בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל מכון חמדת ימים

ספר חמדת ימים - חלק ג
אלול - ראש השנה - עשרת ימי תשובה - יום הכיפורים - חג הסוכות - קונטרסים

כמוהר''ר בנימין הלוי ב''ר מאיר זיע''א
את הספר במהדורתו המפוארת ניתן להשיג במחיר מוזל אצל ר' פנחס ראובן ברח' הרב כהנמן פינת עזרא בב"ב
וכן ב"מכון חמדת ימים" רח' חידושי הרי"ם 7 ב"ב



חג הסוכות
     
   פרק א - מצות סוכה ואזהרותיה

          רמזי טהרת יוכ''פ ומצות סוכה בפרשת יעקב ועשו מספר הזוהר
          מנהג מדקדקים לעסוק במצות סוכה מיד במוצאי יוכ''פ וטעמם
          יבאר שסגולת סוכה להכניע כוחות הס''א וטעם שנסמכה ליוכ''פ
          אזהרה שלא להחמיץ בניית הסוכה למחרת יום כפור
          עוד בטעם שנסמכה מצות סוכה ליוכ''פ
          ביאור המקובלים בסוד הכתוב כי בסכות הושבתי
          ביאור ע''ד הסוד במ''ש שסוכה פוטרת מגלות
          ראוי לעשות הסוכה בעצמו ולכל הפחות ישגיח בבנייתה
          בעשיית הסוכה יכוין לבנות מה שפגם בעונו וסגולת שכרה
          אזהרה שלא לבנות הסוכה ע''י גוי
          שבח הנזהר מדברים המקבלים טומאה אף בדפנות ~
          עוד טעם לעשייתה במוצאי יוכ''פ כדי שתעשה בטהרה מעון
          אזהרה שלא לעשות הסוכה במקום טינופת ותוכחה למזלזלים בזה
          חומר הזכרת שם שמים במקום ריח רע
          כמה פרטים בדין הזכרת דברי קדושה נגד מחיצות בית הכסא
          יתר דברי תוכחה למזלזלים לעשות סוכתם במקום טינופת
          אזהרה לקנות צרכי הסוכה מממון של היתר
          ביאור האריז''ל בטעם חומר גזל ואונאה
          דיוק דברי המדרש בחומר נקיות הממון מגזל והמכשלה בזה
          ראוי לייחד למצוותיו מעות הנקיים מגזל ויתר פרטים בזה
          כמה פרטי דינים בהכשר עשיית סוכה
          כמה אזהרות לעושים מחיצות הסוכה מיריעות ומרבדים
          שיעור מחיצות סוכה, ויבאר שמצוה מן המובחר בד' מחיצות
          בענין הנוהגים לסמן מחיצות הסוכה ודיוק דעת האר''י בזה
          אזהרה שלא לעבות סכך הסוכה וסודו
          אזהרה למסככים בסכך דק ביותר
          ראוי לנאות הסוכה ולסככה בדברי ריח ונוי ויתר פרטים בזה
          תוכחה לעשירי עם המזלזלים בעשיית הסוכה
          סגולת הסוכה להגן על האדם בעת צרה
          תוכחה לבטלים מסוכה ביתר ימי החג, ויבאר חומר ביטול עשה
          טעם שאין מברכין שהחיינו בעת עשיית הסוכה כ''א בעת הקידוש
          מעלת הדיבור במצוה קודם עשייתה
          תפלה קודם עשיית הסוכה
          ציונים והערות לפרק א
     
   פרק ב - קדושת הימים קודם סוכות - דיני ד' מינים ורמזיהן

          קדושת הימים שבין יוכ''פ לסוכות וטעם שאין אומרין בהן תחנון
          בסוד ד' ימים אלו והמזמורים שראוי לומר בהן
          התעוררות להתקדש בימים שאחר יוכ''פ וחומר החוטא בהן
          טעם שנוהגים להשכים אחר יום כפור
          יתר דברי התעוררות על היראה בפרט בימים שקודם הו''ר
          אזהרה להשמר מן החטא בפרט אחר יוכ''פ שהיצר מתגרה להחטיאו
          ביאור מ''ש ביו''ט א' של סוכות ראשון לחשבון עוונות
          רמזי ד' מינים על התשובה
          יבאר שמצות ד' מינים מכפרת עון ד' אברים
          טעם שנאמר בסוכות חג ה' ורמזי ד' מינים מהר''ם אלשיך ע''ה
          רמז ג' הדסים לזכור מעשה ג' אבות
          רמז על האחדות וייחוד ה' ממצות הדס ולולב מספר ''סדר היום''
          במצות האמונה בייחוד ה' ומעלת האחדות בישראל
          ד' מינים רומזים למעלת ישראל שאין בהם ג' עבירות
          התעוררות לעבודת ה' ולאחדות ישראל מרמזי ד' מינים
          תוכחה לרדוף אחר מצות ד' מינים וביאור סגולותיהן
          יבאר שבמצות ד' מינים מייחד אותיות ה' שהפריד בחטאיו
          יבאר שבמצות ד' מינים ממשיך שפע וחיים לכל העולמות
          אזהרה לעשות המצוות למען שמו שלא יתאחז בהן ס''א
          חומר העושה מצוה לשם פניה כל שהיא
          התעוררות שלא להתרשל במעשה המצוות
          יבאר שעיקר השגת המצוות כשמעריכם לעניני העולם
          תוכחה לפזר ממונו על מעשה המצוות
          שיעור ההוצאה להידור מצוה
          ביאור מ''ש הידור מצוה עד שליש מכאן ואילך משל הקב''ה
          תוכחה לעשירים החסים על ממונם ומברכים על לולב הקהל
          תוכחה למבזבזים ממונם למותרות ולא למצוות
          חומר העונש לעשירים המרבים כבוד עצמם וממעטים כבוד שמים
          יבאר תכלית קיום המצוות ועוצם פגמי החטאים
          ביאור הכתוב בכל עת יהיו בגדיך לבנים וטעם נוסח אשר קדשנו
          יתר תוכחות למוציאים ממונם בעסקי גופם ולא בעסקי נשמתם
          יבאר פרטי השבים בגלגול להשלים מצוות שלא קיימו
          תוכחה למתרשלים במצוות כדי לחוס על ממונם
          אזהרה למתרשלים בהלל והקפות מלנענע הלולב מחסרון הידורו
          בעסק המצוות יכוין תמיד להשקיט כוחות הדין
          בנענוע הלולב ממשיך מדת החסד בעולם ודברי הזוהר בזה
          יבאר שבכל מעשה המצוות מוסיפין כח בפמליא של מעלה
          טעם אמירת פסוק ויהי נועם קודם עשיית המצוות
          כמה פרטי דינים בדברים הפוסלין בלולב
          מספר קשרי הלולב ע''ד הסוד
          כמה פרטי דינים בדברים הפוסלין בהדס וערבה
          אזהרה לתוחבין הערבות תוך האגד עד שנושרין עליהן
          שיעור אורך הלולב והדסים וערבות
          יש לדקדק בהדור האתרוג, ואזהרת מורכב וסימניו וטעם פסולו
          בדין גוון האתרוג ואזהרה לנוטלים אתרוג הירוק
          דיני חזזית ומקום פסולה, ודין חזזית הנעשית מן הקוצים
          גדר שינוי מראה שפסלו בראש האתרוג בכל שהוא
          אזהרה למדקדקים בפיטם יותר משאר הידורים
          אזהרה למעדיפים לולב הקהל מלולביהן והמכשולים המצויין בזה
          כמה דינים בהכשר אתרוג
          אזהרה שלא לקצוץ ד' מינים משדה נכרי ע''י ישראל וטעמו
          ידקדק לקנות ד' מינים מממון של היתר
          תוכחה לנמנעים לקנות לולב לעצמן מספר ''סדר היום''
          מעלת הקונה לולב הקהל לזכותם וסגולתו לתקון פגם הברית
          סגולת מצות לולב לתקון פגם הברית
          ציונים והערות לפרק ב
     
   פרק ג - הכנות החג - צדקה - אושפיזין - כבוד סוכה

          התעוררות להכין צרכי החג בעצמו
          בכל הכנות שעושה לחג יאמר הריני עושה לכבוד הרגל
          הוצאות יו''ט יוציא בשמחה וסגולתו שיחזרו הוצאותיו בכפלים
          סגולת המוציא ממון לסעודות חג הסוכות יותר משאר מועדים
          התעוררות לפשפש בתשובה בערב הרגל ובפרט בערב סוכות
          תחינה על התשובה והטהרה מעון לערב חג הסוכות
          בסגולת התחינה הנזכרת, וקריאת פרשת היראה והתשובה
          הרהורי תשובה לערב סוכות
          ירבה בצדקה בערב סוכות, ומנהג מהרח''ו לחלק קופת הצדקה ביום זה
          מנהג יראים שאין ידם משגת לצדקה להיות גבאי צדקה
          המאכיל עניים בסוכתו חשוב כמאכילם מחלק האושפיזין
          סגולת המזמין עניים לשלחנו שיתברכו מזונותיו מז' אושפיזין
          מעשה בחסיד אחד שנזדמן אברהם אבינו לסעודתו בדמות עני
          התעוררות להזמין עניים על שולחנו בחג וחומר המזלזלים בזה
          תוכחה למרחיקים עניים מפתח ביתם בחגים
          מנהג יראים לעשות סעודה לעניים תוך סוכתם
          מנהג המכינים תבשיל מיוחד לעניים ומחלקין אותו בעיו''ט
          בעיו''ט יהדר הסוכה ומושבה בכלים נאים לכבוד השכינה
          מצוה ליתן המנורה בסוכה ושכר המהדר סוכתו
          אזהרה למכבדים ביתם בכלים נאים ולא בסוכתם
          מעלת המתעסק בתקון מושב הסוכה ונוייה
          מעשה בתלמיד שראה בסוכת רבו ז' אושפיזין בשולחנו
          מנהג אנשי מעשה לתקן ז' נרות בסוכה לכבוד האושפיזין
          אזהרה לישב באימה בסוכה ולהזהר משיחת חולין
          מנהג הרמ''ק שלא לשוח בסוכה אלא בדברי תורה
          תוכחה למשחקים בקוביא תוך הסוכה ולבטלים מתורה במועדים
          דין כלים האסורים להכניסן או להשהותן בסוכה וחומר קדושתה
          אזהרה שלא לאכול בערב סוכות מחצות, וטעם שבע''פ אסרו משעה י'
          אזהרה על הטבילה בערב סוכות
          אזהרה לבאים בליל יו''ט לבית הכנסת בלבושי חול
          כוונה ע''ד הסוד בעת שמקבל יו''ט
          ציונים והערות לפרק ג
     
   פרק ד - תפלת ערבית - סעודה ודיניה - למודי החג

          מעלת השמחה בפרט בחג הסוכות ואזהרה על העצבות
          טעם שמאחרין תפלת ערבית בליל יו''ט א' של סוכות
          טעם אמירת מזמור כאיל תערוג בליל יו''ט א' של סוכות
          טעם אמירת המזמור הנזכר וביאורו ע''ד הסוד
          מנהג א''י לשורר בליל יו''ט א' של סוכות בעת אמירת ופרוס
          התעוררות לשמחה באמירת אתה בחרתנו ע''פ הר''ם אלשיך ע''ה
          טעם שתקנו זמן שמחתנו בסוכות משום מחילת העון
          התעוררות על השמחה בתפלות החג ודברי הזוהר בזה
          חובת השמחה בימי חג הסוכות ודברים המעוררים אליה
          התעוררות על השמחה והיראה קודם מצות סוכה
          מנהג בני עליה לנשק הסוכה וד' מינים וכן יתר המצוות
          חובת השמחה בחג בהלל והודיה ובגנות העצבות
          סוד מצות סוכה
          תפלה קודם ישיבת סוכה כוללת הכוונות ע''ד הסוד
          פסוקים לומר בז' ימי החג בסיום התפלה הנזכרת ובהקפות הו''ר
          תפלה כוללת מצוות החג לומר בלילה וביום
          טעם אמירת פסוק ויהי נועם קודם מעשה המצוות
          דברי הזוהר בענין הזמנת האושפיזין בלילות החג
          סדר הזמנת אושפיזין לליל ראשון
          סדר הזמנת אושפיזין לליל שני
          סדר הזמנת אושפיזין לליל שלישי
          סדר הזמנת אושפיזין לליל רביעי
          סדר הזמנת אושפיזין לליל חמישי
          סדר הזמנת אושפיזין לליל שישי
          סדר הזמנת אושפיזין לליל שביעי
          מאמר מספר הזוהר לליל ראשון של חג
          תוספת תפלה לז' ימי החג אחר הזמנת האושפיזין
          אזהרה לקדש בעמידה וטעמו, וסדר ברכות הקידוש
          מנהג לברך לישב בסוכה רק לאחר שנכנסין בה
          ראוי לברך לישב בסוכה מיד בכניסתו ולא אחר הנטילה
          ראוי לכוין בברכת לישב לפטור השינה ומנהג קדמונים בזה
          חובת אכילת כזית בסוכה בליל יו''ט א' וב', ודין ירדו גשמים
          התעוררות כשיוצא מסוכתו מחמת גשמים
          יבאר שגשמים שהתחילו קודם לחג ונמשכו אינם סימן קללה
          טעם מצות ישיבת סוכה ויתר הרגלים מספר ''סדר היום''
          עוד בטעם מצות סוכה ז' ימים מספר ''כד הקמח''
          מצוה להושיב אשתו ובני ביתו בסוכה
          מעלת הלימוד בשולחנו תוך הסוכה
          סדר לימוד מאמרי הזוהר לז' לילות החג
          סדר לימוד מקדמונים במעלת האושפיזין לז' לילות החג
          ראוי ללמוד בחג מסכת סוכה, ומעלת השיר על השולחן
          דיני היסח הדעת בברכת לישב בסוכה
          ראוי להקדים אכילת כזית של ט''ו קודם חצות
          נוסח הרחמן לומר בברכת המזון תוך החג
          טעם שהחמירו בשינת עראי חוץ לסוכה
          אזהרה למקילין בשינה חוץ לסוכה, ומעלת הישן בה הוא וביתו
          טעם חיוב השינה תוך הסוכה ע''ד הסוד
          ציונים והערות לפרק ד
     
   פרק ה - נטילת לולב - נענועים והקפות - לימוד לאושפיזין

          מעלת הקימה באשמורת בפרט בימי חג הסוכות
          ראוי ללמוד באשמורת טעמי הלולב, ודברי הזוהר בזה
          כמה טעמים במצות ד' מינים
          מאמרי זוהר שנהגו הקדמונים ללמוד קודם נטילת לולב
          ראוי לקרוא פסוקי המצוות ומאמרי הזוהר קודם עשייתן
          ראוי לאגוד הלולב סמוך למצותו, ודין קשירתו ביו''ט
          אופן אגד הלולב וכוונתו ע''ד הסוד
          תפלה קדמונית לומר בעת אגד הלולב
          יבאר הזמן והמקום היותר ראוי לנטילת לולב וסודו
          טעם הנענועים והכוונה הראויה להן
          תפלה עם כוונות הנענועים קודם נטילת לולב ליום א'
          תפלה עם כוונות הנענועים קודם נטילת לולב ליום ב'
          תפלה עם כוונות הנענועים קודם נטילת לולב ליום ג'
          תפלה עם כוונות הנענועים קודם נטילת לולב ליום ד'
          תפלה עם כוונות הנענועים קודם נטילת לולב ליום ה'
          תפלה עם כוונות הנענועים קודם נטילת לולב ליום ו'
          תפלה עם כוונות הנענועים קודם נטילת לולב ליום ז'
          כוונת הנענועים וסדרן ע''ד הסוד
          אזהרה שלא להפריד האתרוג מהלולב ומעשה מהר''ם רקאנטי
          אזהרה שלא להפוך האתרוג בברכה, ואופן העמדתו עם הלולב
          אזהרה שלא להפוך הלולב בעת הנענועים ויתר פרטים בזה
          מנהג יראים לאחוז הלולב אף בתפלה וכיצד ראוי לנהוג בזה''ז
          ראוי לסמוך נענוע הנטילה לנענועי ההלל, ומקום הנענועים ומספרן
          סוד הנענועים בעת ההלל
          אזהרה לקורין הלל בסוכתם קודם שחרית
          אזהרה שלא לדלג תיבות בהלל ותוכחה לש''ץ הרצים בו
          מנהג ירושלים להקיף התיבה בלולב אחר הלל ודעת החולקים בזה
          יבאר שראוי להכריע כדעת המקדימין הקפת הלולב אחר הלל
          טעם הקפת התיבה בלולב ע''פ ספר ''סדר היום''
          טעם הקפת התיבה בלולב ע''ד הסוד
          יבאר שע''ד הסוד מי שאין לו לולב לא יקיף התיבה
          תפלה ע''ד הסוד לומר קודם ההקפות בז' ימי החג
          יבאר שהקפת התיבה היא זכרון להקפת מזבח ואזהרה לעצלים בה
          התעוררות לדרוש את ירושלים בחורבנה ולעשות זכר למקדש
          רמזי מוסר שבהבאת ס''ת לתיבה ובמצות ההקפה
          אמירת י''ג מידות ותפלה לעת הוצאת ס''ת ביו''ט של סוכות
          טעם שקורין פרשת שור או כשב בסוכות
          אזהרה שלא לפרוש ממנהגי הצבור
          אופן הראוי למכירת האתרוגים ביו''ט ע''י הגבאים
          אזהרת מוקצה בד' מינים אחר שנעשית מצותם
          אזהרה לנותנים לולב לנשותיהם לברך והמכשולים המצויים בזה
          אזהרה שלא ליתן אתרוג בסודר ביו''ט, ודין חזרת הלולב למים
          מנהג קדמונים שלא לצאת מסוכתם ומברכים בתחילת היום
          תוכחה למונעים עצמם מישיבת סוכה או אוכלין חוץ לסוכה
          ראוי להחמיר אפי' בשתית מים תוך הסוכה
          תוכחה לבטלים מתורה בחג ע''י שפוקדים ריעיהם
          הקדמה לסדר לימוד בשבעת ימי החג לכבוד האושפיזין
          לימוד ליום ראשון - אברהם ע''ה
          תפלה אחר הלימוד ליום ראשון
          ביום א' של חג ראוי לעשות זכר ליעקב ע''ה שנקבר ביום זה
          לימוד ליום שני - יצחק ע''ה
          תפלה אחר הלימוד ליום שני
          לימוד ליום שלישי - יעקב ע''ה
          תפלה אחר הלימוד ליום שלישי
          לימוד ליום רביעי - משה ע''ה
          תפלה אחר הלימוד ליום רביעי
          לימוד ליום חמישי - אהרן ע''ה
          תפלה אחר הלימוד ליום חמישי
          לימוד ליום שישי - יוסף ע''ה
          תפלה אחר הלימוד ליום שישי
          לימוד ליום שביעי - דוד ע''ה
          תפלה אחר הלימוד ליום שביעי
          סגולת לימוד סדר האושפיזין להתברך מפיהם בעוה''ז ובעוה''ב
          מצוה לסעוד קודם חצות משום כזית של ליל יו''ט שני
          ציונים והערות לפרק ה
     
   פרק ו - שמחת החג - תקון ליל הו''ר - תפלות הו''ר ומנהגיו

          חיוב השמחה במועדים ובפרט בחג הסוכות
          שמחת בית השואבה שהיתה במקדש
          ראוי לשמוח בלילי חוה''מ בבתי כנסיות זכר לשמחת בית השואבה
          ראוי להדליק מאורות ואבוקות בבתי כנסיות זכר לשמחת מקדש
          סגולת השמחה בחג הסוכות להיות שמח כל השנה
          יבאר החיוב לעשות זכר לשמחת מקדש מלבד הקפות ש''ת
          אזהרה למשחקים בקוביא חלף השמחה בימי המועד
          בקריאת פרי החג ונסכיהם יכוין לביטול שרי האומות
          רמז ד' מינים על הקב''ה, ובנטילתם יכוין לביטול שרי האומות
          טעם הקפת התיבה להינצל משרי האומות, ואזהרה מן החטא
          יום הושענא רבה הוא יום תשובה ומאמר הזוהר בזה
          מנהג להרבות נרות בבהכנ''ס ולטבול בליל הו''ר קודם הלימוד
          יזהר מריבוי אכילה בליל הו''ר שבו נמסרין פתקי העונש לממונים
          יבאר שמעלת הלימוד בליל הו''ר גדולה מחג שבועות וסגולתו
          טעם שראוי ללמוד בליל הו''ר ספר דברים ע''ד הסוד
          תוכחה למרבים באכילה או מתגרים בשינה בליל הו''ר
          אזהרה לפשפש בתשובה ביום הו''ר על עוונות שנכשל בחג
          תוכחה למדברים דברים בטלים תוך בהכנ''ס בליל הו''ר
          יום הו''ר הוא כיום דין ומעלת הלומדים בו תוך הסוכה
          מנהג לימוד ספר דברים קודם חצות וכוונתו ע''ד הסוד
          בליל הו''ר חותמין הגזרות בחותם שני, וטעם שמסתכלין בלבנה
          יבאר שאין הממונים מוציאין גז''ד הפתקים לפועל עד עצרת
          תפלה ע''ד הסוד לליל הו''ר ~ קודם לימוד משנה תורה
          אחר הלימוד יאמרו קדיש בניגון תחנונים ויהגו בסתרי תורה
          מנהג קדמונים ללמוד בלילה זה באדרא זוטא ובפטירת רשב''י
          ראוי ללמוד בעשרה אף בפטירת משה ע''ה ולומר קדיש
          מאמרי הזוהר שיש ללמוד אחר האידרא
          אחר חצות יאמרו ספר תהלים, והסדר שיאמרו בגמר כל ספר
          אזהרה שלא לומר י''ג מדות בסליחות שבין כל ספר וספר
          בשחרית הו''ר ילבשו בגדי לבן, ואזהרה לישנים באור הבוקר
          ראוי להימנע מלטעום בסעודה שעושין באשמורת הו''ר
          בתפלות היום יכוין להעלות כל התפלות הפסולות
          פסוד''ז בהו''ר יאמרו בניגון יוכ''פ, ומדליקין נרות שנשארו מיוכ''פ
          יבאר שאין להוסיף מזמורי שבת וסדר נשמת למזמורי הו''ר
          בפסוקי דזמרה בחוה''מ והו''ר יאמרו מזמור השמים מספרים
          אזהרה שלא להוסיף במוסף היום נוסחאות מתפלת ר''ה ויוכ''פ
          סדר ז' הקפות שעושין ביום הושענא רבה
          סוד ההקפות ביום הושענא רבה
          תפלה ע''ד הסוד לומר קודם ז' הקפות
          אחר כל הקפה יאמרו מזמור כ''ט ופסוקי מידות הימים
          מעלת הכוונה בפשטיהן וסודותיהן של המצוות בעת עשייתן
          יבאר שלא יטול ההושענות עם הלולב ביום הו''ר או יקיף בהן
          סדר חבטת ערבה ואזהרה שלא יחבוט יותר מה' חבטות
          ע''פ סוד אין לחבוט אלא בקרקע, וכוונת החבטה ע''ד הסוד
          בשעת החבטה יאמר חביט חביט ולא בריך וסודו
          תפלה כוללת הכוונות לומר בעת חבטת הערבה
          יבאר שלא יטלו בהושענות יותר מה' ערבות
          רמזי מוסר והתעוררות תשובה מחבטת הערבה
          סגולת המניח ד' מינים בביתו ואיסור ביזוין ע''פ ספר ''סדר היום''
          ראוי להתברך בהו''ר מפי יראים, ואזהרה שלא יתגרה בשינה
          ציונים והערות לפרק ו
     
   פרק ז - שמיני עצרת

          ביאור מ''ש עצרת רגל בפני עצמו לענין פז''ר קש''ב
          טעם שנקרא עצרת, ויבאר למה לא נקבע נ' יום אחר החג
          טעם שנקרא עצרת ע''ד הסוד
          טעם שראוי לטבול קודם עצרת ובפרט אם אינו טהור
          התעוררות תשובה ליום עצרת, וחובת התפלה לאריכות ימים
          מנהג יראים לומר בעצרת מזמורי התשובה ומעשה הקרבנות
          טעם אמירת מזמור למנצח על השמינית קודם ערבית עצרת
          אזהרה שלא לנטות בעצרת משמחה של מצוה
          ראוי להרבות בשירים ותשבחות בעצרת
          טעם שיש לאחר ערבית עצרת עד שתחשך
          מצוה לישב בסוכה בליל עצרת בחו''ל
          טעם שלא תיקנו בעצרת ליטול לולב מספק כ''א לאכול בסוכה
          דין הזיווג בליל עצרת
          ראוי בחו''ל לנהוג שמחת תורה אף בשמיני עצרת לכבוד א''י
          תפלה לעת הוצאת ס''ת בשמיני עצרת
          קודם מוסף מכריזין משיב הרוח, וטעמים שממתינים לשמ''ע
          דין טעה ואמר מוריד הטל בחורף
          יש לקבל פני רבו אף בשמ''ע, ואזהרה למתרשלים בו מסוכה
          תחינה לומר ביציאה מהסוכה בסיום החג
          אין ליהנות מפירות נוי בסוכה בח' וט', ואיסורי מכין ביו''ט
          אזהרה לקרוא אחר מנחת שמ''ע פרשת וזאת הברכה שמו''ת
          תפלה קדמונית לומר בגומרה של תורה ביחיד ובציבור
          תפלה שיוסיפו הציבור לנוסח הנזכר בעת גומרה של תורה
          אזהרה להשלים עד ש''ת פרשה שלא קראה שמו''ת
          ציונים והערות לפרק ז
     
   פרק ח - שמחת תורה

          טעם שמחת תורה לשמוח בגומרה של תורה
          שמחת חתני תורה ושורש שמחת היום מדברי הזוהר
          מנהג לעטר בהכנ''ס, ולהוליך הס''ת לחופה לעטרו ע''י חתני התורה
          מצוה ליתן בש''ת עטרה ורמונים ע''ג ס''ת וטעמו ע''ד הסוד
          מעלת ריבוי השמחה לפני הס''ת והכנסתו לחופה
          מנהג שת''ח נוטלין ס''ת מחופתם בשירה ומקיפין התיבה ז''פ
          פסוקים שיאמרו בהקפות, וסדר הודו לה' שישירו בהכנסתו לארון
          התעוררות להרבות שמחה לפני הס''ת ומנהג האר''י בזה
          סגולת ש''ת לתקן מה שפגם בשמחות רשות ובקדושת התורה ודבורו
          סגולת הזהיר בש''ת שלא תפסוק תורה מזרעו ומעשה רב בזה
          ש''ת שחל בשישי אין לדחות קצת הקפות לשבת
          יבאר שעיקר הקפות ש''ת בלילה, ואזהרה שלא להפסיק בהקפות
          הערה לחתני תורה לקדש עצמם בש''ת שסגולתו להם כיוכ''פ
          ראוי לחתני תורה לטבול בש''ת וטעמו, וסגולת תפלתם ביום זה
          תוכחה לחתני תורה המקילים בכוונת תפלתם ביום זה
          טעם שקורין החתני תורה לכל קרוביהן לעלות לתורה
          ראוי לדקדק בס''ת ישן בפרט בש''ת, ותוכחה לחונכים בו ס''ת
          טעם שקורין בראשית עם סיום התורה ואין מקדימין הקרבנות
          אזהרה שלא ינדרו נדרים בעד בני משפחתם מן הכתב
          מנהג סעודת חתני תורה ואזהרה שלא להקל בה באמירה לגוי
          תוכחה לחתני תורה המזמינים לסעודתם עשירי עם ולא עניים
          תוכחה שלא להקל ראש בסעודת חתני תורה
          מנהג קדמונים להתקדש בי''ב ימים אחר ש''ת לחזור על לימודן
          ציונים והערות לפרק ח
          הערת המדפיסים





חג הסוכות





פרק א - מצות סוכה ואזהרותיה



רמזי טהרת יוכ''פ ומצות סוכה בפרשת יעקב ועשו מספר הזוהר

א. יביט ה אדם ו החי ה וא יתבונן חסדי המקום ברוך הוא באהבתו ובחמלתו עם עם סגולתו לזכותינו כהיום הזה לאחר יום הכפורים אשר טיהר את נפשותינו ביום הקדוש והנורא ההוא, ותכף ומיד אשר קדשנו במצותיו וציונו לעשות מצות הסוכה להיות שש ושמח עם עם סגולתו ואין שטן ואין פגע רע עוד עליהם וזר לא יבא ביניהם, כמו שאמרו ברעיא מהימנא פרשת אמור 1 שדרשו כל הפרשה של יעקב ועשו על ישראל וס''מ המקטרג עליהם ביום הכפורים וזה לשונו.

ב. ביומא דראש השנה נפיק יצחק בלחודוי, פירוש מדת הדין פחד יצחק יוצא בראש השנה הוא לבדו בדין וקרי לעשו, פירוש הוא ס''מ הרשע לאטעמא ליה תבשילין דכל עלמא כל חד כפום אורחוי דהא בההיא שעתא ותכהן עיניו מראות דנפק מיניה ואחשך אפי בריין ואתפרש ושכיב על ערסיה דדינא וקרי לעשו ואמר וצודה לי ציד ועשה לי מטעמים והביאה לי.

ורבקה אמרה אל יעקב בנה רחימא דנפשא בנה דאתמסר לה מיומא דאתברי עלמא, רמז לשכינה שהיא מצוה את יעקב בנה הם ישראל בניו ופקיד ליה לאתערא איהו באינון מטעמים דיליה, ויעקב אתער מתתא מתלבש בצלותין ובעותין והקול קול יעקב בההוא שופר דקא סליק ואתער יעקב לגביה ואתקריב בהדיה ויגש לו ויאכל ואתכליל דא בדא, כיון דאתכליל בהדיה ויבא לו יין דא יין דמנטרא יין דהוא חדו דלבא רזא דעלמא דאתי, כדין וירח את ריח בגדיו צלותין דסלקין ובעותין ויברכהו נח רוגזא וחדי לבא וכולא איהו רחמי, כיון דאיהו אתכליל ביעקב כל אינון חיילין ותוקפין ורוגזין דהוו זמינין אתבדרו ולא אשתכחו תמן וישראל נפקין מן דינא בחדוה ובברכאן.

ויהי אך יצא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו ביומא דא בחדוה וברכאן עילאין ועשו אחיו בא מצדו טעין טועניה בעובדי דעלמא ויעש גם הוא מטעמים חדיד לישניה למטען טענות אתקין סהדי ויבא לאביו ויאמר יקום אבי יתער בדינוי ויאכל כמה עובדין בישין דכל עלמא דקא אשכחנא, ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד דהא לא יכיל לאתפרשא מכללא דיעקב דאיהו בחדוה ויאמר מי איפא הוא הצד ציד בכמה צלותין ובעותין ואוכל מכל בטרם תבא ואברכהו גם ברוך יהיה, כשמוע עשו את דברי יצחק אביו ויצעק צעקה גדולה ומרה דחמי דהא צידו לא הוה כלום עד לבתר דאמר ליה הנה משמני הארץ יהיה מושבך אילין תקיפין ואוכלוסין דשאר עמין ודא קשיא ליה מכולא וישטום עשו ליעקב למיזל אבתריה ולקטרג ליה תדיר.

ג. ויעקב אזיל באינון יומין דבין ראש השנה ליום הכפורים עריק לאשתזבא מיניה תב בתיובתא שוי גרמיה בתעניתא עד דאתי יום הכפורים כדין ידעי ישראל דעשו בא ועמו ארבע מאות איש כולהו מקטרגי זמינין לקטרגא לון, מיד ויירא יעקב מאד ויצר לו ואסגי בצלותין ובעותין ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם ואלהי אבי וכו' עד דנטיל עיטא ואמר כי אמר אכפרה פניו במנחה ההולכת לפני, ויקח מן הבא בידו מנחה וכו' עזים מאתים וכו' וכדין אהדר עשו אפוטרופסא דיעקב ויעקב לא בעא לא מעוקציה ולא מדובשיה יעבור נא אדוני לפני עבדו.

כדין וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה אימתי בשעת נעילה דהא אתפרש מעמא קדישא וקודשא בריך הוא שביק לחוביהון ומכפר עלייהו, כיון דההוא מקטרגא אזל בההוא דורונא ואתפרש מינייהו בעי קודשא בריך הוא למחדי בבנוי מה כתיב ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית על כן קרא שם המקום סכות כיון דיתבי בסכות הא אשתזיבו מן מקטרגא וקודשא בריך הוא חדי בבנוי וכו'.



מנהג מדקדקים לעסוק במצות סוכה מיד במוצאי יוכ''פ וטעמם

ד. ועל כן נהגו המדקדקים בעלי נפש במוצאי יום הכפורים תכף ומיד אחר גמר סעודתן קודם שיעשו שום מלאכה עוסקים במצות סוכה מן טעם הכתוב וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה שהוא שעיר יום הכפורים אשר הוא מנת חלקו וכוסו ומיד כיון דאתפרש ההוא מקטרגא ויעקב נסע סכתה לעשות מצות סוכה.



יבאר שסגולת סוכה להכניע כוחות הס''א וטעם שנסמכה ליוכ''פ

ה. וטעם הדבר כמו שכתבו המקובלים, כי סכ''ת בגימטריא ת''ף כי על ידי עשיית הסוכה אנו מכניעין את לילי''ת שעולה מספרה ת''ף מפני כי עמה ארבע מאות ושמונים מחנות שהן מקטרגים על עם בני ישראל הקדושים, ולכן ביום הכפורים שבטלה שליטתה כמו שאמרו ז''ל 2 השט''ן בגימטריא שס''ד והשנה הוא שס''ה, שס''ד יומי אית ליה רשותא לאסטוני ביומא דכפורי לית ליה רשותא לאסטוני וממילא כי היא גם היא נתבטלה בירידתו של בעל, ועתה במוצאי יום הכפורים שבאים לחזור בתוקף גדול אשר היו טמונים בנוקבא דתהומא אם יצאו עת גבורתם יבער בקרבם הכעס שהיו טמונים כל יום הקדוש וישחיתו העולם, על כן גמלנו השם ברחמיו וברוב חסדיו במצוה הזאת תכף ומיד בצאתנו מן הקדש, כדי שעל ידה יושפל יושפלו עד עפר בל ירימו ראש על עם הקדש גאולי ה'.

וכן דרשו בספר הזוהר פרשת פנחס 3 הכתוב אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים על צל הסוכה וזה לשונו, וסוכה תהיה לצל יומם דסכך בעי וסכך אתעביד לצל דאתמר ביה בצל שדי יתלונן ולא בצל סוכת הדיוט דאגין על גופא משמשא אלא צל לאגנא על נשמתא בצלו חמדתי וישבתי אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים עכ''ל, רמז רמז ככל אשר ביארנו כי אילולי מצוה זו אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו ובצלו צלא דמהימנותא נחיה בגוים.



אזהרה שלא להחמיץ בניית הסוכה למחרת יום כפור

ו. אשר מטעם זה צריך להזהר הרבה מאד שלא להחמיץ מצות עשייתה עד למחרת יום הכפורים, ותכף ומיד יאזור כגבר חלציו אף אם נדכה ונחלש מעינוי היום הקדוש יתעסק בעניינה ואם לא יעשה כולה יעשה מחצה או הזמנה, ועל כיוצא בזה נאמר קדמיה לרשיעא עד לא יקדימינך.



עוד בטעם שנסמכה מצות סוכה ליוכ''פ

ז. ועוד יש טעם נכון להסמיכה אחר יום הכפורים מיד, יען הסוכה נרמזת באות ה' שצורת סוכה היא שתי מחיצות ושלישית אפילו טפח והוא כצורת ה' והתשובה נרמזת באות ה' כמו שאמרו בגמרא במנחות פ''ג, 4 מפני מה נברא העולם בה' מפני שדומה לאכסדרא שכל הרוצה לצאת יוצא ומאי טעמא תליא כרעיה דאי הדר בתשובה מעייל ליה וכו', שזו היא הענין הנאמר במנשה 5 חתר לו חתירה שעמד לפניו הה' בצורת חי''ת מח''תה לפועלי און והוא חתר בה וחטריה לגגה ונעשה ה', ולכן תכף אחר יום הכפורים ראוי להתעסק בסוכה שהיא נרמזת בה' כדי להראות אמונתינו והבטחתינו שמחל הקדוש ברוך הוא עונינו ותבר את החי''ת ונעשית ה' כקודם החטא.



ביאור המקובלים בסוד הכתוב כי בסכות הושבתי

ח. וכתבו המקובלים כי על כי כל כח אומות העולם הוא כשנסתם חס ושלום הה' ונעשית חי''ת כמבואר בזוהר בסוד החמ''ץ 6 גער חית קנה דתבר קודשא בריך הוא ח' דח''מץ ואעיל מצ''ה שכשיצאו ממצרים לא יצאו משם עד דתבר אות חי''ת ונעשית ה', על כן אמר הכתוב כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים שהורה הוא יתברך כחו הגדול בזה דתבר כח ס''מ שאחיזתו בחי''ת ונעשית החי''ת ה', וגם מטעם זה הוא שאומר הקדוש ברוך הוא לאומות העולם לעתיד לבא מצוה קלה יש לי וסוכה שמה לכו ועשו אותה, כי בחר במצוה הזאת יען כל חיותם הוא מן החי''ת וסוכה היא בסוד ה' והם כלים מאליהם כאמור.



ביאור ע''ד הסוד במ''ש שסוכה פוטרת מגלות

ט. ובמדרש אמרו, למה עושים סוכות אחר יום הכפורים כלומר שהיה ראוי להיות אחר הפסח כמו שנאמר כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים, שאם יצא דינם חובת גלות יהיו גולים, וזה יפלא לכל קורא וכי בזה יפטרו מן הגלות והוא יושב כמלך במושבו ומצטער פטור מן הסוכה.

אכן דיברו ברמז עמוק כי הנה נודע מה שאמרו בתקונים, בינה אתקריאת סוכה בגין דמסככת עלייהו שבעת ימי סוכות דאינון בנהא שבעת ימים תחת אמו, ועל כן אמרו שאם יצא דינם חובת גלות יפטרו בישיבת סוכה יען אתיהיב בה ברשותא כל חירו דעבדין כל חירו דכולא כל חירו דחייביא לדכאה לכלא כמו שאמרו בזוהר, ועל זה נאמר כי בסכו''ת הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים, כי לולי שנגלה עליהם אם הבנים שמחה דבה חירו דכולא לא היו נגאלים כמבואר בזוהר ובתקונין בכמה מקומות בטעם דאידכר יציאת מצרים באורייתא חמשים זמנין לרמוז כי יציאת מצרים מסטרא דיובלא שנת החמשים שנה כנודע.

י. ומן הדין היה לעשות הסוכה בפסח כי אז נגלה עליהם נהורא דאימא וגם פסח שבעת ימים תחת אמו קרינן ביה, אלא בחר הוא יתברך להיות אחר יום הכפורים לרחם על בני ישראל מתוקף גזירת הדין שאם יצא דינם חובת גלות ויגלו למקום מים הרעים חס ושלום יפטרו בהסתופפם תחת כנפי אמם דבה חירו דכלא כאמור, ועל כן הזמנה מילתא היא תכף אחר יום הכפורים להתעסק בה ולהסתופף בצל עשיית מצותה למחסה ולמסתור תחת כנפיה, יפרוש כנפיה יקחנו יצרנהו כאישון עינה.

יא. וביותר באה האזהרה הזאת להנגשים אל ה' אשר באו בסוד ה' אשר עליהם נאמר לא תקח האם על הבנים, הם ראויים להכין מושב אמם הבאה לשכון עליהם כי זוכין לסוכה עילאה מה שאין כן יתר העם כי לא זכו אלא לסוכה תתאה סוד הוי''ה ואדנו''ת, ועל זה נאמר ויעקב נסע סכת'ה סכת ה' עליונה אם הבנים אבל ולמקנהו שאר ישראל דאכלין תבן דאורייתא עשה סכת לבד סכת תתאה זו''ן על כן קרא שם המקום סכו''ת תרתי.




ראוי לעשות הסוכה בעצמו ולכל הפחות ישגיח בבנייתה

יב. ועל כן מצוה בם יותר מבשלוחם לאזור חיל ושלא לחוש על כבודם לענין עשייתה כי כל המרבה כבוד שמים כבוד שמים מתרבה וכבודו עליו יראה, ואף שאמרו בגמרא 7 כיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור אסור בעשיית מלאכה בפני שלשה, מכל מקום במקום מצוה לא אסרו כדאמרינן בפ''ד דקדושין דאשכחיה רב יהודה לרב נחמן דקעביד מעקה אמר ליה לא סבירא ליה מר להא דרב הונא בר אידי אמר שמואל כיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור אסור בעשיית מלאכה בפני שלשה אמר ליה פורתא דגונדרייא פירוש מעקה הוא דקעבידנא.

ובפרק כל כתבי אמרו, 8 רב חסדא פרים סילקא רבה ורב יוסף מצלחי ציבי רב ספרא 9 מחריך רישא רבא מלח שיבוטא וכו' לכבוד שבת ואף רב נחמן מכתף ועייל מכתף ונפיק וכו', ואפילו המלך דקיימא לן דאין כבודו מחול אמרו בגמרא בכמה מקומות מצוה שאני כמו שהארכנו בזה בפ''ב מפרקי שבת ע''ש, ואם לאו בר הכי הוא ואינו יודע עשייתה מצוה עליו לעמוד שמה על עשייתה ולהזמין כל צורכה הוא ולא שלוחו.



בעשיית הסוכה יכוין לבנות מה שפגם בעונו וסגולת שכרה

יג. ויכוין על ידי עשיית הסוכה כי בהיותו בונה סוכתו הוא מתקן על כמה בניינים רעים אשר בנה בשמים ממעל ממעלליו אשר לא טובים ואת ה' לא דרש ואת מעשה ידיו יהרסם ולא יבנם, ועתה נשוב ונבנה חורבות על ידי סגולת עשיית הסוכה בקדושה ובטהרה, ועל ידי מעשה הסוכה הגשמית זוכה לעשות לו סוכה רוחנית בגן עדן כמו שאמרו חז''ל, עתיד קודשא בריך הוא לעשות צל וחופה לבעלי מצוות אצל בעלי תורה שנאמר כי בצל החכמה בצל הכסף, וכן אמרו 10 עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן ומן עורו עושה לכל אחד סוכה שנאמר התמלא בסוכות עורו, וכל זה זוכה על ידי מעשה הסוכה הגשמית בקדושה ובטהרה.



אזהרה שלא לבנות הסוכה ע''י גוי

יד. ועל כל פנים יהא זהיר לבל יעשנה על ידי גוי אלא על ידי בר ישראל יען כי קדושתה רבה היא מאד, וכשם שהזהירו שלא לסכך בדברים המקבלים טומאה מטעם כי כל ענין הסוכה היא להעביר גלולים והטומאה כאשר ביארנו לעיל על כן לא יבא בה ערל וטמא.



שבח הנזהר מדברים המקבלים טומאה אף בדפנות ~

טו. ועל שהיא אם הבנים הסוככת בכנפיה על בניה וזהו סוד הסכך הסוכך על דפנות הבנים בניה, על כן דוקא בסכך הקפידו על דבר המקבל טומאה יען כי אין הקליפה מגיע שם חס ושלום מה שאין כן הדפנות ולכן יכול לעשותם אפילו מדבר המקבל טומאה, אך זה הוא לענין הדין דאינה נפסלת בכך אכן אם יזהר מלעשותה כולה מדברים שאינם מקבלים טומאה מה טובו ומה יופיו ועושה רושם פה למטה ופנה למעלה כי כל מעשה האיש הישראלי הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה.



עוד טעם לעשייתה במוצאי יוכ''פ כדי שתעשה בטהרה מעון

טז. ועל כן רבים מאנשי מעשה נזהרו לעשותה כולה תכף ומיד במוצאי יום הכפורים, והטעם מפני כי במוצאי יום הכפורים אין לך אדם מישראל שאינו טהור ומזורז ומלובן מיום הקדוש והטהור, באופן כי לא זו בלבד להיות נעשית מדברים שאינן מקבלים טומאה אלא גם יוסיפו תת כחה לעשותה בגוף טהור ונקי כדי להשרות שכינה במעשה ידיהם, יפרוש עליהם סוכת רחמים ושלום.



אזהרה שלא לעשות הסוכה במקום טינופת ותוכחה למזלזלים בזה

יז. ובכלל זה יהא זהיר מאד על נפשו להשגיח ולראות מקום עשיית הסוכה שיהיה במקום טהור רחוק מכל טינוף וריח רע, וכמה טח מראות עיניהם של אותם בני אדם שעושים סוכותם ולא יביטו מקום עשייתה אם ראוי להתכבד אם לאו ועושים סוכותם במקום הטינופת וריח המוחראות שכנגדה.

ולו חכמו ישכילו מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה, הלא חרוד יחרדו כי היא מושב ומשכן לשכינה עליונה הבאה לפרוש עלינו סוכת שלום כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף, הכזה יהיה מושב יבחרהו במקום מגונה ומטונף ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה, והשכינה מה הלשון אומרת אם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי, איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי, הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך ואף כי לפני אלהי עולם ה' ושבעה אושפיזין דיליה, ישתקע הדבר ולא תעשה כזאת בישראל חלילה.



חומר הזכרת שם שמים במקום ריח רע

יח. ועוד רעה חולה עד נפש יגיע שמנאץ את השם הנכבד והנורא לברך שם בתוך סוכתו כמה ברכות ואין זה מברך אלא מנאץ, ועליו אמרו 11 כי דבר ה' בזה הכרת תכרת הנפש ההיא הכרת בעולם הזה תכרת בעולם הבא מה שלא אמרו כן בל''ו כריתות שבתורה שאינו נכרת אלא בעולם הזה, שעל כן לא מנה התנא אותו בל''ו כריתות דקתני במתניתין 12 יען נשתנה עונשו משאר כריתות להיות נכרת בעולם הזה ובעולם הבא, והשכינה צווחת וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים בל יחיו בהם, הוי מושכי העון בחבלי השוא.

וטעם הדבר מבואר בזוהר פרשת בראשית 13 דרוחא חדא אית בכל בית הכסא דעלמא דשרייא תמן ואתהני מההוא ליכלוכא וטינופא וכו', ומזה הטעם אסור לדבר בבית הכסא שלא לתת להם מקום להתאחז בענין הקול והדבור כי קדוש הוא, ומכל שכן שיתאחזו בדיבור דקדושה ונותן להם כח חס ושלום.



כמה פרטים בדין הזכרת דברי קדושה נגד מחיצות בית הכסא

יט. וכבר פסקו הפוסקים שכשם שאסור לקרות כנגד צואה כך אסור לקרות נגד בית הכסא אף אם יש לו מחיצות אם מגיע לו הריח, וגדולי האחרונים החמירו יותר בראיות מוכחות מהש''ס דבית הכסא אף שיש לו מחיצות הוה ליה דין צואה ממש לענין זה דכיון דהמחיצות שלו מיוחדים לקבל צואה הוה ליה כצואה אפילו במחיצה גבוהה עשרה, ודמיא לדין ספסל נקוב ולגרף של רעי כיון דמיוחד לכך הוה ליה כבית הכסא אף על פי שאין שם ריח רע.

ועל כן כתבו כי כל שיש בית הכסא בחצרו אין לקרות קריאת שמע ולהתפלל בחצר כל שבית הכסא לפניו כמלא עיניו כדין צואה, והיינו בבית הכסא שאין בו חפירה אלא הצואה מונחת על הקרקע כאותן שהיו בימי חכמי התלמוד על פני השדה, נקוט מיהא פלגא דכולן שוין דכל שמגיע לו הריח אפילו במחיצות גבוהות עשרה אסור, ומכל שכן אם יש מקום קבוע לקטנים העושים צרכיהם באשפה שבחצרות שאיסור גמור לעשות סוכה כנגדם אף אם אין מגיע לו הריח ואיתיה בכרת חס ושלום.



יתר דברי תוכחה למזלזלים לעשות סוכתם במקום טינופת

כ. הנה כי כן הייטב בעיני ה' כי יבא כל איש ישראל לזכות את נפשו לעשות מצוה רבה וגדולה כזאת אשר מי ימלל גבורות מצוה זו אשר האריכו בה קדושים משרתי עליון בספריהם ובפרט בספר הזוהר הקדוש, ולהיותנו בצלם אלהים דוגמא עליונה נצטוינו במצוה זו כמו שנבאר בס''ד בפרקים הבאים, וחס ושלום הוא יהפוך עליו בלהות על גופו ונשמתו בעשות אותה באתרא דשכינתא לא שריא תמן, אל ידרשהו אלוה ממעל ואל תופע עליו נהרה, וכל מגמת פנינו בימים האלה נזכרים ונעשים לזכות את נפשותינו ולהצילנו ממות להטיב לנו החתימה כי הכל הולך אחר החיתום כי משעת הנעילה הונח דבר משפט גבר בצריך עיון הכל לפי המעשה והטוב ההוא אשר ייטיב האיש ההוא העומד לדין כי אז מוחלין לו וחיה וכן בהפכו חס ושלום, ואיך ולמה הוא לא יחוס על נפשו להתחייב בנפשו כרת חמור בהיותו מנאץ את השם הנכבד והנורא על בלי הקפיד לו לעשות סוכתו במקום הטינופת חלילה.

ואם ישיבוני כי ההכרח לא יגונה כי אפס מקום אחר לעשותה, תשובתם נשאר מעל כי מי ביקש זאת מידם, ועל זה אמרו ההעדר טוב ממציאות רע כי אם יש לו מקום ראוי להתכבד יקיים מצות אלהיו ואם אין המקום ראוי ומפני כבוד ה' הוא מונע עצמו מלעשותה למצוה יחשב לו כמו שאמרו בגמרא 14 ישב אדם ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה, ואיה מצוה גדולה ורמה כהזדעזע האדם כל גופו ואיבריו קודם שיזכור את השם ויביט אם הוא במקום הראוי והוא מקיים מצות את ה' אלהיך תירא וכתיב ומפני שמי ניחת הוא.

ועל כן שמעו בנים ותחי נפשיכם ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה ותנו כבוד לה' אלהיכם לבחור מקום נקי וטהור לעשות מקום לה' משכנות לאביר יעקב, לאמור בפה מלא קומה ה' למנוחתך אתה וארון עוזך, ואף היא תשיב אמריה זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתיה.



אזהרה לקנות צרכי הסוכה מממון של היתר

כא. עוד זאת אידרש לבית ישראל הניגשים אל ה' יתקדשו להזהר לעשות סוכתם מממון של היתר שיודע בעצמו שאין בם חשש אונאה וגזל כלל אלא שיהיו אותם המעות שמוציא לצורך המצוה מעמלו ומיגיע כפיו, כי אף כי לענין הדין סוכה גזולה כשרה שאפילו תקף את חבירו והוציאו מסוכתו וגזלה וישב בה יצא ידי חובתו שאין קרקע נגזלת, ואפילו גזל עצים ועשה מהם הסוכה יוצא ידי חובה שתקנת חכמים שאין לבעל העצים אלא דמי עצים בלבד, ומכל מקום זהו לענין הדין דבדיעבד אם עשה כן יצא, אכן לכתחילה לא יעשה כן בישראל חס ושלום לתת כח לחיצונים שיהיה להם חלק בקדושה.



ביאור האריז''ל בטעם חומר גזל ואונאה

כב. וכבר הודיענו הרב הקדוש האר''י זלה''ה טעמו של חומר הגזל והאונאה, שהגונב למטה יגרום שהקליפה תגנוב למעלה ניצוצות היוצאות מהשכינה לזה העולם וגם גורם שהקליפות יגנבו נפשות העולות למעלה, אשר על כן אם יהיה איזה מצוה שיהיה נעשית ממעות גזל ואונאה חס ושלום נותן לחיצונים אחיזה בה, ומכל שכן במצוה זאת כי גדול עונו יען כי מדת הסוכה להעביר גילולים מן הארץ להשמדם עדי עד והוא נותן להם מקום אל הקדש פנימה חס ושלום, והשכינה ושבעה אושפיזין דילה ברוח יברחו משם שאוג ישאגו לאמור הוי בונה ביתו בלא צדק, וכשם שאמרו בלולב הגזול 15 שהוא כצווח לפני המקום ברוך הוא ואומר גזול אני חמוס אני ומלאכי השרת אומרים אוי לזה שנעשה לו הסניגור קטיגור, ובודאי כי לאו דוקא שגזל הלולב אלא אף אם לקחו מממון שאינו של היתר שגזל וגנב מחבירו נעשה קטיגורו כן הדבר הזה לענין הסוכה.



דיוק דברי המדרש בחומר נקיות הממון מגזל והמכשלה בזה

כג. ואמרו במדרש ויקרא 16 זה לשונו, מה כתיב למעלה מן הענין והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל ואחר כך זאת תורת העולה, אמר הקדוש ברוך הוא אם בקשת להקריב קרבן לא תגזול לאדם למה כי אני ה' שונא גזל בעולה ואימתי אתה מעלה עולה ואני מקבלה כשתנקה ידך מן הגזל ע''כ, ובחון לשון הזהב שכפלו הדבר לחזור ולומר אימתי אתה מעלה עולה ואני מקבל כשתנקה ידך מן הגזל, רוצה לומר כי אין הדבר הזה בלבד כשתגנוב שה מן העדר ותקריב לפני אלא שתנקה ידך מן הגזל ניקוי גמור שלא תביא מממון שאינו של היתר כי אז לא נקית מאיסור גזל בעולה אלא והייתם נקיים מחמס אשר בכפיהם.

על כן בדורות אלו כי בעונותינו שרבו אין נקי מעון הגזל והחמס והאונאה ומה שנראה להם כי בהיתר בא אליהם שמה הרשע, והם לא ידעו ולא יבינו כמה דינים ומשפטים יש בזה אשר רבו מספר איזה נקרא גזל ואונאה וגונב דעת חבירו וה' הטוב יכפר בעד.



ראוי לייחד למצוותיו מעות הנקיים מגזל ויתר פרטים בזה

כד. לכן טהור ידים יוסיף אומץ לייחד מעות אשר יודע בודאי הגמור בהם כי לא באו לו בשום איסור ויעשה המצוות בהם ובזה יראה וירצה, וכן לא יעשה אדם סוכתו לכתחילה בקרקע של חבירו שלא מדעתו וכן לא יעשנה בקרקע שהיא של רבים שגוזל את הרבים, ועוד החמירו לכתחילה שלא ישב אדם בסוכת חבירו שלא מדעתו.

כה. ואף גם זאת יהא זהיר כל אדם אם נמצא אצלו הדס או שאר דברים העשויים לסכך שלא יקצצנו הוא בעצמו את הסכך מפני שסתם שדותיהם ויערים של גוים גזולים הם ושמא מישראל גזלוה, אלא יקנה אותם מן הגויים ויניח אותם לגוי לקצץ שיהיה לגבי ישראל יאוש שכבר ודאי נתייאשו הבעלים וגם שינוי רשות, ואפילו ברשות הגוי יהא נזהר שלא לקצוץ משום דאז לא יהא שינוי רשות משום דהיאוש נעשה ביד ישראל, וכן הדין בערבות לולב כמו שנבאר בס''ד.



כמה פרטי דינים בהכשר עשיית סוכה

כו. ובעשייתה יהא זהיר מדברים הפוסלים אותה, הראשון מה שכתבנו לעיל שלא לעשות הסכך מדברים המקבלים טומאה משום שאנו צריכים לעשות סוכה ממה שמאספים מפסולת גורן ויקב דכתיב חג הסוכות תעשה וכו' באספך מגרנך ומיקבך, ומשם למדו שאין מסככין אלא בדבר שצומח מן הארץ והוא עכשיו תלוש ואינו מקבל טומאה דומיא דפסולת גורן ויקב שיש בהם כל הדברים הללו, אך אם יש בהם אחד מהדברים הללו שאינו צומח מן הארץ או אף אם צומח מן הארץ והם כלים המקבלים טומאה אין מסככין בהם אף אם נשברו שעכשיו לא נשאר בהם שיעור קבלת טומאה פסולים דהואיל ואידחו אידחו ואינן חוזרין להכשירן, על כן לא יפה עשו אותם בני אדם שבהעדר מהם פצמים ונסרים מסככין בכלי ביתם שנשברו כגון מרה או סולם וכיוצא בהם שאפילו להניחו על הסכך להחזיקו אסור.

כז. עוד יזהר בעשייתה לעשות הדפנות קודם הסכך שאם עשה הדפנות אחר עשיית הסכך היא נפסלת בכך אפילו בדיעבד לפי שנאמר חג הסוכות תעשה לך, ודרשינן 17 תעשה אתה כלומר ולא מן העשוי, וכיון דלא מתכשרא הסוכה דהיינו הסכך אחר כך אלא על ידי הדפנות הוה ליה הסכך כאילו עשוי מאיליו כשגמרו הדפנות ואין זה תעשה, מיהו נראה דסכך שאמרו היינו ההדס או שאר דברים המסככים בהם שהוא עיקר הסכך, אכן בתחילת עשייתה אם נתן הפצמים והנסרים בסכך קודם עשיית הדפנות אין בכך כלום הואיל ואין זה עיקר הסכך וזה פשוט.



כמה אזהרות לעושים מחיצות הסוכה מיריעות ומרבדים

כח. ואם עיקר הדפנות עושה על ידי מרבדים ואינו חושש לדפנות של קנים שיהיו כהלכתן דמרבדים אלו אינם עומדים ברוח מצויה, אז יזהר לקשור אותם קודם שיסכך הסכך בהדס כי אלו הדפנות הם העיקר הואיל ולא נזהר במחיצות של קנים לארוג בקנים בפחות פחות משלשה ואם לאו פסולה משום תעשה ולא מן העשוי.

כט. ועוד יזהרו אותם העושים מחיצות מיריעות של פשתן דקות שאף שקושרים אותם זימנין דמנתקיה ולאו אדעתיה והוה ליה מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה וכל שאינה עומדת ברוח מצויה אפילו דירת עראי לא מקרי וסוכה לפחות דירת עראי בעינן, ועל כן צריכים אז ליזהר לארוג המחיצות של קנים בפחות משלשה טפחים כי הם עיקר המחיצות כאמור.

אכן אותם בני אדם שעושים מחיצות של פשתן ולא אורגים המחיצות של קנים בפחות משלשה אין להם על מה שיסמוכו שהיריעות אינן יכולין להתיר הרחקת הקנים ביותר משלשה טפחים, אכן העושים המחיצות במרבדים גסים אינן צריכין להזהר במחיצות לארוג אותם בפחות משלשה טפחים, ואף על פי כן ירא שמים יצא ידי כולם ויעשם כתקונן משום דזמנין בימי החג מגביהים אותם להאיר לסוכה וכיוצא.



שיעור מחיצות סוכה, ויבאר שמצוה מן המובחר בד' מחיצות

ל. ולפי הדין הכשר סוכה הוא שנים כהלכתן ושלישית אפילו טפח, ועל כן מי שכבד עליהם הדבר לארוג אותם בפחות משלשה טפחים יארוג לפחות שנים כהלכתן ושלישית אפילו טפח והשאר פטור, אך הנגשים אל ה' יתקדשו לקיים זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצוות עשה סוכה נאה וכו', והמצוה מן המובחר לעשות למאן דאפשר לו ארבע מחיצות שלימות ואז יקויים גם כן תשבו כעין תדורו.

לא. וגם רמז דבר העולה היא למעלה נגד ד' רגלי המרכבה, שלש כהלכתן כנגד אברהם יצחק ויעקב ורביעית טפח כנגד דוד שהוא רגל רביעי ואלו הארבעה הם עיקר השבעה והשאר בכלל, אלא לפי ההלכה שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח גם כן בא הרמז אל הגדולה והגבורה והשלישית טפח כנגד מלכות שמים, ועוד סודות נעלמים נרמזו בה כנודע לבאים בסוד ה'.



בענין הנוהגים לסמן מחיצות הסוכה ודיוק דעת האר''י בזה

לב. וכתבו האחרונים שיש לתת סימן למחיצות הסוכה כדי לראות סדר עמידתן שלא ישנה משנה לשנה, והביאו הירושלמי שאמר והקמות את המשכן כמשפטו וכי יש משפט לקרשים אלא קרש שזכה ליתן בצפון ינתן בצפון, וטוב להזהר בדבר אך אם לא נתן לא עיכב.

ובענין עטיפת הטלית שנוהגים כמה בני אדם לתת סימן הצד שעל ראשו שלא יתהפכו עליונים למטה ותחתונים למעלה, כתב מהרח''ו זלה''ה זה לשונו, ראיתי למורי ז''ל שלא היה מקפיד בלבישת טלית לשים תמיד צד אחד של הטלית על הראש כמו שנוהגים הרבה בני אדם ומורי ז''ל לא היה מקפיד כלל בזה ע''כ, ומכאן ידון המעיין לכאן שאין להקפיד כל כך בזה.



אזהרה שלא לעבות סכך הסוכה וסודו

לג. עוד יזהר כל אדם שלא יעשה סכך הסוכה מעובה מאד אלא כדי שיהיו הכוכבים הגדולים נראים מתוכה שכן משמעות לשון סוכה שדרכה להיות כך, כי אף כי בדיעבד כל שהמטר יכול לירד לתוכה שם סוכה מקרי וכשרה, מכל מקום טוב להזהר לכתחילה שיראו הכוכבים הגדולים מתוכה.

כי יש רמז נכון לדבר ליודעים חן לרמוז לניצוצי החסדים שדומים לכוכבים המאירים מהאם רובצת על הבנים כנודע בסוד ופרוש עלינו סוכת שלום וכו' ע''ש.




אזהרה למסככים בסכך דק ביותר

לד. אכן הרבה מהמון העם הפריזו על המדה ועושים סכך דק מאד שיש בה אויר הרבה וכמעט יש שלשה טפחים במקום אחד ואין צילתה מרובה מחמתה והיא פסולה בלי ספק וצריך להזהירם בזה, וכן בכל אלה הדברים הנזכרים לעיל כי הם לא ידעו ולא יבינו וכדי שלא לחזור ולטרוח אחר כל הדברים הצריכים להכשר סוכה עושים אותה דרך עראי מן הבא בידם ומכניסין עצמם בספק ביטול מצות עשה מן התורה ובספק ברכות לבטלה בכל יום וכל ישראל קדושים הם ושוגגים הם, אכן בהודיע אותם כל העונשים של ברכה לבטלה וביטול מצות עשה וכי היא מנוח אשר ייטיב להם בעולם הזה ובעולם הבא כמו שביארנו לעיל בשם הזוהר אשר בצילו נחיה בגוים נאמר על צל סוכה, אז כל העם ישמעו וייראו ולא יזידון עוד.



ראוי לנאות הסוכה ולסככה בדברי ריח ונוי ויתר פרטים בזה

לה. וכל עוד שיהא האדם שמח וטוב לב לזכות בעשייתה עד שמפני כך עושה בה תוספת טובה יותר ממה שנצטוה מפני חיבוב המצוה ולנאותה, כגון לעשות לה פתח בעיגול ולתת משקוף למטה וכיוצא מהדברים העשויים לנוי סוכה, בזה יש לו שכר אחר נוסף על שכר עשייתה.

והמדקדקים מסככין אותה בדבר שיש לו ריח טוב ואינו מתייבש כדי שיהא תאב לדירתה ולא יקוץ בה ויצא, ומזה הטעם לא יעשה אותה במקום שאינו ראוי מקום אשר השמש מכה בכח או הרוח מנשב בכח או שהוא מקום זבובים ויתושים שמפני אלה הדברים יניח אותה ויצא שמצטער בה והוה ליה כאילו מתחילה עשאה שלא לשבת בה בקבע, וכן לא יעשה כי כל שבעת הימים צריך להיות סוכתו קבע ודירתו עראי כאשר נבאר בס''ד, ועל כן החכם עיניו בראשו להיות עושה סוכתו במבחר המקומות כאשר יבחר מיטב שדהו ומיטב כרמו לחצרותיו וטירותיו משכנות מבטחים אשר לא יכם שרב ושמש כן יעשה למשכן המלך ה' צבאות כדי שלא יקוץ וימאס האדם לשבת בקדושתו.



תוכחה לעשירי עם המזלזלים בעשיית הסוכה

לו. והמכשלה הזאת תחת ידיהם של עשירי עם המקלים במצות עשיית הסוכה וישליכו אותה אחרי גוום ועזבו לאחרים לעשותה ולפעמים על ידי בניו ובני ביתו או יד עבדו או יד שפחתו, ויעשו אותה כמלונה במקשה וכסוכת גנבים ודפנות רעועות אחת למעלה ושבע למטה ויבז בעיניו לשלוח יד במעשה המצוה אשר ציוהו ה' אלהיו.

ואולם כאשר יבואו לבנות להם חצרותם וטירותם וחדרי משכיותם, עומדים תמיד כל היום על העם העושים במלאכה חרשי העץ והבונים ולגודרים ולחוצבי האבן לחשוב מחשבות לעשות בכל מלאכת מחשבת ושכיות החמדה בטירותם ובחדר משכבותם, ולא ייעפו ולא ייגעו מאז הבקר ותעבור המנחה לקנות עצים ואבני מחצב לחזק את בדק בתימו לעולם קראו בשמותם עלי אדמות, וכל המרבה לנאות את ביתו במשכיות זהב טהור הרי זה משוגע.

אוי להם כי שנאו דעת ויראת ה' לא בחרו, תחת זאת רגזה ארץ תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה שלא עשו כהנת כפונדקית לעמוד שעה אחת לעשות משכן ומושב למלך ה' צבאות ולפאר מקום מקדשו ומקום שבעת אושפיזין קדישין הבאים אל הסוכה.

לז. ועל זה חרה אף ה' בעמו לאמר ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל, כל היום לא ייעף ולא יגע בביתו ובהיכלו כולו אומר כבוד והניח כל עסקי סחורתו ומעשהו והתעסק בבנין הבית ויסד הבית אבני גזית ועשה שם חדרי חדרים תחתיים שניים ושלישיים ועליות מרווחות ובכתלים צייר כרובים ותמורות וציצים ופרחים, וכשבא לעשות משכן כבודי לבא אליהם ולפרוש סוכת שלומי יגעת בי ישראל ונטשת לעשותה ביד עבדך או שפחתך כאשר יבא בדפנות רעועות וסכך רעוע כסוכת היוצרים.

הטוב היות כותלי ביתך משוחים בששר ומשכיות החמדה וביתי וחומתי ככותלי הפחמי ויוצר כלי חרש, המעט מכם את אשר הקלתם בכבודי ובכבוד מצוותי ותורותי בשאר הימים כי תבואו להוסיף על חטאתיכם פשע רב גם במצוה הזאת אשר היא לטובתכם להנאתכם לשבת בה תחת כנפי להגין עליכם משטן רע ומפגע רע אשר בצילה תחיו בגוים, אוי להם כי נדדו ממני ואותי עזבו מקור מים חיים ה' לחצוב להם בורות בורות נשברים ושם יפולו שדודים ואין מקים.

לח. ולו חכמו ישכילו מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה יעלו על לבם לדעת מה אחריתם ואחרית חדרי משכיותם, כי על כן באה המצוה הזאת בזמן הזה אחר אסיפת גורן ויקב בארץ ישראל כמו שנאמר באספך מגרנך ומיקבך, לפי שבזמן הזה זמן בעיטה לכל שהאוצרות מלאים כל טוב והאדם כבר נאסף לעיר ומטיח את גגו ומחזק בדק ביתו להשמר בו מזרם וממטר ומרוח ושאר פגעים, על כן באה המצוה הזאת צא מדירת קבע ושב בדירת עראי כדי שזכור יזכור הנפש המתאוה כל הדברים הגשמיים יום אשר תצא על פני צורי היעלים ושכן חררים במדבר, ושבעה ימים שיושב בסוכה יהיו להזכיר כי שבע עדנין יחלפון עלוהי כמו שנבאר באורך ברמזי דיני הסוכה.

לט. ובהתעסקו הוא בכבודו ובעצמו בעשייתה ישפיל רום גאוותו אשר כביר מצאה ידו בכבוד עושרו ויך לבו בקרבו לאמר, מה זה ועל מה זה להניח בתי ארזים ועליות מרווחות לשבת בסוכות, אין זה כי אם האלהים עשה שייראו מלפניו וילמדנו דעת שאל ישים אדם בטחונו בגובה ביתו וחיזוקו ותיקונו הטוב ואף כי יהיה מלא ביתו כסף וזהב כי הכל הבל, ועל כן ציונו ה' אלהינו לצאת מדירת קבע לבא בדירת עראי להודיע כל אלה, ועל ידי כן אזי יכנע לבבם הערל לאמר נירא נא את ה' אלהינו וישעבדו את לבם לעבוד את ה' באהבה ובחיבה ויתנאו לפניו במצוות.

אכן בהיות כי לבם שמו שמיר ושית ותהי יראתם מצות אנשים מלומדה לא יעלו על לב לעולם לזכור את ה' אלהיהם, ואף אם עושים סוכה קלה בעיניהם קדושתה יען אינם משגיחים רק לגשמיות המצוה ולא יתנו לב גם עינים לראות בפנימיותה מה היא ומה נעשה בה בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ועל כן עומדים ושוחקים ופוחזים בתוכה כברחובות קריה ומערת פריצים, אוי לעושה אלה לא תמוש רעה מביתו לעולם.



סגולת הסוכה להגן על האדם בעת צרה

מ. ושומע לנו ישכון בטח ושאנן מפחד רעה כי כן היא סגולתה של מצוה זו כמו שאמרו בזוהר פרשה תצוה 18 שסגולתה להגין על האדם בעת צרתו זה לשונו, ובעי עמא קדישא למיתב תחות צלהא ברזא דמהימנותא ומאן דיתיב בצלא דא יתיב באינון יומין עילאין לעילא לחפייא עליה ולאגנא עליה בשעתא דאצטריך ע''כ.



תוכחה לבטלים מסוכה ביתר ימי החג, ויבאר חומר ביטול עשה

מא. ויותר מזה רעה חולה כמה בוערים בעם הסומכים על סוכת הקהל ואוכלים בה לילה הראשונה כשיעור כזית ושאר ימי החג אוכלים בתוך ביתם, ולא יתנו על לב לעולם ביטול מצות עשה מן התורה הואיל והשיגה ידם לעשותה וחס על מעותיו או יגיעתו וטורחו או ביטול מלאכתו.

