה עומד אחר כתלינו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובגין דא בעי חדוה בההוא יומא, שמבואר מזה שבשבת הקדושה בהם יותר גדולה מבימי החול והואיל והקדושה בהם ביותר בראשי חדשים ובמועדים ושבתות על כן צריך להיות בהם המורא ביותר, ולכן אסר בזוהר איסור מוסיף לאשתדלא בבי כנישתא אפילו בצורך בי כנישתא.

יג. וזו אמרו בשאר חגים ומועדים כל שכן וקל וחומר ביום הכפורים יום אדיר בימי שנה כד דינא יתיב וספרין פתיחו וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו ומשגיח מן החלונות ומציץ מן החרכים והנה ה' נצב עליו ביתר שאת וביתר עז, שצריך מאד מאד לעמוד שם לפניו באימה ביראה בחרדה מפני אימת מלכות אימת השכינה כמו שנאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים, ותמיד כל הלילה לא יחשו תמיד מספרין כבוד אל וקדושתו.

סגולת השוהים בבהכנ''ס ביום כפור להשמר בטהרה

יד. ובודאי האנשים כאלה המה יעמדו לשרת לפני המלך השם צבאות לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו ואני ערב כי לא יאונה אליהם רעה ובכשיל ובכלפות יהלומון לכפירים שואגים לטרף איהו בי קר''י ואתתיה בבוצי''ני, יען קדושת בית הכנסת תוסיף תת כחה לטהרו ולא לטמאו חס ושלום כאשר חכמים הגידו כי סגולת בית הכנסת להוסיף טהרה וקדושה שנאמר כנחלים נטיו כגנות עלי נהר כאהלים נטע ה' למה נסמכו אהלים לנחלים לומר לך מה נחלים הללו מעלין לאדם מטומאה לטהרה כך בתי כנסיות ובתי מדרשות מעלין לאדם מטומאה לטהרה, ואם הם מוסיפים טהרה לאדם מכל שכן וקל וחומר שלא יוסיף בתוכה שום טומאה חס ושלום, כאשר ינהג עמהם כקדושתם כך ינהגו עמו וכאשר עשה כן יעשה לו.

תוכחה למדברים ביוכ''פ בבהכנ''ס ע''פ הר''ם אלשיך ע''ה

טו. ובזמן הזה רבת מבני עמינו בליל הקדושה הזאת באים לבית הכנסת ונשארים שמה לחלל קדושת בית אלהינו ולהוסיף על חטאתם פשע, והמה טרם ישכבו נועדו יחדיו כברחובות קריה איש לא נעדר אשר לא יעבור תחת שבט לשונם ובגדולים יחלו בהלכות מלכים ומלחמתם איך זה נופל וזה קם, וכל איש נותן טעם לפגם הנופל שדוד ולשבח הקם בגבורתו ואיש עצתו יודיע לעומדים לפניו, ואשר איתו סיפורי המלחמות ודברי הימים ישמיע למו ובשמחת האיש במענה פיו יבדה מלבו המצאות כוזבות, ובכלותם לדבר על שרי עם ועם ידברו על הארץ ועל המזון על המחיה ועל הכלכלה אם מעט ואם הרבה יאכל כל איש לפי אכלו ויספרו ברע עושק, זה יאמר פלוני הרע לי וקפח פרנסתי וזה יאמר גם אני כמוך עשוק וגזול מפלוני אלמוני ויוציאו דבה זה על זה.

יבאר חומר המדברים בבהכנ''ס וחילול השכינה

טז. אוי לאזנים שכך שומעות אוי לעינים שכך רואות אל תוך מקדש ה' ועבדין קלנא בשכינתא ומהדרי אנפייהו משכינתא ומסאבי גרמייהו קמיה שכינתא, והשכינה מה הלשון אומרת אם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי, מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי, המעט מכם אשר הכעסתם אותי והוגעתם ה' בדבריכם החוצה אל העין בשפת חלקות וגם בחרף איש את עמיתו וכל ריע רכיל יהלוך, ואיש לא נעדר אשר לא יעבור תחת שבט לשונכם בשבתכם במושב הקרנות או בפתח שערי החצרים, כי הוספתם פשע על חטאתכם ותבואו ותטמאו אל מקדשי ברוב דברים והתולים ושחוק וקלות ראש.

המעט מכם אשר הקלתם וזלזלתם בכבודי בשאר הימים בתוך תפילתכם בשיחה בטילה ועניתם אמן קטופה וחטופה ויתומה כמי שכפאם שד לחזור לסורכם למקום שפסקתם בדיבורכם, כי גם עתה ביום צומכם וכפרת נפשותיכם כי ביום הזה אכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם תמצאו חפץ לבא לרמוס חצרי בהכניס חול בקדש תחת עשותכם ככלי יקר שפתי דעת שרפי קודש פרקליטים טובים אשר יליצו בעדיכם בבאי למשפט איתכם כהיום הזה הן בעונותיכם בראתם משחיתים לחבל, אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה.

דברי הזוהר בחומר דבור דברי חול בשבת וכ''ש ביוהכ''פ

יז. ובזוהר פרשת בשלח ⁵² הגדיל לעשות פגם העושה דיבור חול בקדש זה לשונו, ודבר דבר והא איתמר בגין דההיא מלה סלקא ואיתער איתערותא לעילא ומאן דאזמין אושפיזא ביה בעי לאשתדלא ולא באוחרא תא חזי ההיא מלה דאפיק מפומיה סלקא ואיתער אתערותא לעילא אי לטב אי לביש וכו' ואסיר ליה לאתערא מלה דחול דפגים פגימו ביומא קדישא.

וכן אמרו בזוהר אמור, אמר ר' יוסי לר' יצחק ודבר דבר מה הוא ומה גריעותא הוא לשבת אמר ליה ודאי גריעותא הוא לשבת דלית לך מלה ומלה דנפיק מפומיה דבר נש דלית לה קלא וסלקא לעילא ואיתער מלה אוחרא וכד אתער חול ביומא קדישא גריעותא הוא וקודשא בריך הוא וכנסת ישראל שאילו עליה מאן הוא דבעי חול הכא ע''כ.

הנה מבואר מזה כי הדיבור כמעשה כי טעם איסור מלאכה בשבת הוא גם כן מפני שגורם להכניס הקליפה אל הקדש הפנימה ומטמא את מקדש ה' כמו שכתב הרב זלה''ה, והנה כי כן גם ביום הכפורים כי נאסר המלאכה מן התורה כשבת הוא הדין נמי שישנו באזהרת ודבר דבר שלא יהא דיבורך בשבת כדיבורך של חול כי דיבור ומעשה טעם אחד לשניהם כאשר ביארנו.

מנהג שנהגו אנשי מעשה בדבורם ביוהכ''פ

יח. וכן ראינו לחסידים ואנשי מעשה אשר נהגו ככה להחמיר ביום הכפורים כשבת שלא לדבר אלא כדי צורכם בלשון הקדש כשבת, ויש מהם אשר החמירו יותר שלא לדבר שום דיבור ואפילו בלשון הקדש כל היום כולו, ולאשר איננו נזהר בחומרא זו לפחות יהא נזהר בעומדו בתוך הבית הכנסת לתת לפיו מחסום ואפילו בלשון הקדש לא ידבר אלא לצורך גדול כי מה בצע כי ידבר בלשון הקדש והדיבור הוא חול כי לא אמרו לדבר בלשון הקדש אלא למדבר לצורך גדול ומקדשים עצמם לדבר אותו המעט בלשון הקדש, אך אין פתי שיאמין שהותר להרבות בדברים שלא לצורך בלשון הקדש דאדרבא מכניס חול בקדש וקדש בחול.

תוכחה לת''ח המקילים לדבר בבהכנ''ס שלא בשעת תפלה

יט. ובדבר הזה צריכים תופשי התורה להזהר ביותר באשר שורש נשמתם הוא גדול ורם ומגיע יותר למעלה הפגם שלהם חס ושלום, ומה גם כי על ידם לכל העם בשגגה להקל בכבוד מקדש ה' כי מהם יראו וכן יעשו להקל יותר בכבוד המקום ולבלתי היות יראתו על פניהם גם בשעת התפילה כי יש מהם הרבה תלמידי חכמים כי הורו היתר לעצמם ואמרו כי כל החומרות הנאמרות בספר הזוהר היינו בשעת תפילה.

ואף גם זאת יורו המורים היתר לעצמם באמור כי עכשיו בזמן הזה בתי כנסיות ובתי מדרשות על תנאי הם עשויים, הנה עדיין לא שמענו דעת זה בשום פוסק ומי שמע כזאת שיועיל תנאים להקל בכבוד מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא השוכן איתנו בבית תפילתנו אשר הוא לנו בגלות החיל הזה למקדש מעט, ואם כדבריהם יהיה כבוד בית הכנסת שוה לבתים של חול ושלא להיות מקדש מעט, אוי נא לנו כי נפלה עטרת ראשינו ובית קדשינו ותפארתינו היה לשריפת אש ותהי זאת נחמתינו בתי כנסיות ובתי מדרשות אשר היו לנו למקדש מעט, ולעשות רצונו כל איש טמא שפתים להשלים רצון יצרו הרע אשר לא ישקוט ולא ינוח כף רגל לשונו ממעט כבוד בית אלהים ואומר על תנאי הם עשויים וכחול שוויוהו רבנן.

והעל אלה לא יתמרמר לב האדם ויקרענו לי''ב קרעים, אנה נוליך את חרפתינו אשר הגויים השומרים הבלי שוא עומדים בבית תפלתם באימה ביראה בחרדה ואנחנו עבדי ה' אל גדול ונורא מרומם על כל ברכה ותהלה, לא דיינו את אשר חיללנו כבודו בתוך הגוים וחיללנו את שמו במעשים אשר לא יעשו ולא יאותו לקהל עדת ישראל אלא גם בתוך היכלו של מלך נהגו קלון בכבודו וכבוד השכינה ומה כפרה יהיה למלכלך ומקלקל פלטין של מלך ומלאו אשפתות, ואם כדעתם שאמרו שאין כל החומרות הנאמרות בענין רק בעת התפילה, לו יהי כדברם היה ראוי אליהם להחמיר אף שלא בשעת התפילה פן יפריזו על המדה יתר העם להתיר הרצועה אף בשעת התפילה ועל כן שומר נפשו ירחיק מהם.

התעוררות למי שפגם דיבורו בבהכנ''ס ע''פ הר''מ אלשיך ע''ה

כ. ואשר חטא על הנפש בדיבור של חול בשבתות ובחגים ובמועדים או בבית הכנסת, הן ביום הקדוש הזה אשר בו יתוקנו כל פגמי הנפש ישים הדברים האלה על לבו מאשר חילל כבודו יתברך והכניס חול בקדש ויקרע לבבו לי''ב קרעים ותרדנה דמעותיו ויתמרמר ויאמר בקול מר, אוי לי כי נדמיתי כי איש טמא שפתים אנכי כי ה' אלהים נתן לי לשון לימודים וכלי יקר שפתי דעת טהורים וברים לעבוד את ה' בתורה ומצוות ואוי לי על שברי, אנה אוליך את חרפתי אשר טמאתי בהם הכלי הקדש היכל ה' צבאות, וישפוך את נפשו לפני ה' בכל צדקותיו יפליא יהי עמו להבין ולהשכיל לשמור לפיו מחסום וכאלם לא יפתח פיו אל הקדש פנימה וגם החוצה בשבתות ובחגים ובמועדים ויעתר אל אלוה וירצהו ובלבד שלא ישוב עוד לכסלה.

סכנת המחלל קדושת בהכנ''ס ביוכ''פ שיטמאוהו מן השמים

כא. ואשר הקשה את עורפו ולא ישמע לדברי חכמים מצוה למי שידו תקיפה עליו לבלתי הניחם לישאר שמה בליל יום הכפורים בבית הכנסת כי לא נתקן תקון זה בימי הקדמונים אלא לעבדי ה' העומדים לשרת שם את פני האדון ה' צבאות כל הלילה וכל היום תמיד לא יחשו מספרים כבוד אל וקדושתו ולא לבאים לנוח על משכבותם.

כב. וקרוב אני לומר כי ברוב דברים אשר לא נזהרו מלדבר אל מקום הקדש טרם ישכבו, על ידי ברית לשונם יטמאום בברית המעור מלאכי מות להיות בעלי קריין ביום הקדוש הזה ומטמאים אויר הקודש של בית אלהינו חס ושלום, יען כי כך היא המדה ברית הלשון וברית המעור כחדא נפקין כחדא שריין כמו שנאמר נצור לשונך מר''ע כנודע לבאים בסוד ה' טעמו של דבר, ולכן כמעט בהשארם שם בבית הכנסת גורמים רעה לעצמם להיות בעלי קריין יותר מאם היו נוחים במשכבותם בתוך ביתם, מפני כי בעון הקילם בכבוד בית הכנסת הן מפאת דיבורם הרע והן מפאת אשר לא ישכבו שמה כשורה ושם ינוחו יגיעי כח כמי שנקר דלתות עזה ופשט לו את הרגל אלה מפה ואלה מפה משלחי הרגל השור והחמור שקדושת בית הכנסת יתבע עלבונה לדאג את נפשותם, וכאשר עשה להכניס חול בקדש כן יעשה לו לטמאו ולא לטהרו, ואילו לא היה שמה וישן בבית היה ניצול.

ומזה בא מה שכמה בני אדם נעשים בעלי קריין בלילי יום הכפורים בבית הכנסת יותר משאר מקומות יען אש נוגה היא עד אבדון תאכל ולהבתה תלהט רשעים אשר לא ידעו להזהר בכבודה, ושומע לנו ישכון בטח ושאנן מפחד רע''ה כי השכינה פורשת סוכת שלום עליהם ואומרת זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי איויתיה, ולאשר איננו שומע בקולינו השוכן בבית הזה יתן בלבך ותשמע דברי חבירך ויקרבוך אמן כן יהי רצון.

סגולת לימוד התורה ובפרט ביוהכ''פ לכפרת עון

כג. והנה חכמים ז''ל אמרו, ⁵³ אם יתכפר עון בית עלי בזבח ומנחה בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בדברי תורה, ובזוהר ⁵⁴ נתנו טעם לדבר בגין דדברי תורה סלקין על כל קרבנין דעלמא דכתיב זאת התורה לעולה וגו' שקיל אורייתא לקבל כל קרבנין וכל מאן דאשתדל באורייתא אף על גב דאתגזר עליה עונשא מלעילא ניחא ליה מכל קרבנין וההוא עונשא אתקרע ובגין דלעי בה לשמה קודשא בריך הוא אתפייס בהדיה.

ובשמות רבה פרשת תצוה, ⁵⁵ אמרו ישראל רבונו של עולם עניים אנו ואין לנו להביא קרבנות אמר להן הקדוש ברוך הוא דברים אני מבקש שנאמר קחו עמכם דברים ואני מוחל על עונותיכם ואין דברים אלא דברי תורה ע''כ, ולכן ראוי לכל אדם להיות עוסק בתורה ביותר ובכל עוז ותעצומות כהיום הזה לכפר עליו מאשר חטא על הנפש ולכוין להוציא בכח קדושת היום כל התורה אשר למד בעודו רשע מהקליפה ששם היו הולכים אז ומגביר כחה ועתה בכח התשובה וקדושת היום יוציאנו משם, חיל בלע ויקיאנו ויכניע הקליפה וישפילנה עד עפר.

יבאר שליל יוכ''פ כיומו לענין לימוד מקרא

כד. ואף גם כי בשאר לילות השנה אין ראוי ללמוד מקרא כי המקרא בלי פירוש עומדת בעשיה מקום תגבורת הדינים ואין ראוי לעוררם בזמן שליטתם בלילה מכל מקום בלילה הזאת לילה כיום יאיר, ואשר חכמים הגידו יום הכפורים לילו כיומו כמו שביארנו את טעמו ריש פרק ג' ועל כן בלילה הזאת הותר ללמוד במקרא.

מנהג ישראל לקרוא ספר תהלים בליל יוכ''פ וסגולתו

כה. ועל כן נהגו כל ישראל ללמוד ליל יום הכפורים כל החמשה ספרים שבתהלים כי סגולה רבה היא לכפר על הנפש, ועל כן באו בכיוון בארבעה מזמורים הראשונים ש''ו תיבות כמספר כפו''ר להורות כי סגולתם לכפר ולהיות כופ''ר נפש, ואסמכוהו אקרא אהללה שם אלהים בשיר וכו' ותיטב לה' משור פר וכו', ואומר ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך, כי לא תחפוץ זבח ואתנה וכו', ואומר עולה וחטאה לא שאלת אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי וכו', וכן הוסיפו תת כחם להאריך ימים כמו שנאמר לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה.

על כן ראוי להחזיק בלימודם ביותר כהיום הזה, וסגולה רבה בהם לבטל כל גזרות קשות ורעות אם יקראם כהוגן וכשורה מלה במלה בטעמיהם ובדקדוקיהם, וישים אל לבו אליהם להבין ולהשכיל מה שמוציא בפיו ובשפתיו כי הם דברי תחנונים אשר כל אשר ישים עינו עליהם יקרע לבבו לי''ב קרעים ונפשו עליו תתאבל על פשעו ועל חטאתו, וישפוך את שיחו לפני ה' ולבקש על נפשו בהם אולי תהיה ארוכה למחלתו וזה יעוררהו בתשובה שלימה לפני אלהיו.

אזהרה לרצים בקריאת התהלים

כו. וידקדק הדק היטב בהם, לא כן הקוראים אותם מצות אנשים מלומדה כי אז הרצים יצאו דחופים בדבר המלך מלכו של עולם ומטילים מום בקדשי שמים ושגיאות מי יבין, וקורא עליהם הכתוב למה לי רוב זבחיכם יאמר ה' שאם אינם יכולים לעמוד על נפשם כי השינה חוטפתם מי בקש זאת מידם ללמוד כל החמשה ספרים והלא טוב הוא להם מעט בכוונה מהרבות בלא כוונה, הלא טוב ללמוד ספר אחד הוא לבדו והגה מפיו יצא ורוח שפתיו ברור מללו ולא ללמוד כל החמשה ספרים גם בלא דעת כי אז ידלג כאיל פיסח, ואשריו אם יזכה להיות בקי ולכוין בהם על דרך הסוד במקצת הכנויים המורגלים בספר הזוהר כשלומדם.

כמה סגולות באמירת תהלים וחומר המפסיק בהן

כז. ואף גם זאת סגולה נפלאה היא לכוין בעת קריאתו בהם בפסוקים שהם מתחילין באותיות שמו, ועל כל פנים יהא זהיר מאד שלא להפסיק בהם כי מלבד עונשו דמאן דפסק יתפסק כמו שאמרו בזוהר ובפרט אם אמר לייחדא שמא דקודשא בריך הוא שבודאי בשיחתו הוא יפול שמפריד היחוד, אלא שמאבד טובה הרבה כי כאשר שמענו מאבותינו כי הקורא אותם כהוגן וכשורה ולא יפסיק בהם בורא מלאך אחד סניגור להליץ בעדו ולכפר עליו ואם פוסק חס ושלום מבטל הוייתו, ועל כן ראוי להזהר שלא להפסיק אפילו בדברי תורה כי כל תיקון נדרש לעצמו.

נוסח שיש להוסיף ביוכ''פ ליה''ר שאחר התהלים

כח. ואחרי גומרו כל החמשה ספרים יאמר התפילה שלהם ויוסיף בלשון זה.

ראוי ללמוד בליל יוכ''פ מסכת יומא ופירושה

כט. ואחר כך ילמוד מסכת יומא שסידר בה רבינו הקדוש שמונה פרקים בסוד אם לבינה, אם הבנים המכפרת על הבנים כהיום הזה שהיא ספירה שמינית מלמטה למעלה כנודע, ומה טוב אם יקראם בפירושיהם כי ידע וישכיל מה שלומד ולא יקרא מצות אנשים מלומדה הואיל וחננו האל להבין ולהשכיל.

ראוי לקרוא האידרות בליל יוכ''פ וסגולתן לטהרת הנפש

ל. ואחר כך חזור עצמך בקדושה ובטהרה ללמוד בספר הזוהר האידרא של האזינו אשר בה מבואר סוד אם הבנים דרעותא דיו''ד לא אפסיק מינה לעלמין ואתיהיב ברשותה כל חירו דעבדין כל חירו דכלא כל חירו דחיבייא לדכאה לכלא דכתיב כי ביום הזה יכפר עליכם וכו' וסגולתה לקדש את הנפש היפה מאד מאד, ואף באין מבין קריאתה זו היא הילולה ועוררת אהבת ריעים ודודים למעלה, רק שיקראנה באימה וביראה ובחרדה מילה במילה ולא במרוצה ובחטיפה פן יהרסו אל ה' ואת מעשה ידיו יהרסם ולא יבנם וגדול עונם מנשוא, וכבר כתבתי בפרקי ליל חג השבועות יתר אזהרות בזה שים עיניך עליהם.

ראוי להצטער בלומדו בפטירת רשב''י שבסוף האד''ז וסגולותיו

לא. ובהגיעך לקרות בסוף האידרא פטירתו של הרשב''י ז''ל ⁵⁶ ראוי לך להצטער על פטירתו של צדיק ולהוריד עליו דמעות כי בזה יהיה לך כפרה וכמו שאמרו בזוהר אחרי מות דף נ''ו וזה לשונו, ועל דא ביומא דא קרינן אחרי מות שני בני אהרן בגין דישמעון עמא ויצטערון על איבודהון דצדיקייא ויתכפר להון חובייהו וכל דמצטער על איבודהון דצדיקייא ואחית דמעין עלייהו קודשא בריך הוא מכריז עליה וסר עוניך וכו' ולא עוד אלא דלא ימותון בנוי ביומוי ועליה כתיב יראה זרע יאריך ימים.

ונוסף עוד שם, תו פתחו ואמרו כל זמנא דצדיקייא מסתלקי מעלמא דינא אסתלק מעלמא ומיתתהון דצדיקייא מכפרת על חובי דרא ועל דא פרשה דבני אהרן ביומא דכפורי קרינן לה למיהוי כפרה לחוביהון דישראל אמר קודשא בריך הוא אתעסקו במיתתהון דצדיקייא אילין ויתחשב לכו כאילו אתון מקריבין קרבן בהאי יומא לכפרא עלייכו וכו', הנה מבואר גודל מעלת הצטער אדם על פטירת הצדיק וזוכה לראות זרע ולהאריך ימים ולהתכפר לו וקל משמיא נפל וסר עוניך וכו'.

עוד במעלת לימוד האידרות בפרט בליל יוכ''פ ורמזי סודן

לב. ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך ולנדד שינה מעיניהם עוד הלילה, ילמדו תחילה האידרא דנשא ואחריה ילמדו האידרא זוטא כי עניינה רם ונשא ומבואר בה סוד הי''ג מדות דרחמי וסוד י''ג מדות דמי אל כמוך, ובקריאת סודותיהן תעורר המדות עליונות למעלה להאיר בהם אור רב וישתלשל מהם שפע רחמים ושלום לכפר על חטאות ופשעים כי זמן כפרה לכל היא ואף גם זאת להאיר אור גדול לעין הקורא בנפשו ורוחו ונשמתו.

ומה גם אם בא בסוד ה' להבין ולהשכיל סודותיה וסוב''ר הרזים אשר נאמרו מפי עליון הרשב''י עליו השלום וחבריו, כי כל האידרא רבה מפרש סוד שם ההו''יה ברוך הוא זולת שם י''ה שבשם כי הם נכללין במה שביאר בעליון מהם, אך באידרא זוטא שם ביאר כל ד' אותיות השם וזה אור גדול לעין הקורא שיכוין לייחד ד' אותיות השם ברוך הוא כשלומד בה ובפרט בלילה הזאת, אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה.

תפלה לומר אחר קריאת האידרות

לג. ואחר קריאתה או הרבה או הזוטא יאמר נוסח זה.

קבלה מקדמונים על עוצם מעלת הלימוד ביום הכפורים

לד. והחלש יאמר גבור אני לעשות כסדר הזה אף אם צער הוא לו לנדד שינה מעיניו לתקן כמה לילות עמל מינו לו בכל השנה, ואף גם זאת כי אמרו מהקדמונים כי יפה שעה אחת של תורה ביום הכפורים ממה שיקרא בשנה אחת בשאר הימים כי לא יערכנה זהב וזכוכית וכל חפצים לא ישוו בה וכל המרבה הרי זה משובח.

סגולת הלימוד ביוכ''פ להיות נשמר בטהרה

לה. ואמרו ז''ל, ⁵⁷ כל המשביע עצמו מדברי תורה ולן אין מבשרין אותו בשורות רעות שנאמר ושבע ילין בל יפקד ר''ע, ובלילה הזאת צריך להזהר ביותר כי גדול עונו מנשוא, ואמרו עליו ידאג כל השנה חס ושלום שדומה לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו על פניו, ⁵⁸ ותמיד בלימודו בליל הקדושה הזאת במו פיו יתחנן לו יתברך בכח סגולת הכנעת התשובה והתורה בל יפקד רע חס ושלום.

דין התפלה והלימוד ביוכ''פ לאור הנר

לו. ולענין הדין אם ישאר יחיד בבית הכנסת, אם ישנו כולם כתב בעל התרומות שיכול ללמוד בליל יום הכפורים לאור הנר מפני שאימת יום הכפורים עליו, ואף כי אפשר שדעתו לענין תפילת ערבית דהוי כעין ראשי פרקים מכל מקום הסכימו כמה מהאחרונים דבנר של שעוה מותר אפילו בשבת לקרות לאורה ומכל שכן ביום הכפורים דאימת יום הכפורים עליו ומותר אף ללמוד, ומכל מקום אם אפשר לו להיות לו חבר טובים השנים מן האחד ויצא ידי כולם.

ראוי ללמוד ולהתפלל בצד אנשים יראים ובפרט ביוהכ''פ

לז. רק שיבחר שישב אצלו איש ירא אלהים וכן בתפילתו להתחבר עם יראי ה' בתפילתו כי אמרו הקדמונים שאין לעמוד בלימוד ובתפילה אצל רשע שכשהרשע לומד או מתפלל מהרהר הרהורים רעים ושכינה מתרחקת ממנו ומעלים עיניו ממנו, ויהושע הוחרך שערו עם צדקיה ואחאב. ⁵⁹

ואף כי אין הפסד אם ישתתף לימוד ותפילת רשע עם רבים ואדרבה כשיעלו למעלה בערך תפילה ולימוד הרשע יראו יותר חשובים וגם הרשע ירויח בהתחברו עמהם, כבר כתב החסיד בעל חסד לאברהם בעין הקורא נהר מ''ו שזהו כשיש עשרה צדיקים ואחד רשע וכן אם יש עשרים צדיקים ושני רשעים, אבל אין כח בתשעה צדיקים לבטל פיסול תפילה ולימוד רשע אחד, ולכן היו בקטורת עשרה סמנים טובים לבטל ריח החלבנה שריחו רע ולכן נאמר אוי לרשע אוי לשכנו.

לח. ולפיכך ראוי ונכון בכל יום ובפרט כהיום הזה שיהיו שכיניו בבית הכנסת אנשים חכמים וידועים ביראת ה', כי כשיהיו היושבים אצלו מתפללים ולומדים בכוונה יקל עליו לכוין לבו גם הוא, אך כשהיושבים אצלו אנשי לצון מתפללים או לומדים שלא בכוונה יקשה עליו לכוין בלימודו ובתפילתו כי על כל אלה אמרו הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע, ובכל סדר הלימוד שכתבנו אם יהיה בעשרה בני אדם אנשי חיל יראי אלהים שיתחברו עמו יעלה במעלות החמודות.

לט. וירא שמים יעשה דבריו בהצנע ואל יתראה בפניהם כפורש מהם ומואס באותם שאינן הגונים כי הקדוש ברוך הוא חס על כבוד ציבור, ואם יראה שמרגישים בענין אל יבדל מתוך העדה ולא ימנע מללמוד עמהם ומהתפלל עמהם כי הרבה רעות נגררים בזה, ולא נאמרו הדברים אלא להבלתי נרגש ומעשהו בסתר ויכלכל דבריו במשפט.

דברי המדרש בשבח לימוד הגדה בעשרה ובקדיש לכפרת עון

מ. ומה טוב ומה נעים חלקו אם ילמוד וידרוש לבני חבורתו במדרשי הגדה מענין היום ויאמרו עליה קדיש כי יועיל מאד לכפר כל עון כמו שאמרו במדרש, ⁶⁰ נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם אמר ר' סימון מתעלה שמו של הקדוש ברוך הוא בעולמו בשעה שישראל נאספין לבתי כנסיות ובתי מדרשות ונותנים שבח והודאה וגדולה להקדוש ברוך הוא, ואמר רבי ישמעאל באותה שעה כששומעים הגדה מפי החכם ואחר כך עונים אמן יהא שמיה רבא באותה שעה הקדוש ברוך הוא שמח ואומר למלאכי השרת בואו וראו עם זו שיצרתי לי כמה הם משבחים אותי, באותה שעה מלבישין הוד והדר לכך נאמר ברוב עם הדרת מלך, ובמדרש שוחר טוב אמרו, ⁶¹ בשעה שהחכם יושב ודורש בפני הציבור ועונים עליו אמן יהא שמיה רבא אפילו אם נחתם גזר דינם אני מוחל להם ומכפר עונותיהם של ישראל.

אזהרה שלא לעמוד על רגליו ביוכ''פ כ''א בעת התפלות

מא. והחכם עיניו בראשו שלא להאריך בלימוד בלילה הזאת הרבה יותר מדאי ולהיות ניעור כל הלילה כי יאבד כוונת תפילתו ביום האדיר והקדוש הזה ויתנמנם ויאבד טובה הרבה, ואף מי שדרכו בכך רוב השנה להיות ניעור כמה לילות ואשר כח בו לעמוד ביום, מכל מקום כהיום הזה אל יסמוך עצמו על הנס כי שמא חס ושלום יכבד עליו העבודה מהתענית ויבא לבטל מה שהוא חיוב מן התורה.

ומטעם זה גם כן לא יפה הם עושים אותם בני אדם שנוהגים לעמוד על רגליהם כל הלילה וכל היום כי עושי אלה חשבו לעשות מצוה והיא עבירה, וצווחו עליה כמה מהגדולים עליהם השלום כי הואיל והם עומדים על רגליהם כל הלילה היאך יהיה להם כוונה ביום בשעת תפילתם והם נים ולא נים תיר ולא תיר, ורבים מהם בשעת קריאת שמע חטפתם שינה ואינן קורין קריאת שמע וברכותיה שהם מן התורה, ולכן הטוב והישר לעמוד על רגליהם דוקא בשעת תפילת ערבית ולעמוד על עומדו כשהוא מתפלל ומתחנן ביום, ויש רבים עושים ככה ואינו כל כך כבדות ויש להם סמך מן המדרש ⁶² כי בא ס''מ לפני הקדוש ברוך הוא ביום הכפורים ואומר לו יש לך עם אחד בארץ דומים למלאכי השרת וכו'.

מב. ואם הוא חלוש די לו במה שחייבו חז''ל לעמוד על רגליו והוא בשעת חזרת התפילות ובשעת הסליחות, ובשאר התפילה ישב ויכוין בתפילתו ולימודו ולא יעמוד על רגליו כל היום שאי אפשר שלא יהיה לו צער ומתוך הצער לא יוכלו לכוין ודי להם צער העינוי, ועל כן אף כי הזהיר לנו הכתוב לענות נפשינו כהיום הזה והוסיפו רז''ל רחיצה וכו' כל ענין המביא לידי עינוי נפש להרבות העינוי, שנראה שכל מה שיעשה האדם היום הזה מיניה וביה כדי לענות נפשו לכפרת חטאתיו ועונותיו צדקה תחשב לו, ומכל מקום בדברים המבטלים כוונת תפילתו ותחנוניו אינו רשאי לסגף עצמו כי מתוך הצער לא יוכל לכוין ובלא דעת ידבר ולא לרצון יהיה כי עיקר הכל בתפילתו להבין ולהשכיל כל דבר לאשורו ולהרבות בבכי, ובהכבד עליו טורח משא כבד עיניו ולבו אל הרגשת חולשת איבריו אשר הוא מרגיש ואין מלאך אחד עושה שתי שליחויות.

ואזהרה זו ביותר לתלמידי חכמים כי הם תשושי כח וראוי להם לחוש שלא יחלו חס ושלום ויבטלו מדברי תורה על דבר שאינו מן החיוב אליו, ויעשה מן הבא בידו וירחמו עליו מן השמים ויקרא לו ה' שלום.

כמה אזהרות להיות נשמר בטהרה בעת השינה

מג. ולכן בלילה אחרי גומרו את סידרו כשרואה שהכבידו עיניו משינה ירחיק עצמו ממקומו לצד מערבו של בית הכנסת או בעזרת בית הכנסת ושכב וערבה שינתו וצדקה תחשב לו, רק שיהא נזהר מאד על נפשו שלא יעטוף את עצמו בכרים וכסתות המחממין כי זה מוליד כח התאוה, ועל כל פנים יסיר האנפלאות מעל רגליו כי כסוי הרגל רע מאד להתחמם ולבא חס ושלום לידי דבר אחר, והקדמונים אסמכוהו אקרא דרות ותגל מרגלותיו של בועז כדי שלא יבא לידי חימום ויבא לידי יצר, לכן אף אחר חילוץ אנפלאותיו יהיו רגליו מגולים מתחת הכר, והיא סגולה נפלאה בדוקה ומנוסה אצל רבים.

ואותם בני אדם הישנים באנפלותיהם מלבד כי הם מסכנים בעצמם כדאמר שמואל ביומא, אף גורמים רע''ה לעצמם לבא לידי דבר אחר חס ושלום וראוי לגעור בהם ולהזהירם ולהודיע אליהם כי לכל העם בשגגה, ולתלמידי חכמים קשה הדבר ביותר כי גם אמרו מן הקדמונים כי בדרך סגולה קשה הדבר לשכחה ואיתיה באזהרה דפן תשכח.

מד. ובדרך סגולה גם כן להנצל עצמו להיות בשמירה בלילה הזאת וכן בכל הלילות, לשכב כל הלילה על צד שמאל טוב מאד להכניע הקליפה לילית וחיילותיה השורים בטחול ומבטל את התאוה, ואף גם זאת להזהר לישן מתוך שמחה כי עצבות ודאגה ויגון רע ומר לענין דבר אחר, ועל כל פנים עיקר גדול בזה הוא להסיח דעתו מזה הענין ויבטח בשם ה' וישען באלוהיו ולא יירא ולא יפחד לבבו כי הדמיון הוא פועל מאד וילכד ברשתו חס ושלום.

להזהר ביותר בלילה זה בק''ש על המטה ואופן כוונתה

מה. רק את נפשו ישמור באומרו קריאת שמע על מטתו כהלכתה וכתקונה ביתר שאת מכל הלילות כי מרוממת היא על כל השמירות כמו שנאמר רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם, ואשר להיות כי כיוון בשעת הוצאת ספר תורה כל נדרי בתקון זרע לבטלה בפסוק אור זרוע לצדיק כמו שהארכנו לעיל, גם עתה בשעת קריאת שמע יוסיף ידו שנית לכוין בה לתקן את אשר קלקל במחשבתו הרעה שהביא עצמו לידי קרי והוצאת זרע שלא על ידי אשתו וכרת מזלו ושורשו מן נוקבא דז''א כי הוציא בעונו ניצוצות קדושות שלא על ידה והם ירדו לקליפת נוגה ומשם נעשקות מאשת זנונים ומכל מזיק שלה נעשה גוף אחד לכל אחד מהטיפה, ולפיכך עתה כי עת הרצון היא מאד יכוין להחזיר הנשמות ההם לקדושת כלי החדש הנעשה בקריאתו קריאת שמע ולהרוג הגופים ההם בחרב פיפיות דקריאת שמע.

מו. וכן כשיאמר פסוק יעלזו חסידים בכבוד יהיה כוונתו להרוג הגופים דטפות זרע שיצאו על ידי שלא שהה על הבטן כשהיה משמש עם אשתו המתלבש בקליפת נוגה עצמה הכלולה מטוב ורע כי הוצאתם אינו רע גמור שהרי כוונת התעוררות ההוא לתשמיש המותר היתה, ועל זה נאמר יעלזו חסידים בכבוד הם אותם שרוצים לשוב בתשובה מחטא זה, ירננו על מה שעושים על ידי משכב''ותם שהם נשותיהם כי הורגים אותם המזיקים שנבראו עמהם, על ידי כי ר'וממות א'ל ב'גרונם ראשי תיבות באר בארה של רחל אמנו כנודע באורך לבא בסוד ה'.

אזהרה מועלת להיות נשמר בטהרה ביוכ''פ

מז. ואשר עלול לנזילות זה בשאר הימים צריך הרבה מאוד קודם יום הכפורים לתקן עונו על ידי התקונים שבאו בספרי הקדמונים ז''ל ולא יכנס ליום הכפורים פגום מעון זה, כי אף אם ישוב ויעשה תקונים וסיגופים על שאר עונותיו, אם לא שם לבו לתקן את אשר עיוות בעון שז''ל קרוב מאד שיטמאוהו בליל יום הכפורים כי מוצא מין את מינו וניעור בבא כל איש להתקדש כיום הזה וקנאין פוגעים בו.

התעוררות תשובה למי שלא נשמר בטהרה ביום כפור

מח. ואשר לא שת לבו את דבר ה' ויקרה מקרהו בלתי טהור בליל יום הכפורים גדול עונו מנשוא, ואמרו ז''ל בשילהי יומא ⁶³ הרואה קרי ביום הכפורים ידאג כל השנה כולה, יען כי מראין לו שלא קבלו תעניתו והשביעוהו במה שבידם להשביעו כעבד שמוזג כוס לרבו ושופך לו קיתון על פניו, ונוסף גם הוא כי היה לו לתקן את מעשיו ולהסיר את החיצוני מעליו לפני בא יום ה' ולא עשה, (ומטעמים אלו תבין כי אין חילוק בזה בין רואה קרי בלילה לבין רואה ביום דשניהם שוין לרעה וביום הכפורים לאו דווקא).

ובפרט לפי מה שאמרו ז''ל, ראה אדם קרי חייב טבילה אמר מי רואני ואין בכך כלום והעבירו מנגד פניו שוב רואה קרי ואמר מי רואה אותי וכו' עד שלשה פעמים ועובר על מה שנאמר פעמים שלש עם גבר והוא נעשה זב מתחלת דרכיו שנאמר איש איש כי יהיה זב מה תלמוד לומר איש איש למקרה לילה, אם חזר ועשה תשובה מרפאין אותו ואם לאו הרי הוא בחזקתו עד יום מותו שנאמר וזאת תהיה טומאתו בזובו ע''כ.

אשר על ככה ידאג כל השנה כולה ולבו בקרבו יחיל ויאנח בשברון מתנים כי משך הקליפות בגופו ונפשו לא מטוהרה וטמא טמא יקרא, והעלה עשן באפו יתברך וגחלים בערו ממנו ולו הסתיר פניו ממנו האל יתברך ויגרשהו וילך, וישוב אל ה' וירחמהו וביותר בעצם היום הזה יום האדיר והנורא עוד השמש במרומים להתודות לפניו יתברך את אשר חטא והעוה על הנפש וטימא קדשי שמים וקלקל צינורותיהם וימנעו רביבי השפעתם והרחיב גבול הרשעה, וידבר עם נפשו לאמר אוי לי כי נדמיתי כי כמוני כמוך ונהי כטמא כולנו וכבגד עדים שלא ברצונך ויתן את קולו בבכי לאמר, יסרני ה' אך במשפט אל באפך פן תמעיטני, הרב כבסני מעוני ומחטאתי טהרני, אומר אלי אל תעלני בחצי ימי עד מלאות ימי שנותי בהם שבעים שנה אולי אוכל לתקן את אשר פגמתי ואנכי בראתי משחית לחבל.

סגולה לכפרת העון לכוין בי''ג מדות ובפרט בשנים מהן

מט. ואף גם זאת יכוין ביום הזה באומרו הי''ג מדות דרחמי לטהר נפשו מטומאתו ומטומאת עונותיו על ידי המשכת אור העליון מלובן העליון בכוונתו בהם, ובפרט בשנים מהם שבם נזכר טהרה והתלבנות הטומאה מהנפש אשר לא מטוהרה, בתיקון שני שהוא נושא עון ואמרו באידרא ⁶⁴ וחד חשוך הוה אתסחי בההוא נהורא כמאן דיתסחי בההוא נהורא עמיקא וכו' פתחו ואמרו נושא עון חמיתא, ובתיקון שלישי שהוא עובר על פשע ואמרו שם שעליו נאמר ורוח עברה ותטהרם.

ועם היות שכל י''ג מדות סגולתם להמתקת הדינין עם כל זה באלו השנים שנזכר בהם טהרה יכוין בהם בפרט, וסגולתם רבה היא מאד לטהרו וללבנו ובפרט כהיום הזה כי סגולה לטהר את הנפש מטומאתה ומכל חטאתיה ונאפופיה מבין שדיה כמו שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו, ושוב יקבל עליו לקיים מן הבא בידו דרכי התשובה וכל התקונים אשר כתבנו לפגם עון זה בפרק ב' מהשובבי''ם עיין עליהם.