מב. והמכשלה הזאת באה להם יען כי דומה בעיניהם כי המבטל מצות עשה לא יקראנו עון בדבר אלא שאם עשה תכתב לו בספר זכויותיו ואם נתרשל ממנה וביטלה לא הרויח כלום ולא הפסיד כלום, ועל ידי מחשבה הרעה הזאת יבטלו כמה מצוות עשה ואם יזדמן להם המצוה בלי טורח ויגיעה יעשו אותה ואם תקשה בעיניהם יעזבנו בין מצד טורח גופו בעשייתה בין מצד חסרון כיס.

וכבר שאגו ככפירים חכמי המוסר בזה וכתבו כי גדול העונש המבטל מצות עשה מעונש העובר מצות לא תעשה, כי המבטל מצות עשה הוא הוא סיבת התרשלותו ועצלותו בעשייתה והוא מיעוט אמונה שבו ונמצא פורק מעליו עול מלכות שמים ומזלזל במצותיו ועונשו גדול, אבל העובר על מצות לא תעשה אם תתגבר עליו יצרו והשיאתו תאות העבירה ועבר אם יחזור בתשובה מוחלים לו אבל אם נתבטל ממצות עשה הוא הפסד שאין לו חלף וחסרון שאינו מתמלא ואבידה שאינו יכול להשיבה, והראיה העצומה בזה שאם לא היה העון ביטול מצות עשה חמור מדין עונש לא תעשה למה אמרו אתי עשה ודוחה לא תעשה, וכבר כתבתי בפ''ה דיוה''כ בזה שעל כן תיקנו בוידוי יום הכפורים על מצות עשה ועל מצות לא תעשה ע''ש.

מג. על כן כל איש ישראל אשר השיג ידו לעשותה והנה מקום איתו לעשותה בביתו לא תעשה כזאת לסמוך על סוכת הקהל ולבטל מצות עשה מכיסו ומממונו ולעשות סעודתו קבע חוץ לסוכה כל שבעת הימים חס ושלום כי עונשו רע ומר באחרונה, וכל שכן למי שלא חש להכנס לתוכה כל ימיו דודאי לאו מזרעא דישראל הוא ולית ליה חולקא באלהא דישראל כמו שאמרו בזוהר.

לא כן עם הקודש המתקדשים והמטהרים ראוי ונכון שלא להתרשל במצות עשה, ודרך צדיקים ובעלי נפש להיות ששים ושמחים בעת בא זמן המצוה רבה והגדולה הזאת ויתר מצוות החג הקדוש הזה ישמחו יעלצו לפני אלהים וישישו בשמחה ירוצו ולא יגעו ילכו ולא ייעפו להתעסק בהם באהבה רבה ובחיבה יתירה, וכל אדם יאחז דרכם הטוב לבטל איזו שעה בימים האלה לתת כבוד לה' אלהי ישראל להתעסק במצוותיו ויגיל וישמח בעשייתם וכבר הארכנו בזה בפרק הבא בס''ד.



טעם שאין מברכין שהחיינו בעת עשיית הסוכה כ''א בעת הקידוש

מד. ועל עשייתה מן הדין היה ראוי לברך שהחיינו כשעושה אותה לעצמו שכל דבר חדש שאדם עושה לעצמו חייב לברך עליו שהחיינו אלא שנהגו לסדרה על הכוס, ואף על גב דזריזין מקדימין למצוות מכל מקום לפי שאין חייבים לברך אלא העושה לעצמו ולא העושה לאחרים ועכשיו נוהגים שאחד עושה לפעמים סוכה לכמה בני אדם ואין סברא שיברך העושה לאחרים שהרי אין שייך הודאה זו אלא בדבר שהוא שמח בעשייתה והעושה לאחרים אינו שמח בעשייתה אלא העושה לעצמו לפיכך כל אחד שהיא שלו כשיכנס בה חייב לברך כמו הלובש בגד חדש אף על פי שהוא לא עשאו שמברך ואין הכל בקיאין בזה, לכך נהגו לסמוך כולם אכסא דקידושא ואפילו העושה לעצמו, ועוד נמי מטעם דיש שם קבע יותר.



מעלת הדיבור במצוה קודם עשייתה

מה. אכן על כי כל מצוה ומצוה צריך להיות בדיב''ור ובמח''שבה ובמ''עשה, המחשבה היא הכוונות במצוה למי שחננו ה' בחכמה ובינה שיודע סודה וטעמה עד שיד שכלו מגעת, והמעשה הוא עשיית המצוה בשמחה ובזריזות שלימה לה' אלהינו ותמיד יהא כונתו שעושה מצוה זו כדי לעשות נחת רוח ליוצרנו שאמר ונעשה רצונו, הדיבור הוא שידבר המצוה בפיו קודם שיעשנה ויוציאנה בשפתיו בלשון אשר היא כתובה, ואחר כך יאמר הריני מוכן ומזומן לקיים מצוה פלונית לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה וכו', על כן האיש הירא בבא לעשות הסוכה מצוה עליו גם בשעת עשייתה להוציא בשפתיו ולומר.



תפלה קודם עשיית הסוכה

מו. הריני מוכן ומזומן לקיים מצות חג הסוכות תעשה לך לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י''ה בו''ה ביחודא שלים בשם כל ישראל, ויהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שעל ידי עשיית מצוה זו יתוקן סוכת דוד ותעלה היא למעלה אצל צדיק העליון יחדיו ידובקו סוכת דוד עם הצדיק חי ועם נצח והוד תרין קיימין דגופא, ויתוקן כל מה שפגמנו והרסנו ופרצנו גדרה ושלחנו בעירה וביער בשדה תפוחים, עתה על ידי עשיית הסו''כה ובניינה נשוב ונבנה חורבות ואמלאה זו במלואה החריבה זו גבול הרשעה נפלה ולא תוסיף קום ערו ערו עד היסוד בה.

וטהר את נשמותינו לאהבה וליראה את שמך יראת הרוממות ונזכה ונחיה ונירש פרישת סוכת שלומך ורחמיך תמיד עלינו ויהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידינו, ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו, ובזכות המצוה הזאת אשר היא אתר חירות דכולא תטיב לנו החתימה ונזכר ונחתם בספר חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה וישועה ונחמה אנחנו וכל עמך בית ישראל לחיים ולשלום אמן כן יהי רצון.




ציונים והערות לפרק א

1) זוהר אמור דף צ''ט ע''ב. 2) יומא דף כ' ע''א. 3) זוהר פנחס דף רנ''ה ע''ב. 4) מנחות דף כ''ט ע''ב. 5) ירושלמי סנהדרין פ''י ה''ב. 6) זוהר פנחס דף רנ''ב ע''א. 7) קדושין דף ע' ע''א. 8) שבת דף קי''ט ע''א. 9) רב ספרא כצ''ל, וכמו שהביא המחבר גמרא זו בפ''ב מפרקי שבת וגרס שם רב ספרא, אלא שבדפו''ר נתחלף כאן רב ספרא לר' פפא, ולא יפלא כי במרוצת הכתיבה מצינו במקו''א שנתהפך החילוף מרב פפא לרב ספרא כמו שיראה המעיין בתירוצו של המחבר בפי''ב מפרקי שבת במש''כ על סוגיא דברכות דף ח' ע''א, ועיין מה שצויין שם בהערה 348. 10) ב''ב דף ע''ה ע''א. 11) סנהדרין דף צ''ט ע''א. 12) כריתות דף ב' ע''א. 13) הקדמה לזוהר בראשית דף י' ע''ב. 14) מכות דף כ''ג ע''ב. 15) פסיקתא פסקא כ''ז אות ו' ובויקרא רבה פרשה ל' אות ו'. 16) עי' תנחומא צו אות א'. 17) סוכה דף י''א ע''ב. 18) זוהר תצוה דף קפ''ו ע''ב.





פרק ב - קדושת הימים קודם סוכות - דיני ד' מינים ורמזיהן



קדושת הימים שבין יוכ''פ לסוכות וטעם שאין אומרין בהן תחנון

א. אמרו הראשונים כי ארבע ימים שבין יום הכפורים לחג הסוכות נזכרים ונעשים כימים מקודשים כי הם מקודשים שקדשום שמים בכמה קדושות, הן מצד שהם ימים שבין שתי קדושות יום הכפורים וקדושת החג והם כחול המועד, והן מצד שבהם עוסקים עם הקודש כל איש ישראל במצוות סוכה ולולב וארבעה מינים ומעשים האלו מביאים את האדם לזכור את ה' אלהיו לאהבה אותו ולדבקה בו ולשמוח בשמחה רוחניית לעבוד את ה' בשמחה ובטוב לבב.

ועל כן הארבעה ימים האלה כיום טוב הם לישראל וכמו שאמרו במדרש שהביא הטור ריש הלכות ראש השנה שאמר, במוצאי יום הכפורים עוסקים במצות סוכה ולולב ואין עושין עוונות ולכך קוראין יום טוב ראשון ראשון לחשבון העונות, ועוד אמרו טעם לפי שבאלו הימים נשלמה הבית המקדש של שלמה המלך עליו השלום ועל כן הם כיום טוב ואין נופלין על פניהם בהם.



בסוד ד' ימים אלו והמזמורים שראוי לומר בהן

ב. וליודעי דעת ומביני מדע הדבר ברור מה הימים האלה ומה טעם יש בם כי גדלה מעלתם למעלה בעליונים כנודע מדברי הרב זלה''ה כי רחל אמנו קבלתה ביום הכפורים ה' גבורות פחדה ועתה מקבלת ה' חסדי בית אמה מלמטה למעלה מפני ריבוי גבורות שבה, ולפיכך יום ראשון שאחר כפור נוטלת מבית אמה חסד דהוד וביום שני חסד נצחה וביום שלישי חסד שבתפארת וביום הרביעי חסד שבגבורתה, ומפני העילוי הזה אשר עולה שכינת עוזינו במדות החסד ובמדות הרחמים על כן הימים האלו אין מתענין ואין אומרים תחנונים בהם מה שאין כן בימים שבין ראש השנה ליום הכפורים שאומרים תחנונים מפני שבימים ההם נוטלת בחינת פחד הגבורות כנודע, וטוב לכוין בכל יום אל החסד שהוא ולומר אחריו מזמור מ''ב כאיל תערוג על אפיקי מי''ם ומזמור כ''ט מזמור הבו לה' קול ה' על המי''ם וכו'.




התעוררות להתקדש בימים שאחר יוכ''פ וחומר החוטא בהן

ג. כי על כל אלה צריך כל אדם להתקדש עצמו בקדושה יתירה באלו הימים במצוות ומעשים טובים ויהי מורא שמים עליו ביותר משאר הימים, ויזכור ואל ישכח כל מה שהתענה והתוודה ביום הכפורים הקדוש וכמה תפילות ותחנונים אשר כל אשר יש לו עינים לראות עיניו יחזו כח ועוז אותם התפילות בוקעים שבעה רקיעים לעלות למעלה לרצון לפני ה' אלהינו, וחס ושלום אם יחטא ואשם אחר כל אלה יאבד טובה הרבה כי ימצא המקטרג את ידיו לקטרג עליו לאמר רמאים הם בניך ולבם לא נכון עמך ובלשונם יכזבו לך ולא נאמנו בבריתך ולא עשו תשובה אלא לפנים מפחד ה' ומהדר גאונו של יום הדין הנורא עד יעבור זעם, ועתה יוסיפו לחטוא ככלב שב על קיאו ואת כבוד מלכותך השליכו אחרי גוום שפוך חמתך וכו' חס ושלום.



טעם שנוהגים להשכים אחר יום כפור

ד. כי על כן נהגו ישראל להשכים לבית הכנסת למחרת יום הכפורים כיום הכפורים עצמו כדי שעולתה תקפוץ פיה ואל ישטין עלינו, ומה גם כי צריך כל אדם להיות ירא וחרד בלבו כי כולם תלויים ועומדים עד יום השביעי לחג יום הושענא רבה שבו גמר הדין וניתן הפסק דין אם למות אם לחיים שמא עדיין לא נגמר דינו ומשפטו תלויה, כי אף על פי שאדם נכתב ביום הכפורים למה שנגזר עליו מכל מקום עידי חתימה כרתי והכל הולך אחר החיתום, ומאחר שהוא והעולם לענין החתימה עדיין הוא בדין והיה אם יחטא ואשם באותם הימים נמצא מכריע את כל העולם לכף חובה אם תהיה בכף שקולה ואז כל אבדן הנפשות שימותו תלויים עליו.



יתר דברי התעוררות על היראה בפרט בימים שקודם הו''ר

ה. ואם אמרו חכמים 19 כל העובר עבירה אחת אפילו יום אחד בשנה מעלה עליו הכתוב כאילו עבר כל השנה כולה וכו', כל שכן וקל וחומר כשיחטא ואשם בימים האלה עוד המלך במסיבו וכל צבא השמים עומדים מימינו ומשמאלו כי חטאתו גדול מנשוא כי בחמלת ה' אותנו רצה לזכות את ישראל והרבה לנו מצוות בימים הנוראים האלה כדי להשלים את נפשותינו להטיב לנו החתימה, היתכן כי נהפוך את פנינו מאיתו להרע או להטיב חלילה לעשות הפך כוונתו הטובה ואהבתו וחמלתו.

וכבר כתבנו בפ''י דיוה''כ שטעם השופר שתוקעים במוצאי יום הכפורים עיקר הטעם הוא כדי לעורר הלבבות ולהכניעם שלא ישליכו אחרי גוום התשובה אשר עשו אחר עבור יום הכפורים, על כן בא קול השופר סמוך ליציאתם לעוררם להיות מורא שמים על פניהם לבלתי יחטאו ולהיותם מחזיקים בחוקי האלהים ותורותיו כדי להטיב להם החתימה.

ו. ומן הדין היה ראוי לתקן ולומר כל אלו הימים בתפילה כמו בשעת הנעילה שאמרנו וחתמנו, אלא לפי שכבר נעשה החותם בעת הנעילה מה שיהיה אלא שהונח החתימה בצריך עיון לפי מעשה האדם אשר יטיב למסירת הפתקין בליל הושענא רבה, וכבר על העיקר שהיא עת החתימה העתרנו עליה בעת הנעילה על כן לא תיקנו לומר חתמנו בתפילות הימים האלה.

ומה גם כי סגולת עשיית המצוות שבימים אלו זכות המצוה מגנא ומצלא מכל רע כמו שנאמר שומר מצוה לא ידע דבר רע, ולכן לא חשו להזכירה להורות חוזק אמונתינו בסגולת המצוות אשר בחמלת ה' אותנו רצה לזכות את ישראל שעל ידי המצוות יצא כל אדם בדימוס וזכאי בדינו בלי ספק בעשותו פרטי מצוות החג הקדוש הזה ככל חקותיו וככל תורותיו, והן הן פעולת התפילה עצמה שהיינו מתפללים בימים שמראש השנה עד יום הכפורים, אף כי לפי סודן של דברים אין מקום לחקירה זאת כנודע למי שהריחו בסוד ה'.



אזהרה להשמר מן החטא בפרט אחר יוכ''פ שהיצר מתגרה להחטיאו

ז. כלל הדברים כי אלו הימים גם כן קדושים עליונים המה כמו העשרת ימי תשובה להיות כל אדם ירא וזחל בלבו לבלתי יחטא כחוט השערה, יען לפי הקדושה שנתקדש ביום הקדוש כך ידקדקו עליו מלמעלה כמו שנאמר וסביביו נשערה מאד.

והחכם עיניו בראשו להזהר ולהשמר יען כי אחר שמתקדש האדם בקדושת מה קרוב הוא לחטוא יותר משאר זמנים מפני כי קנאין פוגעין בו ומבקשים להפילו מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, כי על כן צריך להיות עיניו פתוחות בימים אלה יותר משאר הימים לבל יפול שדוד ביד אכזר ואז בודאי ימצא עזר כנגדו כמו שאמרו הבא לטהר מסייעין אותו הואיל וכל ישעו וכל חפצו לעבוד את ה'.



ביאור מ''ש ביו''ט א' של סוכות ראשון לחשבון עוונות

ח. ואותה שאמרו 20 שיום טוב ראשון של חג הוא ראשון לחשבון עונות לא באו לומר כי הותרה הרצועה בימים האלה לכל מה שיחטא ואשם כי לא יחשוב ה' לו עון חלילה, כי מי פתי יאמין בזה להיות ארבעה ימים מקודשים אלו וגם כל העולם במאזנים לעלות אם למות אם לחיים להיותם הפקר איש כל הישר בעיניו חס ושלום ואדרבא עונש העבירה בימים האלה חמור טפי.

ואולם מה שאמרו ראשון לחשבון עונות על הרוב ידבר מסתמא כי אין ישראל עושים עון אשר חטא באלו הארבעה ימים מאחר שטרודים במצוה ומגין עליהם מלבוא לידי חטא ועון וגם זכרון ה' לנגדם בעשיית המצוות אלו ואין מי שיכעיס חס ושלום את השם, וכן אפשר כי כיוונו חכמים לומר כי השגיאות הנעשות בימים ההם אין הקדוש ברוך הוא משגיח בהם אף שבשאר הימים אף שוגגים צריכים כפרה מכל מקום הימים האלה איידי דטרידי שגיאות מי יבין.

וטעם הדבר כי כשם שברחמי האל יתברך נתן יום הכפורים לכפר לעמו כך אלו הארבעה ימים הם ענפים מיום הכפורים לכפר פשעים משנה שעברה, ואף גם השגיאות הנעשות בהם על ידי דטרידי במצוות בזכות טורחם במצוות ועם התעוררות הלב אז יש בימים בעצמן מחילה וכפרה כאמור, אבל בלא התעוררות ומכל שכן החוטא בהם חס ושלום אז אדרבא עונשו מרובה יותר משאר הימים.



רמזי ד' מינים על התשובה

ט. וכל המצוות שנצטוינו לעשות בימים האלה לימי החג הקדוש כולם באים לעורר לבות בני אדם אל התשובה ואל ישליכו אחרי גוום אחר עבור יום הכפורים יראת ה' ואהבתו מראשית השנה ועד אחרית השנה, ועל כן צוה לנו ולקחתם לכם פרי עץ הדר הדר באילנו משנה לשנה כן יהיה האיש הירא עומד בתשובה תמיד כל השנה לא ימוט לעולם.

וכן כפות תמרים רמז לאיש הישראלי מה תמר זה צילו הולך למרחוק כמו שאמרו ז''ל כך ישובו יושבי בצילו יתברך למרחוק אף בזמן שהוא רחוק מימי התשובה, וכן אמרו אם היה פרוד יכפפנו לרמוז שמי ששב והתודה ישוב עתה לכפף שאר הימים עם יום הכפורים ולא יהיה פירוד והפרש ביניהם תמיד יראת ה' על פניהם לבלתי יחטאו.

וכן ענף עץ עבות רמז שהענפים של ימות התשובה יהיו חופים את עצו כי אין העיקר לעשרת ימי תשובה אלא להתעורר לבם ולהחזיק משם והלאה בענפיה באופן כי ענפיה יהיו מרובין מעצה כי הוא רמז לעיקרה של תשובה שהיא בעשרת ימי תשובה שלעולם ענפיו יהיו חופות את עצו ולא יגלה עצו עץ יבש חס ושלום בהפרדו מדביקות קונו, וכן ערבי נחל רמז גם כן על זאת שהיא משוכה כנחל לרמוז לחרד לדבר ה' להמשך ביראתו ותשובתו תמיד כל הימים כנחל אשר לא יכזבו מימיו.

י. כי על כל אלה רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל ולפיכך צוה לנו להתעסק בארבעה מינים אלו בימים האלה ובזמן הזה יען כי רבים בני אדם אחר עבור ימי התשובה לא שתו מוראת שמים עליהם ויטו אחרי שרירות לבם הרע למען ספות הרוה את הצמאה נאצו את ה' קדוש ישראל נזורו אחור, על כן באה התורה ברמז אלו הארבעה מינים להורות להם את הדרך ילכו בה ליראה את השם הנכבד והנורא, ומה בצע כי ישוב האדם בימי התשובה וילבש בגדי מלכות אשר הלבישו המלך ה' צבאות ושוב ישכח את ה' אלהינו ויעשנו קרעים קרעים חס ושלום, כי זה הכלל מעולם האיש הירא אל יראה בעצמו בטוב לאמר חנני אלהים וכי יש לי כל, אלא תמיד ילמד ממדת קונו כי שמים לא זכו בעיניו כן הוא לא יהיה טוב וישר בעיניו אף בעשותו תמיד תורה ומצוות שבזה יהיה מוסיף והולך בטוב ולא יגרע במעשה מצוותיו כמו שכתבנו כמה פעמים.



יבאר שמצות ד' מינים מכפרת עון ד' אברים

יא. והנה ראוי ונכון לכל האיש הירא לשית אל לבו ועיניו לרמזי הדברים והמצוות כי הכל כאשר לכל, הן הן הדברים הבאים לעורר לבות נרדמים ובם ימצא כל איש כופר לנפשו כי אלה ארבעה מינים הם רמז לארבעה איברים שבגוף שהם עיקר פעולות האדם בין לכל המצוות בין לכל העבירות והם העינים והלב והשפתים ושדרה כי היא עיקר הגוף, האתרוג דומה ללב, לולב דומה לשדרה, הדס לעינים, ערבה לשפתים, והיתה כוונת אלהינו מרחם כי האדם בהכשלו בעבירות ארבעה איברים אלו ימצא כופר בארבעה מינים הללו לפי שכל עבירה תמצא כופר בעשות האדם מצוה שכנגדה כי העבירה חולי הנפש היא כמו חולי הגוף שאינו מתרפא כי אם בהפכו והרופא הבקי ירפאנו בשכנגדה, ועל מצוה זו דרשו רז''ל הכתוב כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך.



טעם שנאמר בסוכות חג ה' ורמזי ד' מינים מהר''ם אלשיך ע''ה

יב. ועל כי כל עסקי מצוות החג הקדוש הזה הוא על כשרונינו וטהרת נפשינו נוסף על אשר הטהרנו והיינו נקיים מכל עון אשר חטא ביום הכפורים על כן אמרה תורה בזה החג חג ה' ולא אמר חג לה' כי כביכול לא היתה שמחה לפניו יתברך שמחה שלימה בשאר המועדים כי בחג המצות עדיין המרו על ים בים סוף וגם לא הטהרו עד מלאת ימי ליבון שבע שבתות עד מתן תורה, וגם בחג השבועות ההוא לא שמח כי נגלה לפניו עון העגל כמ''ש ז''ל.

אך אחר שנתפייס בבוא משה במחרת יום הכפורים בלוחות שניות וצוה על המשכן אז בחג הסוכות היתה לו יתברך שמחה, וכן לדורות בכל יתר השנים אין השמחה שלימה עד בא יום הכפורים ונטהרים מאשמותיהם ומטפלים באותם ארבעה ימים בצורכי מצוות אז יש לו יתברך שמחה, ולכן אז בבית המקדש היתה שמחת בית השואבה ואמרו ז''ל 21 שהיו שואבים משם רוח הקודש כי אז היתה השראת שכינה ביותר.

יג. נמצא שהחג הקדוש הזה הוא חג ה' שהוא חוגג ואנו חוגגים חגו ושמחים בשמחתו יתברך על כשרונינו וטהרת נפשינו, ולכן להביא כוונתו יתברך אל הפועל צריך עזר משדי לשנתכשר בתורה ובמצוות יען כי רב מאד כח היצר הרע ופיתוייו הרבים ואוי מי יחיה בשומו מגמת פניו להחטיא את האדם כי לא ישקוט עד יחטיאנו לא אחת ולא שתים כי אם על כל עון ופשע וחטאה יאחזנו ולא ירפנו, על כן אלהינו מרחם כאב את בן ירצה בקיומו תקננו בעצה טובה מלפניו ואמר, ולקחתם לכם וכו' לכם להנאתכם ולטובתכם להיות לכם לעזר ולהועיל פרי עץ הדר וכו' שהם רמז ארבע אותיות שם המפורש כמפורש בזוהר כדי שביום ראשון לחשבון עונות בצל שם הגדול הזה נחסה ונייחד אותיותיו להיות לנו לחומה ולמחסה מהיצר הרע וממטרות עוז שם ה' בו נרוץ ונשגב.

יד. ומעין זה הוא מה שאמרו ז''ל, 22 פרי עץ הדר זה הקדוש ברוך הוא שכתוב בו הוד והדר לבשת, כפות תמרים זה הקדוש ברוך הוא שכתוב בו צדיק כתמר יפרח, ענף עץ עבות זה הקדוש ברוך הוא דכתיב והוא עומד בין ההדסים, וערבי נחל זה הקדוש ברוך הוא דכתיב סולו לרוכב בערבות ע''כ.

והכוונה כי ביום הראשון לחשבון עונות נבטח בשם ה' ונשען ברוב חסדיו יהי עמנו כאשר היה עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו ביד יצרנו, והוא כי ארבעה מינים אלו רומזים על הקדוש ברוך הוא שברא את העולם בהד''ר התפשטות חסדו כמו שנאמר הוד והדר לבשת כמו שאמרו ז''ל, והשני רומז אל היות שכרו איתו לעתיד לבא כתמר שצלו הולך למרחוק כמו שאמרו ז''ל בפסוק צדיק כתמר יפרח, והשלישי רומז על היותו הוא יתברך בין הצדיקים שבמצולות הוא עומק הגלות, והרביעי רומז על היותו יתברך רוכב בערבות.

והענין הוא כי נמצינו בארבעה מינים הללו כאומרים לו יתברך ביום ראשון לחשבון עונות, אתה ה' אשר בראת את העולם בהדר הוא החסד ואתה עתיד לתת שפע הטוב והשכר לעתיד לבא כי היום לעשותם ולמחר ליטול שכרם, גם ביני וביני אל תמנע מהיות עמנו אתה שנקראת הדס להיותך בין ההדסים הם הצדיקים שבגלות המר ולא עזבתם, היה נא גם עמנו עם היותך רוכב בערבות שנסתלקת מעלינו מהיות עמנו בארץ ועם כל זה אל תמנע מהיות איתנו להגין בעדינו.

טו. ועוד יש דרך אחר לרז''ל שהוא זכר לזכות האבות, כי להיות שענין החג הקדוש הזה הוא לזרז את האדם לעבוד את ה' ולהתנהג בחסידות ומה גם בהיותו יום ראשון לחשבון עונות, על כן ציונו הוא יתברך נקח זכות אבותינו עמנו לעזר ולהועיל ולרחם ולהוציא משפטינו לאור ולחדש עלינו שנה טובה.



רמז ג' הדסים לזכור מעשה ג' אבות

טז. וקבלו חכמים ז''ל קבלה אמיתית שצריך לאגוד עם הלולב שלשה בדי הדס לא פחות ולא יותר כדי שנזכור בזה שלשלת היחס וגזע קדושת אבותינו אברהם יצחק ויעקב שהם דומים לעלי הדס הנאחזים כולם במקום אחד ואחדותם היתה אחדות שלימה לא הסיחו דעתם מקדושת בורא עולם יתברך ולעולם פנו למעלה, וכן צריך לנו שאנו מגזעם ומשורשם לאחוז את מעשה אבותינו בידינו ולייחד לבבנו יחוד גמור לעבודת אלהינו כי אינו דומה רשע בן רשע החוטא לרשע בן צדיק, כמו שפירשו הקדמונים ז''ל בפסוק וזכרתי את בריתי יעקב וכו' האמור בתוך הקללות כי הוא גם כן מן התוכחות כי אמר אלהים אזכור לך לכף חובה שאתה מזרע אבות הקדושים ועם כל זאת לא הלכת בדרכיהם הטובים ראוי לעונש כפול.



רמז על האחדות וייחוד ה' ממצות הדס ולולב מספר ''סדר היום''

יז. ועל כן ציונו הוא יתברך כי הדס הכשר למצוה צריך שיהיה עולה קיני קיני ובכל קן וקן שלשה עלין מסבבים את עצו מסודרים בסידור נאה ומיושר לא זה למעלה מזה ולא זה למטה מזה והוא ענין חיבור ואחדות שוה שכולם פונים אל מקום אחד, כן צריכין ישראל להיות דומים לאבותיהם הקדושים שיהיו כולם קשר אחד ואגודה אחת ואחדות שוה שלב כל אחד יפנה אל מקום אחד ואל ישעו בדברי שקר איש לעברו מקצהו חס ושלום כי בענין תלונתם נאמר אין מלך בישראל איש כל הישר בעיניו יעשה.

ובענין התוכחות נאמר והתברך בלבבו לאמר וכו' בשרירות לבי אלך, וזו רעה גדולה אשר בסיבתה באה אלינו הצרה הזאת ותתך עלינו האלה והשבועה והחבל אוויינו ונפרע פארינו וזבול מקדשינו חרב בעונינו, ועוד הגלות המר והנמהר לא שכך מעלינו על כי עדיין אנו באיולתנו עון שנאת חנם מרקד בתוכינו אשר בעבורה שממה עירנו וחרב בית מקדשנו, ואם אנו עדיין מחזיקים בטומאתינו איך ולמה נצפה לבניינו ועוון השנאת חנם גורם לחרבנו עדיין חס ושלום אוי לנו מיום הדין וכו', ולכן ציונו האל יתברך להביא את המין הזה בתוך המינים האחרים להראות לנו יחוד העלין האלו ואחדותם אל מקום אחד ומהם נלמוד לייחד לבבנו יחוד גמור ושלם כולנו אל מקום אחד אל אבינו שבשמים.

וכן הוא גם כן רמז מצות הלולב אותיות ל''ו ל''ב, לרמוז כי ענין המצוה הזאת וכוונתה לייחד שם שמים בכל לבו ובכל נפשו שיהא לבו שלם עם אביו שבשמים, וכמו שהלולב מקשר כל העלים שבו ונעשה הכל אגודה אחת וקשר אחד בלי פירוד ביחוד גמור כך צריך האדם שיקשר כל דעותיו ומחשבותיו ויפנה הכל אל מקום אחד, אחד הוא אלהינו יתברך ויתעלה.



במצות האמונה בייחוד ה' ומעלת האחדות בישראל

יח. כי עיקר התורה והמצוות להאמין באחדות הקדוש ברוך הוא כמו שכתב הרמב''ם ז''ל, מצוה ראשונה להאמין שיש שם אלוה ואשר הוא אחד שנאמר ה' אלהינו ה' אחד והיינו האמונה, ואמרו ז''ל 23 בא חבקוק והעמיד כל התורה על מצוה אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחיה היינו אמונת אחדות הקדוש ברוך הוא.

והדומה לזה הוא האחדות הנמצא בישראל כמו שאמרו ז''ל נאמר בעשו נפשות ונאמר ביעקב שבעים נפש - אחת, לפי כי עשו הוא עובד לאלהות רבים הם נפשות חלוקים אמנם ישראל שעובדים לאלוה אחד הם כולם נפש אחת, ועל זה נאמר הלא אב אחד לכולנו אל אחד בראנו מדוע נבגוד איש באחיו כי אם מצד הגוף חייב כל איש ישראל לאהוב איש את אחיו מפני כי אב הנקרא אח''ד הוא אברהם אבינו עליו השלום שנאמר אח''ד היה אברהם ואם מצד הנפש אל אחד בראנו, אם כן מדוע נבגוד איש באחיו כי ראוי ומוכרח להיות ולהמצא בישראל האחדות.



ד' מינים רומזים למעלת ישראל שאין בהם ג' עבירות

יט. ועל כן באה המצוה הזאת של הלולב שיתבונן האיש הנלבב כי נוטריקון שלו לו לב כי רחמנא לבא בעי, 24 כי הנה חז''ל אמרו 25 דבראש השנה באים שרי אומות העולם ומקטרגין על ישראל ואומרים הנה ככל הגוים בית ישראל הללו עובדי ע''ז והללו עובדי ע''ז הללו מגלי עריות והללו מגלי עריות הללו שופכי דמים והללו שופכי דמים וכו' ולא ידענו מאן נצח לכן צוה ה' לקחת הלולב להודיע כי דידן נצח, ובחר בלולב יותר מדבר אחר להודיע איך ישראל אין להם רק לב אחד לאביהם שבשמים ואינן עובדי ע''ז חס ושלום ויודעים ומעידים שהוא אחד, וכן נמי איש באחיהו ידובקו אין בהם שפיכות דמים ולא גילוי עריות.

וזה רמזו רז''ל שדרשו, פרי עץ הדר זה הקדוש ברוך הוא וכו' דבר אחר פרי עץ הדר זה אברהם שהדרו הקדוש ברוך הוא בזקנה שנאמר ואברהם זקן וכו' דבר אחר פרי עץ הדר זו שרה וכו' דבר אחר פרי עץ הדר אלו סנהדרין וכו' לפי ששרי אומות העולם קטרגו ואמרו מה אלו אף אלו, לכן צוה ה' לקחת לולב בידו כי כן ארבעה מינים הללו נאמרו בקדוש ברוך הוא וזהו אות לבית ישראל כי אין עובדים ע''ז אלא לבם הוא מכוון להקדוש ברוך הוא כנזכר וארבעה מינים אלו הם רמוזים בשמו הגדול כאשר יבא לקמן.

כ. וכנגד מה שקטרגו שהם מגלי עריות הנה אלו ארבעה מינים דומים לאבות ולאמהות הקדושות להעיד שהם בני אבותיהם לפי שהבא על הערוה הוא פוסק את החבל כמו שאמרו ז''ל 26 בפסוק וחבל נמרץ כי כל איש ישראל מושרש עד אברהם אבינו עליו השלום כחבל זה שהוא משולש משלשה חוטים, כך ישראל כולם הם בני שלשה אבות ולכן הלולב ומיניו יעידון כי ישראל הם בני אבותיהם ואין בהם גילוי עריות.

כא. ולענין שאמרו שיש בהם שופכי דמים הנה לולב ומיניו רומזים לסנהדרין ואם יש בהם שופכי דמים נידונים לפניהם, אם כן לולב ומיניו יעידון כי שקר טוענים שרי אומות העולם לומר מה אלו אף אלו וזה לנו לאות לולב ומיניו, וזהו שאמרו דבנטילת הלולב ומיניו אות היא כי דידן נצח לאומות העולם וכן נמי יהיה לאות ולזכרון לנו עדת ישראל שימצאו בנו העיקרים הללו שאנו מראים בלולב ובמיניו לבלתי ימצא בנו חס ושלום ע''ז גילוי עריות שפיכות דמים ולא יהיה הלולב תחת סניגור קטיגור.



התעוררות לעבודת ה' ולאחדות ישראל מרמזי ד' מינים

כב. ולפי כי העיקר תלוי באחדות שנאמר הלא אב אחד לכולנו אל אחד בראנו לכן באה המצוה הזאת של נטילת לולב לכל אחד מישראל למען יהיה לבו של כל אחד שלם עם הקדוש ברוך הוא כמו שנאמר תנה בני לבך לי כדי שלא יחטא והיינו כנגד סור מרע, ואחר כך יקיים ועשה טוב להמצא בו ענין האחדות כי זה עיקר לכל איש ישראל כמו שאמרו ז''ל, הבונה בשמים מעלותיו אימתי בונה בשמים מעלותיו בזמן שואגודתו על ארץ יסדה אשר ישראל הם נעשים אגודה אחת, משל למדינה הבנוייה על גבי הספינות כל זמן שהספינות קשורות זו בזו המדינה בנויה נתפזרו הספינות נפלה המדינה.

כג. ולכן להעיד על עיקר האחדות אמרו שצריך שיהיה הלולב עליו דבקות זו לזו, לרמוז כי ישראל איש באחיהו ידובקו באחדות גמורה זה בזה והם דבקים במלכם בקשר אמיץ, ולכן אם הלולב נפרדו עליו זה מעל זה והוא שנדלדלו כעלי החריות הוא פסול כי הוא מורה על הפירוד הגמור הנמצא בו בקרב איש ולב עמוק מאחר שנדלדלו משדרה של לולב שהוא העיקר ועתה דומה לחריות של דקל שהם נפרדים כמו שנאמר מאלה נפרדו איי הגוים ולכן הוא פסול.

כד. וכן בערבה הדומה לשפתים בא הרמז ואזהרה לאדם שלא ידבר לשון הרע ואל יוציא מפיו דבר טומאה, ולפי שדרך בעלי לשון הרע לכפור בהקדוש ברוך הוא כמו שנאמר שפתינו אתנו מי אדון לנו ועל כן אמרו ז''ל, 27 ערבי נחל זה הקדוש ברוך הוא כד''א סולו לרוכב בערבות וכו', ולהורות ההפך מבעל לשון הרע הכופר בהקדוש ברוך הוא באה הערבה הדומה לשפתים שאין בהם דופי לא לשון הרע ולא פה דובר נבלה אלא סולו לרוכב בערבות מורה שהוא אדון שלו.

ולכן הוא הדין שהערבה הנקרא צפצפה שעלה שלו עגול ופיו דומה למסר וקנה שלו אינו אדום הוא פסול לפי שפיו דומה למסר שהם שיני רשעים שאוכלים גזל ורבית, ופיו הוא דומה לשל חזיר שהוא פה דובר נבלה ושבועת שוא, ועל כן נקרא צפצפה שקולו מצפצף בדברים בטלים ועליהם נאמר הוגעתם ה' בדבריכם, אך הערבה הכשירה עלה שלו משוך כנחל ופיו חלק וקנה שלו אדום, רמז תיקון השפתים בלימוד התורה משוך כנחל על שם והיה כעץ שתול על פלגי מים, ופיו חלק לא יהיה נמצא בו שפת חלקות אחד בפה ואחד בלב, וקנה שלו אדום כי על ידי כן שקנה לו דברי תורה פניו הם מאדימים כי חכמת אדם תאיר פניו.

כה. וכן באתרוג הדומה ללב בא הרמז ואזהרה לאדם שיהיה לבו של אדם יפה וטוב ונקי מכל חזזית ומכל פגם כמו האתרוג שצריך להיות יפה וטוב ונקי מכל חזזית ומכל פגם ואם חסר כל שהוא פסול כי שנים אלה עינא ולבא תרי סרסורי דעבירה נינהו ולפיכך אומר הקדוש ברוך הוא לישראל תנה בני לבך לי, ולכן אם חסר האתרוג הוא הלב ואינו מושלם ביד קונו הוא פסול, וגם רומז על ענין האמונה שנאמר וצדיק באמונתו יחיה ומי שאין בו אמונה נמצא לבו חסר כמו שאמרו בזוהר חסר מהימנותא וכמו שאמר הכתוב גם בדרך כשהסכל הולך לבו חסר ולכן בענין החסרון בכל שהוא פסול.



תוכחה לרדוף אחר מצות ד' מינים וביאור סגולותיהן

כו. וראוי לכל איש ישראל לתת אל לבו לרמזי כל אלה הדברים להחזיק במוסר אל ירף לבו מעבודת קונו ולאהבה וליראה את השם הנכבד והנורא ולדבקה בו תמיד כל השנה כמו בימי התשובה ממש, כי ליראי ה' ולחושבי שמו תמיד כל הימים יאות אליהם להיות להם לבם שלם וחרדים לדבר ה' ממש כמו בעשרת ימי תשובה ובפרט בחגים ובמועדים אשר קרוב האדם בהם על ידי מאכל ומשתה לחטוא בהם חס ושלום, צריך להיות נזהר במאכלו ובמשתו הרבה מאד ותהיה יראתו על פניו לבלתי יחטא ויאבד טובה הרבה, שעל כן באו ארבעה מינים הללו בחג הקדוש הזה אחר יום הכפורים לעורר לבב העם אל התשובה פן יהרסו אל מעשה ה' אשר עשו ושבו אל ה' בראש השנה ויום הכפורים חס ושלום, וזה ממדת טובו יתברך כי לא יחפוץ במות המת ורצה לזכות את ישראל ולפיכך הרבה להם מצוות מרובות בחג הקדוש הזה להטיב לנו החתימה לחיים טובים ולשלום.

כז. ועל כן נאמר ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כל מקום שנאמר לכם רוצה לומר להנאתכם, יען כי כל אחד מהארבעה מינים הללו יש לו סגולה נפלאה כמו שהגיד הרב הקדוש האר''י זלה''ה כי לולב בגימטרייא חיים לרמוז כי ממנו תוצאות חיים לאדם בעולם הזה ואף כי אחרי מותו יעמד חי לפני ה' וכן הדס גימטרייא חיים, ומסגולת המצוה הזאת גם כן להיות זוכה לזרע כשר וח''כם שח''כם בגימטרייא הדס וכן לולב עם המלה, וכן ערבה גימטרייא חכם וצדיק עם הכולל לרמוז שהזהירים במצוה זו זוכים לזרע כשר וצדי''ק, וכן אתרוג בגימטרייא תורה עם הכולל לרמוז שעל ידי זהירות קיום מצוה זו זוכה להיות לאדם לב טוב להבין ולהשכיל בחכמת התו''רה, וגם הוא בגימטרייא תר''י ועם שלשה מינים הם תרי''ג לומר ששקולה מצוה זו נגד תרי''ג מצוות התורה.

כי על כל אלה ראוי לכל איש הירא וחרד לרדוף אחר מצוות אלו בימים האלו, כי אם בשאר הימים כל אדם רודף אחרי מצוות ה' כי מהם תוצאות חיים כל שכן וקל וחומר בימים האלה ובזמן הזה כי עדיין משפט האדם תלוי ועומד עד יום החתימה כי אז ספרי חיים וספרי מתים לפניו פתוחים ואז נכתבים ונחתמים בטבעת המלך, כי ראוי לרדוף אחר המצוות האלו שסגולתם להוסיף חיים ואז בודאי כי יזכה להחתם בספר חיים טובים הן מצד המצוה אשר פעל ועשה להכריע כף זכויותיו והן מצד שסגולתם היא להוסיף חיים.



יבאר שבמצות ד' מינים מייחד אותיות ה' שהפריד בחטאיו

כח. ועל כן באו המצוות האלו בחג הקדוש הזה כי מטובו הגדול חיינו ואלהינו מרחם למען נזכה ונחיה ונירש טובה וברכה על ידי התעסקות בהם ולקיימם בכל פרטיהם ודקדוקיהם ובאופן הנאות שבהם וישיגו ארחות חיים, ובו מתקן האדם מה שגרם בחטאו פירוד באותיות שם הקדוש, כי שלשה בדי הדס הם אותיות יו''ד של שם הוי''ה, ושני בדי ערבות הם אותיות ה''ה של השם, ולולב אותיות ו''ו של השם, והאתרוג הוא אותיות ה''ה האחרונה של השם, ובנטילת האדם הלולב ומיניו מכוין שיוקשרו ארבע אותיות השם מה שגרם בחטאו להפרידם.



יבאר שבמצות ד' מינים ממשיך שפע וחיים לכל העולמות

כט. וכן כל הסגולות הנזכרות שבם כי מהם תוצאות חיים הכל כאשר לכל, הוא מפני כי כל מעשה המצוות האלו ראשם מגיע השמימה להמשיך חיים אל המלך ה' צבאות ש''מו מהמדות העליונות החכ''מה והבי''נה כנודע לבאים בסוד ה', כל מין ומין בפני עצמו כמה המשכות עליונות עושה למעלה וממנו משתלשל ויורד שפע רצון ברכה ונדבה בכל העולמות ומשם לבני אדם מוסיפין חיים ברכה ושלום לעומת מה שפעלו ועשו על ידי מעשה המצוות האלו.



אזהרה לעשות המצוות למען שמו שלא יתאחז בהן ס''א

ל. ומי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב בשמוע כל הסגולות האלו אשר נקבצו באו בארבעה מינים הללו ולא ירדוף אחריהם כאשר ירדוף הקורא בהרים לקנות ארבעה מינים הללו לתועלת נפשו וגופו, אך

לא יהיה חס ושלום כוונתו לתועלתו אלא יעשה הדברים לשם פועלן וממילא סוף הכבוד לבא.

ובזוהר אמרו, 28 אמר ר' אלעזר בכל עובדוי דבר נש ליבעי ליה די ליהוון כולהון לשמא קדישא ומאי לשמא קדישא לאדכרא בפומיה שמא קדישא דכלא הוא לפולחניה ולא לשרי עלוהי סט''א בגין דאיהו זמין תדירא לגבי בר נש ויכיל לאשראה על ההיא עבידתא ובגין כך כתיב ונשמרת מכל דבר רע ע''כ.

וביותר צריך ליזהר בזה במעשה המצוות כי יותר הקליפה רוצה להאחז ברוחניות המצוה מבדבר גשמי שאין בו ממש, ובפרט כי לפעמים יש איזו פנייה באותה המצוה כי בוחן לבות יודע הכל וכשהוא אומר בתחילת העשיה שהוא לשמו של הקדוש ברוך הוא הרי בזה מסלק כל חיצוני שלא תסרך באותה מצוה כי על ידי הוצאת הכוונה בפיו יברא על ידי זה מלאך קדוש והוא מסייעו להביא אותה המצוה עד תכליתה ואין כח להסט''א להאחז באותה מצוה אף על פי שהיה לו איזו פנייה במצוה ההיא חס ושלום.



חומר העושה מצוה לשם פניה כל שהיא

לא. אך עיקר גדול הוא להיות המצוה לשמה לקיים מצות בוראו ולא לשום פניה על מנת לקבל שכר וסגולה הנמשכת מהמצוה או להתהדר בעיני הבריות שזה הוא פגול לא ירצה, ובזוהר פרשת בראשית 29 מונה חמשה מיני ערב רב ואחד מהם הם נקראים גבורים ועלייהו איתמר המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם ואינון מסטרא דאילין דאיתמר בהון הבה נבנה לנו עיר ונעשה לנו שם ובונין בתי כנסיות ובתי מדרשות ושוויין עטרה על רישוי ולא לשמא דה'.

התעוררות לקיום המצוות בשמחה ע''פ ספר ''סדר היום''

לב. ומעיקרי המצוה להיות נעשית בשמחה, ובזוהר אמרו 30 שכינתא לא שריא באתר עציב אלא באתר חידו, ויתעורר בגילה ושמחה רבה כשיחשוב בטובות הבורא יתברך שמו ויאמר בלבו, הכל ברא בשביל האדם והשגחתו פרטית עלי להטיב לי בעולם הזה ובעולם הבא עם היות שלגדולתו אין תכלית וסוף.

ויקח משל מבשר ודם אם היה יודע שיעשה דבר שהוא רצון המלך לא ישקוט ולא ינוח עד שישלים רצון המלך שהוא רימה ותולעה כמוהו ויהיה שמח שמחה רבה על אשר באו מעשיו לפני המלך, על אחת כמה וכמה שיש לו לטרוח ולבקש איך לעשות רצון מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהוא חי וקיים וישבח לאדון הכל שזיכהו במצוה ההיא ויעשה אותה באהבה וחיבה ויאמר מי אני ומה חיי שפל ואפל לעשות רצון אבינו שבשמים, והלואי אעבוד בכל כחי וגופי וממוני ביום ובלילה ואשיג מה רצונו וחפצו שימצא נחת רוח בעבודתי ומעשה ידי אחר כל ההכעסות שאני מכעיסו בפועל כפי ובעלילותי בעבור רצונו בכל רגע ובכל שעה והוא מאריך אפיה ונותן לי חיים ושלום ואינו מקפח מזונותי וטובתי מפני זה, ואיך אני לא אכיר בטובתו הגדולה ובגמולו השלם וכשיבא איזה מצוה קטנה או גדולה לידי אשתעבד עצמי וממוני לעשיית המצוה ההיא בכל לב ובכל נפש.



התעוררות שלא להתרשל במעשה המצוות

לג. ובפנות האדם אל הענין הזה לא יתרשל בשום מצוה, ובפרט בתתו אל לבו כל צבא השמים עובדים עבודתם בשמחה ששים ושמחים לעשות רצון קונם ועבודתם היא כפליים על עבודתינו שהרי הגלגלים אינם שוקטים לעולם מתנועתם, וכן השמש לעולם הוא סובב ובכל בוקר יוצא בשמחה ומשורר לפני הקדוש ברוך הוא כמו שאמרו בזוהר.

והראשונים ז''ל פירשו הכתוב ושמרתם לעשות כאשר צוה ה' אלהיכם אתכם לא תסורו ימין ושמאל דקדק הכתוב ואמר לא תסרו בלא וא''ו, והטעם שרוצה לומר אם תשמור בדעתך את המצוה לעשות אז בדרך הטבע לא תסורו ימין ושמאל כי לא יכבדו עליו עול ריבויים מרוב החיבה כמו הנושא ענק מרגליות ושלשלאות זהב שלסיבת חשיבותם לא יקפיד על כובדם ומניחן לישן בהם מה שאין כן ממינים שאינם חשובים מקפיד אף על מיעוטם.



יבאר שעיקר השגת המצוות כשמעריכם לעניני העולם

לד. ונקוט האי כללא בידך כי לא ישיג האדם גדר עסק תורה ומצוה עד יעריכנו לענייני העולם הזה כמו שאמרו על ר' עקיבא כשהשכים לעסוק בתורה בחצות לילה ופעם אחת ראה התבנים נושאים תבן בעת ההיא אמר מה יתרון לנו שאנו משכימים לעבודת ה' הרי התבנים השכימו יותר ממני.

ועל דרך זה אם יאמרו לאיש היערכו דברי תורה לכסף וזהב, אמור יאמר כי בן מות הוא המעריכים אותם לאחדים כי הלא תורת ה' אין ערוך אליה ובהדבק בה כמדבק בשכינה בעולם הזה ומה גם בעולם הבא וכסף וזהב הם דברים גשמיים הווים ונפסדים, והאיש הלזה לא ישמיע לאזניו מה שמוציא מפיו כי הלא אם יאמרו לו במקום פלוני יש מטמוניות זהב וכסף לא ינום ולא יישן ירוץ ולא ייעף עד ישקיף וירא אם השג ישיג, מה שלא יעשה כן להשיג תורה ומצוות עם שכל הון יקר כאין נגדה, ועל זה נאמר אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא.



תוכחה לפזר ממונו על מעשה המצוות

לה. וכן יהא זהיר שלא יניח המצוה בשביל הוצאת ממון כי הנה מצינו ביעקב אבינו עליו השלום שהיה ציקני שנאמר ויותר יעקב לבדו ואמרו ז''ל 31 ששכח פכין קטנים שהצדיקים חביב עליהם ממונם, ומצינו במקום אחר שהיה ותרן אין כמוהו כמו שאמרו ז''ל 32 על מה שכתוב בקברי אשר כריתי מלמד שנטל יעקב כל כסף וזהב שהביא מבית לבן ועשה כרי ואמר לעשו טול כרי זה בשביל חלקך במערה, וממנו ראוי ללמוד כל איש ישראל שלא יפזר לריק ושלא לצורך, ובמקום מצוה התלויה בממון יהיה וותרן גדול ואדרבה כל מצוה שקונה אותה ביוקר הרי זה מעולה, ובזוהר נתן סימן חנם בלא מצוה כי הקליפה בהפקרא ניחא לה, ועל כן יבזבז בשביל מצוה ולא יניח שום מצוה בשביל דמיה שהרי רבן גמליאל לקח אתרוג באלף זוז.



שיעור ההוצאה להידור מצוה

לו. ואמרו ז''ל, 33 זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצוות סוכה נאה אתרוג נאה, ואמרו הידור מצוה עד שליש ופירשו רש''י ובעלי התוספות ז''ל דהיינו דבעת שרוצה לקנות אתרוג ויש שם אתרוגים הרבה וכולם הם כשרים אז יקנה ביוקר היותר מהודר אפילו אם צריך להוסיף שליש דמי אתרוג הכשר שאינו מהודר, ואפילו אם כבר קנה אתרוג הכשר ואחר כך נזדמן אתרוג גדול ואין מצומצם בשיעורו והראשון מצומצם בשיעורו צריך להוסיף עד שליש דמי אתרוג הראשון ולקנותו.



ביאור מ''ש הידור מצוה עד שליש מכאן ואילך משל הקב''ה

לז. ואמרו ז''ל, 34 עד שליש משלו מכאן ואילך משל הקדוש ברוך הוא וכו', פירוש עד שליש משלו דהיינו אותו השליש שהוסיף בהידור מצוה משלו שאינו נפרע לו בחייו כמו שנאמר היום לעשותם ולא היום ליטול שכרם, מכאן ואילך מה שיוסיף בהידור יותר על שליש משל הקדוש ברוך הוא דנותן לו שכרו בעולם הזה כי לא על ידי ההוספה תהיה חסר ממונו חס ושלום רק הקדוש ברוך הוא יפרע לו על דרך לוו עלי ואני פורע והקרן קיים לעולם הבא.

ועוד פירשו דעד שליש משלו רוצה לומר כי מי שאינו מושפע בנכסים ואין לו אלא כדי חייו ולחם חקו שזהו נקרא שלו כי הקדוש ברוך הוא הבטיח כל בריה בלחם חקו שנאמר נותן לחם לכל בשר אז זה האדם אין לו חיוב להוסיף יותר משליש, אך מכאן ואילך של הקדוש ברוך הוא רוצה לומר מי שהשפיע לו יותר על צורכו שהוא משופע בנכסים אז הוא משל הקדוש ברוך הוא ויש לו להוסיף כהנה וכהנה.

לח. (הגה א''ה, כתב בספר כנסת הגדולה, וראיתי לחסיד אחד העלה בדמים לולב אחד שקנאו גביר אחד מהקהל לרב אחד ואמרו לו שלא היה ראוי להעלות בדמים אותו הלולב שקנאו הגביר הנזכר לרב הנזכר מפני כבודו, והשיב החסיד, הרב גדול כבודו אמנם במה שציוני ה' אלהי מצוה מן התורה אין חולקין כבוד לרב דיותר קרוב אדם אצל עצמו לעשות המצוה שצונו הקדוש ברוך הוא משום אדם ושבחוהו חכמים על התשובה הזאת).



תוכחה לעשירים החסים על ממונם ומברכים על לולב הקהל

לט. ומה יענו ומה יצדקו רבים מעשירי עם אשר כביר מצאה ידם הון ועושר בביתם הממלאים בתיהם כסף וזהב וחסים על ממונם מלקנות לולב ואתרוג הכשר לצאת בהם ידי חובתם וסומכים לאמר עם הלולב של הקהל אנו נוטלים ויוצאים ידי חובתינו, והיא סמיכה של הבל כי לא נתקן לולב הקהל אלא לצאת בו מי שאין לאל ידו משגת לקנות לעצמו, אבל מי שיש סיפק בידו לקנות ולהדר ולחבב המצוה החיוב מוטל עליו שלא לחוס על ממונו ולקנות אתרוג הכשר לברך ולצאת בו ידי חובה כי זה ילוונו בכל עמלו וכבוד עושרו, כי הבני אדם נמשלו לחולדה מה חולדה זו גוררת ומנחת גוררת ומנחת ואינה יודעת למי מנחת כך כל באי עולם גוררין ומניחים ואינם יודעים למי מניחים כמו שנאמר יצבור ולא ידע מי אוספם.



תוכחה למבזבזים ממונם למותרות ולא למצוות

מ. ועל זה נאמר אל תיגע להעשיר, רוצה לומר להעשיר אחרים שלפעמים עוזב כבוד עושרו אשר אסף וקבץ למי שישא אלמנתו, וזה דרכם כסל למו שחילם וממונם אשר עתידים לעזוב לאחרים חביב עליהם יותר מהנשמה העניה והאומללה ואינן מפזרים ממונם לכבוד המלך ה' צבאות ולקיים מצוותיו כדי שילכו מצוותיהם לשומרם בנוסעם מהעולם ההווה והנפסד הזה לעולם הנשמות אשר מי יכילנו הדרך ההוא אשר הוא בחזקת סכנות עצומות מכמה כתות כתות מלאכי חבלה אף וחימה ומשחית אשר כל האויר מן הרקיע לארץ מלא מהם והיא מר לה לעבור בין אותם הכפירים שואגים לטרף רחמנא ליצלן ומי יגן בעדו אז, האם העושר אשר עשה ולא במשפט יגן בעדו.

הוי סכל הוי אויל, הסר הסנורים מבין עיניך ובחר חלק יפה מממונך לנשמתך העלובה כי חייך קודמים לחיי חברך ואין דוחין נפש שלו מפני נפש בני ביתו ולהניח להם הכל, אלא יקח תחילה חלק לנשמתו לעשות בממונו הידור מצוות ומעשים טובים מכיסו וממונו בהון עתק כרבן גמליאל שקנה אתרוג אחד באלף דינרים והשאר ישאר לבניו, ואוי לעושה ההפך מזה ועליו נאמר עושר שמור לבעליו לרעתו ונאמר יש רעה חולה וכו' איש אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים וכו' ונפש''ו לא תשבע מן הטובה, כי באמת הם שבעים דשנים ורעננים בהיכליהם וטירותם כעגלי מרבק אכן נפשם צמאה ורעיבה מהמצוות, ולזה אמר ונפשו לא תשבע - נפשו דייקא כמו שפירשו חכמי המוסר הקודמים.

מא. ומה יענה האדם ליום פקודה לפני המלך ה' צבאות כי הוציא כמה הוצאות בביתו למלא כריסו מכל מאכל ומשתה וכמה ממון ביזבז ליום הכסא לקנות לגופו הנגוף בגדים נאים צניף טהור דקה מן הדקה וכובע ישועה, גם בתי הידים גם בתי השוקים אחד למעלה ושבע למטה, ועל בגדים החמודות אשר ייטב בעיניו רץ ובא אצל המוכרים ורץ ובא אצלו והיו עיניו ולבו שם תמיד כל היום למלאות רצון יצרו הרע ועור בעד עור יתן בעדו ולא ישוב מפני כל כופר ושמח לבו ויגל כבודו כי מצא כדי גאו''לתו להראות העמים והשרים את יופיו ורוב עושרו, ועל מלבושי גופו הנגוף לא ינום ולא יישן ירוץ ולא ייעף אם ישקיף וירא אם השג ישיג כדי חפצו ורצונו, ונפשו העלובה ערום ועריה לא הביט אליה לחוס ולחמול עליה לעשות לה מלבוש המצוות ומעשים טובים הנעשים בחג הקדוש הזה ויבז בעיניו מצוות ה'.

ואם בא יבא לידו לולב ואתרוג בלא כסף ובלא מחיר במתנה או בזול יקחנו ואם לאו אינו חושש כלום ויסמוך על אתרוג הקהל לבלתי בזות כספו וזהבו על ענף אחד של תמרה ועל פרי עץ אחד כי כדי בזיון וקצף בעיניו לבזבז אדם כספו וזהבו על דבר מה כי בשאר הימים ימצאנו בפרוטה.

(הגה א''ה, ועוד רעה חולה כי הבעלי בתים להפיס דעת בניהם הקטנים שלא הגיעו לחינוך קונים אותם לבניהם והם נשארים שוללים מאותה מצוה, ובשעת ההלל והושענות אין לולב בידם והם ביד בניהם הקטנים אוי לאותה בושה).

מב. אוי לו מיום הדין אוי לו מיום התוכחה, התחת זאת לא תתאפק ה' מה מצאת בי עול כי רחקו מעלי ואותי השלכת אחרי גווך ותכבד את גוף הנגוף מלא אספסוף ממני, ואנכי נתתי לך העושר והכבוד ולי הכסף ולי הזהב וזהב עשית להכעיסני בטוב אשר השפעתי אליך, ורע בעיניך לכבדני בפקודי התורה ישרים משמחי לב מהטוב ההוא אשר הוא בידך ממני, הגמול הזה קויתי לגמולך כל טוב ואתה תגמלני הרעה, ובודאי הגמור עושה אלה גדול עונם מנשוא.



חומר העונש לעשירים המרבים כבוד עצמם וממעטים כבוד שמים

מג. ועל זה בעלי בתים יורדים מנכסיהם ולא עולים כי מרבים כבודם וממעטים כבוד שמים, כי מהראוי למי שהטיב עמו הקדוש ברוך הוא חסדו בנכסים בעושר ושפע רב שלא יהיה כפוי טובה בטובתו של הקדוש ברוך הוא המעדיף טובו עליו ולתת ראשית כל בכורי כל לאל יתברך ולשמוח במעשה המצוות ולא יחשיב את כל הון ביתו אצל רצון הבורא אפילו על הדברים הנראים קלים בעיניו כי הם נעשים פה למטה וראשם מגיע השמימה וגדולים מאד בעיני אלהים ואנשים יודעי דעת ומביני מדע, ויבזבז ממונו עליהם להראות חביבות המצוה וחפצו לעשות תכשיטים ומלבושים נאים לנפשו הרמה והנשאה כבודה בת מלך וממשבצות זהב יהיה לבושה כמו שעשה לגוף הנגוף וכן לזונה מזון הנפש בתענוגי תורה ומצוות כמו שעושה לגופו כמה מאכל ומשתה ויין הרקח וכל תענוגים ליום החג שאם לא יעשה האדם מצוות ומעשים טובים, הנפש לא יהיה מזון לה בעולם הנשמות ותרעב מן מזון העליון.



יבאר תכלית קיום המצוות ועוצם פגמי החטאים

מד. וזהו סוד ולקטו דבר יום ביומו, פירוש דבר התורה והמצוות מוליך אותו ליום רוחני בעולם הבא, וכמו שבשלימות צורכי הגוף צריך לשני דברים האחד מלבושים והשני מאכלים כן לשלימות הנשמה צריך שני דברים אלה, מזון הוא עסק התורה והמצוות הם מלבושים, והוא כי הנשמה יש בה רמ''ח איברים רוחניים והיא בתוך הגוף כל אבר רוחני באבר הגשמי שכנגדם רמ''ח ניצוצי נשמה, ואם האדם יעבור עבירה כגון להסתכל בעריות או בשאר דבר איסור אז נסתמא עין הנשמה ונתכסה בקליפה ואינו רואה ברוחניות ואינו רואה סודות התורה אף שהספר הוא לפניו, וכן אם חוטא באבר האזן יתחרש אזן הרוחני ולא ישמע דברים הרוחניים וכן מה שיכריז המלאך, וכן כשחוטא בפה הוא נאלם ולא יוכל לדבר בדברים הרוחניים, וזה גרם המעשה באותו חסיד שסימא את עיניו במסמרות של אש כדי שלא יכשל בראותו שרצה לסמות עיניו הגשמיים כדי להציל עיני נשמתו. 35



ביאור הכתוב בכל עת יהיו בגדיך לבנים וטעם נוסח אשר קדשנו

מה. ועל זה הזהיר הכתוב בכל עת יהיו בגדיך לבנים, פירוש שיהיה הגוף שהוא המלבוש והבגד אל הנשמה לבנים ומלובשים במצוות להלביש הנשמה, ושמן על ראשך והיא הנשמה שהיא נר ה' נשמת אדם אל יחסר כי אם יהיה חס ושלום בהיפוך יפגום הנשמה ברמ''ח איברים ויהיו מלוכלכים ויצטרך ללבנם באור הגיהנם לשרוף מלבוש ההוא השחור וללבן את הנשמה ולטהרה כדי להחזירה למקומה שממנה חוצבה, כי תכלית ירידת הנשמה לזה העולם היתה לעשות לבושים לנשמה והלבוש לכל רמ''ח איבריו ושס''ה גידיו הרוחניים הם בקיום רמ''ח מצוות עשה ושס''ה לא תעשה, ועל כן אנו אומרים אשר קדשנו במצוותיו כי עשיית המצוה תקדש הנשמה ותלבישה באור חדש שבאותו הלבוש תתלבש בגן עדן התחתון.



יתר תוכחות למוציאים ממונם בעסקי גופם ולא בעסקי נשמתם

מו. ואם כן איפה מה לו לאדם לרדוף אחרי הבגדים הנאים מלבושי הגוף ובגדיו נשרפים שישן לו על משמרתו משמרת הקודש מעשה המצוות מלבושי הנפש, וכל עוד שכיבד את גופו מנפשו בודאי נפשו לא מטוהרה ותחת תכשיטיה וקישוטיה ובגדים לבנים הלבישה כמה מלבושים צואים, וראוי לו ללבוש שחורים ולהתעטף שחורים כל הימים על נפשו תחת אשר עיניתה ובל ירים ראשו להזכר ולהפקד בכלל יראי ה' וחושבי שמו.

אוי לה לאותה בושה אוי לאותה כלימה, כי אף כי עתה אינו רואה בנפשו מאומה הנה זה דומה לאדם שהוא מלא נגעים בגופו ומכסה אותם לבושו ובהסיר לבושו תגלה ערותו ותראה חרפתו, כך בנפש חקוקים החטאים כמו שנאמר החטאים האלה בנפשותם כי כיבדו את גופם מנפשותם ובהיות הנפש לבושה בחומר לא יראה מומה אשר היא ערום ועריה, אך בסור החומר מעל הנפש תגלה ערותה ותראה חרפתה, תצא כצאת עבדים ערומה מכל זעומה מכל רחמנא ליצלן, הטוב היות ספיר ויהלום וצבי תפארה כמו שפחה נחרפת על טפשותך וחמדת מאוייך וממונך ההווה והנפסד בכליון חרוץ.



יבאר פרטי השבים בגלגול להשלים מצוות שלא קיימו

מז. ונוסף על זה הנפש היפה היא מר לה כי תוכרח לחזור בגלגול המר לקיים המצוות אשר ביטלה מסיבת הוצאת ממון כנדון דידן וכיוצא, כי כל המצוות שיש יכולת באדם צריך האדם לקיימם ולרדוף אחריהן ואם לא קיימן הוא מוכרח להתגלגל ולקיימם על כל פנים.

והמצוות הנוהגות בזמן שאין בית המקדש אלא שאין בידו לקיימם כגון פדיון הבן וחליצה וכיוצא בהן יש בזה חילוק, כי אם באו לידו ולא קיימם הרי הן כשאר כל מצוות שבידו לקיימם ויתחייב לבא בגלגול גמור כדי לקיימם, ואם לא באו לידו אין צריך עליהם גלגול ממש אלא מספיק לו שיתעבר בסוד עיבור באיזה אדם שיהיה משורש המתייחד אליו יותר, וכשיבא לידי אותו אדם המצוה ההיא שחסרה לו לזה יקיימנה על ידו ויסתלק אחר כך משם.

והמצוות התלויות בבנין בית המקדש כולם צריכים להתגלגל בביאת משיחנו ירום הודו ואז יקיימו כל אותם המצוות, שזה הוא הטעם שיהיו תחילה ימות המשיח ואחר כך עולם הבא שהוא אלף השביעי שהוא עיקר העונג לנשמות לפי שהנשמה לבדה אין לה קיום מצוות התלויות בארץ כי כל התרי''ג מצוות צריך האדם לקיים במעשה ובדבור ובמחשבה ולכן יהיו תחילה ימות המשיח לשיתגלגלו כל אותם הנשמות לקיים כל מצוות התלויות בארץ במעשה ובדבור ובמחשבה כי מה שקיימו בעולם הזה לא היה רק במחשבה כי אי אפשר לקיימם במעשה, וזהו שהיה אומר ר' ישמעאל בן אלישע כשהטה את הנר בליל שבת לכשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמינה 36 כמו שהאריך הרב הקדוש זלה''ה בסוד הגלגולים.



תוכחה למתרשלים במצוות כדי לחוס על ממונם

מח. וזו היא הערה גדולה להמתרשלים במצוות לחוס על נפשותם ולידע על מה ועל מה ירדה בעולם השפל בגוף מחומר קורץ טפה סרוחה דהיום כאן ולמחר למקום עפר רימה ותולעה, ולא היתה ירידתה כי אם לקיים מצוות ה' לקשט את עצמה ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל ולא בהילת לאסתכולי באפיה כאשר היתה טרם ירידתה בעולם השפל כי כסתה פניה.

ואם חס ושלום נתרשל האדם מעשות מצוות ומעשים טובים לצבור הון ועושר לגופו הנגוף אז הנפש היפה היא מר לה מאד, נשקפה ותיבב אוי לי אהא עלי, איככה אוכל וראיתי פני אבי שבשמים ואנכי ערומה גולה וסורה טמאה כטומאת הנידה אנה אוליך את חרפתי, בושתי וגם נכלמתי כי שטיתי טומאה תחת אישי הראשון ויתן איש בי את שכובתו וימשיכני בתלם עבותו, ותחת היותי יפה צרורה בצרור החיים איך ולמה אתה בן אדם תולעה תכני מכת אכזרי בעצלותך מעשות מצוות ה' והנני עניה סוערה ממצוות ומעשים טובים מליראות את פני האדון ה' אלהי ישראל, ובבואי לפניו כלה גרש יגרשני לאמור פקדו נא את הארורה הזאת הוציאוה ותשרף באש שלהבת אל תוסף ראות פני כי ביום ראותה את פני תמות מיתה עולמית, ונעה גם נדה לחזור ולבא לעולם השפל וקשה ביאה זו לה מאד מרה כלענה.

מט. ודי בהערה זו למי שהריחו ביראת ה' ורך הלבב שישים בלבו צרת הבת היקרה והחמודה וגודל שכר המצוות בעולם הזה ובעולם הבא, וכל שכן בתתו אל לבו כל אדם שהאהבה הגדולה אשר לו עם ממונו והונו לא לעולם הוא כי אם הוא מאוהבי ה' יוכיח אותו בחייו ויפריד ממונו ממנו כמו שנאמר כי את אשר יאהב ה' יוכיח ועל ידי זה יזכה אל התשובה ולתקן מעשיו, ואם הוא מאויבי ה' ומאותן שאין מספיקין בידם לעשות תשובה משלם זכויותיו לו בחייו ויפריד אותו מממונו וימות ברוב עשרו ולאיש אשר לא עמל בו יניחנו, כמו שפירשו קדמונינו ז''ל כוונת הכתוב הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד שרוצה לומר כי ההון והעושר ישאר בביתו של אדם והוא יפרד ממנו, אך וצדקתו עומדת לעד כמו שנאמר והלך לפניך צדקך והוא ילוונו בכל עמלו אשר עמל כנודע ממשל השלשה אוהבים לרז''ל.

ואם השפיע לו מזונותיו בריוח לבו יהא דואג תמיד שמא מאכיל אותו השם יתברך זכויותיו ויראה לצאת ידי חובתו במצוות וגמילות חסדים ובוז יבוז מממונו באהבת המצוה הבאה לידו, ויאמר בלבו בשפלות וברוח נמוכה מה צדקי ומה חסדי לפני בוראי אם אוכל שכר מעשה המצוות בעולם הזה ומתי אעשה גם אני לביתי בית עולמים אם לא אבזבז את הוני בשמחה ובטוב לבב בבא המצוה לידי בכל כסף ובכל מחיר ולא אשוב מפני כל כופר.

נ. והמכשלה הזאת תחת יד מרבת בני עמינו להבזות המצוות בעיניהם על מצוות שיש בהם חסרון כיס, ועוד ידם נטויה בימים האלה האדירים והנוראים מפחד ה' ומהדר גאונו ולא אמרו נירא נא את ה' אלהינו ולקחת איתנו מצוות ארבעה מינים אלו להיות סניגורים לנו לטוב לנו כל הימים ולחיותנו כהיום הזה, כי מי יודע אם לעת כזאת הגענו בכף מאזנים מחצה זכויות ומחצה עונות ורצה הקדוש ברוך הוא לזכותינו להכריע כף זכויותינו, ומה לו לאותו הבן שאביו חותר חתירה לחתור באוצרותיו ולמלא נפשו מכל טוב אדוניו והוא לא כן ידמה ופנה עורף ולא פנים ויחבק אשפתות תחת פרדסים וגנות.



אזהרה למתרשלים בהלל והקפות מלנענע הלולב מחסרון הידורו

נא. ובודאי כי לא כל אחד מישראל יוכל ליטול אתרוג הראוי לברך עליו כי לא כל אדם יכול לבזבז כספו בזה כי לא אמרו כל השיעורים הללו ודאי אלא לעשירי עם אשר כביר מצאה ידם כאשר דברנו עד הנה בתוכחתם, אך לא מפני כך נאמר שהותר להם ליתר העם לבלתי קחת לולב ואתרוג לעשות הנענועים בשעת הלל ולהקיף בהם ההקפות כי לענין זה לא מעלה ומוריד האתרוג להיות נקי ומהודר כמו שהוא לענין הברכה, כי בודאי בזה מצוה מוטלת על כל איש ישראל לקחת מן הבא בידו אתרוג ולולב כי לזה אין צריך לבזבז עליו מעות ביותר ובמעט מחיר ישיגנו, ולאיש אשר אלה לו כי נפשו אוותה לקחת לולב ואתרוג בעשרה דינרים ואין ידו משגת ויעש כדי השגתו לשם שמים נותנין לו שכר כעושה מצוה בשלימותה כי ה' יראה ללבב.

אכן אותם בני אדם שתעו בשכלם לאמור בכיוצא בזה כיון שאין בידינו מצוה כתיקונה גם שלא כתיקונה לא נחפוץ בה וההעדר טוב ממציאות רע, תעו מדרך השכל כי לכל הדעות לענין נענועים לא עיכב שום דבר מהדברים הפוסלים לברכה, וראוי לכל בר דעת לרדוף אחר המצוה הזאת כאשר תשיג ידו המעט הוא אם רב כי כל אדם אינו חייב אלא כשיעורו ועשה ענף ופרי למעלה.

אבל חלילה להתבזות ולהקל המצוה חס ושלום בעיניו, כי כשם שצריך להיות כל איש ישראל ירא חטא והוא שיהיה ירא שלא יכעיס את קונו ולומר איך אחטא ונמצאתי מכעיס לקוני להפך מדותיו הרחמים לדין חלילה, ואיך אכניס את הקליפה אל הקדש פנימה ונמצאתי כמועל בקדשים וכמכניס צלם בהיכל, ואם יירא עוד יותר יאמר איך אחטא ואפגום עליונים ותחתונים וייחוד מדות העליונות חס ושלום, וכל אלו הבחינות הם יראת חטא בערך לא תעשה.



בעסק המצוות יכוין תמיד להשקיט כוחות הדין

נב. וכן נמי צריך להיות ירא בערך מצוות עשה ורוחו ונשמתו אליו יעצוב ויצטער ויאמר, מה מעשים אעשה לפני צורי וקוני לייחד את המדות של מעלה כדי שלא יהא קצף הדין גובר חס ושלום פן יפגע הדין במעט הצאן צאן קדשים ויהיה פרצה גדולה בקדושה חס ושלום מכח רוב הדין, הלא תראה האדון הרשב''י עליו השלום הוא היה אומר 37 כל יומאי אצטערנא דלא יוקיד עלמא בדינוי דצדק וכו', וכמוהו כמה חסידי התנאים כגון ר' צדוק 38 ור' אלעזר המודעי 39 שהתענו על ירושלים ועל ביתר שלא יפגע בהם הדין.

וזה היה מעלת אברהם אבינו עליו השלום שהיה ירא אלה''ים בבחינה זו כמו שנאמר כי ירא אלהים אתה שכיוון לעשות רצונו של מקום כדי לעקוד את הדין בעקידת יצחק בנו באופן שמדת הדין תהיה תמיד נעקד בימין ומוכנע תחתיו להיותו נכלל בימין כנודע, וכן צריך כל אדם להיות ירא וחרד ולהיות מגמת פניו תמיד כל היום לא ישקוט ולא ינוח להרבות תורה ומצוות בכוונה זו להתיש כוחות הדין ולהגביר חסדי ה'.



בנענוע הלולב ממשיך מדת החסד בעולם ודברי הזוהר בזה

נג. ועיקר מצוות ארבעה מינים ונענועם באים בחג הקדוש הזה כי כולו מלא חסדים לכבוש דינים הקשים שנגברו מראש השנה עד יום הכפורים שהם בסוד שמאלו תחת לראשי, ומעתה על ידי הלולב ונענועיו הוא בסוד וימינו תחבקני להמשיך חסדי המקום חסד ה' מלאה הא''רץ, ומתייחדים המדות העליונות ייחוד גמור וכמו שמבואר בזוהר תצוה 40 זה לשונו.

וכד ישראל אינון בחמיסר יומין כדין נטיל לבנוי לפרשא גדפוי עלייהו ולמחדי בהון ועל דא כתיב ולקחתם לכם ביום הראשון פרי דא איהו אילנא דאקרי עץ פרי ואשתכח ביה פרי, עץ הדר כמה דאת אמר הוד והדר לפניו מאי טעמא איתקרי הדר ומאן איהו הדר דא צדיק אמאי אקרי הדר והא אתר טמירא איהו דלית ליה גילויא כלל וצריכא לאתכסיא תדיר ולית הדר אלא מאי דאתגליא, אלא אף על גב דאיהו דרגא טמירא הדורא איהו דכל גופא ולא אשתכח הדורא לגופא אלא ביה מאי טעמא וכו' ובגין כך עץ הדר איהו ודא איהו עץ פרי עושה פרי.

כפות תמרים הכא אתכלל אתתא בבעלה בלא פירודא כפת תמרים כחדא, וענף עץ עבות תלתא דא בסטרא דא ודא בסטרא דא וחד דשליט עלייהו, וערבי נחל תרין דלית להו ריחא וטעמא כשוקין בבני נשא ובגין כך לולב נטיל כולהו וכו' ובגין כך בהני זינין בעי בר נש לאתחזאה קמיה קודשא בריך הוא, עלין וטרפין דהני תמרים אינון כל שאר חילין דאתאחדן באינון כינויין דקודשא בריך הוא אקרי בהון בגין דבעינן לתתא כגוונא דלעילא דלית לך מלה בעלמא דלא אית לה דוגמא לעילא והכא נמי אית לתתא ובעו ישראל לאתאחדא ברזא דא דמהימנותא דקודשא בריך הוא עכ''ל.



יבאר שבכל מעשה המצוות מוסיפין כח בפמליא של מעלה

נד. וליודעי דעת ומביני מדע מבואר מהמאמר הזה איך אנו מייחדים כל המדות העליונות יחד על ידי נטילת הלולב ומיניו וקצף הדין בל יראה ובל ימצא חס ושלום, ואף אם אין כל אדם ישכיל רמיזת העניינים וסודותיהן וייחודם אף על פי כן יש לאל ידו לעורר כח העליון כי מאחר אשר כל אחת מהנה יש לה כח ושורש במרכבה עליונה אשר נמשך משם למטה בארץ, מעשה ידינו מעורר כח העליון ושורשו למעלה, ועל זה נאמר כי חלק ה' עמו כי הוא יתברך חלק מכבודו לישראל ויפח באפם נשמת חיים והחלק ידבק בכל, ודומים למשיחה או חבל הקשור בראשו אחד למעלה ובראשו אחר השני למטה שמי שאוחז בראשו של מטה ומתעסק בו בכל כחו מנענע ראשו העליון, כן הדבר במעשה המצוות פה עמנו למטה בארץ ראשו מגיע השמימה ומתעורר כח העליון ושורשו למעלה ונתוסף כח וגבורה בפמליא של מעלה ומתבסם כל העולם.



טעם אמירת פסוק ויהי נועם קודם עשיית המצוות

נה. אשר על כן אשרי אנוש יעשה זאת לבלתי סור מן המצוות ימין ושמאל אף אם לא ידע וישכיל בטיב המצוה מה היא ומה נעשה בה, רק יהא זהיר להיות רגיל בפיו טרם עבודתו לומר ויהי נועם ה' אלהינו עלינו וכו' וכן אמרו בזוהר פרשת יתרו 41 זה לשונו, על מה דצלי דוד ואמר ומעשה ידינו כוננה עלינו מאי כוננה עלינו כוננה ואתקן תקונא לעילא כדקא יאות, עלינו אף על גב דלאו אנן ידעין לשוואה רעותא אלא עובדא בלחודוי מעשה ידינו כוננהו לההוא דרגא דאצטריך לאתתקנא וכו' ע''כ, הרי מבואר שעיקר תפילה זו היא להבלתי יודעין לכוין מעשה המצוות במדרגות העליונות אף על פי כן מעשה ידיו מעורר מדריגות העליונות ועשה פרי למעלה, ועל כן מדרכי חסידים הראשונים עליהם השלום להתעורר ולומר טרם כל מעשה המצוות הכתוב הזה כאמור.



כמה פרטי דינים בדברים הפוסלין בלולב

נו. וכל אלו הענינים צריך לחפש אחריהם קודם שיבא זמן חיובן כדי להיות לו מוכן ומזומן לצאת בו ידי חובתו ולהתהדר בהם לפני בורא עולם כי ההידור עיקר גדול בכל הארבעה מינים, כי אף על פי שלא נאמר הידור רק באתרוג מכל מקום למדו רז''ל 42 כי הואיל והוקשו להדדי דכתיבי בחד קרא בא לומר שכל ארבעה מינים אלו צריכים להיות מהודרים כמו האתרוג שכתוב בו הדר.

אשר על כן במקומות שהאתרוגים אינם נמצאים וגם הלולבים באים מארץ מרחקים צריך להזהר ולראות שלא לבא להכשל באיסור ברכה לבטלה חס ושלום, כי לולב שיבש שדרתו או רוב עליו שכלה מראה הירקות שבו והלבינו פניו פסול אפילו בשעת הדחק, ואותה שאמרו בגמרא 43 מעשה בבני כרכים שהיו מורישים לולביהן לבני בניהם ואמרו אין שעת דחק ראיה כנראה דבשעת הדחק יוצאים בהם, כבר דחו אותה הפוסקים דהיינו שהיו מורישים להם לזכרון בעלמא אבל לא לברך עליו דאין זה נקרא הדר.

נז. וכן מזה הטעם לולב הכפוף בראשו בשדרתו, וכן אם לא היו עליו זה על גבי זה כדרך הלולבים שאין ראשו של זה מגיע לצד עיקרו של זה או שאין לו הרבה עלין זה על זה, וכן אם נקטם ראשו דהיינו שנקטמו רוב העלין העליונים, או אם נקטם העלה העליון האמצעי שעל השדרה אפילו הוא לבדו, וכן אם נסדק ונתרחקו שני צדדיו זה מזה עד שיראו כשנים וכן אם נחלקה התיומת דהיינו מקום דיבוקם מגבן שהם גדלים שנים שנים כל אלו פסולין אפילו בשעת הדחק כי אינן נקראין הדר, ואין בזה חילוק בין יום ראשון לכל שבעת ימי החג חוץ מנסדק ונחלקה התיומת שפסול משום לקיחה תמה שכשרים מיום ראשון ואילך.

אבל במקומות שנמצאים צריך כל אדם להתהדר ולחפש אחר לולב מהודר ויפה עד שידו מגעת, ומצוה לאגדו במינו כי אותם הקושרים במשי וכיוצא לנוי אין זה נוי אלא מכוער אלא בעלין שלו יקשור אותו.



מספר קשרי הלולב ע''ד הסוד

נח. ונהגו לעשות ששה קשרים כי הלולב סוד צדיק יסוד עולם והוא שישי, ויש מי שסובר להיות חמשה קשרים וארבעה אוירים שהם ט' כציצית כנגד ט' אותיות דשם ב''ן כי הלולב ומיניו בבחינת שם ב''ן כנזכר בספר פרי עץ חיים, ויש חסידים ואנשי מעשה עושים בו י''ח קשרים רמז לי''ח חוליות שבשדרה וכך היא המדה הרמוזה בו אל ח''י כנודע.




כמה פרטי דינים בדברים הפוסלין בהדס וערבה

נט. וכן בהדס צריך להודיעם כי ענף עץ עבות האמור בתורה הוא ההדס שעליו חופין את עצו שיהיו שלשה עלין בגבעול אחד בעיגול שאין אחד נמוך מחבירו שכשהם עומדים באופן זה ודאי הם מכסים כל הקף עצו וזהו עבות, אבל אם הם שני עלין בשוה בגבעול זה כנגד זה והעלה השלישי למעלה או למטה מהם אין זה עבות אלא הדס שוטה ופסול אפילו בשעת הדחק, וקראוהו שוטה מפני שאין עליו הולכין בסדר אלא שעליו משובשים כשוטה.

וצריך להזהר בזה לבודקן טרם יאגדם בלולב, ואפילו במקומות שאינם נמצאים צריך להזהר לפחות שיהיו עבות רוב אורך ההדס או בראשו או בסופו דהוי עיכובא, אבל במקומות שנמצאים צריך כל אדם לבקש אותם לחים וטובים אשר אין בהם כל מום כולם עבות מראשם ועד סופם ושלא יהא נקטם ראשן, ואף שאם לא נקטם העץ כשר, מכל מקום למצוה מן המובחר יבדוק בראשיהם שלא יהיו נקטמים ויבשים, ויש אומרים דיבש ראשן אפילו אי אפשר באחר פסול וצריך להזהר בזה מאד.

ס. וכן בערבה שיבשה או שנשרו רוב עליה או שנקטם ראשה דהיינו שנקטם עצה פסולה, ויש אומרים שאם נדלדלו עליה מהקנה או שנסדקו ונחלקו עליה פסולה ויש להחמיר בכולם הואיל וערבות מצויות בכל המקומות.



אזהרה לתוחבין הערבות תוך האגד עד שנושרין עליהן

סא. ורבת מבני עמינו שוגים בזה ולוקחים בכל יום ערבה חדשה ותוחבין באגודה, ומתוך שמושכים אותה למטה כדי שיהא למטה מן ההדס נושרים רוב העלים ופוסלין אותה כנזכר שאם נשרו רוב העלים פסולה, ולכן ראוי להזהירם שידקדקו בתחיבתן בתוך הלולב ובנענועם שלא ינשרו רוב העלים ויפסלו אותם.



שיעור אורך הלולב והדסים וערבות

סב. וגם צריך לדקדק בשיעור אורכם שצריכין להיות הדס וערבה שלשה טפחים שהם י''ב גודלים והלולב ארבעה טפחים שלמים שהם ט''ז גודלים, והרבה בני אדם לא דקדקו בזה בערבה ואוגדים ערבה קצרה בלולב כדי שיהיו בדי הערבה למטה מן ההדס וכן לא יעשה, והמדקדקים יבחרו בהדס שיהיו ארוכות קצת ובזה יבא הערבה למטה מן ההדס לעולם.



יש לדקדק בהדור האתרוג, ואזהרת מורכב וסימניו וטעם פסולו

סג. והאתרוג צריך לדקדק בו הרבה כי הוא נקרא פרי עץ הדר וכל ההידור האפשרי שהוא יכול לבקש ולחפש עליו יבקש עליו ויקח אותו בשלמות ההדור.

סד. ויהא נזהר הרבה כי יש הרבה מהם שהם מורכבים והם פסולין, ואפילו הורכב יחור של אתרוג בלימו''ן הוא פסול וכל שכן אם הורכב יחור של לימון באילן אתרוגים כמו שכתבו פוסקים הראשונים שהם פסולים אפילו בשעת הדחק, ושמענו שיש סימנים בהם שהאתרוגים המורכבים הם חלקים ולאתרוגים בליטות קטנות בכל גופן וגובה להם, ועוד יש בהן סימן כי המורכבים העוקץ בולט ועוקץ האתרוג שוקע, ועוד סימן שלישי כי תוך המורכב דהיינו המיץ רחב והמוהל שלו רב והקליפה התיכונה קצרה והאתרוג הוא להפך כי הקליפה רחבה והתיכונה קצרה והוא כמעט יבש, והגרעין של האתרוג הוא זקוף לאורך האתרוג וגרעין המורכב הוא מושכב אורך הגרעין לרוחב האתרוג.

וטעם פיסולן הוא לפי שהמורכב לא נקרא אתרוג ואין להכשיר רק הנקרא אתרוג ולא שאר מינים, ולא בצורה תליא מילתא מאחר שזה המורכב לא מיקרי אתרוג, ואף על פי שהם בצורתם של אתרוגים ודרים משנה לשנה באילן אין לנו בו אלא מה שאמרו חכמים אתרוג דווקא.



בדין גוון האתרוג ואזהרה לנוטלים אתרוג הירוק

סה. וכן יש לדקדק באתרוג הירוק שדומה לעשבי השדה שאף על פי שחוזר למראה אתרוג כשר כשמשהין אותו, אין לקנותו לכתחילה אלא אם כן התחיל לחזור במקצת למראה אתרוג דשמא יהא נשאר ירוק ויש מי שפוסלו גם משום הדור, ולכן טוב להחמיר וליטול האתרוג שחזר כולו למראה אתרוג דווקא.

ורבים שגו בזה להתיר אתרוג ירוק גמור וסמכו על דברי התקונים 44 שאמרו ז''ל, ואם היא ירוקה היא משובחת יתיר כדיוקנא דהות אסתר ירקרוקת, ואני אומר כי לפי שיטה זו היה להם להביא גם כן כי אף על פי כי אסתר ירקרוקת היתה הרי אמרו וחוט של חסד משוך עליה, ומטעם זה הירוק כעשבי השדה לגמרי פסול מפני כי גוון זה הוא בסטרא אחרא דכתיב בפרוח רשעים כמו עשב ואין בהם הצטרפות חסד כלל, ולא אמרו בתקונים אלא למי שיש בו ירקרקות במקצת ויש בו מראה אתרוג כמשך חוט החסד של אסתר, וכן ראוי ונכון להזהר.



דיני חזזית ומקום פסולה, ודין חזזית הנעשית מן הקוצים

סו. וכן יש להזהר בדין חזזית שאם עלתה בו חזזית והוא כמו אבעבועות ויש בו ממש שמקומו ניכר במשמוש היד שהוא גבוה מן האתרוג, אם עלתה בשנים או בשלשה מקומות פסול, ואם הוא בחוטמו דהיינו במקום שמתחיל להתקצר ולהתחדד כלפי ראשו פסול אפילו בכל שהוא, וכן כל שינוי מראה אפילו בכל שהוא דזה לא הוי הדר משום שנראה שם לעינים יותר משאר מקומות שבו שבאותו השיפוע אדם נותן עיניו, ומטעם זה גם כן יבש פוסל שם בכל שהוא.

סז. אבל ראוי להודיע לבני אדם כי יש כמה שהם נמנעים מלקנות אתרוג לברך עליו משלהם יען כי הכל נראה בעיניהם חזזית ופוסלים אותם כי באתרוגים שלנו הוא מצוי ליגדל מהם נקודות קטנות כל שהן, וזה לא נקרא חזזית שהחזזית הוא שמעצמות האתרוג נולד אותה הנקודה מנומר או ירוק, אך זה הנמצא ברוב אתרוגים שלנו אינו מהריעותא של אתרוג אלא מן הקוצים ומן הברקנים שבאילן שעוקצים בו ובאותה עקיצה כשהוא גדל באילן משתנה מקום העקיצה ונעשה מקומה כמו אדום וקורין אותה חזזית ואינו אלא מצד העקיצה, ועוד כי רובם אינו ניכר מקומן במשמוש ואינו גבוה משאר האתרוג.



גדר שינוי מראה שפסלו בראש האתרוג בכל שהוא

סח. וגם שינוי מראה שאמרו שאפילו בכל שהוא פסול בשיפוע, לא אמרו אלא כשנראה לכל שאינו הדר אבל באתרוג שאינן נראים לעין מחמת דקותם וצריך להסתכל בהם כדי שיהא נראה ונרגש בראיה ואדם אחר הרואהו ביד חבירו יראהו כולו הדר בלי שום רושם זה אינו נקרא כל שהוא, והדר נקרא למי שהוא בידו וכל שכן לאחרים הרואים אותו.



אזהרה למדקדקים בפיטם יותר משאר הידורים

סט. וחכמי האחרונים ז''ל צווחו על כמה בני אדם שמדקדקין דקדוק דק וקל ולא דקדקו בחמור, דהיינו שרואין הכל אחר השושנה של אתרוג אם נחסר דבר מה ממנה ואף אם האתרוג מהודר בכל מיני הידור ביופי ובתואר מניחין את זה ולוקחין אחר אף שאין דומה לו במראה ובקומה ובהידור רק שאין חסרון בשושנה, וטועים המה כי אף שראוי לבדוק בכל אלה להיות מנוקה מכל מום, לא אמרו אלא כשידו משגת לקנותו מהמובחר והמהודר שבכולם או בנמצא אחר טוב ממנו.



אזהרה למעדיפים לולב הקהל מלולביהן והמכשולים המצויין בזה

ע. אכן אם אינו בנמצא והמה בצמצום או שאין ידו משגת לקנות המנוקה והמהודר והוא צריך לברך ולצאת ידי חובה בלולבו של חבירו, טפי עדיף לקנות אתרוג שיש בו אחד מכל אלה אף שאינן כל כך מנוקים ולברך על הקנוי משלו וממונו מלרדוף אחר אותו שאין בו אחד מכל אלה שצריך שחבירו יקנהו לו במתנה, ואולי לא דעת לו ולא תבונה ואינו גומר בלבו להקנותו ונמצא שאינו יוצא ידי חובת לולב, וכן הסכימו רבים מגדולי ישראל ורבים מאנשי מעשה עושין כן, והמחמיר הרי זה מן המתמיהין כי על הרוב כשמברכים בלולב הכולל המזכה את הרבים כאשר ראיתי בקצת מקומות שעברתי בהם מרבים כל העם לבא, ורוב כל העם כדי לזכות בו חוטפים הלולב ומברכין ברכה חטופה ויריבו איש את רעהו ותבקע הארץ לקולם.

ואין איש שם על לב כי צריך בעל המצוה שיקנהו לו תחילה במתנה ואם הוא חוטפו מיד חבירו שבירך ולא זיכהו לו בעל המצוה לא עשה ולא כלום, ואין גם אחד שיוכל לברך עליו בכוונה ולעשות הנענועים כי מאין הרגלים שיברכו עליו והוא נוגע ואינו נוגע בלולב ואתרוג חבירו ולא אוחז הלולב ואתרוג בידו לפחות בשעת הברכה, כאשר ראינו מעשה הרע הזה ברבת בני עמינו ומברכין ברכה לבטלה על נטילת לולב והוא אינו לוקחו בלקיחה תמה בידו כי ירא בעל המצוה למוסרו בידם פן בריבם איש את רעהו יעלו עד להשחית לולבו והאתרוג של מצוה שבזבז עליו ממון רב כאשר יקר מקרה רוב פעמים.

עא. וצריך להוכיח את העם ולהודיעם עונשו של דבר וחומר שבו כי לכל העם בשגגה, וישראל קדושים הם בהתלהב נפשם בחשק המצוה לא יפנו ימין ושמאל כי לא ידעו מה הוא עניינו של דבר ושורשו, והייטב בעיני ה' כי יום ראשון לחשבון עונות יפגעו באיסור ברכה לבטלה ואת מעשה ה' יהרסם ולא יבנם, ועוד כי ביטלו מצות עשה מן התורה כי על ידי חטיפתם זה מזה וזה מזה לא עשו ולא כלום, ורבים מהם מתפללים תפילה חטופה אחרי כן כי איחר להם שתים או שלש שעות עד לברך.

אשר על כן חסידים ואנשי מעשה בחרו להם לקחת לולב ואתרוג משלהם אף כי לא יהיה כל כך מנוקה ויפה כמו של הכולל רק שיעלה ברכתם לפי עיקר הדין ולברך בכוונה ולעשות הנענועים כדת וכהלכה, כי המברכים בלולב ואינם עושים הנענועים אין להם על מה שיסמוכו, כי על כן אף שיצאו קצת מן השורה לברך על הבלתי מובחר כל כך במקום שיש מובחר ומהודר ויפה ומנוקה מכל מום, מכל מקום בהעריך העניינים בשיקול הדעת, הדעת נוטה כי בהתלוות אליהם כושר העניינים הנזכרים וקיום המצוה כתקונה וכדינה בשלהם כוונתם רצויה לפני האל יתברך וזה פשוט ומבואר לכל בר דעת.



כמה דינים בהכשר אתרוג

עב. אך צריך להזהר שלא יהא באתרוג דברים הפוסלין אותו, כגון חזזית גמורה שמעצמות האתרוג שמקומו ניכר במשמוש היד שהוא גבוה מן האתרוג כנזכר, וכן בחסרון דאפילו בכל שהוא פסול כמו שכתבו הפוסקים ואף על פי כן מיום ראשון ואילך כשר, וניטל פטמו ועוקצו דינו כחסר וכשר מיום ראשון ואילך גם כן אבל חזזית כתבו גדולי הפוסקים דפוסלת כל שבעת הימים, וצריך שתדע דבחוץ לארץ שעושים יום טוב שני של גלויות, פסולי יום ראשון אסורים גם כן ביום טוב שני משום ספיקא דיומא.



אזהרה שלא לקצוץ ד' מינים משדה נכרי ע''י ישראל וטעמו

עג. ועוד ראוי להודיעם דבמקום דשכיחי דקלים ושאר המינים אצלם שלא יקצצו הם בעצמם הארבעה מינים דקרקע אינה נגזלת וסתם גוים גוזלי קרקע הם ויבא בגזלה לידו ולולב הגזול פסול אלא יקצצנו הגוי ויקנה מהם, ומה שנוהגים בארץ ישראל שקונים האתרוגים מן הנכרים והולך הישראל ובורר הטובים וחותך אותם בידו, אינו מן הנכון שהרי אלו האתרוגים נתמרחו על ידי הישראל והיאך יוצאים בהם בטבלם, וראוי למנוע מנהג זה רק שיקצצנו הגוי בידו דוקא כמו שכתבו הפוסקים.



ידקדק לקנות ד' מינים מממון של היתר

עד. וכבר כתבנו לעיל בפרק א' בדין סוכה גזולה שראוי לכל איש ישראל הירא להזהר שיהיה נזהר לעשות המצוה מממון של היתר שיודע בודאי שבא בהיתר גמור לידו בלי און ומרמה וגניבה, שאם חס ושלום יש שום פקפוק של איסור באותם המעות שנאוי הוא לפני המקום ברוך הוא ונעשה סניגור קטיגור כדין לולב הגזול כמו שהארכנו שם, ויתר דיני אגד הלולב ונענועיו יתבארו בפרקים הבאים בס''ד.



תוכחה לנמנעים לקנות לולב לעצמן מספר ''סדר היום''

עה. כלל העולה מכל דברי הפרק הזה בקיצור, שצריך כל איש ישראל להשתדל בעבודה הזאת ואל תהי קלה בעיניו ואל יסמוך לומר עם הקהל אני נוטל כי היא סמיכה של הבל כי לא נתקן לולב לקהל אלא שיטול אותו שאין לאל ידו משגת לקנות לולב לעצמו או שבא מן הדרך או שאירעו איזה אונס ולא קנה לו לולב ואתרוג שאז תנאי בית דין הוא שיועיל נטילתו בלולב הקהל, אבל מי שבידו סיפק לקנות ולחבב המצוה ולהדרה אינו רשאי לדחות אותה מעליו שהיא גדולה במאוד מאד בכמות ובאיכות ומגיע לו תועלת רב אם לנפשו אם לגופו אם לכל אנשי ביתו להשקיט לו מימי רע וכל גזרה רעה אם יעשה אותה כתקונה, ועוד אף על פי שיטול לולב הקהל לא יוכל לנענע אלא פעם אחת לצאת ידי חובת מצוה אבל הנענועים אחרים בשלשה מקומות מן ההלל ולהקיף בו בזמן ההושענות איך יעשה.

עו. ואם הוא במקום שהאתרוגים אינם נמצאים ואינו יכול להשיג דבר שיצא ידי חובתו בו מפני שדמיו יקרים ואין ידו משגת, יקנה מן הבא בידו ארבעה מינים הללו להיותם בידו בשעת ההלל ויברך על אותו שנבחר לקהל ובו יצא ידי חובתו, ומה שיש בידו יהיה לחבוב מצוה ולייחד שם שמים מן הבא בידו וצדקה יחשב לו.

אכן מי שיש סיפק בידו לקנות צריך שישתדל לקנות המובחר והמהודר יותר שימצא לברך עליו בשלו ולא יחוס ולא יחמול על ממונו, כי איך יעלה על דעתו של האדם הטפש לפקפק בענין אחר כי ממנו יתברך הכל ומידו נתנו לו כי זה כוונת הבורא שיעשו מצוותיו בשלימות ובהדור נאה ונתן לו יד לעשות, והאיש הסכל והטפש לא כן יעשה להקל מעליו שלא לפזר ממונו שאינו שלו ויתרצה במה שימצא, אלא ראוי ונכון לחוס על כבוד קונו ולעשות המצוות בדקדוקן ובשלימותן ואף על פי שמן הדין נראה לו שיוצא בו לא יתרצה בזה אלא יעשה הדבר בשלימות בלי פקפוק, שאם בא ליקח אתרוג ושואלין ממנו דינר אחד והוא מסופק בו אם הוא ראוי אם לאו ישאל ממנו אתרוג יפה ממנו ויתן שני דינרים ויקח אותו יפה וטוב כרצון לבו בלי ספק ובלי פקפוק בכל תנאיו.

עז. וכן בכל ענין המצוות שעושה יעשה אותם בשלימותן ובדקדוקן שלא יחסר מהן כל דבר ובזה יוכר עבודת העבד הנאמן ומדקדק בעבודת אדוניו ומשתדל לעשותה בשלימות וליפות אותה עבודה כדי למצוא חן בעיני אדוניו, וגם אדוניו מכיר את לבבו הטוב ושמחת לבו בעשיית מצוותיו ומוסיף לו שכר אחר נוסף על שכר המצוה עצמה מפני רצונו הטוב וחפצו השלם בעבודתו כמו שביארנו.



מעלת הקונה לולב הקהל לזכותם וסגולתו לתקון פגם הברית

עח. וגדול שכר האיש המזכה את הרבים לקנות לולב הקהל לזכות את הרבים ולצאת בו ידי חובתם וזכות הרבים תלוי בו, ומה טוב חלקו ומה נעים גורלו כי הן היום הקדוש ראשון הוא לחשבון עונות הוא מזכה את הרבים בו ביום מובטח הוא שלא תבא שום עון אשר חטא על ידו כמו שאמרו 45 כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו.

עט. ומי שדואג נפשו על כי ראה קרי בליל יום הכפורים שאמרו עליו 46 ידאג כל השנה והשיגה ידו במצוה הזאת, ישתדל בכל הונו וממונו לקנותו ולזכות את הרבים נגד טפת הזרע שהיא נשמה עשוקה ביד החיצונים, עתה יזכה את נפשות בני ישראל במצוה הזאת ועל ידי כך יוציא אותה הנשמה העשוקה משם ולהכניסה אל הקדש פנימה, ועל ידי הברכות שמברכים כולם מתקן מה שפגם המשכת הטפה למעלה לחוץ והחזיר הטוב אל הרע, עתה על ידי הברכות יתוקנו וישובו אל הקדושה כי כן כחם של הברכות להמשיך שפע ורחמים להחזיר הדברים ליושנם.



סגולת מצות לולב לתקון פגם הברית

פ. וכל עיקר מצוה זו הוא סוד ייחוד וזווג מדות העליונות והנענועים גם המה באים להמשיך את החסדים ולהמתיק את הדינים כנודע מדברי רבינו האר''י זלה''ה, על כן מצוה זאת היא תקון גדול למי שנכשל בעון ש''ז לבטלה לייחד הלולב והאתרוג יחד סוד קודשא בריך הוא ושכינתיה נגד מה שהפריד לשכינת עוזינו בהמשכת הטפה לחוץ עתה יוקשרו ויעשו כולם אגודה אחת, וכמו שבחטאו נסתלקו החסדים למעלה כך על ידי הנענועים ממשיך החסדים להמתיק את הדינים כאמור, וטוב ויפה לכל האיש הירא לכוין בכל זה ובכן חס''ד ה' מעולם ועד העולם על יראיו אמן.



ציונים והערות לפרק ב

19) חגיגה דף ה' ע''ב. 20) תנחומא אמור אות כ''ב. 21) ירושלמי סוכה פ''ה ה''א. 22) ויקרא רבה פרשה ל' אות ט'. 23) מכות דף כ''ד ע''א. 24) עי' סנהדרין דף ק''ו ע''ב. 25) עי' ויקרא רבה פרשה ל' אות ב'. 26) במדבר רבה פרשה ט' אות ז'. 27) ויקרא רבה פרשה ל' אות ט'. 28) זוהר תזריע דף נ''א ע''ב. 29) זוהר בראשית דף כ''ה ע''א. 30) זוהר וישב דף ק''פ ע''ב. 31) חולין דף צ''א ע''א. 32) שמות רבה פרשה ל''א אות י''ז. 33) סוכה דף מ''א ע''ב. 34) ב''ק דף ט' ע''ב. 35) עי' ילקו''ש ויחי רמז קס''א. 36) שבת דף י''ב ע''ב. 37) זוהר האזינו דף רצ''ב ע''א. 38) גיטין דף נ''ו ע''א. 39) ירושלמי תענית פ''ד ה''ה. 40) זוהר תצוה דף קפ''ו ע''ב. 41) זוהר יתרו דף צ''ג ע''ב. 42) סוכה דף ל''א ע''א. 43) סוכה דף ל''א ע''ב. 44) תקו''ז תקון כ''א דף נ''ו ע''ב. 45) אבות פ''ה מי''ח. 46) יומא דף פ''ח ע''א.





פרק ג - הכנות החג - צדקה - אושפיזין - כבוד סוכה



התעוררות להכין צרכי החג בעצמו

א. ערב יום חג הסוכות מצוה על כל איש ישראל להשתדל ולזרז הוא בעצמו ובכבודו להכין צורכי חג הקדוש הזה בשמחה ובטוב לבב, ואף על פי שיש לו כמה עבדים מצוה בו יותר מבשלוחו כמו שאמרו לענין שבת דרב נחמן בר יצחק מכתף ועייל מכתף ונפיק ואמר אילו מקלעין לי ר' אמי ור' אסי לא מכתיפנא קמייהו, 47 כן יעשה לכבוד האושפיזא הבא אלינו הוא החג הקדוש הזה ולכבוד השבעה אושפיזין קדישין אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן יוסף ודוד עליהם השלום המסתופפים בצל קורות סוכתינו כל שבעת הימים וששים ושמחים בששון שמחתנו שמחה של מצוה.



בכל הכנות שעושה לחג יאמר הריני עושה לכבוד הרגל

ב. וכל דבר שיקנה תהיה מגמת פניו לכבוד הרגל ולכבוד השבעה אושפיזין קדישין, ואם אי אפשר לו להטפל הוא בכולם יכין מקצתם ויאמר בפה מלא ברוך אלהים שהחייני וקיימני והגיעני לזמן הזה והעדיף טובו עלי ויתן לי יד ואל לכבד הימים טובים כיד ה' הטובה עלי ומידו נתנו לו, והריני קונה ועושה זה לכבוד הרגל הקדוש ולכבוד השבעה האושפיזין קדישין זכותם יגן עלינו אמן כן יהי רצון.



הוצאות יו''ט יוציא בשמחה וסגולתו שיחזרו הוצאותיו בכפלים

ג. ובכן בתתו אל לבו כן לא יחוש ולא יקפיד על ההוצאה של יום טוב כי ממנו יתברך הכל ומידו נתנו לו, ואיך יעלה בדעתו לפקפק בענין אחר שהוא רואה בעצמו כי זהו כוונת הבורא לרבות כל מיני שמחות בחג הקדוש הזה זמן שמחתנו כמו שנאמר ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים, והוא יתברך נותן לו יד לעשות והוא יצמצם ממון שאינו שלו ויתרצה במה שימצא להקל מעליו, חלילה לאיש הישראלי לעשות כן, וישמח בכל הטוב אשר נתן לו האל יתברך לשם שמחה של מצוה ויבטח בשם ה' וישען באלוהיו, ויכולה היא שתרחם עליו להמציא בשופע מזונותיו כי כאשר יפתח ידו לכבוד הרגל כן יפתחו לו מן השמים לתת לו ארוחתו ארוחת תמיד בכפלים, ורמז לדבר הגיד רבינו האר''י זלה''ה כי כן מוע''ד השלש אותיות אחרונות וע''ד הם כפל המספר של האות ראשונה מ' שאותיות וע''ד הם פ' כפל המ', לרמוז כי כל אשר יוציא עליו יכפלו לו מן השמים.

ד. והשם של קדושת החג הזה הוא שם ע''ב בניקוד סגול שעולה עם הניקוד שב''ע מפני שחג זה מביא שובע לעולם.




סגולת המוציא ממון לסעודות חג הסוכות יותר משאר מועדים

ה. וסגולה רבה היא מאד למכבדו להוציא במאכ''ל ובמשתה לכבוד האל יתברך להיות שבע ודשן במזונותיו כל השנה, כי כך היא מדתו של החג הקדוש הזה ביותר משאר חגים ומועדים דכולהו מהאי שלימו מתברכין דומיא מה שאמרו בזוהר לענין שבת, וכבר הארכתי בתוכחות מוסר על כל זה פ''ב דשבת בס''ד.



התעוררות לפשפש בתשובה בערב הרגל ובפרט בערב סוכות

ו. ואחר שיתקן צורכי החג מאכילה ראוי ונכון שיאמר בלבו מה תקנתי לנפשי היפה, ויפנה מלבו מחשבות הבלי העולם הזה ויתבודד מקצת היום לפשפש במעשיו על כל מה שפעל ועשה וישוב ויתחרט בכל לבבו ובכל נפשו, כי זהו עיקר כוונת רבותינו הקדושים באומרם 48 חייב אדם לטהר עצ''מו ברגל על טהרת הנפש היפה כי היא הנקראת עצמותו של אדם, וזה בכל הרגלים וכל שכן וקל וחומר בבא יום חג הקדוש הזה כי הוא יום ראשון לחשבון עונות.

כמו שאמרו באגדה 49 בפסוק ולקחתם לכם ביום הראשון זה ט''ו ואתה אומר ביום הראשון, את מוצא בערב ראש השנה גדולי הדור מתענים והקדוש ברוך הוא מתיר שליש מעונותיהן ומראש השנה ועד יום הכפורים היחידים מתענין והקדוש ברוך הוא מתיר להם שליש מעונותיהן וביום הכפורים כולם מתענין האנשים והנשים והטף והקדוש ברוך הוא אומר להן לישראל מאי דאזל אזל ומהכא ולהלן ניחל חושבנא, ומיום הכפורים עד החג כל ישראל עסוקין במצוות זה עושה סוכתו וזה בלולבו, וביום טוב הראשון של חג כל ישראל עומדין לפני הקדוש ברוך הוא ולולביהן ואתרוגיהן בידיהם לשמו של הקדוש ברוך הוא ואומר להן הקדוש ברוך הוא מאי דאזל אזל מן הכא ניחל חושבנא הדא הוא דכתיב ביום הראשון ראשון לחשבון עונות ע''כ.



תחינה על התשובה והטהרה מעון לערב חג הסוכות

ז. כי ראוי ונכון לכל איש הירא וחרד אל ה' לשוב מעבירות שבידו ולהפיל תחנוניו לפני אלהינו מרחם בטרם תבא יום ראשון לחשבון עונות וכה יאמר בתחינתו.

אנא ה' ארך אפים אתה ובעל הרחמים, גלוי וידוע לפניך שרצונינו לעשות רצונך ולקיים כל המצוות אשר צויתנו ולהזהר בכל אזהרות שהזהרתנו ומי מעכב שאור שבעיסה מעכב, לכן יהי רצון מלפניך שתהיה בעזרנו בשנה הזאת הבא עלינו לשלום וזה היום תחילת דין וחשבון עונותינו, עזרנו אלהי ישענו שלא נעבור אחד משס''ה לא תעשה, ואל תביאנו לידי חטא ולא לידי עבירה והצילנו מכף דוב אורב יצרינו הרע ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך, והשיבנו אבינו לתורתך וקרבנו מלכנו לעבודתך והחזירנו בתשובה שלימה לפניך תמיד מראשית השנה ועד אחרית השנה, ויקויים בנו מקרא שכתוב בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר ושנוכל לקיים מהיום והלאה כל מצוה שיזדמן לפנינו מרמ''ח מצוות עשה ומה שלא נוכל לקיים תצרף מחשבתינו הטובה למעשה, ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו כולנו יחד כלי מוכן לקבל נפש רוח ונשמה אשר נפחת בנו כדי שנחזור לעתיד למקור שחצבת נפשנו רוחינו ונשמתינו משם, ולא נבוש ולא נכלם בעולם הזה ובעולם הבא ולהיות מוכנים ומזומנים מאותם הנוחלים לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו כולו אומר כבוד.




בסגולת התחינה הנזכרת, וקריאת פרשת היראה והתשובה

ח. ואחרי כן יקרא פסוקי היראה והתשובה, ותפילה זו תהיה לעזר ולהועיל לכל השנה כולה לבל יכשל בכל עון אשר חטא אחר שהקדים תפילה לצרה והוא על דרך קדמיה לרשיעא עד דלא יקדימנך, 50 ועוד כיון שזהו בקשתו ותחינתו מאת המקום אז יחזיק במוסר ויראת ה' להיות ה' בעוזריו כי כך היא המדה באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא והבא לטהר מסייעין אותו.



הרהורי תשובה לערב סוכות

ט. ועל כן יטהר עצמו תחילה להיות זהיר וזריז לבלתי עבור את פי ה' אלהיו כי הוא עושה הפך בקשתו ותחינתו אשר ביקש אם יחטא ואשם חס ושלום ואז מהשמים ירחמו לבל ילכד ברשת יצרו הרע ומובטח לו שלא יחטא ותמיד יהיה יראתו על פניו לבלתי יחטא, וזה כלל גדול לעולם להתגבר האדם על יצרו הרע לומר בלבו איך אחטא ואעבור את פי ה' אלהי הפך בקשתי שאני מבקש בכל יום כמה פעמים אל תביאני לא לידי חטא ולא לידי עבירה, הרחמן יטע תורתו ואהבתו ויראתו בלבנו לבלתי נחטא וכן כל כיוצא בזה, ואיך ולמה אני ארדוף אחרי יצרי הרע הפך בקשתי לפני המקום, הכהתל באנוש אהתל עמו יתברך חלילה.

י. והערה זו יפה היא מאד להיות לבו נכנע אפילו בשבתות ובחגים ובמועדים שצריך להיות עיניו פקוחות בהם יותר לפי שהאדם אוכל ושותה וקרוב על ידי אכילה ושכרות מרובה להכשל חס ושלום בפח המוקש יצרו הרע ואת מעשה ה' יהרסם ולא יבנם ויפרוק עול מלכות שמים מעליו חלילה.

והחכם עיניו בראשו תמיד אל ה' כי אף על פי שמצוה לשמוח כמו שנאמר ושמחתם לפני ה' אלהיכם, המשכיל יבין כי לא ניתן השמחה למלוי הכרס ולעבור על ידי כך את פי ה' אלהיו אלא חג הסוכות שבעת ימים לה' כתיב כי כל זאת השמחה לא תהא אלא לשם שמים ועל ידי כן לא יבא תקלה על ידו, וכל זה לא יתכן אם לא יתעורר האיש טרם יבא הזמן אשר קרוב לחטוא בו יען כי בפתע פתאום יהדפנו יצרו הרע, מה שאין כן כשהאדם הוא הקדים לתת אל לבו מה שקרוב לחטוא בהנה תמיד עיניו פקוחות ויהיה תמים עם ה' אלהיו.

והרי זה דומה למי שמכיר באויבו המבקש רעתו להורגו בעורמה כי תמיד הוא על משמרתו ויפן כה וכה להיות נצב לריב עמו וישכים להורגו, לא כן הבלתי יודע ומכיר בשונאו כי בפתע פתאום יבא עליו ויהרגנו ולא יחמול ביום נקם ושם נפל שדוד ואין בידו מאומה להיות נעזר בגבורה וכשל עוזר ונפל עזור, כן הדבר הזה נגד אויבנו שונאינו הרע איש צר ואויב המן הרע הזה להיות עינינו תמיד עליו כי פרש רשת לרגלי בני אדם ולהיותנו נשמרים מאד על נפשותנו לבל נהיה נצודים במדחפות רשתו כאמור.

יא. אשר על כן טוב וישר להתעורר כל איש הירא וחרד לדבר ה' בערב הרגל כדי לטהר עצמו ברגל עצמו על ידי הרהורי תשובה, וזה בכל שאר הרגלים וכל שכן וקל וחומר בחג הנורא והקדוש הזה כי צריך כל אדם להיות יראה ורעד בקרבו מפחד ה' ומהדר גאונו, כי אף על פי שהכל נכתבים ביום הכפורים הנה יום החתימה תלויה ועומדת עד ליל הושענא רבה ולא ידע האדם איך יהיה דינו נחתם, ותמיד יהיו עיניו ולבו על דינו ולהרבות בתשובה שלימה על כל מה שחטא על הנפש.



ירבה בצדקה בערב סוכות, ומנהג מהרח''ו לחלק קופת הצדקה ביום זה

יב. וירבה היום הזה בצדקה ובגמילות חסדים כי סגולתה לכפר החטא כמו שנאמר וחטאיך בצדקה פרוק, ובר מן דין סגולתה ביום ערב סוכות רבה היא מאד, ואמרו עליו על מהרח''ו זלה''ה כי הוא היה גזבר על קופה של צדקה ולא היה מחלקה לעניים אלא בערב סוכות, והיה אומר שביום הזה הצדקה מועיל הרבה מפני שהשכינה הנקראת צדק עולה במעלה למקום הנקרא צדקה, ולכן נכון לכל איש ישראל להרבות בצדקה כהיום הזה כל איש לפי מיסת ידו ולכוין שנותנה לכוונה זו.



מנהג יראים שאין ידם משגת לצדקה להיות גבאי צדקה

יג. ומדרך אנשי מעשה שלא השיגה ידם לעשות צדקה להיות עושים גביה אחת יום אחד קודם ערב סוכות איש מאת מכרו ולהוסיף קצת נופך משלהם ולחלקה לעניים ביום ערב סוכות ומזכים את אחיהם במצוה הזאת עמהם, ומה טוב ומה נעים חלקם וגורלם של עושה אלה.



המאכיל עניים בסוכתו חשוב כמאכילם מחלק האושפיזין

יד. ויותר מהמה אשריו לאדם אשר יזמין ביום הזה לעניים בני תורה מבעוד יום להתארח בביתו כל שבעת הימים ולהאכילם בסוכתו ויכוין בכוונת עליה זו של השכינה שעולה אל המקום הנקרא צדקה, וגם לתת חלקם של השבעה אושפיזין קדישין להם.

וכמה החמירו חכמי הזוהר בענין הזה בפרשת אמור 51 וזה לשונו, בעי איניש למחדי למסכני מאי טעמא בגין דחולקא דאינון אושפיזין דזמין דמסכני הוא וההוא דיתיב בצלא דא דמהימנותא וזמין אילין אושפיזין עילאין אושפיזי מהימנותא ולא יהיב לון חולקהון כולהו קיימין מיניה ואמרי אל תלחם את לחם רע עין אשתכח דההוא פתורא דתקין דיליה הוא ולא דקודשא בריך הוא עליה כתיב פרש על פניכם פרש חגיכם ולא חגי ווי לההוא בר נש בשעתא דאילין אושפיזין קיימי מפתורי.

ואמר רבי אבא אברהם כל יומוי הוה קאים בפרשת אורחין לזמנא אושפיזין ולתקנא לון פתורא והשתא דמזמנים ליה ולכלהו צדיקייא ולדוד מלכא ולא יהיב לון חולקהון אברהם קאים מפתורא וקרי סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה וכולהו סלקין אבתריה ויצחק אמר ובטן רשעים תחסר יעקב אמר פתך אכלת תקיאנה ושאר צדיקייא אמרי כי כל שולחנות מלאו קיא צואה בלי מקום ודוד מלכא אמר וכו' ואשלים דינוי דכתיב ויהי כעשרת הימים ויגוף ה' את נבל וימת וכו'.

אמר ר' אלעזר בגין כך אורייתא לא אטרח עליה דבר נש יתיר אלא כמה דיכיל דכתיב איש כמתנת ידו ולא לימא איניש אכול ואשבע וארווי בקדמיתא ומאי דאשתאר יהיבנא למסכנא אלא רישא דכלא דמסכני חולקא דאושפיזין קדישין ואי חדי לאושפיזין ורווי לון קודשא בריך הוא חדי עמיה ואברהם קרי עליה אז תתענג על ה' ויצחק קרי עליה כל כלי יוצר עליך וכו', זכאה חולקיה דבר נש דזכי לכל האי זכאה חולקהון דצדיקייא בעלמא דין ובעלמא דאתי עכ''ל.



סגולת המזמין עניים לשלחנו שיתברכו מזונותיו מז' אושפיזין

טו. ומי האיש הירא ורך הלבב, שמוע ישמע את כל הדברים האלה מעלת המצוה הזאת וטעם שבה ולא ירדוף אחריה כאשר ירדוף הקורא בהרים להביא עניים מרודים על שולחנו ולהתברך מפי אבותינו הקדושים בשבע ברכות עליונות אשר מי ימלל גבורות ברכות אלו לפי סודן ליודעי דעת ומביני מדע, ואף על פי שמראש השנה נקצבים מזונותיו של אדם מכל מקום הכל הולך אחר החיתום יום הושענא רבה.

ומה טוב להאכיל לעניים על שולחנו בימים האלה ובזמן הזה ולהתברך מפי קדושים משרתי עליון ברכות שמים מעל וברכות תהום רובצת תחת, כי כך היא המדה אשר המתברך בארץ יתברך באלהי אמן ומובטח הוא שלא יחסרו מזונותיו כל השנה, הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד.



מעשה בחסיד אחד שנזדמן אברהם אבינו לסעודתו בדמות עני

טז. וחסיד אחד היה יושב על שולחנו במסיבת אנשים חכמים וידועים ויבא עני והלך חוזר על הפתחים על פת לחם, ותכף ומיד עמד ממושבו ואחז ביד העני והושיבו במקומו ושש כעל כל הון עמו וישרתהו ויאמר, אנכי היום שש ושמח עמך אשר זיכני ה' עמך להאכילך חלק אברהם אבינו בסוכתי, ובלילה ההוא חלם החסיד ההוא שהיה טובע בלב ימים ובא העני ההוא ונתן לו יד והוציאו ממעמקי מים לרויה, ומיד עמד אותו החסיד וחיבקו ונשקו ויאמר אליו ברוך אתה לה' מי אתה אשר הצלת נפשי ממות כי כפשע ביני ובין המות אשר טבעתי ביון מצולה ואין מעמד באתי במעמקי מים ושבולת שטפתני.

ויען ויאמר לאיש החסיד ההוא אנכי אברהם אביך כי באתי היום בסוכתך בדמות האיש העני ההוא, אשריך מה טוב חלקך ומה נעים גורלך עם כל הצדיקים ומובטח אתה כי לא תחול גזרה רעה בביתך ותמיד תהיה שאנן מפחד רעה, ויקץ החסיד משינתו ושמח לבו ויגל כבודו אשר זיכהו ה' באלה ויקבל עליו להיות עושה תמיד כל ימי החג סעודה מיוחדת לעניים כמיסת ידו, ויפרוץ האיש לרוב בתורה ובחסידות ולא חיסרו מזונותיו בריוח גם עד זקנה ושיבה.



התעוררות להזמין עניים על שולחנו בחג וחומר המזלזלים בזה

יז. צא ולמד כמה מעלות טובות למצוה הזאת עתה בימים האלה יתר משאר הימים, כי האדם יראה לעינים עני כמו שהוא והם צלם ודמות צדיקי עולם אשר מתעוררים ממקומם בשבעת ימי החג הקדוש הזה והמה נמצאים בבתיהם של ישראל בסוכתם, וצריך כל אדם לחשוש ולהיות עיניו פקוחות על כל דל עני והלך הבא אל ביתו להאכילו ולהשקותו בפנים שמחות אף כי אינו נוהג ככה בשאר הימים, אולי יקרה ה' לקראתו אחד מכל הצדיקים ואם לא יתן לב יאבד טובה הרבה.

ומה גם כי על כל פנים הוא צריך לצאת ידי חובתו להאכיל חלק האושפיזין האלה לעניים ולהתברך מפיהם ולא יגרום חס ושלום קללה לעצמו להתקלל מפיהם כמבואר במאמר הנזכר דדוד אשלים דינוי ויהי כעשרת הימים ויגוף ה' את נבל וימת רחמנא ליצלן, הטוב כי בימים האלה אשר כל אדם תמיד עיניו אל ה' לעשות סניגורים שילמדו עליו זכות להטיב לו החתימה, והאיש אשר עיניו צרה באביונים תחת סניגורים יקנה לו קטיגורים חלילה.

יח. ואמרו בזוהר בראשית דף י' ע''ב שהקדוש ברוך הוא מבקר את העניים בחגים ובמועדים ורואה שאין להם כלום במה לשמוח ובוכה עליהם והולך למרום ורוצה חס ושלום להחריב את העולם, והמקטרג אומר לפניו רבונו של עולם פלוני אוכל ושותה ויכול לשמח לעניים ואינו נותן להם, מיד נכנס אותו מקטרג ותובע רשות ורודף אחרי אותו האיש ומסבב עליו כמה צרות רבות ורעות רחמנא ליצלן.



תוכחה למרחיקים עניים מפתח ביתם בחגים

יט. ומאנה הנחם נפשי איך נשתכחה תורה זאת מרבת בני עמינו אשר בתיהם מלאים כל טוב ואוכלים למעדנים בחגים ובמועדים, ויותר בחג הקדוש אשר זמן צדקה לכל היא ולא נתנו לב על העניים האומללים כי אם למלא כריסם הוא ואחוזת מרעהו עשירי עם שכמותו, וישתו וישכרו עמו תמיד כל היום ויבוזו כסף להביא אנשים לצים משחקים על פי הנבל ומנבלים בשירי עגבים העתידים עורר לוית יצר סמוך אל הרהורים רעים, ובכלותם מכל השירים יחלו מעט בשחוק וקלות ראש ולא יבצר שם נותן טעם לפגם כי טוב לשמוע שיר כסילים כהיום הזה כי הוא זמן שמחתנו כמו שנאמר ושמחתם לפני ה' אלהיכם ולשמחת מצוה הם עושים, ואין בהם דעת ולא תבונה לאמר כי שמחה לחוד וקלות ראש לחוד.

ועוד אם היה נלוה אליהם מצות העניים האומללים הנה מה טוב ומה נעים אף אם יצאו קצת מן השורה, לא כן הרשעים אשר יחשכו כוככי נפשם בראותם עני ואביון בא אל שולחנם וירימו את קולם ויגערו בעני ואביון לאמר, לך לך אמרין ענייא סחור סחור אל תקרב, עוד מעט יפגענו עיניך הרע והן גוענו כולנו אבדנו וכהנה רבות עמם, העל אלה לא תתאפק ה' לאמר חגיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח נלאתי נשוא.

כ. וראוי לדרוש אליהם עונשו של דבר וכל העם ישמעו וייראו ולא יזידון עוד, ויביטו ויראו ברוחניות מצות סוכה מה היא ומה טעם יש בה ויתנו לב לשוב ולהאכיל עניים מרודים עמו, וזה יהיה בעוזריו לבלתי הקל את ראשו מול אבינו שבשמים בראות גודל עניותם של האביונים המדולדלים ניגשים ונענים עד העפר, אז יכנע לבבו הערל ויראתו על פניו בראותו כי הון ועושר בביתו ואשר כביר מצאה ידו וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו, פן יהיה הוא מכת שונאיו יתברך שנאמר בהם ומשלם אל שונאיו אל פניו להאבידו, או כי ישוב הגלגל ויבא לידי מדה זו אשר היא שקולה ככל היסורין שבעולם כמו שנאמר כי על זה בחרת מעוני, ואין ספק כי לאיש אשר אלה לו מובטח לו שלא יבא לידי תקלה וקלון על שולחנו ויקראו לפניו זה השלחן אשר לפני ה' ויהי בשלם סוכו.



מנהג יראים לעשות סעודה לעניים תוך סוכתם

כא. ומה טוב חלקם ומה נעים גורלם של כמה בני אדם אנשי חסד יראי אלהים אשר עושים לעניים סעודה בסוכתם כדי שיצאו ידי חובה שמזכים את הרבים לצאת מידי חובת סוכה כי אין ידם משגת או אפס מקום להם וזכות הרבים תלוי בם, ואין ספק כי יוצא בזה מידי דברי הזוהר כי כבר זיכם בחלקן חלק האושפיזין קדישין, רק שהיה ראוי להם לעשות ככה כל שבעת הימים ומה בצע כי יצאו לילה הראשונה ידי חובה ושאר הלילות קובעים סעודתן בביתם.



מנהג המכינים תבשיל מיוחד לעניים ומחלקין אותו בעיו''ט

כב. ומנהג אנשי מעשה אשר לא השיגה ידם להביא עניים לסוכתם או שצר להם המקום ובמה ישכב העני, עושים מערב יום טוב תבשיל אחד מיוחד לעניים ונותנים אותו ואומרים בשעת נתינה זה חלק מסעודתינו יהיה חלף חלק האושפיזין קדישין שיבואו לסוכתנו ונותנים אותה לעני בן טובים, ובכן כשיאכל העני הסעודה ההיא בביתו בעת ובעונה ההיא שהוא יושב ואוכל סעודתו יעלה לו כאילו הזמינו על שולחנו ממש.

ועל כיוצא בזה אמר בזוהר, 52 אמר ר' אלעזר בגין כך אורייתא לא אטרח עליה דבר נש יתיר אלא כמה דיכיל דכתיב איש כמתנת ידו וכו', ובפרט כי חפץ חסד האל יתברך ברחמיו על בריותיו בכל הימים וביותר בימים האלה ובזמן הזה להיות מעשה האדם המעט הוא אם רב לחושבו למעשה רב כדי להכריע כף הזכויות לישראל בני רחומיו להיות נחתמים לחיים, וזה למי שאין ידו משגת אבל מי שידו משגת חייב להביא אל ביתו תלמיד חכם עני כל ימי החג להיות מאוכלי שולחנו בעין יפה להניח ברכה אל ביתו.



בעיו''ט יהדר הסוכה ומושבה בכלים נאים לכבוד השכינה

כג. גם מכבוד הסוכה ושבעה אושפיזין דילה הוא להיות כל איש הירא מתעסק בערב סוכות בהדור הסוכה ומושבה ולנאותה בכלים ומצעות נאים כפי כוחו כמכין מושב וכסא למלך לכבוד השכינה ושבעה אושפיזין דילה, ועל ידי מעשהו פה למטה בסוכה הגשמית נעשה כך למעלה בסוכת דוד וכדאיתא בזוהר פרשת אמור 53 זה לשונו, מאן פועל צדק צדיקייא דאתקינו למטרוניתא ואלבישו יתה לבושהא ועטרהא ותכשיטהא כל אחד פועל צדק אקרי וכו', וכן נמי זה המכניס כלים נאים לסוכה כך מתקן כלים נאים העליונים, ובהכניס מצעות נאות בסוכה כך סוכת דוד נעשית בסוד מצע כדאיתא בזוהר בפרשת תרומה בפסוק עתה ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא עובר עלינו תמיד, ולכן נעשה ונתקן עליית קיר זו שהיא קטנה ונשים לו שם מטה ושולחן וכסא ומנורה הם הצורך לכנסת ישראל.



מצוה ליתן המנורה בסוכה ושכר המהדר סוכתו

כד. ולכן מצוה לתת המנורה בסוכה וכן על ידי כך יזכה לסוכה הרוחנית ותהיה נפשו יושבת במנוחה רבה בגן עדן שכפי ערך מה שמקיים המצוה בכוונה טובה ובאופן הנאות כך יעשה לו שם סוכה לנשמתו וכדאיתא בזוהר פרשת פנחס 54 זה לשונו, וסוכה תהיה לצל יומם דאתמר ביה בצל שדי יתלונן ולא כצל סוכת הדיוט דאגין על גופא משמשא אלא צל לאגנא על נשמתא וכו', ובהציע הכלים הנאים שיש לו והמצעות הנאות בסוכה יקשור לו הוא יתברך כמה חופות בעדן גן אלהים כל אבן יקרה מסוכתו אודם פטדה וברקת להשתעשע בהם מזיוא דיקרא עילאה.



אזהרה למכבדים ביתם בכלים נאים ולא בסוכתם

כה. ורבת מבני עמינו ונשותיהם יותר מהם המכשלה זאת תחת ידם לכבד את ביתם בכלים נאים ומצעות נאות ככל המועדים ולא יחושו אל מושב המלך ה' צבאות, ואחרי תיקון ביתם באופן הנאות מתקנים מושב הסוכה מהמותרות שבביתם בלויי סחבות ומפחותי הכרים והכסתות שבביתם כי קשה בעיניהם להניח את ביתם דרך עראי שאין להם די מושב ביתם וסוכתם, וזה דרכם כסל למו להיות בוחרים במושב ביתם מבסוכה.

ולא ידעו תועי רוח בינה ולו חכמו ישכילו זאת אשר שנו חכמים בלשון המשנה, 55 כל שבעת הימים עושה אדם את ביתו עראי ואת סוכתו קבע כיצד כלים הנאים בסוכה ומצעות הנאות בסוכה ומנורה בסוכה, באופן כי על פי הדת והשורה הדין נותן להיות כל שבעת הימים ביתו סוגרת ומסוגרת, ואיככה נוכל וראינו שפחה כי תירש גבירתה להיות דירת עראי במבחר המושבות והסוכה דירת הקבע ומושב המלך ה' צבאות בפחותי הכלים והמושבות, הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך, והשכינה צווחת על שבידו לכבד ומיקל בכבודה אם אב אני איה כבודי, איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי, סורו נא מעל אהלי האנשים האלה כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו.

אשר על כן מי שנגע אלהים בלבו אף שאין דרכו להתעסק במושב ביתו כל הימים ויעזוב לאשתו לעשות כרצונה, אכן במושב הסוכה אל יעזבנו ביד אשתו ורצונה ובחירתה כי עיניה צרה על מושב ביתה כי לא דעת לה ולא תבונה להבין ולהשכיל מהות הסוכה ומה שנעשה בה למעלה, אלא מצוה בו יותר מבשלוחו לתקן ולהכין במבחר אשר יש לו בסוכתו להכין ולתקן מושב עליונים למעלה כנזכר לעיל.



מעלת המתעסק בתקון מושב הסוכה ונוייה

כו. ואף גם זאת בכלל מצות עשיית הסוכה ומי שלא נתעסק בעשייתה כי לאו בר הכי הוא ויעשנה על ידי אחרים, הנה מה טוב לו להתעסק בענייני מושב הסוכה ונוייה ויעלה לו כאילו עשאה, ואחרי אשר ידע כל אדם כי כל שבעת הימים כשנכנס לישב בצל הסוכה הוא בודאי הגמור שנכנסים עמו שבעה צדיקים שהם סוד הסוכה כי על כן הורונו חכמי הזוהר לחלוק להם כבוד קודם ישיבתו ולומר תיבו אושפיזין עילאין וכו' כמו שנבאר לקמן, יהא זהיר וזריז מאד להכין מקום מושבם ממיטב מצעיו ומיטב כליו.

ומה טוב ומה נעים להכין בתוך סוכתו כסא מיוחדת בבני ברק ומשי ורקמה לכבוד כל צדיק כל איש יומו ואמרו בזוהר פרשת אמור, 56 תא חזי בשעתא דבר נש יתיב במדורא דא צלא דמהימנותא שכינתא פרסא גדפהא עליה מלעילא ואברהם וחמשה צדיקי אחרנין ודוד מלכא שוויין מדוריהון עמיה הדא הוא דכתיב בסכות תשבו שבעת ימים ולא בשבעת הימים ובעי בר נש למחדי בכל יומא ויומא באנפין נהירין באושפיזין אילין דשריין עמיה וכו'.



מעשה בתלמיד שראה בסוכת רבו ז' אושפיזין בשולחנו

כז. ולמען תדע ותשכיל ענין הזה ולא יקל בעיניך, אגיד לך מעשה רב אשר שמעתי מפי זקנים מעשה שהיה ברב מופלא שהיה יושב ולומד בסוכתו ותלמידו עמו, עודינו לומד עמו רעדה אחזתהו לאותו תלמיד ויקם וירץ וילך ויבא ובידו רצפה ובמלקחיים, ורבו היה משתומם על המראה כי ראהו לאותו התלמיד כנותן הרצפה ביד אחר באויר הסוכה וכמדליק דבר.

אז אמר לו הרב מה זה בני על מה אתה עומד מרעיד ומרתת ועושה כדברים האלה כי היה חושש שמא אחזתו רוח שטות או רוח רעה חס ושלום, ואז השיב לו התלמיד האם אין אדוני רואה כל הזקנים הללו אשר סביבותינו וכך היה מונה והולך א''ב ג''ד ה''ו ז', ועל כי נאמר בכל מקום מוקטר ומוגש לשמי המה שאלו לי להביא רצפה לעשות דוגמא לקטורת הנעשה על ידי עסק תורתנו, וגם היה נותן בהם סימנים בסדר ישיבתם איך היו יושבים אברהם בדרום יצחק בצפון יעקב במזרח, ועם אברהם יושב עמו משה רבינו עליו השלום בדרום, ועם יצחק יושב עמו אהרן בצפון, ויוסף ודוד במערב הסוכה.

וכששמע הרב דברי התלמיד השתומם על המראה וראה כי יפה כח התלמיד מכח הרב שזכה לראות כל מה שגילו לנו חכמי הזוהר על השבעה אושפיזין עילאין הבאים הארת ניצוצותיהם של נשמותיהם בכל סוכות ישראל, ועל כי היו יושבים באימה וביראה עוסקים בתורה הרב והתלמיד יחד נתקבצו ניצוצותיהם יחד שם וניתן כח לעין לראותם עין בעין, אשרי עין ראתה כל אלה.

ויהי מאז עמדו הרב והתלמיד באימה וביראה בלימוד התורה בתוספת מרובה על העיקר כל ימי החג עד שכמעט לא נשמע בתוך סוכתם שיחת חולין, וכל ימיו של אותו צדיק היה אפטרופוס רב במצוה זו להזהיר את כל העם לבלתי ינהגו קלות ראש בתוך סוכתם לפני הצדיקים וכן כל כיוצא בזה.



מנהג אנשי מעשה לתקן ז' נרות בסוכה לכבוד האושפיזין

כח. ומכאן תבין ותשכיל כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת להמכבד סוכתו הן במצעות הנאים וכליו הנאים ובהיכלו כולו אומר כבוד לכבוד ה' והצדיקים, וכן להדליק שם המנורה וכמנהג אנשי מעשה כי בכבודם ובעצמם מתקנים את הנרות בסוכתם ומתקנים להדליק שבע פתילות לכבוד ולתפארת השבעה אושפיזין.



אזהרה לישב באימה בסוכה ולהזהר משיחת חולין

כט. והן גם כן להיות זהיר לנהוג באימה וביראה בתוך סוכתו ושלא לשוח שיחת חולין בתוכה מפני כבוד הצדיקים, וירחיק כעס וקטטה מתוכה פן יגרום לגרש משם הצדיקים כי לא יוכלון שאת גינות מעשיו, וכבר אמרו בזוהר 57 דאברהם אבינו כשרואה שאין האדם נוהג כשורה וכדת אומר סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה וכו'.



מנהג הרמ''ק שלא לשוח בסוכה אלא בדברי תורה

ל. וכבר העיד החסיד הקדוש בעל ספר ראשית חכמה ע''ה על רבו הרמ''ק ע''ה וכתב זה לשונו, וכן היה מנהג מורי זלה''ה שלא לדבר בתוך הסוכה בימי חג הסוכות אלא בדברי תורה כי מצות סוכה קדושתה גדולה, והעד שעצי סוכה חל עליהם קדושה ואסורים כל שבעה וגם שהאבות באים, ובזוהר קורא לסוכה צלא דמהימנותא ואמר כל מאן דיתיב תחות צלא דמהימנותא אחסין חירו ליה ולבנוי לעלמין ואתברך ברכתא עילאה, שהאדם בתוך הסוכה מוקף מאור הקדושה וכמה קדושות יש בה ולכן ראוי להתרחק משיחה והיתול, אלא יקיים וגילו ברעדה כי מקום רמז הסוכה היא שמחה ורעדה דדינין מתערין מינה, וגם כי ימי זה החג הם דין והעד כי בליל הושענא רבא הוא חותם הדין וימים אלו צריכים שיהיו בתשובה שימים אלו ניתנו כדי להאריך על האדם שישוב בתשובה ואין פתקות הגזרות נמסרים ביד השלוחים עד ליל שמיני עצרת.



תוכחה למשחקים בקוביא תוך הסוכה ולבטלים מתורה במועדים

לא. ולכן ראוי להיות יראת ה' על פני כל איש ישראל כל ימי החג יתר משאר הימים ויותר ויותר בעומדו בתוך סוכתו, ואוי לעינים שכך רואות רבים מבני ישראל המשחקים בקוביאות בימי החג הקדוש והנורא הזה ולא עוד אלא שהורו היתר לעצמם לשחק בתוך הסוכה מחנה השכינה והצדיקים עליונים, ואוי להם ולנפשותם כי גמלו להם רעה גדולה עד לשמים כי בשאט בנפש יושבים שעה או שתים ולפעמים תמיד כל היום לא יזכרו ה' לנגדם ולא אמרו בלבבם נירא נא את ה' אלהינו ולפני מי אנו עומדים ומשחקים ומכעיסים בפני השכינה עליונה הפורש עלינו סוכת רחמים ושלום ושבעה אושפיזין עילאין קדישין דילה.