עיקר תקון העון להוסיף בתורה המטהרת יותר מכל הטהרות

נ. ותחת הטומאה אשר גברה בגופו ובנפשו עתה ילביש אותם מחלצות טהורות ויוסף לקח מידי יום ביום כי סגולת התורה להפשיט רוח הטומאה ולקרר הטומאה מאש היצה''ר ואם ללבן היצר שלכך כתיב בה אמרות ה' אמרות טהורות, וכן אמרו בזוהר פרשת קדושים דף פ', ותא חזי לא אתדכי בר נש לעלמין אלא במילין דאורייתא בגין כך דברי תורה לא מקבלי טומאה בגין דאיהי קיימא לדכאה לאילין מסאבי ואסוותא באורייתא משתכחא דכתיב רפאות תהי לשרך וכתיב יראת ה' תוסיף ימים דכיותא אשתכח באורייתא דכתיב יראת ה' טהורה עומדת לעד מאי עומדת לעד דקיימא תדירא בההוא דכיותא ולא איתעדי מינה לעלמין עכ''ל, ולכן יתחזק בלימוד התורה כי טהרת התורה עולה על הכל והיא עיקר כל הטהרות.

תקון למי שנכשל בטומאה ביום כפור

נא. ונמצא כתוב כי טוב לו שיאמר הארבע קדושות שייסד ר''א הקלירי ליום הכפורים שלושים יום רצופים מיד אחר יום הכפורים בהכנעה גדולה ודמעות שליש.

ואחר כך יאמר מזמור ל''ט, ויכוין בסופי תיבות אמרתי' אשמרה' דרכי' מחטוא' בלשוני' סופי תיבות שם יֶהְיַאְיָ ונקודותיו יוצאים מפסוק אֶשמרה לְפי מַחסום בְּעוד רָשע לנגדי, ויכוין לתקן פגם הקרי על ידי השם הקדוש שיוצא בא''ת ב''ש מן דרכ''י והוא קָגֶלְםֵ וניקודו מר''ת אמרתי אשמרה דרכי מחטוא שאלו השני שמות מבטלין ומכריתים כל נגעי בני אדם וכוחות הטומאה מעליו, ועוד יש כוונות בפסוק זה ואין להעלותם בספר זה דלאו כל מוחא סביל דא.

ואחר מזמור הנזכר יאמר מזמור פ''ח על מחלת לענות וכו' שיש בו קל''א תיבות כמנין סמ''אל ומכניעו על ידי המזמור זה מאשר שלט עליו בעון קריו, ואחריו מזמור קט''ז ואחריו קכ''ד עם כל הכוונה שכתבנו לעיל בערבית.

סגולת הניעור ליל שישי ויום שלפניו לשמירה מהעון ותקונו

נב. ואם יכול לעמוד על נפשו להיות ניעור משנתו כל ליל שישי כי מדתה בצדיק יסוד עולם והיא מדת כל הכוללת כל תקוני העונות יועיל לו הרבה, ולא עוד אלא שאם יהיה זריז להיות ניעור ליל שישי ויום שלפניו יועיל גם כן להנצל מפח המוקש כל ימות השבוע ממקרה אשר לא טהור והוא בדוק ומנוסה אצל רבים, וטעם הדבר פשוט כי כאשר הוא עושה נחת רוח למדת הצדיק העליון כן יעשה לו והרשעה כולה כעשן תכלה ושאנן מפחד רע''ה.

תקון התענית לנכשל בטומאה ביוכ''פ, ואם יתענה קודם סוכות

נג. ונוסף גם הוא תיקון לעון זה להתענות ולהבין לטהר תגבורת טומאתו כי התענית הוא אש מטהר וכמו שאמרו בזוהר שמות, ⁶⁵ אמר רבי יהודה מתוך תעניתו של אדם מחלישין איבריו וגובר עליו האש ובאותה שעה צריך להקריב חלבו ודמו באותו האש והוא מזבח כפרה וכו' אמר ר' יצחק מכאן ולהלאה כתיב כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר ע''כ.

נד. ואני התרתי לאיש אחד אשר פחד ורהב לבבו הרבה מאד ממקרה אשר לא טהור בליל יום הכפורים, ושאלני היוכל להתענות בארבעה ימים שבין יום הכפורים לסוכות הואיל והם ימים של שמחה ואין מתענים בהם, ואני אמרתי לו דהדין פשוט בזה דיוכל להתענות ושב ורפא לו מדין הרואה חלום רע בשבת שחייב להתענות והתירו לבטל עונג שבת מפני תעניתו, והיינו טעמא מפני שכיון שהראו לו חלום רע הראו לו מן השמים שנמצא עולתה בו שיש מקטרגים כנגדו וצריך הוא לשוב ממעשיו כדי לבטל המקטרג, ויתענה ויכוף כאגמון ראשו ולא יתענג כלל אלא ישב ודומם וזו היא שמחתו וענוגו בהיותו זוכה לעונג גדול בביטול העונג הזה.

הנה כי כן גם מי שראה קרי בליל יום הכפורים ורואה את עצמו מובדל ומרוחק מאת אלהיו יתברך מצד מעשיו הרעים ודרכיו המקולקלים אשר הגביר את הטומאה עליו ועתה בא להסיר הבגדים הצואים מעליו ולשוב לדרך הטובה ולהתקרב לפני חנון המרבה לסלוח, ונפשו נבהלה מאד במלאות ספיקו אם תעלה לו שנתו אם לאו והוא אינו יודע את עתו אם יניחו לו לשוב תשובה שלימה וראויה לפי כובד טומאתו.

נה. ומה גם כי הימים האלה נזכרים ונעשים עת באו ימי השילום כי המשפט לאלהים הוא השליט בעת ההיא במקום שאמרו לחתום גזרי בית דין הצדק, כי משעת נעילה הונח דבר משפט כל איש בצריך עיון והשקפה לטובה הכל לפי המעשה והטוב ההוא אשר ייטיב לאיש העומד לדין וחיה, והיה אם לא יתקן חטאתו ואשמו אשר עיוותו חס ושלום הרחמים לא יכמרו אבל יחמרו להחמיר בפסק דינו, יחליפו שטתם להוסיף לרע לו פסקי תוספו''ת על פסקי הרא''ש והמלמד זכות חוזר ומלמד חובה, ואחר גמר דין מחלוקת לחלק הפתקים בנתינה מיד ליד, עידי מסירה כרתי לתת לאיש כדרכיו הן לחיים הן למות.

ומי זה האיש מרגיש אשר לא ירגיש מרוגז הדין והגזרה ולמהר ולהחיש מפלט לו, וכל שכן וקל וחומר למי שקרה לו כל אלה שראוי לו להבין ולהתענות עוד השמש במרומים בימים האלה אשר בין יום הכפורים לסוכות לבקש על חטאתו ואשמו אולי יעלה מרפא וארוכה למחלתו, ואין בזה עון אשמה אלא אדרבא צדקה תחשב לו שמזכה את נפשו העגומה לבלתי הכריתה עד תשלים חוקה ברוב הימים וטהרה ממקור דמיה ושבה אל בית אביה כנעוריה, ומה לו לבקש שמחת הימים יותר מזה להתקרב לפני אלהיו והיא שמחה גדולה ויתרה לנפשו העלובה והעגומה בת מלך שבויה בין כמה זאבים, והגוף הנגוף החוטא כיון שלא זכה לשמחה לא ישמח אלא יתאבל ויאנח על כל הרעה אשר עשה וזו היא שמחתו אם בעל נפש הוא.

נו. ומזה הטעם היה היתר ללבוש שק ביום הכפורים גם כן לאיש אשר נפשו עליו תבהל על מקרהו וחש על נפשו לשוב אל ה' וללבוש שק להשמיע במרום קולו לבקש על נפשו, כי אף כי יום הכפורים יום טוב הוא, הואיל והותר מכללו בעינויים הרבה, לאיש אשר אלה לו ולבו נוקפו נראה לי דמותר גמור הוא, אלא שחבירי לא הודו לי לענין השק ביום הכפורים דיום טוב הוא.

סגולה לנכשל ביוכ''פ להשלים שנתו אם יוסיף בתורה ותשובה

נז. ובודאי הגמור כי אם כה יעשה וכה יוסיף בתורה ובתשובה ותענית יעלה שנתו בטוב ובנעימים ותטיב לו החתימה ויראה זרע ויאריך ימים, ובלבד שלא ישליך אחרי עבור שנתו כל אשר פעל ועשה אחר גוו כי אז חס ושלום יוסיף על חטאתו פשע וישוב אל הארץ כשהיה.

תוכחה לת''ח המקלים בחומר מ''ש ז''ל במי שנכשל ביוכ''פ

נח. ואולם רבים תלמידי חכמים יקלו על עצמם כי יקר להם מקרה בלתי טהור בליל יום הכפורים ולא חלו ולא רגשו בדבר, וישליכו אחרי גוום מלשקוד על דלתי התשובה לבקש על נפשותם אשר אמרו לנפשם כי לא אמרו ידאג כל השנה רק לרחוקים מהצדקה ומתורת ה' ואשר לא שת לבו אל דבר ה' ומצד מחשבותם פועלים ר''ע על משכבותם, לא כן לישרים בלבותם המתקדשים והמטהרים עם קונם כי אף כי תקראן אותם כאלה אין בהם עון אשמה כי אין זה אלא מצד הקדושה יתירה כי קנאין פוגעים בה.

אכן לא זו הדרך ליראי ה' ולחושבי שמו לתת כתף סוררת אל דרכי התשובה והתקונים הצריכים לו ולהיות צדיק בעיניו ולומר חנני אלהים ויש לי כל, כי אם יפשפש וימשמש מעשיו על כל דבר פשע על קל על חמור אשר חטא על הנפש אז יראה כמה לו עונות וחטאים תלי תלים, וכל עוד ידו נטויה לחפש עוד יוסיפו להגלות לו כהנה וכהנה עבירות שהאדם דש בעקיביו והוא לא ידע ואשם, ואם ישים פניו אל כל צדקותיו אשר עשה ואשר אשום אשם בכל עון ובכל חטאת וישקיף וירא כי עשרת פעמים יהיה סרח העודף במעשה הרעה על כל הטובה, כי מי עסק בתורה שלא נשתמש ונהנה מהקרא רבי או נתייהר ובא לכלל כעס ולכלל טעות ועל דרך זה בכל מצוות ה'.

נט. על כן אם בעל נפש הוא אף כי הוא מיראי ה' וחושבי שמו ויקר מקרהו חס ושלום ביום הכפורים, נפשו עליו תאבל ולבו חלל בקרבו ועיניו יעלעו דם ובלב נשבר ונדכה יתודה ויאמר אללי לי כי עונותי הטו אלה, ויתחזק לענות אל ה' בבכי ובתחנונים וצום ושק ואפר אולי יתכפר לו וה' יגמור בעדו.

אזהרה לת''ח להתעורר ביותר לתשובה כדי לעורר יתר העם

ס. וההקש זה לכל מעשה העבודה ביום האדיר והנורא הזה לבלתי יקלו באמירת הרחמים והסליחות ולהתעסק בלימודיהם, רק יהיו ראשונה לשפוך את שיחם לפני ה' אשר מהם יראו וכן יעשו כל יתר העם לעורר עצמם לתשובה ולבכות על עונם בתפילתם כי ראו כי לתלמידי חכמים גדול הכאב מאד לבכות ולספוד לצרת עונותם ויאמרו אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו איזובי קיר וזכות הרבים תלוי בם וצדקתם עומדת לעד, וכבר כתבתי בזה באורך בפ''ב דסליחות קחנו משם.

יבאר שחומר מי שאירעו מקרה יום הוא כמקרה לילה

סא. ואף גם זאת אודיעך כי רבים לא נזהרו עצמם מבוא בטומאה זו חס ושלום רק בלילה ולא ביום ואם יקר מקרה כשישנו ביום לית דחש, שטעו בזה דאדרבא יש מגדולי ישראל אשר פירשו הרואה קרי ביום הכפורים שזהו דוקא ביום ולא בלילה, ואף כי לא נראו דבריהם מכל מקום הכל שוין דלילה כיום ויום כלילה כולן שוין בענין זה (עיין בספר חסידים סי' תנ''ה), ושומר נפשו יזהר אף ביום כאזהרתו בלילה ולא יאבד טובה הרבה, ומה טוב ומה נעים חלקו אשר אל יתן דומי לו ביום בלימודו ולא יצטרך לכל אלה.

פלוגתת הרמב''ם והבה''ג לענין טבילת בעל קרי ביוהכ''פ

סב. ולענין טבילת בעל קרי כתב הרמב''ם ⁶⁶ וז''ל, מי שראה קרי בזמן הזה ביום הכפורים אם לח הוא מקנח במפה ואם נתלכלך רוחץ מקומות המלוכלכין בו לבד ומתפלל, ואסור לו לרחוץ כל גופו או לטבול שאין הטובל בזמן הזה טהור מפני טומאת מת ואין הטבילה לקרי בזמן הזה לתפילה אלא מנהג ואין מנהג לבטל דבר האיסור אלא לאסור את המותר, ולא אמרו שהרואה קרי ביום הכפורים טובל אלא כשתקנו טבילה לבעלי קריין וכבר ביארנו שבטלה תקנה זו עכ''ל.

אמנם יש חולקים עליו וסוברים שטובל כדרכו כדתניא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בתשעה באב בין ביום הכפורים, והתם פליג ר' חנינא סגן הכהנים אתשעה באב ואומר כדאי הוא בית אלהינו לאבד טבילה אחת בשנה, ונראה דר' חנינא לא פליג אלא בתשעה באב לחוד כדיהיב טעמיה אבל ביום הכפורים לא פליג, והיא סברת בה''ג ור''י ברצלוני ז''ל.

הכרעת המחבר בדין טבילת בעל קרי ביום הכפורים

סג. ולכן נראה דאם הוא ירא אלהים ונוהג עצמו כמנהג הרמב''ם ז''ל שהשיב לראשי ישיבות שבבבל שמימיו לא ביטל אותה, ומאחר שמנהגו כך לבו נוקפו ולא מצי מתפלל כי לבו בל עמו, כדאי הם הגדולים ההם המתירים לסמוך עליהם ולטבול הואיל ואינה רחיצה של תענוג ושל הנאה, ולגבי דידיה שנוהג עצמו כל הימים בטהרה ובנקיות הוה ליה כהיו ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה שמותר לרחצן הואיל ולא קא מכוין להנאת רחיצה כי אם לטהר מלכלוך וטינוף.

ועוד כיון דהתירו למי שהוא אסטניס שצריך לקנח פניו במים שאין דעתו מיושבת עליו כל היום עד שיקנח שיכול לקנח, הוא הדין לנדון דידן דהואיל ומנהגו לטבול כל הימים ואין דעתו מיושבת עליו שמותר, וגדולה מזו אמרו דמקבל פני רבו עובר במים וכל שכן פני שכינה, וכן העידו לי שהרב מהר''י מברונה זלה''ה עשה מעשה.

עוד בענין הנזכר, ודין טבילת אשה ביוכ''פ משו''ת ''בנימין זאב''

סד. וכן הרב בנימן בכה''ר מתתיה ז''ל כתב בספרו ⁶⁷ גבי מה שכתב ר''ת דקיימא לן דטבילה בזמנה אינה מצוה, חילק דהיינו היכא דאין בעלה בעיר אבל היכא דבעלה בעיר שרי משום מצות עונה לטבול בשבת וכן ביום הכפורים, ואף על גב דביום הכפורים אסורה בתשמיש המטה ולאו טבילה בזמנה איכא מכל מקום כדי להתפלל האשה ביום הכפורים בנקיות ובטהרה יכולה לטבול ביום הכפורים וחשיב לה בשביל מצוה, וכדי לעשות נחת רוח להן אין ממחין בידם וכדאמרינן בחגיגה פ''ב ⁶⁸ דהביאוהו לעזרת נשים כדי לעשות להן נחת רוח, פירוש עגל זבחי שלמים שסמכו עליו נשים, לא מפני שהסמיכה כשירה בנשים דהא דרשינן בני ישראל סומכים ולא בנות ישראל סומכות אלא לעשות להן נחת רוח, וכתבו שם התוספות בד''ה לעשות נחת רוח דנשי דידן אם באות לעשות מצות עשה שהזמן גרמא ולברך עליהן אין ממחין בידן אף על גב דפטורות ולא מיקרי ברכה לבטלה.

וכתבו נמי בפרק המוצא תפילין ⁶⁹ דמיכל בת שאול מנחת תפילין ומסתמא גם כן היתה מברכת, ואשתו של יונה היתה עולה לרגל והיתה מביאה עולת נדבה במקום עולת ראייה ואף כי לא היתה מחוייבת, וכן יש לומר גבי נשים דמותרות לטבול בשבת ולא חיישינן לסחיטה וכן ביום הכפורים ואין לחלק בין יום הכפורים לשבת כדאמרינן בפרק יו''ט, ⁷⁰ אמר רבא מי איכא מידי דשבת שרי ויום הכפורים אסיר, הרי דכדי לעשות נחת רוח להן התיר לטבול ביום הכפורים כדי להתפלל בנקיות ובטהרה.

ציונים והערות לפרק ד

46) ע''ז דף כ' ע''ב. 47) ירושלמי הוריות פ''ג ה''ב. 48) רמב''ם הל' עבודת יוהכ''פ פ''א ה''ו. 49) ילקו''ש ויקרא פט''ז רמז תקע''ח. 50) זוהר תרומה דף קל''א ע''ב. 51) זוהר ויקהל דף ר''ה ע''ב. 52) זוהר בשלח דף מ''ז ע''ב. 53) ר''ה דף י''ח ע''א. 54) זוהר קדושים דף פ' ע''ב. 55) שמות רבה פרשה ל''ח אות ד'. 56) זוהר האזינו דף רצ''ו ע''ב. 57) ברכות דף י''ד ע''א. 58) יומא דף פ''ח ע''א ובפרש''י שם. 59) עי' סנהדרין דף צ''ג ע''א. 60) מדרש משלי פרשה י''ד. 61) מדרש משלי פרשה י'. 62) ילקו''ש ויקרא פט''ז רמז תקע''ח. 63) יומא דף פ''ח ע''א. 64) זוהר נשא דף קל''ב ע''ב. 65) זוהר שמות דף כ' ע''ב. 66) רמב''ם הל' שביתת העשור פ''ג ה''ג. 67) שו''ת בנימין זאב ח''א סי' קמ''ח. 68) חגיגה דף ט''ז ע''ב. 69) ערובין דף צ''ו ע''א תוד''ה דילמא. 70) ביצה דף י''ח ע''ב.

---

פרק ה - אשמורת היום וסדרו

מעלת הקימה באשמורת ביוכ''פ ורמזו במדרש

א. כתיב קמתי אני לפתוח לדודי וידי נטפו מור ואצבעותי מור עובר על כפות המנעול, בכתוב הזה רמוז כל אשר יעשה האדם וחי בהם ביום הכפורים, תחילה ובראשו לקום באשמורת, לפתוח לדודי זה תפילת יוצר, וידי נטפו מור זה תפילת מוסף, ואצבעותי מור עובר זו תפילת מנחה, על כפות המנעול זו תפילת נעילה כמו שביארו רז''ל במדרש חזית.

וראוי ונכון לכל אדם לקום ולהתעורר משנתו לפני יום בא לה' באשמורת הבוקר יום הקדוש הזה ולהכון לקראת אלוהיו חנון המרבה לסלוח כי עת שערי רצון להפתח ותפילתו ותורתו רצויה להודות לשם ה' ולהתחנן ולבקש מלפניו מחטאתו אשר חטא על הנפש, ואם בשאר הימים הפליגו חכמים לדבר כמה מעלות טובות לעומד ושונה בראש אשמורות, וכשמתעורר למעלה שרביטא דחסד בשכינת עוזינו לא עלה בלחודהא אלא עלה ועל אינון דמשתתפין בהדה כמו שנאמר יומם יצוה ה' חסדו וכו', וכל שכן וקל וחומר כהיום הזה דחדוותא סגיא לעילא ורעותא דכלא ישתכח ותרין נהורין נהרין כחדא נפקין וכחדא שריין.

טעם שאין להרבות בשינה ביוכ''פ

ב. ואף כי אמרו יום הכפורים לילו כיומו מכל מקום הכל מודין כי מעלת היום רבה היא מאד יותר מהלילה מכמה עליות שעולה על ידי החמש תפילות כמבואר בדברי הרב זלה''ה, דודאי אם יעמוד באשמורת היום הזה ימשיך עליו חוט החסד בכפליים והנפש היפה שבו תהיה לה נחת רוח יתירה לקבל אותו האור העליון מלמעלה מה שלא נהנית כן בכל ימות השנה וכל הקודם זכה וישא ברכה, כי אין ראוי להתענג בשינה פן יקראנו אסון ביום הקדוש ההוא וכדמרגלא בפומיה דרשב''י בזוהר, ⁷¹ בני נשא דמתענגי בשנתהון נפקי מינייהו שידה ושידות, וכל שכן היום דאיכא קדושה יתירה שיחוש כל אדם על קדושתו כי קנאין פוגעים בה חס ושלום.

סגולות הלימוד באשמורת יום הכפורים

ג. ואף גם זאת תהיה כוונתו לכפר עליו מה שלא קיים ענין זה בכל ימות השנה שהפליגו חכמים בעונשו, והן עוד היום גדול בנותנו את לבו ובהתודות חטאתו ואשמו אשר אשם לה' ולא אמר איה אלהי עושי נותן זמירות בלילה, ויתחרט ויתמרמר ועיניו יעלעו דם על אשר לא חס על כבוד קונו, כדאי הוא לכפר עליו ולהתיר את נזופו כי זמן כפרה לכל היא ויכניע ויקצץ כל המשטינים עליו בעת פותחו לעסוק בדברי תורה וכמו שאמרו בזוהר, ⁷² כיון דאיהו פתח באורייתא כל אינון זינין בישין אעיל לון בנוקבי דתהומא רבה, לא כן מי שלא שת לבו את דבר ה' גם ביום הזה כי מעורר עליו כל הימים הראשונים ומשחית נפשו הוא יעשנה ומפרי מעלליו יאכל.

ד. ומכלל המעלות אשר בזה אחת מהנה יועיל ליום הוא מאד והוא מה שאמרו בזוהר ⁷³ בפסוק או הודע אליו חטאתו זה לשונו, ומאן דקאים בלילה למלעי באורייתא אורייתא מודעא חוביה ולא באורח דינא אלא כאימא דאודעא לבריה במלה רכיך והוא לא אנשי ליה ותב בתיובתא קמיה מריה ע''כ.

כשמונע עצמו מעינוג יכוין למצות עינוי

ה. ועל כן החלש יאמר גבור אני ויקום כגבור לתת שעשועים לקונו, ותכף ומיד בהקיצו משינתו יטול ידיו ויכוין לרחצם עד קשרי אצבעותיו לקיים אחד מהחמשה עינויים שאחד מהנה הרחיצה, כי לפי שהוציא הכתוב אכילה בלשון עינוי קבלו בזה חכמים שבא לאסור כל דבר שהוא תענוג שהמבטלו מענה את נפשו וכל אחד מחמשה עינויים אלו מצאו להם כתוב דאקרו עינוי, וצריך כל אדם בבואו במקום שהוא היה עושהו בכל יום ומונע עצמו לתת לב למניעתו ולעשות הדברים לשם פועלן ולא מצות אנשים מלומדה.

סוד חמשה ענויין ורמזיהם

תקון עוונות הנעשה בה' עינויי יוהכ''פ

ז. וכה תכוין לפרוש כהיום הזה מכל תענוגי העולם הזה הגשמיים ויתקדש בקדושה עליונה כי לא תמצא אלא על ידי התענית וחולשת האיברים הגשמיים, כי לא בכח גשמי יגבר איש להשיג שלימות הנפש ולאשר חטא על הנפש על ידי התלהבות אש היצר הרע אשר יבער בלבו, לכן בא היום אש של התענית וממרק אותו האש כי בערה בהם אש ה' הקדוש ולכן אסור לרחוץ ביום הכפורים בין בחמין בין בצונן ואפילו להושיט אצבעו במים אסור להגביר כח האש על ידי התענית, ויתוקן על ידי כן כמה איסורי מאכלות אסורות אשר נכשל בהם ואף בשתיות אסורות אשר שתה ולעה והגיע לשכרותו של לוט ושכח את ה' אלהיו.

ח. וכן בעינוי הרחיצה ישים את לבו לתקן עון, ואשר רוחץ ברחיצות של תענוג להתעדן בדשן עצמותיו ורחיצות שבהן בא לידי איסור סחיטה בשבת, ואשר לא רוחץ בנטילה כדת וכשורה או ביטלה והביא אלוה בידו.

ט. וכן בעינוי הסיכה ישים אל לבו לתקן מה שקלקל בעונו השמן הטוב העליון שהוא נמשך תחילה על הראש ואחר כך הוא מתפשט ויורד על הזקן, ואחר כך שיורד על פי מדותיו הם שאר המדות ומנעו בעונו, עתה יכוין בעינויו להגביר כח זה השמן ולהמשיך אותו ולאדלקא בוצינין, ואף אשר סך בשמן המור ובשמים כתכשיטי הנשים ויצא מבושם ומוסך ברחובות קריה, עתה יתוקן על ידי עינוי סיכה.

י. וכן בעינוי נעילת הסנדל ישים אל לבו לתקן מה שקלקל בעונו ופגם בכנסת ישראל ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה, ותחת אשר עיניתה וחלצה נעלה מעל רגלה עתה תכוין בעינוי להלביש אסתר מלכות וכעת יאמר לה מה יפו פעמיך בנע''לים בת נדיב, ואף יכוין לכפר מה שרגליו מהרו לרוץ לרעה, ואת אשר עבר על כ''ד דברים שבית דין מנדין עליהם ונתחייב להיות יחף ברגליו בנידוייו, עתה על ידי עינוי נעילת הסנדל יכפר עליו ויותר מנזיפתו.

יא. וכן בעינוי תשמיש המטה ישים אל לבו את אשר היה בעונו נרגן מפריד אלוף וכב''יכול קודשא בריך הוא לא אשתכח בקיומיה דהא כנסת ישראל אתפרשת מאתרא אבדה האמונה וכו' ואיהו גרים דאסתלק ההיא מטה מתמן והכי אסתלק איהו מתשמיש המטה, עתה בעינויו השיב את הגזל אשר גזל ויחזיר כנסת ישראל למקומה ואת העושק אשר עשק למלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא דאיתפרש מינה דשכינה וישים לו שם מטה ושולחן וכסא ומנורה, ואף גם זאת יכוין לכפר על מה שקלקל בחדר משכבו ועל מטתו השוכבים על מטות שן וסרוחים על ערשותם, ואשריו לאדם שיכון לנגד עיניו כל אלה להיישיר ולתקן את אשר עיוותו.

עוד בסוד חמשה ענויי היום

תפלה ע''ד הסוד לחמשה עינויין לומר קודם ערבית ושחרית

אזהרה לנוטלים כל היד, ויבאר למה ביוכ''פ רוחצין האצבעות בלבד

יד. והנה ראיתי שערוריה רבים חכמים בעיניהם והתירו לעצמם ליטול ידיהם בשחרית יום הכפורים כדרך שעושים בימי החול, באמרם שאם באמת ובתמים צריך נטילה כדרך שעושים בימי החול צריך להיות עד הפרק מאחר שלא אסרו אלא רחיצה של תענוג ומדוע ולמה ירחצו עד קשרי אצבעותיהן ואם אין צורך בנטילה כהיום הזה לא ירחצו ולא כלום.

ולא ידעו תועי רוח בינה כי טעם הדבר ברור כי כבר נודע כי נטילת ידים שחרית הוא מטעם הסט''א השולטת בלילה ומקבלין מסאבותא מינה, והנה בודאי אי אפשר לומר כי ליל כפור אינה נמצאת סט''א למטה בארץ שהרי טעם עיקר שליטתה בלילה אינו אלא מטעם שאמרו בזוהר תרומה דף קע''ג דמלאכין עילאין כד בעאן לאתאחדא במאריהון לא יכלין עד דדחיין לסט''א לבר מה עבדין נחתין שיתין ריבוא דמלאכין קדישין ואפילו שינתא על כל בני עלמא וכד איהי נחתא דקא דחיין לה לבר ויהבן לה כל עלמא דא בההיא שינתא כדין איהי שלטא עלייהו ומקבלין מסאבו מינה עכ''ל, דבפירוש איתמר כי לא יתכן למלאכי השרת להתייחד עם הקדוש ברוך הוא עד שדוחים אותה למטה, ולפי זה הטעם בודאי כי גם בלילי יום הכפורים יהי כן בלי ספק.

טו. אמנם ההפרש הנמצא בזה הוא כי הנה בכל השנה היא שולטת בתגבורת על בני אדם ומקבלין מסאבו מינה, אמנם ליל יום הכפורים לא כן הוא כי אין לה לשלוט בתגבורת על האדם מפני רוב הקדושה המתפשטת בתחתונים כי בערך העליה שעולה הקדושה מלכות שמים למעלה כך הוא שיעור הקדושה המתפשטת למטה, לא כן בכל הלילות כי אדרבה מלכו''ת שמים יורדת בעולמות ולכן מתגברת הסט''א בכל היד כולה.

אמנם ביום הכפורים כי אפס כח הס''א כמ''ש אמלאה החרבה אם מלאה זו חריבה זו, ולכן בלילה הזאת כי מלכות שמים מתגבר ועולה אל בית אימה לכן בערך העליה של הקדושה כך הס''א ירדה פלאים ואין לה כח להתפשט ולהדבק רק בסוף הידים לפי כי שם הם הצפורניים ומשם יונקים, ולכן צריך לרחוץ במים מקום זה עד קשרי אצבעותיו בלבד ולברך להכניע הס''א וליתן תגבורת אל סטרא דקדושה כשאר הברכות.

ולפיכך כל אדם לא יסור מן הדבר אשר גבלו ראשונים ליטול עד קשרי אצבעותיו כי כל דבריהם באו בסוד ה' אין בהם נפתל ועיקש, וכל המשנה יד''ו על התחתונה כי מגרעות נתן ליום הקדוש הזה לאמר כי רעה נגד פניהם ביום הכפורים והרשעה כולה תעמוד בגבורתה גם ביום הזה כשאר הימים, וישתקע הדבר ולא יזכר ולא יפקד ולא יעלה על לב.

מנהג האר''י לרחוץ ידים ב''פ וסודן

פלוגתת ראשונים בברכת שעשה לי כל צרכי ביוכ''פ

יז. ולענין הברכות נפל מחלוקת בין הפוסקים בברכת שעשה לי כל צרכי, והרב בעל העיטור כתב שאין לאומרה כיון שאסור בנעילת הסנדל וברכה זו נתקנה על נעילת הסנדל, והטור ז''ל חלק עליו וכתב דאילו לא היה צד לנעול מנעלים ביום הכפורים ודאי לא היה יכול לברך אבל מאחר שאפשר למצוא צד היתר כגון היכא דאיכא סכנת עקרב אם כן לא נאסר לגמרי נעילת הסנדל והילכך שפיר מצי מברך ומזה נתפשט המנהג לברך אותה.

דעת האר''י לענין ברכת שעשה לי כל צרכי ביוכ''פ וסודה

יח. אמנם השרידים אשר ה' קורא המישרים אורחותם במנהגי הרב זלה''ה ראוי שלא לאומרה כנודע לבאים בסוד ה'.

התעוררות בגדולת ה' ויראתו להתבונן קודם תפלות היום

יט. ואחר סדר הברכות יתבודד במחשבתו לזכור ולהתבונן בגדולת יחיד הקדמון אשר האציל וברא ויצר ועשה כל העולמות והוא מנהיגם ברצונו ומבלעדי שפעו וחיותו אין להם קיום כמו שנאמר ואתה מחיה את כולם, ואילו חס ושלום יצוייר העדר שפעו מכל העולמות אפילו רגע אחד יתבטלו כולם והיו כלא היו כי כולם צריכים אליו והוא אין צריך להם, וגם אם יצוייר העדר מציאות כל הנבראים לא מפני זה יגיע לו חסרון במעלתו יתברך שמו כי עד לא עשה ארץ וחוצות ה' מלך וכל מה שברא לא ברא אלא לכבודו ושיכירו גודלו, וגם באחרית הכל כתיב ונגולו כספר השמים וכל צבאם יבול ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, ועל כן אנו חייבים לירא ממנו כאדם היודע שיש לו אדון ופטרון ולו הוא עובד שאם לא ידע למי הוא עובד לא תכון אליו בלבו העבודה.

ועל זה נאמר דע את אלהי אביך ועבדהו, ואמרו בזוהר ⁷⁶ יראה דאיהי עיקרא למדחל בר נש למאריה בגין דאיהו רב ושליט עיקרא ושורשא דכל עלמין וכולא קמיה כלא חשיבן כמה דאתמר וכל דיירי ארעא כלא חשיבין ע''כ, ובזה יבוש ויכלם מחטאתיו בהביטו חסדי המקום כי אף על פי שאינו צריך אל הנבראים מכל מקום השגחתו עליהם כמו שנאמר ורחמיו על כל מעשיו, ויחרד לבו בקרבו לאמר מה גמול אשלם לבוראי יתברך שמו על כל טובותיו העודפות עלי בכל יום, ומיד בהתבודדות הזה יגיע אליו היראה וההכנעה ופחד ה' ובושתו ממנו.

במעלת שבח ''כתר מלכות'' המסודר לומר קודם שחרית יוכ''פ

כ. ואפיריין נמטיה להחכם המשורר הגדול שלמה בן גבירול עליו השלום אשר חיבר ותיקן גדולותיו יתברך בשיר משובח ליום הכפורים הנקרא כת''ר מלכות לאומרו ביום הכפורים קודם התפילה, כי בו מודיע לבני אדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו יתברך שמו להכניע לבות בני אדם מפחד ה' ומהדר גאונו וליראה את השם הנכבד והנורא כי היראה הוא צורך גדול אל התפילה, וכמו שמורגל לשון זה בזוהר ובתקונים דמאן דמשתמע קליה בין בצלותא בין באורייתא בלא דחילו מיד וישמע ה' ויחר אפו ע''כ.

וכן משמע פשוטו של פסוק דע את אלהי אביך ועבד''הו כי אמרו ז''ל איזו היא עבודה שבלב זו תפילה שהזהירו שקודם שיתפלל ישים לפניו לידע למי הוא מתפלל, וזהו שנאמר ואתה בני דע את אלהי אביך שידיעה זו מביאך אל היראה ואחר כך ועבדהו בלב שלם זו תפילה ואז אם תדרשנו ימצא לך, ועל כן ראוי ונכון ללמוד באשמורת הבוקר היום הזה הכל בענייני גדולתו של ה' יתברך שמו.

סדר לימוד לאשמורת יום הכפורים

יבאר שהבאים בסוד ה' יהגו בזוהר ותקונים

כב. ולא יחוש אם לא ישאר לו פנאי על ידי סידור הזה לקרוא הכתר מלכות כי זה נתקן ליתר העם, אך למי שזכה לבוא בסוד ה' או ליודע לקרוא בזוהר ובתקונים לא זו הדרך ולא זו העי''ר את נשמתו כי הוא דומה למי שיודע לשבח את המלך אשר כביר מצא ידו באלף אלפים דינרי זהב ומהללו ומשבחו באלף אלפים דינרי כסף, כי בימיו של החכם שלמה בן גבירול עליו השלום עדיין לא נגלה עליהם ספר הזוהר הקדוש והנפלא.

והרב האר''י זלה''ה לא היה אומר יגדל אלהים חי וכו' כי לא היה חפץ בשום פיוט ופזמון מאותם שסידרו האחרונים רק מן הראשונים כגון תפילת רבי עקיבא ורבי ישמעאל ור''א הקלירי ז''ל ודוגמתם שתיקנום על דרך האמת וראיה לדבר מלשון הזוהר פרשת תרומה ⁷⁹ ז''ל, בשירות ותושבחות דאית בהון קבלה אמיתית, אך האחרונים שלא ידעו דרך הקבלה לא סידרו הדברים כתיקונן.

סגולת אמירת תהלים ביוכ''פ ב''פ ומעלת הוידויים שבכתר מלכות

כג. ויפה יותר לקרות בספר תהלים שנאמרו ברוח הקודש על ידי דוד מלך ישראל ועולים על כל השירות ותושבחות שבעולם, אכן סדר הוידויים אשר בסוף הכתר מלכות ראוי ונכון לאומרם כי כל דבריו כגחלי אש ויכניע לב האדם, ואחריו יקרא בספר תהלים כי אם קראם בלילה כנזכר בפרק ד' ועתה ישוב לקרותם שנית יעלו למספר כפ''ר בין לילה ויום ויתכפר לו מאשר חטא על הנפש כי זמן כפרה לכל היא.

דברי התעוררות לשליח ציבור קודם התפלה

כד. ועל כל האמור ויותר ממה שקריתי לפניכם להתבודד כהיום הזה בגדולת יוצרנו יתברך שמו לעד לעורר הלבב הערל אל היראה ולהכין מחשבתינו ורעיונינו אל גדול אדונינו ורב כח ולהתפלל ולהתחנן על נפשותינו כהיום הזה.

ויותר מזה בתוספת מרובה על העיקר צריך להתבודד החזן העומד לשרת בין המלך ובין העם אשר הוא יהיה לעם מול האלהים כהיום הזה לעתור אליו יתברך בעדו ובעד כל קהל ישראל, יקום באשמורת היום הזה ויתבודד בינו לבינו וישים לפניו לפני מי הוא בא לעמוד, ואז תסמר שערות בשרו ומורא יעלה על ראשו כי הלא אם יעמוד חי לפני מלך בשר ודם לבקש על נפשו ממנו גם כי הוא אדם כאחד ממנו הן גור יגור ותפול חתתו ויראתו על פניו ולא ידע מה ידבר, ולמה יגרע רוח מבינתו כאשר עומד לפני ה' כאילו לפני מלכים יתייצב.

ויתן אל לבו הלא המלאכים אין חטא ביניהם ובהגיע הזמן להם לומר קדוש חרוד יחרדו חרדה גדולה וחיות הקודש לעומתם כמו שאמרו בפרקי ר' אליעזר ⁸⁰ שעומדים באימה וביראה וברתת וזיע ומזיעת פניהם נהר דינור מושך לפניו שנאמר נהר דינור נגיד ונפיק מקדמוהי ועונות ואומרות כל מקום שכבודו שם יהיה ברוך, ומה יעשה אנוש רימה ואיך ישא פניו אל אל ולא יחרד ויתר לבבו ממקומו ורעיוניו יבהלוהו ומה גם כי יקום בקהל להתפלל בעדו ובעד העם.

כה. וישים אל לבו כי לו היו מבקשים ממלך בשר ודם איזו בקשה היו מבקשים איש נאמן ביתו לדבר הוא בעדם כי לא ישיב את פניו ריקם, אך אם המליץ הוא מעוברי רצונו הלא המלך יקצוף על קולו וחיבל את העם אשר ברגלו כי יאמר מי ביקש זאת מיד האיש הרע הזה רמוס חצרי והוא בן בליעל, ובכן אנה אני בא מלא חטאים לאין מספר להיות מלאך מליץ בין העם ומלכו של עולם ואיך ישא פני ויהיו דברי לרצון להשיב חימה וישוב וירחמם ומי יתן ולא אגרום להם היזק, ובזה יתעורר להכניע לבו הערל ותרדנה עיניו דמעה על החטאים ועונות ופשעים ברוח נשברה בהרהורי תשובה בלב נשבר ונדכה, אומר בלבו אוי לי כי לא בינת אדם לי להבין את אשר לפני - לפני מי אני עומד ואיך אעצור כח להשמיע במרום קולי נוכח פני ה' אשר חטאתי לפניו ומלאתי את יד קהל עדתי אשר עלי יסמוכו.

כו. ובכן בהראות פני אלהים להעתיר אליו וישמעהו יעמוד מרעיד ואימתו יבעתהו להכין לבו ודבר דבור על אופניו, וגם יסדר סדרי התפילה הנוראה בתחילה ויחלה פני אל ויחנהו, יבינהו מה שיאמר יורהו מה שידבר ויתן לו מענה לשון בל יכשל בלשונו לדבר דבר שלא כרצונו, כי בגלל הדבר הזה סידרו קדמונינו ביום הקדוש הזה בקשת אוחילה לאל אשאלה ממנו מענה לשון וכו' לבקש מאיתו יתברך טרם נדבר, יפתח שפתיו במענה לשון וסידור דברים נאים ומתקבלים לפני אלהים עוזינו.

ויתפלל תחילה על עצמו יכפר בעדו ואחר כן יערוך תפילה ותחינה בעד קהל עדתו אשר עליו יסמוכו כי יקשט עצמו ואחר כך יקשט אחרים כמו שנאמר וכפר בעדו ואחר כך ובעד כל קהל ישראל כסדר וידוי הכהן גדול שהתודה ראשונה על עצמו ואחר כך על אחיו הכהנים ואחר כך על קהל ישראל, וכמו שנאמר בדניאל ואתנה את פני אל ה' האלהים לבקש תפילה ותחנונים בצום ושק ואפר ומתודה חטאתו וחטאת עם ישראל.

כז. ולאיש אשר אלה לו בהראות פני אלהים בו יבחר ה' ובו ישים כל מעייניו, תהיינה אזניו קשובות לקול תחנוניו אשר יתפלל בעדו ואשר ישא בעדם רנה ותפילה, לא כן אותם החזנים אשר לא שמו יראת ה' על פניהם ולא יעורו משינתם כהיום הזה לשוב אל ה' ולהתבודד בגדולת מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ומה היא העבודה ההיא אשר עובד בה ובא עז כנמר להיות מלאך מליץ ועליהם נאמר ומליציך פשעו בי, המעט מהם כמה להם עונות וחטאים כי אין מספר כי להם יאתה יבאישו ויחפרו ויטמנו בעפר כי באים רמוס חצריו יתברך כהיום הזה ולהשמיע במרום קולם הוגים ושואגים ככפירים, ומי יתן ולא יהיו גרמא בנזקם שבעתים אל חיקם של אנשי הקהל חס ושלום.