ואין ספק כי השכינה צווחת עליהם קלני מראשי קלני מזרועי, הגמול הזה קיויתי ביום בואי לשכון עמכם כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף להשקות אותי מי לענה ורוש, הוגעתוני בדבריכם ובמעלליכם אשר לא טובים, המעט מכם אשר הוגעתם ה' בדברים תמיד כל היום ביתר הימים כי תוסיפו לחטוא בחגים ובמועדים אשר לא ניתנו אלא כדי שתעסקו בתורה, ותחת היותכם ביראת ה' כל היום בדברי קדושה של תורה ללוות אותי בה ולהלוותני בקול תודה וזמרה המון חוגג, אתם עומדים בסוד משחקים ריקים ופוחזים וישבעו באלהים ובלא אלהים.

ושכינה תצעק עליהם אוי להם שכך עלתה לה עם בניה שמחה לתוגה נהפכה כי בן כסיל תוגת אמו, אלכה ואשובה אל מקומי הראשון כי טוב לי אז מעתה, אוי ואבוי לך בן אדם טפה סרוחה כי כך אתה מכעיס את אם הבנים שמחה ולולא היית שומע צערה וקול צעקתה עליך אין ספק כי תבחר מחנק נפשך ותבחר מות מחיים.

לב. ומדוע תהיה כאיש נדהם ולא תביט לחוס לפחות על נפשך כי כל ימי המועדים המה ימי דין כי בארבעה פרקים העולם נידון, בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון בחג נדונין על המים, והואיל והמועדים והחגים המה ימי דין נמצא החוטא אז בשחוק וקלות ראש חמור יותר משאר השנה שמאחר שהעולם נידון והיה כי יחטא ואשם בחטא אחד אפשר שיוכרע הוא או כל העולם חס ושלום לכף חובה ואז רעב כי יהיה דבר כי יהיה חס ושלום, בכנפיו נמצאים דם נפשות אביונים אשר בשלו הסער ההוא, הטוב לך כי תעשוק דם נפשות כצאן לטבחה בסכלותך לעשות נחת רוח ליצרך אשר הוא שטן הוא יצר הרע ועתיד לעשות שפטים בנפשך בעת תת נפשך בידו.

ונוסף גם הוא עונש החטאים האלה בנפשותם שנפרעים מהם עונות ראשונים וימים ראשונים, יען כי הן שאר הימים אשר ביטלו תורת אלהיהם היה להם פתחון פה להשיב ולומר אין אדם נתפס על צערו אדם לעמל יולד על המחיה ועל הכלכלה, אכן מה יענו ליום פקודה על ביטול התורה בחגים ובמועדים אשר אין כל מאומה טורח משא ומתן יכבד עליהם ועודם מחזיקים בטומאתם ומבטלים תלמוד תורה בתוספת מרובה על העיקר של יתר הימים ותמיד כל היום שמו יתברך מנואץ באלות ובשבועות בשחוק הקוביאות מאז הבוקר ותעבור המנחה, אוי ואבוי לנפשותם ונפרעים מהם למפרע גם על השאר הימים אשר היו אנוסים בעיניהם כי אלהים שופט ויוכיח עליהם בחגים ובמועדים אשר המה פנויים ואין אונס ועם כל זאת עזבו ומאסו תורת ה', ואין זה כי אם זדון לבם הרע ומאיסתם בתורת אלהינו גם בלא אונס ובאונס יחד כולם שוין לרעה אין פחד אלהים לנגד עינם, ואין ספק כי עושה אלה אחריתם מרה כלענה.

לג. ודי בהערה זו להיות כל איש זהיר וזריז בחגים ובמועדים בעסק התורה ובמצוות, וביותר בימים האלה ובזמן הזה כי המשפט לאלהים הוא על מפעלות אדם ותחבולותיו ולהרחיק עצמו כמטחוי קשת מכל מיני שחוק הן בביתו וכל שכן בתוך סוכתו שלא לתת אחיזה ויניקה לקליפה במקום הקדש חס ושלום וכמו שביארנו בפרק א' כי כל מעשה תוקפה של מצות הסוכה הוא להכניע ארבע מאות ושמונים מחנות של לילית.

וזה יהיה משפט המצוה הזאת כי נשמור לעשותה בקדושה יתירה ועמוד התורה לילה ויומם, לא כן הרשעים הנוהגים שחוק וקלות ראש בתוכה וכמערת פריצים היתה להם להיות משחקים בה כברחובות קריה, כי תחת הכנעת הקליפה וארבע מאות ושמונים מחנותיה על כן ירים ראש הקליפה על ידי רוע מעלליהם בתוכה, ותחת משכן השכינה שם הרגיעה לילית מצאה לה מנוח, ותחת שלש רגזה ארץ תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה חס ושלום.

וכל העם ישמעו וייראו ולא יזידון עוד ולפאר בקדושה יתירה אל מקום הקדש משכן כבודה של שכינה ולא ינחלו עוד זרים את כבודה ואולי המצא תמצא היונה מנוח לכף רגלה, כי הן בעונותינו שרבו דרכי ציון אבילות מבלי באי מועד להראות את פני האדון ה' צבאות והוא כביכול מסתכל בבתי ע''ז ובאומות העולם היאך נתונים בשקט ובשלוה בעולם ורואה ביתו חרב ונתון בידם של ערלים, שאוג ישאג על נוהו ואומר איה מעון אריות בני היכן הם, אוי שהחרבתי את ביתי ושרפתי היכלי והגליתי את בני לבין אומות העולם ומה לו לאב שעלתה לו כך ואוי להם לבנים שגלו מעל שלחן אביהם, ותהי זאת נחמתו ולמקנהו עמו וצאן מרעיתו עשה סוכות והאם רובצת על האפרוחים אם הבנים שמחה ותהי לה למקדש מעט היכל ה' היכל ה' המה.

לד. ואין ספק כי בשומו כל איש ישראל כה לנגד עיניו אם אבן הוא נמוח ואם ברזל הוא מתפוצץ ולא ישוב עוד לכסלה ללכת אחרי שחוק הקוביאות לעולם וכל שכן בתוך סוכתו, ולא יפנה דרך אנשים העושים מצות הנשים מלומדה רק תמיד בכניסתו בה יפן בעיני נשמתו אל רוחניותה והשוכן בקרבה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ואחוזת מרעהו שבעה אבות קדושים, כי באמת לא פשתה המספחת הזאת בישראל וכן שאר ביזוי מצוה כי אם על כי יעצרם הגש''ם והאדם יראה לעינים מצוה כמו שהיא וחו''מר שבה ועל כן לא ידעו ולא יבינו, וגם סמכו על איזה מורה שהורה להם היתר בדבר, ולפי פשטן של דברים הורו להם כי קרוב הדבר כי למצוה יחשב לשחוק שם בסוכה מבית לקיים מצות ישיבת סוכה, וחלילה להאמין כי מצות ישיבת סוכה תהיה במושב לצים ומי בקש זאת מידם רמוס חצריו יתברך.

אכן ישראל קדושים הם ומצוה להודיעם טעמי המצוה ופירושה ואת יקר תפארת תוכיותה אשר היא סולם מוצב ארצה וראשה מגיע השמימה, ובכן כל העם מקצה יהא מוראת שמים עליהם להתרחק מן הכיעור ומן הדומה לו, ולא תאבה ולא תשמע למורים היתר ומצוה בדבר אשר היא מצוה הבאה בעבירה וחילולים הוא עושה ואת מקדש ה' כי טמא והם לא כתבו היתרות ההם אלא לפי פשוטן של דברים, אכן בהגלות נגלות מה שגילו לנו חכמי הזוהר גודל כבודה כנזכר לעיל ישתקע הדבר ולא תהיה כזאת בישראל.



דין כלים האסורים להכניסן או להשהותן בסוכה וחומר קדושתה

לה. וצא ולמד כמה החמירו הפוסקים ז''ל לבלתי עשות שום תשמיש בזוי בסוכה ואסרו כלי אכילה לאחר אכילה כגון קדירות וקערות להשהותן בסוכה, ואף קודם אכילה אסרו להכניס הקדירה בסוכה, ובגמרא פרק הישן אמרו 58 חצבא ושחיל בר ממטללתא ופירש רש''י ע''ה חצבא כד של חרס ששואבין בו המים חוץ לסוכה, ורוב העולם אינם נזהרין בכך ואינו נכון, וכן אסרו שלא להכניס נר של חרס בסוכה כי אם של ברזל ונחשת ונר שעוה כמו שכתב הרוקח ז''ל, וכן אין להשתמש בסוכה דברים של בזיון כגון שטיפת קערות וכיוצא בהם כדי שלא יהיו המצוות בזויות עליו חס ושלום.

ומזה יבחין כל בר שכל להבין ולהשכיל גודל קדושת הסוכה אשר כמעט היא כקדושת בית הכנסת, והעד על זה שאפילו על עצי הסוכה חל הקדושה ואסורין כל שמונה ימים כנזכר לעיל, ועל כן ראוי לירא ממנה כמוראת בית הכנסת בכל מכל כל לבד את אשר התירו לנו חכמים ז''ל, ואשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה.



אזהרה שלא לאכול בערב סוכות מחצות, וטעם שבע''פ אסרו משעה י'

לו. ונחזור אל הענין בדברים הנעשים בערב החג שהיינו בו, וצריך להזהר מפני כבוד הרגל שלא יאכל בערב חג הסוכות מחצות ואילך 59 כדי שיאכל בסוכה לתיאבון דומיא דאכילת מצה דגמרי ט''ו ט''ו מחג המצות, ואף על פי שבערב פסח לא אסרו אלא משעה עשירית בלבד היינו טעמא משום שאינו יכול לאכול פת אלא מצה עשירה ועל ידי כן זוכר הוא ולא אתי לאמשוכי, מה שאין כן ערב החג דמותר בכל דבר חיישינן דילמא ישבע הרבה ולא אכיל לתיאבון בסוכה, ולכן ראוי להזהר מחצות היום ואילך לשמוח בשמחה של מצוה בלילה וכמו שכתבו רבותינו בעלי התוספות בשם הירושלמי פרק הישן דף כ''ז ע''א.



אזהרה על הטבילה בערב סוכות

לז. עוד מכבוד הרגל הקדוש הוא מה שאמרו ז''ל חייב אדם לטהר עצמו ברגל וכל שכן ברגל הקדוש הזה אשר הוא מושבע בשובע שמחות בכמה מצוות הנעשים בו מה שלא נעשה בשום חג כמוהו, שראוי ונכון להכין עצמו לקראת אלהיו בקדושה ובטהרה לכבוד קדושת המצוות ובפרט מצות הסוכה כי רבה, ולא יכון לאדם בבגדים הצואים אשר עליו ועוד טומאתו בשוליו חס ושלום לבא להראות את פני האדון ה' צבאות ושבעה אושפיזין עילאין בתוכה, ומה גם כי נקרא יום ראשון ראשון לחשבון עונות וראוי להיות קדוש וטהור בטבילה של מצוה ואם עוד טומאתו בו ולא יחוש על כבוד קונו בראשו נגע''ו חס ושלום, ועל כן אף המיקל ברגל אחר ראוי לו להחמיר עליו להעביר זוהמת הנחש מעליו ולהעביר לבושין דחול בערב חג הקדוש הזה לקבל עליו קדושת הרגל.



אזהרה לבאים בליל יו''ט לבית הכנסת בלבושי חול

לח. ומבעוד יום יקדש הוא את היום והלבש אותו מחלצות לכבוד הרגל ואל יהיה ככסילים הבאים בלבושי חול לבית הכנסת ולקבל פני הצדיקים בסוכה כי עונשם רב, פני ה' חלקם לא יוסיף להביטם ימששו חשך ולא אור וכבר הארכתי בזה בפרק ג' דשבת, אלא יהא זריז ונשכר להכין עצמו לכבוד אלהיו כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה.



כוונה ע''ד הסוד בעת שמקבל יו''ט

לט. ואם בא בסוד ה' יכוין בהכנות אלו להאציל עליו שפע שני שמות הקדש הוי''ה ואהי''ה במילוי יודין יו''ד ה''י וי''ו ה''י אל''ף ה''י יו''ד ה''י שעולים בגימטרייא רג''ל להיות טהור בבחינת נפשו לפני כסא כבודו יתברך ולקבל עליו שפע יום הקדוש.




ציונים והערות לפרק ג

47) שבת דף קי''ט ע''א. 48) ר''ה דף ט''ז ע''ב. 49) קהלת רבה פרשה ט' אות ז'. 50) בראשית רבה פרשה ע''ה אות א'. 51) זוהר אמור דף ק''ד ע''א. 52) זוהר שם. 53) זוהר אמור דף צ''ח ע''ב. 54) זוהר פנחס דף רנ''ה ע''ב. 55) סוכה דף כ''ח ע''ב. 56) זוהר אמור דף ק''ג ע''ב. 57) זוהר אמור דף ק''ד ע''א. 58) סוכה דף כ''ט ע''א. 59) מה שסתם המחבר להחמיר בערב סוכות טפי מער''פ דכבר מחצות אסור בפת, הוא כדעת מהרי''ל ולבוש וכפסק הרמ''א סי' תרל''ט ס''ג, וכ''ה בחיי אדם כלל קמ''ז סעי' י''ז, ועי' בחיי''א הל' פסח סוף כלל קכ''ט, אבל במ''ב ציין כי הסכמת האחרונים דלא כהרמ''א ואין לאסור כ''א משעה י', ועי' מש''כ הרמ''א בדרכי משה שם, ואמנם בטעם החילוק יעוי' במג''א ובא''ז שם שכתבו כעין דברי החמ''י ולאו מטעמיה, דאילו החמ''י כתב דער''פ קיל טפי כיון שאינו מותר אלא במצה עשירה ועל כן לא גזרו מחצות כיון דעי''ז זכור ועומד, ואילו המג''א והא''ז כתבו דער''פ קיל טפי כיון שא''א לשבוע ממצה עשירה.





פרק ד - תפלת ערבית - סעודה ודיניה - למודי החג



מעלת השמחה בפרט בחג הסוכות ואזהרה על העצבות

א. ליל התקדש חג צדיקים ישמחו יעלצו לפני אלהים וישישו בשמחה אשר הרגל הזה זמן שמחה לכל היא כמ''ש בנוסח התפילה זמן שמחתנו וכו', וראוי לכל איש ישראל להעביר מעליו כל מין דאגה ויגון ולאזור עצמו בשמחה ובטוב לבב ועל ידי כך תתעורר מקום השמחה למעלה.

ועל כן אף כי בשאר הימים מדת העצבות מגונה היא מאד, בחג הקדוש הזה מגרעות נתן חס ושלום למעלה לשכינת עוזינו אם הבנים שמחה וחלילה להראות עצבות אפילו כל דהוא, ורבים נכוו בגחלת זאת ולא חששו ומרעה אל רעה יצאו כל ימות השנה רחמנא ליצלן, על כן כל איש ישראל חובה עליו בהתקדש היום להכין עצמו בקדושה ובטהרה ולרבות כל מיני שמחות מבעוד יום בבית הכנסת לשמוח בשמחה העליונה בשירים ותושבחות עד זמן תפילת ערבית.



טעם שמאחרין תפלת ערבית בליל יו''ט א' של סוכות

ב. ומצוה לאחר תפילת ערבית בלילה הזאת, ואף במקומות שנוהגים להוסיף מחול על הקדש הרבה בשבתות וימים טובים, בליל חג הקדוש הזה מצוה לאחר יען כי כל ענין חג הסוכות אנו למדים ט''ו ט''ו מחג המצות וכמו שבאכילת מצה כתיב בערב תאכלו מצות כן צריך אכילת כזית בסוכה דוקא בלילה ואם יקדימו מבעוד יום הרבה נמצאו אוכלים סעודתם ביום, וכבר כתבנו בפרק י' דיום הכפורים דעת רבינו תם ששקיעת החמה קודמת למשתשקע שיעור שעה ורביע.



טעם אמירת מזמור כאיל תערוג בליל יו''ט א' של סוכות

ג. ויתחילו במזמורים המספרים בכבוד החג, ונהגו לומר מזמור כאיל תערוג על אפיקי מים לפי שבחג נדונין על המים על כן בחרו במזמור הזה כאיל תערוג על אפיקי מים, ואמרו ז''ל 60 האילה הזאת היא חסידה שבחיות ובזמן שהחיות צמאות מתכנסות אצל האילה והיא חופרת ומכנסת קרניה בקרקע ועורגת להקדוש ברוך הוא וקורע לה את התהום והמים עולין לה וזהו כאיל תערוג על אפיקי מים, ואנו אומרים כי כן נפשנו שוקקה אל המים וראוי לחוס עלינו ולהוציא משפטינו לאורה להתברך כל השנה בגשמי רצון ברכה ונדבה ותהי אחריתה חיים ושובע.

ועוד מצאו במזמור הזה רמז לסוכה בפסוק כי אעבור בסך שתרגם המתרגם מטללתא, ויש בו גם כן ענין עולי רגלים ועל כן נזכירה דודים מימי קדם להתחנן לפני אלהינו שבשמים ישוב ירחמנו וישיב בנים לגבולן ויכונן המקדש על מכונו נגילה ונשמחה בתקונו ושם נעלה ונראה ונשתחוה בקול רנה ותודה המון חוגג.

וכל איש ישראל ראוי להתעורר מאד באמירת המזמור הזה להתחנן על גאולתנו ועל פדות נפשינו, וישים בלבו במעמד אשר היו ישראל בחג הקדוש הזה כשהיו שרויין על אדמתם ושמחים בשמחת בית השואבה, אוי ואבוי לבנים שגלו מעל שולחן אביהם, ועל ידי כך יתחזק בכל לבו להתחנן בכל לבו ונפשו לאמר ועתה ה' עד מתי כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו, קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך.



טעם אמירת המזמור הנזכר וביאורו ע''ד הסוד

ד. וליודעי חן הטעם של אמירת המזמור הלז בחג הקדוש הזה הוא פשוט, יען השני מזמורים הללו מיוסדים על חשק מלכות שמים לעלות עם דודה תפארת ישראל והם שבעין קלין דראמת אילתא עילאה וזהו כאיל תערוג על אפיקי מים.

וכבר כתבנו לעיל ריש פרק ב' כי מלכות שמים קבלתה ביום הכפורים בחינת הדינים והגבורות ומיום הכפורים ואילך מקבלת בחינת החסדים, יום ראשון שלאחר יום הכפורים נוטלת חסד דהוד בית אימה, וביום שני חסד נצחה, וביום שלישי חסד תפארתה, וביום רביעי חסד גבורתה, וביום חמישי הוא יום טוב מפני שנוטלת החסד של החסד הפנימי וגם נוטלת בחינת אור המקיף של החסד ההוא שהוא אור גדול יותר מהפנימי על ידי מצות סוכה שהיא בסוד אם הבנים שמחה שממנה לוקחת החסדים האלה, והחסדים האלו אינה נוטלת אותם מלמעלה למטה שאם יתבטל החסד העליון ברוב הדינים והגבורות שבה אין הגרוע ממנו יוכל להקימו ולפיכך נוטלת אותם מלמטה למעלה כדי שאם יתבטל החסד הקטן היורד תחילה ברוב כח הגבורות שבה בבוא החסד הגדול ממנו ידבק בו וישוב לאיתנו כמו שמבואר באורך בכתבי מורינו ורבינו האר''י ז''ל.

(הג''ה א''ה, ועל דרך זה נ''ל תהום אל תהום הם בחינת החסדים התחתונים אחד לאחד קורא לקול צנוריך ופירש הטעם יען כל משבריך וגליך).

ועל כוונה זו נאמר במזמור כאיל תערוג על אפיקי מי''ם הם בחינת החסדים, כן נפש''י היא נפש דוד מלכות שמים תערוג אליך אלהים יען כי צמאה נפש''י לאלהים מבחינת הדינים של מדת אלהים אימא עילאה דדינין מתערי מינה, מתי אבא ואראה פני אלהים בחינת החסדים שהם בסוד הפנים, ופירש הסדר איך קבלתה מלמטה למעלה ולזה אמר היתה לי דמעת''י סוד ההו''ד והנצ''ח כנודע מדברי הרב במאמר שערי דמעה לא ננעלו, היו לי תחילה כל אחד לחם יומם ולילה מפני תוקף הדינים והגבורות באמור אלי כל היום איה אלהיך כי כמעט הוא מתעלם ברוב הגבורות, ועל כן אמר אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי כלומר כשאלה שהם חסדי נצח הוד אזכרה ואשפכה עלי נפ''שי מפני תוקף הגבורות, אכן כי אעבור בס''ך הוא סוד החסדים יותר עליונים הסו''ככים בכנפיהם על התחתונים אז בכח גדולתם אדדם גם אותם שנתעלמו בכח רוב הגבורות שהגיעו עד בית אלהים גם אותם שהיו עד בית אלהים עכשיו ידדו בקול רנה ותודה המון חוגג יחד כולם אחד באחד יגשו וישובו לאיתנם אל החסד ואל הרחמים מה שאין כן אם היה בהפך מלמעלה למטה, וכן כל ענין עילוי החסדים יפה נדרש בכל המזמור הקדוש הזה, וראוי למי שהריחו בסוד ה' לכוין את הדברים הרומזים ברומו של עולם.

אכן מי שלא בא בסוד ה' יכוין פשט הדברים בלבד על כנסת ישראל המתחננת על גאולתנו ועל פדות נפשנו מתי אבא ואראה פני אלהים וכיוצא כאמור.



מנהג א''י לשורר בליל יו''ט א' של סוכות בעת אמירת ופרוס

ה. ובכן יאזורו בשמחה ובצהלה ובנעימה קדושה יתפללו תפילת ערבית, ומנהג חסידי ארץ ישראל לשורר בנועם הנוסח של ופרוס עלינו סוכת רחמים ושלום הרומז לאם הבנים שמחה הפורסת סוכת רחמים ושלום ואנחנו בנים בניה אנו מסתוככים תחת כנפי חסדיה על ידי מצות הסוכה כנזכר לעיל, ועל כן ראוי לאומרו בחג הסוכות בנועם קולות יותר משאר חגים ומועדים.



התעוררות לשמחה באמירת אתה בחרתנו ע''פ הר''ם אלשיך ע''ה

ו. ויתפללו אתה בחרתנו בכוונה ושמחה רבה ומשבח לאדון הכל שקרבנו לעבודתו והבדילנו מן התועים ונתן לנו מועדים לשמחה ובפרט המועד הזה ראש לכל המועדות בשמחה, ועל כן אנו אומרים בו זמן שמחתנו כי אם כי פשט הדבר הוא מפני שהוא זמן האסיף שהבריות שמחים בו וכתוב בו שני פעמים שמחה ושמחת בחגך וכו' והיית אך שמח, אכן עיקר הדבר כמו שכתבנו לעיל פרק ב' בטעם קביעות חג הסוכות למה היה, כי הנה חג הפסח היה על גאולת מצרים וחג השבועות על מתן תורה, אך חג הסוכות על מה צוה לנו הוא יתברך לחוג אותו שאם נאמר שהוא על אשר הקיפנו בענני כבוד כפשט הכתוב אם כן נעשה גם כן זכר למן ולבארה של מרים ולמה יגרע נס הנעשה על ידי משה ומרים מהנעשה על ידי אהרן.

וטעם הדבר שכתבנו שם מפני כי לא שמח ה' במעשיו מאז ברא העולם עד הזמן ההוא כי עשרים דורות שמאדם ועד אברהם היו מכעיסים ובאים וגם לא פסקה זוהמא עד מתן תורה, ולא מלאו הימים לגמור מתנתה עד אשר עשו את העגל ולא נתקן עד אחר יום הכפורים שאז ניתנה תורה בלוחות שניות והקהיל משה את ישראל לעשות לו משכן ואז שמח הוא יתברך ועל כבודו צוה לחוג את חג הסוכות כי היא שמחתו ונגילה ונשמחה בו, וגם בכל יתר השנים אין השמחה שלימה עד בא יום הכפורים ונטהרים מאשמותיהם ומטפלים באותם ארבעה ימים בצורכי מצוה אז יש לו יתברך שמחה ועל כן אז היה שמחת בית השואבה, ועל כן בכל דור אין לו יתברך ימי שמחה כחג הסוכות כי אז נקיים ישראל מכל עון אשר חטא.



טעם שתקנו זמן שמחתנו בסוכות משום מחילת העון

ז. וגם לנו אין לנו עוד שמחה וששון כזאת להיות נקיים מעונותינו על דרך שאמרו ז''ל 61 על שבחה של ארץ ישראל שנקראת משוש כל הארץ לפי שלא היה אחד מישראל מיצר כשהיה בית המקדש קיים למה, שהיה אדם נכנס לשם מלא עונות ומתכפר לו אין שמחה גדולה מזו שהיה יוצא צדיק הוי יפה נוף משוש כל הארץ, ולפיכך בחג הקדוש הזה הוא יתברך שמח נגילה ונשמחה בו על כשרונינו וטהרת נפשותינו ועל כן תקנו לומר זמן שמחתנו, וכל אדם חייב להראות את עצמו שש ושמח בתתו השבח הזה לו יתברך אשר בחר בנו מכל העמים ודרך תשובה לנו הורה לטהר את אשמתינו ולשמוח בשמחת הנפש בחג הקדוש הזה.



התעוררות על השמחה בתפלות החג ודברי הזוהר בזה

ח. וכבר אמרנו כמה פעמים שעיקר האהבה והיראה היא בלב ובכוונה ולא באמור הדברים בפיו ובשפתיו ולבו רחק מהם, ובפרט בענין שהוא כופר בטובו הגדול יתברך המטהר ומכפר כל אשמותינו בכל שנה ושנה והוא ברחמיו מתמלא חסד ורחמים עלינו ומוציא משפטינו לאורה ושמחה, ומי הוא הפתי אשר לא יכיר את הטוב הזה גלוי ומפורסם לכל, אשר כל כיוצא בדברים האלה יתן אל לבו באומרו הברכות בכוונה ולא כקורא מצות אנשים מלומדה, ואז יתעורר לבו בחשק אהבה גדולה להקדוש ברוך הוא ויתדבק בו בהיותו עומד ומתפלל לפניו.

ט. ובזוהר פרשת ויחי, 62 אמר ר' יוסי שכינתא לא שריא אלא באתר דאיתכוון באתר שלים ולא באתר חסיר ולא באתר פגים ולא עציב אלא באתר דחירו וכו' אמר ר' אבא כתיב עבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה לאפקא דלית פולחנא דקודשא בריך הוא אלא מגו חדוה דאמר ר' אלעזר לית שכינתא שריא מגו עצבות דכתיב ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן וכו', וכל זה בכל הימים וכל שכן בחגים ובמועדים שהם אושפיזין הבאים מזמן לזמן וכמו שהאורח צריך לקבלו בסבר פנים יפות כן צריך לקבל הימים טובים, ובפרט למי שהריחו בסוד ה' ומכיר ויודע עילוי הימים טובים שבהם מתגלה אור חדש כענין שפירש הרשב''י עליו השלום בפרשת אמור בענין מקראי קד''ש.

ובתקונים דף נ''ח אמר זה לשונו, ועוד שכינתא אתקריאת חג בכל זמנין ויום טוב חג דתלת רגלין דאתמר בהון שלש רגלים תחוג לי בשנה ובגינה יראה כל זכורך למיהב לה דורונא הדא הוא דכתיב ולא יראה את פני ה' ריקם וצריך למחדי בה דכתיב ושמחת בחגך דאיהי חדוה דקודשא בריך הוא אתקריאת ומאן דאזיל למחמי לה צריך לנטרא גרמיה מעציבו דאיהי לילית חשוכא עצבון שאול דאיהי מום ועליה איתמר כל איש אשר בו מום לא יקרב עכ''ל.

י. וכל שכן בחג הסוכות שנקרא זמן שמחה כמו שאנו אומרים בתפילות צריך שיהא שמח בתוספת מרובה כמו שאמרו בזוהר 63 זה לשונו, ובעי בר נש למחדי בכל יומא ויומא באנפין נהירין באושפיזין אילין דשריין עמיה, ודקדק הר''ם קורדווירו ז''ל במה שאמרו בכל יומא ויומא ולא אמר דרך כלל בשבעה יומין אילין להראות שבכל יום ויום צריך שיהא שמח שמחה בפני עצמה שהרי השבעה ימים הם הם שבעה אושפיזין, נמצא שבכל יום ויום יש לו אושפיזא בפני עצמו וצריך להראות לו שמחה, ואמר עוד לקמיה כי הא דרב המנונא כד הוה עייל לסוכה הוה חדי וכו' כמו שנעתיק בסמוך בסייעתא דשמיא, ועל כן ראוי ונכון לכל איש ישראל ליל חג הסוכות להתעורר בשמחה רבה בעומדו בתפילתו.



חובת השמחה בימי חג הסוכות ודברים המעוררים אליה

יא. ואחרי צאתו מבית הכנסת קודם כניסתו לסוכה יתבודד במחשבתו בדברים המעוררים וקונים שמחה בלבו של אדם כמו שכתבו הראשונים שיאמר בלבו, עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות שברא והמציא כל הנמצאים הכל בעבור האדם והשגחתו פרטית עלי עם היות שלגדולתו אין לה תכלית וסוף, ישגיח על יתוש קטן כמוני שאני נחשב לאין נגד גדולתו יתברך להטיב עמי בטובות העולם הזה ובטובות העולם הבא על ידי מצוותיו אשר קידשנו במצוותיו וציונו.

והוא כמשל המלך שיש לו שרים ונכבדים לאין מספר וראה במדינה עבד אחד וקראו ואמר לו רצוני שתעבדני ותהיה מהשרים הנכבדים אשר לי העומדים לפני הרואים את פני המלך, ויאמר לו אם תעבדני כראוי אשים את מעלתך למעלה מהשרים הנכבדים אשר לי, האין מן הראוי על העבד ההוא לעבוד עבודת רבו בשמחה ויאמר בלבו הואיל והמלך עם גדולתו וממשלתו שלא חסר לו דבר בחר בי לתועלתי שאהיה עובד לפניו אין מן הראוי שאעבוד עבודתי לפניו אלא בשמחה ובטוב לבב.

יב. ובספר החסידים כתוב בשורש האהבה, כי כדי לעבוד בשמחה יקח האיש משל מבשר ודם אם היה יודע דבר שהוא רצון המלך לא ישקוט ולא ינוח עד שישלים רצון המלך שהוא רימה ותולעה כמוהו ויהיה שמח שמחה גדולה על אשר באו מעשיו לפני המלך לרצון, הבורא שהוא חי וקיים על אחת כמה וכמה שיש לו לטרוח ולבקש איך יעשה וישלים רצון מצוותו.

יג. ועוד יחשוב ויאמר הרי כל צבא השמים עובדים עבודתם בשמחה ששים ושמחים לעשות רצון קוניהם ועבודתם העליונה היא כפלים על עבודתינו שהרי הגלגלים אינם שוקטים לעולם מתנועתם, וכן השמש לעולם הוא סובב ובכל בוקר כאשר הוא יוצא יוצא בשמחה כמו שנאמר ישיש כגבור והוא משורר לפני המקום כמו שהאריכו הראשונים ז''ל.



התעוררות על השמחה והיראה קודם מצות סוכה

יד. ובעסק המצוות ובפרט בבואו לקיים מצות ישיבת הסוכה יהיה שש ושמח ויתן אל לבו כי המצוות הם תכשיטי המלך מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא והוא מתקשט בהם וראוי שיהיה שמח, ובפרט כאשר ידע מה תיקון עושה בעשיית המצוה ההיא ומה תועלת עושה לנשמתו ואז יהיה שמח יותר ועל זה נאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב.

וכבר אמרנו זה פעמים שלעולם אל יפן האיש ישראל לגשמיות המצוה וחו''מר שבה רק יפן בקרבו בקרב המצוה ורוחניותה אשר יהיו תואמים מלמטה ויחדיו יהיו תמים על השמים ממעל, ולהיות בצלם אלהים דוגמא עליונה נצטוינו במצוות אלו משום והלכת בדרכיו, ובכן לבו יחרד ביראת רוממותו יתברך לעשות המצוה באהבה ובשמחה רבה לייחד המדות העליונות הראויות להתייחד על ידיהן של כל מצוה ומצוה בפני עצמה.

טו. וכן בענין הסוכה ישכיל ויבין בדעתו כל מה שהארכנו לעיל פרק ג' גודל מעלתה אשר היא משכן כבודה של השכינה עילאה האם רובצת על הבנים האהובים והנעימים, כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף אשר בצלו נחיה בגוים והמה מוקפים מאור קדושתה, ואז יתעורר בגילה וברעדה בעת כניסתו בסוכה ויביט וידע מה למעלה ממנו אם הבנים שמחה והארץ וכל צבאיה ששים ושמחים עמה.

ויאמר בלבו הראוי אני בן אדם קרוץ מחומר עפר ואפר שהקדוש ברוך הוא שהשמים ושמי השמים לא יכלכלוהו והוא רוצה לדור עמי ולפרוס סוכת שלומו ורחמיו עלי ומה אני שיבא המלך העליון לדור בסוכתי, וכמו שאמר דוד מתי תבא אלי אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי שהכוונה שלעולם היה ממתין על השכינה השורה עליו וכדי שימצא השכינה מקום לנוח היה עושה הכנה מקודם, ולכן אמר אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי להורות על הנשמה הדרה בתוך גופו שהוא ביתו כי עיקר דירת השכינה היא בנפש הזכה כמו שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, בתוכו לא נאמר אלא בתוכם של ישראל היכל ה' היכל ה' המה, וכן נמי בסוכה אשר היא מקדש מעט לשכינה, בכניסתו בה יטהר לבו ומחשבותיו ויתקדש בקדושה רבה ויעשה לה דירה נאה בלבו כדי שתמצא השכינה מקום לנוח שהיא אינה שורה על מקום פגום חס ושלום.



מנהג בני עליה לנשק הסוכה וד' מינים וכן יתר המצוות

טז. וראינו מבני עליה שמנשקין את הסוכה בכניסתם וביציאתם וכן ארבעה מינין שבלולב וכן בפסח המצה והמרור והכל לחבב את המצוה ואשרי אנוש מי שעובד את ה' בשמחה.



חובת השמחה בחג בהלל והודיה ובגנות העצבות

יז. ונוסף גם הוא להיות שש ושמח דאמרינן בפרק במה מדליקין, 64 כתיב ושבחתי את השמחה וכתיב ולשמחה מה זו עשה, ומשני ושבחתי את השמחה זו שמחה של מצוה ולשמחה מה זו עשה זו שמחה שאינה של מצוה, ללמדך שאין השכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק וקלות ראש ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך דבר שמחה של מצוה שנאמר ועתה קחו לי מנגן וכו'.

ואמרו בגמרא, 65 אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה שמח שמחת בית השואבה היה אומר אם אני כאן הכל כאן ואם אין אני כאן מי כאן, וכתב הריטב''א פירוש נגד השכינה שאם השכינה בינינו הכל יבואו, והוי יודע שכל השמחה היתה בהלל והודות לה' על כל הטוב שנעשה לישראל להשרות שכינתו בתוכם ולפיכך לא היה אלא על ידי גדולים וחסידים שלא יראה כקלות ראש וכשמחת בחורים, וזהו ששנינו חסידים ואנשי מעשה היו מרקדים בפניהם באבוקות של אור ואומרים דברי שירות ותושבחות ע''כ.

וכן צריך להיות כל איש הירא להרבות בשירות ובהלל ובהודות בתוך סוכתו ושלא להראות שום עצבות, וכל שכן שחוק וקלות ראש ודברים בטלים בתוך סוכתו חלילה רק לשמוח בגילה וברעדה להשרות השכינה עליו מתוך שמחה של מצוה.



סוד מצות סוכה

יח. ואשר בתעלומות חכמה וסודותיה סובר הרז''ים ויונק מסוד תנחומיה יכין לכוין סוד כוונת הסוכה מה היא ומה נעשה בה ולהשיג בנעלמים, אשר צריך לדעת כי הסוכה היא בסוד אם הבנים אם לבינה כמפורש בזוהר תצוה 66 ז''ל, כתיב בסכות תשבו שבעת ימים דא רזא דמהימנותא האי קרא על עלמא עילאה איתמר פירוש היינו בינה והכי תנינן כד אתברי עלמא אתמר האי קרא כד שרא חכמה עלאה לנפקא מאתר דלא ידיע וכו' וההיא חכמה עילאה נציץ ואתפשט לכל סטרין ברזא דמשכנא עלאה וההוא משכנא עילאה אפיק שית סטרין (פירוש ההוא משכנא עילאה היינו בינה אפיק ו' סיטרין שהם סוד חג''ת נה''י סוד ו' דנפקין מן לבנון) וכדין ההוא נציצו דמשחתא נהיר לכולא, ואמר בסכת תשבו שבעת ימים מאן סכת חסר ו' דא משכנא תתאה (פירוש היינו מלכות) דאיהי כעשישתא לאחזאה לכל נהורין, וכדין אמר בסוכות תשבו שבעת ימים מאן שבעת ימים מעלמא עילאה לתתאה דכולהו קיימי בקיומא לאנהרא להאי סכת שלום ומאן איהי דא סכת דוד הנופלת סוכת שלום ובעו עמא קדישא למיתב תחות צלהא דרזא דמהימנותא ומאן דיתיב בצלא דא יתיב באינון יומין עילאין לעילא וכו' לחפיא עליה ולאגנא עליה בשעתא דאצטריך, ותו כולהו אקרון בסוכת בשלימו וכד איהו חסר סכת דא עלמא תתאה בהני שבעה יומין קדישין למיזן לשאר ממנן רברבן דשאר עמין ולא יתערבון לבתר בחדוה דישראל ומאן חדוה דישראל יומא דעצרת עכ''ל.

הרי מבואר סוד הסוכה שהיא מן אם לבינה והם סוכה עליונה הנקראת סוכת שלום סוד הבינה וסוכה תחתונה רמז על מלכ''ות שמים עלמא תתאה סכת שלם חסר, וזהו סוד סוכה שתחת סוכה פסולה והעליונה כשירה לפי שישראל צריכין למיתב תחת עלמא עילאה סוכה העליונה ולא בסוכה התחתונה מלכות שמים שהרי השבעה יומין של סוכות הם שבעה ימים הנרמזים בפסוק לך ה' הגדולה וכו' והממלכה היא האחרונה.

יט. וכתב מורינו ורבינו האר''י זלה''ה כי עיקר הכוונה היא כי הסוכה הוא אור מקיף מאם הבנים לתפארת ישראל לבדו מראשו ועד החזה וכן לרחל אמנו מלכות שמים לבדה מאחוריה, וזהו בסכת חסר שעולה מספרו עם הכולל כמספר אלהים שהיא אימא קדישא הנקראת אלהים חיים המקפת לתפארת ישראל וכן מלכות שמים המוקפת מבית אימה נקראת בשם אלהים, וכנגד כשהאם על הבנים יחד תפארת ומלכות כשהם בסוד וימינו תחבקני ומקפת עליהם יחד ועל גוזליה ירחף אז כתיב בסוכות מלא כי סוכה מלאה וא''ו הם אותיות כו''הס מספר הו''יה ואד''ני לרמוז לשמות הברא בוכרא והבת היחידה לאימה הוי''ה ואדנ''י המוקפים ויחדיו יהיו תאומים מסוכת אימא קדישא.

וזהו טעם שאם היא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה כי הנה נודע כי חצי תפארת של אם לבינה הוא הכתר לתפארת ישראל והוא הסוכך עליו ומכל שכן על המלכות והוא סוד הסכך של הסוכה ותחת הסכך הזה עומדים תפארת ומלכות וכל אחד ארכו עשר ספירות והרי הם עשרים ונמצא שהוא עומד גבוה מעשרים אמה, אבל למעלה מזה אין האדם העליון יודע שיושב בצל סוכה כי אינם משיגים למעלה ממנו כמו שהאריך בזה בספר הכוונות.

כ. וכבר כתבנו לעיל כי בארבעה ימים שבין יום כפור לסוכות אין אומרים תחינה מפני שרחל אמנו מלכות שמים נוטלת חמשה חסדים פנימיים מבית אימא, אך בחמשה עשר לחדש הוא יום טוב מפני שנכנס החסד של החסד הפנימי וגם לוקחת המקיף של החסד ההוא שהוא אור גדול יותר מהפנימי על ידי מצות סוכה שהיא בסוד אימא עילאה שממנה לוקחת החסדים האלה, וביום שני מקבלת מקיף דחסד שני וכו' וכן עד היום השביעי הכל מלמעלה למטה ולכן הוא מועד לפי שיש אורות המקיפים, וזה יכוין כל אדם בישיבתו בסוכה כל שבעת הימים כל יום ויום בחינת המקיף שלו ואנחנו בני מלכים של תפארת ומלכות אנו עושים כנגדה ויושבים תחת הסוכה לקבל אור המקיף ההוא שאור המקיף ההוא יסכך עלינו ויקיפנו מכל צדדינו.




תפלה קודם ישיבת סוכה כוללת הכוונות ע''ד הסוד

כא. והנה מנהג תנאים הקדמונים חכמי הזוהר עליהם השלום היה כשהיו עושים המצוות היו מוציאין הכוונה בפיהם כענין ר' אבא ע''ה בענין ג' סעודות בזוהר פרשת יתרו 67 שאמרו שם, ר' אבא כד הוה יתיב בסעודתא דשבת הוה חדי בכל חדא וחדא ואמר דא היא סעודתא דעתיקא קדישא וכו' בסעודתא אחרא אמר דא היא סעודתא דקודשא בריך הוא וכן בכולהו סעודתי ע''כ, על כן אסדר לפניך תפילה אחת הכוללת כל הכוונה הנ''ל לכל לילה ולילה בכניסתו בסוכה וכוונת ברכת הסוכה של כל יום ויום וזה נוסחתה.

לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ליחדא שם י''ה בו''ה ביחודא שלים בשם כל ישראל אנחנו באים לקיים מצות ישיבת סוכה כמו שנאמר בסוכות תשבו שבעת ימים ולתקן את שורשה במקום עליון.

ויהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שימשך אור אימא עילאה המסככת על הבנים ואור המקיף שלה הוא יסכך עלינו ויקיפנו מכל צדדינו, ואנו מכוונים בקיום מצות הס''וכה שהיא כמנין יאהד''ונהי שהם ז''א ונוקביה כמנין סו''כה.

יום ראשון, ואנו מכוונים להמשיך אור החסד הפנימי דאימא שהוא העליון והגדול שבכל החסדים לרחל אמנו ושתקבל גם כן אור המקיף שלו.

יום שני, אנו מכוונים להמשיך לרחל אמנו המקיף דחסד דגבורת אימא קדישא.

יום שלישי, להמשיך לרחל אמנו המקיף דחסד דתפארת אימא קדישא.

יום רביעי, להמשיך לרחל אמנו המקיף דחסד דנצח דאימא קדישא.

יום חמישי, להמשיך לרחל אמנו המקיף דחסד דהוד דאימא קדישא.

יום שישי, להמשיך לרחל אמנו מקיף כללות חמשה חסדים שביסוד אימא קדישא.

יום שביעי, להמשיך לרחל אמנו מקיף כללות חמשה חסדים דמלכות דאימא.

על ידי מצות ישיבת סוכה וסוכה תהיה אור המקיף מהחסדים עליונים דאימא עילאה לרחל אמנו, ואנו בני מלכים בני רחל אמנו נראה ונתלונן בתוך הסוכה הזאת לקבל אור המקיף ההוא, אנא בכח גדולת חסדיך העליונים הפלא חסדך מושיע חוסים ואור המקיף ההוא יסכך עלינו ויקיפנו מכל צדדינו ונחסה ונתלונן בצל סוכה אימא עילאה המסוככת על הבנים מלכא קדישא ונוקביה המסוככים והמוקפים מאימא עילאה, ועל ידי ישיבתנו תוך הסוכה תמשיך עלינו הארה זו על נפשינו רוחינו נשמתינו לעבוד את ה' אלהינו עבודה שלימה ותשרה שכינתך בינינו ותפרוס עלינו סוכת שלומיך ולהקיף אותה מזיו כבודך הקדוש והטהור כנשר יעיר קינו, וכשם שעשינו ביתינו עראי וסוכתינו קבע גם למעלה האדם העליון יעשה ביתו סוד אות ב' סוד הבינה היא אמו כי שם ביתו עתה יעשה אותה עראי ויעשה סוכתו סוכת דוד קבע, צדי''קים יירשו אר''ץ וישכנו לע''ד עליה.

וגם בזכות עשיית ביתי עראי לצאת החוצה יחשב לנו כאילו הרחקנו נדוד על אשר היינו מחוייבי גלות והרב כבסנו מעונינו ומחטאתינו טהרנו, ובישיבתנו זאת בסוכה יתוקן מושב לצים אשר ישבנו בסוד משחקים ועם מתי שוא ועם רשעים פועלי און, וזכנו שישרו עמנו אבותינו הקדושים שבעה אושפיזין קדישין עילאין תוך מחנה קדושת סוכתנו ומזיו הארתם וקדושתם תשפיע עלינו רב ברכות וחיים ושלום, ולרעבים גם צמאים תן לחמם ומים נאמנים וזכותם וזכות צדקתם יעמוד לנו שלא נבוש ולא נכלם ולא נכשל בשום מכשול ועון אשר חטא על ידי אכילתנו ושתייתינו בחג הקדוש הזה ונשבע לחם ונהיה טובים ואל יעכבו אותנו הגשמים מלקיים מצותינו, אל תשליכנו מלפניך מלהסתופף בצל כנפיך.

ועשה נא למען שמך ולמען זכות שבעה אושפיזין עילאין להחיש נא את גאולתנו, ואת צמח דוד מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך להעביר גלולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי ונזכה ונירש טובה וברכה לשבת בסוכה של לויתן כאמור התמלא בסוכות עורו, ותהא חשובה מצות סוכה זו שאנו מקיימים כאילו קיימנוה בכל פרטיה ודקדוקיה ותנאיה וכל המצוות התלויות בה ותטיב לנו החתימה לחיים טובים ולשלום אמן.




פסוקים לומר בז' ימי החג בסיום התפלה הנזכרת ובהקפות הו''ר

כב. וכל יום ויום יסיים בפסוק של בחינת מדת היום.

יום ראשון, שובה ה' חלצה נפ''שי הושיעני למען חסד''ך. יהי חסד''ך ה' עלינו כאשר יחלנו לך. קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסד''ך.

יום שני, לפני אפרים ובנימן ומנשה עוררה את גבור''תך ולכה לישועתה לנו. וגם עד זקנה ושיבה אלהים אל תעזבני עד אגיד זרועך לדור לכל יבוא גבור''תך. לך זרוע עם גבו''רה תעוז ידך תרום ימינך. עתה ידעתי כי הושיע ה' משיחו יענהו משמי קדשו בגבור''ות ישע ימינו.

יום שלישי, תתן לראשך לוית חן עטרת תפאר''ת תמגנך. כי תפאר''ת עוזמו אתה וברצונך תרום קרננו. עורי עורי לבשי עוזך ציון לבשי בגדי תפארת''ך ירושלים עיר הקדש כי לא יוסיף יבא בך עוד ערל וטמא. ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה ולשם ולתפאר''ת ולהיותך עם קדש לה' אלהיך כאשר דבר.

יום רביעי, ה' אלה''ים צבא''ות השיבנו האר פניך ונושעה. תודיעני אורח חיים שבע שמחות את פניך נעימות בימינך נצ''ח.

יום חמישי, ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הוד''ך על השמים. גדול כבודו בישועתך הו''ד והדר תשוה עליו. והשמיע ה' את הו''ד קולו ונחת זרועו יראה בזעף אף ולהב אש אוכלה נפץ וזרם ואבן ברד.

יום שישי, נכספה וגם כלתה נפ''שי לחצרות ה' לבי ובשרי ירננו אל אל ח''י. יצאת לישע עמך לישע את משיחך מחצת ראש מבית רשע ערות יסו''ד עד צואר סלה.

יום שביעי, כי אתה אדני טוב וסלח ורב חסד לכל קוראיך. מלכותך מלכו''ת כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור. והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, ושוב יכלול כולם בה בפסוק לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש.




תפלה כוללת מצוות החג לומר בלילה וביום

כג. ולאשר אין לו יד בסוד ה' תקנתי נוסח תפילה כוללת לכל מצוות החג וזה נוסחתה.

רבונו של עולם אתה יודע כי בשר אנחנו ואין בנו ולא בשום בריה כח להשיג ולכוין מעלתך וגדולתך כמו שנאמר גדול אדונינו ורב כח לתבונתו אין מספר, וגם אם היינו יודעים צירוף שמותיך הקדושים וכוונת כל מצוה ומצוה וכוונת כל ברכה וברכה של כל מצוה ומצוה בפני עצמה וכל הייחודים וזיווגי מדות הקדושות העליונות הראויות לבא על ידיהם וכל שכן כי בשר אנחנו ולא בינת אדם לנו ולא איתנו יודע עד מה מהכוונות האלה.

לכן יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שיהא חשוב ומרוצה לפניך כל מצוה ומצוה שנעשה בחג הקדוש הזה, הן מצות ישיבת סוכה וברכתה הן מצות נטילת לולב וברכתו ונענועיו והקפות התיבה בו, כאילו כיוננו בכל צירופי שמות הקדושים העולים מתוכם ובכל הייחודים וזווגי מדות העליונות הראויות לבא על ידיהם, ותצרף מחשבתנו הטובה דרך כלל למעשה פרטיות לכל אלה המצוות הקדושות הנעשות בחג הקדוש הזה ויעלו לפניך עם שאר מעשה המצוות של בני עלייה אשר באו בתעלומות חכמה וסודותיה ויונקים מסוד תנחומיה היודעים והמכוונים כל הכוונות הראויות לכל אלה המצוות.

ודרך כלל אנו מכוונים לייחדא שמא דקודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו לייחדא שם י''ה בו''ה בייחודא שלים בשם כל ישראל, והרינו עושים מצוות ישיבת סוכה ולולב לתקן שורשיהן במקום עליון בשיעור קומה בכל פרטיהן ותקוניהן ודקדוקיהם לעשות את כוונת יוצרינו שציונו לעשות המצוות האלה ולתת נחת רוח לפניו ולגרום שפע וברכה רבה בכל העולמות ולתקן כל הנצוצות שנפלו תוך הקליפות בין על ידי בין על ידי שאר עמך בית ישראל ולתקן כל תרי''ג מצוות הכלולות במצוות אלו ולגרום זווג בארבע אותיות שם הקדוש ולזכך נפשינו רוחינו נשמתינו שיהיו ראויים לעורר מיין תתאין על ידי מעשה המצוות האלה ויעלו לרצון לעורר אהבת דודים אמן.




טעם אמירת פסוק ויהי נועם קודם מעשה המצוות

כד. וראוי לאומרה בכל לילה ויום בכניסתו בסוכה ויכוין בלבו כפי כח ידיעתו ויחשוב במחשבתו שלא נעלם ממנו שיש עוד פנימיות ענייני הסודות, ויהיה לבו לשמים בבקשה זו הנזכרת שיהיה לרצון אמרי פיו והגיון לבו כאילו כיון כל אלה ואז הקדוש ברוך הוא מעלה עליו כאילו היה כן כמו שאמרו בזוהר יתרו, 68 ומעשה ידינו כוננה עלינו מאי כוננה עלינו כוננה ואתקן תיקונך לעילא כדקא יאות עלינו אף על גב דלית אנן ידעי לשוואה רעותא אלא עובדא בלחודוי מעשה ידינו כוננהו לההוא דרגא דאיצטריך לאתקנא עכ''ל, וכבר כתבנו זה כמה פעמים כי על כן הנהיגו חסידים הראשונים עליהם השלום בכל מעשה המצוות להקדים ולומר ויהי נועם ה' אלהינו וכו' והוא תועלת גדול למעשה.



דברי הזוהר בענין הזמנת האושפיזין בלילות החג

כה. והנה איתא בזוהר אמור 69 ז''ל, אמר רבי אבא כתיב בסוכות תשבו שבעת ימים ולבתר ישבו בסוכות בקדמיתא תשבו ולבתר ישבו אלא קדמאה לאושפיזי ותניינא לבני עלמא, קדמאה לאושפיזי כי הא דרב המנונא כד הוה עייל לסוכה הוה חדי וקאים על פתחא דסוכה מלגאו ואמר נזמן לאושפיזין מסדר פתורא וקאים על רגלוי ומברך ואומר בסוכות תשבו שבעת ימים תיבו אושפיזין עילאין תיבו, תיבו אושפיזי מהימנותא תיבו ארים ידוי וחדי ואמר זכאה חולקנא וזכאה חולקהון דישראל דכתיב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו והוה יתיב וכו' ע''כ.

וכן ראוי לכל איש ישראל בכניסתו בסוכה בכל לילה ולילה משבעת ימי החג להזמין אותם לאיש יומו ואחר כך יכלול השאר עמו, וצריך להקדים הצדיק ביומו ואחר כך לכלול חבריו עמו.



סדר הזמנת אושפיזין לליל ראשון

כו. ואינה ה' לקראתי סדר יפה עינים וטוב רואי רמז בתיבת סוכה מספר כל האושפיזין קדישין כל איש יומו ואסדר לפניך הכל בסדר יפה למען ירוץ הקורא בספרינו הקדוש הזה וזה תוארו, בכל לילה כשנכנס לסוכה והוא בפתח הסוכה יאמר.

עולו אושפיזין עילאין קדישין עולו אבהן עילאין קדישין למיתב בצלא דמהימנותא עילאה בצלא דקודשא בריך הוא.

ליל ראשון, ליעול אברהם רחימא אבא קדישא דהכי סליק לחושבן סוכ''ה, סמ''ך גימטרייא ק''ך, וא''ו גימטריא י''ג, כ''ף גימטרייא ק', ה''י גימטריא ט''ו סך הכל גימטרייא אברה''ם, ליעול יצחק ויעקב משה ואהרן יוסף דוד.

וכן כשישב יאמר, בסוכות תשבו שבעת ימים, תיבו תיבו אושפיזין עילאין קדישין תיבו אבהן עילאין בצלא דמהימנותא בצלא דקודשא בריך הוא, זכאה חולקנא וזכאה חולקהון דישראל דכתיב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו.




סדר הזמנת אושפיזין לליל שני

כז. ליל שני יאמר, עולו אושפיזין עילאין קדישין עולו אבהן עילאין קדישין למיתב בצלא דמהימנותא עילאה בצלא דקודשא בריך הוא, ליעול יצחק עקידא אבא קדישא דהכי סליק לחושבן סוכה בא''ת ב''ש, ח' פ' ל' ץ' עולה ר''ח גימטרייא יצחק, ליעול אברהם יעקב משה ואהרן יוסף ודוד.

וכן כשישב יאמר, בסוכות תשבו שבעת ימים, תיבו תיבו אושפיזין עילאין קדישין תיבו אבהן עילאין בצלא דמהימנותא בצלא דקודשא בריך הוא, זכאה חולקנא וזכאה חולקהון דישראל דכתיב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו.




סדר הזמנת אושפיזין לליל שלישי

כח. ליל שלישי יאמר, עולו אושפיזין עילאין קדישין עולו אבהן עילאין קדישין למיתב בצלא דמהימנותא עילאה בצלא דקודשא בריך הוא, ליעול יעקב שלימא אבא קדישא דהכי סליק שתי פעמים סו''כה גימטריא יעק''ב וגם פנים דסוכה הוא נ' ה' י' ד', ואחוריים דאותיות סוכה ע' ז' ל' ו' עולה קפ''ב גימטרייא יע''קב, ליעול אברהם יצחק משה אהרן יוסף ודוד.

וכן כשישב יאמר, בסוכות תשבו שבעת ימים, תיבו תיבו אושפיזין עילאין קדישין תיבו אבהן עילאין בצלא דמהימנותא בצלא דקודשא בריך הוא, זכאה חולקנא וזכאה חולקהון דישראל דכתיב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו.




סדר הזמנת אושפיזין לליל רביעי

כט. ליל רביעי יאמר, עולו אושפיזין עילאין קדישין עולו אבהן עילאין קדישין למיתב בצלא דמהימנותא עילאה בצלא דקודשא בריך הוא, ליעול משה רעיא מהימנא דהכי סליק לחושבן סוכה פשוטה ומילוי דיודין סמ''ך וי''ו כ''ף ה''י גימטרייא משה ושלש אותיות, וגם אם תחשוב א''ב ג''ד ה''ו ז''ח ט''י כ''ל מ''ן ס' גימטרייא רנ''ה, א''ב ג''ד ה''ו ז''ח ט''י כ' הרי גימטרייא ע''ה, א''ב ג''ד ה' הרי גימטרייא ט''ו סך הכל גימטריא מש''ה, ליעול אברהם יצחק ויעקב אהרן יוסף ודוד.

וכן כשישב יאמר, בסוכות תשבו שבעת ימים, תיבו תיבו אושפיזין עילאין קדישין תיבו אבהן עילאין בצלא דמהימנותא בצלא דקודשא בריך הוא, זכאה חולקנא וזכאה חולקהון דישראל דכתיב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו.




סדר הזמנת אושפיזין לליל חמישי

ל. ליל חמישי יאמר, עולו אושפיזין עילאין קדישין עולו אבהן עילאין קדישין למיתב בצלא דמהימנותא עילאה בצלא דקודשא בריך הוא, ליעול אהרן כהנא רבא קדישא מהימנא דהכי סליק סוכה, סמ''ך גימטרייא ק''ך, וי''ו גימטרייא כ''ב, כ''ף גימטריא ק', ה''י גימטריא ט''ו סך הכל רנ''ז גימטרייא אהרן, ליעול אברהם יצחק ויעקב משה יוסף ודוד.

וכן כשישב יאמר, בסוכות תשבו שבעת ימים, תיבו תיבו אושפיזין עילאין קדישין תיבו אבהן עילאין בצלא דמהימנותא בצלא דקודשא בריך הוא, זכאה חולקנא וזכאה חולקהון דישראל דכתיב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו.




סדר הזמנת אושפיזין לליל שישי

לא. ליל שישי יאמר, עולו אושפיזין עילאין קדישין עולו אבהן עילאין קדישין למיתב בצלא דמהימנותא עילאה בצלא דקודשא בריך הוא, ליעול יוסף צדיקא דהכי סליק מילוי סוכה לבד כזה, מ''ך גימטרייא ס', ו' גימטרייא ו', פ' גימטרייא פ', י' גימטרייא י' סך הכל קנ''ו גימטרייא יוסף, ליעול אברהם יצחק ויעקב משה אהרן ודוד.

וכן כשישב יאמר, בסוכות תשבו שבעת ימים, תיבו תיבו אושפיזין עילאין קדישין תיבו אבהן עילאין בצלא דמהימנותא בצלא דקודשא בריך הוא, זכאה חולקנא וזכאה חולקהון דישראל דכתיב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו.




סדר הזמנת אושפיזין לליל שביעי

לב. ליל שביעי, עולו אושפיזין עילאין קדישין עולו אבהן עילאין קדישין למיתב בצלא דמהימנותא עילאה בצלא דקודשא בריך הוא, ליעול דוד מרן מלכא משיחא דהכי סליק סוכה במספר קטן, ס' גימטרייא ו', כ' גימטרייא ב', ה' גימטרייא ה', והכולל הרי י''ד גימטרייא דוד, גם שתי פעמים סוכה ושמונה אותיות גימטריא ק''ץ כמנין דו''ד ה''וא הק''טן, ליעול אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן יוסף ע''כ.

וכן כשישב יאמר, בסוכות תשבו שבעת ימים, תיבו תיבו אושפיזין עילאין קדישין תיבו אבהן עילאין בצלא דמהימנותא בצלא דקודשא בריך הוא, זכאה חולקנא וזכאה חולקהון דישראל דכתיב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו.




מאמר מספר הזוהר לליל ראשון של חג

לג. ובלילה הזאת יקרא לשון הזוהר פרשת בראשית עמוד ע' 70 וזה לשונו, תא חזי דבגיניהון דשבעה צדיקייא זמין קודשא בריך הוא לאעברא לכל אומין דעלמא ולא ישתאר בעלמא אלא הקדוש ברוך הוא בלחודוי וישראל גוי אחד בגין כך הכא שבעה ימים, תא חזי דבגין דא מתמעטין והולכין וביומא תמינאה שלטין ישראל לחודייהו בעלמא ומקריבין פר אחד איל אחד רזא דיחודא שבעה כבשים לקבל שבע דרגין שעיר עזים אף על גב דבההוא זמנא יעבירונון הקדוש ברוך הוא מעלמא עם כל דא ישתאר מיניה דלא יתבטלון מפריה ורביה.

ובההוא זמנא יפקון מים חיים מחכמה עילאה חציים אל הים הקדמוני דא חסד עילאה וחציים אל הים האחרון דא גבורה תתאה וגבורה עילאה בקיץ ובחורף בסטרא דאשא ובסטרא דמיא דלא ישתאר דינא בעלמא אלא כלא רחמי וחיים וחירו בעלמא, ותא חזי בהאי חגא עבדין נסוך המים נביעו דחסד באינון שיתין מששת ימי בראשית וכולהו שבעה יומין עילאין מקבלין מאינון מים חיים דנפקין מירושלים עילאה טמירא ובאן אתר רמו לאינון מים חיים באינון שיתין וחסידי וצדיקי חדאן בהאי הלולא בגין דרמיזא לההוא טיבו דזמין קודשא בריך הוא למעבד כד יעבר קודשא בריך הוא סאיבו מארעא דיחתון אינון מים חיים טהורים באינון שיתין בההוא מזבח עילאה ההוא ים האחרון ואינון תלתא לוגין מים י''ח ביצים לקבל צדיק דאיקרי חי עולמים ועל ידיה מים נחתין באינון שיתין.

ותא חזי הלל הזקן כד הוה חדי בהאי הלולא אמר אם אני כאן הכל כאן ואם אין אני כאן מי כאן הוה רמיז ואמר אי שכינתא דאיקרי אנ''י שריא כאן הכ''ל כאן ההוא אתרא דאיקרי כ''ל דאתי לאזדווגא בה ואם אין אני כאן מי כאן דהא לא חשיבא טיבו שלימא בגין דשכינתא לא שריא בארעא קדישא אבל כד ישתלמו אינון פרים כדין כתיב ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה מאן אינון אינון שית מעייני דאינון מריקין בהאי ישועה (פירוש מלכות) וכדין עלמא כלא בחדוה בגין דנפקא שכינתא מבין ההוא סאיבו דשאר עמין בגין כן ביום השמיני עצרת תהיה לכם עכ''ל.



תוספת תפלה לז' ימי החג אחר הזמנת האושפיזין

לד. ואחר כך יאמר, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שבזכות שבעה אושפיזין עילאין קדישין אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן יוסף דוד אשר נצוצי הארת נשמתם מתנוצצים ומאירים בתוך סוכתינו, שתזכנו ברחמיך ובחסדי''ך הגדולים לראות מהרה בתפארת עוזך ולהעביר גלולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי וכל בני בשר יקראו בשמך להפנות אליך כל רשעי ארץ, ויקויים בנו מקרא שכתוב והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור, והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חציים אל הים הקדמו''ני וחציים אל הים האחרון בקיץ ובחורף יהיה, והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, וחתום לחיים טובים ברכה ושלום וישועה ונחמה כל בני בריתך ונזכה ונחיה ונירש טובה וברכה לחיי העולם הבא, ונהיה אנחנו וזרענו וזרע זרענו כולנו יודעי את שמך ועושי רצונך והטוב בעיניך ונמצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם, ויחד לבבנו ליראה ולאהבה את שמך לעבוד עבודתך הקדושה תמיד כל הימים אמן כן יהי רצון.




אזהרה לקדש בעמידה וטעמו, וסדר ברכות הקידוש

לה. והקידוש יהיה מעומד כסברת הר''מ במז''ל כי כן דעת מורינו הרב האר''י זלה''ה כי דין הקידושין מעומד.

וביותר כי הוא בסוד עלמא דדכורא וכל המעשים אשר נעשין כנגדו הם מעומד כנודע למי שהריחו בסוד ה'.

וגם מדברי הזוהר אשר העתקנו לעיל תבוננהו דרב המנונא סבא כד הוה עייל לסוכה הוה חדי וקאים על פתחא דסוכה מלגאו ואמר נזמן לאושפיזין מסדר פתורא וקאים על רגלוי ומברך וכו', הנה מבואר מדברי המאמר שהיה מברך על רגליו מעומד ואומר תיבו אושפיזין, והטעם כנזכר כי הקידוש הוא לתת לכלה העליונה הקידושין של החתן כנודע וקידושין מעומד, ועוד מטעם השני כאמור וזה פשוט.

לו. וסדר הקידוש בתחילה מברך על היין שהוא קודם בכל קידוש כמו שדרשו בשבת זכרהו על היין ואחר כך קידוש היום ואחר כך על הסוכה שאי אפשר לברך על הסוכה קודם שיברך על הקידוש היום שהרי על כרחך צריך היום להתקדש קודם שיתחייב לישב בסוכה, ואחר כך מברך זמן כדי שיחזור הזמן לילה הראשונה על קידוש היום ועל מצות סוכה.



מנהג לברך לישב בסוכה רק לאחר שנכנסין בה

לז. ואף על פי דקיימא לן בכל המצוות חייב לברך עובר לעשייתן ואם כן הכא נמי בסוכה היה לנו לברך עליה קודם שיכנס בה שהרי מיד שנכנס בה הוא עושה המצוה, מכל מקום לא נהגו לברך אלא אחר שנכנסו בתוכה, אף על גב שהוא אומר לישב בסוכה שהוא לשון עתיד והרי כבר הוא יושב מכל מקום כיון שהמצוה נמשכת כל זמן האכילה והשתיה שפירוש בסוכות תשבו רוצה לומר תתעכבו כמו ותשבו בקדש לא שישבו מעט וילכו לדרכם ואם כן כיון שיש לו לישב כל זמן האכילה מקרי שפיר עובר לעשייתן.



ראוי לברך לישב בסוכה מיד בכניסתו ולא אחר הנטילה

לח. ומנהג מהדרין במצוות לומר ברכת לישב בסוכה בניגון ובנעימה קדושה כיתר הקידוש בין בלילה הראשונה בין בכל שאר הלילות, ומברכין אותה מיד בכניסתם בסוכה בשעה שרוצים לאכול ואחר כך יושבים ורוחצים ידיהם ותכף מברכים המוציא כמו שאמרו חז''ל 71 שלש תכיפות הם וכו' תכף לנטילת ידים ברכת המוציא וכל העושה כן אין השטן מקטרג באותה הסעודה, ואף כי לפי הדין יכול לברך אותה קודם ברכת המוציא או אחר ברכת המוציא קודם שיטעום מכל מקום יותר טוב לעשות הדברים בלי שום פקפוק.



ראוי לכוין בברכת לישב לפטור השינה ומנהג קדמונים בזה

לט. וראוי ונכון לכוין כשיברך לישב בסוכה לפטור בזה השינה וכל מה שישתמש בה עד שעת אכילה אחרת כדי לאפוקי נפשיה מפלוגתא דיש אומרים שצריך לברך בכל פעם שיכנס בה, וחסידים הראשונים שהיו יושבים בסוכה כל היום ואין יוצאים רק לעשות צורכיהם היו נוהגים תכף בבוקר בצאתם מבית הכנסת להכנס לסוכה ולברך עליה והיו אוכלים דבר מה כדי שתהיה אחיזה לברכה ומקום מוכן שתחול עליו הברכה ומכוונים את לבם לצאת בזה כל היום ופטורים בזה כל היום מעת לעת, ויאחז צדיק דרכם לנהוג ככה כל שבעת ימי החג.



חובת אכילת כזית בסוכה בליל יו''ט א' וב', ודין ירדו גשמים

מ. והנה אכילה בסוכה בליל יום טוב הראשון חובה, אף אם גשמים יורדים צריך לאכול כזית שם דגמרינן ט''ו ט''ו מחג המצות מה להלן לילה הראשונה חובה שנאמר בערב תאכלו מצות מכאן ואילך רשות אף כאן לילה הראשונה סוכה חובה מכאן ואילך רצה לאכול סעודה סועד בסוכה רצה אינו אוכל אלא פירות.

מא. ובליל יום טוב שני של גליות נפל מחלוקת בין האחרונים, יש אומרים שאם ירדו גשמים אינו צריך לאכול שם כזית ואין צריך לקדש בסוכה דהא אמר זמן מאתמול אלא יאכל כזית שם אחר סעודתו, ויש מחמירים וכתבו דגם בליל יום טוב שני יש חיוב כזית אלא שאין לברך לישב בסוכה אם ירדו גשמים, וכן ראוי להחמיר לקדש שם ולאכול כזית ויגמור סעודתו בבית ושם יברך ברכת מזון כשיגמור סעודתו בביתו, אך מפני שספק ברכות להקל לא יברך לישב בסוכה.

ומכל שכן בשאר שבעת ימי החג אם ירדו גשמים שאינו רשאי להחמיר על עצמו ולאכול שמה דכיון דפטור מן הסוכה הוי ברכה לבטלה ואף אם יש לו עונג בזה בטלה דעתו אצל כל אדם, וכל הפטור מן הסוכה ואינו יוצא משם אינו מקבל שכר ואינו אלא הדיוטות משום שהוא יתברך אינו חפץ בעבודתו כעבד שמוזג כוס לרבו וכו' ואף על פי כן עומד לשמשו שלא ברצונו אשר לא טוב עשה אף כי נתעב ונאלח כמו שכתבו הראשונים.



התעוררות כשיוצא מסוכתו מחמת גשמים

מב. וכשיוצא מן הסוכה מכח גשמים אל יצא בכעס כמבעט אלא אזי יכנע לבבו הערל לאמר בשלי הסער הגדול הזה כי אילולי הייתי טוב וישר לפניו לא היה שופך הכוס שמזגתי לפניו על פני וטובה מרדות אחת בלבו של אדם יותר ממאה תוכחות, אכן לא מפני כך יאריך בעצבון ודאגה ושמחה לתוגה יהפוך חס ושלום כי זמן שמחתנו הוא ואין לנו אלא לקיים מאמרו יתברך ולשמוח בשמחת החג הקדוש והוא יתברך הטוב בעיניו יעשה.



יבאר שגשמים שהתחילו קודם לחג ונמשכו אינם סימן קללה

מג. וקיבלנו שלא אמרו זה דהוי כמוזג כוס לרבו וכו' אלא כשלא ירדו גשמים קודם ימי החג ופתע פתאום נתקשרו שמים בעבים בהתקדש החג וירדו גשמים, אכן אם כבר היו יורדים גשמים בטרם התקדש החג ונמשכו עד החג אין כל מאומה בזה וגשמי רצון ברכה ונדבה הוו.

מד. ויעשה סעודתו ליל חג הסוכות בשמחה ובטוב לבב עם כל בני ביתו ויסביר פנים וישמח לב האומללים יתום או אלמנה או עני המסובים על שולחנו לחלק האושפיזין עילאין כנזכר לעיל בפרק ג' ואל יראה פנים זועפות חס ושלום כי עושה אלה מקל''קל חיים בחסד ושופך דמם בקרבם חס ושלום וגדול עונו מנשוא.



טעם מצות ישיבת סוכה ויתר הרגלים מספר ''סדר היום''

מה. ומצוה על כל איש ישראל להודיע ולהודע לכל בני ביתו מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה כמו שהזכיר הכתוב טעם הענין למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים, כי צריך האדם להיות נגד פניו הגמול הטוב אשר השם יתברך גמל את אבותינו ואותנו בכמה זמנים זה אחר זה, והגמול הרב בכמות ובאיכות שעשה עמנו ועם אבותינו היתה יציאת מצרים שהוציא אותנו מכור הברזל מבית עבדים והיינו משוקעים ומוטבעים עד שכמעט לא יזכר שם ישראל עוד, אלא שבחמלת ה' עלינו נתגבר כאר''י כ''ביכול ביד חזקה ובזרוע נטויה ויוציאנו משם לעשות אותנו עם סגולה.

ובהיות הגמול הזה גדול מאד תלה בו עבודתו וקבלת אלהותו כמו שנאמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, ולא נתרצה בזה אלא גם לתלות עשיית הרגלים זכר ליציאת מצרים כדי שידעו כל באי עולם ענין יציאת מצרים ויעלו אותם על לבם עד שבשביל זה לא ישכחו את ה' אלהיהם ולא יעזבו תורתו.

מו. ובענין חג המצות לא הזכיר ענין מה להורות על זה כי כל מעשיו מוכיחים עליו ואין צריך דבר מבחוץ, גם בחג השבועות כיון שאנו מונין שבעה שבועות מיום שני של פסח כדי להתקרב אל יום נתינת התורה כאשר עשו אבותינו בצאתם ממצרים כדכתיב בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה כי כוונת היציאה היתה על הסיבה הזאת אין צריך דבר מבחוץ כי הוא ושמו מורה על זה, וכן ספירה שאנו סופרים כל יום ויום עד שבעה שבועות כאשה נדה שסופרת שבעה ימים נקיים.

מז. אבל בענין חג הסוכות הזה שהוא רחוק מיציאת מצרים ראתה חכמתו יתברך לצוות בו ענין שעשייתו יביא זכירת מצרים ולא תשתכח, ולזה אמר בסוכות תשבו שבעת ימים כו' כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים, ויש מרבותינו סוברים סוכות ממש עשו להם ויש מהם אומרים אלו ענני כבוד שהיו מקיפים אותם שבעה ענני כבוד והעננים נקראים סוכה כמו שנאמר וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם וסמיך ליה וסוכה תהיה וכו' וזה גמול אחר מצורף עם גמול היציאה עצמה.

ולכן צריך כל אדם שיכוין בזה כשיושב בסוכתו ולהודיע לבני ביתו שאנו יוצאים מבתינו לסוכה שלא כדרך העולם שדרכם להכנס כל אחד מסוכתו לביתו מפני שהצינה גוברת בחצי תשרי ואנו עושים בהפך לקיים מצות הבורא יתברך, ומתוך כך יעלה זכר יציאת מצרים על לבבו ונכיר ונדע החסדים והחינות ואשר גמל לחייבים טובות בעשות עמנו החסד הגדול הזה להוציא אותנו מתוך גלולי מצרים.



עוד בטעם מצות סוכה ז' ימים מספר ''כד הקמח''

מח. ועוד ידו נטויה לגמול עמנו טובות בצאתנו אל המדבר מטולטלים ונעים בו והיה ארץ ציה ושממה לא מקום זרע ותאנה וגפן אשר אין בטבע בן אדם לחיות בו והוא הקיפנו בשבעה ענני כבוד לבל יכנו שרב ושמש, והיתה זו מעלה גדולה לישראל כשהיו מוקפים בשבעה עננים כי כן דרשו ז''ל שהקיף כסא הכבוד בשבעה עננים שנאמר מאחז פני כסא פרש''ז עליו עננו, רוצה לומר פרש עליו ז' עננים וזהו תוספת הז''ין, ולפי שהיו שבעה על כן נצטוינו לעשות מצוה זו בחדש השביעי ושבעה ימים ומתוך זכירה זו תהיה יראת ה' נגדו ונגד בני ביתו תמיד להיות יראים וזוחלים בזכרם את כוחו ואת גבורתו וזה כל האדם.



מצוה להושיב אשתו ובני ביתו בסוכה

מט. ועל כן אף כי לפי הדין נשים פטורות מישיבת סוכה מכל מקום מצוה על כל איש ישראל להושיב אשתו ובני ביתו עמו בסוכה להיותם מסתופפים בצלא דמהימנותא לטהר את נפשותם ולהודיע אליהם חסדי ה' עם ישראל עמו ונחלתו תמיד כל הימים בעבור תהיה יראתו ואהבתו על פניהם לבלתי יחטאו.



מעלת הלימוד בשולחנו תוך הסוכה

נ. וראוי ונכון להיות סוכתו מלא ברכת ה' בלימוד התורה על שולחנו כי על ידי לימוד התורה שם בסוכה גורם ייחוד עליון שהוא מחבר תורה שבכתב עם הסוכה סוכת דוד ונקרא באמת פועל צדק כנזכר בזוהר וכל שכן אם הוא לומד בדרך האמת בזוהר וכיוצא, ובלי ספק אשרהו כי שם ימצאו שבעה צדיקים אושפיזין עילאין אברהם וחמשה צדיקייא ודוד מלכא כי הזמנה זו היא יותר מקובלת אצלם מהסעודה הגשמית כי שם יאכלו לחם לחמה של תורה עם השכינה, ישא ברכה מאת ה' ומשבעה צדיקים עמודי עולם.



סדר לימוד מאמרי הזוהר לז' לילות החג

נא. וראוי ללמוד בזוהר כל לילה ולילה מענין החג, ליל ראשון בזוהר אמור דף ק''ג ע''ב, ליל שני פרשת פנחס דף רנ''ה ע''ב, ליל שלישי פרשת תצוה דף קפ''ב ע''ב, ליל רביעי שם דף קפ''ו ע''ב, ליל חמישי פרשת ויחי דף ר''כ ע''א, ליל שישי פרשת ויקרא דף כ''ד ע''א, ליל שביעי בפרשת נח דף ס''ג.




סדר לימוד מקדמונים במעלת האושפיזין לז' לילות החג

נב. ומצאתי כתוב מהקדמונים לקרות ליל ראשון בסוכה פרק ד' דקדושין שמזכיר בתוכו מעלתו של אברהם אבינו, מצינו שקיים אברהם אבינו עליו השלום כל התורה.

ליל שני, משנת פרק ה' דזבחים איזהו מקומן של זבחים להזכיר עקידתו של יצחק שנעקד על גבי המזבח ומשם נתקנו הקרבנות כנודע.

ליל שלישי, משנת פרק ז' דחולין גיד הנשה שהיתה המצוה שנצטוה בה יעקב אבינו ע''ה.

ליל רביעי, משנת פרק ה' דאבות שמזכיר בתוכה מעלת משה עליו השלום, משה זכה וזיכה את הרבים וכו'.

ליל חמישי, משנת פרק ה' דמדות שמזכיר בתוכו ברוך שבחר באהרן ובניו וכו'.

ליל שישי, משנת פרק א' דסוטה שמזכיר מעלתו של יוסף, יוסף זכה לקבור את אביו.

ליל שביעי, משנת פרק ב' דתעניות שמזכיר בתוכו מי שענה את דוד ואת שלמה בנו בירושלים הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם ע''כ.




ראוי ללמוד בחג מסכת סוכה, ומעלת השיר על השולחן

נג. ועל כל פנים יאחוז מזה לכבוד הצדיקים ולהזכיר צדקתם לכל איש יומו וגם מענייני החג אל תנח ידך לקרות מסכת סוכה כי יש בו ה' פרקים כנגד ה' חסדים ה' ענני כבוד כי השנים אינם רק בחינת הכללות כנודע ליודעי דעת, ויש סדר אחר לקרות בימי החג ואסדר אותו בפרקים הבאים בסייעתא דשמיא.

נד. ויאריך על שולחנו בשירים ותושבחות לכבוד הרגל הקדוש, וכבר הארכנו מעלת יקר השירים והתושבחות על השולחן בשבתות ובחגים ובמועדים בפרק ז' וח' דפרקי שבת בס''ד.



דיני היסח הדעת בברכת לישב בסוכה

נה. ואם רוצה לצאת מסוכתו באמצע סעודתו לסוכת חבירו יהא זהיר לברך שנית ברכת הסוכה בסוכת חבירו אפילו היה דעתו בשעה שבירך בסוכתו לשנות מקומו אפילו הכי צריך לחזור ולברך, ואם לא הניח שם זקן או חולה על שולחנו כשחוזר לסוכתו צריך לחזור ולברך על הסוכה, אבל אם יצא מסוכתו לטייל בתוך ביתו אין צריך לברך דאפילו להרמב''ם ז''ל דפסק דמברך בכל פעם הוא דוקא כשיוצא חוץ לביתו וחוזר אבל אם יוצא מן הסוכה לתוך ביתו אין נראה שיצטרך לברך בכל פעם, והכי משמע מדבריו בפ''ב דהלכות ברכות שכתב זה לשונו, היה אוכל וקראו חבירו לדבר עמו ויצא לפתח ביתו וחזר הואיל ושינה מקומו צריך ברכה למפרע ע''כ, נראה דדוקא אם יצא לפתח ביתו אבל אם הלך בביתו משמע דלא הוי הסח הדעת.



ראוי להקדים אכילת כזית של ט''ו קודם חצות

נו. וכבר כתבנו דיליף חג הסוכות ט''ו ט''ו מחג המצות ועל כן ראוי ונכון שיקדים סעודתו קודם חצות לילה ולא יותר דומיא דאכילת מצה כמו שכתבו הפוסקים ז''ל.



נוסח הרחמן לומר בברכת המזון תוך החג

נז. ובברכת מזון כל ימי החג יאמר בהרחמן הוא יפרוש עלינו סוכת שלום, הרחמן יזכנו לישב בסוכה של לויתן, הרחמן הוא ישפיע עלינו ועל נפשותינו שפע קדושה וטהרה משבעה אושפיזין עילאין קדישין וזכותם תהא למגן וצינה אותנו אמן.




טעם שהחמירו בשינת עראי חוץ לסוכה

נח. ושוב ישכב וערבה שינתו, והנה צריך להודיע לבני אדם חומר איסור השינה חוץ לסוכה שאסרו חכמים לישן חוץ לסוכה אפילו שינת עראי מה שלא אסרו באכילה דמותר לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה, והטעם דבשינה אין חילוק בין קבע לעראי שאין אדם קובע עצמו לשינה שפעמים שאינו אלא מנמנם מעט ודי לו בכך הילכך אין חילוק בשינה בין קבע לעראי דזו היא שינתו מה שאין כן באכילה.



אזהרה למקילין בשינה חוץ לסוכה, ומעלת הישן בה הוא וביתו

נט. והן היום רבת מבני עמינו הקלו בזה ואינן ישינין בסוכה ואין להם על מה שיסמוכו, כי אף אם יש מתירין לא התירו אלא מפני הצינה שיש להם צער לישן שם וזה לא אמרו אלא לארצות אשכנז שהם מקומות הקרים מאד, אך במקומותינו שאין הקור רבה בהם מאין הרגלים לפטור עצמם מטעם הצינה, יתיר חד כסו וציניתם אזלא הואיל ואין הצינה מתחזקת ביותר, ואם בא לו רוח מותר לפרוס סדין או בגד מן הצד רק שלא יפרוס תחת הסכך.

ולמאן דאמר מפני דמצות סוכה היא איש ואשתו כדרך שהוא דר כל השנה בביתו, ובמקום שלא יוכל לישן עם אשתו שאין לו סוכה מיוחדת שעשו השכנים יחד סוכה אחת, אכן אותם שיש להם סוכה מיוחדת ומקלין לישן בתוך ביתם אין להם על מה שיסמוכו, ולא עוד אלא אף לאותם שאין להם סוכה מיוחדת ובימים אחר סעודתם הולכים וישנים בתוך ביתם אין להם על מה שיסמוכו כי לא אמרו אלא בלילות דבעינן דירת איש ואשתו אכן ביום דלא שייך הא ודאי עוברי על דת הם ויראת ה' לא בחרו.

ס. ועל כן מצוה על כל איש ירא ה' לישן בסוכתו עם אשתו אם יש לו סוכה לו לבדו ואין לזרים איתו, וכל שכן ביום שחייבין הכל לישן בסוכתם ולא לפטור עצמם בעבודת ה' בטענות רעועות, ואם ירגיש מעט צער עול יסבול ולא יקוץ שעל כן אמרו ז''ל שהסוכה היא תחת גלות לאדם כנזכר לעיל בפרק א' וכפר עליו מאשר היה נע ונד בלילות בסעודות הרשות ולא חש על שינתו אל מקום אשר יהיה שמה הרוח ולא ישוב מפני כל כופר.



טעם חיוב השינה תוך הסוכה ע''ד הסוד

סא. ובפרט למי שהריחו בסוד ה' ובתעלומות חכמה מה היא בחינת הסוכה ישכיל וידע סוד חומר הדבר שהחמירו לישן בתוכה בסוד וישכב עמה בלילה הוא ופירשו בזוהר פרשת ויצא 72 ז''ל, ותצא לאה לקראתו אימא עילאה לגבי ברא יחידא ותאמר אלי תבא תחות גדפאי לברכא לך ולרוואה לך בתפנוקים עילאין כיון דנקטא ליקרב תחות גדפהא כדין וישכב עמה בלילה הוא וכו', הנה מבואר מדברי המאמר כי תפארת ישראל הוא עולה אצל הסוכה עליונה אימא עילאה וישן הוא שם כל הלילה, ולכן בעבור כי תפארת ישראל הוא ישן למעלה ואינו יורד משם ולכן גם באדם הגשמי אין לו רשות לישן מחוץ לסוכה אפילו שינת עראי, ובנקל ישכיל וידע דמצוה לייחד שם עם אשתו 73 ולשמש מטתו ביחודא שלים וכן כתב הרב זלה''ה והטעם כי כל עיקר עלייתו שם למיהב ליה לגבי ההוא שדה כנזכר בזוהר וגורם ייחוד לסוכת דוד ודי למשכיל.




ציונים והערות לפרק ד

60) מדרש תהילים מזמור כ''ב. 61) שמות רבה פרשה ל''ו אות א'. 62) זוהר ויחי דף רט''ז ע''ב. 63) זוהר אמור דף ק''ג ע''ב. 64) שבת דף ל' ע''ב. 65) סוכה דף נ''ג ע''א. 66) זוהר תצוה דף קפ''ו ע''ב, ובדפו''ר נתחלף לזוהר תרומה. 67) זוהר יתרו דף פ''ח ע''א. 68) זוהר יתרו דף צ''ג ע''ב. 69) זוהר אמור דף ק''ג ע''ב. 70) ובזוהר הנדפמ''ח הוא בהשמטות סוף ח''א דף רס''א ע''ב. 71) ברכות דף מ''ב ע''א. 72) זוהר ויצא דף קנ''ז ע''ב. 73) וכ''כ הט''ז סי' תרל''ט ס''ק ד' והובא בבאה''ט, ועי' בביאור הלכה שם ס''א.





פרק ה - נטילת לולב - נענועים והקפות - לימוד לאושפיזין



מעלת הקימה באשמורת בפרט בימי חג הסוכות

א. לאור הבקר יום חג הסוכות יקום לעבודת בוראו או קודם אור הבקר באשמורת האחרונה הכל לפי מה שהוא אדם ובמה שהוא רגיל כל השנה, כל שכן בחג הקדוש הזה כי כולו מלא חסדים והוא ראשון לחשבון עונות שצריך שיוסיף אומץ וחוזק כי לא כל העתים שוות, כי אם בשאר הימים הפליגו חכמי הזוהר בשבח המגיע לעומד בבית ה' בלילות באשמורת האחרונה וכשמתעורר למעלה שרביטא דחסד בשכינה לא עלה בלחודהא אלא עלה ועל אינון דמשתתפין בהדה כמו שנאמר יומם יצוה ה' חסדו וכו', כל שכן וקל וחומר בימי החג הקדוש הזה כי כולו מלא חסדים לשכינת עוזינו כמו שביארנו בפרק דלעיל ונבאר בס''ד וחדוותא סגיא לעילא ורעותא דכלא ישתכח, ובהיותו ניעור משנתו עומד ושונה בשמחה ובטוב לבב ימשיך עליו חוטי החסד כפלי כפלים וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו למייחלים לחסדו והוא הנותן ליעף כח למתהלכים לפניו.



ראוי ללמוד באשמורת טעמי הלולב, ודברי הזוהר בזה

ב. ומצוה על כל אדם ללמוד באותה שעה טעמי מצות לולב ואתרוג קודם עשותו מצוות אלהיו כדי שלא יעשה המצוות מצות אנשים מלומדה וכל אדם אינו חייב אלא כשיעורו, ואשר ישיג להבין בדעתו פשטי הדברים לדעת כי הכל הוא להורות חיבת המקום עמנו כמו שאמרו בזוהר, 74 ביומא דא נפקי ישראל בסימנים רשימין מגו מלכא בגין דאינון נצחין דינא ומאי סימנים אינון סימני מהימנותא חותמא דמלכא עלאה, לתרי בני נשא דאעלו קדם מלכא לדינא ולא ידעי עלמא מאן מנייהו נצח נפק חד לגיון מבי מלכא שאילו ליה אמר לון מאן דיפוק ובידוי סימנין דמלכא הוא נצח כך כולי עלמא עאלין לדינא קדם מלכא עלאה ודאין לון מיומא דראש השנה ויום הכפורים עד ט''ו יומין לירחא ובין כך אשתכחו ישראל זכאין כלהו בתיובתא טרחין בסוכה ולולב ואתרוג ולא ידעי מאן נצח דינא, מלאכי עילאי שאילו מאן נצח דינא קודשא בריך הוא אמר להו אינון דמפקי בידייהו סימנין דיליה אינון נצחין דינא בהאי יומא נפקי ישראל ברשימו דמלכא בתשבחתא עאלין בסוכות אתרוג בשמאלא לולב בימינא חמאן כולהו דישראל ברשימין דמלכא קדישא פתחי ואמרי אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו.



כמה טעמים במצות ד' מינים

ג. וגם הוא ענין שבו יתעוררו ההמון להרבות ההלול והשבח במה שיביאו בידיהם מצמחי האדמה ומאילניה מה שישמח הלבבות ויעוררם להודות ולהלל על השפע המושפע להם בחג הקדוש הזה כי כביר מצא ידו כל אחד ואחד באספו את גורנו תירוש ויצהר להודות והלל לה' המשפיע להם כל הטובות ההנה.

ואולם היות הדבר על ידי ארבע מינים הללו ולא בשאר ארבע מינים הוא מפני שהם רומזים לשמותיו יתברך כמו שאמרו ז''ל, 75 הדר זה הקדוש ברוך הוא שנאמר הוד והדר לבשת תמרים זה הקדוש ברוך הוא שנאמר צדיק כתמר יפרח וכו', וכן רומזים להזכיר ברית אבות ואמהות ראשונים כמו שאמרו ז''ל פרי עץ הדר זה אברהם וכו' פרי עץ הדר זו שרה וכו' וכן אמרו פרי עץ הדר אלו סנהדרין וכו' כמו שהאריכו במדרש אגדה.

וגם בא לתקן עון אדם הראשון שאמרו אילן שחטא בו אדם הראשון אתרוג היה שנאמר טוב העץ למאכל איזהו אילן שעצו נאכל כפריו זה אתרוג, אמנם יש עוד פנימיות סודות ארבע מינים אלו ונענועיהם וראוי לכל מי שחלק לו ה' בבינה לדעת פנימיות סודותיו וללמוד אותם באשמורת אור הבקר חג הסוכות טרם נטילת לולב.



מאמרי זוהר שנהגו הקדמונים ללמוד קודם נטילת לולב

ד. ומנהג חסידים הראשונים ללמוד מאמרי הזוהר המדברים בסוד המצוה הזאת בפרשת ויחי דף ר''ך ע''א תא חזי כל הנקרא בשמי וכו' עד דף רכ''א ע''א אשרי העם שככה לו, ובזוהר פרשת תצוה דף קפ''ו ע''ב כד ישראל אינון בחמיסר יומין וכו' עד דף קפ''ז ע''א ונהורא עמיה שרי, וביותר מבואר בפרשת פנחס דף רנ''ה ע''ב כללות סוד הלולב ונענועיו שם, ובמאמרים אלו רמוז כל סודי הדברים ויעלה לאדם קריאת הדבר בזוהר כאילו כיוון בכל ייחודי זיווג מדות העליונים, אף אם לא בא בסוד ה' ולא ידע מאי קאמר לשון הזוהר מסוגל מאד לנשמה ומעורר אהבת דודים למעלה.



ראוי לקרוא פסוקי המצוות ומאמרי הזוהר קודם עשייתן

ה. וכן על זה הדרך בכל מצוה ומצוה היה דרך המקובלים הראשונים ללמוד קודם עשיית מצוה שיהיה, ללמוד תחילה פרט המצוה ההיא בזוהר כי כל סודות שנגלו על פי האר''י ושעתידים להגלות הכל כאשר לכל רמוזים בדברי הרשב''י זלה''ה, ומי שאינו בר הכי לפחות יקרא פסוקי המצוה ההיא במקראי התורה קודם עשיית מצותו שידע וישכיל ציוויו יתברך אשר קדשנו במצותיו וציונו ויעשה הדברים לשם פועלן כי הכל מודים כי מצוות צריכות כוונה ואם לא כיוון בהם לא עשה ולא כלום.



ראוי לאגוד הלולב סמוך למצותו, ודין קשירתו ביו''ט

ו. ואחר כך יתעסק במצותו לאגוד לולבו כי אף על גב שמן הראוי היה נראה יותר טוב לאוגדו מערב יום טוב כי אי אפשר לאוגדו ביום טוב בקשר גמור אלא בעניבה, מכל מקום דבר בעתו מה טוב לאוגדו בשעת מצותו רק שיהיו ההדס והערבה מוכנות כשיעורן מבעוד יום ואף אם יפול מהן איזה עלין בשעת אגידתו אין בכך כלום דדבר שאינו מתכוין הוא, ודרך אנשי מעשה לאוגדו במין הלולב המוכן להם עלים מבעוד יום וקושרין אותו יפה אף ביום טוב כי לא שייך עניבה וקשר בעלין ולא אסרו אלא בקושרין אותו שלא במינו.



אופן אגד הלולב וכוונתו ע''ד הסוד

ז. וראוי שיכוין באגודתו לקשור קשרא דמהימנותא אותיות שם הקדוש הוי''ה ברוך הוא על ידי שלשה בדי הדס אות יו''ד במילואה זכר לאבות, ועל ידי שני בדי ערבה אות ה''ה במילואה על שם יכין ובועז, ועל ידי הלולב מילוי ו''ו של השם, ועל ידי האתרוג ה''ה אחרונה במילואה, ומצוה לאגדם בקשר גמור לייחדם ועל כן ראוי לעשות שני קשרים זה על זה לפי שהמינים הללו כולם הם כפולים ולכן צריך להיות קשר אחד לענין בחינת הזכר שנקשרים ומתחברים זה עם זה השושבינים עם החתן ואחר כך קשר לקשור החתן עם הכלה ולכן יהיה זה על זה והיינו משום נוי אל הכלה כנודע.

ועל פי זה תשכיל ותבין לבלתי ערבב קשירתו יחד הדס וערבה רק אופן קשירתו יהיה איש על מקומו ועל כנו כמ''ש הרב זלל''ה, כשיהיה שדרת הלולב כנגד פניו של האדם יניח השלשה הדסים אחד לימינו והוא חסד ואחד לשמאלו והוא גבורה ואחד באמצע השדרה והוא תפארת נוטה קצת לימין, והלולב עצמו הגבוה מהם סוד היסוד המושך מן הדעת דרך חוט השדרה, והשני בדי ערבות ישים אחד לימין והוא נצח ואחד לשמאלו והוא הוד.




תפלה קדמונית לומר בעת אגד הלולב

ח. ונמצא לחסידים הראשונים נוסח תפילה אחת לאומרה בעת אגידתו וזה נוסחתה.

לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ליחדא שם י''ה בו''ה ביחודא שלים בשם כל ישראל, הרי אני עושה מצות אגודת ארבעה מינין אלו לקיים מצות זה אלי ואנוהו ולתקן את שורשה במקום עליון בשיעור קומה בכל פרטיה ודקדוקיה לעשות את כוונת יוצרי שצוני לעשות מצוה זו.

ויהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שיתקשרו על ידי אגודת לולב זה עם מיניו הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד וכל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה יחד כולם בחבלי עבותות האהבה, ויתוקן על ידי קשר זה מה שפגמתי בעונותי להיות נרגן מפריד אלוף עתה ישובו ויתייחדו החתן והכלה ושלשה עדרי צאן רובצים עליה ביחודא שלים ויהי הקשר אמיץ קשרא דמהימנותא, ובכן בני לביא יתפרדו אשת כסילות הומיה הקשורה באיש הבליעל יתפרדו איש מעל אחיו והיו כלא היו כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ שלא יפתונו ושלא יתגרו בנו ויניחונו לעבוד את ה' אלהינו כאשר עם לבבנו.

ויראוך כל המעשים וישתחוו לפניך כל הברואים ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם, ונפשנו רוחנו ונשמתינו יהיו קשורים וצרורים בקרבנו וצרורים בצרור הח''יים שעולה במספר הד''ס ובמספר לו''לב, ותתן לנו זר''ע כשר ו''חכם וצדיק'' שעולה במספר ערב''ה, וחננו מאתך חכמה ובינה דעת והשכל להבין ולהשכיל ה''תורה'' הקדושה שעולה כמנין אתרו''ג, ויושפע עלינו שפע רוח טהרה וקדושה משמך הקדוש והטהור שם ב''ן המתייחד על ידי שלשה הדסים אות יו''ד שמך הקדוש, ועל ידי שני בדי ערבות מלוי ה''ה שמך הקדוש, ועל ידי הלולב מלוי ו''ו שמך הקדוש, ועל ידי האתרוג מלוי ה''ה אחרונה שמך הקדוש, ויחשב לפניך לולב באגודו כאילו עלינו לירושלים ובנינו מזבח והקרבנו עליו קרבן כאמור אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח, ותחפוץ בנו ותרצנו ותחזינה עינינו בשובך לציון וארמון על משפטו ישב כבראשונה, אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל אז יעלו על מזבחך פרים במהרה בימינו אמן כן יהי רצון.




יבאר הזמן והמקום היותר ראוי לנטילת לולב וסודו

ט. והנה מצות לולב ביום ולא בלילה דכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון וכו' וזמנו משתנץ החמה שהוא התחלת עיקר מה שקרוי יום, ואולם מן הדין היה לברך על הלולב בתפילה מיד אחר העמידה קודם הלל כי כל שלשה דברים אלה ברכת הלולב והלל והקפות המה בחינות אשר משתלשלים ובאים זה אחר זה כנודע למביני מדע.

שכל ענין הלולב הוא להמשיך החסדים מתפארת ישראל למלכות דוד יום יום על דרך זה, יום ראשון נכנס בה פנימיות חסד שבחסד דמלכא קדישא לרחל אמנו, יום שני פנימיות חסד דגבורה, יום שלישי פנימיות חסד דתפארת דמלכא קדישא, יום רביעי פנימיות חסד דנצח, יום חמישי פנימיות חסד הוד, יום שישי פנימיות כללות החמש חסדים שביסוד, ותכף ומיד צריך לעשות ההקפות אחריהן להמשיך אור המקיפין של ה' החסדים הנזכרים על דרך המשכת פנימיותם הנזכר, יום ראשון מקיף חסד שבחסד ז''א למלכות וכו', וכן על זה הדרך כאמור בנענועי הלולב פנימיותם ובהקפות מקיפיהם ועל כן היה טוב ונכון לסמוך זה אחר זה בלי הפסק דברים בנתים.

אך מפני שראוי ונכון לברך על הלולב בתוך הסוכה לפי שכבר נתבאר לעיל סוד הסוכה היא סוד אימא עילאה כי הלולב ומיניו הם החסדים המתפשטים בתפארת וצריך לנענע עד הדעת לקבל הארה משרשם והדעת הוא יסוד בינה ושם הוא סכך הסוכה ולכן צריך לברך בסוכה, וגם כאשר ינענע האדם הלולב בתוך הסוכה מעלה את הצדיק עליון ופנה למעלה לאמשכא חיים מההוא מקורא עילאה וממשיך אותם למטה בסוד ברכות לראש צדיק ומשם נותן אותם לכלה עליונה.

י. ומפני כי לא אמרו כל השיעורין הללו אלא למצניעיהן על כן כתב מהרח''ו זלה''ה שמפני הרואים יותר טוב לברך תחילה בהיותו בסוכה קודם התפילה ואחר כך שאר הנענועים וההקפות יהיו בבית הכנסת, ואל יצא מבית הכנסת לברך בסוכה אם לא במקום שרבים עושים ונוהגים כן או במקום דליכא למיחש לרואים דליכא משום חשש דמיחזי כיוהרא וכבר הארכתי בתוכחה זו בפרקי יום הכפורים ע''ש, על כן ראוי ונכון לנהוג כמנהג צנועי חכמה לברך קודם התפילה בהיותו בביתו בסוכתו כאמור.



טעם הנענועים והכוונה הראויה להן

יא. והנה מן התורה בלקיחת הגבהה בעלמא סגי דכתיב ולקחתם כיון שהגביהו יצא, אבל חכמים ז''ל אמרו שצריכים לנענע ואסמכוה אקרא דכתיב אז ירננו עצי היער מלפני ה' כי בא לשפוט את הארץ, כלומר ירננו בעצי היער כשיצאו מלפני ה' זכאין כשבא לשפוט הארץ ביום הכפורים, והנענוע הוא הרינון לה' בהלל והודאה למי שארבע רוחות העולם ומעלה ומטה שלו כדרך שאמרו בתנופה לעצור טללים רעים ורוחות רעות ומזיקים מן העולם.

אכן אין ראוי לאדם לשים מגמת פניו בכל זה לתועלת עצמו כי אין טוב לאדם להיות כוונתו בתפילות ובמצוות לתועלת עצמו להשפיע לו רב טוב וכל אשר יוסיף ויתמיד בכוונתו הוא רק כדי ליטול פרס מרבו רק תהיה כוונתו להמשיך השפע והברכה במדות העליונות, וכן בכל העניינים הוא עיקר לעבוד להשם יתברך עבודה שלימה בלי לקבל שום פרס וסוף הכבוד לבא וחזקה שליח עושה שליחותו.



תפלה עם כוונות הנענועים קודם נטילת לולב ליום א'

יב. וכבר כתבתי לעיל בפרק ד' נוסח תפילה אחת שוה לכל נפש לומר קודם נטילת לולב וזה לפי פשוטן של דברים, אכן לפי סודן של דברים הבקיאים בסוד ה' המה ראו מעשה ה' מה ענין הנענועים ומה נעשה ואין מקומם כאן, אכן אם ידעת בחכמה ויש כח בך לעמוד בהיכל המלך מלכו של עולם אסדר לפניך נוסח תפילה אחת כוללת כל הכוונה לפי דעת הרב ז''ל וזה נוסחתה, אשר בה תבין ותשכיל את מעשה האיש הישראלי כי רב הוא מאד ובונה בשמים מעלותיו ומה טוב ומה נעים חלקו ומה נעים גורלו.

לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י''ה בו''ה ביחודא שלים בשם כל ישראל הנה אנכי בא לקיים מצות ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל לתקן את שורשם במקום עליון בשיעור קומה בכל פרטיה ותקוניה ודקדוקיה לעשות כוונת יוצרי.

ויהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שבכח סגולת ארבעה מינין אלו הרומזים לאותיות שם ב''ן הקדוש יו''ד ה''ה ו''ו ה''ה, תקרב אותם אחד אל אחד והיו לאחדים בידי, ובנענועי אותו יתנענעו ויעלו החמשה חסדים שנתפשטו בגופא דזעיר מחסד עד הוד וכללותם שביסוד עד השורש שלהם דעת עליון דזעיר ויקבלו אור רב משם להביא הארה מהם אל ראש נוקבא דזעיר העומדת מול החזה שלו.

ובנענועי לצד דרום בחינת חסד החסד שבדעת, שלש הולכות נגד מוחין שבו שם יֶהֶוֶ יֶוֶדֶ הֶיֶ וֶיֶוֶ יומשך חסד החסד שבחסד שבדעת ז''א לחסד החסד שבחסד שבשש קצוותיו, ושלש הובאות אל החזה להמשיך החסד ההוא אל הנוקבא דז''א בחינת הֶיֶ אחרונה שבשם ואשלמה ליה''וה.

ובנענועי לצד צפון בחינת גבורה שבחסד שבדעת ז''א, שלש הולכות נגד שלש מוחין שבו שם הְוְיְ הְיְ וְאְוְ יְוְדְ יומשך גבורת חסד החסד שבדעת ז''א לגבורת חסד החסד שבשש קצוותיו, ושלש הובאות אל החזה להמשיך הגבורה ההיא אל נוקבא דז''א בחינת הְיְ אחרונה שבשם ואשלמה ליה''וה.

ובנענועי לצד מזרח בחינת תפארת החסד שבחסד שבדעת ז''א, שלש הולכות נגד ג' מוחין שבו שם וֹיֹהֹ וֹאֹוֹ יֹוֹדֹ הֹאׁיומשך תפארת חסד שבחסד שבדעת דז''א לתפארת החסד שבשש קצוותיו ז''א, ושלש הובאות אל החזה להמשיך אותו אל הנוקבא דז''א בחינת הֹאֹֹ אחרונה שבשם ואשלמה ליה''וה.

ובנענועי למעלה בחינת נצח החסד שבחסד שבדעת ז''א, שלש הולכות נגד מוחין שבו שם יִוִהִ יִוִדִ וִיִוִ הִיִ יומשך נצח החסד שבחסד שבדעת ז''א לנצח החסד שבחסד שבשש קצוותיו דז''א, ושלש הובאות אל החזה להמשיך אותו אל הנוקבא בחינת הִיִ אחרונה שבשם ואשלמה ליה''וה.

ובנענועי למטה בחינת הוד החסד שבחסד שבדעת ז''א, שלש הולכות למטה נגד ג' מוחין שבו שם הֻיֻוֻ הֻיֻ יֻוֻדֻ וֻאֻוֻ יומשך הוד החסד שבחסד שבדעת ז''א להוד החסד שבחסד שבשש קצוותיו, ושלש הובאות למעלה אל החזה להמשיך אותו אל נוקבא דז''א בחינת הֻיֻ אחרונה שבשם ואשלמה ליה''וה.

ובנענועי למערב בחינת יסוד החסד שבחסד שבדעת ז''א, שלש הולכות נגד ג' מוחין שבו שם ווּהוּיוּ ווּאוּווּ הוּאוּ יוּווּדוּ יומשך יסוד החסד שבחסד שבדעת ז''א ליסוד החסד שבחסד שבשש קצוות דז''א, ושלש הובאות אל החזה להמשיך אותו אל הנוקבא דז''א בחינת הוּאוּ אחרונה שבשם ואשלמה ליה''וה, ויכנסו בה היום כל ו''ק דחסד דחסד המתפשט בחסד ז''א בכח שש קצוות החסד שבדעתו.

י'ומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירו עמי תפלה לאל חיי. ה'ראנו ה' חסדך וישעך תתן לנו. ו'חסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לבני בנים. ה'ודו לאל השמים כי לעולם חסדו. א'והב צדקה ומש''פט חסד ה' מלאה הארץ. ד'מינו אלהים חסדך בקרב היכלך. נ'חית בחסדך עם זו גאלת נהלת בעזך אל נוה קדשך. י'הי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך.

ובכן יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שבכח סגולת מצוה זו יתוקן מה שאבינו הראשון חטא בפירות האילן ואכל מפרי עץ הדר ויתוקן מה שפגמנו בלב חושב מחשבות און בסגולת מצות אתרוג הדומה ללב, ובסגולת מצות הלולב הדומה לשדרה יתוקן פגמינו בהוצאת שכבת זרע לבטלה דרך חוט השדרה, ובסגולת מצות ההדס הדומה לעינים יתוקן אשר פגמנו בעינים רמות, ובסגולת מצות ערבה הדומה לשפתים יתוקן פגמינו בשפת חלקות לשון מדברת גדולות, ובזכות מצות ולקחתם לכם ביום הראשון תבנה ותכונן כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו ואת צמח דוד מהרה תצמיח ככתוב ראש''ון לציון הנה הנם ולירושלים מבשר אתן במהרה בימינו אמן כן יהי רצון.




תפלה עם כוונות הנענועים קודם נטילת לולב ליום ב'

יג. יום שני, לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י''ה בו''ה ביחודא שלים בשם כל ישראל הנה אנכי בא לקיים מצות ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל לתקן את שורשם במקום עליון בשיעור קומה בכל פרטיה ותקוניה ודקדוקיה לעשות כוונת יוצרי.

ויהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שבכח סגולת ארבעה מינין אלו הרומזים לאותיות שם ב''ן הקדוש יו''ד ה''ה ו''ו ה''ה, תקרב אותם אחד אל אחד והיו לאחדים בידי, ובנענועי אותו יתנענעו ויעלו החמשה חסדים שנתפשטו בגופא דזעיר מחסד עד הוד וכללותם שביסוד עד השורש שלהם דעת עליון דזעיר ויקבלו אור רב משם להביא הארה מהם אל ראש נוקבא דזעיר העומדת מול החזה שלו.

ובנענועי לצד דרום בחינת חסד דגבורה שבגבורה שבדעת ז''א, שלש הולכות נגד ג' מוחין שבו שם יֶהֶוֶ יֶוֶדֶ הֶיֶ וֶיֶוֶ יומשך חסד שבגבורה דדעת ז''א לחסד שבגבורה שבשש קצוותיו, ושלש הובאות אל החזה להמשיך אותו אל הנוקבא בחינת הֶיֶ אחרונה שבשם ואשלמה ליה''וה.

ובנענועי לצד צפון בחינת גבורת החסד שבגבורה שבדעת ז''א, שלש הולכות נגד ג' מוחין שבו שם הְוְיְ הְיְ וְאְוְ יְוְדְ יומשך גבורת החסד שבגבורה שבדעת ז''א לגבורת החסד שבגבורה שבשש קצוותיו, ושלש הובאות אל החזה להמשיך אותו אל הנוקבא בחינת הְיְ אחרונה שבשם ואשלמה ליה''וה.

ובנענועי לצד מזרח בחינת תפארת החסד דגבורה שבדעת ז''א, שלש הולכות נגד ג' מוחין שבו שם וֹיֹהֹ וֹאֹֹוֹ יֹוֹדֹ הֹאֹֹ יומשך תפארת החסד דגבורה שבדעת ז''א לתפארת דחסד דגבורה שבשש קצוות דידיה, ושלש הובאות להמשיך אותו אל הנוקבא בחינת הֹאֹֹ אחרונה שבשם ואשלמה ליה''וה.

ובנענועי למעלה בחינת נצח החסד שבגבורה שבדעת ז''א, שלש הולכות נגד ג' מוחין שבו שם יִוִהִ יִוִדִ וִיִוִ הִיִ יומשך נצח דחסד דגבורה שבדעת ז''א לנצח החסד דגבורה שבשש קצוותיו, ושלש הובאות אל החזה להמשיך אותו אל הנוקבא בחינת הִיִ אחרונה שבשם ואשלמה ליה''וה.

ובנענועי למטה בחינת הוד חסד הגבורה שבדעת ז''א, שלש הולכות למטה נגד ג' מוחין שבו שם הֻיֻוֻ הֻיֻ יֻוֻדֻ וֻאֻוֻ יומשך הוד החסד שבגבורה שבדעת ז''א להוד חסד הגבורה שבשש קצוותיו, ושלש הובאות למעלה אל החזה להמשיך אותו אל הנוקבא בחינת הֻיֻ אחרונה שבשם ואשלמה ליה''וה.

ובנענועי למערב בחינת יסוד חסד הגבורה שבדעת ז''א, שלש הולכות נגד ג' מוחין שבו שם ווּהוּיוּ ווּאוּווּ הוּאוּ יוּווּדוּ יומשך יסוד חסד הגבורה שבדעת ז''א ליסוד חסד הגבורה שבשש קצוותיו, ושלש הובאות אל החזה להמשיך אותו אל הנוקבא בחינת הוּאוּ אחרונה שבשם ואשלמה ליה''וה, ויכנסו בה היום כל שש קצוות חסד שבגבורה המתפשט בחסד גבורה שבשש קצוות בכח ו''ק חסד הגבורה שבדעת.

י'ומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירו עמי תפלה לאל חיי. ה'ללוהו בגבורותיו הללוהו כרוב גדלו. ו'גם עד זקנה ושיבה אלהים אל תעזבני עד אגיד זרועך לדור לכל יבא גבורתך. ה'ודו לה' כי טוב כי לעולם חסד''ו. א'בא בגבורות אדני אלהים אזכיר צדקתך לבדך. ד'ור לדור ישבח מעשיך וגבורותיך יגידו. נ'וראות בצד''ק תעננו אלהי ישענו מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים. י'הוה כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה יריע אף יצריח על אויביו יתגבר.

ובכן יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שבכח סגולת מצוה זו יתוקן מה שאבינו הראשון חטא בפירות האילן ואכל מפרי עץ הדר ויתוקן מה שפגמנו בלב חושב מחשבות און בסגולת מצות אתרוג הדומה ללב, ובסגולת מצות הלולב הדומה לשדרה יתוקן פגמינו בהוצאת שכבת זרע לבטלה דרך חוט השדרה, ובסגולת מצות ההדס הדומה לעינים יתוקן אשר פגמנו בעינים רמות, ובסגולת מצות ערבה הדומה לשפתים יתוקן פגמינו בשפת חלקות לשון מדברת גדולות, ובזכות מצות ולקחתם לכם ביום הראשון תבנה ותכונן כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו ואת צמח דוד מהרה תצמיח ככתוב ראש''ון לציון הנה הנם ולירושלים מבשר אתן במהרה בימינו אמן כן יהי רצון.




תפלה עם כוונות הנענועים קודם נטילת לולב ליום ג'

יד. יום שלישי, לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י''ה בו''ה ביחודא שלים בשם כל ישראל הנה אנכי בא לקיים מצות ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל לתקן את שורשם במקום עליון בשיעור קומה בכל פרטיה ותקוניה ודקדוקיה לעשות כוונת יוצרי.

ויהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שבכח סגולת ארבעה מינין אלו הרומזים לאותיות שם ב''ן הקדוש יו''ד ה''ה ו''ו ה''ה, תקרב אותם אחד אל אחד והיו לאחדים בידי, ובנענועי אותו יתנענעו ויעלו החמשה חסדים שנתפשטו בגופא דזעיר מחסד עד הוד וכללותם שביסוד עד השורש שלהם דעת עליון דזעיר ויקבלו אור רב משם להביא הארה מהם אל ראש נוקבא דזעיר העומדת מול החזה שלו.

ובנענועי לצד דרום בחינת חסד שבתפארת שבדעת ז''א, שלש הולכות נגד ג' מוחין שבו שם יֶהֶוֶ יֶוֶדֶ הֶיֶ וֶיֶוֶ יומשך חסד שבתפארת שבדעת ז''א לחסד שבתפארת שבשש קצוותיו, ושלש הובאות אל החזה להמשיך אותו אל הנוקבא בחינת הֶיֶ אחרונה שבשם ואשלמה ליה''וה.

ובנענועי לצד צפון בחינת גבורת חסד שבתפארת שבדעת ז''א, שלש הולכות נגד ג' מוחין שבו שם הְוְיְ הְיְ וְאְוְ יְוְדְ יומשך גבורות חסד שבתפארת שבדעת ז''א לגבורת חסד שבתפארת שבשש קצוותיו, ושלש הובאות אל החזה להמשיך אותו אל הנוקבא בחינת הְיְ אחרונה שבשם ואשלמה ליה''וה.

ובנענועי לצד מזרח בחינת תפארת דחסד שבתפארת שבדעת ז''א, שלש הולכות נגד ג' מוחין שבו וֹיֹהֹ וֹאֹֹוֹ יֹוֹדֹ הֹאֹֹ יומשך תפארת דחסד שבדעת ז''א לתפארת דחסד שבתפארת שבשש קצוותיו, ושלש הובאות אל החזה להמשיך אותו אל הנוקבא בחינת הֹאֹֹ אחרונה שבשם ואשלמה ליה''וה.

ובנענועי למעלה בחינת נצח דחסד שבתפארת שבדעת ז''א, שלש הולכות נגד ג' מוחין שבו שם יִוִהִ יִוִדִ וִיִוִ הִיִ יומשך נצח דחסד בתפארת שבדעת ז''א לנצח דחסד שבתפארת שבשש קצוותיו, ושלש הובאות אל החזה להמשיך אותו אל הנוקבא בחינת הִיִ אחרונה שבשם ואשלמה ליה''וה.

ובנענועי למטה בחינת הוד דחסד שבתפארת שבדעת ז''א, שלש הולכות למטה נגד ג' מוחין שבו שם הֻיֻוֻ הֻיֻ יֻוֻדֻ וֻאֻוֻ יומשך הוד דחסד שבתפארת שבדעת ז''א להוד דחסד שבתפארת שבשש קצוותיו, ושלש הובאות למעלה אל החזה להמשיך אותו אל הנוקבא בחינת הֻיֻ אחרונה שבשם ואשלמה ליה''וה.

ובנענועי למערב בחינת יסוד דחסד שבתפארת שבדעת ז''א, שלש הולכות נגד ג' מוחין שבו שם ווּהוּיוּ ווּאוּווּ הוּאוּ יוּווּדוּ יומשך יסוד דחסד שבתפארת שבדעת ז''א ליסוד דחסד שבתפארת שבשש קצוותיו, ושלש הובאות אל החזה להמשיך אותו אל הנוקבא בחינת הוּאוּ אחרונה שבשם ואשלמה ליה''וה, ובכן יכנסו בה היום כל ששה קצוות חסד שבתפארת המתפשט בחסד תפארת שבשש קצוות בכח שש קצוות חסד תפארת שבדעת ז''א.

י'ומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירו עמי תפלה לאל חיי. ה'וד והדר לפניו עוז ותפא''רת במקדשו. ו'עתה אלהינו מודים אנחנו לך ומהללים לשם תפארת''ך. ה'ודו לאל השמים כי לעולם חסדו. א'מרתי עולם חס''ד יבנה שמים תכין אמונתך בהם. ד'רשו ה' ועוזו בקשו פניו תמיד. נ'הר פלגיו ישמחו עיר אלהים קדוש משכני עליון. י'מלא פי תהלתך כל היום תפארתך.

ובכן יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שבכח סגולת מצוה זו יתוקן מה שאבינו הראשון חטא בפירות האילן ואכל מפרי עץ הדר ויתוקן מה שפגמנו בלב חושב מחשבות און בסגולת מצות אתרוג הדומה ללב, ובסגולת מצות הלולב הדומה לשדרה יתוקן פגמינו בהוצאת שכבת זרע לבטלה דרך חוט השדרה, ובסגולת מצות ההדס הדומה לעינים יתוקן אשר פגמנו בעינים רמות, ובסגולת מצות ערבה הדומה לשפתים יתוקן פגמינו בשפת חלקות לשון מדברת גדולות, ובזכות מצות ולקחתם לכם ביום הראשון תבנה ותכונן כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו ואת צמח דוד מהרה תצמיח ככתוב ראש''ון לציון הנה הנם ולירושלים מבשר אתן במהרה בימינו אמן כן יהי רצון.




תפלה עם כוונות הנענועים קודם נטילת לולב ליום ד'

טו. יום רביעי, לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י''ה בו''ה ביחודא שלים בשם כל ישראל הנה אנכי בא לקיים מצות ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל לתקן את שורשם במקום עליון בשיעור קומה בכל פרטיה ותקוניה ודקדוקיה לעשות כוונת יוצרי.

ויהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שבכח סגולת ארבעה מינין אלו הרומזים לאותיות שם ב''ן הקדוש יו''ד ה''ה ו''ו ה''ה, תקרב אותם אחד אל אחד והיו לאחדים בידי, ובנענועי אותו יתנענעו ויעלו החמשה חסדים שנתפשטו בגופא דזעיר מחסד עד הוד וכללותם שביסוד עד השורש שלהם דעת עליון דזעיר ויקבלו אור רב משם להביא הארה מהם אל ראש נוקבא דזעיר העומדת מול החזה שלו.

ובנענועי לצד דרום בחינת חסד דנצח שבדעת ז''א, שלש הולכות נגד ג' מוחין שבו שם יֶהֶוֶ יֶוֶדֶ הֶיֶ וֶיֶוֶ יומשך חסד דנצח שבשש קצוותיו, ושלש הובאות אל החזה להמשיך אותו אל הנוקבא בחינת הֶיֶ אחרונה שבשם ואשלמה ליה''וה.

ובנענועי לצד צפון בחינת גבורת חסד דנצח שבדעת ז''א, שלש הולכות נגד ג' מוחין שבו שם הְוְיְ הְיְ וְאְוְ יְוְדְ יומשך גבורת חסד דנצח שבדעת ז''א לגבורת חסד נצח שבשש קצוותיו, ושלש הובאות אל החזה להמשיך אותו אל הנוקבא בחינת הְיְ אחרונה שבשם ואשלמה ליה''וה.

ובנענועי לצד מזרח בחינת תפארת חסד דנצח שבדעת ז''א, שלש הולכות נגד ג' מוחין שבו שם וֹיֹהֹ וֹאֹֹוֹ יֹוֹדֹ הֹאֹֹ יומשך תפארת חסד דנצח שבדעת ז''א לתפארת חסד דנצח שבשש קצוותיו, ושלש הובאות אל החזה להמשיך אותו אל הנוקבא בחינת הֹאֹֹ אחרונה שבשם ואשלמה ליה''וה.

ובנענועי למעלה בחינת נצח חסד דנצח שבדעת ז''א, שלש הולכות נגד ג' מוחין שבו שם יִוִהִ יִוִדִ וִיִוִ הִיִ יומשך נצח דחסד דנצח שבדעת ז''א לנצח החסד שבנצח שבשש קצוותיו, ושלש הובאות אל החזה להמשיך אותו אל הנוקבא בחינת הִיִ אחרונה שבשם ואשלמה ליה''וה.

ובנענועי למטה בחינת הוד החסד דנצח שבדעת ז''א, שלש הולכות נגד ג' מוחין שבו שם הֻיֻוֻ הֻיֻ יֻוֻדֻ וֻאֻוֻ יומשך הוד החסד דנצח שבדעת ז''א להוד החסד דנצח שבשש קצוותיו, ושלש הובאות למעלה אל החזה להמשיך אותו אל רחל נוקבא דז''א בחינת הֻיֻ אחרונה שבשם ואשלמה ליה''וה.

ובנענועי למערב בחינת יסוד החסד דנצח שבדעת ז''א, שלש הולכות נגד ג' מוחין שבו שם ווּהוּיוּ ווּאוּווּ הוּאוּ יוּווּדוּ יומשך יסוד החסד דנצח שבדעת ז''א ליסוד החסד דנצח שבשש קצוות, ושלש הובאות אל החזה להמשיך אותו לנוקבא בחינת הוּאוּ אחרונה שבשם ואשלמה ליה''וה, ובכן יכנסו בה כל שש קצוות חסדים שבנצח המתפשטים בחסד שבנצח שבשש קצוות בכח שש קצוות חסד הנצח שבדעת.

י'ומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירו עמי תפלה לאל חיי. י'הוה אלהי צבאות מי כמוך חסין יה ואמונתך סביבותיך. ה'ללויה הללו אל בקדשו הללוהו ברקיע עוזו. ו'אתה ה' אלהים צבא''ות אלהי ישראל הקיצה לפקוד כל הגוים אל תחון כל בוגדי און סלה. ה'ראנו ה' חסדך וישעך תתן לנו. א'להים צבאות שוב נא הבט משמים וראה ופקוד גפן זאת. ד'מינו אלהים חסדך בקרב היכלך. נ'ורא אלהים ממקדשיך אל ישראל הוא נותן עז ותעצומות לעם ברוך אלהים. י'הי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך.

ובכן יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שבכח סגולת מצוה זו יתוקן מה שאבינו הראשון חטא בפירות האילן ואכל מפרי עץ הדר ויתוקן מה שפגמנו בלב חושב מחשבות און בסגולת מצות אתרוג הדומה ללב, ובסגולת מצות הלולב הדומה לשדרה יתוקן פגמינו בהוצאת שכבת זרע לבטלה דרך חוט השדרה, ובסגולת מצות ההדס הדומה לעינים יתוקן אשר פגמנו בעינים רמות, ובסגולת מצות ערבה הדומה לשפתים יתוקן פגמינו בשפת חלקות לשון מדברת גדולות, ובזכות מצות ולקחתם לכם ביום הראשון תבנה ותכונן כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו ואת צמח דוד מהרה תצמיח ככתוב ראש''ון לציון הנה הנם ולירושלים מבשר אתן במהרה בימינו אמן כן יהי רצון.




תפלה עם כוונות הנענועים קודם נטילת לולב ליום ה'

טז. יום חמישי, לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י''ה בו''ה ביחודא שלים בשם כל ישראל הנה אנכי בא לקיים מצות ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל לתקן את שורשם במקום עליון בשיעור קומה בכל פרטיה ותקוניה ודקדוקיה לעשות כוונת יוצרי.

ויהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שבכח סגולת ארבעה מינין אלו הרומזים לאותיות שם ב''ן הקדוש יו''ד ה''ה ו''ו ה''ה, תקרב אותם אחד אל אחד והיו לאחדים בידי, ובנענועי אותו יתנענעו ויעלו החמשה חסדים שנתפשטו בגופא דזעיר מחסד עד הוד וכללותם שביסוד עד השורש שלהם דעת עליון דזעיר ויקבלו אור רב משם להביא הארה מהם אל ראש נוקבא דזעיר העומדת מול החזה שלו.

ובנענועי לצד דרום בחינת חסד דהוד שבדעת ז''א, שלש הולכות נגד ג' מוחין שבו שם יֶהֶוֶ יֶוֶדֶ הֶיֶ וֶיֶוֶ יומשך חסד דהוד שבדעת ז''א לחסד דהוד שבשש קצוותיו, ושלש הובאות אל החזה להמשיך אותו אל הנוקבא בחינת הֶיֶ אחרונה שבשם ואשלמה ליה''וה.

ובנענועי לצד צפון בחינת גבורות חס''ד דהוד שבדעת ז''א, שלש הולכות נגד ג' מוחין שבו שם הְוְיְ הְיְ וְאְוְ יְוְדְ יומשך גבורות חסד דהוד שבדעת ז''א לגבורת חסד דהוד שבשש קצוותיו, ושלש הובאות אל החזה להמשיך אותו אל הנוקבא בחינת הְיְ אחרונה שבשם ואשלמה ליה''וה.

ובנענועי לצד מזרח בחינת תפארת דחסד דהוד שבדעת ז''א, שלש הולכות נגד ג' מוחין שבו שם וֹיֹהֹ וֹאֹֹוֹ יֹוֹדֹ הֹאֹֹ יומשך תפארת דחסד דהוד שבדעת ז''א לתפארת דחסד דהוד שבשש קצוותיו, ושלש הובאות אל החזה להמשיך אותו אל הנוקבא בחינת הֹאֹֹ אחרונה שבשם ואשלמה ליה''וה.

ובנענועי למעלה בחינת נצח דחסד דהוד שבדעת ז''א, שלש הולכות נגד ג' מוחין שבו שם יִוִהִ יִוִדִ וִיִוִ הִיִ יומשך נצח דחסד דהוד שבדעת ז''א לנצח דחסד דהוד שבשש קצותיו, ושלש הובאות אל החזה להמשיך אותו אל הנוקבא בחינת הִיִ אחרונה שבשם ואשלמה ליה''וה.

ובנענועי למטה בחינת הוד דחסד דהוד שבדעת ז''א, שלש הולכות למטה נגד ג' מוחין שבו שם הֻיֻוֻ הֻיֻ יֻוֻדֻ וֻאֻוֻ יומשך הוד דחסד דהוד שבדעת ז''א להוד החסד דהוד שבשש קצוותיו, ושלש הובאות למעלה אל החזה להמשיך אותו אל רחל נוקבא דז''א בחינת הי אחרונה שבשם ואשלמה ליה''וה.

ובנענועי למערב בחינת יסוד דחסד דהוד שבדעת ז''א, שלש הולכות נגד ג' מוחין שבו שם ווּהוּיוּ ווּאוּווּ הוּאוּ יוּווּדוּ יומשך יסוד דחסד דהוד שבדעת ז''א ליסוד דחסד דהוד שבשש קצוותיו, ושלש הובאות אל החזה להמשיך אותו לנוקבא בחינת הוּאוּ אחרונה שבשם ואשלמה ליה''וה, ובכן יכנסו בה כל שש קצוות חסד שבהוד המתפשט בחסד שבהוד שבשש קצוות בכח שש קצוות חסד ההוד שבדעתו.

י'ומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירו עמי תפלה לאל חיי. ה'דר כבוד הו''דך ודברי נפלאותיך אשיחה. ו'אמרו הושיענו אלהי ישענו וקבצנו והצילנו מן הגוים להו''דות לשם קדשך להשתבח בתהלתך. ה'וד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו. א'להים צבא''ות שוב נא הבט משמים וראה ופקד גפן זאת. ד'מינו אלהים חס''דך בקרב היכלך. נ'הר פלגיו ישמחו עיר אלהים קדוש משכני עליון. י'הוה צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה.

ובכן יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שבכח סגולת מצוה זו יתוקן מה שאבינו הראשון חטא בפירות האילן ואכל מפרי עץ הדר ויתוקן מה שפגמנו בלב חושב מחשבות און בסגולת מצות אתרוג הדומה ללב, ובסגולת מצות הלולב הדומה לשדרה יתוקן פגמינו בהוצאת שכבת זרע לבטלה דרך חוט השדרה, ובסגולת מצות ההדס הדומה לעינים יתוקן אשר פגמנו בעינים רמות, ובסגולת מצות ערבה הדומה לשפתים יתוקן פגמינו בשפת חלקות לשון מדברת גדולות, ובזכות מצות ולקחתם לכם ביום הראשון תבנה ותכונן כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו ואת צמח דוד מהרה תצמיח ככתוב ראש''ון לציון הנה הנם ולירושלים מבשר אתן במהרה בימינו אמן כן יהי רצון.




תפלה עם כוונות הנענועים קודם נטילת לולב ליום ו'

יז. יום שישי, לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י''ה בו''ה ביחודא שלים בשם כל ישראל הנה אנכי בא לקיים מצות ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל לתקן את שורשם במקום עליון בשיעור קומה בכל פרטיה ותקוניה ודקדוקיה לעשות כוונת יוצרי.

ויהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שבכח סגולת ארבעה מינין אלו הרומזים לאותיות שם ב''ן הקדוש יו''ד ה''ה ו''ו ה''ה, תקרב אותם אחד אל אחד והיו לאחדים בידי, ובנענועי אותו יתנענעו ויעלו החמשה חסדים שנתפשטו בגופא דזעיר מחסד עד הוד וכללותם שביסוד עד השורש שלהם דעת עליון דזעיר ויקבלו אור רב משם להביא הארה מהם אל ראש נוקבא דזעיר העומדת מול החזה שלו.

ובנענועי לצד דרום בחינת חסד דיסוד שבדעת ז''א, שלש הולכות נגד ג' מוחין שבו שם יֶהֶוֶ יֶוֶדֶ הֶיֶ וֶיֶוֶ יומשך חסד דיסוד שבדעת ז''א לחסד דיסוד שבשש קצוותיו, ושלש הובאות אל החזה להמשיך החסד אל הנוקבא בחינת הֶיֶ אחרונה שבשם ואשלמה ליה''וה.

ובנענועי לצד צפון בחינת גבורת חסד דיסוד שבדעת ז''א, שלש הולכות נגד ג' מוחין שבו שם הְוְיְ הְיְ וְאְוְ יְוְדְ יומשך גבורת חסד דיסוד שבדעת ז''א לגבורת חסד דיסוד שבשש קצוותיו, ושלש הובאות אל החזה להמשיך אותו אל הנוקבא בחינת הְיְ אחרונה שבשם ואשלמה ליה''וה.

ובנענועי לצד מזרח בחינת ת''ת דחסד דיסוד שבדעת ז''א, שלש הולכות נגד ג' מוחין שבו שם וֹיֹהֹ וֹיֹוֹ יֹוֹדֹ הֹאֹֹ יומשך תפארת דחסד דיסוד שבדעת ז''א לתפארת דחסד דיסוד שבשש קצוותיו, ושלש הובאות אל החזה להמשיך אותו אל הנוקבא בחינת הֹאֹֹ אחרונה שבשם ואשלמה ליה''וה.

ובנענועי למעלה בחינת נצח דחסד דיסוד שבדעת ז''א, שלש הולכות נגד ג' מוחין שבו שם יִוִהִ

יִוִדִ וִיִוִ הִיִ יומשך נצח דחסד דיסוד שבדעת ז''א לנצח דחסד דיסוד שבשש קצוותיו, ושלש הובאות אל החזה להמשיך אותו אל הנוקבא בחינת הִיִ אחרונה שבשם ואשלמה ליה''וה.

ובנענועי למטה בחינת הוד דחסד דיסוד שבדעת ז''א, שלש הולכות למטה נגד ג' מוחין שבו שם הֻיֻוֻ הֻיֻ יֻוֻדֻ וֻאֻוֻ יומשך הוד דחסד דיסוד שבדעת ז''א להוד דחסד דיסוד שבשש קצוותיו, ושלש הובאות למעלה אל החזה להמשיך אותו אל הנוקבא בחינת הֻיֻ אחרונה שבשם ואשלמה ליה''וה.

ובנענועי למערב בחינת יסוד דחסד דיסוד שבדעת ז''א, שלש הולכות נגד ג' מוחין שבו שם ווּהוּיוּ ווּאוּווּ הוּאוּ יוּווּדוּ יומשך יסוד דחסד דיסוד שבדעת ז''א ליסוד דחסד דיסוד שבשש קצוותיו, ושלש הובאות אל החזה להמשיך אותו לנוקבא בחינת הוּאוּ אחרונה שבשם ואשלמה ליה''וה, ובכן יכנסו בה היום כל ו''ק חסד שביסוד המתפשט בחסד שביסוד שבו''ק בכח ו''ק חסד דיסוד שבדעת עליון.

י'ומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירו עמי תפלה לאל חיי. ה'טיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים. ו'ענוים יירשו ארץ והתענגו על רוב שלום. ה'וציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתירו צדיקים כי תגמול עלי. א'והב ה' שערי ציו''ן מכל משכנות יעקב. ד'מינו אלהים חסדך בקרב היכלך. נ'כספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' לבי ובשרי ירננו אל א''ל חי. י'מלוך ה' לעולם אלהיך ציו''ן לדור ודור הללויה.

ובכן יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שבכח סגולת מצוה זו יתוקן מה שאבינו הראשון חטא בפירות האילן ואכל מפרי עץ הדר ויתוקן מה שפגמנו בלב חושב מחשבות און בסגולת מצות אתרוג הדומה ללב, ובסגולת מצות הלולב הדומה לשדרה יתוקן פגמינו בהוצאת שכבת זרע לבטלה דרך חוט השדרה, ובסגולת מצות ההדס הדומה לעינים יתוקן אשר פגמנו בעינים רמות, ובסגולת מצות ערבה הדומה לשפתים יתוקן פגמינו בשפת חלקות לשון מדברת גדולות, ובזכות מצות ולקחתם לכם ביום הראשון תבנה ותכונן כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו ואת צמח דוד מהרה תצמיח ככתוב ראש''ון לציון הנה הנם ולירושלים מבשר אתן במהרה בימינו אמן כן יהי רצון.




תפלה עם כוונות הנענועים קודם נטילת לולב ליום ז'

יח. יום שביעי, לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י''ה בו''ה ביחודא שלים בשם כל ישראל הנה אנכי בא לקיים מצות ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל לתקן את שורשם במקום עליון בשיעור קומה בכל פרטיה ותקוניה ודקדוקיה לעשות כוונת יוצרי.

ויהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שבכח סגולת ארבעה מינין אלו הרומזים לאותיות שם ב''ן הקדוש יו''ד ה''ה ו''ו ה''ה, תקרב אותם אחד אל אחד והיו לאחדים בידי, ובנענועי אותו יתנענעו ויעלו החמשה חסדים שנתפשטו בגופא דזעיר מחסד עד הוד וכללותם שביסוד עד השורש שלהם דעת עליון דזעיר ויקבלו אור רב משם להביא הארה מהם אל ראש נוקבא דזעיר העומדת מול החזה שלו.

ובנענועי לצד דרום בחינת חסד דכללות חמש חסדים דמלכות שבדעת ז''א, שלש הולכות נגד שלשה מוחין שבו שם יֶהֶוֶ יֶוֶדֶ הֶיֶ וֶיֶוֶ יומשך חסד דכללות חמש חסדים דמלכות שבדעת ז''א לחסד דכללות חמש חסדים דמלכות שבשש קצוותיו, ושלש הובאות אל החזה להמשיך אותו אל הנוקבא בחינת הֶיֶ אחרונה שבשם ואשלמה ליה''וה.

ובנענועי לצד צפון בחינת גבורת חסד דכללות חמש חסדים דמלכות שבדעת ז''א, שלש הולכות נגד ג' מוחין שבו שם הְוְיְ הְיְ וְאְוְ יְוְדְ יומשך גבורת חסד דכללות חמש חסדים דמלכות שבדעת ז''א לגבורת חסד דכללות חמש חסדים שבמלכות שבשש קצוותיו, ושלש הובאות אל החזה להמשיך אותו אל הנוקבא בחינת הְיְ אחרונה שבשם ואשלמה ליה''וה.

ובנענועי לצד מזרח בחינת תפארת דחסד דכללות חמש חסדים דמלכות שבדעת ז''א, שלש הולכות נגד ג' מוחין שבו שם וֹיֹהֹ וֹאֹֹוֹ יֹוֹדֹ הֹאֹֹ יומשך תפארת דחסד דכללות חמש חסדים דמלכות שבדעת ז''א לתפארת דחסד דכללות חמש חסדים דמלכות שבשש קצוותיו, ושלש הובאות אל החזה להמשיך אותו אל הנוקבא בחינת הֹאֹֹ אחרונה שבשם ואשלמה ליה''וה.

ובנענועי למעלה בחינת נצח דחסד דכללות חמש חסדים דמלכות שבדעת ז''א, שלש הולכות נגד ג' מוחין שבו שם יִוִהִ יִוִדִ וִיִוִ הִיִ יומשך נצח דחסד דכללות חמש חסדים שבדעת ז''א לנצח דחסד דכללות חמש חסדים שבו''ק, ושלש הובאות אל החזה להמשיך אותו אל הנוקבא בחינת הִיִ אחרונה שבשם ואשלמה ליה''וה.

ובנענועי למטה בחינת הוד דחסד דכללות חמש חסדים דמלכות שבדעת ז''א, שלש הולכות למטה נגד ג' מוחין שבו שם הֻיֻוֻ הֻיֻ יֻוֻדֻ וֻאֻוֻ יומשך הוד דחסד דכללות חמש חסדים דמלכות שבדעת ז''א להוד דחסד דכללות חמש חסדים דמלכות שבו''ק, ושלש הובאות למעלה אל החזה להמשיך אותו אל הנוקבא בחינת הֻיֻ אחרונה שבשם ואשלמה ליה''וה.

ובנענועי למערב בחינת יסוד דחסד דכללות חמש חסדים דמלכות שבדעת ז''א, שלש הולכות נגד ג' מוחין שבו שם ווּהוּיוּ ווּאוּווּ הוּאוּ יוּווּדוּ יומשך יסוד דחסד דכללות חמש חסדים דמלכות שבדעת ז''א ליסוד דחסד דכללות חמש חסדים דמלכות שבו''ק, ושלש הובאות אל החזה להמשיך אותו אל הנוקבא בחינת הוּאוּ אחרונה שבשם ואשלמה ליהו''ה, ובכן יכנסו היום כל שש קצוות חסד דכללות חמש חסדים דמלכות המתפשט בחסד דכללות חמש חסדים דמלכות שבו''ק בכח ו''ק חסד דכללות חמש חסדים דמלכות שבדעת עליון.

י'ומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירו עמי תפלה לאל חיי. ה'קשיבה לקול שועי מלכ''י ואלהי כי אליך אתפלל. ו'אלהים מלכ''י מקדם פועל ישועות בקרב הארץ. ה'עירה והקיצה למשפטי אלהי ואדני לריבי. א'והב צדק''ה ומשפ''ט חסד ה' מלאה הארץ. ד'בקה נפשי אחרי''ך בי תמכה ימינך. נ'כבדות מדובר בך עיר האלהים סלה. י'הוה מלך גאות לבש לבש ה' עוז התאזר אף תכון תבל בל תמוט.

ובכן יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שבכח סגולת מצוה זו יתוקן מה שאבינו הראשון חטא בפירות האילן ואכל מפרי עץ הדר ויתוקן מה שפגמנו בלב חושב מחשבות און בסגולת מצות אתרוג הדומה ללב, ובסגולת מצות הלולב הדומה לשדרה יתוקן פגמינו בהוצאת שכבת זרע לבטלה דרך חוט השדרה, ובסגולת מצות ההדס הדומה לעינים יתוקן אשר פגמנו בעינים רמות, ובסגולת מצות ערבה הדומה לשפתים יתוקן פגמינו בשפת חלקות לשון מדברת גדולות, ובזכות מצות ולקחתם לכם ביום הראשון תבנה ותכונן כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו ואת צמח דוד מהרה תצמיח ככתוב ראש''ון לציון הנה הנם ולירושלים מבשר אתן במהרה בימינו אמן כן יהי רצון.