על כן ראוי ונכון שיתנו לב לשוב ולהכניע לבבם ותחתיו ירגז בלב נמס וחלחלה ורפיון ידים על גודל עונו מנשוא מאשר הקל בכבוד שמים ולא עלה עליו עול מלכות שמים באימה וביראה כאשר לפני מלכים יתייצב ואז יעתר אל אלוה וירצהו, ועל זה נאמר הראיני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה, כלומר תחילה תתקן מעשיך ויהיה צלם אלהים על פניך וזהו הראיני את מרא''יך, ואחר כך השמיעיני את קולך בתפילה ובתחנונים כי קולך ערב לפני כאשר ומראיך נאוה כאמור.

ציונים והערות לפרק ה

71) זוהר בראשית דף י''ט ע''ב. 72) זוהר ויחי דף רמ''ב ע''ב. 73) זוהר ויקרא דף כ''ג ע''ב. 74) זוהר תצוה דף קפ''ה ע''ב. 75) יעוי' בנוסח תפילה זכה שתיקן החיי אדם בהל' יוהכ''פ כלל קמ''ד סעי' כ' שמיוסדת אף על תפילה זו שתיקן החמ''י וכפי שרמז שם החיי אדם. 76) הקדמה לזוהר בראשית דף י''א ע''ב. 77) תענית דף ב' ע''א. 78) שמות רבה פרשה כ''ד אות א'. 79) זוהר תרומה דף קע''ח ע''א. 80) פרקי דר''א פ''ד.

---

פרק ו - התעוררות לתפלת שחרית - קריאת התורה

דברי התעוררות קודם התפלה

א. כתיב שמור רגליך כאשך תלך אל בית האלהים וכו', הודיענו שלמה עליו השלום בפסוק הזה אזהרות הצריכות אל התפילה כאשר ילך אל בית האלהים להתפלל ולהתחנן על נפשו ולהבין ולהשכיל אם יש לו מקטרגים ומעכבים תפילתו ויש לו לסקל המסלה ולהרים מכשול מדרכו, והוא משל לאדם הרוצה ליכנס בחצר המלך לבקש על נפשו צריך להזדרז ולדעת אם יש בדרך פגע או סכנה, ומלבד זה יש להתבונן כמה שערים יש בבית המלך זה לפנים מזה ולהכיר שוערי המלך ולהיותו אהוב אצל כולם ולדעת אם יש שונא ומבקש רעתו להשלים איתו, ומלבד כל אלה ראוי לראות אם הוא הגון וראוי לדבר לפני המלך והשרים היושבים ראשונה במלכות ואם יש בהם מי שמעכב על שאלתו, וכמו כן אם יאריך לו הזמן ויעכבו אותו שם בהיכל המלך אם אשר כח בו לעמוד בהיכל המלך.

ב. ורז''ל העירונו על זה באומרם, לעולם ישתדל אדם שיהיו הכל מאמצים כחו למעלה, וגם אשר אמרו ⁸¹ מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא, ואם במלכות מלך בשר ודם גם כי הוא אדם כאחד ממנו יש לך להזהר בכל אלה הדברים כל שכן בהיות איש נכנס להקביל פני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא יתברך כי יש לך להזהר בכל העניינים אשר אמרנו.

כי יש לך לדעת ולהתבונן כי מן הארץ עד הרקיע אין מקום פנוי וכל שכן משם ולמעלה כי אין מקום פנוי אלא הכל מלא גדודים והמונים לפעול פעולתם ותפקידם אשר הופקדו עליו, מהם ממונים על החסד והרחמים כי בריאתם ואצילותם מצד החסד, ומהם מקטרגים כי בריאתם ואצילותם ממדת הדין וכולם פורחים באויר ואין מקום פנוי כלל אלא המונים המונים גדודים גדודים, מהם לשלום מהם למלחמה, מהם לטוב מהם לרע, ומהם לחיים ומהם למות.

ותפילת האיש אשר בעפר יסודו כשעוברת בין אלו הכיתות ורוצה לעלות למעלה היא דוגמת האיש ההולך למקום סכנה ולסטים שאם יתלוו אליו אנשי חיל אשר כח בהם לעמוד בפני האויב ינצל ואם לאו כפשע בינו ובין המות, כך בענין התפילה אם ישים אליו לבו ותכין לבו בכוונה ראויה ובתשובה ומעשים טובים יהיה כתריס בפני הפורענות ותהיה תפילתו מקובלת להיות עטרה לראש מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ולמלאות חפצו ושאלתו, ואם לאו כי בפיו ובשפתיו יאמר את הרנה ואל התפילה ולבו רחק ממנו ואשר לא שת לבו לשוב בתשובה בפני ה' בהתפללו על נפשו אזי כמה מקטרגים פוגעין בה ומעכבין אותה.

מעלת פסוקי דזמרה ואזהרה לכוין בהם

ג. אשר על כל הקורות האלה אשר יקרה לתפילותיהם של ישראל סידרו קדמונינו הזמירות כדי לפנות הדרך לתפילה לעבור, כי כל אותם הכיתות הם כמו ענן המפסיק אותה לעלות כמו שנאמר סכותה בענן לך מעבור תפילה, ועל ידי סידור הזמירות נכרתו ונצמתו ועל כן נקראו זמירות על שם וכרת הזלזלים במזמרות, ⁸² והוא שאמר דוד המלך עליו השלום זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי, כלומר כשהייתי ירא מן המקטרגים והמחבלים בבית מגורי אשר יגורתי, באותם הזמירות פזרתים תזרם ורוח תשאם, ועל זה נאמר ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהים כי על ידי שירונו כוכבי בקר עדת ישראל שנמשלו לכוכבים אז יתפזרו ויתרועעו כל המקטרגים שנבראו מצד הדין הקשה הנקראים בני אלהים, ולשון יריעו מלשון רוע התרועעה הארץ.

ד. כי על כל אלה צריך כל איש לכוין עצמו ולטהר מחשבותיו ולומר כל התפילה מתחילתה ועד סופה בכוונת הלב כי עיקר התפילה היא כוונת הלב לא ההוצאה בשפתים, ובפרט בזמירות כי עושה פעולות גדולות לעצמו וראשו מגיע השמימה, והבעל נפש החפץ בעבודת אלהיו ויראתו וחרד על דברו ישים עיניו עליהן לאומרן מלה במלה בנעימה קדושה ובאימה וביראה וזה יהיה לעזר ולהועיל לו על שאר התפילה אחר אשר כרת הזלזלים במזמרות, וכל שכן המזמרים העומדים לשרת בין המלך מלכו של עולם ובין העם שצריכין להיות אנשים חכמים וידועים יראי אלהים וסר מרע אחרי שהם סרסורים בין הקדוש ברוך הוא וישראל להעביר ולהכרית במזמרות כל המשטינים והמקטרגים מעבור תפילה וכל שכן השלוחי ציבור כאשר ביארנו בסוף פרק ה'.

התעוררות בחומר המזלזלים בכוונת התפלה

ה. ומה נכבד היום הזה ומה יקר סודו מוכתר בכתר עליון למחול בו חטאת עדת ישראל ועל כל פשעים תכסה אהבה, כי צריך הירא וחרד לו בכח יגבר בכחו ובכל כוונתו לעבוד עבודתו תמה ונקיה ושלא לפגום חס ושלום פולחנא דמאריה, ואמרו בזוהר ⁸³ זה לשונו, ווי לבר נש דפגים צלותיה פולחנא דמאריה עליה אתמר כי תבאו ליראות פני וכו' זכאה ההוא בר נש דידע למפתי למאריה בריעותא ובכונה דליבא ווי ליה למאן דאתי למיפתי למאריה בליבא רחיקא ולא ברעותא הדא הוא דכתיב ויפתוהו בפיהם וכו' גרים ליה לאסתלקא מעלמא עד לא מטו יומוי בזמנא דאילנא איתער בעלמא למיעבד דינא ועל דא בעי בר נש לאתדבקא נפשיה ורעותיה במאריה ולא ייתי לגביה בלבא רחיקא כמה דכתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני וכו'.

ו. ומי שמע כזאת מי ראה כאלה עד היכן מגיע עונשו של דבר זה דגרים לאסתלקא ליה מעלמא עד לא מטו יומוי חס ושלום, וכמה רעה גורם לעצמו אם יכרת במיטב ימיו בנפש מרה בלי שלימות כי ברוב הימים ימצאנו ונפשו עליו תאבל ובמרירות תאנח בשברון מתנים והוא עתיד ליתן את הדין על אשר איבד עצמו לדעת להיכרת בחצי ימיו וביטל מלעשות תורה ומעשים טובים, ואף אם היה מוליד בן צדיק יסוד עולם על הכל נפרעים ממנו.

ומי פתי יסור הנה ולבו לא יקרע ותחתיו ירגז בלב נמס ופיק ברכים וחלחלה בכל מתנים ופניו יקבצו פארור ומורא יעלה על ראשו ועל כרעיו ועל קרבו לשוב אל ה' אלהיו ולהתמרמר בבכי על אשר עבר על נפשו המים הזדונים ברוב הימים להתפלל בלא לב ולב וכדאי בזיון וקצף לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, ועוד היום גדול ונורא מאד עוד השמש במרומים ישוב אל ה' כי לעת ערב היום הזה אז הפתקין נחתמים הן למות הן לחיים, ומי זה האיש מר''גיש אשר לא ירגיז מרוגז הגזרה לבל ימות ויספה.

תוכחה למריחים טבק בבית הכנסת ובפרט ביום הכפורים

ז. אכן הא זה הדרך ישכון אור ישוב היום ויתודה על עון זה בפרט בכל לב ובכל נפש לשפוך שיחה לדרוש סליחה מהאל החנון מרבה לסלוח ולהתפלל תפילתו היום בכוונה רבה לתקן שאר התפילות אשר היו פסולות כאשר ביארנו כמה פעמים בפרקים דלעיל, ואל אלהינו כי ירבה לסלוח לרבים מבני עמינו אשר לא שתו מוראת שמים עליהם בתפילה אף ביום הזה לדבר דבריהם לפני ה' גם בלא דעת ולבם לא נכון עמם לשוב מעבירה זו שבידם כל ימות השנה, ולא עוד אלא כי הוסיפו על חטאתם פשע לדבר בתוך התפילה איש את רעהו, ורבים שותים אבק הטאבאק''ו בפרהסיא בבית הכנסת בתוך התפילה ואף גם כן מזמנים זה לזה אבק הנזכר ומקילין ראש, וכמערת פריצים היתה להם הבית המקדש מעט שנשאר לנו בגלות החיל הזה.

ח. וכבר ראיתי מי שקינא על זה ומחה בידם מטעם שהוא עונג ביום הכפורים, ובאמת אני אומר כי כוותיה ולא מטעמיה כי אין בכל הפוסקים מי שאסר שאיפת האבק הנזכר דרך החוטם כלל, ואף אם יהיה בו ריח טוב לא נאסר בו ריח טוב כי כמה חסידים הראשונים לתשלום מאה ברכות ביום הכפורים היו לוקחים מעט בשמים והדס ומשעה לשעה מריחים ומברכים, כי אין לאסור מועינתם את נפשותיכם אלא החמשה עינויים שמנו חכמים.

ומכל מקום מי שנהג בו איסור באיסוריה קאי כדקיימא לן דברים של היתר ואחרים נהגו בו איסור דאסור אף שיהיה מנהג בטעות, עם כל זה בנדון זה שיש בו צורך צד מצוה, להיות שביום הכפורים עומדים בבית ה' ויום סליחה לכל היא אין להתירו להם כלל, ועל זה נאמר מי יתן והיה לבבם זה להם כל הימים של שאר השנה לנהוג בו איסור בבית הכנסת בתוך היכל המלך ה' צבאות ולבלתי נהוג שם כברחובות קריה, ויש מהם שותים בתוך קריאת שמע ובין גאולה לתפילה, אוי לעינים שכך רואות ברבת בני עמנו, ואם יש לצווח ולמחות בידם יהיה מפני כבוד המלך מלכו של עולם כי נוהגים קלות ראש בתוך מקדש ה' וכן לא יעשה.

ט. אכן מי שירא את דבר ה' ושותהו בצנעא חוץ מבית הכנסת להתיך הליחות שבראש ודאי כיון דמדינא שרי אין למחות בידם, אבל בתוך בית הכנסת לא יזכר ולא יפקד לא ביום הכפורים ולא בשאר הימים חלילה כי מחללים את כבוד משכן ה' הקדוש והנורא והשכינה צועקת עליהם ותרום מעל הארץ, ואם הגמול הזה קוינו להתיר להתפלל עם העבריינים כי הן היום גדול ונורא, יוסיפו על חטאתם פשע לעבור את פי ה' אלהינו לחלל את שם קדשו בקהל עם כברחובות קריה.

יבאר שבחילול קדושת ביהכנ''ס מאריכין עול הגלות

י. ואיך נשא פנינו להשמיע במרום קולינו כהיום הזה וכל הימים על גאולתינו ועל פדות נפשינו, הן בזמירות שאנו אומרים וזכור לנו מה שהבטחתנו על ידי צפניה חוזך כאמור בעת ההיא אביא אתכם ובעת קבצי אתכם, ולהתמרמר את נפשותינו לומר הלעולם תאנף בנו תמשוך אפך לדור ודור, שובה ה' עד מתי והנחם על עבדיך כשאומר וצמיחת קרן לדוד עבדך ועריכת נר לבן ישי משיחך כי עינינו רואות וכלות מאין יבא עזרנו עד מתי קץ הפלאות, ומידי יום ויום עברו צרות רעות ורבות על ראשינו אין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו, ועל מה עשה ה' ככה לעם סגולתו אשר בחר לנחלה לו.

ובאמת כי תכסנו כלימתנו וכל פנים קבצו פארור אל הרינה ואל התפילה הזאת אחר כי צדיק הוא ה' ולא ה' פעל כל זאת, ומידינו היתה זאת כי אנחנו לא נושענו כי אנחנו הרשענו ובן יכבד אב ועבד אדוניו, ואם הלא אב אחד לכולנו אל אחד בראנו איה כבודו איה מוראו כי נערוך שיחותינו בעת התפילה, ומן המשכילים יכשלו להביא אל בית תפילתם ספרי תבונתם להתכבד נגד זקני עמם בקרב עדתם, ולא אימת שדי עליהם ולא לקחו מוסר כי עברו איי כתיים וראו והתבוננו כי בכל ארצותם המלכים כורעים על ברכיהם בבית תפילתם ועומדים באימה בפחד וברעדה וכפיהם פרושות לאליליהם מעשה ידי אדם אשר לא יראו ולא ישמעו, אנו העומדים לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא חי וקיים רם ונשא יתברך ויתעלה על אחת כמה וכמה שיש לנו לעמוד לפניו באימה וביראה בפחד ורעדה, אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה כי בזה אנו מאריכים את גלותינו ונחזקהו במסמרים לא ימוט.

יא. וכן מבואר בזוהר פרשת אחרי מות ⁸⁴ ז''ל, תנא על תלת מילין מתעכבי ישראל בגלותא על דעבדין קלנא בשכינתא ומהדרי אנפייהו מן שכינתא ועל דמסאבי גרמייהו קמי שכינתא, ופירש החסיד בעל ראשית חכמה מה שאמר דעבדין קלנא בשכינתא הם המדברים שיחת חולין בבית הכנסת וראיה ממה שאמרו בזוהר תרומה, ⁸⁵ מאן דמשתעי בבי כנישתא אנהיג קלנא בתקונא עילאה וכו', ומה שאמר דמהדרי אנפייהו משכינתא הוא הפוסק מדברי תורה לדבר דברים בטלים כי אז פניו נגד השכינה כמו שנאמר שפכי כמים לבך נוכח פני ה', וכיוצא בזה המתפלל ובאמצע פוסק אפילו הוא בזמירות ובפרט בתפילת שמונה עשרה בחשאי ובאמצע תפילתו מחזיר פניו להסתכל כאן וכאן בצורכי עצמו ונוגע בכבוד שכינה, עיין שם באורך וכבר הארכנו בזה עוד בפרק ד'.

התעוררות מדברי המדרש והזוהר לקדושת היום ומעלתו

יב. וכל איש ישראל הנלבב יתן אל לבו לבלתי נהוג קלות ראש בבית הכנסת לכוין לבו בתפילתו באימה וביראה, וישים לנגד עיניו תמיד ענין קדושת היום ומה נעשה בו בשמים ממעל, ואמרו בגמרא ⁸⁶ שאמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם מפני מה אין ישראל אומרים שירה היום בראש השנה ויום הכפורים אמר להן אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו וישראל אומרים שירה.

יג. ובזוהר אמרו, ⁸⁷ ר' אלעזר שאל לר' שמעון אבוי אמר ליה האי יומא אמאי הוא בהאי אתר תלי ולא בדרגא אחרא דיאות למיהוי בדרגא דמלכא שארי יתיר מכלא אמר ליה אלעזר הכי הוא ודאי ויאות שאלת, תא חזי מלכא קדישא שביק היכליה וביתיה בידא דמטרוניתא ושביק לבנוי עמה בגין לדברא לון ולאלקאה לון ולמשרי בגווייהו דאי זכאין מטרוניתא עאלת בחדוותא ביקרא לגבי מלכא ואי לא זכאן היא ואינון אתהדרו בגלותא והא אוקימנא כמה דכתיב ובפשעיכם שולחה אמכם.

ועל דא אית יומא חד בשתא לאשגחא בהו ולעיינא בהו וכד אזדמן האי יומא בינה עילאה דכל חירו בידהא אזדמן לקבלייהו לאסתכלא בהו בישראל וישראל אזדרזו בהאי יומא בכמה פולחנין בכמה צלותין בכמה ענויין כלהו בזכותא כדין אזדמן להו חירו מאתר דכל חירו בידהא דמטרוניתא בני מלכא בנהא דאתפקדן בידהא כלהו זכאין כלהו בלא חטאין בלא חובין כדין אזדווגת לגבי מלכא בנהירו בחדוה בשלימו בריעותא דהא רביאת בנין למלכא עילאה כדקא יאות וכד האי יומא לא אשתכחו כדקא יאות ווי לון ווי לשלוחיהון ווי דהא מטרוניתא אתרחקת מן מלכא ובינה אסתלקת ולא נפיק מינה חירו לעלמין, זכאין אינון ישראל דקודשא בריך הוא אוליף לון בגין לאשתזבא מן דינא וישתכחון זכאין קמיה הדא הוא דכתיב כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם וכתיב וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם.

אתה הראת לדעת כמה רעה גורם למעלה האיש אשר לא הכין לבו כהיום הזה ובהיותו מוסיף פשע מוסיף גירושין כהיום הזה לשכינת עוזינו ואומרים למעלה ראו האם מה בנים גידלה, ראוי חס ושלום שתהיה מגורשת מחוץ להיכל הואיל ולא יסרה את בנה שיהיה הגון ושכינה מה הלשון אומרת, קלני מראשי קלני מזרועי בנים גידלתי ורוממתי והם פשעו בי, אוי נא לנו כי חטאנו אנה נוליך את חרפתנו ובושתנו.

התעוררות לכוונת התפלה ודמיון ישראל למלאכי השרת

יד. ונוסף גם הוא ישים על לב כל איש מה שאמרו בפרקי ר' אליעזר, ⁸⁸ ביום הכפורים עלה הקטגור לפני הקדוש ברוך הוא ואמר רבונו של עולם יש לך עם אחד בארץ כמלאכי השרת שבשמים מה מלאכי השרת יחפי רגל כך ישראל יחפי רגל ביום הכפורים, מה מלאכי השרת אין בהם אכילה ושתיה כך ישראל וכו', מה מלאכי השרת אין בהם קפיצה כך ישראל עומדים על רגליהם ביום הכפורים, מה מלאכי השרת שלום מתווך ביניהם כך ישראל שלום מתווך ביניהם ביום הכפורים, מה מלאכי השרת נקיים מכל חטא כך ישראל וכו' והקדוש ברוך הוא שומע עדותן של ישראל מן הקטיגור שלהם ומכפר על המזבח ועל המקדש ועל הכהנים ועל כל עם ישראל ע''כ.

ואם חס ושלום לא ינהגו ישראל כשורה ולעמוד במוראת שמים על ראשם ובפחד וחלחלה ולהתפלל בכוונה ולהיות שלום ביניהם איה איפה עם הדומים למלאכי השרת, והלא מלאכי השרת בעומדם לשרת את פני האדון ה' צבאות רעדה אחזתם שם חיל כיולדה גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו כמו שאנו אומרים, כולם עומדים ברום עולם ומשמיעים ביראה יחד בקול דברי אלהים חיים ומלך עולם כולם אהובים וכו' כולם עושים באימה וביראה רצון קוניהם וכולם פותחים את פיהם בקדושה ובטהרה וכו' כולם כאחד עונים באימה ואומרים ביראה קדוש קדוש קדוש, והאופנים וחיות הקדש ברעש גדול מתנשאים, לעומתם השרפים משבחים ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו.

טו. וכן בדמיון הקדוש הזה צריכים אנו להדמות אליהם כי זאת היתה כוונת מסדרי התפילות לסדר כל אלה הדברים כדי להרעיש ולחלחל לבו של אדם, תפול עליהם אימתה ופחד ויתפללו וישבחו את קונם בקדושה ובטהרה ומורא יעלו על ראשם בתתם אל לבם לפני מי הם עומדים ומתפללים לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, ואם מלאכי השרת כי הם לא יריעו ולא ישחיתו ולא אחד בהם ימצאו לו עון אשר חטא הלא חרוד יחרדו חרדה גדולה עד מאד, ומה יעשה אנוש רימה חרש את חרשי אדמה כבד עון אשמה ואיך ישא פניו לשחר אל אל ולא יחרד לבבו ויתר ממקומו.

ובפרט כהיום האדיר הקדוש הזה כי באנו להדמות אליהם לעמוד יחפי רגלים כמלאכי השרת ולמנוע מפינו אכילה ושתיה כמלאכי השרת ועומדים על רגליהם כמלאכי השרת ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם כאחד מצבא המרום במרום, שצריך להיות הדמיון שלם דומה בדומה כי מה בצע כי נעשה דמיונות ולבנו לא נכון עמו ותהי יראתם מצות אנשים מלומדה, ובפיהם ובשפתיהם כיבדוהו ולבם רחוק ממנו ורק שפתיהם נעות ומתעטפים בטליתותיהם ובאים לבית הכנסת ועומדים על רגליהם כהיום הזה ונראה בעיניהם שבזה תושלם להם חיוב עבודתם ותיהוי להו כפרה, ובאמת הם דומים לקוף בפני אדם שכל מה שרואה מבני אדם הוא עושה שרוצה להדמות לבני אדם, כן הדבר הזה מאין הרגלים להדמות לאראלים ותרשישים אשר במרומים והוא להבל דמה יעצרנו הגשם ואון ועמל בקרבו יהיה שבעתים.

טז. ועתה בנים שמעו לי תנו עוז לאלהים, סולו לרוכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו, עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה והדמ''ין תתעבדון באמת ובמשפט לעבוד עבודתכם תמה ונקיה ככל מלאכי האלהים ואז בודאי תהיו כאחד מצבא המרום במרום וירום וינשא מלכותו מלכות כל עולמים עליכם יותר מכל צבא השמים כי כל חפצו ורצונו בעם סגולתו כמו שנאמר ישראל אשר בך אתפאר, וצריך אני להעירך בדברי רז''ל מפוזרות קצתם בספר היכלות וקצתם בויקרא רבה פרשת אחרי מות כדי שתקבל עליך עול מלכות שמים בקדושה ובטהרה ותתחבר תפילתך עם תפילתם של מלאכי השרת ותהיה מקובלת להיות עטרה בראש מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

לקט מפרקי היכלות בסדר שירת מלאכי השרת וחרדתן

יז. אמר רבי ישמעאל ⁸⁹ אשריהם ישראל כמה הם חביבים לפני הקדוש ברוך הוא יותר ממלאכי השרת כי בשעה שמלאכי השרת מבקשים לומר שירה לפניו למעלה, תחילה באים סביבות כסא הכבוד נהרי אש וגבעות של להבה ואומר להם הקדוש ברוך הוא החרישו אלי כל מלאך ומלאך וכל חיה וחיה וכל אופן ואופן וכל שרף ושרף שבראתי עד שאשמע ואאזין תחילה קול שירתן ותושבחתן של ישראל בני שנאמר ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהים זהו פמלייתן של מלאכי השרת אימתי כבוד בשמים כדכתיב רומה על השמים אלהים בזמן שעל כל הארץ כבודך.

ואלפים רבבות של מלאכי השרת עומדים לימין הכסא וכנגדן לשמאל הכסא ובין נהרי אש מקיפין ועומדין ושרים הגדולים העומדים ממונים על כל גדוד וגדוד ועל כל צבא וצבא מימין הכסא ומשמאל ומלמדין לומר שירה לכבודו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, וכשמגיע זמן לומר שירה שמעי''אל השר הגדול הנכבד והנורא עומד על חלוני הרקיע התחתון לשמוע ולהקשיב קול שירות ותושבחות העולות מן הארץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות להשמיע לבני ערבות, ומפני מה עושה כן שאין רשות למלאכי השרת לומר שירה עד שפותחין תחילה ישראל בשירה שנאמר רוממו ה' אלהינו והשתחוו להר קדשו אלו מלאכי השרת, וכל מלאכי רקיע ורקיע כששומעין שירות ותושבחות שאומרים מלמטה הן פותחין קדוש קדוש קדוש מלמעלה.

יח. ולמה נקרא שמו שמעי''אל מפני שהוא עומד בכל שער ושער ומשמיע קול שירות ותושבחות העולות מן הארץ מתוך בתי כנסיות ובתי מדרשות לפני כל רקיע ורקיע וחיות הקדש ואופנים ושרפים וכוכבי הדר, ולאחר שהוא שומע ומשמיע לכל מלאכי רקיע ורקיע מיד יורדין כתות כתות שורות חיילות צבאות של מלאכי השרת בתוך נהרי אש ונהרי להבה ונהרי שלהבת ומטבילין עצמן בהם מאה פעמים ובאותה שעה בודקין עצמן שס''ה פעמים כמנין ימות החמה.

וכי יש במלאכי השרת זוב וטומאה שצריכין טבילה אלא אלו מלאכי השרת הממונים על מלאכת העולם שיורדים בכל יום ויום לשים שלום בעולם ובשעה שמגיע זמן לומר שירה עולין לרקיע ומפני ריחם של בני אדם שהם בעלי זוב וטומאה מטבילים עצמם באש ומרחיצין ומפארים עצמן באש ומדיחין ומזהירים עצמן ומפרישין עצמן באש עד שנעשים קדושים ומוקדשים טהורים ומטוהרים וחוזרין והווין כמלאכי ערבות.

ואחר כך קורין זה את זה ועולין מתוך נהרי אש זה ברשות זה ומתנגנין ונועעין עצמן באור זהרי ברקים ואחר כך עולים בסולם של נהרי אש זה ברשות זה בתה''לה בשב''ח במזמור בצה''לה בר''נה עד שמגיעין אצל חיילי ערבות אצל חשמ''לי טוהר אצל כרובים ואופנים אצל חיות הקדש וגלגלי המרכבה אצל הדורי פנים ובעלי כנפים ואצל כסא רם ונשא ומיד הם ברתת בזיעה בטהרה בקדושה באימה ובענוה, ומכסים פניהם בכנפיהם לבל יביטו דמותן לדמות הכבוד השוכן במרכבה, ועומדין כתות כתות של אלף אלפי אלפים ושורות של ריבוא ריבבות ומחנות מחנות שאין להם חקר וצבאות לאין מספר וכמה הרים של אש וגבעות של להבה לפני כסא הכבוד.

ובאותה שעה יושב הקדוש ברוך הוא על כסא הכבוד וכבודו מלא הארץ שנאמר מלא כל הארץ כבודו ואף חיות הקדש מתקדשות ומתטהרות יותר מהם וכל חיה וחיה קשור בראשה אלף אלפים כתרים של מיני מאורות ומתלבשות בלבוש אש ומתעטפות בלבוש להבה ומכסות פניהם בכנפיהם והקדוש ברוך הוא חוזר פניו מהם.

יט. ומפני מה חיות הקדש ואופני הדר מתקדשים ומתטהרים ומתלבשים ומתעטפים מימי קדם יותר ממלאכי השרת ואופנים וחשמלים ושרפים וכרובים וחיות הקדש ובעלי כנפים וגלגלי מרכבה וצבא מעלה וחיה ואופן ומלאכי השרת כל אלו יש לכל אחד מהם ענין בפני עצמו, מפני שהמרכבה נתון על פניהם וכח השם על ראשיהם ושכינה למעלה מהם ונהרי אש עוברין ביניהם על כן הם מכוונין ומזורזים ומזוהרים ומטוהרים ומיופים ומזוקקין באור שבע פעמים וכולם באימה וביראה ובטהרה ובקדושה בקול אחד ובנעימה אחת, ולא זו בלבד אלא שנופלין מן המלאכין אלף אלפים וריבי רבבות לתוך נהר דינור ונשרפין מפני שאין להיות בהם מוקדם ומאוחר ומשפיל ומרים שירה וקדושה לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וכל מוקדם ומאוחר מחבירו בשירה נשרף לתוך נהר דינור ואף חיות הקדש אין בהם מוקדם ומאוחר מפני ששיעור קומתן כאחד וגבורתן כאחד.

וארבע רגלי הכסא מכוונות זה כנגד זה וגלגל זה כנגד גלגל זה ואופן זה כנגד זה וחיה זו כנגד זו וכנף זה כנגד זה ופיהם פותחים בשירה גדולה באימה וביראה ברתת ובזיע בפחד וברעדה בטהרה ובקדושה בקול רעש ובנעימה ומשמשין המרכבה בקול שירות ותושבחות ותהלות, באותה שעה קדושים מקדישין, טהורים מקלסין, עירין מרוממים, גלגלים מגדילים, מלאכים מזמרין ונחלקים לשלש שורות של אלף אלפי אלפים וריבוא רבוואן, כת אחת אומרת קדוש ונופלת על פניה וכת אחת אומרת קדוש וכת אחרת אומרת קדוש, ומפני מה לא אמר ברוך כבוד ה' ממקומו מפני שהשכינה בכל מקום, ולעתיד לבא השכינה חוזרת למקומה לקדושה ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו.

התעוררות לחרדת היום ממשפט המלאכים

כ. הנה אהובי אשר אהבת נפשי אהבתיך עוררתיך מעט מזער מה שיכילהו שכלך, ועליך יש לדון אם בשאר הימים מלאכי מרום חרדים את כל החרדה הזאת על אחת כמה וכמה ביום האדיר איום ונורא הזה בקום למשפט אלהים וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו ומי לא נפקד כהיום הזה, ואפילו מלאכי מרום ושמים וארץ הם נידונין ורועשים ומתרגשים, רעדה אחזתם שם חיל כיולדה רצים ושבים לשמוע בקול דברו מה יהיה משפט הארץ ומלואה תבל ויושבי בה במקום שאמרו לחתום גזרי בית דין הצדק, ואם כה יחרדו מלאכי מרום אשר לא יריעו ולא ישחיתו ולא אחד בהם ימצאו לו עון אשר חטא, מה יעשה אנוש רימה כחציר ימיו כי רוח עברה בו ואיננו וכבד עון אשמה ולא יחרד לבבו ויתר ממקומו ויכוין לבו ומחשבתו לעבוד עבודתו באימה וביראה בפחד ובחלחלה מפני פחד ה' ומהדר גאונו.

יבאר שסוד התפלות והמצוות לברר נצוצי הקדושה, וסוד הגלות

כא. ולהיות כי בתפילות היום הזה תלויות ועומדות כל התפילות של כל השנה להעלותם היום הזה אם לא כיוון בהם בשאר הימים כאשר הארכנו בזה כמה פעמים, על כן מן הראוי לכל איש ישראל לשים לבו מה היא ענין התפילה ומה טעם יש בה לפחות היום הזה, ואף כי עניינה עמוק עמוק ולא כל הרוצה ליטול את השם יטול, אך אתה קורא נעים שים לבך ועיניך לאשר אני מבאר לך שורש כוונת התפילה וסיב ובלה בה ומינה לא תזוע והוא דבר אשר יכילהו שכלך לא בסודות נעלמים רק פשטי הסודות הנעלמים ואינו אלא כוונה אחת והוא שורש הכל.

דע אהובי כי כאשר ברא הקדוש ברוך הוא אדם הראשון בירר הטוב מהרע והם הנשמות הטובים וכללם באדם הראשון, וכמו כן ברא אדם בליעל הוא הס''מ שהיו כלולים בו כל הרע כמו שנאמר גם את זה לעומת זה עשה האלהים, וכשחטא אדם הראשון וכל הנשמות הטובות שהיו כלולים בו נתערב הטוב עם הרע כי נמשך עליו כח הטומאה מס''מ והרע שהיה כלול בו ונתלבשו הנשמות הטובות הנאחזות באיברי אדם הראשון עם אותם של אדם בליעל כל אבר תוך אבר כמוהו ראש תוך ראש וכו' עד רגלין ברגלין.

כב. ולכן נגזר גלות שישתעבדו בישראל שבעים אומות להוציא אותם ניצוצי הקדושה שנפלו בכל אומה ואומה כי בכל מקום שגלו שכינה עמהם והשכינה מלקטת ניצוצי הקדושה אשר בם כי היא אש אוכלת ומושכת אותם ומתדבקות בה ומתטהרות, ואמרו חז''ל אפילו אם נשבה יהודי אחד ביד האומות דיו כי מה שנפל לאותה אומה אותו היהודי יוכל להוציא משם, וזהו שאמר הכתוב עת אשר שלט האדם באדם לרע לו רוצה לומר כי האדם הם הקליפות שלטו באדם הצדיק והם חשבו שהוא לטובתם ואינו אלא לרעתם, וזהו שאמר לרע לו רוצה לומר להבליעל כי על ידי זה נלקטו ניצוצי הקדושה אשר בקרבם והוא הטוב ונשאר לו הרע ונשארים מתים.

והנה אותם הניצוצות לא יתבררו מאיליהם אם לא על ידי התפילה והמצוות של ישראל וביותר על ידי התפילות כי הוא עיקר ושורש לכל זה ואין לך דבר יותר גדול מזה, ועל כן קראו חז''ל אל התפילות דברים העומדים ברומו של עולם.

יבאר מעלת התפלה שאין בהן אחת שתדמה לחברתה

כג. ואמר הרב זלה''ה כי יש הפרש גדול בין תפילות חול ובין תפילות ראשי חדשים ובין תפילות ימים טובים ובין תפילות חול המועד ובין תפילות שבת, וגדולה מזו אפילו בימים טובים אינו דומה תפילות פסח לתפילות שבועות ותפילות סוכות, וגדולה מזו אפילו בימי החול עצמן אינו דומה תפילת יום זה לתפילות יום שלפניו, וגדולה מכולם אפילו שלש תפילות שבכל יום ויום יש הפרש גדול בהם ואינו דומה תפילת השחר לתפילת מנחה או ערבית.

סוף דבר אין לך תפילה מיום שנברא העולם עד לעתיד לבא שתהא דומה לחבירתה כלל ועיקר, וטעם הדבר הוא כי בכל יום ויום מתבררים בירורים וניצוצות מחודשים מה שלא נתבררו עד אז, וכן על דרך זה יהיו המשכת האורות בקריאת שמע כי אין קריאת שמע בעולם שתדמה לחבירתה לסיבה הנזכרת, ומזה הטעם נצטוינו להתפלל תמיד בכל יום שלש פעמים ולקרות קריאת שמע שני פעמים ואם ביטל אחד מהם נקרא מעוות לא יוכל לתקון.

כד. אך אין הדבר כן רק בעניינים פרטיים, אמנם בענינים הכלליים אשר בהם כל תפילות שחרית דימי חול הם שוין בכללות כוונתם וכן דמנחה דחול כולם הם שוין וכל תפילות דערבית דחול הם שוין, וכל תפילות דליל שבת הם שוין וכל תפילות שחרית של שבת הם שוין וכן כיוצא בכל התפילות, וכן על דרך זה בענין קריאת שמע כי כל קריאת שמע דשחרית ודערבית דחול הם שוין האמנם פרטיים עצמן אין שוין, ונמצא כי בכל תפילה באים השפעות חדשות ומתבררים בירורים חדשים.

אמנם אחר התפילה חוזרים ומסתלקים מהם ועולות למעלה ואינו נשאר רק רשימו, ולכן חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת אחר התפילה שעל ידי זה יגרמו להוסיף כח למעלה ולא יסתלקו למעלה, ובלילה אחר תפילת ערבית מסתלק גם הרשימו ועולה למעלה אבל תכף בהאיר היום חוזר אותו הרשימו להכנס, ואחר כך בתפילת השחר באים ונעשים מוחין אחרים גמורים מה שלא היה כך בתפילה אחרת כנזכר לעיל.

וזה שורש גדול במעשה העבודה במצוות התורה וביותר בתפילות, ומה טובו ומה יופיו של איש לשים כל זה לנגדו בתפילה לברר ניצוצי הקדושה אשר נתפזרו בקליפות כנזכר ולא ישים מגמתו אל עצמו ואל בשרו חס ושלום כי עליו נאמר נתנני ה' בידי לא אוכל קום, ועל כן טוב לאדם קודם כל תפילה שיאמר נוסח זה.

נוסח לשם יחוד לומר קודם כל תפלה

תוכחה לאין מכוונים בתפלה בצרכי שמים ע''פ הר''ם לונזאנו ע''ה

כו. וכבר כתבנו כמה פעמים שאזהרה יתירה יש להזהר שלא יכוין האדם בחלק מתפילתו לבד במה שצריך והשאר יוציאם מפיו ולבו לא נכון כגון בזכרנו לחיים ובספר חיים וכו' וכיוצא, ובברכות שהם שבח השם יתברך וצורך כל ישראל כגון שלש ראשונות ושלש אחרונות וצמיחת קרן לדוד עבדך ועריכת נר וכו' לא יכוין, ואם עשה כך אין תפילתו ראויה להתקבל ומדת הדין מקטרגת ואומרת בצורכו הוא מכוין ומתחנן ולא כן בשבח בוראו, ולא נחלה על שבר יוסף וחרבן הבית וחילול ה' כאשר נחלה על חיי הבלו וחסרון כיסו וכיוצא בזה ואז טורפין לו תפילתו בפניו.

ולכן צריך לכוין בכל תפילתו מתחלתה ועד סופה ויכוין בה בין על הדבר הצריך לו מאד ובין על הדבר שאין צריך לו כי תראה קצת אנשים שלא יכוונו בתפילתם ועליהם נאמר מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו כי בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם, בריאות אינם צריכין, פרנסה אינם צריכים כי עשרו מצאו און להם וזרעם נכון לפניהם, ולו חכמו ישכילו ויתנו אל לבם הערל כי ה' הוא האלהים הוא הנותן להם כח לעשות חיל ולא כחם ועוצם ידם עשה להם את החיל הזה אלא האל יתברך מצליח עניניהם וצוה ברכה במשלוח ידם, כי כמה שלוים ושקטים מהם שהעשירו עושר גדול ואבד העושר ההוא בענין רע ויש אשר בחצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל, ויש עשיר אשר זכרו אבד מני ארץ ולא שם לו על פני חוצות, לא נין לו ולא נכד בעמו ואין שריד במגוריו.

כז. וירבו לחשוב בדברים האלה ובזה יראו בעיניהם ולבבם יבין שהם צריכים להתחנן להשם יתברך יתמיד ברכותיהם ושלומיהם והצלחתם להם ואל יטול פקדונו מהם, ולפי שאנשים כאלה אין להם צורך בגאולת ישראל כי מה יתן ומה יוסיף להם הגואל ואינם חסרים לנפשם מכל אשר יתאוו לכן צריך התחכמות רב כדי שיוכלו לכוין בעניינים שאנו מתפללים על גאולתינו ועל פדות נפשינו, ולכן יחשבו כי הגלות הוא מעותד לכמה עלילות שאפשר שיענישום הון רב על לא חמס בכפיהם והוא מעותד לשודדים ושוללים, ואם בעלי נפש המה ידאגו על חרבן בית המקדש ובזוי התורה וצרות ישראל ושביים וצערם וחילול השם הגדול המחולל בגויים זו כמה אורך ימים ושנים, וכשיתנו לב בכל זה ירך לבבם וקרוב שיכוונו.

יבאר שעיקר התפלה בדמעות ובפרט ביוכ''פ ודברי הזוהר בזה

כח. ודע כי עיקר התפילה בכל הימים ובפרט כהיום הזה היא התפילה בדמעות כי שערי תפילה ננעלו ושערי דמעה לא ננעלו, ובזוהר ויחי אמרו, ⁹⁰ כל בר נש דאושיד דמעין קמיה דקודשא בריך הוא אף על גב דאתגזר עליה עונשא אתקרע ולא יכיל לשלטאה עליה מנא לן מלאה.

וגם בפרשת שמות ⁹¹ ז''ל, אמר ר' יהודה כל מלין דעלמא תליין בתשובה ובצלותא דצלי בר נש לקודשא בריך הוא וכל שכן מאן דאושיד דמעין בצלותא דלית לך תרעא דלא עאלין אינון דמעין מה כתיב ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בוכה ותפתח דא שכינתא דקיימא עלייהו דישראל כאימא על בנין והיא פתחה תדיר בזכותהון דישראל, כיון דפתחה ותראהו את הילד ילד שעשועים דאינון ישראל דחטאן קמי מאריהון בכולא ומיד הדרן בתשובה ובכאן קמיה כברא דבכה קמיה אבוה מה כתיב והנה נער בוכה כיון דבכי מתברי כל גזרין קשין בישין מה כתיב ותחמול עליו, ועוד שם, האי מאן דצלי ובכי וצעיק עד דלא יכיל למרחש בשפוותיה האי צלותא שלימתא היא ולעולם לא הדרא ריקנייא ע''כ.