כוונת הנענועים וסדרן ע''ד הסוד

יט. עד כאן הגיעו סדר נוסח תפילות אלו ואם ידעת ויש בך חיל לעמוד בהיכל המלך תעלוזנה כליותיך, ודע כי נענוע של הברכה הוא לצורך המשכת האור של כל יום ויום של המדות כנרמז בנוסח התפילות, ובנענוע הלולב בהלל הוא להמשיך מדת החסד יומא דכולהו יומי שהוא מתפשט בכל המדות עליונות.

כ. ואולם לענין הקף פנות הנענועים רבו דעות הקדמונים ז''ל, אכן לבאים בסוד ה' לא ימושו מדעת הרב זלה''ה לנענע תחלה לצד דרום כי המשכה הראשונה הוא מן הימין בחינת החסד ומשם ילך צפון וסימנך הולך אל דרום וסובב אל צפון, ומשם יחזור למזרח בחינת התפארת היוצא ממזרח ומשם ינענע למעלה ואחר כך למטה בסוד הנצחים שנאמר בהם והאחת גבוהה מן השנית, ואחר כך ינענע לצד מערב שהוא בחינת היסוד בסוד הצדיק והאתרוג נלוה אליו בסוד שכינה במערב כי לא אמרו שכינה היא מערב אלא שכינה במערב והבן.

ומפני כי כל כוונתינו להמשיך החסדים למלכות שמים על כן צריך להכות הלולב והאתרוג שניהם בחזה שלו אל מקום שאמרו בזוהר דנקיב בין חדוי ועביד גולגלי דנוקבא וכו', אשר מכאן תשובה לסוברים כי האתרוג הוא הנוקבא שאנו ממשיכים לה אלו החסדים שאם הוא כסברתם היה צריך להניח האתרוג ולנענע הלולב הוא לבדו ולהביא אותו אל מקום אשר שם האתרוג ולמה ינענע האתרוג אם הנענוע צריך אליו, אלא אמיתתן של דברים הוא כי הלולב בסוד הצדיק והאתרוג עטרת דידיה ולפיכך צריך להניח האתרוג בסיום סוף הלולב כעטרה שעל הברית.




אזהרה שלא להפריד האתרוג מהלולב ומעשה מהר''ם רקאנטי

כא. והמשכילים יזהרו שלא להפרידם זה מזה כלל בעודם בידו למצותו אשר הוא נרגן מפריד אלוף חס ושלום, והר''ם רקאנטי ז''ל העיד כי בליל יום טוב הראשון של חג הסוכות נתאכסן אצלו חסיד אחד וראה הר''ם רקאנטי בחלומו לאותו חסיד שהיה כותב את השם יו''ד ה''א והיה מרחיק הה' אחרונה מן הג' אותיות ואמר לו הרב מדוע ככה עשית, והשיב כך נוהגין במקומנו והרב מחה בידו וכתבו שלם.

ויהי בבקר אשתומם על המראה באין מבין עד עת בא זמן תפילת שחרית וסדר הנענועין, ויפן אליו הרב וירא כי לא היה מנענע רק הלולב ומיניו מבלי האתרוג ואז הבין הרב פתרון חלומו שהיה הה' אחרונה בריחוק משאר האותיות כי כל ארבעת המינין הם בתפארת ישראל עצמו הנקרא הו''יה ועל כן צריך להיות כל איש שתי ידיו תומכות זו עם זו כי סוד עטרה דבוקה עם הצדיק ולא יתפרדו, ויהיה הלולב מימין לעורר החסד ימין ה' רוממה בסוד וימינו תחבקני והאתרוג בשמאל כי כל נוקבא משמאלא אתיא.



אזהרה שלא להפוך האתרוג בברכה, ואופן העמדתו עם הלולב

כב. ועל כי צריך לברך עובר לעשייתן יעשה באופן שיברך קודם, אך לא כמו הבוערים בעם שנוהגים להפוך האתרוג כדי להיות על ידי כן עובר לעשייתן, ישתקע הדבר יען כי זה מורה על הפיכת השולחן חס ושלום, 76 וכן צריך להזהר להיות פני הלולב עם פני האתרוג פנים בפנים בסוד ישר יחזו פנימו, פירוש אימתי יקרא החיבור של החתן והכלה ישר בזמן כי יחזו פנימו והם בפנים זה עם זה ולכן יזהר ביותר שיהיו פנים בפנים תמיד.



אזהרה שלא להפוך הלולב בעת הנענועים ויתר פרטים בזה

כג. גם כשינענע יהא נזהר שלא יגע ראש הלולב לכותל שאותו החלל שבין ראש הלולב לכותל אור מקיף הוא לו כמ''ש הרב, גם בענין נענוע מעלה ומטה כשמנענע למטה אל ינענע כדרך בני אדם שכופפים ראש הלולב לצד הקרקע אלא תמיד ראש הלולב יהיה למעלה דרך גדילתו ותשפיל ידך למטה.



מנהג יראים לאחוז הלולב אף בתפלה וכיצד ראוי לנהוג בזה''ז

כד. והמדקדק במעשיו יעשה כאנשי ירושלים 77 שהיה אדם יוצא מביתו שחרית ולולבו בידו, היה קורא קריאת שמע ומתפלל ולולבו בידו, שאף על פי שאסור לאחוז ספר תורה ותפילין בשעת תפילה שמא יתבטל מכוונתו שאני הכא כיון דהוי מצוה ליטלו בידו אינו לטורח ולמשא ולא חיישינן שמא יתבטל מכוונתו מה שאין כן בספר תורה ותפילין שכיון שאינו מצוה לאוחזו בידו הויין עליו למשא ובטל מכוונתו, ועל כן ראוי שמשעה ראשונה שבירך עליו לא יניחהו מידו וגם אם יעלה לקרוא בספר תורה, ומכל מקום לא נאמרו כל השיעורים הללו אלא לאיש הירא המדקדק גם כן בשאר ענייניו, אך מי שאין מדקדק בשאר מעשיו מיחזי כיוהרא ומזה נתבטל המנהג הזה עכשיו ליתר העם, אך ליראי ה' ולחושבי שמו להם יאתה לנהוג כמנהג אנשי ירושלים הנזכרים.



ראוי לסמוך נענוע הנטילה לנענועי ההלל, ומקום הנענועים ומספרן

כה. ובתפילה אחר חזרת העמידה אם אפשר בהצנע לברך אז על הלולב בסוכה קודם אמירת הלל הנה מה טוב ומה יפה דנענועין דהלל אינון משותפים לנענועים דנטילת לולב כמו שאמרו בזוהר פרשת פנחס דף רנ''ו, ויעשה הח''י נענועים בסוכה, ואחר כך לרמוז לח''סד האחד שמתפשט בכל יום יעשה ארבע פעמים ח''י נענועים בהלל שמספרם חס''ד ואלו הן סידרן, ח''י בהודו ראשון וח''י באנא ה' הושיעה נא וח''י כשכופלים אותו וח''י בהודו אחרון הרי ארבע פעמים ח''י כמספר ע''ב שהוא הח''סד שעולה ע''ב וזהו עיקר על פי דרך האמת.

ויזהר שלא ינענע בשעה שיאמרו השם לא באנא ולא בהודו והטעם משום שבעת שיאמר השם צריך לכוין יותר וכשמנענע הוא טרוד בנענוע ואינו יכול לכוין כל כך, ואסמכוהו אקרא אז ירננו עצי היער מלפני ה' ולא בה' בשעה שאומר השם, ויחלק הנענועים בהודו ובכי טוב קצת וקצת בכי לעולם חסדו וכן באנא, אלא שבהודו יעשה בכל תיבה נענוע אחד ובאנא בכל תיבה שני נענועים, ובגמרא סוכה דף ל''ז אמרו דעיקר מצות הלולב בהלל מן טעם זה כדי לנענע בו בהודו והושיעה וכו' כנזכר.



סוד הנענועים בעת ההלל

כו. ומה גם לפי סודן של דברים מה נעמו דבריהם לעשות עיקר מצותו בלולב מפני כי כבר הכלה חזרה פנים בפנים עם החתן בחזרת העמידה כדאיתא בזוהר ובתקונים כי אז שניהם במחברת השנית מקבילות הלולאות אחת אל אחת ושם הם בסוד שני שמות מחוברים יחדיו יאהד''ונהי, ואחרי זאת אומרים הה''לל לשבח את הכלה הנקרא הלל שהוא סוד אדנ''י בגימטרייא הל''ל ולהמשיך לה סוד י''ג מדות דרחמי הנזכרים בהלל שמתחילים מן המצר קראתי י''ה עד הסוף כנזכר בזוהר ופירשנום בפרקי ראש חדש, ומאחר שנמשך בה מדות הללו בשעת הלל לכן אז זמן עיקר נטילת לולב כי אז שניהם שלמים באותם י''ג מדות, ונמשך הנענוע ארבע פעמים להמשיך מדת החסד להכלה לקיים הכתוב תמיד עיני ה' אלהיך בה וכו' כנזכר.




אזהרה לקורין הלל בסוכתם קודם שחרית

כז. ועל כן לא יפה עשו החכמים בעיניהם שנוטלים לולב בסוכה בבקר בביתם וגומרים שם את ההלל כדי לנענע שם הד' נענועים, ומלבד כי שגו כי ברוב עם הדרת מלך ולעולם אל יפרוש אדם מן הציבור, גם לא יתכן לאומרו קודם התפילה כי כל ההמשכות הנמשכים אליה לא יתכנו רק אחר חזרת העמידה כאמור.



אזהרה שלא לדלג תיבות בהלל ותוכחה לש''ץ הרצים בו

כח. וראוי ונכון שיצטרף האדם עם הציבור לקרות את ההלל כי רב מאד גדולתו לעולם וביותר בימי החג הקדוש הזה, ויגמור אותו מלה במלה שלא יחסר דבר לקיים ברכתו שבירך לגמור דמשמע כולו, ואפילו כשהשליח ציבור אומר יאמר נא ישראל והקהל עונים אחריו הודו לה' וכו' יש מדקדקים שאינם מעלין זה בזה אלא הם אומרים בלחש יאמר נא יאמרו נא וכו', וכן ראוי לעשות כדי שלא יחסר כל בו ואפילו מלה אחת.

כט. ועל כן ראוי ונכון לשלוחי ציבור למשוך ההלל בנעימה קדושה מלה במלה כדי שכל הציבור יהיו נמשכים עמו ולא יעדר דבר, מה שאין כן כשהשליח ציבור איש הרצים אז ידלג כאיל פיסח ומבליע את השם בנעימה חוטא ומחטיא את כל אחינו בני הקהל כי גם המה יפנו אחריו, הרצים יצאו דחופים בדבר המלך בעונותינו הרבים, והאנשים הניגשים אל ה' יתקדשו ויוכרחו לפרוש מן הציבור ולבחור הרע במיעוטו ולקרותו ביחיד, ובודאי על שליחי ציבור כאלה נאמר 78 כד רגיז רעיא על הענא עביד להו נגידא סמיותא.

על כן מצוה על השליח ציבור להיות עיניו תמיד אל ה' ולא בבני אדם שאין להם תשועה המלעיגים עליו, ויזהר לקרות ההלל בנעימה קדושה מלה במלה כדי לזכות לרבים עמו ויחד כולם יעשו הנענועים כל הקהל עם השליח ציבור, וטוב יותר לבטל השיר אשר יושר באיזה פסוקי ההלל ששם יתעכבו כל הקהל אל קול השיר ולא יחושו וביתר ההלל ימהרו ויחושו על התעכבותם, כי לא נכון הדבר לעשות כן וטוב שיבוטל השיר ויתנהלו לאיטם באמירת ההלל מלה במלה ושומע לנו ישכון בטח.



מנהג ירושלים להקיף התיבה בלולב אחר הלל ודעת החולקים בזה

ל. ומנהג ירושלים תוב''ב להקיף את התיבה תכף ומיד אחר ההלל והוא מנהג ותיקין, ורבו מחלוקיות בענין הזה בין רבני ירושלים שהיו מהם אומרים לעשות ההושענות אחר המוסף משום שהוא אחר קריאת התורה שהעם מקובצים בשביל קריאת התורה וברוב עם הדרת מלך.

ושאר רבנים הסכימו לעשות מיד אחר ההלל מטעם דזריזין מקדימין למצוות והיכא דאיכא זרוז מצוה שמצוה להקדים לא אזלינן בתר רוב עם הדרת מלך, והיתה הוכחתם מדברי הגמרא פ''ד דראש השנה דף ל''ב ע''ב שאמרו שם דביום טוב של ראש השנה תוקעים במוסף ולא בתפילת שחרית, ושאלו בגמרא מאי טעמא דתקעי במוסף ותירצו משום דברוב עם הדרת מלך שהוא אחר קריאת התורה שהעם מקובצים בשביל קריאת התורה מה שאין כן בתפילת שחרית, והקשו בגמרא אי הכי הלל נמי פירוש ביום ראש חדש יאמרו הלל אחר מוסף דברוב עם הדרת מלך, אלא על כרחיך לומר שתקנו לאומרו בתפילת שחרית משום דזריזין מקדימים למצוות אם כן בתקיעה נמי נימא זריזין מקדימין למצוות, ותירצו בגמרא אמר ר' יוחנן בשעת הגזרה שנו שגזרו שלא לתקוע והיו אורבים להם כל זמן תפילת שחרית ולכך העבירוה לזמן תפילת מוסף.

שמע מינה דאף על גב דאיכא סברא דברוב עם הדרת מלך והיה ראוי לקרות הלל אחר קריאת התורה, עם כל זה אסיקו דיותר ראוי להיות הכל בשחרית משום זריזין מקדימין למצוות אלא דהתקיעה איחרוה מפני השמד כנזכר, וכיון שכן הדבר ברור שראוי לעשות כל מצוות היום הלל והושענות בשחרית משום זריזין מקדימין למצוות.



יבאר שראוי להכריע כדעת המקדימין הקפת הלולב אחר הלל

לא. ודעת המאחרים משום דברוב עם הדרת מלך דחויה היא מפני מסקנת הגמרא דזריזין מקדימין למצוות טפי עדיף מרוב עם הדרת מלך, ועוד דאפילו מאן דאזיל בתר רוב עם היינו דווקא שהוא ראוי לאומרן לאחר קריאת התורה קודם מוסף שאז הם נאספים מפני התורה והמוסף אבל לא היה להם לאחרם עד אחר קדיש תתקבל דמוסף כי אחר המוסף הולכים כולם איש לדרכו פנו ויש מהם הולכים אחר הגבהת ספר תורה בעונותינו הרבים, ואם כסברתם משום רוב עם היה להם לאומרם אחר קריאת התורה.

הצד השוה בזה כי כולם יעידון יגידון כי המנהג שבירושלים מנהג ותיקין היא וממנה לא תזוע שאין לך מדה טובה הימנה הן לפי פשטן של דברים כנזכר והן לפי דעת הרב זלה''ה כמ''ש לעיל שנטילת לולב הוא המשכת פנימיות החסדים וההקפות אחריהן להמשיך אור המקיפין של החסדים, ועל כן טוב ונכון לסמוך זה אחר זה בלי הפסק דברים בנתים.

וכבר הנחנו למעלה כי כל הדברים אשר נעשים תחת השמש אין לפנות למעשה הגשמי וחומר שבו לבד כי אם פנה למעלה כי הם דברים הנעשים פה עמנו וראשם מגיע השמימה לעורר כוחות העליונים מן השורש שלהם שהוא למעלה.



טעם הקפת התיבה בלולב ע''פ ספר ''סדר היום''

לב. ולכן ענין ההקפות האלה אף כי פשטן הוא זכר להקפה שהיו מקיפין את מזבח העולה בזמן שבית המקדש קיים כדתנן במסכת סוכה 79 בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת וכו' והתיבה לנו במקום מזבח, שכמו שבמזבח היו נקרבים הקרבנות ועולין לריח ניחוח כך אנו מקריבים תפילתנו שהם במקום הקרבנות ולהתחנן לפני אלהינו יושיענו מכל צרה ויפר עצת הקמים עלינו לרעה, וכן במזבח בכל יום מתמעטים הפרים רמז שיתמעטו שונאינו ושה פזורה ישראל לעולם קיימין, והיו מקיפין את המזבח על הכוונה הזאת והיו אומרים אנא ה' הושיעה נא ואין לך תשועה גדולה מזה, וכל זה היה בחג הקדוש הזה משום שמחת החג שהוא זמן שמחתנו ועל כן אנו מקיפים את התיבה ואת הספר תורה משום שמחה.



טעם הקפת התיבה בלולב ע''ד הסוד

לג. אכן הן הן הדברים הנזכרים ונעשים לעורר כוחות העליונים כי מה שמביאים ספר תורה ונותנים אותו על גבי התיבה הוא כדי לחבר את הצדיק עם התי''בה שהיא סוד הכלה כנזכר בזוהר בענין חיבור נח עם התיבה כי נח היה בסוד הצדיק ונתחבר עם הכלה כנזכר, ואחר היותם מחוברים יחדיו אז מקיפים את התיבה כדי להמשיך את האורות המקיפים העליונים אל התיבה היא כלה העליונה כאמור, ולכן ההקפות לצד ימין מפני כי כל תקון זה הם חסדים העליונים מבחינת ימין עליון ולכן מלת הק''ף עולה בגימטרייא כמנין א''ל במילוי אל''ף למ''ד.

ולכן אמרו שצריך להקיף בלולב ומיניו כי לולב בגימטריא ס''ח כמנין חיים להמשיך חיים עליונים למזבח שהם חיי המלך למזבח שהיא אספקלריא דלית לה מגרמה כלום, וכן הד''ס גימטרייא חיים להמשיך לדוד שלא היה לו חיים, ועם הערבה לקיים מה שאמר הכתוב ישרו בער''בה מסלה לאלהי''נו להמשיך שם החיים ולקיים מה שנאמר ראה חיים עם אשה אשר אהבת.




יבאר שע''ד הסוד מי שאין לו לולב לא יקיף התיבה

לד. ומכאן תבין ותשכיל כי מי שאין לו לולב אין ראוי להקיף את התיבה, ואף שכתבו בעלי המנהגים ז''ל נוהגים להקיף אף מי שאין לו לולב ע''כ, אין זה מנהג רק למי שאינו יודע למה מקיפין את התיבה כי בודאי מי שאין לו סימנים אלה ומקיף התיבה פוגם ונפגם לפי שהכלה הנעימה התקינה עצמה להתחבר עם דודה ואדם זה מנע הייחוד דשמא קדישא לא שריא בריקנייא כמו שאמרו בזוהר תרומה, ולכן ראוי להזהר שלא יתקיים בו מה שאמר הכתוב וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' מסיבת מאין עוד פנות אל המנחה חלילה.

וכן משמע מלשון הזוהר פרשת פנחס 80 ז''ל, ביומא קדמאה דחג יתער ימינא לקבלה לחבקא וכדין כל חדוותא וכל אנפין נהירי וחדוותא במיין צלילן לנסכא על גבי מדבחא ובעיין בר נש למחדי בכל זינין דחדוה דהא ימינא גרים ע''כ, ובתקונים דף כ''ט, 81 תלת הדסים גוף ותרין דרועין וכו' תרי בדי ערבות לקבל תרין שוקין וכד אינון אגודה חדא בלולב דאיהו שדרה מה כתיב אע''לה בתמר, א' אתרוג, ע' ערבה, ל' לולב, ה' הדס כולהו איתעבידו לקבל ארבע מינין דמרכבה הרוכב בהון יה''וה וצריך לסדרא בהון בהקפה כגוונא דמזבח ולמאן לגן דאתנטעו אילין נטיעין ביה וכו', הנה מבואר כי כל עיקר התקון הוא נעשה בארבעה מינין אלו ועל כן מי שאין לו לולב יזהר שלא להקיף ושב ואל תעשה עדיף, והנה בנטילת לולב שהוא להמשיך אורות פנימיים אנו צריכים לנענע כל אותם הנענועים כדי להמשיך החסדים משרשם שהוא הדעת, אבל אחר כך כשמקיף את המזבח אז אין צריך לנענע כי האורות הם מקיפים ומגולים ואין צריך לנענע כלל בהן.




תפלה ע''ד הסוד לומר קודם ההקפות בז' ימי החג

לה. ואשר בא בסוד ה' ראוי לכוין בכל פרטי אורות המקיפין הנמשכים יום יום ובסוד צירופי השמות הקדושים היוצאים מהם, ואסדר לפניך נוסח תפילה אחת לאומרה קודם ההקפה אשר בה יוכלל כל פרטי הכוונות שבענין וזה נוסחתה.

לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י''ה בו''ה ביחודא שלים בשם כל ישראל, הנה אנכי בא להקיף את התיבה שבה ספר התורה דוגמא עליונה זעיר ונוקביה יחדיו זכר להקפת המזבח נוקבא קדישא אשר תסובב גבר, אנא האל עליון גומל חס''דים טובים מעשה ידינו כוננה עלינו ובכח סגולת הקפתנו יהי מושך חסד א''ל אל''ף למ''ד העולה במספר הק''ף אור מקיף החסד אשר משלשה שמות יהו שבכל חסד וחסד שמספר שלשתן שם ס''ג יו''ד ה''י וא''ו ה''י ששורש זה השם הוא יי''אי כמספר א''ל ומשרשיו יפרה ומספרו גם כן כמספר הג' יוד''ין של ג' שמות יהו עם כללותם יחד אל ועם הקפה הזאת ראשונה.

יום ראשון, יומשך בחינת מקיף חסד שבחסד שבדעת ז''א בחסד החסד שבשש קצוותיו גופא קדישא אשר בו שם יוד הא ואו הא שהג' אלפין שבו הם שורש ג' אהי''ה במילואותם ביוד''ין אשר מספר ג' שמות אהיה בפשיטותם יעלו למספר שם ס''ג יו''ד ה''י וא''ו ה''י שממנו יוצא חסד אל פשוט ומשם יומשך אור המקיף הזה אל הנוקבא קדישא רחל אמנו.

לו. יום שני, ועם הקפה זאת שנית יומשך בחינת אור מקיף חסד גבורה שבדעת ז''א לחסד שבגבורה שבשש קצוותיו בגופא קדישא שבו שם מ''ה יו''ד ה''א וא''ו ה''א שהג' אלפין שבו שורש ג' שמות אהיה במילואותם בה''הין ואשר מספר ג' שמות אהיה בפשיטותם יעלו למספר שם ס''ג שמשורשו יוצא חסד אל פשוט ומשם יומשך אור המקיף הזה אל התיבה נוקבא קדישא רחל אמנו.

לז. יום שלישי, ועם הקפה זאת שלישית יומשך בחינת אור מקיף חסד דתפארת שבדעת ז''א לחסד שבתפארת שבשש קצוותיו דגופא קדישא שבו שם מ''ה יו''ד ה''א וא''ו ה''א שהג' אלפ''ין שבו הם שורש ג' שמות אהי''ה במילואותם באלפין ואשר במספר ג' שמות אה''יה אלה בפשיטותם יעלו למספר שם ס''ג שמשורשו יוצא חסד אל פשוט וממנו יומשך אור המקיף הזה אל התיבה נוקבא קדישא רחל אמנו.

לח. יום רביעי, ועם הקפה זאת רביעית יומשך בחינת אור מקיף חסד דנצח שבדעת ז''א לחסד שבנצח שבשש קצוותיו דגופא קדישא שבו שם מ''ה יו''ד ה''א וא''ו ה''א שהג' אלפ''ין שבו המה שורש ג' שמות אהי''ה במילואותם אל''ף ה''י יו''ד ה''א במלוי יו''ד בה''י ראשונה ומלוי אל''ף בה''א אחרונה וג' שמות אה''יה אלה בפשיטותם יעלו למספר שם ס''ג שמשורשו יוצא חסד אל פשוט וממנו יומשך אור המקיף הזה אל התיבה נוקבא קדישא רחל אמנו.

לט. יום חמישי, ועם הקפה זאת החמישית יומשך בחינת אור מקיף חסד דהוד שבדעת ז''א לחסד הוד שבשש קצוותיו דגופא קדישא שבו שם מ''ה יו''ד ה''א וא''ו ה''א שהג' אלפי''ן שבו המה שורש ג' שמות אהיה במילואותם אל''ף ה''א יו''ד ה''א במילוי הה' בה''ה ראשונה ומילוי אלף בה''ה אחרונה וג' שמות אהיה אלה בפשיטותם יעלו למספר שם ס''ג שמשורשו יוצא חסד אל פשוט וממנו יומשך אור המקיף הזה אל התיבה נוקבא קדישא רחל אמנו.

מ. יום שישי, ועם הקפה זאת השישית יומשך בחינת אור מקיף כללות ה' חסדים יסוד שבדעת ז''א לכללות ה' חסדים שבשש קצוותיו דגופא קדישא שבו שם מ''ה יו''ד ה''א וא''ו ה''א שהג' אלפ''ין שבו המה שורש ג' שמות אהיה במילואותם אל''ף ה''א יו''ד ה''י אלף במלוי ה''א ראשונה ומלוי יו''ד בה''י שניה וג' שמות אהיה אלה בפשיטותם יעלו למספר שם ס''ג שמשרשו יוצא חסד אל פשוט וממנו יומשך אור המקיף הזה אל הנוקבא קדישא רחל אמנו.

מא. יום השביעי, ועם שבע הקפות בכללותם יומשך בחינת אור מקיף כללות ה' חסדים שבמלכות שבדעת ז''א לכללות ה' חסדים שבשש קצוות דגופא קדישא שבו שם מ''ה יו''ד ה''א וא''ו ה''א שהג' אלפין שבו המה שורש שלשה שמות אהיה במלואותם אל''ף ה''א יו''ד ה''א ושלשה שמות אה''יה אלה בפשיטותם יעלו למספר שם ס''ג שמשרשו יוצא חסד אל פשוט וממנו יושפע אור המקיף הזה אל התיבה נוקבא קדישא רחל אמנו וממנה ישתלשל דרך עולמות העליונים לנו בני רחל אמנו.

י'הי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך. ה'ראנו ה' חסדך וישעך תתן לנו. ו'חס''ד ה' מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לבני בנים. ה'ודו לאל השמי''ם כי לעולם חסד''ו. א'והב צדקה ומשפט חסד ה' מלאה האר''ץ. ד'מינו אלהים חסד''ך בקרב היכלך. נ'חית בחסדך עם זו גאלת נהלת בעזך אל נוה קדשך. י'ומם יצוה ה' חס''דו ובלילה שירו עמי תפילה לאל חיי. (ר''ת יהו''ה ואדנ''י).

(הג''ה א''ה, טעם לתפילה זו כי בכל הקפה אנו נצולים משר אחד הכולל עשרה שרים משבעים אומות כנז''ל).

אנא ברחמיך הרבים בחסדך תצמית אויבי והאבדת כל צוררי נפשי כי אני עבדך כמו שנאמר עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אומללה, שובה ה' חלצה נפש''י הושיעני למען חסדך, טוב ומטיב הדרש לנו שובה עלינו בהמון רחמיך בגלל אבות שעשו רצונך, בנה ביתך כבתחלה וכונן מקדשך על מכונו ושמחנו בתקונו ונסובבה את מזבחך ה' בקול רנה ותודה המון חוגג, למען יחלצון ידידך הושיעה ימינ''ך וענני, יהיו לרצון אמרי פי וכו', ואחר כך יוסיף פעם אחת נגד המדה של כל הקפה והקפה כנזכר לעיל בסוף תפילת הלולב.




יבאר שהקפת התיבה היא זכרון להקפת מזבח ואזהרה לעצלים בה

מב. ואחרי הודיע אלהינו אותנו יקר תפארת גדולת ההושענות ומה נעשה בם, ראוי לכל אדם להזהר בם לעשות בכוונה טובה ורצויה ובשמחה ובצהלה ולעשותם במקום הראוי להן לעורר השרשים העליונים ויהיו תואמים מלמטה ויחדיו יהיו תמים על השמים ממעל.

והן בזמנינו רבים מעמי הארץ מזלזלים בם ואף אם יש להם לולב אינן מקיפים והיה להם ההקפות כמצחק בעיניהם, ולו חכמו ישכילו זאת מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה ומה נעשה בה בשמים ממעל ילבשו בושה וכלימה על מעשיהם הרעים, ועליהם צווח הכתוב לאמר וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' יען הקפות אלו נעשים זכר למקדש שהיו מקיפים את המזבח בכל יום בחג וכתיב ציון היא דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה.



התעוררות לדרוש את ירושלים בחורבנה ולעשות זכר למקדש

מג. ועל האנשים האלה אשר לא יזכרו ולא יעלו על לב זכרון הבת ירושלים המזבח מוריד עליהם דמעות לאמר אין מנהל לה ואין מחזיק בידה מכל בנים ילדה חס ושלום, האם הגמול הזה יקוה שכינת עוזינו יתברך אשר תמיד היא מעלה זכרונינו לטובה לפני אלהינו שבשמים על גאולתנו ועל פדות נפשינו.

מד. ואמרו בזוהר פרשה תרומה דף קפ''ט ז''ל, למלכא דהוה ליה ברא יחידאה ורחים ליה רחימו דנפשא ומגו רחימו דיליה יהב ליה לאמיה מטרוניתא דתרבי ליה ותוליף ליה אורחיה מתתקנן זמנא חדא חב לגבי אבוה אתא אבוה ואלקי ליה ולבתר אעבר על חוביה תב כמלקדמין וחב לאבוה ואפקי אבוה מביתא וארגיז עליה נפק ההוא ברא מביתיה ובאתר דיהך באורח קשוט ויהא זכאה כדקא יאות בגין דישמע מלכא אבוה ויהא תיאובתיה עליה מה עבד אמר הואיל ונפקנא מהיכלא דאבא אעביד מכאן ולהלאה כל מה דאנא בעי מה עבד אזל ואתחבר בזונות וכו' מטרוניתא אמיה מבקרא בכל יומא על ההוא ברא וידעא דברה בהדי זונות אתחבר וכל חברותא דידיה בהדייהו הוות שריאת למבכי ולאתמרמרא על ברה.

יומא חד אעל מלכא לגבה חמא לה דאיהי מבכה שאיל לה על מה את בכת אמרה ולא אבכה דהא ברנא לבר מהיכלא דמלכא ולא די דהוא לא יתיב בהיכלא דמלכא אלא דהוא יתיב בהדי זונות מה יימרון כל בני עלמא דבריה דמלכא איהו דיתיב בבי זונות שריא למבכי ולאתחננא למלכא אמר מלכא בגינך אהדר ליה ואנת ערבא דיליה אמרת הא ודאי וכו' כך ישראל בנוי דמלכא קדישא וכו', עיין שם באורך דברים אשר קורעים סגור לבו של האיש הנלבב.

מה. וכמה מצער מצטער כב''יכול בחגים ובמועדים על כי דרכי ציון אבילות מבלי באי מועד להראות את פני האדון ה' צבאות והוא מסתכל בבתי עבודה זרה ובאומות העולם היאך נתונים בהשקט ובשלוה בעולם ורואה את ביתו חרב ונתון בידם של ערלים, שאוג ישאג על נוהו ואומר איה מעון אריות בני היכן הם כהנים ולויים היכן הם, אוי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתי לבני בין אומות העולם ומה לו לאב שעלתה לו כך ואוי לבנים שגלו מעל שולחן אביהם וכו'.

ותהי זאת נחמתו בעשותנו בבית הכנסת אשר הוא למקדש מעט זכרון דברים אשר היו נעשים בקרב המזבח ואז אם הבנים שמחה עמהם ומתחננת עליהם לאמר כאשר עשו כן יעשה אליהם בזוכרנו את ציון כן יעלה ויבא יגיע וירצה זכרוננו וזכרון אבותינו וזכרון משיח בן דוד לפליטה לטובה לחן ולחסד ולרחמים ולהוציאנו מאפלה לאור גדול.

מו. כי על כל אלה ראוי לכל איש ישראל שלא לזלזל חס ושלום בשום דבר הנעשה זכרון לירושלים כי עליהם נאמר אין מנהל לה כו' כנזכר ובפרט בענין החג הקדוש הזה ובהקפת המזבח, ויעלה על לבו מה מאד רבה היה השמחה בחג הקדוש הזה בבית מקדשנו עד אשר אמרו 82 מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו כמו שהאריכו בגמרא, 83 ויאמר בלבו איך ובמה אעבוד להרבות כל מיני שמחות לפני אלהינו אבינו שבשמים אולי אעשה נחת רוח לפניו יתברך בצד מה ולעשות זכר לירושלים היקרה, ודי בהערות אלו למי שיש לו לב בשר.



רמזי מוסר שבהבאת ס''ת לתיבה ובמצות ההקפה

מז. ונוסף גם הוא כי בכל המעשים אשר נעשים בכל המצוות יש בהם רמז לאדם לתועלת שלו להדריך אותו במעגלי צדק לטוב לו כל הימים לזכות אותו לחיי עולם הבא מלבד הסוד שלהם שהם טעמי המצוות והשורש שלהם למעלה מפני מה באו בסגנון זה ולא באופן אחר, ולכן בענין זה ימצא צורך באדם להרהר בתשובה כי כאשר מוציאין ספר תורה ומעלים אותו לתיבה אז יהיה דומה בעיניו כמו שאמרו חז''ל שלשה ספרים נפתחים בראש השנה לענין בני האדם אחד לצדיקים גמורים ואחד לרשעים גמורים והאחד לבנוניים וזה של בנוניים תלויים ועומדים עד יום אחרון של חג, זכה נחתם לחיים וההפך מובן, ולכן כשמעלים ספר תורה זה לתיבה הוא ידמה בדעתו כאילו הוא מן הבנוניים כי צריך לזכות להיות נכתב לחיים, ומה גם כי ראוי להיות דומה בעיניו כי הוא וכל העולם הם בנוניים וצריך להרהר בתשובה ולהרבות במצוות כדי שיכתב לחיים ויכריע כל העולם לכף חיים.

מח. וכך לענין הקפת התיבה כאשר האדם מקיף יחשוב בדעתו כי זה הוא להעיר לבו של אדם הרודף אחר חמדות הזמן כי יתן אל לבו כי גלגל הוא שחוזר בעולם וכמו שהוא מסובב התיבה לשעה קלה כך מתהפך הזמן כמו רגע, ובשביעי מקיפין שבע פעמים להעיר לב האדם ביום המיתה כי אז שבעה עידנין יחלפון עלוהי כמו שאמרו בזוהר ויקהל, וכן כל כיוצא באלה החי יתן אל לבו בימי החג הקדוש הזה יום יום כי המה ימי תשובה אולי על ידי כך אזי יכנע לבבו הערל ושב ורפא לו, ובהקפה שמידי יום ביום אנו נצולים משר אחד הכולל עשרה שרים משבעים אומות, וביום הושענא רבה אנו עושים שבע הקפות להנצל מכולם.



אמירת י''ג מידות ותפלה לעת הוצאת ס''ת ביו''ט של סוכות

מט. ואחר כך יוציאו ספר תורה שני ספרים כנזכר במנהגים, ועת רצון היא מאד בעת ההיא לומר הי''ג מדות ג' פעמים ואחר כך יאמר נוסח תפילה הזאת.

יהי רצון מלפניך ה' יֵוֵדַ הַיֵ וֵאַוֵ הַיֵ אלהינו ואלהי אבותינו אל עליון גומל חסדים טובים קונה הכל וזוכר חסדי אבות, שתקדשנו במצותיך ותשים חלקנו בתורתך ובמשך החסדים העליונים מדעת עליון על תורה שבכתב ותורה שבעל פה בחג הקדוש הזה יהי חסדך ה' עלינו ופתח לבנו בתלמוד תורתך ותורת חסד על לשונינו ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה והאר עינינו בעמקי סוד תנחומיה, עשה עם עבדיך כחס''דך וחוקיך למדנו ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך יראת הרוממות תמיד כל הימים וגומלנו חסדים טובים ותתננו לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואינו.

וכשם שבצאת ישראל ממצרים פרסת עליהם סוכת שלומך ותקשרם ככלה בשבעה ענני יקר כבוד מלכותך קשרא דמהימנותא לאשתזבא מדינוי דצדק ולחפאה סוכת שלמא עלייהו, כן ה' אלהינו עמוד לימין אביון בזכות ספר התורה הזה ופרוס עלינו סוכת שלומך והגן בעדינו משלהובוי ומדינוי דצדק, כי עד צד''ק ישוב משפט ואחריו כל ישרי לב, צד''ק ומש''פט מכון כסאך חס''ד ואמת יקדמו פניך, ושפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו, זאת תהיה המגפה על כל הגוים אשר לא יעלו לחוג את חג הסוכות המק בשרו והוא עומד על רגליו ועיניו תמקנה בחוריהן ולשונו תמק בפיהם, ותעביר גלולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי, והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים (חכמה עילאה) חציים אל הים הקדמוני (חסד עילאה) וחצים אל הים האחרון (גבורה תתאה ועילאה) בקיץ ובחורף יהיה (בסטרא דאשא ובסטרא דמיא) אשר לא ישאר דין בעולם ויתבוננו חסדי ה' אמן כן יהי רצון, ואני תפילתי וכו' ג' פעמים.




טעם שקורין פרשת שור או כשב בסוכות

נ. והנה ראוי ליראי ה' ולחושבי שמו לתת אל לבם בעת קריאת ספר תורה יותר משאר הימים ולהבין ולהשכיל כי יש בפרשה זו רמז גדול לכולל וליחיד הלא המה דברי חז''ל, 84 מפני מה נעשה שור לקרבנות משל למטרוניתא שיצא עליה שם רע בדק המלך ולא מצא בדברים ממש מה עשה, עשה סעודה גדולה ועשה אותה בראש, כך בדק הקדוש ברוך הוא במעשה העגל ולא היה בו ממש עשה אותו ראש לקרבנות ולפי שנאמר וימירו את כבודם בתבנית שור לכן צוה ה' שור וכו'.

וכן הענין בנדון דידן לפי כי ביום הכפורים באים שרי אומות העולם ומקטרגים על ישראל ואומרים הללו עובדי ע''ז וכו' וכבר בדק הקדוש ברוך הוא בדברים ולא מצא בהם ממש לא לענין היחיד ולא לענין הרבים, ולכן אנו קורין ביום ראשון שור או כשב וכו' למען ידעו כל העולם כי לא לחנם צוה לקחת אתרוג ומיניו לומר דידן נצח כי לא היה ניצוח בלבד אלא ניצוח באמת נצחי אמיתי.

וזאת שנית מה שאמרו חז''ל, וכי שור נולד היה לו לומר עגל או טלה או גדי אלא לפי שבעל חי משעה שנולד הוא בכל השלימות שלו מה שאין כן האדם כי בכל יום הולך וגדל עם אלהים ואנשים, ולכן אנו קורין פרשת שור או כשב להיות ענין התעוררות לכל איש ישראל כלל ופרט היום הראשון לחשבון עונות להיות בכל השנה רודפים אחר השלימות הנפשי ולא אחר המותרות ושלימות הגוף כי נמשל כבהמות ידמו כשור או כשב או עז.

נא. ולמשכילים בחכמה ישכילו בפנימיות טעם קריאת שור או כשב למתק כח הגבורות ומכל שכן קריאת הפרשה בספר שני אשר מתחיל בו ענין זכירת ניסוך המים כי אז נאמר תהום אל תהום קורא לקול צנוריך ואומר אבע מימיך קול שני ריעים אני שומע והבן, ואמרו חכמים 85 הני חמשה כנגד מי כנגד חמשה רואי פני המלך, והם סוד מה שאמרו חז''ל עץ החיים מהלך ת''ק שנים וכו' כמו שכתבנו בספר חמדה גנוזה ע''ש.




אזהרה שלא לפרוש ממנהגי הצבור

נב. הנה נא ערכתי משפט סדר הנכון לעשות ליראי ה' ולחושבי שמו כפי תקון עניינים העליונים אף כי לא נהגו כן ברוב תפוצות ישראל, ומי שבידו לתקן יתקן הדברים על סדרם ועל מכונם בהודיע אותם שורש הדברים ודברי חכמים בנחת נשמעים הכל נשמע את האלהים ירא, אכן אם לא ישמעו ולא יטו את אזנם אל יפרוש מן הציבור כי לעולם ישתתף אדם עם הציבור בכל דבר שהוא כענין זה ולא יפסיד כי התחברות עם הציבור הוא דבר גדול ואף על פי שיצאו מעט מן הדרך הן אל כביר לא ימאס, וזה כלל גדול ביראת שמים שלא להקל בכבוד הרבים בין בעניינם בין במנהגם אחרי רבים להטות זולת כשהוא הפך הדין והפך השורה מכל וכל.



אופן הראוי למכירת האתרוגים ביו''ט ע''י הגבאים

נג. וכבר כתבתי בפרקי שבת כי מה שנוהגים בקצת מדינות במכירת המצוות בשבת וביום טוב, וכן מה שנוהגים למכור האתרוגים על ידי הכרזת השמש כך וכך נותנים בשביל האתרוג ואותו שמעלהו בדמים נותנים לו המצוה הוא נגד הדין שהוא כעין מקח וממכר ובפרט באתרוגים שהוא דבר שיש בו ממש, ולא מצאו הפוסקים היתר לזה רק אם יעשו כמנהג חסידים הראשונים כי מה שהיו מוציאים מפיהם אפילו לא נגמר קניינם שהשני שהוסיף בדמיו נשארה המצוה עליו אפילו הכי נותן לצדקה מה שכבר הוציאו והיה בדעתם לתת ואז הוי כקציצת דמים לצורך מצוה ולא דמי למקח וממכר וכל ירא שמים יזהר בזה.



אזהרת מוקצה בד' מינים אחר שנעשית מצותם

נד. ואחר התפילה יש קצת דברים שנכשלים בהן בני אדם ואכתבם בקיצור, ראשונה אודיע מה שאמרו בירושלמי הניחו על גבי קרקע אסור לטלטלו וכו' משמע דלאחר גמר מצות הלולב אם הניחו במקומו אסור לטלטלו ביום טוב, ואף על פי דקיימא לן אין מוקצה לחצי שבת לא אמרו אלא לענין פירות דאדחי והדר אחזי לאכילה אבל כאן דאין צורך בלילה כלל אסור לטלטלו, אבל אתרוג מותר לטלטלו אפילו בשבת דראוי להריח בו דמה שאמרו דאסור להריח בו היינו טעמא משום ספק ברכה דיש אומרים דאין לברך עליו דעיקרו לאו לריח עביד ועל כן טוב למנוע שלא להריח בו, אכן אם יש לפניו מין ריח אחר שראוי לברך עליו דאז יברך על אותו דבר ויכול להריח גם באתרוג ועל כן אינו מוקצה, והדס לכולי עלמא אסור להריח דעיקרו אינו עומד אלא להריח ומזה הוקצה.



אזהרה לנותנים לולב לנשותיהם לברך והמכשולים המצויים בזה

נה. והן היום רבים מעמי הארץ אחרי צאתם מבית הכנסת נוטלים לולב ואתרוג ממקומם ונותנים לברך לבני ביתם ולנשותיהם, ושתים רעות עשו חדא דאין לנשים לברך במצות עשה שהזמן גרמא שהן פטורות כהסכמת רוב הפוסקים, ואף אם נאמר דנהגו כמאן דאמר דנשים מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא מי התיר אליהן לברך באותו האתרוג של בעלי בתים כי רובם ככולם פסולין ולא התירו להן לברך עליהם רק להיות בידם להושענות, ואיך יתיר האדם לאשתו לברך עליו ברכה וקללה תחשב לו, ובפרט אם יעשו ככה אחר שהניחו במקומו דהוי מוקצה להם שכבר יצאו, ולכן הטוב והישר למנוע מנהג הרע הזה.



אזהרה שלא ליתן אתרוג בסודר ביו''ט, ודין חזרת הלולב למים

נו. גם יש להזהר במה שהזהירו הפוסקים שלא ליתן האתרוג ביום טוב על סודרו משום דהוי מוליד ריחא ביום טוב, אבל אותם הכורכים האתרוג בנעורת ואחר כך נותנים אותו תוך הסודר מותר דבנעורת אין שום איסור ליתנו שם שכבר קלט הריח מאתמול אבל בלאו הכי אסור דהוה ליה פסיק רישיה, ואף על פי שיש מתירין מכל מקום גדולי ישראל אסרוהו וראוי להזהר לאפוקי נפשיה מפלוגתא.

נז. גם יש להזהר שאף על פי שהתירו להיות אשה מקבלת לולב מיד בנה או מיד בעלה ומחזירתו למים ביום טוב, לא התירו אלא להחזירו למים וגם תוכל להוסיף בו מים אם צריך, אכן אסור להחליף המים ביום טוב דהוי טירחא יתירה לתקוני מנא ביום טוב אבל בחול המועד מצוה להחליפו כדי שישאר לח והדור למצוה.



מנהג קדמונים שלא לצאת מסוכתם ומברכים בתחילת היום

נח. וכבר כתבנו בפ''ד דמנהג חסידים הראשונים אשר תכף ומיד אחרי צאתם מבית הכנסת בשחרית להכנס לסוכה ולברך על הסוכה ולאכול דבר מה כדי שיהיה אחיזה לברכה ומקום מוכן שתחול עליו הברכה, ומכוונים בזה שיהיו יוצאים בזה כל היום מעת לעת ולא יצטרכו אז לברך בעת האכילה בהמוציא, ואשרי אנוש יעשה זאת לאחוז דרך צדיקים היושבים בסוכה כל היום ואף כי יפקדו איש את רעהו לא יהיה אלא בסוכה כי על כן אמרו עושה סוכתו קבע וביתו עראי.



תוכחה למונעים עצמם מישיבת סוכה או אוכלין חוץ לסוכה

נט. ורבים מעמי הארץ נהגו בהפך לעשות ביתם קבע וסוכתם עראי הן במושב המצעות הנאות בביתם ובלויי סחבות בסוכה, והן כי רוב ישיבתם בביתם כי יפקדו איש את רעהו וזה שבתם בסוכה מעט, ורבים מהם נהגו היתר לעצמן שלא לאכול בסוכה רק פעם אחת בלילה ופעם אחת ביום ושאר אכילה בבקר ובשאר היום אף אם קובעים לסעודה אוכלים בביתם, וזה אשר לא כדת כי לא התירו אלא אכילת עראי שהוא עד כביצה מפת, ודבר העשוי מחמשת מינים אם קובע עליו חשיב קבע וצריך סוכה אף כי אכילת פירות אפילו קובע עליהן מדינא שרי אבל העשוי מחמשת מינים אסור.

ויותר מהמה הקלו החנונים בימי חול המועד לאכול ביום שם בחנות ואין להם על מי שיסמוכו דאף על פי דרגילין רוב הפעמים לאכול ביום שם, מכל מקום בסוכות צריכים לאכול בסוכה, ואפילו אם דרים חוץ לעיר וחנותם בעיר צריכים לעשות סוכה בעיר כי שם ביתם.



ראוי להחמיר אפי' בשתית מים תוך הסוכה

ס. וכל זה הוא מדינא אבל ליראי ה' ולחושבי שמו ראוי להם להחמיר על עצמן אפילו שתיית מים וכמו שאמרו בירושלמי שרב הונא היה הולך בדרך והיה צמא למים ולא רצה לשתות עד שנכנס בסוכה, ודי בזה הערה ושומע לנו ישכון בטח.



תוכחה לבטלים מתורה בחג ע''י שפוקדים ריעיהם

סא. ואין טוב לאדם לאבד הימים טובים שלא ניתנו לישראל אלא לעסוק בתורה ולששון ולשמחה בטורח משא כבד לבל ישקוטו ולא ינוחו מאז הבקר ועד הצהרים לפקוד איש רעהו משפחה ומשפחה יחוגו וינועו כשיכור אלה מפה ואלה מפה, ויהי בצהרים שבים אל ביתם עייפים ויגיעים רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף כמי שעקר דלתות עזה, הכזה יהיה ששון ושמחת הרגל יבחרהו ה', מי צוה כן מי גזר כן כי לא אמרו בלבד חייב אדם לקבל פני רבו ברגל או אביו ואמו דאתקש כבודם לכבוד שמים דומיא דתלמיד חכם, אכן שאר קרובים לא התירו להבטל האדם מתלמוד תורה ומשמחת הרגל ומנוחתה לשמח לב קרוביו ישתקע הדבר.

ולא עוד אלא כמה מהם הקלו בכבוד הרב ולא יקבלו פני רבם ויקבלו פני עשירי עם וכדאי בזיון וקצף, על כן משבח אני את העצלנים שאינן יוצאים מבתיהם ברגל רק לקבל פני רבם בלבד ושם ינוחו בסוכתם בששון ובשמחה מנוחת אהבה ונדבה מנוחת שלום השקט ובטח, כי מתי יעשו לביתם הן בשאר הימים לא יכלון יגעו בספר מאז הבקר עד הערב על בצע כסף על המחיה ועל הכלכלה והן ביום אשר הוא להם מנוחה לעסוק בתורת ה' יאבד יום החג בדברי הבאי ונמצאו קרחים מפה ומפה והנפש היפה היא מר לה חס ושלום.

סב. ולא יאות המנהג הזה רק לתלמידי חכמים כי יקבלו איש פני רעהו ולשאת ולתת בדברי תורה מעניינו של יום כי זהו עיקר שמחת הרגל וחילוק המיני מתיקה להם, וכמו שנאמר נגילה ונשמחה בך ואמר ר' אבין 86 אין אנו יודעים במה לשמוח אם ביום אם בהקדוש ברוך הוא בא שלמה ופירש נגילה ונשמחה בך, בך בהקדוש ברוך הוא בך בתורתך וכו', ולכן האיש הירא את דבר ה' יעזוב דרכי בני אדם המאבדים זמנם אחר התוהו ואחר אשר לא יועילו ובכל שבעת ימי החג ישתעשע עם קונו בתוך סוכתו עם השבע אושפיזין קדישין המסתופפים בסוכתו.



הקדמה לסדר לימוד בשבעת ימי החג לכבוד האושפיזין

סג. ואנכי תקנתי סדר לימוד 87 לשבעת ימי החג תורה נביאים וכתובים דשייכי לכל אחד מהאבות איש יומו כי שם יאכלו לחם לחמה של תורה ויגילו וישמחו בו בהזכיר מעשיהם הטובים אשר פעלו ועשו והתחסדו עם קונם בעולם הזה, וזה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה' וזה סידרו.



לימוד ליום ראשון - אברהם ע''ה

סד. יום ראשון לאברהם, ילמוד בעשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו ע''ה מתחילת פרשת לך לך עד סימן י''ג פסוק ד' ויקרא שם אברם בשם ה', ואחר כך נסיון מלחמת המלכים שם סימן י''ד פסוק א' ויהי בימי אמרפל וכו' עד סוף הסימן הם יקחו חלקם, ואחר כך נסיון מעמד בין הבתרים סימן ט''ו פסוק א' אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה עד סוף הסימן ואת היבוסי, ואחר כך נסיון מצות המילה סימן י''ז פסוק א' ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע כו' עד פרשת וירא, ואחר כך בפרשת וירא נסיון דשרה באבימלך סימן כ' פסוק א' ויסע משם אברהם וכו' עד סוף הסימן על דבר שרה אשת אברהם, ואחר כך נסיון דישמעאל סימן כ''א פסוק ט' ותרא שרה את בן הגר המצרית וכו' עד פסוק י''ב כי ביצחק יקרא לך זרע, ואחר כך בסימן כ''ב פרשת העקידה.

נביאים, ישעיה סימן ל''ג פסוק ט''ו הולך צדקות עד פסוק י''ז ארץ מרחקים, ואחר כך בסימן מ''א פסוק ב' מי העיר ממזרח עד פסוק ט''ז בקדוש ישראל תתהלל.

כתובים, תהלים סימן מ''ה ומ''ז וק''י, ובנחמיה סימן ט' פסוק ז' אתה הוא ה' לבדך וכו' עד פסוק ט''ו לתת להם, ואחר כך ילמוד בספר יצירה המכונה לאברהם אבינו ע''ה, ובזוהר בענייני העשרה נסיונות שבפרשיות הנזכרות, ואחר כך יתפלל לפני אלהיו.




תפלה אחר הלימוד ליום ראשון

סה. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתעמוד לנו זכות אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן יוסף ודוד להציל אותנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו מכל מכשול ועון, יהי ה' אלהינו עמנו כאשר היה עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו להטות לבבנו אליו ללכת בכל דרכיו ולשמור מצוותיו וחקיו ומשפטיו אשר צוה את אבותינו, וישם בלבנו אהבתו ויראתו ויחודו לעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם.

ובזכות אברהם רחימא החתום במדת החסד קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך, יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך, ואת צמח דוד מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך וקיים בו מקרא שכתוב מגדיל ישועות מלכו ועושה חס''ד למשיחו לדוד ולזרעו עד עולם אמן כן יהי רצון.




ביום א' של חג ראוי לעשות זכר ליעקב ע''ה שנקבר ביום זה

סו. וגם טוב לעשות ביום ראשון של חג הסוכות זכר צדיק וקדוש יעקב אבינו ע''ה שנקבר ביום ראשון של חג הסוכות כמו שכתב בספר הציוני ז''ל, כי בפסוק וירא יושב הארץ הכנעני וכו' נעלם אות ח', וכתב בעל הסוד כי יעקב נקבר ביום ראשון של חג הסוכות ונעלם דין אבילות עד אחר החג וזהו והפכתי חגיכם לאבל, וכנגדו ח' אורים בקרא וכנגדם היו משחקים בח' אבוקות בשמחת בית השואבה.



לימוד ליום שני - יצחק ע''ה

סז. יום שני ליצחק, ילמוד בפרשת וירא סימן כ''א פסוק א' וה' פקד את שרה עד פסוק ח' ביום הגמל את יצחק, ואחר כך פרשת העקידה שבסוף הפרשה, ואחר כך בפרשת תולדות סימן כ''ו פסוק א' מויהי רעב בארץ עד פסוק ל''ג על כן שם העיר באר שבע עד היום הזה.

נביאים, יהושע סימן כ''ד פסוק א' ויאסוף יהושע וכו' עד פסוק ח' ואשמידם מפניכם, ובישעיה סימן ס''ג פסוק ט''ו הבט משמים עד פסוק י''ז למען עבדיך שבטי נחלתך.

כתובים , תהלים פ''ד וק''ה, ואחר כך בזוהר בענין העקידה, ואחר כך יאמר.




תפלה אחר הלימוד ליום שני

סח. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתעמוד לנו זכות אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן יוסף ודוד להציל אותנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו מכל מכשול ועון, יהי ה' אלהינו עמנו כאשר היה עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו להטות לבבנו אליו ללכת בכל דרכיו ולשמור מצוותיו וחקיו ומשפטיו אשר צוה את אבותינו, וישם בלבנו אהבתו ויראתו ויחודו לעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם.

ובזכות יצחק עקידא החתום במדת הגבורה עוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו, ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה יריע אף יצריח על אויביו יתגבר, וכסא דוד מהרה תכין וקיים בו מקרא שכתוב עתה ידעתי כי הושיע ה' משיחו יענהו משמי קדשו בגבורות ישע ימינו אמן כן יהי רצון.




לימוד ליום שלישי - יעקב ע''ה

סט. יום שלישי ליעקב, ילמוד מתחילת פרשת ואלה תולדות יצחק עד סימן כ''ה פסוק כ''ז ויעקב איש תם יושב אהלים, ומתחילת פרשת ויצא עד סימן כ''ט פסוק ג' על פי הבאר למקומה, ובפרשת וישלח סימן ל''ה פסוק א' ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל עד פסוק ט''ו אשר דבר אתו שם אלהים בית אל, ובפרשת ויחי סימן מ''ט פסוק א' ויקרא יעקב אל בניו עד פסוק כ''ח אשר כברכתו בירך אותם.

נביאים, מלאכי סימן א' פסוק א' משא דבר ה' אל ישראל עד פסוק ה' מעל לגבול ישראל, ובהושע סימן י''ב פסוק ג' וריב לה' עם יהודה עד פסוק י''ד ובנביא נשמר, ובעובדיה סימן א' פסוק א' חזון עד סופו והיתה לה' המלוכה, ואחר כך בישעיה סימן כ''ט פסוק כ''ב לכן כה אמר ה' אל בית יעקב עד פסוק כ''ד ילמדו לקח, ובסימן מ''ג פסוק א' ועתה כה אמר ה' עד פסוק י''ב ואתם עדי נאם ה' כו'.

כתובים, ט''ו שיר המעלות שבתהלים שדרשו יאמר נא ישראל ישראל סבא, וסימן כ' יענך ה', ואחר כך בזוהר ויצא יעקב, ואחר כך יאמר.




תפלה אחר הלימוד ליום שלישי

ע. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתעמוד לנו זכות אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן יוסף ודוד להציל אותנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו מכל מכשול ועון, יהי ה' אלהינו עמנו כאשר היה עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו להטות לבבנו אליו ללכת בכל דרכיו ולשמור מצוותיו וחקיו ומשפטיו אשר צוה את אבותינו, וישם בלבנו אהבתו ויראתו ויחודו לעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם.

ובזכות יעקב שלימא החתום במדת התפארת כי תפארת עוזמו אתה וברצונך תרום קרננו, ועל כן נקוה לך ה' אלהינו לראות מהרה בתפארת עוזך להעביר גלולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי, ויקויים בנו מקרא שכתוב לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנוגה הירח לא יאיר לך והיה לך ה' לאור עולם ואלהיך לתפארתך, ביום ההוא יהיה ה' צבאות לעטרת צבי ולצפירת תפארה לשאר עמו, והיית עטרת תפארת ביד ה' וצניף מלוכה בכף אלהיך אמן כן יהי רצון.




לימוד ליום רביעי - משה ע''ה

עא. יום רביעי למשה, ילמוד בפרשת שמות סימן ב' פסוק א' מוילך איש מבית לוי עד סימן ד' פסוק י''ז תעשה בו את האותות, ומתחילת פרשת וארא עד סימן ז' פסוק ז' ושמונים שנה בדברם אל פרעה, ובפרשת בא סימן י''ב פסוק כ''ט מן ויהי בחצי הלילה עד פסוק מ''ב לכל בני ישראל לדרתם, ובפרשת בשלח סימן י''ד פסוק ט''ו מן ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי עד סימן ט''ו פסוק כ''ו כי אני ה' רופאך, ובפרשת יתרו סימן י''ט פסוק א' מבחדש השלישי עד גמירא, ובפרשת משפטים סימן כ''ד פסוק א' מן ואל משה אמר עלה אל ה' עד גמירא, ובפרשת כי תשא סימן ל''ג פסוק י''ב מן ויאמר משה אל ה' ראה אתה אומר עד גמירא, ואחר כך פרשת וזאת הברכה.

ובנביאים, בישעיה סימן נ''ב פסוק י''ג הנה ישכיל עבדי עד סוף סימן נ''ג ולפושעים יפגיע, ובסוף מלאכי סימן ג' פסוק ט''ז אז נדברו יראי ה' וכו' עד סופו.

כתובים, תהלים סימן ס''ח וע''ז, ומסימן צ' תפילה למשה עד סימן צ''ט, ובזוהר פרשת שמות וילך איש עד ויהי בימים הרבים, ובפרשת בשלח אז ישיר משה, ובפרשת וילך מראש הפרשה עד ויצו את יהושע, ואחר כך יאמר.




תפלה אחר הלימוד ליום רביעי

עב. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתעמוד לנו זכות אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן יוסף ודוד להציל אותנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו מכל מכשול ועון, יהי ה' אלהינו עמנו כאשר היה עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו להטות לבבנו אליו ללכת בכל דרכיו ולשמור מצוותיו וחקיו ומשפטיו אשר צוה את אבותינו, וישם בלבנו אהבתו ויראתו ויחודו לעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם.

ובזכות משה נביאה רעיא מהימנא החתום במדת הנצח תודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצ''ח, אלהים ה' חילי וישם רגלי כאילות ועל במותי ידריכני למנצח בנגינותי, חזה ציון קרית מועדינו עיניך תראנה ירושלים נוה שאנן אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצ''ח וכל חבליו בל ינתקו, כי לא לנצח ישכח אביון תקות עניים תאבד לעד, וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם.




לימוד ליום חמישי - אהרן ע''ה

עג. יום חמישי לאהרן, פרשת וארא סימן ו' פסוק י''ג מן וידבר ה' אל משה ואל אהרן עד סימן ז' פסוק ז' בן שלש ושמונים שנה בדברם אל פרעה, ואחר כך בפרשת שמות סימן ד' פסוק י''ד מן הלא אהרן אחיך הלוי עד סוף הסימן ויקדו וישתחוו, ובפרשת וארא סימן ז' פסוק ח' כי ידבר אליכם פרעה ומכת דם צפרדע כנים אשר נעשו על ידי אהרן, ואחר כך בפרשת תצוה סימן כ''ח פסוק א' ואתה הקרב אליך עד פסוק ל''ח לרצון להם לפני ה', ובפרשת צו סימן ח' פסוק א' קח את אהרן עד סוף הפרשה, ופרשת יין ושכר בפרשת שמיני סימן י' פסוק ח' עד פסוק י''א, ובפרשת נשא סימן ו' פסוק כ''ב דבר אל אהרן כה תברכו עד סוף הסימן, ואחר כך בפרשת קרח סימן י''ז פסוק י''א ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה עד פסוק כ''ה ולא ימותו.

נביאים , מלאכי סימן ב' פסוק ד' וידעתם כי שלחתי וכו' עד פסוק ז' כי מלאך ה' צבאות הוא.

כתובים, תהלים סימן ע''ז וקט''ו וקי''ח וקל''ג וקל''ה, ואחר כך בזוהר פרשת שמיני דף ל''ח ע''ב ויקח אהרן את אליש''בע עד לארמא קלא קאים, ובפרשת קרח דף קע''ז ע''א קח את המחתה עד ר' אליעזר הוה קאים, ואחר כך יאמר.




תפלה אחר הלימוד ליום חמישי

עד. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתעמוד לנו זכות אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן יוסף ודוד להציל אותנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו מכל מכשול ועון, יהי ה' אלהינו עמנו כאשר היה עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו להטות לבבנו אליו ללכת בכל דרכיו ולשמור מצוותיו וחקיו ומשפטיו אשר צוה את אבותינו, וישם בלבנו אהבתו ויראתו ויחודו לעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם.

ובזכות אהרן כהנא החתום במדת ההוד הושיענו ה' אלהינו וקבצנו מן הגויים להו''דות את שם קדשך ולהשתבח בתהלתך, קדש שמך בעולמך על עם מקדשי שמך ובישועתך תשוב מלכנו ותגביה קרן משיח בן דוד עבדך ונתת מהודך עליו, גדול כבודו בישועתך הו''ד והדר תשוה עליו, ילכו יונקותיו ויהי כזית הו''דו וריח לו כלבנון אמן כן יהי רצון.




לימוד ליום שישי - יוסף ע''ה

עה. יום שישי ליוסף, ילמוד תחילה בפרשת ויצא סימן ל' פסוק כ''ב ויזכור אלהים את רחל עד פסוק כ''ד יוסף ה' לי בן אחר, ואחר כך בפרשת וישב סימן ל''ט פסוק א' מן ויוסף הורד מצרימה עד פסוק ג' ה' מצליח בידו, ומתחילת פרשת מקץ עד סימן מ''א פסוק מ''ו ויעבור בכל ארץ מצרים, ובפרשת ויחי סימן מ''ט פסוק כ''ב בן פורת יוסף וכו' עד פסוק כ''ו, וכן בפרשת וזאת הברכה סימן ל''ג פסוק י''ג וליוסף אמר עד פסוק י''ז.

נביאים, עובדיה סימן א' פסוק י''ח והיה בית יעקב אש עד סופו והיתה לה' המלוכה, וביחזקאל סימן ל''ז פסוק ט''ו קח לך עץ אחד עד פסוק כ''ב ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד.

כתובים, תהלים מ''ח ע''ז פ' פ''א ק''ה, ובזוהר וישב דף קפ''ט ע''א ויהי ה' את יוסף עד ויהי כדברה אל יוסף, ואחר כך יאמר.




תפלה אחר הלימוד ליום שישי

עו. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתעמוד לנו זכות אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן יוסף ודוד להציל אותנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו מכל מכשול ועון, יהי ה' אלהינו עמנו כאשר היה עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו להטות לבבנו אליו ללכת בכל דרכיו ולשמור מצוותיו וחקיו ומשפטיו אשר צוה את אבותינו, וישם בלבנו אהבתו ויראתו ויחודו לעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם.

ובזכות יוסף צדיקא החתום ביסוד אל שדי ברחמים יסד יסוד ציון וקומה ה' באפך וזכור לבני אדום האומרים ערו ערו עד היסוד בה, וצא נא לישע עמך לישע את משיחך ומחץ ראש מבית רשע ערות יסוד כבודך וכל קרני רשעים תגדע תרוממנה קרנות צדיק, כי אתה תברך צדיק ה' כצינה רצון תעטרנו אמן כן יהי רצון.




לימוד ליום שביעי - דוד ע''ה

עז. יום שביעי לדוד המלך עליו השלום, ילמוד תחילה בפרשת וירא סימן י''ט פסוק ט''ו וכמו השחר עלה וכו' עד פסוק כ' ותחי נפ''שי, ובפרשת וישב סימן ל''ח פסוק י''ב וירבו הימים ותמת בת שוע וכו' עד סוף הסימן ויקרא שמו זרח, ואחר כך בפרשת ויחי סימן מ''ט פסוק ח' גור אריה יהודה עד פסוק י''ב, ובפרשת וזאת הברכה סימן ל''ג פסוק ז' וזאת ליהודה.

נביאים, שמואל א' סימן ט''ז פסוק א' ויאמר ה' אל שמואל עד סוף סימן י''ז, ובשמואל ב' סימן ו' פסוק א' ויוסף עוד דוד עד פסוק כ''ב עמם אכבדה, ושם סימן כ''ב וידבר דוד לה' עד סופו, ובדברי הימים סימן י''ז פסוק א' ויהי כאשר ישב דוד עד סוף הסימן, ועוד בסימן כ''ח פסוק א' ויקהל דוד עד סימן כ''ט פסוק י''ד כי ממך הכל וכו', וביחזקאל סימן ל''ז פסוק כ''ד ועבדי דוד מלך עליהם וכו' עד סוף הסימן, ובישעיה סימן י' פסוק ל''ב עוד היום בנוב וכו'.

כתובים, רות סימן ד' ובועז עלה השער עד גמירא, תהלים סימן כ''א ופ''ט עד פסוק ל''ח ועד בשחק נאמן סלה, וסימן קל''ב זכור ה' לדוד, וסימן קמ''ד, ובזוהר פרשת לך לך דף פ''ד פתח ר''ש ואמר פנה אלי וכו', ועוד בפרשת ויחי רל''ו ע''ב יהודה אתה יודוך, ושם דף רל''ג ע''ב פתח ואמר הודיעני ה' קצי עד אסתלק יקריה בכלא, ואחר כך יאמר.




תפלה אחר הלימוד ליום שביעי

עח. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתעמוד לנו זכות דוד מלכא משיחא ואברהם יצחק ויעקב ומשה ואהרן ויוסף להציל אותנו ולצאצאינו וצאצאי צאצאינו מכל מכשול ועון, יהי ה' אלהינו עמנו כאשר היה עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו להטות לבבנו אליו ללכת בכל דרכיו ולשמור מצותיו וחוקיו ומשפטיו אשר צוה את אבותינו, וישם בלבנו אהבתו ויראתו ויחודו לעשות רצונו בלבב שלם ותחתמנו בספר חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה וישועה ונחמה, חיים שיש בהם יראת חטא חיים שאין בהם בושה וכלימה חיים שתהא בנו אהבת תורה לשמה חיים שתמלא לנו משאלות לבנו לטובה אמן כן יהי רצון.

ובזכות דוד משיחא החתום במדת המלכות תגלה ותראה כבוד מלכות''ך עלינו מהרה ומלוך על כל העולם כולו בכבודך והנשא על כל הארץ ביקרך וקבץ נפוצות קוויך מארבע כנפות הארץ, יכירו וידעו כל באי עולם כי אתה הוא לבדך עליון לכל ממלכות הארץ, כי לה' המלוכה ומושל בגוים, ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה, והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד אמן כן יהי רצון.




סגולת לימוד סדר האושפיזין להתברך מפיהם בעוה''ז ובעוה''ב

עט. ואשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בסדר לימוד זה בתוך סוכתו מחנה שכינה ושבע אושפיזין קדישין דילה כי על ידי לומדו את דברי התורה ההיא ויזכור פעולתם וצדקתם שם לפניהם יבורך מפיהם בשובע ברכות שמים מעל ברכות תהום רובצת תחת ברכות שדים ורחם ומובטח לו שהוא בן העולם הבא, ולא יבא לידי שום תקלה ונזק בכל ימי שנה כי גדול צדקתם וזכותם בפני המקום והיא שעמדה לאבותינו ולנו כי ברית אבות לא תם ולא יתום לעולם ועד.



מצוה לסעוד קודם חצות משום כזית של ליל יו''ט שני

פ. ועל כל פנים מצוה על כל אדם לעשות סעודה ביום ראשון של חג הסוכות קודם חצות כדי שיאכל בסוכה לתיאבון גם ליל שני דומיא דמצה כמו שכתוב לעיל.



ציונים והערות לפרק ה

74) זוהר ויחי דף רכ''א ע''א. 75) ויקרא רבה פרשה ל' אות ט'. 76) והו''ד בבכורי יעקב סי' תרנ''א ס''ק כ''ב. 77) סוכה דף מ''א ע''ב. 78) עי' ב''ק דף נ''ב ע''א. 79) סוכה דף מ''ה ע''א. 80) זוהר פנחס דף רי''ד ע''ב. 81) תקו''ז תקון תליסר. 82) סוכה דף נ''א ע''ב. 83) סוכה דף נ''ג ע''א. 84) תנחומא אמור אות כ''ב. 85) מגילה דף כ''ג ע''א. 86) שיר השירים רבה פרשה א' אות ל''א. 87) סדר זה הוא הסדר הנדפס במהדורות רבות בשם ''חמד אלקים'', ואף הגאון חיד''א ציין בספרו {מעגל טוב ליוורנו דף כ''ו ע''א} כי נהג לאומרו, ועי' בספר מטה אפרים בגליון אלף למטה סו''ס תרכ''ה שרמז לסדר לימוד זה וכתב שם בזה''ל, וטוב לקבוע שיחה נאה בדברי תורה מענין האושפיזין כגון ביום ראשון יאמר מענין אברהם וכן שאר ימות החג דבר יום ביומו כו'.