יבאר שיש לבכות ביוכ''פ אף בתפלת שחרית ומנהג האר''י בזה

כט. ונ''ל דאף למה שאמרו בזוהר ויחי דף רכ''ט ע''ב וזה לשונו, פולחנא דצלותא דקא בעי בר נש למפלח קמיה קודשא בריך הוא בשמ''חה וברנ''נה לאכללא לכנסת ישראל בינייהו ולבתר לייחדא ייחודא כדקא חזי דכתיב דעו כי ה' הוא האלהים דא רזא דייחודא ברזא דפולחנא ועם כל דא בעי בר נש למפלח קמיה דקודשא בריך הוא בחדוה ולאחזאה חדוה בפולחניה ואילין תרין שמחה ורננה לקבל תרין אילין צלותין תרין קרבנין ליומא שמ''חה ורנ''נה שמ''חה בצפרא ורנ''נה ברמשא וכו'.

וכתב הרב זלה''ה מדקאמר שמחה בצפרא ורננה ברמשא מכאן שאין לבכות בתפילת שחרית רק בתפילת מנחה וערבית, אכן יראה דהיינו דווקא בשאר הימים אבל בראש השנה ויום הכפורים דיומי דינא נינהו ואימא קיימא על בנין ואיתמר עלה ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בוכה, פשיטא ודאי ואין ספק דאף בשחרית שוה למנחה וערבית בבכי ותחנונים הואיל ועיקר תפילתינו הוא בשחרית ומה בצע כי יתוודה בשמחה ולא יכנע לבבו הערל.

ל. וכן נראה מדברי מהרח''ו ז''ל שכתב סתם, מורי זלה''ה היה נוהג לבכות בתפילות ראש השנה ויום הכפורים ולא פלג לן, ועוד הואיל ודרכו של הרב ז''ל לומר תפילותיו תמיד בדמעות שליש אם כן מאי אסהדתיה דמהרח''ו שהיה בוכה בראש השנה ויום הכפורים, אלא על כרחיך היינו אסהדתיה לרבות גם בתפילת שחרית דבשאר הימים שמחה בצפרא אמנם בראש השנה ויום הכפורים נהג לבכות, וכן ראינו לרבים מהמקובלים כי לא חששו לשמחה בצפרא בראש השנה ויום הכפורים ומעלין את המדומ''ע בתפילתם שבעתיים אל חיקם יותר משאר הימים וכן עיקר.

אזהרה לחזנים המנגנים בשביל נשיאת חן

לא. ומזה נתפשט המנהג שמאריכים בימים האלה בניגונים בכל התפילה לעורר לבות בני אדם על ידי קול של החיזון לבכות בתפילתם כי השעה צריכה לכך להכניע לב הציבור כנגן המנגן בקול מר נגש ונענה, לאפוקי אותם המאריכים בניגונים וקראו בקול גדול להראות העמים והשרים את יופי קול שיר נגינתו ומורא לא יעלה על ראשו ואינו חושש אפילו לחיתוך אותיות, והמה מודים בדבר שבזמן שהוא מאריך בניגון אין לו כוונה כלל ורובם מתכוונים לבד שימצאו חן בעיני הבריות ועל ידי זה העם ינשאוהו בכסף וזהב, וכעין זה אין ספק כי אריכות הקולות הוא אריכות הגלות כי הואיל ופנייתם שלא לשם שמים ולא נגע אלהים בלבבם מעוררים קטיגורים על הציבור ומבטלים כוונות המתפללים והתפילות כי ישנו את לשונם על ידי הניגון ולא יאמרו האותיות בחיתוך ובמבטא שפתים כאמור.

על כן אזהרה יתירה כי אם המצא ימצא האיש הירא שישים מגמתו לעורר לבות בני הציבור בהכנעה ובמורא ובניגונים חתים, הנה מה טובו ומה יופיו כי אותה אנו מבקשים בימים האלה ואם לאו העדרם הרע יפה מאד ממציאותם כי לא לפניו חנף יבא וכבר צווחו על זה קדמאי דקמאי וה' הטוב יכפר בעד, ויתר דברים לענין התפילה כבר מבוארים המה בספרים אשר קדמוני ויותר מהמה בני הזהר כי יום קדוש הוא לאלהינו.

טעם שיש לומר פרשת עקידה ופרשת הקטורת ביוהכ''פ

לב. ודע כי אף מי שנהג כמנהג הר''ם ניגרין בספר היראה שאין לומר פרשת העקידה בשבת כי אין בו דין כלל רק כולו רחמים והעקידה היא לכבוש את הדין, מכל מקום ביום הכפורים כולי עלמא מודו לאומרה, אף כי מלא רחמים הוא מכל מקום לא נכחיש כי יום דין הוא בודאי שהרי לעת ערב הפתקין נחתמין, אמנם קראוהו יומא דרחמי כי הרחמים גוברים והכל נגמר על ידי החסד והרחמים.

ומאד מאד צריך להתעורר בה כהיום הזה לכבוש את הדין ולהפיק רצון שאלתו, כי כתבו חכמי האמת כי כל הבקשות שהאדם מבקש מלפני השם יתברך לולי המקטרגים והמונעים שיש באותה הבקשה היתה בקשתו נעשית בין שיהיה צדיק או חוטא, אמנם בהגיע המתנה או הבקשה ההיא דרך צפון ששם מעבר כל השאלות אותם הכוחות מערערין ואומרים לעמוד לדין עליה ואם אינו ראוי לא ישיגהו והיא צפונה שם לצדיק שנאמר וצפון לצדיק חיל חוטא, ואלמלא עקידת יצחק אין אחד מן הנבראים יכול להפיק רצון שאלתו מרוב דקדוק הדין במקום הזה.

לג. וכן הקטורת עושה פעולה זו לכבוש את הדין כמו שאמרו בזוהר סוף פרשת ויקהל, ⁹² מאן דדינא רדיף אבתריה אצטריך להאי קטורת ולאתבא קמי מאריה דהא איהו סיועא לאסתלקא דינין מעליה וכו', ולכן צריך אף למי שנהג שלא לאומרו בשבת מטעם האמור כי הקטורת הוא לכבוש את הדין ובשבת אין דין אלא כולו רחמים, מכל מקום כהיום הזה צריך לאומרו בכוונה יתירה.

סוד מעשה הקטורת ביום כפור וכוונת הקרבנות

סדר מזמורי פסוקי דזמרה ביום כפור

לה. והמישרים אורחותם בסדר מזמורי המזמרות על פי סדר הרב זלה''ה ושלא לומר לדוד ברכי נפשי וכו' כי כל המזמורים אלו באו במספר במשקל ואין להוסיף בהם ולא לגרוע בהם, אף ביום הכפורים אין לאומרו ולא יחוש לאומרים כי צריך לאומרו מפני כי יש בו סליחת העון, וכן בשאר המזמורים אשר מוסיפים בסדר רננו צדיקים היום הזה ראוי שלא לאומרם כי כל המזמורים אשר בסדר רננו כולם באו בסדר המדריגות כמבואר בפרקי דשבת באורך.

אזהרה שלא לשנות ממנהגי הצבור

לו. אך ורק החכם עיניו בראשו לנהוג הדברים האלה בצנעה לעצמו ולא יראה את עצמו בפני המון העם או לשנות מנהג אנשי הקהל חלילה כי זה גורם לעורר מדנים כהיום הזה בתוך אנשי הקהל וזה אומר בכה וזה אומר בכה זה משפיל וזה מרים ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים, וכן בענייני הפיוטים שבין הזמירות לתפילת היוצר שגינה הדבר מאד הרב ז''ל שמפסיקים דברים שעומדים ברומו של עולם, וגם סידרם לא היה כתקנן על פי דרך האמת כמו שאמרו בזוהר ⁹³ שירים ותושבחות דאית בהון קבלה אמיתית, המהדרין יעשו הדבר בצנעה ואל יעשה עצמו חס ושלום כפורש מהציבור הקדוש כי כל אלה הדברים לא נאמרו רק לאיש הירא ומכלכל דבריו במשפט וגברא צניע ומעלי.

ומה גם כי לא נאמרו הדברים האלה רק להמישרים אורחותם בכל סדר הרב ויודעים דעת ומביני מדע סדר העניינים והילוכם איך הולכים זה אחר זה בסדר המדריגה, אך למי שמעולם לא ראה מאורות מימיו ואיזה דרך ישכון אור סדר המדריגות ועליית העולמות העליונים לא עליהם היו האזהרות האלו כי הם אינם מכוונים רק פשוטי הדברים, ומי יתן והיה לבבם זה להם ויוסיף כהנה וכהנה להכניע ליבות בני אדם ליראה את ה' הנכבד והנורא, חלילה להקל בדבר בפניהם והיודע יעשה לעצמו ולא יתראה.

לז. וכבר מצינו בענין שני זוגות של תפילין כמה מחסידים הראשונים שלא היו מניחים אותם יחד מפני היוהרא אף כי לפי האמת סוד הדבר להיותם יחד ושלא להפרידם, וכן כתב מהרח''ו בענין נטילת הלולב שיותר טוב לברך תחילה קודם התפילה בהיותו בביתו בסוכה עצמה אף כי טפי עדיף לברך עליו אחר העמידה קודם ההלל, מכל מקום משום דמחזי כיוהרא מפני הרואים יעשה בתוך ביתו קודם התפילה וכן בכמה מקומות אין מספר כתב כן.

יבאר שעיקר עבודת ה' להסתיר מעשיו, ושכרו

לח. וזה עיקר גדול במעשה העבודה להסתיר מעשיו כדפירש בזוהר פרשת נח דף ס''ד, אוליפנא קודשא בריך הוא סתים וגליא גליא הוא בי דינא דלתתא סתים הוא אתר דכל ברכאן נפקי מתמן ובגין כך כל מלוי דבר נש דאינון בסתימו ברכאן שריין עלוי וכל דאינון באיתגלייא הוא אתר דבי דינא שרייא עלוי בגין דאיהו אתר באתגלייא וכלא איהו ברזא עילאה כגוונא דלעילא עכ''ל, הנה מבואר שכל העושה דבריו בסתר הברכה שורה עליו והוא על דרך שאמרו ז''ל ⁹⁴ אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין.

סגולת המסתיר מעשיו מבנ''א להיות נסתר מבעלי הדין

לט. והחסיד הקדוש בעל ראשית חכמה כתב, כי המסתיר מעשיו הטובים והצנע לכת עם אלהיו שכרו איתו שיהיה נסתר מבעלי הדין שהקדוש ברוך הוא חופה עליו בלבוש החסד שהוא נקרא אלו''ה כדי שלא יכירו בו בעלי הדין, וזה רמוז בפסוק לגבר אשר דרכו נסתרה ויסך אלו''ה בעדו, ונודע כי משם אלו''ה הוא הלבוש לנשמה כדכתיב כימי אלוה ישמרני וכדפירשו בזוהר פרשת משפטים בפסוק לעם נכרי לא ימשול למכרה בבגדו בה.

עיקר כוונת התפלות והוידויים יכוין לכבוד השכינה

מ. והמאריכים בפיוטים כפי מנהגם, בכולם תהיה כוונתם לרצות את קונם ולכפר על עוונם ולבקש רחמים ומחילה וסליחה על כל ישראל ולבקש על אמנו רחל שכינת עוזינו לטהר אותה מעוונות בניה, וכן בכל התפילה והוידויים אשר מתוודה כהיום הזה תהיה כל מגמת פנייתו תחילה לטהר המדות העליונות למעלה אשר פגם בעונו והחשיך בפשעו ואחר כך על עצמו ואל בשרו.

אזהרה להתפלל מוסף קודם שבע שעות, וכוונת מזמור ממעמקים

מא. ועל כל פנים ראוי להזהר לקצר בפיוטים ובסליחות שחרית כדי למהר בענין שיתפלל מוסף קודם שבע כמו שכתבו הפוסקים ז''ל.

מב. ובין ישתבח ליוצר יאמר מזמור ממעמקים ויכוין לעומק דרום כמ''ש הרב ז''ל. ⁹⁵

דברי התעוררות לכוין קודם תפלת עמידה של שחרית

מג. וקודם שיקום להתפלל בעמידה יעשה הכנה ללבו לכוין בגדולת מי שאמר והיה העולם ובנפלאותיו ונוראותיו וגבורותיו וחסדיו אשר עשה לעמו ישראל עם סגולתו לתת לנו את היום הקדוש הזה לכפר בו את כל עונותינו הגומל לחייבים טובות, וכי גמלנו אותו רעה והוא גמלנו טובה, ויחשוב בגריעות ופחיתות עצמו בערך בוראו כי במה נחשב עלה נדף וקש יבש, ויחשוב שעתה הוא רוצה לקום לבא לפני המלך להתחנן לו ולבקש מלפניו שאלותיו ובקשותיו ומן הדין אינו כדאי וראוי לעמוד לפניו לולי חסד ושלימות הבורא יתברך שהרשהו וציוהו בכך.

טעם שאומרין ה' שפתי תפתח קודם התפלה

מה. ובכן יקום כגבור לעמוד לפני בוראו בכפיפת ראש ובכפיפת קומה ויתפלל תפילתו בכל נפש, וידפוק תחילה בפסוק אדני שפתי תפתח כו' המיוחד בראש תפילתנו על פי כנסת הגדולה כי השם הזה הנה הוא פתח ומבוא אל קבלת התפילות וגם הוא יתייחס אל פי ה' כנודע, ובמילואו אל''ף דל''ת נו''ן יו''ד גימטרייא תרע''א פתח שבו נכנס תחילה ולפיכך קבעוהו פתח שער תפילתנו, ובכן על ידי זה יתעורר מלאך אחד ממונה על התפילות ומעלה אותם למעלה בכח שם י''ה שעמו בנה הקדוש ברוך הוא העולמים כי בי''ה ה' צור עולמים וכל עולם ועולם מהלך ת''ק שנה כנודע ובעת אחד מהלכים אותם כי על אלו המלאכים נאמר ורגליהם רגל ישרה כי אותיות יש''רה הם ת''ק י''ה ותפ''לה כמספר ישר''ה, רק שיזהר לאומרה בלחש ולא ישמיע לאזניו כאשר הארכנו בזה בפרקי ראש השנה.

כמה אזהרות בענין וידויי היום

מו. ויפרט חטאיו בוידויו וגם טוב שיפרטם בלחש ולא יהיו נשמעים לאחרים לצאת מכל הסברות, ועבירות שהתוודה עליהם ביום הכפורים שעברו ולא שנה בם קיימא לן כרבי אלעזר בר יהודה ⁹⁶ דאם חזר ומתוודה עליהם כל שכן דמשובח טפי וכדמשמע קצת מהזוהר וכמו שכתבנו לעיל בפרק ג'.

מז. ואף אם הוא צדיק בעיניו אשר לא ימצא עון אשר חטא, ישים אל לבו כי כל ישראל ערבים זה לזה וכשלו איש באחיו, ואף גם אשר חטא על הנפש בגלגולים אחרים כמ''ש הרב זלה''ה, וכל שכן כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ואשר חכמים הגידו כל העובר עבירה אחת אפילו פעם אחת בשנה מעלה עליו הכתוב כאילו עובר כל השנה ומסתמא אי אפשר שלא היה בעבירה לפחות יום אחד בשנה, ויתוודה ויכנע על עונותיו וחישב עם קונהו כי כמה עדים מעידים עליו וכבר כתבנו כל הצורך בזה בפ''ג.

מח. ואף בחזרת השליח ציבור התפילה יתחזק בכוונתו יותר כי היא מרוממת ומעולה יותר ממה שהתפלל בלחש ויחזור להתוודות עם השליח ציבור, ומחוייב כל יחיד לומר לפחות עשרה וידויים, שמונה בד' תפילות ושני פעמים אחד במנחה ואחד בערבית כנגד עשר פעמים שהיה מזכיר הכהן גדול את ה', והוידוי של הרב רבינו נסים אנו נוהגים שלא לאומרו בחזרת השליח ציבור רק בסדר הסליחות אחר תמהנו מרעות כי כאן יש לחוש דהוי ככלב שב על קיאו כמו שכתב מהרח''ו ז''ל.

לומר אבינו מלכנו אף ביוכ''פ שחל בשבת

מט. ואחר חזרת שליח ציבור העמידה לא ימנעו מלומר אבינו מלכנו אפילו חל יום הכפורים בשבת כי כן עיקר.

תוכחה ליושבים בסליחות או מזלזלין באמירתן

נ. ואחר כך יסדרו הסליחות כסדר שכתבנו בפ''ג חמש פעמים ויעבור לא פחות ולא יותר, וכל אדם חייב להיות עומד על עומדו בעת אמירת הסליחות והתחנונים באימה וביראה ברתת בפחד ורעדה כי על אותם היושבים בעת הסליחות ומראים עצמם כעייפים שאינן יכולין לעמוד עליהם נאמר ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל, כל יומא לא לאי ובעידן צלותא לאי, כל היום עומד ברחובות קריה עם רקים ופוחזים או עם שרים זהב להם ואינו עייף ובבא לפני המלך האדון ה' אלהי ישראל עייפה נפשו לעמוד ולבקש על נפשו, והם דברי המדרש רבה בריש איכה רבתי, ⁹⁷ רבי יצחק פתח ולא אותי קראת יעקב קאים טירון כל יומא ולא לאי וצלויי קמאי את לאי, קאים טירון כל יומא ולא לאי ואמר ליה חבריה איתא וצלי והוא אמר ליה לית אנא יכיל, אצל הבעל מהבקר ועד הצהרים וכו' הוי כי יגעת בי ישראל ע''כ.

נא. ואף התלמידי חכמים תופשי התורה המתעסקים בספרי תבונתם בשעה שהציבור מתחננים בסליחות ומשמיטים עצמם מלהתפלל אותם התפילות והסליחות והתחנונים והבקשות עמהם לאו שפיר עבדי ועידן תורה לחוד ועידן תפילה לחוד, ועל כיוצא בזה נאמר אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו שאם יעמול בתורה בזמן שהציבור מתפללים ומתחננים על עונם אינו עושה נחת רוח ליוצרו, כי אף שאמרו בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בתורה וכו' היינו בלומד תורה אחרי שובו מרשעו והרבה תחנוניו ותפילותיו לפני המקום על חטאיו ופשעיו.

וכן משמע לשון הזוהר ⁹⁸ דלבתר דמתחרט מחובוי ויעביד תשובה יתעסק באורייתא וכו', דמשמע דקודם החרטה והתשובה אין תורתו רצויה ומקובלת וכל אשר בו מום לא יקרב, ואם בצואת עונותיו מסריח איך נתקרב לפני המלך, וכבר צווח על זה ריא''ז הובאו דבריו בשלטי הגבורים פ''ק דברכות ע''ש והארכתי בזה בסוף פ''ב דסליחות.

ראוי להשתדל לקנות מצוות הספר תורה ביוכ''פ וסודו

נב. ואחר כך בבא זמן הוצאת ספר תורה יאמר התפילה שכתבנו לעיל בחדש אלול, וישתדל על כל פנים לעשות איזה מצוה בספר תורה כי אף כי בכל הימים סגולתם רבה היא מאד כמו שהארכנו בפרק י''ב דשבת, מכל מקום יוסיפו תת כחם כהיום הזה ביתר שאת ובפרט מצות פתיחת ההיכל מרוממת היא מאד כהיום הזה.

ואף גם זאת יכוין בקניית המצוות לשם צדקה כי לא יוכל היום לעשותה והיא עיקר לכפרת עוונו כמו שנאמר וחטאיך בצדקה פרוק.

יבאר שיש להתעורר בבכי בעת הקריאה בפטירת בני אהרן

נג. וכבר כתבנו לעיל בפרק ד' טעם קריאת פרשת אחרי מות היום הזה כי אמרו בזוהר, ועל דא ביומא דא קרינן אחרי מות שני בני אהרן בגין דישמעון עמא ויצטערו על אבודיהון דצדיקייא ואתכפר להון חובייהו וכל דמצטער על איבודיהון דצדיקייא ואחית דמעין עלייהו קודשא בריך הוא אכריז עליה וסר עוניך וכו' ולא עוד אלא דלא ימותון בנוי ביומוי ועליה כתיב יראה זרע יאריך ימים ע''כ.

וכל אדם יעורר בבכי בעת קריאתה ויתן אל לבו לשוב מעבירות שבידו בתתו אל לבו מיתתן של צדיקים אלו על חטא אחד ומה יעשה ליום פקודה הממולא מעונות ופשעים מכף רגל ועד ראש אין בו מתום ובזה יתעורר בבכי על עונותיו, ובזה הוא שאמרו דמצטער על מיתתן של צדיקים מכפרים לו כי אם יצטער על מיתתן והוא לא ישוב ויתחרט מה יתן ומה יוסיף להם צערם, אלא עיקר הדבר והמכוון בה הוא להנמשך ממנו ולשאת קל וחומר לומר אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו איזובי קיר ולבו ירעד ויפחד מפחד השם ומהדר גאונו ושב ורפא לו.

תפלה קדמונית לומר קודם קריאת התורה

נד. וקודם קריאת התורה נכון לומר תפילה שתקנו מהקדמונים ז''ל וזה נוסחתה.

ותפילה זו נכון לאומרה בכל הימים בעת הוצאת ספר תורה, ועל כל פנים מי שלא אמרה בשאר הימים יאמר אותה כהיום הזה כי קדוש הוא לאלהינו ולהיות לו כפרה על אשר חטא עליה וביזה אותה ואת מצוותיה ואת העושק אשר עשק בה וכיחש בה ובקבלתה, ועתה ישוב לקבלה מחדש בכל לב ובכל נפש ולא ישוב עוד לכסלה.

טעם שחלוק מספר העולים לתורה בימי המועדים זמ''ז

נה. ויום הכפורים עולין ששה עולים בלבד, והטעם הפשוט בזה כי שבת החמורה שזדונו בסקילה עולין שבעה, ויום הכפורים הקל ממנו שזדונו בכרת ששה, ויום טוב הקל מהם שזדונו במלקות חמשה, וחול המועד הקל מהם שזדונו במרדות ארבעה, וימות החול הקל מהם שלשה, ויש שאמרו טעם הדבר למה עולין ביום הכפורים ששה כנגד היום שבא לכפר על מעשה העולם הזה שנעשה לששה ימים, והשבת שנמשל לעולם הבא יום מנוחה קורין שבעה.

אזהרה לכוין לברכות העולין, וטעם שאין קורין פסוקי אך בעשור

נו. ותהיינה אזניך קשובות לברכות העולין להשלים המאה ברכות כמו שהארכנו לעיל סוף פ''ג וכן בברכות המפטיר, והטעם שאין אנו קורין היום גם כן אך בעשור שבפרשת אמור ⁹⁹ כמו שהיה קורא הכהן גדול בבית המקדש, עיין לקמן בפירוש העבודה בפסקא דבעשור שבחומש הפקודים שם פירשנו הטעם.

ציונים והערות לפרק ו

81) ברכות דף נ''ח ע''א. 82) ישעיה פרק י''ח פ''ה. 83) זוהר במדבר דף ק''כ ע''ב. 84) זוהר אחרי מות דף ע''ה ע''ב. 85) זוהר תרומה דף קל''א ע''ב. 86) ר''ה דף ל''ב ע''ב. 87) זוהר אמור דף ק''ב ע''ב. 88) פרקי דר''א פמ''ה. 89) כ''ה בפי' המרכבה לר' יוסף גטיקליא. 90) זוהר ויחי דף רכ''ג ע''א. 91) זוהר שמות דף י''ב ע''ב. 92) זוהר ויקהל דף רי''ט ע''א. 93) זוהר תרומה דף קע''ח ע''א. 94) ב''מ דף מ''ב ע''א. 95) כבר העירו בזה כי כאן נקט המחבר לכוין ביום עשירי מעשי''ת לעומק דרום ואילו בפ''ז מחודש אלול סידר המחבר ברשימת העמקים את עומק מערב ליום עשירי, והאמת כי חילוף גירסאות לא מעטים ישנם בספר יצירה שמשם מקורו ושמא היו לפני המחבר בחילוף נוסחאות. 96) יומא דף פ''ו ע''ב. 97) הקדמת איכה רבתי אות י'. 98) זוהר נשא דף קכ''ג ע''א. 99) בדפו''ר נפל כאן ט''ס, ועי' להלן פ''ז אות ס''א ובהערה 134 שם.

---

פרק ז - תפלת מוסף - ביאור סדר עבודה ונוסחתה

מעלת מוסף יוכ''פ, ואזהרה להעמיד ש''ץ המכוין בעבודת היום

א. קודם תפילת מוסף יעורר הכוונה בלבו לכוין בגדולת מי שאמר והיה העולם וכו' ככל אשר התעורר בתפילת שחרית.

ומעלתו רמה ורבה היא מאד ועיקר העבודה של כהן גדול לא היה אלא במוסף יום הכפורים עם קרבנות שעירים של יום הכפורים ולפיכך תקנו העבודה במוסף.

ב. וראוי ונכון לחפש אחר איש חכם וירא אלהים וסר מרע לעבור לפני התיבה ושיבין מה שמוציא בשפתיו כי עבודת יום הכפורים יקרה היא מפנינים וטהרת ישראל וסליחתם וכפרתם תלויים בה, ועכשיו בעונותינו חרב בית המקדש ואין לנו אלא שיח שפתותינו, תיקנו חז''ל קריאת סדר העבודה וסידור עשייתם במקום הקרבתם ונשלמה פרים שפתינו, וצריך להבין כל דבר ודבר על בוריו וללמוד ולהבין טעמי הדבר ופירושו.

יבאר מעלת הכוונה בקריאת הקרבנות ומכשול המזלזלים בזה

ג. וכתבו חכמי אשכנז ז''ל דדוקא בתפילה אף שאינו מבין הותר להתפלל דהקדוש ברוך הוא יודע כוונתו, אבל בסדר מעשה הקרבנות אם יש לו לב להבין ולהשכיל פירושיהן וקוראם באין מבין אינו נחשב למאומה.

והמכשלה הזאת תחת רבים מרבת בני עמינו יודעי דעת ומביני מדע אשר מאבדים זמנם אחר חריפיות הדרושים ופלפולים ובעיקר ידיעת עבודת הבורא לא ידעו ולא יבינו ביאור ענין מעשה הקרבנות ודיניהם, ומשנה שגורה בפיהם ואיזהו מקומן של זבחים לא ידעו ולא ישכילו ועל ידי כך קורין מעשה הקרבנות בכל יום ושוגים בקריאתם באין מבין.

ד. וכבר העיד חד צורבא מדרבנן לפני שכמה שנים היה גורס משנת אלו ואלו נשרפין בבית הדשן קשור עם מה שלמטה ממנו חטאת הציבור, עד שמצא הגהה אשכנזית בסידור ישן אומרת אלו ואלו וכו' אדלעיל קאי, ושוב ראה נוסחה אחרת ואלו ואלו נשרפים שחוזר למעלה בלי פקפוק, וכן שהיה טועה בשינה באכילתן לקרותו קשור עם מה שלמעלה ממנו ושוב התבונן בפירושו שהוא טעות גמור כי הוא נמשך למה שלמטה ממנו שהוא הבכור והמעשר, וכל זה בא מסיבת שאין מטריחין עצמן להבין בפירושם במקומותם, ובודאי כי לא נאה ולא יאי לאנשים חכמים וידועים אשר כח בהם לעמוד על בוריין ופירושי הקרבנות לקרות גם בלא דעת מן השפה ולחוץ ודיניהן אינו שגור בפיהם, והתורה חוגרת שק חס ושלום עליהם.

ולו חכמו ישכילו זאת לשון חכמים אשר אמרו במדרש תנחומא, ¹⁰⁰ אמר הקדוש ברוך הוא לישראל אף על פי שעתיד בית המקדש ליחרב והקרבנות יתבטלו הזהרו לקרות בהם ולשנות אותם ואם תתעס''קו בהם מעלה אני עליכם כאילו בקרבנות אתם עסוקים ע''כ, ודקדקו בלשון הזהב ואם תתעסקו בהם להורות שיתעסק להבין כל דבר ולכוין היטב, והוא דבר מושכל מאחר שהקריאה נחשבת כהקטרה והקרבה צריך לדמותו לפועל ההקרבה והקטרה דהיינו להזכיר ולפרט בפיו כל מה שמחוייב להיות העסק בפועל ולכוין במחשבה כפועל ההקרבה והקטרה שגם בהקרבה אם חסר אחת מדיניה ותנאיה היה מעכב הכפרה.

אזהרה לדקדק בתפלת מוסף היום אחר ש''ץ הגון

ה. ועל כן ראוי ונכון לעובר לפני התיבה ביום הקדוש והנורא הזה אשר הוא עומד תחת כהן המשיח בבית המקדש, ואמרו בזוהר ויקרא ר' יצחק אמר אם הכהן המשיח יחטא דא כהן דלתתא דאתתקן לעבודה ואשתכח ביה חטאה לאשמת העם הוא ווי ליה ולאינון דסמיכין עליה וכגוונא דא שליחא דציבורא דחטי ואשתכח ביה חטאה בגין דעמא לא אשתכחו זכאין גבי קודשא בריך הוא ווי לאינון דסמיכין עליה, שראוי ונכון לפרנסי ומנהיגי הקהילות לברר איש חכם וחרד לדבר ה' שיודע ויכוין היטב בתפילתו ובסדר העבודה להעבירו לפני התיבה להוציאם ידי חובתם כי אם לא יבין מה שאומר אי אפשר לו שיכוין בתפילתו ועבודתו וחטאת הקהל היא.

ו. וכתוב בספר החסידים סימן תשנ''ח, כל היושבים בוועד הקהל ועוזרים לשאינן הגונים שיתפללו, הקדוש ברוך הוא מונע טוב מאת הקהל ועתידין ליתן דין על זה וכתיב המה עזרו לרעה ונושאים פנים לתורה והתורה צועקת על כל יודעי התורה ועל כל שיש בידו למחות ומחנפים, וכתיב תופשי התורה לא ידעוני וכתיב על הרועים חרה אפי.

ולכן אם אינו הגון לעבור לפני התיבה, אם יד הצדיקים תקיפה לא יתנו לו לעבור לפני התיבה כהיום הזה לפי שאין קטיגור נעשה סניגור וכתיב ומליציך פשעו בי, וקרוב להיות קרבן ציבור הנקרב על ידי הבלתי הגון ונבון דבר להיות נדחה ופסול כי היקידה של אש שהיה בקרבן דוגמתו בתפילה כוונת הלב שהוא כאילו בוער באש כמו שנאמר חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש, וכל שכן שהמחשבה רעה של חוץ לזמנו וחוץ למקומו שמפגלת הקרבן, וחוץ למקומו הוא כשעומד במעשה העבודה והתפילה ומהרהר בעסקיו או בדברי הבאי אשר מחשבתו משוטטת חוץ לבית הכנסת בכל רחובות קריה, הוא עומד כאן ומחשבתו מפוזרת חוץ מן המקום אשר הוא עומד שם.

מנהג טוב לשלוח רב הקהל למוסף היום

ז. ולכן טוב וישר המנהג להעביר לפני התיבה לעבודת המוסף להרב של הקהלה היודע והמבין פירושי הדברים היטב היטב ורגיל בדיני מעשה הקרבנות ויודע לרצות את קונו בכוונה רצויה, אך לא בזה נפטרו שאר בני אדם הבקיאים להבין וללמוד סדר העבודה ודיניה דאין נפטר בזה רק מי שאינו בקי, אך הבקיאים חייבים לתת אל לבם ללמוד ולהבין פירוש כל פרט ופרט ובזה ירצו לקרבניהן וישלמו פרים שפתיהן.

כבוד שעשו לכה''ג בצאתו ללשכת פלהדרין מספר ''שבט יהודה''

ח. ועל כי הענין הזה עיקר גדול הוא אודיע כאן סדר העבודה כאשר היא ואבאר פירוש המלות באופן שישכילהו כל אדם בשומו את לבו בהם היטב הדק, ותחילה אבאר גודל מעלת הכהן גדול בעת שהיו פורשין אותו מביתו ללשכת פלהדרין.

שבעה ימים קודם יום הכפורים היו מכינים בבית הכהן גדול מושב וכסאות לאב בית דין ולנשיא ולכהן גדול וסגן הכהנים ולמלך ועוד שבעים כסאות של כסף לשבעים סנהדרין, וזקני בית דין היו קמים על רגליהם ואומרים לפניו דברי כבושים ותוכחות ואומרים לו, ראה לפני מי אתה נכנס ודע שאם תאבד הכוונה מיד תפול ותמות ותאבד כפרת ישראל, והנה עיני כל ישראל עליך וחפש דרכך שמא יש בך חטא אפילו קל כי יש עון שקול כנגד כמה מצוות ושיקול זה הוא ביד אל דעות ה', גם חקור באחיך הכהנים וטהר אותם, שים נא נגד פניך כי לפני מלך מלכי המלכים היושב על כסא דין ומזרה בעיניו כל רע אתה בא ואיך תבא והאויב עמך, ואומר להם שכבר חפש ועשה תשובה ממה שיש בידו, וגם כל אחיו הכהנים קראם בעזרת המקדש והשביעם במי ששכן שמו שם שכל אחד יאמר מה שיודע בחבירו ובעצמו לתת להם לכל דבר ודבר התשובה הראויה, וגם המלך אומר לו דברים טובים ומבטיחו לכבדו בצאתו בשלום מן הקדש.

ט. ואחר זה היו מכריזין ואומרים כי הכהן גדול יוצא והולך ללשכה שלו אשר במקדש ואז יוצאים כל העם ללוותו והולכין לפניו כסדר הזה, ראשונה הולכין לפניו כל שהוא מזרע מלכי ישראל כי הקרוב הקרוב אל הכהן גדול הוא יותר חשוב, ואחריהם כל אותם שהם ממלכי בית דוד וכולם כסדר זה אחר זה וכרוז קורא לפניהם תנו כבוד לבית דוד, ואחריהם בית הלוי והכרוז קורא לפניהם תנו כבוד לבית לוי ושלשים אלף וששת אלפים היו וכל סגניהם היו הולכים בלבוש משי ותכלת, והכהנים בלבוש משי לבן וארבעה ועשרים אלף היו, ואחריהם המשוררים ואחריהם המנגנים ואחריהם תוקעי חצוצרות ואחריהם השוערים ואחריהם עושי הקטורת ואחריהם עושי הלחם הפנים ואחריהם עושי הפרוכות ואחריהם השומרים ואחריהם האמרכלים ואחריהם כל עושי המלאכה ממלאכת הקדש ואחריהם השבעים סנהדרין ואחריהם מאתיים וחמשים כהנים וגזרי כסף בידם לעשות דרך ואחריהם הכהן גדול ואחריו כל זכרי זקני כהונה שנים שנים.

ובראש כל חוצות היו ראשי ישיבות עומדים ואומרים אישי כהן גדול בואך לשלום, התפלל ליוצרינו שיחיינו לעסוק בתורתו, ובהגיעם לפתח הר הבית היו מתפללים ומברכים למלכי בית דוד ואחר זה על הכהנים ועל המקדש, והיה הקול כל כך חזק בריבוי העם בענותם אמן עד שהעופות הפורחות היו נופלות בארץ ואז הכהן גדול משתחוה לכל העם ופורש בבכיה ויראה, ושני סגני כהונה היו מוליכין אותו ללשכה שלו ושם פורש מכל אחיו הכהנים.

י. כל זה היה בכניסתו אבל בצאתו בשלום מן הקדש היה הכבוד בכפלים כי כל העם אשר בירושלים היו עוברים לפניו באבוקות של שעוה לבנה דולקות וכולם לובשים בגדי לבן וכל החלונות מעוטרות ריקמה ונרות לאין מספר, והרבה מהשנים לא היה יכול הכהן גדול להגיע לביתו קודם חצות הלילה מפני דוחק העם העובר וריבוי הגדול, שאף על פי שהכל מתענים לא הלכו לבתיהם עד יראו אם יוכלו להגיע לנשק ידי הכהן הגדול, וביום שאחריו היה עושה סעודה גדולה לאוהביו וקרוביו ויום טוב היה עושה לאחיו מפני שיצא בשלום מן הקדש, ואחר זה היה מצוה לצורף לעשות לו לוח של זהב ויפתח בה בזה הלשון, אני פלוני כהן גדול בן פלוני כהן גדול ששימשתי בכהונה גדולה בבית הגדול והקדוש לעבודת מי ששכן שמו שם והיה זה כך וכך ליצירה, מי שזיכני בעבודה זו הוא יזכה בני אחרי לעמוד לשרת לפני ה'.

הקדמה לביאור סדר עבודת יוכ''פ המכונה ''עבודת בית ה'''

יא. ומעתה הבא נבא לבאר ביאור סדר העבודה היטב הדק כפי מה שפירשו המפרשים ¹⁰¹ והיותר מוסכם למען ילמדו להבין ולהשכיל מה שיאמרו לרצות את קונם מן העבו''דה ויצעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבו''דה, וביאור זה אותו קראתי ''עבודת בית ה''' לעבוד את עבודת ה' בבית ה'.

ונמצא כתוב בנוסחאות שלנו כי יוסי בן יוסי כהן גדול חיברה שהיה מאותם הכהנים גדולים אשר שמשו בבית שני, ורבים מהפייטנים חברו סדר העבודה גם כן ולפי שרוב סדר עבודה זה נתקן בלשון משנה נהגו לקרותו יותר מכל הסדרים אחרים וכן כתב בעל העיטור זה לשונו, ושמענו סדר עבודה בלשון משנה כגון אתה כוננת דיוסי בן יוסי ע''כ.

ומימי חכמי הגמרא היו אומרים סדר העבודה הזאת כדאמרינן בפרק הוציאו לו, ¹⁰² ההוא דנחית קמיה דרבא אמר יצא והניחו על כן שני שהיה בהיכל ונטל דם הפר והניח דם השעיר וכו', ובפרק אמר להם הממונה ¹⁰³ ההוא דנחית קמיה דרבא ועבד כר' מאיר אמר ליה שבקת רבנן ועבדת כר' מאיר, ופירש רש''י שם שהיו רגילים לסדר סדר עבודה ביום הכפורים ע''ש, והיא מסודרת בשלש אלפא ביתות, הראשונה כסדרה והאמצעית תשר''ק והאחרונה כסדרה וזה החלי בס''ד.

ביאור סדר א''ב בנוסח ''אתה כוננת'' ותקון נוסחאות שבו

יב. ''אתה כוננת עולם מראש יסדת תבל'' וכו', אמרו ז''ל במדרש רבה, ¹⁰⁴ בית הלל אומרים ארץ נבראת תחילה ואחר כך שמים משל למלך שבנה פלטין לעצמו בנה את התחתונים ואחר כך בנה את העליונים והטעם כדי להיות הארץ יסוד מוסד, וזה אמרו אתה כוננת עולם מראש פירוש בתחילה כוננת העולם שהוא הארץ להיות יסוד מוסד, וזהו שאמר יסדת תבל שהוא הארץ דעשרה שמות נקראו לה, ואחר כך ''והכל פעלת'' דהיינו השמים וכל צבאם, ''ובריות בו יצרת'' היינו דומם צומח חי בלתי מדבר דאילו המדבר הרי מזכירו בסמוך גולם תבנית ונברא אחרי כולם.

''בשורך עולם תהו ובהו'' וכו', לשון הבטה כמו תשורי מראש אמנה, ונקט לשון הבטה וגם לשון ''גרשת אופל'' ולא הבדלת אופל לרמוז גם כן דרשתם ז''ל אשר דרשו, ¹⁰⁵ והארץ היתה תהו ובהו אלו מעשיהם של רשעים וכו' עד כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד הפליג מכנגד פניו, וזהו שאמר גרשת אופל על דרך ודרך רשעים תאבד.

''גולם תבנית מן האדמה יצרת'' וכו' כצ''ל, לא גרסינן תבניתך כי תבנית מלשון בנין והוא חומר ממשיי ואיך יאמר על השם ברוך הוא שהוא ממשיי חס ושלום, ולא דמי לנוסח ברכת אשר יצר את האדם בצלמו בצלם ודמות תבניתו ששם פירושו אשר יצר את האדם בצלמו של הקדוש ברוך הוא, בצלם ודמות יצר תבניתו של האדם ואינו סובב להקדוש ברוך הוא וכאן אין מקום לפרש כן, והגירסא הנכונה גולם תבנית ופירושו כשיצרתו על מלאותו נברא גולם שלם ולא מעט מעט כמו שאמרו ז''ל בפסוק ויפח באפיו, ויש גורסין גולם האדם מן האדמה.

''דברך זנח ונזנח'', פירוש דברך זנח ונזנח לשון הרחקה כמו אל תזנח לנצח, ''ולא כליתו למען ארך אפך'' כצ''ל, ולא גרסינן למען יגיע כפיך או יציר כפיך דנותן טעם לפגם דאדרבא היא הנותנת להענש להיותו יציר כפיו ולא מטיפה סרוחה, ויש לדחוק וליישבו קשור עם ולא כליתו כלומר בעבור שהיה ראוי לכלותו על שהיה יציר כפיו, אך הנכון גירסה הנזכרת בלי פקפוק.

''הגדלת פריו'' וכו', לשון גדלות ואבירות שיצאו ממנו הנפילים המה הגבורים אשר מעולם , ''וברכת את זרעו'' כדכתיב ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה, ''והושבתם שקט'', כאשר חכמים הגידו ¹⁰⁶ דור המבול לא נתגאו אלא על שהשפיע עליהם רוב טובות, ועוד אמרו ויבואו בני האלהים שהאריכו ימים בלא צער ובלא יסורים.

יג. ''ויפרקו עול'' וכו', זה דור המבול שפרקו עולו של הקדוש ברוך הוא כמו שאמרו ותשחת הארץ ערוה וע''ז, ¹⁰⁷ ''הסירות יד כרגע'', כאמרם ז''ל אמר הקדוש ברוך הוא מה הן סבורים חיילות אני צריך דבר אני מוציא מפי ומכלה אותם, ולזה אמר הסירות יד כרגע הסירות השגחתך מעליהם בלי חיילות ''וכרגע אומללו כחציר'', כלשון הכתוב כחציר ימלו.