פרק ו - שמחת החג - תקון ליל הו''ר - תפלות הו''ר ומנהגיו



חיוב השמחה במועדים ובפרט בחג הסוכות

א. כבר כתבנו בפרק חול המועד אשר חכמים הגידו 88 כל המבזה את המועדות כאילו עובד ע''ז שזה נאמר על המבזה חולו של מועד ונוהג בו כמעשהו בחול הן במעשה הן בסעודה שעושה סעודתו כדרך חול ואינו שמח בהם אין לו חלק לעולם הבא רחמנא ליצלן, ואם כך אמרו בחול המועד דפסח כל שכן וקל וחומר בחול המועד של חג הסוכות אשר הוא זמן שמחה לכל היא כמו שאומרים זמן שמחתנו. 89



שמחת בית השואבה שהיתה במקדש

ב. ובימים האלה היה שמחת בית השואבה בבית אלהינו, ואמרו בגמרא אמר ר' יהושע בן חנניה כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא היינו רואים שינה בעינינו כיצד שעה ראשונה לתמיד של שחר ומשם לתפילת השחר ומשם לקרבן המוספין ומשם לתפילת המוסף ומשם לבית המדרש ומשם לאכילה ושתיה ומשם לתפילת המנחה ומשם לתמיד של בין הערבים ומכאן ואילך לשמחת בית השואבה, והרבו לספר ברוב וגודל השמחה הנעשה בשמחת בית השואבה עד שאמרו 90 מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו, אשרי עין ראתה כל אלה.



ראוי לשמוח בלילי חוה''מ בבתי כנסיות זכר לשמחת בית השואבה

ג. וכן ראוי ונכון לנו לשמוח בימים האלה בשובע שמחות בתורה ובמצוות במאכל ובמשתה ולהרבות בלילות האלה שמחה וששון בבתי כנסיות ובתי מדרשות אשר הם לנו היום בגלות החיל הזה למקדש מעט, לשורר בנועם שירים ותושבחות ולפזז ולכרכר לפני ה' אלהי ישראל העומד אחר כתלינו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים כמו שאמרו בזוהר זכר למקדש דומיא דהקפת התיבה אשר אנו מקיפין בכל יום זכר להקפת המזבח של בית אלהינו וילפינן לה מקרא דציון היא דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה.

והוא הדין לענין שמחת בית השואבה דחיובא רמיא עלינו לעשות זכר לה ולעורר שמחה וששון בשמים ממעל אשר כמה וכמה צרה כפולה ומכופלת למקום עלינו בהיותינו בארץ אויבינו דוויים וסחופים תחת יד האומות, וביותר בחגים ובמועדים יעלה את ירושלים בראש שמחתו ודואג ואומר איה מעון אריות בני היכן הם, ומה לו לאב שהגלה את בניו לבין האומות ואוי להם לבנים שגלו מעל שלחן אביהם כמ''ש לעיל בפרקים, ותהי זאת נחמתו יתברך בעשות חק וזכרון בית קדשינו ותפארתנו וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלהים וישישו בשמחה.



ראוי להדליק מאורות ואבוקות בבתי כנסיות זכר לשמחת מקדש

ד. ועל כן ראוי לאנשים חכמים וידועים להיות זריזים וזהירים לעשות זכר לשמחת בית השואבה כל לילות חול המועד בבתי כנסיות ולהדליק המאורות של בית הכנסת ולהרבות בנרות ואבוקות כמו שנאמר על כן באורים כבדו ה'.



סגולת השמחה בחג הסוכות להיות שמח כל השנה

ה. ומה טוב חלקם ומה נעים גורלם של עושה אלה ובטוחים להיות שמחים דשנים ורעננים מראשית השנה ועד אחרית השנה, וזה בדוק ומנוסה אצל רבים כי אות ומופת הוא החג הקדוש הזה, כאשר יתנהג בו האדם אם בעצבון כן יהיה תמיד כל השנה ואם בשמחה וששון כן יהיה שש ושמח בימי שנה בכל מיני שמחות ונסו יגון ואנחה, על כן שומר נפשו ירחיק ממנו כל מיני דאגה ויגון ואנחה בימים האלה ובזמן הזה כי גורם רעה לעצמו חס ושלום, אלא כל ענייניו וכל עסקיו ישליכם אחרי גוו ויתדבק בשמחת קונו בלתי לה' לבדו.



יבאר החיוב לעשות זכר לשמחת מקדש מלבד הקפות ש''ת

ו. והפוטרים עצמם מעשות זכר לשמחת בית השואבה ביום שמחת תורה לא עשו ולא כלום כי הזכר הוא כולו ולא מחצה דומיא דהקפת המזבח שבכל יום ולא הספיק בשבע הקפות של יום הושענא רבה וכן הדבר הזה כאמור, ומה גם כי יתן אל לבו האיש המשכיל בחינת המשכת המקיפים הנמשכים בימי החול המועד הקדוש הזה אשר הם אורות מעולים מאד מה שלא נעשה כן בימי חול המועד חג הפסח, ידע וישכיל גודל מעלת רוממות הימים האלה ואין לאבד בהם אפילו רגע מלהיות דבק בה' אלהינו.



אזהרה למשחקים בקוביא חלף השמחה בימי המועד

ז. וכבר הארכתי בפרקים בעונש המשחקים בקוביאות בימים האלה מאז הבקר עד הערב וגם בלילה לא נתנו שינה לעיניהם, אוי להם כי גמלו רעה לנפשותם וגדול עונם מנשוא כי השכינה צווחת עליהם לאמר, הטוב היות חליפי שמחת בית השואבה אשר לא נתנו שינה לעיניהם בשחוק הקוביאות ולנדד שינה מעיניהם להכעיסני במעשה ידיהם, אם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי, הכזה יהיה חג אבחרהו, חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, ומה גם כי רבים מעמי הארץ התירו לעצמן לשחוק בסוכה משכן השכינה ישתקע הדבר ולא תעשה כזאת בישראל, וכבר הארכתי בתוכחה זו לעיל ושומר נפשו ירחק ממנו.



בקריאת פרי החג ונסכיהם יכוין לביטול שרי האומות

ח. וראוי לכל אדם בעת קריאת ספר תורה בימים האלה בקרבנות החג להתפלל לפני אלהיו על שרי אומות העולם שיתמו ויספו במהרה בימינו, כי הנה שבעת ימי החג הם כנגד השבעים שרים דאומות העולם כי כל אחד כלול מעשר הם שבעים ולפיכך היו מקריבים שבעים פרים בחג, וכשם שנאמר במי המבול ותנח התיבה בחדש השביעי כן בחדש תשרי שישראל עוסקים במצוות הרבה יש מנוחה ממלאכי חבלה שהם שרי האומות שנמשלו למי המבול, ועל כי על ידי העונות נעשים קטיגורים על כן היו מקריבים פרים נגד המקטרגים, ומתמעטים והולכים לרמוז שהעבירות של ישראל מתמעטים ובזה יתמעטו המקטרגים.

ט. וכן ענין ניסוך המים הרמוז בפרשיות אלה בשינוי הכתובים ונסכיה''ם ונסכי''ה כמשפט''ם היה גם כן לבטל שרי כל עם ועם ולא היה ניסוך המים רק ביום ב' וביום ו' וביום ז' סימן בו''ז, 91 ולא בחמישי ולא ברביעי ולא בשלישי סימן חר''ש שאם היה ניסוך המים גם כן באלו הימים היו מתבטלים לגמרי.

וביארו בזוהר שזהו סוד מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, ומסיים אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו פירוש אם יתן איש זה ס''מ את כל הון ביתו להיות לו חלק עמהם עם ישראל על ידי בו''ז שהוא רמז לניסוך המים בימים אלה כנזכר יבוזו לו, ובניסוך המים הם נכנעים ונעשים כחר''ש הנשבר ואין להם תיקון כי אם בשבירה כחרשי האדמה, וזה פירש מורינו ורבינו האר''י זלה''ה ש'רים' ר'דפוני' ח'נם' שסופי תיבות מים וראשי תיבות חרש לרמוז ששרים אלו על ידי ניסוך המים הם חשובים כח''רש.



רמז ד' מינים על הקב''ה, ובנטילתם יכוין לביטול שרי האומות

י. ועל כי כל ענין פרשיות אלו הם נגד השבעים שרים כנזכר, ראוי לאיש הירא לתת אל לבו בעת ההיא בארבעה מינים שבידו שצותה לנו התורה ליקח חלקנו פרי עץ הדר זה הקדוש ברוך הוא שהוא דר תמיד לעולם ועד כי השרים הם מתבטלים והולכים וכשנפלה בבל נפל שרו ונתבטל וכן השאר אבל הוא יתברך קיים לעד ולעולמי עולמים ולכן צוה את זה תקחו לכם.

וכן כפות זה הקדוש ברוך הוא שהוא אחד יחיד ומיוחד כמו התמר שאין בו ענפים רבים כשאר אילנות אלא ענף אחד בלבד וכן השרים הם ענפים רבים והוא יתברך הוא אחד ושמו אחד, וענף עץ עבות זה הקדוש ברוך הוא שהוא כלול רחמים ודין כמו ההדס המשולש שהוא כנגד האבות אברהם יצחק ויעקב, אברהם חסד לבד, יצחק גבורה לבד, יעקב דין ורחמים וזה לא ימצא בעולם מי שיהיה בו שלשה הפכים הללו ברגע אחד אלא אלהינו יתברך, וגם ערבי נחל זה הקדוש ברוך הוא כי הערבה אינו גדל אלא על המים כן ה' אלהינו הוא משתעשע עם התורה שנמשלה למים כענין הוי כל צמא לכו למים ולא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום.



טעם הקפת התיבה להינצל משרי האומות, ואזהרה מן החטא

יא. וכן ענין הקפת התיבה שאנו מקיפים כל שבעת ימי החג הוא להנצל מידי יום ביום משר אחד הכולל עשרה שרים משבעים אומות, וביום הושענא רבה אנו עושים שבע הקפות להנצל מכולם כאחד כמ''ש לעיל, והחי יתן אל לבו לכל אלה הדברים ולא יעשה כמצות אנשים מלומדה ועל ידי כך יתן אל לבו לשוב מעבירות שבידו כי איככה יוכל להכניע השרים המקטרגים אם און ושרץ בידו חס ושלום אשר כל אחת מהנה הוא משחית לחבל ולקטרג כמו שאמרו ז''ל, 92 העושה עבירה אחת קנה לו קטיגור אחד.

יב. וכן יזהר בימי החג שלא ליכשל בשום עון אשר חטא כי אם יצא מן השורה חס ושלום הוא מוסיף כח השרים לצאת מנוקבא דתהומא רבה ויבער בקרבם הכעס שהיו טמונים בחג הקדוש הזה וישחיתו את העולם חס ושלום וגדול עונו מנשוא, אכן בתתו אל לבו אל המעשה אשר הוא עושה בימים האלה כדי להכניע שרים של הקליפה בבא לחטוא יסור מרע באמור איך אעשה שני הפכים כי הנני משתדל במעשה המצוות החג הקדוש לבטל ולהכניע אל הקליפה ואם אחטא אוסיף תת כח בקליפה חס ושלום, והאיש הירא יהיו תמיד דברים האלה אל לבו ומובטח לו שלא תבא תקלה על ידו.



יום הושענא רבה הוא יום תשובה ומאמר הזוהר בזה

יג. ואם לא נשמר בימי החג וחטא ואשם במאכל ובמשתה עד שיצא מן השורה חס ושלום, יחוס ויחמול על נפשו לשוב אל ה' בבא יום השביעי יום הושענא רבה כי זמן תשובה לכל היא אולי ישוב וירחמהו יכבוש עונותיו כי זה ממדת טובו יתברך שהזמין לבני אדם יום הזה להאריך להם אולי ישובו וניחם על הרעה כמו שאמרו בזוהר ויחי דף ר''ך זה לשונו, תא חזי ביומא דדינא אתער בעלמא דקודשא בריך הוא יתיב על כורסייא דדינא למידן עלמא בעי בר נש לאתערא תשובה ויתוב מחובוי דהא ההוא יומא פתיקין כתיבו ומשתכחי כולהו באחמתא ואי זכי בר נש דיתוב קמיה מאריה קרעין פתקין דעליה.

לבתר זמין קודשא בריך הוא לקמיה דבר נש יומא דכפורי יומא דתשובה אי תב מחטאוי טב ואם לא פקיד מלכא למחתם פתקין ווי דהא תשובה בעי לאסלקא מיניה ואי זכי בתשובה ולאו שלימתא כדקא יאות תליין ליה עד ההוא יומא דעצרת דהוא יום שמיני דחג ואי עביד תשובה שלימתא לקמי מאריה אתקרעו ואי לא זכי פתקין נפקין מבי מלכא ואתמסראן בידא דסנטירא כיון דאתמסראן בידוי ודאי דינא אתעביד ופתקין לא מהדרן לגבי מלכא כדין צולמין אתעברו מיניה ולא אשתכח עמיה וכיון דמתעברן מיניה הא ודאי טופסקא דמלכא יעבר עליה ויטעם כסא דמותא ובההוא ליליא דחגא בתראה סנטירין זמינין ופתקין נטלין בתר דנטלין לון צולמין מתעברין ולא משתכחין.

יד. ובספרי''ן קדמאין אמרי כד רישא אגרע ואשתכח גופיה בריה או אנתתיה אשתכחו והוא יסתלק והני מילי כד לא אהדר כל ההוא זמנא בתיובתא אבל אי אהדר טעמא דמותא אטעם ואתסי ואי גופא גרע ומתחזי רישא אינון סלקין והוא אתקיים והני מילי כד בריה זעיר ברשותיה ואי ידוי פגימו עבידתא דידוי פגים רגלוי פגימו מרעין רדפין עליה ערק צולמא ואהדר ערק ואהדר עליה כתיב בבקר תאמר מי יתן ערב ודא כד נהרא סיהרא וליליא אתתקן בנהורא אבל זכאי וחסידי בכל יומא ויומא מסתכלי בלבייהו כאילו יומא דא אסתלקו מעלמא ועבדין תיובתא שלימתא קמי מאריהון ולא יצטרכו למלה אחרא זכאה חולקהון בהאי עלמא ובעלמא דאתי ע''כ.

הנה מבואר מדברי המאמר כי ראוי לאדם לבדוק עצמו לאור הלבנה והתכלית הוא לעשות תשובה שלימה לפניו יתברך חנון ורחום הוא וניחם על הרעה.



מנהג להרבות נרות בבהכנ''ס ולטבול בליל הו''ר קודם הלימוד

טו. ועל כן מנהג העם אשר בחר ה' בליל הושענא רבה להרבות נרות בבית הכנסת ומתפללים תפילת ערבית בהכנעה גדולה ובכוונה כמו בליל יום הכפורים, ורבים נוהגים לטבול גם כן מבערב כמו ביום הכפורים והולכים ומתקבצים בעלי אסופות ללמוד בתורה כל הלילה לחסות בנועם ה' בטולא דמהימנותא.



יזהר מריבוי אכילה בליל הו''ר שבו נמסרין פתקי העונש לממונים

טז. וצריך האיש הירא להיות בזריזות המביא לידי זהירות למעט באכילה ושתיה אלא אוכל נפש בלבד שהמאכל מביא את השינה ואין השעה צריכה לכך כי המשפט לאלהים הוא כמבואר במאמר הנזכר לעיל כי משעת הנעילה הונח משפט האדם בצריך עיון והשקפה לטובה הכל לפי המעשה והטוב אשר ייטיב כל אחד ואחד יוסיפו למחול לו וחיה, והיה אם לא יתן אל לבו לתקן מעוותו יחמירו בבית דין של מעלה בפסק דינו והמלמד זכות חוזר ומלמד חובה, ואחר גמר דין חולקין הפתקין לממונים אכזרים ועדי מסירה כרתי הן למוות הן לחיים.

ומי זה האיש ירא ורך הלבב אשר לא ירגיז מרוגז הגזרה ולא ירחיק נדוד מלמלאות כריסו בבשר ויין הרבה בליל הקדושה הזאת חס ושלום ולהיות יראת ה' על פניו תמיד כל הלילה, ולהתחנן בסליחות ותחנונים לפני אל מלך יושב על כסא רחמים על אשר חטא על הנפש טרם יצא דבר המלך על כל דת ודין עד השער לא סגרו אחרי אשר יצאו הרודפים העומדים על הפקודים לעשות המשפט והדין ועד הצלם לא סר אולי יעתר לו ולא יאבד.



יבאר שמעלת הלימוד בליל הו''ר גדולה מחג שבועות וסגולתו

יז. והן לו בכח יגבר איש לעמוד חי לא ינום ולא יישן עד הבוקר אור והיו עיניו ולבו אל התיקון הנעשה על ידו בשמים ממעל וגם אל נפשו ואל עצמו ואל בשרו כי הוא ניצול מכרת כמ''ש בפרקי חג השבועות, ואם בשבועות יעשה כן לעמוד על נפשו כל הלילה כל שכן וקל וחומר שיזרז עצמו עתה בליל הקדושה הזאת עת החיתום להכריע כף זכויותיו ולהקל כף עונותיו וכריתות שנתחייב עליהם כי כל דברי התורה אשר הוא עוסק בהם המה יעמדו למשפט ללמד עליו זכות לפני אלהי המשפט לאמר, למה לך איבה עם בני בריתך אלה העומדים לפניך ומנדדים שינה מעיניהם הוגים ועוסקים בדברי תורתך, הפר הפר יוצר בראשית סלח סלח וכו', ומובטחים המה לעלות שנתם בטוב ובנעימים כי על כל פשעים תכסה אהבה זו תורה כל הכתוב לחיים.



טעם שראוי ללמוד בליל הו''ר ספר דברים ע''ד הסוד

יח. ולכן ראוי ללמוד בחצי לילה הראשונה ספר מש''נה תורה לעשות חו''תם אל השכינה שהוא גימטריא מש''נה, כי מחצות לילה ואילך אז צומחת הלבנה הגשמית ומתחלת להאיר בעולם וכן נמי נעשה הדוגמא למעלה בלבנה העליונה על ידי קריאת ספר משנה תורה שנמשכים לה אורות עליונים, וכבר נודע ליודעי דעת כי זה האור הם חיי המלך אל השכינה ובכן באותה מדה מודדים לו, חיים יוסיפו לו ואורך ימים בימינה ולא תאונה אליו רעה מראשית השנה ועד אחרית השנה.

והנה כל האמור בענין הוא לקיים הדבר מפני היראה, אכן אנשי לבב יכין להם לכוין כי כל זה התיקון אשר אנו עושים הכל הוא הכנה ליום עצרת שהוא ענין הייחוד שמתחברים חתן וכלה כמו שנבאר בס''ד, ובהתחבר השתי הכוונות יחדיו יהיו תמים לעבוד את ה' מאהבה ומיראה.



תוכחה למרבים באכילה או מתגרים בשינה בליל הו''ר

יט. ומצוה להודיע לבני אדם גבורתה של לילה הזאת וקדושתה למען ילמדו ליראה את ה' כי רבים מעמי הארץ הקלו בה ומרבים בה באכילה ושתיה כשאר ימי החג ויגרו בשינה וסרוחים על ערסותם ולא נתנו אל לבם מה נכבד היום לקנות חרדה ואימה בקרבם מפחד ה' ומהדר גאונו ויהי להם שכר פרי הבטן לפתן וכריסם לקרץ והמשתה למשטה והמאכל למאכלת, אוי להם כי גמלו לרוחם רעה וכן לא יעשה.

ויש מהם אשר באים בתוך הבאים והתעיף עיניך בם ואינם ותרדימה גדולה נופלת עליהם ויורד רירם אל זקנם רגל ברגל לנחושתים הוגשו כי שם ינוחו מאשר המה יגיעי כח משאר לילות החג מאחרי בנשף יין ידליקם ואת פועל ה' לא הביטו, ואין ספק כי מעשיהם לא במרד ולא במעל חס ושלום רק ממעוט הדעת כי לא ידעו ולא יבינו את מעשה ה' כי נורא הוא וכי המשפט לאלהים הוא.

כ. כי לו חכמו ישכילו זאת יבינו מה נכבדת הלילה הזאת לפני ה' יתברך ומה נעשה בה שגם כל העולם כולו חל מלפניו מפחדו ומהדר גאונו, אזי יכנע לבבם הערל להזהר גם בשאר לילות החג להיות יראת ה' על פניהם לבלתי נהוג בהם קלות ראש המרגילין לאדם לערוה ויתר דברים בשחוק הקוביאות וכיוצא, וכמו שנזהרים בימים שבין ראש השנה ליום הכפורים כן יהיו נזהרים וחרדים בימים שבין יום הכפורים להושענא רבה מאימת הדין הגדול והנורא כי הכל הולך אחר החיתום, וכל שכן בעיצומה של לילה הזאת יתקדשו ביתר שאת וביתר עז להיות עומדים בבית ה' באימה וביראה בחרדה לבלתי היות פורקים עול מלכות שמים מעליהם אפילו רגע ולבם יחיל בקרבם, ויתנו אל לבם אשכולות מרורות למו מאשר חטאו על הנפש בדרכם ובעלילותם אשר לא טובים.



אזהרה לפשפש בתשובה ביום הו''ר על עוונות שנכשל בחג

כא. ומה גם אם בתוך ימי החג עברו את פי ה' באיזה עון או מכשול ושחוק וקלות ראש על ידי אכילה ושתיה מרובה כי מלא כריסי מלא זיני ואין ארי נוהם אלא מתוך קופה של בשר, נפשם עליהם תאבל ויתחרטו חרטה גמורה ויבקשו מחילה וכפרה את פני אל עליון גומל חסדים טובים כי עת רצון היא לבקש האדם על נפשו לפניו כי חנון ורחום הוא וניחם על הרעה כי על כל אלה לכל העם בשגגה באין מבין גודל היום הקדוש הזה, אכן בהוודע להם כל מה שגילו לנו חכמי הזוהר כי רבה היא מאד כל ישראל יתנו יקר לבעליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא להיות זעים וחלים מאימתו ומאימת דינו כי רב הוא.

ואשר לא שת לבו אל דבר ה' הוא מאבד עצמו לדעת וגדול עונו מנשוא כי מורה על עצמו בלתי מאמין בדברי רוח קדשם של רז''ל חכמי הזוהר עליהם השלום אשר גילו לנו אשר בו מסירת הפתקים של הגזרות והעונשים כנזכר לעיל, והשוכן בבית הזה יתן בלבם לשמוע דברי חכמים למען לא יאבד נפש אחד מישראל חס ושלום.



תוכחה למדברים דברים בטלים תוך בהכנ''ס בליל הו''ר

כב. עוד זאת אדרש לבית ישראל להודיע אליהם כי רבים מעמי הארץ חשבו כי עיקרה של לילה הזאת היא לנדד השינה מעיניהם ויושבים בבית הלימוד הרחק כמטחוי קשת בדברים בטלים ודברי סחורה ואש המעלה עשן תמיד אשם לא תכבה, ומי יתן שישכבו בערסותם בביתם כל הלילה ולא תעשה כזאת בישראל להרבות בדברים בטלים בליל הקדושה הזאת האסורים כל הימים כי הם נותנים מקום לחיצונים במקום הקדושה חס ושלום, וראוי להודיען עונשם של דברים אולי ישמעו וילמדו כל אחד לפי השגתו.

ואשר איננו משיג תהיינה אזניו קשובות אל הלימוד של הלומדים שם ושומע כעונה ובלבד שלא יפסיק בתוך הלימוד בשום שיחה, ואם לא ידעו להזהר מוטב שישכבו על מטתם בבתיהם ואל יוסיפו לחטוא בלילה הזאת, וכבר הארכנו בפרטי דברים האלה ויותר מהמה בפרקי חג השבועות עיין שם באורך.



יום הו''ר הוא כיום דין ומעלת הלומדים בו תוך הסוכה

כג. על כן יחרד האיש הירא מיום דין הגדול והנורא ואל יתן דומי לו תמיד כל הלילה ביראה יחד עם אנשים חכמים וידועים כולם אהובים כולם ברורים כולם עושים באימה וביראה רצון קונם בקדושה ובטהרה להקדיש ליוצרם בנחת רוח בשפה ברורה ובנעימה קדושה.

ואם אפשר להם לקבוע לימודם בתוך הסוכה מה טוב חלקם ומה נעים גורלם כי שרפים עומדים ממעל לו שבעה אושפיזין עילאין קדישין המלוין את דוד מלכא משיחא כי מדתו בשביעי ושם יאכל לחם לחמה של תורה והמה יעמדו למליצי יושר על בניהם לפני אבינו שבשמים להיות נחתמים לחיים ולשלום ולישועה ולנחמה, וגם כי נודע בחינת הסוכה אשר היא סוד האם המרחפת על הבנים דבה חירו דכלא חירו דעבדין חירו דחיבייא כמה שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם והלימוד שם מעוררת הרחמים דילה לכפר כל פשע ולבטל כל גזירות רעות וכן נהגו רבים מחסידים הראשונים, וגם ימשך תועלת מזה להזהר לבלתי שתות אפילו מים חוץ לסוכה לנזהרים וגם לבלתי נזהרים יתקדשו בלילה הזאת בזה.



מנהג לימוד ספר דברים קודם חצות וכוונתו ע''ד הסוד

כד. ותכף ומיד אחר האכילה יתקדשו לקבל עליהם עול מלכות שמים בלב שלם ובנפש חפצה ליחדא שמא דקודשא בריך הוא וכו' ויקראו בנחת ובנעימה קדושה הטעמים של כל ספר משנה תורה מאלה הדברים עד לעיני כל ישראל.

ואשר בא בתעלומות חכמה וסודותיה ראוי לכוין מה נעשה בקריאת ספר משנה התורה הזה בחצי הלילה הראשונה, כי הנה בנעילה של יום הכפורים אנו אומרים חתמ''נו מפני כי מלכות שמים גמרה לקבל כל החמש גבורות שמהגדולה עד נצח וההוד מבית אימה, ובעת ההיא ננעלים דלתות מלכות שמים כי נחתם היסוד בה וחמש גבורות אלו היו מלובשים בנצחה והודה ויסודה דאימה אשר בהם שלשה שמות אהיה במילואותם אלף הי יוד הי, אלף הה יוד הה, אלף הא יוד הא שעולים במספר תנ''ד כמספר חות''ם והוא חותם היסוד בה, ועתה בלימוד משנה התורה בליל הקדושה הזאת נעשה חותם המלכות שבה ומאותה הארה של חותם יסודה שנעשה כבר בנעילה על ידי הג' אהיה מלאים הנזכרים מהארת המלואים שלהם שמספרם עם ג' כוללים מספר משנ''ה נעשה ספר משנ''ה תורה שהוא חותם המלכות לגרש החצונים שלא יתאחזו בה חס ושלום וזהו סוד חות''ם בתוך חות''ם.




בליל הו''ר חותמין הגזרות בחותם שני, וטעם שמסתכלין בלבנה

כה. ועל כן גם עתה חותמים חותם שני לבני אדם אם לחיים אם למות ולפיכך לתקן חותם זה צריך לקרות בחצי הלילה הראשונה כל ספר משנה תורה כי סוד החותם הזה נגמר עד חצות ועיקר הדין הוא בחצי הלילה הראשונה שלכן אותם היוצאים לראות הצלם בלבנה יוצאים אחר חצות כי הלבנה רמז ללבנה העליונה מלכות שמים שבה נעשה החותם ואז בחצות יוצאת להאיר על הארץ כי היא עצמה דנה העולם בסוד יגלו שמי''ם עונו וא''רץ מתקוממה לו, ושם באור הלבנה ממש מראין לו אם נסתלק ממנו הצלם חס ושלום כי היא הוראה על גזירת המיתה שנגזרה עליו ולהיות החיצונים שולטים עליו רחמנא ליצלן.



יבאר שאין הממונים מוציאין גז''ד הפתקים לפועל עד עצרת

כו. וסוד דין זה הוא סוד מסירת פתקי הגזרה ביד השלוחים אבל עם כל זה לא ניתן רשות בידם לגמרי לפעול הדין במסירת הפתקים ההם רק עד יום שמיני חג עצרת כי עדיין הדבר תלוי תוך הזמן הזה שאם יחזור בתשובה שלימה ביום הושענא רבה הדרין פתקין לגבי מלכא, ואמרו הראשונים כי ניסו הדבר באיש אחד שלא ראה צל ראשו ליל הושענא רבה והרבה והפציר בתשובה ותפילה בעת ההיא וחזר וראה הצלם במקומו.



תפלה ע''ד הסוד לליל הו''ר ~ קודם לימוד משנה תורה

כז. ובספר חמדה גנוזה אשר לי כתבתי נוסח תפילה אחת כוללת כל סוד כוונת קריאת משנה התורה להוציא הכוונה בפה ואעתיקנה כאן למען זכות ליראי ה' ולחושבי שמו אשר באו בסוד ה', להם לבדם לא לזולת וזה נוסחתה.

לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ליחדא שם י''ה בו''ה ביחודא שלים בשם כל ישראל אנחנו באים באימה ביראה באהבה ללמוד את ספר משנה התורה לתקן את שורשו במקום עליון ולתת נחת רוח ליוצרנו, ויהי רצון מלפניך יֱהֱוֱהֱ אלהינו ואלהי אבותינו שבכח סגולת קריאת ספר משנה התורה הזה ופרשיותיו ופסוקיו ותיבותיו ואותיותיו וטעמיו ונקודותיו ושמותיו היוצאים מראשי תיבות וסופי תיבות ומחלופי תיבות בכלל ובפרט, תפתח פתוחי חו''תם הנעלם חותם המלוכ''ה, ואשר להיות כבר היה בה מעת הנעילה החמש גבורות מבית אימה וחו''תם עד היסוד בה ראשון לצי''ון בכח שלשה שמות אה''יה במילואותם אל''ף ה''י יו''ד ה''י, אל''ף ה''ה יו''ד ה''ה, אל''ף ה''א יו''ד ה''א אשר המה עולים במספר חו''תם ליס''וד אר''ץ ולאמר לצי''ון, עתה בכח סגולת קריאת משנה התורה תטול העט''רה מהארת שלשה שמות אהי''ה המלא אשר בקרבו ובו משנ''ה תורה יבנה כאמור מפי כבודך וא''ני אהיה לה נאום ה' חומ''ת אש סביב ולכבוד אהי''ה בתו''כה מעיין חת''ום באר מים חיים ונוזלים מן לבנון ועולתה תקפוץ פיה והרשעה כולה כעשן תכלה ותעביר ממשלת זדון מן הא''רץ סגור חותם צר.

ויעלה ויבא יגיע יראה וירצה למודינו לפני כסא כבודך עד שיפוח היום ונסו הצלל''ים ואל תסיר מעלינו צלינו, זכרנו לחיים טובים מלך חפץ בחיים, חתמנו בספר החיים למענך אלהים חיים ושימנו כחותם על יד ימינך וחתום פי שטן ואל ישטין עלינו זעום בו וידום ויעמוד מליץ טוב לצדקנו, ואשר חתום בצרור פשעינו תתהפך כחומר חו''תם ולחו''מת נשגבה, היה נא בעדינו לכפר פשעינו ועונותינו ואל תטרוף עלינו את השעה ותאריך קיצנו עד שנוכל לתקן את אשר פגמנו ולא נאבד, ובזכות ספר משנה התורה לא ימוש ספר תורתך מפינו ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה, וזכור נמת עדות לא תשכח מפי זרעו חו''תם תעודה תתיר וסודך שים בלימודך ואת צמח דוד מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד אמן כן יהי רצון.




אחר הלימוד יאמרו קדיש בניגון תחנונים ויהגו בסתרי תורה

כח. ואשרי אנוש יעשה זאת לכוין הדברים לשם פועלן וכל המרבה להתחנן הרי זה משובח, ואחר גמר משנה תורה תכף ומיד יאמרו קדיש בניגון תחנונים כמו בראש השנה ויום הכפורים להכניע לבות בני אדם כי הדבר תלוי בתשובה, ואם יקראו ויסיימוה קודם חצות יקראו בסתרי תורה.



מנהג קדמונים ללמוד בלילה זה באדרא זוטא ובפטירת רשב''י

כט. ומנהג חסידים הראשונים ללמוד בזוהר פרשת האזינו באדרא זוטא אשר בה מבואר סוד פרי עץ הדר כפות תמרים ופטירת הרשב''י עליו השלום וסגולתה לקדש את הנפש היפה מאד מאד, ואף באין מבין קריאתה זו היא הילולה ועוררת אהבת ריעים ודודים למעלה רק שיקראנה באימה וביראה מלה במלה ולא בחטיפה פן יהרסו אל ה' חס ושלום.

ובהגיע לפטירת הרשב''י סגולה נפלאה היא מאד להוריד דמעות עליו כי בזה מתכפר עונותיו על דרך שאמרו בזוהר בענין מיתת בני אהרן 93 זה לשונו, ועל דא ביומא דא קרינן אחרי מות שני בני אהרן בגין דישמעון עמא ויצטערון על אבודיהון דצדיקייא ויתכפר להו חובייהו וכל דמצטער על אבודיהון דצדיקייא או אחית דמעין עלייהו קודשא בריך הוא מכריז עליה וסר עוניך וכו' כמו שכתבנו בפרק ו' דיוה''כ.



ראוי ללמוד בעשרה אף בפטירת משה ע''ה ולומר קדיש

ל. אשר מטעם זה נהגו קדמונינו ללמוד באגדה פטירתו של משה רבינו עליו השלום בלילה הזאת לעורר לבות בני אדם ותרדנה עיניהם דמעות עליו כי היכי דתיהוי להם כפרה דזמן כפרה לכל היא, וטוב ללומדה ולומר קדיש עליה כי אף דברי אגדה שהיא ללמד דעת את העם היא סגולה רבה אם יאמרו קדיש עליה כי אמרו במדרש שוחר טוב, 94 בשעה שהחכם יושב ודורש בפני הציבור ועונים עליו אמן יהא שמיה רבה אפילו אם נחתם גזר דינם הקדוש ברוך הוא מוחל להם ומכפר עונותיהם של ישראל.



מאמרי הזוהר שיש ללמוד אחר האידרא

לא. ואחר קריאת האידרא זוטא יאמר אותה התפילה אשר סידרתי וכתבתיה בפרק ד' ליל יום הכפורים כי השעה צריכה לכך, ואחר כך בזוהר פרשת אמור 95 מעניינו של יום תא חזי ביומא דדינא וכו' עד ובעלמא דאתי, ובזוהר פרשת צו עמוד ל''א תנינן בספרא דרב המנונא וכו' עד ישראל שראן ושאר עמין מסיימי.



אחר חצות יאמרו ספר תהלים, והסדר שיאמרו בגמר כל ספר

לב. ואחר כך אחר חצות אחר צאת הלבנה יקראו חמשה ספרים שבתהלים ויכוונו במדת כל ספר וספר, ספר ראשון כנגד הגדולה, והשני הגבורה, והשלישי התפארת, והרביעי הנצח, והחמישי ההוד, ובגמר כל ספר וספר יזמרו זמר המתוקן בהקפות היום, בראשון אברהם איש החסד, ובשני זמר יצחק וכו' להזכיר זכות השבעה אושפיזין קדישין אשר חסו וילונו בצל קורתינו כל שבעת ימי החג, ובספר החמישי שם יכלול ההוד והיסוד והמלכות יחד.

לג. ונמצא כתוב לומר אחר כל ספר וספר מזמור כ''ט הבו לה' בני אלים בסוד האמור בזוהר צו, 96 קול ה' על המים דא אברהם קול ה' בכח דא יצחק וכו' עד סופו, ואחריו מזמור צ''ח מזמור שירו לה' שיר חדש.

כי השיר הזה אומרות פרות הבשן י''ב בקר כשנושאות הארון סוד מלכות שמים למעלה לבית שמש ומגן ה' אלהים, ונקרא עתה שיר חדש כי אז על ידי כן מתחדשת הלבנה שהיתה מכוסה מקודם סוד בכסא ליום חגנו ועתה אין בחינת בירורים ואין שם רק בחינת הוצאת נשמות חדשות.




אזהרה שלא לומר י''ג מדות בסליחות שבין כל ספר וספר

לד. ואחר כך ירבו בתחנונים וסליחות בין כל ספר וספר כמו רחמ''נא ואלהינו שבשמים ודעני לענ''יי וה' הוא האלהים וה' עשה למען שמך וכיוצא בזה אולי מן השמים ירוחמו לדונם לכף זכות, רק השמר לך ולא תמרה את אשר האר''י זלה''ה הזהיר מאד לבלתי אמור היום י''ג מדות 97 פן תעשה העיקר שפל והגבוה השפל, וליודעי ח''ן הדבר פשוט כי הי''ג מדות בשבתות ובמועדים דומה למניח תפילין בשבתות ובמועדים דומה בדומה אשר הוא נותן טעם לפגם, והמשכיל יבין מן הפסוק עצמו וירד ה' בענן אבל בשבתות ובמועדים מעלין ולא מורידין.

והמשכיל יבין והרוצה ליטול בכחו והודו את אשר לא תשיג ידו מקולקל הוא ולא מתוקן ונמצא קרח מכאן ומכאן והלואי לא יענש בשגם הוא נותן טעם לפגם, ואם בעל נפש אתה ראה להחסיר ולא להעדיף דשב ואל תעשה עדיף והיית רק עסוק בסדר אשר גבלו ראשונים, וכדאי הם הרחמים והסליחות מצורף עם קריאת התהלים לכפר כל עון אשמה כי סגולת תהלים רבה היא מאד לקורא אותם בנחת מלה במלה בכוונה שלימה כפי כחו לכפר על נפשו כמו שהארכנו בפרק ד' ליל יום הכפורים כי על כן באו בכוון בארבעה מזמורים הראשונים ש''ו תיבות במספר כפו''ר להורות כי סגולתם לכפר ולהיות כו''פר נפש, ועל כן יאזור כגבר חלציו בקריאתם כהוגן וכשורה בנעימה קדושה כי טוב מעט בכוונה מהרבות בלא כוונה.



בשחרית הו''ר ילבשו בגדי לבן, ואזהרה לישנים באור הבוקר

לה. ובאור הבקר ילבש בגדים לבנים כמו ביום הכפורים וישכים לבית הכנסת ויזהר מאד שלא להפסיק אחר סדר הלימוד בדברים רק יחבר אל הלימוד תכף ומיד השכמת בית הכנסת ולא יסיח דעתו מקדושת היום כי נורא מאד, ומכל שכן שלא לישן באשמורת הבוקר אחר גמר סדר לימודו כאשר עשו רבים מעמי הארץ כי עיקר הכל לחבר לילה ביום כל הימים וכל שכן וקל וחומר ביום הזה המיחלים לחסדו, וחלילה לישראל מן הכיעור ומן הדומה לו להתעסק כל הלילה בתיקון השכינה ובמוטב התיקון ירחקו מלעשות התיקון בשלימות חלילה, וכל שכן הקוטפים מלוח עלי שיח בתוך הלימוד או בין הלימוד לתפילה כי בודאי שורש רתמים לחמם וקרובים לתת חיל ועוז לחיצונים להתאחז במקום הקדוש חס ושלום.

על כן שומר נפשו יחזק במעוזו לבלתי תת דומי לו בתורה ובתפילה ובתחנונים מאז הלילה ועד אחר גמר סדר התפילה, ולעולם יתן בלבו בעתות כאל פן חס ושלום סר צילו מעליו ושמירה העליונה נעדרה ממנו והוא נמסר ביד החיצונים להמיתו ויחרד האיש וילפת וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח.

ובכן בתתו אל לבו כאלה לא יחוש על חולשת גופו וצער השינה כי מי הוא זה ואיזה הוא אשר לא יסבול עול לילה אחד להציל את נפשו ממות אף כי ירגיש צער רב תהיה נחשב לו כעינוי, כי מן הדין היה ראוי להתענות כהיום הזה אכן להיותו יום טוב אין ראוי להתענות ממש, ובבואו לפני אלהיו נדכה ונחלש מאשר נדד שינתו מעיניו כל הלילה לעינוי תחשב לו כי חנון ורחום הוא ולא בזה ולא שיקץ ענות עני ולא הסתיר פניו ממנו ובשועו אליו שמע.



ראוי להימנע מלטעום בסעודה שעושין באשמורת הו''ר

לו. ועל כן לא טוב עשו רבים מבני ישראל הקובעים סעודה ממיני מתיקה ומיני משקים לגומרה של תורה בלילה הזאת באשמורת הבקר, והאיש הירא אל יטעם מאומה ויכוין זה לענות נפש בצד מה כהיום הזה והוא יהיה בעוזריו כי הדבר תלוי בתשובה בזמן הזה כי משם והלאה אין תקוה וכן ראוי לנהוג כל איש הירא.

ואם יש בידו למחות ימחה באותם השותים במזרקי שכר וסועדים אל לבם באכילה ושתיה ביותר כי עליהם נאמר ואותי השלכת אחרי גווך, ואחרי אכלם ושתה איך יהיו נכנעים וחרדים בתפילתם כהיום הזה כי יש לחוש אדרבא פן יהרסו לאומרה בקלות ראש ישתקע הדבר ולא תהיה כזאת בישראל, ובפרט אותם שישנו בלילה בתוך הלימוד ואוכלים אחרי שינתם אין להם על מה שיסמוכו ועוברים על לא תנח''שו ולא תאכלו על הדם כנודע מדברי הזוהר, וראוי להודיעם אולי ישמעו וייראו לפחות להחמיר על עצמן כהיום הזה למען יעמדו בתפילתם נכנעים ומעונים ביראת ה' על פניהם.



בתפלות היום יכוין להעלות כל התפלות הפסולות

לז. והנה ראוי לכל אדם להזהר מאד מאד בתפילת היום הזה לאומרה בהכנעה ובכוונה לטוב לו ולהטיב לכל העולם ולכוין בה לתקן את אשר עוות בכמה תפילות שוא בלי כוונה כגוף בלי נשמה והם תפילות פסולות ונדחות מפרגודא דמלכא עד ישוב ויתפלל בכוונת הלב ואז יעלו הנידחות עם המתקבלות כמו שהארכנו בזה בכמה מקומות, ועל כן ביום זה יכין עצמו לכך ובתפילתו תהיה מגמת פניו להעלות כל תפילותיו יחד להעשות כתר ועטרה לראש מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא והמה יהיו בעוזריו להיות מליצי יושר בעדו ובעד ביתו להכינו ולסעדו ולהיות נכתב ונחתם בספר צדיקים לחיים טובים ולשלום.



פסוד''ז בהו''ר יאמרו בניגון יוכ''פ, ומדליקין נרות שנשארו מיוכ''פ

לח. ואף כי קדוש היום לאלהינו אין להרבות מזמורים רננו צדיקים והנמשכים בסדר הזמירות, ויום הזה שוה לענין התפילה וסדרה כמו שאר ימי חול המועד, זולת שלסיבת שהוא יום של מסירת הפתקין כנזכר לעיל והוא יום נורא ואדיר ראוי לאומרם בנעימה קדושה ובניגון ימים נוראים להכניע לבות בני אדם, וכן להרבות נרות בבית הכנסת יען כי נר ה' נשמת אדם שלכן ראוי להדליק שיירי הנרות הנשארים מיום הכפורים מהטעם שכתבנו שם לזכרון לפני ה' לרחם על נשמתינו נר ה' ואין בדבר הזה העדר, מי יתן בכל יום ירבו בנרות.



יבאר שאין להוסיף מזמורי שבת וסדר נשמת למזמורי הו''ר

לט. אבל ריבוי המזמורים מה שלימות נמצא שם שהרי אפילו במזמורים שמרבים ביום הכפורים ערערו כמה מחסידים הראשונים עליהם כי אין בהם צורך ולא תועלת נוסף לענין התפילה ואדרבא הם שלא כענין כי אין הסדר של המזמורים בכל ימים טובים רק בסדר של שבת, והטעם של אותם המזמורים כבר הארכנו בפרקי שבת בשם הזוהר פרשת תרומה מה עניינם ומה טעם יש בם, ומכל שכן דאין לומר נשמת כל חי וכו' שהרי אין נתוסף באדם נשמה יתירה.

הכי אחי אתה איש חכם אתה הט אזניך ושמע דברי חכמים להחסיר ולא להעדיף דשב ואל תעשה עדיף כאשר כתבנו זה פעמים, ואם בבית הכנסת נוהגים להרבות במזמורים ובהפסק אמירת נשמת כל חי בין הזמירות ליוצר, בדבר אשר כזה מותר לפרוש מן הציבור והיית רק עסוק בסדר התפילה הישרה והנכונה המתוקנת ומיוסדת בסדר מעלות עליונות, ולא נאמרו כל השיעורים הללו אלא למצניעיהן מפני המחלוקת כאשר הזהרתיך בכמה מקומות.



בפסוקי דזמרה בחוה''מ והו''ר יאמרו מזמור השמים מספרים

מ. רק את הדבר הזה אודיעך את אשר קיבלתי מפי מקובלים נאמנים אשר קבלו וקיימו לומר בסדר הזמירות מזמור השמים מספרים כבוד אל ביום הזה וכן בכל ימי חול המועד שאין מניחין תפילין, שמענוה ואתה דע לך.



אזהרה שלא להוסיף במוסף היום נוסחאות מתפלת ר''ה ויוכ''פ

מא. אכן מה שכתוב במחזור רומניא לומר בתפילת מוסף זכרנו לחיים ומי כמוך ובכן תן כבוד וכו', ישתקע הדבר ולא תעשה כזאת בישראל ויש למחות בידם, רק ראוי ונכון להוריד אדם חשוב וחסיד לתפילת מוסף כמו בראש השנה ויום הכפורים שיעורר לב כל הקהל אל הכוונה באימה וביראה כמו ביום הכפורים.



סדר ז' הקפות שעושין ביום הושענא רבה

מב. ואחר תפילת שמונה עשרה יברכו על הלולב בסוכה אם אפשר ואחריו ההלל בנענועו ותכף ומיד יסמכו אליו השבע הקפות אל התיבה זכר למקדש כמו ששנינו 98 בכל יום מקיפים את המזבח פעם אחת וכו' ואותו היום מקיפים את המזבח שבע פעמים וזה סידורם, הקפה א' חסד לאברהם, הקפה ב' פחד יצחק, הקפה ג' תפארת ישראל, הקפה ד' משה בנצח, הקפה ה' אהרן בהוד, הקפה ו' יוסף הצדיק, הקפה ז' דוד במלכות.

והשמר לך ואל תשנה מסדר זה כי שגו בחוזה כת של הקודמין המדפיסים אשר המה מייחסים למשה הקפה ה' ואל אהרן הקפה ו' וזה טעות גמור, ונוסח הפזמון יוכיחנו כי בפזמון זכות משה יתנו הנצח למשה וההוד לאהרן וסדר הכתוב הוא הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד והשישי כפי הסוד כ''י כ''ל כמספר יסו''ד וכן בתרגומו דאחיד בשמיא וארעא ולכן אין לשנות מסדר אשר סידר הכתוב, ובכל הקפה והקפה יאמר הפזמונים להזכיר זכרון אבותינו הקדושים.



סוד ההקפות ביום הושענא רבה

מג. וגם כל פרט ופרט הנעשה כהיום הזה הן בדיבור דהיינו אמירת הפזמונים הן במעשה בלולב הן האדם עצמו העושה אלה, כל אחד ואחד ממשיך בחינה אחת כמבואר בדברי רבינו זלה''ה כי הנה על ידי הקפות ימי החג המשכנו המקיפין של החסדים דו''ק דז''א התחתונים ועל ידי נטילת לולב נכנסו החסדים הפנימיים דו''ק התחתונים וכן החסדים של בינה הפנימיים נכנסו קודם חג הסוכות והמקיפין שלהם נכנסו על ידי הסוכה, ואמנם עתה בהושענא רבה אנו מחברים כל בחינות המקיפין של כל החסדים ביחד על ידי שלש בחינות, בחינת אדם עצמו המקיף בגופו את התיבה ובחינת דיבור הפזמונים בעת ההקפות ובחינת הלולב שאדם מוליך בידו בעת ההקפה הרי שלשה דברים שסימנם אד''ם נוטריקון אדם דיבור מעשה.

והנה שלש בחינות מקיפין הם, אחד הוא המקיף של החסדים שבדעת הבינה, והשני הוא בחינת המקיף של החסדים דז''א בבחינת שורשם העליון שהוא בדעת ז''א ומשם אנו ממשיכים אותם המקיפים להאיר למלכות שהיא התי''בה, והשלישי הם המקיפים בבחינת התפשטותם בו''ק שלו, וראוי להבאים בסוד ה' לכוין כי על ידי גוף ה''אדם עצמו המקיף הוא ממשיך המקיף דגופא דז''א סוד שם מ''ה גימטרייא אד''ם, ובדיבור מהפזמונים יכוונו להמשיך המקיפים של הבינה כי הבינה היא המוציא קו''ל ודיבו''ר ממנה, ובמעשה הוא הלולב שהוא מעשה שמוליכו בידו ממש יכוונו להמשיך המקיפין של חסד דז''א כמו שביארנו לעיל בסוד הלולב שהוא לעורר השרשים עליונים שבדעת ז''א כנז''ל באופן כי כל שבע הקפות אלו כל אחת מהנה אנו מכוונים לחבר שלש בחינות המקיפין הנזכר וכפי החסד המתפשט בכל הקפה צריך לכוין השלש בחינות בשמותם הראויים להם כמבוארים בדברי הרב זלה''ה.




תפלה ע''ד הסוד לומר קודם ז' הקפות

מד. ואנכי תקנתי נוסח תפילה אחת לאומרה קודם כל הקפה והקפה בכל פרטי השמות הראויים לכוין בשלש הבחינות הנעשות בכל הקפה והקפה בפני עצמה ומגי''ני אר''ץ להוציא הכוונה בפה ליודעי דעת הבאים בסוד ה', להם ולא לזולתם וזה סידרן.

לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י''ה בו''ה ביחודא שלים בשם כל ישראל הנה אנכי בא להקיף את התיבה שבה ספר התורה דוגמא עליונה זעיר ונוקביה יחדיו זכר להקפת המזבח נוקבא קדישא נקבה תסובב גבר, ובכח סגולת שיר ושבחה הלל וזמרה דבר דבור על אופניו בהקפתי, אנא אל עליון גומל חסד''ים טובים תהי מושך חסד א''ל מקיף חסד שבחסד שבדעת אימא שבו שם ס''ג יוד הי ואו הי ששורשו יי''אי כמספר א''ל, ומעשה ידינו כוננה עלינו בלולב להמשיך חסד א''ל מקיף חסד שבדעת ז''א שבו שלשה שמות יה''ו במלואותם יו''ד ה''י וי''ו, יו''ד ה''י וא''ו, יו''ד ה''א וא''ו ששלשה שורשיהן בפשיטותם כמספר אל, ואסובבה את מזבחך ה' להמשיך חסד אל מקיף חסד דו''ק דז''א אשר בו שם מ''ה יו''ד ה''א וא''ו ה''א אשר משלשה אלפי''ן שבו מאירים שלשה שמות אהי''ה במילואותם ביודי''ן שג' שורשיהם שמות אהי''ה בפשיטותם עולים במספר שם ס''ג יו''ד ה''י וא''ו ה''י ששורשו יא''יי כמספר אל, ג' המה מג''ן עזר''ך מלכות''ך כל עולמים. (פירוש בסוד מלך עוז''ר ומושיע ומגן).

ובהקפה שניה תהי מושך חסד א''ל מקיף חסד שבגבורה שבדעת אימא שבו שם ס''ג ששורשו יי''אי כמספר א''ל, ומעשה ידינו כוננה עלינו בלולב להמשיך חסד א''ל מקיף חסד שבגבורת דעת ז''א שבו שלשה שמות יה''ו במילואותם, ה''י וי''ו יו''ד, ה''י וא''ו יו''ד, ה''א וא''ו יו''ד ששלשה שרשיהם בפשיטותם כמספר א''ל, ואסובבה את מזבחך ה' להמשיך חסד א''ל מקיף חסד שבגבורת ו''ק דז''א שבו שם מ''ה, יו''ד ה''א וא''ו ה''א אשר מג' אלפי''ן שבו מאירים ויוצאין שלשה שמות אהיה במילואותם בההי''ן ששלשה שרשיהם אה''יה בפשיטותם עולים שם ס''ג ששורשו יי''אי כמספר א''ל, ג' א''ל המה מג''ן עזרך מלכותך מלכות כל עולמים.

ובהקפה שלישית בכח הדיבור תהי מושך חסד א''ל מקיף חס''ד שבתפארת שבדעת אימא שבו שם ס''ג ששורשו יי''אי כמספר א''ל, ומעשה ידינו כוננה עלינו בלולב להמשיך חסד א''ל מקיף חסד שבתפארת שבדעת ז''א שבו שלשה שמות יה''ו במילואותם, וי''ו יו''ד ה''י, וא''ו יו''ד ה''י, וא''ו יו''ד ה''א ששלשה שרשיהם בפשיטותם כמספר א''ל, ואסובבה את מזבחך ה' להמשיך חסד א''ל מקיף חסד שבתפארת ו''ק דז''א שבו שם מ''ה יו''ד ה''א וא''ו ה''א אשר מג' אלפין שבו מאירים ויוצאים שלשה שמות אהיה במילוי אלפי''ן ששלשה שרשיהם בפשיטותם עולים שם ס''ג ששורשו יי''אי כמספר א''ל, ג' א''ל המה מג''ן עזרך.

ובהקפה רביעית בכח הדיבור תהי מושך חסד א''ל מקיף חסד שבנצח שבדעת אימא שבו שם ס''ג ששורשו יי''אי כמספר א''ל, ומעשה ידינו כוננה עלינו בלולב להמשיך חסד א''ל מקיף חסד שבנצח שבדעת ז''א שבו שלשה שמות יה''ו במילואותם יו''ד וי''ו ה''י, יו''ד וא''ו ה''י, יו''ד וא''ו ה''א ששלשה שרשיהם בפשיטותם כמספר א''ל, ואסובבה את מזבחך ה' להמשיך חסד א''ל מקיף חסד שבנצח שבו''ק ז''א שבו שם מ''ה יו''ד ה''א וא''ו ה''א אשר משלשה אלפין שבו מאירים ויוצאים שלשה שמות אהי''ה במילוי ה''א ראשונה ביודי''ן ואחרונה באלפי''ן ששלשה השמות אלו בפשיטותם עולים כמספר שם ס''ג יו''ד ה''י וא''ו ה''י ששורשו יי''אי כמספר א''ל, ג' א''ל אלה מג''ן עזרך מלכותך מלכות כל עולמים.

ובהקפה חמישית בכח הדיבור בהקפתי תהי מושך חס''ד א''ל מקיף חסד שבהוד שבדעת אימא שבו שם ס''ג ששורשו יי''אי כמספר א''ל, ומעשה ידינו כוננה עלינו בלולב להמשיך חסד א''ל מקיף חסד שבהוד שבדעת ז''א שבו שלשה שמות יה''ו במילואותם, ה''י יו''ד וי''ו, ה''י יו''ד וא''ו, ה''א יו''ד וא''ו ששלשה השמות אלו בפשיטותם עולים כמספר שם ס''ג ששורשו יי''אי כמספר א''ל, ואסובבה את מזבחך ה' להמשיך חסד א''ל מקיף חסד שבהוד שבו''ק דז''א אשר בו שם מ''ה יו''ד ה''א וא''ו ה''א אשר מג' אלפי''ן שבו מאירים ויוצאים שלשה שמות אהי''ה במילוי ה''א ראשונה בההי''ן ואחרונה באלפי''ן ששלשה שמות אלו בפשיטותם עולים כמספר שם ס''ג ששורשו יי''אי כמספר א''ל, ג' א''ל אלה מג''ן עזרך מלכותך מלכות כל עולמים.

ובהקפה שישית בכח הדיבור תהי מושך חסד א''ל מקיף כללות החמש חסדים שביסוד שבדעת אימא שבה שם ס''ג ששורשו יי''אי כמספר א''ל, ומעשה ידינו כוננה עלינו בלולב להמשיך חסד א''ל מקיף כללות החמש חסדים שביסוד שבדעת ז''א שבו שלשה שמות יה''ו, וי''ו ה''י יו''ד, וי''ו ה''י יו''ד, וי''ו ה''י יו''ד ששלשה השמות יה''ו אלה בפשיטותם עולים שם ס''ג ששורשו יי''אי כמספר א''ל, ואסובבה את מזבחך ה' להמשיך חסד א''ל מקיף חסד כללות החמשה חסדים שביסוד שבו''ק ז''א שבו שם מ''ה, יו''ד ה''א וא''ו ה''א שמשלשה אלפי''ן שבו מאירים ויוצאים שלשה אהי''ה במילוי ה''א ראשונה באלפי''ן ואחרונה באלפי''ן ששלשה שמות אהי''ה אלה בפשיטותם יעלו שם ס''ג ששורשו יי''אי כמספר א''ל, שג' א''ל אלה מג''ן עזרך מלכותך מלכות כל עולמים.

ובהקפה שביעית בכח הדיבור תהי מושך מקיף חסד א''ל כללות ה' חסדים דמלכות שבדעת אימא שבה שם ס''ג ששורשו יי''אי כמספר א''ל, ומעשה ידינו כוננה עלינו בלולב להמשיך חסד א''ל מקיף כללות הה' חסדים שבמלכות שבדעת ז''א שבו שלשה שמות יה''ו במילואותם, יו''ד ה''ה ו''ו, יו''ד ה''ה ו''ו, יו''ד ה''ה ו''ו אשר כל אחד מהם עולה מ''ב, ומספר שלשתם עולים ריבוע א' א''ד אד''נ אדנ''י כתר מלכות תעטרה, ושלשה שמות יה''ו אלה בפשיטותם עולים ס''ג ששורשו יי''אי כמספר א''ל ואסובבה את מזבחך ה' להמשיך חסד א''ל מקיף כללות הה' חסדים שבמלכות שבו''ק ז''א שבו שם מ''ה, יו''ד ה''א וא''ו ה''א שמשלשה אלפין שבו מאירים ויוצאים שלשה שמות אהי''ה במילוי הה' ראשונה באלפי''ן והאחרונה בההין ששלשה שמות אלה בפשיטותם יעלו שם ס''ג ששורשו יי''אי כמספר א''ל, ג' המה מג''ן עז''רך מלך עו''זר ומושיע ומ''גן.

ומאשר יומשך היום בשכינת עוזיך החזק מגן וצינה וקומה בעזרתינו, מגיננו ראה אלהים והבט פני משיחך, כי לה' מגיננו ולקדוש ישראל מלכנו, אקרא לאל''הים עלי''ון לאל גומר עלי, א''ל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביב''יו, מזמור לאסף א''ל אלהים ה' דיבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מבואו, א''ל ה' ויאר לנו אסרו חג בעבותים עד קרנות המז''בח, ובח''סדך תצמית אויבינו אויבי בנפש יקיפו עלינו והאבדת כל צוררי נפשינו כי אנחנו עבדיך, ועל ידי שבע הקפתינו היום תעקר ותשבר שבעה שרי שבעים אומות אשר כל אחד מהם כולל עשר שרי עם ועם והרשעה כולה כעשן תכלה ותעביר ממשלת זדון מן הארץ כמו שנאמר עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אומללה ויהי חסד''ך ה' עלינו כאשר יחלנו לך, זכרנו ה' אלהינו בו לטובה ופקדנו בו לברכה והושיענו בו לחיים טובים, זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים, חתמנו בספר חיים למענך אלהים חיים, וברך לחמנו ומימינו וברך עלינו ה' אלהינו את השנה הזאת לטובה ולברכה לששון ולשמחה לפרנסה ולכלכלה ובגשמי חיים תחיה אדמה ובגשמי טובה תטיב אדמה ובגשמי ישועה תושיע אדמה ותהי אחריתה חיים ושלום ושובע וישועה ונחמה, שובה ה' חלצה נפשי הושיעני למען חסדך, קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסד''ך, ובנה ביתך כבתחלה וכונן מקדשך על מכונו ושמחנו בתקונו ונסובבה את מזבחך ה' בקול רנה ותודה המון חוגג, יראו עינינו וישמח לבנו אמן כן יהי רצון.




אחר כל הקפה יאמרו מזמור כ''ט ופסוקי מידות הימים

מה. ואחר כל הקפה והקפה טוב לומר מזמור כ''ט הבו לה' בני אלים שבעה קולות ולכוין שיש בו ח''י אזכרות וז' פעמים ח''י גימטריא א' א''ד אד''נ אדנ''י כתר מלכות, וגם לומר פסוק אחד בכל הקפה והקפה כמדתה וכתבתים לעיל בפרק ד' בסוף תפילת הסוכה קחם משם.



מעלת הכוונה בפשטיהן וסודותיהן של המצוות בעת עשייתן

מו. ואשרי אנוש יעשה זאת לכוין את הדברים לשם פועלן ואין ספק כי חס''ד יסובבנו יצרנו כאישון עינו ויתוקן מה שבחטאו נסתלקו החסדים למעלה, ועל ידי מעשה היום הזה בפרט וכלל כל ימי החג הקדוש הזה כי כולו מלא חסדים ימשיך החסדים ויומתקו כל הדינין אשר הגביר בחטאו ואשמו ובלבד שיכוין לבו לכך.

ואף מי שלא בא בסוד ה' יכוין בלבו כפי כח ידיעתו כי כל אלה הדברים הנעשים פה עמנו היום הם דוגמא של מעלה להטיב לעליונים ולתחתונים וחסד ה' מלאה הארץ ולתקן כל מה שסילק חסד עליון והגביר הדין הקשה בעולם, ויחשוב במחשבתו שלא נעלם ממנו שיש עוד פנימיות ענייני הסוכות ויהיה לבו לשמים בתחנה ובקשה שיהיו לרצון מעשיו כאילו כיוון כל אלה, וכבר תקנתי לך נוסח תפילה על זה לצרף כוונתך עם היודעים והמכוונים כתבתיה למעלה בפ''ד קחנה משם.

מז. וזה עיקר גדול במעשה העבודה לבלתי עשות הדברים מצות אנשים מלומדה כי אם להבין טעמי המצוה כפי ידיעתו אם כפשטו אם בפנימיותו ובזה יבא לתת לבו לשמים במעשה עבודתו לעשות הדברים לשם פועלן באימה וביראה בקדושה ובטהרה, ולאשר חננו ה' דעת להבין ולהשכיל ישתדל בכל כוחו להבין דבר לאשורו תחילה כפשוטו ואף ואשר בתוכו רצוף אהבה סוד הדבר בנעלמים ויתעדן בדשן נפשו כאשר יינק מסוד תנחומיה וירגיש בעצמו תוספת קדושה על קדושה ויראה ורעד יבא בו, ומובטח שלא יבלבלוהו מחשבותיו בעת עשותו מצוות קונו כי אין היצה''ר מתגרה אלא במי שלבו פנוי בהבלי העולם הזה, ואף כי כח החכמה האלהית וכוונתו בה בכל מצוה אשר יעשה יכרית וישמיד קוצים מן הכרם והרשעה כולה כעשן תכלה ישפילה ישפילה עד עפר ודגל הקדושה על כן ירים ראש.

ונוסף גם הוא כי בחקרו בטעם הדברים ופנימיותן וסודן יעשה הדברים כתקונן לא יוסיף ולא יגרע מדעתו מאומה ביודעו כי כל המוסיף גורע ומבלבל ומקלקל סדר מעלות המדות עליונות כענין שכתבנו לעיל על הקוראים היום מדות י''ג וכן בכמה מקומות שתוקעים בשופר בסליחות היום הזה, כי עין הבא בסוד ה' וראה מאורות תשורינו כי ראוי למנוע כל עניינים הללו יען הם דברים נותנים טעם לפגם חס ושלום.



יבאר שלא יטול ההושענות עם הלולב ביום הו''ר או יקיף בהן

מח. וכן המשכיל יבין על מ''ש הפוסקים ליטול ביום הושענא רבה הערבה עם הלולב בשחרית בשעת הנענוע ובשעת הקפה, וכן מי שאין לו לולב להקיף בערבה כי ראוי למנוע כל זה ובפירוש אמרו בזוהר צו דף ל''א ע''ב בקיצור זה לשונו, ולסחרא ז' מינין 99 לרוואה להאי מזבח ממיא דיצחק ע''כ, הנה בפירוש אתמר לסחרא ז' מינין כי צריך להקיף המזבח בז' מינין בלבד ולא בערבה.

וטעמו מפורש לבקיאים בסדר הדברים איך המה כי כל עיקר מצות הלולב והנענועים וההקפות להמשיך את החסדים ואחר גמר המשכת החסדים בשכינת עוזנו במצות הערבה אנו מעוררים החמש גבורות דאימא שקיבלה מקדם ביום הכפורים ועתה אנו מעוררים אותה כדי שתעשה בה כלי ותהיה מוכנת לייחוד הקדוש ביום שמיני עצרת ועד שיושלמו כל בחינות החסדים אין ראוי לעורר הגבורות, ובנענועים וההקפות של יום הזה בעוד שנכנסים החסדים אין ראוי לעורר הגבורות.




סדר חבטת ערבה ואזהרה שלא יחבוט יותר מה' חבטות

מט. ועל כן שומר נפשו יזהר שלא ליטול הערבה עם הלולב וגם שלא להקיף בה את התיבה כשאין לו לולב כי הוא פוגם חס ושלום, ואין ליטול אותה רק אחר קדיש תתקבל כי אז הוא גמר החסדים בה ואז יטול הערבה לעורר החמש גבורות, וכנגד החמש הגבורות האלה יטול בידו חמשה בדי ערבה בלבד לא פחות ולא יותר וכן בחבטה לא יחבוט רק חמש חבטות כנגד חמש גבורות כי בכל פעם ניתן לה גבורה אחת ויכוין בכל הכאה אות אחת מה' אותיות מנצפ''ך כי הם סוד ה' גבורות נוקבין.



ע''פ סוד אין לחבוט אלא בקרקע, וכוונת החבטה ע''ד הסוד

נ. וצריך לחבוט דוקא בקרקע שהוא מלכות בסוד אסתר קרקע עולם היתה לפי כי לה הם ניתנות כדי שיהיו ממותקות על ידי החבטה ולכן יכוין בשעת החבטה בשם ט''ל, יו''ד ה''א וא''ו גימטרייא ט''ל סוד ט''ל אורו''ת טלך להאיר ולמתק חמש גבורות הנזכרות.




בשעת החבטה יאמר חביט חביט ולא בריך וסודו

נא. ונכון לומר בעת החבטה חביט חביט ולא בריך.

שר''ת בגימטרייא כ''ד וס''ת ט''ל להמשיך טל אורות למלאות כד זה כמה דאמר ותמלא כדה ותעל כמ''ש בתיקונים, 100 וערבה בגימטרייא זר''ע שה''ס מ''ן ובגימטרייא עז''ר כנגדו להכין אותה שתהיה עזר כנגדו כמ''ש הרב ז''ל.




תפלה כוללת הכוונות לומר בעת חבטת הערבה

נב. ואנכי תקנתי נוסח תפילה לאומרה בעת חבטת הערבה כוללת כל הכוונה הנזכרת וזה נוסחתה.

לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ליחדא שם י''ה בו''ה ביחודא שלים בשם כל ישראל הנה אנכי בא לקיים מצות ערבה יסוד נביאים הראשונים אשר שרשם פתוח אל ערב''י הנח''ל לתקן את שרשה.

ויהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו אל עליון רוכב בערבות הבוחר בנביאים טובים ובמנהגיהם הטובים, ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו, ועל ידי חביטת חמשה בדי ערבה חמש פעמים בקרקע מול חמש אותיות מנצ''פך גבור''ות אד''ני אלהים, אנא בכח סגולת ערבה זו יעוררו חמש גבורות שכינת עוזך ובמ''תק שפת''ים תוסיף לקח חמש גבורות ממותקות במתק האור טל אורות טליך שם יוד הא ואו העולה ט''ל, וככלה תעדה כליה להתייחד עם דודה באהבה ואחוה וריעות וזרו''עיה תצמיח זר''ע קדש מצבתה לעז''רת ה' בגבו''רים ותוכה רצוף אהבה בש''פתים ישק נשיקין רחימין דמתחבקן.

א'בא בגבו''רות אד''ני אלהים אזכיר צדק''תך לבדך. ד'ור לדור ישבח מעשיך וגבו''רתיך יגידו. נ'הר פלגיו ישמחו עי''ר אלהים קדוש משכני עליון. י'פיפית מבני אדם הוצק חן בשפת''ותיך על כן ברכך אלהים לעולם. מ'י ימלל גבו''רות ה' ישמיע כל תהלתו. נ'כבדות מדובר בך עיר האלה''ים סלה. צ'מאה נפ''שי לאלהים לאל חי מתי אבא ואראה פני אלהי''ם. פ'קדת האר''ץ ותשוקקיה רבת תעשרנה פלג אלהים מלא מים תכין דגנם כי כן תכינה. כ'סאך אלהים עולם ועד שבט מישור שבט מלכ''ותך.

ולי אני עבדך בן אמתך המתנפל לפניך תשפיע לי משם אור החיים וגם עד זקנה ושיבה אלהים אל תעזבני עד אגיד זרועך לדור לכל יבא גבור''תך, ואל תקחני מהעולם הזה קודם זמני עד מלאת ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואל תדיחני מפני שום אדם שבעולם ותאריך ימי ושנותי בטוב ובנעימים דשנים ורעננים, ואוצרך הטוב תפתח להשביע מים נפש שוקקה ורוה פני תבל ושבע את העולם כולו מטובך ומלא ידינו מברכותיך ומעושר מתנות ידך, וקיים בנו מקרא שכתוב יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמ''ים לתת מטר אר''צך בעתו ולברך את כל מעשה ידך, ופקדנו בפקודת ישועה ורחמים עוררה את גבו''רתך ולכה לישועתה לנו ושא נס לקבץ גליותנו ומלך ביפיו תחזינה עינינו, גדול כבודו בישועתך הוד והדר תשוה עליו, עתה ידעתי כי הושיע ה' משיחו יענהו משמי קדשו בגבו''רות ישע ימינו אמן כן יהי רצון.




יבאר שלא יטלו בהושענות יותר מה' ערבות

נג. ומתוך כל זה תבין ותשכיל סכלות המון העם בנטילת הערבה כי כל המרבה ליטול ערבה מרובה באגודתו ישבח מעשיו ובעת החבטה ותבקע הארץ לקול החבטה ומי בקש זאת מידם, אבל ראוי להודיעם כי אינן צריכים רק חמשה בדי ערבה והשאר בטל.



רמזי מוסר והתעוררות תשובה מחבטת הערבה

נד. וגם שלא להכות דרך סכלות רק לתת אל לבם גם לפי הפשט רמז הדבר לכל איש ישראל כי מאחר שהיום הזה להם לזכרון לפני ה' למסור הפתקין שלהם ראוי כל אדם להכנע לבבו הערל לפני אלהיו ולומר מה אנו מה חיינו מה חסדנו מה צדקנו מה כוחנו מה גבורתנו כי אין בנו לא תורה ולא מצוות ולא מעשים טובים, לערבה דמינו שאין בה לא טעם ולא ריח וכיצד יהיה תקוננו על ידי חבטה בקרקע לחבוט עצמינו מתענוגי העולם הזה והבליו כמו שאמרו 101 פת במלח תאכל וכו' ועל הארץ תישן וכו'.

וגם יתן אל לבו מה שאמרו חז''ל 102 ערבה הדומה לשפתים זכור יזכור מה שפגם בשפתים בלשון הרע ונבלות ודברים בטלים ושבועות לשוא ולשקר וכי העונש שלו להיות נכרת כמו שנאמר יכרת ה' כל שפתי חלקות כי על כן יהיה דוגמא לערבה שהיא נכמשת לאלתר כמ''ש ז''ל ואם כן מה תקנה ימצא לזה, אלא אמרו חכמים סיפר כבר כרתו דוד ברוח הקדש שנאמר יכרת ה' כל שפתי חלקות אלא ילך אצל חכם וילמוד אותו להשפיל עצמו שנאמר וסלף בה שבר ברוח, ואל זה הרמז בא ענין חבטת הערבה הדומה לשפתים בקרקע רמז כי ישפיל נפשו עד עפר.

נה. וגם יש בה רמז לעדת ישראל להזכיר רחמי האל יתברך אשר גמלם ברחמיו וברוב חסדיו, כי הנה בראש השנה היה הקטרוג גדול על כל ישראל כמו שאמרו בזוהר בפסוק ויבאו בני האלהים להתיצב על ה' ונוסף עוד ביום הכפורים כי אז שבעים שרי אומות העולם מקטרגים על ישראל ואומרים הללו עובדי ע''ז וכו', ולכן נעשתה מדת הדין ויש שנכתבו למיתה והנשאר נמסרו הפתקין ביד השטן ולכן אין עוד קטיגורים, ועל זה קבעו היום ערבה הדומה לשפתים לרמוז כי יסכר פי דוברי שקר ביום זה ואין להם עוד לפתוח אותם שפתים דולקות, ולכן צריך לחבוט אותה בקרקע דווקא ולהיות חמשה בדים לפי שהם קמים על ה' כי בני האלהים הם קטרגו ולכן זה השם של אלהי''ם יפקוד עליהם במרום וישפילם ישפילם עד עפר, וגם כי הם חמשה מינים כמו שאמרו בזוהר פרשת בראשית 103 עמלקים רפאים וכו' וכנגדם חמשה בדים כמ''ש המפרשים עליהם השלום.



סגולת המניח ד' מינים בביתו ואיסור ביזוין ע''פ ספר ''סדר היום''

נו. ואחר התפילה יקח הלולב עם מיניו ויתן אותם במקום מיוחד בביתו, ושמענו בשם הראשונים שיש בזה סגולה להיות למשמרת הבית להנצל מכל צרה וגם מכל נדנוד עבירה, ואל ישליך ויזרוק לאשפה אחר שהם רומזים לענין גדול כאשר הארכנו למעלה אין לנהוג בהם מנהג בזיון.

נז. וחסידים הראשונים נהגו להצניעם ולבער עמהם החמץ בערב פסח או להטילם לתנור באפיית מצות של מצוה דהואיל ואיתעבד בה חדא מצוה ליעביד מצוה אחריתי, וההושענא והערבה שבלולב אף על פי שנזרקה אין לפסוע עליה משום ביזוי מצוה, וכן בעצי סוכה אחר החג אם יוכל לשמור העצים והקנים לשנה הבאה לחזור לעשות בהם סוכה של מצוה מה טובו ומה יופיו כי אחר שכבר עלו ונתעלו בענין מצוה ראוי שלא ירדו לענין חול, וכן הסכך טוב שלא לעשות בו לצורך דבר שאינו כבוד למצוה שנעשה בו.



ראוי להתברך בהו''ר מפי יראים, ואזהרה שלא יתגרה בשינה

נח. ואחר תפילתו יהדר אחר חסידים ואנשי מעשה לקבל פניהם ולהתברך מפיהם להחתם בספר חיים טובים כמו ביום הכפורים ועת רצון היא להתברך ותפילתם עושה פירות, ואם הכביד עליו השינה יטה עצמו מעט עד שינוח ראשו אכן אין ראוי להגרות בשינה רוב היום כי גדול היום הזה ונורא מאד לבקש האדם על נפשו בתשובה ותורה ותשובתו ותורתו רצויה ומקובלת וירחמו עליו מן השמים ויקרא לו ה' שלום.



ציונים והערות לפרק ו

88) פסחים דף קי''ח ע''א. 89) סוכה דף נ''ג ע''א. 90) סוכה דף נ''א ע''ב. 91) כן דעת הזוהר ח''ג דף נ''ד ע''ב בתוספתא ושם דף רנ''ו ע''א וז''ל, מאי ''בוז'' יבוזו לו יומא תנינא ויומא שתיתאה ויומא שביעאה דסוכות דבהון הוי מנסכי מים ויין כו', ואין כן דעת מתני' סוכה דף מ''ב ע''ב דתנן התם ניסוך המים שבעה, אמנם מצינו בזה כבר פלוגתת תנאי בתלמודא דידן יעוי' תענית דף ג' ע''א דקתני התם אי ר' יהושע נימא חד יומא אי ר''ע תרי יומי אי ריב''ב שיתא יומי עיי''ש. 92) אבות פ''ד מי''א. 93) זוהר אחרי מות דף נ''ז ע''ב. 94) מדרש משלי פ''י. 95) כוונת המחבר לזוהר שהעתיק לעיל בריש הפרק, ת''ח כד אתער דינא בעלמא כו' ושם ציין עליו כי הוא מפרשת ויחי דף ר''כ ע''א וכן הוא בדפוסים שתחת ידינו וכ''ה בזוהר מנטובה דפו''ר שנת שי''ח, אבל יש דפוסים שהביאוהו בפרשת אמור ולא יפלא מה שציין כאן המחבר לפרשה זו. 96) זוהר צו דף ל''א ע''ב. 97) נראה שכוונתו ז''ל לאמירת י''ג מידות שבאמירת הסליחות להו''ר שכן מוכיחין דבריו שם אבל אין ללמוד מכאן לאמירת י''ג מידות שנוהגים בימים טובים דודאי שרי לאומרן וכמש''כ המחבר בהוצאת ס''ת לחג השבועות בפ''ג אות צ''ד עיי''ש, וכ''כ להדיא בפ''ג מיו''ט אות י''ב בשם האריז''ל שנכון לומר י''ג מידות ביו''ט, ובטעם החילוק יש לפרש כמו שכתב המחבר בעצמו שם דלא שרו כ''א בדרך של שבח כקורא בתורה אבל בדרך של תחינה אפילו בציבור אסור ויל''ע. 98) סוכה דף מ''ה ע''א. 99) לסחרא ז' ''מינין'' כן היא גירסת המחבר עפ''י זוהר מנטובה דפו''ר שנת שי''ח, וכן הביא בעל מקדש מלך שם ולא העיר על שינוי הגירסא שבאה בדפוסי הזוהר המאוחרים דגרסי לסחרא ז' ''זמנין'' דמשמע דבז' הקפות איירי ולא בז' מיני הלולב, דנמצא לפי גירסא זו דשוב ליכא סתירה מדברי הזוהר לדברי הפוסקים דס''ל דבליכא לולב מקיפין בערבה כיון דהזוהר לא איירי במה מקיפין כ''א במספר ההקפות, ואמנם ודאי אין לתלות שיבוש בגירסא זו במה שכינו חכמי הזוהר את ארבעת המינים במספר שבע מינין משום ג' הדסים ושתי ערבות שבו, דהמעיין שם בריש העמוד יראה שכתב להדיא כמו''כ דזה לשונו שם, ארבעה מינין בלולב ואינון שבעה ואי תימא דז' מינין אינון לאו הכי אלא ארבעה נינהו ואינון מתפרשין לתלתא אוחרנין כו'. 100) תקו''ז תקון כ''א דף מ''ו ע''ב. 101) אבות פ''ו מ''ד. 102) תנחומא אמור אות י''ט. 103) זוהר בראשית דף כ''ה ע''א.





פרק ז - שמיני עצרת



ביאור מ''ש עצרת רגל בפני עצמו לענין פז''ר קש''ב

א. כתיב ביום השמיני עצרת תהיה לכם ואמרו ז''ל 104 עצרת רגל בפני עצמו לענין פז''ר קש''ב והוא סימן לעניינים אלו, פ'ייס בפני עצמו שהכהנים היו עבודתם בחג המשמרות חוזרות חלילה ובשמיני עצרת היה הגורל מחדש מי יעבוד, ז'מן שאומרים שהחיינו ולא סמכינן אזמן דרגל קמא, ר'גל בפני עצמו שאומרים שמיני חג עצרת ולא חג הסוכות, ק'רבן שלא היו מקריבים בו אלא פר אחד נגד ישראל ולא כשאר ימי החג שהיו פוחתים והולכים, ש'יר בפני עצמו שיר מיוחד היה ללוים למנצח על השמינית, אי נמי ש'מחה בפני עצמה ואינה מעורבת עם שמחת הרגל דסוכות וצריך שלמי שמחה בפני עצמה, ב'רכה בפני עצמה שהיו מברכים את המלך כמו שנאמר ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך.



טעם שנקרא עצרת, ויבאר למה לא נקבע נ' יום אחר החג

ב. ונקרא בשם עצרת לפי שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל עצרתי אתכם לפני כמלך שזימן בניו לסעודה לימים קצובים, כיון שהגיע זמנם להפטר אמר בבקשה מכם עכבו עמי יום אחד שקשה עלי פרידתכם כמו שאמרו ז''ל.

ג. והנה ראויה היתה עצרת של חג להיות רחוקה ממנה חמשים יום כשם שהעצרת רחוקה מן הפסח חמשים יום ולמה היא אינה רחוקה מן החג, משלו חז''ל 105 משל למלך שבאה לו שמחה והיו לו בנות נשואות במקום קרוב ובנות נשואות במקום רחוק אלו שהן נשואות במקום קרוב במהרה יכולין לבא ולחזור לביתם ואלו שהן נשואות במקום רחוק שאינן יכולין לבא ולחזור לביתם אמר המלך אני ואתם נשמח ביום אחד, כך כנסת ישראל על ידי שישראל יוצאים מן החורף אל הקיץ לפיכך היא רחוקה ממנו חמשים יום שיש שהות בימים שיוכלון לבא ולחזור, אבל בחג על ידי שישראל נכנסים מהקיץ לחורף קשה להם טרחות דרכים אינה רחוקה ממנו חמשים יום שאין שהות בימים לילך ולבא אמר הקדוש ברוך הוא אני ואתם נשמח ביום אחד, נאמר כאן עצרת תהיה לכם ולהלן הוא אומר עצרת לה' אלהיכם הכל ביחד וכתיב זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו.



טעם שנקרא עצרת ע''ד הסוד

ד. ובזוהר פרשת פנחס 106 פירשו שם עצרת לשון מלכות מלשון זה יעצר בעמי רמז למלכות שמים שמתייחדת עם דודה ביחודא שלים, ועל כן כתב האר''י זלה''ה שזהו הטעם שאנו מזכירים בשמיני עצרת משיב הרוח ומוריד הגש''ם כי אז הוא סוד הייחוד והורדת גבורות גשמים, והוא בסוד למנצח על השמינית על המילה שניתנה בשמיני כי מלכות שמים נקרא דרגא תמינאה כמ''ש בפרשת חוקת.

ובזוהר פרשת אמור 107 גם כן איתא ז''ל, תא חזי כתיב ביום השמיני עצרת מאן עצרת אלא בההוא אתר דכלא מתקשרן כחדא אקרי עצרת כנופיא (פירוש מלכות) ואי תימא הכא דאקרי עצרת מאי טעמא (פירוש מ''ט ביום הזה נקרא עצרת דהא ליכא למימר כי כל המדות עליונות באים אצלה שהרי נודע כי הם מזומנים לקדש עילאה) אלא בכל אינון יומין יומי סעודתי דענפי אילנא הוו ועל דא שבעין פרים אינון לבתר חדוותא דאילנא ממש (הוא התפארת עץ החיים) וחדוותא דאורייתא (הוא המלכות תורה שבעל פה) ובגיניה הוא יומא חד עצרת חדוותא דאורייתא ודאילנא, ועל כן עצרת כי עצור עצר ה' בעד כל רחם שמתייחדים יחדיו ועל דא לית חולקא בהאי יומא אלא לקודשא בריך הוא וכנסת ישראל וישראל החתן והכלה המעוררים הייחוד ובגין כך עצרת תהיה לכם ולא לזולת.




טעם שראוי לטבול קודם עצרת ובפרט אם אינו טהור

ה. כי על כל אלה ראוי ונכון לכל איש הירא לטהר עצמו ולטבול בשביעי לכבוד הרגל הקדוש והטהור כי לא גרע משאר רגלים שאמרו חייב אדם לטהר עצמו ברגל אחר שאמרו שהוא רגל בפני עצמו, וכל שכן שראוי להחמיר בה יותר משאר רגלים אחר שכל מה שפעלנו ועשינו מיום ראש השנה ועד עתה הכל כאשר לכל היה הכנה והזמנה ליום הקדוש הזה להכין אותה ולסעדה להתייחד עם דודה כנודע מכל אשר כתבנו למעלה, ואם כן איפה איככה יוכל לעורר אהבת דודים ויחודא שלים אם לא יזמין עצמו לכך להתקדש ולטהר, וכל שכן אם נפשו לא מטוהרה חס ושלום כי זימן לבנים ומצא שחורים כי יפקד מושבו מחולקא דקודשא בריך הוא וכנסת ישראל כי הכל הולך אחר החיתום.



התעוררות תשובה ליום עצרת, וחובת התפלה לאריכות ימים

ו. ומה גם למה שאמרו בזוהר 108 על ענין הפתקין דתליין ליה עד ההוא יומא בתראה דעצרת ואי עביד תשובה שלימתא קמי מאריה אתקרעו פתקין, שאף על פי שנמסרו הפתקין ביום הושענא רבה לא ניתן להם רשות עדיין לפעול דבר עד שמיני עצרת שביום ההוא נותנים רשות לשוטרים של מעלה שקבלו הפתקין שיעשו מה שכתוב בהם.

ז. וצריך כל אדם עוד השמש במרומים להוסיף טהרה על טהרתו וקדושה על קדושתו להתדבק עם קונו ולבקש מלפניו על נפשו, ולית דין צריך בשש עד שיפוח היום ונסו הצללים ולעשות תשובה לפניו כי חנון ורחום הוא וניחם על הרעה שלא יכרת נפשו במבחר ימיו חס ושלום שצריך כל אדם להיות רודף אחר החיים הגופניים להיות זוכה בהם לחיים נצחיים כי לא יתכן לאדם להשלים נפשו בימי מספר כי אורחא רחיקא וזוודין קלילא והמאריך ימים מתאחז במדות עליונות כפי שניו כמו שאמרו בזוהר תרומה דף קפ''ה זה לשונו.

והאי יומא נטיל לכולהו נפשאן והוו ברשותיה ואי לא קיימא ברזא דשבעין לית רשו לנפשא דקיומא דנפשא ברזא דשבעין כמה דאת אמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה וכו' ואי תימא לנפשאן דרביי דלא אשלימו לשבעין שנין לא שלטא בהו ודאי שלטא בהו אבל לא בשלימו כמאן דזכי יומין סגיא לפקודי אורייתא וכו', כי מבואר מהמאמר הזה כי אינו דומה המת בקצרות שנים להמאריך ימים לפי כי כפי שניו כך הוא מתאחז במדות העליונות.

ח. כי על כן ראוי לכל אדם לרדוף אחר חיי הגוף לפי כי הם סיבה לחיי הנפש וכי באו ימי השילום יומא בתראה דחג ראוי לעורר עצמו על כך ותמיד תהיה זאת לנגד עיניו ולא יסיח דעתו ממוראת שמים אפילו שעה אחת אולי יחנן ה' ויאריך ימיו בטוב ובנעימים, כי מי פתי אשר לא יבין את זאת אשר באים בני האלהים להתיצב על ה' והרשות נתונה אם למות אם לחיים כהיום וילבש חרדה כמדו יראה ורעד יבא בו ותאחזהו פלצות לומר מי יודע מה נעשה בדיני אוי לי אויה לי כי עונותי עברו ראשי ותמיד תפילתו בפיו להתחנן לפניו יתברך בבקשה ובתחנונים, וגדולה מכולן לשקוד על לימודו ואל יתן דומי לו כי השעה צריכה לכך ואינו בדין שיונף המקצר על המאריך.



מנהג יראים לומר בעצרת מזמורי התשובה ומעשה הקרבנות

ט. ועל כן נהגו רבים מיראי ה' להיות תמיד שגור בפיהם כהיום הזה מזמורי התשובה כמו תפילה לדוד שמעה ה' צדק (סי' י''ז) ולדוד משכיל אשרי נשוי פשע (סי' ל''ב) ומזמור בבא אליו נתן הנביא (סי' נ''א) וכיוצא יען המה כמו וידוי דברים והוא עיקר גדול לחתום פי שטן, ויתר דברים המכפרים כמו מעשה הקרבנות וכיוצא.



טעם אמירת מזמור למנצח על השמינית קודם ערבית עצרת

י. ומטעם זה נהגו לומר בערבית למנצח על השמינית וכו' הושיעה ה' כי גמר חסיד (סי' י''ב) כי מזמור זה אמרו יהושע בפטירת משה רבו עליו השלום כמו שאמרו ז''ל וקלל את כת מדברי לשון הרע יכרת ה' כל שפתי חלקות יען כי הם גרמו לו למות במדבר על ידי שסיפרו דור המדבר לשון הרע על ארץ ישראל והוצרכו למות הם במדבר והוצרך גם משה להיות עמהם כמו שדרשו ז''ל בויתא ראשי עם, וכל זה יען בשמיני עצרת היא גומרה של תורה וקורין פרשת וזאת הברכה בפטירתו של משה רבינו עליו השלום ועל כן תיקנו לומר מזמור זה על פטירתו, והוא סגולה לכפר על כל פשע וחטאה כמו שאמרו בזוהר 109 במיתת בני אהרן שקורין אותה ביום הכפורים בעבור ישמע העם ויצטערון על אבודיהון דצדיקייא ויתכפר להו חובייהו וכל דמצטער על אבודיהון דצדיקייא קודשא בריך הוא אכריז עליה וסר עוניך וכו'.

ועל כן ראוי לכל אדם לתת אל לבו בעת אמירת המזמור ולהצטער על מיתתו ולאמר בלבו איה אבינו רועינו בא בכח מעשיו, גבור לעמוד בפרץ דוחה את הגזרות, היה לנו למחסה ולחומה ביום זעם והן עתה אין מי שיעמוד בעדינו יתומים היינו ואין אב, וכן כל כיוצא בזה יתן אל לבו בעת ההיא ואל אלהינו כי ירבה לסלוח, וגם כי יתן אל לבו אם נכשל בעון לשון הרע שכרתו דוד במזמור זה ושמא זה יהיה בעוכריו להיות הרשות נתונה ביד גונדא דחימה להכריתו חס ושלום אזי יכנע לבבו הערל בחרטה גמורה וסלף בה שבר ברוח ושב ורפא לו.

יא. ואולם עיקר כוונת המזמור הזה ברגל זה הוא סוד ה' ליראיו וברי''תו להודיעם, אשר חכמים הגידו על המילה שניתנה בשמיני סוד הייחוד החתן עם הכלה מלכות שמים הנקרא דרגא תמינאה כנז''ל הנעשה כהיום הזה, כי על זה אמרו ז''ל ביום השמיני שלח את העם וילכו לאהליהם שהלכו ומצאו נשות''יהם בטהרה והבן.

ויתר דברי המזמור הושיעה ה' כי גמר חסיד לפי זה ירצה כי לפי כי כל עיקר הייחוד הזה מעשה ידינו כוננהו באתערותא דלתתא כנודע על כן אמר הושיעה ה' כי גמר חסיד הוא הגורם הייחוד כמ''ש בר''מ פרשת פנחס דף רכ''ב איזהו חסיד המתחסד עם קונו כגון דוד דהוה מחבר ומאי הוה מחבר אורייתא דלעילא הוה מחבר עם קודשא בריך הוא וכו', ולפיכך אמר כי הן אמת יש לנו לומר שירה על המילה שניתנה בשמיני כשנעשה הייחוד אכן הושיעה ה' כי גמר חסיד וכו', והיינו דקא מסיים ואמר כרום זולת לבני אדם ודרשו ז''ל 110 דברים שעומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהן כי את דתי המלך אינם עושים ואין התעוררות בהם.




אזהרה שלא לנטות בעצרת משמחה של מצוה

יב. וכל האיש המשכיל בנותנו אל לבו זאת יחרד לבו ויתר ממקומו פן חס ושלום בעונו נהר יחרב ויבש והצדיק אבד ועל ידי כך יהיה זהיר וזריז בשמחת הרגל, כי אף כי נצטוינו לשמוח בה לא אמרו אלא שמחה של מצוה לעורר אם הבנים שמחה להתייחד עם דודה כי זה צריך להיות כל מגמת עינינו ברגל זה, לא להיות כל עמל לפיהו ולמילוי הכרס חלילה כי מגרעות נתן לנפשו ולרוחו ולנשמתו רק יהא מורא שמים עליו ויקיים וגילו ברעדה בשומו אל לבו מה מאד נעלה השמחה של מצוה ומה נעשה בה למעלה ובשמחתו אל יתערב זר.



ראוי להרבות בשירים ותשבחות בעצרת

יג. ועל כן קראו לימים האלה שמחת תורה כי נודע שכינוי שמ''חה בה כמו שאמרו בזוהר כי בשמחה תצאו דא כנסת ישראל להורות שנגמר סוד הייחוד תורה שבכתב עם תורה שבעל פה אם הבנים שמ''חה, ולפיכך ראוי ונכון להרבות בשירים ותושבחות בבית הכנסת בערבית ובשחרית וגם על שולחנו לעורר חבצלת השרו''ן לשיר בקול נעים גילה ורנן כבוד הלבנון יתן לה הוד והדר בבית אלהינו, ואשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה לעורר האהבה על ידו.



טעם שיש לאחר ערבית עצרת עד שתחשך

יד. וכתבו מן הפוסקים האחרונים ז''ל להאריך בשירים ותושבחות בערבית ליל שמיני עצרת עד שתחשך כדי שלא יבואו לקדש מבעוד יום כי מאחר שצריך בחוצה לארץ לאכול בסוכה יצטרך לברך על הסוכה שעדיין יום שביעי של סוכות הוא ושוב איך יאמר בקידוש את יום שמיני חג עצרת ונמצאו הברכות סותרות זו את זו דאי יום סוכות הוא לאו שמיני עצרת הוא ואם שמיני עצרת הוא לאו סוכות הוא, ואף אם לא יברך על הסוכה אם עדיין הוא יום סוכות נמצא ברכתו בטלה בשמיני עצרת ועל כן טוב ונכון להזהר כי רבים שגו בזה, ואף הנזהרים אין עיניהם צופות רק לשקיעת החמה וכן לא יעשה רק עד שיראו שלשה כוכבים קטנים רצופים כמו שהארכנו בפ''י דיוה''כ עיין שם בתוספת יום הכפורים.



מצוה לישב בסוכה בליל עצרת בחו''ל

טו. ומצוה לאכול בסוכה לילה הזאת מפני שהוא ספק שביעי אבל אין מברכין על ישיבתה כדי שלא יבואו לזלזל בו לעשותו חול לומר שהוא שביעי של סוכות, ועוד כדי שלא לברך שתי ברכות סותרות זו את זו ולפיכך אזלינן לחומרא הכא והכא לישב בסוכה מספק ואין מברכים דברכות אינן מעכבות, ומקדשין בו כיום טוב לחומרא שמא שמיני עצרת הוא.



טעם שלא תיקנו בעצרת ליטול לולב מספק כ''א לאכול בסוכה

טז. ומה שלא תקנו חכמים גם כן ליטול הלולב היום הזה מספק בלא ברכה דומיא דסוכה, הדבר פשוט משום שאינו אלא מדרבנן דיום ראשון הוא מדאורייתא בלבד ולפיכך לא החמירו בו כמו בסוכה שהיא מן התורה כל שבעה, ועוד מטעם אחר לא רצו לתקן בלולב מפני שאם הוא יום שמיני הוי הלולב מוקצה לטלטל שהרי הוא יום טוב והוה מינכרא מילתא שהוא נוהג בו מנהג חול אבל בישיבת סוכה לא שייך למימר שהוא נוהג בו מנהג חול שכן דרך בני אדם לפעמים לישב בצל סוכה שסוכתו עריבה עליו אפילו שלא לשם מצות סוכה כמו שכתבו הפוסקים ז''ל, ולפי טעם זה אוכלין דווקא בסוכה אבל אין ישנים בה שאין דרך בני אדם לישן בה שלא לשם מצוה ונראה שעושה אותה חול אם היה ישן שמה.



דין הזיווג בליל עצרת

יז. ומתורתו של האר''י למדנו למנוע הזיווג בליל התקדש החג הזה מטעם כי אין מזכירין גבורות גשמים עד תפילת מוסף היום כנזכר לעיל, וכבר כתבנו כמה פעמים בענינים האלו כי הכל לפי מה שהוא אדם ומרגיש בעצמו אמרו ולא לכל אדם פן יקראנו אסון מקרה אשר לא טהור ויברא משחית לחבל חס ושלום.



ראוי בחו''ל לנהוג שמחת תורה אף בשמיני עצרת לכבוד א''י

יח. ובני חוץ לארץ ראוי ונכון לעשות שמחה של תורה גם ביום הראשון לכבוד ארץ ישראל העושים שמחתה של תורה היום ולעטר את הספרים בעטרות זהב וכסף כדלקמן ולהקיף בלילה את התיבה שבע פעמים עם ספרי התורה בששון ובשמחה ובקול שירים נאים, וגם בחוצה לארץ ירבו גם כן ביום שמיני בשמחה זו כי כן העיקר של הייחוד למעלה הוא בשמיני ומסירת הפתקין בו ביום, ולא ידעתי למה לא נהגו ככה לרבות השמחה בראשון וגם בשני ומי שבידו לתקן יתקן.

וכן ביום בתפילת שחרית ראוי להוציא כל הספרים חוצה ועטרותיהם בראשיהם לשמח לב כל ישראל בתפילתם בששון ובשמחה ולשורר בנועם התפילה יותר מכל שבעת ימי החג יען הוא אז כחתן יכהן פאר והיא ככלה תעדית כליה להתייחד עם דודה ונגילה ונשמחה בו, ובפרט בשעת ההלל יזהרו כל הקהל לשורר אותו בקול תודה ובקול זמרה כי בו תרומם בת רמה וכן הלל בגימטריא אדני כנודע, ויוציאו ספר תורה בתודה ובקול זמרה כבמזמוטי חתן וכלה וכל המרבה לפניו צהלה ושמחה בכל עוז ותעצומות הרי זה משובח.



תפלה לעת הוצאת ס''ת בשמיני עצרת

יט. וראוי בעת פתיחת ההיכל להתחנן לפני בוראו בנוסח תפילה זו.

יהי רצון מלפניך יו''ד ה''י וי''ו ה''י (הגה, צריך לכוין גם הוי''ה פשוטה ושני שמות אלו הם בחינת קדושת היום בסוד וגם אמנה אחותי בת אב''י היא) ה' אלהינו ואלהי אבותינו מלך עו''זר ומושיע ומג''ן שתקבל ברחמים את ברכת מועדיך לחיים טובים ולשלום ולעורר נועם אהבת דודיך וכלולותיך הדר כבוד מלכ''ותך ובימין חשקך תכבדך כי תחבקנה, והרפה לה מוקד דינה אשר שאבה בימי הדין גבו''רות פחדך וזיו כבוד יקרה האר מזוהרך וכבודך במי אש''דך לתת מטר אר''צך בע''תו, גשם נדב''ות תניף אלהי''ם גשם מטרות עו''זך גבורות גש''מים אשר המה עולים במספר שמות אה''יה והמלא אשר בקרבו ביו''דין באל''פין ובה''הין חו''תם המלוכה אשר מבית ומחוץ תצפנו להחיות זרע על פני כל האר''ץ אל חדר הור''תה וארצנו תתן יבולה והיא תעצור בעד רחמה עצ''רת לה' ולא תגעיל ויגרש מפניה אויב ונתן לה רחמ''ים.

ומשם יושפע לי אני עבדך בן אמתך אור החיים והשלום, שמרני כאישון בת עין בצל כנפיך תסתירני, מפני רשעים זו שדוני אויבי בנפש יקיפו עלי, יקום אלהים יפוצו אויביו וינוסו משנאיו מפניו, ואתה ה' אל תרחק אילותי לעזרתי חושה, הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי, ואם בעון בצעי ופשעי וחטאתי כדאי אני להמסר פתקי גזר דיני בידי האף והחימה חס ושלום, אתה טוב וסלח ורב חסד לכל קוראיך פנה אלי וחנני כי יחיד ועני אני וכפר חטאתי ועונותי ופשעי בזכות תורתך התמימה משיבת נפש ותאריך קיצי כי אליך אשובה ולא אשוב עוד לכסלה.

ואנא ה' משיב הרו''ח ומוריד הג''שם העליון, זכרנו ה' אלהינו בו לטובה ופקדנו בו לברכה ותן ט''ל ומ''טר לברכה על כל פני האדמה ורוה פני תבל ושבע את העולם כולו מטובך ומלא ידינו מברכותיך ומעושר מתנות ידך כמו שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמי''ם לתת מטר אר''צך בעתו ולברך את כל מעשה ידיך, גם ה' יתן הטוב ואר''צנו תתן יבולה.

וחננו מאתך חכמה ובינה והשכל להבין עמקי סודות תורתך הנעימה, יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב, ועוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו ומלך ביופיו תחזינה עינינו וקיים בו מקרא שכתוב ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה' ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, יהיו לרצון אמרי פי וכו'.




קודם מוסף מכריזין משיב הרוח, וטעמים שממתינים לשמ''ע

כ. ואחר כך קודם תפילת מוסף מכריז השליח ציבור משיב הרוח ומוריד הגשם כדי שידעו הכל שיתחילו לומר אותו ולא יהא הדבר מעורבב בקהל שזה יאמרהו וזה לא יאמרהו.

כא. ולפי שהגשמים הם סימן קללה בחג לכך אין מתחילין לאומרם עד כלות החג, ועוד כי בראש השנה נגזר פלוני זכאי פלוני חייב אבל הגזר דין אם טוב ואם רע הוא ביום הכפורים, וכן בגשמים נגזר בראש השנה מרובים או מועטים ובשמיני עצרת נגזר היאך יבואו והיכן יבואו ולפיכך מתחילין להזכיר היום גשמים, וטוב לומר התפילה הנזכרת בסמוך גם קודם תפילת מוסף.



דין טעה ואמר מוריד הטל בחורף

כב. וצריך להזהר בענין שאל ישכחו מלהזכירו שסוד הדבר רם ונשא והבלתי מזכירו בזמנו מגרעות נתן חס ושלום, ואם טעה ולא הזכירו כל זמן שנוהגים לאומרו אם נזכר קודם שחתם ברכת מחיה המתים חוזר לאתה גבור כמבואר בפוסקים אלא שלא נזהרו עכשיו בזה יען אנו מנהגינו לומר מוריד הטל וכיון שהזכיר טל אין צריך לחזור, אכן מי שבא בסוד ה' היודע סוד גבורות גשמים צריך להזהר מאד שלא להחליף את של זה בזה כי הכל מתוקן בשפ''ר מעלות המדות.



יש לקבל פני רבו אף בשמ''ע, ואזהרה למתרשלים בו מסוכה

כג. ואחר התפילה יקבל פני הרב ככל החגים יען כי רגל בפני עצמו הוא, ושוב ישוב לבית לסוכתו כמו בסעודת הלילה ולא כאותם הנוהגים שלא לאכול ביום הזה בסוכה ומקצתן אוכלים מקצת הסעודה בסוכה ומקצתה בבית והנוהגים כן עוברים על דינא דתלמודא בודאי וצריך למחות בידם, ואף אם הוא שבת צריך לעשות סעודה שלישית גם כן בסוכה.



תחינה לומר ביציאה מהסוכה בסיום החג

כד. וכשיוצא ממנה כדי שלא לאכול בה עוד ינהג מנהג אנשי מעשה לומר בצאתו.

יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שבזכות קיום מצות סוכה זאת שקיימנו נזכה ונחיה לשנה הבאה לישב בסוכה של לויתן כמו שנאמר התמלא בסוכות עורו אמן כן יהי רצון.




אין ליהנות מפירות נוי בסוכה בח' וט', ואיסורי מכין ביו''ט

כה. ויזהרו שלא ליהנות מהסוכה מפירות התלויות בה לנוי כל יום שמיני ובחוץ לארץ אף בתשיעי שהוא ספק שמיני, וגם צריך להזהר מה שאסור להכין מיום טוב לחבירו שלא להעמיד השולחנות והספסלים שבסוכה להכין בבית לצורך הלילה, ודווקא להכינם אסור אבל להביאם לביתו ולסדרם בלילה מותר וכן כתבו גדולי הפוסקים, אבל שאר הכנות אסורים ואפילו להביא יין מיום טוב לחבירו אסור, ויש אוסרים להכין ספר תורה גם כן מיום טוב ליום טוב, ומכאן ילמוד כל אדם לשאר דברים של חול לבלתי הקל בהם חס ושלום.



אזהרה לקרוא אחר מנחת שמ''ע פרשת וזאת הברכה שמו''ת

כו. ואחר תפילת מנחה זכור אל תשכח לקרות פרשת וזאת הברכה שנים מקרא ואחד תרגום כדי להשלים פרשיותיו עם הציבור בשלימות כי הכל הולך אחר החיתום, וצריך להזהר בזה כי רבים שכחוהו בהשתנות הזמן הרגילים בו מערב שבת לערב שבת ושכחוה, והירא את דבר ה' יהיו עיניו ולבו אליה ולהשלים עם הציבור פרשה זו שנים מקרא ואחד תרגום כדינה לחבר את האהל להיות כולם כאחד ראשם מגיע השמים ועשו פרי למעלה להאריך ימיו ושנותיו בטוב ובנעימים.



תפלה קדמונית לומר בגומרה של תורה ביחיד ובציבור

כז. וחסידים הראשונים ז''ל נמצא כתוב שהיו אומרים נוסח תפילה זו אחרי גומרם קריאת שנים מקרא ואחד תרגום בגומרה של תורה וזה נוסחתה.

הדרן עלך אורייתא קדישא והדרך עלן אורייתא קדישא, דעתן עלך ודעתך עלן אורייתא קדישא, לא נתנשי מינך ולא תתנשי מינן לא בעלמא דין ולא בעלמא דאתי, ג' פעמים.

ויהא רעוא קדמך למיהוי עמנא לעלמא דאתי משה רעיא מהימנא ויופי''אל רב ממנא וחמשין ותלת רתיכין דתחות ידיה דממני בשמושא דאורייתא כל חד וחד על מטריה וסלקין לכל פרשתא ופרשתא לאתעטרא קמיה קודשא בריך הוא לאתייחדא לעילא לעילא, ויהי רעוא קמך דיתכללון השתא בשלימותא דאורייתא כולהו כללא חדא לאתעטרא בגו כורסייא קדישא עם ממנין רתיכין שמשין דילהון, זכאה חולקנא וזכאה חולקהון דישראל דכתיב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו אמן כן יהי רצון.




תפלה שיוסיפו הציבור לנוסח הנזכר בעת גומרה של תורה

כח. והחתן המסיים תורה ביום שמחת תורה אחרי גומרו סדר הפרשה וזאת הברכה ראוי שיאמרו עם החתן המתחיל יחדיו תפילה זו ויוסיפו נוסח זה.

ויהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו הבוחר בתורה ובמשה עבדו שבזכות חמשה חומשי תורה ובזכות פרשיותיהם ובזכות פסוקיהם ותיבותיהם ואותיותיהם ונקודותיהם וטעמיהם ושמותיהם הקדושים היוצאים מהם וזכות אבינו רועינו משה רבינו עליו השלום, להיות נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו להיות זוכים היום ביום חתונתנו וביום שמחת לבנו לעורר אם הבנים שמחה ולבער קוצים מן הכרם ולייחד סוד תורה שבכתב בסוד תו''רה שבעל פה ביחודא שלים באהבה ואחוה וריעות, ומשם ימשך לנו שפע אור החיים לנפש רוח נשמה להאריך ימינו בטוב ובנעימים וביראת ה' כל הימים.

והערב נא ה' אלהינו את דברי תורתך בפינו ובפיפיות עמך בית ישראל ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה, ונשמח ונעלוז בדברי תלמוד תורתך ומצוותיך וחוקתיך לעולם ועד כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה, יהי ה' אלהינו עמנו כאשר היה עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו להטות לבבינו אליו ללכת בכל דרכיו לשמור מצוותיו וחוקותיו ומשפטיו אשר צוה את אבותינו.

ותפתח לבבנו הערל בסודות תורתך ותאציל עלינו אור מקור נשמתנו בכל בחינתנו ושיתנוצצו ניצוצות אבינו רועינו משה רבינו עליו השלום אשר על ידו גילית עמקי סודות תורתך, וזכותו וזכות תורתו וענותנותו וקדושתו יעמוד לנו לבל נכשל לעולם ועד לתט אשורינו מתורתך הקדושה חס ושלום ולהיות דברי מחמדיה חיים וקיימים ונאמנים ונחמדים לעד ולעולמי עולמים עלינו ועל בנינו ועל דורותינו ועל כל דורות זרע ישראל עבדיך על הראשונים ועל האחרונים דבר טוב וקיים באמת ובאמונה חק ולא יעבור ונזכה ונחיה ונירש טובה וברכה לחיי העולם הבא.

ובכח סגולת חמשה חומשי תורה המכוונים לחמשה חסדי אבא קדישא עילאה ובכח סגולת תורה שבעל פה המכוונת לחמש גבורות אימא, הושיענו ה' אלהינו וקבצנו מן הגוים ומלוך על כל העולם כולו בכבודך והנשא על כל הארץ ביקרך והשפיע עלינו אור ישועה ורחמים ממעייני הישועה אבא ואימא עילאין בהם עולם ונושעה כאמור ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה אמן כן יהי רצון, יהיו לרצון אמרי פי וכו'.




אזהרה להשלים עד ש''ת פרשה שלא קראה שמו''ת

כט. והנה מי שלא שת לבו אל דבר ה' כל שבתות השנה לקרות הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום או שכח איזה פרשה שלא קרא צריך כהיום הזה לקרותן שנים מקרא ואחד תרגום, כי אף שלפי דברי הזוהר פרשת ויקהל משמע שצריך להיות דבר יום ביומו ומידי שבת בשבתו כמ''ש בפרקי שבת, היינו לכתחילה אבל בדיעבד יש אומרים שאם יקרא היום יוצא ידי חובה.

וכבר כתבנו בפרקי חודש אל''ול שמזה הטעם הנהיגו הראשונים לרוב המון ישראל לקרוא סדר הפרשיות מראש חדש אלול ואילך כדי שברוב הזמן עד יום שמחת תורה ישלימו את כולם, אכן לא ידעו ולא יבינו כי חייבים הם לקרותן שנים מקרא ואחד תרגום ולא יצאו במקרא לחוד והנוהג כן מצוה להודיעו שישלים פרשיותיו שמו''ת לצאת ידי חובה, אכן הנזהרים לקרות מידי שבת בשבתו אין צריכים רק לעבור נביאים וכתובים.



ציונים והערות לפרק ז

104) ר''ה דף ד' ע''ב. 105) פסיקתא פסקא כ''ח אות ז'. 106) זוהר פנחס דף רנ''ו ע''ב. 107) זוהר אמור דף צ''ו ע''ב. 108) זוהר ויחי דף ר''כ ע''א. 109) זוהר אחרי מות דף נ''ז ע''ב. 110) ברכות דף ו' ע''ב.





פרק ח - שמחת תורה



טעם שמחת תורה לשמוח בגומרה של תורה

א. ליל התקדש תשיעי לחג הוא שמחת תורה על שם ששמחים בו שמחה ומשתה לגומרה של תורה לפי מנהגינו שאנו קורים כל החומש בשנה אחת והיום הזה השלמנו סדרינו וחזרנו להתחיל, ועל שזיכנו אלהינו לכך מחיבוב המצוה אנו עושים ששון ושמחה לתורה שעל ידה זכינו לכך.



שמחת חתני תורה ושורש שמחת היום מדברי הזוהר

ב. ונוהגים בכל גלילות ישראל שהמסיים התורה והמתחיל בה עושין שמחה ונקראים חתני תורה ועיקר החתונה הוא על ההשלמה שעל ידו נשלמה וכמו שאמרו במדרש שיר השירים בפסוק ויבא ירושלים ויעמוד לפני ארון וכו' ויעש משתה לכל עבדיו אמר ר' יצחק מכאן שעושין סעודה לגומרה של תורה, והמתחיל נקרא חתן בראשית שהוא זכה להתחיל הסדר, גם הוא נקרא חתן שעל ידו חזרו להתחיל, ובין זה ובין זה מקשטים את התורה זה בכה וזה בכה כחתן המקשט את הכלה ועליהם נאמר כי מכבדי אכבד.

ג. ואיתא בזוהר פרשת פנחס דף רנ''ו ז''ל, וביום השמיני עצרת וכו' הא אוקמוה מארי מתניתין למלך דזמין אושפיזין לביתיה ושלח לון אמר לאילין בני ביתא דיליה אנא ואתון ניעביד סעודה קטנה ומאי עצרת זה יעצור בעמי ולית עצר אלא מלכות מסטרא דשכינה עילאה עביד סעודתא רברבא ומסטרא דמלכותא סעודתא זעירא ונוהגין ישראל למעבד עמה חדוה ואתקריאת שמחת תורה ומעטרן לספר תורה בכתר דיליה ורמז ספר תורה לתפארת שכינתא עטרת תפארת וכו'.

ועוד הדבר מפורש בתקונים דף נ''ו ז''ל, ושכינתא תתאה איהי סוכה וכו' וכד נטלא מאימא עילאה דאיהי שמחת תורה שמחת בית השואבה ואיהי חופה דיליה אתקריאת שמיני חג עצרת בההוא זמנא דשמחת תורה שווין עטרה בריש כל צדיק לעילא כדאמר בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו ביום חתונתו דא שכינתא תתאה וביום שמחת לבו דא שכינתא עילאה והכי צריכין ישראל לאתעטרא בכולא בעטרה על רישייהו ביומא דשמחת תורה עכ''ל.



מנהג לעטר בהכנ''ס, ולהוליך הס''ת לחופה לעטרו ע''י חתני התורה

ד. ועל כן נשתרבב המנהג להיות מציעין כל בית הכנסת כלים נאים ומצעות נאות, ומוציאין כל הספרים שבהיכל ועושים להם חופה ומעמידים אותם בתוך חופתן ומעטרים החתנים עצמם ספרי התורה בכל כלי זהב וכסף וכלי משי ורקמה ואומרים בקול רנה ותודה הפסוק צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו, וכל המרבה לרומם את בית אלהינו ולכבד את ספרי התורה הרי זה משובח וגורם טובה גדולה בשמים ממעל, וכן לענין השמ''חה לפי כי כל דבר הנעשה פה למטה ראשו מגיע השמימה.



מצוה ליתן בש''ת עטרה ורמונים ע''ג ס''ת וטעמו ע''ד הסוד

ה. ועל כן מצוה לתת מלבד הרמונים שנוהגים לתת בספר תורה לתת תחילה עטרה.

שהיא סוד עטרה אשת חיל עטרת בעלה לפי שהרמונים הם סוד התרין עטרין דירית ברא קדישא לאבא ואימא ונטיל ב' חולקין, אמנם העטרה הוא סוד מה שאמרו בזוהר פרשת פנחס במאמר הקודם ושם נאמר ז''ל, עולת תמיד דא שכינתא דסליקת לעילא וכו' ואיהי סליקת בעמודא דאמצעיתא דאיהו תדיר עמה בלא פירודא ולאן סליקת לאתר דאתגזרת מתמן דאיהו אין סוף ואיהו גבוה מכל ספיראן וכו', הנה מבואר מזה המאמר שעולה הכלה למעלה ממנו, ובפרשת בלק דף ר''ט ז''ל, לבתר אתהדר עטרא ומעטרא ליה אימא עילאה בההוא עטרה ופרישת עליה ועל מטרוניתא לבושי יקר בההוא עטרא כדין קלא אשתמע בכולהו עלמין צאינה וראינה בנות ציון וכו' כדין חדוותא איהו בכל אינון בני מלכא ומאן אינון כל אינון דאתו מסטרייהו ישראל וכו' כדין ברכאן דנפיק מינייהו דישראל הוא ע''כ.




מעלת ריבוי השמחה לפני הס''ת והכנסתו לחופה

ו. הנה כי תכלית הכל להמשיך הברכות בעולמות של מעלה ואותם הברכות זוכים בהם ישראל, וכן לענין השמחה כל המרבה בכל מיני שמחות לפני הספר תורה מעורר השמחה למעלה אם הבנים שמחה וששון ויקר, ועל כן מוציאים הספרי תורה ומעמידים אותם בתוך חופתם ועושים תחילה שמחה גדולה לפני הספרים כחתן וכלה הנכנסים בתוך חופתם הוא סוד אם הבנים החופפת עליהם כנזכר לעיל, ועל כן יזהרו מאד לעשות חופה להם כי חס ושלום מגרעות נתן למעלה.



מנהג שת''ח נוטלין ס''ת מחופתם בשירה ומקיפין התיבה ז''פ

ז. ואחר כך יקחו גדולי ישראל חכמי התורה הספרי תורה מתוך חופתם ויפתחו פיהם בנועם קול בשיר ושבחה הלל וזמרה והודות לה' לפני הספרי תורה ויקיפו בהם את התיבה שבע הקפות כנגד שבע הקפות דהושענא רבא שממשיכים למל''כות שמי''ם היא סוד התיבה הארות בנהורא יתירתא.



פסוקים שיאמרו בהקפות, וסדר הודו לה' שישירו בהכנסתו לארון

ח. ובכל הקפה והקפה יכוין למדה אחת ויאמר הפסוקים שבסוף תפילת הלולב דלעיל בפ''ה, ובעת הכנסת הספר תורה בהיכל ישוררו נוסח הודו לה' קראו בשמו שאמרו שלמה המלך עליו השלום כשהכניס הארון בבית המקדש.



התעוררות להרבות שמחה לפני הס''ת ומנהג האר''י בזה

ט. וראוי לכל עבד ה' לרבות כל מיני שמחות לפני הספרי תורה בריקוד ומפזז ומכרכר בשירים נאים ולא יחוש על כבוד תורתו שמא ילעיגו עליו ויתבזה בעיני המוני העם, כי אף אם הוא גדול בתורה אולם דוד מלכא משיחא יגדל ממנו הרבה מאד ואף על פי כן בשעה שהעלה הארון הקדוש לירושלים היה מכרכר בכל עוז לפני ה', וכמה ביזה עצמו לכבודו של הקדוש ברוך הוא דמהראוי היה לפי גדולתו וממשלתו להיות מהלך לפני הארון סתם כמלך בכבוד מלכות לבוש לבושי מלכות והוא לא עשה כן אלא היה לבוש לבושים נאים לכבוד הארון ומשחק לפניו עד שכשבא לירושלים היו כל הנשים מציצות בדוד מן הגגות ומן החלונות וראו אותו מרקד ומשחק ולא היה איכפת ליה ואמר ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני.

י. ומהרח''ו זלה''ה קא מסהיד עליה דמר ניהו האר''י זלה''ה וזה לשונו, ואני ראיתי למורי ז''ל שהיה הולך לפני הספרים והיה מרקד ומשורר שירים ותושבחות ומסבב עמהם השבע הקפות בשמחה גדולה בכל יכולתו, ואחר כך כשהיו הולכים לבית הכנסת אחר שהיו מאחרים והיו עושים שבע הקפות עם הספרים גם כן מורי זלה''ה היה סובב עמהם ומרקד ומרנן בשמחה גדולה וכן אם מתאחרים בבית הכנסת אחר היה עושה כן, ומסיים שם, וכל זה בלילה וביום לא ראיתיהו ע''כ.

ויאחז צדיק דרכו להקל ולמחול על כבודו לכבוד התורה דאפילו במלך דקיימא לן דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול אפילו הכי במקום מצוה שיש בה כבוד המקום כבודו מחול כדאמרי בכמה דוכתי ומכל שכן הרב דכבודו מחול דפשיטא ודאי דראוי למחול על כבודו מפני כבוד השם, וכבר אמרו רז''ל 111 כל המרבה כבוד שמים וממעט כבוד עצמו כבוד שמים מתרבה וכבודו מתרבה.



סגולת ש''ת לתקן מה שפגם בשמחות רשות ובקדושת התורה ודבורו

יא. ונמצא כתוב כי סגולת שמחה זו תועיל לתקן את אשר פגם במיני שמחות הרשות בשחוק וקלות ראש ומיני ריקודים של שמחת מריעות בכל ימות השנה.

יב. ואני ראיתי חסיד אחד בעת הקפת הספרים היה עומד ומתחנן לפני הספרים ושאלתי את פיו מה מקום לתחינה זו, והשיבני כי סגולת יום שמחת תורה לתקן פגמים אשר פגם כל איש ישראל בתורה ולהוציא קדושת התורה ומעשים טובים שהיה עושה בעודו רשע מהקליפה ששם הלכו אז ומגביר כח הקליפה, והן בחרטתו וביום שמחת לבו ביום שמחת התורה חיל בלע ויקיאנו מבטנו וכו'.

וכן על מה שאמרו בזוהר פרשה תרומה שיש ממונה בסט''א דמצפה וממתין למי שמוציא מפיו דבר מגונה או כזבים ולשון הרע ורכילות וליצנות וכיוצא בהן ואחר כך מוציא בפיו דברי תורה או תפילה אז נוטלים כל אותם הממונים לאותם דברי קדושה ומטמאים אותם ומתוסף כח וגבורה בהם, ועל ידי חרטתו וסגולת יום שמחת התורה יש כח להתחנן לפני ספרי התורה להחזיר כל אותם מילין קדישין שנטמעו בעמקי הקליפות ישובו לאור החיים של קדושה.

יג. ועל הכל להתחנן לפני קונו ולשאול סליחה וכפרה על ביטול תלמוד תורה שנאמר עליו כי דבר ה' בזה הכרת תכרת וכו' שביטל בכל ימות השנה ושב ורפא לו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח כי באור פני מלך חיים ביום חתונתו וביום שמחת לבו עובר על פשע לשארית נחלתו ולהתחנן לפני אלהיו יזכהו ללמוד וללמד לשמור ולעשות את כל דברי התורה הוא וזרעו וזרע זרעו מעתה ועד עולם, עד כאן דברי החסיד בתשובתו לי והנאני, ואשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה בשמחתה של תורה לתקן את פגמי נשמתו אשר פגם בכבוד תורת ה' תמימה ומצא כדי גאולתו.



סגולת הזהיר בש''ת שלא תפסוק תורה מזרעו ומעשה רב בזה

יד. ונוסף על זה מה שאמרו הראשונים כי כל הזהיר בשמחה של תורה כהיום הזה בטוח שלא יפסק תורה מזרעו, ושראו לרב גדול בישראל שהיה מרבה בשמחתה של תורה כהיום הזה והעידו עליו שעד שלשה דורות היו מיוצאי יריכו שלשלת חכמים וידועים ומרביצים תורה ברבים זה אחר זה חבל נמרץ וידעו הכל שכל זה זכה על רוב שמחתו ביום שמחת תורה מה שלא ראו מעולם בשום גדול בתורה עושה כן, וברוב גדולתו היה מפזז ומכרכר בכל עוז ומעורר לבות בני אדם לאמר שמחו בה' וגילו צדיקים והרנינו כל ישראל, ונוסף על זה היה מחזר על כל בתי כנסיות לפקוד אל כל חתני התורה, והן עוד היום רבים מיראי ה' וחושבי שמו נוהגים מנהג הזה לכבד התורה כל רואיהם יכירון כי הם זרע בירך ה'.



ש''ת שחל בשישי אין לדחות קצת הקפות לשבת

טו. ומכל האמור בענין תבין ותשכיל כמה שגו במנהג הקהלות הנוהגות כשחל להיות שבת סמוך ליום שמחת תורה להקיף שתים או שלש הקפות ביום שמחת תורה ולהשאיר יתר ההקפות ביום שבת שאחר החג, ולא אריך למיעבד הכי כי דבר בעתו מה טוב וכל התיקון הזה לא נעשתה כהיום הזה רק לעומת הנעשה היום בשמים ממעל כנזכר לעיל, ומה נועיל ומה יושיענו הנעשה אחר שעבר יומו ישתקע הדבר.



יבאר שעיקר הקפות ש''ת בלילה, ואזהרה שלא להפסיק בהקפות

טז. ואף גם זאת כי עשו את העיקר טפל ואת הטפל עיקר כי כבר הודעתיך כי עיקר הקפת ספר תורה צריכה להיות בליל שמחת תורה כמנהג הרב ז''ל ואם ביום לא יעשו אין בכך כלום, והן היום עשו עיקר ביום דווקא.

יז. ואף אשר המה עושים ההקפות פסקי פסקי שתים ושלש בתפילת שחרית ומשאירים השאר לעת תפילת מנחה, וכבר כתבנו כי שבע הקפות אלו הם נגד שבע הקפות דהושענא רבה להמשיך המאורות עליונים ביתר שאת למדה האחרונה היא סוד התיבה ועל כן אין נכון לעשותן פסקי פסקי כי מה ההפסקות משמשות אחר שמפסיק באור הנמשך למעלה חס ושלום ומגרעות נתן, ועל כן טוב וישר להנהיגם להקיף יחד כל השבעה יחדיו יהיו תמים בלילה קצת יחידי סגולה, ואחר כך ביום מפני כבוד הציבור ינהגו כמנהגם ואין קפידא אם לא יעשו כל השבעה יחד מאחר שכבר נעשה התיקון שלם פעם אחת באותו בית הכנסת, וטוב עין יראה הדברים בפנימיותן וסודן ויעשה הדברים לשם פעלן.



הערה לחתני תורה לקדש עצמם בש''ת שסגולתו להם כיוכ''פ

יח. ובפרט מן הכלל החתני תורה צריכים להזהר לעשות הדברים ביום חתונתם וביום שמחת לבם במדה ובמשקל ובמשורה, וביותר המה צריכים להזהר בכל מה שכתבנו לעיל להתחנן כהיום הזה על אשר פגמו בתורה כי סגולת עצם היום הזה לתקן, ואין ספק כי סגולה זו תהיה ביותר נמצא בהם להתם וכלה הרשעה כולה ולהוציא יקר מזולל אשר נטמע בעמקי הקליפות ולכפר עוון ביטולה של תורה כאמור.

יט. ולכן צריכים החתני תורה להתקדש עצמן במאד מאד בכניסתם לחופה זו, כי מאחר שאמרו ז''ל שהחתן הנושא אשה מתכפרים עונותיו קל וחומר לחתן תורה הנעשה מעין דוגמא של מעלה שאם יתקדשו ויטהרו ויהרהרו תשובה בלבם ויהיו מודים ועוזבים ויתחרטו חרטה גמורה בשברון לב ויעשו חזקה מהיום והלאה לעבוד את ה' באמת ובתמים, אין ספק כי הוא יום כפור עוונם ומובטחים כי בשמחתם לא יתערב זר ולעולם לא יכשלו.



ראוי לחתני תורה לטבול בש''ת וטעמו, וסגולת תפלתם ביום זה

כ. ולפיכך ראויים לטבול טבילה של מצוה בכניסתם לחופה זו ולהתקדש במחשבותם ולהתבונן בחתונה העליונה הנעשה למעלה אשת נעורים עם דודה ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו, ועל כן יהיו זהירים וזריזים בתפילתם בקדושה ובטהרה ביותר מכל שאר הימים כי יש בכח תפילתם היום בהצטרפות מצוה זו לתקן ולהעלות שאר תפילות פסולות שנפסלו מחוסר כוונה בשאר הימים וגם תפילתם עושה פירות ותקובל צלותהון ובעותיהון, ועל כן הזהירו רבים מגדולי ישראל שאין ראוי שיהיו חתני תורה אלא מי שהוא מוכתר בתורה ולפחות שיהיו מגדולי הקהל.



תוכחה לחתני תורה המקילים בכוונת תפלתם ביום זה

כא. ורע עלי המעשה לכמה בוערים בעם המקילים היום בתפילתם ביום חתונתם ותפילתם חטופה בהתאחרם לבא לבית הכנסת יותר מדאי, ואף בבית הכנסת בעומדם בתפילתם לא ישקוטו ולא ינוחו מחשבותם לתקן סדר שמחת חתונתם בקהל עם ריעיהם וקרובי משפחותם, הייטב בעיני ה' כי בא להתקרב אליו יתברך ולבו רחק ממנו ואיה אפוא אהבת החתן עם הכלה והוא פנה אליה עורף ולא פנים.

על כן הירא את דבר ה' מעבדי ה' ביום חתונתו וביום שמחת לבו יניח ביד איש אוהבו או קרובו לסדר ענין הקהל בטוב והוא יתבודד עם קונו ולא יפנה ימין ושמאל בתפילתו, ובבוקר השכם יסדר סדר הזמירות עד ברוך שאמר בביתו שמא יתאחרו זמן מה לבוא בני הקהל להלוותו כנהוג בכמה מקומות, ואחר כך בבואו לבית הכנסת יסדר שארית זמירותיו ותפילתו בשמחה ובטוב לבב עד סופה.



טעם שקורין החתני תורה לכל קרוביהן לעלות לתורה

כב. ויקראו לכל מריעיהם וקרוביהם לעלות לספר תורה ואף אם ירבו הקרואים קורין פרשה אחת כמה פעמים שירצו ואין איסור ברכה לבטלה בדבר כדי לזכות כולם בקריאת התורה ביום סיומה, והוא כדמיון הכלה שהכל מריצין לה מתנות ומנחות כמו שכתבו כל הפוסקים ז''ל, ואחר כך יקראו החתן משלים בשירים ותושבחות כמו חתן נשואין לכבודה של תורה וישלים בספר עצמו שקראו בציבור מתחילת הפרשה ועד סופה.



ראוי לדקדק בס''ת ישן בפרט בש''ת, ותוכחה לחונכים בו ס''ת

כג. וראוי ונכון לחזר היום אחר ספר תורה כשר ומוחזק בכשרות ביותר כי אף כי כל הספרים בחזקת כשרות, הנה כהיום הזה שמרבים העם לעלות לקריאת ספר תורה ומברכים כמה ברכות ראוי ונכון שיהיה זה בספר תורה ישן נושן מסופרים הקדמונים אשר לא יצאת תקלה מידם והם מוחזקים.

כד. ורע עלי המעשה אשר איש אשר נדבו לבו לכתוב ספר תורה לעצמו ולא יחנכנו בקהל רק ביום חתונתו, וזה אשר לא כדת לתת מכשול לכמה בני אדם לברך בספר תורה שעדיין לא הוחזק בכשרות ואחרי כן ימצאו בו שערוריה דמשקר בשמא קדישא וחסרונות ויתירות אחת למעלה ושבע למטה, ומה גם כי לפעמים גם ביום ההוא ימצא ריעותא בו ועין לא תשורינו מבלבול הנעשה מהעולים וכבר הארכתי בענין הזה בליל יום הכפורים בענין ספר כל נדרי והארכתי בסוד הדברים, ולכן הטוב והישר שלא לחנך שום ספר חדש ביום הזה בקהל רק יחזרו אחר הספר תורה היותר מוחזק ושומע לנו ישכון בטח אמן כן יהי רצון.



טעם שקורין בראשית עם סיום התורה ואין מקדימין הקרבנות

כה. ובעוד שקורא החתן הפרשה יתקנו ספר החתן מתחיל כדי שאחר גמר הברכה יתחילו פרשת בראשית תכף ומיד, כי אף דבעלמא קיימא לן תדיר קודם והיה ראוי לקרות פרשת המפטיר, ופרשת המפטיר הוא חובת היום ופרשת בראשית אינו אלא מנהג, מכל מקום כתבו גדולי הראשונים שסמכו בזה על המדרש שלא יהיה פתחון פה לשטן לומר רבונו של עולם כבר סיימו את התורה ואינם רוצים לקרות עוד ולפיכך סומכים אל גומרה של תורה תכף ומיד התחלתה.

וגם לבא בסוד ה' יבין הדבר לאשורו כי פרשת וזאת הברכה רמז למדה אחרונה הנקראת ברכה לקשר אותה במדה הנקראת עמק ברכה ותכף ומיד בראשית על דרך נעוץ סופן בתחלתן בסוד ה' בחכ''מה יסד אר''ץ באבא יסד ברתא וכדמתרגמינן בראשית בחכמתא והיה המשכן אחד ועל כן אין מפסיקים ביניהם כלל.




אזהרה שלא ינדרו נדרים בעד בני משפחתם מן הכתב

כו. ואחר כך נודרים נדרים ונדבות לחיי קרוביהם בני משפחתם ובחיי כל ישראל כי עת לחננה היא ומקור הברכה פתוח להתברך מפי עליון, אכן לא הותר רק מפיהם ולא מפי כתבם ולא כמו שנוהגים שכותבים לכל קרוביהם בכתב ונותנים אותו ביד שליח ציבור להתנדב בעד חייהם כי לא אריך למיעבד הכי וכמ''ש בפרקי שבת באורך.



מנהג סעודת חתני תורה ואזהרה שלא להקל בה באמירה לגוי

כז. ואחר כך יעשו סעודה לקרוביהם ולעניי בני תורה לגומרה של תורה ולכבודה וכל המרבה במשתה ושמחה היום הרי זה משובח, והוא מן ארבעה פרקים שמשחיטים את הטבח בעל כרחו 112 דאין שמחה אלא בבשר ויין, אכן לא הותר אלא לנעשה בהיתר בלבד, לא כמו שדימו רבת מבני עמינו שהותר משום כבוד סעודת שמחת תורה אף הבא באיסור כל שבמינו במחובר או שמחוסר צידה בגוי שהביא דורון שאין היתר רק אם יביאנו ביום טוב ראשון מותר מיד בליל יום טוב שני בכדי שיעשו, אך אם הובא ביום טוב שני צריך להמתין במוצאי יום טוב בכדי שיעשו ובו ביום אסורים אפילו לטלטלן.

וכן כל כיוצא בזה צריכין להזהר במאד מאד כי מאין הרגלים להתיר דבר איסור משום כבוד סעודת מצוה, ונהפוך הוא כי הואיל וסעודה זו היא לגומרה של תורה הדין נותן שנעשנה בהיתר ולא באיסור כדת של תורה, ומי זה אמר ותהי לזמן את המלך על שולחנו וזימן אויבו לישב לעומתו כי כמו בשער נפשו הוא וכן הדבר הזה, ושומר נפשו ירחק מלאכול בבית מי שחשוד על הדבר אם לא ידע בבירור.



תוכחה לחתני תורה המזמינים לסעודתם עשירי עם ולא עניים

כח. והן לענין שאמרו להרבות במשתה ושמחה לא אמרו אלא ששון ושמחה של מצוה ולהאכיל לעניים בסעודתן שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות שכל מה שמשמח לב האומללים האלה משמח את קודשא בריך הוא דאינון מאנין תבירין דיליה, אך לא אמרו שמצוה להרבות סעודתן וכל מיני שמחות לקרות ולזמן עשירי עם אשר המה שמחים דשנים ורעננים בקרב ביתם ולב טוב משתה תמיד כל הימים ולא יקוו לבני אדם לשמח את לבם כי המה שמחים מאיליהן בלאו הכי ולסעודה ולשמחה מה זו עושה, שקול טיבותיה ושדי אחיזרא כי עיקר הכל לשמח למי שאינו שמח ולשבוע למי שאינו שבע בשמחת התורה, לא להצבות בטן השבעים ושמחים.

ולא עוד אלא שמתרחקים מן עניי עמו יתברך כמתרחק משור מועד ביומי ניסן כי יבושו ויכלמו להסב אותם יחד עשיר ואביון בקרב סעודתן, חלילה למי שהוא זרע קודש ישראל ברוכי ה' לעשות ככה כי השכינה צועקת עליהן מי בקש זאת מידכם לעשות סעודות להצבות בטן עשירי עם ולדכא תחת רגליכם את עניי עמי מאנין תבירין דילי, אוי להם כי נדדו ממני וזריתי פרש על פניכם כמו שהארכתי בפרקים הקודמים בעונשן ע''ש.

כט. ואשרי אנוש יעשה זאת לעשות עיקר סעודתו לשמח לב האומללים ובשמחתו בל יתערב זר להסיתו ולבלעו חנם בפתויי יצרו הרע אשר יפתנו להרחיק העניים מעל שולחנו, וכל עוד שרואה האיש הישראלי את יצרו הרע בתגבורת באיזה דבר מצוה שבא לידו לפי גודל תגבורת גירוי היצה''ר יכיר וידע גודל ערך שכר המצוה ההיא כי רבה היא ועל כן יצר סמוך להתריס נגדו, והחי יתן אל לבו וכלביא יקום לעומתו להשפילו ולהפילו ארצה לא יוסיף לקום ולשום שפלים למרום להביא עניים בני תורה בראש קרואיו ביום חתונתו.



תוכחה שלא להקל ראש בסעודת חתני תורה

ל. ובכן בהיות מסובים לפניו עניי בני תורה הנאנחים והנאנקים יתן אל לבו עוניים ומרודם ומורא יעלה על ראשו לבלתי יקל ראשו בשחוק וקלות ראש מתוך אכילה ושתיה כאשר רבים שתו וישכרו בסעודה זו ועושים שמחה של הוללות וסכלות ויביאו אנשים לצים ופוחזים ויוצאים בשי''ר ונמשכים בשיר וינבלו את פיהם בשירי עגבים, וככלותם מקול השיר יחלו מעט בשחוק וקלות ראש כי לא חסר העולם שוטים המטים עקלקלותם ולא יבצר מהם נותן טעם לפגם כי טוב לשמוע שיר כסילים כהיום הזה לאמר כי לשמחת מצוה הם עושים.

ואין בהם לא דעת ולא תבונה לאמר כי שמחה לחוד ושחוק וקלות ראש לחוד כי אפילו לחסידי עליון חכמי התלמוד אשר להם יאתה לרבות כל מיני שמחות באשר אזלת יד יצרם מעליהם ועם כל זה אמרו בחמישי דברכות, 113 מר בריה דרבינא עבד הילולא לבריה חזינהו לרבנן דהוו קא בדחי טובא אייתי כסא דמוקרא בת ארבע מאה זוזי ותבר קמייהו ואעציבו וכן רב אשי וכו', ויהי מושבם בבית המשתה היין בהתעוררות הנפש היפה ובמקום גילה שם תהא רעדת זכרון המות לנגדם ויהי שירם ווי לן דמיתנן ווי לן דמיתנן וכו'.

לא. כל שכן וקל וחומר אנחנו אזובי קיר ויצר סמוך אינו אלא שרף להבה תלהט סביבותם כאש צרבת לשורפם באש להבת שחוק וקלות ראש ולהיות צופה בנשים העומדות על הקביצ''ה כאש בנעורת חס ושלום, שראוי באמת להזהיר כל מי שיש סיפק בידו למחות להרחיק בכל כנסיות של עמי הארץ כי לא יראו החוצה אל העין הנשים המצרי''ות הצרים את נפשותם, וגם אשר לא יקלו את ראשם בסעודה של שמחת התורה אשר תחת רבות השמחה - התורה חוגרת שק לאמר איה איפה שמחתי ואיזה מקום מנוחתי כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום באפס היות שם משכיל וחכם דורש את אלהים וכו'.

וכן כל כיוצא בזה ראוי לדבר על לב ראשי עם הארץ להשקיט מעט משא כובד הקטרוג עליהם אשר יקטרג עליהם כי הכל הולך אחר החיתום ואיככה השליכו אחרי גיוום כל אשר עשינו מיום התקדש ראש השנה עד היום הזה כי הכל כאשר לכל היה הכנה טובה לקדושת היום הזה, ואם קדושת היום הקדוש הזה תחולל חלקתה כל המלאכה נמבזה ונמס אותה החרימו מפאת צידם חס ושלום, ונהפוך הוא כי מהיום הזה והלאה צריך כל אדם להתקדש עצמו במותר לו ולהרבות בתורה ביותר כאשר ימצא עזר כנגדו מכל אשר התקדש בקרב הימים הנוראים שעברו.



מנהג קדמונים להתקדש בי''ב ימים אחר ש''ת לחזור על לימודן

לב. ומנהג חסידים הראשונים להתקדש עצמם ביותר ובקדושת מחשבה ודיבור ומעשה מיום שמחת תורה עד י''ב יום אחר החג לעומת י''ב חדשי השנה, ונאספים אל בתיהם בקרב אלה י''ב הימים ומחזירים על לימודן כל אחד לפי שיעורו, והוא סגולה נפלאה להיות לעושה אלה עזר משדי תמיד כל הימים מראשית השנה ועד אחרית השנה וכל אשר יעשה יצליח הן בתורה הן בחסידות והן בכל משא ומתן וכן נהגתי וכן נהגו כל החברים, ואשרי אנוש יעשה זאת לנהוג בקדושה יתירה בימים ההם למשוך משך קדושת הימים הנוראים לכל חדשי השנה משי''ב הר''וח ומוריד הגש''ם לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו ברוך ה' לעולם אמן ואמן.



ציונים והערות לפרק ח

111) במדבר רבה פרשה ד' אות כ'. 112) חולין דף פ''ג ע''א. 113) ברכות דף ל' ע''ב.



הערת המדפיסים

{הערת המדפיסים, כאן הותיר המחבר דברי חתימה לסיום פרקי חג הסוכות שבהן חתם את ספרו, ומאחר ודבריו מהווים מעין הקדמה לחיבורו על כן קבענו מקומם בעמו' 250 שבמבוא הספר במקום הקדמת המחבר שנעלמה עם חלק החול}.



תם ונשלם ספר חמדת ימים שבח לב''ע