''זכרת ברית לתמים'', זה נח שכתוב בו תמים היה בדורותיו וכתיב ויזכור אלהים את נח, וליודעי ח''ן יכוונו סוד ברית אב הרחמים העליון.

''חק ברית קשת'', זאת אות הברית שכרת עם נח על ידי הקשת כמו שנאמר את קשתי נתתי וכו', וליודעי ח''ן הכוונה חק ברית קשת הגדולה והגבורה והת''ת המאירים לנצח וההוד ובכ''ל בשמים ובארץ, ''ובאהבת ניחוחו'', שנאמר וירח ה' את ריח הניחוח וכתיב בתריה ויברך אלהים את נח ואת בניו.

''טעו בעשרם'' וכו', שנאמר ישלחו כצאן עויליהם, ''ובנו מגדל וכו' ונבקיע הרקיע להלחם בו'', זה אינו כמשמעו שלא היו טפשים לעשות מלחמה ממש אלא המלחמה היתה באמונה לעבוד זולתו.

''יחיד אב המון פתאום'' וכו', אב המון זה אברהם דכתיב והיית לאב המון גוים ונקרא יחיד על שם שהיה יחיד באמונתו וכולם עובדי ע''ז, ולפי דברי הגמרא פ''ק דע''ז היה אברהם בדור הפלגה אשר לא הלך בעצת רשעים זה אברהם שלא הלך בעצת דור הפלגה, וכתב רש''י אברהם בדור הפלגה היה בסוף ימי פלג ע''ש, וזהו שאמר כאן ''יחיד אב המון פתאום כככב זרח להאיר בחשך'', להאיר את העולם להחזירם לעבודתו.

יד. ''כעסך הפרת'' וכו', לאו אדלעיל אדור הפלגה קאי אלא על עסקי סדום שנאמר ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפיכה ומילתא באנפי נפשה מגיד, ''ולעת שיבתו לבבו חקרת'', אין לפרשו על העקידה שעדיין לא הגיד לידת יצחק ואחר כך אומר לוית חן ממנו הוצאת והיינו יצחק אלא היינו נסיון המילה לעת שיבתו.

''לוית חן ממנו הוצאת'', זה יצחק, ''טלה טהור'', על שם שעקדו אביו ככבש לשוחטו וכתיב אלהים יראה לו השה.

''מגזעו איש תם'', זה יעקב, ''חתום בבריתך'', פירוש שנולד מהול כדאמרו ז''ל ¹⁰⁹ ממעיך יפרדו מכאן שנולד מהול, וצריך לומר כי מעת היותם בתוך הרחם היו נפרדים ונכרים בהפרדותם שהם שני לאומים אך לענין שהיה מהול לא ניכר רק בעת ש''מרחם לוקח''.

''נתת לו שנים עשר שבטים וכו' אהובי עליון עמוסים מבטן נקראו'', כן צריך לומר דאהובים לא מצינו שנקראו רק עמוסים מני בטן והוא גם כן לשון אהבה כדתירגם דרחימין ודחביבין.

''שמת על לוי לוית חן וחסד'', כאן גרסינן חן וחסד על שם שנאמר תומיך ואוריך לאיש חסידך ולשון לוית רמז ללויה, ''וכתר לו עטרת'', רומז לכתר כהונה.

''עמרם נבחר מזרע לוי'', אף כי אהרן הוא שנבחר הכונה דכתיב וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי ולעומת זה אמר ''אהרן קדוש ה' משרשיו קידשת'', רוצה לומר משרשיו של אהרן שלהיותו משני שרשיו אב ואם מוכתרים בלויה מסיבה זו זכה אהרן לכהונה ולמעלה זאת עמרם נבחר להיות איש ואשה לויים וזכה לכך, וליודעים ח''ן יכוונו מזרע לוי סוד הדעת, אהרן קדוש ה' יס''וד צדיק העליון דא''ב הרחמים.

טו. ''פארתו בבגדי שר''ד'' וכו', מכאן נראה שבגדי השרד הכתוב בתורה הוא כמו שפירש הרמב''ן שהם בגדי הכהן גדול, ונקראו כן לפי שנתייחד בלבישתם הכהן גדול מאחיו והוא מלשון ובשרידים אשר ה' קורא, דאם כפירוש רש''י ששרד הם הבגדים שהיו מכסים בהם כלי המשכן אין טעם לומר בהם פארתו בבגדי שרד כי מה פאר יש לכהן גדול, אך בבגדי כהונה כתיב בגדי קדש לכבוד ולתפארת, ''ובקרבנותיו הפר כעסך'', ואומר ובקרבנותיו וא''ו העטף כלומר פארתו בבגדי כהונה ובאותם הבגדים והקרבנות הפר כעסך כמו שאמרו ¹¹⁰ מה קרבנות מכפרים אף בגדי כהונה מכפרים, ולכן הפסיק בענין קרבנותיו לפרט הבגדים שאחריו כי קרבנות כבגדים מכפרים.

''ציץ ומעיל'' וכו', לא חש לשנותם כסדר הכתוב חשן ואפוד ומעיל וכתנת תשבץ מצנפת ואבנט כי במקרא עצמו במקום אחר שינה את סידרם ועשית אפוד וכו' ועשית חשן וכו' ולא קפיד קרא בסידרם, ויכוין בשמונה בגדי כהונה על מה הם מכפרים כל אחד ואחד, כתנת מכפר על שפיכות דמים וכו', והיודעי חן יכוונו ח' בגדי כהונה נגד ח' תיקוני דיקנא כנודע.

''קרבנות פרים'' וכו', הם שני פרים האחד של מוסף היה קרב עולה והשני חטאת שהיה מתודה עליו והיה נשרף, ''ועולות כבשים'', הם תשעה כבשים שנים לתמיד היום ושבעה למוסף קריבים עולות, ''ושחיטת שעירים'', הם שלשה שעירים האחד שעיר עזים אחד לחטאת הוא של מוסף ועוד שני שעירים אחד קרב חטאת ונשרף והשני משתלח לעזאזל, ''וניתוח אלים'', הם שני אלים האחד איל מוסף קרב עולה והוא הנקרא איל העם והשני איל כהן גדול וקרב עולה, נמצאות הבהמות הקריבות ביום זה בין פרים וכבשים ואלים ושעירים ט''ו, שני תמידים ושני פרים ושני אלים ושני שעירים ושבעה כבשים הרי ט''ו ועם שעיר המשתלח ט''ז, וכן ט''ז הזאות שהיה מזה לפני ולפנים וט''ז הזאות מחוץ לפרוכת כנגד ט''ז כפרות היום.

טז. ''ריח קטורת רוקח מרקחת'' גרסינן, כלשון הכתוב רוקח מעשה רוקח, ''וביעור גחלים'', הוא לשון הבערה כלומר שצובר את הקטורת על גבי הגחלים, ''וזריקת דם'', הם הזריקות שאמרנו, ''וספירת יושר'', הם הספירות שהיה סופר דתנן וכך היה מונה אחת וכו', ואמרו בגמרא ¹¹¹ דכולי עלמא מיהא צריכא הזאה ראשונה מנין עם כל אחת ואחת מאי טעמא כדי שלא יטעה כלומר שיהא המנין ישר, וזהו שאמר וספירת יושר כדאמרי אינשי חשבון ישר.

''שועת קטורת'' וכו', פירוש קבלת קטורת ברצון טוב כמו וישע ה', ויש מפרשים לשון עליה מלשון ושוע אל ההר רוצה לומר עליית הקטורת שהיה מתמר ועולה, ''ותפילת אמת'', היא התפילה קצרה שהיה מתפלל על ישראל בהיכל, ''מכפרת עונותיו'', דכתיב ויתן את הקטורת ויכפר על העם וכן תפילתו וקדושתו.

''תוכן בוץ'', פירוש מנין כלשון ותוכן לבנים והכונה דחמש עבודות הם, תמיד של שחר בבגדי זהב, עבודת היום בבגדי לבן, אילו ואיל העם בבגדי זהב, כף ומחתה בבגדי לבן, תמיד של בין הערבים בבגדי זהב, וזהו שאמר תוכ''ן בו''ץ שהם בגדי לבן, ''ועריכת אבן'', שהם בגדי זהב שמשובצים אבנים טובות יקרות הערך, ''מחוגר בכולם כמלאך משרת'', על שם הכתוב כי מלאך ה' צבאות הוא וכתיב הכא כתונת בד וכתיב התם את המלאך לבוש הבדים והוא המלאך מיכאל, עד כאן סדר האלפא ביתא.

יז. ולפי שהעבודה היא עיקר יסוד העולם כדתנן ¹¹² על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה, לפיכך סידר התנא בריאת העולם בתחילת דבריו בסדר העבודה ואחר כך סידר בדבריו כי עיקר מה שסבב לנו לחטוא הוא עון אדם הראשון אבינו הראשון כמתנצל בזה ומרצה את קונו, ולפיכך מזכיר כי אחר חטא אדם הראשון נמשך ממנו חטא דור המבול וחטא דור הפלגה והכל להתנצל וללמד זכות על ישראל ולומר שלולי חטא אדם הראשון שגבר עליו היצר הרע לא היו ישראל חוטאים כי זרוק חוטרא ¹¹³ וכו', ואחר כך הזכיר זכות האבות קדושים שהפרו כעסו יתברך בחטא אדם הראשון והם תקנו כל פגם אדם הראשון כנזכר בזוהר, ¹¹⁴ מכאן ואילך הוא כסדר תש''רק.

ביאור סדר תשר''ק בנוסח ''תכנת כל אלה'' ותקון נוסחאות שבו

יח. ''תכנת כל אלה לכבוד אהרן'' וכו', כל תקוני יום הכפורים הוא לכבודו של כהן גדול, אם הבגדים כבר נאמר בהם לכבוד ולתפארת, וכן מה שאמרו ¹¹⁵ והיום כהן גדול עולה באמצע הכבש משום כבודו של כהן גדול, וכן כהיום מקדש ידיו מן הקתון של זהב משום יקרא דכהן גדול, וכן מה שאמרו ¹¹⁶ הסגן נותנו לכהן גדול ואמרו בגמרא שמע מינה חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב ומשני כולה משום כבודו של כהן גדול, הצד השוה שכל ענייני יום הכפורים רובן יש בהם הוד והדר לכהן גדול וזהו שאמר תכנת כל אלה לכבוד אהרן, ''כלי כפרה לישראל'' דכתיב ועל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר.

''תחת אהרן מגזעו יעמוד'', והוא לפי שנאמרה כל הפרשה באהרן הוצרך לומר כאן בכהן גדול שיהא כמוהו כמו שנאמר ימלא את ידו לכהן תחת אביו שהבן קודם אם הוא ממלא מקומו.

''תורת מעשה'' וכו', דתנן ¹¹⁷ שבעת ימים קודם יום הכפורים מפרישין כהן גדול מביתו, וכל אותם שבעת הימים הוא זורק את הדם הוא מקטיר הקטורת כדי שיהא רגיל בעבודה, וזהו שאמר תורת מעשה שדיני מעשה כל שבעה ימים קודם יום הכפורים ועבודתם, ''שבעה ימים היה לומד בזבולינו'', שהוא הבית המקדש שהיה מקטיר וזורק כדי להרגיל עצמו ולא דיבר על עבודת יום הכפורים דכבר אמור למטה, ''ציווהו ולימדוהו'' וכו', וגירסת ''תורת משה'' מוטעית היא, ''ומזין עליו שלישי ושביעי'', מזין עליו מאפר פרה בשלישי לפרישותו ושביעי שהוא ערב יום הכפורים שמא נטמא במת ולא ידע, שנאמר הנוגע במת לכל נפש אדם יטמא שבעת ימים וכתיב הוא יתחטא בו ביום השלישי וביום השביעי יטהר.

יט. ''שלומי זקני עם וחכמי אחיו הכהנים'' וכו', שם במשנה ¹¹⁸ מסרו לו זקנים מזקני בית דין וקורין לפניו בסדר היום ואומרים לו אישי כהן גדול קרא אתה בפיך שמא שכחת או שמא לא למדת עבודת יום הכפורים, ומעמידין אותו בשער המזרח ומעבירין לפניו פרים ואלים וכבשים, מסרוהו זקני בית דין לזקני כהונה העלוהו לבית אבטינס, ופירש רש''י שמסרוהו לזקני כהונה ללמדו חפינת הקטורת המוטלת עליו ביום הכפורים ועבודה קשה היא, נראה ששני מיני זקנים מתועדים עמו בשבעת ימים אלו, זקני בית דין ללמדו דיני היום וזקני כהונה ללמדו חפינה, והמסדר כלל אותם ביחד ואמר שלומי זקני עם וחכמי אחיו הכהנים שהם שני מלמדים, ''עד בא יום העשור סבבוהו'', אלו ללמדו הדינים ואלו ללמדו החפינה, ומוסיף כאן קודם אות הרי''ש, ''וערב יום הכפורים שחרית משביעין אותו במי ששיכן שמו בבית הזה שלא ישנה דבר מכל מה שאמרו לו שמא יש בלבו צד מינות, הוא פורש ובוכה על שחשדוהו והם פורשים ובוכים שחשדו למי שמעשיו סתומים שמא אין בלבו כלום ואומרים לו''.

כ. ''ראה לפני מי אתה נכנס למקום אש'' וכו', ופירשו בגמרא שבועה זו שלא יתקן מבחוץ ויכניס מבפנים כצדוקים שפירשו כי בענן אראה על הכפורת כלומר כי בענן הקטורת יבא הכהן ואז אראה על הכפורת חס ושלום, אלא צריך ליתן הקטורת בתוך המחתה לפני הארון בקדש הקדשים שנאמר ונתן את הקטרת על האש לפני ה', וקרא דכי בענן אראה הצריכוהו ללמד שנותן בה מעלה עשן כמו שנאמר וכסה ענן הקטורת, ''למקום אש להבת שלהבת'' וכו', רמז למה שאמרו במדרש הנעלם זה לשונו, אמר ר' אחא בשם ר' הונא לפני ולפנים היא דוגמתו של גן עדן דכתיב ביה וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת, וכשנכנס הכהן גדול שם נכנס בנשמה ולא בגוף באימה ביראה ברתת וזיע ונקיות והכרובים עומדים שם שוערים, זכה הכהן נכנס בשלום ויוצא בשלום, לא זכה מבין שני הכרובים יוצא להב וישרף בפנים ומת, וזה טעם אומרם ראה לפני מי אתה נכנס למקום אש להבת שלהבת.

''קהל עדתינו עליך יסמוכו'', לרמוז אל לשון המשנה אנו שלוחי בית דין ואתה שלוחינו ושליח בית דין.

''ציווהו והרגילוהו'' גרסינן, דאילו למדוהו כבר אמור לעיל תורת מעשה ועבודת היום וכו' וזקני עם וחכמי אחיו הכהנים תמיד יסובבוהו דהיינו ללמדו וכאן דיבר על ההרגל, וצריך לומר ''ציווהו והרגילוהו עד בא יום העשור, וערב יום הכפורים שחרית היו מעמידין אותו בשער המזרח ומעבירין לפניו פרים וכבשים כדי שיהא מכיר ורגיל בעבודה'' כצ''ל.

כא. ''פרשו לו סדין'', בק''מץ כמו ופרשו בגד כליל תכלת וכאן הוא התחלת סדר העבודה, והנה בחצות הלילה היו מפיסין לתרומת הדשן ומסדרים את המערכה ומדשנין את המזבח כסדר כל יום עד שיגיעו לעת שחיטת התמיד ואז פרשו לו סדין של בוץ, וטעם היות דבוץ כדי שיכיר שיש עבודה ביום זה שהוא בבגדי בוץ, ''עת שחיטת כבש התמיד'', הוא תמיד של שחר, וכשהוא בא להתחיל בעבודה מורידין אותו לבית הטבילה ובחול היתה ובצד לשכתו היתה, וחמש טבילות שהיה טובל ביום הכפורים כולן היו בקדש על גבי בית הפרווה חוץ מזו בלבד שהיה בחול בשער המים, וטבילה הזאת לאו משום חובת יום הכפורים היא באה כי אף בשאר ימות השנה הדין כן שאין טהור נכנס אפילו לעזרה אלא אם כן טובל גזרה שמא יש בידו טומאה ישנה.

''עושה מצוה באימה'' וכו', כלומר אף על גב דדבר המקפיד חוצץ ושאינו מקפיד אינו חוצץ, כל כך היה עושה מצות הטבילה באימה ביראה שהיה בודק עצמו בבדיקה רבה מחוצצי טבילה והיה מקפיד עליהם, וחוצצי טבילה הם כעין לפלוף מחוץ לעין ודם היבש שעל הבשר ודומיהם כדאיתא במסכת מקוואות.

''שש על מצוה לקיים דתו'', הוצרך לומר כך ששש על מצוה זו מפני שאמרו שאם הכהן גדול היה אסטניס שהיו מחממין לו חמין בעשישיות של ברזל בערב יום הכפורים ומשליכים לתוך המים כדי להפיג צינתן שלא יצטער, ולזה אמר כאן שהוא היה כל כך מכוין למצוה שלא היה עושה מעשה אסטניס שמצטער בקרירת המים עד שיוצרך לחמין אלא שש על מצוה לקיים דתו על אותה מצוה שירד וטבל כמו שהוזהר לשם אזהרת שמים ולא היה מבקש תיקונים על הצינה.

כב. ''נתנו לו בגדי זהב'', הם שמונה בגדי כהונה שהזכיר לעיל, ''ולבש וקדש ידיו ורגליו'', זה היה קידוש ראשון מהעשרה קידושים שהיה עושה כהן גדול ביום הכפורים כמו שאמרו ביומא, גמירי דחמש טבילות ועשרה קידושין היה כהן גדול עושה ביום הכפורים שכל המשנה מעבודה לעבודה טעון טבילה בין משנה מבגדי לבן לבגדי זהב בין מבגדי זהב לבגדי לבן כדאמרינן התם, וחמש עבודות היו שם ומשנה בגדיו בין עבודה לעבודה נמצא טעון טבילה חמש פעמים, ועשרה קידושין הם שצריך לכל חליפות בגדי היום, קידוש לפשיטה וקידוש ללבישה וחמשה פעמים מחליף נמצאו עשרה קידושין, ובטבילה ראשונה זו בהפשטה של בגדי חול לא הוצרך קידוש על הפשיטה, וכבר הקשו בגמרא הני תשעה הוו ותירצו קידוש בתרא כי פשיט בגדי קדש ולבש בגדי חול עביד ליה התם, ואית ספרים דגרסינן ''וקדש ידיו ורגליו מקתון של זהב'', ופלוגתא היא בפרק טרף בקלפי יש אומרים דהיום היה בקתון של זהב ויש אומרים דגם כל הימים כן ולכולי עלמא שפיר גרסינן ליה.

''מיד מקבל את כבש התמיד'' וכו', הטעם שאינו שוחט בו אלא רוב שנים ומניח כהן אחר לגמור את השחיטה לפי שהיה צריך למהר ולקבל את דמו הוא בעצמו ואם יתמהמה לא ישיג לקבלו ויהיה כהן אחר צריך לקבל את הדם ועבודה היא וכל עבודות יום הכפורים אינם אלא בו, אבל גמר שחיטה הנעשית על ידי אחר אינה עבודה אחר ששחט רוב שנים, ואף על פי ששחיטה בזר כשרה עשאוה היום חובה בכהן גדול מפני שהיא תחילת עבודה, וברוב הספרים כתוב ''וזורקו על המזבח כהלכתו'' וצריך לומר ''כמצותו'' וכן נוסחת הרמב''ם, וטעמו דכהלכתו משמע כדינה של שחיטה בכל השנה כולה ואינו כן דבכל השנה לא היה הכרח רוב שנים, ולכן גרסינן כמצותו כלומר שחט רוב שנים בלבד ולא גמר השחיטה כדי למהר ולקבל הדם כמצותו, כלומר כמו שנצטוה הוא שכל עבודה של יום הכפורים לא חלו בה ידים אלא של כהן גדול ובכללם קבלת הדם.

כג. ''לפנים להיכל יכנס להטיב חמש נרות ולהקטיר קטורת הבקר ולהטיב את שתי הנרות הנשארות ויצא והקריב את הראש ואת האיברים כמשפטן ומקטיר מנחת התמיד'' כצ''ל, דלכולי עלמא מפסיק בין עבודת הטבת חמש נרות להטבת שתי נרות בעבודה בנתיים למר בדם התמיד ולמר בקטורת, והרמב''ם פסק כמאן דאמר דמפסיק בקטורת והכי פירושו להטיב את החמש נרות, כלומר לתת בהם שמן חדש ופתילות חדשות אבל לא היה מדליק אותם עד הערב ואחר כך היה מקטיר קטורת של שחר על המזבח של זהב כדרך כל יום שנאמר והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר, ואחר שהקטיר היה חוזר להטיב במנורה שתי נרות הנשארות שהטבת הנרות היתה מצותה ליחלק כמו שמפורש בגמרא, ¹¹⁹ ואחר כך יצא משם והקטיר את הראש ואת הרגל תחילה ושאר האברים כולן כליל ומקטיר את מנחת התמיד היא עשירית האיפה סלת בלולה בשמן כתית רביעית ההין.

''ככל יום יעשה מנחת הסלת ומנחת חביתין'' כצ''ל, והיא מנחת סלת של נסכים, ומנחת חביתין היא מנחת מחבת המוטלת על כהן גדול לעשותה בכל יום שנאמר זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' ביום המשח אותו עשירית האיפה סלת מנחה תמיד מחציתה בבקר ומחציתה בערב, ונקרא חביתין על שם הכלי שנעשה בו שנאמר על מחבת בשמן תעשה, ''וינסך את היין בכלי יושר'', כך כתוב בספרים כלי יושר, ומלת יושר בכאן אינה ישרה כי מה יושר שייך בכלים, וכל הפירושים הנאמרים בזה לא ישרו בעיני גדולי ישראל, והגיהו הם ז''ל ''וינסך את היין בכל כלי שיר'' כדאמרינן במסכת תמיד, נתנו למנסך את היין הקיש בן ארזא בצלצל ודברו הלויים בשיר, והרמב''ם פ''י דהלכות תמידין כתב, ובשעת הניסוך מכין בכלי ניגון מיוחד שאין שם אלא הוא וקול גדול היה לו והוא היה המתחיל ואחריו מכין המשוררים במיני ניגון וכו', ובי''ת זו דבכל כלי שיר רוצה לומר עם כל כלי שיר ופירוש זה נכון הוא מאד, ''ואחר התמיד מקריב פר העולה'', אליבא דרבי עקיבא דהלכה כוותיה דסבירא ליה דפר ושבעה כבשים היו קריבין בתמיד של שחר ולא בין הערבים, ואם חל יום הכפורים בשבת צריך להוסיף זה הנוסח, ''וביום השבת מקריב קודם מוסף היום שני כבשים של מוסף שבת''.

כד. ''יבא מיד לבית הפרוה ובקדש היתה'', פירשו בגמרא מאי פרוה אמגושא ופירש רש''י מכשף אחד בנאה ושמו פרוה, ורבינו חננאל פירש יש חכמים שאומרים שחפר מחילה תחת הקרקע בקדש כדי לראות עבודת כהן גדול ביום הכפורים והרגישו חכמים בחפירה ומצאוהו והרגוהו ונקראת אותה הלשכה על שמו, ובקדש היתה ולפיכך היה טובל עכשיו שמה דאילו הראשונה לאו משום חובת היום היתה כנזכר לעיל, אבל משניה ואילך הארבע טבילות אחרות צריכות במקום קדוש, ''ויפרשו לו סדין של בוץ בינו לבין העם כבראשונה'' כצ''ל, וכבראשונה קאי אתרוייהו אפרישה ואסדין של בוץ וכן נראה מדברי הגמרא ע''ש.

''טרם יפשוט בגדי זהב מקדש'', זהו קידוש שני כנזכר לעיל דאפשיטה ואלבישה טעון קידוש וכרבנן ולאפוקי דר' מאיר דפליג במתניתין ואמר פושט תחילה ואחר כך מקדש, לזה אמר טרם יפשוט שהיה הקידוש קודם הפשיטה ולא אחר הפשיטה בין הפשט לטבילה אלא התחלת הטבילה היה ההפשט, ולזה אמר אחר כך.

''חל ופשט בגדי זהב'', לשון התחלה לרמוז דלא היה ההפשט אלא בתחילת הטבילה כמדובר, ''וירד וטבל כמו שהוזהר'', כצ''ל והוא טבילה שניה.

''זהבים מעביר'', פירוש בגדי זהב מעביר ולבנים לובש, והם בגדי הבד שכהן גדול משמש לעבודת היום כמו שנאמר כתונת בד קדש וכו', ואמרו ז''ל מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי זהב לפני לפנים לעבוד עבודה לפי שאין קטיגור נעשה סניגור.

כה. ''ומיהר וקדש ידיו ורגליו'', הרי קידוש שלישי, ''ובא לו תחילה אצל פרו'', הוא הנאמר עליו בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר לחטאת, ''ופרו היה עומד בצפון כנגד בין האולם ולמזבח'', אף כי כל צפון העזרה היה כשר מן הדין להעמדת הפר דכולה לפני ה' היא, אף על פי כן לא היו מעמידין אותו אלא בין האולם ולמזבח מפני שהיה קרוב להיכל משום חולשא דכהן גדול שלא יכבד עליו טורח משא מזרוק הדם למרחוק, ''ראשו לדרום ופניו למערב'', והיכי משכחת לה בעוקם את ראשו, ובדין היה שיהיה ראשו להיכל שהוא במערב ואחוריו למזרח אלא שמא יטיל גללים וגנאי הוא להראות בית הריעי שלו לצד מזרח ולפיכך היה ראשו לדרום וזנבו לצפון דהכי שפיר טפי, ואף על פי שפר חטאת הוא ושחיטת חטאת בצפון תחום זה שבין האולם והמזבח כולו נקרא צפון לענין שחיטת קדשי קדשים, וקבעו מקומו בדרומו של תחום זה כאמור מטעם חולשה דכהן גדול שיהא דרך הליכתו עם המזרק שבו דם הקבלה קצרה שהולכת המזרק היתה עם הכבש שהיה בדרום, ''והכהן עומד במזרח ופניו למערב'', ליודעי חן הטעם פשוט להיותו סרסור בין המ''לך והמלכ''ה לכן הכהן מקומו במזרח ששם הת''ת ופניו למערב אל המלכות.

כו. ''הוא עומד באימה לפני אל עליון'' כצ''ל, ולפי הסוד הכוונה ס''ג הוא לפני קס''א כידוע, ''וסמך שתי ידיו'', לרמוז כי כל מה שעוות בשתי ידיו הכל נשאוי על הפר, ''והתודה'', דילפינן מגזרה שוה וכפר בעדו ובעד ביתו וכתיב בשעיר המשתלח יעמד חי לפני ה' לכפר עליו מה כפרה האמורה בשעיר המשתלח וידוי דברים אף בפר וידוי דברים חוץ מדמים, וקרא אחרינא נמי דכתיב והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו ובעד ביתו ואחר הכפרה כתיב ושחט את פר החטאת מלמד שכפרה זו וידוי דברים ולא כפרה בדמים שעדיין לא נשחט הפר.

כז. ומה שכתוב בפר שתי פעמים וכפר בעדו, למדו שהיה מתוודה עליו שני פעמים אחד עליו ועל ביתו ושנית על אחיו הכהנים, ועדיין לא שמענו סמיכה על ראש הפר שהייתי אומר וידוי דברים היה מתודה בלא סמיכה, תלמוד לומר בפר כהן משיח והביא את הפר וכו' וסמך את ידו על ראש הפר לרבות פר יום הכפורים, ומתודה על עונותיו ועונות ביתו תחילה כמו שנאמר וכפר בעדו ובעד ביתו זו אשתו, כפרתו קודמת לכפרת ביתו וכפרת ביתו קודמת לכפרת אחיו הכהנים וכפרת אחיו הכהנים קודמת לכפרת כל ישראל, והטעם כדי שיבא זכאי ויכפר על החייב לפיכך כפרתו קודמת לכל כאמור.

סדר הזכרת כה''ג את השם וסוד היגויו

כח. ''וכך היה אומר אנא השם'', ילפינן לה בגמרא ¹²⁰ נאמרה כאן כפרה ונאמרה כפרה במעשה העגל אולי אכפרה מה להלן באנא שנאמר אנא חטא העם וכו' אף כאן באנא, ומנין שבשם נאמר כאן כפרה ונאמר בעגלה ערופה כפר לעמך ישראל אשר פדית ה' מה להלן בשם אף כאן בשם.

כט. ומכאן סתירה לסובר שהשם שהיה מזכיר כהן גדול היה שם בן מ''ב, וליתא דכיון דילפינן בגזרה שוה מעגלה ערופה ושם כתוב שם של ד' אותיות אין לשנות, אלא כמו שנכתב בכתוב הוא מזכירו והוא הנקרא שם המפורש והתנא הוא שכינהו ואמר אנא השם אבל הכהן גדול היה אומר ככתבו, אבל בלפני ה' תטהרו לא כינה לפי שהוא פסוק מלא ואינו בא לומר באיזה ענין היה כהן גדול מזכיר את השם בכינויו או בשם המפורש אלא אנו קורין הפסוק בכינויו כמו שדרכינו לקרותו תמיד אף שכהן גדול מזכיר גם כן שם המפורש באותיותיו כאן, ושלש פעמים מזכיר כאן את השם.

ל. ועשר פעמים היה מזכיר את השם ביום הכפורים, שלש פעמים כאן בוידוי זה, ושלש פעמים אחרים בוידוי אחיו הכהנים, ושלש פעמים אחרים על שעיר המשתלח, והעשירית על שעיר חטאת אומר לה' חטאת ונבארם לקמן כל אחד במקומו.

לא. והתוספות ביומא דף ל''ה ע''ב כתבו בשם הירושלמי שיש לומר בבי''ת אנא בשם וכן היא נוסחת כל המחזורים, ואפשר שהטעם דכשמבקש רחמים אומר בשם דהיינו שמתפלל שהוא יתברך יושיענו על ידי שם העצם שהוא רחמים גמורים בלי תערובת דין כלל, אי נמי רוצה לומר בשביל השם על דרך למען שמך ה'.

טעם שהיו כורעים בהזכרת השם ביוכ''פ משא''כ בשאר ברכות

לב. ''והכהנים והעם'' וכו', אף שבמקדש כשהיו כהנים אומרים ברכת כהנים היו מזכירים את השם ככתבו גם כן ולא היו כורעים דלא מדכר ליה בשום דוכתא, כבר כתב הרמ''ק ז''ל הפרש בין הזכרת הכהנים השם בכל יום להזכירם את השם ביום הכפורים כמו שהאריך הרב ז''ל שם בסוף תיקון המתכפרים.

והנה אף על גב דלענין הברכות כשאומר השם נזקף כמו שנאמר ה' זוקף, כאן בהזכרת שם המפורש כורעים לפי ששם המפורש בהזכרתו באותיותיו חמיר טפי מהברכות שהוא בכינוי לבד, אי נמי דכאן בהזכרת השם שכינה באה כמו שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך ועל כן ראוי להתנפל כענין שנאמר וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם.

יבאר ששם המפורש לא הזכירו כה''ג אלא שהיה יוצא מפיו מאיליו

לג. וכתב הרב ז''ל, דע כי כשהיה כהן גדול מזכיר שם המפורש ביום הכפורים היה השם יוצא מאיליו מפיו ולזה לא אמר כשהיו שומעין את הכהן גדול מזכיר שם המפורש אלא יוצא מפי כהן גדול כי מאיליו היה יוצא והיו כולם שומעים אותו, וזהו סוד בכל המקום אשר אזכיר את שמי וכו' ולא אמר תזכיר את שמי רוצה לומר אני מזכירו ע''כ.

ועל דרך זה מתיישב לשון אף הוא היה מתכוין ולא אמר והוא היה מתכוין, אלא קאי אהזכרת השם עצמו שהוא היה נזכר מעצמו ואף הוא הכהן גדול היה מתכוין לגמור את השם, כלומר בעוד שהיו הכהנים כורעים ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד היה הוא מתכוין לגמור את השם, כלומר שהיה מאריך בשם בנעימות קול באופן שלא יבינו אותו שכשהיו משלימים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד לא היו שומעין מן הכהן אלא תטהרו שהוא סוף הפסוק של לפני ה' תטהרו, וכאן צריך לומר אחר כך ''ואתה בטובך מעורר רחמיך וסולח לאיש חסידך''.

לד. ''דרך ובא לו לשער נקנור והוא למזרח העזרה לצפון המזבח'' וכו', לפי שלא היו מכניסים השעירים להגריל אלא בעזרה היו כדכתיב והעמיד אותם לפני ה', אבל לא להניחם כל כך לצד ההיכל עד זמן השחיטה שהיו מקריבין אותו כדתנן לקמן הביאו לו את השעיר ושוחטו וכו', ''הסגן בימינו'', הוא הכהן שהיו ממנים בערב יום כפור שמא יארע בו פיסול בכהן גדול, ''טרף בקלפי'', פירוש קלפי ענינו ארגז של עץ מחזיק במדת שתי ידיו של כהן גדול ולא עוד כדי שיכניס שתי ידיו ולא יכוין ליטול גורל אחד יותר מחבירו, ובתוך אותו כלי היו שני גורלות אחד כתוב בו לה' ואחד כתוב בו לעזאזל והיה טורף בקלפי כדי שלא יוכל לכוין זה לשם וזה לעזאזל אלא כמו שיארע לו, ומעלה שם בשתי ידיו כל אחד מהם בידו לשם השני השעירים ופותח ידיו ושני השעירים לפניו, אם של שם עלה בימינו הסגן אומר לו אישי כהן גדול הגבה ימינך שיראוהו שהוא של שם וכל ישראל היו שמחים שסימן טוב היה להם ושבח לכהן גדול כשהגורל שכתוב בו לה' עולה בימין, ואם בשמאלו עלה ראש בית אב אומר לו הגבה שמאלך כדי שיראו וליכא שום חשדא ונתנן על השעירים.

''גורל ימין שהוא של שם'' וכו', רבים מחקו מלת ימין מפני שלא היה עולה תמיד בשל ימין כנזכר לעיל ומפני זה כתבו גורל שהוא של שם, ורבים קיימוה שהמסדר סידרה לזמן שעושים רצונו של מקום, ואני מצאתי נוסחא ישנה וכתוב בה ''העלה שני גורלות גורל ימין כשהוא של שם'' וכו', והנאני גירסא זו שלא למחוק הספרים ולהוסיף כ''ף אחת בלבד ''כשהוא'' של שם.

לו. וחוזרים לומר כאן והכהנים והעם, ואף על פי שנמחק מן הספרים לפי שאין כאן לשון תפילה, מכל מקום למרן הקדוש הבית יוסף אליו תשמעון שכתב לאומרו.

לז. ''בשעיר עזאזל לשון של זהורית'' וכו', לשון זהורית הוא צמר צבוע אדום רומז לאם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, ''בין קרניו יקשור'', יש שמחקו זה והגיהו בתחילת הבית ''בראש שעיר עזאזל'' כי כך היא גירסת המשנה בראש שעיר המשתלח, ואינו כלום שבין קרניו שם הוא עיקר הראש וכי היכי דבפסוק וסמך ידו על ראש קרבנו רוצה לומר שמניח ידו בין קרנותיו והכי נמי לא שנא, ''ויעמידהו בשער המזרח כנגד בית שלוחו'', פירוש כנגד השעיר שהוא יוצא דרך שם להשתלח וזה לאות ששעיר זה הוא הנשלח ולא הנשחט.

''אף בשעיר שהוא של שם יקשור כנגד בית שחיטתו'', דתנן ¹²¹ ולנשחט כנגד בית שחיטתו ומוקי בגמרא דאקשירה קאי, וטעם קשירה זו שלא יתחלף בשעיר המשתלח והיה לאות גם כן בהיות הקשירה על בית שחיטתו שזהו הנשחט ולא המשתלח, ''ובא לו שניה אצל פרו'' וכו' וידוי אחיו הכהנים'' וכו', פירוש דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו ואף הכהנים קרויים ביתו שנאמר בית אהרן ברכו את ה', ואף זה כפרת דברים דכתיב ושחט את פר החטאת אשר לו, וכבר אבעיא לן בגמרא ¹²² מאי שנא בוידוי ראשון דלא אמר ובני אהרן, תנא דבי ר' ישמעאל כך היא מדת הדין נותנת יבא זכאי ויכפר על החייב ואל יבא חייב ויכפר על החייב.

לח. ''וסמך שתי ידיו וכו' אנא השם'', גם כאן מזכיר שם המפורש באותיותיו שלש פעמים.

לט. ובסוף הכהנים והעם כתב הרב להוסיף, ''ואתה בטובך מעורר רחמיך וסולח לשבט משרתיך'', עד כאן בסדר תשר''ק ועתה חוזר לסדר א''ב.

ביאור סדר א''ב בנוסח ''אחר וידוי שקד'' ותקון נוסחאות שבו

מ. ''אחר וידוי שקד בעצמה'', פירוש מיהר מלשון כי שוקד אני, ''בעצמה'' פירוש בחוזק מלשון עצמה ירבה לפי שקיימא לן תכף לסמיכה שחיטה על כן אמר אחר וידוי אחר סמוך לוידוי היה ממהר לשחוט את הפר שלא להפסיק בנתיים, ''לעשות חטאתו וחטאת העם'', הוא פר ושעיר כמו שמפרש והולך.

''בדק סכין'', מלתא אגב אורחיה קא משמע לן דשחיטת קדשים בעי בדיקת סכין, ואסמכוהו אקרא דויקח את המאכלת שמספרו עולה כמספר תיבות שאי''ן ב''ה פג''ם ושם בקדשים דיבר דכתיב והעלהו לעולה, אי נמי כדי שלא יהיה בסכין פגם צריך בדיקת סכין ולפיכך אמר כאן בדק סכין, ''ושחט פרו רוב שנים ומירק אחר תחתיו'' וכו', כמו שעשה בשחיטת תמיד של שחר דטעם אחד להם מה התם מפני שצריך כהן גדול לקבל הדם שכל עבודות על ידו ולא על ידי זולתו אף כאן כן, ''וקבל דמו במזרק טהור'', כל הזבחים קבלת הדם בכלי שרת דגמרי ממשה דכתיב וישם באגנות, וכאן לא היה צריך להזכיר כמו שלא הזכירו בתמיד של שחר, ואלא מפני שכאן צריך לומר אחריו נתנו ביד מי שממרס בו דקאי למזרק ולהסב הלשון אמר כן.

''גם לחבירו מיד יתנהו למרס בדמו'', כדי שלא יקרוש.

מא. ''דם זה הניחו ביד מי שממרס בו על הרובד הרביעי של היכל מבחוץ'', כך היא הגירסא הנכונה ולא גרסינן דם פרו דהא עליה קאי, וגם הגורסין באות הגימ''ל ביד מי וכו' על הרובד הרביעי אם כן באות הדל''ת דחוזר וכופלו הכל מיותר, והנכון כגירסא זו שמצאתי בספר מוגה, פירוש למרס בדמו שהיה משכשך בו כדי שלא יקרוש ויקפה אלא שישאר בלחותו מפני שיש לו להפסיק בין קבלת הדם להזאתו במעשה הקטורת שהיה מקטיר לפני לפנים שכך הוא הסדר בפרשה, והממרס היה עומד על הרובד הרביעי של היכל מבחוץ, ורובד פירושו שורה כי כל העזרה עשויה שורות שורות טבלאות אבני שיש וכל שורה ושורה קרויה רובד.

והרמב''ם פירש שהוא כמין מושב וכתב בפ''ד דהלכות בית המקדש, ונמצא רובדין מקיפין לכותלים מבחוץ, רוחב כל רובד שלש אמות ובין כל רובד ורובד אמה ע''כ, ורוצה לומר כאן על הרובד דהיינו איצטבא הרביעית שיש בכותל ההיכל מבחוץ שכשיוצא מן ההיכל מונה ארבעה רובדין והוי האי רביעי להיכל מבחוץ, דאילו במתניתין תני על הרובד הרביעי שבהיכל ומשמע בפנים ופריך בגמרא ¹²³ והא כתיב וכל אדם לא יהיה באהל מועד ומשני תני של היכל כלומר והיינו של היכל מבחוץ.

''ונטל מחתה של זהב אדום קלה מחזקת שלשה קבין וידה ארוכה ועלה לראש המזבח ופינה גחלים שמחציתן גחלת ומחציתן שלהבת אילך ואילך וחתה מן הלוחשות מצד מערב המזבח'' כצ''ל, פירוש דבכל יום מי שזכה במחתה לחתיית גחלים לקטורת חותה במחתה של כסף ומערה במחתה של זהב שהתורה חסה על ממונם של ישראל ואין חותין בשל זהב כדי שלא תהיה חתיית גחלים שוחקת אותה, והיום כהן גדול לקטורת לפני לפנים חותה בשל זהב ובה היה מכניס כדי שלא לייגעו לטרוח לערות מכלי אל כלי, וטעם דיום הכפורים בכולהו משום חולשא דכהן גדול, בכל יום חותה במחתה מחזקת ארבעה קבין ומערה לתוך מחתה שאינה מחזקת אלא שלשה קבין ומתפזר קב גחלים בארץ וביום הכפורים חותה בשל שלשה קבין ובה היה מכניס.

בכל יום היתה המחתה כבדה אף אותה שהיה מערה לתוכה מפני שהיה גלדה עבה ושל יום הכפורים קלה שהיה גלדה דק משום חולשא דכהן גדול שהיה מכניסה בידו אחת והכף בידו השניה, שאילו בשאר הימים היה מכניסה בשתי ידיו וכהן אחר מכניס הכף למזבח הזהב, בכל יום היה בית יד המחתה קצר ושל יום הכפורים בית יד שלה ארוך כדי שתהא זרועו של כהן גדול מסייעת, כלומר שיהא מכניס ראש בית יד המחתה תחת אצילי ידיו וכורך זרועו בבית יד הנשאר כדי שלא לייגעו, בכל יום היה זהבה ירוק והיום אדום והיינו זהב פרווים שדומה לדם הפרים.

''ועלה לראש המזבח'', פירוש המזבח החיצון אצל המערכה שמוסיפים ביום זה כדי ליטול ממנה אש להקטיר קטורת לפני ולפנים שנאמר ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ה', זה המזבח החיצון שמקצתו לפני ה' ואין כולו לפני ה' דאילו מזבח הפנימי כולו לפני ה' הוא, ''ופינה גחלים שמחציתן גחלת'' וכו', אף על גב דלשון המשנה וחתה מן המאוכלות הפנימיות, כבר כתב רש''י במשנת התמיד דלא גרסינן ליה הכא אלא בתרומת הדשן וגבי תרומת הדשן כתב ז''ל, הכא גרסינן מן המאוכלות הפנימיות אבל גבי גחלי יום הכפורים לא גרסינן ליה דהתם בעינן גחלים גמורים והכא בעינן דשן ולפיכך צריך מאוכלות משום דנעשו דשן בעינן עכ''ל.

וזה הדבר נלמד מפרק כיצד צולין דקתני בברייתא, ¹²⁴ מלא המחתה גחלי אש יכול עוממות ולא לוחשות פירוש בוערות תלמוד לומר אש, אם אש יכול מחצה גחלת ומחצה שלהבת דכי מעייל להו לגוואי הוו ליה גחלי אמר קרא ולקח מלא המחתה גחלי אש משעת לקיחתן בעי דליהוו גחלי ואם כן מביא מן הלוחשות, ''מצד מערב המזבח'', כמו שנאמר מלפני ה' רוצה לומר מן הצד שלפני ה' שהוא צד מערב ששכינה במערב, ''הורידה מליאה גחלי אש לוחשות'', רוצה לומר כי משעת לקיחתו היו גחלי אש כנזכר לעיל, ''על הרובד הרביעי שבעזרה'', הוא הרובד הרביעי עצמו הנזכר לעיל דהניח דם פרו ביד מי שממרס בו על הרובד הרביעי של היכל מבחוץ וכן נראה מכל דברי המפרשים ז''ל.

מב. ''הוציאו לו כף ריקן ומחתה מליאה קטורת'', כדתניא ¹²⁵ הוציאו לו כף ריקן מלשכת הכלים ומחתה גדושה של קטורת מלשכת בית אבטינס עושי הקטורת, ''דקה מן הדקה'', כי בכל יום היתה דקה והיום דקה מן הדקה ונפקא לן מקרא ומלא חפניו קטורת סמים דקה שאין תלמוד לומר דקה שהרי בקטורת כל יום נאמר ושחקת ממנה הדק אלא להביא דקה מן הדקה.

מג. ''וחפן ממנה מלא חפניו לא מחוקות ולא גדושות אלא טפופות'' כצ''ל, ולא גרסינן מוסף על מדת שבכל יום כמו שכתב מרן הב''י ז''ל דלא שייך קטורת זה עם קטורת של כל יום ע''ש, ופירוש טפופות דבר הצף בגובה מעט לשון דאטפת, והכל לפי מלא חפניו של כהן גדול היו מוציאין לו את הכף בדומה לו, וכבר העידו ¹²⁶ על כהן גדול אחד שהיה חופן בחפניו ארבעה קבין קטורת והיו צריכים להיות מחתה של גחלים גדולה יותר משיעור שלשה קבין אלא שבשיעור חפניו של אדם בינוני די לנו במחתה של גחלים מחזקת שלשה קבין, ומה שהיה מכניס הקטורת בכף ולא היה מכניסו בחפניו כדתימא ומלא חפניו קטורת סמים דקה והביא, מפני שהיה צריך להכניס מלא המחתה גחלי אש ולא היה יכול להכניס מלא חפניו קטורת ומלא המחתה גחלי אש כאחד, ומה שאינו מביא וחוזר ומביא לפי שלא התיר הכתוב בקטורת אלא ביאה אחת, ''ונוטל בימינו המחתה של גחלים ובשמאלו הכף של קטורת'', כבר הקשו בגמרא ¹²⁷ יציבא בארעא וכו' ותירצו מפני שהמחתה שהיה מכניס בה גחלי אש היתה כבדה בת שלשה קבין ולא היה יכול לסובלה בשמאל, ועוד שהיתה חמה ולפיכך נוטלה בימינו.

מד. ''זרז עצמו ונכנס לבית קדש הקדשים'', לפי שכניסה זאת טרחנית לפיכך אמר זרז עצמו שלא יטעה בהם, ''והניח המחתה בין בדי הארון ובבית שני מניחו על אבן השתיה'' כצ''ל.

''חפן כל הקטורת שבכף'' וכו', פירוש עכשיו חוזר וחופן פעם שניה הקטורת שבכף לתוך חפניו עד שתצא מתוך חפניו למחתה של גחלים וכיצד היה עושה, מטה צידי הכף ומערה לתוך ידיו עד שמחזירה למלא חפניו, וצריך היה להזהר שלא יפול ושלא ישפך ממנו אלא שיהא בו מלא חפניו שבתחילה וזו היא עבודה קשה מעבודות בית המקדש.

''טהור לב פסע ושב לאחוריו פניו לקדש'' וכו', דתנן ¹²⁸ יצא ובא לו דרך כניסתו ופירש רש''י כשם כשנכנס כהולך לדרום עד שהגיע לארון עיניו כלפי דרום כך כשיוצא אינו מיסב פניו לצאת אלא יוצא דרך אחוריו ופניו לארון, ''ומתפלל בהיכל'', פירוש ובבית החיצון דתנן במתניתין כלומר חוץ לקדש הקדשים, ''תפילה קצרה'', הטעם כדי שלא להבעית את ישראל שלא יחששו שמא מת חס ושלום, ''וכך היתה תפילתו של כהן גדול יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו'' וכו' כצ''ל, ובכל המחזורים כתוב תפילה זו אחר ויום טוב היה עושה לאוהביו, אבל מעודי ראיתי לכל הגדולים שבזמנינו ולכל חשובי שליחי ציבור שראינו שהיו אומרים אותה כאן וכן ראוי ונכון לאומרו כאן.

מה. ''יצא ונטל דם הפר וכו' נכנס למקום שנכנס'' וכו', פירוש למקום שנכנס עם הקטורת דהיינו לבית קדש הקדשים ועמד שם במקום שעמד עם הקטורת והוא בין שני הבדים, ''והזה ממנו לפני הכפורת בין בדי הארון'', פירוש שמונה הזאות היו בין בדי הארון.

ביאור מנין ההזאות וסדרן

מו. וכל אלו ההזאות הנעשות בלפני לפנים ובפרוכת ובמזבח למדו אותם ממה שאמר הכתוב, וכפר את מקדש הקדש ואמרו ז''ל זה לפני ולפנים דהיינו מתנות בין הבדים, ואת אהל מועד אלו מתנות הפרוכת, ואת המזבח אלו מתנות המזבח, ''אחת למעלה ושבע למטה'', פירוש אחת למעלה כנגד עביה של כפורת בסמוך לה טפח כמו שכתוב ולקח מדם הפר והזה באצבעו על פני הכפורת קדמה, ושבע למטה מעביה של כפורת כמו שכתוב ולפני הכפורת יזה שבע פעמים מן הדם באצבעו.

ומספר הזאות אלו שמונה ילפינן להו בגמרא מן הכתובים שנאמר, ושחט את שעיר החטאת אשר לעם והביא את דמו אל מבית לפרוכת ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר והזה אותו על הכפורת ולפני הכפורת, ודייקינן מדכתיב אותו שמע מינה הזאה אחת בלבד מזין ממנו למעלה, וכתיב בפסוק דלעיל מיניה ולקח מדם הפר והזה באצבעו על פני הכפורת קדמה ולפני הכפורת יזה שבע פעמים מן הדם באצבעו, נמצא בשעיר הזאה אחת ובפר שבע וגמירי מהדדי שהקישן הכתוב דכתיב ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר שיהיו כל עשיותיו שוות כשם שלמעלה בפר שבע כך למטה בשעיר שבע וכשם שלמטה בשעיר אחד כך למעלה בפר אחד.

מז. ''ולא היה מתכוין להזות לא למעלה ולא למטה'', פירוש לא היה מתכוין - אותה הזאה אחת למעלה לא היה מתכוין שתהיה למעלה שתהיה בחודה של כפורת העליון, ואותם השבע של מטה גם כן לא היה מתכוין ממש למטה מאמצעה של כפורת שהרי לא על הכפורת נוגעים אלא לארץ נופלין דהא לפני הכפורת על הארץ משמע באופן שכל ההזאות היתה ידו כנגד עביה של כפורת ולא היו דמים נוגעים בה וכולן נופלות בקרקע.

אלא שכשהוא מזה האחת שכתוב בה על פני הכפורת מצדד גב ידו למטה ועולה ההזאה למעלה ואחר כך יורדת ונופלת בקרקע, וכשהוא מזה השבע שכתוב בהן ולפני הכפורת עושה בהפך ומצדד גב ידו למעלה ויורדת ההזאה למטה והיינו כמצליף, ומפרש בגמרא ¹²⁹ כמנגדנא כלומר כשליח בית דין המכה ברצועה זו מלקה בין הכתפים ויורד אחר כך למטה ממנו כך שמונה הזאות היו בשורה זו תחת זו זהו פירוש רש''י, ועוד נאמרו פירושים אחרים וזהו העיקר.

טעם שהיה מונה הזאה שלמעלה עם הזאות שלמטה וכוונתן עד''ה

מח. ''וכך היה מונה'' וכו', פירוש כשהיה מונה השמונה הזאות לא היה מונה בראשונה אחת ובשניה שתים וכן בכולם, אלא כשהוא מגיע לשניה אומר אחת ואחת ובשניה אומר אחת ושתים וכן בכולם נמצא שהזאה ראשונה נמנית עם כולם.

וכבר שאלו בגמרא מאי טעמא צריכה הזאה ראשונה מנין עם כל אחת ואחת ואמר ר' אלעזר כדי שלא יטעה בהזאות, פירוש כיון שחלקן הכתוב לז' הזאות אם לא ימנה הזאה אחת שלמעלה לעצמה עם כל אחת של מטה פעמים שיטעה וימנה הזאה ראשונה עם שבע של מטה ובהזאה ראשונה של מטה ימנה שתים, ואין לומר ימנה הזאה של מעלה עם שבע של מטה וימנה עד ח', אי אפשר שהרי חילקן הכתוב לשבע הזאות בפני עצמן ואינו יכול לכלול עמהם האחת, ור''י מפיק ליה דאמר קרא ולפני הכפורת יזה שאין תלמוד לומר יזה ומה תלמוד לומר יזה לימד על הזאה ראשונה שצריכה מנין עם כל אחת ואחת, ולפיכך היה מונה אחת ואחת אחת ושתים כלומר אחת למעלה ואחת למטה אחת למעלה ושתים למטה.

נ. וכיפר בהזאת הדם הזה על הכהנים ועל טומאת מקדש הקדש שלפני לפנים וקדשיו כמו שכתוב וכפר את מקדש הקדש וכתיב ועל הכהנים, ''יצא מקדש הקדשים והניחו על כן הזהב'' וכו', פירוש מניח מזרק שבו דם הפר על כן הזהב שהיה בהיכל עד שישחוט את השעיר ויזה מדמו כמו שהזה מדם הפר שכך הוא הסדר בפרשה.

נא. ''כצאתו הביאו לו שעיר'' וכו', לאו איציאה מקדש הקדשים קאי שהרי הזכיר יציאתו ואמר יצא מקדש הקדשים והניחו וכו' אלא היא יציאה אחרת שנית שיצא מן ההיכל לשחוט את השעיר וכן כתב הרמב''ם, יצא והניחו על כן הזהב שהיה בהיכל ואחר כך יוצא מן ההיכל ושחט את השעיר ע''כ, הרי שמלבד היציאה ראשונה צריך יציאה שניה ולכך הוצרך לומר כצאתו הביאו לו שעיר חטאת והוא השעיר אשר עלה עליו הגורל לה' ועשהו חטאת, ''שחטו וקבל דמו'', פירוש שחטו חוץ להיכל לצפון המזבח מקום השחיטה, וגם זה שחט בו רוב שנים ומירק אחר על ידו כמו שעשה לפרו ולתמיד של שחר דזיל בתר טעמא כדי שיקבל הכהן גדול את דמו כנזכר לעיל.

נב. ''לפנים יכנס במקום שנכנס ועמד במקום שעמד'', פירוש לבית קדש הקדשים, ועמד במקום שעמד שהוא בין בדי הארון, ''להזות מדמו בין שני בדי הארון'' וכו', מזה ממנו שמונה הזאות כדרך שהזה מדם הפר כמו שאמר הכתוב ושחט את שעיר החטאת אשר לעם והביא את דמו אל מבית לפרכת ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר והזה אותו על הכפורת ולפני הכפורת וכו'.

ומה שהפר מכפר על הכהנים שעיר מכפר על ישראל על טומאת מקדש הקדש שלפני לפנים וקדשיו כמו שנאמר וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם, ''וכך היה מונה'' וכו', כדפירשנו לעיל, ''יצא והניחו על כן הזהב שהיה בהיכל'' וכו', כן גירסת הסמ''ג והרמב''ם כרבנן דר''י דסברי תרי כני הוו בהיכל ודלא כר''י דאמר דלא היה בהיכל אלא כן אחד בלבד, והיה נוטל דם הפר מן הכן ומניח אחר נטילתו דם השעיר כדתנן במתניתין. ¹³⁰

נג. ''מיהר ונוטל דם הפר מן הכן שהניח עליו'' כו' כצ''ל, ולא גרסינן נטל דם הפר והניח דם השעיר דזה טעות דהיינו לר''י דאמר שאין שם אלא כן אחד ולכך לא היה אפשר להניח דם השעיר עד שיטול דם הפר, אבל לרבנן שיש שם שני כנים דקיימא לן כותייהו קודם שהיה נוטל דם הפר היה מניח דם השעיר, ואף לספרים דגרסי הניח דם השעיר ונטל דם הפר מכל מקום מיותר הוא אחר שכבר אמר יצא והניחו וכן כתב מרן הקדוש ב''י ז''ל.

''וטובל אצבעו על כל הזיה והזה ממנו על הפרוכת'', אלו ההזאות היו בהיכל חוץ לקדש הקדשים שעומד בין מזבח הזהב לפרוכת ומזה על הפרוכת מבחוץ כנגד בין הבדים כדרך שהזה על הכפורת, ונכון לפרש ולגרוס ''ועמד בין מזבח הזהב לפרוכת וטובל אצבעו וכו' והזה ממנו'' וכו', ורז''ל למדו הזאות אלו שהיה מזה בהיכל ממה שנאמר וכן יעשה לאהל מועד, כשם שמזה לפני לפנים אחת למעלה ושבע למטה מדם הפר ומדם השעיר כך מזה בהיכל והיה אומר אחת למעלה וכו' ולא היו הדמים מגיעים לפרוכת אלא כנגד הפרוכת, והיה מזה וכולן נופלים לארץ ואם הגיעו הגיעו ואין בכך כלום וכך היה מונה וכו'.

נד. ''נחץ והניח דם הפר ונטל דם השעיר'', פירוש מיהר כלומר בזריזות לעשות המצוה וכו' וכל השאר נתבאר לעיל.

''שש ועירה וכו' וחזר ונתן את המלא'' וכו', פירוש אחר שעירה דם הפר לדם השעיר חוזר ומערה המזרק המלא הזה ששני הדמים דם הפר ודם השעיר בתוכו במזרק שהריק ממנו דם הפר, ''כדי שיתערבו יפה יפה'', כצ''ל דכתיב ולקח מדם הפר ומדם השעיר ודרשינן בזמן שהם מעורבים, ויכול מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו תלמוד לומר מדם חטאת הכפורים אחת בשנה דמשמע אחד ולא שתים ומה אני מקיים ולקח מדם הפר ומדם השעיר בזמן שהם מעורבין, ''ובא ועמד לפנים ממזבח הזהב בין המזבח והמנורה ומתחיל להזות מדם התערובות''.

נה. ''על ארבע קרנותיו יתן כסידרן, מתחיל מקרן מזרחית צפונית ומסיים בקרן דרומית מזרחית'', כך היא הנוסחה הנכונה מסכים לדינו של הרמב''ם שכן כתב בשילהי פ''ד מהלכות עבודה, ומתחיל להזות מדם התערובת על קרנות מזבח הזהב ומתחיל מקרן מזרחית צפונית לצפונית מערבית למערבית דרומית לדרומית מזרחית וחותה הגחלים והאפר שבמזבח הזהב הילך והילך עד שמגלה זהבו ומדם התערובת מזה על טהרו של מזבח שבע פעמים דהיינו כסדר הנזכר, אלא שכאן קיצר ואמר ההתחלה והסיום יתן כסידרן כלומר זהו סדרן כדתנן, מהיכן היה מתחיל מקרן מזרחית צפונית צפונית מערבית מערבית דרומית דרומית מזרחית.

''וחותה הגחלים והאפר שבמזבח דרומית מזרחית'' כצ''ל, כי במקום ששלמו מתנותיו שם היה חותה הגחלים והאפר הילך והילך ומזה על זהבו שנאמר וטהרו וקדשו במקום שקדשו במתן קרנות שם טהרו כלומר שם גילה טהרו והזה שבע הזאות, ''על טהרו של מזבח'', פירוש גילויו כלומר על זהבו של מזבח לפי שהיה מסיר הדשן לכאן ולכאן, והוא מלשון וכעצם השמים לטו''הר, וכיפר במתנות והזאות אלו על הכהנים ועל כל עם הקהל ועל טומאת המזבח עצמו וקדשיו כמו שנאמר ויצא אל המזבח אשר לפני ה' וכפר עליו ולקח מדם הפר ומדם השעיר ונתן על קרנות המזבח סביב.

ואי אפשר לומר דכפרה זו היא וידוי דברים דהא לעיל מיניה כתיב וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל, וזהו וידוי דברים ולא כפרת דמים דהא כתיב בתריה ולקח מדם הפר ומדם השעיר ונתן על קרנות המזבח, ועל כרחך לומר שהכפרה הזאת איננה כפרה בפני עצמה אלא היא האמורה אחריו מיד ולקח מדם וכאילו אמר וכפר עליו כשיקח מדם הפר, וכתיב עוד אחריו והזה עליו שבע פעמים וטהרו וקדשו מטומאות בני ישראל, ואמרו בתורת כהנים וטהרו מן הטומאה שעברה וקדשו לעתיד לבוא שיזהרו מלטמאו עוד, וכתיב בתריה וכפר את מקדש הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח יכפר ועל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר כמ''ש למעלה.

נו. ''פסע ויצא לצד דרום חוץ לאולם'', פירוש לפי ששנינו יצא אל המזבח אשר לפני ה' זה מזבח הזהב דאילו מזבח החיצון לאו לפני ה', ומתנות שבקרנות במזבח הפנימי היו ולפיכך עכשיו שבא לשפוך את השיריים על יסוד מערבי של מזבח החיצון שייך לומר פסע ויצא שהיה יוצא מלפנים לחוץ, ומזבח החיצון הוא מזבח העולה אשר פתח אהל מועד.

נז. ''צעד ובא לו אצל שעיר המשתלח לעזאזל'', פירשו בגמרא ¹³¹ עזא''זל קשה שבהרים, תנא דבי ר' ישמעאל שכיפר על מעשה עזא ועזאל כלומר על העריות, וראב''ע פירש ¹³² כמו גלעד שתי תיבות כאחת ''לעז אזל'' רוצה לומר לקשה הולך.

''להתודות עליו אשמת קהלה'', אתא לאשמועינן שאינו כולל עצמו כהן גדול בוידוי זה לומר אני וביתי ובני בית ישראל כולן כדרך שכלל עצמו בכלל וידוי אחיו הכהנים שגם הוא בכלל ישראל והיה ראוי להכלל עצמו עמהם וכמו שנשאל הרדב''ז סי' ל''ד, והיה התשובה על זה שבפר היתה תלויה כפרתו וכפרת אחיו הכהנים שהוא בא משלו לפיכך כלל עצמו בכלל אבל שעיר החטאת אשר לעם לא היתה תלויה בו כפרתו לפיכך לא הוצרך להכלל גם הוא בתוכם, ולזה אמר כאן להתודות עליו אשמת קהלה בלבד ולא הוא.

והוידוי הזה על הכהנים והלויים וישראל על שאר עבירות קלות וחמורות כמו שנאמר וכפר את מקדש הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח יכפר ועל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר, הושוו כולן לכפרה אחת שכן מתכפרין בשעיר המשתלח בשאר עבירות, שבטומאת מקדש וקדשיו אי אפשר להשוותן שהרי הפר מכפר על הכהנים והשעיר הנעשה בפנים על ישראל ובאיזה כפרה הושוו, מלמד שכולן מתכפרים בוידוי של שעיר המשתלח בשאר עבירות.

''וסמך שתי ידיו וכו' אנא השם'' וכו', כאן גם כן בוידוי זה מזכיר את השם הקדוש המפורש ג' פעמים.

ובסוף והכהנים והעם וכו' יאמר, ''ואתה בטובך מעורר רחמיך וסולח לעדת ישורון''.

נח. '' קרא לאחד מן הכהנים המזומן מאתמול'' וכו', כצ''ל וכדתנן הכל כשרים להוליכו אלא שהכהנים גדולים עשו קבע לשאר כהנים להוליכו ולא היו מניחים ישראל שיוליכו לנהוג כבוד לשבטם לכל דבר שבקדושה ומצוה, ולשון קרא כאן הוא מלשון הכתוב מקום בראש הקרואים לשון זימון, וסובב למה שאמר המזומן כלומר שאותו המזומן להוליכו הוא קראו וזמנו לאותו המזומן מאתמול דכתיב ביד איש עיתי ומתרגמינן ביד גבר דזמין למיהך במדברא, ועיין בזוהר תרומה דף קנ''ז טעם מדבר שמם וארץ גזרה ע''ש.

''להוליכו, ומסרו לו והוליכו אל ארץ גזרה'' כצ''ל, ואין גזירה אלא חתוכה שיהא ההר גבוה וחתוך, יכול ביישוב תלמוד לומר במדבר כמו שאמרו בגמרא, ¹³³ ''וכשהגיע לצוק חולק לשון זהורית שבקרניו חציו קושר'' וכו' כצ''ל, ויש מפרשים שהוא לשון של זהורית שנתן עליו כהן גדול בשעת ההגרלה, ויש מפרשים שהוא לשון של זהורית אחר חוץ ממנו, ולשון שבין קרניו הוא מורה שהוא הראשון כלומר אותו הנודע שהיה בין קרניו, וזה הלשון של זהורית מניחו חציו בסלע וחציו בין קרניו לראות בהלבנתה כמו שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים וכו'.

ובראשונה היו קושרין אותה על פתח אולם מבחוץ, הלבין היו שמחים לא הלבין היו עצבים והיו מתביישין התקינו שיהיו קושרין מבפנים ועדיין היו מציצים ורואים הלבין היו שמחים וכו' התקינו שיהיו קושרים חציו בסלע וחציו בין קרניו לשני חלקים ולא היה קושר כולה בסלע שמא תלבין מיד קודם דחיפת השעיר ורואה אותו ומשמחתו שמראה שכבר נתכפרו העונות וישכח מצות הדחיפה וידמה שכבר נשלמה המצוה מאחר שהלבין הלשון, ומצות השעיר הוא לדוחפו דווקא דכתיב אל ארץ גזירה.

ומה שלא היה קושר כולה בין קרניו, שמא בשעת דחיפה יכוף השעיר את ראשו תחת גופו כשיפול לאחוריו ולא יוכל לראות הלשון כשהלבין ויהיו כל ישראל עצבים, לפיכך קושר חציה בסלע ואם יכוף ראשו הרי הוא רואה בסלע, ולא תקדים בסלע אלא כשתלבין בין קרניו שלא תלבין לחצאין ובין קרניו לא תלבין עד שעת דחיפתו, ורש''י ז''ל כתב לפיכך קושר חציה בסלע והיא לא תלבין עד שתגמר מלאכת כולה, וכשקושר באחרונה חציה בין קרניו אף על פי שתלבין מיד לא יניח מלדוחפו הואיל והוא עסוק בה.

''דחפו בשתי ידיו לאחוריו'', פירוש לאחוריו של שעיר, ''והוא היה מתגלגל ויורד וכו' עד שנעשה איברים איברים'', לאו בכל זמן קאמר אלא כשהיו ישראל עושים רצונו של מקום, ורמז לזמן שמעון הצדיק דתנו רבנן כל זמן ששמעון הצדיק היה קיים לא מגיע לחצי ההר עד שנעשה איברים וסימן טוב היה להם כשהוא מתפרק יפה יפה, אבל לפעמים שלא היה מת מאותה הדחיפה והוא היה יורד אחריו וממיתו.

נט. ''רץ לו אצל הפר ואצל השעיר הנשרפים'' וכו', פירוש כלומר העומדים לישרף והם הפר והשעיר הפנימיים שהזה את דמן לפנים ולחוץ שהיו נשרפים כמו שנאמר וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל באש תשרף, והיה זה אחר שילוח השעיר לפי שנאמר והמשלח את השעיר וגו' וסמך לו ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת לומר לך ששריפת הפר והשעיר אחר שילוח השעיר.

''וקרען והוציא את אמוריהם ונתנם במגס להקטירן על גבי המזבח'' כצ''ל, ואף על פי שלשון המשנה והקטירן, כבר אמרו בגמרא והקטירן סלקא דעתך והלא לא היה מקטירן אלא כשיעשה אילו ואיל העם ועודינו לבוש בגדי לבן אלא אימא להקטירן, והוצרך להוציאן עתה מן הפר ומן השעיר לפי שלא היה רשאי להתחיל בעבודה אחרת עד שתגמר מצות שעיר המשתלח שנאמר ושלח את השעיר במדבר ואחר כך ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה, ולפיכך היה משלח הפר והשעיר לשריפה ומוציא את אמוריהם ונותנן בקערה אחת כדי להקטירן אחר כך.

''ובשרן קלען במקלעות'' וכו', מפרש בגמרא כמין קליעה, ופירש ר''ח היה תולן במוטות כעין קלע כמו שנאמר ואת נפש אויבך יקלענה, ובערוך גורס וקלען במקלות וכן נראה דעת רש''י שכתב שארבעה בני אדם נושאין שני מוטות והפר והשעיר נתונים עליהם מורכבים זה על זה וכופתן זה תחת זה כמין קליעה, ושלימים הם עם עורותיהם ובשרם ופרשם אלא שנקרע כריסם להוציא את אמוריהם כדתניא בגמרא שמוציאם שלימים והשורף אותם בחוץ היה מנתחם שם בעורן על גבי בשרן.

והרמב''ם ז''ל סובר שהכהן גדול היה מחתכו כאן חתיכות גדולות, ובין למר ובין למר אתי שפיר לשון המסדר דקאמר ובשרן קלען, למר רוצה לומר ושאר בשרן חתוכה, ולרש''י ז''ל רוצה לומר והבשר כמו שהוא ואין לשבש הספרים.

ס. ''שב ויצא לעזרת נשים אחר שהגיע שעיר למדבר לקרוא בתורת כהנים'' וכו', פירוש בעוד שהפר והשעיר נשרפין היה בא כהן גדול לקרוא בסדר היום שמקרא פרשה זו מעכב בו, ואמר בירושלמי מנין לקריאת הפרשה רב אידי בשם רבי יצחק אמר ויעש מה תלמוד לומר כאשר צוה ה' את משה מכאן לקריאת הפרשה להודיע לכל שעשה כאשר צוה ה', והיה קריאה זו בעזרת נשים ולא בעזרת ישראל מפני שאין לו בה ישיבה אלא למלכי בית דוד בלבד והוא היה יושב בעזרת נשים וכל העם נצב עליו.

ואחר כך עומד ומקבל ספר תורה וקורא אחרי מות, וקריאה זו היתה אחרי שנתברר לו שהגיע שעיר למדבר דהיינו לראש המדבר ולא לראש ההר, וכדי להודיע אימתי הגיע לשם היו בונים בדרך דורכיאות גדולות פירוש אבנים גדולות וגבוהות זו על זו ששם השומרים עומדים ומניפין בסודרים עד שהיו יודעים בירושלים שהגיע לראש המדבר, וראיתי בספר מוגה דגריס ''מברך לפניו לקרוא בתורת כהנים'' וכו' כצ''ל.

''ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה'' וכו', היא פרשת ובעשור לחדש השביעי בפרשת פנחס שהיא בספר במדבר הנקרא חומש הפקודים על שם ששם הוזכרו כל הפקודים, וקורא על פה ולא בספר תורה לפי שהן שני פרשיות רחוקות זו מזו ואין גוללין ספר תורה בציבור מפני כבוד הציבור שאינו כבודם שיהיו מצפין ודוממין עד שגוללין אותו, ומה שלא הביאו ספר תורה אחר מזומן ונגלל לאותה פרשה היינו משום פגמו של ראשון שלא יאמרו חסר הוא הואיל ואינו קורא בשניהם אלא איש אחד חיישינן לפגמו של ראשון כמו שאמרו בגמרא.

טעם שקורין פרשת ובעשור ואין קורין פרשת אך בעשור

סא. ומה שלא נהגו לקרות עכשיו בבתי כנסיות פרשת אך בעשור שבפרשת אמור ¹³⁴ כמו הכהן גדול כשם שקורין האחרות, כבר הרגישו בזה המפרשים ותירצו שאחרי מות הוא ענין היום ובעשור הוא מענין הקרבנות לכך קורין אותם כשאר קרבנות המוספין, אבל אך בעשור שהיה כהן גדול קורא היה מזהיר את העם שלא יעשו מלאכה לפי שהיה הוא עושה כמה מלאכות ביום הכפורים ושמא יעלה בלב אדם לזלזל ביום הכפורים, לכך היה קורא אך בעשור שכתוב שם עונש המלאכה שנאמר וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה והאבדתי את הנפש ההיא מקרב עמה, ועכשיו שבעוונותינו אין שם עבודה אין צורך לקריאה זו.

סב. ודע שנשמט מגירסת הספרים לשון המשנה, ''וגולל ספר תורה ומניחו בחיקו ואומר יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן'' כצ''ל, וכבר פירשוהו וכל כך למה כדי שלא יאמרו ספר תורה חסר הוא כיון שראוהו קורא אך בעשור על פה יאמרו ספר תורה חסר הוא.

סדר שמונה ברכות שבירך כהן גדול אחר קריאתו בתורה

סג. ''ומברך אחריה שמונה ברכות'', אלו השמונה ברכות מפורשות בירושלמי, ¹³⁵ הראשונה על התורה לאחריה אשר נתן לנו תורת אמת, השניה על העבודה שעבד והיא רצה ה' בעמך ישראל וכו' בא''י מקבל עבודת עמו ישראל ברצון, והשלישית על ההודאה והיא מודים אנחנו לך וכו' וחותם הטוב שמך ולך נאה להודות, והרביעית על המחילה והיא אלהינו ואלהי אבותינו מחול לעונותינו וכו' וחותם בא''י מוחל וסולח לעונותינו וכו', החמישית על המקדש היא תפילה שיבחר בו האל וירצהו וחותם בא''י שבחר במקדש, והשישית על ישראל מתפלל שיעמידם בשלוה ולא יסור שבט מלוכה מהם וחותם בא''י הבוחר בעמו ישראל, והשביעית מברך על הכהנים מתפלל עליהם שירצה השם יתברך מעשיהם ועבודתם ויברכם וחותם בא''י הבוחר בזרעו של אהרן, והשמינית שאר התפילה שאחר כך אומר תפילה ותחינה ברכה ובקשה כפי כחו וחותם הושע ה' את עמך בא''י שומע תפילה ע''כ.

ונראה דתפילה השישית שעל ישראל שם מתפלל שלא יסור המלוכה וכאן בשמינית הוא מוסיף על ישועות ישראל מיד אויביהם ומבקשי רעתם, ואין צורך להגיה כמו שהגיהו ועל מחילת העון בפני עצמן וכן בכולם דעל על הפסיק הענין כדאמרינן בפרק אלו מגלחין.

סד. ''תכן צעדיו וכו' וקידש ידיו ורגליו ופשט בגדי לבן וירד וטבל ועלה ונסתפג'', זהו קידוש רביעי ויורד וטובל זו היא טבילה שלישית, ועלה ונסתפג לשון ניגוב כמו מטפחות הספגים, ¹³⁶ ''ומביאין לו בגדי זהב ולבש ומקדש ידיו ורגליו'', זהו קידוש חמישי אחר שלבש בגדי זהב.

''ועשה שעיר הנעשה בחוץ שהוא ממוסף היום'' וכו', פירוש הוא הנאמר בפרשת פנחס במוסף יום הכפורים שעיר אחד לחטאת מלבד חטאת הכפורים ועולת התמיד, ועשהו דקאמר כלומר עשה את דמו ששחטו רוב שנים ומרק אחר על ידו וקבל הדם וזרקו וקרעו והוציא את אמוריו להקטירן עם אמורי הפר ושעיר הפנימיים בעונתן, ואם חל יום הכפורים בשבת מוסיפין כאן, ''ובשבת עורכין לחם הפנים ומקטיר הבזיכין ועושה מנחות המוספין ונסכיהם כמשפטן''.

''ואחר כך מקריב את אילו ואת איל העם'', פירוש איל אחד משלו כמו שנאמר בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה, ואיל אחד משל ציבור כמו שנאמר ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת ואיל אחד לעולה, ועוד נאמר ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם וכפר בעדו ובעד העם, ומקטירן על המזבח כמשפט העולות.

''ואחר כך מקטיר אמורי החטאות'', כצ''ל והיא הנוסחה הישרה דאילו הכתובה במחזורים ואחר אמורי החטאות מקטיר פר ושעיר, יקשה דהיכא רמיזא מעיקרא שהקריב אמורי החטאות עד שיאמר בהם אחר, ועוד פר ושעיר נמי חטאות נינהו, לכך נראה דהנוסחה הזאת ישרה והיא גירסת הברייתא כרבי עקיבא דתניא פר העולה ושבע כבשים של מוסף היום קריבים עם תמיד של שחר ואחר כך עבודת היום ואחר כך שעיר הנעשה בחוץ ואחר כך אילו ואיל העם ואחר כך אמורי חטאת ואחר כך תמיד של בין הערבים ע''כ, והוא כמו שמסודר כאן.

ביאור נוסח ''אחר כלותו מעשות כל אלה''

סה. ''אחר כלותו מעשות כל אלה'' וכו', מכאן ועד יום טוב היה עושה הכל במשנה פרק בא לו, ''ומיהר וקידש ידיו'' וכו', הוא קידוש שישי, ''ופשט וטבל'', הרי זו טבילה רביעית, ''הביאו לו בגדי לבן וכו' וקידש ידיו'' וכו', הרי הוא קידוש שביעי.

''נכנס לבית קדש הקדשים להוציא וכו' שהכניס בשחרית'' וכו', פירוש שהניח בין שני בדי הארון כדאמרי לעיל שהניח מחתה של זהב בין בדי הארון, וזה רמוז במקרא דכתיב ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבואו אל הקדש והניחם שם, ותניא בגמרא ¹³⁷ ובא אהרן אל אהל מועד להוציא את הכף ואת המחתה והכי מפרשינן קרא, ובא אהרן אל אהל מועד בבגדי לבן להוציא את הכף ואת המחתה ואחר כך ופשט את בגדי הלבן אשר לבש ולבש בגדיו שעובד כהן גדול בכל יום.

ואף על פי שמסדר הכתובים לפי זה נראה דאילו ואיל העם היה עושה אחר הוצאת כף ומחתה שכן כתוב בתר קרא דובא אהרן וכו' דמיניה ילפינן הוצאת כף ומחתה ועשה את עולתו ואת עולת העם, כבר אמרו בגמרא שכל הפרשה אמורה כסידרה חוץ מפסוק זה שעולתו ועולת העם קודם להוצאת כף ומחתה כמו שמסודר כאן, וגם מסדר זה גם כן נראה שהוצאת הכף היתה אחר תמיד של בין הערבים שכן הקדים ואומר ואחר כך מקריב תמיד של בין הערבים, והוא נלמד מהירושלמי שאמרו ¹³⁸ הכל מודים בהוצאת כף ומחתה שהוא לאחר תמיד של בין הערבים.

ואף על פי שמהברייתא דפרק אמר להם הממונה תנא הוצאת כף ומחתה בבגדי לבן ותמיד של בין הערבים בבגדי לבן, כבר כתב הרמב''ן דההיא ברייתא לאו סדר עבודות קא מני, ועוד דתמיד עבודה והוצאת המחתה אינה עבודה בדין הוא שתקדים עבודה לשאינה עבודה, ועוד כמה טעמים נכונים, ועל כן המסדר סידר תחילה התמיד של בין הערבים בטבילה שלישית וקידוש חמישי והוצאת כף ומחתה בטבילה רביעית וקידוש שישי ודו''ק.

''ועוד בא לו לבית הטבילה וקידש'' וכו', הוא קידוש שמיני, ''וטבל'', הוא טבילה חמישית, ''הביאו לו בגדי זהב וקידש'' וכו', הוא קידוש תשיעי.

סו. ''נכנס להיכל להקטיר את הקטורת של בין הערבים ולהדליק את הנרות'' כצ''ל, ולא גרסינן להטיב את הנרות דלהטיב לא אתיא אלא לדעת הרמב''ם שהיתה הדלקה בבקר ובערב, אבל לגדולים הסוברים דאין הדלקה אלא בערב ליכא הטבה בערב דכבר מוטבים ועומדים הם מן הבקר עד הערב, אבל בנוסחה זו דלהדליק ניחא לכולי עלמא דלכולי עלמא יש הדלקה בערב וכן נכון לגרוס, ''וקידש ידיו ורגליו'' וכו', הוא קידוש העשירי.

סז. ''ויום טוב היה עושה בצאתו בשלום'' וכו', פירוש בעבור צאתו בשלום אחר יום הכפורים היה עושה, דלא יתכן לפרש בזמן צאתו דאטו יום טוב היה עושה ביום הכפורים והלא שמחה נמי ליתא שהרי אין אנו אומרים בו את יום טוב מקרא קדש אלא את יום מקרא קדש, והרמב''ם כתב ויום טוב היה עושה לאוהביו על שיצא בשלום.

ואפשר לפרשה גם כן בי''ת דבצאתו שהיא זמנית וכאותה שאמרו בגמרא ¹³⁹ ששנה שמת שמעון הצדיק אמר שנה זו הוא מת ושאלו לו על מה הוא אומר כן אמר להם שכל שנה היה מזדמן לי זקן לבוש לבנים והשנה ההיא לבוש שחורים וכו', ובודאי שבשנה ההיא לא היה עושה יום טוב שהיה דואג על מה שראה ונקרא שלא יצא בשלום, ולזה אמר ויום טוב היה עושה בזמן שהיה יוצא בשלום ולא בדאגה.

ומסיים ב''אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו'', מהודה ומשבח אל עם ה' שכך זכהו השם לכפר עליהם ולטהר אותם מכל חטאתם אחת בשנה, הוא ברחמיו וברוב חסדיו ישיב עבודתינו כבתחלה לטהר אותנו מכל חטאתינו ויזרוק עלינו מים טהורים וטיהר אותנו אמן כן יעשה ה'.

יבאר החיוב ללמוד סדר העבודה ופירושה קודם יוהכ''פ

סח. וראוי לכל בר דעת ללמוד סדר העבודה מהר''ם קורדוורו ז''ל כי הוא מעט הכמות ורב האיכות ומפרש סוד סדר העבודה איך היא סולם מוצב ארצה וראשה מגיע השמימה, והיודעו ומכוין בה בודאי כי נרצה לו לכפר עליו.

ועל כל פנים כל עם הקהל יתנו לב להבין את פירושה לפי פשוטה כי הוא העיקר הנרצה אל הקרבן כמו שכתבנו לעיל, ומה גם לשלוחי ציבור שעליהם מוטלים הדברים ביותר להוציא את הרבים ידי חובתן ויתנו לב אל האמור על הכהן גדול דכל שבעת הימים היו מרגילים אותו בעבודה כדי שיהא רגיל, וקוראין לפניו זקני בית דין ומלמדים אותו עבודת היום וסידרה ושונה אותה הוא בפיו לפניהם כדי שיהיה רגיל ומכיר בעבודה, ואם במקום עבודה ממש שהיו רגילים ורואים מעשיה בכל יום היה צריך השתדלות הנמרץ הזה אל הכפרה, על אחת כמה וכמה שצריך ישוב הדעת וקריאת הסדר פעם ופעמים רבות עד יהיו הדברים מסודרים לפניו ככהן הזה העובד ממש, וקל וחומר בן בנו של קל וחומר בדורינו שאין אנו מורגלים אפילו בקריאתם ואינו מחלק הנהוג אצלנו עד ישקיף וירא ה' משמים כמו שכתב כל זה הרמ''ק ז''ל.

וכשם שמכין האדם לצורך גופו הנגוף לסעודתו תרנגולת פטומה ויין ישן להחזיק ולהבריא אל גופו ליום הכפורים וכן ביציאתו, כן יכין לצורך נפשו מערב יום הכפורים ללמוד ולהבין סדר העבודה ליום הכפורים עם פירושיה וטעמיה לא יחסר כל בה כי עיקר גדול היא לכפר עליו ועל עונותיו.

ביאור הראשונים בסגולת הכפרה במנין הזאות היום וקרבנותיו

סט. וכתבו הראשונים ז''ל, בשמונה הזאות שהיה מזה הכהן גדול אחת למעלה ושבע למטה לכוין לכפר באותם ההזאות אם עברו על התורה שהיא ח' בתמניא אפי, אמר''תך דבר''ך חוקי''ך מצו''תיך משפ''טיך עדו''תיך פקו''דיך תור''תך, ולכפר ח' גופי עבירות, א. ברג''לים ממה''רות לרוץ לרעה, ב. בער''וה, ג. ביד''ים, ד. בפ''ה, ה. בלש''ון, ו. בעי''נים, ז. באז''נים הרי שבע למטה, ואחת למעלה בל''ב, וכן לכפר על הניאוף שכתוב בו ח' לשונות, ניא''וף זי''מה טומ''אה תב''ל תוע''בה שכי''בה גלו''י הער''אה.

ע. ובחשבון נמצאו כל ההזאות שהיה מזה הכהן גדול ביום הכפורים סך מ''ג הזאות, ח' מדם הפר בפנים וח' מדם השעיר בפנים הרי ט''ז, וח' מדם הפר בהיכל על הפרוכת כנגד הארון מבחוץ, וח' שהיה מזה גם שם מדם השעיר הרי ט''ז אחרים, וד' על קרנות מזבח הזהב, וז' שהיה מזה על טהרו סך הכל מ''ג, ועם שיירי הדם שהיה שופך היו מ''ד הרי דם כי הד''ם הוא בנפש יכפר כי מתאוות דם הכבד חוטא.

עא. וכן נמצאו בחשבון כל הבהמות הקריבות ביום זה ט''ו ועם שעיר המשתלח ט''ז כמו שביארנום לעיל בריש פתיחת העבודה לכפר על ט''ז בריתות שעל כל מצוה ומצוה, וראוי לכל אדם לתת אל לבו אליהם באמירת העבודה לכפר מאשר חטא על הנפש ככל הפרטים האמורים כי קריאתה זו היא הכפרה, ויהיו עיניו ולבו לקרותה כהלכתה תמידין כסדרן ומוספין כהלכתן מפני כי באו בספרים שגיאות מרובות כי קבעו הלכה מפי משנה ולא הביטו אל הגמרא לדעת טעמה ופירושה וכתבו דברים אשר לא כן במקומות רשומים.

סדר א''ב מנוסח ''אתה כוננת'' לעבודת יום הכפורים

עב. והנה אחר שכתבתי לך קיצור פירוש העבודה ותיקון שגיאותיה, הנה למען ירוץ קורא בה אעתיקנה לפניך מתוקנת ומנוקה מכל שגיאה ומינה לא תזוע כי היא מקובלת מפי סופרים ומפי ספרים ואחר ההשקפה בעיון הטב הדק וזה נוסחתה.

סדר תשר''ק מנוסח ''תכנת כל אלה'' לעבודת יום הכפורים

סדר א''ב מנוסח ''אחר וידוי שקד'' לעבודת יום הכפורים

סדר נוסח ''אחר כלותו'' לעבודת יום הכפורים

התעוררות להתאונן על גלות השכינה אחר סדר עבודה

עו. ואחר כך יאמר מר ונאנח נוסח ובכן היה לאין מחמד כל עין, עונותינו ועונות אבותינו החריבו נוינו ופשעינו האריכו קיצנו וכו', ואמרו ז''ל כל מי שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו חרב בימיו, ומה מאד יתאונן אדם חי להיות דוה לבו בחטאיו ולהתעורר בבכי ואנחה בעת ובעונה ההיא על כי גלה משוש לבנו זבול מקדשינו חרב בעונינו ובטלה העבודה, לא מזבח ולא קרבן ולא כהן גדול לכפר על עדתינו.

וכמה מהצער יגיע לו יתברך על ככה בבא יום הקדוש הזה בראות זבול מקדשו שמם וחרב ושמחה לתוגה נהפכה ואומר, איה מחמד עינינו איה הכהן לעמוד ולשרת, ואיה ענן קטרתי ומזבח אין איתי קלני מראשי קלני מזרועי, אוי לי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתי את בני בין אומות העולם, מה לו לאב שהגלה את בניו לבין האומות ואוי להם לבנים שגלו מעל שלחן אביהם.

ואם הקדוש ברוך הוא כי עוז וחדוה במקומו, בבא הימים הקדושים אשר רבה העבודה והקרבנות בהם בבית מקדשו ובפרט ביום הקדוש הזה כי רבה היא העבודה לעשות ריח ניחוח אשה לה' בכמה עבודות וכמה קרבנות, ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאג ישאג על נוהו, ומה יעשו הבנים אשר גלו מעל שולחן אביהם בהיותם בארץ אויביהם, אנא נוליך את חרפתינו בעשות את כל הרעה אשר אנחנו עושים וגורמים להיות בית תפארתנו חרב ונתארך הגלות זה כמה שנים שנות ראינו רעה.

תוכחה ליראי ה' להשיב רחוקים בתשובה

עז. אשר ראוי לכל מי שיש לו עינים לראות ולב להבין את כל אשר הרבינו לפשוע ולהרבות אשם עד שחרה אף ה' בנו עד לאין מרפא כאשר עינינו רואות וכלות אורך גלותינו, ואין איש שם על לב לקרוא בשם ה' ולאסוף את כל החרדים את דבר ה' בכל עיר ועיר ובכל מדינה ומדינה לאמר עד מתי יהיה זה לנו למוקש, יש לנו עינים ואין אנו רואים את הצער הגדול הזה כי בשלנו הרעה הגדולה, הבה נתחכמה נחפשה דרכינו ונחקורה כו' ואיש את רעהו יעזורו לשוב אל ה' אלהינו ואיש את שיקוצי עיניו ישליכו ואת גלולי יצרו הרע יעזובו.

ולא איש אחד ולא שנים יעשו זאת כי מה תועלת לעם בשוב היחידים כי התועלת להם לבדם ומה בצע לתשובה אחר שרוב העם אינם חוזרים בתשובה, אלא כל ירא וחרד את דבר ה' צריך לאסוף אנשים ריקים ופוחזים אשר לא ידעו ולא יבינו את משפטי אלהי השמים, זה יאסוף אצלו עשרה וזה עשרים ולדרוש להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון ולקרבם אל אביהם שבשמים, אולי בזה תעלה ארוכה ומרפא למכותינו ולצרותינו וישיב את שבותינו כבראשונה, ועושה אלה ומעוררים לבות בני אדם על כבוד שמו ושממות היכלו המה יזכו לראות פני שכינה כמו שהארכנו בפ''א דראש חדש מעשה הרב מהר''א הלוי ז''ל שזכה לראות השכינה בכותל מערבי, עיין שם מעשה נפלא.

אזהרה לחזנים לעורר לב הציבור בפיוטי החורבן

עח. ובפרט כהיום הזה אחר העבודה יתעורר השליח ציבור בבכי לפיוטים שאחריה כמו שמם הר ציון וכו' ופיוט אשרי עין ראתה כל אלה וכו', ומבכה את הציבור עמו על חרבן בית המקדש וגלה כבוד מישראל וחסרה עבודת בית אלהינו ועונותינו הטו אלה כמ''ש לעיל, ויאמר אותם בדמעות הלב ובאנחה גדולה ולא כמנהג השלוחי ציבור בזמנינו זה שאומרים בלי שום בכי ואנחה רק בתודה וקול זמרה.

טעם שמתפללין על ישראל אחר הקרבנות מהר''ם לונזאנו ע''ה

עט. ולפי ששנינו בפרק אלו הן הגולין, ¹⁴⁰ אמותיהן של כהנים היו מספיקות מחיה וכסות לרוצח שגלה לעיר מקלט כדי שלא יתפלל על בניהם שימותו, ואמרינן בגמרא טעמא דלא מצלו הא מצלו מייתי והכתיב קללת חנם לא תבא אמר ליה ההוא סבא מפרקיה דרבא שמיע לי שהיה להם לבקש רחמים על דורם ולא בקשו, לפיכך תקנו לומר אחר סדר העבודה ובכן כמו ששמעת תפילת כהן גדול בהיכל כמו כן מפינו תשמע ותושיע, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתהא שנה זו וכו' ומאריך בתפילה עד שנה שלא תפיל אשה את פרי בטנה להתפלל על אחינו בית ישראל, וכל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה.

פ. וכתב רבינו יונה בסוף ספר היראה וזה לשונו, ויתפלל כפי צחות לשונו על כל חולי עם הקדש שיתרפאו ועל הבריאים שלא יחלו ושינצלו מכל נזק, ושיציל הקדוש ברוך הוא את עמו מכל גאים ומרוח רעה ומדקדוקי עניות ומכל פורענויות המתרגשות ובאות בעולם, ושיתיר כל אסירי עמו ושיתיר כל חבלי יולדות ושישיב ליראתו כל האנוסים בידי גאים, ועל חשוכי בנים שיתן להם זרע טוב וכשר ועל אותם שיש להם בנים שיחיו ביראת ה' ולא יטמאו את בריתם, ועל כולם שישמור הקדוש ברוך הוא את שארית תורתו ועל עם הקדש שישובו בתשובה שלימה לפניו עכ''ל.

והראשונים ז''ל הוסיפו עוד על בני ישראל יורדי הים באניות להצילם ממים רבים מיד בני נכר, ינצלו מטיט ואל יטבעו, ינצלו משונאים וממעמקי מים, אל תשטפם שבולת מים ואל תבלעם מצולה ואל תאטר עליהם באר פיה, ולעם הקדש ההולכים ביבשה ידריכם בדרך ישרה ללכת אל עיר מושב וינצלו מכף כל אויב ואורב בדרך, יהיו שונאיהם כקש לפני רוח ומלאך ה' דוחה, תחשכנה עיניהם מראות ומתניהם תמיד המעד, שפוך עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם, תפול עליהם אימתה וכו' עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית ע''כ.

בתפלה שאחר הקרבנות ראוי להוסיף בקשות כפי צרכי הדור

פא. וכל אחד כפי צחות לשונו יוסיף בכל אות מאלפ''א בית''א זו הדברים הנזכרים להתפלל על בני דורו ויועיל לו ולכל ישראל מאד לכל השנה כולה כי עת רצון היא כמו שנאמר דרשו ה' בהמצאו כמו שכתבנו בפרקי ראש השנה, שעל כן תקנו לומר קבל צלותין ובעותין בעידן עקתין ביום הכפורים כדי שיהא תפילתינו אף בשאר הימים כמו ביום הכפורים.

נוסח שיש להוסיף בסוף תפלת ועתה ה''א חרב מקדש

פב. וצריך לומר בסוף אחר ועתה ה' אלהינו חרב מקדש ובטלה עבודה אין לנו לא אשם וכו' לא תודה ולא שלמים יוסיף.

טעם שתקנו תפלה הנזכרת אחר סדר העבודה

פג. והיינו טעמא שתקנו תפילה זו אחר העבודה ולא קודם, יען הקרבנות לאחר שהוקרבו היו מכפרים ולא קודם, לכן אחר העבודה אנו אומרים זכרון דברים תהא כפרתינו ולא קודם, ולא ידעתי למה לא עשו כך בסדר הקרבנות שבזמירות שכתוב שם תפילת סליחת השם יתברך עונותינו קודם סדר התמיד, וכן לא יעשה כאשר אמרנו כי קרבן התמיד לאחר שהוקרב היה מכפר ולא קודם.

התעוררות לאמירת קרבנות בכל יום מהר''ם די לונזאנו ע''ה

פד. וכבר התעורר בזה הר''ם לונזאנו ז''ל וכתב עוד שם, כי רע עליו המעשה שאין אנו אומרים כל יום אלא קצת פסוקים ופרק איזהו מקומן שאנו אומרים רובו ככולו דברים אין צורך בהם לעבודת כל יום, כי מה ענין פר ושעיר של יום הכפורים ואשם שפחה חרופה וקרבן פסח ושאר דברים שבו לכל יום, וכן אנו אומרים פטום הקטורת ומזכירים בו הי''א סמנים וכבר ביאר הרמב''ם ז''ל שלא ימנה למצות עשה אומרו קח לך סמים שהוא משפט פטום הקטורת כי אין זה אלא הקדמה לעשיית המצוה, אבל ימנה הקטרת הקטורת בכל יום כמו שנאמר והקטיר עליו אהרן שזהו התכלית המבוקש, והנך רואה כי לא הספיק לראשונים לומר ביום הכפורים הפסוקים שבאו בענין עבודת היום בלבד עם קצת משניות אבל סידרו כל מעשה העבודה אחת לאחת למצוא חשבון.

ומה טוב ומה נעים היה אילו היה לנו כן סדר לכל יום יזכיר בו כל מעשה עבודת התמיד כי בזה היינו באמת משלמים פרים שפתינו והיה כאילו הקרבנו קרבן התמיד במועדו ועמדנו על מעמדו והקטרנו קטורת הסמים, ולא שנניח מלומר פרק איזהו מקומן ופטום הקטורת ולומר סדר עבודה חס ושלום אלא אחוז בזה שהוא שייך יותר בכל יום וגם מזה אל תנח ידיך, וכל שכן שגם שנאמר שמי שלא יוכל לומר שניהם שיבחר לו לומר סדר עבודת כל יום ואין בזה ביטול לדברי הראשונים כי בכלל דברי העבודה דבריהם ובכלל מאתים מנה.

והוא ז''ל תיקן ועשה סדר עבודה לכל יום וקרא את שמו עבו''דת מקד''ש, אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה קונה עולמו בשעה אחת.

סדר הסליחות ווידוי שאחר מוסף

פה. ואחר תפילת מוסף ירבו בסליחות ותחנונים ואומרים ויעבור שבעה פעמים לא פחות ולא יותר, וקודם חטאנו צורינו יאמר וידוי הרב שם טוב בראותי בחורותי סר הלם וכו' שכתוב בחזרת מוסף כי אין לאומרו שם מן הטעם שכתבנו לעיל בפרק ו' בתפילת שחרית, ויש נמנעים מלומר רובו של וידוי זה כי באו דבריו דרך מליצה ולא יאות להשמיע במרום קולינו בוידוי חטאתנו ואשמתנו דרך הלצה ומליצה, ודברים של טעם הם.

אחר מוסף יאמר פטום הקטורת וסגולתו, ומזמור לה' הארץ

פו. ואחר קדיש תתקבל ראוי ונכון לומר קוה אל ה', ויאמר הפטום הקטורת מלה במלה שכתב הרב זלה''ה כי היא סגולה נפלאה להבריח החיצונים והקליפות שלא יתאחזו בתפילה כי על כן אין למנוע מלאומרו בשבת ויום טוב אחר התפילה לעולם, וקודם קדיש בתרא יחזור לומר לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה עם הכוונה האמורה בראש השנה ובלילה עיין שם.

סדר לימוד לאחר מוסף יוכ''פ, וסגולת הכפרה לשוהים בברית מילה

ציונים והערות לפרק ז

100) תנחומא צו אות י''ד. 101) סדר עבודה זו ופירושה ייסדו המחבר אף מפירושי הקדמונים וכפי שציין כאן בפירוש שהוא מיוסד מפירושי המפרשים, וכפי הנראה כוונתו לסדר העבודה שסידר הרמ''ק, וכן לסדר שסידר הר''מ ניגרין ע''ה בספרו ''מלאכת עבודת הקודש'' המיוסד על עבודת כה''ג ביוהכ''פ ונדפס בסלוניקי שנת שכ''ח, אלא שפעמים הוסיף עליו המחבר מדיליה ועל הרוב קיצר מלשונו, ואף נחלק עליו בכמה מקומות הן בפירושו והן בשינויי נוסחאות כמו שיבחין המשווה דבריהם, ואמנם לבד מזאת ליקט המחבר תקוני גירסאות ממה שסידר הר''י קארו ע''ה בחיבורו בית יוסף או''ח סי' תרכ''א ע''ש. 102) יומא דף נ''ו ע''ב. 103) יומא דף ל''ו ע''ב. 104) בראשית רבה פרשה א' אות ט''ו. 105) בראשית רבה פרשה ג' אות ח'. 106) במדבר רבה פרשה ט' אות כ''ד. 107) תנד''א זוטא אות י'. 108) ע''ז דף י''ט ע''א. 109) בראשית רבה פרשה ס''ג אות ז'. 110) זבחים דף פ''ח ע''ב. 111) יומא דף נ''ה ע''א. 112) אבות פ''א מ''ב. 113) עי' בראשית רבה פרשה נ''ג אות ט''ו. 114) תקו''ז תקון ס''ט דף ק''ב. 115) יומא דף מ''ג ע''ב. 116) יומא דף ס''ח ע''ב וס''ט ע''א. 117) יומא דף ב' ע''א. 118) יומא דף י''ח ע''א. 119) יומא דף ל''ג ע''ב. 120) יומא דף ל''ז ע''א. 121) יומא דף מ''א ע''א. 122) יומא דף מ''ג ע''א. 123) יומא דף מ''ג ע''ב. 124) פסחים דף ע''ה ע''ב. 125) יומא דף מ''ז ע''א. 126) יומא שם. 127) יומא שם. 128) יומא דף נ''ב ע''ב. 129) יומא דף

ט''ו ע''א. 130) יומא דף נ''ג ע''ב. 131) יומא דף ס''ז ע''ב. 132) הוא הסוד שהניח הרב אבן עזרא בפירוש תיבת עזאזל בפרשת אחרי מות פרק ט''ז פ''ט ולא גילה פירושו אלא שסיים שם בזה הלשון, ואני אגלה לך קצת הסוד ברמז בהיותך בן ל''ג תדענו, והרב חמ''י פירשו עפ''י מש''כ בדעת זקנים מבעלי התוס' דפירשו שם דבהגיעך לגיל ל''ג תדענו היינו שרמז האב''ע לתיבת ג''לעד שבפרשת ויצא שמתחלקת לשנים מלשון עד הגל והכי נמי תיבת עזאזל תתפרש אם נחלקה לב' תיבות פי' ''לעז אזל'' דהיינו להר קשה הלך. 133) יומא דף ס''ז ע''ב. 134) בדיבור זה נפל ט''ס כי העתיק כאן המחבר מספר ''מלאכת עבוה''ק'' להר''מ ניגרין ע''ה הנדפס בסלוניקי שנת שכ''ח ושם נכתב כפי הנדפס במהדורות החמ''י שלפנינו בזה''ל, ומה שלא נהגו לקרות עכשיו בבתי כנסיות פרשת ובעשור שבחומש הפקודים כמו הכהן גדול כשם שקורין האחרות כו', והוא טעות גמורה שהרי את פרשת ובעשור שבחומש הפקודים ודאי נהגו לקרות, וע''כ צ''ל דקושיתו למה אין קורין פ' אך בעשור שבפרשת אמור, שו''מ כי כבר הגיה כמו''כ בספר ''עבודת ישראל'' לר' ישראל קמחי דפו''ר דף ר''ח ע''א ד''ה ושמא עיי''ש. 135) ירושלמי יומא פ''ז ה''א. 136) כלאים פ''ט מ''ג. 137) יומא דף ע' ע''ב. 138) ירושלמי יומא פ''ז ה''ב. 139) יומא דף ל''ט ע''ב. 140) מכות דף י''א ע''א. 141) תנחומא צו אות י''ד. 142) מה שהביא כאן המחבר כי יש במדרש שאליהו ז''ל שואל כפרת הנמצאים בברית מילה לא נמצא מקורו במדרשים שתחת ידינו וחבל על דאבדין, אך מדרש זה הרבו הספרים להביאו וציינו מקורו מספר חמ''י, ועי' בשולחן גבוה לר' יוסף מולכו ביו''ד סי' רס''ד סקי''ב שאף הוא הביא מדרש זה וציין מקורו מהחמ''י, אלא שהביאו בתוספת ביאור מהמובא בחמ''י וזה לשונו שם, ועל זה שמעתי שיש במדרש שאם יש איזה רשע באותה מילה אומר אליהו להקב''ה איני הולך לשם משום פלוני הרשע שיש שם והקב''ה מוחל כל עונותיו כדי שילך אליהו לשם עכ''ל.

---

פרק ח - תפלת מנחה - התעוררות קודם נעילה

מעלת מנחת יוכ''פ ובפרט כשחל בשבת שהוא עת רצון

א. קודם תפלת מנחה יעורר הכוונה בלבו לכוין בגדולת מי שאמר והיה העולם ככל אשר התעורר בשלש תפלות אחרות, וביותר בתפלת מנחה כי גדלה מעלתה מאד היום הזה יותר מכל הימים.

ב. ואם היא שבת ויום הכפורים יהיה מעלתה של תפלת מנחה יותר ויותר והרחמים מתעוררים ביתר שאת ויתר עז, כי הנה מתחילת שש שעות בכל יום מימי החול שולטת מדת הדין בעולם וביום השבת בשעת מנחה יוצאת מדת הדין לפעול פעולתה כמנהגה בימי החול, ואז מוציא האל יתברך מדת הכתר עליון הוא סוד הרחמים הגדולים ופושט כנפי הרחמים על העולם ותכנע מדת הדין מלפניה, משל לשור שעסקיו רעים מציירין לפניו דמות אריה להפחידו ולהכניעו.

ולזה נקראת אותה שעה עת רצון ועת מנוחה והיא מעין עולם הבא, ולולי זה המצח הקדוש אין מי יוכל לעמוד נגד הדין כי אם תתעורר מדת הדין ביום השבת יצאו כל הקליפות אשר הם טמונים בנוקבא דתהומא רבא ויצאו עת גבורתם ויבער בקרבם הכעס שהיו טמונים כל יום השבת וישחיתו את העולם חס ושלום, ולכן יוצא ומתגלה בעת ההיא מדת הרחמים ויכנעו לפני ה' כל הדינין והקטרוגים, ואין לך בעולם שעת רחמים ושעת רצון כאותה שעה ועל כן אנו אומרים בה ואני תפילתי לך ה' עת רצון.

דברי הזוהר במעלת זמן מנחת שבת וטעם אמירת ואני תפלתי

ג. ונתבאר בזוהר פרשת תרומה ¹⁴³ ז''ל, ואי תימא אמאי אתמני האי קרא בצלותא דמנחה דשבתא אלא יאות איהו למיהוי בשבת בההוא צלותא דמנחה ולא בצלותא דחול דודאי לאו צלותא דמנחה דשבתא כחול בגין דהא בחול בשעתא דמנחה תליא דינא בעלמא ולאו איהו עת רצון אבל בשבת דכל רוגזא אתעדי וכולא אתכליל כחדא ואף על גב דדינא אתער אתבסמותא איהו ועל דא בעי ליחדא כל דרגין דכד הוי יחודא דינא אתחבר ואיתכליל ברחמי ואתבסם כלא וכדין עת רצון כתיב עת רצון כליל כולא כחדא ודינא אתבסם בההוא זמנא והוי חדווא בכולא ע''כ.

ובזוהר פרשת נשא אמרו, ¹⁴⁴ כד אתגליא מצחא אתקבלת צלותיהון דישראל אימתי איתגלייא שתיק ר' שמעון שאל תניינות אימתי אמר ר' שמעון לר' אלעזר בריה אימתי איתגלייא אמר ליה בשעתא דצלותא דמנחה דשבתא אמר ליה מאי טעמא אמר ליה משום דבהאי שעתא תליא דינא דלתתא בז''א וגליא מצחא קדישא דאתקרי רצון ובההיא שעתא אשתכיך רוגזא ומתקבלא צלותא הדא הוא דכתיב ואני תפילתי לך ה' עת רצון ועת רצון מעתיק יומין לגלאה מצחא ובגין כך אתקן בצלותא דמנחה דשבתא וכו' ע''כ.

פסוק ואני תפלתי יש לאומרו אף ביוכ''פ שחל בשבת

ד. הנה מבואר ממאמרים הנזכרים טעמו של דבר שתקנו לומר אותו במנחה בשבת, ומכל שכן כשחל להיות שבת ויום הכפורים שהוא יותר שעת רצון שראוי לאומרו, ואף שהפוסקים כתבו שלא לאומרו במנחת יום הכפורים אפילו כשחל בשבת, הם כתבו לפי הפשט על פי מה שאמרו במדרש כתיב ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר וסמיך ליה ואני תפילתי אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם אומות העולם כששותין ומשתכרין יושבים ומנגנים ואני לא כן אלא ואני תפילתי לך ה' עת רצון אף על פי שאני אוכל ושותה אני בא לפניך וכו', ולכן על פי זה תקנוהו לאומרו בשבת במנחה לאחר שאכלו ושתו, וזה לא שייך ביום הכפורים ולכן כתבו הפוסקים שלא לאומרו אפילו כשחל בשבת.

אמנם על פי סודן של דברים הנאמרים במאמרים הנזכרים, בשבת ויום הכפורים שהוא יותר שעת רצון ראוי ונכון לתקן לאומרו ולא יאבד טובה הרבה מלעשות הייחוד הקדוש, ושם אמרו בזוהר ¹⁴⁵ זה לשונו, ואני תפילתי לך ה' הכא רזא דיחודא וא''ני דא דוד מלכא אתר דאקרי גאולה תפיל''תי דא תפ''לה והכא איהו סמיכת גאולה לתפילה ואיהו חד כד איהו סמך גאו''לה לתפילה כדין איהו עת רצון עת חד רצון חד אתכלילו דא בדא והוי חד ודוד מלכא בעא לייחדא בהאי קרא ויחודא חדא וכו', ולכן ראוי לאומרו ביותר ביום הכפורים בשבת, ואם שאר הקהל לא יאמרו אותו ראוי ונכון לאומרו כל איש הירא בינו לבין עצמו, ואל תשיבני כי יום זה מכונה ליום הדין שהרי לעת ערב אז הפתקים נחתמים כי באמת יומא דדינא איהו אך הרחמים גוברים והכל נגמר על ידי החסד.

מנהג מהרח''ו לומר במנחת יוכ''פ שחל בשבת מי כמוך אב הרחמים

ה. והרב מהרח''ו ז''ל כשהיה חל יום הכפורים בשבת היה אומר במנחה בעמידה מי כמוך אב הרחמים, יורה כי יום הכפורים עת רצון היא מאד כשאר שבתות ולכן ראוי לאומרו, והאומר אב הרחמים במנחת יום הכפורים בשבת ואינו אומר ואני תפילתי טועה מדרך השכל ולא השוה את מדותיו כנודע למעמיק בשורשן של דברים.

טעם שראוי לומר פרשת העקידה במנחה לבד משחרית

ו. ונחזור אל הענין כי גדולה תפילת מנחת היום הזה הרבה מאד יותר משאר הימים, ומה גם כי תיקן אותה יצחק אבינו עליו השלום ואמרו ז''ל שנעקד ביום הכפורים לעת ערב כמו שאמרו בזוהר פרשת ויצא, ¹⁴⁶ ההיא שעתא דאתעקד יצחק על גבי מדבחא בין הערבים הוה וביארו בפרקי ר' אליעזר שהיה ביום הכפורים, ומטעם זה ראוי לקרות בעת מנחה פרשת העקידה בבכי ובכוונה גדולה.

והר''ם לונזאנו ז''ל כתב, ואני תרתי בלבי וראיתי כי הזמן היותר ראוי לומר פרשת העקידה הוא בזמן תפילת המנחה אף על פי שראוי לאומרה גם בשחר, והיודע סוד זמן תפילת המנחה יכיר מיד כי כדברי כן הוא כי צלותא דמנחה זמנא דדינא קשיא שרי בעלמא ויצחק תיקן מנחה כנגד מדתו פחד יצחק.

ראוי לומר העקידה במנחת שבת ובפרט בזמן עקדתו ביוכ''פ

ז. ועל כן ראוי ונכון לאומרה בכל יום בשבת במנחה, ומה גם במנחת יום הכפורים כי חביבה בשעתה כי נעקד באותה שעה ומזכירים את זכותו ואמרו ז''ל בבראשית רבה, ¹⁴⁷ אמר אברהם להקדוש ברוך הוא יהי רצון מלפניך שבשעה שיהיו בני יצחק באים לידי עבירות ומעשים רעים תהי נזכר להם העקידה ומתמלא עליהם רחמים.

מנהג אנשי מעשה לומר פרשת העקידה בעשרה

ח. וכן נהגו רבים מאנשי מעשה לאומרה בכנופיא בעשרה בכוונה ובדקדוקיה ובטעמיה ולומר אחר כך הריבונו של עולם כמו שכבש אברהם אבינו את רחמיו וכו' עד והארץ אזכור ואחר כך יתחיל סדר תפילת המנחה.

סדר עבודה למנחת יום הכפורים מהרמ''ע מפאנו ע''ה

ט. והנה אף שבסדר עבודה שבמוסף הוזכר גם כן סדר עבודה שבין הערבים, אך להיות כי חביבה מצוה בשעתה ראוי לכל איש הירא לחזור לסדר סדר עבודה של בין הערבים, ויאמר תחילה פרשת התמיד וידבר וכו' את קרבני לחמי וכו' ואחר כך יאמר נוסח זה.

סדר תפלת המנחה וטעם שאומרין בה קדושה דסדרא

י. ואחר כך יסדר סדר המנחה ככל יום, המזמור ופטום הקטורת ואשרי יושבי ביתך וסדר קדושה ובא לציון ומתרגמין הקדושה, והטעם כמו במנחה בשבת שבשעה זו אנו מעוררין מדת הדין הרפה לייחדה עם הקשה כמנהגם בחול שלא לבטל מנהגו של עולם, וזהו שאמרו במאמר הזוהר הנ''ל ואף על גב דדינא אתער אתבסמותא איהו, וכן במאמר השני ¹⁴⁸ כתוב משום דתליא ההיא שעתא דינא דלתתא בז''א וגליא מצחא דאתקרי רצון, ועל כן תחילה אומרים פסוקי הקרבנות ואשרי יושבי ביתך תה''לה לדוד והיא מדת הדין הרפה עם תמיד של בין הערבים שהוא מדת הדין הקשה, ואחר כך סדרא דקדושה עם התרגום כדי שלא לחסום שור בדישו, ותכף ומיד יעמוד שליח ציבור ומעורר עת רצון לשכך את הדין.

אבל פשטו של דבר הוא כי הואיל ואמרו ¹⁴⁹ על מה קאים עלמא על קדושה דסדרא והיא הקדושה הזאת שבסדר ובא לציון, אלא שבשבת ויום טוב שמאריכין בתפילת שחרית ויוצר ומוסף הניחוה עד המנחה באופן שלא יבוטל כל יום ויום מלאומרה.

תפלה לעת הוצאת ספר תורה במנחת יום הכפורים

יא. ואחר כך יוציאו ספר תורה והואיל ושעת רצון היא מאד יתפלל בדמעות שליש נוסח תפילה זו.

טעם שקורין פרשת עריות במנחת יוכ''פ

יב. וקבעו חכמים לקרות בפרשת עריות מפני כמה טעמים, אי משום שהנשים מתקשטות ביום הכפורים ונפשו של אדם מתאוה להם ומזכירים להם שצריכים לקדש את עצמן מהם, וכן שמא יש בציבור אדם שנכשל בערוה ויזכור ויתוודה, והתוספות הביאו בשם המדרש למה קורין פרשת עריות אמרו ישראל רבונו של עולם אתה צויתנו שלא לגלות ערוה אף אתה לא תגלה את ערותינו.

יבאר שאין לומר קדיש אחר קרה''ת של מנחה

יג. וקורין בו שלשה בני אדם וגומרים ואין לומר קדיש, והנוהגים לומר קדיש בין קריאת ספר תורה להפטרה טועים כי הרמב''ם כתב פרק י''ב מהלכות תפילה בפירוש זה לשונו, ובמנחה של שבת ויום הכפורים אחר שיגמור שליח ציבור תהלה לדוד וסדר היום אומר קדיש ומוציאין ספר תורה ועולין וקורין בו ומחזירו ואומר קדיש ומתפלל מנחה וכן בתעניות וכו', דמוכח מדבריו דאף במנחת יום הכפורים דאיכא הפטרה אומרים קדיש אחר חזרת ספר תורה להיכל, וכתבתי זה יען הרבה שלוחי ציבור טעו בזה ותפסו סברות אשר לא כן.

טעם שמפטירין ביונה ורמזי מוסרו על המיתה מספר הזוהר

יד. ומפטיר ביונה לפי שיש בה גודל כח התשובה להגיד כמה מרחם על בריותיו אף על גב שהיו ערלי לב וערלי בשר, והחי יתן אל לבו ויזכור לשוב עד ה', וביותר יתבונן כי סיפור יונה הנביא שהיה בספינה והטילוהו לים היא הנשמה שבגוף בעולם הזה ואחר פטירתה הגוף מושלך בקבר, והקבר הוא הדג שבלע ליונה כמו שביארו בזוהר פרשת ויקהל דף קצ''ט זה לשונו.

יונה דנחתא לספינה דא היא נשמתא דבר נש דנחתא להאי עלמא למיהוי בגופא דבר נש אמאי אתקרי יונה בגין דכיון דאשתתף בגופא כדין איהי יונה בהאי עלמא כמה דאתמר ולא תונו איש את עמיתו וכדין בר נש אזיל בהאי עלמא כספינה בגו ימא רבא דחשיבא לאתברא כמה דאת אמר והאניה חשבה להשבר.

ובר נש כד איהו בהאי עלמא חטי וחשיב דערק מקמיה מאריה ולא אשגח בהאי עלמא וכדין אטיל קודשא בריך הוא רוח סערה תקיפא דא איהו גזר דין דקיימא תדיר קמיה קודשא בריך הוא ובעא דינא דבר נש מקמיה ודא איהו דקא מסער לספינה ואדכר חובוי דבר נש לאתפסא ליה כיון דאתפס בר נש על ידי דההיא סערה בבי מרעיה מה כתיב ויונה ירד אל ירכתי הספינה וישכב וירדם אף על גב דבר נש בבי מרעיה נשמתא לא אתערא לאתבא קמיה מאריה למפרק חובוי.

טו. מה כתיב ויקרא אליו רב החובל מאן רב החובל דא יצר הטוב דאיהו מנהיג כלא ויאמר לו מה לך נרדם קום קרא אל אלהיך לאו שעתא הוא למדמך דהא סלקין לך לדינא על כל מאי דעבדתא בהאי עלמא תוב מחובך אסתכל במילין אילין ותוב למארך מה מלאכתך דאת עסקת בה בהאי עלמא ואודי עלך קמי מארך ומאין תבא אסתכל מאין באת מטיפה סרוחה ולא תתגאי מה ארצך אסתכל דהא מארעא אתבריאת ולארעא תיתוב ואי מזה עם אתה אסתכל אי אית לך זכות אבהן דיגין עלך.

כיון דסלקין לה לדינא דלעילא ההיא סערה דאיהי גזרת דינא דסעיר עליה דבר נש תבעת מן מלכא למידן אינון תפיסין דמלכא וכולהו אתיין חד חד קמיה ביה שעתא אתקריבו בי דינא אית מנהון דפתחי בזכות ואית מנהון דפתחי בחובה וגזרת דינא תבעת דינא ואי ההוא בר נש לא זכי מה כתיב ויחתרו האנשים להשיב אל היבשה ולא יכולו משתדלין אינון דהורו זכותיה לאתבא ליה להאי עלמא ולא יכולו מאי טעמא כי הים הולך וסוער עליהם גזרה דדינא אזיל וסעיר בחובוי דבר נש ואתגבר עלייהו.

כדין נחתין עליה תלת שליחן ממנן חד דכתיב כל זכוון וכל חובין דעבד בר נש בהאי עלמא וחד דעביד חושבן יומוי וחד דהוה אזיל עמיה כד הוה במעי אימיה והא אוקימנא דגזר דין לא שכיך עד ההוא זמנא דכתיב וישאו את יונה וישאו כד נטלי ליה מביתיה לבי קברי כדין מכריזין עלוי אי איהו זכאה מכרזי עליה ואמרי הבו יקר לדיוקנא דמלכא יבא שלום מנא לן דכתיב והלך לפניך צדקך וכו' ואי חייבא איהו מכרזי עליה ואמרי ווי ליה לפלניא טב ליה דלא יתברי כדין מה כתיב ויטילוהו אל הים ויעמוד הים מזעפו, כד אעלין ליה לבי קברי דאיהו אתר דדינא כדין גזר דין דהוה סעיר שכיך מזעפיה ונונא דבלע ליונה דא איהי קברא מה כתיב ויהי יונה במעי הדגה מעוי דדג דא בטן שאול מנלן דכתיב מבטן שאול שועתי ואיהו במעי דנונא הוה וקארי ליה בטן שאול.

טז. שלשה ימים ושלשה לילות אילין תלתא יומין דבר נש בקברא ואתבקעו מעוי לבתר תלתא יומין ההוא טינופא אתהפך על אנפוי ואומר לו טול מה דיהבת בי הדא הוא דכתיב וזריתי פרש על פניכם והא אוקימנא לבתר דא מתלת יומין ולהלאה כדין אתדן בר נש מעינוי ומידוי ורגלוי ואוקמוה עד תלתין יומין כל אינון תלתין יומין אתדנו נפשא וגופא כחדא ובגין כך אשתכח נשמתא לתתא בארעא דלא סלקא לאתריה כאתתא דיתבת לבר כל יומי מסאבותא לבתר סלקא וגופא אתבלי בעפרא עד ההוא זמנא דיתער קודשא בריך הוא למיתייא וזמינא קלא חדא לאתערא בבי קברי ויימא הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל עכ''ל.

יז. וראוי לכל אדם לתת אל לבו בקריאתו רמזן של דברים ויכנע אל לבבו הערל בזוכרו מה אחריתו ושבע עדנין יחלפון עלוי, ואף בפשטן של דברים יבין וישכיל מוסר השכל שאין לברוח מלפני ה' כמו שנאמר אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח כענין מעשה יונה, ומסיים מי אל כמוך להעיר י''ג מדות של רחמים המתגלים ביום זה ולהמשיך אותם למטה כמו שכתבנו בפרקים הקודמים.

התעוררות על הכוונה והבכי בתפלת מנחה

יח. ואחר כל זה יתעורר בכל עוז ותעצומות לכוין אל לבו לתפילה בלחש ומה נעשה בה כמו שכתבנו בראש הפרק, ובראש כולם להתמרמר בבכי ואנחה על אשר חטא והעוה על הנפש כי השעה צריכה לכך ועיקר הבכי היא במנחה כמ''ש לעיל מאמר הזוהר פרשת ויחי ¹⁵⁰ שמחה בצפרא ורננה ברמשא.

תוכחה למזלזלים בתפלת מנחה וערבית מהר''ם די לונזאנו ע''ה

יט. וכל אחד יתן אל לבו לתקן ולהעלות על ידי מנחת יום הקדוש הזה כמה מנחות שוא ושלא בעונתן בכל ימות השנה, שכמה אנשים נזהרים היטב בהשכמת בית הכנסת בשחר אך במנחה ובערבית לא, ולא עוד אלא שהרבה פעמים לא יבואו כלל לבית הכנסת בעלות המנחה והורו היתר לכתחילה לעצמם להתפלל אותה בתורת תשלומין בזמן תפילת ערבית.

וזה דרכם כסל למו כי מה נשתנה תפילת מנחה וערבית מתפילת שחרית כי כולם שקולות המה, ואדרבה נראה מפ''ק דברכות שיש להזהר בתפילת מנחה יותר משל ערבית ובשל ערבית יותר משל שחרית דאמרינן התם, ¹⁵¹ אמר ר' חלבו לעולם יזהר אדם בתפילת מנחה שהרי אליהו לא נענה אלא בתפילת מנחה וכו' רבי נתן אומר אף בתפילת ערבית ר' נחמן אומר אף בתפילת שחרית ע''כ.

אבל האמת הוא כי אין זה כי אם רוע לב כי בשחר שעדיין אינה שעה שיצא אדם לפעלו ואם יפתחו החנויות אין גם אחד שיבוא לקנות הם מקדימים ובאים לבית הכנסת, אך בשעת מנחה שהוא זמן משא ומתן אינן חוששים לבא, בזאת יבחנו אם מה שמשכימים בבקר לבית הכנסת הוא לאהבתו יתברך בהיותם זהירים וזריזים כמו כן לבוא במנחה ובערבית, ואם לא באמת כי מרגלים הם ומקטני אמנה הם ואין בטחונם בשם יתברך כראוי, ויראה בעיניהם שאם יניחו עסקם וחנותם באותה שעה כדי להתפלל שיפסידו קצת ממה שיש להם להרויח, וחושבים הפתאים שבהתבטלם מעבודת השם יתברך ישתכר איזה ממון.

וכבר חיבר על זה הר''ם לונזאנו ז''ל שיר קטן וזה נוסחו, אנוש כי תאמין באל ותכיר. הכי ברכת ה' היא תעשיר. הברכתו תבואך בהחסיר עבודתו. ובהיות אץ להעשיר ע''כ.

התעוררות לכוין במנחת יוכ''פ וסגולתה לתקן תפלות הפסולות

כ. ועל כל אלה ישים עיניו, ולבו יהא נשבר ונדכה בעת ובעונה הזאת לעת מנחת יום הכפורים לבקש סליחה וכפרה על עוזבו את ה' אלהיו ואותו השליך אחרי גוו בכמה מנחות שוא, ויתפלל בכוונה נכונה אולי על ידי כן יעלה ארוכה לאותם התפילות פסולות כאשר הארכנו בזה בפרקים הקודמים כי בתפילה אחת יפה ומנוקה מכל מחשבה רעה יעלו גם שאר התפילות הפסולות ויאחזו בה ותיהוי ארכא לשליותא, ואף בחזרת העמידה יהא זהיר בה שהיא עילוי רב מאשר היה בלחש ויכוין מה נעשה בה כמ''ש בראש הפרק.

טעם שאין נשיאת כפים במנחה כ''א בנעילה ודין שאר תעניות

כא. והנה מן הדין היה ראוי נשיאות כפים למנחה זו אבל אמרו חכמים ¹⁵² אין נשיאות כפים אלא בשחרית ומוסף ובנעילה אבל לא במנחה משום דשכיחא שכרות באותה שעה וגזרו מנחה של תעניות אטו מנחה של שאר הימים, והני מילי בתענית שיש בו נעילה כמו ביום הכפורים ותענית ציבור שהמנחה היא בעוד היום גדול ואתי לאיחלופי במנחה דשאר יומי אבל תעניות שאין בו נעילה כגון תשעה באב ושבעה עשר בתמוז הואיל ותפילת מנחה שלהם היא סמוך לשקיעת החמה הרי הוא דומה לשאר תפילות נעילה ואינה מתחלפת במנחה של שאר הימים ועל כן יש בהם נשיאות כפים, אך ביום הכפורים שיש בו נעילה לכולי עלמא אין בו נשיאות כפים.

כב. ואף לפי סוד הדברים יש טוב טעם שלא להיות נשיאות כפים במנחת יום הכפורים, להיות שכבר נתבאר מן מאמר הזוהר לעיל כי שעת מנחה הוא דין אלא שאינו דומה לימות החול כי אז הוא דין גמור, והנה כל עצמו של יום הכפורים הוא למתק בחינת הדין ולכן בבקר שהוא שעת רחמים שנאמר וישכם אברהם בבקר אז נושאים כפים, וכן בתפילת מוסף כי עדיין לא בא שעת מנחה וגם בתפילת נעילה לפי שכבר עבר שעת הדין, אבל במנחה לא נכון לעשות כן משום לא תחסום שור בדישו ונמצא מתבטל על ידו תגבורת מדת החסד כי נשיאות כפים הוא להמשיך ממקור הרחמים והחסד כמו שאמרו בזוהר פרשת נשא.

ביוכ''פ שחל בשבת אומרים אבינו מלכנו קודם צדקתך

כג. ואם חל בשבת אומרים צדקתך ואבינו מלכנו, אך ראוי לומר אבינו מלכנו תחילה משום דהוי מעין תפילה כמו שאמרו בפ''ב דתעניות ¹⁵³ ולכן יש לסמוך אבינו מלכנו לתפילה כיון דמעין תפילה הוא, ואין לחוש כאן למה שאמרו תדיר קודם שיותר שייכות יש לאבינו מלכנו בעשרת ימים אלו מצדקתך, ועוד שבכאן יש יתרון לשאינו תדיר שאומרים אותו שחרית ומנחה מה שאין כן לצדקתך שאין אומרים אותו רק במנחה.

אזהרה לסמוך הסליחות לחזרת המנחה ולא להפסיק בהשכבות

כד. וראוי לסמוך אליהם תכף ומיד סדר הסליחות כמו בשחרית ומוסף, ואין ראוי להפסיק ביניהם כמו שנהגו בקצת מקומות לומר השכבות על המתים בין החזרת העמידה לסליחות וכן לא יעשה להפסיק בדברים אשר לא כן, ואיך ימלא פיו לומר ''ובתפילת המנחה המציאם חינך'' הואיל ותעבור המנחה בעשות למתים מנוחה.

סדר הסליחות ואמירת מזמור ל''ב אחריהן

כה. אך ראוי ונכון לכוין לבו ולומר הסליחות בהתעוררות הכוונה והבכי אשר התעורר אל תפילת המנחה ולא להסיח דעתו מהכנעתו בשום דבר ויתחיל ויאמר יה שמע אביונך וכו', ובדמעות עיניו ובקול חמרמר יענה ויאמר דמעת פניהם תשעה וכו', ויסדר סדר הסליחות יענה ויאמר ששה פעמים ויעבור לא פחות ולא יותר כנ''ל בפרקים הקודמים, ואחר הוידויין יאמר מזמור ל''ב לדוד משכיל וכו'.

התעוררות קודם תפלת נעילה

כו. ואחר גמר תפילת המנחה לא יסיח דעתו לשום דבר שבעולם ואל יתן דומי לו מלהודות והלל לה', ולו בכח יגבר עוד ועוד בקדושה יתירה ויראה ורעד יבא בו בתתו אל לבו מהות השעה אשר עומד בה כי כל צבא השמים והארץ מתחת רגזו וחלו מפניו יתברך עד יוציא לאור משפט כל העולם כולו ומלואו, ועוד השמש במרומים יחיש מפלט לו כמו שנאמר דרשו ה' בהמצאו, ומה טוב ומה נעים חלקו של עושה אלה ומה נעים גורלו להתחזק ולומר קודם הנעילה שהיא עת רצון והנשמה מתענגת לתת שבח והודיה ליוצרה בשמחה שאז היא נקיה מעון, להודות והלל לה' באמור סדר בר''כי נפ''שי שתיקן הרמב''ן זלה''ה ¹⁵⁴ וזה נוסחו.

סדר שבח ''ברכי נפשי'' לומר קודם תפלת נעילה

קודם נעילה יתבונן בגדולת הבורא וחסדו לשבים

כח. ואחר כך יכוין ויתן שבח והודאה לאלהי ישראל אשר סייעו להבין ולהתענות ולשוב בתשובה שלימה לפניו, ויתבודד במחשבתו לזכור ולהתבונן בגדולת יחיד הקדמון אשר האצ''יל בר''א יצ''ר ועש''ה כל העולמות בתורת חסד וכולם כפופים תחת ידו לעובדו ולהללו, ועשה חסד עם האדם אשר נברא מחומר עכור להיות אדון הנבראים אם זוכה ואם חטא הקדים לו רפואה למכתו היא התשובה, וכל המרבה להתבונן בגדולת אבינו שבשמים ישפיל ויכניע הדר גאוותו ולבו בקרבו יהיה נשבר ונדכה על חטאתיו כמו שהארכנו בפרק ה' בכל זה ובסדר ההפסקה ואחר כך יאמר.

נוסח תפלה לומר קודם נעילה

מנהג אנשי מעשה לומר והוא רחום בעת צרה וסגולתו קודם נעילה

ל. ואם יש פנאי יותר יקרא סדר והוא רחום שנוהגים לאומרו בשני ובחמישי כי סגולתו רבה לאומר אותו בכוונת הלב מלה במלה כי הוא מיוסד מתלתא צדיקי על פי מעשה שהיה על פי הנס, ¹⁵⁵ קדמאה אמר עד אנא מלך רחום וחנון וכו' תניינא אמר עד אין כמוך וכו' תליתאה אמר מאין כמוך עד סופו ובכולהו מתחילים ברחום ומסיימים ברחום, וכן ראינו כמה מאנשי מעשה עושים לאומרו בעתות בצרה והוא בדוק ומנוסה, ויאריך ברחמים ובסליחות עד שיגיע זמן תפילת נעילה ואז יעמוד להתפלל אותה בכל ההתעוררות הזה באימה וביראה וברעדה.

ציונים והערות לפרק ח

143) זוהר תרומה דף קנ''ו ע''א. 144) זוהר נשא דף קכ''ט ע''א. 145) זוהר תרומה דף קנ''ו ע''א. 146) זוהר ויצא דף קס''ד ע''ב. 147) בראשית רבה פרשה מ''ז אות ז'. 148) זוהר נשא דף קכ''ט ע''א. 149) סוטה דף מ''ט ע''א. 150) זוהר ויחי דף רכ''ט ע''ב. 151) ברכות דף ו' ע''ב. 152) תענית דף כ''ו ע''ב. 153) תענית דף כ''ה ע''ב. 154) הרב המחבר ייחס פיוט זה להרמב''ן ונמשכו רבים אחריו, ואמנם כבר נתברר בראיות ברורות שנדפסו במחזורים קודם נעילה כי פיוט זה יסדו ר' יהודה הלוי ב''ר שמואל וחתם שמו בחרוז האחרון שלא היה תח''י המחבר חמ''י כפי שניכר שנשמט מהעתקתו, ואף הרמב''ן בעצמו מייחסו לר' יהודה הלוי עיי''ש. 155) עי' ספר כל בו סי''ח.

---

פרק ט

אמר המעתיק

(אמר המעתיק, בכאן היה פרק ט' להרב ז''ל ובקשתיהו ולא מצאתיהו בתוך כתבי הרב וחבל על דאבדין).

---

פרק י - תפלת נעילה - מוצאי יום כפור

טעם תקנת תפלת נעילה וסדר החתימה הנעשה בב''ד העליון

א. תפילת נעילה מרוממת היא מאד על כל ארבעת התפילות היום, והיא תפילה נוספת ביום הקדוש הזה לעורר רחמים בעת נעילת שערי היכל העליון שקודם שינעלו תכנס תפילתנו ויקבלו אותה ברצון ובחיבה למלאות שאלתינו לכפר ולמחול ולסלוח את כל אשר חטאנו ועוינו ופשענו וסיגלנו עונות כל השנה שלא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב לעולם.

ב. ובהיות התפילה האחרונה סמוכה לגמר דין כמו שביארו בזוהר פקודי בהיכלות היכל ג', כי בהיכל השלישי משבעה היכלות הקדושים יש שם ממונה אחד עומד על פתח הראשון ושמו מלכי''אל והוא מקבל כל הפתקין היוצאים מבית דין המלך הקדוש לדון את העולם באלו הפתקין ושני סופרים תחת ידו אחד מימינו ואחד משמאלו חד שמיה וכו' וחד שמיה וכו', וזה הממונה עם שני סופרים הנזכרים מעכבין פתקא דדינא ביניהם ומעיינים בו עד לא ימסר להממונה שבהיכל הראשון דכיון דיוצאין הפתקין ונמסרין להממונה שבהיכל ראשון אז אין להשיב כי מיד נמסרים לחדר אחד שבגיהנם שעומד שם ממונה אחד מסט''א שאינו מרחם ושמיה וכו' וכמה חיילות תחתיו.

וכשהממונה הזה שאינו מרחם נוטל הפתקין פותח פתח אחד למדור החושך וציה וצלמות דאקרי בור שחת ושם לאלפים ורבבות ממונים מוכנים ועומדים לקבל הפתקין, ואז כרוזים יוצאים ומכריזים מה שנגזר על העולם או על האדם ואז תיכף מתעוררים לגמור את הדין, ועל כן זה הממונה הקדוש מלכי''אל עם שני סופרים הנזכרים מעכבין הפתקין ומעיינים בהם טרם יצאו מפתח שלו, ופתח זו היא לדרום פתח השני שם ממונה אחד ושמו וכו' ושני שמשים תחתיו אחד שמו וכו' אחד מימינו ואחד משמאלו והממונה הזה בידו החותם וכשנגמרו הפתקין אז נמסרים לההוא ממונה ונחתמים בחתימה לחיים או למות, חותם החיים ביד השמש העומד לימין וחותם המות ביד השמש העומד משמאל, ובכל ימות החול זה הפתח סגור וביום השבת יפתח להראות חותם החיים.

ג. וביום הכפורים שישראל תלויים בדין לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ועומדים כל היום בבית הכנסת בתפילות ובקשות, זאת הפתח היא סגורה עד שעת מנחה וכיון שעבר זמן תפילת המנחה ובא זמן תפילת הנעילה יוצא אוירא חדא מהיכל הנקרא היכל זכות ואז נפתח אותה הפתח ועומד הממונה שבזאת הפתח עם שני שמשים הנזכרים אחד מימינו ואחד משמאלו וחתימת החיים וחתימת המות בידיהם וכל פתקים של העולם מונחים לפניהם וחותמים אז הנגזרים לחיים לחיים והנגזרים למות למות חס ושלום והיא פתח המזרח, ועיין שם באורך.

על כן טרם יצא דבר המלך על כל דת ודין עד השער לא סגרו אחרי אשר יוצאים

הרודפים העומדים על הפקודים לעשות הדין והמשפט כתוב, אנו מתחננים ושואלים בה חתימת החיים שנזכה בדיננו לפניו ולא יסגרו שערי היכלו בלתי קבלת תפילתנו והוצאת משפטינו לאור.

ביאור הפלוגתא בירושלמי אימתי זמן נעילה

ד. ובירושלמי ¹⁵⁶ חלקו חכמים, רב אמר אימתי היא נעילה בנעילת שערי שמים דהיינו בשקיעת החמה אפילו בלילה, ור' יוחנן אמר נעילת שערי היכל דהיינו שערי היכל שבמקדש דהיינו ביום אחר הדלקת הנרות של בין הערבים כעבד הרוצה לצאת מבית המלך וקודם שיצא הוא מבקש פרס ומנת המלך ונועל השער אחריו וזה לא היה אלא קודם צאת הכוכבים שהרי אין שום עבודה במקדש אלא ביום.

והלכתא כר' יוחנן דקאמר נעילת שערי היכל דתנן כוותיה, ¹⁵⁷ בשלשה פרקים הכהנים נושאים כפיהם ארבע פעמים ביום בשחרית ובמוסף ובמנחה ובנעילה, ואית לן למימר נעילת שערי ההי''כל דהא איתקש נשיאות כפים לשירות מה שירות ביום אף נשיאות כפים ביום, ואמרינן התם אחוה דאמיה דרב אדא הוה צייר גולתא דרב בצומא רבה אמר ליה רב כד תחמי שמשא בריש דיקלא הב לי גולתא דניצלי נעילה, והקשו שם דמיחלפא שיטתיה דרב דאיהו אמר נעילת שערי שמים והכא הוא אומר נעילת שערי ההיכל דאמר ליה שמשא בריש דיקלא דהיינו זמן נעילת שערי היכל, אמר ר' מתנא רב מאריך בצלותא סגי והיה מגיע לנעילת שערי שמים, פירוש תפילתו היתה נמשכת עד נעילת שערי שמים.

שיעור זמן תפלת נעילה מהפוסקים ועד אימתי נושאין כפיהן

ה. והרב ב''י ז''ל כתב בש''ע סימן תרכ''ג, זמן תפילת נעילה כשהחמה בראש האילנות כדי שישלים אותה סמוך לשקיעת החמה, וצריך שליח ציבור לקצר בסליחות ופסוקים שבאמצע התפילה וגם אין לו למשוך בתפילת נעילה כל תיבה כדרך שמושך בשאר התפילות כדי שיגמור קודם שקיעת החמה ע''כ.

וחכמי האחרונים תמהו עליו דהא כשהחמה בראש האילנות היינו קודם שקיעת החמה ואיך יגמור אותה קודם שקיעת החמה, ועל כן נהגו עכשיו כמנהג רב שגומרה בלילה, אך צריך ליזהר מאד להתחיל בעוד שהחמה בראשי האילנות ולא כמו שנוהגים בקצת מקומות שממהרים בתפילת המנחה כדי להתחיל הנעילה עוד היום גדול כי לא יפה הם עושים.

ו. והחכם עיניו בראשו לשער הזמן בדעתו ולפי הזמן יאריך או יקצר להתחיל תפילת נעילה בעונתה, ולכתחילה צריך ליזהר שיהיה נשיאות כפים קודם צאת הככבים ואף אם נמשכה בלילה אין מבטלים מלומר נשיאות כפים דכיון דקודם יציאת הככבים מסיימים לה לאו לילה הוא.

ואמרו בשם מהרי''ל דכיון דעיקר הקרבן נקרב ביום יכולים האימורים ליקרב בלילה, אלא שתמיהא אני על סברא זו שאמרו משם מהרי''ל דאם כן היכי מייתי סייעתא בירושלמי לר' יוחנן דאמר נעילת שערי היכל ממתניתין דשלשה פרקים הכהנים נושאים וכו' כנזכר לעיל ומאי סייעתא אם אמרינן דנשיאות כפים כאימורים הקריבין בלילה, מכל מקום כבר נתפשט המנהג בכל תפוצות ישראל דכל שהוא קודם צאת הככבים אין מבטלים אותה שלא לבטל משנה ערוכה שאומר לשאת כפים.

כוונת תפלת נעילה וזמנה ע''ד הסוד

דברי התעוררות שראוי לדרוש בקהל קודם נעילה

י. ועל כן כל מי שיש לו מוח בקודקדו ישכיל בדעתו גודל רוממותה של שעה זו כי עת שערי רצון היא לישראל, ויסיר רוע מעלליו מנגד עיניו וישוב עד ה' בכל לב ובכל נפש לחוס על נפשו העלובה כבודה בת מלך יחידה תמה ונקיה ועל כל נפשות אחיו בית ישראל העומדים בכף מאזנים שקולה.

ומצוה רבה על כל איש ישראל אשר דבריו הם נשמעים לעורר לבות בני אדם ולהודיע לבני אדם גבורותיה וכבוד הדר מלכותה של תפילה זו בעת הזאת, ומנהג חסידים הראשונים היה בעת עומדם להתפלל תפילה הזאת לדבר קודם על לבות בני אדם בלשון לעז בעבור ישמע העם לאמר עורו ישינים משינתכם וחוסו על עצמיכם ועל כל אחיכם בית ישראל ועל הכל על כבוד אלהיכם, תנו לאלהיכם כבוד מי יודע ישוב וניחם האלהים ושב מחרון אפו ולא נאבד.

יא. בואו אחי בואו ריעי לכו ונפיל פנינו לאל אלהי הרוחות ואם רבו עונינו לה' אלהינו הרחמים והסליחות, והסירו שנאה ותחרות איש מאת רעהו כי כולנו בני איש אחד אנחנו והן אל כביר לא ימאס, אל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו וידי רחמיו מתוחות מארבע הרוחות, הביטו וראו אחי וריעי מהות השעה אשר אנחנו בית ישראל עומדים בה וגם כל העולם וכל צבא השמים חלו ורגזו מפניו יתברך, ועתה חלו נא פני אל ויחננו, שפכו לפניו לבבכם אלהים מחסה לנו סלה, דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב, וכיוצא מאלו הדברים ראוי לכל איש ישראל רב של הקהלה לדבר על לבם בדמעות שליש לעורר את כל העם בבכי כל אחד כפי צחות לשונו.

יב. ואחר כך יענה ויאמר בחרדה גדולה, ה' שמעתי שמעך יראתי ה' פעלך בקרב שנים חייהו בקרב שנים תודיע ברוגז רחם תזכור. ואני תפילתי לך ה' עת רצון אלהים ברוב חסדך ענני באמת ישעך. קראתי בכל לב ענני ה' חוקיך אצורה. ובחסדך תצמית אויבי והאבדת כל צוררי נפשי כי אני עבדך. כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם מאתי נאם ה'.

טעם שראוי לפתוח הארון כל שעת נעילה

יג. והואיל ותפילה זו עיקר כל התפילות שהכל הולך אחר החיתום, על כן ראוי לפתוח הארון לכל תפילת נעילה עד הקדיש לעורר לבות בני אדם לאמר כי עת שערי רצון להפתח, ויעמדו כל העם ברעדה להתפלל תפילת נעילה בכוונה עצומה ויתנו לב אל כל מה שמוציאים בשפתותיהם.

טעם שאומרין מה אנו מה חיינו בנעילה ע''פ ספר ''סדר היום''

יד. והוסיפו בה תוספת דברים עוד, מה אנו מה חיינו וכו' והוא ענין לרבות הרחמים ולפייס מדת הדין כי עם היות ששורת הדין נותן כי האדם החוטא אין לו תקוה לקבל תשובתו ולכפר חטאתו אחר שהכעיס אל מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, לכך אנו אומרים מה אנו מה חיינו לומר אף על פי שמצד המצוה לא היה הדין נותן להיות לאדם כפרה וסליחה אך מצד המצווה אחר שהוא שפל ואפל וכל מעשיו כאין ומחומר קורץ ראוי להיות לו כפרה וסליחה, זאת ועוד שהוא ברחמיו הגדולים והעצומים תיקן לנו דרכי התשובה והזהירנו בה שנשיב מעושק ידינו ונחיה ולא נמות, ומצד כל אלו העניינים ראוי לקבל תשובתינו בחמלה ולחתום אותנו בספר חיים טובים ובשלום.

אזהרה לעמוד בנעילה וסגולת המתייסר בעמידתו לכפרת עון

טז. ועל כל אלה צריך כל אדם לתת אל לבו מה גדל מעשה איש אשר בעפר יסודו להיות בונה בשמים עליות עליונות ובזה לא יחוש להיות עומד על עומדו בתוקפו ובגבורתו אף אם ברכיו כשלו מצום, ויתפלל ויתחנן נדכה ונחלש ניגש ונענה ועול יסבול ולא יקוץ כי נחשב לו זה תחת יסורין.

יז. כי הנה אשר חכמים הגידו ¹⁵⁹ כי אין יום הכפורים מכפר על כריתות ומיתות בית דין ותשובה תולה ויום הכפורים תולה ויסורין ממרקין, ובודאי כי לא אמרו כן אלא על עיצומו של יום וקרבנותיו שאינן מכפרים על החמורות, אך העינוי נפש אשר כל אדם נדכה ונחלש בעינוי אכילה ושתיה ושאר עינויים ולא ישקוט ולא ינוח מלהיות עומד על עומדו תמיד כל היום בבקשה ובתחנונים, פשיטא ודאי כי לא יבצר מלהועיל ולהגין מהיסורין בכל או במקצת כי גם כל אלה יסורין הם, ובפרט לתלמידי חכמים שהם תשושי כח מאד אין ספק כי יום הכפורים בדורות האחרונים אלה כי נתמעטו הכוחות מכפר אף על החמורות ומגין מהיסורין, ובשומו האיש הישראלי אל לבו בזה יחזק ויאמץ לבבו לבלתי יחוש על עצמו ועל עינויו בעתות מועטות להגן עליו מהרבה רעות וצרות תכופות זו לזו.

תוכחה למתרפים בתפלת נעילה או מריצים בה הש''ץ

יח. ואשר לא טוב עשו כמה בני אדם כי רפו ידיהם מלהחזיק עצמם באותה שעה, זה יושב וזה מטה עצמו עד שינוח ראשו, זה רץ בשוט לשונו אחר השליח ציבור לאומרה מהרה חושה כקורא ההלל בדילוג ואז השליח ציבור ידלג כאיל פיסח ומבליע את השם בנעימה ושגיאות מי יבין בדברים שעומדים ברומו של עולם, אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה כי מי ביקש זאת מידינו רמוס חצריו יתברך, כמי שעומד בשוק לפני הלצים ולדבר דברים בחפזון גדול לסיים מהר לפרוק המשא כבד יכבד עלינו, לא דיינו את אשר הכעסנו את בוראינו מלכינו ואלהינו בשאר תפילות ימי שנה כי באנו להוסיף על חטאתינו פשע לעת כזאת אשר הפליא האל יתברך חנון המרבה לסלוח וגמלנו כרוב רחמיו ורב טוב לבית ישראל להאריך אפו עד שובינו עדיו ושב מחרון אפו ולא נאבד.

יט. ומי זה פתי וחסר דעת התבונה אשר יכנס לטרקלין של מלך בשר ודם לבקש על נפשו על מרדו אשר מרד במלך והוא ברחמיו הרבה להשיב אפו ולא העיר כל חמתו עליו ויט אליו חסד לאמר סלחתי כדברך, והעבד הדל ורזה בראות חסדו ואמיתו אשר הפליא לעשות איתו והציל ממות נפשו כי כפשע היה בינו ובין המות והוא כבש את כעסו ממנו בדברות שתים אשר בכה והתחנן לו, הנה העבד ההוא לא יחפוץ למוש מתוך פלטרין של המלך לעמוד לשרתו ועול יסבול ולא יקוץ, לילה ויומם לא ישבות עבודתו ולהדר ולקלס תפארת המלך לפני כל באי שער עירו ויודיע אהבתו של מלך בעבוד עבודתו תמה לא יחסר כל בה תמורת מה שנהנה מטובת רבו.

וכל שכן וקל וחומר שאם יבא אותו העבד להפטר ממנו שראוי שלא יהיה כפוי טובה ויזדרז בעת פטירתו ממנו להתנפל לפני רגליו ולברך את המלך בפנים שמחות, וירבה בשבחיו בשפה ברורה ובאימה וביראה ויתנהל לאט לאט בדברותיו למען יעלו שיחותיו לרצון לפניו.

כ. ואם העבד ההוא בשגעון ינהג ובבואו להפטר מאת המלך אך יצוא יצא בחפזון ואינו נותן לו את השבח כדת וכשורה ויהפוך עורפו מאת המלך ויעש בריחים ומידו ברוח יברח, ואפילו אם יסדר את השבח כמשא כבד יכבד ממנו להתעגן שמה ויהיו דבריו בחפזון רב, התחת זאת לא יעלה חרונו של מלך וחמתו תבער בקרבו על העבד הרע ההוא והשב ישיב גמולו בראשו ונקום ינקם, קל וחומר בן בנו של קל וחומר אנחנו בני ישראל אשר הפליא חסדו יתברך איתנו לכפר בעדינו כהיום הזה כי לא יאי ולא נאה לצאת מאת פני אבינו מלכנו חנון המרבה לסלוח במנוסה ובחפזון כפורקין עולו מעל צוארינו חס ושלום, הרצים יצאו דחופים מלהיות לפני אור פני מלך חיים חס ושלום.

אזהרה למזלזלים בתוספת שבמוצאי יום כפור

כא. ולא עוד אלא שרבים מעמי הארץ המכשלה הזאת תחת ידם בצאתם מאת פני הקדש ועושים מלאכה מיד והם לא ידעו חיוב תוספת יום הכפורים גם ביציאתו כמו שאמרו בגמרא, ¹⁶⁰ וכתב הרא''ש דעל כרחך תוספת יום הכפורים לא בבין השמשות הוא דבין השמשות ספק יום ספק לילה ואינו נקרא תוספת דספק כרת יש בו, וכיון דלא נתברר לנו שיעורו צריך בכניסתו לפרוש בין השמשות קודם מעט וכן ביציאתו אחר צאת הככבים צריך להוסיף מעט.

ואמרו בגמרא, ¹⁶¹ ככבים שאמרו לא ככבים גדולים הנראים ביום ולא ככבים קטנים הנראים בלילה אלא בינוניים, וכתב ר''י בראשון דברכות דכיון שאין הכל בקיאים בין גדולים לקטנים צריך להזהר שלא לעשות שום מלאכה עד שיראו שלשה ככבים קטנים, ואם היום מעונן ימתין עד שיצא הספק מלבו, ובירושלמי אמרו שצריך שיראו שלשה ככבים רצופים ואם היו מפוזרות אסור בעשיית מלאכה.

ראוי ליראי ה' להחמיר במוצאי יוכ''פ כשיטת רבינו תם

כב. ורוב הגדולים הסכימו לסברת ר''ת ז''ל ששקיעת החמה קודמת למשתשקע שיעור שעה ורביע כי משקיעת החמה ועד בין השמשות נמשך זמנו שלש מילין ורביע ושוב אחר גבול זה הוא בין השמשות ונמשך זמנו ג' רביעי מיל כאשר בא בארוכה בדברי הראשונים ז''ל, ונכון ליראי ה' וחושבי שמו להאריך בתפילתם מעט ולמנוע מעשות מלאכה כל משך זמן זה ולהוסיף תוספת קדושת יום הכפורים עוד מעט בלי שום פקפוק, וכבר הארכנו בפרט זה בח''א בפרק מוצאי שבת ובחלק זה בפרקי העומר ע''ש.

רמזי הכתובים לתוספת יום הכפורים מהר''מ אלשיך ע''ה

כג. והחכם הגדול משה אלשיך כתב בדרשותיו, כי פסוק הנאמר ביום הכפורים כל מלאכה לא תעשו חוקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם כי כל הכתוב ידבר על אחר החורבן, כי אחרי אומרו כל תוקף קדושת היום ואשר הוא מכפר על עם בני ישראל הלא תאמרו הלא כל זה לא יהיה רק בזמן שבית המקדש קיים אך לא אחר החרבן שערבה כל שמחה, וגם כן במה יכופרו כל רובי עונות ופשעים אחר שאין מקדש ולא כהן גדול ולא סדר עבודה, ולפי מיעוט ההכנה תתמעט חובת המנוחה ביום הכפורים, כי הנה דע לך כי לא נגרע מעבודתכם ושביתתכם דבר מזאת המנוחה כי כל מלאכה לא תעשו חוקת עולם לדורותיכם שהוא גם אחר החרבן, וזהו שנאמר מושבותיכם כלומר גם בזמן מושבותיכם ולא מושבי כי שבת שבתון היא לכם שבת ממלאכה שבתון מאכילה כמו שאמרו ז''ל, כלומר שעל ידי שביתה מאכילה יושפע בכם שפע קדושה ומנוחה כי יהיה ה' עמכם כזמן הבית.

ושמא תאמרו הלא כמו זר יחשב יועיל לנו הצום לבדו אחר החרבן כצום ועבודה בזמן הבית, הנה אל תחושו על זה כי הלא על כן אני מקדים לחנך אתכם בצום כפול כי ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש דהיינו שתוסיפו מחול על הקדש ואעלה עליכם כאילו התעניתם תשיעי ועשירי באופן כי ישלים מה שתצומו גם התשיעי מה שיחסר מהעבודה שהיתה בזמן הבית, וגם מעתה תעשו כך לשישאר כך אחר החורבן.

ואחר אומרו בתשעה לחדש בערב חזר ואמר מערב עד ערב תשבתו שבתכם דהיינו תוספת ביציאתה לומר שאעלה עליכם כאילו התעניתם שני ימים במה שמערב עד ערב תשבתו שבתכם, באופן לא תחסר מכם כפרה שלימה גם אחר הבית על ידי התוספת, אלו דבריו ז''ל, ועוד האריך על דרך זה דרכים אחרים וכולם עולים לכוונה זו שתוספת העינוי מחול על הקדש הוא במקום הקרבנות שהיו קרבים ביום הכפורים.

ראוי לש''ץ למשוך בתפלת נעילה כדי להוסיף מחול על הקדש

כד. ואחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת ראוי ונכון לכל איש הירא וחרד לדבר ה' להזהר להזהיר אחרים עמו שלא לזלזל במצות עשה של תוספת זה, ומצוה על השליח ציבור העומד לשרת בעת הנעילה למשוך בה כדי להשלים עם צאת הככבים ועוד מעט כדי להוסיף מחול על הקדש ולא ישמע לקול מלחשים רצים יצאו דחופים בדבר מלך מלכי המלכים, אך יזהר שלא להמשיך עצמו קודם נשיאות כפים מטעם שכתבנו לעיל.

אזהרה למפסיקים בפסוקים באמצע קדושת נעילה

כה. וראוי למחות ביד הנוהגים בקצת מקומות להמשיך עצמן בניגונים בעת ההיא ובפרט בדברים דהוו הפסק גמור, כי כמה מבעלי הניגונים הפייטנים נהגו היתר לעצמם להפסיק בקדושת כתר שבנעילה ואומרים סדר בשנת מות המלך עוזיהו ואראה את ה' וכל הענין בניגון רב, וישתקע הדבר ולא יאמר כזאת בקהל אמוני ישראל כי מה לנו אחר אומרנו כתר יתנו לך ה' אלהינו אשר הוא סוד נעלם אשר נעשה למעלה בעת ההיא להפסיק בדברים מיתת המלך עוזיהו ושרפים עומדים ממעל לו, ואף אם נאמר כי מענין הקדושה הוא מי נתן לנו רשות להוסיף מדעתנו מה שלא רצו לתקן קדמונינו מסדרי תפילותינו, וזה כלל גדול לכל נוסח תפילתינו שלא להוסיף מדעתנו מאומה כי את מעשה ה' יהרסם ולא יבנם.

אחר נעילה אומרין ג''פ ויעבור, וטעם לאמירת ה' הוא האלקים ז''פ

כו. ואחר גמר חזרת הנעילה יאמר סליחות, ואין בנעילה רק ג' פעמים ויעבור נגד הג' העיקרים אשר נתעלו אם הבנים שמחה ות''ת ומלכות למעלה בכתר עליון כנ''ל, ואומרים בו ז' פעמים ה' הוא האלהים וכו', ופשוטו של דבר הוא ללוות השכינה שתעלה ותסלק עכשיו לעלות למעלה משבעה רקיעים כיון שכבר גמרו ישראל את תפילתם כי בשאר התפילה היתה השכינה שרויה בינינו ועכשיו תעלה למקומה.

עוד בענין הנזכר, וטעם תקיעת שופר במוצאי יוכ''פ ע''ד הסוד

עוד טעמים בטעם תקיעת שופר במוצאי יום כפור

כט. ועוד כתבו הראשונים טעמים לתקיעת שופר זו, יען עתה חוזר השטן לשלוט במוצאי יום הכפורים ועל ידי כן לא ימצא מנוח לכף רגלו, ועוד יש טעם בו שהוא כדי לעורר הלבבות ולהכניעם שלא ישליכו אחרי גוום את כל אשר עשו והתענו והתוודו על עונם באמור כי כבר נתכפרו עונותיהם, על כן תוקעים התקיעות האלו לאמר עורו ישנים משינתכם ותהיה יראת ה' על פניכם לבלתי תתגאו כי אף כי יום הכפורים מכפר לא מפני כך יצא הריסה להתייאש מן תשובת פגמו אשר פגם לפני אלהים חיים ומלך עולם, ואדרבה צריך מאד אזהרה יתירה אחר יום הכפורים כי קנאין פוגעים בו להחטיאו חס ושלום כמו שנבאר בזה בפרקים הבאים בס''ד.

תוכחה למתפללים ערבית במוצאי יוכ''פ בחפזון

ל. ומה נואלו המוני העם ורבים מרבת בני עמינו המקלים בכבוד ה' והמכשלה הזאת תחת ידם בצאתם מן הקדש להתפלל ערבית חטופה בחפזון רב כמי שכפאם שד חס ושלום ותבקע הארץ לקול ערבובם ומאבדים כוונת היראים והחרדים לדבר ה' כי לא יוכלו לעמוד על נפשם לכוין בה כראוי, וחוטאים ומחטיאים אחרים עמם ואבדו כוונת קריאת שמע דאורייתא.

הייטב בעיני ה' כי תחת כי תאחזנו רעדה וחרדה גדולה מפחד ה' ומהדר גאונו בצאתינו מאת פניו כדרך העבדים המשרתים את פני המלך כי אף בצאתם חוצה יראתו ופחדו על פניהם תמיד מאשר ראו גדולת ועוז מלכם ובהזכיר את שמו תפול עליהם אימתה ופחד, אף כי לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא אלהי עולם ה' כי ראוי ונכון כי תהיה מוראו וכבודו ביותר לנגד עינינו בעת ובעונה הזאת יותר משאר הימים מאשר היינו עומדים ומשרתים תמיד כל היום תוך היכלו של מלך והראנו את כבודו ואת גודלו ואהבתו וחמלתו עמנו כרחם אב על בנים לכפר עלינו ולטהרנו מלכלוכי נפשינו, אשר כל איש הנלבב ישים כה נגד עיניו ויבער לבו באותה שעה באהבתו יתברך לעובדו בכל לבבו ובכל נפשו ולומר ערבית אחר הנעילה עדיין מעוטף בטליתו בכוונה ובמיתון, ואם אי אפשר לו לכוין שם מוטב שיצא מבית הכנסת וילך לביתו להתפלל ערבית אחר אשר שמע ברכו בבית הכנסת.

לא. ואני תרתי בלבי לדעת איככה פשתה המספחת הזאת בישראל כי רבים הקלו והפריזו על המדה ואין מוחין בידם, כי הנה אף שאמרו בגמרא בסוף יומא אמר רב תפילת נעילה פוטרת של ערבית רב לטעמיה דאמר צלותא יתירתא היא וכיון דצליתו לא צריך, כבר כתב הרא''ש ז''ל דלית הלכתא כרב והביא ראיה מן הירושלמי ע''ש.

טעם למנהג המקדשים לבנה במוצאי יוכ''פ

לב. ואחר צאתו מבית הכנסת נהגו לברך ברכת הלבנה מפני שאנו דומים למלאכים וראויים להקבלת פני שכינה ולכן מתעכבים מלברך עד הלילה הזאת מן הטעם הזה, והנוהג כן מטעם זה לא הפסיד אף כי כתבנו לעיל בפרקים הקודמים דטפי עדיף להקדימה.

ראוי שיברך לבני ביתו במוצאי יום כפור וטעמו

לג. ואחר כך יבא לביתו בששון ובשמחה כחגים וכמועדים ויברך את כל בני ביתו כי מאחר שהוא טהור ומכופר ברכתו עושה פירות לכל השנה.

סדר הבדלה במוצאי יוכ''פ וטעם שאין מברכין אלא בנר ששבת

לד. ואם כבר הגיע זמן הבדלה והוסיף מחול על הקדש ירים קול בנעימה קדושה ויבדיל על הכוס יין מלא ברכת ה', וחמור יום הכפורים משבת שאין מברכין אלא על אור ששבת ממלאכה ביום הכפורים כגון עששית שהיתה דולקת והולכת כל היום בבית הכנסת ולא נעשה בה מלאכה, לאפוקי הנרות של בית הכנסת שעושים על ידי גוי מלאכה בהן ביום הכפורים לחתוך ראשי הפתילות שבהם ולאו אור ששבת הוא.

וכן לא יועיל אור היוצא מן האבנים כמו שמועיל במוצאי שבת, דהתם הוי טעמא משום מה שאמרו חכמים שבמוצאי שבת זימן הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון שני רעפים והקישן זה בזה ויצא מהם האור ובירך מאורי האש ולפיכך מברכים במוצאי שבת על כל אור שבעולם ואף על היוצא מן האבנים לפי שזהו כעין ברייתו, אבל ביום הכפורים שאין שייך טעם זה אין מברכין עליו אלא מפני שדבר חידוש הוא לנו שלא נהנינו ממנו כל היום צריך לברך על אור ששבת דווקא.

ביאור האר''י בטעם שמברכין על נר ששבת

לה. והרב הקדוש האר''י זלה''ה הגיד טעם אחר שצריך להיות אור ששבת ולא אור חדש, יען שהשטן לא היה לו שליטה ביום הכפורים ולפיכך אין ראוי לברך על האש החדשה שהיא גופא דע''ז כדי שלא יתגבר על אור ששבת שכבר נכנע אל הקדושה שלא היה לה לקליפה שום אחיזה בו, ומטעם זה אף אם חל יום הכפורים בשבת אין מברכין אלא על אור ששבת כנזכר.

טעם שאין בשמים בהבדלת היום, ודין יוכ''פ שחל בשבת

לו. ואין צריך לברך על הבשמים דטעם הבשמים אינן אלא להשיב נפש שהיא כואבת עליו מיציאת שבת מחמת נפש יתירה שהיתה עליו בשבת, וביום הכפורים לא היה בו נשמה יתירה מפני שהתענה בו והפסיק מבעוד יום ולא היה לו שעת הכושר לקבל הנשמה יתירה.

לז. אכן נ''ל כי לפי דעת הרב זלה''ה בטעם הבשמים במוצאי שבת כדי ליתן כח תוספת שבת לנפש רוח נשמה להשאיר להם ברכה לימי החול, אפשר שאם חל יום הכפורים בשבת כי טוב להריח בבדי ההדס להשאיר להם ברכה מקדושת שבת, ואף יש טעם אחר לבשמים במוצאי שבת מפני שכל שבת שובת אור גיהנם ובמוצאי שבת חוזר ושורף ומסריח ועל כן מריחים בבשמים להגן לנפש מאותו הריח, ולפי זה ראוי לברך כשחל במוצאי שבת אלא שלא נהגו כל העולם כך.

במוצאי יוכ''פ יכין סעודתו כיו''ט לשמחת המחילה

לח. ואחר כך יסדר שולחנו ויאכל בשמחה ובטוב לבב כליל התקדש חג כי שמחו אלהים בתתו את היום הקדוש הזה שעבר עליו ובו נמחלו עונותיו בחמלת ה' עליו ויהיה מובטח בחסדי אל שיצא משפטו לאור, ומכאן ולהלאה ישמור עצמו מכל שגיאה ועון ובכל עת יהיו בגדיו לבנים.

טעם שפוקדין איש רעהו במוצאי יוכ''פ ומפייסין זל''ז

לט. ובמדרש אמרו ¹⁶² דבמוצאי יום הכפורים בת קול יוצאת ואומרת לישראל לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה אלהים את מעשיך, וגם התוספות כתבו ¹⁶³ כי טעם התקיעה אחר

הנעילה שהוא להראות שהוא יום טוב להרבות בסעודה ולכן יפקדו איש את אחיו בצאתם מבית הכנסת כדרך שעושים בשבת ויום טוב, ומזה נשתרבב המנהג לפקוד איש את אחיו אחר יום הכפורים מי שלא עצר כח בלילה, וישתתף לזה פיוס איש את חבירו ולשאול מהם מחילה מכל שגיאה ועון שעבר ביניהם, ואף שכבר בודאי עשו זאת קודם יום הכפורים, לבלתי יחזקו אותם שעשו מפחד ומוראת היום הקדוש וחזרה שנאתם אחר עבור היום הקדוש על כן מחזיקים באהבתם גם כן אחר יום הכפורים.

מנהג לברך זל''ז במוצאי יוכ''פ ולהתברך מפי ת''ח וחסיד

מ. ואשר לא היה עמו שום שנאה מעולם, הוא מטעם כדי לברך איש את רעהו הואיל והם טהורים מכל חטא ועון וברכתם עושה פירות, וכל שכן בבורכו אותו תלמיד חכם וחסיד ויזכה ויחתמו לחיים טובים ולשלום אמן.

ציונים והערות לפרק י

156) ירושלמי ברכות פ''ד ה''א. 157) תענית דף כ''ו ע''א. 158) זוהר אמור דף ק' ע''ב. 159) יומא דף פ''ו ע''א. 160) יומא דף פ''א ע''ב. 161) שבת דף ל''ה ע''ב. 162) קהלת רבה פרשה ט' אות ז'. 163) שבת דף קי''ד ע''ב תוד''ה ואמאי.

תם ונשלם סדר יום הכפורים